ויקיציטוט hewikiquote https://he.wikiquote.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.46.0-wmf.24 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיציטוט שיחת ויקיציטוט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה פורטל שיחת פורטל TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 0 3246 234447 215420 2026-04-15T19:09:08Z קליאו 9676 עריכה 234447 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Drucker5789.jpg|ממוזער|146 פיקסלים|פיטר דרוקר]] '''[[W:פיטר דרוקר|פיטר פרדיננד דרוקר]]''' (19 בנובמבר 1909 - 11 בנובמבר 2005), הוגה דעות [[אמריקאי]] יליד אוסטריה, אבי תורת ה[[ניהול]] המודרנית, אשר טבע מונחים רבים בתחום. {{מפריד}} * "אם אינך יודע לאן ללכת, כל תוכנית תתאים." * "אין דבר שהוא יותר חסר תועלת מאשר לבצע ביעילות משהו שאין בו צורך." * "יזם הינו אדם המחפש את השינוי, מוצא אותו ומנצל אותו כהזדמנות." * "הדרך הטובה ביותר [[חיזוי|לחזות]] את העתיד היא להמציא (או לחולל) אותו." * "מרכז הרווח היחיד של עסק הוא הלקוח." * "ההזדמנות מתהווה כאשר מתקבצים מספר תהליכים." * "'התכנון' מנסה להגיע למיצוי אופטימלי בעתיד של המגמות המופיעות כיום – 'האסטרטגיה' משתדלת לנצל את ההזדמנויות החדשות והשונות של המחר." * "המטרה של ארגון היא לאפשר לאנשים רגילים לעשות דברים בלתי-רגילים." * "על הניהול לקבוע כי האחראים ל[[ייצור]] יידעו איזוהי שיטת הייצור הנאותה, וכי יישמו את עקרונותיה של אותה שיטה בעקביות ועד קצה היכולת – רק לאחר שנעשו צעדים אלה אפשר לעשות את הצעד הבא – ארגון חלקי הייצור." (מתוך: ''ניהול הלכה למעשה'', הוצ' "יחדיו" 1966, עמ' 115). * "המלכ"רים שלנו – הולכים ונעשים המובילים בניהול ב[[ארצות הברית]]. בשני תחומים: אסטרטגיה ותכליתיותה של מועצת המנהלים, הם מגשימים הלכה למעשה מה שרוב העסקים באמריקה רק מטיפים לו, ובתחום החיוני ביותר – ההנעה והפִריון של עובדי הידע – הם חלוצים של ממש, המגבשים היום את המדיניות והנהלים שעולם העסקים יאלץ ללמוד מחר." == קישורים חיצוניים == {{מיזמים|ויקיפדיה=פיטר דרוקר}} {{מיון רגיל:דרוקר, פיטר}} [[קטגוריה:אנשי עסקים]] [[קטגוריה:אמריקאים]] piapdslldbbjtqn0kvb8napu1iidxmw 0 7684 234441 229823 2026-04-15T18:56:34Z קליאו 9676 234441 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Menachem Begin 2.jpg|ממוזער|235px|מנחם בגין]] '''[[w:מנחם בגין|מנחם בגין]]''' (16 באוגוסט 1913 – 9 במרץ 1992), ראש הממשלה השישי של [[ישראל]] וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1978, מפקד [[W:האצ"ל|האצ"ל]] ומנהיג [[W:תנועת החרות|תנועת החרות]] ומפלגת [[הליכוד]]. ==כללי== [[קובץ:Menachem Begin 1978.jpg|ממוזער|235px|מנחם בגין, 1978]] * "בחיים כל הדברים הטובים חולפים. אך גם הדברים הרעים, גם הם חולפים." * "אין לכחד, כי יש משהו מדאיג, אולי אף מחריד, בגישתם זו של אלה הטוענים לכתר המתינות, והם הקיצוניים להשלמה עם הרע." * "אין אנשים שקוראים להם אנשי ברזל. זו מליצה. כמובן, יש כאלה היכולים להעמיד פנים כלפי חוץ. אך אדם שיש לו [[רגש]] פשוט של מוסר, של מצפון, של אחריות לא יכול להיות איש ברזל. הוא חושב, שב ושוקל, האם מותר, ואם לא צריך לעשות אחרת." * "תעמוד לנו, כתמיד, הנאמנות וההתנדבות." ~ ממכתבו של בגין בעניין בעיות כספיות של תנועת החירות, 7 באוגוסט 1975, ארכיון מרכז מורשת בגין * "האדם האמיץ ביותר שפגשתי." ~ על אביו{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 15|שם=שילון 15}} * "לא אבוא עוד בשערי העיר בה נולדתי, חלמתי, סבלתי ושמחתי, כי איננה. לא, לא אלך אחר הצללים, בתוכי המה." ~ על עיר הולדתו ברסט (בריסק דליטא){{הערה|שם=שילון 15}} * "עוד קצת, עוד קצת זמן, ולא תהיה קטיושה אחת ב[[קריית שמונה]]." ~ בעת ביקורו בעיר לאחר {{ו|הבחירות לכנסת העשירית}}, 1981{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 368}} * "באתי פעם, כילד קטן, לבית־ספר גוי. וההתרחשות הראשונה באותו יום, שלא אשכחנה לעולם, הייתה קשורה בניסיון של תלמידים אחרים להאכילני את הבשר הזה, או למרוח שפתותי בשומן שלו. הייתי ילד, והם היו רבים. ואני זוכר את המלחמה, את ההיאבקות, את כל מה שהתרחש באותו רגע בתוכי; את הנסיון למנוע את הדבר הזה; את הזעזוע הנפשי. בן עשר הייתי." ~ על חוק איסור גידול חזיר, מתוך נאום ביום ט"ו בחשוון תשכ"ב, 19 בפברואר 1962, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 120}} * "מלחמה זו, לא נגדכם היא מופנית. אין אנו רואים בכם אויבים; רוצים אנו לראותכם כשכנים טובים. לא באנו להשמידכם או לנשלכם מן האדמה, עליה הינכם יושבים. בארץ־ישראל יש די מקום גם בשבילכם, גם בשביל בניכם ובני־בניכם וגם בשביל מליונים יהודים שאין להם חיים אלא בארץ זו. הממשלה העברית תעניק לכם שיווי־זכויות מלא; השפה העברית והשפה הערבית תהיינה שפות הארץ; לא תהא הפליה בין ערבי ליהודי... המדינה העברית תהיה בית משותף בשביל כולנו, ושלום ויחסי שכנות טובה יהיו בינה לבין ארצות ערב העצמאיות. [...] אולם היזהרו גם אתם מלשמוע בעצת המסיתים. אל תנסו להרים יד על חיי היהודים או על רכושם. כי, אם... תרימו פעם יד נגדנו – ניאלץ לגדוע אותה בלי דיחוי... אם תרצו, ולא תאזינו לך מסיתים, שלום וידידות ישררו בין שני העמים לעדי עד... יחד נתקדם עם העמים החופשים בעולם לחיי צדק ו[[חופש]], לחיי [[אושר]] וכבוד." ~ מתוך "במחתרת", כרוז אצ"ל, כ"ז באלול תש"ד, 15 בספטמבר 1944{{הערה|'''בגין;''', עמ' 47}} * "לא פעם שאלתי את נפשי: לוּ מותר היה לנסוע לבריסק... ההיית קם ושם פעמיך אל העיר בה בילית את שנות ה[[נעורים]] השמשיות? [...] אומנם, ייתכן כי הבית הקטן... עודנו עומד על תלו; אך 'הבית', בית אמא ואבא, איננו ולא יהיה... כי שלושה דברים עיקריים נטלתי... מבית אבא ואמא, ואשאם בלילות מגור, בימי מסה, בשעות מבחן. ואלה הם: לאהוב יהודים, לא לפחד מפני גויים, ושלישית: טוב ל[[גבר]] כי יישא עול בנעוריו."{{הערה|'''בגין;''', עמ' 35: מתוך "אנציקלופדיה של גלויות", כרך שני, בריסק־דליטא, בעריכת {{ו|אליעזר שטיינמן}}, 1954}} * "האמת אינה תלויה בכוח והצדק אינו צמוד לרוב." ~ חרות, 'אחד לגוי אחד לעברי?', 6 באוגוסט 1954 * "יש אנשים מאמינים, ויש אנשים שמאמינים שלא צריך להאמין. גם זו אמונה, וכל האמונות צריך לכבד במדינה חופשית, בין אנשים בני חורין." ~ בישיבת הממשלה 12 במאי 1969, מתוך מנחם בגין - מבחר תעודות בהוצאת ארכיון המדינה, עמ' 186 * "אל תשכחי לומר ל[[ישראל אלדד|שייב]] שהוא ניצח במשחק האחרון." ~ דבריו האחרונים לרעייתו עליזה בעת שנעצר על ידי ה{{ו|נ.ק.ו.ד.}}{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 39}} *"29 שנים חיינו תחת משטר פרוטקציוניסטי המשחית כל חלקה טובה עם הפתקים האלה הנודעים, והאזרח היה תלוי בשלטון בעצם מחייתו בפרנסתו בקיומו. קראנו דרור לכל הציבור, איש לא תלוי, אין אפליה, אין מפלים חבר מפלגה על חבר של מפלגה אחרת. קראנו דרור לעם הזה במדינתנו שלנו." ~ (מתוך נאום הניצחון לאחר מהפך הבחירות, 1977) * "סגנון יהודי טוב." ~ כתשובה לשאלה "באיזה סגנון אתה מתכוון להיות ראש ממשלה?", במסיבת עיתונאים, 1977 * "לא שואלים ג'נטלמן איפה הוא היה בלילה." ~ בתשובה לשאלת כתבים היכן היה בלילה בו נפגש עם בשיר ג'ומאייל * "אתה לא מנהל פה את העניינים! אני מנהל את העניינים! אל תשכח זאת!" ~ נוזף ב[[אריאל שרון]] בזמן מלחמת לבנון{{הערה|רפאל איתן עם דב גולדשטין, '''רפול - סיפור של חייל''', ספרית מעריב, 1985, עמ' 196}} * "איני יכול עוד." ~ בהודעה על כוונתו לפרוש, 1983 * "ראיתיך, גבירתי, בפעם הראשונה, אך נראה לי כי הכרתיך כל ימי חיי." ~ מכתבו לרעייתו לעתיד, {{ו|עליזה בגין}}, לאחר פגישתם הראשונה{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 32}} * "ולעליזה אשתי, זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר, בארץ זרועת מוקשים." ~ לאחר שניצח בבחירות בשנת 1977 (הוא התבסס על הפסוק שב[[ספר ירמיהו]], פרק ב': "כה אמר ה', זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך. לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"){{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 149: בגין ציטט את הפסוק כפי שהוא בעצרת בחירות שקיים ב[[פתח תקווה]], שנחשבה למעוז של האצ"ל, ב-1949}} * "מה נשתנה דור המרד מן הדורות שקדמו לו? הוא למד כי העולם לא ירחם על יהודים שחוטים, אך יכבד יהודים לוחמים. הוא הבין, כי, אם לא נשחרר את עצמנו, לא נשוחרר, אלא נושמד. אין תקומה בלי מרד. וראשית חוכמת המרד – ברוח. אל תאמר; מה שהיה, יהיה ואין לשנות. נהפוך הוא. מה שיהיה, היה; אפשר לשנות. איזהו איש מציאותי? המאמין, כי אפשר במקום מציאות קיימת, ליצור חדשה. קום ולחם ועשה ושנה. זהו הצו. אלוהי הוא. אנושי הוא. הודות לו עולה אדם, משתחרר עם, מתקדמת האנושות. אם לא תישמע לו, לא זו בלבד שתהיה עבד; תגווע." ~ מתוך עיתון "חרות", י"ד בניסן תשי"ח, 4 באפריל 1958{{הערה|'''בגין;''', עמ' 60}} * "ראיתיך אמש בישיבת המרכז מוחא כף לנאום, שבקעה בו השנאה את ידידך. משום כך הריני להודיעך, כי לצערי לא אוכל עוד לראותך כידידי, אל תפנה אלי לא בכתב ולא בעל פה." ~ פתק ששיגר לאחד מחבריו, אחרי ישיבת מרכז סוערת של תנועת החירות בספטמבר 1966 (ירושלמי ש., [http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/436/865.html '''"אם בגין היה מתמודד היום בליכוד, ספק אם היה נבחר לכנסת"'''], באתר nrg,{{כ}} 15 בפברואר 2013) * "בבוא היום, אם יחליט נאצר לפתוח באש, ובידיעת המציאות עלינו להניח כי אין שום ספק שיבוא יום כזה – יהיה לאויב יתרון מכריע בארטילריה ובשריון; והפעולה הברוכה של חיל האוויר שלנו בחודשים האחרונים... יהיה קשה מאוד לבצעה בלי אבידות במספר ניכר בקרב טייסינו ובמטוסינו." ~ מתוך נאום ביום כ"ג באב תש"ל, 25 באוגוסט 1970, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 91}} * "אני מבקש ממכם ללכת לקלפי ולהטיל את הפתק הנכון. פתק אחר פתק, גשם נדבות של הפתקים הנכונים: מח"ל." ~ בנאום בחירות בעצרת מרכזית שנערכה יומיים לפני בחירות 1981, ב[[w:כיכר מלכי ישראל|כיכר מלכי ישראל]] * "אל תרבו להשתמש במלה: 'בריון'. בשם זה נקראו הקנאים בימי המרד נגד רומי. התרצו להפוך שם לוחמי חופש לשם גנאי, לשם נרדף לסכינאי, לרוצח? אם תפנו למילון הקלסי ותחפשו את המלה 'בריון' – תקראו אדם המתאכזר למתנגדיו. אם זהו הפרוש – יש בריונים רבים בחלונות הגבוהים של הממשלה הזאת." * "אומץ לב אזרחי, העולה לעתים בחשיבות, על פי העדות של אחד מגדולי המצביאים הצרפתיים, על אומץ לב צבאי, אינו נמכר בשוק. לא קל לחנך עם לאומץ; לא קשה להבהילו." * "אתה קיבלת אלף דולר? ואתה? ואתה?" ~ במהלך הבחירות לכנסת השלישית, טוען שמפא"י לא העבירה כספים שקיבלה מארה"ב לאזרחים. * "אם אני אהיה ראש הממשלה – כולם יזיינו<ref>במשמעות הישנה של "יחמשו", ולא במשמעות המודרנית של מילה זו</ref> אותנו!" ~ לפי [[עמוס עוז]], "סיפור על אהבה וחושך" * "הקיבוצניקים המיליונרים עם בריכות השחייה שלהם..." ~ נגד הקיבוצים. * "אני אשלח טייסים יהודים למות - או יותר גרוע, לשבי - בשביל בחירות?!" ~ על הפצצת הכור העיראקי, מגיב לאישומים שעשה זאת בשביל בחירות. * "הרי הסורים מפחדים מפני מלחמה עם ישראל... אם הם יתקיפו אותנו, אוהו! אסד, היזהר, אסד! היזהר... [[w: אביגדור בן גל|יאנוש]] ו[[רפאל איתן|רפול]] מוכנים! עכשיו אנחנו מחכים לבואו של מר [[w:פיליפ חביב|פיליפ חביב]]... הוא יהיה בדמשק, יבוא אלינו ביום רביעי, ואני אשמע ממנו מה קרה... הטילים יזוזו, אני אשאל אותו, או לא יזוזו? אתה מזיז אותם או אתה לא מזיז אותם? אם אתה לא תזיז אותם אנחנו כבר נזיז אותם!" ~ לתומכי ליכוד בבחירות לכנסת העשירית *"אל תאמינו גם בחוכמה המסתורית של שירותי סתר, רוסיים, אנגליים, או אחרים. אף עליהם חלים החוקים הרגילים של חוכמה וכסל, של כשרון וטמטום. אין הם "בלתי מנוצחים" ~ מתוך "בלילות לבנים", עמ' 30 *"אני באתי מן המחתרת הלוחמת. אני לא מפחד מפני אף אחד... אנחנו ראינו את ה[[מוות]] לעינינו כל יום." ~ נאום ב־1981 * "ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף שלהם – אז שיהיה להם אף עקום." ~ לקנצלר גרמניה הלמוט שמידט שביקר את ישראל בנוגע למדיניותה כלפי הפלסטינים * "ראשית, אתה נשיא ואני רק ראש ממשלה, ושנית, אתה מבוגר ממני." ~ מסרב לבקשתו של נשיא ארצות הברית (בעבר) [[רונלד רייגן]] לפנות אליו בשמו הפרטי (ויסברג א. & יעקבי ל., [http://www.israelhayom.co.il/article/222583 '''"חשיפה: המכתבים הגנוזים של מנחם בגין"'''], באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2014) * "אם אינך משיב למכתב הרי זה כאילו לא לחצת את היד שהושטה לך והותרת אותה תלויה באוויר."{{הערה|'''בגין;''', עמ' 204 (מצוטט על ידי יחיאל קדישאי)}} * "גבורתכם אינה נופלת מגבורת המכבים." ~ מתוך דבריו למפקדי סיירת מטכ"ל, 1980<ref>[https://www.youtube.com/watch?v=fIaWhPZrP8Y בסרטון, בדקה 4:20]</ref> * "מה פירוש המלה 'אמוציה' בלטינית? [[רגש]]. האם אני אכחיש שיש בלבי רגשות? יש ויש. אני חושב שבלבו של כל אדם יש רגשות. האם הרגשות צריכים לסתור את השכל? במקורות שלנו יש ביטוי נהדר, אדיר, 'שיכול הלב'. בלב יש גם שכל וכן להיפך, שיכול הלב. אז מפחידים אותנו באמוציות. רגשות אנוש הם דברים מובנים מאליהם. אלא מה הם? אדם אוהב – זו אמוציה, רגשו; אדם מתייחס לבנו על־פי אמוציה, רגש; לאמו – אמוציה, רגש; אם מוכנה לתת את חייה כדי להציל את ילדה – אמוציה, רגש. מה נזעקתם לדבר פתאום על אמוציות? איזו בושה מצאתם ברגשות אדם? מה רציתם? שאדם רק משום שהוא ראש ממשלה יפסיק להיות אדם עם רגשות? לא." ~ מתוך ישיבה של הכנסת התשיעית, שם כונה "אמוציונלי" * "אדוני יושב ראש הכנסת, אבקש סליחתו וסליחתם של כל חברי הכנסת שבנוקדה זו אולי אומר משהו הקרוב לאלף בית. אבל ישנם ימים בהם אתה צריך, יכול, זכאי, חייב, לשוב אל האח הקטנה הבוערת ואל השלהבת המהבהבת,לשוב וללמוד את האלף בית." ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי? * "יחיאל יקירי, בבוא היום, הואל נא לקרוא באזניהם של יקירי נפשי, ידידים וחברים את בקשתי זו: אני מבקש לקבור אותי בהר הזיתים, ליד [[מאיר פיינשטיין|מאיר פיינשטין]] ו{{ו|משה ברזני}}, והריני מודה לך ולכל מי שיעשה לקיום הבקשה. שלך באהבה, מנחם בגין" ~ מתוך צוואתו של מנחם בגין {{הערה|'''בגין;''', עמ' פותח}} * "יהיה קשה, ישמיצונו כמו שכבר התחילו להשמיץ! יציגו את חברכם הזה, העומד לפניכם; איך שהוא לוקח את שתי הלחיים שלו בשתי אצבעותיו, והוא כמעט מוחץ אותן כדי שתהיינה אדומות. מדוע? מפני שהם מתביישים עכשיו להציג את הצבע האדום, הסוציאליסטי, מתביישים, מפחדים, אז הם רוצים שאני אהיה אדום." == שלום== [[קובץ:Camp David, Menachem Begin, Anwar Sadat, 1978.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"המלחמה היא נמנעת, השלום הוא בלתי נמנע."{{ש}} מנחם בגין, [[ג'ימי קרטר]] ו[[אנואר סאדאת]] בקמפ דייוויד, 1978]] * "טובים קשיי ה[[שלום]] מיסורי המלחמה." * "המלחמה היא נמנעת, השלום הוא בלתי נמנע." * "בסופו של דבר, אהיה חייב לחתום על מה שנחליט לחתום." ~ במסר תקיף לנשיא ארצות הברית [[ג'ימי קרטר]] שלחץ עליו לחתום על הסכם להצבת קציני קישור מצרים בעזה (ויסברג א. & יעקבי ל., [http://www.israelhayom.co.il/article/222583 '''"חשיפה: המכתבים הגנוזים של מנחם בגין"'''], באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2014) * "נוצרה אגדת כזב – או ביתר דיוק יצרוה חוגים מסוימים, שאולי הם קרובים יותר אליך – כי איש מלחמה הנני, וטבעי הוא זה של שואף דמים. כל ימי ידעתי שאין דברים רחוקים יותר מהאמת מאלה; כל ימי שנאתי מלחמות, והנשיאה באחריות לחיי אדם הייתה הקשה בניסיונותי. הואל נא לרשום לפניך, על פי ניסיוני שלי, מר עוז הנכבד, אדם הלוחם לחירות עמו, ליתר דיוק להבטחת קיומו – והן כך היה בשנות ה־40 – יכול להיות שהנו איש שלום." ~ במכתב לסופר עמוס עוז (ויץ י., [http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2356041 '''"מר עוז הנכבד, נוצרה אגדת כזב כי איש מלחמה הנני"'''], באתר הארץ, 25 ביוני 2014) * "ניסיתם, מורי ורבותי מן המערך וממשלת המעבר הזאת, לחלק את העם הזה לשני מחנות – מחנה שלום ומחנה הרוצה במלחמה. באתי היום, אדוני היושב־ראש, לומר לכל הבית ועל ידו לכל עם ישראל, כי זו עלילת דם אשר כמותה לא הועללה על מאות אלפי יהודים ונציגיהם מאז שונאי ישראל העלילו את עלילותיהם עליו... ואנחנו מודים בכך שכל היהודים רוצים בשלום בכל לבם ובכל נפשם. הליכוד רוצה בשלום כמערך והמערך רוצה בשלום כליכוד, וכל בית ישראל מייחל לשלום ומתפלל אליו. וכל היהודים שונאים שפיכות דמים וכל היהודים רוצים להימנע מיתמות, משכול ומאלמנות, משום שבדור הזה ניגר דמנו כמים. אל תחלקו עוד את העם הזה למחנה שלום ולמחנה מלחמה. זה חטא ומן החמורים ביותר בתולדות ישראל." ~ מתוך כנס מיוחד של הכנסת השביעית * "No more war, no more bloodshed, no more attacks.{{D}}" – "לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים, לא עוד התקפות." ~ בטקס חתימת [[הסכם השלום בין ישראל למצרים]] * "אנחנו נלחמים היום על השלום. אשרינו שזכינו לזה. כן, יש קשיים בשלום, יש; יש מכאובים בשלום, יש; יש [[W:קורבנות השלום|קורבנות למען השלום]], יש; כולם עדיפים מקורבנות המלחמה!" ~ בזכות הסכם השלום עם מצרים ==כלכלה== * "אם תימשך האפליה בשטח המסים. אם משלמי המסים – שהם פועלים, בעלי מלאכה, סוחרים, רופאים, עורכי דין, תעשיינים, יוסיפו להיקרא מתוך כפיה להחזיק בפרי עבודתם את ה'טראסטים ההסתדרותיים' שאינם משלמים מס – תהיה זו זכות מוסרית לכל אזרחי המדינה לומר: אין מס בלי שוויון." ~ מתוך: חרות, 'מנחם בגין באסיפה המונית בבת-ים אין מס בלי שוויון', 29 בנובמבר 1954 * "כלל גדול הוא בהיסטוריה אם החובה לתשלום מסים אינה כללית היא אינה מוסרית; והתוצאה היא כי אם הממשלה מנסה לרמות את האזרחים, האזרחים מרמים את הממשלה." ~ מתוך: חרות, 'הקץ לאפליות במסים מ. בגין וי. בדר ב"מוגרבי" הטראסטים ההסתדרותיים הרוויחו כ־69 מיליון ושילמו למס הכנסה 360 אלף לירות בלבד', 28 בנובמבר 1954 * "השילוב המשעבד של ה'שליט' עם ה'מפרנס' יביא להפליות משוועות, לפרוטקציה משחיתה, לזלזול בחוק, לחורבן המוסר האזרחי, להרס המשק הצמא להשקעות, לעליית יוקר־החיים, לתמוטת המטבע, לערעור האמון, לצמיחת השוק השחור – לפשיטת רגל כלכלית." ~ מתוך: חרות * "עוד נגיע לימים גדולים! עוד נחיה במדינה המבוססת על חרות וצדק, עוד נראה בנחמת ציון המשוחררת." ~ מתוך נאומו של יושב ראש תנועת החרות בגין בפתיחת הוועידה הארצית השלישית של התנועה, 21 באפריל 1954 * "כל מונופול, תהא צורתו מה שתהא, מדכא את האדם הפשוט." ~ מתוך: חרות, 'מולדתנו היא יחידה בפני עצמה ואין חוק בינלאומי שיצדיק נוכחות גדודי פולשים בארץ שאינה ארצם', 13 בדצמבר 1948 * "המונופולין, אשר לפי חוקי הברזל של הכלכלה, שואף לריכוז הון מכסמלי ולהחרבתו של כל גורם, העוסק או מוכן לעסוק באותם שטחי היצירה. משום כך נלחם לסילוק המונופולים מחיינו הכלכליים; וכן נלחם למען חוק שימנע הקמת מונופולים בעתיד. כי רק סילוק המונופוליזציה יפתח את הדרך לפתוח המשק, תכנו והבטחת דרגת חיים עולה על העמלים; וגם ישחרר את המוני העובדים, ובתוכם את העובדים במפעלים המונופוליסטיים, מהשתעבדות חומרית וגם מדינית למנגנון כל יכול." ~ מתוך: חרות, 'דברי מנחם בגין בקול ישראל עמנו ראוי להנהגה משחררת והוא יקימנה למען שחרורו ועתידו', 25 בינואר 1949 * "מעמד של בורגנים ותעשיינים יהודים הרואים את עצמם עד היום קומוניסטים, אלה שבשעתו ברחו מרדיפות נגד הקומוניסטים לארגנטינה. בינתיים התבססו יפה והם מראשי המנצלים, טוענים שהם קומוניסטים. אלה כדוגמת הסוציאליסטים שלנו השונאים את בעלי ההון ואוהבים רק את ההון." ~ מתוך: חרות, 'מנחם בגין בחזרו מן הגולה מדיניות רעב מחלישה את הדור ומבריח הון יהדות הגולה', 7 בנובמבר 1949 ==יהדות== * "ההשגחה העליונה סייעה לי."{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 47|שם=שילון 47}} * "אין כופים את היהדות על איש ואין כופים איש על היהדות. בני חורין יכולים להסכים לכלל כפול זה? היכן הכפייה? נכון אם האם אינה יהודיה אין הילד יהודי. אבל גם אם אדם בכלל אינו מבית ישראל, ורוצה להצטרף לעם היהודי, עליו לקיים גיור. זאת ההלכה. שומו שמים כופים עליך ישראל! אבל אני רוצה לשאול את חברי הכנסת הטוענים כך: ואם לא יקיים גיור ויוכר כיהודי, זאת לא תהיה כפייה? הן זוהי כפייה לכל העם היהודי לדורותיו! על המיליונים שאינם עוד, על המיליונים החיים, ועל המיליונים שיבוא. האיש לפי הכרתם, ולפי הכללים שבהם הם חיו אלפי שנים, אינו יהודי, ואף על פי כן אומרים: קבלו אותו, הוא יהודי." ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי? * "נכון, יש להקל בגיור. לא לנו לשפוט מה שהיה בדורות שעברו, יש פירושים שונים לגבי גרים. היקשו והקלו. היו תקופות שונות. [...] היום התקופה היא מיוחדת במינה. [...] בברית המועצות נוצרו תנאים שבגללם נישואי תערובת נעשו בתקופה מסוימת כמעט לחם חוקו של העם היהודי. איש לא אשם בזה, אלה התנאים הם באים עלינו. אנו מבקשים וקוראים להקל עליהם להצטרף אל עמינו." ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי? * "יש כאלה המנבלים פיהם ואינם מהססים לומר שההלכה היהודית גזענית היא ושהיא מזכירה את הנאצים. אוי לאזנים שכך שומעות. בימים בהם כל אויבי נפשינו קוראים לשחרור ארצינו – 'כיבוש נאצי'; בימים בהם אלה שחתמו על ההסכם עם הנאצים ופתחו את חצובות הרשע לקראת מלחמת העולם השנייה, מכנים אותנו בשם הטמא. באים במדינתינו שלנו בני עמנו ומטילים דופי כזה בעמנו לדורותיו. מה רוצים אנשים אלה, שהילדים שלנו יתביישו בכך שהם נולדו יהודים? מה הם רוצים, שנאמר כי עלינו לברוח ממורשת אבותינו כדי להיות אנשים הגונים ולא נאצים וגזענים? ההלכה היהודית, הקיימת אלפי שנים, היא גזענית, ואדם המכבד את עצמו יברח ממנה ת"ק פרסה? האם באנו לכאן כדי להתבייש ביהדות שלנו, באבות אבותינו או כדי להמשיך במורשתם?" ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי? * "ההלכה היהודית גזענית? מאז העלילו עלילות דם על העם הזה, עוד לא הייתה נוראה מזו שמקורה עלילה עצמית. הגזענות שונאת זרות וגירות, וההלכה היהודית? [...] כמעט בכל פסוק כזה חוזרת ונישנית הפקודה והפקידה, כי גרים הייתם בארץ מצרים. היכן תמצאו מוסר אנטי גזעני עליון כזה?" ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי? ==חברה== ===עדות=== * "יש סוכנות ידיעות טלגרפית המשרתת את כל העיתונים בארץ, גם את 'חרות' שלנו היא משרתת, אשר בידיעתה על המאורע כתבה 'בריונים תימנים משעריים'. מה קרה לנו? שמעו ידידים ויריבים: כאשר היינו בארצות נכר היו אומרים שיש הבדל בין גורלו של גוי לבין גורלו של יהודי. גוי כי יגנוב – 'איש אחד גנב' – נאמר. יהודי כי יפשע – 'יהודי פשע' נאמר. הנעביר מנהג אנטישמי זה לארצנו? ועל כן: אל תגידו 'תימני'. תימני הוא ערבי הגר בצנעה או בסביבתה. יהודי הבא מתימן יהודי הוא. באנו הנה להקים אומה מלוכדת, עם אחד, מה החשיבות מנין כל אחד בא?" ~ מתוך: חרות. 'מ. בגין בעצרת אלפים ברחובות: כספי המדינה נעלמו, חיי אדם הפקר והמוסר נהרס, עד כי ירצח איש את רעהו', 31 באוקטובר 1954 * "אין זו הפעם הראשונה שיש תופעת התנשאות בישראל כלפי יהודי מזרח, אלא שהמושג פושט צורה ולובש צורה. היו ימים בהם היה קיים המושג בלעז של יהודי מזרחי 'אוֹסט־יוּדען'. מי שזוכר את הימים ההם... יודע, כי היו ימים כאשר המושג הזה היה פשוטו כמשמעו, בפי אלה שהשתמשו בו, שלילי. מעל לכול, צריך בכל התקופות לעקור כל [[רגש]] של התנשאות וכל דיבור וכל כתב של התנשאות שאין לה כל הצדקה. כפי שנוכחנו לדעת מנסיוננו בימים ההם, גם באירופה בין ה'אוסט־יודען', בין היהודים המזרחיים, היו אנשי אינטליגנציה, נבונים, בונים, חוזים. הוא הדין ביחס ליהודי המזרח." ~ מתוך נאום ביום ג' בטבת תשכ"ה, 8 בדצמבר 1964, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 98}} * "האם... קיימת אפליה שקוראים לה 'עדתית' במדינה? [...] בשום פנים ואופן אנו, יריביה ההיסטוריים של מפא"י, לא נסכים להאשמה שהיא בכוונה גורסת, או מנהיגה, אפליה על רקע זה." ~ מתוך נאום ביום ג' בטבת תשכ"ה, 8 בדצמבר 1964, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 100}} * "אני חייב לומר שאם מישהו יקראני 'אשכנזי', ארגיש עלבון עמוק בליבי מסיבה אחת: זו, במלה אחרת, התקשרות עם הגרמנים (אשכנז הוא השם היהודי הישן לגרמניה)... אינני רוצה להיקרא 'גרמני'... הפרדוקס בתולדותינו בימים אלה הוא בזה שאנו מחלקים את עמנו מעיקרו לשני חלקים על־פי מוצא משתי ארצות אשר עשו לנו בתקופה מסוימת את העוול הגדול ביותר{{הערה|בגין התכוון בהערה זו לכך שהיהודים מחולקים ל"אשכנזים", כאשר אשכנז היא שגרמה לשואה, ול"ספרדים", כאשר ספרד היא שעשתה את גירוש היהודים הגדול ביותר בהיסטוריה.}}. מדוע אנו צריכים להוסיף ולשאת את המעמסה הזאת?" ~ מתוך נאום ביום ג' בטבת תשכ"ה, 8 בדצמבר 1964, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 100 - 101}} * "עד אתמול לא הכרתי את המילה צ'חצ'חים, אך אמש שמעתי את הבדרן... [[דודו טופז]]...<ref>למעשה בעת הנאום שיבש בגין במתכוון את שמו של טופז, וקרא לו "דודו טופס".</ref> מכנה את אנשי הליכוד צ'חצ'חים... הם{{הערה|מתייחס ל[[w:עולי הגרדום|עולי הגרדום]], [[w:מאיר פיינשטיין|מאיר פיינשטיין]] ו[[w:משה ברזני|משה ברזני]].}} פתחו בלבותיהם רימון יד: לחצו! אשכנזי? עיראקי? יהודים! אחים! לוחמים! [...] רק תספרו להם מה אמר פה דודו טופז, כל העם חייב לדעת את זאת. זה משפט אחד בסך הכול: הצ'חצ'חים כולם במצודת זאב. אשרינו שהם במצודת זאב." ~ בתגובה לדבריו של [[דודו טופז]] שכינה את תומכי הליכוד צ'חצ'חים ([http://www.betar.org.il/world/ideology/chachahim.htm הנאום המלא]) *"ראיתי את נוסח התפילה שנקראה בקונגרס האמריקני. בלעז נקראה, אבל כדאי להזכירה וגם לתרגמה. האיש אשר נשא את התחינה אמר: And, save us from the pride of knowledge, ובתרגום: והצילנו מן הגאווה של ידע או של למדנות". ~ בנאום במליאת הכנסת מה-8 בדצמבר 1964 על דחיית בני עדות המזרח את החלוקה העדתית ===צדק סוציאלי=== * "אנו מאמינים כי {{ו|צדק חברתי|צדק סוציאלי}} אינו עניין של כמות, אלא של איכות... אם ל[[אדם]] אחד יש בביתו זוג נעליים, ואילו לחברו יש חמשה זוגות אזי יש כאן הבדל כמותי גדול. ברם, אם לאדם אחד יש זוג נעליים אחד, ואילו חברו מתהלך יחף, ואין לו נעליים כלל אזי ההבדל חדל להיות כמותי והופך הבדל איכותי... אנו קובעים, כי בשלב הראשון להשגת צדק סוציאלי יש צורך לבער את ההבדלים האיכותיים בין אדם לאדם ובין שכבות החברה השונות." ~ מתוך: העיתון חרות, 'מה הייתה עושה תנועת החרות', מנחם בגין, עמ' 2, 18 בינואר 1954 * "הישגים סוציאליים תלויים לא רק בתיאוריות סוציאליות; הם תלויים בכלכלה, ב[[עבודה]] קשה, בחריצות ובפיריון עבודה גבוה. וכל התנאים האלה תלויים בשיטה של יוזמה חופשית." ~ מתוך: העיתון חרות, 'מה הייתה עושה תנועת החרות', מנחם בגין, עמ' 2, 18 בינואר 1954 * "ייתכן ושוויון מלא בתחום הכלכלה בלתי אפשרי הוא, ממשם כשם שבלתי אפשרי שוויון מלא בתחום ההשכלה. אולם צדק סוציאלי זה יהי כ[[כוכב]] המדריך אותנו בלילות אפלים, על פני ימים סוערים ועל פני יבשות עזובות; יקרב אותנו למטרתנו, ממש כשם שכוכב מקרב את הנודד למטרתו." ~ מתוך: העיתון חרות, 'מה הייתה עושה תנועת החרות', מנחם בגין, עמ' 2, 18 בינואר 1954 * "נכון הדבר שחלוקה שווה היא בדרך כלל חלוקה צודקת. אבל אם מחלקים את הרעב באופן צודק, עדיין אין זה משביע את הרעבים. אני מפקפק מאד אם צדק של רעב משביע את הרעב לצדק." ~ מתוך: חרות, 'את המדינה שקמה בידי לוחמים מורדים ומגנים מביאה הממשלה הזו אל עברי – פי פחת. נאום מנחם בגין בכנסת בוויכוח על סקירתו של ראש הממשלה', 11 בנובמבר 1949 * "אמנם בימים עברו, ידעו סטודנטים יהודיים ללמוד מתוך רעב. לרעוב מתוך שינון. אבל אם השינון הוא חובה, הרעב אינו מצווה. במדינה תקינה יש לאפשר ללמוד ולא לרעוב." ~ מתוך: העיתון חרות, 'שביתת המשלמים', מנחם בגין, עמ' 2, 3 בדצמבר 1954 * "׳המינימום ההוגן׳ הוא מושג יחסי והוא תלוי במושגי התקופה. מה שהיה במאה ה-19 הוגן, אינו הוגן במאה ה-20 ומה שהיה הוגן בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, איננו הוגן היום. אנו פחות או יותר יודעים מה הוגן היום. אנו גם יכולים לבדוק ולהטות אוזן קשבת אחינו. אנו יודעים מהו המינימום ההוגן במדינת ישראל. ואם יש ירידה מתחת לאותו מינימום, כבר נוצרת הרגשת קיפוח, כבר נשמעות תלונות - וכולן מוצדקות... ירידה מתחת למינימום יוצרת עוול, בעיקר כשאחרים חיים, במידה רבה, מעל למינימום. זהו עוול לא רק אובייקטיבי, אלא סובייקטיבי, אשר יוצר רגשות שאחר כך קשה להשתלט עליהם." ~ מתוך ישיבת ממשלה בנושא [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%98_%D7%A9%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9D_%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA שיקום שכונות], 25 באוקטובר 1981 == דמוקרטיה == * "אנחנו מאמינים שבמדינת היהודים צריך להיות ויהיה שוויון זכויות לכל אזרחיה ללא הבדל דת, לאום ומוצא." ~ בנאום בכנסת, 1962 * "האמת אינה תלויה בכוח והצדק אינו צמוד לרוב, וודאי בחיים המדיניים של אומה עצמאית מחליט הרוב. האנושות עוד לא המציאה שום דרך אחרת, כיצד להכריע בין דעותיהם השונות, המנוגדות, המתנגשות של אנשים [[חופש]]יים. שתי אפשרויות אחרות הן: חוסר כל הכרעה, אנרכיה בלעז, או הכרעת יחיד, דיקטטורה בלעז, האפשרות האחת היא הרסנית, השנייה דרסנית. את האנרכיה ידחה כל אדם נבון; בדיקטטורה יבחל כל אדם חפשי. התבונה והחרות כאחת מחייבות בדרך כלל את הכרעת הרוב, בתנאי שהרוב יכבד את זכויות המיעוט, לרבות זכותו העיקרית: להיות לרוב. אולם כל אלה הטוענים כי אם, באין אפשרות אחרת ניתן לרוב להכריע, משמע שהרוב צודק, אינם מוכיחים אלא את בורותם, או את שאיפתם ל'דיקטטורה של הרוב', שגם היא כמובן, אפשרית הרסנית ודרסנית. הצדק אינו שוכן בקרב המספרים הרבים; לעתים הוא בוחר לו את משכנו דווקא בקרב המיעוט הדל... עתה ניתן גם לעמנו לחזות מבשרו, כי 'רוב' אין פירושו 'צדק', כי ביער של ידיים לאו דווקא צומחים עצי האמת." ~ מתוך: חרות, 'אחד לגוי אחד לעברי?', מנחם בגין, עמ' 2, 6 באוגוסט 1954 * "עליו לדעת (ראש הממשלה החדש [[לוי אשכול]]) שאנחנו שואפים להעביר אותו ואת חבריו לאופוזיציה, וזו לא רק זכותנו, זו גם חובתנו, והעם יחליט. אם העם ייתן להם מידת אמון מספקת גם בבחירות הבאות... נראה מיד את שליחותנו להתייצב נגדם באופוזיציה עד שהעם, כפי שאנו מאמינים, יחליט אחרת. אך לא דרושה ביחסים אלה של חילוקי־דעות היסודיים ביותר... לא דרושה לא שנאה ולא משטמה, כדי שהתקווה, עליה דיברתי בראשית דברי, תתגשם." ~ מתוך נאום ביום ב' בתמוז תשכ"ג, 24 ביוני 1963, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 85}} * "יש זכות לאזרח טוב לעבור עבירה למען המדינה; יש זכות לממשלה רעה להביאו לדין." * "הרודנות מתחילה תמיד באלמוני; היא מסתיימת בכל הפלמונים." ~ מתוך: "לילות לבנים בישראל?", עיתון חרות, 31 ביולי 1953 * "אנחנו איננו מקבלים את הדעה הרשמית־למחצה, ששמענו בימי כהונתה של הכנסת השלישית, לפיה מדינה נותנת זכויות ומדינה זכאית ליטול זכויות. אנחנו מאמינים שישנן זכויות לאדם, הקודמות לצורת החיים האנושית ששמה מדינה." ~ מתוך נאום ביום ט"ו בכסלו תש"ך, 16 בדצמבר 1959, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 12}} * "מזכירה הכללי של מפלגת העבודה, מר זרמי, טען כי בהתקיפי את הצהרותיו המדיניות (או האנטי מדיניות) של ראש הממשלה, מר רבין, הצגתיו כ'עוכר ישראל'. המזכ"ל, במחילה מכבודו, אמר דברי הבל, שמקורם בחוסר ידע, או ניסיון פרלמנטרי, והרגלים פינוקיים. יש לשער, כי המזכיר הנכבד לא גילה עניין, או לא מצא זמן, לעיין באחד מכרכי ההאנסרד, זה ספר הפרוטוקולים המפורסם של דיוני בית הנבחרים הבריטי. לו היה קורא בספר זה, לא היה משתמש בביטוי סלפני, עצבני, ממש היסטרי, כלפי התקפה פרלמנטרית מובהקת של האופוזיציה על הצהרה ממשלתית רבת נזק. בדפי ההאנסרד היה מר זרמי מוצא את הביטויים חוסר אחריות, או היעדר תבונה, שגורים בפיו של דובר האופוזיציה כלפי ראש ממשלה, או שר. הוא גם היה רואה הערה בולטת בסוגריים: התפטר! בקריאה במקהלה מספסלי האופוזיציה לעבר יריביה בשלטון. ומה על ההזמנה האדיבה: 'הג'נטלמן הנכבד, היה צריך, בגלל כישלונו, לעזוב את הבית ולא להראות עוד את פניו בו'? אף היא שגורה בין הדפים המשקפים את הדיונים באם הפרלמנטים. ולא זו בלבד שאיש לא יבוא שם בטענות נגד האופוזיציה, התוקפת בחריפות את מדיניות הממשלה ומבצעיה, אלא להפך, הכול יגידו כי כך היא ממלאת, כהלכת החוקה, את תפקידה החיוני לדמוקרטיה." * "ראש הממשלה מבקש לקבוע כי אין שיעור לחומרת האשמה זו: אדם אשר שירת כשר הביטחון שלוש שנים בממשלת ישראל, מאשים אותה באחריות לחוסר התקדמות במאמצי השלום. מובן מאליו הוא שאין שחר להאשמה זאת." ~ בגין גורס כי אל לשר שהתפטר מממשלה לה היה שותף – למתוח עליה ביקורת (ויץ י., [http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2356041 '''"מר עוז הנכבד, נוצרה אגדת כזב כי איש מלחמה הנני"'''], באתר הארץ, 25 ביוני 2014) * "במדינתינו יכולים להיות בני לאומים שונים, בני דתות שונות, אבל מבחינת האזרחות כולם שווים; זוהי אמונתינו." ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי? * "הדמגוג, כל עוד יש לו רוב, רוצה להבטיח לו ולעצמו יד חופשית. הוא אינו רוצה להעלות על הדעת שבאחד הימים הוא יהיה במיעוט. הוא חוטף, ואיננו רוצה שום יסודות קבועים. ואילו המדינאי יודע שרוב ומיעוט במדינה מתחלפים ומשתנים. בהיותו במיעוט הוא מקבל את דין הרוב, אבל הוא יודע שהוא זכאי לתבוע לעצמו זכויות מסוימות. הוא מוכן לקבל אותן מתוך הנחה שכאשר יהיה הוא ברוב, יתן אותן הזכויות למיעוט. זהו ההבדל ביחס לחוקה בין שני הטיפוסים האלה." ~ 9 ביולי 1956 ([http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/begin/neum7-2.htm מקור]) * "אנו משוכנעים - כפי שעינינו רואות ברחבי תבל - שבלי אופוזיציה אין דמוקרטיה; בלעדיה - עצם חירות האדם נתונה בסכנה. ותפקידה הממלכתי של האופוזיציה, כפי שראינו גם בשנים האחרונות, הוא כפול. הראשון - גלוי...{{ש}} אבל יש גם תפקיד שני לה, הוא סמוי מן העין. והוא, כמקובל לומר, שונה בתכלית.... בהיותנו באופוזיציה, אנחנו, בצורה שאינה נראית לעין - אבל מעשית מאד, ממשית מאד - מיטיבים עם הציבור הסובל, חסר האמצעים. ואם יריבינו, על-ידי שייטיבו עם הציבור הזה, יעלו את רמת חייו, יעשו עימו צדק - ישכנעו אותו שיצביע בעדם, נקבל את השכנוע באהבה, אבל נדע: בגללנו, בגלל עלייתנו, כדי לנסות למנוע עלייה נוספת, נעשה הדבר. זה התפקיד השני, סמוי מן העין, קונסטרוקטיבי מאד, חשוב מאד, חיובי מאד, חיוני מאד." ~ מתוך נאום, עם הרכבת הממשלה, ביום ט"ו בכסלו תש"ך, 16 בדצמבר 1959, {{ו|דברי הכנסת}}{{הערה|[https://fs.knesset.gov.il/4/Plenum/4_ptm_251771.pdf קישור לדברי הכנסת] {{PDF}} }} * "הדור הצעיר פנה לכם עורף בבחירות האלו. משהו קרה בישראל. העם הזה הוא עם חכם ונבון, הוא יודע מה הוא עושה. הוא יודע מה הוא מחליט. הוא יודע באיזו ממשלה לתת אמון. אתם הייתם משוכנעים שאתם תרכיבו ממשלה. התרגלתם לשלוט. אתם לא העליתם על הדעת שהעם יערוך שינוי. ולכן אתם עדיין המומים. תתרגלו." ~ בכנסת, לאחר בחירות 1977 * "לא ימהר שום שוטר תרבותי במדינה חופשית להפעיל את אלתו נגד אזרחים-מפגינים; זכות הפגנה היא זכות טבעית, שאינה ניתנת לערעור או לנטילה." ~ עיתון "חרות", ה' אב התשי"ג, 17 ביולי 1953 ===מערכת המשפט=== * "ואם מישהו יאמר לי אי פעם שההתנחלות היהודית בארץ-ישראל היא בלתי-חוקית, יהיה אשר יהיה האומר, כך אשיב לו: יש שופטים בישראל." ~ בעת דיון בכנסת על הסכם השלום עם מצרים במארס 1979, כשבמקביל התנהל ויכוח על החלטת בג"ץ לגבי מידת חוקיותה של התנחלות בית אל.[http://db.begincenter.org.il/he-il/selected-quotes.htm?cid=1989] * "גדולה מסכנת טשטוש התחומים בין [[הרשות המבצעת]] לבין [[הרשות המחוקקת]] היא הסכנה של ביטול התחומים בין הרשות המבצעת לבין [[הרשות השופטת]]. המשפט הבלתי־תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של [[חירות]] האדם בימינו. כל עוד מבצר זה קיים יש תוחלת להדיפת הגל העכור; בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה." ~ מתוך הרצאה, הוצאת נציבות בית"ר ארץ־ישראל, 1952{{הערה|שם=בגין; 17|'''בגין;''', עמ' 17}} * "עליונות המשפט תתבטא בכך, שלחבר שופטים בלתי־תלויים תוענק לא רק הסמכות לקבוע, במקרה של תלונה, את חוקיותה או צדקתה של פקודה או תקנה אדמיניסטרטיבית מטעם מוסדות השלטון המבצע, אלא גם הסמכות לחרוץ משפט, במקרה של קובלנה, האם החוקים המתקבלים על־ידי בית הנבחרים... מתאימים לחוק היסוד או סותרים את זכויות האזרח שנקבעו בו." ~ מתוך הרצאה, הוצאת נציבות בית"ר ארץ־ישראל, 1952{{הערה|שם=בגין; 17}} * "זה השם לאל פסק דין של בית הדין במדינה, חותר תחת יסודותיה וראוי לעונש חמור, ותהא עמדתו בממשלה אשר תהא"[https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-09-14/ty-article-opinion/.premium/0000018a-92d4-d05a-abfe-fef4a3db0000] ===חירות=== * "ישנה חברה של עבדות עם רעב; אפשרית חברה של שובע בתוך [[עבדות]]; קיימת חברה של חרות תוך רעב; ואפשרית חברה של חרות בלי רעב. לו עמדה בפנינו הברירה בין שובע בתוך עבדות, לבין חרות עם רעב, סובר אני, כי אנחנו תלמידיו של [[זאב ז'בוטינסקי]], היינו בוחרים באפשרות האכזרית השנייה." ~ מתוך חירות, מ. בגין בסימפוזיון על בעיות המשק: אין בטחון לאומה ללא משק יציב, 13 ביולי 1956 * "אולם בסוף פסוק תכריע בשביל כל אדם חפשי קיומה או אי קיומה של חרות מסוימת אשר אפשר לכנותה בשם חרות הפקפוק, מקום שם נהגת חרוז זו ישנה תקוה לשינויים וישנה אפשרות להתנגדות. מקום שם נדרשים האנשים להאמין בדבר האדם לא פחות ואף יותר מאשר להאמין בדבר האלוהים – ועליו הם מלגלגים – שם אפסה כל תקווה." ~ מתוך חרות, מנחם בגין באספת-עם המונית, 27 באוגוסט 1950 * "החרות היא, כפי שהנני מאמין, תמצית החיים. ועל כן עוסקים אנו למעשה בפיקוח נפש, הדוחה התחשבות בכל 'צו' אחר; כתוב או בלתי כתוב." ~ מתוך חרות, מחתרת בלי שם, 12 ביוני 1953 * "אמנם כאדם חפשי, המאמין כי החרות אינה ניתנת לחלוקה, לא אוותר על הזכות האנושית לעמוד על כל תופעה המסכנת את חרות האדם, גם אם השפעתה הישירה היא בתחומי מדינה זרה." ~ מתוך חרות, איינשטיין קורא ללכת לכלא, 19 ביוני 1953 * "חיילי ישראל, עוד תניפו מחדש את הדגל העברי מעל עזה המשוחררת! [...] עזה הייתה ועזה תהיה עיר עברית משוחררת, עזה הנה כבאר שבע, כתל אביב, כירושלים." ~ מתוך עיתון חירות, 8 במרץ 1957, נאום בגין בהפגנה של "חרות" בכיכר מוגרבי בתל אביב ===ממשל צבאי=== * "יש אומרים כי אי אפשר לנו לתת שיווי זכויות מלא לאזרחים הערביים של המדינה, משום שאין חל עליהם שיווי חובות מלא. אף זאת טענה מוזרה. נכון, אנו החלטנו לא לחייב את התושבים הערביים, בניגוד לדרוזים, בשירות בצבא. אבל כך החלטנו מרצוננו החופשי. ואני סובר שהנימוק המוסרי הוא בר־תוקף. והיה כי תקראנה מלחמה, איננו רוצים שאזרח ערבי אחד יעמוד לפני הנסיון האנושי החמור הזה, בו עמדו בני עמנו במשך דורות, ובייחוד במלחמת העולם הראשונה באירופה, של התנגשות מזוינת נגד בן עמו." ~ על ביטול הממשל הצבאי, 1962 * "לא יימצא איש בבית זה שיטען כי טוב הדבר אם אנשי צבא מפקחים על אזרחים. בטוחני שהכנסת כולה תהיה מאוחדת בדעה שמפקדים צריכים לפקד על חיילים, ואזרחים על אזרחים, זה הכלל הגדול במדינה חופשית." ~ על הממשל הצבאי, מתוך דיון מדיני ביום ג' בחשוון תשכ"ד, 21 באוקטובר 1963, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 15}} ==פוליטיקה== ===ארץ ישראל=== * "היום חובה עלינו לשאול... אם בדרך של פעולה מדינית בלבד נוכל להגשים את מטרתנו... המוני ישראל לוחצים על שערי ציון אבל אנגליה חוסמת בפניהם את הדרך לציון... המסקנה הכוללת תהיה, כי אחרי תקופת הציונות המעשית ואחרי תקופת הציונות המדינית הגיעה תקופת הציונות הצבאית... עלינו לכבוש את ארצנו, זו הדרך. ובשום דרך אחרת לא נגיע אל המטרה." ~ בכנס העולמי השלישי של בית"ר, ורשה, בית האקדמאים, ט"ז באלול תרצ"ח, 12 בספטמבר 1938{{הערה|'''בגין;''', עמ' 20–21}} * "אפשר להילחם בארץ אחרת בשביל המולדת." ~ במהלך עימות עם ז'בוטינסקי{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 28|שם=שילון 28}} * "המלחמה הזאת אינה מלחמתנו... עבור המולדת לא נילחם בתור יחידים בכל מיני יחידות זרות..." ~ תגובתו למכתב ששלח לו שמשון יוניצ'מן{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 35}} * "ארץ ישראל לא בזכות הכוח, אלא בכוח הזכות." * "עוד יהיו אלוני מורה." ~ בביקורו הראשון באלון מורה (לימים [[W:קדומים|קדומים]]) * "כשתגיע שעתי לעמוד בפני {{ו|בית דין של מעלה}} וישאלוני מהו המעשה הטוב שעשית שבגללו אתה ראוי להיכנס ל{{ו|גן עדן}} - אשיב: אלון מורה" ~ בישיבת הקבינט * "ובמדינתנו זו יהיה הצדק השליט העליון, שליט על שליטיה." ~ (לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל) * "...והגבול היה נקרא '{{ו|הקו הירוק}}', ואני יכול לבשר לכם בכל הפשטות ש'הקו הירוק' אף הוא נעלם, איננו, אינו קיים, אינו שריר, לא ישוב עוד לעולמים." ~ בחירות 1981 * "אדוני היושב־ראש, אני מבקש את הכנסת, הדנה ב{{ו|חוק יסוד: הצבא}}, שתזכור את הערכים האנושיים והלאומיים הגדולים שבהם מצטיין צבאנו: צבא עם, צבא בעיקרו של מתנדבים, צבא המגן על איש, אשה וילד, צבא היודע מה זה מוסר מלחמה. על הערכים הגדולים, העליונים, שגאוותנו עליהם, מבקש אני להוסיף ערך שבלעדיו אי־אפשר, לפי הכרתנו העמוקה: ננחיל לצבאנו את {{ו|אהבת ארץ ישראל}}. לפי הכרתי, אי־אפשר לומר לחייל עברי ש{{ו|יפו}} היא מולדת ויריחו היא פקדון, שנצרת היא ישראל ובית לחם פלשתין. אל ננסה לעשות שקר בנפשו של החייל העברי. ניתן לו את האמת ההיסטורית והפשוטה, כפי שלמדו קודמיו ואבותיו, כפי שאמרה הציונות – תנועת שחרור לאומית שצודקת ממנה או כמוה לא קמה. אהבת ארץ ישראל וקיום זכותו של עמנו עליה – זאת האמת, והיא תחדיר בלבו של החייל העברי את ההכרה על מה ועל מי הוא נקרא להגן." ~ ישיבה של {{ו|הכנסת השמינית}}, כ"ב באב תשל"ה, 30 ביולי 1975. ===עם ישראל=== * "יֵדע העם. בשום תנאים לא נרים נשק נגד יהודים יריבים." ~ מתוך העיתון המחתרתי "חרות", י"ז בכסלו תש"ד, 3 בדצמבר 1944{{הערה|'''בגין;''', עמ' 7}} * "כי כזה הוא עמנו, עם הקצוות. הוא עם האמונה והכפירה; עם הגבורה והפחדנות; עם ההקרבה והאנוכיות; עם הגדולה ועם השפלות; עם אהבת החרות ו'מה יפית' לעבדות; הוא עם המוליד נביאים וסוקל אותם באבנים." ~ מתוך: חרות, 'חמש עשרה שנה להסתלקותו של מורה הדור זאב ז'בוטינסקי ז"ל', 19 ביולי 1955 * "לפי הכרתנו, כלפי יהודי אין, לא הייתה ולעולמים לא תהיה, הפרדה בין הלאום ובין הדת." ~ מתוך נאום ביום ד' בשבט תשכ"ה, 27 בינואר 1965, דברי הכנסת{{הערה|שם=בגין; 118|'''בגין;''', עמ' 118}} * "הייתה תקופה... שחכמינו ביקשו להכביד על כל מי שאיננו יהודי להצטרף לעם היהודי מבחינת הדת והלאום גם יחד. עתה התקופה היא אחרת. שליש מעמנו הושמד; יש בינינו משארית הפליטה; חלק מהם ניצל על־ידי זרים או על־ידי זרות. הם או הן סיכנו את חייהם או חייהן למען הצלת אחינו... ואם הם באים אלינו, עלינו לקרבם ולקבלם בחסד ובאהבה וברחמים רבים." ~ מתוך נאום ביום ד' בשבט תשכ"ה, 27 בינואר 1965, דברי הכנסת{{הערה|שם=בגין; 118}} * "אם ייווצר הכוח, תבוא גם עזרת הגולה." ~ במהלך עימות עם ז'בוטינסקי{{הערה|שם=שילון 28}} * "לאחר כל מה שאירע את עם־ישראל בכל הדורות, ובייחוד בדור האחרון – אנחנו היום הזה אומרים באוזני כל העמים: אם אדם יקום ויאמר 'יהודי אנוכי', ומשום כך הוא יירדף או יושפל או יאוים או ייחטף או יעמוד בפני סכנה – כל כוחנו יעמוד מאחוריו, עד אשר נגאלו ונשיבו לחוף מבטחים." ~ תגובה להודעת הממשלה על שחרור חטופי המטוס "אייר פראנס" באוגנדה ביום ו' בתמוז תשל"ז, 4 ביולי 1976, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 130}} * "בימים עברו אמרו שונאי ישראל כי היהודי נוהג לפי הכלל: מקום שם טוב לי – שם מולדתי. לא בהם נתחשב, אך נוכיח לעצמנו כי עם חידוש העצמאות והחירות נוהג היהודי לפי כלל הפוך: מקום שם מולדתי, שם טוב לי, אפילו קשה לי." ~ מתוך הודעת ראש הממשלה מיום ד' בתמוז תשל"ז, 20 ביוני 1977{{הערה|'''בגין;''', עמ' 142}} * "בז אני לכל האנטישמים, לאפלת נשמתם, למשפטיהם הקדומים, לעלילותיהם הכוזבות, לשנאתם, לאכזריותם הפחדנית כלפי אנשים חסרי מגן. כאשר המלה 'יהודי' יוצאת מפי נלווים אליה יראת השם, אהבת האדם, הוד קדומים וחזון אחרית הימים, סבל, טוהר, חסד ורחמים." ~ מתוך ישיבה של הכנסת השמינית * "בתולדותיהם של עמים, משעבדים מצד אחד ומתקוממים מצד שני, יש אפיזודות קטנות, שערכן גדול לאין שיעור. כזו היא הפרשה של הלקאת הקצינים הבריטים [...] בתולדות ישראל לא היתה פגיעה כזו במשך מאות שנים. [...] היו אף [יהודים] כאלה שנישקו את השוט. [...] עוד ישנם כאלה בישראל, ואפילו בארץ ישראל." מנחם בגין, במחתרת - כרך ב', הוצאת הדר, תל־אביב, 1978, עמ' 319-320 *יש לנו מספיק כוח כדי להגן על עמינו ועל ארצנו. על עם ישראל ועל ארץ-ישראל, ולהדוף אחורה כל אויב שירים יד עלינו ולהשמיד כל מי שמכריז שרצונו להשמיד את מדינת ישראל. לא תחזורנה עוד הודעות כאלו. כל העמים חייבים לרשום לפניהם מי שקם ומכריז שרצונו ושאיפתו להשמיד את מדינת היהודים אז העם היהודי חורץ את גורלו." ~ מתוך דברי ראש הממשלה בטקס סיום המכללה לבטחון לאומי, 11 באוגוסט, 1982 * "אנו לא נפתח באש, לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער." ~ נאום ברדיו של האצ"ל, בליל הפגזת אלטלנה. ===אומות ומדינות=== * "איזה מין ביטוי זה 'להעניש'? האם אנחנו מדינת ואסאלים שלכם? האם אנחנו רפובליקת בננות? האם אנחנו ילדים בני 14, שאם אינם מתנהגים יפה נותנים להם פליק על האצבעות? אני מוחה על עצם המונח 'הענשה'. בוא, אסביר לך מי יושב בממשלה הזאת. בממשלה שלי יושבים אנשים שנלחמו כל חייהם וחוו מלחמות ואיסורים. אינכם מפחידים אותנו עם העונשים שלכם. איננו נבהלים מאיומים ומוכנים לשמוע רק טענות רציונליות. אין לכם זכות להעניש את ישראל ואני מוחה על עצם השימוש במילה הזאת... כפי שאין לכם זכות להטיף לנו מוסר על הקורבנות בלבנון. אתה רוצה שנדבר על הזהירות שלכם ב[[מלחמת העולם השנייה]] או במלחמת וייטנאם? עם ישראל התקיים 3,700 שנה ללא מזכר הבנה עם אמריקה, וימשיך עוד 3,700 שנה בלי מזכר זה... נא להודיע לשר החוץ שחוק הגולן יישאר בתוקפו. אין כוח בעולם שיהיה בו כדי לבטלו." ~ לשגריר [[ארצות הברית]] בישראל, סמואל לואיס * "אז מה אם הם כועסים?! האינטרס הלאומי שלנו הוא הקובע. אם נעשה דברים או לא נעשה דברים לפי כעסם של הגויים – האינטרס שלנו יסבול. אסור לעשות כך."{{הערה|שם=רפול 192|רפאל איתן עם דב גולדשטין, '''רפול - סיפור של חייל''', עמ' 192}} * הייתי בוושינגטון ושם דיברו איתי מלכתחילה על 'פלשתיניאנס'. אמרתי לאנשי שיחי, עם כל הכבוד: "פלשתיין" זה שם של ארץ. 'There are Palestinian Arabs, there are Palestinian Jews' – כך אמרתי. ואני יכול לבשר לך שבנייר העבודה שהוסכם בין ארצות הברית וממשלת ישראל כבר כתוב במפורש Palestinian Arabs וזה נכון. בעברית: ערביי ארץ ישראל, ובאנגלית Palestinians Arabs ואת ואני יחד אנו Palestinians Jews ובעברית: יהודים של ארץ ישראל."{{הערה|הישיבה הארבעים-ושבע של הכנסת התשיעית}} ===אלטלנה=== * "לא תהיה מלחמת אחים." * "אותי הם רצו להשמיד [...] מי אני ומה אני? מה ערכי? הן יכלו ללמוד מן העבר כי אין משמידים רעיון על ידי השמדת אחד מנושאיו ומשרתיו." מתוך נאום אלטלנה, 22 ביוני 1948 {{הערה|מופיע ב: {{ו|עפר גרוזברד}}, '''מנחם בגין, דיוקנו של מנהיג - ביוגרפיה''', הוצאת רסלינג, תל־אביב, 2006, עמ' 107.}} * "למחרת היום, בשעה עשר בבוקר, הודיע לי סגן שר הביטחון, כי שר הביטחון והממשלה הזמנית החליטו שעל 'אלטלנה' לבוא, על מתנדביה ונשקה, למולדת. ואתה פה סיפרת, מר בן־גוריון, כי האצ"ל הביא את 'אלטלנה' מתוך הפרת חוקי המדינה. השמצתם אותנו במשך עשר שנים כי הבאנוה כדי להפיל בכוח הזרוע את הממשלה... אתם החלטתם על הבאת האנייה, ואלמלא כך החלטתם – היא לא הייתה באה בכלל. [...] במועצת המדינה לא היית צנוע כל־כך. אז התפארת, והתהללת והעללת, בעוד המתים מוטלים לפנינו; ואמרת כי התותח אשר בו ציווית – ללא כל אזהרה מוקדמת – להפגיז אנייה מוקפת מכל עבר, תותח קדוש הוא ומקומו בבית־המקדש שייבנה... ב־28 ביולי 1948 אמר הרב פישמן־מימון... 'ידע נא, בן־גוריון, כי כששופכים דמים, אין בונים בית־מקדש'." ~ מתוך נאום ביום ג' בשבט תשי"ט, 12 בינואר 1959, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 59}} ===בכנסת=== * "אל תקום, אין לך זכות לקום. עכשיו אני עומד על רגלי. שב כאשר אני עומד." ~ אל חבר הכנסת מיכאל בר-זוהר בעת הצגת ממשלתו השנייה * "מה אתה צועק? אינני מכיר אותך." ~ אל חבר הכנסת רפי סויסה בעת הצגת ממשלתו השנייה * "לא יעזור לכם מאומה. תלך, תלך, מי זקוק לך?" ~ אל חבר הכנסת [[יוסי שריד]] בעת הצגת ממשלתו השנייה * "אה, אתה מטייל שם? אתה מטורף. הולך שם כשידיו בכיס, כאילו הכול מותר לו." ~ אל חבר הכנסת [[יוסי שריד]] בתגובה לאמירתו "ממשלה מטורפת" בישיבה על הצעת חוק רמת הגולן * "למנהיגך רציתי להגיד עשר פעמים 'חלש' אבל הבלגתי. תבליג גם אתה ותחכה. סוף כל סוף רק התחלתי." ~ אל חבר הכנסת עקיבא גוברין (מפא"י) בתגובה לקריאת ביניים: "שבאך" * "אדוני שר המשפטים, מה זה? אני רואה שהשר מחייך. אבל אני רוצה תשובה, לא חיוך." ~ מתוך נאום על הצעת החוק "למניעת האזנות סתר" * "אתה תספר לי את תולדותיה של הכנסת? כשאני נכנסתי לכנסת אתה הלכת עדיין לבית־הספר, כנראה העממי." ~ אל חבר הכנסת יוסי שריד בתגובה לאמירתו "מעולם לא נעשה בכנסת מה שאתה עשית" * "שמעון, אתה לא יכול לדבר כל הזמן. אני רוצה לומר לך: אתה מדבר מאז קמה הממשלה הזאת בזעם בלתי־עצור. אני תמה. הרי אנו ידידים, אנו מכירים איש את רעהו. אתה בדרך כלל אדם שקט. מאז קמה הממשלה הזאת כל נאום חדור בזעם, כאילו דיברת על יצחק רבין." ~ אל שמעון פרס, מתוך ישיבה של הכנסת התשיעית * "אדוני היושב־ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, הבוקר, בהתאם לנוהג הפרלמנטרי הנאה, אברך בשם האופוזיציה את חבר־הכנסת רבין לנאום הבכורה שלו כמרכיב הממשלה וראשה. הערב נביע להם אי־אמון." ~ מתוך ישיבה של הכנסת השמינית, התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת * "אין שום ספק שבימי המשבר הללו ציפה הרוב המכריע של עמנו לממשלת ליכוד לאומי. ניתנה לו ממשלת עלבון לאומי." ~ מתוך ישיבה של הכנסת השמינית, התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת * "יש ציניקנים המלגלגים על ערכים היסטוריים, על זיכרונות. אנחנו לא ציניקנים, אנחנו אנשים רציניים, כך בנינו, כך נלחמנו, כך הקרבנו, כך התקדמנו, כך הגענו עד הלום, כולנו יחד על מחנותינו השונים, כל אחד בזכותו, כל אחד בדרכו." ~ מתוך הישיבה המאה עשרים ואחת של הכנסת העשירית, הודעת הממשלה על מבצע שלום הגליל ==השואה== * "מאז ה[[אלוהים]] ברא את האדם והאדם יצר את ה[[שטן]], לא נעשו מעשי אכזריות בהמית ל[[יהדות|יהודים]] באירופה כפי שבוצעו על ידי ה[[גרמניה הנאצית|גרמנים]] בימי המשטר הנציונל־סוציאליסטי." ~ נאום ראש הממשלה, נובמבר 1977 * "היום הנורא בחיי." ~ על הרגע שבו נודע לו על רצח משפחתו בשואה{{הערה|שם=שילון 47}} * "והלקח היום, והלקח לעתיד לבוא: ראשית, אם אויב היהודים אומר, כי יש בליבו, בדמו, שאיפה להשמיד אותם – אל תזלזלו, אל תלעיגו, אל תפקפקו, אלא קחו את שאיפתו ברצינות, התייחסו אל דבריו בכל החומרה הטבועה בהם. האמינו לו. האויב הזה רוצה להשמיד את היהודים. מנעו ממנו את הכוח להשמידם. היכונו כל יום תמיד ליום הפקודה, אבל לעולם אל תאמרו עוד: אין זה רציני." ~ מתוך המבוא של בגין ל"קשר ההשמדה" מאת ד"ר אליהו בן־אלישר{{הערה|שם=בגין; 114|'''בגין;''', עמ' 114}} * "ראשית ההשמדה בהשפלה. לא יכול היה האויב לעשות את עמנו לאפר אחר מותו, בטרם יעשה את עמנו לאפר בחייו. הוא השפיל את אחינו, הוא רמס אותם תחת רגליו, הוא הפריד ביניהם, הוא רימה אותם... הוא הסית איש נגד אחיו, ורק לאחר שכך עשה בהם, יכול היה להוליכם, כמעט ללא התנגדות, עד לשערי אושוויץ... שמרו על הכבוד היהודי לבל יושפל עוד בידי קלגס... כי המתרס הזה הוא הראשון במתרסים לשמירת עצם קיומכם." ~ מתוך המבוא של בגין ל"קשר ההשמדה" מאת ד"ר אליהו בן־אלישר{{הערה|שם=בגין; 114}} * "דעו לכם להתאחד מול פני האויב. בגטו הייתה התפוררות. יהודים נפרדו ורבו ובגדו איש ברעהו, והסגירו איש את אחיו ולא קמה בהם עוד רוח להתלכד ולקום על משמידיהם אלא ברגע שלפני האחרון. לא כן באומה. דעו להתאחד מול אויב ולעמוד נגדו תמיד עם אחד." ~ מתוך המבוא של בגין ל"קשר ההשמדה" מאת ד"ר אליהו בן־אלישר{{הערה|שם=בגין; 114}} ===הסכם השילומים=== *"כל גרמני הוא נאצי! כל גרמני הוא רוצח!" * "נרים כולנו יד ונשבע בשם ירושלים, בשם עולי הגרדום, בשם [[זאב ז'בוטינסקי]]. באם אשכחך חרפת ההשמדה – תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרנה, אם לא אעלה חרפת ההשמדה בראש יגוני. בני ירושלים, למערכה! על כבוד ישראל ועתידו! כה יתן וכה יוסיף אלוקי ישראל!" ~ נאום בעצרת נגד [[w:הסכם השילומים|הסכם השילומים]], 1952 * "אמנם אנו עדיין מוקפים אויבים, אך רכשנו את כבוד העם. והנה באתם אתם, ספסרים עריצים, באתם לחסל את כל מה שהושג בדמינו, ושוב ייהפך העם לבוץ, לחרב הפוגרומים וההשמדה." ~ נאום בעצרת נגד הסכם השילומים, 1952 * "ידיעה שקיבלתי זה עתה נושאים השוטרים רימונים מתוצרת גרמניה", * "כאשר יריתם בי בתותח, נתתי את הפקודה: לא! היום אתן את הפקודה: כן! אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע רחמים גם כלפיכם, זאת תהיה מלחמה לחיים או למוות." ~ נאום בעצרת נגד הסכם השילומים, 1952 * "פנייתי... לחברי־הכנסת שנבחרו על־ידי אזרחי המדינה הערביים. חלילה לי לשלול מהם זכות פורמלית של הצבעה. שווי־זכויות הם... זכות פורמלית לכם להצביע בעניין זה; אבל הבחינו בין זכות פורמלית לבין זכות מוסרית. זה עניין שלנו, דמם של אמותינו, אחינו ואחיותינו מעורב בו, תנו לנו להכריע בעניין זה." ~ מתוך נאום ביום ט' בטבת תשי"ב, 6 בינואר 1952, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 108}} ==המרד (1950)== {{דף מורחב|המרד}} * "זהו הריאליזם האמיתי: לשאוף לגדולות, לא לבוז לקטנות." * "הנשק העברי הוא שיקבע את גבולות השיפוט של השלטון העברי." * "עיקרה של [[חירות]] הוא חירות מ[[פחד]], כי הפחד הוא שליט לא פחות איום מכפי שהוא נסתר." * "קמנו אפוא למרוד ולהילחם, לא בכדי להטיל אימה, אלא, להפך, בכדי להסיר פחד." * "ה[[קומוניזם]] הוכה לא באלימות אלא ברעיון. ה[[ציונות]] היא האידאה שגברה על החינוך הקומוניסטי." * "אין לומר, שה[[אנגליה|אנגלים]] לא רצו להציל יהודים; יש לומר, כי האנגלים רצו שלא להציל את המוני היהודים." * "לא קל לחיות בידיעה שדבריך לא יגיעו לאוזני איש." == נאמר עליו == *"האיש היושב ליד חבר הכנסת באדר." ~ כינויו בפי [[דוד בן גוריון]] *"הקצין בגין מסתובב בערי השדה." ~ {{ו|שלום רוזנפלד}}, על ראשית תפקודו בתנועת בית"ר{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 25}} * "שירי השלום נזנחו לטובת מכונות הירייה, ואת בגין המצליח של הקדנציה הראשונה החליף בגין הכושל של הקדנציה השנייה." ~ גידי וייץ * "סוף־סוף ישב על כסא ראש הממשלה בישראל אדם כלבבי – יהודי בכל נימי נפשו." ~ {{קישור|יהודה אבנר}}, מתוך ספרו "אדוני ראש הממשלה", התרשמותו מתפקודו של בגין ביומו הראשון כראש ממשלה{{הערה|[https://amhasefer.wordpress.com/2019/05/31/%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%9c-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%a8-%d7%a8%d7%a4%d7%90%d7%9c/ סקירת הקטע בספר]}} * "יום אחד הוא בא לדווח לי ואני שומע אותו מחליף תאריכים ואנשים ומעמדים, ו[[W:יחיאל קדישאי|יחיאל קדישאי]] כל פעם מתקן לו: 'לא, זה לא ככה, זה ככה, אתה זוכר?' אבל אי אפשר לטשטש. אמרתי: הבן אדם לא מתפקד, לא מרוכז, שוכח, מערבב תאריכים, מערבב עניינים. אחר כך קיבלתי לכך אישור משרים." ~ [[יצחק נבון]], נשיא המדינה, על הימים של בגין לפני התפטרותו ב־1983 * "כולם זוכרים ומזכירים את בגין המנהיג, וזה היה בגין האיש. יהודי עם לב חם, ג'נטלמן. מענטש." ~ אריה נאור, שכיהן כמזכיר ממשלתו (ויסברג א. & יעקבי ל., [http://www.israelhayom.co.il/article/222583 '''"חשיפה: המכתבים הגנוזים של מנחם בגין"'''], באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2014) *"יש הסכמה כללית ששני אנשים: נשיא מצרים [[אנואר סאדאת]] וראש הממשלה של ישראל מנחם בגין, מלאו תפקידי מפתח בחתירה לשלום בין שתי אויבות לשעבר שכיום הוא מקור לסיפוק עבור שוחרי השלום בעולם כולו" ~ נאום ההכרזה על הענקת פרס נובל לשלום למנחם בגין ואנואר סאדאת, 1978{{הערה| [http://www.nobelprize.org/nobel_prizes/peace/laureates/1978/press.html Award Ceremony Speech]}} *"היה אגדה. היה מיתוס. עכשיו אין כלום. האיש הזה אשר אמר שלא יכרע ברך בפני בשר ודם, כרע ברך בפני כל מנהיג טיפש בעולם. האיש הזה אשר דיבר הרבה על קדושת ארץ ישראל, החזיר את סיני ומנע את סיפוח יהודה ושומרון. האיש הזה אמר, שממשלתו מקדשת מלחמה עם אש"ף וברגע הנכון מנע הריגתו של השטן יאסר ערפאת בנימוק: 'לא רצינו להשפיל אותו'." ~ הרב [[מאיר כהנא]]. * "היו שטענו... כי בתקופת בגין כיהנתי הן כרמטכ"ל והן כשר ביטחון... מי שטען כך לא התכוון להוסיף לי, אלא לגרוע מבגין, שהואיל ולא היה איש צבא לא התמצא בעניינים והניח לי להחליט לבדי... או לכל היותר שמע מפי ונהג כעצתי. לכל אלה לא הייתה שום אחיזה במציאות... חוסר הניסיון שלו בענייני צבא לא השפיע כלל. הוא שמע והבין ושקל באופן יוצא מן הכלל. אם גם לפני־כן הייתי סבור, כי אין זה הכרח, ששר הביטחון בישראל יהיה אלוף לשעבר... ההיכרות עם בגין והמעקב הקרוב אחרי אורח חשיבתו ואופן פעולתו, שכנעו אותי בכך." ~ [[רפאל איתן]]{{הערה|רפאל איתן עם דב גולדשטין, '''רפול - סיפור של חייל''', ספרית מעריב, 1985, עמ' 191}} * "לא הייתה עליו מעולם אימת הגויים." ~ רפאל איתן{{הערה|שם=רפול 192}} * "עורך הדין דובר הלטינית מברסט ליטובסק עשה את ישראל למדינה ים-תיכונית מבעבעת ותוססת. הוא העניק מקום והעניק קול למיליוני ישראלים מושתקים, אשר הפכו תודות למנחם בגין למשתתפים פעילים ושווי זכויות בחיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים." ~ [[W:ארי שביט|ארי שביט]] * "מנחם בגין האמין בעליונות המשפט, והבין שכדי לממש אותה מוכרחה להתקיים ביקורת שיפוטית על הכנסת. בשם עיקרון זה הגן על חוקיות ההתיישבות ביו"ש, אך גם על החלטות שקבעו כי יש לפנות יישוב ממקומו" ~ ([https://www.makorrishon.co.il/judaism/52327/ מקור]) [[W:אריה נאור|אריה נאור]] * "מנחם בגין היה אחד המנהיגים הכי אהובים והכי שנואים בהיסטוריה של מדינת ישראל. חסידיו ראו בו מנהיג נשגב, אוהב אדם, איש בעל יושר מופלא, שחי בצניעות והקדיש את חייו למען עם ישראל ומדינת ישראל. אויביו ראו בו לאומן צר מבט, תככן וחתרן, הזומם לתפוס את השלטון בכוח הזרוע, דמגוג משתלח שעלול לסכן את קיומה של מדינת ישראל. סיפור חייו של בגין סיפק הוכחות נאמנות לשני הצדדים." ~ [[W:אניטה שפירא|אניטה שפירא]] * "מנחם בגין כמפקד ידע להעמיק מחשבה. הוא מעולם לא אישר פעולה כשהמתכננים לקחו בחשבון שיכול להיות קורבן אחד או שניים. מעולם לא אישר פעולה כזאת. היתה לו תכונה גדולה אחת, שהוא אף פעם לא שאל נושא ההתקפה, אלא על שאלת הנסיגה.[...] הבעיה שלו בתור מפקד – אם הנסיגה מובטחת." {{ו|מארק קהאן}} {{הערה|גנזך המדינה, פרויקט הנצחה למר מנחם בגין ז"ל, מרואיין: {{ו|מארק קהאן}}, מראיינת: ד"ר ננה שגיא, 6.9.93, קלטת מס' 35, שיחה 1, עמ' 14.}} * הוא מאד אהב את אלה ({{ו|עליזה בגין}}), אבל אלוהים נתן לו שתי ידיים שמאליות. כשהוא רצה להאכיל תינוק או תינוקת, אז מוטב היה לבקש את ריבונו של עולם שיוציא לו את המחשבה הזו מהראש, כי אז לנקות את שניהם - זה היה מבצע." {{ו|מארק קהאן}} {{הערה|גנזך המדינה, פרויקט הנצחה למר מנחם בגין ז"ל, מרואיין: {{ו|מארק קהאן}}, מראיינת: ד"ר ננה שגיא, 6.9.93, קלטת מס' 35, שיחה 1, עמ' 14.}} ==לקריאה נוספת== * מנחם בגין, '''[[המרד]]''', זכרונותיו של מפקד האצ"ל, הוצאת אחיאסף, 1950. * {{ו|מירון ח. איזקסון}} (עורך), '''בגין;''', הוצאת ידיעות אחרונות, 2003. * {{ו|אבי שילון}}, '''בגין 1992-1913''', הוצאת עם עובד, 2007. == קישורים חיצוניים == {{מיזמים|ויקיפדיה=מנחם בגין|ויקיטקסט=קטגוריה:מנחם בגין|שם ויקיטקסט=מנחם בגין}} == הערות שוליים == {{הערות שוליים}} {{ראשי ממשלת ישראל}} {{שרי החוץ בממשלות ישראל}} {{שרי הביטחון בממשלות ישראל}} {{מיון רגיל:בגין, מנחם}} [[קטגוריה:ראשי ממשלת ישראל]] [[קטגוריה:שרי ממשלת ישראל]] [[קטגוריה:חברי הכנסת]] [[קטגוריה:אנשי צבא]] [[קטגוריה:זוכי פרס נובל]] [[קטגוריה:לוחמי האצ"ל]] [[קטגוריה:ציונים]] [[קטגוריה:פולנים]] tngftsrbza3kyn2jd39yol978z41d0v 234442 234441 2026-04-15T19:01:25Z קליאו 9676 234442 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Menachem Begin 2.jpg|ממוזער|235px|מנחם בגין]] '''[[w:מנחם בגין|מנחם בגין]]''' (16 באוגוסט 1913 – 9 במרץ 1992), ראש הממשלה השישי של [[ישראל]] וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1978, מפקד [[W:האצ"ל|האצ"ל]] ומנהיג [[W:תנועת החרות|תנועת החרות]] ומפלגת [[הליכוד]]. ==כללי== [[קובץ:Menachem Begin 1978.jpg|ממוזער|235px|מנחם בגין, 1978]] * "בחיים כל הדברים הטובים חולפים. אך גם הדברים הרעים, גם הם חולפים." * "אין לכחד, כי יש משהו מדאיג, אולי אף מחריד, בגישתם זו של אלה הטוענים לכתר המתינות, והם הקיצוניים להשלמה עם הרע." * "אין אנשים שקוראים להם אנשי ברזל. זו מליצה. כמובן, יש כאלה היכולים להעמיד פנים כלפי חוץ. אך אדם שיש לו [[רגש]] פשוט של מוסר, של מצפון, של אחריות לא יכול להיות איש ברזל. הוא חושב, שב ושוקל, האם מותר, ואם לא צריך לעשות אחרת." * "תעמוד לנו, כתמיד, הנאמנות וההתנדבות." ~ ממכתבו של בגין בעניין בעיות כספיות של תנועת החירות, 7 באוגוסט 1975, ארכיון מרכז מורשת בגין * "האדם האמיץ ביותר שפגשתי." ~ על אביו{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 15|שם=שילון 15}} * "לא אבוא עוד בשערי העיר בה נולדתי, חלמתי, סבלתי ושמחתי, כי איננה. לא, לא אלך אחר הצללים, בתוכי המה." ~ על עיר הולדתו ברסט (בריסק דליטא){{הערה|שם=שילון 15}} * "עוד קצת, עוד קצת זמן, ולא תהיה קטיושה אחת ב[[קריית שמונה]]." ~ בעת ביקורו בעיר לאחר {{ו|הבחירות לכנסת העשירית}}, 1981{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 368}} * "באתי פעם, כילד קטן, לבית־ספר גוי. וההתרחשות הראשונה באותו יום, שלא אשכחנה לעולם, הייתה קשורה בניסיון של תלמידים אחרים להאכילני את הבשר הזה, או למרוח שפתותי בשומן שלו. הייתי ילד, והם היו רבים. ואני זוכר את המלחמה, את ההיאבקות, את כל מה שהתרחש באותו רגע בתוכי; את הנסיון למנוע את הדבר הזה; את הזעזוע הנפשי. בן עשר הייתי." ~ על חוק איסור גידול חזיר, מתוך נאום ביום ט"ו בחשוון תשכ"ב, 19 בפברואר 1962, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 120}} * "מלחמה זו, לא נגדכם היא מופנית. אין אנו רואים בכם אויבים; רוצים אנו לראותכם כשכנים טובים. לא באנו להשמידכם או לנשלכם מן האדמה, עליה הינכם יושבים. בארץ־ישראל יש די מקום גם בשבילכם, גם בשביל בניכם ובני־בניכם וגם בשביל מליונים יהודים שאין להם חיים אלא בארץ זו. הממשלה העברית תעניק לכם שיווי־זכויות מלא; השפה העברית והשפה הערבית תהיינה שפות הארץ; לא תהא הפליה בין ערבי ליהודי... המדינה העברית תהיה בית משותף בשביל כולנו, ושלום ויחסי שכנות טובה יהיו בינה לבין ארצות ערב העצמאיות. [...] אולם היזהרו גם אתם מלשמוע בעצת המסיתים. אל תנסו להרים יד על חיי היהודים או על רכושם. כי, אם... תרימו פעם יד נגדנו – ניאלץ לגדוע אותה בלי דיחוי... אם תרצו, ולא תאזינו לך מסיתים, שלום וידידות ישררו בין שני העמים לעדי עד... יחד נתקדם עם העמים החופשים בעולם לחיי צדק ו[[חופש]], לחיי [[אושר]] וכבוד." ~ מתוך "במחתרת", כרוז אצ"ל, כ"ז באלול תש"ד, 15 בספטמבר 1944{{הערה|'''בגין;''', עמ' 47}} * "לא פעם שאלתי את נפשי: לוּ מותר היה לנסוע לבריסק... ההיית קם ושם פעמיך אל העיר בה בילית את שנות ה[[נעורים]] השמשיות? [...] אומנם, ייתכן כי הבית הקטן... עודנו עומד על תלו; אך 'הבית', בית אמא ואבא, איננו ולא יהיה... כי שלושה דברים עיקריים נטלתי... מבית אבא ואמא, ואשאם בלילות מגור, בימי מסה, בשעות מבחן. ואלה הם: לאהוב יהודים, לא לפחד מפני גויים, ושלישית: טוב ל[[גבר]] כי יישא עול בנעוריו."{{הערה|'''בגין;''', עמ' 35: מתוך "אנציקלופדיה של גלויות", כרך שני, בריסק־דליטא, בעריכת {{ו|אליעזר שטיינמן}}, 1954}} * "האמת אינה תלויה בכוח והצדק אינו צמוד לרוב." ~ חרות, 'אחד לגוי אחד לעברי?', 6 באוגוסט 1954 * "יש אנשים מאמינים, ויש אנשים שמאמינים שלא צריך להאמין. גם זו אמונה, וכל האמונות צריך לכבד במדינה חופשית, בין אנשים בני חורין." ~ בישיבת הממשלה 12 במאי 1969, מתוך מנחם בגין - מבחר תעודות בהוצאת ארכיון המדינה, עמ' 186 * "אל תשכחי לומר ל[[ישראל אלדד|שייב]] שהוא ניצח במשחק האחרון." ~ דבריו האחרונים לרעייתו עליזה בעת שנעצר על ידי ה{{ו|נ.ק.ו.ד.}}{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 39}} *"29 שנים חיינו תחת משטר פרוטקציוניסטי המשחית כל חלקה טובה עם הפתקים האלה הנודעים, והאזרח היה תלוי בשלטון בעצם מחייתו בפרנסתו בקיומו. קראנו דרור לכל הציבור, איש לא תלוי, אין אפליה, אין מפלים חבר מפלגה על חבר של מפלגה אחרת. קראנו דרור לעם הזה במדינתנו שלנו." ~ (מתוך נאום הניצחון לאחר מהפך הבחירות, 1977) * "סגנון יהודי טוב." ~ כתשובה לשאלה "באיזה סגנון אתה מתכוון להיות ראש ממשלה?", במסיבת עיתונאים, 1977 * "לא שואלים ג'נטלמן איפה הוא היה בלילה." ~ בתשובה לשאלת כתבים היכן היה בלילה בו נפגש עם בשיר ג'ומאייל * "אתה לא מנהל פה את העניינים! אני מנהל את העניינים! אל תשכח זאת!" ~ נוזף ב[[אריאל שרון]] בזמן מלחמת לבנון{{הערה|רפאל איתן עם דב גולדשטין, '''רפול - סיפור של חייל''', ספרית מעריב, 1985, עמ' 196}} * "איני יכול עוד." ~ בהודעה על כוונתו לפרוש, 1983 * "ראיתיך, גבירתי, בפעם הראשונה, אך נראה לי כי הכרתיך כל ימי חיי." ~ מכתבו לרעייתו לעתיד, {{ו|עליזה בגין}}, לאחר פגישתם הראשונה{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 32}} * "ולעליזה אשתי, זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר, בארץ זרועת מוקשים." ~ לאחר שניצח בבחירות בשנת 1977 (הוא התבסס על הפסוק שב[[ספר ירמיהו]], פרק ב': "כה אמר ה', זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך. לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"){{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 149: בגין ציטט את הפסוק כפי שהוא בעצרת בחירות שקיים ב[[פתח תקווה]], שנחשבה למעוז של האצ"ל, ב-1949}} * "מה נשתנה דור המרד מן הדורות שקדמו לו? הוא למד כי העולם לא ירחם על יהודים שחוטים, אך יכבד יהודים לוחמים. הוא הבין, כי, אם לא נשחרר את עצמנו, לא נשוחרר, אלא נושמד. אין תקומה בלי מרד. וראשית חוכמת המרד – ברוח. אל תאמר; מה שהיה, יהיה ואין לשנות. נהפוך הוא. מה שיהיה, היה; אפשר לשנות. איזהו איש מציאותי? המאמין, כי אפשר במקום מציאות קיימת, ליצור חדשה. קום ולחם ועשה ושנה. זהו הצו. אלוהי הוא. אנושי הוא. הודות לו עולה אדם, משתחרר עם, מתקדמת האנושות. אם לא תישמע לו, לא זו בלבד שתהיה עבד; תגווע." ~ מתוך עיתון "חרות", י"ד בניסן תשי"ח, 4 באפריל 1958{{הערה|'''בגין;''', עמ' 60}} * "ראיתיך אמש בישיבת המרכז מוחא כף לנאום, שבקעה בו השנאה את ידידך. משום כך הריני להודיעך, כי לצערי לא אוכל עוד לראותך כידידי, אל תפנה אלי לא בכתב ולא בעל פה." ~ פתק ששיגר לאחד מחבריו, אחרי ישיבת מרכז סוערת של תנועת החירות בספטמבר 1966 (ירושלמי ש., [http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/436/865.html '''"אם בגין היה מתמודד היום בליכוד, ספק אם היה נבחר לכנסת"'''], באתר nrg,{{כ}} 15 בפברואר 2013) * "בבוא היום, אם יחליט נאצר לפתוח באש, ובידיעת המציאות עלינו להניח כי אין שום ספק שיבוא יום כזה – יהיה לאויב יתרון מכריע בארטילריה ובשריון; והפעולה הברוכה של חיל האוויר שלנו בחודשים האחרונים... יהיה קשה מאוד לבצעה בלי אבידות במספר ניכר בקרב טייסינו ובמטוסינו." ~ מתוך נאום ביום כ"ג באב תש"ל, 25 באוגוסט 1970, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 91}} * "אני מבקש ממכם ללכת לקלפי ולהטיל את הפתק הנכון. פתק אחר פתק, גשם נדבות של הפתקים הנכונים: מח"ל." ~ בנאום בחירות בעצרת מרכזית שנערכה יומיים לפני בחירות 1981, ב[[w:כיכר מלכי ישראל|כיכר מלכי ישראל]] * "אל תרבו להשתמש במלה: 'בריון'. בשם זה נקראו הקנאים בימי המרד נגד רומי. התרצו להפוך שם לוחמי חופש לשם גנאי, לשם נרדף לסכינאי, לרוצח? אם תפנו למילון הקלסי ותחפשו את המלה 'בריון' – תקראו אדם המתאכזר למתנגדיו. אם זהו הפרוש – יש בריונים רבים בחלונות הגבוהים של הממשלה הזאת." * "אומץ לב אזרחי, העולה לעתים בחשיבות, על פי העדות של אחד מגדולי המצביאים הצרפתיים, על אומץ לב צבאי, אינו נמכר בשוק. לא קל לחנך עם לאומץ; לא קשה להבהילו." * "אתה קיבלת אלף דולר? ואתה? ואתה?" ~ במהלך הבחירות לכנסת השלישית, טוען שמפא"י לא העבירה כספים שקיבלה מארה"ב לאזרחים. * "אם אני אהיה ראש הממשלה – כולם יזיינו<ref>במשמעות הישנה של "יחמשו", ולא במשמעות המודרנית של מילה זו</ref> אותנו!" ~ לפי [[עמוס עוז]], "סיפור על אהבה וחושך" * "הקיבוצניקים המיליונרים עם בריכות השחייה שלהם..." ~ נגד הקיבוצים. * "אני אשלח טייסים יהודים למות - או יותר גרוע, לשבי - בשביל בחירות?!" ~ על הפצצת הכור העיראקי, מגיב לאישומים שעשה זאת בשביל בחירות. * "הרי הסורים מפחדים מפני מלחמה עם ישראל... אם הם יתקיפו אותנו, אוהו! אסד, היזהר, אסד! היזהר... [[w: אביגדור בן גל|יאנוש]] ו[[רפאל איתן|רפול]] מוכנים! עכשיו אנחנו מחכים לבואו של מר [[w:פיליפ חביב|פיליפ חביב]]... הוא יהיה בדמשק, יבוא אלינו ביום רביעי, ואני אשמע ממנו מה קרה... הטילים יזוזו, אני אשאל אותו, או לא יזוזו? אתה מזיז אותם או אתה לא מזיז אותם? אם אתה לא תזיז אותם אנחנו כבר נזיז אותם!" ~ לתומכי ליכוד בבחירות לכנסת העשירית *"אל תאמינו גם בחוכמה המסתורית של שירותי סתר, רוסיים, אנגליים, או אחרים. אף עליהם חלים החוקים הרגילים של חוכמה וכסל, של כשרון וטמטום. אין הם "בלתי מנוצחים" ~ מתוך "בלילות לבנים", עמ' 30 *"אני באתי מן המחתרת הלוחמת. אני לא מפחד מפני אף אחד... אנחנו ראינו את ה[[מוות]] לעינינו כל יום." ~ נאום ב־1981 * "ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף שלהם – אז שיהיה להם אף עקום." ~ לקנצלר גרמניה הלמוט שמידט שביקר את ישראל בנוגע למדיניותה כלפי הפלסטינים * "ראשית, אתה נשיא ואני רק ראש ממשלה, ושנית, אתה מבוגר ממני." ~ מסרב לבקשתו של נשיא ארצות הברית (בעבר) [[רונלד רייגן]] לפנות אליו בשמו הפרטי (ויסברג א. & יעקבי ל., [http://www.israelhayom.co.il/article/222583 '''"חשיפה: המכתבים הגנוזים של מנחם בגין"'''], באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2014) * "אם אינך משיב למכתב הרי זה כאילו לא לחצת את היד שהושטה לך והותרת אותה תלויה באוויר."{{הערה|'''בגין;''', עמ' 204 (מצוטט על ידי יחיאל קדישאי)}} * "גבורתכם אינה נופלת מגבורת המכבים." ~ מתוך דבריו למפקדי סיירת מטכ"ל, 1980<ref>[https://www.youtube.com/watch?v=fIaWhPZrP8Y בסרטון, בדקה 4:20]</ref> * "מה פירוש המלה 'אמוציה' בלטינית? [[רגש]]. האם אני אכחיש שיש בלבי רגשות? יש ויש. אני חושב שבלבו של כל אדם יש רגשות. האם הרגשות צריכים לסתור את השכל? במקורות שלנו יש ביטוי נהדר, אדיר, 'שיכול הלב'. בלב יש גם שכל וכן להיפך, שיכול הלב. אז מפחידים אותנו באמוציות. רגשות אנוש הם דברים מובנים מאליהם. אלא מה הם? אדם אוהב – זו אמוציה, רגשו; אדם מתייחס לבנו על־פי אמוציה, רגש; לאמו – אמוציה, רגש; אם מוכנה לתת את חייה כדי להציל את ילדה – אמוציה, רגש. מה נזעקתם לדבר פתאום על אמוציות? איזו בושה מצאתם ברגשות אדם? מה רציתם? שאדם רק משום שהוא ראש ממשלה יפסיק להיות אדם עם רגשות? לא." ~ מתוך ישיבה של הכנסת התשיעית, שם כונה "אמוציונלי" * "אדוני יושב ראש הכנסת, אבקש סליחתו וסליחתם של כל חברי הכנסת שבנוקדה זו אולי אומר משהו הקרוב לאלף בית. אבל ישנם ימים בהם אתה צריך, יכול, זכאי, חייב, לשוב אל האח הקטנה הבוערת ואל השלהבת המהבהבת,לשוב וללמוד את האלף בית." ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי? * "יחיאל יקירי, בבוא היום, הואל נא לקרוא באזניהם של יקירי נפשי, ידידים וחברים את בקשתי זו: אני מבקש לקבור אותי בהר הזיתים, ליד [[מאיר פיינשטיין|מאיר פיינשטין]] ו{{ו|משה ברזני}}, והריני מודה לך ולכל מי שיעשה לקיום הבקשה. שלך באהבה, מנחם בגין" ~ מתוך צוואתו של מנחם בגין {{הערה|'''בגין;''', עמ' פותח}} * "יהיה קשה, ישמיצונו כמו שכבר התחילו להשמיץ! יציגו את חברכם הזה, העומד לפניכם; איך שהוא לוקח את שתי הלחיים שלו בשתי אצבעותיו, והוא כמעט מוחץ אותן כדי שתהיינה אדומות. מדוע? מפני שהם מתביישים עכשיו להציג את הצבע האדום, הסוציאליסטי, מתביישים, מפחדים, אז הם רוצים שאני אהיה אדום." == שלום== [[קובץ:Camp David, Menachem Begin, Anwar Sadat, 1978.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"המלחמה היא נמנעת, השלום הוא בלתי נמנע."{{ש}} מנחם בגין, [[ג'ימי קרטר]] ו[[אנואר סאדאת]] בקמפ דייוויד, 1978]] * "טובים קשיי ה[[שלום]] מיסורי המלחמה." * "המלחמה היא נמנעת, השלום הוא בלתי נמנע." * "בסופו של דבר, אהיה חייב לחתום על מה שנחליט לחתום." ~ במסר תקיף לנשיא ארצות הברית [[ג'ימי קרטר]] שלחץ עליו לחתום על הסכם להצבת קציני קישור מצרים בעזה (ויסברג א. & יעקבי ל., [http://www.israelhayom.co.il/article/222583 '''"חשיפה: המכתבים הגנוזים של מנחם בגין"'''], באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2014) * "נוצרה אגדת כזב – או ביתר דיוק יצרוה חוגים מסוימים, שאולי הם קרובים יותר אליך – כי איש מלחמה הנני, וטבעי הוא זה של שואף דמים. כל ימי ידעתי שאין דברים רחוקים יותר מהאמת מאלה; כל ימי שנאתי מלחמות, והנשיאה באחריות לחיי אדם הייתה הקשה בניסיונותי. הואל נא לרשום לפניך, על פי ניסיוני שלי, מר עוז הנכבד, אדם הלוחם לחירות עמו, ליתר דיוק להבטחת קיומו – והן כך היה בשנות ה־40 – יכול להיות שהנו איש שלום." ~ במכתב לסופר עמוס עוז (ויץ י., [http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2356041 '''"מר עוז הנכבד, נוצרה אגדת כזב כי איש מלחמה הנני"'''], באתר הארץ, 25 ביוני 2014) * "ניסיתם, מורי ורבותי מן המערך וממשלת המעבר הזאת, לחלק את העם הזה לשני מחנות – מחנה שלום ומחנה הרוצה במלחמה. באתי היום, אדוני היושב־ראש, לומר לכל הבית ועל ידו לכל עם ישראל, כי זו עלילת דם אשר כמותה לא הועללה על מאות אלפי יהודים ונציגיהם מאז שונאי ישראל העלילו את עלילותיהם עליו... ואנחנו מודים בכך שכל היהודים רוצים בשלום בכל לבם ובכל נפשם. הליכוד רוצה בשלום כמערך והמערך רוצה בשלום כליכוד, וכל בית ישראל מייחל לשלום ומתפלל אליו. וכל היהודים שונאים שפיכות דמים וכל היהודים רוצים להימנע מיתמות, משכול ומאלמנות, משום שבדור הזה ניגר דמנו כמים. אל תחלקו עוד את העם הזה למחנה שלום ולמחנה מלחמה. זה חטא ומן החמורים ביותר בתולדות ישראל." ~ מתוך כנס מיוחד של הכנסת השביעית * "No more war, no more bloodshed, no more attacks.{{D}}" – "לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים, לא עוד התקפות." ~ בטקס חתימת [[הסכם השלום בין ישראל למצרים]] * "אנחנו נלחמים היום על השלום. אשרינו שזכינו לזה. כן, יש קשיים בשלום, יש; יש מכאובים בשלום, יש; יש [[W:קורבנות השלום|קורבנות למען השלום]], יש; כולם עדיפים מקורבנות המלחמה!" ~ בזכות הסכם השלום עם מצרים ==כלכלה== * "אם תימשך האפליה בשטח המסים. אם משלמי המסים – שהם פועלים, בעלי מלאכה, סוחרים, רופאים, עורכי דין, תעשיינים, יוסיפו להיקרא מתוך כפיה להחזיק בפרי עבודתם את ה'טראסטים ההסתדרותיים' שאינם משלמים מס – תהיה זו זכות מוסרית לכל אזרחי המדינה לומר: אין מס בלי שוויון." ~ מתוך: חרות, 'מנחם בגין באסיפה המונית בבת-ים אין מס בלי שוויון', 29 בנובמבר 1954 * "כלל גדול הוא בהיסטוריה אם החובה לתשלום מסים אינה כללית היא אינה מוסרית; והתוצאה היא כי אם הממשלה מנסה לרמות את האזרחים, האזרחים מרמים את הממשלה." ~ מתוך: חרות, 'הקץ לאפליות במסים מ. בגין וי. בדר ב"מוגרבי" הטראסטים ההסתדרותיים הרוויחו כ־69 מיליון ושילמו למס הכנסה 360 אלף לירות בלבד', 28 בנובמבר 1954 * "השילוב המשעבד של ה'שליט' עם ה'מפרנס' יביא להפליות משוועות, לפרוטקציה משחיתה, לזלזול בחוק, לחורבן המוסר האזרחי, להרס המשק הצמא להשקעות, לעליית יוקר־החיים, לתמוטת המטבע, לערעור האמון, לצמיחת השוק השחור – לפשיטת רגל כלכלית." ~ מתוך: חרות * "עוד נגיע לימים גדולים! עוד נחיה במדינה המבוססת על חרות וצדק, עוד נראה בנחמת ציון המשוחררת." ~ מתוך נאומו של יושב ראש תנועת החרות בגין בפתיחת הוועידה הארצית השלישית של התנועה, 21 באפריל 1954 * "כל מונופול, תהא צורתו מה שתהא, מדכא את האדם הפשוט." ~ מתוך: חרות, 'מולדתנו היא יחידה בפני עצמה ואין חוק בינלאומי שיצדיק נוכחות גדודי פולשים בארץ שאינה ארצם', 13 בדצמבר 1948 * "המונופולין, אשר לפי חוקי הברזל של הכלכלה, שואף לריכוז הון מכסמלי ולהחרבתו של כל גורם, העוסק או מוכן לעסוק באותם שטחי היצירה. משום כך נלחם לסילוק המונופולים מחיינו הכלכליים; וכן נלחם למען חוק שימנע הקמת מונופולים בעתיד. כי רק סילוק המונופוליזציה יפתח את הדרך לפתוח המשק, תכנו והבטחת דרגת חיים עולה על העמלים; וגם ישחרר את המוני העובדים, ובתוכם את העובדים במפעלים המונופוליסטיים, מהשתעבדות חומרית וגם מדינית למנגנון כל יכול." ~ מתוך: חרות, 'דברי מנחם בגין בקול ישראל עמנו ראוי להנהגה משחררת והוא יקימנה למען שחרורו ועתידו', 25 בינואר 1949 * "מעמד של בורגנים ותעשיינים יהודים הרואים את עצמם עד היום קומוניסטים, אלה שבשעתו ברחו מרדיפות נגד הקומוניסטים לארגנטינה. בינתיים התבססו יפה והם מראשי המנצלים, טוענים שהם קומוניסטים. אלה כדוגמת הסוציאליסטים שלנו השונאים את בעלי ההון ואוהבים רק את ההון." ~ מתוך: חרות, 'מנחם בגין בחזרו מן הגולה מדיניות רעב מחלישה את הדור ומבריח הון יהדות הגולה', 7 בנובמבר 1949 ==יהדות== * "ההשגחה העליונה סייעה לי."{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 47|שם=שילון 47}} * "אין כופים את ה[[יהדות]] על איש ואין כופים איש על היהדות. בני חורין יכולים להסכים לכלל כפול זה? היכן הכפייה? נכון אם האם אינה יהודיה אין הילד יהודי. אבל גם אם אדם בכלל אינו מבית ישראל, ורוצה להצטרף לעם היהודי, עליו לקיים גיור. זאת ההלכה. שומו שמים כופים עליך ישראל! אבל אני רוצה לשאול את חברי הכנסת הטוענים כך: ואם לא יקיים גיור ויוכר כיהודי, זאת לא תהיה כפייה? הן זוהי כפייה לכל העם היהודי לדורותיו! על המיליונים שאינם עוד, על המיליונים החיים, ועל המיליונים שיבוא. האיש לפי הכרתם, ולפי הכללים שבהם הם חיו אלפי שנים, אינו יהודי, ואף על פי כן אומרים: קבלו אותו, הוא יהודי." ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי? * "נכון, יש להקל בגיור. לא לנו לשפוט מה שהיה בדורות שעברו, יש פירושים שונים לגבי גרים. היקשו והקלו. היו תקופות שונות. [...] היום התקופה היא מיוחדת במינה. [...] בברית המועצות נוצרו תנאים שבגללם נישואי תערובת נעשו בתקופה מסוימת כמעט לחם חוקו של העם היהודי. איש לא אשם בזה, אלה התנאים הם באים עלינו. אנו מבקשים וקוראים להקל עליהם להצטרף אל עמינו." ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי? * "יש כאלה המנבלים פיהם ואינם מהססים לומר שההלכה היהודית גזענית היא ושהיא מזכירה את הנאצים. אוי לאזנים שכך שומעות. בימים בהם כל אויבי נפשינו קוראים לשחרור ארצינו – 'כיבוש נאצי'; בימים בהם אלה שחתמו על ההסכם עם הנאצים ופתחו את חצובות הרשע לקראת מלחמת העולם השנייה, מכנים אותנו בשם הטמא. באים במדינתינו שלנו בני עמנו ומטילים דופי כזה בעמנו לדורותיו. מה רוצים אנשים אלה, שהילדים שלנו יתביישו בכך שהם נולדו יהודים? מה הם רוצים, שנאמר כי עלינו לברוח ממורשת אבותינו כדי להיות אנשים הגונים ולא נאצים וגזענים? ההלכה היהודית, הקיימת אלפי שנים, היא גזענית, ואדם המכבד את עצמו יברח ממנה ת"ק פרסה? האם באנו לכאן כדי להתבייש ביהדות שלנו, באבות אבותינו או כדי להמשיך במורשתם?" ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי? * "ההלכה היהודית גזענית? מאז העלילו עלילות דם על העם הזה, עוד לא הייתה נוראה מזו שמקורה עלילה עצמית. הגזענות שונאת זרות וגירות, וההלכה היהודית? [...] כמעט בכל פסוק כזה חוזרת ונישנית הפקודה והפקידה, 'כי גרים הייתם בארץ מצרים'. היכן תמצאו מוסר אנטי גזעני עליון כזה?" ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי? ==חברה== ===עדות=== * "יש סוכנות ידיעות טלגרפית המשרתת את כל העיתונים בארץ, גם את 'חרות' שלנו היא משרתת, אשר בידיעתה על המאורע כתבה 'בריונים תימנים משעריים'. מה קרה לנו? שמעו ידידים ויריבים: כאשר היינו בארצות נכר היו אומרים שיש הבדל בין גורלו של גוי לבין גורלו של יהודי. גוי כי יגנוב – 'איש אחד גנב' – נאמר. יהודי כי יפשע – 'יהודי פשע' נאמר. הנעביר מנהג אנטישמי זה לארצנו? ועל כן: אל תגידו 'תימני'. תימני הוא ערבי הגר בצנעה או בסביבתה. יהודי הבא מתימן יהודי הוא. באנו הנה להקים אומה מלוכדת, עם אחד, מה החשיבות מנין כל אחד בא?" ~ מתוך: חרות. 'מ. בגין בעצרת אלפים ברחובות: כספי המדינה נעלמו, חיי אדם הפקר והמוסר נהרס, עד כי ירצח איש את רעהו', 31 באוקטובר 1954 * "אין זו הפעם הראשונה שיש תופעת התנשאות בישראל כלפי יהודי מזרח, אלא שהמושג פושט צורה ולובש צורה. היו ימים בהם היה קיים המושג בלעז של יהודי מזרחי 'אוֹסט־יוּדען'. מי שזוכר את הימים ההם... יודע, כי היו ימים כאשר המושג הזה היה פשוטו כמשמעו, בפי אלה שהשתמשו בו, שלילי. מעל לכול, צריך בכל התקופות לעקור כל [[רגש]] של התנשאות וכל דיבור וכל כתב של התנשאות שאין לה כל הצדקה. כפי שנוכחנו לדעת מנסיוננו בימים ההם, גם באירופה בין ה'אוסט־יודען', בין היהודים המזרחיים, היו אנשי אינטליגנציה, נבונים, בונים, חוזים. הוא הדין ביחס ליהודי המזרח." ~ מתוך נאום ביום ג' בטבת תשכ"ה, 8 בדצמבר 1964, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 98}} * "האם... קיימת אפליה שקוראים לה 'עדתית' במדינה? [...] בשום פנים ואופן אנו, יריביה ההיסטוריים של מפא"י, לא נסכים להאשמה שהיא בכוונה גורסת, או מנהיגה, אפליה על רקע זה." ~ מתוך נאום ביום ג' בטבת תשכ"ה, 8 בדצמבר 1964, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 100}} * "אני חייב לומר שאם מישהו יקראני 'אשכנזי', ארגיש עלבון עמוק בליבי מסיבה אחת: זו, במלה אחרת, התקשרות עם הגרמנים (אשכנז הוא השם היהודי הישן לגרמניה)... אינני רוצה להיקרא 'גרמני'... הפרדוקס בתולדותינו בימים אלה הוא בזה שאנו מחלקים את עמנו מעיקרו לשני חלקים על־פי מוצא משתי ארצות אשר עשו לנו בתקופה מסוימת את העוול הגדול ביותר{{הערה|בגין התכוון בהערה זו לכך שהיהודים מחולקים ל"אשכנזים", כאשר אשכנז היא שגרמה לשואה, ול"ספרדים", כאשר ספרד היא שעשתה את גירוש היהודים הגדול ביותר בהיסטוריה.}}. מדוע אנו צריכים להוסיף ולשאת את המעמסה הזאת?" ~ מתוך נאום ביום ג' בטבת תשכ"ה, 8 בדצמבר 1964, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 100 - 101}} * "עד אתמול לא הכרתי את המילה צ'חצ'חים, אך אמש שמעתי את הבדרן... [[דודו טופז]]...<ref>למעשה בעת הנאום שיבש בגין במתכוון את שמו של טופז, וקרא לו "דודו טופס".</ref> מכנה את אנשי הליכוד צ'חצ'חים... הם{{הערה|מתייחס ל[[w:עולי הגרדום|עולי הגרדום]], [[w:מאיר פיינשטיין|מאיר פיינשטיין]] ו[[w:משה ברזני|משה ברזני]].}} פתחו בלבותיהם רימון יד: לחצו! אשכנזי? עיראקי? יהודים! אחים! לוחמים! [...] רק תספרו להם מה אמר פה דודו טופז, כל העם חייב לדעת את זאת. זה משפט אחד בסך הכול: הצ'חצ'חים כולם במצודת זאב. אשרינו שהם במצודת זאב." ~ בתגובה לדבריו של [[דודו טופז]] שכינה את תומכי הליכוד צ'חצ'חים ([http://www.betar.org.il/world/ideology/chachahim.htm הנאום המלא]) *"ראיתי את נוסח התפילה שנקראה בקונגרס האמריקני. בלעז נקראה, אבל כדאי להזכירה וגם לתרגמה. האיש אשר נשא את התחינה אמר: And, save us from the pride of knowledge, ובתרגום: והצילנו מן הגאווה של ידע או של למדנות". ~ בנאום במליאת הכנסת מה-8 בדצמבר 1964 על דחיית בני עדות המזרח את החלוקה העדתית ===צדק סוציאלי=== * "אנו מאמינים כי {{ו|צדק חברתי|צדק סוציאלי}} אינו עניין של כמות, אלא של איכות... אם ל[[אדם]] אחד יש בביתו זוג נעליים, ואילו לחברו יש חמשה זוגות אזי יש כאן הבדל כמותי גדול. ברם, אם לאדם אחד יש זוג נעליים אחד, ואילו חברו מתהלך יחף, ואין לו נעליים כלל אזי ההבדל חדל להיות כמותי והופך הבדל איכותי... אנו קובעים, כי בשלב הראשון להשגת צדק סוציאלי יש צורך לבער את ההבדלים האיכותיים בין אדם לאדם ובין שכבות החברה השונות." ~ מתוך: העיתון חרות, 'מה הייתה עושה תנועת החרות', מנחם בגין, עמ' 2, 18 בינואר 1954 * "הישגים סוציאליים תלויים לא רק בתיאוריות סוציאליות; הם תלויים בכלכלה, ב[[עבודה]] קשה, בחריצות ובפיריון עבודה גבוה. וכל התנאים האלה תלויים בשיטה של יוזמה חופשית." ~ מתוך: העיתון חרות, 'מה הייתה עושה תנועת החרות', מנחם בגין, עמ' 2, 18 בינואר 1954 * "ייתכן ושוויון מלא בתחום הכלכלה בלתי אפשרי הוא, ממשם כשם שבלתי אפשרי שוויון מלא בתחום ההשכלה. אולם צדק סוציאלי זה יהי כ[[כוכב]] המדריך אותנו בלילות אפלים, על פני ימים סוערים ועל פני יבשות עזובות; יקרב אותנו למטרתנו, ממש כשם שכוכב מקרב את הנודד למטרתו." ~ מתוך: העיתון חרות, 'מה הייתה עושה תנועת החרות', מנחם בגין, עמ' 2, 18 בינואר 1954 * "נכון הדבר שחלוקה שווה היא בדרך כלל חלוקה צודקת. אבל אם מחלקים את הרעב באופן צודק, עדיין אין זה משביע את הרעבים. אני מפקפק מאד אם צדק של רעב משביע את הרעב לצדק." ~ מתוך: חרות, 'את המדינה שקמה בידי לוחמים מורדים ומגנים מביאה הממשלה הזו אל עברי – פי פחת. נאום מנחם בגין בכנסת בוויכוח על סקירתו של ראש הממשלה', 11 בנובמבר 1949 * "אמנם בימים עברו, ידעו סטודנטים יהודיים ללמוד מתוך רעב. לרעוב מתוך שינון. אבל אם השינון הוא חובה, הרעב אינו מצווה. במדינה תקינה יש לאפשר ללמוד ולא לרעוב." ~ מתוך: העיתון חרות, 'שביתת המשלמים', מנחם בגין, עמ' 2, 3 בדצמבר 1954 * "׳המינימום ההוגן׳ הוא מושג יחסי והוא תלוי במושגי התקופה. מה שהיה במאה ה-19 הוגן, אינו הוגן במאה ה-20 ומה שהיה הוגן בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, איננו הוגן היום. אנו פחות או יותר יודעים מה הוגן היום. אנו גם יכולים לבדוק ולהטות אוזן קשבת אחינו. אנו יודעים מהו המינימום ההוגן במדינת ישראל. ואם יש ירידה מתחת לאותו מינימום, כבר נוצרת הרגשת קיפוח, כבר נשמעות תלונות - וכולן מוצדקות... ירידה מתחת למינימום יוצרת עוול, בעיקר כשאחרים חיים, במידה רבה, מעל למינימום. זהו עוול לא רק אובייקטיבי, אלא סובייקטיבי, אשר יוצר רגשות שאחר כך קשה להשתלט עליהם." ~ מתוך ישיבת ממשלה בנושא [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%98_%D7%A9%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9D_%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA שיקום שכונות], 25 באוקטובר 1981 == דמוקרטיה == * "אנחנו מאמינים שבמדינת היהודים צריך להיות ויהיה שוויון זכויות לכל אזרחיה ללא הבדל דת, לאום ומוצא." ~ בנאום בכנסת, 1962 * "האמת אינה תלויה בכוח והצדק אינו צמוד לרוב, וודאי בחיים המדיניים של אומה עצמאית מחליט הרוב. האנושות עוד לא המציאה שום דרך אחרת, כיצד להכריע בין דעותיהם השונות, המנוגדות, המתנגשות של אנשים [[חופש]]יים. שתי אפשרויות אחרות הן: חוסר כל הכרעה, אנרכיה בלעז, או הכרעת יחיד, דיקטטורה בלעז, האפשרות האחת היא הרסנית, השנייה דרסנית. את האנרכיה ידחה כל אדם נבון; בדיקטטורה יבחל כל אדם חפשי. התבונה והחרות כאחת מחייבות בדרך כלל את הכרעת הרוב, בתנאי שהרוב יכבד את זכויות המיעוט, לרבות זכותו העיקרית: להיות לרוב. אולם כל אלה הטוענים כי אם, באין אפשרות אחרת ניתן לרוב להכריע, משמע שהרוב צודק, אינם מוכיחים אלא את בורותם, או את שאיפתם ל'דיקטטורה של הרוב', שגם היא כמובן, אפשרית הרסנית ודרסנית. הצדק אינו שוכן בקרב המספרים הרבים; לעתים הוא בוחר לו את משכנו דווקא בקרב המיעוט הדל... עתה ניתן גם לעמנו לחזות מבשרו, כי 'רוב' אין פירושו 'צדק', כי ביער של ידיים לאו דווקא צומחים עצי האמת." ~ מתוך: חרות, 'אחד לגוי אחד לעברי?', מנחם בגין, עמ' 2, 6 באוגוסט 1954 * "עליו לדעת (ראש הממשלה החדש [[לוי אשכול]]) שאנחנו שואפים להעביר אותו ואת חבריו לאופוזיציה, וזו לא רק זכותנו, זו גם חובתנו, והעם יחליט. אם העם ייתן להם מידת אמון מספקת גם בבחירות הבאות... נראה מיד את שליחותנו להתייצב נגדם באופוזיציה עד שהעם, כפי שאנו מאמינים, יחליט אחרת. אך לא דרושה ביחסים אלה של חילוקי־דעות היסודיים ביותר... לא דרושה לא שנאה ולא משטמה, כדי שהתקווה, עליה דיברתי בראשית דברי, תתגשם." ~ מתוך נאום ביום ב' בתמוז תשכ"ג, 24 ביוני 1963, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 85}} * "יש זכות לאזרח טוב לעבור עבירה למען המדינה; יש זכות לממשלה רעה להביאו לדין." * "הרודנות מתחילה תמיד באלמוני; היא מסתיימת בכל הפלמונים." ~ מתוך: "לילות לבנים בישראל?", עיתון חרות, 31 ביולי 1953 * "אנחנו איננו מקבלים את הדעה הרשמית־למחצה, ששמענו בימי כהונתה של הכנסת השלישית, לפיה מדינה נותנת זכויות ומדינה זכאית ליטול זכויות. אנחנו מאמינים שישנן זכויות לאדם, הקודמות לצורת החיים האנושית ששמה מדינה." ~ מתוך נאום ביום ט"ו בכסלו תש"ך, 16 בדצמבר 1959, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 12}} * "מזכירה הכללי של מפלגת העבודה, מר זרמי, טען כי בהתקיפי את הצהרותיו המדיניות (או האנטי מדיניות) של ראש הממשלה, מר רבין, הצגתיו כ'עוכר ישראל'. המזכ"ל, במחילה מכבודו, אמר דברי הבל, שמקורם בחוסר ידע, או ניסיון פרלמנטרי, והרגלים פינוקיים. יש לשער, כי המזכיר הנכבד לא גילה עניין, או לא מצא זמן, לעיין באחד מכרכי ההאנסרד, זה ספר הפרוטוקולים המפורסם של דיוני בית הנבחרים הבריטי. לו היה קורא בספר זה, לא היה משתמש בביטוי סלפני, עצבני, ממש היסטרי, כלפי התקפה פרלמנטרית מובהקת של האופוזיציה על הצהרה ממשלתית רבת נזק. בדפי ההאנסרד היה מר זרמי מוצא את הביטויים חוסר אחריות, או היעדר תבונה, שגורים בפיו של דובר האופוזיציה כלפי ראש ממשלה, או שר. הוא גם היה רואה הערה בולטת בסוגריים: התפטר! בקריאה במקהלה מספסלי האופוזיציה לעבר יריביה בשלטון. ומה על ההזמנה האדיבה: 'הג'נטלמן הנכבד, היה צריך, בגלל כישלונו, לעזוב את הבית ולא להראות עוד את פניו בו'? אף היא שגורה בין הדפים המשקפים את הדיונים באם הפרלמנטים. ולא זו בלבד שאיש לא יבוא שם בטענות נגד האופוזיציה, התוקפת בחריפות את מדיניות הממשלה ומבצעיה, אלא להפך, הכול יגידו כי כך היא ממלאת, כהלכת החוקה, את תפקידה החיוני לדמוקרטיה." * "ראש הממשלה מבקש לקבוע כי אין שיעור לחומרת האשמה זו: אדם אשר שירת כשר הביטחון שלוש שנים בממשלת ישראל, מאשים אותה באחריות לחוסר התקדמות במאמצי השלום. מובן מאליו הוא שאין שחר להאשמה זאת." ~ בגין גורס כי אל לשר שהתפטר מממשלה לה היה שותף – למתוח עליה ביקורת (ויץ י., [http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2356041 '''"מר עוז הנכבד, נוצרה אגדת כזב כי איש מלחמה הנני"'''], באתר הארץ, 25 ביוני 2014) * "במדינתינו יכולים להיות בני לאומים שונים, בני דתות שונות, אבל מבחינת האזרחות כולם שווים; זוהי אמונתינו." ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי? * "הדמגוג, כל עוד יש לו רוב, רוצה להבטיח לו ולעצמו יד חופשית. הוא אינו רוצה להעלות על הדעת שבאחד הימים הוא יהיה במיעוט. הוא חוטף, ואיננו רוצה שום יסודות קבועים. ואילו המדינאי יודע שרוב ומיעוט במדינה מתחלפים ומשתנים. בהיותו במיעוט הוא מקבל את דין הרוב, אבל הוא יודע שהוא זכאי לתבוע לעצמו זכויות מסוימות. הוא מוכן לקבל אותן מתוך הנחה שכאשר יהיה הוא ברוב, יתן אותן הזכויות למיעוט. זהו ההבדל ביחס לחוקה בין שני הטיפוסים האלה." ~ 9 ביולי 1956 ([http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/begin/neum7-2.htm מקור]) * "אנו משוכנעים - כפי שעינינו רואות ברחבי תבל - שבלי אופוזיציה אין דמוקרטיה; בלעדיה - עצם חירות האדם נתונה בסכנה. ותפקידה הממלכתי של האופוזיציה, כפי שראינו גם בשנים האחרונות, הוא כפול. הראשון - גלוי...{{ש}} אבל יש גם תפקיד שני לה, הוא סמוי מן העין. והוא, כמקובל לומר, שונה בתכלית.... בהיותנו באופוזיציה, אנחנו, בצורה שאינה נראית לעין - אבל מעשית מאד, ממשית מאד - מיטיבים עם הציבור הסובל, חסר האמצעים. ואם יריבינו, על-ידי שייטיבו עם הציבור הזה, יעלו את רמת חייו, יעשו עימו צדק - ישכנעו אותו שיצביע בעדם, נקבל את השכנוע באהבה, אבל נדע: בגללנו, בגלל עלייתנו, כדי לנסות למנוע עלייה נוספת, נעשה הדבר. זה התפקיד השני, סמוי מן העין, קונסטרוקטיבי מאד, חשוב מאד, חיובי מאד, חיוני מאד." ~ מתוך נאום, עם הרכבת הממשלה, ביום ט"ו בכסלו תש"ך, 16 בדצמבר 1959, {{ו|דברי הכנסת}}{{הערה|[https://fs.knesset.gov.il/4/Plenum/4_ptm_251771.pdf קישור לדברי הכנסת] {{PDF}} }} * "הדור הצעיר פנה לכם עורף בבחירות האלו. משהו קרה בישראל. העם הזה הוא עם חכם ונבון, הוא יודע מה הוא עושה. הוא יודע מה הוא מחליט. הוא יודע באיזו ממשלה לתת אמון. אתם הייתם משוכנעים שאתם תרכיבו ממשלה. התרגלתם לשלוט. אתם לא העליתם על הדעת שהעם יערוך שינוי. ולכן אתם עדיין המומים. תתרגלו." ~ בכנסת, לאחר בחירות 1977 * "לא ימהר שום שוטר תרבותי במדינה חופשית להפעיל את אלתו נגד אזרחים-מפגינים; זכות הפגנה היא זכות טבעית, שאינה ניתנת לערעור או לנטילה." ~ עיתון "חרות", ה' אב התשי"ג, 17 ביולי 1953 ===מערכת המשפט=== * "ואם מישהו יאמר לי אי פעם שההתנחלות היהודית בארץ-ישראל היא בלתי-חוקית, יהיה אשר יהיה האומר, כך אשיב לו: יש שופטים בישראל." ~ בעת דיון בכנסת על הסכם השלום עם מצרים במארס 1979, כשבמקביל התנהל ויכוח על החלטת בג"ץ לגבי מידת חוקיותה של התנחלות בית אל.[http://db.begincenter.org.il/he-il/selected-quotes.htm?cid=1989] * "גדולה מסכנת טשטוש התחומים בין [[הרשות המבצעת]] לבין [[הרשות המחוקקת]] היא הסכנה של ביטול התחומים בין הרשות המבצעת לבין [[הרשות השופטת]]. המשפט הבלתי־תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של [[חירות]] האדם בימינו. כל עוד מבצר זה קיים יש תוחלת להדיפת הגל העכור; בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה." ~ מתוך הרצאה, הוצאת נציבות בית"ר ארץ־ישראל, 1952{{הערה|שם=בגין; 17|'''בגין;''', עמ' 17}} * "עליונות המשפט תתבטא בכך, שלחבר שופטים בלתי־תלויים תוענק לא רק הסמכות לקבוע, במקרה של תלונה, את חוקיותה או צדקתה של פקודה או תקנה אדמיניסטרטיבית מטעם מוסדות השלטון המבצע, אלא גם הסמכות לחרוץ משפט, במקרה של קובלנה, האם החוקים המתקבלים על־ידי בית הנבחרים... מתאימים לחוק היסוד או סותרים את זכויות האזרח שנקבעו בו." ~ מתוך הרצאה, הוצאת נציבות בית"ר ארץ־ישראל, 1952{{הערה|שם=בגין; 17}} * "זה השם לאל פסק דין של בית הדין במדינה, חותר תחת יסודותיה וראוי לעונש חמור, ותהא עמדתו בממשלה אשר תהא"[https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-09-14/ty-article-opinion/.premium/0000018a-92d4-d05a-abfe-fef4a3db0000] ===חירות=== * "ישנה חברה של עבדות עם רעב; אפשרית חברה של שובע בתוך [[עבדות]]; קיימת חברה של חרות תוך רעב; ואפשרית חברה של חרות בלי רעב. לו עמדה בפנינו הברירה בין שובע בתוך עבדות, לבין חרות עם רעב, סובר אני, כי אנחנו תלמידיו של [[זאב ז'בוטינסקי]], היינו בוחרים באפשרות האכזרית השנייה." ~ מתוך חירות, מ. בגין בסימפוזיון על בעיות המשק: אין בטחון לאומה ללא משק יציב, 13 ביולי 1956 * "אולם בסוף פסוק תכריע בשביל כל אדם חפשי קיומה או אי קיומה של חרות מסוימת אשר אפשר לכנותה בשם חרות הפקפוק, מקום שם נהגת חרוז זו ישנה תקוה לשינויים וישנה אפשרות להתנגדות. מקום שם נדרשים האנשים להאמין בדבר האדם לא פחות ואף יותר מאשר להאמין בדבר האלוהים – ועליו הם מלגלגים – שם אפסה כל תקווה." ~ מתוך חרות, מנחם בגין באספת-עם המונית, 27 באוגוסט 1950 * "החרות היא, כפי שהנני מאמין, תמצית החיים. ועל כן עוסקים אנו למעשה בפיקוח נפש, הדוחה התחשבות בכל 'צו' אחר; כתוב או בלתי כתוב." ~ מתוך חרות, מחתרת בלי שם, 12 ביוני 1953 * "אמנם כאדם חפשי, המאמין כי החרות אינה ניתנת לחלוקה, לא אוותר על הזכות האנושית לעמוד על כל תופעה המסכנת את חרות האדם, גם אם השפעתה הישירה היא בתחומי מדינה זרה." ~ מתוך חרות, איינשטיין קורא ללכת לכלא, 19 ביוני 1953 * "חיילי ישראל, עוד תניפו מחדש את הדגל העברי מעל עזה המשוחררת! [...] עזה הייתה ועזה תהיה עיר עברית משוחררת, עזה הנה כבאר שבע, כתל אביב, כירושלים." ~ מתוך עיתון חירות, 8 במרץ 1957, נאום בגין בהפגנה של "חרות" בכיכר מוגרבי בתל אביב ===ממשל צבאי=== * "יש אומרים כי אי אפשר לנו לתת שיווי זכויות מלא לאזרחים הערביים של המדינה, משום שאין חל עליהם שיווי חובות מלא. אף זאת טענה מוזרה. נכון, אנו החלטנו לא לחייב את התושבים הערביים, בניגוד לדרוזים, בשירות בצבא. אבל כך החלטנו מרצוננו החופשי. ואני סובר שהנימוק המוסרי הוא בר־תוקף. והיה כי תקראנה מלחמה, איננו רוצים שאזרח ערבי אחד יעמוד לפני הנסיון האנושי החמור הזה, בו עמדו בני עמנו במשך דורות, ובייחוד במלחמת העולם הראשונה באירופה, של התנגשות מזוינת נגד בן עמו." ~ על ביטול הממשל הצבאי, 1962 * "לא יימצא איש בבית זה שיטען כי טוב הדבר אם אנשי צבא מפקחים על אזרחים. בטוחני שהכנסת כולה תהיה מאוחדת בדעה שמפקדים צריכים לפקד על חיילים, ואזרחים על אזרחים, זה הכלל הגדול במדינה חופשית." ~ על הממשל הצבאי, מתוך דיון מדיני ביום ג' בחשוון תשכ"ד, 21 באוקטובר 1963, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 15}} ==פוליטיקה== ===ארץ ישראל=== * "היום חובה עלינו לשאול... אם בדרך של פעולה מדינית בלבד נוכל להגשים את מטרתנו... המוני ישראל לוחצים על שערי ציון אבל אנגליה חוסמת בפניהם את הדרך לציון... המסקנה הכוללת תהיה, כי אחרי תקופת הציונות המעשית ואחרי תקופת הציונות המדינית הגיעה תקופת הציונות הצבאית... עלינו לכבוש את ארצנו, זו הדרך. ובשום דרך אחרת לא נגיע אל המטרה." ~ בכנס העולמי השלישי של בית"ר, ורשה, בית האקדמאים, ט"ז באלול תרצ"ח, 12 בספטמבר 1938{{הערה|'''בגין;''', עמ' 20–21}} * "אפשר להילחם בארץ אחרת בשביל המולדת." ~ במהלך עימות עם ז'בוטינסקי{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 28|שם=שילון 28}} * "המלחמה הזאת אינה מלחמתנו... עבור המולדת לא נילחם בתור יחידים בכל מיני יחידות זרות..." ~ תגובתו למכתב ששלח לו שמשון יוניצ'מן{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 35}} * "ארץ ישראל לא בזכות הכוח, אלא בכוח הזכות." * "עוד יהיו אלוני מורה." ~ בביקורו הראשון באלון מורה (לימים [[W:קדומים|קדומים]]) * "כשתגיע שעתי לעמוד בפני {{ו|בית דין של מעלה}} וישאלוני מהו המעשה הטוב שעשית שבגללו אתה ראוי להיכנס ל{{ו|גן עדן}} - אשיב: אלון מורה" ~ בישיבת הקבינט * "ובמדינתנו זו יהיה הצדק השליט העליון, שליט על שליטיה." ~ (לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל) * "...והגבול היה נקרא '{{ו|הקו הירוק}}', ואני יכול לבשר לכם בכל הפשטות ש'הקו הירוק' אף הוא נעלם, איננו, אינו קיים, אינו שריר, לא ישוב עוד לעולמים." ~ בחירות 1981 * "אדוני היושב־ראש, אני מבקש את הכנסת, הדנה ב{{ו|חוק יסוד: הצבא}}, שתזכור את הערכים האנושיים והלאומיים הגדולים שבהם מצטיין צבאנו: צבא עם, צבא בעיקרו של מתנדבים, צבא המגן על איש, אשה וילד, צבא היודע מה זה מוסר מלחמה. על הערכים הגדולים, העליונים, שגאוותנו עליהם, מבקש אני להוסיף ערך שבלעדיו אי־אפשר, לפי הכרתנו העמוקה: ננחיל לצבאנו את {{ו|אהבת ארץ ישראל}}. לפי הכרתי, אי־אפשר לומר לחייל עברי ש{{ו|יפו}} היא מולדת ויריחו היא פקדון, שנצרת היא ישראל ובית לחם פלשתין. אל ננסה לעשות שקר בנפשו של החייל העברי. ניתן לו את האמת ההיסטורית והפשוטה, כפי שלמדו קודמיו ואבותיו, כפי שאמרה הציונות – תנועת שחרור לאומית שצודקת ממנה או כמוה לא קמה. אהבת ארץ ישראל וקיום זכותו של עמנו עליה – זאת האמת, והיא תחדיר בלבו של החייל העברי את ההכרה על מה ועל מי הוא נקרא להגן." ~ ישיבה של {{ו|הכנסת השמינית}}, כ"ב באב תשל"ה, 30 ביולי 1975. ===עם ישראל=== * "יֵדע העם. בשום תנאים לא נרים נשק נגד יהודים יריבים." ~ מתוך העיתון המחתרתי "חרות", י"ז בכסלו תש"ד, 3 בדצמבר 1944{{הערה|'''בגין;''', עמ' 7}} * "כי כזה הוא עמנו, עם הקצוות. הוא עם האמונה והכפירה; עם הגבורה והפחדנות; עם ההקרבה והאנוכיות; עם הגדולה ועם השפלות; עם אהבת החרות ו'מה יפית' לעבדות; הוא עם המוליד נביאים וסוקל אותם באבנים." ~ מתוך: חרות, 'חמש עשרה שנה להסתלקותו של מורה הדור זאב ז'בוטינסקי ז"ל', 19 ביולי 1955 * "לפי הכרתנו, כלפי יהודי אין, לא הייתה ולעולמים לא תהיה, הפרדה בין הלאום ובין הדת." ~ מתוך נאום ביום ד' בשבט תשכ"ה, 27 בינואר 1965, דברי הכנסת{{הערה|שם=בגין; 118|'''בגין;''', עמ' 118}} * "הייתה תקופה... שחכמינו ביקשו להכביד על כל מי שאיננו יהודי להצטרף לעם היהודי מבחינת הדת והלאום גם יחד. עתה התקופה היא אחרת. שליש מעמנו הושמד; יש בינינו משארית הפליטה; חלק מהם ניצל על־ידי זרים או על־ידי זרות. הם או הן סיכנו את חייהם או חייהן למען הצלת אחינו... ואם הם באים אלינו, עלינו לקרבם ולקבלם בחסד ובאהבה וברחמים רבים." ~ מתוך נאום ביום ד' בשבט תשכ"ה, 27 בינואר 1965, דברי הכנסת{{הערה|שם=בגין; 118}} * "אם ייווצר הכוח, תבוא גם עזרת הגולה." ~ במהלך עימות עם ז'בוטינסקי{{הערה|שם=שילון 28}} * "לאחר כל מה שאירע את עם־ישראל בכל הדורות, ובייחוד בדור האחרון – אנחנו היום הזה אומרים באוזני כל העמים: אם אדם יקום ויאמר 'יהודי אנוכי', ומשום כך הוא יירדף או יושפל או יאוים או ייחטף או יעמוד בפני סכנה – כל כוחנו יעמוד מאחוריו, עד אשר נגאלו ונשיבו לחוף מבטחים." ~ תגובה להודעת הממשלה על שחרור חטופי המטוס "אייר פראנס" באוגנדה ביום ו' בתמוז תשל"ז, 4 ביולי 1976, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 130}} * "בימים עברו אמרו שונאי ישראל כי היהודי נוהג לפי הכלל: מקום שם טוב לי – שם מולדתי. לא בהם נתחשב, אך נוכיח לעצמנו כי עם חידוש העצמאות והחירות נוהג היהודי לפי כלל הפוך: מקום שם מולדתי, שם טוב לי, אפילו קשה לי." ~ מתוך הודעת ראש הממשלה מיום ד' בתמוז תשל"ז, 20 ביוני 1977{{הערה|'''בגין;''', עמ' 142}} * "בז אני לכל האנטישמים, לאפלת נשמתם, למשפטיהם הקדומים, לעלילותיהם הכוזבות, לשנאתם, לאכזריותם הפחדנית כלפי אנשים חסרי מגן. כאשר המלה 'יהודי' יוצאת מפי נלווים אליה יראת השם, אהבת האדם, הוד קדומים וחזון אחרית הימים, סבל, טוהר, חסד ורחמים." ~ מתוך ישיבה של הכנסת השמינית * "בתולדותיהם של עמים, משעבדים מצד אחד ומתקוממים מצד שני, יש אפיזודות קטנות, שערכן גדול לאין שיעור. כזו היא הפרשה של הלקאת הקצינים הבריטים [...] בתולדות ישראל לא היתה פגיעה כזו במשך מאות שנים. [...] היו אף [יהודים] כאלה שנישקו את השוט. [...] עוד ישנם כאלה בישראל, ואפילו בארץ ישראל." מנחם בגין, במחתרת - כרך ב', הוצאת הדר, תל־אביב, 1978, עמ' 319-320 *יש לנו מספיק כוח כדי להגן על עמינו ועל ארצנו. על עם ישראל ועל ארץ-ישראל, ולהדוף אחורה כל אויב שירים יד עלינו ולהשמיד כל מי שמכריז שרצונו להשמיד את מדינת ישראל. לא תחזורנה עוד הודעות כאלו. כל העמים חייבים לרשום לפניהם מי שקם ומכריז שרצונו ושאיפתו להשמיד את מדינת היהודים אז העם היהודי חורץ את גורלו." ~ מתוך דברי ראש הממשלה בטקס סיום המכללה לבטחון לאומי, 11 באוגוסט, 1982 * "אנו לא נפתח באש, לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער." ~ נאום ברדיו של האצ"ל, בליל הפגזת אלטלנה. ===אומות ומדינות=== * "איזה מין ביטוי זה 'להעניש'? האם אנחנו מדינת ואסאלים שלכם? האם אנחנו רפובליקת בננות? האם אנחנו ילדים בני 14, שאם אינם מתנהגים יפה נותנים להם פליק על האצבעות? אני מוחה על עצם המונח 'הענשה'. בוא, אסביר לך מי יושב בממשלה הזאת. בממשלה שלי יושבים אנשים שנלחמו כל חייהם וחוו מלחמות ואיסורים. אינכם מפחידים אותנו עם העונשים שלכם. איננו נבהלים מאיומים ומוכנים לשמוע רק טענות רציונליות. אין לכם זכות להעניש את ישראל ואני מוחה על עצם השימוש במילה הזאת... כפי שאין לכם זכות להטיף לנו מוסר על הקורבנות בלבנון. אתה רוצה שנדבר על הזהירות שלכם ב[[מלחמת העולם השנייה]] או במלחמת וייטנאם? עם ישראל התקיים 3,700 שנה ללא מזכר הבנה עם אמריקה, וימשיך עוד 3,700 שנה בלי מזכר זה... נא להודיע לשר החוץ שחוק הגולן יישאר בתוקפו. אין כוח בעולם שיהיה בו כדי לבטלו." ~ לשגריר [[ארצות הברית]] בישראל, סמואל לואיס * "אז מה אם הם כועסים?! האינטרס הלאומי שלנו הוא הקובע. אם נעשה דברים או לא נעשה דברים לפי כעסם של הגויים – האינטרס שלנו יסבול. אסור לעשות כך."{{הערה|שם=רפול 192|רפאל איתן עם דב גולדשטין, '''רפול - סיפור של חייל''', עמ' 192}} * הייתי בוושינגטון ושם דיברו איתי מלכתחילה על 'פלשתיניאנס'. אמרתי לאנשי שיחי, עם כל הכבוד: "פלשתיין" זה שם של ארץ. 'There are Palestinian Arabs, there are Palestinian Jews' – כך אמרתי. ואני יכול לבשר לך שבנייר העבודה שהוסכם בין ארצות הברית וממשלת ישראל כבר כתוב במפורש Palestinian Arabs וזה נכון. בעברית: ערביי ארץ ישראל, ובאנגלית Palestinians Arabs ואת ואני יחד אנו Palestinians Jews ובעברית: יהודים של ארץ ישראל."{{הערה|הישיבה הארבעים-ושבע של הכנסת התשיעית}} ===אלטלנה=== * "לא תהיה מלחמת אחים." * "אותי הם רצו להשמיד [...] מי אני ומה אני? מה ערכי? הן יכלו ללמוד מן העבר כי אין משמידים רעיון על ידי השמדת אחד מנושאיו ומשרתיו." מתוך נאום אלטלנה, 22 ביוני 1948 {{הערה|מופיע ב: {{ו|עפר גרוזברד}}, '''מנחם בגין, דיוקנו של מנהיג - ביוגרפיה''', הוצאת רסלינג, תל־אביב, 2006, עמ' 107.}} * "למחרת היום, בשעה עשר בבוקר, הודיע לי סגן שר הביטחון, כי שר הביטחון והממשלה הזמנית החליטו שעל 'אלטלנה' לבוא, על מתנדביה ונשקה, למולדת. ואתה פה סיפרת, מר בן־גוריון, כי האצ"ל הביא את 'אלטלנה' מתוך הפרת חוקי המדינה. השמצתם אותנו במשך עשר שנים כי הבאנוה כדי להפיל בכוח הזרוע את הממשלה... אתם החלטתם על הבאת האנייה, ואלמלא כך החלטתם – היא לא הייתה באה בכלל. [...] במועצת המדינה לא היית צנוע כל־כך. אז התפארת, והתהללת והעללת, בעוד המתים מוטלים לפנינו; ואמרת כי התותח אשר בו ציווית – ללא כל אזהרה מוקדמת – להפגיז אנייה מוקפת מכל עבר, תותח קדוש הוא ומקומו בבית־המקדש שייבנה... ב־28 ביולי 1948 אמר הרב פישמן־מימון... 'ידע נא, בן־גוריון, כי כששופכים דמים, אין בונים בית־מקדש'." ~ מתוך נאום ביום ג' בשבט תשי"ט, 12 בינואר 1959, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 59}} ===בכנסת=== * "אל תקום, אין לך זכות לקום. עכשיו אני עומד על רגלי. שב כאשר אני עומד." ~ אל חבר הכנסת מיכאל בר-זוהר בעת הצגת ממשלתו השנייה * "מה אתה צועק? אינני מכיר אותך." ~ אל חבר הכנסת רפי סויסה בעת הצגת ממשלתו השנייה * "לא יעזור לכם מאומה. תלך, תלך, מי זקוק לך?" ~ אל חבר הכנסת [[יוסי שריד]] בעת הצגת ממשלתו השנייה * "אה, אתה מטייל שם? אתה מטורף. הולך שם כשידיו בכיס, כאילו הכול מותר לו." ~ אל חבר הכנסת [[יוסי שריד]] בתגובה לאמירתו "ממשלה מטורפת" בישיבה על הצעת חוק רמת הגולן * "למנהיגך רציתי להגיד עשר פעמים 'חלש' אבל הבלגתי. תבליג גם אתה ותחכה. סוף כל סוף רק התחלתי." ~ אל חבר הכנסת עקיבא גוברין (מפא"י) בתגובה לקריאת ביניים: "שבאך" * "אדוני שר המשפטים, מה זה? אני רואה שהשר מחייך. אבל אני רוצה תשובה, לא חיוך." ~ מתוך נאום על הצעת החוק "למניעת האזנות סתר" * "אתה תספר לי את תולדותיה של הכנסת? כשאני נכנסתי לכנסת אתה הלכת עדיין לבית־הספר, כנראה העממי." ~ אל חבר הכנסת יוסי שריד בתגובה לאמירתו "מעולם לא נעשה בכנסת מה שאתה עשית" * "שמעון, אתה לא יכול לדבר כל הזמן. אני רוצה לומר לך: אתה מדבר מאז קמה הממשלה הזאת בזעם בלתי־עצור. אני תמה. הרי אנו ידידים, אנו מכירים איש את רעהו. אתה בדרך כלל אדם שקט. מאז קמה הממשלה הזאת כל נאום חדור בזעם, כאילו דיברת על יצחק רבין." ~ אל שמעון פרס, מתוך ישיבה של הכנסת התשיעית * "אדוני היושב־ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, הבוקר, בהתאם לנוהג הפרלמנטרי הנאה, אברך בשם האופוזיציה את חבר־הכנסת רבין לנאום הבכורה שלו כמרכיב הממשלה וראשה. הערב נביע להם אי־אמון." ~ מתוך ישיבה של הכנסת השמינית, התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת * "אין שום ספק שבימי המשבר הללו ציפה הרוב המכריע של עמנו לממשלת ליכוד לאומי. ניתנה לו ממשלת עלבון לאומי." ~ מתוך ישיבה של הכנסת השמינית, התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת * "יש ציניקנים המלגלגים על ערכים היסטוריים, על זיכרונות. אנחנו לא ציניקנים, אנחנו אנשים רציניים, כך בנינו, כך נלחמנו, כך הקרבנו, כך התקדמנו, כך הגענו עד הלום, כולנו יחד על מחנותינו השונים, כל אחד בזכותו, כל אחד בדרכו." ~ מתוך הישיבה המאה עשרים ואחת של הכנסת העשירית, הודעת הממשלה על מבצע שלום הגליל ==השואה== * "מאז ה[[אלוהים]] ברא את האדם והאדם יצר את ה[[שטן]], לא נעשו מעשי אכזריות בהמית ל[[יהדות|יהודים]] באירופה כפי שבוצעו על ידי ה[[גרמניה הנאצית|גרמנים]] בימי המשטר הנציונל־סוציאליסטי." ~ נאום ראש הממשלה, נובמבר 1977 * "היום הנורא בחיי." ~ על הרגע שבו נודע לו על רצח משפחתו בשואה{{הערה|שם=שילון 47}} * "והלקח היום, והלקח לעתיד לבוא: ראשית, אם אויב היהודים אומר, כי יש בליבו, בדמו, שאיפה להשמיד אותם – אל תזלזלו, אל תלעיגו, אל תפקפקו, אלא קחו את שאיפתו ברצינות, התייחסו אל דבריו בכל החומרה הטבועה בהם. האמינו לו. האויב הזה רוצה להשמיד את היהודים. מנעו ממנו את הכוח להשמידם. היכונו כל יום תמיד ליום הפקודה, אבל לעולם אל תאמרו עוד: אין זה רציני." ~ מתוך המבוא של בגין ל"קשר ההשמדה" מאת ד"ר אליהו בן־אלישר{{הערה|שם=בגין; 114|'''בגין;''', עמ' 114}} * "ראשית ההשמדה בהשפלה. לא יכול היה האויב לעשות את עמנו לאפר אחר מותו, בטרם יעשה את עמנו לאפר בחייו. הוא השפיל את אחינו, הוא רמס אותם תחת רגליו, הוא הפריד ביניהם, הוא רימה אותם... הוא הסית איש נגד אחיו, ורק לאחר שכך עשה בהם, יכול היה להוליכם, כמעט ללא התנגדות, עד לשערי אושוויץ... שמרו על הכבוד היהודי לבל יושפל עוד בידי קלגס... כי המתרס הזה הוא הראשון במתרסים לשמירת עצם קיומכם." ~ מתוך המבוא של בגין ל"קשר ההשמדה" מאת ד"ר אליהו בן־אלישר{{הערה|שם=בגין; 114}} * "דעו לכם להתאחד מול פני האויב. בגטו הייתה התפוררות. יהודים נפרדו ורבו ובגדו איש ברעהו, והסגירו איש את אחיו ולא קמה בהם עוד רוח להתלכד ולקום על משמידיהם אלא ברגע שלפני האחרון. לא כן באומה. דעו להתאחד מול אויב ולעמוד נגדו תמיד עם אחד." ~ מתוך המבוא של בגין ל"קשר ההשמדה" מאת ד"ר אליהו בן־אלישר{{הערה|שם=בגין; 114}} ===הסכם השילומים=== *"כל גרמני הוא נאצי! כל גרמני הוא רוצח!" * "נרים כולנו יד ונשבע בשם ירושלים, בשם עולי הגרדום, בשם [[זאב ז'בוטינסקי]]. באם אשכחך חרפת ההשמדה – תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרנה, אם לא אעלה חרפת ההשמדה בראש יגוני. בני ירושלים, למערכה! על כבוד ישראל ועתידו! כה יתן וכה יוסיף אלוקי ישראל!" ~ נאום בעצרת נגד [[w:הסכם השילומים|הסכם השילומים]], 1952 * "אמנם אנו עדיין מוקפים אויבים, אך רכשנו את כבוד העם. והנה באתם אתם, ספסרים עריצים, באתם לחסל את כל מה שהושג בדמינו, ושוב ייהפך העם לבוץ, לחרב הפוגרומים וההשמדה." ~ נאום בעצרת נגד הסכם השילומים, 1952 * "ידיעה שקיבלתי זה עתה נושאים השוטרים רימונים מתוצרת גרמניה", * "כאשר יריתם בי בתותח, נתתי את הפקודה: לא! היום אתן את הפקודה: כן! אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע רחמים גם כלפיכם, זאת תהיה מלחמה לחיים או למוות." ~ נאום בעצרת נגד הסכם השילומים, 1952 * "פנייתי... לחברי־הכנסת שנבחרו על־ידי אזרחי המדינה הערביים. חלילה לי לשלול מהם זכות פורמלית של הצבעה. שווי־זכויות הם... זכות פורמלית לכם להצביע בעניין זה; אבל הבחינו בין זכות פורמלית לבין זכות מוסרית. זה עניין שלנו, דמם של אמותינו, אחינו ואחיותינו מעורב בו, תנו לנו להכריע בעניין זה." ~ מתוך נאום ביום ט' בטבת תשי"ב, 6 בינואר 1952, דברי הכנסת{{הערה|'''בגין;''', עמ' 108}} ==המרד (1950)== {{דף מורחב|המרד}} * "זהו הריאליזם האמיתי: לשאוף לגדולות, לא לבוז לקטנות." * "הנשק העברי הוא שיקבע את גבולות השיפוט של השלטון העברי." * "עיקרה של [[חירות]] הוא חירות מ[[פחד]], כי הפחד הוא שליט לא פחות איום מכפי שהוא נסתר." * "קמנו אפוא למרוד ולהילחם, לא בכדי להטיל אימה, אלא, להפך, בכדי להסיר פחד." * "ה[[קומוניזם]] הוכה לא באלימות אלא ברעיון. ה[[ציונות]] היא האידאה שגברה על החינוך הקומוניסטי." * "אין לומר, שה[[אנגליה|אנגלים]] לא רצו להציל יהודים; יש לומר, כי האנגלים רצו שלא להציל את המוני היהודים." * "לא קל לחיות בידיעה שדבריך לא יגיעו לאוזני איש." == נאמר עליו == *"האיש היושב ליד חבר הכנסת באדר." ~ כינויו בפי [[דוד בן גוריון]] *"הקצין בגין מסתובב בערי השדה." ~ {{ו|שלום רוזנפלד}}, על ראשית תפקודו בתנועת בית"ר{{הערה|'''בגין 1992-1913''', עמ' 25}} * "שירי השלום נזנחו לטובת מכונות הירייה, ואת בגין המצליח של הקדנציה הראשונה החליף בגין הכושל של הקדנציה השנייה." ~ גידי וייץ * "סוף־סוף ישב על כסא ראש הממשלה בישראל אדם כלבבי – יהודי בכל נימי נפשו." ~ {{קישור|יהודה אבנר}}, מתוך ספרו "אדוני ראש הממשלה", התרשמותו מתפקודו של בגין ביומו הראשון כראש ממשלה{{הערה|[https://amhasefer.wordpress.com/2019/05/31/%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%9c-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%a8-%d7%a8%d7%a4%d7%90%d7%9c/ סקירת הקטע בספר]}} * "יום אחד הוא בא לדווח לי ואני שומע אותו מחליף תאריכים ואנשים ומעמדים, ו[[W:יחיאל קדישאי|יחיאל קדישאי]] כל פעם מתקן לו: 'לא, זה לא ככה, זה ככה, אתה זוכר?' אבל אי אפשר לטשטש. אמרתי: הבן אדם לא מתפקד, לא מרוכז, שוכח, מערבב תאריכים, מערבב עניינים. אחר כך קיבלתי לכך אישור משרים." ~ [[יצחק נבון]], נשיא המדינה, על הימים של בגין לפני התפטרותו ב־1983 * "כולם זוכרים ומזכירים את בגין המנהיג, וזה היה בגין האיש. יהודי עם לב חם, ג'נטלמן. מענטש." ~ אריה נאור, שכיהן כמזכיר ממשלתו (ויסברג א. & יעקבי ל., [http://www.israelhayom.co.il/article/222583 '''"חשיפה: המכתבים הגנוזים של מנחם בגין"'''], באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2014) *"יש הסכמה כללית ששני אנשים: נשיא מצרים [[אנואר סאדאת]] וראש הממשלה של ישראל מנחם בגין, מלאו תפקידי מפתח בחתירה לשלום בין שתי אויבות לשעבר שכיום הוא מקור לסיפוק עבור שוחרי השלום בעולם כולו" ~ נאום ההכרזה על הענקת פרס נובל לשלום למנחם בגין ואנואר סאדאת, 1978{{הערה| [http://www.nobelprize.org/nobel_prizes/peace/laureates/1978/press.html Award Ceremony Speech]}} *"היה אגדה. היה מיתוס. עכשיו אין כלום. האיש הזה אשר אמר שלא יכרע ברך בפני בשר ודם, כרע ברך בפני כל מנהיג טיפש בעולם. האיש הזה אשר דיבר הרבה על קדושת ארץ ישראל, החזיר את סיני ומנע את סיפוח יהודה ושומרון. האיש הזה אמר, שממשלתו מקדשת מלחמה עם אש"ף וברגע הנכון מנע הריגתו של השטן יאסר ערפאת בנימוק: 'לא רצינו להשפיל אותו'." ~ הרב [[מאיר כהנא]]. * "היו שטענו... כי בתקופת בגין כיהנתי הן כרמטכ"ל והן כשר ביטחון... מי שטען כך לא התכוון להוסיף לי, אלא לגרוע מבגין, שהואיל ולא היה איש צבא לא התמצא בעניינים והניח לי להחליט לבדי... או לכל היותר שמע מפי ונהג כעצתי. לכל אלה לא הייתה שום אחיזה במציאות... חוסר הניסיון שלו בענייני צבא לא השפיע כלל. הוא שמע והבין ושקל באופן יוצא מן הכלל. אם גם לפני־כן הייתי סבור, כי אין זה הכרח, ששר הביטחון בישראל יהיה אלוף לשעבר... ההיכרות עם בגין והמעקב הקרוב אחרי אורח חשיבתו ואופן פעולתו, שכנעו אותי בכך." ~ [[רפאל איתן]]{{הערה|רפאל איתן עם דב גולדשטין, '''רפול - סיפור של חייל''', ספרית מעריב, 1985, עמ' 191}} * "לא הייתה עליו מעולם אימת הגויים." ~ רפאל איתן{{הערה|שם=רפול 192}} * "עורך הדין דובר הלטינית מברסט ליטובסק עשה את ישראל למדינה ים-תיכונית מבעבעת ותוססת. הוא העניק מקום והעניק קול למיליוני ישראלים מושתקים, אשר הפכו תודות למנחם בגין למשתתפים פעילים ושווי זכויות בחיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים." ~ [[W:ארי שביט|ארי שביט]] * "מנחם בגין האמין בעליונות המשפט, והבין שכדי לממש אותה מוכרחה להתקיים ביקורת שיפוטית על הכנסת. בשם עיקרון זה הגן על חוקיות ההתיישבות ביו"ש, אך גם על החלטות שקבעו כי יש לפנות יישוב ממקומו" ~ ([https://www.makorrishon.co.il/judaism/52327/ מקור]) [[W:אריה נאור|אריה נאור]] * "מנחם בגין היה אחד המנהיגים הכי אהובים והכי שנואים בהיסטוריה של מדינת ישראל. חסידיו ראו בו מנהיג נשגב, אוהב אדם, איש בעל יושר מופלא, שחי בצניעות והקדיש את חייו למען עם ישראל ומדינת ישראל. אויביו ראו בו לאומן צר מבט, תככן וחתרן, הזומם לתפוס את השלטון בכוח הזרוע, דמגוג משתלח שעלול לסכן את קיומה של מדינת ישראל. סיפור חייו של בגין סיפק הוכחות נאמנות לשני הצדדים." ~ [[W:אניטה שפירא|אניטה שפירא]] * "מנחם בגין כמפקד ידע להעמיק מחשבה. הוא מעולם לא אישר פעולה כשהמתכננים לקחו בחשבון שיכול להיות קורבן אחד או שניים. מעולם לא אישר פעולה כזאת. היתה לו תכונה גדולה אחת, שהוא אף פעם לא שאל נושא ההתקפה, אלא על שאלת הנסיגה.[...] הבעיה שלו בתור מפקד – אם הנסיגה מובטחת." {{ו|מארק קהאן}} {{הערה|גנזך המדינה, פרויקט הנצחה למר מנחם בגין ז"ל, מרואיין: {{ו|מארק קהאן}}, מראיינת: ד"ר ננה שגיא, 6.9.93, קלטת מס' 35, שיחה 1, עמ' 14.}} * הוא מאד אהב את אלה ({{ו|עליזה בגין}}), אבל אלוהים נתן לו שתי ידיים שמאליות. כשהוא רצה להאכיל תינוק או תינוקת, אז מוטב היה לבקש את ריבונו של עולם שיוציא לו את המחשבה הזו מהראש, כי אז לנקות את שניהם - זה היה מבצע." {{ו|מארק קהאן}} {{הערה|גנזך המדינה, פרויקט הנצחה למר מנחם בגין ז"ל, מרואיין: {{ו|מארק קהאן}}, מראיינת: ד"ר ננה שגיא, 6.9.93, קלטת מס' 35, שיחה 1, עמ' 14.}} ==לקריאה נוספת== * מנחם בגין, '''[[המרד]]''', זכרונותיו של מפקד האצ"ל, הוצאת אחיאסף, 1950. * {{ו|מירון ח. איזקסון}} (עורך), '''בגין;''', הוצאת ידיעות אחרונות, 2003. * {{ו|אבי שילון}}, '''בגין 1992-1913''', הוצאת עם עובד, 2007. == קישורים חיצוניים == {{מיזמים|ויקיפדיה=מנחם בגין|ויקיטקסט=קטגוריה:מנחם בגין|שם ויקיטקסט=מנחם בגין}} == הערות שוליים == {{הערות שוליים}} {{ראשי ממשלת ישראל}} {{שרי החוץ בממשלות ישראל}} {{שרי הביטחון בממשלות ישראל}} {{מיון רגיל:בגין, מנחם}} [[קטגוריה:ראשי ממשלת ישראל]] [[קטגוריה:שרי ממשלת ישראל]] [[קטגוריה:חברי הכנסת]] [[קטגוריה:אנשי צבא]] [[קטגוריה:זוכי פרס נובל]] [[קטגוריה:לוחמי האצ"ל]] [[קטגוריה:ציונים]] [[קטגוריה:פולנים]] 0uihrdviyanjof39pekltdmvegkxhff 0 11690 234420 234407 2026-04-15T15:29:59Z Admoni 84 3676 /* שיחות */ 234420 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Ateam.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חברי הצוות, עומדים מימין: בי.איי, מרדוק, פנים. יושב: חניבעל]] '''[[W:צוות לעניין|צוות לעניין]]''' (באנגלית: '''The A-Team''') היא תוכנית טלוויזיה ששודרה ב[[ארצות הברית]] ברשת NBC בין השנים 1983 - 1987. ==ג'ון "חניבעל" סמית'== * "אני אוהב את זה כשתוכנית מצליחה." (במקור: "I love it when a plan comes together.{{D}}") * "שמת לב שאת האנשים הכי נחמדים אתה פוגש בטנק?" * "יפה, בי.איי!" * "ה[[אופרה]] לא נגמרת עד שהגברת השמנה שרה." * "בפעם הבאה כשתרצה לנטרל מישהו חבר, לא רק שתיקח לך יחידה יותר טובה, השג לעצמך צוות." * "במילותיו של אבי היקר המנוח: הביאו את הפראיירים." * "פייס, אנחנו פוטרנו. אנחנו לא עובדים בשבילם יותר. אנחנו עובדים בשביל עצמינו. ואנחנו נחזור לשם, וניקח את קייל ואת החלאות שלו ונלמד אותם מעט מהדת של צוות לעניין." * "הם עלולים לבקש מאיתנו לרקוד, אבל הם לא יודעים שאנחנו הולכים לרקוד פלמנקו על הראשים הקטנים שלהם." ==ה.מ. "האולינג מד" (מטורף מיילל) מרדוק== * "תשתמש בדמיון שלך... או שאתה יכול לשאול את שלי." * "בילי תמיד הופך לסגול שנייה לפני שהוא משתגע." ~ על בילי, הכלב הבלתי נראה שלו * "אני לא רוצה להיות נשק סודי, אני רוצה להיות נשק חשוף!" * "נייר לבן, נייר לבן, נייר לבן." ~ כדי להפוך לבלתי־נראה * "זזזזה הכול, חברי'ה." ~ מחקה את פורקי מ"הלוני טונס" לאחר משימה מוצלחת * "אני מודאג בנוגע אליו (לבי.איי שהיה עדיין בעילפון אחרי אחת הטיסות של הצוות) חניבעל, עבר כמעט יום שלם ולא העלבנו האחד את השני. אני חושב שאני אעבור למצב של נסיגה בקרוב." * "חכה רגע, פייס. אני לא יודע מה לומר. אני מפחד למוות מרופאי שיניים. אני כל הזמן חושב שהם לא יתקנו לי את השיניים, אלא שהם עלולים להחביא דברים בתוכם. כלבי צעצוע, שואבי אבק, מי יודע, מי יודע?" ==בי. איי בראקוס== * "כשפרחחים מתחילים להתנכל לאנשים הגונים, אני הופך את זה לעניין שלי." * "אני לא עולה לשום מטוס, חניבעל." * "אם הוא (מרדוק) יטיס את המטוס, אנחנו נמות." * "שתוק, טיפש!" ~ צעקה אופיינית על מרדוק * "בכוס, טיפש!" ~ למלצר ששאל איך הוא רוצה את הקפה שלו * "מה עם כלי נשק? בי.איי לא משחק בלי צעצועים." * "פראייר!" ~ נאמר בקונוטציות שונות לאנשים שונים * "אני אפילו שמח לראות אותך, טיפש!" ~ למרדוק, כשהוא ופרנק מצילים את חיי הצוות בתחילת עונה חמישית * “חניבעל בהתלהבות" (hannibal is on the jazz) ==טמפלטון "פייס" (פנים) פק== * "אני משקר, אני מרמה, אני גונב ואני פשוט לא מקבל שום כבוד!" * "אל תחייך אליי ככה. זה אפילו לא חיוך, אלו סתם שיניים שמשחקות לי עם המוח." * "מרדוק, אתה תמיד תהיה אחד מאיתנו. השאלה היא, מי מאיתנו?" * "חניבעל, אתה רוצה את כל הדברים האלה: מונית, משאית זבל, חנות טלוויזיות. אני לא מחזיק את הדברים האלה בתוך פחית קפה בחצר האחורית שלי, אתה יודע..." * (לאמנדה יוסטון) "את יודעת, כשאנחנו (הצוות) בנפרד, אנחנו רק חבורה של לא יוצלחים חברתית. אבל כשאנחנו ביחד... ובכן, זה משהו מיוחד מאוד." * "אני קרוב לוודאי עם אף שבור, מרדוק איבד חלק מהצלעות שלו, ובי.איי איבד את עשתונותיו!" ==איימי אלן== * "התוכניות של חניבעל אף פעם לא עובדות כמו שצריך, הן פשוט עובדות." * "חניבעל אוהב את זה שתוכנית מצליחה." == שיחות == חניבעל עצר משאית ששעטה לכיוון מתחם ההופעה של קפטן וינטקה. :'''קפטן וינטקה''': "זה היה מדהים! פשוט מדהים! החשיבה המהירה שלך הצילה הרבה אנשים מלהיפגע." :'''חניבעל''': "ובכן, מישהו נורא להוט להוציא אותך מחוץ לעסק, קפטן." : '''קארי''', בתו של קפטן וינטקה: "ובכן, לא חשבתי שמישהו יהיה מסוגל להתייצב כנגד צוות לעניין." : '''חניבעל''': "אני שמח לשמוע אותך אומרת את זה גברתי, משום שזאת הסיבה שבאנו לכאן. זהו בי.איי בראקוס, זהו טמפלטון פק – 'פייסמן', זהו ה.מ מרדוק, ואני חניבעל סמית'. אנחנו צוות לעניין!" {{מפריד}} :'''חניבעל''' לחניבעל ה"מזוייף":"ראשית, הייתי רוצה להציג בפניך את צוות לעניין האמיתי. שנית, אתה רואה את זה? זהו סיגר זול!" {{מפריד}} :'''חניבעל''':"אם אתם חברים חשבתם לצלות מרשמלו, אז עדיף שלא. אתם עלולים להיכוות." :'''קייל מייסון''':"חשבתי שהצבא תפס אתכם." :'''חניבעל''':"כן, כך גם הם." {{מפריד}} :'''ברני שצמן''': "נראה כאילו אנחנו מתכוננים למלחמה." :'''חניבעל''': "יכול להיות שבהחלט כך." :'''ברני שצמן''': "אמור לי משהו. אתה לא ממש בטוח שאתה יכול לגרום להם להחזיר לנו את הכסף בחזרה. מה שאומר שזה לא בטוח שישלמו לך. אז תאמר לי, מדוע אתם עושים את זה?" :'''חניבעל''': "כל אחד יכול לבזבז את אחר הצהריים שלו בלשחק גולף, אבל אתה לא חושב שזה יותר כיף?" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "פייס, יש לנו כמה אורחים לא קרואים. הם הביאו כמה דברים טובים למסיבה. חשבתי שאמרת שיש רק מכונית אחת." :'''פייס''': "אפילו כשהם משחקים מלוכלך-הם משחקים מלוכלך." :'''חניבעל''': "כן, אבל אנחנו נשחק מלוכלך יותר." {{מפריד}} :'''בי.איי''': "היי חניבעל. אם הייתה לך איזושהי תכנית, אנחנו נזדקק לאחת עכשיו. המשאית תבוא לקחת אותנו בתוך שעה." :'''חניבעל''': "יש לי תכנית, אבל היא מיועדת לגארבר ולדקר. אני לא מודאג בנוגע אלינו, אבל גארבר יהרוג את דאג ואת שאנה בתוך רגע. אף אחד לא יהרוג אותנו." :'''פייס''': "ובכן, אין משהו שנוכל לעשות בנוגע לכך עכשיו." :'''חניבעל''': "אלא אם כן..." :'''פייס''': "אלא אם כן... אתה מתכוון למרדוק? (חניבעל מהנהן בראשו לחיוב) טוב, אז אני מניח שמה שאומרים זה נכון. לאמריקה הולכים ונגמרים הגיבורים." :'''חניבעל''': "מרדוק כבר יצוץ איפשהו." {{מפריד}} :'''פייס''': "אני לא יודע למה אני מסתובב איתכם חבר'ה, אני מתחיל לאבד את האחיזה שלי במציאות." :'''מרדוק''': "הגיע הזמן!" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "אני מרגיש את הצורך לצטט את אבי היקר המנוח." :'''בי.איי''': "אוי חניבעל, הספיק לי ממך ומאביך היקר המנוח. אני לא אוהב פתגמים איריים." :'''חניבעל''': "אתה תאהב את זה." :'''בי.איי''': "לא, אני לא." :'''חניבעל''': "כן, אתה כן. הפתגם אומר: 'לעיתים רחוקות האחרון בכל דבר יותר טוב מהראשון'" :'''פייס''': "לעיתים רחוקות האחרון בכל דבר יותר טוב מהראשון? אין בזה שום היגיון." :'''חניבעל''': "כמובן שכן. זה אומר 'אני אוהב את זה כשתכנית מצליחה' ". {{מפריד}} :'''מרדוק''': "אגדה עממית. אני אף פעם לא החשבתי את עצמי כאגדה עממית." :'''בי.איי''': "זה בגלל שאתה טמבל עממי!" {{מפריד}} :'''מרדוק''': "אתם חברים של הכלה או של החתן?" :'''פייס''': "מרדוק, זאת לוויה, לא חתונה." :'''בי.איי''': "חברים של החתן!" :'''מרדוק''': "אז לכו מקדימה." :'''בי.איי''': "טיפש!" {{מפריד}} :'''מרדוק''': "שמעת את חניבעל מציג אותי כחבר בצוות לעניין? אני חושב שלאנשים יש את הזכות לדעת את כל העובדות. הם צריכים לדעת מי אני." :'''פייס''': "מרדוק, אנחנו יודעים שאתה חבר בצוות לעניין, זה הדבר החשוב. חוץ מזה, תלמד ממני, תהילה היא רק צל חולף. רק משב שחולף בסערה." {{מפריד}} הצוות נמצא במטוס והם בדרך להמריא לשיקגו לפגוש את אימו של בי.איי. :'''מרדוק''': "כאן הקברניט שלכם מדבר. אנחנו נמריא בקרוב. אני אכבה את השלט של 'נא לא לעשן' עד שנגיע לגובה של 30,000 רגל. עד שזה יקרה, אני אבקש מכם להישאר במקומותיכם. אנא הישארו חגורים בחגורת הבטיחות למקרה שניתקל במערבולת לא צפוייה. אנחנו רק מחכים לאישור סופי להמראה." :'''בי.איי''': "אמא מחכה, טיפש!" :'''מרדוק''': "והנה הוא הגיע..." {{מפריד}} :'''גברת בראקוס''': "מרדוק, אתה הבחור הכי משוגע שאי פעם פגשתי. אני חושבת שאני רוצה לאמץ אותך." :'''מרדוק''': "באמת, אולי אני אוכל להיות האח האובד שמעולם לא היה לו." :'''בי.איי בראקוס''': "ואולי אתה תוכל להיות רוח הרפאים שמעולם לא הייתה לי אם לא תשתוק." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "פייס, אני צריך זבל!" (טורק את הדלת של משאית הזבל) :'''חניבעל''': "ואני לא סתם מתכוון לכל זבל." :'''פייס''': "אה, אתה מתכוון לסוג ספציפי של זבל." :'''חניבעל''': "כשאני אומר זבל, אני מתכוון לזבל, זבל מלוכלך." :'''איימי אלן''': "רוב הזבל מלוכלך, חניבעל. זאת הסיבה שקוראים לזה זבל." :'''מרדוק''': "לא, הוא מתכוון לזבל אמיתי." :'''בי.איי בראקוס''': (למרדוק) "רק פראייר כמוך יבין בזבל!" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "איך זה נראה, בי.איי?" :'''בי.איי''': "הטיפש מתחת למשאית. אני מקווה שהוא יודע מה הוא עושה!" :'''פייס''': "אתה עלול להיות מופתע בנוגע למה שמרדוק הוותיק יודע. יש לי יותר ויותר את התחושה שהמוח שלו עובד בהמון רמות שונות. כמו רבדים, אם מקלפים אותם אחד אחרי השני, ככה אנחנו מגלים אספקטים חדשים ומופלאים על ה.מ מרדוק." :'''חניבעל''': "זה מאוד פואטי, פייס." :'''פייס''': "חשבתי כך." :'''בי.איי''': "פואטי? אתה מתכוון פתטי! אם תקלף במוחו של מרדוק, לא תמצא שם כלום מלבד ג'לי!" {{מפריד}} :'''קקטוס ג'ק סלייטר''': "ובכן, תראו את זה. אתה יודע שאם לא היית יודע טוב יותר, היית נכנס למקום הזה וחושב שיש לו עתיד." :'''חניבעל''': "יש לו עתיד." :'''קקטוס ג'ק סלייטר''': "האמנם כך? מי אתה, חבר?" :'''חניבעל''': "דבר ראשון אני לא חבר שלך, ודבר שני אתה כנראה לא שמת לב, אבל יש שלט בחזית המסעדה שאומר שלהנהלה יש זכות לסרב לתת שירות לכל אחד. ובכן, אתה 'כל אחד'." :'''בי.איי בראקוס''': "בדיוק, פראייר. אם יש לך בעייה עם זה, תפתור אותה מולי." :'''קקטוס ג'ק סלייטר''': "בעייה... אני אראה לך מהי בעייה." {{מפריד}} הצוות פורץ ביריות לאולפן ההקלטות של קייל מייסון. :'''בי.איי בראקוס''': "עצרו, פראיירים!" :'''מרדוק''': "אחים ואחיות, אנחנו הגענו. אני יודע שאנחנו יכולים ליצור מוזיקה נפלאה ביחד." (מכה עם הגרזן על המצילה של התוף) :'''קייל מייסון''': "מה זה, לעזאזל?" :'''חניבעל''': "יש לנו משלוח מיוחד עבור קייל מייסון. אתה יודע, הדואר חייב לעבור..."(צוות לעניין המזוייף נמצא בתוך שקי דואר, מה שגורם לקייל מייסון להיראות המום) :'''חניבעל''': "אני שונא הפרעות בתקשורת." (יורה לעבר חדר הבקרה שבו נמצא קייל מייסון) :'''קייל מייסון''': "לא משנה כמה וינטקה משלם לך, אני אתאים את זה, אני אכפיל את זה." :'''חניבעל''': (מצמיד רובה לחזהו של קייל מייסון) "אני אוהב התפתחות מתמטית, אבל אנחנו מאוד בררנים לגבי מי שאנחנו עובדים עבורו." :'''בי.איי בראקוס''': "בדיוק פראייר, מאוד בררנים!" :'''חניבעל''': "ועכשיו, 2 דברים: האחד, אני רוצה שתאבד את הרצון החדש שלך להיות הבעלים של מופע המערב הפרוע של קפטן וינטקה, ודבר שני, זה לא חכם לנסות להתחזות לצוות לעניין, שאלה אנחנו. וכעת, אם לא תזכור את מה שאמרתי לך, אנחנו נזנח את התנהגותינו השקטה והשלווה ונחזור לכאן ונתפרע." :'''קייל מייסון''': "אף אחד לא בא למקום שלי ומאיים עליי." :'''חניבעל''': "אני רק מתאר את העובדות, חבר. (לצוות) אוקיי בואו נזוז." {{מפריד}} :'''קת'י רוג'רס''': "אתם חבר'ה לא אמיתיים! האם יש משהו שאתם לא מסוגלים לעשות?" :'''חניבעל''': "בלט. הפסקנו ללכת לשיעורים." {{מפריד}} פייס ובי.איי נמצאים במרפאת השיניים ומחכים לתורו של בי.איי להיכנס. :'''פייס''': "אוי, תירגע, תירגע! בי.איי, רופאי שיניים הם חברים שלנו. ואם תהיה ממש טוב, הוא אולי יתן לך סוכריה על מקל (sucker - גם פראייר) ברגע שתסיים כאן." :'''בי.איי''': "פראייר זה גם איך שאני מרגיש מעצם היותי כאן." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "מרדוק, בי.איי, קחו את צד ימין. פייס, הישאר איתי." :'''פייס''': "אה חניבעל, אם אנחנו הולכים להילחם, אני באמת אעדיף להצטוות אל בי.איי." :'''מרדוק''': "גם אני." :'''חניבעל''': "אתם חבר'ה אומרים שאתם לא רוצים להצטוות אליי?" :'''פייס ומרדוק''': "כן." :'''חניבעל''': "למה?" :'''בי.איי''': "אני אומר לך למה. כי כשאתה בהתלהבות, בן אדם, אתה מסוכן!" {{מפריד}} :'''נתן וינסנט''': "אני באתי בכדי לדבר. ובכן, שנדבר, או שלא נדבר?" :'''חניבעל''': "האם תרצה לשבת?" :'''נתן וינסנט''': "תודה." :'''חניבעל''': "שב פה." (מושיב אותו בשולחן שמושתל בו מיקרופון שמקליט את השיחה ביניהם בלא ידיעתו) :'''נתן וינסנט''': "אני מניח שיש מישהו מאחורי הבר. אני אשמח אם תבקש ממנו לצאת, אני לא חמוש." :'''חניבעל''': "מרדוק." :'''מרדוק''': "הבר סגור." (מכוון רובה לעברו של נתן וינסנט) :'''חניבעל''': (נתן וינסנט מוריד את שעון היד שהוא עונד ומניח אותו על השולחן) יש לך שעון נחמד, מה עוד?" (נתן וינסנט מוציא תמונה שבה נראים ג'ינו ג'יאני והבת שלו תרזה מוחזקים בידי טראוויס מייסון שאוחז ברובה בידו, חניבעל מעביר את התמונה לפייס) :'''נתן וינסנט''': "אני ביררתי עליכם, אתם צוות לעניין. אתם מעולם לא איבדתם לקוח. יחד עם זאת, אנחנו חושבים שמר פפרוני פיצה כאן שכר אתכם, ומאחר שהוא עשה זאת, הוא עומד להפוך להיסטוריה." :'''חניבעל''': "האמנם?“ :'''נתן וינסנט''': "נכון מאוד. אתה מבין, השעון הזה מסונכרן עם אחד ממקורביי בחוץ. הוא קיבל הוראה לירות כדור בג'ינו ובבת שלו בדיוק בשעה 16:00, שזה בדיוק בעוד... אתה מוכן לעזור לי? אני בלי המשקפיים שלי." :'''חניבעל''': "30 שניות. מה אתה רוצה?" :'''נתן וינסנט''': "אני רוצה שתניחו את הנשקים שלכם, שימו את ידיכם על הראש, אתה מאחורי הבר בוא לכאן!" :'''פייס''': "קולונל, מה עושים עכשיו?" :'''נתן וינסנט''': "15 שניות." :'''מרדוק''': "קולונל?" :'''נתן וינסנט''': "7, 8, 9, 10..." :'''חניבעל''': "אוקיי." :'''נתן וינסנט''': (מדבר בווקי טוקי) "עצור!" :'''נתן וינסנט''': "אני חושב שיש לנו כאן הבנה. (מדבר שוב בווקי טוקי) הכניסו אותם פנימה." {{מפריד}} :'''ברני שצמן''': "הם היכו את מר לאסקי ושברו למר דניאלס את האצבעות. לא אכפת לי אם עשיתם את כל הדרך מלוס אנג'לס, אתם צריכים ללכת הביתה מר סמית'. יש לנו כאן מספיק צרות. למה שנרצה ליצור לעצמינו עוד צרות?" :'''מוכר בחנות''': "ברני, הם הרסו לי את החנות פעמיים, ולקחו את הכסף שלי במשך חודשים. אתמול הם לקחו את תיבת התצוגה וזרקו אותה מהחלון, וכשאמרתי להם שאני לא אסבול את זה יותר, זה הרגיש 'נהדר' " :'''ברני שצמן''': "כן, ואז הם שברו לך את האצבעות, ובפעם הבאה הם עלולים לשבור לך את הצוואר." :'''חניבעל''': "בפעם הבאה לא יקרה כלום, אם אנחנו נתחיל לעבוד מר שצמן." :'''בי.איי''': (לניקי) "היי אח קטן, לאן אתה הולך? (רואה את הפלסטר על מצחו של ניקי) מי היכה אותך?" :'''ניקי''': "החלאה הזאת דיגר, כשבטעות מרחתי לו משחת נעליים על הגרב. הוא השתגע. הוא לקח את קופסת צחצוח הנעליים שלי וזרק אותה לרחוב, שבר אותה היטב. הוא אפילו לא שילם לי על הצחצוח." :'''ברני שצמן''': "אתה רואה? אפילו הילד הקטן. ככה המפלצות האלה מתייחסות לאנשים. אתה רוצה שנילחם בהם, הא? אנחנו אפילו לא יודעים מי הם, מי שלח אותם, מהיכן הם הגיעו." :'''אמא של טרייסי ריכטר''': "מר סמית', כשסטן נסע ללוס אנג'לס למצוא אתכם, איש הקשר שלכם נקב במחיר גבוה מאוד. ובכן, הכל שווה בכדי להיפטר מהעלוקות הללו, אבל לא נותר לנו איך לשלם לכם." :'''בי.איי''': "מה אתה אומר, בחור צעיר?" :'''ניקי''': "חסכתי קצת בלחמניות שלי בשביל קופסת צחצוח הנעליים. זה לקח לי חודש. זה כל מה שנותר לי. כל סנט. אבל אני רוצה לעזור." :'''בי.איי''': "3.68 דולר. זה אמור לכסות את העמלה שלנו." :'''ברני שצמן''': "ואם תיכשלו, הדברים יהיו גרועים יותר." :'''איימי אלן''': "הם לא ייכשלו, אני ראיתי מה הם מסוגלים לעשות. הם לא ייכשלו." :'''חניבעל''': "אז האם הכל מוסכם?" :'''מוכרי החנויות''': "בסדר. כן." :'''חניבעל''': "מחר הפתיחה הגדולה (של חנות הטלוויזיות)." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "או, אני אה, מצטער בנוגע לחור הזה בסירה שלך." :'''ג'וני טוריאן''': "איזה חור?" :'''חניבעל''': [שולף רימון יד] "החור ש, אה, זה עומד לעשות." :'''חניבעל''': [זורק את רימון היד אל תוך הפרוזדור] "לנטוש את הסירה!" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "ובכן, דרו, אני מופתע. לא חשבתי שיהיה לך את האומץ לקחת את ההשפלה באופן אישי." :'''צ'ארלס דרו''': "או, אנחנו רק קפצנו כדי להגיד לכם שאתם משחקים עם הבחור הלא נכון." :'''חניבעל''': "יש לנו את הבחור הנכון, ואנחנו לא משחקים. מה שאנחנו רוצים זה שתסגור לחלוטין את בית המלאכה שלך, היום." :'''צ'ארלס דרו''': "אתה מנסה להצחיק?" :'''חניבעל''': "אני מנסה לחסוך לך 10 מייל של אומללות. אנחנו יודעים לאן הדרכים מובילות. כבר פגענו בך פעם אחת, ואנחנו נפיל אותך בכל פעם שתהיה מטומטם מספיק בכדי לקום." :'''צ'ארלס דרו''': "יש לי הרבה אנשים." :'''חניבעל''': "אתה הסתתרת מאחורי כמה הטענות. אנחנו ניקח את חומצת הסוללות הזאת שאתה מוכר ונשפוך אותה בכל מקום מספיק פעמים עד שתתרושש." :'''צ'ארלס דרו''': "הבנתי אותך. אתה מחפש מעט אקשן כאן. זה העניין?" :'''חניבעל''': "אנחנו? אנחנו רוצים לקבור אותך. למזלך אנחנו חברים של הכומר, כי הוא לא יאהב את זה." :'''צ'ארלס דרו''': "כל האיומים האלה, כל האיומים האלה... אולי אני אבעיר את המקום הזה עם לפיד עכשיו כשכולכם נמצאים פה. מה דעתך על זה?" [פייס ובי.איי נכנסים ודורכים את הרובה שלהם] :'''בי.איי''': "מה דעתך בנוגע לזה, פראייר?" :'''חניבעל''': "צא מפה." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "לא הייתה לי את ההזדמנות לומר לך, אבל את בהחלט יודעת איך לעבוד עם צינור לכיבוי אש." :'''אנני סנדרס''': "בשביל אישה...?" :'''חניבעל''': "ככל שאת תנופפי בדגל הזה חזק יותר, את עלולה לשבור את המוט." :'''אנני סנדרס''': "אתה צודק, אני מצטערת. אני מניחה שיש לי את הנטייה הזאת לתגובה מוגזמת לפעמים. אני חושבת שפשוט עייפתי מלהיתפס כאישה שעושה עבודה של גברים." :'''חניבעל''': "אני אגיד לך משהו. את מתחילה להרשים אותי." :'''אנני סנדרס''': "רק מתחילה?" :'''חניבעל''': "נסי אותי." {{מפריד}} :'''ג'קלין "ג'קי" טיילור''': "זה הדבר הכי פרוע שעשיתי אי פעם. אתם משוגעים!" :'''חניבעל''': "אם כבר מדברים על מרדוק, איפה הוא?" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "מה נשמע, ג'ק?" :'''ג'ק הרמון''': "כן. [מזהה את חניבעל] ג'ון! מה אתה עושה פה?" :'''חניבעל''': "אנחנו נדבר מאוחר יותר." :'''ג'ק הרמון''': "אבל קולונל דקר יהיה פה כדי לחפש אותך." :'''חניבעל''': "הממ, אני הייתי מאוכזב אם הוא לא היה בא." {{מפריד}} :'''הארפר''': "קנדל, את מוכנה לבוא לפה בבקשה?" :'''חניבעל''': "השעה 17:00 מר הארפר. היא קרוב לוודאי סיימה להיום." :'''הארפר''': "מי אתה?" :'''חניבעל''': "גנדי, [מוציא אקדח ומכוון אותו לעברו של הארפר] וזו מחאתי האישית. שלושה ממקורביי מוחזקים כאן בניגוד לרצונם." :'''הארפר''': "אני לא יודע שום דבר בנוגע לדברים האלה." :'''חניבעל''': "נסה שוב, מר הארפר. זה העסק שלך, אתה יודע מה הולך כאן." :'''הארפר''': "תראה. הם חטפו את אשתי ואת הבת שלי. הן מוחזקות כבנות ערובה." :'''חניבעל''': "בסדר מר הארפר, אני מאמין לך. [הולך לתמונה של מפת אוויר] איפה אנחנו כאן במפה האווירית שלך?" :'''חניבעל''': "מר הארפר, יש לי את ההזדמנות להחזיר את אשתך ואת הבת שלך חזרה בבטחה אם אוכל לשחרר את אנשיי. ועכשיו, איפה אנחנו?" :'''הארפר''': [מצביע על התמונה של המפה האווירית] "אנחנו כאן. הם מוחזקים כבני ערובה כאן." :'''חניבעל''': "אה-הא. האם הוא מלכד את המקום?" :'''הארפר''': "אני חושב שכן. קייל מסוגל לכל דבר שאני לא הייתי מסוגל לשים אותו בו." :'''חניבעל''': "קייל. דאגלס קייל?" :'''הארפר''': "אתה מכיר אותו? אז אתה אמור לדעת שהוא משוגע." :'''חניבעל''': "כן, הוא אכן משוגע. שב בכיסא הזה מר הארפר. אני אקשור אותך. כשקייל ימצא אותך, אתה פשוט תגיד לו שתפסתי אותך בהפתעה. אנחנו נשמור על אשתך והבת שלך בטוחות." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "אם מישהו זקוק לטיפול רפואי, אני בטוח שד"ר פורסט בעיר יעזור לכם. קראנו למשטרת המחוז והם אמורים להגיע לכאן מיד. רק אל תתן לנבלות האלה לברוח מפה עד שהמשטרה תגיע." :'''קארל פירסון''': "אני לא ציפיתי שתחזור." :'''חניבעל''': "אתה לא הבנת אותנו. אתה יכול לבנות את בית המפגש שלך עכשיו. אתה לא צריך את העזרה שלנו." :'''קארל פירסון''': "כאן, אחרי כל זה?" :'''חניבעל''': "למה לא? סייקס והחברים שלו יהיו בכלא למשך המון זמן. אתה בטוח, ואתה הרווחת את זה." :'''קארל פירסון''': "הרווחתי את זה? עם כל הכעס וההרס והפגיעות כאן מסביבנו? אפילו אתה לא יכול להאמין שהרווחנו את זה עם כל זה. אתה מצפה ממני להודות לך?" :'''חניבעל''': "לא. לא, אפילו שאתה אחד מהאנשים הכי צרי אופק שאי פעם פגשתי בדרך שלך אני מעריץ אותך על דבר אחד, קארל: אתה לא משנה את המנגינה שלך כשאתה מנצח. רוב האנשים כן. האם אי פעם עלה בדעתך איפה אנשים כמוך היו בלי אנשים כמונו?" :'''קארל פירסון''': "שתהיה לך נסיעה בטוחה, קולונל." {{מפריד}} :'''הארפר''': "מה כבר יכלתי לעשות? הוא כיוון עליי אקדח." :'''דאגלס קייל''': "הארפר, אם לא נחזיר אותו (את חניבעל) בחזרה, אתה רק יכול לקוות לכך שהוא היה הורג אותך מיידית. וזה יהיה אפילו גרוע יותר עבור אשתך והבת שלך." [הטלפון מצלצל, ודאגלס מורה להארפר לענות לשיחה] :'''הארפר''': [עונה לטלפון] "כן.“ :'''חניבעל''': "מר הארפר, אנחנו נחזיר את המשפחה שלך בחזרה אז שלא תיפול רוחך. ועכשיו, תן לי לדבר עם אחת החלאות האלה, אני יודע שהוא עומד לידך." :'''דאגלס קייל''': "מי זה?" :'''חניבעל''': "האם זה דאגי קייל? דאגי המשוגע הותיק? מה העניינים? מלבד היותם רצחניים?" :'''דאגלס קייל''': "מה אתה רוצה, סמית'?" :'''חניבעל''': "אני רק חשבתי להתקשר ולומר לכם חבר'ה שאיבדתם את האיחוד שלכם היום. אני חשבתי שאתם אמורים להיות טובים." :'''דאגלס קייל''': "כן, ובכן זה עדיין לא נגמר." :'''חניבעל''': "כן? יש לנו הצעה קטנה עבורך. מה דעתך לבוא לפה ולנסות אותנו כשאנחנו יודעים שאתה מגיע?" :'''דאגלס קייל''': "אין דיל." :''':חניבעל''': "אוקיי. זה תלוי בך. אבל בעוד 6 שעות אנחנו נצא מפה לצד השני של העולם. עכשיו שנינו יודעים שאתה לא יכול להרשות שזה יקרה. אתה יודע איפה למצוא אותנו. והבא חוסם עורקים משלך, הא" {{מפריד}} :'''סמל ווילסון''': "המפקד." :'''קולונל לינץ'''': (נאנח) "האם יש לך משהו לדווח, סמל?" :'''סמל ווילסון''': "צוות לעניין המזוייף הופיעו הבוקר ולחצו ממש חזק על וינטקה והבת שלו למכור (את מופע המערב הפרוע הנודד)." :'''קולונל לינץ'''': "אני לא מתעניין בצוות לעניין המזוייף! הצבא נתן לי עוד ניסיון אחד לתפוס את צוות לעניין האמיתי ואני לא מתכוון להיכשל." :'''סמל ווילסון''': "עדיין אין שום סימן לגביהם, המפקד." :'''קפטן רויס''': "אתה באמת חושב שהם יופיעו, קולונל? הם אמורים לדעת שזו עלולה להיות מלכודת." :'''קולונל לינץ'''': "הם יופיעו. לא משנה כמה זמן עבר, אני עדיין מכיר את הלך החשיבה של סמית'. מלכודת או לא, הם יופיעו כדי לטהר את שמם. וכשהם יעשו זאת - הם שלי!" {{מפריד}} :'''פייס''': "חניבעל, אתה מאמין לזה? הא?" :'''חניבעל''': "קראתי את זה - אני מאמין לזה." :'''בי.איי''': "זה רע חניבעל, ממש רע. מישהו מסתובב וטוען שהוא צוות לעניין. יש רק צוות לעניין אחד. אנשים מתחילים להאמין למה שהם קוראים." :'''חניבעל''': "אני יודע בי.איי, אני יודע. [מקריא מתוך הטור של ג'ו אייבי בעיתון שכותרתו היא: "צוות לעניין: גיבורים או נבלים?"] 'שמעתם עליהם. צוות לעניין האגדיים. 3 נמלטים לבד ובמנוסה, נרדפים על ידי המשטרה הצבאית לכל מקום שהם הולכים, ועדיין האנשים האלה מוצאים את הזמן לתת עזרה לאלה הזקוקים לה, חסרי הישע והמדוכאים. אך האם אלה חדשות האתמול? האם רובין הוד המודרני שלנו הפך למר נפש? או שזה רק המקרה של הנמר שחושף את הכתמים האמיתיים שלו?' אתם יודעים, מישהו חושב שזה עסק טוב לגרום לצוות לעניין להיראות רע." :'''בי.איי''': "הפראיירים האלה ייראו רע כשאני אסיים לטפל בהם." :'''פייס''': "חניבעל, אתה לא סבור שהצבא יצא עם הרעיון הזה של ליצור עוד צוות לעניין על מנת לגרום לנו לצאת החוצה." :'''חניבעל''': "אני לא יודע, אבל הם ינסו להשתמש בזה כך או אחרת." :'''בי.איי''': "אני מציע שניסע למופע המערב הפרוע הנודד שאייבי כותב עליו ונחסל את המתחזים האלה." :'''חניבעל''': "בי.איי, לא יכלתי לנסח את זה טוב יותר בעצמי. פייס, לך לשחרר את מרדוק מבית החולים." :'''פייס''': "בסדר." :'''חניבעל''': "אנחנו בדרכינו לנקודת המערב." :'''בי.איי''': "כן!" {{מפריד}} :'''דאגלס קייל''': "איפה סמית', פק?" :'''פייס''': "אתה יודע, זה כל היופי שבדבר. אין לי מושג קלוש. באמת, אף פעם לא היה לי. הוא תעלומה אמיתית, הוא תעלומה מהלכת. כן, הוא עלול להתחיל להטיל עליכם פצצות חבר'ה. ואז מצד שני הוא פשוט עלול להופיע בתור נזירה. אני לא יכול לומר, ואני אה, יודע בדיוק כמו כל אחד אחר. הוא באמת מסתורי במידה רבה." {{מפריד}} [אחרי שצוות לעניין נתפס על ידי דקר] :'''קולונל דקר''': "עד מחר בבוקר אתם תאכלו ארוחת בוקר עם 500 בחורים בדיוק כמוכם." :'''פייס''': "אה, אין אף אחד כמונו." {{מפריד}} :'''חניבעל''': [מקיש על שעון היד שלו] "אתם יודעים, אנחנו נמצאים פה כבר כמעט שעה." :'''פייס''': "אל תגיד לי מה השעה! תגיד לי על איזו תכנית גדולה בדיוק חשבת..." {{מפריד}} הטלפון הסודי של הצוות מצלצל בואן, וכולם מסתכלים על פייס בחשדנות מתוך הנחה שהוא נתן את המספר לאחת הבחורות שאיתן הוא יוצא. :'''פייס''': "לא, לא, לא, חכו, אני נשבע שלא נתתי את המספר לדייט שלי. דניס הול הייתה הפעם היחידה שזה קרה, ואם הייתם רואים אותה הייתם מסכימים שזה מקרה חירום אמיתי." :'''חניבעל''': [עונה לטלפון בואן] "לו משלוחים. כן, מה אתם רוצים? זאת שיחת חוץ. זה עבור מר בי.איי בראקוס, המנהיג של צוות לעניין." :'''בי.איי''': [עוצר את הואן לאחר השיחה עם אמו] "הם שברו לאמא שלי את הזרוע. אף אחד לא נוגע באמא שלי ונשאר חי כדי לספר על זה. אנחנו צריכים להגיע לשיקגו בזה הרגע, חניבעל!" :'''חניבעל''': "בי.איי, קח את זה בקלות. אנחנו מאחורייך בדבר הזה במאה אחוז." :'''פייס''': "בי.איי, מה שתגיד. תזכור, אתה המנהיג שלנו." :'''בי.איי''': "תראה, אני יודע שאני מגזים לפעמים, אבל אתה מגזים כל הזמן!" :'''פייס''': "ובכן, למעשה, אני תמיד הרגשתי שיש לך פוטנציאל מנהיגותי." :'''בי.איי''': "אנחנו צריכים למצוא את הדרך המהירה ביותר האפשרית להגיע אל אמא שלי." :'''מרדוק''': "זה אומר לטוס, בחור גדול." :'''בי.איי''': "בדיוק, לטוס!" :'''חניבעל''': "אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות?" :'''בי.איי''': "כן, והפעם בלי טיסות מסחריות, הן תמיד מאחרות, ואנחנו לא יכולים לאחר. פייס, אני רוצה שתשיג לנו מטוס, ועדיף שזה יהיה מטוס סילון." :'''פייס''': "2000 מייל במטוס סילון פרטי. הדלק עולה לנו 85 דולר לגלון, זה יקר. אולי אנחנו צריכים לשקול נהיגה לשיקגו." :'''בי.איי''': [לופת בז'קט של פייס] "אני רוצה לטוס!" :'''פייס''': "הוא אה... רוצה לטוס." {{מפריד}} :'''גברת בראקוס''': "סקוטר (scooter, הכינוי של בי.איי בילדותו), מותק, אתה חייב לעשות משהו." :'''חניבעל''': "מה התכנית, בי.איי?" :'''בי.איי''': "אנחנו זקוקים לתכנית, כן. המממ, תן לי לחשוב." :'''חניבעל''': "אתה יודע, אמרת במטוס שאנחנו יכולים להחליף את החוזה של אמא שלך, זה עשוי להיות הדבר הנכון." :'''בי.איי''': "בדיוק אמא, אנחנו נשנה לך את החוזה." :'''גברת בראקוס''': "ואיפה אני אמורה להישאר?" :'''חניבעל''': "בי.איי חשב שאולי בינתיים את תעברי לגור אצל חברה באופן זמני." :'''בי.איי''': "כן, זה חלק נוסף מהתכנית שלי." :'''קארן''': "כן, אני אשמח לארח אותך לבינתיים גברת בראקוס." :'''גברת בראקוס''': "ובכן, אני מעריכה את זה קארן." :'''בי.איי''': "יופי, התכנית כבר עובדת." :'''חניבעל''': "קארן, האם יש לכם ועד בית בבניין הזה?" :'''קארן''': "לא." :'''חניבעל''': "אין לכם ועד בית. לא פלא שכל זה קורה. אולי אנחנו צריכים להקים אחד. מה אתה חושב, בי.איי?" :'''בי.איי''': "רעיון טוב, חניבעל. אנחנו צריכים אחד כזה. זה השלב הראשון." :'''פייס''': "או, בי.איי, הכנסת אותנו להתלהבות עכשיו." :'''חניבעל''': "או, הוא אוהב את זה כשתכנית מצליחה." {{מפריד}} הצוות מגיע לביתה של אימו של בי.איי. :'''גברת בראקוס''': "או מותק, אני כל כך שמחה לראות אותך. זה בטח חייב להיות חניבעל. :'''חניבעל''': "גברת בראקוס." (לוחץ לה את היד) :'''גברת בראקוס''': "וזה פייס." :'''פייס''': "מה שלומך?" :'''גברת בראקוס''': [על מרדוק] "הוא לא נראה כמו בן אדם משוגע." :'''מרדוק''': "חכי עד שתכירי אותי." :'''גברת בראקוס''': "ובכן, ברוכים הבאים לשיקגו." :'''מרדוק''': [מחזיק מצלמת וידאו ביד ומתחיל לצלם] "תנו לי חיוך קטן." :'''בי.איי''': "תניח לזה, טיפש." :'''גברת בראקוס''': "הו לא, זה בסדר מרדוק. יש לי כל כך מעט תמונות שלי ביחד עם סקוטר." (scooter) :'''מרדוק, פייס, וחניבעל''': "סקוטר?" :'''גברת בראקוס''': "כן, אתם מבינים. כשבי.איי היה בערך בגובה של חצי ברך, אבא שלו קנה לו משאית צעצוע, והוא היה נוהג להסיע אותה ברחבי הסלון ולהרוס את השטיח שלי כל היום, ואז הוא היה לוקח את המשאית איתו למיטה בלילה." :'''בי.איי''': "אוי אמא, אף אחד כבר לא קורא לי סקוטר יותר." :'''גברת בראקוס''': "ובכן, אתה תמיד תהיה סקוטר בשבילי, ולא אכפת לי כמה תכשיטים אתה עונד. [לפייס] ילד לא אמור לענוד יותר תכשיטים מאמא שלו, אתה לא מסכים?" :'''פייס''': [בי.איי מסתכל עליו במבט של "עדיף שתגיד משהו לשביעות רצוני"] "ובכן, אני חושב שלסקוטר יש סגנון מסויים שמאפשר לו לענוד כמות עודפת של תכשיטים." :'''גברת בראקוס''': "ובכן, אני לעולם לא אתרגל לזה." {{מפריד}} פייס מגיע לשחרר את מרדוק מבית החולים הפסיכיאטרי. :'''מרדוק''': "פייס, האם קראת עיתון לאחרונה?" :'''פייס''': "מרדוק, אתה מוכן לשבת בכיסא גלגלים בבקשה?" :'''מרדוק''': "האם קראת עיתון לאחרונה?" :'''פייס''': "אתה מוכן לשבת בכיסא גלגלים?" :'''מרדוק''': "האם קראת עיתון לאחרונה?" :'''פייס''': "מה." :'''מרדוק''' "אני רוצה שתקשיב לזה, בסדר? [מקריא מתוך הטור של ג'ו אייבי בעיתון] 'צוות לעניין האגדיים. שלושה נמלטים מבוקשים לבדם ובמנוסה.' שלושה, אתה קולט את המילה? שלושה." :'''פייס''': "שלושה." :'''מרדוק''': "פייס, אני חבר בצוות לעניין בדיוק כמוך, אבל השם שלי לא מופיע בעיתון. האם זה משהו שאני עושה לא כמו שצריך?" :'''פייס''': "לא. אוקיי תראה מרדוק, עקרונית אתה לא במנוסה עם יתר הצוות. זאת הסיבה היחידה לכך שאני צריך כל פעם להמציא הונאה כדי לשחרר אותך מבית החולים. אם הצבא היה חושב שאתה אחד מאיתנו, הם היו במעקב אחרייך 24 שעות ביממה." :'''מרדוק''': "כן, אני מניח. אבל אתה יודע, זה די פוגע בך כשהשם שלך אף פעם לא מופיע בעיתון. זה גורם לך להרגיש כמו סוג של נטע זר." :'''פייס''': "מרדוק, אתה תמיד תהיה אחד מאיתנו. השאלה היא מי מאיתנו? זכרת לסגור את הברז?" :'''מרדוק''': "ידעתי שיש משהו ששכחתי לעשות..." (מוציא את הידית של הברז מהכיס שלו וזורק אותה על הרצפה) {{מפריד}} החיילים פותחים את המשאית ובתוכה הואן של צוות לעניין. :'''גנרל רוקמור''': "עבודה טובה, קולונל לינץ'. לכדת את צוות לעניין. הצלחת לעשות את זה. אני לא צריך לומר לך מה זה עלול לחולל לקריירה שלך." :'''קולונל לינץ'''': "הם היו טובים המפקד, אבל התוצאה הייתה בלתי נמנעת. אף אחד, אפילו לא צוות לעניין, לא יכול לברוח מבלי להיתפס עד בלי די. (מפנה את מבטו לכיוון הואן של צוות לעניין) כאן קולונל לינץ'. אתם מוקפים סמית', אני רוצה שתצאו מהואן הזה עם ידיים למעלה, או שנפתח באש. יש לכם בדיוק 10 שניות." [החיילים דורכים את הרובים שלהם, ודלת הואן נפתחת, אך מתוכה יוצאים קפטן וינטקה והבת שלו] :'''קפטן וינטקה''': "שלום!" :'''קולונל לינץ'''': "אני לא מבין." :'''גנרל רוקמור''': "צוות לעניין, הממ?" :'''קפטן רויס''': "זה (הואן) ריק קולונל, לחלוטין." :'''קולונל לינץ'''': "רויס, עצור אותם." :'''גנרל רוקמור''': "על מה קולונל? התחזות לצוות לעניין? אני רוצה ששני אלה ילוו מחוץ לבסיס. קחו את הואן למחסן ותנעלו אותו." :'''גנרל רוקמור''': "אני לא מבין מה זה אמור להביע קולונל לינץ', אבל אני לא חושב שזה מצחיק. אמרת לי שתפסת את צוות לעניין." :'''קולונל לינץ'''': "אני לא מבין. גנרל, גנרל, גנרל, זאת הייתה תרמית." :'''גנרל רוקמור''': "אני רוצה דיווח מלא על התקרית הזאת על השולחן שלי, ואני רוצה אותו מלפני 10 דקות." :'''קולונל לינץ'''': "המפקד." [בזמן שלינץ' ורוקמור מדברים, צוות לעניין מתגנב מאחוריהם כשהם מחופשים לחיילים והם נכנסים לואן ומתחילים לצאת מהמשאית] :'''קולונל לינץ'''': (רואה את צוות לעניין בתוך הואן מתחילים לברוח) "הואן, זה הם. עצרו את הואן הזה!" [החיילים מנסים לירות לעבר הואן, אך לא מצליחים לפגוע בו וצוות לעניין בורח] :'''קולונל לינץ'''': "אני לא מאמין!" :'''חניבעל''': "אני אוהב את זה כשתכנית מצליחה." {{מפריד}} :'''אלן פנהאל''': [לצ'אק איסטרלנד] "אני רוצה שאתה והאנשים שלך תצאו מכאן. זה רכוש פרטי. אתם מסיגי גבול." :'''צ'אק איסטרלנד''': "למה שלא תתקשרי לשריף ותשסי בנו את החוק? [לחניבעל] האם תהיה מעוניין בעצה טובה?" :'''חניבעל''': "אני אוהב עצות, בייחוד עצות טובות." :'''פייס''': "סלח לי, אבל אתה מוכן בבקשה להוריד את הרגל שלך מהפגוש? אל תיעלב, אבל זה חסר נימוס." :'''צ'אק איסטרלנד''': "אני בחור חסר נימוס." :'''פייס''': "או, ובכן, במקרה הזה תמשיך הלאה." :'''צ'אק איסטרלנד''': [לחניבעל] "הנה העצה שלך." :'''מרדוק''': "סלחו לי, הכלב (המדומיין) שלי זז. בילי בוא לפה. אם לא תהיה כלב טוב אתה תישאר ברצועה שלך. הוא לא נושך." :'''צ'אק איסטרלנד''': [צוחק] "אתם חבורה של ליצנים. ממש מצחיק. אני מתפוצץ מצחוק כאן." :'''חניבעל''': "הוא (מרדוק) חולה נפש. הוא לא מסוכן בדרך כלל אבל הוא הוזה. עכשיו, אתה עמדת לתת לי עצה." :'''צ'אק, איסטרלנד''': "כן. הנה העצה שלך. כנסו בחזרה למשאיות האלה ותגלגלו אותם מפה." :'''חניבעל''': "זה הכל?" :'''צ'אק איסטרלנד''': "זה הכל." :'''חניבעל''': "אני לא אוהב את העצה הזאת. יש לך עצה אחרת?" :'''צ'אק איסטרלנד''': "יש לי הבטחה בשבילך. אם לא תצא מכאן בתוך חצי שעה, אני אהרוס לכם את המשאיות, ואני אהרוס אתכם חבר'ה." :'''מרדוק''': "בילי, הישאר במקום, אל תזוז." :'''חניבעל''': "מה אם אני אהיה מאוד נחמד ואגיד 'בבקשה תנו לנו לעשות את העבודה שלנו ואל תפגעו בנו' האם זה יעשה איזשהו הבדל?" :'''צ'אק איסטרלנד''': "זה לא יעשה איזשהו הבדל בכלל." :'''חניבעל''': "אז זה בכלל לא משנה אם אני אשאר בצד הטוב שלך או לא." :'''צ'אק איסטרלנד''': "שום דבר מאלה." :'''חניבעל''': "במקרה הזה..." (חניבעל נותן אגרוף בפניו של איסטרלנד והצוות מתחיל להילחם באנשיו של איסטרלנד) {{מפריד}} :'''צ'אק איסטרלנד''': "אמרתי לך להסתלק מפה. אולי בפעם הבאה אתה תקשיב." :'''חניבעל''': "אני בספק בנוגע לזה. אני עקשן. זה פגם רציני באופי." {{מפריד}} :'''איימי''': "האם הוא (חניבעל) בסדר?" :'''פייס''': "הוא (חניבעל) אוהב לראות כמה גדול הקליע לפני שהוא דורך עליו, זה מה שהוא אוהב לעשות." :'''בי.איי''': [חניבעל ממלמל] "מה הוא אמר?" :'''פייס''': "הוא אמר 'אני אוהב את זה כשתכנית מצליחה.' " {{מפריד}} :'''חניבעל''': "מה אתה אומר טומי? מה מביא אותך לפה כל כך מוקדם בבוקר? באת לחלוק כבוד לשותפך היקר המנוח?" :'''המאפיונר טומי טיליס''': "אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק." :'''חניבעל''': "או, כן, אני יודע. אתה מלך הג'וקים כאן. עכשיו, אנחנו יכולים לעשות את זה בדרך הקשה או בדרך הקלה. בערך בעוד דקה אני ושלושה חברים שלי נשחרר עלייך את הסיוט הכי גרוע שלך. אתה תקווה שהאדמה תיפתח מתחת לרגלייך ותבלע אותך." :'''המאפיונר טומי טיליס''': "מה הדרך הקלה?" :'''חניבעל''': "זאת הייתה הדרך הקלה..." {{מפריד}} :'''קת'י''': "כמה מהמוניות שלהם אתם הצלחתם להרוס?" :'''פייס''': "זה לא מספר המוניות מה שנלקח בחשבון, אלא האיכות של הרושם שעשית." :'''בי.איי''': "היי בן אדם, לא עשינו שום דבר חוץ מאשר להפסיד, וזה הרושם שעשינו." :'''מרדוק''': [מדבר עם גרב על היד שלו] "זה בסדר לשבת כאן ולדון על נצחונות ישנים, אבל קפטן מונית מוכן להתגלגל בליוויו של כלבו הנאמן. אני מציע שהגיע הזמן שאנחנו נעביר את האזהרה שלנו. האזהרה צריכה להיות מועברת קודם לפני שקפטן מונית יכול לבקש לנקום את העוולה. (בי.איי מוריד את הגרב מידו של מרדוק) :'''מרדוק''': "היי, אני ורן, וטרינר. האם ראית את חברי הוותיק סאקי? (בי.איי נוהם על מרדוק) לא משנה." :'''קאל פרימן''': [לחניבעל] "אתה בטוח שהוא (מרדוק) בסדר? הוא לא נראה בדיוק נורמלי." :'''חניבעל''': "הגרב הזו אומרת את האמת. הוא (מרדוק) צודק לחלוטין. הגיע זמנו של מר קריין ללמוד שימיו ספורים." {{מפריד}} :'''אנני סנדרס''': "הדפנו את קלסי לאחור בצורה די חזקה, הוא ידחוף בחזרה." :'''חניבעל''': "אנחנו נהיה מוכנים." :'''אנני סנדרס''': "אני לא יכולה להרשות לעצמי שיהיה לי אתכם בכל מחסום דרכים שקלסי מציב. מה יקרה בעוד שבוע או חודש כשאתם כבר לא תהיו בסביבה?" :'''חניבעל''': "אל תדאגי. עד אז קלסי יהיה רק זכרון רע. העניין בנוגע לקלסי הוא להבין למה הוא רוצה כל כך את תחנת כיבוי האש הזאת? אני יודע שאת לא מרוויחה הרבה כסף בזה." :'''אנני סנדרס''': "אני יכולה לשאול אותך משהו, סמית'?" :'''חניבעל''': "בוודאי." :'''אנני סנדרס''': "למה אתם עושים את מה שאתם עושים?“ :'''חניבעל''': "תקראי לזה הישרדות." :'''אנני סנדרס''': "רוצה להתערב שאם לא הייתם מבוקשים אתם עדיין הייתם עושים את זה?" :'''חניבעל''': "להתערב? [אנני מהנהנת בראשה לחיוב] על מה היית רוצה להתערב?" :'''אנני סנדרס''': "מה עובר לך בראש?" {{מפריד}} :'''טאנן''': [למרדוק] "מה אתה, משוגע?" :'''מרדוק''': "כמובן שאני משוגע, הוצאתם אותי ממחלקה פסיכיאטרית בבית חולים לחולי נפש, חתיכת טיפש." :'''רויקו''': "היי! אתה יודע מה אני עושה לבחורים שלא סותמים את הפה? אני לוקח כמה מיתרים של פסנתר ותופר איתם את השפתיים שלהם." :'''מרדוק''': "זה יכאב..." {{מפריד}} :'''בי.איי''': " מרדוק המסכן. בחוץ לבדו. נרדף על ידי ציידי ראשים. אם הם יעשו לו משהו..." :'''פייס''': "בי.איי, אף פעם לא שמעתי אותך נשמע מודאג בנוגע למרדוק." :'''בי.איי''': "אני לא מודאג! פשוט המשוגע הטיפש לא יכול לעזור לעצמו." :'''פייס''': "בחיי, אני חושב שאנחנו רואים צד אחר לגמרי של מר בי.איי בראקוס כאן." :'''בי.איי''': "אתה לא ראית שום דבר! ועכשיו בוא נלך להביא את מרדוק." {{מפריד}} :'''מרדוק''': "חייב להיות לך בן זוג. את בחורה יפה." :'''ד"ר קלי סטיבנס''': [מסמיקה] "ובכן, אף פעם לא קראו לי יפה." :'''מרדוק''': [לוקח את קלי למראה ומחזיק אותה באופן נועז מולה] "בחורה יפה!" :'''ד"ר קלי סטיבנס''': [קלי רואה בעיניו של מרדוק שיש לו רגשות אמיתיים כלפיה והקול שלה מראה שהיא באמת נרגשת] "א... אתה משוגע, אתה יודע את זה?" :'''מרדוק''': "אני יודע את זה, אבל האם את יודעת?" {{מפריד}} :'''מרדוק''': "פייס לא אמר שהוא יפגוש אותנו כאן? (בשדה התעופה)" :'''פייס''': "כן, זה מה שהוא אמר. איך הייתה הטיסה?" :'''בי.איי''': "בסדר, אני מניח. אתה נוהג?" :'''פייס''': "ברומא התנהג כרומאי... חניבעל אמר שאנחנו נעקוב אחרי הסנאי בחזרה לחור שלו במבצע הזה, אז אני מניח שאם אתה הולך לשבת למישהו על הזנב בניו יורק, אף אחד לא יחשוד במונית." {{מפריד}} בי.איי נכנס למסעדה של צ'ארלי סטראטרס. :'''סקאלי''': "עצור ותישאר איפה שאתה עומד, חבר. אנחנו לא פתוחים עד השעה 16:00." :'''בי.איי''': "תשמע בחור, אני נהג מונית. באתי כדי לאסוף נוסע. [פונה אל חברתו של צ'ארלי] תגידי, את צריכה טרמפ?" :'''ריטה, חברתו של צ'ארלי''': "תראה צ'ארלי, אם אתה עומד להיות עסוק, אני יכולה ללכת לעשות שופינג לבד." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "את לא הולכת לשום מקום, מתוקה. [לבי.איי] אף אחד לא הזמין שום מונית, אז תתחפף מפה." (בי.איי יוצא מהמסעדה של צ'ארלי ותוך כדי קורץ לחברה שלו ומחייך אליה והיא מחייכת אליו בחזרה) :'''צ'ארלי סטראטרס''': "היי, מה את מחייכת?“ :'''ריטה, חברתו של צ'ארלי''': "סתם. זה פשע לחייך?" :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אלא אם אני אומר אחרת." {{מפריד}} :'''מרדוק''': "אכפת לך להעביר את זה בשבילי?" :'''חניבעל''': "מה זה?" :'''בי.איי''': "זה המכתב המטופש שהוא כתב אתמול בלילה, חניבעל. הבן אדם משוגע. הוא כתב לקאטר מכתב, שבו הוא אומר לו כמה שהוא מצטער ומרגיש רע על כך שהוא עזב אותו בחתונה." :'''חניבעל''': [בכנות] "היה לו את המזל לקבל אותך (מרדוק) , גם אם זה היה לזמן קצר." :'''בי.איי''': "אוי ואבוי..." {{מפריד}} :'''ג'ק ליין''': "ג'ינו, עשית טעות גדולה, עכשיו אתה תשלם עליה." :'''נתן וינסנט''': "תעזוב אותו בשקט." :'''ג'ינו ג'יאני''': "מר וינסנט..." :'''נתן וינסנט''': "רק רגע. [לג'ק ליין] שתוק, אני רוצה לדבר איתך (ג'ק ליין מנסה להשחיל מילה) שתוק!" :'''ג'ק ליין''': "שתוק? זה הבחור שקרא לצוות לעניין, מר וינסנט." :'''נתן וינסנט''': "נכון מאוד. ואתה יודע למה הוא עשה את זה? כי אתה סחטת יותר מידי (ג'ק ליין מנסה לדבר ונתן וינסנט שוב קוטע אותו) שתוק. כמה פעמים ניסיתי להגיד לך שאתה צריך לדעת מתי כן ומתי לא, אבל אתה לא מקשיב." :'''ג'ק ליין''': "לא, אני מקשיב." :'''נתן וינסנט''': "זה טוב, כי מעתה והלאה טראוויס ישתלט על הפעילויות שלך." :'''ג'ק ליין''': "מר וינסנט, זה..." :'''נתן וינסנט''': "ואם אתה תעשה בעיות הפעם, הגופה שלך תקשט את קרקעית האגם. מובן?" :'''ג'ק ליין''': "כן, אדוני." :'''נתן וינסנט''': "בסדר, החבר'ה האלה נמצאים במסעדה שלהם. אתה, קח את ג'ינו ואת הבת שלו ושים אותם בלימוזינה שלי. בואו נזוז, קדימה!" {{מפריד}} :'''פייס:''': "חניבעל, זאת הפעם השלישית החודש הזה שאני חוטף מכה בעין. אני מתחיל לאבד את חוש ההומור שלי." :'''חניבעל''': "פייס, מעט קרח יחולל פלאים. וזה נראה טוב. נותן לנו מעט מהאופי שאנחנו זקוקים לו." {{מפריד}} :'''שכן של גברת בראקוס''': "מה ועד בית כבר יכול לעשות עבורינו? יש לי נרקומנים שגרים דלת לידי. אני מעדיף את הבחור עם הסטריאו בחזרה." :'''קארן''': "בהתאם לחוקי הבנייה, יש לנו את הזכות לכנס ועדה של אנשים כדי להשמיע תלונות הן אצל בעלי הבתים שלנו והן מול ועדת התכנון העירונית." :'''שכן של גברת בראקוס''': "האמנם כך? חצי מהבניין לא כאן כי ריקו והחבר'ה האחרים גילו על הפגישה. את יודעת מה הם אמרו שהם יעשו לנו אם נעז להגיע?" :'''שכן של גברת בראקוס''': "הלוואי והיה לנו את הכוח להעמיד את האנשים האלה על מקומם." :'''חניבעל''': "אנחנו נוכל לעשות את זה עבורכם." :'''שכן של גברת בראקוס''': "מי אתם?" :'''מרדוק''': "אנחנו רק קבוצה של אזרחים מודאגים." :'''שכן של גברת בראקוס''': "אנחנו מתעסקים עם פושעים כאן. מה שאנחנו צריכים זה כוח משטרתי." :'''חניבעל''': "אנחנו נוכל להיות הכוח המשטרתי שלכם." :'''בי.איי''': "אם החבר'ה האלה רוצים להיות קשוחים, אנחנו יכולים להיות קשוחים." :'''שכן של גברת בראקוס''': "אני לבטח הייתי רוצה לראות את זה, אבל יש לי אישה וילד לחשוב עליהם." :'''חניבעל''': "אתם לא צריכים להיות מעורבים. כל מה שעליכם לעשות חברים זה רק לשמור על הדלתות שלכם נעולות למשך כמה הימים הבאים, ואנחנו נטפל בריקו." :'''שכן של גברת בראקוס''': "אני בטוח הייתי רוצה לראות את הראשים של החבר'ה האלה נערפים." :'''ריקו''': "אתה תרצה, הא? תראו את זה, אנחנו פספסנו את תחילת המפגש." :'''חניבעל''': "זו פגישה סגורה. למה ששניכם, מגעילים, לא תתחפפו מפה?" :'''ריקו''': "מי אמר?" :'''בי.איי''': "אני אמרתי!" [הצוות מתחיל להילחם בריקו וטומי] :'''חניבעל''': "אני מציע ששניכם תמצאו מקום אחר לגור בו, ואל תעצרו לספר לאלברז מה קרה." :'''ריקו''': "יצאנו מחייכם." :'''חניבעל''': "החלטה חכמה. זרוק אותם החוצה מרדוק. ועכשיו, המפגש של ועד הבית מתכנס מחדש." {{מפריד}} :'''גברת בראקוס''': "הנה זה קורה שוב." :'''חניבעל''': "מה?" :'''גברת בראקוס''': "השקט. אני אף פעם לא ממש אתרגל לזה. הרבה זכרונות בבית הישן הזה. אני זוכרת את היום הזה שסקוטר בא ואמר לי שהוא הצטרף לצבא. הוא היה ילד בסך הכל. בן 18. הם אמרו לו שהם ילמדו אותו מקצוע. הוא הגיע הביתה והתאמן בלהיות מכונאי כדי שאולי הוא יהיה מסוגל לפתוח חנות משלו. אני רק קיוויתי והתפללתי שהוא יחזור הביתה לתמיד." :'''חניבעל''': "ובכן, נסיבות לפעמים משנות את גורלו של האדם, גברת בראקוס." :'''גברת בראקוס''': "אה, אני לא מאשימה אף אחד מאחר שהסתבר שסקוטר נועד להיות נמלט וככה הדברים פשוט קורים. אני דאגתי לו הרבה בכל זאת כי הוא היה בחוץ לגמרי לבדו בלי משפחה כדי לחזור אליה הביתה. ואז בחג מולד אחד הוא שלח לי את הגלויה הזאת. ובכן, זאת לא ממש הייתה גלויה, זאת הייתה תמונה של ארבעתכם באיזשהו מקום בטקסס, והוא קישט סרטים בצבעי אדום וירוק עליה, ומאחוריה הוא כתב 'אל תדאגי אמא, אני לא לבד בחג המולד.' הוא בטח קרא את מחשבותיי." :'''חניבעל''': "הלוואי והייתי יכול להבטיח לך שהוא יבוא לחג המולד באחד הימים ויישאר." :'''גברת בראקוס''': "הו, אני יודעת שאתה לא יכול, ואני השלמתי עם זה כבר די מזמן. אבל אני אגיד לך דבר אחד, חניבעל. אני ישנה הרבה יותר טוב עכשיו, בידיעה שהוא לא לבדו בחוץ, הוא עם המשפחה שלו (הצוות)." {{מפריד}} :'''תרזה ג'יאני''': "חניבעל, הם שברו לאבא שלי את האצבעות." :'''חניבעל''': "אני מצטער, ג'ינו." :'''ג'ינו ג'יאני''': "אני נאלץ לבקש מכם לעזוב, אני עשיתי טעות גדולה. אני לא הייתי צריך לבקש את העזרה שלכם." :'''פייס''': "מר ג'יאני, האם זה לא מעט מאוחר מידי לשנות את דעתך?" :'''תרזה ג'יאני''': "הם אמרו שהם ייפגעו במשפחה שלנו. הם מכריחים אותנו להשתמש בג'וקבוקס (תיבה גדולה המכילה ומנגנת תקליטים) שלהם ולהשתמש בפשתנים שלהם, ועכשיו הם מאיצים את התשלומים." :'''חניבעל''': "לא חשבתי שהוא יגיע לכאן מוקדם כל כך. מעתה והלאה אחד מאיתנו יהיה פה כל הזמן." :'''בי.איי''': "אתה לא יכול לברוח מהאיש הזה. הוא רע. ואם תברח, הוא רק יסחט באופן הדוק יותר." :'''ג'ינו ג'יאני''': "אני לא רוצה את העזרה שלכם יותר. אני עשיתי טעות. לכו, בבקשה לכו מפה. אני אפתור את הבעיות בעצמי." :'''חניבעל''': "ג'ינו, אתה שמת את כל מה שיש לך על המסעדה הזאת. אתה לא מתכוון לתת למלווה בריבית הזה פשוט לקחת את זה ממך." :'''תרזה ג'יאני''': "אבא." :'''ג'ינו ג'יאני''': "אני לא אסכן את המשפחה שלי בגלל המסעדה הזאת. לכו, אני כבר לא רוצה את העזרה שלכם יותר." :'''חניבעל''': "אם זה מה שאתה מרגיש, אנחנו נלך." :'''ג'ינו ג'יאני''': "חשבתי שאמריקה הייתה התשובה לחלום שלי, אבל החלום נהפך לחלום בלהות." :'''חניבעל''': "זו לא אמריקה, ג'ינו. אנחנו מדברים על רודנים. רודנות היא הלך רוח, היא לא משהו כלל ארצי. ואם לא תתייצב כנגד הרודנות, זה יביס אותך בכל פעם." {{מפריד}} :'''מרדוק''': "אני אתמודד עם כל מחאה כללית." :'''בי.איי''': "יש לי מחאה!" :'''מרדוק''': "זאת הסיבה שאני כאן, בחור גדול. מהי התלונה שלך? ספר לי." :'''בי.איי''': "המחאה שלי היא: אני לא אוהב אותך ואני לא רוצה להקשיב לך ואני מוכן לדפוק אותך בקיר." :'''מרדוק''': "האם אני יכול לחזור אלייך בקשר למחאה הזאת?" {{מפריד}} אחרי שחניבעל ומרדוק התרברבו והתלהבו ביניהם מהאפשרות של לפתוח מסעדה משלהם. :'''פייס''': "סלחו לי, חברים. אכפת לכם אם אני אקטע את הפארסה הזאת בבקשה?" :'''חניבעל''': "כמובן, פייס." :'''פייס''': "אוקיי. אנחנו לא יודעים שום דבר במה שנוגע לניהול מסעדה." :'''חניבעל''': "זאת לא תהיה מסעדה, זה יהיה מקום שבו ג'קי ליין יוכל להרגיש את המכנסיים שלו לוחצות." :'''בי.איי''': "בואו נזוז, אני ממש לא יכול לחכות." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "את יכולה להראות לי במפה את הדרך שבה עובר מעבר שלמה?" :'''טובי גריפין''': "הנתיב שלנו יהיה דרך המעבר הזה כאן, במעבר שלמה. הדרכים עלולות להיות מעט קשוחות אבל עונת המונסון (רוחות וגשמים עונתיים בדרום מזרח אסיה) נגמרה כך שאין כל כך הרבה סכנה להחלקות. אם נתחיל עם אור ראשון של הבוקר, ואם יהיה לנו מזל, אנחנו נוכל לעשות את זה עד שעות בין הערביים." :'''שקטר''': "את תזדקקי ליותר ממזל, יקירתי. את הוזהרת בנוגע לזה מיס גריפין." :'''חניבעל''': "אתה יודע שזו סתם הפחדת סרק?" :'''שקטר''': "קבל עצה בריאה קטנה, אדון. אל תעבוד בשביל הגברת הזאת. זו באמת ארץ קשוחה שם בחוץ, ומשהו עלול לנשוך אותך באמצע הלילה." :'''חניבעל''': "אוי, נהדר. אתה יודע מאז שוויתרתי על גולף, החיים שלי נהיו ממש משעממים." :'''טובי גריפין''': "המכרה היה של אבא שלי, שקטר. האקלים היה מתוקתק היטב בסיילסבורי ואני הולכת לעבוד שם, אחרת אבא שלי מת לחינם." :'''שקטר''': "אם תנסי לעבוד במכרה הזה, את עלולה להיתקל באותו סוג של תאונה שהרגה את אבא שלך. אומרים שמזל רע עובר במשפחות." :'''חניבעל''': "אני שמעתי שזה אותו הדבר עם טיפשות. או שמא זה היה כיעור?" {{מפריד}} :'''ג'ניפר טיזדייל''': "אתם פשוט מדהימים! אני לא מאמינה שעשיתם את זה." :'''פייס''': "גם אני לא מאמין. איבדנו את הגלגלים שלנו, בי.איי עשה 15 סיבובים עם גודזילה, חניבעל עשה 20 סיפורים של צלילות, פוצצו לנו את הסירה מתחתינו, ועדיין הצלחנו להציל את הבחורה, את החבר שלה ולהשיב את התמרון שלנו." :'''מרקוס''': "עכשיו כל שעליכם לעשות הוא לעצור אותם מלפוצץ את הסכר." :'''חניבעל''': "סכר?" :'''מרדוק''': "אני רוצה לבכות." {{מפריד}} :'''טניה בייקר''': "פייס, המדים האלה אף פעם לא יעבדו. דקר יזהה אותך בשנייה שתיכנס. אתה מקשיב לי? אתה תלך לשם, ואתה תהיה על הטיסה הראשונה ללבנוורת' " :'''פייס''': "תקשיבי, ללא הציוד הרפואי הזה מרדוק ימות, אז זה לא משנה מהו הסיכון, נכון? חוץ מזה, אנשים לעיתים רחוקות מסתכלים על מה שנמצא ממש מתחת לאף שלהם, נכון?" {{מפריד}} :'''טניה בייקר''': "פייס, אתה מדהים! אני לא מאמינה שהצלחת לעשות את זה.(לגנוב את הארון של העזרה ראשונה)" :'''פייס''': "ובכן, ירוק תמיד היה צבע המזל שלי!" {{מפריד}} :'''קולונל דקר''': "קפטן, האם אי פעם תהית מדוע צוות לעניין מצליחים להערים עלינו?" :'''קפטן קריין''': "הם טובים, המפקד." :'''קולונל דקר''': "אה, הם הכי טובים שיש. הם חושבים כאחד, מרגישים כאחד ומתנהגים כאחד. אבל... כשיש מישהו פצוע בקרבם, הם מפסיקים להיות כאלה. טובת ההתלכדות נהפכת להיות טובת הפרט. וזה מה שיפיל אותם." {{מפריד}} :'''טניה בייקר''': "פייס, אתה חושב שמרדוק יהיה בסדר? הוא איבד המון דם." :'''פייס''': "אה, מרדוק, הוא קשוח! כמו חתיכה של עור לא מעובד. האחד שרק יצא מהתרפיה. כן, יש לו את הסוג הזה של החוזק שנלקח בחשבון." [מצביע על המצח שלו] :'''פייס''': "אל תדאגי בנוגע למרדוק. בעוד כמה שבועות הוא לא יהיה מסוגל להבחין במציאות מתוך כמה מקלות של לחם." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "ההיסטוריה הצבאית לימדה אותנו שסכסוך הוא לא יותר מאשר תפיסת שטח מתוקפן אחד. יש להם את השטח שלהם שם למעלה, ולנו יש את העמדה ההגנתית כאן למטה." :'''פייס''': "אז שנינו נתיימר שתהיה לנו עמדה הגנתית נגד שישה אנשים עם רובים במטוס בגובה של 35,000 רגל מעל האוקיינוס?" :'''חניבעל''': "ובכן, זה היישום של התיאוריה שמעניין." {{מפריד}} :'''פייס''': "איפה מרדוק? אני הגעתי למשרדי העיתון וסידרתי את כל מה שקשור בטפסים. אני מקווה שלא פישלת, איימי." :'''איימי אלן''': "מרדוק אפילו לא היה בבית החולים. למעשה, כשהגעתי לשם הם הוציאו את החפצים שלו מהחדר שלו. בדלפק הקבלה אמרו שבהנהלה החליטו לערוך שינויים." :'''בי.איי''': "איזה סוג של שינוי הם יכולים לעשות עם בחור כזה? מלבד לתת לו מוח חדש." {{מפריד}} :'''מרדוק''': [לפני שחניבעל תופס את הפיקוד על המטוס החטוף] "אתה מוכן, קפטן?" :'''חניבעל''': "אני תמיד מוכן." :'''פייס''': "מה אני יכול להגיד? הבן אדם בהתלהבות!" {{מפריד}} :'''מרדוק''': "ובכן, חניבעל, אתה תהיה העיניים שלי, ואני אחזיר את הפראייר הזה (המטוס החטוף) הביתה." :'''חניבעל''': "תהיה בטוח." :'''בי.איי''': "זה הסיוט הכי גרוע שלי." {{מפריד}} [מרדוק נותן עירוי דם לבי.איי, שמתפתל מכאבים] :'''חניבעל''': "בי.איי, פשוט תירגע." :'''בי.איי''': "אמרתי לכם חבר'ה, וזאת הפעם האחרונה. אני לא רוצה את הדם של הפראייר הזה (מרדוק) בתוכי. זה יהפוך אותי למשוגע כמוהו." :'''מרדוק''': "לא, זה לא יהפוך אותך למשוגע, זה יהפוך אותך לרגוע יותר. אתה אפילו תוכל לחלוק איתי חדר בבית החולים הפסיכיאטרי. אני אבקש מהם להביא דרגש נוסף, ואנחנו נוכל לשבת ביחד ולראות את הקירות נמסים." :'''בי.איי''': "חניבעל!" {{מפריד}} :'''פייס''': "חניבעל, תדבר איתו (עם בי.איי) שיירגע, אכפת לך?" :'''חניבעל''': "פייס, אם מישהו יוכל לדבר עם בי.איי על כל נושא שלא יהיה, הוא יהיה מתאבק מקצועי. ועכשיו, תן לו קצת זמן. הוא יירגע. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך זה שהוא יטלטל אותך כמה פעמים." :'''פייס''': "מישהו חייב לעשות את זה." {{מפריד}} :'''בי.איי''': "בסדר חניבעל, איך אנחנו ננטרל את החבר'ה האלה? החבר'ה האלה הם s.w.a.t (יחידה משטרתית בארצות הברית לטקטיקות וכלי נשק מיוחדים), והם מאומנים בנשקים מיוחדים ובטקטיקות. זו המומחיות שלנו. זה יהיה כמו להילחם נגד עצמינו." :'''חניבעל''': "מרגש, הלוא כן?" {{מפריד}} :'''מארח במסעדה של צ'ארלי סטראטרס''' [לחניבעל ופייס] "רבותיי, לא יהיו שולחנות פנויים עד הערב." :'''חניבעל''': "אנחנו נרצה לראות את סטראטרס, אנחנו מתקנים את הטלוויזיות שלו." :'''סקאלי''': "זה הבחור העיוור מחנות הטלוויזיות ברחוב דלאנסי." :'''דיגר''': "אני תוהה איך היא מצא אותנו." :'''חניבעל''': "אה סטראטרס, אני מאמין שיש לנו כמה עניינים לטפל בהם." :'''דיגר''': "היי זקן, תעזוב את סטראטרס בשקט, בסדר?" :'''חניבעל''': "האחיין שלי ואני היינו רוצים שאתה ואנשייך לא תבואו לרחוב דלאנסי ותסחטו כסף מכל בעלי החנויות שם." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אני אמור לדעת על מה אתה מדבר?" :'''פייס''': "הוא לא יודע על מה אתה מדבר, דוד." :'''חניבעל''': "הו, אני אסביר. האנשים שלך באים ומאיימים לפגוע בחברים שלי ולהרוג אותם אם הם לא ישלמו." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "דיגר, אתה מוכן לעשות לי טובה? תן לאדון הזה ולאחיין שלו משקה ותושיב אותם באחד השולחנות." :'''חניבעל''': [דופק עם מקל ההליכה לעיוורים שלו ברצפה] "לא באנו לכאן כדי לשתות, סטראטרס." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אז בשביל מה באתם?" :'''פייס''': "ובכן, הכל ביחד, כולל כספים שהופקעו בצורה לא נאותה, ריבית, נזקים, הוצאות, ועמלה מינורית על שירותי האיסוף שלנו: 166,200 דולר." :'''חניבעל''': "כן." :'''פייס''': "זה עוגל למאה הקרובה." :'''חניבעל''': "כן." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אה, אתה חושב שהאנשים שלי ואני לקחנו כסף מכמה סוחרי פירות, ואתה מצפה שאני אחזיר את הכסף חזרה?" :'''חניבעל''': "כן, אם תואיל בטובך." :'''צ'ארלי סטראטרס''': [הוא וכולם סביבו צוחקים] "ובכן, אני רוצה לומר לך. אני לא נושא איתי כזה סכום של כסף. וגם אם כן, לא הייתי מסוגל לשלם לך ברגע המסויים הזה." :'''חניבעל''': "אל תיקח את ההצעה שלי בכזאת קלות." [מצמיד את מקל ההליכה לעיוורים לחזהו של סטראטרס] :'''צ'ארלי סטראטרס''': [מעיף ממנו את מקל ההליכה לעיוורים] "תקשיב, מה אתה רוצה?" :'''חניבעל''': "166,200 דולר! (נותן מטח אש עם רובה לכיוון המשקאות בבר המסעדה) עכשיו כשהשגתי את תשומת הלב שלך, אני אסביר לך. אתה תקבל עוד נסיעה אחת העירה, אחת! (מצמיד את הרובה לחזהו של סטראטרס) וזה כדי לשלם בחזרה את כל הכסף שלקחת מהאנשים ברחובות דלאנסי, יוסטון ובליקר." :'''פייס''': "רק בשביל שלא תשכח את הסכום. (תולש דף מתוך פנקס שעליו רשום הסכום המדובר) דלאנסי, מחר בצהריים. אנחנו נדאג למרק, ואתה תביא את הלחם." :'''חניבעל''': "האם יש לך מושג באיזה יום אוספים מכאן את הזבל, סטראטרס?" :'''פייס''': "בחייך בחור, אל תהיה כזה. מתי אוספים מכאן את הזבל?“ :'''צ'ארלי סטראטרס''': "מחר." :'''חניבעל''': "אז מחר, לך ולי יש פגישה. ורק כדי שלא תשכח, חשבתי לסמן ביומן עבורך." [פייס לוחץ על לחצן ובי.איי נכנס ברוורס אל תוך המסעדה עם משאית הזבל ומתחיל לשפוך זבל בתוך המסעדה] {{מפריד}} :'''בול מקיואן''': "אתם חברים של הלורנסים?“ :'''חניבעל''': "אנחנו הולכים לעבוד בשבילם. שמעתי שיש להם כמה עצים לגרור." :'''בול מקיואן''': "אין להם שום דבר להזיז. כאן, חברים, אף אחד לא עובד עבור הלורנסים." :'''חניבעל''': "היי פייס, האם ראית שלט שאומר שעזבנו את ארצות הברית?" :'''פייס''': "לא, אני לא יכול לומר שראיתי, חניבעל. מה בנוגע אלייך, מרדוק?" :'''מרדוק''': "לא. בטוח שלא ראיתי." :'''חניבעל''': "ובכן, זה אומר שאנחנו בארצות הברית של אמריקה. וככל שאני זוכר, זו מדינה חופשית. זה (פונדק הדרכים שהם נמצאים בו) מקום ציבורי. אנחנו יכולים ללכת לאן שאנחנו רוצים." :'''בול מקיואן''': "כאן בסביבה אתה לא יכול, אדון. שמעת אותי?" [הצוות מתחיל להילחם במקיואן ואנשיו] {{מפריד}} :'''בול מקיואן''': "אחרי מה שקרה ללורנס במקום שלו היום, אני לא חושב שאנחנו נצטרך לדאוג לגביו יותר. הם בטח כבר במחוז אחר עכשיו. למה שלא תגיד לבחורים שזה יום תשלום המשכורת?" [בי.איי מנסר במסור חשמלי את הפונדק שבו נמצאים מקיואן ואנשיו.] :'''חניבעל''': "אני מקווה שלא אכפת לך שנכנסנו בלי לדפוק בדלת." :'''בול מקיואן''': "מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?" :'''חניבעל''': "הם נראים מופתעים לראות אותנו." :'''פייס''': "אני חושב שהם אכן מופתעים." :'''בול מקיואן''': "אתם לא לומדים כמו שצריך, הלא כן?" :'''חניבעל''': "להיפך. אנחנו לומדים מאוד מהר. בי.איי, תראה לפראיירים האלה מה קורה לאנשים שלא מכבדים רכוש של אחרים." [בי.איי מפעיל מסור חשמלי ומתחיל לנסר את השולחן בפונדק] :'''חניבעל''': "בוא הנה, חבר (מכוון אקדח לכיוונו של מקיואן). פייס, קח את המזומן. חברים שלי ואני מאוד לא מרוצים מכך שאנחנו צריכים לשמור על הגב שלנו מעצים שנופלים, אז יש לי עצה עבורך. תארוז ותעבור לחלק אחר של היער." :'''פייס''': "זאת הייתה חתיכה מאוד יקרה של ציוד שאתה פוצצת, מר מקיואן. אז אני בטוח שאתה תרצה לתרום תרומה, וזה אמור לכסות את זה (פייס לוקח חבילה של שטרות). אה... תודה." (דוחף שטר של דולר לכיס החולצה של מקיואן) :'''חניבעל''': "תיסוג, מקיואן." {{מפריד}} :'''מילר קריין''': "אוקיי, מי אתה?" :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "אני קלארנס וויקרשם השלישי, וזה האחיין שלי הארולד." :'''מילר קריין''': "אז מה אתה רוצה?" :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "אני הבעלים החדשים של חברת המוניות 'כוכב בודד' (lone star cab) ואתה גרמת לנו למספר בעיות." :'''מילר קריין''': "אני לא יודע על מה אתה מדבר." :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "האמנם כך? מקורביי אמרו לי שאתה אחראי על הרס של מספר גדול של מוניות שלנו, ואני כאן להציע שאתה תפצה אותנו על הרכבים האלה." :'''מילר קריין''': "זה מה שאתה רוצה, הלוא כן?" :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "כן, אדוני. ושמרתי את החישוב כאן. הארולד, שים לב, תן לאיש את המספרים." :'''פייס/הארולד''': [לחברה של קריין] "היי, מה שלומך? [נותן לקריין דף עם הצעת מחיר לתיקון הרכבים ופיצוי] הכל ביחד זה 160,000 דולר, פלוס ריבית מאז התאריך שבו החלו התאונות שזה בתוספת של 33,000 דולר, וזה נותן סכום כולל של 193,000 דולר. [לחברה של קריין] אני אוהב את החליפה שלך." :'''מילר קריין''': "אני לא משלם לך סנט." :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "פחדתי שתתנהג כך. עכשיו, אני בן אדם של חינוך דתי. אני אף פעם לא הולך לרשויות, אז הסירוב שלך לשלם את החוב יעלה לך במספר זהה של רכבים. פתרון תנ"כי, אני מניח שאתה תסכים." :'''מילר קריין''': "ריידר, סטרייק. תלמדו את קולונל קנטאקי כאן ואת החבר היפה שלו מה קורה לאנשים שמאיימים עליי." :'''פייס/הארולד''': "חבר יפה?" :'''מילר קריין''': "קחו אותם לקצה העיר כדי לעטוף אותם בשמיכות. [חניבעל מתחיל להרגיש כאבים בחזה] מה הוא עושה? מה קרה לו?" :'''פייס/הארולד''': "קוצב לב. אני צריך לאפס את קוצב הלב שלו. הוא מסרב לקבל שתל, אז אני צריך להדביק את זה לחזה שלו." [מדובר במכשיר איתות, פייס לוחץ עליו וזה נותן לבי.איי ומרדוק את האות לפרוץ לבית של קריין] :'''בי.איי''': "זו האות שלנו, בוא נזוז." :'''מילר קריין''': "זה איזה סוג של מכשיר איתות." :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "הארולד, האם שמת את המכשיר הלא נכון בחזה שלי? לא פלא שאני מרגיש חולה." :'''מילר קריין''': "תעיפו אותם מפה." [בי.איי ומרדוק פורצים עם הואן לבית של קריין ומתחילים לירות לכל עבר] :'''בי.איי''': "השליכו את הנשקים - או שאתם מתים!" :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "ועכשיו, אם אתה רוצה עסקה, צור איתי קשר תוך שעה. כי אם לא, מוטב שתיזהר באילו רחובות אתה נוסע, כי חברת המוניות כוכב בודד בוחרת בדרך של מלחמה, ואנחנו לא לוקחים שבויים." :'''מילר קריין''': "איך אתם שניכם (ריידר וסטרייק), ליצנים, נתתם להם להיכנס לפה? זה (הדף עם הצעת המחיר) זבל." :'''ריידר''': "אני לא יודע. הם השיגו את התדר של השער הראשי." :'''מילר קריין''': "איך הם יכלו להשיג את התדר של השער הראשי? הוא מתאפס כל יום." :'''ריידר''': "אני לא יודע." :'''מילר קריין''': "אוקיי, אוקיי. אם החבר'ה האלה רוצים מלחמה - הם יקבלו מלחמה." {{מפריד}} :'''רוי קלסי''': "שואב אבק קטן וחמוד יש לך שם, חבר. מה אתה מתכנן לעשות? להוריד תפוחים מהעצים?" :'''חניבעל''': "לא, לא ממש. אני נוהג לרסס כינים (חלאות)." :'''רוי קלסי''': "האם עשית ביקורת אש לאחרונה, מפקח?“ :'''פייס''': "עולם קטן, נכון?" :'''מרדוק''': "פייס, אתה לא חושב שזה (השפם) צריך קיצוץ?" :'''רוי קלסי''': "אתם באמת חבורת חכמולוגים, הלא כן?" :'''חניבעל''': "אתה יודע, אני ממשיך לתהות למה אתה כל כך רוצה את החוזה של תחנת כיבוי האש הזאת בצורה נואשת כל כך? אין בה כסף. אם אתה רוצה עסק קטן נחמד, יש חנות של סבן אילבן (רשת חנויות נוחות) במורד הרחוב למכירה." :'''רוי קלסי''': "תקברו את החבר'ה האלה, פשוט תקברו אותם." :'''חניבעל''': "פייס, אני חושב שכל המקהלה של קלסי נמצאת כאן." :'''פייס''': "שלט רחוק של חומר נפץ (מצביע עליו ואז לוחץ על הכפתור שבו). נחש מה, התחנה שלך עלתה באש. אני מציע שמוטב שאתם בחורים תמהרו בחזרה לתחנה לפני שהיא תישרף עד היסוד." :'''פאלין''': "אתה מבלף." :'''חניבעל''': "יש לך מצית?" :'''רוי קלסי''': [מדבר במכשיר הקשר] "הנרי, הנרי זה קלסי, אתה שם? הנרי, תרים את המיקרופון ותענה לי זה קלסי." :'''הנרי''': [עונה לקלסי במכשיר הקשר] "אני לא יכול, בוס. יש לנו שריפה כאן." :'''רוי קלסי''': "התחנה עלתה באש, בואו נזוז מפה, קדימה." [צוות לעניין מגיע לתחנת כיבוי האש של קלסי שעלתה באש] :'''חניבעל''': "אוי, איזו בושה. אני מניח שהם צודקים. רוב השריפות קורות בבית." :'''רוי קלסי''': "חה, חה." [חניבעל צוחק ולועג לקלסי] {{מפריד}} :'''איימי''': "מועדון 'גבעת הסוכר' (sugar hill club) שייך למישהו אחד: צ'ארלס אף סטראטרס, שגם ידוע בתור 'איסטסייד צ'ארלי', ואני הרצתי בדיקה על לוחית הרישוי של הרכב, והיא רשומה על שם המועדון. ביקשתי גם מחבר שלי שעובד בניו יורק טיימס להריץ בדיקה על סטראטרס במחשב המשטרתי. הוא נעצר מספר פעמים כשהוא היה צעיר יותר, אבל רק בגין כמה עבירות מינוריות: שבירת כמה חלונות, נסיעות פרועות במכונית. מאוחר יותר, הוא קושר עם כמה דמויות מהעולם התחתון והאמינו שהוא מפעיל מרכזי בהרצת מספר הלוואות בריבית וסחיטת כספים. אבל, הוא ידע איך לשמור על ידיו נקיות, אז לא היו לו שום הרשעות, והוא לא נעצר." :'''חניבעל''': "נשמע כמו בחור מהגיהינום." :'''בי.איי''': "בחיי שהייתי רוצה להגיע לשם, לאחוז בבחור הזה בעקבים שלו, להחזיק אותו במהופך ולנער מהכיסים שלו את כל הכסף שהוא חייב לאנשים האלה." :'''חניבעל''': "מה כיף בזה? אני חושב שאנחנו צריכים לתת למר סטראטרס משב מהבושם שלו." :'''מרדוק''': "אתה יודע חניבעל, זה נשמע כמו אחת מהתכניות האלה. ובכל פעם שאנחנו משתמשים באחת התכניות האלה, מישהו תמיד מתרגז." :'''חניבעל''': "כן." :'''בי.איי''': "איזה סוג של טריקים יש לך עכשיו?" :'''חניבעל''': "אני חושב שאני שומע את אחד מהם מגיע עכשיו. בואו נלך להעיף מבט."[פייס מגיע עם משאית הזבל שחניבעל ביקש ממנו לארגן] :'''חניבעל''': "הפתעה." :'''בי.איי''': "משאית זבל?" :'''ניקי''': "איך תחזיר את הכסף שלנו בחזרה באמצעות משאית זבל?" :'''חניבעל''': "חכה ותראה ניקי, חכה ותראה. זה נחמד פייס, נחמד. [פותח את הדלת של משאית הזבל] היא ריקה." :'''פייס''': "אתה אמרת לי שאתה רוצה משאית זבל. אתה יודע מה הייתי צריך לעבור כדי להשיג את משאית הזבל הזאת?" :'''חניבעל''': "אני לא אמרתי שאני רוצה אותה ריקה. מה טוב בה אם היא ריקה?" :'''פייס''': "ובכן, איך אני הייתי אמור לדעת את זה?" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "מה קרה, השעון שלך התקלקל? הקדמת." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "יש לך הרבה תגובות פקחיות, נכון? [חניבעל מהנהן בראשו לחיוב] אני בטוח שכולם ברחוב יודעים שאני הולך להחריב את השכונה הזאת ולשטוף אותה במורד הביוב. מהי תגובתך המתחכמת לזה?" :'''חניבעל''': "166,200 דולר. זה יקנה לך נסיעה בטוחה מכאן." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אז תקנה את זה." :'''חניבעל''': "אתה באמת אידיוט." (jamoke - מונח אמריקאי המתאר מישהו כאידיוט/טיפש/שלומיאל) :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אוקיי, תעשו את זה." [מורה לאנשיו להתחיל לירות לעבר הבניינים ברחוב] {{מפריד}} :'''פייס''': "את יודעת, את צדקת. אם היית אומרת לי בלילה ההוא לפני 15 שנים שאת עומדת להפוך להיות נזירה, אני לא חושב שהייתי יכול לקבל את זה. כי אז הייתי צריך לומר לך להתראות, ואני מבין עכשיו כמה שאני שונא לעשות את זה." :'''האחות תרזה''': "ובכן, אז אל. חוץ מזה, זו בדרך כלל מילה שאומר מישהו כשהוא עוזב." :'''פייס''': "מישהו אכן עוזב. אני." :'''האחות תרזה''': "לא, לא בשבילי. עבורי אתה תמיד פה. אתה תמיד תהיה." [שניהם מתחבקים] :'''חניבעל''': [קולו נשמע מחוץ למסך] "בוא נזוז, סגן." :'''פייס''': "המפקד שלי קורא לי." [פייס מתחיל לעזוב] :'''האחות תרזה''': "פייסמן? שאלוהים יברך אותך." {{מפריד}} :'''חניבעל''': [מעשן קצה משומש של סיגר] "אני חושב טוב יותר עם סיגר טרי, פייס..." :'''פייס''': "מצטער חניבעל, הייתי צריך להשתמש בסיגר האחרון שהיה לי כדי לברוח." :'''חניבעל''': "חבל." :'''פייס''': "חבל?" :'''מרדוק''': [ממלמל בשקט] "חבל..." {{מפריד}} :'''פייס''': "חניבעל, אני שונא לחכות ולצפות בסיום. השוטרים האלה עלולים לעשות סיבוב פרסה ולחזור ולתפוס אותנו. אנחנו אמורים להיות מחוץ למדינה עכשיו." :'''חניבעל''': "אני מצטער פייס, אבל אני רק רוצה להבהיר איזושהי נקודה על העניין הזה. אתם יודעים, בחור כמו קארל מצחיק." :'''בי.איי''': "אתה יודע חניבעל, אני לא מבין את הבחור הזה. הוא נותן לאנשים לדרוך עליו, והוא אפילו לא נלחם בחזרה." :'''חניבעל''': "כן, הוא סוג של מישהו שקשה להבין אותו. אבל אז שוב יש הרבה דרכים להסתכל על כל דבר." :'''פייס''': "אוי, נהדר. חניבעל על הספה. עכשיו אנחנו נקבל את אחד השיעורים שלו בפסיכולוגיה." :'''מרדוק''': "אני יכול להשתמש באחד מהם, אני הולך לאיבוד לפעמים. קדימה קולונל, דבר אל מרדוק. בבקשה תסביר את משמעות העולם למטייל מודאג." :'''חניבעל''': "ובכן, במשך 5,000 שנים אנשים נלחמו האחד בשני." :'''פייס''': "אנחנו יכולים כבר לצאת מפה? נעשיתי די רעב, ואני מכיר מקום קטן של מזון מהיר ממש מעבר לגבול." :'''מרדוק''': "ששששש" [משתיק את פייס] :'''חניבעל''': "אנחנו החיילים, וזה נופל עלינו להגן על הזכויות של אחרים. ועכשיו בחור כמו קארל, זה יכול להיות קשה להבין אותו. אבל זה טוב שאנחנו יכולים לעשות את מה שאנחנו עושים, להגן על החופש שלו לעשות את מה שהוא מרגיש בצורה הכי טובה." :'''מרדוק''': "ובכן, יש פה כמה חומרים ממש חשובים קולונל, כלומר יש תובנות משמעותיות כאן. אני מקבל באמת כמה תובנות משמעותיות. באמת שכן." :'''פייס''': "ייקח לנו בערך שעה להגיע לשם. אני מכיר את הבן אדם שעובד במטבח." :'''חניבעל''': "זה רק החשמל החברתי, חבר'ה. החופש לחשוב. מחשבות של אנשים הן הכי חמקמקות והכי יקרות ערך, והחיילים משלמים את המחיר של להגן עליהן." :'''מרדוק''': "הו זה יפהפה. זה יפהפה. אני רואה דברים בצורה יותר ברורה עכשיו." :'''פייס''': "האם אני היחיד שרעב כאן? בי.איי, אתה לא רעב?“ :'''בי.איי''': "לא, גבר. אני אוכל את אגוזי הפקאן של מרדוק." :'''מרדוק''': "קולונל, למדתי שיעור חשוב היום. למדתי שכחייל זו חובתי להגן על אחרים מפני אנשים מרושעים, מטונפים ובהמתיים ששואפים לבלוע אותם. [מנסה לקחת מבי.איי את האגוזים] תחזיר לי אותם בחזרה! תחזיר לי את האגוזים האלה!" {{מפריד}} :'''אמנדה יוסטון''': "פייס, יש לי וידוי לעשות." :'''פייס''': "בסדר. אני מזל עקרב, ואנחנו טובים בלשמור סודות. על מה היית רוצה להתוודות?" :'''אמנדה יוסטון''': "ובכן, כשאתה וחברייך הופעתם כאן בפעם הראשונה, חשבתי שאני חווה מפגש קרוב או משהו כזה." :'''פייס''': "ובכן, אומרים שהרושם הראשוני הוא זה שנחשב. השאלה היא איך את מרגישה לגבינו עכשיו?" :'''אמנדה יוסטון''': "אני עדיין עובדת על זה. רק שעכשיו אני לא כל כך להוטה שתעזוב." :'''פייס''': "אני מבטיח לך שזה לא יקרה. אנחנו בכלל לא נעזוב עד שנסיים עם מה שהתחלנו לעשות." :'''אמנדה יוסטון''': "פייס, אני ממש מפחדת. כלומר, אני יודעת שאם אנחנו היינו גוברים על ההיגיון אנחנו היינו נסוגים מפה מזמן, אבל הנה אנחנו. זה כאילו שאנחנו משחקים איזה סוג של משחק משוגע או משהו. ויותר ויותר לאחרונה אני מרגישה כאילו אני אפילו לא חיה בעולם האמיתי." :'''פייס''': "ובכן, אני מבין איך את מרגישה. לפעמים אני מרגיש שמרדוק הוא זה שמקושר למציאות, ויתר הצוות פשוט אמורים להיות מוזלפים על קצה של שוקולד סנדיי." :'''אמנדה יוסטון''': [צוחקת] "למה אתם עושים את זה? כוונתי היא שלבטח מוטב לכם אם תלכו בדרכים נפרדות, תשנו את הזהות שלכם ותתחילו חיים חדשים במקומות שונים." :'''פייס''': "ובכן, אנחנו עושים את זה מאותה סיבה שאתם לא ברחתם. את, ג'יימי והאחרים. הצוות שלך הוא לא כמונו. את יודעת, כשאנחנו בנפרד, אנחנו רק חבורה של לא יוצלחים חברתית. אבל כשאנחנו ביחד, זה משהו מאוד מיוחד. רק שהמטרות שלנו מעט שונות. אתם מנסים להפוך את החלום שלכם למציאות, ואנחנו רק מנסים לשרוד. את יודעת, אני חושב שמשהו מאוד מיוחד קורה כאן וונדה." :'''אמנדה יוסטון''': "אמנדה." :'''פייס''': "נכון..." ==קישורים חיצוניים== * {{imdb title|id=0084967|title=צוות לעניין}} [[קטגוריה:סדרות טלוויזיה אמריקאיות]] [[קטגוריה:סדרות פעולה]] q6m4ejkn11inni2mfqtb6nxbbk4syd7 234421 234420 2026-04-15T15:46:38Z Admoni 84 3676 /* ג'ון "חניבעל" סמית' */ 234421 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Ateam.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חברי הצוות, עומדים מימין: בי.איי, מרדוק, פנים. יושב: חניבעל]] '''[[W:צוות לעניין|צוות לעניין]]''' (באנגלית: '''The A-Team''') היא תוכנית טלוויזיה ששודרה ב[[ארצות הברית]] ברשת NBC בין השנים 1983 - 1987. ==ג'ון "חניבעל" סמית'== * "אני אוהב את זה כשתוכנית מצליחה." (במקור: "I love it when a plan comes together.{{D}}") * "שמת לב שאת האנשים הכי נחמדים אתה פוגש בטנק?" * "יפה, בי.איי!" * "ה[[אופרה]] לא נגמרת עד שהגברת השמנה שרה." * "בפעם הבאה כשתרצה לנטרל מישהו חבר, לא רק שתיקח לך יחידה יותר טובה, השג לעצמך צוות." * "במילותיו של אבי היקר המנוח: הביאו את הפראיירים." * "פייס, אנחנו פוטרנו. אנחנו לא עובדים בשבילם יותר. אנחנו עובדים בשביל עצמינו. ואנחנו נחזור לשם, וניקח את קייל ואת החלאות שלו ונלמד אותם מעט מהדת של צוות לעניין." * "הם עלולים לבקש מאיתנו לרקוד, אבל הם לא יודעים שאנחנו הולכים לרקוד פלמנקו על הראשים הקטנים שלהם." * [לפרנק גיינס ואנשיו] "בסדר, אתם לא רצויים בעיירה הזאת. עכשיו, אם האנשים הטובים האלה: ג'יימי, לס, דייב או מישהו אחר מחבריהם יתקרר, אם הבהונות שלהם ייתקלו במשהו, ואם יקרו עוד שריפות בעיירה הזאת, התמונות שגברת אלן צילמה שמראות אתכם מבצעים את פשעי ההצתה, יימסרו לעורך הדין של המחוז, והן יופצו לעיתונות. הבנתם את זה? ועכשיו צאו מהעיירה." ==ה.מ. "האולינג מד" (מטורף מיילל) מרדוק== * "תשתמש בדמיון שלך... או שאתה יכול לשאול את שלי." * "בילי תמיד הופך לסגול שנייה לפני שהוא משתגע." ~ על בילי, הכלב הבלתי נראה שלו * "אני לא רוצה להיות נשק סודי, אני רוצה להיות נשק חשוף!" * "נייר לבן, נייר לבן, נייר לבן." ~ כדי להפוך לבלתי־נראה * "זזזזה הכול, חברי'ה." ~ מחקה את פורקי מ"הלוני טונס" לאחר משימה מוצלחת * "אני מודאג בנוגע אליו (לבי.איי שהיה עדיין בעילפון אחרי אחת הטיסות של הצוות) חניבעל, עבר כמעט יום שלם ולא העלבנו האחד את השני. אני חושב שאני אעבור למצב של נסיגה בקרוב." * "חכה רגע, פייס. אני לא יודע מה לומר. אני מפחד למוות מרופאי שיניים. אני כל הזמן חושב שהם לא יתקנו לי את השיניים, אלא שהם עלולים להחביא דברים בתוכם. כלבי צעצוע, שואבי אבק, מי יודע, מי יודע?" ==בי. איי בראקוס== * "כשפרחחים מתחילים להתנכל לאנשים הגונים, אני הופך את זה לעניין שלי." * "אני לא עולה לשום מטוס, חניבעל." * "אם הוא (מרדוק) יטיס את המטוס, אנחנו נמות." * "שתוק, טיפש!" ~ צעקה אופיינית על מרדוק * "בכוס, טיפש!" ~ למלצר ששאל איך הוא רוצה את הקפה שלו * "מה עם כלי נשק? בי.איי לא משחק בלי צעצועים." * "פראייר!" ~ נאמר בקונוטציות שונות לאנשים שונים * "אני אפילו שמח לראות אותך, טיפש!" ~ למרדוק, כשהוא ופרנק מצילים את חיי הצוות בתחילת עונה חמישית * “חניבעל בהתלהבות" (hannibal is on the jazz) ==טמפלטון "פייס" (פנים) פק== * "אני משקר, אני מרמה, אני גונב ואני פשוט לא מקבל שום כבוד!" * "אל תחייך אליי ככה. זה אפילו לא חיוך, אלו סתם שיניים שמשחקות לי עם המוח." * "מרדוק, אתה תמיד תהיה אחד מאיתנו. השאלה היא, מי מאיתנו?" * "חניבעל, אתה רוצה את כל הדברים האלה: מונית, משאית זבל, חנות טלוויזיות. אני לא מחזיק את הדברים האלה בתוך פחית קפה בחצר האחורית שלי, אתה יודע..." * (לאמנדה יוסטון) "את יודעת, כשאנחנו (הצוות) בנפרד, אנחנו רק חבורה של לא יוצלחים חברתית. אבל כשאנחנו ביחד... ובכן, זה משהו מיוחד מאוד." * "אני קרוב לוודאי עם אף שבור, מרדוק איבד חלק מהצלעות שלו, ובי.איי איבד את עשתונותיו!" ==איימי אלן== * "התוכניות של חניבעל אף פעם לא עובדות כמו שצריך, הן פשוט עובדות." * "חניבעל אוהב את זה שתוכנית מצליחה." == שיחות == חניבעל עצר משאית ששעטה לכיוון מתחם ההופעה של קפטן וינטקה. :'''קפטן וינטקה''': "זה היה מדהים! פשוט מדהים! החשיבה המהירה שלך הצילה הרבה אנשים מלהיפגע." :'''חניבעל''': "ובכן, מישהו נורא להוט להוציא אותך מחוץ לעסק, קפטן." : '''קארי''', בתו של קפטן וינטקה: "ובכן, לא חשבתי שמישהו יהיה מסוגל להתייצב כנגד צוות לעניין." : '''חניבעל''': "אני שמח לשמוע אותך אומרת את זה גברתי, משום שזאת הסיבה שבאנו לכאן. זהו בי.איי בראקוס, זהו טמפלטון פק – 'פייסמן', זהו ה.מ מרדוק, ואני חניבעל סמית'. אנחנו צוות לעניין!" {{מפריד}} :'''חניבעל''' לחניבעל ה"מזוייף":"ראשית, הייתי רוצה להציג בפניך את צוות לעניין האמיתי. שנית, אתה רואה את זה? זהו סיגר זול!" {{מפריד}} :'''חניבעל''':"אם אתם חברים חשבתם לצלות מרשמלו, אז עדיף שלא. אתם עלולים להיכוות." :'''קייל מייסון''':"חשבתי שהצבא תפס אתכם." :'''חניבעל''':"כן, כך גם הם." {{מפריד}} :'''ברני שצמן''': "נראה כאילו אנחנו מתכוננים למלחמה." :'''חניבעל''': "יכול להיות שבהחלט כך." :'''ברני שצמן''': "אמור לי משהו. אתה לא ממש בטוח שאתה יכול לגרום להם להחזיר לנו את הכסף בחזרה. מה שאומר שזה לא בטוח שישלמו לך. אז תאמר לי, מדוע אתם עושים את זה?" :'''חניבעל''': "כל אחד יכול לבזבז את אחר הצהריים שלו בלשחק גולף, אבל אתה לא חושב שזה יותר כיף?" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "פייס, יש לנו כמה אורחים לא קרואים. הם הביאו כמה דברים טובים למסיבה. חשבתי שאמרת שיש רק מכונית אחת." :'''פייס''': "אפילו כשהם משחקים מלוכלך-הם משחקים מלוכלך." :'''חניבעל''': "כן, אבל אנחנו נשחק מלוכלך יותר." {{מפריד}} :'''בי.איי''': "היי חניבעל. אם הייתה לך איזושהי תכנית, אנחנו נזדקק לאחת עכשיו. המשאית תבוא לקחת אותנו בתוך שעה." :'''חניבעל''': "יש לי תכנית, אבל היא מיועדת לגארבר ולדקר. אני לא מודאג בנוגע אלינו, אבל גארבר יהרוג את דאג ואת שאנה בתוך רגע. אף אחד לא יהרוג אותנו." :'''פייס''': "ובכן, אין משהו שנוכל לעשות בנוגע לכך עכשיו." :'''חניבעל''': "אלא אם כן..." :'''פייס''': "אלא אם כן... אתה מתכוון למרדוק? (חניבעל מהנהן בראשו לחיוב) טוב, אז אני מניח שמה שאומרים זה נכון. לאמריקה הולכים ונגמרים הגיבורים." :'''חניבעל''': "מרדוק כבר יצוץ איפשהו." {{מפריד}} :'''פייס''': "אני לא יודע למה אני מסתובב איתכם חבר'ה, אני מתחיל לאבד את האחיזה שלי במציאות." :'''מרדוק''': "הגיע הזמן!" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "אני מרגיש את הצורך לצטט את אבי היקר המנוח." :'''בי.איי''': "אוי חניבעל, הספיק לי ממך ומאביך היקר המנוח. אני לא אוהב פתגמים איריים." :'''חניבעל''': "אתה תאהב את זה." :'''בי.איי''': "לא, אני לא." :'''חניבעל''': "כן, אתה כן. הפתגם אומר: 'לעיתים רחוקות האחרון בכל דבר יותר טוב מהראשון'" :'''פייס''': "לעיתים רחוקות האחרון בכל דבר יותר טוב מהראשון? אין בזה שום היגיון." :'''חניבעל''': "כמובן שכן. זה אומר 'אני אוהב את זה כשתכנית מצליחה' ". {{מפריד}} :'''מרדוק''': "אגדה עממית. אני אף פעם לא החשבתי את עצמי כאגדה עממית." :'''בי.איי''': "זה בגלל שאתה טמבל עממי!" {{מפריד}} :'''מרדוק''': "אתם חברים של הכלה או של החתן?" :'''פייס''': "מרדוק, זאת לוויה, לא חתונה." :'''בי.איי''': "חברים של החתן!" :'''מרדוק''': "אז לכו מקדימה." :'''בי.איי''': "טיפש!" {{מפריד}} :'''מרדוק''': "שמעת את חניבעל מציג אותי כחבר בצוות לעניין? אני חושב שלאנשים יש את הזכות לדעת את כל העובדות. הם צריכים לדעת מי אני." :'''פייס''': "מרדוק, אנחנו יודעים שאתה חבר בצוות לעניין, זה הדבר החשוב. חוץ מזה, תלמד ממני, תהילה היא רק צל חולף. רק משב שחולף בסערה." {{מפריד}} הצוות נמצא במטוס והם בדרך להמריא לשיקגו לפגוש את אימו של בי.איי. :'''מרדוק''': "כאן הקברניט שלכם מדבר. אנחנו נמריא בקרוב. אני אכבה את השלט של 'נא לא לעשן' עד שנגיע לגובה של 30,000 רגל. עד שזה יקרה, אני אבקש מכם להישאר במקומותיכם. אנא הישארו חגורים בחגורת הבטיחות למקרה שניתקל במערבולת לא צפוייה. אנחנו רק מחכים לאישור סופי להמראה." :'''בי.איי''': "אמא מחכה, טיפש!" :'''מרדוק''': "והנה הוא הגיע..." {{מפריד}} :'''גברת בראקוס''': "מרדוק, אתה הבחור הכי משוגע שאי פעם פגשתי. אני חושבת שאני רוצה לאמץ אותך." :'''מרדוק''': "באמת, אולי אני אוכל להיות האח האובד שמעולם לא היה לו." :'''בי.איי בראקוס''': "ואולי אתה תוכל להיות רוח הרפאים שמעולם לא הייתה לי אם לא תשתוק." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "פייס, אני צריך זבל!" (טורק את הדלת של משאית הזבל) :'''חניבעל''': "ואני לא סתם מתכוון לכל זבל." :'''פייס''': "אה, אתה מתכוון לסוג ספציפי של זבל." :'''חניבעל''': "כשאני אומר זבל, אני מתכוון לזבל, זבל מלוכלך." :'''איימי אלן''': "רוב הזבל מלוכלך, חניבעל. זאת הסיבה שקוראים לזה זבל." :'''מרדוק''': "לא, הוא מתכוון לזבל אמיתי." :'''בי.איי בראקוס''': (למרדוק) "רק פראייר כמוך יבין בזבל!" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "איך זה נראה, בי.איי?" :'''בי.איי''': "הטיפש מתחת למשאית. אני מקווה שהוא יודע מה הוא עושה!" :'''פייס''': "אתה עלול להיות מופתע בנוגע למה שמרדוק הוותיק יודע. יש לי יותר ויותר את התחושה שהמוח שלו עובד בהמון רמות שונות. כמו רבדים, אם מקלפים אותם אחד אחרי השני, ככה אנחנו מגלים אספקטים חדשים ומופלאים על ה.מ מרדוק." :'''חניבעל''': "זה מאוד פואטי, פייס." :'''פייס''': "חשבתי כך." :'''בי.איי''': "פואטי? אתה מתכוון פתטי! אם תקלף במוחו של מרדוק, לא תמצא שם כלום מלבד ג'לי!" {{מפריד}} :'''קקטוס ג'ק סלייטר''': "ובכן, תראו את זה. אתה יודע שאם לא היית יודע טוב יותר, היית נכנס למקום הזה וחושב שיש לו עתיד." :'''חניבעל''': "יש לו עתיד." :'''קקטוס ג'ק סלייטר''': "האמנם כך? מי אתה, חבר?" :'''חניבעל''': "דבר ראשון אני לא חבר שלך, ודבר שני אתה כנראה לא שמת לב, אבל יש שלט בחזית המסעדה שאומר שלהנהלה יש זכות לסרב לתת שירות לכל אחד. ובכן, אתה 'כל אחד'." :'''בי.איי בראקוס''': "בדיוק, פראייר. אם יש לך בעייה עם זה, תפתור אותה מולי." :'''קקטוס ג'ק סלייטר''': "בעייה... אני אראה לך מהי בעייה." {{מפריד}} הצוות פורץ ביריות לאולפן ההקלטות של קייל מייסון. :'''בי.איי בראקוס''': "עצרו, פראיירים!" :'''מרדוק''': "אחים ואחיות, אנחנו הגענו. אני יודע שאנחנו יכולים ליצור מוזיקה נפלאה ביחד." (מכה עם הגרזן על המצילה של התוף) :'''קייל מייסון''': "מה זה, לעזאזל?" :'''חניבעל''': "יש לנו משלוח מיוחד עבור קייל מייסון. אתה יודע, הדואר חייב לעבור..."(צוות לעניין המזוייף נמצא בתוך שקי דואר, מה שגורם לקייל מייסון להיראות המום) :'''חניבעל''': "אני שונא הפרעות בתקשורת." (יורה לעבר חדר הבקרה שבו נמצא קייל מייסון) :'''קייל מייסון''': "לא משנה כמה וינטקה משלם לך, אני אתאים את זה, אני אכפיל את זה." :'''חניבעל''': (מצמיד רובה לחזהו של קייל מייסון) "אני אוהב התפתחות מתמטית, אבל אנחנו מאוד בררנים לגבי מי שאנחנו עובדים עבורו." :'''בי.איי בראקוס''': "בדיוק פראייר, מאוד בררנים!" :'''חניבעל''': "ועכשיו, 2 דברים: האחד, אני רוצה שתאבד את הרצון החדש שלך להיות הבעלים של מופע המערב הפרוע של קפטן וינטקה, ודבר שני, זה לא חכם לנסות להתחזות לצוות לעניין, שאלה אנחנו. וכעת, אם לא תזכור את מה שאמרתי לך, אנחנו נזנח את התנהגותינו השקטה והשלווה ונחזור לכאן ונתפרע." :'''קייל מייסון''': "אף אחד לא בא למקום שלי ומאיים עליי." :'''חניבעל''': "אני רק מתאר את העובדות, חבר. (לצוות) אוקיי בואו נזוז." {{מפריד}} :'''קת'י רוג'רס''': "אתם חבר'ה לא אמיתיים! האם יש משהו שאתם לא מסוגלים לעשות?" :'''חניבעל''': "בלט. הפסקנו ללכת לשיעורים." {{מפריד}} פייס ובי.איי נמצאים במרפאת השיניים ומחכים לתורו של בי.איי להיכנס. :'''פייס''': "אוי, תירגע, תירגע! בי.איי, רופאי שיניים הם חברים שלנו. ואם תהיה ממש טוב, הוא אולי יתן לך סוכריה על מקל (sucker - גם פראייר) ברגע שתסיים כאן." :'''בי.איי''': "פראייר זה גם איך שאני מרגיש מעצם היותי כאן." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "מרדוק, בי.איי, קחו את צד ימין. פייס, הישאר איתי." :'''פייס''': "אה חניבעל, אם אנחנו הולכים להילחם, אני באמת אעדיף להצטוות אל בי.איי." :'''מרדוק''': "גם אני." :'''חניבעל''': "אתם חבר'ה אומרים שאתם לא רוצים להצטוות אליי?" :'''פייס ומרדוק''': "כן." :'''חניבעל''': "למה?" :'''בי.איי''': "אני אומר לך למה. כי כשאתה בהתלהבות, בן אדם, אתה מסוכן!" {{מפריד}} :'''נתן וינסנט''': "אני באתי בכדי לדבר. ובכן, שנדבר, או שלא נדבר?" :'''חניבעל''': "האם תרצה לשבת?" :'''נתן וינסנט''': "תודה." :'''חניבעל''': "שב פה." (מושיב אותו בשולחן שמושתל בו מיקרופון שמקליט את השיחה ביניהם בלא ידיעתו) :'''נתן וינסנט''': "אני מניח שיש מישהו מאחורי הבר. אני אשמח אם תבקש ממנו לצאת, אני לא חמוש." :'''חניבעל''': "מרדוק." :'''מרדוק''': "הבר סגור." (מכוון רובה לעברו של נתן וינסנט) :'''חניבעל''': (נתן וינסנט מוריד את שעון היד שהוא עונד ומניח אותו על השולחן) יש לך שעון נחמד, מה עוד?" (נתן וינסנט מוציא תמונה שבה נראים ג'ינו ג'יאני והבת שלו תרזה מוחזקים בידי טראוויס מייסון שאוחז ברובה בידו, חניבעל מעביר את התמונה לפייס) :'''נתן וינסנט''': "אני ביררתי עליכם, אתם צוות לעניין. אתם מעולם לא איבדתם לקוח. יחד עם זאת, אנחנו חושבים שמר פפרוני פיצה כאן שכר אתכם, ומאחר שהוא עשה זאת, הוא עומד להפוך להיסטוריה." :'''חניבעל''': "האמנם?“ :'''נתן וינסנט''': "נכון מאוד. אתה מבין, השעון הזה מסונכרן עם אחד ממקורביי בחוץ. הוא קיבל הוראה לירות כדור בג'ינו ובבת שלו בדיוק בשעה 16:00, שזה בדיוק בעוד... אתה מוכן לעזור לי? אני בלי המשקפיים שלי." :'''חניבעל''': "30 שניות. מה אתה רוצה?" :'''נתן וינסנט''': "אני רוצה שתניחו את הנשקים שלכם, שימו את ידיכם על הראש, אתה מאחורי הבר בוא לכאן!" :'''פייס''': "קולונל, מה עושים עכשיו?" :'''נתן וינסנט''': "15 שניות." :'''מרדוק''': "קולונל?" :'''נתן וינסנט''': "7, 8, 9, 10..." :'''חניבעל''': "אוקיי." :'''נתן וינסנט''': (מדבר בווקי טוקי) "עצור!" :'''נתן וינסנט''': "אני חושב שיש לנו כאן הבנה. (מדבר שוב בווקי טוקי) הכניסו אותם פנימה." {{מפריד}} :'''ברני שצמן''': "הם היכו את מר לאסקי ושברו למר דניאלס את האצבעות. לא אכפת לי אם עשיתם את כל הדרך מלוס אנג'לס, אתם צריכים ללכת הביתה מר סמית'. יש לנו כאן מספיק צרות. למה שנרצה ליצור לעצמינו עוד צרות?" :'''מוכר בחנות''': "ברני, הם הרסו לי את החנות פעמיים, ולקחו את הכסף שלי במשך חודשים. אתמול הם לקחו את תיבת התצוגה וזרקו אותה מהחלון, וכשאמרתי להם שאני לא אסבול את זה יותר, זה הרגיש 'נהדר' " :'''ברני שצמן''': "כן, ואז הם שברו לך את האצבעות, ובפעם הבאה הם עלולים לשבור לך את הצוואר." :'''חניבעל''': "בפעם הבאה לא יקרה כלום, אם אנחנו נתחיל לעבוד מר שצמן." :'''בי.איי''': (לניקי) "היי אח קטן, לאן אתה הולך? (רואה את הפלסטר על מצחו של ניקי) מי היכה אותך?" :'''ניקי''': "החלאה הזאת דיגר, כשבטעות מרחתי לו משחת נעליים על הגרב. הוא השתגע. הוא לקח את קופסת צחצוח הנעליים שלי וזרק אותה לרחוב, שבר אותה היטב. הוא אפילו לא שילם לי על הצחצוח." :'''ברני שצמן''': "אתה רואה? אפילו הילד הקטן. ככה המפלצות האלה מתייחסות לאנשים. אתה רוצה שנילחם בהם, הא? אנחנו אפילו לא יודעים מי הם, מי שלח אותם, מהיכן הם הגיעו." :'''אמא של טרייסי ריכטר''': "מר סמית', כשסטן נסע ללוס אנג'לס למצוא אתכם, איש הקשר שלכם נקב במחיר גבוה מאוד. ובכן, הכל שווה בכדי להיפטר מהעלוקות הללו, אבל לא נותר לנו איך לשלם לכם." :'''בי.איי''': "מה אתה אומר, בחור צעיר?" :'''ניקי''': "חסכתי קצת בלחמניות שלי בשביל קופסת צחצוח הנעליים. זה לקח לי חודש. זה כל מה שנותר לי. כל סנט. אבל אני רוצה לעזור." :'''בי.איי''': "3.68 דולר. זה אמור לכסות את העמלה שלנו." :'''ברני שצמן''': "ואם תיכשלו, הדברים יהיו גרועים יותר." :'''איימי אלן''': "הם לא ייכשלו, אני ראיתי מה הם מסוגלים לעשות. הם לא ייכשלו." :'''חניבעל''': "אז האם הכל מוסכם?" :'''מוכרי החנויות''': "בסדר. כן." :'''חניבעל''': "מחר הפתיחה הגדולה (של חנות הטלוויזיות)." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "או, אני אה, מצטער בנוגע לחור הזה בסירה שלך." :'''ג'וני טוריאן''': "איזה חור?" :'''חניבעל''': [שולף רימון יד] "החור ש, אה, זה עומד לעשות." :'''חניבעל''': [זורק את רימון היד אל תוך הפרוזדור] "לנטוש את הסירה!" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "ובכן, דרו, אני מופתע. לא חשבתי שיהיה לך את האומץ לקחת את ההשפלה באופן אישי." :'''צ'ארלס דרו''': "או, אנחנו רק קפצנו כדי להגיד לכם שאתם משחקים עם הבחור הלא נכון." :'''חניבעל''': "יש לנו את הבחור הנכון, ואנחנו לא משחקים. מה שאנחנו רוצים זה שתסגור לחלוטין את בית המלאכה שלך, היום." :'''צ'ארלס דרו''': "אתה מנסה להצחיק?" :'''חניבעל''': "אני מנסה לחסוך לך 10 מייל של אומללות. אנחנו יודעים לאן הדרכים מובילות. כבר פגענו בך פעם אחת, ואנחנו נפיל אותך בכל פעם שתהיה מטומטם מספיק בכדי לקום." :'''צ'ארלס דרו''': "יש לי הרבה אנשים." :'''חניבעל''': "אתה הסתתרת מאחורי כמה הטענות. אנחנו ניקח את חומצת הסוללות הזאת שאתה מוכר ונשפוך אותה בכל מקום מספיק פעמים עד שתתרושש." :'''צ'ארלס דרו''': "הבנתי אותך. אתה מחפש מעט אקשן כאן. זה העניין?" :'''חניבעל''': "אנחנו? אנחנו רוצים לקבור אותך. למזלך אנחנו חברים של הכומר, כי הוא לא יאהב את זה." :'''צ'ארלס דרו''': "כל האיומים האלה, כל האיומים האלה... אולי אני אבעיר את המקום הזה עם לפיד עכשיו כשכולכם נמצאים פה. מה דעתך על זה?" [פייס ובי.איי נכנסים ודורכים את הרובה שלהם] :'''בי.איי''': "מה דעתך בנוגע לזה, פראייר?" :'''חניבעל''': "צא מפה." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "לא הייתה לי את ההזדמנות לומר לך, אבל את בהחלט יודעת איך לעבוד עם צינור לכיבוי אש." :'''אנני סנדרס''': "בשביל אישה...?" :'''חניבעל''': "ככל שאת תנופפי בדגל הזה חזק יותר, את עלולה לשבור את המוט." :'''אנני סנדרס''': "אתה צודק, אני מצטערת. אני מניחה שיש לי את הנטייה הזאת לתגובה מוגזמת לפעמים. אני חושבת שפשוט עייפתי מלהיתפס כאישה שעושה עבודה של גברים." :'''חניבעל''': "אני אגיד לך משהו. את מתחילה להרשים אותי." :'''אנני סנדרס''': "רק מתחילה?" :'''חניבעל''': "נסי אותי." {{מפריד}} :'''ג'קלין "ג'קי" טיילור''': "זה הדבר הכי פרוע שעשיתי אי פעם. אתם משוגעים!" :'''חניבעל''': "אם כבר מדברים על מרדוק, איפה הוא?" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "מה נשמע, ג'ק?" :'''ג'ק הרמון''': "כן. [מזהה את חניבעל] ג'ון! מה אתה עושה פה?" :'''חניבעל''': "אנחנו נדבר מאוחר יותר." :'''ג'ק הרמון''': "אבל קולונל דקר יהיה פה כדי לחפש אותך." :'''חניבעל''': "הממ, אני הייתי מאוכזב אם הוא לא היה בא." {{מפריד}} :'''הארפר''': "קנדל, את מוכנה לבוא לפה בבקשה?" :'''חניבעל''': "השעה 17:00 מר הארפר. היא קרוב לוודאי סיימה להיום." :'''הארפר''': "מי אתה?" :'''חניבעל''': "גנדי, [מוציא אקדח ומכוון אותו לעברו של הארפר] וזו מחאתי האישית. שלושה ממקורביי מוחזקים כאן בניגוד לרצונם." :'''הארפר''': "אני לא יודע שום דבר בנוגע לדברים האלה." :'''חניבעל''': "נסה שוב, מר הארפר. זה העסק שלך, אתה יודע מה הולך כאן." :'''הארפר''': "תראה. הם חטפו את אשתי ואת הבת שלי. הן מוחזקות כבנות ערובה." :'''חניבעל''': "בסדר מר הארפר, אני מאמין לך. [הולך לתמונה של מפת אוויר] איפה אנחנו כאן במפה האווירית שלך?" :'''חניבעל''': "מר הארפר, יש לי את ההזדמנות להחזיר את אשתך ואת הבת שלך חזרה בבטחה אם אוכל לשחרר את אנשיי. ועכשיו, איפה אנחנו?" :'''הארפר''': [מצביע על התמונה של המפה האווירית] "אנחנו כאן. הם מוחזקים כבני ערובה כאן." :'''חניבעל''': "אה-הא. האם הוא מלכד את המקום?" :'''הארפר''': "אני חושב שכן. קייל מסוגל לכל דבר שאני לא הייתי מסוגל לשים אותו בו." :'''חניבעל''': "קייל. דאגלס קייל?" :'''הארפר''': "אתה מכיר אותו? אז אתה אמור לדעת שהוא משוגע." :'''חניבעל''': "כן, הוא אכן משוגע. שב בכיסא הזה מר הארפר. אני אקשור אותך. כשקייל ימצא אותך, אתה פשוט תגיד לו שתפסתי אותך בהפתעה. אנחנו נשמור על אשתך והבת שלך בטוחות." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "אם מישהו זקוק לטיפול רפואי, אני בטוח שד"ר פורסט בעיר יעזור לכם. קראנו למשטרת המחוז והם אמורים להגיע לכאן מיד. רק אל תתן לנבלות האלה לברוח מפה עד שהמשטרה תגיע." :'''קארל פירסון''': "אני לא ציפיתי שתחזור." :'''חניבעל''': "אתה לא הבנת אותנו. אתה יכול לבנות את בית המפגש שלך עכשיו. אתה לא צריך את העזרה שלנו." :'''קארל פירסון''': "כאן, אחרי כל זה?" :'''חניבעל''': "למה לא? סייקס והחברים שלו יהיו בכלא למשך המון זמן. אתה בטוח, ואתה הרווחת את זה." :'''קארל פירסון''': "הרווחתי את זה? עם כל הכעס וההרס והפגיעות כאן מסביבנו? אפילו אתה לא יכול להאמין שהרווחנו את זה עם כל זה. אתה מצפה ממני להודות לך?" :'''חניבעל''': "לא. לא, אפילו שאתה אחד מהאנשים הכי צרי אופק שאי פעם פגשתי בדרך שלך אני מעריץ אותך על דבר אחד, קארל: אתה לא משנה את המנגינה שלך כשאתה מנצח. רוב האנשים כן. האם אי פעם עלה בדעתך איפה אנשים כמוך היו בלי אנשים כמונו?" :'''קארל פירסון''': "שתהיה לך נסיעה בטוחה, קולונל." {{מפריד}} :'''הארפר''': "מה כבר יכלתי לעשות? הוא כיוון עליי אקדח." :'''דאגלס קייל''': "הארפר, אם לא נחזיר אותו (את חניבעל) בחזרה, אתה רק יכול לקוות לכך שהוא היה הורג אותך מיידית. וזה יהיה אפילו גרוע יותר עבור אשתך והבת שלך." [הטלפון מצלצל, ודאגלס מורה להארפר לענות לשיחה] :'''הארפר''': [עונה לטלפון] "כן.“ :'''חניבעל''': "מר הארפר, אנחנו נחזיר את המשפחה שלך בחזרה אז שלא תיפול רוחך. ועכשיו, תן לי לדבר עם אחת החלאות האלה, אני יודע שהוא עומד לידך." :'''דאגלס קייל''': "מי זה?" :'''חניבעל''': "האם זה דאגי קייל? דאגי המשוגע הותיק? מה העניינים? מלבד היותם רצחניים?" :'''דאגלס קייל''': "מה אתה רוצה, סמית'?" :'''חניבעל''': "אני רק חשבתי להתקשר ולומר לכם חבר'ה שאיבדתם את האיחוד שלכם היום. אני חשבתי שאתם אמורים להיות טובים." :'''דאגלס קייל''': "כן, ובכן זה עדיין לא נגמר." :'''חניבעל''': "כן? יש לנו הצעה קטנה עבורך. מה דעתך לבוא לפה ולנסות אותנו כשאנחנו יודעים שאתה מגיע?" :'''דאגלס קייל''': "אין דיל." :''':חניבעל''': "אוקיי. זה תלוי בך. אבל בעוד 6 שעות אנחנו נצא מפה לצד השני של העולם. עכשיו שנינו יודעים שאתה לא יכול להרשות שזה יקרה. אתה יודע איפה למצוא אותנו. והבא חוסם עורקים משלך, הא" {{מפריד}} :'''סמל ווילסון''': "המפקד." :'''קולונל לינץ'''': (נאנח) "האם יש לך משהו לדווח, סמל?" :'''סמל ווילסון''': "צוות לעניין המזוייף הופיעו הבוקר ולחצו ממש חזק על וינטקה והבת שלו למכור (את מופע המערב הפרוע הנודד)." :'''קולונל לינץ'''': "אני לא מתעניין בצוות לעניין המזוייף! הצבא נתן לי עוד ניסיון אחד לתפוס את צוות לעניין האמיתי ואני לא מתכוון להיכשל." :'''סמל ווילסון''': "עדיין אין שום סימן לגביהם, המפקד." :'''קפטן רויס''': "אתה באמת חושב שהם יופיעו, קולונל? הם אמורים לדעת שזו עלולה להיות מלכודת." :'''קולונל לינץ'''': "הם יופיעו. לא משנה כמה זמן עבר, אני עדיין מכיר את הלך החשיבה של סמית'. מלכודת או לא, הם יופיעו כדי לטהר את שמם. וכשהם יעשו זאת - הם שלי!" {{מפריד}} :'''פייס''': "חניבעל, אתה מאמין לזה? הא?" :'''חניבעל''': "קראתי את זה - אני מאמין לזה." :'''בי.איי''': "זה רע חניבעל, ממש רע. מישהו מסתובב וטוען שהוא צוות לעניין. יש רק צוות לעניין אחד. אנשים מתחילים להאמין למה שהם קוראים." :'''חניבעל''': "אני יודע בי.איי, אני יודע. [מקריא מתוך הטור של ג'ו אייבי בעיתון שכותרתו היא: "צוות לעניין: גיבורים או נבלים?"] 'שמעתם עליהם. צוות לעניין האגדיים. 3 נמלטים לבד ובמנוסה, נרדפים על ידי המשטרה הצבאית לכל מקום שהם הולכים, ועדיין האנשים האלה מוצאים את הזמן לתת עזרה לאלה הזקוקים לה, חסרי הישע והמדוכאים. אך האם אלה חדשות האתמול? האם רובין הוד המודרני שלנו הפך למר נפש? או שזה רק המקרה של הנמר שחושף את הכתמים האמיתיים שלו?' אתם יודעים, מישהו חושב שזה עסק טוב לגרום לצוות לעניין להיראות רע." :'''בי.איי''': "הפראיירים האלה ייראו רע כשאני אסיים לטפל בהם." :'''פייס''': "חניבעל, אתה לא סבור שהצבא יצא עם הרעיון הזה של ליצור עוד צוות לעניין על מנת לגרום לנו לצאת החוצה." :'''חניבעל''': "אני לא יודע, אבל הם ינסו להשתמש בזה כך או אחרת." :'''בי.איי''': "אני מציע שניסע למופע המערב הפרוע הנודד שאייבי כותב עליו ונחסל את המתחזים האלה." :'''חניבעל''': "בי.איי, לא יכלתי לנסח את זה טוב יותר בעצמי. פייס, לך לשחרר את מרדוק מבית החולים." :'''פייס''': "בסדר." :'''חניבעל''': "אנחנו בדרכינו לנקודת המערב." :'''בי.איי''': "כן!" {{מפריד}} :'''דאגלס קייל''': "איפה סמית', פק?" :'''פייס''': "אתה יודע, זה כל היופי שבדבר. אין לי מושג קלוש. באמת, אף פעם לא היה לי. הוא תעלומה אמיתית, הוא תעלומה מהלכת. כן, הוא עלול להתחיל להטיל עליכם פצצות חבר'ה. ואז מצד שני הוא פשוט עלול להופיע בתור נזירה. אני לא יכול לומר, ואני אה, יודע בדיוק כמו כל אחד אחר. הוא באמת מסתורי במידה רבה." {{מפריד}} [אחרי שצוות לעניין נתפס על ידי דקר] :'''קולונל דקר''': "עד מחר בבוקר אתם תאכלו ארוחת בוקר עם 500 בחורים בדיוק כמוכם." :'''פייס''': "אה, אין אף אחד כמונו." {{מפריד}} :'''חניבעל''': [מקיש על שעון היד שלו] "אתם יודעים, אנחנו נמצאים פה כבר כמעט שעה." :'''פייס''': "אל תגיד לי מה השעה! תגיד לי על איזו תכנית גדולה בדיוק חשבת..." {{מפריד}} הטלפון הסודי של הצוות מצלצל בואן, וכולם מסתכלים על פייס בחשדנות מתוך הנחה שהוא נתן את המספר לאחת הבחורות שאיתן הוא יוצא. :'''פייס''': "לא, לא, לא, חכו, אני נשבע שלא נתתי את המספר לדייט שלי. דניס הול הייתה הפעם היחידה שזה קרה, ואם הייתם רואים אותה הייתם מסכימים שזה מקרה חירום אמיתי." :'''חניבעל''': [עונה לטלפון בואן] "לו משלוחים. כן, מה אתם רוצים? זאת שיחת חוץ. זה עבור מר בי.איי בראקוס, המנהיג של צוות לעניין." :'''בי.איי''': [עוצר את הואן לאחר השיחה עם אמו] "הם שברו לאמא שלי את הזרוע. אף אחד לא נוגע באמא שלי ונשאר חי כדי לספר על זה. אנחנו צריכים להגיע לשיקגו בזה הרגע, חניבעל!" :'''חניבעל''': "בי.איי, קח את זה בקלות. אנחנו מאחורייך בדבר הזה במאה אחוז." :'''פייס''': "בי.איי, מה שתגיד. תזכור, אתה המנהיג שלנו." :'''בי.איי''': "תראה, אני יודע שאני מגזים לפעמים, אבל אתה מגזים כל הזמן!" :'''פייס''': "ובכן, למעשה, אני תמיד הרגשתי שיש לך פוטנציאל מנהיגותי." :'''בי.איי''': "אנחנו צריכים למצוא את הדרך המהירה ביותר האפשרית להגיע אל אמא שלי." :'''מרדוק''': "זה אומר לטוס, בחור גדול." :'''בי.איי''': "בדיוק, לטוס!" :'''חניבעל''': "אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות?" :'''בי.איי''': "כן, והפעם בלי טיסות מסחריות, הן תמיד מאחרות, ואנחנו לא יכולים לאחר. פייס, אני רוצה שתשיג לנו מטוס, ועדיף שזה יהיה מטוס סילון." :'''פייס''': "2000 מייל במטוס סילון פרטי. הדלק עולה לנו 85 דולר לגלון, זה יקר. אולי אנחנו צריכים לשקול נהיגה לשיקגו." :'''בי.איי''': [לופת בז'קט של פייס] "אני רוצה לטוס!" :'''פייס''': "הוא אה... רוצה לטוס." {{מפריד}} :'''גברת בראקוס''': "סקוטר (scooter, הכינוי של בי.איי בילדותו), מותק, אתה חייב לעשות משהו." :'''חניבעל''': "מה התכנית, בי.איי?" :'''בי.איי''': "אנחנו זקוקים לתכנית, כן. המממ, תן לי לחשוב." :'''חניבעל''': "אתה יודע, אמרת במטוס שאנחנו יכולים להחליף את החוזה של אמא שלך, זה עשוי להיות הדבר הנכון." :'''בי.איי''': "בדיוק אמא, אנחנו נשנה לך את החוזה." :'''גברת בראקוס''': "ואיפה אני אמורה להישאר?" :'''חניבעל''': "בי.איי חשב שאולי בינתיים את תעברי לגור אצל חברה באופן זמני." :'''בי.איי''': "כן, זה חלק נוסף מהתכנית שלי." :'''קארן''': "כן, אני אשמח לארח אותך לבינתיים גברת בראקוס." :'''גברת בראקוס''': "ובכן, אני מעריכה את זה קארן." :'''בי.איי''': "יופי, התכנית כבר עובדת." :'''חניבעל''': "קארן, האם יש לכם ועד בית בבניין הזה?" :'''קארן''': "לא." :'''חניבעל''': "אין לכם ועד בית. לא פלא שכל זה קורה. אולי אנחנו צריכים להקים אחד. מה אתה חושב, בי.איי?" :'''בי.איי''': "רעיון טוב, חניבעל. אנחנו צריכים אחד כזה. זה השלב הראשון." :'''פייס''': "או, בי.איי, הכנסת אותנו להתלהבות עכשיו." :'''חניבעל''': "או, הוא אוהב את זה כשתכנית מצליחה." {{מפריד}} הצוות מגיע לביתה של אימו של בי.איי. :'''גברת בראקוס''': "או מותק, אני כל כך שמחה לראות אותך. זה בטח חייב להיות חניבעל. :'''חניבעל''': "גברת בראקוס." (לוחץ לה את היד) :'''גברת בראקוס''': "וזה פייס." :'''פייס''': "מה שלומך?" :'''גברת בראקוס''': [על מרדוק] "הוא לא נראה כמו בן אדם משוגע." :'''מרדוק''': "חכי עד שתכירי אותי." :'''גברת בראקוס''': "ובכן, ברוכים הבאים לשיקגו." :'''מרדוק''': [מחזיק מצלמת וידאו ביד ומתחיל לצלם] "תנו לי חיוך קטן." :'''בי.איי''': "תניח לזה, טיפש." :'''גברת בראקוס''': "הו לא, זה בסדר מרדוק. יש לי כל כך מעט תמונות שלי ביחד עם סקוטר." (scooter) :'''מרדוק, פייס, וחניבעל''': "סקוטר?" :'''גברת בראקוס''': "כן, אתם מבינים. כשבי.איי היה בערך בגובה של חצי ברך, אבא שלו קנה לו משאית צעצוע, והוא היה נוהג להסיע אותה ברחבי הסלון ולהרוס את השטיח שלי כל היום, ואז הוא היה לוקח את המשאית איתו למיטה בלילה." :'''בי.איי''': "אוי אמא, אף אחד כבר לא קורא לי סקוטר יותר." :'''גברת בראקוס''': "ובכן, אתה תמיד תהיה סקוטר בשבילי, ולא אכפת לי כמה תכשיטים אתה עונד. [לפייס] ילד לא אמור לענוד יותר תכשיטים מאמא שלו, אתה לא מסכים?" :'''פייס''': [בי.איי מסתכל עליו במבט של "עדיף שתגיד משהו לשביעות רצוני"] "ובכן, אני חושב שלסקוטר יש סגנון מסויים שמאפשר לו לענוד כמות עודפת של תכשיטים." :'''גברת בראקוס''': "ובכן, אני לעולם לא אתרגל לזה." {{מפריד}} פייס מגיע לשחרר את מרדוק מבית החולים הפסיכיאטרי. :'''מרדוק''': "פייס, האם קראת עיתון לאחרונה?" :'''פייס''': "מרדוק, אתה מוכן לשבת בכיסא גלגלים בבקשה?" :'''מרדוק''': "האם קראת עיתון לאחרונה?" :'''פייס''': "אתה מוכן לשבת בכיסא גלגלים?" :'''מרדוק''': "האם קראת עיתון לאחרונה?" :'''פייס''': "מה." :'''מרדוק''' "אני רוצה שתקשיב לזה, בסדר? [מקריא מתוך הטור של ג'ו אייבי בעיתון] 'צוות לעניין האגדיים. שלושה נמלטים מבוקשים לבדם ובמנוסה.' שלושה, אתה קולט את המילה? שלושה." :'''פייס''': "שלושה." :'''מרדוק''': "פייס, אני חבר בצוות לעניין בדיוק כמוך, אבל השם שלי לא מופיע בעיתון. האם זה משהו שאני עושה לא כמו שצריך?" :'''פייס''': "לא. אוקיי תראה מרדוק, עקרונית אתה לא במנוסה עם יתר הצוות. זאת הסיבה היחידה לכך שאני צריך כל פעם להמציא הונאה כדי לשחרר אותך מבית החולים. אם הצבא היה חושב שאתה אחד מאיתנו, הם היו במעקב אחרייך 24 שעות ביממה." :'''מרדוק''': "כן, אני מניח. אבל אתה יודע, זה די פוגע בך כשהשם שלך אף פעם לא מופיע בעיתון. זה גורם לך להרגיש כמו סוג של נטע זר." :'''פייס''': "מרדוק, אתה תמיד תהיה אחד מאיתנו. השאלה היא מי מאיתנו? זכרת לסגור את הברז?" :'''מרדוק''': "ידעתי שיש משהו ששכחתי לעשות..." (מוציא את הידית של הברז מהכיס שלו וזורק אותה על הרצפה) {{מפריד}} החיילים פותחים את המשאית ובתוכה הואן של צוות לעניין. :'''גנרל רוקמור''': "עבודה טובה, קולונל לינץ'. לכדת את צוות לעניין. הצלחת לעשות את זה. אני לא צריך לומר לך מה זה עלול לחולל לקריירה שלך." :'''קולונל לינץ'''': "הם היו טובים המפקד, אבל התוצאה הייתה בלתי נמנעת. אף אחד, אפילו לא צוות לעניין, לא יכול לברוח מבלי להיתפס עד בלי די. (מפנה את מבטו לכיוון הואן של צוות לעניין) כאן קולונל לינץ'. אתם מוקפים סמית', אני רוצה שתצאו מהואן הזה עם ידיים למעלה, או שנפתח באש. יש לכם בדיוק 10 שניות." [החיילים דורכים את הרובים שלהם, ודלת הואן נפתחת, אך מתוכה יוצאים קפטן וינטקה והבת שלו] :'''קפטן וינטקה''': "שלום!" :'''קולונל לינץ'''': "אני לא מבין." :'''גנרל רוקמור''': "צוות לעניין, הממ?" :'''קפטן רויס''': "זה (הואן) ריק קולונל, לחלוטין." :'''קולונל לינץ'''': "רויס, עצור אותם." :'''גנרל רוקמור''': "על מה קולונל? התחזות לצוות לעניין? אני רוצה ששני אלה ילוו מחוץ לבסיס. קחו את הואן למחסן ותנעלו אותו." :'''גנרל רוקמור''': "אני לא מבין מה זה אמור להביע קולונל לינץ', אבל אני לא חושב שזה מצחיק. אמרת לי שתפסת את צוות לעניין." :'''קולונל לינץ'''': "אני לא מבין. גנרל, גנרל, גנרל, זאת הייתה תרמית." :'''גנרל רוקמור''': "אני רוצה דיווח מלא על התקרית הזאת על השולחן שלי, ואני רוצה אותו מלפני 10 דקות." :'''קולונל לינץ'''': "המפקד." [בזמן שלינץ' ורוקמור מדברים, צוות לעניין מתגנב מאחוריהם כשהם מחופשים לחיילים והם נכנסים לואן ומתחילים לצאת מהמשאית] :'''קולונל לינץ'''': (רואה את צוות לעניין בתוך הואן מתחילים לברוח) "הואן, זה הם. עצרו את הואן הזה!" [החיילים מנסים לירות לעבר הואן, אך לא מצליחים לפגוע בו וצוות לעניין בורח] :'''קולונל לינץ'''': "אני לא מאמין!" :'''חניבעל''': "אני אוהב את זה כשתכנית מצליחה." {{מפריד}} :'''אלן פנהאל''': [לצ'אק איסטרלנד] "אני רוצה שאתה והאנשים שלך תצאו מכאן. זה רכוש פרטי. אתם מסיגי גבול." :'''צ'אק איסטרלנד''': "למה שלא תתקשרי לשריף ותשסי בנו את החוק? [לחניבעל] האם תהיה מעוניין בעצה טובה?" :'''חניבעל''': "אני אוהב עצות, בייחוד עצות טובות." :'''פייס''': "סלח לי, אבל אתה מוכן בבקשה להוריד את הרגל שלך מהפגוש? אל תיעלב, אבל זה חסר נימוס." :'''צ'אק איסטרלנד''': "אני בחור חסר נימוס." :'''פייס''': "או, ובכן, במקרה הזה תמשיך הלאה." :'''צ'אק איסטרלנד''': [לחניבעל] "הנה העצה שלך." :'''מרדוק''': "סלחו לי, הכלב (המדומיין) שלי זז. בילי בוא לפה. אם לא תהיה כלב טוב אתה תישאר ברצועה שלך. הוא לא נושך." :'''צ'אק איסטרלנד''': [צוחק] "אתם חבורה של ליצנים. ממש מצחיק. אני מתפוצץ מצחוק כאן." :'''חניבעל''': "הוא (מרדוק) חולה נפש. הוא לא מסוכן בדרך כלל אבל הוא הוזה. עכשיו, אתה עמדת לתת לי עצה." :'''צ'אק, איסטרלנד''': "כן. הנה העצה שלך. כנסו בחזרה למשאיות האלה ותגלגלו אותם מפה." :'''חניבעל''': "זה הכל?" :'''צ'אק איסטרלנד''': "זה הכל." :'''חניבעל''': "אני לא אוהב את העצה הזאת. יש לך עצה אחרת?" :'''צ'אק איסטרלנד''': "יש לי הבטחה בשבילך. אם לא תצא מכאן בתוך חצי שעה, אני אהרוס לכם את המשאיות, ואני אהרוס אתכם חבר'ה." :'''מרדוק''': "בילי, הישאר במקום, אל תזוז." :'''חניבעל''': "מה אם אני אהיה מאוד נחמד ואגיד 'בבקשה תנו לנו לעשות את העבודה שלנו ואל תפגעו בנו' האם זה יעשה איזשהו הבדל?" :'''צ'אק איסטרלנד''': "זה לא יעשה איזשהו הבדל בכלל." :'''חניבעל''': "אז זה בכלל לא משנה אם אני אשאר בצד הטוב שלך או לא." :'''צ'אק איסטרלנד''': "שום דבר מאלה." :'''חניבעל''': "במקרה הזה..." (חניבעל נותן אגרוף בפניו של איסטרלנד והצוות מתחיל להילחם באנשיו של איסטרלנד) {{מפריד}} :'''צ'אק איסטרלנד''': "אמרתי לך להסתלק מפה. אולי בפעם הבאה אתה תקשיב." :'''חניבעל''': "אני בספק בנוגע לזה. אני עקשן. זה פגם רציני באופי." {{מפריד}} :'''איימי''': "האם הוא (חניבעל) בסדר?" :'''פייס''': "הוא (חניבעל) אוהב לראות כמה גדול הקליע לפני שהוא דורך עליו, זה מה שהוא אוהב לעשות." :'''בי.איי''': [חניבעל ממלמל] "מה הוא אמר?" :'''פייס''': "הוא אמר 'אני אוהב את זה כשתכנית מצליחה.' " {{מפריד}} :'''חניבעל''': "מה אתה אומר טומי? מה מביא אותך לפה כל כך מוקדם בבוקר? באת לחלוק כבוד לשותפך היקר המנוח?" :'''המאפיונר טומי טיליס''': "אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק." :'''חניבעל''': "או, כן, אני יודע. אתה מלך הג'וקים כאן. עכשיו, אנחנו יכולים לעשות את זה בדרך הקשה או בדרך הקלה. בערך בעוד דקה אני ושלושה חברים שלי נשחרר עלייך את הסיוט הכי גרוע שלך. אתה תקווה שהאדמה תיפתח מתחת לרגלייך ותבלע אותך." :'''המאפיונר טומי טיליס''': "מה הדרך הקלה?" :'''חניבעל''': "זאת הייתה הדרך הקלה..." {{מפריד}} :'''קת'י''': "כמה מהמוניות שלהם אתם הצלחתם להרוס?" :'''פייס''': "זה לא מספר המוניות מה שנלקח בחשבון, אלא האיכות של הרושם שעשית." :'''בי.איי''': "היי בן אדם, לא עשינו שום דבר חוץ מאשר להפסיד, וזה הרושם שעשינו." :'''מרדוק''': [מדבר עם גרב על היד שלו] "זה בסדר לשבת כאן ולדון על נצחונות ישנים, אבל קפטן מונית מוכן להתגלגל בליוויו של כלבו הנאמן. אני מציע שהגיע הזמן שאנחנו נעביר את האזהרה שלנו. האזהרה צריכה להיות מועברת קודם לפני שקפטן מונית יכול לבקש לנקום את העוולה. (בי.איי מוריד את הגרב מידו של מרדוק) :'''מרדוק''': "היי, אני ורן, וטרינר. האם ראית את חברי הוותיק סאקי? (בי.איי נוהם על מרדוק) לא משנה." :'''קאל פרימן''': [לחניבעל] "אתה בטוח שהוא (מרדוק) בסדר? הוא לא נראה בדיוק נורמלי." :'''חניבעל''': "הגרב הזו אומרת את האמת. הוא (מרדוק) צודק לחלוטין. הגיע זמנו של מר קריין ללמוד שימיו ספורים." {{מפריד}} :'''אנני סנדרס''': "הדפנו את קלסי לאחור בצורה די חזקה, הוא ידחוף בחזרה." :'''חניבעל''': "אנחנו נהיה מוכנים." :'''אנני סנדרס''': "אני לא יכולה להרשות לעצמי שיהיה לי אתכם בכל מחסום דרכים שקלסי מציב. מה יקרה בעוד שבוע או חודש כשאתם כבר לא תהיו בסביבה?" :'''חניבעל''': "אל תדאגי. עד אז קלסי יהיה רק זכרון רע. העניין בנוגע לקלסי הוא להבין למה הוא רוצה כל כך את תחנת כיבוי האש הזאת? אני יודע שאת לא מרוויחה הרבה כסף בזה." :'''אנני סנדרס''': "אני יכולה לשאול אותך משהו, סמית'?" :'''חניבעל''': "בוודאי." :'''אנני סנדרס''': "למה אתם עושים את מה שאתם עושים?“ :'''חניבעל''': "תקראי לזה הישרדות." :'''אנני סנדרס''': "רוצה להתערב שאם לא הייתם מבוקשים אתם עדיין הייתם עושים את זה?" :'''חניבעל''': "להתערב? [אנני מהנהנת בראשה לחיוב] על מה היית רוצה להתערב?" :'''אנני סנדרס''': "מה עובר לך בראש?" {{מפריד}} :'''טאנן''': [למרדוק] "מה אתה, משוגע?" :'''מרדוק''': "כמובן שאני משוגע, הוצאתם אותי ממחלקה פסיכיאטרית בבית חולים לחולי נפש, חתיכת טיפש." :'''רויקו''': "היי! אתה יודע מה אני עושה לבחורים שלא סותמים את הפה? אני לוקח כמה מיתרים של פסנתר ותופר איתם את השפתיים שלהם." :'''מרדוק''': "זה יכאב..." {{מפריד}} :'''בי.איי''': " מרדוק המסכן. בחוץ לבדו. נרדף על ידי ציידי ראשים. אם הם יעשו לו משהו..." :'''פייס''': "בי.איי, אף פעם לא שמעתי אותך נשמע מודאג בנוגע למרדוק." :'''בי.איי''': "אני לא מודאג! פשוט המשוגע הטיפש לא יכול לעזור לעצמו." :'''פייס''': "בחיי, אני חושב שאנחנו רואים צד אחר לגמרי של מר בי.איי בראקוס כאן." :'''בי.איי''': "אתה לא ראית שום דבר! ועכשיו בוא נלך להביא את מרדוק." {{מפריד}} :'''מרדוק''': "חייב להיות לך בן זוג. את בחורה יפה." :'''ד"ר קלי סטיבנס''': [מסמיקה] "ובכן, אף פעם לא קראו לי יפה." :'''מרדוק''': [לוקח את קלי למראה ומחזיק אותה באופן נועז מולה] "בחורה יפה!" :'''ד"ר קלי סטיבנס''': [קלי רואה בעיניו של מרדוק שיש לו רגשות אמיתיים כלפיה והקול שלה מראה שהיא באמת נרגשת] "א... אתה משוגע, אתה יודע את זה?" :'''מרדוק''': "אני יודע את זה, אבל האם את יודעת?" {{מפריד}} :'''מרדוק''': "פייס לא אמר שהוא יפגוש אותנו כאן? (בשדה התעופה)" :'''פייס''': "כן, זה מה שהוא אמר. איך הייתה הטיסה?" :'''בי.איי''': "בסדר, אני מניח. אתה נוהג?" :'''פייס''': "ברומא התנהג כרומאי... חניבעל אמר שאנחנו נעקוב אחרי הסנאי בחזרה לחור שלו במבצע הזה, אז אני מניח שאם אתה הולך לשבת למישהו על הזנב בניו יורק, אף אחד לא יחשוד במונית." {{מפריד}} בי.איי נכנס למסעדה של צ'ארלי סטראטרס. :'''סקאלי''': "עצור ותישאר איפה שאתה עומד, חבר. אנחנו לא פתוחים עד השעה 16:00." :'''בי.איי''': "תשמע בחור, אני נהג מונית. באתי כדי לאסוף נוסע. [פונה אל חברתו של צ'ארלי] תגידי, את צריכה טרמפ?" :'''ריטה, חברתו של צ'ארלי''': "תראה צ'ארלי, אם אתה עומד להיות עסוק, אני יכולה ללכת לעשות שופינג לבד." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "את לא הולכת לשום מקום, מתוקה. [לבי.איי] אף אחד לא הזמין שום מונית, אז תתחפף מפה." (בי.איי יוצא מהמסעדה של צ'ארלי ותוך כדי קורץ לחברה שלו ומחייך אליה והיא מחייכת אליו בחזרה) :'''צ'ארלי סטראטרס''': "היי, מה את מחייכת?“ :'''ריטה, חברתו של צ'ארלי''': "סתם. זה פשע לחייך?" :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אלא אם אני אומר אחרת." {{מפריד}} :'''מרדוק''': "אכפת לך להעביר את זה בשבילי?" :'''חניבעל''': "מה זה?" :'''בי.איי''': "זה המכתב המטופש שהוא כתב אתמול בלילה, חניבעל. הבן אדם משוגע. הוא כתב לקאטר מכתב, שבו הוא אומר לו כמה שהוא מצטער ומרגיש רע על כך שהוא עזב אותו בחתונה." :'''חניבעל''': [בכנות] "היה לו את המזל לקבל אותך (מרדוק) , גם אם זה היה לזמן קצר." :'''בי.איי''': "אוי ואבוי..." {{מפריד}} :'''ג'ק ליין''': "ג'ינו, עשית טעות גדולה, עכשיו אתה תשלם עליה." :'''נתן וינסנט''': "תעזוב אותו בשקט." :'''ג'ינו ג'יאני''': "מר וינסנט..." :'''נתן וינסנט''': "רק רגע. [לג'ק ליין] שתוק, אני רוצה לדבר איתך (ג'ק ליין מנסה להשחיל מילה) שתוק!" :'''ג'ק ליין''': "שתוק? זה הבחור שקרא לצוות לעניין, מר וינסנט." :'''נתן וינסנט''': "נכון מאוד. ואתה יודע למה הוא עשה את זה? כי אתה סחטת יותר מידי (ג'ק ליין מנסה לדבר ונתן וינסנט שוב קוטע אותו) שתוק. כמה פעמים ניסיתי להגיד לך שאתה צריך לדעת מתי כן ומתי לא, אבל אתה לא מקשיב." :'''ג'ק ליין''': "לא, אני מקשיב." :'''נתן וינסנט''': "זה טוב, כי מעתה והלאה טראוויס ישתלט על הפעילויות שלך." :'''ג'ק ליין''': "מר וינסנט, זה..." :'''נתן וינסנט''': "ואם אתה תעשה בעיות הפעם, הגופה שלך תקשט את קרקעית האגם. מובן?" :'''ג'ק ליין''': "כן, אדוני." :'''נתן וינסנט''': "בסדר, החבר'ה האלה נמצאים במסעדה שלהם. אתה, קח את ג'ינו ואת הבת שלו ושים אותם בלימוזינה שלי. בואו נזוז, קדימה!" {{מפריד}} :'''פייס:''': "חניבעל, זאת הפעם השלישית החודש הזה שאני חוטף מכה בעין. אני מתחיל לאבד את חוש ההומור שלי." :'''חניבעל''': "פייס, מעט קרח יחולל פלאים. וזה נראה טוב. נותן לנו מעט מהאופי שאנחנו זקוקים לו." {{מפריד}} :'''שכן של גברת בראקוס''': "מה ועד בית כבר יכול לעשות עבורינו? יש לי נרקומנים שגרים דלת לידי. אני מעדיף את הבחור עם הסטריאו בחזרה." :'''קארן''': "בהתאם לחוקי הבנייה, יש לנו את הזכות לכנס ועדה של אנשים כדי להשמיע תלונות הן אצל בעלי הבתים שלנו והן מול ועדת התכנון העירונית." :'''שכן של גברת בראקוס''': "האמנם כך? חצי מהבניין לא כאן כי ריקו והחבר'ה האחרים גילו על הפגישה. את יודעת מה הם אמרו שהם יעשו לנו אם נעז להגיע?" :'''שכן של גברת בראקוס''': "הלוואי והיה לנו את הכוח להעמיד את האנשים האלה על מקומם." :'''חניבעל''': "אנחנו נוכל לעשות את זה עבורכם." :'''שכן של גברת בראקוס''': "מי אתם?" :'''מרדוק''': "אנחנו רק קבוצה של אזרחים מודאגים." :'''שכן של גברת בראקוס''': "אנחנו מתעסקים עם פושעים כאן. מה שאנחנו צריכים זה כוח משטרתי." :'''חניבעל''': "אנחנו נוכל להיות הכוח המשטרתי שלכם." :'''בי.איי''': "אם החבר'ה האלה רוצים להיות קשוחים, אנחנו יכולים להיות קשוחים." :'''שכן של גברת בראקוס''': "אני לבטח הייתי רוצה לראות את זה, אבל יש לי אישה וילד לחשוב עליהם." :'''חניבעל''': "אתם לא צריכים להיות מעורבים. כל מה שעליכם לעשות חברים זה רק לשמור על הדלתות שלכם נעולות למשך כמה הימים הבאים, ואנחנו נטפל בריקו." :'''שכן של גברת בראקוס''': "אני בטוח הייתי רוצה לראות את הראשים של החבר'ה האלה נערפים." :'''ריקו''': "אתה תרצה, הא? תראו את זה, אנחנו פספסנו את תחילת המפגש." :'''חניבעל''': "זו פגישה סגורה. למה ששניכם, מגעילים, לא תתחפפו מפה?" :'''ריקו''': "מי אמר?" :'''בי.איי''': "אני אמרתי!" [הצוות מתחיל להילחם בריקו וטומי] :'''חניבעל''': "אני מציע ששניכם תמצאו מקום אחר לגור בו, ואל תעצרו לספר לאלברז מה קרה." :'''ריקו''': "יצאנו מחייכם." :'''חניבעל''': "החלטה חכמה. זרוק אותם החוצה מרדוק. ועכשיו, המפגש של ועד הבית מתכנס מחדש." {{מפריד}} :'''גברת בראקוס''': "הנה זה קורה שוב." :'''חניבעל''': "מה?" :'''גברת בראקוס''': "השקט. אני אף פעם לא ממש אתרגל לזה. הרבה זכרונות בבית הישן הזה. אני זוכרת את היום הזה שסקוטר בא ואמר לי שהוא הצטרף לצבא. הוא היה ילד בסך הכל. בן 18. הם אמרו לו שהם ילמדו אותו מקצוע. הוא הגיע הביתה והתאמן בלהיות מכונאי כדי שאולי הוא יהיה מסוגל לפתוח חנות משלו. אני רק קיוויתי והתפללתי שהוא יחזור הביתה לתמיד." :'''חניבעל''': "ובכן, נסיבות לפעמים משנות את גורלו של האדם, גברת בראקוס." :'''גברת בראקוס''': "אה, אני לא מאשימה אף אחד מאחר שהסתבר שסקוטר נועד להיות נמלט וככה הדברים פשוט קורים. אני דאגתי לו הרבה בכל זאת כי הוא היה בחוץ לגמרי לבדו בלי משפחה כדי לחזור אליה הביתה. ואז בחג מולד אחד הוא שלח לי את הגלויה הזאת. ובכן, זאת לא ממש הייתה גלויה, זאת הייתה תמונה של ארבעתכם באיזשהו מקום בטקסס, והוא קישט סרטים בצבעי אדום וירוק עליה, ומאחוריה הוא כתב 'אל תדאגי אמא, אני לא לבד בחג המולד.' הוא בטח קרא את מחשבותיי." :'''חניבעל''': "הלוואי והייתי יכול להבטיח לך שהוא יבוא לחג המולד באחד הימים ויישאר." :'''גברת בראקוס''': "הו, אני יודעת שאתה לא יכול, ואני השלמתי עם זה כבר די מזמן. אבל אני אגיד לך דבר אחד, חניבעל. אני ישנה הרבה יותר טוב עכשיו, בידיעה שהוא לא לבדו בחוץ, הוא עם המשפחה שלו (הצוות)." {{מפריד}} :'''תרזה ג'יאני''': "חניבעל, הם שברו לאבא שלי את האצבעות." :'''חניבעל''': "אני מצטער, ג'ינו." :'''ג'ינו ג'יאני''': "אני נאלץ לבקש מכם לעזוב, אני עשיתי טעות גדולה. אני לא הייתי צריך לבקש את העזרה שלכם." :'''פייס''': "מר ג'יאני, האם זה לא מעט מאוחר מידי לשנות את דעתך?" :'''תרזה ג'יאני''': "הם אמרו שהם ייפגעו במשפחה שלנו. הם מכריחים אותנו להשתמש בג'וקבוקס (תיבה גדולה המכילה ומנגנת תקליטים) שלהם ולהשתמש בפשתנים שלהם, ועכשיו הם מאיצים את התשלומים." :'''חניבעל''': "לא חשבתי שהוא יגיע לכאן מוקדם כל כך. מעתה והלאה אחד מאיתנו יהיה פה כל הזמן." :'''בי.איי''': "אתה לא יכול לברוח מהאיש הזה. הוא רע. ואם תברח, הוא רק יסחט באופן הדוק יותר." :'''ג'ינו ג'יאני''': "אני לא רוצה את העזרה שלכם יותר. אני עשיתי טעות. לכו, בבקשה לכו מפה. אני אפתור את הבעיות בעצמי." :'''חניבעל''': "ג'ינו, אתה שמת את כל מה שיש לך על המסעדה הזאת. אתה לא מתכוון לתת למלווה בריבית הזה פשוט לקחת את זה ממך." :'''תרזה ג'יאני''': "אבא." :'''ג'ינו ג'יאני''': "אני לא אסכן את המשפחה שלי בגלל המסעדה הזאת. לכו, אני כבר לא רוצה את העזרה שלכם יותר." :'''חניבעל''': "אם זה מה שאתה מרגיש, אנחנו נלך." :'''ג'ינו ג'יאני''': "חשבתי שאמריקה הייתה התשובה לחלום שלי, אבל החלום נהפך לחלום בלהות." :'''חניבעל''': "זו לא אמריקה, ג'ינו. אנחנו מדברים על רודנים. רודנות היא הלך רוח, היא לא משהו כלל ארצי. ואם לא תתייצב כנגד הרודנות, זה יביס אותך בכל פעם." {{מפריד}} :'''מרדוק''': "אני אתמודד עם כל מחאה כללית." :'''בי.איי''': "יש לי מחאה!" :'''מרדוק''': "זאת הסיבה שאני כאן, בחור גדול. מהי התלונה שלך? ספר לי." :'''בי.איי''': "המחאה שלי היא: אני לא אוהב אותך ואני לא רוצה להקשיב לך ואני מוכן לדפוק אותך בקיר." :'''מרדוק''': "האם אני יכול לחזור אלייך בקשר למחאה הזאת?" {{מפריד}} אחרי שחניבעל ומרדוק התרברבו והתלהבו ביניהם מהאפשרות של לפתוח מסעדה משלהם. :'''פייס''': "סלחו לי, חברים. אכפת לכם אם אני אקטע את הפארסה הזאת בבקשה?" :'''חניבעל''': "כמובן, פייס." :'''פייס''': "אוקיי. אנחנו לא יודעים שום דבר במה שנוגע לניהול מסעדה." :'''חניבעל''': "זאת לא תהיה מסעדה, זה יהיה מקום שבו ג'קי ליין יוכל להרגיש את המכנסיים שלו לוחצות." :'''בי.איי''': "בואו נזוז, אני ממש לא יכול לחכות." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "את יכולה להראות לי במפה את הדרך שבה עובר מעבר שלמה?" :'''טובי גריפין''': "הנתיב שלנו יהיה דרך המעבר הזה כאן, במעבר שלמה. הדרכים עלולות להיות מעט קשוחות אבל עונת המונסון (רוחות וגשמים עונתיים בדרום מזרח אסיה) נגמרה כך שאין כל כך הרבה סכנה להחלקות. אם נתחיל עם אור ראשון של הבוקר, ואם יהיה לנו מזל, אנחנו נוכל לעשות את זה עד שעות בין הערביים." :'''שקטר''': "את תזדקקי ליותר ממזל, יקירתי. את הוזהרת בנוגע לזה מיס גריפין." :'''חניבעל''': "אתה יודע שזו סתם הפחדת סרק?" :'''שקטר''': "קבל עצה בריאה קטנה, אדון. אל תעבוד בשביל הגברת הזאת. זו באמת ארץ קשוחה שם בחוץ, ומשהו עלול לנשוך אותך באמצע הלילה." :'''חניבעל''': "אוי, נהדר. אתה יודע מאז שוויתרתי על גולף, החיים שלי נהיו ממש משעממים." :'''טובי גריפין''': "המכרה היה של אבא שלי, שקטר. האקלים היה מתוקתק היטב בסיילסבורי ואני הולכת לעבוד שם, אחרת אבא שלי מת לחינם." :'''שקטר''': "אם תנסי לעבוד במכרה הזה, את עלולה להיתקל באותו סוג של תאונה שהרגה את אבא שלך. אומרים שמזל רע עובר במשפחות." :'''חניבעל''': "אני שמעתי שזה אותו הדבר עם טיפשות. או שמא זה היה כיעור?" {{מפריד}} :'''ג'ניפר טיזדייל''': "אתם פשוט מדהימים! אני לא מאמינה שעשיתם את זה." :'''פייס''': "גם אני לא מאמין. איבדנו את הגלגלים שלנו, בי.איי עשה 15 סיבובים עם גודזילה, חניבעל עשה 20 סיפורים של צלילות, פוצצו לנו את הסירה מתחתינו, ועדיין הצלחנו להציל את הבחורה, את החבר שלה ולהשיב את התמרון שלנו." :'''מרקוס''': "עכשיו כל שעליכם לעשות הוא לעצור אותם מלפוצץ את הסכר." :'''חניבעל''': "סכר?" :'''מרדוק''': "אני רוצה לבכות." {{מפריד}} :'''טניה בייקר''': "פייס, המדים האלה אף פעם לא יעבדו. דקר יזהה אותך בשנייה שתיכנס. אתה מקשיב לי? אתה תלך לשם, ואתה תהיה על הטיסה הראשונה ללבנוורת' " :'''פייס''': "תקשיבי, ללא הציוד הרפואי הזה מרדוק ימות, אז זה לא משנה מהו הסיכון, נכון? חוץ מזה, אנשים לעיתים רחוקות מסתכלים על מה שנמצא ממש מתחת לאף שלהם, נכון?" {{מפריד}} :'''טניה בייקר''': "פייס, אתה מדהים! אני לא מאמינה שהצלחת לעשות את זה.(לגנוב את הארון של העזרה ראשונה)" :'''פייס''': "ובכן, ירוק תמיד היה צבע המזל שלי!" {{מפריד}} :'''קולונל דקר''': "קפטן, האם אי פעם תהית מדוע צוות לעניין מצליחים להערים עלינו?" :'''קפטן קריין''': "הם טובים, המפקד." :'''קולונל דקר''': "אה, הם הכי טובים שיש. הם חושבים כאחד, מרגישים כאחד ומתנהגים כאחד. אבל... כשיש מישהו פצוע בקרבם, הם מפסיקים להיות כאלה. טובת ההתלכדות נהפכת להיות טובת הפרט. וזה מה שיפיל אותם." {{מפריד}} :'''טניה בייקר''': "פייס, אתה חושב שמרדוק יהיה בסדר? הוא איבד המון דם." :'''פייס''': "אה, מרדוק, הוא קשוח! כמו חתיכה של עור לא מעובד. האחד שרק יצא מהתרפיה. כן, יש לו את הסוג הזה של החוזק שנלקח בחשבון." [מצביע על המצח שלו] :'''פייס''': "אל תדאגי בנוגע למרדוק. בעוד כמה שבועות הוא לא יהיה מסוגל להבחין במציאות מתוך כמה מקלות של לחם." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "ההיסטוריה הצבאית לימדה אותנו שסכסוך הוא לא יותר מאשר תפיסת שטח מתוקפן אחד. יש להם את השטח שלהם שם למעלה, ולנו יש את העמדה ההגנתית כאן למטה." :'''פייס''': "אז שנינו נתיימר שתהיה לנו עמדה הגנתית נגד שישה אנשים עם רובים במטוס בגובה של 35,000 רגל מעל האוקיינוס?" :'''חניבעל''': "ובכן, זה היישום של התיאוריה שמעניין." {{מפריד}} :'''פייס''': "איפה מרדוק? אני הגעתי למשרדי העיתון וסידרתי את כל מה שקשור בטפסים. אני מקווה שלא פישלת, איימי." :'''איימי אלן''': "מרדוק אפילו לא היה בבית החולים. למעשה, כשהגעתי לשם הם הוציאו את החפצים שלו מהחדר שלו. בדלפק הקבלה אמרו שבהנהלה החליטו לערוך שינויים." :'''בי.איי''': "איזה סוג של שינוי הם יכולים לעשות עם בחור כזה? מלבד לתת לו מוח חדש." {{מפריד}} :'''מרדוק''': [לפני שחניבעל תופס את הפיקוד על המטוס החטוף] "אתה מוכן, קפטן?" :'''חניבעל''': "אני תמיד מוכן." :'''פייס''': "מה אני יכול להגיד? הבן אדם בהתלהבות!" {{מפריד}} :'''מרדוק''': "ובכן, חניבעל, אתה תהיה העיניים שלי, ואני אחזיר את הפראייר הזה (המטוס החטוף) הביתה." :'''חניבעל''': "תהיה בטוח." :'''בי.איי''': "זה הסיוט הכי גרוע שלי." {{מפריד}} [מרדוק נותן עירוי דם לבי.איי, שמתפתל מכאבים] :'''חניבעל''': "בי.איי, פשוט תירגע." :'''בי.איי''': "אמרתי לכם חבר'ה, וזאת הפעם האחרונה. אני לא רוצה את הדם של הפראייר הזה (מרדוק) בתוכי. זה יהפוך אותי למשוגע כמוהו." :'''מרדוק''': "לא, זה לא יהפוך אותך למשוגע, זה יהפוך אותך לרגוע יותר. אתה אפילו תוכל לחלוק איתי חדר בבית החולים הפסיכיאטרי. אני אבקש מהם להביא דרגש נוסף, ואנחנו נוכל לשבת ביחד ולראות את הקירות נמסים." :'''בי.איי''': "חניבעל!" {{מפריד}} :'''פייס''': "חניבעל, תדבר איתו (עם בי.איי) שיירגע, אכפת לך?" :'''חניבעל''': "פייס, אם מישהו יוכל לדבר עם בי.איי על כל נושא שלא יהיה, הוא יהיה מתאבק מקצועי. ועכשיו, תן לו קצת זמן. הוא יירגע. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך זה שהוא יטלטל אותך כמה פעמים." :'''פייס''': "מישהו חייב לעשות את זה." {{מפריד}} :'''בי.איי''': "בסדר חניבעל, איך אנחנו ננטרל את החבר'ה האלה? החבר'ה האלה הם s.w.a.t (יחידה משטרתית בארצות הברית לטקטיקות וכלי נשק מיוחדים), והם מאומנים בנשקים מיוחדים ובטקטיקות. זו המומחיות שלנו. זה יהיה כמו להילחם נגד עצמינו." :'''חניבעל''': "מרגש, הלוא כן?" {{מפריד}} :'''מארח במסעדה של צ'ארלי סטראטרס''' [לחניבעל ופייס] "רבותיי, לא יהיו שולחנות פנויים עד הערב." :'''חניבעל''': "אנחנו נרצה לראות את סטראטרס, אנחנו מתקנים את הטלוויזיות שלו." :'''סקאלי''': "זה הבחור העיוור מחנות הטלוויזיות ברחוב דלאנסי." :'''דיגר''': "אני תוהה איך היא מצא אותנו." :'''חניבעל''': "אה סטראטרס, אני מאמין שיש לנו כמה עניינים לטפל בהם." :'''דיגר''': "היי זקן, תעזוב את סטראטרס בשקט, בסדר?" :'''חניבעל''': "האחיין שלי ואני היינו רוצים שאתה ואנשייך לא תבואו לרחוב דלאנסי ותסחטו כסף מכל בעלי החנויות שם." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אני אמור לדעת על מה אתה מדבר?" :'''פייס''': "הוא לא יודע על מה אתה מדבר, דוד." :'''חניבעל''': "הו, אני אסביר. האנשים שלך באים ומאיימים לפגוע בחברים שלי ולהרוג אותם אם הם לא ישלמו." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "דיגר, אתה מוכן לעשות לי טובה? תן לאדון הזה ולאחיין שלו משקה ותושיב אותם באחד השולחנות." :'''חניבעל''': [דופק עם מקל ההליכה לעיוורים שלו ברצפה] "לא באנו לכאן כדי לשתות, סטראטרס." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אז בשביל מה באתם?" :'''פייס''': "ובכן, הכל ביחד, כולל כספים שהופקעו בצורה לא נאותה, ריבית, נזקים, הוצאות, ועמלה מינורית על שירותי האיסוף שלנו: 166,200 דולר." :'''חניבעל''': "כן." :'''פייס''': "זה עוגל למאה הקרובה." :'''חניבעל''': "כן." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אה, אתה חושב שהאנשים שלי ואני לקחנו כסף מכמה סוחרי פירות, ואתה מצפה שאני אחזיר את הכסף חזרה?" :'''חניבעל''': "כן, אם תואיל בטובך." :'''צ'ארלי סטראטרס''': [הוא וכולם סביבו צוחקים] "ובכן, אני רוצה לומר לך. אני לא נושא איתי כזה סכום של כסף. וגם אם כן, לא הייתי מסוגל לשלם לך ברגע המסויים הזה." :'''חניבעל''': "אל תיקח את ההצעה שלי בכזאת קלות." [מצמיד את מקל ההליכה לעיוורים לחזהו של סטראטרס] :'''צ'ארלי סטראטרס''': [מעיף ממנו את מקל ההליכה לעיוורים] "תקשיב, מה אתה רוצה?" :'''חניבעל''': "166,200 דולר! (נותן מטח אש עם רובה לכיוון המשקאות בבר המסעדה) עכשיו כשהשגתי את תשומת הלב שלך, אני אסביר לך. אתה תקבל עוד נסיעה אחת העירה, אחת! (מצמיד את הרובה לחזהו של סטראטרס) וזה כדי לשלם בחזרה את כל הכסף שלקחת מהאנשים ברחובות דלאנסי, יוסטון ובליקר." :'''פייס''': "רק בשביל שלא תשכח את הסכום. (תולש דף מתוך פנקס שעליו רשום הסכום המדובר) דלאנסי, מחר בצהריים. אנחנו נדאג למרק, ואתה תביא את הלחם." :'''חניבעל''': "האם יש לך מושג באיזה יום אוספים מכאן את הזבל, סטראטרס?" :'''פייס''': "בחייך בחור, אל תהיה כזה. מתי אוספים מכאן את הזבל?“ :'''צ'ארלי סטראטרס''': "מחר." :'''חניבעל''': "אז מחר, לך ולי יש פגישה. ורק כדי שלא תשכח, חשבתי לסמן ביומן עבורך." [פייס לוחץ על לחצן ובי.איי נכנס ברוורס אל תוך המסעדה עם משאית הזבל ומתחיל לשפוך זבל בתוך המסעדה] {{מפריד}} :'''בול מקיואן''': "אתם חברים של הלורנסים?“ :'''חניבעל''': "אנחנו הולכים לעבוד בשבילם. שמעתי שיש להם כמה עצים לגרור." :'''בול מקיואן''': "אין להם שום דבר להזיז. כאן, חברים, אף אחד לא עובד עבור הלורנסים." :'''חניבעל''': "היי פייס, האם ראית שלט שאומר שעזבנו את ארצות הברית?" :'''פייס''': "לא, אני לא יכול לומר שראיתי, חניבעל. מה בנוגע אלייך, מרדוק?" :'''מרדוק''': "לא. בטוח שלא ראיתי." :'''חניבעל''': "ובכן, זה אומר שאנחנו בארצות הברית של אמריקה. וככל שאני זוכר, זו מדינה חופשית. זה (פונדק הדרכים שהם נמצאים בו) מקום ציבורי. אנחנו יכולים ללכת לאן שאנחנו רוצים." :'''בול מקיואן''': "כאן בסביבה אתה לא יכול, אדון. שמעת אותי?" [הצוות מתחיל להילחם במקיואן ואנשיו] {{מפריד}} :'''בול מקיואן''': "אחרי מה שקרה ללורנס במקום שלו היום, אני לא חושב שאנחנו נצטרך לדאוג לגביו יותר. הם בטח כבר במחוז אחר עכשיו. למה שלא תגיד לבחורים שזה יום תשלום המשכורת?" [בי.איי מנסר במסור חשמלי את הפונדק שבו נמצאים מקיואן ואנשיו.] :'''חניבעל''': "אני מקווה שלא אכפת לך שנכנסנו בלי לדפוק בדלת." :'''בול מקיואן''': "מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?" :'''חניבעל''': "הם נראים מופתעים לראות אותנו." :'''פייס''': "אני חושב שהם אכן מופתעים." :'''בול מקיואן''': "אתם לא לומדים כמו שצריך, הלא כן?" :'''חניבעל''': "להיפך. אנחנו לומדים מאוד מהר. בי.איי, תראה לפראיירים האלה מה קורה לאנשים שלא מכבדים רכוש של אחרים." [בי.איי מפעיל מסור חשמלי ומתחיל לנסר את השולחן בפונדק] :'''חניבעל''': "בוא הנה, חבר (מכוון אקדח לכיוונו של מקיואן). פייס, קח את המזומן. חברים שלי ואני מאוד לא מרוצים מכך שאנחנו צריכים לשמור על הגב שלנו מעצים שנופלים, אז יש לי עצה עבורך. תארוז ותעבור לחלק אחר של היער." :'''פייס''': "זאת הייתה חתיכה מאוד יקרה של ציוד שאתה פוצצת, מר מקיואן. אז אני בטוח שאתה תרצה לתרום תרומה, וזה אמור לכסות את זה (פייס לוקח חבילה של שטרות). אה... תודה." (דוחף שטר של דולר לכיס החולצה של מקיואן) :'''חניבעל''': "תיסוג, מקיואן." {{מפריד}} :'''מילר קריין''': "אוקיי, מי אתה?" :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "אני קלארנס וויקרשם השלישי, וזה האחיין שלי הארולד." :'''מילר קריין''': "אז מה אתה רוצה?" :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "אני הבעלים החדשים של חברת המוניות 'כוכב בודד' (lone star cab) ואתה גרמת לנו למספר בעיות." :'''מילר קריין''': "אני לא יודע על מה אתה מדבר." :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "האמנם כך? מקורביי אמרו לי שאתה אחראי על הרס של מספר גדול של מוניות שלנו, ואני כאן להציע שאתה תפצה אותנו על הרכבים האלה." :'''מילר קריין''': "זה מה שאתה רוצה, הלוא כן?" :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "כן, אדוני. ושמרתי את החישוב כאן. הארולד, שים לב, תן לאיש את המספרים." :'''פייס/הארולד''': [לחברה של קריין] "היי, מה שלומך? [נותן לקריין דף עם הצעת מחיר לתיקון הרכבים ופיצוי] הכל ביחד זה 160,000 דולר, פלוס ריבית מאז התאריך שבו החלו התאונות שזה בתוספת של 33,000 דולר, וזה נותן סכום כולל של 193,000 דולר. [לחברה של קריין] אני אוהב את החליפה שלך." :'''מילר קריין''': "אני לא משלם לך סנט." :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "פחדתי שתתנהג כך. עכשיו, אני בן אדם של חינוך דתי. אני אף פעם לא הולך לרשויות, אז הסירוב שלך לשלם את החוב יעלה לך במספר זהה של רכבים. פתרון תנ"כי, אני מניח שאתה תסכים." :'''מילר קריין''': "ריידר, סטרייק. תלמדו את קולונל קנטאקי כאן ואת החבר היפה שלו מה קורה לאנשים שמאיימים עליי." :'''פייס/הארולד''': "חבר יפה?" :'''מילר קריין''': "קחו אותם לקצה העיר כדי לעטוף אותם בשמיכות. [חניבעל מתחיל להרגיש כאבים בחזה] מה הוא עושה? מה קרה לו?" :'''פייס/הארולד''': "קוצב לב. אני צריך לאפס את קוצב הלב שלו. הוא מסרב לקבל שתל, אז אני צריך להדביק את זה לחזה שלו." [מדובר במכשיר איתות, פייס לוחץ עליו וזה נותן לבי.איי ומרדוק את האות לפרוץ לבית של קריין] :'''בי.איי''': "זו האות שלנו, בוא נזוז." :'''מילר קריין''': "זה איזה סוג של מכשיר איתות." :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "הארולד, האם שמת את המכשיר הלא נכון בחזה שלי? לא פלא שאני מרגיש חולה." :'''מילר קריין''': "תעיפו אותם מפה." [בי.איי ומרדוק פורצים עם הואן לבית של קריין ומתחילים לירות לכל עבר] :'''בי.איי''': "השליכו את הנשקים - או שאתם מתים!" :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "ועכשיו, אם אתה רוצה עסקה, צור איתי קשר תוך שעה. כי אם לא, מוטב שתיזהר באילו רחובות אתה נוסע, כי חברת המוניות כוכב בודד בוחרת בדרך של מלחמה, ואנחנו לא לוקחים שבויים." :'''מילר קריין''': "איך אתם שניכם (ריידר וסטרייק), ליצנים, נתתם להם להיכנס לפה? זה (הדף עם הצעת המחיר) זבל." :'''ריידר''': "אני לא יודע. הם השיגו את התדר של השער הראשי." :'''מילר קריין''': "איך הם יכלו להשיג את התדר של השער הראשי? הוא מתאפס כל יום." :'''ריידר''': "אני לא יודע." :'''מילר קריין''': "אוקיי, אוקיי. אם החבר'ה האלה רוצים מלחמה - הם יקבלו מלחמה." {{מפריד}} :'''רוי קלסי''': "שואב אבק קטן וחמוד יש לך שם, חבר. מה אתה מתכנן לעשות? להוריד תפוחים מהעצים?" :'''חניבעל''': "לא, לא ממש. אני נוהג לרסס כינים (חלאות)." :'''רוי קלסי''': "האם עשית ביקורת אש לאחרונה, מפקח?“ :'''פייס''': "עולם קטן, נכון?" :'''מרדוק''': "פייס, אתה לא חושב שזה (השפם) צריך קיצוץ?" :'''רוי קלסי''': "אתם באמת חבורת חכמולוגים, הלא כן?" :'''חניבעל''': "אתה יודע, אני ממשיך לתהות למה אתה כל כך רוצה את החוזה של תחנת כיבוי האש הזאת בצורה נואשת כל כך? אין בה כסף. אם אתה רוצה עסק קטן נחמד, יש חנות של סבן אילבן (רשת חנויות נוחות) במורד הרחוב למכירה." :'''רוי קלסי''': "תקברו את החבר'ה האלה, פשוט תקברו אותם." :'''חניבעל''': "פייס, אני חושב שכל המקהלה של קלסי נמצאת כאן." :'''פייס''': "שלט רחוק של חומר נפץ (מצביע עליו ואז לוחץ על הכפתור שבו). נחש מה, התחנה שלך עלתה באש. אני מציע שמוטב שאתם בחורים תמהרו בחזרה לתחנה לפני שהיא תישרף עד היסוד." :'''פאלין''': "אתה מבלף." :'''חניבעל''': "יש לך מצית?" :'''רוי קלסי''': [מדבר במכשיר הקשר] "הנרי, הנרי זה קלסי, אתה שם? הנרי, תרים את המיקרופון ותענה לי זה קלסי." :'''הנרי''': [עונה לקלסי במכשיר הקשר] "אני לא יכול, בוס. יש לנו שריפה כאן." :'''רוי קלסי''': "התחנה עלתה באש, בואו נזוז מפה, קדימה." [צוות לעניין מגיע לתחנת כיבוי האש של קלסי שעלתה באש] :'''חניבעל''': "אוי, איזו בושה. אני מניח שהם צודקים. רוב השריפות קורות בבית." :'''רוי קלסי''': "חה, חה." [חניבעל צוחק ולועג לקלסי] {{מפריד}} :'''איימי''': "מועדון 'גבעת הסוכר' (sugar hill club) שייך למישהו אחד: צ'ארלס אף סטראטרס, שגם ידוע בתור 'איסטסייד צ'ארלי', ואני הרצתי בדיקה על לוחית הרישוי של הרכב, והיא רשומה על שם המועדון. ביקשתי גם מחבר שלי שעובד בניו יורק טיימס להריץ בדיקה על סטראטרס במחשב המשטרתי. הוא נעצר מספר פעמים כשהוא היה צעיר יותר, אבל רק בגין כמה עבירות מינוריות: שבירת כמה חלונות, נסיעות פרועות במכונית. מאוחר יותר, הוא קושר עם כמה דמויות מהעולם התחתון והאמינו שהוא מפעיל מרכזי בהרצת מספר הלוואות בריבית וסחיטת כספים. אבל, הוא ידע איך לשמור על ידיו נקיות, אז לא היו לו שום הרשעות, והוא לא נעצר." :'''חניבעל''': "נשמע כמו בחור מהגיהינום." :'''בי.איי''': "בחיי שהייתי רוצה להגיע לשם, לאחוז בבחור הזה בעקבים שלו, להחזיק אותו במהופך ולנער מהכיסים שלו את כל הכסף שהוא חייב לאנשים האלה." :'''חניבעל''': "מה כיף בזה? אני חושב שאנחנו צריכים לתת למר סטראטרס משב מהבושם שלו." :'''מרדוק''': "אתה יודע חניבעל, זה נשמע כמו אחת מהתכניות האלה. ובכל פעם שאנחנו משתמשים באחת התכניות האלה, מישהו תמיד מתרגז." :'''חניבעל''': "כן." :'''בי.איי''': "איזה סוג של טריקים יש לך עכשיו?" :'''חניבעל''': "אני חושב שאני שומע את אחד מהם מגיע עכשיו. בואו נלך להעיף מבט."[פייס מגיע עם משאית הזבל שחניבעל ביקש ממנו לארגן] :'''חניבעל''': "הפתעה." :'''בי.איי''': "משאית זבל?" :'''ניקי''': "איך תחזיר את הכסף שלנו בחזרה באמצעות משאית זבל?" :'''חניבעל''': "חכה ותראה ניקי, חכה ותראה. זה נחמד פייס, נחמד. [פותח את הדלת של משאית הזבל] היא ריקה." :'''פייס''': "אתה אמרת לי שאתה רוצה משאית זבל. אתה יודע מה הייתי צריך לעבור כדי להשיג את משאית הזבל הזאת?" :'''חניבעל''': "אני לא אמרתי שאני רוצה אותה ריקה. מה טוב בה אם היא ריקה?" :'''פייס''': "ובכן, איך אני הייתי אמור לדעת את זה?" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "מה קרה, השעון שלך התקלקל? הקדמת." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "יש לך הרבה תגובות פקחיות, נכון? [חניבעל מהנהן בראשו לחיוב] אני בטוח שכולם ברחוב יודעים שאני הולך להחריב את השכונה הזאת ולשטוף אותה במורד הביוב. מהי תגובתך המתחכמת לזה?" :'''חניבעל''': "166,200 דולר. זה יקנה לך נסיעה בטוחה מכאן." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אז תקנה את זה." :'''חניבעל''': "אתה באמת אידיוט." (jamoke - מונח אמריקאי המתאר מישהו כאידיוט/טיפש/שלומיאל) :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אוקיי, תעשו את זה." [מורה לאנשיו להתחיל לירות לעבר הבניינים ברחוב] {{מפריד}} :'''פייס''': "את יודעת, את צדקת. אם היית אומרת לי בלילה ההוא לפני 15 שנים שאת עומדת להפוך להיות נזירה, אני לא חושב שהייתי יכול לקבל את זה. כי אז הייתי צריך לומר לך להתראות, ואני מבין עכשיו כמה שאני שונא לעשות את זה." :'''האחות תרזה''': "ובכן, אז אל. חוץ מזה, זו בדרך כלל מילה שאומר מישהו כשהוא עוזב." :'''פייס''': "מישהו אכן עוזב. אני." :'''האחות תרזה''': "לא, לא בשבילי. עבורי אתה תמיד פה. אתה תמיד תהיה." [שניהם מתחבקים] :'''חניבעל''': [קולו נשמע מחוץ למסך] "בוא נזוז, סגן." :'''פייס''': "המפקד שלי קורא לי." [פייס מתחיל לעזוב] :'''האחות תרזה''': "פייסמן? שאלוהים יברך אותך." {{מפריד}} :'''חניבעל''': [מעשן קצה משומש של סיגר] "אני חושב טוב יותר עם סיגר טרי, פייס..." :'''פייס''': "מצטער חניבעל, הייתי צריך להשתמש בסיגר האחרון שהיה לי כדי לברוח." :'''חניבעל''': "חבל." :'''פייס''': "חבל?" :'''מרדוק''': [ממלמל בשקט] "חבל..." {{מפריד}} :'''פייס''': "חניבעל, אני שונא לחכות ולצפות בסיום. השוטרים האלה עלולים לעשות סיבוב פרסה ולחזור ולתפוס אותנו. אנחנו אמורים להיות מחוץ למדינה עכשיו." :'''חניבעל''': "אני מצטער פייס, אבל אני רק רוצה להבהיר איזושהי נקודה על העניין הזה. אתם יודעים, בחור כמו קארל מצחיק." :'''בי.איי''': "אתה יודע חניבעל, אני לא מבין את הבחור הזה. הוא נותן לאנשים לדרוך עליו, והוא אפילו לא נלחם בחזרה." :'''חניבעל''': "כן, הוא סוג של מישהו שקשה להבין אותו. אבל אז שוב יש הרבה דרכים להסתכל על כל דבר." :'''פייס''': "אוי, נהדר. חניבעל על הספה. עכשיו אנחנו נקבל את אחד השיעורים שלו בפסיכולוגיה." :'''מרדוק''': "אני יכול להשתמש באחד מהם, אני הולך לאיבוד לפעמים. קדימה קולונל, דבר אל מרדוק. בבקשה תסביר את משמעות העולם למטייל מודאג." :'''חניבעל''': "ובכן, במשך 5,000 שנים אנשים נלחמו האחד בשני." :'''פייס''': "אנחנו יכולים כבר לצאת מפה? נעשיתי די רעב, ואני מכיר מקום קטן של מזון מהיר ממש מעבר לגבול." :'''מרדוק''': "ששששש" [משתיק את פייס] :'''חניבעל''': "אנחנו החיילים, וזה נופל עלינו להגן על הזכויות של אחרים. ועכשיו בחור כמו קארל, זה יכול להיות קשה להבין אותו. אבל זה טוב שאנחנו יכולים לעשות את מה שאנחנו עושים, להגן על החופש שלו לעשות את מה שהוא מרגיש בצורה הכי טובה." :'''מרדוק''': "ובכן, יש פה כמה חומרים ממש חשובים קולונל, כלומר יש תובנות משמעותיות כאן. אני מקבל באמת כמה תובנות משמעותיות. באמת שכן." :'''פייס''': "ייקח לנו בערך שעה להגיע לשם. אני מכיר את הבן אדם שעובד במטבח." :'''חניבעל''': "זה רק החשמל החברתי, חבר'ה. החופש לחשוב. מחשבות של אנשים הן הכי חמקמקות והכי יקרות ערך, והחיילים משלמים את המחיר של להגן עליהן." :'''מרדוק''': "הו זה יפהפה. זה יפהפה. אני רואה דברים בצורה יותר ברורה עכשיו." :'''פייס''': "האם אני היחיד שרעב כאן? בי.איי, אתה לא רעב?“ :'''בי.איי''': "לא, גבר. אני אוכל את אגוזי הפקאן של מרדוק." :'''מרדוק''': "קולונל, למדתי שיעור חשוב היום. למדתי שכחייל זו חובתי להגן על אחרים מפני אנשים מרושעים, מטונפים ובהמתיים ששואפים לבלוע אותם. [מנסה לקחת מבי.איי את האגוזים] תחזיר לי אותם בחזרה! תחזיר לי את האגוזים האלה!" {{מפריד}} :'''אמנדה יוסטון''': "פייס, יש לי וידוי לעשות." :'''פייס''': "בסדר. אני מזל עקרב, ואנחנו טובים בלשמור סודות. על מה היית רוצה להתוודות?" :'''אמנדה יוסטון''': "ובכן, כשאתה וחברייך הופעתם כאן בפעם הראשונה, חשבתי שאני חווה מפגש קרוב או משהו כזה." :'''פייס''': "ובכן, אומרים שהרושם הראשוני הוא זה שנחשב. השאלה היא איך את מרגישה לגבינו עכשיו?" :'''אמנדה יוסטון''': "אני עדיין עובדת על זה. רק שעכשיו אני לא כל כך להוטה שתעזוב." :'''פייס''': "אני מבטיח לך שזה לא יקרה. אנחנו בכלל לא נעזוב עד שנסיים עם מה שהתחלנו לעשות." :'''אמנדה יוסטון''': "פייס, אני ממש מפחדת. כלומר, אני יודעת שאם אנחנו היינו גוברים על ההיגיון אנחנו היינו נסוגים מפה מזמן, אבל הנה אנחנו. זה כאילו שאנחנו משחקים איזה סוג של משחק משוגע או משהו. ויותר ויותר לאחרונה אני מרגישה כאילו אני אפילו לא חיה בעולם האמיתי." :'''פייס''': "ובכן, אני מבין איך את מרגישה. לפעמים אני מרגיש שמרדוק הוא זה שמקושר למציאות, ויתר הצוות פשוט אמורים להיות מוזלפים על קצה של שוקולד סנדיי." :'''אמנדה יוסטון''': [צוחקת] "למה אתם עושים את זה? כוונתי היא שלבטח מוטב לכם אם תלכו בדרכים נפרדות, תשנו את הזהות שלכם ותתחילו חיים חדשים במקומות שונים." :'''פייס''': "ובכן, אנחנו עושים את זה מאותה סיבה שאתם לא ברחתם. את, ג'יימי והאחרים. הצוות שלך הוא לא כמונו. את יודעת, כשאנחנו בנפרד, אנחנו רק חבורה של לא יוצלחים חברתית. אבל כשאנחנו ביחד, זה משהו מאוד מיוחד. רק שהמטרות שלנו מעט שונות. אתם מנסים להפוך את החלום שלכם למציאות, ואנחנו רק מנסים לשרוד. את יודעת, אני חושב שמשהו מאוד מיוחד קורה כאן וונדה." :'''אמנדה יוסטון''': "אמנדה." :'''פייס''': "נכון..." ==קישורים חיצוניים== * {{imdb title|id=0084967|title=צוות לעניין}} [[קטגוריה:סדרות טלוויזיה אמריקאיות]] [[קטגוריה:סדרות פעולה]] oyjaj9imebz45omorzps3gjkcv7w2nr 234452 234421 2026-04-15T20:50:47Z Admoni 84 3676 /* שיחות */ 234452 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Ateam.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חברי הצוות, עומדים מימין: בי.איי, מרדוק, פנים. יושב: חניבעל]] '''[[W:צוות לעניין|צוות לעניין]]''' (באנגלית: '''The A-Team''') היא תוכנית טלוויזיה ששודרה ב[[ארצות הברית]] ברשת NBC בין השנים 1983 - 1987. ==ג'ון "חניבעל" סמית'== * "אני אוהב את זה כשתוכנית מצליחה." (במקור: "I love it when a plan comes together.{{D}}") * "שמת לב שאת האנשים הכי נחמדים אתה פוגש בטנק?" * "יפה, בי.איי!" * "ה[[אופרה]] לא נגמרת עד שהגברת השמנה שרה." * "בפעם הבאה כשתרצה לנטרל מישהו חבר, לא רק שתיקח לך יחידה יותר טובה, השג לעצמך צוות." * "במילותיו של אבי היקר המנוח: הביאו את הפראיירים." * "פייס, אנחנו פוטרנו. אנחנו לא עובדים בשבילם יותר. אנחנו עובדים בשביל עצמינו. ואנחנו נחזור לשם, וניקח את קייל ואת החלאות שלו ונלמד אותם מעט מהדת של צוות לעניין." * "הם עלולים לבקש מאיתנו לרקוד, אבל הם לא יודעים שאנחנו הולכים לרקוד פלמנקו על הראשים הקטנים שלהם." * [לפרנק גיינס ואנשיו] "בסדר, אתם לא רצויים בעיירה הזאת. עכשיו, אם האנשים הטובים האלה: ג'יימי, לס, דייב או מישהו אחר מחבריהם יתקרר, אם הבהונות שלהם ייתקלו במשהו, ואם יקרו עוד שריפות בעיירה הזאת, התמונות שגברת אלן צילמה שמראות אתכם מבצעים את פשעי ההצתה, יימסרו לעורך הדין של המחוז, והן יופצו לעיתונות. הבנתם את זה? ועכשיו צאו מהעיירה." ==ה.מ. "האולינג מד" (מטורף מיילל) מרדוק== * "תשתמש בדמיון שלך... או שאתה יכול לשאול את שלי." * "בילי תמיד הופך לסגול שנייה לפני שהוא משתגע." ~ על בילי, הכלב הבלתי נראה שלו * "אני לא רוצה להיות נשק סודי, אני רוצה להיות נשק חשוף!" * "נייר לבן, נייר לבן, נייר לבן." ~ כדי להפוך לבלתי־נראה * "זזזזה הכול, חברי'ה." ~ מחקה את פורקי מ"הלוני טונס" לאחר משימה מוצלחת * "אני מודאג בנוגע אליו (לבי.איי שהיה עדיין בעילפון אחרי אחת הטיסות של הצוות) חניבעל, עבר כמעט יום שלם ולא העלבנו האחד את השני. אני חושב שאני אעבור למצב של נסיגה בקרוב." * "חכה רגע, פייס. אני לא יודע מה לומר. אני מפחד למוות מרופאי שיניים. אני כל הזמן חושב שהם לא יתקנו לי את השיניים, אלא שהם עלולים להחביא דברים בתוכם. כלבי צעצוע, שואבי אבק, מי יודע, מי יודע?" ==בי. איי בראקוס== * "כשפרחחים מתחילים להתנכל לאנשים הגונים, אני הופך את זה לעניין שלי." * "אני לא עולה לשום מטוס, חניבעל." * "אם הוא (מרדוק) יטיס את המטוס, אנחנו נמות." * "שתוק, טיפש!" ~ צעקה אופיינית על מרדוק * "בכוס, טיפש!" ~ למלצר ששאל איך הוא רוצה את הקפה שלו * "מה עם כלי נשק? בי.איי לא משחק בלי צעצועים." * "פראייר!" ~ נאמר בקונוטציות שונות לאנשים שונים * "אני אפילו שמח לראות אותך, טיפש!" ~ למרדוק, כשהוא ופרנק מצילים את חיי הצוות בתחילת עונה חמישית * “חניבעל בהתלהבות" (hannibal is on the jazz) ==טמפלטון "פייס" (פנים) פק== * "אני משקר, אני מרמה, אני גונב ואני פשוט לא מקבל שום כבוד!" * "אל תחייך אליי ככה. זה אפילו לא חיוך, אלו סתם שיניים שמשחקות לי עם המוח." * "מרדוק, אתה תמיד תהיה אחד מאיתנו. השאלה היא, מי מאיתנו?" * "חניבעל, אתה רוצה את כל הדברים האלה: מונית, משאית זבל, חנות טלוויזיות. אני לא מחזיק את הדברים האלה בתוך פחית קפה בחצר האחורית שלי, אתה יודע..." * (לאמנדה יוסטון) "את יודעת, כשאנחנו (הצוות) בנפרד, אנחנו רק חבורה של לא יוצלחים חברתית. אבל כשאנחנו ביחד... ובכן, זה משהו מיוחד מאוד." * "אני קרוב לוודאי עם אף שבור, מרדוק איבד חלק מהצלעות שלו, ובי.איי איבד את עשתונותיו!" ==איימי אלן== * "התוכניות של חניבעל אף פעם לא עובדות כמו שצריך, הן פשוט עובדות." * "חניבעל אוהב את זה שתוכנית מצליחה." == שיחות == חניבעל עצר משאית ששעטה לכיוון מתחם ההופעה של קפטן וינטקה. :'''קפטן וינטקה''': "זה היה מדהים! פשוט מדהים! החשיבה המהירה שלך הצילה הרבה אנשים מלהיפגע." :'''חניבעל''': "ובכן, מישהו נורא להוט להוציא אותך מחוץ לעסק, קפטן." : '''קארי''', בתו של קפטן וינטקה: "ובכן, לא חשבתי שמישהו יהיה מסוגל להתייצב כנגד צוות לעניין." : '''חניבעל''': "אני שמח לשמוע אותך אומרת את זה גברתי, משום שזאת הסיבה שבאנו לכאן. זהו בי.איי בראקוס, זהו טמפלטון פק – 'פייסמן', זהו ה.מ מרדוק, ואני חניבעל סמית'. אנחנו צוות לעניין!" {{מפריד}} :'''חניבעל''' לחניבעל ה"מזוייף":"ראשית, הייתי רוצה להציג בפניך את צוות לעניין האמיתי. שנית, אתה רואה את זה? זהו סיגר זול!" {{מפריד}} :'''חניבעל''':"אם אתם חברים חשבתם לצלות מרשמלו, אז עדיף שלא. אתם עלולים להיכוות." :'''קייל מייסון''':"חשבתי שהצבא תפס אתכם." :'''חניבעל''':"כן, כך גם הם." {{מפריד}} :'''ברני שצמן''': "נראה כאילו אנחנו מתכוננים למלחמה." :'''חניבעל''': "יכול להיות שבהחלט כך." :'''ברני שצמן''': "אמור לי משהו. אתה לא ממש בטוח שאתה יכול לגרום להם להחזיר לנו את הכסף בחזרה. מה שאומר שזה לא בטוח שישלמו לך. אז תאמר לי, מדוע אתם עושים את זה?" :'''חניבעל''': "כל אחד יכול לבזבז את אחר הצהריים שלו בלשחק גולף, אבל אתה לא חושב שזה יותר כיף?" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "פייס, יש לנו כמה אורחים לא קרואים. הם הביאו כמה דברים טובים למסיבה. חשבתי שאמרת שיש רק מכונית אחת." :'''פייס''': "אפילו כשהם משחקים מלוכלך-הם משחקים מלוכלך." :'''חניבעל''': "כן, אבל אנחנו נשחק מלוכלך יותר." {{מפריד}} :'''בי.איי''': "היי חניבעל. אם הייתה לך איזושהי תכנית, אנחנו נזדקק לאחת עכשיו. המשאית תבוא לקחת אותנו בתוך שעה." :'''חניבעל''': "יש לי תכנית, אבל היא מיועדת לגארבר ולדקר. אני לא מודאג בנוגע אלינו, אבל גארבר יהרוג את דאג ואת שאנה בתוך רגע. אף אחד לא יהרוג אותנו." :'''פייס''': "ובכן, אין משהו שנוכל לעשות בנוגע לכך עכשיו." :'''חניבעל''': "אלא אם כן..." :'''פייס''': "אלא אם כן... אתה מתכוון למרדוק? (חניבעל מהנהן בראשו לחיוב) טוב, אז אני מניח שמה שאומרים זה נכון. לאמריקה הולכים ונגמרים הגיבורים." :'''חניבעל''': "מרדוק כבר יצוץ איפשהו." {{מפריד}} :'''פייס''': "אני לא יודע למה אני מסתובב איתכם חבר'ה, אני מתחיל לאבד את האחיזה שלי במציאות." :'''מרדוק''': "הגיע הזמן!" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "אני מרגיש את הצורך לצטט את אבי היקר המנוח." :'''בי.איי''': "אוי חניבעל, הספיק לי ממך ומאביך היקר המנוח. אני לא אוהב פתגמים איריים." :'''חניבעל''': "אתה תאהב את זה." :'''בי.איי''': "לא, אני לא." :'''חניבעל''': "כן, אתה כן. הפתגם אומר: 'לעיתים רחוקות האחרון בכל דבר יותר טוב מהראשון'" :'''פייס''': "לעיתים רחוקות האחרון בכל דבר יותר טוב מהראשון? אין בזה שום היגיון." :'''חניבעל''': "כמובן שכן. זה אומר 'אני אוהב את זה כשתכנית מצליחה' ". {{מפריד}} :'''מרדוק''': "אגדה עממית. אני אף פעם לא החשבתי את עצמי כאגדה עממית." :'''בי.איי''': "זה בגלל שאתה טמבל עממי!" {{מפריד}} :'''מרדוק''': "אתם חברים של הכלה או של החתן?" :'''פייס''': "מרדוק, זאת לוויה, לא חתונה." :'''בי.איי''': "חברים של החתן!" :'''מרדוק''': "אז לכו מקדימה." :'''בי.איי''': "טיפש!" {{מפריד}} :'''מרדוק''': "שמעת את חניבעל מציג אותי כחבר בצוות לעניין? אני חושב שלאנשים יש את הזכות לדעת את כל העובדות. הם צריכים לדעת מי אני." :'''פייס''': "מרדוק, אנחנו יודעים שאתה חבר בצוות לעניין, זה הדבר החשוב. חוץ מזה, תלמד ממני, תהילה היא רק צל חולף. רק משב שחולף בסערה." {{מפריד}} הצוות נמצא במטוס והם בדרך להמריא לשיקגו לפגוש את אימו של בי.איי. :'''מרדוק''': "כאן הקברניט שלכם מדבר. אנחנו נמריא בקרוב. אני אכבה את השלט של 'נא לא לעשן' עד שנגיע לגובה של 30,000 רגל. עד שזה יקרה, אני אבקש מכם להישאר במקומותיכם. אנא הישארו חגורים בחגורת הבטיחות למקרה שניתקל במערבולת לא צפוייה. אנחנו רק מחכים לאישור סופי להמראה." :'''בי.איי''': "אמא מחכה, טיפש!" :'''מרדוק''': "והנה הוא הגיע..." {{מפריד}} :'''גברת בראקוס''': "מרדוק, אתה הבחור הכי משוגע שאי פעם פגשתי. אני חושבת שאני רוצה לאמץ אותך." :'''מרדוק''': "באמת, אולי אני אוכל להיות האח האובד שמעולם לא היה לו." :'''בי.איי בראקוס''': "ואולי אתה תוכל להיות רוח הרפאים שמעולם לא הייתה לי אם לא תשתוק." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "פייס, אני צריך זבל!" (טורק את הדלת של משאית הזבל) :'''חניבעל''': "ואני לא סתם מתכוון לכל זבל." :'''פייס''': "אה, אתה מתכוון לסוג ספציפי של זבל." :'''חניבעל''': "כשאני אומר זבל, אני מתכוון לזבל, זבל מלוכלך." :'''איימי אלן''': "רוב הזבל מלוכלך, חניבעל. זאת הסיבה שקוראים לזה זבל." :'''מרדוק''': "לא, הוא מתכוון לזבל אמיתי." :'''בי.איי בראקוס''': (למרדוק) "רק פראייר כמוך יבין בזבל!" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "איך זה נראה, בי.איי?" :'''בי.איי''': "הטיפש מתחת למשאית. אני מקווה שהוא יודע מה הוא עושה!" :'''פייס''': "אתה עלול להיות מופתע בנוגע למה שמרדוק הוותיק יודע. יש לי יותר ויותר את התחושה שהמוח שלו עובד בהמון רמות שונות. כמו רבדים, אם מקלפים אותם אחד אחרי השני, ככה אנחנו מגלים אספקטים חדשים ומופלאים על ה.מ מרדוק." :'''חניבעל''': "זה מאוד פואטי, פייס." :'''פייס''': "חשבתי כך." :'''בי.איי''': "פואטי? אתה מתכוון פתטי! אם תקלף במוחו של מרדוק, לא תמצא שם כלום מלבד ג'לי!" {{מפריד}} :'''קקטוס ג'ק סלייטר''': "ובכן, תראו את זה. אתה יודע שאם לא היית יודע טוב יותר, היית נכנס למקום הזה וחושב שיש לו עתיד." :'''חניבעל''': "יש לו עתיד." :'''קקטוס ג'ק סלייטר''': "האמנם כך? מי אתה, חבר?" :'''חניבעל''': "דבר ראשון אני לא חבר שלך, ודבר שני אתה כנראה לא שמת לב, אבל יש שלט בחזית המסעדה שאומר שלהנהלה יש זכות לסרב לתת שירות לכל אחד. ובכן, אתה 'כל אחד'." :'''בי.איי בראקוס''': "בדיוק, פראייר. אם יש לך בעייה עם זה, תפתור אותה מולי." :'''קקטוס ג'ק סלייטר''': "בעייה... אני אראה לך מהי בעייה." {{מפריד}} הצוות פורץ ביריות לאולפן ההקלטות של קייל מייסון. :'''בי.איי בראקוס''': "עצרו, פראיירים!" :'''מרדוק''': "אחים ואחיות, אנחנו הגענו. אני יודע שאנחנו יכולים ליצור מוזיקה נפלאה ביחד." (מכה עם הגרזן על המצילה של התוף) :'''קייל מייסון''': "מה זה, לעזאזל?" :'''חניבעל''': "יש לנו משלוח מיוחד עבור קייל מייסון. אתה יודע, הדואר חייב לעבור..."(צוות לעניין המזוייף נמצא בתוך שקי דואר, מה שגורם לקייל מייסון להיראות המום) :'''חניבעל''': "אני שונא הפרעות בתקשורת." (יורה לעבר חדר הבקרה שבו נמצא קייל מייסון) :'''קייל מייסון''': "לא משנה כמה וינטקה משלם לך, אני אתאים את זה, אני אכפיל את זה." :'''חניבעל''': (מצמיד רובה לחזהו של קייל מייסון) "אני אוהב התפתחות מתמטית, אבל אנחנו מאוד בררנים לגבי מי שאנחנו עובדים עבורו." :'''בי.איי בראקוס''': "בדיוק פראייר, מאוד בררנים!" :'''חניבעל''': "ועכשיו, 2 דברים: האחד, אני רוצה שתאבד את הרצון החדש שלך להיות הבעלים של מופע המערב הפרוע של קפטן וינטקה, ודבר שני, זה לא חכם לנסות להתחזות לצוות לעניין, שאלה אנחנו. וכעת, אם לא תזכור את מה שאמרתי לך, אנחנו נזנח את התנהגותינו השקטה והשלווה ונחזור לכאן ונתפרע." :'''קייל מייסון''': "אף אחד לא בא למקום שלי ומאיים עליי." :'''חניבעל''': "אני רק מתאר את העובדות, חבר. (לצוות) אוקיי בואו נזוז." {{מפריד}} :'''קת'י רוג'רס''': "אתם חבר'ה לא אמיתיים! האם יש משהו שאתם לא מסוגלים לעשות?" :'''חניבעל''': "בלט. הפסקנו ללכת לשיעורים." {{מפריד}} פייס ובי.איי נמצאים במרפאת השיניים ומחכים לתורו של בי.איי להיכנס. :'''פייס''': "אוי, תירגע, תירגע! בי.איי, רופאי שיניים הם חברים שלנו. ואם תהיה ממש טוב, הוא אולי יתן לך סוכריה על מקל (sucker - גם פראייר) ברגע שתסיים כאן." :'''בי.איי''': "פראייר זה גם איך שאני מרגיש מעצם היותי כאן." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "מרדוק, בי.איי, קחו את צד ימין. פייס, הישאר איתי." :'''פייס''': "אה חניבעל, אם אנחנו הולכים להילחם, אני באמת אעדיף להצטוות אל בי.איי." :'''מרדוק''': "גם אני." :'''חניבעל''': "אתם חבר'ה אומרים שאתם לא רוצים להצטוות אליי?" :'''פייס ומרדוק''': "כן." :'''חניבעל''': "למה?" :'''בי.איי''': "אני אומר לך למה. כי כשאתה בהתלהבות, בן אדם, אתה מסוכן!" {{מפריד}} :'''נתן וינסנט''': "אני באתי בכדי לדבר. ובכן, שנדבר, או שלא נדבר?" :'''חניבעל''': "האם תרצה לשבת?" :'''נתן וינסנט''': "תודה." :'''חניבעל''': "שב פה." (מושיב אותו בשולחן שמושתל בו מיקרופון שמקליט את השיחה ביניהם בלא ידיעתו) :'''נתן וינסנט''': "אני מניח שיש מישהו מאחורי הבר. אני אשמח אם תבקש ממנו לצאת, אני לא חמוש." :'''חניבעל''': "מרדוק." :'''מרדוק''': "הבר סגור." (מכוון רובה לעברו של נתן וינסנט) :'''חניבעל''': (נתן וינסנט מוריד את שעון היד שהוא עונד ומניח אותו על השולחן) יש לך שעון נחמד, מה עוד?" (נתן וינסנט מוציא תמונה שבה נראים ג'ינו ג'יאני והבת שלו תרזה מוחזקים בידי טראוויס מייסון שאוחז ברובה בידו, חניבעל מעביר את התמונה לפייס) :'''נתן וינסנט''': "אני ביררתי עליכם, אתם צוות לעניין. אתם מעולם לא איבדתם לקוח. יחד עם זאת, אנחנו חושבים שמר פפרוני פיצה כאן שכר אתכם, ומאחר שהוא עשה זאת, הוא עומד להפוך להיסטוריה." :'''חניבעל''': "האמנם?“ :'''נתן וינסנט''': "נכון מאוד. אתה מבין, השעון הזה מסונכרן עם אחד ממקורביי בחוץ. הוא קיבל הוראה לירות כדור בג'ינו ובבת שלו בדיוק בשעה 16:00, שזה בדיוק בעוד... אתה מוכן לעזור לי? אני בלי המשקפיים שלי." :'''חניבעל''': "30 שניות. מה אתה רוצה?" :'''נתן וינסנט''': "אני רוצה שתניחו את הנשקים שלכם, שימו את ידיכם על הראש, אתה מאחורי הבר בוא לכאן!" :'''פייס''': "קולונל, מה עושים עכשיו?" :'''נתן וינסנט''': "15 שניות." :'''מרדוק''': "קולונל?" :'''נתן וינסנט''': "7, 8, 9, 10..." :'''חניבעל''': "אוקיי." :'''נתן וינסנט''': (מדבר בווקי טוקי) "עצור!" :'''נתן וינסנט''': "אני חושב שיש לנו כאן הבנה. (מדבר שוב בווקי טוקי) הכניסו אותם פנימה." {{מפריד}} :'''ברני שצמן''': "הם היכו את מר לאסקי ושברו למר דניאלס את האצבעות. לא אכפת לי אם עשיתם את כל הדרך מלוס אנג'לס, אתם צריכים ללכת הביתה מר סמית'. יש לנו כאן מספיק צרות. למה שנרצה ליצור לעצמינו עוד צרות?" :'''מוכר בחנות''': "ברני, הם הרסו לי את החנות פעמיים, ולקחו את הכסף שלי במשך חודשים. אתמול הם לקחו את תיבת התצוגה וזרקו אותה מהחלון, וכשאמרתי להם שאני לא אסבול את זה יותר, זה הרגיש 'נהדר' " :'''ברני שצמן''': "כן, ואז הם שברו לך את האצבעות, ובפעם הבאה הם עלולים לשבור לך את הצוואר." :'''חניבעל''': "בפעם הבאה לא יקרה כלום, אם אנחנו נתחיל לעבוד מר שצמן." :'''בי.איי''': (לניקי) "היי אח קטן, לאן אתה הולך? (רואה את הפלסטר על מצחו של ניקי) מי היכה אותך?" :'''ניקי''': "החלאה הזאת דיגר, כשבטעות מרחתי לו משחת נעליים על הגרב. הוא השתגע. הוא לקח את קופסת צחצוח הנעליים שלי וזרק אותה לרחוב, שבר אותה היטב. הוא אפילו לא שילם לי על הצחצוח." :'''ברני שצמן''': "אתה רואה? אפילו הילד הקטן. ככה המפלצות האלה מתייחסות לאנשים. אתה רוצה שנילחם בהם, הא? אנחנו אפילו לא יודעים מי הם, מי שלח אותם, מהיכן הם הגיעו." :'''אמא של טרייסי ריכטר''': "מר סמית', כשסטן נסע ללוס אנג'לס למצוא אתכם, איש הקשר שלכם נקב במחיר גבוה מאוד. ובכן, הכל שווה בכדי להיפטר מהעלוקות הללו, אבל לא נותר לנו איך לשלם לכם." :'''בי.איי''': "מה אתה אומר, בחור צעיר?" :'''ניקי''': "חסכתי קצת בלחמניות שלי בשביל קופסת צחצוח הנעליים. זה לקח לי חודש. זה כל מה שנותר לי. כל סנט. אבל אני רוצה לעזור." :'''בי.איי''': "3.68 דולר. זה אמור לכסות את העמלה שלנו." :'''ברני שצמן''': "ואם תיכשלו, הדברים יהיו גרועים יותר." :'''איימי אלן''': "הם לא ייכשלו, אני ראיתי מה הם מסוגלים לעשות. הם לא ייכשלו." :'''חניבעל''': "אז האם הכל מוסכם?" :'''מוכרי החנויות''': "בסדר. כן." :'''חניבעל''': "מחר הפתיחה הגדולה (של חנות הטלוויזיות)." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "או, אני אה, מצטער בנוגע לחור הזה בסירה שלך." :'''ג'וני טוריאן''': "איזה חור?" :'''חניבעל''': [שולף רימון יד] "החור ש, אה, זה עומד לעשות." :'''חניבעל''': [זורק את רימון היד אל תוך הפרוזדור] "לנטוש את הסירה!" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "ובכן, דרו, אני מופתע. לא חשבתי שיהיה לך את האומץ לקחת את ההשפלה באופן אישי." :'''צ'ארלס דרו''': "או, אנחנו רק קפצנו כדי להגיד לכם שאתם משחקים עם הבחור הלא נכון." :'''חניבעל''': "יש לנו את הבחור הנכון, ואנחנו לא משחקים. מה שאנחנו רוצים זה שתסגור לחלוטין את בית המלאכה שלך, היום." :'''צ'ארלס דרו''': "אתה מנסה להצחיק?" :'''חניבעל''': "אני מנסה לחסוך לך 10 מייל של אומללות. אנחנו יודעים לאן הדרכים מובילות. כבר פגענו בך פעם אחת, ואנחנו נפיל אותך בכל פעם שתהיה מטומטם מספיק בכדי לקום." :'''צ'ארלס דרו''': "יש לי הרבה אנשים." :'''חניבעל''': "אתה הסתתרת מאחורי כמה הטענות. אנחנו ניקח את חומצת הסוללות הזאת שאתה מוכר ונשפוך אותה בכל מקום מספיק פעמים עד שתתרושש." :'''צ'ארלס דרו''': "הבנתי אותך. אתה מחפש מעט אקשן כאן. זה העניין?" :'''חניבעל''': "אנחנו? אנחנו רוצים לקבור אותך. למזלך אנחנו חברים של הכומר, כי הוא לא יאהב את זה." :'''צ'ארלס דרו''': "כל האיומים האלה, כל האיומים האלה... אולי אני אבעיר את המקום הזה עם לפיד עכשיו כשכולכם נמצאים פה. מה דעתך על זה?" [פייס ובי.איי נכנסים ודורכים את הרובה שלהם] :'''בי.איי''': "מה דעתך בנוגע לזה, פראייר?" :'''חניבעל''': "צא מפה." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "לא הייתה לי את ההזדמנות לומר לך, אבל את בהחלט יודעת איך לעבוד עם צינור לכיבוי אש." :'''אנני סנדרס''': "בשביל אישה...?" :'''חניבעל''': "ככל שאת תנופפי בדגל הזה חזק יותר, את עלולה לשבור את המוט." :'''אנני סנדרס''': "אתה צודק, אני מצטערת. אני מניחה שיש לי את הנטייה הזאת לתגובה מוגזמת לפעמים. אני חושבת שפשוט עייפתי מלהיתפס כאישה שעושה עבודה של גברים." :'''חניבעל''': "אני אגיד לך משהו. את מתחילה להרשים אותי." :'''אנני סנדרס''': "רק מתחילה?" :'''חניבעל''': "נסי אותי." {{מפריד}} :'''ג'קלין "ג'קי" טיילור''': "זה הדבר הכי פרוע שעשיתי אי פעם. אתם משוגעים!" :'''חניבעל''': "אם כבר מדברים על מרדוק, איפה הוא?" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "מה נשמע, ג'ק?" :'''ג'ק הרמון''': "כן. [מזהה את חניבעל] ג'ון! מה אתה עושה פה?" :'''חניבעל''': "אנחנו נדבר מאוחר יותר." :'''ג'ק הרמון''': "אבל קולונל דקר יהיה פה כדי לחפש אותך." :'''חניבעל''': "הממ, אני הייתי מאוכזב אם הוא לא היה בא." {{מפריד}} :'''הארפר''': "קנדל, את מוכנה לבוא לפה בבקשה?" :'''חניבעל''': "השעה 17:00 מר הארפר. היא קרוב לוודאי סיימה להיום." :'''הארפר''': "מי אתה?" :'''חניבעל''': "גנדי, [מוציא אקדח ומכוון אותו לעברו של הארפר] וזו מחאתי האישית. שלושה ממקורביי מוחזקים כאן בניגוד לרצונם." :'''הארפר''': "אני לא יודע שום דבר בנוגע לדברים האלה." :'''חניבעל''': "נסה שוב, מר הארפר. זה העסק שלך, אתה יודע מה הולך כאן." :'''הארפר''': "תראה. הם חטפו את אשתי ואת הבת שלי. הן מוחזקות כבנות ערובה." :'''חניבעל''': "בסדר מר הארפר, אני מאמין לך. [הולך לתמונה של מפת אוויר] איפה אנחנו כאן במפה האווירית שלך?" :'''חניבעל''': "מר הארפר, יש לי את ההזדמנות להחזיר את אשתך ואת הבת שלך חזרה בבטחה אם אוכל לשחרר את אנשיי. ועכשיו, איפה אנחנו?" :'''הארפר''': [מצביע על התמונה של המפה האווירית] "אנחנו כאן. הם מוחזקים כבני ערובה כאן." :'''חניבעל''': "אה-הא. האם הוא מלכד את המקום?" :'''הארפר''': "אני חושב שכן. קייל מסוגל לכל דבר שאני לא הייתי מסוגל לשים אותו בו." :'''חניבעל''': "קייל. דאגלס קייל?" :'''הארפר''': "אתה מכיר אותו? אז אתה אמור לדעת שהוא משוגע." :'''חניבעל''': "כן, הוא אכן משוגע. שב בכיסא הזה מר הארפר. אני אקשור אותך. כשקייל ימצא אותך, אתה פשוט תגיד לו שתפסתי אותך בהפתעה. אנחנו נשמור על אשתך והבת שלך בטוחות." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "אם מישהו זקוק לטיפול רפואי, אני בטוח שד"ר פורסט בעיר יעזור לכם. קראנו למשטרת המחוז והם אמורים להגיע לכאן מיד. רק אל תתן לנבלות האלה לברוח מפה עד שהמשטרה תגיע." :'''קארל פירסון''': "אני לא ציפיתי שתחזור." :'''חניבעל''': "אתה לא הבנת אותנו. אתה יכול לבנות את בית המפגש שלך עכשיו. אתה לא צריך את העזרה שלנו." :'''קארל פירסון''': "כאן, אחרי כל זה?" :'''חניבעל''': "למה לא? סייקס והחברים שלו יהיו בכלא למשך המון זמן. אתה בטוח, ואתה הרווחת את זה." :'''קארל פירסון''': "הרווחתי את זה? עם כל הכעס וההרס והפגיעות כאן מסביבנו? אפילו אתה לא יכול להאמין שהרווחנו את זה עם כל זה. אתה מצפה ממני להודות לך?" :'''חניבעל''': "לא. לא, אפילו שאתה אחד מהאנשים הכי צרי אופק שאי פעם פגשתי בדרך שלך אני מעריץ אותך על דבר אחד, קארל: אתה לא משנה את המנגינה שלך כשאתה מנצח. רוב האנשים כן. האם אי פעם עלה בדעתך איפה אנשים כמוך היו בלי אנשים כמונו?" :'''קארל פירסון''': "שתהיה לך נסיעה בטוחה, קולונל." {{מפריד}} :'''הארפר''': "מה כבר יכלתי לעשות? הוא כיוון עליי אקדח." :'''דאגלס קייל''': "הארפר, אם לא נחזיר אותו (את חניבעל) בחזרה, אתה רק יכול לקוות לכך שהוא היה הורג אותך מיידית. וזה יהיה אפילו גרוע יותר עבור אשתך והבת שלך." [הטלפון מצלצל, ודאגלס מורה להארפר לענות לשיחה] :'''הארפר''': [עונה לטלפון] "כן.“ :'''חניבעל''': "מר הארפר, אנחנו נחזיר את המשפחה שלך בחזרה אז שלא תיפול רוחך. ועכשיו, תן לי לדבר עם אחת החלאות האלה, אני יודע שהוא עומד לידך." :'''דאגלס קייל''': "מי זה?" :'''חניבעל''': "האם זה דאגי קייל? דאגי המשוגע הותיק? מה העניינים? מלבד היותם רצחניים?" :'''דאגלס קייל''': "מה אתה רוצה, סמית'?" :'''חניבעל''': "אני רק חשבתי להתקשר ולומר לכם חבר'ה שאיבדתם את האיחוד שלכם היום. אני חשבתי שאתם אמורים להיות טובים." :'''דאגלס קייל''': "כן, ובכן זה עדיין לא נגמר." :'''חניבעל''': "כן? יש לנו הצעה קטנה עבורך. מה דעתך לבוא לפה ולנסות אותנו כשאנחנו יודעים שאתה מגיע?" :'''דאגלס קייל''': "אין דיל." :''':חניבעל''': "אוקיי. זה תלוי בך. אבל בעוד 6 שעות אנחנו נצא מפה לצד השני של העולם. עכשיו שנינו יודעים שאתה לא יכול להרשות שזה יקרה. אתה יודע איפה למצוא אותנו. והבא חוסם עורקים משלך, הא" {{מפריד}} :'''סמל ווילסון''': "המפקד." :'''קולונל לינץ'''': (נאנח) "האם יש לך משהו לדווח, סמל?" :'''סמל ווילסון''': "צוות לעניין המזוייף הופיעו הבוקר ולחצו ממש חזק על וינטקה והבת שלו למכור (את מופע המערב הפרוע הנודד)." :'''קולונל לינץ'''': "אני לא מתעניין בצוות לעניין המזוייף! הצבא נתן לי עוד ניסיון אחד לתפוס את צוות לעניין האמיתי ואני לא מתכוון להיכשל." :'''סמל ווילסון''': "עדיין אין שום סימן לגביהם, המפקד." :'''קפטן רויס''': "אתה באמת חושב שהם יופיעו, קולונל? הם אמורים לדעת שזו עלולה להיות מלכודת." :'''קולונל לינץ'''': "הם יופיעו. לא משנה כמה זמן עבר, אני עדיין מכיר את הלך החשיבה של סמית'. מלכודת או לא, הם יופיעו כדי לטהר את שמם. וכשהם יעשו זאת - הם שלי!" {{מפריד}} :'''פייס''': "חניבעל, אתה מאמין לזה? הא?" :'''חניבעל''': "קראתי את זה - אני מאמין לזה." :'''בי.איי''': "זה רע חניבעל, ממש רע. מישהו מסתובב וטוען שהוא צוות לעניין. יש רק צוות לעניין אחד. אנשים מתחילים להאמין למה שהם קוראים." :'''חניבעל''': "אני יודע בי.איי, אני יודע. [מקריא מתוך הטור של ג'ו אייבי בעיתון שכותרתו היא: "צוות לעניין: גיבורים או נבלים?"] 'שמעתם עליהם. צוות לעניין האגדיים. 3 נמלטים לבד ובמנוסה, נרדפים על ידי המשטרה הצבאית לכל מקום שהם הולכים, ועדיין האנשים האלה מוצאים את הזמן לתת עזרה לאלה הזקוקים לה, חסרי הישע והמדוכאים. אך האם אלה חדשות האתמול? האם רובין הוד המודרני שלנו הפך למר נפש? או שזה רק המקרה של הנמר שחושף את הכתמים האמיתיים שלו?' אתם יודעים, מישהו חושב שזה עסק טוב לגרום לצוות לעניין להיראות רע." :'''בי.איי''': "הפראיירים האלה ייראו רע כשאני אסיים לטפל בהם." :'''פייס''': "חניבעל, אתה לא סבור שהצבא יצא עם הרעיון הזה של ליצור עוד צוות לעניין על מנת לגרום לנו לצאת החוצה." :'''חניבעל''': "אני לא יודע, אבל הם ינסו להשתמש בזה כך או אחרת." :'''בי.איי''': "אני מציע שניסע למופע המערב הפרוע הנודד שאייבי כותב עליו ונחסל את המתחזים האלה." :'''חניבעל''': "בי.איי, לא יכלתי לנסח את זה טוב יותר בעצמי. פייס, לך לשחרר את מרדוק מבית החולים." :'''פייס''': "בסדר." :'''חניבעל''': "אנחנו בדרכינו לנקודת המערב." :'''בי.איי''': "כן!" {{מפריד}} :'''דאגלס קייל''': "איפה סמית', פק?" :'''פייס''': "אתה יודע, זה כל היופי שבדבר. אין לי מושג קלוש. באמת, אף פעם לא היה לי. הוא תעלומה אמיתית, הוא תעלומה מהלכת. כן, הוא עלול להתחיל להטיל עליכם פצצות חבר'ה. ואז מצד שני הוא פשוט עלול להופיע בתור נזירה. אני לא יכול לומר, ואני אה, יודע בדיוק כמו כל אחד אחר. הוא באמת מסתורי במידה רבה." {{מפריד}} [אחרי שצוות לעניין נתפס על ידי דקר] :'''קולונל דקר''': "עד מחר בבוקר אתם תאכלו ארוחת בוקר עם 500 בחורים בדיוק כמוכם." :'''פייס''': "אה, אין אף אחד כמונו." {{מפריד}} :'''חניבעל''': [מקיש על שעון היד שלו] "אתם יודעים, אנחנו נמצאים פה כבר כמעט שעה." :'''פייס''': "אל תגיד לי מה השעה! תגיד לי על איזו תכנית גדולה בדיוק חשבת..." {{מפריד}} הטלפון הסודי של הצוות מצלצל בואן, וכולם מסתכלים על פייס בחשדנות מתוך הנחה שהוא נתן את המספר לאחת הבחורות שאיתן הוא יוצא. :'''פייס''': "לא, לא, לא, חכו, אני נשבע שלא נתתי את המספר לדייט שלי. דניס הול הייתה הפעם היחידה שזה קרה, ואם הייתם רואים אותה הייתם מסכימים שזה מקרה חירום אמיתי." :'''חניבעל''': [עונה לטלפון בואן] "לו משלוחים. כן, מה אתם רוצים? זאת שיחת חוץ. זה עבור מר בי.איי בראקוס, המנהיג של צוות לעניין." :'''בי.איי''': [עוצר את הואן לאחר השיחה עם אמו] "הם שברו לאמא שלי את הזרוע. אף אחד לא נוגע באמא שלי ונשאר חי כדי לספר על זה. אנחנו צריכים להגיע לשיקגו בזה הרגע, חניבעל!" :'''חניבעל''': "בי.איי, קח את זה בקלות. אנחנו מאחורייך בדבר הזה במאה אחוז." :'''פייס''': "בי.איי, מה שתגיד. תזכור, אתה המנהיג שלנו." :'''בי.איי''': "תראה, אני יודע שאני מגזים לפעמים, אבל אתה מגזים כל הזמן!" :'''פייס''': "ובכן, למעשה, אני תמיד הרגשתי שיש לך פוטנציאל מנהיגותי." :'''בי.איי''': "אנחנו צריכים למצוא את הדרך המהירה ביותר האפשרית להגיע אל אמא שלי." :'''מרדוק''': "זה אומר לטוס, בחור גדול." :'''בי.איי''': "בדיוק, לטוס!" :'''חניבעל''': "אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות?" :'''בי.איי''': "כן, והפעם בלי טיסות מסחריות, הן תמיד מאחרות, ואנחנו לא יכולים לאחר. פייס, אני רוצה שתשיג לנו מטוס, ועדיף שזה יהיה מטוס סילון." :'''פייס''': "2000 מייל במטוס סילון פרטי. הדלק עולה לנו 85 דולר לגלון, זה יקר. אולי אנחנו צריכים לשקול נהיגה לשיקגו." :'''בי.איי''': [לופת בז'קט של פייס] "אני רוצה לטוס!" :'''פייס''': "הוא אה... רוצה לטוס." {{מפריד}} :'''גברת בראקוס''': "סקוטר (scooter, הכינוי של בי.איי בילדותו), מותק, אתה חייב לעשות משהו." :'''חניבעל''': "מה התכנית, בי.איי?" :'''בי.איי''': "אנחנו זקוקים לתכנית, כן. המממ, תן לי לחשוב." :'''חניבעל''': "אתה יודע, אמרת במטוס שאנחנו יכולים להחליף את החוזה של אמא שלך, זה עשוי להיות הדבר הנכון." :'''בי.איי''': "בדיוק אמא, אנחנו נשנה לך את החוזה." :'''גברת בראקוס''': "ואיפה אני אמורה להישאר?" :'''חניבעל''': "בי.איי חשב שאולי בינתיים את תעברי לגור אצל חברה באופן זמני." :'''בי.איי''': "כן, זה חלק נוסף מהתכנית שלי." :'''קארן''': "כן, אני אשמח לארח אותך לבינתיים גברת בראקוס." :'''גברת בראקוס''': "ובכן, אני מעריכה את זה קארן." :'''בי.איי''': "יופי, התכנית כבר עובדת." :'''חניבעל''': "קארן, האם יש לכם ועד בית בבניין הזה?" :'''קארן''': "לא." :'''חניבעל''': "אין לכם ועד בית. לא פלא שכל זה קורה. אולי אנחנו צריכים להקים אחד. מה אתה חושב, בי.איי?" :'''בי.איי''': "רעיון טוב, חניבעל. אנחנו צריכים אחד כזה. זה השלב הראשון." :'''פייס''': "או, בי.איי, הכנסת אותנו להתלהבות עכשיו." :'''חניבעל''': "או, הוא אוהב את זה כשתכנית מצליחה." {{מפריד}} הצוות מגיע לביתה של אימו של בי.איי. :'''גברת בראקוס''': "או מותק, אני כל כך שמחה לראות אותך. זה בטח חייב להיות חניבעל. :'''חניבעל''': "גברת בראקוס." (לוחץ לה את היד) :'''גברת בראקוס''': "וזה פייס." :'''פייס''': "מה שלומך?" :'''גברת בראקוס''': [על מרדוק] "הוא לא נראה כמו בן אדם משוגע." :'''מרדוק''': "חכי עד שתכירי אותי." :'''גברת בראקוס''': "ובכן, ברוכים הבאים לשיקגו." :'''מרדוק''': [מחזיק מצלמת וידאו ביד ומתחיל לצלם] "תנו לי חיוך קטן." :'''בי.איי''': "תניח לזה, טיפש." :'''גברת בראקוס''': "הו לא, זה בסדר מרדוק. יש לי כל כך מעט תמונות שלי ביחד עם סקוטר." (scooter) :'''מרדוק, פייס, וחניבעל''': "סקוטר?" :'''גברת בראקוס''': "כן, אתם מבינים. כשבי.איי היה בערך בגובה של חצי ברך, אבא שלו קנה לו משאית צעצוע, והוא היה נוהג להסיע אותה ברחבי הסלון ולהרוס את השטיח שלי כל היום, ואז הוא היה לוקח את המשאית איתו למיטה בלילה." :'''בי.איי''': "אוי אמא, אף אחד כבר לא קורא לי סקוטר יותר." :'''גברת בראקוס''': "ובכן, אתה תמיד תהיה סקוטר בשבילי, ולא אכפת לי כמה תכשיטים אתה עונד. [לפייס] ילד לא אמור לענוד יותר תכשיטים מאמא שלו, אתה לא מסכים?" :'''פייס''': [בי.איי מסתכל עליו במבט של "עדיף שתגיד משהו לשביעות רצוני"] "ובכן, אני חושב שלסקוטר יש סגנון מסויים שמאפשר לו לענוד כמות עודפת של תכשיטים." :'''גברת בראקוס''': "ובכן, אני לעולם לא אתרגל לזה." {{מפריד}} פייס מגיע לשחרר את מרדוק מבית החולים הפסיכיאטרי. :'''מרדוק''': "פייס, האם קראת עיתון לאחרונה?" :'''פייס''': "מרדוק, אתה מוכן לשבת בכיסא גלגלים בבקשה?" :'''מרדוק''': "האם קראת עיתון לאחרונה?" :'''פייס''': "אתה מוכן לשבת בכיסא גלגלים?" :'''מרדוק''': "האם קראת עיתון לאחרונה?" :'''פייס''': "מה." :'''מרדוק''' "אני רוצה שתקשיב לזה, בסדר? [מקריא מתוך הטור של ג'ו אייבי בעיתון] 'צוות לעניין האגדיים. שלושה נמלטים מבוקשים לבדם ובמנוסה.' שלושה, אתה קולט את המילה? שלושה." :'''פייס''': "שלושה." :'''מרדוק''': "פייס, אני חבר בצוות לעניין בדיוק כמוך, אבל השם שלי לא מופיע בעיתון. האם זה משהו שאני עושה לא כמו שצריך?" :'''פייס''': "לא. אוקיי תראה מרדוק, עקרונית אתה לא במנוסה עם יתר הצוות. זאת הסיבה היחידה לכך שאני צריך כל פעם להמציא הונאה כדי לשחרר אותך מבית החולים. אם הצבא היה חושב שאתה אחד מאיתנו, הם היו במעקב אחרייך 24 שעות ביממה." :'''מרדוק''': "כן, אני מניח. אבל אתה יודע, זה די פוגע בך כשהשם שלך אף פעם לא מופיע בעיתון. זה גורם לך להרגיש כמו סוג של נטע זר." :'''פייס''': "מרדוק, אתה תמיד תהיה אחד מאיתנו. השאלה היא מי מאיתנו? זכרת לסגור את הברז?" :'''מרדוק''': "ידעתי שיש משהו ששכחתי לעשות..." (מוציא את הידית של הברז מהכיס שלו וזורק אותה על הרצפה) {{מפריד}} החיילים פותחים את המשאית ובתוכה הואן של צוות לעניין. :'''גנרל רוקמור''': "עבודה טובה, קולונל לינץ'. לכדת את צוות לעניין. הצלחת לעשות את זה. אני לא צריך לומר לך מה זה עלול לחולל לקריירה שלך." :'''קולונל לינץ'''': "הם היו טובים המפקד, אבל התוצאה הייתה בלתי נמנעת. אף אחד, אפילו לא צוות לעניין, לא יכול לברוח מבלי להיתפס עד בלי די. (מפנה את מבטו לכיוון הואן של צוות לעניין) כאן קולונל לינץ'. אתם מוקפים סמית', אני רוצה שתצאו מהואן הזה עם ידיים למעלה, או שנפתח באש. יש לכם בדיוק 10 שניות." [החיילים דורכים את הרובים שלהם, ודלת הואן נפתחת, אך מתוכה יוצאים קפטן וינטקה והבת שלו] :'''קפטן וינטקה''': "שלום!" :'''קולונל לינץ'''': "אני לא מבין." :'''גנרל רוקמור''': "צוות לעניין, הממ?" :'''קפטן רויס''': "זה (הואן) ריק קולונל, לחלוטין." :'''קולונל לינץ'''': "רויס, עצור אותם." :'''גנרל רוקמור''': "על מה קולונל? התחזות לצוות לעניין? אני רוצה ששני אלה ילוו מחוץ לבסיס. קחו את הואן למחסן ותנעלו אותו." :'''גנרל רוקמור''': "אני לא מבין מה זה אמור להביע קולונל לינץ', אבל אני לא חושב שזה מצחיק. אמרת לי שתפסת את צוות לעניין." :'''קולונל לינץ'''': "אני לא מבין. גנרל, גנרל, גנרל, זאת הייתה תרמית." :'''גנרל רוקמור''': "אני רוצה דיווח מלא על התקרית הזאת על השולחן שלי, ואני רוצה אותו מלפני 10 דקות." :'''קולונל לינץ'''': "המפקד." [בזמן שלינץ' ורוקמור מדברים, צוות לעניין מתגנב מאחוריהם כשהם מחופשים לחיילים והם נכנסים לואן ומתחילים לצאת מהמשאית] :'''קולונל לינץ'''': (רואה את צוות לעניין בתוך הואן מתחילים לברוח) "הואן, זה הם. עצרו את הואן הזה!" [החיילים מנסים לירות לעבר הואן, אך לא מצליחים לפגוע בו וצוות לעניין בורח] :'''קולונל לינץ'''': "אני לא מאמין!" :'''חניבעל''': "אני אוהב את זה כשתכנית מצליחה." {{מפריד}} :'''אלן פנהאל''': [לצ'אק איסטרלנד] "אני רוצה שאתה והאנשים שלך תצאו מכאן. זה רכוש פרטי. אתם מסיגי גבול." :'''צ'אק איסטרלנד''': "למה שלא תתקשרי לשריף ותשסי בנו את החוק? [לחניבעל] האם תהיה מעוניין בעצה טובה?" :'''חניבעל''': "אני אוהב עצות, בייחוד עצות טובות." :'''פייס''': "סלח לי, אבל אתה מוכן בבקשה להוריד את הרגל שלך מהפגוש? אל תיעלב, אבל זה חסר נימוס." :'''צ'אק איסטרלנד''': "אני בחור חסר נימוס." :'''פייס''': "או, ובכן, במקרה הזה תמשיך הלאה." :'''צ'אק איסטרלנד''': [לחניבעל] "הנה העצה שלך." :'''מרדוק''': "סלחו לי, הכלב (המדומיין) שלי זז. בילי בוא לפה. אם לא תהיה כלב טוב אתה תישאר ברצועה שלך. הוא לא נושך." :'''צ'אק איסטרלנד''': [צוחק] "אתם חבורה של ליצנים. ממש מצחיק. אני מתפוצץ מצחוק כאן." :'''חניבעל''': "הוא (מרדוק) חולה נפש. הוא לא מסוכן בדרך כלל אבל הוא הוזה. עכשיו, אתה עמדת לתת לי עצה." :'''צ'אק, איסטרלנד''': "כן. הנה העצה שלך. כנסו בחזרה למשאיות האלה ותגלגלו אותם מפה." :'''חניבעל''': "זה הכל?" :'''צ'אק איסטרלנד''': "זה הכל." :'''חניבעל''': "אני לא אוהב את העצה הזאת. יש לך עצה אחרת?" :'''צ'אק איסטרלנד''': "יש לי הבטחה בשבילך. אם לא תצא מכאן בתוך חצי שעה, אני אהרוס לכם את המשאיות, ואני אהרוס אתכם חבר'ה." :'''מרדוק''': "בילי, הישאר במקום, אל תזוז." :'''חניבעל''': "מה אם אני אהיה מאוד נחמד ואגיד 'בבקשה תנו לנו לעשות את העבודה שלנו ואל תפגעו בנו' האם זה יעשה איזשהו הבדל?" :'''צ'אק איסטרלנד''': "זה לא יעשה איזשהו הבדל בכלל." :'''חניבעל''': "אז זה בכלל לא משנה אם אני אשאר בצד הטוב שלך או לא." :'''צ'אק איסטרלנד''': "שום דבר מאלה." :'''חניבעל''': "במקרה הזה..." (חניבעל נותן אגרוף בפניו של איסטרלנד והצוות מתחיל להילחם באנשיו של איסטרלנד) {{מפריד}} :'''צ'אק איסטרלנד''': "אמרתי לך להסתלק מפה. אולי בפעם הבאה אתה תקשיב." :'''חניבעל''': "אני בספק בנוגע לזה. אני עקשן. זה פגם רציני באופי." {{מפריד}} :'''איימי''': "האם הוא (חניבעל) בסדר?" :'''פייס''': "הוא (חניבעל) אוהב לראות כמה גדול הקליע לפני שהוא דורך עליו, זה מה שהוא אוהב לעשות." :'''בי.איי''': [חניבעל ממלמל] "מה הוא אמר?" :'''פייס''': "הוא אמר 'אני אוהב את זה כשתכנית מצליחה.' " {{מפריד}} :'''חניבעל''': "מה אתה אומר טומי? מה מביא אותך לפה כל כך מוקדם בבוקר? באת לחלוק כבוד לשותפך היקר המנוח?" :'''המאפיונר טומי טיליס''': "אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק." :'''חניבעל''': "או, כן, אני יודע. אתה מלך הג'וקים כאן. עכשיו, אנחנו יכולים לעשות את זה בדרך הקשה או בדרך הקלה. בערך בעוד דקה אני ושלושה חברים שלי נשחרר עלייך את הסיוט הכי גרוע שלך. אתה תקווה שהאדמה תיפתח מתחת לרגלייך ותבלע אותך." :'''המאפיונר טומי טיליס''': "מה הדרך הקלה?" :'''חניבעל''': "זאת הייתה הדרך הקלה..." {{מפריד}} :'''קת'י''': "כמה מהמוניות שלהם אתם הצלחתם להרוס?" :'''פייס''': "זה לא מספר המוניות מה שנלקח בחשבון, אלא האיכות של הרושם שעשית." :'''בי.איי''': "היי בן אדם, לא עשינו שום דבר חוץ מאשר להפסיד, וזה הרושם שעשינו." :'''מרדוק''': [מדבר עם גרב על היד שלו] "זה בסדר לשבת כאן ולדון על נצחונות ישנים, אבל קפטן מונית מוכן להתגלגל בליוויו של כלבו הנאמן. אני מציע שהגיע הזמן שאנחנו נעביר את האזהרה שלנו. האזהרה צריכה להיות מועברת קודם לפני שקפטן מונית יכול לבקש לנקום את העוולה. (בי.איי מוריד את הגרב מידו של מרדוק) :'''מרדוק''': "היי, אני ורן, וטרינר. האם ראית את חברי הוותיק סאקי? (בי.איי נוהם על מרדוק) לא משנה." :'''קאל פרימן''': [לחניבעל] "אתה בטוח שהוא (מרדוק) בסדר? הוא לא נראה בדיוק נורמלי." :'''חניבעל''': "הגרב הזו אומרת את האמת. הוא (מרדוק) צודק לחלוטין. הגיע זמנו של מר קריין ללמוד שימיו ספורים." {{מפריד}} :'''אנני סנדרס''': "הדפנו את קלסי לאחור בצורה די חזקה, הוא ידחוף בחזרה." :'''חניבעל''': "אנחנו נהיה מוכנים." :'''אנני סנדרס''': "אני לא יכולה להרשות לעצמי שיהיה לי אתכם בכל מחסום דרכים שקלסי מציב. מה יקרה בעוד שבוע או חודש כשאתם כבר לא תהיו בסביבה?" :'''חניבעל''': "אל תדאגי. עד אז קלסי יהיה רק זכרון רע. העניין בנוגע לקלסי הוא להבין למה הוא רוצה כל כך את תחנת כיבוי האש הזאת? אני יודע שאת לא מרוויחה הרבה כסף בזה." :'''אנני סנדרס''': "אני יכולה לשאול אותך משהו, סמית'?" :'''חניבעל''': "בוודאי." :'''אנני סנדרס''': "למה אתם עושים את מה שאתם עושים?“ :'''חניבעל''': "תקראי לזה הישרדות." :'''אנני סנדרס''': "רוצה להתערב שאם לא הייתם מבוקשים אתם עדיין הייתם עושים את זה?" :'''חניבעל''': "להתערב? [אנני מהנהנת בראשה לחיוב] על מה היית רוצה להתערב?" :'''אנני סנדרס''': "מה עובר לך בראש?" {{מפריד}} :'''טאנן''': [למרדוק] "מה אתה, משוגע?" :'''מרדוק''': "כמובן שאני משוגע, הוצאתם אותי ממחלקה פסיכיאטרית בבית חולים לחולי נפש, חתיכת טיפש." :'''רויקו''': "היי! אתה יודע מה אני עושה לבחורים שלא סותמים את הפה? אני לוקח כמה מיתרים של פסנתר ותופר איתם את השפתיים שלהם." :'''מרדוק''': "זה יכאב..." {{מפריד}} :'''בי.איי''': " מרדוק המסכן. בחוץ לבדו. נרדף על ידי ציידי ראשים. אם הם יעשו לו משהו..." :'''פייס''': "בי.איי, אף פעם לא שמעתי אותך נשמע מודאג בנוגע למרדוק." :'''בי.איי''': "אני לא מודאג! פשוט המשוגע הטיפש לא יכול לעזור לעצמו." :'''פייס''': "בחיי, אני חושב שאנחנו רואים צד אחר לגמרי של מר בי.איי בראקוס כאן." :'''בי.איי''': "אתה לא ראית שום דבר! ועכשיו בוא נלך להביא את מרדוק." {{מפריד}} :'''מרדוק''': "חייב להיות לך בן זוג. את בחורה יפה." :'''ד"ר קלי סטיבנס''': [מסמיקה] "ובכן, אף פעם לא קראו לי יפה." :'''מרדוק''': [לוקח את קלי למראה ומחזיק אותה באופן נועז מולה] "בחורה יפה!" :'''ד"ר קלי סטיבנס''': [קלי רואה בעיניו של מרדוק שיש לו רגשות אמיתיים כלפיה והקול שלה מראה שהיא באמת נרגשת] "א... אתה משוגע, אתה יודע את זה?" :'''מרדוק''': "אני יודע את זה, אבל האם את יודעת?" {{מפריד}} :'''מרדוק''': "פייס לא אמר שהוא יפגוש אותנו כאן? (בשדה התעופה)" :'''פייס''': "כן, זה מה שהוא אמר. איך הייתה הטיסה?" :'''בי.איי''': "בסדר, אני מניח. אתה נוהג?" :'''פייס''': "ברומא התנהג כרומאי... חניבעל אמר שאנחנו נעקוב אחרי הסנאי בחזרה לחור שלו במבצע הזה, אז אני מניח שאם אתה הולך לשבת למישהו על הזנב בניו יורק, אף אחד לא יחשוד במונית." {{מפריד}} בי.איי נכנס למסעדה של צ'ארלי סטראטרס. :'''סקאלי''': "עצור ותישאר איפה שאתה עומד, חבר. אנחנו לא פתוחים עד השעה 16:00." :'''בי.איי''': "תשמע בחור, אני נהג מונית. באתי כדי לאסוף נוסע. [פונה אל חברתו של צ'ארלי] תגידי, את צריכה טרמפ?" :'''ריטה, חברתו של צ'ארלי''': "תראה צ'ארלי, אם אתה עומד להיות עסוק, אני יכולה ללכת לעשות שופינג לבד." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "את לא הולכת לשום מקום, מתוקה. [לבי.איי] אף אחד לא הזמין שום מונית, אז תתחפף מפה." (בי.איי יוצא מהמסעדה של צ'ארלי ותוך כדי קורץ לחברה שלו ומחייך אליה והיא מחייכת אליו בחזרה) :'''צ'ארלי סטראטרס''': "היי, מה את מחייכת?“ :'''ריטה, חברתו של צ'ארלי''': "סתם. זה פשע לחייך?" :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אלא אם אני אומר אחרת." {{מפריד}} :'''מרדוק''': "אכפת לך להעביר את זה בשבילי?" :'''חניבעל''': "מה זה?" :'''בי.איי''': "זה המכתב המטופש שהוא כתב אתמול בלילה, חניבעל. הבן אדם משוגע. הוא כתב לקאטר מכתב, שבו הוא אומר לו כמה שהוא מצטער ומרגיש רע על כך שהוא עזב אותו בחתונה." :'''חניבעל''': [בכנות] "היה לו את המזל לקבל אותך (מרדוק) , גם אם זה היה לזמן קצר." :'''בי.איי''': "אוי ואבוי..." {{מפריד}} :'''ג'ק ליין''': "ג'ינו, עשית טעות גדולה, עכשיו אתה תשלם עליה." :'''נתן וינסנט''': "תעזוב אותו בשקט." :'''ג'ינו ג'יאני''': "מר וינסנט..." :'''נתן וינסנט''': "רק רגע. [לג'ק ליין] שתוק, אני רוצה לדבר איתך (ג'ק ליין מנסה להשחיל מילה) שתוק!" :'''ג'ק ליין''': "שתוק? זה הבחור שקרא לצוות לעניין, מר וינסנט." :'''נתן וינסנט''': "נכון מאוד. ואתה יודע למה הוא עשה את זה? כי אתה סחטת יותר מידי (ג'ק ליין מנסה לדבר ונתן וינסנט שוב קוטע אותו) שתוק. כמה פעמים ניסיתי להגיד לך שאתה צריך לדעת מתי כן ומתי לא, אבל אתה לא מקשיב." :'''ג'ק ליין''': "לא, אני מקשיב." :'''נתן וינסנט''': "זה טוב, כי מעתה והלאה טראוויס ישתלט על הפעילויות שלך." :'''ג'ק ליין''': "מר וינסנט, זה..." :'''נתן וינסנט''': "ואם אתה תעשה בעיות הפעם, הגופה שלך תקשט את קרקעית האגם. מובן?" :'''ג'ק ליין''': "כן, אדוני." :'''נתן וינסנט''': "בסדר, החבר'ה האלה נמצאים במסעדה שלהם. אתה, קח את ג'ינו ואת הבת שלו ושים אותם בלימוזינה שלי. בואו נזוז, קדימה!" {{מפריד}} :'''פייס:''': "חניבעל, זאת הפעם השלישית החודש הזה שאני חוטף מכה בעין. אני מתחיל לאבד את חוש ההומור שלי." :'''חניבעל''': "פייס, מעט קרח יחולל פלאים. וזה נראה טוב. נותן לנו מעט מהאופי שאנחנו זקוקים לו." {{מפריד}} :'''שכן של גברת בראקוס''': "מה ועד בית כבר יכול לעשות עבורינו? יש לי נרקומנים שגרים דלת לידי. אני מעדיף את הבחור עם הסטריאו בחזרה." :'''קארן''': "בהתאם לחוקי הבנייה, יש לנו את הזכות לכנס ועדה של אנשים כדי להשמיע תלונות הן אצל בעלי הבתים שלנו והן מול ועדת התכנון העירונית." :'''שכן של גברת בראקוס''': "האמנם כך? חצי מהבניין לא כאן כי ריקו והחבר'ה האחרים גילו על הפגישה. את יודעת מה הם אמרו שהם יעשו לנו אם נעז להגיע?" :'''שכן של גברת בראקוס''': "הלוואי והיה לנו את הכוח להעמיד את האנשים האלה על מקומם." :'''חניבעל''': "אנחנו נוכל לעשות את זה עבורכם." :'''שכן של גברת בראקוס''': "מי אתם?" :'''מרדוק''': "אנחנו רק קבוצה של אזרחים מודאגים." :'''שכן של גברת בראקוס''': "אנחנו מתעסקים עם פושעים כאן. מה שאנחנו צריכים זה כוח משטרתי." :'''חניבעל''': "אנחנו נוכל להיות הכוח המשטרתי שלכם." :'''בי.איי''': "אם החבר'ה האלה רוצים להיות קשוחים, אנחנו יכולים להיות קשוחים." :'''שכן של גברת בראקוס''': "אני לבטח הייתי רוצה לראות את זה, אבל יש לי אישה וילד לחשוב עליהם." :'''חניבעל''': "אתם לא צריכים להיות מעורבים. כל מה שעליכם לעשות חברים זה רק לשמור על הדלתות שלכם נעולות למשך כמה הימים הבאים, ואנחנו נטפל בריקו." :'''שכן של גברת בראקוס''': "אני בטוח הייתי רוצה לראות את הראשים של החבר'ה האלה נערפים." :'''ריקו''': "אתה תרצה, הא? תראו את זה, אנחנו פספסנו את תחילת המפגש." :'''חניבעל''': "זו פגישה סגורה. למה ששניכם, מגעילים, לא תתחפפו מפה?" :'''ריקו''': "מי אמר?" :'''בי.איי''': "אני אמרתי!" [הצוות מתחיל להילחם בריקו וטומי] :'''חניבעל''': "אני מציע ששניכם תמצאו מקום אחר לגור בו, ואל תעצרו לספר לאלברז מה קרה." :'''ריקו''': "יצאנו מחייכם." :'''חניבעל''': "החלטה חכמה. זרוק אותם החוצה מרדוק. ועכשיו, המפגש של ועד הבית מתכנס מחדש." {{מפריד}} :'''גברת בראקוס''': "הנה זה קורה שוב." :'''חניבעל''': "מה?" :'''גברת בראקוס''': "השקט. אני אף פעם לא ממש אתרגל לזה. הרבה זכרונות בבית הישן הזה. אני זוכרת את היום הזה שסקוטר בא ואמר לי שהוא הצטרף לצבא. הוא היה ילד בסך הכל. בן 18. הם אמרו לו שהם ילמדו אותו מקצוע. הוא הגיע הביתה והתאמן בלהיות מכונאי כדי שאולי הוא יהיה מסוגל לפתוח חנות משלו. אני רק קיוויתי והתפללתי שהוא יחזור הביתה לתמיד." :'''חניבעל''': "ובכן, נסיבות לפעמים משנות את גורלו של האדם, גברת בראקוס." :'''גברת בראקוס''': "אה, אני לא מאשימה אף אחד מאחר שהסתבר שסקוטר נועד להיות נמלט וככה הדברים פשוט קורים. אני דאגתי לו הרבה בכל זאת כי הוא היה בחוץ לגמרי לבדו בלי משפחה כדי לחזור אליה הביתה. ואז בחג מולד אחד הוא שלח לי את הגלויה הזאת. ובכן, זאת לא ממש הייתה גלויה, זאת הייתה תמונה של ארבעתכם באיזשהו מקום בטקסס, והוא קישט סרטים בצבעי אדום וירוק עליה, ומאחוריה הוא כתב 'אל תדאגי אמא, אני לא לבד בחג המולד.' הוא בטח קרא את מחשבותיי." :'''חניבעל''': "הלוואי והייתי יכול להבטיח לך שהוא יבוא לחג המולד באחד הימים ויישאר." :'''גברת בראקוס''': "הו, אני יודעת שאתה לא יכול, ואני השלמתי עם זה כבר די מזמן. אבל אני אגיד לך דבר אחד, חניבעל. אני ישנה הרבה יותר טוב עכשיו, בידיעה שהוא לא לבדו בחוץ, הוא עם המשפחה שלו (הצוות)." {{מפריד}} :'''תרזה ג'יאני''': "חניבעל, הם שברו לאבא שלי את האצבעות." :'''חניבעל''': "אני מצטער, ג'ינו." :'''ג'ינו ג'יאני''': "אני נאלץ לבקש מכם לעזוב, אני עשיתי טעות גדולה. אני לא הייתי צריך לבקש את העזרה שלכם." :'''פייס''': "מר ג'יאני, האם זה לא מעט מאוחר מידי לשנות את דעתך?" :'''תרזה ג'יאני''': "הם אמרו שהם ייפגעו במשפחה שלנו. הם מכריחים אותנו להשתמש בג'וקבוקס (תיבה גדולה המכילה ומנגנת תקליטים) שלהם ולהשתמש בפשתנים שלהם, ועכשיו הם מאיצים את התשלומים." :'''חניבעל''': "לא חשבתי שהוא יגיע לכאן מוקדם כל כך. מעתה והלאה אחד מאיתנו יהיה פה כל הזמן." :'''בי.איי''': "אתה לא יכול לברוח מהאיש הזה. הוא רע. ואם תברח, הוא רק יסחט באופן הדוק יותר." :'''ג'ינו ג'יאני''': "אני לא רוצה את העזרה שלכם יותר. אני עשיתי טעות. לכו, בבקשה לכו מפה. אני אפתור את הבעיות בעצמי." :'''חניבעל''': "ג'ינו, אתה שמת את כל מה שיש לך על המסעדה הזאת. אתה לא מתכוון לתת למלווה בריבית הזה פשוט לקחת את זה ממך." :'''תרזה ג'יאני''': "אבא." :'''ג'ינו ג'יאני''': "אני לא אסכן את המשפחה שלי בגלל המסעדה הזאת. לכו, אני כבר לא רוצה את העזרה שלכם יותר." :'''חניבעל''': "אם זה מה שאתה מרגיש, אנחנו נלך." :'''ג'ינו ג'יאני''': "חשבתי שאמריקה הייתה התשובה לחלום שלי, אבל החלום נהפך לחלום בלהות." :'''חניבעל''': "זו לא אמריקה, ג'ינו. אנחנו מדברים על רודנים. רודנות היא הלך רוח, היא לא משהו כלל ארצי. ואם לא תתייצב כנגד הרודנות, זה יביס אותך בכל פעם." {{מפריד}} :'''מרדוק''': "אני אתמודד עם כל מחאה כללית." :'''בי.איי''': "יש לי מחאה!" :'''מרדוק''': "זאת הסיבה שאני כאן, בחור גדול. מהי התלונה שלך? ספר לי." :'''בי.איי''': "המחאה שלי היא: אני לא אוהב אותך ואני לא רוצה להקשיב לך ואני מוכן לדפוק אותך בקיר." :'''מרדוק''': "האם אני יכול לחזור אלייך בקשר למחאה הזאת?" {{מפריד}} אחרי שחניבעל ומרדוק התרברבו והתלהבו ביניהם מהאפשרות של לפתוח מסעדה משלהם. :'''פייס''': "סלחו לי, חברים. אכפת לכם אם אני אקטע את הפארסה הזאת בבקשה?" :'''חניבעל''': "כמובן, פייס." :'''פייס''': "אוקיי. אנחנו לא יודעים שום דבר במה שנוגע לניהול מסעדה." :'''חניבעל''': "זאת לא תהיה מסעדה, זה יהיה מקום שבו ג'קי ליין יוכל להרגיש את המכנסיים שלו לוחצות." :'''בי.איי''': "בואו נזוז, אני ממש לא יכול לחכות." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "את יכולה להראות לי במפה את הדרך שבה עובר מעבר שלמה?" :'''טובי גריפין''': "הנתיב שלנו יהיה דרך המעבר הזה כאן, במעבר שלמה. הדרכים עלולות להיות מעט קשוחות אבל עונת המונסון (רוחות וגשמים עונתיים בדרום מזרח אסיה) נגמרה כך שאין כל כך הרבה סכנה להחלקות. אם נתחיל עם אור ראשון של הבוקר, ואם יהיה לנו מזל, אנחנו נוכל לעשות את זה עד שעות בין הערביים." :'''שקטר''': "את תזדקקי ליותר ממזל, יקירתי. את הוזהרת בנוגע לזה מיס גריפין." :'''חניבעל''': "אתה יודע שזו סתם הפחדת סרק?" :'''שקטר''': "קבל עצה בריאה קטנה, אדון. אל תעבוד בשביל הגברת הזאת. זו באמת ארץ קשוחה שם בחוץ, ומשהו עלול לנשוך אותך באמצע הלילה." :'''חניבעל''': "אוי, נהדר. אתה יודע מאז שוויתרתי על גולף, החיים שלי נהיו ממש משעממים." :'''טובי גריפין''': "המכרה היה של אבא שלי, שקטר. האקלים היה מתוקתק היטב בסיילסבורי ואני הולכת לעבוד שם, אחרת אבא שלי מת לחינם." :'''שקטר''': "אם תנסי לעבוד במכרה הזה, את עלולה להיתקל באותו סוג של תאונה שהרגה את אבא שלך. אומרים שמזל רע עובר במשפחות." :'''חניבעל''': "אני שמעתי שזה אותו הדבר עם טיפשות. או שמא זה היה כיעור?" {{מפריד}} :'''ג'ניפר טיזדייל''': "אתם פשוט מדהימים! אני לא מאמינה שעשיתם את זה." :'''פייס''': "גם אני לא מאמין. איבדנו את הגלגלים שלנו, בי.איי עשה 15 סיבובים עם גודזילה, חניבעל עשה 20 סיפורים של צלילות, פוצצו לנו את הסירה מתחתינו, ועדיין הצלחנו להציל את הבחורה, את החבר שלה ולהשיב את התמרון שלנו." :'''מרקוס''': "עכשיו כל שעליכם לעשות הוא לעצור אותם מלפוצץ את הסכר." :'''חניבעל''': "סכר?" :'''מרדוק''': "אני רוצה לבכות." {{מפריד}} :'''טניה בייקר''': "פייס, המדים האלה אף פעם לא יעבדו. דקר יזהה אותך בשנייה שתיכנס. אתה מקשיב לי? אתה תלך לשם, ואתה תהיה על הטיסה הראשונה ללבנוורת' " :'''פייס''': "תקשיבי, ללא הציוד הרפואי הזה מרדוק ימות, אז זה לא משנה מהו הסיכון, נכון? חוץ מזה, אנשים לעיתים רחוקות מסתכלים על מה שנמצא ממש מתחת לאף שלהם, נכון?" {{מפריד}} :'''טניה בייקר''': "פייס, אתה מדהים! אני לא מאמינה שהצלחת לעשות את זה.(לגנוב את הארון של העזרה ראשונה)" :'''פייס''': "ובכן, ירוק תמיד היה צבע המזל שלי!" {{מפריד}} :'''קולונל דקר''': "קפטן, האם אי פעם תהית מדוע צוות לעניין מצליחים להערים עלינו?" :'''קפטן קריין''': "הם טובים, המפקד." :'''קולונל דקר''': "אה, הם הכי טובים שיש. הם חושבים כאחד, מרגישים כאחד ומתנהגים כאחד. אבל... כשיש מישהו פצוע בקרבם, הם מפסיקים להיות כאלה. טובת ההתלכדות נהפכת להיות טובת הפרט. וזה מה שיפיל אותם." {{מפריד}} :'''טניה בייקר''': "פייס, אתה חושב שמרדוק יהיה בסדר? הוא איבד המון דם." :'''פייס''': "אה, מרדוק, הוא קשוח! כמו חתיכה של עור לא מעובד. האחד שרק יצא מהתרפיה. כן, יש לו את הסוג הזה של החוזק שנלקח בחשבון." [מצביע על המצח שלו] :'''פייס''': "אל תדאגי בנוגע למרדוק. בעוד כמה שבועות הוא לא יהיה מסוגל להבחין במציאות מתוך כמה מקלות של לחם." {{מפריד}} :'''חניבעל''': "ההיסטוריה הצבאית לימדה אותנו שסכסוך הוא לא יותר מאשר תפיסת שטח מתוקפן אחד. יש להם את השטח שלהם שם למעלה, ולנו יש את העמדה ההגנתית כאן למטה." :'''פייס''': "אז שנינו נתיימר שתהיה לנו עמדה הגנתית נגד שישה אנשים עם רובים במטוס בגובה של 35,000 רגל מעל האוקיינוס?" :'''חניבעל''': "ובכן, זה היישום של התיאוריה שמעניין." {{מפריד}} :'''פייס''': "איפה מרדוק? אני הגעתי למשרדי העיתון וסידרתי את כל מה שקשור בטפסים. אני מקווה שלא פישלת, איימי." :'''איימי אלן''': "מרדוק אפילו לא היה בבית החולים. למעשה, כשהגעתי לשם הם הוציאו את החפצים שלו מהחדר שלו. בדלפק הקבלה אמרו שבהנהלה החליטו לערוך שינויים." :'''בי.איי''': "איזה סוג של שינוי הם יכולים לעשות עם בחור כזה? מלבד לתת לו מוח חדש." {{מפריד}} :'''מרדוק''': [לפני שחניבעל תופס את הפיקוד על המטוס החטוף] "אתה מוכן, קפטן?" :'''חניבעל''': "אני תמיד מוכן." :'''פייס''': "מה אני יכול להגיד? הבן אדם בהתלהבות!" {{מפריד}} :'''מרדוק''': "ובכן, חניבעל, אתה תהיה העיניים שלי, ואני אחזיר את הפראייר הזה (המטוס החטוף) הביתה." :'''חניבעל''': "תהיה בטוח." :'''בי.איי''': "זה הסיוט הכי גרוע שלי." {{מפריד}} [מרדוק נותן עירוי דם לבי.איי, שמתפתל מכאבים] :'''חניבעל''': "בי.איי, פשוט תירגע." :'''בי.איי''': "אמרתי לכם חבר'ה, וזאת הפעם האחרונה. אני לא רוצה את הדם של הפראייר הזה (מרדוק) בתוכי. זה יהפוך אותי למשוגע כמוהו." :'''מרדוק''': "לא, זה לא יהפוך אותך למשוגע, זה יהפוך אותך לרגוע יותר. אתה אפילו תוכל לחלוק איתי חדר בבית החולים הפסיכיאטרי. אני אבקש מהם להביא דרגש נוסף, ואנחנו נוכל לשבת ביחד ולראות את הקירות נמסים." :'''בי.איי''': "חניבעל!" {{מפריד}} :'''פייס''': "חניבעל, תדבר איתו (עם בי.איי) שיירגע, אכפת לך?" :'''חניבעל''': "פייס, אם מישהו יוכל לדבר עם בי.איי על כל נושא שלא יהיה, הוא יהיה מתאבק מקצועי. ועכשיו, תן לו קצת זמן. הוא יירגע. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך זה שהוא יטלטל אותך כמה פעמים." :'''פייס''': "מישהו חייב לעשות את זה." {{מפריד}} :'''בי.איי''': "בסדר חניבעל, איך אנחנו ננטרל את החבר'ה האלה? החבר'ה האלה הם s.w.a.t (יחידה משטרתית בארצות הברית לטקטיקות וכלי נשק מיוחדים), והם מאומנים בנשקים מיוחדים ובטקטיקות. זו המומחיות שלנו. זה יהיה כמו להילחם נגד עצמינו." :'''חניבעל''': "מרגש, הלוא כן?" {{מפריד}} :'''מארח במסעדה של צ'ארלי סטראטרס''' [לחניבעל ופייס] "רבותיי, לא יהיו שולחנות פנויים עד הערב." :'''חניבעל''': "אנחנו נרצה לראות את סטראטרס, אנחנו מתקנים את הטלוויזיות שלו." :'''סקאלי''': "זה הבחור העיוור מחנות הטלוויזיות ברחוב דלאנסי." :'''דיגר''': "אני תוהה איך היא מצא אותנו." :'''חניבעל''': "אה סטראטרס, אני מאמין שיש לנו כמה עניינים לטפל בהם." :'''דיגר''': "היי זקן, תעזוב את סטראטרס בשקט, בסדר?" :'''חניבעל''': "האחיין שלי ואני היינו רוצים שאתה ואנשייך לא תבואו לרחוב דלאנסי ותסחטו כסף מכל בעלי החנויות שם." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אני אמור לדעת על מה אתה מדבר?" :'''פייס''': "הוא לא יודע על מה אתה מדבר, דוד." :'''חניבעל''': "הו, אני אסביר. האנשים שלך באים ומאיימים לפגוע בחברים שלי ולהרוג אותם אם הם לא ישלמו." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "דיגר, אתה מוכן לעשות לי טובה? תן לאדון הזה ולאחיין שלו משקה ותושיב אותם באחד השולחנות." :'''חניבעל''': [דופק עם מקל ההליכה לעיוורים שלו ברצפה] "לא באנו לכאן כדי לשתות, סטראטרס." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אז בשביל מה באתם?" :'''פייס''': "ובכן, הכל ביחד, כולל כספים שהופקעו בצורה לא נאותה, ריבית, נזקים, הוצאות, ועמלה מינורית על שירותי האיסוף שלנו: 166,200 דולר." :'''חניבעל''': "כן." :'''פייס''': "זה עוגל למאה הקרובה." :'''חניבעל''': "כן." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אה, אתה חושב שהאנשים שלי ואני לקחנו כסף מכמה סוחרי פירות, ואתה מצפה שאני אחזיר את הכסף חזרה?" :'''חניבעל''': "כן, אם תואיל בטובך." :'''צ'ארלי סטראטרס''': [הוא וכולם סביבו צוחקים] "ובכן, אני רוצה לומר לך. אני לא נושא איתי כזה סכום של כסף. וגם אם כן, לא הייתי מסוגל לשלם לך ברגע המסויים הזה." :'''חניבעל''': "אל תיקח את ההצעה שלי בכזאת קלות." [מצמיד את מקל ההליכה לעיוורים לחזהו של סטראטרס] :'''צ'ארלי סטראטרס''': [מעיף ממנו את מקל ההליכה לעיוורים] "תקשיב, מה אתה רוצה?" :'''חניבעל''': "166,200 דולר! (נותן מטח אש עם רובה לכיוון המשקאות בבר המסעדה) עכשיו כשהשגתי את תשומת הלב שלך, אני אסביר לך. אתה תקבל עוד נסיעה אחת העירה, אחת! (מצמיד את הרובה לחזהו של סטראטרס) וזה כדי לשלם בחזרה את כל הכסף שלקחת מהאנשים ברחובות דלאנסי, יוסטון ובליקר." :'''פייס''': "רק בשביל שלא תשכח את הסכום. (תולש דף מתוך פנקס שעליו רשום הסכום המדובר) דלאנסי, מחר בצהריים. אנחנו נדאג למרק, ואתה תביא את הלחם." :'''חניבעל''': "האם יש לך מושג באיזה יום אוספים מכאן את הזבל, סטראטרס?" :'''פייס''': "בחייך בחור, אל תהיה כזה. מתי אוספים מכאן את הזבל?“ :'''צ'ארלי סטראטרס''': "מחר." :'''חניבעל''': "אז מחר, לך ולי יש פגישה. ורק כדי שלא תשכח, חשבתי לסמן ביומן עבורך." [פייס לוחץ על לחצן ובי.איי נכנס ברוורס אל תוך המסעדה עם משאית הזבל ומתחיל לשפוך זבל בתוך המסעדה] {{מפריד}} :'''בול מקיואן''': "אתם חברים של הלורנסים?“ :'''חניבעל''': "אנחנו הולכים לעבוד בשבילם. שמעתי שיש להם כמה עצים לגרור." :'''בול מקיואן''': "אין להם שום דבר להזיז. כאן, חברים, אף אחד לא עובד עבור הלורנסים." :'''חניבעל''': "היי פייס, האם ראית שלט שאומר שעזבנו את ארצות הברית?" :'''פייס''': "לא, אני לא יכול לומר שראיתי, חניבעל. מה בנוגע אלייך, מרדוק?" :'''מרדוק''': "לא. בטוח שלא ראיתי." :'''חניבעל''': "ובכן, זה אומר שאנחנו בארצות הברית של אמריקה. וככל שאני זוכר, זו מדינה חופשית. זה (פונדק הדרכים שהם נמצאים בו) מקום ציבורי. אנחנו יכולים ללכת לאן שאנחנו רוצים." :'''בול מקיואן''': "כאן בסביבה אתה לא יכול, אדון. שמעת אותי?" [הצוות מתחיל להילחם במקיואן ואנשיו] {{מפריד}} :'''בול מקיואן''': "אחרי מה שקרה ללורנס במקום שלו היום, אני לא חושב שאנחנו נצטרך לדאוג לגביו יותר. הם בטח כבר במחוז אחר עכשיו. למה שלא תגיד לבחורים שזה יום תשלום המשכורת?" [בי.איי מנסר במסור חשמלי את הפונדק שבו נמצאים מקיואן ואנשיו.] :'''חניבעל''': "אני מקווה שלא אכפת לך שנכנסנו בלי לדפוק בדלת." :'''בול מקיואן''': "מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?" :'''חניבעל''': "הם נראים מופתעים לראות אותנו." :'''פייס''': "אני חושב שהם אכן מופתעים." :'''בול מקיואן''': "אתם לא לומדים כמו שצריך, הלא כן?" :'''חניבעל''': "להיפך. אנחנו לומדים מאוד מהר. בי.איי, תראה לפראיירים האלה מה קורה לאנשים שלא מכבדים רכוש של אחרים." [בי.איי מפעיל מסור חשמלי ומתחיל לנסר את השולחן בפונדק] :'''חניבעל''': "בוא הנה, חבר (מכוון אקדח לכיוונו של מקיואן). פייס, קח את המזומן. חברים שלי ואני מאוד לא מרוצים מכך שאנחנו צריכים לשמור על הגב שלנו מעצים שנופלים, אז יש לי עצה עבורך. תארוז ותעבור לחלק אחר של היער." :'''פייס''': "זאת הייתה חתיכה מאוד יקרה של ציוד שאתה פוצצת, מר מקיואן. אז אני בטוח שאתה תרצה לתרום תרומה, וזה אמור לכסות את זה (פייס לוקח חבילה של שטרות). אה... תודה." (דוחף שטר של דולר לכיס החולצה של מקיואן) :'''חניבעל''': "תיסוג, מקיואן." {{מפריד}} :'''מילר קריין''': "אוקיי, מי אתה?" :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "אני קלארנס וויקרשם השלישי, וזה האחיין שלי הארולד." :'''מילר קריין''': "אז מה אתה רוצה?" :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "אני הבעלים החדשים של חברת המוניות 'כוכב בודד' (lone star cab) ואתה גרמת לנו למספר בעיות." :'''מילר קריין''': "אני לא יודע על מה אתה מדבר." :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "האמנם כך? מקורביי אמרו לי שאתה אחראי על הרס של מספר גדול של מוניות שלנו, ואני כאן להציע שאתה תפצה אותנו על הרכבים האלה." :'''מילר קריין''': "זה מה שאתה רוצה, הלוא כן?" :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "כן, אדוני. ושמרתי את החישוב כאן. הארולד, שים לב, תן לאיש את המספרים." :'''פייס/הארולד''': [לחברה של קריין] "היי, מה שלומך? [נותן לקריין דף עם הצעת מחיר לתיקון הרכבים ופיצוי] הכל ביחד זה 160,000 דולר, פלוס ריבית מאז התאריך שבו החלו התאונות שזה בתוספת של 33,000 דולר, וזה נותן סכום כולל של 193,000 דולר. [לחברה של קריין] אני אוהב את החליפה שלך." :'''מילר קריין''': "אני לא משלם לך סנט." :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "פחדתי שתתנהג כך. עכשיו, אני בן אדם של חינוך דתי. אני אף פעם לא הולך לרשויות, אז הסירוב שלך לשלם את החוב יעלה לך במספר זהה של רכבים. פתרון תנ"כי, אני מניח שאתה תסכים." :'''מילר קריין''': "ריידר, סטרייק. תלמדו את קולונל קנטאקי כאן ואת החבר היפה שלו מה קורה לאנשים שמאיימים עליי." :'''פייס/הארולד''': "חבר יפה?" :'''מילר קריין''': "קחו אותם לקצה העיר כדי לעטוף אותם בשמיכות. [חניבעל מתחיל להרגיש כאבים בחזה] מה הוא עושה? מה קרה לו?" :'''פייס/הארולד''': "קוצב לב. אני צריך לאפס את קוצב הלב שלו. הוא מסרב לקבל שתל, אז אני צריך להדביק את זה לחזה שלו." [מדובר במכשיר איתות, פייס לוחץ עליו וזה נותן לבי.איי ומרדוק את האות לפרוץ לבית של קריין] :'''בי.איי''': "זו האות שלנו, בוא נזוז." :'''מילר קריין''': "זה איזה סוג של מכשיר איתות." :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "הארולד, האם שמת את המכשיר הלא נכון בחזה שלי? לא פלא שאני מרגיש חולה." :'''מילר קריין''': "תעיפו אותם מפה." [בי.איי ומרדוק פורצים עם הואן לבית של קריין ומתחילים לירות לכל עבר] :'''בי.איי''': "השליכו את הנשקים - או שאתם מתים!" :'''חניבעל/קלארנס וויקרשם''': "ועכשיו, אם אתה רוצה עסקה, צור איתי קשר תוך שעה. כי אם לא, מוטב שתיזהר באילו רחובות אתה נוסע, כי חברת המוניות כוכב בודד בוחרת בדרך של מלחמה, ואנחנו לא לוקחים שבויים." :'''מילר קריין''': "איך אתם שניכם (ריידר וסטרייק), ליצנים, נתתם להם להיכנס לפה? זה (הדף עם הצעת המחיר) זבל." :'''ריידר''': "אני לא יודע. הם השיגו את התדר של השער הראשי." :'''מילר קריין''': "איך הם יכלו להשיג את התדר של השער הראשי? הוא מתאפס כל יום." :'''ריידר''': "אני לא יודע." :'''מילר קריין''': "אוקיי, אוקיי. אם החבר'ה האלה רוצים מלחמה - הם יקבלו מלחמה." {{מפריד}} :'''רוי קלסי''': "שואב אבק קטן וחמוד יש לך שם, חבר. מה אתה מתכנן לעשות? להוריד תפוחים מהעצים?" :'''חניבעל''': "לא, לא ממש. אני נוהג לרסס כינים (חלאות)." :'''רוי קלסי''': "האם עשית ביקורת אש לאחרונה, מפקח?“ :'''פייס''': "עולם קטן, נכון?" :'''מרדוק''': "פייס, אתה לא חושב שזה (השפם) צריך קיצוץ?" :'''רוי קלסי''': "אתם באמת חבורת חכמולוגים, הלא כן?" :'''חניבעל''': "אתה יודע, אני ממשיך לתהות למה אתה כל כך רוצה את החוזה של תחנת כיבוי האש הזאת בצורה נואשת כל כך? אין בה כסף. אם אתה רוצה עסק קטן נחמד, יש חנות של סבן אילבן (רשת חנויות נוחות) במורד הרחוב למכירה." :'''רוי קלסי''': "תקברו את החבר'ה האלה, פשוט תקברו אותם." :'''חניבעל''': "פייס, אני חושב שכל המקהלה של קלסי נמצאת כאן." :'''פייס''': "שלט רחוק של חומר נפץ (מצביע עליו ואז לוחץ על הכפתור שבו). נחש מה, התחנה שלך עלתה באש. אני מציע שמוטב שאתם בחורים תמהרו בחזרה לתחנה לפני שהיא תישרף עד היסוד." :'''פאלין''': "אתה מבלף." :'''חניבעל''': "יש לך מצית?" :'''רוי קלסי''': [מדבר במכשיר הקשר] "הנרי, הנרי זה קלסי, אתה שם? הנרי, תרים את המיקרופון ותענה לי זה קלסי." :'''הנרי''': [עונה לקלסי במכשיר הקשר] "אני לא יכול, בוס. יש לנו שריפה כאן." :'''רוי קלסי''': "התחנה עלתה באש, בואו נזוז מפה, קדימה." [צוות לעניין מגיע לתחנת כיבוי האש של קלסי שעלתה באש] :'''חניבעל''': "אוי, איזו בושה. אני מניח שהם צודקים. רוב השריפות קורות בבית." :'''רוי קלסי''': "חה, חה." [חניבעל צוחק ולועג לקלסי] {{מפריד}} :'''איימי''': "מועדון 'גבעת הסוכר' (sugar hill club) שייך למישהו אחד: צ'ארלס אף סטראטרס, שגם ידוע בתור 'איסטסייד צ'ארלי', ואני הרצתי בדיקה על לוחית הרישוי של הרכב, והיא רשומה על שם המועדון. ביקשתי גם מחבר שלי שעובד בניו יורק טיימס להריץ בדיקה על סטראטרס במחשב המשטרתי. הוא נעצר מספר פעמים כשהוא היה צעיר יותר, אבל רק בגין כמה עבירות מינוריות: שבירת כמה חלונות, נסיעות פרועות במכונית. מאוחר יותר, הוא קושר עם כמה דמויות מהעולם התחתון והאמינו שהוא מפעיל מרכזי בהרצת מספר הלוואות בריבית וסחיטת כספים. אבל, הוא ידע איך לשמור על ידיו נקיות, אז לא היו לו שום הרשעות, והוא לא נעצר." :'''חניבעל''': "נשמע כמו בחור מהגיהינום." :'''בי.איי''': "בחיי שהייתי רוצה להגיע לשם, לאחוז בבחור הזה בעקבים שלו, להחזיק אותו במהופך ולנער מהכיסים שלו את כל הכסף שהוא חייב לאנשים האלה." :'''חניבעל''': "מה כיף בזה? אני חושב שאנחנו צריכים לתת למר סטראטרס משב מהבושם שלו." :'''מרדוק''': "אתה יודע חניבעל, זה נשמע כמו אחת מהתכניות האלה. ובכל פעם שאנחנו משתמשים באחת התכניות האלה, מישהו תמיד מתרגז." :'''חניבעל''': "כן." :'''בי.איי''': "איזה סוג של טריקים יש לך עכשיו?" :'''חניבעל''': "אני חושב שאני שומע את אחד מהם מגיע עכשיו. בואו נלך להעיף מבט."[פייס מגיע עם משאית הזבל שחניבעל ביקש ממנו לארגן] :'''חניבעל''': "הפתעה." :'''בי.איי''': "משאית זבל?" :'''ניקי''': "איך תחזיר את הכסף שלנו בחזרה באמצעות משאית זבל?" :'''חניבעל''': "חכה ותראה ניקי, חכה ותראה. זה נחמד פייס, נחמד. [פותח את הדלת של משאית הזבל] היא ריקה." :'''פייס''': "אתה אמרת לי שאתה רוצה משאית זבל. אתה יודע מה הייתי צריך לעבור כדי להשיג את משאית הזבל הזאת?" :'''חניבעל''': "אני לא אמרתי שאני רוצה אותה ריקה. מה טוב בה אם היא ריקה?" :'''פייס''': "ובכן, איך אני הייתי אמור לדעת את זה?" {{מפריד}} :'''חניבעל''': "מה קרה, השעון שלך התקלקל? הקדמת." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "יש לך הרבה תגובות פקחיות, נכון? [חניבעל מהנהן בראשו לחיוב] אני בטוח שכולם ברחוב יודעים שאני הולך להחריב את השכונה הזאת ולשטוף אותה במורד הביוב. מהי תגובתך המתחכמת לזה?" :'''חניבעל''': "166,200 דולר. זה יקנה לך נסיעה בטוחה מכאן." :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אז תקנה את זה." :'''חניבעל''': "אתה באמת אידיוט." (jamoke - מונח אמריקאי המתאר מישהו כאידיוט/טיפש/שלומיאל) :'''צ'ארלי סטראטרס''': "אוקיי, תעשו את זה." [מורה לאנשיו להתחיל לירות לעבר הבניינים ברחוב] {{מפריד}} :'''פייס''': "את יודעת, את צדקת. אם היית אומרת לי בלילה ההוא לפני 15 שנים שאת עומדת להפוך להיות נזירה, אני לא חושב שהייתי יכול לקבל את זה. כי אז הייתי צריך לומר לך להתראות, ואני מבין עכשיו כמה שאני שונא לעשות את זה." :'''האחות תרזה''': "ובכן, אז אל. חוץ מזה, זו בדרך כלל מילה שאומר מישהו כשהוא עוזב." :'''פייס''': "מישהו אכן עוזב. אני." :'''האחות תרזה''': "לא, לא בשבילי. עבורי אתה תמיד פה. אתה תמיד תהיה." [שניהם מתחבקים] :'''חניבעל''': [קולו נשמע מחוץ למסך] "בוא נזוז, סגן." :'''פייס''': "המפקד שלי קורא לי." [פייס מתחיל לעזוב] :'''האחות תרזה''': "פייסמן? שאלוהים יברך אותך." {{מפריד}} :'''חניבעל''': [מעשן קצה משומש של סיגר] "אני חושב טוב יותר עם סיגר טרי, פייס..." :'''פייס''': "מצטער חניבעל, הייתי צריך להשתמש בסיגר האחרון שהיה לי כדי לברוח." :'''חניבעל''': "חבל." :'''פייס''': "חבל?" :'''מרדוק''': [ממלמל בשקט] "חבל..." {{מפריד}} :'''פייס''': "חניבעל, אני שונא לחכות ולצפות בסיום. השוטרים האלה עלולים לעשות סיבוב פרסה ולחזור ולתפוס אותנו. אנחנו אמורים להיות מחוץ למדינה עכשיו." :'''חניבעל''': "אני מצטער פייס, אבל אני רק רוצה להבהיר איזושהי נקודה על העניין הזה. אתם יודעים, בחור כמו קארל מצחיק." :'''בי.איי''': "אתה יודע חניבעל, אני לא מבין את הבחור הזה. הוא נותן לאנשים לדרוך עליו, והוא אפילו לא נלחם בחזרה." :'''חניבעל''': "כן, הוא סוג של מישהו שקשה להבין אותו. אבל אז שוב יש הרבה דרכים להסתכל על כל דבר." :'''פייס''': "אוי, נהדר. חניבעל על הספה. עכשיו אנחנו נקבל את אחד השיעורים שלו בפסיכולוגיה." :'''מרדוק''': "אני יכול להשתמש באחד מהם, אני הולך לאיבוד לפעמים. קדימה קולונל, דבר אל מרדוק. בבקשה תסביר את משמעות העולם למטייל מודאג." :'''חניבעל''': "ובכן, במשך 5,000 שנים אנשים נלחמו האחד בשני." :'''פייס''': "אנחנו יכולים כבר לצאת מפה? נעשיתי די רעב, ואני מכיר מקום קטן של מזון מהיר ממש מעבר לגבול." :'''מרדוק''': "ששששש" [משתיק את פייס] :'''חניבעל''': "אנחנו החיילים, וזה נופל עלינו להגן על הזכויות של אחרים. ועכשיו בחור כמו קארל, זה יכול להיות קשה להבין אותו. אבל זה טוב שאנחנו יכולים לעשות את מה שאנחנו עושים, להגן על החופש שלו לעשות את מה שהוא מרגיש בצורה הכי טובה." :'''מרדוק''': "ובכן, יש פה כמה חומרים ממש חשובים קולונל, כלומר יש תובנות משמעותיות כאן. אני מקבל באמת כמה תובנות משמעותיות. באמת שכן." :'''פייס''': "ייקח לנו בערך שעה להגיע לשם. אני מכיר את הבן אדם שעובד במטבח." :'''חניבעל''': "זה רק החשמל החברתי, חבר'ה. החופש לחשוב. מחשבות של אנשים הן הכי חמקמקות והכי יקרות ערך, והחיילים משלמים את המחיר של להגן עליהן." :'''מרדוק''': "הו זה יפהפה. זה יפהפה. אני רואה דברים בצורה יותר ברורה עכשיו." :'''פייס''': "האם אני היחיד שרעב כאן? בי.איי, אתה לא רעב?“ :'''בי.איי''': "לא, גבר. אני אוכל את אגוזי הפקאן של מרדוק." :'''מרדוק''': "קולונל, למדתי שיעור חשוב היום. למדתי שכחייל זו חובתי להגן על אחרים מפני אנשים מרושעים, מטונפים ובהמתיים ששואפים לבלוע אותם. [מנסה לקחת מבי.איי את האגוזים] תחזיר לי אותם בחזרה! תחזיר לי את האגוזים האלה!" {{מפריד}} :'''אמנדה יוסטון''': "פייס, יש לי וידוי לעשות." :'''פייס''': "בסדר. אני מזל עקרב, ואנחנו טובים בלשמור סודות. על מה היית רוצה להתוודות?" :'''אמנדה יוסטון''': "ובכן, כשאתה וחברייך הופעתם כאן בפעם הראשונה, חשבתי שאני חווה מפגש קרוב או משהו כזה." :'''פייס''': "ובכן, אומרים שהרושם הראשוני הוא זה שנחשב. השאלה היא איך את מרגישה לגבינו עכשיו?" :'''אמנדה יוסטון''': "אני עדיין עובדת על זה. רק שעכשיו אני לא כל כך להוטה שתעזוב." :'''פייס''': "אני מבטיח לך שזה לא יקרה. אנחנו בכלל לא נעזוב עד שנסיים עם מה שהתחלנו לעשות." :'''אמנדה יוסטון''': "פייס, אני ממש מפחדת. כלומר, אני יודעת שאם אנחנו היינו גוברים על ההיגיון אנחנו היינו נסוגים מפה מזמן, אבל הנה אנחנו. זה כאילו שאנחנו משחקים איזה סוג של משחק משוגע או משהו. ויותר ויותר לאחרונה אני מרגישה כאילו אני אפילו לא חיה בעולם האמיתי." :'''פייס''': "ובכן, אני מבין איך את מרגישה. לפעמים אני מרגיש שמרדוק הוא זה שמקושר למציאות, ויתר הצוות פשוט אמורים להיות מוזלפים על קצה של שוקולד סנדיי." :'''אמנדה יוסטון''': [צוחקת] "למה אתם עושים את זה? כוונתי היא שלבטח מוטב לכם אם תלכו בדרכים נפרדות, תשנו את הזהות שלכם ותתחילו חיים חדשים במקומות שונים." :'''פייס''': "ובכן, אנחנו עושים את זה מאותה סיבה שאתם לא ברחתם. את, ג'יימי והאחרים. הצוות שלך הוא לא כמונו. את יודעת, כשאנחנו בנפרד, אנחנו רק חבורה של לא יוצלחים חברתית. אבל כשאנחנו ביחד, זה משהו מאוד מיוחד. רק שהמטרות שלנו מעט שונות. אתם מנסים להפוך את החלום שלכם למציאות, ואנחנו רק מנסים לשרוד. את יודעת, אני חושב שמשהו מאוד מיוחד קורה כאן וונדה." :'''אמנדה יוסטון''': "אמנדה." :'''פייס''': "נכון..." {{מפריד}} :'''ריקו''': "היי ילדה. את מתכוונת להזמין אותי אלייך הביתה?" :'''קארן''': "בבקשה תן לי לעבור." :'''ריקו''': " לאן את ממהרת, חמודה? אנחנו רק התחלנו להכיר האחד את השנייה." :'''קארן''': [ריקו מתחיל ללטף את השיער של קארן, שמעיפה את היד שלו ממנה] "אל תיגע בי." :'''ריקו''': "לאן את הולכת?" :'''גברת בראקוס''': "בנים, פשוט תסתלקו מפה." :'''ריקו''': "את רוצה לחגוג גם את, אמא? כמה שיותר, יותר טוב." :'''גברת בראקוס''': "אני אמרתי לכם בשבוע שעבר שאני אקרא למשטרה אם לא תפסיקו להסתובב כאן בכניסה לבית הזה." :'''ריקו''': "אנחנו גרים כאן עכשיו." :'''טומי הקטן''': "אנחנו השכנים החדשים שלך." :'''ריקו''': "כן, עברנו לדירה 310. המשטרה לא תבוא ותזרוק אותנו מהדירה שלנו, הלא כן?" :'''קארן''': "אני הולכת לקרוא למנהל של הבניין." :'''ריקו''': "אין צורך יותר במפתחות, המנעול כבר נשבר." :'''גברת בראקוס''': "אני לא יודעת מה קורה כאן, אבל אני מזהירה אותך. מוטב שתתנהג יפה." :'''ריקו''': "או שמה?" :'''קארן''': "איפה מר סאליבן?" :'''אלברז''': "עשה שינוי בקריירה. אני המנהל החדש. מי את?" :'''קארן''': "קארן מסינג, דירה 305. אתה מוכן בבקשה לצאת החוצה? אני חושבת שיש משהו שכדאי שתראה." :'''ריקו''': "מוטב שתלמדי לכבד את מי שגר מסביבך, זו שכונה שמשתנה." [אוחז לגברת בראקוס בפנים] :'''גברת בראקוס''': [חובטת בריקו עם התיק שלה] "אני אשנה לך את הפרצוף!" [ריקו מפיל אותה לרצפה] :'''קארן''': "את בסדר?" :'''גברת בראקוס''': "אתם בנים קברתם את עצמכם עמוק." :'''קארן''': "תודה על העזרה." :'''ריקו''': "ייתכן שרצוי שלא תגורו עוד בבניין הזה." [ריקו הופך את עגלת הסופר של גברת בראקוס עם המוצרים שבתוכה, ודורך עם העקב של הנעל על הרדיו שאיתו האזינה למשחק פוטבול] :'''ריקו''': "המשחק בוטל עקב החשיכה." :'''גברת בראקוס''': [בוכה] "אני אתקשר לבן שלי, והוא יטפל בכל אחד ואחד מכם." :'''ריקו''': "אנחנו רועדים במגפיים שלנו, גברת. מי זה הבחור הזה? קינג קונג?" ==קישורים חיצוניים== * {{imdb title|id=0084967|title=צוות לעניין}} [[קטגוריה:סדרות טלוויזיה אמריקאיות]] [[קטגוריה:סדרות פעולה]] ndcatsogwqqaq30c5cgq15p9w3p1eo9 0 13522 234446 234307 2026-04-15T19:06:25Z קליאו 9676 234446 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Ritratto di Francesco Guicciardini.jpg|ממוזער|166 פיקסלים|פרנצ'סקו גוויצ'ארדיני]] '''[[W:פרנצ'סקו גוויצ'ארדיני|פרנצ'סקו גוויצ'ארדיני]]''' (באיטלקית: '''Francesco Guicciardini''')‏ (6 במרץ 1483 - 22 במאי 1540), היסטוריון ומדינאי איטלקי. {{מפריד}} * "קשה יותר לעבור מדרגה נמוכה לדרגה בינונית, מאשר לעבור מדרגה בינונית לדרגה גבוהה." * "אנשים זוכרים טוב יותר את העלבונות מאשר את הטובות שהזולת עשה עמהם." * "זה תמיד הרה אסון להיאבק במי שאין לו מה לאבד." * "צריך לשכנע את [[נעורים|בני הנעורים]] כי הניסיון מלמד דברים רבים, וכי המוחות הגדולים מלמדים טוב יותר מאשר הקטנים." * "לא כל בני האדם חכמים. הרוב אינם חכמים; ומי שצריך [[חיזוי|לחזות]] החלטות של אחרים לא צריך להתחשב כל כך במה שאדם חכם היה צריך לעשות." * "מאחר שלא ניתן להשיג דברים גדולים ללא סכנה כלשהי, יש לנקוט ביוזמות בכל פעם שה[[תקווה]] גדולה מהפחד." * "הנאה גדולה בהרבה נמצאת בהיאחזות בתשוקות שאינן ישרות מאשר בסיפוקן; שכן המימוש קצר ומשפיע על הגוף; אך לאחר שהתיאבון התקרר מעט, נמשכת ההשפעה על הנפש והמצפון." * "ככל שאתה נמשך לקיצוניות שממנה אתה בורח, כך אתה נסוג יותר לקיצוניות השנייה כדי להתרחק ממנה, מבלי לדעת כיצד לעצור באמצע." == קישורים חיצוניים == {{מיזמים|ויקיפדיה=פרנצ'סקו גואיצ'ארדיני|ויקישיתוף=Category:Francesco Guicciardini}} {{מיון רגיל:גואיצ'ארדיני, פרנצ'סקו}} [[קטגוריה:היסטוריונים]] [[קטגוריה:מדינאים ופוליטיקאים איטלקים]] tfwe5elrxv6s5l243z19o7wqqaf57i9 0 15701 234418 225149 2026-04-15T14:07:25Z Iiilllaaannn 27220 /* מתוך יומניה */ 234418 wikitext text/x-wiki [[File:EttyHillesum.jpg|thumb|146 פיקסלים|אתי הילסום]] [[קובץ:'Het Verstoorde Leven' (1985) Deventer.jpg|ממוזער|250px|"חיים כרותים" – אנדרטה לזכרה של אתי הילסום]] '''[[w:אתי הילסום|אתי הילֶסוּם]]''' ('''Etty Hillesum''';{{כ}} 15 בינואר 1914, מידלבורך, הולנד - 30 בנובמבר 1943, אושוויץ), [[יהדות|יהודייה]]־הולנדית, מחברת יומנים אשר לא רק מתארים את אימי [[השואה]], אלא בעיקר מגוללים מסע נפשי ורוחני של אישה צעירה לעבר ייעודה והתעלותה הרוחנית. == מתוך יומניה == <small>(מתוך הספר "[[W:השמיים שבתוכי|השמיים שבתוכי]]") </small> בשיריה של הסופרת ניכרת תנועה של התבוננות פנימית, זרימה והתעגלות, המזוהות עם עומק רגשי וצמיחה; יש הסבורים כי איכויות אלו מאפיינות הוראה מודעת של יוגה ומורים בעלי חיבור פנימי גבוה. * "הייתי רוצה להיות רטייה על פצעים רבים." * "הסבל איננו מתחת לכבודו של האדם. כלומר: אפשר לסבול בכבוד או באי כבוד." * "החשיבה היא עיסוק נאה ונאצל כשמדובר בלימודים, אבל אי אפשר להיעזר בה כדי לצאת ממצבי רוח קשים." * "אני מודה לך על שחננת אותי בכישרון לקרוא אנשים. לפעמים הם כמו בית שדלתותיו פתוחות לרווחה. אני נכנסת לתוכו ומשוטטת במסדרונותיו ובחדריו, וכל בית שונה מקודמיו, ובכל זאת כולם דומים." * "ה[[אמת]] שהמציאות אינה מציאותית בעיני, ולכן אני לא מצליחה להגיע לכלל מעשים, כיוון שאני לא תופסת עד כמה הם חשובים וכבדי משקל." * "גם עכשיו אני מרגישה שהייתי רוצה להתכרבל בזרועותיו ולא להיות אלא [[אישה]], או אולי עוד פחות מאישה, אולי רק פיסת בשר נאהבת." * "לומר שהאדם הוא אדון לגורלו, זאת אמירה פזיזה מדי. אבל נכון לומר שה[[אדם]] הוא שקובע בעצמו את היחס שלו לגורלו." * "ובשלב מסוים משהו צומח בתוכך ואתה יודע שלעולם לא תאבד אותו עוד." * "הערב אצטרך להתפלל גם למען החייל הגרמני הזה. אחד מלובשי המדים הרבים לבש עכשיו פנים משלו." * "ברור שמדובר כאן בהשמדה טוטאלית! אבל הבה נישא גם אותה בכבוד." * "הייתי רוצה לכתוב מילים שהן חלק מאיזו שתיקה גדולה. ולא מילים שכל מטרתן להחריש את השתיקה ולנפץ אותה. המילים צריכות להדגיש את ה[[שתיקה]]." * "אני לא מאמינה שאפשר לתקן משהו בעולם בלי שנתקן קודם את עצמנו, וזה נראה לי הלקח היחיד שאפשר ללמוד מהמלחמה הזאת: שצריך לחפש את הרע בקרבנו ולא בשום מקום אחר." * "הייתי רוצה לכתוב ספר על חלוק אבן. הייתי יכולה לחיות בלי דבר מלבד חלוק אבן למשך זמן ממושך ועדיין להרגיש שאני חיה בעולמו הגדול של אלוהים." * "המציאות אינה מציאותית בעיניי. שורה אחת של [[ריינר מריה רילקה|רילקה]] נראית לי מציאותית יותר מאשר לעבור דירה או משהו כזה." * "כל חלקיק של [[שנאה]] שיתווסף לעולם הזה, יעשה אותו [[מדבר]]י עוד יותר מכפי שהוא בלאו הכי." * "להניף את העט הנובע הזה כמו פטיש, שכל מילה תהיה כמו מכת קורנס, תספר על גורלנו ועל מה שקורה עכשיו ומעולם לא קרה בצורתו הנוכחית." * "ברגע שהאדם מנתץ את ההאחזות שלו בסבל בחוסר הישע שלו וב[[קורבניות]] המאזקים את חייו הוא משחרר את החיים האמיתיים שבתוכו ועימם את גדולת נפשו ורוחו." * "המצוקה כאן באמת נוראה, ובכל זאת, בשעות הערב, כשהיום נסוג ומתרחק, אני צועדת בצעדים קלילים לאורך גדרות התיל ומלבי עולה תמיד התחושה — ואין מה לעשות, זה פשוט כך, זה משהו עמוק ובסיסי: ה[[חיים]] נפלאים ונשגבים, יבוא יום ונצטרך לבנות לנו עולם חדש, ועל כל פשע וכל זוועה עלינו לענות ב[[אהבה]] וטוּב לב, שהם תוצאה של מאבק פנימי. מותר לנו לסבול, אבל לא להיכנע ל[[סבל]]." ==קישורים חיצוניים== {{מיזמים|ויקיפדיה=אתי הילסום|ויקישיתוף=Category:Etty Hillesum}} {{מיון רגיל:הילסום, אתי}} [[קטגוריה:יהודים בשואה]] [[קטגוריה:סופרים הולנדים]] [[קטגוריה:סופרים יהודים]] qtrdlu66l5ol63vzw7aca1dd2yzsvle 234428 234418 2026-04-15T15:57:17Z קליאו 9676 עריכה 234428 wikitext text/x-wiki [[File:EttyHillesum.jpg|thumb|146 פיקסלים|אתי הילסום]] [[קובץ:'Het Verstoorde Leven' (1985) Deventer.jpg|ממוזער|146 פיקסלים|"חיים כרותים" – אנדרטה לזכרה של אתי הילסום]] '''[[w:אתי הילסום|אתי הילֶסוּם]]''' ('''Etty Hillesum''';{{כ}} 15 בינואר 1914, מידלבורך, הולנד - 30 בנובמבר 1943, אושוויץ), [[יהדות|יהודייה]]־הולנדית, מחברת יומנים אשר לא רק מתארים את אימי [[השואה]], אלא בעיקר מגוללים מסע נפשי ורוחני של אישה צעירה לעבר ייעודה והתעלותה הרוחנית. {{מפריד}} * "הייתי רוצה להיות רטייה על פצעים רבים." * "הסבל איננו מתחת לכבודו של האדם. כלומר: אפשר לסבול בכבוד או באי כבוד." * "החשיבה היא עיסוק נאה ונאצל כשמדובר בלימודים, אבל אי אפשר להיעזר בה כדי לצאת ממצבי רוח קשים." * "אני כה שמחה שהוא יהודי ואני יהודייה." * "אני מודה לך על שחננת אותי בכישרון לקרוא אנשים. לפעמים הם כמו בית שדלתותיו פתוחות לרווחה. אני נכנסת לתוכו ומשוטטת במסדרונותיו ובחדריו, וכל בית שונה מקודמיו, ובכל זאת כולם דומים." * "ה[[אמת]] שהמציאות אינה מציאותית בעיני, ולכן אני לא מצליחה להגיע לכלל מעשים, כיוון שאני לא תופסת עד כמה הם חשובים וכבדי משקל." * "גם עכשיו אני מרגישה שהייתי רוצה להתכרבל בזרועותיו ולא להיות אלא [[אישה]], או אולי עוד פחות מאישה, אולי רק פיסת בשר נאהבת." * "לומר שהאדם הוא אדון לגורלו, זאת אמירה פזיזה מדי. אבל נכון לומר שה[[אדם]] הוא שקובע בעצמו את היחס שלו לגורלו." * "עד לפני כמה חודשים האמנתי עדיין שהפוליטיקה אינה נוגעת לי ותהיתי אם אין בכך מידה של 'קרתנות', חוסר הבנה של ממש. עתה איני שואלת יותר שאלות כאלו." * "ובשלב מסוים משהו צומח בתוכך ואתה יודע שלעולם לא תאבד אותו עוד." * "הערב אצטרך להתפלל גם למען החייל הגרמני הזה. אחד מלובשי המדים הרבים לבש עכשיו פנים משלו." * "ברור שמדובר כאן בהשמדה טוטאלית! אבל הבה נישא גם אותה בכבוד." * "הייתי רוצה לכתוב מילים שהן חלק מאיזו שתיקה גדולה. ולא מילים שכל מטרתן להחריש את השתיקה ולנפץ אותה. המילים צריכות להדגיש את ה[[שתיקה]]." * "אני לא מאמינה שאפשר לתקן משהו בעולם בלי שנתקן קודם את עצמנו, וזה נראה לי הלקח היחיד שאפשר ללמוד מהמלחמה הזאת: שצריך לחפש את הרע בקרבנו ולא בשום מקום אחר." * "הייתי רוצה לכתוב ספר על חלוק אבן. הייתי יכולה לחיות בלי דבר מלבד חלוק אבן למשך זמן ממושך ועדיין להרגיש שאני חיה בעולמו הגדול של אלוהים." * "תנועה של התבוננות פנימית, זרימה והתעגלות, המזוהות עם עומק רגשי וצמיחה; יש הסבורים כי איכויות אלו מאפיינות הוראה מודעת של יוגה ומורים בעלי חיבור פנימי גבוה." * "המציאות אינה מציאותית בעיניי. שורה אחת של [[ריינר מריה רילקה|רילקה]] נראית לי מציאותית יותר מאשר לעבור דירה או משהו כזה." * "כל חלקיק של [[שנאה]] שיתווסף לעולם הזה, יעשה אותו [[מדבר]]י עוד יותר מכפי שהוא בלאו הכי." * "להניף את העט הנובע הזה כמו פטיש, שכל מילה תהיה כמו מכת קורנס, תספר על גורלנו ועל מה שקורה עכשיו ומעולם לא קרה בצורתו הנוכחית." * "ברגע שהאדם מנתץ את ההאחזות שלו בסבל בחוסר הישע שלו וב[[קורבניות]] המאזקים את חייו הוא משחרר את החיים האמיתיים שבתוכו ועימם את גדולת נפשו ורוחו." * "לו יימצא גרמני הוגן אחד בלבד, הרי הוא שווה שיגנו עליו מפני כנופיות הברברים, ודי בגרמני הוגן אחד שלא נשפוך את שנאתנו על עם שלם." * "המצוקה כאן באמת נוראה, ובכל זאת, בשעות הערב, כשהיום נסוג ומתרחק, אני צועדת בצעדים קלילים לאורך גדרות התיל ומלבי עולה תמיד התחושה — ואין מה לעשות, זה פשוט כך, זה משהו עמוק ובסיסי: ה[[חיים]] נפלאים ונשגבים, יבוא יום ונצטרך לבנות לנו עולם חדש, ועל כל פשע וכל זוועה עלינו לענות ב[[אהבה]] וטוּב לב, שהם תוצאה של מאבק פנימי. מותר לנו לסבול, אבל לא להיכנע ל[[סבל]]." ==קישורים חיצוניים== {{מיזמים|ויקיפדיה=אתי הילסום|ויקישיתוף=Category:Etty Hillesum}} {{מיון רגיל:הילסום, אתי}} [[קטגוריה:יהודים בשואה]] [[קטגוריה:סופרים הולנדים]] [[קטגוריה:סופרים יהודים]] opf5gdor3558j9w7ufd7tjk17zxje4r 234429 234428 2026-04-15T15:57:44Z קליאו 9676 234429 wikitext text/x-wiki [[File:EttyHillesum.jpg|thumb|146 פיקסלים|אתי הילסום]] [[קובץ:'Het Verstoorde Leven' (1985) Deventer.jpg|ממוזער|146 פיקסלים|"חיים כרותים" – אנדרטה לזכרה של אתי הילסום]] '''[[w:אתי הילסום|אתי הילֶסוּם]]''' ('''Etty Hillesum''';{{כ}} 15 בינואר 1914, מידלבורך, הולנד - 30 בנובמבר 1943, אושוויץ), [[יהדות|יהודייה]]־הולנדית, מחברת יומנים אשר לא רק מתארים את אימי [[השואה]], אלא בעיקר מגוללים מסע נפשי ורוחני של אישה צעירה לעבר ייעודה והתעלותה הרוחנית. {{מפריד}} * "הייתי רוצה להיות רטייה על פצעים רבים." * "הסבל איננו מתחת לכבודו של האדם. כלומר: אפשר לסבול בכבוד או באי כבוד." * "החשיבה היא עיסוק נאה ונאצל כשמדובר בלימודים, אבל אי אפשר להיעזר בה כדי לצאת ממצבי רוח קשים." * "אני כה שמחה שהוא [[יהודי]] ואני יהודייה." * "אני מודה לך על שחננת אותי בכישרון לקרוא אנשים. לפעמים הם כמו בית שדלתותיו פתוחות לרווחה. אני נכנסת לתוכו ומשוטטת במסדרונותיו ובחדריו, וכל בית שונה מקודמיו, ובכל זאת כולם דומים." * "ה[[אמת]] שהמציאות אינה מציאותית בעיני, ולכן אני לא מצליחה להגיע לכלל מעשים, כיוון שאני לא תופסת עד כמה הם חשובים וכבדי משקל." * "גם עכשיו אני מרגישה שהייתי רוצה להתכרבל בזרועותיו ולא להיות אלא [[אישה]], או אולי עוד פחות מאישה, אולי רק פיסת בשר נאהבת." * "לומר שהאדם הוא אדון לגורלו, זאת אמירה פזיזה מדי. אבל נכון לומר שה[[אדם]] הוא שקובע בעצמו את היחס שלו לגורלו." * "עד לפני כמה חודשים האמנתי עדיין שהפוליטיקה אינה נוגעת לי ותהיתי אם אין בכך מידה של 'קרתנות', חוסר הבנה של ממש. עתה איני שואלת יותר שאלות כאלו." * "ובשלב מסוים משהו צומח בתוכך ואתה יודע שלעולם לא תאבד אותו עוד." * "הערב אצטרך להתפלל גם למען החייל הגרמני הזה. אחד מלובשי המדים הרבים לבש עכשיו פנים משלו." * "ברור שמדובר כאן בהשמדה טוטאלית! אבל הבה נישא גם אותה בכבוד." * "הייתי רוצה לכתוב מילים שהן חלק מאיזו שתיקה גדולה. ולא מילים שכל מטרתן להחריש את השתיקה ולנפץ אותה. המילים צריכות להדגיש את ה[[שתיקה]]." * "אני לא מאמינה שאפשר לתקן משהו בעולם בלי שנתקן קודם את עצמנו, וזה נראה לי הלקח היחיד שאפשר ללמוד מהמלחמה הזאת: שצריך לחפש את הרע בקרבנו ולא בשום מקום אחר." * "הייתי רוצה לכתוב ספר על חלוק אבן. הייתי יכולה לחיות בלי דבר מלבד חלוק אבן למשך זמן ממושך ועדיין להרגיש שאני חיה בעולמו הגדול של אלוהים." * "תנועה של התבוננות פנימית, זרימה והתעגלות, המזוהות עם עומק רגשי וצמיחה; יש הסבורים כי איכויות אלו מאפיינות הוראה מודעת של יוגה ומורים בעלי חיבור פנימי גבוה." * "המציאות אינה מציאותית בעיניי. שורה אחת של [[ריינר מריה רילקה|רילקה]] נראית לי מציאותית יותר מאשר לעבור דירה או משהו כזה." * "כל חלקיק של [[שנאה]] שיתווסף לעולם הזה, יעשה אותו [[מדבר]]י עוד יותר מכפי שהוא בלאו הכי." * "להניף את העט הנובע הזה כמו פטיש, שכל מילה תהיה כמו מכת קורנס, תספר על גורלנו ועל מה שקורה עכשיו ומעולם לא קרה בצורתו הנוכחית." * "ברגע שהאדם מנתץ את ההאחזות שלו בסבל בחוסר הישע שלו וב[[קורבניות]] המאזקים את חייו הוא משחרר את החיים האמיתיים שבתוכו ועימם את גדולת נפשו ורוחו." * "לו יימצא גרמני הוגן אחד בלבד, הרי הוא שווה שיגנו עליו מפני כנופיות הברברים, ודי בגרמני הוגן אחד שלא נשפוך את שנאתנו על עם שלם." * "המצוקה כאן באמת נוראה, ובכל זאת, בשעות הערב, כשהיום נסוג ומתרחק, אני צועדת בצעדים קלילים לאורך גדרות התיל ומלבי עולה תמיד התחושה — ואין מה לעשות, זה פשוט כך, זה משהו עמוק ובסיסי: ה[[חיים]] נפלאים ונשגבים, יבוא יום ונצטרך לבנות לנו עולם חדש, ועל כל פשע וכל זוועה עלינו לענות ב[[אהבה]] וטוּב לב, שהם תוצאה של מאבק פנימי. מותר לנו לסבול, אבל לא להיכנע ל[[סבל]]." ==קישורים חיצוניים== {{מיזמים|ויקיפדיה=אתי הילסום|ויקישיתוף=Category:Etty Hillesum}} {{מיון רגיל:הילסום, אתי}} [[קטגוריה:יהודים בשואה]] [[קטגוריה:סופרים הולנדים]] [[קטגוריה:סופרים יהודים]] g5y7l6uycruz1tbi5kxysqi5jx2aj2l 234430 234429 2026-04-15T15:58:47Z קליאו 9676 234430 wikitext text/x-wiki [[File:EttyHillesum.jpg|thumb|146 פיקסלים|אתי הילסום]] [[קובץ:'Het Verstoorde Leven' (1985) Deventer.jpg|ממוזער|146 פיקסלים|"חיים כרותים" – אנדרטה לזכרה של אתי הילסום]] '''[[w:אתי הילסום|אתי הילֶסוּם]]''' ('''Etty Hillesum''';{{כ}} 15 בינואר 1914, מידלבורך, הולנד - 30 בנובמבר 1943, אושוויץ), [[יהדות|יהודייה]]־הולנדית, מחברת יומנים אשר לא רק מתארים את אימי [[השואה]], אלא בעיקר מגוללים מסע נפשי ורוחני של אישה צעירה לעבר ייעודה והתעלותה הרוחנית. {{מפריד}} * "הייתי רוצה להיות רטייה על פצעים רבים." * "הסבל איננו מתחת לכבודו של האדם. כלומר: אפשר לסבול בכבוד או באי כבוד." * "אני כה שמחה שהוא [[יהודי]] ואני יהודייה." * "אני מודה לך על שחננת אותי בכישרון לקרוא אנשים. לפעמים הם כמו בית שדלתותיו פתוחות לרווחה. אני נכנסת לתוכו ומשוטטת במסדרונותיו ובחדריו, וכל בית שונה מקודמיו, ובכל זאת כולם דומים." * "ה[[אמת]] שהמציאות אינה מציאותית בעיני, ולכן אני לא מצליחה להגיע לכלל מעשים, כיוון שאני לא תופסת עד כמה הם חשובים וכבדי משקל." * "גם עכשיו אני מרגישה שהייתי רוצה להתכרבל בזרועותיו ולא להיות אלא [[אישה]], או אולי עוד פחות מאישה, אולי רק פיסת בשר נאהבת." * "לומר שהאדם הוא אדון לגורלו, זאת אמירה פזיזה מדי. אבל נכון לומר שה[[אדם]] הוא שקובע בעצמו את היחס שלו לגורלו." * "עד לפני כמה חודשים האמנתי עדיין שהפוליטיקה אינה נוגעת לי ותהיתי אם אין בכך מידה של 'קרתנות', חוסר הבנה של ממש. עתה איני שואלת יותר שאלות כאלו." * "ובשלב מסוים משהו צומח בתוכך ואתה יודע שלעולם לא תאבד אותו עוד." * "הערב אצטרך להתפלל גם למען החייל הגרמני הזה. אחד מלובשי המדים הרבים לבש עכשיו פנים משלו." * "ברור שמדובר כאן בהשמדה טוטאלית! אבל הבה נישא גם אותה בכבוד." * "הייתי רוצה לכתוב מילים שהן חלק מאיזו שתיקה גדולה. ולא מילים שכל מטרתן להחריש את השתיקה ולנפץ אותה. המילים צריכות להדגיש את ה[[שתיקה]]." * "אני לא מאמינה שאפשר לתקן משהו בעולם בלי שנתקן קודם את עצמנו, וזה נראה לי הלקח היחיד שאפשר ללמוד מהמלחמה הזאת: שצריך לחפש את הרע בקרבנו ולא בשום מקום אחר." * "החשיבה היא עיסוק נאה ונאצל כשמדובר בלימודים, אבל אי אפשר להיעזר בה כדי לצאת ממצבי רוח קשים." * "הייתי רוצה לכתוב [[ספר]] על חלוק אבן. הייתי יכולה לחיות בלי דבר מלבד חלוק אבן למשך זמן ממושך ועדיין להרגיש שאני חיה בעולמו הגדול של אלוהים." * "תנועה של התבוננות פנימית, זרימה והתעגלות, המזוהות עם עומק רגשי וצמיחה; יש הסבורים כי איכויות אלו מאפיינות הוראה מודעת של יוגה ומורים בעלי חיבור פנימי גבוה." * "המציאות אינה מציאותית בעיניי. שורה אחת של [[ריינר מריה רילקה|רילקה]] נראית לי מציאותית יותר מאשר לעבור דירה או משהו כזה." * "כל חלקיק של [[שנאה]] שיתווסף לעולם הזה, יעשה אותו [[מדבר]]י עוד יותר מכפי שהוא בלאו הכי." * "להניף את העט הנובע הזה כמו פטיש, שכל מילה תהיה כמו מכת קורנס, תספר על גורלנו ועל מה שקורה עכשיו ומעולם לא קרה בצורתו הנוכחית." * "ברגע שהאדם מנתץ את ההאחזות שלו בסבל בחוסר הישע שלו וב[[קורבניות]] המאזקים את חייו הוא משחרר את החיים האמיתיים שבתוכו ועימם את גדולת נפשו ורוחו." * "לו יימצא גרמני הוגן אחד בלבד, הרי הוא שווה שיגנו עליו מפני כנופיות הברברים, ודי בגרמני הוגן אחד שלא נשפוך את שנאתנו על עם שלם." * "המצוקה כאן באמת נוראה, ובכל זאת, בשעות הערב, כשהיום נסוג ומתרחק, אני צועדת בצעדים קלילים לאורך גדרות התיל ומלבי עולה תמיד התחושה — ואין מה לעשות, זה פשוט כך, זה משהו עמוק ובסיסי: ה[[חיים]] נפלאים ונשגבים, יבוא יום ונצטרך לבנות לנו עולם חדש, ועל כל פשע וכל זוועה עלינו לענות ב[[אהבה]] וטוּב לב, שהם תוצאה של מאבק פנימי. מותר לנו לסבול, אבל לא להיכנע ל[[סבל]]." ==קישורים חיצוניים== {{מיזמים|ויקיפדיה=אתי הילסום|ויקישיתוף=Category:Etty Hillesum}} {{מיון רגיל:הילסום, אתי}} [[קטגוריה:יהודים בשואה]] [[קטגוריה:סופרים הולנדים]] [[קטגוריה:סופרים יהודים]] 81ik7dexopp85hfmawyowl01kms2e32 0 18644 234417 234406 2026-04-15T13:53:37Z ~2026-23183-79 27218 234417 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Piesesne.jpg|ממוזער|200px|רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה]] רבי '''[[w:קלונימוס קלמיש שפירא|קלונימוס קלמיש שפירא]]''' – '''האדמו"ר מפיאסצנה''' (י"ד בתמוז ה'תרמ"ט - ד' בחשוון ה'תש"ד; 13 ביולי 1889 - 2 בנובמבר 1943) היה אדמו"ר שפעל ב[[פולין]] בין שתי מלחמות העולם. {{מפריד}} * "ויש לפעמים שבלא ידיעתך תדבר גם דיבורים לפני המקום, אם בתחילתם עוד את רצון גופך יודיעו, אבל כל כמה שתתרגש, ויותר תצא נפשך מנרתיקה לעוף אל על, במידה זו תעזוב את העולם, ומעומק לבך תצעק נפשך ב[[תפילה]] טהורה תפילה לה'." ~ מתוך ספרו, "בני מחשבה טובה" * "הדבר הכי גדול בעולם זה לעשות טובה למישהו". *"לנו הפשוטים רק בהעבודה הפשוטה צריכים. לעיין, לדעת ולעבוד וע"י זה גם הגדלות שלה ממרום, גם בלא השגתנו תמשך לנו..." ~ מתוך הספר הכשרת האברכים, ט. *"אין אתה צריך לצעוק בקולות, כי יש מי שמנגן רק המיה בלחש וקולו נשמע במרום." ~ מתוך הספר הכשרת האברכים, ט'. * "כשאתה מסתכל על העולם אתה מסתכל על אלוהים ואלוהים עלייך, מלא כל הארץ כבודו, ואף הארציות והלבוש והכלים מלאים הארת כבודו יתברך" ~ מתוך הקונטרס צו וזירוז. * "ולא דוקא בניגון של שבירת הלב, רק גם בניגון של שמחה, בכולם תוכל להשתמש לגילוי הנפש." ~ מתוך הספר הכשרת האברכים, ט'. * "האדם צריך לעשות סולמות לעלות על ידיהם לפעמים השמיימה, הניגון הוא אחד מהסולמות..." ~ מתוך הקונטרס צו וזרוז, ל"ו. * "הוי עושה ופועל בעולם והענק לו מטובך עד שתמיד מקומך בהעולם יהא ניכר." ~ צו וזירוז, יב * "בכל שנה עשה לך מטרה... צייר לעצמך איזה ראובן תהיה בשנה הבאה, מה יהיו השגותיו, עבודתו מדותיו וכל תכנו." ~ צו וזירוז, ב' * "ועתה תלמידים ותיקים לכו וכבשו את העולם לאביכם מלך הכבוד!" ~ חובת התלמידים, סוף הספר * "בְּלֹא יְגִיעָה אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְשׁוּם דָּבָר, וּבִיגִיעָה אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֶל הַכֹּל." ~ חובת התלמידים, צוויים ואזהרות == קישורים חיצוניים == {{מיזמים|ויקיפדיה=קלונימוס קלמיש שפירא|ויקיטקסט=מחבר:קלונימוס קלמיש שפירא}} {{מיון רגיל:שפירא, קלונימוס קלמיש}} [[קטגוריה:אדמו"רים]] [[קטגוריה:פולנים]] k10n9emqcl39m07k3891ith1yc7990t 0 21364 234425 178810 2026-04-15T15:55:13Z ~2026-38635-0 26903 234425 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Haute couture Fall winter, Paris July 2006.jpg|ממוזער|162 פיקסלים]] {{כותרת נושא|ויקיפדיה=שבוע האופנה בפריז|נושא=שבוע האופנה בפריז}} * "בזכות מעמדו כשבוע ה[[אופנה]] המוביל בעולם, האירועים ב[[פריז]] מושכים אליהם לא מעט מפורסמים שלא מפספסים את ההזדמנות לשבת בשורות הראשונות של התצוגות." ~ [[הדס שואף]] * "שבוע האופנה של פריז מתקיים תמיד במקביל ל[[טקסי האוסקר|טקס האוסקר]], מה שמשאיר אותו כמעט ללא כוכבים [[הוליווד]]יים בשורה הראשונה. זה לא אומר שפריז נשארת מיותמת, ההפך הוא הנכון. זוהי שעתם היפה של [[מוזיקה|מוזיקאים]] רבים, שמשתלטים על עיר האורות." ~ [[איתי יעקב]] * "[[עושר]] וגיוון יצירתי, עוצמה כלכלית של בתי אופנה גדולים וטעם אישי של מעצבים – אלה הן הסיבות שהופכות את שבוע האופנה של פריז לחשוב ומרגש כל כך." ~ יפה עירון-קוץ * "שבוע האופנה ה[[צרפת|צרפתי]], הוא בית לתצוגות של עילית המעצבים, שמודעים לגודל המעמד ומנסים בכל פעם להפתיע ולחדש." ~ לרה רוטר *"בשנים האחרונות אני טסה לפחות פעמיים בשנה כדי לסקר את שבוע הרדי-טו-וור בפריז. אמנם כבר הפסקתי לספור לכמה שבועות אופנה יצא לי להגיע, אבל יש דברים שלא משתנים. התצוגות של שאנל שתמיד נערכות בגראנד פלאה, הדוגמניות שרצות על עקבים מתצוגה לתצוגה, כשתמיד תהיה זו שמגיעה ברגע האחרון וזוכה להתנפלות מצד המאפרים ומעצבי השיער, וכמובן, הפאשניסטות והפאשניסטים שכל מטרתם היא להילכד בעדשות צלמי אופנת הרחוב." ~ רותם רייצ'ל חן [[קטגוריה:שבועות אופנה|פריז]] [[קטגוריה:פריז]] 959f9ggjhdnh2juo509m3gap6nv3ye5 0 24338 234427 188546 2026-04-15T15:55:57Z ~2026-38635-0 26903 234427 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Fashion Week Toronto 2010.jpg|ממוזער|132 פיקסלים|]] {{כותרת נושא|נושא=שבוע אופנה ([[:W:en:Fashion week|Fashion week]])}} * "אני לא אסבול את זה שהעובדים שלי לא יעשו כלום במשך שבוע האופנה, במקצוע הזה, יש לך שעון ביולוגי בבטן, והם יודעים: ה[[w:הוט קוטור|קוטור]] בדרך." ~ [[כריסטיאן לקרואה]] * "הצילום שבו נראיתי כמו [[מרילין מונרו]], הוא מיום צילום לבגדי ים של [[גוטקס]]. נעמדתי ספונטנית בפוזה המפורסמת שלה ולא אשכח איך בן לם, שהייתי בת טיפוחיו, צעק: 'וואו, היא מרילין מונרו!'. כשנחתנו בשבוע האופנה בקלן שב[[גרמניה]] גילינו שהרחובות מלאים בפוסטר הזה שהפך לפנים של שבוע האופנה, והיה סביבי באז גדול." ~ [[ספיר קופמן]] * "אם ראיתן את הסרט '[[השטן לובשת פראדה]]' בטח שמתן לב ללוח הזמנים הצפוף, הטירוף והשיגעון שסובבים את תעשיית ה[[אופנה]]. כמובן שאתן זוכרות את נקודת השיא של הסרט – שבוע האופנה. שבוע אחד שכל התעשייה מתכוננת אליו ומפנטזת עליו חודשים רבים לפני." ~ [[w:מורן אטיאס|מורן אטיאס]] * "אני משתתף בשבוע האופנה גם לחינוך – יש כאן הרבה כישרון, ואם אנחנו יכולים להיות שגרירים ל־18 דקות, למה לא?" ~ [[ששון קדם]] * "התצוגה של שבוע האופנה היא הקצפת שלנו, אנחנו לא עושות את זה כדי למכור, אלא בשביל הנשמה." ~ [[טובה חסין]] [[קטגוריה:שבועות אופנה|*]] dfazy94rq4i6m8wejxnz52ex29xvean 234434 234427 2026-04-15T18:20:35Z דולב 835 הוספת [[קטגוריה:אירועי אופנה]] באמצעות [[עזרה:Gadget-HotCat|HotCat]] 234434 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Fashion Week Toronto 2010.jpg|ממוזער|132 פיקסלים|]] {{כותרת נושא|נושא=שבוע אופנה ([[:W:en:Fashion week|Fashion week]])}} * "אני לא אסבול את זה שהעובדים שלי לא יעשו כלום במשך שבוע האופנה, במקצוע הזה, יש לך שעון ביולוגי בבטן, והם יודעים: ה[[w:הוט קוטור|קוטור]] בדרך." ~ [[כריסטיאן לקרואה]] * "הצילום שבו נראיתי כמו [[מרילין מונרו]], הוא מיום צילום לבגדי ים של [[גוטקס]]. נעמדתי ספונטנית בפוזה המפורסמת שלה ולא אשכח איך בן לם, שהייתי בת טיפוחיו, צעק: 'וואו, היא מרילין מונרו!'. כשנחתנו בשבוע האופנה בקלן שב[[גרמניה]] גילינו שהרחובות מלאים בפוסטר הזה שהפך לפנים של שבוע האופנה, והיה סביבי באז גדול." ~ [[ספיר קופמן]] * "אם ראיתן את הסרט '[[השטן לובשת פראדה]]' בטח שמתן לב ללוח הזמנים הצפוף, הטירוף והשיגעון שסובבים את תעשיית ה[[אופנה]]. כמובן שאתן זוכרות את נקודת השיא של הסרט – שבוע האופנה. שבוע אחד שכל התעשייה מתכוננת אליו ומפנטזת עליו חודשים רבים לפני." ~ [[w:מורן אטיאס|מורן אטיאס]] * "אני משתתף בשבוע האופנה גם לחינוך – יש כאן הרבה כישרון, ואם אנחנו יכולים להיות שגרירים ל־18 דקות, למה לא?" ~ [[ששון קדם]] * "התצוגה של שבוע האופנה היא הקצפת שלנו, אנחנו לא עושות את זה כדי למכור, אלא בשביל הנשמה." ~ [[טובה חסין]] [[קטגוריה:שבועות אופנה|*]] [[קטגוריה:אירועי אופנה]] 7fh7tnbvd4zdlve30a360fknnkw8bkc 0 24483 234423 190266 2026-04-15T15:54:27Z ~2026-38635-0 26903 234423 wikitext text/x-wiki [[קובץ:John Varvatos Fall 2010 04.JPG|ממוזער|200px]] {{כותרת נושא|ויקיפדיה=שבוע האופנה במילאנו|נושא=שבוע האופנה במילאנו}} * "ב[[שבוע אופנה|שבוע האופנה]] ב[[מילאנו]] אתה פוגש את כל הלקוחות שאתה חולם לפגוש, התנאים מדהימים, יוצא לך לעבוד עם דוגמנים מכל העולם." ~ [[ניר לביא]] * "אפשר לראות בשבוע האופנה במילאנו מי יושב בשורה הראשונה ליד [[אנה וינטור]] ואלה הם המובילים ברשת." ~ [[עידו איז'ק]] {{פוטנציאל}} [[קטגוריה:שבועות אופנה|מילאנו]] [[קטגוריה:איטליה]] oyos1vho3akpwnoexkj48fitpiekszx 0 25182 234413 194300 2026-04-15T12:00:18Z ~2026-23168-47 27217 234413 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Amichai Shalev (7152325687).jpg|ממוזער|200px|עמיחי שלו, 2012]] '''[[W:עמיחי שלו|עמיחי שלו]]''' (נולד ב־17 באפריל 1973) הוא סופר ומבקר ספרים [[ישראל]]י. {{מפריד}} * "הכול עניין של החלטה, הרי [[זהות]] היא לא דבר הומוגני." * "הדאדא היה, יותר מכול, הלוך רוח, מין סוג של אנרגיית נעורים מטושטשת שהעיפה ניצוצות: אנדרה ברטון יושב מול המדורה, מבשל את תפוחי האדמה של הקאנון הספרותי, צולה שיפודים שעליהם שזורים נתחי מרשמלו חולניים של ההיסטוריה שהביאה למלחמת העולם הראשונה; כאילו יד ענקית, אולי אלוהית (חייזרית, פון-דניקנית), שלפה איבר פנימי מדמם ואקוטי של כדור הארץ, טלטלה והחזירה למקום. הניתוח נעשה בתנאי שדה. הגוף לא לגמרי קיבל את האיבר בחזרה (על החתרנות, 2014)." * "ישבתי רגעים ארוכים בחדר מול הקופסאות, פותח אותן, מביט בהן, סוגר, מחזיר לארון ומוציא מחדש. יודע שהכול מוכן כדי להסתלק, ומרגיש כמעט מאושר מכך, על אף שידעתי שמה שאני חש איננו אושר. הפיקוס בחלון זהר והתרחב לפרקים, אבל עתה ראיתי אותו כמו שהוא, כמו שאני, אדם מול עץ, ללא דבר מעבר לכך. מסביב הכול המשיך להיות אפור ממסדי מוחלט. הכול היה נוי בלבד. נוי הוא כל מה שלא יפה ולא מכוער, כל מה שבתווך, כל מה שאפור מבחינה רוחנית (על החתרנות, 2014)." * "אוקיינוס של שחרית נהם דרך קופסאות. צלעות אספלט משורגות נמתחו לעומק העיר. מוזיקת-שמש דילגה בין דוכני מיץ. לעיר יש דופק של חולה אפילפסיה. לא בית-פזמון, אלא רסק של קונבנציות (על החתרנות, 2014)." * "נהוג לזהות את ספרות ה[[יידיש]] המודרנית, זו שנכתבה החל מהמחצית השנייה של המאה ה־19, עם שלושת ה'טנורים': [[מנדלי מוכר ספרים]], [[שלום עליכם]] ו[[י"ל פרץ]]." * "חזרו ושבו אל כתביו. אל הנועזות, אל הפואטיקה המקורית, אל הרוח האפלה הפראית והמקורית שלא הפסיקה לנשב מהם, והפכו את בורוז למעין סב רוחני – למנטור הגדול של החתרנים, המרדנים והבועטים באתוס האמריקני." ~ על [[ויליאם ס. בורוז]] * "נחשב לגדול המשוררים המודרניים של [[פורטוגל]], אם כי הספר המפורסם ביותר שלו הוא דווקא ספר ה'אי נחת', שקטגוריאלית אפשר לכנותו פרוזה, אבל הוא בעצם הכול: גם פרוזה, גם שירה, גם הגות, גם פילוסופיה, ובעיקר חוויה ספרותית חד פעמית שכנראה 'פתחה את דרכו' להכרה כלל עולמית." ~ על [[פרננדו פסואה]] * "באופן שבו מתואר מועדון הקרב בספר הוא נדמה כעונה על צורך תרבותי טבעי, כמשהו אינטגרלי הנובע מהחיים עצמם: ללכת מכות זה כמו לשבת בבית קפה או לצפות בטלוויזיה. כי מכות, כאמור, הן סוג של תרבות." ~ על "[[מועדון קרב]]" {{מיון רגיל:שלו, עמיחי}} [[קטגוריה:סופרים ישראלים]] [[קטגוריה:מבקרים]] j65qow5cm79t8442ksk95v91g0zmwji 234414 234413 2026-04-15T12:07:27Z ~2026-23168-47 27217 234414 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Amichai Shalev (7152325687).jpg|ממוזער|200px|עמיחי שלו, 2012]] '''[[W:עמיחי שלו|עמיחי שלו]]''' (נולד ב־17 באפריל 1973) הוא סופר ומבקר ספרים [[ישראל]]י. {{מפריד}} * "הכול עניין של החלטה, הרי [[זהות]] היא לא דבר הומוגני." * "הדאדא היה, יותר מכול, הלוך רוח, מין סוג של אנרגיית נעורים מטושטשת שהעיפה ניצוצות: אנדרה ברטון יושב מול המדורה, מבשל את תפוחי האדמה של הקאנון הספרותי, צולה שיפודים שעליהם שזורים נתחי מרשמלו חולניים של ההיסטוריה שהביאה למלחמת העולם הראשונה; כאילו יד ענקית, אולי אלוהית (חייזרית, פון-דניקנית), שלפה איבר פנימי מדמם ואקוטי של כדור הארץ, טלטלה והחזירה למקום. הניתוח נעשה בתנאי שדה. הגוף לא לגמרי קיבל את האיבר בחזרה (על החתרנות, 2016)." * "ישבתי רגעים ארוכים בחדר מול הקופסאות, פותח אותן, מביט בהן, סוגר, מחזיר לארון ומוציא מחדש. יודע שהכול מוכן כדי להסתלק, ומרגיש כמעט מאושר מכך, על אף שידעתי שמה שאני חש איננו אושר. הפיקוס בחלון זהר והתרחב לפרקים, אבל עתה ראיתי אותו כמו שהוא, כמו שאני, אדם מול עץ, ללא דבר מעבר לכך. מסביב הכול המשיך להיות אפור ממסדי מוחלט. הכול היה נוי בלבד. נוי הוא כל מה שלא יפה ולא מכוער, כל מה שבתווך, כל מה שאפור מבחינה רוחנית (על החתרנות, 2016)." * "הרחוב נראה אחרת, כמו מחובר בקשר ישיר עם היקום, שזור ברשת גדולה וסמויה של אובייקטים ושדות אנרגיה, פועם בתואם עם הפירמידה בגיזה, קווי הקרקע בנסקה בפרו, הכתבים של פיליפ ק.דיק. ומלון סאן חייכני, האורות רוקדים, המרצדסים מצחקקים. אולי הלילה התחיל. אולי אני זה שפתח אותו (בדידות מזהרת, 2014)." * "אני חושב שזה לא עניין של תוצאה. זה עניין של חזק וחלש. כמו בתיאורית הקוואנטים. המציאות נראית כמו מציאות - ברגע שיש התערבות - אז משהו הופך אוטומטית לחזק ומשהו הופך אוטומטית לחלש (בדידות מזהרת, 2014)." *"חבורת הבחורים כבר מאחורינו. נראה שהם רוצים לראות זיק של מבט, איזו מילה או תנועה, משהו שידליק אותם. אבל אנחנו לא מסתבכים. נותנים להם כבוד. יודעים שהם עליונים למרות שהם נחותים. גם הם יודעים את זה. ובגלל זה הם מנסים להתעסק איתנו; להוכיח לנו שהם החזקים. שהם ההנהלה של הרחוב. של החיים. ואנחנו העובדים. אנחנו שותי הפטל. לפעמים צריך פשוט להמשיך הלאה (בדידות מזהרת, 2014)" * "אוקיינוס של שחרית נהם דרך קופסאות. צלעות אספלט משורגות נמתחו לעומק העיר. מוזיקת-שמש דילגה בין דוכני מיץ. לעיר יש דופק של חולה אפילפסיה. לא בית-פזמון, אלא רסק של קונבנציות (על החתרנות, 2016)." * "נהוג לזהות את ספרות ה[[יידיש]] המודרנית, זו שנכתבה החל מהמחצית השנייה של המאה ה־19, עם שלושת ה'טנורים': [[מנדלי מוכר ספרים]], [[שלום עליכם]] ו[[י"ל פרץ]]." * "חזרו ושבו אל כתביו. אל הנועזות, אל הפואטיקה המקורית, אל הרוח האפלה הפראית והמקורית שלא הפסיקה לנשב מהם, והפכו את בורוז למעין סב רוחני – למנטור הגדול של החתרנים, המרדנים והבועטים באתוס האמריקני." ~ על [[ויליאם ס. בורוז]] * "נחשב לגדול המשוררים המודרניים של [[פורטוגל]], אם כי הספר המפורסם ביותר שלו הוא דווקא ספר ה'אי נחת', שקטגוריאלית אפשר לכנותו פרוזה, אבל הוא בעצם הכול: גם פרוזה, גם שירה, גם הגות, גם פילוסופיה, ובעיקר חוויה ספרותית חד פעמית שכנראה 'פתחה את דרכו' להכרה כלל עולמית." ~ על [[פרננדו פסואה]] * "באופן שבו מתואר מועדון הקרב בספר הוא נדמה כעונה על צורך תרבותי טבעי, כמשהו אינטגרלי הנובע מהחיים עצמם: ללכת מכות זה כמו לשבת בבית קפה או לצפות בטלוויזיה. כי מכות, כאמור, הן סוג של תרבות." ~ על "[[מועדון קרב]]" {{מיון רגיל:שלו, עמיחי}} [[קטגוריה:סופרים ישראלים]] [[קטגוריה:מבקרים]] b9zrx7m5ceb8nyz8so8mr3rbwexwti8 234415 234414 2026-04-15T12:15:24Z ~2026-23168-47 27217 234415 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Amichai Shalev (7152325687).jpg|ממוזער|200px|עמיחי שלו, 2012]] '''[[W:עמיחי שלו|עמיחי שלו]]''' (נולד ב־17 באפריל 1973) הוא סופר ומבקר ספרים [[ישראל]]י. {{מפריד}} * "הכול עניין של החלטה, הרי [[זהות]] היא לא דבר הומוגני." * "תראו שואלים אותי פה על הסכסוך. אני לא מומחה לסכסוך. כן הייתי בצבא. זה לא רלבנטי. לדעתי אפשר לראות את הסכסוך קודם כל בעיניים ניאו מרקסיסטיות. זה לא עניין של ערכים. או של שטחים. או של אבנים או של דת. זה הכל עניין של כסף. של נדל"ן. אנחנו אוכלים את כל האדמות. את רוב כדור הארץ. ונהיה חייבים מתישהו להקים קולוניות בחלל. למרות שהמרחקים עצומים. יש מדענים רציניים מאוד שטוענים כי אפשר להקים קולוניות מלאכותיות. אפילו בפלנטה שלנו. להפוך את החלל עצמו לנדל"ן. אני אגב כבר קניתי תמורת 100 דולר חלקת אדמה על הירח. קראתי לה וולקשטיין (מתוך וולקשטיין, 2018)" * "בזכות אלפאויל - וגם להקות אחרות כמו מודרן טוקינג או איינשטרוצן נויבאטן - אנשים החלו להיפתח לגרמניה. אנשים שעד אז חשבו שגרמניה מורכבת רק מנאצים ושחקני פורנו (מתוך וולקשטיין, 2018)" * "הדאדא היה, יותר מכול, הלוך רוח, מין סוג של אנרגיית נעורים מטושטשת שהעיפה ניצוצות: אנדרה ברטון יושב מול המדורה, מבשל את תפוחי האדמה של הקאנון הספרותי, צולה שיפודים שעליהם שזורים נתחי מרשמלו חולניים של ההיסטוריה שהביאה למלחמת העולם הראשונה; כאילו יד ענקית, אולי אלוהית (חייזרית, פון-דניקנית), שלפה איבר פנימי מדמם ואקוטי של כדור הארץ, טלטלה והחזירה למקום. הניתוח נעשה בתנאי שדה. הגוף לא לגמרי קיבל את האיבר בחזרה (על החתרנות, 2016)." * "ישבתי רגעים ארוכים בחדר מול הקופסאות, פותח אותן, מביט בהן, סוגר, מחזיר לארון ומוציא מחדש. יודע שהכול מוכן כדי להסתלק, ומרגיש כמעט מאושר מכך, על אף שידעתי שמה שאני חש איננו אושר. הפיקוס בחלון זהר והתרחב לפרקים, אבל עתה ראיתי אותו כמו שהוא, כמו שאני, אדם מול עץ, ללא דבר מעבר לכך. מסביב הכול המשיך להיות אפור ממסדי מוחלט. הכול היה נוי בלבד. נוי הוא כל מה שלא יפה ולא מכוער, כל מה שבתווך, כל מה שאפור מבחינה רוחנית (על החתרנות, 2016)." * "הרחוב נראה אחרת, כמו מחובר בקשר ישיר עם היקום, שזור ברשת גדולה וסמויה של אובייקטים ושדות אנרגיה, פועם בתואם עם הפירמידה בגיזה, קווי הקרקע בנסקה בפרו, הכתבים של פיליפ ק.דיק. ומלון סאן חייכני, האורות רוקדים, המרצדסים מצחקקים. אולי הלילה התחיל. אולי אני זה שפתח אותו (בדידות מזהרת, 2014)." * "אני חושב שזה לא עניין של תוצאה. זה עניין של חזק וחלש. כמו בתיאורית הקוואנטים. המציאות נראית כמו מציאות - ברגע שיש התערבות - אז משהו הופך אוטומטית לחזק ומשהו הופך אוטומטית לחלש (בדידות מזהרת, 2014)." *"חבורת הבחורים כבר מאחורינו. נראה שהם רוצים לראות זיק של מבט, איזו מילה או תנועה, משהו שידליק אותם. אבל אנחנו לא מסתבכים. נותנים להם כבוד. יודעים שהם עליונים למרות שהם נחותים. גם הם יודעים את זה. ובגלל זה הם מנסים להתעסק איתנו; להוכיח לנו שהם החזקים. שהם ההנהלה של הרחוב. של החיים. ואנחנו העובדים. אנחנו שותי הפטל. לפעמים צריך פשוט להמשיך הלאה (בדידות מזהרת, 2014)" * "אוקיינוס של שחרית נהם דרך קופסאות. צלעות אספלט משורגות נמתחו לעומק העיר. מוזיקת-שמש דילגה בין דוכני מיץ. לעיר יש דופק של חולה אפילפסיה. לא בית-פזמון, אלא רסק של קונבנציות (על החתרנות, 2016)." * "נהוג לזהות את ספרות ה[[יידיש]] המודרנית, זו שנכתבה החל מהמחצית השנייה של המאה ה־19, עם שלושת ה'טנורים': [[מנדלי מוכר ספרים]], [[שלום עליכם]] ו[[י"ל פרץ]]." * "חזרו ושבו אל כתביו. אל הנועזות, אל הפואטיקה המקורית, אל הרוח האפלה הפראית והמקורית שלא הפסיקה לנשב מהם, והפכו את בורוז למעין סב רוחני – למנטור הגדול של החתרנים, המרדנים והבועטים באתוס האמריקני." ~ על [[ויליאם ס. בורוז]] * "נחשב לגדול המשוררים המודרניים של [[פורטוגל]], אם כי הספר המפורסם ביותר שלו הוא דווקא ספר ה'אי נחת', שקטגוריאלית אפשר לכנותו פרוזה, אבל הוא בעצם הכול: גם פרוזה, גם שירה, גם הגות, גם פילוסופיה, ובעיקר חוויה ספרותית חד פעמית שכנראה 'פתחה את דרכו' להכרה כלל עולמית." ~ על [[פרננדו פסואה]] * "באופן שבו מתואר מועדון הקרב בספר הוא נדמה כעונה על צורך תרבותי טבעי, כמשהו אינטגרלי הנובע מהחיים עצמם: ללכת מכות זה כמו לשבת בבית קפה או לצפות בטלוויזיה. כי מכות, כאמור, הן סוג של תרבות." ~ על "[[מועדון קרב]]" {{מיון רגיל:שלו, עמיחי}} [[קטגוריה:סופרים ישראלים]] [[קטגוריה:מבקרים]] 08j38z8z0xmg3hl88tfm6udiwpyxvmo 234416 234415 2026-04-15T12:24:38Z ~2026-23168-47 27217 234416 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Amichai Shalev (7152325687).jpg|ממוזער|200px|עמיחי שלו, 2012]] '''[[W:עמיחי שלו|עמיחי שלו]]''' (נולד ב־17 באפריל 1973) הוא סופר ומבקר ספרים [[ישראל]]י. {{מפריד}} * "הכול עניין של החלטה, הרי [[זהות]] היא לא דבר הומוגני." * "אדם יכול להחזיק אקדח ברישיון. או לחתום על טופס ליל"ך. לארגן כל מה שהוא יכול כדי לא לסבול. כדי למות מהר. אבל המציאות לא בהכרח תתחשב בו. היא תביא אותו למצב שבו אין לו שליטה. שבו הוא לא יכול ליטול את חייו בידיו. הגוף הוא כמו כלב זאב שאתה מגדל בנחת ואז יום אחד, בלי שום התראה, הוא תוקף אותך. והוא מחליט על המחלה ועל מרכיביה ועל עוצמתה. לכן חשוב להצטייד במאות כדורי שינה או במלאי של כדורים פסיכו-אקטיביים אחרים, אם כי לבדוק מתי פג תוקפם (היסוד הנפשי, 2024)." * "יש אובדנות מעשית ויש אובדנות רגשית. כשיש בין שתיהן קורלציה גבוהה, הסיכוי להתאבדות גובר. אצלך יש נתק. האובדנות המעשית חלשה ביותר. האובדנות הרגשית חזקה ביותר. כמו חומר שמשתלט על ההוויה ותחת השפעתו אתה מרגיש כולך שאין טעם לחיות. אין עבור מה לחכות. והיית קופץ מגג, אבל משהו יצר בך מעקה מובנה. מדי פעם צריך לבדוק שאינו רעוע (היסוד הנפשי,2024)." * "שובר הגלים מונע גאות של החומר האובדני. כך הוא שומר על אי-קורלציה בין הרגשי למעשי. להיות שובר גלים זה לא להיות עשוי אבנים. זה להישחק כל הזמן. זה להתמודד עם מפלצות ימיות. עם ונדליזם אנושי. עם צלופחים חשמליים וספינות בולעניות. שום שובר גלים – לא משנה מתי הוקם – לא נהיה חזק יותר עם הזמן. ואתה במובן מה עסוק כל רגע בלהילחם. כל רגע אתה נגד הים. חשוב לציין, באובדנות אין עונות. החורף יכול לבוא בכל רגע. גם יום חם מאוד עלול להסתיים בסערה. למעשה באובדנות גם הקיץ הוא חורף (היסוד הנפשי, 2024)." * "תראו שואלים אותי פה על הסכסוך. אני לא מומחה לסכסוך. כן הייתי בצבא. זה לא רלבנטי. לדעתי אפשר לראות את הסכסוך קודם כל בעיניים ניאו מרקסיסטיות. זה לא עניין של ערכים. או של שטחים. או של אבנים או של דת. זה הכל עניין של כסף. של נדל"ן. אנחנו אוכלים את כל האדמות. את רוב כדור הארץ. ונהיה חייבים מתישהו להקים קולוניות בחלל. למרות שהמרחקים עצומים. יש מדענים רציניים מאוד שטוענים כי אפשר להקים קולוניות מלאכותיות. אפילו בפלנטה שלנו. להפוך את החלל עצמו לנדל"ן. אני אגב כבר קניתי תמורת 100 דולר חלקת אדמה על הירח. קראתי לה וולקשטיין (מתוך וולקשטיין, 2018)" * "בזכות אלפאויל - וגם להקות אחרות כמו מודרן טוקינג או איינשטרוצן נויבאטן - אנשים החלו להיפתח לגרמניה. אנשים שעד אז חשבו שגרמניה מורכבת רק מנאצים ושחקני פורנו (מתוך וולקשטיין, 2018)" * "הדאדא היה, יותר מכול, הלוך רוח, מין סוג של אנרגיית נעורים מטושטשת שהעיפה ניצוצות: אנדרה ברטון יושב מול המדורה, מבשל את תפוחי האדמה של הקאנון הספרותי, צולה שיפודים שעליהם שזורים נתחי מרשמלו חולניים של ההיסטוריה שהביאה למלחמת העולם הראשונה; כאילו יד ענקית, אולי אלוהית (חייזרית, פון-דניקנית), שלפה איבר פנימי מדמם ואקוטי של כדור הארץ, טלטלה והחזירה למקום. הניתוח נעשה בתנאי שדה. הגוף לא לגמרי קיבל את האיבר בחזרה (על החתרנות, 2016)." * "ישבתי רגעים ארוכים בחדר מול הקופסאות, פותח אותן, מביט בהן, סוגר, מחזיר לארון ומוציא מחדש. יודע שהכול מוכן כדי להסתלק, ומרגיש כמעט מאושר מכך, על אף שידעתי שמה שאני חש איננו אושר. הפיקוס בחלון זהר והתרחב לפרקים, אבל עתה ראיתי אותו כמו שהוא, כמו שאני, אדם מול עץ, ללא דבר מעבר לכך. מסביב הכול המשיך להיות אפור ממסדי מוחלט. הכול היה נוי בלבד. נוי הוא כל מה שלא יפה ולא מכוער, כל מה שבתווך, כל מה שאפור מבחינה רוחנית (על החתרנות, 2016)." * "הרחוב נראה אחרת, כמו מחובר בקשר ישיר עם היקום, שזור ברשת גדולה וסמויה של אובייקטים ושדות אנרגיה, פועם בתואם עם הפירמידה בגיזה, קווי הקרקע בנסקה בפרו, הכתבים של פיליפ ק.דיק. ומלון סאן חייכני, האורות רוקדים, המרצדסים מצחקקים. אולי הלילה התחיל. אולי אני זה שפתח אותו (בדידות מזהרת, 2014)." * "אני חושב שזה לא עניין של תוצאה. זה עניין של חזק וחלש. כמו בתיאורית הקוואנטים. המציאות נראית כמו מציאות - ברגע שיש התערבות - אז משהו הופך אוטומטית לחזק ומשהו הופך אוטומטית לחלש (בדידות מזהרת, 2014)." *"חבורת הבחורים כבר מאחורינו. נראה שהם רוצים לראות זיק של מבט, איזו מילה או תנועה, משהו שידליק אותם. אבל אנחנו לא מסתבכים. נותנים להם כבוד. יודעים שהם עליונים למרות שהם נחותים. גם הם יודעים את זה. ובגלל זה הם מנסים להתעסק איתנו; להוכיח לנו שהם החזקים. שהם ההנהלה של הרחוב. של החיים. ואנחנו העובדים. אנחנו שותי הפטל. לפעמים צריך פשוט להמשיך הלאה (בדידות מזהרת, 2014)" * "אוקיינוס של שחרית נהם דרך קופסאות. צלעות אספלט משורגות נמתחו לעומק העיר. מוזיקת-שמש דילגה בין דוכני מיץ. לעיר יש דופק של חולה אפילפסיה. לא בית-פזמון, אלא רסק של קונבנציות (על החתרנות, 2016)." * "נהוג לזהות את ספרות ה[[יידיש]] המודרנית, זו שנכתבה החל מהמחצית השנייה של המאה ה־19, עם שלושת ה'טנורים': [[מנדלי מוכר ספרים]], [[שלום עליכם]] ו[[י"ל פרץ]]." * "חזרו ושבו אל כתביו. אל הנועזות, אל הפואטיקה המקורית, אל הרוח האפלה הפראית והמקורית שלא הפסיקה לנשב מהם, והפכו את בורוז למעין סב רוחני – למנטור הגדול של החתרנים, המרדנים והבועטים באתוס האמריקני." ~ על [[ויליאם ס. בורוז]] * "נחשב לגדול המשוררים המודרניים של [[פורטוגל]], אם כי הספר המפורסם ביותר שלו הוא דווקא ספר ה'אי נחת', שקטגוריאלית אפשר לכנותו פרוזה, אבל הוא בעצם הכול: גם פרוזה, גם שירה, גם הגות, גם פילוסופיה, ובעיקר חוויה ספרותית חד פעמית שכנראה 'פתחה את דרכו' להכרה כלל עולמית." ~ על [[פרננדו פסואה]] * "באופן שבו מתואר מועדון הקרב בספר הוא נדמה כעונה על צורך תרבותי טבעי, כמשהו אינטגרלי הנובע מהחיים עצמם: ללכת מכות זה כמו לשבת בבית קפה או לצפות בטלוויזיה. כי מכות, כאמור, הן סוג של תרבות." ~ על "[[מועדון קרב]]" {{מיון רגיל:שלו, עמיחי}} [[קטגוריה:סופרים ישראלים]] [[קטגוריה:מבקרים]] tjqswiqoskezm4jo9w716g2kh82yv9y 234455 234416 2026-04-16T05:54:08Z ~2026-23168-47 27217 234455 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Amichai Shalev (7152325687).jpg|ממוזער|200px|עמיחי שלו, 2012]] '''[[W:עמיחי שלו|עמיחי שלו]]''' (נולד ב־17 באפריל 1973) הוא סופר ומבקר ספרים [[ישראל]]י. {{מפריד}} * "סופר צריך לרצות להשתפר כל הזמן על ידי זה שהוא לא מפסיק ללמוד, ולא חושב לרגע שהוא מושלם או שהספרים שלו מושלמים, שהוא יודע לקבל ביקורת, קטלנית ככל שתהיה, אבל כמובן עניינית ומנומקת, לא מתלהמת או משתלחת." * "ספרים יכולים להיות כמו מזכרות, או כמו הוכחות אותנטיות לזמן שחולף. לפני 16 שנה יכולתי לכתוב רק כפי שיכולתי לכתוב לפני 16 שנה, וכן הלאה. עם הגיל בא סוג מסוים של חוכמה וניסיון, לכן איני עוסק בחרטה, אלא במחשבה איך הספר הבא יהיה הכי טוב מבחינתי" * "הרס עצמי זה קל, זה כמו אינסטינקט, אבל ברגע שיש לך ילדים הרס עצמי זו פריבילגיה, זה פינוק, וילדים זה משהו שעוצר אותך תמיד לפני שאתה מתחיל להרוס. זו סיבה לקום בבוקר, להכין חביתה, לשלוח אותם לבית הספר, זה משהו שממסך את התהום של ההרס והאומללות" * "הכול עניין של החלטה, הרי [[זהות]] היא לא דבר הומוגני." * "אדם יכול להחזיק אקדח ברישיון. או לחתום על טופס ליל"ך. לארגן כל מה שהוא יכול כדי לא לסבול. כדי למות מהר. אבל המציאות לא בהכרח תתחשב בו. היא תביא אותו למצב שבו אין לו שליטה. שבו הוא לא יכול ליטול את חייו בידיו. הגוף הוא כמו כלב זאב שאתה מגדל בנחת ואז יום אחד, בלי שום התראה, הוא תוקף אותך. והוא מחליט על המחלה ועל מרכיביה ועל עוצמתה. לכן חשוב להצטייד במאות כדורי שינה או במלאי של כדורים פסיכו-אקטיביים אחרים, אם כי לבדוק מתי פג תוקפם (היסוד הנפשי, 2024)." * "יש אובדנות מעשית ויש אובדנות רגשית. כשיש בין שתיהן קורלציה גבוהה, הסיכוי להתאבדות גובר. אצלך יש נתק. האובדנות המעשית חלשה ביותר. האובדנות הרגשית חזקה ביותר. כמו חומר שמשתלט על ההוויה ותחת השפעתו אתה מרגיש כולך שאין טעם לחיות. אין עבור מה לחכות. והיית קופץ מגג, אבל משהו יצר בך מעקה מובנה. מדי פעם צריך לבדוק שאינו רעוע (היסוד הנפשי,2024)." * "שובר הגלים מונע גאות של החומר האובדני. כך הוא שומר על אי-קורלציה בין הרגשי למעשי. להיות שובר גלים זה לא להיות עשוי אבנים. זה להישחק כל הזמן. זה להתמודד עם מפלצות ימיות. עם ונדליזם אנושי. עם צלופחים חשמליים וספינות בולעניות. שום שובר גלים – לא משנה מתי הוקם – לא נהיה חזק יותר עם הזמן. ואתה במובן מה עסוק כל רגע בלהילחם. כל רגע אתה נגד הים. חשוב לציין, באובדנות אין עונות. החורף יכול לבוא בכל רגע. גם יום חם מאוד עלול להסתיים בסערה. למעשה באובדנות גם הקיץ הוא חורף (היסוד הנפשי, 2024)." * "תראו שואלים אותי פה על הסכסוך. אני לא מומחה לסכסוך. כן הייתי בצבא. זה לא רלבנטי. לדעתי אפשר לראות את הסכסוך קודם כל בעיניים ניאו מרקסיסטיות. זה לא עניין של ערכים. או של שטחים. או של אבנים או של דת. זה הכל עניין של כסף. של נדל"ן. אנחנו אוכלים את כל האדמות. את רוב כדור הארץ. ונהיה חייבים מתישהו להקים קולוניות בחלל. למרות שהמרחקים עצומים. יש מדענים רציניים מאוד שטוענים כי אפשר להקים קולוניות מלאכותיות. אפילו בפלנטה שלנו. להפוך את החלל עצמו לנדל"ן. אני אגב כבר קניתי תמורת 100 דולר חלקת אדמה על הירח. קראתי לה וולקשטיין (מתוך וולקשטיין, 2018)" * "בזכות אלפאויל - וגם להקות אחרות כמו מודרן טוקינג או איינשטרוצן נויבאטן - אנשים החלו להיפתח לגרמניה. אנשים שעד אז חשבו שגרמניה מורכבת רק מנאצים ושחקני פורנו (מתוך וולקשטיין, 2018)" * "הדאדא היה, יותר מכול, הלוך רוח, מין סוג של אנרגיית נעורים מטושטשת שהעיפה ניצוצות: אנדרה ברטון יושב מול המדורה, מבשל את תפוחי האדמה של הקאנון הספרותי, צולה שיפודים שעליהם שזורים נתחי מרשמלו חולניים של ההיסטוריה שהביאה למלחמת העולם הראשונה; כאילו יד ענקית, אולי אלוהית (חייזרית, פון-דניקנית), שלפה איבר פנימי מדמם ואקוטי של כדור הארץ, טלטלה והחזירה למקום. הניתוח נעשה בתנאי שדה. הגוף לא לגמרי קיבל את האיבר בחזרה (על החתרנות, 2016)." * "ישבתי רגעים ארוכים בחדר מול הקופסאות, פותח אותן, מביט בהן, סוגר, מחזיר לארון ומוציא מחדש. יודע שהכול מוכן כדי להסתלק, ומרגיש כמעט מאושר מכך, על אף שידעתי שמה שאני חש איננו אושר. הפיקוס בחלון זהר והתרחב לפרקים, אבל עתה ראיתי אותו כמו שהוא, כמו שאני, אדם מול עץ, ללא דבר מעבר לכך. מסביב הכול המשיך להיות אפור ממסדי מוחלט. הכול היה נוי בלבד. נוי הוא כל מה שלא יפה ולא מכוער, כל מה שבתווך, כל מה שאפור מבחינה רוחנית (על החתרנות, 2016)." * "הרחוב נראה אחרת, כמו מחובר בקשר ישיר עם היקום, שזור ברשת גדולה וסמויה של אובייקטים ושדות אנרגיה, פועם בתואם עם הפירמידה בגיזה, קווי הקרקע בנסקה בפרו, הכתבים של פיליפ ק.דיק. ומלון סאן חייכני, האורות רוקדים, המרצדסים מצחקקים. אולי הלילה התחיל. אולי אני זה שפתח אותו (בדידות מזהרת, 2014)." * "אני חושב שזה לא עניין של תוצאה. זה עניין של חזק וחלש. כמו בתיאורית הקוואנטים. המציאות נראית כמו מציאות - ברגע שיש התערבות - אז משהו הופך אוטומטית לחזק ומשהו הופך אוטומטית לחלש (בדידות מזהרת, 2014)." *"חבורת הבחורים כבר מאחורינו. נראה שהם רוצים לראות זיק של מבט, איזו מילה או תנועה, משהו שידליק אותם. אבל אנחנו לא מסתבכים. נותנים להם כבוד. יודעים שהם עליונים למרות שהם נחותים. גם הם יודעים את זה. ובגלל זה הם מנסים להתעסק איתנו; להוכיח לנו שהם החזקים. שהם ההנהלה של הרחוב. של החיים. ואנחנו העובדים. אנחנו שותי הפטל. לפעמים צריך פשוט להמשיך הלאה (בדידות מזהרת, 2014)" * "אוקיינוס של שחרית נהם דרך קופסאות. צלעות אספלט משורגות נמתחו לעומק העיר. מוזיקת-שמש דילגה בין דוכני מיץ. לעיר יש דופק של חולה אפילפסיה. לא בית-פזמון, אלא רסק של קונבנציות (על החתרנות, 2016)." * "נהוג לזהות את ספרות ה[[יידיש]] המודרנית, זו שנכתבה החל מהמחצית השנייה של המאה ה־19, עם שלושת ה'טנורים': [[מנדלי מוכר ספרים]], [[שלום עליכם]] ו[[י"ל פרץ]]." * "חזרו ושבו אל כתביו. אל הנועזות, אל הפואטיקה המקורית, אל הרוח האפלה הפראית והמקורית שלא הפסיקה לנשב מהם, והפכו את בורוז למעין סב רוחני – למנטור הגדול של החתרנים, המרדנים והבועטים באתוס האמריקני." ~ על [[ויליאם ס. בורוז]] * "נחשב לגדול המשוררים המודרניים של [[פורטוגל]], אם כי הספר המפורסם ביותר שלו הוא דווקא ספר ה'אי נחת', שקטגוריאלית אפשר לכנותו פרוזה, אבל הוא בעצם הכול: גם פרוזה, גם שירה, גם הגות, גם פילוסופיה, ובעיקר חוויה ספרותית חד פעמית שכנראה 'פתחה את דרכו' להכרה כלל עולמית." ~ על [[פרננדו פסואה]] * "באופן שבו מתואר מועדון הקרב בספר הוא נדמה כעונה על צורך תרבותי טבעי, כמשהו אינטגרלי הנובע מהחיים עצמם: ללכת מכות זה כמו לשבת בבית קפה או לצפות בטלוויזיה. כי מכות, כאמור, הן סוג של תרבות." ~ על "[[מועדון קרב]]" {{מיון רגיל:שלו, עמיחי}} [[קטגוריה:סופרים ישראלים]] [[קטגוריה:מבקרים]] r9tlg5k7det1vh60xwlyo1n89ehq9oa 234456 234455 2026-04-16T09:59:12Z ~2026-23168-47 27217 234456 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Amichai Shalev (7152325687).jpg|ממוזער|200px|עמיחי שלו, 2012]] '''[[W:עמיחי שלו|עמיחי שלו]]''' (נולד ב־17 באפריל 1973) הוא סופר ומבקר ספרים [[ישראל]]י. {{מפריד}} * "סופר צריך לרצות להשתפר כל הזמן על ידי זה שהוא לא מפסיק ללמוד, ולא חושב לרגע שהוא מושלם או שהספרים שלו מושלמים, שהוא יודע לקבל ביקורת, קטלנית ככל שתהיה, אבל כמובן עניינית ומנומקת, לא מתלהמת או משתלחת." * "ספרים יכולים להיות כמו מזכרות, או כמו הוכחות אותנטיות לזמן שחולף. לפני 16 שנה יכולתי לכתוב רק כפי שיכולתי לכתוב לפני 16 שנה, וכן הלאה. עם הגיל בא סוג מסוים של חוכמה וניסיון, לכן איני עוסק בחרטה, אלא במחשבה איך הספר הבא יהיה הכי טוב מבחינתי" * "הרס עצמי זה קל, זה כמו אינסטינקט, אבל ברגע שיש לך ילדים הרס עצמי זו פריבילגיה, זה פינוק, וילדים זה משהו שעוצר אותך תמיד לפני שאתה מתחיל להרוס. זו סיבה לקום בבוקר, להכין חביתה, לשלוח אותם לבית הספר, זה משהו שממסך את התהום של ההרס והאומללות" * "הכול עניין של החלטה, הרי [[זהות]] היא לא דבר הומוגני." * "אני מרגיש שיש בעולם שני זמנים, זמן קטן שנמצאים איתו כל הזמן, כל שנייה ודקה ושעה, זמן של המתנות, זמן שלא עובר, ויש את הזמן הגדול שמגיע בדריכות של פיל, בקפיצות ענקיות שאומרות: איך פתאום אני לא בַּ יְסודי, פתאום אני לא בתיכון, פתאום אני בצבא, ואני לא מוכן ולא תופס איך הזמן הקטן עובר מעלי, ודווקא הזמן הגדול, שלא דופק צעדים או שעות, בא ונוחת עלי (הנפשיים, 2010)." * "אדם יכול להחזיק אקדח ברישיון. או לחתום על טופס ליל"ך. לארגן כל מה שהוא יכול כדי לא לסבול. כדי למות מהר. אבל המציאות לא בהכרח תתחשב בו. היא תביא אותו למצב שבו אין לו שליטה. שבו הוא לא יכול ליטול את חייו בידיו. הגוף הוא כמו כלב זאב שאתה מגדל בנחת ואז יום אחד, בלי שום התראה, הוא תוקף אותך. והוא מחליט על המחלה ועל מרכיביה ועל עוצמתה. לכן חשוב להצטייד במאות כדורי שינה או במלאי של כדורים פסיכו-אקטיביים אחרים, אם כי לבדוק מתי פג תוקפם (היסוד הנפשי, 2024)." * "יש אובדנות מעשית ויש אובדנות רגשית. כשיש בין שתיהן קורלציה גבוהה, הסיכוי להתאבדות גובר. אצלך יש נתק. האובדנות המעשית חלשה ביותר. האובדנות הרגשית חזקה ביותר. כמו חומר שמשתלט על ההוויה ותחת השפעתו אתה מרגיש כולך שאין טעם לחיות. אין עבור מה לחכות. והיית קופץ מגג, אבל משהו יצר בך מעקה מובנה. מדי פעם צריך לבדוק שאינו רעוע (היסוד הנפשי,2024)." * "שובר הגלים מונע גאות של החומר האובדני. כך הוא שומר על אי-קורלציה בין הרגשי למעשי. להיות שובר גלים זה לא להיות עשוי אבנים. זה להישחק כל הזמן. זה להתמודד עם מפלצות ימיות. עם ונדליזם אנושי. עם צלופחים חשמליים וספינות בולעניות. שום שובר גלים – לא משנה מתי הוקם – לא נהיה חזק יותר עם הזמן. ואתה במובן מה עסוק כל רגע בלהילחם. כל רגע אתה נגד הים. חשוב לציין, באובדנות אין עונות. החורף יכול לבוא בכל רגע. גם יום חם מאוד עלול להסתיים בסערה. למעשה באובדנות גם הקיץ הוא חורף (היסוד הנפשי, 2024)." * "תראו שואלים אותי פה על הסכסוך. אני לא מומחה לסכסוך. כן הייתי בצבא. זה לא רלבנטי. לדעתי אפשר לראות את הסכסוך קודם כל בעיניים ניאו מרקסיסטיות. זה לא עניין של ערכים. או של שטחים. או של אבנים או של דת. זה הכל עניין של כסף. של נדל"ן. אנחנו אוכלים את כל האדמות. את רוב כדור הארץ. ונהיה חייבים מתישהו להקים קולוניות בחלל. למרות שהמרחקים עצומים. יש מדענים רציניים מאוד שטוענים כי אפשר להקים קולוניות מלאכותיות. אפילו בפלנטה שלנו. להפוך את החלל עצמו לנדל"ן. אני אגב כבר קניתי תמורת 100 דולר חלקת אדמה על הירח. קראתי לה וולקשטיין (מתוך וולקשטיין, 2018)" * "בזכות אלפאויל - וגם להקות אחרות כמו מודרן טוקינג או איינשטרוצן נויבאטן - אנשים החלו להיפתח לגרמניה. אנשים שעד אז חשבו שגרמניה מורכבת רק מנאצים ושחקני פורנו (מתוך וולקשטיין, 2018)" * "הדאדא היה, יותר מכול, הלוך רוח, מין סוג של אנרגיית נעורים מטושטשת שהעיפה ניצוצות: אנדרה ברטון יושב מול המדורה, מבשל את תפוחי האדמה של הקאנון הספרותי, צולה שיפודים שעליהם שזורים נתחי מרשמלו חולניים של ההיסטוריה שהביאה למלחמת העולם הראשונה; כאילו יד ענקית, אולי אלוהית (חייזרית, פון-דניקנית), שלפה איבר פנימי מדמם ואקוטי של כדור הארץ, טלטלה והחזירה למקום. הניתוח נעשה בתנאי שדה. הגוף לא לגמרי קיבל את האיבר בחזרה (על החתרנות, 2016)." * "ישבתי רגעים ארוכים בחדר מול הקופסאות, פותח אותן, מביט בהן, סוגר, מחזיר לארון ומוציא מחדש. יודע שהכול מוכן כדי להסתלק, ומרגיש כמעט מאושר מכך, על אף שידעתי שמה שאני חש איננו אושר. הפיקוס בחלון זהר והתרחב לפרקים, אבל עתה ראיתי אותו כמו שהוא, כמו שאני, אדם מול עץ, ללא דבר מעבר לכך. מסביב הכול המשיך להיות אפור ממסדי מוחלט. הכול היה נוי בלבד. נוי הוא כל מה שלא יפה ולא מכוער, כל מה שבתווך, כל מה שאפור מבחינה רוחנית (על החתרנות, 2016)." * "הרחוב נראה אחרת, כמו מחובר בקשר ישיר עם היקום, שזור ברשת גדולה וסמויה של אובייקטים ושדות אנרגיה, פועם בתואם עם הפירמידה בגיזה, קווי הקרקע בנסקה בפרו, הכתבים של פיליפ ק.דיק. ומלון סאן חייכני, האורות רוקדים, המרצדסים מצחקקים. אולי הלילה התחיל. אולי אני זה שפתח אותו (בדידות מזהרת, 2014)." * "אני חושב שזה לא עניין של תוצאה. זה עניין של חזק וחלש. כמו בתיאורית הקוואנטים. המציאות נראית כמו מציאות - ברגע שיש התערבות - אז משהו הופך אוטומטית לחזק ומשהו הופך אוטומטית לחלש (בדידות מזהרת, 2014)." *"חבורת הבחורים כבר מאחורינו. נראה שהם רוצים לראות זיק של מבט, איזו מילה או תנועה, משהו שידליק אותם. אבל אנחנו לא מסתבכים. נותנים להם כבוד. יודעים שהם עליונים למרות שהם נחותים. גם הם יודעים את זה. ובגלל זה הם מנסים להתעסק איתנו; להוכיח לנו שהם החזקים. שהם ההנהלה של הרחוב. של החיים. ואנחנו העובדים. אנחנו שותי הפטל. לפעמים צריך פשוט להמשיך הלאה (בדידות מזהרת, 2014)" * "אוקיינוס של שחרית נהם דרך קופסאות. צלעות אספלט משורגות נמתחו לעומק העיר. מוזיקת-שמש דילגה בין דוכני מיץ. לעיר יש דופק של חולה אפילפסיה. לא בית-פזמון, אלא רסק של קונבנציות (על החתרנות, 2016)." * "נהוג לזהות את ספרות ה[[יידיש]] המודרנית, זו שנכתבה החל מהמחצית השנייה של המאה ה־19, עם שלושת ה'טנורים': [[מנדלי מוכר ספרים]], [[שלום עליכם]] ו[[י"ל פרץ]]." * "חזרו ושבו אל כתביו. אל הנועזות, אל הפואטיקה המקורית, אל הרוח האפלה הפראית והמקורית שלא הפסיקה לנשב מהם, והפכו את בורוז למעין סב רוחני – למנטור הגדול של החתרנים, המרדנים והבועטים באתוס האמריקני." ~ על [[ויליאם ס. בורוז]] * "נחשב לגדול המשוררים המודרניים של [[פורטוגל]], אם כי הספר המפורסם ביותר שלו הוא דווקא ספר ה'אי נחת', שקטגוריאלית אפשר לכנותו פרוזה, אבל הוא בעצם הכול: גם פרוזה, גם שירה, גם הגות, גם פילוסופיה, ובעיקר חוויה ספרותית חד פעמית שכנראה 'פתחה את דרכו' להכרה כלל עולמית." ~ על [[פרננדו פסואה]] * "באופן שבו מתואר מועדון הקרב בספר הוא נדמה כעונה על צורך תרבותי טבעי, כמשהו אינטגרלי הנובע מהחיים עצמם: ללכת מכות זה כמו לשבת בבית קפה או לצפות בטלוויזיה. כי מכות, כאמור, הן סוג של תרבות." ~ על "[[מועדון קרב]]" {{מיון רגיל:שלו, עמיחי}} [[קטגוריה:סופרים ישראלים]] [[קטגוריה:מבקרים]] idy5eapf93q40xuqic4t5hgzrgcwqtq 0 28188 234426 220579 2026-04-15T15:55:34Z ~2026-38635-0 26903 234426 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Tova Hassin D1212-050.jpg|ממוזער|210px]] {{כותרת נושא|ויקיפדיה=שבוע האופנה בתל אביב}} * "אנחנו, ה[[ישראלים]], אוהבים לא לפרגן לעצמנו, אבל קורים פה כל מיני פרויקטים מעניינים כמו [[שבוע אופנה|שבוע האופנה]] שאגב, מאוד ריגש אותי. בתור מישהי שעבדה בתעשייה כל כך הרבה שנים, לראות עיתונאים זרים מגיעים לתצוגות פה ב[[תל אביב]] זה היה פשוט מקסים." ~ [[מיכאלה ברקו]] * "ה[[תצוגת אופנה|תצוגה]] של שבוע האופנה היא הקצפת שלנו, אנחנו לא עושות את זה כדי למכור, אלא בשביל הנשמה." ~ [[טובה חסין]] * "נכנסנו לזה בידיעה שהפרויקט הזה לא ירוויח, אבל הרווחתי מותג מאוד־מאוד חזק – 'שבוע האופנה של תל אביב'. מדינת [[ישראל]] מעולם לא קיבלה חשיפה חיובית בקנה מידה כזה, בנושאים שהם לא פוליטיים צבאיים. אין לזה שום דוגמה אחרת. החשיפה הבינלאומית שזה קיבל הייתה פשוט חסרת תקדים, ומה שחשוב זה שבכל מקום אמרו 'תל אביב פאשן וויק', בלי 'ויולנט', בלי 'טרור' ובלי שום דבר כזה. אני את החלק שלי להסברה של מדינת ישראל עשיתי." ~ [[מוטי רייף]] * "חלק מהתענוג בשבוע האופנה היה לראות תהלוכה של אנשים שיש להם בשביל מה להתלבש. בארץ אין לאנשים בשביל מה להתלבש, זו הבעיה העיקרית פה." ~ [[מוטי רייף]] * "כשהייתי ב[[לוס אנג'לס]], היו פה כמה קבוצות שניסו להרים את שבוע האופנה הישראלי. כשבאתי עם ההצעה הזאת לכל מיני גופים התברר לי שהיו קבוצות אחרות שכבר פנו אליהם עם הרעיון הזה, והרבה פעמים קרה שאמרו לי 'אוקיי, הנה עוד אחד מנסה'." ~ [[מוטי רייף]] [[קטגוריה:ישראל: אופנה]] [[קטגוריה:שבועות אופנה|תל אביב]] dl8kdwn7f7h92kofgf34utsc6ai7zzz 0 28285 234453 234389 2026-04-15T21:09:30Z בתציון87 23330 /* תנאי השבי, הפגיעות בגוף ובנפש */ 234453 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Release of Agam Berger, January 30, 2025, January 2025. VIII.jpg|ממוזער|210 פיקסלים|רגע השיחרור של אגם ברגר, 30 בינואר 2025]] {{כותרת נושא|ויקיפדיה=החטופים הישראלים ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל|נושא=החטופים הישראלים ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל}} ==ההתקפה והחטיפה== * "כולכם ראיתם את הסרטון הנוראי שלי ביום השחור הזה שבו נחטפתי. הייתי פצועה, מפוחדת וחסרת אונים. זה היה רק היום הראשון בגיהינום. הייתי צריכה לרוץ מבית לבית יחד עם שני החוטפים שלי. הייתי מפוחדת ושמעתי כדורים מעל האוזניים שלי. רצתי הכי מהר שיכולתי" ~ התצפיטנית נעמה לוי על שבת ה7 האוקטובר 2023 בו נחטפה ממוצב נחל לעזה ([https://www.mako.co.il/news-world/2025_q3/Article-ce1a37a3ba26991027.htm '''"שורדת השבי נעמה לוי באו"ם: "הזמן שלי כחטופה נצרב בגופי ונשמתי לנצח"'''], אתר MAKO, תאריך 19.9.2025) * "ברחנו מהמסיבה ברגע שהתחילו ההפגזות", עמדנו במיגונית וזה לא נגמר. התחילו יריות, קלצ'ניקובים. פשוט חיכינו למוות. זרקו אותי כמו שק תפוחי אדמה לתוך טנדר - אתה בשוק. אמרתי לעצמי: לא משנה מה - אני בוחר בחיים". * "אתה אומר איפה חיל האוויר? מה קורה? פשוט חצו גדר. כל השיער היה מלא בבטון של המיגונית ואתה נוטף דם בלי סוף. כאבים מטורפים בראש, בכתף ובעין. אני לא רואה...לקרוא להם בלתי מעורבים? כולם מעורבים שם [...]. ~ אהל משחזר כיצד בתוך שניות מצא את עצמו מעבר לגדר, פצוע ומדמם ומול המון זועם בביה"ח בעזה (אלון אהל [https://www.inn.co.il/news/684356 "במשך שנתיים הייתי בן-אדם מת": עדותו הקשה והמטלטלת של אלון אהל]) * רום ברסלבסקי עבד כמאבטח במסיבת נובה, והניצולים שפגשו אותו ביום הטבח מתארים גבורה יוצאת דופן. "מ-6:30 בבוקר הבחור הזה לא ראה פחד, לא ראה מוות. לא רואה כלום חוץ מדבר אחד: איך הוא עוזר, איך הוא מעודד ומחלץ ומנסה להציל כמה שיותר אנשים", מספרת תמי בגאווה. לכולם, מספרת האם, הוא חזר על המשפט: "אל תדאגו, תוך כמה שעות צה"ל משתלט פה על האירוע ואנחנו יוצאים מזה. אנחנו תוך כמה שעות נהיה בבית, רק צריך לשמור על קור רוח ולהילחם על החיים שלנו". בשיחה האחרונה עם אמו, בשעה 10:00 בבוקר, כשהיא בוכה בהיסטריה, הוא מרגיע אותה: "אמא, זה לא מה שרואים בטלוויזיה. צה"ל השתלט על האירוע בנובה. אין לך מה לדאוג, אנחנו באזור מוגן. שלחו לנו אוטובוס וגם לנו שולחים עוד מעט אוטובוס. איך שמגיע האוטובוס, משהו כמו שעה, אני מבטיח לך אני אעלה על האוטובוס ואני כמה שעות בבית".[https://www.kan.org.il/content/kan-news/local/868550/] ==תנאי השבי, הפגיעות בגוף ובנפש== * "אני רוצה שתעצרו לרגע ותדמיינו שמאלצים אתכם לרדת למנהרה חשוכה ועמוקה מתחת לקרקע. האוויר דל בחמצן ובלתי אפשרי לקחת נשימה עמוקה. בכל פעם שאתם מנסים לנשום באופן מלא, אתם נחנקים מחוסר אוויר" ~ התצפיטנית נעמה לוי על התנאים הקשים בשבי ([https://www.mako.co.il/news-world/2025_q3/Article-ce1a37a3ba26991027.htm '''"שורדת השבי נעמה לוי באו"ם: "הזמן שלי כחטופה נצרב בגופי ונשמתי לנצח"'''], אתר MAKO, תאריך 19.9.2025) * "סבלתי מתת-תזונה קיצונית, מרעב שלא ניתן לתאר ומפציעות שלא טופלו. הוחזקתי בתנאי מחייה בלתי נסבלים, ובפחד מתמיד שכל רגע עלול להיות הרגע האחרון שלי. 477 ימים שבהם כל דקה הרגישה כמו נצח. הזמן בשבי יישאר חרוט בגופי ונפשי לשארית חיי" ~ התצפיתנית נעמה לוי על תקופת השבי ([https://www.mako.co.il/news-world/2025_q3/Article-ce1a37a3ba26991027.htm '''"שורדת השבי נעמה לוי באו"ם: "הזמן שלי כחטופה נצרב בגופי ונשמתי לנצח"'''], אתר MAKO, תאריך 19.9.2025) * "בשבועות הראשונים בשבי הייתי לבד. רק אני והשומרים שלי. במנוסה מתמדת, בפחד מוות. לפעמים ימים שלמים בלי אוכל, ומעט מים. באחד הימים, לא נשאר לי כלום. אפילו לא מים. למזלי, התחיל לרדת גשם. השובים שלי הניחו סיר מחוץ לבית בו הוחזקתי, והגשם מילא אותו. שתיתי ממי הגשמים האלו, שהספיקו גם לסיר אורז. וזה מה שהחזיק אותי. אבל יותר מהכל הפחידו אותי ההפצצות" ~ נעמה לוי על הימים שהועברה ממקום מחבוא אחד לשני ([https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1199391 '''"נעמה לוי חשפה לראשונה: באחת ההפצצות קרס חלק בבית שבו הוחזקתי - ניצלתי בנס"'''], אתר מעריב, תאריך 24.5.2025) *"אני חושבת שהשאלה שעולה לכולם בראש זה: האם הטרידו אותך?", אמרה גונן למראיין בן שני, "אנשים לא שואלים את השאלה הזאת. אני גם לא הייתי שואלת אותה אם הייתי אתם. אני חושבת גם שאף אחד לא שואל אותה בעיקר כי אף אחד לא רוצה לשמוע את התשובה".~ רומי גונן [https://www.inn.co.il/news/686232 רומי גונן שיתפה: המחבל הצמיד לי אקדח לראש ואיים עליי] * "מה שרומי מתארת כמשהו שקרה פעם אחת, זה מה שאני חוויתי כמעט כל יום לאורך 482 הימים, מההתחלה ועד הסוף"~ ארבל יהוד [https://www.inn.co.il/news/689958 העדות האמיצה של ארבל יהוד] * "תדעו לכם שכאשר נפגעו מפעילות צה"ל עזתים שהיו קרוביהם של חלק מהמשפחות שהחזיקו בי, הוכיתי קשות והושלכתי אף לבידוד למשך ימים ארוכים ללא מזון הראוי למאכל אדם וברמת היגיינה כמו במחנות הריכוז בשואה. שרדתי כי שמרתי על התקווה והמחויבות לחזור למשפחתי ובעיקר לילדיו של אחי דולב לאחר שנודע לי על מותו, המחויבות הזו ליוותה אותי דקה דקה במשך 482 יום וגם ברגעי הייאוש כאשר הושפלתי וסבלתי מטרור פסיכולוגי וניסיונות לשבור את רוחי מידיהם, לא נשברתי. במצב זה ואף גרוע מזה עוברים הימים והלילות על יקירינו שם" ~ שורדת השבי ארבל יהוד בהופעה בפני וועדת החוקה והביטחון פנים של הכנסת (ג'ברה דביר, [https://www.mako.co.il/news-politics/2025_q2/Article-13fde5d9d27e691027.htm?pId=173113802 '''"ארבל יהוד: תסתכלו עליי, תראו את מי הפקרתם"'''], חדשות 12, תאריך 19.5.2025) * "כשהייתי שם אז היו הרבה דברים שהם עשו, שאני אוטומטית המוח שלי תרגם את זה כהם עושים את זה לטובתי. זה שהם לקחו אותי לבית חולים רק אחרי שמונה ימים, והכדור היה לי ברגל שמונה ימים, אז ממש האמנתי שהם עושים את זה כדי לשמור עליי. כי הם אמרו שהם יהרגו אותנו בדרך, שאם הם רואים מכונית נוסעת אז ישראל תהרוג אותי. ועכשיו בדיעבד זה לא לגיטימי להשאיר בן-אדם עם רגל פתוחה שמונה ימים עם כדור ברגל... ידעתי שהוא עוד לא חזר וחיכיתי לו, חיכיתי לו ארבעה ימים. היו ארבעה ימים קשים, לא הסכמתי לאכול, לא הסכמתי להתקלח, לקום מהמיטה. שאף אחד לא ידבר איתי, מלא אנשים רצו להיכנס לחדר, לבוא, לחבק, להגיד שלום, פשוט לא הייתי מוכנה לראות אף אחד עד שלא ראיתי את איתי בעיניים שלי." ~ מיה רגב על תקופת השבי והשחרור שלאחריו חיכתה 4 ימים נוספים עד שהתאחדה עם אחיה איתי רגב שגם נחטף איתה לעזה ושוחרר אף הוא (פעילן מיכל, [https://www.mako.co.il/news-israel/2024_q4/Article-99cfe70a8348391027.htm '''"שנה לשובם | מיה רגב חושפת את סיפור השבי - והמאבק על החזרת חברה הטוב עומר שם טוב"'''], אתר MAKO, תאריך 2.12.2024) * "פתאום הם הביאו שני מקלות, ופשוט קשרו אותי כשאני אזוקה בידיים וברגליים – כמו עוף בגריל, תלויה הפוך עם מסקינגטייפ על הפנים... מסתבר בדיעבד שהם חשבו שאני קצינה. והוא מושיב אותי ואומר לי: יש לך 40 דקות להגיד את האמת, אם לא אני הורג אותך." ~ עמית סוסנה על העינויים בשבי ([https://story.mako.co.il/captives_testimony '''"עדויות מהשבי"'''], אתר MAKO) * "ניסו להוציא ממני אינפורמציה, אמרו שראו בטלוויזיה שאני מהצבא. השומר הכניס אותי לחדר, ואמר לי 'יש לך 40 דקות להגיד לנו את האמת, אם לא אני הורג אותך'. לירי שאלה אותי 'עמית, אני יודעת שזה נשמע רע. אני לא חושבת שיהרגו אותך אבל את רוצה אולי שנמסור משהו, להורים, לאמא?' אמרתי לה כשהיא חזרה: 'לא יודעת אם היו הורגים אותי או לא, מבחינתי את הצלת את החיים שלי'" ~ עמית סוסנה על לירי אלבג שהצליחה לשכנע את השובים אצלהם הן הוחזקו בשבי שעמית אינה קצינה בצה"ל והצליחה בכך למנוע ממנה לעבור עינויים קשים בהמשך השבי עד שחרורה ([https://www.haaretz.co.il/news/politics/2025-01-28/ty-article/00000194-aea5-d364-a99f-aff71c010000 '''"עמית סוסנה: לירי אלבג שכנעה את השומר בשבי שאני לא בצבא, היא הצילה את חיי"'''], אתר הארץ, תאריך 28.1.2025) * המטרה שלהם הייתה להשפיל אותי. לשבור את הכבוד שלי, וזה בדיוק מה שעשו לי. דברים שגם בתקופת היטלר לא עשו. אתה רק מתפלל שזה ייגמר. כל יום שם היה גיהינום חדש.[https://www.inn.co.il/news/682429 כמו נאצים: העדות הקשה של רום ברסלבסקי מהשבי] * התפריט כלל "פיתה וארבע כפות אפונה ביום. הייתה תקופה שהיינו אוכלים רק תמרים יבשים. ואתה יודע שיש אצלם אוכל. אתה אומר לעצמך 'בסוף מתרגלים לרעב', אבל לא. זה כאבים בכל הגוף - כל הזמן. אתה נראה כמו שלד. אתה מסתכל על עצמך ואתה רואה גופה, וזה עושה להם טוב על הלב". [https://www.inn.co.il/news/684356 "במשך שנתיים הייתי בן-אדם מת": עדותו הקשה והמטלטלת של אלון אהל] * "כשפורסם הסרטון המומצא על מקרה האונס בשדה תימן - הרבה מהם חטפו מכות חזקות והתעללויות". [https://www.inn.co.il/news/682175 דיצה אור: החטופים סבלו אחרי פרסום הסרטון משדה תימן] ==דברי פדויי השבי לאחר שיחרורם== *אחד הרגעים הדרמטיים ביותר בסיפורו של כלפון היה נקודה בה ההשגחה הפרטית התגלתה במלוא עוצמתה והצילה אותו ממוות ודאי. לאחר תקופה ארוכה של ייאוש, כשהוא משוכנע שדינו נגזר, תכנן כלפון מעשה נואש: לחטוף נשק מהשומרים בזמן תפילתם ולנסות להרוג אותם, בידיעה ברורה שסיכוייו לשרוד קלושים. "אמרתי שאקח צ'אנס כי ממילא אני הולך למות. ביום שתכננתי לעשות את זה פתחתי את הרדיו כנראה בהכוונת בורא עולם - ושמעתי את אמא שלי". הקול של אימו שינה את הכל מבחינתו. "אמרתי לעצמי, רק בשבילה ובשביל האנשים שנלחמים עליי בחוץ, שווה לי לשרוד את כל מה שאני עובר". הרדיו, שנועד במקור להשמעת קוראן לצורכי איסלום, הפך לצינור החמצן היחיד, דרכו שמעו החטופים בשעות בודדות של קליטה את שידורי גלי צה"ל והבינו את גודל האסון שפקד את המדינה, אך גם את עוצמת המאבק המתחולל לשחרורם. [https://www.inn.co.il/news/689674 '''"כלפון בראיון: כאן אבנה את ביתי, זו הנקמה בחמאס"'''], אתר בשבע, תאריך כ"ג בשבט תשפ"ו 10.02.26) * "שוחררתי לאחר 477 ימים בזכות הסכם שהושג במשא ומתן. הרגעים הקשים ביותר בשבי היו כשלא הגיעו חדשות על משא ומתן. כשאתה מבין שהכול תקוע, התקווה דועכת, וכל שנותר לעשות זה להתפלל, להיאחז בשפיותך, ולחכות לחידוש השיחות. רק אז אתה מרגיש שוב שהחופש אפשרי" ~ התצפיטנית נעמה לוי על הימים בשבי שנעו בין תקווה לייאוש ([https://www.mako.co.il/news-world/2025_q3/Article-ce1a37a3ba26991027.htm '''"שורדת השבי נעמה לוי באו"ם: "הזמן שלי כחטופה נצרב בגופי ונשמתי לנצח"'''], אתר MAKO, תאריך 19.9.2025) * "מבקשת מכם, שגם עכשיו, כשיש מלחמה עם איראן וכולנו עסוקים בעוד המון דברים, אל תשכחו את החטופים. תמשיכו להיאבק כדי שכולם יחזרו, כמו שנאבקתם למעני. תמשיכו להשמיע את קולם, כי אולי הם יישמעו את זה וזה ייתן להם כוח, כמו שזה נתן לי כוחות שם. בבקשה, גם בתקופה הקשה הזו אסור לשכוח אותם" ~ התצפיטנית נעמה לוי במסר לציבור ביום הולדתה ה21 לאחר שחרורה מהשבי ועל רקע המלחמה של ישראל מול איראן ביוני 2025 ([https://www.maariv.co.il/breaking-news/article-1207763 '''"שורדת השבי נעמה לוי: אל תשכחו את החטופים"'''], אתר מעריב, תאריך 22.6.2025) * "אני נעמה לוי. בשבעה באוקטובר נחטפתי לעזה ממוצב נחל עוז. הוחזקתי בשבי חמאס במשך 477 ימים קשים ובלתי נסבלים. במהלך התקופה הנוראית והבלתי נתפסת הזו, סיפרו לנו ששכחו אותנו. אבל אני לא האמנתי. ידעתי שנלחמים עלי. ידעתי שנלחמים עלי כי במוצאי שבתות, כשהרשו לי לראות טלוויזיה – ראיתי אתכם. בככר הזאת" ~ נעמה לוי על תקופת השבי ([https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1199391 '''"נעמה לוי חשפה לראשונה: באחת ההפצצות קרס חלק בבית שבו הוחזקתי - ניצלתי בנס"'''], אתר מעריב, תאריך 24.5.2025) * "שם, בשבי, ראיתי אלפי אנשים עומדים כאן, עטופים בדגלים, צועקים, שרים, מחזיקים בתמונות החטופים, בתמונה שלי, גרמו לי להרגיש שאני לא נשכחתי. שזה לא נגמר, שאני עוד אחזור. ואחרי 477 ימים של גיהנום באמת חזרתי. אז אני רוצה לומר לכם תודה. תודה עמוקה. וגם לבקש מכם בקשה: תמשיכו לבוא. תמשיכו לחבק ולחזק את מי שעדיין שם. אין לכם מושג כמה כוח זה נותן - וכמה תקווה זה נתן לי" ~ על העידוד ששאבה מהמאבק בארץ להחזרתה ([https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1199391 '''"נעמה לוי חשפה לראשונה: באחת ההפצצות קרס חלק בבית שבו הוחזקתי - ניצלתי בנס"'''], אתר מעריב, תאריך 24.5.2025) * "הן באות במפתיע, בהתחלה שומעים את השריקות, מתפללים שזה לא יפול עלינו, ואחר כך – הפיצוצים, רעש בעוצמות שמשתק את הגוף, והאדמה שרועדת. כל פעם מחדש הייתי בטוחה שזה הסוף שלי. זה אחד הדברים הכי מפחידים שחוויתי שם. וזה גם מה שסיכן אותי יותר מהכול: באחת ההפצצות קרס חלק מהבית שבו הייתי. למזלי — הקיר שעליו נשענתי לא התמוטט, וזה מה שהציל את חיי. זאת היתה המציאות שלי. זאת עכשיו המציאות שלהם" ~ על האימה והפחד מהפצצות צה"ל בזמן השהיה בשבי ([https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1199391 '''"נעמה לוי חשפה לראשונה: באחת ההפצצות קרס חלק בבית שבו הוחזקתי - ניצלתי בנס"'''], אתר מעריב, תאריך 24.5.2025) * "נתת לנו תקווה כשהיינו שם. ברגע שנבחרת, שמענו שאתה רוצה לעשות הכל כדי להגיע לעסקה בהקדם האפשרי" ~ נעמה לוי במפגש שורדי השבי עם נשיא ארה"ב [[דונלד טראמפ|טראמפ]] (אייכנר איתמר & אדלסון דניאל & חלבי עינב, [https://www.ynet.co.il/news/article/rjutag8o1e '''"אלי שרעבי לטראמפ: תעשה את זה שוב, הנשיא איים על חמאס: אזהרה אחרונה"'''], אתר YNET, תאריך 6.3.2025) * "אסור לשכוח אף אחד. הם צריכים אותנו, הם צריכים את התפילות שלנו, הם צריכים אותנו חזקים בשבילם." ~ התצפיתנית אגם ברגר בביקורה בקבר יוסף לאחר שובה מהשבי (בן קימון אלישע, [https://www.ynet.co.il/news/article/s1xystzjjl '''"אגם ברגר בקבר יוסף: החטופים צריכים אותנו חזקים בשבילם"'''], אתר YNET, תאריך 3.3.2025) * "אני לא זמר, אני אבא ששר, ה[[מוזיקה]] ליוותה אותי לאורך כל החיים ובמיוחד לאורך התקופה שבה הייתי בשבי. הייתי שר לעצמי כל היום, בכל לילה הייתי שר לבנות שלי ומדבר איתן מאחורי המשמעויות של המילים של שירים מיוחדים." ~ שגיא דקל חן על תקופת השבי והמוסיקה שהקלה במקצת (צ'כנובר יעל, [https://www.ynet.co.il/news/article/hkvgytjjkx '''"שורד השבי שגיא דקל-חן ביצע את השיר 'קרן שמש' - והקדיש לחטופים בעזה | צפו"'''], אתר YNET, תאריך 1.3.2025) * "השיר הוא קודם כל שיר אהבה, עבורי מילי היא קרן השמש כבר כמעט 21 שנה, מאז הבנות שלי הצטרפו והפכו את השמש לגדולה יותר. אל תלכי קרן שמש, אעשה הכול כדי שתישארי. עשיתי הכול כדי שתישארו. כל יום הרגשתי איך אני אוהב אותן יותר ויותר ויותר. השיר הוא גם שיר תקווה, קרן השמש מגרשת את החושך, מראה לנו את האופק, את האור, את החיים" ~ על בחירת השיר 'קרן שמש' במסגרת 'הפרויקט של תמרי' (צ'כנובר יעל, [https://www.ynet.co.il/news/article/hkvgytjjkx '''"שורד השבי שגיא דקל-חן ביצע את השיר 'קרן שמש' - והקדיש לחטופים בעזה | צפו"'''], אתר YNET, תאריך 1.3.2025) * "אל תאבדו תקווה, שלחו כל יום חום ואהבה, תאמינו לי שזה חודר את בטן האדמה. לחברים שלי שלא רואים אור שמש שם בשבי - תהיו חזקים" ~ שגיא דקל חן במסר לחבריו לשבי שטרם שוחררו (אודם יעל, [https://www.mako.co.il/news-israel/2025_q1/Article-2f2c19bfcdd4591026.htm '''"פחות משבועים אחרי ששוחרר משבי חמאס: שיר התקווה של שגיא דקל-חן ומשפחתו"'''], אתר N12, תאריך 28.2.2025) * "אומרים לך להיות בשקט כי שומעים עברית מבחוץ, כל השכנים שלנו. היו (הפגזות) כאלה מפחידות, במיוחד בהתחלה, כי אתה לא רגיל לזה. אתה מרגיש את הבית זז. אני גרה במרכז, אלה לא דברים שאני שומעת. אבל לאט לאט הפחד ירד קצת. מצות לא היו, אבל לי זה היה ברור שאני מנסה לשמור מה שאני יכולה. ביקשתי מהם (המחבלים) קמח תירס ותמרים, מה שהיה אפשר, כי זו תקופה שלא היו ירקות ודברים כל כך. לירי ואני ציירנו הגדה, כמו שאנחנו זוכרות. אווירה של חג. ולירי עשתה קישוטים ודברים לשולחן. אמרנו להם יש לנו חגים עכשיו, תנסו לבדוק לנו, והם איכשהו הצליחו למצוא. אני מקווה שזה היה התאריך המדויק, כאילו אני עכשיו לא באמת יודעת אם זה היה התאריך באמת או לא, אבל זה מה שהם אמרו" ~ אגם ברגר מספרת על תקופת השבי בתחומים שונים (קליין אלי, [https://www.bhol.co.il/news/1687210 '''"שהשכנים לא ישמעו: שורדת השבי אגם ברגר חושפת פרטים חדשים"'''], אתר בחדרי חרדים, תאריך 23.2.2025) * "ב-9/10 ירדתי למנהרה ושם ראיתי אותו עומד. מיד בלי להכיר אותי הוא ניגש, לחץ לי את היד עם שיער אדמוני אסוף בקוקו, עם חיוך ועיניים שמשרות כל כך הרבה שלווה, אהבה, רוגע, תמיכה ואכפתיות מהרגע הראשון יותם היה קורן ומרגיע, מגע היד, החיבוק, המילים עזרו לי לנשום לרווחה ולהבין שכל עוד יותם לצידי אפשר להוריד את מפלס הפחד ראיתי כמה הוא 'מאושר' כשהוא יכול לתופף לנו מקצבים שהוא מכיר. הוא תמיד שידר אופטימיות, האמין שהכל ייגמר, דאג לנו, התעניין בסיפור שלנו, הכיל אותי והקשיב והחיוך לא ירד מפניו לעולם" ~ התצפיטנית קרינה ארייב מספרת על המפגש עם החטוף יותם חיים ז"ל בשבי החמאס בתחילת המלחמה, כשלאחריו ניסה להימלט ונהרג מאש כוחות צה"ל בשוגג (כהן מאיה, [https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1175119 '''"לאחר שחזרה מהגיהנום: התצפיתנית בעדות מדהימה על יותם חיים"'''], אתר מעריב, תאריך 23.2.2025) * "הייתי לבד בשבי מאז היום ה-50. בהתחלה הייתי עם איתי רגב, אבל אחרי שהוא שוחרר נשארתי לבד. הייתי כל הזמן במנהרות. מדי פעם נחשפתי לתקשורת, ראיתי אל ג׳זירה וזה חיזק אותי" ~ עומר שם טוב בעדות ראשונה על תקופת השבי ([https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1175000 '''"דווקא במנהרות החמאס: השינוי המדהים שעבר על עומר שם טוב"'''], אתר מעריב, תאריך 22.2.2025) *"לא נתנו לנו לראות חדשות שבועיים לפני כדי שלא נבין שאנחנו יוצאות הביתה. הייתי עם לירי מההתחלה, ויום לפני שהיא שוחררה אמרו לה ללכת לצלם סרטון והיא לא חזרה. עד יום שלישי, יומיים לפני שחזרתי, לא ידעתי שהן שוחררו וכל הזמן שאלתי מתי לירי חוזרת. ביום שלישי בא 'מישהו גדול' ואמר שאני חוזרת הביתה ושחברות שלי כבר בבית. הכינו אותי לזה שהולכים להיות המון אנשים במעמד השחרור. ראיתי את הבנות יוצאות בסרטון ועדיין לא האמנתי שזה יהיה ככה" ~ התצפיטנית אגם ברגר מספרת על הימים המתוחים לפני השחרור המיוחל ([https://www.maariv.co.il/news/military/article-1174299 '''"העריכו אותי יותר בגלל שאני דתייה": העדות המדהימה של אגם ברגר על שמירת השבת והמצוות בשבי"'''], אתר מעריב, תאריך 19.2.2025) * "קוראת את זה כבר אלף פעם, וכל פעם מתרגשת מחדש. לא הפסקתי להאמין שיגיע הרגע ותחזור אלינו, וזה קורה עוד שנייה. כמה שאנחנו מתגעגעים ומחכים לך כאן לחיבוק הכי ענקי בעולם, עוד כמה ימים ואתה איתנו, תחזיק מעמד עוד קצת עומריקו. עוד קצת, עוד טיפה, ואתה בבית" ~ מיה רגב בפוסט עידוד לקראת שחרורו של עומר שם-טוב שנחטף יחד איתה ועם אחיה וצפוי להשתחרר בפעימה האחרונה המיוחלת ([https://www.atmag.co.il/%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8-%D7%A9%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91-%D7%97%D7%95%D7%96%D7%A8-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%94/ '''"עומר שם טוב חוזר הביתה. שורדת השבי מיה רגב: 'לא הפסקתי להאמין'"'''], מערכת את, תאריך 18.2.2025) * "חיילים חלמו על הזכות להגיע ולשחרר אתכן. אני יודע על העשייה המאוד איכותית של התצפיתניות, לצערי גם מי שלא איתנו, שעשו עבודה יוצאת מן הכלל. גם את השפעת העשייה שלכן על מה שהתרחש בדקנו בתחקירים ויש דברים שלמדנו שצריך לשנות. ממני באופן אישי ובשם המפקדים בצה"ל - אני מאוד מצטער על כל מה שעברתן, זו אחריות שלנו ולא נוכל לשנות לאחור, אנחנו כן מאוד ממוקדים בלמידה על מנת שדבר כזה לא יישנה. ממה שסיפרתן לי עכשיו, אני מבין שהתמודדתן עם קושי בלתי נתפס בגבורה עילאית - גם בתקופת השבי וגם באופן בו נהגתן במעמד השחרור" ~ [[w:ראש המטה הכללי|ראש המטה הכללי]] רא"ל [[w:הרצי הלוי|הרצי הלוי]] בהתנצלות בפני התצפיטניות בפגישה לאחר שובן מהשבי (יהושוע יוסי, [https://www.ynet.co.il/news/article/b1wgcgaf1g '''"התצפיתניות לרמטכ"ל: 'הפקרתם אותנו'. הוא התנצל: 'התמודדתן בגבורה עילאית'"'''], אתר YNET, תאריך 14.2.2025) * "הלב שלי נשבר מול ה[[אכזריות]] האינסופית של השטן מעזה שהתעלל בתושבי הנגב באותה שבת, התעלל בחטופים טרם שוחררו, וממשיך להתעלל בחטופים שעוד לא שוחררו ובמשפחותיהם." ~ [[w:אשכר אלדן כהן|אשכר אלדן כהן]] ({{קישור כללי|כותרת=מקור|כתובת=https://www.facebook.com/eshkar.e.cohen/posts/pfbid0yCXvvZgvc34Z5sCyw9srX7AbUHY9UeS2J2UyLNrK4nrionnqQDDd8Voej6wwNXZCl}}) * "במהלך 50 הימים הראשונים מאז 7 באוקטובר הייתי רוב הזמן לבד. לאחר מכן הייתי בשבי עם חברותיי התצפיתניות והאזרחיות שנתנו לי כוח ותקווה. חיזקנו אחת את השנייה עד ליום השחרור וגם אחריו." ~ התצפיתנית נעמה לוי בעדות על תקופת השבי ([https://story.mako.co.il/captives_testimony '''"עדויות מהשבי"'''], אתר MAKO) * "הקיר קרס אחרינו" ואביה הוסיף: "היא הצליחה לברוח ברגע האחרון והקיר נפל" ~ נעמה לוי חושפת את רגעי האימה במקום השבי בעזה לאור הפצצות צה"ל ואיך ניצלה ברגע האחרון (טוקר יאיר, [https://www.kikar.co.il/israel-news/naama-levy-gaza-escape '''"הקיר קרס אחרינו: נעמה לוי חושפת את רגעי האימה בעזה"'''], תאריך 12.2.2025) * "בדרך אמונה בחרתי ובדרך אמונה שבתי. תודה לכל עם ישראל וחיילי צה"ל הגיבורים. אין כמוכם בעולם!" ~ התצפיתנית אגם ברגר במסר עם שחרורה מהשבי ([https://www.hidabroot.org/article/1205920 '''"בדרך אמונה בחרתי": המסר המרגש של אגם ברגר לעם ישראל"'''], אתר הידברות, תאריך 30.1.2025) * "בהתחלה חשבתי שהם מסתלבטים עליי ולא זזתי מהמקום. הוא (לוחם) שאל אותי, 'אני יכול להרים אותך על הכתף שלי?' ואז הבנתי שזה קורה... הלוחמים היו אמיצים – זה היה עניין של שנייה ויכולתי שלא להיות כאן היום." ~ נועה ארגמני על חילוצה בידי כוחות [[צה"ל]] ([https://story.mako.co.il/captives_testimony '''"עדויות מהשבי"'''], אתר MAKO) * "למדתי לתת את המאה אחוז שלי גם כשאני כבר מותשת, למדתי שבסוף הכול מסתדר, למדתי לשמור על אופטימיות, למדתי לחשוב חיובי, למדתי שכל יום הוא הזדמנות חדשה. למדתי להתמסר, למדתי שיש עוד כל כך הרבה מה ללמוד" ~ נעמה לוי טרם גיוסה לצה"ל וזמן קצר טרם חטיפתה לעזה (כהן מאיה, [https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1166852 '''"חטופות שראו אותה אמרו שהיא עומדת ומדברת": סיפורה של נעמה לוי"'''], אתר מעריב, תאריך 24.1.2025) * "אני מפצירה בכם, באחריותכם להגן על זכויות אדם, העולם מסתכל ומחכה שמועצת הביטחון של האו"ם תעמוד במנדט שלה. אנחנו, החטופים, הבטחנו אחד לשני — אם מישהו מאיתנו ישוחרר, לעולם לא נפסיק להילחם עד שכולם יהיו חופשיים. אני לא יכולה לשתוק לא רק בגלל ההבטחה שלנו אחד לשני, אלא גם בגלל השתיקה המוחצת ואפילו ההכחשה של הזוועות שקרו וממשיכות לקרות לכל החטופים שעדיין מוחזקים בעזה במשך 383 ימים נוראים" ~ עמית סוסנה בנאומה באו"ם לאחר שחרורה מהשבי (שמעוני רן, [https://www.haaretz.co.il/news/politics/2024-10-23/ty-article/00000192-ba65-d243-a5db-fe75703f0000 '''"עמית סוסנה באו'ם: אני לא יכולה לשתוק למול הכחשת הזוועות שעברתי ושעדיין עוברות על החטופים"'''], אתר הארץ, תאריך 23.10.2024) * "בשלב מסוים ביקשתי מהם להוציא סרטון, רציתי שיהיה למשפחה שלי אות חיים. אמרתי להם שאבא שלי חזק וששומעים אותו, והם באמת צילמו אותי... בשלב מסוים המחבלים רצו להוריד אותי למנהרות, לא הסכמתי. אמרתי להם שאני לא מוכנה. לא יכולתי לסבול את השקט שם ואת הבדידות." ~ התצפיתנית לירי אלבג בעדות על תקופת השבי ([https://story.mako.co.il/captives_testimony '''"עדויות מהשבי"'''], אתר MAKO) * "למדתי תוך חודש את השפה הערבית ושמעתי את מי שהחזיק בי מביעים שמחה על הפילוג בעם בשאלת שחרורם של בני הערובה. חשבתי שהם מפעילים עליי טרור פסיכולוגי כאשר הנושא של בני ערובה הפכו לנושא פוליטי. לא האמנתי עד חזרתי לארץ ונחשפתי למציאות הקשה הזו. החזקתי 482 ימים מבלי שראיתי או שמעתי אף ישראלי, מאז שהופרדתי מאריאל, בן זוגי, 3 שעות אחרי שנחטפתי ועד שפגשתי את גדי (מוזס). אתם יכולים לתאר לעצמכם מקצת מהזוועות שעברתי בתקופת השבי שראיתם כולכם את יום שחרורי. למרות זאת חזרתי ממוקדת מטרה להציל את אריאל אהובי, דוד אחיו, ויתר בני הערובה במסגרת המאבק לשחרורם ובמקביל לתהליך השיקום הארוך הצפוי לי. כבר בערב יום שחרורי בשיבא אמרתי לאבא: 'אבא אל תרפה. אני צריכה את אריאל כדי להשתקם'. ואבא ענה לי: 'לא חשבתי אחרת'. ומכם אני דורשת, כמו אבא שלי, אל תחשבו אחרת. תחזירו את כולם במהלך אחד - את החיים ואת המתים, ואל תפחידו את העם בשאלת המחיר, אלא תפחידו את עצמכם, ואולי זה מה שיגרום לכם לשמור על אזרחי המדינה טוב יותר בעתיד." ~ ארבל יהוד בעדות על תקופת השבי (סלע אורי, [https://news.walla.co.il/item/3725977 '''"המסר של ארבל יהוד בוועדה בכנסת: לא האמנתי שנוצר פילוג בעם סביב החטופים"'''], אתר וואלה, תאריך 10.2.2025) * "רציתי לעצור ולהגיד תודה לעם ישראל, למשפחה, לחברים. התפילות והכוחות ששלחתם ליוו אותנו לאורך כל הדרך ועזרו לנו להאמין שהסיוט הזה בסוף יגמר. אתם מרגשים לרמות שהלב לא מכיל ועוד ייקח זמן להכיל ולהודות לכולכם. צריך לזכור שיש עוד 94 חטופים שרק מתים שנציל אותם. עם ישראל חי ובעזרת השם נמשיך לקבל בשורות טובות בשבועות הקרובים." ~ רומי גונן במסר עם חזרתה מהשבי ([https://www.mako.co.il/news-israel/2025_q1/Article-b53c13d837b8491027.htm '''"יש חיים אחרי המוות: המסר הראשון והמרגש של רומי גונן לאחר 471 ימים בשבי חמאס"'''] ,אתר NAKO, תאריך 22.1.2025) * "אני בסדר! זה ייקח [[זמן]], זה עוד תהליך וזה לא נגמר בשבוע או שבועיים, אבל אני פה בזכותכם, ואני בסדר. תודה לכל האנשים שעטפו ותמכו במשפחה שלי, ותומכים בי עכשיו. אפילו אנשים שלא מכירים אותי. וחשוב לי להגיד גם תודה לכל החיילים, ולכוחות הביטחון כי אני יושבת לראות קצת ולהשלים מה היה בשנה ההזויה הזו, ואני רואה איזה חלק חשוב בענק היה להם בשבעה באוקטובר וגם אחרי. ולמשפחות שהיקירים שלהן עדיין נמצאים בשבי, אתם לא לבד. אנחנו ממשיכים להיאבק בשבילכם. אנחנו נעשה הכל, אני אעשה הכל עד שכולם יחזרו הביתה ועד שתוכלו לסגור את המעגל ואנחנו ביחד עד הסוף. בשנייה הראשונה שאני יכולה לצאת מפה אני עם שלט ביד." ~ דורון שטיינברכר במסר עם חזרתה מהשבי (כהן מאיה, [https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1169162 '''"ברגע שאני יכולה אני מתייצבת עם שלט": הסרטון המרגש של דורון שטיינברכר"'''], אתר מעריב, תאריך 1.2.2025) * " שמי '''כרמל גת''', בת 39 מבארי. נחטפתי מבית הוריי ב-7/10 שם שהיתי עם בני משפחה נוספים שאני לא יודעת מה עלה בגורלם, אני מוחזקת בשבי עם מעט מאוד אוכל, מים, תנאי היגיינה ירודים, הפצצות בלתי פוסקות ובעיקר בלי לדעת אם אני הולכת לצאת מכאן בחיים. ב-7/10 אני, המשפחה שלי ושאר תושבי קיבוץ בארי הופקרנו לגורלנו. אני מתחננת ומפצירה בפני ממשלת ישראל והעומד בראשה מר בנימין נתניהו בבקשה, בבקשה הפסיקו את ההפקרות הזו, הפסיקו את ההפצצות ותחזירו אותנו הביתה. אזרחי מדינת ישראל, אני מבקשת מכם להמשיך להפגין עבורנו, המשיכו להילחם על החיים שלנו. משפחה יקרה שלי, אני מקווה שיש לי משפחה לחזור אליה, אני נשארת חזקה גם בשבילכם עד שהסיוט הזה ייגמר, אני אוהבת אתכם" ~ החטופה כרמל גת ז"ל בסרטון מתוך השבי שזמן קצר אחריו מצאה את מותה במנהרה כשכוחות צה"ל התקרבו לחלץ אותה ועוד חמישה חטופים שגם מצאו את מותם במנהרה (הרש גולדברג-פולין, אורי דנינו, עדן ירושלמי, אלכס לובנוב ואלמוג סרוסי). הובאה לקבורה בקיבוץ בארי (צ'כנובר יעל, [https://www.ynet.co.il/news/article/syruihi2r '''"אני חזקה: החטופה כרמל גת ז"ל בסרטון טרור פסיכולוגי קורע לב"'''], אתר YNET, תאריך 5.9.2024) ==משפחת ביבס== * "כפיר אהוב שלי, הספקת להתפנות מהבית בגלל סבב בעזה כמה חודשים אחרי שנולדת, הספקת לטעום אוכל מוצק, התחלת לזחול והספקת לחגוג לאח שלך יום הולדת 4. לא הספקת לחגוג יום הולדת שנה, אז איך אני יכול לציין לך יום הולדת 3? כפיר, אני מצטער שהבאתי אותך לעולם כזה אכזר. אני מקווה שאתה יודע כמה אני אוהב אותך וכמה אתה חסר לי! אני בטוח שאמא, אריאל וטוני חוגגים לך בגן עדן. אני בטוח שאמא עושה לך את היום הולדת הכי טוב ושמח שאפשר בדיוק כמו שהיא יודעת. אני אוהב אותך הכי בעולם תמיד בעולם" ~ ירדן ביבס בפוסט יום ההולדת ה3 לבנו כפיר שנחטף ביחד עם אמו שירי ואחיו אריאל לשבי בעזה ממנו לא שבו ([https://www.mako.co.il/news-israel/2026_q1/Article-4dffb534aefcb91027.htm '''"ירדן ביבס בפוסט שובר לב: כפיר שלי, מצטער שהבאתי אותך לעולם כזה אכזר"'''], אתר N12, תאריך 18.1.2026) * "ירדן ביבס הביט לי בעיניים וביקש שכל העולם יזדעזע מהאופן שבו ילדיו נרצחו. רצח ילדים מנוגד לכל אמת מידה מוסרית, ערכית ודתית - גם באסלאם. המרצחים הקיצוניים ביצעו פשע מתועב, כשהם נוהגים בחסרי ישע כפי שדאעש נוהג" ~ תא"ל (במיל') דניאל הגרי משתף מה אמר לו ירדן ביבס לאחר שגופותיהם של בני משפחתו חזרו לקבר ישראל ([https://news.walla.co.il/item/3809747 '''ירדן ביבס לבנו כפיר: "איך אני יכול לציין לך יום הולדת 3?"'''], אתר WALLA, תאריך 18.1.2026) * "מישמיש, מי יעזור לי לקבל החלטות עכשיו? איך אני אמור לקבל החלטות בלעדייך? את זוכרת את ההחלטה האחרונה שלנו? בממ"ד שאלתי אותך אם נלחמים או נכנעים. '''אמרת לי נלחמים'''. אז נלחמתי. אני מצטער שלא הצלחתי להגן עליכם. אני רוצה לספר לך על כל מה שקורה בעולם ופה בארץ. כולם מכירים ואוהבים אותנו. את לא מבינה איזה הזוי כל הטירוף הזה. אנשים אומרים לי שהם תמיד יהיו לצידי אבל הם לא את. אז בבקשה תישארי לידי ואל תלכי רחוק. זה הכי קרוב שאני אלייך מאז 7 באוקטובר ואני לא יכול לנשק ולחבק אותך וזה שובר אותי. בבקשה תשמרי עליי. תשמרי עליי מפני החלטות גרועות. תשמרי עליי מפני דברים רעים ותשמרי עליי מפני עצמי. תשמרי עליי שלא אשקע בחשכה. מישמיש אני אוהב אותך" ~ ירדן ביבס בהספד לרעייתו שירי ביבס בהלווייתה ובהלוויית שני הבנים אריאל וכפיר ([https://www.ynet.co.il/news/article/bjwqbd39yg '''"שירי, בבקשה תישארי": ההספד של ירדן ביבס למשפחתו"'''], אתר YNET, תאריך 26.2.2025) * "היה לי הכבוד לשבת עם '''ירדן ביבס''' ומשפחתו המורחבת לפרק זמן קצר - הם משפחה מיוחדת. ירדן איכשהו נתן לי שלווה מהרגע שהוא ישב לצדי. יש לו נשמה רגועה ואמיצה - מבינים מהר שהוא בעל, אבא וגבר מדהים, הוא יתגבר. אני מאמין בזה ואהפוך את זה לחלק מתפילותיי". ~ השחקן האוסטרלי נת'ניאל בוזוליץ' לאחר פגישה עם ירדן ביבס לאחר הלוויותיהם של רעייתו וילדיו (מרקוביץ לילך, [https://www.mako.co.il/entertainment-celebs/local-2025/Article-9d31555ae175591027.htm '''"נת'ניאל בוזוליץ' נפגש עם ירדן ביבס: הוא יתגבר, אני מאמין בזה"'''], אתר MAKO, תאריך 2.3.2025) * "'''שירי, ירדן, אריאל וכפיר''' אהבו מאוד את ביתם בניר עוז, את המרפסת והדשא, שם בילו אינספור רגעים מאושרים כמשפחה וממנו נחטפו כולם ב-7 באוקטובר. 16 חודשים ביקשנו ודאות וכעת אין בה נחמה, אך מקווים לתחילתה של סגירת מעגל. בהפרש של שבועיים עברנו משמחה גדולה על חזרתו של ירדן, לעצב תהומי וזעזוע על הירצחם בשבי של שירי והילדים. הוא (ירדן) נע על קשת של רגשות של מי שחזר מהגיהינום ושמח על כך, למי שנאלץ להתמודד עם אובדן קשה כל כך של כל מה שהיה בית עבורו. לעיתים קרובות הוא תוהה איך שירי הייתה מגיבה לכל זה, ושירי לא פה לעבור את זה יחד איתו." ~ הודעת הספד משותפת של קיבוץ [[w:ניר עוז|ניר עוז]] והמשפחה המורחבת על זיהוי גופותיהם של שירי-אריאל-כפיר ביבס וההכנות להבאתם למנוחה אחרונה (צ'כנובר יעל & גרין רוני, [https://www.ynet.co.il/news/article/rjjarot5je#autoplay '''"עם הספדים שישודרו לציבור - ודגלי ישראל בצד הדרך: כך תיראה הלוויית שירי, אריאל וכפיר ביבס"'''], אתר YNET, תאריך 24.2.2025) * "נראה לי שלחטופים פחות אכפת מהטקס בהשוואה לחופש, ונראה לי שמחפשים שוב תירוצים לפוצץ את העסקה. כולנו ראינו מה להשאיר חטופים בידיים של חמאס עושה לחטופים, אפילו אם הם תינוק, ילד בן 4 ואמא שלהם. כל מי שהרגיש השבוע זעם וכאב לב שעולה על גדותיו וחוסר אונים, הנה משהו שאפשר וחובה עלינו כחברה אנושית לעשות, וזה לא לתת לביבי לפוצץ את העסקה בשביל קואליציה, כפי שכל התחזיות אמרו שיעשה" ~ הקומיקאית [[w:גיתית פישר|גיתית פישר]] במסר על חשיבות השלמת עסקת החטופים (איצקוביץ ערן, [https://celebs.walla.co.il/item/3729432 '''"הקומיקאית הידועה נגד נתניהו: לא לתת לו לפוצץ את העסקה"'''], אתר וואלה, תאריך 24.2.2025) ==נאמר על החטופים == * "היא (נעמה לוי) נשאה דברים בכיכר החטופים, השתתפה במפגש עם טראמפ וממשיכה להיאבק על זכר החברות ועל שחרור יתר החטופים. נעמה לוי מהווה מופת של עמידות - במשך 15 חודשים בשבי שמרה על עצמה, על חברותיה ועל התקווה" ~ על הפעילות של נעמה לאחר החזרה לישראל מהשבי בעזה (אירית פלג ברנבלי, [https://www.mako.co.il/home-family-relationship/Article-e2542cbb5369991027.htm '''"הביתה, אבל לא באמת: המציאות החדשה של פדויי השבי מ-7 באוקטובר"'''], אתר MAKO, תאריך 6.10.2025) * "לקח לה יותר מדי זמן לחזור הביתה. הסיוט הזה היה ארוך. כגודל הסיוט הנורא - כך גם האושר שהיא חזרה. יש עוד דרך שצריך ללכת בה" ~ ד"ר איילת לוי השחר על חזרתה של בתה נעמה לוי מהשבי והתקופה שאחרי (הדר אור, [https://www.ynet.co.il/news/article/byfo9ric1l '''"יש עוד דרך שצריך ללכת בה: השיקום של נעמה לוי, ושלט החטוף שנושאת אמה"'''], אתר YNET, תאריך 25.2.2025) * "המידע על יותם נתן לי אוויר לנשום, יותם היה חזק בשבי, לא רק דאג לעצמו אלא תמך בכל מי שהיה סביבו. מתמודד הנפש היה גיבור עוצמתי עם חיוך שהשרה בטחון על צעירים וצעירות ממנו. מקום לאנשים שיש להם קשיים בחיים אבל הם עוצמתיים כמו יותם ויוכלו להגיע למצוא את הכוחות שלהם איתנו. אנחנו כבר לא נחבק אותו, לא נאכל איתו המבורגר ביום הולדת, לא נצחק מהשטויות שלו ולא נשמע שירים חדשים או נלך להופעה שלו אבל אנחנו נפגוש את יותם שלנו בעזרה לאחרים." ~ אמו של יותם חיים על העדות של קרינה ארייב ששהתה לצד בנה ז"ל בשבי בעזה ועל המיזם שהיא ומשפחתה מגייסים תרומות כדי להנציח את יותם (כהן מאיה, [https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1175119 '''"לאחר שחזרה מהגיהנום: התצפיתנית בעדות מדהימה על יותם חיים"'''], אתר מעריב, תאריך 23.2.2025) *"בימים הראשונים נעמה הוחזקה עם אורי מגידיש (חולצה במבצע [[w:ראשית האור|ראשית האור]]). אחרי זה שרדה לבד בשבי פצועה, האמונה שיש אנשים שנלחמים עליה החזיקה אותה" ~ ד"ר איילת לוי שחר על תקופת השבי של בתה נעמה לוי (התוכנית '''"סדר יום"''' בהגשת קרן נויבך, כאן רשת ב') * "היא אמרה לי דברים בלתי נתפסים. בכל בוקר היא קמה חזקה, יוצרת חיים מלאים ושלמים לשלוש הבנות שלה ואז משכיבה אותן לישון מוקדם. אחר כך, הייתה לה שגרה קבועה להתקלח ולהתארגן ל'דייט' עם שגיא. בכוח המחשבה היא פגשה אותו כל לילה בחלום הראשון, ובדמיונות הם דיברו כל הלילה בניר עוז ורקדו עד הבוקר אליו הייתה מתעוררת עם הזיכרון ממנו. היא דיברה בידיעה ברורה שהוא יחזור, ואפשרה לי להפוך לשיר את הסיפור שלה" ~ הזמר [[w:עידן רייכל|עידן רייכל]] מספר כיצד נכתב השיר 'דרישת שלום מחיים אחרים' שהוקדש לשגיא שנחטף לעזה & אביטל דקל חן שנשארה בהיריון ועם שתי בנות קטנות ([https://www.mako.co.il/tv-avri_and_sherki/articles/Article-ba8cdbb3ebb0591027.htm '''"היא סיפרה לי שכל בוקר היא קמה חזקה, ויוצרת לבנות שלה חיים מלאים ושלמים"'''], אתר מאקו, תאריך 16.2.2025) * "הזיהוי מתבצע על פי מספר שיטות מדעיות וכולן כרוכות בהשוואה של נתונים מהחלל כשהוא היה בחיים. ניתן להשתמש בצילומי רנטגן, בהשוואה של נתוני משקל, שיניים, והחומר התורשתי די.אנ.איי. נעשה את המקסימום, אך לשרידים שמגיעים אחרי תקופה ארוכה הזיהוי לא תמיד אפשרי. בכל מקרה נעשה את כל מה שנוכל כדי להניח את דעתן של המשפחות שידעו מה קרה ליקיריהן" ~ ראש המכון לרפואה משפטית ד"ר חן קוגל על ההיערכות הלא קלה (בלשון המעטה) לקראת שחרור גופות החטופים, התהליך הצפוי לזיהוי החללים המוחזרים, ועל הרצון להבאתם למנוחת עולמים מכובדת ומתן מזור למשפחות (גל איתי [ד"ר], [https://www.maariv.co.il/news/health/article-1174133 '''"משרד הבריאות: הרחיקו ילדים מחר מהטלוויזיה; כך יבוצע זיהוי החטופים החללים"'''], אתר מעריב, תאריך 19.2.2025) * "יש בהן כעס מסוים על מה שקרה שם. המראות שהן נחשפו אליהם, החברים והחברות ששירתו איתן והופקרו – הכול הוביל לאיזושהי תחושה של בגידה. אז פה ושם היא בהחלט מביעה כעס גדול. שואלת איך זה יכול להיות? חלק מהעניין הזה הוא שעוד לא נעשה תחקיר מסודר, לא הוקמה ועדת חקירה ולא יודעים עד הסוף מה קרה שם. זה לא צריך להיעשות רק עבורה, אלא גם עבור כל הגיבורים והגיבורות שהיו בנחל עוז ובכלל, לכולנו כמדינה. חובתנו לשאול ולהבין – מה היה שם? איך הגענו למצב הזה? איך לא נגיע אליו שוב בעתיד?" ~ אביה של נעמה לוי משתף בתחושותיה הרחק מאור הזרקורים לאחר שחרורה מהשבי ותהליך השיקום (אדיב ליעם & כהן מאיה, [https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1172530 '''" אביה של נעמה לוי חושף לראשונה: "יש בהן כעס ותחושת בגידה על מה שקרה" '''], אתר מעריב, תאריך 13.2.2025) * "נעמה בסדר. חזר לה חוש ההומור, היא בסדר גמור. משוחחת, זוכרת פרטים וימי הולדת של כולם. כל פעם שאפשר - אנחנו מדברים. היא נמצאת בשיקום, בחורה עסוקה, אבל אנחנו מוצאים את הזמן" ~ סבה של התצפיטנית נעמה לוי על מצב חזרתה מהשבי (סבר מירב, [https://www.israelhayom.co.il/news/local/article/17269843 '''"סבה של נעמה לוי, התצפיתנית ששוחררה: היא ניהלה מחברת כדי לא לשכוח דברים"'''], אתר ישראל היום, תאריך 31.1.2025) * "הרבה חודשים היא הייתה במנהרות, ורשמה לעצמה דברים בשבי, כמו תאריכים. היא ניהלה מחברת וזה עזר לה לזכור." ~ סבה של התצפיתנית נעמה לוי מסביר כיצד הצליחה לשרוד את תקופת השבי (סבר מירב, [https://www.israelhayom.co.il/news/local/article/17269843 '''"סבה של נעמה לוי, התצפיתנית ששוחררה: היא ניהלה מחברת כדי לא לשכוח דברים"'''], אתר ישראל היום, תאריך 31.1.2025) * "איידן פלאט, כוכבת רשת אמריקאית, צעדה ברחובות הוליווד במיצג מחאה על חטיפתה של נעמה – במיצג היא מובלת על ידי 'איש חמאס', כשבגדיה ופניה מגואלים בדם. חברותיה, שרצו שיכירו את נעמה לא רק בסרטון הנוראי שבו היא נראית נחטפת על ידי החמאס, הכינו סרטון עם תמונות וסרטונים של נעמה כפי שהן מכירות אותה" ~ על המחווה ההוליודית של הכוכבת מלוס אנג'לס והמחווה של חברותיה לנעמה לוי בזמן שהותה בשבי לאחר המראות הקשים מיום חטיפתה לעזה (כהן מאיה, [https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1166852 '''"חטופות שראו אותה אמרו שהיא עומדת ומדברת": סיפורה של נעמה לוי"'''], אתר מעריב, תאריך 24.1.2025) ==אמונה ושמירת מצוות בתקופת השבי== * "בדרך אמונה בחרתי ובדרך אמונה שבתי" ~ אגם ברגר [https://www.inn.co.il/news/662244] * "אני חושבת, שאחד הדברים שעזרו לאבא שלי להתמודד, וגרמו לו לחזור הביתה, לא רק בחיים, אלא הרבה יותר חזק ממה שאני זוכרת אותו – זה האמונה... אני חושבת ששם בשבי, החיבור ליהדות אפילו התחזק יותר. אבא שלי, מתוך 484 הימים שהוא היה שם, חצי מהזמן הוא היה לבד לגמרי, כשהרבה מהזמן הזה הוא היה נעול בתוך חדר. בפעמים הבודדות שהוא היה בסביבת אנשים, הם דיברו ערבית, התפללו לאללה. וכמובן שהזהות היהודית – הוא חיפש אותה, והיה לו קשה למצוא. אז הוא מצא אותה בתפילות קטנות שהוא התחיל להגיד. בברכות על האוכל. 'בורא מיני מזונות', שהוא לא אמר בחיים שלו. ו'שמע ישראל', שהוא לא אמר בחיים שלו. והוא אמר שבתוך כל התופת הזאת, רגע להיזכר שאני יהודי, ושיש משמעות לעם שלי ומאיפה שאני מגיע, מאוד מאוד מאוד חיזק אותו. "ואבא שלי, אחרי שהוא חזר, שאלתי אותו: מה תרצה שנעשה בארוחת שישי הראשונה שלנו ביחד? אנחנו דמיינו מה נכין לו לאכול, ודמיינתי שהוא יגיד ככה איזה תבשיל שהוא אוהב. והוא אמר לי: את יודעת מה אני הכי הכי רוצה שיהיה? כיפה וכוס לקידוש. וקודם כול זה הפתיע אותי, אני חושבת שיש משהו בלהיות, לא רק בארץ אויב, במקום שבו בכוונה גורמים לך להיות הכי לא יהודי, הכי להתרחק מהזהות שלך, ודווקא במקום הזה להחליט שאני שומר על הזהות שלי. הוא שמר על עצמו ובזה שהוא שמר על עצמו הוא שמר בעיניי על כולנו". - שיר, בתו של קית' סיגל, '''[https://www.inn.co.il/news/662526 כה עשו חטופינו | ערוץ 7]''' * [...] ואשתו אביבה [סיגל], ששוחררה בעסקה הראשונה, מספרת בסרטון אחר: "החוטפים דרשו שאתפלל איתם. אמרתי לעצמי, אני לא אתפלל לאללה. עשיתי בכאילו, עם השפתיים. אני כל כך גאה בעצמי על זה". [https://sivanrahavmeir.com/%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%95-%d7%95%d7%94%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%99/%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%aa%d7%a9%d7%a4%d7%94/ יהודי מחפש משמעות: טור לפרשת תרומה תשפ"ה, סיון רהב-מאיר] * "התחזקתי קצת בשבי... אני צריך שתסבירו לי כי היינו עושים הבדלה... כל השבי הזה, ממש הרגשתי שיש מישהו למעלה ששומר עלי ואני צריך להיות חזק". - אוהד בן עמי, [https://www.inn.co.il/news/662306 אוהד בן עמי: "התחזקתי בשבי, הרגשתי שיש מישהו למעלה ששומר עלי"] * "מה שהחזיק אותי זו האמונה, אמרתי מה שאני יודע, אמרתי 'שמע ישראל', 'מודה אני', זה מה שאני ידוע, זה מה שאמרתי.~ אלמוג מאיר ג'אן [https://www.hidabroot.org/article/1197528] * "אני לא אדם דתי, אבל שם, מהרגע שנחטפתי, כל בוקר אמרתי 'שמע ישראל', דבר שמעולם לא עשיתי בחיי, כוח האמונה הוא מטורף. הרגשתי שיש מישהו שמשגיח עליי." - אלי שרעבי, '''[https://www.inn.co.il/flashes/ שורד השבי אלי שרעבי: "מעולם לא אמרתי 'שמע ישראל' – עד שנחטפתי" | ערוץ 7]''' * "ברגע שגוררים אותי מהבית ומכניסים אותי לרכב, אני מבין שאני נחטף. הדבר הראשון שעשיתי באופן אינסטינקטיבי היה להגיד 'שמע ישראל'. זה ליווה אותי יום-יום בשבי... כשאתה רואה שהישועה מתעכבת – קשה להמשיך להאמין, אבל דווקא מהמקומות הקשים אתה נדרש להאמין עוד יותר. ובסוף זה הגיע." ~ אלי שרעבי ([https://www.inn.co.il/news/668178 מקור]) * "הייתי 505 ימים בשבי בעזה. כשהייתי שם – האמונה שלי באלוהים התחזקה מאוד. כל בוקר קמתי והודיתי לאל שיש לי אוויר בריאות, מעט אוכל על הצלחת, ושמשפחתי בטוחה בישראל... כל שישי עשיתי קידוש. האמונה שלי, והאמונה שלי באלוהים – הם מה שהחזיקו אותי..." ~ עומר שם טוב ([https://www.inn.co.il/news/668210 מקור]) * "הייתי בקבר בהילולה של רחל אימנו ביום ההולדת הלועזי של סשה, והתפללתי שאראה את הבן שלי. יום אחרי קיבלתי סרטון ממנו. התחברתי לרחל שגם לה היה ילד אחד, כי את השני אחרי שנולד היא לא הספיקה לגדל, ולילד קראו יוסף, יוסף הצדיק. כשסשה חזר הוא אמר שהיו צריכים לתת לו שם ערבי, ובהתחלה נתנו לו שם שהוא לא הצליח לבטא, אז אמרו לו לבחור שם שהוא יודע להגיד - והוא בחר ב'יוסוף', שזה יוסף, כמו הבן של רחל אימנו. כששמעתי את זה הייתה לי צמרמורת". - ילנה טרופנוב, אימו של סשה, [https://www.ynet.co.il/news/article/s1a11ldocjl הכינוי של סשה בשבי, והתפילה של אימו: "הוא חווה זוועות"]. * "היו לו שם חוויות מאוד קשות שאני לא יכולה לספר, אבל הוא אמר לי דבר אחד. הוא ישב שם, לפני זה הוא היה רגיל לשלוט בחיים שלו, הוא ידע מה הוא מתכנן, כמו רוב האנשים, מתכננים תוכניות, עושים דברים, הכול תלוי בך. פתאום החיים שלו לא תלויים בו, אפילו בשובים שלו זה לא תלוי, רק בקדוש ברוך הוא. הוא הבין את זה שם. היו לו מקרים שהוא היה ממש קרוב להיהרג, והקדוש ברוך הוא שמר עליו. ממש ככה". - ילנה טרופנוב, אימו של סשה, [https://www.ynet.co.il/news/article/s1a11ldocjl הכינוי של סשה בשבי, והתפילה של אימו: "הוא חווה זוועות"]. * "באמונתך הבלתי מתפשרת שמרת על הרוח היהודית. בעוצמתך חיזקת דור שלם. בנחישותך הענקת לעם ישראל כוח ותקווה. בהוקרה עמוקה מביקורך בקבר יוסף" ~ ברכה שקיבלה התצפיתנית אגם ברגר בביקורה בקבר יוסף לאחר שובה מהשבי (בן קימון אלישע, [https://www.ynet.co.il/news/article/s1xystzjjl '''"אגם ברגר בקבר יוסף: החטופים צריכים אותנו חזקים בשבילם"'''], אתר YNET, תאריך 3.3.2025) * "בינואר הקודם המחבלים הביאו לנו סידור שמצאו בשטח. הם שאלו אותנו מה זה ונתנו לנו אותו, ואנחנו השתמשנו בו לאורך השבי. את רוב החגים ציינו. היה לנו רדיו חלק מהזמן, ולפעמים ראינו דברים בטלוויזיה שמהם הבנו מה התאריך. היה לנו גם לוח שנה לועזי. פספסנו את שני חגי חנוכה, אבל עשינו את פסח ולא אכלתי חמץ, ביקשתי קמח תירס והשובים הביאו לי. באיזשהו מקום העריכו אותי יותר כי אני דתייה. הם אמרו שכל היהדות היא שקר, אבל הם מעדיפים מישהו שמאמין באלוהים מאשר מישהו שלא מאמין. אין אופציה כזו מבחינתם. שמרתי כיפור, תענית אסתר, תשעה באב. ביקשתי מאלוהים שיביא לי רמז, ואז במקרה התאריך ב' באב הופיע בטלוויזיה. משם ספרנו עד ט' באב. להדליק אש בשבת פשוט לא הסכמתי. לא ראיתי טלוויזיה בשבת, היו שבתות שהייתי מוותרת גם על הרדיו. הייתה תקופה שהיו מביאים לנו נרות לפני שבת, שמענו גלגלצ וידענו מתי שבת. לקחתי על עצמי משהו" ~ התצפיטנית אגם ברגר מספרת על הנחישות שלה לשמור על מנהגים יהודיים במהלך תקופת השבי ([https://www.maariv.co.il/news/military/article-1174299 '''"העריכו אותי יותר בגלל שאני דתייה": העדות המדהימה של אגם ברגר על שמירת השבת והמצוות בשבי"'''], אתר מעריב, תאריך 19.2.2025) * [...] הפעם אני ביום כיפור צם כמו שצריך, וזה יבוא. וזה פעם ראשונה בחיים שצמתי כמו שצריך ולא עבר כלום זמן, והנה אני פה [https://www.facebook.com/watch/?v=817764037307925&vanity=divuchimbizmanemet איתן הורן שורד השבי מספר בדמעות סיפור מצמרר מתוך המנהרות ״צמתי פעם ראשונה בחיים כיפור וביקשתי להשתחרר - וזה מה שקרה״]. * רום ברסלבסקי סיפר שהמחבלים הציעו לו להתאסלם, והבטיחו בתמורה לתת לו יותר אוכל ולהקל עליו בתנאים הקשים בשבי, אבל הוא רק אמר להם כל הזמן: "אני יהודי חזק!". למצלמות הוא אמר עכשיו: "אני מבקש שאנשים יבינו שהם יהודים, שיעשו יותר מצוות. עשו לי את זה רק כי אני יהודי. יהודי צריך לדעת שהוא במקום גדול, שהוא לא כמו כולם". [https://sivanrahavmeir.com/%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%99/%D7%96%D7%94-%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%A7-%D7%94%D7%97%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%96%D7%94-%D7%92%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95/ סיון רהב מאיר] ==דברי הורים לאחר השחרור== * "ברוך אתה ה׳ אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה, הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו. במשך 505 ימים בכל בוקר ישבתי בחדר של עומר והתפללתי ל[[אלוהים|בורא עולם]] שישמור ויגן על עומר שלנו מכל פגע ומכל רע וישיב אותו אלינו חי בריא ושלם ואני עומדת כאן עכשיו ומודה לך בורא עולם שלא השבת את תפילותי ריקם ועומר ילד השמש שלנו שב הביתה. אני רוצה להזכיר ולתת כבוד לאורי דנינו ז"ל שבשבעה באוקטובר שב לתוך התופת להציל את מיה איתי ועומר אורי שהכיר אותם רק כמה שעות לפני לא חשב על עצמו או על משפחתו שחינכה אותו על ערבות הדדית ועל כך שלא משאירים אף אחד מאחור. אורי שרד בשבי בתנאים תת אנושיים 11 חודשים ונרצח ע"י מפלצות החמאס. אורי הוא הגיבור והמלאך השומר של מיה איתי ועומר, יהיה זכרו ברוך. ...עומר ילד השמש שלנו שב הביתה ואנחנו נושמים לרווחה. 450 ימים עומר היה מוחזק במנהרה לבד בתנאים קשים שכללו חלק מהזמן הרעבה והתעללות פסיכולוגית. עומר שיתף שכל מה שחלם לעשות שישוב הביתה הוא לשים את הראש על ברכיי ושאלטף לו את השיער ולצאת לרכב עם מלכי על האופנוע ולהרגיש את רוח ה[[חופש]]. עומר שיתף אותנו שכשעבר את הגבול והגיע לידי החיילים שלנו הוא נשם לרווחה הפנים הראשונות שפגש היו של פסיכולוגית שהציגה את שמה והדבר הראשון הוא ביקש את רשותה לתת לה חיבוק כי הוא היה צמא למגע אנושי חום ואהבה. ואנחנו מלבד להזיל דמעה בכאב גדול חיבקנו את עומר שלנו חזק והבטחנו לו שלעולם לא נפסיק לחבק ולאהוב אותו." ~ שלי שם טוב, אמו של עומר, [https://www.inn.co.il/news/662253 שלי שם טוב: "מודה לבורא עולם שלא השיב את תפילותי ריקם ועומר שלנו שב הביתה"|ערוץ 7] * ""וואו מאיפה מתחילים? 505 יום שעשינו כל מה שיכולנו בשביל להחזיר את אליה הביתה מאבק יום יומי מול מקבלי ההחלטות, ובעיקר בהסברה להעלאת המודעות בעם ישראל על השבויים והשבויות שנמצאים בשבי. ביקשתי מעם ישראל להיות ביחד, להיות בערבות הדדית ואחד בשביל השני כמו אחים ואחיות. והכי ביקשתי להרבות בתפילות ומעשים טובים, בצד של אליה שמענו שהיה כל יום אומר את הפרשיות של הנחת התפילין שידע בעל פה, ועושה קידוש על כוס מים, התחזק וחיזק אחרים. שמענו על הרבה ניסים ועל השגחה עליונה שאליה וחבריו חוו שם. את כל התחושות האלו מגיע לכל 63 משפחות החטופים שעדין שם לחוות. הם חייבים כולם לחזור הביתה מיד לפני שיהיה מאוחר. ...אלון אוהל וכל מי ששומע אותי ממעמקי האדמה אני נרוצה להגיד לכם, אתם לא לבד ואנחנו פה נילחם למענכם עד שתחזרו הביתה. ...אני רוצה להודות קודם כל לבורא עולם שהחזיר לי את אליה הביתה. תודה אבא ותודה שניה היא לכל כך הרבה אנשים מכל קשת האוכלוסיה ,אז כדי שלא אפספס אף אחד אני אומר עם ישראל היקר על כל גווניו תודה שהיתם איתנו בכל התקופה הזו, הגעתם מרחוק ומקרוב, תמכתם, עודדתם וחיזקתם. בלעדיכם לא היינו מצליחים. תודה עם ישראל חי וחזק". - סיגי כהן, אמו של אליה כהן. [https://www.inn.co.il/news/662253 שלי שם טוב: "מודה לבורא עולם שלא השיב את תפילותי ריקם ועומר שלנו שב הביתה"|ערוץ 7] * "עומר הביס את השבי, והוא חזר חזק מהרוח. כעת הוא מתחייב - 'אני מצטרף למאבק עד לשחרור כל החטופים והחברים שהשארתי מאחור'". - ניבה ונקרט, אמא של עומר, [https://www.inn.co.il/news/662253 שלי שם טוב: "מודה לבורא עולם שלא השיב את תפילותי ריקם ועומר שלנו שב הביתה"|ערוץ 7] * "שגיא, מאז שהוא קטן, מדבר עם העיניים. בפעם הראשונה שהסתכלתי לו בעיניים - ראיתי שזה הבן שלי - ולא הצל שלו. הוא עוד יצטרך הרבה שיקום וסיוע, אבל זה הוא. אני משוכנע שהתפילות של אזרחי המדינה וגם יהודים בתפוצות, סייעו לזה. אנחנו הרגשנו את זה ולדעתי גם שגיא הרגיש זאת וזו אחת הסיבות שהוא איתנו היום." - פרופ' דקל חן, אבא של שגיא, [https://www.inn.co.il/news/662224 אביו של שגיא דקל חן לערוץ 7: הסתכלתי בעיניו, זה היה הבן שלי ולא צל שלו | ערוץ 7] * "תודה לקדוש ברוך הוא, שהחיינו וקיימנו והגיענו לסוף הטוב הזה. אבינוש שלנו חזר מהשבי הארוך, רזה וחיוור, אבל חזק ומחושל ברוחו יותר מתמיד". "הוא חד, ממוקד, עוצמתי, ציני ומצחיק כמו תמיד, וגם קורן רוך ואהבה [...] בתודה להשם ולכולכם הוא חזר ממעמקי התופת והרוע, אל המשפחה, אל החברים ואל עם הנצח". - דיצה אור אמא של אבינתן אור [https://www.inn.co.il/news/681141 דיצה אור: "אבינתן חזק ומחושל ברוחו יותר מתמיד"|ערוץ 7] * ""זה ערב שהוא הרבה מעל מרגש ומעבר לכל דמיון"[...] "האירוע הזה של השיבה הביתה, הוא טלטלה בעוצמה לא פחותה מהעוצמה של החטיפה. כמו שהעולם המוכר והידוע שלנו התרסק לרסיסים בשבעה באוקטובר, אז גם כל השנתיים האלה בבת אחת התרסקו לרסיסים כשהוא חזר. התוכן הוא שונה לחלוטין, אבל העוצמה הפנימית הנפשית היא באמת אותה עוצמה".- דיצה אור אמא של אבינתן אור [https://www.inn.co.il/news/681331 דיצה אור: "השיבה הביתה מטלטלת לא פחות מהחטיפה"|ערוץ 7] ==לאחר החזרה: תקומה והתמודדות== *"אני עומד כאן היום אחרי שנתיים קשות וארוכות שהרגישו כמו נצח. שנתיים של חושך, געגוע ופחד - אבל גם תקווה שלא הסכמתי לוותר עליה". לדבריו, רגע לפני שהורד למנהרות בעזה, נחשף לתמונות מכיכר העצמאות והתרגש ממחאת המשפחות: "נתתם לי תקווה וכוח, עם ישראל שלא שוכחים את אחיהם מאחור - תודה לכם!". ~ גיא גלבוע דלאל [https://www.inn.co.il/news/683094 גיא גלבוע דלאל בנאום ראשון: "נחשפתי לכיכר מעזה. נתתם לי תקווה וכוח"] *[...] עכשיו כשחזרנו הביתה, אפשר לחזור ולשחק כדורגל. רק תהיה מוכן - אנחנו באים לקחת עוד צלחת אליפות של שועלי כפר עזה. ולסיום - מתוך הכאב, מתוך התקווה שהתממשה, ומתוך האחריות שעוד לפנינו - אנחנו אומרים בקול ברור: עם ישראל חי!".~ גלי ברמן [https://www.inn.co.il/news/683094 גיא גלבוע דלאל בנאום ראשון: "נחשפתי לכיכר מעזה. נתתם לי תקווה וכוח"] * "למעלה מ-40,000 עותקים של הספר שלי נמכרו בחודשיים! אני רוצה להודות לכולם על הרגע המרגש הזה. עם דמעות בעיניים אני כותב את זה, כי תמיד הייתה לי את התשוקה לכתוב ולהשפיע. באמת שלא היה לי פשוט להתמודד עם מה שעברתי, ועוד לרדת לפרטי פרטים - כל כך בגלוי וחשוף מול מדינה שלמה, ותכף גם מול עולם שלם". "כנראה שהייתי צריך להעביר הלאה את השיעורים שלמדתי אי שם בעומק המנהרה. מי שיחפש לראות את הטוב בכל דבר - תמיד ימצא אותו. והנה ההוכחה: מהמקום הכי נמוך אפשר רק לעלות למעלה". ~ אלי-ה כהן [https://www.inn.co.il/news/682828 במסע הסברה בקנדה: שורד השבי אלי-ה כהן קיבל את אות "ספר הפלטינה"] * "[...] אני לא קורבן, אני לא מחפש רחמים עצמיים. עברתי את מה שאני עברתי, ואני לוקח את זה - רק גדל. ממשיך ללמוד ולהתפתח. אני הולך לטרוף את העולם הזה".[https://www.inn.co.il/news/684356 "במשך שנתיים הייתי בן-אדם מת": עדותו הקשה והמטלטלת של אלון אהל] ==דברי פוליטיקאים וקצינים== * "הם בחיים. הם לא מתים אבל מצבם קשה ולכן אנו צריכים לעשות הכול כדי להוציא אותם במהירות הגבוהה ביותר." ~ [[בנימין נתניהו]], 16 ביולי 2024 ([https://www.srugim.co.il/1017926-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%98%D7%95%D7%98-%D7%A9%D7%9C-%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%A8-%D7%A1%D7%A2%D7%A8%D7%94-%D7%90%D7%91%D7%9C-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%A0 מקור]) * "צריך להגיד את האמת, להחזיר את החטופים זו לא המטרה הכי חשובה." ~ שר האוצר [[בצלאל סמוטריץ']], 21 באפריל 2025 ([https://www.ynet.co.il/news/article/h19mywmygg מקור]) * "חובתנו המוסרית, הלאומית, הראשונה במעלה, היא השבתם של החטופים והחטופות הביתה." ~ הרמטכ"ל [[אייל זמיר]] ([https://news.walla.co.il/item/3745921 מקור]) * "אני פונה מכאן אל אחינו שבידי המרצחים. עם שלם חסר אתכם, דואג לכם, זועק את זעקתכם. עם שלם מיוסר עד אין קץ. עם שלם יודע - בכל נימי נפשו, החרוכה מגעגוע ודאגה - שהפצע לא יגליד עד שתשובו אליו." ~ נשיא המדינה [[יצחק הרצוג]] ([https://news.walla.co.il/item/3745921 מקור]) * "אני מכיר שנים את המשפחה ההורים מלכי ושלי שמרו כל הזמן על אופטימיות. קהילת הרצליה הצעירה ליוותה את המשפחה; כל הזמן ונאבקה. ההתרגשות רבה" ~ ראש עיריית הרצליה [[w:יריב פישר|יריב פישר]] בברכות לשחרורו של עומר שם טוב ועל תרומת העיר [[w:הרצליה|הרצליה]] למאבק לשחרורו בדמות עצרות שבועיות ומפגן עצום ביום שחרורו (אשכנזי אבי & כהן משה, [https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1174836 '''"חד כתער עם חיוך של מלך: עומר שם טוב ניפץ לרסיסים את תעמולת חמאס"'''], אתר מעריב, תאריך 22.2.2025) * "יש לנו הרבה מטרות במלחמה; אנחנו רוצים להחזיר את כל חטופינו. החזרנו עד היום 147 חיים, בסך הכל 196. יש עוד - עד 24 חיים, בסך הכל 59. אנחנו רוצים להביא את החיים וגם את החללים, זה יעד חשוב מאוד. במלחמה יש יעד עליון - והיעד העליון הזה הוא הניצחון על אויבינו, ואת זה אנחנו נשיג." ~ [[בנימין נתניהו]] ([https://www.gov.il/he/pages/event-bible010525 מקור]) * "אם היו רק חטופים חיילים, הייתי מקריב אותם, חייל חטוף הוא כמו חייל הרוג מבחינתי, חייל יכול להיהרג ולהיות חטוף." ~ סא"ל (מיל') אליאב דיקשטיין ([https://www.maariv.co.il/culture/tv/article-1200746 מקור]) [[קטגוריה:מלחמת חרבות ברזל]] 775x55fh35wksunx1ld09bpls5qcgkc 234454 234453 2026-04-15T21:11:44Z בתציון87 23330 /* דברי הורים לאחר השחרור */ 234454 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Release of Agam Berger, January 30, 2025, January 2025. VIII.jpg|ממוזער|210 פיקסלים|רגע השיחרור של אגם ברגר, 30 בינואר 2025]] {{כותרת נושא|ויקיפדיה=החטופים הישראלים ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל|נושא=החטופים הישראלים ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל}} ==ההתקפה והחטיפה== * "כולכם ראיתם את הסרטון הנוראי שלי ביום השחור הזה שבו נחטפתי. הייתי פצועה, מפוחדת וחסרת אונים. זה היה רק היום הראשון בגיהינום. הייתי צריכה לרוץ מבית לבית יחד עם שני החוטפים שלי. הייתי מפוחדת ושמעתי כדורים מעל האוזניים שלי. רצתי הכי מהר שיכולתי" ~ התצפיטנית נעמה לוי על שבת ה7 האוקטובר 2023 בו נחטפה ממוצב נחל לעזה ([https://www.mako.co.il/news-world/2025_q3/Article-ce1a37a3ba26991027.htm '''"שורדת השבי נעמה לוי באו"ם: "הזמן שלי כחטופה נצרב בגופי ונשמתי לנצח"'''], אתר MAKO, תאריך 19.9.2025) * "ברחנו מהמסיבה ברגע שהתחילו ההפגזות", עמדנו במיגונית וזה לא נגמר. התחילו יריות, קלצ'ניקובים. פשוט חיכינו למוות. זרקו אותי כמו שק תפוחי אדמה לתוך טנדר - אתה בשוק. אמרתי לעצמי: לא משנה מה - אני בוחר בחיים". * "אתה אומר איפה חיל האוויר? מה קורה? פשוט חצו גדר. כל השיער היה מלא בבטון של המיגונית ואתה נוטף דם בלי סוף. כאבים מטורפים בראש, בכתף ובעין. אני לא רואה...לקרוא להם בלתי מעורבים? כולם מעורבים שם [...]. ~ אהל משחזר כיצד בתוך שניות מצא את עצמו מעבר לגדר, פצוע ומדמם ומול המון זועם בביה"ח בעזה (אלון אהל [https://www.inn.co.il/news/684356 "במשך שנתיים הייתי בן-אדם מת": עדותו הקשה והמטלטלת של אלון אהל]) * רום ברסלבסקי עבד כמאבטח במסיבת נובה, והניצולים שפגשו אותו ביום הטבח מתארים גבורה יוצאת דופן. "מ-6:30 בבוקר הבחור הזה לא ראה פחד, לא ראה מוות. לא רואה כלום חוץ מדבר אחד: איך הוא עוזר, איך הוא מעודד ומחלץ ומנסה להציל כמה שיותר אנשים", מספרת תמי בגאווה. לכולם, מספרת האם, הוא חזר על המשפט: "אל תדאגו, תוך כמה שעות צה"ל משתלט פה על האירוע ואנחנו יוצאים מזה. אנחנו תוך כמה שעות נהיה בבית, רק צריך לשמור על קור רוח ולהילחם על החיים שלנו". בשיחה האחרונה עם אמו, בשעה 10:00 בבוקר, כשהיא בוכה בהיסטריה, הוא מרגיע אותה: "אמא, זה לא מה שרואים בטלוויזיה. צה"ל השתלט על האירוע בנובה. אין לך מה לדאוג, אנחנו באזור מוגן. שלחו לנו אוטובוס וגם לנו שולחים עוד מעט אוטובוס. איך שמגיע האוטובוס, משהו כמו שעה, אני מבטיח לך אני אעלה על האוטובוס ואני כמה שעות בבית".[https://www.kan.org.il/content/kan-news/local/868550/] ==תנאי השבי, הפגיעות בגוף ובנפש== * "אני רוצה שתעצרו לרגע ותדמיינו שמאלצים אתכם לרדת למנהרה חשוכה ועמוקה מתחת לקרקע. האוויר דל בחמצן ובלתי אפשרי לקחת נשימה עמוקה. בכל פעם שאתם מנסים לנשום באופן מלא, אתם נחנקים מחוסר אוויר" ~ התצפיטנית נעמה לוי על התנאים הקשים בשבי ([https://www.mako.co.il/news-world/2025_q3/Article-ce1a37a3ba26991027.htm '''"שורדת השבי נעמה לוי באו"ם: "הזמן שלי כחטופה נצרב בגופי ונשמתי לנצח"'''], אתר MAKO, תאריך 19.9.2025) * "סבלתי מתת-תזונה קיצונית, מרעב שלא ניתן לתאר ומפציעות שלא טופלו. הוחזקתי בתנאי מחייה בלתי נסבלים, ובפחד מתמיד שכל רגע עלול להיות הרגע האחרון שלי. 477 ימים שבהם כל דקה הרגישה כמו נצח. הזמן בשבי יישאר חרוט בגופי ונפשי לשארית חיי" ~ התצפיתנית נעמה לוי על תקופת השבי ([https://www.mako.co.il/news-world/2025_q3/Article-ce1a37a3ba26991027.htm '''"שורדת השבי נעמה לוי באו"ם: "הזמן שלי כחטופה נצרב בגופי ונשמתי לנצח"'''], אתר MAKO, תאריך 19.9.2025) * "בשבועות הראשונים בשבי הייתי לבד. רק אני והשומרים שלי. במנוסה מתמדת, בפחד מוות. לפעמים ימים שלמים בלי אוכל, ומעט מים. באחד הימים, לא נשאר לי כלום. אפילו לא מים. למזלי, התחיל לרדת גשם. השובים שלי הניחו סיר מחוץ לבית בו הוחזקתי, והגשם מילא אותו. שתיתי ממי הגשמים האלו, שהספיקו גם לסיר אורז. וזה מה שהחזיק אותי. אבל יותר מהכל הפחידו אותי ההפצצות" ~ נעמה לוי על הימים שהועברה ממקום מחבוא אחד לשני ([https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1199391 '''"נעמה לוי חשפה לראשונה: באחת ההפצצות קרס חלק בבית שבו הוחזקתי - ניצלתי בנס"'''], אתר מעריב, תאריך 24.5.2025) *"אני חושבת שהשאלה שעולה לכולם בראש זה: האם הטרידו אותך?", אמרה גונן למראיין בן שני, "אנשים לא שואלים את השאלה הזאת. אני גם לא הייתי שואלת אותה אם הייתי אתם. אני חושבת גם שאף אחד לא שואל אותה בעיקר כי אף אחד לא רוצה לשמוע את התשובה".~ רומי גונן [https://www.inn.co.il/news/686232 רומי גונן שיתפה: המחבל הצמיד לי אקדח לראש ואיים עליי] * "מה שרומי מתארת כמשהו שקרה פעם אחת, זה מה שאני חוויתי כמעט כל יום לאורך 482 הימים, מההתחלה ועד הסוף"~ ארבל יהוד [https://www.inn.co.il/news/689958 העדות האמיצה של ארבל יהוד] * "תדעו לכם שכאשר נפגעו מפעילות צה"ל עזתים שהיו קרוביהם של חלק מהמשפחות שהחזיקו בי, הוכיתי קשות והושלכתי אף לבידוד למשך ימים ארוכים ללא מזון הראוי למאכל אדם וברמת היגיינה כמו במחנות הריכוז בשואה. שרדתי כי שמרתי על התקווה והמחויבות לחזור למשפחתי ובעיקר לילדיו של אחי דולב לאחר שנודע לי על מותו, המחויבות הזו ליוותה אותי דקה דקה במשך 482 יום וגם ברגעי הייאוש כאשר הושפלתי וסבלתי מטרור פסיכולוגי וניסיונות לשבור את רוחי מידיהם, לא נשברתי. במצב זה ואף גרוע מזה עוברים הימים והלילות על יקירינו שם" ~ שורדת השבי ארבל יהוד בהופעה בפני וועדת החוקה והביטחון פנים של הכנסת (ג'ברה דביר, [https://www.mako.co.il/news-politics/2025_q2/Article-13fde5d9d27e691027.htm?pId=173113802 '''"ארבל יהוד: תסתכלו עליי, תראו את מי הפקרתם"'''], חדשות 12, תאריך 19.5.2025) * "כשהייתי שם אז היו הרבה דברים שהם עשו, שאני אוטומטית המוח שלי תרגם את זה כהם עושים את זה לטובתי. זה שהם לקחו אותי לבית חולים רק אחרי שמונה ימים, והכדור היה לי ברגל שמונה ימים, אז ממש האמנתי שהם עושים את זה כדי לשמור עליי. כי הם אמרו שהם יהרגו אותנו בדרך, שאם הם רואים מכונית נוסעת אז ישראל תהרוג אותי. ועכשיו בדיעבד זה לא לגיטימי להשאיר בן-אדם עם רגל פתוחה שמונה ימים עם כדור ברגל... ידעתי שהוא עוד לא חזר וחיכיתי לו, חיכיתי לו ארבעה ימים. היו ארבעה ימים קשים, לא הסכמתי לאכול, לא הסכמתי להתקלח, לקום מהמיטה. שאף אחד לא ידבר איתי, מלא אנשים רצו להיכנס לחדר, לבוא, לחבק, להגיד שלום, פשוט לא הייתי מוכנה לראות אף אחד עד שלא ראיתי את איתי בעיניים שלי." ~ מיה רגב על תקופת השבי והשחרור שלאחריו חיכתה 4 ימים נוספים עד שהתאחדה עם אחיה איתי רגב שגם נחטף איתה לעזה ושוחרר אף הוא (פעילן מיכל, [https://www.mako.co.il/news-israel/2024_q4/Article-99cfe70a8348391027.htm '''"שנה לשובם | מיה רגב חושפת את סיפור השבי - והמאבק על החזרת חברה הטוב עומר שם טוב"'''], אתר MAKO, תאריך 2.12.2024) * "פתאום הם הביאו שני מקלות, ופשוט קשרו אותי כשאני אזוקה בידיים וברגליים – כמו עוף בגריל, תלויה הפוך עם מסקינגטייפ על הפנים... מסתבר בדיעבד שהם חשבו שאני קצינה. והוא מושיב אותי ואומר לי: יש לך 40 דקות להגיד את האמת, אם לא אני הורג אותך." ~ עמית סוסנה על העינויים בשבי ([https://story.mako.co.il/captives_testimony '''"עדויות מהשבי"'''], אתר MAKO) * "ניסו להוציא ממני אינפורמציה, אמרו שראו בטלוויזיה שאני מהצבא. השומר הכניס אותי לחדר, ואמר לי 'יש לך 40 דקות להגיד לנו את האמת, אם לא אני הורג אותך'. לירי שאלה אותי 'עמית, אני יודעת שזה נשמע רע. אני לא חושבת שיהרגו אותך אבל את רוצה אולי שנמסור משהו, להורים, לאמא?' אמרתי לה כשהיא חזרה: 'לא יודעת אם היו הורגים אותי או לא, מבחינתי את הצלת את החיים שלי'" ~ עמית סוסנה על לירי אלבג שהצליחה לשכנע את השובים אצלהם הן הוחזקו בשבי שעמית אינה קצינה בצה"ל והצליחה בכך למנוע ממנה לעבור עינויים קשים בהמשך השבי עד שחרורה ([https://www.haaretz.co.il/news/politics/2025-01-28/ty-article/00000194-aea5-d364-a99f-aff71c010000 '''"עמית סוסנה: לירי אלבג שכנעה את השומר בשבי שאני לא בצבא, היא הצילה את חיי"'''], אתר הארץ, תאריך 28.1.2025) * המטרה שלהם הייתה להשפיל אותי. לשבור את הכבוד שלי, וזה בדיוק מה שעשו לי. דברים שגם בתקופת היטלר לא עשו. אתה רק מתפלל שזה ייגמר. כל יום שם היה גיהינום חדש.[https://www.inn.co.il/news/682429 כמו נאצים: העדות הקשה של רום ברסלבסקי מהשבי] * התפריט כלל "פיתה וארבע כפות אפונה ביום. הייתה תקופה שהיינו אוכלים רק תמרים יבשים. ואתה יודע שיש אצלם אוכל. אתה אומר לעצמך 'בסוף מתרגלים לרעב', אבל לא. זה כאבים בכל הגוף - כל הזמן. אתה נראה כמו שלד. אתה מסתכל על עצמך ואתה רואה גופה, וזה עושה להם טוב על הלב". [https://www.inn.co.il/news/684356 "במשך שנתיים הייתי בן-אדם מת": עדותו הקשה והמטלטלת של אלון אהל] * "כשפורסם הסרטון המומצא על מקרה האונס בשדה תימן - הרבה מהם חטפו מכות חזקות והתעללויות". [https://www.inn.co.il/news/682175 דיצה אור: החטופים סבלו אחרי פרסום הסרטון משדה תימן] ==דברי פדויי השבי לאחר שיחרורם== *אחד הרגעים הדרמטיים ביותר בסיפורו של כלפון היה נקודה בה ההשגחה הפרטית התגלתה במלוא עוצמתה והצילה אותו ממוות ודאי. לאחר תקופה ארוכה של ייאוש, כשהוא משוכנע שדינו נגזר, תכנן כלפון מעשה נואש: לחטוף נשק מהשומרים בזמן תפילתם ולנסות להרוג אותם, בידיעה ברורה שסיכוייו לשרוד קלושים. "אמרתי שאקח צ'אנס כי ממילא אני הולך למות. ביום שתכננתי לעשות את זה פתחתי את הרדיו כנראה בהכוונת בורא עולם - ושמעתי את אמא שלי". הקול של אימו שינה את הכל מבחינתו. "אמרתי לעצמי, רק בשבילה ובשביל האנשים שנלחמים עליי בחוץ, שווה לי לשרוד את כל מה שאני עובר". הרדיו, שנועד במקור להשמעת קוראן לצורכי איסלום, הפך לצינור החמצן היחיד, דרכו שמעו החטופים בשעות בודדות של קליטה את שידורי גלי צה"ל והבינו את גודל האסון שפקד את המדינה, אך גם את עוצמת המאבק המתחולל לשחרורם. [https://www.inn.co.il/news/689674 '''"כלפון בראיון: כאן אבנה את ביתי, זו הנקמה בחמאס"'''], אתר בשבע, תאריך כ"ג בשבט תשפ"ו 10.02.26) * "שוחררתי לאחר 477 ימים בזכות הסכם שהושג במשא ומתן. הרגעים הקשים ביותר בשבי היו כשלא הגיעו חדשות על משא ומתן. כשאתה מבין שהכול תקוע, התקווה דועכת, וכל שנותר לעשות זה להתפלל, להיאחז בשפיותך, ולחכות לחידוש השיחות. רק אז אתה מרגיש שוב שהחופש אפשרי" ~ התצפיטנית נעמה לוי על הימים בשבי שנעו בין תקווה לייאוש ([https://www.mako.co.il/news-world/2025_q3/Article-ce1a37a3ba26991027.htm '''"שורדת השבי נעמה לוי באו"ם: "הזמן שלי כחטופה נצרב בגופי ונשמתי לנצח"'''], אתר MAKO, תאריך 19.9.2025) * "מבקשת מכם, שגם עכשיו, כשיש מלחמה עם איראן וכולנו עסוקים בעוד המון דברים, אל תשכחו את החטופים. תמשיכו להיאבק כדי שכולם יחזרו, כמו שנאבקתם למעני. תמשיכו להשמיע את קולם, כי אולי הם יישמעו את זה וזה ייתן להם כוח, כמו שזה נתן לי כוחות שם. בבקשה, גם בתקופה הקשה הזו אסור לשכוח אותם" ~ התצפיטנית נעמה לוי במסר לציבור ביום הולדתה ה21 לאחר שחרורה מהשבי ועל רקע המלחמה של ישראל מול איראן ביוני 2025 ([https://www.maariv.co.il/breaking-news/article-1207763 '''"שורדת השבי נעמה לוי: אל תשכחו את החטופים"'''], אתר מעריב, תאריך 22.6.2025) * "אני נעמה לוי. בשבעה באוקטובר נחטפתי לעזה ממוצב נחל עוז. הוחזקתי בשבי חמאס במשך 477 ימים קשים ובלתי נסבלים. במהלך התקופה הנוראית והבלתי נתפסת הזו, סיפרו לנו ששכחו אותנו. אבל אני לא האמנתי. ידעתי שנלחמים עלי. ידעתי שנלחמים עלי כי במוצאי שבתות, כשהרשו לי לראות טלוויזיה – ראיתי אתכם. בככר הזאת" ~ נעמה לוי על תקופת השבי ([https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1199391 '''"נעמה לוי חשפה לראשונה: באחת ההפצצות קרס חלק בבית שבו הוחזקתי - ניצלתי בנס"'''], אתר מעריב, תאריך 24.5.2025) * "שם, בשבי, ראיתי אלפי אנשים עומדים כאן, עטופים בדגלים, צועקים, שרים, מחזיקים בתמונות החטופים, בתמונה שלי, גרמו לי להרגיש שאני לא נשכחתי. שזה לא נגמר, שאני עוד אחזור. ואחרי 477 ימים של גיהנום באמת חזרתי. אז אני רוצה לומר לכם תודה. תודה עמוקה. וגם לבקש מכם בקשה: תמשיכו לבוא. תמשיכו לחבק ולחזק את מי שעדיין שם. אין לכם מושג כמה כוח זה נותן - וכמה תקווה זה נתן לי" ~ על העידוד ששאבה מהמאבק בארץ להחזרתה ([https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1199391 '''"נעמה לוי חשפה לראשונה: באחת ההפצצות קרס חלק בבית שבו הוחזקתי - ניצלתי בנס"'''], אתר מעריב, תאריך 24.5.2025) * "הן באות במפתיע, בהתחלה שומעים את השריקות, מתפללים שזה לא יפול עלינו, ואחר כך – הפיצוצים, רעש בעוצמות שמשתק את הגוף, והאדמה שרועדת. כל פעם מחדש הייתי בטוחה שזה הסוף שלי. זה אחד הדברים הכי מפחידים שחוויתי שם. וזה גם מה שסיכן אותי יותר מהכול: באחת ההפצצות קרס חלק מהבית שבו הייתי. למזלי — הקיר שעליו נשענתי לא התמוטט, וזה מה שהציל את חיי. זאת היתה המציאות שלי. זאת עכשיו המציאות שלהם" ~ על האימה והפחד מהפצצות צה"ל בזמן השהיה בשבי ([https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1199391 '''"נעמה לוי חשפה לראשונה: באחת ההפצצות קרס חלק בבית שבו הוחזקתי - ניצלתי בנס"'''], אתר מעריב, תאריך 24.5.2025) * "נתת לנו תקווה כשהיינו שם. ברגע שנבחרת, שמענו שאתה רוצה לעשות הכל כדי להגיע לעסקה בהקדם האפשרי" ~ נעמה לוי במפגש שורדי השבי עם נשיא ארה"ב [[דונלד טראמפ|טראמפ]] (אייכנר איתמר & אדלסון דניאל & חלבי עינב, [https://www.ynet.co.il/news/article/rjutag8o1e '''"אלי שרעבי לטראמפ: תעשה את זה שוב, הנשיא איים על חמאס: אזהרה אחרונה"'''], אתר YNET, תאריך 6.3.2025) * "אסור לשכוח אף אחד. הם צריכים אותנו, הם צריכים את התפילות שלנו, הם צריכים אותנו חזקים בשבילם." ~ התצפיתנית אגם ברגר בביקורה בקבר יוסף לאחר שובה מהשבי (בן קימון אלישע, [https://www.ynet.co.il/news/article/s1xystzjjl '''"אגם ברגר בקבר יוסף: החטופים צריכים אותנו חזקים בשבילם"'''], אתר YNET, תאריך 3.3.2025) * "אני לא זמר, אני אבא ששר, ה[[מוזיקה]] ליוותה אותי לאורך כל החיים ובמיוחד לאורך התקופה שבה הייתי בשבי. הייתי שר לעצמי כל היום, בכל לילה הייתי שר לבנות שלי ומדבר איתן מאחורי המשמעויות של המילים של שירים מיוחדים." ~ שגיא דקל חן על תקופת השבי והמוסיקה שהקלה במקצת (צ'כנובר יעל, [https://www.ynet.co.il/news/article/hkvgytjjkx '''"שורד השבי שגיא דקל-חן ביצע את השיר 'קרן שמש' - והקדיש לחטופים בעזה | צפו"'''], אתר YNET, תאריך 1.3.2025) * "השיר הוא קודם כל שיר אהבה, עבורי מילי היא קרן השמש כבר כמעט 21 שנה, מאז הבנות שלי הצטרפו והפכו את השמש לגדולה יותר. אל תלכי קרן שמש, אעשה הכול כדי שתישארי. עשיתי הכול כדי שתישארו. כל יום הרגשתי איך אני אוהב אותן יותר ויותר ויותר. השיר הוא גם שיר תקווה, קרן השמש מגרשת את החושך, מראה לנו את האופק, את האור, את החיים" ~ על בחירת השיר 'קרן שמש' במסגרת 'הפרויקט של תמרי' (צ'כנובר יעל, [https://www.ynet.co.il/news/article/hkvgytjjkx '''"שורד השבי שגיא דקל-חן ביצע את השיר 'קרן שמש' - והקדיש לחטופים בעזה | צפו"'''], אתר YNET, תאריך 1.3.2025) * "אל תאבדו תקווה, שלחו כל יום חום ואהבה, תאמינו לי שזה חודר את בטן האדמה. לחברים שלי שלא רואים אור שמש שם בשבי - תהיו חזקים" ~ שגיא דקל חן במסר לחבריו לשבי שטרם שוחררו (אודם יעל, [https://www.mako.co.il/news-israel/2025_q1/Article-2f2c19bfcdd4591026.htm '''"פחות משבועים אחרי ששוחרר משבי חמאס: שיר התקווה של שגיא דקל-חן ומשפחתו"'''], אתר N12, תאריך 28.2.2025) * "אומרים לך להיות בשקט כי שומעים עברית מבחוץ, כל השכנים שלנו. היו (הפגזות) כאלה מפחידות, במיוחד בהתחלה, כי אתה לא רגיל לזה. אתה מרגיש את הבית זז. אני גרה במרכז, אלה לא דברים שאני שומעת. אבל לאט לאט הפחד ירד קצת. מצות לא היו, אבל לי זה היה ברור שאני מנסה לשמור מה שאני יכולה. ביקשתי מהם (המחבלים) קמח תירס ותמרים, מה שהיה אפשר, כי זו תקופה שלא היו ירקות ודברים כל כך. לירי ואני ציירנו הגדה, כמו שאנחנו זוכרות. אווירה של חג. ולירי עשתה קישוטים ודברים לשולחן. אמרנו להם יש לנו חגים עכשיו, תנסו לבדוק לנו, והם איכשהו הצליחו למצוא. אני מקווה שזה היה התאריך המדויק, כאילו אני עכשיו לא באמת יודעת אם זה היה התאריך באמת או לא, אבל זה מה שהם אמרו" ~ אגם ברגר מספרת על תקופת השבי בתחומים שונים (קליין אלי, [https://www.bhol.co.il/news/1687210 '''"שהשכנים לא ישמעו: שורדת השבי אגם ברגר חושפת פרטים חדשים"'''], אתר בחדרי חרדים, תאריך 23.2.2025) * "ב-9/10 ירדתי למנהרה ושם ראיתי אותו עומד. מיד בלי להכיר אותי הוא ניגש, לחץ לי את היד עם שיער אדמוני אסוף בקוקו, עם חיוך ועיניים שמשרות כל כך הרבה שלווה, אהבה, רוגע, תמיכה ואכפתיות מהרגע הראשון יותם היה קורן ומרגיע, מגע היד, החיבוק, המילים עזרו לי לנשום לרווחה ולהבין שכל עוד יותם לצידי אפשר להוריד את מפלס הפחד ראיתי כמה הוא 'מאושר' כשהוא יכול לתופף לנו מקצבים שהוא מכיר. הוא תמיד שידר אופטימיות, האמין שהכל ייגמר, דאג לנו, התעניין בסיפור שלנו, הכיל אותי והקשיב והחיוך לא ירד מפניו לעולם" ~ התצפיטנית קרינה ארייב מספרת על המפגש עם החטוף יותם חיים ז"ל בשבי החמאס בתחילת המלחמה, כשלאחריו ניסה להימלט ונהרג מאש כוחות צה"ל בשוגג (כהן מאיה, [https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1175119 '''"לאחר שחזרה מהגיהנום: התצפיתנית בעדות מדהימה על יותם חיים"'''], אתר מעריב, תאריך 23.2.2025) * "הייתי לבד בשבי מאז היום ה-50. בהתחלה הייתי עם איתי רגב, אבל אחרי שהוא שוחרר נשארתי לבד. הייתי כל הזמן במנהרות. מדי פעם נחשפתי לתקשורת, ראיתי אל ג׳זירה וזה חיזק אותי" ~ עומר שם טוב בעדות ראשונה על תקופת השבי ([https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1175000 '''"דווקא במנהרות החמאס: השינוי המדהים שעבר על עומר שם טוב"'''], אתר מעריב, תאריך 22.2.2025) *"לא נתנו לנו לראות חדשות שבועיים לפני כדי שלא נבין שאנחנו יוצאות הביתה. הייתי עם לירי מההתחלה, ויום לפני שהיא שוחררה אמרו לה ללכת לצלם סרטון והיא לא חזרה. עד יום שלישי, יומיים לפני שחזרתי, לא ידעתי שהן שוחררו וכל הזמן שאלתי מתי לירי חוזרת. ביום שלישי בא 'מישהו גדול' ואמר שאני חוזרת הביתה ושחברות שלי כבר בבית. הכינו אותי לזה שהולכים להיות המון אנשים במעמד השחרור. ראיתי את הבנות יוצאות בסרטון ועדיין לא האמנתי שזה יהיה ככה" ~ התצפיטנית אגם ברגר מספרת על הימים המתוחים לפני השחרור המיוחל ([https://www.maariv.co.il/news/military/article-1174299 '''"העריכו אותי יותר בגלל שאני דתייה": העדות המדהימה של אגם ברגר על שמירת השבת והמצוות בשבי"'''], אתר מעריב, תאריך 19.2.2025) * "קוראת את זה כבר אלף פעם, וכל פעם מתרגשת מחדש. לא הפסקתי להאמין שיגיע הרגע ותחזור אלינו, וזה קורה עוד שנייה. כמה שאנחנו מתגעגעים ומחכים לך כאן לחיבוק הכי ענקי בעולם, עוד כמה ימים ואתה איתנו, תחזיק מעמד עוד קצת עומריקו. עוד קצת, עוד טיפה, ואתה בבית" ~ מיה רגב בפוסט עידוד לקראת שחרורו של עומר שם-טוב שנחטף יחד איתה ועם אחיה וצפוי להשתחרר בפעימה האחרונה המיוחלת ([https://www.atmag.co.il/%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8-%D7%A9%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91-%D7%97%D7%95%D7%96%D7%A8-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%94/ '''"עומר שם טוב חוזר הביתה. שורדת השבי מיה רגב: 'לא הפסקתי להאמין'"'''], מערכת את, תאריך 18.2.2025) * "חיילים חלמו על הזכות להגיע ולשחרר אתכן. אני יודע על העשייה המאוד איכותית של התצפיתניות, לצערי גם מי שלא איתנו, שעשו עבודה יוצאת מן הכלל. גם את השפעת העשייה שלכן על מה שהתרחש בדקנו בתחקירים ויש דברים שלמדנו שצריך לשנות. ממני באופן אישי ובשם המפקדים בצה"ל - אני מאוד מצטער על כל מה שעברתן, זו אחריות שלנו ולא נוכל לשנות לאחור, אנחנו כן מאוד ממוקדים בלמידה על מנת שדבר כזה לא יישנה. ממה שסיפרתן לי עכשיו, אני מבין שהתמודדתן עם קושי בלתי נתפס בגבורה עילאית - גם בתקופת השבי וגם באופן בו נהגתן במעמד השחרור" ~ [[w:ראש המטה הכללי|ראש המטה הכללי]] רא"ל [[w:הרצי הלוי|הרצי הלוי]] בהתנצלות בפני התצפיטניות בפגישה לאחר שובן מהשבי (יהושוע יוסי, [https://www.ynet.co.il/news/article/b1wgcgaf1g '''"התצפיתניות לרמטכ"ל: 'הפקרתם אותנו'. הוא התנצל: 'התמודדתן בגבורה עילאית'"'''], אתר YNET, תאריך 14.2.2025) * "הלב שלי נשבר מול ה[[אכזריות]] האינסופית של השטן מעזה שהתעלל בתושבי הנגב באותה שבת, התעלל בחטופים טרם שוחררו, וממשיך להתעלל בחטופים שעוד לא שוחררו ובמשפחותיהם." ~ [[w:אשכר אלדן כהן|אשכר אלדן כהן]] ({{קישור כללי|כותרת=מקור|כתובת=https://www.facebook.com/eshkar.e.cohen/posts/pfbid0yCXvvZgvc34Z5sCyw9srX7AbUHY9UeS2J2UyLNrK4nrionnqQDDd8Voej6wwNXZCl}}) * "במהלך 50 הימים הראשונים מאז 7 באוקטובר הייתי רוב הזמן לבד. לאחר מכן הייתי בשבי עם חברותיי התצפיתניות והאזרחיות שנתנו לי כוח ותקווה. חיזקנו אחת את השנייה עד ליום השחרור וגם אחריו." ~ התצפיתנית נעמה לוי בעדות על תקופת השבי ([https://story.mako.co.il/captives_testimony '''"עדויות מהשבי"'''], אתר MAKO) * "הקיר קרס אחרינו" ואביה הוסיף: "היא הצליחה לברוח ברגע האחרון והקיר נפל" ~ נעמה לוי חושפת את רגעי האימה במקום השבי בעזה לאור הפצצות צה"ל ואיך ניצלה ברגע האחרון (טוקר יאיר, [https://www.kikar.co.il/israel-news/naama-levy-gaza-escape '''"הקיר קרס אחרינו: נעמה לוי חושפת את רגעי האימה בעזה"'''], תאריך 12.2.2025) * "בדרך אמונה בחרתי ובדרך אמונה שבתי. תודה לכל עם ישראל וחיילי צה"ל הגיבורים. אין כמוכם בעולם!" ~ התצפיתנית אגם ברגר במסר עם שחרורה מהשבי ([https://www.hidabroot.org/article/1205920 '''"בדרך אמונה בחרתי": המסר המרגש של אגם ברגר לעם ישראל"'''], אתר הידברות, תאריך 30.1.2025) * "בהתחלה חשבתי שהם מסתלבטים עליי ולא זזתי מהמקום. הוא (לוחם) שאל אותי, 'אני יכול להרים אותך על הכתף שלי?' ואז הבנתי שזה קורה... הלוחמים היו אמיצים – זה היה עניין של שנייה ויכולתי שלא להיות כאן היום." ~ נועה ארגמני על חילוצה בידי כוחות [[צה"ל]] ([https://story.mako.co.il/captives_testimony '''"עדויות מהשבי"'''], אתר MAKO) * "למדתי לתת את המאה אחוז שלי גם כשאני כבר מותשת, למדתי שבסוף הכול מסתדר, למדתי לשמור על אופטימיות, למדתי לחשוב חיובי, למדתי שכל יום הוא הזדמנות חדשה. למדתי להתמסר, למדתי שיש עוד כל כך הרבה מה ללמוד" ~ נעמה לוי טרם גיוסה לצה"ל וזמן קצר טרם חטיפתה לעזה (כהן מאיה, [https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1166852 '''"חטופות שראו אותה אמרו שהיא עומדת ומדברת": סיפורה של נעמה לוי"'''], אתר מעריב, תאריך 24.1.2025) * "אני מפצירה בכם, באחריותכם להגן על זכויות אדם, העולם מסתכל ומחכה שמועצת הביטחון של האו"ם תעמוד במנדט שלה. אנחנו, החטופים, הבטחנו אחד לשני — אם מישהו מאיתנו ישוחרר, לעולם לא נפסיק להילחם עד שכולם יהיו חופשיים. אני לא יכולה לשתוק לא רק בגלל ההבטחה שלנו אחד לשני, אלא גם בגלל השתיקה המוחצת ואפילו ההכחשה של הזוועות שקרו וממשיכות לקרות לכל החטופים שעדיין מוחזקים בעזה במשך 383 ימים נוראים" ~ עמית סוסנה בנאומה באו"ם לאחר שחרורה מהשבי (שמעוני רן, [https://www.haaretz.co.il/news/politics/2024-10-23/ty-article/00000192-ba65-d243-a5db-fe75703f0000 '''"עמית סוסנה באו'ם: אני לא יכולה לשתוק למול הכחשת הזוועות שעברתי ושעדיין עוברות על החטופים"'''], אתר הארץ, תאריך 23.10.2024) * "בשלב מסוים ביקשתי מהם להוציא סרטון, רציתי שיהיה למשפחה שלי אות חיים. אמרתי להם שאבא שלי חזק וששומעים אותו, והם באמת צילמו אותי... בשלב מסוים המחבלים רצו להוריד אותי למנהרות, לא הסכמתי. אמרתי להם שאני לא מוכנה. לא יכולתי לסבול את השקט שם ואת הבדידות." ~ התצפיתנית לירי אלבג בעדות על תקופת השבי ([https://story.mako.co.il/captives_testimony '''"עדויות מהשבי"'''], אתר MAKO) * "למדתי תוך חודש את השפה הערבית ושמעתי את מי שהחזיק בי מביעים שמחה על הפילוג בעם בשאלת שחרורם של בני הערובה. חשבתי שהם מפעילים עליי טרור פסיכולוגי כאשר הנושא של בני ערובה הפכו לנושא פוליטי. לא האמנתי עד חזרתי לארץ ונחשפתי למציאות הקשה הזו. החזקתי 482 ימים מבלי שראיתי או שמעתי אף ישראלי, מאז שהופרדתי מאריאל, בן זוגי, 3 שעות אחרי שנחטפתי ועד שפגשתי את גדי (מוזס). אתם יכולים לתאר לעצמכם מקצת מהזוועות שעברתי בתקופת השבי שראיתם כולכם את יום שחרורי. למרות זאת חזרתי ממוקדת מטרה להציל את אריאל אהובי, דוד אחיו, ויתר בני הערובה במסגרת המאבק לשחרורם ובמקביל לתהליך השיקום הארוך הצפוי לי. כבר בערב יום שחרורי בשיבא אמרתי לאבא: 'אבא אל תרפה. אני צריכה את אריאל כדי להשתקם'. ואבא ענה לי: 'לא חשבתי אחרת'. ומכם אני דורשת, כמו אבא שלי, אל תחשבו אחרת. תחזירו את כולם במהלך אחד - את החיים ואת המתים, ואל תפחידו את העם בשאלת המחיר, אלא תפחידו את עצמכם, ואולי זה מה שיגרום לכם לשמור על אזרחי המדינה טוב יותר בעתיד." ~ ארבל יהוד בעדות על תקופת השבי (סלע אורי, [https://news.walla.co.il/item/3725977 '''"המסר של ארבל יהוד בוועדה בכנסת: לא האמנתי שנוצר פילוג בעם סביב החטופים"'''], אתר וואלה, תאריך 10.2.2025) * "רציתי לעצור ולהגיד תודה לעם ישראל, למשפחה, לחברים. התפילות והכוחות ששלחתם ליוו אותנו לאורך כל הדרך ועזרו לנו להאמין שהסיוט הזה בסוף יגמר. אתם מרגשים לרמות שהלב לא מכיל ועוד ייקח זמן להכיל ולהודות לכולכם. צריך לזכור שיש עוד 94 חטופים שרק מתים שנציל אותם. עם ישראל חי ובעזרת השם נמשיך לקבל בשורות טובות בשבועות הקרובים." ~ רומי גונן במסר עם חזרתה מהשבי ([https://www.mako.co.il/news-israel/2025_q1/Article-b53c13d837b8491027.htm '''"יש חיים אחרי המוות: המסר הראשון והמרגש של רומי גונן לאחר 471 ימים בשבי חמאס"'''] ,אתר NAKO, תאריך 22.1.2025) * "אני בסדר! זה ייקח [[זמן]], זה עוד תהליך וזה לא נגמר בשבוע או שבועיים, אבל אני פה בזכותכם, ואני בסדר. תודה לכל האנשים שעטפו ותמכו במשפחה שלי, ותומכים בי עכשיו. אפילו אנשים שלא מכירים אותי. וחשוב לי להגיד גם תודה לכל החיילים, ולכוחות הביטחון כי אני יושבת לראות קצת ולהשלים מה היה בשנה ההזויה הזו, ואני רואה איזה חלק חשוב בענק היה להם בשבעה באוקטובר וגם אחרי. ולמשפחות שהיקירים שלהן עדיין נמצאים בשבי, אתם לא לבד. אנחנו ממשיכים להיאבק בשבילכם. אנחנו נעשה הכל, אני אעשה הכל עד שכולם יחזרו הביתה ועד שתוכלו לסגור את המעגל ואנחנו ביחד עד הסוף. בשנייה הראשונה שאני יכולה לצאת מפה אני עם שלט ביד." ~ דורון שטיינברכר במסר עם חזרתה מהשבי (כהן מאיה, [https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1169162 '''"ברגע שאני יכולה אני מתייצבת עם שלט": הסרטון המרגש של דורון שטיינברכר"'''], אתר מעריב, תאריך 1.2.2025) * " שמי '''כרמל גת''', בת 39 מבארי. נחטפתי מבית הוריי ב-7/10 שם שהיתי עם בני משפחה נוספים שאני לא יודעת מה עלה בגורלם, אני מוחזקת בשבי עם מעט מאוד אוכל, מים, תנאי היגיינה ירודים, הפצצות בלתי פוסקות ובעיקר בלי לדעת אם אני הולכת לצאת מכאן בחיים. ב-7/10 אני, המשפחה שלי ושאר תושבי קיבוץ בארי הופקרנו לגורלנו. אני מתחננת ומפצירה בפני ממשלת ישראל והעומד בראשה מר בנימין נתניהו בבקשה, בבקשה הפסיקו את ההפקרות הזו, הפסיקו את ההפצצות ותחזירו אותנו הביתה. אזרחי מדינת ישראל, אני מבקשת מכם להמשיך להפגין עבורנו, המשיכו להילחם על החיים שלנו. משפחה יקרה שלי, אני מקווה שיש לי משפחה לחזור אליה, אני נשארת חזקה גם בשבילכם עד שהסיוט הזה ייגמר, אני אוהבת אתכם" ~ החטופה כרמל גת ז"ל בסרטון מתוך השבי שזמן קצר אחריו מצאה את מותה במנהרה כשכוחות צה"ל התקרבו לחלץ אותה ועוד חמישה חטופים שגם מצאו את מותם במנהרה (הרש גולדברג-פולין, אורי דנינו, עדן ירושלמי, אלכס לובנוב ואלמוג סרוסי). הובאה לקבורה בקיבוץ בארי (צ'כנובר יעל, [https://www.ynet.co.il/news/article/syruihi2r '''"אני חזקה: החטופה כרמל גת ז"ל בסרטון טרור פסיכולוגי קורע לב"'''], אתר YNET, תאריך 5.9.2024) ==משפחת ביבס== * "כפיר אהוב שלי, הספקת להתפנות מהבית בגלל סבב בעזה כמה חודשים אחרי שנולדת, הספקת לטעום אוכל מוצק, התחלת לזחול והספקת לחגוג לאח שלך יום הולדת 4. לא הספקת לחגוג יום הולדת שנה, אז איך אני יכול לציין לך יום הולדת 3? כפיר, אני מצטער שהבאתי אותך לעולם כזה אכזר. אני מקווה שאתה יודע כמה אני אוהב אותך וכמה אתה חסר לי! אני בטוח שאמא, אריאל וטוני חוגגים לך בגן עדן. אני בטוח שאמא עושה לך את היום הולדת הכי טוב ושמח שאפשר בדיוק כמו שהיא יודעת. אני אוהב אותך הכי בעולם תמיד בעולם" ~ ירדן ביבס בפוסט יום ההולדת ה3 לבנו כפיר שנחטף ביחד עם אמו שירי ואחיו אריאל לשבי בעזה ממנו לא שבו ([https://www.mako.co.il/news-israel/2026_q1/Article-4dffb534aefcb91027.htm '''"ירדן ביבס בפוסט שובר לב: כפיר שלי, מצטער שהבאתי אותך לעולם כזה אכזר"'''], אתר N12, תאריך 18.1.2026) * "ירדן ביבס הביט לי בעיניים וביקש שכל העולם יזדעזע מהאופן שבו ילדיו נרצחו. רצח ילדים מנוגד לכל אמת מידה מוסרית, ערכית ודתית - גם באסלאם. המרצחים הקיצוניים ביצעו פשע מתועב, כשהם נוהגים בחסרי ישע כפי שדאעש נוהג" ~ תא"ל (במיל') דניאל הגרי משתף מה אמר לו ירדן ביבס לאחר שגופותיהם של בני משפחתו חזרו לקבר ישראל ([https://news.walla.co.il/item/3809747 '''ירדן ביבס לבנו כפיר: "איך אני יכול לציין לך יום הולדת 3?"'''], אתר WALLA, תאריך 18.1.2026) * "מישמיש, מי יעזור לי לקבל החלטות עכשיו? איך אני אמור לקבל החלטות בלעדייך? את זוכרת את ההחלטה האחרונה שלנו? בממ"ד שאלתי אותך אם נלחמים או נכנעים. '''אמרת לי נלחמים'''. אז נלחמתי. אני מצטער שלא הצלחתי להגן עליכם. אני רוצה לספר לך על כל מה שקורה בעולם ופה בארץ. כולם מכירים ואוהבים אותנו. את לא מבינה איזה הזוי כל הטירוף הזה. אנשים אומרים לי שהם תמיד יהיו לצידי אבל הם לא את. אז בבקשה תישארי לידי ואל תלכי רחוק. זה הכי קרוב שאני אלייך מאז 7 באוקטובר ואני לא יכול לנשק ולחבק אותך וזה שובר אותי. בבקשה תשמרי עליי. תשמרי עליי מפני החלטות גרועות. תשמרי עליי מפני דברים רעים ותשמרי עליי מפני עצמי. תשמרי עליי שלא אשקע בחשכה. מישמיש אני אוהב אותך" ~ ירדן ביבס בהספד לרעייתו שירי ביבס בהלווייתה ובהלוויית שני הבנים אריאל וכפיר ([https://www.ynet.co.il/news/article/bjwqbd39yg '''"שירי, בבקשה תישארי": ההספד של ירדן ביבס למשפחתו"'''], אתר YNET, תאריך 26.2.2025) * "היה לי הכבוד לשבת עם '''ירדן ביבס''' ומשפחתו המורחבת לפרק זמן קצר - הם משפחה מיוחדת. ירדן איכשהו נתן לי שלווה מהרגע שהוא ישב לצדי. יש לו נשמה רגועה ואמיצה - מבינים מהר שהוא בעל, אבא וגבר מדהים, הוא יתגבר. אני מאמין בזה ואהפוך את זה לחלק מתפילותיי". ~ השחקן האוסטרלי נת'ניאל בוזוליץ' לאחר פגישה עם ירדן ביבס לאחר הלוויותיהם של רעייתו וילדיו (מרקוביץ לילך, [https://www.mako.co.il/entertainment-celebs/local-2025/Article-9d31555ae175591027.htm '''"נת'ניאל בוזוליץ' נפגש עם ירדן ביבס: הוא יתגבר, אני מאמין בזה"'''], אתר MAKO, תאריך 2.3.2025) * "'''שירי, ירדן, אריאל וכפיר''' אהבו מאוד את ביתם בניר עוז, את המרפסת והדשא, שם בילו אינספור רגעים מאושרים כמשפחה וממנו נחטפו כולם ב-7 באוקטובר. 16 חודשים ביקשנו ודאות וכעת אין בה נחמה, אך מקווים לתחילתה של סגירת מעגל. בהפרש של שבועיים עברנו משמחה גדולה על חזרתו של ירדן, לעצב תהומי וזעזוע על הירצחם בשבי של שירי והילדים. הוא (ירדן) נע על קשת של רגשות של מי שחזר מהגיהינום ושמח על כך, למי שנאלץ להתמודד עם אובדן קשה כל כך של כל מה שהיה בית עבורו. לעיתים קרובות הוא תוהה איך שירי הייתה מגיבה לכל זה, ושירי לא פה לעבור את זה יחד איתו." ~ הודעת הספד משותפת של קיבוץ [[w:ניר עוז|ניר עוז]] והמשפחה המורחבת על זיהוי גופותיהם של שירי-אריאל-כפיר ביבס וההכנות להבאתם למנוחה אחרונה (צ'כנובר יעל & גרין רוני, [https://www.ynet.co.il/news/article/rjjarot5je#autoplay '''"עם הספדים שישודרו לציבור - ודגלי ישראל בצד הדרך: כך תיראה הלוויית שירי, אריאל וכפיר ביבס"'''], אתר YNET, תאריך 24.2.2025) * "נראה לי שלחטופים פחות אכפת מהטקס בהשוואה לחופש, ונראה לי שמחפשים שוב תירוצים לפוצץ את העסקה. כולנו ראינו מה להשאיר חטופים בידיים של חמאס עושה לחטופים, אפילו אם הם תינוק, ילד בן 4 ואמא שלהם. כל מי שהרגיש השבוע זעם וכאב לב שעולה על גדותיו וחוסר אונים, הנה משהו שאפשר וחובה עלינו כחברה אנושית לעשות, וזה לא לתת לביבי לפוצץ את העסקה בשביל קואליציה, כפי שכל התחזיות אמרו שיעשה" ~ הקומיקאית [[w:גיתית פישר|גיתית פישר]] במסר על חשיבות השלמת עסקת החטופים (איצקוביץ ערן, [https://celebs.walla.co.il/item/3729432 '''"הקומיקאית הידועה נגד נתניהו: לא לתת לו לפוצץ את העסקה"'''], אתר וואלה, תאריך 24.2.2025) ==נאמר על החטופים == * "היא (נעמה לוי) נשאה דברים בכיכר החטופים, השתתפה במפגש עם טראמפ וממשיכה להיאבק על זכר החברות ועל שחרור יתר החטופים. נעמה לוי מהווה מופת של עמידות - במשך 15 חודשים בשבי שמרה על עצמה, על חברותיה ועל התקווה" ~ על הפעילות של נעמה לאחר החזרה לישראל מהשבי בעזה (אירית פלג ברנבלי, [https://www.mako.co.il/home-family-relationship/Article-e2542cbb5369991027.htm '''"הביתה, אבל לא באמת: המציאות החדשה של פדויי השבי מ-7 באוקטובר"'''], אתר MAKO, תאריך 6.10.2025) * "לקח לה יותר מדי זמן לחזור הביתה. הסיוט הזה היה ארוך. כגודל הסיוט הנורא - כך גם האושר שהיא חזרה. יש עוד דרך שצריך ללכת בה" ~ ד"ר איילת לוי השחר על חזרתה של בתה נעמה לוי מהשבי והתקופה שאחרי (הדר אור, [https://www.ynet.co.il/news/article/byfo9ric1l '''"יש עוד דרך שצריך ללכת בה: השיקום של נעמה לוי, ושלט החטוף שנושאת אמה"'''], אתר YNET, תאריך 25.2.2025) * "המידע על יותם נתן לי אוויר לנשום, יותם היה חזק בשבי, לא רק דאג לעצמו אלא תמך בכל מי שהיה סביבו. מתמודד הנפש היה גיבור עוצמתי עם חיוך שהשרה בטחון על צעירים וצעירות ממנו. מקום לאנשים שיש להם קשיים בחיים אבל הם עוצמתיים כמו יותם ויוכלו להגיע למצוא את הכוחות שלהם איתנו. אנחנו כבר לא נחבק אותו, לא נאכל איתו המבורגר ביום הולדת, לא נצחק מהשטויות שלו ולא נשמע שירים חדשים או נלך להופעה שלו אבל אנחנו נפגוש את יותם שלנו בעזרה לאחרים." ~ אמו של יותם חיים על העדות של קרינה ארייב ששהתה לצד בנה ז"ל בשבי בעזה ועל המיזם שהיא ומשפחתה מגייסים תרומות כדי להנציח את יותם (כהן מאיה, [https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1175119 '''"לאחר שחזרה מהגיהנום: התצפיתנית בעדות מדהימה על יותם חיים"'''], אתר מעריב, תאריך 23.2.2025) *"בימים הראשונים נעמה הוחזקה עם אורי מגידיש (חולצה במבצע [[w:ראשית האור|ראשית האור]]). אחרי זה שרדה לבד בשבי פצועה, האמונה שיש אנשים שנלחמים עליה החזיקה אותה" ~ ד"ר איילת לוי שחר על תקופת השבי של בתה נעמה לוי (התוכנית '''"סדר יום"''' בהגשת קרן נויבך, כאן רשת ב') * "היא אמרה לי דברים בלתי נתפסים. בכל בוקר היא קמה חזקה, יוצרת חיים מלאים ושלמים לשלוש הבנות שלה ואז משכיבה אותן לישון מוקדם. אחר כך, הייתה לה שגרה קבועה להתקלח ולהתארגן ל'דייט' עם שגיא. בכוח המחשבה היא פגשה אותו כל לילה בחלום הראשון, ובדמיונות הם דיברו כל הלילה בניר עוז ורקדו עד הבוקר אליו הייתה מתעוררת עם הזיכרון ממנו. היא דיברה בידיעה ברורה שהוא יחזור, ואפשרה לי להפוך לשיר את הסיפור שלה" ~ הזמר [[w:עידן רייכל|עידן רייכל]] מספר כיצד נכתב השיר 'דרישת שלום מחיים אחרים' שהוקדש לשגיא שנחטף לעזה & אביטל דקל חן שנשארה בהיריון ועם שתי בנות קטנות ([https://www.mako.co.il/tv-avri_and_sherki/articles/Article-ba8cdbb3ebb0591027.htm '''"היא סיפרה לי שכל בוקר היא קמה חזקה, ויוצרת לבנות שלה חיים מלאים ושלמים"'''], אתר מאקו, תאריך 16.2.2025) * "הזיהוי מתבצע על פי מספר שיטות מדעיות וכולן כרוכות בהשוואה של נתונים מהחלל כשהוא היה בחיים. ניתן להשתמש בצילומי רנטגן, בהשוואה של נתוני משקל, שיניים, והחומר התורשתי די.אנ.איי. נעשה את המקסימום, אך לשרידים שמגיעים אחרי תקופה ארוכה הזיהוי לא תמיד אפשרי. בכל מקרה נעשה את כל מה שנוכל כדי להניח את דעתן של המשפחות שידעו מה קרה ליקיריהן" ~ ראש המכון לרפואה משפטית ד"ר חן קוגל על ההיערכות הלא קלה (בלשון המעטה) לקראת שחרור גופות החטופים, התהליך הצפוי לזיהוי החללים המוחזרים, ועל הרצון להבאתם למנוחת עולמים מכובדת ומתן מזור למשפחות (גל איתי [ד"ר], [https://www.maariv.co.il/news/health/article-1174133 '''"משרד הבריאות: הרחיקו ילדים מחר מהטלוויזיה; כך יבוצע זיהוי החטופים החללים"'''], אתר מעריב, תאריך 19.2.2025) * "יש בהן כעס מסוים על מה שקרה שם. המראות שהן נחשפו אליהם, החברים והחברות ששירתו איתן והופקרו – הכול הוביל לאיזושהי תחושה של בגידה. אז פה ושם היא בהחלט מביעה כעס גדול. שואלת איך זה יכול להיות? חלק מהעניין הזה הוא שעוד לא נעשה תחקיר מסודר, לא הוקמה ועדת חקירה ולא יודעים עד הסוף מה קרה שם. זה לא צריך להיעשות רק עבורה, אלא גם עבור כל הגיבורים והגיבורות שהיו בנחל עוז ובכלל, לכולנו כמדינה. חובתנו לשאול ולהבין – מה היה שם? איך הגענו למצב הזה? איך לא נגיע אליו שוב בעתיד?" ~ אביה של נעמה לוי משתף בתחושותיה הרחק מאור הזרקורים לאחר שחרורה מהשבי ותהליך השיקום (אדיב ליעם & כהן מאיה, [https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1172530 '''" אביה של נעמה לוי חושף לראשונה: "יש בהן כעס ותחושת בגידה על מה שקרה" '''], אתר מעריב, תאריך 13.2.2025) * "נעמה בסדר. חזר לה חוש ההומור, היא בסדר גמור. משוחחת, זוכרת פרטים וימי הולדת של כולם. כל פעם שאפשר - אנחנו מדברים. היא נמצאת בשיקום, בחורה עסוקה, אבל אנחנו מוצאים את הזמן" ~ סבה של התצפיטנית נעמה לוי על מצב חזרתה מהשבי (סבר מירב, [https://www.israelhayom.co.il/news/local/article/17269843 '''"סבה של נעמה לוי, התצפיתנית ששוחררה: היא ניהלה מחברת כדי לא לשכוח דברים"'''], אתר ישראל היום, תאריך 31.1.2025) * "הרבה חודשים היא הייתה במנהרות, ורשמה לעצמה דברים בשבי, כמו תאריכים. היא ניהלה מחברת וזה עזר לה לזכור." ~ סבה של התצפיתנית נעמה לוי מסביר כיצד הצליחה לשרוד את תקופת השבי (סבר מירב, [https://www.israelhayom.co.il/news/local/article/17269843 '''"סבה של נעמה לוי, התצפיתנית ששוחררה: היא ניהלה מחברת כדי לא לשכוח דברים"'''], אתר ישראל היום, תאריך 31.1.2025) * "איידן פלאט, כוכבת רשת אמריקאית, צעדה ברחובות הוליווד במיצג מחאה על חטיפתה של נעמה – במיצג היא מובלת על ידי 'איש חמאס', כשבגדיה ופניה מגואלים בדם. חברותיה, שרצו שיכירו את נעמה לא רק בסרטון הנוראי שבו היא נראית נחטפת על ידי החמאס, הכינו סרטון עם תמונות וסרטונים של נעמה כפי שהן מכירות אותה" ~ על המחווה ההוליודית של הכוכבת מלוס אנג'לס והמחווה של חברותיה לנעמה לוי בזמן שהותה בשבי לאחר המראות הקשים מיום חטיפתה לעזה (כהן מאיה, [https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1166852 '''"חטופות שראו אותה אמרו שהיא עומדת ומדברת": סיפורה של נעמה לוי"'''], אתר מעריב, תאריך 24.1.2025) ==אמונה ושמירת מצוות בתקופת השבי== * "בדרך אמונה בחרתי ובדרך אמונה שבתי" ~ אגם ברגר [https://www.inn.co.il/news/662244] * "אני חושבת, שאחד הדברים שעזרו לאבא שלי להתמודד, וגרמו לו לחזור הביתה, לא רק בחיים, אלא הרבה יותר חזק ממה שאני זוכרת אותו – זה האמונה... אני חושבת ששם בשבי, החיבור ליהדות אפילו התחזק יותר. אבא שלי, מתוך 484 הימים שהוא היה שם, חצי מהזמן הוא היה לבד לגמרי, כשהרבה מהזמן הזה הוא היה נעול בתוך חדר. בפעמים הבודדות שהוא היה בסביבת אנשים, הם דיברו ערבית, התפללו לאללה. וכמובן שהזהות היהודית – הוא חיפש אותה, והיה לו קשה למצוא. אז הוא מצא אותה בתפילות קטנות שהוא התחיל להגיד. בברכות על האוכל. 'בורא מיני מזונות', שהוא לא אמר בחיים שלו. ו'שמע ישראל', שהוא לא אמר בחיים שלו. והוא אמר שבתוך כל התופת הזאת, רגע להיזכר שאני יהודי, ושיש משמעות לעם שלי ומאיפה שאני מגיע, מאוד מאוד מאוד חיזק אותו. "ואבא שלי, אחרי שהוא חזר, שאלתי אותו: מה תרצה שנעשה בארוחת שישי הראשונה שלנו ביחד? אנחנו דמיינו מה נכין לו לאכול, ודמיינתי שהוא יגיד ככה איזה תבשיל שהוא אוהב. והוא אמר לי: את יודעת מה אני הכי הכי רוצה שיהיה? כיפה וכוס לקידוש. וקודם כול זה הפתיע אותי, אני חושבת שיש משהו בלהיות, לא רק בארץ אויב, במקום שבו בכוונה גורמים לך להיות הכי לא יהודי, הכי להתרחק מהזהות שלך, ודווקא במקום הזה להחליט שאני שומר על הזהות שלי. הוא שמר על עצמו ובזה שהוא שמר על עצמו הוא שמר בעיניי על כולנו". - שיר, בתו של קית' סיגל, '''[https://www.inn.co.il/news/662526 כה עשו חטופינו | ערוץ 7]''' * [...] ואשתו אביבה [סיגל], ששוחררה בעסקה הראשונה, מספרת בסרטון אחר: "החוטפים דרשו שאתפלל איתם. אמרתי לעצמי, אני לא אתפלל לאללה. עשיתי בכאילו, עם השפתיים. אני כל כך גאה בעצמי על זה". [https://sivanrahavmeir.com/%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%95-%d7%95%d7%94%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%99/%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%aa%d7%a9%d7%a4%d7%94/ יהודי מחפש משמעות: טור לפרשת תרומה תשפ"ה, סיון רהב-מאיר] * "התחזקתי קצת בשבי... אני צריך שתסבירו לי כי היינו עושים הבדלה... כל השבי הזה, ממש הרגשתי שיש מישהו למעלה ששומר עלי ואני צריך להיות חזק". - אוהד בן עמי, [https://www.inn.co.il/news/662306 אוהד בן עמי: "התחזקתי בשבי, הרגשתי שיש מישהו למעלה ששומר עלי"] * "מה שהחזיק אותי זו האמונה, אמרתי מה שאני יודע, אמרתי 'שמע ישראל', 'מודה אני', זה מה שאני ידוע, זה מה שאמרתי.~ אלמוג מאיר ג'אן [https://www.hidabroot.org/article/1197528] * "אני לא אדם דתי, אבל שם, מהרגע שנחטפתי, כל בוקר אמרתי 'שמע ישראל', דבר שמעולם לא עשיתי בחיי, כוח האמונה הוא מטורף. הרגשתי שיש מישהו שמשגיח עליי." - אלי שרעבי, '''[https://www.inn.co.il/flashes/ שורד השבי אלי שרעבי: "מעולם לא אמרתי 'שמע ישראל' – עד שנחטפתי" | ערוץ 7]''' * "ברגע שגוררים אותי מהבית ומכניסים אותי לרכב, אני מבין שאני נחטף. הדבר הראשון שעשיתי באופן אינסטינקטיבי היה להגיד 'שמע ישראל'. זה ליווה אותי יום-יום בשבי... כשאתה רואה שהישועה מתעכבת – קשה להמשיך להאמין, אבל דווקא מהמקומות הקשים אתה נדרש להאמין עוד יותר. ובסוף זה הגיע." ~ אלי שרעבי ([https://www.inn.co.il/news/668178 מקור]) * "הייתי 505 ימים בשבי בעזה. כשהייתי שם – האמונה שלי באלוהים התחזקה מאוד. כל בוקר קמתי והודיתי לאל שיש לי אוויר בריאות, מעט אוכל על הצלחת, ושמשפחתי בטוחה בישראל... כל שישי עשיתי קידוש. האמונה שלי, והאמונה שלי באלוהים – הם מה שהחזיקו אותי..." ~ עומר שם טוב ([https://www.inn.co.il/news/668210 מקור]) * "הייתי בקבר בהילולה של רחל אימנו ביום ההולדת הלועזי של סשה, והתפללתי שאראה את הבן שלי. יום אחרי קיבלתי סרטון ממנו. התחברתי לרחל שגם לה היה ילד אחד, כי את השני אחרי שנולד היא לא הספיקה לגדל, ולילד קראו יוסף, יוסף הצדיק. כשסשה חזר הוא אמר שהיו צריכים לתת לו שם ערבי, ובהתחלה נתנו לו שם שהוא לא הצליח לבטא, אז אמרו לו לבחור שם שהוא יודע להגיד - והוא בחר ב'יוסוף', שזה יוסף, כמו הבן של רחל אימנו. כששמעתי את זה הייתה לי צמרמורת". - ילנה טרופנוב, אימו של סשה, [https://www.ynet.co.il/news/article/s1a11ldocjl הכינוי של סשה בשבי, והתפילה של אימו: "הוא חווה זוועות"]. * "היו לו שם חוויות מאוד קשות שאני לא יכולה לספר, אבל הוא אמר לי דבר אחד. הוא ישב שם, לפני זה הוא היה רגיל לשלוט בחיים שלו, הוא ידע מה הוא מתכנן, כמו רוב האנשים, מתכננים תוכניות, עושים דברים, הכול תלוי בך. פתאום החיים שלו לא תלויים בו, אפילו בשובים שלו זה לא תלוי, רק בקדוש ברוך הוא. הוא הבין את זה שם. היו לו מקרים שהוא היה ממש קרוב להיהרג, והקדוש ברוך הוא שמר עליו. ממש ככה". - ילנה טרופנוב, אימו של סשה, [https://www.ynet.co.il/news/article/s1a11ldocjl הכינוי של סשה בשבי, והתפילה של אימו: "הוא חווה זוועות"]. * "באמונתך הבלתי מתפשרת שמרת על הרוח היהודית. בעוצמתך חיזקת דור שלם. בנחישותך הענקת לעם ישראל כוח ותקווה. בהוקרה עמוקה מביקורך בקבר יוסף" ~ ברכה שקיבלה התצפיתנית אגם ברגר בביקורה בקבר יוסף לאחר שובה מהשבי (בן קימון אלישע, [https://www.ynet.co.il/news/article/s1xystzjjl '''"אגם ברגר בקבר יוסף: החטופים צריכים אותנו חזקים בשבילם"'''], אתר YNET, תאריך 3.3.2025) * "בינואר הקודם המחבלים הביאו לנו סידור שמצאו בשטח. הם שאלו אותנו מה זה ונתנו לנו אותו, ואנחנו השתמשנו בו לאורך השבי. את רוב החגים ציינו. היה לנו רדיו חלק מהזמן, ולפעמים ראינו דברים בטלוויזיה שמהם הבנו מה התאריך. היה לנו גם לוח שנה לועזי. פספסנו את שני חגי חנוכה, אבל עשינו את פסח ולא אכלתי חמץ, ביקשתי קמח תירס והשובים הביאו לי. באיזשהו מקום העריכו אותי יותר כי אני דתייה. הם אמרו שכל היהדות היא שקר, אבל הם מעדיפים מישהו שמאמין באלוהים מאשר מישהו שלא מאמין. אין אופציה כזו מבחינתם. שמרתי כיפור, תענית אסתר, תשעה באב. ביקשתי מאלוהים שיביא לי רמז, ואז במקרה התאריך ב' באב הופיע בטלוויזיה. משם ספרנו עד ט' באב. להדליק אש בשבת פשוט לא הסכמתי. לא ראיתי טלוויזיה בשבת, היו שבתות שהייתי מוותרת גם על הרדיו. הייתה תקופה שהיו מביאים לנו נרות לפני שבת, שמענו גלגלצ וידענו מתי שבת. לקחתי על עצמי משהו" ~ התצפיטנית אגם ברגר מספרת על הנחישות שלה לשמור על מנהגים יהודיים במהלך תקופת השבי ([https://www.maariv.co.il/news/military/article-1174299 '''"העריכו אותי יותר בגלל שאני דתייה": העדות המדהימה של אגם ברגר על שמירת השבת והמצוות בשבי"'''], אתר מעריב, תאריך 19.2.2025) * [...] הפעם אני ביום כיפור צם כמו שצריך, וזה יבוא. וזה פעם ראשונה בחיים שצמתי כמו שצריך ולא עבר כלום זמן, והנה אני פה [https://www.facebook.com/watch/?v=817764037307925&vanity=divuchimbizmanemet איתן הורן שורד השבי מספר בדמעות סיפור מצמרר מתוך המנהרות ״צמתי פעם ראשונה בחיים כיפור וביקשתי להשתחרר - וזה מה שקרה״]. * רום ברסלבסקי סיפר שהמחבלים הציעו לו להתאסלם, והבטיחו בתמורה לתת לו יותר אוכל ולהקל עליו בתנאים הקשים בשבי, אבל הוא רק אמר להם כל הזמן: "אני יהודי חזק!". למצלמות הוא אמר עכשיו: "אני מבקש שאנשים יבינו שהם יהודים, שיעשו יותר מצוות. עשו לי את זה רק כי אני יהודי. יהודי צריך לדעת שהוא במקום גדול, שהוא לא כמו כולם". [https://sivanrahavmeir.com/%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%99/%D7%96%D7%94-%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%A7-%D7%94%D7%97%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%96%D7%94-%D7%92%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95/ סיון רהב מאיר] ==דברי הורים לאחר השחרור== * "ברוך אתה ה׳ אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה, הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו. במשך 505 ימים בכל בוקר ישבתי בחדר של עומר והתפללתי ל[[אלוהים|בורא עולם]] שישמור ויגן על עומר שלנו מכל פגע ומכל רע וישיב אותו אלינו חי בריא ושלם ואני עומדת כאן עכשיו ומודה לך בורא עולם שלא השבת את תפילותי ריקם ועומר ילד השמש שלנו שב הביתה. אני רוצה להזכיר ולתת כבוד לאורי דנינו ז"ל שבשבעה באוקטובר שב לתוך התופת להציל את מיה איתי ועומר אורי שהכיר אותם רק כמה שעות לפני לא חשב על עצמו או על משפחתו שחינכה אותו על ערבות הדדית ועל כך שלא משאירים אף אחד מאחור. אורי שרד בשבי בתנאים תת אנושיים 11 חודשים ונרצח ע"י מפלצות החמאס. אורי הוא הגיבור והמלאך השומר של מיה איתי ועומר, יהיה זכרו ברוך. ...עומר ילד השמש שלנו שב הביתה ואנחנו נושמים לרווחה. 450 ימים עומר היה מוחזק במנהרה לבד בתנאים קשים שכללו חלק מהזמן הרעבה והתעללות פסיכולוגית. עומר שיתף שכל מה שחלם לעשות שישוב הביתה הוא לשים את הראש על ברכיי ושאלטף לו את השיער ולצאת לרכב עם מלכי על האופנוע ולהרגיש את רוח ה[[חופש]]. עומר שיתף אותנו שכשעבר את הגבול והגיע לידי החיילים שלנו הוא נשם לרווחה הפנים הראשונות שפגש היו של פסיכולוגית שהציגה את שמה והדבר הראשון הוא ביקש את רשותה לתת לה חיבוק כי הוא היה צמא למגע אנושי חום ואהבה. ואנחנו מלבד להזיל דמעה בכאב גדול חיבקנו את עומר שלנו חזק והבטחנו לו שלעולם לא נפסיק לחבק ולאהוב אותו." ~ שלי שם טוב, אמו של עומר, [https://www.inn.co.il/news/662253 שלי שם טוב: "מודה לבורא עולם שלא השיב את תפילותי ריקם ועומר שלנו שב הביתה"|ערוץ 7] * ""וואו מאיפה מתחילים? 505 יום שעשינו כל מה שיכולנו בשביל להחזיר את אליה הביתה מאבק יום יומי מול מקבלי ההחלטות, ובעיקר בהסברה להעלאת המודעות בעם ישראל על השבויים והשבויות שנמצאים בשבי. ביקשתי מעם ישראל להיות ביחד, להיות בערבות הדדית ואחד בשביל השני כמו אחים ואחיות. והכי ביקשתי להרבות בתפילות ומעשים טובים, בצד של אליה שמענו שהיה כל יום אומר את הפרשיות של הנחת התפילין שידע בעל פה, ועושה קידוש על כוס מים, התחזק וחיזק אחרים. שמענו על הרבה ניסים ועל השגחה עליונה שאליה וחבריו חוו שם. את כל התחושות האלו מגיע לכל 63 משפחות החטופים שעדין שם לחוות. הם חייבים כולם לחזור הביתה מיד לפני שיהיה מאוחר. ...אלון אוהל וכל מי ששומע אותי ממעמקי האדמה אני נרוצה להגיד לכם, אתם לא לבד ואנחנו פה נילחם למענכם עד שתחזרו הביתה. ...אני רוצה להודות קודם כל לבורא עולם שהחזיר לי את אליה הביתה. תודה אבא ותודה שניה היא לכל כך הרבה אנשים מכל קשת האוכלוסיה ,אז כדי שלא אפספס אף אחד אני אומר עם ישראל היקר על כל גווניו תודה שהיתם איתנו בכל התקופה הזו, הגעתם מרחוק ומקרוב, תמכתם, עודדתם וחיזקתם. בלעדיכם לא היינו מצליחים. תודה עם ישראל חי וחזק". - סיגי כהן, אמו של אליה כהן. [https://www.inn.co.il/news/662253 שלי שם טוב: "מודה לבורא עולם שלא השיב את תפילותי ריקם ועומר שלנו שב הביתה"|ערוץ 7] * "עומר הביס את השבי, והוא חזר חזק מהרוח. כעת הוא מתחייב - 'אני מצטרף למאבק עד לשחרור כל החטופים והחברים שהשארתי מאחור'". - ניבה ונקרט, אמא של עומר, [https://www.inn.co.il/news/662253 שלי שם טוב: "מודה לבורא עולם שלא השיב את תפילותי ריקם ועומר שלנו שב הביתה"|ערוץ 7] * "שגיא, מאז שהוא קטן, מדבר עם העיניים. בפעם הראשונה שהסתכלתי לו בעיניים - ראיתי שזה הבן שלי - ולא הצל שלו. הוא עוד יצטרך הרבה שיקום וסיוע, אבל זה הוא. אני משוכנע שהתפילות של אזרחי המדינה וגם יהודים בתפוצות, סייעו לזה. אנחנו הרגשנו את זה ולדעתי גם שגיא הרגיש זאת וזו אחת הסיבות שהוא איתנו היום." - פרופ' דקל חן, אבא של שגיא, [https://www.inn.co.il/news/662224 אביו של שגיא דקל חן לערוץ 7: הסתכלתי בעיניו, זה היה הבן שלי ולא צל שלו | ערוץ 7] * "תודה לקדוש ברוך הוא, שהחיינו וקיימנו והגיענו לסוף הטוב הזה. אבינוש שלנו חזר מהשבי הארוך, רזה וחיוור, אבל חזק ומחושל ברוחו יותר מתמיד". "הוא חד, ממוקד, עוצמתי, ציני ומצחיק כמו תמיד, וגם קורן רוך ואהבה [...] בתודה להשם ולכולכם הוא חזר ממעמקי התופת והרוע, אל המשפחה, אל החברים ואל עם הנצח". - דיצה אור אמא של אבינתן אור [https://www.inn.co.il/news/681141 דיצה אור: "אבינתן חזק ומחושל ברוחו יותר מתמיד"|ערוץ 7] * ""זה ערב שהוא הרבה מעל מרגש ומעבר לכל דמיון"[...] "האירוע הזה של השיבה הביתה, הוא טלטלה בעוצמה לא פחותה מהעוצמה של החטיפה. כמו שהעולם המוכר והידוע שלנו התרסק לרסיסים בשבעה באוקטובר, אז גם כל השנתיים האלה בבת אחת התרסקו לרסיסים כשהוא חזר. התוכן הוא שונה לחלוטין, אבל העוצמה הפנימית הנפשית היא באמת אותה עוצמה".- דיצה אור אמא של אבינתן אור [https://www.inn.co.il/news/681331 דיצה אור: "השיבה הביתה מטלטלת לא פחות מהחטיפה"|ערוץ 7] * "הילדה שלי מבינה את הזכות האדירה, הנדירה והלא מובנת מאליה של להישאר בחיים אחרי תופת כזו", היא הוסיפה, "והיא באומץ עומדת חזקה, מראה לכולנו וגם לחמאס - שהם לא ישברו אותנו, לא יפרידו בינינו ושכולנו ערבים זה לזו, מעורבים זו בחייהם של זה. ושהאור שלנו מנצח".~ מירב לשם גונן, אמה של רומי [https://www.inn.co.il/news/686232] ==לאחר החזרה: תקומה והתמודדות== *"אני עומד כאן היום אחרי שנתיים קשות וארוכות שהרגישו כמו נצח. שנתיים של חושך, געגוע ופחד - אבל גם תקווה שלא הסכמתי לוותר עליה". לדבריו, רגע לפני שהורד למנהרות בעזה, נחשף לתמונות מכיכר העצמאות והתרגש ממחאת המשפחות: "נתתם לי תקווה וכוח, עם ישראל שלא שוכחים את אחיהם מאחור - תודה לכם!". ~ גיא גלבוע דלאל [https://www.inn.co.il/news/683094 גיא גלבוע דלאל בנאום ראשון: "נחשפתי לכיכר מעזה. נתתם לי תקווה וכוח"] *[...] עכשיו כשחזרנו הביתה, אפשר לחזור ולשחק כדורגל. רק תהיה מוכן - אנחנו באים לקחת עוד צלחת אליפות של שועלי כפר עזה. ולסיום - מתוך הכאב, מתוך התקווה שהתממשה, ומתוך האחריות שעוד לפנינו - אנחנו אומרים בקול ברור: עם ישראל חי!".~ גלי ברמן [https://www.inn.co.il/news/683094 גיא גלבוע דלאל בנאום ראשון: "נחשפתי לכיכר מעזה. נתתם לי תקווה וכוח"] * "למעלה מ-40,000 עותקים של הספר שלי נמכרו בחודשיים! אני רוצה להודות לכולם על הרגע המרגש הזה. עם דמעות בעיניים אני כותב את זה, כי תמיד הייתה לי את התשוקה לכתוב ולהשפיע. באמת שלא היה לי פשוט להתמודד עם מה שעברתי, ועוד לרדת לפרטי פרטים - כל כך בגלוי וחשוף מול מדינה שלמה, ותכף גם מול עולם שלם". "כנראה שהייתי צריך להעביר הלאה את השיעורים שלמדתי אי שם בעומק המנהרה. מי שיחפש לראות את הטוב בכל דבר - תמיד ימצא אותו. והנה ההוכחה: מהמקום הכי נמוך אפשר רק לעלות למעלה". ~ אלי-ה כהן [https://www.inn.co.il/news/682828 במסע הסברה בקנדה: שורד השבי אלי-ה כהן קיבל את אות "ספר הפלטינה"] * "[...] אני לא קורבן, אני לא מחפש רחמים עצמיים. עברתי את מה שאני עברתי, ואני לוקח את זה - רק גדל. ממשיך ללמוד ולהתפתח. אני הולך לטרוף את העולם הזה".[https://www.inn.co.il/news/684356 "במשך שנתיים הייתי בן-אדם מת": עדותו הקשה והמטלטלת של אלון אהל] ==דברי פוליטיקאים וקצינים== * "הם בחיים. הם לא מתים אבל מצבם קשה ולכן אנו צריכים לעשות הכול כדי להוציא אותם במהירות הגבוהה ביותר." ~ [[בנימין נתניהו]], 16 ביולי 2024 ([https://www.srugim.co.il/1017926-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%98%D7%95%D7%98-%D7%A9%D7%9C-%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%A8-%D7%A1%D7%A2%D7%A8%D7%94-%D7%90%D7%91%D7%9C-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%A0 מקור]) * "צריך להגיד את האמת, להחזיר את החטופים זו לא המטרה הכי חשובה." ~ שר האוצר [[בצלאל סמוטריץ']], 21 באפריל 2025 ([https://www.ynet.co.il/news/article/h19mywmygg מקור]) * "חובתנו המוסרית, הלאומית, הראשונה במעלה, היא השבתם של החטופים והחטופות הביתה." ~ הרמטכ"ל [[אייל זמיר]] ([https://news.walla.co.il/item/3745921 מקור]) * "אני פונה מכאן אל אחינו שבידי המרצחים. עם שלם חסר אתכם, דואג לכם, זועק את זעקתכם. עם שלם מיוסר עד אין קץ. עם שלם יודע - בכל נימי נפשו, החרוכה מגעגוע ודאגה - שהפצע לא יגליד עד שתשובו אליו." ~ נשיא המדינה [[יצחק הרצוג]] ([https://news.walla.co.il/item/3745921 מקור]) * "אני מכיר שנים את המשפחה ההורים מלכי ושלי שמרו כל הזמן על אופטימיות. קהילת הרצליה הצעירה ליוותה את המשפחה; כל הזמן ונאבקה. ההתרגשות רבה" ~ ראש עיריית הרצליה [[w:יריב פישר|יריב פישר]] בברכות לשחרורו של עומר שם טוב ועל תרומת העיר [[w:הרצליה|הרצליה]] למאבק לשחרורו בדמות עצרות שבועיות ומפגן עצום ביום שחרורו (אשכנזי אבי & כהן משה, [https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1174836 '''"חד כתער עם חיוך של מלך: עומר שם טוב ניפץ לרסיסים את תעמולת חמאס"'''], אתר מעריב, תאריך 22.2.2025) * "יש לנו הרבה מטרות במלחמה; אנחנו רוצים להחזיר את כל חטופינו. החזרנו עד היום 147 חיים, בסך הכל 196. יש עוד - עד 24 חיים, בסך הכל 59. אנחנו רוצים להביא את החיים וגם את החללים, זה יעד חשוב מאוד. במלחמה יש יעד עליון - והיעד העליון הזה הוא הניצחון על אויבינו, ואת זה אנחנו נשיג." ~ [[בנימין נתניהו]] ([https://www.gov.il/he/pages/event-bible010525 מקור]) * "אם היו רק חטופים חיילים, הייתי מקריב אותם, חייל חטוף הוא כמו חייל הרוג מבחינתי, חייל יכול להיהרג ולהיות חטוף." ~ סא"ל (מיל') אליאב דיקשטיין ([https://www.maariv.co.il/culture/tv/article-1200746 מקור]) [[קטגוריה:מלחמת חרבות ברזל]] c2zt6d62f7oi2bwzhtkheztodmvfxsw 0 28642 234424 224806 2026-04-15T15:54:50Z ~2026-38635-0 26903 234424 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Fabiana Semprebom5.jpg|ממוזער|200px]] {{כותרת נושא|ויקיפדיה=שבוע האופנה בניו יורק}} * "ראיית הוורוד הנחושה כמעט והצליחה למחות את העובדה ש[[שבוע אופנה|שבוע האופנה]] שנערך בעיר הוא כבר מזמן אינו המאורע המסעיר שהיה בעבר. פעם נחשב לקרקס הטוב בעיר – מזיגה מוצלחת של יצורים אקזוטיים בבגדים משונים ושל קהל אוהד שהצטופף בתוך אוהלים לבנים גדולים כדי לחזות בהם." ~ [[שחר אטואן]] * "בתעשיית ה[[אופנה]] העולמית לא רק הקולקציות העונתיות מוצגות שנה מראש. כעת מתברר שגם את הדרמות מייצרים מבעוד מועד. מארגני שבוע האופנה של [[ניו יורק]], שהסתיים לפני כמה ימים, הכריזו כי התצוגה שלהם בעונה הבאה תחל באיחור של שבוע מהתאריך הקבוע." ~ [[שחר אטואן]] * "מיליסנט רוברטס, המוכרת יותר כ[[ברבי]], הבובה דקיקת הגזרה המתנשאת לגובה של 29 ס"מ, היא הצעצוע הנמכר ביותר בעולם. חגיגות היובל להולדתה ייפתחו רשמית במשך שבוע האופנה בניו יורק. [[מאטל]], חברת הצעצועים האמריקאית המשווקת אותה, תהיה מנותני החסויות המרכזיים לאירוע (זוהי הפעם הראשונה שחברת צעצועים נותנת חסות לאירוע זה)." ~ [[שחר אטואן]] * "אני מבקרת בשבוע האופנה בניו יורק לפני [[פרס אוסקר|האוסקר]] כדי לראות את הטרנדים האחרונים." ~ [[היידי קלום]] [[קטגוריה:שבועות אופנה|ניו יורק]] [[קטגוריה:ניו יורק]] [[קטגוריה:ארצות הברית: אופנה]] lo8ohjsznlo9z16atjp4e5ehom2ee7z 0 29594 234431 234408 2026-04-15T16:43:05Z דולב 835 הגהה, שיוך לקטגוריה 234431 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Business-Envelope 43232-480x360 (4904342257).jpg|ממוזער|146 פיקסלים]] {{כותרת נושא|ויקיפדיה=מעטפה}} * "שהוא לקח אותי לשדה התעופה הוא נתן לי מתנה – מעטפה – ואמר, 'תפתח את זה באווירון', היו שם 50 אלף דולר, מתנה, כהוקרה על זה שהוא הצליח כל כך עם '[[אסקימו לימון]]'. לא ראיתי בחיים כזה כסף. הייתי מבולבל, שמתי את המעטפה בז'קט וכמעט איבדתי אותו." ~ [[בועז דוידזון]] * "אתה ממש כועס שהמעטפה ריקה." ~ [[רחל קורן]] * "על המעטפה טבועה הייתה חותמת הדואר של העיר [[ליסבון]]." ~ [[ויקטור הוגו]], 'עובדי הים' * "אספן בולים מוכרח להישאר בארץ בשביל להשיג את מעטפת היום האחרון למדינה." ~ [[W:אורי סלע|אורי סלע]], "[[כל בדיחות אשכול]]" * "אחר־כך ביקש שתרשום את מספר הטלפון שלה על המעטפה, והיא רשמה אותו בעט שהגיש לה בספרות מעוגלות ושוות." ~ [[אברהם בלבן]], "אומרים אהבה" * "מה עושים אם המעטפה גדולה מדי בשביל החריץ?" ~ מתוך הסרט "[[הקפיצה הגדולה]]" [[קטגוריה:דואר]] tsdi2riu1hc1o3lu1ofr65x5ke2boxd 234435 234431 2026-04-15T18:44:59Z קליאו 9676 עריכה 234435 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Business-Envelope 43232-480x360 (4904342257).jpg|ממוזער|146 פיקסלים]] {{כותרת נושא|ויקיפדיה=מעטפה}} * "מוציא הוא מתוך ילקוטו מעטפה גדולה ומנדנדה באויר." ~ [[דבורה בארון]], 'פֶדְקַה' * "בפתח הבית נתקל בנושא־המכתבים, שתקע לידיו מעטפה." ~ [[בנימין תמוז]], 'האלמן וראש-העיריה' * "על המעטפה טבועה הייתה חותמת הדואר של העיר [[ליסבון]]." ~ [[ויקטור הוגו]], 'עובדי הים' * "והוא פותח את מעילו ותוקע ידו לתוך כיס זיגו, מוציא משם מעטפה גדולה עם כתובות באותיות מאירות:'להוד מעלת כבודו יועץ־הסתרים פלוני אלמוני'." ~ שאול טשרניחובסקי, 'פֵּסַחוֹבִיץ' * "אחר־כך ביקש שתרשום את מספר הטלפון שלה על המעטפה, והיא רשמה אותו בעט שהגיש לה בספרות מעוגלות ושוות." ~ [[אברהם בלבן]], "אומרים אהבה" * "מה עושים אם המעטפה גדולה מדי בשביל החריץ?" ~ מתוך הסרט "[[הקפיצה הגדולה]]" [[קטגוריה:דואר]] odnzsqpnha7kaw76284zyxas9l29j7u 234436 234435 2026-04-15T18:46:10Z קליאו 9676 עריכה 234436 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Business-Envelope 43232-480x360 (4904342257).jpg|ממוזער|146 פיקסלים]] {{כותרת נושא|ויקיפדיה=מעטפה}} * "מוציא הוא מתוך ילקוטו מעטפה גדולה ומנדנדה באויר." ~ [[דבורה בארון]], 'פֶדְקַה' * "בפתח הבית נתקל בנושא־המכתבים, שתקע לידיו מעטפה." ~ [[בנימין תמוז]], 'האלמן וראש-העיריה' * "על המעטפה טבועה הייתה חותמת הדואר של העיר [[ליסבון]]." ~ [[ויקטור הוגו]], 'עובדי הים' * "והוא פותח את [[מעיל]]ו ותוקע ידו לתוך כיס זיגו, מוציא משם מעטפה גדולה עם כתובות באותיות מאירות: 'להוד מעלת כבודו יועץ־הסתרים פלוני אלמוני'." ~ [[שאול טשרניחובסקי]], 'פֵּסַחוֹבִיץ' * "אחר־כך ביקש שתרשום את מספר הטלפון שלה על המעטפה, והיא רשמה אותו ב[[עט]] שהגיש לה בספרות מעוגלות ושוות." ~ [[אברהם בלבן]], 'אומרים אהבה' * "מה עושים אם המעטפה גדולה מדי בשביל החריץ?" ~ מתוך הסרט "[[הקפיצה הגדולה]]" [[קטגוריה:דואר]] dnm2yru8rucrh2pbddd23b6llr5lk2e 234437 234436 2026-04-15T18:51:34Z קליאו 9676 234437 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Transportsyrelsen 2009.jpg|ממוזער|146 פיקסלים]] {{כותרת נושא|ויקיפדיה=מעטפה}} * "מוציא הוא מתוך ילקוטו מעטפה גדולה ומנדנדה באויר." ~ [[דבורה בארון]], 'פֶדְקַה' * "בפתח הבית נתקל בנושא־המכתבים, שתקע לידיו מעטפה." ~ [[בנימין תמוז]], 'האלמן וראש-העיריה' * ישבתי באולם ולפניי גל של מעטפות וגלויות, וכולי שקועה בכתיבה הביתה." אסתר ראבפריס או ירושלים? * "על המעטפה טבועה הייתה חותמת הדואר של העיר [[ליסבון]]." ~ [[ויקטור הוגו]], 'עובדי הים' * מגירותיו מלאות מעטפות של יום ראשון, בולים למאות ולאלפים וחלונות ודלתות ביתו נעולים תמיד פן תשתולל רוח שבתי טבתמונולוג שכיח * "והוא פותח את [[מעיל]]ו ותוקע ידו לתוך כיס זיגו, מוציא משם מעטפה גדולה עם כתובות באותיות מאירות: 'להוד מעלת כבודו יועץ־הסתרים פלוני אלמוני'." ~ [[שאול טשרניחובסקי]], 'פֵּסַחוֹבִיץ' * "אחר־כך ביקש שתרשום את מספר הטלפון שלה על המעטפה, והיא רשמה אותו ב[[עט]] שהגיש לה בספרות מעוגלות ושוות." ~ [[אברהם בלבן]], 'אומרים אהבה' * "מה עושים אם המעטפה גדולה מדי בשביל החריץ?" ~ מתוך הסרט "[[הקפיצה הגדולה]]" [[קטגוריה:דואר]] 1gw4qn1y36kfb4lr25a1st3euuo4k22 234438 234437 2026-04-15T18:52:25Z קליאו 9676 234438 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Transportsyrelsen 2009.jpg|ממוזער|146 פיקסלים]] {{כותרת נושא|ויקיפדיה=מעטפה}} * "מוציא הוא מתוך ילקוטו מעטפה גדולה ומנדנדה באויר." ~ [[דבורה בארון]], 'פֶדְקַה' * "בפתח הבית נתקל בנושא־המכתבים, שתקע לידיו מעטפה." ~ [[בנימין תמוז]], 'האלמן וראש-העיריה' * ישבתי באולם ולפניי גל של מעטפות וגלויות, וכולי שקועה בכתיבה הביתה." ~ [[אסתר ראב]], 'פריס או ירושלים?' * "על המעטפה טבועה הייתה חותמת הדואר של העיר [[ליסבון]]." ~ [[ויקטור הוגו]], 'עובדי הים' * "מגירותיו מלאות מעטפות של יום ראשון, [[בול]]ים למאות ולאלפים וחלונות ודלתות ביתו נעולים תמיד פן תשתולל [[רוח]]." ~ [[שבתי טבת]], 'מונולוג שכיח' * "והוא פותח את [[מעיל]]ו ותוקע ידו לתוך כיס זיגו, מוציא משם מעטפה גדולה עם כתובות באותיות מאירות: 'להוד מעלת כבודו יועץ־הסתרים פלוני אלמוני'." ~ [[שאול טשרניחובסקי]], 'פֵּסַחוֹבִיץ' * "אחר־כך ביקש שתרשום את מספר הטלפון שלה על המעטפה, והיא רשמה אותו ב[[עט]] שהגיש לה בספרות מעוגלות ושוות." ~ [[אברהם בלבן]], 'אומרים אהבה' * "מה עושים אם המעטפה גדולה מדי בשביל החריץ?" ~ מתוך הסרט "[[הקפיצה הגדולה]]" [[קטגוריה:דואר]] 6bqjkctnkdhy5oepdc5fe3q0cz3lau3 234439 234438 2026-04-15T18:53:08Z קליאו 9676 234439 wikitext text/x-wiki [[קובץ:Transportsyrelsen 2009.jpg|ממוזער|146 פיקסלים]] {{כותרת נושא|ויקיפדיה=מעטפה}} * "מוציא הוא מתוך ילקוטו מעטפה גדולה ומנדנדה באויר." ~ [[דבורה בארון]], 'פֶדְקַה' * "בפתח הבית נתקל בנושא־המכתבים, שתקע לידיו מעטפה." ~ [[בנימין תמוז]], 'האלמן וראש-העיריה' * ישבתי באולם ולפניי גל של מעטפות וגלויות, וכולי שקועה בכתיבה הביתה." ~ [[אסתר ראב]], 'פריס או ירושלים?' * "על המעטפה טבועה הייתה חותמת הדואר של העיר [[ליסבון]]." ~ [[ויקטור הוגו]], 'עובדי הים' * "מגירותיו מלאות מעטפות של יום ראשון, [[בול דואר|בולים]] למאות ולאלפים וחלונות ודלתות ביתו נעולים תמיד פן תשתולל [[רוח]]." ~ [[W:שבתי טבת|שבתי טבת]], 'מונולוג שכיח' * "והוא פותח את [[מעיל]]ו ותוקע ידו לתוך כיס זיגו, מוציא משם מעטפה גדולה עם כתובות באותיות מאירות: 'להוד מעלת כבודו יועץ־הסתרים פלוני אלמוני'." ~ [[שאול טשרניחובסקי]], 'פֵּסַחוֹבִיץ' * "אחר־כך ביקש שתרשום את מספר הטלפון שלה על המעטפה, והיא רשמה אותו ב[[עט]] שהגיש לה בספרות מעוגלות ושוות." ~ [[אברהם בלבן]], 'אומרים אהבה' * "מה עושים אם המעטפה גדולה מדי בשביל החריץ?" ~ מתוך הסרט "[[הקפיצה הגדולה]]" [[קטגוריה:דואר]] 3ztnkb5a45u5c0kaivfcoaqhar0j3kd 0 29595 234432 234409 2026-04-15T17:41:28Z דולב 835 הגהה, שיוך לקטגוריה 234432 wikitext text/x-wiki {{כותרת נושא|ויקיפדיה=אקורד}} * "[[מחזמר|מחזות זמר]] מאפשרים עומק של [[רגש]] שלא מקבלים בצורת [[משחק (אמנות הבמה)|משחק]] אחרת, האקורדים מתחלפים, המילים ממש משפיעות על אנשים." ~ [[מייקל בול]] * "ביקשתי מחבר להראות לי כמה אקורדים, וכשעברתי ל[[לוס אנג'לס]] ביליתי הרבה זמן בתרגול נגינה ב[[גיטרה]] שלי." ~ [[כריס קארמק]] * "יש לי אקורד אחד לעצובים שהמתינו ולא הבינו איך לא ליטפו אותם הכוכבים." ~ [[רחל שפירא]], "התבהרות חלקית" * "נדמה לי לפעמים שחיי משופעים באקורדים סואנים שהם עשירי רשמים, אכן חיים של קצב מוחש שלא רבים זוכים להם." ~ [[ארתור רופין]], "פרקי חיי" * "מחבר שני אקורדים, אתם קוראים לזה שיר." ~ [[אביב גפן]], "סופרסטאר" [[קטגוריה:מוזיקה]] s35xsrp5e9yv9wrw1y90j5tiypih9za 0 29596 234419 2026-04-15T14:15:36Z ~2026-38635-0 26903 יצירת דף עם התוכן "{{כותרת נושא|ויקיפדיה=אבק}} * "אסוף אבק כדי ליצור הר." ~ פתגם קוריאני * "הם יישאו את גורלם או לא יישאו. הינם אבק, אבק כלכלי ומוסרי בעולם אכזרי." ~ [[חיים ויצמן]] * "בוא אליי, עוד נותרה בי אהבה בוא אליי, לא כיסה אותה אבק ומתחת לעפר עודה נושמת." ~ [[יורם טהרלב]], "אל תשכח" *..." 234419 wikitext text/x-wiki {{כותרת נושא|ויקיפדיה=אבק}} * "אסוף אבק כדי ליצור הר." ~ פתגם קוריאני * "הם יישאו את גורלם או לא יישאו. הינם אבק, אבק כלכלי ומוסרי בעולם אכזרי." ~ [[חיים ויצמן]] * "בוא אליי, עוד נותרה בי אהבה בוא אליי, לא כיסה אותה אבק ומתחת לעפר עודה נושמת." ~ [[יורם טהרלב]], "אל תשכח" * "אני עסוקה מדי בספרייה בקריאת ספרים עם אבק עליהם." ~ מתוך הסרט [[בית השפנפנות]] 8ac7wppyc1xd4k6s53hrfpwcyga2r74 234433 234419 2026-04-15T18:03:57Z דולב 835 הגהה, שיוך לקטגוריה 234433 wikitext text/x-wiki {{כותרת נושא|ויקיפדיה=אבק}} * "אסוף אבק כדי ליצור [[הר]]." ~ [[פתגמים קוריאניים|פתגם קוריאני]] * "הם יישאו את [[גורל|גורלם]] או לא יישאו. הינם אבק, אבק כלכלי ומוסרי בעולם אכזרי." ~ [[חיים ויצמן]] * "בוא אליי, עוד נותרה בי אהבה בוא אליי, לא כיסה אותה אבק ומתחת לעפר עודה נושמת." ~ [[יורם טהרלב]], "אל תשכח" * "אני עסוקה מדי ב[[ספרייה]] בקריאת [[ספר|ספרים]] עם אבק עליהם." ~ מתוך הסרט "[[בית השפנפנות]]" [[קטגוריה:סביבה]] l37qxeyqvu2pjzgdykpy1a1zy59wofz 14 29597 234422 2026-04-15T15:53:48Z ~2026-38635-0 26903 יצירת דף עם התוכן "[[קטגוריה:אירועי אופנה]]" 234422 wikitext text/x-wiki [[קטגוריה:אירועי אופנה]] e0peeid2pv4dg2fztj0eemkbycoy64p 0 29598 234440 2026-04-15T18:54:09Z קליאו 9676 דף הפנייה 234440 wikitext text/x-wiki #REDIRECT [[בול דואר]] 10j3gs7i6biyauexgxhh1jhxs1vka4v 0 29599 234443 2026-04-15T19:01:51Z קליאו 9676 דף חדש 234443 wikitext text/x-wiki {{כותרת נושא|ויקיפדיה=חיזוי}} * "הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד, היא להמציא אותו." ~ פיטר דרוקר * "חיזוי השנים הבאות, שלא לדבר על המאה הבאה, הוא משימה אדירת ממדים." ~ [[מיצ'יו קאקו]] * "ההשלכות של מעשינו תמיד מורכבות כל כך, שונות כל כך, עד כי חיזוי העתיד הוא אכן מלאכה קשה מאוד." ~ [[ג'יי. קיי. רולינג]] * "האם אנחנו יכולים להגביר את עמידותנו בפני חוסר יציבות ושינוי? כיצד אנחנו יכולים להתיידד עם הבלתי ניתן לחיזוי ועם היעדר הוודאות – ולאמץ אותם ככלים לשינוי חיינו?" ~ פמה צ'ודרון, '[[לחיות את היופי]]' * "לא כל בני האדם חכמים. הרוב אינם חכמים; ומי שצריך לחזות החלטות של אחרים לא צריך להתחשב כל כך במה שאדם חכם היה צריך לעשות." ~ [[פרנצ'סקו גוויצ'ארדיני]] * "מה שקשור לדברים שהם אמוציונליים זה כבר הרבה יותר מורכב וקשה לחיזוי. ובמזרח התיכון יש הרבה מאלה." ~ [[תמיר הימן]] [[קטגוריה:מדע וטכנולוגיה [[קטגוריה:חיי האדם rjkufu06pqeazq65skip1b8vbgyzeas 234444 234443 2026-04-15T19:03:58Z קליאו 9676 234444 wikitext text/x-wiki {{כותרת נושא|ויקיפדיה=חיזוי}} * "הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד, היא להמציא אותו." ~ [[פיטר דרוקר]] * "חיזוי השנים הבאות, שלא לדבר על המאה הבאה, הוא משימה אדירת ממדים." ~ [[W:מיצ'יו קאקו|מיצ'יו קאקו]] * "ההשלכות של מעשינו תמיד מורכבות כל כך, שונות כל כך, עד כי חיזוי העתיד הוא אכן מלאכה קשה מאוד." ~ [[ג'יי. קיי. רולינג]] * "האם אנחנו יכולים להגביר את עמידותנו בפני חוסר יציבות ושינוי? כיצד אנחנו יכולים להתיידד עם הבלתי ניתן לחיזוי ועם היעדר הוודאות – ולאמץ אותם ככלים לשינוי חיינו?" ~ [[פמה צ'ודרון]], '[[לחיות את היופי]]' * "לא כל בני האדם חכמים. הרוב אינם חכמים; ומי שצריך לחזות החלטות של אחרים לא צריך להתחשב כל כך במה שאדם חכם היה צריך לעשות." ~ [[פרנצ'סקו גוויצ'ארדיני]] * "מה שקשור לדברים שהם אמוציונליים זה כבר הרבה יותר מורכב וקשה לחיזוי. ובמזרח התיכון יש הרבה מאלה." ~ [[תמיר הימן]] [[קטגוריה:מדע וטכנולוגיה]] [[קטגוריה:חיי האדם]] amcm212ru2ncg3a2c28mvsmj59w5x4i 234445 234444 2026-04-15T19:05:44Z קליאו 9676 234445 wikitext text/x-wiki {{כותרת נושא|ויקיפדיה=חיזוי}} * "הדרך הטובה ביותר לחזות את ה[[עתיד]], היא להמציא אותו." ~ [[פיטר דרוקר]] * "חיזוי השנים הבאות, שלא לדבר על המאה הבאה, הוא משימה אדירת ממדים." ~ [[W:מיצ'יו קאקו|מיצ'יו קאקו]] * "ההשלכות של מעשינו תמיד מורכבות כל כך, שונות כל כך, עד כי חיזוי העתיד הוא אכן מלאכה קשה מאוד." ~ [[ג'יי. קיי. רולינג]] * "האם אנחנו יכולים להגביר את עמידותנו בפני חוסר יציבות ו[[שינוי]]? כיצד אנחנו יכולים להתיידד עם הבלתי ניתן לחיזוי ועם היעדר הוודאות – ולאמץ אותם ככלים לשינוי חיינו?" ~ [[פמה צ'ודרון]], '[[לחיות את היופי]]' * "לא כל בני האדם [[חוכמה|חכמים]]. הרוב אינם חכמים; ומי שצריך לחזות החלטות של אחרים לא צריך להתחשב כל כך במה שאדם חכם היה צריך לעשות." ~ [[פרנצ'סקו גוויצ'ארדיני]] * "מה שקשור לדברים שהם אמוציונליים זה כבר הרבה יותר מורכב וקשה לחיזוי. ובמזרח התיכון יש הרבה מאלה." ~ [[תמיר הימן]] [[קטגוריה:מדע וטכנולוגיה]] [[קטגוריה:חיי האדם]] m9uelm92ex7yv88dhxwhra2pr70pf80 234448 234445 2026-04-15T19:20:34Z קליאו 9676 234448 wikitext text/x-wiki {{כותרת נושא|ויקיפדיה=חיזוי}} * "הדרך הטובה ביותר לחזות את ה[[עתיד]], היא להמציא אותו." ~ [[פיטר דרוקר]] * "חיזוי השנים הבאות, שלא לדבר על המאה הבאה, הוא משימה אדירת ממדים." ~ [[W:מיצ'יו קאקו|מיצ'יו קאקו]] * "עליך להחליט שיותר חשוב לך להיות מדויק בחיזוי מאשר להרגיש שאתה צודק." ~ ד"ר דוד מנהיים * "ההשלכות של מעשינו תמיד מורכבות כל כך, שונות כל כך, עד כי חיזוי העתיד הוא אכן מלאכה קשה מאוד." ~ [[ג'יי. קיי. רולינג]] * "האם אנחנו יכולים להגביר את עמידותנו בפני חוסר יציבות ו[[שינוי]]? כיצד אנחנו יכולים להתיידד עם הבלתי ניתן לחיזוי ועם היעדר הוודאות – ולאמץ אותם ככלים לשינוי חיינו?" ~ [[פמה צ'ודרון]], '[[לחיות את היופי]]' * "לא כל בני האדם [[חוכמה|חכמים]]. הרוב אינם חכמים; ומי שצריך לחזות החלטות של אחרים לא צריך להתחשב כל כך במה שאדם חכם היה צריך לעשות." ~ [[פרנצ'סקו גוויצ'ארדיני]] * "מה שקשור לדברים שהם אמוציונליים זה כבר הרבה יותר מורכב וקשה לחיזוי. ובמזרח התיכון יש הרבה מאלה." ~ [[תמיר הימן]] * "נראה בלתי נמנע שבתוך כמה שנים נגיע לרגע שבו כדי לדעת מה צופן העתיד, ה[[ניחוש]] הכי טוב שלנו יהיה להריץ שאילתה למודל AI." ~ פרופ' מיכאל גלעד [[קטגוריה:מדע וטכנולוגיה]] [[קטגוריה:חיי האדם]] 58sw76goin27bzfpa8uvxao9s7zzndx 234449 234448 2026-04-15T19:21:18Z קליאו 9676 234449 wikitext text/x-wiki {{כותרת נושא|ויקיפדיה=חיזוי}} * "הדרך הטובה ביותר לחזות את ה[[עתיד]], היא להמציא אותו." ~ [[פיטר דרוקר]] * "חיזוי השנים הבאות, שלא לדבר על המאה הבאה, הוא משימה אדירת ממדים." ~ [[W:מיצ'יו קאקו|מיצ'יו קאקו]] * "עליך להחליט שיותר חשוב לך להיות מדויק בחיזוי מאשר להרגיש שאתה צודק." ~ ד"ר דוד מנהיים * "ההשלכות של מעשינו תמיד מורכבות כל כך, שונות כל כך, עד כי חיזוי העתיד הוא אכן מלאכה קשה מאוד." ~ [[ג'יי. קיי. רולינג]] * "האם אנחנו יכולים להגביר את עמידותנו בפני חוסר יציבות ו[[שינוי]]? כיצד אנחנו יכולים להתיידד עם הבלתי ניתן לחיזוי ועם היעדר הוודאות – ולאמץ אותם ככלים לשינוי חיינו?" ~ [[פמה צ'ודרון]], '[[לחיות את היופי]]' * "לא כל בני האדם [[חוכמה|חכמים]]. הרוב אינם חכמים; ומי שצריך לחזות [[החלטה|החלטות]] של אחרים לא צריך להתחשב כל כך במה שאדם חכם היה צריך לעשות." ~ [[פרנצ'סקו גוויצ'ארדיני]] * "מה שקשור לדברים שהם אמוציונליים זה כבר הרבה יותר מורכב וקשה לחיזוי. ובמזרח התיכון יש הרבה מאלה." ~ [[תמיר הימן]] * "נראה בלתי נמנע שבתוך כמה שנים נגיע לרגע שבו כדי לדעת מה צופן העתיד, הניחוש הכי טוב שלנו יהיה להריץ שאילתה למודל AI." ~ פרופ' מיכאל גלעד [[קטגוריה:מדע וטכנולוגיה]] [[קטגוריה:חיי האדם]] mizchuofw5nl5l925x62l13rtvr3kcc 234450 234449 2026-04-15T19:22:23Z קליאו 9676 עריכה 234450 wikitext text/x-wiki {{כותרת נושא|ויקיפדיה=חיזוי}} * "הדרך הטובה ביותר לחזות את ה[[עתיד]], היא להמציא אותו." ~ [[פיטר דרוקר]] * "חיזוי השנים הבאות, שלא לדבר על המאה הבאה, הוא משימה אדירת ממדים." ~ [[W:מיצ'יו קאקו|מיצ'יו קאקו]] * "עליך להחליט שיותר חשוב לך להיות מדויק בחיזוי מאשר להרגיש שאתה צודק." ~ ד"ר דוד מנהיים * "ההשלכות של מעשינו תמיד מורכבות כל כך, שונות כל כך, עד כי חיזוי העתיד הוא אכן מלאכה קשה מאוד." ~ [[ג'יי. קיי. רולינג]] * "האם אנחנו יכולים להגביר את עמידותנו בפני חוסר יציבות ו[[שינוי]]? כיצד אנחנו יכולים להתיידד עם הבלתי ניתן לחיזוי ועם היעדר הוודאות – ולאמץ אותם ככלים לשינוי חיינו?" ~ [[פמה צ'ודרון]], '[[לחיות את היופי]]' * "לא כל בני האדם [[חוכמה|חכמים]]. הרוב אינם חכמים; ומי שצריך לחזות [[החלטה|החלטות]] של אחרים לא צריך להתחשב כל כך במה שאדם חכם היה צריך לעשות." ~ [[פרנצ'סקו גוויצ'ארדיני]] * "מה שקשור לדברים שהם אמוציונליים זה כבר הרבה יותר מורכב וקשה לחיזוי. ובמזרח התיכון יש הרבה מאלה." ~ [[תמיר הימן]] * "נראה בלתי נמנע שבתוך כמה שנים נגיע לרגע שבו כדי לדעת מה צופן העתיד, הניחוש הכי טוב שלנו יהיה להריץ שאילתה למודל AI." ~ פרופ' מיכאל גלעד, 2025 ([https://www.haaretz.co.il/magazine/2025-10-30/ty-article-magazine/.highlight/0000019a-2f1f-d4aa-a9fa-2fdfbda90000 מקור]) [[קטגוריה:מדע וטכנולוגיה]] [[קטגוריה:חיי האדם]] 07mz2nemz13e02l7jdys30549r9xy4e 0 29600 234451 2026-04-15T20:41:50Z ~2026-38635-0 26903 יצירת דף עם התוכן "{{כותרת נושא|ויקיפדיה=פטנט}} * "אני יכולה להמציא פטנטים מפה עד להודעה חדשה, אבל אם בסופה של השרשרת הזאת הבגדים לא יהיו כיפיים, שמחים, ומתווספי מלתחה לאורך זמן, כל העשייה שלי תלך לפח." ~ [[דורין פרנקפורט]] * "צה"ל הוא צבא ללא אימונים. זה פטנט עולמי. אולי צריך לדאוג..." 234451 wikitext text/x-wiki {{כותרת נושא|ויקיפדיה=פטנט}} * "אני יכולה להמציא פטנטים מפה עד להודעה חדשה, אבל אם בסופה של השרשרת הזאת הבגדים לא יהיו כיפיים, שמחים, ומתווספי מלתחה לאורך זמן, כל העשייה שלי תלך לפח." ~ [[דורין פרנקפורט]] * "צה"ל הוא צבא ללא אימונים. זה פטנט עולמי. אולי צריך לדאוג לרשום אותו." ~ [[ישי בר]] * "זאת פתיחה די מקובלת אצל פוליטיקאים, ולכן אני מניח שזה פטנט שמלמדים באיזה קורס לתקשורת." ~ [[אורי אליצור]] * "אבל יש פה פטנט פשוט!" ~ מתוך הסרט [[חצי המנשה]] 0g30u3mox8xov4ak9px39h2lbc6hb8a