ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.45.0-wmf.4 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה 0 364933 2936800 2936731 2025-06-06T12:21:03Z מיכה מ 40615 2936800 wikitext text/x-wiki {{ספר חול |מחבר=ארתור קונן דויל |שם ספר=חותם הארבעה |שם נוסף=פרק 5: הטרגדיה בפונדיצ'רי לודג' |הבא=חותם הארבעה/פרק 6 |רישום הבא=פרק 6 |סוגה= }} השעה היתה כמעט אחת-עשרה כשהגענו לשלב הסופי הזה של ההרפתקה הלילית שלנו.  עזבנו את הערפל הלח של העיר הגדולה מאחורינו, והלילה היה נאה למדי.  רוח חמימה נשבה ממערב, עננים כבדים נעו לאטם על פני השמים, וחצי ירח הציץ מדי פעם דרך הקרעים.  היה די אור לראות למרחק מסויים, אך תדיאוס שולטו הסיר את אחת ממנורות-הצד מהכרכרה כדי להאיר לנו טוב יותר בדרכנו. פונדיצ'רי לודג' עמד בתוך שטח משלו, והיה מוקף בקיר אבן גבוה מאוד שבראשו שברי זכוכית.  דלת צרה יחידה, חגורה בברזל, היתה הדרך היחידה להיכנס.  על הדלת הזו נקש המדריך שלנו במקצב ראט-ראט ייחודי, כמו דפיקתו של דוור. "מי שם?" קרא קול צרוד מבפנים. "זה אני, מקמרדו. אתה ודאי מכיר כבר את הנקישה שלי". נשמע קול ריטון ונקישות וצלצול של מפתחות. הדלת הסתובבה אחורה בכבדות, ואדם נמוך, בעל חזה עמוק, ניצב בפתח, ואורה הצהוב של העששית זוהר על פניו הבולטים ועיניו הנוצצות, החשדניות. "זה אתה, מר תדיאוס? אבל מי אלה האחרים? לא היו לי הוראות לגביהם מהאדון". "לא, מקמרדו? אתה מפתיע אותי! אמרתי לאחי אתמול בלילה שאני מתכוון להביא חברים". "הוא לא יצא מהחדר שלו היום, מר תדיאוס, ואין לי הוראות. אתה יודע טוב מאד שאני מוכרח לעבוד לפי ההוראות. אני יכול להכניס אותך, אבל החברים שלך הם פשוט צריכים לחכות איפה שהם". זה היה מכשול בלתי צפוי. תדיאוס שולטו הביט סביבו בבלבול וחוסר אונים. "זה ממש רע מצדך, מקמרדו!" הוא אמר. "אם אני ערב להם, זה מספיק בשבילך. יש גם את הגברת הצעירה. היא לא יכולה לחכות על הכביש הציבורי בשעה הזאת". "מצטער מאד, מר תדיאוס," אמר השוער בעקשנות.  "אנשים יכולים להיות חברים ש'ך, ובכל זאת הם לא חברים של האדון. הוא משלם לי טוב שאני יעשה ת'תפקיד שלי, ואת התפקיד שלי אני יעשה. אנ'לא מכיר אפ'חד מהחברים שלך". "הו, כן, אתה מכיר, מקמרדו," קרא שרלוק הולמס בלבביות.  "אני לא חושבת שהיית יכול לשכוח אותי. אתה לא זוכר את החובבן שנלחם איתך שלושה סיבובים בחדרים של אליסון באירוע הצדקה שלך לפני ארבע שנים? "לא מר שרלוק הולמס!" שאג המתאגרף.  "בחיי אלוהים! איך יכולתי לטעות בך? אם במקום שתעמוד שם כל כך בשקט, היית פשוט בא ונותן לי את הקרוס<ref>מהלומה חזקה באיגרוף, בעזרת היד האחורית</ref> שלך מתחת ללסת, הייתי קולט אותך בלי בעיות. אה, אתה אחד שבזבז ת'כשרונות ש'ך, אתה! היית יכול לכוון גבוה, אם היית מצטרף לאיגרוף". "אתה רואה, ווטסון, אם שום דבר לא ילך לי, עדיין אחד המקצועות המדעיים ישאר פתוח בפני," אמר הולמס, צוחק.  "החבר שלנו לא ישאיר אותנו עכשיו בחוץ בקור, אני בטוח". "בוא תיכנס, אדוני, בוא תיכנס - אתה והחברים שלך," הוא ענה.  "נורא מצטער, מר תדיאוס, אבל הפקודות הן קפדניות מאד. אני הייתי חייב להיות בטוח בחברים שלך לפני שאני נותן להם להיכנס." בפנים התפתל שביל חצץ דרך שטח שומם אל גוש ענקי של בית, מרובע ופרוזאי, כולו אפוף-צל, פרט למקום שבו פגעה קרן-ירח בפינה אחת והבהיקה בחלון של עליית-גג.  גודלו העצום של הבניין, עם קדרותו ודממת המוות שלו, היכו את הלב בחרדה.  אפילו תדיאוס שולטו נראה מוטרד, והעששית רעדה ורשקשה בידו. "אני לא יכול להבין את זה," אמר. "חייבת להיות איזו טעות. אמרתי בבירור לברתולומיאו שאנחנו אמורים להגיע לכאן, ובכל זאת אין אור בחלונו. אני לא יודע איך להבין את זה". "הוא תמיד שומר על המקום בצורה כזאת?" שאל הולמס. "כן; הוא המשיך את מנהגו של אבי. הוא היה הבן החביב עליו, אתה יודע, ולפעמים נדמה לי שאבא שלי אולי סיפר לו יותר ממה שהוא סיפר לי אי-פעם. זה החלון של ברתולומיאו שם, במקום שבו פוגע אור הירח. החלון בהיר למדי, אבל אני חושב שאין אור מבפנים". "אין," אמר הולמס.  "אבל אני רואה נצנוץ של אור בחלון הקטן הזה ליד הדלת". "אה, זה החדר של סוכנת הבית. שם יושבת גברת ברנסטון הזקנה. היא יכולה לספר לנו הכל על זה. אבל אולי תהיו מוכנים לחכות כאן לרגע או שניים, כי אם כולנו ניכנס יחד, והיא לא ידעה דבר על בואנו, היא עלולה להיבהל. אבל, שקט רגע! מה זה? הוא הרים את העששית מעלה, וידו רעדה עד שמעגלי האור הבהבו והתנודדו סביבנו.  מיס מורסטן לפתה את פרק ידי, וכולנו עמדנו, בלבבות הולמים, מאמצים את אזנינו. מן הבית השחור הגדול נשמע, בתוך הלילה הדומם, הצליל העצוב ומעורר-החמלה ביותר - יבבה חדה, שבורה של אשה מפוחדת. "זאת גברת ברנסטון," אמר שולטו.  "היא האשה היחידה בבית. חכו כאן. אני אחזור בעוד רגע". הוא מיהר אל הדלת ונקש בדרכו המוזרה.  יכולנו לראות אשה זקנה וגבוהה מכניסה אותו ומתנודדת מרוב עונג למראהו. "הו, מר תדיאוס, אדוני, אני כל-כך שמחה שבאת! אני כל-כך שמחה שבאת, מר תדיאוס, אדוני!" שמענו אותה שבה ומבטאת את שמחתה עד שהדלת נסגרה וקולה גווע אל תוך חדגוניות עמומה. {{תרגום מכונה}} המדריך שלנו השאיר לנו את הפנס. הולמס סובב אותו לאט והסתכל בחריפות על הבית ועל ערימות האשפה הגדולות שהכריזו על הקרקע. גברת מורסטן ואני עמדנו יחד, וידה היתה בידי. דבר מופלא להפליא הוא אהבה, כי הנה היו שנינו, שמעולם לא ראו זה את זה לפני אותו יום, שביניהם לא נראתה אף מילה או אפילו חיבה, ועדיין, בשעה של צרות, ביקשו ידינו אינסטינקטיבית לכל אחת מהן אחר. התפעלתי מזה מאז, אבל באותו זמן זה נראה לי הדבר הכי טבעי שאני צריך לצאת אליה כל כך, וכפי שהיא סיפרה לי לעתים קרובות, היה בה גם את האינסטינקט לפנות אלי לשם נוחות והגנה . אז עמדנו יד ביד כמו שני ילדים, והיה שקט בלבנו על כל הדברים האפלים שהקיפו אותנו. "איזה מקום מוזר!" היא אמרה, מביטה סביבה. "נראה כאילו כל החפרפרות באנגליה השתחררו בה, ראיתי משהו מסוג זה בצד של גבעה ליד בלאראט, שם היו הפושעים בעבודה". "ומאותה סיבה, "אמר הולמס. "אלה הם עקבותיהם של מבקשי האוצר, צריך לזכור ששש שנים חיפשו את זה, אין פלא שהטענה נראית כמו בור חצץ". באותו רגע נפתחה דלת הבית, ותאדיאוס שולטו בא בריצה, ידיו מושטות קדימה ואימה בעיניו. "יש משהו לא בסדר עם ברתולומיאו!" הוא בכה. "אני מפוחדת, העצבים שלי לא יכולים לסבול את זה". הוא אכן היה חצי מבועת מפחד, ופניו המתעוותות, החלושות, שהציצו מתוך צווארון האסטרהן הגדול, הביעו את הבעת פניו חסרת האונים והמושכת של ילד מבועת. "בוא הביתה, "אמר הולמס בדרכו האיתנה. "כן, תעשה!" התחנן תדיאוס שולטו. "אני באמת לא מרגיש שווה לתת הוראות." כולנו הלכנו אחריו לתוך חדרה של סוכנת הבית, שעמד על צדו הימני של המעבר. הזקנה פסעה הלוך ושוב במבט מבוהל וחסרת מנוח, בוחרת באצבעות, אבל נראה שמראהה של העלמה מךסטאן השפיע עליה. "אלוהים יברך את הפנים המתוקות והרגועות שלך!" היא בכתה ביבבה היסטרית. "זה עושה לי טוב לראות אותך, אה, אבל ניסו אותי מאוד היום!" בן לוויתנו טפח על ידה הדקה, השרועה, ומילמל כמה מלים של נחמה נחמדה, נחמדה, שהביאו את הצבע אל לחייו חסרות הדם של האחר. "המאסטר נעל את עצמו ולא יענה לי, "הסבירה. "כל היום חיכיתי לשמוע ממנו, כי לעתים קרובות הוא אוהב להיות לבד: אבל לפני שעה חששתי שמשהו לא בסדר, אז עליתי למעלה והציצתי דרך חור המנעול, אתה צריך לעלות, מר תדיאוס - אתה אני חייב לראות את מר ברתולומיאו שולטו בשמחה ובצער במשך עשר שנים ארוכות, אבל מעולם לא ראיתי אותו בפנים כאלה ". שרלוק הולמס לקח את המנורה והוביל את הדרך, כי שיניו של תדיאוש שולטו נקשו בראשו. מזועזעת כל כך, שהוא נאלץ להעביר את ידי מתחת לזרועו כשעלינו במדרגות, כי ברכיו רעדו תחתיו. פעמיים כשהתקרבנו, הולמס הצמיד את העדשה מכיסו ובחן בקפידה סימנים שנראו לי רק כתמי אבק חסרי צורה על מזרני הקוקוס ששימשו שטיח מדרגות. הוא צעד לאט משלב למדרגה, החזיק את המנורה נמוכה וירה במבט חטוף ימינה ושמאלה. מיס מורסטן נותרה מאחור עם סוכנת הבית המפוחדת. המדרגות השלישית של המדרגות הסתיימו במעבר ישר של אורך כלשהו, ​​עם תמונה נהדרת בשטיח הודי על ימין ועל שלוש דלתות משמאל. הולמס התקדם לאורכה באותה דרך איטית ושיטתית, בעוד אנו מקפידים על עקביו, והצללים השחורים הארוכים זורמים אחורנית לאורך המסדרון. הדלת השלישית היתה מה שאנחנו מחפשים. הולמס דפק בלי לקבל תשובה, ואז ניסה לסובב את הידית ולפתוח אותה בכוח. אבל הוא היה נעול מבפנים, ובבריח רחב ורב עוצמה, כפי שיכולנו לראות כשהנחנו את המנורה שלנו עליה. המפתח המסתובב, עם זאת, החור לא היה סגור לחלוטין. שרלוק הולמס התכופף אליו, ומיד קם שוב עם נשימה חדה של נשימה. "יש בזה משהו שטני, ווטסון, "אמר, נרגש יותר מכפי שראיתי אותו אי-פעם. "מה אתה עושה מזה?" התכופפתי אל החור ונרתעתי באימה. אור ירח זרם אל החדר, והוא היה בוהק בנימה מעורפלת ומעורפלת. מביט היישר אלי ונעצר, כביכול, באוויר, שכן מתחת לצל היו תלויים פנים - פניו של ידידנו תדיאוס. היה אותו ראש גבוה, נוצץ, אותו שיער עגול של שיער אדום, אותו פרצוף חסר דם. אבל התכונות נקבעו בחיוך איום, בחיוך קבוע ובלתי טבעי, שבאותו חדר דומם ומוארח באור הירח היה צורם יותר לעצבים מאשר לכל זעם או עיוות. כך היה גם הפנים של החבר הקטן שלנו, שהסתכלתי סביבו כדי לוודא שהוא אכן איתנו. ואז נזכרתי שהוא הזכיר לנו שאחיו והוא תאומים. "זה נורא!" אמרתי להולמס. "מה לעשות?" "הדלת חייבת לרדת, "השיב, וקרב אליה, הניח את כל משקלו על המנעול. הוא חרק ונאנק אבל לא נכנע. שוב הטלנו על עצמנו שוב, והפעם הוא פינה את מקומו בחטף פתאומי, ומצאנו את עצמנו בתוך חדרו של ברתולומיאו שולטו. נראה כי היה מצויד במעבדה כימית. שורה כפולה של בקבוקים מונחים על זכוכית נמתחה על הקיר שמול הדלת, והשולחן היה מכוסה במבערים של בונזן, מבחנות, ותגובות. בפינות עמדו פחמי חומצה בסלי נצרים. אחד מהם נראה דלף או שבור, שכן זרם של נוזל כהה שטפטף ממנו, והאוויר היה כבד בריח חריף, זרחני. בצד אחד של החדר עמדה מערכת מדרגות, בתוך גדר של טיח וטיח, ומעליהם היה פתח בתקרה גדול מספיק כדי שאדם יעבור דרכו. למרגלות המדרגות הושלך סליל ארוך של חבל. ליד השולחן, בכורסה מעץ, ישב בעל הבית כולו בערימה, ראשו מוטל על כתפו השמאלית ועל החיוך המבעית, הבלתי-מסתורי הזה, על פניו. הוא היה נוקשה וקר והיה ברור שהוא מת שעות רבות. נדמה היה לי כי לא רק תווי פניו אלא כל גפיו היו מעוותים ומסתובבים בצורה הפנטסטית ביותר. בידו על השולחן היה מונח מכשיר משונה - מקל חום, גרגר, בעל ראש אבן כמו פטיש, מחודד בגסות בחוט גס. לידו היתה גליון קרוע של נייר-עט עם כמה מילים משורבטות עליו.הולמס הציץ בה והושיט לי אותה. "את מבינה, "אמר בגבהים רבים. לאור הפנס קראתי בהתרגשות של אימה, "חותם הארבעה". "בשם אלוהים, מה זה אומר?" שאלתי. "זה אומר רצח, "אמר והשתופף על המת. "אה, ציפיתי לזה. הוא הצביע על מה שנראה כמו קוץ כהה ארוך תקוע בתוך העור ממש מעל האוזן. "זה נראה כמו קוץ, "אמרתי. "זה קוץ, אתה יכול לבחור את זה, אבל תיזהר, כי זה מורעל." הרמתי אותו בין האצבע לאגודל. זה בא מן העור כל כך בקלות כי כמעט שום סימן נשאר מאחור. כתם דם זעיר אחד מראה היכן נקב. "זה כל תעלומה לא מסיסה לי", אמר. "זה הולך ומתכהר במקום בהיר יותר". "להיפך", הוא ענה, "זה מטשטש כל רגע, אני רק דורש כמה קישורים חסרים שיש לי מקרה מקושר לחלוטין". כמעט שכחנו את נוכחותנו, מאז נכנסנו לחדר. הוא עדיין עמד בפתח, בתמונת האימה, סוחט את ידיו וגונח לעצמו. אבל פתאום הוא פרץ בצעקה חדה. "האוצר נעלם!" הוא אמר. "הם שדדו ממנו את האוצר י יש את החור שדרכו הורדנו אותו, עזרתי לו לעשות את זה י אני הייתי האדם האחרון שראה אותו י השארתי אותו כאן אתמול בלילה, ושמעתי אותו נועל את הדלת ירדתי למטה ". "מה השעה?" "השעה היתה עשר, ועכשיו הוא מת, והמשטרה תתקשר אלי, ואני אחשוד שיש לי יד בה, אה, כן, אני בטוח שאעשה את זה, אבל אתה לא אתה חושב כך, רבותי אתה בטח לא חושב שזה היה אני י אולי הייתי מביא אותך לכאן אם זה היה י אוי, יקירתי י אוי, י אני יודעת שאני אשתגע! הוא טלטל את זרועותיו וטפח על רגליו במעין טירוף עווית. "אין לך שום סיבה לפחד, מר שולטו, "אמר הולמס בחביבות והניח את ידו על כתפו. "קח את עצתי ונסע לתחנה כדי לדווח על כך למשטרה, תציע לעזור להם בכל דרך, נחכה כאן עד שתחזור". האיש הקטן ציית לו במבוכה, ושמענו אותו מתגלגל במדרגות בחושך. iy6zwgdi4lj7yyird3aa20d2gk5htwg 0 393844 2936805 2917998 2025-06-06T15:14:53Z MShotz 21964 2936805 wikitext text/x-wiki = השתוקקות רוחנית ושיבושה = == א == '''כתוב''' בתורה שבני ישראל במדבר לא מצאו סיפוק באכילת המן והתלוננו: ״נפשנו קצה בלחם הקלוקל״ (במדבר כא:ה), ועוד קודם לכן טענו: ״מי יאכילנו בשר, זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם. את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים. ועתה נפשנו יבשה, אין כל, בלתי אל המן עינינו״ (שם יא:ד-ו). '''ותמוה''' הדבר למאד. הרי מדובר כאן בדור המדבר. דור ש״היו כולם מלאים דעה״ (ילקוט שמעוני מלכים א ה:יא, לפי דרשת חז״ל מהמלה ״דרדע״); דור שראה את כל הניסים והנפלאות במצרים? דור שראה את קריעת ים סוף והגיע למדרגות עליונות, ש״ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים״ (מכילתא בשלח שירה פרשה ג); דור מקבלי התורה מסיני ששמע ״קול אלהים מדבר מתוך האש״ (דברים ד:לג), והיתכן שיתאוו תאוה לאכול דוקא בשר ויתגעגעו לאבטיחים ושומים ובצלים? הרי לא היינו מאמינים כזאת על איזה רב שהוא בישראל וכל שכן על גאון וצדיק, ואיך מתקבל על הדעת שאותו דור הגיע למצב ירוד כזה? '''ולא''' עוד, אלא שהמן היה מאכל מובחר למאד והיו טועמים בו טעמים שונים, כדברי רש״י: ״משתנה היה טעמו לנטחנין ולנדוכין ולמבושלין״, וכדברי הכתוב: ״טחנו בריחיים או דכו במדוכה ובשלו בפרור ועשו אותו עוגות״ (במדבר יא:ח), והיה נבלע באיברים (ראה רש״י שם כא:ה), ומה הרע שמצאו בו שנפשם קצה בו ולמה התאוו דוקא למאכלים גשמיים פשוטים? '''אולם''' כבר עמדנו על כך שלאמתו של דבר אין דברים גשמיים בעולם, אלא שהאדם מגשם אותם במעשיו. ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״ (משלי ג:יט); ״והחכמה מאין תמצא״ (איוב כח:יב), כלומר, כל המציאות היא חכמת ה׳ ומהוה מושגים רוחניים. אם האדם מגיע למדריגה רוחנית עליונה, הוא הופך את כל פעולותיו הגשמיות לעבודת ה׳. הלחם שהוא אוכל הוא כעין קרבן לה׳; השולחן שהוא סועד עליו הוא כמזבח, היין שהוא שותה - כאילו מנסך נסכים (ראה יומא עא. ״הרוצה לנסך יין על גבי מזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין״; וראה ״מסילת ישרים״ פרק כה) וכו׳. וזה מה שאמר הכתוב: ״ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים׳׳ (שמות יח:יב) וכן: ״ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו״ (שם כד:יא) ועוד ועוד (ראה מאמר ״עונג שבת ועונג התשובה״). '''והנה''' דור המדבר השתוקק להגיע למדריגה זו. הם לא הסתפקו במן, שהוא ״לחם מן השמים״ (שמות טז:ד), שבעצמו היה מזון רוחני, והם רצו מאכלים גשמיים פשוטים, בשר ודגים אבטיחים וקישואים וכו׳, שיהפכו אותם ללחם שמים, כאכילה לפני האלהים, כאילו אכילת קרבנות וניסוך נסכים. הם שאפו לקדש את המזון הגשמי ולהתעלות להתפשטות מוחלטת ולהתקדשות עילאה. '''אולם''' אם כך הדבר, מה היה חטאם, למה חרה אף ה׳ בהם והביא עליהם עונש כה חמור? אלא שאין אדם צריך להתאוות יותר ממה שה׳ דורש ממנו. אם הקדוש ברוך הוא המטיר להם מן מן השמים ולא המציא להם במדבר מזון גשמי, הרי זה רצונו, ועליהם להשיג מאכילת המן מה שניתן להשיג, ואם הם לא מצאו סיפוק בכך, הבחין בוחן הלבבות שבשרשים הפנימיים של ליבותיהם חבויות נטיות בלתי רצויות, שהתבטאו עליהם בלשון התורה: ״התאוו תאוה״ וכאילו התגעגעו לקישואים, לאבטיחים, לשומים ולבצלים. == ב == '''בדומה''' לזה נבין גם את חטאו של ירבעם בן נבט. '''חז״ל''' אומרים: ״תפסו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו ואמר לו: חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש? בן ישי בראש. אי הכי לא בעינא״ (סנהדרין קב.). '''חז״ל''' מספרים על ירבעם שלא מצאו בתורתו שום דופי, שחדש דברים שלא שמעה אוזן מעולם, כל תלמידי חכמים היו דומים לפניו כעשבי השדה, ושכל טעמי תורה היו מגולים לפניו כשדה (ראה שם). ואיך יעלה על הדעת שבשביל כבוד מדומה, שהוא לא יהיה כראש, יוותר על האושר הרוחני הנצחי הגדול ביותר שבעולם, שהוא קרבת אלהים, לטייל עמו בגן עדן, ולמרוד בו ולומר ״לא בעינא״? '''אולם''' לא הכבוד המדומה של ״מי בראש״ הסיר את לבבו מאחרי ה׳, אלא דוקא מתוך גדולתו ועליונותו השתוקק להגיע לשיא המדריגה ללא שיעור וללא הגבלה. הוא לא יכול היה להסכים להיות מוגבל בעלייתו שלשאר לעולם במדריגה פחותה מבן ישי, ואם לא יוכל להגיע לשיא ההתדבקות בה׳, ראה בזה קיפוח תכלית חייו בעולם בתור צלם אלהים, בתור אדם עליון (ראה מאמר ״ממדי תענוגות האדם״). '''מצינו''' הרגשה זו גם אצל משה רבינו. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל לאחר חטא העגל: ״ושלחתי לפניך מלאך״ (שמות לג:ב), אמר משה: ״אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה״ (שם:טו), כלומר, שאם לא יגיעו למדריגה להיות קרובים לה׳ שהוא בעצמו ילך לפניהם, הם מוותרים על כל הבטחות ה׳ להכנס לארץ הבחירה לחיות שם כעם קדוש, ולמות במדבר (ראה המאמר ״ממדי תענוגות האדם״). '''לאור''' זה היתה דרישתו של ירבעם להיות בראש, לכאורה, עילאה. אולם ירבעם עבר בזה על המדה. אם הקדוש ברוך הוא קבע שבן ישי בראש, ששושלת מלכות בית דוד בראש, אין דורשים ממנו יותר, והיה צריך להסתפק בכך,<ref>והרי זה דומה למה שאמר משה רבינו לקרח ועדתו: ״רב לכם בני לוי... המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל וכו׳ ובקשתם גם כהונה״ (במדבר טז:ז-י); וראה מאמר ״עומק חיובי התורה״ (בראשית) שזה היה גם חטאו של עוזיהו המלך, שמרוב גדולתו השתוקק יותר מהראוי לו להקטיר קטורת לפני ה׳ למרות שלא היה כהן גדול, וכתוב עליו בגלל זה ״גבה לבו עד להשחית וימעל בה׳ אלהיו״ ונענש שהיה מצורע כל ימיו.</ref> ואם לא התרצה, גילו בשמים שבתוך תוך מעמקי נפשו מעורבת נטיה כל שהיא לכבוד (ראה מסילת ישרים יא: ״ירבעם בן נבט לא נטרד מהעולם הבא אלא בעבור הכבוד״), ואם כי נטיה זו היתה דקה מן הדקה, הטעתה אותו ושבשה את השתוקקותו הרוחנית העליונה, וסובבה את דעתו מה׳ ללכת בדרכים לא רצויות לה׳ שהיו להם תוצאות חמורות מאד. = חובת הדביקות בתורה וחיבת המקום לישראל = ״'''ויהי''' בנסוע הארון וכו׳״ (במדבר י) ״פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה לומר שאין זו מקומה וכו׳, ולמה כתבה כאן? להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניה. פורענות שניה מאי היא? ׳ויהי העם כמתאוננים׳; פורענות ראשונה - ׳ויסעו מהר ה׳׳, ואמר ר׳ חמא בר חנינא שסרו מאחרי ה׳״ (שבת קטו). ומפורש במדרש ילמדנו, ״שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים. כתינוק הבורח מבית הספר והולך לו, כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשה ימים, לפי שלמדו הרבה תורה בסיני. אמר הקדוש ברוך הוא: לא נסמוך פורענות לפורענות אלא נפסיק פרשת ׳ויהי בנסוע הארון׳״ (ראה תוספות שם). '''הדברים''' מופלאים מאד. הרי כתוב באותה פרשה: ״ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל וכו׳ על פי ה׳ יסעו ועל פי ה׳ יחנו״ (במדבר ט), ועוד שלפני כל מסע היו תוקעים בחצוצרות (שם), ואם כן כשבני ישראל נסעו מהר סיני, בודאי עלה הענן מקודם, ונסעו על פי ה׳. ואמנם כתוב בתורה: ״וענן ה׳ עליהם יומם בנסעם מן המחנה״. ועוד, שכתוב ״דרך שלשה ימים״, ופירש רש״י: ״מהלך שלשה ימים הלכו ביום אחד, שהיה הקדוש ברוך הוא חפץ להכניסם לארץ מיד״; ״וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה״ - ״זה הארון היוצא עמהם וכו׳ ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייתם״. '''הרי''' לפי כל האמור עשו בני ישראל הכל על פי ה׳, וכדי להכניסם מהר לארץ ישראל, כפי שנועד להם, ומה היה כאן, איפוא, הפורענות שהקדוש ברוך הוא היה צריך להפריד בינה לבין פורענות המתאוננים, ולמה תיארו אותם כתינוק הבורח מבית הספר? '''אלא''' בעל כורחנו שהפירוש הוא שאמנם עצם פעולת הנסיעה מהר סיני היתה כהוגן ועל פי ה׳, אבל בשמים ראו בתוך מצפוני לבם שלא הרגישו את הצער הדרוש על אשר עליהם להינתק מהמקום שלמדו בו תורה. ואמנם גם הליכתם היתה לשם מצוה, כדי להיכנס לארץ ולקיים מצות ישיבה, כפי שנצטוו עליה, אבל היה צריך להיות קשה להם לפרוש ממצות תלמוד תורה שהיא כנגד כולם, שכל הפורש ממנה כפורש מן החיים. '''אנו''' מוצאים בתורה דוגמא הפוכה. כשבני ישראל עברו בים סוף כתוב: ״וַיַּסַּע משה את ישראל מים סוף״ (שמות טו:כב). ומביא רש״י בשם מכילתא: ״הסיעם בעל כורחם, שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות והיו ישראל מוצאים אותם בים וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים וכו׳, הוצרך להסיען בעל כורחם״. אין לפרש את הדברים שבני ישראל היו להוטים אחר הכסף והזהב, כי הרי דור המדבר נקרא ״דור דעה״ והגיעו למדריגות עליונות בנבואה, כפי שחז״ל אמרו שמה שלא ראה יחזקאל בן בוזי ראתה שפחה על הים, ובודאי הכסף והזהב לא נחשבו להם לכלום. אלא שראו בזה קיום רצון ה׳ כדברי הכתוב: ״דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב״ (שמות יא), ומפרש רש״י: ״הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם: ׳ועבדום וענו אותם׳ קיים בהם, ׳ואחרי כן יצאו ברכוש גדול׳ לא קיים בהם״. ואם זה רצון ה׳, הרי כל המרבה בזה משובח. וכשהיו צריכים להמשיך בדרך למדבר היה משה נאלץ להפסיק אותם ממצוה זו ולהסיעם בעל כורחם. '''ועל''' אחת כמה שכך היה צריך להיות בעזבם את הר סיני, שראוי היה להיכתב: ״וַיַּסַּע״ שהיו צריכים להסיעם מההר שלמדו בו תורה בעל כורחם, שאמנם הרגלים ילכו אבל הראש ישאר בהר סיני, כלומר שעם הליכתם לארץ ישראל היתה צריכה להיות כל מחשבתם קשורה לתורה שלמדו בסיני. ואם לא נמצאו במדריגה זו ראו בזה פורענות. '''ולכאורה''' נראה לנו שאחרי הכל אין בזה אלא חטא דק, שלא עמדו באותה המדריגה הגדולה הנדרשת מהם, אבל מדברי חז״ל אנו למדים שהתייחסו לזה בחומרה רבה, ושכאלו השוו פורענות זו לפורענות השניה של המתאוננים שהיתה מהעבירות הקשות ביותר ושקיבלו עליה עונש גדול מאד. ועוד, שהיה צורך לשנות מדברי התורה ולהעביר לכאן פרשה ממקום אחר ולהעתיקה שלא במקומה, כדי שלא יבואו שתי הפורעניות סמוכות זו לזו. '''כבר''' עמדנו בשיחותינו איזה ערך יש לכל אות שבתורה, כדברי הכתוב ״כי ביה ה׳ צור עולמים״ (ישעיה כו) וכפירוש חז״ל ש״אלו שני עולמות שברא הקדוש ברוך הוא אחד בה׳ ואחד בי׳״ (מנחות כט:). והנה בגלל חטא זה שפרידתם מהר סיני לא היתה עליהם כל כך קשה, היה הכרח לעקור ממקומה פרשה שלמה מן התורה, שיש בזה פגם בכל התורה ומהוה מהפיכה בכל העולמות (ואמנם אומר רבן שמעון בן גמליאל ש״עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותיכתב במקומה״ - ״לעתיד שיהו כל הפורעניות במלין ולא ידאגו לפורענות ויצר הרע בטל״, שבת קטז ורש״י שם), כדי להפסיק בין פורענות זו לפורענות של המתאוננים, ומשמע שלולא זה לא היה יכול העולם לעמוד בפני הקטרוג הגדול שסמיכות זו היתה גורמת. '''הרי''' כמה מתייחסת התורה בחומרה רבה כזו לפגם קל כזה שנסיעתם מהר סיני - אם כי נעשתה על פי צו ה׳ לשם קיום מצות ישוב ארץ ישראל - היתה יותר מדי קלה עליהם, ומכאן עלינו ללמוד לקח למעשה לנו, לתלמידי הישיבה, שלא יהיה לנו קל לעזוב את הישיבה, המקום שאנו לומדים בו תורה. ואף שיש צורך ללכת לפרקים לענינים הכרחיים, תהיה קשה הפרידה וירגישו בכל מקום את הקשר אל הישיבה, שהראש יהיה תפוש תמיד במחשבות של תורה ויראת שמים (ראה על נושא זה במאמר ״מניעת חסד״). == ב == '''ויש''' לעמוד כאן על עוד נקודה. למרות שבאמת חטאו בני ישראל וסמכו פורענות לפורענות, לא רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה כתוב בתורה קיטרוג גדול כזה עליהם כפי שהם ראויים לו, ועשה שינוי בסדר כתיבת התורה. שגרם פגם בכל התורה, בילבל פרשיותיה ועקר פרשה אחת ממקומה והעבירה למקום אחד. הרי כמה גדולה היא אהבת הקדוש ברוך הוא לישראל וכמה חס על כבודם היקר לו מהכל ואין דבר העומד בפני זה. '''ועוד''', שלא כתב כאן הקדוש ברוך הוא פרשה רגילה שכל מטרתה תהיה להפסיק בין פורענות לפורענות בלבד, אלא בחר דוקא פרשה ״ויהי בנסוע״ כדי לגלות בה באותו זמן את חיבתו לישראל. חז״ל אומרים: ״אמר הקדוש ברוך הוא, נכתוב צרה אחר צרה, לאו, אלא נכתוב פרשה של כבוד ביניהם, לכך נכתב, ויהי בנסוע הארון׳״ (ילקוט במדבר י). לא די שהקדוש ברוך הוא מרוב אהבתו לישראל העביר לכאן פרשה ממקום אחר כדי להפסיק בין פורענות לפורענות, אלא כתב ביניהם ״פרשה של כבוד״, שלמרות הכל הוא עוד דואג באותו זמן לכבודם. ומה כתוב בפרשה זו? ״ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה׳ וכו׳ ובנוחה יאמר שובה ה׳ וכו׳״ (במדבר י), כלומר, שהשכינה היתה שורה בתוכם. ואמרו חז״ל: ״בשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מבקש שיסעה היה הארון מזעזע עצמו וכו׳ ביקש משה להודיע לישראל שהשכינה עמם״ (ילקוט שם), וכמו שאומר הכתוב: ״וארון ברית ה׳ הולך לפניהם״. ועוד, ״לפי שהיה מקדים לפניהם וכו׳ היה משה אומר עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר״ (רש״י שם בשם תנחומא). הרי גילה להם הקדוש ברוך הוא שזה שהפסיק בפרשה זו בין פורענות לפורענות, שלמרות חטאיהם ולמרות הפורענות המגיעה להם, הקדוש ברוך הוא אוהב אותם ויכבד אותם, אין השכינה מסתלקת מהם והיא מלוה אותם בצאתם ובבואם.<ref>ראה מהרש״א במס׳ שבת קטו שהנו״ן מורה על פורענות ונפילה כמו שכתוב בפרק קמא דברכות שמטעם זה  לא נכתוב נו״ן באשרי, ולכן באו כאן הנוני״ם הפוכים שתתהפך הנפילה לטובה. כפי שנרמז בפסוק ״סומך ה׳ לכל הנופלים״. וזה מזדהה עם הדברים האמורים, שבין הפרשיות של פורעניות, ה׳ מכניס פרשה של כבוד ושל השראת שכינתו בתוכם כדי להפוך את הרעה לטובה.</ref> '''וגם''' מזה עלינו לקחת מוסר, כי חייב אדם ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא ויש ללמוד מכאן כמה צריך אדם לכבד את חבירו, ואף כשרואה שהוא עושה מעשה רע, לא יצרף מעשה למעשה ולא ימנע מלאהוב אותו, ואף על פי שחייב להוכיחו יזהר מלצערו ומלביישו ויטכס עצות לא רק לא להשפילו כי אם להיפך להעלות כבודו בעיני הבריות. = דקות תביעות התורה = '''עמדנו''' בשיחתינו הקודמת כמה דיבורה של מרים במשה על אף כוונתה לטובה ולמרות דקות שגגתה, פגע בה ונענשה בגללו בעונש קשה כזה, כאחד ממוציאי הדיבה ומספרי לשון הרע במלוא חומרתם (ראה המאמר הקודם ״אין תחילה וסוף בחכמה״). '''מעשה''' מרים מהוה אזהרה לכל בני האדם. לא על מרים לבד בא מעשה זה ללמד כי אם על הכלל כולו, על כל אדם ואדם. התורה מזהירה: ״זכור את אשר עשה ה׳ למרים בדרך בצאתכם ממצרים״ (דברים כד). לפי מושגינו, נחשב דיבור בחבירו כלשון הרע רק כשיש בו משום גנות, כשמוצא בחבירו איזו עוולה, אבל מי שיושב ומספר בשבחו של חבירו ומונה את מעלותיו, אלא שהוא שוגה ואיננו מעריך אותו כערך גדולתו, ובפרט כשחבירו אינו מקפיד כלל על כך, לא עולה כלל על דעתנו לראות בדיבור זה איזה פגם. והנה מגלה לנו התורה ממעשה מרים, שאף שאין בדיבור על חבירו שום גנאי עליה אלא שלא העריכהו כראוי והוא מכוון לטובה, ואף שחבירו אינו מקפיד על כך, כי הרי כתוב מיד באותה פרשה ״והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״ (במדבר יב), כלומר שמשה לא הרגיש כלל שדיבור זה פוגע בו, ובכל זאת יש בזה משום לשון הרע בכל חומר הדין. '''ומופלא''' ביותר, שבאותה לשון שהתורה הזהירה ״זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים״ (דברים כה), הזהירה גם על זכירת מרים. עמלק נמנה על רשעי אומות העולם הגרועים ביותר, שהתורה אמרה עליו: ״כי יד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור״ (שמות יז), כלומר, שכל עוד יש עמלק בעולם אין שם ה׳ שלם ואין כסאו שלם, והתורה מזהירה אותנו שלא ננוח ולא נשקוט בכל הדורות עד שנמחה זכר עמלק. והנה אף על דיבורה של מרים, שלמרות שלא היה בו שום גנאי ולא גרם שום פגיעה או הקפדה כי אם טעות בהערכה וכל הכוונה היתה לטובה, ציותה התורה באותו סגנון שנזכור לעולם להיזהר מכמות זו שלא יהיה בנו שום מעשה הגובל עם איזה שמץ של דיבה או לשון הרע. '''ולמה''' באמת החמירו כל כך בעוון לשון הרע? מפני שפוגעים בכבוד האדם. חז״ל אמרו: ״חביב אדם שנברא בצלם אלהים״ (אבות ג:יד) שהוא חלק אלוה ממעל. '''וזה''' מה שאמרו חז״ל: ״כל מי שהוא שופך דמים מעלים עליו כאילו הוא ממעט את הדמות, מאי טעמה? ׳שופך דם האדם באדם דמו ישפך׳, מפני מה? ׳כי בצלם אלהים עשה את האדם׳״ (בראשית רבה לד:יד). ולא דוקא בשופך דמים אלא בכל פגיעה שפוגעים באדם כאילו פוגעים בקודשא בריך הוא, כביכול, כפי שאמרו חז״ל: ״הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה״ (סנהדרין נח:). ולכן גם מי שמדבר סרה בחבירו ופוגע בכבודו, אף שחבירו אינו מרגיש בזה כלל, כאילו מדבר בשכינה ופוגע בכבודו, כביכול. וכן אמרו חז״ל על הכתוב: ״ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה״ - ״מה תלמוד לומר ׳בעבדי׳? אלא לא עליו העליתם את הסרחון כי אם עלי״ (ספרי זוטא במדבר). ואין הכוונה כאן למשה דוקא, כי הרי, כאמור, הזהירה התורה לכל אדם שלא יעשו כמעשה מרים, ואם כן כל מי שמדבר ובכל מי שמדבר, הוא פוגע בצלם האלהים וממילא גם במקור הצלם, כביכול. '''ועוד''', בזה שאדם מוציא מפיו דברי רכילות ולשון הרע, הוא פוגע בעצמו, בצלם אלהים שלו עצמו, ואף אם אינו מקפיד על כך ואינו מרגיש בזה, חביב האדם שנברא בצלם בעיני ה׳ והוא מקפיד על כבודו ורואה פגיעה באדם כאילו פגיעה בו, כביכול. וראיה לדבר מעצת המרגלים. המרגלים, נענשו על אשר הוציאו דיבה על הארץ כדברי הכתוב: ״וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה׳״ (במדבר יד), ואמרו חז״ל עוד: ״למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה מרים על עסקי דבה שדיברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר״ (במדבר רבה שם). ומה היתה הדיבה הרעה שהוציאו? שאמרו ״ארץ אוכלת יושביה״, הרי שאף שלא דיברו רעה בשום אדם כי אם בארץ לבד, הוכיחו אותם ממרים ונענשו בעונשים קשים ומרים. ובעל כורחנו שחטאם היה בזה שפגעו בעצם, שלא שמרו את לשונם והוציאו מפיהם דבר שאינו הגון, ובזה שפגעו בכבוד האדם, בכבוד עצמם, פגעו בשכינה, כביכול. '''ומכאן''' כמה צריך האדם לשמור על כבודו ועל מעשיו שיהיו נאים ושלא תצא מהם פגיעה בכבוד שמים. התורה מזהירה אותנו ״ונשמרתם מאד לנפשותיכם״ (דברים ד), שחייבים לשמור על בריאות הגוף, ועל אחת כמה שיש לשמור על הנפש שלא תיפגם חס ושלום. כבר אמור במאמרנו הקודם שמי שאין משאו ומתנו נאה ואין דיבורו בנחת הוא מחלל את ה׳, כי בזה שהוא גורם שדמות האדם לא תהיה נאה הוא מטיל צל על מי שהוא נברא בצלם דמות תבניתו דאין לך חילול השם גדול מזה. ונמצא איפוא שאף על פי שעבירות אלה הן בין אדם לחבירו, הן נוגעות בעבירות החמורות ביותר שבין אדם למקום. '''והנה''' חז״ל דורשים יסוד זה מהכתוב: ״ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי, באמור להם עם ה׳ אלה״ (יחזקאל לו). כמו בעם ה׳ שאינם מתנהגים כראוי יש חילול כבוד שם שמים - משום שעם ה׳ המה, כן בכל יחיד שאין הליכותיו נאות ואין התנהגותו עם הבריות מתוקנת, מכיון שהוא נברא בצלם אלהים, יש בזה פגיעה בכבוד הקדוש ברוך הוא, כביכול, וחילול שמו (ראה יומא פו). '''ומכאן''' גם להיפך. שמי שנזהר בדיבורו ושיחתו נאה, הרי שומר על כבוד האדם, ומקדש שם שמים, והוא מקיים בזה את הכתוב: ״ואהבת את ה׳ אלהיך״ (דברים ו:ה), שיהא שם שמים מתאהב על ידך, ועליו הכתוב אומר (ישעיהו מט:ג): ״ויאמר לו עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר״ (יומא פו.). = עומק חיוב מניעת המחלוקת = '''כתוב''' בתורה: ״ויקם משה וילך אל דתן ואבירם״ (במדבר טז). ואמרו חז״ל: ״מכאן שאין מחזיקין במחלוקת דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר: ׳ולא יהיה כקרח וכעדתו׳״ (סנהדרין קי). משמע מכאן שאם משה לא היה הולך אל דתן ואבירם לנסות שוב להשפיע עליהם להסתייג מהמחלוקת, היה עובר על הלאו ״ולא יהיה כקורח וכעדתו״, כלומר, היה עושה מעשה קורח ועדתו. '''הדברים''' האלה לכאורה תמוהים מאד. משה נהג כאן בלכתו לדתן ולאבירם מנהג חסידות שאין דוגמתה. הרי משה לא בא לריב עם דתן ואבירם, אלא הם רבו אתו בכל הזדמנות. דתן ואבירם הם אותם ״שני אנשים עברים נצים״ שאמרו למשה במצרים ״מי שמך לאיש שר ושופט עלינו, הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי״ (שמות ב וראה רש״י שם), ובגללם היה משה נאלץ לברוח ממצרים הם שפגעו במשה ואהרן בצאתם מבית פרעה ואמרו להם: ״ירא ה׳ עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו״ (שם ה ורש״י שם); הם שכתוב עליהם בפרשת המן: ״ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו עד בוקר וכו׳ ויקצוף עליהם משה״ (שם טז ורש״י שם): והם שאמרו עליהם חז״ל: ״הם ברשעם מתחילתם ועד סופם״ (מגילה יא). וגם לגבי מחלוקת קורח כתוב עליהם: ״הוא דתן ואבירם קרואי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח״ (במדבר כו), כלומר, הם הצו את ישראל על משה (רש״י שם). ולמרות כל זה ניסה משה לפייס אותם בדברים שונים ושלח במיוחד לקרוא להם, והם השיבו לו בעזות פנים: ״לא נעלה וכו׳ כי תשתרר עלינו גם השתרר וכו׳ העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה״ (שם טז). '''והנה''' הגיעו למצב של שחיתות כזו עד שהקדוש ברוך הוא אמר למשה: ״הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע״. ולמרות כל זה לא השלים משה עם גזירת ה׳, ואף על פי שבתחילה כתוב עליו ״וישמע משה ויפול על פניו״, ופירשו חז״ל שמאחר שזה כבר היה בידם סרחון רביעי (קודם חטאו בעגל, כמתאוננים ובמרגלים) נתרשלו ידיו (ראה רש״י ושם תנחומא), בכל זאת התאמץ והתחזק והתפלל עליהם, ככתוב: ״ויפלו על פניהם ויאמרו, אל אלהי הרוחות לכל בשר, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף״ (במדבר טז:כב), וה׳ התרצה להם ואמר למשה: ״דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם״ (במדבר טז:כד),  וזו היתה כבר גזירתו האחרונה של ה׳. ברם משה נהג במדת חסידות עליונה ולפנים מכל שורת הדין, ולמרות גזירת ה׳, הלך לביתם של דתן ואבירם כדי לעשות עוד נסיון אחרון, אולי ״ישאו לו פנים״ (במדבר רבה שם), ואולי יצליח לשכך את המחלוקת ולהביא לידי שלום, עד ש״יצאו נצבים פתח אהליהם״ - ״בקומה זקופה לחרף ולגדף״ (רש״י שם בשם תנחומא). '''ואמנם''' היתה למעשה זה של משה השפעה רבה, כפי שאמרו חז״ל: ״לפי שהלך משה לפתחו של דתן ואבירם, זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גהינום, שלשה בני קרח ואון בן פלת״ (ילקוט שם רמז תשנב). '''וכנגד''' זה אנו מתארים לנו את קרח בדמות הפוכה, כדוגמה הגרועה ביותר של בעל מחלוקת שלא לשם שמים (ראה אבות ה:יז: ״איזוהי מחלוקת שלא לשם שמים? מחלוקת קורח ועדתו״), שבגלל רדיפת הכבוד שלו שרצה להיות נשיא במקום אליצפן בן עוזיאל, הסית את כל העדה נגד משה ואהרן. ולא רק עליהם חלק כי אם על ה׳, כדברי חז״ל: ״אמר רב חסדא החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר (במדבר כו) ׳בהצותם על ה׳״ (סנהדרין קי). ומעשהו היה כה חמור עד שהיו צריכים לברוא בריאה חדשה שתפצה האדמה פיה לבלוע אותו שירד חיים שאולה. '''ונשאלת''' איפוא השאלה, איך אפשר לומר שאם משה לא היה נוהג במעשה החסידות ולא היה הולך לדתן ואבירם, היה עושה מעשה קורח ועובר על לאו ״ולא יהיה כקרח וכעדתו״? '''אלא''' בעל כורחנו שגם החטא של קורח לא היה כלל וכלל כפי שאנו מתארים אותו, ולא היה אלא משגה דק אשר רק לפי מושגי התורה ולפי מדריגתו של קורח ראו בו חומרה כזו. '''הבה''' נתבונן בגדלותם של הדורות הקדמונים. כבר עמדנו בשיחותינו על גדולתו של האדם שנברא בצלם דמות תבניתו של הקדוש ברוך הוא ונאמר עליו ״ותחסרהו מעט מאלהים״ (תהלים ח), והוא גדול מכל מלאכי השרת, לרבות החשובים ביותר, וכששאלו המלאכים להקדוש ברוך הוא: ״אדם זה מה טיבו? אמר להם: חכמתו מרובה משלכם״ (ילקוט שמעוני בראשית כג). וזה נאמר בכל אדם, בכל מי אשר בשם אדם יכונה. וכל שכן אדם מישראל שכל אחד מהם הפשוט ביותר מברך בכל יום ברכה מיוחדת: ״שלא עשני גוי״. ואם בהדיוט כן, קל וחומר באדם מישראל העוסק בתורה והוא במדריגת תלמיד חכם, ועל אחת כמה וכמה במי שגדול בתורה אף בדורנו בש״ס ובפוסקים בחריפות ובבקיאות. ונמשיך להתבונן לפי זה מהי מדריגת חכמי התורה בדורות שלפנינו. כשאנו מעיינים בספרי האחרונים, אנו מתפעלים מחריפות מוחותיהם ומעומק והיקף חידושיהם, והם אינם אלא מפרשים את דברי קודמיהם, וקודמיהם מפרשים את דברי האחרונים קודמיהם וקודמי קודמיהם, והאחרונים מפרשים את דברי הראשונים דרגה אחרי דרגה, ואין שיעור לעומק הדברים ולהרחבת ההבנה וההשגה. ומעתה נחשוב כמה גדולתם של הגאונים, של רבנן סבוראי, של חכמי התלמוד, שנאמר עליהם שהקטן שבהם היה יכול להחיות מתים, וכל דור היה גדול מהדור שלפניו עד שר׳ זירא אמר: ״אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר׳ חנינא בן דוסא ולא כחמורו של ר׳ פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים״ (שבת קיב). כלומר, שדור אחד לעומת השני היה מסוג אחר לגמרי כהבדל בין אדם לחמור. וכן מדור לדור. ואם לגבי דורות האמוראים כך, על אחת כמה וכמה לגבי דורות התנאים. וכך אמר ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוסי בן חלפתא: ״כשם שבין זהב לעפר כך בין דורנו לדורו של אבא״. יש שבעה סוגי מתכת, זה מעולה מזה עד לזהב, והנה העריך ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי שדורו של אביו היה בשבע מדריגות יותר גדול ממדריגת דורו, כמו ההבדל בין זהב לעפר. וגם רבי כשהיה מבקש להשיב על דברי ר׳ יוסי היה אומר: ״אנו העלובים משיבים על דברי ר׳ יוסי; שכשם שבין קדשי הקדשים לבין חולי חולין כך בין דורנו לדורו של ר׳ יוסי״ (ירושלמי גיטין ו:ז). ודברים אלה אמורים בדור אחד. ואם כן כמה התרחקו דורות התנאים הראשונים מהתנאים האחרונים, ולמעלה מהם, אנשי כנסת הגדולה והדורות של הנביאים. ומעתה נעשה חשבון באיזו מדריגה עמד דור המדבר, דור יוצאי מצרים, שראה את כל האותות והמופתים שנעשו להם במצרים, ושחז״ל אמרו עליו שמה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במעשה מרכבה ראתה שפחה על הים, שעמדו על הר סיני וראו ושמעו את קול ה׳ מדבר אליהם, שהיה שרויים תמיד תחת כנפי השכינה, שענני הכבוד סככו עליהם יומם ולילה וארון ברית ה׳ הולך לפניהם וכו׳ וכו׳. וקורח היה מגדולי אותו הדור, כפי שכתוב בתורה על כל אותה העדה שהוא עמד בראשם: ״נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם״, וגם חז״ל מעידים עליו במיוחד שפיקח היה (תנחומא במדבר טז), וכן אמרו: ״קורח חכם גדול היה ומטועני הארון היה״ (שם). האם לאחר כל זה אפשר לנו לקבל איזה מושג שהוא בגדולתו של קורח. ואם הוא בא לחלוק על משה, היה זה מתוך טענות ותביעות וכוונות כנות, וכפי שבאמת אמרו חז״ל שלפי חשבונו מתוך יחוס משפחתו היה צריך הוא להימנות לנשיא בני קהת במקום אליצפן בן עוזיאל. ועוד, שהיה לו רוח הקודש וראה ברוח הקודש ששלשלת גדולה יוצאת ממנו: שמואל הנביא שהוא שקול כנגד משה ואהרן וכ״ד משמרות יעמדו מבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקדש (ראה תנחומא שם). אלא ש״עינו הטעתו״, כלומר, היתה פה איזו טעות בחזונו של קורח וכל חטאו לא היה אלא דק מן הדק. '''ובעל''' כורחנו לפרש כך, כי הרי קורח ועדתו העמידו עצמם במבחן והתמודדו עם משה ואהרן והם לקחו מחתות ונתנו עליהן קטורת להקריב לפני ה׳ ולהווכח עם מי הצדק, וקורח היה בטוח שהוא יהיה האיש הקדוש אשר יבחר ה׳ (ראה תנחומא שם). וראיה מוכחת היא גם מבני קרח. חז״ל מספרים ששלשה בני קרח לאחר שירדו לגיהנום, נתבצר להם שם כעין עמוד וחזרו בתשובה (ילקוט במדבר תשנב), והם היו לנביאים שאמרו שירות ותשבחות לפני ה׳ בתוך זמירות דוד המלך, כפי שמצויין במזמורים רבים שהם מיוחסים לבני קורח. ולכאורה היאך נהפכו פתאום מבעלי מחלוקת שנמנו על עדת קורח לנביאי ה׳? אלא בעל כורחנו שגם קודם היו במדריגה של נביאים ובעלי רוח הקודש, ורק טעות דקה הכשילתם, ולאחר שעמדו על טעותם חזרו למדריגתם. ומבני קורח נבין גם מדריגתו של קורח, אלא שהוא נשאר בטעותו הדקה הזאת, כאמור, ולא נמנע מן המחלוקת, ולכן נחתם עליו שם בעל מחלוקת לדורי דורות ונגזר עליו דין איום כזה שלא נשמע כמוהו בעולם. '''ולפי''' זה נוכל להבין את ההשוואה בין משה לקורח, שאם משה היה מסתפק בכל פיוסו כלפי דתן ואבירם ועולה מעל אהלם, כפי שאמר לו ה׳, ולא היה נוקט במדת החסידות ללכת לביתם של דתן ואבירם, היו רואים אותו כאילו עשה איזה משגה דק בזה שלא ניסה הכל כדי למנוע את המחלוקת והיה בזה כדוגמת מעשה קורח ועדתו. '''ומה''' שיש לנו ללמוד מכאן הוא שלמרות שחטאו של קורח לא היה אלא לפי מדריגתו הוא, בכל זאת מזהירה התורה גם אותנו שגם אנחנו לא ניכשל בזה, ומצווה את כל אחד מאתנו בלאו מפורש: ״ולא יהיה כקורח וכעדתו״. לאחר כל הירידות של הדורות, כאמור, לא מוותרת התורה על הדמות האלהית שאדם נוצר בה ודורשת ממנו שיעמוד במדריגה שהוא ראוי לה, בהתאם ליצירתו המקורית, כמו שדורשים מאת משה רבינו, שנתרחק מכל זיק של מחלוקת ועשה כל המאמצים להביא לידי שלום. ומי שאינו עומד במדריגה זו ואינו מתנהג באותה מדת חסידות להיות אוהב שלום ורודף שלום, הריהו כאילו מחזיק במחלוקת ועושה מעשה קורח ועלול לעבור על הלאו מדאורייתא ״ולא יהיה כקורח ועדתו״. jwpsqnapf6xff3hw0su4zb16kylmjfs 2 398050 2936804 2915952 2025-06-06T15:06:56Z ידידיה צ' צבאן 2420 2936804 wikitext text/x-wiki עיראק: מידידי ע' לוב: עוד אבינו חי (ירושלים: חי חי, תשמ"ו), לפי ערב פסח (ליוורנו: שלמה בילפורטי וחבריו, תרמ"ח) ג'רבה: מגיד דבריו ליעקב (ג'רבה: צבאן, תש"ו) {| class="wikitable" !חז"ל !עיראק !לוב !ג'רבה |- | rowspan="3" |הא לחמא עניא | rowspan="3" |האדא כבז אלמס[א]כין | colspan="2" |האד |- |אטעאם |אלטעאם |- | colspan="2" |צ'עיף |- | rowspan="5" |די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים | colspan="3" |אלדי |- |אכלו אבהאתנא/אבהאנא |כאלו אבאיינא |כלאו אבאתנא |- | colspan="3" |פי |- |בלד | colspan="2" |ארץ' |- | colspan="2" |מצר |מאצר |- | rowspan="3" |כל דכפין ייתי ויכול | rowspan="2" |כל ג'וען | colspan="2" |ג'מיע |- |אג'יעאן |אלג'יעאן |- | colspan="3" |יג'י ויאכל |- | rowspan="4" |כל דצריך ייתי ויפסח |כל מעתאז | colspan="2" |ג'מיע למצטחק |- | colspan="3" |יג'י |- | rowspan="2" |ויפסח |ויעמל |ויעייד |- | colspan="2" |פסח |- | rowspan="2" |השתא הכא | rowspan="2" |ה[ל ]סנא/סנה נחנא הון | colspan="2" |אסנא |- |הנא |הוני |- | rowspan="3" |לשנה הבאה בארעה דישראל |סנת אל-ג'אייא/אלג'איה | colspan="2" |אסנא אג'אייא |- | colspan="3" |פי |- |בלד יסראל/אסראאיל | colspan="2" |ארץ' ישראל |- | rowspan="3" |השתא הכא עבדי | rowspan="2" |ה[ל ]סנא/סנה נחנא הון | colspan="2" |אסנא |- |הנא |הוני |- | colspan="3" |עביד |- | rowspan="3" |לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין |סנת אל-ג'אייא/אלג'איה | colspan="2" |אסנא אג'אייא |- | colspan="3" |פי |- |בלד יסראיל/אסראאיל בנין אל מטלוקין / אחראר | colspan="2" |ארץ' ישראל ולאד חראר |} {| class="wikitable" !חז"ל !לוב !ג'רבה |- | rowspan="3" |מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות | colspan="2" |האש |- |למענא |אלמענא |- | colspan="2" |תבדלת אלילא האדי מן ג'מיע אלייאלי |- | rowspan="3" |שבכל הלילות אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת | colspan="2" |אלדי פי ג'מיע אלייאלי ליס אחנאן |- |נג'צצו |נגצ'צו |- | colspan="2" |חתא מררא וחדא |- | rowspan="2" |והלילה הזה שתי פעמים | colspan="2" |ואלילא האדי זוז |- |מריר |מרראת |- |שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה | colspan="2" |אלדי פי ג'מיע אלייאלי אחנאן נאכלו כמיר או פטיר |- | rowspan="3" |והלילה הזה כולו מצה | colspan="2" |ואלילא האדי |- |כלו |כולו |- | colspan="2" |פטיר |- | rowspan="4" |שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות | colspan="2" |אלדי פי ג'מיע |- |אליילי |אליאלי |- | colspan="2" |אחנאן נאכלו |- |באקי אלכדרא |בקיית אלכצ'ורא |- | rowspan="2" |והלילה הזה מרור | colspan="2" |ואלילא האדי |- |מרור |מריר |- |שבכל הלילות אנו אוכלין ושותין | colspan="2" |אלדי פי ג'מיע אלייאלי אחנאן נאכלו ונשרבו |- | rowspan="2" |בין יושבין ובין מסובין | colspan="2" |סווא קאעדין סווא |- |מתכיין |מתככיין |- |והלילה הזה | colspan="2" |ואלילא האדי |- | rowspan="2" |כולנו מסובין | colspan="2" |כולנא |- |מתכיין |מתככיין |} ירושלמי חגיגה ב', א'; תוספות חגיגה טו. ד"ה שובו; תוס' רא"ש חגיגה טו: מתי אמות; ילקוט המכירי תהלים צ', ח'; ליקוטי מדרש מגניזת קהיר {| class="wikitable" !דפוס | rowspan="4" |אמרון | rowspan="2" | | rowspan="6" |לרבי מאיר | rowspan="4" |אין | rowspan="3" |אמרין | rowspan="6" |לך | rowspan="2" |בההוא | rowspan="5" |עלמא למאן | colspan="2" rowspan="3" |את בעי | rowspan="2" |למבקרה | rowspan="6" |לאבוך או לרבך | rowspan="5" | |- !ליידן |- !תוספות | rowspan="4" |ליה |בההיא |למקרבה קדמייתא |- !רא"ש | rowspan="2" |אמרי |בההוא | colspan="3" |בעית למיקרביה |- !מכירי | rowspan="2" |אמרין |אי |בההיא | rowspan="2" |את | colspan="2" |בעי למקרביה או |- !קהיר | colspan="2" |אין אמרין | colspan="2" |בההוא עלמה | colspan="2" |בא.. |מה אמרת להו |} {| class="wikitable" !דפוס | rowspan="4" |אמר | rowspan="3" |לון | rowspan="2" |אנא | rowspan="3" |מיקרב | rowspan="6" |לרבי | rowspan="2" |קדמיי | rowspan="6" |ובתר כן | rowspan="5" | | rowspan="6" |לאבא |- !ליידן |- !תוספות | | rowspan="2" |קדמוי |- !רא"ש |להו | rowspan="3" |אנא | rowspan="2" |מקרב |- !מכירי | colspan="2" |א"ל |קדמי |- !קהיר | colspan="2" |אמר |אמר |קודמיי |אנא אמר |} fc3kv6n9cbed73l3slhtfro65ngwpo5 106 1706106 2936803 2936798 2025-06-06T13:54:00Z מאירושולי 35234 2936803 wikitext text/x-wiki ==פרק תשיעי - הרואה== [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א"><br><strong>מתני’:</strong> {{שוליים|ט_א}}הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". {{שוליים|ט_ב}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".<br><strong>גמ’:</strong> מתניתיה - בנסי ישראל. {{שוליים|ט_ג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נס של אדם יחידי|אבל בנסי יחידי שנעשו לו, אין צריך לברך]] {{ירו"מ-הדגשה|אלא הוא.}} ואם היה אדם מסויים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה, {{ירו"מ-הדגשה|צריך לברך}}. מהו {{שוליים|ט_ד}}שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נס לשבט|ונסי שבטים מהו שיברך?]] מאן דאמר {{שוליים|ט_ה}} "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נהר פרת|הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות:]] ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית" ראה<br><br> <span id="דף_סב_ב"> </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|סב|ב|משה לונץ=175|שדה יהושע=|קנייבסקי=173|סירלאו=91|פולדא=68|תולדות יצחק=221|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} מרקוליס, אומר: "ברוך ארך אפים". ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע". ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים". ראה בבל, אומר: ([[ישעיה יד כג]]) וטאטאתיה במטאטא השמד {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: {{שוליים|ט_ו}}כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחומא}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמר טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמה א]]) "ארוממך אלהי המלך". א מר {{אמורא-ירו"מ|רב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח הברכות|צריך לומר "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם"]] ו{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו צריך לומר "אתה" {{ירו"מ-הדגשה|אלא אומר "ברוך ה’ אלוקינו מלך העולם".}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יונתן}} אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה. {{ירו"מ-ביאור|הלכו לעשות שלום בכפרים שבדרום}} עלון לחד אתר {{ירו"מ-ביאור|נכנסו למקום אחד}} ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ,"{{שוליים|ט_ז}}ושיתקו אותו. אמרו לו: {{שוליים|ט_ח}}אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[איוב לז כג]]) "שדי לא מצאנוהו שגיא כח". לא מצינו {{ירו"מ-הדגשה|לספר}} כחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מהכא דכתיב:}} ([[איוב לז כ]]) "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע". אם בא אדם לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[תהילים קו ב]]) "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" {{ירו"מ-הדגשה|מי יכול למלל גבורות ה'? מי שיכ ול למלל גבורות ה'}} כגון אני וחברי. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}}: "מי ימלל גבורות ה'" {{ירו"מ-הדגשה|מי יכול למלל גבורות ה'?}} "ישמיע קול תהילתו" {{ירו"מ-הדגשה|מי יכול להשמיע כל תהילתו}}. תרגם יעקב כפר נבורייא בצור, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים סה ב]]) "לך דומיה תהלה אלהים בציון", סמא דכולא משתוקא. {{ירו"מ-ביאור|תרופה לכל דבר שתיקה}} {{ירו"מ-הדגשה|משל}} למרגלית דלית לה טימי {{ירו"מ-הדגשה|שישוה}} לה, כל שמשבח בה - פגמה. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שם השם בברכות|הפותח ברכה ביו"ד ה"א וח ותם ביו"ד ה"א]] {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה ה’ וחותם בברוך אתה ה’}} הרי זה חכם. באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה אלקים וחותם בברוך אתה אלקים}} הרי זה בור, {{ירו"מ-הדגשה|שלא הזכיר את השם אלא בכינוי.}} באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני, {{ירו"מ-ביאור|שהכל הולך אחר החיתום.}} ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תשובות המינים|המינין שאלו את]] {{אמורא-ירו"מ|רבי שמלאי}}: כמה אלוהות בראו את העולם? אמר להן: ו לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: ([[דברים ד לב|דברים ואתחנן ד לב]]) "כי שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". "אשר בראו אלהים אדם על הארץ", - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". אמרו ליה: והכתיב: ([[בראשית א א|בראשית בראשית א א]]) "בראשית ברא אלהים"? אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמלאי}}: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן. חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכ תיב: ([[בראשית א כו|בראשית בראשית א כו]]) "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"? אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא ([[בראשית א כז|בראשית בראשית א כז]]) "ויברא אלהים את אדם בצלמו". אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו": אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, ואי אפשר לשניהן בלא שכינה. חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"? אמר ל הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב. אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס", חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: ([[תהילים נ א]]) "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: אמנון, בניין, אריכטיקנטן, {{ירו"מ-ביאור|אמן, בנאי, וארכיטכט.}} חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב ([[יהושע כד יט]]) "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} אמר: קדוש בכל מיני קדושות. דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה. דרכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים עז יד]]) "אלהים בקודש דרכך". הילוכו בקדושה {{ ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סח כה]]) "הליכות אלי מלכי בקודש". מושבו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מז ט]]) "אלהים ישב על כסא קדשו". דיבורו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים ס ח]]) "אלהים דיבר בקדשו". חשיפת זרועו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נב י]]) "חשף ה' את זרוע קדשו". נורא ואדיר בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יא|שמות בשלח טו יא]]) "מי כמוכה נאדר בקודש". חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו" אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי פנחס}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה בר סימון} וף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סב א}} {{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סב ב}} {{סוף}} <span id="דף_סג_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סג.ogg|thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סג]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|סג|א|משה לונץ=177|שדה יהושע=|קנייבסקי=176|סירלאו=92|פולדא=69|תולדות יצחק=224|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מ אירות=}} עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו. דאמר {{אמורא-ירו"מ|לוי}}: מהארץ ועד לרקיע, מהלך חמש מאות שנה, ומרקיע לרקיע, מהלך ת"ק שנה, ועביו של רקיע, ת"ק שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמרו{{אמורא-ירו"מ|ר בי ברכיה}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא סמוקה}}: אף טלפי החיות, מהלך ה' מאות וחמש עשרה {{ירו"מ-הדגשה|שנה}}, {{ירו"מ-הדגשה|כ}}מנין ישרה {{ירו"מ-הדגשה|בגמטריה}}. ראה כמה הוא גבוה מעולמו! ואדם נכנס לבית הכנסת, ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפלתו. שנאמר: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת ע ל לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע". והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה. וכן כל בריותיו. שנאמר" ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע. וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{ אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} כתיב: ([[שמות ב טו|שמות שמות ב טו]]) "ויברח משה מפני פרעה" ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות? אלא [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כיצד משה בר ח מפרעה|בשעה שתפס פרעה את משה,]] חייבו להתיז את ראשו, וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשבר{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. הדא הוא דכתיב: ([[שיר השירים ז ה]]) "צוארך כמגדל השן" זה צוארו של משה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אביתר}}: ולא עוד, אלא שנ{{ירו"מ-הדגשה|י}}תז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו {{ירו"מ-ביאור|התליין}} והרגתו. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה" לי הציל, וקוסנתר {{ירו"מ-ביאור|התליין}} נהרג. {{אמורא-ירו"מ|רבי ברכיה}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} קר א עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי כא יח]]) "כופר לצדיק רשע". {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} קרא עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יא ח]]) "צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו". תני {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}}: מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסין או חרש או פקח או עור? הלא אנכי ה'" תמן קמת לך, והכא לית אנא קאים? הדא הוא דכתיב: ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו ".{{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא }} שיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הצלת יונה, חנניה, מישאל, עזריה ודניאל|בשר ודם יש לו פטרון.]] אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי יוצא לידון! אמר להן: הרי אני מתקיים עליו! אמרו לו הרי הוא מושלח לים! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל את יונה ממעי הדגה הדא הוא דכתיב: ([[יונה ב יא]]) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה" {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}} אמר בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} בשיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור| דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו: הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ג כח]]) "ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכה ושיזב {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם, יש לו פטרון.. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הר י הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו: הרי הוא מושלך לחיות! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ו כג]]) "אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא ולא חבלוני" {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}} אמר משמיה דידיה: בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לה תפלל למלאכים|אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד.]] הדא הוא דכתיב "{{הפ|יואל|ג|ה}} "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי פנחס}}: עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}{{אמורא-ירו"מ|רב}}, דהוה עייל מחמתה ד{{ירו"מ-הדגשה|ט}}יבריא. פגעון ביה רומאי, אמרון ליה: "מן דמאן את"? {{ירו"מ-ביאור|למי אתה שייך}} אמר לון: "מן דסופיינוס" - {{ירו"מ-ביאור|שהיה שליט רומא על העיר טבריה}} {{ירו"מ-הדגשה|ופנו מינה}}. {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} בר משא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} אתו לגביה, אמרין ליה: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? אמר לון: למה? אמרין ליה: פגעינן בחד יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? ואמר לן: דסופיינוס. אמר לון: ומה עבדתון ליה? אמר ליה: דיו ליה! פנינן יתיה. {{ירו"מ-ביאור|שלחנו אותו לש לום}} אמר לון: יאות עבדיתון! {{ירו"מ-ביאור|טוב עשיתם}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיתלות בקב"ה|ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן?]] הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלכסנדרי}}: עובדא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד ארכון {{ירו"מ-ביאור|שופט}} דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה {{ירו"מ-הדגשה|שפט}} חד ליסטים. אמר ליה: מה שמך? {{ירו"מ-הדגשה|ענה לו}} אלכסנדרוס. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|ראוי}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אלכסנדרוס {{ירו"מ-הדגשה|י}}פנה {{ירו"מ-הדגשה|מן הדין את}} אלכסנדרוס. ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". {{אמורא-ירו"מ|רבי פנחס}} אמר בה תרת:י חדא בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}, וחד{{ירו"מ-הדגשה|א}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחום בר חנילאי}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי פנחס}} אמר בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח {{ירו"מ-הדגשה|ואעזוב}} פלן דקא מטרחא לי. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים נה כג]]) "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". {{אמורא-ירו"מ|רבי פנחס}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחום בר חנילאי}}: בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא נפק, עברת חרבא על קדליה {{ירו"מ-ביאור|עברה החרב על צווארו}} וקטלית יתיה. אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם, דכתיב: ([[דברי הימים ב יח לא]]) "ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו". מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, {{ירו"מ-הדגשה|ואז}} "ויסיתם אלהים ממנו". {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא בריה דרבי אבהו}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ([[תהילים קמו ה]]) "אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על אלהיו" מה כתיב בתריה ? "עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם". וכי מה ענין זה לזה? אלא מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא {{ירו"מ-ביאור|מדינה}} אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת. אפילו תימר קוזמוקלטור, {{ירו"מ-ביאור|שולט בכל העולם}} שולט ביבשה, שמא שולט בים? אבל הקדוש ב רוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים<br><br> <span id="דף_סג_ב"> </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|סג|ב|מ שה לונץ=180|שדה יהושע=|קנייבסקי=178|סירלאו=92|פולדא=70|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} ו ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמו ו]]) "עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השומר אמת לעולם". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחומא}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה בתינוק שהתפלל ונענה|מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים ומזלות, שהיתה פורשת בים ה גדול,]] והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד התי נוק בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק : לית את בעי מזבין לך כלום? {{ירו"מ-ביאור|אינך רוצה לקנות כלום}} אמר להון: מה אתון בעי {{ירו"מ-ביאור|מה אתם רוצים}} מן ההן אכסני א עלובה? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום. אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך! הדא הוא דכתיב: "כה' אלהינו בכל קראינו אליו". {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר: בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "למען אחי וריעי". {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר {{ירו"מ-ביאור|בגאווה}} ההן פלן מתקרב לן. אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים, הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמח יד]]) "וירם ק רן לעמו {{ירו"מ-הדגשה|תהילה לכל חסדיו לבני ישראל עם}} קרובו. פיסקא: {{שוליים|ט_ט}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך שע קר עבודה זרה מארצינו". מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל, אבל {{שוליים|ט_י}}אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה". נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר, {{שוליים|ט_יא}}מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים" {{שוליים|ט_יב}}ומ קום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום ה {{ירו"מ-הדגשה|אם חזרו בתשובה}}. לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול. לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה. עליהן הוא אומר: ([[ירמיהו נא נז]]) "וישנו שנת עולם ולא יקיצו". רבנן דקיסרין אמרי: קטני עובדי כוכבים ומזלות וחילותיו של נבוכדנצר של{{ירו"מ-הדגשה|א}} {{ירו"מ-הדגשה|השתתפו בחורבן}}, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו". {{שוליים|ט_טו}}העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: ([[משלי טו כה]]) "בית גאים יסח ה'". {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: ([[שמות כב יט]]) "זבח לאלהים יחרם" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים|ט_טז}}הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות". את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת". מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו. אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות". {{שוליים|ט_יז}}הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו". מעשה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה. לא כן אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר חנינא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} ו{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}}" ([[דברים ז ב|דברים ואתחנן ז ב]]) "לא תחנם"!? {{שוליים|ט_יח}}לא תתן להם חן. מה אמר אבסקטא {{ירו"מ-ביאור|האם ברך אותה על יופיה ןשלא יהיה בא עין הרע}} לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו". שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו". וזו דרכו של {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה. כגון ההן פופסדס, {{ירו"מ-ביאור|קרן זוית}} והביט בה שלא בטובתו. קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב לח לו]]) "מי שת בטוחות חכמה, או מי נתן לשכוי בינה"? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: בערביא קורין לאימרא {{ירו"מ-ביאור|לאיל}} "יובלא", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר:}} ([[יהושע ו ה]]) "והיה במשוך בקרן היובל". באפריקא קורין לנידה "גלמודה", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר:}} ([[ישעיהו מט כא]]) "ואני שכולה וגלמודה". ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי", {{ירו"מ-ביאור|וזה עוזר להבין מה שנאמר:}} ([[איוב לח לו]]) "או מי נתן לשכוי בינה" {{שוליים|ט_יט}}הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פרצופיהן ודעתם שונים זה מזה|שכשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה.]] {{תנא-ירו"מ|בן זומא}} כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני". כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סג א}} {{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סג ב}} {{סוף}} <span id="דף_סד_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סד.ogg|thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סד]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|סד|א|משה לונץ=183|שדה יהושע=|קנייבסקי=181|סירלאו=93|פולדא=71|תולדות יצחק=228|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון, עד שמצא חלוק ללבוש. גזז, וליב,ן וניפס, וצבע, וטווה, וארג, כבס, ותפר, ואחר כך מצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקן לפני. כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים, ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. וכן היה {{תנא-ירו"מ|בן זומא}} אומר: אורח רע מהו אומר? וכי מה אכלתי משל בעל הבית? וכי מה שתיתי משל בעל הבית? חתיכה אחת אכלתי לו, כוס יין שתיתי לו, וכל טורח שטרח, לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. אבל אורח טוב אומר: ברוך בעל הבית, זכור בעל הבית לטובה, כמה יין הביא לפני! כמה חתיכות הביא לפני! כמה טורח טרח לפני! כל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר! ([[איוב לו כד]]) "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב"><br><strong>מתני’:</strong> {{שוליים|ט_כ}} על הזיקים, {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} ועל הזועות, {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". {{שוליים|ט_כא}}על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, הוא אומר: "ברוך עושה בראשית" {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שהוא רואה לפרקים. {{שוליים|ט_כב}}על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: "ברוך הטוב והמטיב"; ועל שמועות הרעות הוא אומר: "ברוך דיין אמת".<br><strong>גמ’:</strong> תני {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}}: {{שוליים|ט_כג}}מתריעין על הזועות. {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} אמר {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אין עבר ההן זיקא {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} בכסיל, {{ירו"מ-ביאור|מערכת כוכבים יש אומרים שזה אוריון}} מחריב העולם. מתיבון ל{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ו{{ירו"מ-הדגשה|הא}} אנן חמין ליה {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עבר? {{ירו"מ-ביאור|והרי רואים שהוא עובר}} אמר להון: לית איפשר {{ירו"מ-הדגשה|שעבר, אלא}} או לעיל מינה {{ירו"מ-ביאור|מעליו}} או לרע מינה, {{ירו"מ-ביאור|מתחתיו}} {{ירו"מ-הדגשה|ורק נראה כעבר}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: חכים אנא {{ירו"מ-ביאור|אני מכיר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמואל היה בקי בכוכבים|בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי]] קרתי. {{ירו"מ-ביאור|בקי בנתיבות השמים כמו ברחובות העיר נהרדעי}} בר מן ההן זיקא, {{ירו"מ-ביאור|חוץ מכוכב שביט}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לית אנא ידע מה הוא. וכי {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} עלה לשמים? אלא על שם: ([[איוב לח לז]]) "מי יספר שחקים בחכמה". אליהו זכור לטוב שאל ל{{תנא-ירו"מ|רבי נהוריי}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לרעידת אדמה|מפני מה באין זועות]] {{ירו"מ-ביאור|רעידות אדמה}} לעולם? אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות. {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כתוב אחד אומר: ([[דברים יא יב|דברים עקב יא יב]]) "תמיד עיני ה' אלהיך בה" וכתוב אחד {{ירו"מ-הדגשה|אומר}}: ([[תהילים קד לב]]) "המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו". הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו? בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה", ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "המביט לארץ ותרעד". אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא. אבל כך עיקרו של דבר: בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב, הוא {{ירו"מ-הדגשה|מתמלא אף על}} עולמו להחריבו, הדא הוא דכתיב: ([[ירמיהו כה ל]]) "שאוג ישאג על נוהו", בשביל נויהו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}}: בעון משכב זכר. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבנן אמרו: מפני המחלוקת {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[זכריה יד ה]]) "ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל". {{ירו"מ-הדגשה|נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיהו}} {{ירו"מ-ביאור|ושם הייתה מחלוקת שעוזיהו ערער על הכהונה ורצה להיכנס לקדש הקדשים להקטיר קטורת}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אין רעש אלא הפסק מלכות, כמה דאת אמר: ([[ירמיהו נא כט]]) "ותרעש הארץ ותחל" מפני מה? ([[ירמיהו נא כט]]) "כי קמה על בבל מחשבות ה'". אליהו {{ירו"מ-הדגשה|זכור לטוב}} שאל ל{{תנא-ירו"מ|רבי נהוריי}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מטרת השקצים בעולם|מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו?]] אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, {{ירו"מ-הדגשה|לא כל שכן}}? אמר ליה: עוד הן יש בהן צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, {{ירו"מ-ביאור|שחין}} שבלול לחזיות, סממית לעקרב. פיסקא: על הברקים וכו' {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} דיו פעם אחת בכל היום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מה אנן קיימין? {{שוליים|ט_כד}}אם בטורדין, דיו<br><br> <span id="דף_סד_ב"> </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|סד|ב|משה לונץ=185|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} פעם אחת ביום. אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. חייליה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ט_כה}}היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם. {{ירו"מ-הדגשה|כי}} אתו {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ואמרו בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום. אי מפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. {{שוליים|ט_כו}}היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, {{ירו"מ-ביאור|שיש בו כלים מטונפים}} אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, {{ירו"מ-הדגשה|לא}} יצא. {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} בעי: היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך? היה יושב במגדל ערום, מהו שיעשה לו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מגדל כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך? פיסקא: על הרוחות אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". מתניתא {{שוליים|ט_כז}}בשבאין בזעף, אבל {{ירו"מ-הדגשה|כ}}שבאים בנחת, אומר: "ברוך עושה בראשית" אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע בן חנניה}}: בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו {{ירו"מ-ביאור|מחלישו}} בגבעות, ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "כי רוח מלפני יעטוף", משלהי {{ירו"מ-ביאור|מחליש}} ליה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קמב ד]]) "בהתעטף עלי רוחי". כל כך למה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "ונשמות אני עשיתי". בשביל נשמות שעשיתי. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרוח ביקשה להחריב את העולם|בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל,]] וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב. בימי יונה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|יונה|א|ד}} "וה' הטיל רוח גדולה". בימי איוב {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב א יט]]) "והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל". בימי אליהו מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יט יא]]) "והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן בר שלום}}: נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} אותו של איוב, בשבילו היה. {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}} ושל יונה, בשבילו היה, ול{{ירו"מ-הדגשה|א}} {{ירו"מ-הדגשה|בכל העולם}}. אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון. {{ירו"מ-ביאור|עולמי}} {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}: "והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ואחר הרוח רעש ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה" פיסקא: {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול". בזמן שהוא רואה לפרקים. וכמה הוא פרק? {{שוליים|ט_כח}}אחד לשלשים יום. שמעון קמטריא שאל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}{{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}}: בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שנה, מהו שנקרע? אמר ליה: אם {{שוליים|ט_כט}}בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע. {{אמורא-ירו"מ|רבי חונא}} ו{{אמורא-ירו"מ|שמעון קמטריא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה בפסוק}} (שופטים יח ל) "ויהונתן בן גרשום בן מנשה" {{ירו"מ-הדגשה|האות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן לע"ז שהיתה עינו צרה בה, שב בתשובה וחזר לקלקולו|נון תלוי. אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה.]] חברייא בעון קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: {{ירו"מ-הדגשה|ה}}רי {{ירו"מ-הדגשה|יהונתן}} כומר היה לעבודה זרה, ואיך האריך ימים? אמר לון: על ידי שהי{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו? הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה, ואמר ליה: פייסיה עלי. והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת. אמר ליה: חייך ומה נעביד? ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך {{ירו"מ-ביאור|צלוחית}} דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, {{ירו"מ-ביאור|בצים}} ואתקין קומוי {{ירו"מ-ביאור|אסדר לפניו}} והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך. מכיון דאזיל ליה, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך}} הוה אכיל לון. זימנא חדא {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת}} אתא חד בר פחין, {{ירו"מ-ביאור|אדם פיקח}} אמר ליה: אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא? {{ירו"מ-ביאור|מה אתה עושה כאן}} אמר ליה: בגין חיי. כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה? אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות. אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס {{ירו"מ-ביאור|גזבר}} על תיסבריות {{ירו"מ-ביאור|אוצרות}} שלו. הדא הוא דכתיב: ([[דברי הימים א כו כד]]) "ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות".<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סד א}} {{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סד ב}} {{סוף}} <span id="דף_סה_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סה.ogg|thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סה]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|סה|א|משה לונץ=187|שדה יהושע=|קנייבסקי=185|סירלאו=95|פולדא=72|תולדות יצחק=231|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} "שבואל" ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו. "נגיד על האוצרות" שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: והא כתיב: {{ירו"מ-הדגשה|שעמד הפסל}} ([[שופטים יח ל]]) "עד יום גלות הארץ". אמר לון: כיון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין {{ירו"מ-ביאור|פקידים}} שלו, וחזר לקילקולו הראשון. הדא הוא דכתיב: ([[מלכים א יג יא]]) "ונביא אחד זקן יושב בבית אל ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה" אמרין" {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה {{ירו"מ-הדגשה|יהונתן}}. {{שוליים|ט_ל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הרקיע בטהרתו|הרואה את החמה בתקופתה,]] ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: "ברוך עושה בראשית". אמר {{אמורא-ירו"מ|רב חונה}}: הדא דתימר, בימות הגשמים, ובלבד לאחר שלשה ימים {{ירו"מ-הדגשה|שירד גשם, והשמים נקיים.}} הדא הוא דכתיב: ([[איוב לז כא]]) "ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים... ורוח עברה ותטהרם}} {{שוליים|ט_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עד מתי מברך ברכת הלבנה|הרואה את הלבנה בחידושה]] אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לב}}עד שתראה {{ירו"מ-הדגשה|כ}}חצי {{ירו"מ-הדגשה|חמתה}}. {{ירו"מ-ביאור|שזה אחר שבעה ימים}} {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לג}}עד שתתמלא פגימתה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: יאות, כלום מתמלאת פגימתה, אלא עד י"ד יום. הא כל י"ד יום, {{ירו"מ-הדגשה|יכול}} לברך. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|מהוא}} אומר בראש חודש? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר נהורייא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת מוסף של ראש חודש|"מקדש ישראל מחדש חדשים".]] {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אשי}} אמר: {{שוליים|ט_לד}}"מקדש ישראל וראשי חדשים". אמר {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: צריך לומר "והשיאנו" {{אמורא-ירו"מ|רב}} אמר" צריך להזכיר בה זמן {{ירו"מ-הדגשה|וי}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|"ותתן לנו את החדש הזה". תנן: הרואה חמה בתקופתה.}} תני {{אמורא-ירו"מ|רב הושעיא}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית א יד|בראשית בראשית א יד]]) "והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנוסח ברכת הקברות|העובר בין הקברות אומר:]] {{ירו"מ-הדגשה|"ברוך אתה}} ה' מחיה המתים". {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}" "היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, והוא יגלה את העפר מעל עיניכם, {{ירו"מ-הדגשה|ברוך אתה}} ה' מחיה המתים". {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ט_לה}}"אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". {{ירו"מ-הדגשה|הדא דאת אמר}}, במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: ([[ירמיהו נ יב]]) "בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם, הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה". {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} הרואה הקשת בענן אומר: {{ירו"מ-הדגשה|"ברוך אתה}} ה' זוכר הברית" {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ט_לו}} "{{ירו"מ-הדגשה|נאמן}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}בריתו וזוכר הברית" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}: כל ימיו של {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בימי רשב"י לא היתה קשת, בקעה בקעה המלאי דינרי זהב|לא נראתה הקשת בענן.]] {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}, כן הוה {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} {{ירו"מ-הדגשה|תלמידו של}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|יצא לחוץ לארץ והתעשר. ונתקנאו בו התלמידים, מה עשה? הוציאם}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|לבקעה}} ואמר: בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב. והיתה מתמלאה {{ירו"מ-הדגשה|ואמר: מי שרוצה, יטול חלקו המגיע לו לעתיד.}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: כן הוה, {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחאי}} אומר: אני ראיתי בני העולם הבא, ומועוטין הן. אין תלתין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שלושים הם}} אנא וברי מנהון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני מהם}} אין תרין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שנים הם}} אנא וברי אינון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני הם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: כך היה {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחאי}} אומר: יקרב אברהם {{ירו"מ-הדגשה|יזכה את החוטאים}} מן גביה ועד גביי, {{ירו"מ-ביאור|מתקופתו עד תקופתי}} ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי. {{ירו"מ-ביאור|ואני אזכה מתקופתי עד סוף כל הדורות}} ואין יצרף אחיה השילוני עמי, ואנא מקרב כל עמא {{ירו"מ-הדגשה|משנברא העולם}}. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ברכיה}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[משלי כה כה]]) "מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק". וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בתחילה, {{ירו"מ-ביאור|היינו בזמן רביעה ראשונה}} כדי רביעה. ובסוף, כדי שיודחו פניה. {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי בי רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: בתחילה כדי רביעה. ולבסוף, כדי שתשרה {{ירו"מ-ביאור|תמחה}} המגופה. {{ירו"מ-ביאור|הרי המגופה זה כלי חרס שנשרף בכיבשן}} ויש מגופה נשרית? אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. {{ירו"מ-ביאור|אם לא הייתה החבית שרופה, והיה יורד עליה כזו כמות של גשם, היתה המגופה נשרת}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: בתחילה, כדי רביעה. ולבסוף, אפילו כל שהוא. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: {{ירו"מ-הדגשה|לא לברכה נאמרה, אלא}} להפסק תענית נאמרה. {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי נחום}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אדא בר אבימי}} הוון יתבין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחום}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}{{אמורא-ירו"מ|רב אדא בר אבימי}}: <br><br> <span id="דף_סה_ב"> </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|סה|ב|משה לונץ=189|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לברכה נאמר? אמר ליה: הין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}{{אמורא-ירו"מ|רב אדא בר אבימי}}: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? {{ירו"מ-ביאור|שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כפי השיעורים הללו מפסיקין ולא מתענין}} אמר ליה: אין. אמר ליה: למה אמרת ליה {{ירו"מ-הדגשה|ל}}{{אמורא-ירו"מ|רבי תנחום}} הכין? {{ירו"מ-ביאור|שלברכה נאמר}} אמר ליה: כשיטת רבי אמר{{ירו"מ-הדגשה|תי}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}{{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}}: מני רבי{{ירו"מ-הדגשה|ה}} {{ירו"מ-ביאור|מיהו רבו}} {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{אמורא-ירו"מ|רב אדא בר אבימי}}? אמר ליה: {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} אנן אמרינן {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: להפסיק תענית נאמרה? {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בר יחזקאל}} אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו שלא יפגשו כדכתיב}}: ([[איוב לו כז]]) "כי יגרע נטפי מים" כמה דאת אמר: ([[ויקרא כז יח|ויקרא בחקותי כז יח]]) "ונגרע מערכך". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: ([[איוב כח כה]]) "ומים תיכן במידה". {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר יעקב}} סלק מבקרא {{ירו"מ-הדגשה|ל}}{{אמורא-ירו"מ|רבי יודן מגדליא}}ץ עד דהוא תמן, נחת מיטרא. ושמע קליה, אמר: {{שוליים|ט_לז}}"אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו, ויהא בהן כדי רביעה? מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בתחילה, טפח, ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}} אומר: אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מב ח]]) "תהום אל תהום קורא לקול צינוריך". ואמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו מה ח]]) "תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד כי אני ה' בראתיו", ([[ישעיהו מה ח]]) "תפתח ארץ", כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר. ([[ישעיהו מה ח]]) "ויפרו ישע", זו פריה ורבייה ([[ישעיהו מה ח]]) "וצדקה תצמיח יחד", זו ירידת הגשמים ([[ישעיהו מה ח]]) "כי אני ה' בראתיו", לכך בראתיו, לתיקונו וליישובו של עולם. {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} תנא לה בשם {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן גמליאל}}: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא בר יקא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטה]] בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תאינה|תאינה]] רכים בוקעין בצור. תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל בן אלעזר}} אומר: אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה. {{ירו"מ-ביאור|מעטפת הארץ}} אם כן, מה יעשה שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חרוב|חרוב]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהם עמוקים}} מה יעשו שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שקמה|שקמה]]? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו כז ג]]) "אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק {{ירו"מ-הדגשה|מים}} למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_לח}}אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג"><br><strong>מתני’:</strong> {{שוליים|ט_לט}}בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מ}}מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. {{שוליים|ט_מא}}והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא.<br><strong>גמ’:</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן:}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת מלביש ערומים על בגדים חדשים|וקנה כלים חדשים אומר:]] "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כח דהיתרא עדיף - אינו בירושלמי|לא סוף דבר חדשים,]] אלא {{שוליים|ט_מב}}אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר זבדי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}}: קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הטוב והמטיב על כלים חדשים|ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב".]] {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי}} אמר בשם {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_מד}}לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים".<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סה א}} {{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סה ב}} {{סוף}} <span id="דף_סו_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סו.ogg|thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סו]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|סו|א|משה לונץ=191|שדה יהושע=|קנייבסקי=189|סירלאו=96|פולדא=74|תולדות יצחק=234|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על עשיית סוכה לולב מזוזה תפילין וציצית|העושה סוכה לעצמו,]] אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה". לאחרים, "לעשות לו סוכה לשמו". {{שוליים|ט_מה}}נכנס לישב בה, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה". משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. העושה לולב לעצמו, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב". לאחר, "לעשות לולב לשמו". {{שוליים|ט_מו}}כשהוא נוטלו, אומר: "על נטילת לולב", {{ירו"מ-הדגשה|ושהחיינו ביום הראשון, אבל}} מברך בכל שעה ושעה {{ירו"מ-ביאור|כל יום}} שהוא נוטלו, {{ירו"מ-הדגשה|שהלילות מפסיקים}}. העושה מזוזה לעצמו, אומר: "לעשות מזוזה". לאחר, "לעשות מזוזה לשמו". {{שוליים|ט_מז}}כשהוא קובע, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה". העושה תפילין לעצמו, {{ירו"מ-הדגשה|אומר: "לעשות תפילין"}} לאחר, {{ירו"מ-הדגשה|"לעשות תפילין לשמו".}} {{שוליים|ט_מח}}כשהוא לובש, אומר: "על מצות תפילין". העושה ציצית לעצמו, אומר: {{ירו"מ-הדגשה|"לעשות ציצית".}} לאחר, {{ירו"מ-הדגשה|"לעשות ציצית לשמו".}} {{שוליים|ט_מט}}נתעטף, אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית". {{שוליים|ט_נ}}התורם והמעשר, אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו להפריש תרומה ומעשר". לאחר, "להפריש תרומה ומעשר לשמו". {{שוליים|ט_נא}}השוחט צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו, וציונו על השחיטה". {{שוליים|ט_נב}}המכסה, אומר: "על כיסוי הדם". {{שוליים|ט_נג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות המילה|המל צריך לברך:]] "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה" {{שוליים|ט_נד}}אבי הבן אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו, וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". העומדים שם צריכין לומר: "כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה". המברך צריך לברך: "ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מברך עובר לעשייתן|מצוות, אימתי מברך עליהן?]] {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נה}}עובר לעשייתן. {{ירו"מ-ביאור|לפני עשיתן}} {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} אומר: בשעת עשייתן. אתיא ד{{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} כ{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה {{ירו"מ-ביאור|שמברך לפני כי אי אפשר לתקוע ולברך}} {{שוליים|ט_נו}}וטבילה {{ירו"מ-ביאור|כי ערום, לא ראוי לברך כך}} ויש אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} קדושין בביאה. {{ירו"מ-ביאור|שבתוך מעשה לא ראוי לברך}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}: אית לך חוריי: תפילין של יד, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} עד שלא יחלוץ. {{ירו"מ-הדגשה|שהחליצה נעשת ברגע אחד, והנחת תפילין}} של ראש, {{ירו"מ-ביאור|שגם עליה מברך לפני ההנחה, שהיא נעשת ברגע אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עד שלא י{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בה {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}, לא י{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בה, מן די{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בה, הא י{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בה. שחיטה אימת הוא מברך עליה? {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נז}}עובר לשחוט. {{אמורא-ירו"מ|יוסי בן נהוראי}} אומר: משישחוט. למה? שמא תתנבל שחיטתה {{ירו"מ-ביאור|ונמצא מברך לבטלה}}. מעתה, {{ירו"מ-הדגשה|יברך רק}} משיבדק הסימנין.<br><br> <span id="דף_סו_ב"> </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|סו|ב|משה לונץ=192|שדה יהושע=|קנייבסקי=190|סירלאו=97|פולדא=74|תולדות יצחק=236|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} {{שוליים|ט_נח}}חזקת בני מעיים כשרים. כדתני: {{שוליים|ט_נט}}שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה. {{ירו"מ-הדגשה|ואמאי אינו}} חושש שמא ניקבה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם רבנן דתמן: בני מעיים בחזקת כושר. פיסקא: הצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא. כיצד? {{ירו"מ-הדגשה|היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה על מעוברת שתלד זכר, רחל התפללה על דינה|דבית ינאי אמרי, ביושבת על המשבר היא מתניתא.]] הא קודם {{ירו"מ-הדגשה|ל}}כן, יצלי. {{ירו"מ-ביאור|יתפלל}} אמר {{אמורא-ירו"מ|יהודה בן פזי}}: אף היושב{{ירו"מ-הדגשה|ת}} על המשבר יכול להשתנות על שם: ([[ירמיהו יח ו]]) "הנה כחומר ביד היוצר". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|יהודה בן פזי}} בשם דבית ינאי: עיקר עיבור של דינה זכר היה. מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. הדא היא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית ל כא|בראשית ויצא ל כא]]) "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה". מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. ואמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בן פזי}} בשם דבית {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני. הדא הוא דכתיב: ([[בראשית ל כד|בראשית ויצא ל כד]]) "יוסף ה' לי בן אחר". "בנים אחרים" לא אמרה, אלא עוד אחר יהי{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ממני. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא. תנן: מעשה ב{{תנא-ירו"מ|הלל הזקן}} שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, אמר: מובטח אני שאין זה בתוך ביתי. מה שאמר {{תנא-ירו"מ|הלל הזקן}} אין זו תפילה, אלא ביטחון בה’ {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} (תהילים קיב ז) "משמועה רעה לא יירא"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד"><br><strong>מתני’:</strong> {{שוליים|ט_ס}}הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. {{תנא-ירו"מ|בן עזאי}} אומר: ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא.<br><strong>גמ’:</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן:}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנכנס לכרך של גויים ושל ישראל|נכנס לכרך מתפלל שתים,]] אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". ביציאתו אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי" וכו' {{תנא-ירו"מ|בן עזאי}} אומר: מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו הוא אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". נכנס, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום". כשיצא, אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוציאני מכרך זה לשלום". יצא, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלוקי אבותי, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום" או "למקום פלוני לשלום". הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים ומזלות, אבל בישראל אין צריך לברך. אם היה מקום שהורגין שם, אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מדורות ישראל, צריך לברך. {{שוליים|ט_סא}}נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד". {{שוליים|ט_סב}}כשהוא יוצא מהו אומר? "ברוך אשר יצר את האדם בחכמה" {{שוליים|ט_סג}}נכנס למרחץ מתפלל שתים: {{ירו"מ-הדגשה|אחת}} בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא". כשהוא יוצא אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}}: הדא דאת אמר, במרחץ שהיא ניסוקת, אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא "מהיזק חמין" בלבד. {{אמורא-ירו"מ|רבי חלקיה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה.<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סו א}} {{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סו ב}} {{סוף}} <span id="דף_סז_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סז.ogg|thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סז]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|סז|א|משה לונץ=193|שדה יהושע=|קנייבסקי=192|סירלאו=97|פולדא=75|תולדות יצחק=238|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה"><br><strong>מתני’:</strong> {{שוליים|ט_סד}}חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה, שנאמר: ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". "בכל לבבך", בשני יצרים, ביצר טוב וביצר רע; "בכל נפשך", אפילו נוטל את נפשך; "בכל מאודך", בכל ממונך. דבר אחר: "בכל מאודך", בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאד מאד. {{שוליים|ט_סה}}לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. {{שוליים|ט_סו}}ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} ורקיקה מקל וחומר. כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם". ומשקלקלו המינין ואמרו: אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם ועד העולם", והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, שנאמר: ([[רות ב ד]]) "והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים: ה' עמכם." ואומר: ([[שופטים ו יב]]) "ה' עמך גבור החיל". ואומר: ([[משלי כג כב]]) "אל תבוז כי זקנה אמך" ואומר: ([[תהילים קיט קכו]]) "עת לעשות לה' הפרו תורתך" {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} אומר: הפרו תורתך עת לעשות לה'<br><strong>גמ’:</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מברך על הרעה מעין הטובה. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ברכיה}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: על שם ([[תהילים צב ט]]) "ואתה מרום לעולם ה'". לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך {{ירו"מ-הדגשה|בשר ודם}} יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, {{ירו"מ-ביאור|רחמים שחרור ופטור}} הכל מקלסין אותו. וכשהוא נותן ספקולה, {{ירו"מ-ביאור|חיוב מוות}} הכל מרננים אחריו. למה? ששטף {{ירו"מ-ביאור|הקפיד}} בדינו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא: "ואתה מרום לעולם ה':. לעולם ידך על עליונה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים קא א]]) "לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: אם חסד אתה עושה עמי, "אשירה", ואם משפט אתה עושה עמי, "אשירה". בין כך ובין כך "לך ה' אזמרה". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחומא בן יהודה}} {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}}: ([[תהילים נו יא]]) "באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר". בין על מדות הדין, בין על מדות הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}} ([[תהילים קטז יג]]) "כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא", ([[תהילים קטז ג]]) "צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא". בין כך ובין כך "בשם ה' אקרא". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן בן פילה}}: הוא שאיוב אמר: ([[איוב א כא]]) "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך". כשנתן, ברחמים נתן. וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בית דינו של ה'|כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו.]] בנין אב שבכולם מדכתיה: ([[דברי הימים ב יח כב]]) "וה' דבר עליך רעה". {{ירו"מ-הדגשה|צוותה תורה}} עשה מאהבה, ועשה מיראה; עשה מאהבה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לבעט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שבעה מיני פרושין|שבעה פרושין הן:]] פרוש שיכמי, ופרוש ניקפי, ופרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי, טעין מצוותא {{ירו"מ-ביאור|מראה כאילו טוען מצוה}} על כיתפא. {{ירו"מ-הדגשה|שמראה לכולם שעושה מצוה}} פרוש ניקפי, אקיף לי ואנא עביד מצוה, {{ירו"מ-הדגשה|שתמיד אומר: המתן עד שאסים את המצוה שאני עסוק בה, וכך מודיעה לכולם צדקותו.}} פרוש קיזאי, עביד חדא חובה וחדא מצוה, ומקזז חדא בחדא. פרוש מה הנכייה, מן {{ירו"מ-הדגשה|מה}} דאית לי, מה {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא מנכי עביד מצוה? {{ירו"מ-הדגשה|שמראה כמה הוא צדיק, שחוסך מהמעט שיש לו כדי לקיים מצוות.}}<br> <span id="דף_סז_ב"> </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|סז|ב|משה לונץ=195|שדה יהושע=|קנייבסקי=194|סירלאו=98|פולדא=75|תולדות יצחק=240|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} פרוש אדע חובתי ואעשה, הי דא חובתה עבדית, {{ירו"מ-ביאור|איזה עברה עשיתי}} דאעבד מצוה כוותה. פרוש יראה, כאיוב. פרוש אהבה, כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אברהם הפך יצה"ר לטוב, אך דוד הרג את יצה"ר|אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב]] דכתיב: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". אמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} {{ירו"מ-הוסר|והפסיד אלא שם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהפשיר עמו, ועשה עימו שלום. דכתיב:}} {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "וכרות עמו הברית, לתת את ארץ הכנעני". אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו ,והרגו בלבבו. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|איזה פסוק רומז על זה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב:}} ([[תהילים קט כב]]) "ולבי חלל בקרבי". {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רבי עקיבא גיחך בשעה שהוציאוהו להריגה|הוה קיים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע,]] {{ירו"מ-הדגשה|והיו סורקים את בשרו במסרקות ברזל.}} רחתת {{ירו"מ-ביאור|הגיעה}} ענתה דקרית שמע, שרי קרי קרית שמע וגחך. {{ירו"מ-ביאור|צחק}} אמר ליה: סבא! אי חרש {{ירו"מ-ביאור|מכשף}} את, אי מבעט ביסורין את. אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". רחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל לבי, ורחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל ממוני, ובכל נפשי לא הוה בדיק לי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא {{ירו"מ-ביאור|הסחתי}} דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. {{תנא-ירו"מ|נחמיה עימסוני}} שימש את {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#את ה' אלקיך תירא - לרבות את התורה|עשרים ושתים שנה, ולימדו שאתים וגמים ריבויין,]] אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: ([[דברים ו יג|דברים ואתחנן ו יג]]) "את ה' אלהיך תירא"!? אמר ליה: אותו ואת תורתו. פיסקא: לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} ורקיקה מקל וחומר. תני: {{שוליים|ט_סז}}המטיל מים {{ירו"מ-הדגשה|ביהודה}}, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. {{שוליים|ט_סח}}המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים. {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. תני: {{שוליים|ט_סט}}המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בשעת המקדש. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: מן הצופים {{ירו"מ-ביאור|מקום שרואים ממנו את המקדש}} ולפנים. {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} אומר: {{שוליים|ט_ע}}בכל מקום, ובלבד במקום שאין בו כותל. {{שוליים|ט_עא}}אמר {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}}: נכנסתי אחר {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} לראות המעשה. אמרו לו: מה ראיתה: אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב .ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, {{שוליים|ט_עב}}ולא קינח בימין, אלא בשמאל. אף {{תנא-ירו"מ|שמעון בן עזאי}} היה אומר כן: נכנסתי אחר {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} לראות את המעשה. אמרו לו: מה ראיתה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין אלא בשמאל.}} תני: {{שוליים|ט_עג}}לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו צרור{{ירו"מ-הדגשה|ין}} בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[קהלת ד יז]]) שמור רגליך {{ירו"מ-הדגשה|כ}}אשר תלך אל בית האלהים {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי בר יהודה}} אומר הרי הוא אומר ([[אסתר ד ב]]) ויבא עד לפני שער המלך כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק לפני {{ירו"מ-הדגשה|שער}} ליחה סרוחה כן על אחת כמה וכמה לפני שער המקום לא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר מה אם נעילה שהוא של כבוד את אומר אסור רקיקה שהוא של בזיון לא כל שכן תני לא היו עונין אמן בבית המקדש מהו היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מניין שלא היו עונין אמן במקדש תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} קומו וברכו את ה' וגו' מניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}על כל ברכה וברכה {{ירו"מ-הדגשה|תלמוד לומר}} {{ממ|נחמיה|ט|ה}} ומרומם על כל ברכה ותהילה אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יהושע דרומיא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בי"ד של מטה גזרו והסכים בי"ד של מעלה|שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן]] ואילו הן חרמה של יריחו ומגילת אסתר ושאילת שלום בשם חרמה של יריחו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יהושע ז יא]]) חטא ישראל ולא יהושע גזר {{ירו"מ-הדגשה|חרמה של יריחו}} אלא מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן מגילת אסתר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[אסתר ט כז]]) קיימו וקבלו וגו' {{אמורא-ירו"מ|רב}} אמר וקבל כתיב {{ירו"מ-הדגשה|כביכול הקדוש ברוך הוא}} מלמד שהסכימו ושאילת שלום בשם {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} (רות ב ד) והנה בועז בא מבית לחם ומנין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן תלמוד לומר ([[שופטים ו יב]]) וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} אף המעשרות {{ירו"מ-הדגשה|שקבלו בימי עזרא לתת מעשרות אף שלא היו רוב יושביה עליה ומנין שהסכימו}} שנאמר ([[מלאכי ג י]]) הביאו את כל המעשר וכ"ו {{ירו"מ-הדגשה|והריקותי לכם ברכה עד בלי די}} מהו עד בלי די {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר שמעון בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} דבר שאי אפשר לו לומר די והוא ברכה {{ירו"מ-הדגשה|שברכם בכל מה שיעשו ולזה אין גבול}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ברכיה}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אבא בר עילאי}} <br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סז א}} {{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סז ב}} {{סוף}} <span id="דף_סח_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סח.ogg|thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סח]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|סח|א|משה לונץ=198|שדה יהושע=|קנייבסקי=196|סירלאו=99|פולדא=76|תולדות יצחק=242|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} </div>עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכות דיינו ברכות {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי כג כב]]) אל תבוז כי זקנה אמך אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר בון}} אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוזה {{ירו"מ-ביאור|תרגיש מבוזה}} עליהן מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} אל תבוז כי זקנה אמך אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} אם נזדקנה אומתך {{ירו"מ-הדגשה|שנעשו כזקנים שרפו ידהם}} עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים הדא הוא דכתיב ([[שמואל א א ג]]) ועלה האיש מעירו וגו' {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[תהילים קיט קכו]]) עת לעשות לה' הפרו תורתך {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לה' {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חלקיה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית {{ירו"מ-הדגשה|מאי טעמא דכתיב}} הפרו תורתך עת {{ירו"מ-הדגשה|לעשות}} לה' תני {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחאי}} אומר אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם מאי טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך עת לעשות לה' הלל הזקן היה אומר בשעה דמכנשין בדר ובשעה דמבדרין כנוש וכן היה הלל אומר אם ראית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה בדר ואם לאו כנוש אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בן גזירה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל הדיבורים רעים ודברי תורה טובים|כל פיטטיא {{ירו"מ-ביאור|דיבור}} בישין, ופיטטיא דאורייתא, טבין]] כל כדבייא {{ירו"מ-ביאור|שקרים}} בישין {{ירו"מ-ביאור|רעים}} וכדבייא דאורייתא טבין {{ירו"מ-הדגשה|שמותר לשקר ולומר לא למדתי מסכת זו כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם}} {{ירו"מ-ביאור|ויש גורסין כל כדבייא טבין וכדבייא דאורייתא בישין הכוונה שמותר לשקר כדי לעשות שלום כמו שמסופר על אהרון הכהן אבל בדברי תורה לעולם אסור לשקר שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אם תעזבני יום - יומיים אעזבך, מגילת חסידים, ציפורין-ציפורי|במגילת חסידים מצאו כתיב. יום תעזביני, ימים אעזבך]] {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לשנים שיצאו אחד מטבריא ואחד מציפורין ופגעו זה בזה בחדא משכנא לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}אשה שהיתה יושבת וממתנת לאיש כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו כיון שהפליג דעתו ממנ{{ירו"מ-הדגשה|ה}} היא היתה הולכת ונישאת לאחר תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאה מצוות ביום|אין לך אחד מישראל שאינו עושה]] {{שוליים|ט_עד}}מאה מצות בכל יום קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן וכן היה {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} אומר אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו תפילין בראשו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו מילה בבשרו ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו הוא שדוד אמר ([[תהילים קיט קסד]]) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך וכן הוא אומר ([[תהילים לד ח]]) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם נכנס למרחץ ראה את עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות כיון שהביט במילה שלו התחיל לקלס {{ירו"מ-הדגשה|להקדוש ברוך הוא היינו דכתיב}} ([[תהילים יב א]]) למנצח על השמינית מזמור לדוד אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ישעיהו נד יג]]) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך<br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סח א}} {{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט|סח ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק הרואה וחסלת מסכת ברכות בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען</strong> h6wkjydgnyzommkfw0wb37595znpe1i 1 1727857 2936799 2025-06-06T12:01:13Z 185.182.70.19 /* במהדורות שראיתי יש הוספה */ פסקה חדשה 2936799 wikitext text/x-wiki == במהדורות שראיתי יש הוספה == יש תוספת של יייחוס המהרש"ל וגם הסבר שמשתמע ממנו שהתשובה שלפנינו היא שילוב של 2 נוסחאות [[מיוחד:תרומות/185.182.70.19|185.182.70.19]] 15:01, 6 ביוני 2025 (IDT) isa72un57joim7l9tlbbik7oevjw08y 0 1727858 2936801 2025-06-06T12:39:24Z 2A01:6500:A208:F730:C936:D281:227:270 יצירת דף עם התוכן "חכמת הקודש הפועלת. א. חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה, בזה, שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה. מה שאין כן כל החכמות העולמיות, אף על פי שהן מציירות ענינים נשגבים יפים ואציליים, אין להן אותה התכונה המפעלית, להמ..." 2936801 wikitext text/x-wiki חכמת הקודש הפועלת. א. חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה, בזה, שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה. מה שאין כן כל החכמות העולמיות, אף על פי שהן מציירות ענינים נשגבים יפים ואציליים, אין להן אותה התכונה המפעלית, להמשיך את המהות העצמית של ההוגה בהן אל ערכן, ובאמת אין לה יחש כלל ליתר הכחות והעצמיות של האדם, חוץ מכחו המדעי לבד. וטעם הדבר הוא, כי כל עניני הקודש ממקור חיי החיים הם באים, מיסוד החיים המהוה את כל הכל, ויש בכח התוכן המקודש להוות המון ברואים לאין תכלית, לנטוע שמים וליסד ארץ, וקל וחומר להטביע צורה חדשה ומבוטלת על הנפש ההוגה. וכל המדעים של חול אין בהם זה הכח, כי הם אינם מחדשים ומחוללים חדשות מצד עצמם, אלא הם מציירים ומציגים לפני ההשקפה השכלית את מה שהוא נמצא במציאות, ועל כן אינם יכולים גם לעשות את ההוגה בהם לבריה חדשה, לעקור אותו מעצמיות תכונותיו והרעות, ולהעמידו במצב של מציאות חדשה, טהורה וחיה באור החיים האמתיים, העומדים לעדי עד. lzea8thpgea1c3q2kmj9creojhcv29j 0 1727859 2936802 2025-06-06T13:03:36Z מו יו הו 37729 יצירת דף עם התוכן "שׁוֹשַׁנַּת וֶרֶד בֵּין חוֹחִים גִּדּוּלֶיהָ. אֲשֶׁר כְּמִגְדָּלוֹת שָׁדֶיהָ וּפַעֲמֵי נְעָלֶיהָ. וְלָמָּה הֻבְקְעוּ חוֹמוֹתֶיהָ וְהָלְכוּ שְׁבִי עוֹלָלֶיהָ. עַל הֶהָרִים הוּפְנוּ רַגְלֶיהָ. מוֹשֶׁלֶת אַפְסֵי אֶרֶץ שַׁלְטָנִית וּגְבִירָה. אֲשֶׁר..." 2936802 wikitext text/x-wiki שׁוֹשַׁנַּת וֶרֶד בֵּין חוֹחִים גִּדּוּלֶיהָ. אֲשֶׁר כְּמִגְדָּלוֹת שָׁדֶיהָ וּפַעֲמֵי נְעָלֶיהָ. וְלָמָּה הֻבְקְעוּ חוֹמוֹתֶיהָ וְהָלְכוּ שְׁבִי עוֹלָלֶיהָ. עַל הֶהָרִים הוּפְנוּ רַגְלֶיהָ. מוֹשֶׁלֶת אַפְסֵי אֶרֶץ שַׁלְטָנִית וּגְבִירָה. אֲשֶׁר שִׁכְנָךְ אָז בְּתוֹכָהּ שָׁרָה. וְלָמָּה כְּסֻכָּה בְּכֶרֶם וְכִמְלוּנָה נוֹתָרָה. מַלְכָּהּ וְשָֹרֶיהָ בַּגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה. וְעוּדָה בַּנָּשִׁים מֵעַמִּים מְהֻלָּלָה. אֲשֶׁר עַל כָּל עַם וְלָשׁוֹן מְגֻדָּלָה. וְלָמָּה כְּאִשָּׁה זוֹ<!-- הערה מוסתרת -->נָה וַחֲלָלָה. פֵּרְשָֹה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ וְאֵין מְנַחֵם לָהּ. אֵצֶל בַּת יוֹשֶׁבֶת בְּלִמּוּד תּוֹרוֹתֶיהָ. אֲשֶׁר בְּמַיִם רַבִּים שִׁלְּחָה שְׂדוֹתֶיהָ. וְלָמָּה נָשִׁים מְאִירוֹת בָּאוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיהָ. רָאוּהָ צָרִים שָֹחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּיהָ: לְמוּדָה לְקָחֶיהָ הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגּוֹיִם כִּמְדֻבָּר. אֲשֶׁר לְצִדְּךָ כְּאֵזוֹר מְדֻבֶּקֶת לְהִתְחַבָּר. וְלָמָּה פְזוּרָה בְּכָל זָוִיּוֹת וּמַעֲבָר. בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר: חֲסִין יָהּ גְּמוֹל חֶסֶד לְחַיָּבִים. זְקֹף קַרְנָהּ וְהוֹצִיאָהּ מִיַּד מַלְעִיבִים. תְּמוּר כִּי לֹא בְאַחֵר הִשְׁלִיכָה יְהָבִים. כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: 4t6xeys5anpcdhxv5dhyhf398g04ml7