ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.45.0-wmf.4 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה 2 1547 2936941 2936761 2025-06-09T09:18:59Z Nahum 68 /* פרוייקטים נוספים שהתחלתי או שאני משתתף בהם: */ 2936941 wikitext text/x-wiki שמי נחום ונגרוב, ואני בנו של [[w:אלחנן צ'ארלס ונגרוב|ר' אלחנן צבי (צ'רלס) ונגרוב]] המנוח, ואחד מצעירי תלמידיו של מרן הגרש"ז אויערבאך בישיבת "קול תורה". אני מעמד, מגיה ומתרגם במקצועי, מתמחה בניקוד, פיסוק וטעמי המקרא, ועובד בהוצאה לאור קטנה של ספרי קודש. משמש כבעל קורא מחליף לעיתים בשבתות וחגים במניין התפילה שבבית החולים הדסה הר הצופים. לפרטים נוספים אודותיי ראו [[w:משתמש:נחום|כאן]], [[w:משתמש:Nahum|כאן]] ו[http://stage.co.il/a/1104 בבמה חדשה]. <div align=left>{{קטן|ניתן לעקוב אחריי במסטודון: https://tooot.im/@NWengrov}}</div> {{תיבות משתמש|תיבות= {{#babel:he|en-5|yi-1|tmr-3}} }} {{משתמש תרומות|77,500}} <div dir=ltr> {{רווח קשיח|2}}Volunteering at he.wikisource since June 2005.<br /> [http://meta.wikimedia.org/wiki/User:Nahum Link to my User Page on Meta] </div> <br /> {{תוכן עניינים ללא מיספור}} {{סוף}} ==דפים במעקב:== לשימוש בהצבעת מחיקה: {{תב|הצבעת מחיקה}} [[שיחה:פלס"ר 7 ביום הכיפורים]]--13:15, 12 במאי 2025 (IDT)--הצבעת מחיקה: 20:16, 19 במאי 2025 (IDT)--נמחק: 13:23, 29 במאי 2025 (IDT) [[ויקיטקסט:רשימת מועמדים למחיקה/מחבר:ד"ר אברהם בן עזרא]]--הצבעת מחיקה: 05:58, 30 במאי 2025 (IDT). --נמחק: 07:59, 6 ביוני 2025 (IDT) ==פרוייקטים שסיימתי בסייעתא דשמיא:== *רשימת מיזמים ישנים הועברה ל[[משתמש:Nahum/ארכיון|ארכיון]] *מיזמים חדשים: # [[משנה]] מהדורת ניקוד: סדרי זרעים, מועד, נשים, נזיקין וקדשים #[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שמות|שמות]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא|ויקרא]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר|במדבר]] ו[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים|דברים]], בשיתוף Dovi ואחרים #[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שיר השירים]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר רות|רות]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר איכה|איכה]] ו[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר קהלת|קהלת]], בשיתוף Dovi ובאדיבות מהד' מצודת אברהם ואתר ספאריה #[[קבא דקשייתא]] #טקסטים מולחנים בליליפונד: ## [[ויקיטקסט:טקסטים מולחנים]] # [[יוסיפון/קינת יוסף/טעמים]] # '''[[איכה רבה פתיחתא]]''' # [[מנחת חינוך]] מצוות א-ב ==פרוייקטים בהשהייה, כשיתפנה לי זמן להתחיל לעבוד עליהם:== # {{קטן|[[מפתח:הוולגאטה והפרשנות הנוצרית הקדומה לבראשית לאור פרשנות רשי, רשבם, רדק וחזקוני.pdf]]}} ## {{קטן|[[הוולגאטה והפרשנות הנוצרית הקדומה לבראשית לאור פרשנות רש"י, רשב"ם, רד"ק וחזקוני]]}} ==תרגומים שלי מאנגלית== #[[קובלא חאן]] #{{ללא גלישה|[[סינדרלה, או נעל הזכוכית הקטנה]] מתוך [[ספר הפיות הכחול]]}} #{{ללא גלישה|[[היפה והחיה]] מתוך [[ספר הפיות הכחול]]}} #[[יסודות השחמט (קפבלנקה)]] -- בעבודה. ==ספרי הספרייה הלאומית== #{{ללא גלישה|[[מפתח:בממלכת כוזר היהודית.pdf]] - [[בממלכת כוזר היהודית]]}} #[[מפתח:משא בערב.pdf]] - [[משא בערב]] ==פרוייקט החודש== ===ארכיון פרוייקטי החודש:=== '''ימי האהבה:''' [[ראשית חכמה/שער האהבה]] *חודשי אלול-תשרי (עד יוהכ"פ): [[ראשית חכמה/שער התשובה]] *חודשי אלול-תשרי (עד סוף סוכות): [[מטה אפרים]] סימן תרי"ט *חודש כסלו: '''[[בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת/מאמר ד]]''' *חודש אדר: '''[[יוסף תהלות]]''' על תהלים למרן '''[[מחבר:חיד"א|החיד"א]]''' עמ' 101 *חודש אדר: '''[[בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר ה]]''' *חודש ניסן: '''[[בני יששכר מאמרי חודש ניסן/מאמר ב]]''' *חודש סיון: '''[[בני יששכר מאמרי חודש סיון/מאמר ב]]''' ===לתשעה באב:=== :'''[[לבוש אורח חיים תקנט]],''' הל' ת"ב, עמ' 193 :'''[[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ג/פרק ב]]''' :'''דקס [[ביאור:בבלי גיטין דף נז]],''' ע"ב קט2 ==הפרוייקטים המרכזיים שלי כרגע== # משנה מנוקדת: [[משנה נגעים ט ניקוד]] # [[תרגום אונקלוס (דפוס)]] (להעתיק מ[[תרגום אונקלוס]] ולהגיה) פרק [[תרגום אונקלוס (דפוס)/ספר בראשית/יד|יד]] בס"ד # דק"ס {{ק|[שינו"ס מבוססים על פרוייקט "הכי גרסינן" של מכון פרידברג (וקצת מאתר "מאגרים" של האקדמיה), ובמס' ברכות מתמקדים בעיקר בכתי"י '''מ'''ינכן, '''פ'''ריז, '''א'''וקספורד {{ק|(ספ.בודל. 366)}}, '''פיר'''נצה, ושאר כתי"י ודפו"י]}}: ## [[ביאור:בבלי ברכות דף יז]] {{ק|(סיימתי דקס על פרק ב והמשכתי עד סוף הדף, ואז עברתי ל-)}} [[ביאור:בבלי גיטין דף טז]] {{ק|כת"י '''מ'''ינכן, '''פיר'''קוביץ, '''ו'''תיקן 1, 2, ו-3, ו'''א'''וקספורד)}} תחילת הדף # [[מנורת המאור (אלנקאווה)/מנוקד]] # [[הלכות הרי"ף כפשוטן]], מאת [[משתמש:Orvetov|יצחק הראל]] #[[משתמש:Uziel302/מילים חשודות]], הגהה ע"פ הרשימה #ז"ח (ב[[/טיוטה/]]) חלוקה לעמ'. מדה"נ לך לך עמ' 84 דף מ טור ב #[[טעם לשד]] ==פרוייקטים נוספים שהתחלתי או שאני משתתף בהם:== ===מקרא ופרשנות:=== #[[ויבינו במקרא]] #[[נחמיאש על משלי]] פרק ז, עמ' 58 (על משלי ז,א); #[[משתמש:Inkbug/שד"ל]]; [[שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) על בראשית]] ##[[מפתח:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf]]; ##[[מפתח:Luzzato-Ohev-Ger-HB23918.pdf]]; #[[התורה על פי סדרי הקריאה הארץ ישראלית]] ===הלכה:=== #[[ארבעה טורים]] עם מפרשים, בעיקר הגהת או.סי.אר, פתיחת ר"ת, עיצוב ופיסוק לב"י וד"מ: [[טור אורח חיים ק]] #[[שולחן ערוך]], ולאו"ח עם נושאי כלים: באר הגולה, [[משנה ברורה]], [[ביאור הלכה]], מגן אברהם, [[ט"ז]], [[ביאור הגר"א]], [[כף החיים]], [[באר היטב]] ו[[שערי תשובה (מרגליות)|שערי תשובה]]; ##[[מפתח:פרי מגדים אורח חיים .pdf]], [[פרי מגדים]]; נשלם סי' א; תכט-תל; רמב ##{{ללא גלישה|כרגע: בהג ל[[באר הגולה (רבקש) על אורח חיים לב|סימן לב]] בס"ד; [[כף החיים על אורח חיים נג]], עמ' 171 בקובץ}}; גר"א ע"פ ברכ"א סי' ג, עמ' 17 #[[לבוש אורח חיים]] עמ' 53 עא; [[לבוש האורה]] עמ' 82; #[[שולחן ערוך הרב]]; #[[תרומת הדשן]], הגהה ופיסוק עד סימן מ"ג, עמ' 22 בקובץ; #'''רי"ף''' עם מפרשים, [[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד ב]]; #[[מסכת סופרים (היגר)]] #[[עולת שבת]] סי' רמו עמ' 3 ===מוסר, חסידות, קבלה ופילוסופיה:=== #[[ראשית חכמה]], שעה"א פ"ג; שעהי"ר, פי"ג; #[[בני יששכר]]; #[[תורה אור (חב"ד)]], פ' ויחי, עמ' 100א; #[[האמונות והדעות]] לרס"ג; #[[יסוד ושורש העבודה/ב]]; #[[מדרש האיתמרי]] עמ' 29; ===מדרש:=== # [[ילקוט שמעוני תורה קנב]]; #[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א]] עמ' 442; #[[ספרי על דברים]] לפי סדר החלוקה המקורי; ===תפילה:=== #'''הסליחות לכל השנה''' - [[מפתח:The Seliḥot for the Entire Year.pdf|מפתח]] - [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער|הספר המסודר]], מאת זליגמן בר #[[סידור בית יעקב (עמדין)]] #[[סידור תורה אור]]; ##[[מפתח:Siddur Torah Ohr (Schulzinger Bros. 1940).pdf]] ===שונות:=== #[[תפארת ישראל על המשנה/יבקש דעת]]; #[[ספר המצוות רמב"ן שרשים]] עריכת שורש ב, תחילת עמ' 22 בקובץ; #[[תפארת האדם]] - מאת הרב אלכסנדר סנדר גדליהו טכורש ז"ל, עמ' 30 בקובץ ===ספרות חול:=== #[[מקור ברוך (אוטוביוגרפיה)]], עד סוף עמ' 4 בקובץ 1130; #[[זכרונות לבית דוד]] (עבודה אופליין), "הענק" #[[חנוך ב]], פי"א ===ספרי רש"ר הירש:=== #[[אגרות צפון]], ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Igrot tsafon.he.pdf]]; #[[חורב]], ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Haedot Vehatorot. 1892.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מאמר למען דעת]]. ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Haedot. 1893.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מערכת העדות]] ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Hatorot. 1893.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מערכת התורות]] ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. 1895.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק ב]] #[[עונג שבת]] ==מחברים שיצירתם תהיה חופשית== * [[מנורת המאור (אלנקאווה)]], מהדורת [[:en:w:Hyman G. Enelow]], נפטר 1934, יצירה חופשית *[[מחבר:אלישבע ביחובסקי]], יצירה חופשית *[[w:מיכאל היגר|ד"ר מיכאל היגגער]] - [[מסכת סופרים (היגר)]], יצירה חופשית *דילן תומאס, [[ואין שלטון ביום המוות]], יצירה חופשית *[[מחבר:רב יהודה לייב הלוי אשלג|הרב יהודה אשלג]], [[ספר שמעתי]], יצירה חופשית *[[טובות זכרונות]], אברהם שטרנהרץ, - לשחזר גרסאות מחוקות - 1 בינואר 2026 * ספר חנוך א' - כהנא ויעקב פייטלוביץ' - 1 בינואר 2026 *[[מחבר:אפרים פורת]], 1 בינואר 2030 - [[אגרות צפון]] בתרגומו *[[w:חיים הלר|חיים הלר - סהמ"צ להרמב"ם]], 1 בינואר 2031 *[[w:en:Grigorii Grebnev|גריגורי גרבנב]] - 1 בינואר 2031 *[[מלכי רבנן]], שיחזור ע"פ דף השיחה, 1 בינואר 2032 *[[ודע מה שתשיב המבואר]] - 1 בינואר 2033 *[[אנא בחסדך]]; [[חביבי]]; [[נגילה הללויה]] - [[w:אשר מזרחי|אשר מזרחי]] - 1 בינואר 2034 *[[תפלת מנשה]], ושאר יצירות שנכתבו או נערכו בידי א. ש. הרטום - 1 בינואר 2036 *הרב [[w:צבי יהודה קוק|צבי יהודה קוק]] - [[עולת ראי"ה]] - 1 בינואר 2053 *[[w:זלדה|זלדה]] – 1 בינואר 2055 *[[חזון אי"ש]], <s>יצירה חופשית</s> [1 בינואר 2062] * [[נאום השפנים והחזירים (הרב שך)]] – 1 בינואר 2072 == הרהורים תועים == אם יש ספר שראוי לניקוד וטעמים בשיטת המסורה, מלבד כ"ד כתבי הקודש, הרי אלו ששה סדרי משנה; ואחריהם, מכל הספרים החיצונים, ספר יוסיפון. '''עדכון:''' יצא לי להיתקל לאחרונה בצילום כת"י ובו תרגום אונקלוס בניקוד וטעמים. הרעיון קורץ. (מקור: 'Duke of Sussex's German Pentateuch'. 1300-1324) ==קישורים נוספים== *{{תב|הסבר בוט חוקים}} -- להסבר למי שמתקן חוקים במרחב הראשי *{{תב|שחזור בוט חוקים}} -- למי שתיקן והבוט כבר שיחזר לו *[[/טיוטה/]] לתווים *[[משתמש:Zofthej/אור שמח/הלכות יסודי התורה]] * שבוע נוכחי: {{שבוע נוכחי}} *לעזרה בהוראות תנאי: [[w:עזרה:הוראות תנאי]] *לעזרה בטבלאות: [[w:עזרה:טבלאות]] *לעזרה בחיפוש והחלפת ביטויים רגולריים: [[עזרה:ביטוי רגולרי]] *לעזרה בהערות שוליים: [[w:עזרה:הערת שוליים]] *[[שיחת תבנית:פרשת השבוע הנוכחית]]--לעזרה בתיקון העמוד הראשי בתחילת השנה האזרחית *[[שיחת משתמש:BinyominZeev]] -- לאתר מפתח לתורה לפרשת שבוע *[https://nakdan.dicta.org.il/ הנקדן של דיקטא] *[https://removenikud.dicta.org.il/ מסיר ניקוד] *[[/ארגז חול/]] *[https://www.sefaria.org.il/Beur_HaGra_on_Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.31.1.1?lang=he&with=all&lang2=he גר"א] *[https://www.sefaria.org.il/Minchat_Chinukh?lang=he מנ"ח בספריא] [https://www.sefaria.org.il/Minchat_Chinukh.2.3.18?lang=he&with=all&lang2=he כאן] *'''לשלב בדפי הרי"ף:''' [[השגות הראב"ד על רי"ף/ברכות/מד א‏]] [[משתמש:Nahum/דוגמאות וקישורים נחוצים|דוגמאות וקישורים נחוצים]] [[תבנית:חופשת ויקי]] [[:yi:טייטש יהואש בראשית פרק י]] [[מדיה ויקי:Sitenotice]] [[תבנית:המרת או.סי.אר 2]] [[תבנית:ממ רמב"ם/קיצור שם]] [[ויקיטקסט:ציטוט השבוע/הוספת ציטוט השבוע/דיונים]] [[:קטגוריה:בבל: משתמשים לפי שפה]] [[ויבינו במקרא/הפטרות#יהושע|רשימת ההפטרות לפי סדרם של ספרי הנביאים]] / [[ויבינו במקרא/הפטרות לשבתות ומועדים|לפי הסדר של פרשת השבוע]] <div align=ltr dir=ltr> <nowiki>After the software is deployed, but before it is enabled on your wiki, you can manually invoke the feature on individual pages by using this wikitext code: <references responsive /> instead of the plain <references /> tag or a local template.</nowiki> For grouping reference notes: <nowiki>blah blah<ref group="group name">note 1</ref></nowiki> <nowiki>blah blah2<ref group="group name">note 2</ref></nowiki> ... <nowiki><references group="group name" \></nowiki> Quick fix to a bug, causing progress in main namespace to show as 0 length: Add to Common.css: .pr_quality { width: 100px; } </div> ---- מעודכן לתאריך: 2.08.2024 - נחום 17resmbs4jzvwdihxbwxvsf489mg4ki 2936942 2936941 2025-06-09T09:39:49Z Nahum 68 /* הפרוייקטים המרכזיים שלי כרגע */ 2936942 wikitext text/x-wiki שמי נחום ונגרוב, ואני בנו של [[w:אלחנן צ'ארלס ונגרוב|ר' אלחנן צבי (צ'רלס) ונגרוב]] המנוח, ואחד מצעירי תלמידיו של מרן הגרש"ז אויערבאך בישיבת "קול תורה". אני מעמד, מגיה ומתרגם במקצועי, מתמחה בניקוד, פיסוק וטעמי המקרא, ועובד בהוצאה לאור קטנה של ספרי קודש. משמש כבעל קורא מחליף לעיתים בשבתות וחגים במניין התפילה שבבית החולים הדסה הר הצופים. לפרטים נוספים אודותיי ראו [[w:משתמש:נחום|כאן]], [[w:משתמש:Nahum|כאן]] ו[http://stage.co.il/a/1104 בבמה חדשה]. <div align=left>{{קטן|ניתן לעקוב אחריי במסטודון: https://tooot.im/@NWengrov}}</div> {{תיבות משתמש|תיבות= {{#babel:he|en-5|yi-1|tmr-3}} }} {{משתמש תרומות|77,500}} <div dir=ltr> {{רווח קשיח|2}}Volunteering at he.wikisource since June 2005.<br /> [http://meta.wikimedia.org/wiki/User:Nahum Link to my User Page on Meta] </div> <br /> {{תוכן עניינים ללא מיספור}} {{סוף}} ==דפים במעקב:== לשימוש בהצבעת מחיקה: {{תב|הצבעת מחיקה}} [[שיחה:פלס"ר 7 ביום הכיפורים]]--13:15, 12 במאי 2025 (IDT)--הצבעת מחיקה: 20:16, 19 במאי 2025 (IDT)--נמחק: 13:23, 29 במאי 2025 (IDT) [[ויקיטקסט:רשימת מועמדים למחיקה/מחבר:ד"ר אברהם בן עזרא]]--הצבעת מחיקה: 05:58, 30 במאי 2025 (IDT). --נמחק: 07:59, 6 ביוני 2025 (IDT) ==פרוייקטים שסיימתי בסייעתא דשמיא:== *רשימת מיזמים ישנים הועברה ל[[משתמש:Nahum/ארכיון|ארכיון]] *מיזמים חדשים: # [[משנה]] מהדורת ניקוד: סדרי זרעים, מועד, נשים, נזיקין וקדשים #[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שמות|שמות]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא|ויקרא]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר|במדבר]] ו[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים|דברים]], בשיתוף Dovi ואחרים #[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שיר השירים]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר רות|רות]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר איכה|איכה]] ו[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר קהלת|קהלת]], בשיתוף Dovi ובאדיבות מהד' מצודת אברהם ואתר ספאריה #[[קבא דקשייתא]] #טקסטים מולחנים בליליפונד: ## [[ויקיטקסט:טקסטים מולחנים]] # [[יוסיפון/קינת יוסף/טעמים]] # '''[[איכה רבה פתיחתא]]''' # [[מנחת חינוך]] מצוות א-ב ==פרוייקטים בהשהייה, כשיתפנה לי זמן להתחיל לעבוד עליהם:== # {{קטן|[[מפתח:הוולגאטה והפרשנות הנוצרית הקדומה לבראשית לאור פרשנות רשי, רשבם, רדק וחזקוני.pdf]]}} ## {{קטן|[[הוולגאטה והפרשנות הנוצרית הקדומה לבראשית לאור פרשנות רש"י, רשב"ם, רד"ק וחזקוני]]}} ==תרגומים שלי מאנגלית== #[[קובלא חאן]] #{{ללא גלישה|[[סינדרלה, או נעל הזכוכית הקטנה]] מתוך [[ספר הפיות הכחול]]}} #{{ללא גלישה|[[היפה והחיה]] מתוך [[ספר הפיות הכחול]]}} #[[יסודות השחמט (קפבלנקה)]] -- בעבודה. ==ספרי הספרייה הלאומית== #{{ללא גלישה|[[מפתח:בממלכת כוזר היהודית.pdf]] - [[בממלכת כוזר היהודית]]}} #[[מפתח:משא בערב.pdf]] - [[משא בערב]] ==פרוייקט החודש== ===ארכיון פרוייקטי החודש:=== '''ימי האהבה:''' [[ראשית חכמה/שער האהבה]] *חודשי אלול-תשרי (עד יוהכ"פ): [[ראשית חכמה/שער התשובה]] *חודשי אלול-תשרי (עד סוף סוכות): [[מטה אפרים]] סימן תרי"ט *חודש כסלו: '''[[בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת/מאמר ד]]''' *חודש אדר: '''[[יוסף תהלות]]''' על תהלים למרן '''[[מחבר:חיד"א|החיד"א]]''' עמ' 101 *חודש אדר: '''[[בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר ה]]''' *חודש ניסן: '''[[בני יששכר מאמרי חודש ניסן/מאמר ב]]''' *חודש סיון: '''[[בני יששכר מאמרי חודש סיון/מאמר ב]]''' ===לתשעה באב:=== :'''[[לבוש אורח חיים תקנט]],''' הל' ת"ב, עמ' 193 :'''[[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ג/פרק ב]]''' :'''דקס [[ביאור:בבלי גיטין דף נז]],''' ע"ב קט2 ==הפרוייקטים המרכזיים שלי כרגע== # משנה מנוקדת: [[משנה נגעים ט ניקוד]] # [[תרגום אונקלוס (דפוס)]] (להעתיק מ[[תרגום אונקלוס]] ולהגיה) בראשית פרק [[תרגום אונקלוס (דפוס)/ספר בראשית/יד|יד]] בס"ד # דק"ס {{ק|[שינו"ס מבוססים על פרוייקט "הכי גרסינן" של מכון פרידברג (וקצת מאתר "מאגרים" של האקדמיה), ובמס' ברכות מתמקדים בעיקר בכתי"י '''מ'''ינכן, '''פ'''ריז, '''א'''וקספורד {{ק|(ספ.בודל. 366)}}, '''פיר'''נצה, ושאר כתי"י ודפו"י]}}: ## [[ביאור:בבלי ברכות דף יז]] {{ק|(סיימתי דקס על פרק ב והמשכתי עד סוף הדף, ואז עברתי ל-)}} [[ביאור:בבלי גיטין דף טז]] {{ק|כת"י '''מ'''ינכן, '''פיר'''קוביץ, '''ו'''תיקן 1, 2, ו-3, ו'''א'''וקספורד)}} תחילת הדף # [[מנורת המאור (אלנקאווה)/מנוקד]] # [[הלכות הרי"ף כפשוטן]], מאת [[משתמש:Orvetov|יצחק הראל]] #[[משתמש:Uziel302/מילים חשודות]], הגהה ע"פ הרשימה #ז"ח (ב[[/טיוטה/]]) חלוקה לעמ'. מדה"נ לך לך עמ' 84 דף מ טור ב #[[טעם לשד]] ==פרוייקטים נוספים שהתחלתי או שאני משתתף בהם:== ===מקרא ופרשנות:=== #[[ויבינו במקרא]] #[[נחמיאש על משלי]] פרק ז, עמ' 58 (על משלי ז,א); #[[משתמש:Inkbug/שד"ל]]; [[שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) על בראשית]] ##[[מפתח:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf]]; ##[[מפתח:Luzzato-Ohev-Ger-HB23918.pdf]]; #[[התורה על פי סדרי הקריאה הארץ ישראלית]] ===הלכה:=== #[[ארבעה טורים]] עם מפרשים, בעיקר הגהת או.סי.אר, פתיחת ר"ת, עיצוב ופיסוק לב"י וד"מ: [[טור אורח חיים ק]] #[[שולחן ערוך]], ולאו"ח עם נושאי כלים: באר הגולה, [[משנה ברורה]], [[ביאור הלכה]], מגן אברהם, [[ט"ז]], [[ביאור הגר"א]], [[כף החיים]], [[באר היטב]] ו[[שערי תשובה (מרגליות)|שערי תשובה]]; ##[[מפתח:פרי מגדים אורח חיים .pdf]], [[פרי מגדים]]; נשלם סי' א; תכט-תל; רמב ##{{ללא גלישה|כרגע: בהג ל[[באר הגולה (רבקש) על אורח חיים לב|סימן לב]] בס"ד; [[כף החיים על אורח חיים נג]], עמ' 171 בקובץ}}; גר"א ע"פ ברכ"א סי' ג, עמ' 17 #[[לבוש אורח חיים]] עמ' 53 עא; [[לבוש האורה]] עמ' 82; #[[שולחן ערוך הרב]]; #[[תרומת הדשן]], הגהה ופיסוק עד סימן מ"ג, עמ' 22 בקובץ; #'''רי"ף''' עם מפרשים, [[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד ב]]; #[[מסכת סופרים (היגר)]] #[[עולת שבת]] סי' רמו עמ' 3 ===מוסר, חסידות, קבלה ופילוסופיה:=== #[[ראשית חכמה]], שעה"א פ"ג; שעהי"ר, פי"ג; #[[בני יששכר]]; #[[תורה אור (חב"ד)]], פ' ויחי, עמ' 100א; #[[האמונות והדעות]] לרס"ג; #[[יסוד ושורש העבודה/ב]]; #[[מדרש האיתמרי]] עמ' 29; ===מדרש:=== # [[ילקוט שמעוני תורה קנב]]; #[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א]] עמ' 442; #[[ספרי על דברים]] לפי סדר החלוקה המקורי; ===תפילה:=== #'''הסליחות לכל השנה''' - [[מפתח:The Seliḥot for the Entire Year.pdf|מפתח]] - [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער|הספר המסודר]], מאת זליגמן בר #[[סידור בית יעקב (עמדין)]] #[[סידור תורה אור]]; ##[[מפתח:Siddur Torah Ohr (Schulzinger Bros. 1940).pdf]] ===שונות:=== #[[תפארת ישראל על המשנה/יבקש דעת]]; #[[ספר המצוות רמב"ן שרשים]] עריכת שורש ב, תחילת עמ' 22 בקובץ; #[[תפארת האדם]] - מאת הרב אלכסנדר סנדר גדליהו טכורש ז"ל, עמ' 30 בקובץ ===ספרות חול:=== #[[מקור ברוך (אוטוביוגרפיה)]], עד סוף עמ' 4 בקובץ 1130; #[[זכרונות לבית דוד]] (עבודה אופליין), "הענק" #[[חנוך ב]], פי"א ===ספרי רש"ר הירש:=== #[[אגרות צפון]], ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Igrot tsafon.he.pdf]]; #[[חורב]], ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Haedot Vehatorot. 1892.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מאמר למען דעת]]. ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Haedot. 1893.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מערכת העדות]] ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Hatorot. 1893.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מערכת התורות]] ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. 1895.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק ב]] #[[עונג שבת]] ==מחברים שיצירתם תהיה חופשית== * [[מנורת המאור (אלנקאווה)]], מהדורת [[:en:w:Hyman G. Enelow]], נפטר 1934, יצירה חופשית *[[מחבר:אלישבע ביחובסקי]], יצירה חופשית *[[w:מיכאל היגר|ד"ר מיכאל היגגער]] - [[מסכת סופרים (היגר)]], יצירה חופשית *דילן תומאס, [[ואין שלטון ביום המוות]], יצירה חופשית *[[מחבר:רב יהודה לייב הלוי אשלג|הרב יהודה אשלג]], [[ספר שמעתי]], יצירה חופשית *[[טובות זכרונות]], אברהם שטרנהרץ, - לשחזר גרסאות מחוקות - 1 בינואר 2026 * ספר חנוך א' - כהנא ויעקב פייטלוביץ' - 1 בינואר 2026 *[[מחבר:אפרים פורת]], 1 בינואר 2030 - [[אגרות צפון]] בתרגומו *[[w:חיים הלר|חיים הלר - סהמ"צ להרמב"ם]], 1 בינואר 2031 *[[w:en:Grigorii Grebnev|גריגורי גרבנב]] - 1 בינואר 2031 *[[מלכי רבנן]], שיחזור ע"פ דף השיחה, 1 בינואר 2032 *[[ודע מה שתשיב המבואר]] - 1 בינואר 2033 *[[אנא בחסדך]]; [[חביבי]]; [[נגילה הללויה]] - [[w:אשר מזרחי|אשר מזרחי]] - 1 בינואר 2034 *[[תפלת מנשה]], ושאר יצירות שנכתבו או נערכו בידי א. ש. הרטום - 1 בינואר 2036 *הרב [[w:צבי יהודה קוק|צבי יהודה קוק]] - [[עולת ראי"ה]] - 1 בינואר 2053 *[[w:זלדה|זלדה]] – 1 בינואר 2055 *[[חזון אי"ש]], <s>יצירה חופשית</s> [1 בינואר 2062] * [[נאום השפנים והחזירים (הרב שך)]] – 1 בינואר 2072 == הרהורים תועים == אם יש ספר שראוי לניקוד וטעמים בשיטת המסורה, מלבד כ"ד כתבי הקודש, הרי אלו ששה סדרי משנה; ואחריהם, מכל הספרים החיצונים, ספר יוסיפון. '''עדכון:''' יצא לי להיתקל לאחרונה בצילום כת"י ובו תרגום אונקלוס בניקוד וטעמים. הרעיון קורץ. (מקור: 'Duke of Sussex's German Pentateuch'. 1300-1324) ==קישורים נוספים== *{{תב|הסבר בוט חוקים}} -- להסבר למי שמתקן חוקים במרחב הראשי *{{תב|שחזור בוט חוקים}} -- למי שתיקן והבוט כבר שיחזר לו *[[/טיוטה/]] לתווים *[[משתמש:Zofthej/אור שמח/הלכות יסודי התורה]] * שבוע נוכחי: {{שבוע נוכחי}} *לעזרה בהוראות תנאי: [[w:עזרה:הוראות תנאי]] *לעזרה בטבלאות: [[w:עזרה:טבלאות]] *לעזרה בחיפוש והחלפת ביטויים רגולריים: [[עזרה:ביטוי רגולרי]] *לעזרה בהערות שוליים: [[w:עזרה:הערת שוליים]] *[[שיחת תבנית:פרשת השבוע הנוכחית]]--לעזרה בתיקון העמוד הראשי בתחילת השנה האזרחית *[[שיחת משתמש:BinyominZeev]] -- לאתר מפתח לתורה לפרשת שבוע *[https://nakdan.dicta.org.il/ הנקדן של דיקטא] *[https://removenikud.dicta.org.il/ מסיר ניקוד] *[[/ארגז חול/]] *[https://www.sefaria.org.il/Beur_HaGra_on_Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.31.1.1?lang=he&with=all&lang2=he גר"א] *[https://www.sefaria.org.il/Minchat_Chinukh?lang=he מנ"ח בספריא] [https://www.sefaria.org.il/Minchat_Chinukh.2.3.18?lang=he&with=all&lang2=he כאן] *'''לשלב בדפי הרי"ף:''' [[השגות הראב"ד על רי"ף/ברכות/מד א‏]] [[משתמש:Nahum/דוגמאות וקישורים נחוצים|דוגמאות וקישורים נחוצים]] [[תבנית:חופשת ויקי]] [[:yi:טייטש יהואש בראשית פרק י]] [[מדיה ויקי:Sitenotice]] [[תבנית:המרת או.סי.אר 2]] [[תבנית:ממ רמב"ם/קיצור שם]] [[ויקיטקסט:ציטוט השבוע/הוספת ציטוט השבוע/דיונים]] [[:קטגוריה:בבל: משתמשים לפי שפה]] [[ויבינו במקרא/הפטרות#יהושע|רשימת ההפטרות לפי סדרם של ספרי הנביאים]] / [[ויבינו במקרא/הפטרות לשבתות ומועדים|לפי הסדר של פרשת השבוע]] <div align=ltr dir=ltr> <nowiki>After the software is deployed, but before it is enabled on your wiki, you can manually invoke the feature on individual pages by using this wikitext code: <references responsive /> instead of the plain <references /> tag or a local template.</nowiki> For grouping reference notes: <nowiki>blah blah<ref group="group name">note 1</ref></nowiki> <nowiki>blah blah2<ref group="group name">note 2</ref></nowiki> ... <nowiki><references group="group name" \></nowiki> Quick fix to a bug, causing progress in main namespace to show as 0 length: Add to Common.css: .pr_quality { width: 100px; } </div> ---- מעודכן לתאריך: 2.08.2024 - נחום 8764uvd0r3edbjxcp424voxwlll1j7b 116 6710 2936925 2934830 2025-06-09T08:44:43Z Shahar9261 22508 2936925 wikitext text/x-wiki <שם> חוק החברות, התשנ"ט-1999 <מאגר 2000289 תיקון 2162976 תקן 165159 קוד a163Y00000DuG6tQAF> <מקור> ((ס"ח תשנ"ט, 189|חוק החברות|14:300163)); ((תשס"ב, 484|ת"ט)); ((תשס"ג, 72|תיקון מס' 22 לחוק ניירות ערך|15:300588)); ((תשס"ד, 29|תיקון מס' 2|16:299948)); ((תשס"ה, 238|תיקון מס' 3|16:299850)); ((תשס"ו, 280|חוק תובענות ייצוגיות|16:299748)); ((תשס"ז, 67|חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007)|17:300638)), ((332|תיקון מס' 6|17:300006)); ((תשס"ח, 153|תיקון מס' 11 לחוק העמותות|17:300054)), ((682|תיקון מס' 8|17:300733)), ((813|תיקון מס' 9|17:300708)); ((תשס"ט, 177|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו־2010)|18:301061)); ((תש"ע, 292|תיקון מס' 12 לחוק העמותות|18:301052)), ((544|תיקון מס' 42 לחוק ניירות ערך|18:301191)), ((618|תיקון מס' 59 לחוק בתי המשפט|18:301175)); ((תשע"א, 270|חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה)|18:301186)), ((363|חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה|18:301132)), ((390|תיקון מס' 16|18:301197)), ((1108, 1116|תיקון מס' 17|18:301322)); ((תשע"ב, 490|תיקון מס' 18|18:301467)), ((493|תיקון מס' 19|18:301358)); ((תשע"ג, 6|תיקון מס' 20|18:301468)); ((תשע"ד, 29|תיקון מס' 53 לחוק ניירות ערך|19:301594)), ((102|חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות|19:301496)), ((170|תיקון מס' 23|19:301450)), ((433|חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי|19:301590)), ((670|תיקון מס' 25|19:303843)); ((תשע"ה, 36|תיקון מס' 26|19:306586)); ((תשע"ו, 576|תיקון מס' 27|20:321786)), ((625|תיקון מס' 28|20:323696)), ((1055|חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (תיקון)|20:346561)); ((תשע"ז, 696|תיקון מס' 63 לחוק ניירות ערך|20:382526)), ((970|תיקון מס׳ 16 לחוק העמותות|20:385259)); ((תשע"ח, 394|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|20:491934)); ((תשע"ט, 246|תיקון מס' 21 לחוק ההגבלים העסקיים|20:528392)), ((342|תיקון מס' 2 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|21:559683)); ((תש"ף, 154|תיקון מס' 3 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|23:575121)), ((450|תיקון מס' 34|23:582792)); ((תשפ"א, 374|תיקון מס' 5 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|24:604132)); ((תשפ"ב, 883|תיקון מס' 2 והוראת שעה לחוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים|24:628378)); ((תשפ"ד, 171|תיקון מס' 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה|25:3568695)), ((1506|תיקון מס' 37|25:4962484)). ''תיקון תוספות:'' ((ק"ת תשע"ג, 1572|תיקון התוספת הראשונה א' לחוק|7276)); ((תשע"ד, 1168|תיקון התוספת הראשונה לחוק|7381)); ((תשע"ו, 949|שינוי התוספת הראשונה א' לחוק|7639)). ''עדכון סכומים:'' ((ק"ת תשס"ב, 1011|עדכון עיצום כספי)); ((תשס"ה, 278|עדכון עיצום כספי)); ((תש"ע, 640|עדכון עיצום כספי)); ((תשע"א, 538|עדכון עיצום כספי)); ((תשע"ב, 510|עדכון עיצום כספי)); ((תשע"ג, 586|עדכון עיצום כספי)); ((תשע"ד, 516|עדכון עיצום כספי)); ((תשע"ז, 574|עדכון עיצום כספי)); ((תשע"ח, 746|עדכון עיצום כספי)); ((תשע"ט, 1948|עדכון עיצום כספי)); ((תשפ"א, 1398|עדכון עיצום כספי)); ((תשפ"ב, 1675|עדכון עיצום כספי)); ((תשפ"ג, 892|עדכון עיצום כספי)); ((תשפ"ד, 1490|עדכון עיצום כספי|11107)); ((תשפ"ד, 652|עדכון עיצום כספי|11640)). ((י"פ תשע"א, 1159|הודעה בדבר סכום מעודכן)); ((תשע"ג, 5152|הודעה בדבר סכום מעודכן)); ((תשע"ד, 4106|הודעה בדבר סכום מעודכן)); ((תשע"ט, 3700|הודעה בדבר סכום מעודכן)); ((תשפ"ג, 6028|הודעה בדבר סכום מעודכן)); ((תשפ"ה, 4352|הודעה בדבר סכום מעודכן|13261)). ''תחילת תוקף:'' ((י"פ תשס"ד, 147|הודעה על מועד כניסה לתוקף)), ((147|קביעת מועד תחילה)). __TOC__ = חלק ראשון: פרשנות = @ 1. הגדרות (תיקון: תשס״ה, תשס״ז–2, תש״ע–3, תשע״א–3, תשע״א–4, תשע״ג, תשע״ד–3, תשע״ו–2, תשע"ז, תשע"ח, תשפ"ב, תשפ"ד) : בחוק זה - :- "איגרת חוב" – מסמך שהנפיקה חברה המעיד על קיומה של התחייבות כספית שחבה החברה, ומגדיר את תנאיה, למעט שטרי חוב או שטרי חליפין שנתנה חברה במהלך עסקיה; :- "איגרת חוב מובטחת" – איגרת חוב שהתחייבות החברה לפיה מובטחת במשכון על נכסי החברה, כולם או מקצתם; :- "אמצעי שליטה" – כל אחד מאלה: :: (1) זכות ההצבעה באסיפה כללית של חברה; :: (2) הזכות למנות דירקטור של חברה; :- "אסיפה כללית" – אסיפה שנתית או אסיפה מיוחדת של בעלי המניות; :- "אסיפה מיוחדת" – אסיפה כללית של בעלי המניות שאינה אסיפה שנתית; :- "אסיפת סוג" – אסיפה של בעלי סוג מניות; :- "אסיפה שנתית" – אסיפה של בעלי המניות לפי [[סעיף 60]]; :- "בורסה" – בורסה בישראל, בורסה מחוץ לישראל שקיבלה אישור מידי מי שרשאי לתתו על פי דין במדינה שבה היא פועלת, וכן שוק מוסדר כהגדרתו [[בחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד–1994]]; :- "בורסה בישראל" – בורסה כהגדרתה [[בחוק ניירות ערך]]; :- "בעל איגרת חוב", בחברת איגרות חוב - בעל איגרת חוב של החברה, הרשומה למסחר בבורסה או שהוצעה לציבור על פי תשקיף כמשמעותו [[בחוק ניירות ערך]] או שהוצעה לציבור מחוץ לישראל על פי מסמך הצעה לציבור הנדרש לפי הדין מחוץ לישראל; :- "בית המשפט" – (((נמחקה);)) :- "בעל מניה מהותי" – מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של החברה או מזכויות ההצבעה בה; :- "בעל ענין" – בעל מניות מהותי, מי שיש לו הסמכות למנות דירקטור אחד או יותר או את המנהל הכללי, ומי שמכהן בחברה כדירקטור או כמנהל כללי; :- "דבוקת שליטה" – מניות המקנות עשרים וחמישה אחוזים או יותר מכלל זכויות ההצבעה באסיפה הכללית; :- "דיבידנד" – כל נכס הניתן על ידי החברה לבעל מניה מכוח זכותו כבעל מניה, בין במזומן ובין בכל דרך אחרת, לרבות העברה ללא תמורה שוות ערך ולמעט מניות הטבה; :- "דירקטור" – חבר בדירקטוריון של חברה; :- "דירקטור בלתי תלוי" – דירקטור חיצוני או יחיד המכהן כדירקטור שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים להלן, אשר מונה או סווג ככזה לפי הוראות [[פרק ראשון לחלק השישי]]: :: (1) מתקיימים לגביו תנאי הכשירות למינוי דירקטור חיצוני הקבועים [[בסעיף 240(ב) עד (ו)]] וועדת הביקורת אישרה זאת; :: (2) הוא אינו מכהן כדירקטור בחברה מעל תשע שנים רצופות, ולעניין זה לא יראו בהפסקת כהונה שאינה עולה על שנתיים כמפסיקה את רצף הכהונה; :- "דירקטור חיצוני" – כמשמעותו [[בחלק שישי, פרק ראשון, בסימן ה']]; :- "דמי פיגורים" ו"ריבית שקלית" - כהגדרתם [[בחוק פסיקת ריבית והצמדה]]; :- "החזקה" ו"רכישה" – כמשמעותן [[בחוק ניירות ערך]]; :- "הליכי חדלות פירעון" - כהגדרתם [[בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]]; :- "הצעה פרטית" – הצעה להנפקת ניירות ערך של חברה ציבורית שאינה הצעה לציבור, או הצעה של חברה ציבורית למכירה של ניירות ערך שלה אשר נרכשו על ידה לפי [[סעיף 308]], שאינה הצעה לציבור; :- "הצעה פרטית מהותית" – הצעה פרטית שמתקיים בה האמור [[בסעיף 270(5)]]; :- "הצעת רכש" – הצעה לרכישת מניות, המופנית לציבור בעלי המניות של חברה; :- "ועדת דירקטוריון" – ועדה שהקים הדירקטוריון לפי הוראות [[סעיף 110]]; :- "חבר בורסה" – מי שהוא חבר בורסה בהתאם לתקנון הבורסה כמשמעותו [[בסעיף 46 לחוק ניירות ערך]]; :- "חברה" – חברה שהתאגדה לפי חוק זה, לפי [[פקודת החברות]], פקודת החברות 1921 או פקודת החברות 1919; :- "חברת איגרות חוב" – חברה שאיגרות חוב שלה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף כמשמעותו [[בחוק ניירות ערך]], או שהוצעו לציבור מחוץ לישראל על פי מסמך הצעה לציבור הנדרש לפי הדין מחוץ לישראל, ומוחזקות בידי הציבור; :- "חברה בת" – כמשמעותה [[בחוק ניירות ערך]]; :- "חברה לרישומים" – כמשמעותה [[בחוק ניירות ערך]]; :- "חברה לתועלת הציבור" – כמשמעותה [[בפרק ראשון א' בחלק התשיעי]]; :- "חברה ממשלתית" ו"חברת בת ממשלתית" – כהגדרתן [[בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975]]; :- "חברה מתמזגת" – חברת יעד וחברה קולטת; :- "חברה פרטית" – חברה שאינה חברה ציבורית; :- "חברה ציבורית" – חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף כמשמעותו [[בחוק ניירות ערך]], או שהוצעו לציבור מחוץ לישראל על פי מסמך הצעה לציבור הנדרש לפי הדין מחוץ לישראל, ומוחזקות בידי הציבור; :- "חברה קולטת" – חברה שכל נכסיה והתחייבויותיה של חברת היעד עוברים אליה במיזוג; :- "חברה קשורה" – כמשמעותה [[בחוק ניירות ערך]]; :- "חברת חוץ" – תאגיד, למעט שותפות, שהתאגד מחוץ לישראל; :- "חברת יעד" – חברה, אחת או יותר, האמורה להתמזג עם חברה קולטת באופן שיביא לחיסולה של החברה; :- "חברת מטרה" – חברה שהצעת רכש מופנית לבעלי מניותיה; :- "חוק הנאמנות" – [[חוק הנאמנות, התשל"ט–1979]]; :- "חוק העמותות" – [[חוק העמותות, התש"ם–1980]]; :- "חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי" - [[חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018]]; :- "חוק ניירות ערך" – [[חוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968]]; :- "חוק פסיקת ריבית והצמדה" - [[חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961]]; :- "חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים" - [[חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע"ח-2018]]; :- "חלוקה" – מתן דיבידנד או התחייבות לתיתו, במישרין או בעקיפין, וכן רכישה; ולענין זה, "רכישה" – רכישה או מתן מימון לרכישה, במישרין או בעקיפין, בידי חברה או בידי חברה בת שלה או בידי תאגיד אחר בשליטתה, של מניות החברה או של ניירות ערך שניתן להמירם למניות החברה או שניתן לממשם במניות החברה, או פדיון של ניירות ערך בני פדיון שהם חלק מהונה העצמי של החברה בהתאם [[לסעיף 312(ד)]], ולרבות התחייבות לעשיית כל אחד מאלה, והכל, ובלבד שהמוכר אינו החברה עצמה או תאגיד אחר בבעלותה המלאה של החברה; :- "יום ההתאגדות" – התאריך שקבע הרשם כיום ההתאגדות של החברה בתעודת ההתאגדות; :- "יזם" – מי שעושה פעולה, בשמה או במקומה של חברה שטרם התאגדה; :- "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; :- "מיזוג", לענין [[החלק השמיני]] – העברה של כלל הנכסים והחיובים, לרבות חיובים מותנים, עתידיים, ידועים ובלתי ידועים, של חברת יעד לחברה קולטת, אשר כתוצאה ממנה מתחסלת חברת היעד, בהתאם [[לסעיף 323]]; :- "מניה" – אגד של זכויות בחברה הנקבעות בדין ובתקנון; :- "מניות הטבה" – מניות שמקצה החברה ללא תמורה לבעלי מניותיה הזכאים לכך; :- "מנין קולות" – מנין קולות המצביעים, בהתאם לזכויות ההצבעה הקבועות למניות שמכוחן מצביעים בעלי המניות המשתתפים באסיפה; :- "מספר זהות" – :: (1) לגבי חברה הרשומה בישראל – מספר הרישום; :: (2) לגבי חברה רשומה הרשומה מחוץ לישראל – המדינה שבה היא רשומה ומספר הרישום, אם יש לה מספר רישום; :: (3) לגבי תאגיד אחר שיש לו מספר רישום על פי דין – מספר הרישום שלו; :: (4) לגבי יחיד תושב ישראל – מספר זהותו במרשם האוכלוסין; :: (5) לגבי יחיד שאינו תושב ישראל – המדינה שבה הוצא הדרכון ומספר הדרכון; :- "מען" – :: (1) לגבי יחיד תושב ישראל – מענו כפי שהוא רשום במרשם האוכלוסין, ואם מסר מען אחר – המען שמסר; :: (2) לגבי יחיד שאינו תושב ישראל – מען מגוריו, ואם מסר מען אחר – המען שמסר; :: (3) לגבי חברה הרשומה בישראל – מען משרדה הרשום; :: (4) לגבי חברה הרשומה מחוץ לישראל – מען משרדה מחוץ לישראל, ואם מסרה מען בישראל – המען שמסרה; :: (5) לגבי תאגיד אחר שיש לו מען רשום על פי דין – מענו הרשום; :- "מען דיגיטלי" - כל אחד מהפרטים המנויים [[בתוספת הרביעית]]; :- "מענק פרישה" – מענק, תשלום, גמול, פיצוי או כל הטבה אחרת הניתנים לנושא משרה בזיקה לסיום תפקידו בחברה; :- "מציע", בהצעת רכש – מי שמציע הצעת רכש; :- "משכון" – כמשמעותו [[בחוק המשכון, התשכ"ז–1967]], וכן שעבוד צף; :- "נוכחות בעל מניות", באסיפה כללית – נוכחות בעל המניות בעצמו או באמצעות שלוח, או באמצעות כתב הצבעה כאמור [[בסעיף 87]]; :- "נושא משרה" – מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן דירקטור או מנהל הכפוף במישרין למנהל הכללי; :- ”נייר ערך” – לרבות מניה, איגרת חוב, או זכויות לרכוש, להמיר או למכור כל אחת מאלה; :- "ניצע", בהצעת רכש – בעל המניות שמוצע לרוכשן בהצעת רכש; :- "סדרת איגרות חוב" – שתי איגרות חוב או יותר שהן שוות־דרגה לענין ההתחייבות הכספית והערובה לתשלומה; :- "ענין אישי" – ענין אישי של אדם בפעולה או בעסקה של חברה, לרבות ענין אישי של קרובו ושל תאגיד אחר שהוא או שקרובו הם בעלי ענין בו, ולמעט ענין אישי הנובע מעצם החזקת מניות בחברה, לרבות עניין אישי של אדם המצביע על פי ייפוי כוח שניתן לו מאת אדם אחר אף אם אין לאחר עניין אישי, וכן יראו הצבעה של מי שקיבל ייפוי כוח להצביע בשם מי שיש לו עניין אישי כהצבעה של בעל העניין אישי, והכל בין אם שיקול הדעת בהצבעה הוא בידי המצביע ובין אם לאו; :- "עסקה" – חוזה או התקשרות וכן החלטה חד צדדית של חברה בדבר הענקת זכות או טובת הנאה אחרת; :- "עסקה חריגה" – עסקה שאינה במהלך העסקים הרגיל של החברה, עסקה שאינה בתנאי שוק או עסקה העשויה להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה; :- "פעולה" – פעולה משפטית, בין במעשה ובין במחדל; :- "פעולה מהותית" – פעולה העשויה להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה; :- "פקודת החברות" – [[פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג–1983]]; :- "פרמיה" – סכום שבו עולה תמורת ההקצאה של מניות החברה על ערכן הנקוב של המניות; :- "צו לפתיחת הליכים" - צו לפתיחת הליכים שניתן לפי [[חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]]; :- "קרוב" – בן זוג, אח או אחות, הורה, הורי הורה, צאצא וכן צאצא, אח, אחות או הורה של בן הזוג או בן זוגו של כל אחד מאלה; :- "רואה חשבון מבקר" – רואה חשבון שמונה לשם ביצוע פעולת ביקורת כאמור [[בסעיף 154]]; :- "רשות ניירות ערך" – הרשות כמשמעותה [[בחוק ניירות ערך]]; :- "רשם ההקדשות" ו"הקדש ציבורי" – כמשמעותם [[בחוק הנאמנות]]; :- "רשם החברות", "הרשם" – רשם החברות כאמור [[בסעיף 36]]; :- ”שטר מניה” – (((נמחקה);)) :- "שעבוד צף" – כמשמעותו [[בפקודת החברות]]; :- "שליטה" – כמשמעותה [[בחוק ניירות ערך]]; :- "תאגיד מדווח" – תאגיד מדווח כהגדרתו [[בחוק ניירות ערך]] או תאגיד שהוראות [[פרק ה'3 לחוק האמור]] חלות עליו; :- "תביעה נגזרת" – תובענה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה; :- "תזכיר" – כמשמעותו [[בפקודת החברות]] כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה; :- "תנאי כהונה והעסקה", של נושא משרה – תנאי כהונה או העסקה של נושא משרה, לרבות מתן פטור, ביטוח, התחייבות לשיפוי או שיפוי לפי היתר שיפוי, מענק פרישה, וכל הטבה, תשלום אחר או התחייבות לתשלום כאמור, הניתנים בשל כהונה או העסקה כאמור; :- "תעודת התאגדות" – תעודה בחתימת הרשם המעידה על רישומה של חברה; :- "תעודת מניה" – תעודה שבה מצוין שמו של הבעלים הרשום במרשמי החברה בציון מספר המניות שבבעלותו; :- "תקנון" – תקנון של חברה כפי שהוגש לרשם בראשונה עם התאגדותה או כפי ששונה לפי דין; :- "השר" – שר המשפטים. = חלק שני: ייסוד החברה = == פרק ראשון: ההתאגדות == === סימן א': זכות ההתאגדות === @ 2. זכות ההתאגדות : כל אדם רשאי לייסד חברה, ובלבד שמטרה ממטרות החברה אינה נוגדת את החוק, אינה בלתי מוסרית או אינה נוגדת את תקנת הציבור. @ 3. חברת אדם אחד : לחברה יכול שיהיה בעל מניה אחד. === סימן ב': האישיות המשפטית === @ 4. האישיות המשפטית של החברה : חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מואגד. @ 5. קיום חברה : קיומה של חברה הוא מיום ההתאגדות המצוין בתעודת ההתאגדות ועד לפקיעת ההתאגדות, כתוצאה מחיסולה של החברה. @ 6. הרמת מסך (תיקון: תשס"ה, תש"ע-3) : (א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: ::: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; ::: (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ::: ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי [[סעיפים 192]] [[ו־193]] ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. :: (2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד. : (ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו. : (ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א). : (ד) בסעיף זה [[ובסעיף 7]], "בית המשפט" – בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה. @ 7. הגבלת עיסוקים (תיקון: תשס"ה, תשס"ח-3) : (א) הורה בית משפט כי יש ליחס חובות של חברה לבעל מניה בה, לפי הוראות [[סעיף 6(א)]], רשאי הוא להורות, כי במשך תקופה שיקבע ושלא תעלה על חמש שנים (בסעיף זה – תקופת ההגבלה), לא יוכל אותו בעל מניה להיות דירקטור או מנהל כללי של חברה או להיות מעורב, במישרין או בעקיפין, בייסוד חברה או בניהולה (בסעיף זה – צו הגבלה). : (ב) בית משפט שנתן צו הגבלה ישלח לרשם החברות הודעה על הצו ופרטיו. : (ג) בלי לגרוע מהוראות [[סעיף 6]], המפר צו הגבלה חב בחובות החברה שלגביה הופר הצו ושנוצרו בתקופת ההגבלה. === סימן ג': הקמת חברה ורישומה === @ 8. בקשה לרישום (תיקון: תשפ"ב) : (א) המבקש לרשום חברה יגיש לרשם בקשה בדרך של תקשורת אלקטרונית לפי טופס שקבע השר ולה יצורפו: :: (1) עותק של התקנון; :: (2) הצהרה של הדירקטורים הראשונים על נכונותם לכהן כדירקטורים, כפי שקבע השר. : (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הרשם רשאי לאפשר הגשת בקשה כאמור באותו סעיף קטן שלא בדרך של תקשורת אלקטרונית אם התקיימו נסיבות שמצדיקות זאת. : ((פורסמו [[תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש״ס–1999]].)) @ 9. אגרות (תיקון: תשס"ה) : (א) המבקש לרשום חברה ישלם בעת הגשת הבקשה אגרה (להלן – אגרת רישום). : (ב) חברה תשלם בכל שנה אגרה שנתית. : (ג) בסעיף זה, "חברה" – לרבות חברת חוץ. @ 10. תעודת התאגדות : (א) הרשם ירשום חברה אם מצא כי קוימו כל הדרישות לפי חוק זה בקשר לרישום ולכל ענין שהוא תנאי לכך. : (ב) הרשם ייתן לכל חברה מספר רישום, כאמור [[בסעיף 38(ג)]], ויציין אותו בתעודת ההתאגדות. : (ג) משנרשמה חברה, ימסור לה הרשם תעודת התאגדות. : (ד) תעודת התאגדות שנמסרה לחברה תשמש ראיה חלוטה לכך כי נתמלאו כל הדרישות לפי חוק זה לענין הרישום ולכל ענין שהוא תנאי לכך. : (ה) אין בהוראת סעיף קטן (ד) כדי לרפא פגם בתקנון, או למנוע את הצורך בתיקונו. === סימן ד': תכלית החברה === @ 11. תכלית החברה (תיקון: תשס"ז-2) : (א) תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את עניניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור; כמו כן רשאית חברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון. : (ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על חברה לתועלת הציבור. === סימן ה': פעולות שנעשו על ידי יזם === @ 12. אישור פעולה : (א) חברה רשאית לאשר פעולה של יזם שנעשתה בשמה או במקומה לפני התאגדותה. : (ב) אישור בדיעבד כמוהו כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר ([[בסימן זה]] – צד שלישי) בתום־לב ובתמורה, לפני האישור. @ 13. מעמדו של צד שלישי ליזמות : (א) ידע צד שלישי בעת פעולה כאמור [[בסעיף 12]] על קיומה של היזמות, הברירה בידיו לראות את היזם כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מהיזם את נזקו, אם נתקיים אחד מאלה: :: (1) החברה לא אישרה את הפעולה בתוך שנה מיום עשייתה; :: (2) עולה מן הנסיבות שהחברה אינה עתידה להתאגד, ובלבד שהצד השלישי הודיע על כך ליזם שלושים ימים מראש; :: (3) החברה לא אישרה את הפעולה בתוך שלושים ימים מיום שדרש זאת ממנה הצד השלישי. : (ב) אישרה החברה את הפעולה – אין היזם חייב או זכאי עוד בשלה. : (ג) היזם והצד השלישי רשאים להתנות על הוראות סעיף זה. @ 14. אי ידיעה על היזמות : לא ידע הצד השלישי בעת הפעולה על קיומה של היזמות, יחולו הוראות אלה: : (1) פעולת היזם תחייב או תזכה את היזם לפי הענין; : (2) משנתאגדה החברה רשאית היא לאשר את הפעולה, ובלבד שהאישור אינו נוגד את הפעולה לפי מהותה, תנאיה או נסיבות הענין; אישרה החברה את הפעולה – תחייב פעולת היזם את החברה וגם את היזם, ביחד ולחוד, ותזכה רק את החברה. == פרק שני: התקנון == === סימן א': תוכן התקנון ושינויו === @ 15. תקנון החברה : לכל חברה יהיה תקנון כמפורט [[בסימן זה]]. @ 16. תוקף התקנון : תקנונה של חברה, כפי שנרשם עם התאגדותה, תקף מעת התאגדותה. @ 17. תקנון כחוזה : (א) דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם. : (ב) שינוי התקנון ייעשה בדרכים הקבועות בחוק זה. @ 18. פרטים שחובה לכלול בתקנון : תקנון החברה יכלול את הפרטים הבאים: : (1) שם החברה; : (2) מטרות החברה; : (3) פרטים בדבר הון המניות הרשום כאמור [[בסעיפים 33]] [[ו־34]]; : (4) פרטים בדבר הגבלת האחריות, כאמור [[בסעיף 35]]. @ 19. פרטים שניתן לכלול בתקנון (תיקון: תשס"ה, תשע"א-3, תשע"א-4) : חברה רשאית לכלול בתקנון נושאים הנוגעים לחברה או לבעלי מניותיה, ובכלל זה: : (1) הזכויות והחובות של בעלי המניות ושל החברה; : (2) הוראות לעניין דרכי ניהול החברה ומספר הדירקטורים; : (2א) הוראות ממשל תאגידי מההוראות המומלצות המפורטות [[בתוספת הראשונה]], כולן או חלקן; השר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות את [[התוספת הראשונה]], ובלבד ששינוי הנוגע לחברות ציבוריות או לחברות איגרות חוב, ייקבע בהתייעצות עם יושב ראש רשות ניירות ערך; : (3) כל נושא אחר שבעלי המניות ראו לנכון להסדירו בתקנון. @ 20. שינוי תקנון : (א) חברה רשאית לשנות את תקנונה בהחלטה שהתקבלה ברוב רגיל באסיפה הכללית של החברה, אלא אם כן נקבע בתקנון כי דרוש רוב אחר או אם נתקבלה החלטה כאמור [[בסעיף 22]]. : (ב) נקבעה בחוק זה הוראה שניתן להתנות עליה, או נקבעה הוראה בתקנון לפיה דרוש רוב מסוים לשינוי הוראות התקנון, כולן או מקצתן, לא תהא החברה רשאית לשנות את ההוראה האמורה אלא בהחלטה שתתקבל באסיפה הכללית באותו רוב מסוים או ברוב המוצע, לפי הגבוה מבין השניים. : (ג) היו מניות החברה מחולקות לסוגים, לא ייעשה שינוי בתקנון שיפגע בזכויותיו של סוג מניות ללא אישור אסיפת אותו סוג, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון; לענין קבלת החלטות באסיפת סוג יחולו הוראות סעיפים קטנים (א) ו־(ב), בשינויים המחויבים. : (ד) על אף הוראות סעיף זה, שינוי בתקנון המחייב בעל מניה לרכוש מניות נוספות או להגדיל את היקף אחריותו, לא יחייב את בעל המניה ללא הסכמתו. @ 21. תוקף השינוי ודיווח : (א) שינוי התקנון, למעט שינויים כאמור [[בסעיף 40]], תקף מיום קבלת ההחלטה על כך בחברה או במועד מאוחר יותר שקבעה החברה בהחלטתה. : (ב) חברה שקיבלה החלטה על שינוי תקנונה, תמסור לרשם את נוסח ההחלטה בתוך ארבעה עשר ימים ממועד ההחלטה. @ 22. הגבלת אפשרות שינוי התקנון (תיקון: תשס"ה) : (א) חברה רשאית להגביל בתקנון או בחוזה אחר את סמכותה לשנות את התקנון או הוראה מהוראותיו, אם נתקבלה על כך החלטה באסיפה כללית, ברוב הדרוש לשינוי הוראות התקנון. : (ב) דין החלטה שנתקבלה כאמור בסעיף קטן (א), כדין החלטה לשינוי התקנון ויחולו עליה הוראות [[סימן זה]]. @ 23. חתימה על התקנון (תיקון: תש"ף-2) : (א) התקנון ייחתם בידי בעלי המניות הראשונים ויצויינו בו המניות המוקצות להם וכן שמו, מענו ומספר הזהות של כל בעל מניה. : (ב) עורך דין יאמת את זהות החותמים על התקנון או שהיא תאומת בדרך מקוונת כפי שייקבע בתקנות. @ 24. הוראות מעבר לגבי תזכיר ותקנון (תיקון: תשס"ה, תשע"ב-2) : חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה רשאית – : (1) לשנות את ההוראות הקבועות בתזכירה בדרך ובתנאים הקבועים לכך [[בפקודת החברות]], כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, בכפוף להוראת פסקה (5), ואולם על אף הוראות [[פקודת החברות]], רשאית חברה לשנות את ההוראות הקבועות בתזכירה, לענין ההון ולענין שם החברה, ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים; שינוי ההון הרשום תקף מיום קבלת ההחלטה בדבר השינוי ושינוי שם החברה אינו טעון הסכמת השר; : (2) לשנות את תזכירה או לבטלו בדרך הקבועה לפי [[סעיף 350]]; : (3) לשנות את ההוראות הקבועות בתקנונה בהחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, או ברוב אחר אם נקבע בתזכיר החברה או בתקנונה; : (4) לקבוע בתקנון, כפוף להוראת [[סעיף 20(ב)]], הוראה בדבר הרוב הדרוש לשינוי הוראות התקנון, בהחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, וברוב גדול יותר אם נקבע רוב זה בתזכיר החברה או בתקנונה; נקבעה הוראה חדשה כאמור, יחולו על שינויה הוראות [[סעיף 20(ב)]]; : (5) לקבוע בתזכיר, בהחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, הוראה בדבר שינוי הרוב הדרוש לשינוי הוראות בתזכיר שהאסיפה הכללית מוסמכת לשנותן; הוראות [[סעיף 20(ב)]] יחולו לענין זה, בשינויים המחויבים. === סימן ב': שם החברה === @ 25. בחירת שם : חברה רשאית להירשם בכל שם, בכפוף להוראות [[סימן זה]] ולהוראות כל דין. @ 26. ציון בע"מ בסוף שם חברה : שמה של חברה, שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, כאמור [[בסעיף 35]], יכלול בסופו את הציון "בערבון מוגבל" או "בע"מ". @ 27. שם מטעה : (א) לא תרשם חברה בשם שהוא – :: (1) שמו של תאגיד הרשום כדין בישראל או הדומה לו עד כדי להטעות; :: (2) סימן מסחר רשום לגבי טובין או שירותים שעוסקים בהם למטרות הדומות למטרות החברה המבקשת להירשם, או שם הדומה לו עד כדי להטעות, אלא אם כן הוכח לרשם כי בעל סימן המסחר הסכים לכך בכתב; לענין זה, "סימן מסחר רשום" – כמשמעותו [[בפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב–1972]]. : (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), לא תירשם חברה בשם שהרשם סבור כי יש בו משום תרמית או הטעיה. @ 28. שם הנוגד את תקנת הציבור : לא תירשם חברה בשם שהרשם סבור כי הוא עלול לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו. @ 29. סמכות הרשם להורות על שינוי שם : (א) נרשמה חברה בשם שאין לרשמו לפי [[סימן זה]], רשאי הרשם לדרוש ממנה לשנות את שמה. : (ב) לא מסרה החברה לרשם, בתוך ארבעה חודשים ממועד הדרישה כאמור בסעיף קטן (א), הודעה על החלטה לשינוי שמה, רשאי הרשם לשנות את שמה לשם שיבחר. : (ג) החליט הרשם לשנות את שם החברה, ישלח לחברה תעודת שינוי שם, ויראו את השינוי כאילו נקבע על פי החלטת החברה והרשם. : (ד) השר רשאי לקבוע הוראות לענין הפרסום של שינוי השם. @ 30. צו מניעה : בית המשפט רשאי, לבקשת חברה, להורות למי שנטל את שמה או שם הדומה לו עד כדי להטעות, או, לבקשת מי שנפגע מרישום חברה בשם בניגוד להוראות [[סעיף 27]], להורות לחברה, להימנע מלהשתמש בשם, אלא אם כן שוכנע כי זכותו של הנתבע להשתמש בשם קודמת לזכותו של המבקש. @ 31. שינוי שם : (א) חברה רשאית, באישור הרשם, לשנות את שמה, והוראות [[סעיפים 25 עד 30]] יחולו, בשינויים המחויבים, על ההחלטה לשינוי ועל השם המבוקש. : (ב) אישר הרשם לחברה לשנות את שמה, ירשום הרשם את השם החדש במקום השם הקודם ויתן לה תעודת שינוי שם. === סימן ג': מטרות החברה === @ 32. ציון מטרות החברה בתקנון : חברה תציין את מטרותיה בתקנונה על ידי קביעה של אחת ממטרות אלה: : (1) לעסוק בכל עיסוק חוקי; : (2) לעסוק בכל עיסוק חוקי למעט בסוגי עיסוקים שפורטו בתקנון; : (3) לעסוק בסוגי עיסוקים שפורטו בתקנון. === סימן ד': הון המניות הרשום וחלוקתו === @ 33. הון המניות הרשום : חברה תקבע בתקנונה את הון המניות הרשום לרבות מספר המניות לסוגיהן. @ 34. ערך נקוב למניות : (א) מניות החברה יכול שיהיו כולן בעלות ערך נקוב או כולן ללא ערך נקוב. : (ב) היו מניות החברה ללא ערך נקוב יצויין בתקנון מספרן בלבד; היו מניות החברה בעלות ערך נקוב, יצויין בתקנון בנוסף למספרן גם ערכה הנקוב של כל מניה. : (ג) היו מניות החברה ללא ערך נקוב, יחולו הוראות חוק זה המתייחסות להון מניות רשום או מונפק, בשינויים המחויבים, באופן שהון המניות הרשום יהיה מספר המניות הקבוע בתקנון וההון המונפק יהיה מספר המניות שהקצתה החברה. === סימן ה': הגבלת אחריות === @ 35. הגבלת אחריות : (א) אחריות בעלי המניות לחובות החברה יכול שתהיה לא מוגבלת, והדבר יצוין בתקנון; היתה אחריות בעלי המניות מוגבלת, יפורט אופן ההגבלה בתקנון. : (ב) היו מניות החברה בעלות ערך נקוב, אחראים בעלי המניות לפירעון הערך הנקוב לפחות, אלא אם כן נתקיים האמור [[בסעיף 304]]. == פרק שלישי: רשם החברות == === סימן א': לשכת רישום החברות === @ 36. מינוי וכשירות הרשם וסגנו : (א) השר ימנה עובד המדינה, הכשיר לכהן כשופט של בית משפט שלום, להיות רשם החברות, והוא יעמוד בראש לשכת רישום החברות. : (ב) השר רשאי למנות עובד המדינה כסגן לרשם החברות ולהסמיכו בסמכויות הרשם. : (ג) נבצר מן הרשם למלא את תפקידו רשאי השר להסמיך עובד משרד המשפטים בסמכויות הרשם, כולן או מקצתן. @ 37. סמכויות הרשם : (א) הרשם יקבע אם נתמלאו התנאים והדרישות הקבועים לפי חוק זה בענינים אלה: :: (1) התאגדות של חברה; :: (2) שינוי שם חברה; :: (3) רישום מסמך; :: (4) מיזוג. : (ב) הרשם רשאי, על מנת לוודא שחברה מקיימת את המוטל עליה לפי חוק זה, להורות לה, כי תמציא לעיונו את המרשמים ואת הפנקסים שעל החברה לנהל לפי חוק זה, הפתוחים לעיון הציבור, או העתקים מעודכנים מהם, בתוך תקופה שלא תפחת מארבעה עשר ימים מיום הדרישה. : (ג) נוכח הרשם כי המרשמים או הפנקסים האמורים אינם מעודכנים, רשאי הוא להורות לחברה לעדכנם בתוך תקופה שיקבע. === סימן ב': ניהול מרשמים === @ 38. ניהול מרשמים וקבלת מסמכים (תיקון: תשפ"ב) : (א) הרשם ינהל רישום לגבי כל חברה ויקבל מסמכים ודיווחים לרישום או לתיוק בתיקי החברה, הכל כפי שקבע השר. : (ב) מסירת המסמכים והדיווחים, הרישום או התיוק בתיקי החברה ייעשו בדרך של תקשורת אלקטרונית (להלן – תיוק או דיווח אלקטרוני), ואולם, הרשם רשאי לאפשר מסירת מסמך או דיווח שלא בדיווח אלקטרוני אם התקיימו נסיבות שמצדיקות זאת. :: ((פורסמו [[תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש״ס–1999]].)) : (ג) הרשם ינהל מרשם חברות שבו ירשום כל חברה ויתן לה מספר זהות, ורשאי הרשם ליתן מספור שונה לסוגים של חברות, כפי שיקבע השר. @ 39. הגשת מסמכים לרישום (תיקון: תשע"ח) : (א) כל מסמך וכל דיווח שיש להגישם לרשם יישאו את מספר הזהות של החברה, וייחתמו בידי אחד מנושאי המשרה של החברה בציון שמו ותפקידו, כאישור לכך שהפרטים שבו נכונים ושלמים; לענין סעיף זה, "נושא משרה בחברה" – לרבות מזכיר החברה או מי שהוסמך על ידה לענין סעיף זה. : (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), מסמך או דיווח המוגש מאת חברה המצויה בכינוס נכסים או בפירוק או שניתן לגביה צו לפתיחת הליכים, יכול שייחתם בידי כונס הנכסים או הנאמן. : (ג) הוראות סעיף זה יחולו אם אין הוראה שונה לענין זה לפי כל דין. : (ד) קבע השר הוראה בדבר דיווח אלקטרוני, רשאי הוא לקבוע כי הוראות סעיף קטן (א) לענין חתימת נושא המשרה, לא יחולו על מסמכים ודיווחים המוגשים באופן האמור. @ 40. תוקף מותנה ברישום (תיקון: תשס"ז-2) : לפעולות החברה המפורטות להלן לא יהיה תוקף אלא אם כן נרשמו – : (1) שינוי שם חברה לפי הוראות [[סעיף 31]]; : (2) שינוי מטרות חברה; : (3) שינוי תקנון שבעקבותיו הופכת חברה לחברה לתועלת הציבור, כאמור [[בסעיף 345ב(ג)]]. @ 41. העתקים כראיה (תיקון: תשס"ה) : (א) העתק מאושר בידי הרשם של כל מסמך המוחזק או הרשום אצלו יתקבל בכל הליך משפטי כמקור ויהווה ראיה חלוטה לכך שהמסמך המקורי נמצא בלשכת רישום החברות. : (ב) קבע השר הוראות בדבר תיוק אלקטרוני יחולו הוראות סעיף קטן (א) לגבי פלט של הדיווחים האמורים; לענין סעיף זה, "פלט" – כהגדרתו [[בחוק המחשבים, התשנ"ה–1995]]. @ 42. שלילית ידיעה : רישומו או קיומו של מסמך בחברה או אצל הרשם, אין בו כשלעצמו משום ראיה לידיעת תוכנו. @ 43. עיון (תיקון: תשפ"ב) : (א) המרשמים שמנהל הרשם בלשכת הרישום יהיו פתוחים לעיון הציבור וכל אדם רשאי לעיין בהם ולקבל העתקים מאושרים מן הרשום בהם, בין באמצעות הרשם ובין באמצעות אחרים שהרשם הסמיך אותם לכך, הכל כפי שקבע השר. : (ב) על אף האמור בהוראות לפי סעיף קטן (א), [[פרט (2) לתוספת הרביעית]] יהיה פתוח לעיונו של גוף ציבורי השולח מסרים דיגיטליים כהגדרתו [[בחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים]], בלבד. @ 44. תקנות (תיקון: תשס"ז, תשע"א-3, תשפ"ב, תשפ"ד) : השר רשאי לקבוע את אלה: : (1) סדרי רישום ותיוק וכן אופן הגשת מסמכים ודיווחים לרישום ולתיוק כאמור; : (2) אופן ניהול המרשמים בלשכת הרישום ועיון הציבור בהם; : (3) טפסים שחובה להשתמש בהם לעניין חוק זה והפרטים שיש לכלול בהם; : (4) אופן ביצוע חובות הרשם על פי חוק זה; : (5) פרטים שחובה על חברה או חברת חוץ למסור לרשם בנוגע לכל בעל מניה, או בעל זכות אחרת, וכן בנוגע לנושה או לנושא משרה בה; : (6) סכומי אגרת רישום, אגרה שנתית, וכן אגרות ותשלומים אחרים שהשר קבע שיש לשלמם בשל פעולות ושירותים שנותן הרשם לפי חוק זה וכי אגרות ותשלומים אחרים לפי פסקה זו, שלא שולמו במועד, ייווספו עליהם, לתקופת הפיגור, ריבית שקלית ודמי פיגורים, עד לתשלומם, ויחולו הוראות [[חוק פסיקת ריבית והצמדה]], בשינויים המחויבים, עד לתשלומם; ורשאי השר לקבוע סכומי אגרות ותשלומים שונים לחברות שונות לפי אמות מידה שקבע; על גביית אגרות ותשלומים אחרים לפי פסקה זו תחול [[פקודת המסים (גביה)]]. : ((פורסמו [[תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש״ס–1999]].)) : ((פורסמו [[תקנות החברות (אגרות), התשס״א–2001]].)) === סימן ג': ערעור (((בוטל))) (תיקון: תש"ע-3) === @ 45. (תיקון: תש"ע-3) : (((בוטל).)) = חלק שלישי: מבנה החברה = == פרק ראשון: האורגנים של החברה, סמכויותיהם וחבות בשל פעולתם == === סימן א': האורגנים === @ 46. האורגנים : האורגנים של החברה הם האסיפה הכללית, הדירקטוריון, המנהל הכללי וכל מי שעל פי דין, או מכוח התקנון רואים את פעולתו בענין פלוני כפעולת החברה לאותו ענין. @ 47. מעשי אורגן כמעשי החברה : פעולותיו של אורגן וכוונותיו הן פעולותיה של החברה וכוונותיה. === סימן ב': חלוקת הסמכויות בין האורגנים העיקריים === @ 48. סמכויות האורגנים : (א) לאסיפה הכללית יהיו הסמכויות המפורטות [[בסימן א' של הפרק השני]]. : (ב) לדירקטוריון יהיו הסמכויות המפורטות [[בסימן א' של הפרק השלישי]]. : (ג) למנהל הכללי יהיו הסמכויות המפורטות [[בפרק הרביעי]]. : (ד) לכל האורגנים בחברה נתונות כל סמכויות העזר הדרושות להפעלת סמכויותיהם. @ 49. סמכות שיורית : סמכות של החברה שלא הוקנתה בחוק או בתקנון לאורגן אחר, רשאי הדירקטוריון להפעילה. @ 50. העברת סמכויות בין האורגנים לפי התקנון (תיקון: תשס"ה, תשע"א-3) : (א) חברה רשאית לקבוע בתקנונה הוראות לפיהן רשאית האסיפה הכללית ליטול סמכויות הנתונות לאורגן אחר וכן כי סמכויות הנתונות למנהל הכללי יועברו לסמכות הדירקטוריון, הכל לענין מסוים, או לפרק זמן מסוים שלא יעלה על פרק הזמן הנדרש בנסיבות העניין. : (ב) נטלה האסיפה הכללית סמכויות הנתונות לפי חוק זה לדירקטוריון, יחולו על בעלי המניות הזכויות, החובות והאחריות החלות על דירקטורים לענין הפעלת אותן סמכויות, בשינויים המחויבים, ובכלל זה יחולו עליהם, בשים לב להחזקותיהם בחברה, להשתתפותם באסיפה ולאופן הצבעתם, הוראות [[פרק שלישי חלק שישי|הפרקים השלישי]], [[פרק רביעי חלק שישי|הרביעי]] [[פרק חמישי חלק שישי|והחמישי של החלק השישי]]. @ 51. נטילת סמכויות המנהל הכללי : דירקטוריון רשאי להורות למנהל הכללי כיצד לפעול לענין מסוים; לא קיים המנהל הכללי את ההוראה, רשאי הדירקטוריון להפעיל את הסמכות הנדרשת לביצוע ההוראה במקומו, אף אם לא נקבעה לכך הוראה בתקנון. @ 52. אורגן שנבצר ממנו למלא תפקידו : (א) נבצר מן הדירקטוריון להפעיל את סמכויותיו והפעלת סמכות מסמכויותיו חיונית לניהולה התקין של החברה, רשאית האסיפה הכללית להפעילה במקומו, אף אם לא נקבעה לכך הוראה בתקנון, כל עוד נבצר ממנו הדבר, ובלבד שהאסיפה הכללית קבעה, כי אכן נבצר מן הדירקטוריון לעשות כן וכי הפעלת הסמכות חיונית כאמור; האמור [[בסעיף 50(ב)]] יחול על הפעלת סמכויות הדירקטוריון בידי האסיפה הכללית. : (ב) נבצר מן המנהל הכללי להפעיל את סמכויותיו, רשאי הדירקטוריון להפעילן במקומו, אף אם לא נקבעה לכך הוראה בתקנון. === סימן ג': אחריות החברה לפעולות האורגנים === @ 53. אחריות בנזיקין של חברה : (א) חברה חבה במישרין באחריות בנזיקין על עוולה שבוצעה בידי אורגן שלה. : (ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה השילוחית של חברה בנזיקין על פי כל דין. === סימן ד': אחריות יחידי האורגן === @ 54. אחריות יחידי האורגן (תיקון: תשס"ה) : (א) אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס. : (ב) (((בוטל).)) === סימן ה': מניעת פעולה חורגת === @ 55. פעולה בחריגה מההרשאה : (א) חברה ומי שפועל מטעמה לא יבצעו פעולה שיש בה חריגה מן המטרות הקבועות בתקנון וכן לא יבצעו פעולה בלא הרשאה או פעולה בחריגה מן ההרשאה. : (ב) נעשית או שיש יסוד להניח שעומדת להיעשות פעולה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, לבקשת החברה, בעל מניה, או נושה של החברה שיש חשש לפגיעה בזכויותיו, לתת צו להפסקתה או למניעתה של הפעולה. @ 56. פעולה בחריגה מהמטרות או בלא הרשאה (תיקון: תשס"ה) : (א) פעולה שנעשתה עבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה, אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב), או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על העדר ההרשאה. : (ב) אישור החברה בדיעבד לפעולה בחריגה ממטרות החברה יינתן בידי האסיפה הכללית בהחלטה שתתקבל ברוב הדרוש לשינוי מטרות החברה; אישור כאמור לענין פעולה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה יינתן בידי האורגן המוסמך לתת את ההרשאה. : (ג) אישור כאמור בסעיף קטן (ב), לא יפגע בזכות שרכש אדם אחר בתום לב ובתמורה לפני מתן האישור. == פרק שני: האסיפה הכללית == === סימן א': סמכויות האסיפה הכללית === @ 57. הסמכויות המוקנות לאסיפה הכללית (תיקון: תשע"ח) : החלטות החברה בענינים הבאים יתקבלו באסיפה הכללית: : (1) שינויים בתקנון כאמור [[בסעיף 20]]; : (2) הפעלת סמכויות הדירקטוריון בהתאם להוראות [[סעיף 52(א)]]; : (3) מינוי רואה החשבון המבקר של החברה, תנאי העסקתו והפסקת העסקתו בהתאם להוראות [[סעיפים 154 עד 167]]; : (4) מינוי דירקטורים חיצוניים בהתאם להוראות [[סעיף 239]]; : (5) אישור פעולות ועסקאות הטעונות אישור האסיפה הכללית לפי הוראות [[סעיפים 255]] [[ו־268 עד 275]]; : (6) הגדלת הון המניות הרשום והפחתתו בהתאם להוראות [[סעיפים 286]] [[ו־287]]; : (7) מיזוג כאמור [[בסעיף 320(א)]]; : (8) פירוק החברה בידי בית המשפט לפי [[סעיף 342ו(1)]], פירוקה מרצון לפי [[סעיף 342כד]], או פירוקה מרצון בהליך מזורז לפי [[סעיף 342מב]]. @ 58. איסור התניה : (א) חברה אינה רשאית להתנות על הוראות [[סעיף 57]]. : (ב) חברה רשאית להוסיף בתקנון נושאים שהחלטות בהם יתקבלו באסיפה הכללית; ואולם, העברת סמכויות בתקנון לאסיפה הכללית, בנושאים שבהם הוקנתה הסמכות בחוק זה לאורגן אחר בלא אפשרות להתנאה על כך בתקנון, תעשה לפי הוראות [[סעיף 50]]. @ 59. מינוי דירקטורים : האסיפה הכללית השנתית תמנה את הדירקטורים, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. === סימן ב': אסיפה שנתית ואסיפה מיוחדת === @ 60. כינוס אסיפה שנתית (תיקון: תשס"ה) : (א) חברה תקיים אסיפה שנתית בכל שנה ולא יאוחר מתום חמישה עשר חודשים לאחר האסיפה השנתית האחרונה. : (ב) סדר היום באסיפה השנתית יכלול דיון בדוחות הכספיים ובדיווח הדירקטוריון; סדר היום יכול שיכלול מינוי דירקטורים, מינוי רואה חשבון מבקר וכן נושא שנקבע בתקנון שיידון באסיפה שנתית, או כל נושא אחר שנקבע על סדר היום כאמור [[בסעיף 66]]. @ 61. אי קיום אסיפה שנתית : (א) חברה פרטית רשאית לקבוע בתקנונה הוראה, לפיה אינה חייבת לקיים אסיפה שנתית כאמור [[בסעיף 60]], אלא ככל שהדבר נחוץ למינוי רואה חשבון מבקר; נקבעה הוראה כאמור, רשאית החברה שלא לקיים אסיפה שנתית אלא אם כן אחד מבעלי המניות או הדירקטורים דרש מהחברה לקיימה. : (ב) לא התקיימה אסיפה שנתית, תשלח החברה לבעלי המניות הרשומים במרשם בעלי המניות, פעם בשנה, דוחות כספיים כאמור [[בסעיף 172]] לא יאוחר מן המועד האחרון שבו היה עליה לקיים אסיפה שנתית אלמלא קבעה בתקנונה הוראה כאמור בסעיף קטן (א). @ 62. כינוס אסיפה שנתית על ידי בית המשפט : (א) לא התקיימה אסיפה שנתית כאמור [[בסעיף 60]], או לאחר שנדרש קיומה כאמור [[בסעיף 61]], רשאי בית המשפט, לבקשת בעל מניה או דירקטור בחברה, להורות על כינוסה. : (ב) הורה בית המשפט כאמור תישא החברה בהוצאות סבירות שהוציא המבקש בהליך בבית המשפט, כפי שקבע בית המשפט, והדירקטורים האחראים לאי כינוסה יהיו חייבים להשיבן לחברה. @ 63. כינוס אסיפה מיוחדת : (א) דירקטוריון חברה פרטית יכנס אסיפה מיוחדת על פי החלטתו וכן לדרישת כל אחד מאלה: :: (1) דירקטור אחד; :: (2) בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות עשרה אחוזים מההון המונפק ואחוז אחד לפחות מזכויות ההצבעה בחברה, או בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות עשרה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה. : (ב) דירקטוריון חברה ציבורית יכנס אסיפה מיוחדת על פי החלטתו, וכן לדרישת כל אחד מאלה: :: (1) שני דירקטורים או רבע מן הדירקטורים המכהנים; :: (2) בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות חמישה אחוזים מההון המונפק ואחוז אחד לפחות מזכויות ההצבעה בחברה או בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות חמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה. : (ג) דירקטוריון שנדרש לזמן אסיפה מיוחדת, יזמנה בתוך עשרים ואחד ימים מיום שהוגשה לו הדרישה, למועד שיקבע בהזמנה לפי [[סעיף 67]] או בהודעה לפי [[סעיף 69]], ובלבד שלגבי חברה ציבורית, מועד הכינוס יהיה לא יאוחר משלושים וחמישה ימים ממועד פרסום ההודעה, אלא אם כן נקבע אחרת לענין אסיפה שחל לגביה [[סימן ז']], ולגבי חברה פרטית יחולו הוראות [[סעיף 67]]. @ 64. כינוס אסיפה על ידי בעלי מניות : (א) לא זימן הדירקטוריון אסיפה מיוחדת שנדרשה לפי [[סעיף 63]], רשאי הדורש, וכשמדובר בבעלי מניות – גם חלק מהם שיש לו יותר ממחצית מזכויות ההצבעה שלהם, לכנס את האסיפה בעצמו, ובלבד שלא תתקיים אחרי עבור שלושה חודשים מהיום שהוגשה הדרישה כאמור, והיא תכונס, ככל האפשר, באותו האופן שבו מכונסות אסיפות בידי הדירקטוריון. : (ב) כונסה אסיפה כללית כאמור בסעיף קטן (א), תכסה החברה את ההוצאות הסבירות שהוציא הדורש והדירקטורים האחראים לאי כינוסה חייבים להשיבן לחברה. @ 65. פניה לבית משפט : (א) לא זימן הדירקטוריון אסיפה מיוחדת שנדרשה לפי [[סעיף 63]], רשאי בית המשפט, לבקשת הדורש, להורות על כינוסה. : (ב) הורה בית המשפט כאמור, תישא החברה בהוצאות הסבירות שהוציא המבקש בהליך בבית המשפט, כפי שקבע בית המשפט, והדירקטורים האחראים לאי כינוסה יהיו חייבים להשיבן לחברה. === סימן ג': כינוס האסיפה הכללית וניהולה === @ 66. סדר היום (תיקון: תשע"א-3) : (א) סדר היום באסיפה כללית ייקבע בידי הדירקטוריון וייכללו בו גם נושאים שבשלם נדרש כינוסה של אסיפה מיוחדת לפי [[סעיף 63]], וכן נושא שנתבקש כאמור בסעיף קטן (ב). : (ב) בעל מניה, אחד או יותר, שלו אחוז אחד לפחות מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית, רשאי לבקש מהדירקטוריון לכלול נושא בסדר היום של אסיפה כללית שתתכנס בעתיד, ובלבד שהנושא מתאים להיות נדון באסיפה כללית; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין סעיף זה, לרבות לעניין המועד להגשת הבקשה. :: ((פורסמו [[תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית והוספת נושא לסדר היום), התש״ס–2000]].)) : (ג) באסיפה כללית יתקבלו החלטות בנושאים שפורטו בסדר היום בלבד. @ 67. מועדי מסירת הזמנות בחברה פרטית : הזמנה לאסיפה כללית בחברה פרטית תימסר לכל מי שזכאי להשתתף בה, לא יאוחר משבעה ימים לפני המועד לכינוסה ובלבד שלא תימסר למעלה מארבעים וחמישה ימים לפני מועד כינוסה, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. @ 68. תוכן ההזמנה לאסיפה כללית בחברה פרטית : (א) בהזמנה לאסיפה כללית בחברה פרטית יצויינו המועד והמקום שבו תתקיים האסיפה וכן סדר היום ופירוט סביר של הנושאים לדיון. : (ב) היתה על סדר יומה של האסיפה הצעה לשינוי התקנון יפורט נוסח השינוי המוצע. @ 69. הודעה על אסיפה כללית בחברה ציבורית ותוכנה (תיקון: תשס״ב, תשס״ה, תשע״ו–2) : (א) הודעה על אסיפה כללית בחברה ציבורית תפורסם או תימסר כפי שקבע השר. : (ב) (((בוטל).)) : (ג) ההודעה תכלול את סדר היום, ההחלטות המוצעות וכן הסדרים לענין הצבעה בכתב לפי הוראות [[סימן ז׳]]. : (ד) השר רשאי לקבוע, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, הוראות לענין סעיף זה לרבות בדבר אופן הפירוט של הנושאים, אלא אם כן קבועות הוראות לענין זה בדין אחר וכן עניינים נוספים שייכללו בהודעה. @ 70. תקנות לענין החלטות באסיפה כללית : השר רשאי לקבוע, כי מקום שנוסח ההחלטות פורט בהזמנה או בהודעה, רשאית האסיפה הכללית לקבל החלטות השונות מנוסח ההחלטות שהיו על סדר היום, וזאת בנושאים ולפי אמות מידה כפי שיקבע. : ((פורסמו [[תקנות החברות (שינוי החלטה שפורטה בהודעה על אסיפה כללית), התשס״ד–2004]].)) @ 71. הוכחת בעלות במניות בחברה ציבורית (תיקון: תשס"ה) : בעל מניה בחברה ציבורית המעוניין להצביע באסיפה כללית, זכאי לקבל, בלא תנאי, מאת חבר בורסה שבאמצעותו מוחזקת המניה, אישור המוכיח את בעלותו במניה, באופן שיקבע השר (בחוק זה – אישור בעלות); השר רשאי לקבוע תנאים ונסיבות שבהם יידרש תשלום בעבור אישור הבעלות, ואת גובה התשלום או התשלום המרבי. : ((פורסמו [[תקנות החברות (הוכחת בעלות במניה לצורך הצבעה באסיפה הכללית), התש״ס–2000]].)) @ 72. כינוס אסיפה על ידי בית משפט : מקום שאין אפשרות מעשית לכנס אסיפה או לנהלה בדרך שנקבעה לכך בתקנון או בחוק זה, רשאי בית המשפט, לבקשת החברה, בעל מניה הזכאי להצביע באסיפה או דירקטור, להורות שתכונס ותנוהל אסיפה בדרך שיקבע בית המשפט, ורשאי הוא לתת לשם כך הוראות משלימות ככל שיראה לנכון. @ 73. אסיפה בישראל : חברה ציבורית שמניותיה הוצעו לציבור בישראל בלבד או נסחרות בבורסה בישראל בלבד, תקיים אסיפה כללית בישראל. @ 74. דחיית אסיפה כללית (תיקון: תשס"ה) : (א) אסיפה כללית שיש בה מנין חוקי רשאית להחליט על דחיית האסיפה, הדיון או קבלת החלטה בנושא שפורט בסדר היום, למועד אחר ולמקום שתקבע; באסיפה נדחית לא יידון אלא נושא שהיה על סדר היום ושלא נתקבלה לגביו החלטה. : (ב) נדחתה אסיפה כללית, למועד העולה על עשרים ואחד ימים, יינתנו הודעות והזמנות לאסיפה הנדחית כאמור [[בסעיפים 67 עד 69]]. : (ג) נדחתה אסיפה כללית בלי לשנות את סדר יומה, למועד שאינו עולה על 21 ימים, יינתנו הודעות והזמנות לגבי המועד החדש, מוקדם ככל האפשר, ולא יאוחר משבעים ושתיים שעות קודם האסיפה הכללית; ההודעות וההזמנות כאמור יינתנו לפי [[סעיפים 67]] [[ו־69(א)]] בשינויים המחויבים. @ 75. אסיפת סוג : הוראות [[סימן זה]] וכן [[סימנים ד']], [[ה']], [[ו־ו']] יחולו, בשינויים המחויבים, על אסיפות סוג, ככל שעל החברה לקיימן. === סימן ד': אסיפה כללית בחברה פרטית === @ 76. החלטה ללא התכנסות : בחברה פרטית ניתן לקבל החלטה באסיפה כללית ללא הזמנה וללא התכנסות ובלבד שההחלטה תתקבל פה אחד על ידי כל בעלי המניות הזכאים להצביע באסיפה הכללית. @ 77. קיום אסיפה באמצעי תקשורת : חברה פרטית רשאית, אלא אם כן נקבעה הוראה בתקנון השוללת זאת, לקיים אסיפה כללית באמצעות שימוש בכל אמצעי תקשורת, כך שכל בעלי המניות המשתתפים יכולים לשמוע זה את זה בו בזמן. === סימן ה': מנין חוקי באסיפה כללית ויושב ראש האסיפה === @ 78. מנין חוקי באסיפה כללית : (א) המנין החוקי לקיום אסיפה כללית הוא נוכחות של לפחות שני בעלי מניות שלהם עשרים וחמישה אחוזים לפחות מזכויות ההצבעה, תוך מחצית השעה מן המועד שנקבע לפתיחת האסיפה. : (ב) לא נכח באסיפה כללית בתום מחצית השעה מהמועד שנקבע לתחילת האסיפה מנין חוקי, תידחה האסיפה לשבוע ימים, לאותו יום, לאותה שעה ולאותו מקום, או למועד מאוחר יותר אם צויין בהזמנה לאסיפה או בהודעה על האסיפה. : (ג) הוראות [[סימן זה]] לא יחולו על חברה שלה בעל מניה אחד. @ 79. מנין חוקי באסיפה נדחית : (א) לא נכח באסיפה הנדחית, כאמור [[בסעיפים 74]] [[או 78(ב)]] מנין חוקי כעבור מחצית השעה לאחר המועד שנקבע לה, תתקיים האסיפה בכל מספר משתתפים שהוא. : (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), כונסה האסיפה הכללית על פי דרישת בעלי מניות כאמור [[בסעיפים 63]] [[או 64]], תתקיים האסיפה הנדחית רק אם נכחו בה לפחות בעלי מניות במספר הדרוש לצורך כינוס אסיפה כאמור [[בסעיף 63]]. @ 80. יושב ראש אסיפה כללית : (א) בכל אסיפה כללית ייבחר יושב ראש לאותה אסיפה. : (ב) בחירת יושב ראש האסיפה תעשה בתחילת הדיון באסיפה, שייפתח על ידי יושב ראש הדירקטוריון, או על ידי דירקטור שהדירקטוריון הסמיך לענין זה. @ 81. חופש ההתנאה : ניתן להתנות בתקנון על האמור [[בסימן זה]], כולו או מקצתו. === סימן ו': הצבעה באסיפה הכללית === @ 82. חופש הגיוון : (א) חברה רשאית לקבוע בתקנונה זכויות הצבעה שונות לסוגים שונים של מניות. : (ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מהוראת חיקוק אחרת. : (ג) לא קבעה החברה בתקנונה זכויות הצבעה שונות, יהיה לכל מניה קול אחד. @ 83. אופן ההצבעה באסיפה (תיקון: תשע"ד) : (א) בעל מניה בחברה ציבורית רשאי להצביע בעצמו או באמצעות שלוח וכן בכתב הצבעה לפי הוראות [[סימן ז']]. : (ב) בעל מניה בחברה פרטית רשאי להצביע בעצמו או באמצעות שלוח אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. : (ג) בעל מניה בחברה פרטית רשאי להצביע בכתב אם נקבעו לכך הוראות בתקנון. : (ד) הצביע בעל מניה ביותר מדרך אחת, תימנה הצבעתו המאוחרת; לעניין זה, הצבעה של בעל מניה בעצמו או באמצעות שלוח תיחשב מאוחרת להצבעה באמצעות כתב הצבעה. @ 84. הצבעה במנין קולות : החלטה באסיפה הכללית תתקבל בהצבעה במנין קולות; חברה פרטית רשאית לקבוע בתקנונה כלל הכרעה שונה. @ 85. רוב באסיפה כללית : החלטות האסיפה הכללית יתקבלו ברוב רגיל, אלא אם כן נקבע רוב אחר בחוק או בתקנון. @ 86. הכרזה כראיה : הכרזת היושב ראש שהחלטה באסיפה כללית נתקבלה או נדחתה, בין פה אחד ובין ברוב פלוני, תהיה ראיה לכאורה לאמור בה. === סימן ז': הצבעה בכתב והודעות עמדה === @ 87. הצבעה באסיפה כללית באמצעות כתב הצבעה (תיקון: תשע"א-3, תשע"ד) : (א) בחברה ציבורית רשאים בעלי מניות להצביע באסיפה כללית ובאסיפת סוג באמצעות כתב הצבעה, שבו יציין בעל מניה את אופן הצבעתו, בהחלטות בנושאים אלה: :: (1) מינויים ופיטורים של דירקטורים; :: (2) אישור פעולות או עסקאות הטעונות אישור האסיפה הכללית לפי הוראות [[סעיפים 255]] [[ו־268 עד 275]]; :: (3) אישור מיזוג לפי [[סעיף 320]]; :: (3א) הסמכת יושב ראש הדירקטוריון או קרובו למלא את תפקיד המנהל הכללי או להפעיל את סמכויותיו והסמכת המנהל הכללי או קרובו למלא את תפקיד יושב ראש הדירקטוריון או להפעיל את סמכויותיו, לפי [[סעיף 121(ג)]]; :: (4) כל נושא אחר שנקבע לגביו בתקנון או לפיו, כי החלטות האסיפה הכללית יתקבלו גם בדרך של כתב הצבעה; :: (5) נושאים נוספים שהשר קבע לפי [[סעיף 89]]. : (ב) כתב הצבעה יישלח על ידי החברה לכל בעלי מניותיה; בעל מניה רשאי לציין את אופן הצבעתו בכתב ההצבעה ולשולחו לחברה. : (ג) כתב הצבעה שבו ציין בעל מניה את אופן הצבעתו, אשר הגיע לחברה עד למועד האחרון שנקבע לכך, ייחשב כנוכחות באסיפה לענין קיום המנין החוקי כאמור [[בסעיף 78]]. : (ד) כתב הצבעה שהתקבל בחברה כאמור בסעיף קטן (ג) לגבי ענין מסוים אשר לא התקיימה לגביו הצבעה באסיפה הכללית, ייחשב כנמנע בהצבעה באותה אסיפה לענין החלטה על קיום אסיפה נדחית לפי הוראת [[סעיף 74]], והוא יימנה באסיפה הנדחית שתתקיים לפי הוראות [[סעיפים 74]] [[או 79]]. : (ה) נוסף על הוראות סעיף קטן (א), בעל מניה בחברה ציבורית כאמור [[בסעיף 177(1)]] רשאי להצביע באסיפה כללית ובאסיפת סוג באמצעות כתב הצבעה שיועבר לחברה במערכת ההצבעה האלקטרונית לפי [[סימן ב' לפרק ז'2 לחוק ניירות ערך]], גם בהחלטות בכל נושא אחר שעל סדר יומה של אסיפה כאמור. @ 88. פניה לבעלי המניות (תיקון: תשס"ה) : (א) הדירקטוריון וכן מי שלפי דרישתו מכנס הדירקטוריון אסיפה מיוחדת לפי הוראות [[סעיף 63]], רשאים לפנות בכתב, באמצעות החברה, לבעלי המניות על מנת לשכנעם לגבי אופן הצבעתם בנושא מהנושאים האמורים [[בסעיף 87]] העולה לדיון באותה אסיפה (להלן – הודעת עמדה); החברה תשלח לבעלי המניות את הודעות העמדה לפי סעיף קטן זה, על חשבונה, ביחד עם כתב ההצבעה לאותה אסיפה. : (ב) זומנה אסיפה כללית שעל סדר יומה נושא מן הנושאים המנויים [[בסעיף 87]], רשאי בעל מניה בחברה לפנות לחברה ולבקשה לשלוח הודעת עמדה מטעמו לבעלי המניות האחרים בחברה; הודעת עמדה לפי סעיף קטן זה יכול שתהא על חשבונו של בעל המניה או על חשבונה של החברה, הכל כפי שקבע השר לפי הוראות [[סעיף 89]]; ואולם חברה רשאית לקבוע כי כל הודעות העמדה לפי סעיף קטן זה יהיו על חשבונה. : (ג) דירקטוריון חברה רשאי לשלוח הודעת עמדה לבעלי המניות, בתגובה על הודעת עמדה שנשלחה כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), או בתגובה לפניה אחרת לבעלי המניות בחברה. : (ד) בעל מניה כמשמעותו [[בסעיף 177(1)]] זכאי לקבל, בכפוף להוראות לפי [[סעיף 89(5)]], בלא תנאי, מאת חבר הבורסה שבאמצעותו מוחזקות המניות, כתב הצבעה והודעות עמדה. @ 89. תקנות (תיקון: תשס"ה) : השר רשאי, בהתייעצות עם שר האוצר ועם רשות ניירות ערך, לקבוע הוראות לענין כתב הצבעה והודעת עמדה לפי [[סימן זה]], בין היתר בענינים הבאים: : (1) נושאים נוספים על הנושאים הקבועים [[בסעיף 87]] [[שסימן זה]] יחול לגביהם; : (2) מתן פטור, מלא או חלקי, מתחולת הוראות [[סעיפים 87]] [[ו־88]], לגבי סוגים של חברות מסוימות בסיווג שיקבע, בין היתר בשים לב לשיעור ההחזקות שבידי בעל השליטה באותן חברות, ברוב הדרוש לקבלת החלטה באסיפה הכללית בחברות מסוימות, וכן בשים לב למקום רישומם למסחר של ניירות הערך של החברה; : (3) מתן פטור ממשלוח כתבי הצבעה והודעות עמדה לחלק מבעלי המניות בחברות מסוימות, בשים לב לשיעור זכויות ההצבעה או לשווי המניות שבהחזקתם, וכשמדובר בבעלי מניות כאמור [[בסעיף 177(1)]] – גם בשים לב לשיעור זכויות ההצבעה ושוויין של המניות אצל כל חבר בורסה בנפרד בכל חשבון ניירות ערך; : (4) אופן המצאת כתבי הצבעה והודעות עמדה לבעלי המניות, ואופן המשלוח של כתבי ההצבעה לחברה לרבות באמצעות חברי בורסה או באמצעות תאגיד בשליטתם או באמצעות תאגיד אחר, חובת צירוף אישור המעיד על הבעלות במניות במועד הקובע, וכן מועדים ולוחות זמנים לביצוע הפעולות הדרושות ליישום האמור [[בסימן זה]]; : (5) התמורה המרבית שתשולם בשל משלוח כתב הצבעה או הודעת עמדה ואופן הטלת התשלומים וההוצאות בשל משלוח כאמור בין הגורמים השונים שיטלו בו חלק; : (6) פרסום הודעות עמדה וכתבי הצבעה באופן שיקבע, כחלופה להמצאתם לבעלי המניות; : (7) אופן הפיקוח על ביצוען של ההוראות לפי [[סימן זה]], לרבות לענין חובת ניהול רישומים על ביצוען של הוראות שקבע; : (8) מתכונת לנוסח של כתב הצבעה והודעת עמדה לנושאים [[שסימן זה]] חל לגביהם. : ((פורסמו [[תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה), התשס״ו–2005]].)) === סימן ח': פרוטוקול האסיפה === @ 90. פרוטוקולים באסיפה כללית : (א) חברה תערוך פרוטוקולים של ההליכים באסיפה הכללית, ותשמור אותם במשרדה הרשום, לתקופה של שבע שנים ממועד האסיפה. : (ב) פרוטוקול שנחתם בידי יושב ראש האסיפה, מהווה ראיה לכאורה לאמור בו. : (ג) מרשם הפרוטוקולים של האסיפות הכלליות יישמר במשרדה הרשום של החברה, ויהיה פתוח לעיון לבעלי מניותיה, והעתק ממנו יישלח לכל בעל מניה שביקש זאת. === סימן ט': פגמים בכינוס האסיפה === @ 91. פגמים בכינוס האסיפה : (א) בית המשפט רשאי, לבקשת בעל מניה, להורות על ביטולה של החלטה שהתקבלה באסיפה כללית שהתכנסה או שהתנהלה בלא שהתקיימו התנאים הקבועים לכך לפי חוק זה או בתקנון. : (ב) היה הפגם בכינוס נוגע להודעה לגבי מקום כינוס האסיפה או מועדה, לא יהיה רשאי בעל מניה שהגיע לאסיפה על אף הפגם, לדרוש את ביטול ההחלטה. == פרק שלישי: הדירקטוריון == === סימן א': סמכויות הדירקטוריון === @ 92. סמכויות הדירקטוריון ותפקידיו (תיקון: תשס"ה, תשע"א-4, תשע"ג) : (א) הדירקטוריון יתווה את מדיניות החברה ויפקח על ביצוע תפקידי המנהל הכללי ופעולותיו, ובכלל זה – :: (1) יקבע את תכניות הפעולה של החברה, עקרונות למימונן וסדרי עדיפויות ביניהן; :: (2) יבדוק את מצבה הכספי של החברה, ויקבע את מסגרת האשראי שהחברה רשאית ליטול; :: (3) יקבע את המבנה הארגוני ואת מדיניות השכר והתגמול; :: (4) רשאי להחליט על הנפקה של סדרת איגרות חוב; :: (5) אחראי לעריכת הדוחות הכספיים ולאישורם, כאמור [[בסעיף 171]]; :: (6) ידווח לאסיפה השנתית על מצב עניני החברה ועל התוצאות העיסקיות כאמור [[בסעיף 173]]; :: (7) ימנה ויפטר את המנהל הכללי כאמור [[בסעיף 250]]; :: (8) יחליט בפעולות ובעסקאות הטעונות אישורו לפי התקנון או לפי הוראות [[סעיפים 255]] [[ו־268 עד 275]]: :: (9) רשאי להקצות מניות וניירות ערך המירים למניות עד גבול הון המניות הרשום של החברה, לפי הוראות [[סעיף 288]]; :: (10) רשאי להחליט על חלוקה כאמור [[בסעיפים 307]] [[ו־308]]; :: (11) יחווה דעתו על הצעת רכש מיוחדת כאמור [[בסעיף 329]]; :: (12) בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב – יקבע את המספר המזערי הנדרש של דירקטורים בדירקטוריון, שעליהם להיות בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית, כמשמעותה לפי [[סעיף 240]] (בחוק זה – דירקטורים בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית); הדירקטוריון יקבע את המספר המזערי כאמור בהתחשב, בין השאר, בסוג החברה, גודלה, היקף פעילות החברה ומורכבות פעילותה, ובכפוף למספר הדירקטורים שנקבע בתקנון לפי [[סעיף 219]]. : (ב) סמכויות הדירקטוריון לפי סעיף זה אינן ניתנות לאצילה למנהל הכללי, למעט כמפורט [[בסעיף 288(ב)(2)]]. @ 93. דירקטוריון המונה אדם אחד (תיקון: תשע"א-4) : (א) בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב יכול שיהיה דירקטוריון המונה אדם אחד. : (ב) על דירקטוריון המונה אדם אחד יחולו הוראות [[סימן זה]]; על החלטות דירקטוריון כאמור יחולו הוראות [[סימן ו']], בשינויים המחויבים; יתר הוראות [[פרק זה]] לא יחולו על דירקטוריון המונה אדם אחד. === סימן ב': יושב ראש הדירקטוריון === @ 94. בחירת יושב ראש דירקטוריון (תיקון: תשע"א-4) : (א) דירקטוריון חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב יבחר אחד מחבריו לכהן כיושב ראש הדירקטוריון, אלא אם כן נקבע אופן מינוי אחר בתקנון. : (ב) בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב אין חובה למנות יושב ראש דירקטוריון; לא מונה יושב ראש דירקטוריון בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב, יהיה כל אחד מהדירקטורים, זכאי לכנס את הדירקטוריון ולקבוע את סדר היום שלו, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. @ 95. סייג לבחירת יושב ראש דירקטוריון (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) בחברה ציבורית לא יכהן כיושב ראש הדירקטוריון מנהלה הכללי של החברה או קרובו, אלא לפי הוראות [[סעיף 121(ג)]]; לא יכהן כיושב ראש הדירקטוריון בחברה ציבורית מי שכפוף למנהל הכללי, במישרין או בעקיפין; דירקטור בתאגיד בשליטת חברה ציבורית רשאי לכהן כיושב ראש הדירקטוריון בחברה הציבורית. : (ב) בחברה ציבורית לא יוקנו ליושב ראש הדירקטוריון או לקרובו סמכויות המנהל הכללי, אלא לפי הוראות [[סעיף 121(ג)]]; לא יוקנו ליושב ראש הדירקטוריון בחברה ציבורית סמכויות הנתונות למי שכפוף למנהל הכללי, במישרין או בעקיפין; יושב ראש הדירקטוריון בחברה ציבורית לא יכהן כבעל תפקיד אחר באותה חברה או בתאגיד בשליטתה, אך רשאי הוא לכהן כיושב ראש דירקטוריון או כדירקטור בתאגיד בשליטת החברה. : (ג) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו שלושה חדשים מהמועד שבו הפכה חברה לחברה ציבורית. : (ד) הוראות סעיף זה יחולו על חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, בשינויים המחויבים ובשינוי זה: בכל מקום, במקום "[[סעיף 121(ג)]]" יקראו "[[סעיף 121(ד)]]". @ 96. ניהול ישיבת דירקטוריון : (א) יושב ראש הדירקטוריון ינהל את ישיבות הדירקטוריון. : (ב) נעדר יושב ראש הדירקטוריון מישיבה, יבחר הדירקטוריון באחד מחבריו לנהל את הישיבה ולחתום על פרוטוקול הדיון, ואולם לא יהיה למי שנבחר קול נוסף בהצבעות הדירקטוריון כאמור [[בסעיף 107]], והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. === סימן ג': כינוס ישיבות הדירקטוריון === @ 97. ישיבות הדירקטוריון (תיקון: תשע"א-4) : הדירקטוריון יתכנס לישיבות לפי צורכי החברה, ולפחות אחת לשנה, ובחברה ציבורית וכן בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, לפחות אחת לשלושה חודשים. @ 98. כינוס הדירקטוריון : (א) יושב ראש הדירקטוריון רשאי לכנס את הדירקטוריון בכל עת. : (ב) הדירקטוריון יקיים ישיבה, בנושא שיפורט, לדרישת כל אחד מאלה: :: (1) שני דירקטורים, ובחברה שבה מונה הדירקטוריון עד חמישה דירקטורים – דירקטור אחד; :: (2) דירקטור אחד, אם נקבעה הוראה כאמור בתקנון החברה או נתקיים האמור [[בסעיף 257]]. : (ג) יושב ראש הדירקטוריון יכנס את הדירקטוריון לפי דרישה כאמור בסעיף קטן (ב) או אם התקיים האמור [[בסעיף 122(ד)]] בשל הודעה או דיווח של המנהל הכללי או בשל הודעת רואה החשבון המבקר של החברה לפי [[סעיף 169]]. : (ד) לא כונסה ישיבת דירקטוריון בתוך ארבעה עשר ימים ממועד הדרישה כאמור בסעיף קטן (ב), או ממועד ההודעה או הדיווח של המנהל הכללי שהתקיים בהם האמור [[בסעיף 122(ד)]], או ממועד הודעת רואה החשבון המבקר לפי [[סעיף 169]], יהיו רשאים כל אחד מהמנויים בסעיפים קטנים (ב) ו־(ג), לכנס ישיבת דירקטוריון שתדון בנושא שפורט בדרישה בהודעה או בדיווח, לפי הענין, אלא אם כן נקבעה בתקנון הוראה אחרת לענין מועד הכינוס. === סימן ד': ישיבות הדירקטוריון ואופן ניהולן === @ 99. סדר יום : סדר היום של ישיבות הדירקטוריון ייקבע בידי יושב ראש הדירקטוריון, והוא יכלול: : (1) נושאים שקבע יושב ראש הדירקטוריון; : (2) נושאים שנקבעו כאמור [[בסעיף 98]]; : (3) כל נושא שדירקטור או שהמנהל הכללי ביקש מיושב ראש הדירקטוריון, זמן סביר בטרם כינוס ישיבת דירקטוריון, לכללו בסדר היום, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. @ 100. הודעה על ישיבת דירקטוריון (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) הודעה על ישיבת דירקטוריון תימסר לכל חבריו זמן סביר לפני מועד הישיבה, זולת אם נקבעה בתקנון הוראה אחרת הקובעת את מועד המסירה. : (ב) הודעה לפי סעיף קטן (א) תימסר למענו של הדירקטור שנמסר מראש לחברה, ויצוין בה מועד הישיבה והמקום שבו תתכנס, וכן פירוט סביר של כל הנושאים שעל סדר היום, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. : (ג) בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב לא ניתן להתנות בתקנון על החובה למתן פירוט סביר של כל הנושאים שעל סדר היום במסגרת ההודעה על כינוס ישיבת הדירקטוריון וכן על החובה לפי סעיף קטן (א). @ 101. קיום ישיבה באמצעי תקשורת : הדירקטוריון רשאי לקיים ישיבות באמצעות שימוש בכל אמצעי תקשורת, ובלבד שכל הדירקטורים המשתתפים יכולים לשמוע זה את זה בו בזמן, אלא אם כן נשללה רשות זו בתקנון. @ 102. כינוס דירקטוריון ללא הודעה (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : על אף הוראת [[סעיף 100]] בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב, רשאי הדירקטוריון, בהסכמת כל הדירקטורים, להתכנס לישיבה ללא הודעה, אלא אם כן נשללה רשות זו בתקנון וכן רשאי דירקטוריון בחברה פרטית או ציבורית, במקרים דחופים ובהסכמת רוב הדירקטורים, להתכנס לישיבה בלא הודעה. @ 103. קבלת החלטות ללא התכנסות (תיקון: תשס"ה) : (א) הדירקטוריון רשאי לקבל החלטות אף ללא התכנסות בפועל, ובלבד שכל הדירקטורים הזכאים להשתתף בדיון ולהצביע בענין שהובא להחלטה הסכימו שלא להתכנס לדיון באותו ענין, אלא אם כן נשללה רשות זו בתקנון. : (ב) התקבלו החלטות כאמור בסעיף קטן (א), ייערך פרוטוקול ההחלטות, לרבות ההחלטה שלא להתכנס, וייחתם בידי יושב ראש הדירקטוריון. : (ג) על החלטה כאמור בסעיף קטן (א) יחולו הוראות [[סעיף 108]], בשינויים המחויבים. : (ד) יושב ראש הדירקטוריון אחראי לביצוע הוראות סעיף זה. @ 104. מנין חוקי בישיבות דירקטוריון : המנין החוקי לפתיחת ישיבת דירקטוריון יהיה רוב חברי הדירקטוריון, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. === סימן ה': הצבעה בדירקטוריון === @ 105. הצבעה בדירקטוריון : בהצבעה בדירקטוריון יהיה קול אחד לכל דירקטור, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. @ 106. שיקול דעת עצמאי והסכמי הצבעה (תיקון: תשע"א-3) : (א) דירקטור, בכשירותו ככזה יפעיל שיקול דעת עצמאי בהצבעה בדירקטוריון, לא יהיה צד להסכם הצבעה ויראו באי־הפעלת שיקול דעת עצמאי כאמור או בהסכם הצבעה הפרת חובת אמונים. : (ב) לא ימלא אדם תפקיד מתפקידיו של דירקטור אלא אם כן מונה כדין לתפקיד דירקטור ולא יפגע אדם בשיקול הדעת העצמאי של דירקטור. : (ג) בלי לגרוע מהוראות כל דין, על מי שהפר את הוראת סעיף קטן (ב) יחולו החובות והאחריות החלות על דירקטורים לפי כל דין. @ 107. קבלת החלטות : החלטות בדירקטוריון יתקבלו ברוב רגיל; היו הקולות שקולים יהיה ליושב ראש הדירקטוריון קול נוסף, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. === סימן ו': פרוטוקולים בישיבות הדירקטוריון === @ 108. פרוטוקולים בישיבות דירקטוריון (תיקון: תשס"ה) : (א) חברה תערוך פרוטוקולים של ההליכים בישיבות הדירקטוריון, ותשמור אותם במשרדה הרשום או במען אחר בישראל, שעליו הודיעה החברה לרשם, לתקופה של שבע שנים ממועד הישיבה. : (ב) פרוטוקול שאושר ונחתם בידי הדירקטור שניהל את הישיבה, ישמש ראיה לכאורה לאמור בו. === סימן ז': פגמים בכינוס ישיבת דירקטוריון === @ 109. פגמים בכינוס הישיבה : (א) החלטה שהתקבלה בישיבת דירקטוריון שהתכנסה בלא שנתקיימו התנאים המוקדמים לכינוסה (להלן – פגם בכינוס) ניתנת לביטול לדרישת כל אחד מאלה: :: (1) דירקטור שנכח בישיבה, ובלבד שדרש להימנע מקבלת ההחלטה שלגביה נתקיים הפגם, בטרם נתקבלה; :: (2) דירקטור שהיה זכאי להיות מוזמן לישיבה אך לא נכח בה, וזאת תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההחלטה ולא יאוחר מישיבת הדירקטוריון הראשונה שתתקיים לאחר שנודע לו על ההחלטה; :: (3) היה הפגם בכינוס נוגע להודעה לגבי מקום כינוס הישיבה או מועדה, לא יהיה רשאי דירקטור שהגיע לישיבה על אף הפגם האמור לדרוש את ביטולן של ההחלטות. : (ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לפגוע בתוקפה של פעולה שנעשתה עבור החברה ושהתקיימו בה הוראות [[סעיף 56(א) סיפה]]. === סימן ח': ועדות הדירקטוריון === @ 110. הקמת ועדות (תיקון: תשס"ה) : (א) הדירקטוריון רשאי להקים ועדות דירקטוריון, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. : (ב) בועדת דירקטוריון שהדירקטוריון אצל לה מסמכויותיו, לא יכהן מי שאינו חבר דירקטוריון. : (ג) בועדת דירקטוריון שתפקידה לייעץ לדירקטוריון או להמליץ בלבד, יכול שיכהנו גם מי שאינם חברי דירקטוריון אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. @ 111. פעולת ועדה (תיקון: תשס"ה, תשע"א-3) : (א) החלטה שהתקבלה או פעולה שנעשתה בועדת דירקטוריון על פי סמכות שהואצלה לה מסמכויות הדירקטוריון, כמוה כהחלטה שהתקבלה או פעולה שנעשתה בדירקטוריון, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. : (ב) ועדת דירקטוריון תדווח לדירקטוריון באורח שוטף על החלטותיה או המלצותיה; החלטות או המלצות של ועדת דירקטוריון הטעונות את אישור הדירקטוריון, יובאו לידיעת הדירקטורים זמן סביר לפני הדיון בדירקטוריון. : (ג) [[סימנים ב' עד ז']] יחולו, בשינויים המחויבים, גם על כינוס ישיבות הועדות ואופן ניהולן. : (ד) פרוטוקולים של ועדות הדירקטוריון ייערכו ויישמרו כאמור [[בסעיף 108]]. @ 112. סייג לאצילת סמכויות (תיקון: תשס"ה) : (א) דירקטוריון לא רשאי להאציל מסמכויותיו לועדת דירקטוריון בנושאים שלהלן: :: (1) קביעת מדיניות כללית לחברה; :: (2) חלוקה, אלא אם כן מדובר ברכישה של מניות החברה בהתאם למסגרת שהותוותה מראש בידי הדירקטוריון; :: (3) קביעת עמדת הדירקטוריון בענין הטעון אישור האסיפה הכללית או מתן חוות דעת כאמור [[בסעיף 329]]; :: (4) מינוי דירקטורים, אם הדירקטוריון רשאי למנותם; :: (5) הנפקה או הקצאה של מניות או של ניירות ערך המירים למניות או הניתנים למימוש למניות, או של סדרת איגרות חוב, למעט כמפורט [[בסעיף 288(ב)]]; :: (6) אישור דוחות כספיים; :: (7) אישור דירקטוריון לעסקאות ופעולות הטעונות אישור הדירקטוריון לפי הוראות [[סעיפים 255]] [[ו־268 עד 275]]. : (ב) חברה אינה רשאית להתנות בתקנונה על הוראות סעיף קטן (א), ואולם רשאית היא לקבוע בתקנונה נושאים נוספים שבהם יתקבלו החלטות בידי הדירקטוריון בלבד. : (ג) הדירקטוריון רשאי להקים ועדות בנושאים המנויים בסעיף קטן (א) לשם המלצה בלבד. @ 113. ביטול החלטות ועדה : הדירקטוריון רשאי לבטל החלטה של ועדה שמונתה על ידיו, ואולם אין בביטול כדי לפגוע בתוקפה של החלטה של ועדה שהחברה פעלה על פיה כלפי אדם אחר, שלא ידע על ביטולה. === סימן ט': ועדת ביקורת === @ 114. מינוי הועדה (תיקון: תשע"א-4) : דירקטוריון חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב ימנה מבין חבריו ועדת ביקורת, והוראות [[סימן ח']] יחולו עליה, בשינויים המחויבים. @ 115. חברי הועדה (תיקון: תשע"א-3, תשע"ד-5) : (א) מספר חבריה של ועדת ביקורת לא יפחת משלושה, כל הדירקטורים החיצונים יהיו חברים בה ורוב חבריה יהיו דירקטורים בלתי תלויים. : (ב)(1) אלה לא יהיו חברים בוועדת ביקורת: יושב ראש הדירקטוריון וכל דירקטור המועסק בידי החברה או המועסק בידי בעל שליטה בה או בידי תאגיד בשליטת בעל שליטה כאמור, דירקטור הנותן שירותים, דרך קבע, לחברה, לבעל שליטה בה או לתאגיד בשליטת בעל שליטה כאמור, וכן דירקטור שעיקר פרנסתו על בעל השליטה. :: (2) הוראות פסקה (1) לא יחולו על עובד המדינה לעניין חברות בוועדת ביקורת בחברה ממשלתית או בחברת בת ממשלתית, ובלבד שהשר האחראי לענייני החברה אינו השר האחראי על המשרד שבו מועסק עובד המדינה האמור. : (ג) בעל השליטה או קרובו לא יהיו חברים בועדת הביקורת. : (ד) יושב ראש ועדת הביקורת יהיה דירקטור חיצוני, או עובד המדינה כאמור בסעיף קטן (ב)(2) שאינו מכהן כיושב ראש הוועדה מעל תשע שנים. : (ה) מי שאינו רשאי להיות חבר בוועדת ביקורת לא יהיה נוכח בישיבות הוועדה בעת הדיון ובעת קבלת ההחלטות, אלא אם כן קבע יושב ראש הוועדה כי הוא נדרש לשם הצגת נושא מסוים; ואולם – :: (1) עובד החברה שאינו בעל שליטה או קרובו, רשאי להיות נוכח בישיבות הוועדה בעת הדיון אם ביקשה זאת הוועדה, ובלבד שההחלטה תתקבל בלא נוכחותו; :: (2) בלי לגרוע מפסקה (1), היועץ המשפטי ומזכיר החברה שאינם בעל שליטה או קרובו רשאים להיות נוכחים בעת הדיון ובעת קבלת ההחלטות, אם ביקשה זאת הוועדה. : (ו) על אף הוראות סעיף קטן (ה), על ועדת ביקורת המשמשת כוועדה לבחינת הדוחות הכספיים לפי [[סעיף 171(ה)]], יחולו ההוראות לפי [[אותו סעיף]] בעת הדיון בדוחות הכספיים. @ 116. זימון לישיבות : (א) המבקר הפנימי של החברה יקבל הודעות על קיום ישיבות ועדת ביקורת ויהיה רשאי להשתתף בהן. : (ב) המבקר הפנימי רשאי לבקש מיושב ראש ועדת הביקורת לכנס את הועדה לדיון בנושא שפירט בדרישתו, ויושב ראש ועדת הביקורת יכנסה בתוך זמן סביר ממועד הבקשה, אם ראה טעם לכך. : (ג) הודעה על קיום ישיבת ועדת ביקורת שבה עולה נושא הנוגע לביקורת הדוחות הכספיים תומצא לרואה החשבון המבקר שיהיה רשאי להשתתף בה. @ 116א. מניין חוקי לקבלת החלטה בוועדת הביקורת (תיקון: תשע"א-3) : המניין החוקי לדיון ולקבלת החלטות בוועדת הביקורת יהיה רוב חברי הוועדה, ובלבד שרוב הנוכחים הם דירקטורים בלתי תלויים ואחד מהם לפחות דירקטור חיצוני. @ 117. תפקידי ועדת הביקורת (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4, תשע"ד-2, תשע"ד-5) : אלה תפקידי ועדת הביקורת: : (1) לעמוד על ליקויים בניהול העסקי של החברה, בין השאר תוך התייעצות עם המבקר הפנימי של החברה או עם רואה החשבון המבקר, ולהציע לדירקטוריון דרכים לתיקונם; מצאה ועדת הביקורת ליקוי כאמור שהוא ליקוי מהותי, תקיים ישיבה אחת לפחות לעניין הליקוי הנדון, בנוכחות המבקר הפנימי או רואה החשבון המבקר, לפי העניין, ובלא נוכחות של נושאי משרה בחברה שאינם חברי הוועדה; על אף האמור בסעיף זה, נושא משרה רשאי להיות נוכח לשם הצגת עמדה בנושא שבתחומי אחריותו, אם ביקשה זאת הוועדה; : (1א) להחליט על יסוד נימוקים שיפורטו, לגבי פעולות כאמור [[בסעיף 255]] אם הן פעולות מהותיות או פעולות שאינן מהותיות, ולגבי עסקאות כאמור [[בסעיף 270(1), (4) ו־(4א)]] אם הן עסקאות חריגות או עסקאות שאינן חריגות, לצורך אישורן לפי חוק זה, ורשאית ועדת הביקורת להחליט כאמור לגבי סוג של פעולות או עסקאות, לפי אמות מידה שתקבע אחת לשנה מראש; : (1ב) לקבוע לגבי עסקאות כאמור [[בסעיף 270(4) או (4א)]], אף אם אינן עסקאות חריגות, חובה לקיים הליך תחרותי, בפיקוחה של הוועדה או מי שתקבע לעניין זה ולפי אמות מידה שתקבע, או לקבוע כי יקוימו הליכים אחרים שתקבע ועדת הביקורת, בטרם התקשרות בעסקאות כאמור, והכול בהתאם לסוג העסקה, ורשאית היא לקבוע לעניין זה אמות מידה אחת לשנה מראש; : (2) להחליט אם לאשר פעולות ועיסקאות הטעונות אישור ועדת ביקורת לפי [[סעיפים 255]] [[ו־268 עד 275]]; : (2א) לקבוע את אופן האישור של עסקאות שאינן זניחות, ובכלל זה לקבוע סוגי עסקאות כאמור שיהיו טעונות את אישורה של ועדת הביקורת; לעניין זה, "עסקה שאינה זניחה" – עסקה כאמור [[בסעיף 270(4) רישה או (4א) רישה]], שוועדת הביקורת החליטה לגביה לפי הוראות פסקה (1א) כי היא עסקה שאינה חריגה וכן סיווגה אותה כעסקה שאינה זניחה, ורשאית ועדת הביקורת להחליט על סיווג כאמור לגבי סוג של עסקאות, לפי אמות מידה שתקבע אחת לשנה מראש; : (3) בחברה שבה תכנית העבודה של המבקר הפנימי מאושרת בידי הדירקטוריון לפי [[סעיף 149]] – לבחון את תכנית העבודה לפני הגשתה לאישור הדירקטוריון ולהציע שינויים בה; : (4) לבחון את מערך הביקורת הפנימית של החברה ואת תפקודו של המבקר הפנימי וכן אם עומדים לרשותו המשאבים והכלים הנחוצים לו לצורך מילוי תפקידו, בשים לב, בין השאר, לצרכיה המיוחדים של החברה ולגודלה; : (5) לבחון את היקף עבודתו של רואה החשבון המבקר ואת שכרו, ולהביא את המלצותיה לפני מי שקובע את שכרו לפי [[סעיפים 155]] [[ו־165]]; מינתה החברה ועדה לבחינת דוחות כספיים לפי [[סעיף 171(ה)]], רשאית היא לקבוע כי הבחינה לפי פסקה זו תיעשה בידי הוועדה האמורה; : (6) לקבוע הסדרים לגבי אופן הטיפול בתלונות של עובדי החברה בקשר לליקויים בניהול עסקיה ולגבי ההגנה שתינתן לעובדים שהתלוננו כאמור. @ 118. ועדת ביקורת בחברה פרטית (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב רשאי הדירקטוריון למנות מבין חבריו ועדת ביקורת והוראות [[סעיף 115]] לא יחולו, ואולם לא יכהן בה דירקטור המועסק בידי החברה או נותן לה שירותים דרך קבע, ובעל השליטה או קרובו לא יהיה יושב ראש הוועדה; תפקידי ועדת הביקורת יהיו כמפורט [[בסעיף 117]]. : (ב) לא תמונה ועדת ביקורת בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב, שתפקידה כאמור [[בסעיף 117(2)]], שרוב חבריה או קרוביהם הם בעלי מניות מהותיים. === סימן י': ועדת תגמול (תיקון: תשע"ג) === @ 118א. מינוי ועדת תגמול (תיקון: תשע"ג, תשע"ו) : (א) דירקטוריון חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב ימנה מבין חבריו ועדת תגמול (בחוק זה – ועדת תגמול). : (ב) מספר חבריה של ועדת תגמול לא יפחת משלושה, כל הדירקטורים החיצוניים יהיו חברים בה והם יהיו רוב חבריה, ושאר חבריה יהיו דירקטורים שתנאי כהונתם והעסקתם הם בהתאם להוראות שנקבעו לפי [[סעיף 244]] ובחברה ממשלתית – בהתאם להוראות שנקבעו לפי [[סעיף 19 לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975]], לפי העניין; יושב ראש הוועדה יהיה דירקטור חיצוני. : (ג) הוראות [[סימן ח']] [[וסעיף 115(ב) עד (ה)]] יחולו על ועדת תגמול, בשינויים המחויבים. : (ד) ועדת ביקורת שמתקיימים בה התנאים האמורים בסעיף קטן (ב) יכולה לשמש גם ועדת תגמול. @ 118ב. תפקידי ועדת התגמול (תיקון: תשע"ג) : תפקידיה של ועדת התגמול הם: : (1) להמליץ לדירקטוריון על מדיניות התגמול לנושאי משרה, כמשמעותה [[בסעיף 267א(א)]], וכן להמליץ לו, אחת לשלוש שנים, בעניין אישור המשך תוקפה של מדיניות תגמול שנקבעה לתקופה העולה על שלוש שנים, כאמור [[בסעיף 267א(ד)]]; : (2) להמליץ לדירקטוריון על עדכונה, מעת לעת, של מדיניות התגמול ולבחון את יישומה; : (3) להחליט אם לאשר עסקאות באשר לתנאי כהונה והעסקה של נושאי משרה הטעונות אישור של ועדת התגמול לפי [[סעיפים 272]], [[273]] [[ו־275]]; : (4) לפטור עסקה מאישור האסיפה הכללית, כאמור [[בסעיף 272(ג1)(3)]]. == פרק רביעי: המנהל הכללי == @ 119. מינוי המנהל הכללי (תיקון: תשע"א-4) : (א) חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב תמנה מנהל כללי, ורשאית היא למנות יותר ממנהל כללי אחד. : (ב) חברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב רשאית למנות מנהל כללי אחד או יותר; לא מונה מנהל כללי, תנוהל החברה בידי הדירקטוריון. @ 120. אחריות המנהל הכללי : המנהל הכללי אחראי לניהול השוטף של עניני החברה במסגרת המדיניות שקבע הדירקטוריון ובכפוף להנחיותיו. @ 121. סמכויות המנהל הכללי (תיקון: תשס"ה, תשע"א-3, תשע"א-4, תשע"ו) : (א) למנהל הכללי יהיו כל סמכויות הניהול והביצוע שלא הוקנו בחוק זה או בתקנון לאורגן אחר של החברה, והוא יהיה נתון לפיקוחו של הדירקטוריון. : (ב) המנהל הכללי רשאי, באישור הדירקטוריון, לאצול לאחר, הכפוף לו, מסמכויותיו. : (ג) על אף הוראות [[סעיף 95]], רשאית האסיפה הכללית של חברה ציבורית להחליט, כי לתקופות שכל אחת מהן לא תעלה על שלוש שנים ממועד קבלת ההחלטה ניתן להסמיך את יושב ראש הדירקטוריון או קרובו למלא את תפקיד המנהל הכללי או להפעיל את סמכויותיו וכן להסמיך את המנהל הכללי או קרובו למלא את תפקיד יושב ראש הדירקטוריון או להפעיל את סמכויותיו, ובלבד שיתקיים אחד מאלה: :: (1) במנין קולות הרוב באסיפה הכללית ייכללו לפחות רוב מקולות בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה וכן מי שאינם בעלי עניין אישי באישור ההחלטה המשתתפים בהצבעה; במנין הקולות של בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון קולות הנמנעים; על מי שיש לו עניין אישי, יחולו הוראות [[סעיף 276]], בשינויים המחויבים; :: (2) סך קולות המתנגדים מקרב בעלי המניות האמורים בפסקה (1) לא עלה על שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה. : (ד) על אף הוראות [[סעיף 95]], רשאי דירקטוריון חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב להחליט כי לתקופות שכל אחת מהן לא תעלה על שלוש שנים ממועד קבלת ההחלטה, ניתן להסמיך את יושב ראש הדירקטוריון או קרובו למלא את תפקיד המנהל הכללי או להפעיל את סמכויותיו וכן להסמיך את המנהל הכללי או את קרובו למלא את תפקיד יושב ראש הדירקטוריון או להפעיל את סמכויותיו, ובלבד שניתן לכך אישור מאת ועדת הביקורת. : (ה) על אף הוראות סעיפים קטנים (ג) ו־(ד) רשאי השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע כי החלטה לפי אותם סעיפים קטנים תינתן לתקופות העולות על שלוש שנים, לסוגי חברות ובתנאים שיקבע. :: ((פורסמו [[תקנות החברות (תקופת תוקף החלטה לפי סעיף 121 לחוק), התשע״ו–2016]].)) @ 122. חובת דיווח לדירקטוריון : (א) המנהל הכללי חייב להודיע ליושב ראש הדירקטוריון על כל ענין חריג שהוא מהותי לחברה; לא היה לחברה יושב ראש דירקטוריון או שנבצר ממנו למלא את תפקידו, יודיע המנהל הכללי כאמור לכל חברי הדירקטוריון. : (ב) המנהל הכללי יגיש לדירקטוריון דיווחים בנושאים, במועדים ובהיקף שיקבע הדירקטוריון. : (ג) יושב ראש הדירקטוריון רשאי, בכל עת, מיוזמתו או לפי החלטת הדירקטוריון, לדרוש דיווחים מהמנהל הכללי בענינים הנוגעים לעסקי החברה. : (ד) הצריכו הודעה או דיווח של המנהל הכללי פעולה של הדירקטוריון, יזמן יושב ראש הדירקטוריון, ללא דיחוי, ישיבה של הדירקטוריון. = חלק רביעי: מינהל החברה = == פרק ראשון: משרד רשום ומען דיגיטלי (תיקון: תשפ"ב) == @ 123. המשרד הרשום (תיקון: תשע"א-4) : (א) מיום שנרשמה חברה עליה לקיים משרד רשום בישראל, שאליו ניתן להפנות כל הודעה לחברה. : (ב) הודעה על מען המשרד הרשום תימסר לרשם עם הבקשה לרישום החברה; הודעה על שינוי במענו של המשרד הרשום תימסר לרשם בתוך ארבעה עשר ימים לאחר השינוי; הרשם ירשום את מענו של משרדה הרשום של החברה. : (ג) המצאת מסמך לחברה תהיה בהנחה במשרדה הרשום של החברה כפי שהוא רשום אצל הרשם בשעת המסירה, או במשלוח אליו בדואר. : (ד) המצאת מסמך מרשם החברות לחברה או מרשות ניירות ערך לחברה שהיא תאגיד מדווח, יכול שתהיה, על אף הוראות סעיף קטן (ג), בהנחה במקום ששוכנע הרשם או ששוכנעה רשות ניירות ערך, לפי הענין, ששם מנהלת החברה בפועל את עסקיה או באופן אחר שנקבע לפי [[חוק ניירות ערך]]. @ 123א. המען הדיגיטלי (תיקון: תשפ"ב) : (א) מיום שנרשמה חברה, חובה שיהיה לה מען דיגיטלי, אחד מכל פרט המנוי [[בתוספת הרביעית]]. : (ב) הודעה על מען דיגיטלי של חברה כאמור בסעיף קטן (א), תימסר לרשם עם הבקשה לרישום החברה; הודעה על שינוי במען דיגיטלי כאמור תימסר לרשם בתוך 14 ימים לאחר השינוי. : (ג) הרשם ירשום את המען הדיגיטלי שעליו הודיעה החברה לפי הוראות סעיף קטן (ב), לאחר קיום הוראות [[סעיף 3ב(א)(1) ו-(3) לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים]], ולאחר שווידא שהמען הדיגיטלי תקין ופעיל. : (ד) השר, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את [[התוספת הרביעית]]. @ 124. המסמכים שיישמרו במשרד הרשום : מבלי לפגוע בהוראות כל דין, תשמור חברה במשרדה הרשום את המסמכים האלה: : (1) תקנון החברה; : (2) פרוטוקולים של ישיבות האסיפה הכללית כאמור [[בסעיף 90]]; : (3) פרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון והחלטותיו כאמור [[בסעיפים 103]] [[ו־108]]; : (4) פרוטוקולים של ישיבות ועדות הדירקטוריון כאמור [[בסעיף 111]]; : (5) העתקי הודעות החברה לבעלי מניותיה בשבע השנים האחרונות; : (6) הדוחות הכספיים של החברה כאמור [[בסעיף 171]]; : (7) מרשם בעלי המניות ובחברה ציבורית גם מרשם בעלי המניות המהותיים, כאמור [[בסעיפים 127]] [[ו־128]]; : (8) מרשם הדירקטורים, כאמור [[בסעיף 224]]. @ 125. אופן שמירת המסמכים : חברה רשאית לשמור את המסמכים האמורים באמצעים אלקטרוניים ובלבד שלזכאים לעיין בהם תהיה אפשרות לקבל העתקים מן המסמכים. @ 126. קבלת העתקים (תיקון: תשס"ה) : (א) מי שזכאי לעיין במסמכים המפורטים [[בסעיף 124]] זכאי לקבל העתק מהם בתמורה לתשלום שלא יעלה על הוצאות החברה בשל מתן ההעתק בלבד. : (ב) השר רשאי לקבוע סכומי תשלום מרביים. :: ((פורסמו [[#14|תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש״ס–1999]].)) == פרק שני: מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים == === סימן א': המרשמים === @ 127. מרשם בעלי מניות : חברה תנהל מרשם בעלי מניות. @ 128. מרשם בעלי מניות מהותיים : לחברה ציבורית יהיה מרשם בעלי מניות מהותיים נוסף על מרשם בעלי המניות. @ 129. עיון במרשמים : מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים יהיו פתוחים לעיונו של כל אדם. === סימן ב׳: מרשם בעלי המניות === @ 130. תוכן מרשם בעלי מניות (תיקון: תשס״ה, תשע״ו–2) : (א) במרשם בעלי המניות יירשמו – :: (1) לגבי כל המניות – ::: (א) שמו, מספר זהותו ומענו של כל בעל מניה, הכל כפי שנמסר לחברה; ::: (ב) כמות המניות וסוג המניות בבעלותו של כל בעל מניה, בציון ערכן הנקוב, אם קיים, ואם טרם שולם על חשבון התמורה שנקבעה למניה סכום כלשהו – הסכום שטרם שולם; ::: (ג) תאריך הקצאתן של המניות או מועדי העברתן לבעל המניות, לפי הענין; ::: (ד) סומנו המניות במספרים סידוריים, תציין החברה לצד שמו של כל בעל מניה את מספרי המניות הרשומות על שמו; :: (2) (((נמחקה);)) :: (3) לגבי מניות רדומות, כמשמעותן [[בסעיף 308]] – גם את מספרן והתאריך שבו הפכו לרדומות, הכל כפי שידוע לחברה; :: (4) לגבי מניות שאינן מקנות זכויות הצבעה לפי [[סעיף 309(ב)]] או לפי [[סעיף 333(ב)]] – גם את מספרן ואת התאריך שבו הפכו למניות שאינן מקנות זכויות הצבעה, הכל כפי שידוע לחברה. : (ב) חברה תשמור את כל הרישומים שנרשמו במרשם בעלי המניות כאמור בסעיף קטן (א) ותעדכן שינויים בהם מוקדם ככל הניתן מיום שנודע לה עליהם. @ 131. רישום נאמן במרשם בעלי המניות (תיקון: תשס"ה) : (א) בעל מניה שהוא נאמן ידווח על כך לחברה, והחברה תרשום אותו במרשם בעלי המניות, תוך ציון נאמנותו, ויראו אותו לענין חוק זה כבעל מניה. : (ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על בעל מניה כמשמעותו [[בסעיף 177(1)]], אלא אם כן חלה עליו חובת דיווח לפי הוראות אחרות בדין. @ 132. חברה לרישומים : (א) בחברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה בישראל ניתן לרשום במרשם בעלי המניות, בנוסף לאמור [[בסעיף 130(א)(1)]], גם חברה לרישומים, ואולם, חברה לרישומים לא תיחשב לבעלת מניות בחברה, והמניות על שמה הן בבעלות הזכאים להן כאמור [[בסעיף 177(1)]]. : (ב) בעל מניה מכח זכאות כאמור [[בסעיף 177(1)]] זכאי להירשם במרשם בעלי המניות במקום רישום אותן מניות על שם החברה לרישומים, ומספר המניות הרשומות על שם החברה לרישומים ישתנה בהתאם. @ 133. מרשם בעלי המניות כראיה : (א) מרשם בעלי המניות יהיה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו. : (ב) במקרה של סתירה בין הרשום במרשם בעלי המניות לבין תעודת מניה, ערכו הראייתי של מרשם בעלי המניות עדיף על ערכה הראייתי של תעודת המניה. @ 134. תיקון רישום : רשום אדם במרשם בעלי המניות בלא שהוא זכאי לכך, או שאינו רשום במרשם האמור אף שהוא זכאי לכך, או שהרישום אינו מלא או מדוייק, והחברה סרבה לתקן את הטעון תיקון, רשאי בית המשפט לבקשת הנפגע או כל בעל מניה בחברה לתת כל סעד הנראה לו מתאים, בנסיבות הענין, לרבות תיקון המרשם. === סימן ג': רישום שטר מניה (((בוטל))) (תיקון: תשע״ו–2) === @ 135. (תיקון: תשע״ו–2) : (((בוטל).)) @ 136. (תיקון: תשע״ו–2) : (((בוטל).)) === סימן ד': מרשם בעלי מניות מהותיים ומרשם בעלי מניות נוסף מחוץ לישראל === @ 137. תוכן מרשם בעלי מניות מהותיים : במרשם בעלי המניות המהותיים יישמרו הדיווחים שקיבלה החברה לפי [[חוק ניירות ערך]] בדבר החזקותיהם של בעלי מניות מהותיים במניות החברה. @ 138. מרשם בעלי מניות נוסף : (א) חברה רשאית לנהל מרשם בעלי מניות נוסף מחוץ לישראל (להלן – המרשם הנוסף). : (ב) חברה המנהלת מרשם נוסף, תציין במרשם המניות לפי [[סעיף 130]] (להלן – המרשם העיקרי) את מספר המניות הרשומות במרשם בעלי המניות הנוסף ואת מספריהן, אם הן מסומנות במספרים. @ 139. תקנות : השר רשאי לקבוע הוראות בדבר ניהול המרשם הנוסף כאמור [[בסעיף 138]], לרבות הוראות בדבר עדכון המרשם העיקרי בפרטי המרשם הנוסף. == פרק שלישי: דיווח == === סימן א': דיווח של חברה שאינה תאגיד מדווח (תיקון: תשע"א-4) === @ 140. דיווח של חברה שאינה תאגיד מדווח (תיקון: תשס"ה, תשע"א-4, תשע"ח, תשפ"ב) : חברה שאינה תאגיד מדווח תשלח לרשם החברות דין וחשבון שנתי, כאמור [[בסעיף 141]], וכן תדווח לרשם כמפורט בחוק זה ובענינים שלהלן: : (1) שינויים בתקנון כאמור [[בסעיף 21]] לרבות החלטה על שינוי שם כאמור [[בסעיף 31]], והגדלת ההון הרשום או הקטנתו כאמור [[בסעיפים 286]] [[ו־287]]; : (2) שינוי במען המשרד הרשום כאמור [[בסעיף 123]]; : (2א) שינוי במען הדיגיטלי כאמור [[בסעיף 123א]]; : (3) הודעה לפי [[סעיף 159]], שלחברה אין רואה חשבון מבקר; : (4) מינויים לדירקטוריון ושינויים בהרכבו, כאמור [[בסעיף 223]]; : (5) הקצאת מניות כאמור [[בסעיף 292]]; : (6) העברת מניות כאמור [[בסעיף 299]], ארבעה עשר ימים ממועד ההעברה; : (7) מיזוג כאמור [[בסעיף 317]]; : (8) שינוי בסוג החברה, כאמור [[בסעיף 343]]; : (9) (((נמחקה);)) : (10) מתן צו פירוק לגביה או קבלת החלטה על פירוק מרצון לפי [[חלק שמיני א']]. @ 141. דיווח שנתי של חברה שאינה תאגיד מדווח (תיקון: תשס"ה, תשע"א-4) : (א) חברה שאינה תאגיד מדווח תערוך ותגיש לרשם, אחת לשנה, דין וחשבון שנתי כפי שיקבע השר, בתוך ארבעה עשר ימים לאחר האסיפה השנתית. : (ב) חברה שאינה תאגיד מדווח שאינה מקיימת אסיפה שנתית, כאמור [[בסעיף 61]], תגיש את הדין וחשבון השנתי, אחת לשנה, לא יאוחר מארבעה עשר ימים לאחר משלוח הדוחות הכספיים לבעלי המניות, ולגבי חברה לא פעילה שאינה עורכת דוחות כספיים לפי הוראת [[סעיף 172(ז)]] – אחת לשנה. : (ג) (((בוטל).)) : ((פורסמו [[תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש״ס–1999]].)) === סימן ב': דיווח של חברה שהיא תאגיד מדווח (תיקון: תשע"א-4) === @ 142. דיווח של חברה שהיא תאגיד מדווח (תיקון: תשס"ה, תשע"א-4) : (א) (((בוטל).)) : (ב) חברה שהיא תאגיד מדווח תדווח לרשות ניירות ערך, לבורסה שבה רשומים למסחר ניירות הערך של החברה ולרשם החברות, כנדרש לפי חוק זה, לפי [[חוק ניירות ערך]] או לפי כל דין אחר. @ 143. עיון ברשות ניירות ערך (תיקון: י"פ תשס"ד, תשס"ה) : (א) הדוחות המוגשים לרשות ניירות ערך כאמור [[בסעיף 142]], יהיו פתוחים לעיון הציבור ברשות ניירות ערך וכל אדם רשאי לעיין בהם ולקבל העתקים מאושרים מן הרשום בהם, בין באמצעות רשות ניירות ערך ובין באמצעות אחרים שהרשות הסמיכה אותם לכך, אלא אם כן הוגבל העיון בהם לפי כל דין. : (ב) העתק מאושר כאמור בסעיף קטן (א), יתקבל בכל הליך משפטי כמקור ויהווה ראיה חלוטה לכך שהמסמך המקורי נמצא בידי רשות ניירות ערך. : (ג) נקבעו הוראות בדבר תיוק או דיווח אלקטרוני לפי [[חוק ניירות ערך]], יחולו הוראות סעיף קטן (ב) לגבי פלט של הדיווחים האמורים; לענין סעיף זה, "פלט" – כהגדרתו [[בחוק המחשבים, התשנ"ה–1995]]. @ 144. (תיקון: תשס"ג, י"פ תשס"ד-2) : (((בוטל).)) @ 145. דיווח של חברה שהיא תאגיד מדווח לרשם (תיקון: י"פ תשס"ד, תשס"ה, תשע"א-4, תשע"ח, תשפ"ב) : בלי לגרוע מהוראות כל דין, חברה שהיא תאגיד מדווח תדווח לרשם לפי חוק זה, לגבי הענינים המפורטים להלן בלבד: : (1) החלטה על שינוי שם כאמור [[בסעיף 31]]; : (2) שינוי במען המשרד הרשום כאמור [[בסעיף 123]]; : (2א) שינוי במען הדיגיטלי כאמור [[בסעיף 123א]]; : (3) מיזוג כאמור [[בסעיף 317]]; : (4) שינוי בסוג החברה, כאמור [[בסעיף 343]]; : (5) מתן צו פירוק לגביה או קבלת החלטה על פירוק מרצון לפי [[חלק שמיני א']]. == פרק רביעי: מבקר פנימי בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב (תיקון: תשע"א-4) == @ 146. חובת מינוי מבקר פנימי (תיקון: תשע"א-4) : (א) דירקטוריון של חברה ציבורית או של חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב ימנה מבקר פנימי; המבקר הפנימי ימונה לפי הצעת ועדת הביקורת. : (ב) לא יכהן כמבקר פנימי בחברה מי שהוא בעל ענין בחברה, נושא משרה בחברה, קרוב של כל אחד מאלה, וכן רואה החשבון המבקר או מי מטעמו. @ 147. [[חוק הביקורת הפנימית]] : על המבקר הפנימי יחולו הוראות [[+|סעיפים 3(א)]], [[+|4(ב)]], [[+|8 עד 10]] [[ו־14(ב) ו־(ג) לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב–1992]], כפוף ליתר הוראות [[פרק זה]], ובשינויים המחויבים לפי הענין. @ 148. הממונה על המבקר הפנימי : הממונה הארגוני על המבקר הפנימי יהיה יושב ראש הדירקטוריון או המנהל הכללי, כפי שייקבע בתקנון, או בהעדר הוראה בתקנון, כפי שיקבע הדירקטוריון. @ 149. תכנית העבודה : המבקר הפנימי יגיש לאישור הדירקטוריון או לאישור ועדת הביקורת, כפי שייקבע בתקנון, או בהיעדר הוראה בתקנון, כפי שיקבע הדירקטוריון, הצעה לתכנית עבודה שנתית או תקופתית, והדירקטוריון או ועדת הביקורת, לפי הענין, יאשרו אותה בשינויים הנראים להם. @ 150. בדיקה דחופה : יושב ראש הדירקטוריון או יושב ראש ועדת הביקורת רשאים להטיל על המבקר הפנימי לערוך ביקורת פנימית, בנוסף על תכנית העבודה, בענינים שבהם יתעורר צורך לבדיקה דחופה. @ 151. תפקיד המבקר הפנימי : המבקר הפנימי יבדוק, בין היתר, את תקינותן של פעולות החברה מבחינת השמירה על החוק ונוהל עסקים תקין. @ 152. הגשת דין וחשבון : המבקר הפנימי יגיש דין וחשבון על ממצאיו ליושב ראש הדירקטוריון, למנהל הכללי וליושב ראש ועדת הביקורת; דין וחשבון בנוגע לענינים שבדק לפי [[סעיף 150]] יימסר למי שהטיל על המבקר הפנימי את עריכת הביקורת. @ 153. הפסקת כהונה : (א) כהונתו של המבקר הפנימי לא תופסק שלא בהסכמתו והוא לא יושעה מתפקידו, אלא אם כן החליט על כך הדירקטוריון לאחר שקיבל את עמדת ועדת הביקורת, ולאחר שניתנה למבקר הפנימי הזדמנות סבירה להשמיע עמדתו בפני הדירקטוריון ובפני ועדת הביקורת. : (ב) לענין סעיף קטן (א), המנין החוקי לפתיחת ישיבת הדירקטוריון לא יפחת, על אף הוראות [[סעיף 104 סיפה]], מרוב חברי הדירקטוריון. == פרק חמישי: רואה חשבון מבקר == === סימן א': מינוי רואה חשבון מבקר === @ 154. חובה למנות רואה חשבון מבקר : (א) חברה תמנה רואה חשבון מבקר שיבקר את הדוחות הכספיים השנתיים שלה ויחווה את דעתו עליהם (להלן – פעולת ביקורת); השר רשאי לקבוע, כי פעולות נוספות מסויימות שרואה חשבון מבקר מבצע על פי דין הן גם פעולת ביקורת לענין [[פרק זה]]. : (ב) רואה חשבון מבקר יתמנה בכל אסיפה שנתית וישמש בתפקידו עד תום האסיפה השנתית שלאחריה; ואולם, רשאית אסיפה כללית, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון, למנות רואה חשבון מבקר שישמש בתפקידו לתקופה ארוכה יותר, שלא תארך מעבר לתום האסיפה השנתית השלישית שלאחר זו שבה מונה. : (ג) בחברה פרטית שמתקיים בה האמור [[בסעיף 61]], ניתן למנות רואה חשבון מבקר שישמש בתפקידו עד מועד סיום פעולת ביקורת אחת או, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון, עד סיום שלוש פעולות ביקורת. @ 155. מינוי רואה חשבון מבקר ראשון : (א) דירקטוריון רשאי, בכל עת שלפני האסיפה השנתית הראשונה, למנות את רואה החשבון המבקר הראשון של החברה ולקבוע את שכרו; רואה החשבון המבקר הראשון שמונה יכהן עד תום האסיפה השנתית הראשונה. : (ב) בחברה פרטית שמתקיים בה האמור [[בסעיף 61]], יחול לענין תום כהונתו של רואה חשבון מבקר שמונה בידי הדירקטוריון, האמור [[בסעיף 154(ג)]]. @ 156. רואי חשבון מבקרים משותפים : חברה רשאית למנות מספר רואי חשבון מבקרים שיבצעו במשותף את פעולת הביקורת. @ 157. מינוי בידי אסיפה מיוחדת : נתפנתה משרתו של רואה חשבון מבקר ואין לחברה רואה חשבון מבקר נוסף, יזמן דירקטוריון החברה אסיפה מיוחדת, למועד מוקדם ככל האפשר, שעל סדר יומה מינוי רואה חשבון מבקר. @ 158. חברות לא פעילות (תיקון: תשס"ה, תשס"ז-2, תשע"א-4, תשפ"ד-2, [י"פ הודעות]) : (א) על אף האמור [[בסעיף 154]], חברה פרטית שמחזור עסקיה בשנה אינו עולה על 500,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2005; בשנת 2025, 712,816.08 ש"ח))) או חברה פרטית שהיא חברה לתועלת הציבור שמחזור עסקיה בשנה אינו עולה על הסכום האמור [[בסעיף 19(ג) לחוק העמותות]] (בחוק זה – חברה לא פעילה) רשאית לקבוע באסיפה כללית, כי לא יתמנה לה רואה חשבון מבקר, אלא אם כן בעלי מניות שלהם 10 אחוזים או יותר מההון המונפק של החברה התנגדו לכך; הסכום האמור בסעיף קטן זה יהיה צמוד למדד ויעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של עשרה שקלים חדשים; אחת לשנה בתחילת חודש פברואר יפרסם השר ברשומות את הסכום האמור, כפי שהוא מעודכן לאותה שנה; בסעיף קטן זה – ::- "מחזור" – סכום התקבולים מכל מקור וסוג, שהתקבלו בשנה האחרונה שחלפה; ::- "שנה" – תקופה של 12 חודשים מחודש ינואר ועד סוף חודש דצמבר. : (א1) החליטה אסיפה כללית כאמור בסעיף קטן (א), תעשה החברה את אלה: :: (1) תשלח לרשם את ההחלטה בתוך ארבעה עשר ימים ממועד ההחלטה; :: (2) תצרף לדין וחשבון השנתי שלה, הצהרה חתומה בידי נושא משרה, שבה היא מציינת כי החברה לא מינתה רואה חשבון ולא ערכה דוחות כספיים מבוקרים מאחר שהתקיימו התנאים שבסעיף קטן (א). : (ב) (((בוטל).)) : (ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על חברת איגרות חוב. @ 159. מינוי בידי הרשם : (א) חדל רואה חשבון מבקר מלכהן בחברה ולא מונה אחר במקומו כקבוע [[בסעיף 157]], תודיע על כך החברה לרשם בתוך תשעים ימים מן המועד שבו חדל רואה החשבון המבקר לכהן כאמור; ואולם, אין במתן הודעה לרשם כדי לגרוע מן החובה של החברה למנות רואה חשבון מבקר, כל עוד לא מונה לה רואה חשבון מבקר לפי סעיף קטן (ב); מינתה החברה רואה חשבון מבקר, לאחר מסירת הודעה לרשם, תודיע על כך לרשם בתוך ארבעה עשר ימים. : (ב) קיבל הרשם הודעה על הפסקת כהונתו של רואה החשבון מבקר, כאמור בסעיף קטן (א), וכל עוד לא קיבל הודעה על מינוי רואה חשבון מבקר חדש, רשאי הרשם למנות רואה חשבון מבקר שישמש בתפקידו עד תום האסיפה השנתית הבאה, ולקבוע את השכר שתשלם לו החברה. : (ג) השר רשאי לקבוע הוראות ותנאים למינוי רואה חשבון מבקר שימונה בידי הרשם, תחילת כהונתו ושכרו. === סימן ב': אי תלות === @ 160. אי תלות רואה החשבון המבקר : (א) רואה החשבון המבקר יהיה בלתי תלוי בחברה, בין במישרין ובין בעקיפין. : (ב) השר רשאי לקבוע הוראות בדבר אי תלות של רואה חשבון מבקר, לרבות הוראות בדבר אי תלות של רואי חשבון השותפים בשותפות שהיא רואה החשבון המבקר או בדבר אי תלות של רואי חשבון שהם בעלי המניות בחברת רואי חשבון שהיא רואה החשבון המבקר. @ 161. חובת ביצוע ביקורת נוספת (תיקון: תשס"ה) : בוצעה פעולת הביקורת בעת שהיו יחסי תלות לפי הוראת [[סעיף 160]], תבוצע פעולת ביקורת נוספת בידי רואה חשבון מבקר אחר, אלא אם כן, במועד שבו נודע הדבר לדירקטוריון, חלפו חמש שנים מן המועד שבו בוצעה פעולת הביקורת כאמור. === סימן ג': סיום כהונתו של רואה חשבון מבקר === @ 162. סיום כהונה (תיקון: תשע"א-4) : (א) האסיפה הכללית רשאית לסיים את כהונתו של רואה החשבון המבקר. : (ב) בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב שעל סדר יומה סיום כהונתו של רואה חשבון מבקר או אי חידוש הכהונה, תובא עמדתה של ועדת הביקורת בפני האסיפה הכללית, לאחר שנתנה לרואה החשבון המבקר הזדמנות סבירה להביא את עמדתו בפניה. @ 163. סיום כהונה עקב תלות (תיקון: תשס"ה) : (א) נודע לדירקטוריון כי קיימים יחסי תלות לפי הוראות [[סעיף 160]], יודיע ללא דיחוי לרואה החשבון המבקר כי עליו לפעול להפסקת התלות לאלתר; לא פסקה התלות, יכנס הדירקטוריון בתוך זמן סביר אסיפה מיוחדת, שעל סדר יומה סיום כהונתו של רואה החשבון המבקר. : (ב) אסיפה כללית שכונסה כאמור בסעיף קטן (א), תחליט על סיום כהונתו של רואה החשבון המבקר; ואולם, רשאית האסיפה הכללית, לאחר שהובאה בפניה עמדת רואה החשבון המבקר, להחליט שלא לקבל את הצעת הדירקטוריון לסיום הכהונה, אם מצאה כי לרואה החשבון המבקר אין תלות בחברה. @ 164. עמדת רואה החשבון המבקר : (א) הדירקטוריון יתן לרואה החשבון המבקר הזדמנות סבירה להביא את עמדתו בפני אסיפה כללית שעל סדר יומה סיום כהונתו או אי חידושה, ובכלל זה יזמין את רואה החשבון המבקר להשתתף באסיפה. : (ב) התפטר רואה החשבון המבקר בנסיבות שיש בהן ענין לבעלי המניות בחברה, יודיע על כך לדירקטוריון החברה. : (ג) מבלי לגרוע מהוראות כל דין, יודיע הדירקטוריון לבעלי המניות את נימוקי רואה החשבון המבקר להתפטרותו בפירוט שימצא לנכון, ויכול הוא להודיע להם גם את עמדתו בענין. === סימן ד': שכרו של רואה חשבון מבקר === @ 165. שכר רואה החשבון המבקר : (א) שכרו של רואה החשבון המבקר עבור פעולת הביקורת ייקבע בידי האסיפה הכללית, או בידי הדירקטוריון אם הסמיכה אותו האסיפה הכללית לכך ובהתאם לתנאי ההסמכה או אם נקבע הדבר בתקנון ובהתאם לקבוע בו. : (ב) נקבע השכר עבור פעולת הביקורת בידי הדירקטוריון ידווח הדירקטוריון לאסיפה השנתית על שכרו של רואה החשבון המבקר. @ 166. איסור התניית שכר או מתן שיפוי (תיקון: תשס"ה) : (א) חברה לא תתנה את תשלום שכר טרחתו של רואה חשבון מבקר בתנאים המגבילים את אופן ביצוע פעולת הביקורת או הקושרים בין תוצאת הביקורת לבין שכר הטרחה. : (ב) חברה או מי מטעמה לא ישפו, בין במישרין ובין בעקיפין, את רואה החשבון המבקר, בשל חיוב שהוטל עליו עקב הפרת אחריותו המקצועית במתן שירותים שחייבים להינתן על ידי רואה חשבון על פי דין, או עקב אי קיום חובה אחרת המוטלת עליו על פי דין. @ 167. שכר בעבור שירותים נוספים (תיקון: תשס"ה) : (א) שכרו של רואה החשבון המבקר עבור שירותים נוספים לחברה שאינם פעולת ביקורת ייקבע בידי הדירקטוריון, ואולם ניתן לקבוע בתקנון כי השכר בעבור שירותים כאמור ייקבע בידי האסיפה הכללית. : (ב) הדירקטוריון ידווח לאסיפה השנתית על תנאי ההתקשרות של רואה החשבון המבקר עבור שירותים נוספים, לרבות תשלומים והתחייבויות של החברה כלפי רואה החשבון; לענין סעיף זה, "רואה חשבון" – לרבות שותף, עובד או קרוב של רואה חשבון ולרבות תאגיד בשליטתו. === סימן ה': סמכויותיו, חובותיו ואחריותו של רואה חשבון מבקר === @ 168. סמכויות רואה החשבון המבקר : (א) רואה החשבון המבקר רשאי בכל עת לעיין במסמכי החברה הדרושים לו לצורך מילוי תפקידו ולקבל הסברים לגביהם. : (ב) רואה החשבון המבקר רשאי להשתתף בכל אסיפה כללית שיוגשו בה דוחות כספיים שלגביהם ביצע פעולת ביקורת, וכן בישיבת דירקטוריון הדנה באישור דוחות כספיים או בישיבת דירקטוריון המתכנסת לפי [[סעיף 169]]; הדירקטוריון יודיע לרואה החשבון המבקר על המקום והמועד שבו תתכנס האסיפה הכללית או ישיבת הדירקטוריון. @ 169. חובת דיווח : (א) נודע לרואה החשבון המבקר אגב פעולת הביקורת, על ליקויים מהותיים בבקרה החשבונאית של החברה, ידווח על כך ליושב ראש הדירקטוריון. : (ב) הודיע רואה החשבון המבקר על ליקויים כאמור בסעיף קטן (א), יזמן יושב ראש הדירקטוריון, ללא דיחוי, ישיבת דירקטוריון לדיון בנושאים שהובאו לידיעתו. @ 170. אחריות בשל חוות הדעת : (א) רואה החשבון המבקר אחראי כלפי החברה ובעלי מניותיה לאמור בחוות דעתו לגבי הדוחות הכספיים. : (ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של אחריות של רואה החשבון המבקר לפי כל דין. == פרק שישי: דוחות כספיים == @ 171. דוחות כספיים (תיקון: תשס"ה, תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) חברה שהיא תאגיד מדווח תנהל חשבונות, וכמו כן תערוך דוחות כספיים לפי [[חוק ניירות ערך]]. : (ב) חברה שאינה תאגיד מדווח תנהל חשבונות, וכמו כן תערוך דוחות כספיים כאמור בחוק זה. : (ג) הדוחות הכספיים יאושרו בידי הדירקטוריון, ייחתמו בשמו, ויובאו לפני האסיפה השנתית. : (ד) (((בוטל).)) : (ה) השר רשאי לקבוע הוראות ותנאים לענין הליך אישור הדוחות הכספיים ובכלל זה לעניין החובה למנות ועדת דירקטוריון לבחינת הדוחות הכספיים, כשירות החברים בוועדה האמורה, ומידת זיקתם לחברה או לבעל שליטה בה; לגבי חברה כאמור בסעיף קטן (א), ההוראות והתנאים ייקבעו לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך. :: ((פורסמו [[תקנות החברות (הוראות ותנאים לעניין הליך אישור הדוחות הכספיים), התש״ע–2010]].)) @ 172. עריכת דוחות כספיים בחברה שאינה תאגיד מדווח (תיקון: תשס"ה, תשע"א-4) : (א) חברה שאינה תאגיד מדווח, תערוך לכל שנה דוחות כספיים, שיכללו מאזן ליום 31 בדצמבר (להלן – המועד הקובע) ודוח רווח והפסד לתקופה של שנה שהסתיימה באותו יום, וכן דוחות כספיים נוספים, הכל בהתאם לנדרש לפי כללי חשבונאות מקובלים ([[בפרק זה]] – הדוחות); רואה החשבון המבקר יבקר את הדוחות. : (ב) חברה שאינה תאגיד מדווח רשאית לקבוע בתקנונה כי על אף הוראת סעיף קטן (א) הדוחות יהיו לשנה שלא תסתיים במועד הקובע אלא במועד אחר שייקבע בתקנון (להלן – המועד המיוחד). : (ג) הדוחות של חברה שאינה תאגיד מדווח ייערכו בתוך שישה חודשים מהמועד הקובע או מהמועד המיוחד, לפי הענין, או בתוך תקופה אחרת שנקבעה בתקנון, ובלבד שלא תיקבע תקופה העולה על תשעה חודשים. : (ד) הדוחות ייערכו לפי כללי חשבונאות מקובלים וישקפו באופן נאות את אשר הם אמורים לשקף בהתאם לכללים אלה. : (ה) השר רשאי לקבוע הוראות לענין זהות החותמים על הדוחות ומספרם; כל עוד לא נקבעו הוראות כאמור, ייחתמו הדוחות בידי דירקטור אחד לפחות. : (ו) השר רשאי לקבוע פרטים שיש לכלול בדוחות; קבע השר פרטים כאמור, הם יחולו על אף הקבוע בכללי חשבונאות מקובלים. : (ז) חברה לא פעילה, כאמור [[בסעיף 158]], רשאית להחליט בהחלטה שתתקבל באסיפה הכללית שלא התנגדו לה בעלי מניות כמפורט [[בסעיף 158(א)]], כי אין היא חייבת בעריכת דוחות לפי [[פרק זה]], ואולם אין בהחלטה כאמור כדי לגרוע מן החובה החלה מכוחו של כל דין לערוך או להגיש דוחות, לרבות דוחות מבוקרים. @ 173. הצגת הדוחות לבעלי המניות (תיקון: תשע"א-4) : (א) דירקטוריון חברה שאינה תאגיד מדווח יביא בפני האסיפה השנתית את הדוחות שאושרו על ידיו, ובחברה שמתקיים לגביה האמור [[בסעיף 61]] ישלח את הדוחות לבעלי המניות. : (ב) דירקטוריון חברה שאינה תאגיד מדווח יביא בפני האסיפה השנתית דין וחשבון שיכלול את הסבריו לגבי האירועים והשינויים שחלו במצב עניני החברה, ושהשפיעו על הדוחות, בפירוט שיראה לנכון. : (ג) הדוחות יוחזקו במשרדה הרשום של החברה שבע שנים לפחות ממועד עריכתם, לעיונם של הדירקטורים בחברה ובעלי המניות. : (ד) בעל מניה בחברה שאינה תאגיד מדווח זכאי לקבל העתק של הדוחות ושל חוות דעתו של רואה החשבון המבקר לגביהם. : (ה) העתקים של הדוחות בחברה פרטית שאינה תאגיד מדווח יישלחו לכל הזכאים לקבל הודעה על אסיפות כלליות, לא יאוחר מארבעה עשר ימים לפני המועד לקיום האסיפה השנתית, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. @ 174. הצהרת הדירקטוריון : הדירקטוריון יצהיר בדין וחשבון השנתי, כאמור [[בסעיף 141]], כי מילא אחר הוראת [[סעיף 173(א)]]. @ 175. חובת הגשה של מאזנים (תיקון: תשע"א-4) : (א) חברה שאינה תאגיד מדווח תצרף לדין וחשבון השנתי שלה את המאזן הכלול בדוחות, אם מתקיים בה לפחות אחד מהתנאים שלהלן: :: (1) תקנונה אינו מסייג את הזכות להעביר את מניותיה; :: (2) תקנונה אינו אוסר הצעה לציבור של מניות או איגרות חוב; :: (3) תקנונה אינו מגביל את מספר בעלי המניות בחברה עד לחמישים, מלבד עובדי החברה או מי שהיו עובדיה ובהיותם עובדיה ואף לאחר שהופסקה עבודתם הם מוסיפים להיות בעלי מניות בחברה; לענין פסקה זו, שניים או יותר שיש להם יחד מניה או מניות בחברה, יראו אותם כבעל מניה אחד. : (ב) השר רשאי לקבוע כי הוראת סעיף קטן (א) לא תחול דרך כלל או על סוגים של חברות שאינן תאגיד מדווח. = חלק חמישי: בעל מניה = == פרק ראשון: בעל מניה ותעודת מניה == @ 176. בעל מניה בחברה פרטית (תיקון: תשע״ו–2) : בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות. @ 177. בעל מניה בחברה ציבורית (תיקון: תשע״ו–2) : בעל מניה בחברה ציבורית הוא אחד מאלה: : (1) מי שלזכותו רשומה אצל חבר בורסה מניה ואותה מניה נכללת בין המניות הרשומות במרשם בעלי המניות על שם חברה לרישומים; : (2) מי שרשום כבעל מניה במרשם בעלי המניות; : (3) (((בוטלה).)) @ 178. תעודת מניה : (א) בעל מניה שרשום במרשם בעלי המניות זכאי לקבל מהחברה תעודה המעידה על בעלותו במניה. : (ב) חברה לרישומים זכאית לקבל מהחברה תעודה המעידה על מספר המניות וסוג המניות הרשומות על שמה במרשם בעלי המניות. @ 179. (תיקון: תשע״ו–2) : (((בוטל).)) @ 180. נוסח תעודת מניה (תיקון: תשע״ו–2) : השר רשאי לקבוע הוראות בדבר הנוסח של תעודת מניה צורתה, אופן עריכתה והדפוס שלה. @ 181. חילוט : (א) חברה רשאית לקבוע בתקנונה או בהסכם הקצאה, הוראה ולפיה רשאי הדירקטוריון לחלט מניה שהקצתה החברה ולמכור אותה, אם התמורה שהתחייב לה בעל המניה (להלן – החייב), כולה או מקצתה, לא ניתנה במועד ובתנאים שנקבעו בהסכם או בתקנון. : (ב) מניות שחולטו וטרם נמכרו יהיו מניות רדומות, כמשמעותן [[בסעיף 308]]. : (ג) החייב ימשיך לחוב לחברה, אלא אם כן נמכרו המניות שחולטו והחברה קיבלה את מלוא התמורה שלה התחייב, בתוספת ההוצאות שנלוו למכירה. : (ד) עלתה התמורה שנתקבלה בשל מכירת המניות שחולטו על התמורה שלה התחייב החייב, יהיה זכאי החייב להשבת התמורה החלקית שנתן בעבורן, אם היתה כזו, כפוף להוראות התקנון או הסכם ההקצאה, ובלבד שהתמורה שתיוותר בידי החברה לא תפחת ממלוא התמורה שלה התחייב החייב, בתוספת ההוצאות שנלוו למכירה. : (ה) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מכל סעד אחר של החברה כלפי החייב. @ 182. המועד הקובע לבעלות במניה : (א) בעלי המניות הזכאים לדיבידנד, כאמור [[בסעיף 306]], הם בעלי המניות במועד ההחלטה על הדיבידנד או במועד מאוחר יותר אם נקבע מועד אחר באותה החלטה. : (ב) בעלי המניות בחברה ציבורית הזכאים להשתתף ולהצביע באסיפה הכללית הם בעלי המניות במועד שייקבע בהחלטה לזמן אסיפה כללית, ובלבד שמועד זה לא יעלה על עשרים ואחד ימים לפני מועד הכינוס של האסיפה הכללית, ולא יפחת מארבעה ימים לפני מועד הכינוס. : (ג) השר רשאי לקבוע הוראות אחרות לענין המועדים האמורים בסעיף קטן (ב), אם נדרש הדבר לצורך הצבעה באמצעות כתבי הצבעה, כאמור [[בסעיף 87]]. : ((פורסמו [[תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה), התשס״ו–2005]].)) == פרק שני: זכויות בעל מניה וחובותיו == @ 183. זכויותיו וחובותיו של בעל מניה : זכויותיו וחובותיו של בעל מניה הן כקבוע בחוק זה, בתקנון החברה ולפי כל דין. @ 184. הזכות למידע : לבעלי מניות זכות עיון במסמכי החברה המפורטים להלן: : (1) פרוטוקולים של האסיפות הכלליות, כאמור [[בסעיף 90]]; : (2) מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים כאמור [[בסעיף 129]]; : (3) מסמך שברשות החברה, כאמור [[בסעיף 185]]; : (4) תקנון ודוחות כספיים כאמור [[בסעיף 187]]; : (5) כל מסמך שעל החברה להגיש לפי חוק זה ולפי כל דין לרשם החברות או לרשות לניירות ערך, העומד לעיון הציבור ברשם החברות או ברשות ניירות ערך, לפי הענין. @ 185. עיון במסמכי החברה : (א) בעל מניה זכאי לדרוש מהחברה, תוך ציון מטרת הדרישה, לעיין בכל מסמך הנמצא ברשות החברה בכל אחד מאלה: :: (1) המסמך נוגע לפעולה או לעסקה הטעונה אישור האסיפה הכללית לפי הוראות [[סעיפים 255]] [[ו־268 עד 275]]; :: (2) בחברה פרטית – אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה. : (ב) החברה רשאית לסרב לבקשתו של בעל מניה אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב או שיש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או פטנט, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה. @ 186. מידע על גמול לדירקטורים (תיקון: תשס"ה, תשע"א-4) : (א) דירקטוריון של חברה שאינה תאגיד מדווח החייבת למנות רואה חשבון מבקר חייב, לפי דרישה של בעל מניה, אחד או יותר, שלו עשרה אחוזים לפחות מכוח ההצבעה בחברה, להמציא לו הודעה מאושרת בידי רואה החשבון המבקר של החברה, ובה פירוט מלא של כל התשלומים ששילמה החברה לכל אחד מן הדירקטורים ושל ההתחייבויות לתשלומים שקיבלה על עצמה, לרבות לענין תנאי פרישה, בכל אחת משלוש השנים האחרונות שנערכו לגביהן דוחות כספיים של החברה; הסכום יכלול גם תשלומים שקיבל דירקטור בהיותו נושא משרה בחברה בת של החברה. : (ב) מצא הדירקטוריון כי הדרישה מוגשת שלא בתום לב, רשאי הוא לסרב לה. @ 187. הזכות לקבל תקנון ודוחות כספיים (תיקון: תשע"א-4) : (א) כל בעל מניה זכאי לקבל מהחברה, לפי בקשתו, העתק מהתקנון וכן, בחברה שאינה תאגיד מדווח, לקבל העתק מהדוחות הכספיים, כאמור [[בסעיף 173(ד)]]. : (ב) בעל מניה בחברה שהיא תאגיד מדווח, זכאי לקבל מהחברה העתק מן הדוחות הכספיים, אם הדוחות לא פורסמו בהתאם להוראות לפי [[פרק ז'1 לחוק ניירות ערך]]. @ 188. הזכות להצביע : כל בעל מניה זכאי להשתתף באסיפה הכללית ולהצביע בה, בכפוף להוראות התקנון באשר לזכויות ההצבעה הצמודות לכל מניה. @ 189. רשות לערוך הסכמים : בעלי מניות רשאים לערוך ביניהם הסכמי הצבעה, בכפוף לחובות המוטלות עליהם לפי חוק זה. @ 190. זכות לדיבידנד : כל בעל מניה זכאי לקבל דיבידנד, בהתאם לזכויות הצמודות לכל מניה, אם הוחלט על חלוקת דיבידנד כאמור [[בסעיף 306]]. @ 191. הזכות במקרה של קיפוח : (א) התנהל ענין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה בכפוף להוראות [[סעיף 301]], מניות ממניותיה. : (ב) הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), יובאו בתקנון החברה ובהחלטותיה השינויים המתחייבים מכך, כפי שיקבע בית המשפט, ויראו שינויים אלה כאילו נתקבלו כדין בידי החברה; עותק מן ההחלטה יישלח לרשם החברות, ואם החברה היא חברה ציבורית – לרשות ניירות ערך. @ 192. חובות בעלי מניות : (א) בעל מניה ינהג בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת, ויימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה, בין היתר, בהצבעתו באסיפה הכללית ובאסיפות סוג, בענינים הבאים: :: (1) שינוי התקנון; :: (2) הגדלת הון המניות הרשום; :: (3) מיזוג; :: (4) אישור פעולות ועסקאות הטעונות אישור האסיפה הכללית לפי הוראות [[סעיפים 255]] [[ו־268 עד 275]]. : (ב) בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים. : (ג) על הפרת הוראות סעיפים קטנים (א) ו־(ב) יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחויבים, ועל הפרת הוראת סעיף קטן (ב), יחולו גם הוראות [[סעיף 191]], בשינויים המחויבים. @ 193. חובת בעל שליטה וכח הכרעה לפעול בהגינות (תיקון: תשס"ה) : (א) על המפורטים להלן מוטלת החובה לפעול בהגינות כלפי החברה: :: (1) בעל השליטה בחברה; :: (2) בעל מניה היודע שאופן הצבעתו יכריע בענין החלטת אסיפה כללית או אסיפת סוג של החברה; :: (3) בעל מניה שלפי הוראות התקנון יש לו כוח למנות או למנוע מינוי של נושא משרה בחברה או כוח אחר כלפי החברה. : (ב) על הפרת חובת הגינות יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחויבים, בשים לב למעמדם בחברה של המנויים בסעיף קטן (א). == פרק שלישי: התביעה הנגזרת (תיקון: תשע"א-2) == === סימן א': תביעה נגזרת והגנה נגזרת === @ 194. תנאים מוקדמים להגשת תביעה (תיקון: תשע"א-3) : (א) כל בעל מניה וכל דירקטור בחברה ([[בפרק זה]] – תובע) רשאים להגיש תביעה נגזרת אם התקיימו הוראות [[סימן זה]]. : (ב) המעונין להגיש תביעה נגזרת יפנה לחברה בכתב וידרוש ממנה כי תמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה ([[בפרק זה]] – דרישה). : (ג) דרישה תופנה ליושב ראש דירקטוריון החברה, ויפורטו בה העובדות היוצרות את עילת התביעה והנימוקים להגשתה. : (ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב), המעוניין להגיש תביעה נגזרת אינו חייב לפנות בדרישה לחברה לפי הוראות אותו סעיף קטן, בהתקיים אחד מאלה: :: (1) לאורגן החברה המוסמך להחליט על הגשת התביעה, עניין אישי בהחלטה, ואם האורגן כאמור מורכב מכמה יחידים – למחצית או יותר מיחידי האורגן עניין אישי בהחלטה; :: (2) קיים חשש סביר כי פנייה בדרישה לחברה תפגע באפשרות לקבל את הסעד המבוקש. @ 195. תגובת החברה : חברה שקיבלה דרישה רשאית לפעול באחת הדרכים הבאות: : (1) לבצע פעולה או לקבל החלטה אשר כתוצאה ממנה נשמטת עילת התביעה; : (2) לדחות את דרישת התובע בנימוקים שיפורטו בהחלטתה; : (3) להחליט על הגשת תביעה. @ 196. תשובת החברה לתובע : החברה תודיע לתובע על הדרך שנקטה כאמור [[בסעיף 195]] בתוך ארבעים וחמישה ימים מיום קבלת הדרישה, תוך מתן פרטים על הפעולה שננקטה והגורם שהחליט עליה, לרבות שמות המשתתפים בקבלת ההחלטה; היה למשתתף או לנושא משרה בחברה ענין אישי בהחלטה יצוין הדבר בהחלטה ובהודעה לתובע. @ 197. הזכות להגיש תביעה נגזרת (תיקון: תשע"א-3) : תובע רשאי להגיש תביעה נגזרת באישור בית המשפט לפי הוראות [[סעיף 198]], אם התקיים אחד מאלה: : (1) הפעולה שננקטה או ההחלטה שנתקבלה לפי [[סעיף 195(1)]] לא השמיטה, לדעתו, את עילת התביעה; : (2) החברה דחתה את דרישת התובע כאמור [[בסעיף 195(2)]]; : (3) החברה הודיעה לתובע כי החליטה להגיש תביעה, כאמור [[בסעיף 195(3)]], אך התביעה לא הוגשה בתוך שבעים וחמישה ימים מיום ההודעה; : (4) החברה לא השיבה לדרישה בהתאם להוראות [[סעיף 196]]; : (5) התובע פטור מהגשת דרישה לחברה לפי הוראות [[סעיף 194(ד)]]. @ 198. אישור תביעה נגזרת (תיקון: תש"ע-3) : (א) תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט והוא יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב. : (ב) בית המשפט רשאי לאשר הגשת תביעה נגזרת המוגשת בטרם חלפו המועדים הקבועים [[בסעיפים 196]] [[או 197]] אם מצא כי אי הגשת התביעה באותו מועד תגרום להתיישנותה, ורשאי הוא להתנות את האישור במילוי תנאים הקבועים [[בסימן זה]] להגשת תביעה נגזרת. : (ג) (((בוטל).)) @ 198א. בקשה לגילוי מסמכים (תיקון: תשע"א-3) : (א) מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת לפי [[סעיף 197]], רשאי לבקש מבית המשפט, לפני הגשת הבקשה לאישור התביעה או לאחר הגשתה, כי יורה לחברה לגלות מסמכים הנוגעים להליך אישור התביעה הנגזרת. : (ב) בית המשפט רשאי לאשר בקשה כאמור בסעיף קטן (א) אם שוכנע כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת המנויים [[בסעיף 198(א)]]. @ 199. אגרה והוצאות (תיקון: תשס"ה) : (א) בעת הגשת תביעה נגזרת, ישלם התובע רק חלק מאגרת בית משפט בשיעור שקבע השר. : (ב) אישר בית המשפט תביעה נגזרת, תשיב החברה לתובע את האגרה ששילם ותשלם את יתרת אגרת בית המשפט בשל התביעה הנגזרת באופן ובשיעור שקבע השר, ועל אף האמור בכל דין אי תשלום יתרת אגרת בית המשפט לא יעכב את הדיון בתביעה; בית המשפט רשאי – :: (1) (((נמחק);)) :: (2) להורות לחברה לשלם לתובע סכומים שיקבע לכיסוי הוצאותיו או להפקיד ערובה לתשלומם; :: (3) להטיל על החברה להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע. @ 200. הוצאות (תיקון: תשס"ה) : פסק בית המשפט בתביעה הנגזרת ופסק הוצאות לטובת הנתבע, תשלם החברה את ההוצאות שנפסקו כאמור, אלא אם כן קבע מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי ההוצאות ישולמו בידי התובע, ורשאי הוא להטיל על החברה את תשלום הוצאותיו של התובע וכן רשאי הוא להטיל על התובע תשלום הוצאות שנגרמו לחברה, כולן או מקצתן, בשים לב לפסק הדין וליתר נסיבות הענין. @ 200א. שכר טרחת עורך דין בתביעה נגזרת (תיקון: תשס"ה) : (א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של עורך הדין שייצג את התובע בתביעה הנגזרת; עורך הדין לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט. : (ב) שכר הטרחה ישולם על ידי החברה אלא אם כן קבע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי על התובע לשלם את שכר הטרחה. @ 201. גמול (תיקון: תשס"ה) : פסק בית המשפט לטובת החברה, רשאי הוא להורות על תשלום גמול לתובע, שטרח בהגשת התביעה הנגזרת ובהוכחתה. @ 202. הסדר או פשרה (תיקון: תשע"א-3) : (א) תובע לא יסתלק מתביעה נגזרת, ולא יעשה הסדר או פשרה עם נתבע, אלא באישור בית המשפט; בבקשה לאישור יפורטו כל פרטי ההסדר או הפשרה לרבות כל תמורה המוצעת לתובע. : (ב) נתבקש בית המשפט לאשר פשרה או הסדר כאמור בסעיף קטן (א), יורה על פרסום הודעה על פרטי ההסדר או הפשרה; בעל מניה, דירקטור, וכן נושה לעניין תביעה נגזרת לפי [[סעיף 204]], רשאים להגיש, בתוך מועד שיקבע בית המשפט, התנגדות לאישור ההסדר או הפשרה. @ 203. הגנה נגזרת : (א) הוגשה תובענה נגד חברה, רשאי בית המשפט לבקשת בעל מניה או דירקטור ([[בפרק זה]] – מתגונן), להתיר לו להתגונן בשם החברה (להלן – הגנה נגזרת) ובלבד שהשתכנע, כי ניהול ההגנה הנגזרת הוא לטובת החברה, וכי המתגונן אינו פועל בחוסר תום לב. : (ב) הוראות [[סימן זה]] בענין תביעה נגזרת יחולו, ככל שלא נקבעו הוראות על ידי השר, על הגנה נגזרת, בשינויים המחויבים. @ 204. חלוקה אסורה ועסקה עם בעל שליטה (תיקון: תשע"א-4) : נושה של חברה רשאי להגיש תביעה נגזרת בשם החברה בשל חלוקה אסורה שבוצעה בחברה נושה שהוא בעל איגרת חוב בחברת איגרות חוב רשאי להגיש תביעה נגזרת בשם החברה גם בשל אי־קיום הוראות [[סעיפים 275(ג) ו־(ד)]], והוראות [[סימן זה]] יחולו, בשינויים המחויבים. @ 205. חברה בפירוק או בהליכי חדלות פירעון (תיקון: תשע"ח) : לא תוגש תביעה נגזרת או הגנה נגזרת בשמה של חברה שמונה לה נאמן לפי [[פרק ב' לחלק שמיני א']] או לפי [[חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]]. @ 205א. מימון הרשות (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) מי שמבקש להגיש תביעה נגזרת בשם חברה שהיא תאגיד מדווח, או תובע בתביעה כאמור, רשאי לבקש מרשות ניירות ערך להשתתף בהוצאותיו. : (ב) שוכנעה רשות ניירות ערך כי יש בתביעה עניין לציבור וכי יש סיכוי סביר שבית המשפט יאשר אותה כתביעה נגזרת, רשאית היא להשתתף בהוצאות התובע, בסכום ובתנאים שתקבע; החלטות הרשות לפי סעיף זה לא ישמשו ראיה, ולא יהיה ניתן להגישן לבית המשפט. : (ג) פסק בית המשפט לטובת החברה, רשאי הוא להורות בפסק הדין על שיפוי רשות ניירות ערך בשל הוצאותיה. @ 206. תקנות (תיקון: תשס"ה) : השר רשאי לקבוע הוראות לענין תביעה נגזרת והגנה נגזרת, לרבות לענין ההליכים לאישורן, שיעור אגרת בית המשפט והמועדים והדרכים לגבייתה. === סימן ב': תובענה ייצוגית (((בוטל))) (תיקון: תשס"ו) === @ 207. (תיקון: תשס"ו) : (((בוטל).)) @ 208. (תיקון: תשס"ו) : (((בוטל).)) @ 209. (תיקון: תשס"ה, תשס"ו, תש"ע-2) : (((בוטל).)) @ 210. (תיקון: תשס"ו) : (((בוטל).)) @ 211. (תיקון: תשס"ו) : (((בוטל).)) @ 212. (תיקון: תשס"ו) : (((בוטל).)) @ 213. (תיקון: תשס"ו) : (((בוטל).)) @ 214. (תיקון: תשס"ו) : (((בוטל).)) @ 215. (תיקון: תשס"ו) : (((בוטל).)) @ 216. (תיקון: תשס"ו) : (((בוטל).)) @ 217. (תיקון: תשס"ו) : (((בוטל).)) @ 218. (תיקון: תשס"ו) : (((בוטל).)) = חלק שישי: נושאי המשרה בחברה = == פרק ראשון: מינוי וכהונה של דירקטורים == === סימן א': כהונת דירקטור וסיום הכהונה === @ 219. מספר הדירקטורים (תיקון: תשס"ה, תשס"ח-2, תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) חברה רשאית לקבוע בתקנונה את מספר הדירקטורים ואת מספרם המרבי והמזערי. : (ב) בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב יכהן לפחות דירקטור אחד. : (ג) בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב יכהנו לפחות שני דירקטורים חיצוניים כאמור [[בסעיף 239]] אשר לפחות אחד מהם הוא דירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית והיתר הם בעלי כשירות מקצועית כמשמעותה לפי [[סעיף 240]] (בחוק זה – דירקטורים בעלי כשירות מקצועית). : (ד) בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב יכהנו, נוסף על הדירקטור החיצוני בעל המומחיות החשבונאית והפיננסית, דירקטורים בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית במספר שאותו קבע הדירקטוריון. : (ה) (((בוטל).)) @ 220. הדירקטורים הראשונים : הדירקטורים הראשונים של חברה הם הדירקטורים שמונו בידי המייסדים ואשר נתנו הצהרה כאמור [[בסעיף 8]]; כהונתם של הדירקטורים הראשונים תסתיים עם תום האסיפה השנתית הראשונה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. @ 221. תחילת הכהונה : כהונתו של דירקטור תחל במועד מינויו או במועד מאוחר יותר, אם נקבעה בתקנון הוראה המתירה מינוי שתחילתו בעתיד. @ 222. תקופת הכהונה : כהונתם של דירקטורים שמונו בידי אסיפה כללית תסתיים בתום האסיפה השנתית שתתקיים לראשונה לאחר מועד המינוי, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. @ 223. דיווח על שינויים (תיקון: תשע"א-4) : חברה שאינה תאגיד מדווח תדווח לרשם החברות על מינויו של דירקטור ועל סיום כהונתו של דירקטור, בתוך ארבעה עשר ימים מהיום שמונה או מהיום שנסתיימה כהונתו. @ 224. מרשם הדירקטורים : חברה תנהל במשרדה הרשום מרשם של חברי הדירקטוריון ושל חליפיהם, אם נקבעו להם חליפים לפי הוראות [[סעיף 237]], שיהיה פתוח לעיונו של כל אדם. === סימן ב': הגבלות על מינויים ופקיעת כהונה === @ 224א. כשירות למינוי (תיקון: תשס"ח-2, תשע"א-4) : לא ימונה לדירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב ולא יכהן בחברה כאמור כדירקטור, מי שאין לו הכישורים הדרושים והיכולת להקדיש את הזמן הראוי, לשם ביצוע תפקיד של דירקטור בחברה, בשים לב, בין היתר, לצרכיה המיוחדים של החברה ולגודלה. @ 224ב. הצהרת מועמד לכהן כדירקטור (תיקון: תשס"ח-2, תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב לא תזומן אסיפה כללית שעל סדר יומה מינוי דירקטור, ולא ימונה דירקטור, אלא לאחר שהמועמד הצהיר כי יש לו הכישורים הדרושים והיכולת להקדיש את הזמן הראוי, לשם ביצוע תפקידו, ופירט את הכישורים כאמור, וכי לא מתקיימות לגביו ההגבלות הקבועות [[בסעיפים 226]] [[ו־227]], ולעניין דירקטור בלתי תלוי – מתקיים בו גם האמור [[בפסקאות (1) ו־(2) להגדרה "דירקטור בלתי תלוי" שבסעיף 1]] (בסעיף זה – הצהרה). : (ב) ההצהרה תובא בפני הממנה ויחולו עליה הוראות [[סעיף 241(ב) ו־(ג)]]. @ 225. חובת גילוי (תיקון: תשע"א, תשע"א-4) : (א) מי שמועמד לכהן כדירקטור יגלה לממנה: :: (1) אם הורשע בפסק דין בעבירה כאמור [[בסעיף 226(א)]], וטרם חלפה התקופה שבה אסור לו לכהן כדירקטור לפי [[סעיף 226]]; :: (2) אם הורשע בפסק דין בעבירה כאמור [[בסעיף 226(א1)]], וטרם חלפה התקופה שקבע בית המשפט לפי אותו סעיף קטן; :: (3) אם ועדת האכיפה המינהלית הטילה עליו אמצעי אכיפה האוסר עליו לכהן כדירקטור בכל חברה ציבורית או בכל חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, וטרם חלפה התקופה שקבעה ועדת האכיפה המינהלית בהחלטתה כאמור. : (ב) [[בסימן זה]] – ::- "אמצעי אכיפה" – אמצעי אכיפה כאמור [[בסעיף 52נו לחוק ניירות ערך]], שהוטל לפי [[פרק ח'4 לחוק ניירות ערך]], לפי [[פרק ז'2 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה–1995]], או לפי [[פרק י'1 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד–1994]], לפי העניין; ::- "ועדת האכיפה המינהלית" – הוועדה שמונתה לפי [[סעיף 52לב(א) לחוק ניירות ערך]]; ::- "פסק דין" – פסק דין בערכאה ראשונה. @ 226. הגבלת מינוי עקב הרשעה (תיקון: תשע"א, תשע"א-4) : (א) לא ימונה לכהונת דירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב אדם שהורשע בפסק דין בעבירה מהמפורטות להלן, אלא אם כן חלפו חמש שנים מיום מתן פסק הדין שבו הורשע: :: (1) עבירות לפי [[+|סעיפים 290 עד 297]], [[+|392]], [[+|415]], [[+|418 עד 420]], [[ו־422 עד 428, לחוק העונשין, התשל"ז–1977]], ולפי [[+|סעיפים 52ג]], [[+|52ד]], [[+|53(א)]] [[ו־54 לחוק ניירות ערך]]; :: (2) הרשעה בבית משפט מחוץ לישראל בעבירות שוחד, מרמה, עבירות מנהלים בתאגיד או עבירות של ניצול מידע פנים; :: (3) (((נמחקה).)) : (א1) לא ימונה לכהונת דירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב אדם שהורשע בפסק דין, בעבירה שאינה מנויה בסעיף קטן (א), אם בית המשפט קבע כי מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש דירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, למשך התקופה שקבע בית המשפט אשר לא תעלה על חמש שנים מיום מתן פסק הדין. : (ב) בית משפט רשאי לקבוע, במועד ההרשעה או לאחריה, לבקשתו של אדם המעונין להתמנות לדירקטור, כי על אף הרשעתו בעבירות כאמור בסעיף קטן (א), ובשים לב בין היתר, לנסיבות שבהן נעברה העבירה, אין הוא מנוע מלכהן כדירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב או כי התקופה שבה הוא מנוע מלכהן כדירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב תהיה קצרה מחמש שנים. : (ג) השר רשאי לקבוע עבירות נוספות על אלה הקבועות בסעיף קטן (א)(1). : (ד) בית משפט, ואם הוגש ערעור – בית משפט של ערעור, רשאי להורות על עיכוב ביצוע של מגבלות המינוי או של פקיעת הכהונה לפי סעיף זה למועד שיקבע ובתנאים שיראה לנכון. @ 226א. הגבלת מינוי עקב החלטה של ועדת האכיפה המינהלית (תיקון: תשע"א, תשע"א-4) : הטילה ועדת האכיפה המינהלית על אדם אמצעי אכיפה האוסר עליו לכהן כדירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, לא ימונה אותו אדם לדירקטור בחברה שבה אסור לו לכהן כדירקטור על פי אותה החלטה. @ 227. הגבלת מינוי (תיקון: תשס"ה, תשע"ח) : (א) לא ימונה לדירקטור קטין, פסול דין, יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים כל עוד לא הופטר, וכן תאגיד שהחליט על פירוקו מרצון או שניתן לגביו צו פירוק או צו לפתיחת הליכים. : (ב) מועמד לכהונת דירקטור שמתקיים בו האמור בסעיף קטן (א) יגלה זאת לממנה. @ 227א. חובת הודעה (תיקון: תשס"ח-2) : דירקטור שחדל להתקיים לגביו תנאי הדרוש לפי חוק זה לכהונתו כדירקטור או שמתקיימת לגביו עילה לפקיעת כהונתו כדירקטור יודיע על כך מיד לחברה, וכהונתו תפקע במועד מתן ההודעה. @ 228. פקיעת כהונה (תיקון: תשס"ח-2, תשע"א, תשע"ח) : (א) מבלי לפגוע בהוראות כל דין, תפקע כהונתו של דירקטור לפני תום התקופה שלה התמנה באחת מאלה: :: (1) הוא התפטר או פוטר כאמור [[בסעיפים 229 עד 231]]; :: (2) במועד מתן הודעה על הרשעה כאמור [[בסעיף 232]]; :: (2א) במועד מתן הודעה על הטלת אמצעי אכיפה כאמור [[בסעיף 232א]]; :: (3) לפי החלטת בית משפט, כאמור [[בסעיף 233]]; :: (4) ניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, ואם הוא תאגיד – גם אם החליט על פרוקו מרצון או ניתן לגביו צו פירוק; :: (5) במועד מתן הודעה לפי [[סעיף 227א]] [[או 245א]]. : (ב) חברה אינה רשאית להתנות בתקנונה על הוראות סעיף זה, אך היא רשאית להוסיף בו עילות אחרות לפקיעת כהונתו של דירקטור. @ 229. התפטרות דירקטור : (א) דירקטור רשאי להתפטר על ידי מסירת הודעה לדירקטוריון, ליושב ראש הדירקטוריון או לחברה, וההתפטרות תיכנס לתוקף במועד שנמסרה ההודעה, אלא אם כן נקבע בהודעה מועד מאוחר יותר. : (ב) דירקטור ימסור את הסיבות להתפטרותו. : (ג) נתקבלה הודעה על התפטרות דירקטור, יובאו בפני הדירקטוריון ויירשמו בפרוטוקול של הישיבה הראשונה שתכונס לאחר ההתפטרות, ההתפטרות והסיבות שניתנו לה. @ 230. פיטורי דירקטור : (א) האסיפה הכללית רשאית בכל עת לפטר דירקטור, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון, ובלבד שתינתן לדירקטור הזדמנות סבירה להביא את עמדתו בפני האסיפה הכללית. : (ב) נקבעה הוראה בתקנון שלפיה ימונה דירקטור לתפקידו שלא בידי האסיפה הכללית, אין להעבירו מכהונתו אלא בידי מי שזכאי למנותו ובדרך שנקבעה לכך בתקנון, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. @ 231. חובה לסיים כהונה (תיקון: תשע"א) : נודע לחברה כי דירקטור מונה בניגוד להוראות [[סעיפים 226]], [[226א]] [[או 227(א)]], או כי דירקטור הפר את הוראות [[סעיפים 225]], [[227(ב)]] [[או 232]], יחליט הדירקטוריון, בישיבת הדירקטוריון שתכונס לראשונה לאחר שנודע לו על כך, על סיום הכהונה של אותו דירקטור, אם מצא, כי נתקיימו התנאים האמורים, וממועד ההחלטה תפקע הכהונה. @ 232. פקיעת כהונה עקב עבירה (תיקון: תשע"א, תשע"א-4) : הורשע דירקטור בפסק דין בעבירה כאמור [[בסעיף 226(א)(1) או (א1)]] יודיע על כך לחברה וכהונתו תפקע במועד מתן ההודעה, ובחברה ציבורית וכן בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, לא ניתן לשוב ולמנותו לכהונת דירקטור, אלא אם כן חלפה התקופה שבה אסור לו לכהן כדירקטור לפי [[סעיף 226]]. @ 232א. פקיעת כהונה עקב החלטה של ועדת האכיפה המינהלית (תיקון: תשע"א, תשע"א-4) : החליטה ועדת האכיפה המינהלית להטיל על אדם אמצעי אכיפה האוסר עליו לכהן כדירקטור בכל חברה ציבורית, בכל חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב או בחברה שבה הוא מכהן, יודיע על כך לחברה וכהונתו תפקע במועד מתן ההודעה, ובחברה שלגביה חל האיסור כאמור לא ניתן לשוב ולמנותו לכהונת דירקטור, אלא אם כן חלפה תקופת האיסור כאמור. @ 233. פסלות לפי החלטת בית משפט (תיקון: תשע"א-4) : בית המשפט רשאי לבקשת החברה, דירקטור, בעל מניה או נושה, להורות על פקיעת כהונתו של דירקטור אם מצא כי התקיים אחד מאלה: : (1) נבצר מהדירקטור למלא את תפקידו דרך קבע; : (2) לגבי דירקטור המכהן בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב – במהלך כהונתו הורשע בבית משפט מחוץ לישראל בעבירות כמפורט [[בסעיף 226(א)(2)]]. @ 234. חובת אמונים (תיקון: תשס"ח-2, תשע"א) : דירקטור שהפר את חובת הגילוי לפי [[סעיפים 225]], [[227א]], [[227(ב)]], [[232]], [[232א]] [[או 245א]], יראו אותו כמי שהפר את חובת האמונים לחברה. === סימן ג': תאגיד כדירקטור === @ 235. תאגיד כדירקטור (תיקון: תשע"א-3) : תאגיד כשיר לכהן כדירקטור בחברה פרטית, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. @ 236. יחיד המכהן מטעם התאגיד : (א) תאגיד המכהן כדירקטור ימנה יחיד הכשיר להתמנות לדירקטור בחברה, לכהן מטעמו, ורשאי הוא להחליפו, והכל בכפוף לחובותיו כלפי החברה. : (ב) שמו של יחיד המכהן מטעם התאגיד יירשם במרשם הדירקטורים, כמי שמכהן מטעם התאגיד. : (ג) על יחיד המכהן מטעם תאגיד ועל התאגיד, יחולו החובות החלות על דירקטור, יחד ולחוד. === סימן ד': דירקטור חליף === @ 237. דירקטור חליף (תיקון: תשס"ה, תשס"ח-2, תשע"א-4) : (א) לא ניתן למנות חליף לדירקטור (להלן – דירקטור חליף), אלא אם כן נקבעה בתקנון הוראה המתירה לעשות כן. : (ב) לא ימונה ולא יכהן כדירקטור חליף מי שאינו כשיר להתמנות כדירקטור, וכן מי שמכהן כדירקטור או כדירקטור חליף. : (ג) בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב ניתן למנות, על אף האמור בסעיף (ב), כדירקטור חליף מי שמכהן כדירקטור או כדירקטור חליף, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון. : (ד) נקבעה בתקנון הוראה כאמור בסעיף קטן (א), ניתן למנות דירקטור חליף לחבר ועדת דירקטוריון, את מי שמכהן כדירקטור, ובלבד שהמועמד להתמנות כדירקטור חליף לחבר הועדה, אינו מכהן כחבר באותה ועדת דירקטוריון ואם הוא דירקטור חליף לדירקטור חיצוני, יהא המועמד דירקטור חיצוני בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית או בעל כשירות מקצועית, בהתאם לכשירותו של הדירקטור המוחלף. : (ה) לא ניתן למנות חליף לדירקטור חיצוני, למעט כמפורט בסעיף קטן (ד). : (ו) לא ניתן למנות חליף לדירקטור בלתי תלוי את מי שאינו כשיר להתמנות דירקטור בלתי תלוי. @ 238. אחריות דירקטור חליף : (א) דינו של דירקטור חליף כדין דירקטור. : (ב) אין במינוי דירקטור חליף כדי לשלול את אחריותו של הדירקטור שלו הוא חליף, והיא תחול בשים לב לנסיבות הענין, לרבות נסיבות מינוי הדירקטור החליף ומשך כהונתו. === סימן ה': דירקטור חיצוני ודירקטור בלתי תלוי (תיקון: תשס"ח-2) === @ 239. חובת מינוי (תיקון: תשס"ה, תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב יכהנו לפחות שני דירקטורים חיצוניים. : (ב) הדירקטורים החיצוניים בחברה ציבורית ימונו על ידי האסיפה הכללית, ובלבד שיתקיים אחד מאלה: :: (1) במנין קולות הרוב באסיפה הכללית ייכללו רוב מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי למעט עניין אישי שאינו כתוצאה מקשריו עם בעל השליטה, המשתתפים בהצבעה; במנין כלל הקולות של בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון קולות הנמנעים; על מי שיש לו עניין אישי יחולו הוראות [[סעיף 276]], בשינויים המחויבים; :: (2) סך קולות המתנגדים מקרב בעלי המניות האמורים בפסקה (1) לא עלה על שיעור של שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה. : (ג) השר רשאי לקבוע שיעורים שונים מן השיעור האמור בסעיף קטן (ב)(2). : (ד) בחברה שבמועד מינוי דירקטור חיצוני כל חברי הדירקטוריון שלה שאינם בעלי השליטה בחברה או קרוביהם הם בני מין אחד, יהיה הדירקטור החיצוני הממונה בן המין השני. : (ה) לא ימונה דירקטור חיצוני בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב אלא לאחר שהמועמד הצהיר כי מתקיימים בו התנאים הנדרשים למינויו כדירקטור חיצוני וועדת הביקורת אישרה כי מתקיימים בו התנאים כאמור, ויחולו על ההצהרה הוראות [[סעיף 241(ב) ו־(ג)]]. @ 240. כשירות למנוי (תיקון: תשס"ה, תשס"ח-2, תשע"א-3, תשע"א-4, תשע"א-5, תשע"ו) : (א) כדירקטור חיצוני ימונה יחיד תושב ישראל הכשיר להתמנות לדירקטור, ואולם חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, שמניותיה או שאיגרות החוב שלה, לפי העניין, או חלק מהן הוצעו לציבור מחוץ לישראל או שהן רשומות בבורסה מחוץ לישראל, רשאית למנות דירקטורים חיצוניים שאינם תושבי ישראל; השר רשאי לקבוע סוגים נוספים של חברות שבהן יהיה ניתן למנות דירקטורים חיצוניים שאינם תושבי ישראל. :: ((פורסמו [[תקנות החברות (סוגים נוספים של חברות שבהן ניתן למנות דירקטורים חיצוניים שאינם תושבי ישראל), התשע״ו–2016]].)) : (א1)(1) כדירקטור חיצוני ימונה מי שהוא בעל כשירות מקצועית או מי שהוא בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית, ובלבד שלפחות אחד הדירקטורים החיצוניים יהיה בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית. :: (2) השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, יקבע תנאים ומבחנים לדירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית ולדירקטור בעל כשירות מקצועית. :: ((פורסמו [[תקנות החברות (תנאים ומבחנים לדירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית ולדירקטור בעל כשירות מקצועית), התשס״ו–2005]].)) : (ב) לא ימונה לדירקטור חיצוני יחיד, שהוא קרוב של בעל השליטה, וכן מי שיש לו, לקרובו, לשותפו, למעבידו, למי שהוא כפוף לו במישרין או בעקיפין או לתאגיד שהוא בעל השליטה בו, במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי, זיקה לחברה, לבעל השליטה בחברה או לקרוב של בעל השליטה, במועד המינוי, או לתאגיד אחר, ובחברה שאין בה בעל שליטה או מי שמחזיק בדבוקת שליטה – גם זיקה למי שהוא, במועד המינוי, יושב ראש הדירקטוריון, המנהל הכללי, בעל מניות מהותי או נושא המשרה הבכיר ביותר בתחום הכספים; לענין סעיף קטן זה – ::- "זיקה" – קיום יחסי עבודה, קיום קשרים עיסקיים או מקצועיים דרך כלל או שליטה, וכן כהונה כנושא משרה, למעט כהונה של דירקטור שמונה כדי לכהן כדירקטור חיצוני בחברה שעומדת להציע לראשונה מניות לציבור; השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע כי ענינים מסוימים, בתנאים שקבע, לא יהוו זיקה; ::: ((פורסמו [[תקנות החברות (ענינים שאינם מהווים זיקה), התשס״ז–2006]].)) ::- "תאגיד אחר" – תאגיד שבעל השליטה בו, במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי, הוא החברה או בעל השליטה בה. : (ג) לא ימונה יחיד כדירקטור חיצוני אם תפקידיו או עיסוקיו האחרים יוצרים או עלולים ליצור ניגוד ענינים עם תפקידו כדירקטור, או אם יש בהם כדי לפגוע ביכולתו לכהן כדירקטור. : (ד) לא ימונה דירקטור בחברה פלונית כדירקטור חיצוני בחברה אחרת אם אותה שעה מכהן דירקטור בחברה האחרת כדירקטור חיצוני בחברה הפלונית. : (ה) לא ימונה יחיד כדירקטור חיצוני בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, אם הוא עובד של רשות ניירות ערך או עובד של בורסה בישראל. : (ו) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ב) לא יכהן כדירקטור חיצוני יחיד שיש לו, לקרובו, לשותפו, למעבידו, למי שהוא כפוף לו במישרין או בעקיפין או לתאגיד שהוא בעל השליטה בו, קשרים עסקיים או מקצועיים למי שאסורה זיקה אליו לפי הוראות סעיף קטן (ב), גם אם הקשרים כאמור אינם דרך כלל, למעט קשרים זניחים, וכן יחיד שקיבל תמורה בניגוד להוראות [[סעיף 244(ב)]]; קוימו קשרים או התקבלה תמורה כאמור בעת כהונת הדירקטור החיצוני, יראו בכך, לעניין [[סעיפים 245א]], [[246]] [[ו־247]] הפרת תנאי מן התנאים הדרושים למינויו או לכהונתו כדירקטור חיצוני. @ 241. הצהרה : (א) לא תזומן אסיפה כללית שעל סדר יומה מינוי דירקטור חיצוני אלא אם כן הצהיר המועמד כי מתקיימים בו התנאים הנדרשים למינויו כדירקטור חיצוני (להלן – ההצהרה). : (ב) ההצהרה תישמר במשרדה הרשום של החברה ותהיה פתוחה לעיונו של כל אדם. : (ג) השר רשאי לקבוע הוראות לענין ההצהרה. :: ((פורסמו [[תקנות החברות (תנאים ומבחנים לדירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית ולדירקטור בעל כשירות מקצועית), התשס״ו–2005]].)) @ 242. דירקטורים חיצוניים ראשונים (תיקון: תשע"א-4, תשע"ו) : (א) דירקטורים חיצוניים ראשונים בחברה ציבורית ימונו על ידי האסיפה הכללית שתכונס לא יאוחר משלושה חודשים מהמועד שבו הפכה החברה לחברה ציבורית; ואולם בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב שהפכה לחברה ציבורית רשאי דירקטור חיצוני שכיהן ערב המועד שבו הפכה לחברה ציבורית, להמשיך ולכהן כדירקטור חיצוני בחברה הציבורית עד תום תקופת כהונתו לפי [[סעיף 245]]. : (ב) דירקטורים חיצוניים ראשונים בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, ימונו לא יאוחר מתום שלושה חודשים מהמועד שבו הפכה החברה לחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב; במינוי דירקטורים כאמור, במקום אישור ועדת הביקורת על התקיימות תנאי הכשירות למינוי דירקטור חיצוני לפי [[סעיף 239]] יבוא אישור הדירקטוריון לעניין זה. @ 243. השתתפות בועדות : בכל ועדה הרשאית להפעיל סמכות מסמכויות הדירקטוריון יכהן לפחות דירקטור חיצוני אחד. @ 244. גמול והחזר הוצאות : (א) דירקטור חיצוני זכאי לגמול ולהחזר הוצאות, כפי שיקבע השר בהתייעצות עם רשות ניירות ערך. :: ((פורסמו [[תקנות החברות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור חיצוני), התש״ס–2000]] ו[[תקנות החברות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור חיצוני) (הוראת שעה), התשפ״ב–2022]].)) : (ב) דירקטור חיצוני לא יקבל, נוסף על הגמול שלו הוא זכאי ולהחזר ההוצאות, כל תמורה, במישרין או בעקיפין, בשל כהונתו כדירקטור בחברה; לענין סעיף קטן זה לא יראו כתמורה מתן פטור, התחייבות לשיפוי, שיפוי או ביטוח לפי הוראות [[סימן ג' לפרק השלישי]]. @ 245. משך כהונה (תיקון: תשס"ה, תשע"א-3, תשע"א-4, תשע"ד-2, תשע"ה) : (א) תקופת כהונתו של דירקטור חיצוני תהא שלוש שנים, ורשאית החברה, על אף הוראות [[סעיף 240]], למנותו לשתי תקופות נוספות, של שלוש שנים כל אחת. : (א1) דירקטור חיצוני בחברה ציבורית ימונה לתקופת כהונה נוספת כאמור בסעיף קטן (א) בהתקיים אחד מאלה: :: (1) בעל מניות, אחד או יותר, שלו אחוז אחד לפחות מכלל זכויות ההצבעה בחברה, הציע את מועמדותו לכהונה נוספת, המינוי אושר באסיפה הכללית, ברוב קולות, והתקיימו כל אלה: ::: (א) במניין כלל הקולות של בעלי המניות באסיפה הכללית לא מובאים בחשבון, קולות בעלי המניות שהם שליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי, למעט עניין אישי שאינו כתוצאה מקשר עם בעל השליטה, וכן קולות הנמנעים; ::: (ב) סך קולות התומכים מקרב בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי למעט עניין אישי שאינו כתוצאה מקשרים עם בעל השליטה, עולה על שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה; ::: (ג) הדירקטור החיצוני שימונה לתקופה נוספת לפי פסקה זו אינו בעל מניה קשור או מתחרה או קרובו של בעל מניה כאמור, במועד המינוי, ואינו בעל זיקה לבעל מניה קשור או מתחרה, במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי; לעניין זה – ::::- "בעל מניה קשור או מתחרה" – בעל המניה שהציע את המינוי או בעל מניה מהותי, והכול אם במועד המינוי יש לו, לבעל שליטה בו או לחברה בשליטת מי מהם, קשרים עסקיים עם החברה או שהוא, בעל שליטה בו או חברה בשליטת מי מהם הם מתחרים של החברה; השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע כי עניינים מסוימים, בתנאים שקבע, לא יהוו קשר עסקי עם החברה או תחרות בה; ::::- "זיקה" – כהגדרתה [[בסעיף 240(ב)]], ורשאי השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע כי עניינים מסוימים, בתנאים שקבע, לא יהוו זיקה; :: (2) הדירקטוריון הציע את מועמדותו לכהונה נוספת והמינוי אושר בהתאם להוראות [[סעיף 239(ב)]]; :: (3) הדירקטור החיצוני הציע את מועמדותו לכהונה נוספת והמינוי אושר בהתאם להוראות פסקה (1). : (א2) השר רשאי לקבוע שיעורים שונים מן השיעור האמור בסעיף קטן (א1)(1)(ב). : (א3) על אף הוראות סעיף קטן (א), חברה רשאית לקבוע בתקנונה כי תקופת כהונתו הכוללת של דירקטור חיצוני לא תעלה על שש שנים; קבעה החברה הוראה כאמור בתקנונה, תחול ההוראה רק לגבי דירקטור חיצוני שמונה לראשונה לאחר קביעתה. : (ב) דירקטור חיצוני לא יפוטר וכהונתו לא תופסק אלא בהתאם להוראות [[סעיפים 233]], [[246]] [[ו־247]]. @ 245א. חובת הודעה (תיקון: תשס"ח-2) : דירקטור חיצוני שחדל להתקיים בו תנאי הדרוש לפי חוק זה לכהונתו כדירקטור חיצוני יודיע על כך מיד לחברה, וכהונתו תפקע במועד מתן ההודעה. @ 246. הפסקת כהונה בידי האסיפה הכללית (תיקון: תשע"א-4) : (א) נודע לדירקטוריון כי קיים חשש שדירקטור חיצוני חדל לקיים תנאי מן התנאים הדרושים לפי חוק זה למינויו כדירקטור חיצוני, או כי קיים חשש כי הדירקטור הפר את חובת האמונים לחברה, ידון בכך הדירקטוריון בישיבה שתכונס לראשונה לאחר שנודע לו על כך. : (ב) קבע הדירקטוריון בחברה ציבורית כי הדירקטור החיצוני חדל לקיים תנאי מן התנאים הדרושים לפי חוק זה למינויו או כי הוא הפר את חובת האמונים, יזמן הדירקטוריון אסיפה מיוחדת שעל סדר יומה הפסקת כהונתו של הדירקטור החיצוני. : (ג) נימוקי דירקטוריון החברה הציבורית יובאו לפני האסיפה המיוחדת ותינתן לדירקטור החיצוני הזדמנות סבירה להביא את עמדתו; החלטת האסיפה המיוחדת בדבר הפסקת כהונתו של הדירקטור החיצוני תתקבל ברוב הדרוש למינויו. : (ד) קבע הדירקטוריון בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, לאחר שנתן לדירקטור החיצוני הזדמנות סבירה להביא את עמדתו, כי הדירקטור החיצוני חדל לקיים תנאי מן התנאים הדרושים לפי חוק זה למינויו או כי הפר את חובת האמונים לחברה, יודיע על החלטתו ונימוקיה לגורם המוסמך למנות את הדירקטורים החיצוניים בחברה. @ 247. הפסקת כהונה בידי בית המשפט : בית המשפט, לבקשת דירקטור או בעל מניה, רשאי להורות על פקיעת כהונתו של דירקטור חיצוני אם מצא כי הוא חדל לקיים תנאי מן התנאים הדרושים לפי חוק זה למינויו כדירקטור חיצוני או כי הפר את חובת האמונים לחברה. @ 248. מינוי באסיפה מיוחדת (תיקון: תשע"א-4) : (א) נתפנתה משרתו של דירקטור חיצוני בחברה ציבורית ולא מכהנים בחברה שני דירקטורים חיצוניים אחרים, יזמן הדירקטוריון אסיפה מיוחדת, למועד מוקדם ככל האפשר, שעל סדר יומה מינוי דירקטור חיצוני. : (ב) נתפנתה משרתו של דירקטור חיצוני בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, ולא מכהנים בחברה שני דירקטורים חיצוניים אחרים, יודיע על כך הדירקטוריון לגורם המוסמך למנות את הדירקטורים החיצוניים בחברה. @ 249. איסור מינוי והעסקה (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) חברה, בעל שליטה בה ותאגיד בשליטתו לא יעניקו למי שכיהן כדירקטור חיצוני באותה חברה, לבן זוגו או לילדו טובת הנאה, במישרין או בעקיפין, ובכלל זה לא ימנו אותו, את בן זוגו או את ילדו, לכהונה כנושא משרה באותה חברה או בתאגיד בשליטת בעל השליטה בה, לא יעסיקוהו כעובד ולא יקבלו ממנו שירותים מקצועיים בתמורה, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות באמצעות תאגיד בשליטתו, אלא אם כן חלפו שנתיים מתום כהונתו כדירקטור חיצוני באותה חברה, ולעניין קרוב שאינו בן זוגו או ילדו – שנה מתום כהונתו כדירקטור חיצוני. : (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על מינוי או העסקה של מי שכיהן כדירקטור חיצוני בחברה ממשלתית או בחברת בת ממשלתית ועל קבלת שירותים מקצועיים ממנו, על ידי המדינה או על ידי חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית אחרת אשר השר האחראי לענייניה אינו השר האחראי לענייני החברה שבה כיהן כדירקטור חיצוני. @ 249א. דירקטור חיצוני בחברה שהפכה לחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב (תיקון: תשס"ה, תשע"א-4) : (א) מיום הפיכתה של חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב לחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב לא יחולו הוראות [[סימן זה]] על מי שמכהן או על מי שכיהן בחברה כדירקטור חיצוני. : (ב) לא החליטה החברה בדבר המשך כהונתו של הדירקטור, תיפסק כהונתו בתום שלושה חודשים מיום הפיכת החברה לחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב. @ 249ב. סיווג דירקטור כדירקטור בלתי תלוי (תיקון: תשס"ח-2, תשע"א-3, תשע"א-4) : חברה ציבורית או חברה שהיא חברת איגרות חוב רשאית לסווג דירקטור כדירקטור בלתי תלוי אם הוא כשיר להתמנות ככזה לפי [[פסקאות (1) ו־(2) להגדרה "דירקטור בלתי תלוי" שבסעיף 1]], לאחר שהצהיר כאמור [[בסעיף 224ב]]; לעניין זה, לא יראו בכהונה כדירקטור בחברה טרם הסיווג כדירקטור בלתי תלוי, כזיקה לחברה. @ 249ג. החלת הוראות על דירקטור בלתי תלוי (תיקון: תשס"ח-2, תשע"א-3) : הוראות [[סעיפים 240(ו)]], [[244]], [[245א]], [[246]], [[247]], [[249]] [[ו־249א(א)]] יחולו גם על דירקטור בלתי תלוי. == פרק שני: מינוי, כהונה ופיטורים של נושאי משרה אחרים (תיקון: תשע"א) == @ 250. מינוי ופיטורים של מנהל כללי : המנהל הכללי ימונה ויפוטר בידי הדירקטוריון, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. @ 251. מינוי ופיטורים של נושאי משרה (תיקון: תשע"א-4) : נושאי משרה בחברה, למעט דירקטורים ומנהל כללי, ימונו ויפוטרו, בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב על ידי המנהל הכללי, ובחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב על ידי הדירקטוריון; הכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. @ 251א. החלת סעיפים לעניין הגבלות על מינויים ופקיעת כהונה [[מסימן ב' בפרק ראשון]] (תיקון: תשע"א, תשע"א-4) : [[סעיפים 225 עד 226א]], [[231 עד 232א]], [[233(2)]] [[ו־234]] יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין נושא משרה שאינו דירקטור, בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב. == פרק שלישי: חובות נושאי משרה == === סימן א': חובת זהירות === @ 252. חובת זהירות : (א) נושא משרה חב כלפי החברה חובת זהירות כאמור [[+|בסעיפים 35]] [[ו־36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]]]. : (ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת זהירות של נושא משרה כלפי אדם אחר. @ 253. אמצעי זהירות ורמת מיומנות : נושא משרה יפעל ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות, ובכלל זה ינקוט, בשים לב לנסיבות הענין, באמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקית של פעולה המובאת לאישורו או של פעולה הנעשית על ידיו בתוקף תפקידו, ולקבלת כל מידע אחר שיש לו חשיבות לענין פעולות כאמור. @ 253א. חובת זהירות של דירקטור בעל מומחיות או כשירות (תיקון: תשס"ה) : מינוי דירקטור שהוא בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית או שהוא בעל כשירות מקצועית לפי [[סעיפים 219(ד)]] [[או 240(א1)]], אין בו כדי לשנות מן האחריות המוטלת עליו ועל שאר הדירקטורים בחברה, על פי כל דין. === סימן ב': חובת אמונים === @ 254. חובת אמונים : (א) נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה – :: (1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד ענינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין עניניו האישיים; :: (2) יימנע מכל פעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה; :: (3) יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר; :: (4) יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך הנוגעים לעניניה, שבאו לידיו בתוקף מעמדו בחברה. : (ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת אמונים של נושא משרה כלפי אדם אחר. @ 255. אישור פעולות : (א) חברה רשאית לאשר פעולה מהפעולות המנויות [[בסעיף 254(א)]] ובלבד שנתקיימו כל התנאים האלה: :: (1) נושא המשרה פועל בתום לב והפעולה או אישורה אינן פוגעות בטובת החברה; :: (2) נושא המשרה גילה לחברה, זמן סביר לפני המועד לדיון באישור, את מהות ענינו האישי בפעולה, לרבות כל עובדה או מסמך מהותיים. : (ב) אישור החברה לפעולות שאינן פעולות מהותיות יינתן לפי הוראות [[הפרק החמישי]] לענין אישור עסקאות, ואישור החברה לפעולות מהותיות יינתן לפי הוראות [[הפרק החמישי]] לענין אישור עסקאות חריגות; הוראות [[הפרק החמישי]] לגבי תוקפן של עסקאות, יחולו, בשינויים המחויבים, לגבי תוקפן של פעולות. @ 256. תרופות : (א) על הפרת חובת אמונים של נושא משרה כלפי החברה יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחויבים. : (ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), רואים נושא משרה שהפר חובת אמונים כלפי החברה כמי שהפר את התקשרותו עם החברה. : (ג) חברה רשאית לבטל פעולה שעשה נושא משרה בשם החברה כלפי אדם אחר או לתבוע מאותו אדם את הפיצויים המגיעים לה מנושא המשרה, אף בלא ביטול הפעולה, אם אותו אדם ידע על הפרת חובת האמונים של נושא המשרה, וידע או היה עליו לדעת על היעדר אישור לפעולה. : (ד) חזקה על אדם שלא היה עליו לדעת על העדר אישור לפעולה כנדרש לפי [[פרק זה]] אם קיבל את אישור הדירקטוריון לכך שנתקבלו כל האישורים הנדרשים לפעולה. @ 257. גילוי ליקוי : נודע לדירקטור על ענין של החברה שנתגלו בו לכאורה הפרת חוק או פגיעה בנוהל עסקים תקין, יפעל בלא דיחוי לזימון ישיבה של הדירקטוריון כאמור [[בסעיף 98(ב)(2)]]. === סימן ג': פטור, שיפוי וביטוח === @ 258. סמכות החברה למתן פטור, שיפוי וביטוח : (א) חברה אינה רשאית לפטור נושא משרה מאחריותו בשל הפרת חובת האמונים כלפיה. : (ב) חברה רשאית לפטור נושא משרה מאחריותו בשל הפרת חובת הזהירות כלפיה, בהתאם לקבוע [[בפרק זה]] בלבד. : (ג) חברה רשאית לבטח את אחריותו של נושא משרה בה או לשפותו, בהתאם לקבוע [[בפרק זה]] בלבד. @ 259. הסמכה למתן פטור (תיקון: תשס"ה) : (א) חברה רשאית לפטור, מראש, נושא משרה בה מאחריותו, כולה או מקצתה, בשל נזק עקב הפרת חובת הזהירות כלפיה, אם נקבעה הוראה לכך בתקנון. : (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), חברה אינה רשאית לפטור מראש דירקטור מאחריותו כלפיה עקב הפרת חובת הזהירות בחלוקה. @ 260. רשות לענין שיפוי (תיקון: תשס"ה) : (א) חברה רשאית, אם נקבעה בתקנונה הוראה מההוראות המפורטות בסעיף קטן (ב), לשפות נושא משרה בה, בשל חבות או הוצאה כמפורט בפסקאות (1), (1א) ו־(2), שהוטלה עליו או שהוציא, עקב פעולה שעשה בתוקף היותו נושא משרה בה: :: (1) חבות כספית שהוטלה עליו לטובת אדם אחר על פי פסק דין, לרבות פסק דין שניתן בפשרה או פסק בורר שאושר בידי בית משפט; :: (1א) הוצאות התדיינות סבירות, לרבות שכר טרחת עורך דין, שהוציא נושא משרה עקב חקירה או הליך שהתנהל נגדו בידי רשות המוסמכת לנהל חקירה או הליך, ואשר הסתיים בלא הגשת כתב אישום נגדו ובלי שהוטלה עליו חבות כספית כחלופה להליך פלילי, או שהסתיים בלא הגשת כתב אישום נגדו אך בהטלת חבות כספית כחלופה להליך פלילי בעבירה שאינה דורשת הוכחת מחשבה פלילית או בקשר לעיצום כספי; בפסקה זו – :::- "סיום הליך בלא הגשת כתב אישום בענין שנפתחה בו חקירה פלילית" – משמעו סגירת התיק לפי [[סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982]] (בסעיף קטן זה – חוק סדר הדין הפלילי), או עיכוב הליכים בידי היועץ המשפטי לממשלה לפי [[סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי]]; :::- "חבות כספית כחלופה להליך פלילי" - חבות כספית שהוטלה על פי חוק כחלופה להליך פלילי, לרבות קנס מנהלי לפי [[חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו–1985]], קנס על עבירה שנקבעה כעבירת קנס לפי הוראות [[חוק סדר הדין הפלילי]], עיצום כספי או כופר; :: (2) הוצאות התדיינות סבירות, לרבות שכר טרחת עורך דין, שהוציא נושא המשרה או שחוייב בהן בידי בית משפט, בהליך שהוגש נגדו בידי החברה או בשמה או בידי אדם אחר, או באישום פלילי שממנו זוכה, או באישום פלילי שבו הורשע בעבירה שאינה דורשת הוכחת מחשבה פלילית. : (ב) הוראה בתקנון לענין שיפוי יכול שתהיה כל אחת מאלה: :: (1) הוראה המתירה לחברה לתת התחייבות מראש לשפות נושא משרה בה, בכל אחד מאלה (בחוק זה – התחייבות לשיפוי) – ::: (א) כמפורט בסעיף קטן ((())א(()))(1), ובלבד שההתחייבות לשיפוי תוגבל לאירועים שלדעת הדירקטוריון צפויים לאור פעילות החברה בפועל בעת מתן ההתחייבות לשיפוי וכן לסכום או לאמת מידה שהדירקטוריון קבע כי הם סבירים בנסיבות הענין, ושבהתחייבות לשיפוי יצוינו האירועים שלדעת הדירקטוריון צפויים לאור פעילות החברה בפועל בעת מתן ההתחייבות וכן הסכום או אמת המידה אשר הדירקטוריון קבע כי הם סבירים בנסיבות הענין; ::: (ב) כמפורט בסעיף קטן ((())א(()))(1א) או (2). :: (2) הוראה המתירה לחברה לשפות נושא משרה בה בדיעבד (להלן – היתר לשיפוי). @ 261. ביטוח אחריות : חברה רשאית, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון, להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו של נושא משרה בה בשל חבות שתוטל עליו עקב פעולה שעשה בתוקף היותו נושא משרה בה, בכל אחד מאלה: : (1) הפרת חובת זהירות כלפי החברה או כלפי אדם אחר; : (2) הפרת חובת אמונים כלפי החברה, ובלבד שנושא המשרה פעל בתום לב והיה לו יסוד סביר להניח שהפעולה לא תפגע בטובת החברה; : (3) חבות כספית שתוטל עליו לטובת אדם אחר. @ 262. שינוי התקנון (תיקון: תשס"ה) : (א) בחברה פרטית שמניותיה מחולקות לסוגים, טעונה ההחלטה לכלול הוראה בתקנון בדבר פטור או שיפוי, בנוסף על האישור של האסיפה הכללית, גם אישור אסיפות סוג. : (ב) בחברה ציבורית אשר נושא משרה בה הוא בעל שליטה כהגדרתו [[בסעיף 268]], טעונה החלטת האסיפה הכללית לכלול הוראה בתקנון בדבר פטור, שיפוי או ביטוח, נוסף על הרוב הדרוש לשינוי התקנון, גם אישור של בעלי מניות שאינם בעלי ענין אישי באישור ההחלטה, כנדרש לגבי עסקה חריגה, לפי הוראות [[סעיף 275(א)(3)]]. @ 263. הוראות חסרות תוקף (תיקון: תשס"ה, תשע"א) : לא יהיה תוקף להוראה בתקנון, המתירה לחברה להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו של נושא משרה בה, להוראה בתקנון או להחלטת דירקטוריון המתירה לשפות נושא משרה, או להוראה בתקנון הפוטרת נושא משרה מאחריותו כלפי החברה, בשל כל אחד מאלה: : (1) הפרת חובת אמונים, למעט לענין שיפוי וביטוח בשל הפרת חובת אמונים כאמור [[בסעיף 261(2)]]; : (2) הפרת חובת זהירות שנעשתה בכוונה או בפזיזות, למעט אם נעשתה ברשלנות בלבד; : (3) פעולה מתוך כוונה להפיק רווח אישי שלא כדין; : (4) קנס, קנס אזרחי, עיצום כספי או כופר שהוטל עליו. @ 264. אי התניה (תיקון: תשס"ה) : (א) לא יהיה תוקף להוראה בתקנון או בחוזה או הניתנת בכל דרך אחרת, המתנה על האמור [[בסימן זה]], במישרין או בעקיפין. : (ב) לא יהיה תוקף להתחייבות לשיפוי או לביטוח אחריותו של נושא משרה עקב הפרת חובת אמונים כלפי החברה, למעט הפרת חובת אמונים כאמור [[בסעיף 261(2)]], ונושא משרה לא יקבל, במישרין או בעקיפין, התחייבות כאמור; קבלת התחייבות כאמור היא הפרה של חובת אמונים. == פרק רביעי: זכויותיו של דירקטור == @ 265. הזכות לקבלת מידע : (א) לכל דירקטור הזכות לבדוק את מסמכי החברה ואת רישומיה ולקבל העתקים מהם, ולבדוק את נכסי החברה, ככל שהדבר דרוש למילוי חובותיו כדירקטור. : (ב) החברה רשאית למנוע מדירקטור לבדוק מסמך או נכס של החברה, אם סבר הדירקטוריון שהדירקטור פועל בחוסר תום לב או שבדיקה כאמור עלולה לפגוע בטובת החברה. : (ג) בית המשפט רשאי, לבקשת דירקטור חיצוני, לקבוע כי הזכות האמורה בסעיף קטן (א) תחול גם לגבי מסמכים ורישומים של כל חברה קשורה, אם השתכנע כי המידע המבוקש חשוב לביצוע תפקידו כדירקטור חיצוני. @ 266. זכות להעסיק יועצים : (א) לצורך ביצוע תפקידו זכאי דירקטור, במקרים מיוחדים, לקבל ייעוץ מקצועי על חשבון החברה, אם כיסוי ההוצאה אושר על ידי דירקטוריון החברה או על ידי בית המשפט. : (ב) בית המשפט, בבואו להחליט בבקשה כאמור בסעיף קטן (א) ישקול, בין היתר, האם המומחים של החברה אינם מספקים את הסיוע הנדרש לדירקטור לצורך מילוי תפקידו, ואת הסבירות של הסכום המבוקש בהתחשב בעילה לבקשת הייעוץ ובמצבה הכספי של החברה. @ 267. זכות תביעה : (א) היה לדירקטור יסוד סביר להניח שעומדת להתבצע פעולה של נושא משרה העלולה להוות הפרת חובה של נושא משרה, רשאי הוא, לאחר שפעל כאמור [[בסעיף 257]] אם הנסיבות מאפשרות זאת, לפנות לבית המשפט בבקשה שיאכוף את החובה או ימנע את הפעולה; בית המשפט רשאי לתת צו שימנע את הפעולה או כל סעד אחר שייראה לו בנסיבות הענין. : (ב) אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת, תישא החברה בכל ההוצאות שהוציא דירקטור שפנה לבית המשפט לפי הוראות סעיף זה, לרבות אגרות בית משפט ושכר טרחת עורך דין, במועד כפי שיקבע בית המשפט. == פרק רביעי א': מדיניות תגמול לנושאי משרה (תיקון: תשע"ג) == @ 267א. קביעת מדיניות תגמול לנושאי משרה (תיקון: תשע"ג) : (א) דירקטוריון חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב יקבע מדיניות לעניין תנאי כהונה והעסקה של נושאי משרה בחברה (בחוק זה – מדיניות התגמול), לאחר ששקל את המלצות ועדת התגמול שהוגשו לו לפי [[סעיף 118ב(1)]]; מדיניות התגמול טעונה אישור האסיפה הכללית. : (ב) באישור האסיפה הכללית בחברה ציבורית, לפי סעיף קטן (א), יתקיים אחד מאלה: :: (1) במניין קולות הרוב באסיפה הכללית ייכללו רוב מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור מדיניות התגמול, המשתתפים בהצבעה; במניין כלל הקולות של בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון קולות הנמנעים; על מי שיש לו עניין אישי יחולו הוראות [[סעיף 276]], בשינויים המחויבים; :: (2) סך קולות המתנגדים מקרב בעלי המניות האמורים בפסקה (1) לא עלה על שיעור של שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה; השר רשאי לקבוע שיעורים שונים מהשיעור האמור בפסקה זו. : (ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), דירקטוריון החברה, למעט בחברה נכדה ציבורית, רשאי לקבוע את מדיניות התגמול גם אם האסיפה הכללית התנגדה לאישורה, ובלבד שוועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון החליטו, על יסוד נימוקים מפורטים ולאחר שדנו מחדש במדיניות התגמול, כי אישור מדיניות התגמול על אף התנגדות האסיפה הכללית הוא לטובת החברה; לעניין זה, "חברה נכדה ציבורית" – חברה ציבורית הנשלטת בידי חברה ציבורית או בידי חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, שהיא עצמה נשלטת בידי חברה ציבורית או בידי חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב אחרת, הנשלטת בידי בעל שליטה. : (ד) מדיניות תגמול לתקופה העולה על שלוש שנים טעונה אישור אחת לשלוש שנים; אישור לפי סעיף קטן זה יינתן בדרך שבה נקבעת מדיניות התגמול לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג). : (ה) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ד), הדירקטוריון יבחן, מעת לעת, את מדיניות התגמול וכן את הצורך בהתאמתה להוראות [[סעיף 267ב]] אם חל שינוי מהותי בנסיבות שהיו קיימות בעת קביעתה או מטעמים אחרים. @ 267ב. שיקולים בקביעת מדיניות התגמול (תיקון: תשע"ג) : (א) מדיניות התגמול תיקבע בין השאר לפי שיקולים אלה: :: (1) קידום מטרות החברה, תכנית העבודה שלה ומדיניותה בראייה ארוכת טווח; :: (2) יצירת תמריצים ראויים לנושאי המשרה בחברה, בהתחשב, בין השאר, במדיניות ניהול הסיכונים של החברה; :: (3) גודל החברה ואופי פעילותה; :: (4) לעניין תנאי כהונה והעסקה הכוללים רכיבים משתנים – תרומתו של נושא המשרה להשגת יעדי החברה ולהשאת רווחיה, והכל בראייה ארוכת טווח ובהתאם לתפקידו של נושא המשרה. : (ב) מדיניות התגמול תכלול, בין השאר, התייחסות לעניינים המפורטים [[בחלק א' לתוספת ראשונה א']] וייקבעו בה, בין השאר, הוראות כמפורט [[בחלק ב' לתוספת האמורה]]. : (ג) השר, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את [[תוספת ראשונה א']]. @ 267ג. תקנות לעניין [[פרק רביעי א']] (תיקון: תשע"ג) : השר, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע כי הוראות [[פרק זה]] לא יחולו על סוגים של חברות ציבוריות או של חברות איגרות חוב, כפי שיקבע. : ((פורסמו [[תקנות החברות (הקלות לעניין החובה לקבוע מדיניות תגמול), התשע״ג–2013]].)) == פרק חמישי: עסקאות עם בעלי ענין == @ 268. הגדרת בעל שליטה : [[בפרק זה]], "בעל שליטה" – בעל השליטה כמשמעותה [[בסעיף 1]], לרבות מי שמחזיק בעשרים וחמישה אחוזים או יותר מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית של החברה אם אין אדם אחר המחזיק בלמעלה מחמישים אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה; לענין החזקה, יראו שניים או יותר, המחזיקים בזכויות הצבעה בחברה ואשר לכל אחד מהם יש ענין אישי באישור אותה עסקה המובאת לאישור החברה, כמחזיקים יחד. @ 269. חובת גילוי (תיקון: תשס"ה, תשע"א-4) : (א) נושא משרה בחברה או בעל שליטה בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב היודע שיש לו ענין אישי בעסקה קיימת או מוצעת של החברה, יגלה לחברה, בלא דיחוי, ולא יאוחר מישיבת הדירקטוריון שבה נדונה העסקה לראשונה, את מהות ענינו האישי, לרבות כל עובדה או מסמך מהותיים. : (ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול כאשר הענין האישי נובע רק מקיום ענין אישי של קרוב בעסקה שאינה חריגה. : (ג) צד מעונין, כמשמעותו [[בסעיף 270(5)]], או מי שיהפוך לבעל שליטה כתוצאה מהצעה פרטית, היודע שיש לו ענין אישי בהצעה הפרטית המהותית, יגלה בלא דיחוי לחברה הציבורית את מהות ענינו האישי, לרבות כל עובדה או מסמך מהותיים. @ 270. עסקאות הטעונות אישורים מיוחדים (תיקון: תשס"ה, תשע"א-3, תשע"א-4, תשע"ג, תשע"ד-2) : עסקאות של חברה המפורטות להלן, טעונות אישורים כקבוע [[בפרק זה]], ובלבד שהעסקה היא לטובת החברה: : (1) עסקה של חברה עם נושא משרה בה וכן עסקה של חברה עם אדם אחר שלנושא משרה בחברה יש בה ענין אישי; ואולם, לא יראו :: (א) נושא משרה בחברה אם וגם בחברה בת הנמצאת בשליטתה ובבעלותה המלאות, כבעל ענין אישי בעסקה בין החברה האם לבין החברה הבת, בשל עצם היותו נושא משרה בשתיהן או בשל היותו בעל מניה או בעל נייר ערך שניתן לממשו במניות בחברה האם; :: (ב) נושא משרה במספר חברות בנות הנמצאות בשליטה ובבעלות מלאה של אותו אדם, כבעל ענין אישי בעסקה בין חברות בנות כאמור, בשל עצם היותו נושא משרה בחברות המתקשרות; : (2) התקשרות של חברה עם נושא משרה בה שאינו דירקטור, באשר לתנאי כהונתו והעסקתו; : (3) התקשרות של חברה עם דירקטור בה באשר לתנאי כהונתו והעסקתו, לעניין כהונתו כדירקטור, וכן לעניין העסקתו בתפקידים אחרים – אם הוא מועסק כאמור; : (4) עסקה חריגה של חברה ציבורית עם בעל השליטה בה או עסקה חריגה של חברה ציבורית עם אדם אחר שלבעל השליטה יש בה ענין אישי, לרבות הצעה פרטית שלבעל השליטה יש בה ענין אישי; וכן התקשרות של חברה ציבורית עם בעל השליטה בה או עם קרובו, במישרין או בעקיפין, לרבות באמצעות חברה שבשליטתו, לעניין קבלת שירותים בידי החברה וכן אם הוא גם נושא משרה בה – באשר לתנאי כהונתו והעסקתו, ואם הוא עובד החברה ואינו נושא משרה בה – באשר להעסקתו בחברה; : (4א) עסקה חריגה של חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, עם בעל השליטה בה, או עסקה חריגה של חברה כאמור עם אדם אחר שלבעל השליטה יש בה עניין אישי, וכן התקשרות של חברה כאמור עם בעל השליטה בה או עם קרובו, במישרין או בעקיפין לרבות באמצעות חברה שבשליטתו, לעניין קבלת שירותים בידי החברה, וכן אם הוא גם נושא משרה בה – באשר לתנאי כהונתו והעסקתו, ואם הוא עובד החברה ואינו נושא משרה בה – באשר להעסקתו בחברה; : (5)(א) הצעה פרטית אשר מתקיים בה אחד מאלה: ::: (1) הצעה המקנה עשרים אחוזים או יותר מסך זכויות ההצבעה בחברה בפועל לפני ההנפקה שהתמורה, כולה או חלקה, אינה במזומן או בניירות ערך הרשומים למסחר בבורסה או שאינה בתנאי שוק, ואשר כתוצאה ממנה יגדלו החזקותיו של בעל מניה מהותי בניירות הערך של החברה, או שכתוצאה ממנה יהפוך אדם לבעל מניה מהותי לאחר ההנפקה (בחוק זה – צד מעוניין); ::: (2) כתוצאה ממנה יהפוך אדם לבעל שליטה בחברה; :: (ב) לענין פסקה זו יראו את סך כל ההצעות הפרטיות שמתקיים בהן אחד מאלה, כהצעה פרטית אחת: ::: (1) הן נעשו במהלך תקופה בת 12 חודשים רצופים לאותו ניצע או למי מטעמו, לקרובו, לתאגיד בשליטתו או בשליטת קרובו, וכשהניצע הוא תאגיד – גם לבעלי השליטה בניצע, לקרובו של בעל השליטה ולתאגיד בשליטת בעל השליטה או בשליטת קרובו; ::: (2) הן נעשו במהלך תקופה בת 12 חודשים רצופים ונקבעה בהם תמורה באותו נכס ויראו ניירות ערך שונים של חברה אחת כאותו נכס; ::: (3) הן מהוות חלק מעסקה אחת או שהן מותנות זו בזו; :: (ג) לענין תנאי שוק לפי פסקה זו, יראו הצעה כהצעה בתנאי שוק אם הדירקטוריון קבע על יסוד נימוקים מפורטים כי ההצעה היא בתנאי שוק, אלא אם כן הוכח אחרת, ולענין החזקה לפי פסקה זו, יראו ניירות ערך הניתנים להמרה או למימוש למניות, שאותו אדם מחזיק או שיונפקו לו לפי ההצעה הפרטית, כאילו הומרו או מומשו. @ 271. עסקאות שאינן חריגות : עסקה שמתקיים בה האמור [[בסעיף 270(1)]], שאינה עסקה חריגה, טעונה אישור הדירקטוריון, אלא אם כן נקבעה דרך אישור אחרת בתקנון. @ 272. עסקאות חריגות עם נושא משרה ועסקאות עם נושא משרה שאינו דירקטור באשר לתנאי כהונתו והעסקתו (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4, תשע"ג) : (א) עסקה של חברה, שמתקיים בה האמור [[בסעיף 270(1)]] והיא עסקה חריגה, או עסקה של חברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב שמתקיים בה האמור [[בסעיף 270(2)]], טעונה אישור ועדת הביקורת ולאחר מכן אישור הדירקטוריון. : (ב) לא היתה לחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב ועדת ביקורת, טעונה העסקה אישור הדירקטוריון בלבד אם נושא המשרה אינו דירקטור, ואם נושא המשרה הוא דירקטור גם אישור של האסיפה הכללית. : (ג)(1) עסקה של חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, שמתקיים בה האמור [[בסעיף 270(2)]], למעט עסקה עם המנהל הכללי של החברה כאמור בסעיף קטן (ג1), טעונה אישור של ועדת התגמול ולאחר מכן אישור הדירקטוריון. :: (2) אישור ועדת התגמול והדירקטוריון לפי פסקה (1) יהיה בהתאם למדיניות התגמול, ואולם ועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון רשאים, במקרים מיוחדים, לאשר עסקה כאמור באותה פסקה שלא בהתאם למדיניות התגמול, בהתקיים שניים אלה: ::: (א) ועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון אישרו את העסקה, בין השאר, לפי השיקולים המנויים [[בסעיף 267ב(א)]], תוך התייחסות לעניינים המפורטים [[בחלק א' לתוספת ראשונה א']] ובתנאי שנקבעו בעסקה, בין השאר, ההוראות כמפורט [[בחלק ב' לתוספת האמורה]]; ::: (ב) האסיפה הכללית אישרה את העסקה, ובלבד שבחברה ציבורית מתקיים האמור [[בסעיף 267א(ב)(1) או (2)]]. :: (3) על אף הוראות פסקה (2), בחברה, למעט חברה נכדה ציבורית כהגדרתה [[בסעיף 267א(ג)]], ועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון רשאים, במקרים מיוחדים, לאשר עסקה כאמור באותה פסקה גם אם האסיפה הכללית התנגדה לאישור העסקה, ובלבד שוועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון החליטו על כך, על יסוד נימוקים מפורטים, לאחר שדנו מחדש בעסקה ובחנו בדיון כאמור, בין השאר, את התנגדות האסיפה הכללית. : (ג1)(1) עסקה של חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, עם המנהל הכללי של החברה, שמתקיים בה האמור [[בסעיף 270(2)]], טעונה אישור של אלה בסדר הזה: ::: (א) ועדת התגמול; ::: (ב) הדירקטוריון; ::: (ג) האסיפה הכללית, ובלבד שבחברה ציבורית מתקיים האמור [[בסעיף 267א(ב)(1) או (2)]]; לעניין אישור האסיפה הכללית לפי פסקת משנה זו, יחולו הוראות סעיף קטן (ג)(3). :: (2) אישור ועדת התגמול ואישור הדירקטוריון כאמור בפסקה (1) יהיו בהתאם למדיניות התגמול, ואולם ועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון רשאים, במקרים מיוחדים, לאשר את העסקה שלא בהתאם למדיניות כאמור, ובלבד שמתקיים האמור בסעיף קטן (ג)(2)(א); אין באמור בסעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות פסקה (1)(ג). :: (3) על אף הוראות פסקה (1)(ג), ועדת התגמול רשאית לפטור מאישור האסיפה הכללית עסקה עם מי שמועמד לכהן כמנהל כללי של החברה שמתקיים לגביו האמור [[בסעיף 240(ב)]], אם מצאה, על יסוד נימוקים שפירטה, כי הבאת העסקה לאישור האסיפה הכללית תסכל את ההתקשרות, ובלבד שהעסקה תואמת את מדיניות התגמול. : (ד) על אף האמור בסעיפים קטנים (א), (ג) ו־(ג1), עסקה שמתקיים בה האמור [[בסעיף 270(2)]] והיא שינוי של עסקה קיימת, טעונה אישור של ועדת ביקורת או ועדת תגמול, לפי העניין בלבד, אם הוועדה האמורה אישרה כי השינוי בתנאי העסקה אינו מהותי ביחס לעסקה הקיימת. @ 273. עסקה עם דירקטור באשר לתנאי כהונתו והעסקתו (תיקון: תשע"א-4, תשע"ג) : (א) עסקה של חברה שמתקיים בה האמור [[בסעיף 270(3)]], טעונה אישורו של הדירקטוריון ולאחריו אישורה של האסיפה הכללית, ובחברה ציבורית וכן בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, טעונה העסקה אישור ועדת התגמול, קודם לאישור הדירקטוריון. : (ב) אישור ועדת התגמול ואישור הדירקטוריון כאמור בסעיף קטן (א), בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, יהיו בהתאם למדיניות התגמול, ואולם ועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון רשאים, במקרים מיוחדים, לאשר את העסקה שלא בהתאם למדיניות כאמור, ובלבד שמתקיים האמור [[בסעיף 272(ג)(2)(א)]] וכן, בחברה ציבורית – מתקיים באישור האסיפה הכללית האמור [[בסעיף 267א(ב)(1) או (2)]]. @ 274. הצעה פרטית : הצעה פרטית מהותית טעונה אישור הדירקטוריון ולאחריו אישורה של האסיפה הכללית. @ 275. עסקה עם בעל שליטה (תיקון: תשס"ה, תשע"א-3, תשע"א-4, תשע"ג) : (א) עסקה שמתקיים בה האמור [[בסעיף 270(4)]] טעונה אישורם של אלה בסדר הבא: :: (1) ועדת הביקורת ובעסקה באשר לתנאי כהונה והעסקה – ועדת התגמול; :: (2) הדירקטוריון; :: (3) האסיפה הכללית, ובלבד שיתקיים אחד מאלה: ::: (א) במנין קולות הרוב באסיפה הכללית ייכללו רוב מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי ענין אישי באישור העסקה, המשתתפים בהצבעה; במנין כלל הקולות של בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון קולות הנמנעים; ::: (ב) סך קולות המתנגדים מקרב בעלי המניות האמורים בפסקת משנה (א) לא עלה על שיעור של שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה. : (א1)(1) עסקה כאמור בסעיף קטן (א) לתקופה העולה על שלוש שנים, טעונה אישור כאמור באותו סעיף קטן, אחת לשלוש שנים. :: (2) על אף האמור בפסקה (1), עסקה כאמור [[בסעיף 270(4) רישה]], בלבד, יכול שתאושר לתקופה העולה על שלוש שנים, ובלבד שוועדת הביקורת אישרה כי התקשרות לתקופה כאמור סבירה בנסיבות העניין. :: (3) הוראות פסקאות (1) ו־(2) יחולו על עסקה של חברה שהפכה לחברה ציבורית, ביחס לתקופה שלאחר הפיכתה לחברה ציבורית. : (ב) השר רשאי לקבוע שיעורים שונים מן השיעור האמור בסעיף קטן (א)(3)(ב). : (ג) עסקה שמתקיים בה האמור [[בסעיף 270(4א)]] טעונה אישורם של אלה בלבד בסדר הזה: :: (1) ועדת הביקורת ובעסקה באשר לתנאי כהונה והעסקה – ועדת התגמול; :: (2) הדירקטוריון; :: (3) בעסקה באשר לתנאי כהונה והעסקה – האסיפה הכללית. : (ג1) אישור ועדת התגמול ואישור הדירקטוריון כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ג), בעסקה שעניינה תנאי כהונה והעסקה, יהיו בהתאם למדיניות התגמול, ואולם ועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון רשאים, במקרים מיוחדים, לאשר את העסקה שלא בהתאם למדיניות כאמור, ובלבד שמתקיים האמור [[בסעיף 272(ג)(2)(א)]]; אין באמור בסעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג)(3). : (ד)(1) אישור ועדת הביקורת או ועדת התגמול, לפי העניין (בסעיף קטן זה – הוועדה) והדירקטוריון לפי הוראות סעיפים קטנים (א) או (ג), יינתן לאחר שהוועדה והדירקטוריון בחנו, בין השאר, אם העסקה כוללת חלוקה. :: (2) קבעו הוועדה או הדירקטוריון כי העסקה כוללת חלוקה, תאושר העסקה רק לאחר שאישרו כי קוימו, לעניין זה, הוראות כל דין לעניין חלוקה. :: (3) לעניין חברת איגרות חוב, קבעו הוועדה והדירקטוריון כי עסקה הטעונה אישורם לפי סעיפים קטנים (א) או (ג) אינה כוללת חלוקה, יבחנו אם קיים חשש סביר שהעסקה תמנע מהחברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן; קבעו הוועדה או הדירקטוריון כי קיים חשש כאמור, לא תאושר העסקה. @ 276. גילוי ענין אישי : בעל מניה המשתתף בהצבעה לפי [[סעיף 275]] יודיע לחברה לפני ההצבעה באסיפה או, אם ההצבעה היא באמצעות כתב הצבעה – על גבי כתב ההצבעה, אם יש לו ענין אישי באישור העסקה אם לאו; לא הודיע בעל מניה כאמור, לא יצביע וקולו לא יימנה. @ 277. אישורים מצטברים : התקיימו בעסקה התנאים הקבועים ביותר מחלופה אחת מהחלופות [[שבסעיף 270]], טעונה העסקה אישורים בהתאם להוראות החלות על כל אחת מן החלופות. @ 278. הימנעות בעלי עניין אישי (תיקון: תשע"א-3) : (א) מי שיש לו ענין אישי באישור עסקה, למעט עסקה כאמור [[בסעיף 271]], המובאת לאישור ועדת הביקורת או הדירקטוריון, לא יהיה נוכח בדיון ולא ישתתף בהצבעה בועדת הביקורת ובדירקטוריון ואולם נושא משרה שיש לו עניין אישי, רשאי להיות נוכח לשם הצגת העסקה, אם יושב ראש ועדת הביקורת או יושב ראש הדירקטוריון, לפי העניין, קבע כי הוא נדרש לשם הצגתה. : (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי דירקטור להיות נוכח בדיון בועדת ביקורת ולהשתתף בהצבעה, אם לרוב חברי ועדת הביקורת יש ענין אישי באישור העסקה, וכן רשאי דירקטור להיות נוכח בדיון בדירקטוריון ולהשתתף בהצבעה, אם לרוב הדירקטורים בחברה יש ענין אישי באישור העסקה. : (ג) היה לרוב הדירקטורים בדירקטוריון החברה ענין אישי באישור עסקה כאמור בסעיף קטן (א), טעונה העסקה גם אישור האסיפה הכללית. @ 279. ועדת ביקורת בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : ועדת ביקורת בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב לא תהא רשאית לתת אישור הנדרש לפי [[פרק זה]], אלא אם כן מתקיימות בה, בעת מתן האישור, הוראות [[סעיף 115]]. @ 280. עסקה חסרת תוקף (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) לעסקה של חברה עם נושא משרה בה או לעסקה כאמור [[בסעיף 270(4) ו־(4א)]] עם בעל שליטה בה לא יהיה תוקף כלפי החברה וכלפי נושא המשרה או בעל השליטה, אם העסקה לא אושרה בהתאם לקבוע [[בפרק זה]] לרבות אם נפל בהליך האישור פגם מהותי, או אם העסקה נעשתה בחריגה מהותית מן האישור. : (ב) לעסקה כאמור בסעיף קטן (א) לא יהיה תוקף גם כלפי אדם אחר אם אותו אדם ידע על ענינו האישי של נושא המשרה או של בעל השליטה באישור העסקה, וידע או היה עליו לדעת על העדר אישור לעסקה כנדרש לפי [[פרק זה]]. @ 281. ביטול עסקה (תיקון: תשע"א-4) : חברה רשאית לבטל עסקה עם אדם אחר, הטעונה אישור כאמור [[בפרק זה]], למעט עסקה כאמור [[בסעיף 271]], וכן רשאית היא לתבוע ממנו פיצויים בשל הנזק שנגרם לה אף בלא ביטול העסקה, אם אותו אדם ידע על ענינו האישי של נושא המשרה בחברה באישור העסקה או על ענינו האישי של בעל השליטה בחברה הציבורית או בחברה הפרטית שהיא חברת איגרות חוב באישור העסקה, וידע או היה עליו לדעת על העדר אישור לעסקה כנדרש לפי [[פרק זה]]. @ 282. אישור דירקטוריון : חזקה על אדם שלא היה עליו לדעת על העדר אישור לעסקה כנדרש לפי [[פרק זה]], אם קיבל את אישור הדירקטוריון לכך שנתקבלו כל האישורים הנדרשים לעסקה. @ 283. סעדים (תיקון: תשע"א-4) : (א) נושא משרה שלא גילה את ענינו האישי כאמור [[בסעיף 269]] יראו אותו כמי שהפר את חובת האמונים; בעל שליטה בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב שלא גילה את ענינו האישי כאמור [[באותו סעיף]], יראו אותו כמי שהפר את חובת ההגינות. : (ב) צד מעונין שהפר את חובת הגילוי כאמור [[בסעיף 269]] או בעל מניה שלא גילה את ענינו האישי כאמור [[בסעיף 276]], רשאית החברה לתבוע ממנו פיצויים על הנזקים שנגרמו לה עקב העדר הגילוי. @ 284. תקנות (תיקון: תשע"א-4, תשע"ד-5) : השר רשאי לקבוע כי הוראות [[פרק זה]] לא יחולו על סוגים שונים של עסקאות, ובלבד שלעניין חברה ציבורית או חברת איגרות חוב, יקבע כן לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך. : ((פורסמו [[תקנות החברות (הקלות בעסקאות עם בעלי ענין), התש״ס–2000]].)) : ((פורסמו [[תקנות החברות (הוראות לעניין מינוי חבר סגל אקדמי בחברה לתועלת הציבור שהיא מוסד להשכלה גבוהה לדירקטוריון החברה), התשע״ב–2012]].)) = חלק שביעי: הון החברה = == פרק ראשון: ניירות ערך ופעולות בהם == === סימן א': חופש הגיוון === @ 285. חופש הגיוון : לחברה יכול שיהיו מניות, איגרות חוב, או ניירות ערך אחרים, שלכל אחד מהם זכויות שונות. === סימן ב': הון מניות רשום === @ 286. הגדלת הון מניות רשום : האסיפה הכללית רשאית להגדיל את הון המניות הרשום של החברה בסוגי מניות, כפי שתקבע. @ 287. ביטול הון מניות רשום : האסיפה הכללית רשאית לבטל הון מניות רשום שטרם הוקצה, ובלבד שאין התחייבות של החברה, לרבות התחייבות מותנית, להקצות את המניות. === סימן ג': הנפקת ניירות ערך === @ 288. סמכות להנפיק מניות והמירים (תיקון: תשס"ה) : (א) הדירקטוריון רשאי להנפיק או להקצות מניות וניירות ערך אחרים, המירים או ניתנים למימוש למניות, עד גבול הון המניות הרשום של החברה; לענין זה יראו ניירות ערך הניתנים להמרה או למימוש במניות כאילו הומרו או מומשו במועד ההנפקה. : (ב) סמכות הדירקטוריון כמפורט בסעיף קטן (א) ניתנת לאצילה כמפורט בפסקאות (1) או (2) – :: (1) לועדת דירקטוריון – בהנפקה או בהקצאה של ניירות ערך במסגרת תכנית תגמול עובדים או הסכמי העסקה או שכר בין החברה ובין עובדיה, או בין החברה ובין עובדים של חברה קשורה שהדירקטוריון שלה הסכים לכך מראש, ובלבד שההנפקה או ההקצאה היא לפי תכנית הכוללת אמות מידה מפורטות, שהתווה ואישר הדירקטוריון; :: (2) לועדת דירקטוריון, למנהל הכללי או לממלא תפקיד כאמור (בסעיף זה – המנהל הכללי), או לאדם אחר שהמנהל הכללי המליץ עליו – בהקצאת מניות עקב מימוש או המרה של ניירות ערך של החברה. @ 289. סמכות להנפיק איגרות חוב : (א) הדירקטוריון רשאי להחליט על הנפקת סדרת איגרות חוב במסגרת סמכותו ללוות בשם החברה, ובגבולותיה של אותה סמכות. : (ב) האמור בסעיף קטן (א) אינו שולל את סמכותו של המנהל הכללי או מי שהסמיך לכך, ללוות בשם החברה, להוציא איגרות חוב יחידות, שטרי חוב ושטרי חליפין, בגבולות סמכותו לכך. @ 289א. איסור להנפיק או להקצות נייר ערך למוכ"ז (תיקון: תשע״ו–2) : על אף האמור [[בסעיפים 288]] [[ו־289]], חברה לא תנפיק ולא תקצה נייר ערך למוכ״ז. @ 290. זכאות להשתתף בהקצאות עתידיות (תיקון: תשס"ה) : (א) בחברה פרטית, שהונה המונפק כולל סוג אחד של מניות, יוצעו לכל בעל מניה מניות בשיעור חלקו בהון המניות המונפק; הדירקטוריון רשאי להציע לאדם אחר את המניות שבעל המניה סרב לרוכשן או לא נענה להצעה לרוכשן עד המועד האחרון שנקבע לכך בהצעה, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. : (ב) חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה והתנתה במפורש בתקנונה על [[תקנה 42 לתוספת השניה לפקודת החברות]], כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, יראו את תקנונה כמתנה על האמור בסעיף קטן (א). @ 291. הקצאה שלא תמורת מזומנים : חברה לא תקצה מניה שתמורתה, במלואה או בחלקה, לא תפרע במזומן, אלא אם כן פורטה התמורה בעבור המניה במסמך בכתב. @ 292. דיווח על הקצאה : חברה פרטית חייבת, בתוך ארבעה עשר ימים שלאחר כל הקצאה של מניות, להמציא לרשם מסמכים אלה: : (1) דין וחשבון, בטופס שקבע השר, שבו יפורטו פרטי ההקצאה; : (2) בהקצאה שחל לגביה [[סעיף 291]] – העתק המסמך כאמור [[באותו סעיף]]. : ((פורסמו [[תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש״ס–1999]].)) === סימן ד': העברת ניירות ערך === @ 293. עבירות : חזקה על כל נייר ערך שהוא ניתן להעברה, בהתאם להוראות חוק זה. @ 294. הגבלת עבירות : חברה רשאית לקבוע בתקנון הוראה המגבילה את עבירותן של מניות, בתנאים שתקבע בתקנון. @ 295. בעלים משותפים : אין להעביר חלק ממניה, אך יכול שלמניה יהיו מספר בעלים במשותף, וכל אחד מהם זכאי להעביר את זכותו, אלא אם כן הוגבלה זכות זו בתקנון. @ 296. (תיקון: תשע״ו–2) : (((בוטל).)) @ 297. (תיקון: תשע״ו–2) : (((בוטל).)) @ 298. רכישה בבורסה : הוראות [[סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח–1968]], יחולו על מי שרכש נייר ערך במסחר בבורסה, ויראוהו כמי שרכשו ממי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך העסקים הרגיל של עסקיו. @ 299. שינוי מרשם : חברה תשנה את רישום הבעלות במניות במרשם בעלי המניות כאמור [[בסעיף 130(א)(1)]], בכל אחד מאלה: : (1) נמסר לחברה כתב העברה של המניה בחתימתם של המעביר ושל הנעבר, ודרישות התקנון, אם נקבעו לכך, התקיימו; : (2) נמסר לחברה צו של בית משפט לתיקון המרשם; : (3) הוכח לחברה כי נתקיימו תנאים שבדין להסבתה של הזכות; : (4) התקיים תנאי אחר שעל פי התקנון די בו כדי לרשום שינוי במרשם בעלי המניות. @ 300. מכירה כפויה (תיקון: תשע"ח) : (א) חברה פרטית רשאית לקבוע בתקנונה, כי מי שזכאי למניות בה לפי דין, לרבות מבצע צוואה, מנהל עזבון, ונאמן בהליכי פירוק או בהליכי חדלות פירעון, יהיה חייב להציע לחברה או לבעלי המניות האחרים, לרכוש את המניות שהוא זכאי להן, בתמורה לשוויין ההוגן, כפי שיוסכם בין הצדדים, ובהעדר הסכמה – כפי שיכריע בית משפט לבקשת החברה או לבקשת בעלי המניות האחרים, והכל בכפוף להוראות התקנון ולהוראות חוק זה. : (ב) לא הוסכם על שוויין ההוגן של המניות ולא הוגשה בקשה לבית המשפט, יירשמו המניות על שם הזכאי להן, בתום תשעים ימים ממועד ההצעה של הזכאי למניות. == פרק שני: שמירת ההון וחלוקה == === סימן א': חלוקה מותרת === @ 301. אי התניה : (א) חברה רשאית לבצע חלוקה לפי הוראות [[פרק זה]] בלבד; ואולם חברה רשאית להתחייב בתקנונה או בחוזה שלא לבצע חלוקה במגבלות נוספות על הוראות [[פרק זה]]. : (ב) חלוקה בניגוד להוראות [[פרק זה]] היא חלוקה אסורה. @ 302. חלוקה מותרת (תיקון: תשס"ה) : (א) חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה (להלן – מבחן הרווח), ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן (להלן – מבחן יכולת הפרעון). : (ב) בסעיף זה – ::- "רווחים", לענין מבחן הרווח – יתרת עודפים או עודפים שנצברו בשנתיים האחרונות, לפי הגבוה מבין השניים, והכל על פי הדוחות הכספיים המותאמים האחרונים, המבוקרים או הסקורים, שערכה החברה, תוך הפחתת חלוקות קודמות אם לא הופחתו כבר מן העודפים, ובלבד שהמועד שלגביו נערכו הדוחות אינו מוקדם ביותר מששה חודשים ממועד החלוקה; ::- "דוחות כספיים מותאמים" – דוחות כספיים מותאמים למדד או דוחות כספיים הבאים או שיבואו במקומם, והכל לפי כללי חשבונאות מקובלים; ::- "עודפים" – סכומים הכלולים בהון העצמי של חברה ושמקורם ברווח הנקי שלה כפי שנקבע לפי כללי חשבונאות מקובלים, וכן סכומים אחרים הכלולים בהון העצמי לפי כללי חשבונאות מקובלים ושאינם הון מניות או פרמיה, שהשר קבע שיראו אותם כעודפים. ::: ((פורסמו [[תקנות החברות (סכומים אחרים הכלולים בהון עצמי שיראו אותם כעודפים), התשע״ב–2012]].)) : (ג) השר רשאי לקבוע הוראות לענין חזקות בדבר עמידתה של חברה בתנאי מבחן יכולת הפרעון וכן פטורים או הקלות לענין התאמת הדוחות הכספיים. @ 303. חלוקה באישור בית משפט (תיקון: תשס"ה) : (א) בית המשפט רשאי, לבקשת חברה, לאשר לה לבצע חלוקה שלא מקיימת את מבחן הרווח, ובלבד ששוכנע שמתקיים מבחן יכולת הפירעון. : (ב) חברה תודיע לנושיה על הגשת בקשה לבית המשפט כאמור בסעיף קטן (א) באופן שיקבע השר. :: ((פורסמו [[תקנות החברות (אישור חלוקה), התשס״א–2001]].)) : (ג) נושה רשאי לפנות לבית המשפט ולהתנגד לבקשת החברה להתיר לה ביצוע חלוקה. : (ד) בית המשפט רשאי, לאחר שנתן לנושים שהתנגדו הזדמנות להשמיע את טענותיהם, לאשר את בקשת החברה, כולה או חלקה, לדחותה או להתנות את אישורו בתנאים. @ 304. הקצאת מניות בפחות מערכן הנקוב : (א) החליטה חברה להקצות מניות שלהן ערך נקוב, בתמורה הנמוכה מערכן הנקוב, לרבות מניות הטבה, עליה להפוך להון מניות חלק מרווחיה, כמשמעותם [[בסעיף 302(ב)]], מפרמיה על מניות, או מכל מקור אחר הכלול בהונה העצמי, האמורים בדוחות הכספיים האחרונים שלה, בסכום השווה להפרש שבין הערך הנקוב לבין התמורה. : (ב) בית המשפט רשאי, לבקשת חברה, לאשר לה לבצע הקצאת מניות בתמורה נמוכה מערכן הנקוב, שלא כאמור בסעיף קטן (א), בתנאים שיקבע. @ 305. תקנות : השר רשאי לקבוע הוראות לביצוע [[פרק זה]]. : ((פורסמו [[תקנות החברות (אישור חלוקה), התשס״א–2001]].)) : ((פורסמו [[תקנות החברות (העברת דיבידנד באמצעות מסלקת הבורסה), התשס״ב–2002]].)) === סימן ב': דיבידנד === @ 306. זכות לדיבידנד או למניות הטבה : (א) לבעל מניה הזכות לקבל דיבידנד או מניות הטבה, אם החליטה על כך החברה. : (ב) היו בהון החברה מניות שלהן ערכים נקובים שונים, יחולקו דיבידנד או מניות הטבה באופן יחסי לערך הנקוב של כל מניה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. @ 307. החלטה על חלוקת דיבידנד : החלטת החברה על חלוקת דיבידנד תתקבל בדירקטוריון החברה, ואולם חברה רשאית לקבוע בתקנונה כי ההחלטה תתקבל באחת מהדרכים הבאות: : (1) באסיפה הכללית, לאחר שתובא בפניה המלצת הדירקטוריון; האסיפה רשאית לקבל את ההמלצה או להקטין את הסכום אך לא להגדילו; : (2) בדירקטוריון החברה, לאחר שהאסיפה קבעה את סכום החלוקה המרבי; : (3) בדרך אחרת שנקבעה בתקנון, ובלבד שניתנה הזדמנות נאותה לדירקטוריון לקבוע, בטרם תבוצע החלוקה, כי החלוקה אינה חלוקה אסורה. === סימן ג': רכישה === @ 308. תוצאות רכישה (תיקון: תשס"ה) : (א) רכשה חברה מניה ממניותיה, רשאית היא לבטלה; לא ביטלה החברה את המניה האמורה, לא תקנה המניה זכויות כלשהן (להלן – מניה רדומה), כל עוד המניה הרדומה היא בבעלות החברה. : (ב) רכשה חברה ניירות ערך שניתן להמירם או לממשם במניות החברה, רשאית היא לבטלם; לא ביטלה החברה את ניירות הערך האמורים, רשאית החברה לחזור ולמכרם, או להמירם או לממשם למניות; מניות שהומרו או שמומשו כאמור, יהיו מניות רדומות כל עוד הן בבעלות החברה. @ 309. רכישה בידי תאגיד בשליטה (תיקון: תשס"ה) : (א) חברה בת או תאגיד אחר בשליטת החברה האם (בסעיף זה – התאגיד הרוכש) רשאים לרכוש מניות של החברה האם או ניירות ערך שניתן להמירם או לממשם במניות החברה האם, באותו היקף שבו החברה האם רשאית לבצע חלוקה, ובלבד שהדירקטוריון של החברה הבת או מנהלי התאגיד הרוכש קבעו כי אם רכישת המניות או ניירות הערך שניתן להמירם או לממשם במניות, היתה מתבצעת בידי החברה האם, היתה הרכישה בגדר חלוקה מותרת. : (ב) נרכשה מניה של חברה אם בידי חברה בת או בידי התאגיד הרוכש, לא תקנה המניה זכויות הצבעה, כל עוד המניה היא בבעלות החברה הבת או התאגיד הרוכש. : (ג) בוצעה חלוקה אסורה, תתבצע ההשבה, כאמור [[בסעיף 310]], לחברה הבת או לתאגיד הרוכש, והוראת [[סעיף 311]] תחול, בשינויים המחויבים, על הדירקטורים בחברה הבת והמנהלים בתאגיד הרוכש; ואולם, אם קבע דירקטוריון החברה האם כי החלוקה מותרת תחול האחריות על הדירקטורים בחברה האם כאמור [[בסעיף 311]]. : (ד) על אף הוראות סעיף קטן (א), רכישה בידי חברה בת או בידי התאגיד הרוכש שאינם בבעלות מלאה של החברה האם, היא חלוקה בסכום השווה למכפלת סכום הרכישה בשיעור הזכויות בהון החברה הבת או בהון התאגיד הרוכש המוחזקות בידי החברה האם. @ 309א. רכישת ניירות ערך שניתן להמירם למניות (תיקון: תשס"ה) : לא תיחשב כחלוקה, רכישה של ניירות ערך שניתן להמירם למניות בגובה הסכום שהוצג בדוחות הכספיים המותאמים האחרונים, כהתחייבות, לזמן קצר או לזמן ארוך, בשל הניירות האמורים. === סימן ד': חלוקה אסורה === @ 310. תוצאות חלוקה אסורה : (א) ביצעה חברה חלוקה אסורה, יהיה על בעל מניה להשיב לחברה את שקיבל, זולת אם לא ידע ולא היה עליו לדעת כי החלוקה שבוצעה אסורה. : (ב) חזקה על בעל מניה בחברה ציבורית, שלא היה דירקטור, מנהל כללי או בעל השליטה בחברה במועד החלוקה, שלא ידע ולא היה עליו לדעת, כי חלוקה שבוצעה היא חלוקה אסורה. @ 311. אחריות דירקטורים לחלוקה אסורה (תיקון: תשס"ה) : בוצעה בחברה חלוקה אסורה יראו כל מי שהיה דירקטור במועד החלוקה כמי שהפר בכך את חובותיו לפי [[סעיפים 252]], [[253]] [[או 254]], לפי הענין לחברה, אלא אם כן הוכיח אחד מאלה: : (1) שהתנגד לחלוקה האסורה ונקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנעה; : (2) שהסתמך בתום לב הסתמכות סבירה על מידע שאלולא היה מטעה היתה החלוקת מותרת; : (3) שבנסיבות הענין, לא ידע ולא היה עליו לדעת על החלוקה. === סימן ה': ניירות ערך בני פדיון === @ 312. ניירות ערך בני פדיון : (א) על אף הוראות [[סעיף 302]] רשאית חברה לכלול בתקנונה הוראה המתירה לה להנפיק ניירות ערך הניתנים לפדיון בתנאים שייקבעו בהוראה כאמור (להלן – ניירות ערך בני פדיון). : (ב) הנפיקה חברה ניירות ערך בני פדיון רשאית היא לפדותם ולא יחולו על הפדיון המגבלות הקבועות [[בפרק זה]]. : (ג) הנפיקה חברה ניירות ערך בני פדיון רשאית היא להצמיד להם מתכונותיהן של מניות, לרבות זכויות הצבעה וזכות השתתפות ברווחים. : (ד) ניירות ערך בני פדיון לא ייחשבו כחלק מהונה העצמי של החברה, יהא כינוים אשר יהא, אלא אם כן הזכות לפדיונם הוגבלה למקרה של פירוק החברה לאחר פרעון כל התחייבויות החברה לנושיה בעת הפירוק; הוגבלה הזכות לפדיונם של ניירות הערך כאמור, יחולו, לענין חלוקה, הוראות חוק זה, על אף הוראות סעיף קטן (ב). @ 313. הוראות מעבר : מניות פדיון שהוקצו בהתאם [[לסעיף 141 לפקודת החברות]], כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, ייחשבו חלק מהונה של החברה, וניתן יהיה לפדותן כפוף להוראות [[פרק זה]], בתנאים ובדרך שנקבעו בתקנון. = חלק שמיני: רכישת חברות = == פרק ראשון: מיזוג == @ 314. אישורים בחברה : מיזוג טעון אישור הדירקטוריון והאסיפה הכללית, בכל אחת מן החברות המתמזגות, בהתאם להוראות [[פרק זה]]. @ 315. מיזוג הפוגע בכושר הפירעון של החברה : (א) דירקטוריון חברה מתמזגת, השוקל אם לאשר מיזוג, ידון ויקבע, בשים לב למצבן הכספי של החברות המתמזגות, האם קיים לדעתו חשש סביר שעקב המיזוג לא יהיה ביכולתה של החברה הקולטת לקיים את התחייבויות החברה לנושיה. : (ב) קבע הדירקטוריון, כי קיים חשש כאמור בסעיף קטן (א), לא יאשר את המיזוג. @ 316. הצעת מיזוג : אישרו כל אחד מן הדירקטוריונים של החברות המתמזגות את המיזוג, יערכו במשותף הצעה לאישור המיזוג (להלן – הצעת מיזוג) ויחתמו עליה. @ 317. הודעה לרשם החברות : (א) חברה מתמזגת תמציא את הצעת המיזוג לרשם החברות בתוך שלושה ימים ממועד זימון האסיפה הכללית. : (ב) חברה מתמזגת תודיע לרשם החברות על החלטת האסיפה הכללית, בתוך שלושה ימים ממועד קבלת ההחלטה, תודיע על מתן הודעות לנושים לפי [[סעיף 318]], וכן תמציא לרשם עותק של החלטת בית המשפט לפי [[סעיפים 319]] [[או 321]], בתוך שלושה ימים ממועד מתן החלטה כאמור. @ 318. הודעה לנושים : (א) חברה מתמזגת תשלח את הצעת המיזוג לנושים המובטחים של החברה לא יאוחר משלושה ימים ממועד ההמצאה של הצעת המיזוג לרשם החברות. : (ב) חברה מתמזגת תודיע לנושים הלא מובטחים שלה על הצעת המיזוג ותוכנה, כפי שיקבע השר. :: ((פורסמו [[תקנות החברות (מיזוג), התש"ס–2000]].)) @ 319. התנגדות נושים : בית המשפט רשאי, לבקשת נושה של חברה מתמזגת, להורות על עיכוב או מניעת ביצוע של המיזוג, אם מצא כי קיים חשש סביר שעקב המיזוג לא יהיה ביכולתה של החברה הקולטת לקיים את התחייבויותיה של החברה המתמזגת, וכן רשאי הוא לתת הוראות להבטחת זכויותיהם של נושים. @ 320. אישור המיזוג (תיקון: תשס"ה, תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) מיזוג טעון אישורה של האסיפה הכללית בכל אחת מן החברות המתמזגות. : (א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), מיזוג לא טעון אישורה של האסיפה הכללית בכל אחד מאלה: :: (1) בחברת יעד הנמצאת בשליטתה ובבעלותה המלאה של החברה הקולטת; :: (2) בחברה קולטת, אם התקיימו כל אלה: ::: (א) המיזוג אינו כרוך בשינוי התזכיר או התקנון של החברה הקולטת; ::: (ב) החברה הקולטת אינה מקצה במסגרת המיזוג למעלה מעשרים אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, וכתוצאה מההקצאה לא יהפוך אדם לבעל שליטה בחברה הקולטת כהגדרתו [[בסעיף 268]]; לענין זה יראו ניירות ערך הניתנים להמרה או למימוש למניות, שאותו אדם מחזיק או שיוקצו לו במסגרת המיזוג, כאילו הומרו או מומשו; ::: (ג) לא מתקיימות הנסיבות המחייבות את אישורה של האסיפה הכללית לפי סעיפים קטנים (ג) ו־(ד). : (ב) היו מניות חברת היעד מחולקות לסוגים, טעון המיזוג גם אישור אסיפות סוג בחברת היעד. : (ג) בהצבעה באסיפה הכללית של חברה מתמזגת, שמניותיה מוחזקות בידי החברה המתמזגת האחרת או בידי אדם המחזיק בעשרים וחמישה אחוזים או יותר מסוג כלשהו של אמצעי שליטה בחברה המתמזגת האחרת, לא יאושר המיזוג אם התנגדו לו בעלי המניות המחזיקים ברוב זכויות ההצבעה מקרב המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים שאינם נמנים עם החברה המתמזגת האחרת, האדם המחזיק כאמור או מי מטעמם, לרבות קרוביהם או תאגידים בשליטתם, ואולם לא יראו אדם כמחזיק בחברה המתמזגת האחרת אם ההחזקה נובעת רק מהחזקת מניות בחברה המתמזגת. : (ד) החזיק אדם בעשרים וחמישה אחוזים או יותר מסוג כלשהו של אמצעי שליטה במספר חברות מתמזגות, תהיה הצעת המיזוג טעונה אישור בהתאם להוראות סעיף קטן (ג) בכל אחת מן החברות המתמזגות האמורות. : (ה) בעלי המניות המשתתפים בהצבעה יודיעו לחברה לפני ההצבעה, או, אם ההצבעה היא באמצעות כתב ההצבעה, על גבי כתב ההצבעה, אם מניותיהם מוחזקות בידי החברה המתמזגת האחרת או בידי אדם כאמור בסעיף קטן (ג) או שאינן מוחזקות כאמור; לא הודיע בעל מניה כאמור, לא יצביע וקולו לא יימנה. : (ו) על אף הוראות סעיף קטן (ג), על הצעת מיזוג שהיא עסקה הטעונה אישור לפי [[סעיף 275(א), (ג) ו־(ד)]], יחולו לעניין אישור המיזוג, הוראות [[הסעיף האמור]]. @ 321. אישור בית משפט : (א) אישרה האסיפה הכללית בחברה מתמזגת את הצעת המיזוג לפי [[סעיף 320(א)]], רשאי בית המשפט, לבקשת בעלי מניות שלהם לפחות עשרים וחמישה אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה, לקבוע כי החברה אישרה את המיזוג, אף אם הצעת המיזוג לא זכתה לאישור של כלל אסיפות הסוג של החברה המתמזגת לפי [[סעיף 320(ב)]] או אף אם הצעת המיזוג לא זכתה ברוב הנדרש באסיפה הכללית של החברה המתמזגת לפי [[סעיף 320(ג)]]. : (ב) בית המשפט לא יאשר בקשה לאישור מיזוג, אלא אם כן שוכנע כי הצעת המיזוג הוגנת וסבירה, בשים לב להערכת שווי החברות המתמזגות והתמורה שהוצעה לבעלי המניות. @ 322. הודעה על הממונה על התחרות (תיקון: תשע"ט) : קיבלה חברה הודעה של הממונה על התחרות, כמשמעותו [[בחוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח–1988]], תודיע החברה לרשם, בתוך שלושה ימים ממועד קבלת ההודעה, אם יש בכך כדי לעכב את ביצוע המיזוג, למונעו, או להסיר עיכוב או מניעה כאמור; נתקבלה הודעה על מניעה או עיכוב ברשם החברות, לא יתבצע המיזוג כל עוד לא תוסר המניעה או העיכוב. @ 323. תוצאות המיזוג (תיקון: תשס"ה) : נתקבלו ברשם החברות כל האישורים הדרושים לפי [[פרק זה]] למיזוג בכל אחת מן החברות המתמזגות, וחלפו שלושים ימים ממועד קבלת החלטת האסיפה הכללית בכל אחת מן החברות המתמזגות וחמישים ימים מהמועד שבו הומצאו הצעות המיזוג לרשם החברות, יבוצע המיזוג כלהלן: : (1) כל הנכסים והחיובים של חברת היעד, לרבות חיובים מותנים, עתידיים, ידועים ובלתי ידועים, יועברו ויוקנו לחברה הקולטת; : (2) יראו את החברה הקולטת כאילו היתה חברת היעד בכל הליך משפטי, לרבות בהליכי הוצאה לפועל; : (3) הרשם יעביר את פנקס השעבודים, כמשמעותו [[בסעיף 181 לפקודת החברות]], של חברת היעד, לפנקס השעבודים של החברה הקולטת; : (4) חברת היעד תחוסל והרשם ימחק אותה ממרשמיו; : (5) הרשם ימסור לחברה הקולטת תעודה המעידה על ביצוע המיזוג וירשום את דבר המיזוג במרשמי החברה הקולטת. @ 324. חופש התנאה : אין בהוראות [[פרק זה]], כדי למנוע מחברה להתחייב בחוזה או בתקנון להימנע מביצוע מיזוג או להתנות את ביצוע המיזוג בתנאים. @ 325. שיעבוד צף בחברה מתמזגת : שיעבוד צף על נכסיה של חברה מתמזגת אחת, כולם או מקצתם, המטיל מגבלה על זכות החברה ליצור שיעבודים, לא יהיה עדיף על שיעבוד שנוצר בחברה המתמזגת האחרת קודם למיזוג. @ 326. תקנות לענין מיזוג (תיקון: תשע"א-4) : השר רשאי לקבוע הוראות לביצוע [[פרק זה]], לרבות לענין הפרטים שיש לכלול בהצעת המיזוג ולענין זכויות נוספות לגבי מידע שיש למסור לנושים או לסוגים של נושים, וכן לגבי רישום העסקאות שנובעות מן המיזוג; לגבי חברה מתמזגת שהיא חברה ציבורית, או שהיא חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, ייקבעו ההוראות לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך. : ((פורסמו [[תקנות החברות (מיזוג), התש״ס–2000]].)) @ 327. הוראות מעבר לענין מיזוג (תיקון: תשס"ה) : (א) חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה, יראו כאילו נקבעה בתקנונה הוראה לפיה אישור מיזוג טעון רוב באסיפה הכללית של שלושה רבעים מקרב בעלי המניות המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, ויחולו הוראות [[סעיף 20]]. : (ב) היו מוטלים שעבודים צפים, שלפחות אחד מהם נוצר ערב תחילתו של חוק זה, על נכסיהן של מספר חברות מתמזגות, באופן שלאחר המיזוג, לא ניתן יהיה להפריד בין הנכסים הכפופים לכל שיעבוד צף, יתגבשו השעבודים הצפים עובר למיזוג, אלא אם כן נתקבלה הסכמתם של הנושים, שלהבטחת זכותם מוטלים השעבודים האמורים, לשינוי השעבודים בדרך שתיצור אבחנה בין הנכסים הכפופים לכל שיעבוד, או לחלוקת התמורה ממימוש הנכסים הכפופים לאותם שיעבודים. == פרק שני: הצעת רכש מיוחדת == @ 328. רכישה של דבוקת שליטה או שליטה (תיקון: תשס"ה) : (א) בחברה ציבורית, לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה ייהפך אדם להיות בעל דבוקת שליטה אם אין בחברה בעל דבוקת שליטה, וכן לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה יעלה שיעור החזקותיו של הרוכש מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אם אין אדם אחר המחזיק למעלה מארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אלא בדרך של הצעת רכש לפי הוראות [[פרק זה]] (להלן – הצעת רכש מיוחדת). : (ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על – :: (1) רכישה של מניות בהצעה פרטית, ובלבד שהרכישה אושרה באסיפה כללית כהצעה פרטית שמטרתה להקנות לניצע דבוקת שליטה אם אין בחברה בעל דבוקת שליטה, או כהצעה פרטית שמטרתה להקנות ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה אם אין בחברה אדם המחזיק ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה; :: (2) רכישה מבעל דבוקת שליטה, אשר כתוצאה ממנה יהפוך אדם לבעל דבוקת שליטה; :: (3) רכישה ממי שמחזיק מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אשר כתוצאה ממנה יעלה שיעור אחזקותיו של הרוכש, מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה. : (ג) על הצעת רכש מיוחדת יחולו הוראות [[פרק זה]], נוסף על הוראות לפי כל דין לענין הצעות רכש ככל שאין בהן סתירה להוראות לפי [[פרק זה]]. @ 329. חוות דעת הדירקטוריון : הוצעה הצעת רכש מיוחדת, יחווה דירקטוריון חברת המטרה את דעתו לניצעים בדבר כדאיותה של הצעת הרכש המיוחדת או יימנע מלחוות את דעתו בדבר כדאיותה של הצעת הרכש המיוחדת, אם אינו יכול לעשות כן, ובלבד שידווח על הסיבות להימנעותו; הדירקטוריון יגלה גם כל ענין אישי שיש לכל אחד מן הדירקטורים בהצעת הרכש או הנובע ממנה. @ 330. חובות נושאי משרה : (א) נושא משרה בחברת מטרה אשר בתוקף תפקידו מבצע פעולה, למעט פעולות כאמור בסעיף קטן (ב), שמטרתה להכשיל הצעת רכש מיוחדת, קיימת או צפויה, או לפגוע בסיכויים לקבלתה, יהא אחראי כלפי המציע והניצעים על נזקיהם עקב פעולותיו, אלא אם כן פעל בתום לב והיה לו יסוד סביר להניח שהפעולה שננקטה היא לטובת החברה. : (ב) נושא משרה רשאי לשאת ולתת עם המציע על שיפור תנאי הצעתו וכן רשאי הוא לשאת ולתת עם אחרים לגיבוש הצעת רכש מתחרה. @ 331. הסכמת בעלי המניות (תיקון: תשס"ה, תשע"א-3) : (א) הצעת רכש מיוחדת תופנה לכלל הניצעים, והניצעים רשאים להודיע על הסכמתם להצעת הרכש המיוחדת או על התנגדותם לה. : (ב) לא תתקבל הצעת רכש מיוחדת אלא אם כן הסכימו להצעה רוב במנין קולות מבין הניצעים שהודיעו על עמדתם ביחס אליה. : (ג) במנין קולות הניצעים לא יובאו בחשבון קולותיהם של בעל שליטה במציע וכן של מי שיש לו עניין אישי בקבלת הצעת הרכש המיוחדת או של בעל דבוקת שליטה בחברה, או מי מטעמם של אלה או של המציע, לרבות קרוביהם או תאגידים שבשליטתם; על מי שיש לו עניין אישי יחולו הוראות [[סעיף 276]], בשינויים המחויבים. : (ד) התקבלה הצעת רכש מיוחדת, רשאים ניצעים שלא הודיעו על עמדתם ביחס להצעת הרכש או שהתנגדו לה, להסכים להצעה, לא יאוחר מארבעה ימים מהמועד האחרון להיענות להצעת הרכש או במועד אחר שיקבע השר לענין זה, ויראו אותם כמי שהסכימו מלכתחילה להצעה. @ 332. היענות מזערית : הצעת רכש מיוחדת לא תתקבל אלא אם כן נרכשו לפיה מניות המקנות לפחות חמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה. @ 333. תוצאות רכישה אסורה (תיקון: תשס"ה) : (א) מניות שנרכשו בניגוד להוראות [[פרק זה]], לא תקנינה זכויות כלשהן ותהיינה מניות רדומות, כמשמעותן [[בסעיף 308]], כל עוד הן מוחזקות בידי הרוכש. : (ב) מבלי לפגוע בהוראת סעיף קטן (א), עלה שיעור החזקותיו של אדם בזכויות הצבעה, למעט עקב רכישה בהתאם להוראות [[סעיף 328]], לשיעור המקנה לו דבוקת שליטה כשאין בחברה בעל דבוקת שליטה, או לשיעור העולה על ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה אם אין אדם אחר המחזיק למעלה מארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, בין היתר עקב כך שמניות החברה הפכו לרדומות עקב ביצוע חלוקה, לא תוקנינה זכויות הצבעה למניות שבהחזקתו בשיעור העולה על עשרים וחמישה אחוזים או ארבעים וחמישה אחוזים, לפי הענין, כל עוד הן מוחזקות בידיו. : (ב1) בעל מניות ידווח לחברה על המניות המוחזקות בידיו שאינן מקנות זכויות הצבעה בהקדם האפשרי לאחר שנודע לו על כך. : (ג) הפרת הוראות [[פרק זה]] היא הפרת חובה חקוקה כלפי בעלי המניות בחברה. @ 334. הצעת רכש עוקבת ומיזוג עוקב : התקבלה הצעת רכש מיוחדת, לא יציעו המציע, כל אדם ששלט בו במועד ההצעה, וכל תאגיד בשליטתם, במשך שנה ממועד הצעת הרכש, הצעת רכש נוספת לרכישת מניות החברה, ולא יבצעו מיזוג עם החברה, אלא אם כן התחייבו לעשות כן בהצעת הרכש המיוחדת. @ 335. תקנות : השר, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע הוראות לביצוע [[פרק זה]] לרבות בדבר הדרכים למסירת הצעת הרכש המיוחדת לניצעים ולקבלת הודעותיהם, ובכלל זה רשאי הוא להחיל את ההוראות החלות לגבי כתבי הצבעה, וכן לקבוע את המועדים שלפיהם תתנהל הצעת רכש מיוחדת ואת המועד למתן חוות דעתו של הדירקטוריון. : ((פורסמו [[תקנות החברות (העברת דיבידנד באמצעות מסלקת הבורסה), התשס״ב–2002]].)) == פרק שלישי: מכירה כפויה של מניות == === סימן א': רכישת מניות המיעוט בידי בעל השליטה בחברה ציבורית === @ 336. הצעת רכש מלאה (תיקון: תשס"ה, תשע"א-3) : (א) לא ירכוש אדם מניות של חברה ציבורית או זכויות הצבעה בחברה כאמור ([[בפרק זה]] – מניות) או סוג של מניות של חברה ציבורית, כך שלאחר הרכישה תהיה לו החזקה של למעלה מתשעים אחוזים ממניות החברה הציבורית או מסוג המניות, אלא בדרך של הצעת רכש לכלל המניות או לסוג המניות (להלן – הצעת רכש מלאה), אשר תתקבל לפי הוראות [[פרק זה]]. : (ב) החזיק אדם מניות בשיעור הגבוה משיעור של תשעים אחוזים מכלל מניות החברה הציבורית כאמור בסעיף קטן (א) או מסוג מניות, לא ירכוש מניות נוספות כל עוד הוא מחזיק מניות בשיעור האמור. : (ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), החזיק אדם ביום כ"ה בשבט התש"ס (1 בפברואר 2000) מניות בשיעור כאמור בסעיף קטן (ב), לפי הדין שחל ערב היום האמור, לא ירכוש מניות נוספות אלא בדרך של הצעת רכש מלאה אשר התקבלה על ידי הניצעים, באופן ששיעור הניצעים שלא נענו להצעה מהווה פחות ממחצית מהון המניות המונפק, או מההון המונפק מסוג המניות שלגביהן הוצעה ההצעה; התקבלה הצעת רכש מלאה כאמור בסעיף קטן זה, יעברו כלל המניות שביקש המציע לרכוש לבעלותו, והרישומים של הבעלויות במניות ישונו בהתאם לכך. @ 337. מכירה כפויה (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) התקבלה הצעת רכש מלאה על ידי הניצעים, באופן ששיעור ההחזקות של הניצעים שלא נענו להצעה מהווה פחות מחמישה אחוזים מהון המניות המונפק או מההון המונפק מסוג המניות שלגביהן הוצעה ההצעה ויותר ממחצית הניצעים שאין להם עניין אישי בקבלת ההצעה נענו לה, יעברו כלל המניות שביקש המציע לרכוש לבעלותו והרישומים של הבעלויות במניות ישונו בהתאם. על מי שיש לו עניין אישי יחולו הוראות [[סעיף 276]], בשינויים המחויבים. : (א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), הצעת רכש מלאה תתקבל אם שיעור ההחזקות של הניצעים שלא נענו להצעה מהווה פחות משני אחוזים מהון המניות המונפק או מהון המונפק מסוג המניות שלגביהן הוצעה ההצעה. : (ב) לא התקבלה הצעת רכש מלאה כאמור בסעיף קטן (א) או (א1) לא ירכוש המציע, מניצעים שנענו להצעה, מניות שיקנו לו החזקה של למעלה מתשעים אחוזים מכלל המניות בחברה או מכלל סוג המניות שלגביהן הוצעה ההצעה. @ 338. סעד הערכה (תיקון: תשס"ה, תש"ע-2, תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל מי שהיה ניצע בהצעת רכש מלאה שהתקבלה כאמור [[בסעיפים 336(ג)]] [[ו־337(א) או (א1)]], לקבוע, כי התמורה בעבור המניות היתה פחות משיווין ההוגן, וכי יש לשלם את השווי ההוגן, כפי שיקבע בית המשפט. : (ב) בקשה כאמור בסעיף קטן (א) תוגש לא יאוחר משישה חודשים ממועד קבלת הצעת הרכש המלאה. : (ג) המציע רשאי לקבוע בתנאי הצעת הרכש המלאה, כי ניצע שנענה להצעת הרכש המלאה שהתקבלה כאמור [[בסעיף 337(א) או (א1)]], לא יהיה זכאי לסעד לפי סעיף זה. : (ד) לא יהיה תוקף לקביעת מציע לפי סעיף קטן (ג), אם המציע או החברה לא פרסמו לפני מועד ההיענות להצעה את המידע שחובה לפרסם לפי כל דין בקשר עם הצעת הרכש המלאה. @ 338א. הצעת רכש לניירות ערך (תיקון: תשע"א-3) : התקבלה הצעת רכש מלאה לפי הוראות [[סימן זה]], והמציע הציע גם הצעה לרכישת כלל ניירות הערך של אותה חברה ציבורית, יחולו הוראות [[סעיפים 337]] [[ו־338]], בשינויים המחויבים, לגבי כל סוג של נייר ערך, גם על הצעת הרכש לניירות הערך האמורים. @ 339. הפיכת חברה ציבורית לחברה פרטית : התקבלה הצעת רכש מלאה בהתאם להוראות [[סימן זה]], וההצעה היתה לסוג המניות היחיד של החברה או לכל אחד מן הסוגים של מניות החברה שבידי הציבור, תהפוך החברה לחברה פרטית. @ 340. תוצאות רכישה אסורה : (א) מניות שנרכשו בניגוד להוראות [[פרק זה]], לא תקנינה זכויות ותהיינה מניות רדומות, כמשמעותן [[בסעיף 308]], כל עוד הן מוחזקות בידי הרוכש. : (ב) הפרת הוראות [[פרק זה]] היא הפרת חובה חקוקה כלפי בעלי המניות בחברה. === סימן ב': סמכות לרכוש מניותיהם של בעלי מניות מתנגדים בחברה פרטית === @ 341. סמכות לרכוש מניותיהם של בעלי מניות מתנגדים בחברה פרטית : (א) הציע אדם לרכוש מניות או סוג מניות של חברה פרטית ([[בסימן זה]] – המציע), ובעלי מניות שבבעלותם שמונים אחוזים מן המניות העומדות להעברה הסכימו בתוך חודשיים להצעה, רשאי המציע בתוך חודש לאחר תום החודשיים האמורים, להודיע, בדרך שיקבע השר, לכל בעל מניה שלא הסכים להצעה ([[בסימן זה]] – בעל מניה מתנגד), כי ברצונו לרכוש את מניותיו; במנין בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון בעל שליטה במציע או מי מטעמו של בעל השליטה או של המציע, לרבות קרוביהם או תאגידים שבשליטתם. : (ב) הודיע המציע כאמור בסעיף קטן (א), חייבים בעלי המניות המתנגדים למכור את מניותיהם וחייב המציע לרכוש אותן, בתנאים שהוצעו לבעלי המניות המסכימים להעברה, אלא אם כן החליט בית המשפט אחרת לבקשת בעל מניה מתנגד שהוגשה בתוך חודש ימים לאחר תאריך ההודעה. : (ג) הודיע המציע כאמור בסעיף קטן (א) ולא ניתנה החלטה אחרת של בית המשפט, ישלח המציע, בתום חודש ימים מתאריך הודעתו, ואם היתה אותה שעה בקשתו של בעל מניה מתנגד תלויה ועומדת לפני בית המשפט – לאחר שפסק בה בית המשפט, העתק הודעתו אל החברה ויעביר לה את התמורה בעד המניות שהוא חייב לרכשן לפי סעיף זה, והחברה תרשום את המציע כבעל המניות הללו. : (ד) ניתן לקבוע בתקנון החברה שיעור שונה מהשיעור הקבוע בסעיף קטן (א); החלטה לשינוי התקנון כאמור, תתקבל כאמור [[בסעיף 20]]. @ 342. הוראת מעבר (תיקון: תשס"ה, תשע"ב-2) : חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה, יראו כאילו נקבעה בתקנונה הוראה, לפיה לאישור הצעה כאמור [[בסעיף 341]] דרוש רוב של בעלי מניות שלהם תשעים אחוזים מן המניות העומדות להעברה; ואולם החלטה לשינוי התקנון באופן המקטין את שיעור הרוב כאמור, תתקבל בדרך הקבועה לפי [[סעיף 350]] או בהסכמת כל בעלי המניות של החברה. @ 342א. תקנות (תיקון: תשס"ה) : השר, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע הוראות לביצוע [[פרק זה]] לרבות בדבר הדרכים למסירת הצעת רכש מלאה לניצעים ולקבלת הודעותיהם, ובכלל זה רשאי הוא להחיל את ההוראות החלות לגבי כתבי הצבעה, וכן לקבוע את המועדים שלפיהם תתנהל הצעת הרכש המלאה. = חלק שמיני א': פירוק (תיקון: תשע"ח) = == פרק א': הוראות כלליות (תיקון: תשע"ח) == @ 342ב. הגדרות - [[חלק שמיני א']] (תיקון: תשע"ח) : [[בחלק זה]] - :- "החלטה מיוחדת" - החלטה שהתקבלה באסיפה כללית ברוב של שלושה רבעים מקולות בעלי המניות המשתתפים בהצבעה ומתקיימים לגביה כל אלה: :: (1) ההזמנה לאסיפה נמסרה לבעלי המניות 21 ימים לפחות לפני מועד כינוסה, או בהסכמת כל בעלי המניות - במועד סמוך יותר לכינוסה; :: (2) בסדר יומה של האסיפה הכללית נכללה הצעה בדבר פירוק החברה לפי [[חלק זה]]; :- "חוב" - חוב ודאי או מותנה, קצוב או שאינו קצוב, בין שהגיע מועד פירעונו ובין שטרם הגיע; :- "חדלות פירעון" - כמשמעותה [[בסעיף 2 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]]; :- "הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי" - הממונה כהגדרתו [[בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]]. @ 342ג. דרכי הפירוק (תיקון: תשע"ח) : פירוק חברה לפי הוראות [[חלק זה]] יכול שיהיה באחת מאלה: : (1) פירוק בידי בית משפט; : (2) פירוק מרצון. @ 342ד. היחס בין הליכי פירוק להליכי חדלות פירעון (תיקון: תשע"ח) : (א) מתקיימים לגבי חברה הליכי חדלות פירעון, לא יחלו הליכי פירוק לגביה לפי [[חלק זה]]. : (ב) החל פירוק חברה בידי בית משפט לפי [[פרק ב']], ומצא בית המשפט כי החברה נמצאת בחדלות פירעון, רשאי הוא להורות על הפסקת הליכי הפירוק ועל המשך ההליכים לפי [[חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]], באופן שיורה. : (ג) החל פירוק מרצון של חברה לפי [[פרק ג']], ומצא הנאמן כי החברה נמצאת בחדלות פירעון, יודיע על כך לבעלי המניות ולנושים של החברה, ואם מתקיימים התנאים להגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי [[חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]] - יגיש בשם החברה בקשה לצו לפתיחת הליכים. : (ד) אין בהליכי פירוק של חברה לפי [[חלק זה]] כדי לגרוע מהאפשרות לפתוח בהליכי חדלות פירעון לגביה; נפתחו הליכי חדלות פירעון לגבי חברה לאחר פתיחת הליכים לפירוקה לפי [[חלק זה]], יורה בית המשפט על סיום הליכי הפירוק והמשך הליכי חדלות הפירעון, באופן שיורה. == פרק ב': פירוק בידי בית המשפט (תיקון: תשע"ח) == @ 342ה. בית המשפט המוסמך (תיקון: תשע"ח) : בית המשפט המוסמך לפרק חברה יהיה בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו רשומה החברה או שבו מקום עסקיה העיקרי או נכסיה. @ 342ו. העילות לפירוק בידי בית משפט (תיקון: תשע"ח) : פירוק חברה בידי בית משפט לפי [[פרק זה]] יכול שיהיה בשל אחת מהעילות האלה: : (1) החברה קיבלה החלטה מיוחדת על פירוקה בידי בית המשפט; : (2) החברה לא התחילה בעסקיה בתוך שנה לאחר רישומה, או הפסיקה את עסקיה למשך שנה; : (3) בית המשפט מצא כי מן הצדק והיושר לפרק את החברה. @ 342ז. הרשאים לבקש פירוק (תיקון: תשע"ח) : (א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לצו פירוק של חברה לפי [[פרק זה]] ([[בפרק זה]] - צו פירוק): :: (1) החברה; :: (2) בעל מניה. : (ב) היועץ המשפטי לממשלה רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לצו פירוק אם סבר כי מן הצדק והיושר שהחברה תפורק. @ 342ח. בקשה לצו פירוק (תיקון: תשע"ח) : (א) בקשה לצו פירוק תוגש לבית המשפט בדרך שיקבע השר והיא תכלול את הפרטים שיקבע, ובין השאר פרטים לעניין נכסי החברה, חובותיה והליכים משפטיים תלויים ועומדים שהחברה צד להם. : (ב) לבקשה לצו פירוק יצרף המבקש תצהיר המאמת את העובדות שעליהן נסמכת בקשתו; השר רשאי לקבוע מסמכים נוספים שעל המבקש לצרף לבקשתו לשם הוכחת התנאים להגשתה. @ 342ט. פרסום הודעה על הגשת בקשה ומשלוח העתק ממנה (תיקון: תשע"ח) : (א) המגיש בקשה לצו פירוק יפרסם הודעה לציבור על הגשת הבקשה, בדרך ובמועד שיקבע השר; פרסום כאמור יכלול מידע לעניין מועד הדיון בבקשה והמועד האחרון להגשת התנגדויות לבקשה. : (ב) הוגשה בקשה לצו פירוק שלא בידי החברה, ישלח המבקש עותק ממנה לחברה מיד לאחר הגשתה. : (ג) כל אדם העלול להיפגע ממתן צו הפירוק רשאי לקבל מהמבקש העתק מהבקשה לצו פירוק. @ 342י. הגשת התנגדות לבקשה (תיקון: תשע"ח) : (א) אדם העלול להיפגע ממתן צו פירוק רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה לצו פירוק. : (ב) השר יקבע הוראות לעניין הגשת ההתנגדות, ובכלל זה לעניין הפרטים שייכללו בה, מועד הגשתה ואופן המצאתה. @ 342יא. החלטה בבקשה לצו פירוק (תיקון: תשע"ח) : מצא בית המשפט כי מתקיימת עילה לפירוק החברה לפי [[סעיף 342ו]], רשאי הוא לתת צו פירוק לגביה. @ 342יב. תוצאות צו הפירוק (תיקון: תשע"ח) : עם מתן צו הפירוק - : (1) ימנה בית המשפט נאמן ליישום הליכי הפירוק בהתאם להוראות [[סעיף 342יד]]; : (2) יוקפאו הליכים נגד החברה כאמור [[בסעיף 29(1) ו-(3) עד (5) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]], אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, לגבי כלל ההליכים או חלקם; לעניין הקפאת הליכים לפי פסקה זו יחולו הוראות [[+|סעיפים 31(א)]] [[ו-32 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]], בשינויים המחויבים; אין בהוראות פסקה זו כדי לעכב מימוש נכס המשועבד בשעבוד קבוע וגיבוש שעבוד צף שנעשו להבטחת פירעון חובות החברה לפני מתן צו הפירוק או לעכב העברת חזקה בנכס הכפוף לשיור בעלות מהחברה לבעל הנכס. @ 342יג. הודעה על מתן צו פירוק לרשם ופרסום הודעה לציבור (תיקון: תשע"ח) : (א) מיד עם מתן צו הפירוק, ישלח הנאמן העתק ממנו לרשם, והרשם ירשום על כך הערה. : (ב) הודעה על מתן צו הפירוק תפורסם לציבור בדרך ובמועד שיקבע השר, ורשאי בית המשפט להורות על המצאת הודעה על מתן הצו לגורמים שיורה ובדרך שיורה. @ 342יד. הנאמן - מינויו, תפקידיו וסמכויותיו בפירוק בידי בית המשפט (תיקון: תשע"ח, תשע"ט-2, תש"ף, תשפ"א) : (א) על מינוי הנאמן בידי בית המשפט יחולו הוראות [[סימן א' לפרק ו' בחלק ב' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]], בשינויים אלה: :: (1) בית המשפט רשאי למנות נאמן שלא מתוך רשימת הנאמנים שגובשה לפי [[סעיף 37 לחוק האמור]], אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין; :: (2) החברה ובעל מניה, וכן היועץ המשפטי לממשלה אם הגיש את הבקשה לצו פירוק, רשאים להציע מועמדים לתפקיד הנאמן; :: (3) שכר הנאמן ייקבע בהתאם להוראות לפי [[סעיף 39 לחוק האמור]], בשינויים המחויבים; ואולם רשאי השר לקבוע הוראות מיוחדות לעניין שכר הנאמן שמונה לפי [[פרק זה]]; :: (4) הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי יפרסם, באופן שוטף, באתר האינטרנט שלו, את שמות הנאמנים שמינה בית המשפט לפי [[פרק זה]]. : (ב) הנאמן יפעל במהירות האפשרית להשלמת הליכי הפירוק של החברה בהתאם להוראות [[פרק זה]], ובכלל זה - :: (1) יכריע בתביעות חוב; :: (2) יפעל לכינוס נכסי קופת הפירוק וניהולם; :: (3) ישלם את חובות החברה ויפעל לחלוקת היתרה בין בעלי המניות. : (ג) מונה נאמן לפי סעיף זה יחולו הוראות [[סימן ב' לפרק ו' בחלק ב' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]] החלות לעניין תאגיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים המורה על פירוקו, בשינויים המחויבים. : (ד) מצא הנאמן במהלך הליכי הפירוק כי החברה נמצאת בחדלות פירעון, יודיע על כך לבית המשפט ויפעל לפי הנחיותיו, כאמור [[בסעיף 342ד(ב)]]. @ 342טו. תחולת הוראות לעניין הליכי הפירוק בידי בית המשפט (תיקון: תשע"ח, תשפ"ד-2) : על הליכי הפירוק בידי בית המשפט לפי [[פרק זה]] יחולו ההוראות לפי [[חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]], כמפורט להלן ובשינויים המחויבים: : (1) על תביעות חוב ואישורן יחולו הוראות [[פרק א' לחלק ד' לחוק האמור]], וכן תקנות לפי [[-#חלק ד פרק א|הפרק האמור]], אלא אם כן נקבע אחרת לעניין זה בתקנות לפי [[סעיף 342נד(1) סיפה]]; : (2) לעניין הכללת נכסים בקופת הפירוק יחולו הוראות [[+|סעיפים 216(1)]] [[ו-218 לחוק האמור]]; : (3) כינוס נכסי החברה וניהולם בידי הנאמן ייעשה לפי [[פרק ג' לחלק ד' בחוק האמור]]; : (4) מימוש נכסי החברה בידי הנאמן ייעשה לפי [[סעיף 227 לחוק האמור]]. @ 342טז. תשלום הוצאות הפירוק וחובות החברה לנושים (תיקון: תשע"ח) : (א) לאחר השלמת כינוס כל נכסי החברה ומימוש הנכסים שלדעת הנאמן יש לממשם, ישלם הנאמן את כל אלה: :: (1) הוצאות שהוצאו בשל פעולות הנאמן או מי מטעמו במסגרת הליכי הפירוק, לרבות אגרות ושכר הנאמן; :: (2) חובות החברה לנושים שתביעת החוב שהגישו אושרה על ידי הנאמן. : (ב) לפני תשלום חובות החברה לנושים, יפרסם הנאמן הודעה על כוונתו לעשות כן בדרך שיקבע השר ויודיע לכל מי שהגישו תביעות חוב שטרם הוכרעו ולא ביססו את תביעותיהם להנחת דעתו, על כוונתו לשלם את חובות החברה, ויקצוב להם זמן לביסוס תביעותיהם. @ 342יז. זכות בעלי המניות ליתרה (תיקון: תשע"ח) : נכסים שנותרו לאחר תשלום הוצאות הליכי הפירוק וחובות החברה לנושים כאמור [[בסעיף 342טז]], יחולקו בין בעלי המניות בחברה בהתאם לזכויותיהם בחברה. @ 342יח. תשלומי ביניים (תיקון: תשע"ח) : (א) על אף הוראות [[סעיפים 342טז]] [[ו-342יז]], הנאמן, באישור בית המשפט, רשאי לשלם כספים שהצטברו בקופת הפירוק לנושים או לבעלי המניות גם בטרם הושלם כינוס כל נכסי החברה ומימוש הנכסים שלדעת הנאמן יש לממשם, אם סבר כי אין בכך כדי לפגוע בניהולם התקין של הליכי הפירוק. : (ב) על תשלומי ביניים לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות [[+|סעיף 239]] [[ו-241 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]], בשינויים המחויבים. @ 342יט. זכות לפנות לבית המשפט (תיקון: תשע"ח) : בעל מניה או נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיחליט בכל שאלה הנוגעת לזכויותיו בהליכי הפירוק. @ 342כ. סמכויות בית המשפט (תיקון: תשע"ח) : בהליכי פירוק לפי [[פרק זה]] יהיו נתונות לבית המשפט כל הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי [[+|סעיפים 279]], [[+|281 עד 285]] [[ו-289 עד 292 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]], בשינויים המחויבים. @ 342כא. צירוף הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי להליכי הפירוק (תיקון: תשע"ח) : בית המשפט רשאי להורות על צירוף הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי להליכי פירוק לפי [[פרק זה]], אם סבר כי הדבר דרוש לשם שמירה על האינטרס הציבורי ועל תקינותם של ההליכים; הורה בית המשפט כאמור, יהיו נתונות לממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי הסמכויות הנתונות לו לפי [[חלק ו' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]], בשינויים המחויבים. @ 342כב. ביטול צו פירוק (תיקון: תשע"ח) : (א) בית המשפט רשאי, בכל עת לאחר מתן צו פירוק, לבקשת החברה או בעל מניה, להורות על ביטול צו הפירוק, אם מצא כי אין הצדקה בנסיבות העניין להמשיך בהליכי פירוק החברה. : (ב) בית המשפט רשאי להשהות את ביטול צו הפירוק כדי לאפשר הטלה מחדש של עיקולים שבוטלו עם מתן הצו לפי [[סעיף 342יב(2)]]. : (ג) ביטול צו פירוק אינו פוגע בתוקפם של מכירה, העברה, תשלום או פעולה משפטית אחרת שנעשו כדין לפני הביטול. : (ד) החליט בית המשפט על ביטול צו הפירוק, ישלח הנאמן לרשם העתק מההחלטה, והרשם ימחק את הרישום על צו הפירוק. @ 342כג. סיום הפירוק, חיסול החברה וסיום כהונת הנאמן (תיקון: תשע"ח) : (א) סיים הנאמן לבצע את תפקידו, יגיש לבית המשפט ולבעלי המניות דוח מסכם של פעילותו. : (ב) נוכח בית המשפט כי הושלם פירוק החברה, יורה, בצו, על חיסולה; ממועד מתן הצו תהיה החברה מחוסלת. : (ג) בית המשפט יורה כיצד לנהוג במסמכי החברה המנויים [[בסעיף 124]] ובמסמכי הנאמן, לאחר חיסול החברה, ובלבד שיישמרו לתקופה שלא תפחת משבע שנים. : (ד) מיד עם מתן צו החיסול, ישלח הנאמן העתק ממנו לרשם, והרשם ירשום את דבר החיסול. : (ה) נוכח בית המשפט כי החיסול נרשם בידי הרשם, יורה על סיום כהונתו של הנאמן. == פרק ג': פירוק מרצון (תיקון: תשע"ח) == @ 342כד. החלטה על פירוק מרצון (תיקון: תשע"ח) : חברה רשאית לקבל החלטה מיוחדת על פירוקה מרצון בהתאם להוראות [[פרק זה]] אם הדירקטורים של החברה נתנו תצהיר כושר פירעון לפי [[סעיף 342כה]]. @ 342כה. מתן תצהיר כושר פירעון (תיקון: תשע"ח) : תצהיר כושר פירעון יינתן בידי כל הדירקטורים בחברה או רובם, ובו יצהירו כי בדקו היטב את מצב עסקי החברה ולדעתם החברה יכולה לשלם את חובותיה במלואם בתוך 12 חודשים מתחילת פירוקה ([[בפרק זה]] - תצהיר כושר פירעון). @ 342כו. זימון אסיפה כללית לשם קבלת החלטה על פירוק מרצון (תיקון: תשע"ח) : (א) אסיפה כללית שעל סדר יומה פירוק מרצון של החברה תכונס לאחר שניתן תצהיר כושר פירעון לגבי החברה לפי [[סעיף 342כה]], וכינוסה יהיה בתוך 90 ימים לאחר מתן תצהיר כושר הפירעון. : (ב) תצהיר כושר הפירעון יצורף להזמנה לאסיפה הכללית. @ 342כז. מינוי הנאמן בידי האסיפה הכללית (תיקון: תשע"ח) : אסיפה כללית שקיבלה החלטה מיוחדת על פירוק מרצון של החברה תמנה נאמן ליישום הליכי הפירוק, ורשאית היא לקבוע את שכרו, ובלבד שלא יהיה בשכר שייקבע כדי להביא את החברה לחדלות פירעון. @ 342כח. תחילת הפירוק והפסקת ניהול עסקי החברה (תיקון: תשע"ח) : (א) תחילתו של פירוק מרצון של חברה עם קבלת ההחלטה על פירוקה מרצון כאמור [[בסעיף 342כד]]. : (ב) משהתחיל פירוק מרצון תחדל החברה לנהל את עסקיה, למעט ככל שנדרש לשם פירוקה המועיל. @ 342כט. הודעה לנושים על פירוק מרצון (תיקון: תשע"ח) : קיבלה חברה החלטה על פירוק מרצון, יודיע על כך הנאמן, בכתב, לנושים הידועים לו, ובכלל זה לנושים שהחוב כלפיהם שנוי במחלוקת, בתוך 21 ימים מיום קבלת ההחלטה. @ 342ל. הודעה לרשם (תיקון: תשע"ח) : (א) הנאמן ישלח לרשם הודעה על החלטת החברה על פירוק מרצון ועל מינויו, בתוך 21 ימים מיום קבלת ההחלטה; להודעה יצורף תצהיר כושר הפירעון; השר רשאי לקבוע הוראות בדבר פרטי ההודעה לרשם ומסמכים נוספים שיש לצרף אליה. : (ב) שלח הנאמן הודעה לרשם בהתאם להוראות סעיף קטן (א) ונוכח הרשם כי התקיימו התנאים לפי [[פרק זה]] להחלטת החברה על פירוק מרצון, ירשום הערה על פירוק מרצון של החברה. : (ג) נרשמה הערה על פירוק מרצון של חברה לפי סעיף קטן (ב), יפרסמה הרשם לציבור באתר האינטרנט של משרד המשפטים; השר רשאי לקבוע הוראות נוספות לעניין פרסום הודעה לציבור על הערה כאמור, בדרך ובמועד שיקבע. @ 342לא. הנאמן - תפקידיו וסמכויותיו בפירוק מרצון (תיקון: תשע"ח) : (א) הנאמן יפעל במהירות האפשרית להשלמת הליכי הפירוק מרצון של החברה בהתאם להוראות [[פרק זה]], ובכלל זה - :: (1) יכריע בתביעות חוב; :: (2) יפעל לכינוס נכסי קופת הפירוק וניהולם; :: (3) ישלם את חובות החברה ויפעל לחלוקת היתרה בין בעלי המניות. : (ב) עם מינוי הנאמן יעברו לידיו הסמכויות הנתונות לדירקטוריון ולמנהל הכללי, אלא אם כן החליטה האסיפה הכללית שהסמכויות, כולן או חלקן, ייוותרו בידי הדירקטוריון או המנהל הכללי, ואולם הסמכויות המפורטות להלן יופעלו בידי הנאמן לאחר קבלת אישור האסיפה הכללית בהחלטה מיוחדת: :: (1) פירעון חוב לנושים מסוג מסוים; :: (2) פשרה עם נושה או חייב של החברה בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הפירוק. @ 342לב. הפסקת כהונה של נאמן (תיקון: תשע"ח) : (א) האסיפה הכללית רשאית להחליט על הפסקת כהונתו של הנאמן, ובלבד שתינתן לנאמן הזדמנות סבירה להביא את עמדתו לפני האסיפה הכללית. : (ב) התפנתה משרתו של הנאמן, תמנה האסיפה הכללית אחר במקומו; כל בעל מניה רשאי לכנס אסיפה כללית למטרה זו. : (ג) נאמן שמונה לפי סעיף קטן (ב), יודיע לרשם על מינויו בתוך 21 ימים ממועד המינוי. @ 342לג. תחולת הוראות לעניין הליכי פירוק מרצון (תיקון: תשע"ח, תשפ"ד-2) : על הליכי פירוק מרצון לפי [[פרק זה]] יחולו ההוראות לפי [[חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]], כמפורט להלן ובשינויים המחויבים: : (1) על תביעות חוב ואישורן יחולו הוראות [[פרק א' לחלק ד' לחוק האמור]], וכן תקנות לפי [[-#חלק ד פרק א|הפרק האמור]], אלא אם כן נקבע אחרת לעניין זה בתקנות לפי [[סעיף 342נד(1) סיפה]], אולם המועד להגשת תביעת חוב כאמור [[בסעיף 210(א) לחוק האמור]] יהיה בתוך 90 ימים ממועד פרסום ההודעה לציבור לפי [[סעיף 342ל(ג)]]; : (2) לעניין הכללת נכסים בקופת הפירוק יחולו הוראות [[+|סעיפים 216(1)]] [[ו-218 לחוק האמור]]; : (3) כינוס נכסי החברה וניהולם בידי הנאמן ייעשה לפי [[פרק ג' לחלק ד' בחוק האמור]]; : (4) מימוש נכסי החברה בידי הנאמן ייעשה לפי [[סעיף 227 לחוק האמור]]. @ 342לד. תשלום הוצאות הפירוק וחובות החברה לנושים וזכות בעלי המניות ליתרה (תיקון: תשע"ח) : הוראות [[סעיפים 342טז עד 342יח]] לעניין תשלום הוצאות הפירוק וחובות החברה לנושים, לעניין זכות בעלי המניות ליתרה ולעניין תשלומי ביניים, יחולו, בשינויים המחויבים, בהליכי פירוק מרצון לפי [[פרק זה]], ואולם האישור לתשלומי ביניים לפי [[סעיף 342יח]] יינתן בידי האסיפה הכללית. @ 342לה. זכות לפנות לבית המשפט (תיקון: תשע"ח) : הנאמן, בעל מניה או נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיחליט בכל שאלה שבמשפט או שבעובדה הנוגעת להליכי הפירוק. @ 342לו. כינוס אסיפות כלליות (תיקון: תשע"ח) : (א) הנאמן רשאי, בכל עת, לכנס אסיפה כללית של החברה ולהביא לאישורה כל עניין שימצא לנכון. : (ב) נמשכו הליכי הפירוק למעלה משנה, יכנס הנאמן אסיפה כללית של החברה בתום השנה הראשונה ובתום כל שנה קלנדרית שלאחריה, ויגיש לאסיפה דוח על פעולותיו ועל ניהול הפירוק בשנה שחלפה. @ 342לז. ביטול הפירוק (תיקון: תשע"ח) : (א) האסיפה הכללית רשאית לקבל החלטה מיוחדת בדבר ביטול פירוקה מרצון, אם הדירקטורים, כולם או רובם, או הנאמן, הצהירו כי עם ביטול הפירוק מרצון תוכל החברה לפרוע את חובותיה במועדם. : (ב) ביטול הפירוק אינו פוגע בתוקפם של מכירה, העברה, תשלום או פעולה משפטית אחרת שנעשו כדין לפני הביטול. : (ג) החליטה חברה לבטל את פירוקה מרצון, ישלח הנאמן לרשם ולנושים הידועים לו העתק מההחלטה, ויפרסם אותה בדרך ובמועד שיקבע השר. : (ד) קיבל הרשם העתק מההחלטה על ביטול הפירוק מרצון, ימחק את ההערה על פירוק מרצון של החברה. @ 342לח. סיום הפירוק (תיקון: תשע"ח) : (א) סיים הנאמן לבצע את תפקידו, יערוך דוח מסכם של פעילותו, ויכנס אסיפה כללית של החברה שעל סדר יומה דיון בדוח. : (ב) הזמנה לאסיפה כללית לפי סעיף זה תימסר ותתפרסם בדרך שיקבע השר, חודש לפחות לפני המועד לכינוסה, ויצורף אליה העתק מהדוח המסכם של הנאמן. : (ג) בתוך שבעה ימים ממועד כינוס האסיפה הכללית ישלח הנאמן לרשם הודעה על כך שכונסה האסיפה ויצרף לה את פרוטוקול האסיפה ואת הדוח המסכם; לא היה מניין חוקי באסיפה, ישלח הנאמן לרשם הודעה כי האסיפה כונסה כדין אולם לא היה בה מניין חוקי. @ 342לט. חיסול החברה וסיום כהונת הנאמן (תיקון: תשע"ח) : (א) קיבל הרשם את הודעת הנאמן ואת הדוח המסכם לפי [[סעיף 342לח]], ומצא כי לא נותרו לחברה חובות לרשם בשל אגרות ותשלומים לפי [[סעיף 44(6)]], ירשום את חיסול החברה, וממועד הרישום תהיה החברה מחוסלת. : (ב) האסיפה הכללית הסופית שכונסה לפי [[סעיף 342לח]] תחליט כיצד לנהוג במסמכי החברה המנויים [[בסעיף 124]] ובמסמכי הנאמן, לאחר חיסול החברה, ובלבד שיישמרו לתקופה שלא תפחת משבע שנים; לא קיבלה האסיפה הכללית החלטה בעניין זה, יישמרו המסמכים בידי הנאמן או בידי מי שיסמיך לעניין זה, שבע שנים ממועד החיסול. : (ג) כהונת הנאמן תסתיים במועד החיסול. @ 342מ. מתן צו פירוק לגבי חברה שהחליטה על פירוק מרצון (תיקון: תשע"ח) : אין בהליכי פירוק מרצון לפי [[פרק זה]] כדי לגרוע מזכותו של בעל מניה או היועץ המשפטי לממשלה להגיש בקשה לפירוק חברה בידי בית משפט לפי [[פרק ב']]; נתן בית משפט צו פירוק לפי בקשה כאמור, יורה על סיום הליכי הפירוק מרצון והמשך ההליכים בידי בית משפט, באופן שיורה. == פרק ד': פירוק מרצון בהליך מזורז של חברה לא פעילה (תיקון: תשע"ח) == @ 342מא. חברה לא פעילה (תיקון: תשע"ח) : חברה לא פעילה, לעניין [[פרק זה]], היא חברה שמתקיימים בה כל אלה ([[בפרק זה]] - חברה לא פעילה): : (1) אין לה נכסים; : (2) אין לה חובות; לעניין זה לא יראו כחוב, חוב בשל אגרה שנתית שהחברה רשאית לקבל פטור ממנה מכוח תקנות לפי [[סעיף 44]]; : (3) אין הליכים משפטיים תלויים ועומדים שהחברה צד להם ולא מתנהלים נגדה הליכי אכיפה מינהליים לפי דין. @ 342מב. החלטה על פירוק מרצון בהליך מזורז (תיקון: תשע"ח) : חברה לא פעילה רשאית לקבל, באסיפה הכללית, החלטה על פירוק מרצון בהליך מזורז לפי הוראות [[פרק זה]], ובלבד שמתקיימים כל אלה: : (1) ההחלטה התקבלה בהסכמת כל בעלי המניות המשתתפים באסיפה; : (2) ההזמנה לאסיפה נמסרה לבעלי המניות 21 ימים לפחות לפני מועד כינוסה, או בהסכמת כל בעלי המניות - במועד סמוך יותר לכינוסה; : (3) בסדר יומה של האסיפה הכללית נכללה הצעה בדבר פירוק מרצון בהליך מזורז. @ 342מג. הגשת בקשה לפירוק מרצון בהליך מזורז (תיקון: תשע"ח) : (א) קיבלה חברה לא פעילה החלטה על פירוק מרצון בהליך מזורז, תגיש לרשם בקשה לפירוק מרצון בהליך מזורז, בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה. : (ב) לבקשה לפי סעיף קטן (א) יצורפו שניים אלה: :: (1) תצהיר חתום בידי כל הדירקטורים או רובם כי התקיימו התנאים להיותה של החברה חברה לא פעילה לפי [[סעיף 342מא]] וכי התקבלה החלטה על פירוק מרצון בהליך מזורז לפי [[סעיף 342מב]]; :: (2) החלטת החברה כיצד לנהוג במסמכי החברה המנויים [[בסעיף 124]], לאחר חיסולה, באופן שיישמרו לתקופה שלא תפחת משבע שנים. : (ג) השר רשאי לקבוע הוראות בדבר הפרטים שייכללו בבקשה ובתצהיר שיוגשו לרשם לפי סעיף זה וכן מסמכים נוספים שיש לצרף לבקשה. @ 342מד. פרסום הודעה על הגשת בקשה לפירוק מרצון בהליך מזורז (תיקון: תשע"ח) : (א) הוגשה לרשם בקשה לפירוק מרצון בהליך מזורז, ומצא הרשם כי התמלאו התנאים להגשתה לפי [[פרק זה]], יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים, הודעה על הגשת הבקשה בידי החברה; בהודעה כאמור יצוין כי אם לא יוגשו התנגדויות לבקשה בתוך 90 ימים ממועד הפרסום, תחוסל החברה; הרשם ירשום הערה על פירוק מרצון בהליך מזורז של החברה. : (ב) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן הפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים, בכלל זה משך הזמן שבו יפורסם המידע, בין השאר כדי להבטיח את אמינות המידע, את זמינותו ואת הגנת המידע מפני שימוש בלתי מורשה בו. @ 342מה. התנגדות לבקשה (תיקון: תשע"ח) : פורסמה בקשה לפירוק מרצון בהליך מזורז לפי [[סעיף 342מד]], רשאי כל מי שעלול להיפגע מחיסול החברה להגיש התנגדות לבקשה בתוך 90 ימים ממועד פרסומה. @ 342מו. הפסקת הליכי הפירוק בידי הרשם (תיקון: תשע"ח) : הוגשה התנגדות לפי [[סעיף 342מה]] או מצא הרשם במהלך התקופה להגשת התנגדויות כי לא מתקיים תנאי מהתנאים לפירוקה של החברה בפירוק מרצון בהליך מזורז, יודיע לחברה על הפסקת הליכי הפירוק ויסיר את פרסום ההודעה לפי [[סעיף 342מד]]. @ 342מז. חיסול החברה (תיקון: תשע"ח) : (א) מצא הרשם כי לא הוגשה התנגדות לפי [[סעיף 342מה]], ירשום בתום 10 ימי עבודה מהמועד האחרון להגשת התנגדויות לפי [[הסעיף האמור]], את חיסול החברה. : (ב) החברה תהיה מחוסלת ממועד הרישום. == פרק ה': הוראות שונות (תיקון: תשע"ח) == @ 342מח. קבלת החלטה באסיפה כללית בחברה פרטית (תיקון: תשע"ח) : אין בהוראות [[חלק זה]] כדי לגרוע מהוראות [[סעיף 76]]. @ 342מט. ציון הליכי הפירוק במסמכי החברה (תיקון: תשע"ח) : היתה חברה בהליכי פירוק לפי [[חלק זה]], יצוין הדבר בכל מסמך מטעם החברה. @ 342נ. דוח הנאמן לעניין הליכי פירוק תלויים ועומדים (תיקון: תשע"ח) : (א) נמשכו הליכי פירוק לפי [[חלק זה]] למעלה משנה, יגיש הנאמן לרשם, אחת לשנה, דוח בדבר הליכי הפירוק ומצבם. : (ב) השר רשאי לקבוע הוראות בדבר פרטי הדוח, מועד הגשתו ופרסומו. @ 342נא. עונשין לעניין פירוק (תיקון: תשע"ח) : (א) בעל מניה בחברה שניתן לגביה צו פירוק או שקיבלה החלטה על פירוק מרצון, לפי [[חלק זה]], או נושא משרה בחברה כאמור, שעשה אחת מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים: :: (1) הסתיר נכס מנכסי החברה טרם מתן צו הפירוק או ההחלטה על פירוק מרצון, במטרה שלא ייכלל בנכסי קופת הפירוק; :: (2) הסתיר נכס מנכסי החברה לאחר מתן צו הפירוק או ההחלטה על פירוק מרצון; :: (3) לא מסר מידע או מסר מידע חלקי או כוזב לנאמן או לאסיפה הכללית במטרה לפגוע בהליכי הפירוק. : (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א)(3), מי שנדרש למסור מידע לנאמן לפי [[+|סעיף 47]] [[או 49 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]], כפי שהוחלו [[בסעיף 342יד(ג)]], ולא עשה כן או עשה כן באופן חלקי או כוזב במטרה לפגוע בהליכי הפירוק, דינו - מאסר שנה. @ 342נב. ביטול החיסול (תיקון: תשע"ח) : (א) חוסלה חברה, רשאי בית המשפט להורות, בצו, על ביטול החיסול, לבקשת כל אדם המעוניין בדבר, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין; משניתן צו לביטול החיסול ניתן לנקוט כל הליך שהיה ניתן לנקוט אילולא חוסלה החברה. : (ב) בקשה לצו בדבר ביטול החיסול תוגש לא יאוחר מתום שנתיים ממועד חיסול החברה; בית המשפט רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו, להתיר הגשת בקשה במועד מאוחר יותר. : (ג) מי שלבקשתו ניתן צו לביטול חיסולה של חברה, ימציא לרשם העתק מהצו בתוך שבעה ימים מיום מתן הצו, והרשם יבטל את רישום חיסול החברה. @ 342נג. החלת ההוראות על חברת חוץ ותאגידים אחרים (תיקון: תשע"ח) : (א) הוראות [[חלק זה]], לעניין פירוק בידי בית משפט, יחולו, בשינויים המחויבים, גם על חברת חוץ המנהלת עסקים או שיש לה נכסים בישראל, גם אם לא נרשמה לפי הוראות [[סעיף 346]]. : (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), השר רשאי להחיל, בצו, את הוראות סעיף קטן (א) גם על תאגיד מסוים אחר. @ 342נד. תקנות - [[חלק שמיני א']] (תיקון: תשע"ח, תשפ"ד-2) : השר רשאי לקבוע הוראות לביצוע [[חלק זה]], ובכלל זה הוראות בעניינים אלה: : (1) סדרי דין ואופן ניהולם של הליכים לפי [[חלק זה]], ובכלל זה הוראות בעניין הגשת בקשות, מסמכים שיש לצרף אליהן, מועדי הגשתן, המצאתן, הגשת התנגדויות להן, חובת פרסום ואופן הפרסום, וכן הוראות בעניין אופן הגשת תביעת חוב, הפרטים שייכללו בה והמסמכים שיש לצרף אליה; : (2) חובות דיווח שיחולו על החברה, הנאמן וכל בעל עניין אחר בהליכי הפירוק, אופן עריכת הדוחות והפרטים שייכללו בהם; : (3) אגרות ותשלומים בעד הליכים לפי [[חלק זה]]. = חלק תשיעי: הוראות כלליות = == פרק ראשון: שינוי סוגי תאגידים == @ 343. שינוי סוג החברה (תיקון: תשע"א-4) : (א) חברה פרטית שהפכה לחברה ציבורית או חברה ציבורית שהפכה לחברה פרטית, וכן חברה שהפכה לתאגיד מדווח או חברה שחדלה להיות תאגיד מדווח, וחברה שהפכה לחברת איגרות חוב או שחדלה להיות חברה כאמור, יודיעו על כך לרשם החברות בתוך ארבעה עשר ימים מאותו מועד. : (ב) השר, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע הוראות לענין ביצוע סעיף זה, לרבות הוראות לענין מסמכים אשר יועברו מרשם החברות לרשות ניירות ערך או ממנה לרשם החברות. @ 344. שינוי אחריות בעלי המניות : (א) חברה שאחריות בעלי המניות בה אינה מוגבלת רשאית לשנות את תקנונה ולקבוע, באישור בית המשפט בבקשה לפי [[סעיף 350(א)]] ובתנאים שיקבע, כי אחריות בעלי המניות בה מוגבלת; השר רשאי לקבוע הוראות לביצוע סעיף זה. : (ב) חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת רשאית לשנות את תקנונה, בהסכמת כלל בעלי המניות, ולקבוע שאחריות בעלי המניות בה אינה מוגבלת. @ 345. הפיכת אגודה שיתופית לחברה : (א) אגודה שיתופית רשומה (בסעיף זה – אגודה) המבקשת להירשם כחברה תכין תכנית לארגונה כחברה ותגיש אותה לאישורו של רשם האגודות השיתופיות כמשמעותו [[בפקודת האגודות השיתופיות]]. : (ב) השר, בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה, רשאי לקבוע את התנאים שבהם רשאי רשם האגודות השיתופיות לאשר תכנית שהוגשה לו לפי הוראות סעיף קטן (א), לרבות תנאים שמטרתם להבטיח כי מצבם של נושי האגודה לא ישתנה לרעה. : (ג) אישר רשם האגודות השיתופיות את התכנית, תובא התכנית לאישור בפני אסיפה כללית של האגודה שנמסרה עליה הודעה כדין עשרים ואחד ימים מראש, ושפורטה בה התכנית; נתקבלה התכנית ברוב של שלושה רבעים לפחות מן החברים הזכאים להצביע ושהצביעו בעצמם או על ידי שלוח, ייערך תקנון לפי חוק זה, ועם הגשת הבקשה לרישום, יימסר לרשם החברות עותק ממנו וישולמו אגרות כפי שיקבע השר. : (ד) אישר רשם החברות את הרישום, יודיע על כך לרשם האגודות השיתופיות, אשר יבטל את רישום האגודה כאגודה שיתופית ויפרסם הודעה על כך ברשומות; לאחר הביטול ירשום רשם החברות את האגודה כחברה. : (ה) עם רישום האגודה כחברה יעביר רשם האגודות השיתופיות לרשם החברות נסח של כל הרישומים שבפנקס השעבודים שלו, הנוגעים לשעבודים שיצרה האגודה לפני רישומה כחברה ושהיו קיימים בעת הרישום, ושל כל המסמכים שבידו היוצרים שעבודים אלה או המעידים עליהם, ורשם החברות ירשום, בלא אגרה, את השעבודים והפרטים שבנסח הנוגעים לכל שעבוד. : (ו) כלל הנכסים והחיובים, לרבות חיובים ידועים ובלתי ידועים, קיימים ומותנים, של האגודה יעברו עם הרישום לחברה, וכל ההליכים המשפטיים שהאגודה צד להם ניתן להמשיך בהם כך שהחברה תהיה הצד לאותם הליכים. == פרק ראשון א': חברה לתועלת הציבור (תיקון: תשס"ז-2) == === סימן א': חברה לתועלת הציבור – הוראות כלליות (תיקון: תשע"ד-3) === @ 345א. חברה לתועלת הציבור (תיקון: תשס"ז-2, תשע"א-3) : (א) חברה לתועלת הציבור היא חברה שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד וכן איסור על חלוקת רווחים או חלוקה אחרת לבעלי מניותיה ([[בפרק זה]] – חלוקת רווחים). : (ב) [[בפרק זה]], "מטרות ציבוריות" – מטרה כמפורט [[בתוספת השנייה]]; השר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות את [[התוספת השנייה]]. @ 345ב. רישום חברה לתועלת הציבור (תיקון: תשס"ז-2) : (א) המבקש לרשום חברה שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד וכן איסור על חלוקת רווחים, יצהיר בפני הרשם כי הוא מבקש לרשום חברה לתועלת הציבור; לבקשה יצורפו, בשני עותקים, המסמכים האלה: :: (1) מסמכים לפי [[סעיף 8]], לרבות תקנון שבו נקבע כי החברה היא חברה לתועלת הציבור לפי דרישות [[פרק זה]]; :: (2) הצהרה של חברי ועדת הביקורת הראשונים על נכונותם לכהן כחברי ועדת ביקורת, בהתאם לנוסח לגבי הצהרת דירקטורים ראשונים, בשינויים המחויבים; :: (3) שמו של היזם ומענו; :: (4) פירוט הנכסים שיוקנו לחברה שמתבקש רישומה והגורמים שמהם הועברו; :: (5) הצהרת בעלי המניות, הדירקטורים הראשונים וחברי ועדת הביקורת הראשונים כי ידוע להם שמתבקש רישומה של חברה לתועלת הציבור. : (ב) ראה הרשם כי מתבקש רישומה של חברה לתועלת הציבור, או שינוי תקנון לפי סעיף קטן (ג), לא ירשום את החברה או את שינוי התקנון אלא אם כן אישר רשם ההקדשות כי לאחר רישומה או לאחר שינוי התקנון יתקיימו בה התנאים האמורים [[בסעיף 345א(א)]] ותקנונה תואם את הוראות [[פרק זה]], וזאת לאחר שניתן כל המידע שהתבקש לענין זה; רשם ההקדשות ייתן את תשובתו בתוך 45 ימים מיום שהתקבלו כל המסמכים והמידע שנדרשו לענין זה. : (ג) קיבלה חברה החלטה על שינוי תקנונה שכתוצאה ממנה יתקיימו בה התנאים האמורים [[בסעיף 345א(א)]], תודיע על כך לרשם בתצהיר בחתימת מרבית הדירקטורים והמנהל הכללי שלה, ולא יהיה תוקף להחלטה כאמור אלא לאחר רישום השינוי בידי הרשם; לבקשת החברה לרישום שינוי התקנון יצורפו המסמכים האמורים בסעיף קטן (א), בשינויים המחויבים. : (ד) לאחר רישום חברה לתועלת הציבור או לאחר רישום שינוי תקנון, תימסר לחברה תעודת התאגדות או תעודת התאגדות מתוקנת, לפי הענין, שבה יצוין כי היא חברה לתועלת הציבור וכי התקבל על כך אישור רשם ההקדשות. : (ה) רשם הרשם חברה לתועלת הציבור או רשם שינוי תקנון של חברה כאמור, יעביר לרשם ההקדשות עותק מתעודת ההתאגדות או מתעודת ההתאגדות המתוקנת של החברה ומתקנונה וכן עותק מהמסמכים שנמסרו לפי סעיף קטן (א) או (ג), לפי הענין, לצורך רישומה בפנקס כאמור [[בסעיף 345ג]]. : (ו) צוין בתעודת ההתאגדות של החברה כי היא חברה לתועלת הציבור וכי התקבל לגבי רישומה אישור רשם ההקדשות, יראו אותה כחברה הרשומה בפנקס כאמור [[בסעיף 345ג]]. : (ז) לא הצהירה החברה בפני הרשם כאמור בסעיף זה, אין בכך כדי לגרוע מהיותה חברה לתועלת הציבור והיא חייבת להגיש בקשה לרשם ההקדשות לרישום בפנקס כאמור [[בסעיף 345ג]] בצירוף עותק מתעודת ההתאגדות ומרשימת בעלי המניות והדירקטורים בחברה וכן מהמסמכים האמורים בסעיף קטן (א); עם קבלת הודעה מרשם ההקדשות כאמור [[בסעיף 345ג(ג)]], על רישומה של חברה כאמור בפנקס, יתקן הרשם את תעודת ההתאגדות של חברה כאמור בסעיף קטן (ד), בשינויים המחויבים. : (ח) השר רשאי לקבוע טפסים להגשת בקשה לפי סעיף זה וכן מסמכים נוספים שיצורפו לבקשה. @ 345ג. פנקס חברות לתועלת הציבור (תיקון: תשס"ז-2) : (א) רשם ההקדשות ינהל פנקס של חברות לתועלת הציבור ([[בפרק זה]] – הפנקס). : (ב) הפנקס יהיה פתוח לעיון הציבור וכל אדם רשאי לעיין בו. : (ג) קיבל רשם ההקדשות מהרשם את תעודת ההתאגדות של חברה לתועלת הציבור ומסמכים שנמסרו לו לגביה, לפי [[סעיף 345ב(ה)]], ירשום אותה בפנקס; קיבל רשם ההקדשות בקשה מאת חברה לתועלת הציבור לרישום בפנקס, ירשום אותה בפנקס וימסור הודעה על הרישום לחברה ולרשם, אם אישר כי תקנונה תואם את הוראות [[פרק זה]], וזאת לאחר שניתן כל המידע שהתבקש לענין זה. : (ד)(1) בלי לגרוע מחובת חברה לתועלת הציבור להגיש בקשה לרישומה לפי הוראות [[סעיף 345ב]], נודע לרשם ההקדשות בדרך אחרת על קיומה של חברה הפועלת למען מטרות ציבוריות בלבד ואוסרת על חלוקת רווחים, ירשום אותה בפנקס. :: (2) רישום כאמור בפסקה (1) ייעשה לאחר שרשם ההקדשות ישלח, בדואר רשום, הודעה לחברה על כוונתו לרשום אותה בפנקס; לא הגיבה החברה להודעה בתוך 45 ימים מיום משלוח ההודעה, ירשום אותה רשם ההקדשות בפנקס וימסור על כך הודעה לחברה ולרשם. :: (3) עם קבלת הודעת רשם ההקדשות יתקן הרשם את תעודת ההתאגדות של החברה כאמור [[בסעיף 345ב(ד)]] וימסור אותה לחברה, ויראו את החברה כחברה לתועלת הציבור. : (ה) השר רשאי לקבוע אילו פרטים ייכללו בפנקס. @ 345ג1. סיוע והנחיה לחברות לתועלת הציבור בניהול ענייניהן (תיקון: תשע"ד-5) : רשם ההקדשות יפרסם מידע והנחיות לחברות לתועלת הציבור, ובמידת האפשר יתרשם מפעילותן ויערוך להן הדרכות, והכול כדי לסייע להן בניהול ענייניהן בהתאם להוראות החוק. @ 345ד. ציון חל"צ בצד שם חברה (תיקון: תשס"ז-2) : (א) חברה לתועלת הציבור הרשומה בפנקס תציין, בצד שמה, בכל מסמך, שילוט או פרסום היוצא מטעמה, את הסיומת "חברה לתועלת הציבור" או "(חל"צ)". : (ב) חברה שאינה חברה לתועלת הציבור וכן חברה לתועלת הציבור שלא נרשמה בפנקס, לא תציין בצד שמה את הסיומת האמורה בסעיף קטן (א), ולא תציג עצמה בדרך אחרת כחברה לתועלת הציבור. @ 345ה. סייג לשינוי תקנון (תיקון: תשס"ז-2) : (א) על אף הוראות [[סעיף 20]], חברה לתועלת הציבור אינה רשאית לשנות, במישרין או בעקיפין, את המטרות הקבועות בתקנונה ובכלל זה את ההוראות בתקנונה הנוגעות לייעוד הנכסים בפירוק, או את ההוראות בתקנונה האוסרות חלוקת רווחים, והיא לא תכלול, במישרין או בעקיפין, הוראה בתקנונה המנוגדת להוראות [[סעיף 345ז]]; לא יהיה תוקף לשינוי תקנון כאמור אלא אם אושר השינוי בהתאם להוראות סעיף זה. : (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאית חברה לתועלת הציבור, בהתאם להוראות [[סעיף 20]], להחליף מטרה ציבורית שנקבעה בתקנונה, ובכלל זה את ההוראות בתקנונה הנוגעות לייעוד הנכסים בפירוק, במטרה ציבורית אחרת, וכן להוסיף מטרה ציבורית למטרות הציבוריות הקבועות בתקנונה או לגרוע מהן; בטרם תתקבל החלטת האסיפה הכללית על שינוי המטרות הציבוריות כאמור יציג בפניה הדירקטוריון פירוט של הנכסים שנצברו למטרותיה של החברה עובר לשינוי המבוקש, והמחויבויות שקיבלה על עצמה החברה לענין זה, לרבות כלפי תורמים לחברה. : (ג) החלטת האסיפה הכללית כאמור בסעיף קטן (ב) טעונה רישום בידי רשם ההקדשות או אישור בית המשפט כמפורט להלן, לפי הענין: :: (1) אם המטרה הציבורית שהחברה מבקשת להחליף בתקנונה, לגרוע ממנו או להוסיף לו, קרובה למטרה הציבורית שאותה היא מחליפה או למטרות הציבוריות האחרות הקבועות בתקנונה (בסעיף זה – מטרה קרובה), טעון שינוי כאמור רישום בידי רשם ההקדשות; סבר רשם ההקדשות כי המטרה כאמור אינה מטרה קרובה – יודיע על כך לחברה, והיא תפעל כאמור בפסקה (2); :: (2) אם המטרה הציבורית שהחברה מבקשת להחליף בתקנונה או להוסיף לו, אינה מטרה קרובה, או שאין בתקנון מטרה קרובה למטרה שאותה היא מבקשת לגרוע ממנו, טעון שינוי כאמור אישור בית המשפט. : (ד) רשם ההקדשות לא ירשום שינוי מטרות כאמור בסעיף קטן (ג)(1) אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות החברה, לפעילותה לפני השינוי, ולמחויבויות שקיבלה על עצמה החברה לצורך השינוי. : (ה) בית המשפט יחליט בבקשה לשינוי מטרות של חברה לתועלת הציבור לפי סעיף זה, לאחר שנתן לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו; בית המשפט לא יאשר שינוי מטרות אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות החברה ולפעילותה לפני השינוי, ובתנאים ובהסדרים שיקבע. : (ו) הרשם לא ירשום שינוי מטרות של חברה לתועלת הציבור לפי [[סעיף 40]], אלא לאחר שרשם ההקדשות רשם שינוי כאמור או לאחר שקיבל מהחברה עותק של החלטת בית המשפט המאשרת שינוי כאמור, לפי סעיף זה. : (ז) השר רשאי לקבוע הוראות לענין חובה של חברה לתועלת הציבור למסור הודעה על כוונתה לשנות את מטרותיה או על שינוי המטרות, ואת הדרכים למסירתה, וכן את המועדים למסירת ההודעה, בהתחשב בסוגי חברות ורשאי הוא להסמיך את רשם ההקדשות לקבוע הוראות כאמור לגבי חברה מסוימת, בהתחשב באופייה או בנסיבות הענין. @ 345ו. פעולה בחריגה ממטרות (תיקון: תשס"ז-2) : על אף הוראות [[סעיף 56(ב)]], אישור חברה לתועלת הציבור בדיעבד לפעולה בחריגה מהמטרות הקבועות בתקנונה יינתן בידי האסיפה הכללית באישור בית המשפט; בית המשפט לא יאשר פעולה כאמור אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות החברה ולפעילותה. @ 345ז. חלוקה אסורה (תיקון: תשס"ז-2) : (א) על אף הוראות [[סעיף 301]], חברה לתועלת הציבור אינה רשאית לבצע חלוקת רווחים, במישרין או בעקיפין, לרבות חלוקת רווחים ליזם החברה, וכל חלוקת רווחים שבוצעה על ידה תיחשב לענין חוק זה כחלוקה אסורה. : (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על מתנה קטנת ערך וסבירה שניתנה לפי הנהוג בנסיבות הענין. @ 345ח. ועדת ביקורת (תיקון: תשס"ז-2, תשע"ד-5) : (א) האסיפה הכללית של חברה לתועלת הציבור תמנה ועדת ביקורת בהתאם להוראות לפי סעיף קטן (ח), ככל שנקבעו; נושאי משרה של החברה לא יהיו חברים בוועדת הביקורת. : (ב) הוראות [[סימנים ב' עד ז' לפרק שלישי, בחלק השלישי]], יחולו, בשינויים המחויבים, על כינוס ישיבות ועדת הביקורת ואופן ניהולה; לענין הוראות אלה יראו בחברה לתועלת הציבור חברה ציבורית. : (ג) הוראות [[סעיפים 114]], [[115(א), (ב), (ד) ו־(ו)]], [[116א]], [[117]] [[ו־118]] לא יחולו על ועדת ביקורת בחברה לתועלת הציבור. : (ד) אחריותם, זכויותיהם וחובותיהם של חברי ועדת הביקורת יהיו כשל דירקטורים בחברה, בכפוף להוראות לפי [[סעיף 345י]]. : (ה) אלה תפקידי ועדת הביקורת: :: (1) לבדוק את תקינות פעולות החברה ומוסדותיה, לרבות התאמת פעולות החברה למטרותיה; :: (2) לבדוק את השגת יעדי החברה ביעילות ובחיסכון; :: (3) לעקוב אחר ביצוע החלטות האסיפה הכללית והדירקטוריון; :: (4) לעמוד על ליקויים בניהול החברה, בין השאר תוך התייעצות עם המבקר הפנימי של החברה או עם רואה החשבון המבקר, ככל שמונו, ולהציע לדירקטוריון דרכים לתיקונם; מצאה ועדת הביקורת ליקוי כאמור שהוא ליקוי מהותי, תקיים ישיבה אחת לפחות לעניין הליקוי הנדון בלא נוכחות של נושאי משרה בחברה, וככל הניתן – בנוכחות המבקר הפנימי או רואה החשבון המבקר, לפי העניין; על אף האמור, הוועדה תיתן הזדמנות לגורם מבוקר להביא את עמדתו לפניה, וכן רשאי נושא משרה להיות נוכח בישיבה כאמור לשם הצגת עמדה בנושא שבתחומי אחריותו, אם ביקשה זאת הוועדה; :: (5) לבדוק את עניניה הכספיים של החברה, את פנקסי החשבונות שלה ואת תשלומי השכר בה, לרבות ייעוד כספי החברה לקידום מטרותיה; :: (6) להחליט אם לאשר פעולות ועסקאות הטעונות אישור ועדת ביקורת לפי [[סעיפים 255]] [[ו־268 עד 275]]; :: (6א) להחליט על יסוד נימוקים שיפורטו, לגבי פעולות כאמור [[בסעיף 255]], אם הן פעולות מהותיות או פעולות שאינן מהותיות, ולגבי עסקאות כאמור [[בסעיף 270(1) ו־(4)]] – אם הן עסקאות חריגות או עסקאות שאינן חריגות, לצורך אישורן לפי חוק זה, ורשאית ועדת הביקורת להחליט כאמור לגבי סוג של פעולות או עסקאות, לפי אמות מידה שתקבע מראש; קבעה ועדת הביקורת אמות מידה כאמור, תבחן את אופן יישומן מזמן לזמן ולכל הפחות אחת לשנה; :: (6ב) לבחון את מערך הביקורת הפנימית של החברה ואת תפקודו של המבקר הפנימי, ואם עומדים לרשותו המשאבים והכלים הנחוצים לו לצורך מילוי תפקידו, וכן לבחון את תכנית העבודה של המבקר הפנימי לפני הגשתה לאישור הדירקטוריון ולהציע שינויים בה, והכול בשים לב, בין השאר, לצרכיה המיוחדים של החברה ולגודלה; :: (6ג) לבחון את היקף עבודתו של רואה החשבון המבקר ואת שכרו, ולהביא את המלצותיה לפני מי שקובע את שכרו לפי [[סעיפים 155]] [[ו־165]]; :: (6ד) לקבוע הסדרים לגבי אופן הטיפול בתלונות של עובדי החברה בקשר לליקויים בניהול ענייניה ולגבי ההגנה שתינתן לעובדים שהתלוננו כאמור; :: (7) לבדוק כל נושא אחר הקשור לפעילותה של החברה; :: (8) להביא לפני הדירקטוריון והאסיפה השנתית את מסקנותיה לאור בדיקה כאמור בסעיף קטן זה. : (ו) ועדת הביקורת תשלח הודעה על ישיבותיה והנושאים שעל סדר היום לרואה החשבון המבקר של החברה ולמבקר הפנימי של החברה ורשאים הם להשתתף בישיבות ועדת הביקורת. : (ז) ועדת הביקורת רשאית לדרוש כינוס של הדירקטוריון או האסיפה הכללית, לצורך הבאת מסקנותיה לפניהם, ואם לא כונסה ישיבת דירקטוריון או אסיפה כללית, לכנסם בעצמה והוראות [[סעיף 64]] [[או 98]] יחולו לפי הענין, בשינויים המחויבים. : (ח) השר רשאי לקבוע הוראות לענין – :: (1) מספר מזערי של חברי ועדת ביקורת אשר יכהנו בחברות לתועלת הציבור שמחזורן עולה על סכום שקבע; :: (2) תנאי כשירות הנדרשים מחברי ועדת ביקורת, דרך כלל או לסוגים של חברות לתועלת הציבור. : (ט) [[בפרק זה]], "מחזור" – סכום התקבולים השנתי של חברה לתועלת הציבור מכל מקור וסוג, שהתקבלו בממוצע בשלוש שנות הכספים שחלפו, ואם טרם חלפו שלוש שנות כספים מהקמת החברה – סכום התקבולים כאמור שהתקבלו בממוצע בשנות הכספים שחלפו מאז הקמתה. @ 345ט. מבקר פנימי (תיקון: תשס"ז-2, תשע"ד-5) : (א) דירקטוריון של חברה לתועלת הציבור שמחזורה עולה על עשרה מיליון שקלים חדשים, או על סכום גבוה יותר שקבע השר, ימנה בהסכמת ועדת הביקורת מבקר פנימי, לפי הוראות [[סעיפים 146(ב) עד 148]], [[ו־150 עד 153]], בשינויים המחויבים; לא הגיעו הדירקטוריון וועדת הביקורת להסכמה על מינוי המבקר הפנימי, תכריע האסיפה הכללית. : (ב) המבקר הפנימי יגיש לאישור הדירקטוריון הצעה לתכנית עבודה שנתית או תקופתית, לאחר שוועדת הביקורת בחנה אותה כאמור [[בסעיף 345ח(6ב)]], והדירקטוריון יאשרה, בשינויים הנראים לו. @ 345י. שכר דירקטורים, חברי ועדת ביקורת, ונושאי משרה אחרים (תיקון: תשס"ז-2) : (א) דירקטור או חבר ועדת ביקורת, וכן תאגיד בשליטת מי מאלה, לא ייתן, במישרין או בעקיפין, שירותים בשכר לחברה לתועלת הציבור שלא כדירקטור או חבר ועדת ביקורת, לפי הענין; השר רשאי לקבוע הוראות לענין סוגי חברות, בשים לב למטרותיהן ולמספר המועסקים בהן, שבהן יהיה ניתן למנות עובד או מי שנותן לחברה שירותים בשכר, כדירקטור, למעט כיושב ראש הדירקטוריון, ובלבד שמספר הדירקטורים כאמור לא יעלה על רבע מכלל חברי הדירקטוריון; לענין סעיף קטן זה, "שליטה" – כמשמעותה [[בסעיף 1]], לרבות חזקה שאדם שולט בתאגיד אם הוא מחזיק 25% או יותר מההון המונפק של התאגיד או מזכויות ההצבעה בתאגיד, ויראו יחיד וקרובו כאדם אחד. : (ב) השר יקבע הוראות לענין שכר או גמול שישולמו לדירקטורים ולחברי ועדת ביקורת, בחברה לתועלת הציבור, ולענין תנאי כהונתם, לרבות הגבלות לענין שכר, גמול ותנאי הכהונה כאמור; ורשאי השר לקבוע הוראות כאמור לענין נושאי משרה אחרים בחברה לתועלת הציבור, לרבות לענין תנאי העסקתם; הוראות לפי סעיף קטן זה יכול שייקבעו לסוגים של חברות לתועלת הציבור. : (ג) קיבל נושא משרה או חבר ועדת ביקורת שכר בניגוד להוראות לפי סעיף זה, לרבות לשירותים שנתן לחברה, יהיה עליו להשיב לחברה את שקיבל, אלא אם כן יוכיח שלא ידע ולא היה עליו לדעת על קיומה של מגבלת השכר בעת ההתקשרות עימו. : ((פורסמו [[תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון, לדירקטור ולחבר ועדת ביקורת בחברה לתועלת הציבור), התשס״ט–2009]] ו[[תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון, לדירקטור ולחבר ועדת ביקורת בחברת לתועלת הציבור) (הוראת שעה), התשפ״ב–2022]].)) : ((פורסמו [[תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון בחברה לתועלת הציבור שמחזורה מעל 500 מיליון שקלים חדשים), התש״ע–2010]].)) : ((פורסמו [[תקנות החברות (הוראות לעניין מינוי חבר סגל אקדמי בחברה לתועלת הציבור שהיא מוסד להשכלה גבוהה לדירקטוריון החברה), התשע״ב–2012]].)) @ 345יא. הוצאות לניהול חברה לתועלת הציבור (תיקון: תשס"ז-2) : השר רשאי לקבוע שיעור הוצאות מרבי שרשאית חברה לתועלת הציבור להוציא לניהולה, לרבות לשכר ולגמול, ביחס למחזורה או לכספים שהוציאה לקידום מטרותיה; הוראות כאמור יכול שייקבעו לסוגים של חברות לתועלת הציבור. @ 345יב. אישור עסקאות מסוימות (תיקון: תשס"ז-2, תשע"ד-5) : (א) על עסקאות של חברה לתועלת הציבור יחולו הוראות [[סעיף 255]] והוראות לפי [[הפרק החמישי בחלק השישי]], למעט [[סעיפים 272(ג) ו־(ג1)]], [[273(ב)]], [[275(ג1)]] [[ו־279]], החלות על חברה ציבורית, אף אם היא חברה פרטית, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות אחרות [[בפרק זה]], ובשינויים אלה: :: (1) עסקה של חברה לתועלת הציבור עם דירקטור או עם חבר ועדת ביקורת או עם תאגיד בשליטה של מי מהם, טעונה, נוסף לאמור [[בסעיף 275]], גם אישור בית המשפט לאחר שנתן לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו; בית המשפט לא יאשר את העסקה, אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן; בפסקה זו, "עסקה" – למעט עסקה למתן שירותים בשכר האסורה לפי הוראות [[סעיף 345י(א)]], ולמעט התקשרות לפי הוראות חוק זה, בדבר תנאי כהונה של אותו אדם כדירקטור או חבר ועדת ביקורת לפי הענין; :: (2) עסקה חריגה של חברה לתועלת הציבור עם מי מאלה המפורטים להלן או עם תאגיד בשליטה של מי מהם, טעונה, נוסף לאמור [[בסעיף 275]], גם אישור בית המשפט, לאחר שנתן לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו: קרוב של דירקטור, קרוב של חבר ועדת ביקורת, בעל מניה בחברה או קרובו, או יזם החברה או קרובו; :: (3) עסקה של חברה לתועלת הציבור עם מי מהמנויים בפסקה (2), שאינה עסקה חריגה, טעונה אישור ועדת הביקורת ולאחר מכן אישור הדירקטוריון, והודעה על אישור העסקה ופרטיה תימסר לרשם ההקדשות; סבר רשם ההקדשות כי העסקה היא עסקה חריגה, יודיע על כך לחברה בתוך שלושים ימים מיום שהתקבלה הודעת החברה והעסקה תהיה טעונה אישור כאמור בפסקה (2); :: (4) בכל מקום שבו נדרש אישור ועדת התגמול יראו כאילו נדרש אישור ועדת הביקורת; :: (5) [[סעיף 272(א)]] יחול על התקשרות עם נושא משרה שאינו דירקטור או חבר ועדת ביקורת באשר לתנאי כהונתו והעסקתו. : (ב) הוראות סעיף קטן (א)(1) ו־(3), לא יחולו על עסקה בסכום מזערי או על עסקה שתנאיה זהים לעסקאות אחרות של החברה עם הציבור הרחב. : (ג) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הוראות [[סעיף 280]] יחולו על עסקאות שלא אושרו בהתאם לקבוע בסעיף זה. : (ד) בסעיף זה, "שליטה" – כהגדרתה [[בסעיף 345י(א)]]. @ 345יג. אחריות נושאי משרה וחברי ועדת ביקורת (תיקון: תשס"ז-2) : (א) על אף הוראות [[סעיף 258(ב)]], חברה לתועלת הציבור אינה רשאית לפטור נושא משרה או חבר ועדת ביקורת בה מאחריותו בשל הפרת חובת הזהירות כלפיה או לתת התחייבות לשיפוי עקב הפרת חובת הזהירות, ולא יהיה תוקף להתחייבות לשיפוי כאמור. : (ב) חברה לתועלת הציבור שלא נרשמה בפנקס, יראו את נושאי המשרה בה כמי שהפרו את חובתם כלפי החברה אלא אם כן הוכיח נושא המשרה אחד מאלה: :: (1) שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי לרשום את החברה; :: (2) שהסתמך בתום לב על מידע מאת בעל תפקיד בחברה המוסמך לכך כי לא חלה חובה להירשם או כי החברה נרשמה כנדרש; :: (3) שבשל נסיבות הענין המיוחדות לא היה עליו לדעת על הפרת החובה לרישום בפנקס; :: (4) כי החברה פעלה בהתאם לשאר הוראות [[פרק זה]], אף אם לא נרשמה בפנקס. @ 345יד. תביעות נגזרת והגנה נגזרת (תיקון: תשס"ז-2) : (א) נוסף על הוראות [[סעיף 194(א)]], רשאי גם רשם ההקדשות, באישור היועץ המשפטי לממשלה, להגיש תביעה נגזרת בענינה של חברה לתועלת הציבור. : (ב) נוסף על הוראות [[סעיף 203(א)]], רשאי גם רשם ההקדשות או היועץ המשפטי לממשלה להתגונן בשם חברה לתועלת הציבור. : (ג) הוראות לפי [[סימן א' לפרק שלישי בחלק החמישי]], יחולו על תביעה נגזרת או הגנה נגזרת כאמור בסעיף זה, לפי הענין, בשינויים המחויבים. @ 345טו. העברת מניות (תיקון: תשס"ז-2, תשע"ח) : (א) בעל מניה בחברה לתועלת הציבור לא יעביר מניה ממניותיו בתמורה אלא אם כן ניתן לכך אישור בית המשפט מראש, לאחר שניתנה לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו; ואולם, העברת מניות בתמורה לסכום מזערי לא תהיה טעונה אישור כאמור בסעיף זה, ובלבד שבעל המניה דיווח מראש לרשם ההקדשות על העברת המניה כאמור. : (ב) בלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), מניה בחברה לתועלת הציבור אינה ניתנת להורשה, לעיקול או לשעבוד והיא לא תהווה חלק מנכסי בעל המניה העומדים לחלוקה בפירוקו או בהליכי חדלות פירעון החלים לגביו, לפי הענין, ולא תוקנה למפרק או לנאמן, לפי הענין; במות בעל מניה או בפירוקו, יהיה דינה כדין מניה רדומה, כהגדרתה [[בסעיף 308]]. @ 345טז. מיזוג (תיקון: תשס"ז-2, תש"ע) : (א) חברה לתועלת הציבור רשאית להתמזג, לפי הוראות חוק זה, רק עם חברה לתועלת הציבור אחרת או עם עמותה בעלת מטרות ציבוריות כמשמעותן [[בפרק זה]], ובלבד שנוסף על האישורים הנדרשים לצורך מיזוג לפי חוק זה, ניתן למיזוג אישור בית המשפט. על מיזוג כאמור בסעיף זה יחולו הוראות [[פרק ד'2 לחוק העמותות]], בשינויים המחויבים. : (ב) בית המשפט לא יאשר מיזוג כאמור בסעיף זה אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות החברות המתמזגות ולפעילותן לפני המיזוג, ובתנאים והסדרים שיקבע. : (ג) בית המשפט יחליט בבקשה לאישור מיזוג כאמור בסעיף זה לאחר שנתן לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו. @ 345יז. פשרה או הסדר (תיקון: תשס"ז-2, תשע"ב-2) : (א) על כל הליך לפי [[פרק שלישי לחלק התשיעי]], בנוגע לחברה לתועלת הציבור, תימסר הודעה לרשם ההקדשות ותינתן לו הזדמנות להביע את עמדתו. : (ב) בעלי המניות בחברה לתועלת הציבור לא יהיו זכאים, במסגרת הליך לפי [[פרק שלישי לחלק התשיעי]], לחלק בנכסי החברה, רק בשל היותם בעלי מניות בה. : (ג) בית המשפט לא יאשר פשרה או הסדר לפי [[פרק שלישי לחלק התשיעי]], בנוגע לחברה לתועלת הציבור, אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות החברה ולפעילותה, ובלבד שהפשרה או ההסדר תואמים את ההוראות החלות על חברה לתועלת הציבור לפי [[פרק זה]], ובכלל זה ההוראות לענין שינוי מטרות החברה או פירוקה, לפי מהות הפשרה או ההסדר המוצעים. @ 345יח. מינוי חוקר (תיקון: תשס"ז-2) : (א) קיים יסוד סביר לחשש כי חברה לתועלת הציבור אינה מקיימת את ההוראות לפי חוק זה או שאינה מקיימת את הוראות תקנונה, רשאי רשם ההקדשות, לבקשת בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות 25 אחוזים מההון המונפק או לפחות 25 אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, לבקשת ועדת הביקורת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, או מיזמתו, לחקור בעניניה של אותה חברה ויהיו לו לשם כך הסמכויות לפי [[+|סעיפים 9 עד 11]] [[ו־27(ב) לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט–1968]]. : (ב) לצורך ביצוע חקירה כאמור בסעיף קטן (א) רשאי רשם ההקדשות למנות חוקר; מונה חוקר כאמור יהיו נתונות לו סמכויות החקירה כאמור בסעיף קטן (א), בכפוף לתנאי המינוי; החוקר ימסור לרשם ההקדשות דין וחשבון. : (ג) מונה חוקר כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי רשם ההקדשות להטיל את הוצאות החקירה, כולן או חלקן, על החברה לתועלת הציבור, על נושאי משרה בה, או על אדם שפנה לרשם ההקדשות בבקשה לפתוח בחקירה, ורשאי הוא לדרוש ממבקש החקירה ערובה להוצאותיה. @ 345יט. פירוק בידי בית משפט (תיקון: תשס"ז-2, תשע"ח) : (א) חברה לתועלת הציבור תפורק בידי בית המשפט לפי הוראות [[פקודת החברות]] הממשיכות לחול לפי [[סעיף 345כג]] ובכפוף לאמור [[בפרק זה]]. : (ב) נוסף על עילות הפירוק הקבועות [[בפקודת החברות]] ובחוק זה, רשאי בית המשפט לפרק חברה לתועלת הציבור בהתקיים אחת מאלה: :: (1) פעולות החברה מתנהלות בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה; :: (2) מי שנתמנה לבצע חקירה לפי [[סעיף 345יח]] המליץ על פירוק החברה. : (ג) בקשה לפירוק חברה לתועלת הציבור בשל אחת העילות המנויות בסעיף קטן (ב) תוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה או בידי רשם ההקדשות; בקשה לפירוק חברה לתועלת הציבור בשל העילות המנויות [[בסעיף 257 לפקודת החברות]] יכול שתוגש גם בידי רשם ההקדשות. : (ד) לא תוגש בקשה לפירוק חברה לתועלת הציבור, בידי היועץ המשפטי לממשלה או בידי רשם ההקדשות, בשל העילה המנויה בפסקה (1) שבסעיף קטן (ב), או בידי רשם ההקדשות בשל העילה המנויה [[בסעיף 257(5) לפקודת החברות]], אלא לאחר שהתרה רשם ההקדשות בחברה, בכתב, לתקן את הפגם, והחברה לא עשתה כן בתוך פרק הזמן שקבע לכך, ואם לא קבע פרק זמן, בתוך זמן סביר לאחר קבלת ההתראה. @ 345כ. פירוק מרצון (תיקון: תשס"ז-2, תשע"ח) : (א) על אף הוראות [[סעיף 345יט]], רשאית חברה לתועלת הציבור להתפרק בפירוק מרצון לפי הוראות [[פקודת החברות]] הממשיכות לחול לפי [[סעיף 345כג]], ובלבד שמתקיימים, נוסף על התנאים הנדרשים לפי [[הפקודה האמורה]], גם תנאים אלה: :: (1) לפני משלוח ההזמנות לאסיפת החברה, שבה הוצע לפרקה מרצון, ערכו מרבית הדירקטורים, ומרבית חברי ועדת הביקורת תצהיר, שהם בדקו את מצב עסקי החברה ונוכחו שתוכל לפרוע את חובותיה במלואם תוך שנה מתחילת הפירוק, ותצהיר זה הוגש לרשם ולרשם ההקדשות 21 ימים לפחות לפני משלוח ההזמנות; התצהיר ייערך, בין היתר, בהסתמך על דוחות כספיים כמשמעותם [[בפרק שישי לחלק הרביעי]], ליום 31 בדצמבר של השנה שקדמה למועד הגשת התצהיר (בסעיף זה – המועד הקובע), ואם חלפו למעלה מחודשיים מהמועד הקובע, גם בהסתמך על דוח כספי סקור לפי כללי חשבונאות מקובלים, המשקף את מצבה של החברה סמוך ככל הניתן למועד הגשת התצהיר וסוקר, בין השאר, את השינויים המהותיים מהמועד הקובע; הדוחות האמורים יצורפו לתצהיר ויוגשו יחד עימו כאמור לרשם ולרשם ההקדשות; :: (2) החברה מסרה הודעה על החלטתה להתפרק מרצון לרשם ולרשם ההקדשות. : (ב) נוסף על הוראות [[סעיף 321 לפקודת החברות]], החלטה על פירוק מרצון תפורסם בתוך שבעה ימים ממועד קבלתה בעיתון יומי הנדפס בשפה העברית, ובחברה שעיקר עסקיה מנוהלים במגזר הערבי – גם בעיתון יומי הנדפס בשפה הערבית; רשם ההקדשות רשאי להורות לחברה לפרסם את ההחלטה בדרכים אחרות, אם מצא בכך צורך בנסיבות הענין. : (ג) נוסף על הוראות [[+|סעיפים 262]] [[ו־341 לפקודת החברות]], מקום שחברה לתועלת הציבור מתפרקת מרצון, רשאי בית המשפט, בכל שלב, להורות, לבקשת רשם ההקדשות, כי הפירוק יהיה בידי בית המשפט, אם מצא כי קיים אינטרס ציבורי בפיקוח בית המשפט על הליכי הפירוק של החברה. : (ד) דוחות שעל המפרק להגיש בפירוק מרצון לפי [[פקודת החברות]] יאושרו בידי ועדת הביקורת. @ 345כא. הוראות כלליות לענין פירוק (תיקון: תשס"ז-2) : (א) בעלי המניות של חברה לתועלת הציבור לא יהיו זכאים, בעת פירוקה, לחלק בנכסיה, רק בשל היותם בעלי מניות כאמור. : (ב) פורקה חברה לתועלת הציבור ולאחר שנפרעו חובותיה במלואם נותרו נכסים, ינהגו בהם לפי הוראות התקנון, ובלבד שאם החברה פורקה בידי בית המשפט, בית המשפט שוכנע שאין בהוראות האמורות כדי להביא לכך שנכסי החברה יחולקו לאחר פירוקה, במישרין או בעקיפין, לבעלי המניות או ליזם החברה, או שיועברו נכסים, לאחר הפירוק, במישרין או בעקיפין, למטרות שאינן מטרות ציבוריות הקרובות למטרות החברה ערב מועד הפירוק, ואם פורקה החברה מרצון – שוכנע כאמור רשם ההקדשות; בהעדר הוראות כאמור או בהעדר אפשרות לנהוג לפיהן, יועברו נכסים אלה, לפי הוראות בית המשפט, למטרה ציבורית שקבע בית המשפט כקרובה למטרות החברה. : (ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו לגבי נכס, שנקבע במועד העברתו לחברה, בהסכם או בתקנון החברה, כי הוא יועבר לאחר הפירוק לאדם שהעבירו לחברה (בסעיף קטן זה – המעביר) או לאדם אחר שקבע המעביר. @ 345כב. מעמד רשם ההקדשות בהליכי פירוק (תיקון: תשס"ז-2) : (א) העתק מכל בקשה שהוגשה במסגרת הליך לפירוק מרצון או לפירוק בידי בית המשפט, של חברה לתועלת הציבור, ומכל החלטה שניתנה במסגרת הליך כאמור, יימסרו לרשם ההקדשות, וכל הודעה או דוח לענין פירוק כאמור שיש למסרם לרשם לפי [[פקודת החברות]], יימסרו גם לרשם ההקדשות. : (ב) בית המשפט יחליט בבקשה שהוגשה כאמור בסעיף קטן (א) לאחר שנתן לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו. : (ג) רשם ההקדשות רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיחליט בכל שאלה הנובעת מן הפירוק. @ 345כג. תחולת הוראות [[פקודת החברות]] (תיקון: תשס"ז-2, תשע"ח) : הוראות לפי [[פקודת החברות]] למעט [[סעיפים 352 עד 356 לפקודה האמורה]] לענין פירוק בידי בית משפט או פירוק מרצון, לפי הענין, הממשיכות לחול לפי [[סעיף 376(1) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]], וכן ההוראות לפי [[חלק ד' לחוק האמור]], יחולו על פירוקה של חברה לתועלת הציבור בשינויים המחויבים, אלא אם כן נקבע אחרת לפי [[פרק זה]], ואולם בכל סתירה בין ההוראות האמורות להוראות לפי [[פרק זה]], יגברו ההוראות לפי [[פרק זה]]; ההוראות לפי [[חלק שמיני א' לחוק זה]], לא יחולו על פירוק של חברה לתועלת הציבור. @ 345כד. חובת דיווח והגשת מסמכים (תיקון: תשס״ז–2, תשס״ח, תשע״ד–5, תשע״ז–2) : (א) חברה לתועלת הציבור החייבת בהגשת דין וחשבון שנתי ודיווחים אחרים לפי הוראות [[סעיפים 140]] [[ו־141]], תגישם גם לרשם ההקדשות; בהודעה לענין העברת מניות או מינויים לדירקטוריון ושינויים בהרכבו לפי [[סעיף 140]] יצוין כי בעל המניות הנעבר או הדירקטור שמונה, לפי הענין, יודע כי החברה היא חברה לתועלת הציבור. : (ב) על חברה לתועלת הציבור יחולו חובות הדיווח והגשת המסמכים, החלות על עמותה לפי [[+|סעיפים 36]], [[+|36א]], [[+|38]], [[+|38א]] [[והתוספת השניה לחוק העמותות]] וכן הוראות [[סעיף 38ב לחוק האמור]] ואולם הדוחות והמסמכים כאמור יוגשו לרשם ההקדשות וסמכויות רשם העמותות לפי סעיפים אלה, לענין סעיף זה, יהיו נתונות לרשם ההקדשות. :: ((פורסמו [[כללי החברות (הגשה באופן מקוון בידי חברה לתועלת הציבור), התשע״ט–2019]].)) : (ג) הדוח הכספי והדוח המילולי כמשמעותם [[בחוק העמותות]], יאושרו בידי האסיפה הכללית ויוגשו לא יאוחר מיום 30 ביוני בשנה שלאחר תום תקופת הדוח, ורשאי רשם ההקדשות להאריך את המועד להגשתם. : (ד) השר רשאי לקבוע, דרך כלל או לסוגים של חברות לתועלת הציבור, חובות דיווח והגשת מסמכים לרשם או לרשם ההקדשות, שיחולו על חברות כאמור, נוסף על החובות החלות עליהן לפי הוראות חוק זה, ובכלל זה, הגשתם בדיווח אלקטרוני, וכן רשאי הוא לקבוע טפסים שחובה להשתמש בהם לעניין [[פרק זה]] והפרטים שיש לכלול בהם. : (ה) המסמכים שהוגשו לרשם ההקדשות לפי סעיף זה יהיו פתוחים במשרדו לעיונו של כל דורש, והוראות [[סעיף 39 לחוק העמותות]] יחולו לעניין עיון במסמכים בתיק חברה לתועלת הציבור ולעניין פרסומם לציבור, בשינויים המחויבים. : (ו) סמכויות רשם העמותות לתת פטור לענין סעיף זה, יהיו נתונות לרשם ההקדשות. @ 345כד1. הסמכת מפקחים וסמכויות פיקוח (תיקון: תשע"ד-5) : (א) רשם ההקדשות רשאי להסמיך, מבין עובדי משרד המשפטים הכפופים לו, מפקחים לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי חוק זה החלות על חברות לתועלת הציבור, ואולם לא ימונה למפקח אלא מי שמתקיימים בו כל אלה: :: (1) הוא לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת רשם ההקדשות, לשמש כמפקח; :: (2) הוא קיבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי חוק זה, כפי שהורה השר; :: (3) הוא עומד בתנאי כשירות נוספים, ככל שהורה השר. : (ב) לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי חוק זה, רשאי רשם ההקדשות וכן מפקח – :: (1) לדרוש מאדם שיש יסוד להניח כי הוא עובד חברה לתועלת הציבור, נושא משרה בה או בעל תפקיד אחר בה ונמצא במקום שבו פועלת החברה או שיש יסוד להניח שהיא פועלת בו, למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו; :: (2) להיכנס, בכל עת סבירה, לכל מקום כאמור בפסקה (1), ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא על פי צו של בית משפט; הכניסה תיעשה בליווי המחזיק במקום או נציגו, ואולם אין בסירוב להתלוות למפקח כדי למנוע ממנו למלא את תפקידו; הפעלת הסמכות לפי פסקה זו תיעשה בהתאם לתכנית פיקוח שאישר רשם ההקדשות לעניין זה; :: (3) לדרוש מעובד החברה, מנושא משרה בה, מבעל תפקיד אחר בה או מכל אדם אחר הנוגע בדבר למסור לו כל מידע או מסמך שיש בידו, לרבות פלט, כהגדרתו [[בחוק המחשבים, התשנ"ה–1995]], שיש בהם כדי להבטיח או להקל את ביצוען של ההוראות לפי חוק זה או של הוראות תקנון החברה. : (ג) הפעלת סמכויות הפיקוח לפי סעיף זה תיעשה בהתאם לנהלים שיקבע רשם ההקדשות, בשים לב למאפיינים הייחודיים למקום ולפעילות המתבצעת בו ולמקבלי השירות מהחברה. : (ד) מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי סעיף זה, אלא בעת מילוי תפקידו ובמידה הדרושה לכך, ובהתקיים כל אלה: :: (1) הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו; :: (2) יש בידו תעודה החתומה על ידי רשם ההקדשות, המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו, שאותה יציג על פי דרישה. @ 345כד2. הסתייעות בבודק חיצוני, סמכויותיו וחובותיו (תיקון: תשע"ד-5) : (א) לשם בדיקת עמידתה של חברה לתועלת הציבור בהוראות לפי חוק זה החלות עליה ובהוראות תקנונה, רשאי רשם ההקדשות להסתייע בבודק, גם אם אינו עובד המדינה ([[בפרק זה]] – בודק חיצוני), שיערוך בדיקות בהתאם לרשימת עניינים שיפרסם רשם ההקדשות באתר האינטרנט של משרד המשפטים ([[בפרק זה]] – בדיקות), ובאופן ובתדירות כפי שיורה רשם ההקדשות. : (ב) בודק חיצוני יפעל מטעם רשם ההקדשות, בהתאם להנחייתו ולהוראותיו ותחת פיקוחו. : (ג) הבודק החיצוני ימסור לחברה את טיוטת הדין וחשבון הסופי שלו, ויודיע לה על זכותה להגיש את תגובתה בתוך 30 ימים או בתוך תקופה ארוכה יותר שאישר רשם ההקדשות; הבודק החיצוני יגיש לרשם ההקדשות את הדין וחשבון הסופי שיכלול את ממצאי בדיקתו, תגובת החברה אליהם והמלצותיו; העתק מהדין וחשבון יימסר לחברה. : (ד) בודק חיצוני לא יפעיל סמכות הכרוכה בהפעלה של שיקול הדעת שניתן לרשם ההקדשות לפי דין. : (ה) הרואה את עצמו נפגע מבדיקה שערך בודק חיצוני, מממצאי בדיקתו, מהמלצותיו או מכל פעולה אחרת שלו, רשאי לפנות בבקשה מנומקת בכתב לרשם ההקדשות. : (ו) רשם ההקדשות רשאי, על פי בקשה כאמור בסעיף קטן (ה) או מיוזמתו, לתת לבודק חיצוני הוראות בעניין עריכת בדיקות, לעיין מחדש בממצאי הבדיקות, לערוך בדיקות נוספות בעצמו, למנות בודק חיצוני אחר, או לפעול בכל דרך אחרת שימצא לנכון. : (ז) דינו של בודק חיצוני ושל כל עובד המבצע בדיקות מטעמו לפי סעיף זה כדין עובדי המדינה לעניין ההוראות הנוגעות לעובדי הציבור [[בחוק העונשין, התשל"ז–1977]]. @ 345כד3. אישור לשמש בודק חיצוני, התלייתו וביטולו (תיקון: תשע"ד-5, תשע"ח) : (א) רשם ההקדשות רשאי לתת אישור לשמש בודק חיצוני למי שמתקיימים בו כל אלה: :: (1) הוא תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים או תאגיד שהתאגד ונרשם בישראל, ובלבד שאין הגבלה על אחריות בעלי המניות או השותפים בתאגיד; :: (2) הוא לא הורשע בעבירה פלילית כמפורט [[בסעיף 226(א)]] או בעבירה פלילית או משמעתית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לקבל אישור לשמש בודק חיצוני, ולא הוגשו נגדו כתב אישום או קובלנה משמעתית בשל חשד לביצוע עבירות כאמור, ואם הוא תאגיד – התאגיד וכן נושא משרה או בעל שליטה בו, וכל עובד שיבצע בדיקות מטעם התאגיד, לא הורשעו בעבירה כאמור ולא הוגשו נגדם כתב אישום או קובלנה משמעתית בשל חשד לביצוע עבירות כאמור; :: (3) הוא, ואם הוא תאגיד – התאגיד וכן נושא משרה או בעל שליטה בו, וכל עובד שיבצע בדיקות מטעם התאגיד, לא עלולים להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין מילוי תפקידם לפי סעיף זה לבין עניין אישי אחר או תפקיד אחר; :: (4) הוא לא הוכרז פסול דין ((או)) לא ניתן לגביו צו לפתיחת הליכים ומתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון כל עוד לא הופטר, ואם הוא תאגיד - גם לא ניתן לגביו צו פירוק; :: (5) הוא בעל מומחיות וניסיון מתאימים. : (ב) התקשרות עם בודק חיצוני תיעשה בהתאם להוראות לפי [[חוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992]]. : (ג) אישור לשמש בודק חיצוני יהיה לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים; רשם ההקדשות רשאי להאריך אישור כאמור לתקופות נוספות שלא יעלו על שלוש שנים כל אחת, ובלבד שלא ישמש אדם כבודק חיצוני תקופה העולה על שמונה שנים רצופות; על אף האמור, רשם ההקדשות רשאי להאריך אישור של בודק חיצוני לתקופה נוספת שלא תעלה על שישה חודשים לשם סיום בדיקה שהחל בה לפני תום תקופת האישור. : (ד) בודק חיצוני שחדל להתקיים בו תנאי מהתנאים המנויים בסעיף קטן (א) או שמתקיימת לגביו עילה המונעת ממנו לשמש בודק חיצוני יודיע על כך מיד לרשם ההקדשות. : (ה) רשם ההקדשות רשאי, מיוזמתו או על פי תלונה שהוגשה לו, לבטל אישור לשמש בודק חיצוני או להתלותו לתקופה שיקבע, לאחר שנתן לבודק החיצוני הזדמנות לטעון את טענותיו, אם מצא כי האישור ניתן על יסוד מידע כוזב או שגוי, כי תנאי מהתנאים המנויים בסעיף קטן (א) הופר או חדל להתקיים או שקיימות נסיבות אחרות שבשלהן אין הוא ראוי או מתאים לשמש בודק חיצוני. : (ו) רשם ההקדשות יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים את אלה: :: (1) רשימת הבודקים החיצוניים בעלי האישורים התקפים; :: (2) הדרכים הייעודיות לפנייה לרשם לצורך בירור תלונות על בודקים חיצוניים. : (ז) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין ביצוע סעיף זה, לרבות לעניין – :: (1) השכלה, ניסיון מקצועי והכשרה של בודקים חיצוניים; :: (2) נסיבות שבהן יראו בודק חיצוני כנמצא במצב של ניגוד עניינים; :: (3) הגבלות שיחולו על בודק חיצוני לאחר שסיים לשמש ככזה. @ 345כד4. דרישת מידע על ידי בודק חיצוני (תיקון: תשע"ד-5) : (א) בודק חיצוני רשאי לדרוש מחברה לתועלת הציבור ומכל אחד מהגורמים שלהלן, למסור לו כל מידע או מסמך, לרבות פלט כהגדרתו [[בחוק המחשבים, התשנ"ה–1995]], הנוגעים לענייני החברה, ככל שהם נמצאים בידו, הכול כפי שיפרט בדרישה ובמועד שפורט בה: :: (1) בעלי המניות בחברה; :: (2) נושאי המשרה בחברה; :: (3) חברי ועדת הביקורת של החברה; :: (4) עובדי החברה; :: (5) גורמים נוספים שקבע השר שיש להם זיקה לפעילות החברה. : (ב) היה לרשם ההקדשות יסוד סביר להניח כי חברה לתועלת הציבור הפרה הוראה מההוראות לפי חוק זה החלות עליה, רשאי הוא להורות לבודק החיצוני לדרוש מידע ומסמכים כאמור בסעיף קטן (א) גם ממי שהיה בארבע השנים שקדמו למועד הדרישה, אחד מהמנויים בפסקאות (1) עד (4) של אותו סעיף קטן. : (ג) בודק חיצוני וכל עובד מטעמו ישמרו בסוד כל מידע שהגיע אליהם עקב או תוך כדי מילוי תפקידם, לא יעשו בו כל שימוש ולא יגלו אותו לאחר, אלא ככל הנחוץ לשם מילוי תפקידם. : (ד) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין ביצוע סעיף זה, ובכלל זה לעניין דרך שמירת מידע ומסמכים על ידי בודק חיצוני ותקופות שמירתם. @ 345כד5. דיווח לכנסת על הסתייעות בבודקים חיצוניים (תיקון: תשע"ד-5) : השר ידווח לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אחת לשנתיים, על יישום הוראות [[סעיפים 345כד2 עד 345כד4]]. @ 345כה. (תיקון: תשס"ז-2, תש"ע-3) : (((בוטל).)) @ 345כו. פניה לבית המשפט (תיקון: תשס"ז-2) : בכל ענין לפי חוק זה הנוגע לחברה לתועלת הציבור, רשאי לפנות לבית משפט כל מי שנפגע מפעולתה של החברה, בין במעשה ובין במחדל, בבקשה למתן הוראות לחברה לפעול בהתאם למטרותיה או בהתאם להוראות חוק זה; כן רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בכל הליך לפי חוק זה הנוגע לחברה לתועלת הציבור ולהתייצב ולטעון בהליך כאמור אם הוא סבור שיש בו ענין לציבור. @ 345כז. אגרות ותשלומים (תיקון: תשס"ז-2) : השר רשאי לקבוע אגרת רישום בפנקס, וכן אגרות ותשלומים אחרים שיש לשלמם בשל פעולות ושירותים שנותן רשם ההקדשות לפי [[פרק זה]]. : ((פורסמו [[תקנות החברות (אגרות), התשס״א–2001]].)) @ 345כח. השבה לחברה (תיקון: תשס"ז-2, תשע"ד-3) : (א) הועברו לאחר, במישרין או בעקיפין, נכסים, לרבות כספים (בסעיף זה – העברת נכסים) של חברה לתועלת הציבור באחד מאלה: :: (1) בחריגה ממטרותיה שלא אושרה בידי בית המשפט לפי [[סעיף 345ו]]; :: (2) בעסקה בניגוד להוראות [[סעיף 345יב]]; :: (3) בדרך של חלוקת רווחים לבעלי מניותיה או ליזם החברה בניגוד להוראות [[פרק זה]]; :: (4) במהלך פירוק מרצון, בניגוד להוראות [[פרק זה]]; :: (5) בקרן לתועלת הציבור כמשמעותה [[בסימן ב']] – בניגוד להוראות לפי [[סעיף 345מד]]; :: רשאי בית המשפט, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), לבקשת תורם לחברה, בעל מניה בחברה או רשם ההקדשות, להורות כי יהיה על נושא משרה בחברה שידע או היה עליו לדעת על העברת הנכסים, להשיב לחברה את הנכסים שהועברו כאמור או את שווים, כולם או חלקם. : (ב) בית המשפט לא יחייב נושא משרה בהשבה כאמור בסעיף קטן (א) אם הוכיח נושא המשרה אחד מאלה: :: (1) שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את העברת הנכסים; :: (2) שהסתמך בתום לב על מידע מאת בעל תפקיד בחברה המוסמך לכך כי העברת הנכסים אינה כאמור בפסקאות (1) עד (5) שבסעיף קטן (א); :: (3) כי פעל בתום לב וכי בשל נסיבות הענין המיוחדות לא היה עליו לדעת כי העברת הנכסים היתה בניגוד להוראות [[פרק זה]]. : (ג) בית המשפט רשאי שלא לחייב מי מהמנויים בסעיף קטן (א) להשיב את הנכסים שהועברו או את שוויים, כולם או חלקם, אם הנכסים או שווים הוחזרו לחברה. : (ד) רשם ההקדשות לא יגיש בקשה לבית המשפט לפי סעיף זה אלא לאחר שמסר לנושא המשרה הודעה על כוונתו להגיש בקשה כאמור, ואפשר לו לטעון את טענותיו, בכתב או בעל פה, בתוך זמן סביר ממועד מסירת ההודעה, כפי שיקבע; בהודעה לפי סעיף קטן זה יציין רשם ההקדשות, בין השאר, את אלה: :: (1) פירוט המעשה או המחדל שבשלו בכוונת רשם ההקדשות להגיש בקשה לבית המשפט להשבת נכסים לחברה; :: (2) שווי הנכסים שבכוונת רשם ההקדשות לבקש את השבתם; :: (3) זכותו של נושא המשרה לטעון את טענותיו לפי סעיף זה, והמועד שנקבע לכך. @ 345כט. הוראות מיוחדות לענין הרמת מסך בחברה לתועלת הציבור (תיקון: תשס"ז-2) : לענין [[סעיף 6 לחוק זה]] – : (1) חברה לתועלת הציבור שלא נרשמה בפנקס חזקה כי עשתה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת בכוונה להונות אדם ואולם תהיה זו הגנה טובה לנתבע אם יוכיח כי החברה פעלה בהתאם לעיקר הוראות חוק זה לענין חברה לתועלת הציבור אף אם לא נרשמה או כי אותו אדם ידע על כך שלא נרשמה. : (2) בית המשפט רשאי, אם מצא כי נתקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה כאמור [[בסעיף 6(א)]], בשינויים המחויבים, לייחס חוב של חברה לתועלת הציבור לנושא משרה בה, במקום או נוסף על בעלי מניותיה, הכל כפי שיקבע. @ 345ל. שמירת דינים (תיקון: תשס"ז-2) : (א) הוראות [[פרק זה]] באות להוסיף על יתר הוראות חוק זה והוראות כל דין אחר, ואולם במקרה של סתירה, יגברו הוראות [[פרק זה]], אלא אם כן נקבעו הוראות מפורשות לפי דין אחר לגבי חברה לתועלת הציבור; בסעיף קטן זה, "דין אחר" – לרבות כללים, הנחיות או אישורים של גורם המוסמך לקבעם ביחס לאותה חברה, הפועל מכוחו של הדין האחר. : (ב) אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מחובות נוספות החלות על בעלי מניות ונושאי משרה בחברה לתועלת הציבור הפועלת כנאמן, מכוח [[חוק הנאמנות]], ככל שחלות חובות כאמור. @ 345לא. איסור התניה (תיקון: תשס"ז-2) : אין להתנות על ההוראות לפי [[פרק זה]]. @ 345לא1. תחולה בשינויים של הוראות החוק (תיקון: תשע"ד-5) : השר רשאי לקבוע כי הוראה מהוראות [[פרק זה]] לא תחול על סוגים של חברות לתועלת הציבור שיקבע או שתחול בשינויים שיקבע. : ((פורסמו [[תקנות החברות (הוראות מיוחדות לגבי חברות לתועלת הציבור שהן מוסדות לאומיים), התשע״ו–2016]].)) @ 345לב. תחולה לגבי חברות ממשלתיות (תיקון: תשס"ז-2) : השר ושר האוצר רשאים לקבוע כי הוראות [[פרק זה]], כולן או מקצתן, לא יחולו על חברה לתועלת הציבור שהיא חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית כהגדרתן [[בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975]] (בסעיף זה – חברה ממשלתית לתועלת הציבור), או שיחולו על חברה ממשלתית לתועלת הציבור בשינויים שיקבעו. : ((פורסמו [[תקנות החברות (תחולה על חברה לתועלת הציבור שהיא חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית), התשס״ח–2008]].)) @ 345לג. תחולה לגבי חברות חוץ (תיקון: תשס"ז-2) : (א) על חברת חוץ המקיימת מקום עסקים בישראל שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד ושתקנונה אוסר על חלוקת רווחים (בחוק זה – חברת חוץ לתועלת הציבור), יחולו הוראות חוק זה לענין חברה לתועלת הציבור בשינויים המחויבים ובשינויים שהשר רשאי לקבוע בתקנות. : (ב) השר רשאי לקבוע, בצו, לאחר התייעצות עם רשם ההקדשות, כי על חברת חוץ לתועלת הציבור מסוימת לא יחולו הוראות חוק זה לענין חברה לתועלת הציבור, כולן או מקצתן, או שיחולו בשינויים שיקבע, וזאת, אם שוכנע כי קיימות נסיבות המצדיקות זאת, בשים לב בין היתר, לדיני מקום ההתאגדות או להוראות הדין הזר החל על פעולתה בישראל כחברת חוץ לתועלת הציבור, לתחולתו של דין אחר בישראל לגביה, ולמקורם של נכסי החברה; השר רשאי לקבוע בתקנות הוראות כאמור לסוגים של חברות חוץ לתועלת הציבור. === סימן ב': קרן לתועלת הציבור (תיקון: תשע"ד-3) === @ 345לד. קרן לתועלת הציבור (תיקון: תשע"ד-3) : (א) קרן לתועלת הציבור היא חברה לתועלת הציבור שרשם ההקדשות הכיר בה כקרן לתועלת הציבור לפי [[סימן זה]], ושבתקנונה נקבעו רק מטרות שהן אחת או יותר מאלה: :: (1) מימון פעילות של חברות לתועלת הציבור או הקדשות ציבוריים שנרשמו אצל רשם ההקדשות; :: (2) מימון פעילות של עמותות שמטרותיהן מטרות ציבוריות בלבד; :: (3) מימון פעילות של מוסד להשכלה גבוהה שהוא מוסד ללא כוונת רווח והוא אחד מאלה: ::: (א) מוסד שהוכר לפי [[סעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958]] (בסעיף זה – חוק המועצה להשכלה גבוהה); ::: (ב) מוסד שקיבל היתר או אישור לפי [[סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה]]; ::: (ג) מוסד שהתואר שהוא מעניק הוכר לפי [[סעיף 28א לחוק המועצה להשכלה גבוהה]]; ::: (ד) מוסד שקיבל רישיון לפי [[+|סעיפים 25ג]] [[ו־25ד לחוק המועצה להשכלה גבוהה]] או רישיון זמני לפי [[סעיף 25ט לחוק האמור]]; :: (4) מימון פעילות של קופת חולים, של בית חולים ממשלתי, של בית חולים שבבעלות קופת חולים, של בית חולים שבבעלות רשות מקומית או של כל בית חולים אחר שהוא תאגיד והוא מוסד ציבורי כמשמעותו [[#9.2|בסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה]]; בפסקה זו – :::- "בית חולים ממשלתי" – לרבות תאגיד בריאות; :::- "קופת חולים" – כמשמעותה [[בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994]]; :::- "תאגיד בריאות" – כהגדרתו [[בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985]]; :: (5) מימון פעילות של גופים אחרים שפעילותם מכוונת לקידום או למימון מטרות ציבוריות ומתקיימים לגביהם תנאים שקבע השר. : (ב) בסעיף זה, "מימון" – לרבות פיקוח על השימוש בכספים שחילקה הקרן לפי [[סעיף 345לט]] וליווי הפעילות שלשמה ניתן המימון. @ 345לה. הכרה בקרן לתועלת הציבור וסוגי קרנות (תיקון: תשע"ד-3) : (א) רשם ההקדשות רשאי להכיר בחברה לתועלת הציבור כקרן לתועלת הציבור ([[בסימן זה]] – קרן), לפי בקשתה, אם הוכח להנחת דעתו שבמועד ההכרה בה יהיה לה הון עצמי נזיל של חמישה מיליון שקלים חדשים לפחות, וכן כי מתקיים בה אחד מתנאים אלה, לפי סוג הקרן: :: (1) לעניין קרן משפחתית לתועלת הציבור ([[בסימן זה]] – קרן משפחתית) – מניין התורמים לחברה, ממועד רישומה, לא עולה על מניין התורמים שנקבע [[בסעיף 345לז(א)]]; :: (2) לעניין קרן בניהול פרטי לתועלת הציבור ([[בסימן זה]] – קרן בניהול פרטי) – מניין התורמים לחברה, ממועד רישומה, לא עולה על מניין התורמים שנקבע [[בסעיף 345לז(ב)]]; :: (3) לעניין קרן בניהול ציבורי לתועלת הציבור ([[בסימן זה]] – קרן בניהול ציבורי) – אין אדם שמחזיק בשליטה בה, לרבות מכוח הסכם עם החברה. : (ב) [[בסימן זה]], "הון עצמי נזיל" – כספים או ניירות ערך הרשומים למסחר בבורסה. @ 345לו. עדכון סכומים (תיקון: תשע"ד-3) : (א) היה שיעור שינוי המדד, מהמדד האחרון שפורסם לפני 1 בינואר בשנה מסוימת (בסעיף קטן זה – יום העדכון), לעומת מדד חודש ינואר 2014 או המדד במועד העדכון האחרון שבוצע לפי סעיף קטן זה, לפי המאוחר, גבוה מ־10 אחוזים, רשאי השר לעדכן את הסכומים הנקובים [[בסעיפים 345לה]] [[ו־345לט]], ביום העדכון. : (ב) הסכומים האמורים בסעיף קטן (א) יעוגלו לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 1,000 שקלים חדשים; הודעה על הסכומים המעודכנים תפורסם ברשומות. @ 345לז. הוראות לעניין תרומות (תיקון: תשע"ד-3) : (א) מספר התורמים הכולל לקרן משפחתית לא יעלה על עשרים; במניין התורמים כאמור לא ייכללו תורם שנפטר ומי שסמוך על שולחנו של תורם. : (ב) מספר התורמים הכולל לקרן בניהול פרטי לא יעלה על עשרים בכל שנת כספים, והיא לא תקבל מתורם אחד תרומות ששוויין נמוך מעשרים אלף שקלים חדשים. : (ג) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן חישוב מניין התורמים של קרנות משפחתיות ושל קרנות בניהול פרטי, לרבות לעניין חישוב מניין התורמים שהם קרובים או שהם תאגידים קשורים; הוראות כאמור יכול שייקבעו לעניין סוגים שונים של קרנות משפחתיות או של קרנות בניהול פרטי. @ 345לח. קבלת נכס כתרומה (תיקון: תשע"ד-3) : (א) קיבלה קרן נכס כתרומה, יחולו עליה הוראות אלה: :: (1) הקרן תמכור את הנכס בתוך שנתיים מתום שנת הכספים שבה התקבל הנכס (בסעיף זה – התקופה הראשונה), ועד מכירתו לא ייחשב הנכס חלק משווי נכסי הקרן לעניין החלוקה המזערית לפי [[סעיף 345לט(א)(1)]]; :: (2)(א) דירקטוריון הקרן רשאי להחליט על הארכת התקופה הראשונה, בתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים (בסעיף זה – התקופה הנוספת), אם שוכנע כי מכירת הנכס בתקופה הראשונה תפגע משמעותית בתמורה שתתקבל ממכירתו; הנימוקים להחלטה יפורטו בפרוטוקול הדיון. ::: (ב) החליט הדירקטוריון על הארכת התקופה כאמור, לשם חישוב שווי נכסי הקרן לעניין החלוקה המזערית לפי [[סעיף 345לט(א)(1)]], יראו את ערך הנכס בתקופה הנוספת ככפל סכום השומה לפי הערכת גורם מוסמך; :: (3) הקרן רשאית להעביר את הנכס, בלא תמורה, לגוף שהיא רשאית להשתתף במימונו, ושווי הנכס, לפי הערכת גורם מוסמך, ייחשב חלק מהחלוקה המזערית לפי [[סעיף 345לט]]; ואולם לא תידרש הערכת גורם מוסמך אם הקרן היתה מקיימת את החלוקה המזערית גם בלא העברת הנכס, או באישור רשם ההקדשות אם שוכנע שהערכת גורם מוסמך אינה נדרשת בנסיבות העניין. : (ב) יראו נכסים שהיו בידי חברה לתועלת הציבור לפני שהוכרה לראשונה כקרן, כנכסים לעניין סעיף זה שנתרמו לקרן במועד ההכרה, והוראות סעיף זה יחולו לגביהם ממועד ההכרה ואילך. : (ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על נכס המשמש את הקרן ונדרש לה לשם קידום מטרותיה; ואולם שווי הנכס יובא בחשבון לשם חישוב שווי נכסי הקרן לעניין החלוקה המזערית לפי [[סעיף 345לט(א)(1)]]. : (ד) בסעיף זה – ::- "גורם מוסמך" – מי שהדירקטוריון מצא כי יש לו את המומחיות הנדרשת לשם הערכת שווי הנכס, ומתקיים לגביו אחד מאלה: ::: (1) לעניין נכס שאינו נכס מקרקעין – תנאי כשירות שקבע השר דרך כלל או לסוגים של נכסים, ככל שקבע; ::: (2) לעניין נכס מקרקעין – הוא שמאי מקרקעין הרשום בפנקס שמאי המקרקעין לפי [[חוק שמאי מקרקעין, התשס"א–2001]]; ::- "נכס" – למעט כספים המושקעים בדרך השקעה לפי הוראות [[סעיף 345מ]]. @ 345לט. דרכי מימון על ידי קרן לתועלת הציבור (תיקון: תשע"ד-3) : (א) קרן תעניק מענקים כספיים על פי הקבוע בתקנונה ועל פי כללים ואמות מידה שיקבע הדירקטוריון מזמן לזמן, ובלבד שסך המענקים הכספיים שתחלק בכל שנה לא יפחת מאחד מאלה, לפי הגבוה (בסעיף זה – החלוקה המזערית): :: (1) 5 אחוזים משווי נכסי הקרן בסוף שנת הכספים הקודמת או 2 מיליון שקלים חדשים, לפי הנמוך; :: (2) סכום השווה לכפל הסכום שהוציאה הקרן לניהולה בשנת הכספים הקודמת, ואם ביצעה פיקוח על השימוש בכספים שחילקה בשנת הכספים הקודמת או ליווי הפעילות כאמור שלשמה ניתן המימון – סכום נוסף השווה לסכום שהוציאה הקרן לשם פיקוח או ליווי כאמור; :: (3) לגבי קרן משפחתית או קרן בניהול פרטי – ארבע מאות אלף שקלים חדשים, ולגבי קרן בניהול ציבורי – מאתיים אלף שקלים חדשים. : (ב) הענקת מענקים בידי קרן לקרן אחרת, לא תיחשב חלק מהחלוקה המזערית לפי סעיף קטן (א). : (ג) דירקטוריון קרן רשאי להחליט על חלוקה של כספי הקרן, מעבר לחלוקה המזערית, בדרכים אחרות, ובכלל זה בדרך של מתן הלוואות בתנאים מיטיבים לעומת תנאי השוק (בסעיף זה – הלוואות בתנאים מיטיבים), ולקבוע את הקריטריונים לחלוקה כאמור. : (ד) הוכרה הלוואה בתנאים מיטיבים, כולה או חלקה, כחוב אבוד, לפי דוח כספי מבוקר של רואה חשבון, ייחשב החוב האבוד חלק מהחלוקה המזערית בשנת הכספים שבה הוכר כחוב אבוד או בשנה שבה הוגש הדוח הכספי, לפי החלטת הקרן. : (ה) על אף הוראות סעיף קטן (א), השר רשאי לקבוע כי קרנות או סוגים של קרנות, יוכלו לקיים את החלוקה המזערית גם באמצעות מתן הלוואות בתנאים מיטיבים, כפי שיקבע, ובלבד ששיעור ההלוואות שייכללו בחלוקה המזערית לא יעלה על 50 אחוזים מהחלוקה המזערית או על שיעור אחר שיקבע השר. : (ו) השר רשאי לקבוע לגבי קרנות או לגבי סוגים של קרנות – :: (1) סוגים שונים של הלוואות שהקרן תהיה רשאית לתת ותנאים להחזרן; :: (2) תנאים נוספים לכך שהלוואות שהוכרו כחובות אבודים כאמור בסעיף קטן (ד), ייחשבו חלק מהחלוקה המזערית; :: (3) הוראות לעניין מספר מזערי של גופים כאמור [[בסעיף 345לד]], שקרן חייבת להשתתף במימונם בשנה; :: (4) הוראות לעניין השתתפות הקרן במימון גופים כאמור [[בסעיף 345לד]], שהם גופים הקשורים לקרן, ובכלל זה לעניין אופן קבלת ההחלטות בדבר המימון כאמור והמנגנונים לאישורו; לעניין זה, "גופים הקשורים לקרן" – לרבות קשר הנובע מהחזקה של ניירות ערך או מחברות בעמותה, או קשר הנובע מכהונה של נושאי משרה משותפים או של קרוביהם. @ 345מ. דרכי השקעת כספים עודפים בקרן לתועלת הציבור (תיקון: תשע"ד-3) : (א) קרן תשקיע את הכספים שטרם חילקה (בחוק זה – הכספים העודפים), באופן יעיל ומיטבי לשמירת הקרן ולעשיית פירות, בהתאם לדרכי ההשקעה שנקבעו [[בתוספת השלישית]]; ואולם קרן משפחתית רשאית להשקיע את הכספים העודפים בדרך השקעה אחרת, ובלבד שהיא דרך שקולה וזהירה, כמתחייב מנסיבות העניין. : (ב) השר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את [[התוספת השלישית]]. : (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע מקרן להיות בעלת מניות בגופים שהיא רשאית להשתתף במימונם כאמור [[בסעיף 345לד]] או חברה בהם. @ 345מא. ציון חל"צ וסוג הקרן בצד שם הקרן (תיקון: תשע"ד-3) : (א) קרן תציין, בצד שמה, בכל מסמך, שילוט או פרסום היוצא מטעמה, את אחת הסיומות שלהלן, לפי העניין ובהתאם להכרה שהכיר בה רשם ההקדשות: :: (1) "חברה לתועלת הציבור – קרן משפחתית" או "חל"צ – קרן משפחתית"; :: (2) "חברה לתועלת הציבור – קרן בניהול פרטי" או "חל"צ – קרן בניהול פרטי"; :: (3) "חברה לתועלת הציבור – קרן בניהול ציבורי" או "חל"צ – קרן בניהול ציבורי". : (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), קרן בניהול פרטי רשאית לציין בצד שמה את הסיומת "חברה לתועלת הציבור – קרן תאגידית" או "חל"צ – קרן תאגידית" במקום הסיומת כאמור באותו סעיף קטן, ובלבד שהתקיימו כל אלה: :: (1) בעל השליטה בקרן או התורם שתרם את התרומה הגדולה ביותר לקרן, הוא תאגיד; :: (2) רשם ההקדשות אישר לה, לבקשתה, לעשות כן. : (ג) חברה שאינה קרן לא תציין בצד שמה את הסיומת האמורה בסעיף קטן (א) או (ב), ולא תציג את עצמה בדרך אחרת כקרן. : (ד) הוראות [[סעיף 345ד]] לא יחולו על קרן. @ 345מב. חובת מינוי דירקטור בלתי תלוי (תיקון: תשע"ד-3) : (א) בסעיף זה – ::- "דירקטור בלתי תלוי", בקרן – יחיד שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים להלן: ::: (1) ועדת הביקורת אישרה כי מתקיימים לגביו תנאי הכשירות האלה: :::: (א) הוא אינו קרוב של בעל מניות בקרן, של דירקטור או של נושא משרה בה, ולעניין קרן בניהול ציבורי – הוא גם אינו קרוב של תורם לה; :::: (ב) אין לו, לקרובו, לשותפו, למעבידו, למי שהוא כפוף לו, במישרין או בעקיפין, או לתאגיד שהוא בעל השליטה בו, במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי, זיקה לקרן, לבעל מניות בה, לדירקטור או לנושא משרה בה, לקרוב של בעל מניות בה, של דירקטור או של נושא משרה בה או לתאגיד אחר, ולעניין קרן בניהול ציבורי – אין זיקה כאמור גם לתורם לה, לקרובו או לתאגיד בשליטתו; :::: (ג) תפקידיו או עיסוקיו האחרים אינם יוצרים או עלולים ליצור ניגוד עניינים עם תפקידו כדירקטור, ואין בהם כדי לפגוע ביכולתו לכהן כדירקטור; :::: (ד) הוא בעל כשירות או מומחיות מתאימה, ככל שקבע השר; ::: (2) הוא אינו מכהן כדירקטור בחברה מעל תשע שנים רצופות, ולעניין זה לא יראו בהפסקת כהונה שאינה עולה על שנתיים כמפסיקה את רצף הכהונה; ::- "זיקה" – קיום יחסי עבודה, קיום קשרים עסקיים או מקצועיים דרך כלל או שליטה, וכן כהונה כנושא משרה; השר רשאי לקבוע כי עניינים מסוימים, בתנאים שקבע, לא יהוו זיקה; ::- "תאגיד אחר" – תאגיד שבעל השליטה בו, במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי, הוא הקרן, בעל מניות בה או דירקטור בה; ::- "תורם" – מי שתרם לקרן תרומות ששווין המצטבר עולה על סכום של 150,000 שקלים חדשים, או על סכום אחר שקבע השר, וכן בעל השליטה בתאגיד שתרם כאמור. : (ב) בדירקטוריון קרן בניהול פרטי יכהנו לפחות שני דירקטורים בלתי תלויים. : (ג) בדירקטוריון קרן בניהול ציבורי יכהנו לפחות שני דירקטורים; כל הדירקטורים בקרן יהיו דירקטורים בלתי תלויים. : (ד) לא ימונה דירקטור בקרן פלונית כדירקטור בלתי תלוי בקרן אחרת אם אותה שעה מכהן דירקטור בקרן האחרת כדירקטור בלתי תלוי בקרן הפלונית. : (ה) בקרן שבמועד מינוי דירקטור בלתי תלוי כל חברי הדירקטוריון שלה הם בני מין אחד, יהיה הדירקטור הבלתי תלוי הממונה בן המין השני. @ 345מג. אמות מידה לחלוקת כספי הקרן ותפקידי ועדת החלוקה (תיקון: תשע"ד-3) : (א) דירקטוריון קרן יקבע, מזמן לזמן, אמות מידה לחלוקת כספי הקרן, באמצעות הענקת מענקים ומתן הלוואות ובדרכים אחרות, בהתאם להוראות [[סעיף 345לט]]. : (ב) דירקטוריון קרן ימנה ועדת חלוקה שתפקידיה – :: (1) להביא לפני הדירקטוריון את המלצותיה לקביעת אמות מידה לחלוקת כספי הקרן כאמור בסעיף קטן (א); :: (2) להחליט על אופן חלוקת כספי הקרן בהתאם לאמות המידה שקבע הדירקטוריון. : (ג) בקרן בניהול פרטי ובקרן בניהול ציבורי יהיו לפחות שניים מבין הדירקטורים הבלתי תלויים חברים בוועדת החלוקה. @ 345מד. הוצאות לניהול קרן לתועלת הציבור (תיקון: תשע"ד-3) : השר רשאי לקבוע הוראות לעניין שיעורים או סכומים שקרן רשאית להוציא לניהולה, לרבות לשכר ולגמול, וכן לשם פיקוח על השימוש בכספים שחילקה לפי [[סעיף 345לט]], וליווי הפעילות שלשמה ניתן המימון; הוראות כאמור יכול שייקבעו לסוגים של קרנות לתועלת הציבור. @ 345מה. דיווח לרשם ההקדשות (תיקון: תשע"ד-3) : (א) בלי לגרוע מחובות דיווח אחרות של קרן לפי חוק זה, תגיש קרן לרשם ההקדשות, אחת לשנה את כל אלה: :: (1) רשימת אמות המידה שלפיהן חילקה את כספי הקרן כאמור [[בסעיף 345מג]]; :: (2) רשימת הגופים שהיא חילקה להם כספים כאמור, בציון נימוקי ההחלטה, הסכום שניתן לכל גוף והתנאים שבהם ניתן; :: (3) דיווח בנוגע לפיקוח על השימוש בכספים שחילקה לפי [[סעיף 345לט]], ועל ליווי הפעילות שלשמה ניתן המימון, אם ביצעה פיקוח וליווי כאמור. : (ב) קרן בניהול פרטי וקרן בניהול ציבורי יפרסמו את הרשימות והדיווחים האמורים בסעיף קטן (א) באתר האינטרנט שלהן. : (ג) השר רשאי לקבוע כי קרן תגיש לרשם ההקדשות או תפרסם באתר האינטרנט שלה דיווחים או מידע, נוסף על האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב). @ 345מו. פרסום מידע לציבור (תיקון: תשע"ד-3) : קרן תפרסם באתר האינטרנט שלה, אחת לשנה לפחות, הודעה שבה תפרט את כל אלה: : (1) דרכי ההתקשרות עם הקרן; : (2) אופן הגשת בקשות לקבלת כספים מהקרן, באותה שנה, ובכלל זה הטפסים שיש למלא, והמועד להגשת בקשות, שיהיה 30 ימים לפחות אחרי יום הפרסום; : (3) אמות המידה לחלוקת הכספים על ידי הקרן באותה שנה; : (4) המועד הצפוי לחלוקת כספי הקרן באותה שנה. @ 345מז. חובה למנות רואה חשבון מבקר (תיקון: תשע"ד-3) : קרן תמנה רואה חשבון מבקר, ויחולו לעניין זה הוראות [[סעיפים 154 עד 157]] [[ו־159 עד 175]], בשינויים המחויבים. @ 345מח. חובה למנות מבקר פנימי (תיקון: תשע"ד-3) : דירקטוריון קרן בניהול פרטי ודירקטוריון קרן בניהול ציבורי ימנו, בהסכמת ועדת הביקורת, מבקר פנימי, ויחולו לעניין זה הוראות [[סעיפים 146(ב) עד 148]] וכן [[150 עד 153]], וההוראות החלות על מבקר פנימי בחברה לתועלת הציבור, בשינויים המחויבים. @ 345מט. ועדת ביקורת (תיקון: תשע"ד-3) : בוועדת הביקורת של קרן בניהול פרטי ושל קרן בניהול ציבורי יכהנו שלושה חברים לפחות, ומרבית חברי הוועדה יהיו בעלי כשירות לכהן כדירקטורים בלתי תלויים כאמור [[בפסקה (1)(א) עד (ג) להגדרה "דירקטור בלתי תלוי" שבסעיף 345מב]], לפי העניין. @ 345נ. עיון בדיווחי קרן משפחתית לתועלת הציבור (תיקון: תשע"ד-3) : מסמכים שהגישה קרן משפחתית לפי חוק זה לרשם ההקדשות יהיו פתוחים לעיון הציבור לאחר שיימחקו מהם הפרטים שלהלן, אלא אם כן ביקשה הקרן שלא למחקם, כולם או חלקם: : (1) שמות התורמים, למעט תורמים שהם ישות מדינית זרה כהגדרתה [[בסעיף 36א לחוק העמותות]]; : (2) הגופים שהקרן חילקה להם כספים לפי [[סעיף 345לט]]. @ 345נא. התניית תרומה (תיקון: תשע"ד-3) : (א) תורם לא יתנה מתן תרומה לקרן בהחזרתה אליו או לאדם אחר, כולה או חלקה, במועד פירוק החברה או במועד אחר. : (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), תורם רשאי להתנות את מתן תרומתו לקרן, בכך שאם תפורק החברה, תועבר יתרת התרומה לקרן אחרת או לגוף הפועל למטרה ציבורית שתיקבע על ידי התורם, ובלבד שהקרן רשאית להשתתף במימונו כאמור [[בסעיף 345לד]]. @ 345נב. מיזוג קרנות לתועלת הציבור (תיקון: תשע"ד-3) : (א) הוראות [[סעיף 345טז]] יחולו לגבי קרן, ואולם קרן תהיה רשאית להתמזג רק עם קרן אחרת. : (ב) במיזוג בין קרן משפחתית לבין קרן בניהול פרטי, תהיה חברת היעד הקרן בניהול פרטי; במיזוג בין קרן משפחתית או קרן בניהול פרטי עם קרן בניהול ציבורי, תהיה חברת היעד הקרן בניהול ציבורי. @ 345נג. שינוי מעמד (תיקון: תשע"ד-3) : (א) קרן רשאית לבקש מרשם ההקדשות לבטל את ההכרה בה או להכיר בה כקרן מסוג אחר, ויחולו לעניין ההכרה הוראות [[סעיף 345לה]], לפי העניין, בשינויים המחויבים. : (ב) רשם ההקדשות לא יחליט כמפורט להלן אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות הקרן, לפעילותה לפני הגשת הבקשה כאמור בסעיף קטן (א), למספר התורמים לה ולמחויבויות שקיבלה על עצמה הקרן לצורך השינוי במעמדה: :: (1) ביטול הכרה בקרן; :: (2) הכרה בקרן בניהול ציבורי כקרן משפחתית; :: (3) הכרה בקרן בניהול ציבורי כקרן בניהול פרטי; :: (4) הכרה בקרן בניהול פרטי כקרן משפחתית. : (ג) רשם ההקדשות רשאי להחליט מיוזמתו על שינוי מעמדה של קרן כמפורט להלן, לאחר שהודיע לה על כוונתו לעשות כן ונתן לה הזדמנות להשמיע את טענותיה בעניין, אם שוכנע כי קיבלה תרומות בניגוד להוראות [[סימן זה]] וכי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות הקרן ולפעילותה: :: (1) הכרה בקרן משפחתית כקרן בניהול פרטי; :: (2) הכרה בקרן בניהול פרטי כקרן ציבורי. : (ד) ביטול ההכרה או שינוי המעמד כאמור בסעיף זה ייכנסו לתוקף עם קבלת הודעת רשם ההקדשות או במועד אחר שקבע הרשם. == פרק שני: חברת חוץ == @ 346. חובת רישום של חברת חוץ (תיקון: תשפ"ב, תשפ"ד-2) : (א) חברת חוץ לא תקיים בישראל מקום עסקים, ובכלל זה משרד להעברת מניות או לרישום מניות, אלא אם כן נרשמה כחברת חוץ לפי הוראות סעיף זה ושילמה את אגרות הרישום והפרסום שקבע השר לפי סעיף זה. : (ב) הבקשה לרישום תוגש לרשם בתוך חודש לאחר הקמת מקום העסקים ויצורפו לה מסמכים אלה: :: (1) עותק ותרגום לעברית או לאנגלית, אלא אם כן המסמכים הוגשו בעברית או באנגלית, מאושרים בדרך שקבע השר, של המסמכים שעל פיהם התאגדה החברה או שלפיהם היא פועלת, כנדרש לפי דיני המדינה שבה התאגדה, לרבות תקנונה, אם קיים; :: (2) רשימת הדירקטורים של החברה; :: (3) השם, המען והמען הדיגיטלי, אחד מכל פרט המנוי [[בתוספת הרביעית]], של אדם היושב בישראל המורשה לקבל עבור החברה כתבי בי־דין והודעות שיש להמציא לחברה; :: (4) העתק מאושר בדרך שקבע השר של כתב הרשאה המייפה את כוחו של אדם היושב כרגיל בישראל לפעול בשם החברה בישראל. : (ג) חל שינוי במסמך או בדירקטורים או בשמו, במענו או במענו הדיגיטלי, אחד מכל פרט המנוי [[בתוספת הרביעית]], של אחד מן המנויים בפסקאות (3) ו־(4) בסעיף קטן (ב), תודיע על כך החברה לרשם בתוך ארבעה עשר ימים ממועד השינוי. : (ג1) הרשם ירשום את המען הדיגיטלי שצורף לבקשה לרישום לפי סעיף קטן (ב)(3) או שעליו הודיעה חברת חוץ לפי סעיף קטן (ג), לאחר קיום הוראות [[סעיף 3ב(א)(1) ו-(3) לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים]], ולאחר שווידא שהמען הדיגיטלי תקין ופעיל. : (ד) השר רשאי לקבוע מסמכים נוספים שחברת חוץ חייבת לצרף לבקשה לרישום וחייבת להודיע לרשם על שינויים בהם. : ((פורסמו [[תקנות החברות (אגרות), התשס״א–2001]].)) @ 347. המצאה לחברת חוץ : כתב בי־דין או הודעה שיש להמציאם לחברת חוץ הרשומה בישראל יראום כאילו הומצאו כדין, אם מוענו למורשה שהודע עליו לרשם כאמור [[בסעיף 346]] והונחו במען שהודע עליו כאמור או נשלחו לשם בדואר. @ 348. דין וחשבון שנתי : חברת חוץ תגיש, אחת לשנה, דין וחשבון שנתי כפי שיקבע השר. @ 349. עונשין : חברת חוץ שהפרה את הוראת [[סעיף 346(א)]] דינה ודין כל נושא משרה או שלוח שלה, שהיה שותף להפרה – קנס כאמור [[בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז–1977]], ובהפרה נמשכת, קנס נוסף כאמור [[בסעיף 61(ג) לחוק האמור]] לכל יום שבו נמשכת ההפרה, מהיום שהחברה קיבלה הודעה מאת רשם החברות. @ 349א. חברת חוץ שהפסיקה לקיים מקום עסקים בישראל (תיקון: תשע"א-3) : (א) חברת חוץ שהפסיקה לקיים מקום עסקים בישראל והודיעה על כך לרשם, תהיה פטורה מחובותיה לפי [[פרק זה]], החל במועד מסירת ההודעה, ואולם השר רשאי לקבוע מועד פטור מוקדם יותר לעניין חובת תשלום אגרה לפי [[פרק זה]]. : (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), חברה שמסרה הודעה כאמור באותו סעיף קטן, אינה פטורה מחובתה כאמור [[בסעיף 346(ב)(3)]], אלא אם כן מסרה לרשם מען אחר למסירת כתבי בי־דין והודעות; מסרה החברה לרשם מען אחר כאמור, מחוץ לישראל, לא יידרש היתר בית משפט לשם המצאת כתבי בי־דין והודעות לחברה הנוגעים לפעילות החברה בישראל, בעת שקיימה מקום עסקים בישראל, לפי הוראות [[#166|תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984]]. == פרק שלישי: פשרה או הסדר == === סימן א': הוראות כלליות (תיקון: תשע"ב) === @ 350. פשרה או הסדר – הוראות כלליות (תיקון: תשס"ה, תשע"ב-2, תשע"ח) : (א) הוצעו פשרה או הסדר בין חברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, או בינה לבין סוג פלוני שבהם, שאינם הסדר חוב כהגדרתו [[בסעיף 318 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]] או תכנית לשיקום כלכלי כהגדרתה [[בסעיף 4 לחוק האמור]], רשאי בית המשפט, על פי בקשה של החברה או של בעל מניה, או של נאמן אם החברה היא בפירוק, להורות על כינוס אסיפות של אותם נושים או בעלי מניות, לפי הענין, בהתאם להוראות סעיף קטן (א1) ובדרך שיורה בית המשפט. : (א1) אסיפות הנושים או בעלי המניות ייערכו בנפרד לכל סוג של נושים או בעלי מניות ([[בפרק זה]] – אסיפות סוג); לעניין זה, "סוג" – קבוצת נושים או בעלי מניות שלהם עניין משותף בנוגע להסדר או לפשרה, המובחן באופן מהותי מעניינם של שאר הנושים או בעלי המניות ואשר מצדיק קיום אסיפה נפרדת. : (א2) נושה או בעל מניה יעשה שימוש בזכות ההצבעה באסיפת סוג בתום לב ובדרך מקובלת ויימנע מניצול לרעה של כוחו. : (ב) (((בוטל).)) : (ג) (((בוטל).)) : (ד) (((בוטל).)) : (ה) (((בוטל).)) : (ו) (((בוטל).)) : (ז) (((בוטל).)) : (ח) (((בוטל).)) : (ט) אם בכל אסיפת סוג שכונסה לפי סעיף קטן (א) הסכימו לפשרה או להסדר רוב מספרם של המשתתפים בהצבעה למעט הנמנעים שבידם יחד שלושה רבעים של הערך המיוצג בהצבעה, ובית המשפט אישר את הפשרה או ההסדר, הרי הם מחייבים את החברה ואת כל הנושים או בעלי המניות או הסוג שבהם, לפי הענין, ואם היא בפירוק – גם את הנאמן. : (ט1) בית המשפט שאישר פשרה או הסדר לפי סעיף קטן (ט) מוסמך לדון במחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות הפשרה או ההסדר לאחר אישורם או בנוגע ליישומם. : (י) צו שניתן לפי סעיף קטן (ט) לא יהיה לו תוקף לפני שהוגש לרשם העתק מאושר שלו; העתק הצו יצורף לכל עותק של תקנון החברה שיוצא לאחר מתן הצו, ואם אין לחברה תקנון – לכל עותק של מסמך שעל פיו התאגדה החברה ושעל פיו היא פועלת, שיוצא כאמור. : (יא) [[בפרק זה]] – ::- "חברה" - לרבות חברת חוץ המנהלת עסקים או שיש לה נכסים, בישראל, גם אם לא נרשמה לפי [[סעיף 346]]; ::- "הסדר" – לרבות ארגון מחדש של הון המניות בדרך של איחוד מניות מסוגים שונים או בדרך של חלוקת מניות לסוגים שונים, או בשתי הדרכים כאחת. : (יב) השר רשאי לקבוע הוראות לענין ביצוע [[פרק זה]], לרבות לעניין כינוס אסיפות וכן לענין סדרי דין, מינוי בעל תפקיד, הוראות בדבר שיפוי וביטוח לבעל תפקיד וקביעת סמכויותיו על ידי בית המשפט. :: ((פורסמו [[תקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס״ב–2002]].)) === סימן ב': פשרה או הסדר שמטרתם הבראת החברה (((בוטל))) (תיקון: תשע"ב-2, תשע"ח) === : (([[סימן זה]] בטל ביום 15.9.2019, אך ימשיך לחול על הליכי פשרה או הסדר שניתן במסגרתם צו הקפאת הליכים שהיו תלויים ועומדים ערב יום התחילה.)) @ 350א. הגדרות (תיקון: תשע"ב-2) : [[בסימן זה]] – :- "בעלים של נכס מכוח תניית שימור בעלות" – מי שמכר נכס לחברה והעביר לחברה את החזקה בנכס, לפני מתן צו הקפאת הליכים לגביה, לפי חוזה הכולל תניית שימור בעלות, והבעלות בנכס הנמכר נותרה בידו בשל אותה תניה, ובלבד שהוראות [[סעיף 2(ב) לחוק המשכון, התשכ"ז–1967]], לא חלות על העסקה; :- "בקשת הבראה" – בקשה לפי [[סעיף 350]] לפשרה או להסדר שמטרתם הבראת החברה; :- "הגנה הולמת" – :: (1) לגבי נכס משועבד – שמירת ערך החוב המובטח בשעבוד, בשים לב, בין השאר, לרמת הוודאות לפירעון החוב מהנכס; לעניין זה, "ערך החוב המובטח" – הסכום שהיה נפרע הנושה ממכירת הנכס בפירוק החברה במועד הגשת הבקשה שבה נבחנת טענת ההגנה ההולמת או במועד שבית המשפט קבע בהחלטה מנומקת שהוא מוצדק והוגן יותר בנסיבות העניין, והכל אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת, מטעמים שיירשמו; :: (2) לגבי נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות – הבטחת תשלום החוב בשל אי־תשלום התמורה בעד הנכס עד לסכום החוב שהיה נפרע ממכירתו בידי הבעלים מכוח תניית שימור בעלות במועד הגשת הבקשה שבה נבחנת טענת ההגנה ההולמת; :- "הוצאות הבראה" – הוצאות הכרוכות בהליכי הבראה; :- "הליכי הבראה" – הליכים לפי [[סימן זה]]; :- "הליכי חדלות פירעון" – כל אחד מאלה: :: (1) הליכים לפי [[פרק זה]] שמטרתם הבראת החברה; :: (2) הליכי פירוק או הליכי כינוס נכסים לפי [[פקודת החברות]]; :- "חברה בהקפאת הליכים" – חברה שצו הקפאת הליכים חל לגביה; :- "נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות" – נכס שנמכר לחברה והועבר לחזקתה, לפני מתן צו הקפאת הליכים לגביה, לפי חוזה הכולל תניית שימור בעלות, והבעלות בנכס הנמכר נותרה בידי המוכר בשל אותה תניה, ובלבד שהוראות [[סעיף 2(ב) לחוק המשכון, התשכ"ז–1967]], לא חלות על העסקה; :- "צו הקפאת הליכים" – צו שניתן לפי [[סעיף 350ב]]; :- "תחילת הליכי הבראה" – מועד הגשת בקשת הבראה או בקשה לצו הקפאת הליכים, לפי המוקדם; :- "תניית שימור בעלות" – הוראה בחוזה למכירת נכס לחברה, שלפיה הבעלות בנכס הנמכר תישאר בידי המוכר עד לאחר תשלום התמורה בעדו. @ 350ב. צו הקפאת הליכים (תיקון: תשע"ב-2) : (א) בסעיף זה, "הליך" – לרבות הליך לפי [[חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967]], אך למעט הליך כאמור שביצועו הושלם כמשמעותו [[בסעיף 357 לפקודת החברות]], לפני מתן צו הקפאת הליכים, ולרבות העברת חזקה בנכס לידי הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות. : (ב)(1) הוגשה בקשת הבראה, רשאי בית המשפט, אם שוכנע כי יהיה בכך כדי לסייע להבראת החברה, לתת צו ולפיו במשך תקופה שלא תעלה על תשעה חודשים, לא יהיה ניתן להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע. :: (2) בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה בפסקה (1), מטעמים מיוחדים שיירשמו, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, בכל פעם, אם שוכנע כי יש הצדקה להמשך הליכי ההבראה והארכת התקופה חיונית לשם כך. : (ג) בית המשפט רשאי ליתן צו הקפאת הליכים בטרם הוגשה בקשת ההבראה, אם שוכנע כי הדבר נדרש לשם הבראת החברה. : (ד)(1) צו הקפאת הליכים יכול שיינתן במעמד המבקש בלבד, אם שוכנע בית המשפט כי נסיבות העניין מצדיקות זאת, ובלבד שהודעה על מתן צו הקפאת הליכים תפורסם ברבים ותימסר למי שעשוי להיפגע ממנו; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן הפרסום. :: (2) ניתן צו הקפאת הליכים במעמד צד אחד, יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־14 ימים מיום מתן הצו. : (ה) התקופה שבה הוקפאו הליכים לפי סעיף זה לא תבוא במניין התקופות הקבועות לפי [[פקודת החברות]], ככל שהקפאת ההליכים נוגעת להן, או במניין התקופות הקבועות לפי [[חוק ההתיישנות, התשי"ח–1958]], אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 350ג. חריגים להקפאת הליכים (תיקון: תשע"ב-2) : (א) ניתן צו הקפאת הליכים, ונוכח בית המשפט כי מתקיים האמור בסעיף קטן (ב), יתיר, על אף הצו – :: (1) לבקשת נושה מובטח – לממש נכס המשועבד לו; :: (2) לבקשת נושה שהוא בעל שעבוד צף – לגבשו; :: (3) לבקשת נושה שהוא בעל שעבוד צף שגובש – לממש נכס אחד או יותר ששעבודו גובש כאמור; :: (4) לבקשת בעלים של נכס מכוח תניית שימור בעלות – לקבל חזקה בנכס, ובלבד שהיתה לו זכות כאמור אלמלא צו הקפאת ההליכים. : (ב) היתר כאמור בסעיף קטן (א) יינתן רק בהתקיים אחד מאלה: :: (1) אין בנכס המשועבד או בנכס שחלה עליו תניית שימור הבעלות, לפי העניין, כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה או לבעלים של הנכס, ולא נקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור; :: (2) אין במימוש השעבוד, בגיבוש השעבוד הצף או בקבלת החזקה, לפי העניין, כדי לפגוע באפשרות הבראת החברה. @ 350ד. מינוי בעל תפקיד לחברה בהקפאת הליכים (תיקון: תשע"ב-2) : (א) בית המשפט רשאי למנות לחברה בהקפאת הליכים בעל תפקיד ליישום הליכי ההבראה, כולם או חלקם ([[בסימן זה]] – בעל תפקיד), ורשאי הוא למנות נושא משרה בחברה לבעל תפקיד כאמור, ובלבד שלא ימנה נושא משרה לבעל תפקיד או יחליט שלא למנות בעל תפקיד, אלא אם כן שוכנע, לאחר שנתן לנושי החברה הזדמנות לטעון את טענותיהם לעניין זה, כי יהיה בכך כדי לסייע להבראת החברה וכי אין בכך כדי לפגוע בנושים כאמור. : (ב) בית המשפט יקבע את סמכויותיו וחובותיו של בעל תפקיד, ובכלל זה רשאי הוא לקבוע כי לבעל התפקיד יינתנו הסמכויות והחובות, כולן או חלקן, הדרושות לשם ביצוע אחד או יותר מתפקידים אלה: :: (1) גיבוש תכנית להבראת החברה; :: (2) הסדרת החובות לנושי החברה; :: (3) ניהול החברה. : (ג)(1) לא קבע בית המשפט את סמכויותיו וחובותיו של בעל תפקיד שאינו נושא משרה, יהיו נתונות לבעל התפקיד הסמכויות הנתונות למפרק לפי [[פקודת החברות]], ויחולו עליו החובות החלות על מפרק כאמור, והכל בשינויים המחויבים ובשינויים לפי [[פרק זה]]. :: (2) בית המשפט יקבע את סמכויותיו וחובותיו של בעל תפקיד שהוא נושא משרה בחברה, בהתחשב בכך שלא ייווצר ניגוד עניינים בינן ובין תפקידו ומעמדו בחברה. : (ד) נותרו בידי החברה סמכויות וחובות שלפי חוק זה יכולות להינתן לבעל תפקיד או שמינה בית המשפט נושא משרה בחברה לבעל תפקיד, ימנה בית המשפט מפקח על החברה או על נושא המשרה, לפי העניין, ויקבע את סמכויותיו וחובותיו, ככל שנדרש לשם כך, אלא אם כן שוכנע כי המינוי אינו נדרש בנסיבות העניין; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט ליתן לבעל תפקיד סמכויות פיקוח או למנות כמה בעלי תפקיד, אם הדבר נדרש בנסיבות העניין. : (ה) לא מונה לחברה בהקפאת הליכים בעל תפקיד או שנותרו בידי החברה סמכויות או חובות, שלפי חוק זה יכולות להינתן לבעל התפקיד, על אף מינויו של בעל תפקיד, יחולו על החברה הוראות [[סימן זה]] החלות על בעל תפקיד, ככל שנדרש. : (ו) בית המשפט רשאי למנות לחברה בעל תפקיד גם במסגרת צו הקפאת הליכים הניתן לגביה במעמד המבקש בלבד, בהתאם להוראות [[סעיף 350ב(ד)]], ורשאי הוא לקבוע כי המינוי יהיה מינוי זמני לתקופה שיקבע. : (ז) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין סעיף זה, לרבות לעניין תנאי הכשירות למינוי אדם כבעל תפקיד, הסייגים למינויו, שכרו והוצאותיו. @ 350ה. נכסים משועבדים ונכסים שחלה לגביהם תניית שימור בעלות – שימוש, השכרה או מכירה (תיקון: תשע"ב-2) : (א) בעל תפקיד רשאי לעשות שימוש בנכס של חברה בהקפאת הליכים שהוא נכס משועבד או נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות, להשכירו או למכרו, ובכלל זה למכרו כשהוא נקי מכל שעבוד או זכות אחרת של הנושה או הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, לפי העניין, במהלך העסקים הרגיל של החברה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט כי מתקיים אחד מאלה: :: (1) השימוש, ההשכרה או המכירה אינם נדרשים לצורך הבראת החברה; :: (2) לאחר השימוש, ההשכרה או המכירה לא יהיה בנכס, בתמורתו או בכל נכס שיירכש בתמורה כאמור (בסעיף זה – נכס חלופי), לפי העניין, כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה או לבעלים של הנכס מכוח תניית שימור הבעלות, ולא נקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור. : (ב)(1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), היה הנכס משועבד בשעבוד על נכס מסוים, טעונה מכירתו כאמור אישור בית המשפט, אלא אם כן ניתנה לכך הסכמת הנושה; לעניין זה, "מכירה" – לרבות תשלום באמצעות נכס משועבד בשעבוד על נכס מסוים. :: (2) אישור בית המשפט לפי פסקה (1) יכול להינתן במסגרת צו הקפאת הליכים, לרבות צו כאמור שניתן במעמד צד אחד, ורשאי בית המשפט לקבוע הוראות לעניין מכירת נכסים המשועבדים בשעבוד על נכס מסוים, ככלל או לגבי סוג של נכסים כאמור. : (ג)(1) בעל תפקיד רשאי לעשות שימוש בנכס של חברה בהקפאת הליכים שהוא נכס משועבד או נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות, להשכירו או למכרו, ובכלל זה למכרו כשהוא נקי מכל שעבוד או זכות אחרת של הנושה או של הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, אף שלא במהלך העסקים הרגיל של החברה, ובלבד שניתנה הסכמת הנושה או הבעלים כאמור, או שניתן אישור לכך מאת בית המשפט. :: (2) בית המשפט לא ייתן אישור כאמור בפסקה (1), אלא אם כן שוכנע כי השימוש, ההשכרה או המכירה חיוניים לצורך הבראת החברה וכי יהיה בנכס, בתמורתו או בנכס החלופי, לפי העניין, גם לאחר השימוש, ההשכרה או המכירה כאמור, כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה או לבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, או שנקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור. : (ד) נמכר נכס לפי סעיף זה (בסעיף קטן זה – הנכס המקורי), כשהוא נקי מכל שעבוד או זכות אחרת של הנושה או הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, יהיו התמורה בעדו או הנכס החלופי, הניתנים לזיהוי או לעקיבה, משועבדים לטובת הנושה באותה דרגת עדיפות או שיראו אותם כנכסים שחלה עליהם תניית שימור בעלות, לפי העניין, ככל הנדרש להבטחת פירעון החוב המובטח או להבטחת פירעון החוב בשל אי־תשלום התמורה, לפי העניין; ואולם הנושה או הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור הבעלות לא יוכל להיפרע מהנכס החלופי בסכום העולה על שוויו של הנכס המקורי, והכל אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. @ 350ו. הספקת שירות תשתית (תיקון: תשע"ב-2) : (א) בסעיף זה – ::- "ספק תשתיות" – מי שעיסוקו בהספקת שירותי חשמל, מים או שירות תשתית אחר שקבע השר, בהתייעצות עם השר הנוגע בדבר ([[בסימן זה]] – שירות תשתית) וסיפק לחברה בהקפאת הליכים שירות כאמור, לרבות מכוח חוזה קיים כהגדרתו [[בסעיף 350ח]], ערב תחילת הליכי ההבראה, או בסמוך לפני המועד האמור גם אם הפסיק לספקו; ::- "השר הנוגע בדבר" – השר הממונה על תחום הפעילות של ספק התשתית. : (ב) ספק תשתיות לא יפסיק לספק את שירות התשתית לחברה בהקפאת הליכים וימשיך לספקו, בתמורה, בתנאי התשלום ובתנאי ההספקה שהיו נהוגים בין הצדדים או בתנאים כאמור הקבועים לפי דין, לפי העניין, או כפי שיורה בית המשפט בשים לב לתנאים הנהוגים בשוק ולהוראות הדין, ובלבד שהתמורה כאמור לא תכלול תמורה בעד שירות תשתית שסופק לפני תחילת הליכי ההבראה. : (ג) בית המשפט רשאי לאפשר לספק תשתיות להפסיק לספק את השירות אם שוכנע כי המשך הספקת השירות אינו נדרש להבראת החברה. : (ד) לא שולמה לספק התשתיות תמורה בהתאם לתנאי התשלום כאמור בסעיף קטן (ב) בעד שירות שסופק לאחר מתן צו הקפאת ההליכים או שוכנע בית המשפט כי יש חשש סביר שהתמורה לא תשולם בהתאם לתנאי התשלום כאמור, רשאי בית המשפט להתנות את המשך הספקת השירות בתשלום התמורה או בהבטחת התשלום בדרכים שיקבע, ובכלל זה מתן ערובה, או לאפשר לספק התשתיות להפסיק לספק את השירות. : (ה) התמורה בעד שירות תשתית שסופק לפי סעיף זה דינה כדין הוצאות הבראה. @ 350ז. הספקת מצרך או שירות חיוני (תיקון: תשע"ב-2) : (א) בסעיף זה – ::- "ספק חיוני" – מי שסיפק לחברה בהקפאת הליכים שירות או מצרך חיוני שאינו שירות תשתית, שלא מכוח חוזה קיים כהגדרתו [[בסעיף 350ח]], ערב תחילת הליכי ההבראה, או בסמוך לפני המועד האמור גם אם הפסיק לספק את השירות או המצרך, ובלבד שבנסיבות העניין לא ניתן להחליף את הספק האמור בספק אחר באופן מיידי או שיש קושי מיוחד לעשות כן; ::- "שירות או מצרך חיוני" – שירות או מצרך הדרוש להמשך הפעלתה של החברה. : (ב)(1) בית המשפט רשאי להורות לספק חיוני להמשיך לספק לחברה בהקפאת הליכים את השירות או את המצרך החיוני לתקופה שלא תעלה על 60 ימים מיום מתן צו הקפאת ההליכים או לתקופה ארוכה יותר שיקבע בית המשפט מטעמים שיירשמו, בתמורה, בתנאי תשלום ובתנאי הספקה שהיו נהוגים בין הצדדים או בתנאים כאמור הקבועים לפי דין, לפי העניין, או בתמורה ובתנאים כאמור שיקבע בית המשפט בשים לב לתנאים הנהוגים בשוק ולהוראות הדין, ובלבד שסירובו של הספק החיוני להמשיך ולספק את השירות או המצרך החיוני נובע מטעמים בלתי סבירים. :: (2) בית המשפט רשאי להורות כאמור בפסקה (1) אם שוכנע כי הדבר נדרש לשם הבראת החברה וכי התמורה תשולם בהתאם לתנאי התשלום כאמור באותה פסקה, ורשאי הוא לקבוע דרכים להבטחת התשלום ובכלל זה מתן ערובה. :: (3) בסעיף קטן זה, "טעמים בלתי סבירים" – לרבות קשיים כלכליים של החברה, הליכי חדלות פירעון שלה, אי־תשלום חוב עבר או סירובה לדרישת הספק החיוני לשינוי בלתי סביר בתנאי התשלום או תנאי ההספקה לעומת התנאים הנהוגים בשוק. : (ג) בית המשפט רשאי להאריך מעת לעת את התקופה הקבועה בסעיף קטן (ב), לתקופה שלא תעלה על 60 ימים כל פעם, ובלבד ששוכנע כי מתקיימים כל אלה: :: (1) המשך הספקת השירות או המצרך החיוני, חיוני לשם הבראת החברה; :: (2) אין אפשרות להחליף את הספק החיוני בלי לפגוע בהבראת החברה; :: (3) במהלך התקופה הקבועה בסעיף קטן (ב) שולמה התמורה בעד השירות או המצרך החיוני כנדרש; :: (4) התמורה בעד המשך הספקת השירות או המצרך החיוני תשולם בהתאם לתנאי התשלום האמורים בסעיף קטן (ב). : (ד) התמורה בעד שירות או מצרך חיוני שסופקו לפי סעיף זה דינה כדין הוצאות הבראה. @ 350ח. חוזים קיימים (תיקון: תשע"ב-2) : (א) בסעיף זה [[ובסעיפים 350ט עד 350יא]] – ::- "הפרה" – למעט בשל עילת חדלות פירעון; ::- "חוזה קיים" – חוזה שחברה בהקפאת הליכים היא צד לו, מועד כריתתו קדם למועד תחילת הליכי ההבראה וביצועו טרם הושלם בידי שני הצדדים במועד האמור, אף אם בוטל כדין בסמוך לפני אותו מועד; ::- "עילת חדלות פירעון" – הוראה בחוזה המקנה זכות ביטול או הקובעת כי החוזה יהיה בטל, בשל הליכי חדלות פירעון של החברה או קשיים כלכליים שלה. : (ב) חוזה קיים לא יבוטל בידי הצד השני לחוזה ולא יתבטל, בשל עילת חדלות פירעון. : (ג) בעל תפקיד רשאי להחליט על המשך קיומו של חוזה קיים ([[בסימן זה]] – אימוץ) או על ויתור עליו, ככל שהדבר דרוש לשם הבראת החברה בהקפאת הליכים, ואולם אימוץ חוזה קיים, שלצד השני זכות לבטלו או שבוטל כדין בסמוך לפני תחילת הליכי ההבראה בשל הפרתו בידי החברה, או ויתור על חוזה קיים, יהיו באישור בית המשפט. : (ד) היתה לצד השני זכות לבטל חוזה קיים בשל הפרתו בידי החברה, לא יאשר בית המשפט את אימוצו, אלא אם כן שוכנע כי החברה תקיים את חיוביה לפי החוזה ממועד האימוץ ואילך; בית המשפט רשאי לקבוע דרכים להבטחת קיום החיובים כאמור, ובכלל זה מתן ערובה. : (ה) חוזה קיים שהופר בידי החברה לפני אימוצו או ויתור עליו, לא יבוטל בידי הצד השני לחוזה עד למועד האימוץ או הוויתור אלא בהסכמת בעל התפקיד או באישור בית המשפט בתנאים שיקבע. : (ו) אומץ חוזה קיים באישור בית המשפט, לא יבוטל בשל הפרה שבוצעה לפני האימוץ. : (ז) אין בהוראות [[סימן זה]] לעניין אימוץ כדי לאפשר, בהעדר הסכמת הצד השני, אכיפה של חוזה קיים שהוא חוזה עבודה, חוזה למתן שירות אישי או חוזה למתן אשראי לחברה. : (ח) אישר בית המשפט ויתור על חוזה קיים, יחדלו ממועד זה כל הזכויות והחבויות של החברה לפי החוזה, ואולם לא יהיה בוויתור כדי לפגוע בזכויותיו ובחבויותיו של אדם אחר אלא במידה הנחוצה לשחרר מחבות את החברה ואת נכסיה. @ 350ט. המחאת חיובים לפי חוזה קיים שאומץ (תיקון: תשע"ב-2) : (א) על אף הוראות [[חוק המחאת חיובים, התשכ"ט–1969]] רשאי בית המשפט לאשר המחאת זכויות וחבויות החברה בהקפאת הליכים לפי חוזה קיים שאומץ לפי [[סימן זה]], לנמחה שיאשר, גם אם נקבעה בחוזה הקיים הוראה המונעת המחאה כאמור, ולעניין המחאת חבות – גם בלא הסכמת הצד השני לחוזה, ובלבד שההמחאה חיונית להבראת החברה ואין בה כדי לפגוע בצד השני לחוזה. : (ב) בית המשפט רשאי לקבוע תנאים להמחאה לפי סעיף זה, לרבות דרכים להבטחת קיום החיובים שהומחו, בידי הנמחה, ובכלל זה מתן ערובה. @ 350י. הליכים לאימוץ חוזה קיים או לוויתור עליו (תיקון: תשע"ב-2) : (א) הצד השני לחוזה קיים רשאי לבקש מבעל התפקיד להודיע לו על החלטתו בנוגע לאימוץ או לוויתור ולהגיש לבית המשפט בקשה לאישור אימוץ החוזה או ויתור עליו (בסעיף זה – בקשה לאישור), ככל הנדרש לפי העניין. : (ב) בעל התפקיד יודיע לצד השני אם בכוונתו לאמץ את החוזה או לוותר עליו ויגיש לבית המשפט בקשה לאישור, ככל הנדרש, בתוך 45 ימים מיום שקיבל את הבקשה מהצד השני או בתוך תקופה ארוכה יותר שקבע בית המשפט; בית המשפט רשאי לקצר את התקופה כאמור מטעמים מיוחדים המצדיקים זאת. : (ג) בית המשפט רשאי לאשר אימוץ או ויתור על חוזה קיים לאחר שנתן לצד השני לחוזה הזדמנות להשמיע את טענותיו; בית המשפט רשאי להתנות את אימוץ החוזה הקיים או את הוויתור עליו בתנאים. : (ד) לא הודיע בעל התפקיד על החלטתו כאמור בסעיף קטן (ב) או לא הגיש בקשה לאישור, לפי העניין, למרות בקשת הצד השני לחוזה לפי סעיף קטן (א), יראו את החוזה כאילו אומץ בתום התקופה כאמור בסעיף קטן (ב). @ 350יא. דין החיובים בחוזה קיים (תיקון: תשע"ב-2) : (א) אומץ חוזה קיים, יהיה דין חיובים שמועד קיומם ממועד האימוץ ואילך כדין הוצאות הבראה. : (ב)(1) נפגע הצד השני לחוזה קיים שאומץ מהפרתו בידי החברה לפני אימוצו, לרבות לפני תחילת הליכי ההבראה, יראו אותו כנושה של החברה כדי סכום הפגיעה, והסכום האמור ייחשב לחוב בר־תביעה בהליכי הבראה. :: (2) על אף האמור בפסקה (1), דין סכום הפגיעה יהיה כדין הוצאות הבראה אם שוכנע בית המשפט כי הפרדת החיוב שהופר לפני האימוץ כאמור מהחיוב שקוים לאחר מכן, אינה סבירה ואינה צודקת בנסיבות העניין, והצד השני לחוזה מקיים את חיוביו לפי החוזה בתקופת הליכי ההבראה של החברה. : (ג) הנפגע בשל הפרת חוזה קיים בידי החברה שנעשתה לפני ויתור עליו, לרבות לפני תחילת הליכי ההבראה, או מחמת ויתור על חוזה קיים יראו אותו כנושה של החברה כדי סכום הפגיעה, והסכום האמור ייחשב לחוב בר־תביעה בהליכי הבראה. : (ד) דין חיובי הצדדים לחוזה קיים שמועד קיומם מתחילת הליכי ההבראה ועד לאימוץ החוזה או הוויתור עליו יהיה כדין הוצאות הבראה אם בעל התפקיד הסכים לקיומם או אם בית המשפט מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. @ 350יב. אשראי חדש (תיקון: תשע"ב-2) : (א) בית המשפט רשאי להתיר לבעל תפקיד להתקשר בחוזה לקבלת אשראי הדרוש לשם מימון המשך פעילותה של החברה בהקפאת הליכים, או לקבוע מסגרת אשראי שבעל התפקיד יהיה רשאי ליטול לשם מימון המשך הפעילות כאמור, והכל למטרות ובתנאים שיקבע בית המשפט (בסעיף זה – אשראי חדש). : (ב) דין הסכומים הנדרשים לפירעון אשראי חדש שניתן באישור בית המשפט לפי הוראות סעיף קטן (א), כדין הוצאות הבראה, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. : (ג) שוכנע בית המשפט כי לא ניתן לקבל אשראי חדש בסכום הנדרש בנסיבות העניין, שעל פירעונו יחולו הוראות סעיף קטן (ב), רשאי הוא להתיר לבעל תפקיד ליטול אשראי חדש בסכום שיקבע, שפירעונו יובטח בשעבוד על נכס מנכסי החברה שאינו משועבד או בשעבוד נדחה על נכס משועבד או על נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות, ובלבד שזכות הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור הבעלות להיפרע מהחברה בשל אי־תשלום התמורה תהיה עדיפה על זכותו של נותן האשראי החדש. : (ד) שוכנע בית המשפט כי לא ניתן לקבל אשראי חדש בסכום הנדרש בנסיבות העניין, שעל פירעונו יחולו הוראות סעיף קטן (ג), וכי קבלת האשראי חיונית להבראת החברה, רשאי הוא להתיר לבעל תפקיד ליטול אשראי חדש בסכום שיקבע, שפירעונו יובטח בשעבוד על נכס מנכסי החברה, שהוא נכס משועבד או נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות, באותה דרגת עדיפות של השעבוד הקיים או זכות הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, לפי העניין. : (ה) שוכנע בית המשפט כי לא ניתן לקבל אשראי חדש בסכום הנדרש בנסיבות העניין, שעל פירעונו יחולו הוראות סעיף קטן (ד), וכי קבלת האשראי חיונית להבראת החברה, רשאי הוא להתיר לבעל תפקיד ליטול אשראי חדש בסכום שיקבע, שפירעונו יובטח בשעבוד על נכס מנכסי החברה, שהוא נכס משועבד או נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות, בדרגת עדיפות גבוהה מהשעבוד הקיים או מזכות הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, לפי העניין. : (ו) בית המשפט לא יתיר לבעל התפקיד ליטול אשראי חדש כאמור בסעיפים קטנים (ד) או (ה), אלא אם כן, לאחר שעבוד הנכס לפי אותם סעיפים קטנים, יהיה בנכס המשועבד או בנכס שחלה עליו תניית שימור בעלות, לפי העניין, כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה המובטח או לבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, או שנקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור; לגבי נכס משועבד, ערך החוב המובטח לעניין הבטחת הגנה הולמת לפי סעיף קטן זה יהיה הסכום שהיה נפרע הנושה מהנכס המשועבד, במועד ובדרך שקבע בית המשפט, בהחלטה מנומקת, שהוא מוצדק בנסיבות העניין. : (ז) הודעה על בקשת בעל תפקיד לקבלת אשראי חדש תימסר לנושי החברה, כולם או חלקם, כפי שיקבע בית המשפט. @ 350יג. אישור פשרה או הסדר שמטרתם הבראת החברה (תיקון: תשע"ב-2) : (א) על אף הוראות [[סעיף 350(ט)]], פשרה או הסדר שמטרתם הבראת החברה יחייבו את החברה ואת כל הנושים או את בעלי המניות או הסוג שבהם, ואם היא בפירוק – את המפרק וכל משתתף, גם אם לא התקבלה הסכמה כאמור [[באותו סעיף]] בכל אסיפות הסוג, ובלבד שמתקיימים שניים אלה: :: (1) יותר ממחצית מסך כל הערך המיוצג בהצבעות בכל אסיפות הסוג יחד, הסכימו להצעה; :: (2) בית המשפט אישר את הפשרה או ההסדר לאחר ששוכנע, בין השאר וככל הנדרש, על יסוד הערכת שווי החברה שהגיש מומחה מטעמו או מטעם הצדדים הנוגעים לעניין, כי הפשרה או ההסדר הוגנים וצודקים ביחס לכל סוג שלא הסכים להם ובכלל זה כי מתקיים המפורט להלן: ::: (א) אם לא יאושרו הפשרה או ההסדר לא יהיה מנוס מפירוק החברה והתמורה שהוצעה לסוג שלא הסכים לפשרה או להסדר אינה נמוכה בערכה מהסכום שאותו סוג היה מקבל בפירוק החברה; ::: (ב) לגבי אסיפת סוג של נושים מובטחים שלא הסכימו לפשרה או להסדר – נקבע לגבי כל אחד מהנושים כאמור כי ישולמו לו באופן מיידי ערך החוב המובטח או תשלומים דחויים בשווי ערך החוב המובטח, ונקבעו דרכים להבטחת פירעון התשלומים האמורים או כי הוא יקבל נכס בשווי ערך החוב המובטח; בפסקה זו, "ערך החוב המובטח" – סכום החוב המובטח בנכס המשועבד במועד אישור הפשרה או ההסדר על ידי בית המשפט, בניכוי ההוצאות שהוצאו בשמירת הנכס או במימושו; ::: (ג) לגבי כל אסיפת סוג של נושים שלא הסכימו לפשרה או להסדר – הם מקבלים תמורה השווה למלוא סכום החוב שאושר להם, בתשלום מיידי, בתשלומים דחויים, בקבלת ניירות ערך או בכל דרך אחרת או שבעלי המניות לא מקבלים תמורה כלשהי ולא נותר בידיהם נכס כלשהו בשל היותם בעלי מניות. : (ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכות בית המשפט שלא לאשר פשרה או הסדר שמטרתם הבראת החברה גם אם מתקיים בהם האמור באותו סעיף קטן, מטעמים אחרים, ורשאי בית המשפט להביא במסגרת שיקוליו, בין השאר, עניינים שאינם נוגעים לנושי החברה, ובכלל זה עניינים הנוגעים לעובדי החברה או לציבור. : (ג) בית המשפט לא יאשר פשרה או הסדר שמטרתם הבראת החברה אם שוכנע כי תמורה שהוצעה לנושה שלא הסכים לפשרה או להסדר נמוכה בערכה מהסכום שאותו נושה היה מקבל בפירוק החברה, גם אם אסיפת הסוג שעמה נמנה הנושה הסכימה לפשרה או להסדר. @ 350יד. הפסקת הליכי הבראה (תיקון: תשע"ב-2) : (א) בית המשפט רשאי להורות על הפסקת הליכי הבראה אם לא אישר הצעת פשרה או הסדר לפי הוראות [[פרק זה]] או אם שוכנע כי מתקיים אחד מאלה: :: (1) אין סיכוי סביר להבראת החברה; :: (2) אי־אפשר לגבש פשרה או הסדר שיש סיכוי סביר שיאושרו בידי בית המשפט; :: (3) המשך הליכי ההבראה יפגע בנושים. : (ב) הורה בית המשפט על הפסקת הליכי הבראה יקבע את מועד הפסקת ההליכים ורשאי הוא לקבוע מועד נדחה, בין השאר כדי לאפשר הגשת בקשה לפירוקה של החברה. : (ג) החלטת בית המשפט על הפסקת הליכי הבראה לא תפגע בתוקפם של חוזה או עסקה שבהם התקשר בעל תפקיד, או בהעברת נכס או בתשלום שביצע, ובכלל זה במעשה שעשה לשם כך. @ 350טו. מעבר מהליכי הבראה לפירוק (תיקון: תשע"ב-2) : ניתן צו לפירוק חברה לפי [[פקודת החברות]] בשל בקשת פירוק שהוגשה בטרם פקע צו הקפאת ההליכים שניתן לגביה - : (1) יראו את בקשת הפירוק כאילו הוגשה במועד תחילת הליכי ההבראה, ואת צו הפירוק כאילו ניתן במועד מתן צו הקפאת ההליכים; : (2) הוצאות ההבראה לפי [[סימן זה]] ייחשבו הוצאות פירוק; : (3) יראו חוזים או עסקאות שבהם התקשר בעל התפקיד, או העברת נכס או תשלום שביצע, ובכלל זה מעשה שעשה לשם כך, כאילו נעשו על ידי המפרק. @ 350טז. תחולת הוראות [[פקודת החברות]] (תיקון: תשע"ב-2) : (א) ההוראות לפי [[פקודת החברות]] החלות על פירוק חברה בידי בית המשפט, לרבות הוראות העונשין [[-|שבסעיפים 373 עד 378 לפקודה]], ולמעט הוראות [[-|סעיפים 292 עד 296]], [[-|300(ד)]], [[-|304 סיפה]] לעניין מינוי הכונס הרשמי, [[-|308]], [[-|313]], [[-|316]] [[-|ו־361 עד 365 לפקודה]], בכל הנוגע לנכס מכביד שהוא חוזה קיים כהגדרתו [[בסעיף 350ח לחוק זה]], יחולו על הליכי הבראה, ככל שהן נוגעות להליכים כאמור, בשינויים המחויבים ובכפוף למפורט להלן, והכל בשים לב למטרות הליכי ההבראה וכל עוד לא נקבע הסדר אחר באותו עניין לפי [[פרק זה]]: :: (1) יראו את מועד תחילת הליכי ההבראה כמועד תחילת הפירוק ואת מועד מתן צו הקפאת ההליכים כמועד מתן צו הפירוק; :: (2) ההוראות החלות לעניין צו פירוק יחולו על צו הקפאת הליכים; :: (3) ההוראות החלות לעניין מפרק או מפרק זמני יחולו על בעל תפקיד או בעל תפקיד זמני, לפי העניין; :: (4) ההוראות החלות לעניין הוצאות פירוק יחולו על הוצאות הבראה; :: (5) ההוראות החלות לעניין חוב בר־תביעה בפירוק יחולו על חוב בר־תביעה בהליכי הבראה. : (ב) הוראת העונשין [[שבסעיף 317 לפקודת החברות]] תחול על בעל תפקיד שלא קיים חובה לפי הוראות [[סימן זה]], או שלא קיים צו, הוראה או תנאי שקבע בית המשפט. === סימן ג': מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב בחברת איגרות חוב (((בוטל))) (תיקון: תשע"ב, תשע"ח) === : (([[סימן זה]] בטל ביום 15.9.2019, אך ימשיך לחול על הליכי פשרה או הסדר שניתן במסגרתם צו הקפאת הליכים שהיו תלויים ועומדים ערב יום התחילה.)) @ 350יז. הגדרות (תיקון: תשע"ב) : [[בסימן זה]] – :- "הסדר חוב" – פשרה או הסדר כמשמעותם [[בסעיף 350]], בחברת איגרות חוב, שעניינם שינוי מהותי בתנאי הפירעון של סדרת איגרות חוב, הכולל הפחתת תשלום או דחיית מועד הפירעון, לרבות הסדר או פשרה שלפיהם ייפרעו איגרות החוב, כולן או חלקן, בדרך של הקצאת ניירות ערך אחרים לבעלי איגרות החוב; :- "נאמן" – נאמן שמונה לפי [[פרק ה'1 לחוק ניירות ערך]]. @ 350יח. מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב (תיקון: תשע"ב, תשע"ד-2) : (א) החל משא ומתן בין חברת איגרות חוב ובין בעלי איגרות חוב מסדרה מסוימת לצורך גיבושו של הסדר חוב, יפנה הנאמן של אותם בעלי איגרות חוב, ואם לא מונה נאמן כאמור – תפנה החברה, לבית המשפט, מיד עם תחילת המשא ומתן, בבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הסדר החוב ([[בסימן זה]] – המומחה), ורשאי הנאמן וכן נאמנים של בעלי איגרות חוב מסדרות אחרות להציע מועמדים לתפקיד המומחה כאמור. : (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הנאמן או החברה, לפי העניין, רשאים שלא להגיש בקשה למינוי מומחה בשלב הראשוני של המשא ומתן, ובלבד שבאותו שלב לא חלה חובת דיווח לפי דין על הליכי המשא ומתן, ואי־פרסום הדבר מוצדק לשם גיבוש ההסדר. : (ג) הוגשה בקשה לפי סעיף קטן (א) ימנה בית המשפט מומחה מטעמו לפי אותה בקשה, אלא אם כן סבר כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שיירשמו, שבשלהן מינוי המומחה אינו נדרש לשם הגנה על עניינם של בעלי איגרות החוב. : (ד) המומחה שימונה לפי סעיף זה יהיה בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית, כמשמעותה לפי [[סעיף 240(א1)]], או בעל כשירות מקצועית אחרת הנדרשת לצורך מילוי תפקידיו לפי חוק זה, וכן בעל נסיון מתאים, הכל כפי שיקבע השר; בית המשפט ימנה את המומחה לאחר שבחן את המועמדים שהציעו הנאמנים לפי סעיף קטן (א), אם הציעו. : (ה) בית המשפט לא ימנה אדם כמומחה אם מצא שקשריו עם החברה, מעמדו בה או כלפיה או עיסוקיו האחרים, עלולים ליצור ניגוד עניינים עם מילוי תפקידו כמומחה. : (ו) מונה לחברת איגרות חוב בעל תפקיד לפי הוראות [[פרק זה]], בין השאר לשם גיבוש פשרה או הסדר בין החברה ובין נושיה, לא ימונה מומחה לפי סעיף זה, ואם מונה בעל תפקיד כאמור לאחר מינוי המומחה לפי סעיף זה – יחדל המומחה מכהונתו, והכל אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מסמכות בית המשפט להקנות לבעל תפקיד את תפקידי המומחה וסמכויותיו לפי [[סימן זה]], בשינויים המחויבים, או למנות את המומחה כבעל תפקיד. @ 350יט. תפקידי המומחה (תיקון: תשע"ב) : תפקידי המומחה הם: : (1) להגיש סיוע מקצועי בניהול המשא ומתן לגיבוש הסדר החוב, ובכלל זה לתת ייעוץ מקצועי, בעצמו או באמצעות בעלי מומחיות אחרים מטעמו, לבעלי איגרות החוב או לנציג שמינו מטעמם, ולמסור להם מידע הדרוש להם לשם ניהול המשא ומתן; : (2) להכין, בהתאם להוראות בית המשפט, חוות דעת לעניין כדאיות הסדר החוב לבעלי איגרות החוב ([[בסימן זה]] – חוות דעת המומחה); חוות דעת המומחה תומצא לבית המשפט, לחברה, לנאמן ולבעלי איגרות החוב, זמן סביר לפני כינוס האסיפות לפי [[סעיף 350]], במועד שיורה בית המשפט; : (3) לבחון אם חלוקה שביצעה החברה בתקופה שקבע בית המשפט ושקדמה להגשת הבקשה לכינוס אסיפות לפי [[סעיף 350]], היא חלוקה אסורה; ממצאי הבחינה כאמור יומצאו לבית המשפט, לחברה, לנאמן ולבעלי איגרות החוב לא יאוחר ממועד המצאת חוות דעת המומחה. @ 350כ. תפקידי המומחה (תיקון: תשע"ב) : (א) חוות דעת המומחה תתייחס, בין השאר, לחלופות להסדר החוב המוצע ולתקבולים המשוערים שהיו מקבלים בעלי איגרות החוב בכל אחת מהחלופות, ובכלל זה יבחן המומחה את החלופה של פירוק החברה ואת אפשרות מכירתה לצד שלישי. : (ב) ייוותרו, בהתאם להסדר החוב המוצע, מניות בידי מי שהיו בעלי המניות של החברה ערב ההסדר, תכלול חוות דעת המומחה התייחסות גם לאלה: :: (1) ערכן של המניות שייוותרו כאמור ובפרט המניות שייוותרו בידי בעל השליטה בחברה, והתמורה שייתנו בעלי המניות בעדן; :: (2) האפשרות לפירעון איגרות החוב בדרך של הקצאת המניות שייוותרו כאמור לבעלי איגרות החוב או בדרך של מכירתן לצדדים שלישיים. : (ג) כלל הסדר החוב המוצע הוראה ולפיה בעלי איגרות החוב או החברה יהיו מנועים מלתבוע נושא משרה בחברה, בעל עניין בה או אדם אחר (בסעיף קטן זה – פטור מאחריות), תכלול חוות דעת המומחה התייחסות גם לאלה: :: (1) בחינה אם פעולות או עסקאות שביצע האדם שלגביו מוצע הפטור, בתקופה שקדמה למועד הגשת הבקשה לכינוס האסיפות לפי [[סעיף 350]], מקימות לבעלי איגרות החוב או לחברה עילות תביעה נגדו, לרבות עילת תביעה לפי [[סעיף 106(ג)]]; :: (2) הערך הכלכלי המשוער של הפטור מאחריות בהתחשב בממצאי הבחינה לפי פסקה (1), והשיקולים למתן הפטור כאמור. : (ד) כלל הסדר החוב המוצע תקבולים שונים לבעלי איגרות חוב מסדרות שונות, תכלול חוות דעת המומחה התייחסות גם לכדאיות ההסדר המוצע לכל אחת מהסדרות ולהוגנות חלוקת התקבולים בין בעלי איגרות החוב. : (ה) היה הסדר החוב המוצע חלק מפשרה או הסדר כמשמעותם [[בסעיף 350]] בין החברה ובין נושים אחרים, תכלול חוות דעת המומחה התייחסות גם לכדאיות ההסדר לאותם נושים, והוראות [[סימן זה]] יחולו, בשינויים המחויבים, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. : (ו) השר רשאי לקבוע עניינים נוספים על האמור בסעיף זה שייכללו בחוות דעת המומחה וכן לקבוע הוראות לעניין מתכונתה ולעניין דרכי המצאתה והמצאת ממצאי הבחינה כאמור [[בסעיף 350יט(3)]]. @ 350כא. סמכות המומחה לדרוש מידע (תיקון: תשע"ב) : (א) החברה והנאמן ימסרו למומחה כל מידע שידרוש הנחוץ לו לשם מילוי תפקידו. : (ב) סברו החברה או הנאמן כי מידע שדרש מהם המומחה אינו נחוץ לו לשם מילוי תפקידו, רשאי מי מהם, לפי העניין, לפנות לבית המשפט בבקשה לפטור אותו ממסירת המידע. : (ג) בית המשפט רשאי לקבוע תנאים למסירת המידע לפי סעיף זה, ובכלל זה לאסור את מסירת המידע לבעלי איגרות החוב. @ 350כב. שבר והוצאות (תיקון: תשע"ב) : (א) בית המשפט יקבע את שכרו של המומחה, ורשאי הוא לאשר למומחה לקבל שירותים מבעלי מומחיות אחרים לצורך ביצוע תפקידיו, בעלות שיקבע. : (ב) שכר המומחה והעלויות כאמור בסעיף קטן (א) ישולמו בידי החברה, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; ואולם היה הסדר החוב חלק מפשרה או הסדר כמשמעותם [[בסעיף 350]] בין החברה ובין נושים אחרים, יקבע בית המשפט מי יישא בשכר ובעלויות. @ 350כג. כינוס אסיפות ואישור הסדר חוב (תיקון: תשע"ב) : (א) בית המשפט לא יורה על כינוס אסיפות לאישור הסדר חוב לפי [[סעיף 350]] בטרם קיבל את חוות דעת המומחה ואת ממצאי הבחינה לפי [[סעיף 350יט(3)]]; מועד כינוס האסיפות שיקבע בית המשפט יהיה זמן סביר לאחר המצאת חוות הדעת וממצאי הבחינה לחברה, לנאמן, לבעלי איגרות החוב ולבית המשפט. : (ב) לא יאושר הסדר חוב אלא לפי הוראות [[פרק זה]]. @ 350כד. שמירת סמכויות הנאמן (תיקון: תשע"ב) : אין בהוראות [[סימן זה]] כדי לגרוע מסמכויותיו של הנאמן לפי כל דין. === סימן ד': פשרה או הסדר שמטרתם שינוי מבנה או מיזוג (תיקון: תשע"ב) === @ 351. שינוי מבנה ומיזוג : (א) הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור פשרה או הסדר כאמור [[בסעיף 350]], והוכח לבית המשפט שהפשרה או ההסדר הוצעו לשם תכנית בדבר שינוי מבנה של חברה או מיזוגן של חברות, ושלפי התכנית יש להעביר מפעל או נכסים של אחת החברות ([[בפרק זה]] – החברה המעבירה) לחברה אחרת ([[בפרק זה]] – החברה הנעברת), רשאי בית המשפט, בצו המאשר את הבקשה או בצו שניתן לאחר מכן, להורות בדבר – :: (1) העברת המפעל, הנכסים או החיובים כולם או מקצתם של החברה המעבירה לחברה הנעברת; :: (2) הקצאה של מניות, איגרות חוב, פוליסות או טובות הנאה דומות אחרות שבחברה הנעברת, אשר היא חייבת להקצותן לאדם על פי ההסדר או הפשרה; :: (3) המשך מטעם החברה הנעברת או נגדה של הליך משפטי התלוי ועומד מטעם החברה המעבירה או נגדה; :: (4) חיסול החברה המעבירה ללא פירוק; :: (5) הסעד לאנשים המתנגדים לפשרה או להסדר בתוך הזמן ובדרך שיורה בית המשפט; :: (6) כל ענין שבשגרה הדרוש כדי להבטיח ששינוי המבנה או המיזוג יבוצע בשלמות וביעילות. : (ב) ניתן צו כאמור להעברת נכסים או חיובים, יועברו הנכסים מכוח הצו ויוקנו לחברה הנעברת, וישוחררו, אם הורה על כך הצו, מכל שעבוד שפקע תקפו מכוח הפשרה או ההסדר, ואילו החיובים יועברו לחברה הנעברת ויהיו לחיוביה שלה. : (ג) ניתן צו לפי סעיף זה, תעביר כל חברה שעליה חל הצו העתק מאושר שלו לרשם בתוך שבעה ימים מיום שניתן; חברה שהפרה הוראה זו, דינה ודין כל נושא משרה בה שאישר או התיר את ההפרה, קנס כאמור [[בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז–1977]] לכל יום שבו נמשכת ההפרה. === סימן ה': החלת הוראות על חברת חוץ ותאגידים אחרים (תיקון: תשע"ח) === @ 351א. החלת ההוראות על חברת חוץ ותאגידים אחרים (תיקון: תשע"ח) : (א) הוראות [[פרק זה]] יחולו, בשינויים המחויבים, גם על חברת חוץ המנהלת עסקים או שיש לה נכסים, בישראל, גם אם לא נרשמה לפי הוראות [[סעיף 346]]. : (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), רשאי השר, בצו, להחיל את הוראות [[פרק זה]] גם על תאגיד מסוים אחר. == פרק שלישי א': מחיקת חברה (תיקון: תשפ"ד-2) == @ 351ב. הגדרות - [[פרק שלישי א']] (תיקון: תשפ"ד-2) : [[בפרק זה]] - :- "התנגדות" - התנגדות למחיקה, כמשמעותה [[בסעיף 351ה(ב)]]; :- "חברה" - חברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב; :- "חוב" - למעט חובות בשל אגרות או תשלומים אחרים שחברה חייבת בתשלומם לפי [[סעיף 44(6)]], או חובות שהרשם מצא כי ערכם הכולל נמוך באופן שאין בהם כדי למנוע את מחיקת החברה בהתאם לאמות מידה שיפרסם הרשם לפי הוראות [[סעיף 351ג(ג)]]; :- "נכס" - למעט נכסים שהרשם מצא כי ערכם הכולל נמוך באופן שאין בהם כדי למנוע את מחיקת החברה בהתאם לאמות מידה שיפרסם הרשם לפי הוראות [[סעיף 351ג(ג)]]. @ 351ג. מחיקת חברה (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) הרשם רשאי למחוק חברה ממרשמי הרשם בכפוף להוראות [[פרק זה]] אם מצא כי מתקיימים כל אלה: :: (1) היא אינה מנהלת עסקים או פעילות; :: (2) אין לה נכסים וחובות; :: (3) היא רשומה במשך שנה כחברה מפרה לפי הוראות [[סעיף 362א(ב)]]; :: (4) במשך שלוש שנים היא לא שילמה אגרה שנתית לפי [[סעיפים 9(ב)]] [[ו-44(6)]] והפרה את חובתה להגיש דין וחשבון שנתי לפי [[סעיף 141]]; :: (5) נתוני החברה אינם כלולים במאגר הנתונים של רשות המסים בישראל או שתיק החברה ברשות המסים בישראל סגור. : (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו על חברה לתועלת הציבור, בשינויים אלה: המחיקה טעונה את הסכמת רשם ההקדשות, והוראות פסקה (3) שבאותו סעיף קטן - לא יחולו. : (ג) הרשם יפרסם אמות מידה לעניין חובות ונכסים שערכם נמוך כאמור בהגדרות "חוב" ו"נכס". @ 351ד. בדיקות מקדימות (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) התקיימו לגבי חברה התנאים המנויים [[בפסקאות (3) ו-(4) שבסעיף 351ג(א)]], רשאי הרשם, לשם הפעלת סמכותו לפי [[סעיף 351ג]], לדרוש על אותה חברה מידע שיש בו כדי להעיד אם מתקיימים לגביה יתר התנאים המנויים [[בסעיף 351ג(א)]]; הרשם רשאי לדרוש מידע כאמור, מתאגיד בנקאי כהגדרתו [[בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981]], ומגוף ציבורי כהגדרתו [[בסעיף 23 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981]], ובכלל זה רשות המסים בישראל, רשם המקרקעין, רשות מקרקעי ישראל, רשות האכיפה והגבייה והמוסד לביטוח לאומי. : (ב) השר רשאי לקבוע חובת דרישת מידע או חובה של הרשם לבצע בדיקות מקדימות נוספות טרם פרסום הודעה ושליחתה כאמור [[בסעיף 351ה(א)]], וכן רשאי השר לקבוע הוראות בדבר מסירת מידע בידי תאגיד בנקאי או גוף ציבורי כאמור בסעיף קטן (א) לרשם לשם ביצוע הבדיקות האמורות. @ 351ה. הודעה והתנגדות לפני מחיקה (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) התקיימו לגבי חברה התנאים המנויים [[בפסקאות (3) עד (5) שבסעיף 351ג(א)]], והיה לרשם יסוד סביר להניח כי מתקיימים לגביה התנאים המנויים [[351ג|בפסקאות (1) ו-(2) שבאותו סעיף קטן]], רשאי הוא לפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה על כוונתו למחוק את החברה ממרשמי הרשם; בהודעה כאמור יצוין כי אם לא תוגש התנגדות לפי סעיפים קטנים (ב) ו-(ג), או אם תידחה התנגדות שהוגשה לפי סעיף קטן (ד), ימחק הרשם את החברה; פרסם הרשם הודעה לפי סעיף קטן זה, ישלח הודעה על כך לחברה. : (ב) פורסמה הודעה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל מי שעלול להיפגע ממחיקת החברה להגיש לרשם התנגדות למחיקה בתוך 90 ימים ממועד פרסומה. : (ג)(1) התנגדות תוגש לרשם בדרך של תקשורת אלקטרונית בהתאם לתקנות לפי [[סעיף 44(1)]] לעניין הגשה בדרך האמורה; ואולם הרשם רשאי לאפשר הגשת התנגדות שלא בדרך של תקשורת אלקטרונית. :: (2) התנגדות תכלול, בין השאר, את אלה: ::: (א) פרטי החברה שבעניינה מוגשת ההתנגדות; ::: (ב) פרטי מגיש ההתנגדות, ובכלל זה שמו, מספר הזהות שלו, מענו ומענו הדיגיטלי, וכן ציון זיקתו לחברה, אם ישנה; ::: (ג) פירוט נימוקי ההתנגדות. : (ד) הרשם רשאי לקבל התנגדות, וכן רשאי הוא לדחות התנגדות אם מצא כי על פניה היא אינה מגלה עילה שיש בה כדי לשלול את התקיימות התנאים [[שבסעיף 351ג(א)]], או שהיא בלתי מנומקת או נראית על פניה טורדנית או קנטרנית; הרשם ימסור למגיש ההתנגדות הודעה על החלטתו בהתנגדות. : (ה) פרסם הרשם הודעה לפי סעיף קטן (א) ולא הוגשה התנגדות או שהוגשה התנגדות שנדחתה, וחלפו 90 ימים ממועד פרסום ההודעה, רשאי הרשם למחוק את החברה ממרשמי הרשם. @ 351ו. נפקות המחיקה (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) ממועד שנמחקה חברה כאמור [[בסעיף 351ה(ה)]] ([[בפרק זה]] - מועד המחיקה) יראו את החברה כמחוסלת, אך אין בכך כדי לגרוע מאפשרות פירוקה מרצון לפי הוראות [[חלק שמיני א']] או מסמכות בית המשפט לפרק אותה לפי כל דין. : (ב) אין בחיסול חברה בעקבות מחיקתה כאמור [[בפרק זה]] כדי לגרוע מחבות בעל מניות או נושא משרה בה לפי [[סעיפים 192]] [[ו-193]] [[או 252 עד 254]], לפי העניין, שהתגבשה לפני שהחברה נמחקה, ואם החברה המשיכה בפעילות באמצעות בעלי מניות או נושאי משרה בה למרות שנמחקה - אין בחיסול כאמור כדי לגרוע מחובותיהם לפי אותם סעיפים שהיו חלות לולא נמחקה החברה, והכול עד לחיסולה לאחר פירוק לפי כל דין. : (ג) חוסלה חברה בעקבות מחיקתה כאמור [[בפרק זה]], תמשיך לחול הוראת [[סעיף 362א(ג)(1)(ג)(2)]] לגבי מי שהיה בעל שליטה בה, כהגדרתו [[באותו סעיף]], עד לחיסולה לאחר פירוק לפי כל דין. @ 351ו. נפקות המחיקה (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) ממועד שנמחקה חברה כאמור [[בסעיף 351ה(ה)]] ([[בפרק זה]] - מועד המחיקה) יראו את החברה כמחוסלת, אך אין בכך כדי לגרוע מאפשרות פירוקה מרצון לפי הוראות [[חלק שמיני א']] או מסמכות בית המשפט לפרק אותה לפי כל דין. : (ב) אין בחיסול חברה בעקבות מחיקתה כאמור [[בפרק זה]] כדי לגרוע מחבות בעל מניות או נושא משרה בה לפי [[סעיפים 192]] [[ו-193]] [[או 252 עד 254]], לפי העניין, שהתגבשה לפני שהחברה נמחקה, ואם החברה המשיכה בפעילות באמצעות בעלי מניות או נושאי משרה בה למרות שנמחקה - אין בחיסול כאמור כדי לגרוע מחובותיהם לפי [[אותם סעיפים]] שהיו חלות לולא נמחקה החברה, והכול עד לחיסולה לאחר פירוק לפי כל דין. : (ג) חוסלה חברה בעקבות מחיקתה כאמור [[בפרק זה]], תמשיך לחול הוראת [[סעיף 362א(ג)(1)(ג)(2)]] לגבי מי שהיה בעל שליטה בה, כהגדרתו [[באותו סעיף]], עד לחיסולה לאחר פירוק לפי כל דין. @ 351ז. ביטול מחיקה בידי הרשם (תיקון: תשפ"ד-2) : (א)(1) הרשם רשאי, בתוך שנה ממועד המחיקה, לבטל מיוזמתו מחיקה של חברה, אם טרם חוסלה לאחר פירוק, אם מצא כי במועד המחיקה לא התקיימו לגבי החברה התנאים המנויים [[בסעיף 351ג(א)]]. :: (2) הרשם רשאי לבטל מחיקה של חברה, אם טרם חוסלה לאחר פירוק, לבקשת כל אדם המעוניין בדבר שנפגע מחיסולה בעקבות מחיקתה (בסעיף זה - המבקש), אם מצא כי במועד המחיקה לא התקיימו לגבי החברה התנאים המנויים [[בסעיף 351ג(א)]], ובלבד שהבקשה הוגשה בתוך שנה ממועד המחיקה; היה המבקש נושא משרה בחברה, או בעל מניה בחברה או יורשו, רשאי הרשם לדרוש כתנאי לביטול המחיקה תשלום אגרה שנתית לפי [[סעיף 9(ב)]] בעד השנה שבה הייתה החברה מחוקה, בהתחשב במטרה שלשמה התבקש ביטול המחיקה. : (ב) עם ביטול מחיקת חברה כאמור בסעיף קטן (א), תוחזר החברה למרשמי הרשם, ויראו אותה כאילו המשיכה בעסקיה ובפעילותה וכאילו לא נמחקה ממרשמי הרשם. : (ג) ראה הרשם כי לשם הכרעה בבקשה לפי סעיף קטן (א) יש צורך בבירור עובדתי או מתן הוראה כאמור [[בסעיף 351ח(א) רישה]], לא יידרש לבקשה, ורשאי הוא לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול המחיקה כאמור [[בסעיף 351ח]], או להודיע למבקש שהוא אינו נדרש לבקשה וכי המבקש רשאי להגיש בקשה לביטול מחיקה בידי בית משפט לפי [[סעיף 351ח]] אף אם טרם חלפה שנה ממועד המחיקה. : (ד) הרשם יודיע למבקש כאמור בסעיף קטן (ג) בתוך 60 ימים מיום הגשת הבקשה; לא עשה הרשם כן, רשאי המבקש לפנות לבית המשפט לפי הוראות [[סעיף 351ח]] אף אם טרם חלפה שנה ממועד המחיקה. @ 351ח. ביטול מחיקה בידי בית משפט (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) בית המשפט המוסמך כאמור [[בסעיף 342ה]] רשאי, לבקשת הרשם או כל אדם המעוניין בדבר שנפגע מחיסול חברה בעקבות מחיקתה, להורות בצו על ביטול המחיקה ועל החזרת החברה למרשמי הרשם, ולתת כל הוראה שימצא לנכון כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אלמלא נמחקה החברה, אם התקיימו כל אלה: :: (1) הבקשה הוגשה לאחר שחלפה שנה ממועד המחיקה עד תום 20 שנים ממועד המחיקה, למעט אם אישר בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להגיש את הבקשה במועד מאוחר יותר, וכן אם הבקשה הוגשה בטרם חלפה שנה ממועד המחיקה בנסיבות כאמור [[בסעיף 351ז(ג)]]; :: (2) החברה לא חוסלה לאחר פירוק כאמור [[בסעיף 351ו(א)]]; :: (3) בית המשפט מצא כי במועד המחיקה לא התקיימו לגבי החברה התנאים המנויים [[בסעיף 351ג(א)]], או שמצא כי מטעמים אחרים צודק ונכון לקבל את הבקשה. : (ב) במסגרת ההוראות שרשאי בית המשפט להורות לפי סעיף קטן (א), רשאי הוא, אם הנסיבות מצדיקות זאת, לתת הוראה לעניין תשלום אגרה שנתית בעד השנים שבהן החברה הייתה מחוקה, כולן או חלקן, ולעניין תשלום חוב אגרה שנתית שנוצר בשנים שלפני המחיקה, כולן או חלקן; הוראה כאמור תינתן בין השאר בהתחשב במטרה שלשמה התבקש ביטול המחיקה, בזהות המבקש ובזמן שחלף מאז המחיקה. : (ג) על ביטול מחיקת חברה כאמור בסעיף קטן (א) יחולו הוראות [[סעיף 351ז(ב)]], בשינויים המחויבים. == פרק רביעי: סעדים, עיצום כספי ורישום חברה כחברה מפרה (תיקון: תשס"ט) == === סימן א': סעדים === @ 352. סעדים : (א) על הפרת זכות המוקנית על פי חוק זה לבעל מניה כלפי החברה או כלפי בעל מניה אחר, או לחברה כלפי בעל מניה, יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחויבים. : (ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכויותיו של בעל מניה לפי כל דין. @ 353. הפרת חובות קיום מרשמים ודיווחים : מבלי לגרוע מהוראות כל דין, הפרת חובות קיום מרשמים בחברה או מתן הודעות או דיווחים לרשם החברות, שחברה חייבת בהם לפי חוק זה, או לפי [[פקודת החברות]], היא הפרת חובה חקוקה כלפי מי שהסתמך על המרשמים בחברה או ברשם החברות. @ 353א. ערובה להוצאות משפט (תיקון: תשס"ה, תש"ע-3) : הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. === סימן ב': הטלת עיצום כספי בידי הרשם (תיקון: תשע"א-3) === @ 354. עיצום כספי (תיקון: תשס״ד, תשס״ז–2, תשע״א–2, תשע״א–4, תשע״ו–3, [ק"ת הודעות]) : (א) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה פרטית או חברת חוץ שאינן תאגיד מדווח עשתה אחד מאלה, רשאי הוא להטיל עליה עיצום כספי בסך ששת אלפים שקלים חדשים (((נכון לשנת 2000; בשנת 2025, 9,160 ש"ח))): :: (1) הפרה הוראה של הרשם לפי [[סעיף 37(ב) או (ג)]]; :: (1א) לא שילמה אגרות או תשלומים אחרים שהיא חייבת בתשלומם לפי [[סעיף 44(6)]]; :: (2) הפרה חובה להגיש דיווחים, לפי הוראות [[סעיף 140]]; :: (3) הפרה חובה להגיש דין וחשבון שנתי, לפי הוראות [[סעיפים 141]] [[או 348]]; :: (4) הפרה חובה המוטלת עליה לפי הוראות [[סעיפים 173(א)]] [[או 175]]; :: (5) הפרה חובה המוטלת עליה לפי הוראות [[סעיף 343]]. : (ב) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה שהיא תאגיד מדווח לא שילמה אגרות או תשלומים אחרים שהיא חייבת בתשלומם לפי [[סעיף 44(6)]] או הפרה חובה המוטלת עליה לפי הוראות [[סעיף 343]], רשאי הוא להטיל עליה עיצום כספי כאמור בסעיף קטן (א). : (ב1)(1) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה לתועלת הציבור עשתה אחד מאלה, רשאי הוא להטיל עליה עיצום כספי כאמור בסעיף קטן (א): ::: (א) הפרה חובה להודיע לרשם כי התקבלה החלטה בדבר שינוי תקנונה שמשמעותו היא כי החברה תהיה חברה לתועלת הציבור, לפי [[סעיף 345ב(ג)]]; ::: (ב) הפרה חובה לציין בצד שמה את הסיומת ”חברה לתועלת הציבור” או ”(חל״צ)”, לפי הוראות [[סעיף 345ד(א)]]; ::: (ג) הפרה חובה להגיש דוחות ומסמכים בהתאם להוראות לפי [[סעיפים 345ב]], [[345ג]] [[או 345כד]]; ::: (ד) לא שילמה אגרות או תשלומים אחרים שהיא חייבת בתשלומם לפי [[סעיף 345כז]]; ::: (ה) הפרה חובה כאמור [[+|בסעיפים 2]] [[או 5א(א) עד (ג) לחוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה, התשע״א–2011]]. :: (2) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה לתועלת הציבור עשתה אחד מאלה, רשאי הוא להטיל עליה כפל העיצום הכספי כאמור בסעיף קטן (א): ::: (א) הפרה חובה להצהיר בפני הרשם בעת הגשת הבקשה לרישומה, כי היא חברה לתועלת הציבור לפי [[סעיף 345ב(א)]]; ::: (ב) הפרה חובה להגיש לרשם ההקדשות בקשה לרישומה בפנקס, לפי הוראות [[סעיף 345ב(ז)]], ובלבד שלא יוטל עיצום כספי על אותה חברה הן בשל אי־מתן הצהרה בעת הרישום והן בשל אי־רישום בפנקס; ואולם ניתן להטיל עיצום כספי לפי סעיף קטן זה, לגבי אותה חברה, אם חלפו שישה חודשים מיום הטלת העיצום הכספי בשל אי־מתן הצהרה לרשם, והחברה טרם נרשמה בפנקס; ::: (ג) ציינה בצד שמה את הסיומת האמורה בפסקה (1)(ב) או הציגה את עצמה בדרך אחרת כחברה לתועלת הציבור אף שאינה רשומה בפנקס כמשמעותו [[בסעיף 345ג]], בניגוד להוראות [[סעיף 345ד(ב)]]; ::: (ד) לא מינתה ועדת ביקורת בניגוד להוראות לפי [[סעיף 345ח]] או שלא מינתה מבקר פנימי בניגוד להוראות לפי [[סעיף 345ט]]; ::: (ה) הפרה חובה להודיע לרשם ההקדשות על אישור עסקה שאינה חריגה כאמור [[בסעיף 345יב(א)(3)]]. :: (3) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה שאינה חברה לתועלת הציבור ציינה בצד שמה את הסיומת האמורה בפסקה (1)(ב) או הציגה עצמה בדרך אחרת כחברה לתועלת הציבור, בניגוד להוראות [[סעיף 345ד(ב)]], רשאי הוא להטיל עליה כפל העיצום הכספי כאמור בסעיף קטן (א). :: (4) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברת חוץ לתועלת הציבור הפרה את החובה להירשם לפי [[סעיף 346]], רשאי הוא להטיל עליה כפל העיצום הכספי כאמור בסעיף קטן (א), ובלבד שלא יוטל עיצום כספי על אותה חברה הן בשל אי רישומה כחברת חוץ והן בשל אי־רישומה לפי [[סעיף 345ב(א)]] [[או 345ב(ז)]]; ואולם ניתן להטיל עיצום כספי בשל אי־רישום לפי [[סעיף 345ב(א) או (ז)]], לגבי אותה חברה, אם חלפו שישה חודשים מיום הטלת העיצום הכספי בשל אי־רישומה כחברת חוץ, והחברה טרם נרשמה כחברת חוץ לתועלת הציבור. :: (5) בית משפט שלום, לבקשת בעל מניה בחברה, תורם לחברה או רשם ההקדשות, שהוגשה לאחר שניתנה התראה על כך בכתב לנתבע, רשאי לקבוע כי נושא משרה בחברה לתועלת הציבור ישיב לחברה את כספי העיצום הכספי שהוטל עליה לפי סעיף קטן זה אם מצא כי אותו נושא משרה בחברה ידע או היה עליו לדעת על הפרה כאמור בפסקאות (1)(א) או (ה), (2)(א) או (ב), או (3) אלא אם כן הוכיח אחד מאלה: ::: (א) שהתנגד להפרה ונקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנעה; ::: (ב) שהסתמך בתום לב על מידע שמסר לו בעל תפקיד בחברה שהוסמך לכך כי לא הופרו הוראות החוק שבשלן הוטל העיצום הכספי כאמור באותן פסקאות; ::: (ג) שבשל נסיבות מיוחדות אחרות לא היה עליו לדעת על הפרת הוראות החוק; ::: (ד) לענין פסקאות (1)(א), או (2)(א) או (ב) – כי החברה פעלה בהתאם ליתר הוראות החוק לענין חברה לתועלת הציבור אף אם לא נרשמה. : (ג) היה לרשם יסוד סביר להניח שחברה שהוטל עליה עיצום כספי הפרה אותה הוראה שבשלה הוטל העיצום הכספי, בתוך שנתיים ממועד הטלתו, רשאי הוא להטיל עליה כפל העיצום הכספי האמור בסעיף קטן (א) או כפל העיצום הכספי האמור בסעיף קטן (ב1)(2) עד (4); כן רשאי הוא לעשות כך אם החברה הפרה, בתוך התקופה האמורה, שלוש הפרות או יותר, אף אם העיצומים הכספיים הוטלו בשל הפרת הוראות שונות. @ 355. עדכון עיצום כספי : (א) עיצום כספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום הדרישה לתשלומו, ואם הוגש ערעור ובית המשפט הדן בערעור לא הורה על תשלומו, לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בערעור. : (ב) הרשם רשאי לעדכן את סכום העיצום הכספי באחד בינואר של כל שנה, לפי שיעור השינוי שחל במדד מהמדד האחרון שפורסם לפני העדכון לעומת המדד האחרון שפורסם לפני תחילתו של חוק זה; כן רשאי הרשם לעגל את סכום העיצום הכספי לסכום הקרוב שהוא מכפלה של עשרה שקלים חדשים. : (ג) הרשם יפרסם, בהודעה ברשומות, את סכום העיצום הכספי המעודכן. @ 356. דרישת עיצום כספי ותשלומו (תיקון: תשס"ד, תשס"ז-2) : (א) עיצום כספי יוטל על החברה בדרישה של הרשם שתופנה לחברה ([[בפרק זה]] – דרישה); בדרישה יציין הרשם את ההפרה כאמור [[בסעיף 354]] ויודיע לחברה כי אם לא תתוקן ההפרה בתוך ארבעים וחמישה ימים ממועד הדרישה, יהיה עליה לשלם את העיצום הכספי במועד שנקבע בדרישה. : (ב) תיקנה החברה את ההפרה במועד שנקבע בדרישה, תודיע על כך לרשם. : (ב1) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה שהוטל עליה עיצום כספי, לא תקנה את ההפרה במועד שנקבע בדרישה, רשאי הוא, אם התריע על כך מראש בדרישה לפי סעיף קטן (א), להטיל על החברה עיצום כספי נוסף בשיעור החלק השישים של העיצום הכספי, לכל יום שבו נמשכת ההפרה, ובלבד שלא יעלה על סכום של 250,000 שקלים חדשים; הוראת סעיף קטן זה לא תחול על אי תשלום אגרות או תשלומים אחרים כמפורט [[בסעיף 354, בסעיפים קטנים (א)(1א) או (ב) או (ב1)]]. : (ב2) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ב1), בהפרות לפי [[פסקאות (1)(א), (2), (3) ו־(4) שבסעיף 354(ב1)]], לא נדרש ליתן לחברה הזדמנות לתקן את ההפרה בטרם יוטל העיצום הכספי, והרשם יהיה רשאי להטיל עיצום כספי כאמור, שיהיה עליה לשלמו, במועד שצוין בדרישה, שלא יפחת משלושים ימים מיום שנשלחה, ובלבד שבדרישה נכללה הודעה לחברה כי היא רשאית לטעון את טענותיה תוך 14 ימים מיום שנשלחה אליה הדרישה וההודעה כאמור. : (ג) הוגש ערעור על החלטת הרשם כאמור [[בסעיף 359]], לא ישולם העיצום הכספי אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 357. ריבית שקלית ודמי פיגורים (תיקון: תשפ"ד) : לא שולם העיצום הכספי במועד, יתווספו עליו, לתקופת הפיגור, ריבית שקלית ודמי פיגורים, עד לתשלומו, ויחולו הוראות [[חוק פסיקת ריבית והצמדה]], בשינויים המחויבים. @ 358. גביה : על גבית עיצום כספי תחול [[פקודת המיסים (גביה)]]. @ 359. ערעור (תיקון: תש"ע-3, תשפ"ד) : (א) על החלטת הרשם לפי [[סעיף 354]] הנוגעת לחברה לתועלת הציבור ניתן לערער לבית משפט השלום, בתוך שלושים ימים מיום קבלת הדרישה. : (ב) שולם העיצום הכספי והתקבל הערעור, יוחזר הסכום ששולם בתוספת ריבית שקלית, ויחולו הוראות [[חוק פסיקת ריבית והצמדה]] לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. : (ג) על החלטת בית המשפט בערעור ניתן לערער ברשות. @ 360. גביה מדירקטור : (א) לא שולם במועד עיצום כספי שהוטל לפי [[סעיף 354]], רשאי הרשם לדרוש, בכפוף להוראת סעיף קטן (ה), את תשלומו מכל מי שרשום במרשמי הרשם כדירקטור באותה חברה או שהיה רשום כאמור בזמן ההפרה. : (ב) על דרישה לפי סעיף זה יחולו הוראות [[סעיפים 355 עד 359]]. : (ג) שילם מי מהמנויים בסעיף קטן (א) את העיצום כספי, לא תידרש החברה לשלמו, והמשלם זכאי להשבה מן החברה. : (ד) בית משפט לא יחייב מי שנדרש לשלם עיצום כספי לפי סעיף זה בתשלומו אם הוכיח אחד מאלה: :: (1) שנקט את כל האמצעים הנאותים כדי למנוע את ההפרה; :: (2) שלא ידע את דבר ההפרה ולא היה עליו לדעת על כך. : (ה) חברה רשאית לציין בדין וחשבון השנתי, כי המנהל הכללי או דירקטור מסוים הוא האחראי לקיום ההוראות והחובות כאמור [[בסעיף 354]]; ציינה החברה כאמור, לא ידרוש הרשם את תשלומו של העיצום הכספי מדירקטור אחר בחברה, אלא אם כן נדרש תשלומו של העיצום הכספי קודם לכן מהמנהל הכללי או מהדירקטור שציינה החברה ולא שולם על ידם. @ 361. שמירת אחריות פלילית (תיקון: תשפ"ד) : (א) אין בהוראות [[סימן זה]] כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש כתב אישום בשל עבירה לפי חוק זה שעליה ניתן להטיל עיצום כספי לפי [[סימן זה]], מטעמים שיירשמו; לענין זה, "תובע" – כמשמעותו [[בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982]]. : (ב) הוגש נגד המפר כתב אישום כאמור בסעיף קטן (א), לא יחויב בתשלום העיצום הכספי לפי [[סימן זה]], ואם שולם – יורה הרשם על החזרת הסכום ששולם למפר, בתוספת ריבית שקלית, ויחולו הוראות [[חוק פסיקת ריבית והצמדה]] לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. @ 362. פירוק לבקשת הרשם (תיקון: תשע"ח) : הרשם רשאי לבקש את פירוקה של חברה לפי [[פרק ב' לחלק שמיני א']], אם עיצום כספי שהטיל על החברה לפי [[סעיף 354]], לא שולם על ידיה, ובתוך שלוש שנים ממועד הטלת העיצום הכספי שב הרשם והטיל עיצום כספי נוסף, שאף הוא לא שולם במועד, ובלבד שלא שולמו עד למועד הגשת הבקשה לפירוק. === סימן ג': רישום חברה כחברה מפרה (תיקון: תשס"ט) === @ 362א. רישום חברה כחברה מפרה (תיקון: תשס"ט, תשע"א-4) : (א) בלי לגרוע מההוראות לפי [[סימן ב']], היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה או חברת חוץ לא שילמה אגרה או תשלומים אחרים שהיא חייבת בתשלומם לפי [[סעיף 44(6)]], או כי חברה פרטית או חברת חוץ שאינן תאגיד מדווח הפרה חובה להגיש דין וחשבון שנתי לפי הוראות [[סעיפים 141]] [[או 348]], לפי העניין, רשאי הוא לרשום במרשם שהוא מנהל לגבי אותה חברה בהתאם להוראות חוק זה, כי החברה הפרה חובה כאמור (בסעיף זה – חברה מפרה). : (ב) הרשם ירשום במרשם, לגבי חברה כאמור בסעיף קטן (א), התראה על כוונתו לרשמה כחברה מפרה, ויציין בה את מועד רישומה; חלפו 30 ימים מיום רישום ההתראה ולא תיקנה החברה את ההפרה, תירשם במרשם כחברה מפרה; הרשם ישלח למען המשרד הרשום של החברה הודעה על רישום ההתראה. : (ג) על חברה מפרה יחולו הוראות אלה: :: (1) הרשם רשאי לסרב – ::: (א) לרשום פעולה מהפעולות המפורטות [[בסעיף 40]], לגבי החברה המפרה; הוראות פסקת משנה זו לא יחולו לעניין חברת חוץ; ::: (ב) לרשום, בהתאם להוראות [[פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג–1983]], שעבוד על נכסי החברה המפרה ושעבוד לטובתה וכן לשנות רישום של שעבוד כאמור או לבטל שעבוד שנרשם על נכסי החברה המפרה; סירב הרשם לרשום שעבוד כאמור, לשנותו או לבטלו, לפי העניין, יוחזרו המסמכים שהוגשו לעניין זה בציון סיבת ההחזרה; ::: (ג) לרשום חברה, שבעל מניות בה הוא אחד מאלה: :::: (1) החברה המפרה; :::: (2) בעל שליטה בחברה המפרה; לעניין זה, "בעל שליטה" – מי שרשום במרשם כבעל מניות של חמישים אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של החברה המפרה במועד רישום התראה לגביה כאמור בסעיף קטן (ב), ומי שרשום במרשם כאמור בעת הגשת הבקשה לרישום חברה; :::: (3) דירקטור בחברה המפרה, שלא שילם עיצום כספי שהוא נדרש לשלמו לפי [[סעיף 360]] בשל הפרת החובה שבשלה נרשמה החברה כחברה מפרה; ::: (ד) לבצע את הפעולות המנויות [[בסעיף 323(3) עד (5)]] אם אחת או יותר מהחברות המתמזגות היא חברה מפרה. : (2) רשם המשכונות שמונה לפי [[חוק המשכון, התשכ"ז–1967]], רשאי לסרב לרשום משכון לטובת החברה המפרה וכן לסרב לשנות רישום משכון כאמור. : (ד) תיקנה חברה את ההפרה שבשלה נרשמה לה התראה או שבשלה נרשמה כחברה מפרה, לפי הוראות סעיף קטן (ב), ימחק הרשם את הרישום ואולם הפרה חברה הרשומה כחברה מפרה הפרות נוספות כאמור בסעיף קטן (א), שלגביהן שלח לה הרשם הודעה למענה הרשום טרם התיקון האמור, לא ימחק הרשם את אותו רישום, אלא אם כן החברה תיקנה את כל ההפרות האמורות. @ 363. תקנות : השר רשאי להתקין תקנות לביצוע [[פרק זה]]. === סימן ד': הטלת עיצום כספי בידי רשות ניירות ערך (תיקון: תשע"א-3) === @ 363א. הטלת עיצום כספי בידי רשות ניירות ערך (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) [[בסימן זה]], "הסכום הבסיסי" – כמפורט להלן, לפי העניין: :: (1) לעניין חברה – הסכום הקבוע לגביה [[בפרט 1 לתוספת השישית לחוק ניירות ערך]]; :: (2) לעניין יחיד – הסכום הקבוע [[בפרט 5 לתוספת השישית לחוק ניירות ערך]]. : (ב) הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה, כמפורט להלן, בקשר לחברה שהיא תאגיד מדווח, רשאית רשות ניירות ערך להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות [[סימן זה]], בסכום הבסיסי: :: (1) בחברה לא נקבע המספר המזערי הנדרש של דירקטורים בדירקטוריון, שעליהם להיות בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית, בניגוד להוראות [[סעיף 92(12)]]; :: (2) בחברה לא מכהן יושב ראש דירקטוריון, בניגוד להוראות [[סעיף 94(א)]], במשך למעלה מ־60 ימים; :: (3) בחברה מכהן המנהל הכללי, קרובו, או מי שכפוף למנהל הכללי במישרין או בעקיפין כיושב ראש הדירקטוריון, בניגוד להוראות [[סעיף 95(א)]]; :: (4) יושב ראש הדירקטוריון מכהן כבעל תפקיד אחר בחברה או בתאגיד בשליטתה, בניגוד להוראות [[סעיף 95(ב)]]; :: (5) בחברה לא מכהנת ועדת ביקורת, בניגוד להוראות [[סעיפים 114]] [[ו־115]], במשך למעלה מ־90 ימים; :: (6) בחברה לא מכהן מנהל כללי, בניגוד להוראות [[סעיף 119]], במשך למעלה מ־90 ימים; :: (7) בחברה לא מכהן מבקר פנימי, בניגוד להוראות [[סעיף 146]], במשך למעלה מ־90 ימים; :: (8) בחברה מכהן דירקטור או נושא משרה שהורשע בעבירה, בניגוד להוראות [[סעיף 226]] או [[סעיף 251א]]; ואולם לא יוטל עיצום כספי על הממנה או על החברה אם הדירקטור או נושא המשרה לא הודיע על ההרשעה, לממנה או לחברה, לפי העניין; :: (9) בחברה מכהן דירקטור או נושא משרה שוועדת אכיפה מינהלית אסרה את מינויו בניגוד להוראות [[סעיף 226א]]; ואולם לא יוטל עיצום כספי על הממנה או החברה אם הדירקטור או נושא המשרה לא הודיע על האיסור לממנה או לחברה, לפי העניין; :: (10) בחברה לא מכהנים שני דירקטורים חיצוניים לפחות, בניגוד להוראות [[סעיף 239(א)]], במשך למעלה מ־90 ימים, ולעניין דירקטורים חיצוניים ראשונים כאמור [[בסעיף 242]] – במשך למעלה מ־90 ימים מהמועד האחרון לכינוס אסיפה כללית לפי [[אותו סעיף]]; :: (11) בחברה שבמועד מינוי דירקטור חיצוני כל חברי הדירקטוריון שלה הם בני מין אחד, לא מונה דירקטור חיצוני בן המין השני, בניגוד להוראות [[סעיף 239(ד)]]; :: (12) בחברה לא מכהן דירקטור חיצוני בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית בניגוד להוראות [[סעיף 240(א1)(1)]], במשך למעלה מ־90 ימים; :: (13) בוועדה הרשאית להפעיל סמכות מסמכויות הדירקטוריון, לא מכהן דירקטור חיצוני אחד לפחות, בניגוד להוראות [[סעיף 243]]. : (ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא יוטל עיצום כספי על הפרת פסקאות (5), (10) ו־(12) של אותו סעיף קטן, אם ההפרה נובעת מאי־מינוי דירקטור חיצוני בשל העדר הרוב הדרוש למינוי באסיפה הכללית. : (ד) במניין הימים לפי סעיף זה, לא יבואו הימים הנדרשים לשם אישור המינויים בידי מי שמפקח על החברה על פי כל דין. @ 363ב. הפרה נמשכת והפרה חוזרת (תיקון: תשע"א-3) : (א) בהפרה נמשכת ייווסף על סכום העיצום הכספי החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה. : (ב) בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי שהיה ניתן להטיל בשלה אילו היתה הפרה ראשונה, סכום השווה למחצית העיצום הכספי כאמור; לעניין זה, "הפרה חוזרת" – הפרת הוראה מההוראות כמפורט [[בסעיף 363א(ב)]], בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הטילה רשות ניירות ערך על המפר עיצום כספי לפי [[סימן זה]]. @ 363ג. תחולת הוראות [[מחוק ניירות ערך]] (תיקון: תשע"א-3) : ההוראות לפי [[+|סעיפים 52טז עד 52יח]], [[+|52כ עד 52כז]] [[ו־56ח לחוק ניירות ערך]], יחולו על עיצום כספי לפי [[סימן זה]], בשינויים המחויבים. == פרק חמישי: חברה ציבורית או חברת איגרות חוב שמניותיה או שאיגרות החוב שלה נסחרות מחוץ לישראל (תיקון: תשע"א-4) == @ 364. הגבלת תחולה (תיקון: תשע"א-4) : (א) השר רשאי לקבוע, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, כי הוראות חוק זה החלות על חברות ציבוריות או על חברות פרטיות שהן חברות איגרות חוב לא יחולו, כולן או חלקן, על חברות ציבוריות או על חברות פרטיות כאמור, שמניותיהן או שאיגרות החוב שלהן, לפי העניין, הוצעו לציבור מחוץ לישראל בלבד או שהן רשומות בבורסה מחוץ לישראל בלבד, בין בכלל ובין לפי סוגים, הכל כפי שיקבע. : (ב) השר רשאי לקבוע, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, כי הוראות חוק זה החלות על חברות ציבוריות או על חברות פרטיות שהן חברות איגרות חוב לא יחולו, כולן או חלקן, על חברות ציבוריות או על חברות פרטיות כאמור, שמניותיהן או שאיגרות החוב שלהן, לפי העניין, רשומות בבורסה בישראל ובבורסה מחוץ לישראל, בין היתר כדי למנוע התנגשות בין הדינים הזרים או בין הכללים הקבועים בבורסה מחוץ לישראל, לבין הוראות חוק זה. : ((פורסמו [[תקנות החברות (הקלות לחברות שניירות ערך שלהן רשומים למסחר בבורסה מחוץ לישראל), התש״ס–2000]].)) @ 365. חובות דיווח (תיקון: תשס"ה, תשע"א-4) : (א) חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב שמניותיה או שאיגרות החוב שלה, לפי העניין, הוצעו לציבור מחוץ לישראל בלבד או שהן רשומות למסחר בבורסה מחוץ לישראל בלבד תגיש דיווחים לרשם החברות בהתאם להוראות לפי חוק זה החלות על חברה שאינה תאגיד מדווח, בשינויים כפי שיקבע השר. : (ב) השר רשאי, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע כי סעיף קטן (א) לא יחול על חברות כאמור בו בכלל או לפי סוגים, כפי שיקבע; קבע השר כאמור, יחולו על אותן החברות ההוראות לפי [[סעיפים 142 עד 145]]. : (ג) (((בוטל).)) == פרק חמישי א': הגבלת תחולה על חברות איגרות חוב (תיקון: תשע"א-4) == @ 365א. הגבלת תחולה (תיקון: תשע"א-4) : השר רשאי לקבוע, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, כי הוראות חוק זה החלות על חברות איגרות חוב לא יחולו, כולן או חלקן, על סוג של חברות איגרות חוב כפי שיקבע. : ((פורסמו [[תקנות החברות (הקלות לסוגים מסוימים של חברות איגרות חוב), התשע״ב–2012]].)) == פרק שישי: תקנות == @ 366. ביצוע ותקנות : (א) השר רשאי לקבוע תקנות לביצוע חוק זה. : (ב) תקנות לפי חוק זה טעונות אישור של ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. = חלק עשירי: ביטול, הוראות מעבר, תחולה ותחילה = @ 367. ביטול [[פקודת החברות]] (תיקון: תשס"ה) : (א) [[פקודת החברות]] בטלה, למעט – :: (1) [[-|סעיפים 164 עד 201]], [[-|244 עד 367]], [[-|370 עד 382]], וכן [[-|סעיפים 1]] [[-|ו־394]] ככל שהם נוגעים לאיגרות חוב מובטחות, שעבודים ופירוק, וזאת הן לגבי חברות שהתאגדו לפני תחילתו של חוק זה והן לגבי חברות שהתאגדו לפי חוק זה; :: (2) [[-|סעיף 33]], שימשיך לעמוד בתקפו לגבי חברות שקיבלו פטור לפי [[-|סעיף 32]] לפני תחילתו של חוק זה; :: (3) [[-|סעיף 369]], שימשיך לעמוד בתקפו לגבי חברות שנמחקו בהתאם [[-|לסעיף 368]] לפני תחילתו של חוק זה; :: (4) [[-#פרק ב סימן ה|ההוראות והתנאים לענין שינוי תזכיר]] – לגבי חברה שחל עליה [[סעיף 24 לחוק זה]]; :: (5) [[+|סעיף 115א]] שיחול לגבי החלטות של האסיפה הכללית הנדרשות לפי [[פקודת החברות]]. : (ב) פירושן של ההוראות כמפורט בסעיף קטן (א) ייעשה, במידת האפשר, לאור הוראות חוק זה. @ 368. הוראת מעבר לגבי תחולת הוראות בתקנון המצוי : (א) הוראות [[+#פרט 23 תוספת שנייה|סעיפים 23 עד 29]], [[+#פרט 51 תוספת שנייה|51]], [[+#פרט 58 תוספת שנייה|58]] [[ו־91 שבתוספת השניה לפקודת החברות]], יראו אותן כאילו נכללו בתקנונה של חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה, אם הוראות אלו חלו עליה ערב תחילתו של חוק זה לפי הוראות [[+|סעיפים 10]] [[או 11 לפקודת החברות]], כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, וזאת כל עוד לא שונה התקנון לפי [[סעיף 20]]. : (ב) יראו תקנון של חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה כאילו נכללה בו הוראה לפיה ליושב ראש הדירקטוריון לא יהיה קול נוסף, כאמור [[בסעיף 107]], אלא אם כן נקבע בתקנון אחרת, וזאת כל עוד לא שונה התקנון לפי [[סעיף 20]]. @ 369. הוראת מעבר לענין מניות חברה אם בבעלות חברה בת : (א) אין בהוראת [[סעיף 309(ב)]] כדי לשנות מזכויות ההצבעה מכח מניות בחברה אם שרכשה חברה בת או שרכש תאגיד אחר בשליטת החברה האם לפני תחילתו של חוק זה, ככל שזכויות הצבעה אלה היו מוקנות להם לפי דין. : (ב) נרכשו מניות כאמור בסעיף קטן (א) ולאחר תחילתו של חוק זה רכשה חברה בת או תאגיד אחר בשליטת החברה האם מניות נוספות מאותו הסוג ולאחר מכן נמכרו חלק מהמניות, יראו, לענין זכויות ההצבעה מכוח המניות שנותרו, כאילו נמכרו תחילה המניות שנרכשו לאחר תחילתו של חוק זה. @ 370. תחולה על חברה מוגבלת בערבות : חברה שערב תחילתו של החוק היתה חברה מוגבלת בערבות, כהגדרתה [[בפקודת החברות]], כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, ולא היה לה הון מניות, יחולו עליה הוראות חוק זה ויראו את חבריה כבעלי מניות בחברה, שיש לה הון מניות ללא ערך נקוב. @ 371. הוראת מעבר לעניין מבקר פנימי : מי שכיהן כמבקר פנימי בחברה ציבורית ערב תחילתו של חוק זה על פי אישור לפי [[סעיף 3(ב) לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב–1992]] יוכל להמשיך ולכהן כמבקר פנימי באותה חברה. @ 372. דירקטור מקרב הציבור : דירקטור מקרב הציבור שמונה לפי הוראת [[סעיף 96ב לפקודת החברות]], כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, יראו אותו לענין [[הפרק הראשון לחלק השישי]] כדירקטור חיצוני, ואולם לענין משך הכהונה ולענין חידוש הכהונה יחולו הוראות [[פקודת החברות]], כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה. @ 373. (תיקון: י"פ תשס"ד) : ((הנוסח שולב [[בחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968]].)) @ 374. : ((הנוסח שולב [[12:210855|בחוק ניירות ערך (תיקון מס' 11), התשנ"א–1990]].)) @ 375. : ((הנוסח שולב [[בחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד–1994]].)) @ 376. : ((הנוסח שולב [[בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995]].)) @ 377. תחילה (תיקון: תשס"ג, י"פ תשס"ד, י"פ תשס"ד-2) : תחילתו של חוק זה, למעט הסעיפים המפורטים להלן, ביום כ"ה בשבט התש"ס (1 בפברואר 2000): : (1) [[סעיפים 87 עד 89]] יכנסו לתוקף לאחר פרסום תקנות לביצוען, ובמועד שייקבע באותן תקנות; : (2) [[סעיפים 143]] [[ו־145]] יכנסו לתוקף בתום שלוש שנים מיום פרסומו של חוק זה או במועד מוקדם מזה שיקבעו השר ושר האוצר, ובלבד שנקבעו הוראות בדבר דיווח אלקטרוני לפי [[חוק ניירות ערך]]; מועד כניסתם לתוקף של [[סעיפים 143]] [[ו־145]] יפורסם מראש ברשומות; : (3) [[סעיף 36(א1) לחוק ניירות ערך]], כנוסחו [[בסעיף 373 לחוק זה]], יכנס לתוקף ביום כניסתם לתוקף של [[סעיפים 143]] [[ו־145 לחוק זה]], כאמור בפסקה (2). @ 378. פרסום : חוק זה יפורסם ברשומות בתוך 45 ימים מיום קבלתו בכנסת. == תוספת ראשונה (תיקון: תשע"א-3) == ==== ((([[סעיף 19(2א)]]))) ==== === הוראות ממשל תאגידי מומלצות === @ 1. שיעור הדירקטורים הבלתי־תלויים (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב שיעור הדירקטורים הבלתי־תלויים, יהיה כמפורט להלן, לפי העניין: : (1) בחברה שאין בה בעל שליטה או מי שמחזיק בדבוקת שליטה (בסעיף זה – בעל שליטה) – יהיו רוב חברי הדירקטוריון דירקטורים בלתי תלויים; : (2) בחברה שיש בה בעל שליטה – יהיו שליש מבין חברי הדירקטוריון, לפחות, דירקטורים בלתי תלויים. @ 2. גיוון הרכב הדירקטוריון (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : במינוי דירקטור בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, יגוון הרכב הדירקטוריון בהתחשב במין של המועמד, נוסף על החובה לגוונו בהתחשב בידע ובניסיון של המועמד, בהתאם לצרכיה המיוחדים של החברה. @ 3. הגבלת כהונת נושא משרה כדירקטור (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב לא יכהנו כדירקטורים מי שכפופים למנהל הכללי, במישרין או בעקיפין, למעט דירקטור שהוא נציג עובדים, אם קיימת בחברה נציגות לעובדים; דירקטור בתאגיד בשליטת חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב רשאי לכהן כדירקטור באותה חברה. @ 4. הכשרת דירקטורים ומינוי אחראי להטמעת הוראות ממשל תאגידי (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : (א) חברה ציבורית וחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב ידאגו לעריכת תכניות הכשרה לדירקטורים חדשים, בתחום עסקי החברה ובתחום הדין החל על החברה והדירקטורים, וכן תדאג לעריכת תכניות המשך לדירקטורים מכהנים, במטרה לעדכן את ידיעותיהם בתחומים האמורים; תכניות הכשרה יותאמו, בין השאר, לתפקיד שהדירקטור ממלא בחברה. : (ב) יושב ראש הדירקטוריון או אדם אחר שמינה הדירקטוריון יפעל להטמעת הוראות הממשל התאגידי החלות על החברה ולעדכון הדירקטורים בנושאים הקשורים בממשל תאגידי. @ 5. ישיבות הדירקטוריון בלא נוכחות המנהל הכללי והכפופים לו (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4) : דירקטוריון חברה ציבורית ודירקטוריון חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב יקיימו אחת לשנה לפחות, דיון לעניין ניהול עסקי החברה בידי המנהל הכללי ונושאי המשרה הכפופים לו, בלא נוכחותם, לאחר שניתנה להם הזדמנות להביע את עמדתם. @ 6. ישיבות ועדת ביקורת בנוכחות המבקר הפנימי ורואה החשבון המבקר (תיקון: תשע"א-3) : ועדת הביקורת תקיים אחת לשנה לפחות, ישיבה לעניין ליקויים בניהול העסקי של החברה, בנוכחות המבקר הפנימי ורואה החשבון המבקר, ובלא נוכחות של נושאי משרה בחברה שאינם חברי הוועדה, לאחר שניתנה להם ההזדמנות להביע את עמדתם. @ 7. מינוי דירקטור חיצוני (תיקון: תשע"א-3, תשע"א-4, תשע"ד-2) : על אף הוראות [[סעיף 239(ב)]], דירקטורים חיצוניים בחברה ציבורית ימונו באסיפה הכללית ברוב קולות, ובלבד שהתקיימו כל אלה: : (1) במניין כלל הקולות של בעלי המניות באסיפה הכללית לא יובאו בחשבון קולות בעלי המניות שהם בעלי שליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי, למעט עניין אישי שאינו כתוצאה מקשר עם בעל השליטה, וכן קולות הנמנעים; : (2) סך קולות התומכים מקרב בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי, למעט עניין אישי שאינו כתוצאה מקשר עם בעל השליטה עלה על שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה. : (3) הדירקטור החיצוני שימונה אינו בעל מניה קשור או מתחרה או קרובו של בעל מניה כאמור, במועד המינוי, ואינו בעל זיקה לבעל מניה קשור או מתחרה, במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי; לעניין זה – ::- "בעל מניה קשור או מתחרה" – בעל המניה שהציע את המינוי או בעל מניה מהותי, והכול אם במועד המינוי יש לו, לבעל שליטה בו או לחברה בשליטת מי מהם, קשרים עסקיים עם החברה או שהוא, בעל שליטה בו או חברה בשליטת מי מהם הם מתחרים של החברה; השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע כי עניינים מסוימים, בתנאים שקבע, לא יהוו קשר עסקי עם החברה או תחרות בה; ::- "זיקה" – כהגדרתה [[בסעיף 240(ב)]], ורשאי השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע כי עניינים מסוימים, בתנאים שקבע, לא יהוו זיקה. @ 8. (תיקון: תשע"א-3, ק"ת תשע"ד-2) : (((בוטל).)) == תוספת ראשונה א' (תיקון: תשע"ג) == ==== ((([[סעיף 267ב]]))) ==== === חלק א': עניינים שחובה להתייחס אליהם במדיניות התגמול === @ (1) : השכלתו, כישוריו, מומחיותו, ניסיונו המקצועי והישגיו של נושא המשרה; @ (2) : תפקידו של נושא המשרה, תחומי אחריותו והסכמי שכר קודמים שנחתמו עמו; @ (3) (תיקון: ק"ת תשע"ג-2) : היחס שבין עלות תנאי הכהונה וההעסקה של נושא המשרה לעלות השכר של שאר עובדי החברה ושל עובדי קבלן המועסקים אצל החברה, ובפרט היחס לשכר הממוצע ולשכר החציוני של עובדים כאמור והשפעת הפערים ביניהם על יחסי העבודה בחברה; לעניין זה – :- "עובדי קבלן המועסקים אצל החברה" – עובדים של קבלן כוח אדם שהחברה היא המעסיק בפועל שלהם, ועובדים של קבלן שירות המועסקים במתן שירות אצל החברה; לעניין זה, "קבלן כוח אדם", "קבלן שירות", "מעסיק בפועל" – כהגדרתם [[בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו–1996]]; :- "עלות שכר" – כל תשלום בעד ההעסקה, לרבות הפרשות מעסיק, תשלום בעד פרישה, רכב והוצאות השימוש בו וכל הטבה או תשלום אחר; @ (4) : כללו תנאי הכהונה וההעסקה רכיבים משתנים – האפשרות להפחתת הרכיבים המשתנים על פי שיקול דעת הדירקטוריון והאפשרות לקביעת תקרה לשווי המימוש של רכיבים משתנים הוניים שאינם מסולקים במזומן; @ (5) : כללו תנאי הכהונה וההעסקה מענקי פרישה – תקופת הכהונה או ההעסקה של נושא המשרה, תנאי כהונתו והעסקתו בתקופה זו, ביצועי החברה בתקופה האמורה, תרומתו של נושא המשרה להשגת יעדי החברה ולהשאת רווחיה ונסיבות הפרישה. === חלק ב': הוראות שחובה לקבוע במדיניות התגמול === @ (1) (תיקון: ק"ת תשע"ו) : לעניין רכיבים משתנים בתנאי הכהונה וההעסקה – : (א) ביסוס הרכיבים על ביצועים בראייה ארוכת טווח, ועל פי קריטריונים הניתנים למדידה; ואולם חברה רשאית לקבוע כי חלק לא מהותי מהרכיבים כאמור או סך הרכיבים כאמור אם סכומם אינו עולה על שלוש משכורות חודשיות השנה יוענק על פי קריטריונים שאינם ניתנים למדידה בהתחשב בתרומתו של נושא המשרה לחברה; פרט משנה זה לא יחול על נושא משרה הכפוף למנהל הכללי; : (ב) היחס בין הרכיבים המשתנים לרכיבים הקבועים, וכן תקרה לשווי רכיבים משתנים במועד תשלומם; ואולם לעניין רכיבים משתנים הוניים שאינם מסולקים במזומן – תקרה לשוויים במועד הענקתם; @ (2) : תניה שלפיה נושא המשרה יחזיר לחברה, בתנאים שייקבעו במדיניות התגמול, סכומים ששולמו לו כחלק מתנאי הכהונה וההעסקה, אם שולמו לו על בסיס נתונים שהתבררו כמוטעים והוצגו מחדש בדוחות הכספיים של החברה; @ (3) : תקופת החזקה או הבשלה מזערית של רכיבים משתנים הוניים בתנאי כהונה והעסקה, תוך התייחסות לתמריצים ראויים בראייה ארוכת טווח; @ (4) : תקרה למענקי הפרישה. == תוספת שנייה (תיקון: תשס"ז-2, תשע"א-3) == ==== ((([[סעיף 345א]]))) ==== === פירוט המטרות הציבוריות === @ : מטרה שענינה הוא אחד מאלה: @ (1) : איכות הסביבה, הגנת הסביבה או הכרת הטבע והסביבה; @ (2) : בריאות או הצלת חיים; @ (3) : דת, מורשת או הנצחה; @ (4) : הגנה על בעלי חיים ודאגה לרווחתם; @ (5) : זכויות אדם; @ (6) : חינוך, הכשרה מקצועית, תרבות או אמנות; @ (7) : מדע, מחקר או השכלה גבוהה; @ (8) : ספורט; @ (9) : עליה, קליטה או התיישבות; @ (10) : צדקה או סעד; @ (11) : רווחת הקהילה או פעילות קהילתית, חברתית או לאומית; @ (12) : שלטון החוק, משטר, או מינהל ציבורי; @ (13) : הקמת קרנות או ארגונים לעידוד או לתמיכה בגוף הפועל לאחת או יותר מהמטרות המנויות [[בתוספת זו]]. == תוספת שלישית (תיקון: תשע"ד-3) == ==== ((([[סעיף 345מ]]))) ==== === דרכי השקעה של קרן לתועלת הציבור === @ 1. הגדרות (תיקון: תשע"ד-3, תשע"ד-4) : [[בתוספת זו]] – :- "איגרת חוב סחירה" – איגרת חוב הנסחרת בבורסה; :- "דירוג" – דירוג חוב בישראל, שקבעה חברת דירוג כהגדרתה [[בחוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ד–2014]]; :- "דרך השקעה" – לרבות תקופת ההשקעה; :- "יועץ השקעות" ו"מנהל תיקים" – כהגדרתם [[בחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה–1995]]; :- "מטבע חוץ" – כהגדרתו [[בחוק בנק ישראל, התש"ע–2010]]; :- "מנפיק" – תאגיד שהנפיק ניירות ערך, למעט מדינת ישראל; :- "קרנות נאמנות" – קרנות להשקעות משותפות בנאמנות כמשמעותן [[בחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד–1994]]. @ 2. דרכי השקעה (תיקון: תשע"ד-3) : (א) הכספים העודפים של קרן יושקעו באחד או יותר מאלה: :: (1) איגרות חוב שהנפיקה המדינה או שהיא ערבה לפרעונן; :: (2) פיקדונות בנקאיים בשקלים חדשים צמודי מדד ונושאי ריבית או נושאי ריבית בלבד; :: (3) תכניות חיסכון בנקאיות בשקלים חדשים צמודות מדד ונושאות ריבית; :: (4) פיקדונות בנקאיים הנקובים במטבע חוץ או הצמודים למטבע חוץ; :: (5) תכניות חיסכון בנקאיות צמודות מטבע חוץ; :: (6) איגרות חוב סחירות, שאינן להמרה, אם ההשקעה מדורגת בדירוג ‎A-‎ או A-2 לפחות; :: (7) קרנות נאמנות שכל נכסיהן מושקעים באחת או יותר מן הדרכים המפורטות בפסקאות (1), (2), (4) או (6). : (ב) קרן לא תשקיע בניירות ערך של מנפיק אחד בשיעור של יותר מ־20% מהשווי הכספי של הכספים העודפים (להלן – השווי הכספי); עלה השווי הכספי על הסכומים המפורטים להלן, תקבע הקרן כי ההשקעה בתאגיד אחד, בפיקדונות, בתכניות חיסכון וכן בניירות ערך שהנפיק התאגיד, לא תעלה על השיעורים הנקובים לצדם: :: (1) מיליון שקלים חדשים – 50% מהשווי הכספי; :: (2) עשרה מיליון שקלים חדשים – 25% מהשווי הכספי. : (ג) מונתה לקרן ועדת השקעות לפי הוראות [[תוספת זו]], יושקעו הכספים העודפים של הקרן באמצעות ועדת ההשקעות ועל פי בחירתה; נוסף על דרכי ההשקעה שנקבעו בסעיף קטן (א), רשאית ועדת ההשקעות לבחור להשקיע את הכספים העודפים בכפוף להגבלות על דרכי ההשקעה של ועדת השקעות לפי [[סעיף 27 לחוק הנאמנות]], בשינויים המחויבים; ועדת ההשקעות של קרן לא תשקיע בתאגיד שדירקטור, בעל מניות או בעל שליטה או תורם מרכזי בקרן הוא בעל שליטה או בעל עניין בו או באופן שהקרן תהיה בעלת שליטה או בעלת עניין בתאגיד מסוים, ויראו לעניין זה את הקרן ואת הדירקטור, בעל המניות או בעל השליטה בקרן או התורם המרכזי, לפי העניין, כמחזיקים ביחד. : (ד) רשם ההקדשות רשאי לאשר מראש לקרן שביקשה זאת, להשקיע את הכספים העודפים בדרך השקעה אחרת מהדרכים האמורות בסעיפים קטנים (ב) ו־(ג); הבקשה תוגש בכתב ובגוף הבקשה יפורטו כל אלה: :: (1) שם הקרן, מענה, מועד היווסדה, מועד ההכרה בה כקרן לתועלת הציבור ומטרותיה; :: (2) פרטי בעלי המניות שלה והדירקטורים המכהנים בה; :: (3) כלל נכסי הקרן והכנסותיה הצפויות בשנים הבאות; :: (4) התחייבויות הקרן והוצאותיה הנוכחיות והצפויות לשנים הבאות; :: (5) הטעמים המצדיקים להשקיע את הכספים בדרך המבוקשת; :: (6) כל מידע נוסף הדרוש להכרעה בבקשה. : (ה) דרך ההשקעה של הכספים העודפים של קרן תיבחר בין השאר בשים לב למטרות הקרן ולמדיניות חלוקת הכספים שקבעה בהתאם להוראות החוק, בהתחשב בשינויים שיחולו מזמן לזמן, ובכפוף לתקנון החברה. @ 3. חובת מינוי ועדת השקעות (תיקון: תשע"ד-3) : דירקטוריון של קרן שיש לה כספים עודפים בסכום העולה על 30 מיליון שקלים חדשים או של קרן שהדבר נקבע בתקנונה, ימנה ועדת השקעות (להלן – ועדת ההשקעות). @ 4. הרכב ועדת ההשקעות וכשירות חבריה (תיקון: תשע"ד-3) : (א) הרכב ועדת ההשקעות וכשירות חבריה יהיו בהתאם להוראות שנקבעו לעניין זה לפי [[סעיף 27 לחוק הנאמנות]], בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: :: (1) לא יכהן כחבר ועדת ההשקעות מי שיש לו, לקרובו, לשותפו, למעבידו או לתאגיד שהוא בעל שליטה בו, זיקה לבעל מניות או לדירקטור בקרן, למעט זיקה לדירקטור בלתי תלוי בקרן, והכל במועד המינוי, במהלך הכהונה או בשנתיים שקדמו למועד המינוי; לעניין זה, "זיקה" – שליטה, טובת הנאה, יחסי עבודה, קשרי משפחה, קשרים עסקיים או מקצועיים דרך כלל; :: (2) על אף האמור בפסקה (1), דירקטור בלתי תלוי יכול שיהיה חבר ועדת ההשקעות, ובלבד שהוראות אותה פסקה מתקיימות לגבי רוב חברי ועדת ההשקעות. : (ב) בסעיף זה, "דירקטור בלתי תלוי" – כהגדרתו [[בסעיף 345מב]]. @ 5. חובות וזכויות של חברי ועדת ההשקעות (תיקון: תשע"ד-3) : חבר ועדת ההשקעות חב כלפי הקרן חובת זהירות וחובת אמונים כאמור [[בסעיפים 252]] [[ו־254]], והוא זכאי, לשם ביצוע תפקידו, לקבל מידע ולהעסיק יועצים כאמור [[בסעיפים 265]] [[ו־266]], כאילו היה נושא משרה בחברה, בשינויים המחויבים. @ 6. נהלים לעבודתה של ועדת ההשקעות (תיקון: תשע"ד-3) : ועדת ההשקעות תתכנס אחת לרבעון לפחות, אלא אם כן אישר הדירקטוריון התכנסות בתכיפות אחרת שלא תפחת מפעמיים בשנה; הוועדה תקבע את הנהלים לעבודתה באישור דירקטוריון הקרן, ותעביר לדירקטוריון את פרוטוקול דיוניה וכן, אחת לשנה, דין וחשבון על פעולותיה; החלטות ועדת ההשקעות יתקבלו ברוב קולות החברים הנוכחים. @ 7. החזר הוצאות או שכר (תיקון: תשע"ד-3) : קרן שפעלה לצורך השקעת הכספים העודפים באמצעות אחר או בעזרתו של אחר, לרבות מנהל תיקים, יועץ השקעות או ועדת השקעות, לא תשלם דמי ניהול, הוצאות או שכר מתוך נכסי החברה בשיעור הגבוה מ־0.5 אחוז לשנה מסך כל הכספים העודפים שעמדו להשקעה באותה שנה. == תוספת רביעית (תיקון: תשפ"ב) == === (מען דיגיטלי לפי [[סעיף 123א]]) === @ (1) : כתובת דואר אלקטרוני; @ (2) : מספר טלפון נייד או כתובת דואר אלקטרוני אשר אינה זהה [[לפרט (1)]]. <פרסום> נתקבל בכנסת ביום ג' באייר התשנ"ט (19 באפריל 1999). <חתימות> * בנימין נתניהו, ראש הממשלה * צחי הנגבי, שר המשפטים * עזר ויצמן, נשיא המדינה * דן תיכון, יושב ראש הכנסת s1lxl2uck0gmpqyni82demxlagii4pw 106 9659 2936868 1031466 2025-06-08T13:00:43Z Ori229 476 קישור לוויקיפדיה 2936868 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה חמש מגילות|שיר השירים|ה}} <section begin=פרק ה/> {{דיבור|מדבר=החתן|דבר={{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|א}} {{ב|בָּאתִי|הדוד מסכים לבקשת הכלה מהפסוק הקודם}} לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, {{ב|אָרִיתִי|ליקטתי}} {{ב|מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי|מצמחי המור והבשמים}}, אָכַלְתִּי {{ב|יַעְרִי|דבש פירות}} עִם דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם {{ב|חֲלָבִי|חלב}}, אִכְלוּ {{ב|רֵעִים|החברים המוזמנים לחתונה}}, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים.}} {{ביאור:פרשה סגורה}} {{דיבור|מדבר=הכלה|דבר={{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|ב}} {{ב|אֲנִי|הרעיה מספרת לבנות ירושלים:}} יְשֵׁנָה וְלִבִּי {{ב|עֵר|חולם. או: נמצא במצב של ציפייה, דריכות}}, קוֹל דּוֹדִי {{ב|דוֹפֵק|דופק על הדלת שלי ואומר:}}:}} {{דיבור|מדבר=החתן|דבר=פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, {{ב|תַמָּתִי|תמימה ושלמה, ללא מום}}, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל, {{ב|קְוֻּצּוֹתַי|שערותי נרטבו מ}} רְסִיסֵי לָיְלָה.}} {{התחלת דיבור|מדבר=הכלה}}{{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|ג}} {{ב|פָּשַׁטְתִּי|היא עונה שאיננה יכולה לפתוח כי פשטה}} אֶת כֻּתָּנְתִּי - אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה, רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי - אֵיכָכָה {{ב|אֲטַנְּפֵם|אלכלך אותם כשאקום מהמיטה ללכת אל הדלת}}. {{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|ד}} דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ {{ב|מִן הַחֹר|דרך חור קטן שהיה בדלת}} וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו. {{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|ה}} קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי, וְיָדַי נָטְפוּ {{ב|מוֹר|שסכה בו את ידיה לפני שהלכה לישון}} וְאֶצְבְּעֹתַי {{ב|מוֹר|נטפו מור}} {{ב|עֹבֵר|נוזלי (שרף המור שהומס בשמן)}} עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל. {{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|ו}} פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי {{ב|חָמַק עָבָר|בינתיים הלך ונעלם}}, נַפְשִׁי יָצְאָה {{ב|בְדַבְּרוֹ|כשניזכרתי בבקשתו שאפתח לו את הדלת}}, בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי. {{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|ז}} מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, {{ב|הִכּוּנִי פְצָעוּנִי|כי חשבו שהיא הולכת בלילה לבד לדבר עבירה}}, {{ב|נָשְׂאוּ|לקחו}} אֶת {{ב|רְדִידִי|מעילי}} מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת. {{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|ח}} הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם: אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ - שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.{{סוף דיבור}} {{דיבור|מדבר=בנות ירושלים|דבר={{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|ט}} {{ב|מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד|בנות ירושלים שואלות אותה: במה עדיף דודך? ואיך נזהה אותו?}} הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ?}} {{התחלת דיבור|מדבר=הכלה}}{{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|י}} דּוֹדִי {{ב|צַח|לבן}} {{ב|וְאָדוֹם|ולחייו אדומות}}, {{ב|דָּגוּל|בולט כדגל למרחוק}} {{ב|מֵרְבָבָה|אפילו בין 10000 אנשים}}. {{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|יא}} רֹאשׁוֹ {{ב|כֶּתֶם|טהור כמו זהב}} {{ב|פָּז|גם כן סוג של זהב}}, {{ב|קְוּצּוֹתָיו|שערותיו}} תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב. {{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|יב}} עֵינָיו {{ב|כְּיוֹנִים|באותה לשון שהדוד שיבח אותה ([[ביאור:שיר השירים א#טו|א, טו]])}} {{ב|עַל אֲפִיקֵי|המתרחצות על נהרות}} מָיִם, {{ב|רֹחֲצוֹת|שהן לבנות כאילו רחצו}} בֶּחָלָב, יֹשְׁבוֹת עַל {{ב|מִלֵּאת|המקום ממנו ממלאים השואבים את המים}}. {{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|יג}} {{ב|לְחָיָו|הזקן הצומח על לחייו}} כַּעֲרוּגַת {{ב|הַבֹּשֶׂם|שיחי בושם}} {{ב|מִגְדְּלוֹת|מקום בו מגדלים}} {{ב|מֶרְקָחִים|בשמים}}, שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר {{ב|עֹבֵר|נוזלי}}. {{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|יד}} יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים {{ב|בַּתַּרְשִׁישׁ|באבן יקרה (מאבני החושן - [[ביאור:שמות כח#כ|שמות כח, כ]])}}, מֵעָיו {{ב|עֶשֶׁת|גוש מוצק}} {{ב|שֵׁן|העשוי משן הפיל, שנהב}} {{ב|מְעֻלֶּפֶת|מכוסה}} {{ב|סַפִּירִים|אבן יקרה (גם היא מאבני החושן)}}. {{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|טו}} שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי {{ב|שֵׁשׁ|אבן שיש}} מְיֻסָּדִים עַל {{ב|אַדְנֵי פָז|בסיסי זהב}}, מַרְאֵהוּ {{ב|כַּלְּבָנוֹן|כמו ארז מארזי הלבנון}}, בָּחוּר כָּאֲרָזִים. {{ביאור:אות-פסוק|שיר השירים|ה|טז}} {{ב|חִכּוֹ|פיו}} מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים, זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם.{{סוף דיבור}} <section end=פרק ה/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|שיר השירים|ה}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==ראו גם== {{מיזמים|ויקיפדיה=השבעתי אתכם}} eqsl4tdahnyt0ggj0hv35jwxf903118 106 56509 2936884 692276 2025-06-08T17:53:52Z Ori229 476 ביאור, איור, הערות 2936884 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה תרי עשר|יואל|ב|a1402}} <קטע התחלה=פרק ב/> {{כותרת2|תתריעו מפני הארבה שנשלח על ידי ה' ויגיע לכל מקום}} {{איור|Locusta migratoria 0s1.JPG|200|"כְּמַרְאֵה סוּסִים מַרְאֵהוּ" (פסוק ד) - יש הרואים דמיון בין ראש הארבה לראש הסוס}} {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|א}} תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן, וְהָרִיעוּ בְּהַר קָדְשִׁי. {{ב|יִרְגְּזוּ|יחרדו}} כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי בָא יוֹם יְהוָה, כִּי קָרוֹב. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ב}} יוֹם {{ב|חֹשֶׁךְ|הארבה הרב יסתיר את השמש}} וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל, {{ב|כְּשַׁחַר|הארבה יראה כמו אור השחר ה-}} פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים. עַם רַב וְעָצוּם, כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן הָעוֹלָם, וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף, עַד {{ב|שְׁנֵי|שנות}} {{ב|דּוֹר וָדוֹר|כל הדורות}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ג}} {{ב|לְפָנָיו אָכְלָה אֵשׁ|את הצמחים שלפניו הארבה יכלה כמו אש}}, וְאַחֲרָיו תְּלַהֵט לֶהָבָה. כְּגַן עֵדֶן הָאָרֶץ {{ב|לְפָנָיו|היתה לפני שהגיע הארבה}} וְאַחֲרָיו מִדְבַּר שְׁמָמָה, וְגַם פְּלֵיטָה לֹא הָיְתָה לּוֹ. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ד}} {{ב|כְּמַרְאֵה סוּסִים|כמראה צבא של סוסי מלחמה רבים}} מַרְאֵהוּ, וּכְפָרָשִׁים - כֵּן יְרוּצוּן. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ה}} כְּקוֹל {{ב|מַרְכָּבוֹת|של מרכבות רבות הנוסעות}} עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים {{ב|יְרַקֵּדוּן|ינתר הארבה}}, כְּקוֹל לַהַב אֵשׁ {{ב|אֹכְלָה|השורפת}} קָשׁ, כְּעַם עָצוּם {{ב|עֱרוּךְ|המוכן ל-}} מִלְחָמָה. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ו}} מִפָּנָיו {{ב|יָחִילוּ|ירעדו מפחד}} עַמִּים, כָּל פָּנִים {{ב|קִבְּצוּ פָארוּר|ישחירו מפחד, כמו [[WIKT:השחירו פניו כשולי קדרה|שולי קדירה שרופים]]}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ז}} כְּגִבּוֹרִים יְרֻצוּן, כְּאַנְשֵׁי מִלְחָמָה {{ב|יַעֲלוּ|יטפסו על}} חוֹמָה. {{ב|וְאִישׁ בִּדְרָכָיו יֵלֵכוּן|כל אחד יודע את דרכו המדויקת, כמו חיילים מאומנים}}, וְלֹא {{ב|יְעַבְּטוּן|יעקמו את}} אֹרְחוֹתָם. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ח}} וְאִישׁ אָחִיו לֹא יִדְחָקוּן, {{ב|גֶּבֶר|כל אחד ואחד}} בִּמְסִלָּתוֹ יֵלֵכוּן. {{ב|וּבְעַד הַשֶּׁלַח|על החרב ([[WIKT:שלח#שֶׁלַח_א|שלח]] הוא סוג כלי נשק, כמו ב[[נחמיה ד יא]]: "בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה, וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַ'''שָּׁלַח'''")}} {{ב|יִפֹּלוּ|ישב הארבה}} {{ב|לֹא יִבְצָעוּ|ולא יפצע מחוד הלהב (כלומר: אי אפשר להלחם בארבה באף כלי נשק, שהרי אפילו אם הארבה נוגע בלהב החרב הוא לא נפצע)}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ט}} בָּעִיר {{ב|יָשֹׁקּוּ|ישמע משק כנפיהם}}, {{ב|בַּחוֹמָה יְרֻצוּן|על חומות יטפסו}}}, בַּבָּתִּים {{ב|יַעֲלוּ|יכנסו}}, בְּעַד הַחַלּוֹנִים יָבֹאוּ כַּגַּנָּב. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|י}} לְפָנָיו {{ב|רָגְזָה אֶרֶץ|הארץ כביכול רועדת מרעש הארבה}}, רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם. שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ {{ב|קָדָרוּ|חשכו}} וְכוֹכָבִים אָסְפוּ {{ב|נָגְהָם|את אורם}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יא}} וַיהוָה נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי {{ב|חֵילוֹ|צבאו, הארבה}}, כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ, כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ. כִּי גָדוֹל יוֹם יְהוָה, וְנוֹרָא מְאֹד, וּמִי יְכִילֶנּוּ. {{כותרת2|אם תחזרו לה' יתכן שיסלח לכם ויסיר את הארבה}} {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יב}} {{ב|וְגַם עַתָּה|אפילו עכשיו, שקרובים אתם לייאוש}}, נְאֻם יְהוָה, שֻׁבוּ {{ב|עָדַי|אלי}} בְּכָל לְבַבְכֶם, וּבְצוֹם וּבְבְכִי וּבְמִסְפֵּד. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יג}} {{ב|וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם|הסירו את עורלת לבבכם, שפרו את מעשיכם}} {{ב|וְאַל בִּגְדֵיכֶם|במקום לקרוע את בגדיכם כמנהג אבלים}}, וְשׁוּבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְנִחָם עַל הָרָעָה. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יד}} מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם, וְהִשְׁאִיר {{ב|אַחֲרָיו|אחרי שיעזוב הארבה}} {{ב|בְּרָכָה|דבר טוב למאכל}} {{ב|מִנְחָה|שממנה אפשר יהיה להביא גם מנחה}} וָנֶסֶךְ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם. {{ביאור:פרשה פתוחה}} {{כותרת2|התאספו לתפילה וה' יחמול על הארץ. הארבה יסור וגשמים ירדו כך שהיבול יתחדש במהרה}} {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|טו}} תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן, {{ב|קַדְּשׁוּ|הקדישו את היום ל-}} צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|טז}} אִסְפוּ עָם, קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִים, אִסְפוּ {{ב|עוֹלָלִים|ילדים קטנים}} וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם. יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יז}} בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי יְהוָה, וְיֹאמְרוּ: "חוּסָה יְהוָה עַל עַמֶּךָ, וְאַל תִּתֵּן {{ב|נַחֲלָתְךָ|את ארצך}} לְחֶרְפָּה, {{ב|לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם|כך שהגויים ישאו עלינו משלים המבטאים את חרפתנו - כגון:}} - לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים: 'אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם'?". {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יח}} וַיְקַנֵּא יְהוָה לְאַרְצוֹ, וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יט}} וַיַּעַן יְהוָה וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר, וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ. וְלֹא אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה בַּגּוֹיִם. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כ}} וְאֶת {{ב|הַצְּפוֹנִי|הארבה (שהגיע מהצפון)}} אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם, וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה. {{ב|אֶת פָּנָיו|את הקבוצה הראשונה של הארבה אגרש}} אֶל הַיָּם {{ב|הַקַּדְמֹנִי|המזרחי, ים המלח}}, וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם {{ב|הָאַחֲרוֹן|המערבי, ים התיכון}}. {{ב|וְעָלָה בָאְשׁוֹ|לאחר שיגיע הארבה לאיזור שאין בו צמחייה לאכול, הוא ימות ויסריח}} וְתַעַל צַחֲנָתוֹ, כִּי {{ב|הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת|עשה רעה גדולה (ולכן יענש, מידה כנגד מידה)}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כא}} אַל תִּירְאִי אֲדָמָה, גִּילִי וּשְׂמָחִי, כִּי הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כב}} אַל תִּירְאוּ {{ב|בַּהֲמוֹת שָׂדַי|בהמות השדה}}, כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר. כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ, תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ {{ב|חֵילָם|כוחם (כלומר, את תנובתם)}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כג}} וּבְנֵי צִיּוֹן, גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת {{ב|הַמּוֹרֶה|היורה, הגשם הראשון}} {{ב|לִצְדָקָה|לישועה}}, וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ {{ב|בָּרִאשׁוֹן|את המלקוש הוריד בחודש הראשון, בניסן, בדיוק בסוף החורף (ובעצם היה זה גם היורה, כי לא ירדו גשמים לפני כן)}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כד}} וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר, {{ב|וְהֵשִׁיקוּ|יוצפו}} הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כה}} וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם, {{ב|חֵילִי|הצבא שלי (כמו בפסוק יא)}} הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כו}} וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ, וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא, וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כז}} וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי, וַאֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד, וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם. {{ביאור:פרשה סגורה}} <קטע סוף=פרק ב/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|יואל|ב}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * "כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְנִחָם עַל הָרָעָה. מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם..." (ג-ד) - מזכיר פסוקים מספר יונה: "כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה", וכן "מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים". * "יָחִילוּ" (פסוק ו), "חֵילוֹ" (פסוק יא), "חֵילָם" (פסוק כב) - מילים דומות במשמעות שונה. * "כִּי הִגְדִּיל (הארבה) לַעֲשׂוֹת" בפסוק כ - כנגדו "כִּי הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת" בפסוק כא. * הפטרת [[W:שבת שובה|שבת שובה]] מסתיימת בפסוקים טו–כז. על הקשר לעשרת תשובה ועל הרקע ההסטורי לפירקנו ראו [https://www.etzion.org.il/he/tanakh/neviim/sefer-hoshea/haftarat-shuva במאמרו של הרב יעקב מדן] c7w2jx5alf2c9ubweyp4w4yj5p6yp7j 2936885 2936884 2025-06-08T17:54:15Z Ori229 476 2936885 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה תרי עשר|יואל|ב|a1402}} <קטע התחלה=פרק ב/> {{כותרת2|תתריעו מפני הארבה שנשלח על ידי ה' ויגיע לכל מקום}} {{איור|Locusta migratoria 0s1.JPG|200|"כְּמַרְאֵה סוּסִים מַרְאֵהוּ" (פסוק ד) - יש הרואים דמיון בין ראש הארבה לראש הסוס}} {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|א}} תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן, וְהָרִיעוּ בְּהַר קָדְשִׁי. {{ב|יִרְגְּזוּ|יחרדו}} כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי בָא יוֹם יְהוָה, כִּי קָרוֹב. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ב}} יוֹם {{ב|חֹשֶׁךְ|הארבה הרב יסתיר את השמש}} וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל, {{ב|כְּשַׁחַר|הארבה יראה כמו אור השחר ה-}} פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים. עַם רַב וְעָצוּם, כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן הָעוֹלָם, וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף, עַד {{ב|שְׁנֵי|שנות}} {{ב|דּוֹר וָדוֹר|כל הדורות}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ג}} {{ב|לְפָנָיו אָכְלָה אֵשׁ|את הצמחים שלפניו הארבה יכלה כמו אש}}, וְאַחֲרָיו תְּלַהֵט לֶהָבָה. כְּגַן עֵדֶן הָאָרֶץ {{ב|לְפָנָיו|היתה לפני שהגיע הארבה}} וְאַחֲרָיו מִדְבַּר שְׁמָמָה, וְגַם פְּלֵיטָה לֹא הָיְתָה לּוֹ. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ד}} {{ב|כְּמַרְאֵה סוּסִים|כמראה צבא של סוסי מלחמה רבים}} מַרְאֵהוּ, וּכְפָרָשִׁים - כֵּן יְרוּצוּן. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ה}} כְּקוֹל {{ב|מַרְכָּבוֹת|של מרכבות רבות הנוסעות}} עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים {{ב|יְרַקֵּדוּן|ינתר הארבה}}, כְּקוֹל לַהַב אֵשׁ {{ב|אֹכְלָה|השורפת}} קָשׁ, כְּעַם עָצוּם {{ב|עֱרוּךְ|המוכן ל-}} מִלְחָמָה. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ו}} מִפָּנָיו {{ב|יָחִילוּ|ירעדו מפחד}} עַמִּים, כָּל פָּנִים {{ב|קִבְּצוּ פָארוּר|ישחירו מפחד, כמו [[WIKT:השחירו פניו כשולי קדרה|שולי קדירה שרופים]]}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ז}} כְּגִבּוֹרִים יְרֻצוּן, כְּאַנְשֵׁי מִלְחָמָה {{ב|יַעֲלוּ|יטפסו על}} חוֹמָה. {{ב|וְאִישׁ בִּדְרָכָיו יֵלֵכוּן|כל אחד יודע את דרכו המדויקת, כמו חיילים מאומנים}}, וְלֹא {{ב|יְעַבְּטוּן|יעקמו את}} אֹרְחוֹתָם. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ח}} וְאִישׁ אָחִיו לֹא יִדְחָקוּן, {{ב|גֶּבֶר|כל אחד ואחד}} בִּמְסִלָּתוֹ יֵלֵכוּן. {{ב|וּבְעַד הַשֶּׁלַח|על החרב ([[WIKT:שלח#שֶׁלַח_א|שלח]] הוא סוג כלי נשק, כמו ב[[נחמיה ד יא]]: "בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה, וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַ'''שָּׁלַח'''")}} {{ב|יִפֹּלוּ|ישב הארבה}} {{ב|לֹא יִבְצָעוּ|ולא יפצע מחוד הלהב (כלומר: אי אפשר להלחם בארבה באף כלי נשק, שהרי אפילו אם הארבה נוגע בלהב החרב הוא לא נפצע)}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|ט}} בָּעִיר {{ב|יָשֹׁקּוּ|ישמע משק כנפיהם}}, {{ב|בַּחוֹמָה יְרֻצוּן|על חומות יטפסו}}, בַּבָּתִּים {{ב|יַעֲלוּ|יכנסו}}, בְּעַד הַחַלּוֹנִים יָבֹאוּ כַּגַּנָּב. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|י}} לְפָנָיו {{ב|רָגְזָה אֶרֶץ|הארץ כביכול רועדת מרעש הארבה}}, רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם. שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ {{ב|קָדָרוּ|חשכו}} וְכוֹכָבִים אָסְפוּ {{ב|נָגְהָם|את אורם}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יא}} וַיהוָה נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי {{ב|חֵילוֹ|צבאו, הארבה}}, כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ, כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ. כִּי גָדוֹל יוֹם יְהוָה, וְנוֹרָא מְאֹד, וּמִי יְכִילֶנּוּ. {{כותרת2|אם תחזרו לה' יתכן שיסלח לכם ויסיר את הארבה}} {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יב}} {{ב|וְגַם עַתָּה|אפילו עכשיו, שקרובים אתם לייאוש}}, נְאֻם יְהוָה, שֻׁבוּ {{ב|עָדַי|אלי}} בְּכָל לְבַבְכֶם, וּבְצוֹם וּבְבְכִי וּבְמִסְפֵּד. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יג}} {{ב|וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם|הסירו את עורלת לבבכם, שפרו את מעשיכם}} {{ב|וְאַל בִּגְדֵיכֶם|במקום לקרוע את בגדיכם כמנהג אבלים}}, וְשׁוּבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְנִחָם עַל הָרָעָה. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יד}} מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם, וְהִשְׁאִיר {{ב|אַחֲרָיו|אחרי שיעזוב הארבה}} {{ב|בְּרָכָה|דבר טוב למאכל}} {{ב|מִנְחָה|שממנה אפשר יהיה להביא גם מנחה}} וָנֶסֶךְ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם. {{ביאור:פרשה פתוחה}} {{כותרת2|התאספו לתפילה וה' יחמול על הארץ. הארבה יסור וגשמים ירדו כך שהיבול יתחדש במהרה}} {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|טו}} תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן, {{ב|קַדְּשׁוּ|הקדישו את היום ל-}} צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|טז}} אִסְפוּ עָם, קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִים, אִסְפוּ {{ב|עוֹלָלִים|ילדים קטנים}} וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם. יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יז}} בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי יְהוָה, וְיֹאמְרוּ: "חוּסָה יְהוָה עַל עַמֶּךָ, וְאַל תִּתֵּן {{ב|נַחֲלָתְךָ|את ארצך}} לְחֶרְפָּה, {{ב|לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם|כך שהגויים ישאו עלינו משלים המבטאים את חרפתנו - כגון:}} - לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים: 'אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם'?". {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יח}} וַיְקַנֵּא יְהוָה לְאַרְצוֹ, וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|יט}} וַיַּעַן יְהוָה וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר, וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ. וְלֹא אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה בַּגּוֹיִם. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כ}} וְאֶת {{ב|הַצְּפוֹנִי|הארבה (שהגיע מהצפון)}} אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם, וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה. {{ב|אֶת פָּנָיו|את הקבוצה הראשונה של הארבה אגרש}} אֶל הַיָּם {{ב|הַקַּדְמֹנִי|המזרחי, ים המלח}}, וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם {{ב|הָאַחֲרוֹן|המערבי, ים התיכון}}. {{ב|וְעָלָה בָאְשׁוֹ|לאחר שיגיע הארבה לאיזור שאין בו צמחייה לאכול, הוא ימות ויסריח}} וְתַעַל צַחֲנָתוֹ, כִּי {{ב|הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת|עשה רעה גדולה (ולכן יענש, מידה כנגד מידה)}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כא}} אַל תִּירְאִי אֲדָמָה, גִּילִי וּשְׂמָחִי, כִּי הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כב}} אַל תִּירְאוּ {{ב|בַּהֲמוֹת שָׂדַי|בהמות השדה}}, כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר. כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ, תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ {{ב|חֵילָם|כוחם (כלומר, את תנובתם)}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כג}} וּבְנֵי צִיּוֹן, גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת {{ב|הַמּוֹרֶה|היורה, הגשם הראשון}} {{ב|לִצְדָקָה|לישועה}}, וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ {{ב|בָּרִאשׁוֹן|את המלקוש הוריד בחודש הראשון, בניסן, בדיוק בסוף החורף (ובעצם היה זה גם היורה, כי לא ירדו גשמים לפני כן)}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כד}} וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר, {{ב|וְהֵשִׁיקוּ|יוצפו}} הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כה}} וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם, {{ב|חֵילִי|הצבא שלי (כמו בפסוק יא)}} הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כו}} וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ, וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא, וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ב|כז}} וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי, וַאֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד, וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם. {{ביאור:פרשה סגורה}} <קטע סוף=פרק ב/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|יואל|ב}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * "כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְנִחָם עַל הָרָעָה. מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם..." (ג-ד) - מזכיר פסוקים מספר יונה: "כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה", וכן "מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים". * "יָחִילוּ" (פסוק ו), "חֵילוֹ" (פסוק יא), "חֵילָם" (פסוק כב) - מילים דומות במשמעות שונה. * "כִּי הִגְדִּיל (הארבה) לַעֲשׂוֹת" בפסוק כ - כנגדו "כִּי הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת" בפסוק כא. * הפטרת [[W:שבת שובה|שבת שובה]] מסתיימת בפסוקים טו–כז. על הקשר לעשרת תשובה ועל הרקע ההסטורי לפירקנו ראו [https://www.etzion.org.il/he/tanakh/neviim/sefer-hoshea/haftarat-shuva במאמרו של הרב יעקב מדן] 9s9zthcnd21zkntv44s52x1lil2kxcd 106 56510 2936890 692278 2025-06-08T19:28:56Z Ori229 476 ביאור, איור, הערה 2936890 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה תרי עשר|יואל|ג|a1403}} <קטע התחלה=פרק ג/> {{כותרת1|בעתיד לבא כל עם ישראל יהיו נביאים; לפני יום ה' יראו אותות בארץ ובשמים, ומי שקורא בשם ה' ינצל בירושלים}} {{איור|Full Eclipse of the Moon as seen in from Irvine, CA, USA (52075715442) (cropped).jpg|150|"וְהַיָּרֵחַ לְדָם" (פסוק ד) - ירח אדום בשעת [[W:ליקוי ירח|ליקוי לבנה]]}} {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ג|א}} וְהָיָה {{ב|אַחֲרֵי כֵן|בעתיד לבא}}, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם; זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן, בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ג|ב}} וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ג|ג}} וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: {{ב|דָּם וָאֵשׁ|בארץ תהיה מלחמה בה ישפך דם וערים ישרפו באש}} {{ב|וְתִימֲרוֹת עָשָׁן|עמודי עשן המיתמרים (כמו עץ תומר)}}. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ג|ד}} {{ב|הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ|ובשמים: השמש תוסתר, אולי על ידי עשן}}, וְהַיָּרֵחַ לְדָם, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. {{ביאור:אות-פסוק|יואל|ג|ה}} וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה {{ב|יִמָּלֵט|ינצל}}. כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם תִּהְיֶה {{ב|פְלֵיטָה|הצלה (מקום מפלט)}}, כַּאֲשֶׁר אָמַר יְהוָה. {{ב|וּבַשְּׂרִידִים|בין השורדים יהיה מי}} אֲשֶׁר {{ב|יְהוָה קֹרֵא|קורא בשם ה' (כפי שגם נכתב בתחילת הפסוק)}}. <קטע סוף=פרק ג/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|יואל|ג}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * "וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא" (פסוק ה) - אפשר גם לפרש שבשורדים יהיו מי שה' יזמן, יקרא בשמו. 2j7dnxggpp9hwow5uzcm0s3jgibemlp 106 59925 2936869 2890082 2025-06-08T13:01:49Z Ori229 476 קישור לוויקיפדיה 2936869 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה ירמיהו|ירמיהו|יז|a1117}} <קטע התחלה=פרק יז/> {{כותרת1|חטאי יהודה בעבודה זרה הכריעו את גורלה לגלות}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|א}} חַטַּאת יְהוּדָה {{ב|כְּתוּבָה|חרוטה על משטח קשה}} בְּעֵט בַּרְזֶל {{ב|בְּצִפֹּרֶן|חפץ חד}} {{ב|שָׁמִיר|אבן קשה}}, {{ב|חֲרוּשָׁה|חרוטה, כתובה על ידי עשיית חריצים}} עַל לוּחַ לִבָּם וּלְקַרְנוֹת {{ב|מִזְבְּחוֹתֵיכֶם|מזבחות עבודה זרה}}. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|ב}} כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם - {{ב|מִזְבְּחוֹתָם|כך הם זוכרים את המזבחות שלהם}} וַאֲשֵׁרֵיהֶם {{ב|עַל|הם מוודאים שלא ישכחו על ידי כך שהם בוחרים בעצים בולטים לאשרה, ובמקומות גבוהים למזבחות הע"ז}} עֵץ רַעֲנָן, עַל גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|ג}} {{ב|הֲרָרִי בַּשָּׂדֶה|תושבי הרי יהודה (הבטוחים בכך שהם מוגנים כי הם יושבים באיזור גבוה ביחס לשפלה ומדבר יהודה)}} - {{ב|חֵילְךָ|כל עושרך ו-}} כָל אוֹצְרוֹתֶיךָ {{ב|לָבַז|לביזה (על ידי האויב)}} אֶתֵּן. {{ב|בָּמֹתֶיךָ בְּחַטָּאת|בגלל חטאי הבמות שלך}} בְּכָל גְּבוּלֶיךָ. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|ד}} {{ב|וְשָׁמַטְתָּה|תעזב}} {{ב|וּבְךָ|בגללך, בגלל חטאיך}} מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, וְהַעֲבַדְתִּיךָ {{ב|אֶת|למען}} אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ, כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי - עַד עוֹלָם תּוּקָד. {{ביאור:פרשה סגורה}} {{כותרת1|יש לבטוח בה' ולהתנהג ביושר}} {{איור|See-see Partridge, Ammoperdix griseogularis (5829563744).jpg|250|"קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד" - לעיתים נקבה של [[W:קורא|קורא]] משתלטת על ביציה של נקבה אחרת הדוגרת בסמיכות לה, אולם מכיוון שהיא קטנה מכדי לדגור על כולן, חלק מהביצים מתייבשות}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|ה}} כֹּה אָמַר יְהוָה: אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם {{ב|וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ|ועל בשר ודם מבסס את כוחו}}, וּמִן יְהוָה יָסוּר לִבּוֹ. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|ו}} וְהָיָה {{ב|כְּעַרְעָר|עץ כלשהו (אולי מלשון 'ערירי' - שאינו נושא פרי)}} בָּעֲרָבָה, וְלֹא {{ב|יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב|ירגיש שבאה אליו טובה}}, וְשָׁכַן {{ב|חֲרֵרִים|ביובש}} בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ {{ב|מְלֵחָה|שאדמתה מלוחה, ולכן לא גדל שם כלום}} וְלֹא {{ב|תֵשֵׁב|מיושבת}}. {{ביאור:פרשה סגורה}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|ז}} בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה, וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|ח}} וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא <small>(ירא)</small> {{ב|יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם|ירגיש שבאה אליו מכת חום}}, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא {{ב|יָמִישׁ|יסור}} מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|ט}} {{ב|עָקֹב|עקום}} הַלֵּב מִכֹּל, {{ב|וְאָנֻשׁ|חולה (מבחינה מוסרית)}} הוּא - {{ב|מִי יֵדָעֶנּוּ|אף אדם לא יכול להבין את הלב האנושי ולדעת את כוונת רעהו}}? {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|י}} אֲנִי יְהוָה חֹקֵר לֵב, בֹּחֵן כְּלָיוֹת, וְלָתֵת לְאִישׁ <small>(כדרכו)</small> כִּדְרָכָיו, כִּפְרִי מַעֲלָלָיו. {{ביאור:פרשה סגורה}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|יא}} קֹרֵא {{ב|דָגַר וְלֹא יָלָד|דוגר על ביצים שלקח מאחרים}}, {{ב|עֹשֶׂה עֹשֶׁר|כך גם אדם שהתעשר}} {{ב|וְלֹא בְמִשְׁפָּט|באופן לא חוקי}}, בַּחֲצִי <small>(ימו)</small> יָמָיו ‏‏{{ב|יַעַזְבֶנּוּ|יעזוב את עושרו לאחרים}} וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה {{ב|נָבָל|בזוי}}. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|יב}} {{ב|כִּסֵּא כָבוֹד|בית המקדש (כיסאו של כבוד ה')}} {{ב|מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן|מרומם מימי קדם}}, מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|יג}} {{ב|מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל|ה', שעם ישראל מקווה לישועתך}}, יְהוָה - כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ, <small>(יסורי)</small> {{ב|וְסוּרַי|הסרים ממני}} {{ב|בָּאָרֶץ|שמם באדמה יכתב, כך שימחק מהר}} יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, אֶת יְהוָה. {{ביאור:פרשה סגורה}} {{כותרת1|ירמיהו מבקש מה' עזרה כנגד התוקפים אותו על כך שנבואותיו לא התקיימו עדיין}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|יד}} רְפָאֵנִי יְהוָה וְאֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|טו}} הִנֵּה הֵמָּה אֹמְרִים אֵלָי: "אַיֵּה דְבַר יְהוָה? יָבוֹא נָא". {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|טז}} וַאֲנִי לֹא {{ב|אַצְתִּי|נפחזתי}} {{ב|מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ|להיות רועה צאנך}}, וְיוֹם {{ב|אָנוּשׁ|האסון (שעליו התנבאתי}} לֹא הִתְאַוֵּיתִי. אַתָּה יָדָעְתָּ, מוֹצָא שְׂפָתַי {{ב|נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה|ראית שאמרתי בדיוק את מה שציווית עלי}}. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|יז}} אַל תִּהְיֵה לִי {{ב|לִמְחִתָּה|שבר (כפי שה' הזהיר אותו: "פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם" - [[ירמיהו א יז|א, יז]]) }}, מַחֲסִי אַתָּה בְּיוֹם רָעָה. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|יח}} יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל אֵבֹשָׁה אָנִי, יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל אֵחַתָּה אָנִי, הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה {{ב|וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן|שבר כפול}} שָׁבְרֵם. {{ביאור:פרשה סגורה}} {{כותרת1|תוכחה בשערי ירושלים כנגד מסחר בשבת}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|יט}} כֹּה אָמַר יְהוָה אֵלַי: הָלֹךְ וְעָמַדְתָּ בְּשַׁעַר בְּנֵי <small>(עם)</small> הָעָם אֲשֶׁר יָבֹאוּ בוֹ מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר יֵצְאוּ בוֹ, וּבְכֹל שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|כ}} וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה מַלְכֵי יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה וְכֹל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם, הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה. {{ביאור:פרשה סגורה}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|כא}} כֹּה אָמַר יְהוָה: הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְאַל תִּשְׂאוּ {{ב|מַשָּׂא|סחורה}} בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|כב}} וְלֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|כג}} וְלֹא {{ב|שָׁמְעוּ|אבותיכם}} וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם, וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם לְבִלְתִּי <small>(שומע)</small> שְׁמוֹעַ וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|כד}} וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי, נְאֻם יְהוָה, לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וּלְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת <small>(בה)</small> בּוֹ כָּל מְלָאכָה. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|כה}} וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים, יֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא דָוִד, רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים - הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם, אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם, וְיָשְׁבָה הָעִיר הַזֹּאת לְעוֹלָם. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|כו}} וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמִסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלַ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם וּמֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמִן הַשְּׁפֵלָה וּמִן הָהָר וּמִן הַנֶּגֶב, מְבִאִים עוֹלָה וְזֶבַח וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה, וּמְבִאֵי תוֹדָה בֵּית יְהוָה. {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|יז|כז}} וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלַ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם וְלֹא תִכְבֶּה. {{ביאור:פרשה פתוחה}} <קטע סוף=פרק יז/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|ירמיהו|יז}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * "וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ" (פסוק ד) - המילה "וְשָׁמַטְתָּה" רומזת גם לאי קיום מצוות שמיטה, שהיא, על פי מקומות רבים בתורה, אחת הסיבות לגלות. ==ראו גם== {{מיזמים|ויקיפדיה=עשיית עושר ולא במשפט}} {{מיזמים|ויקיפדיה=ברוך הגבר (שיר)}} 8pqka6eu5mkhgvpjx9s669dgiyyaf7q 106 60135 2936866 767540 2025-06-08T12:57:17Z Ori229 476 קישור לוויקיפדיה 2936866 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה תהלים|תהלים|כד|a2624}} <קטע התחלה=פרק כד/> {{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כד|א}} לְדָוִד, מִזְמוֹר: :{{ב|לַיהוָה|לה' שייכת}} הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, {{ב|תֵּבֵל|הארץ המיושבת}} וְיֹשְׁבֵי בָהּ. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כד|ב}} כִּי הוּא {{ב|עַל יַמִּים יְסָדָהּ|הניח את היבשה על הים}}, וְעַל {{ב|נְהָרוֹת|זרמים שבים}} {{ב|יְכוֹנְנֶהָ|העמיד אותה בצורה איתנה}}. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כד|ג}} מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהוָה, וּמִי {{ב|יָקוּם|ראוי לעמוד}} בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כד|ד}} נְקִי כַפַּיִם {{ב|וּבַר לֵבָב|מי שלבבו נקי}}, אֲשֶׁר לֹא {{ב|נָשָׂא לַשָּׁוְא|אמר בשבועת שוא:}} <small>(נפשו)</small> "{{ב|נַפְשִׁי|'חי נפשי' - אני נשבע בחיי}}", וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כד|ה}} יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהוָה, {{ב|וּצְדָקָה|זכות, הצלחה}} מֵאֱלֹהֵי {{ב|יִשְׁעוֹ|שמושיע אותו מצרותיו}}. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כד|ו}} {{ב|זֶה|בעל התכונות שתואר בפסוק ד}} {{ב|דּוֹר <small>(דרשו)</small> דֹּרְשָׁיו|כמוהו גם אנו, האנשים שמבקשים את ה' ("דּוֹר" פירושו קבוצת חברים)}}, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ, {{ב|יַעֲקֹב|אנחנו, עם ישראל}}, סֶלָה. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כד|ז}} {{ב|שְׂאוּ|הרימו}} {{ב|שְׁעָרִים|שערי המקדש}} {{ב|רָאשֵׁיכֶם|את המשקוף שלכם, כך שהפתח יגדל}}, וְהִנָּשְׂאוּ {{ב|פִּתְחֵי עוֹלָם|הפתחים שקיימים לתמיד}}, {{ב|וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד|ויכנס המלך שחייבים לכבדו (הבאים למקדש מביאים איתם את ארון הברית, שה' כביכול שוכן עליו)}}. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כד|ח}} {{ב|מִי|כביכול השערים שואלים: מי...}} זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? {{ב|יְהוָה|נושאי ארון הקודש עונים: ה'...}} {{ב|עִזּוּז|בעל עוז, כח}} וְגִבּוֹר, יְהוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כד|ט}} שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כד|י}} מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? יְהוָה {{ב|צְבָאוֹת|המושל על צבאות בני ישראל (יש מפרשים: צבאות מלאכיו)}}, הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, סֶלָה. <קטע סוף=פרק כד/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|תהלים|כד}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * "יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהוָה, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ" - הרב יואל בן נון מציע שמילת השאלה "מִי" מפסוק ג ממשיכה גם לכאן וכך הפסוק מתאים יותר למקצב הכללי של הפרק: מי ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו? והתשובה: זה דור דורשיו וכו' * לגבי פסוקים ט-י שחוזרים כמעט במדויק על פסוקים ז-ח יש לציין את ההבדלים הבאים: "וְהִנָּשְׂאוּ" בבניין נפעל "וּשְׂאוּ" בבניין קל, וכן "עִזּוּז וְגִבּוֹר, גִּבּוֹר מִלְחָמָה" לעומת "צְבָאוֹת". הרב חנן פורת מסביר כך: בתחילה התשובה לשאלה "מי יעלה?" היא בוודאי תשובת אמת: ה' גיבור ובגבורתו יכול לפרוץ כל מכשול. הוא גם יכול, למרות שהוא ממלא את "הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (פסוק א) לגלות את עצמו במציאות ואפילו בהר ספציפי. השאלה הראשונה היתה בהתייחס להכרזה "הִנָּשְׂאוּ", סביל. אך דוד חוזר ושואל "מי הוא זה" והפעם בהתייחס ל"שְׂאוּ", פעיל: מי הוא זה שבכבודו גם מבקש שותפים שיכנסו איתו להר, ולא בכפיה אלא מתוך תחושת שליחות. והתשובה "ה' צבאות": כבודו יתגלה כאשר יכנס עם העם הנבחר, צבאו של ה'. הפרק מסתיים: "הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, סֶלָה" מלך שעמו מבטאים מיוזמתם את מלכותו של ה' בעולם הוא הוא מלך הכבוד. ==ראו גם== {{מיזמים|ויקיפדיה=תהילים כ"ד}} {{מיזמים|ויקיפדיה=שיר של יום}} {{מיזמים|ויקיפדיה=שאו שערים}} 3el95psh3dnv3atfua4wytxmpssd60s 106 60209 2936865 701408 2025-06-08T12:55:48Z Ori229 476 קישור לוויקיפדיה 2936865 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה תהלים|תהלים|סא|a2661}} <קטע התחלה=פרק סא/> {{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סא|א}} לַמְנַצֵּחַ עַל {{ב|נְגִינַת|שם של כלי נגינה או לחן}}, לְדָוִד: :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סא|ב}} שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי, הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סא|ג}} מִקְצֵה הָאָרֶץ אֵלֶיךָ אֶקְרָא, {{ב|בַּעֲטֹף|בהתעלף}} לִבִּי, {{ב|בְּצוּר יָרוּם מִמֶּנִּי תַנְחֵנִי|אנא תנחה אותי לעלות על סלע גבוה ממני}}. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סא|ד}} {{ב|כִּי הָיִיתָ|אנא תהווה}} מַחְסֶה לִי, מִגְדַּל {{ב|עֹז|מגן}} מִפְּנֵי אוֹיֵב. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סא|ה}} אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים, אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ, סֶּלָה. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סא|ו}} כִּי אַתָּה אֱלֹהִים {{ב|שָׁמַעְתָּ|אנא שמע}} לִנְדָרָי, {{ב|נָתַתָּ יְרֻשַּׁת|אנא תן את המגיע להם, ל-}} יִרְאֵי שְׁמֶךָ. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סא|ז}} יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ {{ב|תּוֹסִיף|הארך את ימי חייו של מלך ישראל}}, שְׁנוֹתָיו {{ב|כְּמוֹ דֹר וָדֹר|יתארכו לנצח}}. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סא|ח}} יֵשֵׁב {{ב|עוֹלָם|לנצח}} לִפְנֵי אֱלֹהִים, חֶסֶד וֶאֱמֶת {{ב|מַן יִנְצְרֻהוּ|מנה, צווה עליהם שישמרו על המלך}}. :{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סא|ט}} {{ב|כֵּן|על כן (בגלל שאני בטוח שתמלא את בקשותי)}} אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ לָעַד, {{ב|לְשַׁלְּמִי|למען אקיים את}} נְדָרַי יוֹם יוֹם. <קטע סוף=פרק סא/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|תהלים|סא}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==ראו גם== {{מיזמים|ויקיפדיה=ימים על ימי מלך}} t3zkl5sassptwecip1kise1n9vnpp4z 106 60741 2936880 2904900 2025-06-08T16:16:58Z ערן117 4764 קישורים פנימיים 2936880 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה מלכים|מלכים א|יח|a09a18}} <קטע התחלה=פרק יח/> {{כותרת1|עבדיהו החביא 100 נביאים במערות. אחאב ועבדיהו יוצאים לחפש מזון לחיות שלהם. עובדיהו פוגש את אליהו}} {{איור|Obadiah hides prophets.jpg|200|עובדיהו מחביא את נביאי ה'. תחריט עץ מעשה ידי יוהאן כריסטוף וויגל משנת 1695}} {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|א}} <קטע התחלה=יח א/>וַיְהִי יָמִים רַבִּים, וּדְבַר יְהוָה הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר: "לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב, וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".<קטע סוף=יח א/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|ב}} <קטע התחלה=יח ב/>וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב, וְהָרָעָב חָזָק בְּשֹׁמְרוֹן.<קטע סוף=יח ב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|ג}} <קטע התחלה=יח ג/>וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת, וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת יְהוָה מְאֹד.<קטע סוף=יח ג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|ד}} <קטע התחלה=יח ד/>וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְהוָה, וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִאִים וַיַּחְבִּיאֵם {{ב|חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה|חמישים במערה אחת, וחמישים במערה אחרת}} וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם.<קטע סוף=יח ד/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|ה}} <קטע התחלה=יח ה/>וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ: "לֵךְ {{ב|בָּאָרֶץ|באיזור השומרון}} אֶל כָּל מַעְיְנֵי הַמַּיִם וְאֶל כָּל הַנְּחָלִים, אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד, וְלוֹא {{ב|נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה|ניתן לבהמות למות ברעב}}".<קטע סוף=יח ה/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|ו}} <קטע התחלה=יח ו/>וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ לַעֲבָר בָּהּ, אַחְאָב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ, וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ.<קטע סוף=יח ו/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|ז}} <קטע התחלה=יח ז/>וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ. וַיַּכִּרֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו, וַיֹּאמֶר: "הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ"?<קטע סוף=יח ז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|ח}} <קטע התחלה=יח ח/>וַיֹּאמֶר לוֹ: "{{ב|אָנִי|אכן, זה אני}}. לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ {{ב|הִנֵּה|הנה חזר}} אֵלִיָּהוּ".<קטע סוף=יח ח/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|ט}} <קטע התחלה=יח ט/>וַיֹּאמֶר: "מֶה חָטָאתִי, כִּי אַתָּה נֹתֵן אֶת עַבְדְּךָ בְּיַד אַחְאָב לַהֲמִיתֵנִי?<קטע סוף=יח ט/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|י}} <קטע התחלה=יח י/>חַי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח {{ב|אֲדֹנִי|אחאב}} שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ וְאָמְרוּ 'אָיִן', וְהִשְׁבִּיעַ אֶת הַמַּמְלָכָה וְאֶת הַגּוֹי {{ב|כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה|שהם באמת אינם יכולים למצא אותך}}.<קטע סוף=יח י/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|יא}} <קטע התחלה=יח יא/>וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר 'לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ: הִנֵּה אֵלִיָּהוּ'?<קטע סוף=יח יא/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|יב}} <קטע התחלה=יח יב/>{{ב|וְהָיָה|אם למשל}} אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ, וְרוּחַ יְהוָה יִשָּׂאֲךָ {{ב|עַל|אל מקום}} אֲשֶׁר לֹא אֵדָע, וּבָאתִי לְהַגִּיד לְאַחְאָב, וְלֹא יִמְצָאֲךָ - וַהֲרָגָנִי. וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת יְהוָה {{ב|מִנְּעֻרָי|מאז שהייתי קטן, ולא מגיע לי למות}}.<קטע סוף=יח יב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|יג}} <קטע התחלה=יח יג/>הֲלֹא הֻגַּד לַאדֹנִי אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בַּהֲרֹג אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְהוָה, וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי יְהוָה מֵאָה אִישׁ, חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה, וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם.<קטע סוף=יח יג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|יד}} <קטע התחלה=יח יד/>וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר 'לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ: הִנֵּה אֵלִיָּהוּ', וַהֲרָגָנִי". {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=יח יד/> {{כותרת1|אליהו ונביאי הבעל בכרמל}} {{איור|Elijah's cave P3160005.JPG|300|[[W:מערת אליהו|מערת אליהו]] בהר הכרמל, שעל פי המסורת הסתתר בה מאחאב}} {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|טו}} <קטע התחלה=יח טו/>וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ: "חַי יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, {{ב|כִּי הַיּוֹם אֵרָאֶה אֵלָיו|שהיום אני אבוא אל אחאב (כפי שנתבקש בפסוק א), ואין אתה צריך לפחד שאעלם}}".<קטע סוף=יח טו/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|טז}} <קטע התחלה=יח טז/>וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב וַיַּגֶּד לוֹ, וַיֵּלֶךְ אַחְאָב לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ.<קטע סוף=יח טז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|יז}} <קטע התחלה=יח יז/>וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו: "הַאַתָּה זֶה {{ב|עֹכֵר יִשְׂרָאֵל|המביא אסונות (את הבצורת) לישראל}}"?<קטע סוף=יח יז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|יח}} <קטע התחלה=יח יח/>וַיֹּאמֶר: "לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ, בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְ{{VAV WITH HOLAM HASER}}ת יְהוָה וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים.<קטע סוף=יח יח/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|יט}} <קטע התחלה=יח יט/>וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל, וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת {{ב|אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל|האוכלים על שולחנה של איזבל, שהיא דואגת לפרנסתם}}.<קטע סוף=יח יט/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|כ}} <קטע התחלה=יח כ/>וַיִּשְׁלַח אַחְאָב בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּקְבֹּץ אֶת הַנְּבִיאִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל.<קטע סוף=יח כ/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|כא}} <קטע התחלה=יח כא/>וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר: "עַד מָתַי אַתֶּם {{ב|פֹּסְחִים|מדלגים, קופצים מאחד לשני}} עַל שְׁתֵּי {{ב|הַסְּעִפִּים|המחשבות, התפיסות}}? אִם יְהוָה הָאֱלֹהִים - לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל - לְכוּ אַחֲרָיו". וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר.<קטע סוף=יח כא/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|כב}} <קטע התחלה=יח כב/>וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם: "אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיהוָה {{ב|לְבַדִּי|מאה הנביאים שהוזכרו לעיל נשמרו בסוד}}, וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ.<קטע סוף=יח כב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|כג}} <קטע התחלה=יח כג/>{{ב|וְיִתְּנוּ|מישהו יתן (אולי הכונה למלכות)}} לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים, {{ב|וְיִבְחֲרוּ|נביאי הבעל יבחרו}} לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ, וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים.<קטע סוף=יח כג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|כד}} <קטע התחלה=יח כד/>וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם יְהוָה, וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה {{ב|בָאֵשׁ|בכך שיוריד אש}} - הוּא הָאֱלֹהִים". וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּ: "טוֹב הַדָּבָר".<קטע סוף=יח כד/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|כה}} <קטע התחלה=יח כה/>וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל: "בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה כִּי אַתֶּם הָרַבִּים, וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ".<קטע סוף=יח כה/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|כו}} <קטע התחלה=יח כו/>וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, וַיַּעֲשׂוּ וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר: "הַבַּעַל עֲנֵנוּ"! וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה. {{ב|וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ|דילגו וקיפצו ליד המזבח}} אֲשֶׁר עָשָׂה.<קטע סוף=יח כו/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|כז}} <קטע התחלה=יח כז/>וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם {{ב|וַיְהַתֵּל בָּהֶם|לעג עליהם}} אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר: "קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל, כִּי אֱלֹהִים הוּא, {{ב|כִּי שִׂיחַ|אולי עסוק הוא בשיחה}} וְכִי {{ב|שִׂיג לוֹ|נסוג ממקומו}} וְכִי {{ב|דֶרֶךְ לוֹ|הלך לעסקיו}}, אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ".<קטע סוף=יח כז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|כח}} <קטע התחלה=יח כח/>וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, {{ב|וַיִּתְגֹּדְדוּ|שרטו את עצמם}} {{ב|כְּמִשְׁפָּטָם|כמנהגם (היה זה מנהג עובדי ע"ז - ראה [[דברים יד א]]) }} בַּחֲרָבוֹת {{ב|וּבָרְמָחִים|חניתות}}, עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם.<קטע סוף=יח כח/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|כט}} <קטע התחלה=יח כט/>וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם {{ב|וַיִּתְנַבְּאוּ|דיברו דיבורים, כאילו הם מתנבאים}} עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב.<קטע סוף=יח כט/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|ל}} <קטע התחלה=יח ל/>וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם: "גְּשׁוּ אֵלַי", וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו, {{ב|וַיְרַפֵּא|תיקן}} אֶת מִזְבַּח יְהוָה הֶהָרוּס.<קטע סוף=יח ל/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|לא}} <קטע התחלה=יח לא/>וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב, אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה {{ב|אֵלָיו|ליעקב ([[בראשית לב כט]])}} לֵאמֹר "יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ".<קטע סוף=יח לא/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|לב}} <קטע התחלה=יח לב/>וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים {{ב|מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְהוָה|למזבח לשם ה'}}, וַיַּעַשׂ {{ב|תְּעָלָה|חפירה מסביב למזבח כדי לשים בה מים}} {{ב|כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע|היקף התעלה היה כמו שטח שזורעים בו שני סאה זרע (5000 אמה מרובעות)}} סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ.<קטע סוף=יח לב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|לג}} <קטע התחלה=יח לג/>וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים, וַיְנַתַּח אֶת הַפָּר, וַיָּשֶׂם עַל הָעֵצִים.<קטע סוף=יח לג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|לד}} <קטע התחלה=יח לד/>וַיֹּאמֶר: "מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם", וְיִצְקוּ עַל הָעֹלָה וְעַל הָעֵצִים. וַיֹּאמֶר: "שְׁנוּ", וַיִּשְׁנוּ. וַיֹּאמֶר: "שַׁלֵּשׁוּ", וַיְשַׁלֵּשׁוּ.<קטע סוף=יח לד/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|לה}} <קטע התחלה=יח לה/>וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ, וְגַם אֶת הַתְּעָלָה מִלֵּא מָיִם.<קטע סוף=יח לה/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|לו}} <קטע התחלה=יח לו/>וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר: "יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ, <small>(ובדבריך)</small> {{ב|וּבִדְבָרְךָ|על פי דבריך}} עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.<קטע סוף=יח לו/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|לז}} <קטע התחלה=יח לז/>עֲנֵנִי יְהוָה עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים, וְאַתָּה {{ב|הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית|תשיב בכך אותם חזרה לדרך הישר}}".<קטע סוף=יח לז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|לח}} <קטע התחלה=יח לח/>וַתִּפֹּל אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר, וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה.<קטע סוף=יח לח/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|לט}} <קטע התחלה=יח לט/>וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: "יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים! יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים!"<קטע סוף=יח לט/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|מ}} <קטע התחלה=יח מ/>וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם: "תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל, אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם", וַיִּתְפְּשׂוּם. וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן {{ב|וַיִּשְׁחָטֵם|ציוה להרוג אותם בחרב}} שָׁם.<קטע סוף=יח מ/> {{כותרת1|סוף הבצורת}} {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|מא}} <קטע התחלה=יח מא/>וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב: "{{ב|עֲלֵה|מנחל הקישון חזרה להר הכרמל}}, אֱכֹל וּשְׁתֵה, כִּי קוֹל {{ב|הֲמוֹן|המיית, רעש}} הַגָּשֶׁם{{ב|".|מתקרב}}<קטע סוף=יח מא/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|מב}} <קטע התחלה=יח מב/>וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל, {{ב|וַיִּגְהַר|השתטח בתפילה}} אַרְצָה, וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין <small>(ברכו)</small> בִּרְכָּיו.<קטע סוף=יח מב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|מג}} <קטע התחלה=יח מג/>וַיֹּאמֶר אֶל נַעֲרוֹ: "{{ב|עֲלֵה|למקום גבוה יותר על ההר}} נָא, הַבֵּט {{ב|דֶּרֶךְ יָם|לכיון מערב}}". וַיַּעַל וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר: "אֵין מְאוּמָה". וַיֹּאמֶר "{{ב|שֻׁב|חזר על כך שוב ושוב}} שֶׁבַע פְּעָמִים".<קטע סוף=יח מג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|מד}} <קטע התחלה=יח מד/>וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה {{ב|עָב קְטַנָּה|ענן קטן}} כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם". וַיֹּאמֶר: "עֲלֵה, אֱמֹר אֶל אַחְאָב: '{{ב|אֱסֹר|רתום את מרכבתך לסוסים}} {{ב|וָרֵד|רד מהר הכרמל לעמק}} {{ב|וְלֹא יַעַצָרְכָה|כדי שאחר כך לא יעכב אותך}} הַגָּשֶׁם'".<קטע סוף=יח מד/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|מה}} <קטע התחלה=יח מה/>וַיְהִי {{ב|עַד כֹּה וְעַד כֹּה|בזמן מועט, כאשר הלך הנער לאחאב ואחאב אסר את מרכבתו}}, וְהַשָּׁמַיִם {{ב|הִתְקַדְּרוּ|התכסו}} עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל, וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ {{ב|יִזְרְעֶאלָה|לארמונו שבעיר יזרעאל (ר' לקמן [[ביאור:מלכים א כא|כא, א]])}}.<קטע סוף=יח מה/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יח|מו}} <קטע התחלה=יח מו/>{{ב|וְיַד יְהוָה הָיְתָה|רוח של גבורה היתה מאת ה'}} אֶל אֵלִיָּהוּ, {{ב|וַיְשַׁנֵּס|חגר בעוז את}} מָתְנָיו, וַיָּרָץ {{ב|לִפְנֵי אַחְאָב|לפני מרכבתו של אחאב, כפי שנהגו מתוך כבוד למלך}} עַד {{ב|בֹּאֲכָה|הכניסה לעיר}} יִזְרְעֶאלָה.<קטע סוף=יח מו/> <קטע סוף=פרק יח/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|מלכים א|יח}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * "וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם" (פסוק מ) - שמו העממי של המקום בו התרחש הנס הזה הוא "[[W:מוחרקה|מוחרקה]]" – חריכה, שריפה. ואילו [[W:נחל קישון|נחל קישון]] באיזור זה נקרא בערבית "מוקטע" הקטוע, הכרות. ([http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13692 מקראנט]) ==ראו גם== {{מיזמים|ויקיפדיה=עובדיהו}} {{מיזמים|ויקיפדיה=אליהו ונביאי הבעל בכרמל}} {{מיזמים|ויקימילון=פסח על שתי הסעפים|ויקימילון 2=שנס מתניו}} {{מיזמים|ויקיפדיה=תל יזרעאל}} dp2i5bsxz87mgjc1fekysu39yu1qyau 106 60743 2936879 2904963 2025-06-08T16:09:53Z ערן117 4764 קישורים פנימיים 2936879 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה מלכים|מלכים א|יט|a09a19}} <קטע התחלה=פרק יט/> {{כותרת1|אליהו בורח מאיזבל, וזוכה לנבואה ולציווי למנות מלכים ונביא}} {{איור|Washington_Allston_-_Elijah_in_the_Desert_-_Google_Art_Project.jpg|200|אליהו במדבר, וושינגטון אליסטון}} {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|א}} <קטע התחלה=יט א/>וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב.<קטע סוף=יט א/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|ב}} <קטע התחלה=יט ב/>וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל {{ב|מַלְאָךְ|שליח}} אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר: "{{ב|כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן|מטבע לשון של שבועה - ראה [[ביאור:מלכים א ב#כג|לעיל ב, כג]]}}, כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם".<קטע סוף=יט ב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|ג}} <קטע התחלה=יט ג/>{{ב|וַיַּרְא|הבין שהוא בסכנה}} וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ {{ב|אֶל נַפְשׁוֹ|להציל את עצמו}}, וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע {{ב|אֲשֶׁר לִ|שנמצאת בשטח ממלכת}}יהוּדָה, וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם.<קטע סוף=יט ג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|ד}} <קטע התחלה=יט ד/>וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר {{ב|דֶּרֶךְ יוֹם|מרחק הליכה של יום אחד}}, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם <small>(אחת)</small> אֶחָד, {{ב|וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת|ביקש בליבו שימות (בגלל הרעב ותשישות כוחו)}}, וַיֹּאמֶר: "{{ב|רַב|מספיקות לי השנים שחייתי עד עכשיו}}! עַתָּה יְהוָה קַח נַפְשִׁי, כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי {{ב|מֵאֲבֹתָי|שכבר מתו}}".<קטע סוף=יט ד/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|ה}} <קטע התחלה=יט ה/>וַיִּשְׁכַּב, וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד, וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ: "קוּם, אֱכוֹל".<קטע סוף=יט ה/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|ו}} <קטע התחלה=יט ו/>וַיַּבֵּט, וְהִנֵּה {{ב|מְרַאֲשֹׁתָיו|ליד ראשו}} עֻגַת {{ב|רְצָפִים|גחלים (שנאפת על גבי גחלים)}} {{ב|וְצַפַּחַת|צלוחית}} מָיִם, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ {{ב|וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב|חזר לשכב}}.<קטע סוף=יט ו/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|ז}} <קטע התחלה=יט ז/>וַיָּשָׁב מַלְאַךְ יְהוָה שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ, וַיֹּאמֶר: "קוּם אֱכֹל, כִּי {{ב|רַב מִמְּךָ|ארוכה מכפי יכולתך}} הַדָּרֶךְ".<קטע סוף=יט ז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|ח}} <קטע התחלה=יט ח/>וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה, וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב.<קטע סוף=יט ח/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|ט}} <קטע התחלה=יט ט/>וַיָּבֹא שָׁם אֶל {{ב|הַמְּעָרָה|מערה מיוחדת - כנראה הכונה ל"נִקְרַת הַצּוּר" ([[שמות לג כב]]) בה זכה משה לגילוי שכינה}}, וַיָּלֶן שָׁם, וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה אֵלָיו, {{ב|וַיֹּאמֶר לוֹ|מלאך מסר את דבר ה' אליו}}: "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ"?<קטע סוף=יט ט/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|י}} <קטע התחלה=יט י/>וַיֹּאמֶר: "{{ב|קַנֹּא קִנֵּאתִי|דאגתי לכבודו של}} לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ".<קטע סוף=יט י/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|יא}} <קטע התחלה=יט יא/>וַיֹּאמֶר: "צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה". וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר, וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה - {{ב|לֹא בָרוּחַ יְהוָה|אבל לא הרוח היא התגלות ה'}}, וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ - לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה.<קטע סוף=יט יא/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|יב}} <קטע התחלה=יט יב/>וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ - לֹא בָאֵשׁ יְהוָה, וְאַחַר הָאֵשׁ {{ב|קוֹל דְּמָמָה דַקָּה|קול שבא מתוך שקט מוחלט (וזאת היתה התגלות ה')}}.<קטע סוף=יט יב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|יג}} <קטע התחלה=יט יג/>וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, {{ב|וַיָּלֶט|כיסה}} פָּנָיו {{ב|בְּאַדַּרְתּוֹ|במעילו}}, וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה. וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל, וַיֹּאמֶר: "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ"?<קטע סוף=יט יג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|יד}} <קטע התחלה=יט יד/>וַיֹּאמֶר: "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ". {{ביאור:פרשה סגורה ללא ירידת שורה}}<קטע סוף=יט יד/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|טו}} <קטע התחלה=יט טו/>וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו: "לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ {{ב|מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק|לכיוון שטח המרעה של העיר דמשק}}, וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל {{ב|אֲרָם|כפי שלבסוף עשה אלישע - [[ביאור:מלכים ב ח|מ"ב פרק ח]] }}.<קטע סוף=יט טו/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|טז}} <קטע התחלה=יט טז/>וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא {{ב|תַּחְתֶּיךָ|במקומך (כי אתה קנאי מדי, או בגלל שהתייאשת)}}.<קטע סוף=יט טז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|יז}} <קטע התחלה=יט יז/>וְהָיָה הַנִּמְלָט {{ב|מֵחֶרֶב חֲזָאֵל|מלההרג על ידי חזאל (ראה [[מלכים ב ח יב]])}} {{ב|יָמִית יֵהוּא|לקמן [[מלכים ב י יא]]}}, וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא {{ב|יָמִית אֱלִישָׁע|לקמן [[מלכים ב ב כד]]}}.<קטע סוף=יט יז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|יח}} <קטע התחלה=יט יח/>וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים: כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל, וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ".<קטע סוף=יט יח/> {{איור|Elijah's cave P3160005.JPG|180|[[W:מערת אליהו|מערת אליהו]] בהר הכרמל}} {{כותרת1|אליהו לוקח את אלישע לשמש כשוליה שלו}} {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|יט}} <קטע התחלה=יט יט/>וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא {{ב|חֹרֵשׁ|מלווה את העוסקים בחרישת השדה שלו}}, שְׁנֵים עָשָׂר {{ב|צְמָדִים|זוגות של שוורים}} {{ב|לְפָנָיו|כל פועל נמצא מאחורי צמד בקר ומפקח על החרישה}} {{ב|וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר|אלישע ליווה את הצמד האחרון}}, וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו, וַיַּשְׁלֵךְ {{ב|אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו|את שולי מעילו כלפי אלישע, כרמז לכך שאלישע יבוא ויחסה תחת כנפיו}}.<קטע סוף=יט יט/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|כ}} <קטע התחלה=יט כ/>וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר: "אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ". וַיֹּאמֶר לוֹ: "לֵךְ {{ב|שׁוּב|תחזור אליהם}} {{ב|כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ|שהרי אין אני מכריח אותך לבא איתי}}".<קטע סוף=יט כ/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יט|כא}} <קטע התחלה=יט כא/>{{ב|וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו|חזר לביתו להפרד מהוריו}}, וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ, {{ב|וּבִכְלִי הַבָּקָר|כלי עבודת החרישה, עצי המחרשה וכו'}} {{ב|בִּשְּׁלָם|הבעיר אש ובישל את}} הַבָּשָׂר, וַיִּתֵּן {{ב|לָעָם|האנשים שחרשו איתו (ואולי גם הוריו ואנשי העיר)}} וַיֹּאכֵלוּ. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ. {{ביאור:פרשה פתוחה}}<קטע סוף=יט כא/> <קטע סוף=פרק יט/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|מלכים א|יט}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * "וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, עַד הַר הָאֱלֹהִים, חֹרֵב" (פסוק ח) - מזכיר את "וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה " ([[שמות לד כח]]), וכידוע, חורב הוא כינוי להר סיני. ==ראו גם== {{מיזמים|ויקיפדיה=חזאל}} {{מיזמים|ויקיפדיה=יהוא}} {{מיזמים|ויקיפדיה=אלישע}} l4z82vmz53omr5ch0hsf9lgwbkjtpy5 106 60745 2936882 2904966 2025-06-08T16:33:53Z ערן117 4764 קישורים פנימיים 2936882 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה מלכים|מלכים א|כ|a09a20}} <קטע התחלה=פרק כ/> {{כותרת1|מלך ארם שם מצור על שומרון. כפי שנביא אמר לאחאב, ישראל מצליחים לגרש אותם}} {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|א}} <קטע התחלה=כ א/>וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ, וְסוּס וָרָכֶב, וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ.<קטע סוף=כ א/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|ב}} <קטע התחלה=כ ב/>וַיִּשְׁלַח {{ב|מַלְאָכִים|שליחים}} אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל {{ב|הָעִירָה|לשומרון, בה ישב אחאב בארמונו}}.<קטע סוף=כ ב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|ג}} <קטע התחלה=כ ג/>וַיֹּאמֶר לוֹ: "כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד: כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא, וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם".<קטע סוף=כ ג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|ד}} <קטע התחלה=כ ד/>וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר: "כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לְךָ אֲנִי {{ב|וְכָל אֲשֶׁר לִי|לשלם לך מס וכו'}}".<קטע סוף=כ ד/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|ה}} <קטע התחלה=כ ה/>וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ: "כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר: {{ב|כִּי|הרי}} שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ {{ב|לִי תִתֵּן|אני לא מסתפק בכך שתצהיר שהם שייכים לי, אלא אני רוצה שהם ממש יעברו אלי}}.<קטע סוף=כ ה/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|ו}} <קטע התחלה=כ ו/>{{ב|כִּי אִם|אלא}} כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ, וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ, וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ".<קטע סוף=כ ו/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|ז}} <קטע התחלה=כ ז/>וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר: "דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי {{ב|רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ|בן הדד מחפש תירוץ לתקוף אותנו}}, כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי, {{ב|וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ|הסכמתי לשלם לו מס (בכסף או באנשים)}}".<קטע סוף=כ ז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|ח}} <קטע התחלה=כ ח/>וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם: "אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה".<קטע סוף=כ ח/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|ט}} <קטע התחלה=כ ט/>וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד: "אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ: כֹּל אֲשֶׁר {{ב|שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ|בקשת ממני}} בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה, וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת". וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים {{ב|וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר|אמרו לבן הדד את תשובת אחאב}}.<קטע סוף=כ ט/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|י}} <קטע התחלה=כ י/>וַיִּשְׁלַח אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיֹּאמֶר: "כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ, אִם {{ב|יִשְׂפֹּק|יספיק}} עֲפַר {{ב|שֹׁמְרוֹן|העיר שומרון, לאחר שאשמיד אותה והיא תהפוך לעפר}} {{ב|לִשְׁעָלִים|למלא את כף ידיהם}} {{ב|לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי|של כל החיילים ההולכים בעקבותי (יש לי כל כך הרבה חיילים, שאם כל אחד יקח בידו קצת עפר מהעיר, לא יהיה מספיק עפר)}}".<קטע סוף=כ י/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|יא}} <קטע התחלה=כ יא/>וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר: "{{ב|דַּבְּרוּ|אימרו לבן הדד}}: אַל יִתְהַלֵּל {{ב|חֹגֵר|מי שחוגר את כלי מלחמתו, חייל לפני יציאתו למלחמה, ועדיין אין ידוע אם ינצח}} {{ב|כִּמְפַתֵּחַ|כמי שפותח את חגורתו, לאחר שחזר כמנצח מהמלחמה}}".<קטע סוף=כ יא/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|יב}} <קטע התחלה=כ יב/>וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְהוּא {{ב|שֹׁתֶה|יין}}, הוּא וְהַמְּלָכִים {{ב|בַּסֻּכּוֹת|אהלים שהקימו לעצמם באיזור}}. וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו: "{{ב|שִׂימוּ|שימו מצור על שומרון}}"! וַיָּשִׂימוּ עַל הָעִיר.<קטע סוף=כ יב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|יג}} <קטע התחלה=כ יג/>וְהִנֵּה נָבִיא אֶחָד נִגַּשׁ אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר: "כֹּה אָמַר יְהוָה: הְרָאִיתָ אֵת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה? הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ הַיּוֹם, וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי יְהוָה".<קטע סוף=כ יג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|יד}} <קטע התחלה=כ יד/>וַיֹּאמֶר אַחְאָב: "{{ב|בְּמִי|על ידי איזה חיילים}}"? וַיֹּאמֶר: "כֹּה אָמַר יְהוָה: {{ב|בְּנַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת|על ידי החיילים ששרתו את שרי המדינות (מדינות חסות, מדינות של עמים אחרים הנאמנים לממלכת אחאב)}}". וַיֹּאמֶר: "מִי {{ב|יֶאְסֹר הַמִּלְחָמָה|יתחיל ויפקד על המלחמה}}"? וַיֹּאמֶר: "אָתָּה".<קטע סוף=כ יד/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|טו}} <קטע התחלה=כ טו/>וַיִּפְקֹד אֶת נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, וַיִּהְיוּ מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים. וְאַחֲרֵיהֶם פָּקַד אֶת {{ב|כָּל הָעָם|הלוחמים שנמצאים בשומרון}}, {{ב|כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל|הנלחמים בשביל כל ישראל}}, שִׁבְעַת אֲלָפִים.<קטע סוף=כ טו/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|טז}} <קטע התחלה=כ טז/>{{ב|וַיֵּצְאוּ|נערי שרי המדינות יצאו משומרון}} בַּצָּהֳרָיִם. וּבֶן הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת, הוּא וְהַמְּלָכִים, שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ עֹזֵר אֹתוֹ.<קטע סוף=כ טז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|יז}} <קטע התחלה=כ יז/>וַיֵּצְאוּ נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת בָּרִאשֹׁנָה. {{ב|וַיִּשְׁלַח בֶּן הֲדַד|בן הדד שלח תצפיתנים}} וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: "אֲנָשִׁים יָצְאוּ מִשֹּׁמְרוֹן".<קטע סוף=כ יז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|יח}} <קטע התחלה=כ יח/>וַיֹּאמֶר אִם {{ב|לְשָׁלוֹם|להכנע לי}} יָצָאוּ - תִּפְשׂוּם חַיִּים, וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ - {{ב|חַיִּים תִּפְשׂוּם|גם כן תתפסו אותם, כדי שנוכל לחקור אותם על מה קורה בתוך שומרון}}.<קטע סוף=כ יח/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|יט}} <קטע התחלה=כ יט/>וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן הָעִיר, נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, {{ב|וְהַחַיִל|שבעת אלפים הלוחמים שהיו בעיר}} אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם.<קטע סוף=כ יט/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|כ}} <קטע התחלה=כ כ/>וַיַּכּוּ {{ב|אִישׁ אִישׁוֹ|כל אחד את מי שבא מולו}}, וַיָּנֻסוּ אֲרָם, וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל, וַיִּמָּלֵט בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם עַל סוּס {{ב|וּפָרָשִׁים|וכן ברחו איתו כמה פרשים}}.<קטע סוף=כ כ/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|כא}} <קטע התחלה=כ כא/>וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת הַסּוּס {{ב|וְאֶת הָרָכֶב|ואת המרכבות (של ארם)}}, וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה.<קטע סוף=כ כא/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|כב}} <קטע התחלה=כ כב/>וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ: "לֵךְ {{ב|הִתְחַזַּק|אסוף כח, כדי להתכונן למלחמה נוספת}}, וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, כִּי {{ב|לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה|כעבור שנה (כאשר השמש תשוב למקום שנמצאת בו כעת)}} מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ". {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=כ כב/> {{כותרת1|כעבור שנה ארם תוקפים שנית, הפעם במישור, ושוב מפסידים. אחאב מרחם על בן הדד}} {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|כג}} <קטע התחלה=כ כג/>וְעַבְדֵי מֶלֶךְ אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו: "אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם - {{ב|עַל כֵּן|כי נלחמנו איתם בהרי השומרון}} חָזְקוּ מִמֶּנּוּ. {{ב|וְאוּלָם|אבל אם}} נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר {{ב|אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם|ברור שנהיה יותר חזקים מהם (סגנון של שבועה)}}.<קטע סוף=כ כג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|כד}} <קטע התחלה=כ כד/>וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה: הָסֵר {{ב|הַמְּלָכִים|את 32 המלכים שכנועים לך}} אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, וְשִׂים {{ב|פַּחוֹת|נציגים מטעמך (כך שלאותם 32 ממלכות לא תהיה אוטונומיה, וכך יוכל לכריח אותם להשתתף במלחמה}} {{ב|תַּחְתֵּיהֶם|במקומם}}.<קטע סוף=כ כד/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|כה}} <קטע התחלה=כ כה/>וְאַתָּה {{ב|תִמְנֶה|תספור, תגייס}} לְךָ {{ב|חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְ|חיל במקום כל חיל שמת בקרב}}, וְסוּס כַּסּוּס, וְרֶכֶב כָּרֶכֶב. וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם בַּמִּישׁוֹר, אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם". וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיַּעַשׂ כֵּן. {{ביאור:פרשה פתוחה}}<קטע סוף=כ כה/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|כו}} <קטע התחלה=כ כו/>וַיְהִי {{ב|לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה|כפי שאמר הנביא (פסוק כב)}}, וַיִּפְקֹד בֶּן הֲדַד אֶת אֲרָם, וַיַּעַל {{ב|אֲפֵקָה|לעיר אפק (כנראה הכוונה ל[[W:אפיק (קיבוץ)|אפיק]] שבגולן)}} לַמִּלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל.<קטע סוף=כ כו/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|כז}} <קטע התחלה=כ כז/>וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל {{ב|הָתְפָּקְדוּ|פקדו את עצמם (המפקדים ספרו את החיילים)}} {{ב|וְכָלְכְּלוּ|צוידו במזון ונשק}} וַיֵּלְכוּ לִקְרָאתָם. וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם {{ב|כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים|ישראל תפסו שטח קטן, ששני עדרי עיזים חושפים (אוכלים את העשב וכך חושפים את האדמה) ביום אחד}}, וַאֲרָם מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ.<קטע סוף=כ כז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|כח}} <קטע התחלה=כ כח/>וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר: "כֹּה אָמַר יְהוָה: יַעַן אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם: 'אֱלֹהֵי הָרִים יְהוָה, וְלֹא אֱלֹהֵי עֲמָקִים הוּא' - וְנָתַתִּי אֶת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה בְּיָדֶךָ, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה".<קטע סוף=כ כח/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|כט}} <קטע התחלה=כ כט/>וַיַּחֲנוּ אֵלֶּה נֹכַח אֵלֶּה שִׁבְעַת יָמִים, וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי {{ב|וַתִּקְרַב הַמִּלְחָמָה|קרבו הלוחמים אחד לשני}}, וַיַּכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת אֲרָם מֵאָה אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד.<קטע סוף=כ כט/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|ל}} <קטע התחלה=כ ל/>וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה, אֶל הָעִיר, {{ב|וַתִּפֹּל|ישראל רדפו אחריהם והפילו (או שהחומות נפלו מעצמן, בנס)}} הַחוֹמָה עַל עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים, וּבֶן הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל הָעִיר, {{ב|חֶדֶר בְּחָדֶר|התחבא בחדר שבתוך חדר}}. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=כ ל/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|לא}} <קטע התחלה=כ לא/>וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו: "הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם. נָשִׂימָה נָּא {{ב|שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ|לבוש של אבלים}} {{ב|וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ|מסביב לצווארנו, כמו שבויי מלחמה}} וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל - אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ".<קטע סוף=כ לא/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|לב}} <קטע התחלה=כ לב/>וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ: "עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר: {{ב|תְּחִי נָא נַפְשִׁי|השאר אותי בחיים}}", וַיֹּאמֶר: "הַעוֹדֶנּוּ חַי? {{ב|אָחִי הוּא|לשון נימוסין בין מלכים, כלומר, הוא בן בריתי}}".<קטע סוף=כ לב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|לג}} <קטע התחלה=כ לג/>{{ב|וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּ|עבדי בן הדד התייחסו לדברי אחאב כסימן לכך שהוא לא יפגע בבן הדד}} וַיְמַהֲרוּ {{ב|וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ|הזדרזו ולקחו את דברי אחאב, "אָחִי הוּא", והשתמשו בלשון זאת בעצמם}} וַיֹּאמְרוּ: "אָחִיךָ בֶן הֲדַד", וַיֹּאמֶר: "{{ב|בֹּאוּ קָחֻהוּ|חיזרו לעיר והביאו אותו אלי}}". וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן הֲדַד, וַיַּעֲלֵהוּ עַל הַמֶּרְכָּבָה.<קטע סוף=כ לג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|לד}} <קטע התחלה=כ לד/>{{ב|וַיֹּאמֶר אֵלָיו|בן הדד לאחאב}}: "הֶעָרִים אֲשֶׁר {{ב|לָקַח|כבש (לעיל [[מלכים א טו כ]])}} אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ - אָשִׁיב, {{ב|וְחוּצוֹת תָּשִׂים לְךָ|תהיה לך זכות להקים שווקים}} בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן"{{ב|,&nbsp;&nbsp;|תשובת אחאב:}} "וַאֲנִי, {{ב|בַּבְּרִית|מתוך הסכם ביננו}} אֲשַׁלְּחֶךָּ". וַיִּכְרָת לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=כ לד/> {{כותרת1|הנביא מיכיהו בן ימלה מוכיח את אחאב על כך שחמל על בן הדד}} {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|לה}} <קטע התחלה=כ לה/>{{ב|וְאִישׁ אֶחָד|כפי הנראה זהו מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה ([[ביאור:מלכים א כב#ח|לקמן כב, ח]])}} מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר יְהוָה: "הַכֵּינִי נָא", וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ.<קטע סוף=כ לה/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|לו}} <קטע התחלה=כ לו/>וַיֹּאמֶר לוֹ: "יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה, הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה". וַיֵּלֶךְ מֵאֶצְלוֹ, וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה, וַיַּכֵּהוּ.<קטע סוף=כ לו/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|לז}} <קטע התחלה=כ לז/>וַיִּמְצָא אִישׁ אַחֵר וַיֹּאמֶר: "הַכֵּינִי נָא". וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ.<קטע סוף=כ לז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|לח}} <קטע התחלה=כ לח/>וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ, וַיִּתְחַפֵּשׂ {{ב|בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו|בצעיף על עיניו, כדי שלא יזהה אותו המלך}}.<קטע סוף=כ לח/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|לט}} <קטע התחלה=כ לט/>וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר, וְהוּא צָעַק אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר: "עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב הַמִּלְחָמָה, וְהִנֵּה {{ב|אִישׁ|איש חשוב, קצין}} {{ב|סָר|פנה מדרכו ובא אלי}} וַיָּבֵא אֵלַי {{ב|אִישׁ|שבוי מהמלחמה}}, וַיֹּאמֶר 'שְׁמֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה - אִם {{ב|הִפָּקֵד יִפָּקֵד|יחסר, יברח לך השבוי}} וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, אוֹ כִכַּר כֶּסֶף {{ב|תִּשְׁקוֹל|תשלם לי כקנס}}'.<קטע סוף=כ לט/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|מ}} <קטע התחלה=כ מ/>וַיְהִי עַבְדְּךָ {{ב|עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה|מתעסק בדבר מה או אחר}} וְהוּא אֵינֶנּוּ". וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: "כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ, אַתָּה {{ב|חָרָצְתָּ|גזרת את דינך עליך}}".<קטע סוף=כ מ/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|מא}} <קטע התחלה=כ מא/>וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר <small>(מעל)</small> מֵעֲלֵי עֵינָיו, וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵהַנְּבִאִים הוּא.<קטע סוף=כ מא/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|מב}} <קטע התחלה=כ מב/>וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "כֹּה אָמַר יְהוָה: יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ {{ב|חֶרְמִי|שהחרמתי, שגזרתי עליו מיתה}} {{ב|מִיָּד|מידך, מחזקתך}}, וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ".<קטע סוף=כ מב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|כ|מג}} <קטע התחלה=כ מג/>וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל {{ב|עַל|אל}} בֵּיתוֹ {{ב|סַר וְזָעֵף|עצוב וכועס}}, וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה. {{ביאור:פרשה פתוחה}}<קטע סוף=כ מג/> <קטע סוף=פרק כ/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|מלכים א|כ}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * "הוּא וְהַמְּלָכִים בַּסֻּכּוֹת" (פסוק יב) - ניתן גם לפרש שמדובר בעיר סוכות. ראה לגבי כך הערה ב[[ביאור:שמואל ב יא|ש"ב יא]]. ==ראו גם== {{מיזמים|ויקיפדיה=מלחמות אחאב בבן הדד}} {{מיזמים|ויקיפדיה=בן-הדד השני}} {{מיזמים|ויקיפדיה=מיכיהו בן ימלה}} {{מיזמים|ויקימילון=אל יתהלל חוגר כמפתח}} obzxsqhrb678ig7o98yvl29d4nzzau5 14 61359 2936883 343779 2025-06-08T17:44:36Z Ori229 476 בחלק מהקהילות נוהגים להוסיף ספר יואל, פרק ב', פסוקים ט"ו–כ"ז או ספר מיכה, פרק ז', פסוקים י"ח–כ' או שניהם 2936883 wikitext text/x-wiki {{דף קטע|הושע|יד|ב|יד|י|הפטרת וילך - שובה}} בחלק מהקהילות נוהגים להוסיף ספר יואל, פרק ב', פסוקים ט"ו–כ"ז או ספר מיכה, פרק ז', פסוקים י"ח–כ' או שניהם. {{קטן|([[W:עשרת_ימי_תשובה#שבת_שובה|מתוך הערך "עשרת ימי תשובה" בוויקיפדיה]])}} [[קטגוריה:הפטרה|וילך]] [[קטגוריה:פרשת וילך]] gv6oub6c1seyp5y8kwt83zqn590chvs 106 62091 2936867 2846393 2025-06-08T12:59:08Z Ori229 476 קישור לוויקיפדיה 2936867 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה שופטים|שופטים|טז}}<section begin=פרק טז/> {{כותרת1|שמשון מפרק את שערי העיר עזה}} {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|א}} וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה, וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|ב}} {{ב|לַעַזָּתִים|נודע לתושבי עזה}} לֵאמֹר: "בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה", {{ב|וַיָּסֹבּוּ|הסתובבו בעיר לחפשו}} וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר, {{ב|וַיִּתְחָרְשׁוּ|חרשו עליו מזימות}} כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר: "{{ב|עַד אוֹר הַבֹּקֶר|נחכה פה עד הבוקר כשפותחים את השערים}} {{ב|וַהֲרְגְנֻהוּ|כשירצה לצאת מהעיר}}". {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|ג}} וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה {{ב|וַיָּקָם|כך שהאורבים לו לא יגלו אותו}} בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי {{ב|הַמְּזוּזוֹת|המשקופים}} {{ב|וַיִּסָּעֵם|עקר אותם מהמקום}} עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו, וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר {{ב|עַל פְּנֵי|ממול}} חֶבְרוֹן. {{ביאור:פרשה פתוחה}} {{כותרת1|שמשון חושף את סוד כוחו לדלילה, נתפס ומפיל על עצמו ועל פלישתים את הבית}} {{איור|samson_Rembrandt.jpg|180|רמברנדט, 1630}} {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|ד}} וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|ה}} וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ {{ב|סַרְנֵי|שליחים של ראשי ערי}} פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לָהּ: "פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי {{ב|בַּמֶּה|בזכות מה}} כֹּחוֹ גָדוֹל, וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ, וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ {{ב|אִישׁ|כל אחד מחמשת הסרנים}} אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף". {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|ו}} וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן: "הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל, וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ". {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|ז}} וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן: "אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה {{ב|יְתָרִים|מיתרים, חוטים העשויים ממעי של בהמה}} לַחִים אֲשֶׁר לֹא {{ב|חֹרָבוּ|התייבשו}}, {{ב|וְחָלִיתִי|אהיה חלש כמו חולה}} וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם". {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|ח}} וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ, {{ב|וַתַּאַסְרֵהוּ|קשרה אותו כאשר ישן}} בָּהֶם. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|ט}} {{ב|וְהָאֹרֵב|פלישתים האורבים לשמשון}} יֹשֵׁב {{ב|לָהּ|בשביל דלילה}} בַּחֶדֶר וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "פְּלִשְׁתִּים {{ב|עָלֶיךָ|תוקפים אותך}} שִׁמְשׁוֹן!", {{ב|וַיְנַתֵּק|קרע}} אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל {{ב|הַנְּעֹרֶת|פסולת של פשתה}} בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ, וְלֹא נוֹדַע {{ב|כֹּחוֹ|סוד כוחו}}. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|י}} וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן: "הִנֵּה {{ב|הֵתַלְתָּ|רימית}} בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים, עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה תֵּאָסֵר". {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|יא}} וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם {{ב|מְלָאכָה|שום שימוש}}, וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם". {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|יב}} וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן!", וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר, וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|יג}} וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן: "עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים. הַגִּידָה לִּי בַּמֶּה תֵּאָסֵר?", וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע {{ב|מַחְלְפוֹת|חבילות השערות, צמות}} רֹאשִׁי עִם {{ב|הַמַּסָּכֶת|מערכת החוטים שבמלבן האריגה}}". {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|יד}} {{ב|וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד|היא ארגה את שערותיו במסכת, וגם תקעה אותם ברצפה עם יתד האריגה}} וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן!", וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ {{ב|וַיִּסַּע|עקר ממקומו}} אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת. {{איור|Samson_hos_filistrene.jpg|150|קרל בלוך, 1863}} {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|טו}} וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "אֵיךְ תֹּאמַר 'אֲהַבְתִּיךְ' וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי? זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל". {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|טז}} וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים, {{ב|וַתְּאַלֲצֵהוּ|הציקה לו}}, {{ב|וַתִּקְצַר|פקעה סבלנות}} נַפְשׁוֹ לָמוּת. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|יז}} וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ: "מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי. אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם". {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|יח}} {{ב|וַתֵּרֶא|הרגישה}} דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ, וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר: "{{ב|עֲלוּ|עם האורבים}} הַפַּעַם כִּי הִגִּיד <small>(לה)</small> לִי אֶת כָּל לִבּוֹ", וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|יט}} {{ב|וַתְּיַשְּׁנֵהוּ|הרדימה אותו}} {{ב|עַל|כשראשו מונח על}} בִּרְכֶּיהָ, וַתִּקְרָא לָאִישׁ {{ב|וַתְּגַלַּח|ביקשה מהאיש לגלח}} אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ, {{ב|וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ|דחפה אותו או הזיזה את איבריו, והוא מתוך שינה לא הגיב באותו כח כפי שהיה מגיב בעבר}} וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|כ}} וַתֹּאמֶר: "פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן!", וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר: "אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם {{ב|וְאִנָּעֵר|אתנער מהחבלים}}", וְהוּא לֹא יָדַע כִּי {{ב|יְהוָה|רוח ה' שנתנה לו כח}} סָר מֵעָלָיו. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|כא}} וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו, וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה, וַיַּאַסְרוּהוּ {{ב|בַּנְחֻשְׁתַּיִם|כבלים מנחושת שהיו כובלים בהם את הרגליים}} וַיְהִי {{ב|טוֹחֵן|מסובב את אבן הריחיים}} בְּבֵית <small>(האסירים)</small> הָאֲסוּרִים. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|כב}} {{ב|וַיָּחֶל|התחיל (מסביר איך היה לו כח בפסוק ל)}} שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ {{ב|כַּאֲשֶׁר|מיד לאחר ש}} גֻּלָּח. {{ביאור:פרשה פתוחה}} {{איור|samson_break.jpg|180|גוסטב דורה, 1866}} {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|כג}} וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם, {{ב|וּלְשִׂמְחָה|ולשמוח}}, וַיֹּאמְרוּ: "נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵנוּ". {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|כד}} וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם וַיְהַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כִּי אָמְרוּ: "נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ". {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|כה}} וַיְהִי <small>(כי טוב)</small> כְּטוֹב לִבָּם וַיֹּאמְרוּ: "קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן {{ב|וִישַׂחֶק לָנוּ|ישעשע אותנו}}", וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית <small>(האסירים)</small> הָאֲסוּרִים {{ב|וַיְצַחֵק|עשה בפניהם מעשי ליצנות, סיפר על מעלליו וכו'}} לִפְנֵיהֶם, וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|כו}} וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ: "הַנִּיחָה {{ב|אוֹתִי|את ידי}} <small>(והימשני)</small> {{ב|וַהֲמִשֵׁנִי|תן לי למשש}} אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת {{ב|נָכוֹן|מבוסס}} עֲלֵיהֶם, {{ב|וְאֶשָּׁעֵן|כביכול כדי לנוח}} עֲלֵיהֶם". {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|כז}} וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְעַל הַגָּג - כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|כח}} וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר: "אֲדֹנָי יֱהֹוִה, זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, {{ב|הָאֱלֹהִים|(פניה לה')}}, וְאִנָּקְמָה {{ב|נְקַם|נקמה}} {{ב|אַחַת מִשְּׁתֵי|על מה שעשו לאחת משתי}} עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים". {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|כט}} וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם, וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם, אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|ל}} וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן: "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים!", {{ב|וַיֵּט|התכופף כלפי העמודים}} בְּכֹחַ, וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ. וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו. {{ביאור:אות-פסוק|שופטים|טז|לא}} וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ, וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ, וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו, וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה. {{ביאור:פרשה פתוחה}} <section end=פרק טז/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|שופטים|טז}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> =הערות= * מה פשר החזרה על התהליך בו שמשון מגלה לדלילה איך לאסור אותו, ואז משתחרר שוב ושוב? אפשר לראות בכל פעם את כוחו נחלש, וכן כיצד הוא נותן לדלילה רמזים יותר ויותר ברורים למקור כוחו. להרחבה ראה [[ביאור:השמש של שמשון|כאן]]. * [https://www.youtube.com/watch?v=DY4FzP0EO-E סרטון בהפקת כאן], בו נתנאל אלינסון מתאר את דמותו של שמשון, וממחיש תוך כדי את השימוש בלחי של חמור ותהליך שזירת יתרים לחים. * עוד מוסיף נתנאל אלינסון בהערה לסרט בפייסבוק: שמשון הדמות הכי שנונה בתנ"ך? קבלו את ההסבר המלא שירד בעריכה: כשמבינים לעומק את הביטויים בהם משתמש שמשון רואים עד כמה הם מתוחכמים: נתחיל בחידה המפורסמת: כששמשון מתרועע במסיבה עם הפלשתים הוא חד להם: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז, יָצָא מָתוֹק". עכשיו, לנו הקוראים התשובה ברורה כי אנחנו יודעים על מה מבוססת החידה: שמשון הרג אריה בשתי ידיו, ולאחר זמן הוא מצא בתוך האריה כוורת דבורים נוטפת דבש. ולכאורה התשובה לחידה מתבססת על הסיפור: העַז הוא אריה והמתוק זה דבש. אבל אם נחשוב על זה רגע מדובר בחידה מוזרה מאוד. חידה שלמעשה אין שום דרך לפתור אותה! איך למען השם הפלשתים אמורים לפתור חידה שמבוססת על סיפור מופרך שאין סיכוי שיכלו לדמיין? זאת בכלל לא חידה! למה שיסכימו לדבר כזה?! אלא אם כן... זו חידה עצמאית עם פתרון קצת שונה. ייתכן שזו בעצם חידת ה"הוא והיא" הראשונה בהיסטוריה. מה זה הוא והיא? המשחק הזה שהיינו משחקים בתור ילדים, למשל: הוא קבוצת ענבים, היא פרי עץ הדר. תשובה: אשכול ואשכולית. הוא מבשר הסתיו, היא יישוב בערבה. תשובה: חצב וחצבה! עכשיו קבלו: הוא- אֹכֵל, היא- מַאֲכָל, הוא-עַז, היא-מָתוֹק. תשובה: אֲרִי ואֲרִיָּה! ארי זה ה'אוכל', ואֲרִיָּה היא השם הקדום לפעולת רדיית הדבש. לארות דבש. כך זה בעברית קדומה. למשל בשיר השירים "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי". אז זו בעצם חידה כפולה של הוא והיא. עם קצת מחשבה, הפלשתים בהחלט יכלו לעלות על זה! ולשנינות הבאה: בסיום הקרב מכריז שמשון: "בִּלְחִי הַחֲמוֹר, חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם; בִּלְחִי הַחֲמוֹר, הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ". זה משפט מעניין, כי הוא בעצם משפט שנון מאוד. משחק מילים עם שלוש משמעויות לשורש 'חמר'- כמו 'אישה נעלה נעלה נעלה נעלה את הדלת בפני בעלה', שכל פעם המילה "נעלה" היא משהו אחר, כך גם כאן: 'לחמור' בעברית זה לערום ערימה. כך שהמשפט "בלחי חמור- חמור חמורותיים" משמעותו: בלחי חמור- ערמתי שתי ערימות של פלשתים. מאוד שנון. ולסיום, אומר שמשון לפלשתים: "לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי, לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי". עגלה, ובכלל ולדות הבקר, הוא כינוי חיבה לנשים במקרא. רחל אימנו נקראת על שם ה"רחלה" בתה של הכבשה, ורבקה אמנו נקראת על שם "מרבק" שזו עגלה שמנמנה. אז אשתו של שמשון בחברה טובה. ==ראו גם== {{מיזמים|ויקיפדיה=דלילה}} {{מיזמים|ויקיפדיה=תמות נפשי עם פלשתים}} {{מיזמים|ויקיפדיה=זכרני נא}} 4nwelt650i2wppkd9oqud7ewr90eyeu 0 180893 2936914 1428580 2025-06-08T23:59:23Z 81.199.43.99 הגהה 2936914 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פירוש על פרק משנה|בבא מציעא|ד}} [[קטגוריה:ברטנורא על המשנה|בבא מציעא ד]]</noinclude> {{המשנה|א|ד|בבא מציעא}} <קטע התחלה=רע"ב א/>'''הזהב קונה את הכסף''' - כל דבר שהוא חשוב להיות מטבע וחריף לינתן בהוצאה, דין מעות יש לו, ואינו קונה את שכנגדו שאינו חשוב מטבע ואינו חריף בהוצאה כמותו. ומי שאין טבעו חשוב וחריף, דין פירות יש לו, ומשיכתו הוא קיום דבר. לפיכך מכי משך האחד דינרי זהב, קנה השני דינרי כסף {{תויט|א|בבא מציעא|ד|א}} בכל מקום שהם {{תויט|ב|בבא מציעא|ד|א}}, ואין אחד מהם יכול לחזור בו. דדינרי זהב הוו פירות לגבי דינרי כסף: '''והכסף אינו קונה את הזהב''' - דדינרי כסף שהם חריפים בהוצאה, דין מעות יש להם לגבי דינרי זהב. ואם משך האחד דינר כסף, לא קנה האחר דינר זהב עד שימשוך, דמעות אינן קונות. והיינו טעמא נמי שנחושת קונה את הכסף, דפרוטות של נחושת שאין טיבען חשוב כל כך, הוו פירי לגבי דינרי כסף, והכסף אינו קונה את הנחושת: '''מעות הרעות''' - שנפסלו {{תויט|ד|בבא מציעא|ד|א}}: '''אסימון''' - שנעשה במדת המטבע היוצא אלא שעדיין לא טבעו עליו צורה {{תויט|ה|בבא מציעא|ד|א}}: '''כל המיטלטלין קונין זה את זה''' - אם החליף אלו באלו, כיון שמשך האחד קנה חבירו. והאי כל {{תויט|ז|בבא מציעא|ד|א}}, לאתויי אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות:<קטע סוף=רע"ב א/> {{המשנה|ב|ד|בבא מציעא}} <קטע התחלה=רע"ב ב/>'''נתן לו מעות ולא משר הימנו פירות יכול לחזור בו''' - זה וזה. ותקנת חכמים היא. דדבר תורה מעות קונות, כדאשכחן גבי הקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו {{תויט|ט|בבא מציעא|ד|ב}}, ומה טעם אמרו משיכה קונה ולא מעות, גזירה שמא יניח לוקח מקחו בבית מוכר זמן מרובה ותפול דליקה {{תויט|י|בבא מציעא|ד|ב}} בשכונת המוכר ולא יחוש לטרוח ולהציל {{תויט|יא|בבא מציעא|ד|ב}}, לפיכך העמידום ברשותו לחזור בו {{תויט|יב|בבא מציעא|ד|ב}} אם ירצה, דכיון דאם יתייקרו ברשותו יתיקר ויחזור בו מן המכר ויהא השכר שלו, כדידיה חשיב להו וטרח ומציל {{תויט|יג|בבא מציעא|ד|ב}}: '''אבל אמרו מי שפרע וכו'''' - אע"פ שיכול לחזור בו, אוררין אותו בבית דין ואומרים עליו מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה ומן המצריים ששטפו בים, הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, ואחר כך מחזיר לו את מעותיו: '''רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה''' - רבי שמעון אמלתיה דתנא קמא קאי דאמר נתן לו מעות ולא משך ממנו פירות יבול לחזור בו בין מוכר בין לוקח ואתא רבי שמעון למימר דזמנין דמי שהכסף בידו דהיינו המוכר {{תויט|טו|בבא מציעא|ד|ב}} שקבל את הכסף ידו על העליונה, ובידו לקיים את המכר אם ירצה ואין הלוקח יכול לחזור בו, כגון שהיתה עלייתו של לוקח שבורה אצל המוכר, דהשתא אם המוכר רוצה שיהיה המכר קיים אין הלוקח יכול לחזור בו אף על פי שלא משך, דטעמא מאי אמור רבנן משיכה קונה ולא מעות, גזירה שמא יאמר לו מובר ללוקח נשרפו חטיך בעליה, הכא דעליה דלוקח היא אי נפלה דליקה איהו טרח ומייתי לה. ואין הלכה כרבי שמעון. אלא אף על פי שעלייתו של לוקח שכורה אצל המוכר, כל זמן שלא משך יכול לחזור בו בין לוקח בין מוכר {{תויט|טז|בבא מציעא|ד|ב}}:<קטע סוף=רע"ב ב/> {{המשנה|ג|ד|בבא מציעא}} <קטע התחלה=רע"ב ג/>'''האונאה ארבעה כסף''' - ארבעה מעות כסף שהם שש מעות בדינר, והסלע ארבע דינרין: '''מעשרים וארבע כסף לסלע''' - אם היה המקח בדמי הסלע {{תויט|יח|בבא מציעא|ד|ג}} שהוא עשרים וארבע מעות דהשתא הויא אונאה שתות למקח, חייב להשיב לו כל אונאתו ארבעה כסף: '''עד מתי מותר להחזיר''' - מי שנתאנה. והא דנקט לשון מותר, לאשמועינן דליכא אפילו מי שפרע להחזיר המקח או שיתן לו אונאתו: '''עד כדי שיראה''' - המקח לתגר או לאחד מקרוביו. ואם שהה יותר, מחל על אונאתו. והמוכר לעולם חוזר, שהרי אין המקח בידו שיוכל להראות לתגר או לקרובו אם נתאנה. ואם נודע שבא לידו דבר כיוצא בממכרו וידע שטעה ושתק ולא תבע, אינו יכול לחזור ולתבוע, שהרי מחל: '''ושמחו תגרי לוד''' - שהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר. ואין הלבה כר' טרפון:<קטע סוף=רע"ב ג/> {{המשנה|ד|ד|בבא מציעא}} <קטע התחלה=רע"ב ד/>'''אין אונאה לתגר''' - מפני שהוא בקי {{תויט|כ|בבא מציעא|ד|ד}} ומסתמא אחולי אחיל גביה, והאי דזבנא הכי, משום דאתרמי ליה זבינא אחריתי. והשתא הוא דקבעי למיהדר ביה ואין הלבה כר' יהודה: '''מי שהוטל עליו ידו על העליונה''' - מי שנתאנה: '''תן לי מעותי''' - אם נתאנה לוקח {{תויט|כא|בבא מציעא|ד|ד}}. ומתניתין רבי יהודה הנשיא היא. ולית הלכתא כוותיה, אלא אם האונאה שתות, קנה ומחזיר אונאה. יותר משתות, בטל מקח:<קטע סוף=רע"ב ד/> {{המשנה|ה|ד|בבא מציעא}} <קטע התחלה=רע"ב ה/>'''כמה תהא סלע חסרה''' - מטבע היוצא ותמיד הוא שוחק וחסר, במה תחסר ואם הוציאה לא תהא אונאה: '''ארבע איסרין''' - לסלע: '''איסר לדינר''' - והוא אחד מן עשרים וארבע בו. דשש מעה כסף הוא דינר, מעה שני פונדיונים, פונדיון שני איסרין: '''ארבעה פונדיונים''' - אחד משנים עשר: '''שמונה פונדיונות''' - שתות. כשאר אונאה. וכן הלכה:<קטע סוף=רע"ב ה/> {{המשנה|ו|ד|בבא מציעא}} <קטע התחלה=רע"ב ו/>'''בכרכים''' - שיש שם שלחני. עד בדי שיראה לשולחני: '''בכפרים''' - שאין שם שלחני: '''עד ערבי שבתות''' - שבא להוציא בערב שבת לסעודת שבת, אז ידע אם יוכל להוציאה ויקבלוה ממנו: '''ואם היה מכירה''' - הכי קאמר, ואם חסיד הוא ורוצה לעשות לפנים משורת הדין, אם מכיר שהיא הסלע שנתן לו, יקבלנה ממנו אפילו לאחר שנים עשר חודש: '''ואין לו עליו אלא תרעומת''' - הכי קאמר, ואחר שאינו חסיד ולא רצה לקבלה ממנו, אין לזה עליו אלא תרעומת. דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא החזירו בזמנו: '''ונותנה למעשר שני''' - אחסרה כדי אונאה קאי. ונותנה למעשר שני בשוויה ואינו חושש משום אסימון שאין מעשר שני מתחלל אלא במטבע שיש בו צורה, דשם מטבע יש עליו, דמי שאינו לוקחה בשוויה בתורת מטבע אלא כמו נסכא של כסף, אינו אלא נפש רעה:<קטע סוף=רע"ב ו/> {{המשנה|ז|ד|בבא מציעא}} <קטע התחלה=רע"ב ז/>'''האונאה ארבעה כסף''' - למקח סלע שהוא עשרים וארבע מעות כסף. נמצא האונאה שתות כדאמרן. וחזר ושנאה משום דבעי למתני הטענה שתי כסף {{תויט|כה|בבא מציעא|ד|ז}}: '''והטענה שתי כסף''' - שאין שבועת הדיינים על טענה שהיא פחותה משתי כסף, שטענו שוה שתי מעות כסף יש לי בידך, וזה יודה לו מהם שוה פרוטה ויכפור השאר, או יודה לו הכל {{תויט|כו|בבא מציעא|ד|ז}} ויכפור פרוטה: '''וההודאה שוה פרוטה''' - להיות הודאה במקצת ויתחייב שבועה: '''המוצא שוה פרוטה''' - אבל בציר מהכי אינו חייב להכריז, דכתיב {{קטן|([[דברים כב]])}} אשר תאבד ממנו, פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה: '''יוליכנו אחריו''' - אם הודה שנשבע לשקר, דאז אין לו כפרה עד שיחזירנו לידו ממש ולא ליד שלוחו, דכתיב {{קטן|([[במדבר ה]])}} ונתן לאשר אשם לו:<קטע סוף=רע"ב ז/> {{המשנה|ח|ד|בבא מציעא}} <קטע התחלה=רע"ב ח/>'''האוכל תרומה''' - גדולה. זר שאכל תרומה גדולה בשוגג: '''ותרומת מעשר''' - מעשר מן המעשר: '''ותרומת מעשר של דמאי''' - הלוקח תבואה מעם הארץ, צריך להפריש תרומת מעשר, אבל לא תרומה גדולה, שהיו הכל זהירים בה: '''והחלה והבכורים''' - כל הני חמשה חד נינהו, דכולהו איקרו תרומה, ומשם אחד הם באין: '''נטע רבעי''' - גמר קודש קודש ממעשר שני דמוסיף חומש. ותרווייהו נמי חד חשיב להו, דמחד קרא נפקי כיון דממעשר יליף: '''ומעשר שני שלו''' - דוקא. מוסיף חומש, דאיש ממעשרו כתיב: '''הקדשו''' - ולא של אחרים, המקדיש כתיב: '''הנהנה''' - בשוגג, חייב קרבן מעילה {{תויט|כט|בבא מציעא|ד|ח}} וחומש:<קטע סוף=רע"ב ח/> {{המשנה|ט|ד|בבא מציעא}} <קטע התחלה=רע"ב ט/>'''אלו דברים שאין להם אונאה וכו'''' - דאמר קרא {{קטן|([[ויקרא כה]])}}. וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות. דכתיב וכי תמכרו ממכר, דבר שגופו מכור וגופו קנוי, יצאו שטרות שאינם עומדים אלא לראיה שבהן. הקדשות, אמר קרא אחיו, אחיו ולא הקדש: '''לא תשלומי כפל''' - דכתיב בטוען טענת גנב {{קטן|([[שמות כב]])}} על כל דבר פשע, כלל. על שור על חמור וכו', פרט. על כל אבדה, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון. יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין. יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות. יצאו שטרות שאע"פ שהם מיטלטלין אין גופן ממון. הקדשות, אמר קרא רעהו, רעהו ולא הקדש {{תויט|לג|בבא מציעא|ד|ט}}: '''ולא תששלומי ארבעה וחמשה''' - אם גנב וטבח ומכר שור או שה של הקדש. דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה לשה וארבעה לשור, דכיון דאמעיט מכפל, בציר להו חדא, שהכפל בטובח ומוכר בכלל תשלומי ארבעה וחמשה הן: '''נושא שכר אינו משלם''' - דכתיב (שם) כי יתן איש אל רעהו, כלל. חמור או שור או שה, פרט. וכל בהמה לשמור, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וכו'. הקדשות, אמר קרא רעהו, ולא הקדש: '''קדששים שחייב באחריותן''' - אמר הרי עלי עולה והפרישה והוממה ומכרה: '''יש להם אונאה''' - דכיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה, דיליה היא, ואל תונו איש את אחיו קרינא ביה: '''ושאינו חייב באחריותן''' - כגון דאמר הרי זו: '''אף המוכר ספר תורה''' - לפי שאין קץ לדמיה: '''מרגלית ובהמה''' - מפני שאדם רוצה לזווגן. מי שיש לו שור יפה לחרישה מחזר על אחר שכמותו [לצמדו עמו בעול] שאם בא להצמיד תחת העול שור חלש עם הבריא מקלקל את הבריא, וכן מרגלית נאה למלאות עם חברתה בזהב מן היחידית. ואין הלכה לא בר' יהודה ולא בר' שמעון:<קטע סוף=רע"ב ט/> {{המשנה|י|ד|בבא מציעא}} <קטע התחלה=רע"ב י/>'''כך אונאה בדברים''' - שנאמר {{קטן|([[ויקרא כה]])}} ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, זה נאמר באונאת דברים שאין טובתן ורעתן מסורה להביר אלא ללבו של מדבר שיודע אם לרעה מתכוין אם לטובה {{תויט|לו|בבא מציעא|ד|י}}:<קטע סוף=רע"ב י/> {{המשנה|יא|ד|בבא מציעא}} <קטע התחלה=רע"ב יא/>'''אין מערבין פירות בפירות''' - בעל הבית האומר לחבירו פירות שדה פלוני אני מוכר לך, לא יערבם בפירות שדה אחר: '''ואין צריך לומר חדשים בישנים''' - פסק למכור לו ישנים, לא יערב עמהם חדשים. שהישנים יבשים ועושים קמח יותר מן החדשים: '''מפני שמשביחו''' - קשה משביח את הרך {{תויט|לח|בבא מציעא|ד|יא}}, לפיכך פסק עמו רך מערב בו קשה, אבל פסק עמו קשה לא יערב בו את הרך: '''אין מערבין שמרי יין''' - של חבית זו ביין של חבית אחרת {{תויט|לט|בבא מציעא|ד|יא}}: '''אבל נותן לו את שמריו''' - של יין עצמו: '''לא ימכרנו בחנות''' - פרוטה פרוטה: '''אלא אם כן הודיעו''' - לכל אחד ואחד מהן, מים מעורבין בו: '''ולא לתגר''' - לא ימכרנו ביחד ואף ע"פ שהודיעו, לפי שאינו לוקחו אלא לרמות ולמכרו בחנות: '''מקום שנהגו להטיל מים ביין''' - דוקא בין הגתות {{תויט|מ|בבא מציעא|ד|יא}} יטיל. דכיון שנהגו אין כאן טעות, שכל היינות בחזקת כן:<קטע סוף=רע"ב יא/> {{המשנה|יב|ד|בבא מציעא}} <קטע התחלה=רע"ב יב/>'''התגר נוטל מחמש גרנות''' - שהכל יודעים בו שלא גדלו בשדותיו ומבני אדם הרבה לוקח ובחזקת כן לוקחים ממנו: '''מגורה''' - אוצר שאוגרין בו תבואה. גורן, הוא שדשין בו את התבואה. ודרך התגר לקנות מבעלי בתים בשעת הגורן ולהכניס למגורה שלו: '''פיטס''' - גיגית גדולה: '''ובלבד שלא יתכוין לערבן''' - להוציא קול לקנות הרוב ממקום משובח ולערב בו ממקום אחר ושכניו סבורים שכל הפירות מאותו מקום: '''ולא יפחות את השער''' - למכור בזול. מפני שהוא מרגיל לבא אצלו ומקפח מזונות חביריו: '''זכור לטוב''' - שמתוך כך אוצרי פירות מוכרין בזול. וכן הלכה: '''גריסין''' - פולין גרוסות בריחים, אחת לשתים: '''לא יבור''' - את הפסולת. לפי שמתוך שנראות יפות הוא מעלה את דמיהן הרבה מדמי הפסולת שנטל מהן: '''וחכמים מתירין''' - שיכול הלוקח לראות ולהבחין כמה דמי הפסולת שנברר, מאלו שישנן באחרים. וטוב לו להעלות בדמיהן של אלו שהן מבוררים מפני הטורח. והלכה כחכמים: '''שלא יבור מעל פי המגורה''' - למעלה להראות יפות, ואת הפסולת שבתוכו לא בירר: '''לפי שאינו אלא כגונב את העין''' - בברירתו: '''מפרכסין''' - מתקנין ומיפין: '''לא את האדם''' - עבד כנעני העומד לימכר:<קטע סוף=רע"ב יב/> o2gru4nhzo4g7pd3e94feug44duu8ur 106 191816 2936881 960951 2025-06-08T16:27:25Z Ilan Sendowski 4009 פעמים 2936881 wikitext text/x-wiki {{סיכום על פסוק|בראשית|מא|מא לא|לב|מא לג|הבהרה=כן| ציטוט=וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ.}} ראו: [[ביאור:בראשית מא כט|'''<big>האסון הבא על מצרים</big>''']] = חלום שחוזר - מתגשם מהר = רוב החלומות נובעים ממחשבותיו של האדם ואין להם משמעות מעבר לכך; אולם יש חלומות שאפשר לראות בהם מסר מה'. כך אפשר ללמוד מדברי יוסף: ''' {{צמ|ועל השנות החלום אל פרעה פעמים - כי נכון הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשתו|בראשית מא לב}}. חלום יכול להיות מסר שה' מעביר לאדם על תוכניותיו לעתיד. לדברי יוסף, חלום שחוזר פעמיים בלילה אחד הוא מסר על תוכנית שה' כבר החליט לבצע (" '''כי נכון הדבר מעם האלהים''' ") ובעתיד הקרוב (" '''וממהר האלהים לעשותו''' "). ''' == הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם == יוסף מסביר לפרעה, "וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ".<br> לא סביר שזה הפתרון היחיד, כי אלוהים ידע את תוכניתו עוד לפני שאברם יצא מחרן. אלוהים היה יכול להקדים את החלום כרצונו, ואין לו סיבה למהר. <br> יוסף אמר את זה לפרעה כדי לשכנע אותו לפעול במהירות, ולא לחכות להתחיל בעתיד הרחוק. לכולם היה ברור שכל חלום לבדו צופה אסון כבד למצרים.<br> החכמים סרבו להגיד את זה לפרעה, כי הם לא ידעו מה הסכנה הבאה, ומה לעשות כדי להתגבר על הסכנה. אלוהים נתן שני חלומות — שניהם עוסקים באוכל: בשר ולחם. חלום אחד בלבד לא היה מספיק כדי לכפות על כולם את ההבנה שמדובר דווקא באוכל.<br> המצרים כלל לא העלו בדעתם אפשרות של רעב — היאור תמיד סיפק מים, שנה אחר שנה, מאז ומעולם.<br> ואף לאחר שיוסף הסביר שמדובר ברעב, והציע לאגור מזון, הם לא ידעו להציע כיצד לגדל תבואה בכמות פי שלושה ויותר, ולבנות מחסנים שיאפשרו אגירה לשבע שנים. יוסף, שבא ממשפחה שהתנסתה ברעב כמה פעמים — אברם ([[ביאור:בראשית יב י]]), יצחק ([[ביאור:בראשית כו א]]) — הבין מיד שמדובר במזון וברעב, ולכן היה מסוגל להציע פתרון: אגירת תבואה לשנות הרעב. מתוך ניסיונם של אבותיו: אברהם ויצחק שחיפשו מים במדבר ([[ביאור:בראשית כא ל]]), ([[ביאור:בראשית כו לב]]), יצחק שהצליח לגדל תבואה בשפע ([[ביאור:בראשית כו יב]]), יעקב שהרבה את הצאן ([[ביאור:בראשית ל ל]]), וניסיונו האישי בניהול אחוזתו של פוטיפר ([[ביאור:בראשית לט ה]]), יוסף לא היסס להתנדב ולנהל את המבצע כולו. <div class="advanced"> ==סיפורים== א. לפני שנים רבות התמודדתי בחידון התנ"ך המחוזי. בכל הפרסומים הרשמיים היה כתוב שהחידון מתחיל ב-11:00 בבוקר. בלילה שלפני החידון, חלמתי שאני מגיע לחידון באיחור. התעוררתי באמצע הלילה בבהלה, אך כשגיליתי שזה היה רק חלום, נרדמתי. שוב חלמתי שאני מגיע באיחור. התעוררתי בבוקר בסביבות 9:00, ואמרתי לעצמי "כנראה שהפירוש שלי לפסוק לא נכון. הנה, עובדה, חלמתי את אותו חלום פעמיים בלילה אחד, ואני לא עומד לאחר, יש לי עוד שעתיים". הגעתי לאולם בשעה 10:45, ו... להפתעתי גיליתי שהחידון התחיל כבר ב-9:00! השעה שהיתה כתובה בפרסום הרשמי היתה של החידון הפומבי, ואני פספסתי את החידון המוקדם בכתב! החלום הכפול שלי היה אמיתי. ב. שמעתי מקרובת משפחתי, חיה לבית וייספיש: אבי סבה היה רב באירופה, והיו לו חמישה בנים שגם הם היו רבנים, ונקראו "חמשת הארזים". שניים מהם מתו בצעירותם. אחד משלושת הנותרים חלם חלום, שבו אביו בא אליו ומצוה עליו לעלות לארץ ישראל. הוא הלך לעירו של אחיו הגדול כדי להיפרד ממנו, ומצא את אחיו השלישי, שגם הוא בא להיפרד, ומאותה סיבה בדיוק - גם הוא חלם באותו לילה את אותו חלום! כשנכנסו שניהם לבית הכנסת, מצאו שם את האח הגדול עומד ונואם נאום פרידה לפני הקהילה - התברר שגם הוא חלם בלילה את אותו חלום! הם נהגו על-פי הפסוק שלנו, מיהרו ועלו יחד לארץ. ==פירושים נוספים== המאמר מסתמך על דברי חז"ל: " {{צפ|תוכן=אמר רבי יוחנן: שלשה חלומות מתקיימין: חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חבירו, וחלום שנפתר בתוך חלום; ויש אומר אף חלום שנשנה, שנאמר '''ועל השנות החלום''' ...}} " {{קטן|קטן= ( [[ביאור:בבלי ברכות דף נה#עמוד ב|בבלי ברכות נה:]] )|}} . ''' " {{צפ|תוכן=קשה, הרי חלומותיו של יוסף גם-כן נשנו פעמיים... ולא נתגשמו אלא לאחר זמן רב (עשרים ושתים שנה עברו מאז שחלם יוסף שישתחוו לו, עד שבא יעקב למצרים והשתחוה ליוסף)! מתרץ החזקוני, שחלומו של פרעה חזר על עצמו פעמיים בלילה אחד, מה שאין כן חלומותיו של יוסף היו בכמה לילות.}} " {{קטן|קטן= ( [http://www.limudyomi.com/Default.asp?sType=0&amp;PageId=10205 לימוד יומי לפרשת מקץ] )|}} . ''' " {{צפ|תוכן=טעם '''השנות החלום''' - שנשנה שני פעמים בלילה אחד, כי היה אפשר שיראה בחלום אחד הפרות והשבלים להודיעו כי אין חריש וקציר, ועשה ממנו שני חלומות באים זה אחר זה בלילה אחד, ואין דרך החולמים כן, להודיעו כי הדבר מזומן, וממהר האלהים לעשותו. וזה טעם '''פעמים''' - כי לא נשנה בפעם אחת. ורבי אברהם מפרש, כי '''השנות החלום''' בפרות ובשבלים לעד כי הדבר '''נכון''' וקיים, אבל בעבור כי היה '''פעמים''' בלילה אחד, לעד כי ממהר האלהים לעשותו. ואם כן, נאמר שהיה די בשבלים, כי הוא המודיע הרעב.}} " (<span style="font-size: 10px;"> [[:קטע:רמב"ן על בראשית מא לב|רמב"ן]] ''' ) ''' </div> <div class="future"> ==מאמרים נוספים - באדיבות [http://www.google.com גוגל] == ::* [http://www.daat.ac.il/daat/Tanach/samet/b9-2.htm פרשת וישב / אלחנן סמט] : על שאלה דומה ענה יוסף באמרו (מ"א, לב): " '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמים, כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו". אולם תשובה כזו אינה אפשרית ביחס להישנות '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:jcNx-D1a4bMJ:www.daat.ac.il cache] ) ::* [http://new.katif.net/jewish.php?page=296 קטיף.נט :: הוא מושל בכל ארץ מצרים] : ואת זה הסביר יוסף: " '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פ עמי ם, כי נכון הדבר מעם האלוקים, וממהר האלוקים לעשותו". (בראשית מא, לב). כך גם כאן בחלומו של יוסף. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:I73RtUL9tqwJ:new.katif.net cache] ) ::* [http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?sug=%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8&amp;codyezira=34114&amp;code=6042 Tzura.co.il - צורה] : 7 דצמבר 2006 '''... '''ומסיבה אחרת עוד שנשנה החלום פעמים, כמו שאמר יוסף לפרעה " '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו" [מא'- '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:Gp7bHzZwy68J:www.tzura.co.il cache] ) ::* [http://www.daat.ac.il/DAAT/tanach/rishonim/shmua22eli-1.htm דמותו של דוד לאור ההיסטוריוסופיה המקראית / יהודה אליצור] : בבראשית מא אנחנו מוצאים, כי כאשר יוסף פותר את חלומו של פרעה הוא אומר (פס' לב): " '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו". '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:dTKiGbIuxjcJ:www.daat.ac.il cache] ) ::* [http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=19178 העניו ימלוך? | ביכורים] : בראשית מ"א, ל"ב: " '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשות." בראשית מ"א, ל"ד: "ועשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ וחמש את ארץ '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:_W9Dy2xRq54J:www.kipa.co.il cache] ) ::* [http://www.kabala-oria.net/17894/parashat_hashavua_meketz נומרולוגיה קבלית - קבלה - פרשת "מקץ" בראשית מ"א] : (לב) '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו: הבנת הנקרא ע"פ תפקודי הוא"ו. נתחיל דווקא במילה "יאר". '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:vAQl-0yiZkEJ:www.kabala-oria.net cache] ) ::* [http://www.articles.co.il/article/12296/%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA%20%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90%20-%20%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%20%D7%93 חלומות נבואיים במקרא - מאמר ד] : 21 אוקטובר 2007 '''... '''הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד: (לב) '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו: (בראשית מא, א - לב). '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:EbCG8z_6KGMJ:www.articles.co.il cache] ) ::* [http://meyda.education.gov.il/files/Tarbut/PirsumeAgaf/KitveEt/256doc.doc זלמן שזר] : קאסוטו רואה רמז לדבר הזה במה שאמר יוסף בעמדו לפני פרעה: " '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמיים, כי נכון הדבר מעם האלוהים וממהר האלהים לעשותו". '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:az1qAZwWXQUJ:meyda.education.gov.il cache] ) ::* [http://www.holyword.org/article/Hebpaper.doc קיצורים AB The Anchor Bible BDB Brown, F., Driver, S. R. and ...] : בראשית מא, לב " '''ועל השנות החלום אל '''-פרעה פעמים כי-נכון הדבר מעם האלהים. ומ מהר האלהים לעשתו". 'ומ' מביאה את המשפט האחרון שיוסף מסביר את חלום פרעה. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:6h7wymkj8rYJ:www.holyword.org cache] ) ::* [http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=7934 סוגי החלומות] : וכמו שאמר יוסף לפרעה (בראשית מא, לב): ''על השנות החלום אל '''פרעה פעמים, כי נכון '''( מזומן, רש''י) הדבר מעם האלוקים, וממהר האלוקים לעשותו''. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:MzKQihqFPc4J:www.hidabroot.org cache] ) ::* [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayeshev/zol.html ןדלוז - בשיו] : אל '''פרעה פעמים, כי נכון '''הדבר מעם הא-להים, וממהר (2)הא-להים לעשותו" (בר' מא, לב). באופן דומה ניתן להתייחס לחלומו של יוסף. "ויחלום '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:CtJJLB97J8MJ:www.biu.ac.il cache] ) ::* [[ביאור:תאריכים בחיי יצחק יעקב ובניהם|ביאור:תאריכים בחיי יצחק יעקב ובניהם ג€“ ויקיטקסט]] : בראשית מא לב-מו: "ועל השׁנות החלום אל- '''פרעה פעמים - כי-נכון '''הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשׂתו" - שנות השבע התחילו מייד לאחר שיוסף פתר את חלום פרעה, '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:OUVM6RsofSEJ:he.wikisource.org cache] ) ::* [http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/nehama/bereshit41.doc גליונות לעיון בפרשת השבוע] : ועל השנות החלום על '''פרעה פעמים כי נכון '''הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו. ל"ג -ל"ז. ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם... 1. חלק את נאומו זה של יוסף לפני פרעה '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:mnHzKVdrCMYJ:www.daat.ac.il cache] ) ::* [http://www.vbm-torah.org/hparsha-5/09vayesh.htm פרשת וישב] : החלום אל '''פרעה פעמים, כי נכון '''הדבר מעם הא-להים וממהר הא-להים לעשתו". אולם תשובה כזו אינה אפשרית ביחס להישנות חלומו של יוסף, שכן שנים רבות (עשרים ושתיים) עברו '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:xYBa4kNS1eMJ:www.vbm-torah.org cache] ) ::* [http://www.etzion.org.il/vbm/archive/9-parsha/11miketz.rtf בית המדרש הוירטואלי (V.B.M) שליד ישיבת הר עציון שיעורים בפרשת ...] : "ועל הִשנות החלום אל '''פרעה פעמים - כי נכון '''הדבר מעם הא-לוהים וממהר הא-לוהים לעשֹתו". (מ"א, לב). הביטחון באמיתות החלום היה גם בטחון בכך שה' לא ישהה את מעשיו '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:DCrOxAEbiMwJ:www.etzion.org.il cache] ) ::* [http://www.jafi.org.il/education/torani/hebgilion/mik.html עצת יוסף] : מא לב כי- נכון '''הדבר מעם האלהים וממהר '''האלהים לעשתו . וברור שכל זה לא מקרה הוא ולא מעין "תיקון הלשון", אלא כוונה ברורה ומחושבת, להראות למלך מצרים ולחכמיו '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:AslMVEwvS98J:www.jafi.org.il cache] ) ::* [[ביאור:פרשת מקץ - החלומות הם מסר אלהי לאדם|פרשת מקץ - החלומות הם מסר אלהי לאדם]] : לפיכך אמר יוסף לפרעה: "ועל השנות החלום פעמים נכון '''הדבר מעם האלהים וממהר '''האלהים לעשתו" (בראשית, מ"א, ל"ב), דהיינו, יוסף אמר לפרעה כי הוא שינה לו את מהות '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:pvNPhYW_xsQJ:www.tora.us.fm cache] ) ::* [http://www.ybn.co.il/mamrim/m17.htm הרב יואל בן נון] : רק בסיום הפתרון מתחזקת הוודאות אצל יוסף: "כי נכון '''הדבר מעם האלהים וממהר '''האלהים לעשֹתו" (מ"א, לב). על כן מתקבל יוסף אצל פרעה, ודווקא אצלו, כנביא גמור: "אחרי '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:5geH0JM8qBMJ:www.ybn.co.il cache] ) </div> ::* {{מקורות|מקורות= על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/br-41-32.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-05-16. }} <noinclude> {{קטן|הקטגוריות נמצאות ב: {{עריכה|ביאור:חלום שחוזר - מתגשם מהר|ביאור:חלום שחוזר - מתגשם מהר}}}} {{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/br-41-32.html}} {{קיצור דרך|tnk1/tora/brejit/br-41-32}} </noinclude> {{סיכום על פסוק|בראשית|מא|מא לא|לב|מא לג|קטגוריה=1}} 1xux0y6z8zfvjyfctaqcq4e4juy28uc 2936887 2936881 2025-06-08T17:56:17Z Ilan Sendowski 4009 /* הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם */ 2936887 wikitext text/x-wiki {{סיכום על פסוק|בראשית|מא|מא לא|לב|מא לג|הבהרה=כן| ציטוט=וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ.}} ראו: [[ביאור:בראשית מא כט|'''<big>האסון הבא על מצרים</big>''']] = חלום שחוזר - מתגשם מהר = רוב החלומות נובעים ממחשבותיו של האדם ואין להם משמעות מעבר לכך; אולם יש חלומות שאפשר לראות בהם מסר מה'. כך אפשר ללמוד מדברי יוסף: ''' {{צמ|ועל השנות החלום אל פרעה פעמים - כי נכון הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשתו|בראשית מא לב}}. חלום יכול להיות מסר שה' מעביר לאדם על תוכניותיו לעתיד. לדברי יוסף, חלום שחוזר פעמיים בלילה אחד הוא מסר על תוכנית שה' כבר החליט לבצע (" '''כי נכון הדבר מעם האלהים''' ") ובעתיד הקרוב (" '''וממהר האלהים לעשותו''' "). ''' == הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם == יוסף מסביר לפרעה, "וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ".<br> לא סביר שזה הפתרון היחיד, כי אלוהים ידע את תוכניתו עוד לפני שאברם יצא מחרן. אלוהים היה יכול להקדים את החלום כרצונו, ואין לו סיבה למהר. <br> יוסף אמר את זה לפרעה כדי לשכנע אותו לפעול במהירות, ולא לחכות להתחיל בעתיד הרחוק. לכולם היה ברור שכל חלום לבדו צופה אסון כבד למצרים.<br> החכמים סרבו להגיד את זה לפרעה, כי הם לא ידעו מה הסכנה הבאה, ומה לעשות כדי להתגבר על הסכנה. אלוהים נתן שני חלומות דומים — שניהם עוסקים באוכל: בשר ולחם. חלום אחד בלבד לא היה מספיק כדי לכפות על כולם את ההבנה שמדובר דווקא באוכל, ולא בפולש צבאי.<br> המצרים כלל לא העלו בדעתם אפשרות של רעב — היאור תמיד סיפק מים, שנה אחר שנה, מאז ומעולם, ולכן הם לא יכלו להציע פתרון.<br> יוסף, שבא ממשפחה שהתנסתה ברעב כמה פעמים — אברם ([[ביאור:בראשית יב י]]), יצחק ([[ביאור:בראשית כו א]]) — הבין מיד שמדובר במזון וברעב, ולכן היה מסוגל להציע פתרון: אגירת תבואה לשנות הרעב. <br> ואף לאחר שיוסף הסביר שמדובר ברעב, והציע לאגור מזון, חכמי מצרים לא ידעו כיצד לגדל תבואה בכמות פי שלושה ויותר, ולבנות מחסנים שיאפשרו אגירה לשבע שנים. <br> יוסף שלמד מניסיונם של אבותיו: אברהם ויצחק שחיפשו מים במדבר ([[ביאור:בראשית כא ל]]), ([[ביאור:בראשית כו לב]]), יצחק שהצליח לגדל תבואה בשפע ([[ביאור:בראשית כו יב]]), יעקב שהרבה את הצאן ([[ביאור:בראשית ל ל]]), וניסיונו האישי בניהול אחוזתו של פוטיפר ([[ביאור:בראשית לט ה]]), לא היסס להתנדב ולנהל את המבצע כולו. <div class="advanced"> ==סיפורים== א. לפני שנים רבות התמודדתי בחידון התנ"ך המחוזי. בכל הפרסומים הרשמיים היה כתוב שהחידון מתחיל ב-11:00 בבוקר. בלילה שלפני החידון, חלמתי שאני מגיע לחידון באיחור. התעוררתי באמצע הלילה בבהלה, אך כשגיליתי שזה היה רק חלום, נרדמתי. שוב חלמתי שאני מגיע באיחור. התעוררתי בבוקר בסביבות 9:00, ואמרתי לעצמי "כנראה שהפירוש שלי לפסוק לא נכון. הנה, עובדה, חלמתי את אותו חלום פעמיים בלילה אחד, ואני לא עומד לאחר, יש לי עוד שעתיים". הגעתי לאולם בשעה 10:45, ו... להפתעתי גיליתי שהחידון התחיל כבר ב-9:00! השעה שהיתה כתובה בפרסום הרשמי היתה של החידון הפומבי, ואני פספסתי את החידון המוקדם בכתב! החלום הכפול שלי היה אמיתי. ב. שמעתי מקרובת משפחתי, חיה לבית וייספיש: אבי סבה היה רב באירופה, והיו לו חמישה בנים שגם הם היו רבנים, ונקראו "חמשת הארזים". שניים מהם מתו בצעירותם. אחד משלושת הנותרים חלם חלום, שבו אביו בא אליו ומצוה עליו לעלות לארץ ישראל. הוא הלך לעירו של אחיו הגדול כדי להיפרד ממנו, ומצא את אחיו השלישי, שגם הוא בא להיפרד, ומאותה סיבה בדיוק - גם הוא חלם באותו לילה את אותו חלום! כשנכנסו שניהם לבית הכנסת, מצאו שם את האח הגדול עומד ונואם נאום פרידה לפני הקהילה - התברר שגם הוא חלם בלילה את אותו חלום! הם נהגו על-פי הפסוק שלנו, מיהרו ועלו יחד לארץ. ==פירושים נוספים== המאמר מסתמך על דברי חז"ל: " {{צפ|תוכן=אמר רבי יוחנן: שלשה חלומות מתקיימין: חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חבירו, וחלום שנפתר בתוך חלום; ויש אומר אף חלום שנשנה, שנאמר '''ועל השנות החלום''' ...}} " {{קטן|קטן= ( [[ביאור:בבלי ברכות דף נה#עמוד ב|בבלי ברכות נה:]] )|}} . ''' " {{צפ|תוכן=קשה, הרי חלומותיו של יוסף גם-כן נשנו פעמיים... ולא נתגשמו אלא לאחר זמן רב (עשרים ושתים שנה עברו מאז שחלם יוסף שישתחוו לו, עד שבא יעקב למצרים והשתחוה ליוסף)! מתרץ החזקוני, שחלומו של פרעה חזר על עצמו פעמיים בלילה אחד, מה שאין כן חלומותיו של יוסף היו בכמה לילות.}} " {{קטן|קטן= ( [http://www.limudyomi.com/Default.asp?sType=0&amp;PageId=10205 לימוד יומי לפרשת מקץ] )|}} . ''' " {{צפ|תוכן=טעם '''השנות החלום''' - שנשנה שני פעמים בלילה אחד, כי היה אפשר שיראה בחלום אחד הפרות והשבלים להודיעו כי אין חריש וקציר, ועשה ממנו שני חלומות באים זה אחר זה בלילה אחד, ואין דרך החולמים כן, להודיעו כי הדבר מזומן, וממהר האלהים לעשותו. וזה טעם '''פעמים''' - כי לא נשנה בפעם אחת. ורבי אברהם מפרש, כי '''השנות החלום''' בפרות ובשבלים לעד כי הדבר '''נכון''' וקיים, אבל בעבור כי היה '''פעמים''' בלילה אחד, לעד כי ממהר האלהים לעשותו. ואם כן, נאמר שהיה די בשבלים, כי הוא המודיע הרעב.}} " (<span style="font-size: 10px;"> [[:קטע:רמב"ן על בראשית מא לב|רמב"ן]] ''' ) ''' </div> <div class="future"> ==מאמרים נוספים - באדיבות [http://www.google.com גוגל] == ::* [http://www.daat.ac.il/daat/Tanach/samet/b9-2.htm פרשת וישב / אלחנן סמט] : על שאלה דומה ענה יוסף באמרו (מ"א, לב): " '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמים, כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו". אולם תשובה כזו אינה אפשרית ביחס להישנות '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:jcNx-D1a4bMJ:www.daat.ac.il cache] ) ::* [http://new.katif.net/jewish.php?page=296 קטיף.נט :: הוא מושל בכל ארץ מצרים] : ואת זה הסביר יוסף: " '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פ עמי ם, כי נכון הדבר מעם האלוקים, וממהר האלוקים לעשותו". (בראשית מא, לב). כך גם כאן בחלומו של יוסף. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:I73RtUL9tqwJ:new.katif.net cache] ) ::* [http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?sug=%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8&amp;codyezira=34114&amp;code=6042 Tzura.co.il - צורה] : 7 דצמבר 2006 '''... '''ומסיבה אחרת עוד שנשנה החלום פעמים, כמו שאמר יוסף לפרעה " '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו" [מא'- '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:Gp7bHzZwy68J:www.tzura.co.il cache] ) ::* [http://www.daat.ac.il/DAAT/tanach/rishonim/shmua22eli-1.htm דמותו של דוד לאור ההיסטוריוסופיה המקראית / יהודה אליצור] : בבראשית מא אנחנו מוצאים, כי כאשר יוסף פותר את חלומו של פרעה הוא אומר (פס' לב): " '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו". '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:dTKiGbIuxjcJ:www.daat.ac.il cache] ) ::* [http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=19178 העניו ימלוך? | ביכורים] : בראשית מ"א, ל"ב: " '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשות." בראשית מ"א, ל"ד: "ועשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ וחמש את ארץ '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:_W9Dy2xRq54J:www.kipa.co.il cache] ) ::* [http://www.kabala-oria.net/17894/parashat_hashavua_meketz נומרולוגיה קבלית - קבלה - פרשת "מקץ" בראשית מ"א] : (לב) '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו: הבנת הנקרא ע"פ תפקודי הוא"ו. נתחיל דווקא במילה "יאר". '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:vAQl-0yiZkEJ:www.kabala-oria.net cache] ) ::* [http://www.articles.co.il/article/12296/%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA%20%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90%20-%20%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%20%D7%93 חלומות נבואיים במקרא - מאמר ד] : 21 אוקטובר 2007 '''... '''הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד: (לב) '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו: (בראשית מא, א - לב). '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:EbCG8z_6KGMJ:www.articles.co.il cache] ) ::* [http://meyda.education.gov.il/files/Tarbut/PirsumeAgaf/KitveEt/256doc.doc זלמן שזר] : קאסוטו רואה רמז לדבר הזה במה שאמר יוסף בעמדו לפני פרעה: " '''ועל השנות החלום אל '''פרעה פעמיים, כי נכון הדבר מעם האלוהים וממהר האלהים לעשותו". '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:az1qAZwWXQUJ:meyda.education.gov.il cache] ) ::* [http://www.holyword.org/article/Hebpaper.doc קיצורים AB The Anchor Bible BDB Brown, F., Driver, S. R. and ...] : בראשית מא, לב " '''ועל השנות החלום אל '''-פרעה פעמים כי-נכון הדבר מעם האלהים. ומ מהר האלהים לעשתו". 'ומ' מביאה את המשפט האחרון שיוסף מסביר את חלום פרעה. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:6h7wymkj8rYJ:www.holyword.org cache] ) ::* [http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=7934 סוגי החלומות] : וכמו שאמר יוסף לפרעה (בראשית מא, לב): ''על השנות החלום אל '''פרעה פעמים, כי נכון '''( מזומן, רש''י) הדבר מעם האלוקים, וממהר האלוקים לעשותו''. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:MzKQihqFPc4J:www.hidabroot.org cache] ) ::* [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayeshev/zol.html ןדלוז - בשיו] : אל '''פרעה פעמים, כי נכון '''הדבר מעם הא-להים, וממהר (2)הא-להים לעשותו" (בר' מא, לב). באופן דומה ניתן להתייחס לחלומו של יוסף. "ויחלום '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:CtJJLB97J8MJ:www.biu.ac.il cache] ) ::* [[ביאור:תאריכים בחיי יצחק יעקב ובניהם|ביאור:תאריכים בחיי יצחק יעקב ובניהם ג€“ ויקיטקסט]] : בראשית מא לב-מו: "ועל השׁנות החלום אל- '''פרעה פעמים - כי-נכון '''הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשׂתו" - שנות השבע התחילו מייד לאחר שיוסף פתר את חלום פרעה, '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:OUVM6RsofSEJ:he.wikisource.org cache] ) ::* [http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/nehama/bereshit41.doc גליונות לעיון בפרשת השבוע] : ועל השנות החלום על '''פרעה פעמים כי נכון '''הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו. ל"ג -ל"ז. ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם... 1. חלק את נאומו זה של יוסף לפני פרעה '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:mnHzKVdrCMYJ:www.daat.ac.il cache] ) ::* [http://www.vbm-torah.org/hparsha-5/09vayesh.htm פרשת וישב] : החלום אל '''פרעה פעמים, כי נכון '''הדבר מעם הא-להים וממהר הא-להים לעשתו". אולם תשובה כזו אינה אפשרית ביחס להישנות חלומו של יוסף, שכן שנים רבות (עשרים ושתיים) עברו '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:xYBa4kNS1eMJ:www.vbm-torah.org cache] ) ::* [http://www.etzion.org.il/vbm/archive/9-parsha/11miketz.rtf בית המדרש הוירטואלי (V.B.M) שליד ישיבת הר עציון שיעורים בפרשת ...] : "ועל הִשנות החלום אל '''פרעה פעמים - כי נכון '''הדבר מעם הא-לוהים וממהר הא-לוהים לעשֹתו". (מ"א, לב). הביטחון באמיתות החלום היה גם בטחון בכך שה' לא ישהה את מעשיו '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:DCrOxAEbiMwJ:www.etzion.org.il cache] ) ::* [http://www.jafi.org.il/education/torani/hebgilion/mik.html עצת יוסף] : מא לב כי- נכון '''הדבר מעם האלהים וממהר '''האלהים לעשתו . וברור שכל זה לא מקרה הוא ולא מעין "תיקון הלשון", אלא כוונה ברורה ומחושבת, להראות למלך מצרים ולחכמיו '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:AslMVEwvS98J:www.jafi.org.il cache] ) ::* [[ביאור:פרשת מקץ - החלומות הם מסר אלהי לאדם|פרשת מקץ - החלומות הם מסר אלהי לאדם]] : לפיכך אמר יוסף לפרעה: "ועל השנות החלום פעמים נכון '''הדבר מעם האלהים וממהר '''האלהים לעשתו" (בראשית, מ"א, ל"ב), דהיינו, יוסף אמר לפרעה כי הוא שינה לו את מהות '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:pvNPhYW_xsQJ:www.tora.us.fm cache] ) ::* [http://www.ybn.co.il/mamrim/m17.htm הרב יואל בן נון] : רק בסיום הפתרון מתחזקת הוודאות אצל יוסף: "כי נכון '''הדבר מעם האלהים וממהר '''האלהים לעשֹתו" (מ"א, לב). על כן מתקבל יוסף אצל פרעה, ודווקא אצלו, כנביא גמור: "אחרי '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:5geH0JM8qBMJ:www.ybn.co.il cache] ) </div> ::* {{מקורות|מקורות= על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/br-41-32.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-05-16. }} <noinclude> {{קטן|הקטגוריות נמצאות ב: {{עריכה|ביאור:חלום שחוזר - מתגשם מהר|ביאור:חלום שחוזר - מתגשם מהר}}}} {{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/br-41-32.html}} {{קיצור דרך|tnk1/tora/brejit/br-41-32}} </noinclude> {{סיכום על פסוק|בראשית|מא|מא לא|לב|מא לג|קטגוריה=1}} 4zwxslj3fmoz13mm5tvijslvje20qe1 0 261511 2936889 2936820 2025-06-08T19:20:31Z Roxette5 5159 /* קטע זמני */ 2936889 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק טו|חלק יז|חלק יח|}} {{תוכן עניינים שטוח|3}} <קטע התחלה=דף קעט ב/> ==פרשת תצוה - זהר== {{ממ זהר משולב|ב|קעט|ב}} ואתה תצוה את בני ישראל וגו', ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וגו', אמר רבי חייא, מאי שנא הכא מבכל אתר, דכתיב ואתה הקרב אליך, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ואתה תצוה את בני ישראל, {{מקור|שמות ל כג}} {{צ|ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור}}, אלא כלא ברזא עלאה איהו, לאכללא שכינתא בהדיה. אמר רבי יצחק, נהורא עלאה ונהורא תתאה כליל כחדא אקרי ואתה, כמה דאת אמר {{מקור|נחמיה ט ו}} {{צ|ואתה מחיה את כלם}}, ועל דא לא כתיב והקרבת את אהרן אחיך, וצוית את בני ישראל, ודברת אל כל חכמי לב, בגין דההוא זמנא שריא שמשא בסיהרא, ואשתתף כלא כחדא, לשריא על אומנותא דעובדא. אמר רבי אלעזר, מהכא {{מקור|שמות לו א}} {{צ|אשר נתן יהו"ה חכמה ותבונה בהמה}}. רבי שמעון אמר מהכא, ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה, אשר מלאתים מבעי ליה, אלא אשר מלאתיו לההוא לבא, מלאתיו רוח חכמה, כמה דאת אמר {{מקור|ישעיה יא ב}} {{צ|ונחה עליו רוח יהו"ה רוח חכמה וגו}}, ועל דא אצטריך אשר מלאתיו רוח חכמה, דשריא שמשא בסיהרא באשלמותא דכלא, ועל דא אתרשים כלא בכל אתר. אמר רבי אלעזר, אי הכי הני ואתה ואתה היאך מתיישבן בקראי, אמר ליה, כלהו מתיישבן נינהו, ואתה הקרב אליך, ליחדא בהדיה, ולקרבא בהדיה רזא דשמא קדישא כדקא יאות, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, בגין דכלהו לא אתיין למעבד עבידתא, עד דרוח קודשא ממללא בגווייהו, ולחש לון בלחישו, וכדין עבדי עבידתא, ואתה תצוה את בני ישראל, רוח קדשא פקדא עלייהו, ואנהיר עלייהו למעבד עובדא ברעותא שלים, ואתה קח לך, כמה דאוקימנא (דכתיב) ואתה הקרב אליך, והני כלהו הכא בעובדא דמשכנא, דכלא אתעביד ברזא דא. פתח רבי שמעון ואמר, {{מקור|תהלים כב כ}} {{צ|ואתה יהו"ה אל תרחק, אילותי לעזרתי חושה}}, ואתה יהו"ה כלא חד, אל תרחק, לאסתלקא מינן, למהוי סליק נהורא עלאה מתתאה, דהא כד אסתלק נהורא עלאה מתתאה, כדין אתחשך כל נהורא, ולא אשתכח כלל בעלמא. ועל דא אתחרב בי מקדשא ביומוי דירמיהו, ואף על גב דאתבני לבתר, לא אהדר נהורא לאתריה כדקא יאות, ועל רזא דא שמא דההוא נביאה דאתנבי על דא ירמיהו, אסתלקותא דנהורא עלאה, דאסתלק לעילא לעילא, ולא אהדר לאנהרא לבתר כדקא יאות, ירמיהו, אסתלק ולא אהדר לאתריה, ואתחרב בי מקדשא, ואתחשכו נהורין. אבל ישעיהו שמא גרים לפורקנא, ולאהדרא נהורא עלאה לאתריה, (ישעיהו לאנהרא ההוא נהורא עלאה, ולמעבד פורקנא) ולמבני בי מקדשא, וכל טבין וכל נהורין יהדרון כדבקדמיתא, ועל דא שמהן דתרין נביאין אלין קיימין דא לקבל דא, בגין דשמא גרים, וצרופא דאתוון דא בדא גרמין עובדא, הן לטב הן לביש, ועל רזא דא צרופא דאתוון דשמהן קדישין, וכן אתוון בגרמייהו, גרמין לאתחזאה רזין עלאין, כגוונא דשמא קדישא, דאתוון בגרמייהו גרמין רזין עלאין קדישין לאתחזאה בהו. רזא קדמאה, יו"ד נקודה קדמאה,<קטע סוף=דף קעט ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפ|א}}<קטע התחלה=דף קפ א/>דקיימא על תשע סמכין דסמכין לה, ואינון קיימין לארבע סטרי עלמא, כמה דסיפא דמחשבה נקודה בתראה קייא לארבע סטרי עלמא, בר דהאי דכר ואיהי נוקבא. והאי קיימא בלא גופא, וכד קיימא בלבושא דאתלבש בהו, איהי קיימא על תשע סמכין, ברזא דאת '''ם'''' בלא עגולא, ואף על גב דאת ס' איהי בעגולא וקיימא בעגולא, אבל ברזא דאתוון חקיקן, גו נקודי טהירין לעילא, אינון ברבועא, דלתתא איהו בעגולא. האי ברבוע איהי קיימא בשיעורא דתשע נקודין, תלת תלת לכל סטר, ואינון בשיעורא דחושבנא תמניא נקודין, ואינון תשע, ואלין אינון דקיימין מרזא דבוצינא ברבועא, בסמכין תשעה לאת יו"ד, נקודה חדא, אינון תשעה אינון תמניא, ברזא דאת '''ם'''' ברבועא, כגוונא דא [ציור] [[File:Mem Sofit of Nekudot.png|20px|inline]] תלת לכל סטר, ודא איהו רזא דאת יו"ד נקודה חדא. ואף על גב דאיהי נקודה חדא, דיוקנא דילה רישא לעילא, וקוצא לתתא, ושיעורא דילה תלת נקודין, כגוונא דא [ציור] [[File:Yud of nekudot.png|10px|inline]] {{הערה|יש ציורים שמציירים את הנקודה למטה באמצע שתי הנקודות העליונות, כמו סגו"ל, וצע"ע מה יותר נכון - ויקיעורך}}, ועל דא אתפשטותא לארבע סטרין, תלת תלת לכל סטר, איהי תשע ואיהי תמניא, ואלין אינון סמכין דנפקין מרזא דבוצינא, למהוי סמכין לאת יו"ד, ואלין אקרון רתיכא דילה, ולא קיימין בשמא, בר ברזא דתשע נקודין דאורייתא. וברזא דספרא דאדם, אתפלגו אלין תשע דאינון תמניא, בצרופא דאתוון דשמא קדישא, לצרפא לון וליחדא לון בכל אינון גוונין, כד נטלין אלין תמניא דאינון תשע, נהרין בנהירו דאת '''ם'''' ברבועא, ואפיק נהורין תמניא, (ס"א תמניא אתחזן) אתחזן, ואתוון תשעה, ואתפלגן לתתא לנטלא כל משכנא. ואינון צרופא דשמא קדישא, ברזא דשבעין ותרין אתוון מחקקן, דנפקי מרזא דתלת גוונין, ימינא ושמאלא ואמצעיתא, וכלא מרזא דתלת נקודין, שיעורא דאת יו"ד, דאיהי לארבע סטרין, ואינון תמניא נקודין, ואינון תשע נקודין, ואינון תריסר נקודין עלאין, תלת תלת לכל סטר וסטר, ומהכא נחתין לתתא בתריסר לשית סטרין, וכד אתחקקן תריסר אלין בשית סטרין, אינון שבעין ותרין שמהן, רזא דשמא קדישא דשבעין ותרין, דאינון שמא דא קדישא. וכלא איהו סליק ברעותא, דסמיכו דמחשבה באינון סמכין דאת יו"ד, ועל דא אתוון בצרופייהו תלת תלת בכל צרופא דיליה, בגין לסלקא ברעותא דאת י' דתלת נקודין כמה דאתמר, ועל דא לא אסתליק בסליקו דצרופא, אלא מעקרא ושרשא דרזא דאלין סמכין דסמכין לאת י', רזא דאת '''ם''' ברבועא, תשע נקודין, תמניא נקודין, תריסר נקודין, שבעין ותרין נקודין, אשתכח דכל רזא דשמא קדישא קיימא באת י', וכלא רזא חדא, וקיימא ברזא דבוצינא כמה דאתמר, למעבד סמיכו לכל את ואת, ואינון סמכין אינון רתיכא דלהון דכל את ואת כמה דאתמר. רזא תניינא את ה', דקיימא על חמשה סמכין דסמכין לה, דנפקין מרזא דבוצינא, כד אתכנש לאסתלקא לעילא מרזא דמשחתא, את דא היכלא קדישא אקרי, לגו נקודה דקאמרן, וכלא איהו ברזא דקאמרן דאת '''ם'''' ברבועא, אבל הכא לא אתרשים בר את ה', ורתיכא דילה חמשה סמכין דקאמרן. דכד בטש נהירו דבוצינא באת י' אתנהיר, ומההוא בטישותא אתעבידו אינון תשע סמכין דקאמרן, ומגו נהירו דאתנהר את י', אתפשטו תלת נקודין די', תרין לעילא דאינון רישא, וחד לתתא דאיהו קוצא די' כגוונא דא [ציור] [[File:Yud of nekudot.png|10px|inline]] {{הערה|יש ציורים שמציירים את הנקודה למטה באמצע שתי הנקודות העליונות, כמו סגו"ל, וצע"ע מה יותר נכון - ויקיעורך}} דקאמרן, כד אתפשטו, תרין אתעבידו תלת, חד אתעביד תרין, ואתפשטו, ואתעביד חד היכלא, דא היכלא לבתר דאתעביד היכלא לחד נקודה קדמאה,<קטע סוף=דף קפ א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפ|ב}}<קטע התחלה=דף קפ ב/>אתעביד בנגיזו טמיר רזא דאת דא, וקיימא על חמש אחרנין. ארבעה, גניזין אינון בחד נקודה דקיימא לגו באמצעיתא, אינון חמש, ואיהי ה', כמה דה"א דלתתא קיימא על ארבע, ואיהי נקודה על ארבע, דקיימא בגו אמצעיתא, אוף הכא נמי האי, ומה דקיימא על ה' סמכין, הכי הוא ודאי, בגין דהאי נקודה עלאה איהי על תרין גוונין, חד בלחודוי וחד בטמירו. ובספרא דרזין דחנוך, ה' ודאי קיימא על חמש סמכין, דנפקין מגו בוצינא, וכדין אפיק חמש קיימין אחרנין, ואשתכח האי ה' ברזא דעשרה, וכד אתפרשת, קיימא ה' דא על סמכין, ואינון הוו תליסר מכילן דרחמי, בחד דרגא דאתוסף עלייהו, ואלין אינון תריסר דקיימין בשית זמנין, אינון ארבעין ותרין זמנין, שבעין ותרין הוו, אבל נחתין לתת. והכא אתפרשו שבילין לכל סטר, דאינון תלתין ותרין, אשתאר ארבעין, ותרין אודנין ימינא ושמאלא, הא ארבעין ותרין, אלין מ"ב אתוון עלאין, דאינון אתוון רברבן דאורייתא, בגין דאית אתוון רברבן, ואית אתוון זעירין, אתוון רברבין אינון לעילא, אתוון זעירין לתתא, וכלא לתתא כגוונא דלעילא. בגין דאית שמהן קדישין עלאין דקיימין ברעו דרוחא ולבא בלא מלולא כלל, ואית שמהן קדישין תתאין דקיימין במלה, ובמשיכו דמחשבה ורעו עלייהו. ואית שמהן אחרנין לתתא, דאינון מההוא סטרא אחרא, דאיהו מסטרא דמסאבא, ואלין לא קיימין אלא ברעו דעובדא לתתא, לסלקא רעו דההוא עובדא דלתתא לגביה, בגין דאיהו סטרא אחרא לאו איהו אלא בעובדין דהאי עלמא, לאסתאבא בהון, כגוונא דבלעם ואינון בני קדם, וכל אינון דמתעסקי בההוא סטרא אחרא. ואלין לא קיימי באתוון רשימין מן כ"ב דאורייתא, בר תרין, ואלין ח' וק', וסמכי לון בסמיכו אתוון דשקר, אבל אלין אינון אשתמודעאן לגבייהו יתיר, ועל דא בתהלה לדוד, בכלהו כתיב ו' בכל את ואת, בר מאלין תרין דלא כתיב ו', דהא ו' שמא דקודשא בריך הוא איהו. ובגין כך אינון ארבעין ותרין אתוון, דעלמא דא אתברי בהו, אשתכח האי ה' עלאה לסלקא לתשעין ותרין, תשעין הוו בר תרין אודנין ימינא ושמאלא, ורזא דא (ס"א וסימנך) {{מקור|בראשית יז יז}} {{צ|ואם שרה הבת תשעים שנה תלד}}, אבל איהו בחשבנא תשעין ותרין, וכד אתוסף דרגא דרזא דברית, איהו רקיעא תמינאה, וקיימא לתמניא יומין, הא מאה, ואלין ודאי מאה ברכאן בכל יומא, דאצטריכא כנסת ישראל לאתעטרא בהו, וכלא ברזא דה'. האי ה' איהי דיוקנא דילה בתרין נוני"ן, רזא דמאה, ואינון חמש סמכין רתיכין דנפקי מגו בוצינא, ואינון חמש אחרנין דנפקין מינה, ועל דא דיוקנהא כגונא דא ן-ן, תרין נוני"ן, ונקודה דקיימא באמצעיתא, ועל דא ו' קיימא בינייהו תדיר, כגוונא דא נו"ן, בגין דהכא איהו אתריה לאתעטרא, ואף על גב דרזין אחרנין אינון ברזא דה', אבל דא איהו ברזין דספרא דחנוך, והכי הוא ודאי. וכד אתתקנא באינון חמשין בלחודייהו, איהי נקודה חדא דקיימא ברזא דנ', כגוונא דא ה נו"ן וחד נקודה באמצעיתא, דאיהי שלטא עלייהו, וכלא רזא חדא, זכאין אינון דידעי ארחוי דאורייתא למהך בארחי קשוט, זכאין אינון בהאי עלמא וזכאין אינון בעלמא דאתי. רזא תליתאה את ו', האי את דיוקנא דרזא דאדם כמה דאתמר, והא אוקימנא דהאי את קיימא על י"ב רתיכין, וכד מתפרשאן, אינון כ"ד רתיכין דכלילן בהאי את, פשיטו דיוקנא דבר נש, לקבל דרועין וירכין וגופא,<קטע סוף=דף קפ ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפא|א}}<קטע התחלה=דף קפא א/>שייפין דלהון כ"ד אינון, דדרועין וירכין, וגופא הא אתמר, אבל כלהו סתימין בגופא, דגופא קיימא בכלהו כ"ד. וכלהו רתיכין כלילן ביה בגופא, ובגין דכלילן כלהו ביה, קיימא ו' פשיטו חד, גופא חד כליל בכ"ד רתיכין, ואלין אינון, רישא בשית, גופא בי"ח,ואף על גב דכל רתיכין אינון (נ"א י' י' לכל סטר ונ"א יח) י"ב לכל סטר, בכלא קיימא גופא, אבל עשרים וארבע, אינון שית דרישא, דאינון שייפין לאעלאה רישא, תמני סרי חוליין, דקיימא רישא וסמכא גופא עלייהו. וכלהו פשיטו חד ברישא וגופא, ואינון שיתין כלהו כליל לון, דאיהו רזא דשית, ועל דא שיעורא דאת ו', רישא שיעורא בשית נקודין ממש, גופא בתמני סרי, כגוונא דא כל אלין רזין מתפרשן, לאכללא לון בגופא, בגין דדרועין וירכין כלהו בגניזו, ועל דא כלא אתכליל ברזא דאת ו', ודיוקנא דילה. וכד שלימו דאת דא אתחזי, כדין כל סטרין בישין אסתתמו, ואתפרשן מסיהרא, ולא אתחפיין, בגין דאיהו מבקע כל משקופין דרקיעין ואנהיר לה, ולא יכלא מקטרגא לאבאשא כלל, וכד האי אסתלק, כדין סליק ואסטי ומפתי, ויכיל לקטרגא על כל בני עלמא, בגין דאיהו מלך זקן וכסיל, והא אוקימנא. ו' איהו נהורא דנהיר לסיהרא, ואף על גב דנהירין סגיאין אתכלילן ביה, נהורא דנהיר לסיהרא איהו חד פשיטו למליא לה, ואיהו רזא דאלף, רשימו בכל אינון רזין, וכד נהיר לסיהרא, ברזא דו' נהיר לה. ובספרא דאדם קדמאה, בדיוקנין דאתוון, ו' חד נקודה לעילא, וחמש נקודין דלתתא, וכן שיעורא דילה כגוונא דא ו', וכל נקודה קיימא ברזא דעשר, בגין דלית לך נקודה דלא אשלים לעשר, דכל נקודה אית ביה תשע סמכין רתיכין, וההיא נקודה אשלים לעשר, נקודה דימינא תשע סמכין רתיכין לה, ואיהי עשרה, וכן לשמאלא, וכן לכל סטרין, ועל דא כלהו נקודין אינון כל חד וחד כללא דעשר, איהי ורתיכוי, וכלהו כלילן בההוא פשיטו דאת ו', בגין כך כלא איהו בדיוקנא ברזא דאת ו'. וכד עייל שימשא בסיהרא (סיהרא), נפק מהאי ו' חד בפשיטו רזא דברית, כגוונא דא ג', ודא איהו לאעלא בנוקבא, וכד אתכליל כלא בהאי פשיטו דאת ו', כדין קיימא לשמשא בנוקבא, ורזא דא דכתיב, ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, את לאתכללא דרועא בגופא, ואת בניו אתו, אלין כל אינון רתיכין וסמכין דיליה, דרועא שמאלא לגביה, דכתיב {{מקור|במדבר ג מה}} {{צ|קח את הלוים}}, לאשתכחא ו' דכליל כלא בחד פשיטו למהוי חד, ועל דא אתכח יחודא בהאי, ימינא ושמאלא ואמצעיתא כלא איהו חד, ועל דא אתעביד חד פשיטו ואקרי אחד, ולא תשכח בר פשיטו חד בלחודוי, ודא הוא חד. ה' בתראה אתעביד חד גופא, בהאי נקודה דאמצעיתא, ואעיל בה ו', ואשתכח ו' בין ב' נקודין, חד לעילא וחד לתתא, וכדין אתאחיד עלמא עלאה בעלמא תתאה, ואיהו חד ואוקימנא, אתא רבי אלעזר ורבי אבא ונשקו ידוי, בכה רבי אבא ואמר, ווי לעלמא כד יתכניש שמשא, ויתחשך עלמא. אמר רבי אלעזר, ירכין לתתא ברזא דאת ו', מנא לן דאתכלילו בהאי את, אמר ליה דכתיב {{מקור|מלאכי ג כב}} {{צ|זכרו תורת משה עבדי}}, ולא כתיב נביאי, לאתחזאה דכלא אתכליל ברזא דו', ואת ו' אקרי חד, ואיהו חד בלחודהא, ופשיטו חד, והא אתמר: ואתה הקרב אליך וגו', אמר רבי שמעון, לא שמש משה (נ"א שמשא), (נ"א דאיהו שמשא) בסיהרא, עד דאתכליל בכל סטרין ברזא דו', כמה דאוקימנא, תא חזי מה כתיב, מתוך בני ישראל לכהנו לי, לכהן לי לא כתיב, אלא לכהנו לי, לשמושא דיליה, לשמושא דאת דא, לשמושא דיליה ודאי, לי דא את ה,' לאעלא ולשמשא ו' בה', למהוי כלא חד, זכאין אינון ישראל<קטע סוף=דף קפא א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפא|ב}}<קטע התחלה=דף קפא ב/>דעאלו ונפקו, וידעי ברזא דארחוי דאורייתא, למהך בארח קשוט. מתוך בני ישראל, אמאי מתוך בני ישראל, אלא כלא לא אתקרי למהוי חד כדקא יאות, אלא מתוך בני ישראל, דהא בני ישראל קיימי לתתא, לאפתחא ארחין, ולאנהרא שבילין, ולאדלקא בוצינין, ולקרבא כלא מתתא לעילא, למהוי כלא חד, ובגיני כך כתיב {{מקור|דברים ד ד}} {{צ|ואתם הדבקים ביהו"ה וגו'}}. אמר רבי שמעון, כלא איהו קריבה, למאן דידע ליחדא יחודא, ולמפלח למאריה, דהא בזמנא דאשתכח קרבנא כדקא יאות, כדין אתקריב כלא חדא, (נ"א דרגין כלהו כחד), ונהירו דאנפין אשתכח בעלמא בבי מקדשא, ואתכפיא ואתכסיא סטרא אחרא, ושליט סטרא דקדושה בנהירו וחידו. וכד קרבנא לא אשתכח כדקא יאות, או יחודא לא הוי כדקא יאות, כדין אנפין עציבו, ונהירו לא אשתכח, ואתכסיא סיהרא, ושלטא סטרא אחרא בעלמא, (נ"א דלא אתחריב בי מקדשא אלא בגין וכו') בגין דלא אית מאן דידע ליחדא שמא קדישא כדקא יאות. אמר רבי שמעון, קודשא בריך הוא לא נסי לאיוב, ולא אתא עמיה בנסיונא כנסיונא דשאר צדיקיא, דהא לא כתיב ביה והאלהי"ם נסה את איוב, כמה דכתיב באברהם {{מקור|בראשית כב א}} {{צ|והאלהי"ם נסה את אברהם}}, דאיהו בידיה אקריב לבריה יחידאי לגביה, ואיוב לא יהיב ליה ולא מסר ליה כלום, ולא אתמר ליה, אבל אתמסר בידא דמקטרגא בדינא דקודשא בריך הוא, דאיהו אתער לההוא מקטרגא לגביה, מה דאיהו לא בעא, דהא בכל זמנא אתא ההוא מקטרגא לאתערא על בני נשא, והכא קודשא בריך הוא אתער לגביה, דכתיב {{מקור|איוב א ח}} {{צ|השמת לבך על עבדי איוב}}, אבל רזא עמיקא איהו. פתח ואמר, {{מקור|בראשית ד ג}} {{צ|ויהי מקץ ימים}}, ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהו"ה, ויהי מקץ ימים, רזא איהו, מקץ ימים ולא מקץ ימין, דחה לקץ ימין וקריב לקץ ימים. והא אוקימנא, דכתיב {{מקור|דניאל יב יג}} {{צ|ואתה לך לקץ}}, אמר קודשא בריך הוא לדניאל ואתה לך לקץ, אמר ליה לאן קץ, לקץ הימים או לקץ הימין, עד דאמר ליה לקץ הימין, ועל דא דחיל דוד, דכתיב {{מקור|תהלים לט ה}} {{צ|הודיעני יהו"ה קצי}}, או לקץ הימים או לקץ הימין, והכא מה כתיב ויהי מקץ ימים, ולא מקץ ימין, ובגיני כך לא אתקבל קרבניה, דהא מסטרא אחרא הוה כלא. תא חזי מה כתיב, {{מקור|בראשית ד ד}} {{צ|והבל הביא גם הוא}}, מאי {{צ|גם הוא}}? לאסגאה כלא דא בדא, קרבנא כלא ועקרא דיליה הוה לקודשא בריך הוא, ויהיב חולקיה לסטרא אחרא, כמה דאת אמר ומחלביהן, וקין עקרא עבד מקץ ימים, ויהב חולקא לקודשא בריך הוא, ועל דא אתדחא איהו וקרבניה. באיוב מה כתיב, {{מקור|איוב א ד}} {{צ|והלכו בניו ועשו משתה וגו'}}, וכתיב {{צ|ויהי כי הקיפו ימי המשתה}}, וכתיב {{צ|ושלחו וקראו לשלשת אחיותיהם לאכול ולשתות עמהם}}, דדא איהו עקרא לסטרא אחרא, ולבתר אקריב עולות, ועולה איהו דכר ולא נוקבא, וסלקא לעילא, וקרבנא לא קריב לאכללא ליה כדקא יאות. ותא חזי, אלמלא חולקא יהב לכלא, מקטרגא לא יכיל ליה לבתר, ואי תימא אמאי אבאיש ליה קודשא בריך הוא, אלא בגין דגרים לכסיא נהורא ולאתחפיא, ואיהו לא קריב קרבנא אחרא לאתזנא ביה אחרנין, אלא עולה דסלקא לעילא, ועל דא כתיב ככה יעשה איוב כל הימים, דאלמלא סטרא אחרא אתזנת בחולקא, אתעבר מעל מקדשא ואסתלק מניה, וסטרא דקדושה הוה סליק לעילא לעילא. אבל איהו לא בעא דאתהני אחרא מקרבניה, ואעדי גרמיה מניה, מנא לן, דכתיב (שם א) וסר מרע, ועל דא קריב תדיר עולה, דהא עולה לא אתהני מניה סטרא אחרא לעלמין, ובגין כך כל מה דנטיל לבתר מדידיה נטיל, ועל דא איוב גרים לחפיא ערלה על ברית קיימא, דלא הוה אעדי מניה, ובגין כך קודשא בריך הוא אתער לההוא מקטרגא, דכתיב השמת לבך על עבדי איוב. תא חזי כד בעא<קטע סוף=דף קפא ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפב|א}}<קטע התחלה=דף קפב א/>קודשא בריך הוא לאתאחדא בהו בישראל במצרים, לא קיימא שעתא, בגין דערלה חפיא נהורא, עד זמנא דההוא מקטרגא הוה נטיל דיליה מאיוב, ועל דא פקיד ליה קודשא בריך הוא למיכליה לההוא פסח בבהילו, עד דההוא סטרא אחרא אשתדל ביה באיוב, ופקיד לאתעברא ערלה מנייהו, וכדין אתאחד קודשא בריך הוא בישראל, וההוא סטרא אחרא אתפרש מן קודשא, ואשתדל ביה באיוב, ונטיל מדיליה, וכדין {{מקור|שמות יב יא}} {{צ|פסח הוא ליהו"ה}} ודאי, דעד השתא לא הוה פסח ליהו"ה, זכאין אינון דידעי ומיחדי יחודא דמאריהון כדקא יאות. כתיב (שם לד יז) אלהי מסכה לא תעשה לך, וכתיב בתריה (שם יח) את חג המצות תשמר, מאי עביד) האי לגבי האי, אלא הכי אוקמוה, מאן דאכיל חמץ בפסח (כאלו עביד ע"ז, למפלח לגרמיה, דהא רזא הכי הוא דחמץ בפסח), כמאן דפלח לע"ז איהו. תא חזי, כד נפקו ישראל ממצרים נפקו מרשו דלהון, מרשו אחרא, מההוא רשו דאקרי חמץ נהמא בישא, ועל דא אקרי עבודה זרה הכי, ודא איהו רזא דיצר הרע, פולחנא נוכראה דאקרי אוף הכי שאור, ודא איהו יצר הרע, דהכי איהו יצר הרע בבר נש כחמיר בעיסה, עאל במעוי דבר נש זעיר זעיר, ולבתר אסגי ביה, עד דכל גופא אתערב בהדיה, ודא איהו עבודה זרה, ועל דא כתיב {{מקור|תהלים פא י}} {{צ|לא יהיה בך אל זר}}, אל זר ודאי. את חג המצות תשמר, רבי יהודה פתח, {{מקור|ישעיה ב כב}} {{צ|חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא}}, האי קרא אוקמוה, אבל מאי חדלו לכם מן האדם, וכי אזהר ליה לבר נש לאתמנע משאר בני נשא, אוף אינון נמי לגביה, ישתכחון בני נשא דלא יקרבון אלין באלין לעלמין, אלא הא אוקמוה במאן דאשכים לפתחה דחבריה למיהב ליה שלם, ואנא אוקימנא ליה בקרא אחרא, דכתיב {{מקור|משלי כז יד}} {{צ|מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם, קללה תחשב לו}}, ואף על גב דכלא שפיר, אבל מאי חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. הכא פקיד קודשא בריך הוא לבר נש, ואזהיר ליה לאסתמרא אינון בני נשא דסטו ארחייהו מארח טב לארח ביש, ומסאבי נפשייהו בההוא מסאבו אחרא, דהא כד ברא קודשא בריך הוא לבר נש, עבד ליה בדיוקנא עלאה, ונפח ביה רוחא (נ"א נשמתא) קדישא דכליל בתלת, כמה דאוקימנא דאית ביה נפש רוח ונשמה, ועילא מכלא נשמה, דאיהי חילא עלאה למנדע ולמטר פקודוי דקודשא בריך הוא, ואי ההיא נשמתא קדישא עאיל לה בפולחנא אחרא, האי איהו מסאיב לה, ונפיק מפולחנא דמאריה, בגין דתלת חילין אלין כלהו חד, נפש רוח ונשמה משתתפי כחדא והוו חד, וכלא כגוונא דרזא עלאה, (על דא נאמר (שם יג כ) הולך את חכמים וגו'). ואי חזינן להאי בר נש דהוו ביה אלין דרגין כלהו, עד לא קיימא בקיומיה למנדע מאן איהו, במאי אתידע (דלא) לקרבא בר נש בהדיה או לאתמנעא מניה, (ס"א בר נש דאית ביה דרגין אלין כלהו, וקיימא בקיומיה, דא איהו גבר שלים, עבדא מהימנא דמאריה, ובעי לאשתתפא ביה ולאתחברא בהדיה, למילף אורחוי מניה, ובמאי אתידע בר נש למנדע מאן איהו לקרבא בהדיה או לאתמנעא מניה), ברוגזיה ממש ידע ליה בר נש, וישתמודע מאן איהו, אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא דרוגזוי (אתי עליה), דלא יעקר לה מאתרהא, בגין למשרי תחותה ההוא אל זר, דא איהו בר נש כדקא יאות, דא איהו עבדא דמאריה, דא איהו גבר שלים. ואי ההוא בר נש לא נטיר לה, ואיהו עקר קדושה דא עלאה מאתריה, למשרי באתריה סטרא אחרא, ודאי דא איהו בר נש דמריד במאריה, ואסיר לקרבא בהדיה ולאתחברא עמיה, ודא איהו {{מקור|איוב יח ד}} {{צ|טורף נפשו באפו}}, איהו טריף ועקר נפשיה בגין רוגזיה, ואשרי בגויה אל זר ועל דא כתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דההיא נשמתא קדישא טריף לה, וסאיב לה בגין אפו, אשר נשמה<קטע סוף=דף קפב א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפב|ב}}<קטע התחלה=דף קפב ב/>אחלף באפו, כי במה נחשב הוא, עבודה זרה אתחשיב ההוא בר נש, ומאן דאתחבר עמיה ומאן דאשתעי (ס"א דאשתתף) בהדיה, כמאן אתחבר בעבודה זרה ממש, מאי טעמא בגין דעבודה זרה ממש שארי בגויה, ולא עוד אלא דעקר קדושה עלאה מאתריה, ושארי באתריה עבודה זרה אל זר, מה אל זר כתיב ביה {{מקור|ויקרא יט ד}} {{צ|אל תפנו אל האלילים}}, כגוונא דא אסיר לאסתכלא באנפוי. ואי תימא הא רוגזא דרבנן, רוגזא דרבנן טב איהו לכל סטרין, דהא תנינן דאורייתא אשא איהי, ואורייתא קא מרתחא ליה, דכתיב {{מקור|ירמיה כג כט}} {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו"ה}}, רוגזא דרבנן במלי דאורייתא, רוגזא דרבנן למיהב יקרא לאורייתא, וכלא לפולחנא דקודשא בריך הוא הוי, לכך נאמר {{מקור|דברים ד כד}} {{צ|כי יהו"ה אלה"יך אש אוכלה הוא אל קנא}}. אבל אי במלין אחרנין, לאו פולחנא דקודשא בריך הוא האי, בגין דבכל חטאים דקא עביד בר נש לאו איהו עבודה זרה ממש כהאי, ואסיר לקרבא בהדיה דהאי. ואי תימא הא לשעתא הוה דעבר והדר אהדר, לאו הכי, דכיון דאעקר קדושה דנפשיה מניה ומאתריה, וההוא אל זר מקפח ההוא אתר, אתתקף ביה ולא שביק ליה, בר כד אתדכי בר נש מכל וכל, ועקר ליה לעלמין, ולבתר אשתדל לאתקדשא ולאמשכא קדושה עליה, כדין ולואי דאתקדש, אמר ליה רבי יוסי אתקדש ממש, (ס"א אמאי והא אתדכי ואתקדש). אמר ליה תא חזי, בשעתא דאיהו עקר קדושה דנפשיה, ושריא באתריה ההוא אל זר דאקרי טמא, אסתאב בר נש, וסאיב למאן דקריב בהדיה, וההיא קדושה ערקת מניה, וכיון דערקת מניה זמנא חדא, כמה דיעביד בר נש, עוד לא תיתוב לאתרהא. אמר ליה, אי הכי כמה מסאבין אינון דמתדכאן, אמר ליה, שאני מסאבו אחרא דלא יכיל למעבד יתיר, אבל דא שניא מכלא, דכל גופא סאיב מגו ומבר, ונפשא וכלא מסאיב, ושאר מסאבו דעלמא לאו איהו אלא גופא לבר בלחודוי, ובגין כך כתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, דאחלף קדושה דאריה בגין אפו, דדא איהו מסאבו דמסאיב כלא, כי במה נחשב הוא, במה עבודה זרה ודאי נחשב איהו. תא חזי, האי איהו רוגזא דאיהו עבודה זרה סטרא אחרא כמה דאמרן, דבעי בר נש לאסתמרא מניה ולאתפרשא מעלוי, ועל דא כתיב {{מקור|שמות לד יז}} {{צ|אלהי מסכה לא תעשה לך}}, לך בגין לאבאשא גרמך, וכתיב בתריה את חג המצות תשמר, תשמר דא סטרא דקדושה, דבעי בר נש לנטרא ליה, ולא יחלף ליה בגין סטרא אחרא, ואי יחלף ליה הא איהו מסאיב, וסאיב לכל מאן דקריב בהדיה. את חג המצות תשמר, האי איהו אתר דאקרי שמור, ובגין כך כתיב את חג המצות תשמר. שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך, שבעת ימים אלין, לאו אינון כשבעת הימים דסכות, דאינון עלאין, ואלין תתאין, ועל דא באינון הלל גמור, ובהני לאו הלל גמור, ועל דאינון לתתא, שבעת ימים תאכל מצות, מצת כתיב חסר בלא ו', דעד לא שראן אינון יומין עלאין רזא דו'. ואי תימא כיון דהאי רזא דחג המצות אתקדש, אמאי נחתא, דהא תנינן מעלין בקדש ולא מורידין, אמאי נחתא לתתא באינון יומין תתאין, תא חזי כתיב {{מקור|ויקרא טז ו}} {{צ|וכפר בעדו ובעד ביתו וגו'}}, מאן דיכפר, אצטריך (נ"א לכפרא) עליה בקדמיתא, ובתר על ביתיה, כגוונא דא האי דרגא שארי לאתקדשא, ולנפקא בקדושה לכפרא עליה, וכיון דאיהו אתקדש, בעי לכפרא על ביתיה ולקדשא לון, ועל דא נחתא לתתא לקדשא ביתיה, ובמה מקדש לון, בישראל דלתתא (ס"א בחושבנא דעומר), וכיון דאלין מתקדשאן, בעינן לסלקא לה לעילא, דהא כד ביתא דמטרוניתא אתקדשת, כדין סלקת לעילא לאתקשרא באינון יומין עלאין<קטע סוף=דף קפב ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפג|א}}<קטע התחלה=דף קפג א/>לעילא. ועל דא אנן עבדין חושבנא בקיומא, על קיומנא קיימין, בגין דאינון יומין, יומין עלאין אינון. וכן בכל זמנא דעאל בר נש לאינון יומין עלאין, בין בצלותא בין בשבחא, אצטריך לקיימא על רגלוי, ירכין וגופא כחדא תמן, ירכין וגופא לקיימא כדכורא דקיימא בחיליה, ולא כנוקבא דארחהא למיתב, ועוד בגין שבחא דעלמא עלאה, ובגין דאיהו רזא דדכורא, נשים פטורות מחושבנא דא, ולא מתחייבן למימני בר דכורין, לאתקשרא כל חד כדקא יאות. כגוונא דא, {{מקור|שמות כג טז}} {{צ|יראה כל זכורך}}, דכורין ולא נשין, בגין דרזא דברית בדכורא איהו ולא בנוקבא, ובגין דקיימא רזא לעילא, נשין לא מתחייבן. ורזא אוליפנא הכא, דבכל שבעת יומין מאלין יומין עלאין, נטלא קדושא יומא חד (ומתאחד) דאלין תתאי, והאי תתאה אקרי שבוע, דאתקדש בשבעה יומין עלאין, וכן בכל שבעה ושבעה מאינון חמשין יומין, עד ולא עד בכלל. וכד אשתכחו ארבעין ותשע יומין עלאין, אשתכחו לתתא שבע יומין דאתקדשו בהו, וכל חד אקרי שבוע, דעאל באינון שבע, ועל דא כתיב {{מקור|ויקרא כג טו}} {{צ|שבע שבתות תמימות תהיינה}}, בגין דאינון נוקבין, נקט קרא לישנא דנוקבין. וכד אתקדשו בהו, וביתא מתתקנא לאתחברא אתתא בבעלה, כדין אקרי חג שבועות, מאינון נוקבי דשארו עלייהו אינון יומין עלאין דאתקדשו בהו, ובגין כך כתיב בשבועותיכם, אינון דלכון, ולא כתיב בשבועות, בגין דהכי נמי מתקדשין ישראל לתתא עמהון. ועל דא כד מטון לתשע וארבעין יומין, ההוא יומא עלאה דעלייהו דאיהו יומא דחמשין, דשליט על תשעה וארבעין יומין, רזא דכללא דאורייתא בתשעה וארבעין אנפין, וכדין ההוא יומא עלאה יומא דחמשין, באתערותא דלתתא, אפיק אורייתא כללא בתשעה וארבעין אנפין. רבי אלעזר פתח ואמר, {{מקור|תהלים פד ד}} {{צ|גם צפור מצאה בית}}, ודרור קן לה, אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך וגו', גם צפור מצאה בית, אלין צפרי שמיא, דמנהון שויין מדוריהון לבר, ומנהון שויין מדוריהון בביתא, כגון דרור דאיהו עופא דשוי דיוריה בביתא דכל בר נש ולא דחיל, אמאי, בגין דכלא קראן ליה דרור, מאי דרור, חירו, כמה דאת אמר {{מקור|ויקרא כה י}} {{צ|וקראתם דרור}}, ותרגומו חירו, ודא איהו צפור דרור, דהא מיומא דעביד קנא בביתא ואפיק בנין, מדוריה בביתא חמשין יומין, ולבתר מתפרשן אלין מאלין, ודא איהו עופא דאקרי דרור, חירו. תא חזי מה כתיב, וקדשתם את שנת החמשים שנה, וקראתם דרור בארץ, מהכא נפקא חירו לכלא, ובגין דנפקא מניה חירו, אורייתא דנפקת מניה אקרי חירו, ועל דא כתיב {{מקור|שמות לב י}} {{צ|חרות על הלחת}}, אל תקרי חרות אלא חירות, ודא אורייתא דאתקרי חירות, דהא מה דאפיק יומא דא עלאה אקרי חירו, ואיהו חירו דכלא, והאי יומא איהו חירו עלאה, בגין דאית חירו תתאה וחירו עלאה, ה"א עלאה ה"א תתאה, חירו עלאה, חירו תתאה, שמטה ויובל כחדא אינון: תרין נהמי אכלו ישראל, חד כד נפקו ממצרים אכלו מצה לחם עוני, וחד במדברא לחם מן השמים, (חד בפסח וחד בשבועות), דכתיב (שם טז ד) {{צ|הנני ממטיר לכם לחם מן השמים}}, ועל דא קרבנא דיומא דא נהמא איהו, ועל נהמא אתקריבו כל שאר קרבנין, דנהמא איהו עיקר, דכתיב {{מקור|ויקרא כג יח}} {{צ|והקרבתם על הלחם שבעת כבשים וגו'}} (שם יז) {{צ|ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו'}}, דדא איהו נהמא דאחכימו ביה ישראל חכמתא עלאה דאורייתא, ועאלו בארחהא. השתא אית לן לאסתכלא, בפסח נפקו ישראל מנהמא דאתקרי חמץ, כתיב {{מקור|שמות יג ז}} {{צ|ולא יראה לך חמץ}}, וכתיב (שם יב יט) {{צ|כי כל אוכל מחמצת}},<קטע סוף=דף קפג א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפג|ב}}<קטע התחלה=דף קפג ב/>מאי טעמא, בגין יקרא דההוא נהמא דאתקרי מצה, השתא דזכו ישראל לנהמא עלאה יתיר, לא יאות הוה לאתבטלא חמץ ולא אתחזיא כלל, ואמאי קרבנא דא חמץ הוה, דכתיב סלת תהיינה חמץ תאפינה, ותו דהשתא ביומא דא אתבטל יצר הרע, ואורייתא דאתקרי חירו אשתכחת. אלא למלכא דהוה ליה בר יחידאי וחלש, יומא חד הוה תאיב למיכל, אמרו ייכול בריה דמלכא (ס"א מיכלא דאסוותא) אסוותא דא, ועד דייכול ליה לא ישתכח מיכלא ומזונא אחרא בביתא, עבדו הכי, כיון דאכל ההוא אסוותא, אמר מכאן ולהלאה ייכול כל מה דאיהו תאיב, ולא יכיל לנזקא ליה. כך כד נפקו ישראל ממצרים, לא הוי ידעי עיקרא ורזא דמהימנותא, אמר קודשא בריך הוא, יטעמון ישראל אסוותא, ועד דייכלון אסוותא דא לא אתחזי להון מיכלא אחרא, כיון דאכלו מצה דאיהי אסוותא, למיעל ולמנדע ברזא דמהימנותא, אמר קודשא בריך הוא, מכאן ולהלאה אתחזי לון חמץ, וייכלון ליה, דהא לא יכיל לנזקא לון, וכל שכן דביומא דשבועות אזדמן נהמא עלאה, דאיהו אסוותא בכלא. ועל דא מקרבין חמץ לאתוקדא על מדבחא, ומקרבין תרין נהמין אחרנין כחדא, וחמץ אתוקדא בנורא דמדבחא, ולא יכיל לשלטאה ולנזקא לון לישראל, ובגיני כך ישראל קדישין אתדבקו ביה בקודשא בריך הוא באסוותא דאורייתא ביומא דא, ואלמלי הוו נטרי ישראל תרין סטרין דנהמי אלין, לא הוו עיילין בדינא לעלמין. ביומא דראש השנה דאיהו יומא דדינא, (וכל יומא) דלאו איהו אלא לאינון דלא נטלו מיכלא דאסוותא, ושבקו לאסוותא דאורייתא, בגין מיכלא אחרא דאיהו חמץ, דהא ביומא דא דראש השנה, ההוא חמץ סלקא ומקטרגא עליה דבר נש ואלשין עליה, ואיהו קייא ביומא דא מקטרגא על עלמא, וקודשא בריך הוא יתיב בדינא על כלא ודאין עלמא. ובגיני כך כד יהב קודשא בריך הוא אורייתא לישראל,אטעים להו מההוא נהמא עלאה דההוא אתר, ומגו ההוא נהמא הוו ידעין ומסתכלין ברזי דאורייתא, למהך בארח מישר, והא אוקמוה מלה אינון חברייא ברזין (ס"א אלין דקאמרן) כדקאמרן. רבי שמעון ורבי אלעזר בריה הוו אזלי בארחא, והוו אזלין עמהון רבי אבא ורבי יוסי, עד דהוו אזלי אערעו בחד סבא, והוה אחיד בידיה חד ינוקא, זקף עינוי רבי שמעון וחמא ליה, אמר ליה לרבי אבא, ודאי מלין חדתין אית גבן בהאי סבא, כד מטו לגביה, אמר רבי שמעון, במטול דקופטרך בגבך קא אתית, מאן אנת, אמר ליה יודאי אנא, אמר מלין חדתין ודאי יומא דא לגבך, אמר ליה לאן הוא ארעך, אמר ליה דיורי הוה באינון פרישי מדברא, דהוינא משתדל באורייתא, והשתא אתינא לישובא למיתב בצלא דקודשא בריך הוא, באלין יומי דירחא שביעאה דא. חדי רבי שמעון, אמר נתיב, דודאי קודשא בריך הוא שדרך לגבן, אמר ליה חייך דנשמע מלה מפומך, מאינון מלין חדתין עתיקין דנטעתון תמן במדברא, מהאי ירחא שביעאה, ואמאי אתפרשתון השתא ממדברא למיתי לישובא, אמר ליה ההוא סבא, בשאלתא דא ידענא דחכמתא גבך, ומילך מטו לרקיעי דחכמתא, (ס"א נטו לתקיעו דחכמתא): פתח ההוא סבא ואמר, {{מקור|דברים א לא}} {{צ|ובמדבר אשר ראית, אשר נשאך יהו"ה אלה"יך כאשר ישא איש את בנו וגו'}}, האי קרא הכי מבעי ליה, ובמדבר אשר נשאך, מהו ראית, אלא קודשא בריך הוא דבר לון לישראל במדברא, מדברא תקיפא, כמה דכתיב (שם ח טו) נחש שרף ועקרב וגו', ומדברא דאיהו תקיף משאר מדברין בעלמא, מאי טעמא, בגין דההוא שעתא דנפקו<קטע סוף=דף קפג ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפד|א}}<קטע התחלה=דף קפד א/>ישראל ממצרים, ואשתלימו לשתין רבבן, אתתקף מלכותא קדישא, ואסתלק על כלא, וסיהרא אתנהירת, וכדין אתכפיא מלכו חייבא סטרא אחרא, ואפיק לון קודשא בריך הוא למיהך במדברא תקיפא, דאיהו אתר ושלטנו דסמא"ל חייבא, דאיהו דיליה ממש, בגין לתברא תוקפיה וחיליה, ולכתתא רישיה, (ס"א ולאחתא ליה), ולאכפיא ליה דלא ישלוט. ואלמלא דחאבו ישראל, בעא קודשא בריך הוא לאעברא ליה מעלמא, ועל דא אעבר לון באחסנתיה ועדביה וחולקיה ממש, כיון דחאבו בכמה זמנין, נשיך לון חויא, וכדין אתקיים {{מקור|בראשית ג טו}} {{צ|הוא ישופך ראש וגו'}}, ישראל מחו רישיה בקדמיתא, ולא ידעי לאסתמרא מיניה, ולבתר איהו מחא בבתרייתא, ונפלו כלהו במדברא, ואתקיים ואתה תשופנו עקב, וארבעין שנין לקו מניה לקבל ארבעין מלקות דבי דינא, ועל דא כתיב אשר ראית, בעינייהו הוו חמאן לההוא מארי דמדברא אזיל כפית קמייהו, ונטלי אחסנתיה ועדביה, מנלן, מדכתיב {{מקור|שמות טו טו}} {{צ|אז נבהלו אלופי אדום}}, ואלין אינון {{מקור|דברים ח טו}} {{צ|נחש שרף ועקרב}}. ואנן אוף הכי אתפרשנא מישובא למדברא תקיפא, ולעיינא תמן באורייתא, בגין לאכפיא לההוא סטרא, ותו דלא מתישבן מלי דאורייתא אלא תמן, דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא, דכד אתכפיא סטרא דא, אסתלק קודשא בריך הוא לעילא ואתייקר ביקריה, ולית פולחנא דקודשא בריך הוא אלא מגו חשוכא, ולית טובא אלא מגו בישא, וכד עאל בר נש באורח בישא ושביק ליה, כדין אסתלק קודשא בריך הוא ביקריה, ועל דא שלימו דכלא טוב ורע כחדא, ולאסתלקא לבתר בטוב, ולית טוב אלא ההוא דנפק מגו בישא, ובהאי טוב אסתלק יקריה, ודא איהו פולחנא שלים. ואנן עד השתא יתיבנא תמן כל יומי שתא, בגין לאכפיא במדברא לההוא סטרא, השתא דמטא זמנא דפולחנא קדישא דסטרא דקדושה, אהדרנא לישובא, דתמן איהו פולחנא דיליה, ותו דהשתא בראש השנה מטא זמנא דההוא חויא למתבע דינא מקמי קודשא בריך הוא, ותמן איהו שליט, ובגין כך נפקנא מתמן ואתינא לישובא: פתח ההוא סבא ואמר, {{מקור|תהלים פא ד}} {{צ|תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו}}, השתא איהו זמנא לאתערא דינא עלאה תקיפא, וכד איהו אתער, סטרא אחרא אתתקף בהדיה, וכיון דאיהו אתתקף, סליק וחפיא לסיהרא דלא נהיר נהורא, ואתמליא מסטרא דדינא, כדין כל עלמא איהו בדינא, עלאין ותתאין, וכרוזא כריז בכלהו רקיעין, אתקינו כורסיא דדינא למאריה דכלא, דאיהו בעי למידן. ורזא הכא, ואתנהיר לון במדברא, אמאי אתער דינא עלאה ביומא דא, אלא כל רזין וכל קדושין יקירין, כלהו תליין בשביעאה, וההוא שביעאה עלאה עלמא עלאה דאקרי עלמא דאתי, מניה נהרין כל בוצינין וכל קדושין וכל ברכאן. וכד מטי זמנא לחדתותי ברכאן, וקדושין לאנהרא, בעא לאשגחא בכל תקונא דעלמין כלהו, וכל אינון תקונים לאתקיימא, כלהון סלקין מגו תתאי אי אינון כשראן, ואי לא כשראן כדין קיימא (ס"א מלה) דלא נהיר, עד דאתפרשן חייבין מגו זכאין, כדין אתער דינא, ומההוא דינא אתתקף סטרא אחרא, ואשתכח מקטרגא, בגין דינתנון ליה אינון חייביא, בגין דעליה כתיב, {{מקור|איוב כח ג}} {{צ|ולכל תכלית הוא חוקר}}, וחפיא לסיהרא, אמאי (ד"א לא מסרא לון בידא דמקטרגא), בגין דלית תיאובתיה דקודשא בריך הוא לאובדא לעובדי ידוי. וההוא סטרא אחרא קיימא קליפה תקיפא, דלא יכיל לאתברא, בר בההוא עיטא דקודשא בריך הוא יהיב לישראל, דכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, בגין לתברא ההוא כסה דאתחפיא סיהרא ולא נהיר, וכד מתערי ישראל לתתא בשופר, ההוא קלא דנפיק משופר, בטש באוירא ובקע רקיעין, עד דסלקא לגבי ההוא טנרא תקיפא (נ"א סטרא אחרא) דחפי לסיהרא, אשגח ואשכח אתערותא דרחמי, כדין ההוא<קטע סוף=דף קפד א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפד|ב}}<קטע התחלה=דף קפד ב/>דסליק וקיימא לעילא אתערבב, כדין ההוא קלא קיימא, ואעבר ההוא דינא. וכיון דלתתא אתערו רחמי, הכי נמי לעילא אתער שופרא אחרא עלאה, ואפיק קלא דאיהו רחמי, ואערעו קלא בקלא, רחמי ברחמי, ובאתערותא דלתתא אתער הכי נמי לעילא. ואי תימא היך יכיל קלא דלתתא או אתערותא דלתתא לאתערא: הכי נמי, תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר, והוא אקרי אבן טבא, ועלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא, אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא, כדין הכי נהרין ליה מעילא, ואי איהו קיימא בעציבו, יהבין ליה דינא בקבליה. כגוונא דא {{מקור|תהלים ק ב}} {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}}, חדוה דבר נש משיך לגביה חדוה אחרא עלאה, הכי נמי האי עלמא תתאה, כגוונא דאיהי אתערת הכי אמשיך מלעילא, בגין כך מקדמי ישראל ואתעריב שופר, קלא דאיהו (רזא דרחמי) כליל באשא ומיא ורוחא, ואתעביד חד, וסלקא לעילא, ובטש בהאי אבן טבא, ואצטבע באינון גוונין דהאי קלא, וכדין כמה דאתחזיאת הכי משיך מלעילא. וכיון דאתקנת בהאי קלא, רחמי נפקי מלעילא ושריין עלה, ואתכלילת ברחמי מתתא ומלעילא, וכדין אתערבב סטרא אחרא, (אסתכל וחמי בנהירו דאנפין), ואתחלש תקפיה, ולא יכיל לקטרגא. והאי אבן טבא קיימא בנהירו דאנפין מכל סטרין, בנהירו דלתתא ובנהירו דלעילא, אימתי קיימא בנהירו דלעילא, הוי אומר ביומא דכפורי, וביומא דכפורי אתנהיר ההוא אבן טבא בנהירו דלעילא, מגו נהירו דעלמא דאתי, (ואתערבב ההוא דלטורא), וכדין מתקנין ישראל לתתא חד שעיר, ומשדרין להאי מדברא תקיפא דאיהו שלטא עלי. וההוא סטרא אחרא איהו נקודא אמצעיתא דחריבו דעלמא, בגין דכל חריבו ושממון מיניה הוא, מההוא סטרא אחרא שליט עליה, ונקודה אמצעיתא דכל ישובא סטרא דקדושה איהו, ועל דא קיימא ירושלם באמצעיתא דכל ישובא דעלמא. בתרין נקודין אתפרשת מלכו שמיא סטרא דקדושה, חד דילה וחד דעלמא דאתי, נקודה עלאה טמיראה, ועל דא קיימא בתרין נקודין, נקודה דילה קיימא תחותה ירושלם, אמצעיתא דכל ישובא, נקודה דנטלא מאימא עלאה טמירא, איהו גן עדן דארעא, דקיימא באמצעיתא דכל עלמא לכל סטרין, דחריבו וישובא וכל סטרין דעלמא. ועל דא באמצעיתא דגן עדן, קיימא נקודה חדא עלאה טמירא וגניזא דלא ידיע, וחד עמודא נעיץ מתתא לעילא גו ההיא נקודה, ומתמן נבעי מיא דאתפרישו לארבע סטרי עלמא, אשתכחו תלת נקודין בעלמא דקיימאן דא על דא, כגוונא דתלת נקודין דאורייתא. תא חזי, ההוא שעיר דמשדרין ישראל לעזאזל לההוא מדברא, בגין למיהב חולקא לההוא סטרא אחרא לאתעסקא בהדיה, ואי תימא תרין שעירין אמאי הכא, חד ליהו"ה וחד להוא סטרא אחרא, תינח ההוא שעיר דסטרא אחרא, ליהו"ה אמאי. אלא למלכא דהוה ארגיז על בריה, קרא לסנטירא ההוא דעביד דינא בבני נשא תדיר, בגין דיזדמן למעבד דינא בבריה, ההוא סנטירא חדי, ועאל בבי מלכא למיכל תמן, כיון דאשגח ביה בריה, אמר ודאי לא עאל סנטירא דא בבי אבא אלא בגין דארגיז מלכא עלי, מה עבד, אזל ואתפייס בהדיה, כיון דאתפייס בהדיה, פקיד מלכא למעבד סעודתא עלאה ליה ולבריה, ופקיד ולא ינדע ביה ההוא סנטירא, לבתר עאל ההוא סנטירא, אמר מלכא השתא אי ינדע דא מסעודתא עלאה<קטע סוף=דף קפד ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפה|א}}<קטע התחלה=דף קפה א/>דאתקינית לי ולברי, יתערבב פתורא, מה עבד, קרא לממנא על סעודתא, אמר ליה אתקין מדי ותשוי קמאי, ותשוי קמיה דההוא סנטירא, בגין דיחשיב דסעיד קמאי מדילי, ולא ינדע בההיא סעודתא יקירא דחדוה דילי ודברי, ויטול ההוא חולקא ויזיל ליה, ויתפרש מחדוה דסעודתא דילן, ואי לאו דמלכא עביד הכי, לא יתפרש ההוא סנטירא מבי מלכא. כך אמר קודשא בריך הוא לישראל, אזמינו תרין שעירין, חד לי וחד לההוא דלטורא, בגין דיחשיב דמסעודתא דילי קאכיל, ולא ינדע בסעודתא דחדוה אחרא דילן, ויסב ההוא חולקא ויזיל לארחיה, ויתפרש מבית. כיון דאמא עלאה עלמא דאתי, אתי למשרי גו היכלא דעלמא תתאה, לאשכחא נהירו (נ"א לאשגחא עלה בנהירו) דאנפין, דין הוא דלא ישתכח ההוא דלטורא, ולא מארי דדינין לקמיה, כד אפיק כל ברכאן ואנהיר לכלא, וכל ההוא חידו ישתכח, וישראל נטלי מאינון ברכאן. דהא כד עלמא דאתי עאל להיכלא דעלמא תתאה, ואשתכח דחדי עלמא תתאה עם בנוי בההיא סעודתא עלאה, כדין איהו בריך פתורא, ועלמין כלהו מתברכין, וכל חידו וכל נהירו דאנפין אשתכחו תמן, הדא הוא דכתיב {{מקור|ויקרא טז ל}} {{צ|לפני יהו"ה תטהרו}}. כתיב (שם ח) {{צ|ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד ליהו"ה וגורל אחד לעזאזל}}, דא איהו ההוא חדוה דההוא דלטורא, בגין דקודשא בריך הוא יטיל עמיה גורל, וזמין לה, ולא ידע דנור דליק אטיל על רישיה ועל עמא דיליה, כמה דאת אמר {{מקור|משלי כה כב}} {{צ|כי גחלים אתה חותה על ראשו}}, וסימנך {{מקור|אסתר ה יב}} {{צ|אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי}}, וכתיב {{צ|ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב}}, בההוא חולקא דנטיל ואזיל ליה. ולבתר כד אתי מלכא עלאה לבי מטרוניתא, מטרוניתא תבעת עלה ועל בנהא ועל עמא מן מלכא, ואפילו בזמנא דישראל בגלותא, וצלו צלותין בכל יומא, איהי סלקת ביומא דא לקמי מלכא עלאה, ותבעת על בנהא, וכדין אתגזרו כל אינון נוקמין דזמין קודשא בריך הוא למעבד עם אדום, ואתגזר היך זמין דלטורא דא לאתעברא מעלמא, כמה דאת אמר {{מקור|ישעיה כה ח}} {{צ|בלע המות לנצח}}, וסימנך, בזמנא דגלותא {{מקור|אסתר ז ד}} {{צ|כי נמכרנו אני וגו', כי אין הצר שוה בנזק המלך}}, מאי {{צ|בנזק המלך}}? כמה דאת אמר {{מקור|יהושע ז ט}} {{צ|והכריתו את שמנו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול}}, דהא שמא עלאה לא אתקיים בקיומיה, ודא איהו בנזק המלך, וכדין והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. כדין נהירו דאנפין וכל חידו אשתכח, וישראל נפקי לחירו בההוא יומא, כדין מההוא יומא ולהלאה חירו וחדוה באתגליא לשלטאה עלייהו, כדין בעי למחדי עמהון מכאן ולהלאה, כמה דיהבו ליה חולקא לאתפרשא מנהו, הכי נמי יהבין לשאר עמין לאתפרשא מנהון לתתא. תא חזי מה הוא רזא דקרבנא לקרבא שעיר (לקבל שעיר) ולא מלה אחרא, ואמאי שעיר בראש חדש, והכא נמי שעיר, אלא אי תימא בגין דאיהו סטרא דיליה, יאות, אמאי לא הוי עז, אלא מלה דא אצטריך, ואיהי אשתכחת למאריהון דחרשין, דכל עובדייהו במה דלא (אתחבר) יהא בנוקבא, ועל דא שעיר לא אתחבר בנוקבא,בסטרין דיליה כלהו, עז כד אתחבר בנוקבא, ובגין דאיהו מלכא, יהבין ליה בגין יקרא דיליה האי דלא אתחבר בנוקבא, ולא יהיב חיליה לאחרא, ודא אשתמודע לאינון חרשין דמשתמשין בהני עובדי, ובגיני כך שדיין על ההוא שעיר כל אינון חטאיהון. ותא חזי, אף על גב דאיהו חולקא לההוא סטרא אחרא, רזא הכא, כל הני סטרין אחרנין דלתתא (ס"א דאקרון מצולות ים) כלהו מסאבין יתיר, וכל מה דנחתין דרגין תתאין, הכי מסאבו דלהון יתיר, ובגין כך בעז יתיר חולקיהון, בגין דשערא<קטע סוף=דף קפה א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפה|ב}}<קטע התחלה=דף קפה ב/>דיליה תליא יתיר מבעירא אחרא, כמה דדינא דלהון תלי לתתא במסאבו, אבל האי מלכו חייבתא אחרא, מלכא דכלא בההוא סטרא, ברור איהו יתיר מסאבו דיליה, ולא מסאבו שלים כהני תתאי, ועל דא שעיר, דשער דיליה לא תליא ולא שעיע, לא שעיע בגין דההוא מסאבו דיליה, ולא תלי בגין דלא יתתקף ביה מסאבו כהני תתאי, ועל דא ודאי שעיר ולא אחרא. כפור, אמאי אקרי כפור, אלא בגין דנקי כל מסאבו ואעבר ליה מקמיה, בההוא יומא, ועל דא יום כפור, יומא דנקיותא, והכי קרינא ליה. כתיב {{מקור|ויקרא טז ל}} כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, כי היום הזה מבעי ליה, מאי כי ביום הזה, אלא בגין דאתדכי מקדשא לעילא ואתנקי (נ"א ואתנהיר), כתיב כי ביום הזה יכפר עליכם, יכפר וינקי בקדמיתא ביום הזה בגין דיתדכי, ולבתר עליכם. תו יכפר ביום הזה וינקי ליה בקדמיתא, וכל דא עליכם, בגינכון אצטריך לנקאה ליה ולדכאה ליה בקדמיתא. יכפר, מאן יכפר, אלא דא הוא עלמא עלאה דנהיר ונקי לכלא, ועל דא כלהו סטרין בישין דאקרון מצולות ים אתעברו, וכמה דאינון מצולות ים תליין, הכי נמי תלייא שערא (ס"א דיליה דהוא סטרא וכו') דיליה, דהוא סטרא דלהון, ושערא דההוא סטרא לא שעיע. כגוונא דא כתיב {{מקור|ויקרא טז טז}} וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, וכל חטאתם מבעי ליה, אלא להנאה להון מכאן ולהלאה, לכל חטאתם, דלא יכיל מקטרגא לשלטאה עלייהו, (ועל דא) ביומא דכפור דאיהו קנוחא דכל חובין ונקיו דלהון, בעאן ישראל לנקאה גרמייהו, ולמהך יחפי רגלין כמלאכי עלאין. חמש ענויין, בגין לאסתייעא מחמש סטרין עלאין, דיומא דכפורי אפיק לון, ואינון תרעין דיליה. ואי שתיה קא חשיב דאיהו מסטרא דיצחק, הא שית, ואף על גב דבכלל אכילה איהו, וכדין אינון שית, וענויא בתראה תשמיש המטה איהו, ובדרגא שתיתאה שכיח, ולקבליה אנן עבדין ענויא דא. כתיב {{מקור|במדבר כט ז}} ובעשור לחדש השביעי הזה, וכתיב {{מקור|ויקרא כג כז}} אך בעשור לחדש, בעשור, בעשירי מבעי ליה, מאי בעשור, אלא בגין דהשתא ביומא דא כל דרגין עלאין אתיין אלין על אלין, למשרי על סיהרא ולאנהרא לה, וכלהו ברזא דעשר, עד דסלקא למאה, וכד קיימא ברזא דמאה כדין כלא חד, ואקרי יום הכפורים, ועל דא בעשור, כמה דאת אמר זכור שמור, דכלהו אתיין בגין לעשרא, ולאנהרא ברזא דעשר. אהדר האי סבא רישיה לקבליה דרבי שמעון, ואמר ליה, (רבי שמעון), הא ידענא דשאלתא תבעי בהאי בעשור לחדש השביעי, אמר ליה רבי שמעון, ודאי (ס"א דא בעשירי יאות הוא והכי הוא, אבל בעשור אמאי וכו'), בעשור יאות הוא, אי הכי הוא אמאי סליק למאה, והא מקרא לא אתחזי אלא דסליק לשבעין, משמע דכתיב בעשור לחדש השביעי, וכד מעשרי לשביעאה עשר זמנין, הא ודאי סליק לשבעין, אמר ליה על דא אהדרנא רישא לגבך, דהא ידענא דחכימא אנת. תא חזי תרין רזין הכא, חד דהא סיהרא חדש השביעי אקרי, ובגין כך אקרי חדש השביעי עשור, בגין דקא מנהרין לה עשר זמנין הא מאה, ותו האי מלה דקאמרת, ודאי לשבעין סליקא בהאי יומא, (ובדרגא בדשבעין איהו, ובדרגא דמאה איהו, לדרגא דמאה לאשלמא ולאנהרא), ובהאי דרגא דשבעין, דהא ביומא דא נטיל לכל עמא דישראל למידן, וכלהו קיימין בנשמתא יתיר מגופא, דהא ביומא דא ענויא דנפשא איהו ולא מגופא, כמה דאת אמר ועניתם את נפשותיכם, כי כל הנפש אשר לא תעונה, והאי יומא נטיל לכל נפשאן והוו ברשותיה, ואי לא קיימא ברזא (נ"א ברשותא) דשבעין,לית ליה רשו בנפשאן (ס"א לקיימא תמן), דקיומא דנפשאן ברזא<קטע סוף=דף קפה ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפו|א}}<קטע התחלה=דף קפו א/>דשבעין, כמה דאת אמר {{מקור|תהלים צ י}} ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו'. ואי תימא נפשאן דרביי דלא אשלימו לשבעין שנין, לא שלטא בהו, ודאי שלטא בהו, אבל לא בשלימו כמאן דזכי יומין סגיאין לפקודי אורייתא, ועם כל דא בכלהו שבעין שנין אזלא. ועל דא תנינן, אחד המרבה ואחד הממעיט, מאן אחד, ביחודא דשבעין שנין, מאן דאסגי ומאן דאמעיט. ועל דא ביומא דכפורי אעבר בכלהו שבעין, ואשתלים האי דרגא בכלהו, וכל נשמתין סלקין קמיה ודאין להון בדינא, וקודשא בריך הוא חייס עלייהו דישראל ביומא דא. מאן דלא אעבר טינא מרוחיה לכפרא עליה, (ביומא דא) כד סליק צלותיה בהאי יומא, טבע בההוא אתר דאקרי רפש וטיט, ואיהו מצולות ים, ולא סליק לאתעטרא ברישא דמלכא. ביומא דא לא אצטריך בר נש לפרשא חטאוי קמי אחרא, בגין דכמה אינון דנטלי ההיא מלה וסלקי לה לעילא, ואית סהדין בההיא מלה, ומה {{מקור|מיכה ז ה}} משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, כל שכן אינון דאזלי ועייני לקטרגא לון וסהדי עליה, וכל שכן דחציפו איהו לקמי כלא, וחלול שמא דקודשא בריך הוא, ועל דא כתיב {{מקור|קהלת ה ה}} אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. (מכאן ולהלאה רזא בגוון) פתח ואמר, {{מקור|שמות יב ב}} החדש הזה לכם ראש חדשים וגו', וכי כלהו זמנין וחדשין לאו אינון דקודשא בריך הוא, (אלא חדשיכם לא כתיב), אלא החדש הזה לכם, דילי איהו אבל אנא מסרית ליה לכון, דלכון איהו באתגליא, אבל שביעאה דילי איהו ועל דא איהו בכסה ולא באתגליא. ירחא דלכון איהו בסדורא כסדר דאתוון, אביב דאיהו אב"ג, אי"ב איהו רזא דג' (ס"א ואיהו אב"ג כסדרא דאתוון), אבל ירחא שביעאה דילי איהו מסופא דאתוון (ס"א תשרי), מאי טעמא, אתון מתתא לעילא, ואנא מעילא לתתא. האי דילי ברישא דירחא אנא איהו באתכסייא, בעשרה דירחא אנא איהו, בגין דאנא בחמש קדמאי, ובחמש אחרנין, ובחמש תליתאי, בקדמיתא דירחא אנא איהו, בגין חמשה יומין, בעשרה דירחא אנא איהו, בגין חמש יומין אחרנין, בחמשה עשר דירחא אנא איהו, בגין חמש תליתאי. מאי טעמא כולי האי, בגין דכל ירחא דא מעלמא עלאה איהו, ועלמא עלאה ברזא דחמש איהו בכל זמנא וזמנא, ובגיני כך ירחא דא איהו בכסה ולא באתגליא, בגין דעלמא עלאה בכסה איהו, וכל מלוי באתכסייא, וירחא דא דקודשא בריך הוא איהו בלחודוי. כיון דמטא יומא דחמיסר, כדין גילויא איהו בחדתותא דסיהרא, וסיהרא אשתלימת ואתנהירת מאימא עלאה, וקיימא לאנהרא לתתאי, מגו נהורא דלעילא, ועל דא אקרי ראשון, כמה דאת אמר {{מקור|ויקרא כג מ}} ולקחתם לכם ביום הראשון, עד השתא קיימי כלהו יומין ברזא עלאה, מכאן נחתין לרזא תתאה. תא חזי, מיומא עלאה הוו אלין יומין קדמאין, רזא דעלמא עלאה, מאן דאין דינא דעלמא, דהא דינא לא אשתכח בהאי עלמא אלא מדינא תתאה רזא {{מקור|ישעיה נד ה}} דאלה"י כל הארץ יקרא, דאי תימא דינא דעלמא דאין לעילא, אי הכי לא אתקרי עלמא דחירו, עלמא דנהירו דכל עלמין, עלמא דכל חיין, עלמא דכל חיר. ואי תימא מדינא דיצחק, אי איהו אתער דינא לגבי האי עלמא, לא יכלין כל עלמא למסבל, דההוא אשא תקיפא עלאה לא אית מאן דסביל ליה, אלא אשא דלתתא, דאיהו אשא דסביל אשא. אלא כמה דעלמא דא עלמא תתאה דכלהו עלמין, הכי נמי כל דינוי מעלמא תתאה, דאלהי"ם שופט, ודא אקרי דינא עלאה על האי עלמא, ובגין דאיהו דרגא שביעאה, לא גזיר גזרה על בר נש אלא מעשרין שנין ולעילא. אשגח האי סבא ברבי שמעון, וחמא ליה דזלגין עינוי דמעין, אמר רבי שמעון, אי היא שביעאה, אמאי<קטע סוף=דף קפו א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפו|ב}}<קטע התחלה=דף קפו ב/>מעשרין שנין ולעילא, אמר ליה, זכאה מאן דמליל על אודנין דשמעין. תא חזי, בי דינא דלתתא בארעא לא גזרין דינא על בר נש עד תליסר שנין, מאי טעמא, בגין דשבקין שבע שנין לשביעאה, אלה"י כל הארץ יקרא,, ולית רשו לבר נש באינון שבע, ואינון שבע לא שראן אלא על תליסר דלתתא (בארעא), דאינון כורסייא לגביה, ובגין כך כל גזרין וכל דינין דלתתא, מאינון שבע שנין דלתתא כללא דעשרין שנין איהו. ודינא דעלמא בראש השנה, על ידא דהאי דרגא איהו, דאיהו ממש קיימא בדינא על בנוי בהאי עלמא, בגין לאתדכאה לגבי עלמא עלאה, בגין דלית ליה סיוע לסלקא ולאתדכאה, אלא מגו תתאי. וכד ישראל אינון בחמיסר יומין, כדין נטיל לבנוי לפרשא גדפוי עלייהו, ולמחדי עמהון, ועל דא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי, דא איהו אילנא דאקרי עץ פרי, ואשתכח ביה פרי. עץ הדר, כמה דאת אמר {{מקור|תהלים צו ו}} הוד והדר לפניו, מאי טעמא אקרי הדר, ומאן איהו הדר, אלא דא צדיק, אמאי אקרי הדר, והא אתר טמירא איהו דלית ליה גלויא, וצריכא לאתכסייא תדיר, ולית הדר אלא מאן דאתגלייא ואתחזי, אלא אף על גב דאיהו דרגא טמירא, הדורא איהו דכל גופא, ולא אשתכח הדורא לגופא אלא ביה. מאי טעמא, מאן דלית עמיה האי דרגא, לית ביה הדורא למיעל בבני נשא, קלא לאו עמיה בדבורא (ס"א כדכורא), והדורא (ס"א ודבורא) דקלא אתפסק מניה, דיקנא והדורא דדיקנא לאו עמיה, ואף על גב דאתכסייא ההוא דרגא, כל הדורא דגופא ביה תליא, ואתכסי ואתגלייא, ובגין כך עץ הדר, איהו עץ דכל הדורא דגופא ביה תליא, ודא איהו {{מקור|בראשית א יב}} עץ עושה פרי. כפת תמרים, הכא אתכלילת אתתא בבעלה בלא פרודא, כפות תמרים כחדא, וענף עץ עבות תלתא, ועלין דיליה, דא בסטרא דא, ודא בסטרא דא, וחד דשליט עלייהו, וערבי נחל תרין, דלית להו ריחא וטעמא, כשוקין בבני נשא, (ובגין כך) לולב נטיל כלהו, כחוטא דשדרה קיימא דגופא, ומה דנפיק לבר טפח, הכי הוא, בגין לאשלמא, ולאפקא כלא, ולשמשא כדקא חזי, (ובגין כך) בהני זינין בעי בר נש לאתחזאה קמי קודשא בריך הוא. עלין וטרפין דהני תמרים, אינון כל שאר חילין, דאתאחדן באינון כנויין דקודשא בריך הוא אקרי בהון, בגין דבעינן (ס"א לאתחדתא) לתתא כגוונא דלעילא, דלית לך מלה בעלמא דלא אית לה דוגמא לעילא, כגוונא דלעילא הכי אית לתתא. ובעו ישראל לאתאחדא ברזא דא דמהימנותא קמי קודשא בריך הוא, כתיב {{מקור|ויקרא כג מב}} בסכת תשבו שבעת ימים, דא הוא רזא דמהימנותא, והאי קרא על עלמא עלאה אתמר, והכי תנינן, כד אתברי עלמא אתמר האי קרא. כד שרא חכמה לנפקא, מאתר דלא ידיע ולא אתחזי, כדין נפיק חד משחתא ובטש. וההיא חכמתא עלאה נציץ ואתפשט לכל סטרין, ברזא דמשכנא עלאה, וההוא משכנא עלאה אפיק שית סטרין, וכדין ההוא נציצו דמשחתא נהיר לכלא, ואמר בסכת תשבו שבעת ימים, מאן סכת חסר ו', דא משכנא תתאה, דאיהו כעששיתא לאחזאה לכל נהורין, וכדין אמר בסכת תשבו שבעת ימים, מאן שבעת ימים, מעלמא עלאה לתתאה, דכלהו קיימי בקיומא, לאנהרא להאי סכת, ומאן איהי, דא {{מקור|עמוס ט יא}} סכת דוד הנופלת, סכת שלום. ובעי עמא קדישא למיתב תחות צלהא ברזא דמהימנותא, ומאן דיתיב בצלא דא, יתיב באינון יומין עלאין, ועל דא כלהו בסכת בסכת, וחד בסוכות שלים, חד שלים, לאחזאה, דמאן דיתיב בצלא דא, יתיב באינון יומין עלאין לעילא, דקיימין על האי תתאה, לאנהרא ליה, לחפיא עליה, ולאגנא ליה, בשעתא דאצטריך. ותו, כלהו אקרון סכות בשלימו, וכתיב סכת חסר, דא עלמא תתאה דבעא בהני שבע יומין<קטע סוף=דף קפו ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפז|א}}<קטע התחלה=דף קפז א/>קדישין, למיזן לשאר ממנן רברבן דעמין, בעוד דאיהי נטלא חדוה בבעלה, ולא יקטרגון חדוותא, בגין דיתערבבון (ס"א דיתעדנון) בההוא מזונא, קרבנין דלהון סגיאין יתיר משאר יומין, בגין דיתעסקון בהו ולא יתערבון לבתר בחדוה דישראל, ומאן חדוה דישראל דא יומא תמינאה דעצרת. ותא חזי בעוד דאינון שאר ממנן חדאן, ואכלין בההוא מזונא דמתקני לון ישראל, אינון מתקני כורסייא לקודשא בריך הוא מתתא, ולסלקא ליה לעילא, באינון זינין, ובחדוה, ובהלולא, ולאקפא מדבחא, כדין איהי סלקא ונטלא ברכאן וחדוה בבעלה. ושאר חיוון רברבן ממנן דעמין, אכלן ומדקן ורפסן ואתזנו, ואיהי נקטא נפשאן בענוגין לעילא כמה דאתמר, כיון דנחתא והא נקטא כל ברכאן וכל קדושין וכל ענוגין, וישראל כל הני שבעה יומין הוו משכין לה באינון עובדין דקא עבדין, ומקרבין בהדה, כדין נחתא לקרבא בבנהא, ולמחדי לון יומא חד, וההוא יומא איהו יומא תמינאה, בגין דכל שבע יומין אחרנין בהדה, ועל דא איהו תמינאה, ותמניא יומין כחדא, ובגין כך אקרי עצרת, כנישין, כנישין כלהו בהאי יומא, ואקרי שמיני, ולית שמיני אלא מגו שבעה. כתיב {{מקור|איוב א כא}} יהי שם יהו"ה מבורך, מאי מבורך, (אלא כלא ידעי), אבל רזא חדא ידע חד מחברנא במדברא, אחזיאו ליה בחלמא, ורבי יצחק כפתורא שמיה, מאי מברך, שירותא קשה וסופיה רך, מ"ב קשה ודינא איהו ודאי, (ולבתר רך), כגוונא דא יומא דראש השנה מ"ב, דהא במ"ב (וברזא דמ"ב) אתוון אתברי עלמא, ועל דא אתברי בדינא, לבתר רך, ועל דא תנינן כל שירותין קשין וסופא דלהון רכין, (ס"א דהא במ"ב וברזא דמ"ב אתוון אתברי עלמא, ועל דא אתברי בדינא, לבתר רך, כגוונא דא) ביומא דראש השנה מ"ב קשה בדינא, ביומא דעצרת רך בחדוה. תא חזי מה בין דינא עלאה להאי דינא, דינא עלאה שירותא וסופא קשה, ולית מאן דיקום ביה, וכל מה דאזיל אתתקף, ובתר דשארי לא סליק מניה, עד דאכיל ושצי כלא דלא אשתאר כלום, אבל דינא אחרא דתתא, שירותא קשה, וכל מה דאזיל אתחלש, עד דנהיר אנפין, כגוונא (ס"א דא דינא דנוקבא) דנוקבא דחלש חילהא. אימתי אתער דינא דלעילא למשרי על עלמא, ביומא דטופנא, ועל דא לא אשתאר כלום בעלמא, בר ההוא תבותא דנח, דאיהי כגוונא עלאה דסביל לההוא תוקפא, ואי לאו דזמין קודשא בריך הוא ואשתכח ברחמי על עלמא, כל עלמא אתאביד, דכתיב {{מקור|תהלים כט י}} יהו"ה למבול ישב, ועל דא לא שריא דינא דלעילא על עלמא, דלא יכיל עלמא למסבל ליה אפילו רגעא חדא. אדהכי הוה רבי שמעון בכי וחדי, זקפו עיינין וחמו חמשה מאינון פרושים, דהוו אזלי אבתריה למתבע ליה, קמו, אמר רבי שמעון מכאן ולהלאה מה שמך, אמר נהוראי סבא, בגין דנהוראי אחרא אית גבן, אזלו רבי שמעון ואינון חברייא עמיה תלת מילין, אמר רבי שמעון לאינון אחרנין מה ארחא דא גבייכו, אמרו, למתבע ליה להאי סבא, דמימוי אנן שתאן במדברא, אתא רבי שמעון ונשקיה, אמר ליה נהוראי שמך, ונהורא אנת, ונהורא עמך שרי. פתח רבי שמעון ואמר, {{מקור|דניאל ב כב}} הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, ידע מה בחשוכא, ונהורא עמה שרא, הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, קודשא בריך הוא גלי עמיקתא ומסתרתא, דכל עמיקין סתימין עלאין איהו גלי לון, ומאי טעמא גלי לון, בגין דידע מה בחשוכא, דאלמלא חשוכא לא אתידע נהורא, ואיהו ידע מה בחשוכא, ובגין כך גלי עמיקתא ומסתרתא, דאי לאו חשוכא לא יתגליין עמיקין ומסתרתן. ונהורא עמה שרא, מאן נהורא, דא נהורא<קטע סוף=דף קפז א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפז|ב}}<קטע התחלה=דף קפז ב/>דאתגלייא מגו חשוכא, ואנן מגו חשוכא דהוה במדברא, אתגלי לן נהורא דא, רחמנא ישרי עמך נהורא, בעלמא דין ובעלמא דאתי. אזלי רבי שמעון וחברייא אלין תלת מילין אבתריה, אמר ליה אמאי לא אזלי אלין עמך כקדמיתא, אמר ליה, לא בעינא לאטרחא לבר נש עמי, השתא דאתו נזיל כחדא, אזלו, ורבי שמעון אזל לארחיה, אמר רבי אבא, הא אנן ידענא שמיה, ואיהו לא ידע שמיה דמר, אמר ליה מניה ידענא דלא לאתחזאה: ;ברוך ה' לעולם אמן ואמן: ==פרשת כי תשא - זהר== {{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר, כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו'}}. רבי אבא ורבי אחא ורבי יוסי הוו אזלי מטבריה לצפרי. עד דהוו אזלי, חמו ליה לרבי אלעזר דהוה אתי, ורבי חייא עמיה. אמר רבי אבא, ודאי נשתתף בהדי שכינתא! אוריכו להו עד דמטו לגבייהו. כיון דמטו גבייהו, אמר רבי אלעזר ודאי כתיב {{צ|עיני יהו"ה אל צדיקים ואזניו אל שועתם}} {{ממ|תהלים|לד|טז}}. האי קרא קשיא וכו'.... {{קטן|(זה המאמר תמצאנו [[זהר חלק ב רכה א|בפרשת פקודי דף רכה סוע"א]], עיין שם כי שם מקומו)}} תא חזי הא אוקמוה, לית ברכתא דלעילא שרייא על מלה דאתמני. ואי תימא - ישראל היך אתמנון? אלא כופרא נטיל מנייהו והא אוקמוה. וחושבנא לא הוי עד דאתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכין להו לישראל, ולבתר מנין ההוא כופרא, ולבתר אהדרן ומברכין לון לישראל. אשתכחו ישראל מתברכאן בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהון מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שרייא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שריא עליה ויכיל לנזקא. בגין כך נטלין כופרא ופדיונא, לסלקא עליה מניינא, והא אוקמוה ואתמר:<קטע סוף=דף קפז ב/> {{ממ זהר משולב|ב|קפח|א}}<קטע התחלה=דף קפח א/>רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי בארחא. עד דהוו אזלין רמש ליליא. יתבו. אדהוו יתבין, שריאת צפרא לאנהרא. קמו ואזלו. אמר רבי חייא, חמי אנפוי דמזרח דקא מנהרין. השתא כל אינון בני מדינחא דטורי נהורא, סגדין לגבי האי נהורא דנהיר באתר דשמשא עד לא יפוק, ופלחין ליה. דהא כיון דנפיק שמשא - כמה אינון דפלחין לשמשא. ואלין אינון דקא פלחין לנהורא דא, וקראן להאי נהורא {{צ|אלהא דמרגלא דנהיר}}, ואומאה דלהון באלֹהּ דמרגלא דנהיר. ואי תימא פולחנא דא למגנא הוא - מיומין עתיקין קדמאין חכמתא ידעו ביה! בזמנא דשמשא נהיר עד לא יפוק, ההוא ממנא דפקיד על שמשא ואתוון קדישין דשמא עלאה קדישא רשימן על רישיה, ובחילא דאינון אתוון פתח לכל כוי שמיא ובטש בהו ועבר. וההוא ממנא עאל גו ההוא זהרא דנהיר סחרניה דשמשא. ותמן שכיח עד דנפק שמשא ואתפשט בעלמא. וההוא ממנא - איהו פקידא על דהבא ועל מרגלן סומקן. ואינון פלחין לההוא דיוקנא דתמן. ובנקודין וסימנין דירתו מקדמאי מיומין עתיקין - אזלי וידעי נקודין דשמשא למשכח אתרין דדהבא ומרגלן. אמר רבי יוסי, עד כמה יהון פולחנין סגיאין אלין בעלמא?! דהא שקרא לית ליה קיימין לקיימא?! פתח אידך ואמר {{צ|שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר}} {{מקור|משלי יב יט}}. תא חזי, אילו כל בני עלמא הוו פלחין לשקרא - הוה הכי. אבל האי נהורא וזהרא דנהיר - ודאי קשוט איהו. כוכבי רומא דרקיעא - קשוט אינון. אי בטפשו וחסרונא דדעתא דלהון אינון אמרי וקראן להו אלהא - לא בעי קודשא בריך הוא לשיצאה עובדוי מעלמא. אבל לזמנא דאתי, לא ישתצון כוכביא ונהורין דעלמא, אבל מאן ישתצי? אינון דפלחו לון. וקרא דא הכי הוא: {{צ|שפת אמת תכון לעד}} - אלין ישראל דאינון שפת אמת - {{צ|יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד}} {{מקור|דברים ו ד}}, וכלא איהו אמת ורזא דאמת. ומסיימי {{צ|יהו"ה אלהיכם אמת}}. ודא איהו {{צ|שפת אמת תכון לעד}}. {{צ|ועד ארגיעה}} - "ועד רגע" מבעי ליה, מאי {{צ|ארגיעה}}? אלא עד כמה יהא קיומא דלהון בעלמא, עד זמנא דייתי ויהא לי נייחא, מפולחנא קשיא דעלוי, ובזמנא דארגיעה ישתצי {{צ|לשון שקר}}, אינון דקראן אלהא למאן דלאו הוא אלהא. אבל ישראל דאינון 'שפת אמת' כתיב בהו {{צ|עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו}} {{מקור|ישעיה מג כא}}. אדכרנא חדא זמנא דהוינא אזיל בהדי רבי אלעזר, פגע ביה הגמונא. אמר ליה לרבי אלעזר: אנת ידעת מאורייתא דיהודאי? אמר ליה ידענא. אמר ליה לית אתון אמרין דמהימנותא דלכון קשוט ואורייתכון קשוט, ואנן דמהימנותא דילן שקר ואורייתא דילן שקר - והא כתיב {{צ|שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר}}? אנן מיומין דעלמא קיימין במלכותא, ולא אעדי מינן לעלמין דרא בתר דרא, {{צ|תכון לעד}} ודאי! ואתון זעיר הוה לכו מלכותא, ומיד אעדי מנכון, וקרא אתקיים בכו דכתיב {{צ|ועד ארגיעה לשון שקר}}. אמר ליה: חמינא בך דאנת חכים באורייתא - תפח רוחיה<קטע סוף=דף קפח א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפח|ב}}<קטע התחלה=דף קפח ב/>דההוא גברא! אלו אמר קרא {{צ|שפת אמת כוננת לעד}} הוה כדקאמרת! אבל לא כתיב אלא {{צ|תכון}} - זמינא שפת אמת דתכון, מה דלאו הכי השתא, דהשתא שפת שקר קיימא, ושפת אמת שכיבא לעפרא. ובההוא זמנא דאמת יקום על קיומיה, ומגו ארץ תצמח - כדין {{צ|שפת אמת תכון לעד וגו'}}! אמר ליה ההוא הגמון: זכאה אנת וזכאה עמא דאוריתא דקשוט ירתין! בתר יומין שמענא דאתגייר. אזלו, מטו חד בי חקל וצלו צלותהון. כיון דצלו צלתהון, אמרו מכאן ולהלאה נתחבר בשכינתא ונזיל ונתעסק באורייתא. פתח רבי יוסי ואמר: {{צ|הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך וגו'}} {{מקור|ישעיה מא יא}} - זמין קודשא בריך הוא למעבד לישראל כל אינון טבאן דקאמר על ידי נביאי קשוט, וישראל סבלו עליהון כמה בישין בגלותהון. ואלמלא כל אינון טבאן דקא מחכאן וחמאן כתיבין באורייתא - לא הוו יכלין למיקם ולמסבל גלותא. אבל אזלין לבי מדרשות, פתחין ספרין וחמאן כל אינון טבאן דקא מחכאן, וחמאן כתיבין באורייתא דאבטח לון קודשא בריך הוא עלייהו, ומתנחמין בגלותהון. ושאר עמין מחרפין ומגדפין לון ואמרי {{צ|אן הוא אלהכון?! אן אינון טבאן דאתון אמרין דזמינין לכון?! וכי כל עמין דעלמא יכספו מנייכו?!}}. הדא הוא דכתיב {{צ|שמעו דבר יהו"ה החרדים אל דברו, אמרו אחיכם שונאיכם וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|ה}}. מאי {{צ|החרדים אל דברו}}? אינון דסבלו כמה בישין, כמה שמועות שמעי, אלין על אלין ואלין בתר אלין, וחרידו עליהון. כמה דאת אמר {{צ|כי וגו' קול חרדה שמענו פחד ואין שלום וגו'}} {{מקור|ירמיה ל ה}}. אינון חרדים תדיר אל דברו כד אתעביד דינא. {{צ|אמרו אחיכם שונאיכם}} - אלין אינון אחוכון בני עשו. {{צ|מנדיכם}} - כמה דאת אמר {{צ|סורו טמא קראו למו}} {{מקור|איכה ד טו}}, דלית עמא דקא מבזין לון באנפי ומרקקין באנפייהו לישראל כבני אדום, ואמרי "כלהו מסאבין כנדה". ודא איהו {{צ|מנדיכם}}. {{צ|למען שמי יכבד יהו"ה}} - "אנן בנוי דאל חי, די בָָּן יתייקר שמיה. אנן שלטנין על עלמא בגין ההוא דאקרי גדול" - {{צ|עשו בנו הגדול}} {{מקור|בראשית כז א}}, ובשמא דא אקרי קודשא בריך הוא גדול - {{צ|גדול יהו"ה ומהולל מאד}} {{מקור|תהלים קמה ג}}. "אנן בני הגדול ואיהו גדול - ודאי {{צ|למען שמי יכבד יהו"ה}}". "אבל אתון זעירין מכלא - {{צ|יעקב בנה הקטן}} {{מקור|בראשית כז ו}} כתיב. אן הוא אלהכון? אן הוא אינון טבאן דיכספון כל עממיא מחדוה דלכון? מאן יתן {{צ|ונראה בשמחתכם}} כמה דאתון אמרין!". {{צ|והם יבושו}} - רוח הקדש אומר {{צ|והם יבושו}} כמאן דתלי קללתא באחרא. בגין דאתון אמרין דכדין יבושו ויכלמו - ובגין דא רוח קדשא הוה אמר מלה הכי. ועל דא - {{צ|הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך}} {{ממ|ישעיהו|מא|יא}}. מאי {{צ|כל הנחרים בך}}? דאתקפו נחיריהון ברוגזא עלך בגלותא דא. בההוא זמנא {{צ|יבושו ויכלמו}} מכל טבין דיחמון להון לישראל. אמר רבי חייא הכי הוא ודאי. אבל חמינן, והכי חמו תקיפי עלמא, דהא גלותא אתמשך ועדיין בריה דדוד לא אתי. אמר רבי יוסי, וכל דא הכי הוא. אבל מאן עביד דיסבלון ישראל גלותא דא? כל אינון הבטחות דאבטח לון קודשא בריך הוא. והא אתמר, דעאלין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וחמאן כל אינון נחמות, וחדאן בלבייהו, למסבל כל מה דייתי עלייהו. ואלמלא דא לא יכלין למסבל. אמר רבי חייא ודאי הכי איהו! וכלא בתשובה תליא! ואי תימא דיכלין השתא לאתערא תשובה כלהו כחדא - לא יכלין! מאי טעמא לא יכלין? בגין דכתיב {{צ|והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה}} {{מקור|דברים ל א}}, וכתיב {{צ|והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו'}}, וכתיב (שם ב) {{צ|ושבת עד יהו"ה אלה"יך וגו'}}. וכדין {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצץ וגו'}}. ועד דכל אינון מלין לא יתקיימון - לא יכלין<קטע סוף=דף קפח ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפ|א}}<קטע התחלה=דף קפט א/>לאתערא תשובה מנייהו. אמר רבי יוסי, כמה סתמת כל ארחין ושבילין מכל בני גלותא, ולא שבקת לון פתחון פה! אי הכי - להוו כמה דהוו בכל דרא ודרא, דלא יסבלון גלותא, ולא אגרא, ויפקון מדינא דאורייתא, ויתערבון בשאר עמין! פתח ואמר: {{צ|כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וגו'}} {{מקור|ישעיה כו יז}}. מאי {{צ|כמו הרה}}? ארח איהו לעוברתא לאעברא עלה תשע ירחין שלמין, ואית בעלמא כמה וכמה דלא עבר עלה אלא יומא חד או תרין יומין מתשיעאה, וכל צירין וחבלין דעוברתא בתשיעאה אינון, ואף על גב דלא אעבר עלה אלא יומא חדא - אתחשיב עלה כאילו אתעברו כל תשיעאה שלים. אוף הכי ישראל. כיון דאטעמי טעם גלותא - אי יהדרון בתשובה, יתחשב עלייהו כאלו אעברו עלייהו כל אינון מלין דכתיבין באורייתא. כל שכן וכל שכן דכמה וכמה יסורין אעברו עלייהו מן יומא דגלותא שרי. אבל מאי דכתיב {{צ|בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} {{מקור|דברים ד ל}}? תא חזי כמה רחמנותא רחים קודשא בריך הוא לישראל במלה דא. למלכא דהוה ליה ברא יחידאה, ורחים ליה רחימו דנפשא, ומגו רחימו דיליה יהב ליה לאמיה מטרוניתא דתרבי ליה, ותוליף ליה ארחי מתתקנן. זמנא חדא חב לגבי אבוה. אתא אבוהי ואלקי ליה, ולבתר אעבר על חוביה. תב כמלקדמין וחב לאבוה, ואפקיה אבוה מביתיה וארגיז עליה. נפק ההוא ברא מביתיה. ובאתר דיהך בארח קשוט ויהא זכאה כדקא יאות בגין דישמע מלכא אבוה ויהא תיאובתיה עליה - מה עבד? אמר "הואיל ונפקנא מהיכלא דאבא - אעביד מכאן ולהלאה כל מה דאנא בעי!". מה עבד? אזל ואתחבר בזונות, ואתלכלך בלכלוכא דטנופא בהדייהו, ולא הוה משתכח אלא בהדייהו בחבורא דלהון. מטרוניתא אמיה פקדת בכל יומא על ההוא ברא, וידעת דברה בהדי זונות אתחבר, וכל חברותא דידיה בהדייהו הוות. שריאת למבכי ולאתמררא על ברה. יומא חד עאל מלכא לגבה. חמא לה דאיהי מבכה. שאיל לה על מה את בכאת? אמרה ולא אבכה - דהא ברנא לבר מהיכלא דמלכא, ולא די דהוא לא יתיב בהיכלא דמלכא אלא דהוא יתיב בהדי זונות! מה יימרון כל בני עלמא - בריה דמלכא איהו דיתיב בבי זונות! שריאת למבכי ולאתחננא למלכא. אמר מלכא, בגינך אהדר ליה ואנת ערבאה דיליה! אמרת הא ודאי. אמר מלכא הואיל וכך הוא - לא אצטריך לאהדרא ליה ביממא באתגליא, דכסופא דילן איהו למהך בגיניה לבי זונות. ואי לא הוה כגוונא דא דטינף גרמיה הכי וחלל יקרי - הוינא אנא וכל חיילין דילי אזלין בגיניה בכמה יקר, בכמה בוקינס קמיה, בכמה מאני קרבא מימיניה ומשמאליה, עד דכל בני עלמא יודעזעון וינדעון כלא דברא דמלכא איהו. השתא כיון דאיהו טינף גרמיה וחלל יקרי - איהו יהדר בטמירו דלא ינדעון ביה. אהדר לגבי מלכא - יהביה לגבי אמיה. ליומין סרח כמלקדמין. מה עבד מלכא? אפיק ליה ולאמיה בהדיה מגו היכלא! אמר תרווייכו תהכון, ותרווייכו תסבלון גלותא ומלקיותא תמן! כיון דתרווייכו תסבלון כחדא - כדין ידענא דברי יתוב כדקא חזי. כך ישראל בנוי דמלכא קדישא אינון - אחית לון למצרים. ואי תימא בההוא זמנא לא חאבו? גזרה דגזר קודשא בריך הוא בין הבתרים הוה אתחזי למהוי קיים! וקודשא בריך הוא אשגח לתרין מלין; חד בגין ההוא מלה דאמר אברהם {{צ|במה אדע כי אירשנה}} {{מקור|בראשית טו ח}}, דא הוא<קטע סוף=דף קפט א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפא|ב}}<קטע התחלה=דף קפט ב/>סבה ועילה. אבל עד דנפקו ממצרים לא הוי גוי ולא אתחזו כדקא יאות. פתח ואמר, {{צ|כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות}} {{מקור|שיר ב ב}}. בעא קודשא בריך הוא למעבד לון לישראל כגוונא דלעילא, ולמהוי שושנה חדא בארעא כגוונא עלאה. ושושנה דסלקא ריחא ואתבריר מכל שאר וורדין דעלמא לא הוי אלא ההיא דסלקא {{צ|בין החוחים}}? ודא ארחא כדקא יאות. ועל דא זרע שבעין זוגין דהוו שבעין נפש, ואעיל לון בין החוחים. ואינון חוחים - מיד דהוו אינון זוגין תמן - סליקו ענפין וטרפין, ושליטו על עלמא, וכדין פרחת שושנה בינייהו. כיון דבעא קודשא בריך הוא לאפקא שושנה ולקיט לה מבינייהו - כדין יבשו חוחים ואזדריקו ואשתציאו ולא אתחשבו לכלום. בשעתא דאזיל למלקטא שושנה דא, לאפקא בריה בוכריה, בההוא זמנא אזל מלכא גו כמה חיילין רברבנין ושליטין, עם דגלין פרישן, ואפיק לבריה בוכריה בכמה גבורן, ואייתי ליה להיכליה, ויתיב סגי בבי מלכא. כיון דחב לגבי אבוה - אוכח ליה ואלקי ליה דכתיב {{צ|ויחר אף יהו"ה בישראל ויתנם ביד שוסים וגו'}} {{מקור|שופטים ב יד}}. סרח כמלקדמין ומרד באבוה - אפקיה מביתיה. מה עבדו ישראל? חמו דהא אתבדרו לבבל - אתערבו בעממיא; נסיבו נשין נכריות, ואולידו בנין מנהון. עם כל דא אימא קדישא הות אפטרופוסא עלייהו. ועל דעבד הכי, קודשא בריך הוא אמר הואיל וכסופא איהו - ליתי ברי איהו מגרמיה. הואיל וחלל יקרי - לא אתחזי דאנא איזיל תמן לאפקא ליה ולמעבד ליה נסין וגבורן כמלקדמין. תבו אינון בלא סיועא דאתחזו לון, בלא פליאן ונסין. אלא כלהו מתבדרן, כלהו לָאָן במסכנו. ותבו להיכלא דמלכא בכסופא. ואימא קדישא ערבת לון. חאבו כמלקדמין. מה עבד קודשא בריך הוא? אפיק להאי ברא כמלקדמין מהיכליה ואמיה בהדיה. אמר: מכאן ולהלאה אימא וברה יסבלון כמה בישין כחדא! הדא הוא דכתיב {{צ|ובפשעיכם שלחה אמכם}} {{מקור|ישעיה נ א}}. ועל דא כתיב {{צ|בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} {{מקור|דברים ד ל}} - מאי {{צ|באחרית הימים}}? אלא דא היא אימא קדישא דהיא {{צ|אחרית הימים}}, ועמה סבלו כל מה דסבלו בגלותא. ואילו יהדרון בתיובתא - אפילו חד ביש או חד צערא דיעבר עלייהו - אתחשב עלייהו כאלו סבלו כלא!ואי לאו - סתים קיצא וכל דרין דיליה, כמה דאמר בוצינא קדישא, דכתיב {{צ|לצמיתות לקונה אותו לדורותיו}} {{מקור|ויקרא כה ל}}. וכל דא בתיובתא תליא מילתא. אמר רבי חייא: ודאי הכי הוא, ועל דא גלותא אתמשך. אבל קודשא בריך הוא כל מה דמחא לון לישראל - בהאי {{צ|אחרית הימים}}. ובהאי אחרית הימים יעביד לון נסין ונוקמין, דכתיב {{צ|והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהו"ה בראש ההרים}} {{מקור|ישעיה ב ב}}. מאן {{צ|ראש ההרים}}? דא אברהם סבא, כהנא רבא, ראש דכלא. ובגין דאיהו ראש - כוס דברכה יהיה נכון בראש ההרים, דא אברהם סבא, קדמאה לשאר ההרים. כוס דברכה אצטריך למהוי מתקנא בימינא. {{צ|ונשא מגבעות}} - אצטריך למהוי זקיף מן פתורא שיעורא דאקרי זרת לברכא לקודשא בריך הוא, ודא הוא {{צ|ונשא מגבעות}}. {{צ|מגבעות}} מאי הוא? אלא בֵּינה ובין בתולות אחריה רעותיה - שיעורא דזרת איהו. {{צ|נשא}} כוס דברכה {{צ|מגבעות}} ודאי. ועל דא - טבא דיהא ליה להאי ברא בוכרא - באחרית הימים איהו. אמר ליה שפיר קאמרת! האי קרא ודאי הכי הוא. {{צ|בראש ההרים}} - דא ימינא אברהם סבא, דאיהו ראש ההרים ודאי. {{צ|ונשא מגבעות}} - משיעורא דגבעות דאינון רעותיה, ושפיר קאמרת. {{צ|ונהרו אליו כל הגוים}} {{מקור|ישעיה ב ב}} - מאי הוא? אמר ליה, ואפילו נשים וקטנים, ושמש דפלח על פתורא אף על גב דאיהו לא אכל - אצטריך למשמע ולמימר אמן, (ס"א להריק ברכה לכוס). דלא יימא בר נש "אנא לא אכלית, והואיל<קטע סוף=דף קפט ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצ|א}}<קטע התחלה=דף קצ א/>דלא אצטריפנא לזמון לא אשמע ולא אימא אמן". הכל חייבין ביה. דבר אחר: {{צ|ונהרו אליו כל הגוים}} - אף על גב דנשים וקטנים פטורין מן המצות - בכוס דברכה הכל חייבין; בלבד דינדעון למאן מברכין. ודא היא {{צ|ונהרו אליו כל הגוים}}. אתא רבי יוסי ונשקיה. אמר כמה שפיר מלה דא ומתיקא לחכא! {{ש}} השתא אית לדייקא, אי האי 'אחרית הימים' איהו כוס דברכה ממש - מהו {{צ|הר בית יהו"ה}}? הוה ליה למכתב הכי "והיה אחרית הימים נכון יהיה בראש ההרים" - מהו {{צ|באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהו"ה}}? {{ש}} אמר ליה, {{צ|אחרית הימים}} איהו אילנא כלא - מרישיה ועד סיפיה, דהוא אילנא דטוב ורע. ואתא קרא לבררא {{צ|'''ב'''אחרית הימים}}, ואפיק {{צ|הר בית יהוה}} - דא טוב בלא רע. {{צ|הר בית יהוה}} ודאי - דלית תמן חולקא לסטרא אחרא, דהא אתבריר {{צ|הר בית יהוה}} מגו אילנא דאיהו {{צ|אחרית הימים}}. ודא איהו כוס דברכה דאיהו {{צ|נכון בראש ההרים}}. אמר רבי יוסי, זכאה ארחא דא דזכינא להאי מלה! {{ש}} אמר ליה: ממאן שמעת לה? {{ש}} אמר ליה יומא חדא הוינא אזיל בארחא ושמענא וחמינא ליה לרבי שמעון דהוה דריש להאי קרא לרבי אחא. וכיון דשמענא - חדינא ביה, ונטירנא ליה צריר בכנפא דלבושאי דלא יתעדי מנאי לעלמין. {{ש}} אמר ליה, ודאי מלה קדישא דא מנהירו דבוצינא קדישא אתנהיר! זכאה דרא דקיימי עלמא וסמכוי שריין בגויה! ואי אנת צרירת להא מלה בקשרא חדא דלא יתעדי מינך - אנא אצרור לה בתלתין או בארבעין קשרין בכיסאי, דלא יתעדי מינאי לעלמין. (כאן חסר) {{להשלים}} ...על ההיא מלה דאחמי קודשא בריך הוא למשה, בגין דאף על גב דישראל חבין קמיה בכל דרא ודרא, לא בעי מאן דיימא עלייהו דלטורין. מנלן? מהושע, דכתיב {{צ|תחלת דבר יהו"ה בהושע}} {{מקור|הושע א ב}} - הא אוקמוה מלה. ועל דא {{צ|והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו'}} {{ממ|הושע|ב|א}}. ובגין דא בריך לון בכמה ברכאן לאהדרא בתיובתא, ולאתבא לון לגבי אבוהון דבשמיא, ולא אעדי מתמן עד דקודשא בריך הוא מחל על חובייהו, ואתנקיאו קמיה. אליהו מה כתיב ביה? {{צ|ויבא וישב תחת רתם אחד וגו'}} {{מקור|מלכים א יט ד}}. אמר: מאריה דעלמא! אתתא חדא שדרת לון לישראל ודבורה שמה, דכתיב {{צ|והיא יושבת תחת תמר דבורה}} {{מקור|שופטים ד ה}} - דא הוא {{צ|רתם}}. ואהדרת לון למוטב, דכתיב {{צ|עד שקמתי דבורה}} {{ממ|שופטים|ה|ז}}. ואנא עאלית בינייהו ואכרזית קמייהו, ולא יכילנא. עד דהוה יתיב, אתגלי עליה קודשא בריך הוא. אמר ליה {{צ|מה לך פה אליהו}}? בקדמיתא קא הוית מקטרגא ומקני על ברית, ומדחמינא בך דקנית עלי בההוא ברית - נטלית ליה ברעו דמשה ויהיבנא לך, עד דמשה הוה אמר {{צ|הנני נותן לו את בריתי שלום}} {{מקור|במדבר כה יב}}. השתא דאיהו דילך, לא אתחזי לך לקטרגא עלוי. הוה לך למשבק קנוייך לי, כמה בקדמיתא דהוה דילי, שבקנא ליה לידא אחרא ולא קטריגנא עלוי. {{צ|מה לך פה}} - מאי {{צ|פה}}? ברית קיימא, {{צ|פה יהו"ה}} איהו. כיון דלא בעאת לשבקא לי - פומך אתברי באתר דההוא פומא. תנן, בההיא שעתא אתעבר מניה ההוא נבזבזא דיהב ליה משה, דתנן מאי דכתיב {{צ|וילך בכח האכילה ההיא...עד הר האלהי"ם חורבה}} {{מקור|מלכים א יט ח}}? למתבע מתמן. וכי מתמן הוה בעי? אלא למתבע כמלקדמין מההוא דירית בהר האלהי"ם ברית דא. פנחס הוא אליהו ודאי בדרגא חדא. אמר ליה משה, לית אנת יכיל לקבלא מנאי, אלא זיל לינוקייהו דישראל ומאינון תרווח, ואינון יהבי לך. וכך הוא עביד. (חסר) {{להשלים}} ...כמה טיבו עביד קודשא בריך הוא בכל דרא ודרא לישראל - תא חזי מה כתיב, {{צ|ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים}} {{מקור|מיכה ו ד}}. והא כמה נביאי הוו לבתר משה? <קטע סוף=דף קצ א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצ|ב}}<קטע התחלה=דף קצ ב/>"ואשלח לפניך את משה אהרן ואלעזר ופנחס יהושע ואליהו ואלישע וכמה שאר צדיקי וחסידי" מבעי ליה?! אלין תלתא אמאי? אלא אמר קודשא בריך הוא, עמי בני אמאי לא תדכרון לכל טבין דעבדית לכו, דשדרית לכו למשה אהרן ומרים. למלך בשר ודם דאית ליה מדינתא, ושדר לגבה גוברין אפרכין רברבנין, דיהון מנהלי עמא ומעיינין בהו ובדינייהו. מאן אצטריך למהוי זקוק במזונייהו במלין דיצטרכון - לאו עמא דמדינתא?! בעל כרחייהו יצטרכו לעיינא בהו, ולמיהב להו יקרא. שדרית למשה - איהו אייתי קמייכו מן למיכל, ונהיל לכו ולבנייכו ולבעירייכו, ואשתדל בדינייכו (ס"א במזונייכו), ובכל מה דאצטריך לכו. שדרית לאהרן - אייתי (ס"א לכו ענני) היכלין דענני יקר לחפאה עלייכו כמלכין. אסחי לכו בטלי יקר, דלא אתרקבו לבושיכון ומנעליכון, והוו מתחדשי בכל יומא. שדרית למרים - אייתיאת בירא לאשקאה לכו, ושתיתון אתון ובעירכון. אינון יהבו לכון, ומדלהון אכלתון ושתיתון, ויתיבתון בחופאה דיקר דלהון - ומדלכון לא יהבתון לון?! ולא עוד אלא דאשתדלו עליכון ונטלו על צואריהון מטולכון - והויתון מחרפין ומגדפין לון?! אמר רבי יוסי, לאו הוה אבא רחמן על בנוי כקודשא בריך הוא. וקרא הוא, דכתיב {{צ|לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב וגו'}} {{מקור|מלכים א ח נו}}. תא חזי רחמנו דיליה - אלו אמר {{צ|לא נפל דבר אחד מכל דברו}} ולא יתיר - נח לעלמא דלא אתברי. אבל מדאמר {{צ|מכל דברו הטוב}}, ואפיק ביש לאחורא, דהא מלה דביש לא בעי למעבד. ואף על גב דאגזים וארים רצועה - אתאת אימא ואתקפת בדרועיה ימינא, וקם רצועה בקיומיה, ולא נחית לתתא, ולא אתעביד. בגין דבעיטא חדא הוו תרווייהו - איהו דאגזים ואיהי דאחידת בימיניה. ואי תימא מנלן? ממלה דאיהי באתגליא, דכתיב {{צ|לך רד כי שחת עמך}} - שרי לארמא רצועה. ומשה דלא הוה ידע ארחא דאמא - שתיק. כיון דחמא קודשא בריך הוא כך - אנקיד ליה ובטש ביה ואמר {{צ|ועתה הניחה לי}}. מיד ארגיש משה ואחיד בדרועיה דקודשא בריך הוא דכתיב {{צ|זכור לאברהם}} - דא דרועיה ימינא. ובגין כך לא נחית רצועה. ואי תימא אימא דאיהי רגילה לאחדא ברצועה דמלכא אן הות, דשבקת מלה למשה? שאילנא ואמינא, והא לא ידענא ברירא דמלה, עד דנהוי קמיה דבוצינא קדישא. כד אתו לקמיה דרבי שמעון - חמא באנפייהו סימן. אמר: "עולו בני קדישין, עולו רחימין דמלכא, עולו רחימין דילי, עולו רחימין אלין באלין". דאמר רבי אבא כל אלין חברייא דלא רחימין אלין לאלין - אסתלקו מעלמא עד לא מטא זמנייהו. כל חברייא ביומוי דרבי שמעון - רחימו דנפשא ורוחא הוה בינייהו, ובגין כך בדרא דרבי שמעון באתגלייא הוה. דהוה אמר רבי שמעון כל חברייא דלא רחמין אלין לאלין, גרמין דלא ליהך בארח מישר, ועוד דעבדין פגימו בה, דהא אורייתא רחימו ואחוה וקשוט אית בה. אברהם רחים ליצחק, יצחק לאברהם. מתחבקן דא בדא. יעקב - תרווייהו אחידן ביה ברחימו ובאחוה. יהבין רוחייהו דא בדא. חברייא! כההוא דוגמא אצטריכו ולא למעבד פגימו. כיון דחמא סימן באנפייהו ואמר לון הכי - אמרו ליה ודאי רוח נבואה שרא על בוצינא קדישא, והכי אצטריך לן למנדע. בכה רבי שמעון ואמר, חד מלה מאינון מלי דלחישו לי מגו ריש מתיבתא דגנתא דעדן, דלא אמרו באתגליא - מלה דא סתרא איהי - ואימא לכו בני רחימאי, בני רחימין דנפשאי. מה אעביד? אמרו לי בלחישא, ואנא אימא באתגלייא. ולזמנא דנחמי אנפין באנפין, <קטע סוף=דף קצ ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצא|א}}<קטע התחלה=דף קצא א/>כל אנפין יסתכמון בדא. בני, חובא דעבדו עמא דלבר ואשתתפו ביה עמא קדישא - באימא חאבו. דכתיב {{צ|קום עשה לנו אלהים}} - {{צ|אלהים}} ודאי, כבוד ישראל. דא איהו דשריא עלייהו כאימא על בנין. ודא הוא רזא דכתיב {{צ|וימירו את כבודם בתבנית שור}} {{מקור|תהלים קו כ}} - דא כבודם דישראל, אימא דלהון. ודא הוא דכתיב {{צ|גלה כבוד}} {{מקור|ש"א ד כב}} - דגרמו לשכינתא דאתגלי בגלותא עמהון. ועל דא {{צ|וימירו את כבודם}}. במה? {{צ|בתבנית שור}}. הכא איהו רזא דמלה. תא חזי, לתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין - נפק חד ערעורא מקטרגא, מזיקא קדמאה. ואיהו ברזא דיוקנא דאדם כד קריב לגו קדשא. כיון דאתעבר מתמן ובעי לנחתא לתתא, בעי לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא. ונחית הוא ורתיכוי. ולבושא קדמאה דקא נקיט - {{צ|תבנית שור}}, דיוקנא דשור. וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע שור איהו. ואינון ארבע אבות לנזקא עלמא. וכלהו תלתא דאבות נזיקין בר שור - כלהו דיליה. ועל דא כתיב {{צ|וימירו את כבודם בתבנית שור}}. מהו {{צ|אוכל עשב}}? הא דרשינן ביה. אבל עקרא דמלה: מתמצית דלחם ושבע זיני דגן - לית ליה בהו חולקא. ובגיני כך אימא לא הות תמן, ולא יאות לה למהוי תמן. ובגין דאבא הוה ידע רחמנו דאימא וארחא דילה - אמר למשה. בני רחימאי! עיטא בתרווייהו בדא תדיר! ודא הוא דלחישו לי בלחישו - דלא חזי לגלאה - דברא לא ינדע. ויחמי דהא רצועה אתתקנת, וידחל תדיר. אבל תרווייהו בעיטא דא ובעיטא חדא. תא חזי כתיב, {{צ|וירא העם כי בשש משה}} - מאן {{צ|העם}}? אינון ערב רב. מאן ערב רב? וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים הוו, דקראן לון ערב רב? והלא מצריים הוו, וממצרים נטלו! ואלו הוו ערבוביא דעמין סגיאין - הכי הוה ליה למכתב "ערב רב '''עלו''' אתם", לפי ערבוביא דלהון. אלא {{צ|ערב רב '''עלה''' אתם}} {{מקור|שמות יב לח}} - עמא חד הוה ולישן חד! אבל כל חרשי מצרים וכל חרטומי דלהון הוו, דכתיב בהו {{צ|ויעשו גם הם חרטומי מצרים}} (שם ז כג), דבעו למיקם לקבל פליאן דקודשא בריך הוא. כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים - אהדרו לגבי משה. אמר ליה קודשא בריך הוא למשה: לא תקבל לון! אמר משה: מאריה דעלמא! כיון דחמו גבורתא דילך באען לאתגיירא - יחמון גבורתך בכל יומא, וינדעון דלית אלהא בר מנך. וקבל לון משה. אמאי קרא לון {{צ|ערב רב}}? אלא כל חרשין דמצרים הוו, וברישהון '''יונוס וימברוס''', ובשעתא דיומא הוו עבדי תדיר חרשייהו. וכל אלין חרשין עלאין הוו מסתכלי מכי נטי שמשא - משירותא דשית שעות ומחצה עד שירותא דתשע ומחצה, דהיינו 'ערב רברבא'. כל אינון חרשין זעירין - משירותא דתשע ומחצה עד פלגות ליליא. אינון עלאין דבהו הוו מסתכלי מכי נטי שמשא - דהא כדין שראן {{קיצור|תשע מאה ותשעין וחמש דרגין|995}} למשטטא על טורי חשוך. ורוחא דלהון הוה משטטא על כל אינון חרשין (נ"א דרגין) בחרשייהו. ואלין הוו עבדי כל מה דאינון בעאן, עד דכל מצראי רחצנו דלהון באלין הוה. וקראן לון {{צ|ערב רב}} בגין דאית ערב זעירא; מתשע שעות <קטע סוף=דף קצא א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצא|ב}}<קטע התחלה=דף קצא ב/>ומחצה ולתתא דא ערב זעירא. ותרי 'ערבי' אינון. ועל דא {{צ|וגם ערב רב עלה אתם}}. וחכמתא דלהון הוה סגי. ואינון אסתכלו בשעתי דיומא, ואסתכלו בדרגא דמשה, וחמו דהא בכל סטרין {{צ|בשש משה}} - בשש שעתי קדמאין דיומא - דאינון לא יכלין לשלטאה בהו. (ס"א בגין שית) בשית דרגין עלאין דאחידן ביה (נ"א דאחיד בהו), ובכל סטרין בשית הוה. ובעטרין דאלין שית הוה זמין לרדת מן ההר, דכתיב {{צ|כי בשש משה לרדת מן ההר}}. מיד {{צ|ויקהל העם על אהרן}}. דהכי תנינן דבההיא שעתא דנחית משה וקביל אורייתא בלחודוי, כללא דכל ישראל. ואיהו קביל אורייתא בעלמא - ואפילו מגלת אסתר, דכתיב {{צ|וקבל היהודים}} {{מקור|אסתר ט כז}} - "וקבלו היהודים" מבעי ליה - מאי {{צ|וקבל}}? אלא דא משה דאיהו {{צ|היהודים}} - כללא דיהודאי. {{צ|ויקהל העם על אהרן}} - אמאי על אהרן? בגין לאתכללא בסטרא דימינא, דהא אינון שמאלא בעו מניה, ובגין דלהוי כליל בימינא, אתכנשו על אהרן. {{צ|ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים}} - {{צ|אלהי"ם}} ודאי - בעו סטר שמאלא. {{צ|אשר ילכו}} - "אשר ילך" מבעי ליה - מאי {{צ|אשר ילכו}}? אלא אלהי"ם שית דרגא אינון, כלהו בסטר שמאלא ד'''אלהי"ם''' שית אינון. דאי תימא דהא שבע אינון - ההוא '''אלהי"ם''' עלאה לא עאל בכללא. תא חזי, כל זמנא דהוה משה במצרים - שמא ד'''אלהי"ם''' לא דכיר אלא שמא ד'''יהו"ה'''. ועל דא קשיא ליה לפרעה - בגין דלא יהא תוקפא לההוא סטרא אחרא, ולא יתתקף בעלמא. השתא בעו ההיא מלה, והיינו {{צ|קום עשה לנו אלהי"ם}} - {{צ|לנו}} דייקא - דאנן צריכין להאי מלה לתקפא סטרא דילן דהוה אתדחיא עד השתא. {{צ|אשר ילכו לפנינו}} - מאי אמרו? אלא הכי אמרו: חמינן דאתון ישראל כל טוב וכל יקר דעלמא לכו, ואנן דחיין לבר. דילכון - {{צ|ויהו"ה הולך לפניהם יומם}} {{מקור|שמות יג כא}}. אוף הכי - {{צ|אלהי"ם אשר ילכו לפנינו}}, כמה דאזיל קמייכו '''יהו"ה''', דהא רשו אית לסטרא דילן למהך אוף הכי לקמנא, אי נזמין ליה עובדא. ===קטע זמני=== תא חזי, כל ענני יקר דאזלו במדברא לא הוו חפיין אלא לבני ישראל לחודייהו. וההוא עננא דיקר דכתיב {{צ|ויהו"ה הולך לפניהם יומם}} אזלא לקמייהו. ואלין ערב רב וכל אינון בעירי עאנין ותורין הוו אזלו לבר ממשרייתא לבתרייתא. ותא חזי, כל אינון ארבעין שנין דקא אזלו ישראל במדברא - שום לכלוכא וטנופא לא הוה גו ענני לגו. ועל דא עאני ותורי דהוו אכלי עשב - לבר הוו, וכל אינון דנטרי לון. אמר רבי אלעזר, אבא אי הכי, אינון ערב רב לא הוו אכלי מן מנא? אמר ליה, ודאי הכי הוא! אלא מה דיהבין לון ישראל כמאן דיהיב לעבדיה. וממה הוו אכלי? מתמצית. מה דאשתאר מבתר ריחיא פסולת. וקרא אכריז ואמר: {{צ|ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה}} {{ממ|שמות|טז|לה}}, {{צ|בני ישראל}} ולא אחרא. {{צ|ויראו בני ישראל ויאמרו מן הוא}} - ולא שאר ערב רב עאני ותורי דהוו בינייהו. עד השתא הוו אתכפיין אינון ערב רב, והשתא קמו ובעו עובדא לאתקפא לסטרא אחרא, אמרו או נהא כלנא עמא חדא, ונהוי בכללא עמכון, או יהא לן מאן דיהך קמנא, כמה דיהך אלהכון קמיכון. אמר אהרן, חס ושלום דאלין ישתתפון בעמא קדישא, למהוי כלא כללא חדא, ולא יתערבון עמא קדישא בעמא דא כללא חדא, אלא טב איהו לאפרשא לון מגו עמא קדישא עד דייתי משה, ואהרן לטב אתכוון, אלא סגיאין הוו מישראל דאשתתפו בהדייהו בלבא, ובגין כך, כד אתא משה אצטריך לבררא וללבנא לעמא קדישא מההוא חובא, ואשקי לון שקיו, עד דאתברירו <קטע סוף=דף קצא ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצב|א}}<קטע התחלה=דף קצב א/>כלהו, ולא אשתאר בהו פסולת כלל: אמר לון אהרן, פרקו נזמי הזהב, וכי לא הוה לון דהבא אחרא, אלא אמר אהרן בעוד דאית לון קטטה בבנייהו ובנשייהו יתעכבון, ובין כך ייתי משה. תא חזי, תנינן קשים גרים לישראל כספחת בבשר החי, כל שכן אלין דלא הוו גרים כדקא יאות, אינון מה עבדו, ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם, כמה אלפי ורבוון הוו מנזמיהון תמן. מה כתיב ויקח מידם ויצר אותו בחרט וגו', אהרן לא אסתמר מאינון תרין חכימין דהוו ברישיהון דההוא ערב רב, חד מנייהו הוה קמיה, ואחרא הוה עביד בחרשוי, כיון דתרווייהו אתייעטו כחדא, נטלו ההיא דהבא, (חד) תרין שלישי בידא דחד, ושליש בידא דאחרא, בגין דהכי אצטריך בההוא זינא דחרשא. בכה רבי שמעון, אמר אי חסידא קדישא אהרן משיחא דאלהא רבא, בחסידותך נפלו כמה מעמא קדישא, ואנת לא הוית ידע לאסתמרא, מהו עבדו, כד מטו שית שעתין, ויומא הוה במתקלא, נטלו ההוא דהבא דפריקו מאודניהון, מאי טעמא, בגין דמאן דאצטריך למעבד חרשא, לא בעי למיחס עינוי על ממונא, ואינון אמרי שעתא קיימא לן אי אנן לא מעכבין, לאו שעתא למיחס על דהבא, מיד ויתפרקו כל העם, מאי ויתפרקו, כמה דאת אמר {{צ|מפרק הרים ומשבר סלעים}} {{מקור|מלכים א יט יא}}, דחבילו ותברו אודנייהו, בכה כמלקדמין ואמר, אי עמא קדישא דקודשא בריך הוא: פתח רבי שמעון בבכיה ואמר, {{צ|והגישו אדניו אל האלהים וגו'}} {{מקור|שמות כא ו}}, הא אוקמוה חברייא, אזן דשמע בסיני {{צ|כי לי בני ישראל עבדים וגו'}} {{מקור|ויקרא כה נה}}, ואיהו פריק עול מלכות שמים מעליה וזבין גרמיה לאחר, תרצע, ואלין חייביא רשיעין גוברין בישין, בתיאובתא דלהון למהדר לסרחנייהו, לא בעו מנשיהון ובניהון, אלא חבילו אורחייהו (ס"א אודנייהו), ואתפרקו מעול שמיא דפקיד להו משה, ותברו אודנייהו, דלית לון חולקא בשמא קדישא ועמא קדישא. מה עבדו? פליגו תרווייהו ההוא דהבא, חד נטיל תרין שלישין, וחד שליש, קמו לקבל שמשא בשית שעתין, עבדו חרשייהו ובלטו בלטיהון, בחרשא דפומא, כיון דמטא שירותא דשבע, ארימו תרווייהו ידייהו על ידוי דאהרן, (ומנלן דמידא דתרווייהו, (ס"א יד מכל חד נטל) נטל ולא יתיר), דכתיב ויקח מידם, תרווייהו הוו ולא יתיר, כיון דאיהו קביל מידם (תרי, ולא ידיהם), קלא נפק ואמר, {{צ|יד ליד לא ינקה רע}} {{מקור|משלי יא כא}}, דכתיב {{צ|כי ברע הוא}}, אייתי רע לעלמא. רזא דמלה, אינון רשעים חייבין חרשין בנוי דבלעם חייבא, בני בנוי דלבן רשיע, חמו דכוס של ברכה בימין איהו, ומן ימינא אתקף תדיר (ס"א יתיר), אמרו אי יהא בסטר דא, ההוא רישא דימינא, הא תוקפא דילן כדקא יאות. כיון דמטא שבע שעתין דיומא, יהבו ליה לאהרן מיד, אי איהו הוה אמר לון שוו ליה בארעא בקדמיתא, ואנא אטול, לא הוו יכלין בחרשייהו כלום, אלא מידם נטל, וקרא מתרעם ואמר ויקח, מידם חמו מה עבד אהרן, גבר נביאה גבר חכים לא ידע לאסתמרא, דאלו נטיל מארעא, כל חרשין דעלמא לא הוו יכלין לאצלחא, אבל במה אצלחו בעובדא דא, בגין דויקח מידם, ולא מארעא: {{צ|ויצר אותו בחרט}} - לאו כמה דחשבין בני נשא, דעבד ציורין במחוגה או במלה אחרא, אלא אתא קרא לאוכחא מלה, דאהרן לא ידע לאסתמרא, אילו כד נטל מידיהון הוה שדי לארעא, ואף על גב דיטול ליה לבתר, לא הוה <קטע סוף=דף קצב א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצב|ב}}<קטע התחלה=דף קצב ב/>אצלח עובדא בישא דא, אבל בכלא סיועא בישא הוה, דנקיט דהבא וטמריה מעינא, ביש בתר ביש, מאי {{צ|ויצר אותו בחרט}}, דשוי כל דהבא בכיסא חדא ואסתמר מעינא, כדין סליק כלא לעובדא. בספרא דחנוך אשכחנא, דהוה אמר הכי, ברא יחידאה יתייליד לההוא רישא חוורא, וכד ייתון מבשרא דחמרי, יטעין ליה, בההוא דעייל (נ"א דנטיל) מרגלן בזגין דדהבא, בלא דעתא דיליה, ודיוקנא יצייר בציורא בחרט, מאי בחרט, בחרט אנוש, דא קלמוסא דאנוש חייבא דאטעי לבני נשא, ודאי דא ברירא דמלה דאנוש, כד אטעי עלמא בקלמוסא הוה רשים רשימין דכל דיוקנין ופלחנין נכראין, בההוא קלמוסא רשים רשימו, ועל דא כתיב בחרט, ההוא דאשתמודע למעבד הכי, ודא הוא ברירו דמלה. וכלא הוה, דודאי בכיסא ארמי דהבא, וכסי ליה מעינא, כמה דאמרו אינון חרשין, והכי אצטריך בזיני דחרשין אלין, ודא הוא עובדא דחרשין אלין, מלה דאצטריך באתגליא לאתגלאה לבתר, אצטריך טמירו וכסויא בקדמיתא, דיתכסי מעינא, ובתר יפוק אומנא לאומנותיה, ומלה דאצטריך בכסויא לבתר, אצטריך באתגליא כקדמיתא. השתא בני רחימאי רחימין דנפשאי, מה אעביד, ודאי אצטריכנא לגלאה, אציתו ואטמירו מלין, בסטר קדושה ההוא אלהי"ם דקשוט, מלך על עלמא, בתלת (מלין) עלמין אתתקף, בבריאה, ביצירה, בעשיה, והא אתמר רזא דכל חדא וחדא הכא, לקבל בריאה ויקח מידם, מלה דלא הוה ביה עד כען כלום, לקבל יצירה, ויצר אותו בחרט, לקבל עשיה, ויעשהו עגל מסכה, מאן חמא חרשין בכל עלמא כאלין. השתא אית למימר, וכי לא כתיב ואשליכהו באש ולא יתיר, וכדין ויצא העגל הזה, והשתא את אמרת ויעשהו עגל מסכה, אלא חס ושלום דאהרן עבד, וקרא אוכח דכתיב ויקח את העגל אשר עשו, אבל ממה דכתיב ויקח מידם, וכתיב ויצר אותו, מחילא דתרין אלין אתעביד כלא, כביכול הוא עביד ליה, דאי תרין אלין לא הוו, לא אתעביד, ולא נפק לאומנותא, אבל מאן גרם דאתעביד, אינון תרין, (כביכול ויעשהו, איהו ודאי עשהו), בעוד דאיהו לקח מידם, אינהו הוו עבדי חרשייהו, ומלחשי בפומייהו, ומשכי רוחא לתתא מן סטרא אחרא. ומשכו תרין רוחין כחדא, חד מן דכר, וחד מן נוקבא, דכר אתלבש בדיוקנא דשור, נוקבא בדיוקנא דחמור, תרווייהו הוו כלילן כחדא, אמאי תרין אלין, אלא שור הא אתמר, חמור אמאי, בגין דחרשין אלין דמצראי, כתיב בהו {{מקור|יחזקאל כג כ}} אשר בשר חמורים בשרם. ועל דא כל אינון דישראל דמיתו, אתחברו בהדייהו בלבהון, ובגין דהוו תרין דיוקנין, כתיב אלה אלה"יך ישראל, ולא כתיב זה, אלא אלה, תרין הוו כחדא, אשר העלוך מארץ מצרים, העלוך, ולא העלך: כתיב, ויעשהו עגל מסכה ויאמרו, ויאמר לא כתיב, אלא ויאמרו, דאהרן לא אמר מדי. תנינן, מאה ועשרים וחמש קנטרין הוו ביה, היך כתיב ויקח מידם, וכי בידם הוו כלא אלין קנטרין, אלא מכללא דאינון קנטרין נטלו מלי ידייהו, וההוא זעיר אסתלק על כלא, כאילו הוה כלא בידייהו. תא חזי מה כתיב, וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, אי חסידא קדישא, כמה רעותך הוה לטב, ולא ידעת לאסתמרא, כיון דארמי ליה בנורא, אתתקף חילא דסטרא אחרא תמן בנורא, ונפק <קטע סוף=דף קצב ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצג|א}}<קטע התחלה=דף קצג א/>דיוקנא דשור כמה דאתמר, בתרין משיכין דסטרא אחרא, מיד וירא אהרן, מהו וירא אהרן, חמא דסטרא אחרא אתתקף, מיד ויבן מזבח לפניו, דאלמלא דאקדים ובנה מזבח דא, עלמא אתהדר לחרבנא. ללסטים דהוה נפיק לקפחא ולקטלא בני נשא, חמא לגיונא דמלכא דההוא לסטים נפק בחילא תקיף, מה עבד ההוא לגיונא, אשתדל בהדי מלכא לנפקא בארחא, ומשיך ליה ההוא לגיונא בההוא ארחא, עד דאזיל ההוא לסטים בההוא ארחא, חמא דיוקנא דמלכא קאים קמיה, כיון דחמא ליה למלכא דהוה אזיל קמיה בארחא, מיד נרתע ואהדר לאחורא. כך וירא אהרן, דסטר אחרא אתקף, אחיד באסוותא ואתקיף בסטר קדושה ושוי ליה קמיה, כיון דחמא סטרא בישא דיוקנא דמלכא דקאים, מיד אהדר לאחורא ואתחלש תוקפיה וחיליה דהוה אתתקף, (מיד ויבן מזבח לפניו), ומזבח דא אתגבר ואתחלש סטרא אחרא: תא חזי מה כתיב, ויקרא אהרן ויאמר חג ליהו"ה מחר, חג ליהו"ה ולא לעגל, ולסטר קדושה עבד, ולסטר קדושה קרא ואמר, ודא אסוותא אקדים, דאלמלא דעבד דא, לא קאים עלמא על קיומיה. ועם כל דא לא שכיך רוגזיה מאהרן, אף על גב דלא אתכוון לביש, אמר ליה קודשא בריך הוא, אהרן, תרין חרשין אלין משכו לך למה דבעו, חייך תרין בנך יפלון, ועל חובא דא יתפסקון, (ס"א ובחובא דא יתפסון), הדא הוא דכתיב {{מקור|דברים ט כ}} ובאהרן התאנף יהו"ה מאד להשמידו, מאי להשמידו, אלין בנוי, כמה דאת אמר {{מקור|עמוס ב ט}} ואשמיד פריו ממעל, דפרי דבר נש בנוי אינון. תא חזי אהרן שוי ליה לההוא מזבח לפניו, ועגלא תב לאחורא, בנוי שוו לסטר אחרא לפניו, וסטר קדושה אהדר לאחורא, דכתיב {{מקור|ויקרא י א}} ויקריבו לפני יהו"ה, לפני יהו"ה שוו, אתפסו בחובה דא. אהרן חשב דבין כך ייתי משה, ועל דא ההוא מזבח לא סתיר ליה משה, דאילו הוה כמה דחשבין בני נשא, מלה קדמאה דאבעי למשה, לנתצא לההוא מזבח אצטריך, כמה דנבי עדו על מזבח דבית אל, ונבואתיה על ההוא מזבח הוה, אבל הכא מלה אחרא הוה, כמה דאתמר, וכתיב ויקח את העגל אשר עשו, ולא כתיב וינתץ את המזבח. תא חזי, ויקרא אהרן, אכריז איהו בקלא ואמר, כתיב הכא ויקרא ויאמר, וכתיב ביונה {{מקור|יונה ג ד}} ויקרא ויאמר, מה להלן כריז לדינא, אוף הכא כריז לדינא, חג ליהו"ה מחר, נבי נבואה בההוא רוח דמזבח, דזמין דינא לשריא עלייהו, חג ליהו"ה, למעבד בכו דינא. ותלת דינין הוו, חד ויגוף יהו"ה את העם, וחד בבני לוי, וחד דאשקי לבני ישראל, והיינו חג, דבני לוי, ליהו"ה, דויגוף יהו"ה, מחר, דאשקי לון משה, וביתו בההוא ליליא, ולמחר אשתכחו נפיחין ומתין, ואינון מיין הוו מכשכשין במעיהון כל ליליא, ובצפרא אשתכחו מתין, ועל דא חג ליהו"ה מחר, וכל אסותא דעבד אהרן, בגין דכתיב ויבן מזבח לפניו. תא חזי (ההוא מזבח דקדושה הוה), דכתיב וירא את העגל ומחולות, ואילו מזבח לא כתיב, דהא אהרן מנדע הוה ידע, דכתיב {{מקור|שמות כב יט}} זבח לאלהים יחרם, בלתי ליהו"ה לבדו, ודאי אשתזיב אהרן בעיטא טבא דדבר לנפשיה, וכלא ברעותא שלים טב דלא אתכוין לביש. אמר ליה רבי אלעזר, אבא ודאי הכי הוא, וישראל לא הוו, אבל ירבעם דעבד עגלין, הא ישראל הוו ועגל עבדו, אמר ליה ודאי ואוקמוה, אבל ירבעם חטא והחטיא, ולאו כמה דאמרו, דודאי חובא בישא עבד, ובמלכות חטא. אמר ירבעם, ודאי ידענא דהא סטר קדושה לא שריא אלא בלבא דכל עלמא ודא ירושלם, אנא לא יכילנא לאמשכא לההוא סטר הכא, מה אעביד מיד {{מקור|מלכים א יב כח}} ויועץ המלך ויעש וגו', נטל עיטא בישא,אמר הא <קטע סוף=דף קצג א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצג|ב}}<קטע התחלה=דף קצג ב/>סטרא אחרא דאתמשכא מיד לכל אתר, וכל שכן בארעא דא, דתיאובתיה לאשראה בגויה, אבל לא יכלא לאתלבשא אלא בדיוקנא דשור. תרין עגלים אמאי, אלא אמר ירבעם (ס"א במצרים ובמדברא) במדברא הוו אינון חרשין, דכתיב {{מקור|יחזקאל כג כ}} בשר חמורים בשרם, (ס"א לאו אינון מצרים אלא), הכא אינון תרין רוחין בישין, יתלבשו כדקא חזי לון, דכר ונוקבא אינון, דכר הוה בבית אל ונוקבא הות בדן, ומגו דכתיב {{מקור|משלי ה ג}} נפת תטפנה שפתי זרה, אתמשכו ישראל אבתרה יתיר, דכתיב {{מקור|מלכים א יב ל}} וילכו העם לפני האחד עד דן, ובגין כך תרין עגלין הוו, ומשיך לון ירבעם בארעא קדישא, והוה חובא עליה ועל ישראל, ומנע ברכאן מן עלמא, ועליה כתיב (שם כח כד) גוזל אביו ואמו וגו'. ועל דא הוו עגלין, דהא לבושא קדמאה דמתלבש סטרא אחרא שור איהו, כמה דאתמר, ואי תימא אמאי איהו עגל ולא שור, אלא ודאי כך אתחזי, וכן בכל סטרין שירותא דלבושא זוטא איהו, והא אוקימנא. ועל דא בני רחימאי, כיון דאלהי"ם בעו, ובסטר דאלהי"ם אתבני עובדא, אלהי"ם קדישא, אימא דאחידת תדיר בדרועא דמלכא וסליקת רצועא, לא הות תמן, ואצטריך ליה למשה למהוי תמן באתרהא, כיון דאנקיד ליה קודשא בריך הוא, אסתכל, תלת זמנין אנקיד ליה, אי משה רעיא מהימנא, כמה חילך תקיף כמה גבורתך רב. תלת זמנין אנקיד ליה, דכתיב ועתה הניחה לי הא חד, ויחר אפי בהם ואכלם הא תרין, ואעשה אותך לגוי גדול הא תלת, חכמתא דמשה בתלת נקודין אלין, אחיד בדרועיה ימינא לקבל הניחה לי, אחיד בדרועיה שמאלא לקבל ויחר אפי בהם ואכלם, אתחבק בגופא דמלכא לקבל ואעשה אותך לגוי גדול, וכד אתחבק בגופא, תרין דרועין מסטרא דא ומסטרא דא לא יכיל לאתנענעא לסטרא בעלמא, דא הוי חכמתא דמשה, (ס"א דבמילי) דמיני נקודין דמלכא ידע בכל חד מנייהו באן אתר יתתקף, ובחכמתא עבד. אתו רבי אלעזר וחבריא ונשקו ידוי, הוה תמן רבי אבא, אמר אלמלי לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די לן, בכה ואמר, ווי רבי כד תסתלק מעלמא, מאן ינהר ויגלי נהורין דאורייתא, מלה דא בחשוכא אתטמר עד השתא דנפק מתמן, והא נהיר עד רום רקיעא, ובכרסיא דמלכא רשים, וקודשא בריך הוא חדי השתא בהאי מלה, וכמה חדו על חדו אתוסף מקמי מלכא קדישא, מאן יתער מלי דחכמתא בעלמא דין כוותיך: תא חזי, עד לא חטא אדם הוה סליק וקאים בחכמה דנהירו עלאה, ולא הוה מתפרש מאילנא דחיי, כיון דאסגי תיאובתא למנדע ולנחתא לתתא, אתמשיך אבתרייהו, עד דאתפרש מאילנא דחיי, וידע רע ושבק טוב, ועל דא כתיב {{מקור|תהלים ה ה}} כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע, מאן דאתמשך ברע לית ליה דיורא עם אילנא דחיי, ועד לא חטאו, הוו שמעין קלא מלעילא, וידעין חכמתא עלאה ולא דחלי, כיון דחטאו, אפילו קלא דלתתא לא הוו יכלין למיקם ביה. כגוונא דא, עד לא חאבו ישראל, בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני אתעבר מנייהו זוהמא דהאי חויא, דהא כדין בטול יצר הרע הוה מעלמא, ודחו ליה מנייהו, וכדין אתאחידו באילנא דחיי, וסליקו לעילא ולא נחתו לתתא, כדין הוו ידעין והוו חמאן אספקלריאן עלאין, ואתנהרן עינייהו, וחדאן למנדע ולמשמע, וכדין חגר לון קודשא בריך הוא חגירין דאתוון דשמא קדישא, דלא יכיל לשלטאה עלייהו האי חויא, ולא יסאב לון כבקדמיתא,. כיון דחטו בעגלא, אתעברו מנייהו כל אינון דרגין ונהורין עלאין, ואתעבר מנייהו חגירו מזיינין, דאתעטרו משמא קדישא עלאה, ואמשיכו עלייהו חויא בישא כמלקדמין, וגרימו מותא לכל עלמא, ולבתר מה כתיב, וירא אהרן וכל בני ישראל את משה, והנה <קטע סוף=דף קצג ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצד|א}}<קטע התחלה=דף קצד א/>קרן עור פניו, וייראו מגשת אליו. תא חזי מה כתיב בקדמיתא, {{מקור|שמות יד לא}} וירא ישראל את היד הגדולה, וכלהו חמאן זהרין עלאין, אתנהרין באספקלריאה דנהרא, דכתיב (שם כ טז) וכל העם רואים את הקולות, ועל ימא הוו חמאן ולא דחלין, דכתיב זה אלי ואנוהו, לבתר דחבו פני הסרסור לא הוו יכלי למחמי, מה כתיב וייראו מגשת אליו: ותא חזי מה כתיב בהו, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב, דאתעברו מנייהו אינון מזיינין דאתחברו בהו סטורא דסיני, בגין דלא ישלוט בהו ההוא חויא בישא, כיון דאתעבר מנייהו, מה כתיב ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה. אמר רבי אלעזר, מאי האי קרא לגבי האי, אלא כיון דידע משה דאתעברו מנייהו דישראל אינון זיינין עלאין, אמר הא ודאי מכאן ולהלאה חויא בישא ייתי לדיירא בינייהו, ואי יקום מקדשא הכא בינייהו יסתאב: מיד ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה, בגין דחמא משה, דהא כדין ישלוט חויא בישא, מה דלא הוה מקדמת דנא, וקרא לו אהל מועד, וכי לא הוה בקדמיתא אהל מועד, אלא בקדמיתא אהל סתם, השתא אהל מועד. מאי מועד, רבי אלעזר אמר לטב, רבי אבא אמר לביש, רבי אלעזר אמר לטב, מה מועד דאיהו יום חדוה דסיהרא, דאיתוספא ביה קדושה, לא שלטא בה פגימותא, אוף הכא קרי ליה בשמא דא, לאחזאה דהא אתרחיק מבינייהו ולא אתפגים, ועל דא וקרא לו אהל מועד כתיב. ורבי אבא אמר לביש, דהא בקדמיתא הוה אהל סתם, כמה דאת אמר {{מקור|ישעיה לג כ}} אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, והשתא אהל מועד, בקדמיתא למיהב חיין ארוכין לעלמין, דלא ישלוט בהו מותא, מכאן ולהלאה אהל מועד, כמה דאת אמר {{מקור|איוב ל כג}} ובית מועד לכל חי, השתא אתייהיב ביה זמנא, וחיין קצובין לעלמא, בקדמיתא לא אתפגים, והשתא אתפגים, בקדמיתא חברותא וזווגא לסיהרא בשמשא דלא יעדון, השתא אהל מועד, זווגא דלהון מזמן לזמן, ובגין כך וקרא לו אהל מועד, מה דלא הוה קודם. רבי שמעון הוה יתיב ליליא חדא ולעי באורייתא, והוו יתבי קמיה רבי יהודה ורבי יצחק ורבי יוסי, אמר רבי יהודה, הא כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב, וקאמרינן דגרמו מותא עלייהו מההוא זמנא ולעילא, ושליט בהו ההוא חויא בישא דאעדי ליה מנייהו בקדמיתא, ישראל תינח, יהושע דלא חטא אתעדי מניה ההוא זיינא עלאה דקביל עמהון בטורא דסיני, או לא, אי תימא דלא אתערי מניה, אי הכי אמאי מית כשאר כל בני נשא, ואי תימא דאתעדי מניה אמאי, והא לא חטא, דהא איהו עם משה הוה בשעתא דחבו ישראל, ואי תימא דלא קביל ההוא עטרא בטורא דסיני כמה דקבילו ישראל, אמאי. פתח רבי שמעון ואמר, {{מקור|תהלים יא ז}} כי צדיק יהו"ה צדקות אהב, ישר יחזו פנימו, האי קרא אמרו ביה חברייא מה דאמרו, אבל כי צדיק יהו"ה, צדיק הוא, ושמיה צדיק, ובגין כך צדקות אהב, ישר, ואיהו ישר, כמה דאת אמר {{מקור|דברים לב ד}} צדיק וישר, ועל דא יחזו פנימו כל בני עלמא, ויתקנון ארחייהו למהך בארח מישר כדקא יאות. ותא חזי כד דאין קודשא בריך הוא עלמא, לא דן ליה אלא לפום רובן דבני נשא, ותא חזי כד חב אדם באילנא דאכל מניה, גרם לההוא אילנא דשרי ביה מותא לכל עלמא, וגרם פגימו לאפרשא אתתא מבעלה, וקאים חובה דפגימו דא בסיהרא, עד דקיימו ישראל בטורא דסיני, כיון דקיימו ישראל בטורא <קטע סוף=דף קצד א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצד|ב}}<קטע התחלה=דף קצד ב/>דסיני, אתעבר ההוא פגימו דסיהרא, וקיימא לאנהרא תדיר, כיון דחבו ישראל בעגלא, תבת סיהרא כמלקדמין לאתפגמא, ושלטא חויא בישא, ואחיד בה ומשיך לה לגביה, ואתפגימת. וכד ידע משה דחבו ישראל, ואתעברו מנייהו אינון זיינין קדישין, ידע ודאי דהא חויא אחיד בה בסיהרא, לאמשכא לה לגביה ואתפגימת, כדין אפיק ליה לבר, וכיון דקיימא לאתפגמא, אף על גב דיהושע קאים בעטרא דזיינין דילה, כיון דפגימו שריא בה, ואתהדרת כמה דאתפגימת בחובא דאדם, לא יכיל בר נש לאתקיימא. בר משה דהוה שליט בה, ומותיה הוה בסטר אחרא, ועל דא לא הוה רשו לקיימא ליהושע תדיר, ולא לאחרא, ועל דא אהל מועד קרי ליה, דהא שריא ביה זמן קציב לכל עלמא. ועל דא רזא דמלה, אית ימינא לעילא ואית ימינא לתתא, אית שמאלא לעילא ואית שמאלא לתתא, אית ימינא לעילא בקדושה עלאה, ואית ימינא לתתא דאיהו בסטרא אחרא, אית שמאלא לעילא בקדושה עלאה, לאתערא רחימותא, לאתקשרא סיהרא באתר קדישא לעילא לאתנהרא. ואית שמאלא לתתא, דאפריש רחימותא דלעילא, ואפריש לה מלאנהרא בשמשא ולאתקרבא בהדיה, ודא הוא סטרא דחויא בישא, דכד שמאלא דא דלתתא אתערא, כדין משיך לה לסיהרא, ואפריש לה מלעילא, ואתחשכת נהורהא, ואתדבקת בחויא, וכדין שאיבת מותא לתתא לכלא, דאתדבקת בחויא, ואתרחקת מאילנא דחיי, ועל דא גרים מותא לכל עלמא. ודא הוא כד אסתאב מקדשא, עד זמנא קציב דאתתקנת סיהרא, ותבת לאנהרא, ודא הוא אהל מועד. ועל דא יהושע לא מית, אלא בעיטא דנחש דא, דקריב ופגים משכנא כקדמיתא, ודא הוא רזא דכתיב, {{מקור|שמות לג יא}} יהושע בן נון נער, דאף על גב דאיהו נער לתתא, לקבלא נהורא, לא ימיש מתוך האהל, כמה דאתפגים דא, הכי נמי אתפגים דא, אף על גב דזינא קדישא הוה ליה, כיון דאתפגים סיהרא, הכי הוא ודאי לא אשתזיב בלחודוי מניה, מההוא גוונא ממש והא אתמר. זכאין אינון צדיקיא דידעין רזין דאורייתא, ומתדבקין בה באורייתא, ומקיימין קרא דכתיב {{מקור|יהושע א ח}} והגית בו יומם ולילה וגו', ובגינה יזכון לחיי עלמא דאתי, דכתיב {{מקור|דברים ל כ}} כי הוא חייך ואורך ימיך וגו': ;ברוך ה' לעולם אמן ואמן: ==רעיא מהימנא - כי תשא== <קטע התחלה=רע"מ דף קפז ב/>פקודא ליתן מחצית השקל בשקל הקדש, רעיא מהימנא מאן מחצית השקל, איהו כגון חצי ההין, ודא ו' ממוצע בין שני ההי"ן, אבנא למשקל בה דא י'. עשרים גרה השקל דא יו"ד, העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעיתא, לא ירבה על י', והכי אתמר בספר יצירה עסר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר, והדל לא ימעיט, דא צדיק, לא ימעיט מעשר, כמה דאת אמר עשר ולא תשע, ממחצית השקל דאיהו י', (נ"א מחצית השקל עשר הוא). אמר ליה רעיא מהימנא, מלאך אנת בשמים, רחים אנת ממארך, לית תווהא בכל אינון מלין יקירין דיפקון מפומך, דהא מאן דאיהו מלכא, או ברא דמלכא, לית תווהא דיפקון מרגלאין בפתוריה, מליין סגולות, מליין נהורין, לבר נש אחרא איהו תווהא, אמר ליה, בריך אנת רעיא מהימנא, מתמן ואילך אימא אנת, דעלאין ותתאין נחתו למשמע מינך, אמר ליה, אשלים מלולך, אמר ליה, לא אית כען למימר יתיר, אימא אנת עד זמנא אחרא. פתח רעיא מהימנא, פקודא בתר דא לקדש את החדש, בגין דסיהרא קדישא איהי כלה, דמתקדשת<קטע סוף=רע"מ דף קפז ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קפח א/>על פי בית דין דאיהו גבורה, בגין דתמן ליואי, דאתמר בהו (אין זה פסוק) וקדשת את הלוים. ולבתר דאתחזיא סיהרא דיאותו לאורה, מברך עליה, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם, ובמי מתקדשת ומתברכת, בתפארת, בגין דאיהו עטרת תפארת לעמוסי בטן. עד כאן הרעיא מהימנא:<קטע סוף=רע"מ דף קפח א/> ==פרשת ויקהל== ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו', רבי חייא פתח, (שמואל א טו ו) ויאמר שאול אל הקני, לכו סורו רדו וגו', תא חזי מה כתיב בעמלק, (שם ב) פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל וגו', וקודשא בריך הוא בכלהו קרבין דעבדו שאר עממין לגבייהו דישראל, מאי טעמא לא אקשי קמיה, כהאי קרבא דעבד עמלק לגבייהו, אלא ודאי קרבא דעמלק הוה בכל סטרין לעילא ותתא, דהא בההוא זמנא אתתקף חויא בישא לעילא ואתתקף לתתא, מה חויא בישא כמין על פרשת ארחין, אוף הכא נמי עמלק חויא בישא הוה לגבייהו דישראל, דכמין לון <קטע סוף=דף קצד ב/> {{ממ זהר משולב|ב|קצה|א}}<קטע התחלה=דף קצה א/>על פרשת ארחין, דכתיב {{מקור|שמואל א טו ב}} אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים, כמין הוא לעילא לסאבא מקדשא, וכמין הוה לתתא לסאבא לישראל, מנלן, דכתיב {{מקור|דברים כה יז}} אשר קרך בדרך, כתיב הכא אשר קרך, וכתיב התם (שם כג יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. ועל דא בבלעם כתיב, {{מקור|במדבר כג ד}} ויקר אלהי"ם אל בלעם, ויקר לישנא דמסאבא נקט, ואי תימא הא כתיב אלהי"ם, אלא קודשא בריך הוא אזמין ליה ההוא אתר דמסאבא לאסתאבא ביה, בההוא דרגא דאיהו אתדבק לאסתאבא ביה, מה עבד בלעם, איהו חשיב באינון קרבנין לסלקא לעילא, מיד זמין ליה קודשא בריך הוא ההוא אתר, אמר ליה, הא מסאבו לגבך כמה דאתחזי לך, ועל דא ויקר אלהי"ם אל בלעם. כגוונא דא אשר קרך בדרך וגו', אזמין לגבך ההוא חויא בישא לעילא לסאבא לך בכל סטרין, ואלמלא דאתתקף משה לעילא ויהושע לתתא, לא יכילו ישראל ליה, ובגין כך נטיר קודשא בריך הוא ההוא דבבו לדרי דרין, מאי טעמא, בגין דחשיב לאעקרא את קיימא מאתריה, ובגין כך פקדתי, בפקידה, דהא תמן אתרמיז רזא דאת קיימא קדישא. תא חזי מה כתיב, ויאמר שאול אל הקני, מאן קני, דא יתרו, וכי מאן יהיב בני יתרו הכא למהוי דיוריהון בעמלק, והא ביריחו הוו שריין, אלא הא כתיב {{מקור|שופטים א טז}} ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה וגו', וכד עלו מתמן שרו בתחומא דעמלק, עד ההוא זמנא דאתא שאול מלכא, דכתיב ויסר קני מתוך עמלק, בגין דהא בזמנא דחייביא אשתכחו (נ"א אתענשו), אינון חסידי וזכאי דמשתכחין בינייהו מתפסן בחוביהון והא אוקמוה. כגוונא דא, אלמלא ההוא ערבוביא דאתחברו בהו בישראל, לא אתענשו ישראל על עובדא דעגלא, ותא חזי מה כתיב בקדמיתא, {{מקור|שמות כה ב}} מאת כל איש אשר ידבנו לבו, לאכללא כלא, בגין דבעא קודשא בריך הוא למעבד עובדא דמשכנא מכל סטרין במוחא וקליפא, ובגין דהוו אינון ערב רב בגווייהו, אתמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו, לאכללא לון בינייהו דישראל דאינון מוחא, וכלהו אתפקדו. לבתר סטא זינא לזיניה, ואתו אינון ערב רב ועבדו ית עגלא, וסטו אבתרייהו אינון דמיתו, וגרמו לון לישראל מותא וקטולא, אמר קודשא בריך הוא, מכאן ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא אלא מסטרא דישראל בלחודייהו, מיד ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו', וכתיב בתריה קחו מאתכם תרומה ליהו"ה, מאתכם ודאי, ולא כקדמיתא דכתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ויקהל משה וגו', מאן אתר כניש לון, אלא בגין דהוו אינון ערב רב בינייהו, אצטריך משה לאכנשא לון וליחדא לון מבינייהו: ויקהל משה, רבי אבא פתח, {{מקור|דברים לא יב}} הקהל את העם האנשים והנשים והטף, מה להלן כללא דכלהו ישראל, אוף הכא כללא דכלהו ישראל, ומאן אינון שתין רבוא. רבי אלעזר פתח קרא בישראל, כד נחית משה מן טורא דסיני, דכתיב {{מקור|שמות לב יז}} וישמע יהושע את קול העם ברעה, ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה, וישמע יהושע, וכי יהושע שמע ומשה לא שמע, אלא ודאי עד השתא יהושע לא הוה ידע ומשה הוה ידע, אי הכי מהו ברעה, אלא ברעה בה' כתיב, דההוא קלא בסטרא אחרא הוה, ויהושע דהוה אנפוי דסיהרא, אסתכל בההוא קלא דהוה דסטרא דרעה, מיד ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. בההיא שעתא אתברו תרין לוחי אבנא דהוו בקדמיתא, והא אוקימנא, דאינון אתייקרו על ידוי <קטע סוף=דף קצה א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצה|ב}}<קטע התחלה=דף קצה ב/>ונפלו ואתברו, מאי טעמא, בגין דפרחו אתוון מגו לוחי אבנין. תא חזי בארבע תקופין דשתא קלא אתער, בארבע סטרין דעלמא, בההוא קלא אתערותא דסטרא אחרא אתער ביה, וההוא אתערותא דסטרא אחרא, עאל בין קלא לקלא, ואתחשך נהורא בקלא דלתתא, ובגין דלא מטא נהורא דקלא דלעילא לקלא דלתתא, כדין אקדים ההוא אתערותא, ועאל בין דא לדא נחש דמפתי לאתתא, ונטיל נהורא, וההוא קלא הוא קול מלחמה קול רעה, ודא איהו ברעה. ועל דא שמע יהושע ולא משה, בגין דנטל ההוא רעה נהורא דסיהרא, דהוה אחיד בה יהושע, ומשה דהוה אחיד בשמשא לא שמע, וישראל כלהו אתחשך נהורא דילהון, בגין ההוא רעה דאתדבקת בהו, כיון דמחל קודשא בריך הוא חוביהון, כדין ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר אליהם אלה הדברים וגו', דהא ההוא ערב רב אתעבר מנייהו. רבי אלעזר ורבי יוסי הוו יתבי ליליא חד, וקא מתעסקי באורייתא עד לא אתפליג ליליא, אדהכי קרא גברא, בריכו ברכתא, (אמר ליה רבי אלעזר, השתא הוא זמנא דקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקייא, אמר ליה רבי יוסי, אמאי משתעשע קודשא בריך הוא), בכה רבי אלעזר ואמר, תא חזי, עד השתא קודשא בריך הוא אזדעזע תלת מאה ותשעין רקיעין, ובטש בהו, ובכה על חרבן בי מקדשא, ואוריד אתרין דמעין לגו ימא רבא, ואדכר לבנוהי מגו בכיה. בגין דלתלת סטרין אתפלג ליליא, בתריסר שעתי דהוו רשימין ביה, ואי אתוספן שעתי בליליא, אינון שעתי דמתוספאן דיממא אינון, ולא אתחשיבו מליליא בר תריסר דאינון דילה, ואינון תריסר אתפלגו לתלת סטרין, ותלת משריין דמלאכין קדישין אתפלגו (ס"א אתמנון) באינון תלת סטרין: משרייא קדמאה אתמנא בארבע שעתי קמייתא דשירותא דליליא, לשבחא למאריהון, ומה קאמרי {{מקור|תהלים כד א}} ליהו"ה הארץ ומלאה וגו', כי הוא על ימים יסדה וגו', מי יעלה בהר יהו"ה וגו', נקי כפים ובר לבב וגו', מאי טעמא דא, בגין דכד ליליא פריש גדפוי על עלמא, כדין כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא, ונפקי נשמתייהו לסלקא לעילא, ואינון מלאכין קיימין, וקא אמרי מי יעלה בהר יהו"ה, הר יהו"ה דא הר הבית, מקום קדשו דא עזרת ישראל, כגוונא דלעילא הכי נמי לתתא. בגין דבכל רקיעא ורקיעא כמה ממנן וכמה סרכין קיימין תמן, וכד נשמתין נפקין בעאן לסלקא לעילא, ואי לא זכיין, אינון דחיין לון לבר, ואזלין ושאטין בעלמא, ונטלין לון כמה חבילי טהירין, ואודעין לון מלין כדיבן, ולזמנין מלין דקשוט ממה דאתי לזמן קריב, כמה דאוקמוה. ואינון נשמתין דצדיקייא, אזלין ושאטן לעילא, ופתחין לון פתחין, וסלקין לון לגו ההוא אתר דאקרי הר יהו"ה, כגוונא דרזא דהר הבית לתתא, ומתמן עאלין לגו ההוא אתר דאקרי מקום קדשו, דתמן אתחזיין כל נשמתין לקמי מאריהון, כגוונא דא ההוא אתר דאתחזון ישראל קמי קודשא בריך הוא אתר דאקרי עזרת ישראל, בשעתא דנשמתין קיימין תמן, כדין חדוה דמאריהון לאתתקנא בהו, אתר דאקרי קדש הקדשים, ותמן רשימין כל עובדיהון וזכוון דלהון: משרייא תניינא אתמנא בארבע שעתי אחרנין, ולא אמרי שירתא בר תרי שעתי, עד דאתפלג ליליא ועאל קודשא בריך הוא בגנתא דעדן, ואלין אינון אבלי ציון, ואינון דבכו על חרבן בי מקדשא, ובשירותא דארבע שעתי אמצעין, פתחי ואמרי {{מקור|תהלים קלז א}} על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וגו', ואלין אינון דבכו על נהרות בבל עמהון דישראל, <קטע סוף=דף קצה ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצו|א}}<קטע התחלה=דף קצו א/>ממשמע דכתיב גם בכינו, ומנלן דבכו תמן, דכתיב {{מקור|ישעיה לג ז}} הן אראלם צעקו חוצה, מהו חוצה, דא בבל, בגין דכלהו אוזפוה לשכינה עד בבל, ותמן בכו עמהון דישראל, ועל דא פתחי בהאי, ומסיימי זכור יהו"ה לבני אדום וגו'. כדין אתער קודשא בריך הוא בדרגוי, ובטש ברקיעין כדאמרן, ואזדעזעו תריסר אלפי עלמין, וגעי ובכי, דכתיב (ירמיה כה ל) יהו"ה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו, ואדכר לון לישראל, ואחית תרין דמעין לגו ימא רבא. וכדין אתער שלהוביתא חד דבסטר צפון, ובטש רוחא חד דבסטר צפון בההוא שלהוביתא, ואזלא ושאטא בעלמא, וההיא שעתא אתפלג ליליא, ושלהוביתא אזלא ובטש בגדפוי דתרנגולא וקארי, כדין קודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן, וקודשא בריך הוא לית ליה נייחא, עד דעאל לגנתא דעדן לאשתעשעא בנשמתהון דצדיקייא. וסימן, {{מקור|אסתר ז ד}} כי נמכרנו אני ועמי וגו', ויאמר המלך מי הוא זה וגו', והמלך קם בחמתו ממשתה היין, אל גנת הביתן וגו', בשעתא דקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן, כדין כל אינון אילנין דגנתא, וכל אינון נשמתין דצדיקייא, פתחי ואמרי {{מקור|תהלים כד ז}} שאו שערים ראשיכם וגו', מי זה מלך הכבוד וגו', שאו שערים ראשיכם גו'. ובשעתא דנשמתהון דצדיקייא די בארעא אהדרו לגופייהו, כדין אתקיפו בהו כל אינון מלאכין, ואמרי (שם קלד א) הנה ברכו את יהו"ה כל עבדי יהו"ה: ואוליפנא דדא משרייא תליתאה קא אמרי דא, בארבע שעתי בתרייתא, וקאמרי שירתא עד דסליק נהורא דצפרא, דכדין משבחין למריהון כל אינון ככביא ומזלי, וכל אינון מלאכין עלאין די שלטניהון ביממא, כלהו משבחן למאריהון ואמרי שירתא, הדא הוא דכתיב {{מקור|איוב לח ז}} ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהי"ם. בשעתא דשמשא נפיק ביממא, ישראל נטלי שירתא לתתא, ושמשא לעילא, דכתיב {{מקור|תהלים עב ה}} ייראוך עם שמש, בשעתא דנטיל שמשא בגלגלוי, פתח קל נעימותא ואמר שירתא, ומאי שירתא קאמר, (שם קה א) הודו ליהו"ה קראו בשמו וגו', (שם ב) שירו לו זמרו לו וגו', וישראל משבחן לקודשא בריך הוא ביממא עם שמשא, הדא הוא דכתיב ייראוך עם שמש, ואף על גב דהא אוקימנא להאי קרא. אמר רבי אלעזר, אלמלא דבני עלמא אטימין לבא וסתימין עיינין, לא יכלין למיקם מקל נעימותא דגלגלא דשמשא כד נטיל (ונפיק) ומשבח קמי קודשא בריך הוא. אדהכי דאתעסקו באורייתא נהר יממא, קמו ואתו לקמיה דרבי שמעון, כיון דחמא לון, אמר רבי שמעון, אלעזר ברי אנת וחברייא אסתימו גרמייכו אלין תלת יומין דלא תפקון לבר, בגין דמלאך המות אשתכח במתא, ואית ליה רשו לחבלא, וכיון דאתייהיב ליה רשו לחבלא, יכיל לחבלא לכל מאן דאתחזי קמיה. ותו, דבר נש דאתחזי קמיה, סליק ואסטי עליה, ואדכר חובוי, ובעי דינא מקמי קודשא בריך הוא, ולא אתעדי מתמן, עד דאתדן ההוא בר נש, ואתייהיב ליה רשו וקטיל ליה. אמר רבי שמעון, האלהי"ם, רובא דעלמא לא מיתו עד לא מטא זמנייהו, בר דלא ידעי לאסתמרא גרמייהו, דהא בשעתא דמיתא אפקי ליה מביתיה לבי קברי, מלאך המות אשתכח ביני נשי, אמאי ביני נשי, דהכי הוא אורחוי מיומא דפתי לחוה, ובגינה גרים מותא לכל עלמא. ועל דא כד קטיל בר נש, וגוברי אשתכחו עם מיתא, עאל ביני נשי בארחא, ואית ליה רשו למקטל בני נשא, ואסתכל באנפייהו בארחא דאתחזיאו קמיה, משעתא דמפקי ליה מביתיה לבי קברי, עד דאהדרו לביתייהו, ובגיניהון גרים מותא לכמה גוברין בעלמא עד לא מטא זמנייהו, ועל דא כתיב, {{מקור|משלי יג כג}} ויש נספה בלא משפט, בגין דסליק ואסטין ואדכר חובוי דבר נש קמיה קודשא בריך הוא, ואתדן על אינון חובין, ואסתלק עד לא מטא זמניה. מאי תקנתיה, בשעתא דנטלי מיתא לבי קברי, יהדר בר נש <קטע סוף=דף קצו א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצו|ב}}<קטע התחלה=דף קצו ב/>אנפוי, וישבוק לנשי בתר כתפוי, ואי אינון מקדמי, יהך לאחורא, בגין דלא יתחזי עמהון אנפין באנפין, ולבתר דמהדרי מבי קברי, לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימן, ולא יסתכל בהו כלל, אלא יסטי בארחא אחרא, ובגין דבני נשא לא ידעי ולא מסתכלן דא, רובא דעלמא אתדנו בדינא, ואסתלקו עד לא מטא זמנייהו. אמר רבי אלעזר, אי הכי טב ליה לבר נש דלא יוזיף למיתא, אמר ליה, לא, דהא בר נש דאסתמר כהאי גוונא, אתחזי לארכא דיומין, וכל שכן לעלמא דאתי. תא חזי לאו למגנא אתקינו קדמאי שופר, לאמשכא מיתא מן ביתא לבי קברי, אי תימא דעל מיתא ויקרא דיליה לחוד איהו, לא, אלא בגין לאגנא על חייא, דלא ישלוט עלייהו מלאך המות לאסטאה לעילא, ויסתמרון מניה. פתח ואמר, {{מקור|במדבר י ט}} וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם וגו', ודייקנא על הצר, דא מלאך המות, הצורר אתכם תדיר, וקטיל לבני נשא, (ואעיק לון לחייא), ובעי לקטלא אחרנין, מאי תקנתיה, והרעותם, אם בראש השנה דהוא יומא דדינא לעילא, האי מלאך המות נחית לתתא, בגין לאשגחא בעובדין דבני נשא, ולסלקא לעילא לאסטאה לון, וישראל דידעי דהא מלאך המות נחית לתתא, וסליק לעילא בגין למהוי קטיגוריא עלייהו, מקדמי בשופר ליבבא עליה, דלא יכיל לון, ולאגנא עלייהו, וכל שכן בשעתא דעביד דינא וקטיל בני נשא ואשתכח לתתא, וכל שכן בשעתא דאזלי לבי קברי, ואהדרו מבי קברי. דהא בשעתא דנשי נטלי רגלייהו עם מיתא, איהו נחית ואשתכח קמייהו, דכתיב {{מקור|משלי ה ה}} רגליה יורדות מות, יורדות למאן, לההוא אתר דאקרי מות, ועל דא חוה גרמת מותא לכל עלמא, רחמנא לשזבינן. תא חזי, כתיב (שם ל ב) כן דרך אשה מנאפת וגו', והא אוקימנא, אבל כן דרך אשה מנאפת, דא הוא מלאך המות, והכי הוא והכי אקרי, אכלה ומחתה פיה, אוקידת עלמא בשלהובי, וקטלת בני נשא עד לא מטא זמנייהו, ואמרה לא פעלתי און, דהא דינא בעא עלייהו, ואשתכחו בחובין, ובדינא קשוט מיתו. בשעתא דעבדו ישראל ית עגלא, ומיתו כל אינון אוכלוסין, הוה מלאך המות אשתכח ביני נשי, בגו משרייתא דישראל, כיון דאסתכל משה דהא מלאך המות אשתכח ביני נשי, ומשרייתא דישראל בינייהו, מיד כניש לכל גוברין לחודייהו, הדא הוא דכתיב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, אלין גוברין, דכניש לון ואפריש לון לחודייהו, ומלאך המות לא הוה מתפרש מגו נשין, עד דאתוקם משכנא, דכתיב ויקם משה את המשכן. ואפילו בשעתא דנשין הוו מייתין נדבה למשכנא, לא הוה מתעדי מבינייהו, עד דחמא משה, ויהב לגוברין עיטא דלא ייתון בחבורא חדא עמהון, ולא יתחזון אנפין באנפין, אלא לבתר כתפייהו, הדא הוא דכתיב ויבאו האנשים על הנשים, (נ"א ויבואו האנשים עם הנשים לא כתיב, אלא ויבאו על), ויביאו לא כתיב, אלא ויבאו, בארחא חדא לא הוו אזלין, אלא לבתר כתפייהו, בגין דמלאך המות לא אתפרש מבינייהו, עד דאתוקם משכנא. תא חזי, לא אשתכח ביני נשי בפחות משבע נשים, ולא פחות מעשר, ובארחא באתגליא בשבע אשתכח ובעי דינא, בעשר אסטי לקטלא, ובגין דאשתכח בינייהו בארחא באתגליא, כתיב ויבאו האנשים על הנשים, ואסתמרו כל ההוא יומא כלהו חברייא ואשתדלו באורייתא: פתח רבי שמעון ואמר, {{מקור|בראשית ז א}} ויאמר יהו"ה אל נח בא אתה וכל ביתך אל התבה, האי קרא אוקימנא, אבל תא חזי, וכי לא יכיל קודשא בריך הוא לנטרא ליה לנח באתר חד בעלמא, דיהא <קטע סוף=דף קצו ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצז|א}}<קטע התחלה=דף קצז א/>מבול בכל עלמא, ולא יהא בההוא אתר, כמה דכתיב בגדעון {{מקור|שופטים ו א}} ויהי חורב אל הגזה לבדה, או לנטרא ליה בארעא דישראל, דכתיב בה {{מקור|יחזקאל כב כד}} לא גשמה ביום זעם, דלא נחתו עלה מי טופנא. אלא כיון דמחבלא נחת לעלמא, מאן דלא סגיר גרמיה, ואשתכח קמיה באתגלייא, אתחייב בנפשיה, דאיהו קטיל גרמיה, מנא לן מלוט, דכתיב {{מקור|בראשית יט י}} המלט על נפשך אל תביט אחריך, מאי טעמא אל תביט אחריך, בגין דמחבלא אזיל בתר כתפוי, ואי אהדר רישיה ואסתכל ביה אנפין באנפין, יכיל לנזקא ליה, ועל דא כתיב (שם ז טז) ויסגור יהו"ה בעדו, דלא יתחזי קמי מחבלא, ולא ישלוט עליה מלאך המות, ועד דהוו טמירין מיתו תליסר גוברין במתא, אמר רבי שמעון בריך רחמנא דלא אסתכל בדיוקנייכו מלאך המות: ויקהל משה וגו', אהדר לון כמלקדמין עובדא דמשכנא, אמר רבי חייא, כלא כמה דאתמר, ועובדא דמשכנא לא אתעביד אלא מישראל בלחודייהו, ולא מאינון ערב רב, בגין דאינון ערב רב אמשיכו ליה למלאך המות לנחתא לעלמא, כיון דאסתכל משה ביה, אשדי לאינון ערב רב לבר, וכניש לון לישראל בלחודייהו, הדא הוא דכתיב ויקהל משה וגו'. רבי שמעון פתח, {{מקור|משלי ל ד}} מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ, מה שמו ומה שם בנו כי תדע, האי קרא הא אוקימנא, וכמה סמכין אית ביה, וכלא בקודשא בריך הוא אתמר דאיהו כלא, ואתמר, מה שמו ומה שם בנו כי תדע, דא קודשא בריך הוא, מה שמו יהו"ה, ומה שם בנו ישראל, דכתיב {{מקור|שמות ד כב}} בני בכרי ישראל, והא אוקימנא. מי עלה שמים, הא אוקמוה, דא משה דכתיב (שם כד יב) ואל משה אמר עלה אל יהו"ה. דבר אחר מי עלה שמים, דא אליהו, דכתיב ביה {{מקור|מלכים ב ב יא}} ויעל אליהו בסערה השמים, וכי היך יכיל אליהו לסלקא לשמים, והא כלהו שמים לא יכלין למסבל אפילו גרעינא כחרדל מגופא דהאי עלמא, ואת אמרת ויעל אליהו בסערה השמים, אלא כמה דאת אמר, {{מקור|שמות יט ב}} וירד יהו"ה על הר סיני, וכתיב (שם כד יח) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, וכי קודשא בריך הוא דהוה בטורא דסיני, וכתיב (שם יז) ומראה כבוד יהו"ה כאש אוכלת בראש ההר, איך יכיל משה לסלקא גביה, אלא במשה כתיב, ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, דעאל גו עננא כמאן דאתלבש בלבושא, הכי נמי אתלבש בעננא ועאל בגויה, ובעננא אתקריב לגבי אשא ויכיל למקרב, אוף הכי אליהו, דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים, דעאל בההיא סערה ואתלבש ביה בההיא סערה, וסליק לעילא. ורזא אשכחנא בספרא דאדם קדמאה, דאמר באינון תולדות דעלמא, רוחא חדא יהא דיחות לעלמא בארעא, ויתלבש בגופא, ואליהו שמיה, ובההוא גופא יסתלק ואשתליל מגופיה, וישתאר בסערה, וגופא דנהורא אחרא יזדמן ליה למהוי גו מלאכי, וכד יחות יתלבש בההוא גופא דישתאר בההוא עלמא, ובההוא גופא יתחזי לתתא, ובגופא אחרא יתחזי לעילא, ודא איהו רזא דמי עלה שמים וירד, לא הוה בר נש דסליק לשמיא רוחא דיליה ונחית לבתר לתתא, בר אליהו, דאיהו סליק לעילא ונחית לתתא. דבר אחר, מי עלה שמים, דא אליהו, וירד, דא יונה, דנחת ליה גונא גו תהומי לעמקי ימא, יונה מחילא דאליהו קא אתא, אליהו סליק, יונה נחית, דא שאיל נפשיה למימת, ודא שאיל נפשיה למימת, ובגין כך אקרי בן אמתי, וכתיב {{מקור|מלכים א יז כ}} ודבר יהו"ה בפיך אמת. מי צרר מים, דא אליהו דצריר צרורא דמיא בעלמא, ולא נחתו טלא ומטרא דשמיא, בשמלה, דא אליהו, דהוה מחי <קטע סוף=דף קצז א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצז|ב}}<קטע התחלה=דף קצז ב/>באדרתיה למעבד נסין, מי אסף רוח בחפניו, דא אליהו, דאהדר רוחא דבר נש לגו מעוי, (אסף כמה דאתמר {{מקור|מלכים ב ה יא}} ואסף המצורע), מי הקים כל אפסי ארץ, דא אליהו, דלבתר דצרר מים ואומי על (ס"א מטרא) שמיא, לבתר אהדר בצלותיה, ואוקים כל עלמא ונחית מטרא, ואתיהיב מזונא לכלא, מה שמו, דא אליהו, ומה שם בנו דא אליהו, מה שמו כד סליק לעילא, אליהו, ומה שם בנו, כד נחית לתתא ואתעביד שליחא למעבד נסין, אליהו שמיה. דבר אחר, מי עלה שמים, דא קודשא בריך הוא כמה דאוקימנא, ורזא דמלה מ"י והא אוקימנא. והכא איהו רזא דרתיכא עלאה, ארבע סטרין דעלמא, דאינון יסודי קדמאי דכלא, וכלהו תליין בההוא אתר עלאה דאקרי מ"י כמה דאתמר. תא חזי, כד קיימא שעתא דרעותא קמי קודשא בריך הוא, ליחדא רתיכא עלאה (ס"א ברתיכא תתאה), למהוי כלא חד, כדין קלא נפיק מההוא אתר עלאה קדישא דאקרי שמים, וכניש כל אלין קדישין דלתתא, וכל אינון רברבן קדישין, ומשריין עלאין, למהוי כלהו זמינין כחדא, הדא הוא דכתיב ויקהל משה, דא רזא דשמים, את כל עדת בני ישראל, אלין אינון תריסר משריין עלאין קדישין. ויאמר אליהם, ומאי קאמר, זה הדבר וגו' קחו מאתכם תרומה, אתתקנו כלכון לסלקא עלייכו, ולמיטל עלייכו יקרא דכרסייא קדישא, לסלקא לעילא, אפרישו מנייכו אינון יקרין, אינון רברבין עלאין, לסלקא לההיא תרומה, רזא דכרסייא קדישא, לאתחברא באבהן (נ"א בבעלה), דהא מטרוניתא לא אתחזי למיתי לבעלה, אלא באינון בתולתן עולמתהא, דייתון עמה ומדברן לה עד דמטת לבעלה, כמה דאת אמר {{מקור|תהלים מה טו}} בתולות אחריה רעותיה וגו', וכל כך למה, למיתי לאתחברא בבעלה: כל נדיב לבו, אלין אינון ארבע משריין עלאין, דבכללא דלהון כלילן כל אינון שאר משריין, ואלין אינון דנפקן באבהן עלאין דאקרון נדיבים, כמה דאוקמוה, דכתיב {{מקור|במדבר כא יח}} כרוה נדיבי עם, אלין אבהן. יביאה, יביאוה לא כתיב, אלא יביאה, ליחדא כלא כחדא, וכן יביא לא כתיב, אלא יביאה, לסלקא לה לגבי בעלה ביקרא כמה דאצטריך, את תרומת יהו"ה, את לאסגאה כל אינון משריין עלאין אחרנין, לאתחברא כלא כחדא, ואינון תריסר בכללא חדא. זהב, וכסף, ונחושת, תכלת, וארגמן, ותולעת שני, ושש, ועזים, וערת אילים מאדמים וערת תחשים, ועצי שטים, ושמן למאר, ובשמים המשחה ולקטרת הסמים, אלין אינון תריסר משריין עלאין, דכלילן כלהו כחדא, בכללא דארבע דאקרון חיות הקדש כמה דאתמר, וכלהו אלין סלקין לכרסייא וקדישא, לאעלא לה לעילא, לאתחברא בבעלה, בגין למהוי כלא חד, בגין דישתכח עמה ביקרא עלאה, כדין יתיב מלכא עלאה על כורסייא קדישא, ואתחברא אתתא בבעלה, למהוי כלא חד, וכדין איהו חדוותא דכלא. תא חזי, הכא שארי לממני זהב בקדמיתא וכסף לבתר, בגין דהאי חשבנא מתתא, אבל כד אתי לממני מחושבנא דרתיכא דלעילא, שארי לממני מימינא בקדמיתא, ולבתר מן שמאלא, מנלן, דכתיב {{מקור|חגי ב ח}} לי הכסף ולי הזהב, כסף בקדמיתא ולבתר הזהב, וברתיכא דלתתא, שארו משמאלא ולבתר מימינא, דכתיב זהב וכסף ונחשת, זהב בקדמיתא ולבתר כסף. וכל אינון רתיכין אקרון נדיב לב, כל, לאכללא כל שאר רתיכין, לב, מאי לב, היינו רזא דכתיב {{מקור|משלי טו טו}} וטוב לב משתה תמיד, ודא איהו לבא דכלא, ודא כרסייא קדישא, ועל דא אקרון <קטע סוף=דף קצז ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצח|א}}<קטע התחלה=דף קצח א/>לב, כל נדיב לב כמה דאוקימנא, דארבע משריין אלין כללא דכלהו, אקרון ברזא חדא נדיב לב, תרומת יהו"ה, דא כרסייא קדישא, ובגין דארימו לה לעילא וסלקין לה לעילא, אקרי תרומת יהו"ה, ועל דא כד חמא יחזקאל רזא דחיות דהוו סלקין, לא חמא מהו דסלקין, בגין דאיהי סלקא לגבי מלכא עלאה בגניזו בטמירא ביקרא עלאה: וכל חכם לב בכם, אלין אינון שתין מקורין דאשקייא עלמא, ומנהון אתשקי, יבאו, אמאי יבאו, אלא דייתון למנקט מעם גנזא דחיין, יבאו, ולבתר ויעשו מה דקודשא בריך הוא פקיד לון, לאהנאה עלמא: קחו מאתכם תרומה ליהו"ה, רבי יהודה פתח, {{מקור|ישעיה נח ז}} הלא פרוס לרעב לחמך וגו', תא חזי זכאה חולקיה דבר נש כד מסכנא אערע לגביה, דההוא מסכנא דורונא דקודשא בריך הוא הוי דשדר ליה, מאן דמקבל ליה לההוא דורונא בסבר אנפין, זכאה חולקיה. תא חזי, מאן דחייס למסכנא ואתיב ליה נפשיה, קודשא בריך הוא סליק עליה כאילו הוא ברא לנפשיה, ועל דא אברהם דהוה חייס לכל בני עלמא, סליק עליה קודשא בריך הוא כאילו הוא ברא לון, דכתיב {{מקור|בראשית יב ה}} ואת הנפש אשר עשו בחרן, ואף על גב דהא אוקימנא. הלא פרוס, מאי פרוס, למפרס ליה מפה בנהמא ומזונא למיכל, דבר אחר, הלא פרוס, כמה דאת אמר {{מקור|דניאל ה כח}} פריס פריסת וגו', דבעי למפרס פריסין דנהמא קמיה, בגין דלא לכסיף, ויפרוס קמיה בעינא טבא. לחמך, לחם לא כתיב אלא לחמך, ההוא דילך, מממונך, ולא דגזילו ולא דעשק ולא דגנבה, דאי הכי לאו זכותא הוא, אלא ווי ליה דאתי לאדכרא חובוי. כגוונא דא, קחו מאתכם תרומה, לארמא ממה דלכון, ולא מעשק ולא מגזל ולא מגנבה, והא אוקמוה. רבי חייא ורבי יצחק ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, עד דהוו אזלי פגע בהו רבי אבא, אמר רבי חייא ודאי שכינתא בהדן, כד מטא לגבייהו, אמר רבי אבא, כתיב {{מקור|מלכים א ח טז}} מן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים, לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל, ואבחר בדוד וגו', לבנות בית, להיות שמי שם, האי קרא לאו רישיה סיפיה, ולאו סיפיה רישיה, דכתיב לא בחרתי בעיר, ואבחר בדוד, מאי האי עם האי, ואבחר בירושלם מבעי ליה. אלא כד קודשא בריך הוא אית רעותא קמיה למבני קרתא, אסתכל בקדמיתא בההוא רישא דנהיג עמא דקרתא, ולבתר בני קרתא, ואייתי לעמא ביה, הדא הוא דכתיב לא בחרתי בעיר, עד דאסתכלנא בדוד, למהוי רעיא על ישראל, בגין דמתא וכל בני מתא כלהו קיימין ברעיא דנהיג לעמא, אי רעיא איהו טבא, טב ליה טב למתא טב לעמא, ואי רעיא איהו בישא, ווי ליה ווי למתא ווי לעמא. והשתא אסתכל קודשא בריך הוא בעלמא, וסליק ברעותיה למבני ליה, ואוקים ברישא לדוד, הדא הוא דכתיב ואבחר בדוד עבדי, (ס"א ואוקים ברישא דדרא לרבי שמעון, וחבריה למיקם קמיה). מלתא חדתא שמענא, פתח ואמר, {{מקור|תהלים קמו ה}} אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על יהו"ה אלהי"ו, וכי אל יעקב ולא אל אברהם ולא אל יצחק, אלא אל יעקב, בגין דיעקב לא אתרחיץ באבוהי ולא באמיה, כד ערק קמי אחוי ואזל יחידאי בלא ממונא, כמה דאת אמר {{מקור|בראשית לב יא}} כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ואיהו אתרחיץ ביה בקודשא בריך הוא, דכתיב (שם כח כ) אם יהיה אלהי"ם עמדי ושמרני וגו', וכלא שאיל מקמיה דקודשא בריך הוא, ויהב ליה. שברו על יהו"ה אלהי"ו, שברו, ולא אמר תקותו ולא בטחונו, אלא שברו, אל תקרי שברו אלא שברו, דניחא להו לצדיקייא לתברא גרמייהו, ולאתברא תבירו על תבירו, וכלא על יהו"ה אלהי"ו, כמה דאת אמר {{מקור|תהלים מד כג}} כי עליך הורגנו כל <קטע סוף=דף קצח א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצח|ב}}<קטע התחלה=דף קצח ב/>היום, {{מקור|תהלים סט ח}} כי עליך נשאנו חרפה. כגוונא דיעקב, דכתיב {{מקור|בראשית מב א}} וירא יעקב כי יש שבר במצרים, דהא תבירו דגלותא חמא דהוה ליה במצרים, ושוי תוקפיה בקודשא בריך הוא, ובנוי דיעקב סבלו תבירו דגלותא, ולא אשתנו מגו רזא דמהימנותא דאבהתהו, ושמא דקודשא בריך הוא הוה בגלותא רגילא בפומייהו, ועל דא כתיב במשה, {{מקור|שמות ג יג}} ואמרו לי' מה' שמו' מה', בגין דהוו ידעי ליה, ולא אנשו ליה לעלמין, וסבלו תבירו דגלותא על קודשא בריך הוא, ובגין כך זכי לפורקנין ולנסין ולאתוון סגיאין. ואתון קדישין עליונין, דסבלין תבירו דגופא מאתר לאתר על קודשא בריך הוא, על אחת כמה וכמה דזכאין אתון למעבד לכו נסין ופורקנין, ותזכון לחיי עלמא דאתי, אזלו כלהו כחדא: פתח ואמר, קחו מאתכם תרומה ליהו"ה, כל נדיב לבו יביאה וגו', תא חזי, בשעתא דבר נש שוי רעותיה לגבי פולחנא דמאריה, ההוא רעותא סליק בקדמיתא על לבא, דאיהו קיומא ויסודא דכל גופא, לבתר סליק ההוא רעותא טבא על כל שייפי גופא, ורעותא דכל שייפי גופא ורעותא דלבא מתחבראן כחדא, ואינון משכין עלייהו זיהרא דשכינתא לדיירא עמהון, וההוא בר נש איהו חולקא דקודשא בריך הוא הוי, הדא הוא דכתיב קחו מאתכם תרומה, מאתכם הוה אמשכותא לקבלא עלייכו ההיא תרומה, למהוי חולקא ליהו"ה. ואי תימא דלאו ברשותיה דבר נש קיימא מלה, תא חזי מה כתיב, כל נדיב לבו יביאה את תרומת יהו"ה, כל נדיב לבו ודאי, מאן דיתרעי לביה, ימשיך לה לשכינתא לגביה, הדא הוא דכתיב, יביאה, אף על גב דאיהי באסתלקותא לעילא, יביאה מאתר עלאה, לאמשכא לדיירא עמיה. וכד תיתי לאשראה עמיה, כמה ברכאן וכמה עותרא תיתי עמה, הדא הוא דכתיב זהב וכסף ונחשת, לא יחסר ליה כל עתרא דעלמא, דא לשאר בני עלמא, אבל אתון קדישין עליונין, קחו מאתכם תרומה ליהו"ה, אמר רבי חייא, מאן דשרי לארמא הוא ירים: פתח רבי אבא ואמר, {{מקור|יונה ב יא}} ויאמר יהו"ה לדג, וכי באן אתר אמר ליה, אלא בשעתא דברא קודשא בריך הוא עלמא, בעובדא דבראשית, ביומא חמישאה ברא נוני ימא, כדין פקיד ואמר, דיהא זמין חד נונא למבלע ליונה, ויהא במעוי תלתא יומין ותלת לילון, ולבתר דירמי ליה לבר. ולא דא בלחודוי, אלא כל מה דעבד קודשא בריך הוא בעובדא דבראשית, בכלא אתני עמיה, ביומא קדמאה ברא שמיא, אתני עמהון דיסליק לאליהו השמימה בגו סערה, וכן הוה, דכתיב {{מקור|מ"ב ב יא}} ויעל אליהו בסערה השמים, בההוא יומא ברא נהורא, ואתני עמיה דיחשיך לשמשא במצרים תלתא יומין, דכתיב {{מקור|שמות י כב}} ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. ביומא תניינא ברא רקיעא, דיהא מפריש בין מיא למיא, כדכתיב {{מקור|בראשית א ו}} ויאמר אלהי"ם יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים, ואתני עמהון קודשא בריך הוא, דמיא יהון מפרישין לישראל בין טומאה לטהרה, לאתדכאה בהו, וכך הוה. ביומא תליתאה אפיק ארעא מגו מיא, ואכניש למיא, ועבד מההוא כנישו דאתכנשו לאתר חד, ימא, ואתני בימא למעבר לישראל בגויה ביבשתא, ולמטבע למצראי, וכך הוה, דכתיב {{מקור|שמות יד כז}} וישב הים לפנות בקר לאיתנו, אל תקרי לאיתנו, אלא לתנאו, למה דאתני עמיה קודשא בריך הוא בעובדא דבראשית. תו אתני בארעא, דתפתח ית פומהא במחלקותא דקרח, ותבלע לקרח ולכל כנישתיה, וכך הוה, דכתיב {{מקור|במדבר טז לב}} ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת קרח. ביומא רביעאה ברא שמשא וסיהרא, דכתיב {{מקור|בראשית א יד}} יהי מארת ברקיע השמים, ואתני עם שמשא, למהוי קאים בפלגו שמיא ביומי דיהושע, <קטע סוף=דף קצח ב/> {{ממ זהר משולב|ב|קצט|א}}<קטע התחלה=דף קצט א/>דכתיב {{מקור|יהושע י יג}} ויעמוד השמש בחצי השמים, אתני בכוכביא למעבד קרבא בסיסרא, דכתיב {{מקור|שופטים ה ב}} הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. ביומא חמישאה ברא נוני ימא ועופי דשמיא, אתני בעופי למיזן עורבים לאליהו, בזמנא דעצר לשמיא, דכתיב {{מקור|מלכים א יז ד}} ואת העורבים צויתי לכלכלך שם, צויתי דייקא, ואתני בנונא ימא, לאזדמנא נונא חד למבלע ליה ליונה, ולאשדאה ליה לבר. ביומא שתיתאה ברא לאדם, ואתני עמיה, דתפוק מניה אתתא דתיזון לאליהו, דכתיב (שם ט) הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך, הנה צויתי, מיומא דאתברי עלמא, וכן בכל עובדא ועובדא דאתחדש בעלמא, קודשא בריך הוא פקיד ההוא עובדא מיומא דאתברי עלמא, אוף הכא, ויאמר יהו"ה לדג, ויאמר, משית יומין דבראשית קאמר ליה. הכא אית לן סמך בעלמא, על עובדין דבני נשא בהאי עלמא: יונה דנחת לספינה, דא איהי נשמתא דבר נש, דנחתא להאי עלמא, למהוי בגופא דבר נש, אמאי אתקרי יונה, בגין דכיון דאשתתפת בגופא, כדין איהי יונה בהאי עלמא, כמה דאתמר {{מקור|ויקרא כה יז}} ולא תונו איש את עמיתו, וכדין בר נש אזיל בהאי עלמא, כספינה בגו ימא רבא דחשיבת לאתברא, כמה דאת אמר {{מקור|יונה א ד}} והאניה חשבה להשבר. ובר נש כד איהו בהאי עלמא חטי, וחשיב דערק מקמי מאריה, ולא אשגח בההוא עלמא, וכדין אטיל קודשא בריך הוא רוח סערה תקיפא, דא איהי גזירת דינא, דקיימא תדיר קמי קודשא בריך הוא, ובעאת דינא דבר נש מקמיה, ודא איהו דקא מטי לספינה, ואדכר חובוי דבר נש לאתפסא ליה. כיון דאתפס בר נש על ידא דההיא סערה בבי מרעיה, מה כתיב ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם, אף על גב דבר נש בבי מרעיה, נשמתא לא אתערת לאתבא קמי מאריה למפרק חובוי, מה כתיב, ויקרב אליו רב החובל, מאן רב החובל, דא יצר טוב, דאיהו מנהיג כלא, ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלה"יך וגו', לאו שעתא הוא למדמך, דהא סלקין לך לדינא, על כל מה דעבדת בהאי עלמא, תוב מחובך. אסתכל במלין אלין ותוב למארן, מה מלאכתך דאת עסקת בה בהאי עלמא, ואודי עלה קמי מארך, ומאין תבא, אסתכל מאין באת, מטפה סרוחה, ולא תתגאי קמיה, מה ארצך, אסתכל דהא מארעא אתבריאת ולארעא תיתוב, ואי מזה עם אתה, אסתכל אי אית לך זכו דאבהן דיגין על. כיון דסלקין ליה לדינא בבי דינא דלעילא, ההיא סערה דאיהי גזרת דינא דסעיר עליה דבר נש, תבעת מן מלכא למידן אינון תפיסין דמלכא, וכלהו אתיין חד חד קמיה, ביה שעתא אתקריבו בי דינא, אית מנהון דפתחי בזכות, ואית מנהון דפתחי בחובה, וגזרת דינא תבעת דינא. ואי ההוא בר נש לא זכי בדינא, מה כתיב ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכלו, משתדלין אינון דאורו זכותיה לאתבא ליה להאי עלמא, ולא יכלו, מאי טעמא, כי הים הולך וסוער עליהם, גזרה דדינא אזיל וסעיר בחובוי דבר נש, ואתגבר עלייהו. כדין נחתין עליה תלת שליחן ממנן, חד דכתיב כל זכוון וכל חובין דעבד בר נש בהאי עלמא, וחד דעביד חושבן יומוי, וחד דהוה אזיל עמיה כד הוה במעי אמיה, והא אוקימנא, דגזרת דינא לא שכיך, עד ההוא זמנא דכתיב וישאו את יונה, וישאו, כד נטלי ליה מביתיה לבי קברי, כדין מכרזי עלוי, אי איהו זכאה מכרזי עליה, ואמרי הבו יקר לדיוקנא דמלכא, {{מקור|ישעיה נז ב}} יבא שלום ינוחו על משכבותם הלך נכחו, מנא לן, דכתיב (שם נח ח) והלך לפניך צדקך <קטע סוף=דף קצט א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצט|ב}}<קטע התחלה=דף קצט ב/>כבוד יהו"ה יאספך. ואי חייבא איהי, מכריזי עליה ואמרו, ווי ליה לפלניא, טב ליה דלא יתברי, כדין מה כתיב, ויטלהו אל הים ויעמוד הים מזעפו, כד עאלין ליה לבי קברי, דאיהו אתר דדינא, כדין גזרת דינא דהוה סעיר שכיך מזעפיה, ונונא דבלע ליה דא איהו קברא. מה כתיב, ויהי יונה במעי הדג, מעוי דדג דא איהו בטן שאול, מנלן דכתיב {{מקור|יונה ב ג}} מבטן שאול שועתי, ואיהו במעי דנונא הוה, וקארי ליה בטן שאול, שלשה ימים ושלשה לילות, אלין תלת יומין דבר נש בקברא ואתבקעו מעוי, לבתר תלתא יומין ההוא טנופא אתהפך על אנפוי, ואומר לו טול מה דיהבית בי, אכלת ושתית כל יומא ולא יהבת למסכני, וכל יומך הוו כחגין וכמועדין, ומסכני הוו כנפין דלא אכלו בהדך, טול מה דיהבת בי, הדא הוא דכתיב {{מקור|מלאכי ב ג}} וזריתי פרש על פניכם וגו', והא אוקימנא. לבתר דא, מתלתא יומין ולהלאה, כדין אתדן בר נש, מעינוי, מידוי, ומרגלוי, ואוקמוה עד תלתין יומין, כל אינון תלתין יומין אתדנו נפשא וגופא כחדא, ובגיני כך אשתכח נשמתא לתתא בארעא, דלא סלקת לאתרה, כאתתא דיתבת לבר כל יומי מסאבותא, לבתר נשמתא סלקא, וגופא אתבלי בארעא, עד ההוא זמנא דיתער קודשא בריך הוא למיתייא. וזמינא קלא חדא לאתערא בבי קברי, ויימא {{מקור|ישעיה כו יט}} הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך, וארץ רפאים תפיל, אימתי יהא דא, בזמנא דיתעבר מלאך המות מעלמא, דכתיב (שם כה ח) בלע המות לנצח וגו', כיון דבלע המות לנצח, לבתר ומחה יהו"ה אלהי"ם דמעה מעל כל פנים, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כדין כתיב ויאמר יהו"ה לדג, ויקא את יונה אל היבשה. כיון דאתער ההוא קלא ביני קברי, כדין כל קברייא יקיאו לאינון מתייא דבהון לבר, הדא הוא דכתיב וארץ רפאים תפיל, מה תפיל, דיקיא לו לבר, רפאים, מהו רפאים, דקבילו אסוותא כמלקדמין, ואתסיאו גרמין בגרמין, ואלין אקרון רפאים. ואי תימא, הא כתיב (שם כו יד) רפאים בל יקומו, אלא ודאי כל עלמא יתסון גרמין בבי קברי, אבל מנהון יקומון, ומנהון לא יקומון, ועל דא כתיב רפאים בל יקומו. זכאה חולקהון דישראל, דכתיב בהו נבלתי יקומון, ובהאי נונא אשכחנא מלין לאסוותא דכל עלמא, האי נונא כיון דבלע ליונה מת, וביה הוה יונה תלתא יומין, לבתר אתקיים כמלקדמין, ואקי ליונה. לבר והא אוקמוה, דכתיב ויתפלל יונה אל יהו"ה אלה"יו ממעי הדגה, כתיב הכא הדגה, וכתיב התם {{מקור|שמות ז כא}} והדגה אשר ביאור מתה, והא אוקמוה, כגוונא דא זמינת ארעא דישראל לאתערא בקדמיתא, ולבתר וארץ רפאים תפיל. והא אוקימנא, דשבעה דינין יחלפון עליה דבר נש, כד נפיק מהאי עלמא, חד ההוא דינא עלאה כד נפיק רוחא מן גופא, ב' כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה ומכרזי עלוי, ג' כד עייל לקברא, ד' דינא דקברא, ה' דינא דתולעתא, ו' דינא דגיהנם, ז' דינא דרוחא דאזלא ושאטת בעלמא, ולא אשכחת אתר נייחא, עד דישתלים עובדוי, בגין דא בעי בר נש לאסתכלא תדיר בעובדוי, ויתוב קמי מאריה. וכד אסתכל דוד מלכא בדינין אלין דבר נש, אקדים ואמר, {{מקור|תהלים קד א}} ברכי נפשי את יהו"ה, עד לא תפוק מן עלמא, בעוד דאנת אשתכחת עם גופא, וכל קרבי את שם קדשו, אינון שייפא גופא דמשתתפי כחדא ברוחא, השתא דתשתכחון עמה, אקדימו לברכא שמא קדישא, עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ולאתבא בתיובתא, ועל דא אמר ברכי נפשי את יהו"ה הללויה, אתו אינון חברייא ונשקו רישיה: רבי חייא פתח ואמר <קטע סוף=דף קצט ב/>{{ממ זהר משולב|ב|ר|א}}<קטע התחלה=דף ר א/>קחו מאתכם תרומה ליהו"ה, תא חזי, קודשא בריך הוא כד ברא עלמא, לא ברא ליה אלא בגין דייתון ישראל ויקבלון אורייתא, באורייתא אתברי עלמא, ועל אורייתא קיימא, הדא הוא דכתיב {{מקור|ירמיה לג כה}} אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. אורייתא איהי ארכא דחיי בהאי עלמא, וארכא דחיי בעלמא דאתי, וכל מאן דאשתדל באורייתא, כאילו אשתדל בהיכליה דקודשא בריך הוא, דהיכליה עלאה דקודשא בריך הוא אורייתא איהי, וכד בר נש עסיק באורייתא, קודשא בריך הוא קאים תמן ואצית לקליה, כמה דכתיב {{מקור|מלאכי ג טז}} ויקשב יהו"ה וישמע וגו', ואשתזיב בר נש מתלת דינין, מדינא דהאי עלמא, ומדינא דמלאך המות דלא יכיל לשלטאה עליה, ומדינא דגיהנם. ויכתב ספר זכרון, מאי איהו, אלא אית ספר לעילא ואית ספר לתתא, זכרון אתר (נ"א את) קיימא קדישא, דנטיל וכניש לגביה כל חיין דלעילא, ספר זכרון, תרין דרגין דאינון חד, ורזא דא שם יהו"ה, שם חד יהו"ה חד, וכלא מלה חדא. בגין דאית שם ואית שם, שם לעילא, דאיהו אתרשים (ס"א אקרי שם) ממה דלא ידיע ולא אתרמיז בידיעה כלל, ודא אקרי נקודה עלאה. שם לתתא דאקרי שם, {{מקור|דברים ד לב}} מקצה השמים ועד קצה השמים, בגין דקצה השמים אקרי זכרון, והאי שם איהו נקודה דלתתא, דאיהו שם מההוא זכרון דאיהו קצה השמים, דנטיל כל חיין דלעילא, ודא איהו קצה השמים דלתתא, ושם דיליה איהי נקודה דלתתא, נקודה דא איהו ספר דקיימא בחושבנא, ודא הוא לחושבי שמו, ספר דקאמרן, ושם, חד מלה הוא בכל סטרין. נקודה דא בגין דקיימא באמצעיתא, איהי עלאה על כל דאתאחדן בה, ושית סטרין אתאחדן בספר עלאה, ואיהו עלאה עלייהו, שית סטרין אתאחדן בספר תתאה, ואיהו עלאה עלייהו, ועל דא ספר עלאה ספר תתאה. וכלא אקרי תורה, מה בין האי להאי, אלא ספר עלאה איהו תורה שבכתב, בגין דאיהי סתימא ולא קיימא אלא בכתב, דתמן איהו אתר לאתגלאה לתתא, ומאן איהו עלמא דאתי. ספר תתאה, דא תורה, דאקרי תורה שבעל פה, ומאן איהו על פה, אלין רתיכין דלתתא דאיהי קיימא עלייהו, ובגין דלאו אינון בכללא דכתיבה דלעילא, אקרון על פה, ותורה דא קיימא על פה, בגין דכתיב {{מקור|בראשית ב י}} ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. ותורה עלאה אף על גב דאיהי קיימא לעילא, לא אקרי על הכתב, אלא שבכתב, דקיימא בכתב, וההוא כתב אתעביד היכלא לגביה, ואיהי קיימא גו ההוא היכלא ואתטמרת תמן, ובגין כך אקרי תורה שבכתב, ולא על כתב. אבל תורה דלתתא, איהי קיימא על רתיכהא, ואקרי על פה, דקיימא עלייהו, ובגין דלא אתחשיבת (נ"א אתיהיבת) מלגו מכללא דכתיבה, לא אתעבידו היכלא להאי נקודה, כההיא נקודה עלאה, ובגין דקיימא עלייהו, אקרי תרומה. תו שמענא מבוצינא קדישא, תרומה, מהו תרומה, כמה דאוקימנא תרי ממאה, תא חזי, כל אינון דרגין קדישין די ברזא דמהימנותא, דקודשא בריך הוא אתגלי בהון, אינון עשר דרגין, ואינון עשר אמירן כמה דאוקמוה, ואלין עשר סלקין למאה, וכד אצטריך לן להאי נקודה תתאה לארמא לה, אסיר לן לנטלא לה בלחודהא, אלא לה ולבעלה, ואינון תרי מאינון מאה דקאמרן, בגין דלא אצטריך לאפרשא לון כלל, אלא ליחדא לה ולבעלה, ועל דא אתקרי תרומה בכללא חדא. ותא חזי, בכל יומא כרוזא קארי, כל בני עלמא, בכו קיימא מלה דא, ודא הוא: <קטע סוף=דף ר א/>{{ממ זהר משולב|ב|ר|ב}}<קטע התחלה=דף ר ב/>קחו מאתכם תרומה ליהו"ה, ואי תימא דקשיא מלה עלייכו, כל נדיב לבו יביאה. מהו יביאה, אלא מהכא אוליפנא רזא לצלותא, דבר נש דדחיל למאריה ומכוין לביה ורעותיה בצלותא, אתקין תקונא דלעילא כמה דאוקימנא. בקדמיתא בשירין ותושבחן דקאמרין מלאכין עלאין לעילא, ובההוא סדורא דתושבחן דקא אמרי ישראל לתתא, איהי קשיטת גרמהא ואתתקנת בתקונהא, כאתתא דאתקשטת לבעלה. ובסדורא דצלותא, בההוא תקונא דצלותא דמיושב, אתקינו עולמתהא וכל אינון דילה, ומתקשטן כל אינון בהדה. לבתר דאתתקן כלא ואתסדרו, כד מטו לאמת ויציב, כדין כלא מתתקנא, איהי ועולמתהא, עד דמטו לגאל ישראל, כדין אצטריך למיקם כלא על קיומייהו. בגין דכד בר נש מטי לאמת ויציב, וכלא אתתקן, עולמתהא נטלי לה, ואיהי נטילת גרמה, לגבי מלכא עלאה, כיון דמטו לגאל ישראל, כדין מלכא קדישא עלאה נטיל בדרגוי, ונפיק לקבלא לה, ואנן מקמי מלכא עלאה בעינן לקיימא על קיומנא באימתא ברעדה. דהא כדין אושיט ימיניה לגבה, ולבתר שמאליה דשוי לה תחות רישה, ולבתר מתחבקו תרווייהו כחדא בנשיקו, ואלין אינון תלת קדמייתא. ובעי בר נש לשוואה לביה ורעותיה, ולכוונא בכל הני תקונין וסדורין דצלותא, פומיה ולביה ורעותיה כחדא. השתא דמלכא עלאה ומטרוניתא אינון בחבורא בחדוה באינון נשיקין, מאן דאצטריך למשאל שאלתין ישאל, דהא כדין שעתא דרעותא איהו. כיון דשאיל בר נש שאלתוי מקמי מלכא ומטרוניתא, כדין יתקין גרמיה ברעותיה ולביה לתלתא אחרנין, לאתערא חדוה דטמירו, דהא מאלין תלת אתברכא בדבקותא אחרא. ויתקין בר נש גרמיה למיפק מקמייהו, ולאנחא לון בחדוה גניזא דאלין תלת, ועם כל דא דיהא רעותיה דיתברכון תתאי, מאינון ברכאן דחדוה טמירא. וכדין אצטריך למנפל על אנפוי, ולממסר נפשיה בשעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין, כדין איהי שעתא לממסר נפשיה, בגו אינון נפשין דאיהי נקטא, דהא כדין צרורא דחיי איהו כדקא יאות. מלה דא שמענא ברזין דבוצינא קדישא, ולא אתייהיב לי רשו לגלאה בר לכו חסידי עליונין, דאי בההיא שעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין ברעו דדביקותא חדא, איהו ישוי לביה ורעותיה לדא, ויהיב נפשיה בדבקותא בההוא רעותא, לאכללא לה בההוא דבקותא, אי אתקבלת בההיא שעתא, בההוא רעותא דאינון נפשין רוחין ונשמתין דאיהי נקטא, האי איהו בר נש דאתצריר בצרורא דחיי, בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ותו דבעיא לאתכללא מכל סטרין מלכא ומטרוניתא, מלעילא ומתתא, ולאתעטרא בנשמתין בכל סטרין, אתעטרת בנשמתין מלעילא, ואתעטרת בנשמתין מתתא, ואי בר נש יכוין לביה ורעותיה לכל דא, וימסר נפשיה מתתא בדביקותא ברעותא כמה דאתמר, כדין קודשא בריך הוא קארי ליה שלום לתתא, כגוונא דההוא שלום דלעילא, ההוא דבריך לה למטרוניתא, ואכליל לה ואעטר לה בכל עטרין, אוף הכי האי בר נש קודשא בריך הוא קרי ליה שלום לתתא, כמה דאת אמר {{מקור|שופטים י כד}} ויקרא לו יהו"ה שלום, וכל יומוי הכי קראן ליה לעילא שלום, בגין דאכליל ואעטר למטרוניתא לתתא, כגוונא דההוא שלום לעילא. וכד אסתלק ההוא בר נש מהאי עלמא, נשמתיה סלקא ובקעא בכל אינון רקיעין, ולית מאן דימחי בידה, וקודשא בריך הוא קרי לה ואמר, {{מקור|ישעיה נז ב}} יבא שלום, ושכינתא אמרה ינוחו על משכבותם וגו', ויפתחון לה <קטע סוף=דף ר ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רא|א}}<קטע התחלה=דף רא א/>תליסר טורי דאפרסמונא דכיא, ולא יהא מאן דימחי בידה. ועל דא זכאה איהו מאן דישוי לביה ורעותיה לדא, ועל דא כתיב כל נדיב לבו יביאה את תרומת יהו"ה לגבי מלכא עלאה, כמה דאתמר. ארים רבי אבא קליה ואמר, ווי רבי שמעון, אנת בחיין ואנא בכינא עלך, לא עלך בכינא, אלא בכינא על חברייא ובכינא על עלמא, רבי שמעון כבוצינא דשרגא, דאדליק לעילא ואדליק לתתא, ובנהורא דאדליק לתתא, נהירין כל בני עלמא (נ"א נהיר לעילא), ווי לעלמא כד יסתלק נהורא דלתתא בנהורא דלעילא, מאן ינהיר נהורא דאורייתא לעלמא. קם רבי אבא ונשיק לרבי חייא, אמר ליה, מלין אלין הוו תחות ידך, ועל דא קודשא בריך הוא שדרני עד הכא לאתחברא עמכון, זכאה חולקי: רבי יוסי פתח קרא אבתריה ואמר, וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו וגו', האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, בשעתא דאמר קודשא בריך הוא למשה, {{מקור|דברים א יג}} הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, אשגח בכל ישראל ולא אשכח נבונים, הדא הוא דכתיב, ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים, ואלו נבונים לא כתיב, ואי תימא דנבון איהו דרגא עלאה מחכם, הכי איהו ודאי, מה בין האי להאי. חכם הא אוקמוה דאפילו תלמיד המחכים לרביה אקרי חכם, חכם דידע לגרמיה כל מה דאצטריך, נבון כמה דרגין אית ביה, דאסתכל בכלא וידע בדיליה ובאחרנין, וסימנך {{מקור|משלי יב י}} יודע צדיק נפש בהמתו, {{מקור|שמואל ב כג ג}} צדיק מושל יראת אלהי"ם. והכא חכם לב דייקא, בלב חכם, ולא באתרא אחרא, בגין דקיימא בלב, ונבון לעילא ותתא, אסתכל בדיליה ובאחרנין. פתח ואמר, {{מקור|ישעיה מט ג}} ויאמר לי עבדי אתה וגו', הכא בצלותא דבעי בר נש לצלאה קמיה דקודשא בריך הוא, דאיהי פולחנא חדא רבא ויקירא, מאינון פולחנין דמאריה. תא חזי אית פולחנא דקודשא בריך הוא דקיימא בעובדא, דאיהו פולחנא דקיימא בעובדא דגופא, ואיהו פולחנא, ואית פולחנא דקודשא בריך הוא דאיהו פולחנא פנימאה יתיר, דאיהו עיקרא דכלא, קיימא בההוא פולחנא פנימאה דאיהו עיקרא דכלא. בגופא אית תריסר שייפין, דקיימין בעובדא דגופא כמה דאוקימנא, ואינון שייפין דגופא, ופולחנא דקודשא בריך הוא דעובדא קיימא בהו, בגין דפולחנא דקודשא בריך הוא בתרין סטרין, בשייפין גופא לבר, ואית תריסר שייפין אחרנין פנימאין לגו מן גופא, ואינון תקונין פנימאין לגו מן גופא, לאתתקנא בהו תקונא דרוחא, דאיהו פולחנא יקירא פנימאה דקודשא בריך הוא, כמה דאוקימנא גו רזין פנימאין דקאמר רבי שמעון, ואינון רזא דחכמתא עלאה, ואתידיעו ביני חבריא, זכאה חולקהון. צלותא דבר נש איהו פולחנא דרוחא, ואיהי קיימא ברזין עלאין, ובני נשא לא ידעין, דהא צלותא דבר נש בקעת אוירין, בקעת רקיעין, פתחת פתחין וסלקא לעילא. בשעתא דנהיר נהורא, ואתפרש נהורא מן חשוכא, כדין כרוזא אזלא בכלהו רקיעין, אתתקנו מארי דפתחין, מאריהון דהיכלין, כל חד וחד על מטריה. בגין דאינון דשלטניהון ביממא, לאו אינון דשלטניהון בליליא, וכד עאל ליליא אתעברו שולטנין דיממא ואתמנון שלטנין אחרנין דשליטין בליליא, ואתחלפן אלין באלין, ורזא דא {{מקור|בראשית א טז}} את המאור הגדול לממשלת היום וגו', וממשלת היום וממשלת הלילה שולטנין אינון די ממנן ביממא, ושולטנין אינון די ממנן בליליא, ואלין אקרון ממשלת היום, ואלין אקרון ממשלת הלילה. כד עאל ליליא כרוזא נפקא אתתקנו שולטנין דליליא כל <קטע סוף=דף רא א/>{{ממ זהר משולב|ב|רא|ב}}<קטע התחלה=דף רא ב/>חד וחד לאתריה, וכד נהיר יממא כרוזא נפקא אתתקנו שולטנין דיממא כל חד וחד לאתריה, (כדין מתעברין שלטנין דליליא, ואתפקדון שלטנין דיממא), וכד כרוזא אכריז, כדין כלהו כל חד וחד אתפקד על ההוא אתר דאתחזי ליה. כדין שכינתא קדמא ונחתא, וישראל עאלין לבי כנישתא לשבחא למאריהון, פתחין בשירין ותושבחן, דבעי ליה לבר נש, כיון דאתקין גרמיה בפולחנא דעובדא, בתקוני דמצוה וקדושה, ליחדא לביה בתקונא דפולחנא פנימאה דמאריה, ולשואה לביה ורעותיה בההוא פולחנא דאינון מלין (ד"א דקאמר). דהא מלה סלקא, ואינון ממנן דקיימין באוירא אתמנון לארבע סטרי עלמא. לסטר מזרח אתמנא ממנא חד דקיימא באוירא לההוא סטרא, גזרדי"א שמיה, ועמיה סרכין ממנן אחרנין, דאינון מחכאן לההיא מלה דצלותא, וסלקא באוירא בההוא סטרא, ונטיל לה האי ממנא, אי היא מלה כדקא יאות, הוא וכל אינון סרכין נשקין לההיא מלה, וסלקין עמה עד ההוא אוירא דרקיעא לעילא, דתמן ממנן סרכין אחרנין. בשעתא דנשקי לההיא מלה, פתחי ואמרי זכאין אתון ישראל דידעיתו לאעטרא למאריכון בעטרין קדישין, זכאה איהו פומא דמלה דעטרא דא נפקא מניה. כדין פרחין אתוון דקיימין באוירא, דבשמא קדישא דתריסר אתוון, דההוא שמא שליט באוירא, והאי איהו שמא דהוה טאס ביה אליהו עד דאסתלק לשמיא, והיינו דקאמר עובדיה לאליהו {{מקור|מלכים א יח יב}} ורוח יהו"ה ישאך, בגין דבשמא דא הוה אליהו טאס ביה באוירא, והאי איהו שמא דשליט באוירא. ואינון אתוון פרחין וסלקין בההיא מלה, וההוא ממנא דמפתחן דאוירא בידיה, וכל אינון ממנן אחרנין, כלהו סלקין ביה עד רקיעא, ואתמסר בידא דממנא אחרא לסלקא לעילא. לסטר דרום אית ממנא אחרא דשלטא באוירא לההוא סטר, וכמה ממנן אחרנין וסרכין עמיה, פסגני"ה שמיה, וביה מתאחדן (נ"א וליה אתמסראן) מפתחן דאוירא לההוא סטר, וכל אינון מארי דעקו דצלאן צלותא למאריהון מגו עקתא, מגו תבירו דלבא, אי ההיא מלה כדקא יאות, סלקא לאוירא בההוא סטרא, ונטיל לה האי ממנא, ונשיק לה, (ס"א בגין דסלקא בההוא סטרא), כד נשיק לה, פתח ואמר קודשא בריך הוא יחוס לקבלך, (נ"א ועלך) ובגינך יתמלי רחמין. סלקין עמה כל אינון ממנן קדישין, וכל אינון סרכין דההוא סטרא, ופרחין אתוון דשמא קדישא דאינון ארבע אתוון דמתעטרין, ושלטין בההוא סטרא דאוירא, וסלקין בההוא סטרא דאוירא עד רקיעא, עד ההוא ממנא דרקיעא דשליט בההוא סטרא. לסטר צפון אית ממנא אחרא, ועמיה כמה סרכין ממנן דשלטין באוירא, וההוא ממנא פתחי"ה שמיה, והאי אתמנא באוירא לההוא סטרא, וכל אינון דמצלאן צלותין על בעלי דבבו דעקין לון, וכד מלה דההיא צלותא סלקא לאוירא בההוא סטרא, אי זכאה הוא, נטיל לה האי ממנא, ונשיק לה. כדין אתער רוחא חדא דנפקא מגו תהומא בסטרא דצפון, וההוא רוחא קארי בכל אינון אוירין, ונטלי כלהו ההיא מלה, וסלקין לה עד רקיעא, ונשקין לה, פתחי ואמרי מרך ירמי שנאך לקמך. ואזלא וסלקא ובקעא רקיעין (ס"א ואוירין), עד דסלקין עמה לגבי רקיעא קדמאה, סלקא צלותא ומטאת לגבי חד ממנא דאתמנא לסטר מערב, ותמן קיימין תשעה פתחין, ובהו קיימין כמה סרכין וכמה ממנן, ועלייהו ממנא חד די שמיה זבוליא"ל, ודא איהו דבעי לשמשא בהאי רקיעא ביממא, ולא אתיהיב ליה רשו עד דסליק נהורא דסיהרא, וכדין אפיק כל אינון חילין וכל אינון ממנן. וכד נהיר יממא, עאלין כלהו בפתחא חדא דאינון תשעה פתחין, דאיהי פתחא עלאה על כלהו, וכד צלותא סלקא, <קטע סוף=דף רא ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רב|א}}<קטע התחלה=דף רב א/>עאלת בההוא פתחא, וכלהו סרכין וכלהו ממנן נפקין מההוא פתחא, ועליהון זבוליא"ל ההוא רב ממנא, ונפקי כלהו ונשקי לה. ומטאן עמה עד רקיעא תניינא, (ס"א ברקיעא תניינא סלקא צלותא עד ההוא רקיעא, ואתפתחו), וכד סלקא צלותא עד ההוא רקיעא, אתפתחו תריסר תרעין דההוא רקיעא, ובההוא תרעא דתריסר, קאים ממנא חד דשמיה ענא"ל, והאי ממנא על כמה חיילין על כמה משריין, וכד צלותא סלקא, קאים האי ממנא וכריז על כל אינון פתחין, ואמר {{מקור|ישעיה כו ב}} פתחו שערים וגו', וכלהו תרעין פתיחין, ועאלת צלותא בכל אינון פתחין. כדין אתער חד ממנא סבא דיומין דקאים לסטר דרום, דשמיה עזריא"ל סבא, ולזמנין אתקרי מחניא"ל, בגין דאתמנא על שתין רבוא משריין, וכלהו מארי דגדפין, מארי דמשריין, מליין עיינין. ולגבייהו קיימין אינון משריין מאריהון דאודנין, ואקרון אודנין, בגין דאינון צייתין כל אינון דמצלאן צלותהון בלחישו ברעותא דלבא, דלא אשתמע ההוא צלותא לאחרא, האי צלותא סלקא, וצייתין לה כל אינון דאקרון מארי דאודנין. ואי ההיא צלותא אשתמע לאודנין דבר נש, לית מאן דציית לה לעילא, ולא צייתין לה אחרנין, בר מאן דשמע בקדמיתא, בגין כך בעי לאסתמרא, דלא ישמעון לההיא צלותא בני נשא, ותו דמלה דצלותא אתאחדא בעלמא עלאה, ומלה דעלמא עלאה לא אצטריך למשמע. כגוונא דא, מאן דקרי בספרא דאורייתא, חד קרי וחד לשתוק, ואי תרי קראן באורייתא גרעי מהימנותא דלעילא, בגין דחד קלא ודיבור כלא חד, כדין תרין קלין ותרין דבורין איהו גריעותא דמהימנותא, אלא דיהא קלא ודבור חד כמה דאצטריך, בגין דיהא ההוא קלא וההוא דבור חד. וההוא ממנא שמיה עזריא"ל סבא, כד ההיא צלותא סלקא בלחישו, כל אינון שתין רבוא משריין, וכל אינון מארי דעיינין, וכל אינון מארי דאודנין, כלהו נפקי ונשקי לההיא מלה דצלותא דסלקא, הדא הוא דכתיב {{מקור|תהלים לד טז}} עיני יהו"ה אל צדיקים ואזניו אל שועתם, עיני יהו"ה אל צדיקים, אלין מארי דעיינין דלתתא, בגין דאית (נ"א דלית) מארי דעיינין לעילא, ואזניו אל שועתם, אלין מאריהון דאודנין. רקיעא תליתאה, ההיא צלותא סלקא, ומטי לההוא רקיעא, ותמן ההוא ממנא דאקרי גדרי"ה, ועמיה כמה סרכין וכמה ממנן, ואיהו משמש תלת זמנין ביומא, לקבל חד שרביטא דזיהרא דנפיק, סליק ונחית ולא קיימא באתר חד, והאי איהו שרביטא דנטיל תלת זמנין ואתגניז. וכד צלותא סלקא, נחית ההוא שרביטא, וסגיד קמי ההוא צלותא, ואקרי האי רקיעא רקיעא דשרביטא, וכד סלקא ההיא צלותא, ההוא ממנא בתר דסגיד, בטש בההוא שרביטא בטינרא תקיפא דזהיר, דאיהו קאים באמצעיתא דההוא רקיעא, ונפקו מגו ההוא טינרא תלת מאה ושבעין וחמש חיילין, דאינון גניזין תמן מן יומא דאורייתא נחתת לארעא, בגין דאתתקפו לחברא (ס"א לסרבא) דלא תחות לארעא, ואנזיף בהו קודשא בריך הוא, ועאלו גו ההוא טינרא, ולא נפקין בר ההוא זמנא דצלותא סלקא, פתחי ואמרי (שם ח י) יהו"ה אדונינו מה אדיר שמך וגו', דא היא צלותא דסלקא על כל אינון רקיעין, כדין סגדין לגבה. מכאן ולהלאה צלותא מתעטרא בעטרין עלאין, וסלקא לגו רקיעא רביעאה, וכדין שמשא נפיק בדרגוי, ושמשיא"ל רב ממנא נפיק, ותלת מאה ושתין וחמש משריין סלקין עמיה לגו ההוא רקיעא, ואקרון ימות החמה, וכלהו מעטרן לההיא צלותא בעטרין דבוסמין דגנתא דעדן. ותמן אתעכבת צלותא, עד דכלהו משריין סלקין עמה לגו ההוא רקיעא חמישאה, ותמן איהו ממנא חד גדריא"ל שמיה, והוא מארי קרבין דשאר עמין, וכד צלותא סלקא, כדין אזדעזע הוא וכל משריין דיליה, ואתבר <קטע סוף=דף רב א/>{{ממ זהר משולב|ב|רב|ב}}<קטע התחלה=דף רב ב/>חילייה, ונפקי וסגדי ומעטרין לההיא צלותא. וסלקין עמה עד דמטו לגבי רקיעא שתיתאה, וכדין נפקין כמה חיילין וכמה משריין, ומקבלין לההוא צלותא, וסלקין בהדה עד דמטו לשבעין תרעין, דתמן קאים חד ממנא די שמיה ענפיא"ל רב ממנא, ואיהו מעטר לההיא צלותא בשבעין עטרין. וכיון דמתעטרא צלותא בכל הני עטרין, כדין מתחברן כל אינון חיילין דכלהו רקיעין, וסלקין לההיא צלותא דמתעטרא בכל עטרין, לגבי רקיעא שביעאה, וכדין עאלת צלותא, וסנדלפ"ן רב יקירא עלאה דכל מפתחן דמאריה בידיה, אעיל לההוא צלותא לגו שבעה היכלין: תא חזי אמר רבי שמעון שבעה מדורין אינון וכו'. שבעה היכלין אלין, אינון היכלין דמלכא, והאי צלותא כד מתעטרא בכל הני עטרין, כד עאלת, מחבר לון כחדא לאתעטרא לעילא, למהוי כלא חד כדקא יאות, ושמא דקודשא בריך הוא מתעטרא בכל סטרין, עילא ותתא למהוי חד, וכדין {{מקור|משלי י ו}} דברכות לראש צדיק כתיב, זכאה חולקיה דבר נש דידע לסדרא צלותיה כדקא יאות. בהאי צלותא דמתעטרא ביה קודשא בריך הוא, איהו מחכה עד דיסתיימון כל צלותהון דישראל, וכדין כלא איהו בשלימו כדקא יאות עילא ותתא, עד הכא מלין דצלותא, למנדע רזין עלאין. מכאן ולהלאה אית פקודי אורייתא דאינון קיימין במלה, כמה דקיימין בעובדא, ואינון שית פקודין, וקיימין אוף הכא בצלותא, חד {{מקור|דברים כח נח}} ליראה את השם הנכבד והנורא, תניינא לאהבה אותו, תליתאה לברכו, רביעה ליחדו, חמישאה לברך כהנא ית עמא, שתיתאה למסור נשמתיה ליה. ואלין שית פקודין דקיימין בצלותא דמלה, בר אינון פקודין דקיימין בעובדא, כגוונא דציצית ותפלין. ליראה את השם, פקודא דא קיימא באלין תושבחן דקאמר דוד מלכא, ובאינון קרבנין דאורייתא, דתמן בעי בר נש לדחלא מקמי מאריה, בגין דאינון שירין קיימין בההוא אתר דאקרי יראה, וכל אינון הללויה, דאינון רזא דיראה דקודשא בריך הוא, ובעי בר נש לשואה רעותיה באינון שירין ביראה, ואוקמוה חברייא כל אינון רזין דשירין ותושבחן, וכל אינון רזין דהללויה. כיון דמטי בר נש לישתבח, ישוי רעותיה לברכא ליה לקודשא בריך הוא, כגון יוצר אור, יוצר המאורות. לאהבה אותו, כד מטי לאהבת עולם, ואהבת את יהו"ה אלהי"ך, דדא איהו רזא דרחימו דקודשא בריך הוא, והא אוקמוה. ליחדא ליה, שמע ישראל יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה אחד, דהכא קיימא רזא דיחודא דקודשא בריך הוא, ליחדא שמיה ברעותא דלבא כדקא חזי, ומתמן ולהלאה אדכרותא דיציאת מצרים, דאיהו פקודא לאדכרא יציאת מצרים, דכתיב (שם ה טז) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. לברכא כהנא ית עמא, בגין לאכללא ישראל כחדא, בשעתא דנטלין ברכאן לעילא, דהא בההיא שעתא נטלא כנסת ישראל ברכאן, ושעתא דרעותא הוא. למסור נפשיה לגביה, ולמיהב ליה נשמתיה ברעותא דלבא, כד נפלין על אנפין ואמרין {{מקור|תהלים כה א}} אליך יהו"ה נפשי אשא, דיכוין לביה ורעותיה לגביה, לממסר ליה נפשיה ברעותא שלים. ואלין אינון שית פקודין דקיימין בצלותא, דסלקין לגבי שית מאה פקודין דאורייתא, ואי תימא תליסר אחרנין יתיר, אינון קיימין לאמשכא תליסר מכילן דרחמי, דכלא כלילן בהו, (ס"א בהני), שית פקודין אלין דצלותא מתעטרא בהו, זכאה חולקיה מאן דישוי לביה ורעותיה לדא, ולאשלמא <קטע סוף=דף רב ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רג|א}}<קטע התחלה=דף רג א/>לון בכל יומא, ובאלין תליין אחרנין סגיאין. אבל כד מטי בר נש לאתרין אלין, אצטריך ליה לכוונא לביה ורעותיה, לאשלמא ההוא פקודא דקיימא בההוא מלה, וכדין אכריזו עליה ואמרי, {{מקור|ישעיה מט ג}} ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, אתא רבי אבא ונשקיה: פתח רבי יצחק אבתריה, ואמר, ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו', אמאי כניש לון, בגין לממסר לון שבת כמלקדמין, דהא בקדמיתא עד לא עבדו ישראל ית עגלא, מסר לון את השבת, ודא איהו דלא נטרו אינון ערב רב, כיון דשמעו ביני ובין בני ישראל, אמרו ואנן מלה דא אתמנע מינן, מיד {{מקור|שמות לב א}} ויקהל העם על אהרן וגו', ואתמשכו סגיאין אבתרייהו, לבתר דמיתו אינון דמיתו, כניש משה לבני ישראל בלחודייהו, ויהב לון שבת כמלקדמין, הדא הוא דכתיב ששת ימים תעשה מלאכה וגו'. לא תבערו אש בכל מושבותיכם, הכא אית רזא דרזין, לאינון דידעי חכמתא עלאה, רזא דשבת הא אוקמוה חברייא, אבל רזא דא אתמסר לחכימי עליונין, דהא שבת רזא עלאה הוא. תא חזי ביומא שתיתאה, בשעתא דמטי זמנא דערב, כדין כוכבא חד מסטרא דצפון נהיר, ועמיה שבעין כוכבין אחרנין, וההוא כוכבא בטש באינון כוכבין אחרנין, ואתכלילו כלהו בההוא כוכבא, ואתעביד חד כללא דשבעין, וההוא כוכבא אתפשט, ואתעביד כמדורא חדא להיטא בכל סטרין, כדין אתפשט ההוא מדורא סחרנייהו דאלף טורין, וקיימא כחד חוטא דסחרא. והאי מדורא דאשא משיך לגביה גוונין אחרנין דלגו מניה, גוון קדמאה ירוקא, כיון דקיימא האי גוונא, סלקא ההוא מדורא דאשא, ודליג לעילא על ההוא גוון ירוקא, ועאל לגו מניה, ושדי לההוא גוון ירוקא לבר, וקיימא ירוקא לבר, וההוא מדורא דאשא דכוכבא כלילא לגו. לבתר אמשיך אבתריה גוון אחרא תניינא חוורא, וההוא חוורא עאל לגו, כיון דקיימא האי גוון, סלקא ההוא מדורא דאשא דההוא כוכבא, ושדי לההוא חוורא לבר, ועאל איהו לגו, וכן כל אינון גוונין, עד דשדי לון לבר, ועייל איהו לגו, וקריב לגבי ההיא נקודה טמירא, למיטל נהורא: פתח ואמר {{מקור|יחזקאל א ד}} וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו', יחזקאל חמא להאי חיזו בתקונא דלא קיימא, בר בשעתא דשליט ההוא כוכבא כדקאמרן, אבל האי קרא אוקמוה, והנה רוח סערה אוקמוה, דהוה אתי למכבש כל עלמא לקמיה דנבוכדנצר חייבא, אבל רוח סערה דא, איהו ההוא כוכבא דקאמרן דבלע שבעין כוכבין אחרנין, ודא איהו רוח סערה דחמא אליהו, {{מקור|מלכים א יט יא}} מפרק הרים ומשבר סלעים, ודא דקיימא תדיר קדם כלא למיטר ההוא דלגו, כקליפה למוחא. ואמאי אקרי סערה, דסעיר כלא עילא ותתא, באה מן הצפון, דהא מן ההוא סטרא קא אתיא, וסימנך {{מקור|ירמיה א יד}} מצפון תפתח הרעה, דהא כמה סטרין אחרנין אתאחדן בההוא רוח סערה, ובגין כך נפקא מן הצפון, ענן בגין דאיהי סוספיתא דדהבא, ומסטרא דצפון אתאחדא דא, והאי איהי נקודה אמצעיתא דקיימא בחורבא. ובגין דידע למפתי, שליט בגו נקודא דישובא, וכל מלין דישובא, בר ארעא דישראל, כד שראן ישראל בגוה, איהו לא שלטא עלייהו, ולבתר דחבו ישראל (ד"א לא) שלטא על ארעא קדישא, בגין דכתיב {{מקור|איכה ב ג}} השיב אחור ימינו מפני אויב. ענן גדול, דא איהו עננא דחשוכא דאחשיך כל עלמא, תא חזי בין עננא לעננא, ההוא עננא <קטע סוף=דף רג א/>{{ממ זהר משולב|ב|רג|ב}}<קטע התחלה=דף רג ב/>דכתיב {{מקור|במדבר י לד}} וענן יהו"ה עליהם יומם, (שם יד יד) ועננך עומד עליהם, האי איהו עננא דנהיר וזהיר, וכל נהורין אתחזון גו ההוא עננא, אבל עננא דא, עננא חשוך דלא נהיר כלל, אבל מנע כל נהורין דלא יכלין לאתחזאה קמיה. גדול, אמאי אקרי גדול, והא זעיר איהו, אלא גדול איהו כיון דשליט, דבר אחר, גדול, ההוא חשוכא גדול, כיון דכסי כל נהורין ולא אתחזון קמיה, ואיהו גדול (נ"א שליט) על כל עובדין דעלמא. ואש מתלקחת, דהא אשא דדינא קשיא לא אעדי מניה לעלמין. ונגה לו סביב, אף על גב דכל האי קיימא ביה, נגה לו סביב, מהכא אוליפנא, דאף על גב דלית סטרא דא אלא סטרא דמסאבו, נגה לו סביב, ולא אטצריך ליה לבר נש לדחייא ליה לבר, מאי טעמא, בגין דנגה לו סביב, סטרא דקדושה דמהימנותא אית ליה, ולא אצטריך לאנהגא ביה קלנא, ועל דא אצטריך למיהב ליה חולקא בסטרא דקדושה דמהימנותא. רב המנונא סבא הכי אמר, וכי נגה לו סביב, ואצטריך לאנהגא ביה קלנא. האי נגה לו לגו איהו, ולא קיימא לבר, ובגין דקיימא ההוא נגה לו מגו, כתיב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, מתוכה דמאן, מתוכה דההוא נגה, כעין החשמל, חש מל, הא אוקמוה חיוון דאשא ממללא. אבל מבוצינא קדישא שמענא עלה רזא דרזין, כד ערלה שרי על קיימא קדישא, לסאבא מקדשא, כדין ההוא מקדשא אתעכב מלגלאה, רזא דאת קיימא מגו ערלה, וכד האי נגה עאל לגו, ואפריש בין ערלה ובין מקדשא, כדין אקרי חשמל, חש ואתגליא מל, מהו מל, כמה דאת אמר {{מקור|יהושע ח ד}} מל יהושע, רזא דאת קיימא, דלא אתעכב מלאתגלאה מגו ערלה. ואית רזא אחרא, דהא נהורא דיליה אתחזי ולא אתחזי, וכד אתגליא חשמל, אתעבר נהוריה, אבל רזא קדמאה איהו ברזא דקרא כדקא יאות, וכלא שפיר איהו ויאות הוא. בהאי נגה מפתי לאתתא לנטלא נהורא, ועל דא כתיב {{מקור|משלי ה ג}} וחלק משמן חכה, שוי ההוא נהורא לקבליה דברית, ובגיני כך מפתי ליה ונטלא נהוריה, ודא איהו פתויא דמפתי לאתתא, דכתיב (שם) נפת תטפנה שפתי זרה וגו'. תא חזי, ביומא שתיתאה כד מטא זמנא דערב, דליג לגו ההוא (נ"א מדורא) נהורא דאשא, וסלקא לעילא לאעלא גו גוונין, כדין מתתקנין ישראל לתתא, ומסדרין סעודתין, ומתקנין פתורין כל חד וחד פתוריה, כדין חד שלהובא נפיק, ובטש בההוא מדורא, כיון דבטש ביה, מתגלגלן ההוא שלהובא וההוא מדורא, ועאלין בנוקבא דתהומא רבא, ואתטמרן ויתבת תמן. וההוא שלהובא איהו מסטרא דימינא, ובגין דהוא מסטרא דימינא, אעבר לההוא מדורא ואעיל ליה לנוקבא דתהומא רבא, ויתיב תמן עד דנפיק שבתא. כיון דנפק שבתא, אצטריך להו לעמא דישראל לברכא על אשא, ונפקא ההוא שלהובא בברכתא דלתתא, ושליט על ההוא מדורא כל ההוא ליליא, ואתכפיא ההוא מדורא. תא חזי, כיון דעאל שבתא, ואתטמר ההוא מדורא, כל אשין דאשא קשיא אתטמרו ואתכפיין, ואפילו אשא דגיהנם, וחייבין דגיהנם אית לון נייחא, וכלא תתא ועילא אית להו נייחא. כד נפק שבתא, ומברכין ישראל על נורא, כדין נפקין כל אשין דמתטמרן, כל חד וחד לאתריה, ובגין דלא לאתערא אשא אחרא, כתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, והא אוקמוה. אשא דמדבחא אמאי, אלא כד עאל שבתא, כרוזא קרי בכולהו רקיעין, אתתקנו רתיכין, אתתקנו משריין, לקדמות מאריכון, כדין נפיק חד רוחא מסטרא דדרום, וההוא רוחא אתפרש <קטע סוף=דף רג ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רד|א}}<קטע התחלה=דף רד א/>על כל אינון חילין ומשריין דסטר ימינא, ואתלבשן ביה, וההוא רוחא אקרי לבושא דיקר דשבתא, כדין פתורי דהאי עלמא מתתקנן בחד היכלא, זכאה חולקיה דההוא בר נש דסדורא דפתוריה אתחזי תמן כדקא יאות, וקיימא כלא מתתקנא בלא כסופא, אינש כפום חיליה. כד עאל שבתא, אצטריכו אינון עמא קדישא לאסחאה גרמייהו משמושא דחול, מאי טעמא, בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא, וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא, ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה, בעי לאסחאה גרמיה, למשרי עליה ההוא רוחא עלאה קדישא. תא חזי, רזא עלאה דמלה, כל אינון שית יומין (קיימא מלה דכלא) אתאחדן ברזא דחד נקודה קדישא, וכלהו יומין אתאחדן ביה, ואית יומין אחרנין דקיימין לבר בסטרא אחרא. ואית יומין אחרנין דקיימין לגו מעגולא קדישא, ואתאחדן בנקודה קדישא, וישראל קדישין וכל אינון דמתעסקין בקדושה כל יומא דשבתא, אתאחדן כל אינון שית יומין באינון שית יומין דלגו, דאתאחדן בההיא נקודה, אתאחדן בהאי, בגין לנטרא לון. וכל אינון שית יומין (ד"א באינון שית יומין דלגאו) דשבתא, ההיא נקודה טמירא איהי, כיון דעאל שבתא, כדין סלקא ההיא נקודה, ואתעטרא ואתאחדא לעילא, וכלהו טמירין בגוה. תא חזי, אית ימים ואית ימים, ימי חול כמה דאתמר, ואלין קיימין לבר לעמין, ימי השבת דאינון ימי השבוע, קיימין לישראל, וכד סלקא האי נקודה, כלא אתגניז ואיהי סלקא. כיון דאיהי סלקא, אקרי שבת, מהו שבת, אי תימא בגין שביתה, דכתיב כי בו שבת, יאות הוא, אבל רזא דמלה, כיון דסלקא האי נקודה, ונהורא נהיר, כדין מתעטרא איהי באבהן, כיון דמתעטרא איהי באבהן, כדין אתחברת ואתאחדת בהו למהוי חד, ואקרי כלא שבת, שש' בת, ש' הא אוקמוה, רזא דתלת אבהן, דמתאחדן בבת יחידה, ואיהי מתעטרא בהו, ואינון בעלמא דאתי, וכלא איהו חד, ודא איהו ש' בת, למהוי כלא חד. ואי תימא שבת הגדול ואיהו לעילא, אמאי אקרי שבת, אלא ודאי הכי הוא, ורזא דמלה, בכל אתר נקודה דאיהי עיקרא דכל עינא אקרי בת, כמה דאת אמר {{מקור|תהלים יז ח}} שמרני כאישון בת עין, בגין דאיהי (נקודה) עיקרא דכל עינא אקרי בת, עלמא דאתי איהו היכלא לההיא נקודה עלאה, וכד איהי קיימא ונטלא בגדפהא לאבהן לאתעטרא לעילא, אקרי כלא שבת, וכד אבהן מתעטרן לעילא בגו נקודה עלאה, אקרי שבת, נקודה תתאה כד מתעטרא באבהן אקרי שבת. האי נקודה תתאה כד סלקא ואתחזיאת ואתקשיטת, (ס"א האי נקודה תתאה כד סלקא לאתעטרא באבהן) כדין כל חדוה אשתכח לעילא ותתא, ועלמין כלהו בחדוה. ובהאי ליליא, האי נקודה אתפשט נהורהא, ופריש גדפוי על עלמא, וכל שלטונין אחרנין מתעברן, ונטירו אשתכח על עלמא. וכדין אתוסף רוח נשמתא בישראל על כל חד וחד, ובההיא נשמתא יתירא נשיין כל עצבא וחימתא, ולא אשתכח בר חדוה לעילא ותתא. ההוא רוחא דנחית ואתוסף בבני עלמא, כד נחית אתסחי בבוסמין דגנתא דעדן, ונחית ושרא על עמא קדישא, זכאין אינון כד האי רוחא אתער, בההיא שעתא דההוא רוחא נחית, נחתין עמה לגו גנתא דעדן, שתין רתיכין מתעטרין לשית סטרין, וכד מטי לגנתא דעדן, כדין כל אינון רוחין ונשמתין דגנתא דעדן, כלהו מתערי לההוא (נ"א מתעטרי בההוא) רוחא, וכרוזי קרי ואמר, זכאין אתון ישראל עמא קדישא, דרעותא דמאריכון אתער <קטע סוף=דף רד א/>{{ממ זהר משולב|ב|רד|ב}}<קטע התחלה=דף רד ב/>לגבייכו. רזא דרזין לידעי חכמתא, זכאין אינון כד האי רוחא אתער, האי רוחא איהו אתפשטותא דהאי נקודה, ונפקא מינה ואתפשטא בעלמא, וההוא הוי רזא דשבת דשרא לתתא, ועל דא כתיב ביה שמירה, {{מקור|שמות לא יז}} ושמרו בני ישראל את השבת, והא אוקמוה, שבת לא כתיב, אלא את השבת, לאסגאה ההוא רוחא דשרי על כלא, ואצטריך לנטרא ליה, הואיל וקיימא עמיה דבר נש, ועל דא כתיב {{מקור|ישעיה נו ב}} כל שומר שבת מחללו. בהאי רזא אית רזא אחרא, האי רוחא אתהני בהאי יומא מהנאותן דישראל ומענוגא דלהון, ובגין דא בעי למיהב ליה ענוגא במיכלא ובמשתיא, תלת זמנין בתלת סעודתין, דתלת דרגי מהימנותא כמה דאוקמוה, והאי נטיל חדוה וענוגא באינון סעודתי דישראל, זכאה חולקיה מאן דאהני ליה ומענג ליה בהאי יומא. האי רוחא אתהני כל שיתא יומין, מרוחא עלאה דעתיקא דכל עתיקין, וביומא דשבתא כיון דנחית ואתסחי בגנתא דעדן, בליליא אתענג מענוגא דגופא בסעודתי דמהימנותא, ואתעטר (נ"א ואתענג) האי רוחא מעילא ותתא, ואתרוי בכל סטרין, בעטרא (נ"א בענוגא) דלעילא ותתא, והואיל וקיימא עמיה דבר נש, אצטריך ליה לנטרא ליה, ועל דא כתיב ושמרו בני ישראל את השבת, שבת דא הוא ההיא נקודה תתאה, את השבת, דא הוא האי רוחא, אתפשטותא דההיא נקודה. ההוא אתפשטותא, כד אתוסף קדושן וברכאן מלעילא על ההיא נקודה, אתנהיר כלא, ואתעביד רוחא נהירא בכל סטרין, אתפלג לעילא ונהיר, ואתפלג לתתא ונהיר, ודא הוא דכתיב ביני ובין בני ישראל, חולק אחסנא אית לן כחדא. חולקא דלעילא אתעטר בהאי יומא מענוגא עלאה קדישא, ואתהני מזיוא עלאה דעתיקא דכל עתיקין, חולקא תתאה אתעטר בהאי יומא מענוגא דלתתא, דאתהני בהני סעודתי, ועל דא בעי לענגא ליה במיכלא ובמשתיא בלבושי יקר, ובחדוה דכלא, וכד מתעטרא האי חולקא לתתא, ואתנטיר כמה דאצטריך, סלקא לעילא, ואתחברא בההוא חולקא אחרא, והאי נקודה נטיל כלא מעילא ותתא, ואתכלילא מכל סטרין, ובגין דמתעטרא בשבת מעילא ומתתא, כל שאר יומין יהיב חילא לכלא, ואתייהיב ליה שולטנו מעילא ומתתא, וברזין דספרא דשלמה מלכא, אשתכח רזא דא, ואוקמיה בוצינא קדישא, זכאה חולקיהון דישראל. כתיב וינפש, ואוקמוה, ווי נפש דאבדת, ושפיר איהו, אבל אי הכי ווי גופא אצטריך למימר, דמניה אבדת נפש, אבל רזא דמלה, בבר נש אית נפש דנטלא ומשיך לגביה להאי רוחא מערב שבת, וההוא רוחא שריא בגווה דההיא נפש, ודיירא בה כל יומא דשבתא, וכדין ההוא נפש יתיר ברבויא ותועלתא יתיר ממה דהוה, ועל דא תנינן, כל נפשאן דישראל מתעטרן ביומא דשבתא, ועטרא דלהון דשריא האי רוחא בגוייהו, כיון דנפק שבתא, וההוא רוחא סלקא לעילא, כדין ווי לנפש דאבדת מה דאבדת, אבדת ההוא עטרא עלאה, וההוא חילא קדישא דהוה בה, ודא הוא וינפש, ווי נפש דאבדת מה דאבדת. עונתן דחכימין דידעי רזין עלאין, מליליא דשבתא לליליא דשבתא, ואוקמוה, אבל מלה דא שאילנא לבוצינא קדישא, דהא חזינן דהאי כתרא תתאה, נקטא מה דנקטא ביממא, ובליליא יהיב מזונא לכל חיליה, כמה דאוקמוה, דכתיב {{מקור|משלי לא טז}} ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, נקטא ביממא ויהבא בליליא, והשתא אמר מר דזווגא אשתכח בהאי ליליא. אמר, ודאי זווגא אשתכח בליליא דא, מאי טעמא, בגין דהאי ליליא אפרישת נשמתין לכל אינון <קטע סוף=דף רד ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רה|א}}<קטע התחלה=דף רה א/>חכימין דידעין רזין דחכמתא, וחבורא וזווגא לא אשתכח ביומא אחרא בכל חדוה בלא ערבוביא אחרא כגון דא, בגין דאינון נשמתין דפליגת, פליגת לון בחכימין בצדיקים בחסידין כדקא יאות. ותו בכל ליליא וליליא זווגא אשתכח ודאי, אימתי, בפלגות ליליא, והא אוקימנא, אבל לא בכל סטרין כהאי זווגא. ובגין דא חכימין דידעין רזין, בעיין לסדרא שמושא דלהון בהאי ליליא, מאי טעמא, בגין דכל יומי דשבתא אית לון רוחא אחרא דשרא על עלמא, ובהאי ליליא אית לון רוחא אחרא קדישא עלאה דנחתא לבני קדישין, וההוא רוחא נשיב מעתיקא (קדישא) דכל עתיקין, ונחתא לגו נקודה תתאה, למיהב בה נייחא לכלא, ודא אתפליג לכל סטרין לעילא ותתא, כמה דאת אמר ביני ובין בני ישראל. וכד אינון חכימין יתבין בההוא רוחא קדישא רוחא עלאה, בעאן לשמשא ערסייהו, דהאי רוחא אמשיך אבתריה לתתא כל אינון נשמתין קדישין, וירתין קדישי עליונין בהאי רוחא, נשמתין קדישין לבניהון כדקא יאות. כיון דהאי רוחא שרא על עלמא, כל רוחין בישין וכל מקטרגין בישין אסתלקו מעלמא, ולא בעינן לצלאה על נטורא, בגין דישראל אינון נטירין בההוא רוחא, וסכת שלום פריסת גדפהא עלייהו, ואינון נטירין מכלא. ואי תימא הא תנינן, דלא יפוק בר נש יחידאי לא בליליא רביעאה דשבתא, ולא בליליא דשבתא, ובעי בר נש לאסתמרא, והא אמרן דבליליא דשבתא נטירין בני נשא מכל מקטרגין דעלמא, ולא בעינן לצלאה על נטורא. תא חזי הכי הוא ודאי, ליליא רביעאה דשבתא בעינן לאסתמרא מנייהו, מאי טעמא, בגין דכתיב {{מקור|בראשית א יד}} יהי מארת, מארת כתיב חסר, והא אוקמוה, דבגין דהיא חסרה, כמה חבילי טהירין אתכלילן בהאי מארת, לווטין ומארת אינון בגריעותא דסיהרא, וכלהו שליטין בההוא ליליא. בליליא דשבתא כיון דכלהו מתבדרן לאעלא בנוקבא דעפרא, דלא יכלין לשלטאה, בעי בר נש יחידאי לאסתמרא, ותו, אף על גב דלא יכלין לשלטאה, אתחזיין לזמנין, ובר נש יחידאי בעי לאסתמרא, מלה דא הכי תנינן. ואי הכי גריעותא דנטורא איהו, אבל בשבתא נטירו אשתכח לעמא קדישא, וקודשא בריך הוא כד עאל שבתא מעטר לכל חד וחד מישראל, ובעי דינטרון ליה להאי עטרא קדישא דאתעטרו ביה, ואף על גב דאינון לא אשתכחו בישובא, לזמנין לבר נש יחידאי אתחזון ואתרע מזליה, ואצטריך ליה לבר נש לאתעטרא בעטרא קדישא ולנטרא ליה. סוף סוף נטירו אשתכח בההוא ליליא לעמא קדישא, הואיל וסכת שלום פריסא על עמא, דהא תנינן בכל אתר דסכת שלום אשתכח, סטרא אחרא לא אשתכח תמן, ועל דא נטורא איהו ונטורא שכיח. יומא דשבתא חדוה איהו לכלא, וכלא אתנטר לעילא ותתא, ונהורא (נ"א ונקודה) תתאה נהרא, לסלקא לעילא בשפירו דעטרין, שבעין חולקין יתיר, וסבא דכל סבין אתער. כדין כד סליק נהורא, עמא קדישא מקדמי לבי כנישתא בלבוש יקר, בחדוה, מתעטרן בעטרא קדישא דלעילא, בההוא רוחא דקיימא עלייהו לתתא, משבחן בשירין ותושבחן, וסלקין תושבחן לעילא, ועלאין ותתאין כלהו בחדוה, ומתעטרן כלהו כחדא, פתחי עלאי ואמרי, זכאין אתון עמא קדישא בארעא, דמאריכון אתעטר עלייכו, וכל חילין קדישין מתעטרין בגיניכון. האי יומא, יומא דנשמתין איהו, ולאו יומא דגופא, בגין דשלטנו דצרורא דנשמתין איהו, וקיימן עלאין ותתאין כלהו בזווגא <קטע סוף=דף רה א/>{{ממ זהר משולב|ב|רה|ב}}<קטע התחלה=דף רה ב/>חדא, בעטרא דרוחא יתירא עלאה קדישא. צלותא דשבתא דעמא קדישא, תלת צלותין אשתכחו בהאי יומא, לקבל תלת שבתי ואוקמוה, וכלהו חד. כיון דעאלו עמא קדישא לבי כנישתא, אסיר לאשתדלא אפילו בצורך בי כנישתא, אלא במלי תושבחן וצלותא ואורייתא, וכדקא חזי לון, ומאן דאשתדל במלין אחרנין ובמלין דעלמא, דא איהו בר נש דקא מחלל שבתא, לית ליה חולקא בעמא דישראל, תרין מלאכין ממנן על דא ביומא דשבתא, ואינון שוו ידיהון על רישיה, ואמרי ווי לפלניא דלית ליה חולקא בקודשא בריך הוא, ועל דא בעי לאשתדלא בצלותא ובשירין ובתושבחן דמאריהון, ולאשתדלא באורייתא. האי יומא איהו יומא דנשמתין, דאתעטרא ההוא צרורא דנשמתין, (בתושבחן דמאריהון), בגין כך משבחי בתושבחן, תשבחתא דנשמתא: והיינו נשמת כל חי תברך את שמך יהו"ה אלהינ"ו ורוח כל בשר וכו', ולית תושבחתא אלא בסטרא דנשמתא ורוחא, והאי יומא קיימא ברוחא ונשמתא ולאו דגופא. תושבחתא דדרגא אחרא עלאה, רזא דיומא שמשא קדישא, דאיהו נהורא דיממא, היינו יוצר אור, רזא דנהורא דנהיר, דמניה אתזנן ונהרין כל אינון חיילין רתיכין וכוכביא ומזלי, וכל אינון דשלטין על עלמא. תושבחתא דעלמא דאתי ביומא, דא היינו אל אדון: ותושבחתא דא איהו ברזא דעשרין ותרין אתוון עלאין קדישין, דמתעטרן באבהן, וברתיכא עלאה קדישא, אתוון זעירין אינון עשרין ותרין אתוון דאינון בעלמא תתאה, דאינון, אל ברוך גדול דעה וכו', ולא אית בין תיבה לתיבה רווחא אחרא, אלא את רשימא בכל תיבה ותיבה, ובעלמא עלאה אית רווחא וסטרין קדישין בין את לאת, ודא איהו תושבחתא על תושבחתא, דאתוון עלאין דיומא שביעאה קא משבח ואמר למלכא עלאה יוצר בראשית. כד תושבחתא דא סלקא לעילא, שתין רתיכין עלאין דקאמרן מזדמנין, ונטלי להאי תושבחתא מעמא קדישא, וסלקי לה לאתעטרא בה בכמה רתיכין עלאין די ממנן, וכל אינון צדיקייא דבגנתא דעדן, כלהו מתעטרן בתושבחתא דא, וכל אינון רתיכין וכל אינון נשמתין דצדיקייא, כלהו סלקין בתושבחתא דא עד רזא דכורסייא. כד מטא לכורסייא קדישא תושבחתא דא דכל ישראל, קיימא תמן עד זמנא דקאמרי קדושה עלאה דמוסף, וכדין סלוקא דלתתא לעילא, לאתאחדא כלא לעילא לעילא, למהוי כלא חד, דא איהי תושבחתא דסלקא על כלהו תושבחן. מכאן ולהלאה סדורא דצלותא דשאר יומי, עד ישמח משה וכו', חדוותא דדרגא עלאה, עיקרא דאבהן, דחדי בההוא עדבא דיליה, כד סליק כורסייא לגביה ונטיל לה, ומתחבראן כחדא, ודא איהו חדוה דאורייתא עלאה דלעילא תורה שבכתב, דחדי באורייתא דלתתא תורה שבעל פה, ואתחברו דא בדא, כיון דאתחברו כחדא, בעי בר נש לאכללא בההוא חדוה לעמא קדישא, ישמחו במלכותך שומרי שבת וכו', אלהינ"ו ואלה"י אבותינו רצה נא במנוחתנו. רזא דספר תורה ביומא דא, הא אוקמוה, תנינן כתיב {{מקור|נחמיה ח ח}} ויקראו בספר בתורת האלהי"ם מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, והא אוקמוה, רזא דאינון פסוקי טעמי, ומסורת, וכל אינון דיוקין (נ"א תקונין), ורזין עלאין, כלא אתמסר למשה מסיני, אי בכל הני דיוקין אתמסר אורייתא למשה, ספר תורה דאיהו בכל אינון קדושאן, אמאי איהו חסר מכל הני תקונין ורזין דאתמסרו ליה למשה באורייתא. אלא רזא דא, כד כורסייא קדישא מתעטרא, ואתכלילת בתורה שבכתב, כל אינון דיוקנין, וכל אינון טעמין ומסורות, כלהו עאלין בגניזו, ואתרשימו <קטע סוף=דף רה ב/> {{ממ זהר משולב|ב|רו|א}}<קטע התחלה=דף רו א/>בגו כורסייא קדישא, ואינון דיוקנין דאעיל אורייתא דבכתב באורייתא דבעל פה, ובהו אתעברת, כאתתא דאתעברת מן דכורא, ואשתארו אתוון עלאין לחודייהו בקדושייהו כדקא חזי. ולאתחזאה בבי כנישתא, דהא אתברכת ואתעטרת כורסייא מרזא דתורה שבכתב, ותמן אעיל כל אינון דיוקנין, ואיהי אתקדשת מניה, בעי לאתחזאה באתוון לחודייהו כדקא יאות. וכדין כלא אתקדש בקדושה עלאה כדקא חזי, כל שכן וכל שכן בהאי יומא. בהאי יומא בעי לסלקא שבעא גוברין, לקבל שבעא קלין, דאינון רזא דאורייתא, ובזמנין ובמועדין חמש, גו רזא דא, ביומא דכפורי שית, גו רזא עלאה דא, וכלא רזא חדא. חמש, דאינון חמש דרגין לתתא, מדרגא דאור קדמאה לתתא, ואינון רזא דאורייתא, שית, דאינון שית סטרין, וכלא רזא חדא, שבע, אינון שבע קלין, וכלהו רזא חדא אלין ואלין. בראש חדש אתוסף חד על תלתא, בגין שמשא דנהיר בההוא זמנא, לסיהרא ואתוסף נהורא על סיהרא, והיינו רזא דמוסף. בספר תורה בעי לשתמע חד קלא ודבור, סדורא לסדרא עמא קדישא ביומא דא ובשאר יומין דספר תורה, בעי לסדרא ולתקנא תקונא בחד כורסייא דאקרי תיבה, וההוא כורסייא דלהוי בשית דרגין לסלקא בהו, ולא יתיר, דכתיב {{ממ|דה"ב|ט|יח}} ושש מעלות לכסא, ודרגא חד לעילא לשואה עליה ספר תורה, ולאחזאה לית לכלא. כד סליק ספר תורה לתמן, כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא, באימתא בדחילו ברתת בזיע, ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא, ויהון צייתין וירכון אודנייהו, ולית רשו לעמא למפתח פומיהון אפילו במילי דאורייתא, וכל שכן במלה אחרא, אלא כלהו באימתא, כמאן דלית ליה פומא, והא אוקמוה, דכתיב {{מקור|נחמיה ח ה}} וכפתחו, עמדו כל העם, (שם ג) ואזני כל העם אל ספר התורה. {{עוגן|בריך שמיה}} אמר רבי שמעון, כד מפקין ספר תורה בצבורא למקרא ביה, מתפתחן תרעי שמייא דרחמין, ומעוררין את האהבה לעילא, ואבעי ליה לבר נש למימר הכי, בריך שמיה דמארי עלמא, בריך כתרך ואתרך, יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם, ופורקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך, ולאמטויי לנא מטוב נהורך, ולקבלא צלותנא ברחמין. יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיין בטיבו, ולהוי אנא עבדך פקידא בגו צדיקיא, למרחם עלי, ולמנטר יתי וית כל די לי, ודי לעמך ישראל, אנת הוא זן לכלא ומפרנס לכלא, אנת הוא שליט על כלא, אנת הוא דשליט על מלכייא, ומלכותא דילך הוא. אנא עבדא דקודשא בריך הוא, דסגידנא קמיה ומקמי דיקר אורייתיה, בכל עידן ועידן לא על אינש רחיצנא, ולא על בר אלהין סמיכנא, אלא באלהא דשמיא, דהוא אלהא קשוט, ואורייתיה קשוט, ונביאוהי קשוט, ומסגי למעבד טבוון וקשוט, ביה אנא רחיץ, ולשמיה קדישא יקירא אנא אימר תושבחן, יהא רעוא קדמך דתפתח לבאי באורייתך, ותיהב לי בנין דכרין דעבדין רעותך, ותשלים משאלין דלבאי, ולבא דכל עמך ישראל, לטב ולחיין ולשלם אמן. ואסיר למקרי בספרא דאורייתא בר חד בלחודוי, וכלא צייתין ושתקין, בגין דישמעון מלין מפומיה, כאילו קבילו לה ההיא שעתא מטורא דסיני. ומאן דקרי באורייתא, להוי חד קאים עליה ושתיק, דלא ישתמע בר דבור חד בלחודוי, ולא תרין דבורין, לשון קדש חד, וחד הוא ולא תרין דבורין, ואי תרין משתכחין בספר תורה גריעותא דרזא דמהימנותא איהו, וגריעותא דיקרא דאורייתא אשתכח בספר תורה, ובעי חד קלא. מתרגם חד, ורזא דא קליפה ומוחא, (רזא דעלמא דא ורזא דעלמא דאתי). כלא שתקין, וחד קארי, דכתיב {{מקור|שמות כ א}} וידבר אלהי"ם את כל הדברים האלה לאמר, איהו לעילא, וכל עמא לתתא, דכתיב <קטע סוף=דף רו א/>{{ממ זהר משולב|ב|רו|ב}}<קטע התחלה=דף רו ב/>{{מקור|שמות יט יז}} ויתיצבו בתחתית ההר, וכתיב (שם ג) ומשה עלה אל האלהי"ם. וההוא דקארי באורייתא, ישוי לביה ורעותיה לאינון מלין, וכי איהו שליחא דמאריה בסדורא דהני מלין, למשמע לכל עמא, דהא איהו קאים כדוגמא עלאה, בגין כך מאן דסליק למקרי באורייתא, יסדר אינון מלין בקדמיתא בביתיה, ואי לאו לא יקרי באורייתא, מנלן, מההוא דבור, עד לא ישמע אורייתא לעמא קדישא, מה כתיב {{מקור|איוב כח כז}} אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ולבתר ויאמר לאדם הן יראת יהו"ה היא חכמה וגו'. אסיר ליה למאן דקארי באורייתא, למפסק פרשתא או אפילו מלה חדא, אלא באתר דפסק משה פרשתא לעמא קדישא, יפסיק, ולא יפסיק מלין דפרשתא דשבתא דא, בפרשתא דשבתא אחרא. רזא דא, בשעתא דאיפסיקו פרשיין, כל חד וחד אתעטרא וקיימא קמי קודשא בריך הוא, כיון דאשלימו למפסק הני פרשיין דכל שתא, אתעטרו קמיה קודשא בריך הוא, ואמרי אנא משבת פלוני (ס"א מצבורא פלוני), ואנא משבת פלוני (מצבורא פלוני), בההיא שעתא קרא ליופיא"ל רב ממנא, ולחמשין ותלת רתיכין קדישין דתחות ידיה, דאתמנון בשמושא דאורייתא, וכל רתיכא ורתיכא, מני ליה להאי רתיכא על פרשתא פלניא דבשבת פלוני, ורתיכא פלוני על פרשתא פלניא דשבת פלוני, וכל חד וחד משמשא לאורייתא דההוא שבת דיליה, ואסיר לן לערבא אלין באלין, ולא לאעלא רתיכא ברתיכא דחבריה, אפילו כמלא נימא, ואפילו בחד תיבה או אפילו באת חד, אלא כל חד וחד כמה דפסיק לון קודשא בריך הוא, וכמה דמני לון באינון פרשיין כל חד וחד על מטריה. ועל דא כד מתעטרא פרשתא דא, סלקן אינון מלין דההיא פרשתא דאשתלים בצבורא, ונטיל לון ההוא רתיכא דממנא בההיא פרשתא, וסליק לון קמי קודשא בריך הוא, ואלין מלין ממש קיימין קמיה, ואמרין אנא פרשתא פלניא דאשלימו לי צבורא פלוני הכי והכי. אי אשתלים כדקא חזי ליה, סלקין אינון מלין, ומתעטרן על כורסייא קדישא, וההוא רתיכא משמשא קמיה, כל רתיכא ורתיכא פרשתא דכל שבתא ושבתא, וכלהו מתעטרן בגו כורסייא קדישא, ובהו איהי סלקא לאתיחדא לעילא לעילא, ואתעביד כלא כללא חדא, בגין כך זכאה חולקיה מאן דאשלים פרשתא דכל שבתא ושבתא כדקא יאות, כמה דאפסיקו לעילא. תרי זמני קרינן בספר תורה בשבתא, במנחה בשעתא דדינא תליא לעידן ערב, צריכין לאכללא שמאלא בימינא, דהא אורייתא מתרין סטרין אתייהיבת, דכתיב {{מקור|דברים לג ב}} מימינו אש דת למו, ימינא ושמאלא, בגין כך ספר תורה במנחה די בעשרה פסוקין או יתיר, אבל לא שלימו דפרשתא, דהא שלימו דפרשתא לא הוי אלא בימינא, וימינא תלייא עד שעתא דמנחה, והא אוקמוה. בשני בשבתא ובחמישי בשבתא, בגין דקא נחתין דרגין לתתא, דאינון כללא דאורייתא, ואי תימא הא נביאין מתפרשן לתתא, אלא הכי הוא ודאי, אבל הני דלתתא כלהו כללא דאורייתא, וכל חד וחד כליל לכל חד וחד. ורזא דמלה, אלין דרגין עלאין, אינון אקרון פרשתא חדא, ולבתר נפקין מנייהו תשע דרגין דאתאחדן כחדא, ובגין כך תשעה גוברין, תלת בשבתא במנחה, ותלת ביומא תניינא, ותלת ביומא חמשאה, הא תשעה. ובספרא דרב ייבא סבא, במנחה בשבתא הא אתער רזא דשמאלא, ונקודה תתאה בההוא סטרא דשמאלא מקבלא רזא דאורייתא, כדין בההיא שעתא נטלא מסטרא דשמאלא, ומדיליה קרינן. דהא איהי קיימא ברזא <קטע סוף=דף רו ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רז|א}}<קטע התחלה=דף רז א/>דתשע (נ"א ספירות), וקרינן תשע, ואינון שית דחול, ותלת בשעתא דאתער שמאלא בשבתא, ולאתכללא כלא כחדא. ואיהי מתעטרא בהו בתלת סטרין, כגוונא דתלת סטרין עלאין, דאינון כללא דפרשתא דשבתא, זכאה חולקיה מאן דזכי ליקרא דשבתא, זכאה איהו בתרין עלמין בעלמא דין ובעלמא דאתי. כתיב {{מקור|שמות טז כט}} אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, מהו ממקומו, תנינן, ממקומו, מההוא אתר דאתחזי למיהך, ורזא דמלה, דכתיב {{מקור|יחזקאל ג יב}} ברוך כבוד יהו"ה ממקומו, ודא איהו מקום, ודא איהו רזא דכתיב {{מקור|שמות ג ה}} כי המקום אשר אתה עומד עליו, אתר ידיעא איהו לעילא, וקרינן ליה מקום, דאשתמודע ביה יקרא עלאה דלעילא,. ובגין כך אזהרותא לבר נש, דהא מתעטרא בעטרא קדישא דלעילא, דלא יפוק מיניה, דאי (יפוק מפומיה מלולא דחול) יפוק מניה, קא מחלל שבתא, בידוי, בעבידתא כמה דאוקימנא, ברגלוי, למיהך לבר מתרי אלפין אמין, כל אלין חלולא דשבתא איהו. אל יצא איש ממקומו, דא איהו אתר יקרא דקדושה דא, דהא מניה לבר אתר דאלהים אחרים איהו. ברוך כבוד יהו"ה ממקומו, כבוד יהו"ה דלעילא, ממקומו, דא כבוד דלתתא, ודא איהו רזא דעטרא דשבתא, בגין כך אל יצא איש ממקומו, בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין. כתיב (שם לג כא) הנה מקום אתי, מקום אתי ודאי, דא איהו מקום טמיר וגניז, דלא אתיידע כלל, משמע דכתיב אתי, אתר דלא אתגליא, וקיימא טמירא, ודא איהו אתר עלאה לעילא לעילא, היכלא עלאה טמיר וגניז, אבל דא איהו אתר לתתא כדקאמרן, ודא איהו מקום דאתפרש לעילא ואתפרש לתתא, ובגין כך אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו' {{מקור|במדבר לה ה}} הא אוקמוה, באינון רזין עלאין, אבל אלפים באמה, דירתה תרין סטרין לכל סטר, ואיהי מתעטרא תדיר בתרין סטרין בין לעילא בין לתתא, וסימניך שכינה לא שריא לבר מתחומא דאתחזי לה. כד נפק שבתא, צריכין ישראל דלתתא לאתעכבא, דהא יומא רבא עלאה איהו, (ואצטריך לאתעכבא עליה), ובהאי יומא אושפיזא רבא ויקירא קא שריא עליה, בגין כך בעי לאתעכבא, לאתחזאה דלא דחקין באושפיזא קדישא. כדין פתחי ישראל, ואמרי {{מקור|תהלים עח לח}} והוא רחום יכפר עון וגו', דתקונא שפירא איהו בהאי ליליא, כיון דדינא אתהדר לאתריה, מה דלא אתחזי כד עייל שבתא, דדינא אסתלק ולא אשתכח. בשעתא דפתחי ישראל ויהי נעם וקדושתא דסדרא, כל אינון חייבין דגיהנם פתחין ואמרי, זכאין אתון ישראל עמא קדישא, זכאין אתון צדיקייא דנטרי פקודי אורייתא, ווי לון לחייביא דלא זכו למיטר אורייתא, כדין דומ"ה קדים, וכרוזא אתער, ואמר (שם ט יח) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהי"ם, וכל אינון חבילי טהירין טרדין לון בגיהנם, ולית מאן דמרחם עליהון, זכאין אינון כל נטרי שבתא בהאי עלמא, וקא מענגי לההוא ענג דשריא מלעילא כדקאמרן. האי מאן דשרי בתעניתא בשבתא, תרי מתערי עליה קמי מלכא קדישא, חד ההוא רוחא עלאה קדישא דאצטריך לאתענגא ולא אתענג, וחד ההוא ממנא דקיימא על מאן דשרי בתעניתא וסנגרי"ה שמיה, וסלקין קמי מלכא קדישא ומתערי עליה. וההוא רוחא אסתלק גריע מההוא אתהנותא דלתתא, וכד האי רוחא לא אשתלים לתתא, רוחא אחרא דלעילא לא אשתלים, כיון דלא אשתלים לתתא ולעילא, כדין אתחזי ההוא בר נש לאתלטיא ולאתענשא, אלא כיון דאשתלים זמנא אחרא, וההוא ממנא דאתמנא על ענוייא <קטע סוף=דף רז א/> {{ממ זהר משולב|ב|רז|ב}}<קטע התחלה=דף רז ב/>ותעניתא אשתלים, גו אינון ממנן אחרנין בענוגא דלעילא, קורעין ליה כל גזר דינא דאתגזר מאינון שבעין שנין עלאין. למלכא דחדי בהלולא דיליה, וכל בני נשא חדאן עמיה, חמא חד בר נש יהיב בקולר, פקיד עלוי ושרייוהו, בגין דישתכחון כולא בחדוה. ולבתר מתהדרין אלין ממנן דענשין לבני נשא, ואתפרעין מניה דבר נש, על דאשתכח בגיניה גריעותא עילא ותתא, מאי תקנתיה, ליתיב תעניתא על תעניתא, מאי טעמא, דא בטיל ענוגא דשבתא, יבטל ענוגא דחול. ואי איהו מבטל ענוגא דשבתא, וקא מתענג בחול, דמי כמאן דחשב למלה אחרא, יתיר ממה דחשיב ליה לקודשא בריך הוא, רוחא עלאה קדישא דקודשין דשריא עליה לא עניג, ובטיל ליה מניה, רוחא אחרא דחול דשריא לבתר על עלמא, חשיב וקא מענגא ליה, כדין מהדרין ומתפרעין מניה בהאי עלמא ובעלמא דאתי. בגין כך אצטריך תעניתא אחרינא ביומא קדמאה דחול, בזמנא דשריא על עלמא ההוא רוחא דחול, ובהאי אית ליה אסוותא, כיון דלא חשיב לרוחא דחול, וסימניך {{מקור|ויקרא ה כג}} והשיב את הגזלה אשר גזל וגו', גזלן לא חשיב לקודשא בריך הוא לא חשיב לבני נשא, בגין כך לית ליה עונשא כגנב, גנב דחשיב לבני נשא יתיר מקודשא בריך הוא, אית ליה עונשא בהאי עלמא ובעלמא דאתי, זכאה איהו מאן דאשתלים לתתא לההוא עונג עלאה כדקא חזי. יומא דא מתעטרא בשבעין עטרין, ושמא עלאה קדישא אשתלים בכל סטרין, ואתנהירו כלהו דרגין, וכלא בחדוה דברכאן, ובקדושה על קדושה, ותוספת דקדושה. קדושה דמעלי שבתא, דא איהי קדושה דשבת בראשית, דהא אתקדש מתלתין ותרין שבילין, ותלת דרגין דתפוחין קדישין, ובעינן לאדכרא על האי קדושה כללא דעובדא דבראשית, ונייחא ברזא דתלתין ותרין שבילין, ותלת דרגין דאתכלילן בהו. רזא דסהדותא דעובדא דבראשית, דהיינו {{מקור|בראשית ב א}} ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וגו', ויכל אלהי"ם, דאית בסהדותא דא תלתין וחמש תיבין, תלתין ותרין שבילין, ותלת דרגין דתפוחין קדישין, תלת דרגין דאינון שביעי שביעי שביעי, אית ביה רזא דעלמא עלאה, ורזא דעלמא תתאה, ורזא דכל מהימנותא, תלת זמנין אלהי"ם, חד עלמא תתאה, וחד פחד יצחק, וחד עלמא עלאה קדישא קדש קודשין. ובעי בר נש למסהד סהדותא דא, בחדוה ברעותא דליבא, לאסהדא קמי מאריה דמהימנותא, וכל מאן דיסהיד דא, וישוי לביה ורעותיה לדא, מכפר על כל חובוי. ברוך אתה ה' אלהינ"ו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו וכו', האי קידושא איהו בחד מתקלא לקבל סהדותא דמהימנותא, ואינון תלתין וחמש תיבין אחרנין כמה דאית בויכלו, כלא סלקין לשבעין תיבין, לאתעטרא בהו שבת דמעלי שבתא, זכאה חולקיה דבר נש דיכוון רעותיה למלין אלין ליקרא דמאריה. קידושא דיומא, הא אוקמוה, בורא פרי הגפן ולא יתיר, דהא ימא קאים לקדשא ליה, מה דלית הכי בליליא, דאנן צריכין לקדשא ליה בהני מלין, כמה דאוקימנא, ולא אתקדש האי ליליא, אלא בעמא קדישא לתתא, כד שריא עלייהו ההוא רוחא עלאה, ואנן בעינן לקדשא ליה ברעותא דלבא, לכוונא דעתא להאי, ויומא איהו קא מקדשא ליה, וישראל מקדשי בצלותין ובעותין, ומתקדשין בקדושתיה בהאי יומא, זכאין ישראל עמא קדישא, דאחסינו יומא דא אחסנת ירותא לעלמין. לבתר דנפיק שבתא, בעי בר נש לאפרשא בין קדש לחול, אמאי, דהא אתיהיב רשו לממנן דלתתא לשלטאה על עלמא, ובכל עובדין דעלמא, לאחזאה יחודא באתר קדישא בקדושה עלאה, ולאפרשא לתתאי מיחודא עלאה. <קטע סוף=דף רז ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רח|א}}<קטע התחלה=דף רח א/>ולברכא על נהורא דאשא, בגין דכל אשין אחרנין אתטמרו ואתגניזו ביומא דשבתא, בר אשא חד דקדושה עלאה דאתגליא, ואתכליל בקדושא דשבתא, וכד האי אשא אתגלייא, כל אשין אחרנין אתטמרו ואתגניזו קמיה, והאי אשא איהי דעקידה דיצחק, דאתלהטא על גבי מדבחא. בגין כך בעי לברכא על נהורא דאשא, והאי אשא לא בעי אשא דחול, אלא אשא דשבת, והאי אשא איהו אשא דנפיק מההוא אשא דלעילא, ודא איהו אשא דסביל אשא, וכיון דהאי אשא דנפיק מאשא דלעילא אתברכא בברכה דנהורא, כדין כל שאר אשין אחרנין נפקין, ואתמנן בדוכתייהו, ואתייהיב לון רשותא לאנהרא. בההיא שעתא דקא מברכין על אשא, אזדמנן ארבע רתיכין ארבע משריין לתתא, לאנהרא מההוא אשא מברכא, ואינון אקרון מאורי האש, בגין כך בעינן לאכפיא ארבע אצבעאן דידא דימינא, ולאנהרא לון מגו ההוא נהורא דשרגא דמתברכא, ואינון אצבעאן רמז לאינון מאורי האש, דנהירי ושלטי מההוא נהורא דשרגא דמתברכא. ובגין דאינון דרגין לתתא, כד אחזי בר נש אצבעאן קמי ההוא נהורא דשרגא, בעי לאכפייא לון קמיה, בגין דההוא נהורא שלטא עלייהו, ואינון נהרין מניה, בשאר ברכאן בעינן לזקפא לון לאצבעאן, בגין לאחזאה קדושה עלאה דדרגין עלאין דשלטין על כלא, דשמא קדישא אתעטר בהו ואתקדש בהו, ואתברכן כלהו דרגין כחדא, ונהרין מגו בוצינא עלאה דכלא, ובגין כך בעינן לזקפא לון לעילא, והכא בעינן לאכפייא אצבעאן קמי שרגא, בגין לאחזאה דרגין דלתתא, דנהרין מגו בוצינא דלעילא, ומהכא שלטין ונהרין מינה, ואינון מאורי האש. בכל יומא אנן מברכינן מאורי אור, דאינון נהורין עלאין דקיימן בההוא אור קדמאה, ואתברכן כלהו דרגין, ונהרין כלהו כחדא מגו בוצינא עלאה, והני אקרון מאורי האש, ובגיני רזא דא מברכין בורא מאורי האש. ואי תימא אמאי בורא, ולא אמרו מאיר מאורי האש, הואיל וקא נהרין מההוא אש, מההוא בוצינא מברכא, אלא כיון דעאל שבתא, כל אינון דרגין דלתתא, וכל אינון דנהרין ושלטין, כלהו עאלין ואתכלילו בהאי שרגא, ואתטמרו ואתגניזו ואתנטרו ביה, ולא יתחזון ביה, אלא ההוא נקודא בלחודהא, וכלהו אתטמרו בגווה כל יומא דשבתא, כיון דנפק שבתא, אפיק לון לכל חד וחד, כאילו ההיא שעתא אתבריאו ונפקו כלהו, ואתבריאו כמלקדמין, ואתמניאו על דוכתייהו לשלטאה, כדין אתברכא האי שרגא, ואתכפיין קמיה לאנהרא, כיון דנהרין, כדין אתמנון כל חד וחד על דוכתיה. כגוונא דא אינון דרגין עלאין דאקרון מאורי אור, שלטין ביממא, ונהרין מגו בוצינא עלאה, בשעתא דרמש ליליא, ההוא בוצינא עלאה כניש לון, ואעיל לון בגויה, עד דנהיר יממא, כיון דמבריכן ישראל על נהורא ביממא, כדין אפיק לון בשלימו דנהורא. ועל דא מברכין יוצר המאורות, ולא אמרי בורא (ס"א אלא יוצר), והכא בורא מאורי האש, בגין דאינון דרגין לתתא. וכלא איהו רזא דאצבעאן, בהו רמיז דרגין עלאין ודרגין תתאין, דרגין עלאין אשתמודעאן בזקיפו דאצבעאן לעילא, ובזקיפו דאצבעאן אתברכן דרגין עלאין ודרגין תתאין כחדא, ובמאיכו דאצבעאן אתברכן לאנהרא דרגין תתאין לחודייהו. ורזא דא טופרי דאחורי אצבעאן, ואצבעאן לחודייהו לגו, טופרי דאחורי אצבעאן אינון אנפין אחרנין, דאצטריכו לאנהרא מגו ההוא שרגא, ואינון אנפין דאקרון <קטע סוף=דף רח א/>{{ממ זהר משולב|ב|רח|ב}}<קטע התחלה=דף רח ב/>אחוריים, אצבעאן לגו בלא טופרין, אלין אינון אנפין פנימאן אתכסיין, ורזא דא {{מקור|שמות לג כג}} וראית את אחורי, אלין אחורי, אצבעאן לאחורא בטופריהון, ופני לא יראו, אלין אצבעאן לגו בלא טופרין, דאינון אנפין פנימאין. וכד מברכינן על שרגא, בעי לאחזאה אחורי אצבעאן בטופרין, לאתנהרא מגו ההוא שרגא, ופנימאי דאצבעאן לא אצטריכו לאכפיא (נ"א לאחזאה) לון, לאתנהרא מגו ההוא שרגא, דהא אינון לא נהרין אלא מגו שרגא עלאה דלעילא לעילא, דאיהי טמירא וגניזא דלא אתגלייא כלל, ואינון לא נהרין מגו שרגא דאתגליא כלל, בגין כך בעי לאחזאה אחורי אצבעאן בטופרין, ופנימאי דאצבעאן לא בעי לאחזאה קמי האי שרגא, טמירין אינון ובטמירו אתנהרין, פנימאין אינון ומפנימאין אתנהרן, עלאין אינון ומעלאה אתנהרן, זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי. ובעי לארחא בבוסמין כד נפיק שבתא, על דאסתלק ההוא רוחא, ונפשא דבר נש אשתארת בערטולא (ס"א אשתנית בקרטופא), בגין ההוא סליקו דאסלק רוחא מניה, והא אוקמוה. כתיב {{מקור|בראשית כז כז}} וירח את ריח בגדיו, הא אוקמוה. תא חזי כתיב וירח את ריח בגדיו, הא אוקמוה, אינון לבושין דאדם קדמאה הוו, דיהב ליה קודשא בריך הוא לאלבשא לון, בגין דהא כד חב אדם, אתעדי מניה ההוא לבושא יקירא דאתלבש ביה בקדמיתא, כד אעיל ליה בגנתא דעדן, ולבתר דחב, אלביש ליה בלבושא אחרא, לבושא קדמאה דאתלבש ביה אדם בגנתא דעדן, איהו הוה (מאינון מלבושין) מאינון רתיכין דאקרון אחוריים, ואינון לבושין דאקרון לבושי טופרא. וכד הוה בגנתא דעדן, כל אינון רתיכין וכל אינון משריין קדישין כלהו סחרין ליה לאדם, ואתנטיר מכלא, ולא הוה יכיל מלה בישא לאתקרבא בהדיה, כיון דחב ואתעדו מניה אינון לבושין, (ס"א ואתלבש בלבושין דחול, ממלין כו') דחיל ממלין בישין ורוחין בישין, ואסתלקו מניה אינון משריין קדישין, ולא אשתארו ביה אלא אינון ראשי טופרי דאצבעאן, דסחרין לון לטופרין סחרנו דזוהמא אחרא. ובגין כך, לא ליבעי ליה לבר נש לרבאה אינון טופרין דזוהמא, דהא כמה דאסגיאו, הכי נמי אסגי עליה קסטורא, וידאג בכל יומא, ובעי לספרא לון, ולא ירמי לון, דלא יעביד קלנא בההוא אתר, דיכיל ההוא בר נש לאתזקא, וכלא כגוונא עלאה, דהא לכלהו אחוריים סחרא סטרא אחרא, ולא אצטריך ליה באתר דעלמא. לבתר עבד ליה לאדם לבושין אחרנין, מטרפי אילנין דגנתא דעדן דארעא, דהא בקדמיתא הוו אינון לבושין, מאינון אחוריים דגנתא דלעילא, והשתא מגנתא דארעא, ונפק מגנתא, ואינון לבושין הוו סלקין ריחין ובוסמין דגנתא, דנפשא מתיישבא בהו וחדי בהו, הדא הוא דכתיב, וירח את ריח בגדיו ויברכהו, דהא אתיישבא נפשיה ורוחיה דיצחק בההוא ריחא. בגין דא כד נפק שבתא, בעי לארחא בבוסמין, לאתישבא נפשיה בההוא ריחא, על ההוא רוחא עלאה קדישא דאסתלק מינה, וההוא ריחא מעליא דבוסמין איהו הדס, דהא קיומא דאתר קדישא דנשמתין נפקין מניה הדס איהו, ודא איהו קיומא דנפשא כגוונא דלעילא, לאתקיימא מההוא ערטולא דאשתארת. כד נפק שבתא, אתלבש אדם באינון לבושין דגנתא דעדן דארעא, דסלקין ריחין ובוסמין, לקיימא נפשיה על ההוא רוחא קדישא עלאה יקירא דאסתלק מניה, והדס איהו קיומא דנפשא ודאי, כגוונא עלאה דאתקיימא קיומא דנפשא. ההוא רוחא עלאה דנחית עליה דבר נש בחדו, וחדי לנפשיה, כדין קיימא נפשא דבר נש כגוונא דעלמא דאתי, דזמין <קטע סוף=דף רח ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רט|א}}<קטע התחלה=דף רט א/>לאתהנאה מניה, כמה דבר נש אהני להאי רוחא בעלמא דא, הכי ההוא רוחא אהני ליה לבר נש לעלמא דאתי, דכתיב {{מקור|ישעיה נח יד}} אז תתענג על יהו"ה וגו', וכתיב והשביע בצחצחות נפשך, כמה דבר נש רוי לההוא ענוגא ואהני ליה, הכי נמי איהו רוי ליה לעלמא דאתי, כדין כד בר נש זכי ואשלים שלימו דיקרא דשבתא כדקאמרן, קודשא בריך הוא קארי עליה, ואמר (שם מט ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. קם רבי אבא ושאר חברייא, ונשקו רישיה, בכו ואמרו, זכאה חולקנא דארחא דא זמין קודשא בריך הוא לקבלן, אמר רבי אבא, לי זמין קודשא בריך הוא ארחא דא, בגין לאתחברא עמכון, זכאה איהו חולקי דזכינא לארחא דא. אמר להו, אימא לכו מה דחמינא יומא דא, נפקנא לארחא וחמינא נהורא חדא, ואתפלג לתלת נהורין, ואזלו קמאי ואתטמרו, ואמינא ודאי שכינתא חמינא זכאה חולקי, והשתא אינון תלת נהורין דחמינא, אתון אינון, ודאי אתון נהורין ובוצינין עלאין, לאנהרא בעלמא דין ובעלמא דאתי. אמר רבי אבא, עד הכי לא ידענא דכל אלין מרגלן סתימין הוו תחות ידייכו, כיון דחמינא דהא ברעותא דפקודא דמאריכון אתאמרו מלין אלין, ידענא דכלהו מלין סלקין יומא דא לגו כורסייא עלאה, ונטיל לון ההוא מארי דאנפין, ועביד מינייהו עטרין למאריה, ויומא דא מתעטרין שתין (נ"א שבעין) רתיכין קדישין ליקרא דכרסייא, באלין מלין דאתאמרו הכא יומא דא. אדהכי זקף עינוי, וחמא דאערב שמשא, אמר רבי אבא, נהך לגבי האי כפר דאיהו קריב לגבן במדברא, אזלו וביתו תמן, בפלגות ליליא קם רבי אבא ושאר חברייא לאשתדלא באורייתא, אמר רבי אבא, מכאן ולהלאה נימא מלין לאתעטרא בהו צדיקיא דבגנתא דעדן, דהשתא איהו זמנא דקודשא בריך הוא וכל צדיקיא דבגנתא דעדן צייתין לקליהון דצדיקיא די בארעא. פתח רבי אבא ואמר, {{מקור|תהלים קטו יז}} השמים שמים ליהו"ה והארץ וגו', האי קרא אית לאסתכלא ביה, והכי אצטריך למימר, השמים ליהו"ה והארץ נתן לבני אדם, מאי השמים שמים, אלא הכא אית לאסתכלא, בגין דאית שמים, ואית שמים, שמים לתתא וארץ לתתא מנייהו, שמים לעילא וארץ לתתא מנייהו, וכל דרגין עלאין ותתאין כלהו כגוונא דא אלין באלין. שמים לתתא אינון עשר יריעות, כמה דאת אמר (שם קד ב) נוטה שמים כיריעה, וקודשא בריך הוא עבד לון, ומשריין די בגווייהו, לאנהגא ארעא תתאה, תשיעאה אנהיג לתתאי, דסחרן כקופטרא דקולטא, עשיראה איהו עיקרא, ובכלהו משיריין ממנן עד שביעאה, משביעאה ולהלאה אית נהורא דאתפשט לתתא מגו כורסייא עלאה, ונהיר לעשיראה, ועשיראה מההוא נהירו דנקטא יהיב לתשיעאה, ואיהו לתמינאה ולתתא. האי תמינאה, כד אתפקדון חילי דכוכביא ואפיק לון, ההוא נהירו קיימא, ויהיב חיליה לכל חד וחד, לאתמנאה בההוא אתר דאצטריך, דכתיב {{מקור|ישעיה מ כו}} והמוציא במספר צבאם וגו', מרב אונים, דא איהו זהרא דלעילא דאקרי רוב אונים. ובכל רקיעא ורקיעא אית ממנא, ואתפקד על עלמא ועל ארעא לאנהגא כלא, בר ארעא דישראל דלא אנהיג לה רקיעא ולא חילא אחרא, אלא קודשא בריך הוא בלחודוי, והא אוקמוה. ואי תימא היך שריא למגנא רקיעא על ארעא דישראל, והא מטרא וטלא מרקיעא נחית עלה כשאר כל ארעא אחרא, אלא בכל רקיעא ורקיעא אית ממנן שלטין על עלמא, <קטע סוף=דף רט א/>{{ממ זהר משולב|ב|רט|ב}}<קטע התחלה=דף רט ב/>וההוא ממנא דשלטא על ההוא רקיעא, יהיב מחילא דאית ליה לההוא רקיעא, (בגין למיהב לתתא), וההוא רקיעא נקיט מההוא ממנא, ויהיב לתתא לארעא, וההוא ממנא לא נקיט אלא מתמצית דלעילא, אבל ארעא קדישא, לא שליט על ההוא רקיעא דעליה ממנא אחרא, ולא חילא אחרא, אלא קודשא בריך הוא בלחודוי, ואיהו פקיד לארעא קדישא בההוא רקיעא. בכל רקיעא ורקיעא אית פתחין ידיען, ושולטנו דכל ממנן מפתחא לפתחא רשימא, ומההוא פתחא ולהלן לא שלטא אפילו כמלא נימא, ולא עאל דא (אפילו) בתחומא דפתחא דחבריה, בר כד אתיהיב ליה רשו לשלטאה חד על חבריה, כדין שלטין מלכין די בארעא חד על חבריה. באמצעיתא דכלהו רקיעין, אית פתחא חדא דאקרי גבילו"ן, ותחות האי פתחא אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנין נטרין מרחיק תרי אלפין אמין, דלא קרבין לגביה, ומההוא פתחא ארחא סליק לעילא לעילא, עד די מטא לגו כורסייא עלאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיעא, עד תרעא דפתחא דאקרי מגדו"ן (ס"א מנדו"ן), דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל. וכל אינון שבעין פתחין, דרשימין גו ההוא פתחא דאקרי גבילו"ן, כלהו רשימין בכורסייא קדישא, וכלהו קרינן לון שערי צדק, דלא שליט אחרא עלייהו, וקודשא בריך הוא פקיד לארעא דישראל בההוא רקיעא, מפתחא לפתחא בפקידו כמה דאצטריך, ומתמציתא דההוא פקידא נטלין אינון שבעין ממנן, ויהבין לכלהו ממנן אחרנין. בגנתא דעדן דלתתא, רקיעא דקיימא עליה אית ביה רזין עלאין, כד עבד קודשא בריך הוא רקיעא, אייתי אש ומים מגו כורסי יקריה, ושתף לון כחדא, ועבד מנהון רקיעא לתתא, ואתפשטו, עד דמטו לההוא אתר דגנתא דעדן, ויתבו. מה עבד קודשא בריך הוא, נטל משמים עלאין קדישין אש ומים אחרנין, דמשתכחין ולא משתכחין, דאתגליין ולא אתגליין, ומאינון אש ומים דאתנטלו משמים עלאין, עבד מנייהו מתיחו דרקיעא, ומתח ליה על האי גנתא דלתתא, ומתחבר גו רקיעא אחרא. ארבע גוונין בההוא מתיחו דרקיעא דעל גנתא, חיור וסומק ירוק ואוכם, לגבי הני גוונין אית ארבע פתחין, לתתא מההוא מתיחו דרקיעא, ואינון פתחין לארבע סטרין דרקיעא דעל גבי גנתא, מאינון אש ומים דאתעביד מנהון ההוא רקיעא. ומתפתחין בארבע פתחין ארבע נהורין, לסטר ימינא בההוא פתחא, מגו מתיחו דסטר (נ"א מיא) ימינא, נהרין תרין נהורין באינון תרין פתחין, בפתחא דימינא ובפתחא דאיהו (נ"א לגו נפקא נהורא ואיהו אנפין) לקבל אנפין. גו נהורא דנהיר לסטר ימינא, אתרשים את חד נהיר ובליט (נ"א ולהיט), ונציץ בנציצו מגו ההוא נהורא, ואיהו את מ', וקיימא באמצעיתא דההוא נהורא דפתחא, את דא סלקא ונחתא, ולא קאים באתר חד, ההוא נהורא נטיל לההוא את ואפיק לה, בגין כך לא קיימא באתר חד. גו נהורא דנהיר בסטרא דאיהו לקבל אנפין, אתרשים את חד דנהיר ובליט, ונציץ בנציצו גו ההוא נהורא, ואיהי את ר', ולזמנין אתחזי ב' (נ"א ד), וקיימא באמצעיתא דההוא נהורא דפתחא, וסלקא ונחתא, לזמנין אתגליא ולזמנין לא אתגליא, ולא קיימא באתר חד. אלין תרין אתוון קיימין, וכד נשמתא דצדיקיא עאלת בגנתא דעדן, אלין תרין אתוון נפקין מגו ההוא נהורא, וקיימין על ההיא נשמתא, וסלקי ונחתי, כדין מאינון תרין פתחין, מקדמי ונחתי מעילא תרין רתיכין, רתיכא חדא עלאה דאיהי רתיכא דמיכא"ל רב סגנין, רתיכא תניינא דאיהי רתיכא מההוא רב ממנא דאקרי בוא"ל, ודא איהו שמשא יקירא <קטע סוף=דף רט ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רי|א}}<קטע התחלה=דף רי א/>דאקרי רפאל, ואלין נחתין וקיימין על נשמתא, ואמרין לה שלום בואך, יבא שלום יבא שלום. כדין אינון תרין אתוון סלקין, וקיימין באתרייהו, ואתגניזו גו ההוא נהורא דאינון פתחין. תרין פתחין אחרנין, תרין נהורין אחרנין קא מלהטין מנהירו דאשא באינון פתחין, חד לסטר שמאלא וחד לאחורא, תרין אתוון אחרנין מלהטין באינון נהורין, ונציצין בגווייהו, את חד ג', ואת חד נ', וכד אתוון קדמאי מתהדרן לאתרייהו, אלין תרין אחרנין נציצין, סלקין ונחתין, נפקין מאינון נהורין, וקיימין על נשמתא. כדין נחתין תרין רתיכין מאינון תרין פתחין, רתיכא חדא איהו רתיכא דגבריאל רב ממנא ויקירא, רתיכא תניינא איהי רתיכא אחרא קדישא דנוריא"ל רב ממנא, ונחתין מאינון פתחין, וקיימין על נשמתא, ואתוון מתהדרן לאתרייהו. כדין אלין תרין רתיכין עאלין לגו היכלא חדא טמירא דגנתא דאקרי אהלו"ת, ותמן תריסר זיני בוסמין גניזין, דכתיב {{ממ|שיר|ד|יד}} נרד וכרכם קנה וקנמון וגו', ואינון תריסר זיני דבוסמין דלתתא. ותמן כל אינון לבושין דנשמתין, דאתחזון לאתלבשא בהו כל חד וחד כדקא חזי, בההוא לבושא אתרשימו כל אינון עובדין טבין דעבד בהאי עלמא, וכלהו רשימין ביה, ומכריזי, האי איהו לבושא דפלניא, ונטלין לההוא לבושא, ואתלבשת ביה ההיא נשמתא דצדיקיא בגנתא, כגוונא דדיוקנא דהאי עלמא. והני מילי מתלתין יומין ואילך, דהא כל תלתין יומין לית לך נשמתא דלא תקבל עונשא עד לא תיעול לגנתא דעדן, כיון דקבילת עונשא, עאלת לגנתא דעדן, כמה דאוקמוה, לבתר דאתלבנת אתלבשת. כיון דאתלבשת בהאי לבושא, יהבין לה אתר כמה דאתחזי לה, כדין כל אינון אתוון נחתין, וסלקין אינון רתיכין. ההוא רקיעא אהדר תרין זמנין בכל יומא, בההוא נטילו דהאי רקיעא אחרא דמתדבק ביה, והאי רקיעא לא נפיק לבר מגנתא. רקיעא דא מרקמא בכל זיני גוונין, תרין ועשרין אתוון רשימין מחקקן בההוא רקיעא, כל את ואת נטיף טלא ממנא (ס"א מטלא) דלעילא, על גנתא, ומההוא טלא דאתוון, אתסחיין אינון נשמתין, ומתסיין בתר דטבלו בנהר דינור לאתדכאה, וטלא לא נחית אלא מגו אתוון דרשימין ומחקקן בההוא רקיעא, בגין דאינון אתוון כללא דאורייתא, וההוא רקיעא רזא דאורייתא, דהא מאש ומים דאורייתא אתעביד. ועל דא אינון נגדין טלא על כל אינון דאשתדלו באורייתא לשמה בהאי עלמא, ואלין מלין רשימין בגנתא דעדן, וסלקין עד ההוא רקיעא, ונטלין מאינון אתוון ההוא טלא, לאתזנא ההיא נשמתא, הדא הוא דכתיב {{מקור|דברים לב ב}} יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. באמצעיתא דהאי רקיעא, קיימא פתחא חדא, לקבל פתחא דהיכלא דלעילא, דבההוא פתחא פרחין נשמתין מגנתא דלתתא לעילא, בחד עמודא דנעיץ בגנתא עד ההוא פתחא. גו ההוא רקיעא (נ"א עמודא) בההוא פתחא דאיהו באמצעיתא דרקיעא דבגנתא, עאלין בגוה תלת גוונין דנהורא כלילן כחדא, ונהרן לגוונין דההוא עמודא, וכדין רקיעא (נ"א עמודא) דא נציץ ואתלהיט בכמה גוונין (נ"א נהורין) דמתלהטן. בכל שעתא נהרין צדיקיא מההוא זיוא עלאה, אבל בכל שבתא ושבתא ובכל ריש ירחא, אתגלייא שכינתא יתיר משאר זמני בהאי רקיעא, ואתיין כלהו צדיקיא וסגדין לגביה. זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושי דקאמרן, דמתלבשן בהו צדיקיא בגנתא דעדן (לתתא), אלין מעובדין טבין דעביד <קטע סוף=דף רי א/>{{ממ זהר משולב|ב|רי|ב}}<קטע התחלה=דף רי ב/>בר נש בהאי עלמא בפקודי אורייתא, ובהון קיימא נשמתא בגנתא דעדן לתתא, ואתלבשת בהני לבושין יקירין. כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיעא לעילא, אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין, דאינון מרעותא וכונה דלבא באורייתא ובצלותא. דכד סלקא ההוא רעותא לעילא, מתעטר בה מאן דמתעטרא, ואשתאר חולקא לההוא בר נש, ואתעבד מניה לבושין דנהורא, לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא, ואף על גב דאוקמוה דאינון לבושין בעובדין תליין, אלין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר, לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין. ודא איהו ברירו דמלה, ובוצינא קדישא אוליף הכי מאליהו, לבושין דלתתא בגנתא דארעא בעובדין, לבושין דלעילא (ס"א ברוחא ורעותא וכוונה דלבא) ברעותא וכוונא דרוחא בלבא. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו' {{מקור|בראשית ב י}} הא אוקמוה, אבל בהאי גנתא דלתתא, נהר יוצא מעדן ודאי, ואצטריך למנדע האי נהר דנפיק בגנתא דלתתא באן אתר עקרא ושרשא דיליה, באן אתר, בעדן, עדן דא רזא עלאה איהו, ולא אתייהיב רשו לשלטאה ביה עינא דסכלתנו. ורזא דמלה, אלמלי אתר דא אתמסר לתתא לאתגלאה, אתר דעדן עלאה קדישא אתמסר אוף הכי למנדע, אלא (נ"א אבל) בגין טמירו דיקרא דעדן עלאה קדישא, אתטמר ואתגניז עדן תתאה, דההוא נהר נגיד ונפיק מניה, ועל דא לא אתמסר לאתגלאה, אפילו לאינון נשמתין דבגנתא דעדן. כמה דהאי נהר אתפרש ונפיק מגו עדן לאשקאה לגנתא דלעילא, הכי נמי מגו ההוא פתחא דאמצעיתא דגנתא, נפיק חד נהורא דאתפרש לארבע סטרין, בארבע פתחין דקאמרן, אתר דקיימין אינון אתוון רשימן, וההוא נהורא דאתפרש לארבע נהורין בארבע אתוון דניצוצין, (נ"א ונפקין) נפיק מעדן אתר דזהרא נקודה תתאה לעילא, וההוא נקודה אתנהיר ואתעביד עדן לאנהרא, ולא אית מאן דשליט למחמי ולמנדע להאי נקודה, בר ההוא נהירו דאתפשט מניה, דסגדין לקמיה אינון צדיקיא דבגנתא דעדן כמה דאתמר. והאי נקודה תתאה איהי גנתא לגבי עדן עלאה, אתר דלא אתייהיב למנדע ולאסתכלא, על כל דא כתיב {{מקור|ישעיה סד ג}} עין לא ראתה אלהי"ם זולתך. שמא דא אתפרש, אלהי"ם זולתך, דא נקודה תתאה קדישא, דאיהו ידע האי עדן דלתתא דטמיר בגנתא, ולית אחרא מאן דידע ליה. אלהי"ם זולתך, דא עדן עלאה על כלא, דאיהו רזא דעלמא דאתי, דאיהו ידע לנקודה תתאה, בחד צדיק דנפיק מניה, נהר דרוי ליה, ולית מאן דידע ליה בר איהו, דכתיב אלהי"ם זולתך, דאיהו אחיד לעילא לעילא עד אין סוף. והאי נהר דנפיק מעדן לתתא, רזא איהו לחכימין, ברזא דכתיב {{מקור|ישעיה נח יא}} והשביע בצחצחות נפשך, ומלה דא אתפרש לעילא ותתא, נשמתא דנפקא מהאי עלמא דחשוכא, איהי תאיבת למחמי בנהירו דעלמא עלאה, כהאי בר נש דתאיב למשתי בתאיבו למיא, הכי כל חד וחד איהו צחצחות, כמה דאת אמר (שם ה יג) צחה צמא, צמא מאינון צחות דנהורין דגנתא, ורקיעא והיכלין דגנתא. וההוא נהר דנפיק מעדן, כל אינון נשמתין בלבושי יקר, יתבין על ההוא נהר, ואלמלא ההוא לבושא לא יכלין למסבל, וכדין מתיישבן ורוון באינון צחות ויכלי למסבל, וההוא נהר איהו תקונא דנשמתין לאתיישבא, ולאתזנא ולאתהנאה מאינון צחות, ונשמתין אתהנן (נ"א אתתקנן) על ההוא נהר ומתיישבן ביה. ההוא נהר עלאה דלעילא אפיק נשמתין, ופרחין מניה לגו גנתא, האי נהר דלתתא בגנתא דארעא, אתקין נשמתין לאתתקנא לאתיישבא באינון <קטע סוף=דף רי ב/>{{ממ זהר משולב|ב|ריא|א}}<קטע התחלה=דף ריא א/>צחות. כגוונא דא בהאי עלמא לבר, בריחא דמיא מתיישבא נפשא לאתנהרא, דהא מעיקרא כגוונא דא נפקא. ובגין דמתתקנין נשמתין על ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן, יכלין לאתיישבא באינון צחות עלאין, ולסלקא לעילא בההוא פתחא דאמצעיתא דרקיעא. וחד עמודא דקאים באמצעות גנתא דקאמרן, בההוא עמודא סלקין לעילא, בגו ההוא פתחא דרקיע, וביה סחרניה אית ביה {{מקור|ישעיה ד ה}} ענן ועשן ונגה, ואף על גב דאוקמוה להאי קרא, אבל ענן ועשן אלין מלבר, ונגה מלגו, ודא איהו לחפיא על אינון דסלקין לעילא, דלא יתחזון מקמי אינון דיתבין לתתא. והא הכא רזא דרזין, כד (נ"א בעי קודשא בריך הוא לאתתקנא האי נקודה וכו'), האי נקודה בעא לאתתקנא בתקונוי ולאתקשטא, בשבתי ובזמני ובחגי, משדר ארבע אנפין דנשר, וקיימין על היכלא דאקרי דרור, והיינו מר דרור, ובגין דא בשתא דיובלא בעינן לאכרזא דרור, כמה דאת אמר {{מקור|ויקרא כה י}} וקראתם דרור. ואינון ארבע אנפין יהבין קלא, ולית מאן דישמע ליה בר אינון נשמתין דאתחזון לסלקא, ואינון מתכנשין תמן, ונטלי לון אלין ארבע אנפין, ואעלין לון לגו בההוא עמודא דקיימא באמצעיתא, ובההיא שעתא סלקא ההוא עמודא דעננא ואשא ותננא, ונגה מלגו. ואלין תרין אקרון {{מקור|ישעיה ד ה}} מכון הר ציון ומקראיה, מכון הר ציון דא איהו תקונא דלעילא, כד נקודה תתאה מתקשטא, ואינון מקראיה דההיא נקודה לאתקשטא. כיון דסלקין אלין נשמתין עד ההוא פתחא דרקיעא, כדין ההוא רקיעא סחרא סחרני דגנתא תלת זמנין, ומקל נעימו דסחרא ההוא רקיעא, נפקין כל אינון נשמתין, ושמעין ההוא נעימו דההוא רקיע, וחמאן ההוא עמודא דסלקא אשא ועננא ותננא ונגה דלהיט, וסגדין כלהו. כדין נשמתין סלקין בההוא פתחא, עד דסלקין לגו עגולא דסחרא בההיא (נ"א לההוא) נקודה, כדין חמאן מה דחמאן, ומגו נהירו וחדוותא מההוא דחמאן, סלקין ונחתין, קרבין ורחקין. ואיהי תאיבא לגבייהו ומתקשטא בנהירו, כדין אלביש קנאה (מנהורא) חד צדיק עלאה, ואסתכל בנהורא ושפירו דהאי נקודה ובתקונהא, ואחיד בה, וסליק לה לגביה, ונהיר נהורא בנהורא, והוו חד. כל חילא דשמייא פתחי בההיא שעתא ואמרי, זכאין אתון צדיקיא נטרי אורייתא, זכאין אינון דמשתדלין באורייתא, דהא חדוותא דמאריכון הוי בכו, דהא עטרא דמאריכון מתעטר בכון. כדין כיון דנהרין נהורא בנהורא, תרין נהורין מתחברן כחדא ונהרין, לבתר אינון גוונין נחתין, ואסתכלן לאשתעשעא באינון נשמתין דצדיקיא, ומתקני לון לעטרא לעילא, ועל דא אתמר, עין לא ראתה אלהי"ם זולתך יעשה למחכה לו. פתח רבי שמעון ואמר, כתיב {{מקור|יחזקאל א כב}} ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה, האי קרא אוקמוה, אבל אית רקיע ואית רקיע, רקיעא דלתתא איהו קיימא על גבי ארבע חיון, ומתמן אתפשט ושרי דיוקנא דחד נוקבא דאחורי דכורא, ודא איהו רזא דכתיב {{מקור|שמות לג כג}} וראית את אחורי, כמה דאת אמר {{מקור|תהלים קלט ה}} אחור וקדם צרתני, וכתיב {{מקור|בראשית ב כא}} ויקח אחת מצלעותיו. רקיע דלעילא איהו קיימא על גבי חיון עלאין, ומתמן אתפשט ושארי דיוקנא דחד דכורא, דאיהו רזא עלאה. והני תרין רקיעין, חד אקרי קצה השמים, וחד אקרי מקצה השמים, דכתיב {{מקור|דברים ד לב}} ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ראשי החיה דלתתא, אינון ארבע חיון, דאינון רשימין (נ"א נהורין) עלאין, על אינון ארבע אתוון רשימין די בגו אינון ארבע פתחין דבגנתא דעדן. ואף על גב דאמרן עדן דלתתא בארעא, הכי הוא ודאי, אבל כלא רזא עלאה איהו. כמה דאתמר <קטע סוף=דף ריא א/>{{ממ זהר משולב|ב|ריא|ב}}<קטע התחלה=דף ריא ב/>דהאי נקודה דקאמרן, כמה דאית לה חולקא לעילא, הכי נמי אית לה חולקא לתתא בארעא, והאי גנתא לתתא איהו חולקא דהאי נקודה, לאשתעשא ברוחי דצדיקייא בארעא. ואתהני בכל סטרין לעילא ותתא, לעילא בצדיק, לתתא בההוא איבא דצדיק, ולא אשתכח שעשועא עילא ותתא אלא בצדיק, והאי גנתא איהו מההיא נקודה דאקרי עדן, (נקודה דנטלא מאימא עלאה טמירא, איהי גן עדן דארעא). אינון ראשי החיה, אלין ארבע רישי אנפין, חד אריה, דכתיב {{מקור|יחזקאל א י}} ופני אריה אל הימין, וחד שור, דכתיב ופני שור מהשמאל, וחד נשר, דכתיב ופני נשר לארבעתן, אדם כללא דכלא, דכתיב ודמות פניהם פני אדם. ואלין ארבע רישי נהרין דמטולהון, (ס"א חיון דנטלין) לכורסייא קדישא, ומגו מטולא דלהון זעין, ומההיא זיעא דמטולא דלהון, אתעביד ההוא נהר די נור, דכתיב {{מקור|דניאל ז י}} נהר די נור נגיד ונפק מן קדמוהי, אלף אלפין ישמשונה. ונשמתין כד סלקין, אתסחיין בההוא נהר די נור, וסלקין לקורבנא, ולא אתוקדן, אלא אתסחיין. תא חזי מסלמנדרא, דעבדין מנה לבושא, ומגו דאיהי מנורא, לא אתסחיא ההוא לבושא אלא בנורא, אשא אכיל זוהמא דביה, ואתסחי ההוא לבושא. הכי נמי נשמתא די נור דאתנטילת מגו כורסייא קדישא, דכתיב בה (שם) כרסיה שביבין די נור, בזמנא דבעיא לאתסחיא מההוא זוהמא דבה, אתעברת בנורא ואתסחיא, ונורא אכלא כל ההוא זוהמא די בנשמתא, ונשמתא אתסחיא ואתלבנת. ואי תימא אי הכי עונשא לית לה לנשמתא בהאי, תא חזי ווי לנשמתא דסבלא אשא נוכראה, ואף על גב דאיהי אתלבנת, אבל כד זוהמא איהו סגי עלה, ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונשא. בגין דההוא זוהמא בתרי זמני אתלבנת בנורא, זמנא קדמאה כיון דקבילת עונשא בגופא, אזלא נשמתא, ונטלי לה ואעלין לה בגו אתר חד דאקרי בן הנם, ואמאי אקרי בן הנם, אלא אתר חד איהו בגיהנם, דתמן אתצריפו נשמתין בצרופא לאתלבנא, עד לא עאלין בגנתא דעדן. (ואי זכאין אינון נשמתין כד אעלין לון בההוא אתר), תרין מלאכין שליחן זמינין בגנתא דעדן וקיימין לתרעא, וצווחין לגבי אינון ממנן דבההוא אתר דגיהנם, בגין לקבלא ההיא נשמתא, וההיא נשמתא עד לא אתלבנת בנורא, אינון שליחן צווחין לגבייהו ואמרי הנם, ובזמנא דהיא אתלבנת, אינון ממנן נפקין עמה מההוא אתר, וזמיני לה לגבי פתחא דגנתא דעדן דתמן אינון שליחן, ואמרי לון הנם, הא אינון נשמתין דהא אתלבנו, כדין אעלין לההיא נשמתא בגנתא דעדן. וכמה איהי תבירא מגו ההוא תבירו דאתלבנותא דגיהנם, (ס"א דהוא) דההיא תבירו דאשא תתאה, ואף על גב דנחית מלעילא, (אבל) כיון דמטא לארעא לתתא, איהו אשא דלא דקיק, ונשמתא אתענשא ביה, ואתברת. כדין קודשא בריך הוא אפיק שמשא, דנהיר מאינון ארבע פתחין דנהרין ברקיעא דעל גנתא, ומטא לההיא נשמתא, ואתסיאת, הדא הוא דכתיב {{מקור|מלאכי ג כ}} וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. זמנא תניינא, לבתר דיתבא בגנתא דעדן דלתתא, כל ההוא זמנא דיתבא, ועד כען לא אתפרשת מאינון מלין דחיזו דהאי עלמא מכל וכל, וכד סלקין לה לעילא, אצטריך לאתפרשא מכל חיזו ומכל מלין דלתתא, ואעברו לה בההוא נהר די נור, כדין נשמתא אתלבנת ביה מכל וכל, ונפקת ואתחזיאת קמי מאריה דעלמא, בריכא (ד"א ברירא) מכל סטרין, כיון דאסתכלת בההוא נהורא אתסיאת, ואשתלימת מכלא, וכדין קיימין אינון נשמתין בלבושין, מתעטרין קמי מאריהון, זכאה חולקהון <קטע סוף=דף ריא ב/> {{ממ זהר משולב|ב|ריב|א}}<קטע התחלה=דף ריב א/>דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי. ואינון נשמתין דבגנתא דעדן לתתא, שטאן בכל רישי ירחי ושבתי, וסלקין עד ההוא אתר דאקרי חומות ירושלם, דתמן כמה ממנן ורתיכין דנטרי אינון חומות, דכתיב {{ממ|ישעיה|סב|ו}} {{צ|על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים}}, וסלקין עד ההוא אתר, ולא עאלין לגו, עד דאתלבנן, ותמן סגדין וחדאן מההוא נהירו, ותייבין לגו גנתא. נפקין מתמן ושטאן בעלמא, וחמאן באינון גופין דחייביא, בההוא עונשא דלהון, דכתיב {{ממ|ישעיה|סו|כד}} {{צ|ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר}}, מאי {{צ|לכל בשר}}, לאינון שאר גופין דבסחרנייהו, והא אוקמוה. ולבתר משטטי, ומסתכלן באינון מאריהון דכאבין ובני מרעין, ואינון דסבלין על יחודא דמאריהון, ותבין ואמרין ליה למשיחא. בשעתא דאמרין ליה למשיחא צערא דישראל בגלותהון, ואינון חייביא די בהון, דלא מסתכלי למנדע למאריהון, ארים קלא ובכי על אינון חייבין דבהו, הדא הוא דכתיב {{ממ|ישעיה|נג|ה}} {{צ|והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו}}, תייבין אינון נשמתין וקיימין באתרייהו. בגנתא דעדן אית היכלא חדא דאקרי היכלא דבני מרעין, כדין משיח עאל בההוא היכלא, וקארי לכל מרעין וכל כאבין, כל יסוריהון דישראל, דייתון עליה, וכלהו אתיין עליה, ואלמלא דאיהו אקיל מעלייהו דישראל ונטיל עליה, לא הוי בר נש דיכיל למסבל יסוריהון דישראל על עונשי דאורייתא, הדא הוא דכתיב (שם) {{צ|אכן חליינו הוא נשא וגו'}}, כגוונא דא רבי אלעזר בארעא. בגין דלית חושבנא לאינון יסורין דקיימין עליה דבר נש בכל יומא, על עונשי דאורייתא, וכלהו נחתו לעלמא בשעתא דאתייהיבת אורייתא. וכד הוו ישראל בארעא קדישא, באינון פולחנין וקרבנין דהוו עבדי, הוו מסלקין כל אינון מרעין ויסורין מעלמא, השתא משיח מסלק לון מבני עלמא, עד דנפיק בר נש מהאי עלמא, ומקבל עונשיה כמה דאתמר. כד אינון חובין יתיר, דעיילין לון לגו בגו גיהנם, באינון מדורין תתאין אחרנין, ומקבלין עונשא סגי, מסגיאות זוהמא די בנשמתא, כדין אדליקו נורא יתיר למיכל ההוא זוהמא, (ווי לההיא נשמתא דסבלת ההוא עונשא, ועל דא אינון מלאכי חבלה דבגיהנם מטרדין לון בחוטרין דאשא לנערא ההוא זוהמא, ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונשא), זכאין אינון דנטרי פקודי אורייתא. ההיא נקודה קדישא דאיהי בעיא לאשתעשע לעילא ולתתא ברוחיהון דצדיקייא כמה דאתמר, כד ההוא נקודה בעא לאשתעשעא לתתא ברוחיהון דצדיקייא, כאמא דחדאת על בנהא ואשתעשעת בהון, הכי נמי בפלגות ליליא איהי נחתא, ואשתעשעת בהו. רקיע דקאמרן דקיימא על גנתא, איהי קיימא על ארבע רישי חיון, ואינון ארבע אתוון דקאמרן אינון רזא דארבע חיון, והאי רקיעא קיימא לתתא (ס"א עלייהו), כמה דאתמר. רקיעא דההיא נקודה קיימא לעילא, על אינון ארבע חיון עלאין דקאמרן, וההוא רקיעא (כגוונא דא מן דא), איהו אתרקם בגוונין קדישין. בהאי רקיע אסתכלן ארבע חיוון, וכל אינון חיילין לתתא, כד האי רקיע אנהיר בגוונוי ונציץ, כדין ידעין כל אינון רתיכין, וכל אינון חיילין ומשריין, דהא טרפא דלהון אזדמן. רקיעא דא מרקמא בכל גוונין קדישין, ביה קיימין ארבע פתחין, רשימין בארבע אתוון מנצצן. פתחא חדא רשימא לסטר מזרח, וביה קיימא בההוא פתחא את חד, וההוא את איהי א', ודא נציץ וסליק ונחית בהאי פתחא, פתחא דא נהיר ונציץ מנציצו עלאה, והאי את נציץ ובליט (ס"א ולהיט) בגויה, ואיהי נחתא וסלקא ואתרשים בההוא פתחא. פתחא תניינא רשימא לסטר צפון, וביה קיימא את חד, ואיהי את ד', <קטע סוף=דף ריב א/>{{ממ זהר משולב|ב|ריב|ב}}<קטע התחלה=דף ריב ב/>ודא קיימא ונצצא סלקא ונחתא ולהטא בההוא פתחא, לזמנין נציץ בנציצו, ולזמנין אתטמר ההוא נהורא ולא נהיר, ועל דא את דא לא קיימא בקיומא תדיר, ואת דא אתרשים בההוא פתחא. פתחא תליתאה איהו פתחא דקיימא לסטר מערב, וביה קיימא את חד דאתרשים ואתנהיר בההוא פתחא, ודא איהו את נ' והאי את נציץ בנציצו בההוא פתחא. פתחא רביעאה דא איהו פתחא דקיימא לסטר דרום, וביה קיימא רשימו דחד נקודה תתאה זעירא, דאתחזי ולא אתחזי, ודא איהי את י', ואלין ארבע אתוון לארבע סטרין (נ"א נצצין) בההוא רקיע באינון פתחין. בהאי רקיע רשימין אתוון אחרנין (ד"א לארבע סטרין), בכתרין על רישייהו, ואינון עשרין ותרין אתוון, מתעטרן בכתרין. רקיעא דא נטיל וסחרא על גבי חיוון, ברשימו דאתוון, רזא דחושבן דיחודא, ברזא דצרופא חדא דאתוון עלאין, ואינון א"ט ב"ח ג"ז ד"ו. אלין אתוון סחרן בההוא רקיעא, ברזא דאתוון אחרנין (דרתיכי) עלאין קדישין סתימין, ואינון אתוון אחרנין (ס"א עלאין) סתימין סחרין לההוא רקיעא, וכדין אתחזיין אלין אתוון בגלגולא (ס"א דהאי רקיעא), דאינון א"ט ב"ח ורשימין בהאי רקיעא. בשעתא דאתנהיר האי רקיעא, אתנהרן ביה ארבע רזין דשמהן קדישין, ואינון צרופא בצרופין דתלתין ותרין שבילין, כדין נחית טלא מהאי רקיעא, באינון אתוון דרזא דשמא קדישא, ואתזנו כל אינון רתיכין וכל אינון חיילין ומשריין קדישין, ונטלי כלהו בחדוה. בשעתא דדינא תליא, אלין אתוון אתטמרו ואתגניזו ארבע גו ארבע, ואינון ט"ח ז"ו, בשעתא דאלין אתגניזו ואתטמרו, כדין קלא דסטר צפון אתער, וידעי דדינא שריא על עלמא. בהאי רקיעא אתרשים גוונא חדא דכליל כל גוונין, כד נטיל האי רקיעא מסטרא דמזרח, אינון ארבע רישין דקאמרן, בארבע (אנפין) אתוון, נטלין כלהו במטלנין, וסלקי בסליקו לעילא, וכד אינון נטלין וסלקין לעילא, אסתלקת מאן דאסתלקת, ואתוון אתהדרו ואתחזיין בשלימו, ברזא קדמאה א"ט ב"ח ג"ז ד"ו, ואתרקם ההוא רקיעא, כדין אתנהיר בנהירו. וכד האי רקיעא אתנהיר כמלקדמין באלין אתוון, כלהו אתהדרו, ושאגי למטרף טרפא ומזונא, כיון דאינון שאגי וסלקין קלא, ההוא קלא אשתמע לעילא לעילא, וכדין נטלא ברכאן וקדושן מאן דנטלא. סחרן אתוון ומתגלגלן, וסחרן ההוא רקיעא, וקיימן אינון אתוון לסטר דרום, כיון דקיימין אינון אתוון לסטר דרום, סלקין ונצצן בנציצו ולהטין. כדין באמצעיתא דההוא רקיעא רשימא חד אתרשים, וההוא רשימו איהו את חד ואיהו י', כיון דאת דא אתרשים ואתחזיא, כדין להטין אבתריה תלת אתוון אחרנין ואינון הו"ה. אלין אתוון מנצצן באמצעו דהאי רקיעא, סלקין ונחתין מלהטין בתליסר (נ"א בתריסר) להטין. כדין לבתר דאלין תליסר זמנין מלהטן, נחתא מאן דנחתא, ואתכלילת באינון אתוון, ואתעטרת בהו ולא אתידעת, כדין כלהו חיילין וכלהו משריין בחידו, וסלקין שירין ותושבחן. רקיעא דא נטלא תניינות, וסחרא ומתגלגלא, ואינון אתוון קדמאי דקאמרן דאינון א"ט ב"ח, כלהו אתכלילו באינון אתוון עלאין, רזא דשמא קדישא דקאמרן, וסחרן ההוא רקיעא, וקיימין אינון אתוון דהוו באמצעיתא רזא דשמא קדישא, כלהו אתרשימו לסטר צפון. ואתרשימו ולא אתרשימו, לית מאן דיסתכל בההוא סטרא, כלהו אתחפיין ואמרי בקל נעימו, ברוך כבוד יהו"ה ממקומו, אתחפיין מסטרא דצפון <קטע סוף=דף ריב ב/> {{ממ זהר משולב|ב|ריג|א}}<קטע התחלה=דף ריג א/>(ס"א דאנפין) ואמרין דא, אתחפיין מכל סטרין ואמרין דא. רקיעא דא סחרא כמלקדמין, ואתגלגלא מסטרא לסטרא, כדין קל נעימו דמשריין סגיאין בסטרא דא, וקל נעימו משריין סגיאין בסטרא דא, וכן לארבע סטרין. בההיא שעתא ההוא רקיעא אתנהיר בנהירו אחרא, יתיר מכמה דהוה, וקיימא בנהירו בגוון אחרא, כלילא בכל גוונין. ואלין אתוון דקאמרן, סלקין לעילא בההוא רקיעא, ומקבלין לאת חד דאיהי עלאה, דקא מתחברא בשמא דא דאלין אתוון, בגין דאף על גב דאלין אתוון דשמא קדישא, האי איהו שמא דאתכליל לתתא. בגין דרזא דא אתכליל לעילא ואתכליל לתתא, וכד אתכליל לתתא, אלין אתוון סלקין לקבלא לאת חד (ד"א יו"ד), דהא מההוא את אתזנו אלין אתוון לתתא, וההוא את איהו ו', ונחית ואתחברו אלין אתוון בההוא את, וכדין כלהו בעטורא חדא, ואתעביד שמא שלים. לתתא שמא שלים ולא שלים, שמא שלים בחמש אתוון, (ד"א ולא שלים דתשע אתוון, שמא שלים בחמש אתוון), איהו ויהו"ה, רזא דכר ונוקבא ברמיזו. שמא שלים בתשע אתוון, אינון יהו"ה אלהי"ם, דא איהו שמא שלים מכלא, שמא אחרא איהו ברמיזו, ואיהו בחמש כדקאמרן, אבל דא איהו שלים בכלא. כיון דמתחברן אלין אתוון, ההוא רקיעא אתנהיר בתלתין ותרין נהורין, כדין כלא איהו בחדוה, כלא קאים ברזא חדא עילא ותתא, כל אינון רתיכין, וכל אינון משריין, כלהו קיימין ברזא דשלימו, וכל דרגין מתתקנן על אתרייהו, כל חד וחד כדקא יאות. בהאי רקיעא קאים לסטר צפון חד שלהובא נהיר, דלא שכיך תדיר, ואיהו רשים באתוון אחרנין לימין, ואינון עשר שמהן, וסלקין לשבעין שמהן, וכלהו רשימין בהאי רקיעא, ונהרין כלהו כחדא. מהאי רקיעא נטלין כל אינון רקיעין דלתתא דלסטר קדושה, עד דמטו לאינון רקיעין אחרנין דלסטר אחרא, ואלין אקרון יריעות עזים, כמה דאת אמר ויעש יריעת עזים לאהל על המשכן. בגין דאית יריעות ואית יריעות, יריעות המשכן אינון יריעות דאקרון רקיעי חיוון דמשכנא קדישא, יריעות עזים אינון רקיעין (ד"א יריעות) אחרנין דסטרא אחרא, אלין רקיעין ברזא דרתיכין דרוחין קדישין, ואלין רקיעין דלבר, דקיימין במלין דעלמא, ואינון סטרין דתיאובתין ועובדין דגופא. ואלין חפיין על אינון רקיעין דלגו, כקליפה על מוחא, רקיעין דלגו אינון ההוא קלישו דקיימא על מוחא, ואלין אקרון שמים ליהו"ה, לשמא חדא דא דלתתא. רקיעין אחרנין לעילא, ואינון רקיעין פנימאין, דאקרון רקיעי החיות, דאינון רזא דשמא קדישא, ברזא דחיון רברבן עלאין. ואלין אינון רזין דאתוון (ס"א רזין עלאין) עלאין ברזי דאורייתא, כללא דעשרין ותרין אתוון מחקקן רשימין, דנפקי מגו רקיעא עלאה תמינאה, דאיהו רקיע דעל גבי חיוון עלאין. והאי איהו דלית ליה חיזו, האי איהו טמיר וגניז לית ביה גוון, כל גוונין מניה נפקי, ביה לית גוון, לא אתחזי ולא אתגליא. האי איהו דאפיק כל נהורין, ביה לא אתחזי לא נהירו ולא חשוך ולא גוון כלל, בר נשמתין דצדיקיא דחמאן מגו רקיעא תתאה כמבתר כותלא, נהירו דאפיק ונהיר האי רקיעא עלאה, וההוא נהירו דלא פסק לית מאן דידע ליה, לית מאן דקאים ביה. מתחות דא, כל אינון רקיעין אתכלילו בשמא דא אקרי שמים, ואלין (ד"א דשמא קדישא) אקרון השמים, אינון דשמא עלאה אקרי בהון, אינון דשמא קדישא אתעטר בהון, ועל דא כתיב {{ממ|תהלים|קטו|טז}} {{צ|השמים שמים ליהו"ה}}, לההוא גניזו דרקיעא עלאה דקאים <קטע סוף=דף ריג א/>{{ממ זהר משולב|ב|ריג|ב}}<קטע התחלה=דף ריג ב/>עלייהו. עד הכא רמז לשמא קדישא (נ"א רזא דשמים קדישין), דקודשא בריך הוא אקרי בשמהן, מכאן ולהלאה, לית חכים בסכלתנו דיכיל למנדע ולאדבקא כלל, בר נהירו חד זעיר בלא קיומא (נ"א קיומא דכלא) לאתיישבא ביה. זכאה חולקיה מאן דעאל ונפק, וידע לאסתכלא ברזין דמאריה, ולאתדבקא ביה, ברזין אלין יכיל בר נש לאתדבקא במאריה, למנדע שלימו דחכמה ברזא עלאה. כד פלח למאריה בצלותא, ברעותא בכוון לבא, אדבק רעותיה כנורא בגחלתא, ליחדא אינון רקיעין תתאין דסטרא דקדושה, לאעטרא לון בשמא חדא תתאה, ומתמן ולהלאה ליחדא אינון רקיעין עלאין פנימאין, למהוי כלהו חד, בההוא רקיעא עלאה דקיימא עלייהו. ובעוד דפומיה ושפוותיה מרחשן, לביה יכוון, ורעותיה יסתלק לעילא לעילא, ליחדא כלא ברזא דרזין, דתמן תקיעו דכל רעותין ומחשבין, ברזא דקיימא באין סוף, ולכוונא בהאי בכל צלותא וצלותא בכל יומא ויומא, לאעטרא כל יומוי ברזא דיומין עלאין בפולחניה. בליליא ישוי רעותיה, דהא אתפטר מעלמא דא ונשמתיה נפקת מניה, ויהדר לה למארי דכלא, בגין דכל ליליא וליליא (ס"א ההיא נקודה קיימא לאכללא בגווה אינון נשמתין דצדיקייא). רזא דרזין למנדע לאינון חכימי לבא, רקיעא דא תתאה, ברזא דההיא נקודה קיימא כמה דאמרן, ההוא רקיעא איהו כליל מעילא ומתתא, ויסודא דיליה לתתא, כהאי שרגא דסלקא נהורא אוכמא, לאתאחדא בנהורא חיורא, ויסודא דילה איהו לתתא בההיא פתילה במשחא. אוף הכי לתתא, ההיא נקודה ביממא אתכלילת מלעילא, ובליליא אתכלילת מתתא באינון נשמתין דצדיקיא. וכל מלין דעלמא אהדרו כלהו לעקרא ויסודא ושרשא דנפקו מניה, וכמה לילון זמינין לנטלא כל חד וחד מה דאתחזי ליה, כמה דאת אמר {{ממ|תהלים|טז|ז}} אף לילות יסרוני כליות. נפשא אזלת ושטאת ותבת לההוא עקרא דאתחזי לה, גופא קאים שכיך כאבנא, ואהדר לההוא אתר דאתחזי ליה למשרי עליה, ובגין כך תב גופא לסטריה ונפשא לסטרה, גופא שרי עלוי רזא דסטרא אחרא, ובגין כך אסתאבו ידוי, ובעי לאסחאה לון כמה דאוקימנא. דהא בליליא כלא תב לאתריה, ונשמתהון דצדיקיא סלקין ואתהדרן לאתרייהו, ואתעטרת (בהו) מאי דאתעטרת, ואתכלילת מכל סטרין, כדין סלקא יקרא דקודשא בריך הוא ואתעטר מכלא. בליליא שלטאן ממנן, דאתפקדו על אינון נשמתין דצדיקיא לסלקא לון לעילא, ולקרבא לון קרבן נייחא לגבי מאריהון, ההוא ממנא דאתפקד על כל אינון משריין, סורי"א שמיה, רב ממנא, כיון דנשמתא סלקא בכל אינון רקיעין, כדין מקרבין לה לגביה, וארח בה, כמה דאת אמר {{ממ|ישעיה|יא|ג}} {{צ|והריחו ביראת יהו"ה}}, כמה דזמין מלכא משיחא למעבד בעלמא, ועל ידיה אעברו כלהו בפקדונא, על ידיה לאתקרבא להלאה. וכלהו נשמתין כד אתקריבו לההוא אתר דאתקריבו, ואתחזון תמן, דא איהו רזא, כלהו נשמתין אתכלילו בההיא נקודה, ונטלא לון זמנא חדא, כמאן דבלע בליעו דמלה, ואתעברא כאתתא דמתעברא. רזא דא למארי מדין, כד האי נקודה אתעברת כאתתא דמתעברא, אתהני מההיא הנאותא דאתכלילת נשמתא מהאי עלמא, באינון עובדין ובההיא אורייתא דאשתדלת בה ביממא, ונטלא ההוא רעו דהאי עלמא, וביה אתהני בחדוה, ואתכלילת מכל סטרין. לבתר אפיקת לון לבר, ואולידת לון כמלקדמין, ונשמתא איהי חדתא השתא כמלקדמין, ורזא דא (איכה ג כג) חדשים לבקרים, חדשים ודאי כמה דאתמר, מה טעם <קטע סוף=דף ריג ב/>{{ממ זהר משולב|ב|ריד|א}}<קטע התחלה=דף ריד א/>אינון חדשים, בגין רזא דכתיב רבה אמונתך, רבה ודאי, דיכלא לאכללא לון ולאעלא לון לגווה, ואפיקת לון ואינון חדתין, ועל דא נקטא אחרנין מלעילא ביממא, זכאין אינון צדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי. אדהכי נהר יממא, אמר רבי אבא, נקום ונהך ונודה לרבון עלמא, קמו ואזלו וצלו, ולבתר אהדרו חברייא לגביה, אמרו ליה מאן דשרי, לסיים שבחא, זכאה חולקנא בארחא דא, דכל האי זכינא לאעטרא ליה לקודשא בריך הוא ברזין דחכמתא: פתח רבי אבא ואמר, ויעש בצלאל את הארון עצי שטים וגו', הכא, אף על גב דכל רזין דמשכנא הא אוקמוה חברייא באדרא קדישא, הכא אית לאסתכלא, דהא רזא דא מתעטרא בכמה רזין למילף חכמתא. ארון דא איהו רזא למיעל תורה שבכתב, ואתגניז ביה בשית לוחין, (ס"א ואתגניזו ביה שית לוחין ואינון שית מסחרין) מסחרין, ודא אקרי ארון. כד סחרן אינון שית למהוי כחדא, כדין איהו גופא חד, לאעלא ביה רזא דאורייתא בשית סטרין, (שש קצוות) וארון לוחין אינון חמש, ועאלין ביה חמש ספרים, ואינון חמש אינון שית, בחד דרגא דאעיל בה בגניזו, דאקרי רזא דכלא, והאי איהו רזא דברית. כד עאל דא גו אינון חמש לוחין, כדין קיימא ארונא ואורייתא ברזא דתשע דרגין, דאינון תרין שמהן יהו"ה אלהי"ם. ולבתר קיימא לוחא חדא רזא עלאה דחפי על כלא, וההוא הוי רזא דההוא רקיעא דסחרא וחפי על כלא, וכלהו קיימי בגניזו. הכא אית לן לאסתכלא ולמנדע רזין דארונא, אית ארון ואית ארון, דא לקבל דא. פתח ואמר (שמואל ב כד כג) הכל נתן ארונה המלך למלך וגו', וכי ארונה מלך הוה, ואף על גב דחברייא אוקמוה, אלא דוד דכתיב ביה (שם ה ח) {{צ|כל מכה יבוסי ויגע בצנור וגו'}}, ואיהו נטל ותפיש לירושלם, ומדידיה הוה, אמאי קנה בכספא. ואי תימא אף על גב דהוות ירושלם דידיה דדוד, ההוא אתר אחסנתיה דארונה הוה, כמה דהוה בנבות היזרעאלי, דאף על גב דשליט אחאב והוה מלכא, אצטריך למתבע לנבות ההוא כרם, אוף הכי דוד. אלא ודאי ארונה מלכא הוה, וההוא אתר ברשותיה הוה, והוה שליט עלוי, וכד מטא זמנא לנפקא מתחות ידיה, לא נפיק אלא בסגיאות דמא וקטולא בישראל, לבתר קאים ההוא מלאכא מחבלא על ההוא אתר, ותמן כד הוה קטיל וקאים בההוא אתר לא הוה יכיל, ותשש חיליה. וההוא אתר אתר דאתעקד ביה יצחק הוה, דתמן בנה אברהם מדבחא ועקד ליה ליצחק בריה, כיון דחמא קודשא בריך הוא ההוא אתר, אתמלי רחמין, הדא הוא דכתיב (דה"א כא טו) {{צ|ראה יהו"ה וינחם וגו'}}, מהו ראה יהו"ה, חמא עקידת יצחק בההוא אתר, ותב ורחם עלייהו. מיד ויאמר למלאך המשחית רב עתה וגו', מהו רב, הא אוקמוה, טול הרב, אלא הכי הוא, כתיב הכא רב, וכתיב התם (דברים א ו) {{צ|רב לכם שבת בהר הזה}}, אוף הכי נמי רב, רב לך למהוי האי אתר תחות ידך, שנין סגיאין הוה תחות ידך, מכאן ולהלאה רב, אהדר אתרא למאריה, ועם כל דא (בדמא) במותא וממונא נפק מתחות ידיה. אמאי אקרי ארונה, אלא כתיב ארונה, וכתיב ארנן, בעוד דההוא אתר הוה תחות ידיה אקרי ארונה, ארון דסטרא אחרא, ועל דאתוספו ביה אתוון יתיר, הכי אצטריך לאתוספא לההוא רע עין רזא דסטרא אחרא, וההוא תוספת איהו גריעותא לגביה. בסטר קדושה גרעין ליה אתוון ואתוסף קדושתיה, ודא רזא דכתיב (מלכים א ז כה) {{צ|על שני עשר בקר}}, גרע מ"ם <קטע סוף=דף ריד א/>{{ממ זהר משולב|ב|ריד|ב}}<קטע התחלה=דף ריד ב/>דלא כתיב שנים, אלא שני. ולסטרא אחרא יהבין ליה תוספת אתוון, דכתיב ויעש יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה יריעות, תוספת אתוון, ואיהו גריעותא, ובסטרא דקדושה שני עשר ולא יתיר, והכא עשתי עשרה, וכלא איהו גריעו לגביה, והכי אצטריך לההוא רע עין, לאשלמא עיניה, ואיהו בגריעו, (כגוונא דא ארונה תוספת אתוון, ולא כתיב ארון). תא חזי, סטרא דקדושה אקרי ארון הברית, וההוא ארון הברית אתחזי לגופא למיעל בה דיוקנא דאדם. ועל רזא דא אינון חסידי קדישין כד הוו מפטרי מהאי עלמא הוו אעלין לון בארון, דהא סטרא אחרא לא מתתקן בגופא, ולאו איהו בכללא דגופא דאדם, ובגין דא לא אתברון גופייא לההוא סטרא אחרא, בגין דלאו אינון בכללא דגופא דאדם. ביוסף מה כתיב, (בראשית נ כו) {{צ|ויישם בארון}}, תרין יודי"ן אמאי, אלא דאתחבר ברית בברית, רזא דלתתא ברזא דלעילא, ועאל בארונא, מאי טעמא, (ס"א תא חזי, סטרא דקדושה אקרי ארון הברית, וההוא ארון הברית אתתקן לאעלא ביה רזא דאורייתא, דאיהי רזא דיוקנא דגופא קדישא, כגוונא דא לתתא, אתתקן ארונא לאעלא ביה דיוקנא דגופא רזא דאדם, ומאן איהו דקאים ברזא דאדם, מאן דנטיר את קיימא קדישא. ועל רזא דא אינון חסידי קדישין כד הוו מפטרי מהאי עלמא הוו אעלין לון בארונא, בגין דלא אתחזי למיעל בארונא אלא מאן דנטיר להאי ברית את קיימא קדישא, ביוסף מה כתיב, ויישם בארון), בגין דנטר ברית קדישא, ואתקיים ביה, להכי אתחזי לאעלא בארון, וכלא כדקא חזי. בכה רבי אבא, ואמר ווי לבני עלמא דלא ידעי לההוא כסופא, ווי לההוא עונשא, דכל מאן דבעי עאל בארונא, בגין דלא אצטריך למיעל בארונא בר צדיק, דידע בנפשיה ואשתמודע בגרמיה דלא חטא בההוא ברית את קיימא קדישא מעולמוי, וקא נטיר ליה כדקא יאות, ואי לאו לא אצטריך ליה למיעל בארונא, ולמפגם ארונא. רזא אצטריך לאתחברא באת קיימא קדישא, דאיהו רזא דאתחזי ליה ולא לאחרא, דהא ארון לא אתחבר אלא בצדיק דנטיר את קיימא קדישא. ומאן דפגים ברית ועאל בארונא, ווי ליה דפגים ליה בחייוי, ווי ליה דפגים ליה במיתתיה, ווי ליה מההוא עונשא, ווי ליה דפגים את וארון קיימא קדישא, ווי ליה לההוא כסופא דנקמין מניה נקמת עלמין, נוקמא דעלמא דא ונוקמא דההוא פגימו, ורזא דא כתיב {{ממ|תהלים|קכה|ג}} {{צ|כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים}}. בשעתא דדיינין ליה בההוא עלמא, מסתכלן בעובדוי, אי הוה פגים רזא דברית קדישא דחתים בבשריה, והשתא פגים ארונא (דברית) דיליה, בהאי, הא לית ליה חולקא בצדיקיא, מסתכלן ביה ודיינין ליה ומפקי ליה לבר מכללא דאדם. כיון דאפקי ליה מכללא דאדם, אפקי ליה מכללא דכלהו אחרנין דאתעתדו לחיי עלמא, ויהבי ליה לההוא (ארון) סטרא דלא אתכליל ברזא דגופא דאדם, כיון דאתמסר לההוא סטרא ווי ליה דאעלין ליה בגיהנם, ולא נפיק מניה לעלמין, על דא כתיב {{ממ|ישעיה|סו|כד}} {{צ|ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו'}}, אינון דאשתארו מכללא דאדם. והני מילי כד לא עבד תיובתא שלימתא, תיובתא דאיהי אתחזייא לחפייא על כל עובדוי. ועם כל דא טב ליה דלא יעול בארונא, דהא כל זמנא דגופא קיים נשמתא אתדנת ולא עאלת לאתרה, בר אינון חסידי עליונין קדישין דאתחזון לסלקא בגופיהון, זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי. בגין דלית חובה דקשיא קמי קודשא בריך הוא, כהאי מאן דמשקר ופגים להאי את קיימא קדישא, ודא לא חמי אנפי שכינתא, על חובא דא כתיב, (בראשית לח י) {{צ|ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהו"ה}}, וכתיב {{ממ|תהלים|ה|ה}} {{צ|לא יגורך רע}}. מה כתיב הכא, ויעש בצלאל את הארון, וכי אמאי לא עבדו אינון חכימין דעבדו משכנא ית ארונא, אלא בצלאל סיומא דגופא דאיהו רזא דברית קדישא, ונטר ליה, ואיהו קאים בעדבא דחולקיה, איהו אשתדל בעובדא דיליה ולא אחרא, אתו כלהו חברייא ונשקו ליה. כד מטו לגבי דרבי שמעון, וסדרו מלין אלין קמיה, כל מה דאתמר בההוא ארחא, פתח ואמר, (משלי ד יח) {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}, <קטע סוף=דף ריד ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רטו|א}}<קטע התחלה=דף רטו א/>האי קרא אתמר, אבל האי קרא אית לאסתכלא ביה, וארח צדיקים, ההוא ארחא דצדיקיא אזלי ביה איהו ארח קשוט, ארחא דקודשא בריך הוא אתרעי ביה, ארחא דאיהו אזיל קמייהו, וכל אינון רתיכין אתיין למשמע מלין דאינון ממללן ואמרי בפומייהו. כאור נגה דנהיר ואזיל ולא אתחשך (ס"א כלל), כארח דאינון חייביא, דארח דלהון אתחשך תדיר, כמה דאת אמר (משלי ד יט) {{צ|דרך רשעים כאפלה וגו'}}. דבר אחר, וארח צדיקים, מה בין ארח לדרך, הא אוקמוה, אבל ארח הוא דהשתא אתפתח ואתגלייא, ואתעביד בההוא אתר ארח, דלא כתישו ביה רגלין מקדמת דנא, דרך, כמה דאת אמר {{ממ|ישעיה|סג|ב}} {{צ|כדורך בגת}}, דכתשין ביה רגלין כל מאן דבעי. ועל דא לצדיקיא קארי ארח, דאינון הוו קדמאי למפתח ההוא אתר, ולא על כל אתר איהו, אלא אף על גב דאחרנין בני עלמא אזלי בההוא אתר, השתא דאזלין ביה צדיקיא איהו אתר חדתא, דהשתא חדתא איהו ההוא אתר, כמה דלא אזיל ביה בר נש אחרא לעלמין, בגין דצדיקיא עבדין חדתא לכל ההוא אתר, בכמה מלין עלאין דקודשא בריך הוא אתרעי בהון. ותו דשכינתא אזלא בההוא אתר, מה דלא הות מקדמת דנא, ובגין כך ארח צדיקים אקרי, בגין דאתארח ביה אושפיזא עלאה קדישא, דרך איהו פתוח לכלא, וכתשין ביה כל מאן דבעי, אפילו אינון חייבין. דרך, רזא דא, (שם מג יז) {{צ|הנותן בים דרך}}, בגין דדריך ביה סטרא אחרא דלא אצטריך, ושליט לסאבא משכנא, ועל דא צדיקיא בלחודייהו קיימי ושלטי בההוא אתר דאקרי ארח כמה דאוקימנא, דרך פתוח לכלא, להאי סטרא ולהאי סטרא. ואתון קדישי עליונין, ארח קדישא עלאה אזדמן לגבייכו, וארחתון ביה, ומלין מעליין עלאין (נ"א אלין) אתסדרו קמי עתיק יומין, זכאה חולקכון. פתח רבי שמעון ואמר, (דברים לד ט) {{צ|ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה וגו'}}, בכמה אתר תנינן, דמשה אנפוי כאנפי שמשא, ויהושע כאנפי סיהרא, דלית נהורא לסיהרא, אלא נהורא דשמשא כד נהר לסיהרא, וסיהרא מגו שמשא אתמליא, וכד אתמליא כדין קיימא באשלמותא. אשתלימותא דסיהרא מאן איהו, רזא דכלא, דאקרי דמות ברזא דשמשא עלאה יהו"ה, דהא בשמא דא לא קאים בר בזמנא דקיימא באשלמותא. דהא כמה שמהן אינון דאחסינא ואתקרי בהו כך, כפום שעתא דקיימא ביה, (וכפום שעתא דקיימא ביה), הכי אקרי בההוא שמא ממש, וכד קיימא ברזא דאשלמותא, ואשתלימת מכל סטרין, כדין אקרי יהו"ה, אשלמותא דילה כאשלמותא דלעילא, דירתא ברתא לאמה. והיינו (ד"א נהירו) בחמיסר יומין, דכתיב (ויקרא כג לד) {{צ|בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה}}, וכתיב (שם כז) {{צ|אך בעשור (יום) לחדש השביעי}}, וכלא רזא חדא. כד קיימא עלמא דאתי ברזא דכל עשר אמירן על האי חדש, אקרי בעשור, וכד אתרשימת סיהרא באשלמותא חדא בינייהו, אקרי בחמשה עשר, דהא ה' אתחברת ואתחקקת בינייהו, ורזא דא י"ה. וכד קיימא בשמא דא כדין אתחבר בה', ואיהי אתוספא (ד"א, לגבי תתאי למיזן לון, ולמיהב לון טרפייהו, ואתוספא) איהי ברזא דאת ה' כמלקדמין, חדא לאתחקקא ולאתחברא ברזא דלעילא, וחדא למיהב מזונא לתתא, וכדין קיימא סיהרא באשלמותא לכל סטרין עילא ותתא, ברזא דשמא דא, למהוי כלא רזא חדא ושלימו חד. יהושע, דא איהו רזא דאשלמותא דסיהרא, באלין אתוון בן נו"ן, נו"ן ודאי, דהא נ' רזא דסיהרא איהי, מלא, ברזא דאשלמותא דשמא קדישא, כדין איהו מלא רוח חכמה ודאי. בגין דנקודה עלאה דאיהי י', אתפשט ואפיק רוח, וההוא רוח עביד היכלא, וההוא רוח אתפשט ואתעביד שית סטרין, ההוא רוח אתפשט ברזא דכל אלין, ואמלי, ועביד היכלא לתתא, ואתמלי כלא, ואתעביד רזא <קטע סוף=דף רטו א/>{{ממ זהר משולב|ב|רטו|ב}}<קטע התחלה=דף רטו ב/>דשמא קדישא באשלמותא חדא. ובגין דא, יהושע מלא רוח חכמה, בגין כי סמך משה את ידיו עליו, דאיהו אריק ברכאן עליה, ואתמלי בירא מניה. ואתון קדישי עליונין, כל חד מנייכו אתמלי רוח חכמה, וקיימא באשלמותא ברזין דחכמתא, בגין דקודשא בריך הוא הוא אתרעי בכו, ואסמיך ידוי עלייכו, זכאה חולקי דעיני חמו דא, וחמו שלימו דרוח חכמתא בכו. פתח ואמר, כתיב (ויקרא יט כו) {{צ|לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו}}, האי קרא אוקמוה, ורזא דמלה הכי, מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי (ד"א קדם דאכיל) על דמיה, שקיל איהו כמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקת (ואשתטחת) למחמי ברזא דיקירא עלאה, כל חד וחד כמה דאתחזי ליה, ואשתאר בר נש בההוא חילא דאשתתף (נ"א דאתפשט) גו דמא לאתקיימא גופא, ועם כל דא טעים טעמא דמותא. וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא, ולקבלא ליה, וכד אתער בר נש, לאו איהו דכי, והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, כיון דאתדכי במיא, ואף על גב דאשתדל בר נש באורייתא, (נ"א טעים טעמא דמותא, דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, וכד אתער בר נש אף על גב דאשתדל באורייתא), ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרה, ולא שלטא ביה בבר נש בר חילא דדמא בלחודוי דאקרי נפש, ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא. וכד יצלי בר נש צלותא דפלחנא דמאריה, כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה, ואתגבר חילא דנשמתא, ואתיישבא על ההוא אתר, וכדין בר נש אשתלים קמי מאריה כמה דאצטריך, נפש לתתא, ורזא דמלה דנשמתא לעילא. ועל דא מאן דצלי צלותא עד לא ייכול, קאים גרמיה כמה דאצטריך, וסלקא נשמתא על אתר מותבה כמה דאצטריך, ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה, הא איהו כמנחש ומעונן, בגין דהא איהו ארחיה דמנחש, לסלקא לסטר אחרא ולמאכא סטרא דקדושה. אמאי אקרי בר נש ההוא דאשתדל בההוא סטרא מנחש, על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא, ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים, וכן האי פלח לההוא חילא דדמא, ולא פלח ליה לקודשא בריך הוא, לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה. מעונן, דאשתדל בחובה ולא אשתדל בזכו, ואי תימא הא קיימא נ' באמצעיתא, הכי הוא ודאי, דהא לא יכלין לשלטאה בההוא סטרא אחרא, עד דאתערבי ביה ערובא דסטר קדושה כחוט חד דקיק, מאן דבעי לקיימא שקרא, יערב בה מלה דקשוט, בגין דיתקיים ההוא שקרא, ועל דא עון מלה דשקר הוא, ובגין לקיימא ליה, עאלין בה מלה דקשוט, ודא איהו נ', בדא מקיימי לההוא שקר, ומאן דלא צלי צלותא לקמי קודשא בריך הוא, עד לא ייכול על דמיה, כמנחש ומעונן. צלותא דבר נש, כמה דאמרתון אתון קדישי עליונין, זכאה חולקכון, דהא בצלותא מתתקן גופיה ונפשיה דבר נש, ואתעביד שלים, צלותא איהי תקונין מתקנן, דמתתקנן כחדא, ואינון ארבע. תקונא קדמאה, תקונא דגרמיה לאשתלמא, תקונא תניינא, תקונא דהאי עלמא, תקונא תליתאה, תקונא דעלמא לעילא, בכל אינון חילי שמיא, תקונא רביעאה, תקונא דשמא קדישא, ברזא דרתיכין קדישין, וברזא דעלמין כלהו עילא ותתא, בתקונא (דרזין דשמא קדישא) כדקא יאות. תקונא קדמאה, תקונא דגרמיה, בגין דאצטריך לאתקנא גרמיה במצוה וקדושה, ולאתתקנא בקרבנין ועלוון לאתדכאה. תקונא תניינא, בתקונא דקיומא דהאי עלמא בעובדא דבראשית, לברכא לקודשא בריך הוא על כל עובדא ועובדא, באינון {{הפניה לפסוקים|תהלים|קמח|ג|ד}} {{צ|הללויה, הללוהו כל ככבי אור, הללוהו שמי השמים וגו'}}, לקיימא קיומא דהאי עלמא, ועל דא בברוך שאמר, ברוך ברוך על כלא. תקונא תליתאה, דאיהו תקונא <קטע סוף=דף רטו ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רטז|א}}<קטע התחלה=דף רטז א/>לעלמא לעילא, בכל אינון חיילי חיילין ומשריין, יוצר משרתים ואשר משרתיו וגו', והאופנים וחיות הקודש. תקונא רביעאה, תקונא דצלותא, בתקונא דרזא דשמא קדישא, כדקא אמרתון זכאה חולקכון, והכא רזא דתקונא דשמא שלים, זכאה חולקי עמכון בהאי עלמא ובעלמא דאתי. פקודי אורייתא דאמרתון בצלותא, ודאי הכי הוא, פתח ואמר, כתיב (דברים י כ) {{צ|את יהו"ה אלהי"ך תירא אותו תעבד}}, וכתיב (ויקרא יט יד) {{צ|ויראת מאלהי"ך}}, האי קרא אית למימר הכי, ויראת אלהי"ך, בגין דהא כתיב את יהו"ה אלהי"ך תירא, מהו מאלהי"ך. אלא רזא איהו מאלהי"ך, ודאי מההוא אתר דאתחבר וסחרא למוחא דלגו, ודא איהו מאלהי"ך, דחילו דא למדחל ליה, דהא תמן שריא דינא, ואיהו דינא דאשתאיב מגו דינא דלעילא בהאי אתר. (אית אשא ואית אשא), תלת גווני אשא הכא, אשא קדמאה, איהו אשא דקביל אשא בחדו, וחדאן דא בדא ברחימו. אשא תניינא, איהו אשא דכתיב ביה (יחזקאל א יג) {{צ|ונגה לאש}}, דאתחזי ביה נגה, ודא איהו אשא דקיימא גו אשא פנימאה בחדו, כמה דאתמר. אשא תליתאה, איהו אשא (דלבר) דסחרא לההוא נגה, ובהאי אשא שארי דחילו דדינא לאלקאה חייביא. ואף על גב דתנינן, דארבעה גווני אשא נינהו ואינון ארבע דאינון חד, אבל הכא בההוא אשא דקאמרן, שארי דחילו דדינא, ועל דא כתיב ויראת מאלהי"ך, מההוא עונשא דיליה, ובההוא יראה בעי לשואה רעותיה בדחילו ורחימו כחדא, למדחל בהאי סטרא, ולמרחם בהאי סטרא, ובאינון גוונין דקאמרן. וההוא דחילו להוי למדחל מעונשא, דמאן דעבר על פקודי אורייתא אתענש בההוא סטרא, דכד שארי ההוא סטרא לאלקאה, לא שכיך עד דשיצי ליה מהאי עלמא ומעלמא דאתי, ובגין כך בעי למדחל מהאי אשא, דדחילו שריא ביה. ומניה אתפשט אשא לבר דדחלא אחרא, ועל דא כתיב {{ממ|שופטים|ו|י}} {{צ|לא תיראו את אלהי האמורי}}, דאסיר למדחל מניה, והאי אשא דדחילו דקאמרן איהו קדש, ואשתתף בקדושה, והאי איהו דסחרא לההוא נגה דקאמרן. וההיא אשא אחרא דלבר, איהו דאתחבר בהאי לזמנין, ולזמנין אתעבר מניה ולא אתחבר בהדיה, וכד גרים דאתחבר בהאי, כדין הוא אשא דחשוך, ואחשיך וכסי נהירו דאלין אחרנין, וסימניך {{ממ|יחזקאל|א|ד}} {{צ|ואש מתלקחת}}, ולא דקיימא תדיר, והא אתמר. לבתר אהבה, כמה דאוקמוה, דאהבה שריא לבתר יראה, ורזא דמלה כיון דשארי יראה על רישיה דבר נש, אתער לבתר אהבה דאיהו ימינא, דמאן דפלח מגו אהבה, אתדבק באתר עלאה לעילא, ואתדבק בקדושה דעלמא דאתי, בגין דהא סליק לאתעטרא לאתדבקא בסטר ימינא. ואי תימא דפולחנא דאיהו מסטרא דיראה לאו איהו פולחנא, פולחנא יקירא איהו, אבל לא סליק לאתדבקא לעילא, וכד פלח מאהבה, סליק ואתעטר לעילא ואתדבק בעלמא דאתי, ודא איהו בר נש דאזדמן לעלמא דאתי, זכאה חולקיה, דהא שליט על אתר דיראה, דהא לית מאן דשליט על דרגא דיראה, אלא אהבה רזא דימינא. רזא דיחודא, דאצטריך ליה לההוא דאתחזי לעלמא דאתי, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא, וליחדא שייפין, ודרגין עלאין ותתאין, לאכללא כלהו, ולאעלאה כלהו באתר דאצטריך, לקשרא קשראן, ודא איהו רזא דכתיב {{ממ|דברים|ו|ד}} {{צ|שמע ישראל יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה אחד}}. ורזא דשמע, שם דסליק לע' שמהן, ודא כללא חדא, ישראל, ישראל סבא, בגין דאית זוטא, דכתיב {{ממ|הושע|יא|א}} {{צ|נער ישראל ואהבהו}}, ודא איהו ישראל סבא, רזא חדא בכללא חדא, שמע ישראל, הכא אתכלילת אתתא בבעלה. ולבתר דאתכלילו דא בדא בכללא חדא, כדין אצטריכו לייחדא <קטע סוף=דף רטז א/>{{ממ זהר משולב|ב|רטז|ב}}<קטע התחלה=דף רטז ב/>שייפין, ולחברא תרין משכנין כחדא בכלהו שייפין, ברעו דלבא, לאסתלקא בדבקותא דאין סוף, לאתדבקא כלא תמן, למהוי רעותא חדא עלאי ותתאי. ורזא דא יהיה, כמה דאת אמר (זכריה יד ט) {{צ|יהיה יהו"ה אחד}}, ברזא דיהיה, י' ליחדא ולאתדבקא בה', דאיהו היכלא פנימאה לאתר (נ"א אתר) גניזו דהאי נקודה עלאה דאיהי י', ודא איהו רזא יהו"ה אלהינ"ו. אלין תרין אתוון (נ"א שמהן) דאינון י"ה, ולאכללא כל שייפין בההוא אתר דנפקו מניה, דאיהו היכלא פנימאה, לאתבא מלין לאתריה, לעיקרא ויסודא ושרשא דלהון, עד ההוא אתר דשרשא דברית. ולבתר אינון תרין אתוון אחרנין (דאיהו י"ה) ליחדא ולאתדבקא י' בה', י' איהו רזא דברית קדישא, והאי ה' איהו היכלא, אתר גניזו דהאי רזא דברית קדישא דאיהו י', ואף על גב דאוקימנא דאיהו ו' תניינא, אבל י' רזא דיליה ליחדא לון כחדא. אחד, לייחדא מתמן ולעילא כלא כחדא, ולסלקא רעותא לאתקשרא כלא (מתתא לעילא) בקשורא חד, לסלקא רעותיה בדחילו ורחימו לעילא לעילא עד אין סוף, ולא ישתבק רעותא מכל אינון דרגין ושייפין, אלא בכלהו יסתלק רעותיה לאדבקא לון, ולמיהוי כלא קשורא חדא באין סוף. ודא הוא יחודא דרב המנונא סבא, דאוליף מאבוי ואבוי מרביה עד פומא דאליהו, ושפיר איהו, ויחודא בתקונא, ואף על גב דאנן אוקימנא להאי בכמה רזין, כלהו רזין סלקין לחד, אבל רזא דא אשכחנא בספריה, ושפיר איהו, ויחודא בתקונא, והא אנן ביחודא דרזא אחרא אתערנא מלין, ואיהו שפיר ויחודא כדקא חזי, והכי הוא, אבל יחודא דא יחודא בתקונא, ודא איהו יחודא דרב המנונא סבא. ותו הוה אמר, מאן דרעותיה לאכללא כל רזין דיחודא במלה דאחד, שפיר טפי, ולהכי אנן מאריכין באחד, לסלקא רעותיה מעילא לתתא ומתתא לעילא, למהוי כלא חד, אבל ברזא דא יהי"ה סימנא (נ"א בעלמא) איהו להאי. והא דתנינן אחד, (למהוי ד') רזא עילא ותתא וארבע סטרין דעלמא, הכי הוא, ליחדא עילא ותתא כמה דאתמר, (ס"א ולארבע) וארבע סטרין דעלמא, אלין אינון רזא דרתיכא עלאה, לאתכללא כלא כחדא בקשרא חדא ביחודא חדא עד אין סוף, כמה דאוקימנא. רזא לאדכרא יציאת מצרים לבתר, בגין דהות שכינתא בגלותא, ובזמנא דאיהי בגלותא, לאו איהו חבורא, לאתחברא דא בדא עלמא תתאה בעלמא עלאה, ולאתחזאה חירו דההיא גאולה, דהות בכמה אתין בכמה נסין דעבד קודשא בריך הוא, ואצטריך ההוא פורקנא לאתדכרא, ולאתחזאה דאף על גב דהות בגלותא השתא חירו אית לה, מיומא דאינון קשרין במצרים אשתריאו, ואינון אתין ונסין אתעבידו, ואצטריך לאחזאה חירו דילה, בגין דאתחברא בבעלה, ובגין לאסמכא גאולה לתפלה, למהוי כלא חד בלא פרודא, ולא לאתחזאה תרוכין, וסימנך (ויקרא כא ז) {{צ|ואשה גרושה מאישה לא יקחו}}. ואי תימא והא בגלותא איהי והא אתתרכת, לאו הכי, אלא ודאי בגלותא איהי לדיירא עמהון דישראל, ולאגנא עלייהו, אבל לא אתתרכת, והא שכינתא לא אתחזי בבית ראשון ובבית שני, עד דלא גלו ישראל סלקא לעילא, ולבתר איהי שויאת מדורה עמהון, אבל תרוכין לא הות לעלמין, ובגין דא בעי לאחזאה פורקנא דאית ביה ארבע גאולות. ורזא הכא, בשעתא דנפקא שכינתא מגלותא דמצרים, תבעת מקודשא בריך הוא דיפרוק לה השתא ארבע זמנין, דאינון ארבע גאולות, לקבל ארבע גליות, בגין דתהא בת חורין, ולא תהא מתתרכא, ובההיא שעתא קיימא ואתפרקת ארבע גאולות בההיא יציאת מצרים, והשתא דאצטריכת בתקונהא לאתחברא בבעלה, אצטריך לאחזאה ההיא גאולת מצרים דאית בה ארבע גאולות, ועל דא אית <קטע סוף=דף רטז ב/>{{ממ זהר משולב|ב|ריז|א}}<קטע התחלה=דף ריז א/>לאדכרא בההיא גאולה ארבע זמנין אמת אמת אמת אמת, עד עזרת אבותינו, דדא הוא עזרה וסמך לישראל כלהו, ומתמן ולהלאה ארבע זמנין אחרנין אמת אמת אמת, למהוי ארבע גאולות אלין בקיומא תקיף, בחותמא תקיף דגושפנקא דמלכא, ארבע גאולות כפולין בקיומא. וכלהו בההיא יציאת מצרים, דאלו לא אשתכחו אינון ארבע גאולות בההיא יציאת מצרים, כל זמנא דלהוי גלותא לא אתחברת בתקונהא, לאתייחדא שמא קדישא, ועל דא אית לאדכרא גאולה דמצרים תדיר בכל קדושין דקודשא בריך הוא, בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. רזא דקדושה (דשמיה) הא אוקימנא, דהא בקדושה מתקדשי כלא עילא ותתא, וכל דרגין וכל רתיכין עלאין ותתאין, כלהו מתקדשי בקדושתא דא, ובקדושה דא אוקימנא רזין עלאין, לאינון מארי רזין דמסתכלין בקדושה דמאריהון, זכאה חולקהון. רזא לממסר נפשא למאריה, שפיר איהו דקא אמרתון חבריא, זכאה חולקיכון, וזכאין עיני דחמו כך, דזכינא בחיי דמתערין מלין קדישין אלין בהאי עלמא, (ס"א בגין דכלהו) וכלהו כתיבי לעילא קמי מלכא קדישא. פתח ואמר (מלאכי ג טז) {{צ|אז נדברו יראי יהו"ה איש אל רעהו ויקשב יהו"ה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יהו"ה ולחשבי שמו}}, האי קרא אית לאסתכלא ביה, אז נדברו, אז דברו מבעי ליה, מאי נדברו, אלא נדברו לעילא מכל אינון רתיכין קדישין, וכל אינון חיילין קדישין, בגין דאינון מלין קדישין סלקין לעילא, וכמה אינון דמקדמי ונטלין לון קמי מלכא קדישא, ומתעטרן בכמה עטרין באינון נהורין עלאין, וכלהו נדברו מקמי מלכא עלאה. מאן חמי חדוון, מאן חמי תושבחן, דסלקין בכל אינון רקיעין, כד סלקין מלין אלין (קמי מלכא קדישא), ומלכא קדישא מסתכל בהו ואתעטר בהו, ואינון סלקין (נ"א על רישיה והוו עטרה, ונחתין ויתבין וכו') ויתבין על חיקיה, ומשתעשע בהו, ומתמן סלקין על רישיה והוו עטרה, ועל דא אמרה אורייתא, (משלי ח ל) {{צ|ואהיה שעשועים יום יום}}, והייתי לא כתיב, אלא ואהיה, בכל זמן ובכל עידן דמלין עלאין סלקין קמיה. תרי זמני כתיב יראי יהו"ה יראי יהו"ה, אלא יראי יהו"ה לעילא יראי יהו"ה לתתא, יראי יהו"ה קיימין לתתא, ואינון מלין קיימין בדיוקניהון לעילא. ורזא דא אשכחנא בספרא דחנוך, דכל מלין דצדיקיא די בארעא, אינון מתעטרן וקיימין קמי מלכא, ומשתעשע בהו קודשא בריך הוא, ולבתר אינון נחתי וקיימין קמיה בדיוקנא דההוא צדיק דקאמר לון, ואשתעשע קודשא בריך הוא בההוא דיוקנא, ולבתר אכתיבו בספר זכרון לפניו, לקיימא קמיה בקיומא תדיר. ולחושבי שמו, מאי ולחושבי שמו, הא אוקמוה, (אבל) כל אינון דמחשבי מלין דאורייתא, לאדבקא למאריהון ברזא דשמא קדישא, בגין למנדע ליה, ולאתתקנא חכמה דשמיה בלבייהו, דכתיב ולחושבי שמו, דהוא רזא דשמא קדישא. כתיב (יחזקאל א כג) {{צ|וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא}}, האי קרא הא אוקמוה, אבל וממעל לרקיע, בההוא רקיע לתתא כמה דאמרתון חברייא, זכאה חולקי וזכאה חולקכון, (בההיא רקיע לתתא), דהא ברקיעא דלעילא לית מאן דאסתכל ביה, ומלעילא מניה קיימא ההוא אבן ספיר, דהא אתערנא ביה ברזא דההוא מרגלית טבא יקירא, כמה דאוקימנא. דמות כסא, ולא כתיב דמות הכסא, בגין דאית כסא ואית כסא, הכסא, עלאה טמירא גניזא דלא אתגליא, ולית מאן דקיימא ביה למנדע ולאסתכלא, ועל דא כתיב כסא סתמא, דא כסא דלתתא. דמות כמראה אדם, כיון דאמר דמות, אמאי כמראה, דהא סגי ליה דמות אדם, אלא דמות אדם דא איהו רזא עלאה, בההוא כבוד עלאה דיוקנא דאדם, אבל הא דאתוסף כמראה, לאכללא אינון דיוקנין דמלין דחכמתא, ואינון רזין דחכמתא <קטע סוף=דף ריז א/>{{ממ זהר משולב|ב|ריז|ב}}<קטע התחלה=דף ריז ב/>דסלקן ומתעטרן לעילא, ולבתר קיימין בדיוקנא דאדם, בההוא דיוקנא דצדיקיא דמעטרין לון, ובכלהו אשתעשע קודשא בריך הוא בעטרוי. ואתון חברייא, הא קודשא בריך הוא אשתעשעא השתא באינון מלין דקא אמריתו, מתעטרן בההוא ארחא, והא קיימתון קמי מאריכון בדיוקנייכו קדישין, דהא אנא בשעתא דחמינא לכו, ואסתכלנא בדיוקנייכו, חמינא בכו דאתון רשימין ברזא דאדם, וידענא דהא דיוקנא דלכון אתעתדא לעילא, והכי אזדמנן צדיקיא לזמנא דאתי, לאשתמודעא לעיניהון דכלא, ולאחזאה פרצופא קדישא לקמי כל עלמא, הדא הוא דכתיב {{ממ|ישעיה|סא|ט}} {{צ|כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך יהו"ה}}. אדהכי חמא לרבי יוסי דהוה מהרהר במילי דעלמא, אמר ליה יוסי, קום אשלים דיוקנך, דאת חד חסר בך, קם רבי יוסי וחדי במלין דאורייתא, וקם קמיה, אסתכל ביה רבי שמעון, אמר ליה רבי יוסי, השתא אנת שלים קמי עתיק יומין ודיוקנך שלים: פתח ואמר, ויעש את ציץ נזר הקדש זהב טהור וגו', אמאי אקרי ציץ, אסתכלותא לאסתכלא ביה, ובגין דהוה קיימא על אסתכלותא דבר נש אקרי ציץ, וכל מאן דאסתכל ביה בההוא ציץ, אשתמודעא ביה. בציץ הוו אתוון דשמא קדישא, גליפן בגלופא ומחקקן ביה, ואי זכאה הוה ההוא דקיימא קמיה, אינון אתוון דמחקקן ביה גו דהבא הוו בלטין מתתא לעילא, וסלקין מההוא גליפו בנהירו, והוו נהרין באנפין דההוא בר נש, נציץ נציצו ביה ולא נצצין, בשעתא קדמיתא דאסתכל כהנא ביה, הוה חמי נהירו דאתוון כלהו באנפין, וכד הוה מסתכלא לעיינא ביה, לא הוה חמי מידי, אלא נהירו דאנפוי דנהיר כאלו ניצוצא דדהבא הוה נציץ ביה. בר דכהנא הוה ידע חיזו דאסתכלותא קדמאה דהוה חמי לפום שעתא, דהא רעותא דקודשא בריך הוא הוה ביה בההוא בר נש, וידע דאיהו זמין לעלמא דאתי, בגין דחיזו דא נהרין עליה מלעילא, וקודשא בריך הוא הוה אתרעי ביה, וכד מסתכלין ביה לא חמאן מידי, בגין דחיזו דלעילא לא אתגליא אלא לפום שעתא. ואי קיימא בר נש קמי ההוא ציץ, ואנפוי לא אחזיין לפום שעתא חיזו קדישא, הוה ידע כהנא דהא איהו תקיף מצחא, ובעי לכפרא עליה, ולמבעי עלוי רחמין: ויעש את ציץ נזר הקדש, רבי יהודה פתח קרא ברות, (רות ב ט) {{צ|עיניך בשדה אשר יקצרון וגו'}}, האי קרא אית לאסתכלא ביה, אמאי אצטריך הכא למכתב, אמר ליה רבי יצחק, אי הכי כמה קראין אינון באורייתא דאתחזיאו דלא אצטריכו למכתב, וחמינן דכלהו רזין עלאין, אמר רבי יהודה, האי קרא מאן דחמי ולא אסתכל ביה, כמה דלא טעים תבשילא דמי. אלא רזא הכא, וברוח קדשא אתמר, בגין דחמא בעז דיינא דישראל, ענוותנותא דההיא צדקת, דלא מסלקא עינא למחמי באתר אחרא אלא לקמה, וחמאת כל מה דחמאת בעינא טבא, ותוקפא דמצחא לא הוה בה, שבח עינהא. בגין דאית עיינין דבגינהון לא שלטא ברכתא בההוא אתר, ואיהו עינא טבא חמא בה, דכל מה דאסתכלת הוה בעינא טבא, ותו דחמא דהוה אצלח בידהא, כל מה דהות לקטא אתוסף בחקלא, ובעז אסתכל דרוחא קדישא שריא עלה, כדין פתח ואמר, עיניך בשדה אשר יקצרון וגו', אי תימא בגין אינון לקטין כל אינון אחרנין, היך אמר דתהך אבתרייהו, לא אצטריך למכתב אלא ולקטת אחריהן, מאי והלכת אחריהן, אלא בגין עינהא קאמר, עינהא דהוו גרמין ברכתא לקטין סגיאין, ועל דא והלכת אחריהן, בתר עיניך, כל שאר בני עלמא לית להו <קטע סוף=דף ריז ב/>{{ממ זהר משולב|ב|ריח|א}}<קטע התחלה=דף ריח א/>רשו למיהך בתר עינוי, ואנת לבתר עיניך, דעיניך גרמין ברכאן סגיאין. דבר אחר עיניך בשדה אשר יקצרון, בעז חמא ברוח קודשא דזמינין לנפקא מינה מלכין עלאין שליטין, דאינון עיינין דכלא, כמה דהות תמר, דכתיב בה {{ממ|בראשית|לח|}} {{צ|ותשב בפתח עינים}}, אתישבת בפתחא דנפקין מינה מלכין שליטין עלאין, דאקרון עיינין, כמה דאת אמר {{ממ|במדבר|טו|כד}} {{צ|אם מעיני העדה}}, כמה דכל שייפי גופא לא אזלין אלא בתר עיינין, ועיינין אינון מנהגין לכל גופא, אוף הכי מלכין וסנהדרין וכל אינון שליטין, כלא אזלין אבתרייהו, (ס"א כמה דאזלין שייפין בתר עיינין), ובגין כך אמר לה עיניך, אלין מלכין ושליטין דזמינין למיפק מינה. בשדה, מאן שדה, דא ציון וירושלם, דכתיב {{ממ|מיכה|ג|יב}} {{צ|ציון שדה תחרש}}, וכתיב {{ממ|בראשית|כז|כז}} {{צ|כריח שדה אשר ברכו יהו"ה}}, דא ירושלם, ועל דא כתיב עיניך בשדה, דאינון עיינין דילה דזמינין למיפק מינה, לא יהון שליטין אלא בשדה. אשר יקצרון, דהא מההוא שדה הוו נקטין כל בני עלמא תורה ונהורא דנהיר, דכתיב {{ממ|ישעיה|ב|ג}} {{צ|כי מציון תצא תורה}}. והלכת אחריהן, באלין עובדין דכשרן דאנא חמינא בך. הלא צויתי את הנערים וגו', כמשמע דיליה, בגין דאתתא דעתהא קלה. וצמית, לישנא דנקיות נקט, וצמית, דאי תיאובתיך לאדבקא בבר נש, לקיימא זרעא בעלמא, והלכת אל הכלים, אלין אינון צדיקיא דאקרון כלי יהו"ה, דכתיב {{ממ|ישעיה|נב|יא}} {{צ|הברו נשאי כלי יהו"ה}}, דזמינין צדיקייא לאייתאה לון כל עלמא דורונא למלכא משיחא, ואינון כלי יהו"ה, מאנין דקודשא בריך הוא אתהני בהו, אלין אינון מאנין תבירין, תבירין אינון בהאי עלמא בגין לקיימא אורייתא, ושימושא דקודשא בריך הוא אשתמש בהו, לא אשתמש אלא מגו הני כלים, וכד תתדבק בהו, ושתית וגו'. רבי יוסי פתח ואמר, {{ממ|רות|ג|ז}} {{צ|ויאכל בעז וישת וייטב לבו}}, מהו וייטב לבו, דבריך על מזוניה, ואוקמוה, ודא איהו רזא, דמאן דמברך על מזוניה, דא אוטיב ללביה, ומאן אוטיב (נ"א ומאן איהו), כמה דכתיב {{ממ|תהלים|כז|ז}} {{צ|לך אמר לבי}}, וכתיב {{ממ|תהלים|עג|כו}} {{צ|צור לבבי וגו'}}, ובגין דברכת מזונא חביבא קמי קודשא בריך הוא, כל מאן דבריך על שבעא, אוטיב וחדי לאתר אחרא, וסימנך סעודתי דשבת, דאתר אחרא אתהני מההיא ברכה דשבעא וחידו, והכא אתהני מההוא ברכה דשבעא (נ"א, דההוא צדיק בעז, ודא וייטב לבו). מאי טעמא, בגין דמזונא איהו קשה קמי קודשא בריך הוא, ההוא אתר, וכיון דבר נש אכיל ושתי וקא מברך, ההיא ברכתא סלקא, ואתהני מאינון מלין דשבעא דסלקין, ואשתכח דאתהני ממזונא מתתא ומלעילא, ודא איהו רזא דבין חברייא. רזא בחול לא אתהני ההוא אתר אלא מאינון מילין דסלקין מגו שבעא, וכלהו מילין מתעטרן ורוון ושבעין בחדו, וההוא אתר אתהני מנייהו. בשבת איהו רזא אחרא, במזונא ממש, ובההוא חדוה דמזונא דמצוה דשבת, ובכלא אשתכח כלילא מעילא ותתא, ורזא דא {{ממ|דה"א|כט|יד}} {{צ|כי ממך הכל ומידך נתנו לך}}, ודאי בהנאותיה דא, ובההוא חדוה דמזונא דמצוה דשבת, כמה דאוקמוה. מאן דמברך לקודשא בריך הוא מגו שבעא, בעי לכוונא לביה ולשואה רעותיה בחדוה, ולא ישתכח עציב, אלא דיברך בחדוה ברזא דא, ולישוי רעותיה, דהא איהו יהיב השתא לאחרא בחדוה בעינא טבא, וכמה דאיהו מברך בחדוה ובעינא טבא, הכי יהבין ליה בחדוה ובעינא טבא, ובגין כך לא ישתכח עציב כלל, אלא בחדוה, ובמילין דאורייתא, וישוי לביה ורעותיה למיהב ברכה דא ברזא דאצטריך. רזא הכא, ארבע רתיכין שליטין בארבע סטרין, ומשריין, אתזנו מההיא ברכתא דשבעא, ובאינון מלין דברוך אתה, אתהני ואתרבי ואתעטר ביה, ומאן דמברך אצטריך רעותא בחדוה ובעינא טבא, ועל דא כתיב {{ממ|משלי|כב|ט}} {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, והכא שפיל לסיפיה דקרא, דכתיב כי נתן מלחמו לדל, דאי לא תימא הכי, האי קרא לאו רישיה סיפיה, ולאו סיפיה רישיה, אלא טוב <קטע סוף=דף ריח א/> {{ממ זהר משולב|ב|ריח|ב}}<קטע התחלה=דף ריח ב/>עין כמה דאוקימנא, הוא יברך ודאי, בעינא טבא בחדוה, ולאו איהו למגנא לברכא בחדוה, דהא מההיא ברכתא ומההוא חידו נתן מלחמו לדל, אתר דאצטריך לאתזנא מכל סטרין, אתר דלית ליה מגרמיה כלום, אתר דאתהני מכל סטרין, ואתכליל מכל סטרין, מלין אלין לא אתמסרו אלא לחכימין, דידעין רזין עלאין וארחין דאורייתא. תא חזי, בעז טב עינא הוה, תוקפא דמצחא לא הוה ביה לעלמא, מה כתיב {{ממ|רות|ג|ז}} {{צ|ויבא לשכב בקצה הערמה}}, רזא דכתיב {{ממ|שיר השירים|ז|ג}} {{צ|בטנך ערמת חטים}}. מהכא אוליפנא, כל מאן דמברך ברכת מזונא כדקא יאות, בחדוה ברעותא דלבא, כד סליק מהאי עלמא, אתר אתתקנא ליה גו רזין עלאין בהיכלין קדישין, זכאה איהו בר נש דנטיר פקודי דמאריה, וידע רזא דלהון, דלית לן פקודא ופקודא באורייתא דלא תליין ביה רזין עלאין, ונהורין וזיוין עלאין, ובני נשא לא ידעי ולא משגיחין ביקרא דמאריהון, זכאה חולקהון דצדיקיא אינון דמשתדלי באורייתא, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי. תא חזי, דהא אמרו דכל אינון תקיפי מצחא דלית להו כסופא, לית להון חולקא בעלמא דין ובעלמא דאתי, כל אינון תקיפי מצחא דהוו בהו בישראל, כד הוו מסתכלן בההוא ציץ, הוו מתברן לבייהו, ומסתכלן בעובדייהו, בגין דציץ על את הוה קאים, וכל מאן דמסתכל ביה הוה מכסיף בעובדוי, ועל דא ציץ מכפרא על אינון תקיפי אנפין תקיפי מצחא. אתוון דרזא דשמא קדישא דהוו גליפין על ציצא, הוו נהרין ובלטין ונצצין, כל מאן דהוה מסתכל בההוא נציצו דאתוון, אנפוי נפלין מאימתא, והוה אתבר לביה, וכדין ציצא מכפרא עלייהו, כגוונא דא, כיון דאיהו גרים לתברא לביה ולאתכנעא מקמי מאריה. כגוונא דא קטרת, כל מאן דארח בההוא תננא, כד סליק ההוא עמודא מההיא מעלה עשן, הוה מברר לביה בברירו (דנהירו בחדוה), למפלח למאריה, ואעבר מניה זוהמא דיצר הרע, ולא הוה ליה אלא לבא חדא לקבל אבוה דבשמיא, בגין דקטרת תבירו דיצר הרע איהו ודאי בכל סטרין, וכמה דציץ הוה קאים על ניסא, אוף קטרת, דלית לך מלה בעלמא למתבר ליה לסטרא אחרא בר קטרת. תא חזי מה כתיב, (במדבר יז יא) {{צ|קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת}}, מאי טעמא, כי יצא הקצף מלפני יהו"ה החל הנגף, דהא לית תבירו לההוא סטרא בר קטרת, דלית לך מלה חביבא קמי קודשא בריך הוא כקטרת, וקיימא לבטלא חרשין ומלין בישין מביתא, ריחא ועשנא דקטרת דעבדי בני נשא, בההוא עובדא איהו מבטל, כל שכן קטרת. מלה דא גזרה קיימא קמי קודשא בריך הוא, דכל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא עובדא (נ"א פרשתא) דקטרת, ישתזיב מכל מלין בישין וחרשין דעלמא, ומכל פגעין בישין, ומהרהורא בישא, ומדינא בישא ומותנא, ולא יתזק כל ההוא יומא, דלא יכיל סטרא אחרא לשלטא עליה, ואצטריך דיכוון ביה. אמר רבי שמעון, אי בני נשא הוו ידעי כמה עלאה איהו עובדא דקטרת קמי קודשא בריך הוא, הוו נטלי כל מלה ומלה מניה, והוו סלקי לה עטרה על רישייהו ככתרא דדהבא, ומאן דאשתדל ביה, בעי לאסתכלא בעובדא דקטרת, ואי יכוון ביה בכל יומא, אית ליה חולקא בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ויסתלק מותנא מניה ומעלמא, וישתזיב מכל דינין דהאי עלמא, מסטרין בישין ומדינא דגיהנם ומדינא דמלכו אחרא. בההוא קטרת כד הוה סליק תננא בעמודא, כהנא הוה חמי אתוון דרזא דשמא <קטע סוף=דף ריח ב/>{{ממ זהר משולב|ב|ריט|א}}<קטע התחלה=דף ריט א/>קדישא פרישאן (נ"א פרחין) באוירא, וסלקו לעילא בההוא עמודא, לבתר כמה רתיכין קדישין סחרין ליה מכל סטרין, עד דסליק בנהירו, וחדוה וחדי למאן דחדי, וקשר קשרין לעילא ותתא, ליחדא כלא והא אוקימנא, ודא מכפר על יצר הרע, ועל עבודה זרה דאיהו סטרא אחרא והא אוקמוה: פתח ואמר, {{ממ|שמות|ל|א}} {{צ|ועשית מזבח מקטר קטרת וגו'}}, האי קרא אית לאסתכלא ביה, בגין דתרין מדבחין הוו, מדבחא לעלוון, ומדבחא דקטרת בוסמין, דא לבר, ודא לגו, האי מדבחא דקטרת דאיהו פנימאה, אמאי אקרי מזבח, והא לא דבחין ביה דבחין, ומזבח על דא אקרי. אלא בגין דבטיל וכפית לכמה סטרין בישין, ובגין דההוא סטרא בישא כפית, לא יכיל לשלטאה, ולא למהוי קטיגורא, ועל דא אקרי מזבח. כד ההוא סטרא בישא הוה חמי (ס"א עמודא דעשנא) עשנא דקטרת דסליק, אתכפיא וערק, ולא יכיל לקרבא כלל למשכנא, ובגין דלא אתזכי, ולא אתערב בההוא חדוה דלעילא בר קודשא בריך הוא בלחודוי, בגין דחביבא כל כך, לא קאים ההוא מזבח אלא (ד"א פנימאה) לגו, דהאי איהו מזבח דברכאן אשתכחו ביה, ועל דא סתים מעינא. מה כתיב באהרן, {{ממ|במדבר|יז|}} {{צ|ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה}}, דכפית ליה למלאך המות, דלא יכיל לשלטאה כלל, ולא למעבד דינא. סימנא דא אתמסר בידנא, די בכל אתר דקאמרי בכוונה ורעותא דלבא עובדא דקטרת, דלא שלטא מותנא בההוא אתר, ולא יתזק, ולא יכלין שאר עמין לשלטאה על ההוא אתר. תא חזי מה כתיב, מזבח מקטר קטרת, כיון דכתיב מזבח, אמאי אקרי מקטר קטרת, אלא בגין דנטלי מהאי אתר לאקטרא, כמה דעבד אהרן. תו, מזבח אצטריך לאקטרא, לקדשא ליה בההוא קטרת, ועל דא מקטר קטרת. תו מקטר קטרת, כתרגום לאקטרא קטרת, דהא אסיר לאקטרא באתר אחרא קטרת, בר ממחתה (נ"א ממחתה דיום הכפורים). תא חזי, האי מאן דדינא רדיף אבתריה, אצטריך להאי קטרת, ולאתבא קמי מאריה, דהא סיועא איהו לאסתלקא דינין מניה, ובהאי ודאי מסתלקין מיניה, אי הוא רגילא בהאי, לאדכרא תרין זמנין ביומא בצפרא וברמשא, דכתיב {{ממ|שמות|ל|ז}} {{צ|קטרת סמים בבקר בבקר}}, וכתיב {{ממ|שמות|ל|ח}} {{צ|בין הערבים יקטירנה}}, ודא איהו קיומא דעלמא תדיר, דכתיב (שם) {{צ|קטרת תמיד לפני יהו"ה לדורותיכם}}, ודאי הוא קיומא דעלמא לתתא, וקיומא דעלמא לעילא. בההוא אתר דלא אדכר בכל יומא עובדא דקטרת, דינין דלעילא שריין ביה, ומותנין סגיאו ביה, ועמין אחרנין שלטין עליה, בגין דכתיב קטרת תמיד לפני יהו"ה, תמיד איהו קיימא לפני יהו"ה, יתיר מכל פלחנין אחרנין, חביבא איהו עובדא דקטרת, דהוא יקיר וחביב קמי קודשא בריך הוא, יתיר מכל פלחנין ורעותין (נ"א ועובדין) דעלמא, ואף על גב דצלותא איהי מעליא מכלא, עובדא דקטרת הוא יקיר וחביב קמי קודשא בריך הוא. תא חזי, מה בין צלותא לעובדא דקטרת, צלותא אתקינו לה באתר דקרבנין דהוו עבדי ישראל, וכל אינון קרבנין דהוו עבדין ישראל, לאו אינון חשיבין כקטרת. ותו מה בין האי להאי, אלא צלותא איהו תקונא לאתקנא מה דאצטריך, קטרת עביד יתיר, מתקין, וקשיר קשרין, ועביד נהירו יתיר מכלא, ומאן איהו, דאעבר זוהמא, ואידכי משכנא, וכלא אתנהיר ואתתקן, ואתקשר כחדא. ועל דא בעינן לאקדמא עובדא דקטרת לצלותא בכל יומא ויומא, לאעברא זוהמא מעלמא, דאיהו תקונא דכלא בכל יומא ויומא, כגוונא דההוא קרבנא חביבא דאתרעי ביה קודשא בריך הוא. מה כתיב במשה, (שם לד) {{צ|ויאמר יהו"ה אל משה}}, קח לך סמים נטף וגו', אף על גב דאוקמוה, אבל מאי שנא בעובדא דא יתיר מכל מה דאמר ליה, אלא קח לך, להנאתך ולתועלתך, בגין דכד אתתא אתדכאת, הנאותא דבעלה איהו, ורזא דא קח לך סמים, לאעברא זוהמא, לאתקדשא אתתא בבעלה, זכאה חולקיה <קטע סוף=דף ריט א/>{{ממ זהר משולב|ב|ריט|ב}}<קטע התחלה=דף ריט ב/>דמשה. כגוונא דא, {{ממ|ויקרא|ט|ב}} {{צ|קח לך עגל בן בקר}} דאתמר לאהרן, לכפרא על חוביה, על ההוא עגל דאיהו גרים לון לישראל. ועל דא כתיב במשה, קח לך, להנאתך ולתועלתך, (וכן אוקמוה בפסל לך, מההוא פסולת דלוח אבנא נתעשר משה, אוף הכי לך, להנאתך ולטובתך). קטרת, קשיר קשירו, נהיר נהירו, ואעבר זוהמא, וד' אתחבר בה' (ד"א, אד' אתעביד ה'), ה' אתחבר בו', ו' סליק ואתעטר בה', ה' אתנהיר בי', וכלא סליק רעותא לאין סוף, והוי כלא קשירו חד, ואתעביד חד קשירו ברזא חדא, דאיהו קשרא עלאה דכלא. מכאן ולהלאה, כיון דכלא אתקשרא בהאי קשרא, אתעטר כלא ברזא דאין סוף, ורזא דשמא קדישא אתנהיר ואתעטר בכל סטרין, ועלמין כלהו בחדוה, ואתנהירו בוצינין, ומזונין וברכאן אשתכחו בכל עלמין, וכלא ברזא דקטרת, ואי זוהמא לא אתעבר, כלא לא אתעביד, דכלא בהאי תלייא. תא חזי, קטרת איהו קדמאה תדיר קדים לכלא, ובגיני כך עובדא דקטרת אצטריך לאקדמא לצלותא בשירין ותושבחן, בגין דכל דא לא סלקא, ולא אתתקן ולא אתקשר, עד דאתעבר זוהמא, מה כתיב {{ממ|ויקרא|טז|טז}} {{צ|וכפר על הקדש וגו'}}, בקדמיתא ולבתר ומפשעיהם לכל חטאתם, ועל דא בעינן לכפרא על קודשא, ולאעברא זוהמא, ולאתדכאה קודשא, ולבתר שירין ותושבחאן וצלותין, כלא כדקאמרן. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי, דהא אינון ידעין לתקנא תקונא דלעילא ותתא, כדבעינן לתקנא תקונא מתתא לעילא, עד דאתקשר כלא כחדא בקשורא חד, בההוא קטורא (ס"א קשורא) עלאה, כד בעינן לתקנא (תקונין דלתתא, בעינן לתקנא) בתקונא דאתוון רשימין, דקודשא בריך הוא אתקרי בהון. רבי שמעון ורבי אלעזר בריה, הוו יתבי ליליא חד ולעאן באורייתא, אמר רבי אלעזר לרבי שמעון אבוי, הא כתיב {{ממ|בראשית|ג|טז}} {{צ|ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך, בעצב תלדי בנים, ואל אישך תשוקתך וגו'}}, ואוליפנא דדא איהו רזא עלאה, תינח לתתא, אבל איהו כגוונא דלעילא מאי איכא למימר. פתח רבי שמעון ואמר, {{ממ|תהלים|מב|ב}} {{צ|כאיל תערג על אפיקי מים}}, האי קרא אוקמוה, אבל חיה חדא אית בעלמא, ואיהי שלטא בשולטנא על אלף מפתחן בכל יומא, ואיהי נוקבא, ותיאובתה (דילה) תדיר על אפיקי מים, למשתי ולאתרוואה מצחותא, דכתיב כאיל תערוג וגו'. הכא אית לאסתכלא, בקדמיתא כתיב כאיל, ולא כתיב כאילת, ולבתר תערוג, ולא כתיב יערוג, אבל רזא דא, דכר ונוקבא תרוייהו כחדא. והאי נוקבא תערוג על אפיקי מים, ואיהי מתעברא מן דכורא, וקשי עלה, דהא על דינא קיימא, וכד אולידת, קודשא בריך הוא זמין לה חד חויא עלאה רברבא, ואתי ונשיך לגבי ההוא אתר, ואולידת, ורזא דא, הרבה ארבה עצבונך והרונך, בגין דאיהי מתחלחלא בכל יומא, ובעציבו על עובדין דעלמא, בעצב תלדי בנים, בעצב, דא רזא דחויא, דעציב אנפיהון דעלמא. ואל אישך תשוקתך, כמה דאת אמר, תערוג על אפיקי מים, והוא ימשל בך, הא אוקימנא רזא, דאיהו שליט עלה, וכל דא למה, בגין דאמרה סיהרא כמה דתנינן, ובגיני כך אזעירת נהוראה, ואזעירת שלטנהא, ולית לה רשו מגרמה, בר כד יהבין לה חילא. בעצב תלדי בנים, כמה דאוקימנא, ואי תימא אמאי אצטריך חויא לדא, אלא דא פתח ארחא, לנחתא כל אינון נשמתין דעלמא, דאלמלא לא פתח אורחין לנחתא לתתא, לא ישרי בגויה דבר נש. מה כתיב {{ממ|בראשית|ד|ז}} {{צ|לפתח חטאת רובץ}}, מאי {{צ|לפתח}}? לההוא פתח דאתעתדא לאולדא, לאפקא נשמתין לעלמא, איהו קאים לגבי ההוא פתח, וכל אינון נשמתין דאצטריכו לנחתא בגופין קדישין, לא קאים איהו לההוא פתח, ולית ליה רשו בהאי נשמתא, ואי לאו הא חויא נשיך, ואסתאב ההוא אתר, ולאו איהי נשמתא דאתדכיא, והכא איהו רזא עלאה, בעצב תלדי בנים, רזא דא דא נחש, דהא <קטע סוף=דף ריט ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רכ|א}}<קטע התחלה=דף רכ א/>עמיה אולידת נשמתין בגין דדא איהו על גופא ודא על נשמתא, ותרווייהו דא בדא. דא נקיט נשמתא ודא נקיט גופא. וזמינא דא חויא לאולדא כל אינון גופין עד דלא ייתי זמנא דיליה הדא הוא דכתיב {{ממ|ישעיה|סו|}} {{צ|בטרם תחיל ילדה}}. זמנא דחויא לאולדא בשבע שנין. והכא בשית מה דלאו איהו זמניה, ובההוא זמנא דאוליד לון מההוא לידה ימות דכתיב (שם כה) {{צ|בלע המות לנצח}}. וכתיב (שם כו) {{צ|יחיו מתיך נבלתי יקומון}}. אמר רבי שמעון בההוא זמנא דיתערון מתי עלמא ויתעתדון בארעא קדישא יקומון חיילין חיילין כלהו על ארעא דגליל, בגין דתמן זמין מלכא משיחא לאתגלאה, בגין דאיהו חולקיה דיוסף. ותמן אתברו (נ"א אתחרב) בקדמיתא, ומתמן שארו לאגלאה מכל אתרייהו ולאתבדרא ביני עממיא, כמה דאת אמר {{ממ|עמוס|ו|}} {{צ|ולא נחלו על שבר יוסף}}. ואמאי יקומון תמן, בגין דאיהו חולקיה דהוא דאשתוי בארונא, דכתיב (בראשית נ) {{צ|ויישם בארון במצרים}}. ולבתר אתקבר בארעא קדישא דכתיב {{ממ|יהושע|כד|}} {{צ|ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל מצרים קברו בשכם}}. ודא איהו דקאים בקיומא דברית יתיר מכלא. ובההוא זמנא דיתערון כלהו חיילין חיילין כלהו יהכון דא לחולק אבהתהון ודא לחולק אבהתהון, דכתיב {{ממ|ויקרא|כה}} {{צ|ושבתם איש אל אחוזתו}}, וישתמודעון דא לדא, וזמין קב"ה לאלבשא לון לכל חד וחד לבושי מרקמן, וייתו כלהו וישבחון למאריהון בירושלם, ויתחברון תמן אוכלוסין אוכלוסין, וירושלם יתמשך לכל סטרין. יתיר ממה דאתמשך כד אתחברו תמן מגלותא. כיון דיתחברון וישבחון למאריהון קודשא בריך הוא יחדי עמהון הדא הוא דכתיב {{ממ|ירמיהו|לא|}} {{צ|ובאו ורננו במרום ציון}}. ולבתר ונהרו אל טוב יהו"ה וגו', כל חד וחד לחולקיה וחולק אבהתוי. ואחסנתהון דישראל תהא עד (נ"א רמתא דרומא) דמטא דרומאי. ותמן ילפון אורייתא והא אוקמוה וכתיב {{ממ|ישעיה|כו|}} {{צ|הקיצו ורננו שוכני עפר וגו'}}: <קטע סוף=דף רכ א/> p9klg6ky6a15apf1bge4upkd11jo07l 2936912 2936889 2025-06-08T22:12:53Z Roxette5 5159 /* קטע זמני */ 2936912 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק טו|חלק יז|חלק יח|}} {{תוכן עניינים שטוח|3}} <קטע התחלה=דף קעט ב/> ==פרשת תצוה - זהר== {{ממ זהר משולב|ב|קעט|ב}} ואתה תצוה את בני ישראל וגו', ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וגו', אמר רבי חייא, מאי שנא הכא מבכל אתר, דכתיב ואתה הקרב אליך, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ואתה תצוה את בני ישראל, {{מקור|שמות ל כג}} {{צ|ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור}}, אלא כלא ברזא עלאה איהו, לאכללא שכינתא בהדיה. אמר רבי יצחק, נהורא עלאה ונהורא תתאה כליל כחדא אקרי ואתה, כמה דאת אמר {{מקור|נחמיה ט ו}} {{צ|ואתה מחיה את כלם}}, ועל דא לא כתיב והקרבת את אהרן אחיך, וצוית את בני ישראל, ודברת אל כל חכמי לב, בגין דההוא זמנא שריא שמשא בסיהרא, ואשתתף כלא כחדא, לשריא על אומנותא דעובדא. אמר רבי אלעזר, מהכא {{מקור|שמות לו א}} {{צ|אשר נתן יהו"ה חכמה ותבונה בהמה}}. רבי שמעון אמר מהכא, ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה, אשר מלאתים מבעי ליה, אלא אשר מלאתיו לההוא לבא, מלאתיו רוח חכמה, כמה דאת אמר {{מקור|ישעיה יא ב}} {{צ|ונחה עליו רוח יהו"ה רוח חכמה וגו}}, ועל דא אצטריך אשר מלאתיו רוח חכמה, דשריא שמשא בסיהרא באשלמותא דכלא, ועל דא אתרשים כלא בכל אתר. אמר רבי אלעזר, אי הכי הני ואתה ואתה היאך מתיישבן בקראי, אמר ליה, כלהו מתיישבן נינהו, ואתה הקרב אליך, ליחדא בהדיה, ולקרבא בהדיה רזא דשמא קדישא כדקא יאות, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, בגין דכלהו לא אתיין למעבד עבידתא, עד דרוח קודשא ממללא בגווייהו, ולחש לון בלחישו, וכדין עבדי עבידתא, ואתה תצוה את בני ישראל, רוח קדשא פקדא עלייהו, ואנהיר עלייהו למעבד עובדא ברעותא שלים, ואתה קח לך, כמה דאוקימנא (דכתיב) ואתה הקרב אליך, והני כלהו הכא בעובדא דמשכנא, דכלא אתעביד ברזא דא. פתח רבי שמעון ואמר, {{מקור|תהלים כב כ}} {{צ|ואתה יהו"ה אל תרחק, אילותי לעזרתי חושה}}, ואתה יהו"ה כלא חד, אל תרחק, לאסתלקא מינן, למהוי סליק נהורא עלאה מתתאה, דהא כד אסתלק נהורא עלאה מתתאה, כדין אתחשך כל נהורא, ולא אשתכח כלל בעלמא. ועל דא אתחרב בי מקדשא ביומוי דירמיהו, ואף על גב דאתבני לבתר, לא אהדר נהורא לאתריה כדקא יאות, ועל רזא דא שמא דההוא נביאה דאתנבי על דא ירמיהו, אסתלקותא דנהורא עלאה, דאסתלק לעילא לעילא, ולא אהדר לאנהרא לבתר כדקא יאות, ירמיהו, אסתלק ולא אהדר לאתריה, ואתחרב בי מקדשא, ואתחשכו נהורין. אבל ישעיהו שמא גרים לפורקנא, ולאהדרא נהורא עלאה לאתריה, (ישעיהו לאנהרא ההוא נהורא עלאה, ולמעבד פורקנא) ולמבני בי מקדשא, וכל טבין וכל נהורין יהדרון כדבקדמיתא, ועל דא שמהן דתרין נביאין אלין קיימין דא לקבל דא, בגין דשמא גרים, וצרופא דאתוון דא בדא גרמין עובדא, הן לטב הן לביש, ועל רזא דא צרופא דאתוון דשמהן קדישין, וכן אתוון בגרמייהו, גרמין לאתחזאה רזין עלאין, כגוונא דשמא קדישא, דאתוון בגרמייהו גרמין רזין עלאין קדישין לאתחזאה בהו. רזא קדמאה, יו"ד נקודה קדמאה,<קטע סוף=דף קעט ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפ|א}}<קטע התחלה=דף קפ א/>דקיימא על תשע סמכין דסמכין לה, ואינון קיימין לארבע סטרי עלמא, כמה דסיפא דמחשבה נקודה בתראה קייא לארבע סטרי עלמא, בר דהאי דכר ואיהי נוקבא. והאי קיימא בלא גופא, וכד קיימא בלבושא דאתלבש בהו, איהי קיימא על תשע סמכין, ברזא דאת '''ם'''' בלא עגולא, ואף על גב דאת ס' איהי בעגולא וקיימא בעגולא, אבל ברזא דאתוון חקיקן, גו נקודי טהירין לעילא, אינון ברבועא, דלתתא איהו בעגולא. האי ברבוע איהי קיימא בשיעורא דתשע נקודין, תלת תלת לכל סטר, ואינון בשיעורא דחושבנא תמניא נקודין, ואינון תשע, ואלין אינון דקיימין מרזא דבוצינא ברבועא, בסמכין תשעה לאת יו"ד, נקודה חדא, אינון תשעה אינון תמניא, ברזא דאת '''ם'''' ברבועא, כגוונא דא [ציור] [[File:Mem Sofit of Nekudot.png|20px|inline]] תלת לכל סטר, ודא איהו רזא דאת יו"ד נקודה חדא. ואף על גב דאיהי נקודה חדא, דיוקנא דילה רישא לעילא, וקוצא לתתא, ושיעורא דילה תלת נקודין, כגוונא דא [ציור] [[File:Yud of nekudot.png|10px|inline]] {{הערה|יש ציורים שמציירים את הנקודה למטה באמצע שתי הנקודות העליונות, כמו סגו"ל, וצע"ע מה יותר נכון - ויקיעורך}}, ועל דא אתפשטותא לארבע סטרין, תלת תלת לכל סטר, איהי תשע ואיהי תמניא, ואלין אינון סמכין דנפקין מרזא דבוצינא, למהוי סמכין לאת יו"ד, ואלין אקרון רתיכא דילה, ולא קיימין בשמא, בר ברזא דתשע נקודין דאורייתא. וברזא דספרא דאדם, אתפלגו אלין תשע דאינון תמניא, בצרופא דאתוון דשמא קדישא, לצרפא לון וליחדא לון בכל אינון גוונין, כד נטלין אלין תמניא דאינון תשע, נהרין בנהירו דאת '''ם'''' ברבועא, ואפיק נהורין תמניא, (ס"א תמניא אתחזן) אתחזן, ואתוון תשעה, ואתפלגן לתתא לנטלא כל משכנא. ואינון צרופא דשמא קדישא, ברזא דשבעין ותרין אתוון מחקקן, דנפקי מרזא דתלת גוונין, ימינא ושמאלא ואמצעיתא, וכלא מרזא דתלת נקודין, שיעורא דאת יו"ד, דאיהי לארבע סטרין, ואינון תמניא נקודין, ואינון תשע נקודין, ואינון תריסר נקודין עלאין, תלת תלת לכל סטר וסטר, ומהכא נחתין לתתא בתריסר לשית סטרין, וכד אתחקקן תריסר אלין בשית סטרין, אינון שבעין ותרין שמהן, רזא דשמא קדישא דשבעין ותרין, דאינון שמא דא קדישא. וכלא איהו סליק ברעותא, דסמיכו דמחשבה באינון סמכין דאת יו"ד, ועל דא אתוון בצרופייהו תלת תלת בכל צרופא דיליה, בגין לסלקא ברעותא דאת י' דתלת נקודין כמה דאתמר, ועל דא לא אסתליק בסליקו דצרופא, אלא מעקרא ושרשא דרזא דאלין סמכין דסמכין לאת י', רזא דאת '''ם''' ברבועא, תשע נקודין, תמניא נקודין, תריסר נקודין, שבעין ותרין נקודין, אשתכח דכל רזא דשמא קדישא קיימא באת י', וכלא רזא חדא, וקיימא ברזא דבוצינא כמה דאתמר, למעבד סמיכו לכל את ואת, ואינון סמכין אינון רתיכא דלהון דכל את ואת כמה דאתמר. רזא תניינא את ה', דקיימא על חמשה סמכין דסמכין לה, דנפקין מרזא דבוצינא, כד אתכנש לאסתלקא לעילא מרזא דמשחתא, את דא היכלא קדישא אקרי, לגו נקודה דקאמרן, וכלא איהו ברזא דקאמרן דאת '''ם'''' ברבועא, אבל הכא לא אתרשים בר את ה', ורתיכא דילה חמשה סמכין דקאמרן. דכד בטש נהירו דבוצינא באת י' אתנהיר, ומההוא בטישותא אתעבידו אינון תשע סמכין דקאמרן, ומגו נהירו דאתנהר את י', אתפשטו תלת נקודין די', תרין לעילא דאינון רישא, וחד לתתא דאיהו קוצא די' כגוונא דא [ציור] [[File:Yud of nekudot.png|10px|inline]] {{הערה|יש ציורים שמציירים את הנקודה למטה באמצע שתי הנקודות העליונות, כמו סגו"ל, וצע"ע מה יותר נכון - ויקיעורך}} דקאמרן, כד אתפשטו, תרין אתעבידו תלת, חד אתעביד תרין, ואתפשטו, ואתעביד חד היכלא, דא היכלא לבתר דאתעביד היכלא לחד נקודה קדמאה,<קטע סוף=דף קפ א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפ|ב}}<קטע התחלה=דף קפ ב/>אתעביד בנגיזו טמיר רזא דאת דא, וקיימא על חמש אחרנין. ארבעה, גניזין אינון בחד נקודה דקיימא לגו באמצעיתא, אינון חמש, ואיהי ה', כמה דה"א דלתתא קיימא על ארבע, ואיהי נקודה על ארבע, דקיימא בגו אמצעיתא, אוף הכא נמי האי, ומה דקיימא על ה' סמכין, הכי הוא ודאי, בגין דהאי נקודה עלאה איהי על תרין גוונין, חד בלחודוי וחד בטמירו. ובספרא דרזין דחנוך, ה' ודאי קיימא על חמש סמכין, דנפקין מגו בוצינא, וכדין אפיק חמש קיימין אחרנין, ואשתכח האי ה' ברזא דעשרה, וכד אתפרשת, קיימא ה' דא על סמכין, ואינון הוו תליסר מכילן דרחמי, בחד דרגא דאתוסף עלייהו, ואלין אינון תריסר דקיימין בשית זמנין, אינון ארבעין ותרין זמנין, שבעין ותרין הוו, אבל נחתין לתת. והכא אתפרשו שבילין לכל סטר, דאינון תלתין ותרין, אשתאר ארבעין, ותרין אודנין ימינא ושמאלא, הא ארבעין ותרין, אלין מ"ב אתוון עלאין, דאינון אתוון רברבן דאורייתא, בגין דאית אתוון רברבן, ואית אתוון זעירין, אתוון רברבין אינון לעילא, אתוון זעירין לתתא, וכלא לתתא כגוונא דלעילא. בגין דאית שמהן קדישין עלאין דקיימין ברעו דרוחא ולבא בלא מלולא כלל, ואית שמהן קדישין תתאין דקיימין במלה, ובמשיכו דמחשבה ורעו עלייהו. ואית שמהן אחרנין לתתא, דאינון מההוא סטרא אחרא, דאיהו מסטרא דמסאבא, ואלין לא קיימין אלא ברעו דעובדא לתתא, לסלקא רעו דההוא עובדא דלתתא לגביה, בגין דאיהו סטרא אחרא לאו איהו אלא בעובדין דהאי עלמא, לאסתאבא בהון, כגוונא דבלעם ואינון בני קדם, וכל אינון דמתעסקי בההוא סטרא אחרא. ואלין לא קיימי באתוון רשימין מן כ"ב דאורייתא, בר תרין, ואלין ח' וק', וסמכי לון בסמיכו אתוון דשקר, אבל אלין אינון אשתמודעאן לגבייהו יתיר, ועל דא בתהלה לדוד, בכלהו כתיב ו' בכל את ואת, בר מאלין תרין דלא כתיב ו', דהא ו' שמא דקודשא בריך הוא איהו. ובגין כך אינון ארבעין ותרין אתוון, דעלמא דא אתברי בהו, אשתכח האי ה' עלאה לסלקא לתשעין ותרין, תשעין הוו בר תרין אודנין ימינא ושמאלא, ורזא דא (ס"א וסימנך) {{מקור|בראשית יז יז}} {{צ|ואם שרה הבת תשעים שנה תלד}}, אבל איהו בחשבנא תשעין ותרין, וכד אתוסף דרגא דרזא דברית, איהו רקיעא תמינאה, וקיימא לתמניא יומין, הא מאה, ואלין ודאי מאה ברכאן בכל יומא, דאצטריכא כנסת ישראל לאתעטרא בהו, וכלא ברזא דה'. האי ה' איהי דיוקנא דילה בתרין נוני"ן, רזא דמאה, ואינון חמש סמכין רתיכין דנפקי מגו בוצינא, ואינון חמש אחרנין דנפקין מינה, ועל דא דיוקנהא כגונא דא ן-ן, תרין נוני"ן, ונקודה דקיימא באמצעיתא, ועל דא ו' קיימא בינייהו תדיר, כגוונא דא נו"ן, בגין דהכא איהו אתריה לאתעטרא, ואף על גב דרזין אחרנין אינון ברזא דה', אבל דא איהו ברזין דספרא דחנוך, והכי הוא ודאי. וכד אתתקנא באינון חמשין בלחודייהו, איהי נקודה חדא דקיימא ברזא דנ', כגוונא דא ה נו"ן וחד נקודה באמצעיתא, דאיהי שלטא עלייהו, וכלא רזא חדא, זכאין אינון דידעי ארחוי דאורייתא למהך בארחי קשוט, זכאין אינון בהאי עלמא וזכאין אינון בעלמא דאתי. רזא תליתאה את ו', האי את דיוקנא דרזא דאדם כמה דאתמר, והא אוקימנא דהאי את קיימא על י"ב רתיכין, וכד מתפרשאן, אינון כ"ד רתיכין דכלילן בהאי את, פשיטו דיוקנא דבר נש, לקבל דרועין וירכין וגופא,<קטע סוף=דף קפ ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפא|א}}<קטע התחלה=דף קפא א/>שייפין דלהון כ"ד אינון, דדרועין וירכין, וגופא הא אתמר, אבל כלהו סתימין בגופא, דגופא קיימא בכלהו כ"ד. וכלהו רתיכין כלילן ביה בגופא, ובגין דכלילן כלהו ביה, קיימא ו' פשיטו חד, גופא חד כליל בכ"ד רתיכין, ואלין אינון, רישא בשית, גופא בי"ח,ואף על גב דכל רתיכין אינון (נ"א י' י' לכל סטר ונ"א יח) י"ב לכל סטר, בכלא קיימא גופא, אבל עשרים וארבע, אינון שית דרישא, דאינון שייפין לאעלאה רישא, תמני סרי חוליין, דקיימא רישא וסמכא גופא עלייהו. וכלהו פשיטו חד ברישא וגופא, ואינון שיתין כלהו כליל לון, דאיהו רזא דשית, ועל דא שיעורא דאת ו', רישא שיעורא בשית נקודין ממש, גופא בתמני סרי, כגוונא דא כל אלין רזין מתפרשן, לאכללא לון בגופא, בגין דדרועין וירכין כלהו בגניזו, ועל דא כלא אתכליל ברזא דאת ו', ודיוקנא דילה. וכד שלימו דאת דא אתחזי, כדין כל סטרין בישין אסתתמו, ואתפרשן מסיהרא, ולא אתחפיין, בגין דאיהו מבקע כל משקופין דרקיעין ואנהיר לה, ולא יכלא מקטרגא לאבאשא כלל, וכד האי אסתלק, כדין סליק ואסטי ומפתי, ויכיל לקטרגא על כל בני עלמא, בגין דאיהו מלך זקן וכסיל, והא אוקימנא. ו' איהו נהורא דנהיר לסיהרא, ואף על גב דנהירין סגיאין אתכלילן ביה, נהורא דנהיר לסיהרא איהו חד פשיטו למליא לה, ואיהו רזא דאלף, רשימו בכל אינון רזין, וכד נהיר לסיהרא, ברזא דו' נהיר לה. ובספרא דאדם קדמאה, בדיוקנין דאתוון, ו' חד נקודה לעילא, וחמש נקודין דלתתא, וכן שיעורא דילה כגוונא דא ו', וכל נקודה קיימא ברזא דעשר, בגין דלית לך נקודה דלא אשלים לעשר, דכל נקודה אית ביה תשע סמכין רתיכין, וההיא נקודה אשלים לעשר, נקודה דימינא תשע סמכין רתיכין לה, ואיהי עשרה, וכן לשמאלא, וכן לכל סטרין, ועל דא כלהו נקודין אינון כל חד וחד כללא דעשר, איהי ורתיכוי, וכלהו כלילן בההוא פשיטו דאת ו', בגין כך כלא איהו בדיוקנא ברזא דאת ו'. וכד עייל שימשא בסיהרא (סיהרא), נפק מהאי ו' חד בפשיטו רזא דברית, כגוונא דא ג', ודא איהו לאעלא בנוקבא, וכד אתכליל כלא בהאי פשיטו דאת ו', כדין קיימא לשמשא בנוקבא, ורזא דא דכתיב, ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, את לאתכללא דרועא בגופא, ואת בניו אתו, אלין כל אינון רתיכין וסמכין דיליה, דרועא שמאלא לגביה, דכתיב {{מקור|במדבר ג מה}} {{צ|קח את הלוים}}, לאשתכחא ו' דכליל כלא בחד פשיטו למהוי חד, ועל דא אתכח יחודא בהאי, ימינא ושמאלא ואמצעיתא כלא איהו חד, ועל דא אתעביד חד פשיטו ואקרי אחד, ולא תשכח בר פשיטו חד בלחודוי, ודא הוא חד. ה' בתראה אתעביד חד גופא, בהאי נקודה דאמצעיתא, ואעיל בה ו', ואשתכח ו' בין ב' נקודין, חד לעילא וחד לתתא, וכדין אתאחיד עלמא עלאה בעלמא תתאה, ואיהו חד ואוקימנא, אתא רבי אלעזר ורבי אבא ונשקו ידוי, בכה רבי אבא ואמר, ווי לעלמא כד יתכניש שמשא, ויתחשך עלמא. אמר רבי אלעזר, ירכין לתתא ברזא דאת ו', מנא לן דאתכלילו בהאי את, אמר ליה דכתיב {{מקור|מלאכי ג כב}} {{צ|זכרו תורת משה עבדי}}, ולא כתיב נביאי, לאתחזאה דכלא אתכליל ברזא דו', ואת ו' אקרי חד, ואיהו חד בלחודהא, ופשיטו חד, והא אתמר: ואתה הקרב אליך וגו', אמר רבי שמעון, לא שמש משה (נ"א שמשא), (נ"א דאיהו שמשא) בסיהרא, עד דאתכליל בכל סטרין ברזא דו', כמה דאוקימנא, תא חזי מה כתיב, מתוך בני ישראל לכהנו לי, לכהן לי לא כתיב, אלא לכהנו לי, לשמושא דיליה, לשמושא דאת דא, לשמושא דיליה ודאי, לי דא את ה,' לאעלא ולשמשא ו' בה', למהוי כלא חד, זכאין אינון ישראל<קטע סוף=דף קפא א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפא|ב}}<קטע התחלה=דף קפא ב/>דעאלו ונפקו, וידעי ברזא דארחוי דאורייתא, למהך בארח קשוט. מתוך בני ישראל, אמאי מתוך בני ישראל, אלא כלא לא אתקרי למהוי חד כדקא יאות, אלא מתוך בני ישראל, דהא בני ישראל קיימי לתתא, לאפתחא ארחין, ולאנהרא שבילין, ולאדלקא בוצינין, ולקרבא כלא מתתא לעילא, למהוי כלא חד, ובגיני כך כתיב {{מקור|דברים ד ד}} {{צ|ואתם הדבקים ביהו"ה וגו'}}. אמר רבי שמעון, כלא איהו קריבה, למאן דידע ליחדא יחודא, ולמפלח למאריה, דהא בזמנא דאשתכח קרבנא כדקא יאות, כדין אתקריב כלא חדא, (נ"א דרגין כלהו כחד), ונהירו דאנפין אשתכח בעלמא בבי מקדשא, ואתכפיא ואתכסיא סטרא אחרא, ושליט סטרא דקדושה בנהירו וחידו. וכד קרבנא לא אשתכח כדקא יאות, או יחודא לא הוי כדקא יאות, כדין אנפין עציבו, ונהירו לא אשתכח, ואתכסיא סיהרא, ושלטא סטרא אחרא בעלמא, (נ"א דלא אתחריב בי מקדשא אלא בגין וכו') בגין דלא אית מאן דידע ליחדא שמא קדישא כדקא יאות. אמר רבי שמעון, קודשא בריך הוא לא נסי לאיוב, ולא אתא עמיה בנסיונא כנסיונא דשאר צדיקיא, דהא לא כתיב ביה והאלהי"ם נסה את איוב, כמה דכתיב באברהם {{מקור|בראשית כב א}} {{צ|והאלהי"ם נסה את אברהם}}, דאיהו בידיה אקריב לבריה יחידאי לגביה, ואיוב לא יהיב ליה ולא מסר ליה כלום, ולא אתמר ליה, אבל אתמסר בידא דמקטרגא בדינא דקודשא בריך הוא, דאיהו אתער לההוא מקטרגא לגביה, מה דאיהו לא בעא, דהא בכל זמנא אתא ההוא מקטרגא לאתערא על בני נשא, והכא קודשא בריך הוא אתער לגביה, דכתיב {{מקור|איוב א ח}} {{צ|השמת לבך על עבדי איוב}}, אבל רזא עמיקא איהו. פתח ואמר, {{מקור|בראשית ד ג}} {{צ|ויהי מקץ ימים}}, ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהו"ה, ויהי מקץ ימים, רזא איהו, מקץ ימים ולא מקץ ימין, דחה לקץ ימין וקריב לקץ ימים. והא אוקימנא, דכתיב {{מקור|דניאל יב יג}} {{צ|ואתה לך לקץ}}, אמר קודשא בריך הוא לדניאל ואתה לך לקץ, אמר ליה לאן קץ, לקץ הימים או לקץ הימין, עד דאמר ליה לקץ הימין, ועל דא דחיל דוד, דכתיב {{מקור|תהלים לט ה}} {{צ|הודיעני יהו"ה קצי}}, או לקץ הימים או לקץ הימין, והכא מה כתיב ויהי מקץ ימים, ולא מקץ ימין, ובגיני כך לא אתקבל קרבניה, דהא מסטרא אחרא הוה כלא. תא חזי מה כתיב, {{מקור|בראשית ד ד}} {{צ|והבל הביא גם הוא}}, מאי {{צ|גם הוא}}? לאסגאה כלא דא בדא, קרבנא כלא ועקרא דיליה הוה לקודשא בריך הוא, ויהיב חולקיה לסטרא אחרא, כמה דאת אמר ומחלביהן, וקין עקרא עבד מקץ ימים, ויהב חולקא לקודשא בריך הוא, ועל דא אתדחא איהו וקרבניה. באיוב מה כתיב, {{מקור|איוב א ד}} {{צ|והלכו בניו ועשו משתה וגו'}}, וכתיב {{צ|ויהי כי הקיפו ימי המשתה}}, וכתיב {{צ|ושלחו וקראו לשלשת אחיותיהם לאכול ולשתות עמהם}}, דדא איהו עקרא לסטרא אחרא, ולבתר אקריב עולות, ועולה איהו דכר ולא נוקבא, וסלקא לעילא, וקרבנא לא קריב לאכללא ליה כדקא יאות. ותא חזי, אלמלא חולקא יהב לכלא, מקטרגא לא יכיל ליה לבתר, ואי תימא אמאי אבאיש ליה קודשא בריך הוא, אלא בגין דגרים לכסיא נהורא ולאתחפיא, ואיהו לא קריב קרבנא אחרא לאתזנא ביה אחרנין, אלא עולה דסלקא לעילא, ועל דא כתיב ככה יעשה איוב כל הימים, דאלמלא סטרא אחרא אתזנת בחולקא, אתעבר מעל מקדשא ואסתלק מניה, וסטרא דקדושה הוה סליק לעילא לעילא. אבל איהו לא בעא דאתהני אחרא מקרבניה, ואעדי גרמיה מניה, מנא לן, דכתיב (שם א) וסר מרע, ועל דא קריב תדיר עולה, דהא עולה לא אתהני מניה סטרא אחרא לעלמין, ובגין כך כל מה דנטיל לבתר מדידיה נטיל, ועל דא איוב גרים לחפיא ערלה על ברית קיימא, דלא הוה אעדי מניה, ובגין כך קודשא בריך הוא אתער לההוא מקטרגא, דכתיב השמת לבך על עבדי איוב. תא חזי כד בעא<קטע סוף=דף קפא ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפב|א}}<קטע התחלה=דף קפב א/>קודשא בריך הוא לאתאחדא בהו בישראל במצרים, לא קיימא שעתא, בגין דערלה חפיא נהורא, עד זמנא דההוא מקטרגא הוה נטיל דיליה מאיוב, ועל דא פקיד ליה קודשא בריך הוא למיכליה לההוא פסח בבהילו, עד דההוא סטרא אחרא אשתדל ביה באיוב, ופקיד לאתעברא ערלה מנייהו, וכדין אתאחד קודשא בריך הוא בישראל, וההוא סטרא אחרא אתפרש מן קודשא, ואשתדל ביה באיוב, ונטיל מדיליה, וכדין {{מקור|שמות יב יא}} {{צ|פסח הוא ליהו"ה}} ודאי, דעד השתא לא הוה פסח ליהו"ה, זכאין אינון דידעי ומיחדי יחודא דמאריהון כדקא יאות. כתיב (שם לד יז) אלהי מסכה לא תעשה לך, וכתיב בתריה (שם יח) את חג המצות תשמר, מאי עביד) האי לגבי האי, אלא הכי אוקמוה, מאן דאכיל חמץ בפסח (כאלו עביד ע"ז, למפלח לגרמיה, דהא רזא הכי הוא דחמץ בפסח), כמאן דפלח לע"ז איהו. תא חזי, כד נפקו ישראל ממצרים נפקו מרשו דלהון, מרשו אחרא, מההוא רשו דאקרי חמץ נהמא בישא, ועל דא אקרי עבודה זרה הכי, ודא איהו רזא דיצר הרע, פולחנא נוכראה דאקרי אוף הכי שאור, ודא איהו יצר הרע, דהכי איהו יצר הרע בבר נש כחמיר בעיסה, עאל במעוי דבר נש זעיר זעיר, ולבתר אסגי ביה, עד דכל גופא אתערב בהדיה, ודא איהו עבודה זרה, ועל דא כתיב {{מקור|תהלים פא י}} {{צ|לא יהיה בך אל זר}}, אל זר ודאי. את חג המצות תשמר, רבי יהודה פתח, {{מקור|ישעיה ב כב}} {{צ|חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא}}, האי קרא אוקמוה, אבל מאי חדלו לכם מן האדם, וכי אזהר ליה לבר נש לאתמנע משאר בני נשא, אוף אינון נמי לגביה, ישתכחון בני נשא דלא יקרבון אלין באלין לעלמין, אלא הא אוקמוה במאן דאשכים לפתחה דחבריה למיהב ליה שלם, ואנא אוקימנא ליה בקרא אחרא, דכתיב {{מקור|משלי כז יד}} {{צ|מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם, קללה תחשב לו}}, ואף על גב דכלא שפיר, אבל מאי חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. הכא פקיד קודשא בריך הוא לבר נש, ואזהיר ליה לאסתמרא אינון בני נשא דסטו ארחייהו מארח טב לארח ביש, ומסאבי נפשייהו בההוא מסאבו אחרא, דהא כד ברא קודשא בריך הוא לבר נש, עבד ליה בדיוקנא עלאה, ונפח ביה רוחא (נ"א נשמתא) קדישא דכליל בתלת, כמה דאוקימנא דאית ביה נפש רוח ונשמה, ועילא מכלא נשמה, דאיהי חילא עלאה למנדע ולמטר פקודוי דקודשא בריך הוא, ואי ההיא נשמתא קדישא עאיל לה בפולחנא אחרא, האי איהו מסאיב לה, ונפיק מפולחנא דמאריה, בגין דתלת חילין אלין כלהו חד, נפש רוח ונשמה משתתפי כחדא והוו חד, וכלא כגוונא דרזא עלאה, (על דא נאמר (שם יג כ) הולך את חכמים וגו'). ואי חזינן להאי בר נש דהוו ביה אלין דרגין כלהו, עד לא קיימא בקיומיה למנדע מאן איהו, במאי אתידע (דלא) לקרבא בר נש בהדיה או לאתמנעא מניה, (ס"א בר נש דאית ביה דרגין אלין כלהו, וקיימא בקיומיה, דא איהו גבר שלים, עבדא מהימנא דמאריה, ובעי לאשתתפא ביה ולאתחברא בהדיה, למילף אורחוי מניה, ובמאי אתידע בר נש למנדע מאן איהו לקרבא בהדיה או לאתמנעא מניה), ברוגזיה ממש ידע ליה בר נש, וישתמודע מאן איהו, אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא דרוגזוי (אתי עליה), דלא יעקר לה מאתרהא, בגין למשרי תחותה ההוא אל זר, דא איהו בר נש כדקא יאות, דא איהו עבדא דמאריה, דא איהו גבר שלים. ואי ההוא בר נש לא נטיר לה, ואיהו עקר קדושה דא עלאה מאתריה, למשרי באתריה סטרא אחרא, ודאי דא איהו בר נש דמריד במאריה, ואסיר לקרבא בהדיה ולאתחברא עמיה, ודא איהו {{מקור|איוב יח ד}} {{צ|טורף נפשו באפו}}, איהו טריף ועקר נפשיה בגין רוגזיה, ואשרי בגויה אל זר ועל דא כתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דההיא נשמתא קדישא טריף לה, וסאיב לה בגין אפו, אשר נשמה<קטע סוף=דף קפב א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפב|ב}}<קטע התחלה=דף קפב ב/>אחלף באפו, כי במה נחשב הוא, עבודה זרה אתחשיב ההוא בר נש, ומאן דאתחבר עמיה ומאן דאשתעי (ס"א דאשתתף) בהדיה, כמאן אתחבר בעבודה זרה ממש, מאי טעמא בגין דעבודה זרה ממש שארי בגויה, ולא עוד אלא דעקר קדושה עלאה מאתריה, ושארי באתריה עבודה זרה אל זר, מה אל זר כתיב ביה {{מקור|ויקרא יט ד}} {{צ|אל תפנו אל האלילים}}, כגוונא דא אסיר לאסתכלא באנפוי. ואי תימא הא רוגזא דרבנן, רוגזא דרבנן טב איהו לכל סטרין, דהא תנינן דאורייתא אשא איהי, ואורייתא קא מרתחא ליה, דכתיב {{מקור|ירמיה כג כט}} {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו"ה}}, רוגזא דרבנן במלי דאורייתא, רוגזא דרבנן למיהב יקרא לאורייתא, וכלא לפולחנא דקודשא בריך הוא הוי, לכך נאמר {{מקור|דברים ד כד}} {{צ|כי יהו"ה אלה"יך אש אוכלה הוא אל קנא}}. אבל אי במלין אחרנין, לאו פולחנא דקודשא בריך הוא האי, בגין דבכל חטאים דקא עביד בר נש לאו איהו עבודה זרה ממש כהאי, ואסיר לקרבא בהדיה דהאי. ואי תימא הא לשעתא הוה דעבר והדר אהדר, לאו הכי, דכיון דאעקר קדושה דנפשיה מניה ומאתריה, וההוא אל זר מקפח ההוא אתר, אתתקף ביה ולא שביק ליה, בר כד אתדכי בר נש מכל וכל, ועקר ליה לעלמין, ולבתר אשתדל לאתקדשא ולאמשכא קדושה עליה, כדין ולואי דאתקדש, אמר ליה רבי יוסי אתקדש ממש, (ס"א אמאי והא אתדכי ואתקדש). אמר ליה תא חזי, בשעתא דאיהו עקר קדושה דנפשיה, ושריא באתריה ההוא אל זר דאקרי טמא, אסתאב בר נש, וסאיב למאן דקריב בהדיה, וההיא קדושה ערקת מניה, וכיון דערקת מניה זמנא חדא, כמה דיעביד בר נש, עוד לא תיתוב לאתרהא. אמר ליה, אי הכי כמה מסאבין אינון דמתדכאן, אמר ליה, שאני מסאבו אחרא דלא יכיל למעבד יתיר, אבל דא שניא מכלא, דכל גופא סאיב מגו ומבר, ונפשא וכלא מסאיב, ושאר מסאבו דעלמא לאו איהו אלא גופא לבר בלחודוי, ובגין כך כתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, דאחלף קדושה דאריה בגין אפו, דדא איהו מסאבו דמסאיב כלא, כי במה נחשב הוא, במה עבודה זרה ודאי נחשב איהו. תא חזי, האי איהו רוגזא דאיהו עבודה זרה סטרא אחרא כמה דאמרן, דבעי בר נש לאסתמרא מניה ולאתפרשא מעלוי, ועל דא כתיב {{מקור|שמות לד יז}} {{צ|אלהי מסכה לא תעשה לך}}, לך בגין לאבאשא גרמך, וכתיב בתריה את חג המצות תשמר, תשמר דא סטרא דקדושה, דבעי בר נש לנטרא ליה, ולא יחלף ליה בגין סטרא אחרא, ואי יחלף ליה הא איהו מסאיב, וסאיב לכל מאן דקריב בהדיה. את חג המצות תשמר, האי איהו אתר דאקרי שמור, ובגין כך כתיב את חג המצות תשמר. שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך, שבעת ימים אלין, לאו אינון כשבעת הימים דסכות, דאינון עלאין, ואלין תתאין, ועל דא באינון הלל גמור, ובהני לאו הלל גמור, ועל דאינון לתתא, שבעת ימים תאכל מצות, מצת כתיב חסר בלא ו', דעד לא שראן אינון יומין עלאין רזא דו'. ואי תימא כיון דהאי רזא דחג המצות אתקדש, אמאי נחתא, דהא תנינן מעלין בקדש ולא מורידין, אמאי נחתא לתתא באינון יומין תתאין, תא חזי כתיב {{מקור|ויקרא טז ו}} {{צ|וכפר בעדו ובעד ביתו וגו'}}, מאן דיכפר, אצטריך (נ"א לכפרא) עליה בקדמיתא, ובתר על ביתיה, כגוונא דא האי דרגא שארי לאתקדשא, ולנפקא בקדושה לכפרא עליה, וכיון דאיהו אתקדש, בעי לכפרא על ביתיה ולקדשא לון, ועל דא נחתא לתתא לקדשא ביתיה, ובמה מקדש לון, בישראל דלתתא (ס"א בחושבנא דעומר), וכיון דאלין מתקדשאן, בעינן לסלקא לה לעילא, דהא כד ביתא דמטרוניתא אתקדשת, כדין סלקת לעילא לאתקשרא באינון יומין עלאין<קטע סוף=דף קפב ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפג|א}}<קטע התחלה=דף קפג א/>לעילא. ועל דא אנן עבדין חושבנא בקיומא, על קיומנא קיימין, בגין דאינון יומין, יומין עלאין אינון. וכן בכל זמנא דעאל בר נש לאינון יומין עלאין, בין בצלותא בין בשבחא, אצטריך לקיימא על רגלוי, ירכין וגופא כחדא תמן, ירכין וגופא לקיימא כדכורא דקיימא בחיליה, ולא כנוקבא דארחהא למיתב, ועוד בגין שבחא דעלמא עלאה, ובגין דאיהו רזא דדכורא, נשים פטורות מחושבנא דא, ולא מתחייבן למימני בר דכורין, לאתקשרא כל חד כדקא יאות. כגוונא דא, {{מקור|שמות כג טז}} {{צ|יראה כל זכורך}}, דכורין ולא נשין, בגין דרזא דברית בדכורא איהו ולא בנוקבא, ובגין דקיימא רזא לעילא, נשין לא מתחייבן. ורזא אוליפנא הכא, דבכל שבעת יומין מאלין יומין עלאין, נטלא קדושא יומא חד (ומתאחד) דאלין תתאי, והאי תתאה אקרי שבוע, דאתקדש בשבעה יומין עלאין, וכן בכל שבעה ושבעה מאינון חמשין יומין, עד ולא עד בכלל. וכד אשתכחו ארבעין ותשע יומין עלאין, אשתכחו לתתא שבע יומין דאתקדשו בהו, וכל חד אקרי שבוע, דעאל באינון שבע, ועל דא כתיב {{מקור|ויקרא כג טו}} {{צ|שבע שבתות תמימות תהיינה}}, בגין דאינון נוקבין, נקט קרא לישנא דנוקבין. וכד אתקדשו בהו, וביתא מתתקנא לאתחברא אתתא בבעלה, כדין אקרי חג שבועות, מאינון נוקבי דשארו עלייהו אינון יומין עלאין דאתקדשו בהו, ובגין כך כתיב בשבועותיכם, אינון דלכון, ולא כתיב בשבועות, בגין דהכי נמי מתקדשין ישראל לתתא עמהון. ועל דא כד מטון לתשע וארבעין יומין, ההוא יומא עלאה דעלייהו דאיהו יומא דחמשין, דשליט על תשעה וארבעין יומין, רזא דכללא דאורייתא בתשעה וארבעין אנפין, וכדין ההוא יומא עלאה יומא דחמשין, באתערותא דלתתא, אפיק אורייתא כללא בתשעה וארבעין אנפין. רבי אלעזר פתח ואמר, {{מקור|תהלים פד ד}} {{צ|גם צפור מצאה בית}}, ודרור קן לה, אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך וגו', גם צפור מצאה בית, אלין צפרי שמיא, דמנהון שויין מדוריהון לבר, ומנהון שויין מדוריהון בביתא, כגון דרור דאיהו עופא דשוי דיוריה בביתא דכל בר נש ולא דחיל, אמאי, בגין דכלא קראן ליה דרור, מאי דרור, חירו, כמה דאת אמר {{מקור|ויקרא כה י}} {{צ|וקראתם דרור}}, ותרגומו חירו, ודא איהו צפור דרור, דהא מיומא דעביד קנא בביתא ואפיק בנין, מדוריה בביתא חמשין יומין, ולבתר מתפרשן אלין מאלין, ודא איהו עופא דאקרי דרור, חירו. תא חזי מה כתיב, וקדשתם את שנת החמשים שנה, וקראתם דרור בארץ, מהכא נפקא חירו לכלא, ובגין דנפקא מניה חירו, אורייתא דנפקת מניה אקרי חירו, ועל דא כתיב {{מקור|שמות לב י}} {{צ|חרות על הלחת}}, אל תקרי חרות אלא חירות, ודא אורייתא דאתקרי חירות, דהא מה דאפיק יומא דא עלאה אקרי חירו, ואיהו חירו דכלא, והאי יומא איהו חירו עלאה, בגין דאית חירו תתאה וחירו עלאה, ה"א עלאה ה"א תתאה, חירו עלאה, חירו תתאה, שמטה ויובל כחדא אינון: תרין נהמי אכלו ישראל, חד כד נפקו ממצרים אכלו מצה לחם עוני, וחד במדברא לחם מן השמים, (חד בפסח וחד בשבועות), דכתיב (שם טז ד) {{צ|הנני ממטיר לכם לחם מן השמים}}, ועל דא קרבנא דיומא דא נהמא איהו, ועל נהמא אתקריבו כל שאר קרבנין, דנהמא איהו עיקר, דכתיב {{מקור|ויקרא כג יח}} {{צ|והקרבתם על הלחם שבעת כבשים וגו'}} (שם יז) {{צ|ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו'}}, דדא איהו נהמא דאחכימו ביה ישראל חכמתא עלאה דאורייתא, ועאלו בארחהא. השתא אית לן לאסתכלא, בפסח נפקו ישראל מנהמא דאתקרי חמץ, כתיב {{מקור|שמות יג ז}} {{צ|ולא יראה לך חמץ}}, וכתיב (שם יב יט) {{צ|כי כל אוכל מחמצת}},<קטע סוף=דף קפג א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפג|ב}}<קטע התחלה=דף קפג ב/>מאי טעמא, בגין יקרא דההוא נהמא דאתקרי מצה, השתא דזכו ישראל לנהמא עלאה יתיר, לא יאות הוה לאתבטלא חמץ ולא אתחזיא כלל, ואמאי קרבנא דא חמץ הוה, דכתיב סלת תהיינה חמץ תאפינה, ותו דהשתא ביומא דא אתבטל יצר הרע, ואורייתא דאתקרי חירו אשתכחת. אלא למלכא דהוה ליה בר יחידאי וחלש, יומא חד הוה תאיב למיכל, אמרו ייכול בריה דמלכא (ס"א מיכלא דאסוותא) אסוותא דא, ועד דייכול ליה לא ישתכח מיכלא ומזונא אחרא בביתא, עבדו הכי, כיון דאכל ההוא אסוותא, אמר מכאן ולהלאה ייכול כל מה דאיהו תאיב, ולא יכיל לנזקא ליה. כך כד נפקו ישראל ממצרים, לא הוי ידעי עיקרא ורזא דמהימנותא, אמר קודשא בריך הוא, יטעמון ישראל אסוותא, ועד דייכלון אסוותא דא לא אתחזי להון מיכלא אחרא, כיון דאכלו מצה דאיהי אסוותא, למיעל ולמנדע ברזא דמהימנותא, אמר קודשא בריך הוא, מכאן ולהלאה אתחזי לון חמץ, וייכלון ליה, דהא לא יכיל לנזקא לון, וכל שכן דביומא דשבועות אזדמן נהמא עלאה, דאיהו אסוותא בכלא. ועל דא מקרבין חמץ לאתוקדא על מדבחא, ומקרבין תרין נהמין אחרנין כחדא, וחמץ אתוקדא בנורא דמדבחא, ולא יכיל לשלטאה ולנזקא לון לישראל, ובגיני כך ישראל קדישין אתדבקו ביה בקודשא בריך הוא באסוותא דאורייתא ביומא דא, ואלמלי הוו נטרי ישראל תרין סטרין דנהמי אלין, לא הוו עיילין בדינא לעלמין. ביומא דראש השנה דאיהו יומא דדינא, (וכל יומא) דלאו איהו אלא לאינון דלא נטלו מיכלא דאסוותא, ושבקו לאסוותא דאורייתא, בגין מיכלא אחרא דאיהו חמץ, דהא ביומא דא דראש השנה, ההוא חמץ סלקא ומקטרגא עליה דבר נש ואלשין עליה, ואיהו קייא ביומא דא מקטרגא על עלמא, וקודשא בריך הוא יתיב בדינא על כלא ודאין עלמא. ובגיני כך כד יהב קודשא בריך הוא אורייתא לישראל,אטעים להו מההוא נהמא עלאה דההוא אתר, ומגו ההוא נהמא הוו ידעין ומסתכלין ברזי דאורייתא, למהך בארח מישר, והא אוקמוה מלה אינון חברייא ברזין (ס"א אלין דקאמרן) כדקאמרן. רבי שמעון ורבי אלעזר בריה הוו אזלי בארחא, והוו אזלין עמהון רבי אבא ורבי יוסי, עד דהוו אזלי אערעו בחד סבא, והוה אחיד בידיה חד ינוקא, זקף עינוי רבי שמעון וחמא ליה, אמר ליה לרבי אבא, ודאי מלין חדתין אית גבן בהאי סבא, כד מטו לגביה, אמר רבי שמעון, במטול דקופטרך בגבך קא אתית, מאן אנת, אמר ליה יודאי אנא, אמר מלין חדתין ודאי יומא דא לגבך, אמר ליה לאן הוא ארעך, אמר ליה דיורי הוה באינון פרישי מדברא, דהוינא משתדל באורייתא, והשתא אתינא לישובא למיתב בצלא דקודשא בריך הוא, באלין יומי דירחא שביעאה דא. חדי רבי שמעון, אמר נתיב, דודאי קודשא בריך הוא שדרך לגבן, אמר ליה חייך דנשמע מלה מפומך, מאינון מלין חדתין עתיקין דנטעתון תמן במדברא, מהאי ירחא שביעאה, ואמאי אתפרשתון השתא ממדברא למיתי לישובא, אמר ליה ההוא סבא, בשאלתא דא ידענא דחכמתא גבך, ומילך מטו לרקיעי דחכמתא, (ס"א נטו לתקיעו דחכמתא): פתח ההוא סבא ואמר, {{מקור|דברים א לא}} {{צ|ובמדבר אשר ראית, אשר נשאך יהו"ה אלה"יך כאשר ישא איש את בנו וגו'}}, האי קרא הכי מבעי ליה, ובמדבר אשר נשאך, מהו ראית, אלא קודשא בריך הוא דבר לון לישראל במדברא, מדברא תקיפא, כמה דכתיב (שם ח טו) נחש שרף ועקרב וגו', ומדברא דאיהו תקיף משאר מדברין בעלמא, מאי טעמא, בגין דההוא שעתא דנפקו<קטע סוף=דף קפג ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפד|א}}<קטע התחלה=דף קפד א/>ישראל ממצרים, ואשתלימו לשתין רבבן, אתתקף מלכותא קדישא, ואסתלק על כלא, וסיהרא אתנהירת, וכדין אתכפיא מלכו חייבא סטרא אחרא, ואפיק לון קודשא בריך הוא למיהך במדברא תקיפא, דאיהו אתר ושלטנו דסמא"ל חייבא, דאיהו דיליה ממש, בגין לתברא תוקפיה וחיליה, ולכתתא רישיה, (ס"א ולאחתא ליה), ולאכפיא ליה דלא ישלוט. ואלמלא דחאבו ישראל, בעא קודשא בריך הוא לאעברא ליה מעלמא, ועל דא אעבר לון באחסנתיה ועדביה וחולקיה ממש, כיון דחאבו בכמה זמנין, נשיך לון חויא, וכדין אתקיים {{מקור|בראשית ג טו}} {{צ|הוא ישופך ראש וגו'}}, ישראל מחו רישיה בקדמיתא, ולא ידעי לאסתמרא מיניה, ולבתר איהו מחא בבתרייתא, ונפלו כלהו במדברא, ואתקיים ואתה תשופנו עקב, וארבעין שנין לקו מניה לקבל ארבעין מלקות דבי דינא, ועל דא כתיב אשר ראית, בעינייהו הוו חמאן לההוא מארי דמדברא אזיל כפית קמייהו, ונטלי אחסנתיה ועדביה, מנלן, מדכתיב {{מקור|שמות טו טו}} {{צ|אז נבהלו אלופי אדום}}, ואלין אינון {{מקור|דברים ח טו}} {{צ|נחש שרף ועקרב}}. ואנן אוף הכי אתפרשנא מישובא למדברא תקיפא, ולעיינא תמן באורייתא, בגין לאכפיא לההוא סטרא, ותו דלא מתישבן מלי דאורייתא אלא תמן, דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא, דכד אתכפיא סטרא דא, אסתלק קודשא בריך הוא לעילא ואתייקר ביקריה, ולית פולחנא דקודשא בריך הוא אלא מגו חשוכא, ולית טובא אלא מגו בישא, וכד עאל בר נש באורח בישא ושביק ליה, כדין אסתלק קודשא בריך הוא ביקריה, ועל דא שלימו דכלא טוב ורע כחדא, ולאסתלקא לבתר בטוב, ולית טוב אלא ההוא דנפק מגו בישא, ובהאי טוב אסתלק יקריה, ודא איהו פולחנא שלים. ואנן עד השתא יתיבנא תמן כל יומי שתא, בגין לאכפיא במדברא לההוא סטרא, השתא דמטא זמנא דפולחנא קדישא דסטרא דקדושה, אהדרנא לישובא, דתמן איהו פולחנא דיליה, ותו דהשתא בראש השנה מטא זמנא דההוא חויא למתבע דינא מקמי קודשא בריך הוא, ותמן איהו שליט, ובגין כך נפקנא מתמן ואתינא לישובא: פתח ההוא סבא ואמר, {{מקור|תהלים פא ד}} {{צ|תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו}}, השתא איהו זמנא לאתערא דינא עלאה תקיפא, וכד איהו אתער, סטרא אחרא אתתקף בהדיה, וכיון דאיהו אתתקף, סליק וחפיא לסיהרא דלא נהיר נהורא, ואתמליא מסטרא דדינא, כדין כל עלמא איהו בדינא, עלאין ותתאין, וכרוזא כריז בכלהו רקיעין, אתקינו כורסיא דדינא למאריה דכלא, דאיהו בעי למידן. ורזא הכא, ואתנהיר לון במדברא, אמאי אתער דינא עלאה ביומא דא, אלא כל רזין וכל קדושין יקירין, כלהו תליין בשביעאה, וההוא שביעאה עלאה עלמא עלאה דאקרי עלמא דאתי, מניה נהרין כל בוצינין וכל קדושין וכל ברכאן. וכד מטי זמנא לחדתותי ברכאן, וקדושין לאנהרא, בעא לאשגחא בכל תקונא דעלמין כלהו, וכל אינון תקונים לאתקיימא, כלהון סלקין מגו תתאי אי אינון כשראן, ואי לא כשראן כדין קיימא (ס"א מלה) דלא נהיר, עד דאתפרשן חייבין מגו זכאין, כדין אתער דינא, ומההוא דינא אתתקף סטרא אחרא, ואשתכח מקטרגא, בגין דינתנון ליה אינון חייביא, בגין דעליה כתיב, {{מקור|איוב כח ג}} {{צ|ולכל תכלית הוא חוקר}}, וחפיא לסיהרא, אמאי (ד"א לא מסרא לון בידא דמקטרגא), בגין דלית תיאובתיה דקודשא בריך הוא לאובדא לעובדי ידוי. וההוא סטרא אחרא קיימא קליפה תקיפא, דלא יכיל לאתברא, בר בההוא עיטא דקודשא בריך הוא יהיב לישראל, דכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, בגין לתברא ההוא כסה דאתחפיא סיהרא ולא נהיר, וכד מתערי ישראל לתתא בשופר, ההוא קלא דנפיק משופר, בטש באוירא ובקע רקיעין, עד דסלקא לגבי ההוא טנרא תקיפא (נ"א סטרא אחרא) דחפי לסיהרא, אשגח ואשכח אתערותא דרחמי, כדין ההוא<קטע סוף=דף קפד א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפד|ב}}<קטע התחלה=דף קפד ב/>דסליק וקיימא לעילא אתערבב, כדין ההוא קלא קיימא, ואעבר ההוא דינא. וכיון דלתתא אתערו רחמי, הכי נמי לעילא אתער שופרא אחרא עלאה, ואפיק קלא דאיהו רחמי, ואערעו קלא בקלא, רחמי ברחמי, ובאתערותא דלתתא אתער הכי נמי לעילא. ואי תימא היך יכיל קלא דלתתא או אתערותא דלתתא לאתערא: הכי נמי, תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר, והוא אקרי אבן טבא, ועלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא, אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא, כדין הכי נהרין ליה מעילא, ואי איהו קיימא בעציבו, יהבין ליה דינא בקבליה. כגוונא דא {{מקור|תהלים ק ב}} {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}}, חדוה דבר נש משיך לגביה חדוה אחרא עלאה, הכי נמי האי עלמא תתאה, כגוונא דאיהי אתערת הכי אמשיך מלעילא, בגין כך מקדמי ישראל ואתעריב שופר, קלא דאיהו (רזא דרחמי) כליל באשא ומיא ורוחא, ואתעביד חד, וסלקא לעילא, ובטש בהאי אבן טבא, ואצטבע באינון גוונין דהאי קלא, וכדין כמה דאתחזיאת הכי משיך מלעילא. וכיון דאתקנת בהאי קלא, רחמי נפקי מלעילא ושריין עלה, ואתכלילת ברחמי מתתא ומלעילא, וכדין אתערבב סטרא אחרא, (אסתכל וחמי בנהירו דאנפין), ואתחלש תקפיה, ולא יכיל לקטרגא. והאי אבן טבא קיימא בנהירו דאנפין מכל סטרין, בנהירו דלתתא ובנהירו דלעילא, אימתי קיימא בנהירו דלעילא, הוי אומר ביומא דכפורי, וביומא דכפורי אתנהיר ההוא אבן טבא בנהירו דלעילא, מגו נהירו דעלמא דאתי, (ואתערבב ההוא דלטורא), וכדין מתקנין ישראל לתתא חד שעיר, ומשדרין להאי מדברא תקיפא דאיהו שלטא עלי. וההוא סטרא אחרא איהו נקודא אמצעיתא דחריבו דעלמא, בגין דכל חריבו ושממון מיניה הוא, מההוא סטרא אחרא שליט עליה, ונקודה אמצעיתא דכל ישובא סטרא דקדושה איהו, ועל דא קיימא ירושלם באמצעיתא דכל ישובא דעלמא. בתרין נקודין אתפרשת מלכו שמיא סטרא דקדושה, חד דילה וחד דעלמא דאתי, נקודה עלאה טמיראה, ועל דא קיימא בתרין נקודין, נקודה דילה קיימא תחותה ירושלם, אמצעיתא דכל ישובא, נקודה דנטלא מאימא עלאה טמירא, איהו גן עדן דארעא, דקיימא באמצעיתא דכל עלמא לכל סטרין, דחריבו וישובא וכל סטרין דעלמא. ועל דא באמצעיתא דגן עדן, קיימא נקודה חדא עלאה טמירא וגניזא דלא ידיע, וחד עמודא נעיץ מתתא לעילא גו ההיא נקודה, ומתמן נבעי מיא דאתפרישו לארבע סטרי עלמא, אשתכחו תלת נקודין בעלמא דקיימאן דא על דא, כגוונא דתלת נקודין דאורייתא. תא חזי, ההוא שעיר דמשדרין ישראל לעזאזל לההוא מדברא, בגין למיהב חולקא לההוא סטרא אחרא לאתעסקא בהדיה, ואי תימא תרין שעירין אמאי הכא, חד ליהו"ה וחד להוא סטרא אחרא, תינח ההוא שעיר דסטרא אחרא, ליהו"ה אמאי. אלא למלכא דהוה ארגיז על בריה, קרא לסנטירא ההוא דעביד דינא בבני נשא תדיר, בגין דיזדמן למעבד דינא בבריה, ההוא סנטירא חדי, ועאל בבי מלכא למיכל תמן, כיון דאשגח ביה בריה, אמר ודאי לא עאל סנטירא דא בבי אבא אלא בגין דארגיז מלכא עלי, מה עבד, אזל ואתפייס בהדיה, כיון דאתפייס בהדיה, פקיד מלכא למעבד סעודתא עלאה ליה ולבריה, ופקיד ולא ינדע ביה ההוא סנטירא, לבתר עאל ההוא סנטירא, אמר מלכא השתא אי ינדע דא מסעודתא עלאה<קטע סוף=דף קפד ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפה|א}}<קטע התחלה=דף קפה א/>דאתקינית לי ולברי, יתערבב פתורא, מה עבד, קרא לממנא על סעודתא, אמר ליה אתקין מדי ותשוי קמאי, ותשוי קמיה דההוא סנטירא, בגין דיחשיב דסעיד קמאי מדילי, ולא ינדע בההיא סעודתא יקירא דחדוה דילי ודברי, ויטול ההוא חולקא ויזיל ליה, ויתפרש מחדוה דסעודתא דילן, ואי לאו דמלכא עביד הכי, לא יתפרש ההוא סנטירא מבי מלכא. כך אמר קודשא בריך הוא לישראל, אזמינו תרין שעירין, חד לי וחד לההוא דלטורא, בגין דיחשיב דמסעודתא דילי קאכיל, ולא ינדע בסעודתא דחדוה אחרא דילן, ויסב ההוא חולקא ויזיל לארחיה, ויתפרש מבית. כיון דאמא עלאה עלמא דאתי, אתי למשרי גו היכלא דעלמא תתאה, לאשכחא נהירו (נ"א לאשגחא עלה בנהירו) דאנפין, דין הוא דלא ישתכח ההוא דלטורא, ולא מארי דדינין לקמיה, כד אפיק כל ברכאן ואנהיר לכלא, וכל ההוא חידו ישתכח, וישראל נטלי מאינון ברכאן. דהא כד עלמא דאתי עאל להיכלא דעלמא תתאה, ואשתכח דחדי עלמא תתאה עם בנוי בההיא סעודתא עלאה, כדין איהו בריך פתורא, ועלמין כלהו מתברכין, וכל חידו וכל נהירו דאנפין אשתכחו תמן, הדא הוא דכתיב {{מקור|ויקרא טז ל}} {{צ|לפני יהו"ה תטהרו}}. כתיב (שם ח) {{צ|ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד ליהו"ה וגורל אחד לעזאזל}}, דא איהו ההוא חדוה דההוא דלטורא, בגין דקודשא בריך הוא יטיל עמיה גורל, וזמין לה, ולא ידע דנור דליק אטיל על רישיה ועל עמא דיליה, כמה דאת אמר {{מקור|משלי כה כב}} {{צ|כי גחלים אתה חותה על ראשו}}, וסימנך {{מקור|אסתר ה יב}} {{צ|אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי}}, וכתיב {{צ|ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב}}, בההוא חולקא דנטיל ואזיל ליה. ולבתר כד אתי מלכא עלאה לבי מטרוניתא, מטרוניתא תבעת עלה ועל בנהא ועל עמא מן מלכא, ואפילו בזמנא דישראל בגלותא, וצלו צלותין בכל יומא, איהי סלקת ביומא דא לקמי מלכא עלאה, ותבעת על בנהא, וכדין אתגזרו כל אינון נוקמין דזמין קודשא בריך הוא למעבד עם אדום, ואתגזר היך זמין דלטורא דא לאתעברא מעלמא, כמה דאת אמר {{מקור|ישעיה כה ח}} {{צ|בלע המות לנצח}}, וסימנך, בזמנא דגלותא {{מקור|אסתר ז ד}} {{צ|כי נמכרנו אני וגו', כי אין הצר שוה בנזק המלך}}, מאי {{צ|בנזק המלך}}? כמה דאת אמר {{מקור|יהושע ז ט}} {{צ|והכריתו את שמנו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול}}, דהא שמא עלאה לא אתקיים בקיומיה, ודא איהו בנזק המלך, וכדין והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. כדין נהירו דאנפין וכל חידו אשתכח, וישראל נפקי לחירו בההוא יומא, כדין מההוא יומא ולהלאה חירו וחדוה באתגליא לשלטאה עלייהו, כדין בעי למחדי עמהון מכאן ולהלאה, כמה דיהבו ליה חולקא לאתפרשא מנהו, הכי נמי יהבין לשאר עמין לאתפרשא מנהון לתתא. תא חזי מה הוא רזא דקרבנא לקרבא שעיר (לקבל שעיר) ולא מלה אחרא, ואמאי שעיר בראש חדש, והכא נמי שעיר, אלא אי תימא בגין דאיהו סטרא דיליה, יאות, אמאי לא הוי עז, אלא מלה דא אצטריך, ואיהי אשתכחת למאריהון דחרשין, דכל עובדייהו במה דלא (אתחבר) יהא בנוקבא, ועל דא שעיר לא אתחבר בנוקבא,בסטרין דיליה כלהו, עז כד אתחבר בנוקבא, ובגין דאיהו מלכא, יהבין ליה בגין יקרא דיליה האי דלא אתחבר בנוקבא, ולא יהיב חיליה לאחרא, ודא אשתמודע לאינון חרשין דמשתמשין בהני עובדי, ובגיני כך שדיין על ההוא שעיר כל אינון חטאיהון. ותא חזי, אף על גב דאיהו חולקא לההוא סטרא אחרא, רזא הכא, כל הני סטרין אחרנין דלתתא (ס"א דאקרון מצולות ים) כלהו מסאבין יתיר, וכל מה דנחתין דרגין תתאין, הכי מסאבו דלהון יתיר, ובגין כך בעז יתיר חולקיהון, בגין דשערא<קטע סוף=דף קפה א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפה|ב}}<קטע התחלה=דף קפה ב/>דיליה תליא יתיר מבעירא אחרא, כמה דדינא דלהון תלי לתתא במסאבו, אבל האי מלכו חייבתא אחרא, מלכא דכלא בההוא סטרא, ברור איהו יתיר מסאבו דיליה, ולא מסאבו שלים כהני תתאי, ועל דא שעיר, דשער דיליה לא תליא ולא שעיע, לא שעיע בגין דההוא מסאבו דיליה, ולא תלי בגין דלא יתתקף ביה מסאבו כהני תתאי, ועל דא ודאי שעיר ולא אחרא. כפור, אמאי אקרי כפור, אלא בגין דנקי כל מסאבו ואעבר ליה מקמיה, בההוא יומא, ועל דא יום כפור, יומא דנקיותא, והכי קרינא ליה. כתיב {{מקור|ויקרא טז ל}} כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, כי היום הזה מבעי ליה, מאי כי ביום הזה, אלא בגין דאתדכי מקדשא לעילא ואתנקי (נ"א ואתנהיר), כתיב כי ביום הזה יכפר עליכם, יכפר וינקי בקדמיתא ביום הזה בגין דיתדכי, ולבתר עליכם. תו יכפר ביום הזה וינקי ליה בקדמיתא, וכל דא עליכם, בגינכון אצטריך לנקאה ליה ולדכאה ליה בקדמיתא. יכפר, מאן יכפר, אלא דא הוא עלמא עלאה דנהיר ונקי לכלא, ועל דא כלהו סטרין בישין דאקרון מצולות ים אתעברו, וכמה דאינון מצולות ים תליין, הכי נמי תלייא שערא (ס"א דיליה דהוא סטרא וכו') דיליה, דהוא סטרא דלהון, ושערא דההוא סטרא לא שעיע. כגוונא דא כתיב {{מקור|ויקרא טז טז}} וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, וכל חטאתם מבעי ליה, אלא להנאה להון מכאן ולהלאה, לכל חטאתם, דלא יכיל מקטרגא לשלטאה עלייהו, (ועל דא) ביומא דכפור דאיהו קנוחא דכל חובין ונקיו דלהון, בעאן ישראל לנקאה גרמייהו, ולמהך יחפי רגלין כמלאכי עלאין. חמש ענויין, בגין לאסתייעא מחמש סטרין עלאין, דיומא דכפורי אפיק לון, ואינון תרעין דיליה. ואי שתיה קא חשיב דאיהו מסטרא דיצחק, הא שית, ואף על גב דבכלל אכילה איהו, וכדין אינון שית, וענויא בתראה תשמיש המטה איהו, ובדרגא שתיתאה שכיח, ולקבליה אנן עבדין ענויא דא. כתיב {{מקור|במדבר כט ז}} ובעשור לחדש השביעי הזה, וכתיב {{מקור|ויקרא כג כז}} אך בעשור לחדש, בעשור, בעשירי מבעי ליה, מאי בעשור, אלא בגין דהשתא ביומא דא כל דרגין עלאין אתיין אלין על אלין, למשרי על סיהרא ולאנהרא לה, וכלהו ברזא דעשר, עד דסלקא למאה, וכד קיימא ברזא דמאה כדין כלא חד, ואקרי יום הכפורים, ועל דא בעשור, כמה דאת אמר זכור שמור, דכלהו אתיין בגין לעשרא, ולאנהרא ברזא דעשר. אהדר האי סבא רישיה לקבליה דרבי שמעון, ואמר ליה, (רבי שמעון), הא ידענא דשאלתא תבעי בהאי בעשור לחדש השביעי, אמר ליה רבי שמעון, ודאי (ס"א דא בעשירי יאות הוא והכי הוא, אבל בעשור אמאי וכו'), בעשור יאות הוא, אי הכי הוא אמאי סליק למאה, והא מקרא לא אתחזי אלא דסליק לשבעין, משמע דכתיב בעשור לחדש השביעי, וכד מעשרי לשביעאה עשר זמנין, הא ודאי סליק לשבעין, אמר ליה על דא אהדרנא רישא לגבך, דהא ידענא דחכימא אנת. תא חזי תרין רזין הכא, חד דהא סיהרא חדש השביעי אקרי, ובגין כך אקרי חדש השביעי עשור, בגין דקא מנהרין לה עשר זמנין הא מאה, ותו האי מלה דקאמרת, ודאי לשבעין סליקא בהאי יומא, (ובדרגא בדשבעין איהו, ובדרגא דמאה איהו, לדרגא דמאה לאשלמא ולאנהרא), ובהאי דרגא דשבעין, דהא ביומא דא נטיל לכל עמא דישראל למידן, וכלהו קיימין בנשמתא יתיר מגופא, דהא ביומא דא ענויא דנפשא איהו ולא מגופא, כמה דאת אמר ועניתם את נפשותיכם, כי כל הנפש אשר לא תעונה, והאי יומא נטיל לכל נפשאן והוו ברשותיה, ואי לא קיימא ברזא (נ"א ברשותא) דשבעין,לית ליה רשו בנפשאן (ס"א לקיימא תמן), דקיומא דנפשאן ברזא<קטע סוף=דף קפה ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפו|א}}<קטע התחלה=דף קפו א/>דשבעין, כמה דאת אמר {{מקור|תהלים צ י}} ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו'. ואי תימא נפשאן דרביי דלא אשלימו לשבעין שנין, לא שלטא בהו, ודאי שלטא בהו, אבל לא בשלימו כמאן דזכי יומין סגיאין לפקודי אורייתא, ועם כל דא בכלהו שבעין שנין אזלא. ועל דא תנינן, אחד המרבה ואחד הממעיט, מאן אחד, ביחודא דשבעין שנין, מאן דאסגי ומאן דאמעיט. ועל דא ביומא דכפורי אעבר בכלהו שבעין, ואשתלים האי דרגא בכלהו, וכל נשמתין סלקין קמיה ודאין להון בדינא, וקודשא בריך הוא חייס עלייהו דישראל ביומא דא. מאן דלא אעבר טינא מרוחיה לכפרא עליה, (ביומא דא) כד סליק צלותיה בהאי יומא, טבע בההוא אתר דאקרי רפש וטיט, ואיהו מצולות ים, ולא סליק לאתעטרא ברישא דמלכא. ביומא דא לא אצטריך בר נש לפרשא חטאוי קמי אחרא, בגין דכמה אינון דנטלי ההיא מלה וסלקי לה לעילא, ואית סהדין בההיא מלה, ומה {{מקור|מיכה ז ה}} משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, כל שכן אינון דאזלי ועייני לקטרגא לון וסהדי עליה, וכל שכן דחציפו איהו לקמי כלא, וחלול שמא דקודשא בריך הוא, ועל דא כתיב {{מקור|קהלת ה ה}} אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. (מכאן ולהלאה רזא בגוון) פתח ואמר, {{מקור|שמות יב ב}} החדש הזה לכם ראש חדשים וגו', וכי כלהו זמנין וחדשין לאו אינון דקודשא בריך הוא, (אלא חדשיכם לא כתיב), אלא החדש הזה לכם, דילי איהו אבל אנא מסרית ליה לכון, דלכון איהו באתגליא, אבל שביעאה דילי איהו ועל דא איהו בכסה ולא באתגליא. ירחא דלכון איהו בסדורא כסדר דאתוון, אביב דאיהו אב"ג, אי"ב איהו רזא דג' (ס"א ואיהו אב"ג כסדרא דאתוון), אבל ירחא שביעאה דילי איהו מסופא דאתוון (ס"א תשרי), מאי טעמא, אתון מתתא לעילא, ואנא מעילא לתתא. האי דילי ברישא דירחא אנא איהו באתכסייא, בעשרה דירחא אנא איהו, בגין דאנא בחמש קדמאי, ובחמש אחרנין, ובחמש תליתאי, בקדמיתא דירחא אנא איהו, בגין חמשה יומין, בעשרה דירחא אנא איהו, בגין חמש יומין אחרנין, בחמשה עשר דירחא אנא איהו, בגין חמש תליתאי. מאי טעמא כולי האי, בגין דכל ירחא דא מעלמא עלאה איהו, ועלמא עלאה ברזא דחמש איהו בכל זמנא וזמנא, ובגיני כך ירחא דא איהו בכסה ולא באתגליא, בגין דעלמא עלאה בכסה איהו, וכל מלוי באתכסייא, וירחא דא דקודשא בריך הוא איהו בלחודוי. כיון דמטא יומא דחמיסר, כדין גילויא איהו בחדתותא דסיהרא, וסיהרא אשתלימת ואתנהירת מאימא עלאה, וקיימא לאנהרא לתתאי, מגו נהורא דלעילא, ועל דא אקרי ראשון, כמה דאת אמר {{מקור|ויקרא כג מ}} ולקחתם לכם ביום הראשון, עד השתא קיימי כלהו יומין ברזא עלאה, מכאן נחתין לרזא תתאה. תא חזי, מיומא עלאה הוו אלין יומין קדמאין, רזא דעלמא עלאה, מאן דאין דינא דעלמא, דהא דינא לא אשתכח בהאי עלמא אלא מדינא תתאה רזא {{מקור|ישעיה נד ה}} דאלה"י כל הארץ יקרא, דאי תימא דינא דעלמא דאין לעילא, אי הכי לא אתקרי עלמא דחירו, עלמא דנהירו דכל עלמין, עלמא דכל חיין, עלמא דכל חיר. ואי תימא מדינא דיצחק, אי איהו אתער דינא לגבי האי עלמא, לא יכלין כל עלמא למסבל, דההוא אשא תקיפא עלאה לא אית מאן דסביל ליה, אלא אשא דלתתא, דאיהו אשא דסביל אשא. אלא כמה דעלמא דא עלמא תתאה דכלהו עלמין, הכי נמי כל דינוי מעלמא תתאה, דאלהי"ם שופט, ודא אקרי דינא עלאה על האי עלמא, ובגין דאיהו דרגא שביעאה, לא גזיר גזרה על בר נש אלא מעשרין שנין ולעילא. אשגח האי סבא ברבי שמעון, וחמא ליה דזלגין עינוי דמעין, אמר רבי שמעון, אי היא שביעאה, אמאי<קטע סוף=דף קפו א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפו|ב}}<קטע התחלה=דף קפו ב/>מעשרין שנין ולעילא, אמר ליה, זכאה מאן דמליל על אודנין דשמעין. תא חזי, בי דינא דלתתא בארעא לא גזרין דינא על בר נש עד תליסר שנין, מאי טעמא, בגין דשבקין שבע שנין לשביעאה, אלה"י כל הארץ יקרא,, ולית רשו לבר נש באינון שבע, ואינון שבע לא שראן אלא על תליסר דלתתא (בארעא), דאינון כורסייא לגביה, ובגין כך כל גזרין וכל דינין דלתתא, מאינון שבע שנין דלתתא כללא דעשרין שנין איהו. ודינא דעלמא בראש השנה, על ידא דהאי דרגא איהו, דאיהו ממש קיימא בדינא על בנוי בהאי עלמא, בגין לאתדכאה לגבי עלמא עלאה, בגין דלית ליה סיוע לסלקא ולאתדכאה, אלא מגו תתאי. וכד ישראל אינון בחמיסר יומין, כדין נטיל לבנוי לפרשא גדפוי עלייהו, ולמחדי עמהון, ועל דא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי, דא איהו אילנא דאקרי עץ פרי, ואשתכח ביה פרי. עץ הדר, כמה דאת אמר {{מקור|תהלים צו ו}} הוד והדר לפניו, מאי טעמא אקרי הדר, ומאן איהו הדר, אלא דא צדיק, אמאי אקרי הדר, והא אתר טמירא איהו דלית ליה גלויא, וצריכא לאתכסייא תדיר, ולית הדר אלא מאן דאתגלייא ואתחזי, אלא אף על גב דאיהו דרגא טמירא, הדורא איהו דכל גופא, ולא אשתכח הדורא לגופא אלא ביה. מאי טעמא, מאן דלית עמיה האי דרגא, לית ביה הדורא למיעל בבני נשא, קלא לאו עמיה בדבורא (ס"א כדכורא), והדורא (ס"א ודבורא) דקלא אתפסק מניה, דיקנא והדורא דדיקנא לאו עמיה, ואף על גב דאתכסייא ההוא דרגא, כל הדורא דגופא ביה תליא, ואתכסי ואתגלייא, ובגין כך עץ הדר, איהו עץ דכל הדורא דגופא ביה תליא, ודא איהו {{מקור|בראשית א יב}} עץ עושה פרי. כפת תמרים, הכא אתכלילת אתתא בבעלה בלא פרודא, כפות תמרים כחדא, וענף עץ עבות תלתא, ועלין דיליה, דא בסטרא דא, ודא בסטרא דא, וחד דשליט עלייהו, וערבי נחל תרין, דלית להו ריחא וטעמא, כשוקין בבני נשא, (ובגין כך) לולב נטיל כלהו, כחוטא דשדרה קיימא דגופא, ומה דנפיק לבר טפח, הכי הוא, בגין לאשלמא, ולאפקא כלא, ולשמשא כדקא חזי, (ובגין כך) בהני זינין בעי בר נש לאתחזאה קמי קודשא בריך הוא. עלין וטרפין דהני תמרים, אינון כל שאר חילין, דאתאחדן באינון כנויין דקודשא בריך הוא אקרי בהון, בגין דבעינן (ס"א לאתחדתא) לתתא כגוונא דלעילא, דלית לך מלה בעלמא דלא אית לה דוגמא לעילא, כגוונא דלעילא הכי אית לתתא. ובעו ישראל לאתאחדא ברזא דא דמהימנותא קמי קודשא בריך הוא, כתיב {{מקור|ויקרא כג מב}} בסכת תשבו שבעת ימים, דא הוא רזא דמהימנותא, והאי קרא על עלמא עלאה אתמר, והכי תנינן, כד אתברי עלמא אתמר האי קרא. כד שרא חכמה לנפקא, מאתר דלא ידיע ולא אתחזי, כדין נפיק חד משחתא ובטש. וההיא חכמתא עלאה נציץ ואתפשט לכל סטרין, ברזא דמשכנא עלאה, וההוא משכנא עלאה אפיק שית סטרין, וכדין ההוא נציצו דמשחתא נהיר לכלא, ואמר בסכת תשבו שבעת ימים, מאן סכת חסר ו', דא משכנא תתאה, דאיהו כעששיתא לאחזאה לכל נהורין, וכדין אמר בסכת תשבו שבעת ימים, מאן שבעת ימים, מעלמא עלאה לתתאה, דכלהו קיימי בקיומא, לאנהרא להאי סכת, ומאן איהי, דא {{מקור|עמוס ט יא}} סכת דוד הנופלת, סכת שלום. ובעי עמא קדישא למיתב תחות צלהא ברזא דמהימנותא, ומאן דיתיב בצלא דא, יתיב באינון יומין עלאין, ועל דא כלהו בסכת בסכת, וחד בסוכות שלים, חד שלים, לאחזאה, דמאן דיתיב בצלא דא, יתיב באינון יומין עלאין לעילא, דקיימין על האי תתאה, לאנהרא ליה, לחפיא עליה, ולאגנא ליה, בשעתא דאצטריך. ותו, כלהו אקרון סכות בשלימו, וכתיב סכת חסר, דא עלמא תתאה דבעא בהני שבע יומין<קטע סוף=דף קפו ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפז|א}}<קטע התחלה=דף קפז א/>קדישין, למיזן לשאר ממנן רברבן דעמין, בעוד דאיהי נטלא חדוה בבעלה, ולא יקטרגון חדוותא, בגין דיתערבבון (ס"א דיתעדנון) בההוא מזונא, קרבנין דלהון סגיאין יתיר משאר יומין, בגין דיתעסקון בהו ולא יתערבון לבתר בחדוה דישראל, ומאן חדוה דישראל דא יומא תמינאה דעצרת. ותא חזי בעוד דאינון שאר ממנן חדאן, ואכלין בההוא מזונא דמתקני לון ישראל, אינון מתקני כורסייא לקודשא בריך הוא מתתא, ולסלקא ליה לעילא, באינון זינין, ובחדוה, ובהלולא, ולאקפא מדבחא, כדין איהי סלקא ונטלא ברכאן וחדוה בבעלה. ושאר חיוון רברבן ממנן דעמין, אכלן ומדקן ורפסן ואתזנו, ואיהי נקטא נפשאן בענוגין לעילא כמה דאתמר, כיון דנחתא והא נקטא כל ברכאן וכל קדושין וכל ענוגין, וישראל כל הני שבעה יומין הוו משכין לה באינון עובדין דקא עבדין, ומקרבין בהדה, כדין נחתא לקרבא בבנהא, ולמחדי לון יומא חד, וההוא יומא איהו יומא תמינאה, בגין דכל שבע יומין אחרנין בהדה, ועל דא איהו תמינאה, ותמניא יומין כחדא, ובגין כך אקרי עצרת, כנישין, כנישין כלהו בהאי יומא, ואקרי שמיני, ולית שמיני אלא מגו שבעה. כתיב {{מקור|איוב א כא}} יהי שם יהו"ה מבורך, מאי מבורך, (אלא כלא ידעי), אבל רזא חדא ידע חד מחברנא במדברא, אחזיאו ליה בחלמא, ורבי יצחק כפתורא שמיה, מאי מברך, שירותא קשה וסופיה רך, מ"ב קשה ודינא איהו ודאי, (ולבתר רך), כגוונא דא יומא דראש השנה מ"ב, דהא במ"ב (וברזא דמ"ב) אתוון אתברי עלמא, ועל דא אתברי בדינא, לבתר רך, ועל דא תנינן כל שירותין קשין וסופא דלהון רכין, (ס"א דהא במ"ב וברזא דמ"ב אתוון אתברי עלמא, ועל דא אתברי בדינא, לבתר רך, כגוונא דא) ביומא דראש השנה מ"ב קשה בדינא, ביומא דעצרת רך בחדוה. תא חזי מה בין דינא עלאה להאי דינא, דינא עלאה שירותא וסופא קשה, ולית מאן דיקום ביה, וכל מה דאזיל אתתקף, ובתר דשארי לא סליק מניה, עד דאכיל ושצי כלא דלא אשתאר כלום, אבל דינא אחרא דתתא, שירותא קשה, וכל מה דאזיל אתחלש, עד דנהיר אנפין, כגוונא (ס"א דא דינא דנוקבא) דנוקבא דחלש חילהא. אימתי אתער דינא דלעילא למשרי על עלמא, ביומא דטופנא, ועל דא לא אשתאר כלום בעלמא, בר ההוא תבותא דנח, דאיהי כגוונא עלאה דסביל לההוא תוקפא, ואי לאו דזמין קודשא בריך הוא ואשתכח ברחמי על עלמא, כל עלמא אתאביד, דכתיב {{מקור|תהלים כט י}} יהו"ה למבול ישב, ועל דא לא שריא דינא דלעילא על עלמא, דלא יכיל עלמא למסבל ליה אפילו רגעא חדא. אדהכי הוה רבי שמעון בכי וחדי, זקפו עיינין וחמו חמשה מאינון פרושים, דהוו אזלי אבתריה למתבע ליה, קמו, אמר רבי שמעון מכאן ולהלאה מה שמך, אמר נהוראי סבא, בגין דנהוראי אחרא אית גבן, אזלו רבי שמעון ואינון חברייא עמיה תלת מילין, אמר רבי שמעון לאינון אחרנין מה ארחא דא גבייכו, אמרו, למתבע ליה להאי סבא, דמימוי אנן שתאן במדברא, אתא רבי שמעון ונשקיה, אמר ליה נהוראי שמך, ונהורא אנת, ונהורא עמך שרי. פתח רבי שמעון ואמר, {{מקור|דניאל ב כב}} הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, ידע מה בחשוכא, ונהורא עמה שרא, הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, קודשא בריך הוא גלי עמיקתא ומסתרתא, דכל עמיקין סתימין עלאין איהו גלי לון, ומאי טעמא גלי לון, בגין דידע מה בחשוכא, דאלמלא חשוכא לא אתידע נהורא, ואיהו ידע מה בחשוכא, ובגין כך גלי עמיקתא ומסתרתא, דאי לאו חשוכא לא יתגליין עמיקין ומסתרתן. ונהורא עמה שרא, מאן נהורא, דא נהורא<קטע סוף=דף קפז א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפז|ב}}<קטע התחלה=דף קפז ב/>דאתגלייא מגו חשוכא, ואנן מגו חשוכא דהוה במדברא, אתגלי לן נהורא דא, רחמנא ישרי עמך נהורא, בעלמא דין ובעלמא דאתי. אזלי רבי שמעון וחברייא אלין תלת מילין אבתריה, אמר ליה אמאי לא אזלי אלין עמך כקדמיתא, אמר ליה, לא בעינא לאטרחא לבר נש עמי, השתא דאתו נזיל כחדא, אזלו, ורבי שמעון אזל לארחיה, אמר רבי אבא, הא אנן ידענא שמיה, ואיהו לא ידע שמיה דמר, אמר ליה מניה ידענא דלא לאתחזאה: ;ברוך ה' לעולם אמן ואמן: ==פרשת כי תשא - זהר== {{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר, כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו'}}. רבי אבא ורבי אחא ורבי יוסי הוו אזלי מטבריה לצפרי. עד דהוו אזלי, חמו ליה לרבי אלעזר דהוה אתי, ורבי חייא עמיה. אמר רבי אבא, ודאי נשתתף בהדי שכינתא! אוריכו להו עד דמטו לגבייהו. כיון דמטו גבייהו, אמר רבי אלעזר ודאי כתיב {{צ|עיני יהו"ה אל צדיקים ואזניו אל שועתם}} {{ממ|תהלים|לד|טז}}. האי קרא קשיא וכו'.... {{קטן|(זה המאמר תמצאנו [[זהר חלק ב רכה א|בפרשת פקודי דף רכה סוע"א]], עיין שם כי שם מקומו)}} תא חזי הא אוקמוה, לית ברכתא דלעילא שרייא על מלה דאתמני. ואי תימא - ישראל היך אתמנון? אלא כופרא נטיל מנייהו והא אוקמוה. וחושבנא לא הוי עד דאתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכין להו לישראל, ולבתר מנין ההוא כופרא, ולבתר אהדרן ומברכין לון לישראל. אשתכחו ישראל מתברכאן בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהון מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שרייא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שריא עליה ויכיל לנזקא. בגין כך נטלין כופרא ופדיונא, לסלקא עליה מניינא, והא אוקמוה ואתמר:<קטע סוף=דף קפז ב/> {{ממ זהר משולב|ב|קפח|א}}<קטע התחלה=דף קפח א/>רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי בארחא. עד דהוו אזלין רמש ליליא. יתבו. אדהוו יתבין, שריאת צפרא לאנהרא. קמו ואזלו. אמר רבי חייא, חמי אנפוי דמזרח דקא מנהרין. השתא כל אינון בני מדינחא דטורי נהורא, סגדין לגבי האי נהורא דנהיר באתר דשמשא עד לא יפוק, ופלחין ליה. דהא כיון דנפיק שמשא - כמה אינון דפלחין לשמשא. ואלין אינון דקא פלחין לנהורא דא, וקראן להאי נהורא {{צ|אלהא דמרגלא דנהיר}}, ואומאה דלהון באלֹהּ דמרגלא דנהיר. ואי תימא פולחנא דא למגנא הוא - מיומין עתיקין קדמאין חכמתא ידעו ביה! בזמנא דשמשא נהיר עד לא יפוק, ההוא ממנא דפקיד על שמשא ואתוון קדישין דשמא עלאה קדישא רשימן על רישיה, ובחילא דאינון אתוון פתח לכל כוי שמיא ובטש בהו ועבר. וההוא ממנא עאל גו ההוא זהרא דנהיר סחרניה דשמשא. ותמן שכיח עד דנפק שמשא ואתפשט בעלמא. וההוא ממנא - איהו פקידא על דהבא ועל מרגלן סומקן. ואינון פלחין לההוא דיוקנא דתמן. ובנקודין וסימנין דירתו מקדמאי מיומין עתיקין - אזלי וידעי נקודין דשמשא למשכח אתרין דדהבא ומרגלן. אמר רבי יוסי, עד כמה יהון פולחנין סגיאין אלין בעלמא?! דהא שקרא לית ליה קיימין לקיימא?! פתח אידך ואמר {{צ|שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר}} {{מקור|משלי יב יט}}. תא חזי, אילו כל בני עלמא הוו פלחין לשקרא - הוה הכי. אבל האי נהורא וזהרא דנהיר - ודאי קשוט איהו. כוכבי רומא דרקיעא - קשוט אינון. אי בטפשו וחסרונא דדעתא דלהון אינון אמרי וקראן להו אלהא - לא בעי קודשא בריך הוא לשיצאה עובדוי מעלמא. אבל לזמנא דאתי, לא ישתצון כוכביא ונהורין דעלמא, אבל מאן ישתצי? אינון דפלחו לון. וקרא דא הכי הוא: {{צ|שפת אמת תכון לעד}} - אלין ישראל דאינון שפת אמת - {{צ|יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד}} {{מקור|דברים ו ד}}, וכלא איהו אמת ורזא דאמת. ומסיימי {{צ|יהו"ה אלהיכם אמת}}. ודא איהו {{צ|שפת אמת תכון לעד}}. {{צ|ועד ארגיעה}} - "ועד רגע" מבעי ליה, מאי {{צ|ארגיעה}}? אלא עד כמה יהא קיומא דלהון בעלמא, עד זמנא דייתי ויהא לי נייחא, מפולחנא קשיא דעלוי, ובזמנא דארגיעה ישתצי {{צ|לשון שקר}}, אינון דקראן אלהא למאן דלאו הוא אלהא. אבל ישראל דאינון 'שפת אמת' כתיב בהו {{צ|עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו}} {{מקור|ישעיה מג כא}}. אדכרנא חדא זמנא דהוינא אזיל בהדי רבי אלעזר, פגע ביה הגמונא. אמר ליה לרבי אלעזר: אנת ידעת מאורייתא דיהודאי? אמר ליה ידענא. אמר ליה לית אתון אמרין דמהימנותא דלכון קשוט ואורייתכון קשוט, ואנן דמהימנותא דילן שקר ואורייתא דילן שקר - והא כתיב {{צ|שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר}}? אנן מיומין דעלמא קיימין במלכותא, ולא אעדי מינן לעלמין דרא בתר דרא, {{צ|תכון לעד}} ודאי! ואתון זעיר הוה לכו מלכותא, ומיד אעדי מנכון, וקרא אתקיים בכו דכתיב {{צ|ועד ארגיעה לשון שקר}}. אמר ליה: חמינא בך דאנת חכים באורייתא - תפח רוחיה<קטע סוף=דף קפח א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפח|ב}}<קטע התחלה=דף קפח ב/>דההוא גברא! אלו אמר קרא {{צ|שפת אמת כוננת לעד}} הוה כדקאמרת! אבל לא כתיב אלא {{צ|תכון}} - זמינא שפת אמת דתכון, מה דלאו הכי השתא, דהשתא שפת שקר קיימא, ושפת אמת שכיבא לעפרא. ובההוא זמנא דאמת יקום על קיומיה, ומגו ארץ תצמח - כדין {{צ|שפת אמת תכון לעד וגו'}}! אמר ליה ההוא הגמון: זכאה אנת וזכאה עמא דאוריתא דקשוט ירתין! בתר יומין שמענא דאתגייר. אזלו, מטו חד בי חקל וצלו צלותהון. כיון דצלו צלתהון, אמרו מכאן ולהלאה נתחבר בשכינתא ונזיל ונתעסק באורייתא. פתח רבי יוסי ואמר: {{צ|הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך וגו'}} {{מקור|ישעיה מא יא}} - זמין קודשא בריך הוא למעבד לישראל כל אינון טבאן דקאמר על ידי נביאי קשוט, וישראל סבלו עליהון כמה בישין בגלותהון. ואלמלא כל אינון טבאן דקא מחכאן וחמאן כתיבין באורייתא - לא הוו יכלין למיקם ולמסבל גלותא. אבל אזלין לבי מדרשות, פתחין ספרין וחמאן כל אינון טבאן דקא מחכאן, וחמאן כתיבין באורייתא דאבטח לון קודשא בריך הוא עלייהו, ומתנחמין בגלותהון. ושאר עמין מחרפין ומגדפין לון ואמרי {{צ|אן הוא אלהכון?! אן אינון טבאן דאתון אמרין דזמינין לכון?! וכי כל עמין דעלמא יכספו מנייכו?!}}. הדא הוא דכתיב {{צ|שמעו דבר יהו"ה החרדים אל דברו, אמרו אחיכם שונאיכם וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|ה}}. מאי {{צ|החרדים אל דברו}}? אינון דסבלו כמה בישין, כמה שמועות שמעי, אלין על אלין ואלין בתר אלין, וחרידו עליהון. כמה דאת אמר {{צ|כי וגו' קול חרדה שמענו פחד ואין שלום וגו'}} {{מקור|ירמיה ל ה}}. אינון חרדים תדיר אל דברו כד אתעביד דינא. {{צ|אמרו אחיכם שונאיכם}} - אלין אינון אחוכון בני עשו. {{צ|מנדיכם}} - כמה דאת אמר {{צ|סורו טמא קראו למו}} {{מקור|איכה ד טו}}, דלית עמא דקא מבזין לון באנפי ומרקקין באנפייהו לישראל כבני אדום, ואמרי "כלהו מסאבין כנדה". ודא איהו {{צ|מנדיכם}}. {{צ|למען שמי יכבד יהו"ה}} - "אנן בנוי דאל חי, די בָָּן יתייקר שמיה. אנן שלטנין על עלמא בגין ההוא דאקרי גדול" - {{צ|עשו בנו הגדול}} {{מקור|בראשית כז א}}, ובשמא דא אקרי קודשא בריך הוא גדול - {{צ|גדול יהו"ה ומהולל מאד}} {{מקור|תהלים קמה ג}}. "אנן בני הגדול ואיהו גדול - ודאי {{צ|למען שמי יכבד יהו"ה}}". "אבל אתון זעירין מכלא - {{צ|יעקב בנה הקטן}} {{מקור|בראשית כז ו}} כתיב. אן הוא אלהכון? אן הוא אינון טבאן דיכספון כל עממיא מחדוה דלכון? מאן יתן {{צ|ונראה בשמחתכם}} כמה דאתון אמרין!". {{צ|והם יבושו}} - רוח הקדש אומר {{צ|והם יבושו}} כמאן דתלי קללתא באחרא. בגין דאתון אמרין דכדין יבושו ויכלמו - ובגין דא רוח קדשא הוה אמר מלה הכי. ועל דא - {{צ|הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך}} {{ממ|ישעיהו|מא|יא}}. מאי {{צ|כל הנחרים בך}}? דאתקפו נחיריהון ברוגזא עלך בגלותא דא. בההוא זמנא {{צ|יבושו ויכלמו}} מכל טבין דיחמון להון לישראל. אמר רבי חייא הכי הוא ודאי. אבל חמינן, והכי חמו תקיפי עלמא, דהא גלותא אתמשך ועדיין בריה דדוד לא אתי. אמר רבי יוסי, וכל דא הכי הוא. אבל מאן עביד דיסבלון ישראל גלותא דא? כל אינון הבטחות דאבטח לון קודשא בריך הוא. והא אתמר, דעאלין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וחמאן כל אינון נחמות, וחדאן בלבייהו, למסבל כל מה דייתי עלייהו. ואלמלא דא לא יכלין למסבל. אמר רבי חייא ודאי הכי איהו! וכלא בתשובה תליא! ואי תימא דיכלין השתא לאתערא תשובה כלהו כחדא - לא יכלין! מאי טעמא לא יכלין? בגין דכתיב {{צ|והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה}} {{מקור|דברים ל א}}, וכתיב {{צ|והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו'}}, וכתיב (שם ב) {{צ|ושבת עד יהו"ה אלה"יך וגו'}}. וכדין {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצץ וגו'}}. ועד דכל אינון מלין לא יתקיימון - לא יכלין<קטע סוף=דף קפח ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפ|א}}<קטע התחלה=דף קפט א/>לאתערא תשובה מנייהו. אמר רבי יוסי, כמה סתמת כל ארחין ושבילין מכל בני גלותא, ולא שבקת לון פתחון פה! אי הכי - להוו כמה דהוו בכל דרא ודרא, דלא יסבלון גלותא, ולא אגרא, ויפקון מדינא דאורייתא, ויתערבון בשאר עמין! פתח ואמר: {{צ|כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וגו'}} {{מקור|ישעיה כו יז}}. מאי {{צ|כמו הרה}}? ארח איהו לעוברתא לאעברא עלה תשע ירחין שלמין, ואית בעלמא כמה וכמה דלא עבר עלה אלא יומא חד או תרין יומין מתשיעאה, וכל צירין וחבלין דעוברתא בתשיעאה אינון, ואף על גב דלא אעבר עלה אלא יומא חדא - אתחשיב עלה כאילו אתעברו כל תשיעאה שלים. אוף הכי ישראל. כיון דאטעמי טעם גלותא - אי יהדרון בתשובה, יתחשב עלייהו כאלו אעברו עלייהו כל אינון מלין דכתיבין באורייתא. כל שכן וכל שכן דכמה וכמה יסורין אעברו עלייהו מן יומא דגלותא שרי. אבל מאי דכתיב {{צ|בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} {{מקור|דברים ד ל}}? תא חזי כמה רחמנותא רחים קודשא בריך הוא לישראל במלה דא. למלכא דהוה ליה ברא יחידאה, ורחים ליה רחימו דנפשא, ומגו רחימו דיליה יהב ליה לאמיה מטרוניתא דתרבי ליה, ותוליף ליה ארחי מתתקנן. זמנא חדא חב לגבי אבוה. אתא אבוהי ואלקי ליה, ולבתר אעבר על חוביה. תב כמלקדמין וחב לאבוה, ואפקיה אבוה מביתיה וארגיז עליה. נפק ההוא ברא מביתיה. ובאתר דיהך בארח קשוט ויהא זכאה כדקא יאות בגין דישמע מלכא אבוה ויהא תיאובתיה עליה - מה עבד? אמר "הואיל ונפקנא מהיכלא דאבא - אעביד מכאן ולהלאה כל מה דאנא בעי!". מה עבד? אזל ואתחבר בזונות, ואתלכלך בלכלוכא דטנופא בהדייהו, ולא הוה משתכח אלא בהדייהו בחבורא דלהון. מטרוניתא אמיה פקדת בכל יומא על ההוא ברא, וידעת דברה בהדי זונות אתחבר, וכל חברותא דידיה בהדייהו הוות. שריאת למבכי ולאתמררא על ברה. יומא חד עאל מלכא לגבה. חמא לה דאיהי מבכה. שאיל לה על מה את בכאת? אמרה ולא אבכה - דהא ברנא לבר מהיכלא דמלכא, ולא די דהוא לא יתיב בהיכלא דמלכא אלא דהוא יתיב בהדי זונות! מה יימרון כל בני עלמא - בריה דמלכא איהו דיתיב בבי זונות! שריאת למבכי ולאתחננא למלכא. אמר מלכא, בגינך אהדר ליה ואנת ערבאה דיליה! אמרת הא ודאי. אמר מלכא הואיל וכך הוא - לא אצטריך לאהדרא ליה ביממא באתגליא, דכסופא דילן איהו למהך בגיניה לבי זונות. ואי לא הוה כגוונא דא דטינף גרמיה הכי וחלל יקרי - הוינא אנא וכל חיילין דילי אזלין בגיניה בכמה יקר, בכמה בוקינס קמיה, בכמה מאני קרבא מימיניה ומשמאליה, עד דכל בני עלמא יודעזעון וינדעון כלא דברא דמלכא איהו. השתא כיון דאיהו טינף גרמיה וחלל יקרי - איהו יהדר בטמירו דלא ינדעון ביה. אהדר לגבי מלכא - יהביה לגבי אמיה. ליומין סרח כמלקדמין. מה עבד מלכא? אפיק ליה ולאמיה בהדיה מגו היכלא! אמר תרווייכו תהכון, ותרווייכו תסבלון גלותא ומלקיותא תמן! כיון דתרווייכו תסבלון כחדא - כדין ידענא דברי יתוב כדקא חזי. כך ישראל בנוי דמלכא קדישא אינון - אחית לון למצרים. ואי תימא בההוא זמנא לא חאבו? גזרה דגזר קודשא בריך הוא בין הבתרים הוה אתחזי למהוי קיים! וקודשא בריך הוא אשגח לתרין מלין; חד בגין ההוא מלה דאמר אברהם {{צ|במה אדע כי אירשנה}} {{מקור|בראשית טו ח}}, דא הוא<קטע סוף=דף קפט א/>{{ממ זהר משולב|ב|קפא|ב}}<קטע התחלה=דף קפט ב/>סבה ועילה. אבל עד דנפקו ממצרים לא הוי גוי ולא אתחזו כדקא יאות. פתח ואמר, {{צ|כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות}} {{מקור|שיר ב ב}}. בעא קודשא בריך הוא למעבד לון לישראל כגוונא דלעילא, ולמהוי שושנה חדא בארעא כגוונא עלאה. ושושנה דסלקא ריחא ואתבריר מכל שאר וורדין דעלמא לא הוי אלא ההיא דסלקא {{צ|בין החוחים}}? ודא ארחא כדקא יאות. ועל דא זרע שבעין זוגין דהוו שבעין נפש, ואעיל לון בין החוחים. ואינון חוחים - מיד דהוו אינון זוגין תמן - סליקו ענפין וטרפין, ושליטו על עלמא, וכדין פרחת שושנה בינייהו. כיון דבעא קודשא בריך הוא לאפקא שושנה ולקיט לה מבינייהו - כדין יבשו חוחים ואזדריקו ואשתציאו ולא אתחשבו לכלום. בשעתא דאזיל למלקטא שושנה דא, לאפקא בריה בוכריה, בההוא זמנא אזל מלכא גו כמה חיילין רברבנין ושליטין, עם דגלין פרישן, ואפיק לבריה בוכריה בכמה גבורן, ואייתי ליה להיכליה, ויתיב סגי בבי מלכא. כיון דחב לגבי אבוה - אוכח ליה ואלקי ליה דכתיב {{צ|ויחר אף יהו"ה בישראל ויתנם ביד שוסים וגו'}} {{מקור|שופטים ב יד}}. סרח כמלקדמין ומרד באבוה - אפקיה מביתיה. מה עבדו ישראל? חמו דהא אתבדרו לבבל - אתערבו בעממיא; נסיבו נשין נכריות, ואולידו בנין מנהון. עם כל דא אימא קדישא הות אפטרופוסא עלייהו. ועל דעבד הכי, קודשא בריך הוא אמר הואיל וכסופא איהו - ליתי ברי איהו מגרמיה. הואיל וחלל יקרי - לא אתחזי דאנא איזיל תמן לאפקא ליה ולמעבד ליה נסין וגבורן כמלקדמין. תבו אינון בלא סיועא דאתחזו לון, בלא פליאן ונסין. אלא כלהו מתבדרן, כלהו לָאָן במסכנו. ותבו להיכלא דמלכא בכסופא. ואימא קדישא ערבת לון. חאבו כמלקדמין. מה עבד קודשא בריך הוא? אפיק להאי ברא כמלקדמין מהיכליה ואמיה בהדיה. אמר: מכאן ולהלאה אימא וברה יסבלון כמה בישין כחדא! הדא הוא דכתיב {{צ|ובפשעיכם שלחה אמכם}} {{מקור|ישעיה נ א}}. ועל דא כתיב {{צ|בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} {{מקור|דברים ד ל}} - מאי {{צ|באחרית הימים}}? אלא דא היא אימא קדישא דהיא {{צ|אחרית הימים}}, ועמה סבלו כל מה דסבלו בגלותא. ואילו יהדרון בתיובתא - אפילו חד ביש או חד צערא דיעבר עלייהו - אתחשב עלייהו כאלו סבלו כלא!ואי לאו - סתים קיצא וכל דרין דיליה, כמה דאמר בוצינא קדישא, דכתיב {{צ|לצמיתות לקונה אותו לדורותיו}} {{מקור|ויקרא כה ל}}. וכל דא בתיובתא תליא מילתא. אמר רבי חייא: ודאי הכי הוא, ועל דא גלותא אתמשך. אבל קודשא בריך הוא כל מה דמחא לון לישראל - בהאי {{צ|אחרית הימים}}. ובהאי אחרית הימים יעביד לון נסין ונוקמין, דכתיב {{צ|והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהו"ה בראש ההרים}} {{מקור|ישעיה ב ב}}. מאן {{צ|ראש ההרים}}? דא אברהם סבא, כהנא רבא, ראש דכלא. ובגין דאיהו ראש - כוס דברכה יהיה נכון בראש ההרים, דא אברהם סבא, קדמאה לשאר ההרים. כוס דברכה אצטריך למהוי מתקנא בימינא. {{צ|ונשא מגבעות}} - אצטריך למהוי זקיף מן פתורא שיעורא דאקרי זרת לברכא לקודשא בריך הוא, ודא הוא {{צ|ונשא מגבעות}}. {{צ|מגבעות}} מאי הוא? אלא בֵּינה ובין בתולות אחריה רעותיה - שיעורא דזרת איהו. {{צ|נשא}} כוס דברכה {{צ|מגבעות}} ודאי. ועל דא - טבא דיהא ליה להאי ברא בוכרא - באחרית הימים איהו. אמר ליה שפיר קאמרת! האי קרא ודאי הכי הוא. {{צ|בראש ההרים}} - דא ימינא אברהם סבא, דאיהו ראש ההרים ודאי. {{צ|ונשא מגבעות}} - משיעורא דגבעות דאינון רעותיה, ושפיר קאמרת. {{צ|ונהרו אליו כל הגוים}} {{מקור|ישעיה ב ב}} - מאי הוא? אמר ליה, ואפילו נשים וקטנים, ושמש דפלח על פתורא אף על גב דאיהו לא אכל - אצטריך למשמע ולמימר אמן, (ס"א להריק ברכה לכוס). דלא יימא בר נש "אנא לא אכלית, והואיל<קטע סוף=דף קפט ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצ|א}}<קטע התחלה=דף קצ א/>דלא אצטריפנא לזמון לא אשמע ולא אימא אמן". הכל חייבין ביה. דבר אחר: {{צ|ונהרו אליו כל הגוים}} - אף על גב דנשים וקטנים פטורין מן המצות - בכוס דברכה הכל חייבין; בלבד דינדעון למאן מברכין. ודא היא {{צ|ונהרו אליו כל הגוים}}. אתא רבי יוסי ונשקיה. אמר כמה שפיר מלה דא ומתיקא לחכא! {{ש}} השתא אית לדייקא, אי האי 'אחרית הימים' איהו כוס דברכה ממש - מהו {{צ|הר בית יהו"ה}}? הוה ליה למכתב הכי "והיה אחרית הימים נכון יהיה בראש ההרים" - מהו {{צ|באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהו"ה}}? {{ש}} אמר ליה, {{צ|אחרית הימים}} איהו אילנא כלא - מרישיה ועד סיפיה, דהוא אילנא דטוב ורע. ואתא קרא לבררא {{צ|'''ב'''אחרית הימים}}, ואפיק {{צ|הר בית יהוה}} - דא טוב בלא רע. {{צ|הר בית יהוה}} ודאי - דלית תמן חולקא לסטרא אחרא, דהא אתבריר {{צ|הר בית יהוה}} מגו אילנא דאיהו {{צ|אחרית הימים}}. ודא איהו כוס דברכה דאיהו {{צ|נכון בראש ההרים}}. אמר רבי יוסי, זכאה ארחא דא דזכינא להאי מלה! {{ש}} אמר ליה: ממאן שמעת לה? {{ש}} אמר ליה יומא חדא הוינא אזיל בארחא ושמענא וחמינא ליה לרבי שמעון דהוה דריש להאי קרא לרבי אחא. וכיון דשמענא - חדינא ביה, ונטירנא ליה צריר בכנפא דלבושאי דלא יתעדי מנאי לעלמין. {{ש}} אמר ליה, ודאי מלה קדישא דא מנהירו דבוצינא קדישא אתנהיר! זכאה דרא דקיימי עלמא וסמכוי שריין בגויה! ואי אנת צרירת להא מלה בקשרא חדא דלא יתעדי מינך - אנא אצרור לה בתלתין או בארבעין קשרין בכיסאי, דלא יתעדי מינאי לעלמין. (כאן חסר) {{להשלים}} ...על ההיא מלה דאחמי קודשא בריך הוא למשה, בגין דאף על גב דישראל חבין קמיה בכל דרא ודרא, לא בעי מאן דיימא עלייהו דלטורין. מנלן? מהושע, דכתיב {{צ|תחלת דבר יהו"ה בהושע}} {{מקור|הושע א ב}} - הא אוקמוה מלה. ועל דא {{צ|והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו'}} {{ממ|הושע|ב|א}}. ובגין דא בריך לון בכמה ברכאן לאהדרא בתיובתא, ולאתבא לון לגבי אבוהון דבשמיא, ולא אעדי מתמן עד דקודשא בריך הוא מחל על חובייהו, ואתנקיאו קמיה. אליהו מה כתיב ביה? {{צ|ויבא וישב תחת רתם אחד וגו'}} {{מקור|מלכים א יט ד}}. אמר: מאריה דעלמא! אתתא חדא שדרת לון לישראל ודבורה שמה, דכתיב {{צ|והיא יושבת תחת תמר דבורה}} {{מקור|שופטים ד ה}} - דא הוא {{צ|רתם}}. ואהדרת לון למוטב, דכתיב {{צ|עד שקמתי דבורה}} {{ממ|שופטים|ה|ז}}. ואנא עאלית בינייהו ואכרזית קמייהו, ולא יכילנא. עד דהוה יתיב, אתגלי עליה קודשא בריך הוא. אמר ליה {{צ|מה לך פה אליהו}}? בקדמיתא קא הוית מקטרגא ומקני על ברית, ומדחמינא בך דקנית עלי בההוא ברית - נטלית ליה ברעו דמשה ויהיבנא לך, עד דמשה הוה אמר {{צ|הנני נותן לו את בריתי שלום}} {{מקור|במדבר כה יב}}. השתא דאיהו דילך, לא אתחזי לך לקטרגא עלוי. הוה לך למשבק קנוייך לי, כמה בקדמיתא דהוה דילי, שבקנא ליה לידא אחרא ולא קטריגנא עלוי. {{צ|מה לך פה}} - מאי {{צ|פה}}? ברית קיימא, {{צ|פה יהו"ה}} איהו. כיון דלא בעאת לשבקא לי - פומך אתברי באתר דההוא פומא. תנן, בההיא שעתא אתעבר מניה ההוא נבזבזא דיהב ליה משה, דתנן מאי דכתיב {{צ|וילך בכח האכילה ההיא...עד הר האלהי"ם חורבה}} {{מקור|מלכים א יט ח}}? למתבע מתמן. וכי מתמן הוה בעי? אלא למתבע כמלקדמין מההוא דירית בהר האלהי"ם ברית דא. פנחס הוא אליהו ודאי בדרגא חדא. אמר ליה משה, לית אנת יכיל לקבלא מנאי, אלא זיל לינוקייהו דישראל ומאינון תרווח, ואינון יהבי לך. וכך הוא עביד. (חסר) {{להשלים}} ...כמה טיבו עביד קודשא בריך הוא בכל דרא ודרא לישראל - תא חזי מה כתיב, {{צ|ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים}} {{מקור|מיכה ו ד}}. והא כמה נביאי הוו לבתר משה? <קטע סוף=דף קצ א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצ|ב}}<קטע התחלה=דף קצ ב/>"ואשלח לפניך את משה אהרן ואלעזר ופנחס יהושע ואליהו ואלישע וכמה שאר צדיקי וחסידי" מבעי ליה?! אלין תלתא אמאי? אלא אמר קודשא בריך הוא, עמי בני אמאי לא תדכרון לכל טבין דעבדית לכו, דשדרית לכו למשה אהרן ומרים. למלך בשר ודם דאית ליה מדינתא, ושדר לגבה גוברין אפרכין רברבנין, דיהון מנהלי עמא ומעיינין בהו ובדינייהו. מאן אצטריך למהוי זקוק במזונייהו במלין דיצטרכון - לאו עמא דמדינתא?! בעל כרחייהו יצטרכו לעיינא בהו, ולמיהב להו יקרא. שדרית למשה - איהו אייתי קמייכו מן למיכל, ונהיל לכו ולבנייכו ולבעירייכו, ואשתדל בדינייכו (ס"א במזונייכו), ובכל מה דאצטריך לכו. שדרית לאהרן - אייתי (ס"א לכו ענני) היכלין דענני יקר לחפאה עלייכו כמלכין. אסחי לכו בטלי יקר, דלא אתרקבו לבושיכון ומנעליכון, והוו מתחדשי בכל יומא. שדרית למרים - אייתיאת בירא לאשקאה לכו, ושתיתון אתון ובעירכון. אינון יהבו לכון, ומדלהון אכלתון ושתיתון, ויתיבתון בחופאה דיקר דלהון - ומדלכון לא יהבתון לון?! ולא עוד אלא דאשתדלו עליכון ונטלו על צואריהון מטולכון - והויתון מחרפין ומגדפין לון?! אמר רבי יוסי, לאו הוה אבא רחמן על בנוי כקודשא בריך הוא. וקרא הוא, דכתיב {{צ|לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב וגו'}} {{מקור|מלכים א ח נו}}. תא חזי רחמנו דיליה - אלו אמר {{צ|לא נפל דבר אחד מכל דברו}} ולא יתיר - נח לעלמא דלא אתברי. אבל מדאמר {{צ|מכל דברו הטוב}}, ואפיק ביש לאחורא, דהא מלה דביש לא בעי למעבד. ואף על גב דאגזים וארים רצועה - אתאת אימא ואתקפת בדרועיה ימינא, וקם רצועה בקיומיה, ולא נחית לתתא, ולא אתעביד. בגין דבעיטא חדא הוו תרווייהו - איהו דאגזים ואיהי דאחידת בימיניה. ואי תימא מנלן? ממלה דאיהי באתגליא, דכתיב {{צ|לך רד כי שחת עמך}} - שרי לארמא רצועה. ומשה דלא הוה ידע ארחא דאמא - שתיק. כיון דחמא קודשא בריך הוא כך - אנקיד ליה ובטש ביה ואמר {{צ|ועתה הניחה לי}}. מיד ארגיש משה ואחיד בדרועיה דקודשא בריך הוא דכתיב {{צ|זכור לאברהם}} - דא דרועיה ימינא. ובגין כך לא נחית רצועה. ואי תימא אימא דאיהי רגילה לאחדא ברצועה דמלכא אן הות, דשבקת מלה למשה? שאילנא ואמינא, והא לא ידענא ברירא דמלה, עד דנהוי קמיה דבוצינא קדישא. כד אתו לקמיה דרבי שמעון - חמא באנפייהו סימן. אמר: "עולו בני קדישין, עולו רחימין דמלכא, עולו רחימין דילי, עולו רחימין אלין באלין". דאמר רבי אבא כל אלין חברייא דלא רחימין אלין לאלין - אסתלקו מעלמא עד לא מטא זמנייהו. כל חברייא ביומוי דרבי שמעון - רחימו דנפשא ורוחא הוה בינייהו, ובגין כך בדרא דרבי שמעון באתגלייא הוה. דהוה אמר רבי שמעון כל חברייא דלא רחמין אלין לאלין, גרמין דלא ליהך בארח מישר, ועוד דעבדין פגימו בה, דהא אורייתא רחימו ואחוה וקשוט אית בה. אברהם רחים ליצחק, יצחק לאברהם. מתחבקן דא בדא. יעקב - תרווייהו אחידן ביה ברחימו ובאחוה. יהבין רוחייהו דא בדא. חברייא! כההוא דוגמא אצטריכו ולא למעבד פגימו. כיון דחמא סימן באנפייהו ואמר לון הכי - אמרו ליה ודאי רוח נבואה שרא על בוצינא קדישא, והכי אצטריך לן למנדע. בכה רבי שמעון ואמר, חד מלה מאינון מלי דלחישו לי מגו ריש מתיבתא דגנתא דעדן, דלא אמרו באתגליא - מלה דא סתרא איהי - ואימא לכו בני רחימאי, בני רחימין דנפשאי. מה אעביד? אמרו לי בלחישא, ואנא אימא באתגלייא. ולזמנא דנחמי אנפין באנפין, <קטע סוף=דף קצ ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצא|א}}<קטע התחלה=דף קצא א/>כל אנפין יסתכמון בדא. בני, חובא דעבדו עמא דלבר ואשתתפו ביה עמא קדישא - באימא חאבו. דכתיב {{צ|קום עשה לנו אלהים}} - {{צ|אלהים}} ודאי, כבוד ישראל. דא איהו דשריא עלייהו כאימא על בנין. ודא הוא רזא דכתיב {{צ|וימירו את כבודם בתבנית שור}} {{מקור|תהלים קו כ}} - דא כבודם דישראל, אימא דלהון. ודא הוא דכתיב {{צ|גלה כבוד}} {{מקור|ש"א ד כב}} - דגרמו לשכינתא דאתגלי בגלותא עמהון. ועל דא {{צ|וימירו את כבודם}}. במה? {{צ|בתבנית שור}}. הכא איהו רזא דמלה. תא חזי, לתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין - נפק חד ערעורא מקטרגא, מזיקא קדמאה. ואיהו ברזא דיוקנא דאדם כד קריב לגו קדשא. כיון דאתעבר מתמן ובעי לנחתא לתתא, בעי לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא. ונחית הוא ורתיכוי. ולבושא קדמאה דקא נקיט - {{צ|תבנית שור}}, דיוקנא דשור. וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע שור איהו. ואינון ארבע אבות לנזקא עלמא. וכלהו תלתא דאבות נזיקין בר שור - כלהו דיליה. ועל דא כתיב {{צ|וימירו את כבודם בתבנית שור}}. מהו {{צ|אוכל עשב}}? הא דרשינן ביה. אבל עקרא דמלה: מתמצית דלחם ושבע זיני דגן - לית ליה בהו חולקא. ובגיני כך אימא לא הות תמן, ולא יאות לה למהוי תמן. ובגין דאבא הוה ידע רחמנו דאימא וארחא דילה - אמר למשה. בני רחימאי! עיטא בתרווייהו בדא תדיר! ודא הוא דלחישו לי בלחישו - דלא חזי לגלאה - דברא לא ינדע. ויחמי דהא רצועה אתתקנת, וידחל תדיר. אבל תרווייהו בעיטא דא ובעיטא חדא. תא חזי כתיב, {{צ|וירא העם כי בשש משה}} - מאן {{צ|העם}}? אינון ערב רב. מאן ערב רב? וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים הוו, דקראן לון ערב רב? והלא מצריים הוו, וממצרים נטלו! ואלו הוו ערבוביא דעמין סגיאין - הכי הוה ליה למכתב "ערב רב '''עלו''' אתם", לפי ערבוביא דלהון. אלא {{צ|ערב רב '''עלה''' אתם}} {{מקור|שמות יב לח}} - עמא חד הוה ולישן חד! אבל כל חרשי מצרים וכל חרטומי דלהון הוו, דכתיב בהו {{צ|ויעשו גם הם חרטומי מצרים}} (שם ז כג), דבעו למיקם לקבל פליאן דקודשא בריך הוא. כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים - אהדרו לגבי משה. אמר ליה קודשא בריך הוא למשה: לא תקבל לון! אמר משה: מאריה דעלמא! כיון דחמו גבורתא דילך באען לאתגיירא - יחמון גבורתך בכל יומא, וינדעון דלית אלהא בר מנך. וקבל לון משה. אמאי קרא לון {{צ|ערב רב}}? אלא כל חרשין דמצרים הוו, וברישהון '''יונוס וימברוס''', ובשעתא דיומא הוו עבדי תדיר חרשייהו. וכל אלין חרשין עלאין הוו מסתכלי מכי נטי שמשא - משירותא דשית שעות ומחצה עד שירותא דתשע ומחצה, דהיינו 'ערב רברבא'. כל אינון חרשין זעירין - משירותא דתשע ומחצה עד פלגות ליליא. אינון עלאין דבהו הוו מסתכלי מכי נטי שמשא - דהא כדין שראן {{קיצור|תשע מאה ותשעין וחמש דרגין|995}} למשטטא על טורי חשוך. ורוחא דלהון הוה משטטא על כל אינון חרשין (נ"א דרגין) בחרשייהו. ואלין הוו עבדי כל מה דאינון בעאן, עד דכל מצראי רחצנו דלהון באלין הוה. וקראן לון {{צ|ערב רב}} בגין דאית ערב זעירא; מתשע שעות <קטע סוף=דף קצא א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצא|ב}}<קטע התחלה=דף קצא ב/>ומחצה ולתתא דא ערב זעירא. ותרי 'ערבי' אינון. ועל דא {{צ|וגם ערב רב עלה אתם}}. וחכמתא דלהון הוה סגי. ואינון אסתכלו בשעתי דיומא, ואסתכלו בדרגא דמשה, וחמו דהא בכל סטרין {{צ|בשש משה}} - בשש שעתי קדמאין דיומא - דאינון לא יכלין לשלטאה בהו. (ס"א בגין שית) בשית דרגין עלאין דאחידן ביה (נ"א דאחיד בהו), ובכל סטרין בשית הוה. ובעטרין דאלין שית הוה זמין לרדת מן ההר, דכתיב {{צ|כי בשש משה לרדת מן ההר}}. מיד {{צ|ויקהל העם על אהרן}}. דהכי תנינן דבההיא שעתא דנחית משה וקביל אורייתא בלחודוי, כללא דכל ישראל. ואיהו קביל אורייתא בעלמא - ואפילו מגלת אסתר, דכתיב {{צ|וקבל היהודים}} {{מקור|אסתר ט כז}} - "וקבלו היהודים" מבעי ליה - מאי {{צ|וקבל}}? אלא דא משה דאיהו {{צ|היהודים}} - כללא דיהודאי. {{צ|ויקהל העם על אהרן}} - אמאי על אהרן? בגין לאתכללא בסטרא דימינא, דהא אינון שמאלא בעו מניה, ובגין דלהוי כליל בימינא, אתכנשו על אהרן. {{צ|ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים}} - {{צ|אלהי"ם}} ודאי - בעו סטר שמאלא. {{צ|אשר ילכו}} - "אשר ילך" מבעי ליה - מאי {{צ|אשר ילכו}}? אלא אלהי"ם שית דרגא אינון, כלהו בסטר שמאלא ד'''אלהי"ם''' שית אינון. דאי תימא דהא שבע אינון - ההוא '''אלהי"ם''' עלאה לא עאל בכללא. תא חזי, כל זמנא דהוה משה במצרים - שמא ד'''אלהי"ם''' לא דכיר אלא שמא ד'''יהו"ה'''. ועל דא קשיא ליה לפרעה - בגין דלא יהא תוקפא לההוא סטרא אחרא, ולא יתתקף בעלמא. השתא בעו ההיא מלה, והיינו {{צ|קום עשה לנו אלהי"ם}} - {{צ|לנו}} דייקא - דאנן צריכין להאי מלה לתקפא סטרא דילן דהוה אתדחיא עד השתא. {{צ|אשר ילכו לפנינו}} - מאי אמרו? אלא הכי אמרו: חמינן דאתון ישראל כל טוב וכל יקר דעלמא לכו, ואנן דחיין לבר. דילכון - {{צ|ויהו"ה הולך לפניהם יומם}} {{מקור|שמות יג כא}}. אוף הכי - {{צ|אלהי"ם אשר ילכו לפנינו}}, כמה דאזיל קמייכו '''יהו"ה''', דהא רשו אית לסטרא דילן למהך אוף הכי לקמנא, אי נזמין ליה עובדא. תא חזי, כל ענני יקר דאזלו במדברא לא הוו חפיין אלא לבני ישראל לחודייהו. וההוא עננא דיקר דכתיב {{צ|ויהו"ה הולך לפניהם יומם}} אזלא לקמייהו. ואלין ערב רב וכל אינון בעירי עאנין ותורין הוו אזלו לבר ממשרייתא לבתרייתא. ותא חזי, כל אינון ארבעין שנין דקא אזלו ישראל במדברא - שום לכלוכא וטנופא לא הוה גו ענני לגו. ועל דא עאני ותורי דהוו אכלי עשב - לבר הוו, וכל אינון דנטרי לון. אמר רבי אלעזר, אבא אי הכי, אינון ערב רב לא הוו אכלי מן מנא? אמר ליה, ודאי הכי הוא! אלא מה דיהבין לון ישראל כמאן דיהיב לעבדיה. וממה הוו אכלי? מתמצית. מה דאשתאר מבתר ריחיא פסולת. וקרא אכריז ואמר: {{צ|ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה}} {{ממ|שמות|טז|לה}}, {{צ|בני ישראל}} ולא אחרא. {{צ|ויראו בני ישראל ויאמרו מן הוא}} - ולא שאר ערב רב עאני ותורי דהוו בינייהו. עד השתא הוו אתכפיין אינון ערב רב, והשתא קמו ובעו עובדא לאתקפא לסטרא אחרא. אמרו: או נהא כלנא עמא חדא ונהוי בכללא עמכון, או יהא לן מאן דיהך קמנא, כמה דיהך אלהכון קמיכון. אמר אהרן, חס ושלום דאלין ישתתפון בעמא קדישא למהוי כלא כללא חדא, ולא יתערבון עמא קדישא בעמא דא כללא חדא. אלא טב איהו לאפרשא לון מגו עמא קדישא עד דייתי משה. ואהרן לטב אתכוון, אלא סגיאין הוו מישראל דאשתתפו בהדייהו בלבא, ובגין כך, כד אתא משה אצטריך לבררא וללבנא לעמא קדישא מההוא חובא, ואשקי לון שקיו, עד דאתברירו <קטע סוף=דף קצא ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצב|א}}<קטע התחלה=דף קצב א/>כלהו, ולא אשתאר בהו פסולת כלל: אמר לון אהרן {{צ|פרקו נזמי הזהב}}. וכי לא הוה לון דהבא אחרא? אלא אמר אהרן בעוד דאית לון קטטה בבנייהו ובנשייהו יתעכבון, ובין כך ייתי משה. תא חזי, תנינן {{צ|קשים גרים לישראל כספחת בבשר החי}}. כל שכן אלין דלא הוו גרים כדקא יאות. אינון מה עבדו? {{צ|ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם}} - כמה אלפי ורבוון הוו מנזמיהון תמן. מה כתיב? {{צ|ויקח מידם ויצר אותו בחרט וגו'}}. אהרן לא אסתמר מאינון תרין חכימין דהוו ברישיהון דההוא ערב רב. חד מנייהו הוה קמיה, ואחרא הוה עביד בחרשוי. כיון דתרווייהו אתייעטו כחדא - נטלו ההיא דהבא; (חד) תרין שלישי בידא דחד, ושליש בידא דאחרא, בגין דהכי אצטריך בההוא זינא דחרשא. בכה רבי שמעון. אמר אי חסידא קדישא! אהרן משיחא דאלהא רבא! בחסידותך נפלו כמה מעמא קדישא, ואנת לא הוית ידע לאסתמרא! מהו עבדו? כד מטו שית שעתין ויומא הוה במתקלא - נטלו ההוא דהבא דפריקו מאודניהון. מאי טעמא? בגין דמאן דאצטריך למעבד חרשא, לא בעי למיחס עינוי על ממונא. ואינון אמרי שעתא קיימא לן אי אנן לא מעכבין, לאו שעתא למיחס על דהבא - מיד {{צ|ויתפרקו כל העם}}. מאי {{צ|ויתפרקו}}? כמה דאת אמר {{צ|מפרק הרים ומשבר סלעים}} {{מקור|מלכים א יט יא}} - דחבילו ותברו אודנייהו. בכה כמלקדמין ואמר, אי עמא קדישא דקודשא בריך הוא! פתח רבי שמעון בבכיה ואמר, {{צ|והגישו אדניו אל האלהים וגו'}} {{מקור|שמות כא ו}}. הא אוקמוה חברייא, אזן דשמע בסיני {{צ|כי לי בני ישראל עבדים וגו'}} {{מקור|ויקרא כה נה}}, ואיהו פריק עול מלכות שמים מעליה וזבין גרמיה לאחר - תרצע. ואלין חייביא רשיעין גוברין בישין, בתיאובתא דלהון למהדר לסרחנייהו, לא בעו מנשיהון ובניהון, אלא חבילו אורחייהו (ס"א אודנייהו), ואתפרקו מעול שמיא דפקיד להו משה ותברו אודנייהו, דלית לון חולקא בשמא קדישא ועמא קדישא. מה עבדו? פליגו תרווייהו ההוא דהבא; חד נטיל תרין שלישין, וחד שליש. קמו לקבל שמשא בשית שעתין, עבדו חרשייהו ובלטו בלטיהון בחרשא דפומא. כיון דמטא שירותא דשבע - ארימו תרווייהו ידייהו על ידוי דאהרן דכתיב {{צ|ויקח מידם}}; תרווייהו הוו ולא יתיר. כיון דאיהו קביל מידם - קלא נפק ואמר {{צ|יד ליד לא ינקה רע}} {{מקור|משלי יא כא}}, דכתיב {{צ|כי ברע הוא}}, אייתי רע לעלמא. רזא דמלה, אינון רשעים חייבין חרשין בנוי דבלעם חייבא, בני בנוי דלבן רשיע, חמו דכוס של ברכה בימין איהו, ומן ימינא אתקף תדיר. אמרו אי יהא בסטר דא, ההוא רישא דימינא, הא תוקפא דילן כדקא יאות. כיון דמטא שבע שעתין דיומא - יהבו ליה לאהרן מיד. אי איהו הוה אמר לון "שוו ליה בארעא בקדמיתא ואנא אטול" - לא הוו יכלין בחרשייהו כלום. אלא {{צ|מידם}} נטל, וקרא מתרעם ואמר {{צ|ויקח מידם}}. חמו מה עבד אהרן! גבר נביאה גבר חכים לא ידע לאסתמרא! דאלו נטיל מארעא - כל חרשין דעלמא לא הוו יכלין לאצלחא, אבל במה אצלחו בעובדא דא? בגין ד{{צ|ויקח מידם}} ולא מארעא. ===קטע זמני=== {{צ|ויצר אותו בחרט}} - לאו כמה דחשבין בני נשא, דעבד ציורין במחוגה או במלה אחרא, אלא אתא קרא לאוכחא מלה, דאהרן לא ידע לאסתמרא, אילו כד נטל מידיהון הוה שדי לארעא, ואף על גב דיטול ליה לבתר, לא הוה <קטע סוף=דף קצב א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצב|ב}}<קטע התחלה=דף קצב ב/>אצלח עובדא בישא דא, אבל בכלא סיועא בישא הוה, דנקיט דהבא וטמריה מעינא, ביש בתר ביש. מאי {{צ|ויצר אותו בחרט}}? דשוי כל דהבא בכיסא חדא ואסתמר מעינא - כדין סליק כלא לעובדא. בספרא דחנוך אשכחנא, דהוה אמר הכי, ברא יחידאה יתייליד לההוא רישא חוורא, וכד ייתון מבשרא דחמרי, יטעין ליה, בההוא דעייל (נ"א דנטיל) מרגלן בזגין דדהבא, בלא דעתא דיליה, ודיוקנא יצייר בציורא בחרט, מאי בחרט, בחרט אנוש, דא קלמוסא דאנוש חייבא דאטעי לבני נשא, ודאי דא ברירא דמלה דאנוש, כד אטעי עלמא בקלמוסא הוה רשים רשימין דכל דיוקנין ופלחנין נכראין, בההוא קלמוסא רשים רשימו, ועל דא כתיב בחרט, ההוא דאשתמודע למעבד הכי, ודא הוא ברירו דמלה. וכלא הוה, דודאי בכיסא ארמי דהבא, וכסי ליה מעינא, כמה דאמרו אינון חרשין, והכי אצטריך בזיני דחרשין אלין, ודא הוא עובדא דחרשין אלין, מלה דאצטריך באתגליא לאתגלאה לבתר, אצטריך טמירו וכסויא בקדמיתא, דיתכסי מעינא, ובתר יפוק אומנא לאומנותיה, ומלה דאצטריך בכסויא לבתר, אצטריך באתגליא כקדמיתא. השתא בני רחימאי רחימין דנפשאי, מה אעביד, ודאי אצטריכנא לגלאה, אציתו ואטמירו מלין, בסטר קדושה ההוא אלהי"ם דקשוט, מלך על עלמא, בתלת (מלין) עלמין אתתקף, בבריאה, ביצירה, בעשיה, והא אתמר רזא דכל חדא וחדא הכא, לקבל בריאה ויקח מידם, מלה דלא הוה ביה עד כען כלום, לקבל יצירה, ויצר אותו בחרט, לקבל עשיה, ויעשהו עגל מסכה, מאן חמא חרשין בכל עלמא כאלין. השתא אית למימר, וכי לא כתיב ואשליכהו באש ולא יתיר, וכדין ויצא העגל הזה, והשתא את אמרת ויעשהו עגל מסכה, אלא חס ושלום דאהרן עבד, וקרא אוכח דכתיב ויקח את העגל אשר עשו, אבל ממה דכתיב ויקח מידם, וכתיב ויצר אותו, מחילא דתרין אלין אתעביד כלא, כביכול הוא עביד ליה, דאי תרין אלין לא הוו, לא אתעביד, ולא נפק לאומנותא, אבל מאן גרם דאתעביד, אינון תרין, (כביכול ויעשהו, איהו ודאי עשהו), בעוד דאיהו לקח מידם, אינהו הוו עבדי חרשייהו, ומלחשי בפומייהו, ומשכי רוחא לתתא מן סטרא אחרא. ומשכו תרין רוחין כחדא, חד מן דכר, וחד מן נוקבא, דכר אתלבש בדיוקנא דשור, נוקבא בדיוקנא דחמור, תרווייהו הוו כלילן כחדא, אמאי תרין אלין, אלא שור הא אתמר, חמור אמאי, בגין דחרשין אלין דמצראי, כתיב בהו {{מקור|יחזקאל כג כ}} אשר בשר חמורים בשרם. ועל דא כל אינון דישראל דמיתו, אתחברו בהדייהו בלבהון, ובגין דהוו תרין דיוקנין, כתיב אלה אלה"יך ישראל, ולא כתיב זה, אלא אלה, תרין הוו כחדא, אשר העלוך מארץ מצרים, העלוך, ולא העלך: כתיב, ויעשהו עגל מסכה ויאמרו, ויאמר לא כתיב, אלא ויאמרו, דאהרן לא אמר מדי. תנינן, מאה ועשרים וחמש קנטרין הוו ביה, היך כתיב ויקח מידם, וכי בידם הוו כלא אלין קנטרין, אלא מכללא דאינון קנטרין נטלו מלי ידייהו, וההוא זעיר אסתלק על כלא, כאילו הוה כלא בידייהו. תא חזי מה כתיב, וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, אי חסידא קדישא, כמה רעותך הוה לטב, ולא ידעת לאסתמרא, כיון דארמי ליה בנורא, אתתקף חילא דסטרא אחרא תמן בנורא, ונפק <קטע סוף=דף קצב ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצג|א}}<קטע התחלה=דף קצג א/>דיוקנא דשור כמה דאתמר, בתרין משיכין דסטרא אחרא, מיד וירא אהרן, מהו וירא אהרן, חמא דסטרא אחרא אתתקף, מיד ויבן מזבח לפניו, דאלמלא דאקדים ובנה מזבח דא, עלמא אתהדר לחרבנא. ללסטים דהוה נפיק לקפחא ולקטלא בני נשא, חמא לגיונא דמלכא דההוא לסטים נפק בחילא תקיף, מה עבד ההוא לגיונא, אשתדל בהדי מלכא לנפקא בארחא, ומשיך ליה ההוא לגיונא בההוא ארחא, עד דאזיל ההוא לסטים בההוא ארחא, חמא דיוקנא דמלכא קאים קמיה, כיון דחמא ליה למלכא דהוה אזיל קמיה בארחא, מיד נרתע ואהדר לאחורא. כך וירא אהרן, דסטר אחרא אתקף, אחיד באסוותא ואתקיף בסטר קדושה ושוי ליה קמיה, כיון דחמא סטרא בישא דיוקנא דמלכא דקאים, מיד אהדר לאחורא ואתחלש תוקפיה וחיליה דהוה אתתקף, (מיד ויבן מזבח לפניו), ומזבח דא אתגבר ואתחלש סטרא אחרא: תא חזי מה כתיב, ויקרא אהרן ויאמר חג ליהו"ה מחר, חג ליהו"ה ולא לעגל, ולסטר קדושה עבד, ולסטר קדושה קרא ואמר, ודא אסוותא אקדים, דאלמלא דעבד דא, לא קאים עלמא על קיומיה. ועם כל דא לא שכיך רוגזיה מאהרן, אף על גב דלא אתכוון לביש, אמר ליה קודשא בריך הוא, אהרן, תרין חרשין אלין משכו לך למה דבעו, חייך תרין בנך יפלון, ועל חובא דא יתפסקון, (ס"א ובחובא דא יתפסון), הדא הוא דכתיב {{מקור|דברים ט כ}} ובאהרן התאנף יהו"ה מאד להשמידו, מאי להשמידו, אלין בנוי, כמה דאת אמר {{מקור|עמוס ב ט}} ואשמיד פריו ממעל, דפרי דבר נש בנוי אינון. תא חזי אהרן שוי ליה לההוא מזבח לפניו, ועגלא תב לאחורא, בנוי שוו לסטר אחרא לפניו, וסטר קדושה אהדר לאחורא, דכתיב {{מקור|ויקרא י א}} ויקריבו לפני יהו"ה, לפני יהו"ה שוו, אתפסו בחובה דא. אהרן חשב דבין כך ייתי משה, ועל דא ההוא מזבח לא סתיר ליה משה, דאילו הוה כמה דחשבין בני נשא, מלה קדמאה דאבעי למשה, לנתצא לההוא מזבח אצטריך, כמה דנבי עדו על מזבח דבית אל, ונבואתיה על ההוא מזבח הוה, אבל הכא מלה אחרא הוה, כמה דאתמר, וכתיב ויקח את העגל אשר עשו, ולא כתיב וינתץ את המזבח. תא חזי, ויקרא אהרן, אכריז איהו בקלא ואמר, כתיב הכא ויקרא ויאמר, וכתיב ביונה {{מקור|יונה ג ד}} ויקרא ויאמר, מה להלן כריז לדינא, אוף הכא כריז לדינא, חג ליהו"ה מחר, נבי נבואה בההוא רוח דמזבח, דזמין דינא לשריא עלייהו, חג ליהו"ה, למעבד בכו דינא. ותלת דינין הוו, חד ויגוף יהו"ה את העם, וחד בבני לוי, וחד דאשקי לבני ישראל, והיינו חג, דבני לוי, ליהו"ה, דויגוף יהו"ה, מחר, דאשקי לון משה, וביתו בההוא ליליא, ולמחר אשתכחו נפיחין ומתין, ואינון מיין הוו מכשכשין במעיהון כל ליליא, ובצפרא אשתכחו מתין, ועל דא חג ליהו"ה מחר, וכל אסותא דעבד אהרן, בגין דכתיב ויבן מזבח לפניו. תא חזי (ההוא מזבח דקדושה הוה), דכתיב וירא את העגל ומחולות, ואילו מזבח לא כתיב, דהא אהרן מנדע הוה ידע, דכתיב {{מקור|שמות כב יט}} זבח לאלהים יחרם, בלתי ליהו"ה לבדו, ודאי אשתזיב אהרן בעיטא טבא דדבר לנפשיה, וכלא ברעותא שלים טב דלא אתכוין לביש. אמר ליה רבי אלעזר, אבא ודאי הכי הוא, וישראל לא הוו, אבל ירבעם דעבד עגלין, הא ישראל הוו ועגל עבדו, אמר ליה ודאי ואוקמוה, אבל ירבעם חטא והחטיא, ולאו כמה דאמרו, דודאי חובא בישא עבד, ובמלכות חטא. אמר ירבעם, ודאי ידענא דהא סטר קדושה לא שריא אלא בלבא דכל עלמא ודא ירושלם, אנא לא יכילנא לאמשכא לההוא סטר הכא, מה אעביד מיד {{מקור|מלכים א יב כח}} ויועץ המלך ויעש וגו', נטל עיטא בישא,אמר הא <קטע סוף=דף קצג א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצג|ב}}<קטע התחלה=דף קצג ב/>סטרא אחרא דאתמשכא מיד לכל אתר, וכל שכן בארעא דא, דתיאובתיה לאשראה בגויה, אבל לא יכלא לאתלבשא אלא בדיוקנא דשור. תרין עגלים אמאי, אלא אמר ירבעם (ס"א במצרים ובמדברא) במדברא הוו אינון חרשין, דכתיב {{מקור|יחזקאל כג כ}} בשר חמורים בשרם, (ס"א לאו אינון מצרים אלא), הכא אינון תרין רוחין בישין, יתלבשו כדקא חזי לון, דכר ונוקבא אינון, דכר הוה בבית אל ונוקבא הות בדן, ומגו דכתיב {{מקור|משלי ה ג}} נפת תטפנה שפתי זרה, אתמשכו ישראל אבתרה יתיר, דכתיב {{מקור|מלכים א יב ל}} וילכו העם לפני האחד עד דן, ובגין כך תרין עגלין הוו, ומשיך לון ירבעם בארעא קדישא, והוה חובא עליה ועל ישראל, ומנע ברכאן מן עלמא, ועליה כתיב (שם כח כד) גוזל אביו ואמו וגו'. ועל דא הוו עגלין, דהא לבושא קדמאה דמתלבש סטרא אחרא שור איהו, כמה דאתמר, ואי תימא אמאי איהו עגל ולא שור, אלא ודאי כך אתחזי, וכן בכל סטרין שירותא דלבושא זוטא איהו, והא אוקימנא. ועל דא בני רחימאי, כיון דאלהי"ם בעו, ובסטר דאלהי"ם אתבני עובדא, אלהי"ם קדישא, אימא דאחידת תדיר בדרועא דמלכא וסליקת רצועא, לא הות תמן, ואצטריך ליה למשה למהוי תמן באתרהא, כיון דאנקיד ליה קודשא בריך הוא, אסתכל, תלת זמנין אנקיד ליה, אי משה רעיא מהימנא, כמה חילך תקיף כמה גבורתך רב. תלת זמנין אנקיד ליה, דכתיב ועתה הניחה לי הא חד, ויחר אפי בהם ואכלם הא תרין, ואעשה אותך לגוי גדול הא תלת, חכמתא דמשה בתלת נקודין אלין, אחיד בדרועיה ימינא לקבל הניחה לי, אחיד בדרועיה שמאלא לקבל ויחר אפי בהם ואכלם, אתחבק בגופא דמלכא לקבל ואעשה אותך לגוי גדול, וכד אתחבק בגופא, תרין דרועין מסטרא דא ומסטרא דא לא יכיל לאתנענעא לסטרא בעלמא, דא הוי חכמתא דמשה, (ס"א דבמילי) דמיני נקודין דמלכא ידע בכל חד מנייהו באן אתר יתתקף, ובחכמתא עבד. אתו רבי אלעזר וחבריא ונשקו ידוי, הוה תמן רבי אבא, אמר אלמלי לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די לן, בכה ואמר, ווי רבי כד תסתלק מעלמא, מאן ינהר ויגלי נהורין דאורייתא, מלה דא בחשוכא אתטמר עד השתא דנפק מתמן, והא נהיר עד רום רקיעא, ובכרסיא דמלכא רשים, וקודשא בריך הוא חדי השתא בהאי מלה, וכמה חדו על חדו אתוסף מקמי מלכא קדישא, מאן יתער מלי דחכמתא בעלמא דין כוותיך: תא חזי, עד לא חטא אדם הוה סליק וקאים בחכמה דנהירו עלאה, ולא הוה מתפרש מאילנא דחיי, כיון דאסגי תיאובתא למנדע ולנחתא לתתא, אתמשיך אבתרייהו, עד דאתפרש מאילנא דחיי, וידע רע ושבק טוב, ועל דא כתיב {{מקור|תהלים ה ה}} כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע, מאן דאתמשך ברע לית ליה דיורא עם אילנא דחיי, ועד לא חטאו, הוו שמעין קלא מלעילא, וידעין חכמתא עלאה ולא דחלי, כיון דחטאו, אפילו קלא דלתתא לא הוו יכלין למיקם ביה. כגוונא דא, עד לא חאבו ישראל, בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני אתעבר מנייהו זוהמא דהאי חויא, דהא כדין בטול יצר הרע הוה מעלמא, ודחו ליה מנייהו, וכדין אתאחידו באילנא דחיי, וסליקו לעילא ולא נחתו לתתא, כדין הוו ידעין והוו חמאן אספקלריאן עלאין, ואתנהרן עינייהו, וחדאן למנדע ולמשמע, וכדין חגר לון קודשא בריך הוא חגירין דאתוון דשמא קדישא, דלא יכיל לשלטאה עלייהו האי חויא, ולא יסאב לון כבקדמיתא,. כיון דחטו בעגלא, אתעברו מנייהו כל אינון דרגין ונהורין עלאין, ואתעבר מנייהו חגירו מזיינין, דאתעטרו משמא קדישא עלאה, ואמשיכו עלייהו חויא בישא כמלקדמין, וגרימו מותא לכל עלמא, ולבתר מה כתיב, וירא אהרן וכל בני ישראל את משה, והנה <קטע סוף=דף קצג ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצד|א}}<קטע התחלה=דף קצד א/>קרן עור פניו, וייראו מגשת אליו. תא חזי מה כתיב בקדמיתא, {{מקור|שמות יד לא}} וירא ישראל את היד הגדולה, וכלהו חמאן זהרין עלאין, אתנהרין באספקלריאה דנהרא, דכתיב (שם כ טז) וכל העם רואים את הקולות, ועל ימא הוו חמאן ולא דחלין, דכתיב זה אלי ואנוהו, לבתר דחבו פני הסרסור לא הוו יכלי למחמי, מה כתיב וייראו מגשת אליו: ותא חזי מה כתיב בהו, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב, דאתעברו מנייהו אינון מזיינין דאתחברו בהו סטורא דסיני, בגין דלא ישלוט בהו ההוא חויא בישא, כיון דאתעבר מנייהו, מה כתיב ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה. אמר רבי אלעזר, מאי האי קרא לגבי האי, אלא כיון דידע משה דאתעברו מנייהו דישראל אינון זיינין עלאין, אמר הא ודאי מכאן ולהלאה חויא בישא ייתי לדיירא בינייהו, ואי יקום מקדשא הכא בינייהו יסתאב: מיד ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה, בגין דחמא משה, דהא כדין ישלוט חויא בישא, מה דלא הוה מקדמת דנא, וקרא לו אהל מועד, וכי לא הוה בקדמיתא אהל מועד, אלא בקדמיתא אהל סתם, השתא אהל מועד. מאי מועד, רבי אלעזר אמר לטב, רבי אבא אמר לביש, רבי אלעזר אמר לטב, מה מועד דאיהו יום חדוה דסיהרא, דאיתוספא ביה קדושה, לא שלטא בה פגימותא, אוף הכא קרי ליה בשמא דא, לאחזאה דהא אתרחיק מבינייהו ולא אתפגים, ועל דא וקרא לו אהל מועד כתיב. ורבי אבא אמר לביש, דהא בקדמיתא הוה אהל סתם, כמה דאת אמר {{מקור|ישעיה לג כ}} אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, והשתא אהל מועד, בקדמיתא למיהב חיין ארוכין לעלמין, דלא ישלוט בהו מותא, מכאן ולהלאה אהל מועד, כמה דאת אמר {{מקור|איוב ל כג}} ובית מועד לכל חי, השתא אתייהיב ביה זמנא, וחיין קצובין לעלמא, בקדמיתא לא אתפגים, והשתא אתפגים, בקדמיתא חברותא וזווגא לסיהרא בשמשא דלא יעדון, השתא אהל מועד, זווגא דלהון מזמן לזמן, ובגין כך וקרא לו אהל מועד, מה דלא הוה קודם. רבי שמעון הוה יתיב ליליא חדא ולעי באורייתא, והוו יתבי קמיה רבי יהודה ורבי יצחק ורבי יוסי, אמר רבי יהודה, הא כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב, וקאמרינן דגרמו מותא עלייהו מההוא זמנא ולעילא, ושליט בהו ההוא חויא בישא דאעדי ליה מנייהו בקדמיתא, ישראל תינח, יהושע דלא חטא אתעדי מניה ההוא זיינא עלאה דקביל עמהון בטורא דסיני, או לא, אי תימא דלא אתערי מניה, אי הכי אמאי מית כשאר כל בני נשא, ואי תימא דאתעדי מניה אמאי, והא לא חטא, דהא איהו עם משה הוה בשעתא דחבו ישראל, ואי תימא דלא קביל ההוא עטרא בטורא דסיני כמה דקבילו ישראל, אמאי. פתח רבי שמעון ואמר, {{מקור|תהלים יא ז}} כי צדיק יהו"ה צדקות אהב, ישר יחזו פנימו, האי קרא אמרו ביה חברייא מה דאמרו, אבל כי צדיק יהו"ה, צדיק הוא, ושמיה צדיק, ובגין כך צדקות אהב, ישר, ואיהו ישר, כמה דאת אמר {{מקור|דברים לב ד}} צדיק וישר, ועל דא יחזו פנימו כל בני עלמא, ויתקנון ארחייהו למהך בארח מישר כדקא יאות. ותא חזי כד דאין קודשא בריך הוא עלמא, לא דן ליה אלא לפום רובן דבני נשא, ותא חזי כד חב אדם באילנא דאכל מניה, גרם לההוא אילנא דשרי ביה מותא לכל עלמא, וגרם פגימו לאפרשא אתתא מבעלה, וקאים חובה דפגימו דא בסיהרא, עד דקיימו ישראל בטורא דסיני, כיון דקיימו ישראל בטורא <קטע סוף=דף קצד א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצד|ב}}<קטע התחלה=דף קצד ב/>דסיני, אתעבר ההוא פגימו דסיהרא, וקיימא לאנהרא תדיר, כיון דחבו ישראל בעגלא, תבת סיהרא כמלקדמין לאתפגמא, ושלטא חויא בישא, ואחיד בה ומשיך לה לגביה, ואתפגימת. וכד ידע משה דחבו ישראל, ואתעברו מנייהו אינון זיינין קדישין, ידע ודאי דהא חויא אחיד בה בסיהרא, לאמשכא לה לגביה ואתפגימת, כדין אפיק ליה לבר, וכיון דקיימא לאתפגמא, אף על גב דיהושע קאים בעטרא דזיינין דילה, כיון דפגימו שריא בה, ואתהדרת כמה דאתפגימת בחובא דאדם, לא יכיל בר נש לאתקיימא. בר משה דהוה שליט בה, ומותיה הוה בסטר אחרא, ועל דא לא הוה רשו לקיימא ליהושע תדיר, ולא לאחרא, ועל דא אהל מועד קרי ליה, דהא שריא ביה זמן קציב לכל עלמא. ועל דא רזא דמלה, אית ימינא לעילא ואית ימינא לתתא, אית שמאלא לעילא ואית שמאלא לתתא, אית ימינא לעילא בקדושה עלאה, ואית ימינא לתתא דאיהו בסטרא אחרא, אית שמאלא לעילא בקדושה עלאה, לאתערא רחימותא, לאתקשרא סיהרא באתר קדישא לעילא לאתנהרא. ואית שמאלא לתתא, דאפריש רחימותא דלעילא, ואפריש לה מלאנהרא בשמשא ולאתקרבא בהדיה, ודא הוא סטרא דחויא בישא, דכד שמאלא דא דלתתא אתערא, כדין משיך לה לסיהרא, ואפריש לה מלעילא, ואתחשכת נהורהא, ואתדבקת בחויא, וכדין שאיבת מותא לתתא לכלא, דאתדבקת בחויא, ואתרחקת מאילנא דחיי, ועל דא גרים מותא לכל עלמא. ודא הוא כד אסתאב מקדשא, עד זמנא קציב דאתתקנת סיהרא, ותבת לאנהרא, ודא הוא אהל מועד. ועל דא יהושע לא מית, אלא בעיטא דנחש דא, דקריב ופגים משכנא כקדמיתא, ודא הוא רזא דכתיב, {{מקור|שמות לג יא}} יהושע בן נון נער, דאף על גב דאיהו נער לתתא, לקבלא נהורא, לא ימיש מתוך האהל, כמה דאתפגים דא, הכי נמי אתפגים דא, אף על גב דזינא קדישא הוה ליה, כיון דאתפגים סיהרא, הכי הוא ודאי לא אשתזיב בלחודוי מניה, מההוא גוונא ממש והא אתמר. זכאין אינון צדיקיא דידעין רזין דאורייתא, ומתדבקין בה באורייתא, ומקיימין קרא דכתיב {{מקור|יהושע א ח}} והגית בו יומם ולילה וגו', ובגינה יזכון לחיי עלמא דאתי, דכתיב {{מקור|דברים ל כ}} כי הוא חייך ואורך ימיך וגו': ;ברוך ה' לעולם אמן ואמן: ==רעיא מהימנא - כי תשא== <קטע התחלה=רע"מ דף קפז ב/>פקודא ליתן מחצית השקל בשקל הקדש, רעיא מהימנא מאן מחצית השקל, איהו כגון חצי ההין, ודא ו' ממוצע בין שני ההי"ן, אבנא למשקל בה דא י'. עשרים גרה השקל דא יו"ד, העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעיתא, לא ירבה על י', והכי אתמר בספר יצירה עסר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר, והדל לא ימעיט, דא צדיק, לא ימעיט מעשר, כמה דאת אמר עשר ולא תשע, ממחצית השקל דאיהו י', (נ"א מחצית השקל עשר הוא). אמר ליה רעיא מהימנא, מלאך אנת בשמים, רחים אנת ממארך, לית תווהא בכל אינון מלין יקירין דיפקון מפומך, דהא מאן דאיהו מלכא, או ברא דמלכא, לית תווהא דיפקון מרגלאין בפתוריה, מליין סגולות, מליין נהורין, לבר נש אחרא איהו תווהא, אמר ליה, בריך אנת רעיא מהימנא, מתמן ואילך אימא אנת, דעלאין ותתאין נחתו למשמע מינך, אמר ליה, אשלים מלולך, אמר ליה, לא אית כען למימר יתיר, אימא אנת עד זמנא אחרא. פתח רעיא מהימנא, פקודא בתר דא לקדש את החדש, בגין דסיהרא קדישא איהי כלה, דמתקדשת<קטע סוף=רע"מ דף קפז ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קפח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קפח א/>על פי בית דין דאיהו גבורה, בגין דתמן ליואי, דאתמר בהו (אין זה פסוק) וקדשת את הלוים. ולבתר דאתחזיא סיהרא דיאותו לאורה, מברך עליה, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם, ובמי מתקדשת ומתברכת, בתפארת, בגין דאיהו עטרת תפארת לעמוסי בטן. עד כאן הרעיא מהימנא:<קטע סוף=רע"מ דף קפח א/> ==פרשת ויקהל== ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו', רבי חייא פתח, (שמואל א טו ו) ויאמר שאול אל הקני, לכו סורו רדו וגו', תא חזי מה כתיב בעמלק, (שם ב) פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל וגו', וקודשא בריך הוא בכלהו קרבין דעבדו שאר עממין לגבייהו דישראל, מאי טעמא לא אקשי קמיה, כהאי קרבא דעבד עמלק לגבייהו, אלא ודאי קרבא דעמלק הוה בכל סטרין לעילא ותתא, דהא בההוא זמנא אתתקף חויא בישא לעילא ואתתקף לתתא, מה חויא בישא כמין על פרשת ארחין, אוף הכא נמי עמלק חויא בישא הוה לגבייהו דישראל, דכמין לון <קטע סוף=דף קצד ב/> {{ממ זהר משולב|ב|קצה|א}}<קטע התחלה=דף קצה א/>על פרשת ארחין, דכתיב {{מקור|שמואל א טו ב}} אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים, כמין הוא לעילא לסאבא מקדשא, וכמין הוה לתתא לסאבא לישראל, מנלן, דכתיב {{מקור|דברים כה יז}} אשר קרך בדרך, כתיב הכא אשר קרך, וכתיב התם (שם כג יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. ועל דא בבלעם כתיב, {{מקור|במדבר כג ד}} ויקר אלהי"ם אל בלעם, ויקר לישנא דמסאבא נקט, ואי תימא הא כתיב אלהי"ם, אלא קודשא בריך הוא אזמין ליה ההוא אתר דמסאבא לאסתאבא ביה, בההוא דרגא דאיהו אתדבק לאסתאבא ביה, מה עבד בלעם, איהו חשיב באינון קרבנין לסלקא לעילא, מיד זמין ליה קודשא בריך הוא ההוא אתר, אמר ליה, הא מסאבו לגבך כמה דאתחזי לך, ועל דא ויקר אלהי"ם אל בלעם. כגוונא דא אשר קרך בדרך וגו', אזמין לגבך ההוא חויא בישא לעילא לסאבא לך בכל סטרין, ואלמלא דאתתקף משה לעילא ויהושע לתתא, לא יכילו ישראל ליה, ובגין כך נטיר קודשא בריך הוא ההוא דבבו לדרי דרין, מאי טעמא, בגין דחשיב לאעקרא את קיימא מאתריה, ובגין כך פקדתי, בפקידה, דהא תמן אתרמיז רזא דאת קיימא קדישא. תא חזי מה כתיב, ויאמר שאול אל הקני, מאן קני, דא יתרו, וכי מאן יהיב בני יתרו הכא למהוי דיוריהון בעמלק, והא ביריחו הוו שריין, אלא הא כתיב {{מקור|שופטים א טז}} ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה וגו', וכד עלו מתמן שרו בתחומא דעמלק, עד ההוא זמנא דאתא שאול מלכא, דכתיב ויסר קני מתוך עמלק, בגין דהא בזמנא דחייביא אשתכחו (נ"א אתענשו), אינון חסידי וזכאי דמשתכחין בינייהו מתפסן בחוביהון והא אוקמוה. כגוונא דא, אלמלא ההוא ערבוביא דאתחברו בהו בישראל, לא אתענשו ישראל על עובדא דעגלא, ותא חזי מה כתיב בקדמיתא, {{מקור|שמות כה ב}} מאת כל איש אשר ידבנו לבו, לאכללא כלא, בגין דבעא קודשא בריך הוא למעבד עובדא דמשכנא מכל סטרין במוחא וקליפא, ובגין דהוו אינון ערב רב בגווייהו, אתמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו, לאכללא לון בינייהו דישראל דאינון מוחא, וכלהו אתפקדו. לבתר סטא זינא לזיניה, ואתו אינון ערב רב ועבדו ית עגלא, וסטו אבתרייהו אינון דמיתו, וגרמו לון לישראל מותא וקטולא, אמר קודשא בריך הוא, מכאן ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא אלא מסטרא דישראל בלחודייהו, מיד ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו', וכתיב בתריה קחו מאתכם תרומה ליהו"ה, מאתכם ודאי, ולא כקדמיתא דכתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ויקהל משה וגו', מאן אתר כניש לון, אלא בגין דהוו אינון ערב רב בינייהו, אצטריך משה לאכנשא לון וליחדא לון מבינייהו: ויקהל משה, רבי אבא פתח, {{מקור|דברים לא יב}} הקהל את העם האנשים והנשים והטף, מה להלן כללא דכלהו ישראל, אוף הכא כללא דכלהו ישראל, ומאן אינון שתין רבוא. רבי אלעזר פתח קרא בישראל, כד נחית משה מן טורא דסיני, דכתיב {{מקור|שמות לב יז}} וישמע יהושע את קול העם ברעה, ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה, וישמע יהושע, וכי יהושע שמע ומשה לא שמע, אלא ודאי עד השתא יהושע לא הוה ידע ומשה הוה ידע, אי הכי מהו ברעה, אלא ברעה בה' כתיב, דההוא קלא בסטרא אחרא הוה, ויהושע דהוה אנפוי דסיהרא, אסתכל בההוא קלא דהוה דסטרא דרעה, מיד ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. בההיא שעתא אתברו תרין לוחי אבנא דהוו בקדמיתא, והא אוקימנא, דאינון אתייקרו על ידוי <קטע סוף=דף קצה א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצה|ב}}<קטע התחלה=דף קצה ב/>ונפלו ואתברו, מאי טעמא, בגין דפרחו אתוון מגו לוחי אבנין. תא חזי בארבע תקופין דשתא קלא אתער, בארבע סטרין דעלמא, בההוא קלא אתערותא דסטרא אחרא אתער ביה, וההוא אתערותא דסטרא אחרא, עאל בין קלא לקלא, ואתחשך נהורא בקלא דלתתא, ובגין דלא מטא נהורא דקלא דלעילא לקלא דלתתא, כדין אקדים ההוא אתערותא, ועאל בין דא לדא נחש דמפתי לאתתא, ונטיל נהורא, וההוא קלא הוא קול מלחמה קול רעה, ודא איהו ברעה. ועל דא שמע יהושע ולא משה, בגין דנטל ההוא רעה נהורא דסיהרא, דהוה אחיד בה יהושע, ומשה דהוה אחיד בשמשא לא שמע, וישראל כלהו אתחשך נהורא דילהון, בגין ההוא רעה דאתדבקת בהו, כיון דמחל קודשא בריך הוא חוביהון, כדין ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר אליהם אלה הדברים וגו', דהא ההוא ערב רב אתעבר מנייהו. רבי אלעזר ורבי יוסי הוו יתבי ליליא חד, וקא מתעסקי באורייתא עד לא אתפליג ליליא, אדהכי קרא גברא, בריכו ברכתא, (אמר ליה רבי אלעזר, השתא הוא זמנא דקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקייא, אמר ליה רבי יוסי, אמאי משתעשע קודשא בריך הוא), בכה רבי אלעזר ואמר, תא חזי, עד השתא קודשא בריך הוא אזדעזע תלת מאה ותשעין רקיעין, ובטש בהו, ובכה על חרבן בי מקדשא, ואוריד אתרין דמעין לגו ימא רבא, ואדכר לבנוהי מגו בכיה. בגין דלתלת סטרין אתפלג ליליא, בתריסר שעתי דהוו רשימין ביה, ואי אתוספן שעתי בליליא, אינון שעתי דמתוספאן דיממא אינון, ולא אתחשיבו מליליא בר תריסר דאינון דילה, ואינון תריסר אתפלגו לתלת סטרין, ותלת משריין דמלאכין קדישין אתפלגו (ס"א אתמנון) באינון תלת סטרין: משרייא קדמאה אתמנא בארבע שעתי קמייתא דשירותא דליליא, לשבחא למאריהון, ומה קאמרי {{מקור|תהלים כד א}} ליהו"ה הארץ ומלאה וגו', כי הוא על ימים יסדה וגו', מי יעלה בהר יהו"ה וגו', נקי כפים ובר לבב וגו', מאי טעמא דא, בגין דכד ליליא פריש גדפוי על עלמא, כדין כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא, ונפקי נשמתייהו לסלקא לעילא, ואינון מלאכין קיימין, וקא אמרי מי יעלה בהר יהו"ה, הר יהו"ה דא הר הבית, מקום קדשו דא עזרת ישראל, כגוונא דלעילא הכי נמי לתתא. בגין דבכל רקיעא ורקיעא כמה ממנן וכמה סרכין קיימין תמן, וכד נשמתין נפקין בעאן לסלקא לעילא, ואי לא זכיין, אינון דחיין לון לבר, ואזלין ושאטין בעלמא, ונטלין לון כמה חבילי טהירין, ואודעין לון מלין כדיבן, ולזמנין מלין דקשוט ממה דאתי לזמן קריב, כמה דאוקמוה. ואינון נשמתין דצדיקייא, אזלין ושאטן לעילא, ופתחין לון פתחין, וסלקין לון לגו ההוא אתר דאקרי הר יהו"ה, כגוונא דרזא דהר הבית לתתא, ומתמן עאלין לגו ההוא אתר דאקרי מקום קדשו, דתמן אתחזיין כל נשמתין לקמי מאריהון, כגוונא דא ההוא אתר דאתחזון ישראל קמי קודשא בריך הוא אתר דאקרי עזרת ישראל, בשעתא דנשמתין קיימין תמן, כדין חדוה דמאריהון לאתתקנא בהו, אתר דאקרי קדש הקדשים, ותמן רשימין כל עובדיהון וזכוון דלהון: משרייא תניינא אתמנא בארבע שעתי אחרנין, ולא אמרי שירתא בר תרי שעתי, עד דאתפלג ליליא ועאל קודשא בריך הוא בגנתא דעדן, ואלין אינון אבלי ציון, ואינון דבכו על חרבן בי מקדשא, ובשירותא דארבע שעתי אמצעין, פתחי ואמרי {{מקור|תהלים קלז א}} על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וגו', ואלין אינון דבכו על נהרות בבל עמהון דישראל, <קטע סוף=דף קצה ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצו|א}}<קטע התחלה=דף קצו א/>ממשמע דכתיב גם בכינו, ומנלן דבכו תמן, דכתיב {{מקור|ישעיה לג ז}} הן אראלם צעקו חוצה, מהו חוצה, דא בבל, בגין דכלהו אוזפוה לשכינה עד בבל, ותמן בכו עמהון דישראל, ועל דא פתחי בהאי, ומסיימי זכור יהו"ה לבני אדום וגו'. כדין אתער קודשא בריך הוא בדרגוי, ובטש ברקיעין כדאמרן, ואזדעזעו תריסר אלפי עלמין, וגעי ובכי, דכתיב (ירמיה כה ל) יהו"ה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו, ואדכר לון לישראל, ואחית תרין דמעין לגו ימא רבא. וכדין אתער שלהוביתא חד דבסטר צפון, ובטש רוחא חד דבסטר צפון בההוא שלהוביתא, ואזלא ושאטא בעלמא, וההיא שעתא אתפלג ליליא, ושלהוביתא אזלא ובטש בגדפוי דתרנגולא וקארי, כדין קודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן, וקודשא בריך הוא לית ליה נייחא, עד דעאל לגנתא דעדן לאשתעשעא בנשמתהון דצדיקייא. וסימן, {{מקור|אסתר ז ד}} כי נמכרנו אני ועמי וגו', ויאמר המלך מי הוא זה וגו', והמלך קם בחמתו ממשתה היין, אל גנת הביתן וגו', בשעתא דקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן, כדין כל אינון אילנין דגנתא, וכל אינון נשמתין דצדיקייא, פתחי ואמרי {{מקור|תהלים כד ז}} שאו שערים ראשיכם וגו', מי זה מלך הכבוד וגו', שאו שערים ראשיכם גו'. ובשעתא דנשמתהון דצדיקייא די בארעא אהדרו לגופייהו, כדין אתקיפו בהו כל אינון מלאכין, ואמרי (שם קלד א) הנה ברכו את יהו"ה כל עבדי יהו"ה: ואוליפנא דדא משרייא תליתאה קא אמרי דא, בארבע שעתי בתרייתא, וקאמרי שירתא עד דסליק נהורא דצפרא, דכדין משבחין למריהון כל אינון ככביא ומזלי, וכל אינון מלאכין עלאין די שלטניהון ביממא, כלהו משבחן למאריהון ואמרי שירתא, הדא הוא דכתיב {{מקור|איוב לח ז}} ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהי"ם. בשעתא דשמשא נפיק ביממא, ישראל נטלי שירתא לתתא, ושמשא לעילא, דכתיב {{מקור|תהלים עב ה}} ייראוך עם שמש, בשעתא דנטיל שמשא בגלגלוי, פתח קל נעימותא ואמר שירתא, ומאי שירתא קאמר, (שם קה א) הודו ליהו"ה קראו בשמו וגו', (שם ב) שירו לו זמרו לו וגו', וישראל משבחן לקודשא בריך הוא ביממא עם שמשא, הדא הוא דכתיב ייראוך עם שמש, ואף על גב דהא אוקימנא להאי קרא. אמר רבי אלעזר, אלמלא דבני עלמא אטימין לבא וסתימין עיינין, לא יכלין למיקם מקל נעימותא דגלגלא דשמשא כד נטיל (ונפיק) ומשבח קמי קודשא בריך הוא. אדהכי דאתעסקו באורייתא נהר יממא, קמו ואתו לקמיה דרבי שמעון, כיון דחמא לון, אמר רבי שמעון, אלעזר ברי אנת וחברייא אסתימו גרמייכו אלין תלת יומין דלא תפקון לבר, בגין דמלאך המות אשתכח במתא, ואית ליה רשו לחבלא, וכיון דאתייהיב ליה רשו לחבלא, יכיל לחבלא לכל מאן דאתחזי קמיה. ותו, דבר נש דאתחזי קמיה, סליק ואסטי עליה, ואדכר חובוי, ובעי דינא מקמי קודשא בריך הוא, ולא אתעדי מתמן, עד דאתדן ההוא בר נש, ואתייהיב ליה רשו וקטיל ליה. אמר רבי שמעון, האלהי"ם, רובא דעלמא לא מיתו עד לא מטא זמנייהו, בר דלא ידעי לאסתמרא גרמייהו, דהא בשעתא דמיתא אפקי ליה מביתיה לבי קברי, מלאך המות אשתכח ביני נשי, אמאי ביני נשי, דהכי הוא אורחוי מיומא דפתי לחוה, ובגינה גרים מותא לכל עלמא. ועל דא כד קטיל בר נש, וגוברי אשתכחו עם מיתא, עאל ביני נשי בארחא, ואית ליה רשו למקטל בני נשא, ואסתכל באנפייהו בארחא דאתחזיאו קמיה, משעתא דמפקי ליה מביתיה לבי קברי, עד דאהדרו לביתייהו, ובגיניהון גרים מותא לכמה גוברין בעלמא עד לא מטא זמנייהו, ועל דא כתיב, {{מקור|משלי יג כג}} ויש נספה בלא משפט, בגין דסליק ואסטין ואדכר חובוי דבר נש קמיה קודשא בריך הוא, ואתדן על אינון חובין, ואסתלק עד לא מטא זמניה. מאי תקנתיה, בשעתא דנטלי מיתא לבי קברי, יהדר בר נש <קטע סוף=דף קצו א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצו|ב}}<קטע התחלה=דף קצו ב/>אנפוי, וישבוק לנשי בתר כתפוי, ואי אינון מקדמי, יהך לאחורא, בגין דלא יתחזי עמהון אנפין באנפין, ולבתר דמהדרי מבי קברי, לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימן, ולא יסתכל בהו כלל, אלא יסטי בארחא אחרא, ובגין דבני נשא לא ידעי ולא מסתכלן דא, רובא דעלמא אתדנו בדינא, ואסתלקו עד לא מטא זמנייהו. אמר רבי אלעזר, אי הכי טב ליה לבר נש דלא יוזיף למיתא, אמר ליה, לא, דהא בר נש דאסתמר כהאי גוונא, אתחזי לארכא דיומין, וכל שכן לעלמא דאתי. תא חזי לאו למגנא אתקינו קדמאי שופר, לאמשכא מיתא מן ביתא לבי קברי, אי תימא דעל מיתא ויקרא דיליה לחוד איהו, לא, אלא בגין לאגנא על חייא, דלא ישלוט עלייהו מלאך המות לאסטאה לעילא, ויסתמרון מניה. פתח ואמר, {{מקור|במדבר י ט}} וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם וגו', ודייקנא על הצר, דא מלאך המות, הצורר אתכם תדיר, וקטיל לבני נשא, (ואעיק לון לחייא), ובעי לקטלא אחרנין, מאי תקנתיה, והרעותם, אם בראש השנה דהוא יומא דדינא לעילא, האי מלאך המות נחית לתתא, בגין לאשגחא בעובדין דבני נשא, ולסלקא לעילא לאסטאה לון, וישראל דידעי דהא מלאך המות נחית לתתא, וסליק לעילא בגין למהוי קטיגוריא עלייהו, מקדמי בשופר ליבבא עליה, דלא יכיל לון, ולאגנא עלייהו, וכל שכן בשעתא דעביד דינא וקטיל בני נשא ואשתכח לתתא, וכל שכן בשעתא דאזלי לבי קברי, ואהדרו מבי קברי. דהא בשעתא דנשי נטלי רגלייהו עם מיתא, איהו נחית ואשתכח קמייהו, דכתיב {{מקור|משלי ה ה}} רגליה יורדות מות, יורדות למאן, לההוא אתר דאקרי מות, ועל דא חוה גרמת מותא לכל עלמא, רחמנא לשזבינן. תא חזי, כתיב (שם ל ב) כן דרך אשה מנאפת וגו', והא אוקימנא, אבל כן דרך אשה מנאפת, דא הוא מלאך המות, והכי הוא והכי אקרי, אכלה ומחתה פיה, אוקידת עלמא בשלהובי, וקטלת בני נשא עד לא מטא זמנייהו, ואמרה לא פעלתי און, דהא דינא בעא עלייהו, ואשתכחו בחובין, ובדינא קשוט מיתו. בשעתא דעבדו ישראל ית עגלא, ומיתו כל אינון אוכלוסין, הוה מלאך המות אשתכח ביני נשי, בגו משרייתא דישראל, כיון דאסתכל משה דהא מלאך המות אשתכח ביני נשי, ומשרייתא דישראל בינייהו, מיד כניש לכל גוברין לחודייהו, הדא הוא דכתיב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, אלין גוברין, דכניש לון ואפריש לון לחודייהו, ומלאך המות לא הוה מתפרש מגו נשין, עד דאתוקם משכנא, דכתיב ויקם משה את המשכן. ואפילו בשעתא דנשין הוו מייתין נדבה למשכנא, לא הוה מתעדי מבינייהו, עד דחמא משה, ויהב לגוברין עיטא דלא ייתון בחבורא חדא עמהון, ולא יתחזון אנפין באנפין, אלא לבתר כתפייהו, הדא הוא דכתיב ויבאו האנשים על הנשים, (נ"א ויבואו האנשים עם הנשים לא כתיב, אלא ויבאו על), ויביאו לא כתיב, אלא ויבאו, בארחא חדא לא הוו אזלין, אלא לבתר כתפייהו, בגין דמלאך המות לא אתפרש מבינייהו, עד דאתוקם משכנא. תא חזי, לא אשתכח ביני נשי בפחות משבע נשים, ולא פחות מעשר, ובארחא באתגליא בשבע אשתכח ובעי דינא, בעשר אסטי לקטלא, ובגין דאשתכח בינייהו בארחא באתגליא, כתיב ויבאו האנשים על הנשים, ואסתמרו כל ההוא יומא כלהו חברייא ואשתדלו באורייתא: פתח רבי שמעון ואמר, {{מקור|בראשית ז א}} ויאמר יהו"ה אל נח בא אתה וכל ביתך אל התבה, האי קרא אוקימנא, אבל תא חזי, וכי לא יכיל קודשא בריך הוא לנטרא ליה לנח באתר חד בעלמא, דיהא <קטע סוף=דף קצו ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצז|א}}<קטע התחלה=דף קצז א/>מבול בכל עלמא, ולא יהא בההוא אתר, כמה דכתיב בגדעון {{מקור|שופטים ו א}} ויהי חורב אל הגזה לבדה, או לנטרא ליה בארעא דישראל, דכתיב בה {{מקור|יחזקאל כב כד}} לא גשמה ביום זעם, דלא נחתו עלה מי טופנא. אלא כיון דמחבלא נחת לעלמא, מאן דלא סגיר גרמיה, ואשתכח קמיה באתגלייא, אתחייב בנפשיה, דאיהו קטיל גרמיה, מנא לן מלוט, דכתיב {{מקור|בראשית יט י}} המלט על נפשך אל תביט אחריך, מאי טעמא אל תביט אחריך, בגין דמחבלא אזיל בתר כתפוי, ואי אהדר רישיה ואסתכל ביה אנפין באנפין, יכיל לנזקא ליה, ועל דא כתיב (שם ז טז) ויסגור יהו"ה בעדו, דלא יתחזי קמי מחבלא, ולא ישלוט עליה מלאך המות, ועד דהוו טמירין מיתו תליסר גוברין במתא, אמר רבי שמעון בריך רחמנא דלא אסתכל בדיוקנייכו מלאך המות: ויקהל משה וגו', אהדר לון כמלקדמין עובדא דמשכנא, אמר רבי חייא, כלא כמה דאתמר, ועובדא דמשכנא לא אתעביד אלא מישראל בלחודייהו, ולא מאינון ערב רב, בגין דאינון ערב רב אמשיכו ליה למלאך המות לנחתא לעלמא, כיון דאסתכל משה ביה, אשדי לאינון ערב רב לבר, וכניש לון לישראל בלחודייהו, הדא הוא דכתיב ויקהל משה וגו'. רבי שמעון פתח, {{מקור|משלי ל ד}} מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ, מה שמו ומה שם בנו כי תדע, האי קרא הא אוקימנא, וכמה סמכין אית ביה, וכלא בקודשא בריך הוא אתמר דאיהו כלא, ואתמר, מה שמו ומה שם בנו כי תדע, דא קודשא בריך הוא, מה שמו יהו"ה, ומה שם בנו ישראל, דכתיב {{מקור|שמות ד כב}} בני בכרי ישראל, והא אוקימנא. מי עלה שמים, הא אוקמוה, דא משה דכתיב (שם כד יב) ואל משה אמר עלה אל יהו"ה. דבר אחר מי עלה שמים, דא אליהו, דכתיב ביה {{מקור|מלכים ב ב יא}} ויעל אליהו בסערה השמים, וכי היך יכיל אליהו לסלקא לשמים, והא כלהו שמים לא יכלין למסבל אפילו גרעינא כחרדל מגופא דהאי עלמא, ואת אמרת ויעל אליהו בסערה השמים, אלא כמה דאת אמר, {{מקור|שמות יט ב}} וירד יהו"ה על הר סיני, וכתיב (שם כד יח) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, וכי קודשא בריך הוא דהוה בטורא דסיני, וכתיב (שם יז) ומראה כבוד יהו"ה כאש אוכלת בראש ההר, איך יכיל משה לסלקא גביה, אלא במשה כתיב, ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, דעאל גו עננא כמאן דאתלבש בלבושא, הכי נמי אתלבש בעננא ועאל בגויה, ובעננא אתקריב לגבי אשא ויכיל למקרב, אוף הכי אליהו, דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים, דעאל בההיא סערה ואתלבש ביה בההיא סערה, וסליק לעילא. ורזא אשכחנא בספרא דאדם קדמאה, דאמר באינון תולדות דעלמא, רוחא חדא יהא דיחות לעלמא בארעא, ויתלבש בגופא, ואליהו שמיה, ובההוא גופא יסתלק ואשתליל מגופיה, וישתאר בסערה, וגופא דנהורא אחרא יזדמן ליה למהוי גו מלאכי, וכד יחות יתלבש בההוא גופא דישתאר בההוא עלמא, ובההוא גופא יתחזי לתתא, ובגופא אחרא יתחזי לעילא, ודא איהו רזא דמי עלה שמים וירד, לא הוה בר נש דסליק לשמיא רוחא דיליה ונחית לבתר לתתא, בר אליהו, דאיהו סליק לעילא ונחית לתתא. דבר אחר, מי עלה שמים, דא אליהו, וירד, דא יונה, דנחת ליה גונא גו תהומי לעמקי ימא, יונה מחילא דאליהו קא אתא, אליהו סליק, יונה נחית, דא שאיל נפשיה למימת, ודא שאיל נפשיה למימת, ובגין כך אקרי בן אמתי, וכתיב {{מקור|מלכים א יז כ}} ודבר יהו"ה בפיך אמת. מי צרר מים, דא אליהו דצריר צרורא דמיא בעלמא, ולא נחתו טלא ומטרא דשמיא, בשמלה, דא אליהו, דהוה מחי <קטע סוף=דף קצז א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצז|ב}}<קטע התחלה=דף קצז ב/>באדרתיה למעבד נסין, מי אסף רוח בחפניו, דא אליהו, דאהדר רוחא דבר נש לגו מעוי, (אסף כמה דאתמר {{מקור|מלכים ב ה יא}} ואסף המצורע), מי הקים כל אפסי ארץ, דא אליהו, דלבתר דצרר מים ואומי על (ס"א מטרא) שמיא, לבתר אהדר בצלותיה, ואוקים כל עלמא ונחית מטרא, ואתיהיב מזונא לכלא, מה שמו, דא אליהו, ומה שם בנו דא אליהו, מה שמו כד סליק לעילא, אליהו, ומה שם בנו, כד נחית לתתא ואתעביד שליחא למעבד נסין, אליהו שמיה. דבר אחר, מי עלה שמים, דא קודשא בריך הוא כמה דאוקימנא, ורזא דמלה מ"י והא אוקימנא. והכא איהו רזא דרתיכא עלאה, ארבע סטרין דעלמא, דאינון יסודי קדמאי דכלא, וכלהו תליין בההוא אתר עלאה דאקרי מ"י כמה דאתמר. תא חזי, כד קיימא שעתא דרעותא קמי קודשא בריך הוא, ליחדא רתיכא עלאה (ס"א ברתיכא תתאה), למהוי כלא חד, כדין קלא נפיק מההוא אתר עלאה קדישא דאקרי שמים, וכניש כל אלין קדישין דלתתא, וכל אינון רברבן קדישין, ומשריין עלאין, למהוי כלהו זמינין כחדא, הדא הוא דכתיב ויקהל משה, דא רזא דשמים, את כל עדת בני ישראל, אלין אינון תריסר משריין עלאין קדישין. ויאמר אליהם, ומאי קאמר, זה הדבר וגו' קחו מאתכם תרומה, אתתקנו כלכון לסלקא עלייכו, ולמיטל עלייכו יקרא דכרסייא קדישא, לסלקא לעילא, אפרישו מנייכו אינון יקרין, אינון רברבין עלאין, לסלקא לההיא תרומה, רזא דכרסייא קדישא, לאתחברא באבהן (נ"א בבעלה), דהא מטרוניתא לא אתחזי למיתי לבעלה, אלא באינון בתולתן עולמתהא, דייתון עמה ומדברן לה עד דמטת לבעלה, כמה דאת אמר {{מקור|תהלים מה טו}} בתולות אחריה רעותיה וגו', וכל כך למה, למיתי לאתחברא בבעלה: כל נדיב לבו, אלין אינון ארבע משריין עלאין, דבכללא דלהון כלילן כל אינון שאר משריין, ואלין אינון דנפקן באבהן עלאין דאקרון נדיבים, כמה דאוקמוה, דכתיב {{מקור|במדבר כא יח}} כרוה נדיבי עם, אלין אבהן. יביאה, יביאוה לא כתיב, אלא יביאה, ליחדא כלא כחדא, וכן יביא לא כתיב, אלא יביאה, לסלקא לה לגבי בעלה ביקרא כמה דאצטריך, את תרומת יהו"ה, את לאסגאה כל אינון משריין עלאין אחרנין, לאתחברא כלא כחדא, ואינון תריסר בכללא חדא. זהב, וכסף, ונחושת, תכלת, וארגמן, ותולעת שני, ושש, ועזים, וערת אילים מאדמים וערת תחשים, ועצי שטים, ושמן למאר, ובשמים המשחה ולקטרת הסמים, אלין אינון תריסר משריין עלאין, דכלילן כלהו כחדא, בכללא דארבע דאקרון חיות הקדש כמה דאתמר, וכלהו אלין סלקין לכרסייא וקדישא, לאעלא לה לעילא, לאתחברא בבעלה, בגין למהוי כלא חד, בגין דישתכח עמה ביקרא עלאה, כדין יתיב מלכא עלאה על כורסייא קדישא, ואתחברא אתתא בבעלה, למהוי כלא חד, וכדין איהו חדוותא דכלא. תא חזי, הכא שארי לממני זהב בקדמיתא וכסף לבתר, בגין דהאי חשבנא מתתא, אבל כד אתי לממני מחושבנא דרתיכא דלעילא, שארי לממני מימינא בקדמיתא, ולבתר מן שמאלא, מנלן, דכתיב {{מקור|חגי ב ח}} לי הכסף ולי הזהב, כסף בקדמיתא ולבתר הזהב, וברתיכא דלתתא, שארו משמאלא ולבתר מימינא, דכתיב זהב וכסף ונחשת, זהב בקדמיתא ולבתר כסף. וכל אינון רתיכין אקרון נדיב לב, כל, לאכללא כל שאר רתיכין, לב, מאי לב, היינו רזא דכתיב {{מקור|משלי טו טו}} וטוב לב משתה תמיד, ודא איהו לבא דכלא, ודא כרסייא קדישא, ועל דא אקרון <קטע סוף=דף קצז ב/>{{ממ זהר משולב|ב|קצח|א}}<קטע התחלה=דף קצח א/>לב, כל נדיב לב כמה דאוקימנא, דארבע משריין אלין כללא דכלהו, אקרון ברזא חדא נדיב לב, תרומת יהו"ה, דא כרסייא קדישא, ובגין דארימו לה לעילא וסלקין לה לעילא, אקרי תרומת יהו"ה, ועל דא כד חמא יחזקאל רזא דחיות דהוו סלקין, לא חמא מהו דסלקין, בגין דאיהי סלקא לגבי מלכא עלאה בגניזו בטמירא ביקרא עלאה: וכל חכם לב בכם, אלין אינון שתין מקורין דאשקייא עלמא, ומנהון אתשקי, יבאו, אמאי יבאו, אלא דייתון למנקט מעם גנזא דחיין, יבאו, ולבתר ויעשו מה דקודשא בריך הוא פקיד לון, לאהנאה עלמא: קחו מאתכם תרומה ליהו"ה, רבי יהודה פתח, {{מקור|ישעיה נח ז}} הלא פרוס לרעב לחמך וגו', תא חזי זכאה חולקיה דבר נש כד מסכנא אערע לגביה, דההוא מסכנא דורונא דקודשא בריך הוא הוי דשדר ליה, מאן דמקבל ליה לההוא דורונא בסבר אנפין, זכאה חולקיה. תא חזי, מאן דחייס למסכנא ואתיב ליה נפשיה, קודשא בריך הוא סליק עליה כאילו הוא ברא לנפשיה, ועל דא אברהם דהוה חייס לכל בני עלמא, סליק עליה קודשא בריך הוא כאילו הוא ברא לון, דכתיב {{מקור|בראשית יב ה}} ואת הנפש אשר עשו בחרן, ואף על גב דהא אוקימנא. הלא פרוס, מאי פרוס, למפרס ליה מפה בנהמא ומזונא למיכל, דבר אחר, הלא פרוס, כמה דאת אמר {{מקור|דניאל ה כח}} פריס פריסת וגו', דבעי למפרס פריסין דנהמא קמיה, בגין דלא לכסיף, ויפרוס קמיה בעינא טבא. לחמך, לחם לא כתיב אלא לחמך, ההוא דילך, מממונך, ולא דגזילו ולא דעשק ולא דגנבה, דאי הכי לאו זכותא הוא, אלא ווי ליה דאתי לאדכרא חובוי. כגוונא דא, קחו מאתכם תרומה, לארמא ממה דלכון, ולא מעשק ולא מגזל ולא מגנבה, והא אוקמוה. רבי חייא ורבי יצחק ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, עד דהוו אזלי פגע בהו רבי אבא, אמר רבי חייא ודאי שכינתא בהדן, כד מטא לגבייהו, אמר רבי אבא, כתיב {{מקור|מלכים א ח טז}} מן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים, לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל, ואבחר בדוד וגו', לבנות בית, להיות שמי שם, האי קרא לאו רישיה סיפיה, ולאו סיפיה רישיה, דכתיב לא בחרתי בעיר, ואבחר בדוד, מאי האי עם האי, ואבחר בירושלם מבעי ליה. אלא כד קודשא בריך הוא אית רעותא קמיה למבני קרתא, אסתכל בקדמיתא בההוא רישא דנהיג עמא דקרתא, ולבתר בני קרתא, ואייתי לעמא ביה, הדא הוא דכתיב לא בחרתי בעיר, עד דאסתכלנא בדוד, למהוי רעיא על ישראל, בגין דמתא וכל בני מתא כלהו קיימין ברעיא דנהיג לעמא, אי רעיא איהו טבא, טב ליה טב למתא טב לעמא, ואי רעיא איהו בישא, ווי ליה ווי למתא ווי לעמא. והשתא אסתכל קודשא בריך הוא בעלמא, וסליק ברעותיה למבני ליה, ואוקים ברישא לדוד, הדא הוא דכתיב ואבחר בדוד עבדי, (ס"א ואוקים ברישא דדרא לרבי שמעון, וחבריה למיקם קמיה). מלתא חדתא שמענא, פתח ואמר, {{מקור|תהלים קמו ה}} אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על יהו"ה אלהי"ו, וכי אל יעקב ולא אל אברהם ולא אל יצחק, אלא אל יעקב, בגין דיעקב לא אתרחיץ באבוהי ולא באמיה, כד ערק קמי אחוי ואזל יחידאי בלא ממונא, כמה דאת אמר {{מקור|בראשית לב יא}} כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ואיהו אתרחיץ ביה בקודשא בריך הוא, דכתיב (שם כח כ) אם יהיה אלהי"ם עמדי ושמרני וגו', וכלא שאיל מקמיה דקודשא בריך הוא, ויהב ליה. שברו על יהו"ה אלהי"ו, שברו, ולא אמר תקותו ולא בטחונו, אלא שברו, אל תקרי שברו אלא שברו, דניחא להו לצדיקייא לתברא גרמייהו, ולאתברא תבירו על תבירו, וכלא על יהו"ה אלהי"ו, כמה דאת אמר {{מקור|תהלים מד כג}} כי עליך הורגנו כל <קטע סוף=דף קצח א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצח|ב}}<קטע התחלה=דף קצח ב/>היום, {{מקור|תהלים סט ח}} כי עליך נשאנו חרפה. כגוונא דיעקב, דכתיב {{מקור|בראשית מב א}} וירא יעקב כי יש שבר במצרים, דהא תבירו דגלותא חמא דהוה ליה במצרים, ושוי תוקפיה בקודשא בריך הוא, ובנוי דיעקב סבלו תבירו דגלותא, ולא אשתנו מגו רזא דמהימנותא דאבהתהו, ושמא דקודשא בריך הוא הוה בגלותא רגילא בפומייהו, ועל דא כתיב במשה, {{מקור|שמות ג יג}} ואמרו לי' מה' שמו' מה', בגין דהוו ידעי ליה, ולא אנשו ליה לעלמין, וסבלו תבירו דגלותא על קודשא בריך הוא, ובגין כך זכי לפורקנין ולנסין ולאתוון סגיאין. ואתון קדישין עליונין, דסבלין תבירו דגופא מאתר לאתר על קודשא בריך הוא, על אחת כמה וכמה דזכאין אתון למעבד לכו נסין ופורקנין, ותזכון לחיי עלמא דאתי, אזלו כלהו כחדא: פתח ואמר, קחו מאתכם תרומה ליהו"ה, כל נדיב לבו יביאה וגו', תא חזי, בשעתא דבר נש שוי רעותיה לגבי פולחנא דמאריה, ההוא רעותא סליק בקדמיתא על לבא, דאיהו קיומא ויסודא דכל גופא, לבתר סליק ההוא רעותא טבא על כל שייפי גופא, ורעותא דכל שייפי גופא ורעותא דלבא מתחבראן כחדא, ואינון משכין עלייהו זיהרא דשכינתא לדיירא עמהון, וההוא בר נש איהו חולקא דקודשא בריך הוא הוי, הדא הוא דכתיב קחו מאתכם תרומה, מאתכם הוה אמשכותא לקבלא עלייכו ההיא תרומה, למהוי חולקא ליהו"ה. ואי תימא דלאו ברשותיה דבר נש קיימא מלה, תא חזי מה כתיב, כל נדיב לבו יביאה את תרומת יהו"ה, כל נדיב לבו ודאי, מאן דיתרעי לביה, ימשיך לה לשכינתא לגביה, הדא הוא דכתיב, יביאה, אף על גב דאיהי באסתלקותא לעילא, יביאה מאתר עלאה, לאמשכא לדיירא עמיה. וכד תיתי לאשראה עמיה, כמה ברכאן וכמה עותרא תיתי עמה, הדא הוא דכתיב זהב וכסף ונחשת, לא יחסר ליה כל עתרא דעלמא, דא לשאר בני עלמא, אבל אתון קדישין עליונין, קחו מאתכם תרומה ליהו"ה, אמר רבי חייא, מאן דשרי לארמא הוא ירים: פתח רבי אבא ואמר, {{מקור|יונה ב יא}} ויאמר יהו"ה לדג, וכי באן אתר אמר ליה, אלא בשעתא דברא קודשא בריך הוא עלמא, בעובדא דבראשית, ביומא חמישאה ברא נוני ימא, כדין פקיד ואמר, דיהא זמין חד נונא למבלע ליונה, ויהא במעוי תלתא יומין ותלת לילון, ולבתר דירמי ליה לבר. ולא דא בלחודוי, אלא כל מה דעבד קודשא בריך הוא בעובדא דבראשית, בכלא אתני עמיה, ביומא קדמאה ברא שמיא, אתני עמהון דיסליק לאליהו השמימה בגו סערה, וכן הוה, דכתיב {{מקור|מ"ב ב יא}} ויעל אליהו בסערה השמים, בההוא יומא ברא נהורא, ואתני עמיה דיחשיך לשמשא במצרים תלתא יומין, דכתיב {{מקור|שמות י כב}} ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. ביומא תניינא ברא רקיעא, דיהא מפריש בין מיא למיא, כדכתיב {{מקור|בראשית א ו}} ויאמר אלהי"ם יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים, ואתני עמהון קודשא בריך הוא, דמיא יהון מפרישין לישראל בין טומאה לטהרה, לאתדכאה בהו, וכך הוה. ביומא תליתאה אפיק ארעא מגו מיא, ואכניש למיא, ועבד מההוא כנישו דאתכנשו לאתר חד, ימא, ואתני בימא למעבר לישראל בגויה ביבשתא, ולמטבע למצראי, וכך הוה, דכתיב {{מקור|שמות יד כז}} וישב הים לפנות בקר לאיתנו, אל תקרי לאיתנו, אלא לתנאו, למה דאתני עמיה קודשא בריך הוא בעובדא דבראשית. תו אתני בארעא, דתפתח ית פומהא במחלקותא דקרח, ותבלע לקרח ולכל כנישתיה, וכך הוה, דכתיב {{מקור|במדבר טז לב}} ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת קרח. ביומא רביעאה ברא שמשא וסיהרא, דכתיב {{מקור|בראשית א יד}} יהי מארת ברקיע השמים, ואתני עם שמשא, למהוי קאים בפלגו שמיא ביומי דיהושע, <קטע סוף=דף קצח ב/> {{ממ זהר משולב|ב|קצט|א}}<קטע התחלה=דף קצט א/>דכתיב {{מקור|יהושע י יג}} ויעמוד השמש בחצי השמים, אתני בכוכביא למעבד קרבא בסיסרא, דכתיב {{מקור|שופטים ה ב}} הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. ביומא חמישאה ברא נוני ימא ועופי דשמיא, אתני בעופי למיזן עורבים לאליהו, בזמנא דעצר לשמיא, דכתיב {{מקור|מלכים א יז ד}} ואת העורבים צויתי לכלכלך שם, צויתי דייקא, ואתני בנונא ימא, לאזדמנא נונא חד למבלע ליה ליונה, ולאשדאה ליה לבר. ביומא שתיתאה ברא לאדם, ואתני עמיה, דתפוק מניה אתתא דתיזון לאליהו, דכתיב (שם ט) הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך, הנה צויתי, מיומא דאתברי עלמא, וכן בכל עובדא ועובדא דאתחדש בעלמא, קודשא בריך הוא פקיד ההוא עובדא מיומא דאתברי עלמא, אוף הכא, ויאמר יהו"ה לדג, ויאמר, משית יומין דבראשית קאמר ליה. הכא אית לן סמך בעלמא, על עובדין דבני נשא בהאי עלמא: יונה דנחת לספינה, דא איהי נשמתא דבר נש, דנחתא להאי עלמא, למהוי בגופא דבר נש, אמאי אתקרי יונה, בגין דכיון דאשתתפת בגופא, כדין איהי יונה בהאי עלמא, כמה דאתמר {{מקור|ויקרא כה יז}} ולא תונו איש את עמיתו, וכדין בר נש אזיל בהאי עלמא, כספינה בגו ימא רבא דחשיבת לאתברא, כמה דאת אמר {{מקור|יונה א ד}} והאניה חשבה להשבר. ובר נש כד איהו בהאי עלמא חטי, וחשיב דערק מקמי מאריה, ולא אשגח בההוא עלמא, וכדין אטיל קודשא בריך הוא רוח סערה תקיפא, דא איהי גזירת דינא, דקיימא תדיר קמי קודשא בריך הוא, ובעאת דינא דבר נש מקמיה, ודא איהו דקא מטי לספינה, ואדכר חובוי דבר נש לאתפסא ליה. כיון דאתפס בר נש על ידא דההיא סערה בבי מרעיה, מה כתיב ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם, אף על גב דבר נש בבי מרעיה, נשמתא לא אתערת לאתבא קמי מאריה למפרק חובוי, מה כתיב, ויקרב אליו רב החובל, מאן רב החובל, דא יצר טוב, דאיהו מנהיג כלא, ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלה"יך וגו', לאו שעתא הוא למדמך, דהא סלקין לך לדינא, על כל מה דעבדת בהאי עלמא, תוב מחובך. אסתכל במלין אלין ותוב למארן, מה מלאכתך דאת עסקת בה בהאי עלמא, ואודי עלה קמי מארך, ומאין תבא, אסתכל מאין באת, מטפה סרוחה, ולא תתגאי קמיה, מה ארצך, אסתכל דהא מארעא אתבריאת ולארעא תיתוב, ואי מזה עם אתה, אסתכל אי אית לך זכו דאבהן דיגין על. כיון דסלקין ליה לדינא בבי דינא דלעילא, ההיא סערה דאיהי גזרת דינא דסעיר עליה דבר נש, תבעת מן מלכא למידן אינון תפיסין דמלכא, וכלהו אתיין חד חד קמיה, ביה שעתא אתקריבו בי דינא, אית מנהון דפתחי בזכות, ואית מנהון דפתחי בחובה, וגזרת דינא תבעת דינא. ואי ההוא בר נש לא זכי בדינא, מה כתיב ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכלו, משתדלין אינון דאורו זכותיה לאתבא ליה להאי עלמא, ולא יכלו, מאי טעמא, כי הים הולך וסוער עליהם, גזרה דדינא אזיל וסעיר בחובוי דבר נש, ואתגבר עלייהו. כדין נחתין עליה תלת שליחן ממנן, חד דכתיב כל זכוון וכל חובין דעבד בר נש בהאי עלמא, וחד דעביד חושבן יומוי, וחד דהוה אזיל עמיה כד הוה במעי אמיה, והא אוקימנא, דגזרת דינא לא שכיך, עד ההוא זמנא דכתיב וישאו את יונה, וישאו, כד נטלי ליה מביתיה לבי קברי, כדין מכרזי עלוי, אי איהו זכאה מכרזי עליה, ואמרי הבו יקר לדיוקנא דמלכא, {{מקור|ישעיה נז ב}} יבא שלום ינוחו על משכבותם הלך נכחו, מנא לן, דכתיב (שם נח ח) והלך לפניך צדקך <קטע סוף=דף קצט א/>{{ממ זהר משולב|ב|קצט|ב}}<קטע התחלה=דף קצט ב/>כבוד יהו"ה יאספך. ואי חייבא איהי, מכריזי עליה ואמרו, ווי ליה לפלניא, טב ליה דלא יתברי, כדין מה כתיב, ויטלהו אל הים ויעמוד הים מזעפו, כד עאלין ליה לבי קברי, דאיהו אתר דדינא, כדין גזרת דינא דהוה סעיר שכיך מזעפיה, ונונא דבלע ליה דא איהו קברא. מה כתיב, ויהי יונה במעי הדג, מעוי דדג דא איהו בטן שאול, מנלן דכתיב {{מקור|יונה ב ג}} מבטן שאול שועתי, ואיהו במעי דנונא הוה, וקארי ליה בטן שאול, שלשה ימים ושלשה לילות, אלין תלת יומין דבר נש בקברא ואתבקעו מעוי, לבתר תלתא יומין ההוא טנופא אתהפך על אנפוי, ואומר לו טול מה דיהבית בי, אכלת ושתית כל יומא ולא יהבת למסכני, וכל יומך הוו כחגין וכמועדין, ומסכני הוו כנפין דלא אכלו בהדך, טול מה דיהבת בי, הדא הוא דכתיב {{מקור|מלאכי ב ג}} וזריתי פרש על פניכם וגו', והא אוקימנא. לבתר דא, מתלתא יומין ולהלאה, כדין אתדן בר נש, מעינוי, מידוי, ומרגלוי, ואוקמוה עד תלתין יומין, כל אינון תלתין יומין אתדנו נפשא וגופא כחדא, ובגיני כך אשתכח נשמתא לתתא בארעא, דלא סלקת לאתרה, כאתתא דיתבת לבר כל יומי מסאבותא, לבתר נשמתא סלקא, וגופא אתבלי בארעא, עד ההוא זמנא דיתער קודשא בריך הוא למיתייא. וזמינא קלא חדא לאתערא בבי קברי, ויימא {{מקור|ישעיה כו יט}} הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך, וארץ רפאים תפיל, אימתי יהא דא, בזמנא דיתעבר מלאך המות מעלמא, דכתיב (שם כה ח) בלע המות לנצח וגו', כיון דבלע המות לנצח, לבתר ומחה יהו"ה אלהי"ם דמעה מעל כל פנים, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כדין כתיב ויאמר יהו"ה לדג, ויקא את יונה אל היבשה. כיון דאתער ההוא קלא ביני קברי, כדין כל קברייא יקיאו לאינון מתייא דבהון לבר, הדא הוא דכתיב וארץ רפאים תפיל, מה תפיל, דיקיא לו לבר, רפאים, מהו רפאים, דקבילו אסוותא כמלקדמין, ואתסיאו גרמין בגרמין, ואלין אקרון רפאים. ואי תימא, הא כתיב (שם כו יד) רפאים בל יקומו, אלא ודאי כל עלמא יתסון גרמין בבי קברי, אבל מנהון יקומון, ומנהון לא יקומון, ועל דא כתיב רפאים בל יקומו. זכאה חולקהון דישראל, דכתיב בהו נבלתי יקומון, ובהאי נונא אשכחנא מלין לאסוותא דכל עלמא, האי נונא כיון דבלע ליונה מת, וביה הוה יונה תלתא יומין, לבתר אתקיים כמלקדמין, ואקי ליונה. לבר והא אוקמוה, דכתיב ויתפלל יונה אל יהו"ה אלה"יו ממעי הדגה, כתיב הכא הדגה, וכתיב התם {{מקור|שמות ז כא}} והדגה אשר ביאור מתה, והא אוקמוה, כגוונא דא זמינת ארעא דישראל לאתערא בקדמיתא, ולבתר וארץ רפאים תפיל. והא אוקימנא, דשבעה דינין יחלפון עליה דבר נש, כד נפיק מהאי עלמא, חד ההוא דינא עלאה כד נפיק רוחא מן גופא, ב' כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה ומכרזי עלוי, ג' כד עייל לקברא, ד' דינא דקברא, ה' דינא דתולעתא, ו' דינא דגיהנם, ז' דינא דרוחא דאזלא ושאטת בעלמא, ולא אשכחת אתר נייחא, עד דישתלים עובדוי, בגין דא בעי בר נש לאסתכלא תדיר בעובדוי, ויתוב קמי מאריה. וכד אסתכל דוד מלכא בדינין אלין דבר נש, אקדים ואמר, {{מקור|תהלים קד א}} ברכי נפשי את יהו"ה, עד לא תפוק מן עלמא, בעוד דאנת אשתכחת עם גופא, וכל קרבי את שם קדשו, אינון שייפא גופא דמשתתפי כחדא ברוחא, השתא דתשתכחון עמה, אקדימו לברכא שמא קדישא, עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ולאתבא בתיובתא, ועל דא אמר ברכי נפשי את יהו"ה הללויה, אתו אינון חברייא ונשקו רישיה: רבי חייא פתח ואמר <קטע סוף=דף קצט ב/>{{ממ זהר משולב|ב|ר|א}}<קטע התחלה=דף ר א/>קחו מאתכם תרומה ליהו"ה, תא חזי, קודשא בריך הוא כד ברא עלמא, לא ברא ליה אלא בגין דייתון ישראל ויקבלון אורייתא, באורייתא אתברי עלמא, ועל אורייתא קיימא, הדא הוא דכתיב {{מקור|ירמיה לג כה}} אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. אורייתא איהי ארכא דחיי בהאי עלמא, וארכא דחיי בעלמא דאתי, וכל מאן דאשתדל באורייתא, כאילו אשתדל בהיכליה דקודשא בריך הוא, דהיכליה עלאה דקודשא בריך הוא אורייתא איהי, וכד בר נש עסיק באורייתא, קודשא בריך הוא קאים תמן ואצית לקליה, כמה דכתיב {{מקור|מלאכי ג טז}} ויקשב יהו"ה וישמע וגו', ואשתזיב בר נש מתלת דינין, מדינא דהאי עלמא, ומדינא דמלאך המות דלא יכיל לשלטאה עליה, ומדינא דגיהנם. ויכתב ספר זכרון, מאי איהו, אלא אית ספר לעילא ואית ספר לתתא, זכרון אתר (נ"א את) קיימא קדישא, דנטיל וכניש לגביה כל חיין דלעילא, ספר זכרון, תרין דרגין דאינון חד, ורזא דא שם יהו"ה, שם חד יהו"ה חד, וכלא מלה חדא. בגין דאית שם ואית שם, שם לעילא, דאיהו אתרשים (ס"א אקרי שם) ממה דלא ידיע ולא אתרמיז בידיעה כלל, ודא אקרי נקודה עלאה. שם לתתא דאקרי שם, {{מקור|דברים ד לב}} מקצה השמים ועד קצה השמים, בגין דקצה השמים אקרי זכרון, והאי שם איהו נקודה דלתתא, דאיהו שם מההוא זכרון דאיהו קצה השמים, דנטיל כל חיין דלעילא, ודא איהו קצה השמים דלתתא, ושם דיליה איהי נקודה דלתתא, נקודה דא איהו ספר דקיימא בחושבנא, ודא הוא לחושבי שמו, ספר דקאמרן, ושם, חד מלה הוא בכל סטרין. נקודה דא בגין דקיימא באמצעיתא, איהי עלאה על כל דאתאחדן בה, ושית סטרין אתאחדן בספר עלאה, ואיהו עלאה עלייהו, שית סטרין אתאחדן בספר תתאה, ואיהו עלאה עלייהו, ועל דא ספר עלאה ספר תתאה. וכלא אקרי תורה, מה בין האי להאי, אלא ספר עלאה איהו תורה שבכתב, בגין דאיהי סתימא ולא קיימא אלא בכתב, דתמן איהו אתר לאתגלאה לתתא, ומאן איהו עלמא דאתי. ספר תתאה, דא תורה, דאקרי תורה שבעל פה, ומאן איהו על פה, אלין רתיכין דלתתא דאיהי קיימא עלייהו, ובגין דלאו אינון בכללא דכתיבה דלעילא, אקרון על פה, ותורה דא קיימא על פה, בגין דכתיב {{מקור|בראשית ב י}} ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. ותורה עלאה אף על גב דאיהי קיימא לעילא, לא אקרי על הכתב, אלא שבכתב, דקיימא בכתב, וההוא כתב אתעביד היכלא לגביה, ואיהי קיימא גו ההוא היכלא ואתטמרת תמן, ובגין כך אקרי תורה שבכתב, ולא על כתב. אבל תורה דלתתא, איהי קיימא על רתיכהא, ואקרי על פה, דקיימא עלייהו, ובגין דלא אתחשיבת (נ"א אתיהיבת) מלגו מכללא דכתיבה, לא אתעבידו היכלא להאי נקודה, כההיא נקודה עלאה, ובגין דקיימא עלייהו, אקרי תרומה. תו שמענא מבוצינא קדישא, תרומה, מהו תרומה, כמה דאוקימנא תרי ממאה, תא חזי, כל אינון דרגין קדישין די ברזא דמהימנותא, דקודשא בריך הוא אתגלי בהון, אינון עשר דרגין, ואינון עשר אמירן כמה דאוקמוה, ואלין עשר סלקין למאה, וכד אצטריך לן להאי נקודה תתאה לארמא לה, אסיר לן לנטלא לה בלחודהא, אלא לה ולבעלה, ואינון תרי מאינון מאה דקאמרן, בגין דלא אצטריך לאפרשא לון כלל, אלא ליחדא לה ולבעלה, ועל דא אתקרי תרומה בכללא חדא. ותא חזי, בכל יומא כרוזא קארי, כל בני עלמא, בכו קיימא מלה דא, ודא הוא: <קטע סוף=דף ר א/>{{ממ זהר משולב|ב|ר|ב}}<קטע התחלה=דף ר ב/>קחו מאתכם תרומה ליהו"ה, ואי תימא דקשיא מלה עלייכו, כל נדיב לבו יביאה. מהו יביאה, אלא מהכא אוליפנא רזא לצלותא, דבר נש דדחיל למאריה ומכוין לביה ורעותיה בצלותא, אתקין תקונא דלעילא כמה דאוקימנא. בקדמיתא בשירין ותושבחן דקאמרין מלאכין עלאין לעילא, ובההוא סדורא דתושבחן דקא אמרי ישראל לתתא, איהי קשיטת גרמהא ואתתקנת בתקונהא, כאתתא דאתקשטת לבעלה. ובסדורא דצלותא, בההוא תקונא דצלותא דמיושב, אתקינו עולמתהא וכל אינון דילה, ומתקשטן כל אינון בהדה. לבתר דאתתקן כלא ואתסדרו, כד מטו לאמת ויציב, כדין כלא מתתקנא, איהי ועולמתהא, עד דמטו לגאל ישראל, כדין אצטריך למיקם כלא על קיומייהו. בגין דכד בר נש מטי לאמת ויציב, וכלא אתתקן, עולמתהא נטלי לה, ואיהי נטילת גרמה, לגבי מלכא עלאה, כיון דמטו לגאל ישראל, כדין מלכא קדישא עלאה נטיל בדרגוי, ונפיק לקבלא לה, ואנן מקמי מלכא עלאה בעינן לקיימא על קיומנא באימתא ברעדה. דהא כדין אושיט ימיניה לגבה, ולבתר שמאליה דשוי לה תחות רישה, ולבתר מתחבקו תרווייהו כחדא בנשיקו, ואלין אינון תלת קדמייתא. ובעי בר נש לשוואה לביה ורעותיה, ולכוונא בכל הני תקונין וסדורין דצלותא, פומיה ולביה ורעותיה כחדא. השתא דמלכא עלאה ומטרוניתא אינון בחבורא בחדוה באינון נשיקין, מאן דאצטריך למשאל שאלתין ישאל, דהא כדין שעתא דרעותא איהו. כיון דשאיל בר נש שאלתוי מקמי מלכא ומטרוניתא, כדין יתקין גרמיה ברעותיה ולביה לתלתא אחרנין, לאתערא חדוה דטמירו, דהא מאלין תלת אתברכא בדבקותא אחרא. ויתקין בר נש גרמיה למיפק מקמייהו, ולאנחא לון בחדוה גניזא דאלין תלת, ועם כל דא דיהא רעותיה דיתברכון תתאי, מאינון ברכאן דחדוה טמירא. וכדין אצטריך למנפל על אנפוי, ולממסר נפשיה בשעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין, כדין איהי שעתא לממסר נפשיה, בגו אינון נפשין דאיהי נקטא, דהא כדין צרורא דחיי איהו כדקא יאות. מלה דא שמענא ברזין דבוצינא קדישא, ולא אתייהיב לי רשו לגלאה בר לכו חסידי עליונין, דאי בההיא שעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין ברעו דדביקותא חדא, איהו ישוי לביה ורעותיה לדא, ויהיב נפשיה בדבקותא בההוא רעותא, לאכללא לה בההוא דבקותא, אי אתקבלת בההיא שעתא, בההוא רעותא דאינון נפשין רוחין ונשמתין דאיהי נקטא, האי איהו בר נש דאתצריר בצרורא דחיי, בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ותו דבעיא לאתכללא מכל סטרין מלכא ומטרוניתא, מלעילא ומתתא, ולאתעטרא בנשמתין בכל סטרין, אתעטרת בנשמתין מלעילא, ואתעטרת בנשמתין מתתא, ואי בר נש יכוין לביה ורעותיה לכל דא, וימסר נפשיה מתתא בדביקותא ברעותא כמה דאתמר, כדין קודשא בריך הוא קארי ליה שלום לתתא, כגוונא דההוא שלום דלעילא, ההוא דבריך לה למטרוניתא, ואכליל לה ואעטר לה בכל עטרין, אוף הכי האי בר נש קודשא בריך הוא קרי ליה שלום לתתא, כמה דאת אמר {{מקור|שופטים י כד}} ויקרא לו יהו"ה שלום, וכל יומוי הכי קראן ליה לעילא שלום, בגין דאכליל ואעטר למטרוניתא לתתא, כגוונא דההוא שלום לעילא. וכד אסתלק ההוא בר נש מהאי עלמא, נשמתיה סלקא ובקעא בכל אינון רקיעין, ולית מאן דימחי בידה, וקודשא בריך הוא קרי לה ואמר, {{מקור|ישעיה נז ב}} יבא שלום, ושכינתא אמרה ינוחו על משכבותם וגו', ויפתחון לה <קטע סוף=דף ר ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רא|א}}<קטע התחלה=דף רא א/>תליסר טורי דאפרסמונא דכיא, ולא יהא מאן דימחי בידה. ועל דא זכאה איהו מאן דישוי לביה ורעותיה לדא, ועל דא כתיב כל נדיב לבו יביאה את תרומת יהו"ה לגבי מלכא עלאה, כמה דאתמר. ארים רבי אבא קליה ואמר, ווי רבי שמעון, אנת בחיין ואנא בכינא עלך, לא עלך בכינא, אלא בכינא על חברייא ובכינא על עלמא, רבי שמעון כבוצינא דשרגא, דאדליק לעילא ואדליק לתתא, ובנהורא דאדליק לתתא, נהירין כל בני עלמא (נ"א נהיר לעילא), ווי לעלמא כד יסתלק נהורא דלתתא בנהורא דלעילא, מאן ינהיר נהורא דאורייתא לעלמא. קם רבי אבא ונשיק לרבי חייא, אמר ליה, מלין אלין הוו תחות ידך, ועל דא קודשא בריך הוא שדרני עד הכא לאתחברא עמכון, זכאה חולקי: רבי יוסי פתח קרא אבתריה ואמר, וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו וגו', האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, בשעתא דאמר קודשא בריך הוא למשה, {{מקור|דברים א יג}} הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, אשגח בכל ישראל ולא אשכח נבונים, הדא הוא דכתיב, ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים, ואלו נבונים לא כתיב, ואי תימא דנבון איהו דרגא עלאה מחכם, הכי איהו ודאי, מה בין האי להאי. חכם הא אוקמוה דאפילו תלמיד המחכים לרביה אקרי חכם, חכם דידע לגרמיה כל מה דאצטריך, נבון כמה דרגין אית ביה, דאסתכל בכלא וידע בדיליה ובאחרנין, וסימנך {{מקור|משלי יב י}} יודע צדיק נפש בהמתו, {{מקור|שמואל ב כג ג}} צדיק מושל יראת אלהי"ם. והכא חכם לב דייקא, בלב חכם, ולא באתרא אחרא, בגין דקיימא בלב, ונבון לעילא ותתא, אסתכל בדיליה ובאחרנין. פתח ואמר, {{מקור|ישעיה מט ג}} ויאמר לי עבדי אתה וגו', הכא בצלותא דבעי בר נש לצלאה קמיה דקודשא בריך הוא, דאיהי פולחנא חדא רבא ויקירא, מאינון פולחנין דמאריה. תא חזי אית פולחנא דקודשא בריך הוא דקיימא בעובדא, דאיהו פולחנא דקיימא בעובדא דגופא, ואיהו פולחנא, ואית פולחנא דקודשא בריך הוא דאיהו פולחנא פנימאה יתיר, דאיהו עיקרא דכלא, קיימא בההוא פולחנא פנימאה דאיהו עיקרא דכלא. בגופא אית תריסר שייפין, דקיימין בעובדא דגופא כמה דאוקימנא, ואינון שייפין דגופא, ופולחנא דקודשא בריך הוא דעובדא קיימא בהו, בגין דפולחנא דקודשא בריך הוא בתרין סטרין, בשייפין גופא לבר, ואית תריסר שייפין אחרנין פנימאין לגו מן גופא, ואינון תקונין פנימאין לגו מן גופא, לאתתקנא בהו תקונא דרוחא, דאיהו פולחנא יקירא פנימאה דקודשא בריך הוא, כמה דאוקימנא גו רזין פנימאין דקאמר רבי שמעון, ואינון רזא דחכמתא עלאה, ואתידיעו ביני חבריא, זכאה חולקהון. צלותא דבר נש איהו פולחנא דרוחא, ואיהי קיימא ברזין עלאין, ובני נשא לא ידעין, דהא צלותא דבר נש בקעת אוירין, בקעת רקיעין, פתחת פתחין וסלקא לעילא. בשעתא דנהיר נהורא, ואתפרש נהורא מן חשוכא, כדין כרוזא אזלא בכלהו רקיעין, אתתקנו מארי דפתחין, מאריהון דהיכלין, כל חד וחד על מטריה. בגין דאינון דשלטניהון ביממא, לאו אינון דשלטניהון בליליא, וכד עאל ליליא אתעברו שולטנין דיממא ואתמנון שלטנין אחרנין דשליטין בליליא, ואתחלפן אלין באלין, ורזא דא {{מקור|בראשית א טז}} את המאור הגדול לממשלת היום וגו', וממשלת היום וממשלת הלילה שולטנין אינון די ממנן ביממא, ושולטנין אינון די ממנן בליליא, ואלין אקרון ממשלת היום, ואלין אקרון ממשלת הלילה. כד עאל ליליא כרוזא נפקא אתתקנו שולטנין דליליא כל <קטע סוף=דף רא א/>{{ממ זהר משולב|ב|רא|ב}}<קטע התחלה=דף רא ב/>חד וחד לאתריה, וכד נהיר יממא כרוזא נפקא אתתקנו שולטנין דיממא כל חד וחד לאתריה, (כדין מתעברין שלטנין דליליא, ואתפקדון שלטנין דיממא), וכד כרוזא אכריז, כדין כלהו כל חד וחד אתפקד על ההוא אתר דאתחזי ליה. כדין שכינתא קדמא ונחתא, וישראל עאלין לבי כנישתא לשבחא למאריהון, פתחין בשירין ותושבחן, דבעי ליה לבר נש, כיון דאתקין גרמיה בפולחנא דעובדא, בתקוני דמצוה וקדושה, ליחדא לביה בתקונא דפולחנא פנימאה דמאריה, ולשואה לביה ורעותיה בההוא פולחנא דאינון מלין (ד"א דקאמר). דהא מלה סלקא, ואינון ממנן דקיימין באוירא אתמנון לארבע סטרי עלמא. לסטר מזרח אתמנא ממנא חד דקיימא באוירא לההוא סטרא, גזרדי"א שמיה, ועמיה סרכין ממנן אחרנין, דאינון מחכאן לההיא מלה דצלותא, וסלקא באוירא בההוא סטרא, ונטיל לה האי ממנא, אי היא מלה כדקא יאות, הוא וכל אינון סרכין נשקין לההיא מלה, וסלקין עמה עד ההוא אוירא דרקיעא לעילא, דתמן ממנן סרכין אחרנין. בשעתא דנשקי לההיא מלה, פתחי ואמרי זכאין אתון ישראל דידעיתו לאעטרא למאריכון בעטרין קדישין, זכאה איהו פומא דמלה דעטרא דא נפקא מניה. כדין פרחין אתוון דקיימין באוירא, דבשמא קדישא דתריסר אתוון, דההוא שמא שליט באוירא, והאי איהו שמא דהוה טאס ביה אליהו עד דאסתלק לשמיא, והיינו דקאמר עובדיה לאליהו {{מקור|מלכים א יח יב}} ורוח יהו"ה ישאך, בגין דבשמא דא הוה אליהו טאס ביה באוירא, והאי איהו שמא דשליט באוירא. ואינון אתוון פרחין וסלקין בההיא מלה, וההוא ממנא דמפתחן דאוירא בידיה, וכל אינון ממנן אחרנין, כלהו סלקין ביה עד רקיעא, ואתמסר בידא דממנא אחרא לסלקא לעילא. לסטר דרום אית ממנא אחרא דשלטא באוירא לההוא סטר, וכמה ממנן אחרנין וסרכין עמיה, פסגני"ה שמיה, וביה מתאחדן (נ"א וליה אתמסראן) מפתחן דאוירא לההוא סטר, וכל אינון מארי דעקו דצלאן צלותא למאריהון מגו עקתא, מגו תבירו דלבא, אי ההיא מלה כדקא יאות, סלקא לאוירא בההוא סטרא, ונטיל לה האי ממנא, ונשיק לה, (ס"א בגין דסלקא בההוא סטרא), כד נשיק לה, פתח ואמר קודשא בריך הוא יחוס לקבלך, (נ"א ועלך) ובגינך יתמלי רחמין. סלקין עמה כל אינון ממנן קדישין, וכל אינון סרכין דההוא סטרא, ופרחין אתוון דשמא קדישא דאינון ארבע אתוון דמתעטרין, ושלטין בההוא סטרא דאוירא, וסלקין בההוא סטרא דאוירא עד רקיעא, עד ההוא ממנא דרקיעא דשליט בההוא סטרא. לסטר צפון אית ממנא אחרא, ועמיה כמה סרכין ממנן דשלטין באוירא, וההוא ממנא פתחי"ה שמיה, והאי אתמנא באוירא לההוא סטרא, וכל אינון דמצלאן צלותין על בעלי דבבו דעקין לון, וכד מלה דההיא צלותא סלקא לאוירא בההוא סטרא, אי זכאה הוא, נטיל לה האי ממנא, ונשיק לה. כדין אתער רוחא חדא דנפקא מגו תהומא בסטרא דצפון, וההוא רוחא קארי בכל אינון אוירין, ונטלי כלהו ההיא מלה, וסלקין לה עד רקיעא, ונשקין לה, פתחי ואמרי מרך ירמי שנאך לקמך. ואזלא וסלקא ובקעא רקיעין (ס"א ואוירין), עד דסלקין עמה לגבי רקיעא קדמאה, סלקא צלותא ומטאת לגבי חד ממנא דאתמנא לסטר מערב, ותמן קיימין תשעה פתחין, ובהו קיימין כמה סרכין וכמה ממנן, ועלייהו ממנא חד די שמיה זבוליא"ל, ודא איהו דבעי לשמשא בהאי רקיעא ביממא, ולא אתיהיב ליה רשו עד דסליק נהורא דסיהרא, וכדין אפיק כל אינון חילין וכל אינון ממנן. וכד נהיר יממא, עאלין כלהו בפתחא חדא דאינון תשעה פתחין, דאיהי פתחא עלאה על כלהו, וכד צלותא סלקא, <קטע סוף=דף רא ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רב|א}}<קטע התחלה=דף רב א/>עאלת בההוא פתחא, וכלהו סרכין וכלהו ממנן נפקין מההוא פתחא, ועליהון זבוליא"ל ההוא רב ממנא, ונפקי כלהו ונשקי לה. ומטאן עמה עד רקיעא תניינא, (ס"א ברקיעא תניינא סלקא צלותא עד ההוא רקיעא, ואתפתחו), וכד סלקא צלותא עד ההוא רקיעא, אתפתחו תריסר תרעין דההוא רקיעא, ובההוא תרעא דתריסר, קאים ממנא חד דשמיה ענא"ל, והאי ממנא על כמה חיילין על כמה משריין, וכד צלותא סלקא, קאים האי ממנא וכריז על כל אינון פתחין, ואמר {{מקור|ישעיה כו ב}} פתחו שערים וגו', וכלהו תרעין פתיחין, ועאלת צלותא בכל אינון פתחין. כדין אתער חד ממנא סבא דיומין דקאים לסטר דרום, דשמיה עזריא"ל סבא, ולזמנין אתקרי מחניא"ל, בגין דאתמנא על שתין רבוא משריין, וכלהו מארי דגדפין, מארי דמשריין, מליין עיינין. ולגבייהו קיימין אינון משריין מאריהון דאודנין, ואקרון אודנין, בגין דאינון צייתין כל אינון דמצלאן צלותהון בלחישו ברעותא דלבא, דלא אשתמע ההוא צלותא לאחרא, האי צלותא סלקא, וצייתין לה כל אינון דאקרון מארי דאודנין. ואי ההיא צלותא אשתמע לאודנין דבר נש, לית מאן דציית לה לעילא, ולא צייתין לה אחרנין, בר מאן דשמע בקדמיתא, בגין כך בעי לאסתמרא, דלא ישמעון לההיא צלותא בני נשא, ותו דמלה דצלותא אתאחדא בעלמא עלאה, ומלה דעלמא עלאה לא אצטריך למשמע. כגוונא דא, מאן דקרי בספרא דאורייתא, חד קרי וחד לשתוק, ואי תרי קראן באורייתא גרעי מהימנותא דלעילא, בגין דחד קלא ודיבור כלא חד, כדין תרין קלין ותרין דבורין איהו גריעותא דמהימנותא, אלא דיהא קלא ודבור חד כמה דאצטריך, בגין דיהא ההוא קלא וההוא דבור חד. וההוא ממנא שמיה עזריא"ל סבא, כד ההיא צלותא סלקא בלחישו, כל אינון שתין רבוא משריין, וכל אינון מארי דעיינין, וכל אינון מארי דאודנין, כלהו נפקי ונשקי לההיא מלה דצלותא דסלקא, הדא הוא דכתיב {{מקור|תהלים לד טז}} עיני יהו"ה אל צדיקים ואזניו אל שועתם, עיני יהו"ה אל צדיקים, אלין מארי דעיינין דלתתא, בגין דאית (נ"א דלית) מארי דעיינין לעילא, ואזניו אל שועתם, אלין מאריהון דאודנין. רקיעא תליתאה, ההיא צלותא סלקא, ומטי לההוא רקיעא, ותמן ההוא ממנא דאקרי גדרי"ה, ועמיה כמה סרכין וכמה ממנן, ואיהו משמש תלת זמנין ביומא, לקבל חד שרביטא דזיהרא דנפיק, סליק ונחית ולא קיימא באתר חד, והאי איהו שרביטא דנטיל תלת זמנין ואתגניז. וכד צלותא סלקא, נחית ההוא שרביטא, וסגיד קמי ההוא צלותא, ואקרי האי רקיעא רקיעא דשרביטא, וכד סלקא ההיא צלותא, ההוא ממנא בתר דסגיד, בטש בההוא שרביטא בטינרא תקיפא דזהיר, דאיהו קאים באמצעיתא דההוא רקיעא, ונפקו מגו ההוא טינרא תלת מאה ושבעין וחמש חיילין, דאינון גניזין תמן מן יומא דאורייתא נחתת לארעא, בגין דאתתקפו לחברא (ס"א לסרבא) דלא תחות לארעא, ואנזיף בהו קודשא בריך הוא, ועאלו גו ההוא טינרא, ולא נפקין בר ההוא זמנא דצלותא סלקא, פתחי ואמרי (שם ח י) יהו"ה אדונינו מה אדיר שמך וגו', דא היא צלותא דסלקא על כל אינון רקיעין, כדין סגדין לגבה. מכאן ולהלאה צלותא מתעטרא בעטרין עלאין, וסלקא לגו רקיעא רביעאה, וכדין שמשא נפיק בדרגוי, ושמשיא"ל רב ממנא נפיק, ותלת מאה ושתין וחמש משריין סלקין עמיה לגו ההוא רקיעא, ואקרון ימות החמה, וכלהו מעטרן לההיא צלותא בעטרין דבוסמין דגנתא דעדן. ותמן אתעכבת צלותא, עד דכלהו משריין סלקין עמה לגו ההוא רקיעא חמישאה, ותמן איהו ממנא חד גדריא"ל שמיה, והוא מארי קרבין דשאר עמין, וכד צלותא סלקא, כדין אזדעזע הוא וכל משריין דיליה, ואתבר <קטע סוף=דף רב א/>{{ממ זהר משולב|ב|רב|ב}}<קטע התחלה=דף רב ב/>חילייה, ונפקי וסגדי ומעטרין לההיא צלותא. וסלקין עמה עד דמטו לגבי רקיעא שתיתאה, וכדין נפקין כמה חיילין וכמה משריין, ומקבלין לההוא צלותא, וסלקין בהדה עד דמטו לשבעין תרעין, דתמן קאים חד ממנא די שמיה ענפיא"ל רב ממנא, ואיהו מעטר לההיא צלותא בשבעין עטרין. וכיון דמתעטרא צלותא בכל הני עטרין, כדין מתחברן כל אינון חיילין דכלהו רקיעין, וסלקין לההיא צלותא דמתעטרא בכל עטרין, לגבי רקיעא שביעאה, וכדין עאלת צלותא, וסנדלפ"ן רב יקירא עלאה דכל מפתחן דמאריה בידיה, אעיל לההוא צלותא לגו שבעה היכלין: תא חזי אמר רבי שמעון שבעה מדורין אינון וכו'. שבעה היכלין אלין, אינון היכלין דמלכא, והאי צלותא כד מתעטרא בכל הני עטרין, כד עאלת, מחבר לון כחדא לאתעטרא לעילא, למהוי כלא חד כדקא יאות, ושמא דקודשא בריך הוא מתעטרא בכל סטרין, עילא ותתא למהוי חד, וכדין {{מקור|משלי י ו}} דברכות לראש צדיק כתיב, זכאה חולקיה דבר נש דידע לסדרא צלותיה כדקא יאות. בהאי צלותא דמתעטרא ביה קודשא בריך הוא, איהו מחכה עד דיסתיימון כל צלותהון דישראל, וכדין כלא איהו בשלימו כדקא יאות עילא ותתא, עד הכא מלין דצלותא, למנדע רזין עלאין. מכאן ולהלאה אית פקודי אורייתא דאינון קיימין במלה, כמה דקיימין בעובדא, ואינון שית פקודין, וקיימין אוף הכא בצלותא, חד {{מקור|דברים כח נח}} ליראה את השם הנכבד והנורא, תניינא לאהבה אותו, תליתאה לברכו, רביעה ליחדו, חמישאה לברך כהנא ית עמא, שתיתאה למסור נשמתיה ליה. ואלין שית פקודין דקיימין בצלותא דמלה, בר אינון פקודין דקיימין בעובדא, כגוונא דציצית ותפלין. ליראה את השם, פקודא דא קיימא באלין תושבחן דקאמר דוד מלכא, ובאינון קרבנין דאורייתא, דתמן בעי בר נש לדחלא מקמי מאריה, בגין דאינון שירין קיימין בההוא אתר דאקרי יראה, וכל אינון הללויה, דאינון רזא דיראה דקודשא בריך הוא, ובעי בר נש לשואה רעותיה באינון שירין ביראה, ואוקמוה חברייא כל אינון רזין דשירין ותושבחן, וכל אינון רזין דהללויה. כיון דמטי בר נש לישתבח, ישוי רעותיה לברכא ליה לקודשא בריך הוא, כגון יוצר אור, יוצר המאורות. לאהבה אותו, כד מטי לאהבת עולם, ואהבת את יהו"ה אלהי"ך, דדא איהו רזא דרחימו דקודשא בריך הוא, והא אוקמוה. ליחדא ליה, שמע ישראל יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה אחד, דהכא קיימא רזא דיחודא דקודשא בריך הוא, ליחדא שמיה ברעותא דלבא כדקא חזי, ומתמן ולהלאה אדכרותא דיציאת מצרים, דאיהו פקודא לאדכרא יציאת מצרים, דכתיב (שם ה טז) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. לברכא כהנא ית עמא, בגין לאכללא ישראל כחדא, בשעתא דנטלין ברכאן לעילא, דהא בההיא שעתא נטלא כנסת ישראל ברכאן, ושעתא דרעותא הוא. למסור נפשיה לגביה, ולמיהב ליה נשמתיה ברעותא דלבא, כד נפלין על אנפין ואמרין {{מקור|תהלים כה א}} אליך יהו"ה נפשי אשא, דיכוין לביה ורעותיה לגביה, לממסר ליה נפשיה ברעותא שלים. ואלין אינון שית פקודין דקיימין בצלותא, דסלקין לגבי שית מאה פקודין דאורייתא, ואי תימא תליסר אחרנין יתיר, אינון קיימין לאמשכא תליסר מכילן דרחמי, דכלא כלילן בהו, (ס"א בהני), שית פקודין אלין דצלותא מתעטרא בהו, זכאה חולקיה מאן דישוי לביה ורעותיה לדא, ולאשלמא <קטע סוף=דף רב ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רג|א}}<קטע התחלה=דף רג א/>לון בכל יומא, ובאלין תליין אחרנין סגיאין. אבל כד מטי בר נש לאתרין אלין, אצטריך ליה לכוונא לביה ורעותיה, לאשלמא ההוא פקודא דקיימא בההוא מלה, וכדין אכריזו עליה ואמרי, {{מקור|ישעיה מט ג}} ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, אתא רבי אבא ונשקיה: פתח רבי יצחק אבתריה, ואמר, ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו', אמאי כניש לון, בגין לממסר לון שבת כמלקדמין, דהא בקדמיתא עד לא עבדו ישראל ית עגלא, מסר לון את השבת, ודא איהו דלא נטרו אינון ערב רב, כיון דשמעו ביני ובין בני ישראל, אמרו ואנן מלה דא אתמנע מינן, מיד {{מקור|שמות לב א}} ויקהל העם על אהרן וגו', ואתמשכו סגיאין אבתרייהו, לבתר דמיתו אינון דמיתו, כניש משה לבני ישראל בלחודייהו, ויהב לון שבת כמלקדמין, הדא הוא דכתיב ששת ימים תעשה מלאכה וגו'. לא תבערו אש בכל מושבותיכם, הכא אית רזא דרזין, לאינון דידעי חכמתא עלאה, רזא דשבת הא אוקמוה חברייא, אבל רזא דא אתמסר לחכימי עליונין, דהא שבת רזא עלאה הוא. תא חזי ביומא שתיתאה, בשעתא דמטי זמנא דערב, כדין כוכבא חד מסטרא דצפון נהיר, ועמיה שבעין כוכבין אחרנין, וההוא כוכבא בטש באינון כוכבין אחרנין, ואתכלילו כלהו בההוא כוכבא, ואתעביד חד כללא דשבעין, וההוא כוכבא אתפשט, ואתעביד כמדורא חדא להיטא בכל סטרין, כדין אתפשט ההוא מדורא סחרנייהו דאלף טורין, וקיימא כחד חוטא דסחרא. והאי מדורא דאשא משיך לגביה גוונין אחרנין דלגו מניה, גוון קדמאה ירוקא, כיון דקיימא האי גוונא, סלקא ההוא מדורא דאשא, ודליג לעילא על ההוא גוון ירוקא, ועאל לגו מניה, ושדי לההוא גוון ירוקא לבר, וקיימא ירוקא לבר, וההוא מדורא דאשא דכוכבא כלילא לגו. לבתר אמשיך אבתריה גוון אחרא תניינא חוורא, וההוא חוורא עאל לגו, כיון דקיימא האי גוון, סלקא ההוא מדורא דאשא דההוא כוכבא, ושדי לההוא חוורא לבר, ועאל איהו לגו, וכן כל אינון גוונין, עד דשדי לון לבר, ועייל איהו לגו, וקריב לגבי ההיא נקודה טמירא, למיטל נהורא: פתח ואמר {{מקור|יחזקאל א ד}} וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו', יחזקאל חמא להאי חיזו בתקונא דלא קיימא, בר בשעתא דשליט ההוא כוכבא כדקאמרן, אבל האי קרא אוקמוה, והנה רוח סערה אוקמוה, דהוה אתי למכבש כל עלמא לקמיה דנבוכדנצר חייבא, אבל רוח סערה דא, איהו ההוא כוכבא דקאמרן דבלע שבעין כוכבין אחרנין, ודא איהו רוח סערה דחמא אליהו, {{מקור|מלכים א יט יא}} מפרק הרים ומשבר סלעים, ודא דקיימא תדיר קדם כלא למיטר ההוא דלגו, כקליפה למוחא. ואמאי אקרי סערה, דסעיר כלא עילא ותתא, באה מן הצפון, דהא מן ההוא סטרא קא אתיא, וסימנך {{מקור|ירמיה א יד}} מצפון תפתח הרעה, דהא כמה סטרין אחרנין אתאחדן בההוא רוח סערה, ובגין כך נפקא מן הצפון, ענן בגין דאיהי סוספיתא דדהבא, ומסטרא דצפון אתאחדא דא, והאי איהי נקודה אמצעיתא דקיימא בחורבא. ובגין דידע למפתי, שליט בגו נקודא דישובא, וכל מלין דישובא, בר ארעא דישראל, כד שראן ישראל בגוה, איהו לא שלטא עלייהו, ולבתר דחבו ישראל (ד"א לא) שלטא על ארעא קדישא, בגין דכתיב {{מקור|איכה ב ג}} השיב אחור ימינו מפני אויב. ענן גדול, דא איהו עננא דחשוכא דאחשיך כל עלמא, תא חזי בין עננא לעננא, ההוא עננא <קטע סוף=דף רג א/>{{ממ זהר משולב|ב|רג|ב}}<קטע התחלה=דף רג ב/>דכתיב {{מקור|במדבר י לד}} וענן יהו"ה עליהם יומם, (שם יד יד) ועננך עומד עליהם, האי איהו עננא דנהיר וזהיר, וכל נהורין אתחזון גו ההוא עננא, אבל עננא דא, עננא חשוך דלא נהיר כלל, אבל מנע כל נהורין דלא יכלין לאתחזאה קמיה. גדול, אמאי אקרי גדול, והא זעיר איהו, אלא גדול איהו כיון דשליט, דבר אחר, גדול, ההוא חשוכא גדול, כיון דכסי כל נהורין ולא אתחזון קמיה, ואיהו גדול (נ"א שליט) על כל עובדין דעלמא. ואש מתלקחת, דהא אשא דדינא קשיא לא אעדי מניה לעלמין. ונגה לו סביב, אף על גב דכל האי קיימא ביה, נגה לו סביב, מהכא אוליפנא, דאף על גב דלית סטרא דא אלא סטרא דמסאבו, נגה לו סביב, ולא אטצריך ליה לבר נש לדחייא ליה לבר, מאי טעמא, בגין דנגה לו סביב, סטרא דקדושה דמהימנותא אית ליה, ולא אצטריך לאנהגא ביה קלנא, ועל דא אצטריך למיהב ליה חולקא בסטרא דקדושה דמהימנותא. רב המנונא סבא הכי אמר, וכי נגה לו סביב, ואצטריך לאנהגא ביה קלנא. האי נגה לו לגו איהו, ולא קיימא לבר, ובגין דקיימא ההוא נגה לו מגו, כתיב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, מתוכה דמאן, מתוכה דההוא נגה, כעין החשמל, חש מל, הא אוקמוה חיוון דאשא ממללא. אבל מבוצינא קדישא שמענא עלה רזא דרזין, כד ערלה שרי על קיימא קדישא, לסאבא מקדשא, כדין ההוא מקדשא אתעכב מלגלאה, רזא דאת קיימא מגו ערלה, וכד האי נגה עאל לגו, ואפריש בין ערלה ובין מקדשא, כדין אקרי חשמל, חש ואתגליא מל, מהו מל, כמה דאת אמר {{מקור|יהושע ח ד}} מל יהושע, רזא דאת קיימא, דלא אתעכב מלאתגלאה מגו ערלה. ואית רזא אחרא, דהא נהורא דיליה אתחזי ולא אתחזי, וכד אתגליא חשמל, אתעבר נהוריה, אבל רזא קדמאה איהו ברזא דקרא כדקא יאות, וכלא שפיר איהו ויאות הוא. בהאי נגה מפתי לאתתא לנטלא נהורא, ועל דא כתיב {{מקור|משלי ה ג}} וחלק משמן חכה, שוי ההוא נהורא לקבליה דברית, ובגיני כך מפתי ליה ונטלא נהוריה, ודא איהו פתויא דמפתי לאתתא, דכתיב (שם) נפת תטפנה שפתי זרה וגו'. תא חזי, ביומא שתיתאה כד מטא זמנא דערב, דליג לגו ההוא (נ"א מדורא) נהורא דאשא, וסלקא לעילא לאעלא גו גוונין, כדין מתתקנין ישראל לתתא, ומסדרין סעודתין, ומתקנין פתורין כל חד וחד פתוריה, כדין חד שלהובא נפיק, ובטש בההוא מדורא, כיון דבטש ביה, מתגלגלן ההוא שלהובא וההוא מדורא, ועאלין בנוקבא דתהומא רבא, ואתטמרן ויתבת תמן. וההוא שלהובא איהו מסטרא דימינא, ובגין דהוא מסטרא דימינא, אעבר לההוא מדורא ואעיל ליה לנוקבא דתהומא רבא, ויתיב תמן עד דנפיק שבתא. כיון דנפק שבתא, אצטריך להו לעמא דישראל לברכא על אשא, ונפקא ההוא שלהובא בברכתא דלתתא, ושליט על ההוא מדורא כל ההוא ליליא, ואתכפיא ההוא מדורא. תא חזי, כיון דעאל שבתא, ואתטמר ההוא מדורא, כל אשין דאשא קשיא אתטמרו ואתכפיין, ואפילו אשא דגיהנם, וחייבין דגיהנם אית לון נייחא, וכלא תתא ועילא אית להו נייחא. כד נפק שבתא, ומברכין ישראל על נורא, כדין נפקין כל אשין דמתטמרן, כל חד וחד לאתריה, ובגין דלא לאתערא אשא אחרא, כתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, והא אוקמוה. אשא דמדבחא אמאי, אלא כד עאל שבתא, כרוזא קרי בכולהו רקיעין, אתתקנו רתיכין, אתתקנו משריין, לקדמות מאריכון, כדין נפיק חד רוחא מסטרא דדרום, וההוא רוחא אתפרש <קטע סוף=דף רג ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רד|א}}<קטע התחלה=דף רד א/>על כל אינון חילין ומשריין דסטר ימינא, ואתלבשן ביה, וההוא רוחא אקרי לבושא דיקר דשבתא, כדין פתורי דהאי עלמא מתתקנן בחד היכלא, זכאה חולקיה דההוא בר נש דסדורא דפתוריה אתחזי תמן כדקא יאות, וקיימא כלא מתתקנא בלא כסופא, אינש כפום חיליה. כד עאל שבתא, אצטריכו אינון עמא קדישא לאסחאה גרמייהו משמושא דחול, מאי טעמא, בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא, וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא, ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה, בעי לאסחאה גרמיה, למשרי עליה ההוא רוחא עלאה קדישא. תא חזי, רזא עלאה דמלה, כל אינון שית יומין (קיימא מלה דכלא) אתאחדן ברזא דחד נקודה קדישא, וכלהו יומין אתאחדן ביה, ואית יומין אחרנין דקיימין לבר בסטרא אחרא. ואית יומין אחרנין דקיימין לגו מעגולא קדישא, ואתאחדן בנקודה קדישא, וישראל קדישין וכל אינון דמתעסקין בקדושה כל יומא דשבתא, אתאחדן כל אינון שית יומין באינון שית יומין דלגו, דאתאחדן בההיא נקודה, אתאחדן בהאי, בגין לנטרא לון. וכל אינון שית יומין (ד"א באינון שית יומין דלגאו) דשבתא, ההיא נקודה טמירא איהי, כיון דעאל שבתא, כדין סלקא ההיא נקודה, ואתעטרא ואתאחדא לעילא, וכלהו טמירין בגוה. תא חזי, אית ימים ואית ימים, ימי חול כמה דאתמר, ואלין קיימין לבר לעמין, ימי השבת דאינון ימי השבוע, קיימין לישראל, וכד סלקא האי נקודה, כלא אתגניז ואיהי סלקא. כיון דאיהי סלקא, אקרי שבת, מהו שבת, אי תימא בגין שביתה, דכתיב כי בו שבת, יאות הוא, אבל רזא דמלה, כיון דסלקא האי נקודה, ונהורא נהיר, כדין מתעטרא איהי באבהן, כיון דמתעטרא איהי באבהן, כדין אתחברת ואתאחדת בהו למהוי חד, ואקרי כלא שבת, שש' בת, ש' הא אוקמוה, רזא דתלת אבהן, דמתאחדן בבת יחידה, ואיהי מתעטרא בהו, ואינון בעלמא דאתי, וכלא איהו חד, ודא איהו ש' בת, למהוי כלא חד. ואי תימא שבת הגדול ואיהו לעילא, אמאי אקרי שבת, אלא ודאי הכי הוא, ורזא דמלה, בכל אתר נקודה דאיהי עיקרא דכל עינא אקרי בת, כמה דאת אמר {{מקור|תהלים יז ח}} שמרני כאישון בת עין, בגין דאיהי (נקודה) עיקרא דכל עינא אקרי בת, עלמא דאתי איהו היכלא לההיא נקודה עלאה, וכד איהי קיימא ונטלא בגדפהא לאבהן לאתעטרא לעילא, אקרי כלא שבת, וכד אבהן מתעטרן לעילא בגו נקודה עלאה, אקרי שבת, נקודה תתאה כד מתעטרא באבהן אקרי שבת. האי נקודה תתאה כד סלקא ואתחזיאת ואתקשיטת, (ס"א האי נקודה תתאה כד סלקא לאתעטרא באבהן) כדין כל חדוה אשתכח לעילא ותתא, ועלמין כלהו בחדוה. ובהאי ליליא, האי נקודה אתפשט נהורהא, ופריש גדפוי על עלמא, וכל שלטונין אחרנין מתעברן, ונטירו אשתכח על עלמא. וכדין אתוסף רוח נשמתא בישראל על כל חד וחד, ובההיא נשמתא יתירא נשיין כל עצבא וחימתא, ולא אשתכח בר חדוה לעילא ותתא. ההוא רוחא דנחית ואתוסף בבני עלמא, כד נחית אתסחי בבוסמין דגנתא דעדן, ונחית ושרא על עמא קדישא, זכאין אינון כד האי רוחא אתער, בההיא שעתא דההוא רוחא נחית, נחתין עמה לגו גנתא דעדן, שתין רתיכין מתעטרין לשית סטרין, וכד מטי לגנתא דעדן, כדין כל אינון רוחין ונשמתין דגנתא דעדן, כלהו מתערי לההוא (נ"א מתעטרי בההוא) רוחא, וכרוזי קרי ואמר, זכאין אתון ישראל עמא קדישא, דרעותא דמאריכון אתער <קטע סוף=דף רד א/>{{ממ זהר משולב|ב|רד|ב}}<קטע התחלה=דף רד ב/>לגבייכו. רזא דרזין לידעי חכמתא, זכאין אינון כד האי רוחא אתער, האי רוחא איהו אתפשטותא דהאי נקודה, ונפקא מינה ואתפשטא בעלמא, וההוא הוי רזא דשבת דשרא לתתא, ועל דא כתיב ביה שמירה, {{מקור|שמות לא יז}} ושמרו בני ישראל את השבת, והא אוקמוה, שבת לא כתיב, אלא את השבת, לאסגאה ההוא רוחא דשרי על כלא, ואצטריך לנטרא ליה, הואיל וקיימא עמיה דבר נש, ועל דא כתיב {{מקור|ישעיה נו ב}} כל שומר שבת מחללו. בהאי רזא אית רזא אחרא, האי רוחא אתהני בהאי יומא מהנאותן דישראל ומענוגא דלהון, ובגין דא בעי למיהב ליה ענוגא במיכלא ובמשתיא, תלת זמנין בתלת סעודתין, דתלת דרגי מהימנותא כמה דאוקמוה, והאי נטיל חדוה וענוגא באינון סעודתי דישראל, זכאה חולקיה מאן דאהני ליה ומענג ליה בהאי יומא. האי רוחא אתהני כל שיתא יומין, מרוחא עלאה דעתיקא דכל עתיקין, וביומא דשבתא כיון דנחית ואתסחי בגנתא דעדן, בליליא אתענג מענוגא דגופא בסעודתי דמהימנותא, ואתעטר (נ"א ואתענג) האי רוחא מעילא ותתא, ואתרוי בכל סטרין, בעטרא (נ"א בענוגא) דלעילא ותתא, והואיל וקיימא עמיה דבר נש, אצטריך ליה לנטרא ליה, ועל דא כתיב ושמרו בני ישראל את השבת, שבת דא הוא ההיא נקודה תתאה, את השבת, דא הוא האי רוחא, אתפשטותא דההיא נקודה. ההוא אתפשטותא, כד אתוסף קדושן וברכאן מלעילא על ההיא נקודה, אתנהיר כלא, ואתעביד רוחא נהירא בכל סטרין, אתפלג לעילא ונהיר, ואתפלג לתתא ונהיר, ודא הוא דכתיב ביני ובין בני ישראל, חולק אחסנא אית לן כחדא. חולקא דלעילא אתעטר בהאי יומא מענוגא עלאה קדישא, ואתהני מזיוא עלאה דעתיקא דכל עתיקין, חולקא תתאה אתעטר בהאי יומא מענוגא דלתתא, דאתהני בהני סעודתי, ועל דא בעי לענגא ליה במיכלא ובמשתיא בלבושי יקר, ובחדוה דכלא, וכד מתעטרא האי חולקא לתתא, ואתנטיר כמה דאצטריך, סלקא לעילא, ואתחברא בההוא חולקא אחרא, והאי נקודה נטיל כלא מעילא ותתא, ואתכלילא מכל סטרין, ובגין דמתעטרא בשבת מעילא ומתתא, כל שאר יומין יהיב חילא לכלא, ואתייהיב ליה שולטנו מעילא ומתתא, וברזין דספרא דשלמה מלכא, אשתכח רזא דא, ואוקמיה בוצינא קדישא, זכאה חולקיהון דישראל. כתיב וינפש, ואוקמוה, ווי נפש דאבדת, ושפיר איהו, אבל אי הכי ווי גופא אצטריך למימר, דמניה אבדת נפש, אבל רזא דמלה, בבר נש אית נפש דנטלא ומשיך לגביה להאי רוחא מערב שבת, וההוא רוחא שריא בגווה דההיא נפש, ודיירא בה כל יומא דשבתא, וכדין ההוא נפש יתיר ברבויא ותועלתא יתיר ממה דהוה, ועל דא תנינן, כל נפשאן דישראל מתעטרן ביומא דשבתא, ועטרא דלהון דשריא האי רוחא בגוייהו, כיון דנפק שבתא, וההוא רוחא סלקא לעילא, כדין ווי לנפש דאבדת מה דאבדת, אבדת ההוא עטרא עלאה, וההוא חילא קדישא דהוה בה, ודא הוא וינפש, ווי נפש דאבדת מה דאבדת. עונתן דחכימין דידעי רזין עלאין, מליליא דשבתא לליליא דשבתא, ואוקמוה, אבל מלה דא שאילנא לבוצינא קדישא, דהא חזינן דהאי כתרא תתאה, נקטא מה דנקטא ביממא, ובליליא יהיב מזונא לכל חיליה, כמה דאוקמוה, דכתיב {{מקור|משלי לא טז}} ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, נקטא ביממא ויהבא בליליא, והשתא אמר מר דזווגא אשתכח בהאי ליליא. אמר, ודאי זווגא אשתכח בליליא דא, מאי טעמא, בגין דהאי ליליא אפרישת נשמתין לכל אינון <קטע סוף=דף רד ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רה|א}}<קטע התחלה=דף רה א/>חכימין דידעין רזין דחכמתא, וחבורא וזווגא לא אשתכח ביומא אחרא בכל חדוה בלא ערבוביא אחרא כגון דא, בגין דאינון נשמתין דפליגת, פליגת לון בחכימין בצדיקים בחסידין כדקא יאות. ותו בכל ליליא וליליא זווגא אשתכח ודאי, אימתי, בפלגות ליליא, והא אוקימנא, אבל לא בכל סטרין כהאי זווגא. ובגין דא חכימין דידעין רזין, בעיין לסדרא שמושא דלהון בהאי ליליא, מאי טעמא, בגין דכל יומי דשבתא אית לון רוחא אחרא דשרא על עלמא, ובהאי ליליא אית לון רוחא אחרא קדישא עלאה דנחתא לבני קדישין, וההוא רוחא נשיב מעתיקא (קדישא) דכל עתיקין, ונחתא לגו נקודה תתאה, למיהב בה נייחא לכלא, ודא אתפליג לכל סטרין לעילא ותתא, כמה דאת אמר ביני ובין בני ישראל. וכד אינון חכימין יתבין בההוא רוחא קדישא רוחא עלאה, בעאן לשמשא ערסייהו, דהאי רוחא אמשיך אבתריה לתתא כל אינון נשמתין קדישין, וירתין קדישי עליונין בהאי רוחא, נשמתין קדישין לבניהון כדקא יאות. כיון דהאי רוחא שרא על עלמא, כל רוחין בישין וכל מקטרגין בישין אסתלקו מעלמא, ולא בעינן לצלאה על נטורא, בגין דישראל אינון נטירין בההוא רוחא, וסכת שלום פריסת גדפהא עלייהו, ואינון נטירין מכלא. ואי תימא הא תנינן, דלא יפוק בר נש יחידאי לא בליליא רביעאה דשבתא, ולא בליליא דשבתא, ובעי בר נש לאסתמרא, והא אמרן דבליליא דשבתא נטירין בני נשא מכל מקטרגין דעלמא, ולא בעינן לצלאה על נטורא. תא חזי הכי הוא ודאי, ליליא רביעאה דשבתא בעינן לאסתמרא מנייהו, מאי טעמא, בגין דכתיב {{מקור|בראשית א יד}} יהי מארת, מארת כתיב חסר, והא אוקמוה, דבגין דהיא חסרה, כמה חבילי טהירין אתכלילן בהאי מארת, לווטין ומארת אינון בגריעותא דסיהרא, וכלהו שליטין בההוא ליליא. בליליא דשבתא כיון דכלהו מתבדרן לאעלא בנוקבא דעפרא, דלא יכלין לשלטאה, בעי בר נש יחידאי לאסתמרא, ותו, אף על גב דלא יכלין לשלטאה, אתחזיין לזמנין, ובר נש יחידאי בעי לאסתמרא, מלה דא הכי תנינן. ואי הכי גריעותא דנטורא איהו, אבל בשבתא נטירו אשתכח לעמא קדישא, וקודשא בריך הוא כד עאל שבתא מעטר לכל חד וחד מישראל, ובעי דינטרון ליה להאי עטרא קדישא דאתעטרו ביה, ואף על גב דאינון לא אשתכחו בישובא, לזמנין לבר נש יחידאי אתחזון ואתרע מזליה, ואצטריך ליה לבר נש לאתעטרא בעטרא קדישא ולנטרא ליה. סוף סוף נטירו אשתכח בההוא ליליא לעמא קדישא, הואיל וסכת שלום פריסא על עמא, דהא תנינן בכל אתר דסכת שלום אשתכח, סטרא אחרא לא אשתכח תמן, ועל דא נטורא איהו ונטורא שכיח. יומא דשבתא חדוה איהו לכלא, וכלא אתנטר לעילא ותתא, ונהורא (נ"א ונקודה) תתאה נהרא, לסלקא לעילא בשפירו דעטרין, שבעין חולקין יתיר, וסבא דכל סבין אתער. כדין כד סליק נהורא, עמא קדישא מקדמי לבי כנישתא בלבוש יקר, בחדוה, מתעטרן בעטרא קדישא דלעילא, בההוא רוחא דקיימא עלייהו לתתא, משבחן בשירין ותושבחן, וסלקין תושבחן לעילא, ועלאין ותתאין כלהו בחדוה, ומתעטרן כלהו כחדא, פתחי עלאי ואמרי, זכאין אתון עמא קדישא בארעא, דמאריכון אתעטר עלייכו, וכל חילין קדישין מתעטרין בגיניכון. האי יומא, יומא דנשמתין איהו, ולאו יומא דגופא, בגין דשלטנו דצרורא דנשמתין איהו, וקיימן עלאין ותתאין כלהו בזווגא <קטע סוף=דף רה א/>{{ממ זהר משולב|ב|רה|ב}}<קטע התחלה=דף רה ב/>חדא, בעטרא דרוחא יתירא עלאה קדישא. צלותא דשבתא דעמא קדישא, תלת צלותין אשתכחו בהאי יומא, לקבל תלת שבתי ואוקמוה, וכלהו חד. כיון דעאלו עמא קדישא לבי כנישתא, אסיר לאשתדלא אפילו בצורך בי כנישתא, אלא במלי תושבחן וצלותא ואורייתא, וכדקא חזי לון, ומאן דאשתדל במלין אחרנין ובמלין דעלמא, דא איהו בר נש דקא מחלל שבתא, לית ליה חולקא בעמא דישראל, תרין מלאכין ממנן על דא ביומא דשבתא, ואינון שוו ידיהון על רישיה, ואמרי ווי לפלניא דלית ליה חולקא בקודשא בריך הוא, ועל דא בעי לאשתדלא בצלותא ובשירין ובתושבחן דמאריהון, ולאשתדלא באורייתא. האי יומא איהו יומא דנשמתין, דאתעטרא ההוא צרורא דנשמתין, (בתושבחן דמאריהון), בגין כך משבחי בתושבחן, תשבחתא דנשמתא: והיינו נשמת כל חי תברך את שמך יהו"ה אלהינ"ו ורוח כל בשר וכו', ולית תושבחתא אלא בסטרא דנשמתא ורוחא, והאי יומא קיימא ברוחא ונשמתא ולאו דגופא. תושבחתא דדרגא אחרא עלאה, רזא דיומא שמשא קדישא, דאיהו נהורא דיממא, היינו יוצר אור, רזא דנהורא דנהיר, דמניה אתזנן ונהרין כל אינון חיילין רתיכין וכוכביא ומזלי, וכל אינון דשלטין על עלמא. תושבחתא דעלמא דאתי ביומא, דא היינו אל אדון: ותושבחתא דא איהו ברזא דעשרין ותרין אתוון עלאין קדישין, דמתעטרן באבהן, וברתיכא עלאה קדישא, אתוון זעירין אינון עשרין ותרין אתוון דאינון בעלמא תתאה, דאינון, אל ברוך גדול דעה וכו', ולא אית בין תיבה לתיבה רווחא אחרא, אלא את רשימא בכל תיבה ותיבה, ובעלמא עלאה אית רווחא וסטרין קדישין בין את לאת, ודא איהו תושבחתא על תושבחתא, דאתוון עלאין דיומא שביעאה קא משבח ואמר למלכא עלאה יוצר בראשית. כד תושבחתא דא סלקא לעילא, שתין רתיכין עלאין דקאמרן מזדמנין, ונטלי להאי תושבחתא מעמא קדישא, וסלקי לה לאתעטרא בה בכמה רתיכין עלאין די ממנן, וכל אינון צדיקייא דבגנתא דעדן, כלהו מתעטרן בתושבחתא דא, וכל אינון רתיכין וכל אינון נשמתין דצדיקייא, כלהו סלקין בתושבחתא דא עד רזא דכורסייא. כד מטא לכורסייא קדישא תושבחתא דא דכל ישראל, קיימא תמן עד זמנא דקאמרי קדושה עלאה דמוסף, וכדין סלוקא דלתתא לעילא, לאתאחדא כלא לעילא לעילא, למהוי כלא חד, דא איהי תושבחתא דסלקא על כלהו תושבחן. מכאן ולהלאה סדורא דצלותא דשאר יומי, עד ישמח משה וכו', חדוותא דדרגא עלאה, עיקרא דאבהן, דחדי בההוא עדבא דיליה, כד סליק כורסייא לגביה ונטיל לה, ומתחבראן כחדא, ודא איהו חדוה דאורייתא עלאה דלעילא תורה שבכתב, דחדי באורייתא דלתתא תורה שבעל פה, ואתחברו דא בדא, כיון דאתחברו כחדא, בעי בר נש לאכללא בההוא חדוה לעמא קדישא, ישמחו במלכותך שומרי שבת וכו', אלהינ"ו ואלה"י אבותינו רצה נא במנוחתנו. רזא דספר תורה ביומא דא, הא אוקמוה, תנינן כתיב {{מקור|נחמיה ח ח}} ויקראו בספר בתורת האלהי"ם מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, והא אוקמוה, רזא דאינון פסוקי טעמי, ומסורת, וכל אינון דיוקין (נ"א תקונין), ורזין עלאין, כלא אתמסר למשה מסיני, אי בכל הני דיוקין אתמסר אורייתא למשה, ספר תורה דאיהו בכל אינון קדושאן, אמאי איהו חסר מכל הני תקונין ורזין דאתמסרו ליה למשה באורייתא. אלא רזא דא, כד כורסייא קדישא מתעטרא, ואתכלילת בתורה שבכתב, כל אינון דיוקנין, וכל אינון טעמין ומסורות, כלהו עאלין בגניזו, ואתרשימו <קטע סוף=דף רה ב/> {{ממ זהר משולב|ב|רו|א}}<קטע התחלה=דף רו א/>בגו כורסייא קדישא, ואינון דיוקנין דאעיל אורייתא דבכתב באורייתא דבעל פה, ובהו אתעברת, כאתתא דאתעברת מן דכורא, ואשתארו אתוון עלאין לחודייהו בקדושייהו כדקא חזי. ולאתחזאה בבי כנישתא, דהא אתברכת ואתעטרת כורסייא מרזא דתורה שבכתב, ותמן אעיל כל אינון דיוקנין, ואיהי אתקדשת מניה, בעי לאתחזאה באתוון לחודייהו כדקא יאות. וכדין כלא אתקדש בקדושה עלאה כדקא חזי, כל שכן וכל שכן בהאי יומא. בהאי יומא בעי לסלקא שבעא גוברין, לקבל שבעא קלין, דאינון רזא דאורייתא, ובזמנין ובמועדין חמש, גו רזא דא, ביומא דכפורי שית, גו רזא עלאה דא, וכלא רזא חדא. חמש, דאינון חמש דרגין לתתא, מדרגא דאור קדמאה לתתא, ואינון רזא דאורייתא, שית, דאינון שית סטרין, וכלא רזא חדא, שבע, אינון שבע קלין, וכלהו רזא חדא אלין ואלין. בראש חדש אתוסף חד על תלתא, בגין שמשא דנהיר בההוא זמנא, לסיהרא ואתוסף נהורא על סיהרא, והיינו רזא דמוסף. בספר תורה בעי לשתמע חד קלא ודבור, סדורא לסדרא עמא קדישא ביומא דא ובשאר יומין דספר תורה, בעי לסדרא ולתקנא תקונא בחד כורסייא דאקרי תיבה, וההוא כורסייא דלהוי בשית דרגין לסלקא בהו, ולא יתיר, דכתיב {{ממ|דה"ב|ט|יח}} ושש מעלות לכסא, ודרגא חד לעילא לשואה עליה ספר תורה, ולאחזאה לית לכלא. כד סליק ספר תורה לתמן, כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא, באימתא בדחילו ברתת בזיע, ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא, ויהון צייתין וירכון אודנייהו, ולית רשו לעמא למפתח פומיהון אפילו במילי דאורייתא, וכל שכן במלה אחרא, אלא כלהו באימתא, כמאן דלית ליה פומא, והא אוקמוה, דכתיב {{מקור|נחמיה ח ה}} וכפתחו, עמדו כל העם, (שם ג) ואזני כל העם אל ספר התורה. {{עוגן|בריך שמיה}} אמר רבי שמעון, כד מפקין ספר תורה בצבורא למקרא ביה, מתפתחן תרעי שמייא דרחמין, ומעוררין את האהבה לעילא, ואבעי ליה לבר נש למימר הכי, בריך שמיה דמארי עלמא, בריך כתרך ואתרך, יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם, ופורקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך, ולאמטויי לנא מטוב נהורך, ולקבלא צלותנא ברחמין. יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיין בטיבו, ולהוי אנא עבדך פקידא בגו צדיקיא, למרחם עלי, ולמנטר יתי וית כל די לי, ודי לעמך ישראל, אנת הוא זן לכלא ומפרנס לכלא, אנת הוא שליט על כלא, אנת הוא דשליט על מלכייא, ומלכותא דילך הוא. אנא עבדא דקודשא בריך הוא, דסגידנא קמיה ומקמי דיקר אורייתיה, בכל עידן ועידן לא על אינש רחיצנא, ולא על בר אלהין סמיכנא, אלא באלהא דשמיא, דהוא אלהא קשוט, ואורייתיה קשוט, ונביאוהי קשוט, ומסגי למעבד טבוון וקשוט, ביה אנא רחיץ, ולשמיה קדישא יקירא אנא אימר תושבחן, יהא רעוא קדמך דתפתח לבאי באורייתך, ותיהב לי בנין דכרין דעבדין רעותך, ותשלים משאלין דלבאי, ולבא דכל עמך ישראל, לטב ולחיין ולשלם אמן. ואסיר למקרי בספרא דאורייתא בר חד בלחודוי, וכלא צייתין ושתקין, בגין דישמעון מלין מפומיה, כאילו קבילו לה ההיא שעתא מטורא דסיני. ומאן דקרי באורייתא, להוי חד קאים עליה ושתיק, דלא ישתמע בר דבור חד בלחודוי, ולא תרין דבורין, לשון קדש חד, וחד הוא ולא תרין דבורין, ואי תרין משתכחין בספר תורה גריעותא דרזא דמהימנותא איהו, וגריעותא דיקרא דאורייתא אשתכח בספר תורה, ובעי חד קלא. מתרגם חד, ורזא דא קליפה ומוחא, (רזא דעלמא דא ורזא דעלמא דאתי). כלא שתקין, וחד קארי, דכתיב {{מקור|שמות כ א}} וידבר אלהי"ם את כל הדברים האלה לאמר, איהו לעילא, וכל עמא לתתא, דכתיב <קטע סוף=דף רו א/>{{ממ זהר משולב|ב|רו|ב}}<קטע התחלה=דף רו ב/>{{מקור|שמות יט יז}} ויתיצבו בתחתית ההר, וכתיב (שם ג) ומשה עלה אל האלהי"ם. וההוא דקארי באורייתא, ישוי לביה ורעותיה לאינון מלין, וכי איהו שליחא דמאריה בסדורא דהני מלין, למשמע לכל עמא, דהא איהו קאים כדוגמא עלאה, בגין כך מאן דסליק למקרי באורייתא, יסדר אינון מלין בקדמיתא בביתיה, ואי לאו לא יקרי באורייתא, מנלן, מההוא דבור, עד לא ישמע אורייתא לעמא קדישא, מה כתיב {{מקור|איוב כח כז}} אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ולבתר ויאמר לאדם הן יראת יהו"ה היא חכמה וגו'. אסיר ליה למאן דקארי באורייתא, למפסק פרשתא או אפילו מלה חדא, אלא באתר דפסק משה פרשתא לעמא קדישא, יפסיק, ולא יפסיק מלין דפרשתא דשבתא דא, בפרשתא דשבתא אחרא. רזא דא, בשעתא דאיפסיקו פרשיין, כל חד וחד אתעטרא וקיימא קמי קודשא בריך הוא, כיון דאשלימו למפסק הני פרשיין דכל שתא, אתעטרו קמיה קודשא בריך הוא, ואמרי אנא משבת פלוני (ס"א מצבורא פלוני), ואנא משבת פלוני (מצבורא פלוני), בההיא שעתא קרא ליופיא"ל רב ממנא, ולחמשין ותלת רתיכין קדישין דתחות ידיה, דאתמנון בשמושא דאורייתא, וכל רתיכא ורתיכא, מני ליה להאי רתיכא על פרשתא פלניא דבשבת פלוני, ורתיכא פלוני על פרשתא פלניא דשבת פלוני, וכל חד וחד משמשא לאורייתא דההוא שבת דיליה, ואסיר לן לערבא אלין באלין, ולא לאעלא רתיכא ברתיכא דחבריה, אפילו כמלא נימא, ואפילו בחד תיבה או אפילו באת חד, אלא כל חד וחד כמה דפסיק לון קודשא בריך הוא, וכמה דמני לון באינון פרשיין כל חד וחד על מטריה. ועל דא כד מתעטרא פרשתא דא, סלקן אינון מלין דההיא פרשתא דאשתלים בצבורא, ונטיל לון ההוא רתיכא דממנא בההיא פרשתא, וסליק לון קמי קודשא בריך הוא, ואלין מלין ממש קיימין קמיה, ואמרין אנא פרשתא פלניא דאשלימו לי צבורא פלוני הכי והכי. אי אשתלים כדקא חזי ליה, סלקין אינון מלין, ומתעטרן על כורסייא קדישא, וההוא רתיכא משמשא קמיה, כל רתיכא ורתיכא פרשתא דכל שבתא ושבתא, וכלהו מתעטרן בגו כורסייא קדישא, ובהו איהי סלקא לאתיחדא לעילא לעילא, ואתעביד כלא כללא חדא, בגין כך זכאה חולקיה מאן דאשלים פרשתא דכל שבתא ושבתא כדקא יאות, כמה דאפסיקו לעילא. תרי זמני קרינן בספר תורה בשבתא, במנחה בשעתא דדינא תליא לעידן ערב, צריכין לאכללא שמאלא בימינא, דהא אורייתא מתרין סטרין אתייהיבת, דכתיב {{מקור|דברים לג ב}} מימינו אש דת למו, ימינא ושמאלא, בגין כך ספר תורה במנחה די בעשרה פסוקין או יתיר, אבל לא שלימו דפרשתא, דהא שלימו דפרשתא לא הוי אלא בימינא, וימינא תלייא עד שעתא דמנחה, והא אוקמוה. בשני בשבתא ובחמישי בשבתא, בגין דקא נחתין דרגין לתתא, דאינון כללא דאורייתא, ואי תימא הא נביאין מתפרשן לתתא, אלא הכי הוא ודאי, אבל הני דלתתא כלהו כללא דאורייתא, וכל חד וחד כליל לכל חד וחד. ורזא דמלה, אלין דרגין עלאין, אינון אקרון פרשתא חדא, ולבתר נפקין מנייהו תשע דרגין דאתאחדן כחדא, ובגין כך תשעה גוברין, תלת בשבתא במנחה, ותלת ביומא תניינא, ותלת ביומא חמשאה, הא תשעה. ובספרא דרב ייבא סבא, במנחה בשבתא הא אתער רזא דשמאלא, ונקודה תתאה בההוא סטרא דשמאלא מקבלא רזא דאורייתא, כדין בההיא שעתא נטלא מסטרא דשמאלא, ומדיליה קרינן. דהא איהי קיימא ברזא <קטע סוף=דף רו ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רז|א}}<קטע התחלה=דף רז א/>דתשע (נ"א ספירות), וקרינן תשע, ואינון שית דחול, ותלת בשעתא דאתער שמאלא בשבתא, ולאתכללא כלא כחדא. ואיהי מתעטרא בהו בתלת סטרין, כגוונא דתלת סטרין עלאין, דאינון כללא דפרשתא דשבתא, זכאה חולקיה מאן דזכי ליקרא דשבתא, זכאה איהו בתרין עלמין בעלמא דין ובעלמא דאתי. כתיב {{מקור|שמות טז כט}} אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, מהו ממקומו, תנינן, ממקומו, מההוא אתר דאתחזי למיהך, ורזא דמלה, דכתיב {{מקור|יחזקאל ג יב}} ברוך כבוד יהו"ה ממקומו, ודא איהו מקום, ודא איהו רזא דכתיב {{מקור|שמות ג ה}} כי המקום אשר אתה עומד עליו, אתר ידיעא איהו לעילא, וקרינן ליה מקום, דאשתמודע ביה יקרא עלאה דלעילא,. ובגין כך אזהרותא לבר נש, דהא מתעטרא בעטרא קדישא דלעילא, דלא יפוק מיניה, דאי (יפוק מפומיה מלולא דחול) יפוק מניה, קא מחלל שבתא, בידוי, בעבידתא כמה דאוקימנא, ברגלוי, למיהך לבר מתרי אלפין אמין, כל אלין חלולא דשבתא איהו. אל יצא איש ממקומו, דא איהו אתר יקרא דקדושה דא, דהא מניה לבר אתר דאלהים אחרים איהו. ברוך כבוד יהו"ה ממקומו, כבוד יהו"ה דלעילא, ממקומו, דא כבוד דלתתא, ודא איהו רזא דעטרא דשבתא, בגין כך אל יצא איש ממקומו, בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין. כתיב (שם לג כא) הנה מקום אתי, מקום אתי ודאי, דא איהו מקום טמיר וגניז, דלא אתיידע כלל, משמע דכתיב אתי, אתר דלא אתגליא, וקיימא טמירא, ודא איהו אתר עלאה לעילא לעילא, היכלא עלאה טמיר וגניז, אבל דא איהו אתר לתתא כדקאמרן, ודא איהו מקום דאתפרש לעילא ואתפרש לתתא, ובגין כך אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו' {{מקור|במדבר לה ה}} הא אוקמוה, באינון רזין עלאין, אבל אלפים באמה, דירתה תרין סטרין לכל סטר, ואיהי מתעטרא תדיר בתרין סטרין בין לעילא בין לתתא, וסימניך שכינה לא שריא לבר מתחומא דאתחזי לה. כד נפק שבתא, צריכין ישראל דלתתא לאתעכבא, דהא יומא רבא עלאה איהו, (ואצטריך לאתעכבא עליה), ובהאי יומא אושפיזא רבא ויקירא קא שריא עליה, בגין כך בעי לאתעכבא, לאתחזאה דלא דחקין באושפיזא קדישא. כדין פתחי ישראל, ואמרי {{מקור|תהלים עח לח}} והוא רחום יכפר עון וגו', דתקונא שפירא איהו בהאי ליליא, כיון דדינא אתהדר לאתריה, מה דלא אתחזי כד עייל שבתא, דדינא אסתלק ולא אשתכח. בשעתא דפתחי ישראל ויהי נעם וקדושתא דסדרא, כל אינון חייבין דגיהנם פתחין ואמרי, זכאין אתון ישראל עמא קדישא, זכאין אתון צדיקייא דנטרי פקודי אורייתא, ווי לון לחייביא דלא זכו למיטר אורייתא, כדין דומ"ה קדים, וכרוזא אתער, ואמר (שם ט יח) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהי"ם, וכל אינון חבילי טהירין טרדין לון בגיהנם, ולית מאן דמרחם עליהון, זכאין אינון כל נטרי שבתא בהאי עלמא, וקא מענגי לההוא ענג דשריא מלעילא כדקאמרן. האי מאן דשרי בתעניתא בשבתא, תרי מתערי עליה קמי מלכא קדישא, חד ההוא רוחא עלאה קדישא דאצטריך לאתענגא ולא אתענג, וחד ההוא ממנא דקיימא על מאן דשרי בתעניתא וסנגרי"ה שמיה, וסלקין קמי מלכא קדישא ומתערי עליה. וההוא רוחא אסתלק גריע מההוא אתהנותא דלתתא, וכד האי רוחא לא אשתלים לתתא, רוחא אחרא דלעילא לא אשתלים, כיון דלא אשתלים לתתא ולעילא, כדין אתחזי ההוא בר נש לאתלטיא ולאתענשא, אלא כיון דאשתלים זמנא אחרא, וההוא ממנא דאתמנא על ענוייא <קטע סוף=דף רז א/> {{ממ זהר משולב|ב|רז|ב}}<קטע התחלה=דף רז ב/>ותעניתא אשתלים, גו אינון ממנן אחרנין בענוגא דלעילא, קורעין ליה כל גזר דינא דאתגזר מאינון שבעין שנין עלאין. למלכא דחדי בהלולא דיליה, וכל בני נשא חדאן עמיה, חמא חד בר נש יהיב בקולר, פקיד עלוי ושרייוהו, בגין דישתכחון כולא בחדוה. ולבתר מתהדרין אלין ממנן דענשין לבני נשא, ואתפרעין מניה דבר נש, על דאשתכח בגיניה גריעותא עילא ותתא, מאי תקנתיה, ליתיב תעניתא על תעניתא, מאי טעמא, דא בטיל ענוגא דשבתא, יבטל ענוגא דחול. ואי איהו מבטל ענוגא דשבתא, וקא מתענג בחול, דמי כמאן דחשב למלה אחרא, יתיר ממה דחשיב ליה לקודשא בריך הוא, רוחא עלאה קדישא דקודשין דשריא עליה לא עניג, ובטיל ליה מניה, רוחא אחרא דחול דשריא לבתר על עלמא, חשיב וקא מענגא ליה, כדין מהדרין ומתפרעין מניה בהאי עלמא ובעלמא דאתי. בגין כך אצטריך תעניתא אחרינא ביומא קדמאה דחול, בזמנא דשריא על עלמא ההוא רוחא דחול, ובהאי אית ליה אסוותא, כיון דלא חשיב לרוחא דחול, וסימניך {{מקור|ויקרא ה כג}} והשיב את הגזלה אשר גזל וגו', גזלן לא חשיב לקודשא בריך הוא לא חשיב לבני נשא, בגין כך לית ליה עונשא כגנב, גנב דחשיב לבני נשא יתיר מקודשא בריך הוא, אית ליה עונשא בהאי עלמא ובעלמא דאתי, זכאה איהו מאן דאשתלים לתתא לההוא עונג עלאה כדקא חזי. יומא דא מתעטרא בשבעין עטרין, ושמא עלאה קדישא אשתלים בכל סטרין, ואתנהירו כלהו דרגין, וכלא בחדוה דברכאן, ובקדושה על קדושה, ותוספת דקדושה. קדושה דמעלי שבתא, דא איהי קדושה דשבת בראשית, דהא אתקדש מתלתין ותרין שבילין, ותלת דרגין דתפוחין קדישין, ובעינן לאדכרא על האי קדושה כללא דעובדא דבראשית, ונייחא ברזא דתלתין ותרין שבילין, ותלת דרגין דאתכלילן בהו. רזא דסהדותא דעובדא דבראשית, דהיינו {{מקור|בראשית ב א}} ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וגו', ויכל אלהי"ם, דאית בסהדותא דא תלתין וחמש תיבין, תלתין ותרין שבילין, ותלת דרגין דתפוחין קדישין, תלת דרגין דאינון שביעי שביעי שביעי, אית ביה רזא דעלמא עלאה, ורזא דעלמא תתאה, ורזא דכל מהימנותא, תלת זמנין אלהי"ם, חד עלמא תתאה, וחד פחד יצחק, וחד עלמא עלאה קדישא קדש קודשין. ובעי בר נש למסהד סהדותא דא, בחדוה ברעותא דליבא, לאסהדא קמי מאריה דמהימנותא, וכל מאן דיסהיד דא, וישוי לביה ורעותיה לדא, מכפר על כל חובוי. ברוך אתה ה' אלהינ"ו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו וכו', האי קידושא איהו בחד מתקלא לקבל סהדותא דמהימנותא, ואינון תלתין וחמש תיבין אחרנין כמה דאית בויכלו, כלא סלקין לשבעין תיבין, לאתעטרא בהו שבת דמעלי שבתא, זכאה חולקיה דבר נש דיכוון רעותיה למלין אלין ליקרא דמאריה. קידושא דיומא, הא אוקמוה, בורא פרי הגפן ולא יתיר, דהא ימא קאים לקדשא ליה, מה דלית הכי בליליא, דאנן צריכין לקדשא ליה בהני מלין, כמה דאוקימנא, ולא אתקדש האי ליליא, אלא בעמא קדישא לתתא, כד שריא עלייהו ההוא רוחא עלאה, ואנן בעינן לקדשא ליה ברעותא דלבא, לכוונא דעתא להאי, ויומא איהו קא מקדשא ליה, וישראל מקדשי בצלותין ובעותין, ומתקדשין בקדושתיה בהאי יומא, זכאין ישראל עמא קדישא, דאחסינו יומא דא אחסנת ירותא לעלמין. לבתר דנפיק שבתא, בעי בר נש לאפרשא בין קדש לחול, אמאי, דהא אתיהיב רשו לממנן דלתתא לשלטאה על עלמא, ובכל עובדין דעלמא, לאחזאה יחודא באתר קדישא בקדושה עלאה, ולאפרשא לתתאי מיחודא עלאה. <קטע סוף=דף רז ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רח|א}}<קטע התחלה=דף רח א/>ולברכא על נהורא דאשא, בגין דכל אשין אחרנין אתטמרו ואתגניזו ביומא דשבתא, בר אשא חד דקדושה עלאה דאתגליא, ואתכליל בקדושא דשבתא, וכד האי אשא אתגלייא, כל אשין אחרנין אתטמרו ואתגניזו קמיה, והאי אשא איהי דעקידה דיצחק, דאתלהטא על גבי מדבחא. בגין כך בעי לברכא על נהורא דאשא, והאי אשא לא בעי אשא דחול, אלא אשא דשבת, והאי אשא איהו אשא דנפיק מההוא אשא דלעילא, ודא איהו אשא דסביל אשא, וכיון דהאי אשא דנפיק מאשא דלעילא אתברכא בברכה דנהורא, כדין כל שאר אשין אחרנין נפקין, ואתמנן בדוכתייהו, ואתייהיב לון רשותא לאנהרא. בההיא שעתא דקא מברכין על אשא, אזדמנן ארבע רתיכין ארבע משריין לתתא, לאנהרא מההוא אשא מברכא, ואינון אקרון מאורי האש, בגין כך בעינן לאכפיא ארבע אצבעאן דידא דימינא, ולאנהרא לון מגו ההוא נהורא דשרגא דמתברכא, ואינון אצבעאן רמז לאינון מאורי האש, דנהירי ושלטי מההוא נהורא דשרגא דמתברכא. ובגין דאינון דרגין לתתא, כד אחזי בר נש אצבעאן קמי ההוא נהורא דשרגא, בעי לאכפייא לון קמיה, בגין דההוא נהורא שלטא עלייהו, ואינון נהרין מניה, בשאר ברכאן בעינן לזקפא לון לאצבעאן, בגין לאחזאה קדושה עלאה דדרגין עלאין דשלטין על כלא, דשמא קדישא אתעטר בהו ואתקדש בהו, ואתברכן כלהו דרגין כחדא, ונהרין מגו בוצינא עלאה דכלא, ובגין כך בעינן לזקפא לון לעילא, והכא בעינן לאכפייא אצבעאן קמי שרגא, בגין לאחזאה דרגין דלתתא, דנהרין מגו בוצינא דלעילא, ומהכא שלטין ונהרין מינה, ואינון מאורי האש. בכל יומא אנן מברכינן מאורי אור, דאינון נהורין עלאין דקיימן בההוא אור קדמאה, ואתברכן כלהו דרגין, ונהרין כלהו כחדא מגו בוצינא עלאה, והני אקרון מאורי האש, ובגיני רזא דא מברכין בורא מאורי האש. ואי תימא אמאי בורא, ולא אמרו מאיר מאורי האש, הואיל וקא נהרין מההוא אש, מההוא בוצינא מברכא, אלא כיון דעאל שבתא, כל אינון דרגין דלתתא, וכל אינון דנהרין ושלטין, כלהו עאלין ואתכלילו בהאי שרגא, ואתטמרו ואתגניזו ואתנטרו ביה, ולא יתחזון ביה, אלא ההוא נקודא בלחודהא, וכלהו אתטמרו בגווה כל יומא דשבתא, כיון דנפק שבתא, אפיק לון לכל חד וחד, כאילו ההיא שעתא אתבריאו ונפקו כלהו, ואתבריאו כמלקדמין, ואתמניאו על דוכתייהו לשלטאה, כדין אתברכא האי שרגא, ואתכפיין קמיה לאנהרא, כיון דנהרין, כדין אתמנון כל חד וחד על דוכתיה. כגוונא דא אינון דרגין עלאין דאקרון מאורי אור, שלטין ביממא, ונהרין מגו בוצינא עלאה, בשעתא דרמש ליליא, ההוא בוצינא עלאה כניש לון, ואעיל לון בגויה, עד דנהיר יממא, כיון דמבריכן ישראל על נהורא ביממא, כדין אפיק לון בשלימו דנהורא. ועל דא מברכין יוצר המאורות, ולא אמרי בורא (ס"א אלא יוצר), והכא בורא מאורי האש, בגין דאינון דרגין לתתא. וכלא איהו רזא דאצבעאן, בהו רמיז דרגין עלאין ודרגין תתאין, דרגין עלאין אשתמודעאן בזקיפו דאצבעאן לעילא, ובזקיפו דאצבעאן אתברכן דרגין עלאין ודרגין תתאין כחדא, ובמאיכו דאצבעאן אתברכן לאנהרא דרגין תתאין לחודייהו. ורזא דא טופרי דאחורי אצבעאן, ואצבעאן לחודייהו לגו, טופרי דאחורי אצבעאן אינון אנפין אחרנין, דאצטריכו לאנהרא מגו ההוא שרגא, ואינון אנפין דאקרון <קטע סוף=דף רח א/>{{ממ זהר משולב|ב|רח|ב}}<קטע התחלה=דף רח ב/>אחוריים, אצבעאן לגו בלא טופרין, אלין אינון אנפין פנימאן אתכסיין, ורזא דא {{מקור|שמות לג כג}} וראית את אחורי, אלין אחורי, אצבעאן לאחורא בטופריהון, ופני לא יראו, אלין אצבעאן לגו בלא טופרין, דאינון אנפין פנימאין. וכד מברכינן על שרגא, בעי לאחזאה אחורי אצבעאן בטופרין, לאתנהרא מגו ההוא שרגא, ופנימאי דאצבעאן לא אצטריכו לאכפיא (נ"א לאחזאה) לון, לאתנהרא מגו ההוא שרגא, דהא אינון לא נהרין אלא מגו שרגא עלאה דלעילא לעילא, דאיהי טמירא וגניזא דלא אתגלייא כלל, ואינון לא נהרין מגו שרגא דאתגליא כלל, בגין כך בעי לאחזאה אחורי אצבעאן בטופרין, ופנימאי דאצבעאן לא בעי לאחזאה קמי האי שרגא, טמירין אינון ובטמירו אתנהרין, פנימאין אינון ומפנימאין אתנהרן, עלאין אינון ומעלאה אתנהרן, זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי. ובעי לארחא בבוסמין כד נפיק שבתא, על דאסתלק ההוא רוחא, ונפשא דבר נש אשתארת בערטולא (ס"א אשתנית בקרטופא), בגין ההוא סליקו דאסלק רוחא מניה, והא אוקמוה. כתיב {{מקור|בראשית כז כז}} וירח את ריח בגדיו, הא אוקמוה. תא חזי כתיב וירח את ריח בגדיו, הא אוקמוה, אינון לבושין דאדם קדמאה הוו, דיהב ליה קודשא בריך הוא לאלבשא לון, בגין דהא כד חב אדם, אתעדי מניה ההוא לבושא יקירא דאתלבש ביה בקדמיתא, כד אעיל ליה בגנתא דעדן, ולבתר דחב, אלביש ליה בלבושא אחרא, לבושא קדמאה דאתלבש ביה אדם בגנתא דעדן, איהו הוה (מאינון מלבושין) מאינון רתיכין דאקרון אחוריים, ואינון לבושין דאקרון לבושי טופרא. וכד הוה בגנתא דעדן, כל אינון רתיכין וכל אינון משריין קדישין כלהו סחרין ליה לאדם, ואתנטיר מכלא, ולא הוה יכיל מלה בישא לאתקרבא בהדיה, כיון דחב ואתעדו מניה אינון לבושין, (ס"א ואתלבש בלבושין דחול, ממלין כו') דחיל ממלין בישין ורוחין בישין, ואסתלקו מניה אינון משריין קדישין, ולא אשתארו ביה אלא אינון ראשי טופרי דאצבעאן, דסחרין לון לטופרין סחרנו דזוהמא אחרא. ובגין כך, לא ליבעי ליה לבר נש לרבאה אינון טופרין דזוהמא, דהא כמה דאסגיאו, הכי נמי אסגי עליה קסטורא, וידאג בכל יומא, ובעי לספרא לון, ולא ירמי לון, דלא יעביד קלנא בההוא אתר, דיכיל ההוא בר נש לאתזקא, וכלא כגוונא עלאה, דהא לכלהו אחוריים סחרא סטרא אחרא, ולא אצטריך ליה באתר דעלמא. לבתר עבד ליה לאדם לבושין אחרנין, מטרפי אילנין דגנתא דעדן דארעא, דהא בקדמיתא הוו אינון לבושין, מאינון אחוריים דגנתא דלעילא, והשתא מגנתא דארעא, ונפק מגנתא, ואינון לבושין הוו סלקין ריחין ובוסמין דגנתא, דנפשא מתיישבא בהו וחדי בהו, הדא הוא דכתיב, וירח את ריח בגדיו ויברכהו, דהא אתיישבא נפשיה ורוחיה דיצחק בההוא ריחא. בגין דא כד נפק שבתא, בעי לארחא בבוסמין, לאתישבא נפשיה בההוא ריחא, על ההוא רוחא עלאה קדישא דאסתלק מינה, וההוא ריחא מעליא דבוסמין איהו הדס, דהא קיומא דאתר קדישא דנשמתין נפקין מניה הדס איהו, ודא איהו קיומא דנפשא כגוונא דלעילא, לאתקיימא מההוא ערטולא דאשתארת. כד נפק שבתא, אתלבש אדם באינון לבושין דגנתא דעדן דארעא, דסלקין ריחין ובוסמין, לקיימא נפשיה על ההוא רוחא קדישא עלאה יקירא דאסתלק מניה, והדס איהו קיומא דנפשא ודאי, כגוונא עלאה דאתקיימא קיומא דנפשא. ההוא רוחא עלאה דנחית עליה דבר נש בחדו, וחדי לנפשיה, כדין קיימא נפשא דבר נש כגוונא דעלמא דאתי, דזמין <קטע סוף=דף רח ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רט|א}}<קטע התחלה=דף רט א/>לאתהנאה מניה, כמה דבר נש אהני להאי רוחא בעלמא דא, הכי ההוא רוחא אהני ליה לבר נש לעלמא דאתי, דכתיב {{מקור|ישעיה נח יד}} אז תתענג על יהו"ה וגו', וכתיב והשביע בצחצחות נפשך, כמה דבר נש רוי לההוא ענוגא ואהני ליה, הכי נמי איהו רוי ליה לעלמא דאתי, כדין כד בר נש זכי ואשלים שלימו דיקרא דשבתא כדקאמרן, קודשא בריך הוא קארי עליה, ואמר (שם מט ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. קם רבי אבא ושאר חברייא, ונשקו רישיה, בכו ואמרו, זכאה חולקנא דארחא דא זמין קודשא בריך הוא לקבלן, אמר רבי אבא, לי זמין קודשא בריך הוא ארחא דא, בגין לאתחברא עמכון, זכאה איהו חולקי דזכינא לארחא דא. אמר להו, אימא לכו מה דחמינא יומא דא, נפקנא לארחא וחמינא נהורא חדא, ואתפלג לתלת נהורין, ואזלו קמאי ואתטמרו, ואמינא ודאי שכינתא חמינא זכאה חולקי, והשתא אינון תלת נהורין דחמינא, אתון אינון, ודאי אתון נהורין ובוצינין עלאין, לאנהרא בעלמא דין ובעלמא דאתי. אמר רבי אבא, עד הכי לא ידענא דכל אלין מרגלן סתימין הוו תחות ידייכו, כיון דחמינא דהא ברעותא דפקודא דמאריכון אתאמרו מלין אלין, ידענא דכלהו מלין סלקין יומא דא לגו כורסייא עלאה, ונטיל לון ההוא מארי דאנפין, ועביד מינייהו עטרין למאריה, ויומא דא מתעטרין שתין (נ"א שבעין) רתיכין קדישין ליקרא דכרסייא, באלין מלין דאתאמרו הכא יומא דא. אדהכי זקף עינוי, וחמא דאערב שמשא, אמר רבי אבא, נהך לגבי האי כפר דאיהו קריב לגבן במדברא, אזלו וביתו תמן, בפלגות ליליא קם רבי אבא ושאר חברייא לאשתדלא באורייתא, אמר רבי אבא, מכאן ולהלאה נימא מלין לאתעטרא בהו צדיקיא דבגנתא דעדן, דהשתא איהו זמנא דקודשא בריך הוא וכל צדיקיא דבגנתא דעדן צייתין לקליהון דצדיקיא די בארעא. פתח רבי אבא ואמר, {{מקור|תהלים קטו יז}} השמים שמים ליהו"ה והארץ וגו', האי קרא אית לאסתכלא ביה, והכי אצטריך למימר, השמים ליהו"ה והארץ נתן לבני אדם, מאי השמים שמים, אלא הכא אית לאסתכלא, בגין דאית שמים, ואית שמים, שמים לתתא וארץ לתתא מנייהו, שמים לעילא וארץ לתתא מנייהו, וכל דרגין עלאין ותתאין כלהו כגוונא דא אלין באלין. שמים לתתא אינון עשר יריעות, כמה דאת אמר (שם קד ב) נוטה שמים כיריעה, וקודשא בריך הוא עבד לון, ומשריין די בגווייהו, לאנהגא ארעא תתאה, תשיעאה אנהיג לתתאי, דסחרן כקופטרא דקולטא, עשיראה איהו עיקרא, ובכלהו משיריין ממנן עד שביעאה, משביעאה ולהלאה אית נהורא דאתפשט לתתא מגו כורסייא עלאה, ונהיר לעשיראה, ועשיראה מההוא נהירו דנקטא יהיב לתשיעאה, ואיהו לתמינאה ולתתא. האי תמינאה, כד אתפקדון חילי דכוכביא ואפיק לון, ההוא נהירו קיימא, ויהיב חיליה לכל חד וחד, לאתמנאה בההוא אתר דאצטריך, דכתיב {{מקור|ישעיה מ כו}} והמוציא במספר צבאם וגו', מרב אונים, דא איהו זהרא דלעילא דאקרי רוב אונים. ובכל רקיעא ורקיעא אית ממנא, ואתפקד על עלמא ועל ארעא לאנהגא כלא, בר ארעא דישראל דלא אנהיג לה רקיעא ולא חילא אחרא, אלא קודשא בריך הוא בלחודוי, והא אוקמוה. ואי תימא היך שריא למגנא רקיעא על ארעא דישראל, והא מטרא וטלא מרקיעא נחית עלה כשאר כל ארעא אחרא, אלא בכל רקיעא ורקיעא אית ממנן שלטין על עלמא, <קטע סוף=דף רט א/>{{ממ זהר משולב|ב|רט|ב}}<קטע התחלה=דף רט ב/>וההוא ממנא דשלטא על ההוא רקיעא, יהיב מחילא דאית ליה לההוא רקיעא, (בגין למיהב לתתא), וההוא רקיעא נקיט מההוא ממנא, ויהיב לתתא לארעא, וההוא ממנא לא נקיט אלא מתמצית דלעילא, אבל ארעא קדישא, לא שליט על ההוא רקיעא דעליה ממנא אחרא, ולא חילא אחרא, אלא קודשא בריך הוא בלחודוי, ואיהו פקיד לארעא קדישא בההוא רקיעא. בכל רקיעא ורקיעא אית פתחין ידיען, ושולטנו דכל ממנן מפתחא לפתחא רשימא, ומההוא פתחא ולהלן לא שלטא אפילו כמלא נימא, ולא עאל דא (אפילו) בתחומא דפתחא דחבריה, בר כד אתיהיב ליה רשו לשלטאה חד על חבריה, כדין שלטין מלכין די בארעא חד על חבריה. באמצעיתא דכלהו רקיעין, אית פתחא חדא דאקרי גבילו"ן, ותחות האי פתחא אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנין נטרין מרחיק תרי אלפין אמין, דלא קרבין לגביה, ומההוא פתחא ארחא סליק לעילא לעילא, עד די מטא לגו כורסייא עלאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיעא, עד תרעא דפתחא דאקרי מגדו"ן (ס"א מנדו"ן), דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל. וכל אינון שבעין פתחין, דרשימין גו ההוא פתחא דאקרי גבילו"ן, כלהו רשימין בכורסייא קדישא, וכלהו קרינן לון שערי צדק, דלא שליט אחרא עלייהו, וקודשא בריך הוא פקיד לארעא דישראל בההוא רקיעא, מפתחא לפתחא בפקידו כמה דאצטריך, ומתמציתא דההוא פקידא נטלין אינון שבעין ממנן, ויהבין לכלהו ממנן אחרנין. בגנתא דעדן דלתתא, רקיעא דקיימא עליה אית ביה רזין עלאין, כד עבד קודשא בריך הוא רקיעא, אייתי אש ומים מגו כורסי יקריה, ושתף לון כחדא, ועבד מנהון רקיעא לתתא, ואתפשטו, עד דמטו לההוא אתר דגנתא דעדן, ויתבו. מה עבד קודשא בריך הוא, נטל משמים עלאין קדישין אש ומים אחרנין, דמשתכחין ולא משתכחין, דאתגליין ולא אתגליין, ומאינון אש ומים דאתנטלו משמים עלאין, עבד מנייהו מתיחו דרקיעא, ומתח ליה על האי גנתא דלתתא, ומתחבר גו רקיעא אחרא. ארבע גוונין בההוא מתיחו דרקיעא דעל גנתא, חיור וסומק ירוק ואוכם, לגבי הני גוונין אית ארבע פתחין, לתתא מההוא מתיחו דרקיעא, ואינון פתחין לארבע סטרין דרקיעא דעל גבי גנתא, מאינון אש ומים דאתעביד מנהון ההוא רקיעא. ומתפתחין בארבע פתחין ארבע נהורין, לסטר ימינא בההוא פתחא, מגו מתיחו דסטר (נ"א מיא) ימינא, נהרין תרין נהורין באינון תרין פתחין, בפתחא דימינא ובפתחא דאיהו (נ"א לגו נפקא נהורא ואיהו אנפין) לקבל אנפין. גו נהורא דנהיר לסטר ימינא, אתרשים את חד נהיר ובליט (נ"א ולהיט), ונציץ בנציצו מגו ההוא נהורא, ואיהו את מ', וקיימא באמצעיתא דההוא נהורא דפתחא, את דא סלקא ונחתא, ולא קאים באתר חד, ההוא נהורא נטיל לההוא את ואפיק לה, בגין כך לא קיימא באתר חד. גו נהורא דנהיר בסטרא דאיהו לקבל אנפין, אתרשים את חד דנהיר ובליט, ונציץ בנציצו גו ההוא נהורא, ואיהי את ר', ולזמנין אתחזי ב' (נ"א ד), וקיימא באמצעיתא דההוא נהורא דפתחא, וסלקא ונחתא, לזמנין אתגליא ולזמנין לא אתגליא, ולא קיימא באתר חד. אלין תרין אתוון קיימין, וכד נשמתא דצדיקיא עאלת בגנתא דעדן, אלין תרין אתוון נפקין מגו ההוא נהורא, וקיימין על ההיא נשמתא, וסלקי ונחתי, כדין מאינון תרין פתחין, מקדמי ונחתי מעילא תרין רתיכין, רתיכא חדא עלאה דאיהי רתיכא דמיכא"ל רב סגנין, רתיכא תניינא דאיהי רתיכא מההוא רב ממנא דאקרי בוא"ל, ודא איהו שמשא יקירא <קטע סוף=דף רט ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רי|א}}<קטע התחלה=דף רי א/>דאקרי רפאל, ואלין נחתין וקיימין על נשמתא, ואמרין לה שלום בואך, יבא שלום יבא שלום. כדין אינון תרין אתוון סלקין, וקיימין באתרייהו, ואתגניזו גו ההוא נהורא דאינון פתחין. תרין פתחין אחרנין, תרין נהורין אחרנין קא מלהטין מנהירו דאשא באינון פתחין, חד לסטר שמאלא וחד לאחורא, תרין אתוון אחרנין מלהטין באינון נהורין, ונציצין בגווייהו, את חד ג', ואת חד נ', וכד אתוון קדמאי מתהדרן לאתרייהו, אלין תרין אחרנין נציצין, סלקין ונחתין, נפקין מאינון נהורין, וקיימין על נשמתא. כדין נחתין תרין רתיכין מאינון תרין פתחין, רתיכא חדא איהו רתיכא דגבריאל רב ממנא ויקירא, רתיכא תניינא איהי רתיכא אחרא קדישא דנוריא"ל רב ממנא, ונחתין מאינון פתחין, וקיימין על נשמתא, ואתוון מתהדרן לאתרייהו. כדין אלין תרין רתיכין עאלין לגו היכלא חדא טמירא דגנתא דאקרי אהלו"ת, ותמן תריסר זיני בוסמין גניזין, דכתיב {{ממ|שיר|ד|יד}} נרד וכרכם קנה וקנמון וגו', ואינון תריסר זיני דבוסמין דלתתא. ותמן כל אינון לבושין דנשמתין, דאתחזון לאתלבשא בהו כל חד וחד כדקא חזי, בההוא לבושא אתרשימו כל אינון עובדין טבין דעבד בהאי עלמא, וכלהו רשימין ביה, ומכריזי, האי איהו לבושא דפלניא, ונטלין לההוא לבושא, ואתלבשת ביה ההיא נשמתא דצדיקיא בגנתא, כגוונא דדיוקנא דהאי עלמא. והני מילי מתלתין יומין ואילך, דהא כל תלתין יומין לית לך נשמתא דלא תקבל עונשא עד לא תיעול לגנתא דעדן, כיון דקבילת עונשא, עאלת לגנתא דעדן, כמה דאוקמוה, לבתר דאתלבנת אתלבשת. כיון דאתלבשת בהאי לבושא, יהבין לה אתר כמה דאתחזי לה, כדין כל אינון אתוון נחתין, וסלקין אינון רתיכין. ההוא רקיעא אהדר תרין זמנין בכל יומא, בההוא נטילו דהאי רקיעא אחרא דמתדבק ביה, והאי רקיעא לא נפיק לבר מגנתא. רקיעא דא מרקמא בכל זיני גוונין, תרין ועשרין אתוון רשימין מחקקן בההוא רקיעא, כל את ואת נטיף טלא ממנא (ס"א מטלא) דלעילא, על גנתא, ומההוא טלא דאתוון, אתסחיין אינון נשמתין, ומתסיין בתר דטבלו בנהר דינור לאתדכאה, וטלא לא נחית אלא מגו אתוון דרשימין ומחקקן בההוא רקיעא, בגין דאינון אתוון כללא דאורייתא, וההוא רקיעא רזא דאורייתא, דהא מאש ומים דאורייתא אתעביד. ועל דא אינון נגדין טלא על כל אינון דאשתדלו באורייתא לשמה בהאי עלמא, ואלין מלין רשימין בגנתא דעדן, וסלקין עד ההוא רקיעא, ונטלין מאינון אתוון ההוא טלא, לאתזנא ההיא נשמתא, הדא הוא דכתיב {{מקור|דברים לב ב}} יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. באמצעיתא דהאי רקיעא, קיימא פתחא חדא, לקבל פתחא דהיכלא דלעילא, דבההוא פתחא פרחין נשמתין מגנתא דלתתא לעילא, בחד עמודא דנעיץ בגנתא עד ההוא פתחא. גו ההוא רקיעא (נ"א עמודא) בההוא פתחא דאיהו באמצעיתא דרקיעא דבגנתא, עאלין בגוה תלת גוונין דנהורא כלילן כחדא, ונהרן לגוונין דההוא עמודא, וכדין רקיעא (נ"א עמודא) דא נציץ ואתלהיט בכמה גוונין (נ"א נהורין) דמתלהטן. בכל שעתא נהרין צדיקיא מההוא זיוא עלאה, אבל בכל שבתא ושבתא ובכל ריש ירחא, אתגלייא שכינתא יתיר משאר זמני בהאי רקיעא, ואתיין כלהו צדיקיא וסגדין לגביה. זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושי דקאמרן, דמתלבשן בהו צדיקיא בגנתא דעדן (לתתא), אלין מעובדין טבין דעביד <קטע סוף=דף רי א/>{{ממ זהר משולב|ב|רי|ב}}<קטע התחלה=דף רי ב/>בר נש בהאי עלמא בפקודי אורייתא, ובהון קיימא נשמתא בגנתא דעדן לתתא, ואתלבשת בהני לבושין יקירין. כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיעא לעילא, אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין, דאינון מרעותא וכונה דלבא באורייתא ובצלותא. דכד סלקא ההוא רעותא לעילא, מתעטר בה מאן דמתעטרא, ואשתאר חולקא לההוא בר נש, ואתעבד מניה לבושין דנהורא, לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא, ואף על גב דאוקמוה דאינון לבושין בעובדין תליין, אלין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר, לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין. ודא איהו ברירו דמלה, ובוצינא קדישא אוליף הכי מאליהו, לבושין דלתתא בגנתא דארעא בעובדין, לבושין דלעילא (ס"א ברוחא ורעותא וכוונה דלבא) ברעותא וכוונא דרוחא בלבא. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו' {{מקור|בראשית ב י}} הא אוקמוה, אבל בהאי גנתא דלתתא, נהר יוצא מעדן ודאי, ואצטריך למנדע האי נהר דנפיק בגנתא דלתתא באן אתר עקרא ושרשא דיליה, באן אתר, בעדן, עדן דא רזא עלאה איהו, ולא אתייהיב רשו לשלטאה ביה עינא דסכלתנו. ורזא דמלה, אלמלי אתר דא אתמסר לתתא לאתגלאה, אתר דעדן עלאה קדישא אתמסר אוף הכי למנדע, אלא (נ"א אבל) בגין טמירו דיקרא דעדן עלאה קדישא, אתטמר ואתגניז עדן תתאה, דההוא נהר נגיד ונפיק מניה, ועל דא לא אתמסר לאתגלאה, אפילו לאינון נשמתין דבגנתא דעדן. כמה דהאי נהר אתפרש ונפיק מגו עדן לאשקאה לגנתא דלעילא, הכי נמי מגו ההוא פתחא דאמצעיתא דגנתא, נפיק חד נהורא דאתפרש לארבע סטרין, בארבע פתחין דקאמרן, אתר דקיימין אינון אתוון רשימן, וההוא נהורא דאתפרש לארבע נהורין בארבע אתוון דניצוצין, (נ"א ונפקין) נפיק מעדן אתר דזהרא נקודה תתאה לעילא, וההוא נקודה אתנהיר ואתעביד עדן לאנהרא, ולא אית מאן דשליט למחמי ולמנדע להאי נקודה, בר ההוא נהירו דאתפשט מניה, דסגדין לקמיה אינון צדיקיא דבגנתא דעדן כמה דאתמר. והאי נקודה תתאה איהי גנתא לגבי עדן עלאה, אתר דלא אתייהיב למנדע ולאסתכלא, על כל דא כתיב {{מקור|ישעיה סד ג}} עין לא ראתה אלהי"ם זולתך. שמא דא אתפרש, אלהי"ם זולתך, דא נקודה תתאה קדישא, דאיהו ידע האי עדן דלתתא דטמיר בגנתא, ולית אחרא מאן דידע ליה. אלהי"ם זולתך, דא עדן עלאה על כלא, דאיהו רזא דעלמא דאתי, דאיהו ידע לנקודה תתאה, בחד צדיק דנפיק מניה, נהר דרוי ליה, ולית מאן דידע ליה בר איהו, דכתיב אלהי"ם זולתך, דאיהו אחיד לעילא לעילא עד אין סוף. והאי נהר דנפיק מעדן לתתא, רזא איהו לחכימין, ברזא דכתיב {{מקור|ישעיה נח יא}} והשביע בצחצחות נפשך, ומלה דא אתפרש לעילא ותתא, נשמתא דנפקא מהאי עלמא דחשוכא, איהי תאיבת למחמי בנהירו דעלמא עלאה, כהאי בר נש דתאיב למשתי בתאיבו למיא, הכי כל חד וחד איהו צחצחות, כמה דאת אמר (שם ה יג) צחה צמא, צמא מאינון צחות דנהורין דגנתא, ורקיעא והיכלין דגנתא. וההוא נהר דנפיק מעדן, כל אינון נשמתין בלבושי יקר, יתבין על ההוא נהר, ואלמלא ההוא לבושא לא יכלין למסבל, וכדין מתיישבן ורוון באינון צחות ויכלי למסבל, וההוא נהר איהו תקונא דנשמתין לאתיישבא, ולאתזנא ולאתהנאה מאינון צחות, ונשמתין אתהנן (נ"א אתתקנן) על ההוא נהר ומתיישבן ביה. ההוא נהר עלאה דלעילא אפיק נשמתין, ופרחין מניה לגו גנתא, האי נהר דלתתא בגנתא דארעא, אתקין נשמתין לאתתקנא לאתיישבא באינון <קטע סוף=דף רי ב/>{{ממ זהר משולב|ב|ריא|א}}<קטע התחלה=דף ריא א/>צחות. כגוונא דא בהאי עלמא לבר, בריחא דמיא מתיישבא נפשא לאתנהרא, דהא מעיקרא כגוונא דא נפקא. ובגין דמתתקנין נשמתין על ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן, יכלין לאתיישבא באינון צחות עלאין, ולסלקא לעילא בההוא פתחא דאמצעיתא דרקיעא. וחד עמודא דקאים באמצעות גנתא דקאמרן, בההוא עמודא סלקין לעילא, בגו ההוא פתחא דרקיע, וביה סחרניה אית ביה {{מקור|ישעיה ד ה}} ענן ועשן ונגה, ואף על גב דאוקמוה להאי קרא, אבל ענן ועשן אלין מלבר, ונגה מלגו, ודא איהו לחפיא על אינון דסלקין לעילא, דלא יתחזון מקמי אינון דיתבין לתתא. והא הכא רזא דרזין, כד (נ"א בעי קודשא בריך הוא לאתתקנא האי נקודה וכו'), האי נקודה בעא לאתתקנא בתקונוי ולאתקשטא, בשבתי ובזמני ובחגי, משדר ארבע אנפין דנשר, וקיימין על היכלא דאקרי דרור, והיינו מר דרור, ובגין דא בשתא דיובלא בעינן לאכרזא דרור, כמה דאת אמר {{מקור|ויקרא כה י}} וקראתם דרור. ואינון ארבע אנפין יהבין קלא, ולית מאן דישמע ליה בר אינון נשמתין דאתחזון לסלקא, ואינון מתכנשין תמן, ונטלי לון אלין ארבע אנפין, ואעלין לון לגו בההוא עמודא דקיימא באמצעיתא, ובההיא שעתא סלקא ההוא עמודא דעננא ואשא ותננא, ונגה מלגו. ואלין תרין אקרון {{מקור|ישעיה ד ה}} מכון הר ציון ומקראיה, מכון הר ציון דא איהו תקונא דלעילא, כד נקודה תתאה מתקשטא, ואינון מקראיה דההיא נקודה לאתקשטא. כיון דסלקין אלין נשמתין עד ההוא פתחא דרקיעא, כדין ההוא רקיעא סחרא סחרני דגנתא תלת זמנין, ומקל נעימו דסחרא ההוא רקיעא, נפקין כל אינון נשמתין, ושמעין ההוא נעימו דההוא רקיע, וחמאן ההוא עמודא דסלקא אשא ועננא ותננא ונגה דלהיט, וסגדין כלהו. כדין נשמתין סלקין בההוא פתחא, עד דסלקין לגו עגולא דסחרא בההיא (נ"א לההוא) נקודה, כדין חמאן מה דחמאן, ומגו נהירו וחדוותא מההוא דחמאן, סלקין ונחתין, קרבין ורחקין. ואיהי תאיבא לגבייהו ומתקשטא בנהירו, כדין אלביש קנאה (מנהורא) חד צדיק עלאה, ואסתכל בנהורא ושפירו דהאי נקודה ובתקונהא, ואחיד בה, וסליק לה לגביה, ונהיר נהורא בנהורא, והוו חד. כל חילא דשמייא פתחי בההיא שעתא ואמרי, זכאין אתון צדיקיא נטרי אורייתא, זכאין אינון דמשתדלין באורייתא, דהא חדוותא דמאריכון הוי בכו, דהא עטרא דמאריכון מתעטר בכון. כדין כיון דנהרין נהורא בנהורא, תרין נהורין מתחברן כחדא ונהרין, לבתר אינון גוונין נחתין, ואסתכלן לאשתעשעא באינון נשמתין דצדיקיא, ומתקני לון לעטרא לעילא, ועל דא אתמר, עין לא ראתה אלהי"ם זולתך יעשה למחכה לו. פתח רבי שמעון ואמר, כתיב {{מקור|יחזקאל א כב}} ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה, האי קרא אוקמוה, אבל אית רקיע ואית רקיע, רקיעא דלתתא איהו קיימא על גבי ארבע חיון, ומתמן אתפשט ושרי דיוקנא דחד נוקבא דאחורי דכורא, ודא איהו רזא דכתיב {{מקור|שמות לג כג}} וראית את אחורי, כמה דאת אמר {{מקור|תהלים קלט ה}} אחור וקדם צרתני, וכתיב {{מקור|בראשית ב כא}} ויקח אחת מצלעותיו. רקיע דלעילא איהו קיימא על גבי חיון עלאין, ומתמן אתפשט ושארי דיוקנא דחד דכורא, דאיהו רזא עלאה. והני תרין רקיעין, חד אקרי קצה השמים, וחד אקרי מקצה השמים, דכתיב {{מקור|דברים ד לב}} ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ראשי החיה דלתתא, אינון ארבע חיון, דאינון רשימין (נ"א נהורין) עלאין, על אינון ארבע אתוון רשימין די בגו אינון ארבע פתחין דבגנתא דעדן. ואף על גב דאמרן עדן דלתתא בארעא, הכי הוא ודאי, אבל כלא רזא עלאה איהו. כמה דאתמר <קטע סוף=דף ריא א/>{{ממ זהר משולב|ב|ריא|ב}}<קטע התחלה=דף ריא ב/>דהאי נקודה דקאמרן, כמה דאית לה חולקא לעילא, הכי נמי אית לה חולקא לתתא בארעא, והאי גנתא לתתא איהו חולקא דהאי נקודה, לאשתעשא ברוחי דצדיקייא בארעא. ואתהני בכל סטרין לעילא ותתא, לעילא בצדיק, לתתא בההוא איבא דצדיק, ולא אשתכח שעשועא עילא ותתא אלא בצדיק, והאי גנתא איהו מההיא נקודה דאקרי עדן, (נקודה דנטלא מאימא עלאה טמירא, איהי גן עדן דארעא). אינון ראשי החיה, אלין ארבע רישי אנפין, חד אריה, דכתיב {{מקור|יחזקאל א י}} ופני אריה אל הימין, וחד שור, דכתיב ופני שור מהשמאל, וחד נשר, דכתיב ופני נשר לארבעתן, אדם כללא דכלא, דכתיב ודמות פניהם פני אדם. ואלין ארבע רישי נהרין דמטולהון, (ס"א חיון דנטלין) לכורסייא קדישא, ומגו מטולא דלהון זעין, ומההיא זיעא דמטולא דלהון, אתעביד ההוא נהר די נור, דכתיב {{מקור|דניאל ז י}} נהר די נור נגיד ונפק מן קדמוהי, אלף אלפין ישמשונה. ונשמתין כד סלקין, אתסחיין בההוא נהר די נור, וסלקין לקורבנא, ולא אתוקדן, אלא אתסחיין. תא חזי מסלמנדרא, דעבדין מנה לבושא, ומגו דאיהי מנורא, לא אתסחיא ההוא לבושא אלא בנורא, אשא אכיל זוהמא דביה, ואתסחי ההוא לבושא. הכי נמי נשמתא די נור דאתנטילת מגו כורסייא קדישא, דכתיב בה (שם) כרסיה שביבין די נור, בזמנא דבעיא לאתסחיא מההוא זוהמא דבה, אתעברת בנורא ואתסחיא, ונורא אכלא כל ההוא זוהמא די בנשמתא, ונשמתא אתסחיא ואתלבנת. ואי תימא אי הכי עונשא לית לה לנשמתא בהאי, תא חזי ווי לנשמתא דסבלא אשא נוכראה, ואף על גב דאיהי אתלבנת, אבל כד זוהמא איהו סגי עלה, ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונשא. בגין דההוא זוהמא בתרי זמני אתלבנת בנורא, זמנא קדמאה כיון דקבילת עונשא בגופא, אזלא נשמתא, ונטלי לה ואעלין לה בגו אתר חד דאקרי בן הנם, ואמאי אקרי בן הנם, אלא אתר חד איהו בגיהנם, דתמן אתצריפו נשמתין בצרופא לאתלבנא, עד לא עאלין בגנתא דעדן. (ואי זכאין אינון נשמתין כד אעלין לון בההוא אתר), תרין מלאכין שליחן זמינין בגנתא דעדן וקיימין לתרעא, וצווחין לגבי אינון ממנן דבההוא אתר דגיהנם, בגין לקבלא ההיא נשמתא, וההיא נשמתא עד לא אתלבנת בנורא, אינון שליחן צווחין לגבייהו ואמרי הנם, ובזמנא דהיא אתלבנת, אינון ממנן נפקין עמה מההוא אתר, וזמיני לה לגבי פתחא דגנתא דעדן דתמן אינון שליחן, ואמרי לון הנם, הא אינון נשמתין דהא אתלבנו, כדין אעלין לההיא נשמתא בגנתא דעדן. וכמה איהי תבירא מגו ההוא תבירו דאתלבנותא דגיהנם, (ס"א דהוא) דההיא תבירו דאשא תתאה, ואף על גב דנחית מלעילא, (אבל) כיון דמטא לארעא לתתא, איהו אשא דלא דקיק, ונשמתא אתענשא ביה, ואתברת. כדין קודשא בריך הוא אפיק שמשא, דנהיר מאינון ארבע פתחין דנהרין ברקיעא דעל גנתא, ומטא לההיא נשמתא, ואתסיאת, הדא הוא דכתיב {{מקור|מלאכי ג כ}} וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. זמנא תניינא, לבתר דיתבא בגנתא דעדן דלתתא, כל ההוא זמנא דיתבא, ועד כען לא אתפרשת מאינון מלין דחיזו דהאי עלמא מכל וכל, וכד סלקין לה לעילא, אצטריך לאתפרשא מכל חיזו ומכל מלין דלתתא, ואעברו לה בההוא נהר די נור, כדין נשמתא אתלבנת ביה מכל וכל, ונפקת ואתחזיאת קמי מאריה דעלמא, בריכא (ד"א ברירא) מכל סטרין, כיון דאסתכלת בההוא נהורא אתסיאת, ואשתלימת מכלא, וכדין קיימין אינון נשמתין בלבושין, מתעטרין קמי מאריהון, זכאה חולקהון <קטע סוף=דף ריא ב/> {{ממ זהר משולב|ב|ריב|א}}<קטע התחלה=דף ריב א/>דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי. ואינון נשמתין דבגנתא דעדן לתתא, שטאן בכל רישי ירחי ושבתי, וסלקין עד ההוא אתר דאקרי חומות ירושלם, דתמן כמה ממנן ורתיכין דנטרי אינון חומות, דכתיב {{ממ|ישעיה|סב|ו}} {{צ|על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים}}, וסלקין עד ההוא אתר, ולא עאלין לגו, עד דאתלבנן, ותמן סגדין וחדאן מההוא נהירו, ותייבין לגו גנתא. נפקין מתמן ושטאן בעלמא, וחמאן באינון גופין דחייביא, בההוא עונשא דלהון, דכתיב {{ממ|ישעיה|סו|כד}} {{צ|ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר}}, מאי {{צ|לכל בשר}}, לאינון שאר גופין דבסחרנייהו, והא אוקמוה. ולבתר משטטי, ומסתכלן באינון מאריהון דכאבין ובני מרעין, ואינון דסבלין על יחודא דמאריהון, ותבין ואמרין ליה למשיחא. בשעתא דאמרין ליה למשיחא צערא דישראל בגלותהון, ואינון חייביא די בהון, דלא מסתכלי למנדע למאריהון, ארים קלא ובכי על אינון חייבין דבהו, הדא הוא דכתיב {{ממ|ישעיה|נג|ה}} {{צ|והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו}}, תייבין אינון נשמתין וקיימין באתרייהו. בגנתא דעדן אית היכלא חדא דאקרי היכלא דבני מרעין, כדין משיח עאל בההוא היכלא, וקארי לכל מרעין וכל כאבין, כל יסוריהון דישראל, דייתון עליה, וכלהו אתיין עליה, ואלמלא דאיהו אקיל מעלייהו דישראל ונטיל עליה, לא הוי בר נש דיכיל למסבל יסוריהון דישראל על עונשי דאורייתא, הדא הוא דכתיב (שם) {{צ|אכן חליינו הוא נשא וגו'}}, כגוונא דא רבי אלעזר בארעא. בגין דלית חושבנא לאינון יסורין דקיימין עליה דבר נש בכל יומא, על עונשי דאורייתא, וכלהו נחתו לעלמא בשעתא דאתייהיבת אורייתא. וכד הוו ישראל בארעא קדישא, באינון פולחנין וקרבנין דהוו עבדי, הוו מסלקין כל אינון מרעין ויסורין מעלמא, השתא משיח מסלק לון מבני עלמא, עד דנפיק בר נש מהאי עלמא, ומקבל עונשיה כמה דאתמר. כד אינון חובין יתיר, דעיילין לון לגו בגו גיהנם, באינון מדורין תתאין אחרנין, ומקבלין עונשא סגי, מסגיאות זוהמא די בנשמתא, כדין אדליקו נורא יתיר למיכל ההוא זוהמא, (ווי לההיא נשמתא דסבלת ההוא עונשא, ועל דא אינון מלאכי חבלה דבגיהנם מטרדין לון בחוטרין דאשא לנערא ההוא זוהמא, ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונשא), זכאין אינון דנטרי פקודי אורייתא. ההיא נקודה קדישא דאיהי בעיא לאשתעשע לעילא ולתתא ברוחיהון דצדיקייא כמה דאתמר, כד ההוא נקודה בעא לאשתעשעא לתתא ברוחיהון דצדיקייא, כאמא דחדאת על בנהא ואשתעשעת בהון, הכי נמי בפלגות ליליא איהי נחתא, ואשתעשעת בהו. רקיע דקאמרן דקיימא על גנתא, איהי קיימא על ארבע רישי חיון, ואינון ארבע אתוון דקאמרן אינון רזא דארבע חיון, והאי רקיעא קיימא לתתא (ס"א עלייהו), כמה דאתמר. רקיעא דההיא נקודה קיימא לעילא, על אינון ארבע חיון עלאין דקאמרן, וההוא רקיעא (כגוונא דא מן דא), איהו אתרקם בגוונין קדישין. בהאי רקיע אסתכלן ארבע חיוון, וכל אינון חיילין לתתא, כד האי רקיע אנהיר בגוונוי ונציץ, כדין ידעין כל אינון רתיכין, וכל אינון חיילין ומשריין, דהא טרפא דלהון אזדמן. רקיעא דא מרקמא בכל גוונין קדישין, ביה קיימין ארבע פתחין, רשימין בארבע אתוון מנצצן. פתחא חדא רשימא לסטר מזרח, וביה קיימא בההוא פתחא את חד, וההוא את איהי א', ודא נציץ וסליק ונחית בהאי פתחא, פתחא דא נהיר ונציץ מנציצו עלאה, והאי את נציץ ובליט (ס"א ולהיט) בגויה, ואיהי נחתא וסלקא ואתרשים בההוא פתחא. פתחא תניינא רשימא לסטר צפון, וביה קיימא את חד, ואיהי את ד', <קטע סוף=דף ריב א/>{{ממ זהר משולב|ב|ריב|ב}}<קטע התחלה=דף ריב ב/>ודא קיימא ונצצא סלקא ונחתא ולהטא בההוא פתחא, לזמנין נציץ בנציצו, ולזמנין אתטמר ההוא נהורא ולא נהיר, ועל דא את דא לא קיימא בקיומא תדיר, ואת דא אתרשים בההוא פתחא. פתחא תליתאה איהו פתחא דקיימא לסטר מערב, וביה קיימא את חד דאתרשים ואתנהיר בההוא פתחא, ודא איהו את נ' והאי את נציץ בנציצו בההוא פתחא. פתחא רביעאה דא איהו פתחא דקיימא לסטר דרום, וביה קיימא רשימו דחד נקודה תתאה זעירא, דאתחזי ולא אתחזי, ודא איהי את י', ואלין ארבע אתוון לארבע סטרין (נ"א נצצין) בההוא רקיע באינון פתחין. בהאי רקיע רשימין אתוון אחרנין (ד"א לארבע סטרין), בכתרין על רישייהו, ואינון עשרין ותרין אתוון, מתעטרן בכתרין. רקיעא דא נטיל וסחרא על גבי חיוון, ברשימו דאתוון, רזא דחושבן דיחודא, ברזא דצרופא חדא דאתוון עלאין, ואינון א"ט ב"ח ג"ז ד"ו. אלין אתוון סחרן בההוא רקיעא, ברזא דאתוון אחרנין (דרתיכי) עלאין קדישין סתימין, ואינון אתוון אחרנין (ס"א עלאין) סתימין סחרין לההוא רקיעא, וכדין אתחזיין אלין אתוון בגלגולא (ס"א דהאי רקיעא), דאינון א"ט ב"ח ורשימין בהאי רקיעא. בשעתא דאתנהיר האי רקיעא, אתנהרן ביה ארבע רזין דשמהן קדישין, ואינון צרופא בצרופין דתלתין ותרין שבילין, כדין נחית טלא מהאי רקיעא, באינון אתוון דרזא דשמא קדישא, ואתזנו כל אינון רתיכין וכל אינון חיילין ומשריין קדישין, ונטלי כלהו בחדוה. בשעתא דדינא תליא, אלין אתוון אתטמרו ואתגניזו ארבע גו ארבע, ואינון ט"ח ז"ו, בשעתא דאלין אתגניזו ואתטמרו, כדין קלא דסטר צפון אתער, וידעי דדינא שריא על עלמא. בהאי רקיעא אתרשים גוונא חדא דכליל כל גוונין, כד נטיל האי רקיעא מסטרא דמזרח, אינון ארבע רישין דקאמרן, בארבע (אנפין) אתוון, נטלין כלהו במטלנין, וסלקי בסליקו לעילא, וכד אינון נטלין וסלקין לעילא, אסתלקת מאן דאסתלקת, ואתוון אתהדרו ואתחזיין בשלימו, ברזא קדמאה א"ט ב"ח ג"ז ד"ו, ואתרקם ההוא רקיעא, כדין אתנהיר בנהירו. וכד האי רקיעא אתנהיר כמלקדמין באלין אתוון, כלהו אתהדרו, ושאגי למטרף טרפא ומזונא, כיון דאינון שאגי וסלקין קלא, ההוא קלא אשתמע לעילא לעילא, וכדין נטלא ברכאן וקדושן מאן דנטלא. סחרן אתוון ומתגלגלן, וסחרן ההוא רקיעא, וקיימן אינון אתוון לסטר דרום, כיון דקיימין אינון אתוון לסטר דרום, סלקין ונצצן בנציצו ולהטין. כדין באמצעיתא דההוא רקיעא רשימא חד אתרשים, וההוא רשימו איהו את חד ואיהו י', כיון דאת דא אתרשים ואתחזיא, כדין להטין אבתריה תלת אתוון אחרנין ואינון הו"ה. אלין אתוון מנצצן באמצעו דהאי רקיעא, סלקין ונחתין מלהטין בתליסר (נ"א בתריסר) להטין. כדין לבתר דאלין תליסר זמנין מלהטן, נחתא מאן דנחתא, ואתכלילת באינון אתוון, ואתעטרת בהו ולא אתידעת, כדין כלהו חיילין וכלהו משריין בחידו, וסלקין שירין ותושבחן. רקיעא דא נטלא תניינות, וסחרא ומתגלגלא, ואינון אתוון קדמאי דקאמרן דאינון א"ט ב"ח, כלהו אתכלילו באינון אתוון עלאין, רזא דשמא קדישא דקאמרן, וסחרן ההוא רקיעא, וקיימין אינון אתוון דהוו באמצעיתא רזא דשמא קדישא, כלהו אתרשימו לסטר צפון. ואתרשימו ולא אתרשימו, לית מאן דיסתכל בההוא סטרא, כלהו אתחפיין ואמרי בקל נעימו, ברוך כבוד יהו"ה ממקומו, אתחפיין מסטרא דצפון <קטע סוף=דף ריב ב/> {{ממ זהר משולב|ב|ריג|א}}<קטע התחלה=דף ריג א/>(ס"א דאנפין) ואמרין דא, אתחפיין מכל סטרין ואמרין דא. רקיעא דא סחרא כמלקדמין, ואתגלגלא מסטרא לסטרא, כדין קל נעימו דמשריין סגיאין בסטרא דא, וקל נעימו משריין סגיאין בסטרא דא, וכן לארבע סטרין. בההיא שעתא ההוא רקיעא אתנהיר בנהירו אחרא, יתיר מכמה דהוה, וקיימא בנהירו בגוון אחרא, כלילא בכל גוונין. ואלין אתוון דקאמרן, סלקין לעילא בההוא רקיעא, ומקבלין לאת חד דאיהי עלאה, דקא מתחברא בשמא דא דאלין אתוון, בגין דאף על גב דאלין אתוון דשמא קדישא, האי איהו שמא דאתכליל לתתא. בגין דרזא דא אתכליל לעילא ואתכליל לתתא, וכד אתכליל לתתא, אלין אתוון סלקין לקבלא לאת חד (ד"א יו"ד), דהא מההוא את אתזנו אלין אתוון לתתא, וההוא את איהו ו', ונחית ואתחברו אלין אתוון בההוא את, וכדין כלהו בעטורא חדא, ואתעביד שמא שלים. לתתא שמא שלים ולא שלים, שמא שלים בחמש אתוון, (ד"א ולא שלים דתשע אתוון, שמא שלים בחמש אתוון), איהו ויהו"ה, רזא דכר ונוקבא ברמיזו. שמא שלים בתשע אתוון, אינון יהו"ה אלהי"ם, דא איהו שמא שלים מכלא, שמא אחרא איהו ברמיזו, ואיהו בחמש כדקאמרן, אבל דא איהו שלים בכלא. כיון דמתחברן אלין אתוון, ההוא רקיעא אתנהיר בתלתין ותרין נהורין, כדין כלא איהו בחדוה, כלא קאים ברזא חדא עילא ותתא, כל אינון רתיכין, וכל אינון משריין, כלהו קיימין ברזא דשלימו, וכל דרגין מתתקנן על אתרייהו, כל חד וחד כדקא יאות. בהאי רקיעא קאים לסטר צפון חד שלהובא נהיר, דלא שכיך תדיר, ואיהו רשים באתוון אחרנין לימין, ואינון עשר שמהן, וסלקין לשבעין שמהן, וכלהו רשימין בהאי רקיעא, ונהרין כלהו כחדא. מהאי רקיעא נטלין כל אינון רקיעין דלתתא דלסטר קדושה, עד דמטו לאינון רקיעין אחרנין דלסטר אחרא, ואלין אקרון יריעות עזים, כמה דאת אמר ויעש יריעת עזים לאהל על המשכן. בגין דאית יריעות ואית יריעות, יריעות המשכן אינון יריעות דאקרון רקיעי חיוון דמשכנא קדישא, יריעות עזים אינון רקיעין (ד"א יריעות) אחרנין דסטרא אחרא, אלין רקיעין ברזא דרתיכין דרוחין קדישין, ואלין רקיעין דלבר, דקיימין במלין דעלמא, ואינון סטרין דתיאובתין ועובדין דגופא. ואלין חפיין על אינון רקיעין דלגו, כקליפה על מוחא, רקיעין דלגו אינון ההוא קלישו דקיימא על מוחא, ואלין אקרון שמים ליהו"ה, לשמא חדא דא דלתתא. רקיעין אחרנין לעילא, ואינון רקיעין פנימאין, דאקרון רקיעי החיות, דאינון רזא דשמא קדישא, ברזא דחיון רברבן עלאין. ואלין אינון רזין דאתוון (ס"א רזין עלאין) עלאין ברזי דאורייתא, כללא דעשרין ותרין אתוון מחקקן רשימין, דנפקי מגו רקיעא עלאה תמינאה, דאיהו רקיע דעל גבי חיוון עלאין. והאי איהו דלית ליה חיזו, האי איהו טמיר וגניז לית ביה גוון, כל גוונין מניה נפקי, ביה לית גוון, לא אתחזי ולא אתגליא. האי איהו דאפיק כל נהורין, ביה לא אתחזי לא נהירו ולא חשוך ולא גוון כלל, בר נשמתין דצדיקיא דחמאן מגו רקיעא תתאה כמבתר כותלא, נהירו דאפיק ונהיר האי רקיעא עלאה, וההוא נהירו דלא פסק לית מאן דידע ליה, לית מאן דקאים ביה. מתחות דא, כל אינון רקיעין אתכלילו בשמא דא אקרי שמים, ואלין (ד"א דשמא קדישא) אקרון השמים, אינון דשמא עלאה אקרי בהון, אינון דשמא קדישא אתעטר בהון, ועל דא כתיב {{ממ|תהלים|קטו|טז}} {{צ|השמים שמים ליהו"ה}}, לההוא גניזו דרקיעא עלאה דקאים <קטע סוף=דף ריג א/>{{ממ זהר משולב|ב|ריג|ב}}<קטע התחלה=דף ריג ב/>עלייהו. עד הכא רמז לשמא קדישא (נ"א רזא דשמים קדישין), דקודשא בריך הוא אקרי בשמהן, מכאן ולהלאה, לית חכים בסכלתנו דיכיל למנדע ולאדבקא כלל, בר נהירו חד זעיר בלא קיומא (נ"א קיומא דכלא) לאתיישבא ביה. זכאה חולקיה מאן דעאל ונפק, וידע לאסתכלא ברזין דמאריה, ולאתדבקא ביה, ברזין אלין יכיל בר נש לאתדבקא במאריה, למנדע שלימו דחכמה ברזא עלאה. כד פלח למאריה בצלותא, ברעותא בכוון לבא, אדבק רעותיה כנורא בגחלתא, ליחדא אינון רקיעין תתאין דסטרא דקדושה, לאעטרא לון בשמא חדא תתאה, ומתמן ולהלאה ליחדא אינון רקיעין עלאין פנימאין, למהוי כלהו חד, בההוא רקיעא עלאה דקיימא עלייהו. ובעוד דפומיה ושפוותיה מרחשן, לביה יכוון, ורעותיה יסתלק לעילא לעילא, ליחדא כלא ברזא דרזין, דתמן תקיעו דכל רעותין ומחשבין, ברזא דקיימא באין סוף, ולכוונא בהאי בכל צלותא וצלותא בכל יומא ויומא, לאעטרא כל יומוי ברזא דיומין עלאין בפולחניה. בליליא ישוי רעותיה, דהא אתפטר מעלמא דא ונשמתיה נפקת מניה, ויהדר לה למארי דכלא, בגין דכל ליליא וליליא (ס"א ההיא נקודה קיימא לאכללא בגווה אינון נשמתין דצדיקייא). רזא דרזין למנדע לאינון חכימי לבא, רקיעא דא תתאה, ברזא דההיא נקודה קיימא כמה דאמרן, ההוא רקיעא איהו כליל מעילא ומתתא, ויסודא דיליה לתתא, כהאי שרגא דסלקא נהורא אוכמא, לאתאחדא בנהורא חיורא, ויסודא דילה איהו לתתא בההיא פתילה במשחא. אוף הכי לתתא, ההיא נקודה ביממא אתכלילת מלעילא, ובליליא אתכלילת מתתא באינון נשמתין דצדיקיא. וכל מלין דעלמא אהדרו כלהו לעקרא ויסודא ושרשא דנפקו מניה, וכמה לילון זמינין לנטלא כל חד וחד מה דאתחזי ליה, כמה דאת אמר {{ממ|תהלים|טז|ז}} אף לילות יסרוני כליות. נפשא אזלת ושטאת ותבת לההוא עקרא דאתחזי לה, גופא קאים שכיך כאבנא, ואהדר לההוא אתר דאתחזי ליה למשרי עליה, ובגין כך תב גופא לסטריה ונפשא לסטרה, גופא שרי עלוי רזא דסטרא אחרא, ובגין כך אסתאבו ידוי, ובעי לאסחאה לון כמה דאוקימנא. דהא בליליא כלא תב לאתריה, ונשמתהון דצדיקיא סלקין ואתהדרן לאתרייהו, ואתעטרת (בהו) מאי דאתעטרת, ואתכלילת מכל סטרין, כדין סלקא יקרא דקודשא בריך הוא ואתעטר מכלא. בליליא שלטאן ממנן, דאתפקדו על אינון נשמתין דצדיקיא לסלקא לון לעילא, ולקרבא לון קרבן נייחא לגבי מאריהון, ההוא ממנא דאתפקד על כל אינון משריין, סורי"א שמיה, רב ממנא, כיון דנשמתא סלקא בכל אינון רקיעין, כדין מקרבין לה לגביה, וארח בה, כמה דאת אמר {{ממ|ישעיה|יא|ג}} {{צ|והריחו ביראת יהו"ה}}, כמה דזמין מלכא משיחא למעבד בעלמא, ועל ידיה אעברו כלהו בפקדונא, על ידיה לאתקרבא להלאה. וכלהו נשמתין כד אתקריבו לההוא אתר דאתקריבו, ואתחזון תמן, דא איהו רזא, כלהו נשמתין אתכלילו בההיא נקודה, ונטלא לון זמנא חדא, כמאן דבלע בליעו דמלה, ואתעברא כאתתא דמתעברא. רזא דא למארי מדין, כד האי נקודה אתעברת כאתתא דמתעברא, אתהני מההיא הנאותא דאתכלילת נשמתא מהאי עלמא, באינון עובדין ובההיא אורייתא דאשתדלת בה ביממא, ונטלא ההוא רעו דהאי עלמא, וביה אתהני בחדוה, ואתכלילת מכל סטרין. לבתר אפיקת לון לבר, ואולידת לון כמלקדמין, ונשמתא איהי חדתא השתא כמלקדמין, ורזא דא (איכה ג כג) חדשים לבקרים, חדשים ודאי כמה דאתמר, מה טעם <קטע סוף=דף ריג ב/>{{ממ זהר משולב|ב|ריד|א}}<קטע התחלה=דף ריד א/>אינון חדשים, בגין רזא דכתיב רבה אמונתך, רבה ודאי, דיכלא לאכללא לון ולאעלא לון לגווה, ואפיקת לון ואינון חדתין, ועל דא נקטא אחרנין מלעילא ביממא, זכאין אינון צדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי. אדהכי נהר יממא, אמר רבי אבא, נקום ונהך ונודה לרבון עלמא, קמו ואזלו וצלו, ולבתר אהדרו חברייא לגביה, אמרו ליה מאן דשרי, לסיים שבחא, זכאה חולקנא בארחא דא, דכל האי זכינא לאעטרא ליה לקודשא בריך הוא ברזין דחכמתא: פתח רבי אבא ואמר, ויעש בצלאל את הארון עצי שטים וגו', הכא, אף על גב דכל רזין דמשכנא הא אוקמוה חברייא באדרא קדישא, הכא אית לאסתכלא, דהא רזא דא מתעטרא בכמה רזין למילף חכמתא. ארון דא איהו רזא למיעל תורה שבכתב, ואתגניז ביה בשית לוחין, (ס"א ואתגניזו ביה שית לוחין ואינון שית מסחרין) מסחרין, ודא אקרי ארון. כד סחרן אינון שית למהוי כחדא, כדין איהו גופא חד, לאעלא ביה רזא דאורייתא בשית סטרין, (שש קצוות) וארון לוחין אינון חמש, ועאלין ביה חמש ספרים, ואינון חמש אינון שית, בחד דרגא דאעיל בה בגניזו, דאקרי רזא דכלא, והאי איהו רזא דברית. כד עאל דא גו אינון חמש לוחין, כדין קיימא ארונא ואורייתא ברזא דתשע דרגין, דאינון תרין שמהן יהו"ה אלהי"ם. ולבתר קיימא לוחא חדא רזא עלאה דחפי על כלא, וההוא הוי רזא דההוא רקיעא דסחרא וחפי על כלא, וכלהו קיימי בגניזו. הכא אית לן לאסתכלא ולמנדע רזין דארונא, אית ארון ואית ארון, דא לקבל דא. פתח ואמר (שמואל ב כד כג) הכל נתן ארונה המלך למלך וגו', וכי ארונה מלך הוה, ואף על גב דחברייא אוקמוה, אלא דוד דכתיב ביה (שם ה ח) {{צ|כל מכה יבוסי ויגע בצנור וגו'}}, ואיהו נטל ותפיש לירושלם, ומדידיה הוה, אמאי קנה בכספא. ואי תימא אף על גב דהוות ירושלם דידיה דדוד, ההוא אתר אחסנתיה דארונה הוה, כמה דהוה בנבות היזרעאלי, דאף על גב דשליט אחאב והוה מלכא, אצטריך למתבע לנבות ההוא כרם, אוף הכי דוד. אלא ודאי ארונה מלכא הוה, וההוא אתר ברשותיה הוה, והוה שליט עלוי, וכד מטא זמנא לנפקא מתחות ידיה, לא נפיק אלא בסגיאות דמא וקטולא בישראל, לבתר קאים ההוא מלאכא מחבלא על ההוא אתר, ותמן כד הוה קטיל וקאים בההוא אתר לא הוה יכיל, ותשש חיליה. וההוא אתר אתר דאתעקד ביה יצחק הוה, דתמן בנה אברהם מדבחא ועקד ליה ליצחק בריה, כיון דחמא קודשא בריך הוא ההוא אתר, אתמלי רחמין, הדא הוא דכתיב (דה"א כא טו) {{צ|ראה יהו"ה וינחם וגו'}}, מהו ראה יהו"ה, חמא עקידת יצחק בההוא אתר, ותב ורחם עלייהו. מיד ויאמר למלאך המשחית רב עתה וגו', מהו רב, הא אוקמוה, טול הרב, אלא הכי הוא, כתיב הכא רב, וכתיב התם (דברים א ו) {{צ|רב לכם שבת בהר הזה}}, אוף הכי נמי רב, רב לך למהוי האי אתר תחות ידך, שנין סגיאין הוה תחות ידך, מכאן ולהלאה רב, אהדר אתרא למאריה, ועם כל דא (בדמא) במותא וממונא נפק מתחות ידיה. אמאי אקרי ארונה, אלא כתיב ארונה, וכתיב ארנן, בעוד דההוא אתר הוה תחות ידיה אקרי ארונה, ארון דסטרא אחרא, ועל דאתוספו ביה אתוון יתיר, הכי אצטריך לאתוספא לההוא רע עין רזא דסטרא אחרא, וההוא תוספת איהו גריעותא לגביה. בסטר קדושה גרעין ליה אתוון ואתוסף קדושתיה, ודא רזא דכתיב (מלכים א ז כה) {{צ|על שני עשר בקר}}, גרע מ"ם <קטע סוף=דף ריד א/>{{ממ זהר משולב|ב|ריד|ב}}<קטע התחלה=דף ריד ב/>דלא כתיב שנים, אלא שני. ולסטרא אחרא יהבין ליה תוספת אתוון, דכתיב ויעש יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה יריעות, תוספת אתוון, ואיהו גריעותא, ובסטרא דקדושה שני עשר ולא יתיר, והכא עשתי עשרה, וכלא איהו גריעו לגביה, והכי אצטריך לההוא רע עין, לאשלמא עיניה, ואיהו בגריעו, (כגוונא דא ארונה תוספת אתוון, ולא כתיב ארון). תא חזי, סטרא דקדושה אקרי ארון הברית, וההוא ארון הברית אתחזי לגופא למיעל בה דיוקנא דאדם. ועל רזא דא אינון חסידי קדישין כד הוו מפטרי מהאי עלמא הוו אעלין לון בארון, דהא סטרא אחרא לא מתתקן בגופא, ולאו איהו בכללא דגופא דאדם, ובגין דא לא אתברון גופייא לההוא סטרא אחרא, בגין דלאו אינון בכללא דגופא דאדם. ביוסף מה כתיב, (בראשית נ כו) {{צ|ויישם בארון}}, תרין יודי"ן אמאי, אלא דאתחבר ברית בברית, רזא דלתתא ברזא דלעילא, ועאל בארונא, מאי טעמא, (ס"א תא חזי, סטרא דקדושה אקרי ארון הברית, וההוא ארון הברית אתתקן לאעלא ביה רזא דאורייתא, דאיהי רזא דיוקנא דגופא קדישא, כגוונא דא לתתא, אתתקן ארונא לאעלא ביה דיוקנא דגופא רזא דאדם, ומאן איהו דקאים ברזא דאדם, מאן דנטיר את קיימא קדישא. ועל רזא דא אינון חסידי קדישין כד הוו מפטרי מהאי עלמא הוו אעלין לון בארונא, בגין דלא אתחזי למיעל בארונא אלא מאן דנטיר להאי ברית את קיימא קדישא, ביוסף מה כתיב, ויישם בארון), בגין דנטר ברית קדישא, ואתקיים ביה, להכי אתחזי לאעלא בארון, וכלא כדקא חזי. בכה רבי אבא, ואמר ווי לבני עלמא דלא ידעי לההוא כסופא, ווי לההוא עונשא, דכל מאן דבעי עאל בארונא, בגין דלא אצטריך למיעל בארונא בר צדיק, דידע בנפשיה ואשתמודע בגרמיה דלא חטא בההוא ברית את קיימא קדישא מעולמוי, וקא נטיר ליה כדקא יאות, ואי לאו לא אצטריך ליה למיעל בארונא, ולמפגם ארונא. רזא אצטריך לאתחברא באת קיימא קדישא, דאיהו רזא דאתחזי ליה ולא לאחרא, דהא ארון לא אתחבר אלא בצדיק דנטיר את קיימא קדישא. ומאן דפגים ברית ועאל בארונא, ווי ליה דפגים ליה בחייוי, ווי ליה דפגים ליה במיתתיה, ווי ליה מההוא עונשא, ווי ליה דפגים את וארון קיימא קדישא, ווי ליה לההוא כסופא דנקמין מניה נקמת עלמין, נוקמא דעלמא דא ונוקמא דההוא פגימו, ורזא דא כתיב {{ממ|תהלים|קכה|ג}} {{צ|כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים}}. בשעתא דדיינין ליה בההוא עלמא, מסתכלן בעובדוי, אי הוה פגים רזא דברית קדישא דחתים בבשריה, והשתא פגים ארונא (דברית) דיליה, בהאי, הא לית ליה חולקא בצדיקיא, מסתכלן ביה ודיינין ליה ומפקי ליה לבר מכללא דאדם. כיון דאפקי ליה מכללא דאדם, אפקי ליה מכללא דכלהו אחרנין דאתעתדו לחיי עלמא, ויהבי ליה לההוא (ארון) סטרא דלא אתכליל ברזא דגופא דאדם, כיון דאתמסר לההוא סטרא ווי ליה דאעלין ליה בגיהנם, ולא נפיק מניה לעלמין, על דא כתיב {{ממ|ישעיה|סו|כד}} {{צ|ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו'}}, אינון דאשתארו מכללא דאדם. והני מילי כד לא עבד תיובתא שלימתא, תיובתא דאיהי אתחזייא לחפייא על כל עובדוי. ועם כל דא טב ליה דלא יעול בארונא, דהא כל זמנא דגופא קיים נשמתא אתדנת ולא עאלת לאתרה, בר אינון חסידי עליונין קדישין דאתחזון לסלקא בגופיהון, זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי. בגין דלית חובה דקשיא קמי קודשא בריך הוא, כהאי מאן דמשקר ופגים להאי את קיימא קדישא, ודא לא חמי אנפי שכינתא, על חובא דא כתיב, (בראשית לח י) {{צ|ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהו"ה}}, וכתיב {{ממ|תהלים|ה|ה}} {{צ|לא יגורך רע}}. מה כתיב הכא, ויעש בצלאל את הארון, וכי אמאי לא עבדו אינון חכימין דעבדו משכנא ית ארונא, אלא בצלאל סיומא דגופא דאיהו רזא דברית קדישא, ונטר ליה, ואיהו קאים בעדבא דחולקיה, איהו אשתדל בעובדא דיליה ולא אחרא, אתו כלהו חברייא ונשקו ליה. כד מטו לגבי דרבי שמעון, וסדרו מלין אלין קמיה, כל מה דאתמר בההוא ארחא, פתח ואמר, (משלי ד יח) {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}, <קטע סוף=דף ריד ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רטו|א}}<קטע התחלה=דף רטו א/>האי קרא אתמר, אבל האי קרא אית לאסתכלא ביה, וארח צדיקים, ההוא ארחא דצדיקיא אזלי ביה איהו ארח קשוט, ארחא דקודשא בריך הוא אתרעי ביה, ארחא דאיהו אזיל קמייהו, וכל אינון רתיכין אתיין למשמע מלין דאינון ממללן ואמרי בפומייהו. כאור נגה דנהיר ואזיל ולא אתחשך (ס"א כלל), כארח דאינון חייביא, דארח דלהון אתחשך תדיר, כמה דאת אמר (משלי ד יט) {{צ|דרך רשעים כאפלה וגו'}}. דבר אחר, וארח צדיקים, מה בין ארח לדרך, הא אוקמוה, אבל ארח הוא דהשתא אתפתח ואתגלייא, ואתעביד בההוא אתר ארח, דלא כתישו ביה רגלין מקדמת דנא, דרך, כמה דאת אמר {{ממ|ישעיה|סג|ב}} {{צ|כדורך בגת}}, דכתשין ביה רגלין כל מאן דבעי. ועל דא לצדיקיא קארי ארח, דאינון הוו קדמאי למפתח ההוא אתר, ולא על כל אתר איהו, אלא אף על גב דאחרנין בני עלמא אזלי בההוא אתר, השתא דאזלין ביה צדיקיא איהו אתר חדתא, דהשתא חדתא איהו ההוא אתר, כמה דלא אזיל ביה בר נש אחרא לעלמין, בגין דצדיקיא עבדין חדתא לכל ההוא אתר, בכמה מלין עלאין דקודשא בריך הוא אתרעי בהון. ותו דשכינתא אזלא בההוא אתר, מה דלא הות מקדמת דנא, ובגין כך ארח צדיקים אקרי, בגין דאתארח ביה אושפיזא עלאה קדישא, דרך איהו פתוח לכלא, וכתשין ביה כל מאן דבעי, אפילו אינון חייבין. דרך, רזא דא, (שם מג יז) {{צ|הנותן בים דרך}}, בגין דדריך ביה סטרא אחרא דלא אצטריך, ושליט לסאבא משכנא, ועל דא צדיקיא בלחודייהו קיימי ושלטי בההוא אתר דאקרי ארח כמה דאוקימנא, דרך פתוח לכלא, להאי סטרא ולהאי סטרא. ואתון קדישי עליונין, ארח קדישא עלאה אזדמן לגבייכו, וארחתון ביה, ומלין מעליין עלאין (נ"א אלין) אתסדרו קמי עתיק יומין, זכאה חולקכון. פתח רבי שמעון ואמר, (דברים לד ט) {{צ|ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה וגו'}}, בכמה אתר תנינן, דמשה אנפוי כאנפי שמשא, ויהושע כאנפי סיהרא, דלית נהורא לסיהרא, אלא נהורא דשמשא כד נהר לסיהרא, וסיהרא מגו שמשא אתמליא, וכד אתמליא כדין קיימא באשלמותא. אשתלימותא דסיהרא מאן איהו, רזא דכלא, דאקרי דמות ברזא דשמשא עלאה יהו"ה, דהא בשמא דא לא קאים בר בזמנא דקיימא באשלמותא. דהא כמה שמהן אינון דאחסינא ואתקרי בהו כך, כפום שעתא דקיימא ביה, (וכפום שעתא דקיימא ביה), הכי אקרי בההוא שמא ממש, וכד קיימא ברזא דאשלמותא, ואשתלימת מכל סטרין, כדין אקרי יהו"ה, אשלמותא דילה כאשלמותא דלעילא, דירתא ברתא לאמה. והיינו (ד"א נהירו) בחמיסר יומין, דכתיב (ויקרא כג לד) {{צ|בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה}}, וכתיב (שם כז) {{צ|אך בעשור (יום) לחדש השביעי}}, וכלא רזא חדא. כד קיימא עלמא דאתי ברזא דכל עשר אמירן על האי חדש, אקרי בעשור, וכד אתרשימת סיהרא באשלמותא חדא בינייהו, אקרי בחמשה עשר, דהא ה' אתחברת ואתחקקת בינייהו, ורזא דא י"ה. וכד קיימא בשמא דא כדין אתחבר בה', ואיהי אתוספא (ד"א, לגבי תתאי למיזן לון, ולמיהב לון טרפייהו, ואתוספא) איהי ברזא דאת ה' כמלקדמין, חדא לאתחקקא ולאתחברא ברזא דלעילא, וחדא למיהב מזונא לתתא, וכדין קיימא סיהרא באשלמותא לכל סטרין עילא ותתא, ברזא דשמא דא, למהוי כלא רזא חדא ושלימו חד. יהושע, דא איהו רזא דאשלמותא דסיהרא, באלין אתוון בן נו"ן, נו"ן ודאי, דהא נ' רזא דסיהרא איהי, מלא, ברזא דאשלמותא דשמא קדישא, כדין איהו מלא רוח חכמה ודאי. בגין דנקודה עלאה דאיהי י', אתפשט ואפיק רוח, וההוא רוח עביד היכלא, וההוא רוח אתפשט ואתעביד שית סטרין, ההוא רוח אתפשט ברזא דכל אלין, ואמלי, ועביד היכלא לתתא, ואתמלי כלא, ואתעביד רזא <קטע סוף=דף רטו א/>{{ממ זהר משולב|ב|רטו|ב}}<קטע התחלה=דף רטו ב/>דשמא קדישא באשלמותא חדא. ובגין דא, יהושע מלא רוח חכמה, בגין כי סמך משה את ידיו עליו, דאיהו אריק ברכאן עליה, ואתמלי בירא מניה. ואתון קדישי עליונין, כל חד מנייכו אתמלי רוח חכמה, וקיימא באשלמותא ברזין דחכמתא, בגין דקודשא בריך הוא הוא אתרעי בכו, ואסמיך ידוי עלייכו, זכאה חולקי דעיני חמו דא, וחמו שלימו דרוח חכמתא בכו. פתח ואמר, כתיב (ויקרא יט כו) {{צ|לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו}}, האי קרא אוקמוה, ורזא דמלה הכי, מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי (ד"א קדם דאכיל) על דמיה, שקיל איהו כמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקת (ואשתטחת) למחמי ברזא דיקירא עלאה, כל חד וחד כמה דאתחזי ליה, ואשתאר בר נש בההוא חילא דאשתתף (נ"א דאתפשט) גו דמא לאתקיימא גופא, ועם כל דא טעים טעמא דמותא. וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא, ולקבלא ליה, וכד אתער בר נש, לאו איהו דכי, והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, כיון דאתדכי במיא, ואף על גב דאשתדל בר נש באורייתא, (נ"א טעים טעמא דמותא, דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, וכד אתער בר נש אף על גב דאשתדל באורייתא), ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרה, ולא שלטא ביה בבר נש בר חילא דדמא בלחודוי דאקרי נפש, ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא. וכד יצלי בר נש צלותא דפלחנא דמאריה, כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה, ואתגבר חילא דנשמתא, ואתיישבא על ההוא אתר, וכדין בר נש אשתלים קמי מאריה כמה דאצטריך, נפש לתתא, ורזא דמלה דנשמתא לעילא. ועל דא מאן דצלי צלותא עד לא ייכול, קאים גרמיה כמה דאצטריך, וסלקא נשמתא על אתר מותבה כמה דאצטריך, ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה, הא איהו כמנחש ומעונן, בגין דהא איהו ארחיה דמנחש, לסלקא לסטר אחרא ולמאכא סטרא דקדושה. אמאי אקרי בר נש ההוא דאשתדל בההוא סטרא מנחש, על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא, ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים, וכן האי פלח לההוא חילא דדמא, ולא פלח ליה לקודשא בריך הוא, לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה. מעונן, דאשתדל בחובה ולא אשתדל בזכו, ואי תימא הא קיימא נ' באמצעיתא, הכי הוא ודאי, דהא לא יכלין לשלטאה בההוא סטרא אחרא, עד דאתערבי ביה ערובא דסטר קדושה כחוט חד דקיק, מאן דבעי לקיימא שקרא, יערב בה מלה דקשוט, בגין דיתקיים ההוא שקרא, ועל דא עון מלה דשקר הוא, ובגין לקיימא ליה, עאלין בה מלה דקשוט, ודא איהו נ', בדא מקיימי לההוא שקר, ומאן דלא צלי צלותא לקמי קודשא בריך הוא, עד לא ייכול על דמיה, כמנחש ומעונן. צלותא דבר נש, כמה דאמרתון אתון קדישי עליונין, זכאה חולקכון, דהא בצלותא מתתקן גופיה ונפשיה דבר נש, ואתעביד שלים, צלותא איהי תקונין מתקנן, דמתתקנן כחדא, ואינון ארבע. תקונא קדמאה, תקונא דגרמיה לאשתלמא, תקונא תניינא, תקונא דהאי עלמא, תקונא תליתאה, תקונא דעלמא לעילא, בכל אינון חילי שמיא, תקונא רביעאה, תקונא דשמא קדישא, ברזא דרתיכין קדישין, וברזא דעלמין כלהו עילא ותתא, בתקונא (דרזין דשמא קדישא) כדקא יאות. תקונא קדמאה, תקונא דגרמיה, בגין דאצטריך לאתקנא גרמיה במצוה וקדושה, ולאתתקנא בקרבנין ועלוון לאתדכאה. תקונא תניינא, בתקונא דקיומא דהאי עלמא בעובדא דבראשית, לברכא לקודשא בריך הוא על כל עובדא ועובדא, באינון {{הפניה לפסוקים|תהלים|קמח|ג|ד}} {{צ|הללויה, הללוהו כל ככבי אור, הללוהו שמי השמים וגו'}}, לקיימא קיומא דהאי עלמא, ועל דא בברוך שאמר, ברוך ברוך על כלא. תקונא תליתאה, דאיהו תקונא <קטע סוף=דף רטו ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רטז|א}}<קטע התחלה=דף רטז א/>לעלמא לעילא, בכל אינון חיילי חיילין ומשריין, יוצר משרתים ואשר משרתיו וגו', והאופנים וחיות הקודש. תקונא רביעאה, תקונא דצלותא, בתקונא דרזא דשמא קדישא, כדקא אמרתון זכאה חולקכון, והכא רזא דתקונא דשמא שלים, זכאה חולקי עמכון בהאי עלמא ובעלמא דאתי. פקודי אורייתא דאמרתון בצלותא, ודאי הכי הוא, פתח ואמר, כתיב (דברים י כ) {{צ|את יהו"ה אלהי"ך תירא אותו תעבד}}, וכתיב (ויקרא יט יד) {{צ|ויראת מאלהי"ך}}, האי קרא אית למימר הכי, ויראת אלהי"ך, בגין דהא כתיב את יהו"ה אלהי"ך תירא, מהו מאלהי"ך. אלא רזא איהו מאלהי"ך, ודאי מההוא אתר דאתחבר וסחרא למוחא דלגו, ודא איהו מאלהי"ך, דחילו דא למדחל ליה, דהא תמן שריא דינא, ואיהו דינא דאשתאיב מגו דינא דלעילא בהאי אתר. (אית אשא ואית אשא), תלת גווני אשא הכא, אשא קדמאה, איהו אשא דקביל אשא בחדו, וחדאן דא בדא ברחימו. אשא תניינא, איהו אשא דכתיב ביה (יחזקאל א יג) {{צ|ונגה לאש}}, דאתחזי ביה נגה, ודא איהו אשא דקיימא גו אשא פנימאה בחדו, כמה דאתמר. אשא תליתאה, איהו אשא (דלבר) דסחרא לההוא נגה, ובהאי אשא שארי דחילו דדינא לאלקאה חייביא. ואף על גב דתנינן, דארבעה גווני אשא נינהו ואינון ארבע דאינון חד, אבל הכא בההוא אשא דקאמרן, שארי דחילו דדינא, ועל דא כתיב ויראת מאלהי"ך, מההוא עונשא דיליה, ובההוא יראה בעי לשואה רעותיה בדחילו ורחימו כחדא, למדחל בהאי סטרא, ולמרחם בהאי סטרא, ובאינון גוונין דקאמרן. וההוא דחילו להוי למדחל מעונשא, דמאן דעבר על פקודי אורייתא אתענש בההוא סטרא, דכד שארי ההוא סטרא לאלקאה, לא שכיך עד דשיצי ליה מהאי עלמא ומעלמא דאתי, ובגין כך בעי למדחל מהאי אשא, דדחילו שריא ביה. ומניה אתפשט אשא לבר דדחלא אחרא, ועל דא כתיב {{ממ|שופטים|ו|י}} {{צ|לא תיראו את אלהי האמורי}}, דאסיר למדחל מניה, והאי אשא דדחילו דקאמרן איהו קדש, ואשתתף בקדושה, והאי איהו דסחרא לההוא נגה דקאמרן. וההיא אשא אחרא דלבר, איהו דאתחבר בהאי לזמנין, ולזמנין אתעבר מניה ולא אתחבר בהדיה, וכד גרים דאתחבר בהאי, כדין הוא אשא דחשוך, ואחשיך וכסי נהירו דאלין אחרנין, וסימניך {{ממ|יחזקאל|א|ד}} {{צ|ואש מתלקחת}}, ולא דקיימא תדיר, והא אתמר. לבתר אהבה, כמה דאוקמוה, דאהבה שריא לבתר יראה, ורזא דמלה כיון דשארי יראה על רישיה דבר נש, אתער לבתר אהבה דאיהו ימינא, דמאן דפלח מגו אהבה, אתדבק באתר עלאה לעילא, ואתדבק בקדושה דעלמא דאתי, בגין דהא סליק לאתעטרא לאתדבקא בסטר ימינא. ואי תימא דפולחנא דאיהו מסטרא דיראה לאו איהו פולחנא, פולחנא יקירא איהו, אבל לא סליק לאתדבקא לעילא, וכד פלח מאהבה, סליק ואתעטר לעילא ואתדבק בעלמא דאתי, ודא איהו בר נש דאזדמן לעלמא דאתי, זכאה חולקיה, דהא שליט על אתר דיראה, דהא לית מאן דשליט על דרגא דיראה, אלא אהבה רזא דימינא. רזא דיחודא, דאצטריך ליה לההוא דאתחזי לעלמא דאתי, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא, וליחדא שייפין, ודרגין עלאין ותתאין, לאכללא כלהו, ולאעלאה כלהו באתר דאצטריך, לקשרא קשראן, ודא איהו רזא דכתיב {{ממ|דברים|ו|ד}} {{צ|שמע ישראל יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה אחד}}. ורזא דשמע, שם דסליק לע' שמהן, ודא כללא חדא, ישראל, ישראל סבא, בגין דאית זוטא, דכתיב {{ממ|הושע|יא|א}} {{צ|נער ישראל ואהבהו}}, ודא איהו ישראל סבא, רזא חדא בכללא חדא, שמע ישראל, הכא אתכלילת אתתא בבעלה. ולבתר דאתכלילו דא בדא בכללא חדא, כדין אצטריכו לייחדא <קטע סוף=דף רטז א/>{{ממ זהר משולב|ב|רטז|ב}}<קטע התחלה=דף רטז ב/>שייפין, ולחברא תרין משכנין כחדא בכלהו שייפין, ברעו דלבא, לאסתלקא בדבקותא דאין סוף, לאתדבקא כלא תמן, למהוי רעותא חדא עלאי ותתאי. ורזא דא יהיה, כמה דאת אמר (זכריה יד ט) {{צ|יהיה יהו"ה אחד}}, ברזא דיהיה, י' ליחדא ולאתדבקא בה', דאיהו היכלא פנימאה לאתר (נ"א אתר) גניזו דהאי נקודה עלאה דאיהי י', ודא איהו רזא יהו"ה אלהינ"ו. אלין תרין אתוון (נ"א שמהן) דאינון י"ה, ולאכללא כל שייפין בההוא אתר דנפקו מניה, דאיהו היכלא פנימאה, לאתבא מלין לאתריה, לעיקרא ויסודא ושרשא דלהון, עד ההוא אתר דשרשא דברית. ולבתר אינון תרין אתוון אחרנין (דאיהו י"ה) ליחדא ולאתדבקא י' בה', י' איהו רזא דברית קדישא, והאי ה' איהו היכלא, אתר גניזו דהאי רזא דברית קדישא דאיהו י', ואף על גב דאוקימנא דאיהו ו' תניינא, אבל י' רזא דיליה ליחדא לון כחדא. אחד, לייחדא מתמן ולעילא כלא כחדא, ולסלקא רעותא לאתקשרא כלא (מתתא לעילא) בקשורא חד, לסלקא רעותיה בדחילו ורחימו לעילא לעילא עד אין סוף, ולא ישתבק רעותא מכל אינון דרגין ושייפין, אלא בכלהו יסתלק רעותיה לאדבקא לון, ולמיהוי כלא קשורא חדא באין סוף. ודא הוא יחודא דרב המנונא סבא, דאוליף מאבוי ואבוי מרביה עד פומא דאליהו, ושפיר איהו, ויחודא בתקונא, ואף על גב דאנן אוקימנא להאי בכמה רזין, כלהו רזין סלקין לחד, אבל רזא דא אשכחנא בספריה, ושפיר איהו, ויחודא בתקונא, והא אנן ביחודא דרזא אחרא אתערנא מלין, ואיהו שפיר ויחודא כדקא חזי, והכי הוא, אבל יחודא דא יחודא בתקונא, ודא איהו יחודא דרב המנונא סבא. ותו הוה אמר, מאן דרעותיה לאכללא כל רזין דיחודא במלה דאחד, שפיר טפי, ולהכי אנן מאריכין באחד, לסלקא רעותיה מעילא לתתא ומתתא לעילא, למהוי כלא חד, אבל ברזא דא יהי"ה סימנא (נ"א בעלמא) איהו להאי. והא דתנינן אחד, (למהוי ד') רזא עילא ותתא וארבע סטרין דעלמא, הכי הוא, ליחדא עילא ותתא כמה דאתמר, (ס"א ולארבע) וארבע סטרין דעלמא, אלין אינון רזא דרתיכא עלאה, לאתכללא כלא כחדא בקשרא חדא ביחודא חדא עד אין סוף, כמה דאוקימנא. רזא לאדכרא יציאת מצרים לבתר, בגין דהות שכינתא בגלותא, ובזמנא דאיהי בגלותא, לאו איהו חבורא, לאתחברא דא בדא עלמא תתאה בעלמא עלאה, ולאתחזאה חירו דההיא גאולה, דהות בכמה אתין בכמה נסין דעבד קודשא בריך הוא, ואצטריך ההוא פורקנא לאתדכרא, ולאתחזאה דאף על גב דהות בגלותא השתא חירו אית לה, מיומא דאינון קשרין במצרים אשתריאו, ואינון אתין ונסין אתעבידו, ואצטריך לאחזאה חירו דילה, בגין דאתחברא בבעלה, ובגין לאסמכא גאולה לתפלה, למהוי כלא חד בלא פרודא, ולא לאתחזאה תרוכין, וסימנך (ויקרא כא ז) {{צ|ואשה גרושה מאישה לא יקחו}}. ואי תימא והא בגלותא איהי והא אתתרכת, לאו הכי, אלא ודאי בגלותא איהי לדיירא עמהון דישראל, ולאגנא עלייהו, אבל לא אתתרכת, והא שכינתא לא אתחזי בבית ראשון ובבית שני, עד דלא גלו ישראל סלקא לעילא, ולבתר איהי שויאת מדורה עמהון, אבל תרוכין לא הות לעלמין, ובגין דא בעי לאחזאה פורקנא דאית ביה ארבע גאולות. ורזא הכא, בשעתא דנפקא שכינתא מגלותא דמצרים, תבעת מקודשא בריך הוא דיפרוק לה השתא ארבע זמנין, דאינון ארבע גאולות, לקבל ארבע גליות, בגין דתהא בת חורין, ולא תהא מתתרכא, ובההיא שעתא קיימא ואתפרקת ארבע גאולות בההיא יציאת מצרים, והשתא דאצטריכת בתקונהא לאתחברא בבעלה, אצטריך לאחזאה ההיא גאולת מצרים דאית בה ארבע גאולות, ועל דא אית <קטע סוף=דף רטז ב/>{{ממ זהר משולב|ב|ריז|א}}<קטע התחלה=דף ריז א/>לאדכרא בההיא גאולה ארבע זמנין אמת אמת אמת אמת, עד עזרת אבותינו, דדא הוא עזרה וסמך לישראל כלהו, ומתמן ולהלאה ארבע זמנין אחרנין אמת אמת אמת, למהוי ארבע גאולות אלין בקיומא תקיף, בחותמא תקיף דגושפנקא דמלכא, ארבע גאולות כפולין בקיומא. וכלהו בההיא יציאת מצרים, דאלו לא אשתכחו אינון ארבע גאולות בההיא יציאת מצרים, כל זמנא דלהוי גלותא לא אתחברת בתקונהא, לאתייחדא שמא קדישא, ועל דא אית לאדכרא גאולה דמצרים תדיר בכל קדושין דקודשא בריך הוא, בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. רזא דקדושה (דשמיה) הא אוקימנא, דהא בקדושה מתקדשי כלא עילא ותתא, וכל דרגין וכל רתיכין עלאין ותתאין, כלהו מתקדשי בקדושתא דא, ובקדושה דא אוקימנא רזין עלאין, לאינון מארי רזין דמסתכלין בקדושה דמאריהון, זכאה חולקהון. רזא לממסר נפשא למאריה, שפיר איהו דקא אמרתון חבריא, זכאה חולקיכון, וזכאין עיני דחמו כך, דזכינא בחיי דמתערין מלין קדישין אלין בהאי עלמא, (ס"א בגין דכלהו) וכלהו כתיבי לעילא קמי מלכא קדישא. פתח ואמר (מלאכי ג טז) {{צ|אז נדברו יראי יהו"ה איש אל רעהו ויקשב יהו"ה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יהו"ה ולחשבי שמו}}, האי קרא אית לאסתכלא ביה, אז נדברו, אז דברו מבעי ליה, מאי נדברו, אלא נדברו לעילא מכל אינון רתיכין קדישין, וכל אינון חיילין קדישין, בגין דאינון מלין קדישין סלקין לעילא, וכמה אינון דמקדמי ונטלין לון קמי מלכא קדישא, ומתעטרן בכמה עטרין באינון נהורין עלאין, וכלהו נדברו מקמי מלכא עלאה. מאן חמי חדוון, מאן חמי תושבחן, דסלקין בכל אינון רקיעין, כד סלקין מלין אלין (קמי מלכא קדישא), ומלכא קדישא מסתכל בהו ואתעטר בהו, ואינון סלקין (נ"א על רישיה והוו עטרה, ונחתין ויתבין וכו') ויתבין על חיקיה, ומשתעשע בהו, ומתמן סלקין על רישיה והוו עטרה, ועל דא אמרה אורייתא, (משלי ח ל) {{צ|ואהיה שעשועים יום יום}}, והייתי לא כתיב, אלא ואהיה, בכל זמן ובכל עידן דמלין עלאין סלקין קמיה. תרי זמני כתיב יראי יהו"ה יראי יהו"ה, אלא יראי יהו"ה לעילא יראי יהו"ה לתתא, יראי יהו"ה קיימין לתתא, ואינון מלין קיימין בדיוקניהון לעילא. ורזא דא אשכחנא בספרא דחנוך, דכל מלין דצדיקיא די בארעא, אינון מתעטרן וקיימין קמי מלכא, ומשתעשע בהו קודשא בריך הוא, ולבתר אינון נחתי וקיימין קמיה בדיוקנא דההוא צדיק דקאמר לון, ואשתעשע קודשא בריך הוא בההוא דיוקנא, ולבתר אכתיבו בספר זכרון לפניו, לקיימא קמיה בקיומא תדיר. ולחושבי שמו, מאי ולחושבי שמו, הא אוקמוה, (אבל) כל אינון דמחשבי מלין דאורייתא, לאדבקא למאריהון ברזא דשמא קדישא, בגין למנדע ליה, ולאתתקנא חכמה דשמיה בלבייהו, דכתיב ולחושבי שמו, דהוא רזא דשמא קדישא. כתיב (יחזקאל א כג) {{צ|וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא}}, האי קרא הא אוקמוה, אבל וממעל לרקיע, בההוא רקיע לתתא כמה דאמרתון חברייא, זכאה חולקי וזכאה חולקכון, (בההיא רקיע לתתא), דהא ברקיעא דלעילא לית מאן דאסתכל ביה, ומלעילא מניה קיימא ההוא אבן ספיר, דהא אתערנא ביה ברזא דההוא מרגלית טבא יקירא, כמה דאוקימנא. דמות כסא, ולא כתיב דמות הכסא, בגין דאית כסא ואית כסא, הכסא, עלאה טמירא גניזא דלא אתגליא, ולית מאן דקיימא ביה למנדע ולאסתכלא, ועל דא כתיב כסא סתמא, דא כסא דלתתא. דמות כמראה אדם, כיון דאמר דמות, אמאי כמראה, דהא סגי ליה דמות אדם, אלא דמות אדם דא איהו רזא עלאה, בההוא כבוד עלאה דיוקנא דאדם, אבל הא דאתוסף כמראה, לאכללא אינון דיוקנין דמלין דחכמתא, ואינון רזין דחכמתא <קטע סוף=דף ריז א/>{{ממ זהר משולב|ב|ריז|ב}}<קטע התחלה=דף ריז ב/>דסלקן ומתעטרן לעילא, ולבתר קיימין בדיוקנא דאדם, בההוא דיוקנא דצדיקיא דמעטרין לון, ובכלהו אשתעשע קודשא בריך הוא בעטרוי. ואתון חברייא, הא קודשא בריך הוא אשתעשעא השתא באינון מלין דקא אמריתו, מתעטרן בההוא ארחא, והא קיימתון קמי מאריכון בדיוקנייכו קדישין, דהא אנא בשעתא דחמינא לכו, ואסתכלנא בדיוקנייכו, חמינא בכו דאתון רשימין ברזא דאדם, וידענא דהא דיוקנא דלכון אתעתדא לעילא, והכי אזדמנן צדיקיא לזמנא דאתי, לאשתמודעא לעיניהון דכלא, ולאחזאה פרצופא קדישא לקמי כל עלמא, הדא הוא דכתיב {{ממ|ישעיה|סא|ט}} {{צ|כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך יהו"ה}}. אדהכי חמא לרבי יוסי דהוה מהרהר במילי דעלמא, אמר ליה יוסי, קום אשלים דיוקנך, דאת חד חסר בך, קם רבי יוסי וחדי במלין דאורייתא, וקם קמיה, אסתכל ביה רבי שמעון, אמר ליה רבי יוסי, השתא אנת שלים קמי עתיק יומין ודיוקנך שלים: פתח ואמר, ויעש את ציץ נזר הקדש זהב טהור וגו', אמאי אקרי ציץ, אסתכלותא לאסתכלא ביה, ובגין דהוה קיימא על אסתכלותא דבר נש אקרי ציץ, וכל מאן דאסתכל ביה בההוא ציץ, אשתמודעא ביה. בציץ הוו אתוון דשמא קדישא, גליפן בגלופא ומחקקן ביה, ואי זכאה הוה ההוא דקיימא קמיה, אינון אתוון דמחקקן ביה גו דהבא הוו בלטין מתתא לעילא, וסלקין מההוא גליפו בנהירו, והוו נהרין באנפין דההוא בר נש, נציץ נציצו ביה ולא נצצין, בשעתא קדמיתא דאסתכל כהנא ביה, הוה חמי נהירו דאתוון כלהו באנפין, וכד הוה מסתכלא לעיינא ביה, לא הוה חמי מידי, אלא נהירו דאנפוי דנהיר כאלו ניצוצא דדהבא הוה נציץ ביה. בר דכהנא הוה ידע חיזו דאסתכלותא קדמאה דהוה חמי לפום שעתא, דהא רעותא דקודשא בריך הוא הוה ביה בההוא בר נש, וידע דאיהו זמין לעלמא דאתי, בגין דחיזו דא נהרין עליה מלעילא, וקודשא בריך הוא הוה אתרעי ביה, וכד מסתכלין ביה לא חמאן מידי, בגין דחיזו דלעילא לא אתגליא אלא לפום שעתא. ואי קיימא בר נש קמי ההוא ציץ, ואנפוי לא אחזיין לפום שעתא חיזו קדישא, הוה ידע כהנא דהא איהו תקיף מצחא, ובעי לכפרא עליה, ולמבעי עלוי רחמין: ויעש את ציץ נזר הקדש, רבי יהודה פתח קרא ברות, (רות ב ט) {{צ|עיניך בשדה אשר יקצרון וגו'}}, האי קרא אית לאסתכלא ביה, אמאי אצטריך הכא למכתב, אמר ליה רבי יצחק, אי הכי כמה קראין אינון באורייתא דאתחזיאו דלא אצטריכו למכתב, וחמינן דכלהו רזין עלאין, אמר רבי יהודה, האי קרא מאן דחמי ולא אסתכל ביה, כמה דלא טעים תבשילא דמי. אלא רזא הכא, וברוח קדשא אתמר, בגין דחמא בעז דיינא דישראל, ענוותנותא דההיא צדקת, דלא מסלקא עינא למחמי באתר אחרא אלא לקמה, וחמאת כל מה דחמאת בעינא טבא, ותוקפא דמצחא לא הוה בה, שבח עינהא. בגין דאית עיינין דבגינהון לא שלטא ברכתא בההוא אתר, ואיהו עינא טבא חמא בה, דכל מה דאסתכלת הוה בעינא טבא, ותו דחמא דהוה אצלח בידהא, כל מה דהות לקטא אתוסף בחקלא, ובעז אסתכל דרוחא קדישא שריא עלה, כדין פתח ואמר, עיניך בשדה אשר יקצרון וגו', אי תימא בגין אינון לקטין כל אינון אחרנין, היך אמר דתהך אבתרייהו, לא אצטריך למכתב אלא ולקטת אחריהן, מאי והלכת אחריהן, אלא בגין עינהא קאמר, עינהא דהוו גרמין ברכתא לקטין סגיאין, ועל דא והלכת אחריהן, בתר עיניך, כל שאר בני עלמא לית להו <קטע סוף=דף ריז ב/>{{ממ זהר משולב|ב|ריח|א}}<קטע התחלה=דף ריח א/>רשו למיהך בתר עינוי, ואנת לבתר עיניך, דעיניך גרמין ברכאן סגיאין. דבר אחר עיניך בשדה אשר יקצרון, בעז חמא ברוח קודשא דזמינין לנפקא מינה מלכין עלאין שליטין, דאינון עיינין דכלא, כמה דהות תמר, דכתיב בה {{ממ|בראשית|לח|}} {{צ|ותשב בפתח עינים}}, אתישבת בפתחא דנפקין מינה מלכין שליטין עלאין, דאקרון עיינין, כמה דאת אמר {{ממ|במדבר|טו|כד}} {{צ|אם מעיני העדה}}, כמה דכל שייפי גופא לא אזלין אלא בתר עיינין, ועיינין אינון מנהגין לכל גופא, אוף הכי מלכין וסנהדרין וכל אינון שליטין, כלא אזלין אבתרייהו, (ס"א כמה דאזלין שייפין בתר עיינין), ובגין כך אמר לה עיניך, אלין מלכין ושליטין דזמינין למיפק מינה. בשדה, מאן שדה, דא ציון וירושלם, דכתיב {{ממ|מיכה|ג|יב}} {{צ|ציון שדה תחרש}}, וכתיב {{ממ|בראשית|כז|כז}} {{צ|כריח שדה אשר ברכו יהו"ה}}, דא ירושלם, ועל דא כתיב עיניך בשדה, דאינון עיינין דילה דזמינין למיפק מינה, לא יהון שליטין אלא בשדה. אשר יקצרון, דהא מההוא שדה הוו נקטין כל בני עלמא תורה ונהורא דנהיר, דכתיב {{ממ|ישעיה|ב|ג}} {{צ|כי מציון תצא תורה}}. והלכת אחריהן, באלין עובדין דכשרן דאנא חמינא בך. הלא צויתי את הנערים וגו', כמשמע דיליה, בגין דאתתא דעתהא קלה. וצמית, לישנא דנקיות נקט, וצמית, דאי תיאובתיך לאדבקא בבר נש, לקיימא זרעא בעלמא, והלכת אל הכלים, אלין אינון צדיקיא דאקרון כלי יהו"ה, דכתיב {{ממ|ישעיה|נב|יא}} {{צ|הברו נשאי כלי יהו"ה}}, דזמינין צדיקייא לאייתאה לון כל עלמא דורונא למלכא משיחא, ואינון כלי יהו"ה, מאנין דקודשא בריך הוא אתהני בהו, אלין אינון מאנין תבירין, תבירין אינון בהאי עלמא בגין לקיימא אורייתא, ושימושא דקודשא בריך הוא אשתמש בהו, לא אשתמש אלא מגו הני כלים, וכד תתדבק בהו, ושתית וגו'. רבי יוסי פתח ואמר, {{ממ|רות|ג|ז}} {{צ|ויאכל בעז וישת וייטב לבו}}, מהו וייטב לבו, דבריך על מזוניה, ואוקמוה, ודא איהו רזא, דמאן דמברך על מזוניה, דא אוטיב ללביה, ומאן אוטיב (נ"א ומאן איהו), כמה דכתיב {{ממ|תהלים|כז|ז}} {{צ|לך אמר לבי}}, וכתיב {{ממ|תהלים|עג|כו}} {{צ|צור לבבי וגו'}}, ובגין דברכת מזונא חביבא קמי קודשא בריך הוא, כל מאן דבריך על שבעא, אוטיב וחדי לאתר אחרא, וסימנך סעודתי דשבת, דאתר אחרא אתהני מההיא ברכה דשבעא וחידו, והכא אתהני מההוא ברכה דשבעא (נ"א, דההוא צדיק בעז, ודא וייטב לבו). מאי טעמא, בגין דמזונא איהו קשה קמי קודשא בריך הוא, ההוא אתר, וכיון דבר נש אכיל ושתי וקא מברך, ההיא ברכתא סלקא, ואתהני מאינון מלין דשבעא דסלקין, ואשתכח דאתהני ממזונא מתתא ומלעילא, ודא איהו רזא דבין חברייא. רזא בחול לא אתהני ההוא אתר אלא מאינון מילין דסלקין מגו שבעא, וכלהו מילין מתעטרן ורוון ושבעין בחדו, וההוא אתר אתהני מנייהו. בשבת איהו רזא אחרא, במזונא ממש, ובההוא חדוה דמזונא דמצוה דשבת, ובכלא אשתכח כלילא מעילא ותתא, ורזא דא {{ממ|דה"א|כט|יד}} {{צ|כי ממך הכל ומידך נתנו לך}}, ודאי בהנאותיה דא, ובההוא חדוה דמזונא דמצוה דשבת, כמה דאוקמוה. מאן דמברך לקודשא בריך הוא מגו שבעא, בעי לכוונא לביה ולשואה רעותיה בחדוה, ולא ישתכח עציב, אלא דיברך בחדוה ברזא דא, ולישוי רעותיה, דהא איהו יהיב השתא לאחרא בחדוה בעינא טבא, וכמה דאיהו מברך בחדוה ובעינא טבא, הכי יהבין ליה בחדוה ובעינא טבא, ובגין כך לא ישתכח עציב כלל, אלא בחדוה, ובמילין דאורייתא, וישוי לביה ורעותיה למיהב ברכה דא ברזא דאצטריך. רזא הכא, ארבע רתיכין שליטין בארבע סטרין, ומשריין, אתזנו מההיא ברכתא דשבעא, ובאינון מלין דברוך אתה, אתהני ואתרבי ואתעטר ביה, ומאן דמברך אצטריך רעותא בחדוה ובעינא טבא, ועל דא כתיב {{ממ|משלי|כב|ט}} {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, והכא שפיל לסיפיה דקרא, דכתיב כי נתן מלחמו לדל, דאי לא תימא הכי, האי קרא לאו רישיה סיפיה, ולאו סיפיה רישיה, אלא טוב <קטע סוף=דף ריח א/> {{ממ זהר משולב|ב|ריח|ב}}<קטע התחלה=דף ריח ב/>עין כמה דאוקימנא, הוא יברך ודאי, בעינא טבא בחדוה, ולאו איהו למגנא לברכא בחדוה, דהא מההיא ברכתא ומההוא חידו נתן מלחמו לדל, אתר דאצטריך לאתזנא מכל סטרין, אתר דלית ליה מגרמיה כלום, אתר דאתהני מכל סטרין, ואתכליל מכל סטרין, מלין אלין לא אתמסרו אלא לחכימין, דידעין רזין עלאין וארחין דאורייתא. תא חזי, בעז טב עינא הוה, תוקפא דמצחא לא הוה ביה לעלמא, מה כתיב {{ממ|רות|ג|ז}} {{צ|ויבא לשכב בקצה הערמה}}, רזא דכתיב {{ממ|שיר השירים|ז|ג}} {{צ|בטנך ערמת חטים}}. מהכא אוליפנא, כל מאן דמברך ברכת מזונא כדקא יאות, בחדוה ברעותא דלבא, כד סליק מהאי עלמא, אתר אתתקנא ליה גו רזין עלאין בהיכלין קדישין, זכאה איהו בר נש דנטיר פקודי דמאריה, וידע רזא דלהון, דלית לן פקודא ופקודא באורייתא דלא תליין ביה רזין עלאין, ונהורין וזיוין עלאין, ובני נשא לא ידעי ולא משגיחין ביקרא דמאריהון, זכאה חולקהון דצדיקיא אינון דמשתדלי באורייתא, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי. תא חזי, דהא אמרו דכל אינון תקיפי מצחא דלית להו כסופא, לית להון חולקא בעלמא דין ובעלמא דאתי, כל אינון תקיפי מצחא דהוו בהו בישראל, כד הוו מסתכלן בההוא ציץ, הוו מתברן לבייהו, ומסתכלן בעובדייהו, בגין דציץ על את הוה קאים, וכל מאן דמסתכל ביה הוה מכסיף בעובדוי, ועל דא ציץ מכפרא על אינון תקיפי אנפין תקיפי מצחא. אתוון דרזא דשמא קדישא דהוו גליפין על ציצא, הוו נהרין ובלטין ונצצין, כל מאן דהוה מסתכל בההוא נציצו דאתוון, אנפוי נפלין מאימתא, והוה אתבר לביה, וכדין ציצא מכפרא עלייהו, כגוונא דא, כיון דאיהו גרים לתברא לביה ולאתכנעא מקמי מאריה. כגוונא דא קטרת, כל מאן דארח בההוא תננא, כד סליק ההוא עמודא מההיא מעלה עשן, הוה מברר לביה בברירו (דנהירו בחדוה), למפלח למאריה, ואעבר מניה זוהמא דיצר הרע, ולא הוה ליה אלא לבא חדא לקבל אבוה דבשמיא, בגין דקטרת תבירו דיצר הרע איהו ודאי בכל סטרין, וכמה דציץ הוה קאים על ניסא, אוף קטרת, דלית לך מלה בעלמא למתבר ליה לסטרא אחרא בר קטרת. תא חזי מה כתיב, (במדבר יז יא) {{צ|קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת}}, מאי טעמא, כי יצא הקצף מלפני יהו"ה החל הנגף, דהא לית תבירו לההוא סטרא בר קטרת, דלית לך מלה חביבא קמי קודשא בריך הוא כקטרת, וקיימא לבטלא חרשין ומלין בישין מביתא, ריחא ועשנא דקטרת דעבדי בני נשא, בההוא עובדא איהו מבטל, כל שכן קטרת. מלה דא גזרה קיימא קמי קודשא בריך הוא, דכל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא עובדא (נ"א פרשתא) דקטרת, ישתזיב מכל מלין בישין וחרשין דעלמא, ומכל פגעין בישין, ומהרהורא בישא, ומדינא בישא ומותנא, ולא יתזק כל ההוא יומא, דלא יכיל סטרא אחרא לשלטא עליה, ואצטריך דיכוון ביה. אמר רבי שמעון, אי בני נשא הוו ידעי כמה עלאה איהו עובדא דקטרת קמי קודשא בריך הוא, הוו נטלי כל מלה ומלה מניה, והוו סלקי לה עטרה על רישייהו ככתרא דדהבא, ומאן דאשתדל ביה, בעי לאסתכלא בעובדא דקטרת, ואי יכוון ביה בכל יומא, אית ליה חולקא בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ויסתלק מותנא מניה ומעלמא, וישתזיב מכל דינין דהאי עלמא, מסטרין בישין ומדינא דגיהנם ומדינא דמלכו אחרא. בההוא קטרת כד הוה סליק תננא בעמודא, כהנא הוה חמי אתוון דרזא דשמא <קטע סוף=דף ריח ב/>{{ממ זהר משולב|ב|ריט|א}}<קטע התחלה=דף ריט א/>קדישא פרישאן (נ"א פרחין) באוירא, וסלקו לעילא בההוא עמודא, לבתר כמה רתיכין קדישין סחרין ליה מכל סטרין, עד דסליק בנהירו, וחדוה וחדי למאן דחדי, וקשר קשרין לעילא ותתא, ליחדא כלא והא אוקימנא, ודא מכפר על יצר הרע, ועל עבודה זרה דאיהו סטרא אחרא והא אוקמוה: פתח ואמר, {{ממ|שמות|ל|א}} {{צ|ועשית מזבח מקטר קטרת וגו'}}, האי קרא אית לאסתכלא ביה, בגין דתרין מדבחין הוו, מדבחא לעלוון, ומדבחא דקטרת בוסמין, דא לבר, ודא לגו, האי מדבחא דקטרת דאיהו פנימאה, אמאי אקרי מזבח, והא לא דבחין ביה דבחין, ומזבח על דא אקרי. אלא בגין דבטיל וכפית לכמה סטרין בישין, ובגין דההוא סטרא בישא כפית, לא יכיל לשלטאה, ולא למהוי קטיגורא, ועל דא אקרי מזבח. כד ההוא סטרא בישא הוה חמי (ס"א עמודא דעשנא) עשנא דקטרת דסליק, אתכפיא וערק, ולא יכיל לקרבא כלל למשכנא, ובגין דלא אתזכי, ולא אתערב בההוא חדוה דלעילא בר קודשא בריך הוא בלחודוי, בגין דחביבא כל כך, לא קאים ההוא מזבח אלא (ד"א פנימאה) לגו, דהאי איהו מזבח דברכאן אשתכחו ביה, ועל דא סתים מעינא. מה כתיב באהרן, {{ממ|במדבר|יז|}} {{צ|ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה}}, דכפית ליה למלאך המות, דלא יכיל לשלטאה כלל, ולא למעבד דינא. סימנא דא אתמסר בידנא, די בכל אתר דקאמרי בכוונה ורעותא דלבא עובדא דקטרת, דלא שלטא מותנא בההוא אתר, ולא יתזק, ולא יכלין שאר עמין לשלטאה על ההוא אתר. תא חזי מה כתיב, מזבח מקטר קטרת, כיון דכתיב מזבח, אמאי אקרי מקטר קטרת, אלא בגין דנטלי מהאי אתר לאקטרא, כמה דעבד אהרן. תו, מזבח אצטריך לאקטרא, לקדשא ליה בההוא קטרת, ועל דא מקטר קטרת. תו מקטר קטרת, כתרגום לאקטרא קטרת, דהא אסיר לאקטרא באתר אחרא קטרת, בר ממחתה (נ"א ממחתה דיום הכפורים). תא חזי, האי מאן דדינא רדיף אבתריה, אצטריך להאי קטרת, ולאתבא קמי מאריה, דהא סיועא איהו לאסתלקא דינין מניה, ובהאי ודאי מסתלקין מיניה, אי הוא רגילא בהאי, לאדכרא תרין זמנין ביומא בצפרא וברמשא, דכתיב {{ממ|שמות|ל|ז}} {{צ|קטרת סמים בבקר בבקר}}, וכתיב {{ממ|שמות|ל|ח}} {{צ|בין הערבים יקטירנה}}, ודא איהו קיומא דעלמא תדיר, דכתיב (שם) {{צ|קטרת תמיד לפני יהו"ה לדורותיכם}}, ודאי הוא קיומא דעלמא לתתא, וקיומא דעלמא לעילא. בההוא אתר דלא אדכר בכל יומא עובדא דקטרת, דינין דלעילא שריין ביה, ומותנין סגיאו ביה, ועמין אחרנין שלטין עליה, בגין דכתיב קטרת תמיד לפני יהו"ה, תמיד איהו קיימא לפני יהו"ה, יתיר מכל פלחנין אחרנין, חביבא איהו עובדא דקטרת, דהוא יקיר וחביב קמי קודשא בריך הוא, יתיר מכל פלחנין ורעותין (נ"א ועובדין) דעלמא, ואף על גב דצלותא איהי מעליא מכלא, עובדא דקטרת הוא יקיר וחביב קמי קודשא בריך הוא. תא חזי, מה בין צלותא לעובדא דקטרת, צלותא אתקינו לה באתר דקרבנין דהוו עבדי ישראל, וכל אינון קרבנין דהוו עבדין ישראל, לאו אינון חשיבין כקטרת. ותו מה בין האי להאי, אלא צלותא איהו תקונא לאתקנא מה דאצטריך, קטרת עביד יתיר, מתקין, וקשיר קשרין, ועביד נהירו יתיר מכלא, ומאן איהו, דאעבר זוהמא, ואידכי משכנא, וכלא אתנהיר ואתתקן, ואתקשר כחדא. ועל דא בעינן לאקדמא עובדא דקטרת לצלותא בכל יומא ויומא, לאעברא זוהמא מעלמא, דאיהו תקונא דכלא בכל יומא ויומא, כגוונא דההוא קרבנא חביבא דאתרעי ביה קודשא בריך הוא. מה כתיב במשה, (שם לד) {{צ|ויאמר יהו"ה אל משה}}, קח לך סמים נטף וגו', אף על גב דאוקמוה, אבל מאי שנא בעובדא דא יתיר מכל מה דאמר ליה, אלא קח לך, להנאתך ולתועלתך, בגין דכד אתתא אתדכאת, הנאותא דבעלה איהו, ורזא דא קח לך סמים, לאעברא זוהמא, לאתקדשא אתתא בבעלה, זכאה חולקיה <קטע סוף=דף ריט א/>{{ממ זהר משולב|ב|ריט|ב}}<קטע התחלה=דף ריט ב/>דמשה. כגוונא דא, {{ממ|ויקרא|ט|ב}} {{צ|קח לך עגל בן בקר}} דאתמר לאהרן, לכפרא על חוביה, על ההוא עגל דאיהו גרים לון לישראל. ועל דא כתיב במשה, קח לך, להנאתך ולתועלתך, (וכן אוקמוה בפסל לך, מההוא פסולת דלוח אבנא נתעשר משה, אוף הכי לך, להנאתך ולטובתך). קטרת, קשיר קשירו, נהיר נהירו, ואעבר זוהמא, וד' אתחבר בה' (ד"א, אד' אתעביד ה'), ה' אתחבר בו', ו' סליק ואתעטר בה', ה' אתנהיר בי', וכלא סליק רעותא לאין סוף, והוי כלא קשירו חד, ואתעביד חד קשירו ברזא חדא, דאיהו קשרא עלאה דכלא. מכאן ולהלאה, כיון דכלא אתקשרא בהאי קשרא, אתעטר כלא ברזא דאין סוף, ורזא דשמא קדישא אתנהיר ואתעטר בכל סטרין, ועלמין כלהו בחדוה, ואתנהירו בוצינין, ומזונין וברכאן אשתכחו בכל עלמין, וכלא ברזא דקטרת, ואי זוהמא לא אתעבר, כלא לא אתעביד, דכלא בהאי תלייא. תא חזי, קטרת איהו קדמאה תדיר קדים לכלא, ובגיני כך עובדא דקטרת אצטריך לאקדמא לצלותא בשירין ותושבחן, בגין דכל דא לא סלקא, ולא אתתקן ולא אתקשר, עד דאתעבר זוהמא, מה כתיב {{ממ|ויקרא|טז|טז}} {{צ|וכפר על הקדש וגו'}}, בקדמיתא ולבתר ומפשעיהם לכל חטאתם, ועל דא בעינן לכפרא על קודשא, ולאעברא זוהמא, ולאתדכאה קודשא, ולבתר שירין ותושבחאן וצלותין, כלא כדקאמרן. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי, דהא אינון ידעין לתקנא תקונא דלעילא ותתא, כדבעינן לתקנא תקונא מתתא לעילא, עד דאתקשר כלא כחדא בקשורא חד, בההוא קטורא (ס"א קשורא) עלאה, כד בעינן לתקנא (תקונין דלתתא, בעינן לתקנא) בתקונא דאתוון רשימין, דקודשא בריך הוא אתקרי בהון. רבי שמעון ורבי אלעזר בריה, הוו יתבי ליליא חד ולעאן באורייתא, אמר רבי אלעזר לרבי שמעון אבוי, הא כתיב {{ממ|בראשית|ג|טז}} {{צ|ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך, בעצב תלדי בנים, ואל אישך תשוקתך וגו'}}, ואוליפנא דדא איהו רזא עלאה, תינח לתתא, אבל איהו כגוונא דלעילא מאי איכא למימר. פתח רבי שמעון ואמר, {{ממ|תהלים|מב|ב}} {{צ|כאיל תערג על אפיקי מים}}, האי קרא אוקמוה, אבל חיה חדא אית בעלמא, ואיהי שלטא בשולטנא על אלף מפתחן בכל יומא, ואיהי נוקבא, ותיאובתה (דילה) תדיר על אפיקי מים, למשתי ולאתרוואה מצחותא, דכתיב כאיל תערוג וגו'. הכא אית לאסתכלא, בקדמיתא כתיב כאיל, ולא כתיב כאילת, ולבתר תערוג, ולא כתיב יערוג, אבל רזא דא, דכר ונוקבא תרוייהו כחדא. והאי נוקבא תערוג על אפיקי מים, ואיהי מתעברא מן דכורא, וקשי עלה, דהא על דינא קיימא, וכד אולידת, קודשא בריך הוא זמין לה חד חויא עלאה רברבא, ואתי ונשיך לגבי ההוא אתר, ואולידת, ורזא דא, הרבה ארבה עצבונך והרונך, בגין דאיהי מתחלחלא בכל יומא, ובעציבו על עובדין דעלמא, בעצב תלדי בנים, בעצב, דא רזא דחויא, דעציב אנפיהון דעלמא. ואל אישך תשוקתך, כמה דאת אמר, תערוג על אפיקי מים, והוא ימשל בך, הא אוקימנא רזא, דאיהו שליט עלה, וכל דא למה, בגין דאמרה סיהרא כמה דתנינן, ובגיני כך אזעירת נהוראה, ואזעירת שלטנהא, ולית לה רשו מגרמה, בר כד יהבין לה חילא. בעצב תלדי בנים, כמה דאוקימנא, ואי תימא אמאי אצטריך חויא לדא, אלא דא פתח ארחא, לנחתא כל אינון נשמתין דעלמא, דאלמלא לא פתח אורחין לנחתא לתתא, לא ישרי בגויה דבר נש. מה כתיב {{ממ|בראשית|ד|ז}} {{צ|לפתח חטאת רובץ}}, מאי {{צ|לפתח}}? לההוא פתח דאתעתדא לאולדא, לאפקא נשמתין לעלמא, איהו קאים לגבי ההוא פתח, וכל אינון נשמתין דאצטריכו לנחתא בגופין קדישין, לא קאים איהו לההוא פתח, ולית ליה רשו בהאי נשמתא, ואי לאו הא חויא נשיך, ואסתאב ההוא אתר, ולאו איהי נשמתא דאתדכיא, והכא איהו רזא עלאה, בעצב תלדי בנים, רזא דא דא נחש, דהא <קטע סוף=דף ריט ב/>{{ממ זהר משולב|ב|רכ|א}}<קטע התחלה=דף רכ א/>עמיה אולידת נשמתין בגין דדא איהו על גופא ודא על נשמתא, ותרווייהו דא בדא. דא נקיט נשמתא ודא נקיט גופא. וזמינא דא חויא לאולדא כל אינון גופין עד דלא ייתי זמנא דיליה הדא הוא דכתיב {{ממ|ישעיה|סו|}} {{צ|בטרם תחיל ילדה}}. זמנא דחויא לאולדא בשבע שנין. והכא בשית מה דלאו איהו זמניה, ובההוא זמנא דאוליד לון מההוא לידה ימות דכתיב (שם כה) {{צ|בלע המות לנצח}}. וכתיב (שם כו) {{צ|יחיו מתיך נבלתי יקומון}}. אמר רבי שמעון בההוא זמנא דיתערון מתי עלמא ויתעתדון בארעא קדישא יקומון חיילין חיילין כלהו על ארעא דגליל, בגין דתמן זמין מלכא משיחא לאתגלאה, בגין דאיהו חולקיה דיוסף. ותמן אתברו (נ"א אתחרב) בקדמיתא, ומתמן שארו לאגלאה מכל אתרייהו ולאתבדרא ביני עממיא, כמה דאת אמר {{ממ|עמוס|ו|}} {{צ|ולא נחלו על שבר יוסף}}. ואמאי יקומון תמן, בגין דאיהו חולקיה דהוא דאשתוי בארונא, דכתיב (בראשית נ) {{צ|ויישם בארון במצרים}}. ולבתר אתקבר בארעא קדישא דכתיב {{ממ|יהושע|כד|}} {{צ|ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל מצרים קברו בשכם}}. ודא איהו דקאים בקיומא דברית יתיר מכלא. ובההוא זמנא דיתערון כלהו חיילין חיילין כלהו יהכון דא לחולק אבהתהון ודא לחולק אבהתהון, דכתיב {{ממ|ויקרא|כה}} {{צ|ושבתם איש אל אחוזתו}}, וישתמודעון דא לדא, וזמין קב"ה לאלבשא לון לכל חד וחד לבושי מרקמן, וייתו כלהו וישבחון למאריהון בירושלם, ויתחברון תמן אוכלוסין אוכלוסין, וירושלם יתמשך לכל סטרין. יתיר ממה דאתמשך כד אתחברו תמן מגלותא. כיון דיתחברון וישבחון למאריהון קודשא בריך הוא יחדי עמהון הדא הוא דכתיב {{ממ|ירמיהו|לא|}} {{צ|ובאו ורננו במרום ציון}}. ולבתר ונהרו אל טוב יהו"ה וגו', כל חד וחד לחולקיה וחולק אבהתוי. ואחסנתהון דישראל תהא עד (נ"א רמתא דרומא) דמטא דרומאי. ותמן ילפון אורייתא והא אוקמוה וכתיב {{ממ|ישעיה|כו|}} {{צ|הקיצו ורננו שוכני עפר וגו'}}: <קטע סוף=דף רכ א/> iwjjv95umd22u0pstdgnx0yo7s1cqfe 4 265100 2936943 2902775 2025-06-09T10:09:54Z Dovi 1 /* שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים" */ 2936943 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא בטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו, בגלל חוסר עקביות ביחסו לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו בעד או נגד שיטת הכתר בענייני ניקוד וטעמים, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו רק לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לכתבי־היד.{{הערה|יש לציין שאף לגבי סימון הפשטא לא היה הרב ברויאר עקבי לחלוטין. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: הבחנה בין "גלגל" ו"אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת, השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד" בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה, וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואף לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד". לגבי טעם זה, חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית: הכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה.{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימים את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתו אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]], הוספת געיות קלות בכל מקום הראוי להן על ידי סימונם בקו קצר, כדי להבחין ביניהן לבין געיות שמקורן בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]), [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]], [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]], השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]], [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]], וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת רגילה של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן שהוא מכביד על הקורא או יכול לגרום לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא ובהערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים בו בזמן. ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך.{{הערה|יצוין שאף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא.}} יותר מזה: אם מדובר על עיקרון, אז עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המבוססת לגמרי על שיטתם בשלמותה על כל מרכיביה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|צבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעילים.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אנדו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את אפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכבתים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וראו במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על תווך מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|חשוב לציין שכתר ארם צובה מרבה לסמן קמץ חטוף בתיבה קֳדָשִׁים, כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. גם מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו בעניין זה מאשר למסורת ההגייה הספרדית. בדוגמאות מהסוג הזה ברור שלא נחליף חטף קמץ בשווא למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#תיבה הראויה להיות מוקפת|תיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצא לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהם יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n10/mode/1up משפטי הטעמים ח' ע"א]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n9/mode/1up משפטי הטעמים ז' ע"ב]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). גם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המוגשים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגמריה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני נוסח על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינה קשורה לתיבה הבאה. היא באה לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת מבוססת ברובה על [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up כאן].}} ובעיקר על [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up רשימת הפסק] שלו.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה שנמצאים ברשימת הפסק, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם ברשימת הלגרמיה של גינצבורג.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,יט (לא ברשימת הלגרמיה); סח,כ (לא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; קלז,ז (לא ברשימת הלגרמיה); '''משלי''' ח,ל (לא ברשימת הלגרמיה); ח,לד (לא ברשימת הלגרמיה); ל,טו (לא ברשימת הלגרמיה); '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינם מובאים ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמותיו למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה אלא הפוך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב המכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתו בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמש במקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] [פעמיים]; [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] [פעמיים]); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה את זה לדבריו בגלל שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כמו שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה אף נכון לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו סטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע לו שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היו לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרים אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מיכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתבי־היד אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]).{{הערה|ראו על כך ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). אך יש מקומות שהקריאה בהן יותר מורכבת, וייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא; לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). לעומת כ"א הספרים, בספרי אמ"ת השארנו כל מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר ארם צובה, בגלל התופעה של [[#תיבה הראויה להיות מוקפת (מקף אפור)|תיבה הראויה להיות מוקפת]]. ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצא מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך א], [https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך ב]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המשמיטות כמעט תמיד את סימן הרפה: [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משני הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לסמן "רפה". החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה על כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כותבים אחרונים:''' [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשת השבוע בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים בלבד במקרא:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין "גלגל" ל"אתנח הפוך"|לעיל]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית של ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעים כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} גם בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת ספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה ב'''כל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד לא הרבו כאמור לסמן אותה על ידי געיה, ורק עשו את זה בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומן על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זה דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" בא אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את טעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את נוסח התיקון: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים התיבה ראויה להיות מוקפת כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י" ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|תהלים ב,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן הצינורית באות ה"א הראשונה (וכמו כן במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם ייעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===תיבה הראויה להיות מוקפת (מקף אפור)=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שאינו מציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. לפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|"נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)", '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א, עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא היא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות עוד גילוי נוסף על עצם טיבה של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפת בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום הזה: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|"הַ֥לְלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ׀" במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]]. לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס בסידורים "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" או "הַלְלוּ־יָהּ" כשתי תיבות מוקפות (בהתאם לכתיב של המסורה), במקום להדפיסן כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותן כשתי תיבות, לעתים עם מקף ולעתים בלי מקף (באופן המבוסס לכאורה על הכתר), כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224).}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בנסיבות אחרות, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236).}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד) |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לְﬞלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק או אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%| |} {{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת (מלבד 9 מקומות של "הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}"{{הערה|שם=הללויה במקף}}). הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|א. געיה בהברה המוטעמת או בשווא:}}געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] ('''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] ('''שִׁ֥מְﬞעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִֽׁמְעָ֥ה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] ('''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] ('''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] ('''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] ('''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] ('''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] ('''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] ('''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] ('''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] ('''לִ֥פְֽנֵי''' יְהֹוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] ('''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהֹוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] ('''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] ('''נִ֥בְﬞהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] ('''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. בלי געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] ('''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] ('''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] ('''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהֹוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל בכתר ארם צובה:{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא כטעם משני מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן.}} #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] ('''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] ('''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף); #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] ('''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] ('''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). על שני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה, אך המקף נשמט ממנה בפועל). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שנשמט הטעם העיקרי והגעיה נכתבה במקומו, כי המרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. ואולי נכתבה הגעיה לתיקון הקריאה (ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה). לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם אצל ייבין. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). טעם בראש תיבה בנסיבות אחרות (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}), כדוגמת [[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ). תופעות אחרות של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים יהיה מיוחד:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יהיה עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר (פרשות סתומות)|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר בסיס|הבסיס לטקסט בשתי המהדורות]] יהיה אחיד, כדי שלא יהיה צורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/לא|משלי לא י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר תהלים/קיט|תהלים קיט ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/א|משלי א י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ח]] ב"רביע" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/לא|משלי לא טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר איוב/יא|איוב יא ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר תהלים/א|תהלים א ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט את היחידה הפשוטה, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, קביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] 2qz435v48oewrhxl5y1j9x631v7n68s 2936944 2936943 2025-06-09T11:04:18Z Dovi 1 /* בין כתר לתיקון קוראים */ 2936944 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא בטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== האם מהדורת מקרא המיוסדת על כתר ארם צובה חייבת להיצמד אליו בכל פרט? האם מהדורה מקרא המיועדת לקריאה וללימוד יכולה להיחשב "על פי הנוסח של כתר ארם צובה"? ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו, בגלל חוסר עקביות ביחסו לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו בעד או נגד שיטת הכתר בענייני ניקוד וטעמים, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו רק לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לכתבי־היד.{{הערה|יש לציין שאף לגבי סימון הפשטא לא היה הרב ברויאר עקבי לחלוטין. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: הבחנה בין "גלגל" ו"אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת, השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד" בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה, וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואף לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד". לגבי טעם זה, חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית: הכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה.{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימים את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתו אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]], הוספת געיות קלות בכל מקום הראוי להן על ידי סימונם בקו קצר, כדי להבחין ביניהן לבין געיות שמקורן בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]), [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]], [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]], השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]], [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]], וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת רגילה של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן שהוא מכביד על הקורא או יכול לגרום לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא ובהערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים בו בזמן. ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך.{{הערה|יצוין שאף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא.}} יותר מזה: אם מדובר על עיקרון, אז עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המבוססת לגמרי על שיטתם בשלמותה על כל מרכיביה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|צבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעילים.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אנדו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את אפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכבתים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וראו במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על תווך מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|חשוב לציין שכתר ארם צובה מרבה לסמן קמץ חטוף בתיבה קֳדָשִׁים, כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. גם מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו בעניין זה מאשר למסורת ההגייה הספרדית. בדוגמאות מהסוג הזה ברור שלא נחליף חטף קמץ בשווא למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#תיבה הראויה להיות מוקפת|תיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצא לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהם יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n10/mode/1up משפטי הטעמים ח' ע"א]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n9/mode/1up משפטי הטעמים ז' ע"ב]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). גם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המוגשים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגמריה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני נוסח על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינה קשורה לתיבה הבאה. היא באה לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת מבוססת ברובה על [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up כאן].}} ובעיקר על [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up רשימת הפסק] שלו.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה שנמצאים ברשימת הפסק, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם ברשימת הלגרמיה של גינצבורג.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,יט (לא ברשימת הלגרמיה); סח,כ (לא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; קלז,ז (לא ברשימת הלגרמיה); '''משלי''' ח,ל (לא ברשימת הלגרמיה); ח,לד (לא ברשימת הלגרמיה); ל,טו (לא ברשימת הלגרמיה); '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינם מובאים ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמותיו למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה אלא הפוך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב המכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתו בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמש במקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] [פעמיים]; [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] [פעמיים]); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה את זה לדבריו בגלל שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כמו שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה אף נכון לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו סטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע לו שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היו לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרים אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מיכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתבי־היד אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]).{{הערה|ראו על כך ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). אך יש מקומות שהקריאה בהן יותר מורכבת, וייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא; לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). לעומת כ"א הספרים, בספרי אמ"ת השארנו כל מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר ארם צובה, בגלל התופעה של [[#תיבה הראויה להיות מוקפת (מקף אפור)|תיבה הראויה להיות מוקפת]]. ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצא מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך א], [https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך ב]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המשמיטות כמעט תמיד את סימן הרפה: [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משני הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לסמן "רפה". החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה על כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כותבים אחרונים:''' [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשת השבוע בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים בלבד במקרא:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין "גלגל" ל"אתנח הפוך"|לעיל]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית של ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעים כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} גם בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת ספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה ב'''כל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד לא הרבו כאמור לסמן אותה על ידי געיה, ורק עשו את זה בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומן על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זה דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" בא אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את טעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את נוסח התיקון: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים התיבה ראויה להיות מוקפת כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י" ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|תהלים ב,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן הצינורית באות ה"א הראשונה (וכמו כן במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם ייעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===תיבה הראויה להיות מוקפת (מקף אפור)=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שאינו מציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. לפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|"נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)", '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א, עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא היא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות עוד גילוי נוסף על עצם טיבה של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפת בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום הזה: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|"הַ֥לְלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ׀" במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]]. לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס בסידורים "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" או "הַלְלוּ־יָהּ" כשתי תיבות מוקפות (בהתאם לכתיב של המסורה), במקום להדפיסן כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותן כשתי תיבות, לעתים עם מקף ולעתים בלי מקף (באופן המבוסס לכאורה על הכתר), כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224).}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בנסיבות אחרות, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236).}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד) |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לְﬞלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק או אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%| |} {{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת (מלבד 9 מקומות של "הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}"{{הערה|שם=הללויה במקף}}). הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|א. געיה בהברה המוטעמת או בשווא:}}געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] ('''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] ('''שִׁ֥מְﬞעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִֽׁמְעָ֥ה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] ('''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] ('''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] ('''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] ('''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] ('''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] ('''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] ('''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] ('''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] ('''לִ֥פְֽנֵי''' יְהֹוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] ('''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהֹוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] ('''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] ('''נִ֥בְﬞהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] ('''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. בלי געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] ('''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] ('''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] ('''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהֹוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל בכתר ארם צובה:{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא כטעם משני מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן.}} #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] ('''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] ('''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף); #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] ('''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] ('''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). על שני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה, אך המקף נשמט ממנה בפועל). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שנשמט הטעם העיקרי והגעיה נכתבה במקומו, כי המרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. ואולי נכתבה הגעיה לתיקון הקריאה (ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה). לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם אצל ייבין. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). טעם בראש תיבה בנסיבות אחרות (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}), כדוגמת [[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ). תופעות אחרות של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים יהיה מיוחד:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יהיה עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר (פרשות סתומות)|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר בסיס|הבסיס לטקסט בשתי המהדורות]] יהיה אחיד, כדי שלא יהיה צורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/לא|משלי לא י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר תהלים/קיט|תהלים קיט ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/א|משלי א י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ח]] ב"רביע" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/לא|משלי לא טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר איוב/יא|איוב יא ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר תהלים/א|תהלים א ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט את היחידה הפשוטה, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, קביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] kjthow866gz16vms4sailij8uzfbg6n 2936945 2936944 2025-06-09T11:08:03Z Dovi 1 /* שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים" */ 2936945 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא בטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== האם מהדורת מקרא המיוסדת על כתר ארם צובה חייבת להיצמד אליו בכל פרט? האם מהדורה מקרא המיועדת לקריאה וללימוד יכולה להיחשב "על פי הנוסח של כתר ארם צובה"? ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו, בגלל חוסר עקביות ביחסו לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו בעד או נגד שיטת הכתר בענייני ניקוד וטעמים, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו רק לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לכתבי־היד.{{הערה|יש לציין שאף לגבי סימון הפשטא לא היה הרב ברויאר עקבי לחלוטין. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: הבחנה בין "גלגל" ו"אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת, השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד" בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה, וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואף לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד". לגבי טעם זה, חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית: הכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה.{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימים את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתו אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]], הוספת געיות קלות בכל מקום הראוי להן על ידי סימונם בקו קצר, כדי להבחין ביניהן לבין געיות שמקורן בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]), [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]], [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]], השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]], [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]], וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת רגילה של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן שהיא מכבידה על הקורא או יכולה לגרום לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך.{{הערה|יצוין שאף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא.}} יותר מזה: אם מדובר על עיקרון, אז עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המבוססת לגמרי על שיטתם בשלמותה על כל מרכיביה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|צבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעילים.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אנדו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את אפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכבתים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וראו במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על תווך מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|חשוב לציין שכתר ארם צובה מרבה לסמן קמץ חטוף בתיבה קֳדָשִׁים, כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. גם מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו בעניין זה מאשר למסורת ההגייה הספרדית. בדוגמאות מהסוג הזה ברור שלא נחליף חטף קמץ בשווא למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#תיבה הראויה להיות מוקפת|תיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצא לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהם יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n10/mode/1up משפטי הטעמים ח' ע"א]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n9/mode/1up משפטי הטעמים ז' ע"ב]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). גם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המוגשים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגמריה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני נוסח על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינה קשורה לתיבה הבאה. היא באה לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת מבוססת ברובה על [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up כאן].}} ובעיקר על [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up רשימת הפסק] שלו.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה שנמצאים ברשימת הפסק, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם ברשימת הלגרמיה של גינצבורג.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,יט (לא ברשימת הלגרמיה); סח,כ (לא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; קלז,ז (לא ברשימת הלגרמיה); '''משלי''' ח,ל (לא ברשימת הלגרמיה); ח,לד (לא ברשימת הלגרמיה); ל,טו (לא ברשימת הלגרמיה); '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינם מובאים ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמותיו למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה אלא הפוך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב המכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתו בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמש במקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] [פעמיים]; [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] [פעמיים]); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה את זה לדבריו בגלל שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כמו שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה אף נכון לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו סטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע לו שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היו לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרים אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מיכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתבי־היד אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]).{{הערה|ראו על כך ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). אך יש מקומות שהקריאה בהן יותר מורכבת, וייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא; לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). לעומת כ"א הספרים, בספרי אמ"ת השארנו כל מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר ארם צובה, בגלל התופעה של [[#תיבה הראויה להיות מוקפת (מקף אפור)|תיבה הראויה להיות מוקפת]]. ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצא מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך א], [https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך ב]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המשמיטות כמעט תמיד את סימן הרפה: [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משני הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לסמן "רפה". החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה על כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כותבים אחרונים:''' [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשת השבוע בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים בלבד במקרא:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין "גלגל" ל"אתנח הפוך"|לעיל]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית של ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעים כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} גם בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת ספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה ב'''כל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד לא הרבו כאמור לסמן אותה על ידי געיה, ורק עשו את זה בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומן על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זה דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" בא אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את טעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את נוסח התיקון: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים התיבה ראויה להיות מוקפת כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י" ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|תהלים ב,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן הצינורית באות ה"א הראשונה (וכמו כן במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם ייעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===תיבה הראויה להיות מוקפת (מקף אפור)=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שאינו מציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. לפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|"נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)", '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א, עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא היא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות עוד גילוי נוסף על עצם טיבה של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפת בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום הזה: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|"הַ֥לְלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ׀" במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]]. לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס בסידורים "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" או "הַלְלוּ־יָהּ" כשתי תיבות מוקפות (בהתאם לכתיב של המסורה), במקום להדפיסן כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותן כשתי תיבות, לעתים עם מקף ולעתים בלי מקף (באופן המבוסס לכאורה על הכתר), כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224).}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בנסיבות אחרות, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236).}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד) |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לְﬞלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק או אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%| |} {{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת (מלבד 9 מקומות של "הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}"{{הערה|שם=הללויה במקף}}). הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|א. געיה בהברה המוטעמת או בשווא:}}געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] ('''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] ('''שִׁ֥מְﬞעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִֽׁמְעָ֥ה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] ('''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] ('''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] ('''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] ('''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] ('''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] ('''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] ('''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] ('''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] ('''לִ֥פְֽנֵי''' יְהֹוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] ('''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהֹוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] ('''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] ('''נִ֥בְﬞהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] ('''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. בלי געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] ('''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] ('''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] ('''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהֹוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל בכתר ארם צובה:{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא כטעם משני מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן.}} #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] ('''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] ('''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף); #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] ('''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] ('''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). על שני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה, אך המקף נשמט ממנה בפועל). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שנשמט הטעם העיקרי והגעיה נכתבה במקומו, כי המרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. ואולי נכתבה הגעיה לתיקון הקריאה (ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה). לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם אצל ייבין. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). טעם בראש תיבה בנסיבות אחרות (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}), כדוגמת [[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ). תופעות אחרות של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים יהיה מיוחד:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יהיה עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר (פרשות סתומות)|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר בסיס|הבסיס לטקסט בשתי המהדורות]] יהיה אחיד, כדי שלא יהיה צורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/לא|משלי לא י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר תהלים/קיט|תהלים קיט ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/א|משלי א י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ח]] ב"רביע" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/לא|משלי לא טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר איוב/יא|איוב יא ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר תהלים/א|תהלים א ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט את היחידה הפשוטה, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, קביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] czf3ffasixnczprlhmfeu28w8t537iw 2936946 2936945 2025-06-09T11:14:32Z Dovi 1 /* בין כתר לתיקון קוראים */ 2936946 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא בטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== האם מהדורת מקרא "על פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט? האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על פי הנוסח של כתר ארם צובה"? ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו, בגלל חוסר עקביות ביחסו לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו בעד או נגד שיטת הכתר בענייני ניקוד וטעמים, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו רק לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לכתבי־היד.{{הערה|יש לציין שאף לגבי סימון הפשטא לא היה הרב ברויאר עקבי לחלוטין. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: הבחנה בין "גלגל" ו"אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת, השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד" בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה, וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואף לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד". לגבי טעם זה, חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית: הכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה.{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימים את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתו אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]], הוספת געיות קלות בכל מקום הראוי להן על ידי סימונם בקו קצר, כדי להבחין ביניהן לבין געיות שמקורן בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]), [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]], [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]], השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]], [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]], וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת רגילה של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן שהיא מכבידה על הקורא או יכולה לגרום לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך.{{הערה|יצוין שאף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא.}} יותר מזה: אם מדובר על עיקרון, אז עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המבוססת לגמרי על שיטתם בשלמותה על כל מרכיביה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|צבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעילים.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אנדו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את אפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכבתים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וראו במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על תווך מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|חשוב לציין שכתר ארם צובה מרבה לסמן קמץ חטוף בתיבה קֳדָשִׁים, כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. גם מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו בעניין זה מאשר למסורת ההגייה הספרדית. בדוגמאות מהסוג הזה ברור שלא נחליף חטף קמץ בשווא למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#תיבה הראויה להיות מוקפת|תיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצא לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהם יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n10/mode/1up משפטי הטעמים ח' ע"א]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n9/mode/1up משפטי הטעמים ז' ע"ב]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). גם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המוגשים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגמריה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני נוסח על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינה קשורה לתיבה הבאה. היא באה לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת מבוססת ברובה על [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up כאן].}} ובעיקר על [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up רשימת הפסק] שלו.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה שנמצאים ברשימת הפסק, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם ברשימת הלגרמיה של גינצבורג.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,יט (לא ברשימת הלגרמיה); סח,כ (לא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; קלז,ז (לא ברשימת הלגרמיה); '''משלי''' ח,ל (לא ברשימת הלגרמיה); ח,לד (לא ברשימת הלגרמיה); ל,טו (לא ברשימת הלגרמיה); '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינם מובאים ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמותיו למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה אלא הפוך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב המכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתו בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמש במקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] [פעמיים]; [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] [פעמיים]); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה את זה לדבריו בגלל שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כמו שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה אף נכון לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו סטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע לו שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היו לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרים אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מיכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתבי־היד אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]).{{הערה|ראו על כך ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). אך יש מקומות שהקריאה בהן יותר מורכבת, וייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא; לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). לעומת כ"א הספרים, בספרי אמ"ת השארנו כל מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר ארם צובה, בגלל התופעה של [[#תיבה הראויה להיות מוקפת (מקף אפור)|תיבה הראויה להיות מוקפת]]. ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצא מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך א], [https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך ב]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המשמיטות כמעט תמיד את סימן הרפה: [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משני הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לסמן "רפה". החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה על כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כותבים אחרונים:''' [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשת השבוע בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים בלבד במקרא:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין "גלגל" ל"אתנח הפוך"|לעיל]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית של ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעים כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} גם בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת ספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה ב'''כל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד לא הרבו כאמור לסמן אותה על ידי געיה, ורק עשו את זה בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומן על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זה דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" בא אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את טעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את נוסח התיקון: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים התיבה ראויה להיות מוקפת כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י" ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|תהלים ב,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן הצינורית באות ה"א הראשונה (וכמו כן במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם ייעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===תיבה הראויה להיות מוקפת (מקף אפור)=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שאינו מציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. לפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|"נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)", '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א, עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא היא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות עוד גילוי נוסף על עצם טיבה של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפת בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום הזה: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|"הַ֥לְלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ׀" במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]]. לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס בסידורים "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" או "הַלְלוּ־יָהּ" כשתי תיבות מוקפות (בהתאם לכתיב של המסורה), במקום להדפיסן כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותן כשתי תיבות, לעתים עם מקף ולעתים בלי מקף (באופן המבוסס לכאורה על הכתר), כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224).}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בנסיבות אחרות, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236).}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד) |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לְﬞלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק או אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%| |} {{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת (מלבד 9 מקומות של "הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}"{{הערה|שם=הללויה במקף}}). הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|א. געיה בהברה המוטעמת או בשווא:}}געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] ('''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] ('''שִׁ֥מְﬞעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִֽׁמְעָ֥ה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] ('''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] ('''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] ('''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] ('''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] ('''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] ('''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] ('''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] ('''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] ('''לִ֥פְֽנֵי''' יְהֹוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] ('''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהֹוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] ('''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] ('''נִ֥בְﬞהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] ('''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. בלי געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] ('''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] ('''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] ('''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהֹוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל בכתר ארם צובה:{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא כטעם משני מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן.}} #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] ('''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] ('''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף); #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] ('''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] ('''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). על שני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה, אך המקף נשמט ממנה בפועל). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שנשמט הטעם העיקרי והגעיה נכתבה במקומו, כי המרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. ואולי נכתבה הגעיה לתיקון הקריאה (ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה). לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם אצל ייבין. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). טעם בראש תיבה בנסיבות אחרות (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}), כדוגמת [[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ). תופעות אחרות של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים יהיה מיוחד:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יהיה עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר (פרשות סתומות)|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר בסיס|הבסיס לטקסט בשתי המהדורות]] יהיה אחיד, כדי שלא יהיה צורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/לא|משלי לא י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר תהלים/קיט|תהלים קיט ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/א|משלי א י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ח]] ב"רביע" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/לא|משלי לא טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר איוב/יא|איוב יא ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר תהלים/א|תהלים א ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט את היחידה הפשוטה, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, קביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] gulxj03yfje2685ovvvh3wj642s59q6 2936947 2936946 2025-06-09T11:16:32Z Dovi 1 /* שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים" */ 2936947 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא בטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== האם מהדורת מקרא "על פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט? האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על פי הנוסח של כתר ארם צובה"? ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו, בגלל חוסר עקביות ביחסו לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו בעד או נגד שיטת הכתר בענייני ניקוד וטעמים, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו רק לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לכתבי־היד.{{הערה|יש לציין שאף לגבי סימון הפשטא לא היה הרב ברויאר עקבי לחלוטין. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: הבחנה בין "גלגל" ו"אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת, השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד" בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה, וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואף לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד". לגבי טעם זה, חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית: הכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה.{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימים את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתו אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]], הוספת געיות קלות בכל מקום הראוי להן על ידי סימונם בקו קצר, כדי להבחין ביניהן לבין געיות שמקורן בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]), [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]], [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]], השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]], [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]], וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת רגילה של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן שהיא מכבידה על הקורא או יכולה לגרום לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך.{{הערה|יצוין שאף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא.}} יותר מזה: אם מדובר על עיקרון, אז עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המבוססת לגמרי על שיטתם בשלמותה על כל מרכיביה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|צבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעילים.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אנדו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את אפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכבתים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וראו במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על תווך מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|חשוב לציין שכתר ארם צובה מרבה לסמן קמץ חטוף בתיבה קֳדָשִׁים, כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. גם מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו בעניין זה מאשר למסורת ההגייה הספרדית. בדוגמאות מהסוג הזה ברור שלא נחליף חטף קמץ בשווא למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#תיבה הראויה להיות מוקפת|תיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצא לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהם יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n10/mode/1up משפטי הטעמים ח' ע"א]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n9/mode/1up משפטי הטעמים ז' ע"ב]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). גם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המוגשים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגמריה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני נוסח על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינה קשורה לתיבה הבאה. היא באה לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת מבוססת ברובה על [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up כאן].}} ובעיקר על [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up רשימת הפסק] שלו.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה שנמצאים ברשימת הפסק, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם ברשימת הלגרמיה של גינצבורג.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,יט (לא ברשימת הלגרמיה); סח,כ (לא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; קלז,ז (לא ברשימת הלגרמיה); '''משלי''' ח,ל (לא ברשימת הלגרמיה); ח,לד (לא ברשימת הלגרמיה); ל,טו (לא ברשימת הלגרמיה); '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינם מובאים ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמותיו למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה אלא הפוך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב המכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתו בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמש במקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] [פעמיים]; [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] [פעמיים]); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה את זה לדבריו בגלל שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כמו שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה אף נכון לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו סטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע לו שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היו לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרים אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מיכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתבי־היד אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]).{{הערה|ראו על כך ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). אך יש מקומות שהקריאה בהן יותר מורכבת, וייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא; לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). לעומת כ"א הספרים, בספרי אמ"ת השארנו כל מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר ארם צובה, בגלל התופעה של [[#תיבה הראויה להיות מוקפת (מקף אפור)|תיבה הראויה להיות מוקפת]]. ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצא מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך א], [https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך ב]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המשמיטות כמעט תמיד את סימן הרפה: [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משני הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לסמן "רפה". החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה על כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כותבים אחרונים:''' [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשת השבוע בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים בלבד במקרא:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין "גלגל" ל"אתנח הפוך"|לעיל]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית של ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעים כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} גם בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת ספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה ב'''כל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד לא הרבו כאמור לסמן אותה על ידי געיה, ורק עשו את זה בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#משלי ל/טעמים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומן על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זה דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" בא אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את טעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את נוסח התיקון: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים התיבה ראויה להיות מוקפת כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י" ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|תהלים ב,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן הצינורית באות ה"א הראשונה (וכמו כן במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם ייעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===תיבה הראויה להיות מוקפת (מקף אפור)=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שאינו מציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. לפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|"נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)", '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א, עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא היא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות עוד גילוי נוסף על עצם טיבה של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפת בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום הזה: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|"הַ֥לְלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ׀" במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]]. לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס בסידורים "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" או "הַלְלוּ־יָהּ" כשתי תיבות מוקפות (בהתאם לכתיב של המסורה), במקום להדפיסן כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותן כשתי תיבות, לעתים עם מקף ולעתים בלי מקף (באופן המבוסס לכאורה על הכתר), כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224).}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בנסיבות אחרות, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236).}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד) |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לְﬞלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק או אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%| |} {{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת (מלבד 9 מקומות של "הַ֥לְﬞלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}"{{הערה|שם=הללויה במקף}}). הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|א. געיה בהברה המוטעמת או בשווא:}}געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] ('''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] ('''שִׁ֥מְﬞעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִֽׁמְעָ֥ה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] ('''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] ('''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] ('''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] ('''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] ('''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] ('''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] ('''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] ('''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] ('''לִ֥פְֽנֵי''' יְהֹוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] ('''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהֹוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] ('''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] ('''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] ('''נִ֥בְﬞהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] ('''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. בלי געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] ('''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] ('''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] ('''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהֹוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל בכתר ארם צובה:{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא כטעם משני מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן.}} #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] ('''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] ('''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף); #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] ('''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] ('''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). על שני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה, אך המקף נשמט ממנה בפועל). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שנשמט הטעם העיקרי והגעיה נכתבה במקומו, כי המרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. ואולי נכתבה הגעיה לתיקון הקריאה (ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה). לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם אצל ייבין. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). טעם בראש תיבה בנסיבות אחרות (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}), כדוגמת [[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ). תופעות אחרות של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים יהיה מיוחד:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יהיה עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר (פרשות סתומות)|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת אסתר בסיס|הבסיס לטקסט בשתי המהדורות]] יהיה אחיד, כדי שלא יהיה צורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/לא|משלי לא י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר תהלים/קיט|תהלים קיט ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/א|משלי א י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ח]] ב"רביע" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/לא|משלי לא טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר איוב/יא|איוב יא ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר תהלים/א|תהלים א ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר משלי/ל|משלי ל ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט את היחידה הפשוטה, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, קביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] r4ztw8grfvk14h1g6n6a2irk0iofrzn 106 282958 2936913 1453681 2025-06-08T23:40:08Z Ilan Sendowski 4009 /* אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי */ 2936913 wikitext text/x-wiki {{סיכום על פסוק|בראשית|מא|מא נ|נא|מא נב|הבהרה=כן| ציטוט=וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי.}} == כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי == === נַשַּׁנִי === מה פרוש המילה "נַשַּׁנִי"? ישנם מספר דוגמאות בתנ"ך: * "וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי, נָשִׁיתִי טוֹבָה" (איכה ג יז). * "זְכָר אֵלֶּה יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי אָתָּה; יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד לִי אַתָּה, יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי" ([[ישעיהו מד כא]]). * "כִּי הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חָכְמָה; וְלֹא חָלַק לָהּ בַּבִּינָה" ([[איוב לט יז]]). * "וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה. וְדַע, כִּי '''יַשֶּׁה''' לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲו‍ֹנֶךָ" ([[איוב יא ו]]) רש"י נמנע מלפרש את הפסוק ואת שמו של [[W:מנשה|'''מנשה''']]. קדמוניות היהודים של יוסף בן מתיתיהו, תרגום אונקלוס, ותרגום סעדיה הגאון בערבית מסבירים: 'נַשַּׁנִי' זה 'השכיחני'. ובמשפטים מתקופת המלכים והנביאים ניתן להבין שפרוש המילה הוא 'שכח', 'עזב'. בתקופת האבות קיימת אפשרות למשמעות שונה. באכדית המילה '''NAHASU''' פרושה: '''לספק בשפע, בעושר, בגודש, להפוך להרבה, עצום, אדיר, גדול.''' * "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ '''כְּנֹשֶׁה''', לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" ([[שמות כב כד]]), כלומר: עני שנכשל בהחזרת חובו, לא תנהג עימו בחוזק יד ולא תגדיל בהרבה את החוב. * "כִּי '''נַשַּׁנִי''' אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי" :::לכן אפשרי שפרוש המילה בתורה <big>''''ישה' - יגמול, יעניק עושר רב, בשפע ובגודש.'''</big>. == '''נשני – גמלני עושר רב''' == אין ספק שיוסף לא נתן שם שלילי למנשה, הן הוא אהב אותו ורצה להגן עליו, ככתוב: "וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם '''וַיֵּרַע בְּעֵינָיו'''. וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה" ([[ביאור:בראשית מח יז]]). ואין סימוכין שיוסף כעס או חשב רעות על אדוני.{{הערה|<small>"חִזְקִיָּהוּ", מלך יהודה, נתן את השם "מְנַשֶּׁה" לבנו הבכור. ([[מלכים ב כ כא]]</small>)}}<br /> לכן פרוש הפסוק: '''נשני אלוהים (וגמלני עושר ומעמד בזכות) את כל עמלי {{הערה|<small>"כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" ([[ביאור:בראשית לה ה]]).</small>}} (ובזכות) ואת כל בית אבי.''' * יוסף נתן למנשה את כל פרי עמלו ואת כל ברכת אבותיו. * ברכת מנשה בשמו היא הרבה יותר רחבה מברכת אפרים בשמו, המוגבלת לפריה בלבד. === מְנַשֶּׁה === סביר שיוסף, הבן האהוב של יעקב, בכורה של רחל, שאלוהים בחר בו שאחיו ישתחוו לו והוא ידאג למחסורם, חשב שהוא יהיה מלך בני ישראל. וסביר שיוסף האמין שבכורו, מנשה, יהיה מלך בני ישראל אחריו, ולכן ראוי לתת לו שם מפואר ביותר. יעקב הבין שיוסף רצה למלוך ושבנו ימלוך אחריו, והוא הרי זכר זאת, ככתוב: "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" ([[ביאור:בראשית לז יא]]). יעקב חשב שאם מנשה ינסה להשתלט עם בני ישראל יהיה פרוד ופיצול, לכן יעקב בחר את אפרים, והעניק לו כבוד על אחיו הבכור, בדיבור ([[ביאור:בראשית מח ה]]) ובמעשה ([[ביאור:בראשית מח יד]]), וחיסל את הסיכויים שמנשה או אפרים יהפכו למלכים על בני ישראל. כעסו של יוסף על אביו, מראה שהוא הבין שיעקב יודע מה הוא חשב, ושיעקב פוגע בו ובתוכניותיו. יוסף חשב, נרגע והסכים. לאחר מותו של יעקב, האחים חוששים לנפשם, ומוכנים להעניק ליוסף מלכות, אולם יוסף בנתיים למד שהדבר בלתי אפשרי ולכן הוא מסרב ועונה: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי" ([[ביאור:בראשית נ יט]]). בשלב זה של התפתחות עם [[ביאור:בראשית לב כט|'''ישראל''']], אלוהים הפסיק לבחור ולהעדיף אחד מהבנים. כולם היו מנשה, וכולם יהנו מברכת אלוהים. === יוסף בגדולתו === יוסף חלם שאחיו ישתחוו לו - "וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" ([[ביאור:בראשית לז ז]]). אין ספק שהוא האמין בנבואתו, שהוא יצטרך לעבוד ולעמול ולהקריב את חייו כדי להגשים את החלום כדבריו: "לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹהִים" ([[ביאור:בראשית מה ח]]). והנה חלומו עומד להתגשם.<br /> בזמן הולדת בניו יוסף כבר היה משנה למלך מצרים, ככתוב: "וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" ([[ביאור:בראשית מא מד]]). יוסף היה מאושר, וראה והבין שתוכניתו של אלוהים, בחלומו הראשון, עוד מעט תתקים: אחיו יבואו וישתחוו לו, ובניו יגדלו עם בני אחיו ויהיו חלק מברכת אדוני לאברהם יצחק ויעקב.<br /> הולדת בנו הבכור,{{הערה|<small>יוסף לא ידע שיולד בן נוסף, ולבטח לא תכנן את שמו</small>}} (והשני אחריו), היתה שמחה גדולה, ויוסף בחר שם חיובי מתאים לשניהם: * מְנַשֶּׁה: "כִּי '''נַשַּׁנִי''' אֱלֹהִים '''אֶת כָּל עֲמָלִי, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי'''" * אֶפְרָיִם: "כִּי '''הִפְרַנִי''' אֱלֹהִים '''בְּאֶרֶץ עָנְיִי'''" שני המשפטים בנוים בצורה תחבירית זהה: : '''כָּל עֲמָלִי''' מקביל ל - '''בְּאֶרֶץ עָנְיִי''', ולשני הפריטים יש משמעות דומה. : מכאן ש - '''נַשַּׁנִי''' מקביל ל - '''הִפְרַנִי''' - ושני הפעלים הם חיוביים. === אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי === יוסף ידע את דברי אלוהים לאברהם: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" ([[בראשית טו יג]]), "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" ([[בראשית טו יד]]). יוסף הבין שחלומותיו הם התגשמות נבואות אלוהים, וכל מה שקורה לו זה חלק מהתהליך המצופה: * "כָּל עֲמָלִי" מכל עמלי הפכתי למשנה למלך, שמצליח בעבודתו. # יוסף שרת כעבד בבית פוטיפר, ונעשה מנהל ככתוב: "וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ" ([[ביאור:בראשית לט ד]]). # יוסף נזרק לבית הסוהר "וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר" ([[ביאור:בראשית לט כ]]). # יוסף הפך למנהל בית הסוהר, ככתוב: "וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם" ([[ביאור:בראשית כט כב]]). # יוסף הוזמן לפרעה ונעשה משנה למלך, ככתוב: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי" ([[ביאור:בראשית מא מ]]). # יוסף עבד ואסף את התבואה בשנות השפע: "וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד" ([[ביאור:בראשית מא מט]]). # יוסף נשא את בת פוטי-פרע (פוטיפר שר הטבחים שנעשה כוהן און), וזכה במשפחה ויחוס במצרים. * "'''כָּל בֵּית אָבִי'''" # כולל את אביו וצאצאיו, אחיו של יוסף וילדיהם. # וגם כולל את אבותיו: אברהם, יצחק ויעקב וכל ברכות אדוני להם. # וגם כולל את יוסף עצמו וילדיו, שכולם שייכים לבית אביו. יוסף רוצה להעניק לבנו את כל עמלו ואת כל משפחתו וברכותיה. יוסף רוצה שמנשה יהיה מלך בני ישראל אחריו. === כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים מכָּל עֲמָלִי וְמכָּל בֵּית אָבִי === ייתכן שהיה צריך להיות כתוב: 'כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים <big>'''מ'''</big>כָּל עֲמָלִי וְ<big>'''מ'''</big>כָּל בֵּית אָבִי' - במשמעות: 'אלוהים העשיר אותי בגלל כל עמלי, ואני התעשרתי ויותר מכל בית אבי, כפי שאלוהים הבטיח לי בחלום האלומות - שכל אחי יראו שאני נבחרתי ואני מעליהם.' == הערות שוליים == {{הערות שוליים}} {{סיכום על פסוק|בראשית|מא|מא נ|נא|מא נב|קטגוריה=1}} f7bkc3wce76x0tgt1y97x3jrfxlm5hc 116 283848 2936926 2935435 2025-06-09T08:47:38Z Shahar9261 22508 2936926 wikitext text/x-wiki <שם> חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה–1975 <מאגר 2000291 תיקון 2065304 תקן 169605 קוד a163Y00000DuGejQAF> <מקור> ((ס"ח תשל"ה, 132|חוק החברות הממשלתיות|8:211671)); ((תשל"ו, 7|ת"ט|ec:8:317778)), ((26|ת"ט|ec:8:317322)); ((תשמ"ו, 168|תיקון|11:210491)); ((תשמ"ט, 66|תיקון מס' 2|12:210672)), ((76|תיקון מס' 3|12:210662)); ((תשנ"א, 216|תיקון מס' 5 לפקודת החברות|12:210897)); ((תשנ"ב, 204|חוק הביקורת הפנימית|12:210838)); ((תשנ"ג, 47|תיקון מס' 3 (תיקון)|13:203714)), ((92|תיקון מס' 6 (מינויים)|13:211122)), ((162|תיקון מס' 7|13:211667)); ((תשנ"ד, 268|תיקון מס' 8|13:211040)); ((תשנ"ו, 222|חוק משק החשמל|13:211303)), ((314|תיקון מס' 11|13:211338)); ((תש"ס, 207|תיקון מס' 11|15:300217)); ((תשס"א, 489|חוק תאגידי מים וביוב|15:300397)); ((תשס"ב, 84|חוק משק הגז הטבעי|15:300442)); ((תשס"ג, 396|חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 ו-2004)|16:299931)); ((תשס"ד, 429|תיקון מס' 23 לחוק ניירות ערך|16:299651)), ((441|חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו)|16:299656)); ((תשס"ה, 271|חוק זאב ז'בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו)|16:301001)), ((422|חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה)|16:301004)), ((884|חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה)|16:299983)); ((תשס"ו, 184|חוק התאגידים הבטחוניים (הגנה על אינטרסים ביטחוניים)|16:299877)), ((289|ת"ט)), ((322, 352|חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006)|17:300065)); ((תשס"ז, 82|חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007)|17:300638)); ((תשס"ח, 804|תיקון מס' 24|17:300834)); ((תשס"ט, 179|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו־2010)|18:301061)); ((תש"ע, 474|חוק בנק ישראל|18:301176)); ((תשע"א, 95|תיקון מס' 27|18:301059)), ((682|תיקון מס' 6 לחוק הספורט|18:301079)), ((734|חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה)|18:301136)); ((תשע"ב, 235|חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה הדרוזית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה)|18:301298)), ((356|ת"ט|2353)), ((507|תיקון מס' 19 לחוק החברות|18:301358)); ((תשע"ו, 82, 89|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו־2016)|20:316718)); ((תשע"ז, 43|חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה)|20:365888)), ((493|חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על ידי גורם מפעיל|20:381800)); ((תשע״ח, 504|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019)|20:491979)); ((תשפ"ד, 1320|תיקון מס' 4 לחוק רכבת תחתית (מטרו)|25:4758425)); ((תשפ"ה, 387|חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה)|25:6133485)). ''תיקון תוספות:'' ((ק"ת תשנ"ט, 732|הוספת גופים שהוקמו בחיקוק לתוספת לחוק)); ((תשס"ב, 1167|הוספת גופים שהוקמו בחיקוק לתוספת לחוק)); ((תשס"ג, 1068|הוספת גופים שהוקמו בחיקוק לתוספת לחוק)). __TOC__ == פרק א': הוראות כלליות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשנ"ג-2, תשנ"ג-3, תשס"ג) : (א) בחוק זה - ::- "חברה ממשלתית" - חברה שיותר ממחצית כוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות יותר ממחצית מספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה או בידי המדינה יחד עם חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית; ::- "חברת בת ממשלתית" - חברה שיותר ממחצית כוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות יותר ממחצית מספר הדירקטורים שלה הם בידי חברה ממשלתית, בידי חברת בת ממשלתית או בידי חברה ממשלתית יחד עם חברת בת ממשלתית; ::- "חברה מעורבת" - חברה שאינה חברה ממשלתית ואשר מחצית או פחות מכוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות מחצית או פחות ממספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה; ::- "חברה בבעלות ממשלתית מלאה" - חברה שכל מניותיה הן בבעלות של אחד מאלה: המדינה; חברה שכל מניותיה הן בבעלות של המדינה; המדינה יחד עם חברה כאמור; המדינה או חברה כאמור יחד עם רשות מקומית; ::- "חוק החברות" - [[חוק החברות, התשנ"ט-1999]]; ::- "מינוי דירקטור" - לרבות בחירתו באסיפה כללית של חברה שבה למדינה השיעור הגדול ביותר של זכויות הצבעה באסיפה והמדינה הצביעה בעד בחירתו, וכן בחירתו או קביעתו בדרך אחרת; ::- "השרים" - שר האוצר יחד עם השר שנקבע לפי חוק זה כאחראי לעניני החברה; ::- "הועדה" - ועדת הכספים של הכנסת; ::- "הועדה לבדיקת מינויים" - הועדה שהוקמה לפי [[סעיף 18ב]]; ::- "הרשות" - רשות החברות הממשלתיות המוקמת בחוק זה; ::- "מסמכי היסוד" - תזכיר ההתאגדות ותקנות ההתאגדות של חברה; ::- "הפרטה" - פעולות שמטרתן להביא, בבת-אחת או בהדרגה, לאחד מאלה: ::: (1) ביטול או הקטנה של חלק הממשלה בכוח ההצבעה באסיפות הכלליות של החברה או בזכותה למנות דירקטורים בחברה, או ביטול או הקטנה של מעורבות אחרת של הממשלה בחברה, והכל אם יש בהם כדי להביא להפיכת חברה ממשלתית לחברה מעורבת, או להביא להפיכת חברה לחברה שחוק זה אינו חל עליה, או להביא לשינוי מהותי אחר ביחסי הכוחות בין חברי החברה, או כדי להקנות לציבור או לחבר חדש בחברה 10% או יותר מכוח ההצבעה בחברה או זכות למנות דירקטור; ::: (2) הקטנת חלקה של הממשלה בהון המניות של החברה, בשיעור של 10% או יותר; ::: (3) צמצום מהותי בפעילות החברה על ידי העברת עסקים ונכסים לאחרים; ::- "ועדת השרים" - ועדת השרים לעניני הפרטה, האמורה [[בסעיף 59א]]; ::- "החלטת הפרטה" - החלטה לפי [[סעיף 59ב]]; ::- "חברה בהפרטה" - חברה שועדת השרים קיבלה לגביה החלטת הפרטה; ::- "פקודת החברות" - [[פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983]]. : (ב) לענין ההגדרות שבסעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המניות המקנות כוח הצבעה או זכות למנות דירקטורים מוחזקות במישרין או בעקיפין, באמצעות שלוח או נאמן. @ 2. תחולת [[חוק החברות|פקודת החברות]] : בכפוף להוראות חוק זה תחול על חברה ממשלתית [[חוק החברות|פקודת החברות]] ולמונחים שבחוק זה תהיה המשמעות הנודעת להם [[חוק החברות|בפקודת החברות]]. @ 3. עדיפות החוק (תיקון: תשנ"ג-2) : מסמכי היסוד, אין בכוחם לגרוע מהוראות חוק זה. @ 4. קווי פעולה של חברה ממשלתית : (א) חברה ממשלתית תפעל לפי השיקולים העסקיים שעל פיהם נוהגת לפעול חברה לא-ממשלתית, זולת אם קבעה לה הממשלה, באישור הועדה, שיקולי פעולה אחרים; הוראה זו לא תחול על חברה ממשלתית שמסמכי היסוד שלה אוסרים חלוקת רווחים. : (ב) בחברה ממשלתית שאחת ממטרותיה היא לספק לציבור מצרכים או שירותים שלא על מנת להפיק רווחים, רשאית הממשלה להחליט שתפעל בהשגת מטרה זו לפי הכללים המחייבים אדם הממלא תפקיד ציבורי על פי דין. == פרק ב': הקמת חברה ממשלתית והפיכת חברה לחברה ממשלתית == @ 5. הקמת חברה ממשלתית : (א) הקמת חברה ממשלתית טעונה החלטת הממשלה; ההחלטה תתקבל על פי הצעה של שר שהוגשה לממשלה עם חוות דעת הרשות. : (ב) החליטה הממשלה על הקמת חברה ממשלתית, יביא שר האוצר את ההחלטה לידיעת הועדה בציון מקורות המימון להשקעות בחברה ובצירוף חוות דעת הרשות. : (ג) הממשלה תקבע כללים שעל פיהם תבחן הצעות להקמת חברות ממשלתיות, והנחיות לעריכת חוות הדעת של הרשות; כללים והנחיות אלה יפורסמו ברשומות. @ 6. נושאים להחלטת הממשלה : בהחלטה להקים חברה ממשלתית תקבע הממשלה, בין השאר - : (1) מטרות החברה, מבנה הון מניותיה והזכויות הצמודות למניותיה לסוגיהן; : (2) המספר הכולל של דירקטורים ומספר הדירקטורים מטעם המדינה שביניהם; : (3) השר שיהיה אחראי לעניני החברה. @ 7. רישום החברה : חברה שמסמכי היסוד שלה מראים שהיא חברה ממשלתית לא תירשם אלא אם הוגשה לרשם החברות תעודה של הרשות המאשרת שהממשלה החליטה על הקמת החברה ושמסמכי היסוד תואמים את החלטת הממשלה; הוגשה תעודה כאמור, יסווג הרשם את החברה כחברה ממשלתית. @ 8. הפיכת חברה לחברה ממשלתית (תיקון: תשס"ג) : (א) עיסקה של המדינה שכתוצאה ממנה הופכת חברה לא-ממשלתית לחברה ממשלתית טעונה החלטת הממשלה, [[וסעיפים 5]] [[ו-6]] יחולו בשינויים המחוייבים. : (ב) קיבלה המדינה, חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית, שלא בדרך עסקה, זכויות בחברה לא ממשלתית שיש בהן כדי להפוך את החברה לחברה ממשלתית, או לחברת בת ממשלתית, תהיה החברה לחברה ממשלתית או לחברת בת ממשלתית, לפי הענין, כעבור שישה חודשים, אלא אם כן החליטה הממשלה, החברה הממשלתית או חברת הבת הממשלתית, לפי הענין, בתוך אותה תקופה, לוותר על זכויות אלה או להעבירן; החלטת החברה הממשלתית או חברת הבת הממשלתית לוותר על הזכויות או להעבירן כאמור, טעונה אישור הממשלה שיינתן לאחר מתן הזדמנות לדירקטוריון החברה להשמיע את עמדתו לפניה; באין החלטה כאמור תקבע הממשלה בתוך ששת החודשים האמורים, את הפרטים האמורים [[בסעיף 6]], ושר האוצר יביא אותם לידיעת הועדה. : (ג) נהפכה חברה לא-ממשלתית לחברה ממשלתית, תגיש הרשות לרשם החברות תעודה המאשרת זאת, בציון השר האחראי לעניני החברה. @ 9. קניית מניות המיעוט (תיקון: תשל"ו, תשל"ו-2) : (א) נהפכה חברה לחברה ממשלתית כאמור [[בסעיף 8]], חייבת המדינה לקנות את המניות של שאר בעלי המניות שרצונם בכך, למעט מניות בכורה הניתנות לפדיון. : (ב) תוך חודש ימים לאחר הפיכת החברה לחברה ממשלתית תודיע הרשות לבעלי המניות האמורים, בדרך שנקבעה למתן הודעות במסמכי היסוד של החברה, על זכותם לפי סעיף זה, ותוך שלושה חדשים לאחר קבלת ההודעה רשאי בעל המניות להודיע לרשות על רצונו שהמדינה תקנה מניותיו, כולן או מקצתן; השרים רשאים, באישור הועדה, להאריך מועדים אלה. : (ג) מחיר המניות יהיה שוויין ערב הפיכת החברה לחברה ממשלתית; באין הסכמה בין הצדדים ייקבע שווי זה בידי מי שנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים מינה לכך, והרשות תודיע על קביעתו לבעל המניות; המחיר ישולם, באין הסכמה אחרת, בשעת העברת המניות למדינה. : (ד) תוך ארבעה עשר יום לאחר שהרשות הודיעה לו על קביעת שווי מניותיו לפי סעיף קטן (ג) רשאי בעל מניות לחזור בו מהודעתו לפי סעיף קטן (ב). : (ה) הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחוייבים, גם כשהחליטה הממשלה כאמור [[בסעיף 4(א)]] או [[בסעיף 15]]. @ 10. השקעות בחברה ממשלתית : לא תשקיע הממשלה בחברה ממשלתית אלא באישור הועדה. @ 11. החלטות הטעונות אישור הממשלה (תיקון: תשס"ג, תשס"ד) : (א) החלטות של חברה ממשלתית בענינים אלה טעונות אישור הממשלה: :: (1) שינוי במטרות החברה; :: (2) הגדלת הון המניות הרשום; :: (3) שינוי בזכויות הצמודות למניות; :: (4) הקצאה של מניות החברה או הסכמה להעברת מניות כשהיא דרושה לפי מסמכי היסוד - אם יש בהן כדי להביא לשינוי מהותי ביחסי הכוחות בין חברי החברה או כדי להקנות לחבר חדש 10% או יותר מן הערך הנקוב של הון המניות או מכוח ההצבעה בחברה או זכות למנות דירקטור; :: (5) הנפקת מניות בכורה הניתנות לפדיון; :: (6) הנפקת איגרות חוב הניתנות להמרה במניות, והמרה במניות של איגרות חוב שהוצאו בלי זכות המרה או של הלוואה שקיבלה החברה; :: (7) הפיכת החברה מחברה שאינה פרטית לחברה פרטית או מחברה פרטית לחברה שאינה פרטית; :: (8) חידוש ארגונה של החברה, פירוקה מרצון, פשרה, סידור או מיזוג עם חברה אחרת; :: (9) הקמת חברה, לבד או עם אחרים, ורכישת מניות בחברה קיימת, למעט רכישת מניות בבורסה בידי חברה שרכישה כזאת היא בין עיסוקיה הרגילים; סברה החברה הממשלתית כי פעולה או עסקה אינה טעונה אישור לפי פסקה זו והרשות חלקה על כך, תובא הפעולה או העסקה לאישור הממשלה; לענין זה - :::- "חברה" - לרבות תאגיד אחר, וכן מיזם אשר מתקיימים לגביו התנאים שיקבע שר האוצר; :::- "מיזם" - התקשרות, לרבות המשך התקשרות, לביצוע פעילות כלכלית, ובלבד שיש בה כדי להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה; :: (9א) זכות שהעניקה חברה או התחייבות שנטלה על עצמה חברה אשר יכול שיהיה בה כדי להגביל, במישרין או בעקיפין, את הממשלה, בין בתפקידה השלטוני ובין במעמדה כבעלת מניות בחברה, לרבות בקשר עם ביצוע שינויים מבניים והפרטה, קידום התחרות והסדרת הענף שבו פועלת החברה; לענין זה, "זכות או התחייבות" - לרבות זכות או התחייבות ולפיה מעשה או מחדל של הממשלה, שאינו בשליטת החברה, יקנה לצד שלישי סעדים ותרופות נגד החברה; :: (9ב) הצעת ניירות ערך לציבור על פי תשקיף, אם סברה הרשות כי כתוצאה מפרסום התשקיף עלולה המדינה, בהיותה בעלת שליטה בחברה, לחוב באחריות לנזק שייגרם מחמת פרט מטעה שהיה בתשקיף, לפי [[חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968]], והודיעה על כך לחברה; :: (10) פעולה כבעלת מניות בחברת-בת ממשלתית באחד הענינים האמורים בפיסקאות (1) עד (9ב); :: (11) התחייבות לאחת הפעולות האמורות בפיסקאות (1) עד (10). : (ב) אישור הממשלה לפי סעיף קטן (א) יתקבל לפי הצעת השרים שהוגשה לממשלה עם חוות דעת הרשות; שר האוצר יביא את החלטת הממשלה לידיעת הועדה; הוראות [[סעיף 5(ג)]] יחולו גם לענין מתן האישור לפי סעיף זה. : (ג) אישרה הממשלה החלטה מן האמורות בסעיף קטן (א), תתן הרשות לחברה תעודה על כך; העתק התעודה יוגש לרשם החברות. : (ד) החלטה מן האמורות בסעיף קטן (א), החייבת רישום לפי [[חוק החברות|פקודת החברות]], לא ירשום אותה רשם החברות אלא אם הוגש לו העתק מן התעודה האמורה. @ 12. חברה שחדלה להיות חברה ממשלתית : נהפכה חברה ממשלתית לחברה לא-ממשלתית, תגיש הרשות לרשם החברות תעודה על כך. @ 13. תעודות הרשות וערעור (תיקון: תשל"ו-2) : (א) תעודת הרשות לפי [[סעיפים 7]], [[8]], [[11]] [[או 12]] תהיה ראיה לכאורה לאמור בה. : (ב) הרואה עצמו נפגע על ידי תעודת הרשות לפי [[סעיפים 8]] [[או 12]] וטוען שחברה לא נהפכה לחברה ממשלתית או שחברה ממשלתית לא נהפכה לחברה לא-ממשלתית, לפי הענין, רשאי לערער לפני בית המשפט המחוזי בירושלים; תקופת הערעור וסדרי הדין בו ייקבעו בתקנות שיתקין שר המשפטים. :: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (ערעורים), תשל״ז–1977]].)) @ 14. פירוק של חברות ממשלתיות : (א) הממשלה רשאית להביא לפירוק מרצון של חברה ממשלתית או למכירת מניות שהמדינה מחזיקה בה, אם ראתה אחת מאלה: :: (1) מטרות החברה הושגו או שהשגתן אינה אפשרית כלל או אינה אפשרית בחסכון וביעילות; :: (2) מטרות החברה הוטלו על רשות שהוקמה בחוק או על חברה ממשלתית אחרת; :: (3) מן הרצוי שמטרות החברה יבוצעו על ידי גוף שאינו חברה ממשלתית. : (ב) הצעה להחליט לפי סעיף זה תוגש לממשלה לאחר התייעצות עם הרשות ועם דירקטוריון של החברה הנוגעת בדבר. : (ג) סברה הרשות שמאחת העילות המפורטות בסעיף קטן (א) יש להביא לפירוק של חברה ממשלתית או למכירת מניות שהמדינה מחזיקה בה ולא הציע זאת שר לממשלה, תחווה הרשות את דעתה בתזכיר מנומק לשר האוצר ולממשלה. @ 15. מיזוג של חברות ממשלתיות : (א) הממשלה רשאית להביא למיזוג של שתי חברות ממשלתיות או יותר, אם ראתה שמטרותיהן חופפות או משלימות בעיקרן או שניתן להשיגן ביתר חסכון או ביתר יעילות על ידי חברה אחת. : (ב) הוראות [[סעיף 14(ב) ו-(ג)]] יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על סעיף זה. @ 15א. מכירת מניות של חברת בת ממשלתית (תיקון: תשמ"ט-2) : (א) החלטה של חברה ממשלתית למכור מניות שהיא מחזיקה בחברת בת ממשלתית שלה טעונה אישור הממשלה ואישור הועדה. : (ב) אישור הממשלה לפי סעיף קטן (א) יתקבל לפי הצעת השרים שהוגשה לממשלה עם חוות דעת הרשות. : (ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על מכירה בבורסה של מניות הרשומות למסחר בבורסה, אם סך כל המניות שנמכרו בשנת מאזן אחת בבורסה אינו עולה על 5% מערכן הנקוב של המניות המוצעות והנפרעות של חברת הבת וסך כל התמורה בשנת מאזן אחת אינה עולה על עשרה מיליון שקלים חדשים, ובלבד שהמכירה לא גרמה להפיכת חברת הבת לחברה שאינה חברת בת ממשלתית. : (ד) הסכום האמור בסעיף קטן (ג) ישתנה ב-1 באפריל של כל שנה, החל בשנת הכספים 1990, לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן מן המדד שפורסם לחודש פברואר 1989 עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי. == פרק ג': הדירקטור == @ 16. הגדרה : [[בפרק זה]], "דירקטור" - דירקטור מטעם המדינה בחברה ממשלתית. @ 16א. כשירות לכהונה (תיקון: תשנ"ג-2, תשנ"ד) : כשיר לכהן כדירקטור בחברה ממשלתית, תושב ישראל שמלאו לו 25 שנה לפחות, ושנתקיים בו אחד מאלה: : (1) הוא בעל תואר אקדמי באחד מן המקצועות הבאים: כלכלה, מינהל עסקים, משפטים, ראיית חשבון, מינהל ציבורי, הנדסה או לימודי עבודה, או שהוא בעל תואר אקדמי אחר או שהוא השלים לימודי השכלה גבוהה אחרת, הכל בתחום עיסוקה העיקרי של החברה; : (2) הוא בעל נסיון של חמש שנים לפחות באחד מאלה, או שהוא בעל נסיון מצטבר של חמש שנים לפחות בשניים או יותר מאלה: :: (א) בתפקיד בכיר בתחום הניהול העסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי; :: (ב) בכהונה ציבורית בכירה או בתפקיד בכיר בשירות הציבורי בנושאים כלכליים, מסחריים, ניהוליים או משפטיים; :: (ג) בתפקיד בכיר בתחום עיסוקיה העיקריים של החברה. @ 16א1. כשירות לכהונה לבעלי תארים מתקדמים (תיקון: תשע"א) : (א) על אף האמור [[בסעיף 16א]], כשיר לכהן כדירקטור בחברה ממשלתית גם מי שהוא בעל תואר אקדמי שני או שלישי, אף אם לא מתקיים בו האמור [[בפסקה (1) לאותו סעיף]]. : (ב) בחברה ממשלתית שהמדינה ממנה בה לא יותר משישה דירקטורים, לא יעלה מספר הדירקטורים כאמור בסעיף קטן (א) על אחד, ובחברה ממשלתית שהמדינה ממנה בה שבעה דירקטורים לפחות - על שני דירקטורים, ולפחות אחד מהם יהיה בעל תואר אקדמי שלישי. @ 16א2. מינוי דירקטור בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית (תיקון: תשע"א, תשע"ב-3) : (א) לכל חברה ממשלתית יתמנה דירקטור אחד לפחות שהוועדה לבדיקת מינויים מצאה שהוא בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית, כמשמעותה לפי [[סעיף 240 לחוק החברות]]. : (ב) השרים יהיו רשאים למנות דירקטורים לחברה ממשלתית לפי חוק זה, אף אם טרם מונה דירקטור לפי סעיף זה באותה חברה, ובלבד שלא יהיה בכך כדי למנוע את מינויו. @ 17. סייגים (תיקון: תשל"ו, תשנ"ג-2, תשס"ג) : (א) אלה אינם כשירים להיות דירקטור: :: (1) שר, סגן שר וחבר הכנסת; :: (2) עובד החברה ומי שמועסק בשירותה, למעט המנהל הכללי ונציג נבחר של עובדי החברה; יושב ראש הדירקטוריון לא ייחשב כעובד החברה לענין זה; :: (3) אדם מקרב הציבור אשר עיסוקיו האחרים עלולים ליצור ניגוד ענינים עם תפקידו כדירקטור באותה חברה; :: (4) מנהל הרשות ועובדיה, זולת אם נמצאת החברה בהליך של פירוק או חיסול עסקיה; :: (5) מי שהורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון או שהיא מחייבת את אי מינויו; :: (6) מי שפסול לכהן כדירקטור בחברה על פי [[חוק החברות|פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983]], או על פי כל דין אחר. : (ב) לא יהיה אדם דירקטור ביותר משתי חברות אלא במקרים שקבע שר האוצר בתקנות בהתייעצות עם הרשות ובאישור הועדה. :: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (כהונה כדירקטור ביותר משתי חברות), תשל״ו–1976]].)) : (ג) שר האוצר רשאי, בהתייעצות עם הרשות ובאישור הועדה, לקבוע בתקנות - :: (1) (((בוטלה);)) :: (2) (((בוטלה);)) :: (3) כללים שלפיהם ייקבע נציג נבחר מקרב עובדי החברה כדירקטור וסוגי החברות שבהן יכהן. ::: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (כללים לקביעת נציג נבחר מקרב עובדי החברה כדירקטור), תשל״ז–1977]].)) : (ג1) בחברה שהמדינה ממנה בה את כל הדירקטורים, למעט דירקטורים חיצוניים, או שבידיה זכות כאמור, לא יעלה מספרם הכולל של חברי דירקטוריון החברה, לרבות דירקטורים חיצוניים, על 12 חברים; הוראה זו לא תחול על חברה שלפני יום א' בסיון התשס"ג (1 ביוני 2003) לא היתה חברה בבעלות ממשלתית מלאה ושמספר הדירקטורים הכולל בה עלה על 12 דירקטורים. : (ד) מספר הדירקטורים מבין עובדי המדינה לא יעלה על שני שלישים מכלל חברי הדירקטוריון שנתמנו כנציגי הממשלה. @ 17א. פסלות מטעמי זיקה כלכלית (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) מבלי לגרוע מכלליות האמור [[בסעיף 17(א)(3)]], לא יתמנה אדם לדירקטור, בין מקרב הציבור ובין מקרב עובדי המדינה, אם יש לו זיקה כלכלית לחברה או לתאגיד קשור לחברה, או אם יש לו קשר אישי להנהלת החברה או להנהלת תאגיד קשור לחברה. : (ב) לענין סעיף קטן זה - ::- "זיקה כלכלית לחברה או לתאגיד קשור לחברה" - החזקה במישרין בניירות ערך של החברה או של תאגיד קשור לחברה באחוז אחד או בשיעור משמעותי הנמוך ממנו, או מי שרשאי למנות דירקטור בחברה או בתאגיד קשור לחברה; ::- "תאגיד קשור לחברה" - תאגיד המחזיק חמישים אחוזים או יותר מן הערך הנקוב של הון המניות המוצא של החברה או מכוח ההצבעה בה, או הרשאי למנות מחצית או יותר מהדירקטורים, או את המנהל הכללי שלה, וכן תאגיד אשר החברה מחזיקה בו זכויות כאמור; ::- "קשר אישי להנהלה" של החברה או של תאגיד קשור לחברה מתקיים בין היתר, באדם שהוא בן משפחה של דירקטור או של מנהל כללי או של עובד בכיר בחברה או בתאגיד קשור לחברה; לענין זה, "בן משפחה" - בן זוג, אח, הורה, צאצא, צאצא בן הזוג או בן זוגו של כל אחד מאלה. @ 18. מינוי (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) דירקטור יתמנה בידי השרים לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים. :: החליטה הועדה לבדיקת מינויים שלא להמליץ על מינויו של מועמד שנתקיים בו האמור [[בסעיף 18ג(א)]] רשאי השר להגיש השגה על ההחלטה שתידון במליאת הממשלה; נימוקי הועדה יובאו בפני הממשלה באמצעות היועץ המשפטי לממשלה או נציגו; לא קיבלה הממשלה את השגת השר, לא ימונה המועמד לדירקטור. : (ב) כתב המינוי יימסר לדירקטור מאת השרים לאחר קבלת חוות דעתה של הועדה לבדיקת מינויים והעתקו יימסר לחברה באמצעות הרשות. : (ג) תוקף המינוי הוא מיום מסירת כתב המינוי לחברה, זולת אם נקבע בו מועד אחר. @ 18א. ייצוג הולם לשני המינים (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים. : (ב) עד להשגת ביטוי הולם לייצוג כאמור, ימנו השרים, ככל שניתן בנסיבות הענין, דירקטורים בני המין שאינו מיוצג באופן הולם באותה עת בדירקטוריון החברה. @ 18א1. ייצוג הולם לאוכלוסיה הערבית (תיקון: תש"ס) : (א) בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגה של האוכלוסיה הערבית. : (ב) עד להשגת ביטוי הולם לייצוג כאמור, ימנו השרים, ככל שניתן בנסיבות הענין, דירקטורים מקרב האוכלוסיה הערבית. : (ג) לענין סעיף זה, "האוכלוסיה הערבית" - לרבות האוכלוסיה הדרוזית והצ'רקסית. @ 18א2. ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות, למי שהוא או אחד מהוריו נולדו באתיופיה, לבני האוכלוסייה החרדית ולעולים חדשים (תיקון: תשע״ז) : בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות יינתן ביטוי הולם לייצוגם של אנשים עם מוגבלות, של מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה, של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים; לעניין זה, ”אנשים עם מוגבלות”, ”בן האוכלוסייה החרדית” ו”עולה חדש” – כהגדרתם [[בסעיף 15א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959]]. @ 18ב. הועדה לבדיקת מינויים (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) שר האוצר ימנה ועדה לבדיקת כשירותם והתאמתם של מועמדים לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון, או מנהל כללי, בחברה ממשלתית בהרכב זה: :: (1) יושב ראש הועדה שיהיה נציג שיקבע היועץ המשפטי לממשלה הכשיר לכהן כשופט של בית משפט מחוזי, והוא יבוא מקרב עובדי המדינה או מקרב עובדי השירות הציבורי, ויכול שיהיה מי שכיהן כשופט או מי שפרש מתפקידו בשירות המדינה או בשירות הציבורי; :: (2) איש ציבור שיקבע יושב ראש הועדה לפי הענין, מתוך רשימה של אנשי ציבור שקבעו שר האוצר ושר המשפטים לענין זה, שמתקיימים בהם תנאי הכשירות הקבועים בחוק זה ליושב ראש דירקטוריון ושאין להם זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה; :: (3) נציג רשות החברות הממשלתיות. : (ב) המנין החוקי לישיבות הועדה הוא היושב ראש וחבר נוסף; היו הדעות שקולות תכריע דעתו של יושב ראש הועדה; הועדה תקבע את סדרי עבודתה, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה. : (ג) ואלה תפקידי הועדה: :: (1) לבדוק אם מתקיימים במועמד לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון או מנהל כללי, תנאי הכשירות האמורים [[בסעיפים 16א]] [[24(ג)]] [[או 37(ג)]] לפי הענין, והאם אין הוא פסול מלכהן על פי האמור [[בסעיפים 17]] [[ו-17א]]; :: (2) לקבוע אם מן הראוי למנותו בהתאם לאמור [[בסעיף 18ג]]; :: (3) לייעץ לשרים בדבר מידת התאמתו של המועמד לתפקיד, בשים לב בין היתר, לצרכיה המיוחדים של החברה, לגודלה, ולהרכב הדירקטוריון בעת המינוי, ובהתחשב ביכולתו של המועמד להקדיש את הזמן הראוי לתפקיד לו הוא מיועד; :: (4) הועדה תעביר לשרים את חוות דעתה בענינים המפורטים בפסקאות (1) עד (3), בכתב; :: (5) לצורך ביצוע תפקידיה על פי חוק זה, רשאית הועדה לדרוש פרטים בכתב אודות המועמד, תולדות חייו, השכלתו ועיסוקיו, וכן לדרוש כל מידע או חוות דעת מהרשות. @ 18ג. כשירות מיוחדת (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) מצאה הועדה לבדיקת מינויים כי למועמד לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון או מנהל כללי בחברה ממשלתית, יש זיקה אישית, עיסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה, לא תמליץ על מועמדותו זולת אם מצאה כי יש לו כישורים מיוחדים בתחומי פעולתה של החברה, או שקיימים לגביו שיקולים של כשירות מיוחדת אחרת בנוסף לתנאי הכשירות הנדרשים לפי חוק זה לאותה כהונה. : (ב) לענין חוק זה, לא יראו בחברות במפלגה כשלעצמה זיקה אישית או פוליטית. : (ג) הוראות [[סעיף 16א]] לא יחולו על נציג נבחר מבין עובדי החברה המתמנה לדירקטור ובלבד שמלאו לו עשרים וחמש שנים ביום שנתמנה. @ 18ד. קציבת מועדים למינוי דירקטור מקרב העובדים (תיקון: תשס"ט) : (א) התקיימו בחירות לקביעת נציג נבחר, יעביר ארגון העובדים היציג את תוצאות הבחירות הסופיות לשרים ולרשות; לאחר העברת התוצאות כאמור יקבלו השרים והרשות לידיהם את המידע הנדרש. : (ב) התקבל כל המידע הנדרש, יעבירו השרים לבחינת הוועדה לבדיקת מינויים, בתוך 60 ימים ממועד קבלתו, את עניינו של נציג נבחר, אחד או יותר, המועמד לכהונת דירקטור מקרב עובדי החברה (בסעיף זה - מועמד). : (ג) אישרה הוועדה לבדיקת מינויים את המועמדות לפי סעיף קטן (ב), יקבלו השרים החלטה לפי [[סעיף 18]], בתוך 30 ימים ממועד האישור, אלא אם כן מצאו, בתוך תקופת 30 הימים כאמור, כי אין למנות את המועמד; ואולם נדרש בירור נוסף לגבי המועמד בשל בחינת הוועדה לבדיקת מינויים או בשל מידע שקיבלו השרים או הרשות לאחר שהשרים העבירו את עניינו של נציג נבחר לוועדה לבדיקת מינויים, תימנה התקופה כאמור ממועד קבלת המידע הנדרש. : (ד) לא אישרה הוועדה לבדיקת מינויים את המועמדות כאמור, או מצאו השרים כי אין למנות את המועמד מטעם אחר, יביאו השרים לפני הוועדה לבדיקת מינויים את עניינו של מועמד אחר בתוך 30 ימים ממועד החלטת הוועדה או החלטת השרים, לפי העניין. : (ה) בסעיף זה - ::- "ארגון העובדים היציג" - הארגון שעמו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים בחברה; ::- "המידע הנדרש" - כל מידע הנדרש, מהנציגים הנבחרים, מהחברה או מארגון העובדים היציג, או מכל גורם אחר, לצורך הבאת עניינו של מועמד לבחינת הוועדה לבדיקת מינויים או לצורך השלמת המינוי לפי [[סעיף 18]], לפי העניין; ::- "נציג נבחר" - נציג שנבחר מקרב עובדי החברה המוצע להתמנות כדירקטור, בהתאם להוראות לפי [[סעיף 17(ג)(3)]]. @ 19. גמול והוצאות : שר האוצר, בהתייעצות עם הרשות ובאישור הועדה, רשאי להתקין תקנות בדבר הגמול וההוצאות שישולמו לדירקטור. : ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור מקרב הציבור בחברות הממשלתיות), התשנ"ד-1994]].)) @ 20. חובת מתן ידיעות (תיקון: תשל"ו-2) : (א) דירקטור חייב, על אף כל דין אחר, למסור לשרים ולרשות, לפי דרישתם, ידיעות על עניני החברה ועל פעולותיו בה. : (ב) נודע לדירקטור על ענין של החברה שנתגלו בו לכאורה פגיעה בחוק או בטוהר המידות, עליו להביא את הדבר ללא דיחוי לידיעתם של יושב ראש הדירקטוריון, של השרים, של הרשות ושל מבקר המדינה. @ 21. תקופת כהונה : דירקטור יתמנה לתקופה של לא יותר משלוש שנים מתחילת תוקף מינויו; דירקטור שחדל לכהן יכול להתמנות מחדש. @ 22. פקיעת הכהונה (תיקון: תשל"ו-2, תשנ"ג-2, תשנ"ג-3, תשס"ג) : (א) דירקטור יחדל לכהן לפני תום התקופה שלה נתמנה באחת מאלה: :: (1) התפטר במסירת כתב התפטרות לשרים; השרים רשאים לעכב את תוקף ההתפטרות לא יותר מחודש ימים; :: (2) נעדר מארבע ישיבות רצופות של הדירקטוריון או משש ישיבות תוך שנה, זולת אם השרים, לאחר התייעצות עם הרשות, קבעו, בהודעה לחברה, שהיתה סיבה מוצדקת להיעדרות; :: (3) נבצר ממנו למלא תפקידו והשרים, לאחר התייעצות עם הרשות, הודיעו על כך לחברה; :: (4) הורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון או היא מחייבת, לדעתו, הפסקת כהונתו; :: (5) נתקיימה בו אחת הנסיבות הפוסלות אדם מהיות דירקטור; :: (6) הרשות, או השרים לאחר התייעצות עם הרשות, ראו שאינו ממלא תפקידו כראוי והעבירו אותו, בהודעה לחברה, מכהונתו; :: (7) הרשות קבעה כי הוא אינו ממלא את תפקידו באופן המקדם את ביצועה של החלטת הפרטה, או פעל במעשה או במחדל בדרך הפוגעת ביכולת החברה לקיים הוראה או דרישה שניתנו כדין לפי [[סעיפים 59ד]] [[או 59ה]]; הרשות תודיע על כך לשר האוצר ולחברה. : (ב) דירקטור שנתמנה בהיותו עובד המדינה או עובד בחברה ממשלתית אחרת, וחדל מהיות עובד כאמור, יחדל לכהן מן היום שהרשות הודיעה על כך לחברה, אולם רשאים השרים, לאחר התייעצות עם הרשות, לאשר מחדש מינויו. : (ג) מכרה הממשלה מניות שהחזיקה בחברה ממשלתית, יחדלו לכהן הדירקטורים, כולם או חלקם, אם הדבר מתחייב מעסקת המכירה, מן היום שהרשות הודיעה עליו לחברה; התחייבה מעסקת המכירה הפסקת כהונתם של חלק מן הדירקטורים בלבד, יקבעו השרים, לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים, מי יהיו הדירקטורים שכהונתם תופסק. @ 23. השעיה : היה דירקטור חשוד בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון, רשאים השרים להשעותו בהודעה לחברה, ורשאים הם למנות ממלא מקום לתקופת השעייתו. @ 23א. השלמת מנין חוקי (תיקון: תשנ"ג-2) : פחת מספר חברי הדירקטוריון הרשאים להשתתף בישיבותיו מהמנין החוקי לישיבותיו, ומצב זה נמשך למעלה מ-30 ימים, או פחת מספר החברים מן המספר המזערי הקבוע בתקנות החברה ומצב זה נמשך למעלה מ-60 ימים, רשאית הממשלה, בהתייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים, למנות דירקטור או דירקטורים במספר הדרוש להשלמת המנין החוקי. == פרק ד': הדירקטוריון == === סימן א': יושב ראש הדירקטוריון === @ 24. בחירה (תיקון: תשנ"ג-2, תשנ"ד) : (א) הדירקטוריון של חברה ממשלתית יבחר באחד מחבריו ליושב ראש הדירקטוריון; הבחירה טעונה אישור השרים לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים; אולם רשאית הממשלה למנות יושב ראש הדירקטוריון מבין חבריו, אם ראתה צורך בכך ולאחר שנועצה בועדה לבדיקת מינויים. : (ב) המנהל הכללי של החברה לא יהיה יושב ראש הדירקטוריון. : (ג) כשיר לכהן כיושב ראש דירקטוריון של חברה ממשלתית מי שמתקיים בו האמור [[בסעיף 16א]], ובלבד שמתקיימים בו התנאי [[אותו סעיף|שבפסקה (1)]] וכן אחד התנאים [[שבפסקה (2), שבאותו סעיף]]; אולם במקרים חריגים ניתן לבחור במי שלא מתקיים בו התנאי האמור [[בפסקה (1) שבאותו סעיף]], אם הוא בעל נסיון מצטבר של שתים עשרה שנים לפחות בתפקיד או בכהונה כאמור [[בפסקה (2) שבאותו סעיף]], שמתוכן שש שנים לפחות - בגופים בעלי היקף פעילות שאינו נופל מזה של החברה שבה הוא מועמד לכהן, והועדה לבדיקת מינויים אישרה שקיימים נימוקים מיוחדים לבחירה כאמור. : (ד) בחר דירקטוריון של חברה ממשלתית באדם לכהונת יו"ר דירקטוריון והועדה לבדיקת מינויים החליטה שלא להמליץ על מינויו מחמת שנתקיים בו האמור [[בסעיף 18ג(א)]], לא יאשר השר את המינוי אלא אם כן הוא הגיש השגה על ההחלטה שאושרה במליאת הממשלה; הוראות [[סעיף 18(א)]] יחולו לענין השגה כאמור. @ 25. חובת דין וחשבון : יושב ראש הדירקטוריון חייב, על אף כל דין אחר, למסור לשרים ולרשות, אחת לששה חדשים ובכל עת לפי דרישת השרים או הרשות, דין וחשבון בכתב על פעולות החברה ועל עבודת הדירקטוריון. === סימן ב': עבודת הדירקטוריון === @ 26. מועדי הישיבות : (א) ישיבות הדירקטוריון של חברה ממשלתית יתקיימו לפי צרכי החברה ולפחות אחת לחדשיים, זולת אם קבעו השרים, לאחר התייעצות עם הרשות, מועדים אחרים לפי טיב עסקיה של החברה. : (ב) הדירקטוריון יקיים ישיבה מיוחדת אם דרשו זאת השרים, הרשות או אחד הדירקטורים; הישיבה תתקיים תוך שבעה ימים מיום הדרישה, זולת אם נדרש לקיימה תוך זמן קצר יותר; בישיבה ידונו בענינים המפורטים בדרישה והחלטותיה יובאו מיד לידיעת השרים והרשות. @ 27. זימון הישיבות וסדר יומן : (א) יושב ראש הדירקטוריון יזמן את ישיבות הדירקטוריון ויקבע זמנן, מקומן וסדר יומן בכפוף לאמור [[בסעיף 26]]. : (ב) הזמנה לישיבות הדירקטוריון תימסר גם לרשות, והיא רשאית לשלוח לכל ישיבה נציג שיהיה רשאי להשתתף בישיבה ומעמדו בה יהיה כשל דירקטור, אלא שלא ייחשב במנין החוקי ולא תהיה לו זכות הצבעה. @ 28. מנין ורוב : המנין החוקי לישיבות הדירקטוריון הוא רוב חבריו ובהם לפחות דירקטור אחד מטעם המדינה; ההחלטות יתקבלו ברוב דעות של המשתתפים בהצבעה; היו הדעות שקולות - יכריע היושב ראש; והכל כשאין הוראה אחרת במסמכי היסוד של החברה. @ 29. ועדות : (א) הדירקטוריון רשאי להקים מבין חבריו ועדות קבועות או לענין מסויים. : (ב) הוראות [[סעיף 27(ב)]] יחולו גם על ישיבותיה של ועדה. : (ג) סיכומיה של ועדה יהיו בבחינת המלצות לדירקטוריון, והוא רשאי לאמצם, לשנותם או לדחותם. @ 29א. (תיקון: תשנ"א) : (א) הדירקטוריון ימנה ועדת ביקורת מבין חבריו, שמספר חבריה לא יפחת משלושה. : (ב) על אף האמור [[בסעיף 29(ג)]], תקפן של החלטות ועדת הביקורת בענינים המנויים [[פרק 5 לחלק 6 לחוק החברות|בפרק ד1 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983]], יהיה בהתאם לקבוע בו. @ 30. אצילת סמכויות : (א) הדירקטוריון רשאי לאצול מסמכויותיו לאחד, לאחדים או לועדה מבין חבריו, או למנהל הכללי, פרט לסמכויות לפי [[סעיף 32]] ולסמכות שהממשלה החליטה או שהשרים הודיעו לחברה שאין לאצלה. : (ב) אצל הדירקטוריון סמכות לועדה, רשאי הוא להורות שלא יחול לגביה [[סעיף 29(ג)]]. @ 31. קביעת סדרי העבודה : שר האוצר רשאי, לפי המלצת הרשות, לקבוע כללים לדרך עבודתו ולסדרי דיוניו של דירקטוריון, אם לכלל החברות הממשלתיות ואם לסוגיהן. === סימן ג': תפקידי הדירקטוריון === @ 32. ענינים שבחובה (תיקון: תשס"ג) : (א) חובה על הדירקטוריון של חברה ממשלתית, בלי לגרוע משאר תפקידיו - :: (1) לקבוע את המדיניות הכללית של החברה בתחום מטרותיה, ואת פעולותיה הפיננסיות; :: (2) לקבוע מדי שנה - ::: (א) תקציבה השנתי של החברה ודרך ביצועו והשימוש במקורות העומדים לרשותה; ::: (ב) תכנית הפעולה של החברה לאותה שנה ותכניותיה לטווח ארוך; ::: (ג) תקן עובדי החברה והמועסקים בשירותה; :: (3) לעקוב ברציפות אחרי הגשמת המדיניות, התכניות והתקציבים של החברה; :: (3א) לקבוע, בכפוף לכללים שיקבע שר האוצר, לפי הצעת הרשות, את אופן בחירת הפקידים הבכירים כמשמעותם בפסקה (4) ואת תנאי כשירותם, וכן לקבוע את אופן בחירת שאר עובדי החברה ותנאי כשירותם בכפוף לכללים שקבע שר האוצר לפי הצעת הרשות, ככל שנקבעו; ::: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר העסקת קרובי משפחה), התשס"ה-2005]].)) ::: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר אופן בחירת פקידים בכירים), התשס"ה-2005]].)) :: (4) לקבוע, על פי הכללים שקבעה לכך הממשלה ובאישורה, שכר, תנאים סוציאליים, הטבות, מענקים ותנאי עבודה אחרים של המנהל הכללי, המשנה והסגנים למנהל הכללי, מנהלי האגפים, מנהל עניני הכספים, המבקר הפנימי, מזכיר החברה ונושאי תפקידים אחרים שקבעו לענין זה השרים לאחר התייעצות עם הרשות (להלן - הפקידים הבכירים), ושל שאר עובדי החברה; :: (5) לאשר, על פי המלצת המנהל הכללי, את מינוים של הפקידים הבכירים בהתאם לתקן; :: (6) לדון בטיוטת הדו"חות הכספיים של החברה ובהערות רואי החשבון לגביה, ולדון לאחר אישור הדו"חות הכספיים בכל פרט שלגביו הסתייג רואה החשבון, העיר הערה או נמנע מלחוות דעתו; :: (7) לאשר מתן הלוואות והפקדת כספים החורגים מהמהלך הרגיל של עסקי החברה; :: (8) לדון בכל ענין שהשרים או הרשות דרשו להעמיד על סדר היום או שהמנהל הכללי הודיע עליו לפי [[סעיף 41]]. : (ב) שר האוצר רשאי, על פי המלצת הרשות, לקבוע כללים לעריכת התקציבים והתכניות האמורים בסעיף קטן (א)(2), אם לכלל החברות הממשלתיות ואם לסוגיהן. @ 33. דו"חות כספיים (תיקון: תשנ"ג-3, תשס"ג, תשס"ה, תשע"ב-3, תשפ"ה) : (א) הדירקטוריון ידאג מדי שנה לעריכתם של דו"חות אלה: :: (1) מאזן; :: (2) דו"ח ריווח והפסד, כולל יעוד רווחים; :: (3) דו"ח המשאבים ואופן השימוש בהם; :: (4) בחברה שיש לה חברת-בת - דו"חות כספיים מאוחדים, זולת אם לדעת הדירקטוריון והרשות אין אופי הפעולות של החברות או מועד עריכת דו"חותיהן הכספיים מאפשרים זאת. : (א1) שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים, רשאי לקבוע כי חברות ממשלתיות שיקבע לפי הצעת הרשות, ימסרו לרשות, נוסף על האמור בכל דין, דוחות שנתיים, תקופתיים ומידיים לפי הוראות [[חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968]] (להלן - חוק ניירות ערך), שיחולו לפי הצעת הרשות, כולן או חלקן, והכל בשינויים המחויבים ובהתחשב בתכלית הדיווח לפי חוק זה. : (ב) שר האוצר רשאי לחייב חברה ממשלתית בעריכת דו"ח נוסף ולקבוע מועד להגשתו. :: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (דוח נוסף בדבר הפעולות שננקטו והמצגים שניתנו להבטחת נכונות הדוחות הכספיים ודוח הדירקטוריון), התשס״ו–2005]].)) :: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (דוחות נוספים בדבר אפקטיביות הבקרה הפנימית על דיווח כספי), התשס״ח–2007]].)) : (ג) החלטת הדירקטוריון בדבר יעוד הרווחים של החברה או בדבר חלוקה כהגדרתה [[בחוק החברות]], טעונה אישור הרשות; ואולם, חלקה הרשות על החלטת הדירקטוריון יחולו הוראות אלה: :: (1) בחברה שפסקאות (2) או (3) אינן חלות עליה - תפעל החברה על פי החלטת הרשות כפי שאישרה אותה הממשלה; :: (2) בחברה בהפרטה - תפעל החברה על פי החלטת הרשות כפי שאישר אותה שר האוצר; :: (3) בחברה לפי [[סעיף 61(א)(2)]] שאינה חברה בהפרטה - תובא המחלוקת להכרעת השרים. : (ג1) על אף האמור במסמכי היסוד של החברה, החלטת הדירקטוריון בדבר ייעוד הרווחים של החברה או בדבר חלוקה כהגדרתה [[בחוק החברות]], שאושרה בהתאם להוראות סעיף קטן (ג) (בסעיף קטן זה - החלטת הדירקטוריון המאושרת), לא תהיה טעונה אישור האספה הכללית של החברה, אם אישר אותה השר הממונה על ביצוע חוק זה בתוך 45 ימים מהמועד שבו העבירה הרשות לאישורו את החלטת הדירקטוריון המאושרת; חלפו 45 ימים ולא התקבלה החלטת השר הממונה כאמור, לא תהיה החלטת הדירקטוריון המאושרת טעונה אישור האספה הכללית של החברה אם אישרה אותה הממשלה. : (ד) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות שבדין אחר בדבר עריכתם של דו"חות כספיים או אחרים. @ 33א. נותן שירות חיוני לציבור (תיקון: תשס"ג) : נוסף על הוראות כל דין, רשאי שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים, וביחס לחברה ציבורית - בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע לפי הצעת הרשות כללים לעריכת דוחות כספיים של חברה ממשלתית שלגביה קבע כי היא נותנת שירות חיוני לציבור, לרבות לענין הפרטים שייכללו בהם, העקרונות החשבונאיים לעריכתם, וההצהרות והביאורים שיצורפו להם. @ 33ב. סמכות להורות על דרך הצגת פרטים בשל קיומו של אינטרס ציבורי (תיקון: תשס"ג) : (א) ראתה הרשות כי אינטרס ציבורי מחייב זאת, רשאית היא להורות לחברה ממשלתית על דרך הצגת פרטים בדוחות כספיים או בכל דוח אחר שהחברה נדרשת להגישו לפי כל דין, ובלבד שהוראות לענין זה לא נקבעו בכללים, בדין או בעקרונות החשבונאיים המקובלים ובכללי הדיווח המקובלים. : (ב) חלקה הרשות על דרך הצגת פרטים בדוחות כספיים או בכל דוח אחר שהחברה הממשלתית נדרשת להגישו לפי כל דין, רשאית היא, אם ראתה כי אינטרס ציבורי מחייב זאת, להורות לחברה לגלות את עמדת הרשות ולתאר את המחלוקת בדוחות, להנחת דעת הרשות. @ 33ג. צו בית משפט (תיקון: תשס"ג) : חברה שלא הגישה דוח לפי הוראות [[סעיפים 33א]] [[או 33ב]], לפי הענין, או שהגישה דוח שלא לפי הוראות הסעיפים האמורים, או שלא תיקנה דוח כאמור בתוך המועד שהורו לה הרשות או עובד שהיא הסמיכה לכך, או שלא מסרה הסבר, פירוט, ידיעות או מסמכים בקשר לפרטים הכלולים בדוחות לפי [[סעיף 33ב]], שהניחו את דעת הרשות, רשאי בית המשפט המחוזי, לבקשת הרשות, לצוות על החברה ועל נושאי המשרה של החברה שיגישו את הדוח או שיתקנו אותו, בתוך זמן שיקבע בית המשפט. @ 33ד. אי הגשת דוחות כנדרש (תיקון: תשס"ג) : (א) עשתה חברה ממשלתית אחת מאלה, יחולו הוראות סעיף קטן (ב) - :: (1) לא הגישה דין וחשבון לפי [[סעיף 25]], או מסמך מהמסמכים כאמור [[בסעיף 34(א)(1) ו-(2)]], במועדים שנקבעו לכך לפי הוראות חוק זה, או שהגישה דין וחשבון או מסמך כאמור שלא במלואו; :: (2) לא הגישה דוח או הודעה לפי [[סעיף 33ב]] במועד שנקבע לכך, או הגישה דוח שלא לפי הוראות [[הסעיף האמור]] והרשות שוכנעה כי חרגה בעניינים שבמהות; :: (3) לא הגישה מסמך מהמסמכים האמורים [[בסעיף 33]] או לא מסרה מידע כאמור [[בסעיף 35]], או הגישה מסמך או מידע כאמור שלא במלואו. : (ב)(1) ידע יושב ראש הדירקטוריון כי החברה פעלה כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (3) או ידע דירקטור כי החברה פעלה כאמור בסעיף קטן (א)(2) או (3), או היה עליהם לדעת על כך ולא נקטו את כל האמצעים הנאותים כדי למנוע זאת, יראו אותם לענין [[סעיף 22(א)(6)]] כמי שאינם ממלאים תפקידם כראוי, ורשאית הרשות, בהודעה לחברה, להעבירם מכהונתם. :: (2) ידע המנהל הכללי של החברה כי החברה פעלה כאמור בסעיף קטן (א)(2) או היה עליו לדעת על כך ולא נקט את כל האמצעים הנאותים כדי למנוע זאת, רשאית הממשלה או הרשות להעבירו מכהונתו. @ 34. הגשת מסמכים (תיקון: תשס"ז) : (א) יושב ראש הדירקטוריון חייב להגיש לשרים ולרשות - :: (1) הצעת התקציב והתכניות האמורים [[בסעיף 32(א)(2)]] וטיוטת הדו"חות האמורים [[בסעיף 33(א)]] - חודש ימים לפני המועד לדיון בהן, זולת אם קבעו השרים, לאחר התייעצות עם הרשות, תקופה קצרה יותר לענין זה; :: (2) המסמכים האמורים בפיסקה (1) - מיד לאחר שהדירקטוריון אישרם; :: (3) העתק הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון - תוך שבועיים מכל ישיבה. : (א1) הרשות רשאית להורות, לגבי חברה ממשלתית מסוימת או סוגים של חברות ממשלתיות, בדבר המועדים שבהם יוגשו המסמכים האמורים בסעיף קטן (א)(1) לאישור הדירקטוריון של החברה הממשלתית והמועד האחרון לאישורם של מסמכים כאמור בידי הדירקטוריון. : (ב) המסמכים האמורים בסעיף קטן (א) יוגשו גם למבקר המדינה ויוגשו לועדה לפי דרישתה. : (ג) השרים רשאים להורות לגבי חברה ממשלתית פלונית שמסמך מן המסמכים האמורים בסעיף קטן (א) יישמר בדרך שיורו ולא יימסר אלא למי שצויין בהוראתם, וכן רשאי להורות שר הבטחון אם ראה שטעמים של בטחון המדינה מחייבים זאת; אין בהוראה לפי סעיף קטן זה כדי לגרוע מסעיף קטן (ב). @ 34א. פרסום לציבור (תיקון: תשע״ח) : (א) חברה ממשלתית תפרסם לציבור - :: (1) דוחות כאמור [[בסעיף 33(א) ו-(א1)]] שעל החברה או נושא משרה בה להגיש לרשות לפי חוק זה; :: (2) כל מסמך אחר שעל החברה או נושא משרה בה להגיש לרשות לפי חוק זה, אשר שר האוצר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, קבע, בצו, שיש לפרסמו לציבור. : (ב) פרסום כאמור בסעיף קטן (א) ייעשה עם הגשת המסמך לרשות או בסמוך לאחר מכן. : (ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), קבעה הרשות הוראות לעניין פרסום לציבור של מסמכים כאמור בסעיף קטן (א) באמצעות הרשות, ובכלל זה הוראות לעניין הדרך והמועד להגשתם של מסמכים כאמור לרשות לצורך פרסומם לציבור באמצעותה, תגיש חברה ממשלתית לרשות את המסמכים האמורים לפי אותן הוראות, לשם פרסומם לציבור באמצעות הרשות. : (ד) הוראות לפי סעיף קטן (ג) אינן טעונות פרסום ברשומות, אולם מנהל הרשות יפרסם ברשומות הודעה על מתן הוראות כאמור ועל מועד תחילתן; ההוראות וכל שינוי בהן יפורסמו באתר האינטרנט של הרשות. : (ה) חברה ממשלתית שהיא תאגיד מדווח כהגדרתו [[בחוק ניירות ערך]], לא תידרש לפרסם לציבור, לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) או (ג), מסמכים שהגישה לרשות ניירות ערך לפי [[החוק האמור]]; לעניין זה יראו דוחות שהגישה חברה ממשלתית כאמור לפי [[סעיף 36 לחוק ניירות ערך]] כדוחות לפי [[סעיף 33(א) ו-(א1)]]. : (ו) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) או (ג), חברה ממשלתית לא תפרסם לציבור לפי אותם סעיפים קטנים פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי [[סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998]], וכן רשאית היא שלא לפרסם כאמור פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי [[סעיף 9(ב) לחוק האמור]]. : (ז) ראתה הרשות כי חברה ממשלתית לא פרסמה מידע כנדרש לפי הוראות סעיף זה, רשאית היא לפרסם את המידע כאמור בעצמה, לאחר שנתנה לחברה הזדמנות לטעון את טענותיה בעניין. @ 35. חובת הודעה וסייג להחלטות : (א) נודע ליושב ראש הדירקטוריון על ענין של החברה שנתגלו בו לכאורה פגיעה בחוק או בטוהר המידות או ליקוי כיוצא באלה, יביא את הענין ללא דיחוי לידיעת השרים, מבקר המדינה והרשות, זולת אם הודע להם על אותו ענין לפי [[סעיף 20(ב)]], ויזמן ללא דיחוי ישיבה של הדירקטוריון לשם דיון וקביעת דרכי פעולה, אולם לא יחליט הדירקטוריון באותו ענין אלא לאחר שניתנה לרשויות האמורות שהות של 14 יום להבעת דעתם. : (ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת הודעה על פי דין אחר. @ 36. השגת המידע : (א) הדירקטוריון רשאי, בכל עת שימצא לנחוץ - :: (1) לדרוש מהמנהל הכללי של חברת בת של החברה מידע בכל ענין שלדעת הדירקטוריון נוגע לעניני חברת הבת; :: (2) לדרוש מרואה החשבון ומן המבקר הפנימי של חברה או של חברת בת שלה דין וחשבון בנוגע לאותה חברה. : (ב) העתק מדין וחשבון שנמסר לדירקטוריון לפי סעיף קטן (א)(2) יימסר גם למנהל הכללי ולרשות. == פרק ה': המנהל הכללי == @ 37. מינוי (תיקון: תשנ"ג-2, תשנ"ד) : (א) הדירקטוריון של חברה ממשלתית ימנה את המנהל הכללי; המינוי טעון אישור השרים לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים; אולם רשאית הממשלה למנות את המנהל הכללי אם ראתה צורך בכך. : (ב) שר, סגן שר או חבר הכנסת לא יהיה מנהל כללי בחברה ממשלתית. : (ג) כשיר להתמנות למנהל כללי בחברה ממשלתית מי שמתקיים בו האמור [[בסעיף 16א]] ובלבד שמתקיימים בו התנאי [[אותו סעיף|שבפסקה (1)]] וכן אחד התנאים [[שבפסקה (2) שבאותו סעיף]], אולם במקרים חריגים ניתן למנות מי שלא מתקיים בו התנאי האמור [[בפסקה (1) שבאותו סעיף]], אם הוא בעל נסיון מצטבר של שתים עשרה שנים לפחות בתפקיד או בכהונה כאמור [[בפסקה (2) שבאותו סעיף]], שמתוכן שש שנים לפחות - בגופים בעלי היקף פעילות שאינו נופל מזה של החברה שבה הוא מועמד לכהן, והועדה לבדיקת מינויים אישרה שקיימים נימוקים מיוחדים למינוי כאמור, ולא מתקיים בו האמור [[בסעיף 17(א) פסקאות (1), (3), (5) ו-(6)]]. : (ד) בחר דירקטוריון חברה ממשלתית באדם לכהונת מנהל כללי והועדה לבדיקת מינויים החליטה שלא להמליץ על מינויו מחמת שנתקיים בו האמור [[בסעיף 18ג(א)]] לא יאשר השר את המינוי אלא אם כן הוא הגיש השגה על ההחלטה שאושרה במליאת הממשלה; הוראות [[סעיף 18(א)]] יחולו לענין השגה כאמור. @ 38. הצהרת רכוש : מי שנתמנה מנהל כללי של חברה ממשלתית יצהיר, במועד, בדרך ובצורה שנקבעו בתקנות, על הנכסים, החובות ומקורות ההכנסה שלו, של בן זוגו שחי עמו ושל ילדיו הסמוכים על שולחנו; כן יצהיר כאמור על שינויים מהותיים בנתונים אלה. : ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (הצהרת רכוש של מנהל כללי), תשל״ו–1976]].)) @ 39. תפקידים : המנהל הכללי אחראי לניהול השוטף של עניני החברה במסגרת התקציב והתכניות שנקבעו לפי [[סעיף 32(א)(2)]] ובמסגרת החלטות הדירקטוריון. @ 40. סמכויות : (א) למנהל הכללי יהיו כל הסמכויות שניתן להעניק למנהל עסקים לפי [[חוק החברות|פקודת החברות]] ולפי מסמכי היסוד של החברה, פרט לסמכויות הנתונות לפי חוק זה לדירקטוריון או לרשות אחרת. : (ב) האספה הכללית רשאית להגביל או לסייג סמכויותיו של המנהל הכללי, וכן רשאי לעשות הדירקטוריון; החלטה על כך תוגש לרשם החברות ולרשות. @ 41. חובת דיווח : (א) המנהל הכללי חייב להודיע ליושב ראש הדירקטוריון ללא דיחוי על כל ענין מהותי שבחברה הנוגע לתפקידי הדירקטוריון; היה הענין חורג או עשוי לחרוג ממה שקבע הדירקטוריון לפי [[סעיף 32(א)]] או שהיה מן המנויים [[בסעיף 35]], יזמן יושב ראש הדירקטוריון ללא דיחוי ישיבה של הדירקטוריון ויביא לפניו את ההודעה. : (ב) המנהל הכללי חייב למסור לדירקטוריון דו"ח על הפעילות השוטפת של החברה במועדים שקבע לכך הדירקטוריון. @ 42. פקיעת כהונה (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) המנהל הכללי יחדל לכהן בכל אחת מאלה: :: (1) התפטר במסירת כתב התפטרות ליושב ראש הדירקטוריון; :: (2) הממשלה העבירה אותו מכהונתו; :: (3) הדירקטוריון העביר אותו מכהונתו בהחלטה שנתקבלה ברוב קולות של המשתתפים בהצבעה; :: (4) הדירקטוריון קבע, תוך השנה הראשונה לכהונתו, שאינו מתאים לתפקידיו; :: (5) הדירקטוריון קבע שנבצר ממנו דרך קבע למלא תפקידיו; :: (5א) ועדת השרים קבעה, בהמלצת שר האוצר ועל פי חוות דעת הרשות, כי הוא אינו ממלא את תפקידו באופן המקדם את ביצועה של החלטת הפרטה, או פעל במעשה או במחדל בדרך הפוגעת ביכולת החברה לקיים הוראה או דרישה שניתנו כדין לפי [[סעיפים 59ד]] [[או 59ה]]; :: (6) הורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון או שהיא מחייבת לדעתו הפסקת כהונתו; :: (7) נפסל לכהן לפי [[חוק החברות|פקודת החברות]] או לפי דין אחר; :: (8) החברה נתפרקה. : (ב) כהונת המנהל הכללי פוקעת - :: (1) בהתפטרותו - כעבור שלושה חדשים מיום מסירת כתב ההתפטרות, זולת אם קבע הדירקטוריון מועד קרוב יותר; :: (2) לפי סעיף קטן (א)(2) עד (5א) - מן היום שנקבע לכך בהחלטה; :: (3) לפי סעיף קטן (א)(6) - עם מסירת ההודעה ליושב ראש הדירקטוריון; :: (4) בפירוק החברה - עם תחילת הפירוק. : (ג) פקעה כהונת המנהל הכללי, רשאי הדירקטוריון למנות מנהל כללי בפועל עד שיתמנה מנהל כללי לפי [[סעיף 37]] ואם פקיעת הכהונה היתה לפי סעיף קטן (א)(5א), יהיה מינוי המנהל הכללי בפועל טעון אישור הרשות. @ 43. השעיה : (א) הדירקטוריון רשאי להשעות את המנהל הכללי אם ראה יסוד לחשד שעבר עבירה פלילית שגרמה לחברה נזק, והדירקטוריון חייב להשעותו אם הוגש נגדו כתב אישום בשל עבירה אשר לדעת היועץ המשפטי לממשלה מצדיקה השעייתו. : (ב) הושעה המנהל הכללי, רשאי הדירקטוריון למנות מנהל כללי בפועל לתקופת השעייתו. == פרק ו': בעלי תפקידים מיוחדים == === סימן א': רואה חשבון === @ 44. מינוי ושכר : (א) המינוי של רואה חשבון לחברה ממשלתית טעון אישור הרשות. : (ב) חבר הכנסת לא יהיה רואה חשבון של חברה ממשלתית ולא יהיה שותף בשותפות או בעל מניות בתאגיד שהוא רואה חשבון של חברה ממשלתית. : (ג) שר האוצר יחד עם שר המשפטים רשאים, באישור הועדה, לקבוע כללים בדבר - :: (1) דרכי המינוי וביטול המינוי של רואה חשבון לחברה ממשלתית; :: (2) תנאים וכשירות למינוי; :: (3) חלוקת המינויים לחברות הממשלתיות השונות בין רואי החשבון הכשירים; :: (4) משך הזמן שרואה חשבון רשאי לשמש בחברה ממשלתית; :: (5) שכרם של רואי חשבון של חברות ממשלתיות. :: ((פורסמו [[כללי החברות הממשלתיות (מינוי רואי חשבון ושכרם), התשנ״ד–1994]].)) @ 45. חובת דין וחשבון (תיקון: תשל"ו) : רואה החשבון של חברה ממשלתית חייב, על אף כל דין אחר, למסור לדירקטוריון, לשרים ולרשות, לפי דרישתם, ידיעות על עניני החברה, לערוך בחברה ביקורת מיוחדת ולמסור להם דו"ח, על תוצאותיה. @ 46. החלפה : חברה ממשלתית לא תבטל מינויו של רואה החשבון תוך תקופת כהונתו אלא לאחר שהרשות נתנה לו הזדמנות להשמיע דבריו לפניה ואישרה את ביטול המינוי. === סימן ב': יועץ משפטי === @ 47. מינוי ושכר : (א) המינוי של יועץ משפטי לחברה ממשלתית טעון אישור הרשות. : (ב) חבר הכנסת לא יהיה יועץ משפטי לחברה ממשלתית ולא יהיה שותף בשותפות או בעל מניות בתאגיד שהוא יועץ משפטי של חברה ממשלתית. : (ג) שר האוצר יחד עם שר המשפטים רשאים, באישור הוועדה, לקבוע כללים בדבר - :: (1) דרכי המינוי וביטול המינוי של יועץ משפטי לחברה ממשלתית; :: (2) תנאים וכשירות למינוי; :: (3) חלוקת המינויים לחברות ממשלתיות השונות בין עורכי הדין הכשירים; :: (4) משך הזמן שעורך דין רשאי לשמש יועץ משפטי של חברה ממשלתית; :: (5) שכרם של יועצים משפטיים לחברות ממשלתיות. :: ((פורסמו [[כללי החברות הממשלתיות (מינוי יועצים משפטיים ושכרם), התשנ״ב–1992]].)) === סימן ג': מבקר פנימי === @ 48. מינוי : הדירקטוריון של חברה ממשלתית ימנה לחברה מבקר פנימי, זולת אם אישרה הרשות שהיקף פעולות החברה או אופיין אינו מחייב מינוי של מבקר פנימי. @ 49. סמכויות ומעמד : (א) הדירקטוריון יקבע את תפקידיו וסמכויותיו של המבקר הפנימי. : (ב) המבקר הפנימי יהיה כפוף ליושב ראש הדירקטוריון ולמנהל הכללי ויגיש את דו"חותיו והצעותיו לדירקטוריון. @ 49א. עדיפות (תיקון: תשנ"ב) : על חברה ממשלתית שמתקיים בה האמור [[סעיף 239 לחוק החברות|בסעיף 96א לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983]], יחולו הוראות [[-#חלק 4 פרק 4|סעיף 96כג1 לפקודה האמורה]] אף אם היא גוף מבוקר. === סימן ד': בא כוח המדינה באספה הכללית === @ 50. מינוי והוראות : (א) השרים ימנו את בא-כוח המדינה להשתתפות ולהצבעה באספה הכללית של חברה ממשלתית מכוח המניות שהמדינה מחזיקה בה. : (ב) הודעה על מועד של אספה כללית תימסר לרשות לפחות שבועיים מראש, זולת אם הסכימה הרשות לתקופה קצרה יותר. : (ג) השרים רשאים, לאחר התייעצות עם הרשות, לתת לבא-כוח האמור הוראות בדבר אופן הצבעתו באספה הכללית. == פרק ו'1: ייצוג הולם בקרב עובדי חברות ממשלתיות (תיקון: תשע"א-3) == @ 50א. ייצוג הולם בקרב עובדי חברות ממשלתיות (תיקון: תשע"א-3, תשע"ב) : (א) בקרב העובדים בחברות הממשלתיות, בכלל המשרות והדירוגים, יינתן ביטוי הולם, בנסיבות העניין, לייצוגם של מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה או שהוא בן העדה הדרוזית ([[בפרק זה]] - ייצוג הולם). : (ב) הדירקטוריון יפעל לקידום ייצוג הולם בקרב העובדים בחברה בהתאם ליעד שיקבע, ולשם כך ינקוט את האמצעים הנדרשים בנסיבות העניין אשר יש בהם כדי לאפשר ולעודד ייצוג הולם, לרבות אלה: :: (1) ייעוד משרות אשר יועסקו בהן, ככל האפשר, רק מועמדים מקרב קבוצה הזכאית לייצוג הולם; :: (2) הוראה בדבר מתן עדיפות למועמדים מקרב קבוצה הזכאית לייצוג הולם, כאשר הם בעלי כישורים דומים לכישוריהם של מועמדים אחרים, לעניין משרה או קבוצת משרות או לעניין דרגה או קבוצת דרגות שיפורטו בהוראה, ולתקופה שתיקבע בה. : (ג) הוראות סעיף זה יחולו על כל דרכי הקבלה לעבודה והקידום בעבודה בחברה הממשלתית. : (ד) הוראות סעיף זה יחולו על חברה ממשלתית המעסיקה יותר מ-50 עובדים. @ 50ב. דיווח ומעקב לעניין ייצוג הולם (תיקון: תשע"א-3, תשע"ב) : (א) חברה ממשלתית תגיש לרשות, אחת לשנה, דין וחשבון לגבי ביצוע הוראות [[פרק זה]] ובו יפורטו, בין השאר, נתונים באשר לייצוג הולם בקרב עובדי החברה. : (ב) הרשות תגיש אחת לשנה, לממשלה, לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה כמשמעותה [[בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988]], ולוועדה הנוגעת בדבר, דין וחשבון בהתאם לנתונים שהתקבלו באותה שנה לפי [[פרק זה]] באשר לייצוג הולם בקרב עובדי החברות הממשלתיות כמפורט להלן: :: (1) לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת - באשר לייצוג הולם של מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה בקרב עובדי החברות הממשלתיות; :: (2) לוועדה החוקה חוק ומשפט של הכנסת - באשר לייצוג הולם של בני העדה הדרוזית בקרב עובדי החברות הממשלתיות. == פרק ז': רשות החברות הממשלתיות == @ 51. הקמת הרשות : מוקמת בזה רשות החברות הממשלתיות. @ 52. מנהל הרשות : (א) תפקידי הרשות יבוצעו בידי מנהל הרשות. : (ב) מנהל הרשות יתמנה בידי הממשלה לפי הצעת שר האוצר; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות; חובת המכרז לפי [[סעיף 19 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959]], לא תחול על המינוי. @ 53. ועדה מייעצת : (א) שר האוצר ימנה למנהל הרשות ועדה מייעצת; הודעה על מינוי הוועדה והרכבה תפורסם ברשומות. : (ב) מנהל הרשות יוועץ עם הוועדה המייעצת בענינים הנוגעים לכלל החברות הממשלתיות או לסוגי חברות. @ 54. תפקידי הרשות (תיקון: תשנ"ג-3, תשע"א-3) : הרשות - : (1) תייעץ לממשלה באמצעות שר האוצר ותייעץ לשרים בעניינים הנוגעים לחברות הממשלתיות; : (2) תטפל לפי הנחיות הממשלה בענינים המשותפים לכלל החברות הממשלתיות או לסוגי חברות; : (3) תעקוב אחרי מילוי המלצותיו של מבקר המדינה הנוגעות לחברות הממשלתיות ותסייע למילוין; : (4) תייעץ ותסייע לחברות ממשלתיות בניהול עסקיהן; : (5) תעקוב ברציפות אחרי הפעילות של כל אחת מן החברות הממשלתיות, הגשמת מטרותיה, מהלך עסקיה, מצבה הכספי ומדיניות השכר שלה, ותודיע על ממצאיה לשרים; : (6) תבדוק את הדו"חות המוגשים לה מאת חברה ממשלתית ואת החומר שעליו הם מבוססים, ותעיר הערותיה עליהם לחברה ולשרים; : (7) תטפל ותסייע בהקמה ובביצוע של פירוק, מיזוג, פשרה, סידור, חידוש, ארגון ומכירת מניות של חברות ממשלתיות; : (7א) תייעץ לועדת השרים בעניינים הנוגעים להפרטה ותטפל בביצוע החלטות הפרטה; : (7ב) תפעל לקידום ולהשגת ייצוג הולם, כמשמעותו [[בסעיף 50א]]; : (8) תמלא לגבי חברה ממשלתית כל תפקיד שיטילו עליה הממשלה או השרים; : (9) תמלא כל תפקיד אחר המיועד לה לפי חוק זה. @ 55. קבלת מידע (תיקון: תשנ"ג-3, תשס"ג) : למילוי תפקידיה רשאית הרשות לדרוש מחברה ממשלתית או מחברה מעורבת, ובלבד שיותר מרבע כוח ההצבעה באסיפה הכללית או הזכות למנות יותר מרבע ממספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה וכן מדירקטור מטעם המדינה, מהמנהל הכללי של חברה ממשלתית, ובאמצעותו מכל מי שעובד בחברה או מועסק בשירותה, מידע וחומר בעניני החברה, ורשאית היא לעיין ברשומות ובמסמכים של החברה. לענין זה, "הרשות" - לרבות מי שהרשות הסמיכה לכך בהתאם לכללים שקבע שר האוצר, לפי הצעת הרשות. : ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר הסמכת בודק בידי הרשות), התשס"ה-2005]].)) @ 56. חובת דין וחשבון : (א) הרשות תמסור דו"ח על פעולותיה לממשלה באמצעות שר האוצר ולוועדה לפי דרישתם ולפחות אחת לשנה. : (ב) הרשות תמסור אחת לשנה לשר האוצר דו"ח על החברות הממשלתיות ותפרט בו לגבי כל חברה את זכויות המדינה בה, את מטרותיה העיקריות, את נושאי התפקידים בה ואת עיקרי דו"חותיה הכספיים האחרונים; שר האוצר יביא את הדין וחשבון לפני הוועדה. == פרק ח': חברות-בת, חברות מעורבות וחברות-חוץ == @ 57. תחולת החוק על חברות בת (תיקון: תשנ"ג-2) : חוק זה יחול על חברת בת ממשלתית כשם שהוא חל על חברה ממשלתית, בכפוף להוראות אלה: : (1) השר האחראי לעניני חברת-האם הוא השר האחראי לעניני חברת הבת שלה; : (2) החלטה של חברת בת הטעונה אישור הממשלה לפי [[סעיף 11]] תובא לפני השרים, לשם השגת אישור הממשלה, באמצעות חברת-האם, ומסמך שחברת בת חייבת להגיש לשרים, לרשות או לנמען אחר, יוגש באמצעות חברת-האם; : (3) דירקטור בחברת בת מטעם חברת-האם יתמנה בידי הדירקטוריון של חברת-האם; המינוי טעון אישור השרים לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים; הוראות [[סעיפים 16א]], [[17]], [[17א]], [[18א עד 18ג]] יחולו גם לגבי דירקטור כאמור; : (4) מידע שדירקטור של חברת בת חייב למסור לפי [[סעיף 20]] יימסר גם ליושב ראש הדירקטוריון של חברת-האם; : (5) כתב התפטרות של דירקטור בחברת בת יימסר גם ליושב ראש הדירקטוריון של חברת-האם, והודעת השרים לפי [[סעיף 22(א)(2) עד (6)]] תינתן גם לחברת-האם. : (6) מכרה הממשלה מניות שהחזיקה בחברת-האם, או מכרה חברת-האם מניות שהחזיקה בחברת-הבת, יחדלו לכהן הדירקטורים בחברת-הבת שמונו מטעם חברת-האם, כולם או חלקם, אם הדבר מתחייב מעסקת המכירה, מן היום שהרשות או חברת-האם הודיעה עליו לחברת-הבת; התחייבה מעסקת המכירה הפסקת כהונתם של חלק מן הדירקטורים האמורים בלבד, יקבעו השרים, לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים מי יהיו הדירקטורים שכהונתם תופסק. @ 58. תחולת החוק על חברות מעורבות (תיקון: תשנ"ג-3, תשס"ח, תשע"ב-3) : (א) ההוראות הבאות יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על חברה מעורבת: :: (1) לענין הקמת החברה - [[סעיפים 5]] [[ו-6]]; :: (2) לענין הפיכת חברה לא-ממשלתית לחברה מעורבת - [[סעיף 8]]; :: (3) לענין מכירת מניות המדינה בחברה - [[סעיף 14]]; :: (4) לענין הדירקטורים מטעם המדינה - [[פרק ג']]; :: (4א) לעניין ישיבות דירקטוריון וועדותיו - בחברה מעורבת שמחצית מכוח ההצבעה באסיפותיה הכלליות או הזכות למנות מחצית ממספר הדירקטורים בה הם בידי המדינה, לבדה או יחד עם חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית, או שבידי המדינה, לבדה או יחד עם חברה בת כאמור, השיעור הגבוה ביותר של זכויות ההצבעה באסיפה הכללית או של הזכות למנות דירקטורים: ::: (א) הזמנה לישיבות הדירקטוריון וועדותיו כאמור [[+#חלק שלישי פרק שלישי סימן ד|בסימנים ד']] [[#חלק שלישי פרק שלישי סימן ח|ו-ח' לפרק שלישי בחלק שלישי בחוק החברות]] תימסר גם לרשות ולבעל המניות בעל השיעור הגבוה ביותר של זכויות ההצבעה באסיפה הכללית או של הזכות למנות דירקטורים בחברה, שאינו המדינה, חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית, והם יהיו רשאים לשלוח לכל ישיבה נציגים קבועים מטעמים, שיהיו רשאים להיות נוכחים בכל ישיבות הדירקטוריון וועדותיו ולהשתתף בהן, אך לא תהיה להם זכות הצבעה בישיבות; על החלטת נציג תימסר הודעה בכתב לחברה; ::: (ב) הנציגים האמורים בפסקת משנה (א) לא יהיו נוכחים במועד הצבעת הדירקטורים, אם ביקשו זאת יושב ראש הדירקטוריון או שני דירקטורים; אין באמור בפסקת משנה זו כדי למנוע קבלת פרוטוקול הישיבה או מידע על אודות דרך הצבעת הדירקטורים בישיבה; ::: (ג) הנציגים האמורים בפסקת משנה (א) יהיו רשאים לדרוש קיום ישיבת דירקטוריון, לבקש לכלול נושא בסדר היום של ישיבת דירקטוריון וכן לבדוק את מסמכי החברה, רישומיה ונכסיה, ולקבל העתקים לפי [[+|סעיפים 98(ב)(2) ו-(ד)]], [[+|99(3)]] [[ו-265 לחוק החברות]], בהתאמה. :: (5) לענין ייצוג המדינה באספה כללית של חברה מעורבת - [[סעיף 50(א) ו-(ג)]]; :: (6) לענין הרשות - [[סעיפים 54(1)]], [[54(7א)]] [[ו-56(ב)]]; למילוי תפקידיה רשאית הרשות לדרוש מדירקטור מטעם המדינה בחברה מעורבת מידע וחומר בעניני החברה. :: (7) לענין הפרטה - [[פרק ח'1]], למעט [[סעיפים 59ב(א)(4)]] [[ו-59ה]]. : (ב) הרשות תבדוק כל מידע וחומר שקיבלה על חברה מעורבת ותעיר הערותיה לשרים ולדירקטור מטעם המדינה. : (ג) הוראות סעיף קטן (א)(2) ו-(3) לא יחולו על קניה ומכירה של מניות בבורסה. @ 59. תחולת הוראות על חברות חוץ (תיקון: תשס"ג-2) : (א) ההוראות הבאות יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על חברה שהואגדה מחוץ לישראל (להלן - חברת חוץ): :: (1) לענין הקמת חברת חוץ שאילו הוקמה בישראל היתה חברה ממשלתית או חברת-בת ממשלתית - [[סעיפים 5]] [[ו-6]]; :: (2) לענין הפיכת חברת חוץ לחברה שאילו היתה חברה ישראלית היתה חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית - [[סעיף 8]]; :: (3) לענין הדירקטורים בחברת חוץ - [[סעיפים 17 עד 23]], במידה שאין בהם סתירה למסמכי היסוד של החברה או לחוקי הארץ שבה הואגדה. : (ב) בא כוח המדינה באספה הכללית של חברת חוץ לא יצביע בענינים האמורים [[בסעיף 11(א)]], ובענינים הנוגעים לשינויים בתקנון החברה אלא לפי הוראות השרים; הם יגישו לממשלה את הצעת ההחלטה לפי האמור [[בסעיף 11(ב)]], ויתנו הוראותיהם לפי הכרעתה. הוראת סעיף קטן זה תחול, בשינויים המחויבים, גם על חברה שאילו הוקמה בישראל היתה חברת בת ממשלתית. : (ג) הממשלה רשאית לקבוע כי על חברת חוץ יחולו הוראות נוספות של חוק זה או מכוחו וזאת בשים לב להוראות הדין שלפיו הואגדה החברה. == פרק ח'1: הפרטה (תיקון: תשנ"ג-3) == @ 59א. ועדת שרים (תיקון: תשנ"ג-3) : (א) הממשלה תקים ועדת שרים לעניני הפרטה, שחבריה יהיו ראש הממשלה, שר האוצר ושר המשפטים; הממשלה רשאית לצרף לועדה חבר או שני חברים נוספים. : (ב) המנין החוקי בישיבות ועדת השרים יהיה שני חברים אם הועדה היא של שלושה חברים, ושלושה חברים אם הועדה היא של יותר משלושה. : (ג) החלטות ועדת השרים יתקבלו ברוב של חבריה. @ 59ב. החלטת הפרטה (תיקון: תשנ"ג-3, תשנ"ו-2, תשס"ג, תשס"ו, תשע"ב-3) : (א) ועדת השרים רשאית להחליט על הפרטה של חברה ממשלתית; בהחלטה כאמור תקבע ועדת השרים את דרכי ההפרטה של החברה, שיהיו אחת מן הדרכים הבאות או שילוב שלהן; :: (1) מכירת מניות החברה על פי תשקיף או בדרך אחרת שתקבע ועדת השרים; :: (2) דילול אחזקות המדינה בחברה באמצעות הנפקת מניות או ניירות ערך הוניים אחרים, על ידי החברה; :: (3) הנפקת ניירות ערך על ידי המדינה, הניתנים להמרה במניות או בניירות ערך הוניים אחרים של החברה שבידי הממשלה; :: (3א) הקצאת מניות מדינה מיוחדות, כהגדרתן [[בסעיף 46ב(ב) לחוק ניירות ערך]], למדינה; :: (4) מכירת נכס מהותי מנכסי החברה או כל נכסיה, לרבות זכויות; :: (5) שינוי בזכויות הצמודות למניות; :: (6) חידוש ארגון, פשרה או הסדר כאמור [[בפרק השלישי לחלק התשיעי לחוק החברות]], מיזוג, כינוס נכסים, פירוק או הפסקת פעולות, הפסקת הליכי פירוק או כינוס נכסים, וכן הקמת חברה ממשלתית, חברת-בת ממשלתית או חברה מעורבת, הכל לצורך ביצוע ההפרטה; :: (7) דרך אחרת שתקבע ועדת השרים. : (ב) הצעה להחלטת הפרטה תוגש לועדת השרים בידי השרים או אחד מהם, בצירוף חוות דעת הרשות; סברה הרשות כי יש להחליט על הפרטת חברה ולא הציע זאת לממשלה אחד מהשרים, תחווה הרשות את דעתה בתזכיר מנומק לשרים ולועדת השרים, וכל אחד מחברי ועדת השרים רשאי להגיש הצעה להחלטת הפרטה. : (ג) הצעה להחלטת הפרטה תוגש לועדת השרים לאחר התייעצות עם הדירקטוריון של החברה הנוגעת בדבר; עמדת הדירקטוריון תובא בפני ועדת השרים, ואולם אם הדירקטוריון לא החליט על עמדתו תוך 21 ימים מיום שהתבקש לכך, רשאית ועדת השרים לדון ולהחליט בהצעה שהוגשה לה. : (ד) ועדת השרים תיתן הזדמנות להשמיע עמדתם בפניה - :: (1) לשר האחראי על עניני החברה; :: (2) לדירקטוריון של החברה, על ידי יושב ראש הדירקטוריון או מי שהדירקטוריון הסמיך לכך. : (ה) הוראות [[סעיף 14]] לא יחולו על החלטת הפרטה והוראות [[סעיף 5]] לא יחולו על החלטה להקים חברה לפי סעיף קטן (א)(6). : (ו) ועדת השרים תהיה מוסמכת להחליט, לגבי חברה בהפרטה, בכל ענין הטעון אישור או החלטה של הממשלה לפי חוק זה. : (ו1) סמכויות השרים לפי [[סעיפים 11(ב)]], [[15א(ב)]] [[ו-50]], יהיו נתונות לשר האוצר לגבי חברה בהפרטה, למעט חברות שבהן השר האחראי לעניני החברה הוא שר הביטחון; ובלבד שלענין הסמכויות לפי [[סעיפים 11(ב)]] [[ו-15א(ב)]], תיתן הממשלה הזדמנות לשר האחראי על עניני החברה להשמיע את עמדתו לפניה. : (ז) הודעה על חברה שניתנה לגביה החלטת הפרטה תפורסם ברשומות; העתק מהחלטת ההפרטה יישלח לועדה, לחברה ולרשם החברות; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו אם ועדת השרים החליטה על כך מטעמים של בטחון המדינה, של יחסי חוץ או של קשרי מסחר בינלאומיים. : (ח) נקבע בהחלטת ההפרטה כי דרך ההפרטה תכלול מכירת מניות החברה כאמור בסעיף קטן (א)(1), תהיה דרך ההפרטה טעונה אישורה של הועדה; במכירת מניות על פי תשקיף, יינתן האישור לפני מועד פרסום התשקיף, ובמכירת מניות אחרת - לפני המועד להגשת הצעות לרכישת המניות. : (ט) אישור הועדה כאמור בסעיף קטן (ח) יהווה גם אישור לפי [[סעיף 5(ד)(2) לחוק נכסי המדינה, התשי"א-1951]], ולא יהיה צורך באישור נוסף לפי [[הסעיף האמור]]. @ 59ג. כינוס אסיפות כלליות לביצוע שינויים מבניים (תיקון: תשנ"ג-3) : (א) נתקבלה החלטת הפרטה וקבעה הרשות, לאחר מתן הודעה לשר האוצר, בהודעה בכתב לחברה, כי לשם ביצועה יש צורך בפעולות או בהחלטות של האסיפה הכללית של החברה בהפרטה, לרבות תיקון מסמכי היסוד שלה, והדירקטוריון לא כינס אסיפה כללית למועד שאינו מאוחר מ-30 ימים מיום שביקשה זאת הרשות, תהיה הרשות מוסמכת לכנס אסיפות כלליות של כלל בעלי המניות או של סוגי בעלי מניות לשם קבלת החלטות כאמור ולהצביע בהן מכוח המניות שהמדינה מחזיקה בחברה בהפרטה; הוראות [[סעיף 50]] לא יחולו על אסיפה כאמור. : (ב) אם החברה בהפרטה היא חברה בבעלות ממשלתית מלאה, תהיה הרשות מוסמכת לכנס אסיפה כללית כאמור בהודעה מראש של שבעה ימים לפחות, על אף האמור בכל דין ובמסמכי היסוד של החברה. : (ג) בכפוף לאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), אם ביצועה של החלטת ההפרטה כרוך בהליכים לפי [[חוק החברות|פקודת החברות]] או לפי מסמכי היסוד של החברה, לרבות כינוס אסיפות, קבלת החלטות ברוב מיוחד ואישור בית המשפט, אין בהחלטת הפרטה כדי לגרוע מן הצורך לנקוט הליכים כאמור. @ 59ד. הכנה ומסירה של מידע ומסמכים (תיקון: תשנ"ג-3) : על החברה בהפרטה ועל פקידיה הבכירים יחולו החובות המפורטות להלן, ככל שתדרוש הרשות מהם בכתב מעת מעת: : (1) למסור לרשות ולמומחים מטעמה, או להעמיד לעיונם, כל מידע ומסמכים המצויים בידיה או שבידיה להשיגם או להכינם באמצעים סבירים (להלן - מידע) ככל שדרוש, לדעת הרשות, כדי להכין את החברה להפרטה, לבצע את החלטת ההפרטה או להעריך את שווי החברה, מניותיה או נכסיה; : (2) למסור מידע למועמד לרכישת מניות החברה או נכסיה, שהרשות אישרה לענין פסקה זו, או למומחים מטעמו, ככל שדרוש לדעת הרשות כדי להעריך את שווי החברה, מניותיה או נכסיה; מסירת מידע לפי פסקה זו תיעשה בכפוף להסכמי סודיות שעליהם תורה הרשות, לאחר התייעצות עם המנהל הכללי של החברה, במטרה למנוע שימוש לרעה במידע או פגיעה בסודות מסחריים שלה; : (3) להכין כל מיתאר או תשקיף שיידרשו לצורך הצעת מכר לביצוע החלטת ההפרטה; בחברה שאינה בבעלות ממשלתית מלאה תישא הממשלה בהוצאות שתוציא החברה לתשלום לגורמים חיצוניים לחברה לצורך הכנת המסמכים האמורים, ואם הצעת המכר משולבת בהנפקה של ניירות ערך של החברה - ישאו הממשלה והחברה בהוצאות כאמור באופן יחסי. @ 59ה. מתן הוראות (תיקון: תשנ"ג-3, תשס"ח, תשע"ב-3) : (א) ניתנה החלטת הפרטה והרשות קבעה כי לשם הכנת החברה להפרטה או לשם ביצוע החלטת ההפרטה, יש צורך שהחברה תבצע פעולה פלונית, תודיע זאת בכתב לדירקטוריון החברה ותבקשו להחליט על ביצוע הפעולה תוך מועד סביר שתקבע הרשות בהודעתה. : (ב) לא החליט הדירקטוריון על ביצוע הפעולה תוך 14 ימים מיום הודעת הרשות, או שהחליט על ביצועה אך החברה לא ביצעה אותו תוך המועד שקבעה הרשות, יחולו ההוראות הבאות: :: (1) היתה החברה בהפרטה חברה בבעלות ממשלתית מלאה, תהיה הרשות מוסמכת, באישור ועדת השרים, להורות לה לבצע את הפעולה, והחברה תהיה חייבת למלא אחר ההוראה, בין אם הפעולה הינה לפי שיקולים עסקיים שעל פיהם היה על החברה לנהוג גם אילולא ההפרטה (להלן - שיקולים עסקיים) ובין אם לאו; לא מילאה החברה אחר ההוראה במועד שקבעה הרשות, רשאית הרשות לבצע את ההוראה בעצמה או באמצעות אדם שתמנה לשם כך, ופעולות הרשות או פעולותיו של אותו אדם ייחשבו כפעולות החברה לכל דבר וענין; :: (2) היתה החברה בהפרטה חברה שאינה בבעלות ממשלתית מלאה, תהיה הרשות מוסמכת, לאחר שנתנה לדירקטוריון החברה הזדמנות נאותה להביע עמדתו, ובאישור ועדת השרים, להורות לחברה לבצע את הפעולה, והחברה תהיה חייבת למלא אחר ההוראה; ואולם אם ההוראה אינה לפי שיקולים עסקיים, יחולו הוראות [[סעיפים 4]] [[ו-9]]; :: (3) לא מילאה החברה אחר הוראת הרשות שניתנה לפי פסקה (2), רשאית הרשות - ::: (א) לפנות לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן צו המתיר לרשות לבצע את ההוראה, בעצמה או באמצעות אדם שתמנה לשם כך; ::: (ב) לכנס אסיפה כללית שלא מן המנין של החברה, להציע בה החלטות ולהצביע בה מכוח המניות שהמדינה מחזיקה בחברה בענין מתן הוראות לדירקטוריון לביצוע הוראת הרשות בידי החברה או בידי אדם שתמנה לשם כך. : (ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על חברה שמניותיה, כהגדרתן [[בסעיף 63א]], הוצעו לציבור על פי תשקיף. : (ד) לענין סעיף זה, "פעולה" - מעשה או מחדל, לרבות הסדרה ורישום של זכויות, התקשרות בחוזה או הימנעות מהתקשרות בחוזה, מינוי או פיטורים, נקיטת הליך משפטי או אי נקיטתו ופשרה. @ 59ו. אחריות (תיקון: תשנ"ג-3) : (א) מילוי חובה וביצוע פעולה לפי [[סעיפים 59ד]] [[ו-59ה]] ייעשו בידי החברה ובידי נושאי משרה בה ועובדיה, באופן שיימנעו או יצומצמו ככל האפשר נזקים העלולים להיגרם לחברה או לצד שלישי כתוצאה מביצועה. : (ב) על אף האמור בכל דין, מילוי חובה וביצוע פעולה לפי [[סעיפים 59ד]] [[או 59ה]] בידי נושא משרה בחברה בהפרטה או עובד שלה, או פעולה אחרת שנעשתה בידיהם לשם ביצוע נאות של החלטת הפרטה, לא ישמשו עילה למשפט אזרחי נגדם ובלבד שפעלו בתום לב ובהתאם לאמור בסעיף קטן (א); ואולם לענין תביעה לפי [[חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968]], יחולו הוראות [[החוק האמור]]. : (ג) חברה בהפרטה תהיה זכאית - :: (1) לפיצוי מאת המדינה על נזק שייגרם לה במישרין עקב מילוי חובה או ביצוע הוראה לפי [[סעיפים 59ד]] [[או 59ה]], ובלבד שנתקיימו הוראות סעיף קטן (א); הוראה זו לא תחול על חברה בבעלות ממשלתית מלאה; :: (2) לשיפוי מאת המדינה על תשלום שנתחייבה בו לצד שלישי בשל מילוי חובה או ביצוע פעולה לפי [[סעיפים 59ד]] [[או 59ה]], על פי פסק דין סופי או פסק בורר, לרבות הוצאות משפט סבירות, ובלבד שנתקיימו הוראות סעיף קטן (א) וניתנה למדינה אפשרות נאותה להצטרף להליך לצורך התגוננות. == פרק ח'2: הגנה על אינטרסים חיוניים של המדינה (תיקון: תשס"ג) == @ 59ז. הגדרות (תיקון: תשס"ג) : [[בפרק זה]] - :- "אמצעי שליטה", "בעל ענין", "שליטה" - כמשמעותם [[בחוק ניירות ערך]]; :- "החזקה" - לרבות רכישה וכן שניהם כאחד, כמשמעותם של מונחים אלה [[בחוק ניירות ערך]], ולרבות העברה או שעבוד; :- "השפעה ניכרת" - היכולת להשפיע על פעילותה של חברה בהפרטה השפעה של ממש שאינה בגדר שליטה ושאינה נובעת מעצם ההחזקה באמצעי שליטה, לרבות יכולת כאמור הנובעת מזכות המוקנית לאדם בתקנון החברה או בהסכם בכתב או בעל פה עם בעל השליטה, למעט אם הזכות האמורה הוקנתה לתאגיד בנקאי ישראלי; לענין זה, "תאגיד בנקאי ישראלי" - תאגיד בנקאי כמשמעותו [[בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981]], שקיבל רישיון לפי [[פסקה (1) של סעיף 4(א) לחוק האמור]], ואולם, בלי לגרוע מכלליות האמור - :: (1) יראו אדם כבעל השפעה ניכרת אם הוא בעל הזכות למנות נושא משרה בחברה; :: (2) חזקה על אדם שהוא בעל השפעה ניכרת בחברה, אם הוא מחזיק עשרים וחמישה אחוזים או יותר מאמצעי שליטה כלשהו או מזכויות רכושיות כלשהן בחברה; :- "השרים" - ראש הממשלה ושר האוצר; :- "זכויות רכושיות" - כל אחת מאלה: :: (1) הזכות להשתתף ברווחי חברה בהפרטה; :: (2) הזכות לחלק ביתרת נכסי חברה בהפרטה; :: (3) הזכות למניה המקנה זכות מהזכויות המפורטות בפסקאות (1) או (2); :- "חוק החברות" - (((נמחקה);)) :- "חוק העונשין" - [[חוק העונשין, התשל"ז-1977]]. @ 59ח. קביעת אינטרס חיוני של המדינה (תיקון: תשס"ג) : (א) השרים, באישור ועדת השרים, ובהתייעצות עם השר האחראי לעניני החברה ועם הרשות, רשאים להכריז בצו כי למדינה אינטרסים חיוניים, אחד או יותר, בקשר לחברה בהפרטה ([[בפרק זה]] - חברה); היה שר הביטחון השר האחראי לעניני החברה יוצא הצו על ידי השרים יחד עם שר הביטחון; [[בפרק זה]], "אינטרס חיוני" - כל אחד מאלה: :: (1) הבטחת המשך קיומן של פעילויות שהן חיוניות לביטחון המדינה או ליחסי החוץ שלה, או הבטחת רציפות אספקתם הנאותה של שירותים חיוניים לציבור; :: (2) שמירת אופייה של החברה כחברה ישראלית שמרכז עסקיה וניהולה יהיו בישראל באופן שיקבע השרים; :: (3) פיקוח על השליטה במחצבים או באוצרות טבע, ניצולם ופיתוחם; :: (4) קידום התחרות או מניעת ריכוזיות במשק; :: (5) מניעת היווצרות של עמדת השפעה על החברה של גורמים עוינים או של גורמים העלולים לפגוע בבטחון המדינה או בעניני חוץ שלה; :: (6) מניעת חשיפה או גילוי של מידע סודי, מטעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ של המדינה. : (ב) בטרם יוציאו השרים צו כאמור בסעיף קטן (א) ייתנו לחברה ולמי שהוא בעל שליטה או בעל ענין בה, הזדמנות להשמיע את טענותיו. : (ג) השרים יפרטו בצו לפי סעיף קטן (א) את האינטרס החיוני של המדינה בקשר לחברה שעל יסודו הוצא הצו. : ((פורסם [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרס חיוני למדינה באל על נתיבי אוויר לישראל בע״מ), התשס״ה–2004]].)) : ((פורסם [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בעשות אשקלון תעשיות בע״מ), התשס״ה–2005]].)) : ((פורסם [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת בית הזיקוק לנפט - אשדוד בע"מ), התשס"ו-2006]].)) : ((פורסם [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת בתי זיקוק לנפט בע"מ), התשס"ז-2007]].)) : ((פורסם [[צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל אילת בע״מ), התשע״ג–2012]].)) : ((פורסם [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בתעש מערכות בע״מ), התשע״ו–2016]].)) : ((פורסם [[צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל חיפה בע״מ), התשפ״ב–2022]].)) @ 59ט. מגבלות על העברת שליטה (תיקון: תשס"ג) : לא יעביר אדם לאחר שליטה בחברה שהוצא לגביה צו לפי [[סעיף 59ח]], לא ירכוש שליטה בחברה כאמור, ולא יחזיק בשליטה בה, אלא אם כן קיבל לכך אישור בכתב ומראש מאת השרים ובתנאים שקבעו השרים ([[בפרק זה]] - מגבלות השליטה); בצו לפי [[סעיף 59ח]], רשאים השרים לקבוע כי הוראות סעיף זה, כולן או מקצתן, לא יחולו על החברה; השרים רשאים לתת אישור כאמור אם שוכנעו, כי אין בשליטה כאמור כדי לפגוע באינטרס החיוני שעל יסודו הוצא הצו כאמור [[בסעיף 59ח]]. @ 59י. קביעת הגבלות, תנאים והוראות בצו (תיקון: תשס"ג) : (א) בצו לפי [[סעיף 59ח]], רשאים השרים לקבוע, באישור ועדת השרים ובהתייעצות עם הרשות, לצורך הגנה על כל אחד מהאינטרסים החיוניים שעל יסודם הוצא הצו, הגבלות, תנאים והוראות כמפורט להלן, כולם או מקצתם, הכל כפי שייקבע בצו: :: (1) כי לא יחזיק אדם אמצעי שליטה או השפעה ניכרת, בחברה, מסוגים ובשיעורים שייקבעו בצו, בלא אישור מראש מאת השרים ובתנאים שיקבעו ([[בפרק זה]] - מגבלות אמצעי שליטה והחזקה); השרים רשאים לתת אישור כאמור אם שוכנעו, כי אין בהחזקת אמצעי השליטה בשיעור המבוקש או בהשפעה הניכרת המבוקשת, כדי לפגוע באינטרס החיוני שעל יסודו הוצא הצו כאמור [[בסעיף 59ח]]; :: (2) כי השליטה או החזקת אמצעי שליטה או השפעה ניכרת בחברה מסוגים ובשיעורים שייקבעו בצו, יהיו בידי אזרח ישראלי ותושב ישראל, לרבות בדרך של קביעת שיעור מרבי של אמצעי שליטה שיוחזקו בידי מי שאינו אזרח או תושב כאמור ([[בפרק זה]] - מגבלת הישראליות); :: (3) כי הניהול השוטף של החברה ומרכז עסקיה יהיו בישראל; :: (4) חובה למסור מידע לשרים לפי דרישתם, בענינים הקשורים לאינטרסים החיוניים בחברה, כפי שיפורטו בדרישה; אין באמור בפסקה זו כדי לגרוע מחובה אחרת למסירת מידע הקיימת לפי כל דין; :: (5) כי, מטעמים של בטחון המדינה, נושאי משרה בחברה, כולם או מקצתם, ובעלי תפקידים אחרים בחברה, כפי שייקבעו בצו, יהיו אזרחים ישראלים ותושבי ישראל, וכי אלה, כולם או חלקם, יהיו בעלי סיווג בטחוני מתאים כפי שיקבעו גורמי הביטחון המוסמכים; :: (6) כי העברה, שעבוד של נכסים מסוימים של החברה או של זכויות בהם, שלדעת השרים דרושים להבטחת האינטרסים החיוניים, טעונים אישור מראש של השרים, וכן קביעה לענין תוקפן של פעולות שנעשו בניגוד לפסקה זו, כלפי מי שידע או שיכול היה לדעת עליהן; :: (7) כי הליכי פירוק מרצון של החברה, פשרה או הסדר לגביה, וכן שינוי או ארגון מחדש של מבנה החברה, מיזוגה או פיצולה, טעונים אישור מראש מאת השרים; :: (8) קביעה כי לא יעביר אדם שליטה, אמצעי שליטה או השפעה ניכרת בחברה אם כתוצאה מההעברה יופרו מגבלות שליטה או מגבלות אמצעי שליטה והחזקה, בלא שהציג לו הנעבר אישור על פי [[פרק זה]] והצווים מכוחו; :: (9) הוראות, לפי החלטות ממשלה הנוגעות לענין, לגבי הצעדים הדרושים להגנה על מערכות ממוחשבות ובסיסי המידע של החברה המשמשים למתן שירותים, לתפעול ולשליטה על המערכות הממוחשבות; :: (10) כי במקרים מיוחדים תהיה החברה זכאית לפיצוי מאת המדינה על נזק שנגרם לה במישרין בשל מילוי הוראה מהוראות הצו. : (ב) מי שהחזיק אמצעי שליטה בחברה שהוצא לגביה צו לפי [[סעיף 59ח]], במועד הוצאת הצו, יראו את החזקתו באותו מועד, בשיעור הטעון אישור לפי חוק זה, שדווח עליה כדין, כאילו אושרה בידי השרים, כאמור בסעיף קטן (א)(1); ואולם כל החזקה מעבר להחזקותיו במועד האמור טעונה אישור השרים בכתב ומראש; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהחובה לקבל אישור השרים לכל החזקה נוספת בשיעורים שנקבעו בצו. @ 59יא. מינוי משקיף (תיקון: תשס"ג) : (א) בצו כאמור [[בסעיף 59ח]] רשאים השרים לקבוע כי ימונה משקיף בישיבות דירקטוריון החברה ובועדותיו ([[בפרק זה]] - המשקיף). : (ב) המשקיף יהיה עובד המדינה, בעל כשירות כשל דירקטור לפי [[פרק ג']]. : (ג) הזמנה לישיבות הדירקטוריון וועדותיו תימסר גם למשקיף והוא רשאי להשתתף בכל ישיבה של הדירקטוריון וועדותיו. : (ד) זכותו של המשקיף לקבלת מידע מהחברה תהא כשל דירקטור. : (ה) ראה המשקיף כי החברה עומדת לקבל החלטה בניגוד להוראה מהוראות הצו, יודיע על כך, בלא דיחוי, לחברה ולשרים. : (ו) הודיע המשקיף כאמור בסעיף קטן (ה), לא תהא החברה רשאית לקבל את ההחלטה במשך עשרה ימים מיום הודעת המשקיף, ואם התקבלה לא יהיה לה תוקף. : (ז) הודיעו השרים בתוך עשרת הימים האמורים בסעיף קטן (ו), כי יש בהחלטה כאמור בסעיף קטן (ה) כדי להפר את הוראות הצו, לא תהא החברה רשאית לקבל את ההחלטה, ואם התקבלה לא יהיה לה תוקף. : (ח) הוראות [[סעיף 59יד(ה) עד (ו)]] יחולו על פעולותיו של המשקיף בשינויים המחויבים. @ 59יב. חשיפת מידע סודי (תיקון: תשס"ג) : (א) הוצא צו לפי הוראות [[סעיף 59ח]] על יסוד אינטרס חיוני כאמור [[בפסקה (6) להגדרה "אינטרס חיוני" שבאותו סעיף]], רשאים השרים לקבוע בצו כי על אף האמור בכל דין ובכפוף להוראות [[+|סעיפים 19(א)(2)]] [[ו-36ג(ב) לחוק ניירות ערך]], ככל שהן חלות על החברה ועל מגבלות, תנאים או הוראות שהוטלו עליה: :: (1) לא יימסר או ייחשף מסמך או מידע בקשר לאינטרס החיוני כאמור, לידיעת נושאי משרה, או בעלי מניות מסוימים בחברה, או במי שיש לו השפעה ניכרת בחברה, כפי שיקבעו השרים בצו; :: (2) תוגבל, בדרך שקבעו השרים, מסירה או חשיפה של מסמך או מידע בקשר לאינטרס החיוני או תימנע העברתו למי שלא הורשה בכתב בידי השרים או בידי מי שמינו השרים לענין זה. : (ב) קבעו השרים מגבלות לפי סעיף קטן (א) על מסירת מידע לבעלי מניות או לנושאי משרה, יהיו בעלי המניות או נושאי המשרה האמורים, על אף האמור בכל דין, פטורים במקרה של הפרה, מאחריות המוטלת עליהם לפי כל דין, אם הפרה זו נגרמה אך ורק בשל אי קבלת המידע, שנמנע מהם כאמור, ולא יראו באי מסירת המידע כאמור הפרת חובה לפי כל דין, והכל בכפוף להוראות [[+|סעיפים 19(א)(2)]] [[ו-36ג(ב) לחוק ניירות ערך]], ככל שהן חלות על החברה ועל מגבלות, תנאים או הוראות שהוטלו עליה. @ 59יג. אכיפה ודיווח (תיקון: תשס"ג) : (א) השרים רשאים לקבוע בצו לפי [[סעיף 59ח]] - :: (1) תנאים, הוראות והגבלות על החברה, וכן דרכי פיקוח וחובות דיווח על פעילותה והתקשרויותיה, והכל אם לדעתם הן דרושות לשמירה על אינטרסים חיוניים, ובכלל זה הוראות לענין דיווח, ניהול ורישום מיוחדים של המחזיקים בניירות הערך שלה, דרך כלל או בשיעורים שנקבעו, או הוראות לענין מגבלות שיחולו על הקצאה של ניירות ערך של החברה, וכן מגבלות על השימוש באמצעי שליטה ובזכויות הצמודות להן, או בדבר תוקפן, כלפי החברה, של פעולות שבוצעו או החלטות שנתקבלו בניגוד למגבלות שהוטלו, בידי מי שלא קיבל אישור לשלוט בחברה או להחזיק בהשפעה ניכרת או באמצעי שליטה בה; :: (2) כי המחזיק שניים וחצי אחוזים או יותר מסוג כלשהו של אמצעי שליטה בחברה שלמעלה משלושה רבעים מהון המניות המונפק שלה מוחזקים בידי הציבור ומניותיה רשומות למסחר בבורסה, ידווח לחברה ולרשות על החזקותיו כאמור, על השולטים בו, על מי שמחזיק למעלה מ-10% מסוג כלשהו של אמצעי שליטה בו וכן על חברי הדירקטוריון של מי שמחזיק באמצעי השליטה כאמור; השרים רשאים, לשם הבטחת הדיווח לפי פסקה זו, לקבוע מגבלות לענין השימוש באמצעי השליטה ובזכויות הצמודות להן, לרבות לענין זכות ההצבעה באסיפה הכללית או הזכות לקבל דיבידנד. : (ב) קבעו השרים בצו מגבלות כאמור [[בסעיף 59י(א)(1) או (2)]] רשאים הם לקבוע בצו הוראות ותנאים בדבר החזקה של אמצעי שליטה או שליטה או השפעה ניכרת בחברה, לרבות הוראות המתלות את תוקפן של פעולות בהם, כולן או מקצתן, באישור השרים מראש, ורשאים הם לסרב לתתו אם כתוצאה מהן יש חשש שייפגע אינטרס חיוני. : (ג) החזיק אדם, בלא אישור השרים, בשליטה או באמצעי שליטה בחברה מעל לשיעור שנקבע בצו לפי הוראות [[סעיף 59י]] יהא עליו למכרם בהתאם להוראות לפי [[פרק זה]]; המחזיק או מי מטעמו לא יהא רשאי להפעיל את הזכויות מכוח השליטה או אמצעי השליטה או מכוח ההשפעה הניכרת שהוא מחזיק בהם, או את הזכות לקבל דיבידנד; בלי לגרוע מהאמור, רשאים השרים לקבוע בצו הוראות בדבר האופן והמועד למכירתם של השליטה או אמצעי השליטה, לרבות הוראות לענין מינוי כונס נכסים. @ 59יד. הבטחת המשך קיומן של פעילויות (תיקון: תשס"ג) : (א) הוצא צו לפי הוראת [[סעיף 59ח]] על יסוד אינטרס חיוני כאמור [[בפסקה (1) להגדרה "אינטרס חיוני" שבאותו סעיף]], וחדלה החברה לקיים פעילות חיונית או לתת שירות חיוני כאמור [[59ח|באותה פסקה]] או סבורים השרים שקיים חשש סביר כי החברה תחדל לספקם כאמור, ונוכחו השרים שיש הכרח להבטיח רציפות בפעילות או במתן השירות או למנוע שיבוש או הפסקה שלהם, רשאים הם, באישור ועדת השרים ולאחר התייעצות עם הרשות, להורות בצו לחברה להמשיך בפעילות או לתת את השירות לתקופה ובתנאים שיורו. : (ב) הוצא צו לפי סעיף קטן (א), ומי שהצו חל עליו לא מילא אחר האמור בו, רשאים השרים, בצו, למנות אדם שיופקד על המשך מתן השירות או קיום הפעילות ועל ניהול המתקנים והנכסים שבאמצעותם ניתנים הפעילות או השירות ([[בפרק זה]] - הממונה), ורשאים הם לפרט בצו את תפקידיו. : (ג) במילוי תפקידיו לפי סעיף זה, יפעל הממונה לפי הוראות השרים ויהיו לו כל הסמכויות הדרושות להבטחת המשך קיום הפעילות או מתן השירות, לרבות הסמכויות הדרושות לניהולה של החברה. : (ד) מינויו של הממונה לפי סעיף זה יהיה לתקופה שיקבעו השרים ושלא תעלה על שנה אחת; ואולם רשאים השרים להאריך את המינוי לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שנה אחת, וכן רשאים הם להחליפו בכל עת. : (ה) מילוי חובה וביצוע פעולה מכח צו שניתן לפי סעיף זה, ייעשו בידי הממונה, בידי החברה, בידי נושאי משרה בה ובידי עובדיה, באופן שיימנעו או יצומצמו, ככל האפשר, נזקים העלולים להיגרם לחברה או לגורם אחר כתוצאה מביצועה. : (ו) מילוי חובה וביצוע פעולה מכח צו שניתן לפי סעיף זה בידי הממונה או בידי נושא משרה בחברה, או מי מטעמם, שנעשתה על ידם לשם קיום נאות של הוראה שניתנה מכח צו לפי סעיף זה, על אף האמור בכל דין, לא ישמשו עילה לתביעה אזרחית של החברה, בעלי מניותיה או נושיה, או של גורם אחר כלשהו, נגדם, ובלבד שפעלו בתום לב ובהתאם להוראות סעיף זה. : (ז) במילוי הוראה מכח צו שניתן לפי סעיף זה לא ישאו החברה, נושאי המשרה שלה או מי מעובדיה, באחריות פלילית או אזרחית לכל מעשה, שעשו אגב מילוי הוראה כאמור, אלא בנסיבות שבהן היה עובד המדינה נושא באחריות למעשה כאמור. : (ח) השרים רשאים לקבוע כללים למתן פיצוי מאת המדינה או בכל דרך אחרת בשל נזק שנגרם לחברה במישרין עקב פעולות או הוראות לפי סעיף זה. @ 59טו. פיצויים (תיקון: תשס"ג) : בלי לגרוע מהוראות כל דין, המפר צו או הוראה שניתנו לפי [[פרק זה]], יחוייב בפיצוי או בשיפוי בשל כל נזק או הוצאה שנגרמו למדינה או לחברה או לצד שלישי כלשהו עקב כך. @ 59טז. עונשין (תיקון: תשס"ג) : (א) המעביר לאחר שליטה בחברה או הרוכש או המחזיק בשליטה כאמור, בלא אישור ובניגוד להוראות [[סעיף 59י(א)(2)]] או בניגוד לתנאי שנקבעו באישור כאמור, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]] וקנס נוסף פי עשרה מהקנס האמור [[בסעיף 61(ג) לחוק העונשין]] לכל יום נוסף שבו נמשכת העבירה. : (ב) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס פי ארבעה מהקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]: :: (1) מוסר פרטים לא נכונים בבקשה שהגיש לקבלת אישור הנדרש לפי [[סעיפים 59ט]] [[או 59י(א)(1)]], והצווים מכוחם; :: (2) מפר הוראות צו לענין אי גילוי מידע לפי [[סעיף 59יב]]; :: (3) מפר הוראה, הגבלה או תנאי שנקבעו בצו לפי [[סעיף 59יד]] לענין המשך מתן שירות חיוני. : (ג) המפר הוראה, מגבלה או תנאי שנקבעו בצו באחד מאלה, דינו - מאסר שישה חודשים או קנס כאמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]; היתה העבירה עבירה נמשכת, דינו גם קנס נוסף פי עשרה מהקנס האמור [[בסעיף 61(ג) לחוק העונשין]] לכל יום שבו נמשכת העבירה: :: (1) מחזיק השפעה ניכרת או אמצעי שליטה, בחברה בלא אישור בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(1)]] או בניגוד לתנאי שנקבע באישור כאמור; :: (2) מחזיק בשליטה או באמצעי שליטה בחברה בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(2)]]; :: (3) מנהל את החברה או מקיים את מרכז עסקיה בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(3)]]; :: (4) אינו מוסר מידע לשרים בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(4)]]; :: (5) מכהן כנושא משרה או כבעל תפקיד אחר בחברה, או ממנה, או מעסיק נושא משרה או בעל תפקיד אחר בחברה בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(5)]]; :: (6) מעביר או משעבד נכס מנכסי החברה או זכויות בו בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(6)]]; :: (7) מביא להליכי פירוק מרצון של החברה, לפשרה או להסדר לגביה, לשינוי או ארגון מחדש של מבנה החברה, למיזוגה או לפיצולה, בלא אישור בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(7)]] או בניגוד לתנאי שנקבע באישור כאמור; :: (8) אינו מקיים הוראות לפי [[סעיף 59י(א)(9)]]; :: (9) אינו מקיים הוראות שניתנו מכוח קביעה לפי [[סעיף 59יא]]; :: (10) אינו מקיים תנאי, הוראה או הגבלה לפי [[סעיף 59יג(א) או (ב)]]. : (ד) המעביר לאחר שליטה, השפעה ניכרת או אמצעי שליטה בחברה בלי שהוצג לו אישור על ידי הנעבר בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(8)]], דינו - קנס כאמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]. @ 59יז. אחריות נושאי משרה (תיקון: תשס"ג) : (א) נושא משרה בחברה חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי [[סעיף 59טז]] על ידי החברה או על ידי עובד מעובדיה; המפר חובתו לפי סעיף זה, דינו - קנס פי חמישה מהקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]; לענין סעיף זה, "נושא משרה בחברה" - דירקטור, מנהל פעיל בחברה, שותף למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר בחברה האחראי מטעמה על התחום שבו נעברה העבירה. : (ב) נעברה עבירה לפי [[סעיף 59טז]] על ידי החברה או על ידי עובד מעובדיה, חזקה היא כי נושא משרה בחברה הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. @ 59יח. אי מתן תוקף לפעולה בניגוד [[לפרק זה]] (תיקון: תשס"ג) : לא יהיה תוקף לפעולה, שנעשתה על ידי החברה בניגוד להוראות [[פרק זה]] או בניגוד לצו או להוראה מכוחו; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכויות שרכש צד שלישי, אם לא ידע או לא יכול היה לדעת, שהפעולה נעשתה בניגוד [[לפרק זה]] או לצו או להוראה מכוחו. @ 59יט. הוראות שבדין והוראות אחרות (תיקון: תשס"ג) : (א) [[פרק זה]] בא להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן, אלא אם כן נקבע [[בפרק זה]] במפורש אחרת. : (ב) אין בקיומו של הליך פלילי לפי [[פרק זה]] כדי לגרוע מכל זכות או סמכות לנקוט הליכים אחרים לפי [[פרק זה]] או הצווים מכוחו. : (ג) בית המשפט המחוזי רשאי, לבקשת המדינה, לצוות על מי שהפר הוראות, תנאים או הגבלות לפי [[פרק זה]] או צו שהוצא מכוחו לחדול מכך או לקיימם, לפי הענין. @ 59כ. תחולה (תיקון: תשס"ג) : (א) ההגבלות, התנאים וההוראות שנקבעו בצו לפי [[פרק זה]], כולם או מקצתם, יחולו לתקופה קצובה או דרך כלל, ויכול שיחולו לאחר הפרטת החברה, הכל כפי שנקבע בצו. : (ב) למען הסר ספק, [[פרק זה]] יחול גם לגבי חברת בת ממשלתית בשינויים המחוייבים. == פרק ח'3: יישוב סכסוכים בין חברות ממשלתיות בענייני תשתיות (תיקון: תשס"ח) == @ 59כא. הגדרות (תיקון: תשס"ח, תשפ"ד) : [[בפרק זה]]- :- "ועדה ליישוב סכסוכים" - הוועדה לתיאום תשתיות שהוקמה לפי [[סעיף 55ב לחוק משק הגז הטבעי, התשס"ב-2002]]; :- "חברת תשתית" - חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית המנויות [[בתוספת הראשונה]], וכן כל חברת בת ממשלתית שלהן שעיסוקה נוגע לתשתיות, למעט חברה מבצעת כהגדרתה [[בחוק רכבת תחתית (מטרו), התשפ"ב-2021]] , בסכסוך הנוגע למיזם המטרו כמפורט [[בסעיף 96 לחוק האמור]]; :- "עבודות תשתית" - תכנון או ביצוע של עבודה הקשורה בתשתיות של חברת תשתית ובכלל זה הקמה, פיתוח והעתקה של תשתיות; :- "תשתיות" - לרבות דרכים, מסילות ברזל, נמלי ים, נמלי תעופה, מיתקנים וקווים עיליים או תת-קרקעיים להולכה, לחלוקה, להספקה, להעברה או לאחסון של חשמל, בזק כהגדרתו [[בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982]], ביוב, מים, דלק, גז, חומרים מסוכנים, וכן לסילוק פסולת ולטיפול בביוב. @ 59כב. ועדה ליישוב סכסוכים ותפקידיה (תיקון: תשס"ח, תשע"ו, תשפ"ד) : (א) תפקיד הוועדה ליישוב סכסוכים יהיה לפסוק בסכסוכים בין חברות תשתית בעניינים אלה: :: (1) תיאום לגבי עבודות תשתית; :: (1א) העברת מידע הנדרש לתכנון תשתית או לביצוע של עבודות תשתית; :: (2) היקפן של עבודות תשתית; :: (3) לוחות הזמנים לביצוע עבודות תשתית; :: (4) התשלום הנדרש בעד ביצוע עבודות תשתית; :: (5) תיאום לגבי מעבר בשטחים המוחזקים בידי חברת תשתית; :: (6) סכסוך אחר המעכב או עלול לעכב עבודות תשתית. : (ב) היה גורם נוסף שאינו חברת תשתית צד לסכסוך בין חברות תשתית כאמור בסעיף קטן (א), כולו או חלקו ([[בפרק זה]] - הגורם הנוסף), תהיה הוועדה ליישוב סכסוכים מוסמכת לפסוק באותו חלק של הסכסוך הנוגע לגורם הנוסף, אם ניתנה לכך הסכמתו בכתב, ואם היתה המדינה הגורם הנוסף - אם ניתן לכך אישור בכתב מאת היועץ המשפטי לממשלה. : (ג) הוועדה ליישוב סכסוכים לא תדון ולא תפסוק בסכסוך שגוף אחר הפועל על פי דין מוסמך להחליט בו (בסעיף זה - גוף מוסמך). : (ד) על אף האמור בסעיף קטן (ג), היה לפני הוועדה סכסוך שנתון לסמכותה לפי הוראות [[פרק זה]], ומצאה כי לצורך ההכרעה בו נדרשת החלטה בעניין שמוסמך להחליט בו גוף מוסמך, תעביר הוועדה את העניין להחלטתו; הגוף המוסמך יחליט בעניין ויודיע לוועדה על החלטתו בתוך שלושים ימים והוא רשאי להתיר לוועדה לדון ולהחליט באותו עניין, לרבות לפי תנאים שיקבע; הודיע הגוף המוסמך לוועדה בהודעה מנומקת כי נדרשת לו תקופה נוספת לשם קבלת החלטה בעניין, תוארך התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים ימים; החלטת הגוף המוסמך תחייב את הוועדה. : (ה) בכפוף להוראות [[פרק זה]], הסמכות הבלעדית לדון ולפסוק בסכסוך כאמור בסעיף זה נתונה לוועדה ליישוב סכסוכים, אלא אם כן החליטה שלא לפסוק בסכסוך בהתאם להוראות [[סעיף 59כח(ה)]]. @ 59כג. (תיקון: תשס"ח, תשפ"ד) : (((בוטל).)) @ 59כד. סייגים לכהונה וסיום כהונה (תיקון: תשס"ח, תשע"ב-3, תשפ"ד) : (א) לא יכהן כחבר הוועדה ליישוב סכסוכים - :: (1) מי שהוכרז פסול-דין או פושט רגל; :: (2) מי שהורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה ונסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כחבר הוועדה; :: (3) מי שהורשע בפסק דין חלוט בעבירה מהעבירות המפורטות [[בסעיף 226 לחוק החברות]], וטרם חלפו חמש שנים מיום מתן פסק הדין שבו הורשע; :: (4) מי שעלול להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר הוועדה לבין עניין אחר או עיסוק אחר שלו; לעניין זה לא יראו בחבר הוועדה שהוא עובד המדינה כמי שמעצם תפקידו בשירות המדינה עלול להימצא בניגוד עניינים כאמור. : (ב) חבר הוועדה ליישוב סכסוכים יחדל לכהן אם חדל להתקיים בו תנאי מהתנאים למינויו או אם התקיימה בו נסיבה הפוסלת אדם מכהונה כחבר הוועדה כאמור בסעיף קטן (א). : (ג) (((בוטל).)) : (ד) חבר הוועדה, זולת המנהל הכללי של משרד האוצר, יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו, גם באחת מאלה: :: (1) לדעת יושב ראש הוועדה, נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו; :: (2) יושב ראש הוועדה, לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, מצא שהוא אינו ממלא את תפקידו כהלכה; :: החלטה בעניין סיום כהונה לפי סעיף קטן זה תהיה מנומקת ובכתב ולאחר שניתנה לחבר הוועדה הזדמנות לטעון את טענותיו בעניין לפני יושב ראש הוועדה. @ 59כה. ניגוד עניינים בסכסוך מסוים (תיקון: תשס"ח) : חבר הוועדה ליישוב סכסוכים יימנע מהשתתפות בדיוני הוועדה אם הסכסוך שלפניה עלול לגרום לו להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר הוועדה לבין עניין אחר או עיסוק אחר שלו הנוגעים לאותו סכסוך. @ 59כו. פנייה לוועדה ליישוב סכסוכים (תיקון: תשס"ח) : (א) חברת תשתית רשאית לפנות, בכתב, לוועדה ליישוב סכסוכים, בבקשה שתפסוק בסכסוך שהוועדה מוסמכת לפסוק בו לפי [[פרק זה]] ובלבד שחלפו חמש עשרה ימים מהיום שבו הודיעה בכתב לחברת התשתית האחרת על כוונתה לפנות לוועדה ליישוב סכסוכים אם לא ייפתר הסכסוך, ואם היו חברות התשתית כאמור בתחום אחריותו של אותו שר - שלושים ימים מיום מתן ההודעה כאמור. : (ב) ראה השר האחראי על ענייני חברת תשתית או שר האוצר כי קיים סכסוך שהוועדה ליישוב סכסוכים מוסמכת לפסוק בו לפי [[פרק זה]] רשאי הוא לפנות אל הוועדה, בכתב, בבקשה שתפסוק בסכסוך, ובלבד שחלפו שלושים ימים מיום שהודיע השר לחברות התשתית שהן צדדים לסכסוך בהודעה בכתב, על כוונתו לפנות לוועדה כאמור, אם לא יפתרו את הסכסוך ביניהן בתוך שלושים ימים. : (ג) פנו חברת תשתית או שר לוועדה כאמור בסעיף זה, יעברו במועד פנייתם העתק ממנה לצדדים האחרים לסכסוך, לשר האוצר, לשרים האחראים לענייני חברות התשתית שהן צדדים לסכסוך, ואם יש רשות המוסמכת על פי דין לפקח על פעולתה של חברת תשתית שהיא צד לסכסוך, בעניין הנוגע לסכסוך - גם לרשות כאמור. @ 59כז. המועד להכרעת הוועדה ליישוב סכסוכים (תיקון: תשס"ח) : (א) הוועדה ליישוב סכסוכים תכריע בסכסוך שלפניה בתוך תקופה קצרה ככל שניתן בנסיבות העניין ולא יאוחר מתום ארבעים וחמישה ימים מהמועד שבו קיבלה פנייה כאמור [[בסעיף 59כו]]; הוועדה רשאית להאריך את התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שיירשמו. : (ב) מצאה הוועדה כי קיים גורם נוסף בסכסוך שלפניה, תפנה אליו כדי לברר אם הוא מסכים שהחלק בסכסוך הנוגע לו יוכרע על ידיה, ותודיע לו על המועד לתגובתו באותו עניין, פנתה הוועדה כאמור, יימנה המועד להכרעתה לפי סעיף קטן (א) מיום תגובת הגורם הנוסף או מתום המועד שנקבע לתגובתו, לפי העניין. @ 59כח. הכרעת הוועדה ליישוב סכסוכים (תיקון: תשס"ח) : (א) הוועדה ליישוב סכסוכים תכריע בסכסוך בדרך הנראית לה יעילה, הוגנת וצודקת, בנסיבות העניין, בהתחשב, בין השאר, בדין החל ובטובת הציבור, הכרעת הוועדה תינתן בכתב ותהיה מנומקת. : (ב) הוועדה תיתן דעתה בהכרעתה, בין השאר, לזכויותיהם של בעלי זכויות בחברות התשתית שהן צד לסכסוך. : (ג) היה לפני הוועדה סכסוך הנוגע להיקף התשלום בעד עבודות תשתית או למועד התשלום בלבד, רשאית היא להורות, בטרם תיתן את הכרעתה הסופית, כי ביצוע עבודות התשתית לא יעוכב, ולהטיל את ביצוען על חברת תשתית, אחת או יותר, שהיא צד לסכסוך. : (ד) הוועדה רשאית לתת תוקף של הכרעה סופית לפשרה שכל הצדדים לסכסוך הסכימו לה. : (ה) הוועדה רשאית להחליט שלא לפסוק בסכסוך אם סברה שאינו מתאים לידון לפניה, בין השאר בשל היקפו המצומצם או בשל חלקם של גורמים נוספים בו, ובלבד שרוב חברי הוועדה ובהם יושב ראש הוועדה הסכימו לכך; החלטת הוועדה לפי סעיף קטן זה תינתן בכתב בתוך שבוע מהמועד שבו קיבלה פנייה כאמור [[בסעיף 59כו]] או ממועד קבלת כל המסמכים הדרושים לה לשם הכרעה בסכסוך, לפי המאוחר, ותודיע לצדדים לסכסוך על החלטתה עם קבלתה. : (ו) דינה של הכרעה סופית של הוועדה ליישוב סכסוכים שלא הוגשה עליה בקשת רשות ערעור במועד הקבוע לכך או שלא ניתנה לגביה רשות ערעור, כדין פסק דין סופי של בית משפט. @ 59כט. (תיקון: תשס"ח, תשפ"ד) : (((בוטל).)) @ 59ל. סדרי עבודת הוועדה ליישוב סכסוכים (תיקון: תשס"ח) : (א) הוועדה ליישוב סכסוכים תתכנס אחת לשבועיים לפחות, ככל שיש לפניה סכסוכים בין חברות תשתית. : (ב) הוועדה רשאית להיעזר ביועצים ובמומחים הדרושים, לפי שיקול דעתה, לצורך הכרעה בסכסוך שלפניה. : (ג) החלטותיה של הוועדה יתקבלו ברוב דעות החברים בה; היו הדעות שקולות, תכריע דעתו של יושב ראש הוועדה. : (ד) הוועדה רשאית לחייב אדם למסור מידע, מסמכים, ידיעות או הסברים הנדרשים לה להכרעה בסכסוך, והיא רשאית לחייבו להתייצב לפניה, ויהיו נתונות לה לשם כך הסמכויות הנתונות לוועדת חקירה לפי [[סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968]]. : (ה) הוועדה רשאית להטיל על הצדדים את הוצאות הדיון, לרבות שכר טרחת עורך דין, שכר עדים, מומחים ויועצים, לפי שיקול דעתה. : (ו) שר המשפטים, לאחר התייעצות עם שר האוצר, רשאי לקבוע הוראות בדבר סדרי דין לוועדה; הוועדה תקבע את סדרי דיוניה ועבודתה ככל שלא נקבעו לפי חוק זה. @ 59לא. ערעור מינהלי (תיקון: תשס"ח) : הכרעה סופית של הוועדה ליישוב סכסוכים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני בית המשפט לעניינים מינהליים, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט בית המשפט לעניינים מינהליים; בקשת רשות ערעור לפי סעיף זה תוגש בתוך שלושים ימים ממועד המצאת הכרעת הוועדה; ניתנה רשות ערעור יראו את כתב הבקשה ככתב ערעור. @ 59לב. שינוי [[התוספת הראשונה]] (תיקון: תשס"ח) : שר האוצר, לאחר התייעצות עם השר האחראי על ענייניה של חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית, רשאי, בצו, להוסיף חברה כאמור לרשימת החברות [[שבתוספת הראשונה]], או למחוק אותה ממנה. @ 59לג. חובת דיווח - הוראת שעה (תיקון: תשס"ח) : בתקופה שמיום תחילתו של [[17:300834|חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24), התשס"ח-2008]], ועד תום שלוש שנים מאותו מועד, תגיש הרשות לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, באמצעות שר האוצר, אחת לשנה, דוח על ביצוע הוראות [[פרק זה]]; בדוח ייכללו, בין השאר, אלה: : (1) הרכב הוועדה ליישוב סכסוכים או הוועדות ליישוב סכסוכים שהוקמו; : (2) הסכסוכים שהובאו לפני הוועדה ליישוב סכסוכים; : (3) סכסוכים שהוועדה ליישוב סכסוכים החליטה שלא לפסוק בהם; : (4) משך הזמן שנדרש להכרעה בסכסוכים שהוכרעו; : (5) ערעורים שהוגשו על הכרעות הוועדה ליישוב סכסוכים; : (6) קשיים שהתגלעו ביישום הוראות [[פרק זה]]. == פרק ט': תחולת החוק == @ 60. תחולה על גופים שאינם חברות מניות (תיקון: תשס"ג) : הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על חברות שאין להן הון מניות ועל תאגידים שאינם חברות, אם המדינה, חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית שולטת או משתתפת בהם במידה האמורה [[בסעיף 1(א)]] לגבי חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית לפי הענין, למעט גופים שהוקמו בחוק. @ 60א. מינויים בתאגידים ובגופים אחרים שהוקמו בחוק (תיקון: תשנ״ג–2, תשנ״ו, תשס״א, תשס״ב, תשס״ו–3, תשס״ח, תשע״ו–2) : (א) על אף האמור [[בסעיף 60]], יחולו הוראות [[סעיפים 16א]], [[17]], [[17א]], [[18א עד 18ג]], [[24(ג) ו־(ד)]], [[ו־37(ג) ו־(ד)]], לענין מינויים לכהונה בתאגידים שהוקמו בחוק ובגופים אחרים שהוקמו בחיקוק, בשינויים המחוייבים לפי הענין וכמפורט להלן, והכל אם המינוי נעשה בידי שר או בידי הממשלה, או בהמלצתם או באישורם של מי מהם, ובכפוף להוראות החוק או החיקוק שמכוחו מוקם התאגיד או הגוף; נקבע בחוק כי ימונו לתאגידים ולגופים כאמור, נציגים של גופים או ארגונים המנויים באותו חוק, לא יחולו על נציגים אלה הוראות חוק זה. : (ב) ואלה השינויים – :: (1) בכל מקום שנאמר ”דירקטור”, ”יושב ראש דירקטוריון” או ”מנהל כללי” כאילו נאמר – ”חבר מועצה, חבר רשות או חבר בגוף הממלא תפקיד דומה אף אם כינויו שונה, יושב ראש של אותם גופים או מנהל כללי בהם, לפי הענין”; :: (2) [[בסעיף 18ב(א)]], במקום ”שר האוצר” כאילו נאמר ”שר המשפטים”; :: (3) [[בסעיף 18ב(ב) בפסקאות (2) ו־(3)]], במקום ”איש ציבור” ו”נציג הרשות” כאילו נאמר – ”שני נציגי ציבור שיקבע יו"ר הועדה מתוך רשימה של אנשי ציבור שקבעו שר המשפטים ושר האוצר, לאחר התייעצות במועצה לתאגידים ציבוריים, שמתקיימים בהם כל תנאי הכשירות הקבועים בחוק זה ליושב ראש דירקטוריון של חברה ממשלתית ושאין להם זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה.”; :: (4) [[בסעיף 18ב(ד)(3)]], במקום ”הועדה תעביר לשרים את חוות דעתה על מועמד” כאילו נאמר, לפי הענין, ”הועדה תעביר את חוות דעתה למי שממליץ על המועמדים או למי שמאשר או למי שממנה אותם”. :: (4א) לענין כשירות לכהונה לרשות החשמל, לפי [[חוק משק החשמל, התשנ״ו–1996]], במקום הוראות [[סעיף 16א]] יחולו הוראות [[+|סעיפים 22(ב)(4) ו־(5)]] [[ו־39 לחוק האמור]]; :: (4ב) לענין כשירות לכהונה לרשות לשירותים ציבוריים - מים וביוב, לפי [[חוק תאגידי מים וביוב, התשס״א–2001]], במקום הוראות [[סעיף 16א]] יחולו הוראות [[+|סעיפים 82(ב)(3)]] [[ו־93 לחוק האמור]]; :: (5) לענין סעיף זה – ”גופים אחרים שהוקמו בחיקוק” – גופים המפורטים [[בתוספת השניה לחוק זה]] שהינם חבר בני אדם שנקבע בחיקוק כמועצה, מועצת רשות, מינהלת, ועד מנהל או כל גוף אחר שתפקידיו דומים אף אם כינויו שונה, והכל כאשר בין חבריו נמנים נציגי ציבור; שר המשפטים רשאי להוסיף גופים אחרים שהוקמו בחיקוק לרשימת הגופים המנויים [[בתוספת השניה]] ורשאי הוא באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת למחוק גוף המופיע [[בתוספת השניה]]. @ 60ב. ייצוג הולם בקרב עובדים בתאגידים שהוקמו בחוק (תיקון: תשע"א-3) : (א) על אף האמור [[בסעיף 60]], יחולו הוראות [[פרק ו'1]], לעניין עובדים בתאגידים שהוקמו בחוק בשינויים המחויבים לפי העניין ובשינויים כמפורט להלן, והכל בכפוף להוראות החוק שמכוחו מוקם התאגיד: :: (1) [[50א|בסעיף 5א(ב) (([צ"ל: בסעיף 50א(ב)]))]], במקום "הדירקטוריון יפעל" כאילו נאמר "מועצה של תאגיד שהוקם בחוק תפעל"; :: (2) [[בסעיף 50ב]] - ::: (א) בסעיף קטן (א), במקום "חברה ממשלתית תגיש לרשות" כאילו נאמר "מועצה של תאגיד שהוקם בחוק תגיש לשר הממונה ולשר המשפטים" ובמקום "החברה" כאילו נאמר "התאגיד"; ::: (ב) בסעיף קטן (ב), במקום "הרשות תגיש" כאילו נאמר "שר המשפטים יגיש" ובמקום "החברות הממשלתיות" כאילו נאמר "תאגידים שהוקמו בחוק". : (ב) בסעיף זה - ::- "מועצה" - לרבות רשות או גוף אחר בתאגיד שהוקם בחוק, הממלא תפקיד דומה לתפקיד של דירקטוריון בחברה ממשלתית לעניין [[סעיף 50א(ב)]], אף אם כינויו שונה; ::- "השר הממונה" - השר הממונה על התאגיד שהוקם בחוק או על ביצוע החוק שמכוחו הוקם התאגיד, לפי העניין. @ 61. תחולה על גופים מסויימים : (א) לענין חוק זה יראו כחברה ממשלתית גם - :: (1) רשות המים הארצית כמשמעותה [[בסעיף 46 לחוק המים, תשי"ט-1959]]; :: (2) חברה שמחצית מכוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות מחצית ממספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה, ורבע לפחות מכוח ההצבעה או הזכות למנות רבע לפחות ממספר הדירקטורים הם בידי רשות מקומית או בידי חברה שבשליטתה. : (ב) לענין הקמתה של חברה מן האמורות בסעיף קטן (א)(2) תוגש ההצעה האמורה [[בסעיף 5(א)]] לאחר התייעצות עם שר הפנים. @ 62. אי-תחולה על מועצות חקלאיות : חוק זה לא יחול על חברה הפועלת כמועצה לייצור או לשיווק חקלאי. @ 63. אי-תחולה במקרים מיוחדים (תיקון: תשס"ג, תשע"ז-2) : הוראות חוק זה, כולן או מקצתן, לא יחולו על - : (1) חברה אשר הממשלה, באישור הועדה, החליטה שטעמים של ביטחון המדינה או של יחסי חוץ מחייבים שלא להחילן עליה; : (1א) חברה אשר תקנונה אוסר על חלוקת רווחים לבעלי מניותיה, שהוקמה להשגת מטרות ציבוריות בתחום הרווחה, התרבות, הבריאות או החינוך, ושכל פעולותיה הן לשם השגת מטרות אלה, ואשר הממשלה, לפי הצעת הרשות ובאישור הועדה, החליטה שטעמים הקשורים לאופי פעילותה של החברה מחייבים שלא להחילן עליה; : (2) חברת-חוץ העוסקת בסוג פעילות אשר הממשלה, באישור הוועדה, החליטה שטעמים כאמור מחייבים שלא להחילן על חברות העוסקות בו; : (3) חברה אשר שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, החליט שטעמים של קשרי מסחר בין-לאומיים מצדיקים שלא להחילן עליה. @ 63א. אי תחולת הוראות לגבי גיוס הון (תיקון: תשמ"ו, תשמ"ט) : ההוראה המסמיכה [[שבסעיף 4(א)]] או הוראות [[סעיף 33(ג)]] לא יחולו על חברה אשר הממשלה, באישור הועדה, החליטה שטעמים של הצעת מניות לציבור מחייבים שלא להחילן עליה; בסעיף זה, "מניות" - תעודות שחברה מנפיקה בסדרות והמקנות זכות חברות או השתתפות בה, או המקנות זכות לרכישת מניות כאמור. == פרק י': הוראות שונות == @ 64. שמירת סמכויותיו של מבקר המדינה : שום דבר בחוק זה אינו בא לגרוע מהתפקידים או מהסמכויות הנתונים למבקר המדינה לפי [[חוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב]]], או לפי דין אחר. @ 65. שמירת [[חוק נכסי המדינה]] : אין בחוק זה כדי לגרוע מהוראות [[חוק נכסי המדינה, תשי"א-1951]]. @ 66. שלילת אצילה של סמכויות : סמכויות השרים לפי חוק זה אינן ניתנות לאצילה. @ 67. הודעה על חשד לעבירה : קיבלו השרים לפי חוק זה מידע המגלה חשד שנעברה עבירה פלילית, יודיעו על כך ליועץ המשפטי לממשלה. @ 68. עונשין (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) דירקטור מטעם המדינה שהפר ביודעין הוראות [[סעיף 20]], מנהל כללי בחברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית שהפר ביודעין הוראות [[סעיף 41]], ובא כוח המדינה שלא מילא אחרי הוראה שניתנה לו לפי [[סעיף 50(ג)]], [[סעיף 58(א)(5)]] או [[סעיף 59(ב)]], דינם - מאסר שנה או קנס 20,000 לירות. : (ב) לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם נעברה העבירה בישראל או מחוצה לה, ובתי המשפט בישראל מוסמכים לשפוט אדם גם אם עבר את העבירה בחוץ לארץ. : (ג) מי שהפר ביודעין דרישה של הרשות לפי [[סעיף 55]], דינו - מאסר שנה. @ 69. : ((הנוסח שולב [[בחוק לתיקון דיני העונשין (עובדי הציבור), תשי"ז-1957]].)) @ 70. הוראות מעבר : (א) מי שנתמנה לפני תחילת חוק זה דירקטור מטעם המדינה בחברה ממשלתית, בחברת בת ממשלתית, בחברה מעורבת או בחברת חוץ, יחדל לכהן לא יאוחר משמונה עשר חודש לאחר תחילת חוק זה, זולת אם נתמנה שנית לפי הוראות חוק זה. : (ב) חבר הכנסת המכהן ערב תחילתו של חוק זה באחת הכהונות שחוק זה שולל מחברי הכנסת לכהן בהן, רשאי להמשיך בכהונתו כל עוד הוא חבר הכנסת השמינית. : (ג) אין בחוק זה כדי לפגוע בחוזה שכרתה חברה ממשלתית לפני תחילתו. @ 70א. (תיקון: תשס"ג, תשס"ו) : (((בוטל).)) @ 71. ביצוע ותקנות : שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו. @ 72. תחילה : תחילתו של חוק זה בתום ששה חדשים מקבלתו בכנסת. == תוספת ראשונה (תיקון: תשס"ח) == ==== חברות תשתית ==== ==== (((ההגדרה "חברת תשתית" - [[סעיף 59כא]]))) ==== @ 1. : מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בע"מ. @ 2. : חברת נתיבי איילון בע"מ. @ 3. : חברת כביש חוצה ישראל בע"מ. @ 4. : חברת רכבת ישראל בע"מ. @ 5. : חברת נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ. @ 6. : חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ. @ 7. : חברת נמל אשדוד בע"מ. @ 8. : חברת נמל חיפה בע"מ. @ 9. : חברת נמל אילת בע"מ. @ 10. : מקורות חברת מים בע"מ. @ 11. : חברת החשמל לישראל בע"מ. @ 12. : חברת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ. @ 13. : חברת קו מוצרי דלק בע"מ. @ 14. : חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ. == תוספת שניה (תיקון: תשנ״ג–2, תשס״ח) == ==== ((([[סעיף 60א]]))) ==== ==== גופים אחרים שהוקמו בחוק ==== @ 1. : המועצה לביקורת סרטים – [[פקודת סרטי הראינוע|פקודת הראינוע, 1927]]. @ 2. : המועצה לשידורי כבלים – [[חוק הבזק, התשמ״ב–1982]]. @ 3. : מועצת המוזיאונים – [[חוק המוזיאונים, התשמ״ג–1983]]. @ 4. : מועצת מינהל השקעות בחקלאות – [[חוק עידוד השקעות הון בחקלאות, התשמ״א–1980]]. @ 5. : מועצה מייעצת – [[חוק הנפט, התשי״ב–1952]]. @ 6. : מועצה מייעצת – [[חוק עידוד השקעות הון, התשי״ט–1959]]. @ 7. (תיקון: תשנ״ו, תשע״ו–2) : רשות החשמל, לפי [[חוק משק החשמל, התשנ״ו–1996]]. @ 8. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : הועדה המיוחדת לפי [[סעיף 29 לחוק נכסי נפקדים]] – [[חוק נכסי נפקדים, התש״י–1950]]. @ 9. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : המועצה הארצית לתכנון ולבניה – [[חוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965]]. @ 10. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : המועצה לחינוך ממלכתי דתי – [[חוק חינוך ממלכתי, התשי״ג–1953]]. @ 11. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : ועד החינוך – [[חוק חינוך ממלכתי, התשי״ג–1953]]. @ 12. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : ועדת השירות – [[חוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959]]. @ 13. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : מועצת המים – [[חוק המים, התשי״ט–1959]]. @ 14. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : מנהלת מרכז ההשקעות – [[חוק לעידוד השקעות הון, התשי״ט–1959]]. @ 15. (תיקון: תשס״א, תשס״ו–4) : (((נמחק).)) @ 16. (תיקון: תשס״ב) : המועצה לפי [[חוק משק הגז הטבעי, התשס״ב–2002]]. @ 17. (תיקון: ק״ת תשס״ב) : הועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות – [[חוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965]]. @ 18. (תיקון: תש״ע) : הוועדה המוניטרית והמועצה המינהלית – לפי [[חוק בנק ישראל, התש״ע–2010]]. @ 19. (תיקון: תשס״ד–2) : המועצה הציבורית – לפי [[חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו), התשס״ד–2004]]. @ 20. (תיקון: תשס״ה) : המועצה הציבורית – לפי [[חוק זאב ז׳בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו), התשס״ה–2005]]. @ 21. (תיקון: תשס״ה–3, תשס״ו–2) : הועדה המייעצת והמועצה המייעצת לפי [[חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981]]. @ 22. (תיקון: תשס״ו–3) : הוועדה המייעצת – לפי [[חוק הגנת הצרכן, התשמ״א–1981]]. @ (23) (תיקון: תשס״ו–4) : מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב לפי [[חוק המים, התשי״ט–1959]]. @ 24. (תיקון: תשע״א–2) : המועצה הלאומית לספורט שהוקמה מכוח [[חוק הספורט, התשמ״ח–1988]]. <פרסום> נתקבל בכנסת ביום ט"ו בתמוז תשל"ה (24 ביוני 1974). <חתימות> * יצחק רבין, ראש הממשלה * יהושע רבינוביץ, שר האוצר * אפרים קציר, נשיא המדינה cfvfgw7ublchg610zddjkfbcq1n16rl 2936928 2936926 2025-06-09T08:48:12Z Shahar9261 22508 2936928 wikitext text/x-wiki <שם> חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה–1975 <מאגר 2000291 תיקון 2065304 תקן 169605 קוד a163Y00000DuGejQAF> <מקור> ((ס"ח תשל"ה, 132|חוק החברות הממשלתיות|8:211671)); ((תשל"ו, 7|ת"ט|ec:8:317778)), ((26|ת"ט|ec:8:317322)); ((תשמ"ו, 168|תיקון|11:210491)); ((תשמ"ט, 66|תיקון מס' 2|12:210672)), ((76|תיקון מס' 3|12:210662)); ((תשנ"א, 216|תיקון מס' 5 לפקודת החברות|12:210897)); ((תשנ"ב, 204|חוק הביקורת הפנימית|12:210838)); ((תשנ"ג, 47|תיקון מס' 3 (תיקון)|13:203714)), ((92|תיקון מס' 6 (מינויים)|13:211122)), ((162|תיקון מס' 7|13:211667)); ((תשנ"ד, 268|תיקון מס' 8|13:211040)); ((תשנ"ו, 222|חוק משק החשמל|13:211303)), ((314|תיקון מס' 11|13:211338)); ((תש"ס, 207|תיקון מס' 11|15:300217)); ((תשס"א, 489|חוק תאגידי מים וביוב|15:300397)); ((תשס"ב, 84|חוק משק הגז הטבעי|15:300442)); ((תשס"ג, 396|חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 ו-2004)|16:299931)); ((תשס"ד, 429|תיקון מס' 23 לחוק ניירות ערך|16:299651)), ((441|חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו)|16:299656)); ((תשס"ה, 271|חוק זאב ז'בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו)|16:301001)), ((422|חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה)|16:301004)), ((884|חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה)|16:299983)); ((תשס"ו, 184|חוק התאגידים הבטחוניים (הגנה על אינטרסים ביטחוניים)|16:299877)), ((289|ת"ט)), ((322, 352|חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006)|17:300065)); ((תשס"ז, 82|חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007)|17:300638)); ((תשס"ח, 804|תיקון מס' 24|17:300834)); ((תשס"ט, 179|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו־2010)|18:301061)); ((תש"ע, 474|חוק בנק ישראל|18:301176)); ((תשע"א, 95|תיקון מס' 27|18:301059)), ((682|תיקון מס' 6 לחוק הספורט|18:301079)), ((734|חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה)|18:301136)); ((תשע"ב, 235|חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה הדרוזית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה)|18:301298)), ((356|ת"ט|2353)), ((507|תיקון מס' 19 לחוק החברות|18:301358)); ((תשע"ו, 82, 89|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו־2016)|20:316718)); ((תשע"ז, 43|חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה)|20:365888)), ((493|חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על ידי גורם מפעיל|20:381800)); ((תשע״ח, 504|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019)|20:491979)); ((תשפ"ד, 1320|תיקון מס' 4 לחוק רכבת תחתית (מטרו)|25:4758425)); ((תשפ"ה, 387|חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה)|25:6133485)). ''תיקון תוספות:'' ((ק"ת תשנ"ט, 732|הוספת גופים שהוקמו בחיקוק לתוספת לחוק)); ((תשס"ב, 1167|הוספת גופים שהוקמו בחיקוק לתוספת לחוק)); ((תשס"ג, 1068|הוספת גופים שהוקמו בחיקוק לתוספת לחוק)). __TOC__ == פרק א': הוראות כלליות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשנ"ג-2, תשנ"ג-3, תשס"ג) : (א) בחוק זה - ::- "חברה ממשלתית" - חברה שיותר ממחצית כוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות יותר ממחצית מספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה או בידי המדינה יחד עם חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית; ::- "חברת בת ממשלתית" - חברה שיותר ממחצית כוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות יותר ממחצית מספר הדירקטורים שלה הם בידי חברה ממשלתית, בידי חברת בת ממשלתית או בידי חברה ממשלתית יחד עם חברת בת ממשלתית; ::- "חברה מעורבת" - חברה שאינה חברה ממשלתית ואשר מחצית או פחות מכוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות מחצית או פחות ממספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה; ::- "חברה בבעלות ממשלתית מלאה" - חברה שכל מניותיה הן בבעלות של אחד מאלה: המדינה; חברה שכל מניותיה הן בבעלות של המדינה; המדינה יחד עם חברה כאמור; המדינה או חברה כאמור יחד עם רשות מקומית; ::- "חוק החברות" - [[חוק החברות, התשנ"ט-1999]]; ::- "מינוי דירקטור" - לרבות בחירתו באסיפה כללית של חברה שבה למדינה השיעור הגדול ביותר של זכויות הצבעה באסיפה והמדינה הצביעה בעד בחירתו, וכן בחירתו או קביעתו בדרך אחרת; ::- "השרים" - שר האוצר יחד עם השר שנקבע לפי חוק זה כאחראי לעניני החברה; ::- "הועדה" - ועדת הכספים של הכנסת; ::- "הועדה לבדיקת מינויים" - הועדה שהוקמה לפי [[סעיף 18ב]]; ::- "הרשות" - רשות החברות הממשלתיות המוקמת בחוק זה; ::- "מסמכי היסוד" - תזכיר ההתאגדות ותקנות ההתאגדות של חברה; ::- "הפרטה" - פעולות שמטרתן להביא, בבת-אחת או בהדרגה, לאחד מאלה: ::: (1) ביטול או הקטנה של חלק הממשלה בכוח ההצבעה באסיפות הכלליות של החברה או בזכותה למנות דירקטורים בחברה, או ביטול או הקטנה של מעורבות אחרת של הממשלה בחברה, והכל אם יש בהם כדי להביא להפיכת חברה ממשלתית לחברה מעורבת, או להביא להפיכת חברה לחברה שחוק זה אינו חל עליה, או להביא לשינוי מהותי אחר ביחסי הכוחות בין חברי החברה, או כדי להקנות לציבור או לחבר חדש בחברה 10% או יותר מכוח ההצבעה בחברה או זכות למנות דירקטור; ::: (2) הקטנת חלקה של הממשלה בהון המניות של החברה, בשיעור של 10% או יותר; ::: (3) צמצום מהותי בפעילות החברה על ידי העברת עסקים ונכסים לאחרים; ::- "ועדת השרים" - ועדת השרים לעניני הפרטה, האמורה [[בסעיף 59א]]; ::- "החלטת הפרטה" - החלטה לפי [[סעיף 59ב]]; ::- "חברה בהפרטה" - חברה שועדת השרים קיבלה לגביה החלטת הפרטה; ::- "פקודת החברות" - [[פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983]]. : (ב) לענין ההגדרות שבסעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המניות המקנות כוח הצבעה או זכות למנות דירקטורים מוחזקות במישרין או בעקיפין, באמצעות שלוח או נאמן. @ 2. תחולת [[חוק החברות|פקודת החברות]] : בכפוף להוראות חוק זה תחול על חברה ממשלתית [[חוק החברות|פקודת החברות]] ולמונחים שבחוק זה תהיה המשמעות הנודעת להם [[חוק החברות|בפקודת החברות]]. @ 3. עדיפות החוק (תיקון: תשנ"ג-2) : מסמכי היסוד, אין בכוחם לגרוע מהוראות חוק זה. @ 4. קווי פעולה של חברה ממשלתית : (א) חברה ממשלתית תפעל לפי השיקולים העסקיים שעל פיהם נוהגת לפעול חברה לא-ממשלתית, זולת אם קבעה לה הממשלה, באישור הועדה, שיקולי פעולה אחרים; הוראה זו לא תחול על חברה ממשלתית שמסמכי היסוד שלה אוסרים חלוקת רווחים. : (ב) בחברה ממשלתית שאחת ממטרותיה היא לספק לציבור מצרכים או שירותים שלא על מנת להפיק רווחים, רשאית הממשלה להחליט שתפעל בהשגת מטרה זו לפי הכללים המחייבים אדם הממלא תפקיד ציבורי על פי דין. == פרק ב': הקמת חברה ממשלתית והפיכת חברה לחברה ממשלתית == @ 5. הקמת חברה ממשלתית : (א) הקמת חברה ממשלתית טעונה החלטת הממשלה; ההחלטה תתקבל על פי הצעה של שר שהוגשה לממשלה עם חוות דעת הרשות. : (ב) החליטה הממשלה על הקמת חברה ממשלתית, יביא שר האוצר את ההחלטה לידיעת הועדה בציון מקורות המימון להשקעות בחברה ובצירוף חוות דעת הרשות. : (ג) הממשלה תקבע כללים שעל פיהם תבחן הצעות להקמת חברות ממשלתיות, והנחיות לעריכת חוות הדעת של הרשות; כללים והנחיות אלה יפורסמו ברשומות. @ 6. נושאים להחלטת הממשלה : בהחלטה להקים חברה ממשלתית תקבע הממשלה, בין השאר - : (1) מטרות החברה, מבנה הון מניותיה והזכויות הצמודות למניותיה לסוגיהן; : (2) המספר הכולל של דירקטורים ומספר הדירקטורים מטעם המדינה שביניהם; : (3) השר שיהיה אחראי לעניני החברה. @ 7. רישום החברה : חברה שמסמכי היסוד שלה מראים שהיא חברה ממשלתית לא תירשם אלא אם הוגשה לרשם החברות תעודה של הרשות המאשרת שהממשלה החליטה על הקמת החברה ושמסמכי היסוד תואמים את החלטת הממשלה; הוגשה תעודה כאמור, יסווג הרשם את החברה כחברה ממשלתית. @ 8. הפיכת חברה לחברה ממשלתית (תיקון: תשס"ג) : (א) עיסקה של המדינה שכתוצאה ממנה הופכת חברה לא-ממשלתית לחברה ממשלתית טעונה החלטת הממשלה, [[וסעיפים 5]] [[ו-6]] יחולו בשינויים המחוייבים. : (ב) קיבלה המדינה, חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית, שלא בדרך עסקה, זכויות בחברה לא ממשלתית שיש בהן כדי להפוך את החברה לחברה ממשלתית, או לחברת בת ממשלתית, תהיה החברה לחברה ממשלתית או לחברת בת ממשלתית, לפי הענין, כעבור שישה חודשים, אלא אם כן החליטה הממשלה, החברה הממשלתית או חברת הבת הממשלתית, לפי הענין, בתוך אותה תקופה, לוותר על זכויות אלה או להעבירן; החלטת החברה הממשלתית או חברת הבת הממשלתית לוותר על הזכויות או להעבירן כאמור, טעונה אישור הממשלה שיינתן לאחר מתן הזדמנות לדירקטוריון החברה להשמיע את עמדתו לפניה; באין החלטה כאמור תקבע הממשלה בתוך ששת החודשים האמורים, את הפרטים האמורים [[בסעיף 6]], ושר האוצר יביא אותם לידיעת הועדה. : (ג) נהפכה חברה לא-ממשלתית לחברה ממשלתית, תגיש הרשות לרשם החברות תעודה המאשרת זאת, בציון השר האחראי לעניני החברה. @ 9. קניית מניות המיעוט (תיקון: תשל"ו, תשל"ו-2) : (א) נהפכה חברה לחברה ממשלתית כאמור [[בסעיף 8]], חייבת המדינה לקנות את המניות של שאר בעלי המניות שרצונם בכך, למעט מניות בכורה הניתנות לפדיון. : (ב) תוך חודש ימים לאחר הפיכת החברה לחברה ממשלתית תודיע הרשות לבעלי המניות האמורים, בדרך שנקבעה למתן הודעות במסמכי היסוד של החברה, על זכותם לפי סעיף זה, ותוך שלושה חדשים לאחר קבלת ההודעה רשאי בעל המניות להודיע לרשות על רצונו שהמדינה תקנה מניותיו, כולן או מקצתן; השרים רשאים, באישור הועדה, להאריך מועדים אלה. : (ג) מחיר המניות יהיה שוויין ערב הפיכת החברה לחברה ממשלתית; באין הסכמה בין הצדדים ייקבע שווי זה בידי מי שנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים מינה לכך, והרשות תודיע על קביעתו לבעל המניות; המחיר ישולם, באין הסכמה אחרת, בשעת העברת המניות למדינה. : (ד) תוך ארבעה עשר יום לאחר שהרשות הודיעה לו על קביעת שווי מניותיו לפי סעיף קטן (ג) רשאי בעל מניות לחזור בו מהודעתו לפי סעיף קטן (ב). : (ה) הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחוייבים, גם כשהחליטה הממשלה כאמור [[בסעיף 4(א)]] או [[בסעיף 15]]. @ 10. השקעות בחברה ממשלתית : לא תשקיע הממשלה בחברה ממשלתית אלא באישור הועדה. @ 11. החלטות הטעונות אישור הממשלה (תיקון: תשס"ג, תשס"ד) : (א) החלטות של חברה ממשלתית בענינים אלה טעונות אישור הממשלה: :: (1) שינוי במטרות החברה; :: (2) הגדלת הון המניות הרשום; :: (3) שינוי בזכויות הצמודות למניות; :: (4) הקצאה של מניות החברה או הסכמה להעברת מניות כשהיא דרושה לפי מסמכי היסוד - אם יש בהן כדי להביא לשינוי מהותי ביחסי הכוחות בין חברי החברה או כדי להקנות לחבר חדש 10% או יותר מן הערך הנקוב של הון המניות או מכוח ההצבעה בחברה או זכות למנות דירקטור; :: (5) הנפקת מניות בכורה הניתנות לפדיון; :: (6) הנפקת איגרות חוב הניתנות להמרה במניות, והמרה במניות של איגרות חוב שהוצאו בלי זכות המרה או של הלוואה שקיבלה החברה; :: (7) הפיכת החברה מחברה שאינה פרטית לחברה פרטית או מחברה פרטית לחברה שאינה פרטית; :: (8) חידוש ארגונה של החברה, פירוקה מרצון, פשרה, סידור או מיזוג עם חברה אחרת; :: (9) הקמת חברה, לבד או עם אחרים, ורכישת מניות בחברה קיימת, למעט רכישת מניות בבורסה בידי חברה שרכישה כזאת היא בין עיסוקיה הרגילים; סברה החברה הממשלתית כי פעולה או עסקה אינה טעונה אישור לפי פסקה זו והרשות חלקה על כך, תובא הפעולה או העסקה לאישור הממשלה; לענין זה - :::- "חברה" - לרבות תאגיד אחר, וכן מיזם אשר מתקיימים לגביו התנאים שיקבע שר האוצר; :::- "מיזם" - התקשרות, לרבות המשך התקשרות, לביצוע פעילות כלכלית, ובלבד שיש בה כדי להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה; :: (9א) זכות שהעניקה חברה או התחייבות שנטלה על עצמה חברה אשר יכול שיהיה בה כדי להגביל, במישרין או בעקיפין, את הממשלה, בין בתפקידה השלטוני ובין במעמדה כבעלת מניות בחברה, לרבות בקשר עם ביצוע שינויים מבניים והפרטה, קידום התחרות והסדרת הענף שבו פועלת החברה; לענין זה, "זכות או התחייבות" - לרבות זכות או התחייבות ולפיה מעשה או מחדל של הממשלה, שאינו בשליטת החברה, יקנה לצד שלישי סעדים ותרופות נגד החברה; :: (9ב) הצעת ניירות ערך לציבור על פי תשקיף, אם סברה הרשות כי כתוצאה מפרסום התשקיף עלולה המדינה, בהיותה בעלת שליטה בחברה, לחוב באחריות לנזק שייגרם מחמת פרט מטעה שהיה בתשקיף, לפי [[חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968]], והודיעה על כך לחברה; :: (10) פעולה כבעלת מניות בחברת-בת ממשלתית באחד הענינים האמורים בפיסקאות (1) עד (9ב); :: (11) התחייבות לאחת הפעולות האמורות בפיסקאות (1) עד (10). : (ב) אישור הממשלה לפי סעיף קטן (א) יתקבל לפי הצעת השרים שהוגשה לממשלה עם חוות דעת הרשות; שר האוצר יביא את החלטת הממשלה לידיעת הועדה; הוראות [[סעיף 5(ג)]] יחולו גם לענין מתן האישור לפי סעיף זה. : (ג) אישרה הממשלה החלטה מן האמורות בסעיף קטן (א), תתן הרשות לחברה תעודה על כך; העתק התעודה יוגש לרשם החברות. : (ד) החלטה מן האמורות בסעיף קטן (א), החייבת רישום לפי [[חוק החברות|פקודת החברות]], לא ירשום אותה רשם החברות אלא אם הוגש לו העתק מן התעודה האמורה. @ 12. חברה שחדלה להיות חברה ממשלתית : נהפכה חברה ממשלתית לחברה לא-ממשלתית, תגיש הרשות לרשם החברות תעודה על כך. @ 13. תעודות הרשות וערעור (תיקון: תשל"ו-2) : (א) תעודת הרשות לפי [[סעיפים 7]], [[8]], [[11]] [[או 12]] תהיה ראיה לכאורה לאמור בה. : (ב) הרואה עצמו נפגע על ידי תעודת הרשות לפי [[סעיפים 8]] [[או 12]] וטוען שחברה לא נהפכה לחברה ממשלתית או שחברה ממשלתית לא נהפכה לחברה לא-ממשלתית, לפי הענין, רשאי לערער לפני בית המשפט המחוזי בירושלים; תקופת הערעור וסדרי הדין בו ייקבעו בתקנות שיתקין שר המשפטים. :: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (ערעורים), תשל״ז–1977]].)) @ 14. פירוק של חברות ממשלתיות : (א) הממשלה רשאית להביא לפירוק מרצון של חברה ממשלתית או למכירת מניות שהמדינה מחזיקה בה, אם ראתה אחת מאלה: :: (1) מטרות החברה הושגו או שהשגתן אינה אפשרית כלל או אינה אפשרית בחסכון וביעילות; :: (2) מטרות החברה הוטלו על רשות שהוקמה בחוק או על חברה ממשלתית אחרת; :: (3) מן הרצוי שמטרות החברה יבוצעו על ידי גוף שאינו חברה ממשלתית. : (ב) הצעה להחליט לפי סעיף זה תוגש לממשלה לאחר התייעצות עם הרשות ועם דירקטוריון של החברה הנוגעת בדבר. : (ג) סברה הרשות שמאחת העילות המפורטות בסעיף קטן (א) יש להביא לפירוק של חברה ממשלתית או למכירת מניות שהמדינה מחזיקה בה ולא הציע זאת שר לממשלה, תחווה הרשות את דעתה בתזכיר מנומק לשר האוצר ולממשלה. @ 15. מיזוג של חברות ממשלתיות : (א) הממשלה רשאית להביא למיזוג של שתי חברות ממשלתיות או יותר, אם ראתה שמטרותיהן חופפות או משלימות בעיקרן או שניתן להשיגן ביתר חסכון או ביתר יעילות על ידי חברה אחת. : (ב) הוראות [[סעיף 14(ב) ו-(ג)]] יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על סעיף זה. @ 15א. מכירת מניות של חברת בת ממשלתית (תיקון: תשמ"ט-2) : (א) החלטה של חברה ממשלתית למכור מניות שהיא מחזיקה בחברת בת ממשלתית שלה טעונה אישור הממשלה ואישור הועדה. : (ב) אישור הממשלה לפי סעיף קטן (א) יתקבל לפי הצעת השרים שהוגשה לממשלה עם חוות דעת הרשות. : (ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על מכירה בבורסה של מניות הרשומות למסחר בבורסה, אם סך כל המניות שנמכרו בשנת מאזן אחת בבורסה אינו עולה על 5% מערכן הנקוב של המניות המוצעות והנפרעות של חברת הבת וסך כל התמורה בשנת מאזן אחת אינה עולה על עשרה מיליון שקלים חדשים, ובלבד שהמכירה לא גרמה להפיכת חברת הבת לחברה שאינה חברת בת ממשלתית. : (ד) הסכום האמור בסעיף קטן (ג) ישתנה ב-1 באפריל של כל שנה, החל בשנת הכספים 1990, לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן מן המדד שפורסם לחודש פברואר 1989 עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי. == פרק ג': הדירקטור == @ 16. הגדרה : [[בפרק זה]], "דירקטור" - דירקטור מטעם המדינה בחברה ממשלתית. @ 16א. כשירות לכהונה (תיקון: תשנ"ג-2, תשנ"ד) : כשיר לכהן כדירקטור בחברה ממשלתית, תושב ישראל שמלאו לו 25 שנה לפחות, ושנתקיים בו אחד מאלה: : (1) הוא בעל תואר אקדמי באחד מן המקצועות הבאים: כלכלה, מינהל עסקים, משפטים, ראיית חשבון, מינהל ציבורי, הנדסה או לימודי עבודה, או שהוא בעל תואר אקדמי אחר או שהוא השלים לימודי השכלה גבוהה אחרת, הכל בתחום עיסוקה העיקרי של החברה; : (2) הוא בעל נסיון של חמש שנים לפחות באחד מאלה, או שהוא בעל נסיון מצטבר של חמש שנים לפחות בשניים או יותר מאלה: :: (א) בתפקיד בכיר בתחום הניהול העסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי; :: (ב) בכהונה ציבורית בכירה או בתפקיד בכיר בשירות הציבורי בנושאים כלכליים, מסחריים, ניהוליים או משפטיים; :: (ג) בתפקיד בכיר בתחום עיסוקיה העיקריים של החברה. @ 16א1. כשירות לכהונה לבעלי תארים מתקדמים (תיקון: תשע"א) : (א) על אף האמור [[בסעיף 16א]], כשיר לכהן כדירקטור בחברה ממשלתית גם מי שהוא בעל תואר אקדמי שני או שלישי, אף אם לא מתקיים בו האמור [[בפסקה (1) לאותו סעיף]]. : (ב) בחברה ממשלתית שהמדינה ממנה בה לא יותר משישה דירקטורים, לא יעלה מספר הדירקטורים כאמור בסעיף קטן (א) על אחד, ובחברה ממשלתית שהמדינה ממנה בה שבעה דירקטורים לפחות - על שני דירקטורים, ולפחות אחד מהם יהיה בעל תואר אקדמי שלישי. @ 16א2. מינוי דירקטור בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית (תיקון: תשע"א, תשע"ב-3) : (א) לכל חברה ממשלתית יתמנה דירקטור אחד לפחות שהוועדה לבדיקת מינויים מצאה שהוא בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית, כמשמעותה לפי [[סעיף 240 לחוק החברות]]. : (ב) השרים יהיו רשאים למנות דירקטורים לחברה ממשלתית לפי חוק זה, אף אם טרם מונה דירקטור לפי סעיף זה באותה חברה, ובלבד שלא יהיה בכך כדי למנוע את מינויו. @ 17. סייגים (תיקון: תשל"ו, תשנ"ג-2, תשס"ג) : (א) אלה אינם כשירים להיות דירקטור: :: (1) שר, סגן שר וחבר הכנסת; :: (2) עובד החברה ומי שמועסק בשירותה, למעט המנהל הכללי ונציג נבחר של עובדי החברה; יושב ראש הדירקטוריון לא ייחשב כעובד החברה לענין זה; :: (3) אדם מקרב הציבור אשר עיסוקיו האחרים עלולים ליצור ניגוד ענינים עם תפקידו כדירקטור באותה חברה; :: (4) מנהל הרשות ועובדיה, זולת אם נמצאת החברה בהליך של פירוק או חיסול עסקיה; :: (5) מי שהורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון או שהיא מחייבת את אי מינויו; :: (6) מי שפסול לכהן כדירקטור בחברה על פי [[חוק החברות|פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983]], או על פי כל דין אחר. : (ב) לא יהיה אדם דירקטור ביותר משתי חברות אלא במקרים שקבע שר האוצר בתקנות בהתייעצות עם הרשות ובאישור הועדה. :: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (כהונה כדירקטור ביותר משתי חברות), תשל״ו–1976]].)) : (ג) שר האוצר רשאי, בהתייעצות עם הרשות ובאישור הועדה, לקבוע בתקנות - :: (1) (((בוטלה);)) :: (2) (((בוטלה);)) :: (3) כללים שלפיהם ייקבע נציג נבחר מקרב עובדי החברה כדירקטור וסוגי החברות שבהן יכהן. ::: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (כללים לקביעת נציג נבחר מקרב עובדי החברה כדירקטור), תשל״ז–1977]].)) : (ג1) בחברה שהמדינה ממנה בה את כל הדירקטורים, למעט דירקטורים חיצוניים, או שבידיה זכות כאמור, לא יעלה מספרם הכולל של חברי דירקטוריון החברה, לרבות דירקטורים חיצוניים, על 12 חברים; הוראה זו לא תחול על חברה שלפני יום א' בסיון התשס"ג (1 ביוני 2003) לא היתה חברה בבעלות ממשלתית מלאה ושמספר הדירקטורים הכולל בה עלה על 12 דירקטורים. : (ד) מספר הדירקטורים מבין עובדי המדינה לא יעלה על שני שלישים מכלל חברי הדירקטוריון שנתמנו כנציגי הממשלה. @ 17א. פסלות מטעמי זיקה כלכלית (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) מבלי לגרוע מכלליות האמור [[בסעיף 17(א)(3)]], לא יתמנה אדם לדירקטור, בין מקרב הציבור ובין מקרב עובדי המדינה, אם יש לו זיקה כלכלית לחברה או לתאגיד קשור לחברה, או אם יש לו קשר אישי להנהלת החברה או להנהלת תאגיד קשור לחברה. : (ב) לענין סעיף קטן זה - ::- "זיקה כלכלית לחברה או לתאגיד קשור לחברה" - החזקה במישרין בניירות ערך של החברה או של תאגיד קשור לחברה באחוז אחד או בשיעור משמעותי הנמוך ממנו, או מי שרשאי למנות דירקטור בחברה או בתאגיד קשור לחברה; ::- "תאגיד קשור לחברה" - תאגיד המחזיק חמישים אחוזים או יותר מן הערך הנקוב של הון המניות המוצא של החברה או מכוח ההצבעה בה, או הרשאי למנות מחצית או יותר מהדירקטורים, או את המנהל הכללי שלה, וכן תאגיד אשר החברה מחזיקה בו זכויות כאמור; ::- "קשר אישי להנהלה" של החברה או של תאגיד קשור לחברה מתקיים בין היתר, באדם שהוא בן משפחה של דירקטור או של מנהל כללי או של עובד בכיר בחברה או בתאגיד קשור לחברה; לענין זה, "בן משפחה" - בן זוג, אח, הורה, צאצא, צאצא בן הזוג או בן זוגו של כל אחד מאלה. @ 18. מינוי (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) דירקטור יתמנה בידי השרים לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים. :: החליטה הועדה לבדיקת מינויים שלא להמליץ על מינויו של מועמד שנתקיים בו האמור [[בסעיף 18ג(א)]] רשאי השר להגיש השגה על ההחלטה שתידון במליאת הממשלה; נימוקי הועדה יובאו בפני הממשלה באמצעות היועץ המשפטי לממשלה או נציגו; לא קיבלה הממשלה את השגת השר, לא ימונה המועמד לדירקטור. : (ב) כתב המינוי יימסר לדירקטור מאת השרים לאחר קבלת חוות דעתה של הועדה לבדיקת מינויים והעתקו יימסר לחברה באמצעות הרשות. : (ג) תוקף המינוי הוא מיום מסירת כתב המינוי לחברה, זולת אם נקבע בו מועד אחר. @ 18א. ייצוג הולם לשני המינים (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים. : (ב) עד להשגת ביטוי הולם לייצוג כאמור, ימנו השרים, ככל שניתן בנסיבות הענין, דירקטורים בני המין שאינו מיוצג באופן הולם באותה עת בדירקטוריון החברה. @ 18א1. ייצוג הולם לאוכלוסיה הערבית (תיקון: תש"ס) : (א) בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגה של האוכלוסיה הערבית. : (ב) עד להשגת ביטוי הולם לייצוג כאמור, ימנו השרים, ככל שניתן בנסיבות הענין, דירקטורים מקרב האוכלוסיה הערבית. : (ג) לענין סעיף זה, "האוכלוסיה הערבית" - לרבות האוכלוסיה הדרוזית והצ'רקסית. @ 18א2. ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות, למי שהוא או אחד מהוריו נולדו באתיופיה, לבני האוכלוסייה החרדית ולעולים חדשים (תיקון: תשע״ז) : בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות יינתן ביטוי הולם לייצוגם של אנשים עם מוגבלות, של מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה, של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים; לעניין זה, ”אנשים עם מוגבלות”, ”בן האוכלוסייה החרדית” ו”עולה חדש” – כהגדרתם [[בסעיף 15א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959]]. @ 18ב. הועדה לבדיקת מינויים (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) שר האוצר ימנה ועדה לבדיקת כשירותם והתאמתם של מועמדים לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון, או מנהל כללי, בחברה ממשלתית בהרכב זה: :: (1) יושב ראש הועדה שיהיה נציג שיקבע היועץ המשפטי לממשלה הכשיר לכהן כשופט של בית משפט מחוזי, והוא יבוא מקרב עובדי המדינה או מקרב עובדי השירות הציבורי, ויכול שיהיה מי שכיהן כשופט או מי שפרש מתפקידו בשירות המדינה או בשירות הציבורי; :: (2) איש ציבור שיקבע יושב ראש הועדה לפי הענין, מתוך רשימה של אנשי ציבור שקבעו שר האוצר ושר המשפטים לענין זה, שמתקיימים בהם תנאי הכשירות הקבועים בחוק זה ליושב ראש דירקטוריון ושאין להם זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה; :: (3) נציג רשות החברות הממשלתיות. : (ב) המנין החוקי לישיבות הועדה הוא היושב ראש וחבר נוסף; היו הדעות שקולות תכריע דעתו של יושב ראש הועדה; הועדה תקבע את סדרי עבודתה, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה. : (ג) ואלה תפקידי הועדה: :: (1) לבדוק אם מתקיימים במועמד לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון או מנהל כללי, תנאי הכשירות האמורים [[בסעיפים 16א]] [[24(ג)]] [[או 37(ג)]] לפי הענין, והאם אין הוא פסול מלכהן על פי האמור [[בסעיפים 17]] [[ו-17א]]; :: (2) לקבוע אם מן הראוי למנותו בהתאם לאמור [[בסעיף 18ג]]; :: (3) לייעץ לשרים בדבר מידת התאמתו של המועמד לתפקיד, בשים לב בין היתר, לצרכיה המיוחדים של החברה, לגודלה, ולהרכב הדירקטוריון בעת המינוי, ובהתחשב ביכולתו של המועמד להקדיש את הזמן הראוי לתפקיד לו הוא מיועד; :: (4) הועדה תעביר לשרים את חוות דעתה בענינים המפורטים בפסקאות (1) עד (3), בכתב; :: (5) לצורך ביצוע תפקידיה על פי חוק זה, רשאית הועדה לדרוש פרטים בכתב אודות המועמד, תולדות חייו, השכלתו ועיסוקיו, וכן לדרוש כל מידע או חוות דעת מהרשות. @ 18ג. כשירות מיוחדת (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) מצאה הועדה לבדיקת מינויים כי למועמד לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון או מנהל כללי בחברה ממשלתית, יש זיקה אישית, עיסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה, לא תמליץ על מועמדותו זולת אם מצאה כי יש לו כישורים מיוחדים בתחומי פעולתה של החברה, או שקיימים לגביו שיקולים של כשירות מיוחדת אחרת בנוסף לתנאי הכשירות הנדרשים לפי חוק זה לאותה כהונה. : (ב) לענין חוק זה, לא יראו בחברות במפלגה כשלעצמה זיקה אישית או פוליטית. : (ג) הוראות [[סעיף 16א]] לא יחולו על נציג נבחר מבין עובדי החברה המתמנה לדירקטור ובלבד שמלאו לו עשרים וחמש שנים ביום שנתמנה. @ 18ד. קציבת מועדים למינוי דירקטור מקרב העובדים (תיקון: תשס"ט) : (א) התקיימו בחירות לקביעת נציג נבחר, יעביר ארגון העובדים היציג את תוצאות הבחירות הסופיות לשרים ולרשות; לאחר העברת התוצאות כאמור יקבלו השרים והרשות לידיהם את המידע הנדרש. : (ב) התקבל כל המידע הנדרש, יעבירו השרים לבחינת הוועדה לבדיקת מינויים, בתוך 60 ימים ממועד קבלתו, את עניינו של נציג נבחר, אחד או יותר, המועמד לכהונת דירקטור מקרב עובדי החברה (בסעיף זה - מועמד). : (ג) אישרה הוועדה לבדיקת מינויים את המועמדות לפי סעיף קטן (ב), יקבלו השרים החלטה לפי [[סעיף 18]], בתוך 30 ימים ממועד האישור, אלא אם כן מצאו, בתוך תקופת 30 הימים כאמור, כי אין למנות את המועמד; ואולם נדרש בירור נוסף לגבי המועמד בשל בחינת הוועדה לבדיקת מינויים או בשל מידע שקיבלו השרים או הרשות לאחר שהשרים העבירו את עניינו של נציג נבחר לוועדה לבדיקת מינויים, תימנה התקופה כאמור ממועד קבלת המידע הנדרש. : (ד) לא אישרה הוועדה לבדיקת מינויים את המועמדות כאמור, או מצאו השרים כי אין למנות את המועמד מטעם אחר, יביאו השרים לפני הוועדה לבדיקת מינויים את עניינו של מועמד אחר בתוך 30 ימים ממועד החלטת הוועדה או החלטת השרים, לפי העניין. : (ה) בסעיף זה - ::- "ארגון העובדים היציג" - הארגון שעמו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים בחברה; ::- "המידע הנדרש" - כל מידע הנדרש, מהנציגים הנבחרים, מהחברה או מארגון העובדים היציג, או מכל גורם אחר, לצורך הבאת עניינו של מועמד לבחינת הוועדה לבדיקת מינויים או לצורך השלמת המינוי לפי [[סעיף 18]], לפי העניין; ::- "נציג נבחר" - נציג שנבחר מקרב עובדי החברה המוצע להתמנות כדירקטור, בהתאם להוראות לפי [[סעיף 17(ג)(3)]]. @ 19. גמול והוצאות : שר האוצר, בהתייעצות עם הרשות ובאישור הועדה, רשאי להתקין תקנות בדבר הגמול וההוצאות שישולמו לדירקטור. : ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור מקרב הציבור בחברות הממשלתיות), התשנ"ד-1994]].)) @ 20. חובת מתן ידיעות (תיקון: תשל"ו-2) : (א) דירקטור חייב, על אף כל דין אחר, למסור לשרים ולרשות, לפי דרישתם, ידיעות על עניני החברה ועל פעולותיו בה. : (ב) נודע לדירקטור על ענין של החברה שנתגלו בו לכאורה פגיעה בחוק או בטוהר המידות, עליו להביא את הדבר ללא דיחוי לידיעתם של יושב ראש הדירקטוריון, של השרים, של הרשות ושל מבקר המדינה. @ 21. תקופת כהונה : דירקטור יתמנה לתקופה של לא יותר משלוש שנים מתחילת תוקף מינויו; דירקטור שחדל לכהן יכול להתמנות מחדש. @ 22. פקיעת הכהונה (תיקון: תשל"ו-2, תשנ"ג-2, תשנ"ג-3, תשס"ג) : (א) דירקטור יחדל לכהן לפני תום התקופה שלה נתמנה באחת מאלה: :: (1) התפטר במסירת כתב התפטרות לשרים; השרים רשאים לעכב את תוקף ההתפטרות לא יותר מחודש ימים; :: (2) נעדר מארבע ישיבות רצופות של הדירקטוריון או משש ישיבות תוך שנה, זולת אם השרים, לאחר התייעצות עם הרשות, קבעו, בהודעה לחברה, שהיתה סיבה מוצדקת להיעדרות; :: (3) נבצר ממנו למלא תפקידו והשרים, לאחר התייעצות עם הרשות, הודיעו על כך לחברה; :: (4) הורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון או היא מחייבת, לדעתו, הפסקת כהונתו; :: (5) נתקיימה בו אחת הנסיבות הפוסלות אדם מהיות דירקטור; :: (6) הרשות, או השרים לאחר התייעצות עם הרשות, ראו שאינו ממלא תפקידו כראוי והעבירו אותו, בהודעה לחברה, מכהונתו; :: (7) הרשות קבעה כי הוא אינו ממלא את תפקידו באופן המקדם את ביצועה של החלטת הפרטה, או פעל במעשה או במחדל בדרך הפוגעת ביכולת החברה לקיים הוראה או דרישה שניתנו כדין לפי [[סעיפים 59ד]] [[או 59ה]]; הרשות תודיע על כך לשר האוצר ולחברה. : (ב) דירקטור שנתמנה בהיותו עובד המדינה או עובד בחברה ממשלתית אחרת, וחדל מהיות עובד כאמור, יחדל לכהן מן היום שהרשות הודיעה על כך לחברה, אולם רשאים השרים, לאחר התייעצות עם הרשות, לאשר מחדש מינויו. : (ג) מכרה הממשלה מניות שהחזיקה בחברה ממשלתית, יחדלו לכהן הדירקטורים, כולם או חלקם, אם הדבר מתחייב מעסקת המכירה, מן היום שהרשות הודיעה עליו לחברה; התחייבה מעסקת המכירה הפסקת כהונתם של חלק מן הדירקטורים בלבד, יקבעו השרים, לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים, מי יהיו הדירקטורים שכהונתם תופסק. @ 23. השעיה : היה דירקטור חשוד בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון, רשאים השרים להשעותו בהודעה לחברה, ורשאים הם למנות ממלא מקום לתקופת השעייתו. @ 23א. השלמת מנין חוקי (תיקון: תשנ"ג-2) : פחת מספר חברי הדירקטוריון הרשאים להשתתף בישיבותיו מהמנין החוקי לישיבותיו, ומצב זה נמשך למעלה מ-30 ימים, או פחת מספר החברים מן המספר המזערי הקבוע בתקנות החברה ומצב זה נמשך למעלה מ-60 ימים, רשאית הממשלה, בהתייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים, למנות דירקטור או דירקטורים במספר הדרוש להשלמת המנין החוקי. == פרק ד': הדירקטוריון == === סימן א': יושב ראש הדירקטוריון === @ 24. בחירה (תיקון: תשנ"ג-2, תשנ"ד) : (א) הדירקטוריון של חברה ממשלתית יבחר באחד מחבריו ליושב ראש הדירקטוריון; הבחירה טעונה אישור השרים לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים; אולם רשאית הממשלה למנות יושב ראש הדירקטוריון מבין חבריו, אם ראתה צורך בכך ולאחר שנועצה בועדה לבדיקת מינויים. : (ב) המנהל הכללי של החברה לא יהיה יושב ראש הדירקטוריון. : (ג) כשיר לכהן כיושב ראש דירקטוריון של חברה ממשלתית מי שמתקיים בו האמור [[בסעיף 16א]], ובלבד שמתקיימים בו התנאי [[אותו סעיף|שבפסקה (1)]] וכן אחד התנאים [[שבפסקה (2), שבאותו סעיף]]; אולם במקרים חריגים ניתן לבחור במי שלא מתקיים בו התנאי האמור [[בפסקה (1) שבאותו סעיף]], אם הוא בעל נסיון מצטבר של שתים עשרה שנים לפחות בתפקיד או בכהונה כאמור [[בפסקה (2) שבאותו סעיף]], שמתוכן שש שנים לפחות - בגופים בעלי היקף פעילות שאינו נופל מזה של החברה שבה הוא מועמד לכהן, והועדה לבדיקת מינויים אישרה שקיימים נימוקים מיוחדים לבחירה כאמור. : (ד) בחר דירקטוריון של חברה ממשלתית באדם לכהונת יו"ר דירקטוריון והועדה לבדיקת מינויים החליטה שלא להמליץ על מינויו מחמת שנתקיים בו האמור [[בסעיף 18ג(א)]], לא יאשר השר את המינוי אלא אם כן הוא הגיש השגה על ההחלטה שאושרה במליאת הממשלה; הוראות [[סעיף 18(א)]] יחולו לענין השגה כאמור. @ 25. חובת דין וחשבון : יושב ראש הדירקטוריון חייב, על אף כל דין אחר, למסור לשרים ולרשות, אחת לששה חדשים ובכל עת לפי דרישת השרים או הרשות, דין וחשבון בכתב על פעולות החברה ועל עבודת הדירקטוריון. === סימן ב': עבודת הדירקטוריון === @ 26. מועדי הישיבות : (א) ישיבות הדירקטוריון של חברה ממשלתית יתקיימו לפי צרכי החברה ולפחות אחת לחדשיים, זולת אם קבעו השרים, לאחר התייעצות עם הרשות, מועדים אחרים לפי טיב עסקיה של החברה. : (ב) הדירקטוריון יקיים ישיבה מיוחדת אם דרשו זאת השרים, הרשות או אחד הדירקטורים; הישיבה תתקיים תוך שבעה ימים מיום הדרישה, זולת אם נדרש לקיימה תוך זמן קצר יותר; בישיבה ידונו בענינים המפורטים בדרישה והחלטותיה יובאו מיד לידיעת השרים והרשות. @ 27. זימון הישיבות וסדר יומן : (א) יושב ראש הדירקטוריון יזמן את ישיבות הדירקטוריון ויקבע זמנן, מקומן וסדר יומן בכפוף לאמור [[בסעיף 26]]. : (ב) הזמנה לישיבות הדירקטוריון תימסר גם לרשות, והיא רשאית לשלוח לכל ישיבה נציג שיהיה רשאי להשתתף בישיבה ומעמדו בה יהיה כשל דירקטור, אלא שלא ייחשב במנין החוקי ולא תהיה לו זכות הצבעה. @ 28. מנין ורוב : המנין החוקי לישיבות הדירקטוריון הוא רוב חבריו ובהם לפחות דירקטור אחד מטעם המדינה; ההחלטות יתקבלו ברוב דעות של המשתתפים בהצבעה; היו הדעות שקולות - יכריע היושב ראש; והכל כשאין הוראה אחרת במסמכי היסוד של החברה. @ 29. ועדות : (א) הדירקטוריון רשאי להקים מבין חבריו ועדות קבועות או לענין מסויים. : (ב) הוראות [[סעיף 27(ב)]] יחולו גם על ישיבותיה של ועדה. : (ג) סיכומיה של ועדה יהיו בבחינת המלצות לדירקטוריון, והוא רשאי לאמצם, לשנותם או לדחותם. @ 29א. (תיקון: תשנ"א) : (א) הדירקטוריון ימנה ועדת ביקורת מבין חבריו, שמספר חבריה לא יפחת משלושה. : (ב) על אף האמור [[בסעיף 29(ג)]], תקפן של החלטות ועדת הביקורת בענינים המנויים [[פרק 5 לחלק 6 לחוק החברות|בפרק ד1 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983]], יהיה בהתאם לקבוע בו. @ 30. אצילת סמכויות : (א) הדירקטוריון רשאי לאצול מסמכויותיו לאחד, לאחדים או לועדה מבין חבריו, או למנהל הכללי, פרט לסמכויות לפי [[סעיף 32]] ולסמכות שהממשלה החליטה או שהשרים הודיעו לחברה שאין לאצלה. : (ב) אצל הדירקטוריון סמכות לועדה, רשאי הוא להורות שלא יחול לגביה [[סעיף 29(ג)]]. @ 31. קביעת סדרי העבודה : שר האוצר רשאי, לפי המלצת הרשות, לקבוע כללים לדרך עבודתו ולסדרי דיוניו של דירקטוריון, אם לכלל החברות הממשלתיות ואם לסוגיהן. === סימן ג': תפקידי הדירקטוריון === @ 32. ענינים שבחובה (תיקון: תשס"ג) : (א) חובה על הדירקטוריון של חברה ממשלתית, בלי לגרוע משאר תפקידיו - :: (1) לקבוע את המדיניות הכללית של החברה בתחום מטרותיה, ואת פעולותיה הפיננסיות; :: (2) לקבוע מדי שנה - ::: (א) תקציבה השנתי של החברה ודרך ביצועו והשימוש במקורות העומדים לרשותה; ::: (ב) תכנית הפעולה של החברה לאותה שנה ותכניותיה לטווח ארוך; ::: (ג) תקן עובדי החברה והמועסקים בשירותה; :: (3) לעקוב ברציפות אחרי הגשמת המדיניות, התכניות והתקציבים של החברה; :: (3א) לקבוע, בכפוף לכללים שיקבע שר האוצר, לפי הצעת הרשות, את אופן בחירת הפקידים הבכירים כמשמעותם בפסקה (4) ואת תנאי כשירותם, וכן לקבוע את אופן בחירת שאר עובדי החברה ותנאי כשירותם בכפוף לכללים שקבע שר האוצר לפי הצעת הרשות, ככל שנקבעו; ::: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר העסקת קרובי משפחה), התשס"ה-2005]].)) ::: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר אופן בחירת פקידים בכירים), התשס"ה-2005]].)) :: (4) לקבוע, על פי הכללים שקבעה לכך הממשלה ובאישורה, שכר, תנאים סוציאליים, הטבות, מענקים ותנאי עבודה אחרים של המנהל הכללי, המשנה והסגנים למנהל הכללי, מנהלי האגפים, מנהל עניני הכספים, המבקר הפנימי, מזכיר החברה ונושאי תפקידים אחרים שקבעו לענין זה השרים לאחר התייעצות עם הרשות (להלן - הפקידים הבכירים), ושל שאר עובדי החברה; :: (5) לאשר, על פי המלצת המנהל הכללי, את מינוים של הפקידים הבכירים בהתאם לתקן; :: (6) לדון בטיוטת הדו"חות הכספיים של החברה ובהערות רואי החשבון לגביה, ולדון לאחר אישור הדו"חות הכספיים בכל פרט שלגביו הסתייג רואה החשבון, העיר הערה או נמנע מלחוות דעתו; :: (7) לאשר מתן הלוואות והפקדת כספים החורגים מהמהלך הרגיל של עסקי החברה; :: (8) לדון בכל ענין שהשרים או הרשות דרשו להעמיד על סדר היום או שהמנהל הכללי הודיע עליו לפי [[סעיף 41]]. : (ב) שר האוצר רשאי, על פי המלצת הרשות, לקבוע כללים לעריכת התקציבים והתכניות האמורים בסעיף קטן (א)(2), אם לכלל החברות הממשלתיות ואם לסוגיהן. @ 33. דו"חות כספיים (תיקון: תשנ"ג-3, תשס"ג, תשס"ה, תשע"ב-3, תשפ"ה) : (א) הדירקטוריון ידאג מדי שנה לעריכתם של דו"חות אלה: :: (1) מאזן; :: (2) דו"ח ריווח והפסד, כולל יעוד רווחים; :: (3) דו"ח המשאבים ואופן השימוש בהם; :: (4) בחברה שיש לה חברת-בת - דו"חות כספיים מאוחדים, זולת אם לדעת הדירקטוריון והרשות אין אופי הפעולות של החברות או מועד עריכת דו"חותיהן הכספיים מאפשרים זאת. : (א1) שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים, רשאי לקבוע כי חברות ממשלתיות שיקבע לפי הצעת הרשות, ימסרו לרשות, נוסף על האמור בכל דין, דוחות שנתיים, תקופתיים ומידיים לפי הוראות [[חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968]] (להלן - חוק ניירות ערך), שיחולו לפי הצעת הרשות, כולן או חלקן, והכל בשינויים המחויבים ובהתחשב בתכלית הדיווח לפי חוק זה. : (ב) שר האוצר רשאי לחייב חברה ממשלתית בעריכת דו"ח נוסף ולקבוע מועד להגשתו. :: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (דוח נוסף בדבר הפעולות שננקטו והמצגים שניתנו להבטחת נכונות הדוחות הכספיים ודוח הדירקטוריון), התשס״ו–2005]].)) :: ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (דוחות נוספים בדבר אפקטיביות הבקרה הפנימית על דיווח כספי), התשס״ח–2007]].)) : (ג) החלטת הדירקטוריון בדבר יעוד הרווחים של החברה או בדבר חלוקה כהגדרתה [[בחוק החברות]], טעונה אישור הרשות; ואולם, חלקה הרשות על החלטת הדירקטוריון יחולו הוראות אלה: :: (1) בחברה שפסקאות (2) או (3) אינן חלות עליה - תפעל החברה על פי החלטת הרשות כפי שאישרה אותה הממשלה; :: (2) בחברה בהפרטה - תפעל החברה על פי החלטת הרשות כפי שאישר אותה שר האוצר; :: (3) בחברה לפי [[סעיף 61(א)(2)]] שאינה חברה בהפרטה - תובא המחלוקת להכרעת השרים. : (ג1) על אף האמור במסמכי היסוד של החברה, החלטת הדירקטוריון בדבר ייעוד הרווחים של החברה או בדבר חלוקה כהגדרתה [[בחוק החברות]], שאושרה בהתאם להוראות סעיף קטן (ג) (בסעיף קטן זה - החלטת הדירקטוריון המאושרת), לא תהיה טעונה אישור האספה הכללית של החברה, אם אישר אותה השר הממונה על ביצוע חוק זה בתוך 45 ימים מהמועד שבו העבירה הרשות לאישורו את החלטת הדירקטוריון המאושרת; חלפו 45 ימים ולא התקבלה החלטת השר הממונה כאמור, לא תהיה החלטת הדירקטוריון המאושרת טעונה אישור האספה הכללית של החברה אם אישרה אותה הממשלה. : (ד) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות שבדין אחר בדבר עריכתם של דו"חות כספיים או אחרים. @ 33א. נותן שירות חיוני לציבור (תיקון: תשס"ג) : נוסף על הוראות כל דין, רשאי שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים, וביחס לחברה ציבורית - בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע לפי הצעת הרשות כללים לעריכת דוחות כספיים של חברה ממשלתית שלגביה קבע כי היא נותנת שירות חיוני לציבור, לרבות לענין הפרטים שייכללו בהם, העקרונות החשבונאיים לעריכתם, וההצהרות והביאורים שיצורפו להם. @ 33ב. סמכות להורות על דרך הצגת פרטים בשל קיומו של אינטרס ציבורי (תיקון: תשס"ג) : (א) ראתה הרשות כי אינטרס ציבורי מחייב זאת, רשאית היא להורות לחברה ממשלתית על דרך הצגת פרטים בדוחות כספיים או בכל דוח אחר שהחברה נדרשת להגישו לפי כל דין, ובלבד שהוראות לענין זה לא נקבעו בכללים, בדין או בעקרונות החשבונאיים המקובלים ובכללי הדיווח המקובלים. : (ב) חלקה הרשות על דרך הצגת פרטים בדוחות כספיים או בכל דוח אחר שהחברה הממשלתית נדרשת להגישו לפי כל דין, רשאית היא, אם ראתה כי אינטרס ציבורי מחייב זאת, להורות לחברה לגלות את עמדת הרשות ולתאר את המחלוקת בדוחות, להנחת דעת הרשות. @ 33ג. צו בית משפט (תיקון: תשס"ג) : חברה שלא הגישה דוח לפי הוראות [[סעיפים 33א]] [[או 33ב]], לפי הענין, או שהגישה דוח שלא לפי הוראות הסעיפים האמורים, או שלא תיקנה דוח כאמור בתוך המועד שהורו לה הרשות או עובד שהיא הסמיכה לכך, או שלא מסרה הסבר, פירוט, ידיעות או מסמכים בקשר לפרטים הכלולים בדוחות לפי [[סעיף 33ב]], שהניחו את דעת הרשות, רשאי בית המשפט המחוזי, לבקשת הרשות, לצוות על החברה ועל נושאי המשרה של החברה שיגישו את הדוח או שיתקנו אותו, בתוך זמן שיקבע בית המשפט. @ 33ד. אי הגשת דוחות כנדרש (תיקון: תשס"ג) : (א) עשתה חברה ממשלתית אחת מאלה, יחולו הוראות סעיף קטן (ב) - :: (1) לא הגישה דין וחשבון לפי [[סעיף 25]], או מסמך מהמסמכים כאמור [[בסעיף 34(א)(1) ו-(2)]], במועדים שנקבעו לכך לפי הוראות חוק זה, או שהגישה דין וחשבון או מסמך כאמור שלא במלואו; :: (2) לא הגישה דוח או הודעה לפי [[סעיף 33ב]] במועד שנקבע לכך, או הגישה דוח שלא לפי הוראות [[הסעיף האמור]] והרשות שוכנעה כי חרגה בעניינים שבמהות; :: (3) לא הגישה מסמך מהמסמכים האמורים [[בסעיף 33]] או לא מסרה מידע כאמור [[בסעיף 35]], או הגישה מסמך או מידע כאמור שלא במלואו. : (ב)(1) ידע יושב ראש הדירקטוריון כי החברה פעלה כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (3) או ידע דירקטור כי החברה פעלה כאמור בסעיף קטן (א)(2) או (3), או היה עליהם לדעת על כך ולא נקטו את כל האמצעים הנאותים כדי למנוע זאת, יראו אותם לענין [[סעיף 22(א)(6)]] כמי שאינם ממלאים תפקידם כראוי, ורשאית הרשות, בהודעה לחברה, להעבירם מכהונתם. :: (2) ידע המנהל הכללי של החברה כי החברה פעלה כאמור בסעיף קטן (א)(2) או היה עליו לדעת על כך ולא נקט את כל האמצעים הנאותים כדי למנוע זאת, רשאית הממשלה או הרשות להעבירו מכהונתו. @ 34. הגשת מסמכים (תיקון: תשס"ז) : (א) יושב ראש הדירקטוריון חייב להגיש לשרים ולרשות - :: (1) הצעת התקציב והתכניות האמורים [[בסעיף 32(א)(2)]] וטיוטת הדו"חות האמורים [[בסעיף 33(א)]] - חודש ימים לפני המועד לדיון בהן, זולת אם קבעו השרים, לאחר התייעצות עם הרשות, תקופה קצרה יותר לענין זה; :: (2) המסמכים האמורים בפיסקה (1) - מיד לאחר שהדירקטוריון אישרם; :: (3) העתק הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון - תוך שבועיים מכל ישיבה. : (א1) הרשות רשאית להורות, לגבי חברה ממשלתית מסוימת או סוגים של חברות ממשלתיות, בדבר המועדים שבהם יוגשו המסמכים האמורים בסעיף קטן (א)(1) לאישור הדירקטוריון של החברה הממשלתית והמועד האחרון לאישורם של מסמכים כאמור בידי הדירקטוריון. : (ב) המסמכים האמורים בסעיף קטן (א) יוגשו גם למבקר המדינה ויוגשו לועדה לפי דרישתה. : (ג) השרים רשאים להורות לגבי חברה ממשלתית פלונית שמסמך מן המסמכים האמורים בסעיף קטן (א) יישמר בדרך שיורו ולא יימסר אלא למי שצויין בהוראתם, וכן רשאי להורות שר הבטחון אם ראה שטעמים של בטחון המדינה מחייבים זאת; אין בהוראה לפי סעיף קטן זה כדי לגרוע מסעיף קטן (ב). @ 34א. פרסום לציבור (תיקון: תשע״ח) : (א) חברה ממשלתית תפרסם לציבור - :: (1) דוחות כאמור [[בסעיף 33(א) ו-(א1)]] שעל החברה או נושא משרה בה להגיש לרשות לפי חוק זה; :: (2) כל מסמך אחר שעל החברה או נושא משרה בה להגיש לרשות לפי חוק זה, אשר שר האוצר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, קבע, בצו, שיש לפרסמו לציבור. : (ב) פרסום כאמור בסעיף קטן (א) ייעשה עם הגשת המסמך לרשות או בסמוך לאחר מכן. : (ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), קבעה הרשות הוראות לעניין פרסום לציבור של מסמכים כאמור בסעיף קטן (א) באמצעות הרשות, ובכלל זה הוראות לעניין הדרך והמועד להגשתם של מסמכים כאמור לרשות לצורך פרסומם לציבור באמצעותה, תגיש חברה ממשלתית לרשות את המסמכים האמורים לפי אותן הוראות, לשם פרסומם לציבור באמצעות הרשות. : (ד) הוראות לפי סעיף קטן (ג) אינן טעונות פרסום ברשומות, אולם מנהל הרשות יפרסם ברשומות הודעה על מתן הוראות כאמור ועל מועד תחילתן; ההוראות וכל שינוי בהן יפורסמו באתר האינטרנט של הרשות. : (ה) חברה ממשלתית שהיא תאגיד מדווח כהגדרתו [[בחוק ניירות ערך]], לא תידרש לפרסם לציבור, לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) או (ג), מסמכים שהגישה לרשות ניירות ערך לפי [[החוק האמור]]; לעניין זה יראו דוחות שהגישה חברה ממשלתית כאמור לפי [[סעיף 36 לחוק ניירות ערך]] כדוחות לפי [[סעיף 33(א) ו-(א1)]]. : (ו) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) או (ג), חברה ממשלתית לא תפרסם לציבור לפי אותם סעיפים קטנים פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי [[סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998]], וכן רשאית היא שלא לפרסם כאמור פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי [[סעיף 9(ב) לחוק האמור]]. : (ז) ראתה הרשות כי חברה ממשלתית לא פרסמה מידע כנדרש לפי הוראות סעיף זה, רשאית היא לפרסם את המידע כאמור בעצמה, לאחר שנתנה לחברה הזדמנות לטעון את טענותיה בעניין. @ 35. חובת הודעה וסייג להחלטות : (א) נודע ליושב ראש הדירקטוריון על ענין של החברה שנתגלו בו לכאורה פגיעה בחוק או בטוהר המידות או ליקוי כיוצא באלה, יביא את הענין ללא דיחוי לידיעת השרים, מבקר המדינה והרשות, זולת אם הודע להם על אותו ענין לפי [[סעיף 20(ב)]], ויזמן ללא דיחוי ישיבה של הדירקטוריון לשם דיון וקביעת דרכי פעולה, אולם לא יחליט הדירקטוריון באותו ענין אלא לאחר שניתנה לרשויות האמורות שהות של 14 יום להבעת דעתם. : (ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת הודעה על פי דין אחר. @ 36. השגת המידע : (א) הדירקטוריון רשאי, בכל עת שימצא לנחוץ - :: (1) לדרוש מהמנהל הכללי של חברת בת של החברה מידע בכל ענין שלדעת הדירקטוריון נוגע לעניני חברת הבת; :: (2) לדרוש מרואה החשבון ומן המבקר הפנימי של חברה או של חברת בת שלה דין וחשבון בנוגע לאותה חברה. : (ב) העתק מדין וחשבון שנמסר לדירקטוריון לפי סעיף קטן (א)(2) יימסר גם למנהל הכללי ולרשות. == פרק ה': המנהל הכללי == @ 37. מינוי (תיקון: תשנ"ג-2, תשנ"ד) : (א) הדירקטוריון של חברה ממשלתית ימנה את המנהל הכללי; המינוי טעון אישור השרים לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים; אולם רשאית הממשלה למנות את המנהל הכללי אם ראתה צורך בכך. : (ב) שר, סגן שר או חבר הכנסת לא יהיה מנהל כללי בחברה ממשלתית. : (ג) כשיר להתמנות למנהל כללי בחברה ממשלתית מי שמתקיים בו האמור [[בסעיף 16א]] ובלבד שמתקיימים בו התנאי [[אותו סעיף|שבפסקה (1)]] וכן אחד התנאים [[שבפסקה (2) שבאותו סעיף]], אולם במקרים חריגים ניתן למנות מי שלא מתקיים בו התנאי האמור [[בפסקה (1) שבאותו סעיף]], אם הוא בעל נסיון מצטבר של שתים עשרה שנים לפחות בתפקיד או בכהונה כאמור [[בפסקה (2) שבאותו סעיף]], שמתוכן שש שנים לפחות - בגופים בעלי היקף פעילות שאינו נופל מזה של החברה שבה הוא מועמד לכהן, והועדה לבדיקת מינויים אישרה שקיימים נימוקים מיוחדים למינוי כאמור, ולא מתקיים בו האמור [[בסעיף 17(א) פסקאות (1), (3), (5) ו-(6)]]. : (ד) בחר דירקטוריון חברה ממשלתית באדם לכהונת מנהל כללי והועדה לבדיקת מינויים החליטה שלא להמליץ על מינויו מחמת שנתקיים בו האמור [[בסעיף 18ג(א)]] לא יאשר השר את המינוי אלא אם כן הוא הגיש השגה על ההחלטה שאושרה במליאת הממשלה; הוראות [[סעיף 18(א)]] יחולו לענין השגה כאמור. @ 38. הצהרת רכוש : מי שנתמנה מנהל כללי של חברה ממשלתית יצהיר, במועד, בדרך ובצורה שנקבעו בתקנות, על הנכסים, החובות ומקורות ההכנסה שלו, של בן זוגו שחי עמו ושל ילדיו הסמוכים על שולחנו; כן יצהיר כאמור על שינויים מהותיים בנתונים אלה. : ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (הצהרת רכוש של מנהל כללי), תשל״ו–1976]].)) @ 39. תפקידים : המנהל הכללי אחראי לניהול השוטף של עניני החברה במסגרת התקציב והתכניות שנקבעו לפי [[סעיף 32(א)(2)]] ובמסגרת החלטות הדירקטוריון. @ 40. סמכויות : (א) למנהל הכללי יהיו כל הסמכויות שניתן להעניק למנהל עסקים לפי [[חוק החברות|פקודת החברות]] ולפי מסמכי היסוד של החברה, פרט לסמכויות הנתונות לפי חוק זה לדירקטוריון או לרשות אחרת. : (ב) האספה הכללית רשאית להגביל או לסייג סמכויותיו של המנהל הכללי, וכן רשאי לעשות הדירקטוריון; החלטה על כך תוגש לרשם החברות ולרשות. @ 41. חובת דיווח : (א) המנהל הכללי חייב להודיע ליושב ראש הדירקטוריון ללא דיחוי על כל ענין מהותי שבחברה הנוגע לתפקידי הדירקטוריון; היה הענין חורג או עשוי לחרוג ממה שקבע הדירקטוריון לפי [[סעיף 32(א)]] או שהיה מן המנויים [[בסעיף 35]], יזמן יושב ראש הדירקטוריון ללא דיחוי ישיבה של הדירקטוריון ויביא לפניו את ההודעה. : (ב) המנהל הכללי חייב למסור לדירקטוריון דו"ח על הפעילות השוטפת של החברה במועדים שקבע לכך הדירקטוריון. @ 42. פקיעת כהונה (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) המנהל הכללי יחדל לכהן בכל אחת מאלה: :: (1) התפטר במסירת כתב התפטרות ליושב ראש הדירקטוריון; :: (2) הממשלה העבירה אותו מכהונתו; :: (3) הדירקטוריון העביר אותו מכהונתו בהחלטה שנתקבלה ברוב קולות של המשתתפים בהצבעה; :: (4) הדירקטוריון קבע, תוך השנה הראשונה לכהונתו, שאינו מתאים לתפקידיו; :: (5) הדירקטוריון קבע שנבצר ממנו דרך קבע למלא תפקידיו; :: (5א) ועדת השרים קבעה, בהמלצת שר האוצר ועל פי חוות דעת הרשות, כי הוא אינו ממלא את תפקידו באופן המקדם את ביצועה של החלטת הפרטה, או פעל במעשה או במחדל בדרך הפוגעת ביכולת החברה לקיים הוראה או דרישה שניתנו כדין לפי [[סעיפים 59ד]] [[או 59ה]]; :: (6) הורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון או שהיא מחייבת לדעתו הפסקת כהונתו; :: (7) נפסל לכהן לפי [[חוק החברות|פקודת החברות]] או לפי דין אחר; :: (8) החברה נתפרקה. : (ב) כהונת המנהל הכללי פוקעת - :: (1) בהתפטרותו - כעבור שלושה חדשים מיום מסירת כתב ההתפטרות, זולת אם קבע הדירקטוריון מועד קרוב יותר; :: (2) לפי סעיף קטן (א)(2) עד (5א) - מן היום שנקבע לכך בהחלטה; :: (3) לפי סעיף קטן (א)(6) - עם מסירת ההודעה ליושב ראש הדירקטוריון; :: (4) בפירוק החברה - עם תחילת הפירוק. : (ג) פקעה כהונת המנהל הכללי, רשאי הדירקטוריון למנות מנהל כללי בפועל עד שיתמנה מנהל כללי לפי [[סעיף 37]] ואם פקיעת הכהונה היתה לפי סעיף קטן (א)(5א), יהיה מינוי המנהל הכללי בפועל טעון אישור הרשות. @ 43. השעיה : (א) הדירקטוריון רשאי להשעות את המנהל הכללי אם ראה יסוד לחשד שעבר עבירה פלילית שגרמה לחברה נזק, והדירקטוריון חייב להשעותו אם הוגש נגדו כתב אישום בשל עבירה אשר לדעת היועץ המשפטי לממשלה מצדיקה השעייתו. : (ב) הושעה המנהל הכללי, רשאי הדירקטוריון למנות מנהל כללי בפועל לתקופת השעייתו. == פרק ו': בעלי תפקידים מיוחדים == === סימן א': רואה חשבון === @ 44. מינוי ושכר : (א) המינוי של רואה חשבון לחברה ממשלתית טעון אישור הרשות. : (ב) חבר הכנסת לא יהיה רואה חשבון של חברה ממשלתית ולא יהיה שותף בשותפות או בעל מניות בתאגיד שהוא רואה חשבון של חברה ממשלתית. : (ג) שר האוצר יחד עם שר המשפטים רשאים, באישור הועדה, לקבוע כללים בדבר - :: (1) דרכי המינוי וביטול המינוי של רואה חשבון לחברה ממשלתית; :: (2) תנאים וכשירות למינוי; :: (3) חלוקת המינויים לחברות הממשלתיות השונות בין רואי החשבון הכשירים; :: (4) משך הזמן שרואה חשבון רשאי לשמש בחברה ממשלתית; :: (5) שכרם של רואי חשבון של חברות ממשלתיות. :: ((פורסמו [[כללי החברות הממשלתיות (מינוי רואי חשבון ושכרם), התשנ״ד–1994]].)) @ 45. חובת דין וחשבון (תיקון: תשל"ו) : רואה החשבון של חברה ממשלתית חייב, על אף כל דין אחר, למסור לדירקטוריון, לשרים ולרשות, לפי דרישתם, ידיעות על עניני החברה, לערוך בחברה ביקורת מיוחדת ולמסור להם דו"ח, על תוצאותיה. @ 46. החלפה : חברה ממשלתית לא תבטל מינויו של רואה החשבון תוך תקופת כהונתו אלא לאחר שהרשות נתנה לו הזדמנות להשמיע דבריו לפניה ואישרה את ביטול המינוי. === סימן ב': יועץ משפטי === @ 47. מינוי ושכר : (א) המינוי של יועץ משפטי לחברה ממשלתית טעון אישור הרשות. : (ב) חבר הכנסת לא יהיה יועץ משפטי לחברה ממשלתית ולא יהיה שותף בשותפות או בעל מניות בתאגיד שהוא יועץ משפטי של חברה ממשלתית. : (ג) שר האוצר יחד עם שר המשפטים רשאים, באישור הוועדה, לקבוע כללים בדבר - :: (1) דרכי המינוי וביטול המינוי של יועץ משפטי לחברה ממשלתית; :: (2) תנאים וכשירות למינוי; :: (3) חלוקת המינויים לחברות ממשלתיות השונות בין עורכי הדין הכשירים; :: (4) משך הזמן שעורך דין רשאי לשמש יועץ משפטי של חברה ממשלתית; :: (5) שכרם של יועצים משפטיים לחברות ממשלתיות. :: ((פורסמו [[כללי החברות הממשלתיות (מינוי יועצים משפטיים ושכרם), התשנ״ב–1992]].)) === סימן ג': מבקר פנימי === @ 48. מינוי : הדירקטוריון של חברה ממשלתית ימנה לחברה מבקר פנימי, זולת אם אישרה הרשות שהיקף פעולות החברה או אופיין אינו מחייב מינוי של מבקר פנימי. @ 49. סמכויות ומעמד : (א) הדירקטוריון יקבע את תפקידיו וסמכויותיו של המבקר הפנימי. : (ב) המבקר הפנימי יהיה כפוף ליושב ראש הדירקטוריון ולמנהל הכללי ויגיש את דו"חותיו והצעותיו לדירקטוריון. @ 49א. עדיפות (תיקון: תשנ"ב) : על חברה ממשלתית שמתקיים בה האמור [[סעיף 239 לחוק החברות|בסעיף 96א לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983]], יחולו הוראות [[-#חלק 4 פרק 4|סעיף 96כג1 לפקודה האמורה]] אף אם היא גוף מבוקר. === סימן ד': בא כוח המדינה באספה הכללית === @ 50. מינוי והוראות : (א) השרים ימנו את בא-כוח המדינה להשתתפות ולהצבעה באספה הכללית של חברה ממשלתית מכוח המניות שהמדינה מחזיקה בה. : (ב) הודעה על מועד של אספה כללית תימסר לרשות לפחות שבועיים מראש, זולת אם הסכימה הרשות לתקופה קצרה יותר. : (ג) השרים רשאים, לאחר התייעצות עם הרשות, לתת לבא-כוח האמור הוראות בדבר אופן הצבעתו באספה הכללית. == פרק ו'1: ייצוג הולם בקרב עובדי חברות ממשלתיות (תיקון: תשע"א-3) == @ 50א. ייצוג הולם בקרב עובדי חברות ממשלתיות (תיקון: תשע"א-3, תשע"ב) : (א) בקרב העובדים בחברות הממשלתיות, בכלל המשרות והדירוגים, יינתן ביטוי הולם, בנסיבות העניין, לייצוגם של מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה או שהוא בן העדה הדרוזית ([[בפרק זה]] - ייצוג הולם). : (ב) הדירקטוריון יפעל לקידום ייצוג הולם בקרב העובדים בחברה בהתאם ליעד שיקבע, ולשם כך ינקוט את האמצעים הנדרשים בנסיבות העניין אשר יש בהם כדי לאפשר ולעודד ייצוג הולם, לרבות אלה: :: (1) ייעוד משרות אשר יועסקו בהן, ככל האפשר, רק מועמדים מקרב קבוצה הזכאית לייצוג הולם; :: (2) הוראה בדבר מתן עדיפות למועמדים מקרב קבוצה הזכאית לייצוג הולם, כאשר הם בעלי כישורים דומים לכישוריהם של מועמדים אחרים, לעניין משרה או קבוצת משרות או לעניין דרגה או קבוצת דרגות שיפורטו בהוראה, ולתקופה שתיקבע בה. : (ג) הוראות סעיף זה יחולו על כל דרכי הקבלה לעבודה והקידום בעבודה בחברה הממשלתית. : (ד) הוראות סעיף זה יחולו על חברה ממשלתית המעסיקה יותר מ-50 עובדים. @ 50ב. דיווח ומעקב לעניין ייצוג הולם (תיקון: תשע"א-3, תשע"ב) : (א) חברה ממשלתית תגיש לרשות, אחת לשנה, דין וחשבון לגבי ביצוע הוראות [[פרק זה]] ובו יפורטו, בין השאר, נתונים באשר לייצוג הולם בקרב עובדי החברה. : (ב) הרשות תגיש אחת לשנה, לממשלה, לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה כמשמעותה [[בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988]], ולוועדה הנוגעת בדבר, דין וחשבון בהתאם לנתונים שהתקבלו באותה שנה לפי [[פרק זה]] באשר לייצוג הולם בקרב עובדי החברות הממשלתיות כמפורט להלן: :: (1) לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת - באשר לייצוג הולם של מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה בקרב עובדי החברות הממשלתיות; :: (2) לוועדה החוקה חוק ומשפט של הכנסת - באשר לייצוג הולם של בני העדה הדרוזית בקרב עובדי החברות הממשלתיות. == פרק ז': רשות החברות הממשלתיות == @ 51. הקמת הרשות : מוקמת בזה רשות החברות הממשלתיות. @ 52. מנהל הרשות : (א) תפקידי הרשות יבוצעו בידי מנהל הרשות. : (ב) מנהל הרשות יתמנה בידי הממשלה לפי הצעת שר האוצר; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות; חובת המכרז לפי [[סעיף 19 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959]], לא תחול על המינוי. @ 53. ועדה מייעצת : (א) שר האוצר ימנה למנהל הרשות ועדה מייעצת; הודעה על מינוי הוועדה והרכבה תפורסם ברשומות. : (ב) מנהל הרשות יוועץ עם הוועדה המייעצת בענינים הנוגעים לכלל החברות הממשלתיות או לסוגי חברות. @ 54. תפקידי הרשות (תיקון: תשנ"ג-3, תשע"א-3) : הרשות - : (1) תייעץ לממשלה באמצעות שר האוצר ותייעץ לשרים בעניינים הנוגעים לחברות הממשלתיות; : (2) תטפל לפי הנחיות הממשלה בענינים המשותפים לכלל החברות הממשלתיות או לסוגי חברות; : (3) תעקוב אחרי מילוי המלצותיו של מבקר המדינה הנוגעות לחברות הממשלתיות ותסייע למילוין; : (4) תייעץ ותסייע לחברות ממשלתיות בניהול עסקיהן; : (5) תעקוב ברציפות אחרי הפעילות של כל אחת מן החברות הממשלתיות, הגשמת מטרותיה, מהלך עסקיה, מצבה הכספי ומדיניות השכר שלה, ותודיע על ממצאיה לשרים; : (6) תבדוק את הדו"חות המוגשים לה מאת חברה ממשלתית ואת החומר שעליו הם מבוססים, ותעיר הערותיה עליהם לחברה ולשרים; : (7) תטפל ותסייע בהקמה ובביצוע של פירוק, מיזוג, פשרה, סידור, חידוש, ארגון ומכירת מניות של חברות ממשלתיות; : (7א) תייעץ לועדת השרים בעניינים הנוגעים להפרטה ותטפל בביצוע החלטות הפרטה; : (7ב) תפעל לקידום ולהשגת ייצוג הולם, כמשמעותו [[בסעיף 50א]]; : (8) תמלא לגבי חברה ממשלתית כל תפקיד שיטילו עליה הממשלה או השרים; : (9) תמלא כל תפקיד אחר המיועד לה לפי חוק זה. @ 55. קבלת מידע (תיקון: תשנ"ג-3, תשס"ג) : למילוי תפקידיה רשאית הרשות לדרוש מחברה ממשלתית או מחברה מעורבת, ובלבד שיותר מרבע כוח ההצבעה באסיפה הכללית או הזכות למנות יותר מרבע ממספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה וכן מדירקטור מטעם המדינה, מהמנהל הכללי של חברה ממשלתית, ובאמצעותו מכל מי שעובד בחברה או מועסק בשירותה, מידע וחומר בעניני החברה, ורשאית היא לעיין ברשומות ובמסמכים של החברה. לענין זה, "הרשות" - לרבות מי שהרשות הסמיכה לכך בהתאם לכללים שקבע שר האוצר, לפי הצעת הרשות. : ((פורסמו [[תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר הסמכת בודק בידי הרשות), התשס"ה-2005]].)) @ 56. חובת דין וחשבון : (א) הרשות תמסור דו"ח על פעולותיה לממשלה באמצעות שר האוצר ולוועדה לפי דרישתם ולפחות אחת לשנה. : (ב) הרשות תמסור אחת לשנה לשר האוצר דו"ח על החברות הממשלתיות ותפרט בו לגבי כל חברה את זכויות המדינה בה, את מטרותיה העיקריות, את נושאי התפקידים בה ואת עיקרי דו"חותיה הכספיים האחרונים; שר האוצר יביא את הדין וחשבון לפני הוועדה. == פרק ח': חברות-בת, חברות מעורבות וחברות-חוץ == @ 57. תחולת החוק על חברות בת (תיקון: תשנ"ג-2) : חוק זה יחול על חברת בת ממשלתית כשם שהוא חל על חברה ממשלתית, בכפוף להוראות אלה: : (1) השר האחראי לעניני חברת-האם הוא השר האחראי לעניני חברת הבת שלה; : (2) החלטה של חברת בת הטעונה אישור הממשלה לפי [[סעיף 11]] תובא לפני השרים, לשם השגת אישור הממשלה, באמצעות חברת-האם, ומסמך שחברת בת חייבת להגיש לשרים, לרשות או לנמען אחר, יוגש באמצעות חברת-האם; : (3) דירקטור בחברת בת מטעם חברת-האם יתמנה בידי הדירקטוריון של חברת-האם; המינוי טעון אישור השרים לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים; הוראות [[סעיפים 16א]], [[17]], [[17א]], [[18א עד 18ג]] יחולו גם לגבי דירקטור כאמור; : (4) מידע שדירקטור של חברת בת חייב למסור לפי [[סעיף 20]] יימסר גם ליושב ראש הדירקטוריון של חברת-האם; : (5) כתב התפטרות של דירקטור בחברת בת יימסר גם ליושב ראש הדירקטוריון של חברת-האם, והודעת השרים לפי [[סעיף 22(א)(2) עד (6)]] תינתן גם לחברת-האם. : (6) מכרה הממשלה מניות שהחזיקה בחברת-האם, או מכרה חברת-האם מניות שהחזיקה בחברת-הבת, יחדלו לכהן הדירקטורים בחברת-הבת שמונו מטעם חברת-האם, כולם או חלקם, אם הדבר מתחייב מעסקת המכירה, מן היום שהרשות או חברת-האם הודיעה עליו לחברת-הבת; התחייבה מעסקת המכירה הפסקת כהונתם של חלק מן הדירקטורים האמורים בלבד, יקבעו השרים, לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים מי יהיו הדירקטורים שכהונתם תופסק. @ 58. תחולת החוק על חברות מעורבות (תיקון: תשנ"ג-3, תשס"ח, תשע"ב-3) : (א) ההוראות הבאות יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על חברה מעורבת: :: (1) לענין הקמת החברה - [[סעיפים 5]] [[ו-6]]; :: (2) לענין הפיכת חברה לא-ממשלתית לחברה מעורבת - [[סעיף 8]]; :: (3) לענין מכירת מניות המדינה בחברה - [[סעיף 14]]; :: (4) לענין הדירקטורים מטעם המדינה - [[פרק ג']]; :: (4א) לעניין ישיבות דירקטוריון וועדותיו - בחברה מעורבת שמחצית מכוח ההצבעה באסיפותיה הכלליות או הזכות למנות מחצית ממספר הדירקטורים בה הם בידי המדינה, לבדה או יחד עם חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית, או שבידי המדינה, לבדה או יחד עם חברה בת כאמור, השיעור הגבוה ביותר של זכויות ההצבעה באסיפה הכללית או של הזכות למנות דירקטורים: ::: (א) הזמנה לישיבות הדירקטוריון וועדותיו כאמור [[+#חלק שלישי פרק שלישי סימן ד|בסימנים ד']] [[#חלק שלישי פרק שלישי סימן ח|ו-ח' לפרק שלישי בחלק שלישי בחוק החברות]] תימסר גם לרשות ולבעל המניות בעל השיעור הגבוה ביותר של זכויות ההצבעה באסיפה הכללית או של הזכות למנות דירקטורים בחברה, שאינו המדינה, חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית, והם יהיו רשאים לשלוח לכל ישיבה נציגים קבועים מטעמים, שיהיו רשאים להיות נוכחים בכל ישיבות הדירקטוריון וועדותיו ולהשתתף בהן, אך לא תהיה להם זכות הצבעה בישיבות; על החלטת נציג תימסר הודעה בכתב לחברה; ::: (ב) הנציגים האמורים בפסקת משנה (א) לא יהיו נוכחים במועד הצבעת הדירקטורים, אם ביקשו זאת יושב ראש הדירקטוריון או שני דירקטורים; אין באמור בפסקת משנה זו כדי למנוע קבלת פרוטוקול הישיבה או מידע על אודות דרך הצבעת הדירקטורים בישיבה; ::: (ג) הנציגים האמורים בפסקת משנה (א) יהיו רשאים לדרוש קיום ישיבת דירקטוריון, לבקש לכלול נושא בסדר היום של ישיבת דירקטוריון וכן לבדוק את מסמכי החברה, רישומיה ונכסיה, ולקבל העתקים לפי [[+|סעיפים 98(ב)(2) ו-(ד)]], [[+|99(3)]] [[ו-265 לחוק החברות]], בהתאמה. :: (5) לענין ייצוג המדינה באספה כללית של חברה מעורבת - [[סעיף 50(א) ו-(ג)]]; :: (6) לענין הרשות - [[סעיפים 54(1)]], [[54(7א)]] [[ו-56(ב)]]; למילוי תפקידיה רשאית הרשות לדרוש מדירקטור מטעם המדינה בחברה מעורבת מידע וחומר בעניני החברה. :: (7) לענין הפרטה - [[פרק ח'1]], למעט [[סעיפים 59ב(א)(4)]] [[ו-59ה]]. : (ב) הרשות תבדוק כל מידע וחומר שקיבלה על חברה מעורבת ותעיר הערותיה לשרים ולדירקטור מטעם המדינה. : (ג) הוראות סעיף קטן (א)(2) ו-(3) לא יחולו על קניה ומכירה של מניות בבורסה. @ 59. תחולת הוראות על חברות חוץ (תיקון: תשס"ג-2) : (א) ההוראות הבאות יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על חברה שהואגדה מחוץ לישראל (להלן - חברת חוץ): :: (1) לענין הקמת חברת חוץ שאילו הוקמה בישראל היתה חברה ממשלתית או חברת-בת ממשלתית - [[סעיפים 5]] [[ו-6]]; :: (2) לענין הפיכת חברת חוץ לחברה שאילו היתה חברה ישראלית היתה חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית - [[סעיף 8]]; :: (3) לענין הדירקטורים בחברת חוץ - [[סעיפים 17 עד 23]], במידה שאין בהם סתירה למסמכי היסוד של החברה או לחוקי הארץ שבה הואגדה. : (ב) בא כוח המדינה באספה הכללית של חברת חוץ לא יצביע בענינים האמורים [[בסעיף 11(א)]], ובענינים הנוגעים לשינויים בתקנון החברה אלא לפי הוראות השרים; הם יגישו לממשלה את הצעת ההחלטה לפי האמור [[בסעיף 11(ב)]], ויתנו הוראותיהם לפי הכרעתה. הוראת סעיף קטן זה תחול, בשינויים המחויבים, גם על חברה שאילו הוקמה בישראל היתה חברת בת ממשלתית. : (ג) הממשלה רשאית לקבוע כי על חברת חוץ יחולו הוראות נוספות של חוק זה או מכוחו וזאת בשים לב להוראות הדין שלפיו הואגדה החברה. == פרק ח'1: הפרטה (תיקון: תשנ"ג-3) == @ 59א. ועדת שרים (תיקון: תשנ"ג-3) : (א) הממשלה תקים ועדת שרים לעניני הפרטה, שחבריה יהיו ראש הממשלה, שר האוצר ושר המשפטים; הממשלה רשאית לצרף לועדה חבר או שני חברים נוספים. : (ב) המנין החוקי בישיבות ועדת השרים יהיה שני חברים אם הועדה היא של שלושה חברים, ושלושה חברים אם הועדה היא של יותר משלושה. : (ג) החלטות ועדת השרים יתקבלו ברוב של חבריה. @ 59ב. החלטת הפרטה (תיקון: תשנ"ג-3, תשנ"ו-2, תשס"ג, תשס"ו, תשע"ב-3) : (א) ועדת השרים רשאית להחליט על הפרטה של חברה ממשלתית; בהחלטה כאמור תקבע ועדת השרים את דרכי ההפרטה של החברה, שיהיו אחת מן הדרכים הבאות או שילוב שלהן; :: (1) מכירת מניות החברה על פי תשקיף או בדרך אחרת שתקבע ועדת השרים; :: (2) דילול אחזקות המדינה בחברה באמצעות הנפקת מניות או ניירות ערך הוניים אחרים, על ידי החברה; :: (3) הנפקת ניירות ערך על ידי המדינה, הניתנים להמרה במניות או בניירות ערך הוניים אחרים של החברה שבידי הממשלה; :: (3א) הקצאת מניות מדינה מיוחדות, כהגדרתן [[בסעיף 46ב(ב) לחוק ניירות ערך]], למדינה; :: (4) מכירת נכס מהותי מנכסי החברה או כל נכסיה, לרבות זכויות; :: (5) שינוי בזכויות הצמודות למניות; :: (6) חידוש ארגון, פשרה או הסדר כאמור [[בפרק השלישי לחלק התשיעי לחוק החברות]], מיזוג, כינוס נכסים, פירוק או הפסקת פעולות, הפסקת הליכי פירוק או כינוס נכסים, וכן הקמת חברה ממשלתית, חברת-בת ממשלתית או חברה מעורבת, הכל לצורך ביצוע ההפרטה; :: (7) דרך אחרת שתקבע ועדת השרים. : (ב) הצעה להחלטת הפרטה תוגש לועדת השרים בידי השרים או אחד מהם, בצירוף חוות דעת הרשות; סברה הרשות כי יש להחליט על הפרטת חברה ולא הציע זאת לממשלה אחד מהשרים, תחווה הרשות את דעתה בתזכיר מנומק לשרים ולועדת השרים, וכל אחד מחברי ועדת השרים רשאי להגיש הצעה להחלטת הפרטה. : (ג) הצעה להחלטת הפרטה תוגש לועדת השרים לאחר התייעצות עם הדירקטוריון של החברה הנוגעת בדבר; עמדת הדירקטוריון תובא בפני ועדת השרים, ואולם אם הדירקטוריון לא החליט על עמדתו תוך 21 ימים מיום שהתבקש לכך, רשאית ועדת השרים לדון ולהחליט בהצעה שהוגשה לה. : (ד) ועדת השרים תיתן הזדמנות להשמיע עמדתם בפניה - :: (1) לשר האחראי על עניני החברה; :: (2) לדירקטוריון של החברה, על ידי יושב ראש הדירקטוריון או מי שהדירקטוריון הסמיך לכך. : (ה) הוראות [[סעיף 14]] לא יחולו על החלטת הפרטה והוראות [[סעיף 5]] לא יחולו על החלטה להקים חברה לפי סעיף קטן (א)(6). : (ו) ועדת השרים תהיה מוסמכת להחליט, לגבי חברה בהפרטה, בכל ענין הטעון אישור או החלטה של הממשלה לפי חוק זה. : (ו1) סמכויות השרים לפי [[סעיפים 11(ב)]], [[15א(ב)]] [[ו-50]], יהיו נתונות לשר האוצר לגבי חברה בהפרטה, למעט חברות שבהן השר האחראי לעניני החברה הוא שר הביטחון; ובלבד שלענין הסמכויות לפי [[סעיפים 11(ב)]] [[ו-15א(ב)]], תיתן הממשלה הזדמנות לשר האחראי על עניני החברה להשמיע את עמדתו לפניה. : (ז) הודעה על חברה שניתנה לגביה החלטת הפרטה תפורסם ברשומות; העתק מהחלטת ההפרטה יישלח לועדה, לחברה ולרשם החברות; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו אם ועדת השרים החליטה על כך מטעמים של בטחון המדינה, של יחסי חוץ או של קשרי מסחר בינלאומיים. : (ח) נקבע בהחלטת ההפרטה כי דרך ההפרטה תכלול מכירת מניות החברה כאמור בסעיף קטן (א)(1), תהיה דרך ההפרטה טעונה אישורה של הועדה; במכירת מניות על פי תשקיף, יינתן האישור לפני מועד פרסום התשקיף, ובמכירת מניות אחרת - לפני המועד להגשת הצעות לרכישת המניות. : (ט) אישור הועדה כאמור בסעיף קטן (ח) יהווה גם אישור לפי [[סעיף 5(ד)(2) לחוק נכסי המדינה, התשי"א-1951]], ולא יהיה צורך באישור נוסף לפי [[הסעיף האמור]]. @ 59ג. כינוס אסיפות כלליות לביצוע שינויים מבניים (תיקון: תשנ"ג-3) : (א) נתקבלה החלטת הפרטה וקבעה הרשות, לאחר מתן הודעה לשר האוצר, בהודעה בכתב לחברה, כי לשם ביצועה יש צורך בפעולות או בהחלטות של האסיפה הכללית של החברה בהפרטה, לרבות תיקון מסמכי היסוד שלה, והדירקטוריון לא כינס אסיפה כללית למועד שאינו מאוחר מ-30 ימים מיום שביקשה זאת הרשות, תהיה הרשות מוסמכת לכנס אסיפות כלליות של כלל בעלי המניות או של סוגי בעלי מניות לשם קבלת החלטות כאמור ולהצביע בהן מכוח המניות שהמדינה מחזיקה בחברה בהפרטה; הוראות [[סעיף 50]] לא יחולו על אסיפה כאמור. : (ב) אם החברה בהפרטה היא חברה בבעלות ממשלתית מלאה, תהיה הרשות מוסמכת לכנס אסיפה כללית כאמור בהודעה מראש של שבעה ימים לפחות, על אף האמור בכל דין ובמסמכי היסוד של החברה. : (ג) בכפוף לאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), אם ביצועה של החלטת ההפרטה כרוך בהליכים לפי [[חוק החברות|פקודת החברות]] או לפי מסמכי היסוד של החברה, לרבות כינוס אסיפות, קבלת החלטות ברוב מיוחד ואישור בית המשפט, אין בהחלטת הפרטה כדי לגרוע מן הצורך לנקוט הליכים כאמור. @ 59ד. הכנה ומסירה של מידע ומסמכים (תיקון: תשנ"ג-3) : על החברה בהפרטה ועל פקידיה הבכירים יחולו החובות המפורטות להלן, ככל שתדרוש הרשות מהם בכתב מעת מעת: : (1) למסור לרשות ולמומחים מטעמה, או להעמיד לעיונם, כל מידע ומסמכים המצויים בידיה או שבידיה להשיגם או להכינם באמצעים סבירים (להלן - מידע) ככל שדרוש, לדעת הרשות, כדי להכין את החברה להפרטה, לבצע את החלטת ההפרטה או להעריך את שווי החברה, מניותיה או נכסיה; : (2) למסור מידע למועמד לרכישת מניות החברה או נכסיה, שהרשות אישרה לענין פסקה זו, או למומחים מטעמו, ככל שדרוש לדעת הרשות כדי להעריך את שווי החברה, מניותיה או נכסיה; מסירת מידע לפי פסקה זו תיעשה בכפוף להסכמי סודיות שעליהם תורה הרשות, לאחר התייעצות עם המנהל הכללי של החברה, במטרה למנוע שימוש לרעה במידע או פגיעה בסודות מסחריים שלה; : (3) להכין כל מיתאר או תשקיף שיידרשו לצורך הצעת מכר לביצוע החלטת ההפרטה; בחברה שאינה בבעלות ממשלתית מלאה תישא הממשלה בהוצאות שתוציא החברה לתשלום לגורמים חיצוניים לחברה לצורך הכנת המסמכים האמורים, ואם הצעת המכר משולבת בהנפקה של ניירות ערך של החברה - ישאו הממשלה והחברה בהוצאות כאמור באופן יחסי. @ 59ה. מתן הוראות (תיקון: תשנ"ג-3, תשס"ח, תשע"ב-3) : (א) ניתנה החלטת הפרטה והרשות קבעה כי לשם הכנת החברה להפרטה או לשם ביצוע החלטת ההפרטה, יש צורך שהחברה תבצע פעולה פלונית, תודיע זאת בכתב לדירקטוריון החברה ותבקשו להחליט על ביצוע הפעולה תוך מועד סביר שתקבע הרשות בהודעתה. : (ב) לא החליט הדירקטוריון על ביצוע הפעולה תוך 14 ימים מיום הודעת הרשות, או שהחליט על ביצועה אך החברה לא ביצעה אותו תוך המועד שקבעה הרשות, יחולו ההוראות הבאות: :: (1) היתה החברה בהפרטה חברה בבעלות ממשלתית מלאה, תהיה הרשות מוסמכת, באישור ועדת השרים, להורות לה לבצע את הפעולה, והחברה תהיה חייבת למלא אחר ההוראה, בין אם הפעולה הינה לפי שיקולים עסקיים שעל פיהם היה על החברה לנהוג גם אילולא ההפרטה (להלן - שיקולים עסקיים) ובין אם לאו; לא מילאה החברה אחר ההוראה במועד שקבעה הרשות, רשאית הרשות לבצע את ההוראה בעצמה או באמצעות אדם שתמנה לשם כך, ופעולות הרשות או פעולותיו של אותו אדם ייחשבו כפעולות החברה לכל דבר וענין; :: (2) היתה החברה בהפרטה חברה שאינה בבעלות ממשלתית מלאה, תהיה הרשות מוסמכת, לאחר שנתנה לדירקטוריון החברה הזדמנות נאותה להביע עמדתו, ובאישור ועדת השרים, להורות לחברה לבצע את הפעולה, והחברה תהיה חייבת למלא אחר ההוראה; ואולם אם ההוראה אינה לפי שיקולים עסקיים, יחולו הוראות [[סעיפים 4]] [[ו-9]]; :: (3) לא מילאה החברה אחר הוראת הרשות שניתנה לפי פסקה (2), רשאית הרשות - ::: (א) לפנות לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן צו המתיר לרשות לבצע את ההוראה, בעצמה או באמצעות אדם שתמנה לשם כך; ::: (ב) לכנס אסיפה כללית שלא מן המנין של החברה, להציע בה החלטות ולהצביע בה מכוח המניות שהמדינה מחזיקה בחברה בענין מתן הוראות לדירקטוריון לביצוע הוראת הרשות בידי החברה או בידי אדם שתמנה לשם כך. : (ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על חברה שמניותיה, כהגדרתן [[בסעיף 63א]], הוצעו לציבור על פי תשקיף. : (ד) לענין סעיף זה, "פעולה" - מעשה או מחדל, לרבות הסדרה ורישום של זכויות, התקשרות בחוזה או הימנעות מהתקשרות בחוזה, מינוי או פיטורים, נקיטת הליך משפטי או אי נקיטתו ופשרה. @ 59ו. אחריות (תיקון: תשנ"ג-3) : (א) מילוי חובה וביצוע פעולה לפי [[סעיפים 59ד]] [[ו-59ה]] ייעשו בידי החברה ובידי נושאי משרה בה ועובדיה, באופן שיימנעו או יצומצמו ככל האפשר נזקים העלולים להיגרם לחברה או לצד שלישי כתוצאה מביצועה. : (ב) על אף האמור בכל דין, מילוי חובה וביצוע פעולה לפי [[סעיפים 59ד]] [[או 59ה]] בידי נושא משרה בחברה בהפרטה או עובד שלה, או פעולה אחרת שנעשתה בידיהם לשם ביצוע נאות של החלטת הפרטה, לא ישמשו עילה למשפט אזרחי נגדם ובלבד שפעלו בתום לב ובהתאם לאמור בסעיף קטן (א); ואולם לענין תביעה לפי [[חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968]], יחולו הוראות [[החוק האמור]]. : (ג) חברה בהפרטה תהיה זכאית - :: (1) לפיצוי מאת המדינה על נזק שייגרם לה במישרין עקב מילוי חובה או ביצוע הוראה לפי [[סעיפים 59ד]] [[או 59ה]], ובלבד שנתקיימו הוראות סעיף קטן (א); הוראה זו לא תחול על חברה בבעלות ממשלתית מלאה; :: (2) לשיפוי מאת המדינה על תשלום שנתחייבה בו לצד שלישי בשל מילוי חובה או ביצוע פעולה לפי [[סעיפים 59ד]] [[או 59ה]], על פי פסק דין סופי או פסק בורר, לרבות הוצאות משפט סבירות, ובלבד שנתקיימו הוראות סעיף קטן (א) וניתנה למדינה אפשרות נאותה להצטרף להליך לצורך התגוננות. == פרק ח'2: הגנה על אינטרסים חיוניים של המדינה (תיקון: תשס"ג) == @ 59ז. הגדרות (תיקון: תשס"ג) : [[בפרק זה]] - :- "אמצעי שליטה", "בעל ענין", "שליטה" - כמשמעותם [[בחוק ניירות ערך]]; :- "החזקה" - לרבות רכישה וכן שניהם כאחד, כמשמעותם של מונחים אלה [[בחוק ניירות ערך]], ולרבות העברה או שעבוד; :- "השפעה ניכרת" - היכולת להשפיע על פעילותה של חברה בהפרטה השפעה של ממש שאינה בגדר שליטה ושאינה נובעת מעצם ההחזקה באמצעי שליטה, לרבות יכולת כאמור הנובעת מזכות המוקנית לאדם בתקנון החברה או בהסכם בכתב או בעל פה עם בעל השליטה, למעט אם הזכות האמורה הוקנתה לתאגיד בנקאי ישראלי; לענין זה, "תאגיד בנקאי ישראלי" - תאגיד בנקאי כמשמעותו [[בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981]], שקיבל רישיון לפי [[פסקה (1) של סעיף 4(א) לחוק האמור]], ואולם, בלי לגרוע מכלליות האמור - :: (1) יראו אדם כבעל השפעה ניכרת אם הוא בעל הזכות למנות נושא משרה בחברה; :: (2) חזקה על אדם שהוא בעל השפעה ניכרת בחברה, אם הוא מחזיק עשרים וחמישה אחוזים או יותר מאמצעי שליטה כלשהו או מזכויות רכושיות כלשהן בחברה; :- "השרים" - ראש הממשלה ושר האוצר; :- "זכויות רכושיות" - כל אחת מאלה: :: (1) הזכות להשתתף ברווחי חברה בהפרטה; :: (2) הזכות לחלק ביתרת נכסי חברה בהפרטה; :: (3) הזכות למניה המקנה זכות מהזכויות המפורטות בפסקאות (1) או (2); :- "חוק החברות" - (((נמחקה);)) :- "חוק העונשין" - [[חוק העונשין, התשל"ז-1977]]. @ 59ח. קביעת אינטרס חיוני של המדינה (תיקון: תשס"ג) : (א) השרים, באישור ועדת השרים, ובהתייעצות עם השר האחראי לעניני החברה ועם הרשות, רשאים להכריז בצו כי למדינה אינטרסים חיוניים, אחד או יותר, בקשר לחברה בהפרטה ([[בפרק זה]] - חברה); היה שר הביטחון השר האחראי לעניני החברה יוצא הצו על ידי השרים יחד עם שר הביטחון; [[בפרק זה]], "אינטרס חיוני" - כל אחד מאלה: :: (1) הבטחת המשך קיומן של פעילויות שהן חיוניות לביטחון המדינה או ליחסי החוץ שלה, או הבטחת רציפות אספקתם הנאותה של שירותים חיוניים לציבור; :: (2) שמירת אופייה של החברה כחברה ישראלית שמרכז עסקיה וניהולה יהיו בישראל באופן שיקבע השרים; :: (3) פיקוח על השליטה במחצבים או באוצרות טבע, ניצולם ופיתוחם; :: (4) קידום התחרות או מניעת ריכוזיות במשק; :: (5) מניעת היווצרות של עמדת השפעה על החברה של גורמים עוינים או של גורמים העלולים לפגוע בבטחון המדינה או בעניני חוץ שלה; :: (6) מניעת חשיפה או גילוי של מידע סודי, מטעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ של המדינה. : (ב) בטרם יוציאו השרים צו כאמור בסעיף קטן (א) ייתנו לחברה ולמי שהוא בעל שליטה או בעל ענין בה, הזדמנות להשמיע את טענותיו. : (ג) השרים יפרטו בצו לפי סעיף קטן (א) את האינטרס החיוני של המדינה בקשר לחברה שעל יסודו הוצא הצו. : ((פורסם [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרס חיוני למדינה באל על נתיבי אוויר לישראל בע״מ), התשס״ה–2004]].)) : ((פורסם [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בעשות אשקלון תעשיות בע״מ), התשס״ה–2005]].)) : ((פורסם [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת בית הזיקוק לנפט - אשדוד בע"מ), התשס"ו-2006]].)) : ((פורסם [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת בתי זיקוק לנפט בע"מ), התשס"ז-2007]].)) : ((פורסם [[צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל אילת בע״מ), התשע״ג–2012]].)) : ((פורסם [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בתעש מערכות בע״מ), התשע״ו–2016]].)) : ((פורסם [[צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל חיפה בע״מ), התשפ״ב–2022]].)) @ 59ט. מגבלות על העברת שליטה (תיקון: תשס"ג) : לא יעביר אדם לאחר שליטה בחברה שהוצא לגביה צו לפי [[סעיף 59ח]], לא ירכוש שליטה בחברה כאמור, ולא יחזיק בשליטה בה, אלא אם כן קיבל לכך אישור בכתב ומראש מאת השרים ובתנאים שקבעו השרים ([[בפרק זה]] - מגבלות השליטה); בצו לפי [[סעיף 59ח]], רשאים השרים לקבוע כי הוראות סעיף זה, כולן או מקצתן, לא יחולו על החברה; השרים רשאים לתת אישור כאמור אם שוכנעו, כי אין בשליטה כאמור כדי לפגוע באינטרס החיוני שעל יסודו הוצא הצו כאמור [[בסעיף 59ח]]. @ 59י. קביעת הגבלות, תנאים והוראות בצו (תיקון: תשס"ג) : (א) בצו לפי [[סעיף 59ח]], רשאים השרים לקבוע, באישור ועדת השרים ובהתייעצות עם הרשות, לצורך הגנה על כל אחד מהאינטרסים החיוניים שעל יסודם הוצא הצו, הגבלות, תנאים והוראות כמפורט להלן, כולם או מקצתם, הכל כפי שייקבע בצו: :: (1) כי לא יחזיק אדם אמצעי שליטה או השפעה ניכרת, בחברה, מסוגים ובשיעורים שייקבעו בצו, בלא אישור מראש מאת השרים ובתנאים שיקבעו ([[בפרק זה]] - מגבלות אמצעי שליטה והחזקה); השרים רשאים לתת אישור כאמור אם שוכנעו, כי אין בהחזקת אמצעי השליטה בשיעור המבוקש או בהשפעה הניכרת המבוקשת, כדי לפגוע באינטרס החיוני שעל יסודו הוצא הצו כאמור [[בסעיף 59ח]]; :: (2) כי השליטה או החזקת אמצעי שליטה או השפעה ניכרת בחברה מסוגים ובשיעורים שייקבעו בצו, יהיו בידי אזרח ישראלי ותושב ישראל, לרבות בדרך של קביעת שיעור מרבי של אמצעי שליטה שיוחזקו בידי מי שאינו אזרח או תושב כאמור ([[בפרק זה]] - מגבלת הישראליות); :: (3) כי הניהול השוטף של החברה ומרכז עסקיה יהיו בישראל; :: (4) חובה למסור מידע לשרים לפי דרישתם, בענינים הקשורים לאינטרסים החיוניים בחברה, כפי שיפורטו בדרישה; אין באמור בפסקה זו כדי לגרוע מחובה אחרת למסירת מידע הקיימת לפי כל דין; :: (5) כי, מטעמים של בטחון המדינה, נושאי משרה בחברה, כולם או מקצתם, ובעלי תפקידים אחרים בחברה, כפי שייקבעו בצו, יהיו אזרחים ישראלים ותושבי ישראל, וכי אלה, כולם או חלקם, יהיו בעלי סיווג בטחוני מתאים כפי שיקבעו גורמי הביטחון המוסמכים; :: (6) כי העברה, שעבוד של נכסים מסוימים של החברה או של זכויות בהם, שלדעת השרים דרושים להבטחת האינטרסים החיוניים, טעונים אישור מראש של השרים, וכן קביעה לענין תוקפן של פעולות שנעשו בניגוד לפסקה זו, כלפי מי שידע או שיכול היה לדעת עליהן; :: (7) כי הליכי פירוק מרצון של החברה, פשרה או הסדר לגביה, וכן שינוי או ארגון מחדש של מבנה החברה, מיזוגה או פיצולה, טעונים אישור מראש מאת השרים; :: (8) קביעה כי לא יעביר אדם שליטה, אמצעי שליטה או השפעה ניכרת בחברה אם כתוצאה מההעברה יופרו מגבלות שליטה או מגבלות אמצעי שליטה והחזקה, בלא שהציג לו הנעבר אישור על פי [[פרק זה]] והצווים מכוחו; :: (9) הוראות, לפי החלטות ממשלה הנוגעות לענין, לגבי הצעדים הדרושים להגנה על מערכות ממוחשבות ובסיסי המידע של החברה המשמשים למתן שירותים, לתפעול ולשליטה על המערכות הממוחשבות; :: (10) כי במקרים מיוחדים תהיה החברה זכאית לפיצוי מאת המדינה על נזק שנגרם לה במישרין בשל מילוי הוראה מהוראות הצו. : (ב) מי שהחזיק אמצעי שליטה בחברה שהוצא לגביה צו לפי [[סעיף 59ח]], במועד הוצאת הצו, יראו את החזקתו באותו מועד, בשיעור הטעון אישור לפי חוק זה, שדווח עליה כדין, כאילו אושרה בידי השרים, כאמור בסעיף קטן (א)(1); ואולם כל החזקה מעבר להחזקותיו במועד האמור טעונה אישור השרים בכתב ומראש; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהחובה לקבל אישור השרים לכל החזקה נוספת בשיעורים שנקבעו בצו. @ 59יא. מינוי משקיף (תיקון: תשס"ג) : (א) בצו כאמור [[בסעיף 59ח]] רשאים השרים לקבוע כי ימונה משקיף בישיבות דירקטוריון החברה ובועדותיו ([[בפרק זה]] - המשקיף). : (ב) המשקיף יהיה עובד המדינה, בעל כשירות כשל דירקטור לפי [[פרק ג']]. : (ג) הזמנה לישיבות הדירקטוריון וועדותיו תימסר גם למשקיף והוא רשאי להשתתף בכל ישיבה של הדירקטוריון וועדותיו. : (ד) זכותו של המשקיף לקבלת מידע מהחברה תהא כשל דירקטור. : (ה) ראה המשקיף כי החברה עומדת לקבל החלטה בניגוד להוראה מהוראות הצו, יודיע על כך, בלא דיחוי, לחברה ולשרים. : (ו) הודיע המשקיף כאמור בסעיף קטן (ה), לא תהא החברה רשאית לקבל את ההחלטה במשך עשרה ימים מיום הודעת המשקיף, ואם התקבלה לא יהיה לה תוקף. : (ז) הודיעו השרים בתוך עשרת הימים האמורים בסעיף קטן (ו), כי יש בהחלטה כאמור בסעיף קטן (ה) כדי להפר את הוראות הצו, לא תהא החברה רשאית לקבל את ההחלטה, ואם התקבלה לא יהיה לה תוקף. : (ח) הוראות [[סעיף 59יד(ה) עד (ו)]] יחולו על פעולותיו של המשקיף בשינויים המחויבים. @ 59יב. חשיפת מידע סודי (תיקון: תשס"ג) : (א) הוצא צו לפי הוראות [[סעיף 59ח]] על יסוד אינטרס חיוני כאמור [[בפסקה (6) להגדרה "אינטרס חיוני" שבאותו סעיף]], רשאים השרים לקבוע בצו כי על אף האמור בכל דין ובכפוף להוראות [[+|סעיפים 19(א)(2)]] [[ו-36ג(ב) לחוק ניירות ערך]], ככל שהן חלות על החברה ועל מגבלות, תנאים או הוראות שהוטלו עליה: :: (1) לא יימסר או ייחשף מסמך או מידע בקשר לאינטרס החיוני כאמור, לידיעת נושאי משרה, או בעלי מניות מסוימים בחברה, או במי שיש לו השפעה ניכרת בחברה, כפי שיקבעו השרים בצו; :: (2) תוגבל, בדרך שקבעו השרים, מסירה או חשיפה של מסמך או מידע בקשר לאינטרס החיוני או תימנע העברתו למי שלא הורשה בכתב בידי השרים או בידי מי שמינו השרים לענין זה. : (ב) קבעו השרים מגבלות לפי סעיף קטן (א) על מסירת מידע לבעלי מניות או לנושאי משרה, יהיו בעלי המניות או נושאי המשרה האמורים, על אף האמור בכל דין, פטורים במקרה של הפרה, מאחריות המוטלת עליהם לפי כל דין, אם הפרה זו נגרמה אך ורק בשל אי קבלת המידע, שנמנע מהם כאמור, ולא יראו באי מסירת המידע כאמור הפרת חובה לפי כל דין, והכל בכפוף להוראות [[+|סעיפים 19(א)(2)]] [[ו-36ג(ב) לחוק ניירות ערך]], ככל שהן חלות על החברה ועל מגבלות, תנאים או הוראות שהוטלו עליה. @ 59יג. אכיפה ודיווח (תיקון: תשס"ג) : (א) השרים רשאים לקבוע בצו לפי [[סעיף 59ח]] - :: (1) תנאים, הוראות והגבלות על החברה, וכן דרכי פיקוח וחובות דיווח על פעילותה והתקשרויותיה, והכל אם לדעתם הן דרושות לשמירה על אינטרסים חיוניים, ובכלל זה הוראות לענין דיווח, ניהול ורישום מיוחדים של המחזיקים בניירות הערך שלה, דרך כלל או בשיעורים שנקבעו, או הוראות לענין מגבלות שיחולו על הקצאה של ניירות ערך של החברה, וכן מגבלות על השימוש באמצעי שליטה ובזכויות הצמודות להן, או בדבר תוקפן, כלפי החברה, של פעולות שבוצעו או החלטות שנתקבלו בניגוד למגבלות שהוטלו, בידי מי שלא קיבל אישור לשלוט בחברה או להחזיק בהשפעה ניכרת או באמצעי שליטה בה; :: (2) כי המחזיק שניים וחצי אחוזים או יותר מסוג כלשהו של אמצעי שליטה בחברה שלמעלה משלושה רבעים מהון המניות המונפק שלה מוחזקים בידי הציבור ומניותיה רשומות למסחר בבורסה, ידווח לחברה ולרשות על החזקותיו כאמור, על השולטים בו, על מי שמחזיק למעלה מ-10% מסוג כלשהו של אמצעי שליטה בו וכן על חברי הדירקטוריון של מי שמחזיק באמצעי השליטה כאמור; השרים רשאים, לשם הבטחת הדיווח לפי פסקה זו, לקבוע מגבלות לענין השימוש באמצעי השליטה ובזכויות הצמודות להן, לרבות לענין זכות ההצבעה באסיפה הכללית או הזכות לקבל דיבידנד. : (ב) קבעו השרים בצו מגבלות כאמור [[בסעיף 59י(א)(1) או (2)]] רשאים הם לקבוע בצו הוראות ותנאים בדבר החזקה של אמצעי שליטה או שליטה או השפעה ניכרת בחברה, לרבות הוראות המתלות את תוקפן של פעולות בהם, כולן או מקצתן, באישור השרים מראש, ורשאים הם לסרב לתתו אם כתוצאה מהן יש חשש שייפגע אינטרס חיוני. : (ג) החזיק אדם, בלא אישור השרים, בשליטה או באמצעי שליטה בחברה מעל לשיעור שנקבע בצו לפי הוראות [[סעיף 59י]] יהא עליו למכרם בהתאם להוראות לפי [[פרק זה]]; המחזיק או מי מטעמו לא יהא רשאי להפעיל את הזכויות מכוח השליטה או אמצעי השליטה או מכוח ההשפעה הניכרת שהוא מחזיק בהם, או את הזכות לקבל דיבידנד; בלי לגרוע מהאמור, רשאים השרים לקבוע בצו הוראות בדבר האופן והמועד למכירתם של השליטה או אמצעי השליטה, לרבות הוראות לענין מינוי כונס נכסים. @ 59יד. הבטחת המשך קיומן של פעילויות (תיקון: תשס"ג) : (א) הוצא צו לפי הוראת [[סעיף 59ח]] על יסוד אינטרס חיוני כאמור [[בפסקה (1) להגדרה "אינטרס חיוני" שבאותו סעיף]], וחדלה החברה לקיים פעילות חיונית או לתת שירות חיוני כאמור [[59ח|באותה פסקה]] או סבורים השרים שקיים חשש סביר כי החברה תחדל לספקם כאמור, ונוכחו השרים שיש הכרח להבטיח רציפות בפעילות או במתן השירות או למנוע שיבוש או הפסקה שלהם, רשאים הם, באישור ועדת השרים ולאחר התייעצות עם הרשות, להורות בצו לחברה להמשיך בפעילות או לתת את השירות לתקופה ובתנאים שיורו. : (ב) הוצא צו לפי סעיף קטן (א), ומי שהצו חל עליו לא מילא אחר האמור בו, רשאים השרים, בצו, למנות אדם שיופקד על המשך מתן השירות או קיום הפעילות ועל ניהול המתקנים והנכסים שבאמצעותם ניתנים הפעילות או השירות ([[בפרק זה]] - הממונה), ורשאים הם לפרט בצו את תפקידיו. : (ג) במילוי תפקידיו לפי סעיף זה, יפעל הממונה לפי הוראות השרים ויהיו לו כל הסמכויות הדרושות להבטחת המשך קיום הפעילות או מתן השירות, לרבות הסמכויות הדרושות לניהולה של החברה. : (ד) מינויו של הממונה לפי סעיף זה יהיה לתקופה שיקבעו השרים ושלא תעלה על שנה אחת; ואולם רשאים השרים להאריך את המינוי לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שנה אחת, וכן רשאים הם להחליפו בכל עת. : (ה) מילוי חובה וביצוע פעולה מכח צו שניתן לפי סעיף זה, ייעשו בידי הממונה, בידי החברה, בידי נושאי משרה בה ובידי עובדיה, באופן שיימנעו או יצומצמו, ככל האפשר, נזקים העלולים להיגרם לחברה או לגורם אחר כתוצאה מביצועה. : (ו) מילוי חובה וביצוע פעולה מכח צו שניתן לפי סעיף זה בידי הממונה או בידי נושא משרה בחברה, או מי מטעמם, שנעשתה על ידם לשם קיום נאות של הוראה שניתנה מכח צו לפי סעיף זה, על אף האמור בכל דין, לא ישמשו עילה לתביעה אזרחית של החברה, בעלי מניותיה או נושיה, או של גורם אחר כלשהו, נגדם, ובלבד שפעלו בתום לב ובהתאם להוראות סעיף זה. : (ז) במילוי הוראה מכח צו שניתן לפי סעיף זה לא ישאו החברה, נושאי המשרה שלה או מי מעובדיה, באחריות פלילית או אזרחית לכל מעשה, שעשו אגב מילוי הוראה כאמור, אלא בנסיבות שבהן היה עובד המדינה נושא באחריות למעשה כאמור. : (ח) השרים רשאים לקבוע כללים למתן פיצוי מאת המדינה או בכל דרך אחרת בשל נזק שנגרם לחברה במישרין עקב פעולות או הוראות לפי סעיף זה. @ 59טו. פיצויים (תיקון: תשס"ג) : בלי לגרוע מהוראות כל דין, המפר צו או הוראה שניתנו לפי [[פרק זה]], יחוייב בפיצוי או בשיפוי בשל כל נזק או הוצאה שנגרמו למדינה או לחברה או לצד שלישי כלשהו עקב כך. @ 59טז. עונשין (תיקון: תשס"ג) : (א) המעביר לאחר שליטה בחברה או הרוכש או המחזיק בשליטה כאמור, בלא אישור ובניגוד להוראות [[סעיף 59י(א)(2)]] או בניגוד לתנאי שנקבעו באישור כאמור, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]] וקנס נוסף פי עשרה מהקנס האמור [[בסעיף 61(ג) לחוק העונשין]] לכל יום נוסף שבו נמשכת העבירה. : (ב) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס פי ארבעה מהקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]: :: (1) מוסר פרטים לא נכונים בבקשה שהגיש לקבלת אישור הנדרש לפי [[סעיפים 59ט]] [[או 59י(א)(1)]], והצווים מכוחם; :: (2) מפר הוראות צו לענין אי גילוי מידע לפי [[סעיף 59יב]]; :: (3) מפר הוראה, הגבלה או תנאי שנקבעו בצו לפי [[סעיף 59יד]] לענין המשך מתן שירות חיוני. : (ג) המפר הוראה, מגבלה או תנאי שנקבעו בצו באחד מאלה, דינו - מאסר שישה חודשים או קנס כאמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]; היתה העבירה עבירה נמשכת, דינו גם קנס נוסף פי עשרה מהקנס האמור [[בסעיף 61(ג) לחוק העונשין]] לכל יום שבו נמשכת העבירה: :: (1) מחזיק השפעה ניכרת או אמצעי שליטה, בחברה בלא אישור בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(1)]] או בניגוד לתנאי שנקבע באישור כאמור; :: (2) מחזיק בשליטה או באמצעי שליטה בחברה בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(2)]]; :: (3) מנהל את החברה או מקיים את מרכז עסקיה בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(3)]]; :: (4) אינו מוסר מידע לשרים בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(4)]]; :: (5) מכהן כנושא משרה או כבעל תפקיד אחר בחברה, או ממנה, או מעסיק נושא משרה או בעל תפקיד אחר בחברה בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(5)]]; :: (6) מעביר או משעבד נכס מנכסי החברה או זכויות בו בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(6)]]; :: (7) מביא להליכי פירוק מרצון של החברה, לפשרה או להסדר לגביה, לשינוי או ארגון מחדש של מבנה החברה, למיזוגה או לפיצולה, בלא אישור בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(7)]] או בניגוד לתנאי שנקבע באישור כאמור; :: (8) אינו מקיים הוראות לפי [[סעיף 59י(א)(9)]]; :: (9) אינו מקיים הוראות שניתנו מכוח קביעה לפי [[סעיף 59יא]]; :: (10) אינו מקיים תנאי, הוראה או הגבלה לפי [[סעיף 59יג(א) או (ב)]]. : (ד) המעביר לאחר שליטה, השפעה ניכרת או אמצעי שליטה בחברה בלי שהוצג לו אישור על ידי הנעבר בניגוד לקביעה לפי [[סעיף 59י(א)(8)]], דינו - קנס כאמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]. @ 59יז. אחריות נושאי משרה (תיקון: תשס"ג) : (א) נושא משרה בחברה חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי [[סעיף 59טז]] על ידי החברה או על ידי עובד מעובדיה; המפר חובתו לפי סעיף זה, דינו - קנס פי חמישה מהקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]; לענין סעיף זה, "נושא משרה בחברה" - דירקטור, מנהל פעיל בחברה, שותף למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר בחברה האחראי מטעמה על התחום שבו נעברה העבירה. : (ב) נעברה עבירה לפי [[סעיף 59טז]] על ידי החברה או על ידי עובד מעובדיה, חזקה היא כי נושא משרה בחברה הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. @ 59יח. אי מתן תוקף לפעולה בניגוד [[לפרק זה]] (תיקון: תשס"ג) : לא יהיה תוקף לפעולה, שנעשתה על ידי החברה בניגוד להוראות [[פרק זה]] או בניגוד לצו או להוראה מכוחו; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכויות שרכש צד שלישי, אם לא ידע או לא יכול היה לדעת, שהפעולה נעשתה בניגוד [[לפרק זה]] או לצו או להוראה מכוחו. @ 59יט. הוראות שבדין והוראות אחרות (תיקון: תשס"ג) : (א) [[פרק זה]] בא להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן, אלא אם כן נקבע [[בפרק זה]] במפורש אחרת. : (ב) אין בקיומו של הליך פלילי לפי [[פרק זה]] כדי לגרוע מכל זכות או סמכות לנקוט הליכים אחרים לפי [[פרק זה]] או הצווים מכוחו. : (ג) בית המשפט המחוזי רשאי, לבקשת המדינה, לצוות על מי שהפר הוראות, תנאים או הגבלות לפי [[פרק זה]] או צו שהוצא מכוחו לחדול מכך או לקיימם, לפי הענין. @ 59כ. תחולה (תיקון: תשס"ג) : (א) ההגבלות, התנאים וההוראות שנקבעו בצו לפי [[פרק זה]], כולם או מקצתם, יחולו לתקופה קצובה או דרך כלל, ויכול שיחולו לאחר הפרטת החברה, הכל כפי שנקבע בצו. : (ב) למען הסר ספק, [[פרק זה]] יחול גם לגבי חברת בת ממשלתית בשינויים המחוייבים. == פרק ח'3: יישוב סכסוכים בין חברות ממשלתיות בענייני תשתיות (תיקון: תשס"ח) == @ 59כא. הגדרות (תיקון: תשס"ח, תשפ"ד) : [[בפרק זה]] - :- "ועדה ליישוב סכסוכים" - הוועדה לתיאום תשתיות שהוקמה לפי [[סעיף 55ב לחוק משק הגז הטבעי, התשס"ב-2002]]; :- "חברת תשתית" - חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית המנויות [[בתוספת הראשונה]], וכן כל חברת בת ממשלתית שלהן שעיסוקה נוגע לתשתיות, למעט חברה מבצעת כהגדרתה [[בחוק רכבת תחתית (מטרו), התשפ"ב-2021]] , בסכסוך הנוגע למיזם המטרו כמפורט [[בסעיף 96 לחוק האמור]]; :- "עבודות תשתית" - תכנון או ביצוע של עבודה הקשורה בתשתיות של חברת תשתית ובכלל זה הקמה, פיתוח והעתקה של תשתיות; :- "תשתיות" - לרבות דרכים, מסילות ברזל, נמלי ים, נמלי תעופה, מיתקנים וקווים עיליים או תת-קרקעיים להולכה, לחלוקה, להספקה, להעברה או לאחסון של חשמל, בזק כהגדרתו [[בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982]], ביוב, מים, דלק, גז, חומרים מסוכנים, וכן לסילוק פסולת ולטיפול בביוב. @ 59כב. ועדה ליישוב סכסוכים ותפקידיה (תיקון: תשס"ח, תשע"ו, תשפ"ד) : (א) תפקיד הוועדה ליישוב סכסוכים יהיה לפסוק בסכסוכים בין חברות תשתית בעניינים אלה: :: (1) תיאום לגבי עבודות תשתית; :: (1א) העברת מידע הנדרש לתכנון תשתית או לביצוע של עבודות תשתית; :: (2) היקפן של עבודות תשתית; :: (3) לוחות הזמנים לביצוע עבודות תשתית; :: (4) התשלום הנדרש בעד ביצוע עבודות תשתית; :: (5) תיאום לגבי מעבר בשטחים המוחזקים בידי חברת תשתית; :: (6) סכסוך אחר המעכב או עלול לעכב עבודות תשתית. : (ב) היה גורם נוסף שאינו חברת תשתית צד לסכסוך בין חברות תשתית כאמור בסעיף קטן (א), כולו או חלקו ([[בפרק זה]] - הגורם הנוסף), תהיה הוועדה ליישוב סכסוכים מוסמכת לפסוק באותו חלק של הסכסוך הנוגע לגורם הנוסף, אם ניתנה לכך הסכמתו בכתב, ואם היתה המדינה הגורם הנוסף - אם ניתן לכך אישור בכתב מאת היועץ המשפטי לממשלה. : (ג) הוועדה ליישוב סכסוכים לא תדון ולא תפסוק בסכסוך שגוף אחר הפועל על פי דין מוסמך להחליט בו (בסעיף זה - גוף מוסמך). : (ד) על אף האמור בסעיף קטן (ג), היה לפני הוועדה סכסוך שנתון לסמכותה לפי הוראות [[פרק זה]], ומצאה כי לצורך ההכרעה בו נדרשת החלטה בעניין שמוסמך להחליט בו גוף מוסמך, תעביר הוועדה את העניין להחלטתו; הגוף המוסמך יחליט בעניין ויודיע לוועדה על החלטתו בתוך שלושים ימים והוא רשאי להתיר לוועדה לדון ולהחליט באותו עניין, לרבות לפי תנאים שיקבע; הודיע הגוף המוסמך לוועדה בהודעה מנומקת כי נדרשת לו תקופה נוספת לשם קבלת החלטה בעניין, תוארך התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים ימים; החלטת הגוף המוסמך תחייב את הוועדה. : (ה) בכפוף להוראות [[פרק זה]], הסמכות הבלעדית לדון ולפסוק בסכסוך כאמור בסעיף זה נתונה לוועדה ליישוב סכסוכים, אלא אם כן החליטה שלא לפסוק בסכסוך בהתאם להוראות [[סעיף 59כח(ה)]]. @ 59כג. (תיקון: תשס"ח, תשפ"ד) : (((בוטל).)) @ 59כד. סייגים לכהונה וסיום כהונה (תיקון: תשס"ח, תשע"ב-3, תשפ"ד) : (א) לא יכהן כחבר הוועדה ליישוב סכסוכים - :: (1) מי שהוכרז פסול-דין או פושט רגל; :: (2) מי שהורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה ונסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כחבר הוועדה; :: (3) מי שהורשע בפסק דין חלוט בעבירה מהעבירות המפורטות [[בסעיף 226 לחוק החברות]], וטרם חלפו חמש שנים מיום מתן פסק הדין שבו הורשע; :: (4) מי שעלול להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר הוועדה לבין עניין אחר או עיסוק אחר שלו; לעניין זה לא יראו בחבר הוועדה שהוא עובד המדינה כמי שמעצם תפקידו בשירות המדינה עלול להימצא בניגוד עניינים כאמור. : (ב) חבר הוועדה ליישוב סכסוכים יחדל לכהן אם חדל להתקיים בו תנאי מהתנאים למינויו או אם התקיימה בו נסיבה הפוסלת אדם מכהונה כחבר הוועדה כאמור בסעיף קטן (א). : (ג) (((בוטל).)) : (ד) חבר הוועדה, זולת המנהל הכללי של משרד האוצר, יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו, גם באחת מאלה: :: (1) לדעת יושב ראש הוועדה, נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו; :: (2) יושב ראש הוועדה, לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, מצא שהוא אינו ממלא את תפקידו כהלכה; :: החלטה בעניין סיום כהונה לפי סעיף קטן זה תהיה מנומקת ובכתב ולאחר שניתנה לחבר הוועדה הזדמנות לטעון את טענותיו בעניין לפני יושב ראש הוועדה. @ 59כה. ניגוד עניינים בסכסוך מסוים (תיקון: תשס"ח) : חבר הוועדה ליישוב סכסוכים יימנע מהשתתפות בדיוני הוועדה אם הסכסוך שלפניה עלול לגרום לו להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר הוועדה לבין עניין אחר או עיסוק אחר שלו הנוגעים לאותו סכסוך. @ 59כו. פנייה לוועדה ליישוב סכסוכים (תיקון: תשס"ח) : (א) חברת תשתית רשאית לפנות, בכתב, לוועדה ליישוב סכסוכים, בבקשה שתפסוק בסכסוך שהוועדה מוסמכת לפסוק בו לפי [[פרק זה]] ובלבד שחלפו חמש עשרה ימים מהיום שבו הודיעה בכתב לחברת התשתית האחרת על כוונתה לפנות לוועדה ליישוב סכסוכים אם לא ייפתר הסכסוך, ואם היו חברות התשתית כאמור בתחום אחריותו של אותו שר - שלושים ימים מיום מתן ההודעה כאמור. : (ב) ראה השר האחראי על ענייני חברת תשתית או שר האוצר כי קיים סכסוך שהוועדה ליישוב סכסוכים מוסמכת לפסוק בו לפי [[פרק זה]] רשאי הוא לפנות אל הוועדה, בכתב, בבקשה שתפסוק בסכסוך, ובלבד שחלפו שלושים ימים מיום שהודיע השר לחברות התשתית שהן צדדים לסכסוך בהודעה בכתב, על כוונתו לפנות לוועדה כאמור, אם לא יפתרו את הסכסוך ביניהן בתוך שלושים ימים. : (ג) פנו חברת תשתית או שר לוועדה כאמור בסעיף זה, יעברו במועד פנייתם העתק ממנה לצדדים האחרים לסכסוך, לשר האוצר, לשרים האחראים לענייני חברות התשתית שהן צדדים לסכסוך, ואם יש רשות המוסמכת על פי דין לפקח על פעולתה של חברת תשתית שהיא צד לסכסוך, בעניין הנוגע לסכסוך - גם לרשות כאמור. @ 59כז. המועד להכרעת הוועדה ליישוב סכסוכים (תיקון: תשס"ח) : (א) הוועדה ליישוב סכסוכים תכריע בסכסוך שלפניה בתוך תקופה קצרה ככל שניתן בנסיבות העניין ולא יאוחר מתום ארבעים וחמישה ימים מהמועד שבו קיבלה פנייה כאמור [[בסעיף 59כו]]; הוועדה רשאית להאריך את התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שיירשמו. : (ב) מצאה הוועדה כי קיים גורם נוסף בסכסוך שלפניה, תפנה אליו כדי לברר אם הוא מסכים שהחלק בסכסוך הנוגע לו יוכרע על ידיה, ותודיע לו על המועד לתגובתו באותו עניין, פנתה הוועדה כאמור, יימנה המועד להכרעתה לפי סעיף קטן (א) מיום תגובת הגורם הנוסף או מתום המועד שנקבע לתגובתו, לפי העניין. @ 59כח. הכרעת הוועדה ליישוב סכסוכים (תיקון: תשס"ח) : (א) הוועדה ליישוב סכסוכים תכריע בסכסוך בדרך הנראית לה יעילה, הוגנת וצודקת, בנסיבות העניין, בהתחשב, בין השאר, בדין החל ובטובת הציבור, הכרעת הוועדה תינתן בכתב ותהיה מנומקת. : (ב) הוועדה תיתן דעתה בהכרעתה, בין השאר, לזכויותיהם של בעלי זכויות בחברות התשתית שהן צד לסכסוך. : (ג) היה לפני הוועדה סכסוך הנוגע להיקף התשלום בעד עבודות תשתית או למועד התשלום בלבד, רשאית היא להורות, בטרם תיתן את הכרעתה הסופית, כי ביצוע עבודות התשתית לא יעוכב, ולהטיל את ביצוען על חברת תשתית, אחת או יותר, שהיא צד לסכסוך. : (ד) הוועדה רשאית לתת תוקף של הכרעה סופית לפשרה שכל הצדדים לסכסוך הסכימו לה. : (ה) הוועדה רשאית להחליט שלא לפסוק בסכסוך אם סברה שאינו מתאים לידון לפניה, בין השאר בשל היקפו המצומצם או בשל חלקם של גורמים נוספים בו, ובלבד שרוב חברי הוועדה ובהם יושב ראש הוועדה הסכימו לכך; החלטת הוועדה לפי סעיף קטן זה תינתן בכתב בתוך שבוע מהמועד שבו קיבלה פנייה כאמור [[בסעיף 59כו]] או ממועד קבלת כל המסמכים הדרושים לה לשם הכרעה בסכסוך, לפי המאוחר, ותודיע לצדדים לסכסוך על החלטתה עם קבלתה. : (ו) דינה של הכרעה סופית של הוועדה ליישוב סכסוכים שלא הוגשה עליה בקשת רשות ערעור במועד הקבוע לכך או שלא ניתנה לגביה רשות ערעור, כדין פסק דין סופי של בית משפט. @ 59כט. (תיקון: תשס"ח, תשפ"ד) : (((בוטל).)) @ 59ל. סדרי עבודת הוועדה ליישוב סכסוכים (תיקון: תשס"ח) : (א) הוועדה ליישוב סכסוכים תתכנס אחת לשבועיים לפחות, ככל שיש לפניה סכסוכים בין חברות תשתית. : (ב) הוועדה רשאית להיעזר ביועצים ובמומחים הדרושים, לפי שיקול דעתה, לצורך הכרעה בסכסוך שלפניה. : (ג) החלטותיה של הוועדה יתקבלו ברוב דעות החברים בה; היו הדעות שקולות, תכריע דעתו של יושב ראש הוועדה. : (ד) הוועדה רשאית לחייב אדם למסור מידע, מסמכים, ידיעות או הסברים הנדרשים לה להכרעה בסכסוך, והיא רשאית לחייבו להתייצב לפניה, ויהיו נתונות לה לשם כך הסמכויות הנתונות לוועדת חקירה לפי [[סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968]]. : (ה) הוועדה רשאית להטיל על הצדדים את הוצאות הדיון, לרבות שכר טרחת עורך דין, שכר עדים, מומחים ויועצים, לפי שיקול דעתה. : (ו) שר המשפטים, לאחר התייעצות עם שר האוצר, רשאי לקבוע הוראות בדבר סדרי דין לוועדה; הוועדה תקבע את סדרי דיוניה ועבודתה ככל שלא נקבעו לפי חוק זה. @ 59לא. ערעור מינהלי (תיקון: תשס"ח) : הכרעה סופית של הוועדה ליישוב סכסוכים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני בית המשפט לעניינים מינהליים, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט בית המשפט לעניינים מינהליים; בקשת רשות ערעור לפי סעיף זה תוגש בתוך שלושים ימים ממועד המצאת הכרעת הוועדה; ניתנה רשות ערעור יראו את כתב הבקשה ככתב ערעור. @ 59לב. שינוי [[התוספת הראשונה]] (תיקון: תשס"ח) : שר האוצר, לאחר התייעצות עם השר האחראי על ענייניה של חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית, רשאי, בצו, להוסיף חברה כאמור לרשימת החברות [[שבתוספת הראשונה]], או למחוק אותה ממנה. @ 59לג. חובת דיווח - הוראת שעה (תיקון: תשס"ח) : בתקופה שמיום תחילתו של [[17:300834|חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24), התשס"ח-2008]], ועד תום שלוש שנים מאותו מועד, תגיש הרשות לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, באמצעות שר האוצר, אחת לשנה, דוח על ביצוע הוראות [[פרק זה]]; בדוח ייכללו, בין השאר, אלה: : (1) הרכב הוועדה ליישוב סכסוכים או הוועדות ליישוב סכסוכים שהוקמו; : (2) הסכסוכים שהובאו לפני הוועדה ליישוב סכסוכים; : (3) סכסוכים שהוועדה ליישוב סכסוכים החליטה שלא לפסוק בהם; : (4) משך הזמן שנדרש להכרעה בסכסוכים שהוכרעו; : (5) ערעורים שהוגשו על הכרעות הוועדה ליישוב סכסוכים; : (6) קשיים שהתגלעו ביישום הוראות [[פרק זה]]. == פרק ט': תחולת החוק == @ 60. תחולה על גופים שאינם חברות מניות (תיקון: תשס"ג) : הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על חברות שאין להן הון מניות ועל תאגידים שאינם חברות, אם המדינה, חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית שולטת או משתתפת בהם במידה האמורה [[בסעיף 1(א)]] לגבי חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית לפי הענין, למעט גופים שהוקמו בחוק. @ 60א. מינויים בתאגידים ובגופים אחרים שהוקמו בחוק (תיקון: תשנ״ג–2, תשנ״ו, תשס״א, תשס״ב, תשס״ו–3, תשס״ח, תשע״ו–2) : (א) על אף האמור [[בסעיף 60]], יחולו הוראות [[סעיפים 16א]], [[17]], [[17א]], [[18א עד 18ג]], [[24(ג) ו־(ד)]], [[ו־37(ג) ו־(ד)]], לענין מינויים לכהונה בתאגידים שהוקמו בחוק ובגופים אחרים שהוקמו בחיקוק, בשינויים המחוייבים לפי הענין וכמפורט להלן, והכל אם המינוי נעשה בידי שר או בידי הממשלה, או בהמלצתם או באישורם של מי מהם, ובכפוף להוראות החוק או החיקוק שמכוחו מוקם התאגיד או הגוף; נקבע בחוק כי ימונו לתאגידים ולגופים כאמור, נציגים של גופים או ארגונים המנויים באותו חוק, לא יחולו על נציגים אלה הוראות חוק זה. : (ב) ואלה השינויים – :: (1) בכל מקום שנאמר ”דירקטור”, ”יושב ראש דירקטוריון” או ”מנהל כללי” כאילו נאמר – ”חבר מועצה, חבר רשות או חבר בגוף הממלא תפקיד דומה אף אם כינויו שונה, יושב ראש של אותם גופים או מנהל כללי בהם, לפי הענין”; :: (2) [[בסעיף 18ב(א)]], במקום ”שר האוצר” כאילו נאמר ”שר המשפטים”; :: (3) [[בסעיף 18ב(ב) בפסקאות (2) ו־(3)]], במקום ”איש ציבור” ו”נציג הרשות” כאילו נאמר – ”שני נציגי ציבור שיקבע יו"ר הועדה מתוך רשימה של אנשי ציבור שקבעו שר המשפטים ושר האוצר, לאחר התייעצות במועצה לתאגידים ציבוריים, שמתקיימים בהם כל תנאי הכשירות הקבועים בחוק זה ליושב ראש דירקטוריון של חברה ממשלתית ושאין להם זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה.”; :: (4) [[בסעיף 18ב(ד)(3)]], במקום ”הועדה תעביר לשרים את חוות דעתה על מועמד” כאילו נאמר, לפי הענין, ”הועדה תעביר את חוות דעתה למי שממליץ על המועמדים או למי שמאשר או למי שממנה אותם”. :: (4א) לענין כשירות לכהונה לרשות החשמל, לפי [[חוק משק החשמל, התשנ״ו–1996]], במקום הוראות [[סעיף 16א]] יחולו הוראות [[+|סעיפים 22(ב)(4) ו־(5)]] [[ו־39 לחוק האמור]]; :: (4ב) לענין כשירות לכהונה לרשות לשירותים ציבוריים - מים וביוב, לפי [[חוק תאגידי מים וביוב, התשס״א–2001]], במקום הוראות [[סעיף 16א]] יחולו הוראות [[+|סעיפים 82(ב)(3)]] [[ו־93 לחוק האמור]]; :: (5) לענין סעיף זה – ”גופים אחרים שהוקמו בחיקוק” – גופים המפורטים [[בתוספת השניה לחוק זה]] שהינם חבר בני אדם שנקבע בחיקוק כמועצה, מועצת רשות, מינהלת, ועד מנהל או כל גוף אחר שתפקידיו דומים אף אם כינויו שונה, והכל כאשר בין חבריו נמנים נציגי ציבור; שר המשפטים רשאי להוסיף גופים אחרים שהוקמו בחיקוק לרשימת הגופים המנויים [[בתוספת השניה]] ורשאי הוא באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת למחוק גוף המופיע [[בתוספת השניה]]. @ 60ב. ייצוג הולם בקרב עובדים בתאגידים שהוקמו בחוק (תיקון: תשע"א-3) : (א) על אף האמור [[בסעיף 60]], יחולו הוראות [[פרק ו'1]], לעניין עובדים בתאגידים שהוקמו בחוק בשינויים המחויבים לפי העניין ובשינויים כמפורט להלן, והכל בכפוף להוראות החוק שמכוחו מוקם התאגיד: :: (1) [[50א|בסעיף 5א(ב) (([צ"ל: בסעיף 50א(ב)]))]], במקום "הדירקטוריון יפעל" כאילו נאמר "מועצה של תאגיד שהוקם בחוק תפעל"; :: (2) [[בסעיף 50ב]] - ::: (א) בסעיף קטן (א), במקום "חברה ממשלתית תגיש לרשות" כאילו נאמר "מועצה של תאגיד שהוקם בחוק תגיש לשר הממונה ולשר המשפטים" ובמקום "החברה" כאילו נאמר "התאגיד"; ::: (ב) בסעיף קטן (ב), במקום "הרשות תגיש" כאילו נאמר "שר המשפטים יגיש" ובמקום "החברות הממשלתיות" כאילו נאמר "תאגידים שהוקמו בחוק". : (ב) בסעיף זה - ::- "מועצה" - לרבות רשות או גוף אחר בתאגיד שהוקם בחוק, הממלא תפקיד דומה לתפקיד של דירקטוריון בחברה ממשלתית לעניין [[סעיף 50א(ב)]], אף אם כינויו שונה; ::- "השר הממונה" - השר הממונה על התאגיד שהוקם בחוק או על ביצוע החוק שמכוחו הוקם התאגיד, לפי העניין. @ 61. תחולה על גופים מסויימים : (א) לענין חוק זה יראו כחברה ממשלתית גם - :: (1) רשות המים הארצית כמשמעותה [[בסעיף 46 לחוק המים, תשי"ט-1959]]; :: (2) חברה שמחצית מכוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות מחצית ממספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה, ורבע לפחות מכוח ההצבעה או הזכות למנות רבע לפחות ממספר הדירקטורים הם בידי רשות מקומית או בידי חברה שבשליטתה. : (ב) לענין הקמתה של חברה מן האמורות בסעיף קטן (א)(2) תוגש ההצעה האמורה [[בסעיף 5(א)]] לאחר התייעצות עם שר הפנים. @ 62. אי-תחולה על מועצות חקלאיות : חוק זה לא יחול על חברה הפועלת כמועצה לייצור או לשיווק חקלאי. @ 63. אי-תחולה במקרים מיוחדים (תיקון: תשס"ג, תשע"ז-2) : הוראות חוק זה, כולן או מקצתן, לא יחולו על - : (1) חברה אשר הממשלה, באישור הועדה, החליטה שטעמים של ביטחון המדינה או של יחסי חוץ מחייבים שלא להחילן עליה; : (1א) חברה אשר תקנונה אוסר על חלוקת רווחים לבעלי מניותיה, שהוקמה להשגת מטרות ציבוריות בתחום הרווחה, התרבות, הבריאות או החינוך, ושכל פעולותיה הן לשם השגת מטרות אלה, ואשר הממשלה, לפי הצעת הרשות ובאישור הועדה, החליטה שטעמים הקשורים לאופי פעילותה של החברה מחייבים שלא להחילן עליה; : (2) חברת-חוץ העוסקת בסוג פעילות אשר הממשלה, באישור הוועדה, החליטה שטעמים כאמור מחייבים שלא להחילן על חברות העוסקות בו; : (3) חברה אשר שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, החליט שטעמים של קשרי מסחר בין-לאומיים מצדיקים שלא להחילן עליה. @ 63א. אי תחולת הוראות לגבי גיוס הון (תיקון: תשמ"ו, תשמ"ט) : ההוראה המסמיכה [[שבסעיף 4(א)]] או הוראות [[סעיף 33(ג)]] לא יחולו על חברה אשר הממשלה, באישור הועדה, החליטה שטעמים של הצעת מניות לציבור מחייבים שלא להחילן עליה; בסעיף זה, "מניות" - תעודות שחברה מנפיקה בסדרות והמקנות זכות חברות או השתתפות בה, או המקנות זכות לרכישת מניות כאמור. == פרק י': הוראות שונות == @ 64. שמירת סמכויותיו של מבקר המדינה : שום דבר בחוק זה אינו בא לגרוע מהתפקידים או מהסמכויות הנתונים למבקר המדינה לפי [[חוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב]]], או לפי דין אחר. @ 65. שמירת [[חוק נכסי המדינה]] : אין בחוק זה כדי לגרוע מהוראות [[חוק נכסי המדינה, תשי"א-1951]]. @ 66. שלילת אצילה של סמכויות : סמכויות השרים לפי חוק זה אינן ניתנות לאצילה. @ 67. הודעה על חשד לעבירה : קיבלו השרים לפי חוק זה מידע המגלה חשד שנעברה עבירה פלילית, יודיעו על כך ליועץ המשפטי לממשלה. @ 68. עונשין (תיקון: תשנ"ג-2) : (א) דירקטור מטעם המדינה שהפר ביודעין הוראות [[סעיף 20]], מנהל כללי בחברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית שהפר ביודעין הוראות [[סעיף 41]], ובא כוח המדינה שלא מילא אחרי הוראה שניתנה לו לפי [[סעיף 50(ג)]], [[סעיף 58(א)(5)]] או [[סעיף 59(ב)]], דינם - מאסר שנה או קנס 20,000 לירות. : (ב) לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם נעברה העבירה בישראל או מחוצה לה, ובתי המשפט בישראל מוסמכים לשפוט אדם גם אם עבר את העבירה בחוץ לארץ. : (ג) מי שהפר ביודעין דרישה של הרשות לפי [[סעיף 55]], דינו - מאסר שנה. @ 69. : ((הנוסח שולב [[בחוק לתיקון דיני העונשין (עובדי הציבור), תשי"ז-1957]].)) @ 70. הוראות מעבר : (א) מי שנתמנה לפני תחילת חוק זה דירקטור מטעם המדינה בחברה ממשלתית, בחברת בת ממשלתית, בחברה מעורבת או בחברת חוץ, יחדל לכהן לא יאוחר משמונה עשר חודש לאחר תחילת חוק זה, זולת אם נתמנה שנית לפי הוראות חוק זה. : (ב) חבר הכנסת המכהן ערב תחילתו של חוק זה באחת הכהונות שחוק זה שולל מחברי הכנסת לכהן בהן, רשאי להמשיך בכהונתו כל עוד הוא חבר הכנסת השמינית. : (ג) אין בחוק זה כדי לפגוע בחוזה שכרתה חברה ממשלתית לפני תחילתו. @ 70א. (תיקון: תשס"ג, תשס"ו) : (((בוטל).)) @ 71. ביצוע ותקנות : שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו. @ 72. תחילה : תחילתו של חוק זה בתום ששה חדשים מקבלתו בכנסת. == תוספת ראשונה (תיקון: תשס"ח) == ==== חברות תשתית ==== ==== (((ההגדרה "חברת תשתית" - [[סעיף 59כא]]))) ==== @ 1. : מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בע"מ. @ 2. : חברת נתיבי איילון בע"מ. @ 3. : חברת כביש חוצה ישראל בע"מ. @ 4. : חברת רכבת ישראל בע"מ. @ 5. : חברת נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ. @ 6. : חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ. @ 7. : חברת נמל אשדוד בע"מ. @ 8. : חברת נמל חיפה בע"מ. @ 9. : חברת נמל אילת בע"מ. @ 10. : מקורות חברת מים בע"מ. @ 11. : חברת החשמל לישראל בע"מ. @ 12. : חברת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ. @ 13. : חברת קו מוצרי דלק בע"מ. @ 14. : חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ. == תוספת שניה (תיקון: תשנ״ג–2, תשס״ח) == ==== ((([[סעיף 60א]]))) ==== ==== גופים אחרים שהוקמו בחוק ==== @ 1. : המועצה לביקורת סרטים – [[פקודת סרטי הראינוע|פקודת הראינוע, 1927]]. @ 2. : המועצה לשידורי כבלים – [[חוק הבזק, התשמ״ב–1982]]. @ 3. : מועצת המוזיאונים – [[חוק המוזיאונים, התשמ״ג–1983]]. @ 4. : מועצת מינהל השקעות בחקלאות – [[חוק עידוד השקעות הון בחקלאות, התשמ״א–1980]]. @ 5. : מועצה מייעצת – [[חוק הנפט, התשי״ב–1952]]. @ 6. : מועצה מייעצת – [[חוק עידוד השקעות הון, התשי״ט–1959]]. @ 7. (תיקון: תשנ״ו, תשע״ו–2) : רשות החשמל, לפי [[חוק משק החשמל, התשנ״ו–1996]]. @ 8. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : הועדה המיוחדת לפי [[סעיף 29 לחוק נכסי נפקדים]] – [[חוק נכסי נפקדים, התש״י–1950]]. @ 9. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : המועצה הארצית לתכנון ולבניה – [[חוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965]]. @ 10. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : המועצה לחינוך ממלכתי דתי – [[חוק חינוך ממלכתי, התשי״ג–1953]]. @ 11. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : ועד החינוך – [[חוק חינוך ממלכתי, התשי״ג–1953]]. @ 12. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : ועדת השירות – [[חוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959]]. @ 13. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : מועצת המים – [[חוק המים, התשי״ט–1959]]. @ 14. (תיקון: ק״ת תשנ״ט) : מנהלת מרכז ההשקעות – [[חוק לעידוד השקעות הון, התשי״ט–1959]]. @ 15. (תיקון: תשס״א, תשס״ו–4) : (((נמחק).)) @ 16. (תיקון: תשס״ב) : המועצה לפי [[חוק משק הגז הטבעי, התשס״ב–2002]]. @ 17. (תיקון: ק״ת תשס״ב) : הועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות – [[חוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965]]. @ 18. (תיקון: תש״ע) : הוועדה המוניטרית והמועצה המינהלית – לפי [[חוק בנק ישראל, התש״ע–2010]]. @ 19. (תיקון: תשס״ד–2) : המועצה הציבורית – לפי [[חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו), התשס״ד–2004]]. @ 20. (תיקון: תשס״ה) : המועצה הציבורית – לפי [[חוק זאב ז׳בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו), התשס״ה–2005]]. @ 21. (תיקון: תשס״ה–3, תשס״ו–2) : הועדה המייעצת והמועצה המייעצת לפי [[חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981]]. @ 22. (תיקון: תשס״ו–3) : הוועדה המייעצת – לפי [[חוק הגנת הצרכן, התשמ״א–1981]]. @ (23) (תיקון: תשס״ו–4) : מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב לפי [[חוק המים, התשי״ט–1959]]. @ 24. (תיקון: תשע״א–2) : המועצה הלאומית לספורט שהוקמה מכוח [[חוק הספורט, התשמ״ח–1988]]. <פרסום> נתקבל בכנסת ביום ט"ו בתמוז תשל"ה (24 ביוני 1974). <חתימות> * יצחק רבין, ראש הממשלה * יהושע רבינוביץ, שר האוצר * אפרים קציר, נשיא המדינה 7cte6vt9ovyx2ar8679u8xfyfstcbuu 0 283849 2936932 2924444 2025-06-09T09:00:10Z OpenLawBot 8112 [2936928] 2936932 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|חוק החברות הממשלתיות, תשל״ה–1975}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:מאגר|2000291}} {{ח:תיבה|ס״ח תשל״ה, 132|חוק החברות הממשלתיות|https://fs.knesset.gov.il/8/law/8_lsr_211671.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ו, 7|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/8/law/8_lsr_ec_317778.pdf}}, {{ח:תיבה|26|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/8/law/8_lsr_ec_317322.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ו, 168|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210491.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ט, 66|תיקון מס׳ 2|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210672.pdf}}, {{ח:תיבה|76|תיקון מס׳ 3|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210662.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״א, 216|תיקון מס׳ 5 לפקודת החברות|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210897.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ב, 204|חוק הביקורת הפנימית|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210838.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ג, 47|תיקון מס׳ 3 (תיקון)|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_203714.pdf}}, {{ח:תיבה|92|תיקון מס׳ 6 (מינויים)|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211122.pdf}}, {{ח:תיבה|162|תיקון מס׳ 7|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211667.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ד, 268|תיקון מס׳ 8|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211040.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 222|חוק משק החשמל|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211303.pdf}}, {{ח:תיבה|314|תיקון מס׳ 11|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211338.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ס, 207|תיקון מס׳ 11|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300217.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 489|חוק תאגידי מים וביוב|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300397.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 84|חוק משק הגז הטבעי|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300442.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 396|חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 ו־2004)|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299931.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ד, 429|תיקון מס׳ 23 לחוק ניירות ערך|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299651.pdf}}, {{ח:תיבה|441|חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו)|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299656.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ה, 271|חוק זאב ז׳בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו)|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_301001.pdf}}, {{ח:תיבה|422|חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_301004.pdf}}, {{ח:תיבה|884|חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299983.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 184|חוק התאגידים הבטחוניים (הגנה על אינטרסים ביטחוניים)|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299877.pdf}}, {{ח:תיבה|289|ת״ט}}, {{ח:תיבה|322, 352|חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006)|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300065.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ז, 82|חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007)|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300638.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 804|תיקון מס׳ 24|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300834.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 179|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו־2010)|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301061.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 474|חוק בנק ישראל|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301176.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 95|תיקון מס׳ 27|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301059.pdf}}, {{ח:תיבה|682|תיקון מס׳ 6 לחוק הספורט|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301079.pdf}}, {{ח:תיבה|734|חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301136.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 235|חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה הדרוזית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301298.pdf}}, {{ח:תיבה|356|ת״ט|https://olaw.org.il/laws/law-2353.pdf}}, {{ח:תיבה|507|תיקון מס׳ 19 לחוק החברות|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301358.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 82, 89|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו־2016)|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_316718.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 43|חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_365888.pdf}}, {{ח:תיבה|493|חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על ידי גורם מפעיל|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_381800.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 504|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019)|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491979.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 1320|תיקון מס׳ 4 לחוק רכבת תחתית (מטרו)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4758425.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 387|חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_6133485.pdf}}. ''תיקון תוספות:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשנ״ט, 732|הוספת גופים שהוקמו בחיקוק לתוספת לחוק}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 1167|הוספת גופים שהוקמו בחיקוק לתוספת לחוק}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 1068|הוספת גופים שהוקמו בחיקוק לתוספת לחוק}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||תוכן עניינים}} <div class="law-toc"> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: הוראות כלליות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: הקמת חברה ממשלתית והפיכת חברה לחברה ממשלתית}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳: הדירקטור}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳: הדירקטוריון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ד סימן א|סימן א׳: יושב ראש הדירקטוריון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ד סימן ב|סימן ב׳: עבודת הדירקטוריון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ד סימן ג|סימן ג׳: תפקידי הדירקטוריון}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳: המנהל הכללי}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ו|פרק ו׳: בעלי תפקידים מיוחדים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ו סימן א|סימן א׳: רואה חשבון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ו סימן ב|סימן ב׳: יועץ משפטי}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ו סימן ג|סימן ג׳: מבקר פנימי}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ו סימן ד|סימן ד׳: בא כוח המדינה באספה הכללית}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ו1|פרק ו׳1: ייצוג הולם בקרב עובדי חברות ממשלתיות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ז|פרק ז׳: רשות החברות הממשלתיות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ח|פרק ח׳: חברות־בת, חברות מעורבות וחברות־חוץ}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ח1|פרק ח׳1: הפרטה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ח2|פרק ח׳2: הגנה על אינטרסים חיוניים של המדינה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ח3|פרק ח׳3: יישוב סכסוכים בין חברות ממשלתיות בענייני תשתיות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ט|פרק ט׳: תחולת החוק}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק י|פרק י׳: הוראות שונות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 1|תוספת ראשונה: {{מוקטן|חברות תשתית}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 2|תוספת שניה: {{מוקטן|גופים אחרים שהוקמו בחוק}}}}</div> </div> {{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: הוראות כלליות}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשנ״ג־2, תשנ״ג־3, תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} בחוק זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חברה ממשלתית“ – חברה שיותר ממחצית כוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות יותר ממחצית מספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה או בידי המדינה יחד עם חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חברת בת ממשלתית“ – חברה שיותר ממחצית כוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות יותר ממחצית מספר הדירקטורים שלה הם בידי חברה ממשלתית, בידי חברת בת ממשלתית או בידי חברה ממשלתית יחד עם חברת בת ממשלתית; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חברה מעורבת“ – חברה שאינה חברה ממשלתית ואשר מחצית או פחות מכוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות מחצית או פחות ממספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חברה בבעלות ממשלתית מלאה“ – חברה שכל מניותיה הן בבעלות של אחד מאלה: המדינה; חברה שכל מניותיה הן בבעלות של המדינה; המדינה יחד עם חברה כאמור; המדינה או חברה כאמור יחד עם רשות מקומית; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק החברות“ – {{ח:חיצוני|חוק החברות|חוק החברות, התשנ״ט–1999}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מינוי דירקטור“ – לרבות בחירתו באסיפה כללית של חברה שבה למדינה השיעור הגדול ביותר של זכויות הצבעה באסיפה והמדינה הצביעה בעד בחירתו, וכן בחירתו או קביעתו בדרך אחרת; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”השרים“ – שר האוצר יחד עם השר שנקבע לפי חוק זה כאחראי לעניני החברה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הועדה“ – ועדת הכספים של הכנסת; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הועדה לבדיקת מינויים“ – הועדה שהוקמה לפי {{ח:פנימי|סעיף 18ב|סעיף 18ב}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הרשות“ – רשות החברות הממשלתיות המוקמת בחוק זה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מסמכי היסוד“ – תזכיר ההתאגדות ותקנות ההתאגדות של חברה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הפרטה“ – פעולות שמטרתן להביא, בבת־אחת או בהדרגה, לאחד מאלה: {{ח:תתתת|(1)}} ביטול או הקטנה של חלק הממשלה בכוח ההצבעה באסיפות הכלליות של החברה או בזכותה למנות דירקטורים בחברה, או ביטול או הקטנה של מעורבות אחרת של הממשלה בחברה, והכל אם יש בהם כדי להביא להפיכת חברה ממשלתית לחברה מעורבת, או להביא להפיכת חברה לחברה שחוק זה אינו חל עליה, או להביא לשינוי מהותי אחר ביחסי הכוחות בין חברי החברה, או כדי להקנות לציבור או לחבר חדש בחברה 10% או יותר מכוח ההצבעה בחברה או זכות למנות דירקטור; {{ח:תתתת|(2)}} הקטנת חלקה של הממשלה בהון המניות של החברה, בשיעור של 10% או יותר; {{ח:תתתת|(3)}} צמצום מהותי בפעילות החברה על ידי העברת עסקים ונכסים לאחרים; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ועדת השרים“ – ועדת השרים לעניני הפרטה, האמורה {{ח:פנימי|סעיף 59א|בסעיף 59א}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”החלטת הפרטה“ – החלטה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ב|סעיף 59ב}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חברה בהפרטה“ – חברה שועדת השרים קיבלה לגביה החלטת הפרטה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פקודת החברות“ – {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983}}. {{ח:תת|(ב)}} לענין ההגדרות שבסעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המניות המקנות כוח הצבעה או זכות למנות דירקטורים מוחזקות במישרין או בעקיפין, באמצעות שלוח או נאמן. {{ח:סעיף|2|תחולת {{ח:חיצוני|חוק החברות|פקודת החברות}}}} {{ח:ת}} בכפוף להוראות חוק זה תחול על חברה ממשלתית {{ח:חיצוני|חוק החברות|פקודת החברות}} ולמונחים שבחוק זה תהיה המשמעות הנודעת להם {{ח:חיצוני|חוק החברות|בפקודת החברות}}. {{ח:סעיף|3|עדיפות החוק|תיקון: תשנ״ג־2}} {{ח:ת}} מסמכי היסוד, אין בכוחם לגרוע מהוראות חוק זה. {{ח:סעיף|4|קווי פעולה של חברה ממשלתית}} {{ח:תת|(א)}} חברה ממשלתית תפעל לפי השיקולים העסקיים שעל פיהם נוהגת לפעול חברה לא־ממשלתית, זולת אם קבעה לה הממשלה, באישור הועדה, שיקולי פעולה אחרים; הוראה זו לא תחול על חברה ממשלתית שמסמכי היסוד שלה אוסרים חלוקת רווחים. {{ח:תת|(ב)}} בחברה ממשלתית שאחת ממטרותיה היא לספק לציבור מצרכים או שירותים שלא על מנת להפיק רווחים, רשאית הממשלה להחליט שתפעל בהשגת מטרה זו לפי הכללים המחייבים אדם הממלא תפקיד ציבורי על פי דין. {{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: הקמת חברה ממשלתית והפיכת חברה לחברה ממשלתית}} {{ח:סעיף|5|הקמת חברה ממשלתית}} {{ח:תת|(א)}} הקמת חברה ממשלתית טעונה החלטת הממשלה; ההחלטה תתקבל על פי הצעה של שר שהוגשה לממשלה עם חוות דעת הרשות. {{ח:תת|(ב)}} החליטה הממשלה על הקמת חברה ממשלתית, יביא שר האוצר את ההחלטה לידיעת הועדה בציון מקורות המימון להשקעות בחברה ובצירוף חוות דעת הרשות. {{ח:תת|(ג)}} הממשלה תקבע כללים שעל פיהם תבחן הצעות להקמת חברות ממשלתיות, והנחיות לעריכת חוות הדעת של הרשות; כללים והנחיות אלה יפורסמו ברשומות. {{ח:סעיף|6|נושאים להחלטת הממשלה}} {{ח:ת}} בהחלטה להקים חברה ממשלתית תקבע הממשלה, בין השאר – {{ח:תת|(1)}} מטרות החברה, מבנה הון מניותיה והזכויות הצמודות למניותיה לסוגיהן; {{ח:תת|(2)}} המספר הכולל של דירקטורים ומספר הדירקטורים מטעם המדינה שביניהם; {{ח:תת|(3)}} השר שיהיה אחראי לעניני החברה. {{ח:סעיף|7|רישום החברה}} {{ח:ת}} חברה שמסמכי היסוד שלה מראים שהיא חברה ממשלתית לא תירשם אלא אם הוגשה לרשם החברות תעודה של הרשות המאשרת שהממשלה החליטה על הקמת החברה ושמסמכי היסוד תואמים את החלטת הממשלה; הוגשה תעודה כאמור, יסווג הרשם את החברה כחברה ממשלתית. {{ח:סעיף|8|הפיכת חברה לחברה ממשלתית|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} עיסקה של המדינה שכתוצאה ממנה הופכת חברה לא־ממשלתית לחברה ממשלתית טעונה החלטת הממשלה, {{ח:פנימי|סעיף 5|וסעיפים 5}} {{ח:פנימי|סעיף 6|ו־6}} יחולו בשינויים המחוייבים. {{ח:תת|(ב)}} קיבלה המדינה, חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית, שלא בדרך עסקה, זכויות בחברה לא ממשלתית שיש בהן כדי להפוך את החברה לחברה ממשלתית, או לחברת בת ממשלתית, תהיה החברה לחברה ממשלתית או לחברת בת ממשלתית, לפי הענין, כעבור שישה חודשים, אלא אם כן החליטה הממשלה, החברה הממשלתית או חברת הבת הממשלתית, לפי הענין, בתוך אותה תקופה, לוותר על זכויות אלה או להעבירן; החלטת החברה הממשלתית או חברת הבת הממשלתית לוותר על הזכויות או להעבירן כאמור, טעונה אישור הממשלה שיינתן לאחר מתן הזדמנות לדירקטוריון החברה להשמיע את עמדתו לפניה; באין החלטה כאמור תקבע הממשלה בתוך ששת החודשים האמורים, את הפרטים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 6|בסעיף 6}}, ושר האוצר יביא אותם לידיעת הועדה. {{ח:תת|(ג)}} נהפכה חברה לא־ממשלתית לחברה ממשלתית, תגיש הרשות לרשם החברות תעודה המאשרת זאת, בציון השר האחראי לעניני החברה. {{ח:סעיף|9|קניית מניות המיעוט|תיקון: תשל״ו, תשל״ו־2}} {{ח:תת|(א)}} נהפכה חברה לחברה ממשלתית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בסעיף 8}}, חייבת המדינה לקנות את המניות של שאר בעלי המניות שרצונם בכך, למעט מניות בכורה הניתנות לפדיון. {{ח:תת|(ב)}} תוך חודש ימים לאחר הפיכת החברה לחברה ממשלתית תודיע הרשות לבעלי המניות האמורים, בדרך שנקבעה למתן הודעות במסמכי היסוד של החברה, על זכותם לפי סעיף זה, ותוך שלושה חדשים לאחר קבלת ההודעה רשאי בעל המניות להודיע לרשות על רצונו שהמדינה תקנה מניותיו, כולן או מקצתן; השרים רשאים, באישור הועדה, להאריך מועדים אלה. {{ח:תת|(ג)}} מחיר המניות יהיה שוויין ערב הפיכת החברה לחברה ממשלתית; באין הסכמה בין הצדדים ייקבע שווי זה בידי מי שנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים מינה לכך, והרשות תודיע על קביעתו לבעל המניות; המחיר ישולם, באין הסכמה אחרת, בשעת העברת המניות למדינה. {{ח:תת|(ד)}} תוך ארבעה עשר יום לאחר שהרשות הודיעה לו על קביעת שווי מניותיו לפי סעיף קטן (ג) רשאי בעל מניות לחזור בו מהודעתו לפי סעיף קטן (ב). {{ח:תת|(ה)}} הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחוייבים, גם כשהחליטה הממשלה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בסעיף 4(א)}} או {{ח:פנימי|סעיף 15|בסעיף 15}}. {{ח:סעיף|10|השקעות בחברה ממשלתית}} {{ח:ת}} לא תשקיע הממשלה בחברה ממשלתית אלא באישור הועדה. {{ח:סעיף|11|החלטות הטעונות אישור הממשלה|תיקון: תשס״ג, תשס״ד}} {{ח:תת|(א)}} החלטות של חברה ממשלתית בענינים אלה טעונות אישור הממשלה: {{ח:תתת|(1)}} שינוי במטרות החברה; {{ח:תתת|(2)}} הגדלת הון המניות הרשום; {{ח:תתת|(3)}} שינוי בזכויות הצמודות למניות; {{ח:תתת|(4)}} הקצאה של מניות החברה או הסכמה להעברת מניות כשהיא דרושה לפי מסמכי היסוד – אם יש בהן כדי להביא לשינוי מהותי ביחסי הכוחות בין חברי החברה או כדי להקנות לחבר חדש 10% או יותר מן הערך הנקוב של הון המניות או מכוח ההצבעה בחברה או זכות למנות דירקטור; {{ח:תתת|(5)}} הנפקת מניות בכורה הניתנות לפדיון; {{ח:תתת|(6)}} הנפקת איגרות חוב הניתנות להמרה במניות, והמרה במניות של איגרות חוב שהוצאו בלי זכות המרה או של הלוואה שקיבלה החברה; {{ח:תתת|(7)}} הפיכת החברה מחברה שאינה פרטית לחברה פרטית או מחברה פרטית לחברה שאינה פרטית; {{ח:תתת|(8)}} חידוש ארגונה של החברה, פירוקה מרצון, פשרה, סידור או מיזוג עם חברה אחרת; {{ח:תתת|(9)}} הקמת חברה, לבד או עם אחרים, ורכישת מניות בחברה קיימת, למעט רכישת מניות בבורסה בידי חברה שרכישה כזאת היא בין עיסוקיה הרגילים; סברה החברה הממשלתית כי פעולה או עסקה אינה טעונה אישור לפי פסקה זו והרשות חלקה על כך, תובא הפעולה או העסקה לאישור הממשלה; לענין זה – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”חברה“ – לרבות תאגיד אחר, וכן מיזם אשר מתקיימים לגביו התנאים שיקבע שר האוצר; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”מיזם“ – התקשרות, לרבות המשך התקשרות, לביצוע פעילות כלכלית, ובלבד שיש בה כדי להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה; {{ח:תתת|(9א)}} זכות שהעניקה חברה או התחייבות שנטלה על עצמה חברה אשר יכול שיהיה בה כדי להגביל, במישרין או בעקיפין, את הממשלה, בין בתפקידה השלטוני ובין במעמדה כבעלת מניות בחברה, לרבות בקשר עם ביצוע שינויים מבניים והפרטה, קידום התחרות והסדרת הענף שבו פועלת החברה; לענין זה, ”זכות או התחייבות“ – לרבות זכות או התחייבות ולפיה מעשה או מחדל של הממשלה, שאינו בשליטת החברה, יקנה לצד שלישי סעדים ותרופות נגד החברה; {{ח:תתת|(9ב)}} הצעת ניירות ערך לציבור על פי תשקיף, אם סברה הרשות כי כתוצאה מפרסום התשקיף עלולה המדינה, בהיותה בעלת שליטה בחברה, לחוב באחריות לנזק שייגרם מחמת פרט מטעה שהיה בתשקיף, לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|חוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968}}, והודיעה על כך לחברה; {{ח:תתת|(10)}} פעולה כבעלת מניות בחברת־בת ממשלתית באחד הענינים האמורים בפיסקאות (1) עד (9ב); {{ח:תתת|(11)}} התחייבות לאחת הפעולות האמורות בפיסקאות (1) עד (10). {{ח:תת|(ב)}} אישור הממשלה לפי סעיף קטן (א) יתקבל לפי הצעת השרים שהוגשה לממשלה עם חוות דעת הרשות; שר האוצר יביא את החלטת הממשלה לידיעת הועדה; הוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5(ג)}} יחולו גם לענין מתן האישור לפי סעיף זה. {{ח:תת|(ג)}} אישרה הממשלה החלטה מן האמורות בסעיף קטן (א), תתן הרשות לחברה תעודה על כך; העתק התעודה יוגש לרשם החברות. {{ח:תת|(ד)}} החלטה מן האמורות בסעיף קטן (א), החייבת רישום לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות|פקודת החברות}}, לא ירשום אותה רשם החברות אלא אם הוגש לו העתק מן התעודה האמורה. {{ח:סעיף|12|חברה שחדלה להיות חברה ממשלתית}} {{ח:ת}} נהפכה חברה ממשלתית לחברה לא־ממשלתית, תגיש הרשות לרשם החברות תעודה על כך. {{ח:סעיף|13|תעודות הרשות וערעור|תיקון: תשל״ו־2}} {{ח:תת|(א)}} תעודת הרשות לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיפים 7}}, {{ח:פנימי|סעיף 8|8}}, {{ח:פנימי|סעיף 11|11}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}} תהיה ראיה לכאורה לאמור בה. {{ח:תת|(ב)}} הרואה עצמו נפגע על ידי תעודת הרשות לפי {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיפים 8}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}} וטוען שחברה לא נהפכה לחברה ממשלתית או שחברה ממשלתית לא נהפכה לחברה לא־ממשלתית, לפי הענין, רשאי לערער לפני בית המשפט המחוזי בירושלים; תקופת הערעור וסדרי הדין בו ייקבעו בתקנות שיתקין שר המשפטים. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות הממשלתיות (ערעורים)|תקנות החברות הממשלתיות (ערעורים), תשל״ז–1977}}.}} {{ח:סעיף|14|פירוק של חברות ממשלתיות}} {{ח:תת|(א)}} הממשלה רשאית להביא לפירוק מרצון של חברה ממשלתית או למכירת מניות שהמדינה מחזיקה בה, אם ראתה אחת מאלה: {{ח:תתת|(1)}} מטרות החברה הושגו או שהשגתן אינה אפשרית כלל או אינה אפשרית בחסכון וביעילות; {{ח:תתת|(2)}} מטרות החברה הוטלו על רשות שהוקמה בחוק או על חברה ממשלתית אחרת; {{ח:תתת|(3)}} מן הרצוי שמטרות החברה יבוצעו על ידי גוף שאינו חברה ממשלתית. {{ח:תת|(ב)}} הצעה להחליט לפי סעיף זה תוגש לממשלה לאחר התייעצות עם הרשות ועם דירקטוריון של החברה הנוגעת בדבר. {{ח:תת|(ג)}} סברה הרשות שמאחת העילות המפורטות בסעיף קטן (א) יש להביא לפירוק של חברה ממשלתית או למכירת מניות שהמדינה מחזיקה בה ולא הציע זאת שר לממשלה, תחווה הרשות את דעתה בתזכיר מנומק לשר האוצר ולממשלה. {{ח:סעיף|15|מיזוג של חברות ממשלתיות}} {{ח:תת|(א)}} הממשלה רשאית להביא למיזוג של שתי חברות ממשלתיות או יותר, אם ראתה שמטרותיהן חופפות או משלימות בעיקרן או שניתן להשיגן ביתר חסכון או ביתר יעילות על ידי חברה אחת. {{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 14|סעיף 14(ב) ו־(ג)}} יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על סעיף זה. {{ח:סעיף|15א|מכירת מניות של חברת בת ממשלתית|תיקון: תשמ״ט־2}} {{ח:תת|(א)}} החלטה של חברה ממשלתית למכור מניות שהיא מחזיקה בחברת בת ממשלתית שלה טעונה אישור הממשלה ואישור הועדה. {{ח:תת|(ב)}} אישור הממשלה לפי סעיף קטן (א) יתקבל לפי הצעת השרים שהוגשה לממשלה עם חוות דעת הרשות. {{ח:תת|(ג)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על מכירה בבורסה של מניות הרשומות למסחר בבורסה, אם סך כל המניות שנמכרו בשנת מאזן אחת בבורסה אינו עולה על 5% מערכן הנקוב של המניות המוצעות והנפרעות של חברת הבת וסך כל התמורה בשנת מאזן אחת אינה עולה על עשרה מיליון שקלים חדשים, ובלבד שהמכירה לא גרמה להפיכת חברת הבת לחברה שאינה חברת בת ממשלתית. {{ח:תת|(ד)}} הסכום האמור בסעיף קטן (ג) ישתנה ב־1 באפריל של כל שנה, החל בשנת הכספים 1990, לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן מן המדד שפורסם לחודש פברואר 1989 עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי. {{ח:קטע2|פרק ג|פרק ג׳: הדירקטור}} {{ח:סעיף|16|הגדרה}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק ג|בפרק זה}}, ”דירקטור“ – דירקטור מטעם המדינה בחברה ממשלתית. {{ח:סעיף|16א|כשירות לכהונה|תיקון: תשנ״ג־2, תשנ״ד}} {{ח:ת}} כשיר לכהן כדירקטור בחברה ממשלתית, תושב ישראל שמלאו לו 25 שנה לפחות, ושנתקיים בו אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} הוא בעל תואר אקדמי באחד מן המקצועות הבאים: כלכלה, מינהל עסקים, משפטים, ראיית חשבון, מינהל ציבורי, הנדסה או לימודי עבודה, או שהוא בעל תואר אקדמי אחר או שהוא השלים לימודי השכלה גבוהה אחרת, הכל בתחום עיסוקה העיקרי של החברה; {{ח:תת|(2)}} הוא בעל נסיון של חמש שנים לפחות באחד מאלה, או שהוא בעל נסיון מצטבר של חמש שנים לפחות בשניים או יותר מאלה: {{ח:תתת|(א)}} בתפקיד בכיר בתחום הניהול העסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי; {{ח:תתת|(ב)}} בכהונה ציבורית בכירה או בתפקיד בכיר בשירות הציבורי בנושאים כלכליים, מסחריים, ניהוליים או משפטיים; {{ח:תתת|(ג)}} בתפקיד בכיר בתחום עיסוקיה העיקריים של החברה. {{ח:סעיף|16א1|כשירות לכהונה לבעלי תארים מתקדמים|תיקון: תשע״א}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 16א|בסעיף 16א}}, כשיר לכהן כדירקטור בחברה ממשלתית גם מי שהוא בעל תואר אקדמי שני או שלישי, אף אם לא מתקיים בו האמור {{ח:פנימי|סעיף 16א|בפסקה (1) לאותו סעיף}}. {{ח:תת|(ב)}} בחברה ממשלתית שהמדינה ממנה בה לא יותר משישה דירקטורים, לא יעלה מספר הדירקטורים כאמור בסעיף קטן (א) על אחד, ובחברה ממשלתית שהמדינה ממנה בה שבעה דירקטורים לפחות – על שני דירקטורים, ולפחות אחד מהם יהיה בעל תואר אקדמי שלישי. {{ח:סעיף|16א2|מינוי דירקטור בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית|תיקון: תשע״א, תשע״ב־3}} {{ח:תת|(א)}} לכל חברה ממשלתית יתמנה דירקטור אחד לפחות שהוועדה לבדיקת מינויים מצאה שהוא בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית, כמשמעותה לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 240|סעיף 240 לחוק החברות}}. {{ח:תת|(ב)}} השרים יהיו רשאים למנות דירקטורים לחברה ממשלתית לפי חוק זה, אף אם טרם מונה דירקטור לפי סעיף זה באותה חברה, ובלבד שלא יהיה בכך כדי למנוע את מינויו. {{ח:סעיף|17|סייגים|תיקון: תשל״ו, תשנ״ג־2, תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} אלה אינם כשירים להיות דירקטור: {{ח:תתת|(1)}} שר, סגן שר וחבר הכנסת; {{ח:תתת|(2)}} עובד החברה ומי שמועסק בשירותה, למעט המנהל הכללי ונציג נבחר של עובדי החברה; יושב ראש הדירקטוריון לא ייחשב כעובד החברה לענין זה; {{ח:תתת|(3)}} אדם מקרב הציבור אשר עיסוקיו האחרים עלולים ליצור ניגוד ענינים עם תפקידו כדירקטור באותה חברה; {{ח:תתת|(4)}} מנהל הרשות ועובדיה, זולת אם נמצאת החברה בהליך של פירוק או חיסול עסקיה; {{ח:תתת|(5)}} מי שהורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון או שהיא מחייבת את אי מינויו; {{ח:תתת|(6)}} מי שפסול לכהן כדירקטור בחברה על פי {{ח:חיצוני|חוק החברות|פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983}}, או על פי כל דין אחר. {{ח:תת|(ב)}} לא יהיה אדם דירקטור ביותר משתי חברות אלא במקרים שקבע שר האוצר בתקנות בהתייעצות עם הרשות ובאישור הועדה. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות הממשלתיות (כהונה כדירקטור ביותר משתי חברות)|תקנות החברות הממשלתיות (כהונה כדירקטור ביותר משתי חברות), תשל״ו–1976}}.}} {{ח:תת|(ג)}} שר האוצר רשאי, בהתייעצות עם הרשות ובאישור הועדה, לקבוע בתקנות – {{ח:תתת|(1)}} {{ח:הערה|(בוטלה);}} {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(בוטלה);}} {{ח:תתת|(3)}} כללים שלפיהם ייקבע נציג נבחר מקרב עובדי החברה כדירקטור וסוגי החברות שבהן יכהן. {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות הממשלתיות (כללים לקביעת נציג נבחר מקרב עובדי החברה כדירקטור)|תקנות החברות הממשלתיות (כללים לקביעת נציג נבחר מקרב עובדי החברה כדירקטור), תשל״ז–1977}}.}} {{ח:תת|(ג1)}} בחברה שהמדינה ממנה בה את כל הדירקטורים, למעט דירקטורים חיצוניים, או שבידיה זכות כאמור, לא יעלה מספרם הכולל של חברי דירקטוריון החברה, לרבות דירקטורים חיצוניים, על 12 חברים; הוראה זו לא תחול על חברה שלפני יום א׳ בסיון התשס״ג (1 ביוני 2003) לא היתה חברה בבעלות ממשלתית מלאה ושמספר הדירקטורים הכולל בה עלה על 12 דירקטורים. {{ח:תת|(ד)}} מספר הדירקטורים מבין עובדי המדינה לא יעלה על שני שלישים מכלל חברי הדירקטוריון שנתמנו כנציגי הממשלה. {{ח:סעיף|17א|פסלות מטעמי זיקה כלכלית|תיקון: תשנ״ג־2}} {{ח:תת|(א)}} מבלי לגרוע מכלליות האמור {{ח:פנימי|סעיף 17|בסעיף 17(א)(3)}}, לא יתמנה אדם לדירקטור, בין מקרב הציבור ובין מקרב עובדי המדינה, אם יש לו זיקה כלכלית לחברה או לתאגיד קשור לחברה, או אם יש לו קשר אישי להנהלת החברה או להנהלת תאגיד קשור לחברה. {{ח:תת|(ב)}} לענין סעיף קטן זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”זיקה כלכלית לחברה או לתאגיד קשור לחברה“ – החזקה במישרין בניירות ערך של החברה או של תאגיד קשור לחברה באחוז אחד או בשיעור משמעותי הנמוך ממנו, או מי שרשאי למנות דירקטור בחברה או בתאגיד קשור לחברה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תאגיד קשור לחברה“ – תאגיד המחזיק חמישים אחוזים או יותר מן הערך הנקוב של הון המניות המוצא של החברה או מכוח ההצבעה בה, או הרשאי למנות מחצית או יותר מהדירקטורים, או את המנהל הכללי שלה, וכן תאגיד אשר החברה מחזיקה בו זכויות כאמור; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”קשר אישי להנהלה“ של החברה או של תאגיד קשור לחברה מתקיים בין היתר, באדם שהוא בן משפחה של דירקטור או של מנהל כללי או של עובד בכיר בחברה או בתאגיד קשור לחברה; לענין זה, ”בן משפחה“ – בן זוג, אח, הורה, צאצא, צאצא בן הזוג או בן זוגו של כל אחד מאלה. {{ח:סעיף|18|מינוי|תיקון: תשנ״ג־2}} {{ח:תת|(א)}} דירקטור יתמנה בידי השרים לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים. {{ח:תת}} החליטה הועדה לבדיקת מינויים שלא להמליץ על מינויו של מועמד שנתקיים בו האמור {{ח:פנימי|סעיף 18ג|בסעיף 18ג(א)}} רשאי השר להגיש השגה על ההחלטה שתידון במליאת הממשלה; נימוקי הועדה יובאו בפני הממשלה באמצעות היועץ המשפטי לממשלה או נציגו; לא קיבלה הממשלה את השגת השר, לא ימונה המועמד לדירקטור. {{ח:תת|(ב)}} כתב המינוי יימסר לדירקטור מאת השרים לאחר קבלת חוות דעתה של הועדה לבדיקת מינויים והעתקו יימסר לחברה באמצעות הרשות. {{ח:תת|(ג)}} תוקף המינוי הוא מיום מסירת כתב המינוי לחברה, זולת אם נקבע בו מועד אחר. {{ח:סעיף|18א|ייצוג הולם לשני המינים|תיקון: תשנ״ג־2}} {{ח:תת|(א)}} בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים. {{ח:תת|(ב)}} עד להשגת ביטוי הולם לייצוג כאמור, ימנו השרים, ככל שניתן בנסיבות הענין, דירקטורים בני המין שאינו מיוצג באופן הולם באותה עת בדירקטוריון החברה. {{ח:סעיף|18א1|ייצוג הולם לאוכלוסיה הערבית|תיקון: תש״ס}} {{ח:תת|(א)}} בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגה של האוכלוסיה הערבית. {{ח:תת|(ב)}} עד להשגת ביטוי הולם לייצוג כאמור, ימנו השרים, ככל שניתן בנסיבות הענין, דירקטורים מקרב האוכלוסיה הערבית. {{ח:תת|(ג)}} לענין סעיף זה, ”האוכלוסיה הערבית“ – לרבות האוכלוסיה הדרוזית והצ׳רקסית. {{ח:סעיף|18א2|ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות, למי שהוא או אחד מהוריו נולדו באתיופיה, לבני האוכלוסייה החרדית ולעולים חדשים|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות יינתן ביטוי הולם לייצוגם של אנשים עם מוגבלות, של מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה, של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים; לעניין זה, ”אנשים עם מוגבלות“, ”בן האוכלוסייה החרדית“ ו”עולה חדש“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)#סעיף 15א|בסעיף 15א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959}}. {{ח:סעיף|18ב|הועדה לבדיקת מינויים|תיקון: תשנ״ג־2}} {{ח:תת|(א)}} שר האוצר ימנה ועדה לבדיקת כשירותם והתאמתם של מועמדים לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון, או מנהל כללי, בחברה ממשלתית בהרכב זה: {{ח:תתת|(1)}} יושב ראש הועדה שיהיה נציג שיקבע היועץ המשפטי לממשלה הכשיר לכהן כשופט של בית משפט מחוזי, והוא יבוא מקרב עובדי המדינה או מקרב עובדי השירות הציבורי, ויכול שיהיה מי שכיהן כשופט או מי שפרש מתפקידו בשירות המדינה או בשירות הציבורי; {{ח:תתת|(2)}} איש ציבור שיקבע יושב ראש הועדה לפי הענין, מתוך רשימה של אנשי ציבור שקבעו שר האוצר ושר המשפטים לענין זה, שמתקיימים בהם תנאי הכשירות הקבועים בחוק זה ליושב ראש דירקטוריון ושאין להם זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה; {{ח:תתת|(3)}} נציג רשות החברות הממשלתיות. {{ח:תת|(ב)}} המנין החוקי לישיבות הועדה הוא היושב ראש וחבר נוסף; היו הדעות שקולות תכריע דעתו של יושב ראש הועדה; הועדה תקבע את סדרי עבודתה, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה. {{ח:תת|(ג)}} ואלה תפקידי הועדה: {{ח:תתת|(1)}} לבדוק אם מתקיימים במועמד לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון או מנהל כללי, תנאי הכשירות האמורים {{ח:פנימי|סעיף 16א|בסעיפים 16א}} {{ח:פנימי|סעיף 24|24(ג)}} {{ח:פנימי|סעיף 37|או 37(ג)}} לפי הענין, והאם אין הוא פסול מלכהן על פי האמור {{ח:פנימי|סעיף 17|בסעיפים 17}} {{ח:פנימי|סעיף 17א|ו־17א}}; {{ח:תתת|(2)}} לקבוע אם מן הראוי למנותו בהתאם לאמור {{ח:פנימי|סעיף 18ג|בסעיף 18ג}}; {{ח:תתת|(3)}} לייעץ לשרים בדבר מידת התאמתו של המועמד לתפקיד, בשים לב בין היתר, לצרכיה המיוחדים של החברה, לגודלה, ולהרכב הדירקטוריון בעת המינוי, ובהתחשב ביכולתו של המועמד להקדיש את הזמן הראוי לתפקיד לו הוא מיועד; {{ח:תתת|(4)}} הועדה תעביר לשרים את חוות דעתה בענינים המפורטים בפסקאות (1) עד (3), בכתב; {{ח:תתת|(5)}} לצורך ביצוע תפקידיה על פי חוק זה, רשאית הועדה לדרוש פרטים בכתב אודות המועמד, תולדות חייו, השכלתו ועיסוקיו, וכן לדרוש כל מידע או חוות דעת מהרשות. {{ח:סעיף|18ג|כשירות מיוחדת|תיקון: תשנ״ג־2}} {{ח:תת|(א)}} מצאה הועדה לבדיקת מינויים כי למועמד לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון או מנהל כללי בחברה ממשלתית, יש זיקה אישית, עיסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה, לא תמליץ על מועמדותו זולת אם מצאה כי יש לו כישורים מיוחדים בתחומי פעולתה של החברה, או שקיימים לגביו שיקולים של כשירות מיוחדת אחרת בנוסף לתנאי הכשירות הנדרשים לפי חוק זה לאותה כהונה. {{ח:תת|(ב)}} לענין חוק זה, לא יראו בחברות במפלגה כשלעצמה זיקה אישית או פוליטית. {{ח:תת|(ג)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}} לא יחולו על נציג נבחר מבין עובדי החברה המתמנה לדירקטור ובלבד שמלאו לו עשרים וחמש שנים ביום שנתמנה. {{ח:סעיף|18ד|קציבת מועדים למינוי דירקטור מקרב העובדים|תיקון: תשס״ט}} {{ח:תת|(א)}} התקיימו בחירות לקביעת נציג נבחר, יעביר ארגון העובדים היציג את תוצאות הבחירות הסופיות לשרים ולרשות; לאחר העברת התוצאות כאמור יקבלו השרים והרשות לידיהם את המידע הנדרש. {{ח:תת|(ב)}} התקבל כל המידע הנדרש, יעבירו השרים לבחינת הוועדה לבדיקת מינויים, בתוך 60 ימים ממועד קבלתו, את עניינו של נציג נבחר, אחד או יותר, המועמד לכהונת דירקטור מקרב עובדי החברה (בסעיף זה – מועמד). {{ח:תת|(ג)}} אישרה הוועדה לבדיקת מינויים את המועמדות לפי סעיף קטן (ב), יקבלו השרים החלטה לפי {{ח:פנימי|סעיף 18|סעיף 18}}, בתוך 30 ימים ממועד האישור, אלא אם כן מצאו, בתוך תקופת 30 הימים כאמור, כי אין למנות את המועמד; ואולם נדרש בירור נוסף לגבי המועמד בשל בחינת הוועדה לבדיקת מינויים או בשל מידע שקיבלו השרים או הרשות לאחר שהשרים העבירו את עניינו של נציג נבחר לוועדה לבדיקת מינויים, תימנה התקופה כאמור ממועד קבלת המידע הנדרש. {{ח:תת|(ד)}} לא אישרה הוועדה לבדיקת מינויים את המועמדות כאמור, או מצאו השרים כי אין למנות את המועמד מטעם אחר, יביאו השרים לפני הוועדה לבדיקת מינויים את עניינו של מועמד אחר בתוך 30 ימים ממועד החלטת הוועדה או החלטת השרים, לפי העניין. {{ח:תת|(ה)}} בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ארגון העובדים היציג“ – הארגון שעמו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים בחברה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המידע הנדרש“ – כל מידע הנדרש, מהנציגים הנבחרים, מהחברה או מארגון העובדים היציג, או מכל גורם אחר, לצורך הבאת עניינו של מועמד לבחינת הוועדה לבדיקת מינויים או לצורך השלמת המינוי לפי {{ח:פנימי|סעיף 18|סעיף 18}}, לפי העניין; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”נציג נבחר“ – נציג שנבחר מקרב עובדי החברה המוצע להתמנות כדירקטור, בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 17|סעיף 17(ג)(3)}}. {{ח:סעיף|19|גמול והוצאות}} {{ח:ת}} שר האוצר, בהתייעצות עם הרשות ובאישור הועדה, רשאי להתקין תקנות בדבר הגמול וההוצאות שישולמו לדירקטור. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור מקרב הציבור בחברות הממשלתיות)|תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור מקרב הציבור בחברות הממשלתיות), התשנ״ד–1994}}.}} {{ח:סעיף|20|חובת מתן ידיעות|תיקון: תשל״ו־2}} {{ח:תת|(א)}} דירקטור חייב, על אף כל דין אחר, למסור לשרים ולרשות, לפי דרישתם, ידיעות על עניני החברה ועל פעולותיו בה. {{ח:תת|(ב)}} נודע לדירקטור על ענין של החברה שנתגלו בו לכאורה פגיעה בחוק או בטוהר המידות, עליו להביא את הדבר ללא דיחוי לידיעתם של יושב ראש הדירקטוריון, של השרים, של הרשות ושל מבקר המדינה. {{ח:סעיף|21|תקופת כהונה}} {{ח:ת}} דירקטור יתמנה לתקופה של לא יותר משלוש שנים מתחילת תוקף מינויו; דירקטור שחדל לכהן יכול להתמנות מחדש. {{ח:סעיף|22|פקיעת הכהונה|תיקון: תשל״ו־2, תשנ״ג־2, תשנ״ג־3, תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} דירקטור יחדל לכהן לפני תום התקופה שלה נתמנה באחת מאלה: {{ח:תתת|(1)}} התפטר במסירת כתב התפטרות לשרים; השרים רשאים לעכב את תוקף ההתפטרות לא יותר מחודש ימים; {{ח:תתת|(2)}} נעדר מארבע ישיבות רצופות של הדירקטוריון או משש ישיבות תוך שנה, זולת אם השרים, לאחר התייעצות עם הרשות, קבעו, בהודעה לחברה, שהיתה סיבה מוצדקת להיעדרות; {{ח:תתת|(3)}} נבצר ממנו למלא תפקידו והשרים, לאחר התייעצות עם הרשות, הודיעו על כך לחברה; {{ח:תתת|(4)}} הורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון או היא מחייבת, לדעתו, הפסקת כהונתו; {{ח:תתת|(5)}} נתקיימה בו אחת הנסיבות הפוסלות אדם מהיות דירקטור; {{ח:תתת|(6)}} הרשות, או השרים לאחר התייעצות עם הרשות, ראו שאינו ממלא תפקידו כראוי והעבירו אותו, בהודעה לחברה, מכהונתו; {{ח:תתת|(7)}} הרשות קבעה כי הוא אינו ממלא את תפקידו באופן המקדם את ביצועה של החלטת הפרטה, או פעל במעשה או במחדל בדרך הפוגעת ביכולת החברה לקיים הוראה או דרישה שניתנו כדין לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ד|סעיפים 59ד}} {{ח:פנימי|סעיף 59ה|או 59ה}}; הרשות תודיע על כך לשר האוצר ולחברה. {{ח:תת|(ב)}} דירקטור שנתמנה בהיותו עובד המדינה או עובד בחברה ממשלתית אחרת, וחדל מהיות עובד כאמור, יחדל לכהן מן היום שהרשות הודיעה על כך לחברה, אולם רשאים השרים, לאחר התייעצות עם הרשות, לאשר מחדש מינויו. {{ח:תת|(ג)}} מכרה הממשלה מניות שהחזיקה בחברה ממשלתית, יחדלו לכהן הדירקטורים, כולם או חלקם, אם הדבר מתחייב מעסקת המכירה, מן היום שהרשות הודיעה עליו לחברה; התחייבה מעסקת המכירה הפסקת כהונתם של חלק מן הדירקטורים בלבד, יקבעו השרים, לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים, מי יהיו הדירקטורים שכהונתם תופסק. {{ח:סעיף|23|השעיה}} {{ח:ת}} היה דירקטור חשוד בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון, רשאים השרים להשעותו בהודעה לחברה, ורשאים הם למנות ממלא מקום לתקופת השעייתו. {{ח:סעיף|23א|השלמת מנין חוקי|תיקון: תשנ״ג־2}} {{ח:ת}} פחת מספר חברי הדירקטוריון הרשאים להשתתף בישיבותיו מהמנין החוקי לישיבותיו, ומצב זה נמשך למעלה מ־30 ימים, או פחת מספר החברים מן המספר המזערי הקבוע בתקנות החברה ומצב זה נמשך למעלה מ־60 ימים, רשאית הממשלה, בהתייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים, למנות דירקטור או דירקטורים במספר הדרוש להשלמת המנין החוקי. {{ח:קטע2|פרק ד|פרק ד׳: הדירקטוריון}} {{ח:קטע3|פרק ד סימן א|סימן א׳: יושב ראש הדירקטוריון}} {{ח:סעיף|24|בחירה|תיקון: תשנ״ג־2, תשנ״ד}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון של חברה ממשלתית יבחר באחד מחבריו ליושב ראש הדירקטוריון; הבחירה טעונה אישור השרים לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים; אולם רשאית הממשלה למנות יושב ראש הדירקטוריון מבין חבריו, אם ראתה צורך בכך ולאחר שנועצה בועדה לבדיקת מינויים. {{ח:תת|(ב)}} המנהל הכללי של החברה לא יהיה יושב ראש הדירקטוריון. {{ח:תת|(ג)}} כשיר לכהן כיושב ראש דירקטוריון של חברה ממשלתית מי שמתקיים בו האמור {{ח:פנימי|סעיף 16א|בסעיף 16א}}, ובלבד שמתקיימים בו התנאי {{ח:פנימי|סעיף 16א|שבפסקה (1)}} וכן אחד התנאים {{ח:פנימי|סעיף 16א|שבפסקה (2), שבאותו סעיף}}; אולם במקרים חריגים ניתן לבחור במי שלא מתקיים בו התנאי האמור {{ח:פנימי|סעיף 16א|בפסקה (1) שבאותו סעיף}}, אם הוא בעל נסיון מצטבר של שתים עשרה שנים לפחות בתפקיד או בכהונה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16א|בפסקה (2) שבאותו סעיף}}, שמתוכן שש שנים לפחות – בגופים בעלי היקף פעילות שאינו נופל מזה של החברה שבה הוא מועמד לכהן, והועדה לבדיקת מינויים אישרה שקיימים נימוקים מיוחדים לבחירה כאמור. {{ח:תת|(ד)}} בחר דירקטוריון של חברה ממשלתית באדם לכהונת יו״ר דירקטוריון והועדה לבדיקת מינויים החליטה שלא להמליץ על מינויו מחמת שנתקיים בו האמור {{ח:פנימי|סעיף 18ג|בסעיף 18ג(א)}}, לא יאשר השר את המינוי אלא אם כן הוא הגיש השגה על ההחלטה שאושרה במליאת הממשלה; הוראות {{ח:פנימי|סעיף 18|סעיף 18(א)}} יחולו לענין השגה כאמור. {{ח:סעיף|25|חובת דין וחשבון}} {{ח:ת}} יושב ראש הדירקטוריון חייב, על אף כל דין אחר, למסור לשרים ולרשות, אחת לששה חדשים ובכל עת לפי דרישת השרים או הרשות, דין וחשבון בכתב על פעולות החברה ועל עבודת הדירקטוריון. {{ח:קטע3|פרק ד סימן ב|סימן ב׳: עבודת הדירקטוריון}} {{ח:סעיף|26|מועדי הישיבות}} {{ח:תת|(א)}} ישיבות הדירקטוריון של חברה ממשלתית יתקיימו לפי צרכי החברה ולפחות אחת לחדשיים, זולת אם קבעו השרים, לאחר התייעצות עם הרשות, מועדים אחרים לפי טיב עסקיה של החברה. {{ח:תת|(ב)}} הדירקטוריון יקיים ישיבה מיוחדת אם דרשו זאת השרים, הרשות או אחד הדירקטורים; הישיבה תתקיים תוך שבעה ימים מיום הדרישה, זולת אם נדרש לקיימה תוך זמן קצר יותר; בישיבה ידונו בענינים המפורטים בדרישה והחלטותיה יובאו מיד לידיעת השרים והרשות. {{ח:סעיף|27|זימון הישיבות וסדר יומן}} {{ח:תת|(א)}} יושב ראש הדירקטוריון יזמן את ישיבות הדירקטוריון ויקבע זמנן, מקומן וסדר יומן בכפוף לאמור {{ח:פנימי|סעיף 26|בסעיף 26}}. {{ח:תת|(ב)}} הזמנה לישיבות הדירקטוריון תימסר גם לרשות, והיא רשאית לשלוח לכל ישיבה נציג שיהיה רשאי להשתתף בישיבה ומעמדו בה יהיה כשל דירקטור, אלא שלא ייחשב במנין החוקי ולא תהיה לו זכות הצבעה. {{ח:סעיף|28|מנין ורוב}} {{ח:ת}} המנין החוקי לישיבות הדירקטוריון הוא רוב חבריו ובהם לפחות דירקטור אחד מטעם המדינה; ההחלטות יתקבלו ברוב דעות של המשתתפים בהצבעה; היו הדעות שקולות – יכריע היושב ראש; והכל כשאין הוראה אחרת במסמכי היסוד של החברה. {{ח:סעיף|29|ועדות}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון רשאי להקים מבין חבריו ועדות קבועות או לענין מסויים. {{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 27|סעיף 27(ב)}} יחולו גם על ישיבותיה של ועדה. {{ח:תת|(ג)}} סיכומיה של ועדה יהיו בבחינת המלצות לדירקטוריון, והוא רשאי לאמצם, לשנותם או לדחותם. {{ח:סעיף|29א||תיקון: תשנ״א}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון ימנה ועדת ביקורת מבין חבריו, שמספר חבריה לא יפחת משלושה. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 29|בסעיף 29(ג)}}, תקפן של החלטות ועדת הביקורת בענינים המנויים {{ח:חיצוני|חוק החברות#חלק 6 פרק 5|בפרק ד1 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983}}, יהיה בהתאם לקבוע בו. {{ח:סעיף|30|אצילת סמכויות}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון רשאי לאצול מסמכויותיו לאחד, לאחדים או לועדה מבין חבריו, או למנהל הכללי, פרט לסמכויות לפי {{ח:פנימי|סעיף 32|סעיף 32}} ולסמכות שהממשלה החליטה או שהשרים הודיעו לחברה שאין לאצלה. {{ח:תת|(ב)}} אצל הדירקטוריון סמכות לועדה, רשאי הוא להורות שלא יחול לגביה {{ח:פנימי|סעיף 29|סעיף 29(ג)}}. {{ח:סעיף|31|קביעת סדרי העבודה}} {{ח:ת}} שר האוצר רשאי, לפי המלצת הרשות, לקבוע כללים לדרך עבודתו ולסדרי דיוניו של דירקטוריון, אם לכלל החברות הממשלתיות ואם לסוגיהן. {{ח:קטע3|פרק ד סימן ג|סימן ג׳: תפקידי הדירקטוריון}} {{ח:סעיף|32|ענינים שבחובה|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} חובה על הדירקטוריון של חברה ממשלתית, בלי לגרוע משאר תפקידיו – {{ח:תתת|(1)}} לקבוע את המדיניות הכללית של החברה בתחום מטרותיה, ואת פעולותיה הפיננסיות; {{ח:תתת|(2)}} לקבוע מדי שנה – {{ח:תתתת|(א)}} תקציבה השנתי של החברה ודרך ביצועו והשימוש במקורות העומדים לרשותה; {{ח:תתתת|(ב)}} תכנית הפעולה של החברה לאותה שנה ותכניותיה לטווח ארוך; {{ח:תתתת|(ג)}} תקן עובדי החברה והמועסקים בשירותה; {{ח:תתת|(3)}} לעקוב ברציפות אחרי הגשמת המדיניות, התכניות והתקציבים של החברה; {{ח:תתת|(3א)}} לקבוע, בכפוף לכללים שיקבע שר האוצר, לפי הצעת הרשות, את אופן בחירת הפקידים הבכירים כמשמעותם בפסקה (4) ואת תנאי כשירותם, וכן לקבוע את אופן בחירת שאר עובדי החברה ותנאי כשירותם בכפוף לכללים שקבע שר האוצר לפי הצעת הרשות, ככל שנקבעו; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר העסקת קרובי משפחה)|תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר העסקת קרובי משפחה), התשס״ה–2005}}.}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר אופן בחירת פקידים בכירים)|תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר אופן בחירת פקידים בכירים), התשס״ה–2005}}.}} {{ח:תתת|(4)}} לקבוע, על פי הכללים שקבעה לכך הממשלה ובאישורה, שכר, תנאים סוציאליים, הטבות, מענקים ותנאי עבודה אחרים של המנהל הכללי, המשנה והסגנים למנהל הכללי, מנהלי האגפים, מנהל עניני הכספים, המבקר הפנימי, מזכיר החברה ונושאי תפקידים אחרים שקבעו לענין זה השרים לאחר התייעצות עם הרשות (להלן – הפקידים הבכירים), ושל שאר עובדי החברה; {{ח:תתת|(5)}} לאשר, על פי המלצת המנהל הכללי, את מינוים של הפקידים הבכירים בהתאם לתקן; {{ח:תתת|(6)}} לדון בטיוטת הדו״חות הכספיים של החברה ובהערות רואי החשבון לגביה, ולדון לאחר אישור הדו״חות הכספיים בכל פרט שלגביו הסתייג רואה החשבון, העיר הערה או נמנע מלחוות דעתו; {{ח:תתת|(7)}} לאשר מתן הלוואות והפקדת כספים החורגים מהמהלך הרגיל של עסקי החברה; {{ח:תתת|(8)}} לדון בכל ענין שהשרים או הרשות דרשו להעמיד על סדר היום או שהמנהל הכללי הודיע עליו לפי {{ח:פנימי|סעיף 41|סעיף 41}}. {{ח:תת|(ב)}} שר האוצר רשאי, על פי המלצת הרשות, לקבוע כללים לעריכת התקציבים והתכניות האמורים בסעיף קטן (א)(2), אם לכלל החברות הממשלתיות ואם לסוגיהן. {{ח:סעיף|33|דו״חות כספיים|תיקון: תשנ״ג־3, תשס״ג, תשס״ה, תשע״ב־3, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון ידאג מדי שנה לעריכתם של דו״חות אלה: {{ח:תתת|(1)}} מאזן; {{ח:תתת|(2)}} דו״ח ריווח והפסד, כולל יעוד רווחים; {{ח:תתת|(3)}} דו״ח המשאבים ואופן השימוש בהם; {{ח:תתת|(4)}} בחברה שיש לה חברת־בת – דו״חות כספיים מאוחדים, זולת אם לדעת הדירקטוריון והרשות אין אופי הפעולות של החברות או מועד עריכת דו"חותיהן הכספיים מאפשרים זאת. {{ח:תת|(א1)}} שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים, רשאי לקבוע כי חברות ממשלתיות שיקבע לפי הצעת הרשות, ימסרו לרשות, נוסף על האמור בכל דין, דוחות שנתיים, תקופתיים ומידיים לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|חוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968}} (להלן – חוק ניירות ערך), שיחולו לפי הצעת הרשות, כולן או חלקן, והכל בשינויים המחויבים ובהתחשב בתכלית הדיווח לפי חוק זה. {{ח:תת|(ב)}} שר האוצר רשאי לחייב חברה ממשלתית בעריכת דו״ח נוסף ולקבוע מועד להגשתו. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות הממשלתיות (דוח נוסף בדבר הפעולות שננקטו והמצגים שניתנו להבטחת נכונות הדוחות הכספיים ודוח הדירקטוריון)|תקנות החברות הממשלתיות (דוח נוסף בדבר הפעולות שננקטו והמצגים שניתנו להבטחת נכונות הדוחות הכספיים ודוח הדירקטוריון), התשס״ו–2005}}.}} {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות הממשלתיות (דוחות נוספים בדבר אפקטיביות הבקרה הפנימית על דיווח כספי)|תקנות החברות הממשלתיות (דוחות נוספים בדבר אפקטיביות הבקרה הפנימית על דיווח כספי), התשס״ח–2007}}.}} {{ח:תת|(ג)}} החלטת הדירקטוריון בדבר יעוד הרווחים של החברה או בדבר חלוקה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}}, טעונה אישור הרשות; ואולם, חלקה הרשות על החלטת הדירקטוריון יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} בחברה שפסקאות (2) או (3) אינן חלות עליה – תפעל החברה על פי החלטת הרשות כפי שאישרה אותה הממשלה; {{ח:תתת|(2)}} בחברה בהפרטה – תפעל החברה על פי החלטת הרשות כפי שאישר אותה שר האוצר; {{ח:תתת|(3)}} בחברה לפי {{ח:פנימי|סעיף 61|סעיף 61(א)(2)}} שאינה חברה בהפרטה – תובא המחלוקת להכרעת השרים. {{ח:תת|(ג1)}} על אף האמור במסמכי היסוד של החברה, החלטת הדירקטוריון בדבר ייעוד הרווחים של החברה או בדבר חלוקה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}}, שאושרה בהתאם להוראות סעיף קטן (ג) (בסעיף קטן זה – החלטת הדירקטוריון המאושרת), לא תהיה טעונה אישור האספה הכללית של החברה, אם אישר אותה השר הממונה על ביצוע חוק זה בתוך 45 ימים מהמועד שבו העבירה הרשות לאישורו את החלטת הדירקטוריון המאושרת; חלפו 45 ימים ולא התקבלה החלטת השר הממונה כאמור, לא תהיה החלטת הדירקטוריון המאושרת טעונה אישור האספה הכללית של החברה אם אישרה אותה הממשלה. {{ח:תת|(ד)}} אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות שבדין אחר בדבר עריכתם של דו״חות כספיים או אחרים. {{ח:סעיף|33א|נותן שירות חיוני לציבור|תיקון: תשס״ג}} {{ח:ת}} נוסף על הוראות כל דין, רשאי שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים, וביחס לחברה ציבורית – בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע לפי הצעת הרשות כללים לעריכת דוחות כספיים של חברה ממשלתית שלגביה קבע כי היא נותנת שירות חיוני לציבור, לרבות לענין הפרטים שייכללו בהם, העקרונות החשבונאיים לעריכתם, וההצהרות והביאורים שיצורפו להם. {{ח:סעיף|33ב|סמכות להורות על דרך הצגת פרטים בשל קיומו של אינטרס ציבורי|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} ראתה הרשות כי אינטרס ציבורי מחייב זאת, רשאית היא להורות לחברה ממשלתית על דרך הצגת פרטים בדוחות כספיים או בכל דוח אחר שהחברה נדרשת להגישו לפי כל דין, ובלבד שהוראות לענין זה לא נקבעו בכללים, בדין או בעקרונות החשבונאיים המקובלים ובכללי הדיווח המקובלים. {{ח:תת|(ב)}} חלקה הרשות על דרך הצגת פרטים בדוחות כספיים או בכל דוח אחר שהחברה הממשלתית נדרשת להגישו לפי כל דין, רשאית היא, אם ראתה כי אינטרס ציבורי מחייב זאת, להורות לחברה לגלות את עמדת הרשות ולתאר את המחלוקת בדוחות, להנחת דעת הרשות. {{ח:סעיף|33ג|צו בית משפט|תיקון: תשס״ג}} {{ח:ת}} חברה שלא הגישה דוח לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 33א|סעיפים 33א}} {{ח:פנימי|סעיף 33ב|או 33ב}}, לפי הענין, או שהגישה דוח שלא לפי הוראות הסעיפים האמורים, או שלא תיקנה דוח כאמור בתוך המועד שהורו לה הרשות או עובד שהיא הסמיכה לכך, או שלא מסרה הסבר, פירוט, ידיעות או מסמכים בקשר לפרטים הכלולים בדוחות לפי {{ח:פנימי|סעיף 33ב|סעיף 33ב}}, שהניחו את דעת הרשות, רשאי בית המשפט המחוזי, לבקשת הרשות, לצוות על החברה ועל נושאי המשרה של החברה שיגישו את הדוח או שיתקנו אותו, בתוך זמן שיקבע בית המשפט. {{ח:סעיף|33ד|אי הגשת דוחות כנדרש|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} עשתה חברה ממשלתית אחת מאלה, יחולו הוראות סעיף קטן (ב) – {{ח:תתת|(1)}} לא הגישה דין וחשבון לפי {{ח:פנימי|סעיף 25|סעיף 25}}, או מסמך מהמסמכים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 34|בסעיף 34(א)(1) ו־(2)}}, במועדים שנקבעו לכך לפי הוראות חוק זה, או שהגישה דין וחשבון או מסמך כאמור שלא במלואו; {{ח:תתת|(2)}} לא הגישה דוח או הודעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 33ב|סעיף 33ב}} במועד שנקבע לכך, או הגישה דוח שלא לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 33ב|הסעיף האמור}} והרשות שוכנעה כי חרגה בעניינים שבמהות; {{ח:תתת|(3)}} לא הגישה מסמך מהמסמכים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 33|בסעיף 33}} או לא מסרה מידע כאמור {{ח:פנימי|סעיף 35|בסעיף 35}}, או הגישה מסמך או מידע כאמור שלא במלואו. {{ח:תת|(ב)|(1)}} ידע יושב ראש הדירקטוריון כי החברה פעלה כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (3) או ידע דירקטור כי החברה פעלה כאמור בסעיף קטן (א)(2) או (3), או היה עליהם לדעת על כך ולא נקטו את כל האמצעים הנאותים כדי למנוע זאת, יראו אותם לענין {{ח:פנימי|סעיף 22|סעיף 22(א)(6)}} כמי שאינם ממלאים תפקידם כראוי, ורשאית הרשות, בהודעה לחברה, להעבירם מכהונתם. {{ח:תתת|(2)}} ידע המנהל הכללי של החברה כי החברה פעלה כאמור בסעיף קטן (א)(2) או היה עליו לדעת על כך ולא נקט את כל האמצעים הנאותים כדי למנוע זאת, רשאית הממשלה או הרשות להעבירו מכהונתו. {{ח:סעיף|34|הגשת מסמכים|תיקון: תשס״ז}} {{ח:תת|(א)}} יושב ראש הדירקטוריון חייב להגיש לשרים ולרשות – {{ח:תתת|(1)}} הצעת התקציב והתכניות האמורים {{ח:פנימי|סעיף 32|בסעיף 32(א)(2)}} וטיוטת הדו״חות האמורים {{ח:פנימי|סעיף 33|בסעיף 33(א)}} – חודש ימים לפני המועד לדיון בהן, זולת אם קבעו השרים, לאחר התייעצות עם הרשות, תקופה קצרה יותר לענין זה; {{ח:תתת|(2)}} המסמכים האמורים בפיסקה (1) – מיד לאחר שהדירקטוריון אישרם; {{ח:תתת|(3)}} העתק הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון – תוך שבועיים מכל ישיבה. {{ח:תת|(א1)}} הרשות רשאית להורות, לגבי חברה ממשלתית מסוימת או סוגים של חברות ממשלתיות, בדבר המועדים שבהם יוגשו המסמכים האמורים בסעיף קטן (א)(1) לאישור הדירקטוריון של החברה הממשלתית והמועד האחרון לאישורם של מסמכים כאמור בידי הדירקטוריון. {{ח:תת|(ב)}} המסמכים האמורים בסעיף קטן (א) יוגשו גם למבקר המדינה ויוגשו לועדה לפי דרישתה. {{ח:תת|(ג)}} השרים רשאים להורות לגבי חברה ממשלתית פלונית שמסמך מן המסמכים האמורים בסעיף קטן (א) יישמר בדרך שיורו ולא יימסר אלא למי שצויין בהוראתם, וכן רשאי להורות שר הבטחון אם ראה שטעמים של בטחון המדינה מחייבים זאת; אין בהוראה לפי סעיף קטן זה כדי לגרוע מסעיף קטן (ב). {{ח:סעיף|34א|פרסום לציבור|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} חברה ממשלתית תפרסם לציבור – {{ח:תתת|(1)}} דוחות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 33|בסעיף 33(א) ו־(א1)}} שעל החברה או נושא משרה בה להגיש לרשות לפי חוק זה; {{ח:תתת|(2)}} כל מסמך אחר שעל החברה או נושא משרה בה להגיש לרשות לפי חוק זה, אשר שר האוצר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, קבע, בצו, שיש לפרסמו לציבור. {{ח:תת|(ב)}} פרסום כאמור בסעיף קטן (א) ייעשה עם הגשת המסמך לרשות או בסמוך לאחר מכן. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), קבעה הרשות הוראות לעניין פרסום לציבור של מסמכים כאמור בסעיף קטן (א) באמצעות הרשות, ובכלל זה הוראות לעניין הדרך והמועד להגשתם של מסמכים כאמור לרשות לצורך פרסומם לציבור באמצעותה, תגיש חברה ממשלתית לרשות את המסמכים האמורים לפי אותן הוראות, לשם פרסומם לציבור באמצעות הרשות. {{ח:תת|(ד)}} הוראות לפי סעיף קטן (ג) אינן טעונות פרסום ברשומות, אולם מנהל הרשות יפרסם ברשומות הודעה על מתן הוראות כאמור ועל מועד תחילתן; ההוראות וכל שינוי בהן יפורסמו באתר האינטרנט של הרשות. {{ח:תת|(ה)}} חברה ממשלתית שהיא תאגיד מדווח כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}}, לא תידרש לפרסם לציבור, לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ב) או (ג), מסמכים שהגישה לרשות ניירות ערך לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|החוק האמור}}; לעניין זה יראו דוחות שהגישה חברה ממשלתית כאמור לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 36|סעיף 36 לחוק ניירות ערך}} כדוחות לפי {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיף 33(א) ו־(א1)}}. {{ח:תת|(ו)}} על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב) או (ג), חברה ממשלתית לא תפרסם לציבור לפי אותם סעיפים קטנים פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ״ח–1998}}, וכן רשאית היא שלא לפרסם כאמור פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|סעיף 9(ב) לחוק האמור}}. {{ח:תת|(ז)}} ראתה הרשות כי חברה ממשלתית לא פרסמה מידע כנדרש לפי הוראות סעיף זה, רשאית היא לפרסם את המידע כאמור בעצמה, לאחר שנתנה לחברה הזדמנות לטעון את טענותיה בעניין. {{ח:סעיף|35|חובת הודעה וסייג להחלטות}} {{ח:תת|(א)}} נודע ליושב ראש הדירקטוריון על ענין של החברה שנתגלו בו לכאורה פגיעה בחוק או בטוהר המידות או ליקוי כיוצא באלה, יביא את הענין ללא דיחוי לידיעת השרים, מבקר המדינה והרשות, זולת אם הודע להם על אותו ענין לפי {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20(ב)}}, ויזמן ללא דיחוי ישיבה של הדירקטוריון לשם דיון וקביעת דרכי פעולה, אולם לא יחליט הדירקטוריון באותו ענין אלא לאחר שניתנה לרשויות האמורות שהות של 14 יום להבעת דעתם. {{ח:תת|(ב)}} אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת הודעה על פי דין אחר. {{ח:סעיף|36|השגת המידע}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון רשאי, בכל עת שימצא לנחוץ – {{ח:תתת|(1)}} לדרוש מהמנהל הכללי של חברת בת של החברה מידע בכל ענין שלדעת הדירקטוריון נוגע לעניני חברת הבת; {{ח:תתת|(2)}} לדרוש מרואה החשבון ומן המבקר הפנימי של חברה או של חברת בת שלה דין וחשבון בנוגע לאותה חברה. {{ח:תת|(ב)}} העתק מדין וחשבון שנמסר לדירקטוריון לפי סעיף קטן (א)(2) יימסר גם למנהל הכללי ולרשות. {{ח:קטע2|פרק ה|פרק ה׳: המנהל הכללי}} {{ח:סעיף|37|מינוי|תיקון: תשנ״ג־2, תשנ״ד}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון של חברה ממשלתית ימנה את המנהל הכללי; המינוי טעון אישור השרים לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים; אולם רשאית הממשלה למנות את המנהל הכללי אם ראתה צורך בכך. {{ח:תת|(ב)}} שר, סגן שר או חבר הכנסת לא יהיה מנהל כללי בחברה ממשלתית. {{ח:תת|(ג)}} כשיר להתמנות למנהל כללי בחברה ממשלתית מי שמתקיים בו האמור {{ח:פנימי|סעיף 16א|בסעיף 16א}} ובלבד שמתקיימים בו התנאי {{ח:פנימי|סעיף 16א|שבפסקה (1)}} וכן אחד התנאים {{ח:פנימי|סעיף 16א|שבפסקה (2) שבאותו סעיף}}, אולם במקרים חריגים ניתן למנות מי שלא מתקיים בו התנאי האמור {{ח:פנימי|סעיף 16א|בפסקה (1) שבאותו סעיף}}, אם הוא בעל נסיון מצטבר של שתים עשרה שנים לפחות בתפקיד או בכהונה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16א|בפסקה (2) שבאותו סעיף}}, שמתוכן שש שנים לפחות – בגופים בעלי היקף פעילות שאינו נופל מזה של החברה שבה הוא מועמד לכהן, והועדה לבדיקת מינויים אישרה שקיימים נימוקים מיוחדים למינוי כאמור, ולא מתקיים בו האמור {{ח:פנימי|סעיף 17|בסעיף 17(א) פסקאות (1), (3), (5) ו־(6)}}. {{ח:תת|(ד)}} בחר דירקטוריון חברה ממשלתית באדם לכהונת מנהל כללי והועדה לבדיקת מינויים החליטה שלא להמליץ על מינויו מחמת שנתקיים בו האמור {{ח:פנימי|סעיף 18ג|בסעיף 18ג(א)}} לא יאשר השר את המינוי אלא אם כן הוא הגיש השגה על ההחלטה שאושרה במליאת הממשלה; הוראות {{ח:פנימי|סעיף 18|סעיף 18(א)}} יחולו לענין השגה כאמור. {{ח:סעיף|38|הצהרת רכוש}} {{ח:ת}} מי שנתמנה מנהל כללי של חברה ממשלתית יצהיר, במועד, בדרך ובצורה שנקבעו בתקנות, על הנכסים, החובות ומקורות ההכנסה שלו, של בן זוגו שחי עמו ושל ילדיו הסמוכים על שולחנו; כן יצהיר כאמור על שינויים מהותיים בנתונים אלה. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות הממשלתיות (הצהרת רכוש של מנהל כללי)|תקנות החברות הממשלתיות (הצהרת רכוש של מנהל כללי), תשל״ו–1976}}.}} {{ח:סעיף|39|תפקידים}} {{ח:ת}} המנהל הכללי אחראי לניהול השוטף של עניני החברה במסגרת התקציב והתכניות שנקבעו לפי {{ח:פנימי|סעיף 32|סעיף 32(א)(2)}} ובמסגרת החלטות הדירקטוריון. {{ח:סעיף|40|סמכויות}} {{ח:תת|(א)}} למנהל הכללי יהיו כל הסמכויות שניתן להעניק למנהל עסקים לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות|פקודת החברות}} ולפי מסמכי היסוד של החברה, פרט לסמכויות הנתונות לפי חוק זה לדירקטוריון או לרשות אחרת. {{ח:תת|(ב)}} האספה הכללית רשאית להגביל או לסייג סמכויותיו של המנהל הכללי, וכן רשאי לעשות הדירקטוריון; החלטה על כך תוגש לרשם החברות ולרשות. {{ח:סעיף|41|חובת דיווח}} {{ח:תת|(א)}} המנהל הכללי חייב להודיע ליושב ראש הדירקטוריון ללא דיחוי על כל ענין מהותי שבחברה הנוגע לתפקידי הדירקטוריון; היה הענין חורג או עשוי לחרוג ממה שקבע הדירקטוריון לפי {{ח:פנימי|סעיף 32|סעיף 32(א)}} או שהיה מן המנויים {{ח:פנימי|סעיף 35|בסעיף 35}}, יזמן יושב ראש הדירקטוריון ללא דיחוי ישיבה של הדירקטוריון ויביא לפניו את ההודעה. {{ח:תת|(ב)}} המנהל הכללי חייב למסור לדירקטוריון דו״ח על הפעילות השוטפת של החברה במועדים שקבע לכך הדירקטוריון. {{ח:סעיף|42|פקיעת כהונה|תיקון: תשנ״ג־2}} {{ח:תת|(א)}} המנהל הכללי יחדל לכהן בכל אחת מאלה: {{ח:תתת|(1)}} התפטר במסירת כתב התפטרות ליושב ראש הדירקטוריון; {{ח:תתת|(2)}} הממשלה העבירה אותו מכהונתו; {{ח:תתת|(3)}} הדירקטוריון העביר אותו מכהונתו בהחלטה שנתקבלה ברוב קולות של המשתתפים בהצבעה; {{ח:תתת|(4)}} הדירקטוריון קבע, תוך השנה הראשונה לכהונתו, שאינו מתאים לתפקידיו; {{ח:תתת|(5)}} הדירקטוריון קבע שנבצר ממנו דרך קבע למלא תפקידיו; {{ח:תתת|(5א)}} ועדת השרים קבעה, בהמלצת שר האוצר ועל פי חוות דעת הרשות, כי הוא אינו ממלא את תפקידו באופן המקדם את ביצועה של החלטת הפרטה, או פעל במעשה או במחדל בדרך הפוגעת ביכולת החברה לקיים הוראה או דרישה שניתנו כדין לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ד|סעיפים 59ד}} {{ח:פנימי|סעיף 59ה|או 59ה}}; {{ח:תתת|(6)}} הורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון או שהיא מחייבת לדעתו הפסקת כהונתו; {{ח:תתת|(7)}} נפסל לכהן לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות|פקודת החברות}} או לפי דין אחר; {{ח:תתת|(8)}} החברה נתפרקה. {{ח:תת|(ב)}} כהונת המנהל הכללי פוקעת – {{ח:תתת|(1)}} בהתפטרותו – כעבור שלושה חדשים מיום מסירת כתב ההתפטרות, זולת אם קבע הדירקטוריון מועד קרוב יותר; {{ח:תתת|(2)}} לפי סעיף קטן (א)(2) עד (5א) – מן היום שנקבע לכך בהחלטה; {{ח:תתת|(3)}} לפי סעיף קטן (א)(6) – עם מסירת ההודעה ליושב ראש הדירקטוריון; {{ח:תתת|(4)}} בפירוק החברה – עם תחילת הפירוק. {{ח:תת|(ג)}} פקעה כהונת המנהל הכללי, רשאי הדירקטוריון למנות מנהל כללי בפועל עד שיתמנה מנהל כללי לפי {{ח:פנימי|סעיף 37|סעיף 37}} ואם פקיעת הכהונה היתה לפי סעיף קטן (א)(5א), יהיה מינוי המנהל הכללי בפועל טעון אישור הרשות. {{ח:סעיף|43|השעיה}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון רשאי להשעות את המנהל הכללי אם ראה יסוד לחשד שעבר עבירה פלילית שגרמה לחברה נזק, והדירקטוריון חייב להשעותו אם הוגש נגדו כתב אישום בשל עבירה אשר לדעת היועץ המשפטי לממשלה מצדיקה השעייתו. {{ח:תת|(ב)}} הושעה המנהל הכללי, רשאי הדירקטוריון למנות מנהל כללי בפועל לתקופת השעייתו. {{ח:קטע2|פרק ו|פרק ו׳: בעלי תפקידים מיוחדים}} {{ח:קטע3|פרק ו סימן א|סימן א׳: רואה חשבון}} {{ח:סעיף|44|מינוי ושכר}} {{ח:תת|(א)}} המינוי של רואה חשבון לחברה ממשלתית טעון אישור הרשות. {{ח:תת|(ב)}} חבר הכנסת לא יהיה רואה חשבון של חברה ממשלתית ולא יהיה שותף בשותפות או בעל מניות בתאגיד שהוא רואה חשבון של חברה ממשלתית. {{ח:תת|(ג)}} שר האוצר יחד עם שר המשפטים רשאים, באישור הועדה, לקבוע כללים בדבר – {{ח:תתת|(1)}} דרכי המינוי וביטול המינוי של רואה חשבון לחברה ממשלתית; {{ח:תתת|(2)}} תנאים וכשירות למינוי; {{ח:תתת|(3)}} חלוקת המינויים לחברות הממשלתיות השונות בין רואי החשבון הכשירים; {{ח:תתת|(4)}} משך הזמן שרואה חשבון רשאי לשמש בחברה ממשלתית; {{ח:תתת|(5)}} שכרם של רואי חשבון של חברות ממשלתיות. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|כללי החברות הממשלתיות (מינוי רואי חשבון ושכרם)|כללי החברות הממשלתיות (מינוי רואי חשבון ושכרם), התשנ״ד–1994}}.}} {{ח:סעיף|45|חובת דין וחשבון|תיקון: תשל״ו}} {{ח:ת}} רואה החשבון של חברה ממשלתית חייב, על אף כל דין אחר, למסור לדירקטוריון, לשרים ולרשות, לפי דרישתם, ידיעות על עניני החברה, לערוך בחברה ביקורת מיוחדת ולמסור להם דו״ח, על תוצאותיה. {{ח:סעיף|46|החלפה}} {{ח:ת}} חברה ממשלתית לא תבטל מינויו של רואה החשבון תוך תקופת כהונתו אלא לאחר שהרשות נתנה לו הזדמנות להשמיע דבריו לפניה ואישרה את ביטול המינוי. {{ח:קטע3|פרק ו סימן ב|סימן ב׳: יועץ משפטי}} {{ח:סעיף|47|מינוי ושכר}} {{ח:תת|(א)}} המינוי של יועץ משפטי לחברה ממשלתית טעון אישור הרשות. {{ח:תת|(ב)}} חבר הכנסת לא יהיה יועץ משפטי לחברה ממשלתית ולא יהיה שותף בשותפות או בעל מניות בתאגיד שהוא יועץ משפטי של חברה ממשלתית. {{ח:תת|(ג)}} שר האוצר יחד עם שר המשפטים רשאים, באישור הוועדה, לקבוע כללים בדבר – {{ח:תתת|(1)}} דרכי המינוי וביטול המינוי של יועץ משפטי לחברה ממשלתית; {{ח:תתת|(2)}} תנאים וכשירות למינוי; {{ח:תתת|(3)}} חלוקת המינויים לחברות ממשלתיות השונות בין עורכי הדין הכשירים; {{ח:תתת|(4)}} משך הזמן שעורך דין רשאי לשמש יועץ משפטי של חברה ממשלתית; {{ח:תתת|(5)}} שכרם של יועצים משפטיים לחברות ממשלתיות. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|כללי החברות הממשלתיות (מינוי יועצים משפטיים ושכרם)|כללי החברות הממשלתיות (מינוי יועצים משפטיים ושכרם), התשנ״ב–1992}}.}} {{ח:קטע3|פרק ו סימן ג|סימן ג׳: מבקר פנימי}} {{ח:סעיף|48|מינוי}} {{ח:ת}} הדירקטוריון של חברה ממשלתית ימנה לחברה מבקר פנימי, זולת אם אישרה הרשות שהיקף פעולות החברה או אופיין אינו מחייב מינוי של מבקר פנימי. {{ח:סעיף|49|סמכויות ומעמד}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון יקבע את תפקידיו וסמכויותיו של המבקר הפנימי. {{ח:תת|(ב)}} המבקר הפנימי יהיה כפוף ליושב ראש הדירקטוריון ולמנהל הכללי ויגיש את דו"חותיו והצעותיו לדירקטוריון. {{ח:סעיף|49א|עדיפות|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} על חברה ממשלתית שמתקיים בה האמור {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 239|בסעיף 96א לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983}}, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק החברות#חלק 4 פרק 4|סעיף 96כג1 לפקודה האמורה}} אף אם היא גוף מבוקר. {{ח:קטע3|פרק ו סימן ד|סימן ד׳: בא כוח המדינה באספה הכללית}} {{ח:סעיף|50|מינוי והוראות}} {{ח:תת|(א)}} השרים ימנו את בא־כוח המדינה להשתתפות ולהצבעה באספה הכללית של חברה ממשלתית מכוח המניות שהמדינה מחזיקה בה. {{ח:תת|(ב)}} הודעה על מועד של אספה כללית תימסר לרשות לפחות שבועיים מראש, זולת אם הסכימה הרשות לתקופה קצרה יותר. {{ח:תת|(ג)}} השרים רשאים, לאחר התייעצות עם הרשות, לתת לבא־כוח האמור הוראות בדבר אופן הצבעתו באספה הכללית. {{ח:קטע2|פרק ו1|פרק ו׳1: ייצוג הולם בקרב עובדי חברות ממשלתיות|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:סעיף|50א|ייצוג הולם בקרב עובדי חברות ממשלתיות|תיקון: תשע״א־3, תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} בקרב העובדים בחברות הממשלתיות, בכלל המשרות והדירוגים, יינתן ביטוי הולם, בנסיבות העניין, לייצוגם של מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה או שהוא בן העדה הדרוזית ({{ח:פנימי|פרק ו1|בפרק זה}} – ייצוג הולם). {{ח:תת|(ב)}} הדירקטוריון יפעל לקידום ייצוג הולם בקרב העובדים בחברה בהתאם ליעד שיקבע, ולשם כך ינקוט את האמצעים הנדרשים בנסיבות העניין אשר יש בהם כדי לאפשר ולעודד ייצוג הולם, לרבות אלה: {{ח:תתת|(1)}} ייעוד משרות אשר יועסקו בהן, ככל האפשר, רק מועמדים מקרב קבוצה הזכאית לייצוג הולם; {{ח:תתת|(2)}} הוראה בדבר מתן עדיפות למועמדים מקרב קבוצה הזכאית לייצוג הולם, כאשר הם בעלי כישורים דומים לכישוריהם של מועמדים אחרים, לעניין משרה או קבוצת משרות או לעניין דרגה או קבוצת דרגות שיפורטו בהוראה, ולתקופה שתיקבע בה. {{ח:תת|(ג)}} הוראות סעיף זה יחולו על כל דרכי הקבלה לעבודה והקידום בעבודה בחברה הממשלתית. {{ח:תת|(ד)}} הוראות סעיף זה יחולו על חברה ממשלתית המעסיקה יותר מ־50 עובדים. {{ח:סעיף|50ב|דיווח ומעקב לעניין ייצוג הולם|תיקון: תשע״א־3, תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} חברה ממשלתית תגיש לרשות, אחת לשנה, דין וחשבון לגבי ביצוע הוראות {{ח:פנימי|פרק ו1|פרק זה}} ובו יפורטו, בין השאר, נתונים באשר לייצוג הולם בקרב עובדי החברה. {{ח:תת|(ב)}} הרשות תגיש אחת לשנה, לממשלה, לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה|בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ״ח–1988}}, ולוועדה הנוגעת בדבר, דין וחשבון בהתאם לנתונים שהתקבלו באותה שנה לפי {{ח:פנימי|פרק ו1|פרק זה}} באשר לייצוג הולם בקרב עובדי החברות הממשלתיות כמפורט להלן: {{ח:תתת|(1)}} לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת – באשר לייצוג הולם של מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה בקרב עובדי החברות הממשלתיות; {{ח:תתת|(2)}} לוועדה החוקה חוק ומשפט של הכנסת – באשר לייצוג הולם של בני העדה הדרוזית בקרב עובדי החברות הממשלתיות. {{ח:קטע2|פרק ז|פרק ז׳: רשות החברות הממשלתיות}} {{ח:סעיף|51|הקמת הרשות}} {{ח:ת}} מוקמת בזה רשות החברות הממשלתיות. {{ח:סעיף|52|מנהל הרשות}} {{ח:תת|(א)}} תפקידי הרשות יבוצעו בידי מנהל הרשות. {{ח:תת|(ב)}} מנהל הרשות יתמנה בידי הממשלה לפי הצעת שר האוצר; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות; חובת המכרז לפי {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)#סעיף 19|סעיף 19 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי״ט–1959}}, לא תחול על המינוי. {{ח:סעיף|53|ועדה מייעצת}} {{ח:תת|(א)}} שר האוצר ימנה למנהל הרשות ועדה מייעצת; הודעה על מינוי הוועדה והרכבה תפורסם ברשומות. {{ח:תת|(ב)}} מנהל הרשות יוועץ עם הוועדה המייעצת בענינים הנוגעים לכלל החברות הממשלתיות או לסוגי חברות. {{ח:סעיף|54|תפקידי הרשות|תיקון: תשנ״ג־3, תשע״א־3}} {{ח:ת}} הרשות – {{ח:תת|(1)}} תייעץ לממשלה באמצעות שר האוצר ותייעץ לשרים בעניינים הנוגעים לחברות הממשלתיות; {{ח:תת|(2)}} תטפל לפי הנחיות הממשלה בענינים המשותפים לכלל החברות הממשלתיות או לסוגי חברות; {{ח:תת|(3)}} תעקוב אחרי מילוי המלצותיו של מבקר המדינה הנוגעות לחברות הממשלתיות ותסייע למילוין; {{ח:תת|(4)}} תייעץ ותסייע לחברות ממשלתיות בניהול עסקיהן; {{ח:תת|(5)}} תעקוב ברציפות אחרי הפעילות של כל אחת מן החברות הממשלתיות, הגשמת מטרותיה, מהלך עסקיה, מצבה הכספי ומדיניות השכר שלה, ותודיע על ממצאיה לשרים; {{ח:תת|(6)}} תבדוק את הדו״חות המוגשים לה מאת חברה ממשלתית ואת החומר שעליו הם מבוססים, ותעיר הערותיה עליהם לחברה ולשרים; {{ח:תת|(7)}} תטפל ותסייע בהקמה ובביצוע של פירוק, מיזוג, פשרה, סידור, חידוש, ארגון ומכירת מניות של חברות ממשלתיות; {{ח:תת|(7א)}} תייעץ לועדת השרים בעניינים הנוגעים להפרטה ותטפל בביצוע החלטות הפרטה; {{ח:תת|(7ב)}} תפעל לקידום ולהשגת ייצוג הולם, כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 50א|בסעיף 50א}}; {{ח:תת|(8)}} תמלא לגבי חברה ממשלתית כל תפקיד שיטילו עליה הממשלה או השרים; {{ח:תת|(9)}} תמלא כל תפקיד אחר המיועד לה לפי חוק זה. {{ח:סעיף|55|קבלת מידע|תיקון: תשנ״ג־3, תשס״ג}} {{ח:ת}} למילוי תפקידיה רשאית הרשות לדרוש מחברה ממשלתית או מחברה מעורבת, ובלבד שיותר מרבע כוח ההצבעה באסיפה הכללית או הזכות למנות יותר מרבע ממספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה וכן מדירקטור מטעם המדינה, מהמנהל הכללי של חברה ממשלתית, ובאמצעותו מכל מי שעובד בחברה או מועסק בשירותה, מידע וחומר בעניני החברה, ורשאית היא לעיין ברשומות ובמסמכים של החברה. לענין זה, ”הרשות“ – לרבות מי שהרשות הסמיכה לכך בהתאם לכללים שקבע שר האוצר, לפי הצעת הרשות. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר הסמכת בודק בידי הרשות)|תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר הסמכת בודק בידי הרשות), התשס״ה–2005}}.}} {{ח:סעיף|56|חובת דין וחשבון}} {{ח:תת|(א)}} הרשות תמסור דו״ח על פעולותיה לממשלה באמצעות שר האוצר ולוועדה לפי דרישתם ולפחות אחת לשנה. {{ח:תת|(ב)}} הרשות תמסור אחת לשנה לשר האוצר דו״ח על החברות הממשלתיות ותפרט בו לגבי כל חברה את זכויות המדינה בה, את מטרותיה העיקריות, את נושאי התפקידים בה ואת עיקרי דו"חותיה הכספיים האחרונים; שר האוצר יביא את הדין וחשבון לפני הוועדה. {{ח:קטע2|פרק ח|פרק ח׳: חברות־בת, חברות מעורבות וחברות־חוץ}} {{ח:סעיף|57|תחולת החוק על חברות בת|תיקון: תשנ״ג־2}} {{ח:ת}} חוק זה יחול על חברת בת ממשלתית כשם שהוא חל על חברה ממשלתית, בכפוף להוראות אלה: {{ח:תת|(1)}} השר האחראי לעניני חברת־האם הוא השר האחראי לעניני חברת הבת שלה; {{ח:תת|(2)}} החלטה של חברת בת הטעונה אישור הממשלה לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11}} תובא לפני השרים, לשם השגת אישור הממשלה, באמצעות חברת־האם, ומסמך שחברת בת חייבת להגיש לשרים, לרשות או לנמען אחר, יוגש באמצעות חברת־האם; {{ח:תת|(3)}} דירקטור בחברת בת מטעם חברת־האם יתמנה בידי הדירקטוריון של חברת־האם; המינוי טעון אישור השרים לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים; הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיפים 16א}}, {{ח:פנימי|סעיף 17|17}}, {{ח:פנימי|סעיף 17א|17א}}, {{ח:פנימי|סעיף 18א|18א עד 18ג}} יחולו גם לגבי דירקטור כאמור; {{ח:תת|(4)}} מידע שדירקטור של חברת בת חייב למסור לפי {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20}} יימסר גם ליושב ראש הדירקטוריון של חברת־האם; {{ח:תת|(5)}} כתב התפטרות של דירקטור בחברת בת יימסר גם ליושב ראש הדירקטוריון של חברת־האם, והודעת השרים לפי {{ח:פנימי|סעיף 22|סעיף 22(א)(2) עד (6)}} תינתן גם לחברת־האם. {{ח:תת|(6)}} מכרה הממשלה מניות שהחזיקה בחברת־האם, או מכרה חברת־האם מניות שהחזיקה בחברת־הבת, יחדלו לכהן הדירקטורים בחברת־הבת שמונו מטעם חברת־האם, כולם או חלקם, אם הדבר מתחייב מעסקת המכירה, מן היום שהרשות או חברת־האם הודיעה עליו לחברת־הבת; התחייבה מעסקת המכירה הפסקת כהונתם של חלק מן הדירקטורים האמורים בלבד, יקבעו השרים, לאחר התייעצות עם הועדה לבדיקת מינויים מי יהיו הדירקטורים שכהונתם תופסק. {{ח:סעיף|58|תחולת החוק על חברות מעורבות|תיקון: תשנ״ג־3, תשס״ח, תשע״ב־3}} {{ח:תת|(א)}} ההוראות הבאות יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על חברה מעורבת: {{ח:תתת|(1)}} לענין הקמת החברה – {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיפים 5}} {{ח:פנימי|סעיף 6|ו־6}}; {{ח:תתת|(2)}} לענין הפיכת חברה לא־ממשלתית לחברה מעורבת – {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}}; {{ח:תתת|(3)}} לענין מכירת מניות המדינה בחברה – {{ח:פנימי|סעיף 14|סעיף 14}}; {{ח:תתת|(4)}} לענין הדירקטורים מטעם המדינה – {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}}; {{ח:תתת|(4א)}} לעניין ישיבות דירקטוריון וועדותיו – בחברה מעורבת שמחצית מכוח ההצבעה באסיפותיה הכלליות או הזכות למנות מחצית ממספר הדירקטורים בה הם בידי המדינה, לבדה או יחד עם חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית, או שבידי המדינה, לבדה או יחד עם חברה בת כאמור, השיעור הגבוה ביותר של זכויות ההצבעה באסיפה הכללית או של הזכות למנות דירקטורים: {{ח:תתתת|(א)}} הזמנה לישיבות הדירקטוריון וועדותיו כאמור {{ח:חיצוני|חוק החברות#חלק 3 פרק 3 סימן ד|בסימנים ד׳}} {{ח:חיצוני|חוק החברות#חלק 3 פרק 3 סימן ח|ו־ח׳ לפרק שלישי בחלק שלישי בחוק החברות}} תימסר גם לרשות ולבעל המניות בעל השיעור הגבוה ביותר של זכויות ההצבעה באסיפה הכללית או של הזכות למנות דירקטורים בחברה, שאינו המדינה, חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית, והם יהיו רשאים לשלוח לכל ישיבה נציגים קבועים מטעמים, שיהיו רשאים להיות נוכחים בכל ישיבות הדירקטוריון וועדותיו ולהשתתף בהן, אך לא תהיה להם זכות הצבעה בישיבות; על החלטת נציג תימסר הודעה בכתב לחברה; {{ח:תתתת|(ב)}} הנציגים האמורים בפסקת משנה (א) לא יהיו נוכחים במועד הצבעת הדירקטורים, אם ביקשו זאת יושב ראש הדירקטוריון או שני דירקטורים; אין באמור בפסקת משנה זו כדי למנוע קבלת פרוטוקול הישיבה או מידע על אודות דרך הצבעת הדירקטורים בישיבה; {{ח:תתתת|(ג)}} הנציגים האמורים בפסקת משנה (א) יהיו רשאים לדרוש קיום ישיבת דירקטוריון, לבקש לכלול נושא בסדר היום של ישיבת דירקטוריון וכן לבדוק את מסמכי החברה, רישומיה ונכסיה, ולקבל העתקים לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 98|סעיפים 98(ב)(2) ו־(ד)}}, {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 99|99(3)}} {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 265|ו־265 לחוק החברות}}, בהתאמה. {{ח:תתת|(5)}} לענין ייצוג המדינה באספה כללית של חברה מעורבת – {{ח:פנימי|סעיף 50|סעיף 50(א) ו־(ג)}}; {{ח:תתת|(6)}} לענין הרשות – {{ח:פנימי|סעיף 54|סעיפים 54(1)}}, {{ח:פנימי|סעיף 54|54(7א)}} {{ח:פנימי|סעיף 56|ו־56(ב)}}; למילוי תפקידיה רשאית הרשות לדרוש מדירקטור מטעם המדינה בחברה מעורבת מידע וחומר בעניני החברה. {{ח:תתת|(7)}} לענין הפרטה – {{ח:פנימי|פרק ח1|פרק ח׳1}}, למעט {{ח:פנימי|סעיף 59ב|סעיפים 59ב(א)(4)}} {{ח:פנימי|סעיף 59ה|ו־59ה}}. {{ח:תת|(ב)}} הרשות תבדוק כל מידע וחומר שקיבלה על חברה מעורבת ותעיר הערותיה לשרים ולדירקטור מטעם המדינה. {{ח:תת|(ג)}} הוראות סעיף קטן (א)(2) ו־(3) לא יחולו על קניה ומכירה של מניות בבורסה. {{ח:סעיף|59|תחולת הוראות על חברות חוץ|תיקון: תשס״ג־2}} {{ח:תת|(א)}} ההוראות הבאות יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על חברה שהואגדה מחוץ לישראל (להלן – חברת חוץ): {{ח:תתת|(1)}} לענין הקמת חברת חוץ שאילו הוקמה בישראל היתה חברה ממשלתית או חברת־בת ממשלתית – {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיפים 5}} {{ח:פנימי|סעיף 6|ו־6}}; {{ח:תתת|(2)}} לענין הפיכת חברת חוץ לחברה שאילו היתה חברה ישראלית היתה חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית – {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}}; {{ח:תתת|(3)}} לענין הדירקטורים בחברת חוץ – {{ח:פנימי|סעיף 17|סעיפים 17 עד 23}}, במידה שאין בהם סתירה למסמכי היסוד של החברה או לחוקי הארץ שבה הואגדה. {{ח:תת|(ב)}} בא כוח המדינה באספה הכללית של חברת חוץ לא יצביע בענינים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 11|בסעיף 11(א)}}, ובענינים הנוגעים לשינויים בתקנון החברה אלא לפי הוראות השרים; הם יגישו לממשלה את הצעת ההחלטה לפי האמור {{ח:פנימי|סעיף 11|בסעיף 11(ב)}}, ויתנו הוראותיהם לפי הכרעתה. הוראת סעיף קטן זה תחול, בשינויים המחויבים, גם על חברה שאילו הוקמה בישראל היתה חברת בת ממשלתית. {{ח:תת|(ג)}} הממשלה רשאית לקבוע כי על חברת חוץ יחולו הוראות נוספות של חוק זה או מכוחו וזאת בשים לב להוראות הדין שלפיו הואגדה החברה. {{ח:קטע2|פרק ח1|פרק ח׳1: הפרטה|תיקון: תשנ״ג־3}} {{ח:סעיף|59א|ועדת שרים|תיקון: תשנ״ג־3}} {{ח:תת|(א)}} הממשלה תקים ועדת שרים לעניני הפרטה, שחבריה יהיו ראש הממשלה, שר האוצר ושר המשפטים; הממשלה רשאית לצרף לועדה חבר או שני חברים נוספים. {{ח:תת|(ב)}} המנין החוקי בישיבות ועדת השרים יהיה שני חברים אם הועדה היא של שלושה חברים, ושלושה חברים אם הועדה היא של יותר משלושה. {{ח:תת|(ג)}} החלטות ועדת השרים יתקבלו ברוב של חבריה. {{ח:סעיף|59ב|החלטת הפרטה|תיקון: תשנ״ג־3, תשנ״ו־2, תשס״ג, תשס״ו, תשע״ב־3}} {{ח:תת|(א)}} ועדת השרים רשאית להחליט על הפרטה של חברה ממשלתית; בהחלטה כאמור תקבע ועדת השרים את דרכי ההפרטה של החברה, שיהיו אחת מן הדרכים הבאות או שילוב שלהן; {{ח:תתת|(1)}} מכירת מניות החברה על פי תשקיף או בדרך אחרת שתקבע ועדת השרים; {{ח:תתת|(2)}} דילול אחזקות המדינה בחברה באמצעות הנפקת מניות או ניירות ערך הוניים אחרים, על ידי החברה; {{ח:תתת|(3)}} הנפקת ניירות ערך על ידי המדינה, הניתנים להמרה במניות או בניירות ערך הוניים אחרים של החברה שבידי הממשלה; {{ח:תתת|(3א)}} הקצאת מניות מדינה מיוחדות, כהגדרתן {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 46ב|בסעיף 46ב(ב) לחוק ניירות ערך}}, למדינה; {{ח:תתת|(4)}} מכירת נכס מהותי מנכסי החברה או כל נכסיה, לרבות זכויות; {{ח:תתת|(5)}} שינוי בזכויות הצמודות למניות; {{ח:תתת|(6)}} חידוש ארגון, פשרה או הסדר כאמור {{ח:חיצוני|חוק החברות#חלק 9 פרק 3|בפרק השלישי לחלק התשיעי לחוק החברות}}, מיזוג, כינוס נכסים, פירוק או הפסקת פעולות, הפסקת הליכי פירוק או כינוס נכסים, וכן הקמת חברה ממשלתית, חברת־בת ממשלתית או חברה מעורבת, הכל לצורך ביצוע ההפרטה; {{ח:תתת|(7)}} דרך אחרת שתקבע ועדת השרים. {{ח:תת|(ב)}} הצעה להחלטת הפרטה תוגש לועדת השרים בידי השרים או אחד מהם, בצירוף חוות דעת הרשות; סברה הרשות כי יש להחליט על הפרטת חברה ולא הציע זאת לממשלה אחד מהשרים, תחווה הרשות את דעתה בתזכיר מנומק לשרים ולועדת השרים, וכל אחד מחברי ועדת השרים רשאי להגיש הצעה להחלטת הפרטה. {{ח:תת|(ג)}} הצעה להחלטת הפרטה תוגש לועדת השרים לאחר התייעצות עם הדירקטוריון של החברה הנוגעת בדבר; עמדת הדירקטוריון תובא בפני ועדת השרים, ואולם אם הדירקטוריון לא החליט על עמדתו תוך 21 ימים מיום שהתבקש לכך, רשאית ועדת השרים לדון ולהחליט בהצעה שהוגשה לה. {{ח:תת|(ד)}} ועדת השרים תיתן הזדמנות להשמיע עמדתם בפניה – {{ח:תתת|(1)}} לשר האחראי על עניני החברה; {{ח:תתת|(2)}} לדירקטוריון של החברה, על ידי יושב ראש הדירקטוריון או מי שהדירקטוריון הסמיך לכך. {{ח:תת|(ה)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 14|סעיף 14}} לא יחולו על החלטת הפרטה והוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}} לא יחולו על החלטה להקים חברה לפי סעיף קטן (א)(6). {{ח:תת|(ו)}} ועדת השרים תהיה מוסמכת להחליט, לגבי חברה בהפרטה, בכל ענין הטעון אישור או החלטה של הממשלה לפי חוק זה. {{ח:תת|(ו1)}} סמכויות השרים לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיפים 11(ב)}}, {{ח:פנימי|סעיף 15א|15א(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 50|ו־50}}, יהיו נתונות לשר האוצר לגבי חברה בהפרטה, למעט חברות שבהן השר האחראי לעניני החברה הוא שר הביטחון; ובלבד שלענין הסמכויות לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיפים 11(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 15א|ו־15א(ב)}}, תיתן הממשלה הזדמנות לשר האחראי על עניני החברה להשמיע את עמדתו לפניה. {{ח:תת|(ז)}} הודעה על חברה שניתנה לגביה החלטת הפרטה תפורסם ברשומות; העתק מהחלטת ההפרטה יישלח לועדה, לחברה ולרשם החברות; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו אם ועדת השרים החליטה על כך מטעמים של בטחון המדינה, של יחסי חוץ או של קשרי מסחר בינלאומיים. {{ח:תת|(ח)}} נקבע בהחלטת ההפרטה כי דרך ההפרטה תכלול מכירת מניות החברה כאמור בסעיף קטן (א)(1), תהיה דרך ההפרטה טעונה אישורה של הועדה; במכירת מניות על פי תשקיף, יינתן האישור לפני מועד פרסום התשקיף, ובמכירת מניות אחרת – לפני המועד להגשת הצעות לרכישת המניות. {{ח:תת|(ט)}} אישור הועדה כאמור בסעיף קטן (ח) יהווה גם אישור לפי {{ח:חיצוני|חוק נכסי המדינה#סעיף 5|סעיף 5(ד)(2) לחוק נכסי המדינה, התשי״א–1951}}, ולא יהיה צורך באישור נוסף לפי {{ח:חיצוני|חוק נכסי המדינה#סעיף 5|הסעיף האמור}}. {{ח:סעיף|59ג|כינוס אסיפות כלליות לביצוע שינויים מבניים|תיקון: תשנ״ג־3}} {{ח:תת|(א)}} נתקבלה החלטת הפרטה וקבעה הרשות, לאחר מתן הודעה לשר האוצר, בהודעה בכתב לחברה, כי לשם ביצועה יש צורך בפעולות או בהחלטות של האסיפה הכללית של החברה בהפרטה, לרבות תיקון מסמכי היסוד שלה, והדירקטוריון לא כינס אסיפה כללית למועד שאינו מאוחר מ־30 ימים מיום שביקשה זאת הרשות, תהיה הרשות מוסמכת לכנס אסיפות כלליות של כלל בעלי המניות או של סוגי בעלי מניות לשם קבלת החלטות כאמור ולהצביע בהן מכוח המניות שהמדינה מחזיקה בחברה בהפרטה; הוראות {{ח:פנימי|סעיף 50|סעיף 50}} לא יחולו על אסיפה כאמור. {{ח:תת|(ב)}} אם החברה בהפרטה היא חברה בבעלות ממשלתית מלאה, תהיה הרשות מוסמכת לכנס אסיפה כללית כאמור בהודעה מראש של שבעה ימים לפחות, על אף האמור בכל דין ובמסמכי היסוד של החברה. {{ח:תת|(ג)}} בכפוף לאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), אם ביצועה של החלטת ההפרטה כרוך בהליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות|פקודת החברות}} או לפי מסמכי היסוד של החברה, לרבות כינוס אסיפות, קבלת החלטות ברוב מיוחד ואישור בית המשפט, אין בהחלטת הפרטה כדי לגרוע מן הצורך לנקוט הליכים כאמור. {{ח:סעיף|59ד|הכנה ומסירה של מידע ומסמכים|תיקון: תשנ״ג־3}} {{ח:ת}} על החברה בהפרטה ועל פקידיה הבכירים יחולו החובות המפורטות להלן, ככל שתדרוש הרשות מהם בכתב מעת מעת: {{ח:תת|(1)}} למסור לרשות ולמומחים מטעמה, או להעמיד לעיונם, כל מידע ומסמכים המצויים בידיה או שבידיה להשיגם או להכינם באמצעים סבירים (להלן – מידע) ככל שדרוש, לדעת הרשות, כדי להכין את החברה להפרטה, לבצע את החלטת ההפרטה או להעריך את שווי החברה, מניותיה או נכסיה; {{ח:תת|(2)}} למסור מידע למועמד לרכישת מניות החברה או נכסיה, שהרשות אישרה לענין פסקה זו, או למומחים מטעמו, ככל שדרוש לדעת הרשות כדי להעריך את שווי החברה, מניותיה או נכסיה; מסירת מידע לפי פסקה זו תיעשה בכפוף להסכמי סודיות שעליהם תורה הרשות, לאחר התייעצות עם המנהל הכללי של החברה, במטרה למנוע שימוש לרעה במידע או פגיעה בסודות מסחריים שלה; {{ח:תת|(3)}} להכין כל מיתאר או תשקיף שיידרשו לצורך הצעת מכר לביצוע החלטת ההפרטה; בחברה שאינה בבעלות ממשלתית מלאה תישא הממשלה בהוצאות שתוציא החברה לתשלום לגורמים חיצוניים לחברה לצורך הכנת המסמכים האמורים, ואם הצעת המכר משולבת בהנפקה של ניירות ערך של החברה – ישאו הממשלה והחברה בהוצאות כאמור באופן יחסי. {{ח:סעיף|59ה|מתן הוראות|תיקון: תשנ״ג־3, תשס״ח, תשע״ב־3}} {{ח:תת|(א)}} ניתנה החלטת הפרטה והרשות קבעה כי לשם הכנת החברה להפרטה או לשם ביצוע החלטת ההפרטה, יש צורך שהחברה תבצע פעולה פלונית, תודיע זאת בכתב לדירקטוריון החברה ותבקשו להחליט על ביצוע הפעולה תוך מועד סביר שתקבע הרשות בהודעתה. {{ח:תת|(ב)}} לא החליט הדירקטוריון על ביצוע הפעולה תוך 14 ימים מיום הודעת הרשות, או שהחליט על ביצועה אך החברה לא ביצעה אותו תוך המועד שקבעה הרשות, יחולו ההוראות הבאות: {{ח:תתת|(1)}} היתה החברה בהפרטה חברה בבעלות ממשלתית מלאה, תהיה הרשות מוסמכת, באישור ועדת השרים, להורות לה לבצע את הפעולה, והחברה תהיה חייבת למלא אחר ההוראה, בין אם הפעולה הינה לפי שיקולים עסקיים שעל פיהם היה על החברה לנהוג גם אילולא ההפרטה (להלן – שיקולים עסקיים) ובין אם לאו; לא מילאה החברה אחר ההוראה במועד שקבעה הרשות, רשאית הרשות לבצע את ההוראה בעצמה או באמצעות אדם שתמנה לשם כך, ופעולות הרשות או פעולותיו של אותו אדם ייחשבו כפעולות החברה לכל דבר וענין; {{ח:תתת|(2)}} היתה החברה בהפרטה חברה שאינה בבעלות ממשלתית מלאה, תהיה הרשות מוסמכת, לאחר שנתנה לדירקטוריון החברה הזדמנות נאותה להביע עמדתו, ובאישור ועדת השרים, להורות לחברה לבצע את הפעולה, והחברה תהיה חייבת למלא אחר ההוראה; ואולם אם ההוראה אינה לפי שיקולים עסקיים, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיפים 4}} {{ח:פנימי|סעיף 9|ו־9}}; {{ח:תתת|(3)}} לא מילאה החברה אחר הוראת הרשות שניתנה לפי פסקה (2), רשאית הרשות – {{ח:תתתת|(א)}} לפנות לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן צו המתיר לרשות לבצע את ההוראה, בעצמה או באמצעות אדם שתמנה לשם כך; {{ח:תתתת|(ב)}} לכנס אסיפה כללית שלא מן המנין של החברה, להציע בה החלטות ולהצביע בה מכוח המניות שהמדינה מחזיקה בחברה בענין מתן הוראות לדירקטוריון לביצוע הוראת הרשות בידי החברה או בידי אדם שתמנה לשם כך. {{ח:תת|(ג)}} הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על חברה שמניותיה, כהגדרתן {{ח:פנימי|סעיף 63א|בסעיף 63א}}, הוצעו לציבור על פי תשקיף. {{ח:תת|(ד)}} לענין סעיף זה, ”פעולה“ – מעשה או מחדל, לרבות הסדרה ורישום של זכויות, התקשרות בחוזה או הימנעות מהתקשרות בחוזה, מינוי או פיטורים, נקיטת הליך משפטי או אי נקיטתו ופשרה. {{ח:סעיף|59ו|אחריות|תיקון: תשנ״ג־3}} {{ח:תת|(א)}} מילוי חובה וביצוע פעולה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ד|סעיפים 59ד}} {{ח:פנימי|סעיף 59ה|ו־59ה}} ייעשו בידי החברה ובידי נושאי משרה בה ועובדיה, באופן שיימנעו או יצומצמו ככל האפשר נזקים העלולים להיגרם לחברה או לצד שלישי כתוצאה מביצועה. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בכל דין, מילוי חובה וביצוע פעולה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ד|סעיפים 59ד}} {{ח:פנימי|סעיף 59ה|או 59ה}} בידי נושא משרה בחברה בהפרטה או עובד שלה, או פעולה אחרת שנעשתה בידיהם לשם ביצוע נאות של החלטת הפרטה, לא ישמשו עילה למשפט אזרחי נגדם ובלבד שפעלו בתום לב ובהתאם לאמור בסעיף קטן (א); ואולם לענין תביעה לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|חוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968}}, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|החוק האמור}}. {{ח:תת|(ג)}} חברה בהפרטה תהיה זכאית – {{ח:תתת|(1)}} לפיצוי מאת המדינה על נזק שייגרם לה במישרין עקב מילוי חובה או ביצוע הוראה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ד|סעיפים 59ד}} {{ח:פנימי|סעיף 59ה|או 59ה}}, ובלבד שנתקיימו הוראות סעיף קטן (א); הוראה זו לא תחול על חברה בבעלות ממשלתית מלאה; {{ח:תתת|(2)}} לשיפוי מאת המדינה על תשלום שנתחייבה בו לצד שלישי בשל מילוי חובה או ביצוע פעולה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ד|סעיפים 59ד}} {{ח:פנימי|סעיף 59ה|או 59ה}}, על פי פסק דין סופי או פסק בורר, לרבות הוצאות משפט סבירות, ובלבד שנתקיימו הוראות סעיף קטן (א) וניתנה למדינה אפשרות נאותה להצטרף להליך לצורך התגוננות. {{ח:קטע2|פרק ח2|פרק ח׳2: הגנה על אינטרסים חיוניים של המדינה|תיקון: תשס״ג}} {{ח:סעיף|59ז|הגדרות|תיקון: תשס״ג}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק ח2|בפרק זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אמצעי שליטה“, ”בעל ענין“, ”שליטה“ – כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”החזקה“ – לרבות רכישה וכן שניהם כאחד, כמשמעותם של מונחים אלה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}}, ולרבות העברה או שעבוד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השפעה ניכרת“ – היכולת להשפיע על פעילותה של חברה בהפרטה השפעה של ממש שאינה בגדר שליטה ושאינה נובעת מעצם ההחזקה באמצעי שליטה, לרבות יכולת כאמור הנובעת מזכות המוקנית לאדם בתקנון החברה או בהסכם בכתב או בעל פה עם בעל השליטה, למעט אם הזכות האמורה הוקנתה לתאגיד בנקאי ישראלי; לענין זה, ”תאגיד בנקאי ישראלי“ – תאגיד בנקאי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (רישוי)|בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981}}, שקיבל רישיון לפי {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (רישוי)#סעיף 4|פסקה (1) של סעיף 4(א) לחוק האמור}}, ואולם, בלי לגרוע מכלליות האמור – {{ח:תתת|(1)}} יראו אדם כבעל השפעה ניכרת אם הוא בעל הזכות למנות נושא משרה בחברה; {{ח:תתת|(2)}} חזקה על אדם שהוא בעל השפעה ניכרת בחברה, אם הוא מחזיק עשרים וחמישה אחוזים או יותר מאמצעי שליטה כלשהו או מזכויות רכושיות כלשהן בחברה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השרים“ – ראש הממשלה ושר האוצר; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”זכויות רכושיות“ – כל אחת מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הזכות להשתתף ברווחי חברה בהפרטה; {{ח:תתת|(2)}} הזכות לחלק ביתרת נכסי חברה בהפרטה; {{ח:תתת|(3)}} הזכות למניה המקנה זכות מהזכויות המפורטות בפסקאות (1) או (2); {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק החברות“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק העונשין“ – {{ח:חיצוני|חוק העונשין|חוק העונשין, התשל״ז–1977}}. {{ח:סעיף|59ח|קביעת אינטרס חיוני של המדינה|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} השרים, באישור ועדת השרים, ובהתייעצות עם השר האחראי לעניני החברה ועם הרשות, רשאים להכריז בצו כי למדינה אינטרסים חיוניים, אחד או יותר, בקשר לחברה בהפרטה ({{ח:פנימי|פרק ח2|בפרק זה}} – חברה); היה שר הביטחון השר האחראי לעניני החברה יוצא הצו על ידי השרים יחד עם שר הביטחון; {{ח:פנימי|פרק ח2|בפרק זה}}, ”אינטרס חיוני“ – כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הבטחת המשך קיומן של פעילויות שהן חיוניות לביטחון המדינה או ליחסי החוץ שלה, או הבטחת רציפות אספקתם הנאותה של שירותים חיוניים לציבור; {{ח:תתת|(2)}} שמירת אופייה של החברה כחברה ישראלית שמרכז עסקיה וניהולה יהיו בישראל באופן שיקבע השרים; {{ח:תתת|(3)}} פיקוח על השליטה במחצבים או באוצרות טבע, ניצולם ופיתוחם; {{ח:תתת|(4)}} קידום התחרות או מניעת ריכוזיות במשק; {{ח:תתת|(5)}} מניעת היווצרות של עמדת השפעה על החברה של גורמים עוינים או של גורמים העלולים לפגוע בבטחון המדינה או בעניני חוץ שלה; {{ח:תתת|(6)}} מניעת חשיפה או גילוי של מידע סודי, מטעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ של המדינה. {{ח:תת|(ב)}} בטרם יוציאו השרים צו כאמור בסעיף קטן (א) ייתנו לחברה ולמי שהוא בעל שליטה או בעל ענין בה, הזדמנות להשמיע את טענותיו. {{ח:תת|(ג)}} השרים יפרטו בצו לפי סעיף קטן (א) את האינטרס החיוני של המדינה בקשר לחברה שעל יסודו הוצא הצו. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרס חיוני למדינה באל על נתיבי אוויר לישראל בע&quot;מ)|צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרס חיוני למדינה באל על נתיבי אוויר לישראל בע״מ), התשס״ה–2004}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בעשות אשקלון תעשיות בע&quot;מ)|צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בעשות אשקלון תעשיות בע״מ), התשס״ה–2005}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת בית הזיקוק לנפט – אשדוד בע&quot;מ)|צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת בית הזיקוק לנפט – אשדוד בע״מ), התשס״ו–2006}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת בתי זיקוק לנפט בע&quot;מ)|צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת בתי זיקוק לנפט בע״מ), התשס״ז–2007}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל אילת בע&quot;מ)|צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל אילת בע״מ), התשע״ג–2012}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בתעש מערכות בע&quot;מ)|צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בתעש מערכות בע״מ), התשע״ו–2016}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל חיפה בע&quot;מ)|צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל חיפה בע״מ), התשפ״ב–2022}}.}} {{ח:סעיף|59ט|מגבלות על העברת שליטה|תיקון: תשס״ג}} {{ח:ת}} לא יעביר אדם לאחר שליטה בחברה שהוצא לגביה צו לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ח|סעיף 59ח}}, לא ירכוש שליטה בחברה כאמור, ולא יחזיק בשליטה בה, אלא אם כן קיבל לכך אישור בכתב ומראש מאת השרים ובתנאים שקבעו השרים ({{ח:פנימי|פרק ח2|בפרק זה}} – מגבלות השליטה); בצו לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ח|סעיף 59ח}}, רשאים השרים לקבוע כי הוראות סעיף זה, כולן או מקצתן, לא יחולו על החברה; השרים רשאים לתת אישור כאמור אם שוכנעו, כי אין בשליטה כאמור כדי לפגוע באינטרס החיוני שעל יסודו הוצא הצו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59ח|בסעיף 59ח}}. {{ח:סעיף|59י|קביעת הגבלות, תנאים והוראות בצו|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} בצו לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ח|סעיף 59ח}}, רשאים השרים לקבוע, באישור ועדת השרים ובהתייעצות עם הרשות, לצורך הגנה על כל אחד מהאינטרסים החיוניים שעל יסודם הוצא הצו, הגבלות, תנאים והוראות כמפורט להלן, כולם או מקצתם, הכל כפי שייקבע בצו: {{ח:תתת|(1)}} כי לא יחזיק אדם אמצעי שליטה או השפעה ניכרת, בחברה, מסוגים ובשיעורים שייקבעו בצו, בלא אישור מראש מאת השרים ובתנאים שיקבעו ({{ח:פנימי|פרק ח2|בפרק זה}} – מגבלות אמצעי שליטה והחזקה); השרים רשאים לתת אישור כאמור אם שוכנעו, כי אין בהחזקת אמצעי השליטה בשיעור המבוקש או בהשפעה הניכרת המבוקשת, כדי לפגוע באינטרס החיוני שעל יסודו הוצא הצו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59ח|בסעיף 59ח}}; {{ח:תתת|(2)}} כי השליטה או החזקת אמצעי שליטה או השפעה ניכרת בחברה מסוגים ובשיעורים שייקבעו בצו, יהיו בידי אזרח ישראלי ותושב ישראל, לרבות בדרך של קביעת שיעור מרבי של אמצעי שליטה שיוחזקו בידי מי שאינו אזרח או תושב כאמור ({{ח:פנימי|פרק ח2|בפרק זה}} – מגבלת הישראליות); {{ח:תתת|(3)}} כי הניהול השוטף של החברה ומרכז עסקיה יהיו בישראל; {{ח:תתת|(4)}} חובה למסור מידע לשרים לפי דרישתם, בענינים הקשורים לאינטרסים החיוניים בחברה, כפי שיפורטו בדרישה; אין באמור בפסקה זו כדי לגרוע מחובה אחרת למסירת מידע הקיימת לפי כל דין; {{ח:תתת|(5)}} כי, מטעמים של בטחון המדינה, נושאי משרה בחברה, כולם או מקצתם, ובעלי תפקידים אחרים בחברה, כפי שייקבעו בצו, יהיו אזרחים ישראלים ותושבי ישראל, וכי אלה, כולם או חלקם, יהיו בעלי סיווג בטחוני מתאים כפי שיקבעו גורמי הביטחון המוסמכים; {{ח:תתת|(6)}} כי העברה, שעבוד של נכסים מסוימים של החברה או של זכויות בהם, שלדעת השרים דרושים להבטחת האינטרסים החיוניים, טעונים אישור מראש של השרים, וכן קביעה לענין תוקפן של פעולות שנעשו בניגוד לפסקה זו, כלפי מי שידע או שיכול היה לדעת עליהן; {{ח:תתת|(7)}} כי הליכי פירוק מרצון של החברה, פשרה או הסדר לגביה, וכן שינוי או ארגון מחדש של מבנה החברה, מיזוגה או פיצולה, טעונים אישור מראש מאת השרים; {{ח:תתת|(8)}} קביעה כי לא יעביר אדם שליטה, אמצעי שליטה או השפעה ניכרת בחברה אם כתוצאה מההעברה יופרו מגבלות שליטה או מגבלות אמצעי שליטה והחזקה, בלא שהציג לו הנעבר אישור על פי {{ח:פנימי|פרק ח2|פרק זה}} והצווים מכוחו; {{ח:תתת|(9)}} הוראות, לפי החלטות ממשלה הנוגעות לענין, לגבי הצעדים הדרושים להגנה על מערכות ממוחשבות ובסיסי המידע של החברה המשמשים למתן שירותים, לתפעול ולשליטה על המערכות הממוחשבות; {{ח:תתת|(10)}} כי במקרים מיוחדים תהיה החברה זכאית לפיצוי מאת המדינה על נזק שנגרם לה במישרין בשל מילוי הוראה מהוראות הצו. {{ח:תת|(ב)}} מי שהחזיק אמצעי שליטה בחברה שהוצא לגביה צו לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ח|סעיף 59ח}}, במועד הוצאת הצו, יראו את החזקתו באותו מועד, בשיעור הטעון אישור לפי חוק זה, שדווח עליה כדין, כאילו אושרה בידי השרים, כאמור בסעיף קטן (א)(1); ואולם כל החזקה מעבר להחזקותיו במועד האמור טעונה אישור השרים בכתב ומראש; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהחובה לקבל אישור השרים לכל החזקה נוספת בשיעורים שנקבעו בצו. {{ח:סעיף|59יא|מינוי משקיף|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} בצו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59ח|בסעיף 59ח}} רשאים השרים לקבוע כי ימונה משקיף בישיבות דירקטוריון החברה ובועדותיו ({{ח:פנימי|פרק ח2|בפרק זה}} – המשקיף). {{ח:תת|(ב)}} המשקיף יהיה עובד המדינה, בעל כשירות כשל דירקטור לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}}. {{ח:תת|(ג)}} הזמנה לישיבות הדירקטוריון וועדותיו תימסר גם למשקיף והוא רשאי להשתתף בכל ישיבה של הדירקטוריון וועדותיו. {{ח:תת|(ד)}} זכותו של המשקיף לקבלת מידע מהחברה תהא כשל דירקטור. {{ח:תת|(ה)}} ראה המשקיף כי החברה עומדת לקבל החלטה בניגוד להוראה מהוראות הצו, יודיע על כך, בלא דיחוי, לחברה ולשרים. {{ח:תת|(ו)}} הודיע המשקיף כאמור בסעיף קטן (ה), לא תהא החברה רשאית לקבל את ההחלטה במשך עשרה ימים מיום הודעת המשקיף, ואם התקבלה לא יהיה לה תוקף. {{ח:תת|(ז)}} הודיעו השרים בתוך עשרת הימים האמורים בסעיף קטן (ו), כי יש בהחלטה כאמור בסעיף קטן (ה) כדי להפר את הוראות הצו, לא תהא החברה רשאית לקבל את ההחלטה, ואם התקבלה לא יהיה לה תוקף. {{ח:תת|(ח)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 59יד|סעיף 59יד(ה) עד (ו)}} יחולו על פעולותיו של המשקיף בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|59יב|חשיפת מידע סודי|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} הוצא צו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 59ח|סעיף 59ח}} על יסוד אינטרס חיוני כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59ח|בפסקה (6) להגדרה ”אינטרס חיוני“ שבאותו סעיף}}, רשאים השרים לקבוע בצו כי על אף האמור בכל דין ובכפוף להוראות {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 19|סעיפים 19(א)(2)}} {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 36ג|ו־36ג(ב) לחוק ניירות ערך}}, ככל שהן חלות על החברה ועל מגבלות, תנאים או הוראות שהוטלו עליה: {{ח:תתת|(1)}} לא יימסר או ייחשף מסמך או מידע בקשר לאינטרס החיוני כאמור, לידיעת נושאי משרה, או בעלי מניות מסוימים בחברה, או במי שיש לו השפעה ניכרת בחברה, כפי שיקבעו השרים בצו; {{ח:תתת|(2)}} תוגבל, בדרך שקבעו השרים, מסירה או חשיפה של מסמך או מידע בקשר לאינטרס החיוני או תימנע העברתו למי שלא הורשה בכתב בידי השרים או בידי מי שמינו השרים לענין זה. {{ח:תת|(ב)}} קבעו השרים מגבלות לפי סעיף קטן (א) על מסירת מידע לבעלי מניות או לנושאי משרה, יהיו בעלי המניות או נושאי המשרה האמורים, על אף האמור בכל דין, פטורים במקרה של הפרה, מאחריות המוטלת עליהם לפי כל דין, אם הפרה זו נגרמה אך ורק בשל אי קבלת המידע, שנמנע מהם כאמור, ולא יראו באי מסירת המידע כאמור הפרת חובה לפי כל דין, והכל בכפוף להוראות {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 19|סעיפים 19(א)(2)}} {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 36ג|ו־36ג(ב) לחוק ניירות ערך}}, ככל שהן חלות על החברה ועל מגבלות, תנאים או הוראות שהוטלו עליה. {{ח:סעיף|59יג|אכיפה ודיווח|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} השרים רשאים לקבוע בצו לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ח|סעיף 59ח}} – {{ח:תתת|(1)}} תנאים, הוראות והגבלות על החברה, וכן דרכי פיקוח וחובות דיווח על פעילותה והתקשרויותיה, והכל אם לדעתם הן דרושות לשמירה על אינטרסים חיוניים, ובכלל זה הוראות לענין דיווח, ניהול ורישום מיוחדים של המחזיקים בניירות הערך שלה, דרך כלל או בשיעורים שנקבעו, או הוראות לענין מגבלות שיחולו על הקצאה של ניירות ערך של החברה, וכן מגבלות על השימוש באמצעי שליטה ובזכויות הצמודות להן, או בדבר תוקפן, כלפי החברה, של פעולות שבוצעו או החלטות שנתקבלו בניגוד למגבלות שהוטלו, בידי מי שלא קיבל אישור לשלוט בחברה או להחזיק בהשפעה ניכרת או באמצעי שליטה בה; {{ח:תתת|(2)}} כי המחזיק שניים וחצי אחוזים או יותר מסוג כלשהו של אמצעי שליטה בחברה שלמעלה משלושה רבעים מהון המניות המונפק שלה מוחזקים בידי הציבור ומניותיה רשומות למסחר בבורסה, ידווח לחברה ולרשות על החזקותיו כאמור, על השולטים בו, על מי שמחזיק למעלה מ־10% מסוג כלשהו של אמצעי שליטה בו וכן על חברי הדירקטוריון של מי שמחזיק באמצעי השליטה כאמור; השרים רשאים, לשם הבטחת הדיווח לפי פסקה זו, לקבוע מגבלות לענין השימוש באמצעי השליטה ובזכויות הצמודות להן, לרבות לענין זכות ההצבעה באסיפה הכללית או הזכות לקבל דיבידנד. {{ח:תת|(ב)}} קבעו השרים בצו מגבלות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59י|בסעיף 59י(א)(1) או (2)}} רשאים הם לקבוע בצו הוראות ותנאים בדבר החזקה של אמצעי שליטה או שליטה או השפעה ניכרת בחברה, לרבות הוראות המתלות את תוקפן של פעולות בהם, כולן או מקצתן, באישור השרים מראש, ורשאים הם לסרב לתתו אם כתוצאה מהן יש חשש שייפגע אינטרס חיוני. {{ח:תת|(ג)}} החזיק אדם, בלא אישור השרים, בשליטה או באמצעי שליטה בחברה מעל לשיעור שנקבע בצו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 59י|סעיף 59י}} יהא עליו למכרם בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|פרק ח2|פרק זה}}; המחזיק או מי מטעמו לא יהא רשאי להפעיל את הזכויות מכוח השליטה או אמצעי השליטה או מכוח ההשפעה הניכרת שהוא מחזיק בהם, או את הזכות לקבל דיבידנד; בלי לגרוע מהאמור, רשאים השרים לקבוע בצו הוראות בדבר האופן והמועד למכירתם של השליטה או אמצעי השליטה, לרבות הוראות לענין מינוי כונס נכסים. {{ח:סעיף|59יד|הבטחת המשך קיומן של פעילויות|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} הוצא צו לפי הוראת {{ח:פנימי|סעיף 59ח|סעיף 59ח}} על יסוד אינטרס חיוני כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59ח|בפסקה (1) להגדרה ”אינטרס חיוני“ שבאותו סעיף}}, וחדלה החברה לקיים פעילות חיונית או לתת שירות חיוני כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59ח|באותה פסקה}} או סבורים השרים שקיים חשש סביר כי החברה תחדל לספקם כאמור, ונוכחו השרים שיש הכרח להבטיח רציפות בפעילות או במתן השירות או למנוע שיבוש או הפסקה שלהם, רשאים הם, באישור ועדת השרים ולאחר התייעצות עם הרשות, להורות בצו לחברה להמשיך בפעילות או לתת את השירות לתקופה ובתנאים שיורו. {{ח:תת|(ב)}} הוצא צו לפי סעיף קטן (א), ומי שהצו חל עליו לא מילא אחר האמור בו, רשאים השרים, בצו, למנות אדם שיופקד על המשך מתן השירות או קיום הפעילות ועל ניהול המתקנים והנכסים שבאמצעותם ניתנים הפעילות או השירות ({{ח:פנימי|פרק ח2|בפרק זה}} – הממונה), ורשאים הם לפרט בצו את תפקידיו. {{ח:תת|(ג)}} במילוי תפקידיו לפי סעיף זה, יפעל הממונה לפי הוראות השרים ויהיו לו כל הסמכויות הדרושות להבטחת המשך קיום הפעילות או מתן השירות, לרבות הסמכויות הדרושות לניהולה של החברה. {{ח:תת|(ד)}} מינויו של הממונה לפי סעיף זה יהיה לתקופה שיקבעו השרים ושלא תעלה על שנה אחת; ואולם רשאים השרים להאריך את המינוי לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שנה אחת, וכן רשאים הם להחליפו בכל עת. {{ח:תת|(ה)}} מילוי חובה וביצוע פעולה מכח צו שניתן לפי סעיף זה, ייעשו בידי הממונה, בידי החברה, בידי נושאי משרה בה ובידי עובדיה, באופן שיימנעו או יצומצמו, ככל האפשר, נזקים העלולים להיגרם לחברה או לגורם אחר כתוצאה מביצועה. {{ח:תת|(ו)}} מילוי חובה וביצוע פעולה מכח צו שניתן לפי סעיף זה בידי הממונה או בידי נושא משרה בחברה, או מי מטעמם, שנעשתה על ידם לשם קיום נאות של הוראה שניתנה מכח צו לפי סעיף זה, על אף האמור בכל דין, לא ישמשו עילה לתביעה אזרחית של החברה, בעלי מניותיה או נושיה, או של גורם אחר כלשהו, נגדם, ובלבד שפעלו בתום לב ובהתאם להוראות סעיף זה. {{ח:תת|(ז)}} במילוי הוראה מכח צו שניתן לפי סעיף זה לא ישאו החברה, נושאי המשרה שלה או מי מעובדיה, באחריות פלילית או אזרחית לכל מעשה, שעשו אגב מילוי הוראה כאמור, אלא בנסיבות שבהן היה עובד המדינה נושא באחריות למעשה כאמור. {{ח:תת|(ח)}} השרים רשאים לקבוע כללים למתן פיצוי מאת המדינה או בכל דרך אחרת בשל נזק שנגרם לחברה במישרין עקב פעולות או הוראות לפי סעיף זה. {{ח:סעיף|59טו|פיצויים|תיקון: תשס״ג}} {{ח:ת}} בלי לגרוע מהוראות כל דין, המפר צו או הוראה שניתנו לפי {{ח:פנימי|פרק ח2|פרק זה}}, יחוייב בפיצוי או בשיפוי בשל כל נזק או הוצאה שנגרמו למדינה או לחברה או לצד שלישי כלשהו עקב כך. {{ח:סעיף|59טז|עונשין|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} המעביר לאחר שליטה בחברה או הרוכש או המחזיק בשליטה כאמור, בלא אישור ובניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 59י|סעיף 59י(א)(2)}} או בניגוד לתנאי שנקבעו באישור כאמור, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}} וקנס נוסף פי עשרה מהקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(ג) לחוק העונשין}} לכל יום נוסף שבו נמשכת העבירה. {{ח:תת|(ב)}} העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס פי ארבעה מהקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}: {{ח:תתת|(1)}} מוסר פרטים לא נכונים בבקשה שהגיש לקבלת אישור הנדרש לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ט|סעיפים 59ט}} {{ח:פנימי|סעיף 59י|או 59י(א)(1)}}, והצווים מכוחם; {{ח:תתת|(2)}} מפר הוראות צו לענין אי גילוי מידע לפי {{ח:פנימי|סעיף 59יב|סעיף 59יב}}; {{ח:תתת|(3)}} מפר הוראה, הגבלה או תנאי שנקבעו בצו לפי {{ח:פנימי|סעיף 59יד|סעיף 59יד}} לענין המשך מתן שירות חיוני. {{ח:תת|(ג)}} המפר הוראה, מגבלה או תנאי שנקבעו בצו באחד מאלה, דינו – מאסר שישה חודשים או קנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}; היתה העבירה עבירה נמשכת, דינו גם קנס נוסף פי עשרה מהקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(ג) לחוק העונשין}} לכל יום שבו נמשכת העבירה: {{ח:תתת|(1)}} מחזיק השפעה ניכרת או אמצעי שליטה, בחברה בלא אישור בניגוד לקביעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59י|סעיף 59י(א)(1)}} או בניגוד לתנאי שנקבע באישור כאמור; {{ח:תתת|(2)}} מחזיק בשליטה או באמצעי שליטה בחברה בניגוד לקביעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59י|סעיף 59י(א)(2)}}; {{ח:תתת|(3)}} מנהל את החברה או מקיים את מרכז עסקיה בניגוד לקביעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59י|סעיף 59י(א)(3)}}; {{ח:תתת|(4)}} אינו מוסר מידע לשרים בניגוד לקביעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59י|סעיף 59י(א)(4)}}; {{ח:תתת|(5)}} מכהן כנושא משרה או כבעל תפקיד אחר בחברה, או ממנה, או מעסיק נושא משרה או בעל תפקיד אחר בחברה בניגוד לקביעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59י|סעיף 59י(א)(5)}}; {{ח:תתת|(6)}} מעביר או משעבד נכס מנכסי החברה או זכויות בו בניגוד לקביעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59י|סעיף 59י(א)(6)}}; {{ח:תתת|(7)}} מביא להליכי פירוק מרצון של החברה, לפשרה או להסדר לגביה, לשינוי או ארגון מחדש של מבנה החברה, למיזוגה או לפיצולה, בלא אישור בניגוד לקביעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59י|סעיף 59י(א)(7)}} או בניגוד לתנאי שנקבע באישור כאמור; {{ח:תתת|(8)}} אינו מקיים הוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 59י|סעיף 59י(א)(9)}}; {{ח:תתת|(9)}} אינו מקיים הוראות שניתנו מכוח קביעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59יא|סעיף 59יא}}; {{ח:תתת|(10)}} אינו מקיים תנאי, הוראה או הגבלה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59יג|סעיף 59יג(א) או (ב)}}. {{ח:תת|(ד)}} המעביר לאחר שליטה, השפעה ניכרת או אמצעי שליטה בחברה בלי שהוצג לו אישור על ידי הנעבר בניגוד לקביעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59י|סעיף 59י(א)(8)}}, דינו – קנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}. {{ח:סעיף|59יז|אחריות נושאי משרה|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} נושא משרה בחברה חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי {{ח:פנימי|סעיף 59טז|סעיף 59טז}} על ידי החברה או על ידי עובד מעובדיה; המפר חובתו לפי סעיף זה, דינו – קנס פי חמישה מהקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}; לענין סעיף זה, ”נושא משרה בחברה“ – דירקטור, מנהל פעיל בחברה, שותף למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר בחברה האחראי מטעמה על התחום שבו נעברה העבירה. {{ח:תת|(ב)}} נעברה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59טז|סעיף 59טז}} על ידי החברה או על ידי עובד מעובדיה, חזקה היא כי נושא משרה בחברה הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. {{ח:סעיף|59יח|אי מתן תוקף לפעולה בניגוד {{ח:פנימי|פרק ח2|לפרק זה}}|תיקון: תשס״ג}} {{ח:ת}} לא יהיה תוקף לפעולה, שנעשתה על ידי החברה בניגוד להוראות {{ח:פנימי|פרק ח2|פרק זה}} או בניגוד לצו או להוראה מכוחו; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכויות שרכש צד שלישי, אם לא ידע או לא יכול היה לדעת, שהפעולה נעשתה בניגוד {{ח:פנימי|פרק ח2|לפרק זה}} או לצו או להוראה מכוחו. {{ח:סעיף|59יט|הוראות שבדין והוראות אחרות|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:פנימי|פרק ח2|פרק זה}} בא להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן, אלא אם כן נקבע {{ח:פנימי|פרק ח2|בפרק זה}} במפורש אחרת. {{ח:תת|(ב)}} אין בקיומו של הליך פלילי לפי {{ח:פנימי|פרק ח2|פרק זה}} כדי לגרוע מכל זכות או סמכות לנקוט הליכים אחרים לפי {{ח:פנימי|פרק ח2|פרק זה}} או הצווים מכוחו. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט המחוזי רשאי, לבקשת המדינה, לצוות על מי שהפר הוראות, תנאים או הגבלות לפי {{ח:פנימי|פרק ח2|פרק זה}} או צו שהוצא מכוחו לחדול מכך או לקיימם, לפי הענין. {{ח:סעיף|59כ|תחולה|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} ההגבלות, התנאים וההוראות שנקבעו בצו לפי {{ח:פנימי|פרק ח2|פרק זה}}, כולם או מקצתם, יחולו לתקופה קצובה או דרך כלל, ויכול שיחולו לאחר הפרטת החברה, הכל כפי שנקבע בצו. {{ח:תת|(ב)}} למען הסר ספק, {{ח:פנימי|פרק ח2|פרק זה}} יחול גם לגבי חברת בת ממשלתית בשינויים המחוייבים. {{ח:קטע2|פרק ח3|פרק ח׳3: יישוב סכסוכים בין חברות ממשלתיות בענייני תשתיות|תיקון: תשס״ח}} {{ח:סעיף|59כא|הגדרות|תיקון: תשס״ח, תשפ״ד}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק ח3|בפרק זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ועדה ליישוב סכסוכים“ – הוועדה לתיאום תשתיות שהוקמה לפי {{ח:חיצוני|חוק משק הגז הטבעי#סעיף 55ב|סעיף 55ב לחוק משק הגז הטבעי, התשס״ב–2002}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברת תשתית“ – חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית המנויות {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}, וכן כל חברת בת ממשלתית שלהן שעיסוקה נוגע לתשתיות, למעט חברה מבצעת כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק רכבת תחתית (מטרו)|בחוק רכבת תחתית (מטרו), התשפ״ב–2021}} , בסכסוך הנוגע למיזם המטרו כמפורט {{ח:חיצוני|חוק רכבת תחתית (מטרו)#סעיף 96|בסעיף 96 לחוק האמור}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עבודות תשתית“ – תכנון או ביצוע של עבודה הקשורה בתשתיות של חברת תשתית ובכלל זה הקמה, פיתוח והעתקה של תשתיות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תשתיות“ – לרבות דרכים, מסילות ברזל, נמלי ים, נמלי תעופה, מיתקנים וקווים עיליים או תת־קרקעיים להולכה, לחלוקה, להספקה, להעברה או לאחסון של חשמל, בזק כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)|בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב–1982}}, ביוב, מים, דלק, גז, חומרים מסוכנים, וכן לסילוק פסולת ולטיפול בביוב. {{ח:סעיף|59כב|ועדה ליישוב סכסוכים ותפקידיה|תיקון: תשס״ח, תשע״ו, תשפ״ד}} {{ח:תת|(א)}} תפקיד הוועדה ליישוב סכסוכים יהיה לפסוק בסכסוכים בין חברות תשתית בעניינים אלה: {{ח:תתת|(1)}} תיאום לגבי עבודות תשתית; {{ח:תתת|(1א)}} העברת מידע הנדרש לתכנון תשתית או לביצוע של עבודות תשתית; {{ח:תתת|(2)}} היקפן של עבודות תשתית; {{ח:תתת|(3)}} לוחות הזמנים לביצוע עבודות תשתית; {{ח:תתת|(4)}} התשלום הנדרש בעד ביצוע עבודות תשתית; {{ח:תתת|(5)}} תיאום לגבי מעבר בשטחים המוחזקים בידי חברת תשתית; {{ח:תתת|(6)}} סכסוך אחר המעכב או עלול לעכב עבודות תשתית. {{ח:תת|(ב)}} היה גורם נוסף שאינו חברת תשתית צד לסכסוך בין חברות תשתית כאמור בסעיף קטן (א), כולו או חלקו ({{ח:פנימי|פרק ח3|בפרק זה}} – הגורם הנוסף), תהיה הוועדה ליישוב סכסוכים מוסמכת לפסוק באותו חלק של הסכסוך הנוגע לגורם הנוסף, אם ניתנה לכך הסכמתו בכתב, ואם היתה המדינה הגורם הנוסף – אם ניתן לכך אישור בכתב מאת היועץ המשפטי לממשלה. {{ח:תת|(ג)}} הוועדה ליישוב סכסוכים לא תדון ולא תפסוק בסכסוך שגוף אחר הפועל על פי דין מוסמך להחליט בו (בסעיף זה – גוף מוסמך). {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בסעיף קטן (ג), היה לפני הוועדה סכסוך שנתון לסמכותה לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ח3|פרק זה}}, ומצאה כי לצורך ההכרעה בו נדרשת החלטה בעניין שמוסמך להחליט בו גוף מוסמך, תעביר הוועדה את העניין להחלטתו; הגוף המוסמך יחליט בעניין ויודיע לוועדה על החלטתו בתוך שלושים ימים והוא רשאי להתיר לוועדה לדון ולהחליט באותו עניין, לרבות לפי תנאים שיקבע; הודיע הגוף המוסמך לוועדה בהודעה מנומקת כי נדרשת לו תקופה נוספת לשם קבלת החלטה בעניין, תוארך התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים ימים; החלטת הגוף המוסמך תחייב את הוועדה. {{ח:תת|(ה)}} בכפוף להוראות {{ח:פנימי|פרק ח3|פרק זה}}, הסמכות הבלעדית לדון ולפסוק בסכסוך כאמור בסעיף זה נתונה לוועדה ליישוב סכסוכים, אלא אם כן החליטה שלא לפסוק בסכסוך בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 59כח|סעיף 59כח(ה)}}. {{ח:סעיף|59כג||תיקון: תשס״ח, תשפ״ד}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|59כד|סייגים לכהונה וסיום כהונה|תיקון: תשס״ח, תשע״ב־3, תשפ״ד}} {{ח:תת|(א)}} לא יכהן כחבר הוועדה ליישוב סכסוכים – {{ח:תתת|(1)}} מי שהוכרז פסול־דין או פושט רגל; {{ח:תתת|(2)}} מי שהורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה ונסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כחבר הוועדה; {{ח:תתת|(3)}} מי שהורשע בפסק דין חלוט בעבירה מהעבירות המפורטות {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 226|בסעיף 226 לחוק החברות}}, וטרם חלפו חמש שנים מיום מתן פסק הדין שבו הורשע; {{ח:תתת|(4)}} מי שעלול להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר הוועדה לבין עניין אחר או עיסוק אחר שלו; לעניין זה לא יראו בחבר הוועדה שהוא עובד המדינה כמי שמעצם תפקידו בשירות המדינה עלול להימצא בניגוד עניינים כאמור. {{ח:תת|(ב)}} חבר הוועדה ליישוב סכסוכים יחדל לכהן אם חדל להתקיים בו תנאי מהתנאים למינויו או אם התקיימה בו נסיבה הפוסלת אדם מכהונה כחבר הוועדה כאמור בסעיף קטן (א). {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ד)}} חבר הוועדה, זולת המנהל הכללי של משרד האוצר, יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו, גם באחת מאלה: {{ח:תתת|(1)}} לדעת יושב ראש הוועדה, נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו; {{ח:תתת|(2)}} יושב ראש הוועדה, לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, מצא שהוא אינו ממלא את תפקידו כהלכה; {{ח:תת}} החלטה בעניין סיום כהונה לפי סעיף קטן זה תהיה מנומקת ובכתב ולאחר שניתנה לחבר הוועדה הזדמנות לטעון את טענותיו בעניין לפני יושב ראש הוועדה. {{ח:סעיף|59כה|ניגוד עניינים בסכסוך מסוים|תיקון: תשס״ח}} {{ח:ת}} חבר הוועדה ליישוב סכסוכים יימנע מהשתתפות בדיוני הוועדה אם הסכסוך שלפניה עלול לגרום לו להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר הוועדה לבין עניין אחר או עיסוק אחר שלו הנוגעים לאותו סכסוך. {{ח:סעיף|59כו|פנייה לוועדה ליישוב סכסוכים|תיקון: תשס״ח}} {{ח:תת|(א)}} חברת תשתית רשאית לפנות, בכתב, לוועדה ליישוב סכסוכים, בבקשה שתפסוק בסכסוך שהוועדה מוסמכת לפסוק בו לפי {{ח:פנימי|פרק ח3|פרק זה}} ובלבד שחלפו חמש עשרה ימים מהיום שבו הודיעה בכתב לחברת התשתית האחרת על כוונתה לפנות לוועדה ליישוב סכסוכים אם לא ייפתר הסכסוך, ואם היו חברות התשתית כאמור בתחום אחריותו של אותו שר – שלושים ימים מיום מתן ההודעה כאמור. {{ח:תת|(ב)}} ראה השר האחראי על ענייני חברת תשתית או שר האוצר כי קיים סכסוך שהוועדה ליישוב סכסוכים מוסמכת לפסוק בו לפי {{ח:פנימי|פרק ח3|פרק זה}} רשאי הוא לפנות אל הוועדה, בכתב, בבקשה שתפסוק בסכסוך, ובלבד שחלפו שלושים ימים מיום שהודיע השר לחברות התשתית שהן צדדים לסכסוך בהודעה בכתב, על כוונתו לפנות לוועדה כאמור, אם לא יפתרו את הסכסוך ביניהן בתוך שלושים ימים. {{ח:תת|(ג)}} פנו חברת תשתית או שר לוועדה כאמור בסעיף זה, יעברו במועד פנייתם העתק ממנה לצדדים האחרים לסכסוך, לשר האוצר, לשרים האחראים לענייני חברות התשתית שהן צדדים לסכסוך, ואם יש רשות המוסמכת על פי דין לפקח על פעולתה של חברת תשתית שהיא צד לסכסוך, בעניין הנוגע לסכסוך – גם לרשות כאמור. {{ח:סעיף|59כז|המועד להכרעת הוועדה ליישוב סכסוכים|תיקון: תשס״ח}} {{ח:תת|(א)}} הוועדה ליישוב סכסוכים תכריע בסכסוך שלפניה בתוך תקופה קצרה ככל שניתן בנסיבות העניין ולא יאוחר מתום ארבעים וחמישה ימים מהמועד שבו קיבלה פנייה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59כו|בסעיף 59כו}}; הוועדה רשאית להאריך את התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שיירשמו. {{ח:תת|(ב)}} מצאה הוועדה כי קיים גורם נוסף בסכסוך שלפניה, תפנה אליו כדי לברר אם הוא מסכים שהחלק בסכסוך הנוגע לו יוכרע על ידיה, ותודיע לו על המועד לתגובתו באותו עניין, פנתה הוועדה כאמור, יימנה המועד להכרעתה לפי סעיף קטן (א) מיום תגובת הגורם הנוסף או מתום המועד שנקבע לתגובתו, לפי העניין. {{ח:סעיף|59כח|הכרעת הוועדה ליישוב סכסוכים|תיקון: תשס״ח}} {{ח:תת|(א)}} הוועדה ליישוב סכסוכים תכריע בסכסוך בדרך הנראית לה יעילה, הוגנת וצודקת, בנסיבות העניין, בהתחשב, בין השאר, בדין החל ובטובת הציבור, הכרעת הוועדה תינתן בכתב ותהיה מנומקת. {{ח:תת|(ב)}} הוועדה תיתן דעתה בהכרעתה, בין השאר, לזכויותיהם של בעלי זכויות בחברות התשתית שהן צד לסכסוך. {{ח:תת|(ג)}} היה לפני הוועדה סכסוך הנוגע להיקף התשלום בעד עבודות תשתית או למועד התשלום בלבד, רשאית היא להורות, בטרם תיתן את הכרעתה הסופית, כי ביצוע עבודות התשתית לא יעוכב, ולהטיל את ביצוען על חברת תשתית, אחת או יותר, שהיא צד לסכסוך. {{ח:תת|(ד)}} הוועדה רשאית לתת תוקף של הכרעה סופית לפשרה שכל הצדדים לסכסוך הסכימו לה. {{ח:תת|(ה)}} הוועדה רשאית להחליט שלא לפסוק בסכסוך אם סברה שאינו מתאים לידון לפניה, בין השאר בשל היקפו המצומצם או בשל חלקם של גורמים נוספים בו, ובלבד שרוב חברי הוועדה ובהם יושב ראש הוועדה הסכימו לכך; החלטת הוועדה לפי סעיף קטן זה תינתן בכתב בתוך שבוע מהמועד שבו קיבלה פנייה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59כו|בסעיף 59כו}} או ממועד קבלת כל המסמכים הדרושים לה לשם הכרעה בסכסוך, לפי המאוחר, ותודיע לצדדים לסכסוך על החלטתה עם קבלתה. {{ח:תת|(ו)}} דינה של הכרעה סופית של הוועדה ליישוב סכסוכים שלא הוגשה עליה בקשת רשות ערעור במועד הקבוע לכך או שלא ניתנה לגביה רשות ערעור, כדין פסק דין סופי של בית משפט. {{ח:סעיף|59כט||תיקון: תשס״ח, תשפ״ד}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|59ל|סדרי עבודת הוועדה ליישוב סכסוכים|תיקון: תשס״ח}} {{ח:תת|(א)}} הוועדה ליישוב סכסוכים תתכנס אחת לשבועיים לפחות, ככל שיש לפניה סכסוכים בין חברות תשתית. {{ח:תת|(ב)}} הוועדה רשאית להיעזר ביועצים ובמומחים הדרושים, לפי שיקול דעתה, לצורך הכרעה בסכסוך שלפניה. {{ח:תת|(ג)}} החלטותיה של הוועדה יתקבלו ברוב דעות החברים בה; היו הדעות שקולות, תכריע דעתו של יושב ראש הוועדה. {{ח:תת|(ד)}} הוועדה רשאית לחייב אדם למסור מידע, מסמכים, ידיעות או הסברים הנדרשים לה להכרעה בסכסוך, והיא רשאית לחייבו להתייצב לפניה, ויהיו נתונות לה לשם כך הסמכויות הנתונות לוועדת חקירה לפי {{ח:חיצוני|חוק ועדות חקירה#סעיף 9|סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ״ט–1968}}. {{ח:תת|(ה)}} הוועדה רשאית להטיל על הצדדים את הוצאות הדיון, לרבות שכר טרחת עורך דין, שכר עדים, מומחים ויועצים, לפי שיקול דעתה. {{ח:תת|(ו)}} שר המשפטים, לאחר התייעצות עם שר האוצר, רשאי לקבוע הוראות בדבר סדרי דין לוועדה; הוועדה תקבע את סדרי דיוניה ועבודתה ככל שלא נקבעו לפי חוק זה. {{ח:סעיף|59לא|ערעור מינהלי|תיקון: תשס״ח}} {{ח:ת}} הכרעה סופית של הוועדה ליישוב סכסוכים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני בית המשפט לעניינים מינהליים, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט בית המשפט לעניינים מינהליים; בקשת רשות ערעור לפי סעיף זה תוגש בתוך שלושים ימים ממועד המצאת הכרעת הוועדה; ניתנה רשות ערעור יראו את כתב הבקשה ככתב ערעור. {{ח:סעיף|59לב|שינוי {{ח:פנימי|תוספת 1|התוספת הראשונה}}|תיקון: תשס״ח}} {{ח:ת}} שר האוצר, לאחר התייעצות עם השר האחראי על ענייניה של חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית, רשאי, בצו, להוסיף חברה כאמור לרשימת החברות {{ח:פנימי|תוספת 1|שבתוספת הראשונה}}, או למחוק אותה ממנה. {{ח:סעיף|59לג|חובת דיווח – הוראת שעה|תיקון: תשס״ח}} {{ח:ת}} בתקופה שמיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300834.pdf|חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס׳ 24), התשס״ח–2008}}, ועד תום שלוש שנים מאותו מועד, תגיש הרשות לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, באמצעות שר האוצר, אחת לשנה, דוח על ביצוע הוראות {{ח:פנימי|פרק ח3|פרק זה}}; בדוח ייכללו, בין השאר, אלה: {{ח:תת|(1)}} הרכב הוועדה ליישוב סכסוכים או הוועדות ליישוב סכסוכים שהוקמו; {{ח:תת|(2)}} הסכסוכים שהובאו לפני הוועדה ליישוב סכסוכים; {{ח:תת|(3)}} סכסוכים שהוועדה ליישוב סכסוכים החליטה שלא לפסוק בהם; {{ח:תת|(4)}} משך הזמן שנדרש להכרעה בסכסוכים שהוכרעו; {{ח:תת|(5)}} ערעורים שהוגשו על הכרעות הוועדה ליישוב סכסוכים; {{ח:תת|(6)}} קשיים שהתגלעו ביישום הוראות {{ח:פנימי|פרק ח3|פרק זה}}. {{ח:קטע2|פרק ט|פרק ט׳: תחולת החוק}} {{ח:סעיף|60|תחולה על גופים שאינם חברות מניות|תיקון: תשס״ג}} {{ח:ת}} הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על חברות שאין להן הון מניות ועל תאגידים שאינם חברות, אם המדינה, חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית שולטת או משתתפת בהם במידה האמורה {{ח:פנימי|סעיף 1|בסעיף 1(א)}} לגבי חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית לפי הענין, למעט גופים שהוקמו בחוק. {{ח:סעיף|60א|מינויים בתאגידים ובגופים אחרים שהוקמו בחוק|תיקון: תשנ״ג־2, תשנ״ו, תשס״א, תשס״ב, תשס״ו־3, תשס״ח, תשע״ו־2}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 60|בסעיף 60}}, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיפים 16א}}, {{ח:פנימי|סעיף 17|17}}, {{ח:פנימי|סעיף 17א|17א}}, {{ח:פנימי|סעיף 18א|18א עד 18ג}}, {{ח:פנימי|סעיף 24|24(ג) ו־(ד)}}, {{ח:פנימי|סעיף 37|ו־37(ג) ו־(ד)}}, לענין מינויים לכהונה בתאגידים שהוקמו בחוק ובגופים אחרים שהוקמו בחיקוק, בשינויים המחוייבים לפי הענין וכמפורט להלן, והכל אם המינוי נעשה בידי שר או בידי הממשלה, או בהמלצתם או באישורם של מי מהם, ובכפוף להוראות החוק או החיקוק שמכוחו מוקם התאגיד או הגוף; נקבע בחוק כי ימונו לתאגידים ולגופים כאמור, נציגים של גופים או ארגונים המנויים באותו חוק, לא יחולו על נציגים אלה הוראות חוק זה. {{ח:תת|(ב)}} ואלה השינויים – {{ח:תתת|(1)}} בכל מקום שנאמר ”דירקטור“, ”יושב ראש דירקטוריון“ או ”מנהל כללי“ כאילו נאמר – ”חבר מועצה, חבר רשות או חבר בגוף הממלא תפקיד דומה אף אם כינויו שונה, יושב ראש של אותם גופים או מנהל כללי בהם, לפי הענין“; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:פנימי|סעיף 18ב|בסעיף 18ב(א)}}, במקום ”שר האוצר“ כאילו נאמר ”שר המשפטים“; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 18ב|בסעיף 18ב(ב) בפסקאות (2) ו־(3)}}, במקום ”איש ציבור“ ו”נציג הרשות“ כאילו נאמר – ”שני נציגי ציבור שיקבע יו״ר הועדה מתוך רשימה של אנשי ציבור שקבעו שר המשפטים ושר האוצר, לאחר התייעצות במועצה לתאגידים ציבוריים, שמתקיימים בהם כל תנאי הכשירות הקבועים בחוק זה ליושב ראש דירקטוריון של חברה ממשלתית ושאין להם זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה.“; {{ח:תתת|(4)}} {{ח:פנימי|סעיף 18ב|בסעיף 18ב(ד)(3)}}, במקום ”הועדה תעביר לשרים את חוות דעתה על מועמד“ כאילו נאמר, לפי הענין, ”הועדה תעביר את חוות דעתה למי שממליץ על המועמדים או למי שמאשר או למי שממנה אותם“. {{ח:תתת|(4א)}} לענין כשירות לכהונה לרשות החשמל, לפי {{ח:חיצוני|חוק משק החשמל|חוק משק החשמל, התשנ״ו–1996}}, במקום הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}} יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק משק החשמל#סעיף 22|סעיפים 22(ב)(4) ו־(5)}} {{ח:חיצוני|חוק משק החשמל#סעיף 39|ו־39 לחוק האמור}}; {{ח:תתת|(4ב)}} לענין כשירות לכהונה לרשות לשירותים ציבוריים – מים וביוב, לפי {{ח:חיצוני|חוק תאגידי מים וביוב|חוק תאגידי מים וביוב, התשס״א–2001}}, במקום הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}} יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק תאגידי מים וביוב#סעיף 82|סעיפים 82(ב)(3)}} {{ח:חיצוני|חוק תאגידי מים וביוב#סעיף 93|ו־93 לחוק האמור}}; {{ח:תתת|(5)}} לענין סעיף זה – ”גופים אחרים שהוקמו בחיקוק“ – גופים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה לחוק זה}} שהינם חבר בני אדם שנקבע בחיקוק כמועצה, מועצת רשות, מינהלת, ועד מנהל או כל גוף אחר שתפקידיו דומים אף אם כינויו שונה, והכל כאשר בין חבריו נמנים נציגי ציבור; שר המשפטים רשאי להוסיף גופים אחרים שהוקמו בחיקוק לרשימת הגופים המנויים {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}} ורשאי הוא באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת למחוק גוף המופיע {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}}. {{ח:סעיף|60ב|ייצוג הולם בקרב עובדים בתאגידים שהוקמו בחוק|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 60|בסעיף 60}}, יחולו הוראות {{ח:פנימי|פרק ו1|פרק ו׳1}}, לעניין עובדים בתאגידים שהוקמו בחוק בשינויים המחויבים לפי העניין ובשינויים כמפורט להלן, והכל בכפוף להוראות החוק שמכוחו מוקם התאגיד: {{ח:תתת|(1)}} {{ח:פנימי|סעיף 50א|בסעיף 5א(ב) {{ח:הערה|[צ״ל: בסעיף 50א(ב)]}}}}, במקום ”הדירקטוריון יפעל“ כאילו נאמר ”מועצה של תאגיד שהוקם בחוק תפעל“; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:פנימי|סעיף 50ב|בסעיף 50ב}} – {{ח:תתתת|(א)}} בסעיף קטן (א), במקום ”חברה ממשלתית תגיש לרשות“ כאילו נאמר ”מועצה של תאגיד שהוקם בחוק תגיש לשר הממונה ולשר המשפטים“ ובמקום ”החברה“ כאילו נאמר ”התאגיד“; {{ח:תתתת|(ב)}} בסעיף קטן (ב), במקום ”הרשות תגיש“ כאילו נאמר ”שר המשפטים יגיש“ ובמקום ”החברות הממשלתיות“ כאילו נאמר ”תאגידים שהוקמו בחוק“. {{ח:תת|(ב)}} בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מועצה“ – לרבות רשות או גוף אחר בתאגיד שהוקם בחוק, הממלא תפקיד דומה לתפקיד של דירקטוריון בחברה ממשלתית לעניין {{ח:פנימי|סעיף 50א|סעיף 50א(ב)}}, אף אם כינויו שונה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”השר הממונה“ – השר הממונה על התאגיד שהוקם בחוק או על ביצוע החוק שמכוחו הוקם התאגיד, לפי העניין. {{ח:סעיף|61|תחולה על גופים מסויימים}} {{ח:תת|(א)}} לענין חוק זה יראו כחברה ממשלתית גם – {{ח:תתת|(1)}} רשות המים הארצית כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק המים#סעיף 46|בסעיף 46 לחוק המים, תשי״ט–1959}}; {{ח:תתת|(2)}} חברה שמחצית מכוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות מחצית ממספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה, ורבע לפחות מכוח ההצבעה או הזכות למנות רבע לפחות ממספר הדירקטורים הם בידי רשות מקומית או בידי חברה שבשליטתה. {{ח:תת|(ב)}} לענין הקמתה של חברה מן האמורות בסעיף קטן (א)(2) תוגש ההצעה האמורה {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיף 5(א)}} לאחר התייעצות עם שר הפנים. {{ח:סעיף|62|אי־<wbr>תחולה על מועצות חקלאיות}} {{ח:ת}} חוק זה לא יחול על חברה הפועלת כמועצה לייצור או לשיווק חקלאי. {{ח:סעיף|63|אי־<wbr>תחולה במקרים מיוחדים|תיקון: תשס״ג, תשע״ז־2}} {{ח:ת}} הוראות חוק זה, כולן או מקצתן, לא יחולו על – {{ח:תת|(1)}} חברה אשר הממשלה, באישור הועדה, החליטה שטעמים של ביטחון המדינה או של יחסי חוץ מחייבים שלא להחילן עליה; {{ח:תת|(1א)}} חברה אשר תקנונה אוסר על חלוקת רווחים לבעלי מניותיה, שהוקמה להשגת מטרות ציבוריות בתחום הרווחה, התרבות, הבריאות או החינוך, ושכל פעולותיה הן לשם השגת מטרות אלה, ואשר הממשלה, לפי הצעת הרשות ובאישור הועדה, החליטה שטעמים הקשורים לאופי פעילותה של החברה מחייבים שלא להחילן עליה; {{ח:תת|(2)}} חברת־חוץ העוסקת בסוג פעילות אשר הממשלה, באישור הוועדה, החליטה שטעמים כאמור מחייבים שלא להחילן על חברות העוסקות בו; {{ח:תת|(3)}} חברה אשר שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, החליט שטעמים של קשרי מסחר בין־לאומיים מצדיקים שלא להחילן עליה. {{ח:סעיף|63א|אי תחולת הוראות לגבי גיוס הון|תיקון: תשמ״ו, תשמ״ט}} {{ח:ת}} ההוראה המסמיכה {{ח:פנימי|סעיף 4|שבסעיף 4(א)}} או הוראות {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיף 33(ג)}} לא יחולו על חברה אשר הממשלה, באישור הועדה, החליטה שטעמים של הצעת מניות לציבור מחייבים שלא להחילן עליה; בסעיף זה, ”מניות“ – תעודות שחברה מנפיקה בסדרות והמקנות זכות חברות או השתתפות בה, או המקנות זכות לרכישת מניות כאמור. {{ח:קטע2|פרק י|פרק י׳: הוראות שונות}} {{ח:סעיף|64|שמירת סמכויותיו של מבקר המדינה}} {{ח:ת}} שום דבר בחוק זה אינו בא לגרוע מהתפקידים או מהסמכויות הנתונים למבקר המדינה לפי {{ח:חיצוני|חוק מבקר המדינה|חוק מבקר המדינה, תשי״ח–1958 [נוסח משולב]}}, או לפי דין אחר. {{ח:סעיף|65|שמירת {{ח:חיצוני|חוק נכסי המדינה|חוק נכסי המדינה}}}} {{ח:ת}} אין בחוק זה כדי לגרוע מהוראות {{ח:חיצוני|חוק נכסי המדינה|חוק נכסי המדינה, תשי״א–1951}}. {{ח:סעיף|66|שלילת אצילה של סמכויות}} {{ח:ת}} סמכויות השרים לפי חוק זה אינן ניתנות לאצילה. {{ח:סעיף|67|הודעה על חשד לעבירה}} {{ח:ת}} קיבלו השרים לפי חוק זה מידע המגלה חשד שנעברה עבירה פלילית, יודיעו על כך ליועץ המשפטי לממשלה. {{ח:סעיף|68|עונשין|תיקון: תשנ״ג־2}} {{ח:תת|(א)}} דירקטור מטעם המדינה שהפר ביודעין הוראות {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20}}, מנהל כללי בחברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית שהפר ביודעין הוראות {{ח:פנימי|סעיף 41|סעיף 41}}, ובא כוח המדינה שלא מילא אחרי הוראה שניתנה לו לפי {{ח:פנימי|סעיף 50|סעיף 50(ג)}}, {{ח:פנימי|סעיף 58|סעיף 58(א)(5)}} או {{ח:פנימי|סעיף 59|סעיף 59(ב)}}, דינם – מאסר שנה או קנס 20,000 לירות. {{ח:תת|(ב)}} לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם נעברה העבירה בישראל או מחוצה לה, ובתי המשפט בישראל מוסמכים לשפוט אדם גם אם עבר את העבירה בחוץ לארץ. {{ח:תת|(ג)}} מי שהפר ביודעין דרישה של הרשות לפי {{ח:פנימי|סעיף 55|סעיף 55}}, דינו – מאסר שנה. {{ח:סעיף|69|}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק לתיקון דיני העונשין (עובדי הציבור)|בחוק לתיקון דיני העונשין (עובדי הציבור), תשי״ז–1957}}.}} {{ח:סעיף|70|הוראות מעבר}} {{ח:תת|(א)}} מי שנתמנה לפני תחילת חוק זה דירקטור מטעם המדינה בחברה ממשלתית, בחברת בת ממשלתית, בחברה מעורבת או בחברת חוץ, יחדל לכהן לא יאוחר משמונה עשר חודש לאחר תחילת חוק זה, זולת אם נתמנה שנית לפי הוראות חוק זה. {{ח:תת|(ב)}} חבר הכנסת המכהן ערב תחילתו של חוק זה באחת הכהונות שחוק זה שולל מחברי הכנסת לכהן בהן, רשאי להמשיך בכהונתו כל עוד הוא חבר הכנסת השמינית. {{ח:תת|(ג)}} אין בחוק זה כדי לפגוע בחוזה שכרתה חברה ממשלתית לפני תחילתו. {{ח:סעיף|70א||תיקון: תשס״ג, תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|71|ביצוע ותקנות}} {{ח:ת}} שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו. {{ח:סעיף|72|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתו של חוק זה בתום ששה חדשים מקבלתו בכנסת. {{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה|תיקון: תשס״ח}} {{ח:קטע4||חברות תשתית}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|(ההגדרה ”חברת תשתית“ – {{ח:פנימי|סעיף 59כא|סעיף 59כא}})}}}} {{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 1 פרט 1}} {{ח:ת}} מע״צ – החברה הלאומית לדרכים בע״מ. {{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 1 פרט 2}} {{ח:ת}} חברת נתיבי איילון בע״מ. {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת 1 פרט 3}} {{ח:ת}} חברת כביש חוצה ישראל בע״מ. {{ח:סעיף*|4||עוגן=תוספת 1 פרט 4}} {{ח:ת}} חברת רכבת ישראל בע״מ. {{ח:סעיף*|5||עוגן=תוספת 1 פרט 5}} {{ח:ת}} חברת נת״ע – נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע״מ. {{ח:סעיף*|6||עוגן=תוספת 1 פרט 6}} {{ח:ת}} חברת נמלי ישראל – פיתוח ונכסים בע״מ. {{ח:סעיף*|7||עוגן=תוספת 1 פרט 7}} {{ח:ת}} חברת נמל אשדוד בע״מ. {{ח:סעיף*|8||עוגן=תוספת 1 פרט 8}} {{ח:ת}} חברת נמל חיפה בע״מ. {{ח:סעיף*|9||עוגן=תוספת 1 פרט 9}} {{ח:ת}} חברת נמל אילת בע״מ. {{ח:סעיף*|10||עוגן=תוספת 1 פרט 10}} {{ח:ת}} מקורות חברת מים בע״מ. {{ח:סעיף*|11||עוגן=תוספת 1 פרט 11}} {{ח:ת}} חברת החשמל לישראל בע״מ. {{ח:סעיף*|12||עוגן=תוספת 1 פרט 12}} {{ח:ת}} חברת תשתיות נפט ואנרגיה בע״מ. {{ח:סעיף*|13||עוגן=תוספת 1 פרט 13}} {{ח:ת}} חברת קו מוצרי דלק בע״מ. {{ח:סעיף*|14||עוגן=תוספת 1 פרט 14}} {{ח:ת}} חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל בע״מ. {{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שניה|תיקון: תשנ״ג־2, תשס״ח}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 60א|סעיף 60א}})}}}} {{ח:קטע4||גופים אחרים שהוקמו בחוק}} {{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 2 פרט 1}} {{ח:ת}} המועצה לביקורת סרטים – {{ח:חיצוני|פקודת סרטי הראינוע|פקודת הראינוע, 1927}}. {{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 2 פרט 2}} {{ח:ת}} המועצה לשידורי כבלים – {{ח:חיצוני|חוק הבזק|חוק הבזק, התשמ״ב–1982}}. {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת 2 פרט 3}} {{ח:ת}} מועצת המוזיאונים – {{ח:חיצוני|חוק המוזיאונים|חוק המוזיאונים, התשמ״ג–1983}}. {{ח:סעיף*|4||עוגן=תוספת 2 פרט 4}} {{ח:ת}} מועצת מינהל השקעות בחקלאות – {{ח:חיצוני|חוק עידוד השקעות הון בחקלאות|חוק עידוד השקעות הון בחקלאות, התשמ״א–1980}}. {{ח:סעיף*|5||עוגן=תוספת 2 פרט 5}} {{ח:ת}} מועצה מייעצת – {{ח:חיצוני|חוק הנפט|חוק הנפט, התשי״ב–1952}}. {{ח:סעיף*|6||עוגן=תוספת 2 פרט 6}} {{ח:ת}} מועצה מייעצת – {{ח:חיצוני|חוק עידוד השקעות הון|חוק עידוד השקעות הון, התשי״ט–1959}}. {{ח:סעיף*|7||תיקון: תשנ״ו, תשע״ו־2|עוגן=תוספת 2 פרט 7}} {{ח:ת}} רשות החשמל, לפי {{ח:חיצוני|חוק משק החשמל|חוק משק החשמל, התשנ״ו–1996}}. {{ח:סעיף*|8||תיקון: ק״ת תשנ״ט|עוגן=תוספת 2 פרט 8}} {{ח:ת}} הועדה המיוחדת לפי {{ח:חיצוני|חוק נכסי נפקדים#סעיף 29|סעיף 29 לחוק נכסי נפקדים}} – {{ח:חיצוני|חוק נכסי נפקדים|חוק נכסי נפקדים, התש״י–1950}}. {{ח:סעיף*|9||תיקון: ק״ת תשנ״ט|עוגן=תוספת 2 פרט 9}} {{ח:ת}} המועצה הארצית לתכנון ולבניה – {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבניה|חוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965}}. {{ח:סעיף*|10||תיקון: ק״ת תשנ״ט|עוגן=תוספת 2 פרט 10}} {{ח:ת}} המועצה לחינוך ממלכתי דתי – {{ח:חיצוני|חוק חינוך ממלכתי|חוק חינוך ממלכתי, התשי״ג–1953}}. {{ח:סעיף*|11||תיקון: ק״ת תשנ״ט|עוגן=תוספת 2 פרט 11}} {{ח:ת}} ועד החינוך – {{ח:חיצוני|חוק חינוך ממלכתי|חוק חינוך ממלכתי, התשי״ג–1953}}. {{ח:סעיף*|12||תיקון: ק״ת תשנ״ט|עוגן=תוספת 2 פרט 12}} {{ח:ת}} ועדת השירות – {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)|חוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959}}. {{ח:סעיף*|13||תיקון: ק״ת תשנ״ט|עוגן=תוספת 2 פרט 13}} {{ח:ת}} מועצת המים – {{ח:חיצוני|חוק המים|חוק המים, התשי״ט–1959}}. {{ח:סעיף*|14||תיקון: ק״ת תשנ״ט|עוגן=תוספת 2 פרט 14}} {{ח:ת}} מנהלת מרכז ההשקעות – {{ח:חיצוני|חוק לעידוד השקעות הון|חוק לעידוד השקעות הון, התשי״ט–1959}}. {{ח:סעיף*|15||תיקון: תשס״א, תשס״ו־4|עוגן=תוספת 2 פרט 15}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(נמחק).}} {{ח:סעיף*|16||תיקון: תשס״ב|עוגן=תוספת 2 פרט 16}} {{ח:ת}} המועצה לפי {{ח:חיצוני|חוק משק הגז הטבעי|חוק משק הגז הטבעי, התשס״ב–2002}}. {{ח:סעיף*|17||תיקון: ק״ת תשס״ב|עוגן=תוספת 2 פרט 17}} {{ח:ת}} הועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות – {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבניה|חוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965}}. {{ח:סעיף*|18||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 2 פרט 18}} {{ח:ת}} הוועדה המוניטרית והמועצה המינהלית – לפי {{ח:חיצוני|חוק בנק ישראל|חוק בנק ישראל, התש״ע–2010}}. {{ח:סעיף*|19||תיקון: תשס״ד־2|עוגן=תוספת 2 פרט 19}} {{ח:ת}} המועצה הציבורית – לפי {{ח:חיצוני|חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו)|חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו), התשס״ד–2004}}. {{ח:סעיף*|20||תיקון: תשס״ה|עוגן=תוספת 2 פרט 20}} {{ח:ת}} המועצה הציבורית – לפי {{ח:חיצוני|חוק זאב ז'בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו)|חוק זאב ז׳בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו), התשס״ה–2005}}. {{ח:סעיף*|21||תיקון: תשס״ה־3, תשס״ו־2|עוגן=תוספת 2 פרט 21}} {{ח:ת}} הועדה המייעצת והמועצה המייעצת לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981}}. {{ח:סעיף*|22||תיקון: תשס״ו־3|עוגן=תוספת 2 פרט 22}} {{ח:ת}} הוועדה המייעצת – לפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת הצרכן|חוק הגנת הצרכן, התשמ״א–1981}}. {{ח:סעיף*|(23)||תיקון: תשס״ו־4|עוגן=תוספת 2 פרט 23}} {{ח:ת}} מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב לפי {{ח:חיצוני|חוק המים|חוק המים, התשי״ט–1959}}. {{ח:סעיף*|24||תיקון: תשע״א־2|עוגן=תוספת 2 פרט 24}} {{ח:ת}} המועצה הלאומית לספורט שהוקמה מכוח {{ח:חיצוני|חוק הספורט|חוק הספורט, התשמ״ח–1988}}. {{ח:חתימות|נתקבל בכנסת ביום ט״ו בתמוז תשל״ה (24 ביוני 1974).}} * '''יצחק רבין'''<br>ראש הממשלה * '''יהושע רבינוביץ'''<br>שר האוצר * '''אפרים קציר'''<br>נשיא המדינה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 54ijny94gufcrhs25i6znjc94xnk99f 106 284210 2936886 960926 2025-06-08T17:55:21Z Ilan Sendowski 4009 שני חלומות דומים 2936886 wikitext text/x-wiki {{סיכום על פסוק|בראשית|מא|מא ז|ח|מא ט|הבהרה=כן| ציטוט=וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.}} ראו: [[ביאור:בראשית מא א|'''<big>חלום פרעה</big>''']] == וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר == === וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ === למרות שפרעה נרעש והתעורר בלילה פעמים, ונרגע שזה רק חלום, הוא עדיין התרגש בבוקר, ככתוב: "וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ". אולם פרעה לא קרא לשריו באמצע הלילה, אלא חיכה לבוקר.<br /> למה פרעה חיכה? * פרעה לא התרגש מספיק. * פרעה לא רצה לבייש את שריו ולראות מי מהם יגיע ראשון. * פרעה לא היה מלך כה חזק. * פרעה רצה לחשוב. תמיד חשוב להירגע ולתת זמן לחשוב לפני החלטה חשובה. * פרעה לא רצה להראות חולשה ודחיפות. זה לא היה מכבודו. ולדוגמא על פרעה של משה נאמר: "וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה ... וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר: קוּמוּ צְּאוּ" ([[שמות יב לא]]), למרות שבנו כבר מת ואין מה לעשות יותר. === וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה === פותר "אוֹתָם" - ברבים. כאילו שאלו היו שני חלומות שונים הרומזים על דברים שונים וצרות שונות.<br /> ראו: [[ביאור:בראשית מא א|'''<big>מדוע החרטומים לא פתרו</big>''']] === חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ === פרעה אסף קהל גדול מאוד. כולם עמדו לפניו והוא סיפר את חלומותיו. הקטנים חיכו שהגדולים ידברו, כאשר הגדולים לא הגיבו, הקטנים פחדו לקפוץ ולדבר, אפילו אם היה להם רעיון. לא ברור אם אף אחד לא ענה, או שהיו הצעות אבל כולם נדחו.<br /> עדיף היה לפרעה לשאול את שאלתו, ואז להזמין אחד אחד מחכמיו לשיחה אישית. ייתכן שזה לא היה מכבודו של פרעה. אחרי שהשרים ראו מה קרה לשר האופים, סביר שהם מאוד נזהרו לא להרגיז את פרעה, וכך גם שר המשקים מדבר בפחד ([[ביאור:בראשית מא ט]]). === וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה === אלוהים נתן שני חלומות דומים — שניהם עוסקים באוכל: בשר ולחם. חלום אחד בלבד לא היה מספיק כדי לכפות על כולם את ההבנה שמדובר דווקא באוכל, ולא בפולש צבאי.<br> המצרים כלל לא העלו בדעתם אפשרות של רעב — היאור תמיד סיפק מים, שנה אחר שנה, מאז ומעולם, ולכן הם לא יכלו להציע פתרון.<br> יוסף, שבא ממשפחה שהתנסתה ברעב כמה פעמים — אברם ([[ביאור:בראשית יב י]]), יצחק ([[ביאור:בראשית כו א]]) — הבין מיד שמדובר במזון וברעב, ולכן היה מסוגל להציע פתרון: אגירת תבואה לשנות הרעב. <br> ואף לאחר שיוסף הסביר שמדובר ברעב, והציע לאגור מזון, חכמי מצרים לא ידעו כיצד לגדל תבואה בכמות פי שלושה ויותר, ולבנות מחסנים שיאפשרו אגירה לשבע שנים. <br> יוסף שלמד מניסיונם של אבותיו: אברהם ויצחק שחיפשו מים במדבר ([[ביאור:בראשית כא ל]]), ([[ביאור:בראשית כו לב]]), יצחק שהצליח לגדל תבואה בשפע ([[ביאור:בראשית כו יב]]), יעקב שהרבה את הצאן ([[ביאור:בראשית ל ל]]), וניסיונו האישי בניהול אחוזתו של פוטיפר ([[ביאור:בראשית לט ה]]), לא היסס להתנדב ולנהל את המבצע כולו. {{סיכום על פסוק|בראשית|מא|מא ז|ח|מא ט|קטגוריה=1}} f8a049wguzkwmln9rwgynsfh9fumz9a 0 286361 2936933 2924443 2025-06-09T09:00:19Z OpenLawBot 8112 [2936925] 2936933 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|חוק החברות, התשנ״ט–1999}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:מאגר|2000289}} {{ח:תיבה|ס״ח תשנ״ט, 189|חוק החברות|https://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_300163.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 484|ת״ט}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 72|תיקון מס׳ 22 לחוק ניירות ערך|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300588.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ד, 29|תיקון מס׳ 2|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299948.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ה, 238|תיקון מס׳ 3|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299850.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 280|חוק תובענות ייצוגיות|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299748.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ז, 67|חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007)|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300638.pdf}}, {{ח:תיבה|332|תיקון מס׳ 6|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300006.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 153|תיקון מס׳ 11 לחוק העמותות|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300054.pdf}}, {{ח:תיבה|682|תיקון מס׳ 8|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300733.pdf}}, {{ח:תיבה|813|תיקון מס׳ 9|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300708.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 177|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו־2010)|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301061.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 292|תיקון מס׳ 12 לחוק העמותות|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301052.pdf}}, {{ח:תיבה|544|תיקון מס׳ 42 לחוק ניירות ערך|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301191.pdf}}, {{ח:תיבה|618|תיקון מס׳ 59 לחוק בתי המשפט|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301175.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 270|חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301186.pdf}}, {{ח:תיבה|363|חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301132.pdf}}, {{ח:תיבה|390|תיקון מס׳ 16|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301197.pdf}}, {{ח:תיבה|1108, 1116|תיקון מס׳ 17|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301322.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 490|תיקון מס׳ 18|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301467.pdf}}, {{ח:תיבה|493|תיקון מס׳ 19|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301358.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 6|תיקון מס׳ 20|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301468.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 29|תיקון מס׳ 53 לחוק ניירות ערך|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_301594.pdf}}, {{ח:תיבה|102|חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_301496.pdf}}, {{ח:תיבה|170|תיקון מס׳ 23|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_301450.pdf}}, {{ח:תיבה|433|חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_301590.pdf}}, {{ח:תיבה|670|תיקון מס׳ 25|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_303843.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ה, 36|תיקון מס׳ 26|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_306586.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 576|תיקון מס׳ 27|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_321786.pdf}}, {{ח:תיבה|625|תיקון מס׳ 28|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_323696.pdf}}, {{ח:תיבה|1055|חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (תיקון)|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_346561.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 696|תיקון מס׳ 63 לחוק ניירות ערך|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_382526.pdf}}, {{ח:תיבה|970|תיקון מס׳ 16 לחוק העמותות|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_385259.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 394|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491934.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 246|תיקון מס׳ 21 לחוק ההגבלים העסקיים|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_528392.pdf}}, {{ח:תיבה|342|תיקון מס׳ 2 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|https://fs.knesset.gov.il/21/law/21_lsr_559683.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 154|תיקון מס׳ 3 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|https://fs.knesset.gov.il/23/law/23_lsr_575121.pdf}}, {{ח:תיבה|450|תיקון מס׳ 34|https://fs.knesset.gov.il/23/law/23_lsr_582792.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 374|תיקון מס׳ 5 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|https://fs.knesset.gov.il/24/law/24_lsr_604132.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 883|תיקון מס׳ 2 והוראת שעה לחוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים|https://fs.knesset.gov.il/24/law/24_lsr_628378.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 171|תיקון מס׳ 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_3568695.pdf}}, {{ח:תיבה|1506|תיקון מס׳ 37|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4962484.pdf}}. ''תיקון תוספות:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשע״ג, 1572|תיקון התוספת הראשונה א׳ לחוק|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7276.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 1168|תיקון התוספת הראשונה לחוק|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7381.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 949|שינוי התוספת הראשונה א׳ לחוק|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7639.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשס״ב, 1011|עדכון עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשס״ה, 278|עדכון עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 640|עדכון עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 538|עדכון עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 510|עדכון עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 586|עדכון עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 516|עדכון עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 574|עדכון עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 746|עדכון עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 1948|עדכון עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 1398|עדכון עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 1675|עדכון עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 892|עדכון עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 1490|עדכון עיצום כספי|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11107.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 652|עדכון עיצום כספי|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11640.pdf}}. {{ח:תיבה|י״פ תשע״א, 1159|הודעה בדבר סכום מעודכן}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 5152|הודעה בדבר סכום מעודכן}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 4106|הודעה בדבר סכום מעודכן}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 3700|הודעה בדבר סכום מעודכן}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 6028|הודעה בדבר סכום מעודכן}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 4352|הודעה בדבר סכום מעודכן|https://olaw.org.il/yalkut/yalkut-13261.pdf}}. ''תחילת תוקף:'' {{ח:תיבה|י״פ תשס״ד, 147|הודעה על מועד כניסה לתוקף}}, {{ח:תיבה|147|קביעת מועד תחילה}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||תוכן עניינים}} <div class="law-toc"> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק 1|חלק ראשון: פרשנות}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק 2|חלק שני: ייסוד החברה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 1|פרק ראשון: ההתאגדות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 1 סימן א|סימן א׳: זכות ההתאגדות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 1 סימן ב|סימן ב׳: האישיות המשפטית}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 1 סימן ג|סימן ג׳: הקמת חברה ורישומה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 1 סימן ד|סימן ד׳: תכלית החברה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 1 סימן ה|סימן ה׳: פעולות שנעשו על ידי יזם}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 2|פרק שני: התקנון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 2 סימן א|סימן א׳: תוכן התקנון ושינויו}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 2 סימן ב|סימן ב׳: שם החברה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 2 סימן ג|סימן ג׳: מטרות החברה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 2 סימן ד|סימן ד׳: הון המניות הרשום וחלוקתו}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 2 סימן ה|סימן ה׳: הגבלת אחריות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 3|פרק שלישי: רשם החברות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 3 סימן א|סימן א׳: לשכת רישום החברות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: ניהול מרשמים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 2 פרק 3 סימן ג|סימן ג׳: ערעור {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק 3|חלק שלישי: מבנה החברה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 1|פרק ראשון: האורגנים של החברה, סמכויותיהם וחבות בשל פעולתם}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 1 סימן א|סימן א׳: האורגנים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 1 סימן ב|סימן ב׳: חלוקת הסמכויות בין האורגנים העיקריים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 1 סימן ג|סימן ג׳: אחריות החברה לפעולות האורגנים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 1 סימן ד|סימן ד׳: אחריות יחידי האורגן}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 1 סימן ה|סימן ה׳: מניעת פעולה חורגת}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2|פרק שני: האסיפה הכללית}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן א|סימן א׳: סמכויות האסיפה הכללית}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ב|סימן ב׳: אסיפה שנתית ואסיפה מיוחדת}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ג|סימן ג׳: כינוס האסיפה הכללית וניהולה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ד|סימן ד׳: אסיפה כללית בחברה פרטית}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ה|סימן ה׳: מנין חוקי באסיפה כללית ויושב ראש האסיפה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ו|סימן ו׳: הצבעה באסיפה הכללית}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ז|סימן ז׳: הצבעה בכתב והודעות עמדה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ח|סימן ח׳: פרוטוקול האסיפה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ט|סימן ט׳: פגמים בכינוס האסיפה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3|פרק שלישי: הדירקטוריון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן א|סימן א׳: סמכויות הדירקטוריון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: יושב ראש הדירקטוריון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן ג|סימן ג׳: כינוס ישיבות הדירקטוריון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן ד|סימן ד׳: ישיבות הדירקטוריון ואופן ניהולן}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן ה|סימן ה׳: הצבעה בדירקטוריון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן ו|סימן ו׳: פרוטוקולים בישיבות הדירקטוריון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן ז|סימן ז׳: פגמים בכינוס ישיבת דירקטוריון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן ח|סימן ח׳: ועדות הדירקטוריון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן ט|סימן ט׳: ועדת ביקורת}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן י|סימן י׳: ועדת תגמול}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 3 פרק 4|פרק רביעי: המנהל הכללי}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק 4|חלק רביעי: מינהל החברה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 1|פרק ראשון: משרד רשום ומען דיגיטלי}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 2|פרק שני: מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 2 סימן א|סימן א׳: המרשמים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 2 סימן ב|סימן ב׳: מרשם בעלי המניות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 2 סימן ג|סימן ג׳: רישום שטר מניה {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 2 סימן ד|סימן ד׳: מרשם בעלי מניות מהותיים ומרשם בעלי מניות נוסף מחוץ לישראל}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 3|פרק שלישי: דיווח}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 3 סימן א|סימן א׳: דיווח של חברה שאינה תאגיד מדווח}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: דיווח של חברה שהיא תאגיד מדווח}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 4|פרק רביעי: מבקר פנימי בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 5|פרק חמישי: רואה חשבון מבקר}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 5 סימן א|סימן א׳: מינוי רואה חשבון מבקר}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 5 סימן ב|סימן ב׳: אי תלות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 5 סימן ג|סימן ג׳: סיום כהונתו של רואה חשבון מבקר}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 5 סימן ד|סימן ד׳: שכרו של רואה חשבון מבקר}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 5 סימן ה|סימן ה׳: סמכויותיו, חובותיו ואחריותו של רואה חשבון מבקר}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 4 פרק 6|פרק שישי: דוחות כספיים}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק 5|חלק חמישי: בעל מניה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 5 פרק 1|פרק ראשון: בעל מניה ותעודת מניה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 5 פרק 2|פרק שני: זכויות בעל מניה וחובותיו}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 5 פרק 3|פרק שלישי: התביעה הנגזרת}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 5 פרק 3 סימן א|סימן א׳: תביעה נגזרת והגנה נגזרת}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 5 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: תובענה ייצוגית {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק 6|חלק שישי: נושאי המשרה בחברה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 1|פרק ראשון: מינוי וכהונה של דירקטורים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 1 סימן א|סימן א׳: כהונת דירקטור וסיום הכהונה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 1 סימן ב|סימן ב׳: הגבלות על מינויים ופקיעת כהונה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 1 סימן ג|סימן ג׳: תאגיד כדירקטור}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 1 סימן ד|סימן ד׳: דירקטור חליף}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 1 סימן ה|סימן ה׳: דירקטור חיצוני ודירקטור בלתי תלוי}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 2|פרק שני: מינוי, כהונה ופיטורים של נושאי משרה אחרים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 3|פרק שלישי: חובות נושאי משרה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 3 סימן א|סימן א׳: חובת זהירות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: חובת אמונים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 3 סימן ג|סימן ג׳: פטור, שיפוי וביטוח}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 4|פרק רביעי: זכויותיו של דירקטור}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 4א|פרק רביעי א׳: מדיניות תגמול לנושאי משרה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|פרק חמישי: עסקאות עם בעלי ענין}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק 7|חלק שביעי: הון החברה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 7 פרק 1|פרק ראשון: ניירות ערך ופעולות בהם}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 7 פרק 1 סימן א|סימן א׳: חופש הגיוון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 7 פרק 1 סימן ב|סימן ב׳: הון מניות רשום}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 7 פרק 1 סימן ג|סימן ג׳: הנפקת ניירות ערך}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 7 פרק 1 סימן ד|סימן ד׳: העברת ניירות ערך}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 7 פרק 2|פרק שני: שמירת ההון וחלוקה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 7 פרק 2 סימן א|סימן א׳: חלוקה מותרת}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 7 פרק 2 סימן ב|סימן ב׳: דיבידנד}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 7 פרק 2 סימן ג|סימן ג׳: רכישה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 7 פרק 2 סימן ד|סימן ד׳: חלוקה אסורה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 7 פרק 2 סימן ה|סימן ה׳: ניירות ערך בני פדיון}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק 8|חלק שמיני: רכישת חברות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 8 פרק 1|פרק ראשון: מיזוג}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 8 פרק 2|פרק שני: הצעת רכש מיוחדת}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 8 פרק 3|פרק שלישי: מכירה כפויה של מניות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 8 פרק 3 סימן א|סימן א׳: רכישת מניות המיעוט בידי בעל השליטה בחברה ציבורית}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 8 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: סמכות לרכוש מניותיהם של בעלי מניות מתנגדים בחברה פרטית}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק 8א|חלק שמיני א׳: פירוק}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 8א פרק א|פרק א׳: הוראות כלליות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|פרק ב׳: פירוק בידי בית המשפט}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 8א פרק ג|פרק ג׳: פירוק מרצון}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 8א פרק ד|פרק ד׳: פירוק מרצון בהליך מזורז של חברה לא פעילה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 8א פרק ה|פרק ה׳: הוראות שונות}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק 9|חלק תשיעי: הוראות כלליות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1|פרק ראשון: שינוי סוגי תאגידים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק ראשון א׳: חברה לתועלת הציבור}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א סימן א|סימן א׳: חברה לתועלת הציבור – הוראות כלליות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א סימן ב|סימן ב׳: קרן לתועלת הציבור}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 2|פרק שני: חברת חוץ}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|פרק שלישי: פשרה או הסדר}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן א|סימן א׳: הוראות כלליות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: פשרה או הסדר שמטרתם הבראת החברה {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ג|סימן ג׳: מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב בחברת איגרות חוב {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ד|סימן ד׳: פשרה או הסדר שמטרתם שינוי מבנה או מיזוג}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ה|סימן ה׳: החלת הוראות על חברת חוץ ותאגידים אחרים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3א|פרק שלישי א׳: מחיקת חברה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4|פרק רביעי: סעדים, עיצום כספי ורישום חברה כחברה מפרה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4 סימן א|סימן א׳: סעדים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4 סימן ב|סימן ב׳: הטלת עיצום כספי בידי הרשם}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4 סימן ג|סימן ג׳: רישום חברה כחברה מפרה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4 סימן ד|סימן ד׳: הטלת עיצום כספי בידי רשות ניירות ערך}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 5|פרק חמישי: חברה ציבורית או חברת איגרות חוב שמניותיה או שאיגרות החוב שלה נסחרות מחוץ לישראל}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 5א|פרק חמישי א׳: הגבלת תחולה על חברות איגרות חוב}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 6|פרק שישי: תקנות}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק 10|חלק עשירי: ביטול, הוראות מעבר, תחולה ותחילה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 1|תוספת ראשונה: {{מוקטן|הוראות ממשל תאגידי מומלצות}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 1א|תוספת ראשונה א׳}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|תוספת 1א חלק א|חלק א׳: עניינים שחובה להתייחס אליהם במדיניות התגמול}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|תוספת 1א חלק ב|חלק ב׳: הוראות שחובה לקבוע במדיניות התגמול}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 2|תוספת שנייה: {{מוקטן|פירוט המטרות הציבוריות}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 3|תוספת שלישית: {{מוקטן|דרכי השקעה של קרן לתועלת הציבור}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 4|תוספת רביעית: {{מוקטן|(מען דיגיטלי לפי סעיף 123א)}}}}</div> </div> {{ח:קטע1|חלק 1|חלק ראשון: פרשנות}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשס״ה, תשס״ז־2, תש״ע־3, תשע״א־3, תשע״א־4, תשע״ג, תשע״ד־3, תשע״ו־2, תשע״ז, תשע״ח, תשפ״ב, תשפ״ד}} {{ח:ת}} בחוק זה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”איגרת חוב“ – מסמך שהנפיקה חברה המעיד על קיומה של התחייבות כספית שחבה החברה, ומגדיר את תנאיה, למעט שטרי חוב או שטרי חליפין שנתנה חברה במהלך עסקיה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”איגרת חוב מובטחת“ – איגרת חוב שהתחייבות החברה לפיה מובטחת במשכון על נכסי החברה, כולם או מקצתם; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אמצעי שליטה“ – כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} זכות ההצבעה באסיפה כללית של חברה; {{ח:תתת|(2)}} הזכות למנות דירקטור של חברה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אסיפה כללית“ – אסיפה שנתית או אסיפה מיוחדת של בעלי המניות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אסיפה מיוחדת“ – אסיפה כללית של בעלי המניות שאינה אסיפה שנתית; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אסיפת סוג“ – אסיפה של בעלי סוג מניות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אסיפה שנתית“ – אסיפה של בעלי המניות לפי {{ח:פנימי|סעיף 60|סעיף 60}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בורסה“ – בורסה בישראל, בורסה מחוץ לישראל שקיבלה אישור מידי מי שרשאי לתתו על פי דין במדינה שבה היא פועלת, וכן שוק מוסדר כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק השקעות משותפות בנאמנות|בחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ״ד–1994}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בורסה בישראל“ – בורסה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל איגרת חוב“, בחברת איגרות חוב – בעל איגרת חוב של החברה, הרשומה למסחר בבורסה או שהוצעה לציבור על פי תשקיף כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}} או שהוצעה לציבור מחוץ לישראל על פי מסמך הצעה לציבור הנדרש לפי הדין מחוץ לישראל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בית המשפט“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל מניה מהותי“ – מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של החברה או מזכויות ההצבעה בה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל ענין“ – בעל מניות מהותי, מי שיש לו הסמכות למנות דירקטור אחד או יותר או את המנהל הכללי, ומי שמכהן בחברה כדירקטור או כמנהל כללי; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דבוקת שליטה“ – מניות המקנות עשרים וחמישה אחוזים או יותר מכלל זכויות ההצבעה באסיפה הכללית; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דיבידנד“ – כל נכס הניתן על ידי החברה לבעל מניה מכוח זכותו כבעל מניה, בין במזומן ובין בכל דרך אחרת, לרבות העברה ללא תמורה שוות ערך ולמעט מניות הטבה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דירקטור“ – חבר בדירקטוריון של חברה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דירקטור בלתי תלוי“ – דירקטור חיצוני או יחיד המכהן כדירקטור שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים להלן, אשר מונה או סווג ככזה לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 1|פרק ראשון לחלק השישי}}: {{ח:תתת|(1)}} מתקיימים לגביו תנאי הכשירות למינוי דירקטור חיצוני הקבועים {{ח:פנימי|סעיף 240|בסעיף 240(ב) עד (ו)}} וועדת הביקורת אישרה זאת; {{ח:תתת|(2)}} הוא אינו מכהן כדירקטור בחברה מעל תשע שנים רצופות, ולעניין זה לא יראו בהפסקת כהונה שאינה עולה על שנתיים כמפסיקה את רצף הכהונה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דירקטור חיצוני“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 1 סימן ה|בחלק שישי, פרק ראשון, בסימן ה׳}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דמי פיגורים“ ו”ריבית שקלית“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|בחוק פסיקת ריבית והצמדה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”החזקה“ ו”רכישה“ – כמשמעותן {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הליכי חדלות פירעון“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הצעה פרטית“ – הצעה להנפקת ניירות ערך של חברה ציבורית שאינה הצעה לציבור, או הצעה של חברה ציבורית למכירה של ניירות ערך שלה אשר נרכשו על ידה לפי {{ח:פנימי|סעיף 308|סעיף 308}}, שאינה הצעה לציבור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הצעה פרטית מהותית“ – הצעה פרטית שמתקיים בה האמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(5)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הצעת רכש“ – הצעה לרכישת מניות, המופנית לציבור בעלי המניות של חברה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ועדת דירקטוריון“ – ועדה שהקים הדירקטוריון לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 110|סעיף 110}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חבר בורסה“ – מי שהוא חבר בורסה בהתאם לתקנון הבורסה כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 46|בסעיף 46 לחוק ניירות ערך}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה“ – חברה שהתאגדה לפי חוק זה, לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}}, פקודת החברות 1921 או פקודת החברות 1919; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברת איגרות חוב“ – חברה שאיגרות חוב שלה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}}, או שהוצעו לציבור מחוץ לישראל על פי מסמך הצעה לציבור הנדרש לפי הדין מחוץ לישראל, ומוחזקות בידי הציבור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה בת“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה לרישומים“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה לתועלת הציבור“ – כמשמעותה {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|בפרק ראשון א׳ בחלק התשיעי}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה ממשלתית“ ו”חברת בת ממשלתית“ – כהגדרתן {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות|בחוק החברות הממשלתיות, התשל״ה–1975}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה מתמזגת“ – חברת יעד וחברה קולטת; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה פרטית“ – חברה שאינה חברה ציבורית; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה ציבורית“ – חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}}, או שהוצעו לציבור מחוץ לישראל על פי מסמך הצעה לציבור הנדרש לפי הדין מחוץ לישראל, ומוחזקות בידי הציבור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה קולטת“ – חברה שכל נכסיה והתחייבויותיה של חברת היעד עוברים אליה במיזוג; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה קשורה“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברת חוץ“ – תאגיד, למעט שותפות, שהתאגד מחוץ לישראל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברת יעד“ – חברה, אחת או יותר, האמורה להתמזג עם חברה קולטת באופן שיביא לחיסולה של החברה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברת מטרה“ – חברה שהצעת רכש מופנית לבעלי מניותיה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק הנאמנות“ – {{ח:חיצוני|חוק הנאמנות|חוק הנאמנות, התשל״ט–1979}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק העמותות“ – {{ח:חיצוני|חוק העמותות|חוק העמותות, התש״ם–1980}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי“ – {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח–2018}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק ניירות ערך“ – {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|חוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק פסיקת ריבית והצמדה“ – {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים“ – {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע״ח–2018}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חלוקה“ – מתן דיבידנד או התחייבות לתיתו, במישרין או בעקיפין, וכן רכישה; ולענין זה, ”רכישה“ – רכישה או מתן מימון לרכישה, במישרין או בעקיפין, בידי חברה או בידי חברה בת שלה או בידי תאגיד אחר בשליטתה, של מניות החברה או של ניירות ערך שניתן להמירם למניות החברה או שניתן לממשם במניות החברה, או פדיון של ניירות ערך בני פדיון שהם חלק מהונה העצמי של החברה בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 312|לסעיף 312(ד)}}, ולרבות התחייבות לעשיית כל אחד מאלה, והכל, ובלבד שהמוכר אינו החברה עצמה או תאגיד אחר בבעלותה המלאה של החברה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יום ההתאגדות“ – התאריך שקבע הרשם כיום ההתאגדות של החברה בתעודת ההתאגדות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יזם“ – מי שעושה פעולה, בשמה או במקומה של חברה שטרם התאגדה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מיזוג“, לענין {{ח:פנימי|חלק 8|החלק השמיני}} – העברה של כלל הנכסים והחיובים, לרבות חיובים מותנים, עתידיים, ידועים ובלתי ידועים, של חברת יעד לחברה קולטת, אשר כתוצאה ממנה מתחסלת חברת היעד, בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 323|לסעיף 323}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מניה“ – אגד של זכויות בחברה הנקבעות בדין ובתקנון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מניות הטבה“ – מניות שמקצה החברה ללא תמורה לבעלי מניותיה הזכאים לכך; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מנין קולות“ – מנין קולות המצביעים, בהתאם לזכויות ההצבעה הקבועות למניות שמכוחן מצביעים בעלי המניות המשתתפים באסיפה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מספר זהות“ – {{ח:תתת|(1)}} לגבי חברה הרשומה בישראל – מספר הרישום; {{ח:תתת|(2)}} לגבי חברה רשומה הרשומה מחוץ לישראל – המדינה שבה היא רשומה ומספר הרישום, אם יש לה מספר רישום; {{ח:תתת|(3)}} לגבי תאגיד אחר שיש לו מספר רישום על פי דין – מספר הרישום שלו; {{ח:תתת|(4)}} לגבי יחיד תושב ישראל – מספר זהותו במרשם האוכלוסין; {{ח:תתת|(5)}} לגבי יחיד שאינו תושב ישראל – המדינה שבה הוצא הדרכון ומספר הדרכון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מען“ – {{ח:תתת|(1)}} לגבי יחיד תושב ישראל – מענו כפי שהוא רשום במרשם האוכלוסין, ואם מסר מען אחר – המען שמסר; {{ח:תתת|(2)}} לגבי יחיד שאינו תושב ישראל – מען מגוריו, ואם מסר מען אחר – המען שמסר; {{ח:תתת|(3)}} לגבי חברה הרשומה בישראל – מען משרדה הרשום; {{ח:תתת|(4)}} לגבי חברה הרשומה מחוץ לישראל – מען משרדה מחוץ לישראל, ואם מסרה מען בישראל – המען שמסרה; {{ח:תתת|(5)}} לגבי תאגיד אחר שיש לו מען רשום על פי דין – מענו הרשום; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מען דיגיטלי“ – כל אחד מהפרטים המנויים {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מענק פרישה“ – מענק, תשלום, גמול, פיצוי או כל הטבה אחרת הניתנים לנושא משרה בזיקה לסיום תפקידו בחברה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מציע“, בהצעת רכש – מי שמציע הצעת רכש; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”משכון“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק המשכון|בחוק המשכון, התשכ״ז–1967}}, וכן שעבוד צף; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נוכחות בעל מניות“, באסיפה כללית – נוכחות בעל המניות בעצמו או באמצעות שלוח, או באמצעות כתב הצבעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 87|בסעיף 87}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נושא משרה“ – מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן דירקטור או מנהל הכפוף במישרין למנהל הכללי; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נייר ערך“ – לרבות מניה, איגרת חוב, או זכויות לרכוש, להמיר או למכור כל אחת מאלה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ניצע“, בהצעת רכש – בעל המניות שמוצע לרוכשן בהצעת רכש; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”סדרת איגרות חוב“ – שתי איגרות חוב או יותר שהן שוות־דרגה לענין ההתחייבות הכספית והערובה לתשלומה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ענין אישי“ – ענין אישי של אדם בפעולה או בעסקה של חברה, לרבות ענין אישי של קרובו ושל תאגיד אחר שהוא או שקרובו הם בעלי ענין בו, ולמעט ענין אישי הנובע מעצם החזקת מניות בחברה, לרבות עניין אישי של אדם המצביע על פי ייפוי כוח שניתן לו מאת אדם אחר אף אם אין לאחר עניין אישי, וכן יראו הצבעה של מי שקיבל ייפוי כוח להצביע בשם מי שיש לו עניין אישי כהצבעה של בעל העניין אישי, והכל בין אם שיקול הדעת בהצבעה הוא בידי המצביע ובין אם לאו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עסקה“ – חוזה או התקשרות וכן החלטה חד צדדית של חברה בדבר הענקת זכות או טובת הנאה אחרת; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עסקה חריגה“ – עסקה שאינה במהלך העסקים הרגיל של החברה, עסקה שאינה בתנאי שוק או עסקה העשויה להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פעולה“ – פעולה משפטית, בין במעשה ובין במחדל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פעולה מהותית“ – פעולה העשויה להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פקודת החברות“ – {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פרמיה“ – סכום שבו עולה תמורת ההקצאה של מניות החברה על ערכן הנקוב של המניות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”צו לפתיחת הליכים“ – צו לפתיחת הליכים שניתן לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קרוב“ – בן זוג, אח או אחות, הורה, הורי הורה, צאצא וכן צאצא, אח, אחות או הורה של בן הזוג או בן זוגו של כל אחד מאלה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רואה חשבון מבקר“ – רואה חשבון שמונה לשם ביצוע פעולת ביקורת כאמור {{ח:פנימי|סעיף 154|בסעיף 154}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רשות ניירות ערך“ – הרשות כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רשם ההקדשות“ ו”הקדש ציבורי“ – כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק הנאמנות|בחוק הנאמנות}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רשם החברות“, ”הרשם“ – רשם החברות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 36|בסעיף 36}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שטר מניה“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שעבוד צף“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת החברות|בפקודת החברות}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שליטה“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תאגיד מדווח“ – תאגיד מדווח כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}} או תאגיד שהוראות {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#פרק ה3|פרק ה׳3 לחוק האמור}} חלות עליו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תביעה נגזרת“ – תובענה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תזכיר“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת החברות|בפקודת החברות}} כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תנאי כהונה והעסקה“, של נושא משרה – תנאי כהונה או העסקה של נושא משרה, לרבות מתן פטור, ביטוח, התחייבות לשיפוי או שיפוי לפי היתר שיפוי, מענק פרישה, וכל הטבה, תשלום אחר או התחייבות לתשלום כאמור, הניתנים בשל כהונה או העסקה כאמור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תעודת התאגדות“ – תעודה בחתימת הרשם המעידה על רישומה של חברה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תעודת מניה“ – תעודה שבה מצוין שמו של הבעלים הרשום במרשמי החברה בציון מספר המניות שבבעלותו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנון“ – תקנון של חברה כפי שהוגש לרשם בראשונה עם התאגדותה או כפי ששונה לפי דין; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השר“ – שר המשפטים. {{ח:קטע1|חלק 2|חלק שני: ייסוד החברה}} {{ח:קטע2|חלק 2 פרק 1|פרק ראשון: ההתאגדות}} {{ח:קטע3|חלק 2 פרק 1 סימן א|סימן א׳: זכות ההתאגדות}} {{ח:סעיף|2|זכות ההתאגדות}} {{ח:ת}} כל אדם רשאי לייסד חברה, ובלבד שמטרה ממטרות החברה אינה נוגדת את החוק, אינה בלתי מוסרית או אינה נוגדת את תקנת הציבור. {{ח:סעיף|3|חברת אדם אחד}} {{ח:ת}} לחברה יכול שיהיה בעל מניה אחד. {{ח:קטע3|חלק 2 פרק 1 סימן ב|סימן ב׳: האישיות המשפטית}} {{ח:סעיף|4|האישיות המשפטית של החברה}} {{ח:ת}} חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מואגד. {{ח:סעיף|5|קיום חברה}} {{ח:ת}} קיומה של חברה הוא מיום ההתאגדות המצוין בתעודת ההתאגדות ועד לפקיעת ההתאגדות, כתוצאה מחיסולה של החברה. {{ח:סעיף|6|הרמת מסך|תיקון: תשס״ה, תש״ע־3}} {{ח:תת|(א)|(1)}} בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; {{ח:תתתת|(ב)}} באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, {{ח:תתת}} ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי {{ח:פנימי|סעיף 192|סעיפים 192}} {{ח:פנימי|סעיף 193|ו־193}} ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. {{ח:תתת|(2)}} לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד. {{ח:תת|(ב)}} בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו. {{ח:תת|(ג)}} בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א). {{ח:תת|(ד)}} בסעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 7|ובסעיף 7}}, ”בית המשפט“ – בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה. {{ח:סעיף|7|הגבלת עיסוקים|תיקון: תשס״ה, תשס״ח־3}} {{ח:תת|(א)}} הורה בית משפט כי יש ליחס חובות של חברה לבעל מניה בה, לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6(א)}}, רשאי הוא להורות, כי במשך תקופה שיקבע ושלא תעלה על חמש שנים (בסעיף זה – תקופת ההגבלה), לא יוכל אותו בעל מניה להיות דירקטור או מנהל כללי של חברה או להיות מעורב, במישרין או בעקיפין, בייסוד חברה או בניהולה (בסעיף זה – צו הגבלה). {{ח:תת|(ב)}} בית משפט שנתן צו הגבלה ישלח לרשם החברות הודעה על הצו ופרטיו. {{ח:תת|(ג)}} בלי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}, המפר צו הגבלה חב בחובות החברה שלגביה הופר הצו ושנוצרו בתקופת ההגבלה. {{ח:קטע3|חלק 2 פרק 1 סימן ג|סימן ג׳: הקמת חברה ורישומה}} {{ח:סעיף|8|בקשה לרישום|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} המבקש לרשום חברה יגיש לרשם בקשה בדרך של תקשורת אלקטרונית לפי טופס שקבע השר ולה יצורפו: {{ח:תתת|(1)}} עותק של התקנון; {{ח:תתת|(2)}} הצהרה של הדירקטורים הראשונים על נכונותם לכהן כדירקטורים, כפי שקבע השר. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), הרשם רשאי לאפשר הגשת בקשה כאמור באותו סעיף קטן שלא בדרך של תקשורת אלקטרונית אם התקיימו נסיבות שמצדיקות זאת. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים)|תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש״ס–1999}}.}} {{ח:סעיף|9|אגרות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} המבקש לרשום חברה ישלם בעת הגשת הבקשה אגרה (להלן – אגרת רישום). {{ח:תת|(ב)}} חברה תשלם בכל שנה אגרה שנתית. {{ח:תת|(ג)}} בסעיף זה, ”חברה“ – לרבות חברת חוץ. {{ח:סעיף|10|תעודת התאגדות}} {{ח:תת|(א)}} הרשם ירשום חברה אם מצא כי קוימו כל הדרישות לפי חוק זה בקשר לרישום ולכל ענין שהוא תנאי לכך. {{ח:תת|(ב)}} הרשם ייתן לכל חברה מספר רישום, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 38|בסעיף 38(ג)}}, ויציין אותו בתעודת ההתאגדות. {{ח:תת|(ג)}} משנרשמה חברה, ימסור לה הרשם תעודת התאגדות. {{ח:תת|(ד)}} תעודת התאגדות שנמסרה לחברה תשמש ראיה חלוטה לכך כי נתמלאו כל הדרישות לפי חוק זה לענין הרישום ולכל ענין שהוא תנאי לכך. {{ח:תת|(ה)}} אין בהוראת סעיף קטן (ד) כדי לרפא פגם בתקנון, או למנוע את הצורך בתיקונו. {{ח:קטע3|חלק 2 פרק 1 סימן ד|סימן ד׳: תכלית החברה}} {{ח:סעיף|11|תכלית החברה|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את עניניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור; כמו כן רשאית חברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון. {{ח:תת|(ב)}} הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על חברה לתועלת הציבור. {{ח:קטע3|חלק 2 פרק 1 סימן ה|סימן ה׳: פעולות שנעשו על ידי יזם}} {{ח:סעיף|12|אישור פעולה}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית לאשר פעולה של יזם שנעשתה בשמה או במקומה לפני התאגדותה. {{ח:תת|(ב)}} אישור בדיעבד כמוהו כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר ({{ח:פנימי|חלק 2 פרק 1 סימן ה|בסימן זה}} – צד שלישי) בתום־לב ובתמורה, לפני האישור. {{ח:סעיף|13|מעמדו של צד שלישי ליזמות}} {{ח:תת|(א)}} ידע צד שלישי בעת פעולה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12}} על קיומה של היזמות, הברירה בידיו לראות את היזם כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מהיזם את נזקו, אם נתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} החברה לא אישרה את הפעולה בתוך שנה מיום עשייתה; {{ח:תתת|(2)}} עולה מן הנסיבות שהחברה אינה עתידה להתאגד, ובלבד שהצד השלישי הודיע על כך ליזם שלושים ימים מראש; {{ח:תתת|(3)}} החברה לא אישרה את הפעולה בתוך שלושים ימים מיום שדרש זאת ממנה הצד השלישי. {{ח:תת|(ב)}} אישרה החברה את הפעולה – אין היזם חייב או זכאי עוד בשלה. {{ח:תת|(ג)}} היזם והצד השלישי רשאים להתנות על הוראות סעיף זה. {{ח:סעיף|14|אי ידיעה על היזמות}} {{ח:ת}} לא ידע הצד השלישי בעת הפעולה על קיומה של היזמות, יחולו הוראות אלה: {{ח:תת|(1)}} פעולת היזם תחייב או תזכה את היזם לפי הענין; {{ח:תת|(2)}} משנתאגדה החברה רשאית היא לאשר את הפעולה, ובלבד שהאישור אינו נוגד את הפעולה לפי מהותה, תנאיה או נסיבות הענין; אישרה החברה את הפעולה – תחייב פעולת היזם את החברה וגם את היזם, ביחד ולחוד, ותזכה רק את החברה. {{ח:קטע2|חלק 2 פרק 2|פרק שני: התקנון}} {{ח:קטע3|חלק 2 פרק 2 סימן א|סימן א׳: תוכן התקנון ושינויו}} {{ח:סעיף|15|תקנון החברה}} {{ח:ת}} לכל חברה יהיה תקנון כמפורט {{ח:פנימי|חלק 2 פרק 2 סימן א|בסימן זה}}. {{ח:סעיף|16|תוקף התקנון}} {{ח:ת}} תקנונה של חברה, כפי שנרשם עם התאגדותה, תקף מעת התאגדותה. {{ח:סעיף|17|תקנון כחוזה}} {{ח:תת|(א)}} דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם. {{ח:תת|(ב)}} שינוי התקנון ייעשה בדרכים הקבועות בחוק זה. {{ח:סעיף|18|פרטים שחובה לכלול בתקנון}} {{ח:ת}} תקנון החברה יכלול את הפרטים הבאים: {{ח:תת|(1)}} שם החברה; {{ח:תת|(2)}} מטרות החברה; {{ח:תת|(3)}} פרטים בדבר הון המניות הרשום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 33|בסעיפים 33}} {{ח:פנימי|סעיף 34|ו־34}}; {{ח:תת|(4)}} פרטים בדבר הגבלת האחריות, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 35|בסעיף 35}}. {{ח:סעיף|19|פרטים שניתן לכלול בתקנון|תיקון: תשס״ה, תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:ת}} חברה רשאית לכלול בתקנון נושאים הנוגעים לחברה או לבעלי מניותיה, ובכלל זה: {{ח:תת|(1)}} הזכויות והחובות של בעלי המניות ושל החברה; {{ח:תת|(2)}} הוראות לעניין דרכי ניהול החברה ומספר הדירקטורים; {{ח:תת|(2א)}} הוראות ממשל תאגידי מההוראות המומלצות המפורטות {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}, כולן או חלקן; השר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 1|התוספת הראשונה}}, ובלבד ששינוי הנוגע לחברות ציבוריות או לחברות איגרות חוב, ייקבע בהתייעצות עם יושב ראש רשות ניירות ערך; {{ח:תת|(3)}} כל נושא אחר שבעלי המניות ראו לנכון להסדירו בתקנון. {{ח:סעיף|20|שינוי תקנון}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית לשנות את תקנונה בהחלטה שהתקבלה ברוב רגיל באסיפה הכללית של החברה, אלא אם כן נקבע בתקנון כי דרוש רוב אחר או אם נתקבלה החלטה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 22|בסעיף 22}}. {{ח:תת|(ב)}} נקבעה בחוק זה הוראה שניתן להתנות עליה, או נקבעה הוראה בתקנון לפיה דרוש רוב מסוים לשינוי הוראות התקנון, כולן או מקצתן, לא תהא החברה רשאית לשנות את ההוראה האמורה אלא בהחלטה שתתקבל באסיפה הכללית באותו רוב מסוים או ברוב המוצע, לפי הגבוה מבין השניים. {{ח:תת|(ג)}} היו מניות החברה מחולקות לסוגים, לא ייעשה שינוי בתקנון שיפגע בזכויותיו של סוג מניות ללא אישור אסיפת אותו סוג, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון; לענין קבלת החלטות באסיפת סוג יחולו הוראות סעיפים קטנים (א) ו־(ב), בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ד)}} על אף הוראות סעיף זה, שינוי בתקנון המחייב בעל מניה לרכוש מניות נוספות או להגדיל את היקף אחריותו, לא יחייב את בעל המניה ללא הסכמתו. {{ח:סעיף|21|תוקף השינוי ודיווח}} {{ח:תת|(א)}} שינוי התקנון, למעט שינויים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 40|בסעיף 40}}, תקף מיום קבלת ההחלטה על כך בחברה או במועד מאוחר יותר שקבעה החברה בהחלטתה. {{ח:תת|(ב)}} חברה שקיבלה החלטה על שינוי תקנונה, תמסור לרשם את נוסח ההחלטה בתוך ארבעה עשר ימים ממועד ההחלטה. {{ח:סעיף|22|הגבלת אפשרות שינוי התקנון|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית להגביל בתקנון או בחוזה אחר את סמכותה לשנות את התקנון או הוראה מהוראותיו, אם נתקבלה על כך החלטה באסיפה כללית, ברוב הדרוש לשינוי הוראות התקנון. {{ח:תת|(ב)}} דין החלטה שנתקבלה כאמור בסעיף קטן (א), כדין החלטה לשינוי התקנון ויחולו עליה הוראות {{ח:פנימי|חלק 2 פרק 2 סימן א|סימן זה}}. {{ח:סעיף|23|חתימה על התקנון|תיקון: תש״ף־2}} {{ח:תת|(א)}} התקנון ייחתם בידי בעלי המניות הראשונים ויצויינו בו המניות המוקצות להם וכן שמו, מענו ומספר הזהות של כל בעל מניה. {{ח:תת|(ב)}} עורך דין יאמת את זהות החותמים על התקנון או שהיא תאומת בדרך מקוונת כפי שייקבע בתקנות. {{ח:סעיף|24|הוראות מעבר לגבי תזכיר ותקנון|תיקון: תשס״ה, תשע״ב־2}} {{ח:ת}} חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה רשאית – {{ח:תת|(1)}} לשנות את ההוראות הקבועות בתזכירה בדרך ובתנאים הקבועים לכך {{ח:חיצוני|פקודת החברות|בפקודת החברות}}, כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, בכפוף להוראת פסקה (5), ואולם על אף הוראות {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}}, רשאית חברה לשנות את ההוראות הקבועות בתזכירה, לענין ההון ולענין שם החברה, ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים; שינוי ההון הרשום תקף מיום קבלת ההחלטה בדבר השינוי ושינוי שם החברה אינו טעון הסכמת השר; {{ח:תת|(2)}} לשנות את תזכירה או לבטלו בדרך הקבועה לפי {{ח:פנימי|סעיף 350|סעיף 350}}; {{ח:תת|(3)}} לשנות את ההוראות הקבועות בתקנונה בהחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, או ברוב אחר אם נקבע בתזכיר החברה או בתקנונה; {{ח:תת|(4)}} לקבוע בתקנון, כפוף להוראת {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20(ב)}}, הוראה בדבר הרוב הדרוש לשינוי הוראות התקנון, בהחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, וברוב גדול יותר אם נקבע רוב זה בתזכיר החברה או בתקנונה; נקבעה הוראה חדשה כאמור, יחולו על שינויה הוראות {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20(ב)}}; {{ח:תת|(5)}} לקבוע בתזכיר, בהחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, הוראה בדבר שינוי הרוב הדרוש לשינוי הוראות בתזכיר שהאסיפה הכללית מוסמכת לשנותן; הוראות {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20(ב)}} יחולו לענין זה, בשינויים המחויבים. {{ח:קטע3|חלק 2 פרק 2 סימן ב|סימן ב׳: שם החברה}} {{ח:סעיף|25|בחירת שם}} {{ח:ת}} חברה רשאית להירשם בכל שם, בכפוף להוראות {{ח:פנימי|חלק 2 פרק 2 סימן ב|סימן זה}} ולהוראות כל דין. {{ח:סעיף|26|ציון בע״מ בסוף שם חברה}} {{ח:ת}} שמה של חברה, שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 35|בסעיף 35}}, יכלול בסופו את הציון ”בערבון מוגבל“ או ”בע״מ“. {{ח:סעיף|27|שם מטעה}} {{ח:תת|(א)}} לא תרשם חברה בשם שהוא – {{ח:תתת|(1)}} שמו של תאגיד הרשום כדין בישראל או הדומה לו עד כדי להטעות; {{ח:תתת|(2)}} סימן מסחר רשום לגבי טובין או שירותים שעוסקים בהם למטרות הדומות למטרות החברה המבקשת להירשם, או שם הדומה לו עד כדי להטעות, אלא אם כן הוכח לרשם כי בעל סימן המסחר הסכים לכך בכתב; לענין זה, ”סימן מסחר רשום“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת סימני המסחר|בפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל״ב–1972}}. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), לא תירשם חברה בשם שהרשם סבור כי יש בו משום תרמית או הטעיה. {{ח:סעיף|28|שם הנוגד את תקנת הציבור}} {{ח:ת}} לא תירשם חברה בשם שהרשם סבור כי הוא עלול לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו. {{ח:סעיף|29|סמכות הרשם להורות על שינוי שם}} {{ח:תת|(א)}} נרשמה חברה בשם שאין לרשמו לפי {{ח:פנימי|חלק 2 פרק 2 סימן ב|סימן זה}}, רשאי הרשם לדרוש ממנה לשנות את שמה. {{ח:תת|(ב)}} לא מסרה החברה לרשם, בתוך ארבעה חודשים ממועד הדרישה כאמור בסעיף קטן (א), הודעה על החלטה לשינוי שמה, רשאי הרשם לשנות את שמה לשם שיבחר. {{ח:תת|(ג)}} החליט הרשם לשנות את שם החברה, ישלח לחברה תעודת שינוי שם, ויראו את השינוי כאילו נקבע על פי החלטת החברה והרשם. {{ח:תת|(ד)}} השר רשאי לקבוע הוראות לענין הפרסום של שינוי השם. {{ח:סעיף|30|צו מניעה}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, לבקשת חברה, להורות למי שנטל את שמה או שם הדומה לו עד כדי להטעות, או, לבקשת מי שנפגע מרישום חברה בשם בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 27|סעיף 27}}, להורות לחברה, להימנע מלהשתמש בשם, אלא אם כן שוכנע כי זכותו של הנתבע להשתמש בשם קודמת לזכותו של המבקש. {{ח:סעיף|31|שינוי שם}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית, באישור הרשם, לשנות את שמה, והוראות {{ח:פנימי|סעיף 25|סעיפים 25 עד 30}} יחולו, בשינויים המחויבים, על ההחלטה לשינוי ועל השם המבוקש. {{ח:תת|(ב)}} אישר הרשם לחברה לשנות את שמה, ירשום הרשם את השם החדש במקום השם הקודם ויתן לה תעודת שינוי שם. {{ח:קטע3|חלק 2 פרק 2 סימן ג|סימן ג׳: מטרות החברה}} {{ח:סעיף|32|ציון מטרות החברה בתקנון}} {{ח:ת}} חברה תציין את מטרותיה בתקנונה על ידי קביעה של אחת ממטרות אלה: {{ח:תת|(1)}} לעסוק בכל עיסוק חוקי; {{ח:תת|(2)}} לעסוק בכל עיסוק חוקי למעט בסוגי עיסוקים שפורטו בתקנון; {{ח:תת|(3)}} לעסוק בסוגי עיסוקים שפורטו בתקנון. {{ח:קטע3|חלק 2 פרק 2 סימן ד|סימן ד׳: הון המניות הרשום וחלוקתו}} {{ח:סעיף|33|הון המניות הרשום}} {{ח:ת}} חברה תקבע בתקנונה את הון המניות הרשום לרבות מספר המניות לסוגיהן. {{ח:סעיף|34|ערך נקוב למניות}} {{ח:תת|(א)}} מניות החברה יכול שיהיו כולן בעלות ערך נקוב או כולן ללא ערך נקוב. {{ח:תת|(ב)}} היו מניות החברה ללא ערך נקוב יצויין בתקנון מספרן בלבד; היו מניות החברה בעלות ערך נקוב, יצויין בתקנון בנוסף למספרן גם ערכה הנקוב של כל מניה. {{ח:תת|(ג)}} היו מניות החברה ללא ערך נקוב, יחולו הוראות חוק זה המתייחסות להון מניות רשום או מונפק, בשינויים המחויבים, באופן שהון המניות הרשום יהיה מספר המניות הקבוע בתקנון וההון המונפק יהיה מספר המניות שהקצתה החברה. {{ח:קטע3|חלק 2 פרק 2 סימן ה|סימן ה׳: הגבלת אחריות}} {{ח:סעיף|35|הגבלת אחריות}} {{ח:תת|(א)}} אחריות בעלי המניות לחובות החברה יכול שתהיה לא מוגבלת, והדבר יצוין בתקנון; היתה אחריות בעלי המניות מוגבלת, יפורט אופן ההגבלה בתקנון. {{ח:תת|(ב)}} היו מניות החברה בעלות ערך נקוב, אחראים בעלי המניות לפירעון הערך הנקוב לפחות, אלא אם כן נתקיים האמור {{ח:פנימי|סעיף 304|בסעיף 304}}. {{ח:קטע2|חלק 2 פרק 3|פרק שלישי: רשם החברות}} {{ח:קטע3|חלק 2 פרק 3 סימן א|סימן א׳: לשכת רישום החברות}} {{ח:סעיף|36|מינוי וכשירות הרשם וסגנו}} {{ח:תת|(א)}} השר ימנה עובד המדינה, הכשיר לכהן כשופט של בית משפט שלום, להיות רשם החברות, והוא יעמוד בראש לשכת רישום החברות. {{ח:תת|(ב)}} השר רשאי למנות עובד המדינה כסגן לרשם החברות ולהסמיכו בסמכויות הרשם. {{ח:תת|(ג)}} נבצר מן הרשם למלא את תפקידו רשאי השר להסמיך עובד משרד המשפטים בסמכויות הרשם, כולן או מקצתן. {{ח:סעיף|37|סמכויות הרשם}} {{ח:תת|(א)}} הרשם יקבע אם נתמלאו התנאים והדרישות הקבועים לפי חוק זה בענינים אלה: {{ח:תתת|(1)}} התאגדות של חברה; {{ח:תתת|(2)}} שינוי שם חברה; {{ח:תתת|(3)}} רישום מסמך; {{ח:תתת|(4)}} מיזוג. {{ח:תת|(ב)}} הרשם רשאי, על מנת לוודא שחברה מקיימת את המוטל עליה לפי חוק זה, להורות לה, כי תמציא לעיונו את המרשמים ואת הפנקסים שעל החברה לנהל לפי חוק זה, הפתוחים לעיון הציבור, או העתקים מעודכנים מהם, בתוך תקופה שלא תפחת מארבעה עשר ימים מיום הדרישה. {{ח:תת|(ג)}} נוכח הרשם כי המרשמים או הפנקסים האמורים אינם מעודכנים, רשאי הוא להורות לחברה לעדכנם בתוך תקופה שיקבע. {{ח:קטע3|חלק 2 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: ניהול מרשמים}} {{ח:סעיף|38|ניהול מרשמים וקבלת מסמכים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הרשם ינהל רישום לגבי כל חברה ויקבל מסמכים ודיווחים לרישום או לתיוק בתיקי החברה, הכל כפי שקבע השר. {{ח:תת|(ב)}} מסירת המסמכים והדיווחים, הרישום או התיוק בתיקי החברה ייעשו בדרך של תקשורת אלקטרונית (להלן – תיוק או דיווח אלקטרוני), ואולם, הרשם רשאי לאפשר מסירת מסמך או דיווח שלא בדיווח אלקטרוני אם התקיימו נסיבות שמצדיקות זאת. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים)|תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש״ס–1999}}.}} {{ח:תת|(ג)}} הרשם ינהל מרשם חברות שבו ירשום כל חברה ויתן לה מספר זהות, ורשאי הרשם ליתן מספור שונה לסוגים של חברות, כפי שיקבע השר. {{ח:סעיף|39|הגשת מסמכים לרישום|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} כל מסמך וכל דיווח שיש להגישם לרשם יישאו את מספר הזהות של החברה, וייחתמו בידי אחד מנושאי המשרה של החברה בציון שמו ותפקידו, כאישור לכך שהפרטים שבו נכונים ושלמים; לענין סעיף זה, ”נושא משרה בחברה“ – לרבות מזכיר החברה או מי שהוסמך על ידה לענין סעיף זה. {{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות סעיף קטן (א), מסמך או דיווח המוגש מאת חברה המצויה בכינוס נכסים או בפירוק או שניתן לגביה צו לפתיחת הליכים, יכול שייחתם בידי כונס הנכסים או הנאמן. {{ח:תת|(ג)}} הוראות סעיף זה יחולו אם אין הוראה שונה לענין זה לפי כל דין. {{ח:תת|(ד)}} קבע השר הוראה בדבר דיווח אלקטרוני, רשאי הוא לקבוע כי הוראות סעיף קטן (א) לענין חתימת נושא המשרה, לא יחולו על מסמכים ודיווחים המוגשים באופן האמור. {{ח:סעיף|40|תוקף מותנה ברישום|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:ת}} לפעולות החברה המפורטות להלן לא יהיה תוקף אלא אם כן נרשמו – {{ח:תת|(1)}} שינוי שם חברה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 31|סעיף 31}}; {{ח:תת|(2)}} שינוי מטרות חברה; {{ח:תת|(3)}} שינוי תקנון שבעקבותיו הופכת חברה לחברה לתועלת הציבור, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345ב|בסעיף 345ב(ג)}}. {{ח:סעיף|41|העתקים כראיה|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} העתק מאושר בידי הרשם של כל מסמך המוחזק או הרשום אצלו יתקבל בכל הליך משפטי כמקור ויהווה ראיה חלוטה לכך שהמסמך המקורי נמצא בלשכת רישום החברות. {{ח:תת|(ב)}} קבע השר הוראות בדבר תיוק אלקטרוני יחולו הוראות סעיף קטן (א) לגבי פלט של הדיווחים האמורים; לענין סעיף זה, ”פלט“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק המחשבים|בחוק המחשבים, התשנ״ה–1995}}. {{ח:סעיף|42|שלילית ידיעה}} {{ח:ת}} רישומו או קיומו של מסמך בחברה או אצל הרשם, אין בו כשלעצמו משום ראיה לידיעת תוכנו. {{ח:סעיף|43|עיון|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} המרשמים שמנהל הרשם בלשכת הרישום יהיו פתוחים לעיון הציבור וכל אדם רשאי לעיין בהם ולקבל העתקים מאושרים מן הרשום בהם, בין באמצעות הרשם ובין באמצעות אחרים שהרשם הסמיך אותם לכך, הכל כפי שקבע השר. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בהוראות לפי סעיף קטן (א), {{ח:פנימי|תוספת 4 פרט 2|פרט (2) לתוספת הרביעית}} יהיה פתוח לעיונו של גוף ציבורי השולח מסרים דיגיטליים כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים|בחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים}}, בלבד. {{ח:סעיף|44|תקנות|תיקון: תשס״ז, תשע״א־3, תשפ״ב, תשפ״ד}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע את אלה: {{ח:תת|(1)}} סדרי רישום ותיוק וכן אופן הגשת מסמכים ודיווחים לרישום ולתיוק כאמור; {{ח:תת|(2)}} אופן ניהול המרשמים בלשכת הרישום ועיון הציבור בהם; {{ח:תת|(3)}} טפסים שחובה להשתמש בהם לעניין חוק זה והפרטים שיש לכלול בהם; {{ח:תת|(4)}} אופן ביצוע חובות הרשם על פי חוק זה; {{ח:תת|(5)}} פרטים שחובה על חברה או חברת חוץ למסור לרשם בנוגע לכל בעל מניה, או בעל זכות אחרת, וכן בנוגע לנושה או לנושא משרה בה; {{ח:תת|(6)}} סכומי אגרת רישום, אגרה שנתית, וכן אגרות ותשלומים אחרים שהשר קבע שיש לשלמם בשל פעולות ושירותים שנותן הרשם לפי חוק זה וכי אגרות ותשלומים אחרים לפי פסקה זו, שלא שולמו במועד, ייווספו עליהם, לתקופת הפיגור, ריבית שקלית ודמי פיגורים, עד לתשלומם, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה}}, בשינויים המחויבים, עד לתשלומם; ורשאי השר לקבוע סכומי אגרות ותשלומים שונים לחברות שונות לפי אמות מידה שקבע; על גביית אגרות ותשלומים אחרים לפי פסקה זו תחול {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גביה)|פקודת המסים (גביה)}}. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים)|תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש״ס–1999}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (אגרות)|תקנות החברות (אגרות), התשס״א–2001}}.}} {{ח:קטע3|חלק 2 פרק 3 סימן ג|סימן ג׳: ערעור {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תש״ע־3}} {{ח:סעיף|45||תיקון: תש״ע־3}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:קטע1|חלק 3|חלק שלישי: מבנה החברה}} {{ח:קטע2|חלק 3 פרק 1|פרק ראשון: האורגנים של החברה, סמכויותיהם וחבות בשל פעולתם}} {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 1 סימן א|סימן א׳: האורגנים}} {{ח:סעיף|46|האורגנים}} {{ח:ת}} האורגנים של החברה הם האסיפה הכללית, הדירקטוריון, המנהל הכללי וכל מי שעל פי דין, או מכוח התקנון רואים את פעולתו בענין פלוני כפעולת החברה לאותו ענין. {{ח:סעיף|47|מעשי אורגן כמעשי החברה}} {{ח:ת}} פעולותיו של אורגן וכוונותיו הן פעולותיה של החברה וכוונותיה. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 1 סימן ב|סימן ב׳: חלוקת הסמכויות בין האורגנים העיקריים}} {{ח:סעיף|48|סמכויות האורגנים}} {{ח:תת|(א)}} לאסיפה הכללית יהיו הסמכויות המפורטות {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן א|בסימן א׳ של הפרק השני}}. {{ח:תת|(ב)}} לדירקטוריון יהיו הסמכויות המפורטות {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן א|בסימן א׳ של הפרק השלישי}}. {{ח:תת|(ג)}} למנהל הכללי יהיו הסמכויות המפורטות {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 4|בפרק הרביעי}}. {{ח:תת|(ד)}} לכל האורגנים בחברה נתונות כל סמכויות העזר הדרושות להפעלת סמכויותיהם. {{ח:סעיף|49|סמכות שיורית}} {{ח:ת}} סמכות של החברה שלא הוקנתה בחוק או בתקנון לאורגן אחר, רשאי הדירקטוריון להפעילה. {{ח:סעיף|50|העברת סמכויות בין האורגנים לפי התקנון|תיקון: תשס״ה, תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית לקבוע בתקנונה הוראות לפיהן רשאית האסיפה הכללית ליטול סמכויות הנתונות לאורגן אחר וכן כי סמכויות הנתונות למנהל הכללי יועברו לסמכות הדירקטוריון, הכל לענין מסוים, או לפרק זמן מסוים שלא יעלה על פרק הזמן הנדרש בנסיבות העניין. {{ח:תת|(ב)}} נטלה האסיפה הכללית סמכויות הנתונות לפי חוק זה לדירקטוריון, יחולו על בעלי המניות הזכויות, החובות והאחריות החלות על דירקטורים לענין הפעלת אותן סמכויות, בשינויים המחויבים, ובכלל זה יחולו עליהם, בשים לב להחזקותיהם בחברה, להשתתפותם באסיפה ולאופן הצבעתם, הוראות {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 3|הפרקים השלישי}}, {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 4|הרביעי}} {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|והחמישי של החלק השישי}}. {{ח:סעיף|51|נטילת סמכויות המנהל הכללי}} {{ח:ת}} דירקטוריון רשאי להורות למנהל הכללי כיצד לפעול לענין מסוים; לא קיים המנהל הכללי את ההוראה, רשאי הדירקטוריון להפעיל את הסמכות הנדרשת לביצוע ההוראה במקומו, אף אם לא נקבעה לכך הוראה בתקנון. {{ח:סעיף|52|אורגן שנבצר ממנו למלא תפקידו}} {{ח:תת|(א)}} נבצר מן הדירקטוריון להפעיל את סמכויותיו והפעלת סמכות מסמכויותיו חיונית לניהולה התקין של החברה, רשאית האסיפה הכללית להפעילה במקומו, אף אם לא נקבעה לכך הוראה בתקנון, כל עוד נבצר ממנו הדבר, ובלבד שהאסיפה הכללית קבעה, כי אכן נבצר מן הדירקטוריון לעשות כן וכי הפעלת הסמכות חיונית כאמור; האמור {{ח:פנימי|סעיף 50|בסעיף 50(ב)}} יחול על הפעלת סמכויות הדירקטוריון בידי האסיפה הכללית. {{ח:תת|(ב)}} נבצר מן המנהל הכללי להפעיל את סמכויותיו, רשאי הדירקטוריון להפעילן במקומו, אף אם לא נקבעה לכך הוראה בתקנון. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 1 סימן ג|סימן ג׳: אחריות החברה לפעולות האורגנים}} {{ח:סעיף|53|אחריות בנזיקין של חברה}} {{ח:תת|(א)}} חברה חבה במישרין באחריות בנזיקין על עוולה שבוצעה בידי אורגן שלה. {{ח:תת|(ב)}} אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה השילוחית של חברה בנזיקין על פי כל דין. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 1 סימן ד|סימן ד׳: אחריות יחידי האורגן}} {{ח:סעיף|54|אחריות יחידי האורגן|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 1 סימן ה|סימן ה׳: מניעת פעולה חורגת}} {{ח:סעיף|55|פעולה בחריגה מההרשאה}} {{ח:תת|(א)}} חברה ומי שפועל מטעמה לא יבצעו פעולה שיש בה חריגה מן המטרות הקבועות בתקנון וכן לא יבצעו פעולה בלא הרשאה או פעולה בחריגה מן ההרשאה. {{ח:תת|(ב)}} נעשית או שיש יסוד להניח שעומדת להיעשות פעולה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, לבקשת החברה, בעל מניה, או נושה של החברה שיש חשש לפגיעה בזכויותיו, לתת צו להפסקתה או למניעתה של הפעולה. {{ח:סעיף|56|פעולה בחריגה מהמטרות או בלא הרשאה|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} פעולה שנעשתה עבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה, אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב), או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על העדר ההרשאה. {{ח:תת|(ב)}} אישור החברה בדיעבד לפעולה בחריגה ממטרות החברה יינתן בידי האסיפה הכללית בהחלטה שתתקבל ברוב הדרוש לשינוי מטרות החברה; אישור כאמור לענין פעולה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה יינתן בידי האורגן המוסמך לתת את ההרשאה. {{ח:תת|(ג)}} אישור כאמור בסעיף קטן (ב), לא יפגע בזכות שרכש אדם אחר בתום לב ובתמורה לפני מתן האישור. {{ח:קטע2|חלק 3 פרק 2|פרק שני: האסיפה הכללית}} {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 2 סימן א|סימן א׳: סמכויות האסיפה הכללית}} {{ח:סעיף|57|הסמכויות המוקנות לאסיפה הכללית|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} החלטות החברה בענינים הבאים יתקבלו באסיפה הכללית: {{ח:תת|(1)}} שינויים בתקנון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 20|בסעיף 20}}; {{ח:תת|(2)}} הפעלת סמכויות הדירקטוריון בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 52|סעיף 52(א)}}; {{ח:תת|(3)}} מינוי רואה החשבון המבקר של החברה, תנאי העסקתו והפסקת העסקתו בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 154|סעיפים 154 עד 167}}; {{ח:תת|(4)}} מינוי דירקטורים חיצוניים בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 239|סעיף 239}}; {{ח:תת|(5)}} אישור פעולות ועסקאות הטעונות אישור האסיפה הכללית לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 255|סעיפים 255}} {{ח:פנימי|סעיף 268|ו־268 עד 275}}; {{ח:תת|(6)}} הגדלת הון המניות הרשום והפחתתו בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 286|סעיפים 286}} {{ח:פנימי|סעיף 287|ו־287}}; {{ח:תת|(7)}} מיזוג כאמור {{ח:פנימי|סעיף 320|בסעיף 320(א)}}; {{ח:תת|(8)}} פירוק החברה בידי בית המשפט לפי {{ח:פנימי|סעיף 342ו|סעיף 342ו(1)}}, פירוקה מרצון לפי {{ח:פנימי|סעיף 342כד|סעיף 342כד}}, או פירוקה מרצון בהליך מזורז לפי {{ח:פנימי|סעיף 342מב|סעיף 342מב}}. {{ח:סעיף|58|איסור התניה}} {{ח:תת|(א)}} חברה אינה רשאית להתנות על הוראות {{ח:פנימי|סעיף 57|סעיף 57}}. {{ח:תת|(ב)}} חברה רשאית להוסיף בתקנון נושאים שהחלטות בהם יתקבלו באסיפה הכללית; ואולם, העברת סמכויות בתקנון לאסיפה הכללית, בנושאים שבהם הוקנתה הסמכות בחוק זה לאורגן אחר בלא אפשרות להתנאה על כך בתקנון, תעשה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 50|סעיף 50}}. {{ח:סעיף|59|מינוי דירקטורים}} {{ח:ת}} האסיפה הכללית השנתית תמנה את הדירקטורים, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 2 סימן ב|סימן ב׳: אסיפה שנתית ואסיפה מיוחדת}} {{ח:סעיף|60|כינוס אסיפה שנתית|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} חברה תקיים אסיפה שנתית בכל שנה ולא יאוחר מתום חמישה עשר חודשים לאחר האסיפה השנתית האחרונה. {{ח:תת|(ב)}} סדר היום באסיפה השנתית יכלול דיון בדוחות הכספיים ובדיווח הדירקטוריון; סדר היום יכול שיכלול מינוי דירקטורים, מינוי רואה חשבון מבקר וכן נושא שנקבע בתקנון שיידון באסיפה שנתית, או כל נושא אחר שנקבע על סדר היום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 66|בסעיף 66}}. {{ח:סעיף|61|אי קיום אסיפה שנתית}} {{ח:תת|(א)}} חברה פרטית רשאית לקבוע בתקנונה הוראה, לפיה אינה חייבת לקיים אסיפה שנתית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 60|בסעיף 60}}, אלא ככל שהדבר נחוץ למינוי רואה חשבון מבקר; נקבעה הוראה כאמור, רשאית החברה שלא לקיים אסיפה שנתית אלא אם כן אחד מבעלי המניות או הדירקטורים דרש מהחברה לקיימה. {{ח:תת|(ב)}} לא התקיימה אסיפה שנתית, תשלח החברה לבעלי המניות הרשומים במרשם בעלי המניות, פעם בשנה, דוחות כספיים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 172|בסעיף 172}} לא יאוחר מן המועד האחרון שבו היה עליה לקיים אסיפה שנתית אלמלא קבעה בתקנונה הוראה כאמור בסעיף קטן (א). {{ח:סעיף|62|כינוס אסיפה שנתית על ידי בית המשפט}} {{ח:תת|(א)}} לא התקיימה אסיפה שנתית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 60|בסעיף 60}}, או לאחר שנדרש קיומה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 61|בסעיף 61}}, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל מניה או דירקטור בחברה, להורות על כינוסה. {{ח:תת|(ב)}} הורה בית המשפט כאמור תישא החברה בהוצאות סבירות שהוציא המבקש בהליך בבית המשפט, כפי שקבע בית המשפט, והדירקטורים האחראים לאי כינוסה יהיו חייבים להשיבן לחברה. {{ח:סעיף|63|כינוס אסיפה מיוחדת}} {{ח:תת|(א)}} דירקטוריון חברה פרטית יכנס אסיפה מיוחדת על פי החלטתו וכן לדרישת כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} דירקטור אחד; {{ח:תתת|(2)}} בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות עשרה אחוזים מההון המונפק ואחוז אחד לפחות מזכויות ההצבעה בחברה, או בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות עשרה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה. {{ח:תת|(ב)}} דירקטוריון חברה ציבורית יכנס אסיפה מיוחדת על פי החלטתו, וכן לדרישת כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} שני דירקטורים או רבע מן הדירקטורים המכהנים; {{ח:תתת|(2)}} בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות חמישה אחוזים מההון המונפק ואחוז אחד לפחות מזכויות ההצבעה בחברה או בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות חמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה. {{ח:תת|(ג)}} דירקטוריון שנדרש לזמן אסיפה מיוחדת, יזמנה בתוך עשרים ואחד ימים מיום שהוגשה לו הדרישה, למועד שיקבע בהזמנה לפי {{ח:פנימי|סעיף 67|סעיף 67}} או בהודעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 69|סעיף 69}}, ובלבד שלגבי חברה ציבורית, מועד הכינוס יהיה לא יאוחר משלושים וחמישה ימים ממועד פרסום ההודעה, אלא אם כן נקבע אחרת לענין אסיפה שחל לגביה {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ז|סימן ז׳}}, ולגבי חברה פרטית יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 67|סעיף 67}}. {{ח:סעיף|64|כינוס אסיפה על ידי בעלי מניות}} {{ח:תת|(א)}} לא זימן הדירקטוריון אסיפה מיוחדת שנדרשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 63|סעיף 63}}, רשאי הדורש, וכשמדובר בבעלי מניות – גם חלק מהם שיש לו יותר ממחצית מזכויות ההצבעה שלהם, לכנס את האסיפה בעצמו, ובלבד שלא תתקיים אחרי עבור שלושה חודשים מהיום שהוגשה הדרישה כאמור, והיא תכונס, ככל האפשר, באותו האופן שבו מכונסות אסיפות בידי הדירקטוריון. {{ח:תת|(ב)}} כונסה אסיפה כללית כאמור בסעיף קטן (א), תכסה החברה את ההוצאות הסבירות שהוציא הדורש והדירקטורים האחראים לאי כינוסה חייבים להשיבן לחברה. {{ח:סעיף|65|פניה לבית משפט}} {{ח:תת|(א)}} לא זימן הדירקטוריון אסיפה מיוחדת שנדרשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 63|סעיף 63}}, רשאי בית המשפט, לבקשת הדורש, להורות על כינוסה. {{ח:תת|(ב)}} הורה בית המשפט כאמור, תישא החברה בהוצאות הסבירות שהוציא המבקש בהליך בבית המשפט, כפי שקבע בית המשפט, והדירקטורים האחראים לאי כינוסה יהיו חייבים להשיבן לחברה. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 2 סימן ג|סימן ג׳: כינוס האסיפה הכללית וניהולה}} {{ח:סעיף|66|סדר היום|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} סדר היום באסיפה כללית ייקבע בידי הדירקטוריון וייכללו בו גם נושאים שבשלם נדרש כינוסה של אסיפה מיוחדת לפי {{ח:פנימי|סעיף 63|סעיף 63}}, וכן נושא שנתבקש כאמור בסעיף קטן (ב). {{ח:תת|(ב)}} בעל מניה, אחד או יותר, שלו אחוז אחד לפחות מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית, רשאי לבקש מהדירקטוריון לכלול נושא בסדר היום של אסיפה כללית שתתכנס בעתיד, ובלבד שהנושא מתאים להיות נדון באסיפה כללית; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין סעיף זה, לרבות לעניין המועד להגשת הבקשה. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית והוספת נושא לסדר היום)|תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית והוספת נושא לסדר היום), התש״ס–2000}}.}} {{ח:תת|(ג)}} באסיפה כללית יתקבלו החלטות בנושאים שפורטו בסדר היום בלבד. {{ח:סעיף|67|מועדי מסירת הזמנות בחברה פרטית}} {{ח:ת}} הזמנה לאסיפה כללית בחברה פרטית תימסר לכל מי שזכאי להשתתף בה, לא יאוחר משבעה ימים לפני המועד לכינוסה ובלבד שלא תימסר למעלה מארבעים וחמישה ימים לפני מועד כינוסה, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|68|תוכן ההזמנה לאסיפה כללית בחברה פרטית}} {{ח:תת|(א)}} בהזמנה לאסיפה כללית בחברה פרטית יצויינו המועד והמקום שבו תתקיים האסיפה וכן סדר היום ופירוט סביר של הנושאים לדיון. {{ח:תת|(ב)}} היתה על סדר יומה של האסיפה הצעה לשינוי התקנון יפורט נוסח השינוי המוצע. {{ח:סעיף|69|הודעה על אסיפה כללית בחברה ציבורית ותוכנה|תיקון: תשס״ב, תשס״ה, תשע״ו־2}} {{ח:תת|(א)}} הודעה על אסיפה כללית בחברה ציבורית תפורסם או תימסר כפי שקבע השר. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ג)}} ההודעה תכלול את סדר היום, ההחלטות המוצעות וכן הסדרים לענין הצבעה בכתב לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ז|סימן ז׳}}. {{ח:תת|(ד)}} השר רשאי לקבוע, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, הוראות לענין סעיף זה לרבות בדבר אופן הפירוט של הנושאים, אלא אם כן קבועות הוראות לענין זה בדין אחר וכן עניינים נוספים שייכללו בהודעה. {{ח:סעיף|70|תקנות לענין החלטות באסיפה כללית}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע, כי מקום שנוסח ההחלטות פורט בהזמנה או בהודעה, רשאית האסיפה הכללית לקבל החלטות השונות מנוסח ההחלטות שהיו על סדר היום, וזאת בנושאים ולפי אמות מידה כפי שיקבע. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (שינוי החלטה שפורטה בהודעה על אסיפה כללית)|תקנות החברות (שינוי החלטה שפורטה בהודעה על אסיפה כללית), התשס״ד–2004}}.}} {{ח:סעיף|71|הוכחת בעלות במניות בחברה ציבורית|תיקון: תשס״ה}} {{ח:ת}} בעל מניה בחברה ציבורית המעוניין להצביע באסיפה כללית, זכאי לקבל, בלא תנאי, מאת חבר בורסה שבאמצעותו מוחזקת המניה, אישור המוכיח את בעלותו במניה, באופן שיקבע השר (בחוק זה – אישור בעלות); השר רשאי לקבוע תנאים ונסיבות שבהם יידרש תשלום בעבור אישור הבעלות, ואת גובה התשלום או התשלום המרבי. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הוכחת בעלות במניה לצורך הצבעה באסיפה הכללית)|תקנות החברות (הוכחת בעלות במניה לצורך הצבעה באסיפה הכללית), התש״ס–2000}}.}} {{ח:סעיף|72|כינוס אסיפה על ידי בית משפט}} {{ח:ת}} מקום שאין אפשרות מעשית לכנס אסיפה או לנהלה בדרך שנקבעה לכך בתקנון או בחוק זה, רשאי בית המשפט, לבקשת החברה, בעל מניה הזכאי להצביע באסיפה או דירקטור, להורות שתכונס ותנוהל אסיפה בדרך שיקבע בית המשפט, ורשאי הוא לתת לשם כך הוראות משלימות ככל שיראה לנכון. {{ח:סעיף|73|אסיפה בישראל}} {{ח:ת}} חברה ציבורית שמניותיה הוצעו לציבור בישראל בלבד או נסחרות בבורסה בישראל בלבד, תקיים אסיפה כללית בישראל. {{ח:סעיף|74|דחיית אסיפה כללית|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} אסיפה כללית שיש בה מנין חוקי רשאית להחליט על דחיית האסיפה, הדיון או קבלת החלטה בנושא שפורט בסדר היום, למועד אחר ולמקום שתקבע; באסיפה נדחית לא יידון אלא נושא שהיה על סדר היום ושלא נתקבלה לגביו החלטה. {{ח:תת|(ב)}} נדחתה אסיפה כללית, למועד העולה על עשרים ואחד ימים, יינתנו הודעות והזמנות לאסיפה הנדחית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 67|בסעיפים 67 עד 69}}. {{ח:תת|(ג)}} נדחתה אסיפה כללית בלי לשנות את סדר יומה, למועד שאינו עולה על 21 ימים, יינתנו הודעות והזמנות לגבי המועד החדש, מוקדם ככל האפשר, ולא יאוחר משבעים ושתיים שעות קודם האסיפה הכללית; ההודעות וההזמנות כאמור יינתנו לפי {{ח:פנימי|סעיף 67|סעיפים 67}} {{ח:פנימי|סעיף 69|ו־69(א)}} בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|75|אסיפת סוג}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ג|סימן זה}} וכן {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ד|סימנים ד׳}}, {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ה|ה׳}}, {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ו|ו־ו׳}} יחולו, בשינויים המחויבים, על אסיפות סוג, ככל שעל החברה לקיימן. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 2 סימן ד|סימן ד׳: אסיפה כללית בחברה פרטית}} {{ח:סעיף|76|החלטה ללא התכנסות}} {{ח:ת}} בחברה פרטית ניתן לקבל החלטה באסיפה כללית ללא הזמנה וללא התכנסות ובלבד שההחלטה תתקבל פה אחד על ידי כל בעלי המניות הזכאים להצביע באסיפה הכללית. {{ח:סעיף|77|קיום אסיפה באמצעי תקשורת}} {{ח:ת}} חברה פרטית רשאית, אלא אם כן נקבעה הוראה בתקנון השוללת זאת, לקיים אסיפה כללית באמצעות שימוש בכל אמצעי תקשורת, כך שכל בעלי המניות המשתתפים יכולים לשמוע זה את זה בו בזמן. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 2 סימן ה|סימן ה׳: מנין חוקי באסיפה כללית ויושב ראש האסיפה}} {{ח:סעיף|78|מנין חוקי באסיפה כללית}} {{ח:תת|(א)}} המנין החוקי לקיום אסיפה כללית הוא נוכחות של לפחות שני בעלי מניות שלהם עשרים וחמישה אחוזים לפחות מזכויות ההצבעה, תוך מחצית השעה מן המועד שנקבע לפתיחת האסיפה. {{ח:תת|(ב)}} לא נכח באסיפה כללית בתום מחצית השעה מהמועד שנקבע לתחילת האסיפה מנין חוקי, תידחה האסיפה לשבוע ימים, לאותו יום, לאותה שעה ולאותו מקום, או למועד מאוחר יותר אם צויין בהזמנה לאסיפה או בהודעה על האסיפה. {{ח:תת|(ג)}} הוראות {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ה|סימן זה}} לא יחולו על חברה שלה בעל מניה אחד. {{ח:סעיף|79|מנין חוקי באסיפה נדחית}} {{ח:תת|(א)}} לא נכח באסיפה הנדחית, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 74|בסעיפים 74}} {{ח:פנימי|סעיף 78|או 78(ב)}} מנין חוקי כעבור מחצית השעה לאחר המועד שנקבע לה, תתקיים האסיפה בכל מספר משתתפים שהוא. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), כונסה האסיפה הכללית על פי דרישת בעלי מניות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 63|בסעיפים 63}} {{ח:פנימי|סעיף 64|או 64}}, תתקיים האסיפה הנדחית רק אם נכחו בה לפחות בעלי מניות במספר הדרוש לצורך כינוס אסיפה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 63|בסעיף 63}}. {{ח:סעיף|80|יושב ראש אסיפה כללית}} {{ח:תת|(א)}} בכל אסיפה כללית ייבחר יושב ראש לאותה אסיפה. {{ח:תת|(ב)}} בחירת יושב ראש האסיפה תעשה בתחילת הדיון באסיפה, שייפתח על ידי יושב ראש הדירקטוריון, או על ידי דירקטור שהדירקטוריון הסמיך לענין זה. {{ח:סעיף|81|חופש ההתנאה}} {{ח:ת}} ניתן להתנות בתקנון על האמור {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ה|בסימן זה}}, כולו או מקצתו. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 2 סימן ו|סימן ו׳: הצבעה באסיפה הכללית}} {{ח:סעיף|82|חופש הגיוון}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית לקבוע בתקנונה זכויות הצבעה שונות לסוגים שונים של מניות. {{ח:תת|(ב)}} אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מהוראת חיקוק אחרת. {{ח:תת|(ג)}} לא קבעה החברה בתקנונה זכויות הצבעה שונות, יהיה לכל מניה קול אחד. {{ח:סעיף|83|אופן ההצבעה באסיפה|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} בעל מניה בחברה ציבורית רשאי להצביע בעצמו או באמצעות שלוח וכן בכתב הצבעה לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ז|סימן ז׳}}. {{ח:תת|(ב)}} בעל מניה בחברה פרטית רשאי להצביע בעצמו או באמצעות שלוח אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:תת|(ג)}} בעל מניה בחברה פרטית רשאי להצביע בכתב אם נקבעו לכך הוראות בתקנון. {{ח:תת|(ד)}} הצביע בעל מניה ביותר מדרך אחת, תימנה הצבעתו המאוחרת; לעניין זה, הצבעה של בעל מניה בעצמו או באמצעות שלוח תיחשב מאוחרת להצבעה באמצעות כתב הצבעה. {{ח:סעיף|84|הצבעה במנין קולות}} {{ח:ת}} החלטה באסיפה הכללית תתקבל בהצבעה במנין קולות; חברה פרטית רשאית לקבוע בתקנונה כלל הכרעה שונה. {{ח:סעיף|85|רוב באסיפה כללית}} {{ח:ת}} החלטות האסיפה הכללית יתקבלו ברוב רגיל, אלא אם כן נקבע רוב אחר בחוק או בתקנון. {{ח:סעיף|86|הכרזה כראיה}} {{ח:ת}} הכרזת היושב ראש שהחלטה באסיפה כללית נתקבלה או נדחתה, בין פה אחד ובין ברוב פלוני, תהיה ראיה לכאורה לאמור בה. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 2 סימן ז|סימן ז׳: הצבעה בכתב והודעות עמדה}} {{ח:סעיף|87|הצבעה באסיפה כללית באמצעות כתב הצבעה|תיקון: תשע״א־3, תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} בחברה ציבורית רשאים בעלי מניות להצביע באסיפה כללית ובאסיפת סוג באמצעות כתב הצבעה, שבו יציין בעל מניה את אופן הצבעתו, בהחלטות בנושאים אלה: {{ח:תתת|(1)}} מינויים ופיטורים של דירקטורים; {{ח:תתת|(2)}} אישור פעולות או עסקאות הטעונות אישור האסיפה הכללית לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 255|סעיפים 255}} {{ח:פנימי|סעיף 268|ו־268 עד 275}}; {{ח:תתת|(3)}} אישור מיזוג לפי {{ח:פנימי|סעיף 320|סעיף 320}}; {{ח:תתת|(3א)}} הסמכת יושב ראש הדירקטוריון או קרובו למלא את תפקיד המנהל הכללי או להפעיל את סמכויותיו והסמכת המנהל הכללי או קרובו למלא את תפקיד יושב ראש הדירקטוריון או להפעיל את סמכויותיו, לפי {{ח:פנימי|סעיף 121|סעיף 121(ג)}}; {{ח:תתת|(4)}} כל נושא אחר שנקבע לגביו בתקנון או לפיו, כי החלטות האסיפה הכללית יתקבלו גם בדרך של כתב הצבעה; {{ח:תתת|(5)}} נושאים נוספים שהשר קבע לפי {{ח:פנימי|סעיף 89|סעיף 89}}. {{ח:תת|(ב)}} כתב הצבעה יישלח על ידי החברה לכל בעלי מניותיה; בעל מניה רשאי לציין את אופן הצבעתו בכתב ההצבעה ולשולחו לחברה. {{ח:תת|(ג)}} כתב הצבעה שבו ציין בעל מניה את אופן הצבעתו, אשר הגיע לחברה עד למועד האחרון שנקבע לכך, ייחשב כנוכחות באסיפה לענין קיום המנין החוקי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 78|בסעיף 78}}. {{ח:תת|(ד)}} כתב הצבעה שהתקבל בחברה כאמור בסעיף קטן (ג) לגבי ענין מסוים אשר לא התקיימה לגביו הצבעה באסיפה הכללית, ייחשב כנמנע בהצבעה באותה אסיפה לענין החלטה על קיום אסיפה נדחית לפי הוראת {{ח:פנימי|סעיף 74|סעיף 74}}, והוא יימנה באסיפה הנדחית שתתקיים לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 74|סעיפים 74}} {{ח:פנימי|סעיף 79|או 79}}. {{ח:תת|(ה)}} נוסף על הוראות סעיף קטן (א), בעל מניה בחברה ציבורית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 177|בסעיף 177(1)}} רשאי להצביע באסיפה כללית ובאסיפת סוג באמצעות כתב הצבעה שיועבר לחברה במערכת ההצבעה האלקטרונית לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#פרק ז2 סימן ב|סימן ב׳ לפרק ז׳2 לחוק ניירות ערך}}, גם בהחלטות בכל נושא אחר שעל סדר יומה של אסיפה כאמור. {{ח:סעיף|88|פניה לבעלי המניות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון וכן מי שלפי דרישתו מכנס הדירקטוריון אסיפה מיוחדת לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 63|סעיף 63}}, רשאים לפנות בכתב, באמצעות החברה, לבעלי המניות על מנת לשכנעם לגבי אופן הצבעתם בנושא מהנושאים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 87|בסעיף 87}} העולה לדיון באותה אסיפה (להלן – הודעת עמדה); החברה תשלח לבעלי המניות את הודעות העמדה לפי סעיף קטן זה, על חשבונה, ביחד עם כתב ההצבעה לאותה אסיפה. {{ח:תת|(ב)}} זומנה אסיפה כללית שעל סדר יומה נושא מן הנושאים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 87|בסעיף 87}}, רשאי בעל מניה בחברה לפנות לחברה ולבקשה לשלוח הודעת עמדה מטעמו לבעלי המניות האחרים בחברה; הודעת עמדה לפי סעיף קטן זה יכול שתהא על חשבונו של בעל המניה או על חשבונה של החברה, הכל כפי שקבע השר לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 89|סעיף 89}}; ואולם חברה רשאית לקבוע כי כל הודעות העמדה לפי סעיף קטן זה יהיו על חשבונה. {{ח:תת|(ג)}} דירקטוריון חברה רשאי לשלוח הודעת עמדה לבעלי המניות, בתגובה על הודעת עמדה שנשלחה כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), או בתגובה לפניה אחרת לבעלי המניות בחברה. {{ח:תת|(ד)}} בעל מניה כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 177|בסעיף 177(1)}} זכאי לקבל, בכפוף להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 89|סעיף 89(5)}}, בלא תנאי, מאת חבר הבורסה שבאמצעותו מוחזקות המניות, כתב הצבעה והודעות עמדה. {{ח:סעיף|89|תקנות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:ת}} השר רשאי, בהתייעצות עם שר האוצר ועם רשות ניירות ערך, לקבוע הוראות לענין כתב הצבעה והודעת עמדה לפי {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ז|סימן זה}}, בין היתר בענינים הבאים: {{ח:תת|(1)}} נושאים נוספים על הנושאים הקבועים {{ח:פנימי|סעיף 87|בסעיף 87}} {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ז|שסימן זה}} יחול לגביהם; {{ח:תת|(2)}} מתן פטור, מלא או חלקי, מתחולת הוראות {{ח:פנימי|סעיף 87|סעיפים 87}} {{ח:פנימי|סעיף 88|ו־88}}, לגבי סוגים של חברות מסוימות בסיווג שיקבע, בין היתר בשים לב לשיעור ההחזקות שבידי בעל השליטה באותן חברות, ברוב הדרוש לקבלת החלטה באסיפה הכללית בחברות מסוימות, וכן בשים לב למקום רישומם למסחר של ניירות הערך של החברה; {{ח:תת|(3)}} מתן פטור ממשלוח כתבי הצבעה והודעות עמדה לחלק מבעלי המניות בחברות מסוימות, בשים לב לשיעור זכויות ההצבעה או לשווי המניות שבהחזקתם, וכשמדובר בבעלי מניות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 177|בסעיף 177(1)}} – גם בשים לב לשיעור זכויות ההצבעה ושוויין של המניות אצל כל חבר בורסה בנפרד בכל חשבון ניירות ערך; {{ח:תת|(4)}} אופן המצאת כתבי הצבעה והודעות עמדה לבעלי המניות, ואופן המשלוח של כתבי ההצבעה לחברה לרבות באמצעות חברי בורסה או באמצעות תאגיד בשליטתם או באמצעות תאגיד אחר, חובת צירוף אישור המעיד על הבעלות במניות במועד הקובע, וכן מועדים ולוחות זמנים לביצוע הפעולות הדרושות ליישום האמור {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ז|בסימן זה}}; {{ח:תת|(5)}} התמורה המרבית שתשולם בשל משלוח כתב הצבעה או הודעת עמדה ואופן הטלת התשלומים וההוצאות בשל משלוח כאמור בין הגורמים השונים שיטלו בו חלק; {{ח:תת|(6)}} פרסום הודעות עמדה וכתבי הצבעה באופן שיקבע, כחלופה להמצאתם לבעלי המניות; {{ח:תת|(7)}} אופן הפיקוח על ביצוען של ההוראות לפי {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ז|סימן זה}}, לרבות לענין חובת ניהול רישומים על ביצוען של הוראות שקבע; {{ח:תת|(8)}} מתכונת לנוסח של כתב הצבעה והודעת עמדה לנושאים {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 2 סימן ז|שסימן זה}} חל לגביהם. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה)|תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה), התשס״ו–2005}}.}} {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 2 סימן ח|סימן ח׳: פרוטוקול האסיפה}} {{ח:סעיף|90|פרוטוקולים באסיפה כללית}} {{ח:תת|(א)}} חברה תערוך פרוטוקולים של ההליכים באסיפה הכללית, ותשמור אותם במשרדה הרשום, לתקופה של שבע שנים ממועד האסיפה. {{ח:תת|(ב)}} פרוטוקול שנחתם בידי יושב ראש האסיפה, מהווה ראיה לכאורה לאמור בו. {{ח:תת|(ג)}} מרשם הפרוטוקולים של האסיפות הכלליות יישמר במשרדה הרשום של החברה, ויהיה פתוח לעיון לבעלי מניותיה, והעתק ממנו יישלח לכל בעל מניה שביקש זאת. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 2 סימן ט|סימן ט׳: פגמים בכינוס האסיפה}} {{ח:סעיף|91|פגמים בכינוס האסיפה}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט רשאי, לבקשת בעל מניה, להורות על ביטולה של החלטה שהתקבלה באסיפה כללית שהתכנסה או שהתנהלה בלא שהתקיימו התנאים הקבועים לכך לפי חוק זה או בתקנון. {{ח:תת|(ב)}} היה הפגם בכינוס נוגע להודעה לגבי מקום כינוס האסיפה או מועדה, לא יהיה רשאי בעל מניה שהגיע לאסיפה על אף הפגם, לדרוש את ביטול ההחלטה. {{ח:קטע2|חלק 3 פרק 3|פרק שלישי: הדירקטוריון}} {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 3 סימן א|סימן א׳: סמכויות הדירקטוריון}} {{ח:סעיף|92|סמכויות הדירקטוריון ותפקידיו|תיקון: תשס״ה, תשע״א־4, תשע״ג}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון יתווה את מדיניות החברה ויפקח על ביצוע תפקידי המנהל הכללי ופעולותיו, ובכלל זה – {{ח:תתת|(1)}} יקבע את תכניות הפעולה של החברה, עקרונות למימונן וסדרי עדיפויות ביניהן; {{ח:תתת|(2)}} יבדוק את מצבה הכספי של החברה, ויקבע את מסגרת האשראי שהחברה רשאית ליטול; {{ח:תתת|(3)}} יקבע את המבנה הארגוני ואת מדיניות השכר והתגמול; {{ח:תתת|(4)}} רשאי להחליט על הנפקה של סדרת איגרות חוב; {{ח:תתת|(5)}} אחראי לעריכת הדוחות הכספיים ולאישורם, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 171|בסעיף 171}}; {{ח:תתת|(6)}} ידווח לאסיפה השנתית על מצב עניני החברה ועל התוצאות העיסקיות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 173|בסעיף 173}}; {{ח:תתת|(7)}} ימנה ויפטר את המנהל הכללי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 250|בסעיף 250}}; {{ח:תתת|(8)}} יחליט בפעולות ובעסקאות הטעונות אישורו לפי התקנון או לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 255|סעיפים 255}} {{ח:פנימי|סעיף 268|ו־268 עד 275}}: {{ח:תתת|(9)}} רשאי להקצות מניות וניירות ערך המירים למניות עד גבול הון המניות הרשום של החברה, לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 288|סעיף 288}}; {{ח:תתת|(10)}} רשאי להחליט על חלוקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 307|בסעיפים 307}} {{ח:פנימי|סעיף 308|ו־308}}; {{ח:תתת|(11)}} יחווה דעתו על הצעת רכש מיוחדת כאמור {{ח:פנימי|סעיף 329|בסעיף 329}}; {{ח:תתת|(12)}} בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב – יקבע את המספר המזערי הנדרש של דירקטורים בדירקטוריון, שעליהם להיות בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית, כמשמעותה לפי {{ח:פנימי|סעיף 240|סעיף 240}} (בחוק זה – דירקטורים בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית); הדירקטוריון יקבע את המספר המזערי כאמור בהתחשב, בין השאר, בסוג החברה, גודלה, היקף פעילות החברה ומורכבות פעילותה, ובכפוף למספר הדירקטורים שנקבע בתקנון לפי {{ח:פנימי|סעיף 219|סעיף 219}}. {{ח:תת|(ב)}} סמכויות הדירקטוריון לפי סעיף זה אינן ניתנות לאצילה למנהל הכללי, למעט כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 288|בסעיף 288(ב)(2)}}. {{ח:סעיף|93|דירקטוריון המונה אדם אחד|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב יכול שיהיה דירקטוריון המונה אדם אחד. {{ח:תת|(ב)}} על דירקטוריון המונה אדם אחד יחולו הוראות {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן א|סימן זה}}; על החלטות דירקטוריון כאמור יחולו הוראות {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן ו|סימן ו׳}}, בשינויים המחויבים; יתר הוראות {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3|פרק זה}} לא יחולו על דירקטוריון המונה אדם אחד. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: יושב ראש הדירקטוריון}} {{ח:סעיף|94|בחירת יושב ראש דירקטוריון|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} דירקטוריון חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב יבחר אחד מחבריו לכהן כיושב ראש הדירקטוריון, אלא אם כן נקבע אופן מינוי אחר בתקנון. {{ח:תת|(ב)}} בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב אין חובה למנות יושב ראש דירקטוריון; לא מונה יושב ראש דירקטוריון בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב, יהיה כל אחד מהדירקטורים, זכאי לכנס את הדירקטוריון ולקבוע את סדר היום שלו, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|95|סייג לבחירת יושב ראש דירקטוריון|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} בחברה ציבורית לא יכהן כיושב ראש הדירקטוריון מנהלה הכללי של החברה או קרובו, אלא לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 121|סעיף 121(ג)}}; לא יכהן כיושב ראש הדירקטוריון בחברה ציבורית מי שכפוף למנהל הכללי, במישרין או בעקיפין; דירקטור בתאגיד בשליטת חברה ציבורית רשאי לכהן כיושב ראש הדירקטוריון בחברה הציבורית. {{ח:תת|(ב)}} בחברה ציבורית לא יוקנו ליושב ראש הדירקטוריון או לקרובו סמכויות המנהל הכללי, אלא לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 121|סעיף 121(ג)}}; לא יוקנו ליושב ראש הדירקטוריון בחברה ציבורית סמכויות הנתונות למי שכפוף למנהל הכללי, במישרין או בעקיפין; יושב ראש הדירקטוריון בחברה ציבורית לא יכהן כבעל תפקיד אחר באותה חברה או בתאגיד בשליטתה, אך רשאי הוא לכהן כיושב ראש דירקטוריון או כדירקטור בתאגיד בשליטת החברה. {{ח:תת|(ג)}} הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו שלושה חדשים מהמועד שבו הפכה חברה לחברה ציבורית. {{ח:תת|(ד)}} הוראות סעיף זה יחולו על חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, בשינויים המחויבים ובשינוי זה: בכל מקום, במקום ”{{ח:פנימי|סעיף 121|סעיף 121(ג)}}“ יקראו ”{{ח:פנימי|סעיף 121|סעיף 121(ד)}}“. {{ח:סעיף|96|ניהול ישיבת דירקטוריון}} {{ח:תת|(א)}} יושב ראש הדירקטוריון ינהל את ישיבות הדירקטוריון. {{ח:תת|(ב)}} נעדר יושב ראש הדירקטוריון מישיבה, יבחר הדירקטוריון באחד מחבריו לנהל את הישיבה ולחתום על פרוטוקול הדיון, ואולם לא יהיה למי שנבחר קול נוסף בהצבעות הדירקטוריון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 107|בסעיף 107}}, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 3 סימן ג|סימן ג׳: כינוס ישיבות הדירקטוריון}} {{ח:סעיף|97|ישיבות הדירקטוריון|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:ת}} הדירקטוריון יתכנס לישיבות לפי צורכי החברה, ולפחות אחת לשנה, ובחברה ציבורית וכן בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, לפחות אחת לשלושה חודשים. {{ח:סעיף|98|כינוס הדירקטוריון}} {{ח:תת|(א)}} יושב ראש הדירקטוריון רשאי לכנס את הדירקטוריון בכל עת. {{ח:תת|(ב)}} הדירקטוריון יקיים ישיבה, בנושא שיפורט, לדרישת כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} שני דירקטורים, ובחברה שבה מונה הדירקטוריון עד חמישה דירקטורים – דירקטור אחד; {{ח:תתת|(2)}} דירקטור אחד, אם נקבעה הוראה כאמור בתקנון החברה או נתקיים האמור {{ח:פנימי|סעיף 257|בסעיף 257}}. {{ח:תת|(ג)}} יושב ראש הדירקטוריון יכנס את הדירקטוריון לפי דרישה כאמור בסעיף קטן (ב) או אם התקיים האמור {{ח:פנימי|סעיף 122|בסעיף 122(ד)}} בשל הודעה או דיווח של המנהל הכללי או בשל הודעת רואה החשבון המבקר של החברה לפי {{ח:פנימי|סעיף 169|סעיף 169}}. {{ח:תת|(ד)}} לא כונסה ישיבת דירקטוריון בתוך ארבעה עשר ימים ממועד הדרישה כאמור בסעיף קטן (ב), או ממועד ההודעה או הדיווח של המנהל הכללי שהתקיים בהם האמור {{ח:פנימי|סעיף 122|בסעיף 122(ד)}}, או ממועד הודעת רואה החשבון המבקר לפי {{ח:פנימי|סעיף 169|סעיף 169}}, יהיו רשאים כל אחד מהמנויים בסעיפים קטנים (ב) ו־(ג), לכנס ישיבת דירקטוריון שתדון בנושא שפורט בדרישה בהודעה או בדיווח, לפי הענין, אלא אם כן נקבעה בתקנון הוראה אחרת לענין מועד הכינוס. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 3 סימן ד|סימן ד׳: ישיבות הדירקטוריון ואופן ניהולן}} {{ח:סעיף|99|סדר יום}} {{ח:ת}} סדר היום של ישיבות הדירקטוריון ייקבע בידי יושב ראש הדירקטוריון, והוא יכלול: {{ח:תת|(1)}} נושאים שקבע יושב ראש הדירקטוריון; {{ח:תת|(2)}} נושאים שנקבעו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 98|בסעיף 98}}; {{ח:תת|(3)}} כל נושא שדירקטור או שהמנהל הכללי ביקש מיושב ראש הדירקטוריון, זמן סביר בטרם כינוס ישיבת דירקטוריון, לכללו בסדר היום, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|100|הודעה על ישיבת דירקטוריון|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} הודעה על ישיבת דירקטוריון תימסר לכל חבריו זמן סביר לפני מועד הישיבה, זולת אם נקבעה בתקנון הוראה אחרת הקובעת את מועד המסירה. {{ח:תת|(ב)}} הודעה לפי סעיף קטן (א) תימסר למענו של הדירקטור שנמסר מראש לחברה, ויצוין בה מועד הישיבה והמקום שבו תתכנס, וכן פירוט סביר של כל הנושאים שעל סדר היום, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. {{ח:תת|(ג)}} בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב לא ניתן להתנות בתקנון על החובה למתן פירוט סביר של כל הנושאים שעל סדר היום במסגרת ההודעה על כינוס ישיבת הדירקטוריון וכן על החובה לפי סעיף קטן (א). {{ח:סעיף|101|קיום ישיבה באמצעי תקשורת}} {{ח:ת}} הדירקטוריון רשאי לקיים ישיבות באמצעות שימוש בכל אמצעי תקשורת, ובלבד שכל הדירקטורים המשתתפים יכולים לשמוע זה את זה בו בזמן, אלא אם כן נשללה רשות זו בתקנון. {{ח:סעיף|102|כינוס דירקטוריון ללא הודעה|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:ת}} על אף הוראת {{ח:פנימי|סעיף 100|סעיף 100}} בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב, רשאי הדירקטוריון, בהסכמת כל הדירקטורים, להתכנס לישיבה ללא הודעה, אלא אם כן נשללה רשות זו בתקנון וכן רשאי דירקטוריון בחברה פרטית או ציבורית, במקרים דחופים ובהסכמת רוב הדירקטורים, להתכנס לישיבה בלא הודעה. {{ח:סעיף|103|קבלת החלטות ללא התכנסות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון רשאי לקבל החלטות אף ללא התכנסות בפועל, ובלבד שכל הדירקטורים הזכאים להשתתף בדיון ולהצביע בענין שהובא להחלטה הסכימו שלא להתכנס לדיון באותו ענין, אלא אם כן נשללה רשות זו בתקנון. {{ח:תת|(ב)}} התקבלו החלטות כאמור בסעיף קטן (א), ייערך פרוטוקול ההחלטות, לרבות ההחלטה שלא להתכנס, וייחתם בידי יושב ראש הדירקטוריון. {{ח:תת|(ג)}} על החלטה כאמור בסעיף קטן (א) יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 108|סעיף 108}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ד)}} יושב ראש הדירקטוריון אחראי לביצוע הוראות סעיף זה. {{ח:סעיף|104|מנין חוקי בישיבות דירקטוריון}} {{ח:ת}} המנין החוקי לפתיחת ישיבת דירקטוריון יהיה רוב חברי הדירקטוריון, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 3 סימן ה|סימן ה׳: הצבעה בדירקטוריון}} {{ח:סעיף|105|הצבעה בדירקטוריון}} {{ח:ת}} בהצבעה בדירקטוריון יהיה קול אחד לכל דירקטור, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|106|שיקול דעת עצמאי והסכמי הצבעה|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} דירקטור, בכשירותו ככזה יפעיל שיקול דעת עצמאי בהצבעה בדירקטוריון, לא יהיה צד להסכם הצבעה ויראו באי־הפעלת שיקול דעת עצמאי כאמור או בהסכם הצבעה הפרת חובת אמונים. {{ח:תת|(ב)}} לא ימלא אדם תפקיד מתפקידיו של דירקטור אלא אם כן מונה כדין לתפקיד דירקטור ולא יפגע אדם בשיקול הדעת העצמאי של דירקטור. {{ח:תת|(ג)}} בלי לגרוע מהוראות כל דין, על מי שהפר את הוראת סעיף קטן (ב) יחולו החובות והאחריות החלות על דירקטורים לפי כל דין. {{ח:סעיף|107|קבלת החלטות}} {{ח:ת}} החלטות בדירקטוריון יתקבלו ברוב רגיל; היו הקולות שקולים יהיה ליושב ראש הדירקטוריון קול נוסף, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 3 סימן ו|סימן ו׳: פרוטוקולים בישיבות הדירקטוריון}} {{ח:סעיף|108|פרוטוקולים בישיבות דירקטוריון|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} חברה תערוך פרוטוקולים של ההליכים בישיבות הדירקטוריון, ותשמור אותם במשרדה הרשום או במען אחר בישראל, שעליו הודיעה החברה לרשם, לתקופה של שבע שנים ממועד הישיבה. {{ח:תת|(ב)}} פרוטוקול שאושר ונחתם בידי הדירקטור שניהל את הישיבה, ישמש ראיה לכאורה לאמור בו. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 3 סימן ז|סימן ז׳: פגמים בכינוס ישיבת דירקטוריון}} {{ח:סעיף|109|פגמים בכינוס הישיבה}} {{ח:תת|(א)}} החלטה שהתקבלה בישיבת דירקטוריון שהתכנסה בלא שנתקיימו התנאים המוקדמים לכינוסה (להלן – פגם בכינוס) ניתנת לביטול לדרישת כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} דירקטור שנכח בישיבה, ובלבד שדרש להימנע מקבלת ההחלטה שלגביה נתקיים הפגם, בטרם נתקבלה; {{ח:תתת|(2)}} דירקטור שהיה זכאי להיות מוזמן לישיבה אך לא נכח בה, וזאת תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההחלטה ולא יאוחר מישיבת הדירקטוריון הראשונה שתתקיים לאחר שנודע לו על ההחלטה; {{ח:תתת|(3)}} היה הפגם בכינוס נוגע להודעה לגבי מקום כינוס הישיבה או מועדה, לא יהיה רשאי דירקטור שהגיע לישיבה על אף הפגם האמור לדרוש את ביטולן של ההחלטות. {{ח:תת|(ב)}} אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לפגוע בתוקפה של פעולה שנעשתה עבור החברה ושהתקיימו בה הוראות {{ח:פנימי|סעיף 56|סעיף 56(א) סיפה}}. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 3 סימן ח|סימן ח׳: ועדות הדירקטוריון}} {{ח:סעיף|110|הקמת ועדות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון רשאי להקים ועדות דירקטוריון, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:תת|(ב)}} בועדת דירקטוריון שהדירקטוריון אצל לה מסמכויותיו, לא יכהן מי שאינו חבר דירקטוריון. {{ח:תת|(ג)}} בועדת דירקטוריון שתפקידה לייעץ לדירקטוריון או להמליץ בלבד, יכול שיכהנו גם מי שאינם חברי דירקטוריון אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|111|פעולת ועדה|תיקון: תשס״ה, תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} החלטה שהתקבלה או פעולה שנעשתה בועדת דירקטוריון על פי סמכות שהואצלה לה מסמכויות הדירקטוריון, כמוה כהחלטה שהתקבלה או פעולה שנעשתה בדירקטוריון, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:תת|(ב)}} ועדת דירקטוריון תדווח לדירקטוריון באורח שוטף על החלטותיה או המלצותיה; החלטות או המלצות של ועדת דירקטוריון הטעונות את אישור הדירקטוריון, יובאו לידיעת הדירקטורים זמן סביר לפני הדיון בדירקטוריון. {{ח:תת|(ג)}} {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן ב|סימנים ב׳ עד ז׳}} יחולו, בשינויים המחויבים, גם על כינוס ישיבות הועדות ואופן ניהולן. {{ח:תת|(ד)}} פרוטוקולים של ועדות הדירקטוריון ייערכו ויישמרו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 108|בסעיף 108}}. {{ח:סעיף|112|סייג לאצילת סמכויות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} דירקטוריון לא רשאי להאציל מסמכויותיו לועדת דירקטוריון בנושאים שלהלן: {{ח:תתת|(1)}} קביעת מדיניות כללית לחברה; {{ח:תתת|(2)}} חלוקה, אלא אם כן מדובר ברכישה של מניות החברה בהתאם למסגרת שהותוותה מראש בידי הדירקטוריון; {{ח:תתת|(3)}} קביעת עמדת הדירקטוריון בענין הטעון אישור האסיפה הכללית או מתן חוות דעת כאמור {{ח:פנימי|סעיף 329|בסעיף 329}}; {{ח:תתת|(4)}} מינוי דירקטורים, אם הדירקטוריון רשאי למנותם; {{ח:תתת|(5)}} הנפקה או הקצאה של מניות או של ניירות ערך המירים למניות או הניתנים למימוש למניות, או של סדרת איגרות חוב, למעט כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 288|בסעיף 288(ב)}}; {{ח:תתת|(6)}} אישור דוחות כספיים; {{ח:תתת|(7)}} אישור דירקטוריון לעסקאות ופעולות הטעונות אישור הדירקטוריון לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 255|סעיפים 255}} {{ח:פנימי|סעיף 268|ו־268 עד 275}}. {{ח:תת|(ב)}} חברה אינה רשאית להתנות בתקנונה על הוראות סעיף קטן (א), ואולם רשאית היא לקבוע בתקנונה נושאים נוספים שבהם יתקבלו החלטות בידי הדירקטוריון בלבד. {{ח:תת|(ג)}} הדירקטוריון רשאי להקים ועדות בנושאים המנויים בסעיף קטן (א) לשם המלצה בלבד. {{ח:סעיף|113|ביטול החלטות ועדה}} {{ח:ת}} הדירקטוריון רשאי לבטל החלטה של ועדה שמונתה על ידיו, ואולם אין בביטול כדי לפגוע בתוקפה של החלטה של ועדה שהחברה פעלה על פיה כלפי אדם אחר, שלא ידע על ביטולה. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 3 סימן ט|סימן ט׳: ועדת ביקורת}} {{ח:סעיף|114|מינוי הועדה|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:ת}} דירקטוריון חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב ימנה מבין חבריו ועדת ביקורת, והוראות {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן ח|סימן ח׳}} יחולו עליה, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|115|חברי הועדה|תיקון: תשע״א־3, תשע״ד־5}} {{ח:תת|(א)}} מספר חבריה של ועדת ביקורת לא יפחת משלושה, כל הדירקטורים החיצונים יהיו חברים בה ורוב חבריה יהיו דירקטורים בלתי תלויים. {{ח:תת|(ב)|(1)}} אלה לא יהיו חברים בוועדת ביקורת: יושב ראש הדירקטוריון וכל דירקטור המועסק בידי החברה או המועסק בידי בעל שליטה בה או בידי תאגיד בשליטת בעל שליטה כאמור, דירקטור הנותן שירותים, דרך קבע, לחברה, לבעל שליטה בה או לתאגיד בשליטת בעל שליטה כאמור, וכן דירקטור שעיקר פרנסתו על בעל השליטה. {{ח:תתת|(2)}} הוראות פסקה (1) לא יחולו על עובד המדינה לעניין חברות בוועדת ביקורת בחברה ממשלתית או בחברת בת ממשלתית, ובלבד שהשר האחראי לענייני החברה אינו השר האחראי על המשרד שבו מועסק עובד המדינה האמור. {{ח:תת|(ג)}} בעל השליטה או קרובו לא יהיו חברים בועדת הביקורת. {{ח:תת|(ד)}} יושב ראש ועדת הביקורת יהיה דירקטור חיצוני, או עובד המדינה כאמור בסעיף קטן (ב)(2) שאינו מכהן כיושב ראש הוועדה מעל תשע שנים. {{ח:תת|(ה)}} מי שאינו רשאי להיות חבר בוועדת ביקורת לא יהיה נוכח בישיבות הוועדה בעת הדיון ובעת קבלת ההחלטות, אלא אם כן קבע יושב ראש הוועדה כי הוא נדרש לשם הצגת נושא מסוים; ואולם – {{ח:תתת|(1)}} עובד החברה שאינו בעל שליטה או קרובו, רשאי להיות נוכח בישיבות הוועדה בעת הדיון אם ביקשה זאת הוועדה, ובלבד שההחלטה תתקבל בלא נוכחותו; {{ח:תתת|(2)}} בלי לגרוע מפסקה (1), היועץ המשפטי ומזכיר החברה שאינם בעל שליטה או קרובו רשאים להיות נוכחים בעת הדיון ובעת קבלת ההחלטות, אם ביקשה זאת הוועדה. {{ח:תת|(ו)}} על אף הוראות סעיף קטן (ה), על ועדת ביקורת המשמשת כוועדה לבחינת הדוחות הכספיים לפי {{ח:פנימי|סעיף 171|סעיף 171(ה)}}, יחולו ההוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 171|אותו סעיף}} בעת הדיון בדוחות הכספיים. {{ח:סעיף|116|זימון לישיבות}} {{ח:תת|(א)}} המבקר הפנימי של החברה יקבל הודעות על קיום ישיבות ועדת ביקורת ויהיה רשאי להשתתף בהן. {{ח:תת|(ב)}} המבקר הפנימי רשאי לבקש מיושב ראש ועדת הביקורת לכנס את הועדה לדיון בנושא שפירט בדרישתו, ויושב ראש ועדת הביקורת יכנסה בתוך זמן סביר ממועד הבקשה, אם ראה טעם לכך. {{ח:תת|(ג)}} הודעה על קיום ישיבת ועדת ביקורת שבה עולה נושא הנוגע לביקורת הדוחות הכספיים תומצא לרואה החשבון המבקר שיהיה רשאי להשתתף בה. {{ח:סעיף|116א|מניין חוקי לקבלת החלטה בוועדת הביקורת|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:ת}} המניין החוקי לדיון ולקבלת החלטות בוועדת הביקורת יהיה רוב חברי הוועדה, ובלבד שרוב הנוכחים הם דירקטורים בלתי תלויים ואחד מהם לפחות דירקטור חיצוני. {{ח:סעיף|117|תפקידי ועדת הביקורת|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4, תשע״ד־2, תשע״ד־5}} {{ח:ת}} אלה תפקידי ועדת הביקורת: {{ח:תת|(1)}} לעמוד על ליקויים בניהול העסקי של החברה, בין השאר תוך התייעצות עם המבקר הפנימי של החברה או עם רואה החשבון המבקר, ולהציע לדירקטוריון דרכים לתיקונם; מצאה ועדת הביקורת ליקוי כאמור שהוא ליקוי מהותי, תקיים ישיבה אחת לפחות לעניין הליקוי הנדון, בנוכחות המבקר הפנימי או רואה החשבון המבקר, לפי העניין, ובלא נוכחות של נושאי משרה בחברה שאינם חברי הוועדה; על אף האמור בסעיף זה, נושא משרה רשאי להיות נוכח לשם הצגת עמדה בנושא שבתחומי אחריותו, אם ביקשה זאת הוועדה; {{ח:תת|(1א)}} להחליט על יסוד נימוקים שיפורטו, לגבי פעולות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 255|בסעיף 255}} אם הן פעולות מהותיות או פעולות שאינן מהותיות, ולגבי עסקאות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(1), (4) ו־(4א)}} אם הן עסקאות חריגות או עסקאות שאינן חריגות, לצורך אישורן לפי חוק זה, ורשאית ועדת הביקורת להחליט כאמור לגבי סוג של פעולות או עסקאות, לפי אמות מידה שתקבע אחת לשנה מראש; {{ח:תת|(1ב)}} לקבוע לגבי עסקאות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(4) או (4א)}}, אף אם אינן עסקאות חריגות, חובה לקיים הליך תחרותי, בפיקוחה של הוועדה או מי שתקבע לעניין זה ולפי אמות מידה שתקבע, או לקבוע כי יקוימו הליכים אחרים שתקבע ועדת הביקורת, בטרם התקשרות בעסקאות כאמור, והכול בהתאם לסוג העסקה, ורשאית היא לקבוע לעניין זה אמות מידה אחת לשנה מראש; {{ח:תת|(2)}} להחליט אם לאשר פעולות ועיסקאות הטעונות אישור ועדת ביקורת לפי {{ח:פנימי|סעיף 255|סעיפים 255}} {{ח:פנימי|סעיף 268|ו־268 עד 275}}; {{ח:תת|(2א)}} לקבוע את אופן האישור של עסקאות שאינן זניחות, ובכלל זה לקבוע סוגי עסקאות כאמור שיהיו טעונות את אישורה של ועדת הביקורת; לעניין זה, ”עסקה שאינה זניחה“ – עסקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(4) רישה או (4א) רישה}}, שוועדת הביקורת החליטה לגביה לפי הוראות פסקה (1א) כי היא עסקה שאינה חריגה וכן סיווגה אותה כעסקה שאינה זניחה, ורשאית ועדת הביקורת להחליט על סיווג כאמור לגבי סוג של עסקאות, לפי אמות מידה שתקבע אחת לשנה מראש; {{ח:תת|(3)}} בחברה שבה תכנית העבודה של המבקר הפנימי מאושרת בידי הדירקטוריון לפי {{ח:פנימי|סעיף 149|סעיף 149}} – לבחון את תכנית העבודה לפני הגשתה לאישור הדירקטוריון ולהציע שינויים בה; {{ח:תת|(4)}} לבחון את מערך הביקורת הפנימית של החברה ואת תפקודו של המבקר הפנימי וכן אם עומדים לרשותו המשאבים והכלים הנחוצים לו לצורך מילוי תפקידו, בשים לב, בין השאר, לצרכיה המיוחדים של החברה ולגודלה; {{ח:תת|(5)}} לבחון את היקף עבודתו של רואה החשבון המבקר ואת שכרו, ולהביא את המלצותיה לפני מי שקובע את שכרו לפי {{ח:פנימי|סעיף 155|סעיפים 155}} {{ח:פנימי|סעיף 165|ו־165}}; מינתה החברה ועדה לבחינת דוחות כספיים לפי {{ח:פנימי|סעיף 171|סעיף 171(ה)}}, רשאית היא לקבוע כי הבחינה לפי פסקה זו תיעשה בידי הוועדה האמורה; {{ח:תת|(6)}} לקבוע הסדרים לגבי אופן הטיפול בתלונות של עובדי החברה בקשר לליקויים בניהול עסקיה ולגבי ההגנה שתינתן לעובדים שהתלוננו כאמור. {{ח:סעיף|118|ועדת ביקורת בחברה פרטית|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב רשאי הדירקטוריון למנות מבין חבריו ועדת ביקורת והוראות {{ח:פנימי|סעיף 115|סעיף 115}} לא יחולו, ואולם לא יכהן בה דירקטור המועסק בידי החברה או נותן לה שירותים דרך קבע, ובעל השליטה או קרובו לא יהיה יושב ראש הוועדה; תפקידי ועדת הביקורת יהיו כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 117|בסעיף 117}}. {{ח:תת|(ב)}} לא תמונה ועדת ביקורת בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב, שתפקידה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 117|בסעיף 117(2)}}, שרוב חבריה או קרוביהם הם בעלי מניות מהותיים. {{ח:קטע3|חלק 3 פרק 3 סימן י|סימן י׳: ועדת תגמול|תיקון: תשע״ג}} {{ח:סעיף|118א|מינוי ועדת תגמול|תיקון: תשע״ג, תשע״ו}} {{ח:תת|(א)}} דירקטוריון חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב ימנה מבין חבריו ועדת תגמול (בחוק זה – ועדת תגמול). {{ח:תת|(ב)}} מספר חבריה של ועדת תגמול לא יפחת משלושה, כל הדירקטורים החיצוניים יהיו חברים בה והם יהיו רוב חבריה, ושאר חבריה יהיו דירקטורים שתנאי כהונתם והעסקתם הם בהתאם להוראות שנקבעו לפי {{ח:פנימי|סעיף 244|סעיף 244}} ובחברה ממשלתית – בהתאם להוראות שנקבעו לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות#סעיף 19|סעיף 19 לחוק החברות הממשלתיות, התשל״ה–1975}}, לפי העניין; יושב ראש הוועדה יהיה דירקטור חיצוני. {{ח:תת|(ג)}} הוראות {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן ח|סימן ח׳}} {{ח:פנימי|סעיף 115|וסעיף 115(ב) עד (ה)}} יחולו על ועדת תגמול, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ד)}} ועדת ביקורת שמתקיימים בה התנאים האמורים בסעיף קטן (ב) יכולה לשמש גם ועדת תגמול. {{ח:סעיף|118ב|תפקידי ועדת התגמול|תיקון: תשע״ג}} {{ח:ת}} תפקידיה של ועדת התגמול הם: {{ח:תת|(1)}} להמליץ לדירקטוריון על מדיניות התגמול לנושאי משרה, כמשמעותה {{ח:פנימי|סעיף 267א|בסעיף 267א(א)}}, וכן להמליץ לו, אחת לשלוש שנים, בעניין אישור המשך תוקפה של מדיניות תגמול שנקבעה לתקופה העולה על שלוש שנים, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 267א|בסעיף 267א(ד)}}; {{ח:תת|(2)}} להמליץ לדירקטוריון על עדכונה, מעת לעת, של מדיניות התגמול ולבחון את יישומה; {{ח:תת|(3)}} להחליט אם לאשר עסקאות באשר לתנאי כהונה והעסקה של נושאי משרה הטעונות אישור של ועדת התגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 272|סעיפים 272}}, {{ח:פנימי|סעיף 273|273}} {{ח:פנימי|סעיף 275|ו־275}}; {{ח:תת|(4)}} לפטור עסקה מאישור האסיפה הכללית, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 272|בסעיף 272(ג1)(3)}}. {{ח:קטע2|חלק 3 פרק 4|פרק רביעי: המנהל הכללי}} {{ח:סעיף|119|מינוי המנהל הכללי|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב תמנה מנהל כללי, ורשאית היא למנות יותר ממנהל כללי אחד. {{ח:תת|(ב)}} חברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב רשאית למנות מנהל כללי אחד או יותר; לא מונה מנהל כללי, תנוהל החברה בידי הדירקטוריון. {{ח:סעיף|120|אחריות המנהל הכללי}} {{ח:ת}} המנהל הכללי אחראי לניהול השוטף של עניני החברה במסגרת המדיניות שקבע הדירקטוריון ובכפוף להנחיותיו. {{ח:סעיף|121|סמכויות המנהל הכללי|תיקון: תשס״ה, תשע״א־3, תשע״א־4, תשע״ו}} {{ח:תת|(א)}} למנהל הכללי יהיו כל סמכויות הניהול והביצוע שלא הוקנו בחוק זה או בתקנון לאורגן אחר של החברה, והוא יהיה נתון לפיקוחו של הדירקטוריון. {{ח:תת|(ב)}} המנהל הכללי רשאי, באישור הדירקטוריון, לאצול לאחר, הכפוף לו, מסמכויותיו. {{ח:תת|(ג)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 95|סעיף 95}}, רשאית האסיפה הכללית של חברה ציבורית להחליט, כי לתקופות שכל אחת מהן לא תעלה על שלוש שנים ממועד קבלת ההחלטה ניתן להסמיך את יושב ראש הדירקטוריון או קרובו למלא את תפקיד המנהל הכללי או להפעיל את סמכויותיו וכן להסמיך את המנהל הכללי או קרובו למלא את תפקיד יושב ראש הדירקטוריון או להפעיל את סמכויותיו, ובלבד שיתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} במנין קולות הרוב באסיפה הכללית ייכללו לפחות רוב מקולות בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה וכן מי שאינם בעלי עניין אישי באישור ההחלטה המשתתפים בהצבעה; במנין הקולות של בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון קולות הנמנעים; על מי שיש לו עניין אישי, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 276|סעיף 276}}, בשינויים המחויבים; {{ח:תתת|(2)}} סך קולות המתנגדים מקרב בעלי המניות האמורים בפסקה (1) לא עלה על שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה. {{ח:תת|(ד)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 95|סעיף 95}}, רשאי דירקטוריון חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב להחליט כי לתקופות שכל אחת מהן לא תעלה על שלוש שנים ממועד קבלת ההחלטה, ניתן להסמיך את יושב ראש הדירקטוריון או קרובו למלא את תפקיד המנהל הכללי או להפעיל את סמכויותיו וכן להסמיך את המנהל הכללי או את קרובו למלא את תפקיד יושב ראש הדירקטוריון או להפעיל את סמכויותיו, ובלבד שניתן לכך אישור מאת ועדת הביקורת. {{ח:תת|(ה)}} על אף הוראות סעיפים קטנים (ג) ו־(ד) רשאי השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע כי החלטה לפי אותם סעיפים קטנים תינתן לתקופות העולות על שלוש שנים, לסוגי חברות ובתנאים שיקבע. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (תקופת תוקף החלטה לפי סעיף 121 לחוק)|תקנות החברות (תקופת תוקף החלטה לפי סעיף 121 לחוק), התשע״ו–2016}}.}} {{ח:סעיף|122|חובת דיווח לדירקטוריון}} {{ח:תת|(א)}} המנהל הכללי חייב להודיע ליושב ראש הדירקטוריון על כל ענין חריג שהוא מהותי לחברה; לא היה לחברה יושב ראש דירקטוריון או שנבצר ממנו למלא את תפקידו, יודיע המנהל הכללי כאמור לכל חברי הדירקטוריון. {{ח:תת|(ב)}} המנהל הכללי יגיש לדירקטוריון דיווחים בנושאים, במועדים ובהיקף שיקבע הדירקטוריון. {{ח:תת|(ג)}} יושב ראש הדירקטוריון רשאי, בכל עת, מיוזמתו או לפי החלטת הדירקטוריון, לדרוש דיווחים מהמנהל הכללי בענינים הנוגעים לעסקי החברה. {{ח:תת|(ד)}} הצריכו הודעה או דיווח של המנהל הכללי פעולה של הדירקטוריון, יזמן יושב ראש הדירקטוריון, ללא דיחוי, ישיבה של הדירקטוריון. {{ח:קטע1|חלק 4|חלק רביעי: מינהל החברה}} {{ח:קטע2|חלק 4 פרק 1|פרק ראשון: משרד רשום ומען דיגיטלי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|123|המשרד הרשום|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} מיום שנרשמה חברה עליה לקיים משרד רשום בישראל, שאליו ניתן להפנות כל הודעה לחברה. {{ח:תת|(ב)}} הודעה על מען המשרד הרשום תימסר לרשם עם הבקשה לרישום החברה; הודעה על שינוי במענו של המשרד הרשום תימסר לרשם בתוך ארבעה עשר ימים לאחר השינוי; הרשם ירשום את מענו של משרדה הרשום של החברה. {{ח:תת|(ג)}} המצאת מסמך לחברה תהיה בהנחה במשרדה הרשום של החברה כפי שהוא רשום אצל הרשם בשעת המסירה, או במשלוח אליו בדואר. {{ח:תת|(ד)}} המצאת מסמך מרשם החברות לחברה או מרשות ניירות ערך לחברה שהיא תאגיד מדווח, יכול שתהיה, על אף הוראות סעיף קטן (ג), בהנחה במקום ששוכנע הרשם או ששוכנעה רשות ניירות ערך, לפי הענין, ששם מנהלת החברה בפועל את עסקיה או באופן אחר שנקבע לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|חוק ניירות ערך}}. {{ח:סעיף|123א|המען הדיגיטלי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} מיום שנרשמה חברה, חובה שיהיה לה מען דיגיטלי, אחד מכל פרט המנוי {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}}. {{ח:תת|(ב)}} הודעה על מען דיגיטלי של חברה כאמור בסעיף קטן (א), תימסר לרשם עם הבקשה לרישום החברה; הודעה על שינוי במען דיגיטלי כאמור תימסר לרשם בתוך 14 ימים לאחר השינוי. {{ח:תת|(ג)}} הרשם ירשום את המען הדיגיטלי שעליו הודיעה החברה לפי הוראות סעיף קטן (ב), לאחר קיום הוראות {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים#סעיף 3ב|סעיף 3ב(א)(1) ו־(3) לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים}}, ולאחר שווידא שהמען הדיגיטלי תקין ופעיל. {{ח:תת|(ד)}} השר, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית}}. {{ח:סעיף|124|המסמכים שיישמרו במשרד הרשום}} {{ח:ת}} מבלי לפגוע בהוראות כל דין, תשמור חברה במשרדה הרשום את המסמכים האלה: {{ח:תת|(1)}} תקנון החברה; {{ח:תת|(2)}} פרוטוקולים של ישיבות האסיפה הכללית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 90|בסעיף 90}}; {{ח:תת|(3)}} פרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון והחלטותיו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 103|בסעיפים 103}} {{ח:פנימי|סעיף 108|ו־108}}; {{ח:תת|(4)}} פרוטוקולים של ישיבות ועדות הדירקטוריון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 111|בסעיף 111}}; {{ח:תת|(5)}} העתקי הודעות החברה לבעלי מניותיה בשבע השנים האחרונות; {{ח:תת|(6)}} הדוחות הכספיים של החברה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 171|בסעיף 171}}; {{ח:תת|(7)}} מרשם בעלי המניות ובחברה ציבורית גם מרשם בעלי המניות המהותיים, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 127|בסעיפים 127}} {{ח:פנימי|סעיף 128|ו־128}}; {{ח:תת|(8)}} מרשם הדירקטורים, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 224|בסעיף 224}}. {{ח:סעיף|125|אופן שמירת המסמכים}} {{ח:ת}} חברה רשאית לשמור את המסמכים האמורים באמצעים אלקטרוניים ובלבד שלזכאים לעיין בהם תהיה אפשרות לקבל העתקים מן המסמכים. {{ח:סעיף|126|קבלת העתקים|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} מי שזכאי לעיין במסמכים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 124|בסעיף 124}} זכאי לקבל העתק מהם בתמורה לתשלום שלא יעלה על הוצאות החברה בשל מתן ההעתק בלבד. {{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע סכומי תשלום מרביים. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים)#סעיף 14|תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש״ס–1999}}.}} {{ח:קטע2|חלק 4 פרק 2|פרק שני: מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים}} {{ח:קטע3|חלק 4 פרק 2 סימן א|סימן א׳: המרשמים}} {{ח:סעיף|127|מרשם בעלי מניות}} {{ח:ת}} חברה תנהל מרשם בעלי מניות. {{ח:סעיף|128|מרשם בעלי מניות מהותיים}} {{ח:ת}} לחברה ציבורית יהיה מרשם בעלי מניות מהותיים נוסף על מרשם בעלי המניות. {{ח:סעיף|129|עיון במרשמים}} {{ח:ת}} מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים יהיו פתוחים לעיונו של כל אדם. {{ח:קטע3|חלק 4 פרק 2 סימן ב|סימן ב׳: מרשם בעלי המניות}} {{ח:סעיף|130|תוכן מרשם בעלי מניות|תיקון: תשס״ה, תשע״ו־2}} {{ח:תת|(א)}} במרשם בעלי המניות יירשמו – {{ח:תתת|(1)}} לגבי כל המניות – {{ח:תתתת|(א)}} שמו, מספר זהותו ומענו של כל בעל מניה, הכל כפי שנמסר לחברה; {{ח:תתתת|(ב)}} כמות המניות וסוג המניות בבעלותו של כל בעל מניה, בציון ערכן הנקוב, אם קיים, ואם טרם שולם על חשבון התמורה שנקבעה למניה סכום כלשהו – הסכום שטרם שולם; {{ח:תתתת|(ג)}} תאריך הקצאתן של המניות או מועדי העברתן לבעל המניות, לפי הענין; {{ח:תתתת|(ד)}} סומנו המניות במספרים סידוריים, תציין החברה לצד שמו של כל בעל מניה את מספרי המניות הרשומות על שמו; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(3)}} לגבי מניות רדומות, כמשמעותן {{ח:פנימי|סעיף 308|בסעיף 308}} – גם את מספרן והתאריך שבו הפכו לרדומות, הכל כפי שידוע לחברה; {{ח:תתת|(4)}} לגבי מניות שאינן מקנות זכויות הצבעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 309|סעיף 309(ב)}} או לפי {{ח:פנימי|סעיף 333|סעיף 333(ב)}} – גם את מספרן ואת התאריך שבו הפכו למניות שאינן מקנות זכויות הצבעה, הכל כפי שידוע לחברה. {{ח:תת|(ב)}} חברה תשמור את כל הרישומים שנרשמו במרשם בעלי המניות כאמור בסעיף קטן (א) ותעדכן שינויים בהם מוקדם ככל הניתן מיום שנודע לה עליהם. {{ח:סעיף|131|רישום נאמן במרשם בעלי המניות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} בעל מניה שהוא נאמן ידווח על כך לחברה, והחברה תרשום אותו במרשם בעלי המניות, תוך ציון נאמנותו, ויראו אותו לענין חוק זה כבעל מניה. {{ח:תת|(ב)}} הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על בעל מניה כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 177|בסעיף 177(1)}}, אלא אם כן חלה עליו חובת דיווח לפי הוראות אחרות בדין. {{ח:סעיף|132|חברה לרישומים}} {{ח:תת|(א)}} בחברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה בישראל ניתן לרשום במרשם בעלי המניות, בנוסף לאמור {{ח:פנימי|סעיף 130|בסעיף 130(א)(1)}}, גם חברה לרישומים, ואולם, חברה לרישומים לא תיחשב לבעלת מניות בחברה, והמניות על שמה הן בבעלות הזכאים להן כאמור {{ח:פנימי|סעיף 177|בסעיף 177(1)}}. {{ח:תת|(ב)}} בעל מניה מכח זכאות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 177|בסעיף 177(1)}} זכאי להירשם במרשם בעלי המניות במקום רישום אותן מניות על שם החברה לרישומים, ומספר המניות הרשומות על שם החברה לרישומים ישתנה בהתאם. {{ח:סעיף|133|מרשם בעלי המניות כראיה}} {{ח:תת|(א)}} מרשם בעלי המניות יהיה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו. {{ח:תת|(ב)}} במקרה של סתירה בין הרשום במרשם בעלי המניות לבין תעודת מניה, ערכו הראייתי של מרשם בעלי המניות עדיף על ערכה הראייתי של תעודת המניה. {{ח:סעיף|134|תיקון רישום}} {{ח:ת}} רשום אדם במרשם בעלי המניות בלא שהוא זכאי לכך, או שאינו רשום במרשם האמור אף שהוא זכאי לכך, או שהרישום אינו מלא או מדוייק, והחברה סרבה לתקן את הטעון תיקון, רשאי בית המשפט לבקשת הנפגע או כל בעל מניה בחברה לתת כל סעד הנראה לו מתאים, בנסיבות הענין, לרבות תיקון המרשם. {{ח:קטע3|חלק 4 פרק 2 סימן ג|סימן ג׳: רישום שטר מניה {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשע״ו־2}} {{ח:סעיף|135||תיקון: תשע״ו־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|136||תיקון: תשע״ו־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:קטע3|חלק 4 פרק 2 סימן ד|סימן ד׳: מרשם בעלי מניות מהותיים ומרשם בעלי מניות נוסף מחוץ לישראל}} {{ח:סעיף|137|תוכן מרשם בעלי מניות מהותיים}} {{ח:ת}} במרשם בעלי המניות המהותיים יישמרו הדיווחים שקיבלה החברה לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|חוק ניירות ערך}} בדבר החזקותיהם של בעלי מניות מהותיים במניות החברה. {{ח:סעיף|138|מרשם בעלי מניות נוסף}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית לנהל מרשם בעלי מניות נוסף מחוץ לישראל (להלן – המרשם הנוסף). {{ח:תת|(ב)}} חברה המנהלת מרשם נוסף, תציין במרשם המניות לפי {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130}} (להלן – המרשם העיקרי) את מספר המניות הרשומות במרשם בעלי המניות הנוסף ואת מספריהן, אם הן מסומנות במספרים. {{ח:סעיף|139|תקנות}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע הוראות בדבר ניהול המרשם הנוסף כאמור {{ח:פנימי|סעיף 138|בסעיף 138}}, לרבות הוראות בדבר עדכון המרשם העיקרי בפרטי המרשם הנוסף. {{ח:קטע2|חלק 4 פרק 3|פרק שלישי: דיווח}} {{ח:קטע3|חלק 4 פרק 3 סימן א|סימן א׳: דיווח של חברה שאינה תאגיד מדווח|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:סעיף|140|דיווח של חברה שאינה תאגיד מדווח|תיקון: תשס״ה, תשע״א־4, תשע״ח, תשפ״ב}} {{ח:ת}} חברה שאינה תאגיד מדווח תשלח לרשם החברות דין וחשבון שנתי, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 141|בסעיף 141}}, וכן תדווח לרשם כמפורט בחוק זה ובענינים שלהלן: {{ח:תת|(1)}} שינויים בתקנון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 21|בסעיף 21}} לרבות החלטה על שינוי שם כאמור {{ח:פנימי|סעיף 31|בסעיף 31}}, והגדלת ההון הרשום או הקטנתו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 286|בסעיפים 286}} {{ח:פנימי|סעיף 287|ו־287}}; {{ח:תת|(2)}} שינוי במען המשרד הרשום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 123|בסעיף 123}}; {{ח:תת|(2א)}} שינוי במען הדיגיטלי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 123א|בסעיף 123א}}; {{ח:תת|(3)}} הודעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 159|סעיף 159}}, שלחברה אין רואה חשבון מבקר; {{ח:תת|(4)}} מינויים לדירקטוריון ושינויים בהרכבו, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 223|בסעיף 223}}; {{ח:תת|(5)}} הקצאת מניות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 292|בסעיף 292}}; {{ח:תת|(6)}} העברת מניות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 299|בסעיף 299}}, ארבעה עשר ימים ממועד ההעברה; {{ח:תת|(7)}} מיזוג כאמור {{ח:פנימי|סעיף 317|בסעיף 317}}; {{ח:תת|(8)}} שינוי בסוג החברה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 343|בסעיף 343}}; {{ח:תת|(9)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(10)}} מתן צו פירוק לגביה או קבלת החלטה על פירוק מרצון לפי {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק שמיני א׳}}. {{ח:סעיף|141|דיווח שנתי של חברה שאינה תאגיד מדווח|תיקון: תשס״ה, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} חברה שאינה תאגיד מדווח תערוך ותגיש לרשם, אחת לשנה, דין וחשבון שנתי כפי שיקבע השר, בתוך ארבעה עשר ימים לאחר האסיפה השנתית. {{ח:תת|(ב)}} חברה שאינה תאגיד מדווח שאינה מקיימת אסיפה שנתית, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 61|בסעיף 61}}, תגיש את הדין וחשבון השנתי, אחת לשנה, לא יאוחר מארבעה עשר ימים לאחר משלוח הדוחות הכספיים לבעלי המניות, ולגבי חברה לא פעילה שאינה עורכת דוחות כספיים לפי הוראת {{ח:פנימי|סעיף 172|סעיף 172(ז)}} – אחת לשנה. {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים)|תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש״ס–1999}}.}} {{ח:קטע3|חלק 4 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: דיווח של חברה שהיא תאגיד מדווח|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:סעיף|142|דיווח של חברה שהיא תאגיד מדווח|תיקון: תשס״ה, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ב)}} חברה שהיא תאגיד מדווח תדווח לרשות ניירות ערך, לבורסה שבה רשומים למסחר ניירות הערך של החברה ולרשם החברות, כנדרש לפי חוק זה, לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|חוק ניירות ערך}} או לפי כל דין אחר. {{ח:סעיף|143|עיון ברשות ניירות ערך|תיקון: י״פ תשס״ד, תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} הדוחות המוגשים לרשות ניירות ערך כאמור {{ח:פנימי|סעיף 142|בסעיף 142}}, יהיו פתוחים לעיון הציבור ברשות ניירות ערך וכל אדם רשאי לעיין בהם ולקבל העתקים מאושרים מן הרשום בהם, בין באמצעות רשות ניירות ערך ובין באמצעות אחרים שהרשות הסמיכה אותם לכך, אלא אם כן הוגבל העיון בהם לפי כל דין. {{ח:תת|(ב)}} העתק מאושר כאמור בסעיף קטן (א), יתקבל בכל הליך משפטי כמקור ויהווה ראיה חלוטה לכך שהמסמך המקורי נמצא בידי רשות ניירות ערך. {{ח:תת|(ג)}} נקבעו הוראות בדבר תיוק או דיווח אלקטרוני לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|חוק ניירות ערך}}, יחולו הוראות סעיף קטן (ב) לגבי פלט של הדיווחים האמורים; לענין סעיף זה, ”פלט“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק המחשבים|בחוק המחשבים, התשנ״ה–1995}}. {{ח:סעיף|144||תיקון: תשס״ג, י״פ תשס״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|145|דיווח של חברה שהיא תאגיד מדווח לרשם|תיקון: י״פ תשס״ד, תשס״ה, תשע״א־4, תשע״ח, תשפ״ב}} {{ח:ת}} בלי לגרוע מהוראות כל דין, חברה שהיא תאגיד מדווח תדווח לרשם לפי חוק זה, לגבי הענינים המפורטים להלן בלבד: {{ח:תת|(1)}} החלטה על שינוי שם כאמור {{ח:פנימי|סעיף 31|בסעיף 31}}; {{ח:תת|(2)}} שינוי במען המשרד הרשום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 123|בסעיף 123}}; {{ח:תת|(2א)}} שינוי במען הדיגיטלי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 123א|בסעיף 123א}}; {{ח:תת|(3)}} מיזוג כאמור {{ח:פנימי|סעיף 317|בסעיף 317}}; {{ח:תת|(4)}} שינוי בסוג החברה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 343|בסעיף 343}}; {{ח:תת|(5)}} מתן צו פירוק לגביה או קבלת החלטה על פירוק מרצון לפי {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק שמיני א׳}}. {{ח:קטע2|חלק 4 פרק 4|פרק רביעי: מבקר פנימי בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:סעיף|146|חובת מינוי מבקר פנימי|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} דירקטוריון של חברה ציבורית או של חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב ימנה מבקר פנימי; המבקר הפנימי ימונה לפי הצעת ועדת הביקורת. {{ח:תת|(ב)}} לא יכהן כמבקר פנימי בחברה מי שהוא בעל ענין בחברה, נושא משרה בחברה, קרוב של כל אחד מאלה, וכן רואה החשבון המבקר או מי מטעמו. {{ח:סעיף|147|{{ח:חיצוני|חוק הביקורת הפנימית|חוק הביקורת הפנימית}}}} {{ח:ת}} על המבקר הפנימי יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק הביקורת הפנימית#סעיף 3|סעיפים 3(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק הביקורת הפנימית#סעיף 4|4(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק הביקורת הפנימית#סעיף 8|8 עד 10}} {{ח:חיצוני|חוק הביקורת הפנימית#סעיף 14|ו־14(ב) ו־(ג) לחוק הביקורת הפנימית, התשנ״ב–1992}}, כפוף ליתר הוראות {{ח:פנימי|חלק 4 פרק 4|פרק זה}}, ובשינויים המחויבים לפי הענין. {{ח:סעיף|148|הממונה על המבקר הפנימי}} {{ח:ת}} הממונה הארגוני על המבקר הפנימי יהיה יושב ראש הדירקטוריון או המנהל הכללי, כפי שייקבע בתקנון, או בהעדר הוראה בתקנון, כפי שיקבע הדירקטוריון. {{ח:סעיף|149|תכנית העבודה}} {{ח:ת}} המבקר הפנימי יגיש לאישור הדירקטוריון או לאישור ועדת הביקורת, כפי שייקבע בתקנון, או בהיעדר הוראה בתקנון, כפי שיקבע הדירקטוריון, הצעה לתכנית עבודה שנתית או תקופתית, והדירקטוריון או ועדת הביקורת, לפי הענין, יאשרו אותה בשינויים הנראים להם. {{ח:סעיף|150|בדיקה דחופה}} {{ח:ת}} יושב ראש הדירקטוריון או יושב ראש ועדת הביקורת רשאים להטיל על המבקר הפנימי לערוך ביקורת פנימית, בנוסף על תכנית העבודה, בענינים שבהם יתעורר צורך לבדיקה דחופה. {{ח:סעיף|151|תפקיד המבקר הפנימי}} {{ח:ת}} המבקר הפנימי יבדוק, בין היתר, את תקינותן של פעולות החברה מבחינת השמירה על החוק ונוהל עסקים תקין. {{ח:סעיף|152|הגשת דין וחשבון}} {{ח:ת}} המבקר הפנימי יגיש דין וחשבון על ממצאיו ליושב ראש הדירקטוריון, למנהל הכללי וליושב ראש ועדת הביקורת; דין וחשבון בנוגע לענינים שבדק לפי {{ח:פנימי|סעיף 150|סעיף 150}} יימסר למי שהטיל על המבקר הפנימי את עריכת הביקורת. {{ח:סעיף|153|הפסקת כהונה}} {{ח:תת|(א)}} כהונתו של המבקר הפנימי לא תופסק שלא בהסכמתו והוא לא יושעה מתפקידו, אלא אם כן החליט על כך הדירקטוריון לאחר שקיבל את עמדת ועדת הביקורת, ולאחר שניתנה למבקר הפנימי הזדמנות סבירה להשמיע עמדתו בפני הדירקטוריון ובפני ועדת הביקורת. {{ח:תת|(ב)}} לענין סעיף קטן (א), המנין החוקי לפתיחת ישיבת הדירקטוריון לא יפחת, על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 104|סעיף 104 סיפה}}, מרוב חברי הדירקטוריון. {{ח:קטע2|חלק 4 פרק 5|פרק חמישי: רואה חשבון מבקר}} {{ח:קטע3|חלק 4 פרק 5 סימן א|סימן א׳: מינוי רואה חשבון מבקר}} {{ח:סעיף|154|חובה למנות רואה חשבון מבקר}} {{ח:תת|(א)}} חברה תמנה רואה חשבון מבקר שיבקר את הדוחות הכספיים השנתיים שלה ויחווה את דעתו עליהם (להלן – פעולת ביקורת); השר רשאי לקבוע, כי פעולות נוספות מסויימות שרואה חשבון מבקר מבצע על פי דין הן גם פעולת ביקורת לענין {{ח:פנימי|חלק 4 פרק 5|פרק זה}}. {{ח:תת|(ב)}} רואה חשבון מבקר יתמנה בכל אסיפה שנתית וישמש בתפקידו עד תום האסיפה השנתית שלאחריה; ואולם, רשאית אסיפה כללית, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון, למנות רואה חשבון מבקר שישמש בתפקידו לתקופה ארוכה יותר, שלא תארך מעבר לתום האסיפה השנתית השלישית שלאחר זו שבה מונה. {{ח:תת|(ג)}} בחברה פרטית שמתקיים בה האמור {{ח:פנימי|סעיף 61|בסעיף 61}}, ניתן למנות רואה חשבון מבקר שישמש בתפקידו עד מועד סיום פעולת ביקורת אחת או, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון, עד סיום שלוש פעולות ביקורת. {{ח:סעיף|155|מינוי רואה חשבון מבקר ראשון}} {{ח:תת|(א)}} דירקטוריון רשאי, בכל עת שלפני האסיפה השנתית הראשונה, למנות את רואה החשבון המבקר הראשון של החברה ולקבוע את שכרו; רואה החשבון המבקר הראשון שמונה יכהן עד תום האסיפה השנתית הראשונה. {{ח:תת|(ב)}} בחברה פרטית שמתקיים בה האמור {{ח:פנימי|סעיף 61|בסעיף 61}}, יחול לענין תום כהונתו של רואה חשבון מבקר שמונה בידי הדירקטוריון, האמור {{ח:פנימי|סעיף 154|בסעיף 154(ג)}}. {{ח:סעיף|156|רואי חשבון מבקרים משותפים}} {{ח:ת}} חברה רשאית למנות מספר רואי חשבון מבקרים שיבצעו במשותף את פעולת הביקורת. {{ח:סעיף|157|מינוי בידי אסיפה מיוחדת}} {{ח:ת}} נתפנתה משרתו של רואה חשבון מבקר ואין לחברה רואה חשבון מבקר נוסף, יזמן דירקטוריון החברה אסיפה מיוחדת, למועד מוקדם ככל האפשר, שעל סדר יומה מינוי רואה חשבון מבקר. {{ח:סעיף|158|חברות לא פעילות|תיקון: תשס״ה, תשס״ז־2, תשע״א־4, תשפ״ד־2, [י״פ הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 154|בסעיף 154}}, חברה פרטית שמחזור עסקיה בשנה אינו עולה על 500,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2005; בשנת 2025, 712,816.08 ש״ח)}} או חברה פרטית שהיא חברה לתועלת הציבור שמחזור עסקיה בשנה אינו עולה על הסכום האמור {{ח:חיצוני|חוק העמותות#סעיף 19|בסעיף 19(ג) לחוק העמותות}} (בחוק זה – חברה לא פעילה) רשאית לקבוע באסיפה כללית, כי לא יתמנה לה רואה חשבון מבקר, אלא אם כן בעלי מניות שלהם 10 אחוזים או יותר מההון המונפק של החברה התנגדו לכך; הסכום האמור בסעיף קטן זה יהיה צמוד למדד ויעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של עשרה שקלים חדשים; אחת לשנה בתחילת חודש פברואר יפרסם השר ברשומות את הסכום האמור, כפי שהוא מעודכן לאותה שנה; בסעיף קטן זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מחזור“ – סכום התקבולים מכל מקור וסוג, שהתקבלו בשנה האחרונה שחלפה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”שנה“ – תקופה של 12 חודשים מחודש ינואר ועד סוף חודש דצמבר. {{ח:תת|(א1)}} החליטה אסיפה כללית כאמור בסעיף קטן (א), תעשה החברה את אלה: {{ח:תתת|(1)}} תשלח לרשם את ההחלטה בתוך ארבעה עשר ימים ממועד ההחלטה; {{ח:תתת|(2)}} תצרף לדין וחשבון השנתי שלה, הצהרה חתומה בידי נושא משרה, שבה היא מציינת כי החברה לא מינתה רואה חשבון ולא ערכה דוחות כספיים מבוקרים מאחר שהתקיימו התנאים שבסעיף קטן (א). {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ג)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על חברת איגרות חוב. {{ח:סעיף|159|מינוי בידי הרשם}} {{ח:תת|(א)}} חדל רואה חשבון מבקר מלכהן בחברה ולא מונה אחר במקומו כקבוע {{ח:פנימי|סעיף 157|בסעיף 157}}, תודיע על כך החברה לרשם בתוך תשעים ימים מן המועד שבו חדל רואה החשבון המבקר לכהן כאמור; ואולם, אין במתן הודעה לרשם כדי לגרוע מן החובה של החברה למנות רואה חשבון מבקר, כל עוד לא מונה לה רואה חשבון מבקר לפי סעיף קטן (ב); מינתה החברה רואה חשבון מבקר, לאחר מסירת הודעה לרשם, תודיע על כך לרשם בתוך ארבעה עשר ימים. {{ח:תת|(ב)}} קיבל הרשם הודעה על הפסקת כהונתו של רואה החשבון מבקר, כאמור בסעיף קטן (א), וכל עוד לא קיבל הודעה על מינוי רואה חשבון מבקר חדש, רשאי הרשם למנות רואה חשבון מבקר שישמש בתפקידו עד תום האסיפה השנתית הבאה, ולקבוע את השכר שתשלם לו החברה. {{ח:תת|(ג)}} השר רשאי לקבוע הוראות ותנאים למינוי רואה חשבון מבקר שימונה בידי הרשם, תחילת כהונתו ושכרו. {{ח:קטע3|חלק 4 פרק 5 סימן ב|סימן ב׳: אי תלות}} {{ח:סעיף|160|אי תלות רואה החשבון המבקר}} {{ח:תת|(א)}} רואה החשבון המבקר יהיה בלתי תלוי בחברה, בין במישרין ובין בעקיפין. {{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע הוראות בדבר אי תלות של רואה חשבון מבקר, לרבות הוראות בדבר אי תלות של רואי חשבון השותפים בשותפות שהיא רואה החשבון המבקר או בדבר אי תלות של רואי חשבון שהם בעלי המניות בחברת רואי חשבון שהיא רואה החשבון המבקר. {{ח:סעיף|161|חובת ביצוע ביקורת נוספת|תיקון: תשס״ה}} {{ח:ת}} בוצעה פעולת הביקורת בעת שהיו יחסי תלות לפי הוראת {{ח:פנימי|סעיף 160|סעיף 160}}, תבוצע פעולת ביקורת נוספת בידי רואה חשבון מבקר אחר, אלא אם כן, במועד שבו נודע הדבר לדירקטוריון, חלפו חמש שנים מן המועד שבו בוצעה פעולת הביקורת כאמור. {{ח:קטע3|חלק 4 פרק 5 סימן ג|סימן ג׳: סיום כהונתו של רואה חשבון מבקר}} {{ח:סעיף|162|סיום כהונה|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} האסיפה הכללית רשאית לסיים את כהונתו של רואה החשבון המבקר. {{ח:תת|(ב)}} בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב שעל סדר יומה סיום כהונתו של רואה חשבון מבקר או אי חידוש הכהונה, תובא עמדתה של ועדת הביקורת בפני האסיפה הכללית, לאחר שנתנה לרואה החשבון המבקר הזדמנות סבירה להביא את עמדתו בפניה. {{ח:סעיף|163|סיום כהונה עקב תלות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} נודע לדירקטוריון כי קיימים יחסי תלות לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 160|סעיף 160}}, יודיע ללא דיחוי לרואה החשבון המבקר כי עליו לפעול להפסקת התלות לאלתר; לא פסקה התלות, יכנס הדירקטוריון בתוך זמן סביר אסיפה מיוחדת, שעל סדר יומה סיום כהונתו של רואה החשבון המבקר. {{ח:תת|(ב)}} אסיפה כללית שכונסה כאמור בסעיף קטן (א), תחליט על סיום כהונתו של רואה החשבון המבקר; ואולם, רשאית האסיפה הכללית, לאחר שהובאה בפניה עמדת רואה החשבון המבקר, להחליט שלא לקבל את הצעת הדירקטוריון לסיום הכהונה, אם מצאה כי לרואה החשבון המבקר אין תלות בחברה. {{ח:סעיף|164|עמדת רואה החשבון המבקר}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון יתן לרואה החשבון המבקר הזדמנות סבירה להביא את עמדתו בפני אסיפה כללית שעל סדר יומה סיום כהונתו או אי חידושה, ובכלל זה יזמין את רואה החשבון המבקר להשתתף באסיפה. {{ח:תת|(ב)}} התפטר רואה החשבון המבקר בנסיבות שיש בהן ענין לבעלי המניות בחברה, יודיע על כך לדירקטוריון החברה. {{ח:תת|(ג)}} מבלי לגרוע מהוראות כל דין, יודיע הדירקטוריון לבעלי המניות את נימוקי רואה החשבון המבקר להתפטרותו בפירוט שימצא לנכון, ויכול הוא להודיע להם גם את עמדתו בענין. {{ח:קטע3|חלק 4 פרק 5 סימן ד|סימן ד׳: שכרו של רואה חשבון מבקר}} {{ח:סעיף|165|שכר רואה החשבון המבקר}} {{ח:תת|(א)}} שכרו של רואה החשבון המבקר עבור פעולת הביקורת ייקבע בידי האסיפה הכללית, או בידי הדירקטוריון אם הסמיכה אותו האסיפה הכללית לכך ובהתאם לתנאי ההסמכה או אם נקבע הדבר בתקנון ובהתאם לקבוע בו. {{ח:תת|(ב)}} נקבע השכר עבור פעולת הביקורת בידי הדירקטוריון ידווח הדירקטוריון לאסיפה השנתית על שכרו של רואה החשבון המבקר. {{ח:סעיף|166|איסור התניית שכר או מתן שיפוי|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} חברה לא תתנה את תשלום שכר טרחתו של רואה חשבון מבקר בתנאים המגבילים את אופן ביצוע פעולת הביקורת או הקושרים בין תוצאת הביקורת לבין שכר הטרחה. {{ח:תת|(ב)}} חברה או מי מטעמה לא ישפו, בין במישרין ובין בעקיפין, את רואה החשבון המבקר, בשל חיוב שהוטל עליו עקב הפרת אחריותו המקצועית במתן שירותים שחייבים להינתן על ידי רואה חשבון על פי דין, או עקב אי קיום חובה אחרת המוטלת עליו על פי דין. {{ח:סעיף|167|שכר בעבור שירותים נוספים|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} שכרו של רואה החשבון המבקר עבור שירותים נוספים לחברה שאינם פעולת ביקורת ייקבע בידי הדירקטוריון, ואולם ניתן לקבוע בתקנון כי השכר בעבור שירותים כאמור ייקבע בידי האסיפה הכללית. {{ח:תת|(ב)}} הדירקטוריון ידווח לאסיפה השנתית על תנאי ההתקשרות של רואה החשבון המבקר עבור שירותים נוספים, לרבות תשלומים והתחייבויות של החברה כלפי רואה החשבון; לענין סעיף זה, ”רואה חשבון“ – לרבות שותף, עובד או קרוב של רואה חשבון ולרבות תאגיד בשליטתו. {{ח:קטע3|חלק 4 פרק 5 סימן ה|סימן ה׳: סמכויותיו, חובותיו ואחריותו של רואה חשבון מבקר}} {{ח:סעיף|168|סמכויות רואה החשבון המבקר}} {{ח:תת|(א)}} רואה החשבון המבקר רשאי בכל עת לעיין במסמכי החברה הדרושים לו לצורך מילוי תפקידו ולקבל הסברים לגביהם. {{ח:תת|(ב)}} רואה החשבון המבקר רשאי להשתתף בכל אסיפה כללית שיוגשו בה דוחות כספיים שלגביהם ביצע פעולת ביקורת, וכן בישיבת דירקטוריון הדנה באישור דוחות כספיים או בישיבת דירקטוריון המתכנסת לפי {{ח:פנימי|סעיף 169|סעיף 169}}; הדירקטוריון יודיע לרואה החשבון המבקר על המקום והמועד שבו תתכנס האסיפה הכללית או ישיבת הדירקטוריון. {{ח:סעיף|169|חובת דיווח}} {{ח:תת|(א)}} נודע לרואה החשבון המבקר אגב פעולת הביקורת, על ליקויים מהותיים בבקרה החשבונאית של החברה, ידווח על כך ליושב ראש הדירקטוריון. {{ח:תת|(ב)}} הודיע רואה החשבון המבקר על ליקויים כאמור בסעיף קטן (א), יזמן יושב ראש הדירקטוריון, ללא דיחוי, ישיבת דירקטוריון לדיון בנושאים שהובאו לידיעתו. {{ח:סעיף|170|אחריות בשל חוות הדעת}} {{ח:תת|(א)}} רואה החשבון המבקר אחראי כלפי החברה ובעלי מניותיה לאמור בחוות דעתו לגבי הדוחות הכספיים. {{ח:תת|(ב)}} אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של אחריות של רואה החשבון המבקר לפי כל דין. {{ח:קטע2|חלק 4 פרק 6|פרק שישי: דוחות כספיים}} {{ח:סעיף|171|דוחות כספיים|תיקון: תשס״ה, תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} חברה שהיא תאגיד מדווח תנהל חשבונות, וכמו כן תערוך דוחות כספיים לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|חוק ניירות ערך}}. {{ח:תת|(ב)}} חברה שאינה תאגיד מדווח תנהל חשבונות, וכמו כן תערוך דוחות כספיים כאמור בחוק זה. {{ח:תת|(ג)}} הדוחות הכספיים יאושרו בידי הדירקטוריון, ייחתמו בשמו, ויובאו לפני האסיפה השנתית. {{ח:תת|(ד)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ה)}} השר רשאי לקבוע הוראות ותנאים לענין הליך אישור הדוחות הכספיים ובכלל זה לעניין החובה למנות ועדת דירקטוריון לבחינת הדוחות הכספיים, כשירות החברים בוועדה האמורה, ומידת זיקתם לחברה או לבעל שליטה בה; לגבי חברה כאמור בסעיף קטן (א), ההוראות והתנאים ייקבעו לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הוראות ותנאים לעניין הליך אישור הדוחות הכספיים)|תקנות החברות (הוראות ותנאים לעניין הליך אישור הדוחות הכספיים), התש״ע–2010}}.}} {{ח:סעיף|172|עריכת דוחות כספיים בחברה שאינה תאגיד מדווח|תיקון: תשס״ה, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} חברה שאינה תאגיד מדווח, תערוך לכל שנה דוחות כספיים, שיכללו מאזן ליום 31 בדצמבר (להלן – המועד הקובע) ודוח רווח והפסד לתקופה של שנה שהסתיימה באותו יום, וכן דוחות כספיים נוספים, הכל בהתאם לנדרש לפי כללי חשבונאות מקובלים ({{ח:פנימי|חלק 4 פרק 6|בפרק זה}} – הדוחות); רואה החשבון המבקר יבקר את הדוחות. {{ח:תת|(ב)}} חברה שאינה תאגיד מדווח רשאית לקבוע בתקנונה כי על אף הוראת סעיף קטן (א) הדוחות יהיו לשנה שלא תסתיים במועד הקובע אלא במועד אחר שייקבע בתקנון (להלן – המועד המיוחד). {{ח:תת|(ג)}} הדוחות של חברה שאינה תאגיד מדווח ייערכו בתוך שישה חודשים מהמועד הקובע או מהמועד המיוחד, לפי הענין, או בתוך תקופה אחרת שנקבעה בתקנון, ובלבד שלא תיקבע תקופה העולה על תשעה חודשים. {{ח:תת|(ד)}} הדוחות ייערכו לפי כללי חשבונאות מקובלים וישקפו באופן נאות את אשר הם אמורים לשקף בהתאם לכללים אלה. {{ח:תת|(ה)}} השר רשאי לקבוע הוראות לענין זהות החותמים על הדוחות ומספרם; כל עוד לא נקבעו הוראות כאמור, ייחתמו הדוחות בידי דירקטור אחד לפחות. {{ח:תת|(ו)}} השר רשאי לקבוע פרטים שיש לכלול בדוחות; קבע השר פרטים כאמור, הם יחולו על אף הקבוע בכללי חשבונאות מקובלים. {{ח:תת|(ז)}} חברה לא פעילה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 158|בסעיף 158}}, רשאית להחליט בהחלטה שתתקבל באסיפה הכללית שלא התנגדו לה בעלי מניות כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 158|בסעיף 158(א)}}, כי אין היא חייבת בעריכת דוחות לפי {{ח:פנימי|חלק 4 פרק 6|פרק זה}}, ואולם אין בהחלטה כאמור כדי לגרוע מן החובה החלה מכוחו של כל דין לערוך או להגיש דוחות, לרבות דוחות מבוקרים. {{ח:סעיף|173|הצגת הדוחות לבעלי המניות|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} דירקטוריון חברה שאינה תאגיד מדווח יביא בפני האסיפה השנתית את הדוחות שאושרו על ידיו, ובחברה שמתקיים לגביה האמור {{ח:פנימי|סעיף 61|בסעיף 61}} ישלח את הדוחות לבעלי המניות. {{ח:תת|(ב)}} דירקטוריון חברה שאינה תאגיד מדווח יביא בפני האסיפה השנתית דין וחשבון שיכלול את הסבריו לגבי האירועים והשינויים שחלו במצב עניני החברה, ושהשפיעו על הדוחות, בפירוט שיראה לנכון. {{ח:תת|(ג)}} הדוחות יוחזקו במשרדה הרשום של החברה שבע שנים לפחות ממועד עריכתם, לעיונם של הדירקטורים בחברה ובעלי המניות. {{ח:תת|(ד)}} בעל מניה בחברה שאינה תאגיד מדווח זכאי לקבל העתק של הדוחות ושל חוות דעתו של רואה החשבון המבקר לגביהם. {{ח:תת|(ה)}} העתקים של הדוחות בחברה פרטית שאינה תאגיד מדווח יישלחו לכל הזכאים לקבל הודעה על אסיפות כלליות, לא יאוחר מארבעה עשר ימים לפני המועד לקיום האסיפה השנתית, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|174|הצהרת הדירקטוריון}} {{ח:ת}} הדירקטוריון יצהיר בדין וחשבון השנתי, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 141|בסעיף 141}}, כי מילא אחר הוראת {{ח:פנימי|סעיף 173|סעיף 173(א)}}. {{ח:סעיף|175|חובת הגשה של מאזנים|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} חברה שאינה תאגיד מדווח תצרף לדין וחשבון השנתי שלה את המאזן הכלול בדוחות, אם מתקיים בה לפחות אחד מהתנאים שלהלן: {{ח:תתת|(1)}} תקנונה אינו מסייג את הזכות להעביר את מניותיה; {{ח:תתת|(2)}} תקנונה אינו אוסר הצעה לציבור של מניות או איגרות חוב; {{ח:תתת|(3)}} תקנונה אינו מגביל את מספר בעלי המניות בחברה עד לחמישים, מלבד עובדי החברה או מי שהיו עובדיה ובהיותם עובדיה ואף לאחר שהופסקה עבודתם הם מוסיפים להיות בעלי מניות בחברה; לענין פסקה זו, שניים או יותר שיש להם יחד מניה או מניות בחברה, יראו אותם כבעל מניה אחד. {{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע כי הוראת סעיף קטן (א) לא תחול דרך כלל או על סוגים של חברות שאינן תאגיד מדווח. {{ח:קטע1|חלק 5|חלק חמישי: בעל מניה}} {{ח:קטע2|חלק 5 פרק 1|פרק ראשון: בעל מניה ותעודת מניה}} {{ח:סעיף|176|בעל מניה בחברה פרטית|תיקון: תשע״ו־2}} {{ח:ת}} בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות. {{ח:סעיף|177|בעל מניה בחברה ציבורית|תיקון: תשע״ו־2}} {{ח:ת}} בעל מניה בחברה ציבורית הוא אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} מי שלזכותו רשומה אצל חבר בורסה מניה ואותה מניה נכללת בין המניות הרשומות במרשם בעלי המניות על שם חברה לרישומים; {{ח:תת|(2)}} מי שרשום כבעל מניה במרשם בעלי המניות; {{ח:תת|(3)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|178|תעודת מניה}} {{ח:תת|(א)}} בעל מניה שרשום במרשם בעלי המניות זכאי לקבל מהחברה תעודה המעידה על בעלותו במניה. {{ח:תת|(ב)}} חברה לרישומים זכאית לקבל מהחברה תעודה המעידה על מספר המניות וסוג המניות הרשומות על שמה במרשם בעלי המניות. {{ח:סעיף|179||תיקון: תשע״ו־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|180|נוסח תעודת מניה|תיקון: תשע״ו־2}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע הוראות בדבר הנוסח של תעודת מניה צורתה, אופן עריכתה והדפוס שלה. {{ח:סעיף|181|חילוט}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית לקבוע בתקנונה או בהסכם הקצאה, הוראה ולפיה רשאי הדירקטוריון לחלט מניה שהקצתה החברה ולמכור אותה, אם התמורה שהתחייב לה בעל המניה (להלן – החייב), כולה או מקצתה, לא ניתנה במועד ובתנאים שנקבעו בהסכם או בתקנון. {{ח:תת|(ב)}} מניות שחולטו וטרם נמכרו יהיו מניות רדומות, כמשמעותן {{ח:פנימי|סעיף 308|בסעיף 308}}. {{ח:תת|(ג)}} החייב ימשיך לחוב לחברה, אלא אם כן נמכרו המניות שחולטו והחברה קיבלה את מלוא התמורה שלה התחייב, בתוספת ההוצאות שנלוו למכירה. {{ח:תת|(ד)}} עלתה התמורה שנתקבלה בשל מכירת המניות שחולטו על התמורה שלה התחייב החייב, יהיה זכאי החייב להשבת התמורה החלקית שנתן בעבורן, אם היתה כזו, כפוף להוראות התקנון או הסכם ההקצאה, ובלבד שהתמורה שתיוותר בידי החברה לא תפחת ממלוא התמורה שלה התחייב החייב, בתוספת ההוצאות שנלוו למכירה. {{ח:תת|(ה)}} אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מכל סעד אחר של החברה כלפי החייב. {{ח:סעיף|182|המועד הקובע לבעלות במניה}} {{ח:תת|(א)}} בעלי המניות הזכאים לדיבידנד, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 306|בסעיף 306}}, הם בעלי המניות במועד ההחלטה על הדיבידנד או במועד מאוחר יותר אם נקבע מועד אחר באותה החלטה. {{ח:תת|(ב)}} בעלי המניות בחברה ציבורית הזכאים להשתתף ולהצביע באסיפה הכללית הם בעלי המניות במועד שייקבע בהחלטה לזמן אסיפה כללית, ובלבד שמועד זה לא יעלה על עשרים ואחד ימים לפני מועד הכינוס של האסיפה הכללית, ולא יפחת מארבעה ימים לפני מועד הכינוס. {{ח:תת|(ג)}} השר רשאי לקבוע הוראות אחרות לענין המועדים האמורים בסעיף קטן (ב), אם נדרש הדבר לצורך הצבעה באמצעות כתבי הצבעה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 87|בסעיף 87}}. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה)|תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה), התשס״ו–2005}}.}} {{ח:קטע2|חלק 5 פרק 2|פרק שני: זכויות בעל מניה וחובותיו}} {{ח:סעיף|183|זכויותיו וחובותיו של בעל מניה}} {{ח:ת}} זכויותיו וחובותיו של בעל מניה הן כקבוע בחוק זה, בתקנון החברה ולפי כל דין. {{ח:סעיף|184|הזכות למידע}} {{ח:ת}} לבעלי מניות זכות עיון במסמכי החברה המפורטים להלן: {{ח:תת|(1)}} פרוטוקולים של האסיפות הכלליות, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 90|בסעיף 90}}; {{ח:תת|(2)}} מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 129|בסעיף 129}}; {{ח:תת|(3)}} מסמך שברשות החברה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 185|בסעיף 185}}; {{ח:תת|(4)}} תקנון ודוחות כספיים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 187|בסעיף 187}}; {{ח:תת|(5)}} כל מסמך שעל החברה להגיש לפי חוק זה ולפי כל דין לרשם החברות או לרשות לניירות ערך, העומד לעיון הציבור ברשם החברות או ברשות ניירות ערך, לפי הענין. {{ח:סעיף|185|עיון במסמכי החברה}} {{ח:תת|(א)}} בעל מניה זכאי לדרוש מהחברה, תוך ציון מטרת הדרישה, לעיין בכל מסמך הנמצא ברשות החברה בכל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} המסמך נוגע לפעולה או לעסקה הטעונה אישור האסיפה הכללית לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 255|סעיפים 255}} {{ח:פנימי|סעיף 268|ו־268 עד 275}}; {{ח:תתת|(2)}} בחברה פרטית – אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה. {{ח:תת|(ב)}} החברה רשאית לסרב לבקשתו של בעל מניה אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב או שיש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או פטנט, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה. {{ח:סעיף|186|מידע על גמול לדירקטורים|תיקון: תשס״ה, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} דירקטוריון של חברה שאינה תאגיד מדווח החייבת למנות רואה חשבון מבקר חייב, לפי דרישה של בעל מניה, אחד או יותר, שלו עשרה אחוזים לפחות מכוח ההצבעה בחברה, להמציא לו הודעה מאושרת בידי רואה החשבון המבקר של החברה, ובה פירוט מלא של כל התשלומים ששילמה החברה לכל אחד מן הדירקטורים ושל ההתחייבויות לתשלומים שקיבלה על עצמה, לרבות לענין תנאי פרישה, בכל אחת משלוש השנים האחרונות שנערכו לגביהן דוחות כספיים של החברה; הסכום יכלול גם תשלומים שקיבל דירקטור בהיותו נושא משרה בחברה בת של החברה. {{ח:תת|(ב)}} מצא הדירקטוריון כי הדרישה מוגשת שלא בתום לב, רשאי הוא לסרב לה. {{ח:סעיף|187|הזכות לקבל תקנון ודוחות כספיים|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} כל בעל מניה זכאי לקבל מהחברה, לפי בקשתו, העתק מהתקנון וכן, בחברה שאינה תאגיד מדווח, לקבל העתק מהדוחות הכספיים, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 173|בסעיף 173(ד)}}. {{ח:תת|(ב)}} בעל מניה בחברה שהיא תאגיד מדווח, זכאי לקבל מהחברה העתק מן הדוחות הכספיים, אם הדוחות לא פורסמו בהתאם להוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#פרק ז1|פרק ז׳1 לחוק ניירות ערך}}. {{ח:סעיף|188|הזכות להצביע}} {{ח:ת}} כל בעל מניה זכאי להשתתף באסיפה הכללית ולהצביע בה, בכפוף להוראות התקנון באשר לזכויות ההצבעה הצמודות לכל מניה. {{ח:סעיף|189|רשות לערוך הסכמים}} {{ח:ת}} בעלי מניות רשאים לערוך ביניהם הסכמי הצבעה, בכפוף לחובות המוטלות עליהם לפי חוק זה. {{ח:סעיף|190|זכות לדיבידנד}} {{ח:ת}} כל בעל מניה זכאי לקבל דיבידנד, בהתאם לזכויות הצמודות לכל מניה, אם הוחלט על חלוקת דיבידנד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 306|בסעיף 306}}. {{ח:סעיף|191|הזכות במקרה של קיפוח}} {{ח:תת|(א)}} התנהל ענין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה בכפוף להוראות {{ח:פנימי|סעיף 301|סעיף 301}}, מניות ממניותיה. {{ח:תת|(ב)}} הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), יובאו בתקנון החברה ובהחלטותיה השינויים המתחייבים מכך, כפי שיקבע בית המשפט, ויראו שינויים אלה כאילו נתקבלו כדין בידי החברה; עותק מן ההחלטה יישלח לרשם החברות, ואם החברה היא חברה ציבורית – לרשות ניירות ערך. {{ח:סעיף|192|חובות בעלי מניות}} {{ח:תת|(א)}} בעל מניה ינהג בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת, ויימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה, בין היתר, בהצבעתו באסיפה הכללית ובאסיפות סוג, בענינים הבאים: {{ח:תתת|(1)}} שינוי התקנון; {{ח:תתת|(2)}} הגדלת הון המניות הרשום; {{ח:תתת|(3)}} מיזוג; {{ח:תתת|(4)}} אישור פעולות ועסקאות הטעונות אישור האסיפה הכללית לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 255|סעיפים 255}} {{ח:פנימי|סעיף 268|ו־268 עד 275}}. {{ח:תת|(ב)}} בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים. {{ח:תת|(ג)}} על הפרת הוראות סעיפים קטנים (א) ו־(ב) יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחויבים, ועל הפרת הוראת סעיף קטן (ב), יחולו גם הוראות {{ח:פנימי|סעיף 191|סעיף 191}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|193|חובת בעל שליטה וכח הכרעה לפעול בהגינות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} על המפורטים להלן מוטלת החובה לפעול בהגינות כלפי החברה: {{ח:תתת|(1)}} בעל השליטה בחברה; {{ח:תתת|(2)}} בעל מניה היודע שאופן הצבעתו יכריע בענין החלטת אסיפה כללית או אסיפת סוג של החברה; {{ח:תתת|(3)}} בעל מניה שלפי הוראות התקנון יש לו כוח למנות או למנוע מינוי של נושא משרה בחברה או כוח אחר כלפי החברה. {{ח:תת|(ב)}} על הפרת חובת הגינות יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחויבים, בשים לב למעמדם בחברה של המנויים בסעיף קטן (א). {{ח:קטע2|חלק 5 פרק 3|פרק שלישי: התביעה הנגזרת|תיקון: תשע״א־2}} {{ח:קטע3|חלק 5 פרק 3 סימן א|סימן א׳: תביעה נגזרת והגנה נגזרת}} {{ח:סעיף|194|תנאים מוקדמים להגשת תביעה|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} כל בעל מניה וכל דירקטור בחברה ({{ח:פנימי|חלק 5 פרק 3|בפרק זה}} – תובע) רשאים להגיש תביעה נגזרת אם התקיימו הוראות {{ח:פנימי|חלק 5 פרק 3 סימן א|סימן זה}}. {{ח:תת|(ב)}} המעונין להגיש תביעה נגזרת יפנה לחברה בכתב וידרוש ממנה כי תמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה ({{ח:פנימי|חלק 5 פרק 3|בפרק זה}} – דרישה). {{ח:תת|(ג)}} דרישה תופנה ליושב ראש דירקטוריון החברה, ויפורטו בה העובדות היוצרות את עילת התביעה והנימוקים להגשתה. {{ח:תת|(ד)}} על אף הוראות סעיף קטן (ב), המעוניין להגיש תביעה נגזרת אינו חייב לפנות בדרישה לחברה לפי הוראות אותו סעיף קטן, בהתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} לאורגן החברה המוסמך להחליט על הגשת התביעה, עניין אישי בהחלטה, ואם האורגן כאמור מורכב מכמה יחידים – למחצית או יותר מיחידי האורגן עניין אישי בהחלטה; {{ח:תתת|(2)}} קיים חשש סביר כי פנייה בדרישה לחברה תפגע באפשרות לקבל את הסעד המבוקש. {{ח:סעיף|195|תגובת החברה}} {{ח:ת}} חברה שקיבלה דרישה רשאית לפעול באחת הדרכים הבאות: {{ח:תת|(1)}} לבצע פעולה או לקבל החלטה אשר כתוצאה ממנה נשמטת עילת התביעה; {{ח:תת|(2)}} לדחות את דרישת התובע בנימוקים שיפורטו בהחלטתה; {{ח:תת|(3)}} להחליט על הגשת תביעה. {{ח:סעיף|196|תשובת החברה לתובע}} {{ח:ת}} החברה תודיע לתובע על הדרך שנקטה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 195|בסעיף 195}} בתוך ארבעים וחמישה ימים מיום קבלת הדרישה, תוך מתן פרטים על הפעולה שננקטה והגורם שהחליט עליה, לרבות שמות המשתתפים בקבלת ההחלטה; היה למשתתף או לנושא משרה בחברה ענין אישי בהחלטה יצוין הדבר בהחלטה ובהודעה לתובע. {{ח:סעיף|197|הזכות להגיש תביעה נגזרת|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:ת}} תובע רשאי להגיש תביעה נגזרת באישור בית המשפט לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 198|סעיף 198}}, אם התקיים אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} הפעולה שננקטה או ההחלטה שנתקבלה לפי {{ח:פנימי|סעיף 195|סעיף 195(1)}} לא השמיטה, לדעתו, את עילת התביעה; {{ח:תת|(2)}} החברה דחתה את דרישת התובע כאמור {{ח:פנימי|סעיף 195|בסעיף 195(2)}}; {{ח:תת|(3)}} החברה הודיעה לתובע כי החליטה להגיש תביעה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 195|בסעיף 195(3)}}, אך התביעה לא הוגשה בתוך שבעים וחמישה ימים מיום ההודעה; {{ח:תת|(4)}} החברה לא השיבה לדרישה בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 196|סעיף 196}}; {{ח:תת|(5)}} התובע פטור מהגשת דרישה לחברה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 194|סעיף 194(ד)}}. {{ח:סעיף|198|אישור תביעה נגזרת|תיקון: תש״ע־3}} {{ח:תת|(א)}} תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט והוא יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט רשאי לאשר הגשת תביעה נגזרת המוגשת בטרם חלפו המועדים הקבועים {{ח:פנימי|סעיף 196|בסעיפים 196}} {{ח:פנימי|סעיף 197|או 197}} אם מצא כי אי הגשת התביעה באותו מועד תגרום להתיישנותה, ורשאי הוא להתנות את האישור במילוי תנאים הקבועים {{ח:פנימי|חלק 5 פרק 3 סימן א|בסימן זה}} להגשת תביעה נגזרת. {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|198א|בקשה לגילוי מסמכים|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת לפי {{ח:פנימי|סעיף 197|סעיף 197}}, רשאי לבקש מבית המשפט, לפני הגשת הבקשה לאישור התביעה או לאחר הגשתה, כי יורה לחברה לגלות מסמכים הנוגעים להליך אישור התביעה הנגזרת. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט רשאי לאשר בקשה כאמור בסעיף קטן (א) אם שוכנע כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת המנויים {{ח:פנימי|סעיף 198|בסעיף 198(א)}}. {{ח:סעיף|199|אגרה והוצאות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} בעת הגשת תביעה נגזרת, ישלם התובע רק חלק מאגרת בית משפט בשיעור שקבע השר. {{ח:תת|(ב)}} אישר בית המשפט תביעה נגזרת, תשיב החברה לתובע את האגרה ששילם ותשלם את יתרת אגרת בית המשפט בשל התביעה הנגזרת באופן ובשיעור שקבע השר, ועל אף האמור בכל דין אי תשלום יתרת אגרת בית המשפט לא יעכב את הדיון בתביעה; בית המשפט רשאי – {{ח:תתת|(1)}} {{ח:הערה|(נמחק);}} {{ח:תתת|(2)}} להורות לחברה לשלם לתובע סכומים שיקבע לכיסוי הוצאותיו או להפקיד ערובה לתשלומם; {{ח:תתת|(3)}} להטיל על החברה להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע. {{ח:סעיף|200|הוצאות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:ת}} פסק בית המשפט בתביעה הנגזרת ופסק הוצאות לטובת הנתבע, תשלם החברה את ההוצאות שנפסקו כאמור, אלא אם כן קבע מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי ההוצאות ישולמו בידי התובע, ורשאי הוא להטיל על החברה את תשלום הוצאותיו של התובע וכן רשאי הוא להטיל על התובע תשלום הוצאות שנגרמו לחברה, כולן או מקצתן, בשים לב לפסק הדין וליתר נסיבות הענין. {{ח:סעיף|200א|שכר טרחת עורך דין בתביעה נגזרת|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של עורך הדין שייצג את התובע בתביעה הנגזרת; עורך הדין לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט. {{ח:תת|(ב)}} שכר הטרחה ישולם על ידי החברה אלא אם כן קבע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי על התובע לשלם את שכר הטרחה. {{ח:סעיף|201|גמול|תיקון: תשס״ה}} {{ח:ת}} פסק בית המשפט לטובת החברה, רשאי הוא להורות על תשלום גמול לתובע, שטרח בהגשת התביעה הנגזרת ובהוכחתה. {{ח:סעיף|202|הסדר או פשרה|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} תובע לא יסתלק מתביעה נגזרת, ולא יעשה הסדר או פשרה עם נתבע, אלא באישור בית המשפט; בבקשה לאישור יפורטו כל פרטי ההסדר או הפשרה לרבות כל תמורה המוצעת לתובע. {{ח:תת|(ב)}} נתבקש בית המשפט לאשר פשרה או הסדר כאמור בסעיף קטן (א), יורה על פרסום הודעה על פרטי ההסדר או הפשרה; בעל מניה, דירקטור, וכן נושה לעניין תביעה נגזרת לפי {{ח:פנימי|סעיף 204|סעיף 204}}, רשאים להגיש, בתוך מועד שיקבע בית המשפט, התנגדות לאישור ההסדר או הפשרה. {{ח:סעיף|203|הגנה נגזרת}} {{ח:תת|(א)}} הוגשה תובענה נגד חברה, רשאי בית המשפט לבקשת בעל מניה או דירקטור ({{ח:פנימי|חלק 5 פרק 3|בפרק זה}} – מתגונן), להתיר לו להתגונן בשם החברה (להלן – הגנה נגזרת) ובלבד שהשתכנע, כי ניהול ההגנה הנגזרת הוא לטובת החברה, וכי המתגונן אינו פועל בחוסר תום לב. {{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:פנימי|חלק 5 פרק 3 סימן א|סימן זה}} בענין תביעה נגזרת יחולו, ככל שלא נקבעו הוראות על ידי השר, על הגנה נגזרת, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|204|חלוקה אסורה ועסקה עם בעל שליטה|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:ת}} נושה של חברה רשאי להגיש תביעה נגזרת בשם החברה בשל חלוקה אסורה שבוצעה בחברה נושה שהוא בעל איגרת חוב בחברת איגרות חוב רשאי להגיש תביעה נגזרת בשם החברה גם בשל אי־קיום הוראות {{ח:פנימי|סעיף 275|סעיפים 275(ג) ו־(ד)}}, והוראות {{ח:פנימי|חלק 5 פרק 3 סימן א|סימן זה}} יחולו, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|205|חברה בפירוק או בהליכי חדלות פירעון|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} לא תוגש תביעה נגזרת או הגנה נגזרת בשמה של חברה שמונה לה נאמן לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|פרק ב׳ לחלק שמיני א׳}} או לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}. {{ח:סעיף|205א|מימון הרשות|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} מי שמבקש להגיש תביעה נגזרת בשם חברה שהיא תאגיד מדווח, או תובע בתביעה כאמור, רשאי לבקש מרשות ניירות ערך להשתתף בהוצאותיו. {{ח:תת|(ב)}} שוכנעה רשות ניירות ערך כי יש בתביעה עניין לציבור וכי יש סיכוי סביר שבית המשפט יאשר אותה כתביעה נגזרת, רשאית היא להשתתף בהוצאות התובע, בסכום ובתנאים שתקבע; החלטות הרשות לפי סעיף זה לא ישמשו ראיה, ולא יהיה ניתן להגישן לבית המשפט. {{ח:תת|(ג)}} פסק בית המשפט לטובת החברה, רשאי הוא להורות בפסק הדין על שיפוי רשות ניירות ערך בשל הוצאותיה. {{ח:סעיף|206|תקנות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע הוראות לענין תביעה נגזרת והגנה נגזרת, לרבות לענין ההליכים לאישורן, שיעור אגרת בית המשפט והמועדים והדרכים לגבייתה. {{ח:קטע3|חלק 5 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: תובענה ייצוגית {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשס״ו}} {{ח:סעיף|207||תיקון: תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|208||תיקון: תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|209||תיקון: תשס״ה, תשס״ו, תש״ע־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|210||תיקון: תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|211||תיקון: תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|212||תיקון: תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|213||תיקון: תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|214||תיקון: תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|215||תיקון: תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|216||תיקון: תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|217||תיקון: תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|218||תיקון: תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:קטע1|חלק 6|חלק שישי: נושאי המשרה בחברה}} {{ח:קטע2|חלק 6 פרק 1|פרק ראשון: מינוי וכהונה של דירקטורים}} {{ח:קטע3|חלק 6 פרק 1 סימן א|סימן א׳: כהונת דירקטור וסיום הכהונה}} {{ח:סעיף|219|מספר הדירקטורים|תיקון: תשס״ה, תשס״ח־2, תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית לקבוע בתקנונה את מספר הדירקטורים ואת מספרם המרבי והמזערי. {{ח:תת|(ב)}} בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב יכהן לפחות דירקטור אחד. {{ח:תת|(ג)}} בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב יכהנו לפחות שני דירקטורים חיצוניים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 239|בסעיף 239}} אשר לפחות אחד מהם הוא דירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית והיתר הם בעלי כשירות מקצועית כמשמעותה לפי {{ח:פנימי|סעיף 240|סעיף 240}} (בחוק זה – דירקטורים בעלי כשירות מקצועית). {{ח:תת|(ד)}} בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב יכהנו, נוסף על הדירקטור החיצוני בעל המומחיות החשבונאית והפיננסית, דירקטורים בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית במספר שאותו קבע הדירקטוריון. {{ח:תת|(ה)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|220|הדירקטורים הראשונים}} {{ח:ת}} הדירקטורים הראשונים של חברה הם הדירקטורים שמונו בידי המייסדים ואשר נתנו הצהרה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בסעיף 8}}; כהונתם של הדירקטורים הראשונים תסתיים עם תום האסיפה השנתית הראשונה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|221|תחילת הכהונה}} {{ח:ת}} כהונתו של דירקטור תחל במועד מינויו או במועד מאוחר יותר, אם נקבעה בתקנון הוראה המתירה מינוי שתחילתו בעתיד. {{ח:סעיף|222|תקופת הכהונה}} {{ח:ת}} כהונתם של דירקטורים שמונו בידי אסיפה כללית תסתיים בתום האסיפה השנתית שתתקיים לראשונה לאחר מועד המינוי, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|223|דיווח על שינויים|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:ת}} חברה שאינה תאגיד מדווח תדווח לרשם החברות על מינויו של דירקטור ועל סיום כהונתו של דירקטור, בתוך ארבעה עשר ימים מהיום שמונה או מהיום שנסתיימה כהונתו. {{ח:סעיף|224|מרשם הדירקטורים}} {{ח:ת}} חברה תנהל במשרדה הרשום מרשם של חברי הדירקטוריון ושל חליפיהם, אם נקבעו להם חליפים לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 237|סעיף 237}}, שיהיה פתוח לעיונו של כל אדם. {{ח:קטע3|חלק 6 פרק 1 סימן ב|סימן ב׳: הגבלות על מינויים ופקיעת כהונה}} {{ח:סעיף|224א|כשירות למינוי|תיקון: תשס״ח־2, תשע״א־4}} {{ח:ת}} לא ימונה לדירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב ולא יכהן בחברה כאמור כדירקטור, מי שאין לו הכישורים הדרושים והיכולת להקדיש את הזמן הראוי, לשם ביצוע תפקיד של דירקטור בחברה, בשים לב, בין היתר, לצרכיה המיוחדים של החברה ולגודלה. {{ח:סעיף|224ב|הצהרת מועמד לכהן כדירקטור|תיקון: תשס״ח־2, תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב לא תזומן אסיפה כללית שעל סדר יומה מינוי דירקטור, ולא ימונה דירקטור, אלא לאחר שהמועמד הצהיר כי יש לו הכישורים הדרושים והיכולת להקדיש את הזמן הראוי, לשם ביצוע תפקידו, ופירט את הכישורים כאמור, וכי לא מתקיימות לגביו ההגבלות הקבועות {{ח:פנימי|סעיף 226|בסעיפים 226}} {{ח:פנימי|סעיף 227|ו־227}}, ולעניין דירקטור בלתי תלוי – מתקיים בו גם האמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקאות (1) ו־(2) להגדרה ”דירקטור בלתי תלוי“ שבסעיף 1}} (בסעיף זה – הצהרה). {{ח:תת|(ב)}} ההצהרה תובא בפני הממנה ויחולו עליה הוראות {{ח:פנימי|סעיף 241|סעיף 241(ב) ו־(ג)}}. {{ח:סעיף|225|חובת גילוי|תיקון: תשע״א, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} מי שמועמד לכהן כדירקטור יגלה לממנה: {{ח:תתת|(1)}} אם הורשע בפסק דין בעבירה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 226|בסעיף 226(א)}}, וטרם חלפה התקופה שבה אסור לו לכהן כדירקטור לפי {{ח:פנימי|סעיף 226|סעיף 226}}; {{ח:תתת|(2)}} אם הורשע בפסק דין בעבירה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 226|בסעיף 226(א1)}}, וטרם חלפה התקופה שקבע בית המשפט לפי אותו סעיף קטן; {{ח:תתת|(3)}} אם ועדת האכיפה המינהלית הטילה עליו אמצעי אכיפה האוסר עליו לכהן כדירקטור בכל חברה ציבורית או בכל חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, וטרם חלפה התקופה שקבעה ועדת האכיפה המינהלית בהחלטתה כאמור. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 1 סימן ב|בסימן זה}} – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אמצעי אכיפה“ – אמצעי אכיפה כאמור {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 52נו|בסעיף 52נו לחוק ניירות ערך}}, שהוטל לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#פרק ח4|פרק ח׳4 לחוק ניירות ערך}}, לפי {{ח:חיצוני|חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות#פרק ז2|פרק ז׳2 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ״ה–1995}}, או לפי {{ח:חיצוני|חוק השקעות משותפות בנאמנות#פרק י1|פרק י׳1 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ״ד–1994}}, לפי העניין; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ועדת האכיפה המינהלית“ – הוועדה שמונתה לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 52לב|סעיף 52לב(א) לחוק ניירות ערך}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פסק דין“ – פסק דין בערכאה ראשונה. {{ח:סעיף|226|הגבלת מינוי עקב הרשעה|תיקון: תשע״א, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} לא ימונה לכהונת דירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב אדם שהורשע בפסק דין בעבירה מהמפורטות להלן, אלא אם כן חלפו חמש שנים מיום מתן פסק הדין שבו הורשע: {{ח:תתת|(1)}} עבירות לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 290|סעיפים 290 עד 297}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 392|392}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 415|415}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 418|418 עד 420}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 422|ו־422 עד 428, לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}, ולפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 52ג|סעיפים 52ג}}, {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 52ד|52ד}}, {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 53|53(א)}} {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 54|ו־54 לחוק ניירות ערך}}; {{ח:תתת|(2)}} הרשעה בבית משפט מחוץ לישראל בעבירות שוחד, מרמה, עבירות מנהלים בתאגיד או עבירות של ניצול מידע פנים; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(א1)}} לא ימונה לכהונת דירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב אדם שהורשע בפסק דין, בעבירה שאינה מנויה בסעיף קטן (א), אם בית המשפט קבע כי מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש דירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, למשך התקופה שקבע בית המשפט אשר לא תעלה על חמש שנים מיום מתן פסק הדין. {{ח:תת|(ב)}} בית משפט רשאי לקבוע, במועד ההרשעה או לאחריה, לבקשתו של אדם המעונין להתמנות לדירקטור, כי על אף הרשעתו בעבירות כאמור בסעיף קטן (א), ובשים לב בין היתר, לנסיבות שבהן נעברה העבירה, אין הוא מנוע מלכהן כדירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב או כי התקופה שבה הוא מנוע מלכהן כדירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב תהיה קצרה מחמש שנים. {{ח:תת|(ג)}} השר רשאי לקבוע עבירות נוספות על אלה הקבועות בסעיף קטן (א)(1). {{ח:תת|(ד)}} בית משפט, ואם הוגש ערעור – בית משפט של ערעור, רשאי להורות על עיכוב ביצוע של מגבלות המינוי או של פקיעת הכהונה לפי סעיף זה למועד שיקבע ובתנאים שיראה לנכון. {{ח:סעיף|226א|הגבלת מינוי עקב החלטה של ועדת האכיפה המינהלית|תיקון: תשע״א, תשע״א־4}} {{ח:ת}} הטילה ועדת האכיפה המינהלית על אדם אמצעי אכיפה האוסר עליו לכהן כדירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, לא ימונה אותו אדם לדירקטור בחברה שבה אסור לו לכהן כדירקטור על פי אותה החלטה. {{ח:סעיף|227|הגבלת מינוי|תיקון: תשס״ה, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} לא ימונה לדירקטור קטין, פסול דין, יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים כל עוד לא הופטר, וכן תאגיד שהחליט על פירוקו מרצון או שניתן לגביו צו פירוק או צו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ב)}} מועמד לכהונת דירקטור שמתקיים בו האמור בסעיף קטן (א) יגלה זאת לממנה. {{ח:סעיף|227א|חובת הודעה|תיקון: תשס״ח־2}} {{ח:ת}} דירקטור שחדל להתקיים לגביו תנאי הדרוש לפי חוק זה לכהונתו כדירקטור או שמתקיימת לגביו עילה לפקיעת כהונתו כדירקטור יודיע על כך מיד לחברה, וכהונתו תפקע במועד מתן ההודעה. {{ח:סעיף|228|פקיעת כהונה|תיקון: תשס״ח־2, תשע״א, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} מבלי לפגוע בהוראות כל דין, תפקע כהונתו של דירקטור לפני תום התקופה שלה התמנה באחת מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא התפטר או פוטר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 229|בסעיפים 229 עד 231}}; {{ח:תתת|(2)}} במועד מתן הודעה על הרשעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 232|בסעיף 232}}; {{ח:תתת|(2א)}} במועד מתן הודעה על הטלת אמצעי אכיפה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 232א|בסעיף 232א}}; {{ח:תתת|(3)}} לפי החלטת בית משפט, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 233|בסעיף 233}}; {{ח:תתת|(4)}} ניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, ואם הוא תאגיד – גם אם החליט על פרוקו מרצון או ניתן לגביו צו פירוק; {{ח:תתת|(5)}} במועד מתן הודעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 227א|סעיף 227א}} {{ח:פנימי|סעיף 245א|או 245א}}. {{ח:תת|(ב)}} חברה אינה רשאית להתנות בתקנונה על הוראות סעיף זה, אך היא רשאית להוסיף בו עילות אחרות לפקיעת כהונתו של דירקטור. {{ח:סעיף|229|התפטרות דירקטור}} {{ח:תת|(א)}} דירקטור רשאי להתפטר על ידי מסירת הודעה לדירקטוריון, ליושב ראש הדירקטוריון או לחברה, וההתפטרות תיכנס לתוקף במועד שנמסרה ההודעה, אלא אם כן נקבע בהודעה מועד מאוחר יותר. {{ח:תת|(ב)}} דירקטור ימסור את הסיבות להתפטרותו. {{ח:תת|(ג)}} נתקבלה הודעה על התפטרות דירקטור, יובאו בפני הדירקטוריון ויירשמו בפרוטוקול של הישיבה הראשונה שתכונס לאחר ההתפטרות, ההתפטרות והסיבות שניתנו לה. {{ח:סעיף|230|פיטורי דירקטור}} {{ח:תת|(א)}} האסיפה הכללית רשאית בכל עת לפטר דירקטור, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון, ובלבד שתינתן לדירקטור הזדמנות סבירה להביא את עמדתו בפני האסיפה הכללית. {{ח:תת|(ב)}} נקבעה הוראה בתקנון שלפיה ימונה דירקטור לתפקידו שלא בידי האסיפה הכללית, אין להעבירו מכהונתו אלא בידי מי שזכאי למנותו ובדרך שנקבעה לכך בתקנון, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|231|חובה לסיים כהונה|תיקון: תשע״א}} {{ח:ת}} נודע לחברה כי דירקטור מונה בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 226|סעיפים 226}}, {{ח:פנימי|סעיף 226א|226א}} {{ח:פנימי|סעיף 227|או 227(א)}}, או כי דירקטור הפר את הוראות {{ח:פנימי|סעיף 225|סעיפים 225}}, {{ח:פנימי|סעיף 227|227(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 232|או 232}}, יחליט הדירקטוריון, בישיבת הדירקטוריון שתכונס לראשונה לאחר שנודע לו על כך, על סיום הכהונה של אותו דירקטור, אם מצא, כי נתקיימו התנאים האמורים, וממועד ההחלטה תפקע הכהונה. {{ח:סעיף|232|פקיעת כהונה עקב עבירה|תיקון: תשע״א, תשע״א־4}} {{ח:ת}} הורשע דירקטור בפסק דין בעבירה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 226|בסעיף 226(א)(1) או (א1)}} יודיע על כך לחברה וכהונתו תפקע במועד מתן ההודעה, ובחברה ציבורית וכן בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, לא ניתן לשוב ולמנותו לכהונת דירקטור, אלא אם כן חלפה התקופה שבה אסור לו לכהן כדירקטור לפי {{ח:פנימי|סעיף 226|סעיף 226}}. {{ח:סעיף|232א|פקיעת כהונה עקב החלטה של ועדת האכיפה המינהלית|תיקון: תשע״א, תשע״א־4}} {{ח:ת}} החליטה ועדת האכיפה המינהלית להטיל על אדם אמצעי אכיפה האוסר עליו לכהן כדירקטור בכל חברה ציבורית, בכל חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב או בחברה שבה הוא מכהן, יודיע על כך לחברה וכהונתו תפקע במועד מתן ההודעה, ובחברה שלגביה חל האיסור כאמור לא ניתן לשוב ולמנותו לכהונת דירקטור, אלא אם כן חלפה תקופת האיסור כאמור. {{ח:סעיף|233|פסלות לפי החלטת בית משפט|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי לבקשת החברה, דירקטור, בעל מניה או נושה, להורות על פקיעת כהונתו של דירקטור אם מצא כי התקיים אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} נבצר מהדירקטור למלא את תפקידו דרך קבע; {{ח:תת|(2)}} לגבי דירקטור המכהן בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב – במהלך כהונתו הורשע בבית משפט מחוץ לישראל בעבירות כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 226|בסעיף 226(א)(2)}}. {{ח:סעיף|234|חובת אמונים|תיקון: תשס״ח־2, תשע״א}} {{ח:ת}} דירקטור שהפר את חובת הגילוי לפי {{ח:פנימי|סעיף 225|סעיפים 225}}, {{ח:פנימי|סעיף 227א|227א}}, {{ח:פנימי|סעיף 227|227(ב)}}, {{ח:פנימי|סעיף 232|232}}, {{ח:פנימי|סעיף 232א|232א}} {{ח:פנימי|סעיף 245א|או 245א}}, יראו אותו כמי שהפר את חובת האמונים לחברה. {{ח:קטע3|חלק 6 פרק 1 סימן ג|סימן ג׳: תאגיד כדירקטור}} {{ח:סעיף|235|תאגיד כדירקטור|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:ת}} תאגיד כשיר לכהן כדירקטור בחברה פרטית, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|236|יחיד המכהן מטעם התאגיד}} {{ח:תת|(א)}} תאגיד המכהן כדירקטור ימנה יחיד הכשיר להתמנות לדירקטור בחברה, לכהן מטעמו, ורשאי הוא להחליפו, והכל בכפוף לחובותיו כלפי החברה. {{ח:תת|(ב)}} שמו של יחיד המכהן מטעם התאגיד יירשם במרשם הדירקטורים, כמי שמכהן מטעם התאגיד. {{ח:תת|(ג)}} על יחיד המכהן מטעם תאגיד ועל התאגיד, יחולו החובות החלות על דירקטור, יחד ולחוד. {{ח:קטע3|חלק 6 פרק 1 סימן ד|סימן ד׳: דירקטור חליף}} {{ח:סעיף|237|דירקטור חליף|תיקון: תשס״ה, תשס״ח־2, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} לא ניתן למנות חליף לדירקטור (להלן – דירקטור חליף), אלא אם כן נקבעה בתקנון הוראה המתירה לעשות כן. {{ח:תת|(ב)}} לא ימונה ולא יכהן כדירקטור חליף מי שאינו כשיר להתמנות כדירקטור, וכן מי שמכהן כדירקטור או כדירקטור חליף. {{ח:תת|(ג)}} בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב ניתן למנות, על אף האמור בסעיף (ב), כדירקטור חליף מי שמכהן כדירקטור או כדירקטור חליף, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון. {{ח:תת|(ד)}} נקבעה בתקנון הוראה כאמור בסעיף קטן (א), ניתן למנות דירקטור חליף לחבר ועדת דירקטוריון, את מי שמכהן כדירקטור, ובלבד שהמועמד להתמנות כדירקטור חליף לחבר הועדה, אינו מכהן כחבר באותה ועדת דירקטוריון ואם הוא דירקטור חליף לדירקטור חיצוני, יהא המועמד דירקטור חיצוני בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית או בעל כשירות מקצועית, בהתאם לכשירותו של הדירקטור המוחלף. {{ח:תת|(ה)}} לא ניתן למנות חליף לדירקטור חיצוני, למעט כמפורט בסעיף קטן (ד). {{ח:תת|(ו)}} לא ניתן למנות חליף לדירקטור בלתי תלוי את מי שאינו כשיר להתמנות דירקטור בלתי תלוי. {{ח:סעיף|238|אחריות דירקטור חליף}} {{ח:תת|(א)}} דינו של דירקטור חליף כדין דירקטור. {{ח:תת|(ב)}} אין במינוי דירקטור חליף כדי לשלול את אחריותו של הדירקטור שלו הוא חליף, והיא תחול בשים לב לנסיבות הענין, לרבות נסיבות מינוי הדירקטור החליף ומשך כהונתו. {{ח:קטע3|חלק 6 פרק 1 סימן ה|סימן ה׳: דירקטור חיצוני ודירקטור בלתי תלוי|תיקון: תשס״ח־2}} {{ח:סעיף|239|חובת מינוי|תיקון: תשס״ה, תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב יכהנו לפחות שני דירקטורים חיצוניים. {{ח:תת|(ב)}} הדירקטורים החיצוניים בחברה ציבורית ימונו על ידי האסיפה הכללית, ובלבד שיתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} במנין קולות הרוב באסיפה הכללית ייכללו רוב מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי למעט עניין אישי שאינו כתוצאה מקשריו עם בעל השליטה, המשתתפים בהצבעה; במנין כלל הקולות של בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון קולות הנמנעים; על מי שיש לו עניין אישי יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 276|סעיף 276}}, בשינויים המחויבים; {{ח:תתת|(2)}} סך קולות המתנגדים מקרב בעלי המניות האמורים בפסקה (1) לא עלה על שיעור של שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה. {{ח:תת|(ג)}} השר רשאי לקבוע שיעורים שונים מן השיעור האמור בסעיף קטן (ב)(2). {{ח:תת|(ד)}} בחברה שבמועד מינוי דירקטור חיצוני כל חברי הדירקטוריון שלה שאינם בעלי השליטה בחברה או קרוביהם הם בני מין אחד, יהיה הדירקטור החיצוני הממונה בן המין השני. {{ח:תת|(ה)}} לא ימונה דירקטור חיצוני בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב אלא לאחר שהמועמד הצהיר כי מתקיימים בו התנאים הנדרשים למינויו כדירקטור חיצוני וועדת הביקורת אישרה כי מתקיימים בו התנאים כאמור, ויחולו על ההצהרה הוראות {{ח:פנימי|סעיף 241|סעיף 241(ב) ו־(ג)}}. {{ח:סעיף|240|כשירות למנוי|תיקון: תשס״ה, תשס״ח־2, תשע״א־3, תשע״א־4, תשע״א־5, תשע״ו}} {{ח:תת|(א)}} כדירקטור חיצוני ימונה יחיד תושב ישראל הכשיר להתמנות לדירקטור, ואולם חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, שמניותיה או שאיגרות החוב שלה, לפי העניין, או חלק מהן הוצעו לציבור מחוץ לישראל או שהן רשומות בבורסה מחוץ לישראל, רשאית למנות דירקטורים חיצוניים שאינם תושבי ישראל; השר רשאי לקבוע סוגים נוספים של חברות שבהן יהיה ניתן למנות דירקטורים חיצוניים שאינם תושבי ישראל. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (סוגים נוספים של חברות שבהן ניתן למנות דירקטורים חיצוניים שאינם תושבי ישראל)|תקנות החברות (סוגים נוספים של חברות שבהן ניתן למנות דירקטורים חיצוניים שאינם תושבי ישראל), התשע״ו–2016}}.}} {{ח:תת|(א1)|(1)}} כדירקטור חיצוני ימונה מי שהוא בעל כשירות מקצועית או מי שהוא בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית, ובלבד שלפחות אחד הדירקטורים החיצוניים יהיה בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית. {{ח:תתת|(2)}} השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, יקבע תנאים ומבחנים לדירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית ולדירקטור בעל כשירות מקצועית. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (תנאים ומבחנים לדירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית ולדירקטור בעל כשירות מקצועית)|תקנות החברות (תנאים ומבחנים לדירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית ולדירקטור בעל כשירות מקצועית), התשס״ו–2005}}.}} {{ח:תת|(ב)}} לא ימונה לדירקטור חיצוני יחיד, שהוא קרוב של בעל השליטה, וכן מי שיש לו, לקרובו, לשותפו, למעבידו, למי שהוא כפוף לו במישרין או בעקיפין או לתאגיד שהוא בעל השליטה בו, במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי, זיקה לחברה, לבעל השליטה בחברה או לקרוב של בעל השליטה, במועד המינוי, או לתאגיד אחר, ובחברה שאין בה בעל שליטה או מי שמחזיק בדבוקת שליטה – גם זיקה למי שהוא, במועד המינוי, יושב ראש הדירקטוריון, המנהל הכללי, בעל מניות מהותי או נושא המשרה הבכיר ביותר בתחום הכספים; לענין סעיף קטן זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”זיקה“ – קיום יחסי עבודה, קיום קשרים עיסקיים או מקצועיים דרך כלל או שליטה, וכן כהונה כנושא משרה, למעט כהונה של דירקטור שמונה כדי לכהן כדירקטור חיצוני בחברה שעומדת להציע לראשונה מניות לציבור; השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע כי ענינים מסוימים, בתנאים שקבע, לא יהוו זיקה; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (ענינים שאינם מהווים זיקה)|תקנות החברות (ענינים שאינם מהווים זיקה), התשס״ז–2006}}.}} {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תאגיד אחר“ – תאגיד שבעל השליטה בו, במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי, הוא החברה או בעל השליטה בה. {{ח:תת|(ג)}} לא ימונה יחיד כדירקטור חיצוני אם תפקידיו או עיסוקיו האחרים יוצרים או עלולים ליצור ניגוד ענינים עם תפקידו כדירקטור, או אם יש בהם כדי לפגוע ביכולתו לכהן כדירקטור. {{ח:תת|(ד)}} לא ימונה דירקטור בחברה פלונית כדירקטור חיצוני בחברה אחרת אם אותה שעה מכהן דירקטור בחברה האחרת כדירקטור חיצוני בחברה הפלונית. {{ח:תת|(ה)}} לא ימונה יחיד כדירקטור חיצוני בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, אם הוא עובד של רשות ניירות ערך או עובד של בורסה בישראל. {{ח:תת|(ו)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ב) לא יכהן כדירקטור חיצוני יחיד שיש לו, לקרובו, לשותפו, למעבידו, למי שהוא כפוף לו במישרין או בעקיפין או לתאגיד שהוא בעל השליטה בו, קשרים עסקיים או מקצועיים למי שאסורה זיקה אליו לפי הוראות סעיף קטן (ב), גם אם הקשרים כאמור אינם דרך כלל, למעט קשרים זניחים, וכן יחיד שקיבל תמורה בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 244|סעיף 244(ב)}}; קוימו קשרים או התקבלה תמורה כאמור בעת כהונת הדירקטור החיצוני, יראו בכך, לעניין {{ח:פנימי|סעיף 245א|סעיפים 245א}}, {{ח:פנימי|סעיף 246|246}} {{ח:פנימי|סעיף 247|ו־247}} הפרת תנאי מן התנאים הדרושים למינויו או לכהונתו כדירקטור חיצוני. {{ח:סעיף|241|הצהרה}} {{ח:תת|(א)}} לא תזומן אסיפה כללית שעל סדר יומה מינוי דירקטור חיצוני אלא אם כן הצהיר המועמד כי מתקיימים בו התנאים הנדרשים למינויו כדירקטור חיצוני (להלן – ההצהרה). {{ח:תת|(ב)}} ההצהרה תישמר במשרדה הרשום של החברה ותהיה פתוחה לעיונו של כל אדם. {{ח:תת|(ג)}} השר רשאי לקבוע הוראות לענין ההצהרה. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (תנאים ומבחנים לדירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית ולדירקטור בעל כשירות מקצועית)|תקנות החברות (תנאים ומבחנים לדירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית ולדירקטור בעל כשירות מקצועית), התשס״ו–2005}}.}} {{ח:סעיף|242|דירקטורים חיצוניים ראשונים|תיקון: תשע״א־4, תשע״ו}} {{ח:תת|(א)}} דירקטורים חיצוניים ראשונים בחברה ציבורית ימונו על ידי האסיפה הכללית שתכונס לא יאוחר משלושה חודשים מהמועד שבו הפכה החברה לחברה ציבורית; ואולם בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב שהפכה לחברה ציבורית רשאי דירקטור חיצוני שכיהן ערב המועד שבו הפכה לחברה ציבורית, להמשיך ולכהן כדירקטור חיצוני בחברה הציבורית עד תום תקופת כהונתו לפי {{ח:פנימי|סעיף 245|סעיף 245}}. {{ח:תת|(ב)}} דירקטורים חיצוניים ראשונים בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, ימונו לא יאוחר מתום שלושה חודשים מהמועד שבו הפכה החברה לחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב; במינוי דירקטורים כאמור, במקום אישור ועדת הביקורת על התקיימות תנאי הכשירות למינוי דירקטור חיצוני לפי {{ח:פנימי|סעיף 239|סעיף 239}} יבוא אישור הדירקטוריון לעניין זה. {{ח:סעיף|243|השתתפות בועדות}} {{ח:ת}} בכל ועדה הרשאית להפעיל סמכות מסמכויות הדירקטוריון יכהן לפחות דירקטור חיצוני אחד. {{ח:סעיף|244|גמול והחזר הוצאות}} {{ח:תת|(א)}} דירקטור חיצוני זכאי לגמול ולהחזר הוצאות, כפי שיקבע השר בהתייעצות עם רשות ניירות ערך. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור חיצוני)|תקנות החברות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור חיצוני), התש״ס–2000}} ו{{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור חיצוני) (הוראת שעה)|תקנות החברות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור חיצוני) (הוראת שעה), התשפ״ב–2022}}.}} {{ח:תת|(ב)}} דירקטור חיצוני לא יקבל, נוסף על הגמול שלו הוא זכאי ולהחזר ההוצאות, כל תמורה, במישרין או בעקיפין, בשל כהונתו כדירקטור בחברה; לענין סעיף קטן זה לא יראו כתמורה מתן פטור, התחייבות לשיפוי, שיפוי או ביטוח לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 3 סימן ג|סימן ג׳ לפרק השלישי}}. {{ח:סעיף|245|משך כהונה|תיקון: תשס״ה, תשע״א־3, תשע״א־4, תשע״ד־2, תשע״ה}} {{ח:תת|(א)}} תקופת כהונתו של דירקטור חיצוני תהא שלוש שנים, ורשאית החברה, על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 240|סעיף 240}}, למנותו לשתי תקופות נוספות, של שלוש שנים כל אחת. {{ח:תת|(א1)}} דירקטור חיצוני בחברה ציבורית ימונה לתקופת כהונה נוספת כאמור בסעיף קטן (א) בהתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} בעל מניות, אחד או יותר, שלו אחוז אחד לפחות מכלל זכויות ההצבעה בחברה, הציע את מועמדותו לכהונה נוספת, המינוי אושר באסיפה הכללית, ברוב קולות, והתקיימו כל אלה: {{ח:תתתת|(א)}} במניין כלל הקולות של בעלי המניות באסיפה הכללית לא מובאים בחשבון, קולות בעלי המניות שהם שליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי, למעט עניין אישי שאינו כתוצאה מקשר עם בעל השליטה, וכן קולות הנמנעים; {{ח:תתתת|(ב)}} סך קולות התומכים מקרב בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי למעט עניין אישי שאינו כתוצאה מקשרים עם בעל השליטה, עולה על שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה; {{ח:תתתת|(ג)}} הדירקטור החיצוני שימונה לתקופה נוספת לפי פסקה זו אינו בעל מניה קשור או מתחרה או קרובו של בעל מניה כאמור, במועד המינוי, ואינו בעל זיקה לבעל מניה קשור או מתחרה, במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי; לעניין זה – {{ח:תתתת|סוג=הגדרה}} ”בעל מניה קשור או מתחרה“ – בעל המניה שהציע את המינוי או בעל מניה מהותי, והכול אם במועד המינוי יש לו, לבעל שליטה בו או לחברה בשליטת מי מהם, קשרים עסקיים עם החברה או שהוא, בעל שליטה בו או חברה בשליטת מי מהם הם מתחרים של החברה; השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע כי עניינים מסוימים, בתנאים שקבע, לא יהוו קשר עסקי עם החברה או תחרות בה; {{ח:תתתת|סוג=הגדרה}} ”זיקה“ – כהגדרתה {{ח:פנימי|סעיף 240|בסעיף 240(ב)}}, ורשאי השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע כי עניינים מסוימים, בתנאים שקבע, לא יהוו זיקה; {{ח:תתת|(2)}} הדירקטוריון הציע את מועמדותו לכהונה נוספת והמינוי אושר בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 239|סעיף 239(ב)}}; {{ח:תתת|(3)}} הדירקטור החיצוני הציע את מועמדותו לכהונה נוספת והמינוי אושר בהתאם להוראות פסקה (1). {{ח:תת|(א2)}} השר רשאי לקבוע שיעורים שונים מן השיעור האמור בסעיף קטן (א1)(1)(ב). {{ח:תת|(א3)}} על אף הוראות סעיף קטן (א), חברה רשאית לקבוע בתקנונה כי תקופת כהונתו הכוללת של דירקטור חיצוני לא תעלה על שש שנים; קבעה החברה הוראה כאמור בתקנונה, תחול ההוראה רק לגבי דירקטור חיצוני שמונה לראשונה לאחר קביעתה. {{ח:תת|(ב)}} דירקטור חיצוני לא יפוטר וכהונתו לא תופסק אלא בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 233|סעיפים 233}}, {{ח:פנימי|סעיף 246|246}} {{ח:פנימי|סעיף 247|ו־247}}. {{ח:סעיף|245א|חובת הודעה|תיקון: תשס״ח־2}} {{ח:ת}} דירקטור חיצוני שחדל להתקיים בו תנאי הדרוש לפי חוק זה לכהונתו כדירקטור חיצוני יודיע על כך מיד לחברה, וכהונתו תפקע במועד מתן ההודעה. {{ח:סעיף|246|הפסקת כהונה בידי האסיפה הכללית|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} נודע לדירקטוריון כי קיים חשש שדירקטור חיצוני חדל לקיים תנאי מן התנאים הדרושים לפי חוק זה למינויו כדירקטור חיצוני, או כי קיים חשש כי הדירקטור הפר את חובת האמונים לחברה, ידון בכך הדירקטוריון בישיבה שתכונס לראשונה לאחר שנודע לו על כך. {{ח:תת|(ב)}} קבע הדירקטוריון בחברה ציבורית כי הדירקטור החיצוני חדל לקיים תנאי מן התנאים הדרושים לפי חוק זה למינויו או כי הוא הפר את חובת האמונים, יזמן הדירקטוריון אסיפה מיוחדת שעל סדר יומה הפסקת כהונתו של הדירקטור החיצוני. {{ח:תת|(ג)}} נימוקי דירקטוריון החברה הציבורית יובאו לפני האסיפה המיוחדת ותינתן לדירקטור החיצוני הזדמנות סבירה להביא את עמדתו; החלטת האסיפה המיוחדת בדבר הפסקת כהונתו של הדירקטור החיצוני תתקבל ברוב הדרוש למינויו. {{ח:תת|(ד)}} קבע הדירקטוריון בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, לאחר שנתן לדירקטור החיצוני הזדמנות סבירה להביא את עמדתו, כי הדירקטור החיצוני חדל לקיים תנאי מן התנאים הדרושים לפי חוק זה למינויו או כי הפר את חובת האמונים לחברה, יודיע על החלטתו ונימוקיה לגורם המוסמך למנות את הדירקטורים החיצוניים בחברה. {{ח:סעיף|247|הפסקת כהונה בידי בית המשפט}} {{ח:ת}} בית המשפט, לבקשת דירקטור או בעל מניה, רשאי להורות על פקיעת כהונתו של דירקטור חיצוני אם מצא כי הוא חדל לקיים תנאי מן התנאים הדרושים לפי חוק זה למינויו כדירקטור חיצוני או כי הפר את חובת האמונים לחברה. {{ח:סעיף|248|מינוי באסיפה מיוחדת|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} נתפנתה משרתו של דירקטור חיצוני בחברה ציבורית ולא מכהנים בחברה שני דירקטורים חיצוניים אחרים, יזמן הדירקטוריון אסיפה מיוחדת, למועד מוקדם ככל האפשר, שעל סדר יומה מינוי דירקטור חיצוני. {{ח:תת|(ב)}} נתפנתה משרתו של דירקטור חיצוני בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, ולא מכהנים בחברה שני דירקטורים חיצוניים אחרים, יודיע על כך הדירקטוריון לגורם המוסמך למנות את הדירקטורים החיצוניים בחברה. {{ח:סעיף|249|איסור מינוי והעסקה|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} חברה, בעל שליטה בה ותאגיד בשליטתו לא יעניקו למי שכיהן כדירקטור חיצוני באותה חברה, לבן זוגו או לילדו טובת הנאה, במישרין או בעקיפין, ובכלל זה לא ימנו אותו, את בן זוגו או את ילדו, לכהונה כנושא משרה באותה חברה או בתאגיד בשליטת בעל השליטה בה, לא יעסיקוהו כעובד ולא יקבלו ממנו שירותים מקצועיים בתמורה, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות באמצעות תאגיד בשליטתו, אלא אם כן חלפו שנתיים מתום כהונתו כדירקטור חיצוני באותה חברה, ולעניין קרוב שאינו בן זוגו או ילדו – שנה מתום כהונתו כדירקטור חיצוני. {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על מינוי או העסקה של מי שכיהן כדירקטור חיצוני בחברה ממשלתית או בחברת בת ממשלתית ועל קבלת שירותים מקצועיים ממנו, על ידי המדינה או על ידי חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית אחרת אשר השר האחראי לענייניה אינו השר האחראי לענייני החברה שבה כיהן כדירקטור חיצוני. {{ח:סעיף|249א|דירקטור חיצוני בחברה שהפכה לחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב|תיקון: תשס״ה, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} מיום הפיכתה של חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב לחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב לא יחולו הוראות {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 1 סימן ה|סימן זה}} על מי שמכהן או על מי שכיהן בחברה כדירקטור חיצוני. {{ח:תת|(ב)}} לא החליטה החברה בדבר המשך כהונתו של הדירקטור, תיפסק כהונתו בתום שלושה חודשים מיום הפיכת החברה לחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב. {{ח:סעיף|249ב|סיווג דירקטור כדירקטור בלתי תלוי|תיקון: תשס״ח־2, תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:ת}} חברה ציבורית או חברה שהיא חברת איגרות חוב רשאית לסווג דירקטור כדירקטור בלתי תלוי אם הוא כשיר להתמנות ככזה לפי {{ח:פנימי|סעיף 1|פסקאות (1) ו־(2) להגדרה ”דירקטור בלתי תלוי“ שבסעיף 1}}, לאחר שהצהיר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 224ב|בסעיף 224ב}}; לעניין זה, לא יראו בכהונה כדירקטור בחברה טרם הסיווג כדירקטור בלתי תלוי, כזיקה לחברה. {{ח:סעיף|249ג|החלת הוראות על דירקטור בלתי תלוי|תיקון: תשס״ח־2, תשע״א־3}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 240|סעיפים 240(ו)}}, {{ח:פנימי|סעיף 244|244}}, {{ח:פנימי|סעיף 245א|245א}}, {{ח:פנימי|סעיף 246|246}}, {{ח:פנימי|סעיף 247|247}}, {{ח:פנימי|סעיף 249|249}} {{ח:פנימי|סעיף 249א|ו־249א(א)}} יחולו גם על דירקטור בלתי תלוי. {{ח:קטע2|חלק 6 פרק 2|פרק שני: מינוי, כהונה ופיטורים של נושאי משרה אחרים|תיקון: תשע״א}} {{ח:סעיף|250|מינוי ופיטורים של מנהל כללי}} {{ח:ת}} המנהל הכללי ימונה ויפוטר בידי הדירקטוריון, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|251|מינוי ופיטורים של נושאי משרה|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:ת}} נושאי משרה בחברה, למעט דירקטורים ומנהל כללי, ימונו ויפוטרו, בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב על ידי המנהל הכללי, ובחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב על ידי הדירקטוריון; הכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|251א|החלת סעיפים לעניין הגבלות על מינויים ופקיעת כהונה {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 1 סימן ב|מסימן ב׳ בפרק ראשון}}|תיקון: תשע״א, תשע״א־4}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|סעיף 225|סעיפים 225 עד 226א}}, {{ח:פנימי|סעיף 231|231 עד 232א}}, {{ח:פנימי|סעיף 233|233(2)}} {{ח:פנימי|סעיף 234|ו־234}} יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין נושא משרה שאינו דירקטור, בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב. {{ח:קטע2|חלק 6 פרק 3|פרק שלישי: חובות נושאי משרה}} {{ח:קטע3|חלק 6 פרק 3 סימן א|סימן א׳: חובת זהירות}} {{ח:סעיף|252|חובת זהירות}} {{ח:תת|(א)}} נושא משרה חב כלפי החברה חובת זהירות כאמור {{ח:חיצוני|פקודת הנזיקין#סעיף 35|בסעיפים 35}} {{ח:חיצוני|פקודת הנזיקין#סעיף 36|ו־36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]}}. {{ח:תת|(ב)}} אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת זהירות של נושא משרה כלפי אדם אחר. {{ח:סעיף|253|אמצעי זהירות ורמת מיומנות}} {{ח:ת}} נושא משרה יפעל ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות, ובכלל זה ינקוט, בשים לב לנסיבות הענין, באמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקית של פעולה המובאת לאישורו או של פעולה הנעשית על ידיו בתוקף תפקידו, ולקבלת כל מידע אחר שיש לו חשיבות לענין פעולות כאמור. {{ח:סעיף|253א|חובת זהירות של דירקטור בעל מומחיות או כשירות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:ת}} מינוי דירקטור שהוא בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית או שהוא בעל כשירות מקצועית לפי {{ח:פנימי|סעיף 219|סעיפים 219(ד)}} {{ח:פנימי|סעיף 240|או 240(א1)}}, אין בו כדי לשנות מן האחריות המוטלת עליו ועל שאר הדירקטורים בחברה, על פי כל דין. {{ח:קטע3|חלק 6 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: חובת אמונים}} {{ח:סעיף|254|חובת אמונים}} {{ח:תת|(א)}} נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה – {{ח:תתת|(1)}} יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד ענינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין עניניו האישיים; {{ח:תתת|(2)}} יימנע מכל פעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה; {{ח:תתת|(3)}} יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר; {{ח:תתת|(4)}} יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך הנוגעים לעניניה, שבאו לידיו בתוקף מעמדו בחברה. {{ח:תת|(ב)}} אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת אמונים של נושא משרה כלפי אדם אחר. {{ח:סעיף|255|אישור פעולות}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית לאשר פעולה מהפעולות המנויות {{ח:פנימי|סעיף 254|בסעיף 254(א)}} ובלבד שנתקיימו כל התנאים האלה: {{ח:תתת|(1)}} נושא המשרה פועל בתום לב והפעולה או אישורה אינן פוגעות בטובת החברה; {{ח:תתת|(2)}} נושא המשרה גילה לחברה, זמן סביר לפני המועד לדיון באישור, את מהות ענינו האישי בפעולה, לרבות כל עובדה או מסמך מהותיים. {{ח:תת|(ב)}} אישור החברה לפעולות שאינן פעולות מהותיות יינתן לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|הפרק החמישי}} לענין אישור עסקאות, ואישור החברה לפעולות מהותיות יינתן לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|הפרק החמישי}} לענין אישור עסקאות חריגות; הוראות {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|הפרק החמישי}} לגבי תוקפן של עסקאות, יחולו, בשינויים המחויבים, לגבי תוקפן של פעולות. {{ח:סעיף|256|תרופות}} {{ח:תת|(א)}} על הפרת חובת אמונים של נושא משרה כלפי החברה יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), רואים נושא משרה שהפר חובת אמונים כלפי החברה כמי שהפר את התקשרותו עם החברה. {{ח:תת|(ג)}} חברה רשאית לבטל פעולה שעשה נושא משרה בשם החברה כלפי אדם אחר או לתבוע מאותו אדם את הפיצויים המגיעים לה מנושא המשרה, אף בלא ביטול הפעולה, אם אותו אדם ידע על הפרת חובת האמונים של נושא המשרה, וידע או היה עליו לדעת על היעדר אישור לפעולה. {{ח:תת|(ד)}} חזקה על אדם שלא היה עליו לדעת על העדר אישור לפעולה כנדרש לפי {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 3|פרק זה}} אם קיבל את אישור הדירקטוריון לכך שנתקבלו כל האישורים הנדרשים לפעולה. {{ח:סעיף|257|גילוי ליקוי}} {{ח:ת}} נודע לדירקטור על ענין של החברה שנתגלו בו לכאורה הפרת חוק או פגיעה בנוהל עסקים תקין, יפעל בלא דיחוי לזימון ישיבה של הדירקטוריון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 98|בסעיף 98(ב)(2)}}. {{ח:קטע3|חלק 6 פרק 3 סימן ג|סימן ג׳: פטור, שיפוי וביטוח}} {{ח:סעיף|258|סמכות החברה למתן פטור, שיפוי וביטוח}} {{ח:תת|(א)}} חברה אינה רשאית לפטור נושא משרה מאחריותו בשל הפרת חובת האמונים כלפיה. {{ח:תת|(ב)}} חברה רשאית לפטור נושא משרה מאחריותו בשל הפרת חובת הזהירות כלפיה, בהתאם לקבוע {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 3|בפרק זה}} בלבד. {{ח:תת|(ג)}} חברה רשאית לבטח את אחריותו של נושא משרה בה או לשפותו, בהתאם לקבוע {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 3|בפרק זה}} בלבד. {{ח:סעיף|259|הסמכה למתן פטור|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית לפטור, מראש, נושא משרה בה מאחריותו, כולה או מקצתה, בשל נזק עקב הפרת חובת הזהירות כלפיה, אם נקבעה הוראה לכך בתקנון. {{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות סעיף קטן (א), חברה אינה רשאית לפטור מראש דירקטור מאחריותו כלפיה עקב הפרת חובת הזהירות בחלוקה. {{ח:סעיף|260|רשות לענין שיפוי|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית, אם נקבעה בתקנונה הוראה מההוראות המפורטות בסעיף קטן (ב), לשפות נושא משרה בה, בשל חבות או הוצאה כמפורט בפסקאות (1), (1א) ו־(2), שהוטלה עליו או שהוציא, עקב פעולה שעשה בתוקף היותו נושא משרה בה: {{ח:תתת|(1)}} חבות כספית שהוטלה עליו לטובת אדם אחר על פי פסק דין, לרבות פסק דין שניתן בפשרה או פסק בורר שאושר בידי בית משפט; {{ח:תתת|(1א)}} הוצאות התדיינות סבירות, לרבות שכר טרחת עורך דין, שהוציא נושא משרה עקב חקירה או הליך שהתנהל נגדו בידי רשות המוסמכת לנהל חקירה או הליך, ואשר הסתיים בלא הגשת כתב אישום נגדו ובלי שהוטלה עליו חבות כספית כחלופה להליך פלילי, או שהסתיים בלא הגשת כתב אישום נגדו אך בהטלת חבות כספית כחלופה להליך פלילי בעבירה שאינה דורשת הוכחת מחשבה פלילית או בקשר לעיצום כספי; בפסקה זו – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”סיום הליך בלא הגשת כתב אישום בענין שנפתחה בו חקירה פלילית“ – משמעו סגירת התיק לפי {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 62|סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982}} (בסעיף קטן זה – חוק סדר הדין הפלילי), או עיכוב הליכים בידי היועץ המשפטי לממשלה לפי {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 231|סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי}}; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”חבות כספית כחלופה להליך פלילי“ – חבות כספית שהוטלה על פי חוק כחלופה להליך פלילי, לרבות קנס מנהלי לפי {{ח:חיצוני|חוק העבירות המינהליות|חוק העבירות המינהליות, התשמ״ו–1985}}, קנס על עבירה שנקבעה כעבירת קנס לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי|חוק סדר הדין הפלילי}}, עיצום כספי או כופר; {{ח:תתת|(2)}} הוצאות התדיינות סבירות, לרבות שכר טרחת עורך דין, שהוציא נושא המשרה או שחוייב בהן בידי בית משפט, בהליך שהוגש נגדו בידי החברה או בשמה או בידי אדם אחר, או באישום פלילי שממנו זוכה, או באישום פלילי שבו הורשע בעבירה שאינה דורשת הוכחת מחשבה פלילית. {{ח:תת|(ב)}} הוראה בתקנון לענין שיפוי יכול שתהיה כל אחת מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הוראה המתירה לחברה לתת התחייבות מראש לשפות נושא משרה בה, בכל אחד מאלה (בחוק זה – התחייבות לשיפוי) – {{ח:תתתת|(א)}} כמפורט בסעיף קטן {{ח:הערה|(}}א{{ח:הערה|)}}(1), ובלבד שההתחייבות לשיפוי תוגבל לאירועים שלדעת הדירקטוריון צפויים לאור פעילות החברה בפועל בעת מתן ההתחייבות לשיפוי וכן לסכום או לאמת מידה שהדירקטוריון קבע כי הם סבירים בנסיבות הענין, ושבהתחייבות לשיפוי יצוינו האירועים שלדעת הדירקטוריון צפויים לאור פעילות החברה בפועל בעת מתן ההתחייבות וכן הסכום או אמת המידה אשר הדירקטוריון קבע כי הם סבירים בנסיבות הענין; {{ח:תתתת|(ב)}} כמפורט בסעיף קטן {{ח:הערה|(}}א{{ח:הערה|)}}(1א) או (2). {{ח:תתת|(2)}} הוראה המתירה לחברה לשפות נושא משרה בה בדיעבד (להלן – היתר לשיפוי). {{ח:סעיף|261|ביטוח אחריות}} {{ח:ת}} חברה רשאית, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון, להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו של נושא משרה בה בשל חבות שתוטל עליו עקב פעולה שעשה בתוקף היותו נושא משרה בה, בכל אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} הפרת חובת זהירות כלפי החברה או כלפי אדם אחר; {{ח:תת|(2)}} הפרת חובת אמונים כלפי החברה, ובלבד שנושא המשרה פעל בתום לב והיה לו יסוד סביר להניח שהפעולה לא תפגע בטובת החברה; {{ח:תת|(3)}} חבות כספית שתוטל עליו לטובת אדם אחר. {{ח:סעיף|262|שינוי התקנון|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} בחברה פרטית שמניותיה מחולקות לסוגים, טעונה ההחלטה לכלול הוראה בתקנון בדבר פטור או שיפוי, בנוסף על האישור של האסיפה הכללית, גם אישור אסיפות סוג. {{ח:תת|(ב)}} בחברה ציבורית אשר נושא משרה בה הוא בעל שליטה כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 268|בסעיף 268}}, טעונה החלטת האסיפה הכללית לכלול הוראה בתקנון בדבר פטור, שיפוי או ביטוח, נוסף על הרוב הדרוש לשינוי התקנון, גם אישור של בעלי מניות שאינם בעלי ענין אישי באישור ההחלטה, כנדרש לגבי עסקה חריגה, לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 275|סעיף 275(א)(3)}}. {{ח:סעיף|263|הוראות חסרות תוקף|תיקון: תשס״ה, תשע״א}} {{ח:ת}} לא יהיה תוקף להוראה בתקנון, המתירה לחברה להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו של נושא משרה בה, להוראה בתקנון או להחלטת דירקטוריון המתירה לשפות נושא משרה, או להוראה בתקנון הפוטרת נושא משרה מאחריותו כלפי החברה, בשל כל אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} הפרת חובת אמונים, למעט לענין שיפוי וביטוח בשל הפרת חובת אמונים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 261|בסעיף 261(2)}}; {{ח:תת|(2)}} הפרת חובת זהירות שנעשתה בכוונה או בפזיזות, למעט אם נעשתה ברשלנות בלבד; {{ח:תת|(3)}} פעולה מתוך כוונה להפיק רווח אישי שלא כדין; {{ח:תת|(4)}} קנס, קנס אזרחי, עיצום כספי או כופר שהוטל עליו. {{ח:סעיף|264|אי התניה|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} לא יהיה תוקף להוראה בתקנון או בחוזה או הניתנת בכל דרך אחרת, המתנה על האמור {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 3 סימן ג|בסימן זה}}, במישרין או בעקיפין. {{ח:תת|(ב)}} לא יהיה תוקף להתחייבות לשיפוי או לביטוח אחריותו של נושא משרה עקב הפרת חובת אמונים כלפי החברה, למעט הפרת חובת אמונים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 261|בסעיף 261(2)}}, ונושא משרה לא יקבל, במישרין או בעקיפין, התחייבות כאמור; קבלת התחייבות כאמור היא הפרה של חובת אמונים. {{ח:קטע2|חלק 6 פרק 4|פרק רביעי: זכויותיו של דירקטור}} {{ח:סעיף|265|הזכות לקבלת מידע}} {{ח:תת|(א)}} לכל דירקטור הזכות לבדוק את מסמכי החברה ואת רישומיה ולקבל העתקים מהם, ולבדוק את נכסי החברה, ככל שהדבר דרוש למילוי חובותיו כדירקטור. {{ח:תת|(ב)}} החברה רשאית למנוע מדירקטור לבדוק מסמך או נכס של החברה, אם סבר הדירקטוריון שהדירקטור פועל בחוסר תום לב או שבדיקה כאמור עלולה לפגוע בטובת החברה. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט רשאי, לבקשת דירקטור חיצוני, לקבוע כי הזכות האמורה בסעיף קטן (א) תחול גם לגבי מסמכים ורישומים של כל חברה קשורה, אם השתכנע כי המידע המבוקש חשוב לביצוע תפקידו כדירקטור חיצוני. {{ח:סעיף|266|זכות להעסיק יועצים}} {{ח:תת|(א)}} לצורך ביצוע תפקידו זכאי דירקטור, במקרים מיוחדים, לקבל ייעוץ מקצועי על חשבון החברה, אם כיסוי ההוצאה אושר על ידי דירקטוריון החברה או על ידי בית המשפט. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט, בבואו להחליט בבקשה כאמור בסעיף קטן (א) ישקול, בין היתר, האם המומחים של החברה אינם מספקים את הסיוע הנדרש לדירקטור לצורך מילוי תפקידו, ואת הסבירות של הסכום המבוקש בהתחשב בעילה לבקשת הייעוץ ובמצבה הכספי של החברה. {{ח:סעיף|267|זכות תביעה}} {{ח:תת|(א)}} היה לדירקטור יסוד סביר להניח שעומדת להתבצע פעולה של נושא משרה העלולה להוות הפרת חובה של נושא משרה, רשאי הוא, לאחר שפעל כאמור {{ח:פנימי|סעיף 257|בסעיף 257}} אם הנסיבות מאפשרות זאת, לפנות לבית המשפט בבקשה שיאכוף את החובה או ימנע את הפעולה; בית המשפט רשאי לתת צו שימנע את הפעולה או כל סעד אחר שייראה לו בנסיבות הענין. {{ח:תת|(ב)}} אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת, תישא החברה בכל ההוצאות שהוציא דירקטור שפנה לבית המשפט לפי הוראות סעיף זה, לרבות אגרות בית משפט ושכר טרחת עורך דין, במועד כפי שיקבע בית המשפט. {{ח:קטע2|חלק 6 פרק 4א|פרק רביעי א׳: מדיניות תגמול לנושאי משרה|תיקון: תשע״ג}} {{ח:סעיף|267א|קביעת מדיניות תגמול לנושאי משרה|תיקון: תשע״ג}} {{ח:תת|(א)}} דירקטוריון חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב יקבע מדיניות לעניין תנאי כהונה והעסקה של נושאי משרה בחברה (בחוק זה – מדיניות התגמול), לאחר ששקל את המלצות ועדת התגמול שהוגשו לו לפי {{ח:פנימי|סעיף 118ב|סעיף 118ב(1)}}; מדיניות התגמול טעונה אישור האסיפה הכללית. {{ח:תת|(ב)}} באישור האסיפה הכללית בחברה ציבורית, לפי סעיף קטן (א), יתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} במניין קולות הרוב באסיפה הכללית ייכללו רוב מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור מדיניות התגמול, המשתתפים בהצבעה; במניין כלל הקולות של בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון קולות הנמנעים; על מי שיש לו עניין אישי יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 276|סעיף 276}}, בשינויים המחויבים; {{ח:תתת|(2)}} סך קולות המתנגדים מקרב בעלי המניות האמורים בפסקה (1) לא עלה על שיעור של שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה; השר רשאי לקבוע שיעורים שונים מהשיעור האמור בפסקה זו. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), דירקטוריון החברה, למעט בחברה נכדה ציבורית, רשאי לקבוע את מדיניות התגמול גם אם האסיפה הכללית התנגדה לאישורה, ובלבד שוועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון החליטו, על יסוד נימוקים מפורטים ולאחר שדנו מחדש במדיניות התגמול, כי אישור מדיניות התגמול על אף התנגדות האסיפה הכללית הוא לטובת החברה; לעניין זה, ”חברה נכדה ציבורית“ – חברה ציבורית הנשלטת בידי חברה ציבורית או בידי חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, שהיא עצמה נשלטת בידי חברה ציבורית או בידי חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב אחרת, הנשלטת בידי בעל שליטה. {{ח:תת|(ד)}} מדיניות תגמול לתקופה העולה על שלוש שנים טעונה אישור אחת לשלוש שנים; אישור לפי סעיף קטן זה יינתן בדרך שבה נקבעת מדיניות התגמול לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג). {{ח:תת|(ה)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ד), הדירקטוריון יבחן, מעת לעת, את מדיניות התגמול וכן את הצורך בהתאמתה להוראות {{ח:פנימי|סעיף 267ב|סעיף 267ב}} אם חל שינוי מהותי בנסיבות שהיו קיימות בעת קביעתה או מטעמים אחרים. {{ח:סעיף|267ב|שיקולים בקביעת מדיניות התגמול|תיקון: תשע״ג}} {{ח:תת|(א)}} מדיניות התגמול תיקבע בין השאר לפי שיקולים אלה: {{ח:תתת|(1)}} קידום מטרות החברה, תכנית העבודה שלה ומדיניותה בראייה ארוכת טווח; {{ח:תתת|(2)}} יצירת תמריצים ראויים לנושאי המשרה בחברה, בהתחשב, בין השאר, במדיניות ניהול הסיכונים של החברה; {{ח:תתת|(3)}} גודל החברה ואופי פעילותה; {{ח:תתת|(4)}} לעניין תנאי כהונה והעסקה הכוללים רכיבים משתנים – תרומתו של נושא המשרה להשגת יעדי החברה ולהשאת רווחיה, והכל בראייה ארוכת טווח ובהתאם לתפקידו של נושא המשרה. {{ח:תת|(ב)}} מדיניות התגמול תכלול, בין השאר, התייחסות לעניינים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 1א חלק א|בחלק א׳ לתוספת ראשונה א׳}} וייקבעו בה, בין השאר, הוראות כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 1א חלק ב|בחלק ב׳ לתוספת האמורה}}. {{ח:תת|(ג)}} השר, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 1א|תוספת ראשונה א׳}}. {{ח:סעיף|267ג|תקנות לעניין {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 4א|פרק רביעי א׳}}|תיקון: תשע״ג}} {{ח:ת}} השר, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע כי הוראות {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 4א|פרק זה}} לא יחולו על סוגים של חברות ציבוריות או של חברות איגרות חוב, כפי שיקבע. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הקלות לעניין החובה לקבוע מדיניות תגמול)|תקנות החברות (הקלות לעניין החובה לקבוע מדיניות תגמול), התשע״ג–2013}}.}} {{ח:קטע2|חלק 6 פרק 5|פרק חמישי: עסקאות עם בעלי ענין}} {{ח:סעיף|268|הגדרת בעל שליטה}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|בפרק זה}}, ”בעל שליטה“ – בעל השליטה כמשמעותה {{ח:פנימי|סעיף 1|בסעיף 1}}, לרבות מי שמחזיק בעשרים וחמישה אחוזים או יותר מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית של החברה אם אין אדם אחר המחזיק בלמעלה מחמישים אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה; לענין החזקה, יראו שניים או יותר, המחזיקים בזכויות הצבעה בחברה ואשר לכל אחד מהם יש ענין אישי באישור אותה עסקה המובאת לאישור החברה, כמחזיקים יחד. {{ח:סעיף|269|חובת גילוי|תיקון: תשס״ה, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} נושא משרה בחברה או בעל שליטה בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב היודע שיש לו ענין אישי בעסקה קיימת או מוצעת של החברה, יגלה לחברה, בלא דיחוי, ולא יאוחר מישיבת הדירקטוריון שבה נדונה העסקה לראשונה, את מהות ענינו האישי, לרבות כל עובדה או מסמך מהותיים. {{ח:תת|(ב)}} הוראת סעיף קטן (א) לא תחול כאשר הענין האישי נובע רק מקיום ענין אישי של קרוב בעסקה שאינה חריגה. {{ח:תת|(ג)}} צד מעונין, כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(5)}}, או מי שיהפוך לבעל שליטה כתוצאה מהצעה פרטית, היודע שיש לו ענין אישי בהצעה הפרטית המהותית, יגלה בלא דיחוי לחברה הציבורית את מהות ענינו האישי, לרבות כל עובדה או מסמך מהותיים. {{ח:סעיף|270|עסקאות הטעונות אישורים מיוחדים|תיקון: תשס״ה, תשע״א־3, תשע״א־4, תשע״ג, תשע״ד־2}} {{ח:ת}} עסקאות של חברה המפורטות להלן, טעונות אישורים כקבוע {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|בפרק זה}}, ובלבד שהעסקה היא לטובת החברה: {{ח:תת|(1)}} עסקה של חברה עם נושא משרה בה וכן עסקה של חברה עם אדם אחר שלנושא משרה בחברה יש בה ענין אישי; ואולם, לא יראו {{ח:תתת|(א)}} נושא משרה בחברה אם וגם בחברה בת הנמצאת בשליטתה ובבעלותה המלאות, כבעל ענין אישי בעסקה בין החברה האם לבין החברה הבת, בשל עצם היותו נושא משרה בשתיהן או בשל היותו בעל מניה או בעל נייר ערך שניתן לממשו במניות בחברה האם; {{ח:תתת|(ב)}} נושא משרה במספר חברות בנות הנמצאות בשליטה ובבעלות מלאה של אותו אדם, כבעל ענין אישי בעסקה בין חברות בנות כאמור, בשל עצם היותו נושא משרה בחברות המתקשרות; {{ח:תת|(2)}} התקשרות של חברה עם נושא משרה בה שאינו דירקטור, באשר לתנאי כהונתו והעסקתו; {{ח:תת|(3)}} התקשרות של חברה עם דירקטור בה באשר לתנאי כהונתו והעסקתו, לעניין כהונתו כדירקטור, וכן לעניין העסקתו בתפקידים אחרים – אם הוא מועסק כאמור; {{ח:תת|(4)}} עסקה חריגה של חברה ציבורית עם בעל השליטה בה או עסקה חריגה של חברה ציבורית עם אדם אחר שלבעל השליטה יש בה ענין אישי, לרבות הצעה פרטית שלבעל השליטה יש בה ענין אישי; וכן התקשרות של חברה ציבורית עם בעל השליטה בה או עם קרובו, במישרין או בעקיפין, לרבות באמצעות חברה שבשליטתו, לעניין קבלת שירותים בידי החברה וכן אם הוא גם נושא משרה בה – באשר לתנאי כהונתו והעסקתו, ואם הוא עובד החברה ואינו נושא משרה בה – באשר להעסקתו בחברה; {{ח:תת|(4א)}} עסקה חריגה של חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, עם בעל השליטה בה, או עסקה חריגה של חברה כאמור עם אדם אחר שלבעל השליטה יש בה עניין אישי, וכן התקשרות של חברה כאמור עם בעל השליטה בה או עם קרובו, במישרין או בעקיפין לרבות באמצעות חברה שבשליטתו, לעניין קבלת שירותים בידי החברה, וכן אם הוא גם נושא משרה בה – באשר לתנאי כהונתו והעסקתו, ואם הוא עובד החברה ואינו נושא משרה בה – באשר להעסקתו בחברה; {{ח:תת|(5)|(א)}} הצעה פרטית אשר מתקיים בה אחד מאלה: {{ח:תתתת|(1)}} הצעה המקנה עשרים אחוזים או יותר מסך זכויות ההצבעה בחברה בפועל לפני ההנפקה שהתמורה, כולה או חלקה, אינה במזומן או בניירות ערך הרשומים למסחר בבורסה או שאינה בתנאי שוק, ואשר כתוצאה ממנה יגדלו החזקותיו של בעל מניה מהותי בניירות הערך של החברה, או שכתוצאה ממנה יהפוך אדם לבעל מניה מהותי לאחר ההנפקה (בחוק זה – צד מעוניין); {{ח:תתתת|(2)}} כתוצאה ממנה יהפוך אדם לבעל שליטה בחברה; {{ח:תתת|(ב)}} לענין פסקה זו יראו את סך כל ההצעות הפרטיות שמתקיים בהן אחד מאלה, כהצעה פרטית אחת: {{ח:תתתת|(1)}} הן נעשו במהלך תקופה בת 12 חודשים רצופים לאותו ניצע או למי מטעמו, לקרובו, לתאגיד בשליטתו או בשליטת קרובו, וכשהניצע הוא תאגיד – גם לבעלי השליטה בניצע, לקרובו של בעל השליטה ולתאגיד בשליטת בעל השליטה או בשליטת קרובו; {{ח:תתתת|(2)}} הן נעשו במהלך תקופה בת 12 חודשים רצופים ונקבעה בהם תמורה באותו נכס ויראו ניירות ערך שונים של חברה אחת כאותו נכס; {{ח:תתתת|(3)}} הן מהוות חלק מעסקה אחת או שהן מותנות זו בזו; {{ח:תתת|(ג)}} לענין תנאי שוק לפי פסקה זו, יראו הצעה כהצעה בתנאי שוק אם הדירקטוריון קבע על יסוד נימוקים מפורטים כי ההצעה היא בתנאי שוק, אלא אם כן הוכח אחרת, ולענין החזקה לפי פסקה זו, יראו ניירות ערך הניתנים להמרה או למימוש למניות, שאותו אדם מחזיק או שיונפקו לו לפי ההצעה הפרטית, כאילו הומרו או מומשו. {{ח:סעיף|271|עסקאות שאינן חריגות}} {{ח:ת}} עסקה שמתקיים בה האמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(1)}}, שאינה עסקה חריגה, טעונה אישור הדירקטוריון, אלא אם כן נקבעה דרך אישור אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|272|עסקאות חריגות עם נושא משרה ועסקאות עם נושא משרה שאינו דירקטור באשר לתנאי כהונתו והעסקתו|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4, תשע״ג}} {{ח:תת|(א)}} עסקה של חברה, שמתקיים בה האמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(1)}} והיא עסקה חריגה, או עסקה של חברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב שמתקיים בה האמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(2)}}, טעונה אישור ועדת הביקורת ולאחר מכן אישור הדירקטוריון. {{ח:תת|(ב)}} לא היתה לחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב ועדת ביקורת, טעונה העסקה אישור הדירקטוריון בלבד אם נושא המשרה אינו דירקטור, ואם נושא המשרה הוא דירקטור גם אישור של האסיפה הכללית. {{ח:תת|(ג)|(1)}} עסקה של חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, שמתקיים בה האמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(2)}}, למעט עסקה עם המנהל הכללי של החברה כאמור בסעיף קטן (ג1), טעונה אישור של ועדת התגמול ולאחר מכן אישור הדירקטוריון. {{ח:תתת|(2)}} אישור ועדת התגמול והדירקטוריון לפי פסקה (1) יהיה בהתאם למדיניות התגמול, ואולם ועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון רשאים, במקרים מיוחדים, לאשר עסקה כאמור באותה פסקה שלא בהתאם למדיניות התגמול, בהתקיים שניים אלה: {{ח:תתתת|(א)}} ועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון אישרו את העסקה, בין השאר, לפי השיקולים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 267ב|בסעיף 267ב(א)}}, תוך התייחסות לעניינים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 1א חלק א|בחלק א׳ לתוספת ראשונה א׳}} ובתנאי שנקבעו בעסקה, בין השאר, ההוראות כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 1א חלק ב|בחלק ב׳ לתוספת האמורה}}; {{ח:תתתת|(ב)}} האסיפה הכללית אישרה את העסקה, ובלבד שבחברה ציבורית מתקיים האמור {{ח:פנימי|סעיף 267א|בסעיף 267א(ב)(1) או (2)}}. {{ח:תתת|(3)}} על אף הוראות פסקה (2), בחברה, למעט חברה נכדה ציבורית כהגדרתה {{ח:פנימי|סעיף 267א|בסעיף 267א(ג)}}, ועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון רשאים, במקרים מיוחדים, לאשר עסקה כאמור באותה פסקה גם אם האסיפה הכללית התנגדה לאישור העסקה, ובלבד שוועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון החליטו על כך, על יסוד נימוקים מפורטים, לאחר שדנו מחדש בעסקה ובחנו בדיון כאמור, בין השאר, את התנגדות האסיפה הכללית. {{ח:תת|(ג1)|(1)}} עסקה של חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, עם המנהל הכללי של החברה, שמתקיים בה האמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(2)}}, טעונה אישור של אלה בסדר הזה: {{ח:תתתת|(א)}} ועדת התגמול; {{ח:תתתת|(ב)}} הדירקטוריון; {{ח:תתתת|(ג)}} האסיפה הכללית, ובלבד שבחברה ציבורית מתקיים האמור {{ח:פנימי|סעיף 267א|בסעיף 267א(ב)(1) או (2)}}; לעניין אישור האסיפה הכללית לפי פסקת משנה זו, יחולו הוראות סעיף קטן (ג)(3). {{ח:תתת|(2)}} אישור ועדת התגמול ואישור הדירקטוריון כאמור בפסקה (1) יהיו בהתאם למדיניות התגמול, ואולם ועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון רשאים, במקרים מיוחדים, לאשר את העסקה שלא בהתאם למדיניות כאמור, ובלבד שמתקיים האמור בסעיף קטן (ג)(2)(א); אין באמור בסעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות פסקה (1)(ג). {{ח:תתת|(3)}} על אף הוראות פסקה (1)(ג), ועדת התגמול רשאית לפטור מאישור האסיפה הכללית עסקה עם מי שמועמד לכהן כמנהל כללי של החברה שמתקיים לגביו האמור {{ח:פנימי|סעיף 240|בסעיף 240(ב)}}, אם מצאה, על יסוד נימוקים שפירטה, כי הבאת העסקה לאישור האסיפה הכללית תסכל את ההתקשרות, ובלבד שהעסקה תואמת את מדיניות התגמול. {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בסעיפים קטנים (א), (ג) ו־(ג1), עסקה שמתקיים בה האמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(2)}} והיא שינוי של עסקה קיימת, טעונה אישור של ועדת ביקורת או ועדת תגמול, לפי העניין בלבד, אם הוועדה האמורה אישרה כי השינוי בתנאי העסקה אינו מהותי ביחס לעסקה הקיימת. {{ח:סעיף|273|עסקה עם דירקטור באשר לתנאי כהונתו והעסקתו|תיקון: תשע״א־4, תשע״ג}} {{ח:תת|(א)}} עסקה של חברה שמתקיים בה האמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(3)}}, טעונה אישורו של הדירקטוריון ולאחריו אישורה של האסיפה הכללית, ובחברה ציבורית וכן בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, טעונה העסקה אישור ועדת התגמול, קודם לאישור הדירקטוריון. {{ח:תת|(ב)}} אישור ועדת התגמול ואישור הדירקטוריון כאמור בסעיף קטן (א), בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, יהיו בהתאם למדיניות התגמול, ואולם ועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון רשאים, במקרים מיוחדים, לאשר את העסקה שלא בהתאם למדיניות כאמור, ובלבד שמתקיים האמור {{ח:פנימי|סעיף 272|בסעיף 272(ג)(2)(א)}} וכן, בחברה ציבורית – מתקיים באישור האסיפה הכללית האמור {{ח:פנימי|סעיף 267א|בסעיף 267א(ב)(1) או (2)}}. {{ח:סעיף|274|הצעה פרטית}} {{ח:ת}} הצעה פרטית מהותית טעונה אישור הדירקטוריון ולאחריו אישורה של האסיפה הכללית. {{ח:סעיף|275|עסקה עם בעל שליטה|תיקון: תשס״ה, תשע״א־3, תשע״א־4, תשע״ג}} {{ח:תת|(א)}} עסקה שמתקיים בה האמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(4)}} טעונה אישורם של אלה בסדר הבא: {{ח:תתת|(1)}} ועדת הביקורת ובעסקה באשר לתנאי כהונה והעסקה – ועדת התגמול; {{ח:תתת|(2)}} הדירקטוריון; {{ח:תתת|(3)}} האסיפה הכללית, ובלבד שיתקיים אחד מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} במנין קולות הרוב באסיפה הכללית ייכללו רוב מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי ענין אישי באישור העסקה, המשתתפים בהצבעה; במנין כלל הקולות של בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון קולות הנמנעים; {{ח:תתתת|(ב)}} סך קולות המתנגדים מקרב בעלי המניות האמורים בפסקת משנה (א) לא עלה על שיעור של שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה. {{ח:תת|(א1)|(1)}} עסקה כאמור בסעיף קטן (א) לתקופה העולה על שלוש שנים, טעונה אישור כאמור באותו סעיף קטן, אחת לשלוש שנים. {{ח:תתת|(2)}} על אף האמור בפסקה (1), עסקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(4) רישה}}, בלבד, יכול שתאושר לתקופה העולה על שלוש שנים, ובלבד שוועדת הביקורת אישרה כי התקשרות לתקופה כאמור סבירה בנסיבות העניין. {{ח:תתת|(3)}} הוראות פסקאות (1) ו־(2) יחולו על עסקה של חברה שהפכה לחברה ציבורית, ביחס לתקופה שלאחר הפיכתה לחברה ציבורית. {{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע שיעורים שונים מן השיעור האמור בסעיף קטן (א)(3)(ב). {{ח:תת|(ג)}} עסקה שמתקיים בה האמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(4א)}} טעונה אישורם של אלה בלבד בסדר הזה: {{ח:תתת|(1)}} ועדת הביקורת ובעסקה באשר לתנאי כהונה והעסקה – ועדת התגמול; {{ח:תתת|(2)}} הדירקטוריון; {{ח:תתת|(3)}} בעסקה באשר לתנאי כהונה והעסקה – האסיפה הכללית. {{ח:תת|(ג1)}} אישור ועדת התגמול ואישור הדירקטוריון כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ג), בעסקה שעניינה תנאי כהונה והעסקה, יהיו בהתאם למדיניות התגמול, ואולם ועדת התגמול ולאחריה הדירקטוריון רשאים, במקרים מיוחדים, לאשר את העסקה שלא בהתאם למדיניות כאמור, ובלבד שמתקיים האמור {{ח:פנימי|סעיף 272|בסעיף 272(ג)(2)(א)}}; אין באמור בסעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג)(3). {{ח:תת|(ד)|(1)}} אישור ועדת הביקורת או ועדת התגמול, לפי העניין (בסעיף קטן זה – הוועדה) והדירקטוריון לפי הוראות סעיפים קטנים (א) או (ג), יינתן לאחר שהוועדה והדירקטוריון בחנו, בין השאר, אם העסקה כוללת חלוקה. {{ח:תתת|(2)}} קבעו הוועדה או הדירקטוריון כי העסקה כוללת חלוקה, תאושר העסקה רק לאחר שאישרו כי קוימו, לעניין זה, הוראות כל דין לעניין חלוקה. {{ח:תתת|(3)}} לעניין חברת איגרות חוב, קבעו הוועדה והדירקטוריון כי עסקה הטעונה אישורם לפי סעיפים קטנים (א) או (ג) אינה כוללת חלוקה, יבחנו אם קיים חשש סביר שהעסקה תמנע מהחברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן; קבעו הוועדה או הדירקטוריון כי קיים חשש כאמור, לא תאושר העסקה. {{ח:סעיף|276|גילוי ענין אישי}} {{ח:ת}} בעל מניה המשתתף בהצבעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 275|סעיף 275}} יודיע לחברה לפני ההצבעה באסיפה או, אם ההצבעה היא באמצעות כתב הצבעה – על גבי כתב ההצבעה, אם יש לו ענין אישי באישור העסקה אם לאו; לא הודיע בעל מניה כאמור, לא יצביע וקולו לא יימנה. {{ח:סעיף|277|אישורים מצטברים}} {{ח:ת}} התקיימו בעסקה התנאים הקבועים ביותר מחלופה אחת מהחלופות {{ח:פנימי|סעיף 270|שבסעיף 270}}, טעונה העסקה אישורים בהתאם להוראות החלות על כל אחת מן החלופות. {{ח:סעיף|278|הימנעות בעלי עניין אישי|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} מי שיש לו ענין אישי באישור עסקה, למעט עסקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 271|בסעיף 271}}, המובאת לאישור ועדת הביקורת או הדירקטוריון, לא יהיה נוכח בדיון ולא ישתתף בהצבעה בועדת הביקורת ובדירקטוריון ואולם נושא משרה שיש לו עניין אישי, רשאי להיות נוכח לשם הצגת העסקה, אם יושב ראש ועדת הביקורת או יושב ראש הדירקטוריון, לפי העניין, קבע כי הוא נדרש לשם הצגתה. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי דירקטור להיות נוכח בדיון בועדת ביקורת ולהשתתף בהצבעה, אם לרוב חברי ועדת הביקורת יש ענין אישי באישור העסקה, וכן רשאי דירקטור להיות נוכח בדיון בדירקטוריון ולהשתתף בהצבעה, אם לרוב הדירקטורים בחברה יש ענין אישי באישור העסקה. {{ח:תת|(ג)}} היה לרוב הדירקטורים בדירקטוריון החברה ענין אישי באישור עסקה כאמור בסעיף קטן (א), טעונה העסקה גם אישור האסיפה הכללית. {{ח:סעיף|279|ועדת ביקורת בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:ת}} ועדת ביקורת בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב לא תהא רשאית לתת אישור הנדרש לפי {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|פרק זה}}, אלא אם כן מתקיימות בה, בעת מתן האישור, הוראות {{ח:פנימי|סעיף 115|סעיף 115}}. {{ח:סעיף|280|עסקה חסרת תוקף|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} לעסקה של חברה עם נושא משרה בה או לעסקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(4) ו־(4א)}} עם בעל שליטה בה לא יהיה תוקף כלפי החברה וכלפי נושא המשרה או בעל השליטה, אם העסקה לא אושרה בהתאם לקבוע {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|בפרק זה}} לרבות אם נפל בהליך האישור פגם מהותי, או אם העסקה נעשתה בחריגה מהותית מן האישור. {{ח:תת|(ב)}} לעסקה כאמור בסעיף קטן (א) לא יהיה תוקף גם כלפי אדם אחר אם אותו אדם ידע על ענינו האישי של נושא המשרה או של בעל השליטה באישור העסקה, וידע או היה עליו לדעת על העדר אישור לעסקה כנדרש לפי {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|פרק זה}}. {{ח:סעיף|281|ביטול עסקה|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:ת}} חברה רשאית לבטל עסקה עם אדם אחר, הטעונה אישור כאמור {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|בפרק זה}}, למעט עסקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 271|בסעיף 271}}, וכן רשאית היא לתבוע ממנו פיצויים בשל הנזק שנגרם לה אף בלא ביטול העסקה, אם אותו אדם ידע על ענינו האישי של נושא המשרה בחברה באישור העסקה או על ענינו האישי של בעל השליטה בחברה הציבורית או בחברה הפרטית שהיא חברת איגרות חוב באישור העסקה, וידע או היה עליו לדעת על העדר אישור לעסקה כנדרש לפי {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|פרק זה}}. {{ח:סעיף|282|אישור דירקטוריון}} {{ח:ת}} חזקה על אדם שלא היה עליו לדעת על העדר אישור לעסקה כנדרש לפי {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|פרק זה}}, אם קיבל את אישור הדירקטוריון לכך שנתקבלו כל האישורים הנדרשים לעסקה. {{ח:סעיף|283|סעדים|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} נושא משרה שלא גילה את ענינו האישי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 269|בסעיף 269}} יראו אותו כמי שהפר את חובת האמונים; בעל שליטה בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב שלא גילה את ענינו האישי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 269|באותו סעיף}}, יראו אותו כמי שהפר את חובת ההגינות. {{ח:תת|(ב)}} צד מעונין שהפר את חובת הגילוי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 269|בסעיף 269}} או בעל מניה שלא גילה את ענינו האישי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 276|בסעיף 276}}, רשאית החברה לתבוע ממנו פיצויים על הנזקים שנגרמו לה עקב העדר הגילוי. {{ח:סעיף|284|תקנות|תיקון: תשע״א־4, תשע״ד־5}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע כי הוראות {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|פרק זה}} לא יחולו על סוגים שונים של עסקאות, ובלבד שלעניין חברה ציבורית או חברת איגרות חוב, יקבע כן לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הקלות בעסקאות עם בעלי ענין)|תקנות החברות (הקלות בעסקאות עם בעלי ענין), התש״ס–2000}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הוראות לעניין מינוי חבר סגל אקדמי בחברה לתועלת הציבור שהיא מוסד להשכלה גבוהה לדירקטוריון החברה)|תקנות החברות (הוראות לעניין מינוי חבר סגל אקדמי בחברה לתועלת הציבור שהיא מוסד להשכלה גבוהה לדירקטוריון החברה), התשע״ב–2012}}.}} {{ח:קטע1|חלק 7|חלק שביעי: הון החברה}} {{ח:קטע2|חלק 7 פרק 1|פרק ראשון: ניירות ערך ופעולות בהם}} {{ח:קטע3|חלק 7 פרק 1 סימן א|סימן א׳: חופש הגיוון}} {{ח:סעיף|285|חופש הגיוון}} {{ח:ת}} לחברה יכול שיהיו מניות, איגרות חוב, או ניירות ערך אחרים, שלכל אחד מהם זכויות שונות. {{ח:קטע3|חלק 7 פרק 1 סימן ב|סימן ב׳: הון מניות רשום}} {{ח:סעיף|286|הגדלת הון מניות רשום}} {{ח:ת}} האסיפה הכללית רשאית להגדיל את הון המניות הרשום של החברה בסוגי מניות, כפי שתקבע. {{ח:סעיף|287|ביטול הון מניות רשום}} {{ח:ת}} האסיפה הכללית רשאית לבטל הון מניות רשום שטרם הוקצה, ובלבד שאין התחייבות של החברה, לרבות התחייבות מותנית, להקצות את המניות. {{ח:קטע3|חלק 7 פרק 1 סימן ג|סימן ג׳: הנפקת ניירות ערך}} {{ח:סעיף|288|סמכות להנפיק מניות והמירים|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון רשאי להנפיק או להקצות מניות וניירות ערך אחרים, המירים או ניתנים למימוש למניות, עד גבול הון המניות הרשום של החברה; לענין זה יראו ניירות ערך הניתנים להמרה או למימוש במניות כאילו הומרו או מומשו במועד ההנפקה. {{ח:תת|(ב)}} סמכות הדירקטוריון כמפורט בסעיף קטן (א) ניתנת לאצילה כמפורט בפסקאות (1) או (2) – {{ח:תתת|(1)}} לועדת דירקטוריון – בהנפקה או בהקצאה של ניירות ערך במסגרת תכנית תגמול עובדים או הסכמי העסקה או שכר בין החברה ובין עובדיה, או בין החברה ובין עובדים של חברה קשורה שהדירקטוריון שלה הסכים לכך מראש, ובלבד שההנפקה או ההקצאה היא לפי תכנית הכוללת אמות מידה מפורטות, שהתווה ואישר הדירקטוריון; {{ח:תתת|(2)}} לועדת דירקטוריון, למנהל הכללי או לממלא תפקיד כאמור (בסעיף זה – המנהל הכללי), או לאדם אחר שהמנהל הכללי המליץ עליו – בהקצאת מניות עקב מימוש או המרה של ניירות ערך של החברה. {{ח:סעיף|289|סמכות להנפיק איגרות חוב}} {{ח:תת|(א)}} הדירקטוריון רשאי להחליט על הנפקת סדרת איגרות חוב במסגרת סמכותו ללוות בשם החברה, ובגבולותיה של אותה סמכות. {{ח:תת|(ב)}} האמור בסעיף קטן (א) אינו שולל את סמכותו של המנהל הכללי או מי שהסמיך לכך, ללוות בשם החברה, להוציא איגרות חוב יחידות, שטרי חוב ושטרי חליפין, בגבולות סמכותו לכך. {{ח:סעיף|289א|איסור להנפיק או להקצות נייר ערך למוכ״ז|תיקון: תשע״ו־2}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 288|בסעיפים 288}} {{ח:פנימי|סעיף 289|ו־289}}, חברה לא תנפיק ולא תקצה נייר ערך למוכ״ז. {{ח:סעיף|290|זכאות להשתתף בהקצאות עתידיות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} בחברה פרטית, שהונה המונפק כולל סוג אחד של מניות, יוצעו לכל בעל מניה מניות בשיעור חלקו בהון המניות המונפק; הדירקטוריון רשאי להציע לאדם אחר את המניות שבעל המניה סרב לרוכשן או לא נענה להצעה לרוכשן עד המועד האחרון שנקבע לכך בהצעה, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון. {{ח:תת|(ב)}} חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה והתנתה במפורש בתקנונה על {{ח:חיצוני|פקודת החברות#תוספת 2 פרט 42|תקנה 42 לתוספת השניה לפקודת החברות}}, כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, יראו את תקנונה כמתנה על האמור בסעיף קטן (א). {{ח:סעיף|291|הקצאה שלא תמורת מזומנים}} {{ח:ת}} חברה לא תקצה מניה שתמורתה, במלואה או בחלקה, לא תפרע במזומן, אלא אם כן פורטה התמורה בעבור המניה במסמך בכתב. {{ח:סעיף|292|דיווח על הקצאה}} {{ח:ת}} חברה פרטית חייבת, בתוך ארבעה עשר ימים שלאחר כל הקצאה של מניות, להמציא לרשם מסמכים אלה: {{ח:תת|(1)}} דין וחשבון, בטופס שקבע השר, שבו יפורטו פרטי ההקצאה; {{ח:תת|(2)}} בהקצאה שחל לגביה {{ח:פנימי|סעיף 291|סעיף 291}} – העתק המסמך כאמור {{ח:פנימי|סעיף 291|באותו סעיף}}. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים)|תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש״ס–1999}}.}} {{ח:קטע3|חלק 7 פרק 1 סימן ד|סימן ד׳: העברת ניירות ערך}} {{ח:סעיף|293|עבירות}} {{ח:ת}} חזקה על כל נייר ערך שהוא ניתן להעברה, בהתאם להוראות חוק זה. {{ח:סעיף|294|הגבלת עבירות}} {{ח:ת}} חברה רשאית לקבוע בתקנון הוראה המגבילה את עבירותן של מניות, בתנאים שתקבע בתקנון. {{ח:סעיף|295|בעלים משותפים}} {{ח:ת}} אין להעביר חלק ממניה, אך יכול שלמניה יהיו מספר בעלים במשותף, וכל אחד מהם זכאי להעביר את זכותו, אלא אם כן הוגבלה זכות זו בתקנון. {{ח:סעיף|296||תיקון: תשע״ו־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|297||תיקון: תשע״ו־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|298|רכישה בבורסה}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק המכר#סעיף 34|סעיף 34 לחוק המכר, התשכ״ח–1968}}, יחולו על מי שרכש נייר ערך במסחר בבורסה, ויראוהו כמי שרכשו ממי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך העסקים הרגיל של עסקיו. {{ח:סעיף|299|שינוי מרשם}} {{ח:ת}} חברה תשנה את רישום הבעלות במניות במרשם בעלי המניות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 130|בסעיף 130(א)(1)}}, בכל אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} נמסר לחברה כתב העברה של המניה בחתימתם של המעביר ושל הנעבר, ודרישות התקנון, אם נקבעו לכך, התקיימו; {{ח:תת|(2)}} נמסר לחברה צו של בית משפט לתיקון המרשם; {{ח:תת|(3)}} הוכח לחברה כי נתקיימו תנאים שבדין להסבתה של הזכות; {{ח:תת|(4)}} התקיים תנאי אחר שעל פי התקנון די בו כדי לרשום שינוי במרשם בעלי המניות. {{ח:סעיף|300|מכירה כפויה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} חברה פרטית רשאית לקבוע בתקנונה, כי מי שזכאי למניות בה לפי דין, לרבות מבצע צוואה, מנהל עזבון, ונאמן בהליכי פירוק או בהליכי חדלות פירעון, יהיה חייב להציע לחברה או לבעלי המניות האחרים, לרכוש את המניות שהוא זכאי להן, בתמורה לשוויין ההוגן, כפי שיוסכם בין הצדדים, ובהעדר הסכמה – כפי שיכריע בית משפט לבקשת החברה או לבקשת בעלי המניות האחרים, והכל בכפוף להוראות התקנון ולהוראות חוק זה. {{ח:תת|(ב)}} לא הוסכם על שוויין ההוגן של המניות ולא הוגשה בקשה לבית המשפט, יירשמו המניות על שם הזכאי להן, בתום תשעים ימים ממועד ההצעה של הזכאי למניות. {{ח:קטע2|חלק 7 פרק 2|פרק שני: שמירת ההון וחלוקה}} {{ח:קטע3|חלק 7 פרק 2 סימן א|סימן א׳: חלוקה מותרת}} {{ח:סעיף|301|אי התניה}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית לבצע חלוקה לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 7 פרק 2|פרק זה}} בלבד; ואולם חברה רשאית להתחייב בתקנונה או בחוזה שלא לבצע חלוקה במגבלות נוספות על הוראות {{ח:פנימי|חלק 7 פרק 2|פרק זה}}. {{ח:תת|(ב)}} חלוקה בניגוד להוראות {{ח:פנימי|חלק 7 פרק 2|פרק זה}} היא חלוקה אסורה. {{ח:סעיף|302|חלוקה מותרת|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה (להלן – מבחן הרווח), ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן (להלן – מבחן יכולת הפרעון). {{ח:תת|(ב)}} בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”רווחים“, לענין מבחן הרווח – יתרת עודפים או עודפים שנצברו בשנתיים האחרונות, לפי הגבוה מבין השניים, והכל על פי הדוחות הכספיים המותאמים האחרונים, המבוקרים או הסקורים, שערכה החברה, תוך הפחתת חלוקות קודמות אם לא הופחתו כבר מן העודפים, ובלבד שהמועד שלגביו נערכו הדוחות אינו מוקדם ביותר מששה חודשים ממועד החלוקה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”דוחות כספיים מותאמים“ – דוחות כספיים מותאמים למדד או דוחות כספיים הבאים או שיבואו במקומם, והכל לפי כללי חשבונאות מקובלים; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עודפים“ – סכומים הכלולים בהון העצמי של חברה ושמקורם ברווח הנקי שלה כפי שנקבע לפי כללי חשבונאות מקובלים, וכן סכומים אחרים הכלולים בהון העצמי לפי כללי חשבונאות מקובלים ושאינם הון מניות או פרמיה, שהשר קבע שיראו אותם כעודפים. {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (סכומים אחרים הכלולים בהון עצמי שיראו אותם כעודפים)|תקנות החברות (סכומים אחרים הכלולים בהון עצמי שיראו אותם כעודפים), התשע״ב–2012}}.}} {{ח:תת|(ג)}} השר רשאי לקבוע הוראות לענין חזקות בדבר עמידתה של חברה בתנאי מבחן יכולת הפרעון וכן פטורים או הקלות לענין התאמת הדוחות הכספיים. {{ח:סעיף|303|חלוקה באישור בית משפט|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט רשאי, לבקשת חברה, לאשר לה לבצע חלוקה שלא מקיימת את מבחן הרווח, ובלבד ששוכנע שמתקיים מבחן יכולת הפירעון. {{ח:תת|(ב)}} חברה תודיע לנושיה על הגשת בקשה לבית המשפט כאמור בסעיף קטן (א) באופן שיקבע השר. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (אישור חלוקה)|תקנות החברות (אישור חלוקה), התשס״א–2001}}.}} {{ח:תת|(ג)}} נושה רשאי לפנות לבית המשפט ולהתנגד לבקשת החברה להתיר לה ביצוע חלוקה. {{ח:תת|(ד)}} בית המשפט רשאי, לאחר שנתן לנושים שהתנגדו הזדמנות להשמיע את טענותיהם, לאשר את בקשת החברה, כולה או חלקה, לדחותה או להתנות את אישורו בתנאים. {{ח:סעיף|304|הקצאת מניות בפחות מערכן הנקוב}} {{ח:תת|(א)}} החליטה חברה להקצות מניות שלהן ערך נקוב, בתמורה הנמוכה מערכן הנקוב, לרבות מניות הטבה, עליה להפוך להון מניות חלק מרווחיה, כמשמעותם {{ח:פנימי|סעיף 302|בסעיף 302(ב)}}, מפרמיה על מניות, או מכל מקור אחר הכלול בהונה העצמי, האמורים בדוחות הכספיים האחרונים שלה, בסכום השווה להפרש שבין הערך הנקוב לבין התמורה. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט רשאי, לבקשת חברה, לאשר לה לבצע הקצאת מניות בתמורה נמוכה מערכן הנקוב, שלא כאמור בסעיף קטן (א), בתנאים שיקבע. {{ח:סעיף|305|תקנות}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע הוראות לביצוע {{ח:פנימי|חלק 7 פרק 2|פרק זה}}. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (אישור חלוקה)|תקנות החברות (אישור חלוקה), התשס״א–2001}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (העברת דיבידנד באמצעות מסלקת הבורסה)|תקנות החברות (העברת דיבידנד באמצעות מסלקת הבורסה), התשס״ב–2002}}.}} {{ח:קטע3|חלק 7 פרק 2 סימן ב|סימן ב׳: דיבידנד}} {{ח:סעיף|306|זכות לדיבידנד או למניות הטבה}} {{ח:תת|(א)}} לבעל מניה הזכות לקבל דיבידנד או מניות הטבה, אם החליטה על כך החברה. {{ח:תת|(ב)}} היו בהון החברה מניות שלהן ערכים נקובים שונים, יחולקו דיבידנד או מניות הטבה באופן יחסי לערך הנקוב של כל מניה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון. {{ח:סעיף|307|החלטה על חלוקת דיבידנד}} {{ח:ת}} החלטת החברה על חלוקת דיבידנד תתקבל בדירקטוריון החברה, ואולם חברה רשאית לקבוע בתקנונה כי ההחלטה תתקבל באחת מהדרכים הבאות: {{ח:תת|(1)}} באסיפה הכללית, לאחר שתובא בפניה המלצת הדירקטוריון; האסיפה רשאית לקבל את ההמלצה או להקטין את הסכום אך לא להגדילו; {{ח:תת|(2)}} בדירקטוריון החברה, לאחר שהאסיפה קבעה את סכום החלוקה המרבי; {{ח:תת|(3)}} בדרך אחרת שנקבעה בתקנון, ובלבד שניתנה הזדמנות נאותה לדירקטוריון לקבוע, בטרם תבוצע החלוקה, כי החלוקה אינה חלוקה אסורה. {{ח:קטע3|חלק 7 פרק 2 סימן ג|סימן ג׳: רכישה}} {{ח:סעיף|308|תוצאות רכישה|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} רכשה חברה מניה ממניותיה, רשאית היא לבטלה; לא ביטלה החברה את המניה האמורה, לא תקנה המניה זכויות כלשהן (להלן – מניה רדומה), כל עוד המניה הרדומה היא בבעלות החברה. {{ח:תת|(ב)}} רכשה חברה ניירות ערך שניתן להמירם או לממשם במניות החברה, רשאית היא לבטלם; לא ביטלה החברה את ניירות הערך האמורים, רשאית החברה לחזור ולמכרם, או להמירם או לממשם למניות; מניות שהומרו או שמומשו כאמור, יהיו מניות רדומות כל עוד הן בבעלות החברה. {{ח:סעיף|309|רכישה בידי תאגיד בשליטה|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} חברה בת או תאגיד אחר בשליטת החברה האם (בסעיף זה – התאגיד הרוכש) רשאים לרכוש מניות של החברה האם או ניירות ערך שניתן להמירם או לממשם במניות החברה האם, באותו היקף שבו החברה האם רשאית לבצע חלוקה, ובלבד שהדירקטוריון של החברה הבת או מנהלי התאגיד הרוכש קבעו כי אם רכישת המניות או ניירות הערך שניתן להמירם או לממשם במניות, היתה מתבצעת בידי החברה האם, היתה הרכישה בגדר חלוקה מותרת. {{ח:תת|(ב)}} נרכשה מניה של חברה אם בידי חברה בת או בידי התאגיד הרוכש, לא תקנה המניה זכויות הצבעה, כל עוד המניה היא בבעלות החברה הבת או התאגיד הרוכש. {{ח:תת|(ג)}} בוצעה חלוקה אסורה, תתבצע ההשבה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 310|בסעיף 310}}, לחברה הבת או לתאגיד הרוכש, והוראת {{ח:פנימי|סעיף 311|סעיף 311}} תחול, בשינויים המחויבים, על הדירקטורים בחברה הבת והמנהלים בתאגיד הרוכש; ואולם, אם קבע דירקטוריון החברה האם כי החלוקה מותרת תחול האחריות על הדירקטורים בחברה האם כאמור {{ח:פנימי|סעיף 311|בסעיף 311}}. {{ח:תת|(ד)}} על אף הוראות סעיף קטן (א), רכישה בידי חברה בת או בידי התאגיד הרוכש שאינם בבעלות מלאה של החברה האם, היא חלוקה בסכום השווה למכפלת סכום הרכישה בשיעור הזכויות בהון החברה הבת או בהון התאגיד הרוכש המוחזקות בידי החברה האם. {{ח:סעיף|309א|רכישת ניירות ערך שניתן להמירם למניות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:ת}} לא תיחשב כחלוקה, רכישה של ניירות ערך שניתן להמירם למניות בגובה הסכום שהוצג בדוחות הכספיים המותאמים האחרונים, כהתחייבות, לזמן קצר או לזמן ארוך, בשל הניירות האמורים. {{ח:קטע3|חלק 7 פרק 2 סימן ד|סימן ד׳: חלוקה אסורה}} {{ח:סעיף|310|תוצאות חלוקה אסורה}} {{ח:תת|(א)}} ביצעה חברה חלוקה אסורה, יהיה על בעל מניה להשיב לחברה את שקיבל, זולת אם לא ידע ולא היה עליו לדעת כי החלוקה שבוצעה אסורה. {{ח:תת|(ב)}} חזקה על בעל מניה בחברה ציבורית, שלא היה דירקטור, מנהל כללי או בעל השליטה בחברה במועד החלוקה, שלא ידע ולא היה עליו לדעת, כי חלוקה שבוצעה היא חלוקה אסורה. {{ח:סעיף|311|אחריות דירקטורים לחלוקה אסורה|תיקון: תשס״ה}} {{ח:ת}} בוצעה בחברה חלוקה אסורה יראו כל מי שהיה דירקטור במועד החלוקה כמי שהפר בכך את חובותיו לפי {{ח:פנימי|סעיף 252|סעיפים 252}}, {{ח:פנימי|סעיף 253|253}} {{ח:פנימי|סעיף 254|או 254}}, לפי הענין לחברה, אלא אם כן הוכיח אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} שהתנגד לחלוקה האסורה ונקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנעה; {{ח:תת|(2)}} שהסתמך בתום לב הסתמכות סבירה על מידע שאלולא היה מטעה היתה החלוקת מותרת; {{ח:תת|(3)}} שבנסיבות הענין, לא ידע ולא היה עליו לדעת על החלוקה. {{ח:קטע3|חלק 7 פרק 2 סימן ה|סימן ה׳: ניירות ערך בני פדיון}} {{ח:סעיף|312|ניירות ערך בני פדיון}} {{ח:תת|(א)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 302|סעיף 302}} רשאית חברה לכלול בתקנונה הוראה המתירה לה להנפיק ניירות ערך הניתנים לפדיון בתנאים שייקבעו בהוראה כאמור (להלן – ניירות ערך בני פדיון). {{ח:תת|(ב)}} הנפיקה חברה ניירות ערך בני פדיון רשאית היא לפדותם ולא יחולו על הפדיון המגבלות הקבועות {{ח:פנימי|חלק 7 פרק 2|בפרק זה}}. {{ח:תת|(ג)}} הנפיקה חברה ניירות ערך בני פדיון רשאית היא להצמיד להם מתכונותיהן של מניות, לרבות זכויות הצבעה וזכות השתתפות ברווחים. {{ח:תת|(ד)}} ניירות ערך בני פדיון לא ייחשבו כחלק מהונה העצמי של החברה, יהא כינוים אשר יהא, אלא אם כן הזכות לפדיונם הוגבלה למקרה של פירוק החברה לאחר פרעון כל התחייבויות החברה לנושיה בעת הפירוק; הוגבלה הזכות לפדיונם של ניירות הערך כאמור, יחולו, לענין חלוקה, הוראות חוק זה, על אף הוראות סעיף קטן (ב). {{ח:סעיף|313|הוראות מעבר}} {{ח:ת}} מניות פדיון שהוקצו בהתאם {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 141|לסעיף 141 לפקודת החברות}}, כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, ייחשבו חלק מהונה של החברה, וניתן יהיה לפדותן כפוף להוראות {{ח:פנימי|חלק 7 פרק 2|פרק זה}}, בתנאים ובדרך שנקבעו בתקנון. {{ח:קטע1|חלק 8|חלק שמיני: רכישת חברות}} {{ח:קטע2|חלק 8 פרק 1|פרק ראשון: מיזוג}} {{ח:סעיף|314|אישורים בחברה}} {{ח:ת}} מיזוג טעון אישור הדירקטוריון והאסיפה הכללית, בכל אחת מן החברות המתמזגות, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 1|פרק זה}}. {{ח:סעיף|315|מיזוג הפוגע בכושר הפירעון של החברה}} {{ח:תת|(א)}} דירקטוריון חברה מתמזגת, השוקל אם לאשר מיזוג, ידון ויקבע, בשים לב למצבן הכספי של החברות המתמזגות, האם קיים לדעתו חשש סביר שעקב המיזוג לא יהיה ביכולתה של החברה הקולטת לקיים את התחייבויות החברה לנושיה. {{ח:תת|(ב)}} קבע הדירקטוריון, כי קיים חשש כאמור בסעיף קטן (א), לא יאשר את המיזוג. {{ח:סעיף|316|הצעת מיזוג}} {{ח:ת}} אישרו כל אחד מן הדירקטוריונים של החברות המתמזגות את המיזוג, יערכו במשותף הצעה לאישור המיזוג (להלן – הצעת מיזוג) ויחתמו עליה. {{ח:סעיף|317|הודעה לרשם החברות}} {{ח:תת|(א)}} חברה מתמזגת תמציא את הצעת המיזוג לרשם החברות בתוך שלושה ימים ממועד זימון האסיפה הכללית. {{ח:תת|(ב)}} חברה מתמזגת תודיע לרשם החברות על החלטת האסיפה הכללית, בתוך שלושה ימים ממועד קבלת ההחלטה, תודיע על מתן הודעות לנושים לפי {{ח:פנימי|סעיף 318|סעיף 318}}, וכן תמציא לרשם עותק של החלטת בית המשפט לפי {{ח:פנימי|סעיף 319|סעיפים 319}} {{ח:פנימי|סעיף 321|או 321}}, בתוך שלושה ימים ממועד מתן החלטה כאמור. {{ח:סעיף|318|הודעה לנושים}} {{ח:תת|(א)}} חברה מתמזגת תשלח את הצעת המיזוג לנושים המובטחים של החברה לא יאוחר משלושה ימים ממועד ההמצאה של הצעת המיזוג לרשם החברות. {{ח:תת|(ב)}} חברה מתמזגת תודיע לנושים הלא מובטחים שלה על הצעת המיזוג ותוכנה, כפי שיקבע השר. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (מיזוג)|תקנות החברות (מיזוג), התש״ס–2000}}.}} {{ח:סעיף|319|התנגדות נושים}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, לבקשת נושה של חברה מתמזגת, להורות על עיכוב או מניעת ביצוע של המיזוג, אם מצא כי קיים חשש סביר שעקב המיזוג לא יהיה ביכולתה של החברה הקולטת לקיים את התחייבויותיה של החברה המתמזגת, וכן רשאי הוא לתת הוראות להבטחת זכויותיהם של נושים. {{ח:סעיף|320|אישור המיזוג|תיקון: תשס״ה, תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} מיזוג טעון אישורה של האסיפה הכללית בכל אחת מן החברות המתמזגות. {{ח:תת|(א1)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), מיזוג לא טעון אישורה של האסיפה הכללית בכל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} בחברת יעד הנמצאת בשליטתה ובבעלותה המלאה של החברה הקולטת; {{ח:תתת|(2)}} בחברה קולטת, אם התקיימו כל אלה: {{ח:תתתת|(א)}} המיזוג אינו כרוך בשינוי התזכיר או התקנון של החברה הקולטת; {{ח:תתתת|(ב)}} החברה הקולטת אינה מקצה במסגרת המיזוג למעלה מעשרים אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, וכתוצאה מההקצאה לא יהפוך אדם לבעל שליטה בחברה הקולטת כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 268|בסעיף 268}}; לענין זה יראו ניירות ערך הניתנים להמרה או למימוש למניות, שאותו אדם מחזיק או שיוקצו לו במסגרת המיזוג, כאילו הומרו או מומשו; {{ח:תתתת|(ג)}} לא מתקיימות הנסיבות המחייבות את אישורה של האסיפה הכללית לפי סעיפים קטנים (ג) ו־(ד). {{ח:תת|(ב)}} היו מניות חברת היעד מחולקות לסוגים, טעון המיזוג גם אישור אסיפות סוג בחברת היעד. {{ח:תת|(ג)}} בהצבעה באסיפה הכללית של חברה מתמזגת, שמניותיה מוחזקות בידי החברה המתמזגת האחרת או בידי אדם המחזיק בעשרים וחמישה אחוזים או יותר מסוג כלשהו של אמצעי שליטה בחברה המתמזגת האחרת, לא יאושר המיזוג אם התנגדו לו בעלי המניות המחזיקים ברוב זכויות ההצבעה מקרב המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים שאינם נמנים עם החברה המתמזגת האחרת, האדם המחזיק כאמור או מי מטעמם, לרבות קרוביהם או תאגידים בשליטתם, ואולם לא יראו אדם כמחזיק בחברה המתמזגת האחרת אם ההחזקה נובעת רק מהחזקת מניות בחברה המתמזגת. {{ח:תת|(ד)}} החזיק אדם בעשרים וחמישה אחוזים או יותר מסוג כלשהו של אמצעי שליטה במספר חברות מתמזגות, תהיה הצעת המיזוג טעונה אישור בהתאם להוראות סעיף קטן (ג) בכל אחת מן החברות המתמזגות האמורות. {{ח:תת|(ה)}} בעלי המניות המשתתפים בהצבעה יודיעו לחברה לפני ההצבעה, או, אם ההצבעה היא באמצעות כתב ההצבעה, על גבי כתב ההצבעה, אם מניותיהם מוחזקות בידי החברה המתמזגת האחרת או בידי אדם כאמור בסעיף קטן (ג) או שאינן מוחזקות כאמור; לא הודיע בעל מניה כאמור, לא יצביע וקולו לא יימנה. {{ח:תת|(ו)}} על אף הוראות סעיף קטן (ג), על הצעת מיזוג שהיא עסקה הטעונה אישור לפי {{ח:פנימי|סעיף 275|סעיף 275(א), (ג) ו־(ד)}}, יחולו לעניין אישור המיזוג, הוראות {{ח:פנימי|סעיף 275|הסעיף האמור}}. {{ח:סעיף|321|אישור בית משפט}} {{ח:תת|(א)}} אישרה האסיפה הכללית בחברה מתמזגת את הצעת המיזוג לפי {{ח:פנימי|סעיף 320|סעיף 320(א)}}, רשאי בית המשפט, לבקשת בעלי מניות שלהם לפחות עשרים וחמישה אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה, לקבוע כי החברה אישרה את המיזוג, אף אם הצעת המיזוג לא זכתה לאישור של כלל אסיפות הסוג של החברה המתמזגת לפי {{ח:פנימי|סעיף 320|סעיף 320(ב)}} או אף אם הצעת המיזוג לא זכתה ברוב הנדרש באסיפה הכללית של החברה המתמזגת לפי {{ח:פנימי|סעיף 320|סעיף 320(ג)}}. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט לא יאשר בקשה לאישור מיזוג, אלא אם כן שוכנע כי הצעת המיזוג הוגנת וסבירה, בשים לב להערכת שווי החברות המתמזגות והתמורה שהוצעה לבעלי המניות. {{ח:סעיף|322|הודעה על הממונה על התחרות|תיקון: תשע״ט}} {{ח:ת}} קיבלה חברה הודעה של הממונה על התחרות, כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק התחרות הכלכלית|בחוק התחרות הכלכלית, התשמ״ח–1988}}, תודיע החברה לרשם, בתוך שלושה ימים ממועד קבלת ההודעה, אם יש בכך כדי לעכב את ביצוע המיזוג, למונעו, או להסיר עיכוב או מניעה כאמור; נתקבלה הודעה על מניעה או עיכוב ברשם החברות, לא יתבצע המיזוג כל עוד לא תוסר המניעה או העיכוב. {{ח:סעיף|323|תוצאות המיזוג|תיקון: תשס״ה}} {{ח:ת}} נתקבלו ברשם החברות כל האישורים הדרושים לפי {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 1|פרק זה}} למיזוג בכל אחת מן החברות המתמזגות, וחלפו שלושים ימים ממועד קבלת החלטת האסיפה הכללית בכל אחת מן החברות המתמזגות וחמישים ימים מהמועד שבו הומצאו הצעות המיזוג לרשם החברות, יבוצע המיזוג כלהלן: {{ח:תת|(1)}} כל הנכסים והחיובים של חברת היעד, לרבות חיובים מותנים, עתידיים, ידועים ובלתי ידועים, יועברו ויוקנו לחברה הקולטת; {{ח:תת|(2)}} יראו את החברה הקולטת כאילו היתה חברת היעד בכל הליך משפטי, לרבות בהליכי הוצאה לפועל; {{ח:תת|(3)}} הרשם יעביר את פנקס השעבודים, כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 181|בסעיף 181 לפקודת החברות}}, של חברת היעד, לפנקס השעבודים של החברה הקולטת; {{ח:תת|(4)}} חברת היעד תחוסל והרשם ימחק אותה ממרשמיו; {{ח:תת|(5)}} הרשם ימסור לחברה הקולטת תעודה המעידה על ביצוע המיזוג וירשום את דבר המיזוג במרשמי החברה הקולטת. {{ח:סעיף|324|חופש התנאה}} {{ח:ת}} אין בהוראות {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 1|פרק זה}}, כדי למנוע מחברה להתחייב בחוזה או בתקנון להימנע מביצוע מיזוג או להתנות את ביצוע המיזוג בתנאים. {{ח:סעיף|325|שיעבוד צף בחברה מתמזגת}} {{ח:ת}} שיעבוד צף על נכסיה של חברה מתמזגת אחת, כולם או מקצתם, המטיל מגבלה על זכות החברה ליצור שיעבודים, לא יהיה עדיף על שיעבוד שנוצר בחברה המתמזגת האחרת קודם למיזוג. {{ח:סעיף|326|תקנות לענין מיזוג|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע הוראות לביצוע {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 1|פרק זה}}, לרבות לענין הפרטים שיש לכלול בהצעת המיזוג ולענין זכויות נוספות לגבי מידע שיש למסור לנושים או לסוגים של נושים, וכן לגבי רישום העסקאות שנובעות מן המיזוג; לגבי חברה מתמזגת שהיא חברה ציבורית, או שהיא חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, ייקבעו ההוראות לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (מיזוג)|תקנות החברות (מיזוג), התש״ס–2000}}.}} {{ח:סעיף|327|הוראות מעבר לענין מיזוג|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה, יראו כאילו נקבעה בתקנונה הוראה לפיה אישור מיזוג טעון רוב באסיפה הכללית של שלושה רבעים מקרב בעלי המניות המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, ויחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20}}. {{ח:תת|(ב)}} היו מוטלים שעבודים צפים, שלפחות אחד מהם נוצר ערב תחילתו של חוק זה, על נכסיהן של מספר חברות מתמזגות, באופן שלאחר המיזוג, לא ניתן יהיה להפריד בין הנכסים הכפופים לכל שיעבוד צף, יתגבשו השעבודים הצפים עובר למיזוג, אלא אם כן נתקבלה הסכמתם של הנושים, שלהבטחת זכותם מוטלים השעבודים האמורים, לשינוי השעבודים בדרך שתיצור אבחנה בין הנכסים הכפופים לכל שיעבוד, או לחלוקת התמורה ממימוש הנכסים הכפופים לאותם שיעבודים. {{ח:קטע2|חלק 8 פרק 2|פרק שני: הצעת רכש מיוחדת}} {{ח:סעיף|328|רכישה של דבוקת שליטה או שליטה|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} בחברה ציבורית, לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה ייהפך אדם להיות בעל דבוקת שליטה אם אין בחברה בעל דבוקת שליטה, וכן לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה יעלה שיעור החזקותיו של הרוכש מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אם אין אדם אחר המחזיק למעלה מארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אלא בדרך של הצעת רכש לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 2|פרק זה}} (להלן – הצעת רכש מיוחדת). {{ח:תת|(ב)}} הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על – {{ח:תתת|(1)}} רכישה של מניות בהצעה פרטית, ובלבד שהרכישה אושרה באסיפה כללית כהצעה פרטית שמטרתה להקנות לניצע דבוקת שליטה אם אין בחברה בעל דבוקת שליטה, או כהצעה פרטית שמטרתה להקנות ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה אם אין בחברה אדם המחזיק ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה; {{ח:תתת|(2)}} רכישה מבעל דבוקת שליטה, אשר כתוצאה ממנה יהפוך אדם לבעל דבוקת שליטה; {{ח:תתת|(3)}} רכישה ממי שמחזיק מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אשר כתוצאה ממנה יעלה שיעור אחזקותיו של הרוכש, מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה. {{ח:תת|(ג)}} על הצעת רכש מיוחדת יחולו הוראות {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 2|פרק זה}}, נוסף על הוראות לפי כל דין לענין הצעות רכש ככל שאין בהן סתירה להוראות לפי {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 2|פרק זה}}. {{ח:סעיף|329|חוות דעת הדירקטוריון}} {{ח:ת}} הוצעה הצעת רכש מיוחדת, יחווה דירקטוריון חברת המטרה את דעתו לניצעים בדבר כדאיותה של הצעת הרכש המיוחדת או יימנע מלחוות את דעתו בדבר כדאיותה של הצעת הרכש המיוחדת, אם אינו יכול לעשות כן, ובלבד שידווח על הסיבות להימנעותו; הדירקטוריון יגלה גם כל ענין אישי שיש לכל אחד מן הדירקטורים בהצעת הרכש או הנובע ממנה. {{ח:סעיף|330|חובות נושאי משרה}} {{ח:תת|(א)}} נושא משרה בחברת מטרה אשר בתוקף תפקידו מבצע פעולה, למעט פעולות כאמור בסעיף קטן (ב), שמטרתה להכשיל הצעת רכש מיוחדת, קיימת או צפויה, או לפגוע בסיכויים לקבלתה, יהא אחראי כלפי המציע והניצעים על נזקיהם עקב פעולותיו, אלא אם כן פעל בתום לב והיה לו יסוד סביר להניח שהפעולה שננקטה היא לטובת החברה. {{ח:תת|(ב)}} נושא משרה רשאי לשאת ולתת עם המציע על שיפור תנאי הצעתו וכן רשאי הוא לשאת ולתת עם אחרים לגיבוש הצעת רכש מתחרה. {{ח:סעיף|331|הסכמת בעלי המניות|תיקון: תשס״ה, תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} הצעת רכש מיוחדת תופנה לכלל הניצעים, והניצעים רשאים להודיע על הסכמתם להצעת הרכש המיוחדת או על התנגדותם לה. {{ח:תת|(ב)}} לא תתקבל הצעת רכש מיוחדת אלא אם כן הסכימו להצעה רוב במנין קולות מבין הניצעים שהודיעו על עמדתם ביחס אליה. {{ח:תת|(ג)}} במנין קולות הניצעים לא יובאו בחשבון קולותיהם של בעל שליטה במציע וכן של מי שיש לו עניין אישי בקבלת הצעת הרכש המיוחדת או של בעל דבוקת שליטה בחברה, או מי מטעמם של אלה או של המציע, לרבות קרוביהם או תאגידים שבשליטתם; על מי שיש לו עניין אישי יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 276|סעיף 276}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ד)}} התקבלה הצעת רכש מיוחדת, רשאים ניצעים שלא הודיעו על עמדתם ביחס להצעת הרכש או שהתנגדו לה, להסכים להצעה, לא יאוחר מארבעה ימים מהמועד האחרון להיענות להצעת הרכש או במועד אחר שיקבע השר לענין זה, ויראו אותם כמי שהסכימו מלכתחילה להצעה. {{ח:סעיף|332|היענות מזערית}} {{ח:ת}} הצעת רכש מיוחדת לא תתקבל אלא אם כן נרכשו לפיה מניות המקנות לפחות חמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה. {{ח:סעיף|333|תוצאות רכישה אסורה|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} מניות שנרכשו בניגוד להוראות {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 2|פרק זה}}, לא תקנינה זכויות כלשהן ותהיינה מניות רדומות, כמשמעותן {{ח:פנימי|סעיף 308|בסעיף 308}}, כל עוד הן מוחזקות בידי הרוכש. {{ח:תת|(ב)}} מבלי לפגוע בהוראת סעיף קטן (א), עלה שיעור החזקותיו של אדם בזכויות הצבעה, למעט עקב רכישה בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 328|סעיף 328}}, לשיעור המקנה לו דבוקת שליטה כשאין בחברה בעל דבוקת שליטה, או לשיעור העולה על ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה אם אין אדם אחר המחזיק למעלה מארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, בין היתר עקב כך שמניות החברה הפכו לרדומות עקב ביצוע חלוקה, לא תוקנינה זכויות הצבעה למניות שבהחזקתו בשיעור העולה על עשרים וחמישה אחוזים או ארבעים וחמישה אחוזים, לפי הענין, כל עוד הן מוחזקות בידיו. {{ח:תת|(ב1)}} בעל מניות ידווח לחברה על המניות המוחזקות בידיו שאינן מקנות זכויות הצבעה בהקדם האפשרי לאחר שנודע לו על כך. {{ח:תת|(ג)}} הפרת הוראות {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 2|פרק זה}} היא הפרת חובה חקוקה כלפי בעלי המניות בחברה. {{ח:סעיף|334|הצעת רכש עוקבת ומיזוג עוקב}} {{ח:ת}} התקבלה הצעת רכש מיוחדת, לא יציעו המציע, כל אדם ששלט בו במועד ההצעה, וכל תאגיד בשליטתם, במשך שנה ממועד הצעת הרכש, הצעת רכש נוספת לרכישת מניות החברה, ולא יבצעו מיזוג עם החברה, אלא אם כן התחייבו לעשות כן בהצעת הרכש המיוחדת. {{ח:סעיף|335|תקנות}} {{ח:ת}} השר, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע הוראות לביצוע {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 2|פרק זה}} לרבות בדבר הדרכים למסירת הצעת הרכש המיוחדת לניצעים ולקבלת הודעותיהם, ובכלל זה רשאי הוא להחיל את ההוראות החלות לגבי כתבי הצבעה, וכן לקבוע את המועדים שלפיהם תתנהל הצעת רכש מיוחדת ואת המועד למתן חוות דעתו של הדירקטוריון. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (העברת דיבידנד באמצעות מסלקת הבורסה)|תקנות החברות (העברת דיבידנד באמצעות מסלקת הבורסה), התשס״ב–2002}}.}} {{ח:קטע2|חלק 8 פרק 3|פרק שלישי: מכירה כפויה של מניות}} {{ח:קטע3|חלק 8 פרק 3 סימן א|סימן א׳: רכישת מניות המיעוט בידי בעל השליטה בחברה ציבורית}} {{ח:סעיף|336|הצעת רכש מלאה|תיקון: תשס״ה, תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} לא ירכוש אדם מניות של חברה ציבורית או זכויות הצבעה בחברה כאמור ({{ח:פנימי|חלק 8 פרק 3|בפרק זה}} – מניות) או סוג של מניות של חברה ציבורית, כך שלאחר הרכישה תהיה לו החזקה של למעלה מתשעים אחוזים ממניות החברה הציבורית או מסוג המניות, אלא בדרך של הצעת רכש לכלל המניות או לסוג המניות (להלן – הצעת רכש מלאה), אשר תתקבל לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 3|פרק זה}}. {{ח:תת|(ב)}} החזיק אדם מניות בשיעור הגבוה משיעור של תשעים אחוזים מכלל מניות החברה הציבורית כאמור בסעיף קטן (א) או מסוג מניות, לא ירכוש מניות נוספות כל עוד הוא מחזיק מניות בשיעור האמור. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (ב), החזיק אדם ביום כ״ה בשבט התש״ס (1 בפברואר 2000) מניות בשיעור כאמור בסעיף קטן (ב), לפי הדין שחל ערב היום האמור, לא ירכוש מניות נוספות אלא בדרך של הצעת רכש מלאה אשר התקבלה על ידי הניצעים, באופן ששיעור הניצעים שלא נענו להצעה מהווה פחות ממחצית מהון המניות המונפק, או מההון המונפק מסוג המניות שלגביהן הוצעה ההצעה; התקבלה הצעת רכש מלאה כאמור בסעיף קטן זה, יעברו כלל המניות שביקש המציע לרכוש לבעלותו, והרישומים של הבעלויות במניות ישונו בהתאם לכך. {{ח:סעיף|337|מכירה כפויה|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} התקבלה הצעת רכש מלאה על ידי הניצעים, באופן ששיעור ההחזקות של הניצעים שלא נענו להצעה מהווה פחות מחמישה אחוזים מהון המניות המונפק או מההון המונפק מסוג המניות שלגביהן הוצעה ההצעה ויותר ממחצית הניצעים שאין להם עניין אישי בקבלת ההצעה נענו לה, יעברו כלל המניות שביקש המציע לרכוש לבעלותו והרישומים של הבעלויות במניות ישונו בהתאם. על מי שיש לו עניין אישי יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 276|סעיף 276}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(א1)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), הצעת רכש מלאה תתקבל אם שיעור ההחזקות של הניצעים שלא נענו להצעה מהווה פחות משני אחוזים מהון המניות המונפק או מהון המונפק מסוג המניות שלגביהן הוצעה ההצעה. {{ח:תת|(ב)}} לא התקבלה הצעת רכש מלאה כאמור בסעיף קטן (א) או (א1) לא ירכוש המציע, מניצעים שנענו להצעה, מניות שיקנו לו החזקה של למעלה מתשעים אחוזים מכלל המניות בחברה או מכלל סוג המניות שלגביהן הוצעה ההצעה. {{ח:סעיף|338|סעד הערכה|תיקון: תשס״ה, תש״ע־2, תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל מי שהיה ניצע בהצעת רכש מלאה שהתקבלה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 336|בסעיפים 336(ג)}} {{ח:פנימי|סעיף 337|ו־337(א) או (א1)}}, לקבוע, כי התמורה בעבור המניות היתה פחות משיווין ההוגן, וכי יש לשלם את השווי ההוגן, כפי שיקבע בית המשפט. {{ח:תת|(ב)}} בקשה כאמור בסעיף קטן (א) תוגש לא יאוחר משישה חודשים ממועד קבלת הצעת הרכש המלאה. {{ח:תת|(ג)}} המציע רשאי לקבוע בתנאי הצעת הרכש המלאה, כי ניצע שנענה להצעת הרכש המלאה שהתקבלה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 337|בסעיף 337(א) או (א1)}}, לא יהיה זכאי לסעד לפי סעיף זה. {{ח:תת|(ד)}} לא יהיה תוקף לקביעת מציע לפי סעיף קטן (ג), אם המציע או החברה לא פרסמו לפני מועד ההיענות להצעה את המידע שחובה לפרסם לפי כל דין בקשר עם הצעת הרכש המלאה. {{ח:סעיף|338א|הצעת רכש לניירות ערך|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:ת}} התקבלה הצעת רכש מלאה לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 3 סימן א|סימן זה}}, והמציע הציע גם הצעה לרכישת כלל ניירות הערך של אותה חברה ציבורית, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 337|סעיפים 337}} {{ח:פנימי|סעיף 338|ו־338}}, בשינויים המחויבים, לגבי כל סוג של נייר ערך, גם על הצעת הרכש לניירות הערך האמורים. {{ח:סעיף|339|הפיכת חברה ציבורית לחברה פרטית}} {{ח:ת}} התקבלה הצעת רכש מלאה בהתאם להוראות {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 3 סימן א|סימן זה}}, וההצעה היתה לסוג המניות היחיד של החברה או לכל אחד מן הסוגים של מניות החברה שבידי הציבור, תהפוך החברה לחברה פרטית. {{ח:סעיף|340|תוצאות רכישה אסורה}} {{ח:תת|(א)}} מניות שנרכשו בניגוד להוראות {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 3|פרק זה}}, לא תקנינה זכויות ותהיינה מניות רדומות, כמשמעותן {{ח:פנימי|סעיף 308|בסעיף 308}}, כל עוד הן מוחזקות בידי הרוכש. {{ח:תת|(ב)}} הפרת הוראות {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 3|פרק זה}} היא הפרת חובה חקוקה כלפי בעלי המניות בחברה. {{ח:קטע3|חלק 8 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: סמכות לרכוש מניותיהם של בעלי מניות מתנגדים בחברה פרטית}} {{ח:סעיף|341|סמכות לרכוש מניותיהם של בעלי מניות מתנגדים בחברה פרטית}} {{ח:תת|(א)}} הציע אדם לרכוש מניות או סוג מניות של חברה פרטית ({{ח:פנימי|חלק 8 פרק 3 סימן ב|בסימן זה}} – המציע), ובעלי מניות שבבעלותם שמונים אחוזים מן המניות העומדות להעברה הסכימו בתוך חודשיים להצעה, רשאי המציע בתוך חודש לאחר תום החודשיים האמורים, להודיע, בדרך שיקבע השר, לכל בעל מניה שלא הסכים להצעה ({{ח:פנימי|חלק 8 פרק 3 סימן ב|בסימן זה}} – בעל מניה מתנגד), כי ברצונו לרכוש את מניותיו; במנין בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון בעל שליטה במציע או מי מטעמו של בעל השליטה או של המציע, לרבות קרוביהם או תאגידים שבשליטתם. {{ח:תת|(ב)}} הודיע המציע כאמור בסעיף קטן (א), חייבים בעלי המניות המתנגדים למכור את מניותיהם וחייב המציע לרכוש אותן, בתנאים שהוצעו לבעלי המניות המסכימים להעברה, אלא אם כן החליט בית המשפט אחרת לבקשת בעל מניה מתנגד שהוגשה בתוך חודש ימים לאחר תאריך ההודעה. {{ח:תת|(ג)}} הודיע המציע כאמור בסעיף קטן (א) ולא ניתנה החלטה אחרת של בית המשפט, ישלח המציע, בתום חודש ימים מתאריך הודעתו, ואם היתה אותה שעה בקשתו של בעל מניה מתנגד תלויה ועומדת לפני בית המשפט – לאחר שפסק בה בית המשפט, העתק הודעתו אל החברה ויעביר לה את התמורה בעד המניות שהוא חייב לרכשן לפי סעיף זה, והחברה תרשום את המציע כבעל המניות הללו. {{ח:תת|(ד)}} ניתן לקבוע בתקנון החברה שיעור שונה מהשיעור הקבוע בסעיף קטן (א); החלטה לשינוי התקנון כאמור, תתקבל כאמור {{ח:פנימי|סעיף 20|בסעיף 20}}. {{ח:סעיף|342|הוראת מעבר|תיקון: תשס״ה, תשע״ב־2}} {{ח:ת}} חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה, יראו כאילו נקבעה בתקנונה הוראה, לפיה לאישור הצעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 341|בסעיף 341}} דרוש רוב של בעלי מניות שלהם תשעים אחוזים מן המניות העומדות להעברה; ואולם החלטה לשינוי התקנון באופן המקטין את שיעור הרוב כאמור, תתקבל בדרך הקבועה לפי {{ח:פנימי|סעיף 350|סעיף 350}} או בהסכמת כל בעלי המניות של החברה. {{ח:סעיף|342א|תקנות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:ת}} השר, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע הוראות לביצוע {{ח:פנימי|חלק 8 פרק 3|פרק זה}} לרבות בדבר הדרכים למסירת הצעת רכש מלאה לניצעים ולקבלת הודעותיהם, ובכלל זה רשאי הוא להחיל את ההוראות החלות לגבי כתבי הצבעה, וכן לקבוע את המועדים שלפיהם תתנהל הצעת הרכש המלאה. {{ח:קטע1|חלק 8א|חלק שמיני א׳: פירוק|תיקון: תשע״ח}} {{ח:קטע2|חלק 8א פרק א|פרק א׳: הוראות כלליות|תיקון: תשע״ח}} {{ח:סעיף|342ב|הגדרות – {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק שמיני א׳}}|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק 8א|בחלק זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”החלטה מיוחדת“ – החלטה שהתקבלה באסיפה כללית ברוב של שלושה רבעים מקולות בעלי המניות המשתתפים בהצבעה ומתקיימים לגביה כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} ההזמנה לאסיפה נמסרה לבעלי המניות 21 ימים לפחות לפני מועד כינוסה, או בהסכמת כל בעלי המניות – במועד סמוך יותר לכינוסה; {{ח:תתת|(2)}} בסדר יומה של האסיפה הכללית נכללה הצעה בדבר פירוק החברה לפי {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק זה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוב“ – חוב ודאי או מותנה, קצוב או שאינו קצוב, בין שהגיע מועד פירעונו ובין שטרם הגיע; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חדלות פירעון“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 2|בסעיף 2 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי“ – הממונה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}. {{ח:סעיף|342ג|דרכי הפירוק|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} פירוק חברה לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק זה}} יכול שיהיה באחת מאלה: {{ח:תת|(1)}} פירוק בידי בית משפט; {{ח:תת|(2)}} פירוק מרצון. {{ח:סעיף|342ד|היחס בין הליכי פירוק להליכי חדלות פירעון|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} מתקיימים לגבי חברה הליכי חדלות פירעון, לא יחלו הליכי פירוק לגביה לפי {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק זה}}. {{ח:תת|(ב)}} החל פירוק חברה בידי בית משפט לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|פרק ב׳}}, ומצא בית המשפט כי החברה נמצאת בחדלות פירעון, רשאי הוא להורות על הפסקת הליכי הפירוק ועל המשך ההליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}, באופן שיורה. {{ח:תת|(ג)}} החל פירוק מרצון של חברה לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ג|פרק ג׳}}, ומצא הנאמן כי החברה נמצאת בחדלות פירעון, יודיע על כך לבעלי המניות ולנושים של החברה, ואם מתקיימים התנאים להגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}} – יגיש בשם החברה בקשה לצו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ד)}} אין בהליכי פירוק של חברה לפי {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק זה}} כדי לגרוע מהאפשרות לפתוח בהליכי חדלות פירעון לגביה; נפתחו הליכי חדלות פירעון לגבי חברה לאחר פתיחת הליכים לפירוקה לפי {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק זה}}, יורה בית המשפט על סיום הליכי הפירוק והמשך הליכי חדלות הפירעון, באופן שיורה. {{ח:קטע2|חלק 8א פרק ב|פרק ב׳: פירוק בידי בית המשפט|תיקון: תשע״ח}} {{ח:סעיף|342ה|בית המשפט המוסמך|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} בית המשפט המוסמך לפרק חברה יהיה בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו רשומה החברה או שבו מקום עסקיה העיקרי או נכסיה. {{ח:סעיף|342ו|העילות לפירוק בידי בית משפט|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} פירוק חברה בידי בית משפט לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|פרק זה}} יכול שיהיה בשל אחת מהעילות האלה: {{ח:תת|(1)}} החברה קיבלה החלטה מיוחדת על פירוקה בידי בית המשפט; {{ח:תת|(2)}} החברה לא התחילה בעסקיה בתוך שנה לאחר רישומה, או הפסיקה את עסקיה למשך שנה; {{ח:תת|(3)}} בית המשפט מצא כי מן הצדק והיושר לפרק את החברה. {{ח:סעיף|342ז|הרשאים לבקש פירוק|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לצו פירוק של חברה לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|פרק זה}} ({{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|בפרק זה}} – צו פירוק): {{ח:תתת|(1)}} החברה; {{ח:תתת|(2)}} בעל מניה. {{ח:תת|(ב)}} היועץ המשפטי לממשלה רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לצו פירוק אם סבר כי מן הצדק והיושר שהחברה תפורק. {{ח:סעיף|342ח|בקשה לצו פירוק|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} בקשה לצו פירוק תוגש לבית המשפט בדרך שיקבע השר והיא תכלול את הפרטים שיקבע, ובין השאר פרטים לעניין נכסי החברה, חובותיה והליכים משפטיים תלויים ועומדים שהחברה צד להם. {{ח:תת|(ב)}} לבקשה לצו פירוק יצרף המבקש תצהיר המאמת את העובדות שעליהן נסמכת בקשתו; השר רשאי לקבוע מסמכים נוספים שעל המבקש לצרף לבקשתו לשם הוכחת התנאים להגשתה. {{ח:סעיף|342ט|פרסום הודעה על הגשת בקשה ומשלוח העתק ממנה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} המגיש בקשה לצו פירוק יפרסם הודעה לציבור על הגשת הבקשה, בדרך ובמועד שיקבע השר; פרסום כאמור יכלול מידע לעניין מועד הדיון בבקשה והמועד האחרון להגשת התנגדויות לבקשה. {{ח:תת|(ב)}} הוגשה בקשה לצו פירוק שלא בידי החברה, ישלח המבקש עותק ממנה לחברה מיד לאחר הגשתה. {{ח:תת|(ג)}} כל אדם העלול להיפגע ממתן צו הפירוק רשאי לקבל מהמבקש העתק מהבקשה לצו פירוק. {{ח:סעיף|342י|הגשת התנגדות לבקשה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} אדם העלול להיפגע ממתן צו פירוק רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה לצו פירוק. {{ח:תת|(ב)}} השר יקבע הוראות לעניין הגשת ההתנגדות, ובכלל זה לעניין הפרטים שייכללו בה, מועד הגשתה ואופן המצאתה. {{ח:סעיף|342יא|החלטה בבקשה לצו פירוק|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} מצא בית המשפט כי מתקיימת עילה לפירוק החברה לפי {{ח:פנימי|סעיף 342ו|סעיף 342ו}}, רשאי הוא לתת צו פירוק לגביה. {{ח:סעיף|342יב|תוצאות צו הפירוק|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} עם מתן צו הפירוק – {{ח:תת|(1)}} ימנה בית המשפט נאמן ליישום הליכי הפירוק בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 342יד|סעיף 342יד}}; {{ח:תת|(2)}} יוקפאו הליכים נגד החברה כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 29|בסעיף 29(1) ו־(3) עד (5) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, לגבי כלל ההליכים או חלקם; לעניין הקפאת הליכים לפי פסקה זו יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 31|סעיפים 31(א)}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 32|ו־32 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}, בשינויים המחויבים; אין בהוראות פסקה זו כדי לעכב מימוש נכס המשועבד בשעבוד קבוע וגיבוש שעבוד צף שנעשו להבטחת פירעון חובות החברה לפני מתן צו הפירוק או לעכב העברת חזקה בנכס הכפוף לשיור בעלות מהחברה לבעל הנכס. {{ח:סעיף|342יג|הודעה על מתן צו פירוק לרשם ופרסום הודעה לציבור|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} מיד עם מתן צו הפירוק, ישלח הנאמן העתק ממנו לרשם, והרשם ירשום על כך הערה. {{ח:תת|(ב)}} הודעה על מתן צו הפירוק תפורסם לציבור בדרך ובמועד שיקבע השר, ורשאי בית המשפט להורות על המצאת הודעה על מתן הצו לגורמים שיורה ובדרך שיורה. {{ח:סעיף|342יד|הנאמן – מינויו, תפקידיו וסמכויותיו בפירוק בידי בית המשפט|תיקון: תשע״ח, תשע״ט־2, תש״ף, תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} על מינוי הנאמן בידי בית המשפט יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ב פרק ו סימן א|סימן א׳ לפרק ו׳ בחלק ב׳ לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}, בשינויים אלה: {{ח:תתת|(1)}} בית המשפט רשאי למנות נאמן שלא מתוך רשימת הנאמנים שגובשה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 37|סעיף 37 לחוק האמור}}, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין; {{ח:תתת|(2)}} החברה ובעל מניה, וכן היועץ המשפטי לממשלה אם הגיש את הבקשה לצו פירוק, רשאים להציע מועמדים לתפקיד הנאמן; {{ח:תתת|(3)}} שכר הנאמן ייקבע בהתאם להוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 39|סעיף 39 לחוק האמור}}, בשינויים המחויבים; ואולם רשאי השר לקבוע הוראות מיוחדות לעניין שכר הנאמן שמונה לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|פרק זה}}; {{ח:תתת|(4)}} הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי יפרסם, באופן שוטף, באתר האינטרנט שלו, את שמות הנאמנים שמינה בית המשפט לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|פרק זה}}. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן יפעל במהירות האפשרית להשלמת הליכי הפירוק של החברה בהתאם להוראות {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|פרק זה}}, ובכלל זה – {{ח:תתת|(1)}} יכריע בתביעות חוב; {{ח:תתת|(2)}} יפעל לכינוס נכסי קופת הפירוק וניהולם; {{ח:תתת|(3)}} ישלם את חובות החברה ויפעל לחלוקת היתרה בין בעלי המניות. {{ח:תת|(ג)}} מונה נאמן לפי סעיף זה יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ב פרק ו סימן ב|סימן ב׳ לפרק ו׳ בחלק ב׳ לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}} החלות לעניין תאגיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים המורה על פירוקו, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ד)}} מצא הנאמן במהלך הליכי הפירוק כי החברה נמצאת בחדלות פירעון, יודיע על כך לבית המשפט ויפעל לפי הנחיותיו, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 342ד|בסעיף 342ד(ב)}}. {{ח:סעיף|342טו|תחולת הוראות לעניין הליכי הפירוק בידי בית המשפט|תיקון: תשע״ח, תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} על הליכי הפירוק בידי בית המשפט לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|פרק זה}} יחולו ההוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}, כמפורט להלן ובשינויים המחויבים: {{ח:תת|(1)}} על תביעות חוב ואישורן יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ד פרק א|פרק א׳ לחלק ד׳ לחוק האמור}}, וכן תקנות לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ד פרק א|הפרק האמור}}, אלא אם כן נקבע אחרת לעניין זה בתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 342נד|סעיף 342נד(1) סיפה}}; {{ח:תת|(2)}} לעניין הכללת נכסים בקופת הפירוק יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 216|סעיפים 216(1)}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 218|ו־218 לחוק האמור}}; {{ח:תת|(3)}} כינוס נכסי החברה וניהולם בידי הנאמן ייעשה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ד פרק ג|פרק ג׳ לחלק ד׳ בחוק האמור}}; {{ח:תת|(4)}} מימוש נכסי החברה בידי הנאמן ייעשה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 227|סעיף 227 לחוק האמור}}. {{ח:סעיף|342טז|תשלום הוצאות הפירוק וחובות החברה לנושים|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} לאחר השלמת כינוס כל נכסי החברה ומימוש הנכסים שלדעת הנאמן יש לממשם, ישלם הנאמן את כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוצאות שהוצאו בשל פעולות הנאמן או מי מטעמו במסגרת הליכי הפירוק, לרבות אגרות ושכר הנאמן; {{ח:תתת|(2)}} חובות החברה לנושים שתביעת החוב שהגישו אושרה על ידי הנאמן. {{ח:תת|(ב)}} לפני תשלום חובות החברה לנושים, יפרסם הנאמן הודעה על כוונתו לעשות כן בדרך שיקבע השר ויודיע לכל מי שהגישו תביעות חוב שטרם הוכרעו ולא ביססו את תביעותיהם להנחת דעתו, על כוונתו לשלם את חובות החברה, ויקצוב להם זמן לביסוס תביעותיהם. {{ח:סעיף|342יז|זכות בעלי המניות ליתרה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} נכסים שנותרו לאחר תשלום הוצאות הליכי הפירוק וחובות החברה לנושים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 342טז|בסעיף 342טז}}, יחולקו בין בעלי המניות בחברה בהתאם לזכויותיהם בחברה. {{ח:סעיף|342יח|תשלומי ביניים|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 342טז|סעיפים 342טז}} {{ח:פנימי|סעיף 342יז|ו־342יז}}, הנאמן, באישור בית המשפט, רשאי לשלם כספים שהצטברו בקופת הפירוק לנושים או לבעלי המניות גם בטרם הושלם כינוס כל נכסי החברה ומימוש הנכסים שלדעת הנאמן יש לממשם, אם סבר כי אין בכך כדי לפגוע בניהולם התקין של הליכי הפירוק. {{ח:תת|(ב)}} על תשלומי ביניים לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 239|סעיף 239}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 241|ו־241 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|342יט|זכות לפנות לבית המשפט|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} בעל מניה או נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיחליט בכל שאלה הנוגעת לזכויותיו בהליכי הפירוק. {{ח:סעיף|342כ|סמכויות בית המשפט|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} בהליכי פירוק לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|פרק זה}} יהיו נתונות לבית המשפט כל הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 279|סעיפים 279}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 281|281 עד 285}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 289|ו־289 עד 292 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|342כא|צירוף הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי להליכי הפירוק|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי להורות על צירוף הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי להליכי פירוק לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|פרק זה}}, אם סבר כי הדבר דרוש לשם שמירה על האינטרס הציבורי ועל תקינותם של ההליכים; הורה בית המשפט כאמור, יהיו נתונות לממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי הסמכויות הנתונות לו לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ו|חלק ו׳ לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|342כב|ביטול צו פירוק|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט רשאי, בכל עת לאחר מתן צו פירוק, לבקשת החברה או בעל מניה, להורות על ביטול צו הפירוק, אם מצא כי אין הצדקה בנסיבות העניין להמשיך בהליכי פירוק החברה. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט רשאי להשהות את ביטול צו הפירוק כדי לאפשר הטלה מחדש של עיקולים שבוטלו עם מתן הצו לפי {{ח:פנימי|סעיף 342יב|סעיף 342יב(2)}}. {{ח:תת|(ג)}} ביטול צו פירוק אינו פוגע בתוקפם של מכירה, העברה, תשלום או פעולה משפטית אחרת שנעשו כדין לפני הביטול. {{ח:תת|(ד)}} החליט בית המשפט על ביטול צו הפירוק, ישלח הנאמן לרשם העתק מההחלטה, והרשם ימחק את הרישום על צו הפירוק. {{ח:סעיף|342כג|סיום הפירוק, חיסול החברה וסיום כהונת הנאמן|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} סיים הנאמן לבצע את תפקידו, יגיש לבית המשפט ולבעלי המניות דוח מסכם של פעילותו. {{ח:תת|(ב)}} נוכח בית המשפט כי הושלם פירוק החברה, יורה, בצו, על חיסולה; ממועד מתן הצו תהיה החברה מחוסלת. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט יורה כיצד לנהוג במסמכי החברה המנויים {{ח:פנימי|סעיף 124|בסעיף 124}} ובמסמכי הנאמן, לאחר חיסול החברה, ובלבד שיישמרו לתקופה שלא תפחת משבע שנים. {{ח:תת|(ד)}} מיד עם מתן צו החיסול, ישלח הנאמן העתק ממנו לרשם, והרשם ירשום את דבר החיסול. {{ח:תת|(ה)}} נוכח בית המשפט כי החיסול נרשם בידי הרשם, יורה על סיום כהונתו של הנאמן. {{ח:קטע2|חלק 8א פרק ג|פרק ג׳: פירוק מרצון|תיקון: תשע״ח}} {{ח:סעיף|342כד|החלטה על פירוק מרצון|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} חברה רשאית לקבל החלטה מיוחדת על פירוקה מרצון בהתאם להוראות {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ג|פרק זה}} אם הדירקטורים של החברה נתנו תצהיר כושר פירעון לפי {{ח:פנימי|סעיף 342כה|סעיף 342כה}}. {{ח:סעיף|342כה|מתן תצהיר כושר פירעון|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} תצהיר כושר פירעון יינתן בידי כל הדירקטורים בחברה או רובם, ובו יצהירו כי בדקו היטב את מצב עסקי החברה ולדעתם החברה יכולה לשלם את חובותיה במלואם בתוך 12 חודשים מתחילת פירוקה ({{ח:פנימי|חלק 8א פרק ג|בפרק זה}} – תצהיר כושר פירעון). {{ח:סעיף|342כו|זימון אסיפה כללית לשם קבלת החלטה על פירוק מרצון|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} אסיפה כללית שעל סדר יומה פירוק מרצון של החברה תכונס לאחר שניתן תצהיר כושר פירעון לגבי החברה לפי {{ח:פנימי|סעיף 342כה|סעיף 342כה}}, וכינוסה יהיה בתוך 90 ימים לאחר מתן תצהיר כושר הפירעון. {{ח:תת|(ב)}} תצהיר כושר הפירעון יצורף להזמנה לאסיפה הכללית. {{ח:סעיף|342כז|מינוי הנאמן בידי האסיפה הכללית|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} אסיפה כללית שקיבלה החלטה מיוחדת על פירוק מרצון של החברה תמנה נאמן ליישום הליכי הפירוק, ורשאית היא לקבוע את שכרו, ובלבד שלא יהיה בשכר שייקבע כדי להביא את החברה לחדלות פירעון. {{ח:סעיף|342כח|תחילת הפירוק והפסקת ניהול עסקי החברה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} תחילתו של פירוק מרצון של חברה עם קבלת ההחלטה על פירוקה מרצון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 342כד|בסעיף 342כד}}. {{ח:תת|(ב)}} משהתחיל פירוק מרצון תחדל החברה לנהל את עסקיה, למעט ככל שנדרש לשם פירוקה המועיל. {{ח:סעיף|342כט|הודעה לנושים על פירוק מרצון|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} קיבלה חברה החלטה על פירוק מרצון, יודיע על כך הנאמן, בכתב, לנושים הידועים לו, ובכלל זה לנושים שהחוב כלפיהם שנוי במחלוקת, בתוך 21 ימים מיום קבלת ההחלטה. {{ח:סעיף|342ל|הודעה לרשם|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן ישלח לרשם הודעה על החלטת החברה על פירוק מרצון ועל מינויו, בתוך 21 ימים מיום קבלת ההחלטה; להודעה יצורף תצהיר כושר הפירעון; השר רשאי לקבוע הוראות בדבר פרטי ההודעה לרשם ומסמכים נוספים שיש לצרף אליה. {{ח:תת|(ב)}} שלח הנאמן הודעה לרשם בהתאם להוראות סעיף קטן (א) ונוכח הרשם כי התקיימו התנאים לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ג|פרק זה}} להחלטת החברה על פירוק מרצון, ירשום הערה על פירוק מרצון של החברה. {{ח:תת|(ג)}} נרשמה הערה על פירוק מרצון של חברה לפי סעיף קטן (ב), יפרסמה הרשם לציבור באתר האינטרנט של משרד המשפטים; השר רשאי לקבוע הוראות נוספות לעניין פרסום הודעה לציבור על הערה כאמור, בדרך ובמועד שיקבע. {{ח:סעיף|342לא|הנאמן – תפקידיו וסמכויותיו בפירוק מרצון|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן יפעל במהירות האפשרית להשלמת הליכי הפירוק מרצון של החברה בהתאם להוראות {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ג|פרק זה}}, ובכלל זה – {{ח:תתת|(1)}} יכריע בתביעות חוב; {{ח:תתת|(2)}} יפעל לכינוס נכסי קופת הפירוק וניהולם; {{ח:תתת|(3)}} ישלם את חובות החברה ויפעל לחלוקת היתרה בין בעלי המניות. {{ח:תת|(ב)}} עם מינוי הנאמן יעברו לידיו הסמכויות הנתונות לדירקטוריון ולמנהל הכללי, אלא אם כן החליטה האסיפה הכללית שהסמכויות, כולן או חלקן, ייוותרו בידי הדירקטוריון או המנהל הכללי, ואולם הסמכויות המפורטות להלן יופעלו בידי הנאמן לאחר קבלת אישור האסיפה הכללית בהחלטה מיוחדת: {{ח:תתת|(1)}} פירעון חוב לנושים מסוג מסוים; {{ח:תתת|(2)}} פשרה עם נושה או חייב של החברה בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הפירוק. {{ח:סעיף|342לב|הפסקת כהונה של נאמן|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} האסיפה הכללית רשאית להחליט על הפסקת כהונתו של הנאמן, ובלבד שתינתן לנאמן הזדמנות סבירה להביא את עמדתו לפני האסיפה הכללית. {{ח:תת|(ב)}} התפנתה משרתו של הנאמן, תמנה האסיפה הכללית אחר במקומו; כל בעל מניה רשאי לכנס אסיפה כללית למטרה זו. {{ח:תת|(ג)}} נאמן שמונה לפי סעיף קטן (ב), יודיע לרשם על מינויו בתוך 21 ימים ממועד המינוי. {{ח:סעיף|342לג|תחולת הוראות לעניין הליכי פירוק מרצון|תיקון: תשע״ח, תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} על הליכי פירוק מרצון לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ג|פרק זה}} יחולו ההוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}, כמפורט להלן ובשינויים המחויבים: {{ח:תת|(1)}} על תביעות חוב ואישורן יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ד פרק א|פרק א׳ לחלק ד׳ לחוק האמור}}, וכן תקנות לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ד פרק א|הפרק האמור}}, אלא אם כן נקבע אחרת לעניין זה בתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 342נד|סעיף 342נד(1) סיפה}}, אולם המועד להגשת תביעת חוב כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|בסעיף 210(א) לחוק האמור}} יהיה בתוך 90 ימים ממועד פרסום ההודעה לציבור לפי {{ח:פנימי|סעיף 342ל|סעיף 342ל(ג)}}; {{ח:תת|(2)}} לעניין הכללת נכסים בקופת הפירוק יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 216|סעיפים 216(1)}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 218|ו־218 לחוק האמור}}; {{ח:תת|(3)}} כינוס נכסי החברה וניהולם בידי הנאמן ייעשה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ד פרק ג|פרק ג׳ לחלק ד׳ בחוק האמור}}; {{ח:תת|(4)}} מימוש נכסי החברה בידי הנאמן ייעשה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 227|סעיף 227 לחוק האמור}}. {{ח:סעיף|342לד|תשלום הוצאות הפירוק וחובות החברה לנושים וזכות בעלי המניות ליתרה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 342טז|סעיפים 342טז עד 342יח}} לעניין תשלום הוצאות הפירוק וחובות החברה לנושים, לעניין זכות בעלי המניות ליתרה ולעניין תשלומי ביניים, יחולו, בשינויים המחויבים, בהליכי פירוק מרצון לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ג|פרק זה}}, ואולם האישור לתשלומי ביניים לפי {{ח:פנימי|סעיף 342יח|סעיף 342יח}} יינתן בידי האסיפה הכללית. {{ח:סעיף|342לה|זכות לפנות לבית המשפט|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} הנאמן, בעל מניה או נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיחליט בכל שאלה שבמשפט או שבעובדה הנוגעת להליכי הפירוק. {{ח:סעיף|342לו|כינוס אסיפות כלליות|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן רשאי, בכל עת, לכנס אסיפה כללית של החברה ולהביא לאישורה כל עניין שימצא לנכון. {{ח:תת|(ב)}} נמשכו הליכי הפירוק למעלה משנה, יכנס הנאמן אסיפה כללית של החברה בתום השנה הראשונה ובתום כל שנה קלנדרית שלאחריה, ויגיש לאסיפה דוח על פעולותיו ועל ניהול הפירוק בשנה שחלפה. {{ח:סעיף|342לז|ביטול הפירוק|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} האסיפה הכללית רשאית לקבל החלטה מיוחדת בדבר ביטול פירוקה מרצון, אם הדירקטורים, כולם או רובם, או הנאמן, הצהירו כי עם ביטול הפירוק מרצון תוכל החברה לפרוע את חובותיה במועדם. {{ח:תת|(ב)}} ביטול הפירוק אינו פוגע בתוקפם של מכירה, העברה, תשלום או פעולה משפטית אחרת שנעשו כדין לפני הביטול. {{ח:תת|(ג)}} החליטה חברה לבטל את פירוקה מרצון, ישלח הנאמן לרשם ולנושים הידועים לו העתק מההחלטה, ויפרסם אותה בדרך ובמועד שיקבע השר. {{ח:תת|(ד)}} קיבל הרשם העתק מההחלטה על ביטול הפירוק מרצון, ימחק את ההערה על פירוק מרצון של החברה. {{ח:סעיף|342לח|סיום הפירוק|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} סיים הנאמן לבצע את תפקידו, יערוך דוח מסכם של פעילותו, ויכנס אסיפה כללית של החברה שעל סדר יומה דיון בדוח. {{ח:תת|(ב)}} הזמנה לאסיפה כללית לפי סעיף זה תימסר ותתפרסם בדרך שיקבע השר, חודש לפחות לפני המועד לכינוסה, ויצורף אליה העתק מהדוח המסכם של הנאמן. {{ח:תת|(ג)}} בתוך שבעה ימים ממועד כינוס האסיפה הכללית ישלח הנאמן לרשם הודעה על כך שכונסה האסיפה ויצרף לה את פרוטוקול האסיפה ואת הדוח המסכם; לא היה מניין חוקי באסיפה, ישלח הנאמן לרשם הודעה כי האסיפה כונסה כדין אולם לא היה בה מניין חוקי. {{ח:סעיף|342לט|חיסול החברה וסיום כהונת הנאמן|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} קיבל הרשם את הודעת הנאמן ואת הדוח המסכם לפי {{ח:פנימי|סעיף 342לח|סעיף 342לח}}, ומצא כי לא נותרו לחברה חובות לרשם בשל אגרות ותשלומים לפי {{ח:פנימי|סעיף 44|סעיף 44(6)}}, ירשום את חיסול החברה, וממועד הרישום תהיה החברה מחוסלת. {{ח:תת|(ב)}} האסיפה הכללית הסופית שכונסה לפי {{ח:פנימי|סעיף 342לח|סעיף 342לח}} תחליט כיצד לנהוג במסמכי החברה המנויים {{ח:פנימי|סעיף 124|בסעיף 124}} ובמסמכי הנאמן, לאחר חיסול החברה, ובלבד שיישמרו לתקופה שלא תפחת משבע שנים; לא קיבלה האסיפה הכללית החלטה בעניין זה, יישמרו המסמכים בידי הנאמן או בידי מי שיסמיך לעניין זה, שבע שנים ממועד החיסול. {{ח:תת|(ג)}} כהונת הנאמן תסתיים במועד החיסול. {{ח:סעיף|342מ|מתן צו פירוק לגבי חברה שהחליטה על פירוק מרצון|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} אין בהליכי פירוק מרצון לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ג|פרק זה}} כדי לגרוע מזכותו של בעל מניה או היועץ המשפטי לממשלה להגיש בקשה לפירוק חברה בידי בית משפט לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|פרק ב׳}}; נתן בית משפט צו פירוק לפי בקשה כאמור, יורה על סיום הליכי הפירוק מרצון והמשך ההליכים בידי בית משפט, באופן שיורה. {{ח:קטע2|חלק 8א פרק ד|פרק ד׳: פירוק מרצון בהליך מזורז של חברה לא פעילה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:סעיף|342מא|חברה לא פעילה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} חברה לא פעילה, לעניין {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ד|פרק זה}}, היא חברה שמתקיימים בה כל אלה ({{ח:פנימי|חלק 8א פרק ד|בפרק זה}} – חברה לא פעילה): {{ח:תת|(1)}} אין לה נכסים; {{ח:תת|(2)}} אין לה חובות; לעניין זה לא יראו כחוב, חוב בשל אגרה שנתית שהחברה רשאית לקבל פטור ממנה מכוח תקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 44|סעיף 44}}; {{ח:תת|(3)}} אין הליכים משפטיים תלויים ועומדים שהחברה צד להם ולא מתנהלים נגדה הליכי אכיפה מינהליים לפי דין. {{ח:סעיף|342מב|החלטה על פירוק מרצון בהליך מזורז|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} חברה לא פעילה רשאית לקבל, באסיפה הכללית, החלטה על פירוק מרצון בהליך מזורז לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ד|פרק זה}}, ובלבד שמתקיימים כל אלה: {{ח:תת|(1)}} ההחלטה התקבלה בהסכמת כל בעלי המניות המשתתפים באסיפה; {{ח:תת|(2)}} ההזמנה לאסיפה נמסרה לבעלי המניות 21 ימים לפחות לפני מועד כינוסה, או בהסכמת כל בעלי המניות – במועד סמוך יותר לכינוסה; {{ח:תת|(3)}} בסדר יומה של האסיפה הכללית נכללה הצעה בדבר פירוק מרצון בהליך מזורז. {{ח:סעיף|342מג|הגשת בקשה לפירוק מרצון בהליך מזורז|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} קיבלה חברה לא פעילה החלטה על פירוק מרצון בהליך מזורז, תגיש לרשם בקשה לפירוק מרצון בהליך מזורז, בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה. {{ח:תת|(ב)}} לבקשה לפי סעיף קטן (א) יצורפו שניים אלה: {{ח:תתת|(1)}} תצהיר חתום בידי כל הדירקטורים או רובם כי התקיימו התנאים להיותה של החברה חברה לא פעילה לפי {{ח:פנימי|סעיף 342מא|סעיף 342מא}} וכי התקבלה החלטה על פירוק מרצון בהליך מזורז לפי {{ח:פנימי|סעיף 342מב|סעיף 342מב}}; {{ח:תתת|(2)}} החלטת החברה כיצד לנהוג במסמכי החברה המנויים {{ח:פנימי|סעיף 124|בסעיף 124}}, לאחר חיסולה, באופן שיישמרו לתקופה שלא תפחת משבע שנים. {{ח:תת|(ג)}} השר רשאי לקבוע הוראות בדבר הפרטים שייכללו בבקשה ובתצהיר שיוגשו לרשם לפי סעיף זה וכן מסמכים נוספים שיש לצרף לבקשה. {{ח:סעיף|342מד|פרסום הודעה על הגשת בקשה לפירוק מרצון בהליך מזורז|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} הוגשה לרשם בקשה לפירוק מרצון בהליך מזורז, ומצא הרשם כי התמלאו התנאים להגשתה לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ד|פרק זה}}, יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים, הודעה על הגשת הבקשה בידי החברה; בהודעה כאמור יצוין כי אם לא יוגשו התנגדויות לבקשה בתוך 90 ימים ממועד הפרסום, תחוסל החברה; הרשם ירשום הערה על פירוק מרצון בהליך מזורז של החברה. {{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן הפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים, בכלל זה משך הזמן שבו יפורסם המידע, בין השאר כדי להבטיח את אמינות המידע, את זמינותו ואת הגנת המידע מפני שימוש בלתי מורשה בו. {{ח:סעיף|342מה|התנגדות לבקשה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} פורסמה בקשה לפירוק מרצון בהליך מזורז לפי {{ח:פנימי|סעיף 342מד|סעיף 342מד}}, רשאי כל מי שעלול להיפגע מחיסול החברה להגיש התנגדות לבקשה בתוך 90 ימים ממועד פרסומה. {{ח:סעיף|342מו|הפסקת הליכי הפירוק בידי הרשם|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} הוגשה התנגדות לפי {{ח:פנימי|סעיף 342מה|סעיף 342מה}} או מצא הרשם במהלך התקופה להגשת התנגדויות כי לא מתקיים תנאי מהתנאים לפירוקה של החברה בפירוק מרצון בהליך מזורז, יודיע לחברה על הפסקת הליכי הפירוק ויסיר את פרסום ההודעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 342מד|סעיף 342מד}}. {{ח:סעיף|342מז|חיסול החברה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} מצא הרשם כי לא הוגשה התנגדות לפי {{ח:פנימי|סעיף 342מה|סעיף 342מה}}, ירשום בתום 10 ימי עבודה מהמועד האחרון להגשת התנגדויות לפי {{ח:פנימי|סעיף 342מה|הסעיף האמור}}, את חיסול החברה. {{ח:תת|(ב)}} החברה תהיה מחוסלת ממועד הרישום. {{ח:קטע2|חלק 8א פרק ה|פרק ה׳: הוראות שונות|תיקון: תשע״ח}} {{ח:סעיף|342מח|קבלת החלטה באסיפה כללית בחברה פרטית|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} אין בהוראות {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק זה}} כדי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 76|סעיף 76}}. {{ח:סעיף|342מט|ציון הליכי הפירוק במסמכי החברה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} היתה חברה בהליכי פירוק לפי {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק זה}}, יצוין הדבר בכל מסמך מטעם החברה. {{ח:סעיף|342נ|דוח הנאמן לעניין הליכי פירוק תלויים ועומדים|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} נמשכו הליכי פירוק לפי {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק זה}} למעלה משנה, יגיש הנאמן לרשם, אחת לשנה, דוח בדבר הליכי הפירוק ומצבם. {{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע הוראות בדבר פרטי הדוח, מועד הגשתו ופרסומו. {{ח:סעיף|342נא|עונשין לעניין פירוק|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} בעל מניה בחברה שניתן לגביה צו פירוק או שקיבלה החלטה על פירוק מרצון, לפי {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק זה}}, או נושא משרה בחברה כאמור, שעשה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים: {{ח:תתת|(1)}} הסתיר נכס מנכסי החברה טרם מתן צו הפירוק או ההחלטה על פירוק מרצון, במטרה שלא ייכלל בנכסי קופת הפירוק; {{ח:תתת|(2)}} הסתיר נכס מנכסי החברה לאחר מתן צו הפירוק או ההחלטה על פירוק מרצון; {{ח:תתת|(3)}} לא מסר מידע או מסר מידע חלקי או כוזב לנאמן או לאסיפה הכללית במטרה לפגוע בהליכי הפירוק. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א)(3), מי שנדרש למסור מידע לנאמן לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 47|סעיף 47}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 49|או 49 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}, כפי שהוחלו {{ח:פנימי|סעיף 342יד|בסעיף 342יד(ג)}}, ולא עשה כן או עשה כן באופן חלקי או כוזב במטרה לפגוע בהליכי הפירוק, דינו – מאסר שנה. {{ח:סעיף|342נב|ביטול החיסול|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} חוסלה חברה, רשאי בית המשפט להורות, בצו, על ביטול החיסול, לבקשת כל אדם המעוניין בדבר, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין; משניתן צו לביטול החיסול ניתן לנקוט כל הליך שהיה ניתן לנקוט אילולא חוסלה החברה. {{ח:תת|(ב)}} בקשה לצו בדבר ביטול החיסול תוגש לא יאוחר מתום שנתיים ממועד חיסול החברה; בית המשפט רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו, להתיר הגשת בקשה במועד מאוחר יותר. {{ח:תת|(ג)}} מי שלבקשתו ניתן צו לביטול חיסולה של חברה, ימציא לרשם העתק מהצו בתוך שבעה ימים מיום מתן הצו, והרשם יבטל את רישום חיסול החברה. {{ח:סעיף|342נג|החלת ההוראות על חברת חוץ ותאגידים אחרים|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} הוראות {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק זה}}, לעניין פירוק בידי בית משפט, יחולו, בשינויים המחויבים, גם על חברת חוץ המנהלת עסקים או שיש לה נכסים בישראל, גם אם לא נרשמה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 346|סעיף 346}}. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), השר רשאי להחיל, בצו, את הוראות סעיף קטן (א) גם על תאגיד מסוים אחר. {{ח:סעיף|342נד|תקנות – {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק שמיני א׳}}|תיקון: תשע״ח, תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע הוראות לביצוע {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק זה}}, ובכלל זה הוראות בעניינים אלה: {{ח:תת|(1)}} סדרי דין ואופן ניהולם של הליכים לפי {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק זה}}, ובכלל זה הוראות בעניין הגשת בקשות, מסמכים שיש לצרף אליהן, מועדי הגשתן, המצאתן, הגשת התנגדויות להן, חובת פרסום ואופן הפרסום, וכן הוראות בעניין אופן הגשת תביעת חוב, הפרטים שייכללו בה והמסמכים שיש לצרף אליה; {{ח:תת|(2)}} חובות דיווח שיחולו על החברה, הנאמן וכל בעל עניין אחר בהליכי הפירוק, אופן עריכת הדוחות והפרטים שייכללו בהם; {{ח:תת|(3)}} אגרות ותשלומים בעד הליכים לפי {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק זה}}. {{ח:קטע1|חלק 9|חלק תשיעי: הוראות כלליות}} {{ח:קטע2|חלק 9 פרק 1|פרק ראשון: שינוי סוגי תאגידים}} {{ח:סעיף|343|שינוי סוג החברה|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} חברה פרטית שהפכה לחברה ציבורית או חברה ציבורית שהפכה לחברה פרטית, וכן חברה שהפכה לתאגיד מדווח או חברה שחדלה להיות תאגיד מדווח, וחברה שהפכה לחברת איגרות חוב או שחדלה להיות חברה כאמור, יודיעו על כך לרשם החברות בתוך ארבעה עשר ימים מאותו מועד. {{ח:תת|(ב)}} השר, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע הוראות לענין ביצוע סעיף זה, לרבות הוראות לענין מסמכים אשר יועברו מרשם החברות לרשות ניירות ערך או ממנה לרשם החברות. {{ח:סעיף|344|שינוי אחריות בעלי המניות}} {{ח:תת|(א)}} חברה שאחריות בעלי המניות בה אינה מוגבלת רשאית לשנות את תקנונה ולקבוע, באישור בית המשפט בבקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 350|סעיף 350(א)}} ובתנאים שיקבע, כי אחריות בעלי המניות בה מוגבלת; השר רשאי לקבוע הוראות לביצוע סעיף זה. {{ח:תת|(ב)}} חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת רשאית לשנות את תקנונה, בהסכמת כלל בעלי המניות, ולקבוע שאחריות בעלי המניות בה אינה מוגבלת. {{ח:סעיף|345|הפיכת אגודה שיתופית לחברה}} {{ח:תת|(א)}} אגודה שיתופית רשומה (בסעיף זה – אגודה) המבקשת להירשם כחברה תכין תכנית לארגונה כחברה ותגיש אותה לאישורו של רשם האגודות השיתופיות כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת האגודות השיתופיות|בפקודת האגודות השיתופיות}}. {{ח:תת|(ב)}} השר, בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה, רשאי לקבוע את התנאים שבהם רשאי רשם האגודות השיתופיות לאשר תכנית שהוגשה לו לפי הוראות סעיף קטן (א), לרבות תנאים שמטרתם להבטיח כי מצבם של נושי האגודה לא ישתנה לרעה. {{ח:תת|(ג)}} אישר רשם האגודות השיתופיות את התכנית, תובא התכנית לאישור בפני אסיפה כללית של האגודה שנמסרה עליה הודעה כדין עשרים ואחד ימים מראש, ושפורטה בה התכנית; נתקבלה התכנית ברוב של שלושה רבעים לפחות מן החברים הזכאים להצביע ושהצביעו בעצמם או על ידי שלוח, ייערך תקנון לפי חוק זה, ועם הגשת הבקשה לרישום, יימסר לרשם החברות עותק ממנו וישולמו אגרות כפי שיקבע השר. {{ח:תת|(ד)}} אישר רשם החברות את הרישום, יודיע על כך לרשם האגודות השיתופיות, אשר יבטל את רישום האגודה כאגודה שיתופית ויפרסם הודעה על כך ברשומות; לאחר הביטול ירשום רשם החברות את האגודה כחברה. {{ח:תת|(ה)}} עם רישום האגודה כחברה יעביר רשם האגודות השיתופיות לרשם החברות נסח של כל הרישומים שבפנקס השעבודים שלו, הנוגעים לשעבודים שיצרה האגודה לפני רישומה כחברה ושהיו קיימים בעת הרישום, ושל כל המסמכים שבידו היוצרים שעבודים אלה או המעידים עליהם, ורשם החברות ירשום, בלא אגרה, את השעבודים והפרטים שבנסח הנוגעים לכל שעבוד. {{ח:תת|(ו)}} כלל הנכסים והחיובים, לרבות חיובים ידועים ובלתי ידועים, קיימים ומותנים, של האגודה יעברו עם הרישום לחברה, וכל ההליכים המשפטיים שהאגודה צד להם ניתן להמשיך בהם כך שהחברה תהיה הצד לאותם הליכים. {{ח:קטע2|חלק 9 פרק 1א|פרק ראשון א׳: חברה לתועלת הציבור|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:קטע3|חלק 9 פרק 1א סימן א|סימן א׳: חברה לתועלת הציבור – הוראות כלליות|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:סעיף|345א|חברה לתועלת הציבור|תיקון: תשס״ז־2, תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} חברה לתועלת הציבור היא חברה שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד וכן איסור על חלוקת רווחים או חלוקה אחרת לבעלי מניותיה ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|בפרק זה}} – חלוקת רווחים). {{ח:תת|(ב)}} {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|בפרק זה}}, ”מטרות ציבוריות“ – מטרה כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השנייה}}; השר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 2|התוספת השנייה}}. {{ח:סעיף|345ב|רישום חברה לתועלת הציבור|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} המבקש לרשום חברה שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד וכן איסור על חלוקת רווחים, יצהיר בפני הרשם כי הוא מבקש לרשום חברה לתועלת הציבור; לבקשה יצורפו, בשני עותקים, המסמכים האלה: {{ח:תתת|(1)}} מסמכים לפי {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}}, לרבות תקנון שבו נקבע כי החברה היא חברה לתועלת הציבור לפי דרישות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}; {{ח:תתת|(2)}} הצהרה של חברי ועדת הביקורת הראשונים על נכונותם לכהן כחברי ועדת ביקורת, בהתאם לנוסח לגבי הצהרת דירקטורים ראשונים, בשינויים המחויבים; {{ח:תתת|(3)}} שמו של היזם ומענו; {{ח:תתת|(4)}} פירוט הנכסים שיוקנו לחברה שמתבקש רישומה והגורמים שמהם הועברו; {{ח:תתת|(5)}} הצהרת בעלי המניות, הדירקטורים הראשונים וחברי ועדת הביקורת הראשונים כי ידוע להם שמתבקש רישומה של חברה לתועלת הציבור. {{ח:תת|(ב)}} ראה הרשם כי מתבקש רישומה של חברה לתועלת הציבור, או שינוי תקנון לפי סעיף קטן (ג), לא ירשום את החברה או את שינוי התקנון אלא אם כן אישר רשם ההקדשות כי לאחר רישומה או לאחר שינוי התקנון יתקיימו בה התנאים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 345א|בסעיף 345א(א)}} ותקנונה תואם את הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}, וזאת לאחר שניתן כל המידע שהתבקש לענין זה; רשם ההקדשות ייתן את תשובתו בתוך 45 ימים מיום שהתקבלו כל המסמכים והמידע שנדרשו לענין זה. {{ח:תת|(ג)}} קיבלה חברה החלטה על שינוי תקנונה שכתוצאה ממנה יתקיימו בה התנאים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 345א|בסעיף 345א(א)}}, תודיע על כך לרשם בתצהיר בחתימת מרבית הדירקטורים והמנהל הכללי שלה, ולא יהיה תוקף להחלטה כאמור אלא לאחר רישום השינוי בידי הרשם; לבקשת החברה לרישום שינוי התקנון יצורפו המסמכים האמורים בסעיף קטן (א), בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ד)}} לאחר רישום חברה לתועלת הציבור או לאחר רישום שינוי תקנון, תימסר לחברה תעודת התאגדות או תעודת התאגדות מתוקנת, לפי הענין, שבה יצוין כי היא חברה לתועלת הציבור וכי התקבל על כך אישור רשם ההקדשות. {{ח:תת|(ה)}} רשם הרשם חברה לתועלת הציבור או רשם שינוי תקנון של חברה כאמור, יעביר לרשם ההקדשות עותק מתעודת ההתאגדות או מתעודת ההתאגדות המתוקנת של החברה ומתקנונה וכן עותק מהמסמכים שנמסרו לפי סעיף קטן (א) או (ג), לפי הענין, לצורך רישומה בפנקס כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345ג|בסעיף 345ג}}. {{ח:תת|(ו)}} צוין בתעודת ההתאגדות של החברה כי היא חברה לתועלת הציבור וכי התקבל לגבי רישומה אישור רשם ההקדשות, יראו אותה כחברה הרשומה בפנקס כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345ג|בסעיף 345ג}}. {{ח:תת|(ז)}} לא הצהירה החברה בפני הרשם כאמור בסעיף זה, אין בכך כדי לגרוע מהיותה חברה לתועלת הציבור והיא חייבת להגיש בקשה לרשם ההקדשות לרישום בפנקס כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345ג|בסעיף 345ג}} בצירוף עותק מתעודת ההתאגדות ומרשימת בעלי המניות והדירקטורים בחברה וכן מהמסמכים האמורים בסעיף קטן (א); עם קבלת הודעה מרשם ההקדשות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345ג|בסעיף 345ג(ג)}}, על רישומה של חברה כאמור בפנקס, יתקן הרשם את תעודת ההתאגדות של חברה כאמור בסעיף קטן (ד), בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ח)}} השר רשאי לקבוע טפסים להגשת בקשה לפי סעיף זה וכן מסמכים נוספים שיצורפו לבקשה. {{ח:סעיף|345ג|פנקס חברות לתועלת הציבור|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} רשם ההקדשות ינהל פנקס של חברות לתועלת הציבור ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|בפרק זה}} – הפנקס). {{ח:תת|(ב)}} הפנקס יהיה פתוח לעיון הציבור וכל אדם רשאי לעיין בו. {{ח:תת|(ג)}} קיבל רשם ההקדשות מהרשם את תעודת ההתאגדות של חברה לתועלת הציבור ומסמכים שנמסרו לו לגביה, לפי {{ח:פנימי|סעיף 345ב|סעיף 345ב(ה)}}, ירשום אותה בפנקס; קיבל רשם ההקדשות בקשה מאת חברה לתועלת הציבור לרישום בפנקס, ירשום אותה בפנקס וימסור הודעה על הרישום לחברה ולרשם, אם אישר כי תקנונה תואם את הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}, וזאת לאחר שניתן כל המידע שהתבקש לענין זה. {{ח:תת|(ד)|(1)}} בלי לגרוע מחובת חברה לתועלת הציבור להגיש בקשה לרישומה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 345ב|סעיף 345ב}}, נודע לרשם ההקדשות בדרך אחרת על קיומה של חברה הפועלת למען מטרות ציבוריות בלבד ואוסרת על חלוקת רווחים, ירשום אותה בפנקס. {{ח:תתת|(2)}} רישום כאמור בפסקה (1) ייעשה לאחר שרשם ההקדשות ישלח, בדואר רשום, הודעה לחברה על כוונתו לרשום אותה בפנקס; לא הגיבה החברה להודעה בתוך 45 ימים מיום משלוח ההודעה, ירשום אותה רשם ההקדשות בפנקס וימסור על כך הודעה לחברה ולרשם. {{ח:תתת|(3)}} עם קבלת הודעת רשם ההקדשות יתקן הרשם את תעודת ההתאגדות של החברה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345ב|בסעיף 345ב(ד)}} וימסור אותה לחברה, ויראו את החברה כחברה לתועלת הציבור. {{ח:תת|(ה)}} השר רשאי לקבוע אילו פרטים ייכללו בפנקס. {{ח:סעיף|345ג1|סיוע והנחיה לחברות לתועלת הציבור בניהול ענייניהן|תיקון: תשע״ד־5}} {{ח:ת}} רשם ההקדשות יפרסם מידע והנחיות לחברות לתועלת הציבור, ובמידת האפשר יתרשם מפעילותן ויערוך להן הדרכות, והכול כדי לסייע להן בניהול ענייניהן בהתאם להוראות החוק. {{ח:סעיף|345ד|ציון חל״צ בצד שם חברה|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} חברה לתועלת הציבור הרשומה בפנקס תציין, בצד שמה, בכל מסמך, שילוט או פרסום היוצא מטעמה, את הסיומת ”חברה לתועלת הציבור“ או ”(חל״צ)“. {{ח:תת|(ב)}} חברה שאינה חברה לתועלת הציבור וכן חברה לתועלת הציבור שלא נרשמה בפנקס, לא תציין בצד שמה את הסיומת האמורה בסעיף קטן (א), ולא תציג עצמה בדרך אחרת כחברה לתועלת הציבור. {{ח:סעיף|345ה|סייג לשינוי תקנון|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20}}, חברה לתועלת הציבור אינה רשאית לשנות, במישרין או בעקיפין, את המטרות הקבועות בתקנונה ובכלל זה את ההוראות בתקנונה הנוגעות לייעוד הנכסים בפירוק, או את ההוראות בתקנונה האוסרות חלוקת רווחים, והיא לא תכלול, במישרין או בעקיפין, הוראה בתקנונה המנוגדת להוראות {{ח:פנימי|סעיף 345ז|סעיף 345ז}}; לא יהיה תוקף לשינוי תקנון כאמור אלא אם אושר השינוי בהתאם להוראות סעיף זה. {{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאית חברה לתועלת הציבור, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20}}, להחליף מטרה ציבורית שנקבעה בתקנונה, ובכלל זה את ההוראות בתקנונה הנוגעות לייעוד הנכסים בפירוק, במטרה ציבורית אחרת, וכן להוסיף מטרה ציבורית למטרות הציבוריות הקבועות בתקנונה או לגרוע מהן; בטרם תתקבל החלטת האסיפה הכללית על שינוי המטרות הציבוריות כאמור יציג בפניה הדירקטוריון פירוט של הנכסים שנצברו למטרותיה של החברה עובר לשינוי המבוקש, והמחויבויות שקיבלה על עצמה החברה לענין זה, לרבות כלפי תורמים לחברה. {{ח:תת|(ג)}} החלטת האסיפה הכללית כאמור בסעיף קטן (ב) טעונה רישום בידי רשם ההקדשות או אישור בית המשפט כמפורט להלן, לפי הענין: {{ח:תתת|(1)}} אם המטרה הציבורית שהחברה מבקשת להחליף בתקנונה, לגרוע ממנו או להוסיף לו, קרובה למטרה הציבורית שאותה היא מחליפה או למטרות הציבוריות האחרות הקבועות בתקנונה (בסעיף זה – מטרה קרובה), טעון שינוי כאמור רישום בידי רשם ההקדשות; סבר רשם ההקדשות כי המטרה כאמור אינה מטרה קרובה – יודיע על כך לחברה, והיא תפעל כאמור בפסקה (2); {{ח:תתת|(2)}} אם המטרה הציבורית שהחברה מבקשת להחליף בתקנונה או להוסיף לו, אינה מטרה קרובה, או שאין בתקנון מטרה קרובה למטרה שאותה היא מבקשת לגרוע ממנו, טעון שינוי כאמור אישור בית המשפט. {{ח:תת|(ד)}} רשם ההקדשות לא ירשום שינוי מטרות כאמור בסעיף קטן (ג)(1) אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות החברה, לפעילותה לפני השינוי, ולמחויבויות שקיבלה על עצמה החברה לצורך השינוי. {{ח:תת|(ה)}} בית המשפט יחליט בבקשה לשינוי מטרות של חברה לתועלת הציבור לפי סעיף זה, לאחר שנתן לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו; בית המשפט לא יאשר שינוי מטרות אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות החברה ולפעילותה לפני השינוי, ובתנאים ובהסדרים שיקבע. {{ח:תת|(ו)}} הרשם לא ירשום שינוי מטרות של חברה לתועלת הציבור לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40}}, אלא לאחר שרשם ההקדשות רשם שינוי כאמור או לאחר שקיבל מהחברה עותק של החלטת בית המשפט המאשרת שינוי כאמור, לפי סעיף זה. {{ח:תת|(ז)}} השר רשאי לקבוע הוראות לענין חובה של חברה לתועלת הציבור למסור הודעה על כוונתה לשנות את מטרותיה או על שינוי המטרות, ואת הדרכים למסירתה, וכן את המועדים למסירת ההודעה, בהתחשב בסוגי חברות ורשאי הוא להסמיך את רשם ההקדשות לקבוע הוראות כאמור לגבי חברה מסוימת, בהתחשב באופייה או בנסיבות הענין. {{ח:סעיף|345ו|פעולה בחריגה ממטרות|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:ת}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 56|סעיף 56(ב)}}, אישור חברה לתועלת הציבור בדיעבד לפעולה בחריגה מהמטרות הקבועות בתקנונה יינתן בידי האסיפה הכללית באישור בית המשפט; בית המשפט לא יאשר פעולה כאמור אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות החברה ולפעילותה. {{ח:סעיף|345ז|חלוקה אסורה|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 301|סעיף 301}}, חברה לתועלת הציבור אינה רשאית לבצע חלוקת רווחים, במישרין או בעקיפין, לרבות חלוקת רווחים ליזם החברה, וכל חלוקת רווחים שבוצעה על ידה תיחשב לענין חוק זה כחלוקה אסורה. {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על מתנה קטנת ערך וסבירה שניתנה לפי הנהוג בנסיבות הענין. {{ח:סעיף|345ח|ועדת ביקורת|תיקון: תשס״ז־2, תשע״ד־5}} {{ח:תת|(א)}} האסיפה הכללית של חברה לתועלת הציבור תמנה ועדת ביקורת בהתאם להוראות לפי סעיף קטן (ח), ככל שנקבעו; נושאי משרה של החברה לא יהיו חברים בוועדת הביקורת. {{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:פנימי|חלק 3 פרק 3 סימן ב|סימנים ב׳ עד ז׳ לפרק שלישי, בחלק השלישי}}, יחולו, בשינויים המחויבים, על כינוס ישיבות ועדת הביקורת ואופן ניהולה; לענין הוראות אלה יראו בחברה לתועלת הציבור חברה ציבורית. {{ח:תת|(ג)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 114|סעיפים 114}}, {{ח:פנימי|סעיף 115|115(א), (ב), (ד) ו־(ו)}}, {{ח:פנימי|סעיף 116א|116א}}, {{ח:פנימי|סעיף 117|117}} {{ח:פנימי|סעיף 118|ו־118}} לא יחולו על ועדת ביקורת בחברה לתועלת הציבור. {{ח:תת|(ד)}} אחריותם, זכויותיהם וחובותיהם של חברי ועדת הביקורת יהיו כשל דירקטורים בחברה, בכפוף להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 345י|סעיף 345י}}. {{ח:תת|(ה)}} אלה תפקידי ועדת הביקורת: {{ח:תתת|(1)}} לבדוק את תקינות פעולות החברה ומוסדותיה, לרבות התאמת פעולות החברה למטרותיה; {{ח:תתת|(2)}} לבדוק את השגת יעדי החברה ביעילות ובחיסכון; {{ח:תתת|(3)}} לעקוב אחר ביצוע החלטות האסיפה הכללית והדירקטוריון; {{ח:תתת|(4)}} לעמוד על ליקויים בניהול החברה, בין השאר תוך התייעצות עם המבקר הפנימי של החברה או עם רואה החשבון המבקר, ככל שמונו, ולהציע לדירקטוריון דרכים לתיקונם; מצאה ועדת הביקורת ליקוי כאמור שהוא ליקוי מהותי, תקיים ישיבה אחת לפחות לעניין הליקוי הנדון בלא נוכחות של נושאי משרה בחברה, וככל הניתן – בנוכחות המבקר הפנימי או רואה החשבון המבקר, לפי העניין; על אף האמור, הוועדה תיתן הזדמנות לגורם מבוקר להביא את עמדתו לפניה, וכן רשאי נושא משרה להיות נוכח בישיבה כאמור לשם הצגת עמדה בנושא שבתחומי אחריותו, אם ביקשה זאת הוועדה; {{ח:תתת|(5)}} לבדוק את עניניה הכספיים של החברה, את פנקסי החשבונות שלה ואת תשלומי השכר בה, לרבות ייעוד כספי החברה לקידום מטרותיה; {{ח:תתת|(6)}} להחליט אם לאשר פעולות ועסקאות הטעונות אישור ועדת ביקורת לפי {{ח:פנימי|סעיף 255|סעיפים 255}} {{ח:פנימי|סעיף 268|ו־268 עד 275}}; {{ח:תתת|(6א)}} להחליט על יסוד נימוקים שיפורטו, לגבי פעולות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 255|בסעיף 255}}, אם הן פעולות מהותיות או פעולות שאינן מהותיות, ולגבי עסקאות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 270|בסעיף 270(1) ו־(4)}} – אם הן עסקאות חריגות או עסקאות שאינן חריגות, לצורך אישורן לפי חוק זה, ורשאית ועדת הביקורת להחליט כאמור לגבי סוג של פעולות או עסקאות, לפי אמות מידה שתקבע מראש; קבעה ועדת הביקורת אמות מידה כאמור, תבחן את אופן יישומן מזמן לזמן ולכל הפחות אחת לשנה; {{ח:תתת|(6ב)}} לבחון את מערך הביקורת הפנימית של החברה ואת תפקודו של המבקר הפנימי, ואם עומדים לרשותו המשאבים והכלים הנחוצים לו לצורך מילוי תפקידו, וכן לבחון את תכנית העבודה של המבקר הפנימי לפני הגשתה לאישור הדירקטוריון ולהציע שינויים בה, והכול בשים לב, בין השאר, לצרכיה המיוחדים של החברה ולגודלה; {{ח:תתת|(6ג)}} לבחון את היקף עבודתו של רואה החשבון המבקר ואת שכרו, ולהביא את המלצותיה לפני מי שקובע את שכרו לפי {{ח:פנימי|סעיף 155|סעיפים 155}} {{ח:פנימי|סעיף 165|ו־165}}; {{ח:תתת|(6ד)}} לקבוע הסדרים לגבי אופן הטיפול בתלונות של עובדי החברה בקשר לליקויים בניהול ענייניה ולגבי ההגנה שתינתן לעובדים שהתלוננו כאמור; {{ח:תתת|(7)}} לבדוק כל נושא אחר הקשור לפעילותה של החברה; {{ח:תתת|(8)}} להביא לפני הדירקטוריון והאסיפה השנתית את מסקנותיה לאור בדיקה כאמור בסעיף קטן זה. {{ח:תת|(ו)}} ועדת הביקורת תשלח הודעה על ישיבותיה והנושאים שעל סדר היום לרואה החשבון המבקר של החברה ולמבקר הפנימי של החברה ורשאים הם להשתתף בישיבות ועדת הביקורת. {{ח:תת|(ז)}} ועדת הביקורת רשאית לדרוש כינוס של הדירקטוריון או האסיפה הכללית, לצורך הבאת מסקנותיה לפניהם, ואם לא כונסה ישיבת דירקטוריון או אסיפה כללית, לכנסם בעצמה והוראות {{ח:פנימי|סעיף 64|סעיף 64}} {{ח:פנימי|סעיף 98|או 98}} יחולו לפי הענין, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ח)}} השר רשאי לקבוע הוראות לענין – {{ח:תתת|(1)}} מספר מזערי של חברי ועדת ביקורת אשר יכהנו בחברות לתועלת הציבור שמחזורן עולה על סכום שקבע; {{ח:תתת|(2)}} תנאי כשירות הנדרשים מחברי ועדת ביקורת, דרך כלל או לסוגים של חברות לתועלת הציבור. {{ח:תת|(ט)}} {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|בפרק זה}}, ”מחזור“ – סכום התקבולים השנתי של חברה לתועלת הציבור מכל מקור וסוג, שהתקבלו בממוצע בשלוש שנות הכספים שחלפו, ואם טרם חלפו שלוש שנות כספים מהקמת החברה – סכום התקבולים כאמור שהתקבלו בממוצע בשנות הכספים שחלפו מאז הקמתה. {{ח:סעיף|345ט|מבקר פנימי|תיקון: תשס״ז־2, תשע״ד־5}} {{ח:תת|(א)}} דירקטוריון של חברה לתועלת הציבור שמחזורה עולה על עשרה מיליון שקלים חדשים, או על סכום גבוה יותר שקבע השר, ימנה בהסכמת ועדת הביקורת מבקר פנימי, לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 146|סעיפים 146(ב) עד 148}}, {{ח:פנימי|סעיף 150|ו־150 עד 153}}, בשינויים המחויבים; לא הגיעו הדירקטוריון וועדת הביקורת להסכמה על מינוי המבקר הפנימי, תכריע האסיפה הכללית. {{ח:תת|(ב)}} המבקר הפנימי יגיש לאישור הדירקטוריון הצעה לתכנית עבודה שנתית או תקופתית, לאחר שוועדת הביקורת בחנה אותה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345ח|בסעיף 345ח(6ב)}}, והדירקטוריון יאשרה, בשינויים הנראים לו. {{ח:סעיף|345י|שכר דירקטורים, חברי ועדת ביקורת, ונושאי משרה אחרים|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} דירקטור או חבר ועדת ביקורת, וכן תאגיד בשליטת מי מאלה, לא ייתן, במישרין או בעקיפין, שירותים בשכר לחברה לתועלת הציבור שלא כדירקטור או חבר ועדת ביקורת, לפי הענין; השר רשאי לקבוע הוראות לענין סוגי חברות, בשים לב למטרותיהן ולמספר המועסקים בהן, שבהן יהיה ניתן למנות עובד או מי שנותן לחברה שירותים בשכר, כדירקטור, למעט כיושב ראש הדירקטוריון, ובלבד שמספר הדירקטורים כאמור לא יעלה על רבע מכלל חברי הדירקטוריון; לענין סעיף קטן זה, ”שליטה“ – כמשמעותה {{ח:פנימי|סעיף 1|בסעיף 1}}, לרבות חזקה שאדם שולט בתאגיד אם הוא מחזיק 25% או יותר מההון המונפק של התאגיד או מזכויות ההצבעה בתאגיד, ויראו יחיד וקרובו כאדם אחד. {{ח:תת|(ב)}} השר יקבע הוראות לענין שכר או גמול שישולמו לדירקטורים ולחברי ועדת ביקורת, בחברה לתועלת הציבור, ולענין תנאי כהונתם, לרבות הגבלות לענין שכר, גמול ותנאי הכהונה כאמור; ורשאי השר לקבוע הוראות כאמור לענין נושאי משרה אחרים בחברה לתועלת הציבור, לרבות לענין תנאי העסקתם; הוראות לפי סעיף קטן זה יכול שייקבעו לסוגים של חברות לתועלת הציבור. {{ח:תת|(ג)}} קיבל נושא משרה או חבר ועדת ביקורת שכר בניגוד להוראות לפי סעיף זה, לרבות לשירותים שנתן לחברה, יהיה עליו להשיב לחברה את שקיבל, אלא אם כן יוכיח שלא ידע ולא היה עליו לדעת על קיומה של מגבלת השכר בעת ההתקשרות עימו. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון, לדירקטור ולחבר ועדת ביקורת בחברה לתועלת הציבור)|תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון, לדירקטור ולחבר ועדת ביקורת בחברה לתועלת הציבור), התשס״ט–2009}} ו{{ח:חיצוני|תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון, לדירקטור ולחבר ועדת ביקורת בחברת לתועלת הציבור) (הוראת שעה)|תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון, לדירקטור ולחבר ועדת ביקורת בחברת לתועלת הציבור) (הוראת שעה), התשפ״ב–2022}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון בחברה לתועלת הציבור שמחזורה מעל 500 מיליון שקלים חדשים)|תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון בחברה לתועלת הציבור שמחזורה מעל 500 מיליון שקלים חדשים), התש״ע–2010}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הוראות לעניין מינוי חבר סגל אקדמי בחברה לתועלת הציבור שהיא מוסד להשכלה גבוהה לדירקטוריון החברה)|תקנות החברות (הוראות לעניין מינוי חבר סגל אקדמי בחברה לתועלת הציבור שהיא מוסד להשכלה גבוהה לדירקטוריון החברה), התשע״ב–2012}}.}} {{ח:סעיף|345יא|הוצאות לניהול חברה לתועלת הציבור|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע שיעור הוצאות מרבי שרשאית חברה לתועלת הציבור להוציא לניהולה, לרבות לשכר ולגמול, ביחס למחזורה או לכספים שהוציאה לקידום מטרותיה; הוראות כאמור יכול שייקבעו לסוגים של חברות לתועלת הציבור. {{ח:סעיף|345יב|אישור עסקאות מסוימות|תיקון: תשס״ז־2, תשע״ד־5}} {{ח:תת|(א)}} על עסקאות של חברה לתועלת הציבור יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 255|סעיף 255}} והוראות לפי {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 5|הפרק החמישי בחלק השישי}}, למעט {{ח:פנימי|סעיף 272|סעיפים 272(ג) ו־(ג1)}}, {{ח:פנימי|סעיף 273|273(ב)}}, {{ח:פנימי|סעיף 275|275(ג1)}} {{ח:פנימי|סעיף 279|ו־279}}, החלות על חברה ציבורית, אף אם היא חברה פרטית, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות אחרות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|בפרק זה}}, ובשינויים אלה: {{ח:תתת|(1)}} עסקה של חברה לתועלת הציבור עם דירקטור או עם חבר ועדת ביקורת או עם תאגיד בשליטה של מי מהם, טעונה, נוסף לאמור {{ח:פנימי|סעיף 275|בסעיף 275}}, גם אישור בית המשפט לאחר שנתן לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו; בית המשפט לא יאשר את העסקה, אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן; בפסקה זו, ”עסקה“ – למעט עסקה למתן שירותים בשכר האסורה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 345י|סעיף 345י(א)}}, ולמעט התקשרות לפי הוראות חוק זה, בדבר תנאי כהונה של אותו אדם כדירקטור או חבר ועדת ביקורת לפי הענין; {{ח:תתת|(2)}} עסקה חריגה של חברה לתועלת הציבור עם מי מאלה המפורטים להלן או עם תאגיד בשליטה של מי מהם, טעונה, נוסף לאמור {{ח:פנימי|סעיף 275|בסעיף 275}}, גם אישור בית המשפט, לאחר שנתן לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו: קרוב של דירקטור, קרוב של חבר ועדת ביקורת, בעל מניה בחברה או קרובו, או יזם החברה או קרובו; {{ח:תתת|(3)}} עסקה של חברה לתועלת הציבור עם מי מהמנויים בפסקה (2), שאינה עסקה חריגה, טעונה אישור ועדת הביקורת ולאחר מכן אישור הדירקטוריון, והודעה על אישור העסקה ופרטיה תימסר לרשם ההקדשות; סבר רשם ההקדשות כי העסקה היא עסקה חריגה, יודיע על כך לחברה בתוך שלושים ימים מיום שהתקבלה הודעת החברה והעסקה תהיה טעונה אישור כאמור בפסקה (2); {{ח:תתת|(4)}} בכל מקום שבו נדרש אישור ועדת התגמול יראו כאילו נדרש אישור ועדת הביקורת; {{ח:תתת|(5)}} {{ח:פנימי|סעיף 272|סעיף 272(א)}} יחול על התקשרות עם נושא משרה שאינו דירקטור או חבר ועדת ביקורת באשר לתנאי כהונתו והעסקתו. {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף קטן (א)(1) ו־(3), לא יחולו על עסקה בסכום מזערי או על עסקה שתנאיה זהים לעסקאות אחרות של החברה עם הציבור הרחב. {{ח:תת|(ג)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הוראות {{ח:פנימי|סעיף 280|סעיף 280}} יחולו על עסקאות שלא אושרו בהתאם לקבוע בסעיף זה. {{ח:תת|(ד)}} בסעיף זה, ”שליטה“ – כהגדרתה {{ח:פנימי|סעיף 345י|בסעיף 345י(א)}}. {{ח:סעיף|345יג|אחריות נושאי משרה וחברי ועדת ביקורת|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 258|סעיף 258(ב)}}, חברה לתועלת הציבור אינה רשאית לפטור נושא משרה או חבר ועדת ביקורת בה מאחריותו בשל הפרת חובת הזהירות כלפיה או לתת התחייבות לשיפוי עקב הפרת חובת הזהירות, ולא יהיה תוקף להתחייבות לשיפוי כאמור. {{ח:תת|(ב)}} חברה לתועלת הציבור שלא נרשמה בפנקס, יראו את נושאי המשרה בה כמי שהפרו את חובתם כלפי החברה אלא אם כן הוכיח נושא המשרה אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי לרשום את החברה; {{ח:תתת|(2)}} שהסתמך בתום לב על מידע מאת בעל תפקיד בחברה המוסמך לכך כי לא חלה חובה להירשם או כי החברה נרשמה כנדרש; {{ח:תתת|(3)}} שבשל נסיבות הענין המיוחדות לא היה עליו לדעת על הפרת החובה לרישום בפנקס; {{ח:תתת|(4)}} כי החברה פעלה בהתאם לשאר הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}, אף אם לא נרשמה בפנקס. {{ח:סעיף|345יד|תביעות נגזרת והגנה נגזרת|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} נוסף על הוראות {{ח:פנימי|סעיף 194|סעיף 194(א)}}, רשאי גם רשם ההקדשות, באישור היועץ המשפטי לממשלה, להגיש תביעה נגזרת בענינה של חברה לתועלת הציבור. {{ח:תת|(ב)}} נוסף על הוראות {{ח:פנימי|סעיף 203|סעיף 203(א)}}, רשאי גם רשם ההקדשות או היועץ המשפטי לממשלה להתגונן בשם חברה לתועלת הציבור. {{ח:תת|(ג)}} הוראות לפי {{ח:פנימי|חלק 5 פרק 3 סימן א|סימן א׳ לפרק שלישי בחלק החמישי}}, יחולו על תביעה נגזרת או הגנה נגזרת כאמור בסעיף זה, לפי הענין, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|345טו|העברת מניות|תיקון: תשס״ז־2, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} בעל מניה בחברה לתועלת הציבור לא יעביר מניה ממניותיו בתמורה אלא אם כן ניתן לכך אישור בית המשפט מראש, לאחר שניתנה לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו; ואולם, העברת מניות בתמורה לסכום מזערי לא תהיה טעונה אישור כאמור בסעיף זה, ובלבד שבעל המניה דיווח מראש לרשם ההקדשות על העברת המניה כאמור. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), מניה בחברה לתועלת הציבור אינה ניתנת להורשה, לעיקול או לשעבוד והיא לא תהווה חלק מנכסי בעל המניה העומדים לחלוקה בפירוקו או בהליכי חדלות פירעון החלים לגביו, לפי הענין, ולא תוקנה למפרק או לנאמן, לפי הענין; במות בעל מניה או בפירוקו, יהיה דינה כדין מניה רדומה, כהגדרתה {{ח:פנימי|סעיף 308|בסעיף 308}}. {{ח:סעיף|345טז|מיזוג|תיקון: תשס״ז־2, תש״ע}} {{ח:תת|(א)}} חברה לתועלת הציבור רשאית להתמזג, לפי הוראות חוק זה, רק עם חברה לתועלת הציבור אחרת או עם עמותה בעלת מטרות ציבוריות כמשמעותן {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|בפרק זה}}, ובלבד שנוסף על האישורים הנדרשים לצורך מיזוג לפי חוק זה, ניתן למיזוג אישור בית המשפט. על מיזוג כאמור בסעיף זה יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק העמותות#פרק ד2|פרק ד׳2 לחוק העמותות}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט לא יאשר מיזוג כאמור בסעיף זה אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות החברות המתמזגות ולפעילותן לפני המיזוג, ובתנאים והסדרים שיקבע. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט יחליט בבקשה לאישור מיזוג כאמור בסעיף זה לאחר שנתן לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו. {{ח:סעיף|345יז|פשרה או הסדר|תיקון: תשס״ז־2, תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} על כל הליך לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|פרק שלישי לחלק התשיעי}}, בנוגע לחברה לתועלת הציבור, תימסר הודעה לרשם ההקדשות ותינתן לו הזדמנות להביע את עמדתו. {{ח:תת|(ב)}} בעלי המניות בחברה לתועלת הציבור לא יהיו זכאים, במסגרת הליך לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|פרק שלישי לחלק התשיעי}}, לחלק בנכסי החברה, רק בשל היותם בעלי מניות בה. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט לא יאשר פשרה או הסדר לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|פרק שלישי לחלק התשיעי}}, בנוגע לחברה לתועלת הציבור, אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות החברה ולפעילותה, ובלבד שהפשרה או ההסדר תואמים את ההוראות החלות על חברה לתועלת הציבור לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}, ובכלל זה ההוראות לענין שינוי מטרות החברה או פירוקה, לפי מהות הפשרה או ההסדר המוצעים. {{ח:סעיף|345יח|מינוי חוקר|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} קיים יסוד סביר לחשש כי חברה לתועלת הציבור אינה מקיימת את ההוראות לפי חוק זה או שאינה מקיימת את הוראות תקנונה, רשאי רשם ההקדשות, לבקשת בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות 25 אחוזים מההון המונפק או לפחות 25 אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, לבקשת ועדת הביקורת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, או מיזמתו, לחקור בעניניה של אותה חברה ויהיו לו לשם כך הסמכויות לפי {{ח:חיצוני|חוק ועדות חקירה#סעיף 9|סעיפים 9 עד 11}} {{ח:חיצוני|חוק ועדות חקירה#סעיף 27|ו־27(ב) לחוק ועדות חקירה, התשכ״ט–1968}}. {{ח:תת|(ב)}} לצורך ביצוע חקירה כאמור בסעיף קטן (א) רשאי רשם ההקדשות למנות חוקר; מונה חוקר כאמור יהיו נתונות לו סמכויות החקירה כאמור בסעיף קטן (א), בכפוף לתנאי המינוי; החוקר ימסור לרשם ההקדשות דין וחשבון. {{ח:תת|(ג)}} מונה חוקר כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי רשם ההקדשות להטיל את הוצאות החקירה, כולן או חלקן, על החברה לתועלת הציבור, על נושאי משרה בה, או על אדם שפנה לרשם ההקדשות בבקשה לפתוח בחקירה, ורשאי הוא לדרוש ממבקש החקירה ערובה להוצאותיה. {{ח:סעיף|345יט|פירוק בידי בית משפט|תיקון: תשס״ז־2, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} חברה לתועלת הציבור תפורק בידי בית המשפט לפי הוראות {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}} הממשיכות לחול לפי {{ח:פנימי|סעיף 345כג|סעיף 345כג}} ובכפוף לאמור {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|בפרק זה}}. {{ח:תת|(ב)}} נוסף על עילות הפירוק הקבועות {{ח:חיצוני|פקודת החברות|בפקודת החברות}} ובחוק זה, רשאי בית המשפט לפרק חברה לתועלת הציבור בהתקיים אחת מאלה: {{ח:תתת|(1)}} פעולות החברה מתנהלות בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה; {{ח:תתת|(2)}} מי שנתמנה לבצע חקירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 345יח|סעיף 345יח}} המליץ על פירוק החברה. {{ח:תת|(ג)}} בקשה לפירוק חברה לתועלת הציבור בשל אחת העילות המנויות בסעיף קטן (ב) תוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה או בידי רשם ההקדשות; בקשה לפירוק חברה לתועלת הציבור בשל העילות המנויות {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 257|בסעיף 257 לפקודת החברות}} יכול שתוגש גם בידי רשם ההקדשות. {{ח:תת|(ד)}} לא תוגש בקשה לפירוק חברה לתועלת הציבור, בידי היועץ המשפטי לממשלה או בידי רשם ההקדשות, בשל העילה המנויה בפסקה (1) שבסעיף קטן (ב), או בידי רשם ההקדשות בשל העילה המנויה {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 257|בסעיף 257(5) לפקודת החברות}}, אלא לאחר שהתרה רשם ההקדשות בחברה, בכתב, לתקן את הפגם, והחברה לא עשתה כן בתוך פרק הזמן שקבע לכך, ואם לא קבע פרק זמן, בתוך זמן סביר לאחר קבלת ההתראה. {{ח:סעיף|345כ|פירוק מרצון|תיקון: תשס״ז־2, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 345יט|סעיף 345יט}}, רשאית חברה לתועלת הציבור להתפרק בפירוק מרצון לפי הוראות {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}} הממשיכות לחול לפי {{ח:פנימי|סעיף 345כג|סעיף 345כג}}, ובלבד שמתקיימים, נוסף על התנאים הנדרשים לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות|הפקודה האמורה}}, גם תנאים אלה: {{ח:תתת|(1)}} לפני משלוח ההזמנות לאסיפת החברה, שבה הוצע לפרקה מרצון, ערכו מרבית הדירקטורים, ומרבית חברי ועדת הביקורת תצהיר, שהם בדקו את מצב עסקי החברה ונוכחו שתוכל לפרוע את חובותיה במלואם תוך שנה מתחילת הפירוק, ותצהיר זה הוגש לרשם ולרשם ההקדשות 21 ימים לפחות לפני משלוח ההזמנות; התצהיר ייערך, בין היתר, בהסתמך על דוחות כספיים כמשמעותם {{ח:פנימי|חלק 4 פרק 6|בפרק שישי לחלק הרביעי}}, ליום 31 בדצמבר של השנה שקדמה למועד הגשת התצהיר (בסעיף זה – המועד הקובע), ואם חלפו למעלה מחודשיים מהמועד הקובע, גם בהסתמך על דוח כספי סקור לפי כללי חשבונאות מקובלים, המשקף את מצבה של החברה סמוך ככל הניתן למועד הגשת התצהיר וסוקר, בין השאר, את השינויים המהותיים מהמועד הקובע; הדוחות האמורים יצורפו לתצהיר ויוגשו יחד עימו כאמור לרשם ולרשם ההקדשות; {{ח:תתת|(2)}} החברה מסרה הודעה על החלטתה להתפרק מרצון לרשם ולרשם ההקדשות. {{ח:תת|(ב)}} נוסף על הוראות {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 321|סעיף 321 לפקודת החברות}}, החלטה על פירוק מרצון תפורסם בתוך שבעה ימים ממועד קבלתה בעיתון יומי הנדפס בשפה העברית, ובחברה שעיקר עסקיה מנוהלים במגזר הערבי – גם בעיתון יומי הנדפס בשפה הערבית; רשם ההקדשות רשאי להורות לחברה לפרסם את ההחלטה בדרכים אחרות, אם מצא בכך צורך בנסיבות הענין. {{ח:תת|(ג)}} נוסף על הוראות {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 262|סעיפים 262}} {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 341|ו־341 לפקודת החברות}}, מקום שחברה לתועלת הציבור מתפרקת מרצון, רשאי בית המשפט, בכל שלב, להורות, לבקשת רשם ההקדשות, כי הפירוק יהיה בידי בית המשפט, אם מצא כי קיים אינטרס ציבורי בפיקוח בית המשפט על הליכי הפירוק של החברה. {{ח:תת|(ד)}} דוחות שעל המפרק להגיש בפירוק מרצון לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}} יאושרו בידי ועדת הביקורת. {{ח:סעיף|345כא|הוראות כלליות לענין פירוק|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} בעלי המניות של חברה לתועלת הציבור לא יהיו זכאים, בעת פירוקה, לחלק בנכסיה, רק בשל היותם בעלי מניות כאמור. {{ח:תת|(ב)}} פורקה חברה לתועלת הציבור ולאחר שנפרעו חובותיה במלואם נותרו נכסים, ינהגו בהם לפי הוראות התקנון, ובלבד שאם החברה פורקה בידי בית המשפט, בית המשפט שוכנע שאין בהוראות האמורות כדי להביא לכך שנכסי החברה יחולקו לאחר פירוקה, במישרין או בעקיפין, לבעלי המניות או ליזם החברה, או שיועברו נכסים, לאחר הפירוק, במישרין או בעקיפין, למטרות שאינן מטרות ציבוריות הקרובות למטרות החברה ערב מועד הפירוק, ואם פורקה החברה מרצון – שוכנע כאמור רשם ההקדשות; בהעדר הוראות כאמור או בהעדר אפשרות לנהוג לפיהן, יועברו נכסים אלה, לפי הוראות בית המשפט, למטרה ציבורית שקבע בית המשפט כקרובה למטרות החברה. {{ח:תת|(ג)}} הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו לגבי נכס, שנקבע במועד העברתו לחברה, בהסכם או בתקנון החברה, כי הוא יועבר לאחר הפירוק לאדם שהעבירו לחברה (בסעיף קטן זה – המעביר) או לאדם אחר שקבע המעביר. {{ח:סעיף|345כב|מעמד רשם ההקדשות בהליכי פירוק|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} העתק מכל בקשה שהוגשה במסגרת הליך לפירוק מרצון או לפירוק בידי בית המשפט, של חברה לתועלת הציבור, ומכל החלטה שניתנה במסגרת הליך כאמור, יימסרו לרשם ההקדשות, וכל הודעה או דוח לענין פירוק כאמור שיש למסרם לרשם לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}}, יימסרו גם לרשם ההקדשות. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט יחליט בבקשה שהוגשה כאמור בסעיף קטן (א) לאחר שנתן לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו. {{ח:תת|(ג)}} רשם ההקדשות רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיחליט בכל שאלה הנובעת מן הפירוק. {{ח:סעיף|345כג|תחולת הוראות {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}}|תיקון: תשס״ז־2, תשע״ח}} {{ח:ת}} הוראות לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}} למעט {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 352|סעיפים 352 עד 356 לפקודה האמורה}} לענין פירוק בידי בית משפט או פירוק מרצון, לפי הענין, הממשיכות לחול לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 376|סעיף 376(1) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}, וכן ההוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ד|חלק ד׳ לחוק האמור}}, יחולו על פירוקה של חברה לתועלת הציבור בשינויים המחויבים, אלא אם כן נקבע אחרת לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}, ואולם בכל סתירה בין ההוראות האמורות להוראות לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}, יגברו ההוראות לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}; ההוראות לפי {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק שמיני א׳ לחוק זה}}, לא יחולו על פירוק של חברה לתועלת הציבור. {{ח:סעיף|345כד|חובת דיווח והגשת מסמכים|תיקון: תשס״ז־2, תשס״ח, תשע״ד־5, תשע״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} חברה לתועלת הציבור החייבת בהגשת דין וחשבון שנתי ודיווחים אחרים לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 140|סעיפים 140}} {{ח:פנימי|סעיף 141|ו־141}}, תגישם גם לרשם ההקדשות; בהודעה לענין העברת מניות או מינויים לדירקטוריון ושינויים בהרכבו לפי {{ח:פנימי|סעיף 140|סעיף 140}} יצוין כי בעל המניות הנעבר או הדירקטור שמונה, לפי הענין, יודע כי החברה היא חברה לתועלת הציבור. {{ח:תת|(ב)}} על חברה לתועלת הציבור יחולו חובות הדיווח והגשת המסמכים, החלות על עמותה לפי {{ח:חיצוני|חוק העמותות#סעיף 36|סעיפים 36}}, {{ח:חיצוני|חוק העמותות#סעיף 36א|36א}}, {{ח:חיצוני|חוק העמותות#סעיף 38|38}}, {{ח:חיצוני|חוק העמותות#סעיף 38א|38א}} {{ח:חיצוני|חוק העמותות#תוספת 2|והתוספת השניה לחוק העמותות}} וכן הוראות {{ח:חיצוני|חוק העמותות#סעיף 38ב|סעיף 38ב לחוק האמור}} ואולם הדוחות והמסמכים כאמור יוגשו לרשם ההקדשות וסמכויות רשם העמותות לפי סעיפים אלה, לענין סעיף זה, יהיו נתונות לרשם ההקדשות. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|כללי החברות (הגשה באופן מקוון בידי חברה לתועלת הציבור)|כללי החברות (הגשה באופן מקוון בידי חברה לתועלת הציבור), התשע״ט–2019}}.}} {{ח:תת|(ג)}} הדוח הכספי והדוח המילולי כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק העמותות|בחוק העמותות}}, יאושרו בידי האסיפה הכללית ויוגשו לא יאוחר מיום 30 ביוני בשנה שלאחר תום תקופת הדוח, ורשאי רשם ההקדשות להאריך את המועד להגשתם. {{ח:תת|(ד)}} השר רשאי לקבוע, דרך כלל או לסוגים של חברות לתועלת הציבור, חובות דיווח והגשת מסמכים לרשם או לרשם ההקדשות, שיחולו על חברות כאמור, נוסף על החובות החלות עליהן לפי הוראות חוק זה, ובכלל זה, הגשתם בדיווח אלקטרוני, וכן רשאי הוא לקבוע טפסים שחובה להשתמש בהם לעניין {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}} והפרטים שיש לכלול בהם. {{ח:תת|(ה)}} המסמכים שהוגשו לרשם ההקדשות לפי סעיף זה יהיו פתוחים במשרדו לעיונו של כל דורש, והוראות {{ח:חיצוני|חוק העמותות#סעיף 39|סעיף 39 לחוק העמותות}} יחולו לעניין עיון במסמכים בתיק חברה לתועלת הציבור ולעניין פרסומם לציבור, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ו)}} סמכויות רשם העמותות לתת פטור לענין סעיף זה, יהיו נתונות לרשם ההקדשות. {{ח:סעיף|345כד1|הסמכת מפקחים וסמכויות פיקוח|תיקון: תשע״ד־5}} {{ח:תת|(א)}} רשם ההקדשות רשאי להסמיך, מבין עובדי משרד המשפטים הכפופים לו, מפקחים לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי חוק זה החלות על חברות לתועלת הציבור, ואולם לא ימונה למפקח אלא מי שמתקיימים בו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת רשם ההקדשות, לשמש כמפקח; {{ח:תתת|(2)}} הוא קיבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי חוק זה, כפי שהורה השר; {{ח:תתת|(3)}} הוא עומד בתנאי כשירות נוספים, ככל שהורה השר. {{ח:תת|(ב)}} לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי חוק זה, רשאי רשם ההקדשות וכן מפקח – {{ח:תתת|(1)}} לדרוש מאדם שיש יסוד להניח כי הוא עובד חברה לתועלת הציבור, נושא משרה בה או בעל תפקיד אחר בה ונמצא במקום שבו פועלת החברה או שיש יסוד להניח שהיא פועלת בו, למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו; {{ח:תתת|(2)}} להיכנס, בכל עת סבירה, לכל מקום כאמור בפסקה (1), ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא על פי צו של בית משפט; הכניסה תיעשה בליווי המחזיק במקום או נציגו, ואולם אין בסירוב להתלוות למפקח כדי למנוע ממנו למלא את תפקידו; הפעלת הסמכות לפי פסקה זו תיעשה בהתאם לתכנית פיקוח שאישר רשם ההקדשות לעניין זה; {{ח:תתת|(3)}} לדרוש מעובד החברה, מנושא משרה בה, מבעל תפקיד אחר בה או מכל אדם אחר הנוגע בדבר למסור לו כל מידע או מסמך שיש בידו, לרבות פלט, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק המחשבים|בחוק המחשבים, התשנ״ה–1995}}, שיש בהם כדי להבטיח או להקל את ביצוען של ההוראות לפי חוק זה או של הוראות תקנון החברה. {{ח:תת|(ג)}} הפעלת סמכויות הפיקוח לפי סעיף זה תיעשה בהתאם לנהלים שיקבע רשם ההקדשות, בשים לב למאפיינים הייחודיים למקום ולפעילות המתבצעת בו ולמקבלי השירות מהחברה. {{ח:תת|(ד)}} מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי סעיף זה, אלא בעת מילוי תפקידו ובמידה הדרושה לכך, ובהתקיים כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו; {{ח:תתת|(2)}} יש בידו תעודה החתומה על ידי רשם ההקדשות, המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו, שאותה יציג על פי דרישה. {{ח:סעיף|345כד2|הסתייעות בבודק חיצוני, סמכויותיו וחובותיו|תיקון: תשע״ד־5}} {{ח:תת|(א)}} לשם בדיקת עמידתה של חברה לתועלת הציבור בהוראות לפי חוק זה החלות עליה ובהוראות תקנונה, רשאי רשם ההקדשות להסתייע בבודק, גם אם אינו עובד המדינה ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|בפרק זה}} – בודק חיצוני), שיערוך בדיקות בהתאם לרשימת עניינים שיפרסם רשם ההקדשות באתר האינטרנט של משרד המשפטים ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|בפרק זה}} – בדיקות), ובאופן ובתדירות כפי שיורה רשם ההקדשות. {{ח:תת|(ב)}} בודק חיצוני יפעל מטעם רשם ההקדשות, בהתאם להנחייתו ולהוראותיו ותחת פיקוחו. {{ח:תת|(ג)}} הבודק החיצוני ימסור לחברה את טיוטת הדין וחשבון הסופי שלו, ויודיע לה על זכותה להגיש את תגובתה בתוך 30 ימים או בתוך תקופה ארוכה יותר שאישר רשם ההקדשות; הבודק החיצוני יגיש לרשם ההקדשות את הדין וחשבון הסופי שיכלול את ממצאי בדיקתו, תגובת החברה אליהם והמלצותיו; העתק מהדין וחשבון יימסר לחברה. {{ח:תת|(ד)}} בודק חיצוני לא יפעיל סמכות הכרוכה בהפעלה של שיקול הדעת שניתן לרשם ההקדשות לפי דין. {{ח:תת|(ה)}} הרואה את עצמו נפגע מבדיקה שערך בודק חיצוני, מממצאי בדיקתו, מהמלצותיו או מכל פעולה אחרת שלו, רשאי לפנות בבקשה מנומקת בכתב לרשם ההקדשות. {{ח:תת|(ו)}} רשם ההקדשות רשאי, על פי בקשה כאמור בסעיף קטן (ה) או מיוזמתו, לתת לבודק חיצוני הוראות בעניין עריכת בדיקות, לעיין מחדש בממצאי הבדיקות, לערוך בדיקות נוספות בעצמו, למנות בודק חיצוני אחר, או לפעול בכל דרך אחרת שימצא לנכון. {{ח:תת|(ז)}} דינו של בודק חיצוני ושל כל עובד המבצע בדיקות מטעמו לפי סעיף זה כדין עובדי המדינה לעניין ההוראות הנוגעות לעובדי הציבור {{ח:חיצוני|חוק העונשין|בחוק העונשין, התשל״ז–1977}}. {{ח:סעיף|345כד3|אישור לשמש בודק חיצוני, התלייתו וביטולו|תיקון: תשע״ד־5, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} רשם ההקדשות רשאי לתת אישור לשמש בודק חיצוני למי שמתקיימים בו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים או תאגיד שהתאגד ונרשם בישראל, ובלבד שאין הגבלה על אחריות בעלי המניות או השותפים בתאגיד; {{ח:תתת|(2)}} הוא לא הורשע בעבירה פלילית כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 226|בסעיף 226(א)}} או בעבירה פלילית או משמעתית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לקבל אישור לשמש בודק חיצוני, ולא הוגשו נגדו כתב אישום או קובלנה משמעתית בשל חשד לביצוע עבירות כאמור, ואם הוא תאגיד – התאגיד וכן נושא משרה או בעל שליטה בו, וכל עובד שיבצע בדיקות מטעם התאגיד, לא הורשעו בעבירה כאמור ולא הוגשו נגדם כתב אישום או קובלנה משמעתית בשל חשד לביצוע עבירות כאמור; {{ח:תתת|(3)}} הוא, ואם הוא תאגיד – התאגיד וכן נושא משרה או בעל שליטה בו, וכל עובד שיבצע בדיקות מטעם התאגיד, לא עלולים להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין מילוי תפקידם לפי סעיף זה לבין עניין אישי אחר או תפקיד אחר; {{ח:תתת|(4)}} הוא לא הוכרז פסול דין {{ח:הערה|או}} לא ניתן לגביו צו לפתיחת הליכים ומתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון כל עוד לא הופטר, ואם הוא תאגיד – גם לא ניתן לגביו צו פירוק; {{ח:תתת|(5)}} הוא בעל מומחיות וניסיון מתאימים. {{ח:תת|(ב)}} התקשרות עם בודק חיצוני תיעשה בהתאם להוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק חובת המכרזים|חוק חובת המכרזים, התשנ״ב–1992}}. {{ח:תת|(ג)}} אישור לשמש בודק חיצוני יהיה לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים; רשם ההקדשות רשאי להאריך אישור כאמור לתקופות נוספות שלא יעלו על שלוש שנים כל אחת, ובלבד שלא ישמש אדם כבודק חיצוני תקופה העולה על שמונה שנים רצופות; על אף האמור, רשם ההקדשות רשאי להאריך אישור של בודק חיצוני לתקופה נוספת שלא תעלה על שישה חודשים לשם סיום בדיקה שהחל בה לפני תום תקופת האישור. {{ח:תת|(ד)}} בודק חיצוני שחדל להתקיים בו תנאי מהתנאים המנויים בסעיף קטן (א) או שמתקיימת לגביו עילה המונעת ממנו לשמש בודק חיצוני יודיע על כך מיד לרשם ההקדשות. {{ח:תת|(ה)}} רשם ההקדשות רשאי, מיוזמתו או על פי תלונה שהוגשה לו, לבטל אישור לשמש בודק חיצוני או להתלותו לתקופה שיקבע, לאחר שנתן לבודק החיצוני הזדמנות לטעון את טענותיו, אם מצא כי האישור ניתן על יסוד מידע כוזב או שגוי, כי תנאי מהתנאים המנויים בסעיף קטן (א) הופר או חדל להתקיים או שקיימות נסיבות אחרות שבשלהן אין הוא ראוי או מתאים לשמש בודק חיצוני. {{ח:תת|(ו)}} רשם ההקדשות יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים את אלה: {{ח:תתת|(1)}} רשימת הבודקים החיצוניים בעלי האישורים התקפים; {{ח:תתת|(2)}} הדרכים הייעודיות לפנייה לרשם לצורך בירור תלונות על בודקים חיצוניים. {{ח:תת|(ז)}} השר רשאי לקבוע הוראות לעניין ביצוע סעיף זה, לרבות לעניין – {{ח:תתת|(1)}} השכלה, ניסיון מקצועי והכשרה של בודקים חיצוניים; {{ח:תתת|(2)}} נסיבות שבהן יראו בודק חיצוני כנמצא במצב של ניגוד עניינים; {{ח:תתת|(3)}} הגבלות שיחולו על בודק חיצוני לאחר שסיים לשמש ככזה. {{ח:סעיף|345כד4|דרישת מידע על ידי בודק חיצוני|תיקון: תשע״ד־5}} {{ח:תת|(א)}} בודק חיצוני רשאי לדרוש מחברה לתועלת הציבור ומכל אחד מהגורמים שלהלן, למסור לו כל מידע או מסמך, לרבות פלט כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק המחשבים|בחוק המחשבים, התשנ״ה–1995}}, הנוגעים לענייני החברה, ככל שהם נמצאים בידו, הכול כפי שיפרט בדרישה ובמועד שפורט בה: {{ח:תתת|(1)}} בעלי המניות בחברה; {{ח:תתת|(2)}} נושאי המשרה בחברה; {{ח:תתת|(3)}} חברי ועדת הביקורת של החברה; {{ח:תתת|(4)}} עובדי החברה; {{ח:תתת|(5)}} גורמים נוספים שקבע השר שיש להם זיקה לפעילות החברה. {{ח:תת|(ב)}} היה לרשם ההקדשות יסוד סביר להניח כי חברה לתועלת הציבור הפרה הוראה מההוראות לפי חוק זה החלות עליה, רשאי הוא להורות לבודק החיצוני לדרוש מידע ומסמכים כאמור בסעיף קטן (א) גם ממי שהיה בארבע השנים שקדמו למועד הדרישה, אחד מהמנויים בפסקאות (1) עד (4) של אותו סעיף קטן. {{ח:תת|(ג)}} בודק חיצוני וכל עובד מטעמו ישמרו בסוד כל מידע שהגיע אליהם עקב או תוך כדי מילוי תפקידם, לא יעשו בו כל שימוש ולא יגלו אותו לאחר, אלא ככל הנחוץ לשם מילוי תפקידם. {{ח:תת|(ד)}} השר רשאי לקבוע הוראות לעניין ביצוע סעיף זה, ובכלל זה לעניין דרך שמירת מידע ומסמכים על ידי בודק חיצוני ותקופות שמירתם. {{ח:סעיף|345כד5|דיווח לכנסת על הסתייעות בבודקים חיצוניים|תיקון: תשע״ד־5}} {{ח:ת}} השר ידווח לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אחת לשנתיים, על יישום הוראות {{ח:פנימי|סעיף 345כד2|סעיפים 345כד2 עד 345כד4}}. {{ח:סעיף|345כה||תיקון: תשס״ז־2, תש״ע־3}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|345כו|פניה לבית המשפט|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:ת}} בכל ענין לפי חוק זה הנוגע לחברה לתועלת הציבור, רשאי לפנות לבית משפט כל מי שנפגע מפעולתה של החברה, בין במעשה ובין במחדל, בבקשה למתן הוראות לחברה לפעול בהתאם למטרותיה או בהתאם להוראות חוק זה; כן רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בכל הליך לפי חוק זה הנוגע לחברה לתועלת הציבור ולהתייצב ולטעון בהליך כאמור אם הוא סבור שיש בו ענין לציבור. {{ח:סעיף|345כז|אגרות ותשלומים|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע אגרת רישום בפנקס, וכן אגרות ותשלומים אחרים שיש לשלמם בשל פעולות ושירותים שנותן רשם ההקדשות לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (אגרות)|תקנות החברות (אגרות), התשס״א–2001}}.}} {{ח:סעיף|345כח|השבה לחברה|תיקון: תשס״ז־2, תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} הועברו לאחר, במישרין או בעקיפין, נכסים, לרבות כספים (בסעיף זה – העברת נכסים) של חברה לתועלת הציבור באחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} בחריגה ממטרותיה שלא אושרה בידי בית המשפט לפי {{ח:פנימי|סעיף 345ו|סעיף 345ו}}; {{ח:תתת|(2)}} בעסקה בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 345יב|סעיף 345יב}}; {{ח:תתת|(3)}} בדרך של חלוקת רווחים לבעלי מניותיה או ליזם החברה בניגוד להוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}; {{ח:תתת|(4)}} במהלך פירוק מרצון, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}; {{ח:תתת|(5)}} בקרן לתועלת הציבור כמשמעותה {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א סימן ב|בסימן ב׳}} – בניגוד להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 345מד|סעיף 345מד}}; {{ח:תת}} רשאי בית המשפט, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), לבקשת תורם לחברה, בעל מניה בחברה או רשם ההקדשות, להורות כי יהיה על נושא משרה בחברה שידע או היה עליו לדעת על העברת הנכסים, להשיב לחברה את הנכסים שהועברו כאמור או את שווים, כולם או חלקם. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט לא יחייב נושא משרה בהשבה כאמור בסעיף קטן (א) אם הוכיח נושא המשרה אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את העברת הנכסים; {{ח:תתת|(2)}} שהסתמך בתום לב על מידע מאת בעל תפקיד בחברה המוסמך לכך כי העברת הנכסים אינה כאמור בפסקאות (1) עד (5) שבסעיף קטן (א); {{ח:תתת|(3)}} כי פעל בתום לב וכי בשל נסיבות הענין המיוחדות לא היה עליו לדעת כי העברת הנכסים היתה בניגוד להוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט רשאי שלא לחייב מי מהמנויים בסעיף קטן (א) להשיב את הנכסים שהועברו או את שוויים, כולם או חלקם, אם הנכסים או שווים הוחזרו לחברה. {{ח:תת|(ד)}} רשם ההקדשות לא יגיש בקשה לבית המשפט לפי סעיף זה אלא לאחר שמסר לנושא המשרה הודעה על כוונתו להגיש בקשה כאמור, ואפשר לו לטעון את טענותיו, בכתב או בעל פה, בתוך זמן סביר ממועד מסירת ההודעה, כפי שיקבע; בהודעה לפי סעיף קטן זה יציין רשם ההקדשות, בין השאר, את אלה: {{ח:תתת|(1)}} פירוט המעשה או המחדל שבשלו בכוונת רשם ההקדשות להגיש בקשה לבית המשפט להשבת נכסים לחברה; {{ח:תתת|(2)}} שווי הנכסים שבכוונת רשם ההקדשות לבקש את השבתם; {{ח:תתת|(3)}} זכותו של נושא המשרה לטעון את טענותיו לפי סעיף זה, והמועד שנקבע לכך. {{ח:סעיף|345כט|הוראות מיוחדות לענין הרמת מסך בחברה לתועלת הציבור|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:ת}} לענין {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6 לחוק זה}} – {{ח:תת|(1)}} חברה לתועלת הציבור שלא נרשמה בפנקס חזקה כי עשתה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת בכוונה להונות אדם ואולם תהיה זו הגנה טובה לנתבע אם יוכיח כי החברה פעלה בהתאם לעיקר הוראות חוק זה לענין חברה לתועלת הציבור אף אם לא נרשמה או כי אותו אדם ידע על כך שלא נרשמה. {{ח:תת|(2)}} בית המשפט רשאי, אם מצא כי נתקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 6|בסעיף 6(א)}}, בשינויים המחויבים, לייחס חוב של חברה לתועלת הציבור לנושא משרה בה, במקום או נוסף על בעלי מניותיה, הכל כפי שיקבע. {{ח:סעיף|345ל|שמירת דינים|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}} באות להוסיף על יתר הוראות חוק זה והוראות כל דין אחר, ואולם במקרה של סתירה, יגברו הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}, אלא אם כן נקבעו הוראות מפורשות לפי דין אחר לגבי חברה לתועלת הציבור; בסעיף קטן זה, ”דין אחר“ – לרבות כללים, הנחיות או אישורים של גורם המוסמך לקבעם ביחס לאותה חברה, הפועל מכוחו של הדין האחר. {{ח:תת|(ב)}} אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מחובות נוספות החלות על בעלי מניות ונושאי משרה בחברה לתועלת הציבור הפועלת כנאמן, מכוח {{ח:חיצוני|חוק הנאמנות|חוק הנאמנות}}, ככל שחלות חובות כאמור. {{ח:סעיף|345לא|איסור התניה|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:ת}} אין להתנות על ההוראות לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}. {{ח:סעיף|345לא1|תחולה בשינויים של הוראות החוק|תיקון: תשע״ד־5}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע כי הוראה מהוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}} לא תחול על סוגים של חברות לתועלת הציבור שיקבע או שתחול בשינויים שיקבע. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הוראות מיוחדות לגבי חברות לתועלת הציבור שהן מוסדות לאומיים)|תקנות החברות (הוראות מיוחדות לגבי חברות לתועלת הציבור שהן מוסדות לאומיים), התשע״ו–2016}}.}} {{ח:סעיף|345לב|תחולה לגבי חברות ממשלתיות|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:ת}} השר ושר האוצר רשאים לקבוע כי הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א|פרק זה}}, כולן או מקצתן, לא יחולו על חברה לתועלת הציבור שהיא חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית כהגדרתן {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות|בחוק החברות הממשלתיות, התשל״ה–1975}} (בסעיף זה – חברה ממשלתית לתועלת הציבור), או שיחולו על חברה ממשלתית לתועלת הציבור בשינויים שיקבעו. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (תחולה על חברה לתועלת הציבור שהיא חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית)|תקנות החברות (תחולה על חברה לתועלת הציבור שהיא חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית), התשס״ח–2008}}.}} {{ח:סעיף|345לג|תחולה לגבי חברות חוץ|תיקון: תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} על חברת חוץ המקיימת מקום עסקים בישראל שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד ושתקנונה אוסר על חלוקת רווחים (בחוק זה – חברת חוץ לתועלת הציבור), יחולו הוראות חוק זה לענין חברה לתועלת הציבור בשינויים המחויבים ובשינויים שהשר רשאי לקבוע בתקנות. {{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע, בצו, לאחר התייעצות עם רשם ההקדשות, כי על חברת חוץ לתועלת הציבור מסוימת לא יחולו הוראות חוק זה לענין חברה לתועלת הציבור, כולן או מקצתן, או שיחולו בשינויים שיקבע, וזאת, אם שוכנע כי קיימות נסיבות המצדיקות זאת, בשים לב בין היתר, לדיני מקום ההתאגדות או להוראות הדין הזר החל על פעולתה בישראל כחברת חוץ לתועלת הציבור, לתחולתו של דין אחר בישראל לגביה, ולמקורם של נכסי החברה; השר רשאי לקבוע בתקנות הוראות כאמור לסוגים של חברות חוץ לתועלת הציבור. {{ח:קטע3|חלק 9 פרק 1א סימן ב|סימן ב׳: קרן לתועלת הציבור|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:סעיף|345לד|קרן לתועלת הציבור|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} קרן לתועלת הציבור היא חברה לתועלת הציבור שרשם ההקדשות הכיר בה כקרן לתועלת הציבור לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א סימן ב|סימן זה}}, ושבתקנונה נקבעו רק מטרות שהן אחת או יותר מאלה: {{ח:תתת|(1)}} מימון פעילות של חברות לתועלת הציבור או הקדשות ציבוריים שנרשמו אצל רשם ההקדשות; {{ח:תתת|(2)}} מימון פעילות של עמותות שמטרותיהן מטרות ציבוריות בלבד; {{ח:תתת|(3)}} מימון פעילות של מוסד להשכלה גבוהה שהוא מוסד ללא כוונת רווח והוא אחד מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} מוסד שהוכר לפי {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה#סעיף 9|סעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי״ח–1958}} (בסעיף זה – חוק המועצה להשכלה גבוהה); {{ח:תתתת|(ב)}} מוסד שקיבל היתר או אישור לפי {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה#סעיף 21א|סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה}}; {{ח:תתתת|(ג)}} מוסד שהתואר שהוא מעניק הוכר לפי {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה#סעיף 28א|סעיף 28א לחוק המועצה להשכלה גבוהה}}; {{ח:תתתת|(ד)}} מוסד שקיבל רישיון לפי {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה#סעיף 25ג|סעיפים 25ג}} {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה#סעיף 25ד|ו־25ד לחוק המועצה להשכלה גבוהה}} או רישיון זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה#סעיף 25ט|סעיף 25ט לחוק האמור}}; {{ח:תתת|(4)}} מימון פעילות של קופת חולים, של בית חולים ממשלתי, של בית חולים שבבעלות קופת חולים, של בית חולים שבבעלות רשות מקומית או של כל בית חולים אחר שהוא תאגיד והוא מוסד ציבורי כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 9.2|בסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה}}; בפסקה זו – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”בית חולים ממשלתי“ – לרבות תאגיד בריאות; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”קופת חולים“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק ביטוח בריאות ממלכתי|בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994}}; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”תאגיד בריאות“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 21|בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985}}; {{ח:תתת|(5)}} מימון פעילות של גופים אחרים שפעילותם מכוונת לקידום או למימון מטרות ציבוריות ומתקיימים לגביהם תנאים שקבע השר. {{ח:תת|(ב)}} בסעיף זה, ”מימון“ – לרבות פיקוח על השימוש בכספים שחילקה הקרן לפי {{ח:פנימי|סעיף 345לט|סעיף 345לט}} וליווי הפעילות שלשמה ניתן המימון. {{ח:סעיף|345לה|הכרה בקרן לתועלת הציבור וסוגי קרנות|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} רשם ההקדשות רשאי להכיר בחברה לתועלת הציבור כקרן לתועלת הציבור ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א סימן ב|בסימן זה}} – קרן), לפי בקשתה, אם הוכח להנחת דעתו שבמועד ההכרה בה יהיה לה הון עצמי נזיל של חמישה מיליון שקלים חדשים לפחות, וכן כי מתקיים בה אחד מתנאים אלה, לפי סוג הקרן: {{ח:תתת|(1)}} לעניין קרן משפחתית לתועלת הציבור ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א סימן ב|בסימן זה}} – קרן משפחתית) – מניין התורמים לחברה, ממועד רישומה, לא עולה על מניין התורמים שנקבע {{ח:פנימי|סעיף 345לז|בסעיף 345לז(א)}}; {{ח:תתת|(2)}} לעניין קרן בניהול פרטי לתועלת הציבור ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א סימן ב|בסימן זה}} – קרן בניהול פרטי) – מניין התורמים לחברה, ממועד רישומה, לא עולה על מניין התורמים שנקבע {{ח:פנימי|סעיף 345לז|בסעיף 345לז(ב)}}; {{ח:תתת|(3)}} לעניין קרן בניהול ציבורי לתועלת הציבור ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א סימן ב|בסימן זה}} – קרן בניהול ציבורי) – אין אדם שמחזיק בשליטה בה, לרבות מכוח הסכם עם החברה. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א סימן ב|בסימן זה}}, ”הון עצמי נזיל“ – כספים או ניירות ערך הרשומים למסחר בבורסה. {{ח:סעיף|345לו|עדכון סכומים|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} היה שיעור שינוי המדד, מהמדד האחרון שפורסם לפני 1 בינואר בשנה מסוימת (בסעיף קטן זה – יום העדכון), לעומת מדד חודש ינואר 2014 או המדד במועד העדכון האחרון שבוצע לפי סעיף קטן זה, לפי המאוחר, גבוה מ־10 אחוזים, רשאי השר לעדכן את הסכומים הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 345לה|בסעיפים 345לה}} {{ח:פנימי|סעיף 345לט|ו־345לט}}, ביום העדכון. {{ח:תת|(ב)}} הסכומים האמורים בסעיף קטן (א) יעוגלו לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 1,000 שקלים חדשים; הודעה על הסכומים המעודכנים תפורסם ברשומות. {{ח:סעיף|345לז|הוראות לעניין תרומות|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} מספר התורמים הכולל לקרן משפחתית לא יעלה על עשרים; במניין התורמים כאמור לא ייכללו תורם שנפטר ומי שסמוך על שולחנו של תורם. {{ח:תת|(ב)}} מספר התורמים הכולל לקרן בניהול פרטי לא יעלה על עשרים בכל שנת כספים, והיא לא תקבל מתורם אחד תרומות ששוויין נמוך מעשרים אלף שקלים חדשים. {{ח:תת|(ג)}} השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן חישוב מניין התורמים של קרנות משפחתיות ושל קרנות בניהול פרטי, לרבות לעניין חישוב מניין התורמים שהם קרובים או שהם תאגידים קשורים; הוראות כאמור יכול שייקבעו לעניין סוגים שונים של קרנות משפחתיות או של קרנות בניהול פרטי. {{ח:סעיף|345לח|קבלת נכס כתרומה|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} קיבלה קרן נכס כתרומה, יחולו עליה הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} הקרן תמכור את הנכס בתוך שנתיים מתום שנת הכספים שבה התקבל הנכס (בסעיף זה – התקופה הראשונה), ועד מכירתו לא ייחשב הנכס חלק משווי נכסי הקרן לעניין החלוקה המזערית לפי {{ח:פנימי|סעיף 345לט|סעיף 345לט(א)(1)}}; {{ח:תתת|(2)|(א)}} דירקטוריון הקרן רשאי להחליט על הארכת התקופה הראשונה, בתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים (בסעיף זה – התקופה הנוספת), אם שוכנע כי מכירת הנכס בתקופה הראשונה תפגע משמעותית בתמורה שתתקבל ממכירתו; הנימוקים להחלטה יפורטו בפרוטוקול הדיון. {{ח:תתתת|(ב)}} החליט הדירקטוריון על הארכת התקופה כאמור, לשם חישוב שווי נכסי הקרן לעניין החלוקה המזערית לפי {{ח:פנימי|סעיף 345לט|סעיף 345לט(א)(1)}}, יראו את ערך הנכס בתקופה הנוספת ככפל סכום השומה לפי הערכת גורם מוסמך; {{ח:תתת|(3)}} הקרן רשאית להעביר את הנכס, בלא תמורה, לגוף שהיא רשאית להשתתף במימונו, ושווי הנכס, לפי הערכת גורם מוסמך, ייחשב חלק מהחלוקה המזערית לפי {{ח:פנימי|סעיף 345לט|סעיף 345לט}}; ואולם לא תידרש הערכת גורם מוסמך אם הקרן היתה מקיימת את החלוקה המזערית גם בלא העברת הנכס, או באישור רשם ההקדשות אם שוכנע שהערכת גורם מוסמך אינה נדרשת בנסיבות העניין. {{ח:תת|(ב)}} יראו נכסים שהיו בידי חברה לתועלת הציבור לפני שהוכרה לראשונה כקרן, כנכסים לעניין סעיף זה שנתרמו לקרן במועד ההכרה, והוראות סעיף זה יחולו לגביהם ממועד ההכרה ואילך. {{ח:תת|(ג)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על נכס המשמש את הקרן ונדרש לה לשם קידום מטרותיה; ואולם שווי הנכס יובא בחשבון לשם חישוב שווי נכסי הקרן לעניין החלוקה המזערית לפי {{ח:פנימי|סעיף 345לט|סעיף 345לט(א)(1)}}. {{ח:תת|(ד)}} בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”גורם מוסמך“ – מי שהדירקטוריון מצא כי יש לו את המומחיות הנדרשת לשם הערכת שווי הנכס, ומתקיים לגביו אחד מאלה: {{ח:תתתת|(1)}} לעניין נכס שאינו נכס מקרקעין – תנאי כשירות שקבע השר דרך כלל או לסוגים של נכסים, ככל שקבע; {{ח:תתתת|(2)}} לעניין נכס מקרקעין – הוא שמאי מקרקעין הרשום בפנקס שמאי המקרקעין לפי {{ח:חיצוני|חוק שמאי מקרקעין|חוק שמאי מקרקעין, התשס״א–2001}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”נכס“ – למעט כספים המושקעים בדרך השקעה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 345מ|סעיף 345מ}}. {{ח:סעיף|345לט|דרכי מימון על ידי קרן לתועלת הציבור|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} קרן תעניק מענקים כספיים על פי הקבוע בתקנונה ועל פי כללים ואמות מידה שיקבע הדירקטוריון מזמן לזמן, ובלבד שסך המענקים הכספיים שתחלק בכל שנה לא יפחת מאחד מאלה, לפי הגבוה (בסעיף זה – החלוקה המזערית): {{ח:תתת|(1)}} 5 אחוזים משווי נכסי הקרן בסוף שנת הכספים הקודמת או 2 מיליון שקלים חדשים, לפי הנמוך; {{ח:תתת|(2)}} סכום השווה לכפל הסכום שהוציאה הקרן לניהולה בשנת הכספים הקודמת, ואם ביצעה פיקוח על השימוש בכספים שחילקה בשנת הכספים הקודמת או ליווי הפעילות כאמור שלשמה ניתן המימון – סכום נוסף השווה לסכום שהוציאה הקרן לשם פיקוח או ליווי כאמור; {{ח:תתת|(3)}} לגבי קרן משפחתית או קרן בניהול פרטי – ארבע מאות אלף שקלים חדשים, ולגבי קרן בניהול ציבורי – מאתיים אלף שקלים חדשים. {{ח:תת|(ב)}} הענקת מענקים בידי קרן לקרן אחרת, לא תיחשב חלק מהחלוקה המזערית לפי סעיף קטן (א). {{ח:תת|(ג)}} דירקטוריון קרן רשאי להחליט על חלוקה של כספי הקרן, מעבר לחלוקה המזערית, בדרכים אחרות, ובכלל זה בדרך של מתן הלוואות בתנאים מיטיבים לעומת תנאי השוק (בסעיף זה – הלוואות בתנאים מיטיבים), ולקבוע את הקריטריונים לחלוקה כאמור. {{ח:תת|(ד)}} הוכרה הלוואה בתנאים מיטיבים, כולה או חלקה, כחוב אבוד, לפי דוח כספי מבוקר של רואה חשבון, ייחשב החוב האבוד חלק מהחלוקה המזערית בשנת הכספים שבה הוכר כחוב אבוד או בשנה שבה הוגש הדוח הכספי, לפי החלטת הקרן. {{ח:תת|(ה)}} על אף הוראות סעיף קטן (א), השר רשאי לקבוע כי קרנות או סוגים של קרנות, יוכלו לקיים את החלוקה המזערית גם באמצעות מתן הלוואות בתנאים מיטיבים, כפי שיקבע, ובלבד ששיעור ההלוואות שייכללו בחלוקה המזערית לא יעלה על 50 אחוזים מהחלוקה המזערית או על שיעור אחר שיקבע השר. {{ח:תת|(ו)}} השר רשאי לקבוע לגבי קרנות או לגבי סוגים של קרנות – {{ח:תתת|(1)}} סוגים שונים של הלוואות שהקרן תהיה רשאית לתת ותנאים להחזרן; {{ח:תתת|(2)}} תנאים נוספים לכך שהלוואות שהוכרו כחובות אבודים כאמור בסעיף קטן (ד), ייחשבו חלק מהחלוקה המזערית; {{ח:תתת|(3)}} הוראות לעניין מספר מזערי של גופים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345לד|בסעיף 345לד}}, שקרן חייבת להשתתף במימונם בשנה; {{ח:תתת|(4)}} הוראות לעניין השתתפות הקרן במימון גופים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345לד|בסעיף 345לד}}, שהם גופים הקשורים לקרן, ובכלל זה לעניין אופן קבלת ההחלטות בדבר המימון כאמור והמנגנונים לאישורו; לעניין זה, ”גופים הקשורים לקרן“ – לרבות קשר הנובע מהחזקה של ניירות ערך או מחברות בעמותה, או קשר הנובע מכהונה של נושאי משרה משותפים או של קרוביהם. {{ח:סעיף|345מ|דרכי השקעת כספים עודפים בקרן לתועלת הציבור|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} קרן תשקיע את הכספים שטרם חילקה (בחוק זה – הכספים העודפים), באופן יעיל ומיטבי לשמירת הקרן ולעשיית פירות, בהתאם לדרכי ההשקעה שנקבעו {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}; ואולם קרן משפחתית רשאית להשקיע את הכספים העודפים בדרך השקעה אחרת, ובלבד שהיא דרך שקולה וזהירה, כמתחייב מנסיבות העניין. {{ח:תת|(ב)}} השר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 3|התוספת השלישית}}. {{ח:תת|(ג)}} אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע מקרן להיות בעלת מניות בגופים שהיא רשאית להשתתף במימונם כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345לד|בסעיף 345לד}} או חברה בהם. {{ח:סעיף|345מא|ציון חל״צ וסוג הקרן בצד שם הקרן|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} קרן תציין, בצד שמה, בכל מסמך, שילוט או פרסום היוצא מטעמה, את אחת הסיומות שלהלן, לפי העניין ובהתאם להכרה שהכיר בה רשם ההקדשות: {{ח:תתת|(1)}} ”חברה לתועלת הציבור – קרן משפחתית“ או ”חל״צ – קרן משפחתית“; {{ח:תתת|(2)}} ”חברה לתועלת הציבור – קרן בניהול פרטי“ או ”חל״צ – קרן בניהול פרטי“; {{ח:תתת|(3)}} ”חברה לתועלת הציבור – קרן בניהול ציבורי“ או ”חל״צ – קרן בניהול ציבורי“. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), קרן בניהול פרטי רשאית לציין בצד שמה את הסיומת ”חברה לתועלת הציבור – קרן תאגידית“ או ”חל״צ – קרן תאגידית“ במקום הסיומת כאמור באותו סעיף קטן, ובלבד שהתקיימו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} בעל השליטה בקרן או התורם שתרם את התרומה הגדולה ביותר לקרן, הוא תאגיד; {{ח:תתת|(2)}} רשם ההקדשות אישר לה, לבקשתה, לעשות כן. {{ח:תת|(ג)}} חברה שאינה קרן לא תציין בצד שמה את הסיומת האמורה בסעיף קטן (א) או (ב), ולא תציג את עצמה בדרך אחרת כקרן. {{ח:תת|(ד)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 345ד|סעיף 345ד}} לא יחולו על קרן. {{ח:סעיף|345מב|חובת מינוי דירקטור בלתי תלוי|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”דירקטור בלתי תלוי“, בקרן – יחיד שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים להלן: {{ח:תתתת|(1)}} ועדת הביקורת אישרה כי מתקיימים לגביו תנאי הכשירות האלה: {{ח:תתתתת|(א)}} הוא אינו קרוב של בעל מניות בקרן, של דירקטור או של נושא משרה בה, ולעניין קרן בניהול ציבורי – הוא גם אינו קרוב של תורם לה; {{ח:תתתתת|(ב)}} אין לו, לקרובו, לשותפו, למעבידו, למי שהוא כפוף לו, במישרין או בעקיפין, או לתאגיד שהוא בעל השליטה בו, במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי, זיקה לקרן, לבעל מניות בה, לדירקטור או לנושא משרה בה, לקרוב של בעל מניות בה, של דירקטור או של נושא משרה בה או לתאגיד אחר, ולעניין קרן בניהול ציבורי – אין זיקה כאמור גם לתורם לה, לקרובו או לתאגיד בשליטתו; {{ח:תתתתת|(ג)}} תפקידיו או עיסוקיו האחרים אינם יוצרים או עלולים ליצור ניגוד עניינים עם תפקידו כדירקטור, ואין בהם כדי לפגוע ביכולתו לכהן כדירקטור; {{ח:תתתתת|(ד)}} הוא בעל כשירות או מומחיות מתאימה, ככל שקבע השר; {{ח:תתתת|(2)}} הוא אינו מכהן כדירקטור בחברה מעל תשע שנים רצופות, ולעניין זה לא יראו בהפסקת כהונה שאינה עולה על שנתיים כמפסיקה את רצף הכהונה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”זיקה“ – קיום יחסי עבודה, קיום קשרים עסקיים או מקצועיים דרך כלל או שליטה, וכן כהונה כנושא משרה; השר רשאי לקבוע כי עניינים מסוימים, בתנאים שקבע, לא יהוו זיקה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תאגיד אחר“ – תאגיד שבעל השליטה בו, במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי, הוא הקרן, בעל מניות בה או דירקטור בה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תורם“ – מי שתרם לקרן תרומות ששווין המצטבר עולה על סכום של 150,000 שקלים חדשים, או על סכום אחר שקבע השר, וכן בעל השליטה בתאגיד שתרם כאמור. {{ח:תת|(ב)}} בדירקטוריון קרן בניהול פרטי יכהנו לפחות שני דירקטורים בלתי תלויים. {{ח:תת|(ג)}} בדירקטוריון קרן בניהול ציבורי יכהנו לפחות שני דירקטורים; כל הדירקטורים בקרן יהיו דירקטורים בלתי תלויים. {{ח:תת|(ד)}} לא ימונה דירקטור בקרן פלונית כדירקטור בלתי תלוי בקרן אחרת אם אותה שעה מכהן דירקטור בקרן האחרת כדירקטור בלתי תלוי בקרן הפלונית. {{ח:תת|(ה)}} בקרן שבמועד מינוי דירקטור בלתי תלוי כל חברי הדירקטוריון שלה הם בני מין אחד, יהיה הדירקטור הבלתי תלוי הממונה בן המין השני. {{ח:סעיף|345מג|אמות מידה לחלוקת כספי הקרן ותפקידי ועדת החלוקה|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} דירקטוריון קרן יקבע, מזמן לזמן, אמות מידה לחלוקת כספי הקרן, באמצעות הענקת מענקים ומתן הלוואות ובדרכים אחרות, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 345לט|סעיף 345לט}}. {{ח:תת|(ב)}} דירקטוריון קרן ימנה ועדת חלוקה שתפקידיה – {{ח:תתת|(1)}} להביא לפני הדירקטוריון את המלצותיה לקביעת אמות מידה לחלוקת כספי הקרן כאמור בסעיף קטן (א); {{ח:תתת|(2)}} להחליט על אופן חלוקת כספי הקרן בהתאם לאמות המידה שקבע הדירקטוריון. {{ח:תת|(ג)}} בקרן בניהול פרטי ובקרן בניהול ציבורי יהיו לפחות שניים מבין הדירקטורים הבלתי תלויים חברים בוועדת החלוקה. {{ח:סעיף|345מד|הוצאות לניהול קרן לתועלת הציבור|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע הוראות לעניין שיעורים או סכומים שקרן רשאית להוציא לניהולה, לרבות לשכר ולגמול, וכן לשם פיקוח על השימוש בכספים שחילקה לפי {{ח:פנימי|סעיף 345לט|סעיף 345לט}}, וליווי הפעילות שלשמה ניתן המימון; הוראות כאמור יכול שייקבעו לסוגים של קרנות לתועלת הציבור. {{ח:סעיף|345מה|דיווח לרשם ההקדשות|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} בלי לגרוע מחובות דיווח אחרות של קרן לפי חוק זה, תגיש קרן לרשם ההקדשות, אחת לשנה את כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} רשימת אמות המידה שלפיהן חילקה את כספי הקרן כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345מג|בסעיף 345מג}}; {{ח:תתת|(2)}} רשימת הגופים שהיא חילקה להם כספים כאמור, בציון נימוקי ההחלטה, הסכום שניתן לכל גוף והתנאים שבהם ניתן; {{ח:תתת|(3)}} דיווח בנוגע לפיקוח על השימוש בכספים שחילקה לפי {{ח:פנימי|סעיף 345לט|סעיף 345לט}}, ועל ליווי הפעילות שלשמה ניתן המימון, אם ביצעה פיקוח וליווי כאמור. {{ח:תת|(ב)}} קרן בניהול פרטי וקרן בניהול ציבורי יפרסמו את הרשימות והדיווחים האמורים בסעיף קטן (א) באתר האינטרנט שלהן. {{ח:תת|(ג)}} השר רשאי לקבוע כי קרן תגיש לרשם ההקדשות או תפרסם באתר האינטרנט שלה דיווחים או מידע, נוסף על האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב). {{ח:סעיף|345מו|פרסום מידע לציבור|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:ת}} קרן תפרסם באתר האינטרנט שלה, אחת לשנה לפחות, הודעה שבה תפרט את כל אלה: {{ח:תת|(1)}} דרכי ההתקשרות עם הקרן; {{ח:תת|(2)}} אופן הגשת בקשות לקבלת כספים מהקרן, באותה שנה, ובכלל זה הטפסים שיש למלא, והמועד להגשת בקשות, שיהיה 30 ימים לפחות אחרי יום הפרסום; {{ח:תת|(3)}} אמות המידה לחלוקת הכספים על ידי הקרן באותה שנה; {{ח:תת|(4)}} המועד הצפוי לחלוקת כספי הקרן באותה שנה. {{ח:סעיף|345מז|חובה למנות רואה חשבון מבקר|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:ת}} קרן תמנה רואה חשבון מבקר, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:פנימי|סעיף 154|סעיפים 154 עד 157}} {{ח:פנימי|סעיף 159|ו־159 עד 175}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|345מח|חובה למנות מבקר פנימי|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:ת}} דירקטוריון קרן בניהול פרטי ודירקטוריון קרן בניהול ציבורי ימנו, בהסכמת ועדת הביקורת, מבקר פנימי, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:פנימי|סעיף 146|סעיפים 146(ב) עד 148}} וכן {{ח:פנימי|סעיף 150|150 עד 153}}, וההוראות החלות על מבקר פנימי בחברה לתועלת הציבור, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|345מט|ועדת ביקורת|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:ת}} בוועדת הביקורת של קרן בניהול פרטי ושל קרן בניהול ציבורי יכהנו שלושה חברים לפחות, ומרבית חברי הוועדה יהיו בעלי כשירות לכהן כדירקטורים בלתי תלויים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345מב|בפסקה (1)(א) עד (ג) להגדרה ”דירקטור בלתי תלוי“ שבסעיף 345מב}}, לפי העניין. {{ח:סעיף|345נ|עיון בדיווחי קרן משפחתית לתועלת הציבור|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:ת}} מסמכים שהגישה קרן משפחתית לפי חוק זה לרשם ההקדשות יהיו פתוחים לעיון הציבור לאחר שיימחקו מהם הפרטים שלהלן, אלא אם כן ביקשה הקרן שלא למחקם, כולם או חלקם: {{ח:תת|(1)}} שמות התורמים, למעט תורמים שהם ישות מדינית זרה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק העמותות#סעיף 36א|בסעיף 36א לחוק העמותות}}; {{ח:תת|(2)}} הגופים שהקרן חילקה להם כספים לפי {{ח:פנימי|סעיף 345לט|סעיף 345לט}}. {{ח:סעיף|345נא|התניית תרומה|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} תורם לא יתנה מתן תרומה לקרן בהחזרתה אליו או לאדם אחר, כולה או חלקה, במועד פירוק החברה או במועד אחר. {{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות סעיף קטן (א), תורם רשאי להתנות את מתן תרומתו לקרן, בכך שאם תפורק החברה, תועבר יתרת התרומה לקרן אחרת או לגוף הפועל למטרה ציבורית שתיקבע על ידי התורם, ובלבד שהקרן רשאית להשתתף במימונו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345לד|בסעיף 345לד}}. {{ח:סעיף|345נב|מיזוג קרנות לתועלת הציבור|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 345טז|סעיף 345טז}} יחולו לגבי קרן, ואולם קרן תהיה רשאית להתמזג רק עם קרן אחרת. {{ח:תת|(ב)}} במיזוג בין קרן משפחתית לבין קרן בניהול פרטי, תהיה חברת היעד הקרן בניהול פרטי; במיזוג בין קרן משפחתית או קרן בניהול פרטי עם קרן בניהול ציבורי, תהיה חברת היעד הקרן בניהול ציבורי. {{ח:סעיף|345נג|שינוי מעמד|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} קרן רשאית לבקש מרשם ההקדשות לבטל את ההכרה בה או להכיר בה כקרן מסוג אחר, ויחולו לעניין ההכרה הוראות {{ח:פנימי|סעיף 345לה|סעיף 345לה}}, לפי העניין, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ב)}} רשם ההקדשות לא יחליט כמפורט להלן אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות הקרן, לפעילותה לפני הגשת הבקשה כאמור בסעיף קטן (א), למספר התורמים לה ולמחויבויות שקיבלה על עצמה הקרן לצורך השינוי במעמדה: {{ח:תתת|(1)}} ביטול הכרה בקרן; {{ח:תתת|(2)}} הכרה בקרן בניהול ציבורי כקרן משפחתית; {{ח:תתת|(3)}} הכרה בקרן בניהול ציבורי כקרן בניהול פרטי; {{ח:תתת|(4)}} הכרה בקרן בניהול פרטי כקרן משפחתית. {{ח:תת|(ג)}} רשם ההקדשות רשאי להחליט מיוזמתו על שינוי מעמדה של קרן כמפורט להלן, לאחר שהודיע לה על כוונתו לעשות כן ונתן לה הזדמנות להשמיע את טענותיה בעניין, אם שוכנע כי קיבלה תרומות בניגוד להוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 1א סימן ב|סימן זה}} וכי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות הקרן ולפעילותה: {{ח:תתת|(1)}} הכרה בקרן משפחתית כקרן בניהול פרטי; {{ח:תתת|(2)}} הכרה בקרן בניהול פרטי כקרן ציבורי. {{ח:תת|(ד)}} ביטול ההכרה או שינוי המעמד כאמור בסעיף זה ייכנסו לתוקף עם קבלת הודעת רשם ההקדשות או במועד אחר שקבע הרשם. {{ח:קטע2|חלק 9 פרק 2|פרק שני: חברת חוץ}} {{ח:סעיף|346|חובת רישום של חברת חוץ|תיקון: תשפ״ב, תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} חברת חוץ לא תקיים בישראל מקום עסקים, ובכלל זה משרד להעברת מניות או לרישום מניות, אלא אם כן נרשמה כחברת חוץ לפי הוראות סעיף זה ושילמה את אגרות הרישום והפרסום שקבע השר לפי סעיף זה. {{ח:תת|(ב)}} הבקשה לרישום תוגש לרשם בתוך חודש לאחר הקמת מקום העסקים ויצורפו לה מסמכים אלה: {{ח:תתת|(1)}} עותק ותרגום לעברית או לאנגלית, אלא אם כן המסמכים הוגשו בעברית או באנגלית, מאושרים בדרך שקבע השר, של המסמכים שעל פיהם התאגדה החברה או שלפיהם היא פועלת, כנדרש לפי דיני המדינה שבה התאגדה, לרבות תקנונה, אם קיים; {{ח:תתת|(2)}} רשימת הדירקטורים של החברה; {{ח:תתת|(3)}} השם, המען והמען הדיגיטלי, אחד מכל פרט המנוי {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}}, של אדם היושב בישראל המורשה לקבל עבור החברה כתבי בי־דין והודעות שיש להמציא לחברה; {{ח:תתת|(4)}} העתק מאושר בדרך שקבע השר של כתב הרשאה המייפה את כוחו של אדם היושב כרגיל בישראל לפעול בשם החברה בישראל. {{ח:תת|(ג)}} חל שינוי במסמך או בדירקטורים או בשמו, במענו או במענו הדיגיטלי, אחד מכל פרט המנוי {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}}, של אחד מן המנויים בפסקאות (3) ו־(4) בסעיף קטן (ב), תודיע על כך החברה לרשם בתוך ארבעה עשר ימים ממועד השינוי. {{ח:תת|(ג1)}} הרשם ירשום את המען הדיגיטלי שצורף לבקשה לרישום לפי סעיף קטן (ב)(3) או שעליו הודיעה חברת חוץ לפי סעיף קטן (ג), לאחר קיום הוראות {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים#סעיף 3ב|סעיף 3ב(א)(1) ו־(3) לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים}}, ולאחר שווידא שהמען הדיגיטלי תקין ופעיל. {{ח:תת|(ד)}} השר רשאי לקבוע מסמכים נוספים שחברת חוץ חייבת לצרף לבקשה לרישום וחייבת להודיע לרשם על שינויים בהם. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (אגרות)|תקנות החברות (אגרות), התשס״א–2001}}.}} {{ח:סעיף|347|המצאה לחברת חוץ}} {{ח:ת}} כתב בי־דין או הודעה שיש להמציאם לחברת חוץ הרשומה בישראל יראום כאילו הומצאו כדין, אם מוענו למורשה שהודע עליו לרשם כאמור {{ח:פנימי|סעיף 346|בסעיף 346}} והונחו במען שהודע עליו כאמור או נשלחו לשם בדואר. {{ח:סעיף|348|דין וחשבון שנתי}} {{ח:ת}} חברת חוץ תגיש, אחת לשנה, דין וחשבון שנתי כפי שיקבע השר. {{ח:סעיף|349|עונשין}} {{ח:ת}} חברת חוץ שהפרה את הוראת {{ח:פנימי|סעיף 346|סעיף 346(א)}} דינה ודין כל נושא משרה או שלוח שלה, שהיה שותף להפרה – קנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}, ובהפרה נמשכת, קנס נוסף כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(ג) לחוק האמור}} לכל יום שבו נמשכת ההפרה, מהיום שהחברה קיבלה הודעה מאת רשם החברות. {{ח:סעיף|349א|חברת חוץ שהפסיקה לקיים מקום עסקים בישראל|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} חברת חוץ שהפסיקה לקיים מקום עסקים בישראל והודיעה על כך לרשם, תהיה פטורה מחובותיה לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 2|פרק זה}}, החל במועד מסירת ההודעה, ואולם השר רשאי לקבוע מועד פטור מוקדם יותר לעניין חובת תשלום אגרה לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 2|פרק זה}}. {{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות סעיף קטן (א), חברה שמסרה הודעה כאמור באותו סעיף קטן, אינה פטורה מחובתה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 346|בסעיף 346(ב)(3)}}, אלא אם כן מסרה לרשם מען אחר למסירת כתבי בי־דין והודעות; מסרה החברה לרשם מען אחר כאמור, מחוץ לישראל, לא יידרש היתר בית משפט לשם המצאת כתבי בי־דין והודעות לחברה הנוגעים לפעילות החברה בישראל, בעת שקיימה מקום עסקים בישראל, לפי הוראות {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#סעיף 166|תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד–1984}}. {{ח:קטע2|חלק 9 פרק 3|פרק שלישי: פשרה או הסדר}} {{ח:קטע3|חלק 9 פרק 3 סימן א|סימן א׳: הוראות כלליות|תיקון: תשע״ב}} {{ח:סעיף|350|פשרה או הסדר – הוראות כלליות|תיקון: תשס״ה, תשע״ב־2, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} הוצעו פשרה או הסדר בין חברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, או בינה לבין סוג פלוני שבהם, שאינם הסדר חוב כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 318|בסעיף 318 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}} או תכנית לשיקום כלכלי כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 4|בסעיף 4 לחוק האמור}}, רשאי בית המשפט, על פי בקשה של החברה או של בעל מניה, או של נאמן אם החברה היא בפירוק, להורות על כינוס אסיפות של אותם נושים או בעלי מניות, לפי הענין, בהתאם להוראות סעיף קטן (א1) ובדרך שיורה בית המשפט. {{ח:תת|(א1)}} אסיפות הנושים או בעלי המניות ייערכו בנפרד לכל סוג של נושים או בעלי מניות ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|בפרק זה}} – אסיפות סוג); לעניין זה, ”סוג“ – קבוצת נושים או בעלי מניות שלהם עניין משותף בנוגע להסדר או לפשרה, המובחן באופן מהותי מעניינם של שאר הנושים או בעלי המניות ואשר מצדיק קיום אסיפה נפרדת. {{ח:תת|(א2)}} נושה או בעל מניה יעשה שימוש בזכות ההצבעה באסיפת סוג בתום לב ובדרך מקובלת ויימנע מניצול לרעה של כוחו. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ד)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ה)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ו)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ז)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ח)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ט)}} אם בכל אסיפת סוג שכונסה לפי סעיף קטן (א) הסכימו לפשרה או להסדר רוב מספרם של המשתתפים בהצבעה למעט הנמנעים שבידם יחד שלושה רבעים של הערך המיוצג בהצבעה, ובית המשפט אישר את הפשרה או ההסדר, הרי הם מחייבים את החברה ואת כל הנושים או בעלי המניות או הסוג שבהם, לפי הענין, ואם היא בפירוק – גם את הנאמן. {{ח:תת|(ט1)}} בית המשפט שאישר פשרה או הסדר לפי סעיף קטן (ט) מוסמך לדון במחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות הפשרה או ההסדר לאחר אישורם או בנוגע ליישומם. {{ח:תת|(י)}} צו שניתן לפי סעיף קטן (ט) לא יהיה לו תוקף לפני שהוגש לרשם העתק מאושר שלו; העתק הצו יצורף לכל עותק של תקנון החברה שיוצא לאחר מתן הצו, ואם אין לחברה תקנון – לכל עותק של מסמך שעל פיו התאגדה החברה ושעל פיו היא פועלת, שיוצא כאמור. {{ח:תת|(יא)}} {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|בפרק זה}} – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חברה“ – לרבות חברת חוץ המנהלת עסקים או שיש לה נכסים, בישראל, גם אם לא נרשמה לפי {{ח:פנימי|סעיף 346|סעיף 346}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הסדר“ – לרבות ארגון מחדש של הון המניות בדרך של איחוד מניות מסוגים שונים או בדרך של חלוקת מניות לסוגים שונים, או בשתי הדרכים כאחת. {{ח:תת|(יב)}} השר רשאי לקבוע הוראות לענין ביצוע {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|פרק זה}}, לרבות לעניין כינוס אסיפות וכן לענין סדרי דין, מינוי בעל תפקיד, הוראות בדבר שיפוי וביטוח לבעל תפקיד וקביעת סמכויותיו על ידי בית המשפט. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר)|תקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס״ב–2002}}.}} {{ח:קטע3|חלק 9 פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: פשרה או הסדר שמטרתם הבראת החברה {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשע״ב־2, תשע״ח}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ב|סימן זה}} בטל ביום 15.9.2019, אך ימשיך לחול על הליכי פשרה או הסדר שניתן במסגרתם צו הקפאת הליכים שהיו תלויים ועומדים ערב יום התחילה.}} {{ח:סעיף|350א|הגדרות|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ב|בסימן זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעלים של נכס מכוח תניית שימור בעלות“ – מי שמכר נכס לחברה והעביר לחברה את החזקה בנכס, לפני מתן צו הקפאת הליכים לגביה, לפי חוזה הכולל תניית שימור בעלות, והבעלות בנכס הנמכר נותרה בידו בשל אותה תניה, ובלבד שהוראות {{ח:חיצוני|חוק המשכון#סעיף 2|סעיף 2(ב) לחוק המשכון, התשכ״ז–1967}}, לא חלות על העסקה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בקשת הבראה“ – בקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 350|סעיף 350}} לפשרה או להסדר שמטרתם הבראת החברה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הגנה הולמת“ – {{ח:תתת|(1)}} לגבי נכס משועבד – שמירת ערך החוב המובטח בשעבוד, בשים לב, בין השאר, לרמת הוודאות לפירעון החוב מהנכס; לעניין זה, ”ערך החוב המובטח“ – הסכום שהיה נפרע הנושה ממכירת הנכס בפירוק החברה במועד הגשת הבקשה שבה נבחנת טענת ההגנה ההולמת או במועד שבית המשפט קבע בהחלטה מנומקת שהוא מוצדק והוגן יותר בנסיבות העניין, והכל אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת, מטעמים שיירשמו; {{ח:תתת|(2)}} לגבי נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות – הבטחת תשלום החוב בשל אי־תשלום התמורה בעד הנכס עד לסכום החוב שהיה נפרע ממכירתו בידי הבעלים מכוח תניית שימור בעלות במועד הגשת הבקשה שבה נבחנת טענת ההגנה ההולמת; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הוצאות הבראה“ – הוצאות הכרוכות בהליכי הבראה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הליכי הבראה“ – הליכים לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ב|סימן זה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הליכי חדלות פירעון“ – כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הליכים לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|פרק זה}} שמטרתם הבראת החברה; {{ח:תתת|(2)}} הליכי פירוק או הליכי כינוס נכסים לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה בהקפאת הליכים“ – חברה שצו הקפאת הליכים חל לגביה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות“ – נכס שנמכר לחברה והועבר לחזקתה, לפני מתן צו הקפאת הליכים לגביה, לפי חוזה הכולל תניית שימור בעלות, והבעלות בנכס הנמכר נותרה בידי המוכר בשל אותה תניה, ובלבד שהוראות {{ח:חיצוני|חוק המשכון#סעיף 2|סעיף 2(ב) לחוק המשכון, התשכ״ז–1967}}, לא חלות על העסקה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”צו הקפאת הליכים“ – צו שניתן לפי {{ח:פנימי|סעיף 350ב|סעיף 350ב}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תחילת הליכי הבראה“ – מועד הגשת בקשת הבראה או בקשה לצו הקפאת הליכים, לפי המוקדם; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תניית שימור בעלות“ – הוראה בחוזה למכירת נכס לחברה, שלפיה הבעלות בנכס הנמכר תישאר בידי המוכר עד לאחר תשלום התמורה בעדו. {{ח:סעיף|350ב|צו הקפאת הליכים|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} בסעיף זה, ”הליך“ – לרבות הליך לפי {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל|חוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז–1967}}, אך למעט הליך כאמור שביצועו הושלם כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 357|בסעיף 357 לפקודת החברות}}, לפני מתן צו הקפאת הליכים, ולרבות העברת חזקה בנכס לידי הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות. {{ח:תת|(ב)|(1)}} הוגשה בקשת הבראה, רשאי בית המשפט, אם שוכנע כי יהיה בכך כדי לסייע להבראת החברה, לתת צו ולפיו במשך תקופה שלא תעלה על תשעה חודשים, לא יהיה ניתן להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע. {{ח:תתת|(2)}} בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה בפסקה (1), מטעמים מיוחדים שיירשמו, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, בכל פעם, אם שוכנע כי יש הצדקה להמשך הליכי ההבראה והארכת התקופה חיונית לשם כך. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט רשאי ליתן צו הקפאת הליכים בטרם הוגשה בקשת ההבראה, אם שוכנע כי הדבר נדרש לשם הבראת החברה. {{ח:תת|(ד)|(1)}} צו הקפאת הליכים יכול שיינתן במעמד המבקש בלבד, אם שוכנע בית המשפט כי נסיבות העניין מצדיקות זאת, ובלבד שהודעה על מתן צו הקפאת הליכים תפורסם ברבים ותימסר למי שעשוי להיפגע ממנו; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן הפרסום. {{ח:תתת|(2)}} ניתן צו הקפאת הליכים במעמד צד אחד, יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־14 ימים מיום מתן הצו. {{ח:תת|(ה)}} התקופה שבה הוקפאו הליכים לפי סעיף זה לא תבוא במניין התקופות הקבועות לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}}, ככל שהקפאת ההליכים נוגעת להן, או במניין התקופות הקבועות לפי {{ח:חיצוני|חוק ההתיישנות|חוק ההתיישנות, התשי״ח–1958}}, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. {{ח:סעיף|350ג|חריגים להקפאת הליכים|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} ניתן צו הקפאת הליכים, ונוכח בית המשפט כי מתקיים האמור בסעיף קטן (ב), יתיר, על אף הצו – {{ח:תתת|(1)}} לבקשת נושה מובטח – לממש נכס המשועבד לו; {{ח:תתת|(2)}} לבקשת נושה שהוא בעל שעבוד צף – לגבשו; {{ח:תתת|(3)}} לבקשת נושה שהוא בעל שעבוד צף שגובש – לממש נכס אחד או יותר ששעבודו גובש כאמור; {{ח:תתת|(4)}} לבקשת בעלים של נכס מכוח תניית שימור בעלות – לקבל חזקה בנכס, ובלבד שהיתה לו זכות כאמור אלמלא צו הקפאת ההליכים. {{ח:תת|(ב)}} היתר כאמור בסעיף קטן (א) יינתן רק בהתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} אין בנכס המשועבד או בנכס שחלה עליו תניית שימור הבעלות, לפי העניין, כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה או לבעלים של הנכס, ולא נקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור; {{ח:תתת|(2)}} אין במימוש השעבוד, בגיבוש השעבוד הצף או בקבלת החזקה, לפי העניין, כדי לפגוע באפשרות הבראת החברה. {{ח:סעיף|350ד|מינוי בעל תפקיד לחברה בהקפאת הליכים|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט רשאי למנות לחברה בהקפאת הליכים בעל תפקיד ליישום הליכי ההבראה, כולם או חלקם ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ב|בסימן זה}} – בעל תפקיד), ורשאי הוא למנות נושא משרה בחברה לבעל תפקיד כאמור, ובלבד שלא ימנה נושא משרה לבעל תפקיד או יחליט שלא למנות בעל תפקיד, אלא אם כן שוכנע, לאחר שנתן לנושי החברה הזדמנות לטעון את טענותיהם לעניין זה, כי יהיה בכך כדי לסייע להבראת החברה וכי אין בכך כדי לפגוע בנושים כאמור. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט יקבע את סמכויותיו וחובותיו של בעל תפקיד, ובכלל זה רשאי הוא לקבוע כי לבעל התפקיד יינתנו הסמכויות והחובות, כולן או חלקן, הדרושות לשם ביצוע אחד או יותר מתפקידים אלה: {{ח:תתת|(1)}} גיבוש תכנית להבראת החברה; {{ח:תתת|(2)}} הסדרת החובות לנושי החברה; {{ח:תתת|(3)}} ניהול החברה. {{ח:תת|(ג)|(1)}} לא קבע בית המשפט את סמכויותיו וחובותיו של בעל תפקיד שאינו נושא משרה, יהיו נתונות לבעל התפקיד הסמכויות הנתונות למפרק לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}}, ויחולו עליו החובות החלות על מפרק כאמור, והכל בשינויים המחויבים ובשינויים לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|פרק זה}}. {{ח:תתת|(2)}} בית המשפט יקבע את סמכויותיו וחובותיו של בעל תפקיד שהוא נושא משרה בחברה, בהתחשב בכך שלא ייווצר ניגוד עניינים בינן ובין תפקידו ומעמדו בחברה. {{ח:תת|(ד)}} נותרו בידי החברה סמכויות וחובות שלפי חוק זה יכולות להינתן לבעל תפקיד או שמינה בית המשפט נושא משרה בחברה לבעל תפקיד, ימנה בית המשפט מפקח על החברה או על נושא המשרה, לפי העניין, ויקבע את סמכויותיו וחובותיו, ככל שנדרש לשם כך, אלא אם כן שוכנע כי המינוי אינו נדרש בנסיבות העניין; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט ליתן לבעל תפקיד סמכויות פיקוח או למנות כמה בעלי תפקיד, אם הדבר נדרש בנסיבות העניין. {{ח:תת|(ה)}} לא מונה לחברה בהקפאת הליכים בעל תפקיד או שנותרו בידי החברה סמכויות או חובות, שלפי חוק זה יכולות להינתן לבעל התפקיד, על אף מינויו של בעל תפקיד, יחולו על החברה הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ב|סימן זה}} החלות על בעל תפקיד, ככל שנדרש. {{ח:תת|(ו)}} בית המשפט רשאי למנות לחברה בעל תפקיד גם במסגרת צו הקפאת הליכים הניתן לגביה במעמד המבקש בלבד, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 350ב|סעיף 350ב(ד)}}, ורשאי הוא לקבוע כי המינוי יהיה מינוי זמני לתקופה שיקבע. {{ח:תת|(ז)}} השר רשאי לקבוע הוראות לעניין סעיף זה, לרבות לעניין תנאי הכשירות למינוי אדם כבעל תפקיד, הסייגים למינויו, שכרו והוצאותיו. {{ח:סעיף|350ה|נכסים משועבדים ונכסים שחלה לגביהם תניית שימור בעלות – שימוש, השכרה או מכירה|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} בעל תפקיד רשאי לעשות שימוש בנכס של חברה בהקפאת הליכים שהוא נכס משועבד או נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות, להשכירו או למכרו, ובכלל זה למכרו כשהוא נקי מכל שעבוד או זכות אחרת של הנושה או הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, לפי העניין, במהלך העסקים הרגיל של החברה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט כי מתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} השימוש, ההשכרה או המכירה אינם נדרשים לצורך הבראת החברה; {{ח:תתת|(2)}} לאחר השימוש, ההשכרה או המכירה לא יהיה בנכס, בתמורתו או בכל נכס שיירכש בתמורה כאמור (בסעיף זה – נכס חלופי), לפי העניין, כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה או לבעלים של הנכס מכוח תניית שימור הבעלות, ולא נקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור. {{ח:תת|(ב)|(1)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), היה הנכס משועבד בשעבוד על נכס מסוים, טעונה מכירתו כאמור אישור בית המשפט, אלא אם כן ניתנה לכך הסכמת הנושה; לעניין זה, ”מכירה“ – לרבות תשלום באמצעות נכס משועבד בשעבוד על נכס מסוים. {{ח:תתת|(2)}} אישור בית המשפט לפי פסקה (1) יכול להינתן במסגרת צו הקפאת הליכים, לרבות צו כאמור שניתן במעמד צד אחד, ורשאי בית המשפט לקבוע הוראות לעניין מכירת נכסים המשועבדים בשעבוד על נכס מסוים, ככלל או לגבי סוג של נכסים כאמור. {{ח:תת|(ג)|(1)}} בעל תפקיד רשאי לעשות שימוש בנכס של חברה בהקפאת הליכים שהוא נכס משועבד או נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות, להשכירו או למכרו, ובכלל זה למכרו כשהוא נקי מכל שעבוד או זכות אחרת של הנושה או של הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, אף שלא במהלך העסקים הרגיל של החברה, ובלבד שניתנה הסכמת הנושה או הבעלים כאמור, או שניתן אישור לכך מאת בית המשפט. {{ח:תתת|(2)}} בית המשפט לא ייתן אישור כאמור בפסקה (1), אלא אם כן שוכנע כי השימוש, ההשכרה או המכירה חיוניים לצורך הבראת החברה וכי יהיה בנכס, בתמורתו או בנכס החלופי, לפי העניין, גם לאחר השימוש, ההשכרה או המכירה כאמור, כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה או לבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, או שנקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור. {{ח:תת|(ד)}} נמכר נכס לפי סעיף זה (בסעיף קטן זה – הנכס המקורי), כשהוא נקי מכל שעבוד או זכות אחרת של הנושה או הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, יהיו התמורה בעדו או הנכס החלופי, הניתנים לזיהוי או לעקיבה, משועבדים לטובת הנושה באותה דרגת עדיפות או שיראו אותם כנכסים שחלה עליהם תניית שימור בעלות, לפי העניין, ככל הנדרש להבטחת פירעון החוב המובטח או להבטחת פירעון החוב בשל אי־תשלום התמורה, לפי העניין; ואולם הנושה או הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור הבעלות לא יוכל להיפרע מהנכס החלופי בסכום העולה על שוויו של הנכס המקורי, והכל אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. {{ח:סעיף|350ו|הספקת שירות תשתית|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ספק תשתיות“ – מי שעיסוקו בהספקת שירותי חשמל, מים או שירות תשתית אחר שקבע השר, בהתייעצות עם השר הנוגע בדבר ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ב|בסימן זה}} – שירות תשתית) וסיפק לחברה בהקפאת הליכים שירות כאמור, לרבות מכוח חוזה קיים כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 350ח|בסעיף 350ח}}, ערב תחילת הליכי ההבראה, או בסמוך לפני המועד האמור גם אם הפסיק לספקו; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”השר הנוגע בדבר“ – השר הממונה על תחום הפעילות של ספק התשתית. {{ח:תת|(ב)}} ספק תשתיות לא יפסיק לספק את שירות התשתית לחברה בהקפאת הליכים וימשיך לספקו, בתמורה, בתנאי התשלום ובתנאי ההספקה שהיו נהוגים בין הצדדים או בתנאים כאמור הקבועים לפי דין, לפי העניין, או כפי שיורה בית המשפט בשים לב לתנאים הנהוגים בשוק ולהוראות הדין, ובלבד שהתמורה כאמור לא תכלול תמורה בעד שירות תשתית שסופק לפני תחילת הליכי ההבראה. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט רשאי לאפשר לספק תשתיות להפסיק לספק את השירות אם שוכנע כי המשך הספקת השירות אינו נדרש להבראת החברה. {{ח:תת|(ד)}} לא שולמה לספק התשתיות תמורה בהתאם לתנאי התשלום כאמור בסעיף קטן (ב) בעד שירות שסופק לאחר מתן צו הקפאת ההליכים או שוכנע בית המשפט כי יש חשש סביר שהתמורה לא תשולם בהתאם לתנאי התשלום כאמור, רשאי בית המשפט להתנות את המשך הספקת השירות בתשלום התמורה או בהבטחת התשלום בדרכים שיקבע, ובכלל זה מתן ערובה, או לאפשר לספק התשתיות להפסיק לספק את השירות. {{ח:תת|(ה)}} התמורה בעד שירות תשתית שסופק לפי סעיף זה דינה כדין הוצאות הבראה. {{ח:סעיף|350ז|הספקת מצרך או שירות חיוני|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ספק חיוני“ – מי שסיפק לחברה בהקפאת הליכים שירות או מצרך חיוני שאינו שירות תשתית, שלא מכוח חוזה קיים כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 350ח|בסעיף 350ח}}, ערב תחילת הליכי ההבראה, או בסמוך לפני המועד האמור גם אם הפסיק לספק את השירות או המצרך, ובלבד שבנסיבות העניין לא ניתן להחליף את הספק האמור בספק אחר באופן מיידי או שיש קושי מיוחד לעשות כן; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”שירות או מצרך חיוני“ – שירות או מצרך הדרוש להמשך הפעלתה של החברה. {{ח:תת|(ב)|(1)}} בית המשפט רשאי להורות לספק חיוני להמשיך לספק לחברה בהקפאת הליכים את השירות או את המצרך החיוני לתקופה שלא תעלה על 60 ימים מיום מתן צו הקפאת ההליכים או לתקופה ארוכה יותר שיקבע בית המשפט מטעמים שיירשמו, בתמורה, בתנאי תשלום ובתנאי הספקה שהיו נהוגים בין הצדדים או בתנאים כאמור הקבועים לפי דין, לפי העניין, או בתמורה ובתנאים כאמור שיקבע בית המשפט בשים לב לתנאים הנהוגים בשוק ולהוראות הדין, ובלבד שסירובו של הספק החיוני להמשיך ולספק את השירות או המצרך החיוני נובע מטעמים בלתי סבירים. {{ח:תתת|(2)}} בית המשפט רשאי להורות כאמור בפסקה (1) אם שוכנע כי הדבר נדרש לשם הבראת החברה וכי התמורה תשולם בהתאם לתנאי התשלום כאמור באותה פסקה, ורשאי הוא לקבוע דרכים להבטחת התשלום ובכלל זה מתן ערובה. {{ח:תתת|(3)}} בסעיף קטן זה, ”טעמים בלתי סבירים“ – לרבות קשיים כלכליים של החברה, הליכי חדלות פירעון שלה, אי־תשלום חוב עבר או סירובה לדרישת הספק החיוני לשינוי בלתי סביר בתנאי התשלום או תנאי ההספקה לעומת התנאים הנהוגים בשוק. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט רשאי להאריך מעת לעת את התקופה הקבועה בסעיף קטן (ב), לתקופה שלא תעלה על 60 ימים כל פעם, ובלבד ששוכנע כי מתקיימים כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} המשך הספקת השירות או המצרך החיוני, חיוני לשם הבראת החברה; {{ח:תתת|(2)}} אין אפשרות להחליף את הספק החיוני בלי לפגוע בהבראת החברה; {{ח:תתת|(3)}} במהלך התקופה הקבועה בסעיף קטן (ב) שולמה התמורה בעד השירות או המצרך החיוני כנדרש; {{ח:תתת|(4)}} התמורה בעד המשך הספקת השירות או המצרך החיוני תשולם בהתאם לתנאי התשלום האמורים בסעיף קטן (ב). {{ח:תת|(ד)}} התמורה בעד שירות או מצרך חיוני שסופקו לפי סעיף זה דינה כדין הוצאות הבראה. {{ח:סעיף|350ח|חוזים קיימים|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} בסעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 350ט|ובסעיפים 350ט עד 350יא}} – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הפרה“ – למעט בשל עילת חדלות פירעון; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוזה קיים“ – חוזה שחברה בהקפאת הליכים היא צד לו, מועד כריתתו קדם למועד תחילת הליכי ההבראה וביצועו טרם הושלם בידי שני הצדדים במועד האמור, אף אם בוטל כדין בסמוך לפני אותו מועד; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עילת חדלות פירעון“ – הוראה בחוזה המקנה זכות ביטול או הקובעת כי החוזה יהיה בטל, בשל הליכי חדלות פירעון של החברה או קשיים כלכליים שלה. {{ח:תת|(ב)}} חוזה קיים לא יבוטל בידי הצד השני לחוזה ולא יתבטל, בשל עילת חדלות פירעון. {{ח:תת|(ג)}} בעל תפקיד רשאי להחליט על המשך קיומו של חוזה קיים ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ב|בסימן זה}} – אימוץ) או על ויתור עליו, ככל שהדבר דרוש לשם הבראת החברה בהקפאת הליכים, ואולם אימוץ חוזה קיים, שלצד השני זכות לבטלו או שבוטל כדין בסמוך לפני תחילת הליכי ההבראה בשל הפרתו בידי החברה, או ויתור על חוזה קיים, יהיו באישור בית המשפט. {{ח:תת|(ד)}} היתה לצד השני זכות לבטל חוזה קיים בשל הפרתו בידי החברה, לא יאשר בית המשפט את אימוצו, אלא אם כן שוכנע כי החברה תקיים את חיוביה לפי החוזה ממועד האימוץ ואילך; בית המשפט רשאי לקבוע דרכים להבטחת קיום החיובים כאמור, ובכלל זה מתן ערובה. {{ח:תת|(ה)}} חוזה קיים שהופר בידי החברה לפני אימוצו או ויתור עליו, לא יבוטל בידי הצד השני לחוזה עד למועד האימוץ או הוויתור אלא בהסכמת בעל התפקיד או באישור בית המשפט בתנאים שיקבע. {{ח:תת|(ו)}} אומץ חוזה קיים באישור בית המשפט, לא יבוטל בשל הפרה שבוצעה לפני האימוץ. {{ח:תת|(ז)}} אין בהוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ב|סימן זה}} לעניין אימוץ כדי לאפשר, בהעדר הסכמת הצד השני, אכיפה של חוזה קיים שהוא חוזה עבודה, חוזה למתן שירות אישי או חוזה למתן אשראי לחברה. {{ח:תת|(ח)}} אישר בית המשפט ויתור על חוזה קיים, יחדלו ממועד זה כל הזכויות והחבויות של החברה לפי החוזה, ואולם לא יהיה בוויתור כדי לפגוע בזכויותיו ובחבויותיו של אדם אחר אלא במידה הנחוצה לשחרר מחבות את החברה ואת נכסיה. {{ח:סעיף|350ט|המחאת חיובים לפי חוזה קיים שאומץ|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} על אף הוראות {{ח:חיצוני|חוק המחאת חיובים|חוק המחאת חיובים, התשכ״ט–1969}} רשאי בית המשפט לאשר המחאת זכויות וחבויות החברה בהקפאת הליכים לפי חוזה קיים שאומץ לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ב|סימן זה}}, לנמחה שיאשר, גם אם נקבעה בחוזה הקיים הוראה המונעת המחאה כאמור, ולעניין המחאת חבות – גם בלא הסכמת הצד השני לחוזה, ובלבד שההמחאה חיונית להבראת החברה ואין בה כדי לפגוע בצד השני לחוזה. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט רשאי לקבוע תנאים להמחאה לפי סעיף זה, לרבות דרכים להבטחת קיום החיובים שהומחו, בידי הנמחה, ובכלל זה מתן ערובה. {{ח:סעיף|350י|הליכים לאימוץ חוזה קיים או לוויתור עליו|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} הצד השני לחוזה קיים רשאי לבקש מבעל התפקיד להודיע לו על החלטתו בנוגע לאימוץ או לוויתור ולהגיש לבית המשפט בקשה לאישור אימוץ החוזה או ויתור עליו (בסעיף זה – בקשה לאישור), ככל הנדרש לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} בעל התפקיד יודיע לצד השני אם בכוונתו לאמץ את החוזה או לוותר עליו ויגיש לבית המשפט בקשה לאישור, ככל הנדרש, בתוך 45 ימים מיום שקיבל את הבקשה מהצד השני או בתוך תקופה ארוכה יותר שקבע בית המשפט; בית המשפט רשאי לקצר את התקופה כאמור מטעמים מיוחדים המצדיקים זאת. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט רשאי לאשר אימוץ או ויתור על חוזה קיים לאחר שנתן לצד השני לחוזה הזדמנות להשמיע את טענותיו; בית המשפט רשאי להתנות את אימוץ החוזה הקיים או את הוויתור עליו בתנאים. {{ח:תת|(ד)}} לא הודיע בעל התפקיד על החלטתו כאמור בסעיף קטן (ב) או לא הגיש בקשה לאישור, לפי העניין, למרות בקשת הצד השני לחוזה לפי סעיף קטן (א), יראו את החוזה כאילו אומץ בתום התקופה כאמור בסעיף קטן (ב). {{ח:סעיף|350יא|דין החיובים בחוזה קיים|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} אומץ חוזה קיים, יהיה דין חיובים שמועד קיומם ממועד האימוץ ואילך כדין הוצאות הבראה. {{ח:תת|(ב)|(1)}} נפגע הצד השני לחוזה קיים שאומץ מהפרתו בידי החברה לפני אימוצו, לרבות לפני תחילת הליכי ההבראה, יראו אותו כנושה של החברה כדי סכום הפגיעה, והסכום האמור ייחשב לחוב בר־תביעה בהליכי הבראה. {{ח:תתת|(2)}} על אף האמור בפסקה (1), דין סכום הפגיעה יהיה כדין הוצאות הבראה אם שוכנע בית המשפט כי הפרדת החיוב שהופר לפני האימוץ כאמור מהחיוב שקוים לאחר מכן, אינה סבירה ואינה צודקת בנסיבות העניין, והצד השני לחוזה מקיים את חיוביו לפי החוזה בתקופת הליכי ההבראה של החברה. {{ח:תת|(ג)}} הנפגע בשל הפרת חוזה קיים בידי החברה שנעשתה לפני ויתור עליו, לרבות לפני תחילת הליכי ההבראה, או מחמת ויתור על חוזה קיים יראו אותו כנושה של החברה כדי סכום הפגיעה, והסכום האמור ייחשב לחוב בר־תביעה בהליכי הבראה. {{ח:תת|(ד)}} דין חיובי הצדדים לחוזה קיים שמועד קיומם מתחילת הליכי ההבראה ועד לאימוץ החוזה או הוויתור עליו יהיה כדין הוצאות הבראה אם בעל התפקיד הסכים לקיומם או אם בית המשפט מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. {{ח:סעיף|350יב|אשראי חדש|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט רשאי להתיר לבעל תפקיד להתקשר בחוזה לקבלת אשראי הדרוש לשם מימון המשך פעילותה של החברה בהקפאת הליכים, או לקבוע מסגרת אשראי שבעל התפקיד יהיה רשאי ליטול לשם מימון המשך הפעילות כאמור, והכל למטרות ובתנאים שיקבע בית המשפט (בסעיף זה – אשראי חדש). {{ח:תת|(ב)}} דין הסכומים הנדרשים לפירעון אשראי חדש שניתן באישור בית המשפט לפי הוראות סעיף קטן (א), כדין הוצאות הבראה, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. {{ח:תת|(ג)}} שוכנע בית המשפט כי לא ניתן לקבל אשראי חדש בסכום הנדרש בנסיבות העניין, שעל פירעונו יחולו הוראות סעיף קטן (ב), רשאי הוא להתיר לבעל תפקיד ליטול אשראי חדש בסכום שיקבע, שפירעונו יובטח בשעבוד על נכס מנכסי החברה שאינו משועבד או בשעבוד נדחה על נכס משועבד או על נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות, ובלבד שזכות הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור הבעלות להיפרע מהחברה בשל אי־תשלום התמורה תהיה עדיפה על זכותו של נותן האשראי החדש. {{ח:תת|(ד)}} שוכנע בית המשפט כי לא ניתן לקבל אשראי חדש בסכום הנדרש בנסיבות העניין, שעל פירעונו יחולו הוראות סעיף קטן (ג), וכי קבלת האשראי חיונית להבראת החברה, רשאי הוא להתיר לבעל תפקיד ליטול אשראי חדש בסכום שיקבע, שפירעונו יובטח בשעבוד על נכס מנכסי החברה, שהוא נכס משועבד או נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות, באותה דרגת עדיפות של השעבוד הקיים או זכות הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, לפי העניין. {{ח:תת|(ה)}} שוכנע בית המשפט כי לא ניתן לקבל אשראי חדש בסכום הנדרש בנסיבות העניין, שעל פירעונו יחולו הוראות סעיף קטן (ד), וכי קבלת האשראי חיונית להבראת החברה, רשאי הוא להתיר לבעל תפקיד ליטול אשראי חדש בסכום שיקבע, שפירעונו יובטח בשעבוד על נכס מנכסי החברה, שהוא נכס משועבד או נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות, בדרגת עדיפות גבוהה מהשעבוד הקיים או מזכות הבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, לפי העניין. {{ח:תת|(ו)}} בית המשפט לא יתיר לבעל התפקיד ליטול אשראי חדש כאמור בסעיפים קטנים (ד) או (ה), אלא אם כן, לאחר שעבוד הנכס לפי אותם סעיפים קטנים, יהיה בנכס המשועבד או בנכס שחלה עליו תניית שימור בעלות, לפי העניין, כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה המובטח או לבעלים של הנכס מכוח תניית שימור בעלות, או שנקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור; לגבי נכס משועבד, ערך החוב המובטח לעניין הבטחת הגנה הולמת לפי סעיף קטן זה יהיה הסכום שהיה נפרע הנושה מהנכס המשועבד, במועד ובדרך שקבע בית המשפט, בהחלטה מנומקת, שהוא מוצדק בנסיבות העניין. {{ח:תת|(ז)}} הודעה על בקשת בעל תפקיד לקבלת אשראי חדש תימסר לנושי החברה, כולם או חלקם, כפי שיקבע בית המשפט. {{ח:סעיף|350יג|אישור פשרה או הסדר שמטרתם הבראת החברה|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 350|סעיף 350(ט)}}, פשרה או הסדר שמטרתם הבראת החברה יחייבו את החברה ואת כל הנושים או את בעלי המניות או הסוג שבהם, ואם היא בפירוק – את המפרק וכל משתתף, גם אם לא התקבלה הסכמה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 350|באותו סעיף}} בכל אסיפות הסוג, ובלבד שמתקיימים שניים אלה: {{ח:תתת|(1)}} יותר ממחצית מסך כל הערך המיוצג בהצבעות בכל אסיפות הסוג יחד, הסכימו להצעה; {{ח:תתת|(2)}} בית המשפט אישר את הפשרה או ההסדר לאחר ששוכנע, בין השאר וככל הנדרש, על יסוד הערכת שווי החברה שהגיש מומחה מטעמו או מטעם הצדדים הנוגעים לעניין, כי הפשרה או ההסדר הוגנים וצודקים ביחס לכל סוג שלא הסכים להם ובכלל זה כי מתקיים המפורט להלן: {{ח:תתתת|(א)}} אם לא יאושרו הפשרה או ההסדר לא יהיה מנוס מפירוק החברה והתמורה שהוצעה לסוג שלא הסכים לפשרה או להסדר אינה נמוכה בערכה מהסכום שאותו סוג היה מקבל בפירוק החברה; {{ח:תתתת|(ב)}} לגבי אסיפת סוג של נושים מובטחים שלא הסכימו לפשרה או להסדר – נקבע לגבי כל אחד מהנושים כאמור כי ישולמו לו באופן מיידי ערך החוב המובטח או תשלומים דחויים בשווי ערך החוב המובטח, ונקבעו דרכים להבטחת פירעון התשלומים האמורים או כי הוא יקבל נכס בשווי ערך החוב המובטח; בפסקה זו, ”ערך החוב המובטח“ – סכום החוב המובטח בנכס המשועבד במועד אישור הפשרה או ההסדר על ידי בית המשפט, בניכוי ההוצאות שהוצאו בשמירת הנכס או במימושו; {{ח:תתתת|(ג)}} לגבי כל אסיפת סוג של נושים שלא הסכימו לפשרה או להסדר – הם מקבלים תמורה השווה למלוא סכום החוב שאושר להם, בתשלום מיידי, בתשלומים דחויים, בקבלת ניירות ערך או בכל דרך אחרת או שבעלי המניות לא מקבלים תמורה כלשהי ולא נותר בידיהם נכס כלשהו בשל היותם בעלי מניות. {{ח:תת|(ב)}} אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכות בית המשפט שלא לאשר פשרה או הסדר שמטרתם הבראת החברה גם אם מתקיים בהם האמור באותו סעיף קטן, מטעמים אחרים, ורשאי בית המשפט להביא במסגרת שיקוליו, בין השאר, עניינים שאינם נוגעים לנושי החברה, ובכלל זה עניינים הנוגעים לעובדי החברה או לציבור. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט לא יאשר פשרה או הסדר שמטרתם הבראת החברה אם שוכנע כי תמורה שהוצעה לנושה שלא הסכים לפשרה או להסדר נמוכה בערכה מהסכום שאותו נושה היה מקבל בפירוק החברה, גם אם אסיפת הסוג שעמה נמנה הנושה הסכימה לפשרה או להסדר. {{ח:סעיף|350יד|הפסקת הליכי הבראה|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט רשאי להורות על הפסקת הליכי הבראה אם לא אישר הצעת פשרה או הסדר לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|פרק זה}} או אם שוכנע כי מתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} אין סיכוי סביר להבראת החברה; {{ח:תתת|(2)}} אי־אפשר לגבש פשרה או הסדר שיש סיכוי סביר שיאושרו בידי בית המשפט; {{ח:תתת|(3)}} המשך הליכי ההבראה יפגע בנושים. {{ח:תת|(ב)}} הורה בית המשפט על הפסקת הליכי הבראה יקבע את מועד הפסקת ההליכים ורשאי הוא לקבוע מועד נדחה, בין השאר כדי לאפשר הגשת בקשה לפירוקה של החברה. {{ח:תת|(ג)}} החלטת בית המשפט על הפסקת הליכי הבראה לא תפגע בתוקפם של חוזה או עסקה שבהם התקשר בעל תפקיד, או בהעברת נכס או בתשלום שביצע, ובכלל זה במעשה שעשה לשם כך. {{ח:סעיף|350טו|מעבר מהליכי הבראה לפירוק|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:ת}} ניתן צו לפירוק חברה לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}} בשל בקשת פירוק שהוגשה בטרם פקע צו הקפאת ההליכים שניתן לגביה – {{ח:תת|(1)}} יראו את בקשת הפירוק כאילו הוגשה במועד תחילת הליכי ההבראה, ואת צו הפירוק כאילו ניתן במועד מתן צו הקפאת ההליכים; {{ח:תת|(2)}} הוצאות ההבראה לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ב|סימן זה}} ייחשבו הוצאות פירוק; {{ח:תת|(3)}} יראו חוזים או עסקאות שבהם התקשר בעל התפקיד, או העברת נכס או תשלום שביצע, ובכלל זה מעשה שעשה לשם כך, כאילו נעשו על ידי המפרק. {{ח:סעיף|350טז|תחולת הוראות {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}}|תיקון: תשע״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} ההוראות לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}} החלות על פירוק חברה בידי בית המשפט, לרבות הוראות העונשין {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 373|שבסעיפים 373 עד 378 לפקודה}}, ולמעט הוראות {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 292|סעיפים 292 עד 296}}, {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 300|300(ד)}}, {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 304|304 סיפה}} לעניין מינוי הכונס הרשמי, {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 308|308}}, {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 313|313}}, {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 316|316}} {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 361|ו־361 עד 365 לפקודה}}, בכל הנוגע לנכס מכביד שהוא חוזה קיים כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 350ח|בסעיף 350ח לחוק זה}}, יחולו על הליכי הבראה, ככל שהן נוגעות להליכים כאמור, בשינויים המחויבים ובכפוף למפורט להלן, והכל בשים לב למטרות הליכי ההבראה וכל עוד לא נקבע הסדר אחר באותו עניין לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|פרק זה}}: {{ח:תתת|(1)}} יראו את מועד תחילת הליכי ההבראה כמועד תחילת הפירוק ואת מועד מתן צו הקפאת ההליכים כמועד מתן צו הפירוק; {{ח:תתת|(2)}} ההוראות החלות לעניין צו פירוק יחולו על צו הקפאת הליכים; {{ח:תתת|(3)}} ההוראות החלות לעניין מפרק או מפרק זמני יחולו על בעל תפקיד או בעל תפקיד זמני, לפי העניין; {{ח:תתת|(4)}} ההוראות החלות לעניין הוצאות פירוק יחולו על הוצאות הבראה; {{ח:תתת|(5)}} ההוראות החלות לעניין חוב בר־תביעה בפירוק יחולו על חוב בר־תביעה בהליכי הבראה. {{ח:תת|(ב)}} הוראת העונשין {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 317|שבסעיף 317 לפקודת החברות}} תחול על בעל תפקיד שלא קיים חובה לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ב|סימן זה}}, או שלא קיים צו, הוראה או תנאי שקבע בית המשפט. {{ח:קטע3|חלק 9 פרק 3 סימן ג|סימן ג׳: מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב בחברת איגרות חוב {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשע״ב, תשע״ח}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|{{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ג|סימן זה}} בטל ביום 15.9.2019, אך ימשיך לחול על הליכי פשרה או הסדר שניתן במסגרתם צו הקפאת הליכים שהיו תלויים ועומדים ערב יום התחילה.}} {{ח:סעיף|350יז|הגדרות|תיקון: תשע״ב}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ג|בסימן זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הסדר חוב“ – פשרה או הסדר כמשמעותם {{ח:פנימי|סעיף 350|בסעיף 350}}, בחברת איגרות חוב, שעניינם שינוי מהותי בתנאי הפירעון של סדרת איגרות חוב, הכולל הפחתת תשלום או דחיית מועד הפירעון, לרבות הסדר או פשרה שלפיהם ייפרעו איגרות החוב, כולן או חלקן, בדרך של הקצאת ניירות ערך אחרים לבעלי איגרות החוב; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נאמן“ – נאמן שמונה לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#פרק ה1|פרק ה׳1 לחוק ניירות ערך}}. {{ח:סעיף|350יח|מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב|תיקון: תשע״ב, תשע״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} החל משא ומתן בין חברת איגרות חוב ובין בעלי איגרות חוב מסדרה מסוימת לצורך גיבושו של הסדר חוב, יפנה הנאמן של אותם בעלי איגרות חוב, ואם לא מונה נאמן כאמור – תפנה החברה, לבית המשפט, מיד עם תחילת המשא ומתן, בבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הסדר החוב ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ג|בסימן זה}} – המומחה), ורשאי הנאמן וכן נאמנים של בעלי איגרות חוב מסדרות אחרות להציע מועמדים לתפקיד המומחה כאמור. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), הנאמן או החברה, לפי העניין, רשאים שלא להגיש בקשה למינוי מומחה בשלב הראשוני של המשא ומתן, ובלבד שבאותו שלב לא חלה חובת דיווח לפי דין על הליכי המשא ומתן, ואי־פרסום הדבר מוצדק לשם גיבוש ההסדר. {{ח:תת|(ג)}} הוגשה בקשה לפי סעיף קטן (א) ימנה בית המשפט מומחה מטעמו לפי אותה בקשה, אלא אם כן סבר כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שיירשמו, שבשלהן מינוי המומחה אינו נדרש לשם הגנה על עניינם של בעלי איגרות החוב. {{ח:תת|(ד)}} המומחה שימונה לפי סעיף זה יהיה בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית, כמשמעותה לפי {{ח:פנימי|סעיף 240|סעיף 240(א1)}}, או בעל כשירות מקצועית אחרת הנדרשת לצורך מילוי תפקידיו לפי חוק זה, וכן בעל נסיון מתאים, הכל כפי שיקבע השר; בית המשפט ימנה את המומחה לאחר שבחן את המועמדים שהציעו הנאמנים לפי סעיף קטן (א), אם הציעו. {{ח:תת|(ה)}} בית המשפט לא ימנה אדם כמומחה אם מצא שקשריו עם החברה, מעמדו בה או כלפיה או עיסוקיו האחרים, עלולים ליצור ניגוד עניינים עם מילוי תפקידו כמומחה. {{ח:תת|(ו)}} מונה לחברת איגרות חוב בעל תפקיד לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|פרק זה}}, בין השאר לשם גיבוש פשרה או הסדר בין החברה ובין נושיה, לא ימונה מומחה לפי סעיף זה, ואם מונה בעל תפקיד כאמור לאחר מינוי המומחה לפי סעיף זה – יחדל המומחה מכהונתו, והכל אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מסמכות בית המשפט להקנות לבעל תפקיד את תפקידי המומחה וסמכויותיו לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ג|סימן זה}}, בשינויים המחויבים, או למנות את המומחה כבעל תפקיד. {{ח:סעיף|350יט|תפקידי המומחה|תיקון: תשע״ב}} {{ח:ת}} תפקידי המומחה הם: {{ח:תת|(1)}} להגיש סיוע מקצועי בניהול המשא ומתן לגיבוש הסדר החוב, ובכלל זה לתת ייעוץ מקצועי, בעצמו או באמצעות בעלי מומחיות אחרים מטעמו, לבעלי איגרות החוב או לנציג שמינו מטעמם, ולמסור להם מידע הדרוש להם לשם ניהול המשא ומתן; {{ח:תת|(2)}} להכין, בהתאם להוראות בית המשפט, חוות דעת לעניין כדאיות הסדר החוב לבעלי איגרות החוב ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ג|בסימן זה}} – חוות דעת המומחה); חוות דעת המומחה תומצא לבית המשפט, לחברה, לנאמן ולבעלי איגרות החוב, זמן סביר לפני כינוס האסיפות לפי {{ח:פנימי|סעיף 350|סעיף 350}}, במועד שיורה בית המשפט; {{ח:תת|(3)}} לבחון אם חלוקה שביצעה החברה בתקופה שקבע בית המשפט ושקדמה להגשת הבקשה לכינוס אסיפות לפי {{ח:פנימי|סעיף 350|סעיף 350}}, היא חלוקה אסורה; ממצאי הבחינה כאמור יומצאו לבית המשפט, לחברה, לנאמן ולבעלי איגרות החוב לא יאוחר ממועד המצאת חוות דעת המומחה. {{ח:סעיף|350כ|תפקידי המומחה|תיקון: תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} חוות דעת המומחה תתייחס, בין השאר, לחלופות להסדר החוב המוצע ולתקבולים המשוערים שהיו מקבלים בעלי איגרות החוב בכל אחת מהחלופות, ובכלל זה יבחן המומחה את החלופה של פירוק החברה ואת אפשרות מכירתה לצד שלישי. {{ח:תת|(ב)}} ייוותרו, בהתאם להסדר החוב המוצע, מניות בידי מי שהיו בעלי המניות של החברה ערב ההסדר, תכלול חוות דעת המומחה התייחסות גם לאלה: {{ח:תתת|(1)}} ערכן של המניות שייוותרו כאמור ובפרט המניות שייוותרו בידי בעל השליטה בחברה, והתמורה שייתנו בעלי המניות בעדן; {{ח:תתת|(2)}} האפשרות לפירעון איגרות החוב בדרך של הקצאת המניות שייוותרו כאמור לבעלי איגרות החוב או בדרך של מכירתן לצדדים שלישיים. {{ח:תת|(ג)}} כלל הסדר החוב המוצע הוראה ולפיה בעלי איגרות החוב או החברה יהיו מנועים מלתבוע נושא משרה בחברה, בעל עניין בה או אדם אחר (בסעיף קטן זה – פטור מאחריות), תכלול חוות דעת המומחה התייחסות גם לאלה: {{ח:תתת|(1)}} בחינה אם פעולות או עסקאות שביצע האדם שלגביו מוצע הפטור, בתקופה שקדמה למועד הגשת הבקשה לכינוס האסיפות לפי {{ח:פנימי|סעיף 350|סעיף 350}}, מקימות לבעלי איגרות החוב או לחברה עילות תביעה נגדו, לרבות עילת תביעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 106|סעיף 106(ג)}}; {{ח:תתת|(2)}} הערך הכלכלי המשוער של הפטור מאחריות בהתחשב בממצאי הבחינה לפי פסקה (1), והשיקולים למתן הפטור כאמור. {{ח:תת|(ד)}} כלל הסדר החוב המוצע תקבולים שונים לבעלי איגרות חוב מסדרות שונות, תכלול חוות דעת המומחה התייחסות גם לכדאיות ההסדר המוצע לכל אחת מהסדרות ולהוגנות חלוקת התקבולים בין בעלי איגרות החוב. {{ח:תת|(ה)}} היה הסדר החוב המוצע חלק מפשרה או הסדר כמשמעותם {{ח:פנימי|סעיף 350|בסעיף 350}} בין החברה ובין נושים אחרים, תכלול חוות דעת המומחה התייחסות גם לכדאיות ההסדר לאותם נושים, והוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ג|סימן זה}} יחולו, בשינויים המחויבים, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. {{ח:תת|(ו)}} השר רשאי לקבוע עניינים נוספים על האמור בסעיף זה שייכללו בחוות דעת המומחה וכן לקבוע הוראות לעניין מתכונתה ולעניין דרכי המצאתה והמצאת ממצאי הבחינה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 350יט|בסעיף 350יט(3)}}. {{ח:סעיף|350כא|סמכות המומחה לדרוש מידע|תיקון: תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} החברה והנאמן ימסרו למומחה כל מידע שידרוש הנחוץ לו לשם מילוי תפקידו. {{ח:תת|(ב)}} סברו החברה או הנאמן כי מידע שדרש מהם המומחה אינו נחוץ לו לשם מילוי תפקידו, רשאי מי מהם, לפי העניין, לפנות לבית המשפט בבקשה לפטור אותו ממסירת המידע. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט רשאי לקבוע תנאים למסירת המידע לפי סעיף זה, ובכלל זה לאסור את מסירת המידע לבעלי איגרות החוב. {{ח:סעיף|350כב|שבר והוצאות|תיקון: תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט יקבע את שכרו של המומחה, ורשאי הוא לאשר למומחה לקבל שירותים מבעלי מומחיות אחרים לצורך ביצוע תפקידיו, בעלות שיקבע. {{ח:תת|(ב)}} שכר המומחה והעלויות כאמור בסעיף קטן (א) ישולמו בידי החברה, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; ואולם היה הסדר החוב חלק מפשרה או הסדר כמשמעותם {{ח:פנימי|סעיף 350|בסעיף 350}} בין החברה ובין נושים אחרים, יקבע בית המשפט מי יישא בשכר ובעלויות. {{ח:סעיף|350כג|כינוס אסיפות ואישור הסדר חוב|תיקון: תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט לא יורה על כינוס אסיפות לאישור הסדר חוב לפי {{ח:פנימי|סעיף 350|סעיף 350}} בטרם קיבל את חוות דעת המומחה ואת ממצאי הבחינה לפי {{ח:פנימי|סעיף 350יט|סעיף 350יט(3)}}; מועד כינוס האסיפות שיקבע בית המשפט יהיה זמן סביר לאחר המצאת חוות הדעת וממצאי הבחינה לחברה, לנאמן, לבעלי איגרות החוב ולבית המשפט. {{ח:תת|(ב)}} לא יאושר הסדר חוב אלא לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|פרק זה}}. {{ח:סעיף|350כד|שמירת סמכויות הנאמן|תיקון: תשע״ב}} {{ח:ת}} אין בהוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3 סימן ג|סימן זה}} כדי לגרוע מסמכויותיו של הנאמן לפי כל דין. {{ח:קטע3|חלק 9 פרק 3 סימן ד|סימן ד׳: פשרה או הסדר שמטרתם שינוי מבנה או מיזוג|תיקון: תשע״ב}} {{ח:סעיף|351|שינוי מבנה ומיזוג}} {{ח:תת|(א)}} הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור פשרה או הסדר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 350|בסעיף 350}}, והוכח לבית המשפט שהפשרה או ההסדר הוצעו לשם תכנית בדבר שינוי מבנה של חברה או מיזוגן של חברות, ושלפי התכנית יש להעביר מפעל או נכסים של אחת החברות ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|בפרק זה}} – החברה המעבירה) לחברה אחרת ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|בפרק זה}} – החברה הנעברת), רשאי בית המשפט, בצו המאשר את הבקשה או בצו שניתן לאחר מכן, להורות בדבר – {{ח:תתת|(1)}} העברת המפעל, הנכסים או החיובים כולם או מקצתם של החברה המעבירה לחברה הנעברת; {{ח:תתת|(2)}} הקצאה של מניות, איגרות חוב, פוליסות או טובות הנאה דומות אחרות שבחברה הנעברת, אשר היא חייבת להקצותן לאדם על פי ההסדר או הפשרה; {{ח:תתת|(3)}} המשך מטעם החברה הנעברת או נגדה של הליך משפטי התלוי ועומד מטעם החברה המעבירה או נגדה; {{ח:תתת|(4)}} חיסול החברה המעבירה ללא פירוק; {{ח:תתת|(5)}} הסעד לאנשים המתנגדים לפשרה או להסדר בתוך הזמן ובדרך שיורה בית המשפט; {{ח:תתת|(6)}} כל ענין שבשגרה הדרוש כדי להבטיח ששינוי המבנה או המיזוג יבוצע בשלמות וביעילות. {{ח:תת|(ב)}} ניתן צו כאמור להעברת נכסים או חיובים, יועברו הנכסים מכוח הצו ויוקנו לחברה הנעברת, וישוחררו, אם הורה על כך הצו, מכל שעבוד שפקע תקפו מכוח הפשרה או ההסדר, ואילו החיובים יועברו לחברה הנעברת ויהיו לחיוביה שלה. {{ח:תת|(ג)}} ניתן צו לפי סעיף זה, תעביר כל חברה שעליה חל הצו העתק מאושר שלו לרשם בתוך שבעה ימים מיום שניתן; חברה שהפרה הוראה זו, דינה ודין כל נושא משרה בה שאישר או התיר את ההפרה, קנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל״ז–1977}} לכל יום שבו נמשכת ההפרה. {{ח:קטע3|חלק 9 פרק 3 סימן ה|סימן ה׳: החלת הוראות על חברת חוץ ותאגידים אחרים|תיקון: תשע״ח}} {{ח:סעיף|351א|החלת ההוראות על חברת חוץ ותאגידים אחרים|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|פרק זה}} יחולו, בשינויים המחויבים, גם על חברת חוץ המנהלת עסקים או שיש לה נכסים, בישראל, גם אם לא נרשמה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 346|סעיף 346}}. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), רשאי השר, בצו, להחיל את הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3|פרק זה}} גם על תאגיד מסוים אחר. {{ח:קטע2|חלק 9 פרק 3א|פרק שלישי א׳: מחיקת חברה|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:סעיף|351ב|הגדרות – {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3א|פרק שלישי א׳}}|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3א|בפרק זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”התנגדות“ – התנגדות למחיקה, כמשמעותה {{ח:פנימי|סעיף 351ה|בסעיף 351ה(ב)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה“ – חברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוב“ – למעט חובות בשל אגרות או תשלומים אחרים שחברה חייבת בתשלומם לפי {{ח:פנימי|סעיף 44|סעיף 44(6)}}, או חובות שהרשם מצא כי ערכם הכולל נמוך באופן שאין בהם כדי למנוע את מחיקת החברה בהתאם לאמות מידה שיפרסם הרשם לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 351ג|סעיף 351ג(ג)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נכס“ – למעט נכסים שהרשם מצא כי ערכם הכולל נמוך באופן שאין בהם כדי למנוע את מחיקת החברה בהתאם לאמות מידה שיפרסם הרשם לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 351ג|סעיף 351ג(ג)}}. {{ח:סעיף|351ג|מחיקת חברה|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} הרשם רשאי למחוק חברה ממרשמי הרשם בכפוף להוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3א|פרק זה}} אם מצא כי מתקיימים כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} היא אינה מנהלת עסקים או פעילות; {{ח:תתת|(2)}} אין לה נכסים וחובות; {{ח:תתת|(3)}} היא רשומה במשך שנה כחברה מפרה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 362א|סעיף 362א(ב)}}; {{ח:תתת|(4)}} במשך שלוש שנים היא לא שילמה אגרה שנתית לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיפים 9(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 44|ו־44(6)}} והפרה את חובתה להגיש דין וחשבון שנתי לפי {{ח:פנימי|סעיף 141|סעיף 141}}; {{ח:תתת|(5)}} נתוני החברה אינם כלולים במאגר הנתונים של רשות המסים בישראל או שתיק החברה ברשות המסים בישראל סגור. {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף קטן (א) יחולו על חברה לתועלת הציבור, בשינויים אלה: המחיקה טעונה את הסכמת רשם ההקדשות, והוראות פסקה (3) שבאותו סעיף קטן – לא יחולו. {{ח:תת|(ג)}} הרשם יפרסם אמות מידה לעניין חובות ונכסים שערכם נמוך כאמור בהגדרות ”חוב“ ו”נכס“. {{ח:סעיף|351ד|בדיקות מקדימות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} התקיימו לגבי חברה התנאים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 351ג|בפסקאות (3) ו־(4) שבסעיף 351ג(א)}}, רשאי הרשם, לשם הפעלת סמכותו לפי {{ח:פנימי|סעיף 351ג|סעיף 351ג}}, לדרוש על אותה חברה מידע שיש בו כדי להעיד אם מתקיימים לגביה יתר התנאים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 351ג|בסעיף 351ג(א)}}; הרשם רשאי לדרוש מידע כאמור, מתאגיד בנקאי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (רישוי)|בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981}}, ומגוף ציבורי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות#סעיף 23|בסעיף 23 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א–1981}}, ובכלל זה רשות המסים בישראל, רשם המקרקעין, רשות מקרקעי ישראל, רשות האכיפה והגבייה והמוסד לביטוח לאומי. {{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע חובת דרישת מידע או חובה של הרשם לבצע בדיקות מקדימות נוספות טרם פרסום הודעה ושליחתה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 351ה|בסעיף 351ה(א)}}, וכן רשאי השר לקבוע הוראות בדבר מסירת מידע בידי תאגיד בנקאי או גוף ציבורי כאמור בסעיף קטן (א) לרשם לשם ביצוע הבדיקות האמורות. {{ח:סעיף|351ה|הודעה והתנגדות לפני מחיקה|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} התקיימו לגבי חברה התנאים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 351ג|בפסקאות (3) עד (5) שבסעיף 351ג(א)}}, והיה לרשם יסוד סביר להניח כי מתקיימים לגביה התנאים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 351ג|בפסקאות (1) ו־(2) שבאותו סעיף קטן}}, רשאי הוא לפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה על כוונתו למחוק את החברה ממרשמי הרשם; בהודעה כאמור יצוין כי אם לא תוגש התנגדות לפי סעיפים קטנים (ב) ו־(ג), או אם תידחה התנגדות שהוגשה לפי סעיף קטן (ד), ימחק הרשם את החברה; פרסם הרשם הודעה לפי סעיף קטן זה, ישלח הודעה על כך לחברה. {{ח:תת|(ב)}} פורסמה הודעה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל מי שעלול להיפגע ממחיקת החברה להגיש לרשם התנגדות למחיקה בתוך 90 ימים ממועד פרסומה. {{ח:תת|(ג)|(1)}} התנגדות תוגש לרשם בדרך של תקשורת אלקטרונית בהתאם לתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 44|סעיף 44(1)}} לעניין הגשה בדרך האמורה; ואולם הרשם רשאי לאפשר הגשת התנגדות שלא בדרך של תקשורת אלקטרונית. {{ח:תתת|(2)}} התנגדות תכלול, בין השאר, את אלה: {{ח:תתתת|(א)}} פרטי החברה שבעניינה מוגשת ההתנגדות; {{ח:תתתת|(ב)}} פרטי מגיש ההתנגדות, ובכלל זה שמו, מספר הזהות שלו, מענו ומענו הדיגיטלי, וכן ציון זיקתו לחברה, אם ישנה; {{ח:תתתת|(ג)}} פירוט נימוקי ההתנגדות. {{ח:תת|(ד)}} הרשם רשאי לקבל התנגדות, וכן רשאי הוא לדחות התנגדות אם מצא כי על פניה היא אינה מגלה עילה שיש בה כדי לשלול את התקיימות התנאים {{ח:פנימי|סעיף 351ג|שבסעיף 351ג(א)}}, או שהיא בלתי מנומקת או נראית על פניה טורדנית או קנטרנית; הרשם ימסור למגיש ההתנגדות הודעה על החלטתו בהתנגדות. {{ח:תת|(ה)}} פרסם הרשם הודעה לפי סעיף קטן (א) ולא הוגשה התנגדות או שהוגשה התנגדות שנדחתה, וחלפו 90 ימים ממועד פרסום ההודעה, רשאי הרשם למחוק את החברה ממרשמי הרשם. {{ח:סעיף|351ו|נפקות המחיקה|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} ממועד שנמחקה חברה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 351ה|בסעיף 351ה(ה)}} ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3א|בפרק זה}} – מועד המחיקה) יראו את החברה כמחוסלת, אך אין בכך כדי לגרוע מאפשרות פירוקה מרצון לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק שמיני א׳}} או מסמכות בית המשפט לפרק אותה לפי כל דין. {{ח:תת|(ב)}} אין בחיסול חברה בעקבות מחיקתה כאמור {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3א|בפרק זה}} כדי לגרוע מחבות בעל מניות או נושא משרה בה לפי {{ח:פנימי|סעיף 192|סעיפים 192}} {{ח:פנימי|סעיף 193|ו־193}} {{ח:פנימי|סעיף 252|או 252 עד 254}}, לפי העניין, שהתגבשה לפני שהחברה נמחקה, ואם החברה המשיכה בפעילות באמצעות בעלי מניות או נושאי משרה בה למרות שנמחקה – אין בחיסול כאמור כדי לגרוע מחובותיהם לפי אותם סעיפים שהיו חלות לולא נמחקה החברה, והכול עד לחיסולה לאחר פירוק לפי כל דין. {{ח:תת|(ג)}} חוסלה חברה בעקבות מחיקתה כאמור {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3א|בפרק זה}}, תמשיך לחול הוראת {{ח:פנימי|סעיף 362א|סעיף 362א(ג)(1)(ג)(2)}} לגבי מי שהיה בעל שליטה בה, כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 362א|באותו סעיף}}, עד לחיסולה לאחר פירוק לפי כל דין. {{ח:סעיף|351ו|נפקות המחיקה|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} ממועד שנמחקה חברה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 351ה|בסעיף 351ה(ה)}} ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3א|בפרק זה}} – מועד המחיקה) יראו את החברה כמחוסלת, אך אין בכך כדי לגרוע מאפשרות פירוקה מרצון לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 8א|חלק שמיני א׳}} או מסמכות בית המשפט לפרק אותה לפי כל דין. {{ח:תת|(ב)}} אין בחיסול חברה בעקבות מחיקתה כאמור {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3א|בפרק זה}} כדי לגרוע מחבות בעל מניות או נושא משרה בה לפי {{ח:פנימי|סעיף 192|סעיפים 192}} {{ח:פנימי|סעיף 193|ו־193}} {{ח:פנימי|סעיף 252|או 252 עד 254}}, לפי העניין, שהתגבשה לפני שהחברה נמחקה, ואם החברה המשיכה בפעילות באמצעות בעלי מניות או נושאי משרה בה למרות שנמחקה – אין בחיסול כאמור כדי לגרוע מחובותיהם לפי {{ח:פנימי|סעיף 252|אותם סעיפים}} שהיו חלות לולא נמחקה החברה, והכול עד לחיסולה לאחר פירוק לפי כל דין. {{ח:תת|(ג)}} חוסלה חברה בעקבות מחיקתה כאמור {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 3א|בפרק זה}}, תמשיך לחול הוראת {{ח:פנימי|סעיף 362א|סעיף 362א(ג)(1)(ג)(2)}} לגבי מי שהיה בעל שליטה בה, כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 362א|באותו סעיף}}, עד לחיסולה לאחר פירוק לפי כל דין. {{ח:סעיף|351ז|ביטול מחיקה בידי הרשם|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)|(1)}} הרשם רשאי, בתוך שנה ממועד המחיקה, לבטל מיוזמתו מחיקה של חברה, אם טרם חוסלה לאחר פירוק, אם מצא כי במועד המחיקה לא התקיימו לגבי החברה התנאים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 351ג|בסעיף 351ג(א)}}. {{ח:תתת|(2)}} הרשם רשאי לבטל מחיקה של חברה, אם טרם חוסלה לאחר פירוק, לבקשת כל אדם המעוניין בדבר שנפגע מחיסולה בעקבות מחיקתה (בסעיף זה – המבקש), אם מצא כי במועד המחיקה לא התקיימו לגבי החברה התנאים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 351ג|בסעיף 351ג(א)}}, ובלבד שהבקשה הוגשה בתוך שנה ממועד המחיקה; היה המבקש נושא משרה בחברה, או בעל מניה בחברה או יורשו, רשאי הרשם לדרוש כתנאי לביטול המחיקה תשלום אגרה שנתית לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(ב)}} בעד השנה שבה הייתה החברה מחוקה, בהתחשב במטרה שלשמה התבקש ביטול המחיקה. {{ח:תת|(ב)}} עם ביטול מחיקת חברה כאמור בסעיף קטן (א), תוחזר החברה למרשמי הרשם, ויראו אותה כאילו המשיכה בעסקיה ובפעילותה וכאילו לא נמחקה ממרשמי הרשם. {{ח:תת|(ג)}} ראה הרשם כי לשם הכרעה בבקשה לפי סעיף קטן (א) יש צורך בבירור עובדתי או מתן הוראה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 351ח|בסעיף 351ח(א) רישה}}, לא יידרש לבקשה, ורשאי הוא לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול המחיקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 351ח|בסעיף 351ח}}, או להודיע למבקש שהוא אינו נדרש לבקשה וכי המבקש רשאי להגיש בקשה לביטול מחיקה בידי בית משפט לפי {{ח:פנימי|סעיף 351ח|סעיף 351ח}} אף אם טרם חלפה שנה ממועד המחיקה. {{ח:תת|(ד)}} הרשם יודיע למבקש כאמור בסעיף קטן (ג) בתוך 60 ימים מיום הגשת הבקשה; לא עשה הרשם כן, רשאי המבקש לפנות לבית המשפט לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 351ח|סעיף 351ח}} אף אם טרם חלפה שנה ממועד המחיקה. {{ח:סעיף|351ח|ביטול מחיקה בידי בית משפט|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט המוסמך כאמור {{ח:פנימי|סעיף 342ה|בסעיף 342ה}} רשאי, לבקשת הרשם או כל אדם המעוניין בדבר שנפגע מחיסול חברה בעקבות מחיקתה, להורות בצו על ביטול המחיקה ועל החזרת החברה למרשמי הרשם, ולתת כל הוראה שימצא לנכון כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אלמלא נמחקה החברה, אם התקיימו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הבקשה הוגשה לאחר שחלפה שנה ממועד המחיקה עד תום 20 שנים ממועד המחיקה, למעט אם אישר בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להגיש את הבקשה במועד מאוחר יותר, וכן אם הבקשה הוגשה בטרם חלפה שנה ממועד המחיקה בנסיבות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 351ז|בסעיף 351ז(ג)}}; {{ח:תתת|(2)}} החברה לא חוסלה לאחר פירוק כאמור {{ח:פנימי|סעיף 351ו|בסעיף 351ו(א)}}; {{ח:תתת|(3)}} בית המשפט מצא כי במועד המחיקה לא התקיימו לגבי החברה התנאים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 351ג|בסעיף 351ג(א)}}, או שמצא כי מטעמים אחרים צודק ונכון לקבל את הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} במסגרת ההוראות שרשאי בית המשפט להורות לפי סעיף קטן (א), רשאי הוא, אם הנסיבות מצדיקות זאת, לתת הוראה לעניין תשלום אגרה שנתית בעד השנים שבהן החברה הייתה מחוקה, כולן או חלקן, ולעניין תשלום חוב אגרה שנתית שנוצר בשנים שלפני המחיקה, כולן או חלקן; הוראה כאמור תינתן בין השאר בהתחשב במטרה שלשמה התבקש ביטול המחיקה, בזהות המבקש ובזמן שחלף מאז המחיקה. {{ח:תת|(ג)}} על ביטול מחיקת חברה כאמור בסעיף קטן (א) יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 351ז|סעיף 351ז(ב)}}, בשינויים המחויבים. {{ח:קטע2|חלק 9 פרק 4|פרק רביעי: סעדים, עיצום כספי ורישום חברה כחברה מפרה|תיקון: תשס״ט}} {{ח:קטע3|חלק 9 פרק 4 סימן א|סימן א׳: סעדים}} {{ח:סעיף|352|סעדים}} {{ח:תת|(א)}} על הפרת זכות המוקנית על פי חוק זה לבעל מניה כלפי החברה או כלפי בעל מניה אחר, או לחברה כלפי בעל מניה, יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ב)}} אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכויותיו של בעל מניה לפי כל דין. {{ח:סעיף|353|הפרת חובות קיום מרשמים ודיווחים}} {{ח:ת}} מבלי לגרוע מהוראות כל דין, הפרת חובות קיום מרשמים בחברה או מתן הודעות או דיווחים לרשם החברות, שחברה חייבת בהם לפי חוק זה, או לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}}, היא הפרת חובה חקוקה כלפי מי שהסתמך על המרשמים בחברה או ברשם החברות. {{ח:סעיף|353א|ערובה להוצאות משפט|תיקון: תשס״ה, תש״ע־3}} {{ח:ת}} הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. {{ח:קטע3|חלק 9 פרק 4 סימן ב|סימן ב׳: הטלת עיצום כספי בידי הרשם|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:סעיף|354|עיצום כספי|תיקון: תשס״ד, תשס״ז־2, תשע״א־2, תשע״א־4, תשע״ו־3, [ק״ת הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה פרטית או חברת חוץ שאינן תאגיד מדווח עשתה אחד מאלה, רשאי הוא להטיל עליה עיצום כספי בסך ששת אלפים שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 2000; בשנת 2025, 9,160 ש״ח)}}: {{ח:תתת|(1)}} הפרה הוראה של הרשם לפי {{ח:פנימי|סעיף 37|סעיף 37(ב) או (ג)}}; {{ח:תתת|(1א)}} לא שילמה אגרות או תשלומים אחרים שהיא חייבת בתשלומם לפי {{ח:פנימי|סעיף 44|סעיף 44(6)}}; {{ח:תתת|(2)}} הפרה חובה להגיש דיווחים, לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 140|סעיף 140}}; {{ח:תתת|(3)}} הפרה חובה להגיש דין וחשבון שנתי, לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 141|סעיפים 141}} {{ח:פנימי|סעיף 348|או 348}}; {{ח:תתת|(4)}} הפרה חובה המוטלת עליה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 173|סעיפים 173(א)}} {{ח:פנימי|סעיף 175|או 175}}; {{ח:תתת|(5)}} הפרה חובה המוטלת עליה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 343|סעיף 343}}. {{ח:תת|(ב)}} היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה שהיא תאגיד מדווח לא שילמה אגרות או תשלומים אחרים שהיא חייבת בתשלומם לפי {{ח:פנימי|סעיף 44|סעיף 44(6)}} או הפרה חובה המוטלת עליה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 343|סעיף 343}}, רשאי הוא להטיל עליה עיצום כספי כאמור בסעיף קטן (א). {{ח:תת|(ב1)|(1)}} היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה לתועלת הציבור עשתה אחד מאלה, רשאי הוא להטיל עליה עיצום כספי כאמור בסעיף קטן (א): {{ח:תתתת|(א)}} הפרה חובה להודיע לרשם כי התקבלה החלטה בדבר שינוי תקנונה שמשמעותו היא כי החברה תהיה חברה לתועלת הציבור, לפי {{ח:פנימי|סעיף 345ב|סעיף 345ב(ג)}}; {{ח:תתתת|(ב)}} הפרה חובה לציין בצד שמה את הסיומת ”חברה לתועלת הציבור“ או ”(חל״צ)“, לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 345ד|סעיף 345ד(א)}}; {{ח:תתתת|(ג)}} הפרה חובה להגיש דוחות ומסמכים בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 345ב|סעיפים 345ב}}, {{ח:פנימי|סעיף 345ג|345ג}} {{ח:פנימי|סעיף 345כד|או 345כד}}; {{ח:תתתת|(ד)}} לא שילמה אגרות או תשלומים אחרים שהיא חייבת בתשלומם לפי {{ח:פנימי|סעיף 345כז|סעיף 345כז}}; {{ח:תתתת|(ה)}} הפרה חובה כאמור {{ח:חיצוני|חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה#סעיף 2|בסעיפים 2}} {{ח:חיצוני|חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה#סעיף 5א|או 5א(א) עד (ג) לחוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה, התשע״א–2011}}. {{ח:תתת|(2)}} היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה לתועלת הציבור עשתה אחד מאלה, רשאי הוא להטיל עליה כפל העיצום הכספי כאמור בסעיף קטן (א): {{ח:תתתת|(א)}} הפרה חובה להצהיר בפני הרשם בעת הגשת הבקשה לרישומה, כי היא חברה לתועלת הציבור לפי {{ח:פנימי|סעיף 345ב|סעיף 345ב(א)}}; {{ח:תתתת|(ב)}} הפרה חובה להגיש לרשם ההקדשות בקשה לרישומה בפנקס, לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 345ב|סעיף 345ב(ז)}}, ובלבד שלא יוטל עיצום כספי על אותה חברה הן בשל אי־מתן הצהרה בעת הרישום והן בשל אי־רישום בפנקס; ואולם ניתן להטיל עיצום כספי לפי סעיף קטן זה, לגבי אותה חברה, אם חלפו שישה חודשים מיום הטלת העיצום הכספי בשל אי־מתן הצהרה לרשם, והחברה טרם נרשמה בפנקס; {{ח:תתתת|(ג)}} ציינה בצד שמה את הסיומת האמורה בפסקה (1)(ב) או הציגה את עצמה בדרך אחרת כחברה לתועלת הציבור אף שאינה רשומה בפנקס כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 345ג|בסעיף 345ג}}, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 345ד|סעיף 345ד(ב)}}; {{ח:תתתת|(ד)}} לא מינתה ועדת ביקורת בניגוד להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 345ח|סעיף 345ח}} או שלא מינתה מבקר פנימי בניגוד להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 345ט|סעיף 345ט}}; {{ח:תתתת|(ה)}} הפרה חובה להודיע לרשם ההקדשות על אישור עסקה שאינה חריגה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 345יב|בסעיף 345יב(א)(3)}}. {{ח:תתת|(3)}} היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה שאינה חברה לתועלת הציבור ציינה בצד שמה את הסיומת האמורה בפסקה (1)(ב) או הציגה עצמה בדרך אחרת כחברה לתועלת הציבור, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 345ד|סעיף 345ד(ב)}}, רשאי הוא להטיל עליה כפל העיצום הכספי כאמור בסעיף קטן (א). {{ח:תתת|(4)}} היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברת חוץ לתועלת הציבור הפרה את החובה להירשם לפי {{ח:פנימי|סעיף 346|סעיף 346}}, רשאי הוא להטיל עליה כפל העיצום הכספי כאמור בסעיף קטן (א), ובלבד שלא יוטל עיצום כספי על אותה חברה הן בשל אי רישומה כחברת חוץ והן בשל אי־רישומה לפי {{ח:פנימי|סעיף 345ב|סעיף 345ב(א)}} {{ח:פנימי|סעיף 345ב|או 345ב(ז)}}; ואולם ניתן להטיל עיצום כספי בשל אי־רישום לפי {{ח:פנימי|סעיף 345ב|סעיף 345ב(א) או (ז)}}, לגבי אותה חברה, אם חלפו שישה חודשים מיום הטלת העיצום הכספי בשל אי־רישומה כחברת חוץ, והחברה טרם נרשמה כחברת חוץ לתועלת הציבור. {{ח:תתת|(5)}} בית משפט שלום, לבקשת בעל מניה בחברה, תורם לחברה או רשם ההקדשות, שהוגשה לאחר שניתנה התראה על כך בכתב לנתבע, רשאי לקבוע כי נושא משרה בחברה לתועלת הציבור ישיב לחברה את כספי העיצום הכספי שהוטל עליה לפי סעיף קטן זה אם מצא כי אותו נושא משרה בחברה ידע או היה עליו לדעת על הפרה כאמור בפסקאות (1)(א) או (ה), (2)(א) או (ב), או (3) אלא אם כן הוכיח אחד מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} שהתנגד להפרה ונקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנעה; {{ח:תתתת|(ב)}} שהסתמך בתום לב על מידע שמסר לו בעל תפקיד בחברה שהוסמך לכך כי לא הופרו הוראות החוק שבשלן הוטל העיצום הכספי כאמור באותן פסקאות; {{ח:תתתת|(ג)}} שבשל נסיבות מיוחדות אחרות לא היה עליו לדעת על הפרת הוראות החוק; {{ח:תתתת|(ד)}} לענין פסקאות (1)(א), או (2)(א) או (ב) – כי החברה פעלה בהתאם ליתר הוראות החוק לענין חברה לתועלת הציבור אף אם לא נרשמה. {{ח:תת|(ג)}} היה לרשם יסוד סביר להניח שחברה שהוטל עליה עיצום כספי הפרה אותה הוראה שבשלה הוטל העיצום הכספי, בתוך שנתיים ממועד הטלתו, רשאי הוא להטיל עליה כפל העיצום הכספי האמור בסעיף קטן (א) או כפל העיצום הכספי האמור בסעיף קטן (ב1)(2) עד (4); כן רשאי הוא לעשות כך אם החברה הפרה, בתוך התקופה האמורה, שלוש הפרות או יותר, אף אם העיצומים הכספיים הוטלו בשל הפרת הוראות שונות. {{ח:סעיף|355|עדכון עיצום כספי}} {{ח:תת|(א)}} עיצום כספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום הדרישה לתשלומו, ואם הוגש ערעור ובית המשפט הדן בערעור לא הורה על תשלומו, לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בערעור. {{ח:תת|(ב)}} הרשם רשאי לעדכן את סכום העיצום הכספי באחד בינואר של כל שנה, לפי שיעור השינוי שחל במדד מהמדד האחרון שפורסם לפני העדכון לעומת המדד האחרון שפורסם לפני תחילתו של חוק זה; כן רשאי הרשם לעגל את סכום העיצום הכספי לסכום הקרוב שהוא מכפלה של עשרה שקלים חדשים. {{ח:תת|(ג)}} הרשם יפרסם, בהודעה ברשומות, את סכום העיצום הכספי המעודכן. {{ח:סעיף|356|דרישת עיצום כספי ותשלומו|תיקון: תשס״ד, תשס״ז־2}} {{ח:תת|(א)}} עיצום כספי יוטל על החברה בדרישה של הרשם שתופנה לחברה ({{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4|בפרק זה}} – דרישה); בדרישה יציין הרשם את ההפרה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 354|בסעיף 354}} ויודיע לחברה כי אם לא תתוקן ההפרה בתוך ארבעים וחמישה ימים ממועד הדרישה, יהיה עליה לשלם את העיצום הכספי במועד שנקבע בדרישה. {{ח:תת|(ב)}} תיקנה החברה את ההפרה במועד שנקבע בדרישה, תודיע על כך לרשם. {{ח:תת|(ב1)}} היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה שהוטל עליה עיצום כספי, לא תקנה את ההפרה במועד שנקבע בדרישה, רשאי הוא, אם התריע על כך מראש בדרישה לפי סעיף קטן (א), להטיל על החברה עיצום כספי נוסף בשיעור החלק השישים של העיצום הכספי, לכל יום שבו נמשכת ההפרה, ובלבד שלא יעלה על סכום של 250,000 שקלים חדשים; הוראת סעיף קטן זה לא תחול על אי תשלום אגרות או תשלומים אחרים כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 354|בסעיף 354, בסעיפים קטנים (א)(1א) או (ב) או (ב1)}}. {{ח:תת|(ב2)}} על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ב1), בהפרות לפי {{ח:פנימי|סעיף 354|פסקאות (1)(א), (2), (3) ו־(4) שבסעיף 354(ב1)}}, לא נדרש ליתן לחברה הזדמנות לתקן את ההפרה בטרם יוטל העיצום הכספי, והרשם יהיה רשאי להטיל עיצום כספי כאמור, שיהיה עליה לשלמו, במועד שצוין בדרישה, שלא יפחת משלושים ימים מיום שנשלחה, ובלבד שבדרישה נכללה הודעה לחברה כי היא רשאית לטעון את טענותיה תוך 14 ימים מיום שנשלחה אליה הדרישה וההודעה כאמור. {{ח:תת|(ג)}} הוגש ערעור על החלטת הרשם כאמור {{ח:פנימי|סעיף 359|בסעיף 359}}, לא ישולם העיצום הכספי אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. {{ח:סעיף|357|ריבית שקלית ודמי פיגורים|תיקון: תשפ״ד}} {{ח:ת}} לא שולם העיצום הכספי במועד, יתווספו עליו, לתקופת הפיגור, ריבית שקלית ודמי פיגורים, עד לתשלומו, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|358|גביה}} {{ח:ת}} על גבית עיצום כספי תחול {{ח:חיצוני|פקודת המיסים (גביה)|פקודת המיסים (גביה)}}. {{ח:סעיף|359|ערעור|תיקון: תש״ע־3, תשפ״ד}} {{ח:תת|(א)}} על החלטת הרשם לפי {{ח:פנימי|סעיף 354|סעיף 354}} הנוגעת לחברה לתועלת הציבור ניתן לערער לבית משפט השלום, בתוך שלושים ימים מיום קבלת הדרישה. {{ח:תת|(ב)}} שולם העיצום הכספי והתקבל הערעור, יוחזר הסכום ששולם בתוספת ריבית שקלית, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה}} לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ג)}} על החלטת בית המשפט בערעור ניתן לערער ברשות. {{ח:סעיף|360|גביה מדירקטור}} {{ח:תת|(א)}} לא שולם במועד עיצום כספי שהוטל לפי {{ח:פנימי|סעיף 354|סעיף 354}}, רשאי הרשם לדרוש, בכפוף להוראת סעיף קטן (ה), את תשלומו מכל מי שרשום במרשמי הרשם כדירקטור באותה חברה או שהיה רשום כאמור בזמן ההפרה. {{ח:תת|(ב)}} על דרישה לפי סעיף זה יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 355|סעיפים 355 עד 359}}. {{ח:תת|(ג)}} שילם מי מהמנויים בסעיף קטן (א) את העיצום כספי, לא תידרש החברה לשלמו, והמשלם זכאי להשבה מן החברה. {{ח:תת|(ד)}} בית משפט לא יחייב מי שנדרש לשלם עיצום כספי לפי סעיף זה בתשלומו אם הוכיח אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} שנקט את כל האמצעים הנאותים כדי למנוע את ההפרה; {{ח:תתת|(2)}} שלא ידע את דבר ההפרה ולא היה עליו לדעת על כך. {{ח:תת|(ה)}} חברה רשאית לציין בדין וחשבון השנתי, כי המנהל הכללי או דירקטור מסוים הוא האחראי לקיום ההוראות והחובות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 354|בסעיף 354}}; ציינה החברה כאמור, לא ידרוש הרשם את תשלומו של העיצום הכספי מדירקטור אחר בחברה, אלא אם כן נדרש תשלומו של העיצום הכספי קודם לכן מהמנהל הכללי או מהדירקטור שציינה החברה ולא שולם על ידם. {{ח:סעיף|361|שמירת אחריות פלילית|תיקון: תשפ״ד}} {{ח:תת|(א)}} אין בהוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4 סימן ב|סימן זה}} כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש כתב אישום בשל עבירה לפי חוק זה שעליה ניתן להטיל עיצום כספי לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4 סימן ב|סימן זה}}, מטעמים שיירשמו; לענין זה, ”תובע“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 12|בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982}}. {{ח:תת|(ב)}} הוגש נגד המפר כתב אישום כאמור בסעיף קטן (א), לא יחויב בתשלום העיצום הכספי לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4 סימן ב|סימן זה}}, ואם שולם – יורה הרשם על החזרת הסכום ששולם למפר, בתוספת ריבית שקלית, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה}} לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|362|פירוק לבקשת הרשם|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} הרשם רשאי לבקש את פירוקה של חברה לפי {{ח:פנימי|חלק 8א פרק ב|פרק ב׳ לחלק שמיני א׳}}, אם עיצום כספי שהטיל על החברה לפי {{ח:פנימי|סעיף 354|סעיף 354}}, לא שולם על ידיה, ובתוך שלוש שנים ממועד הטלת העיצום הכספי שב הרשם והטיל עיצום כספי נוסף, שאף הוא לא שולם במועד, ובלבד שלא שולמו עד למועד הגשת הבקשה לפירוק. {{ח:קטע3|חלק 9 פרק 4 סימן ג|סימן ג׳: רישום חברה כחברה מפרה|תיקון: תשס״ט}} {{ח:סעיף|362א|רישום חברה כחברה מפרה|תיקון: תשס״ט, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} בלי לגרוע מההוראות לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4 סימן ב|סימן ב׳}}, היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה או חברת חוץ לא שילמה אגרה או תשלומים אחרים שהיא חייבת בתשלומם לפי {{ח:פנימי|סעיף 44|סעיף 44(6)}}, או כי חברה פרטית או חברת חוץ שאינן תאגיד מדווח הפרה חובה להגיש דין וחשבון שנתי לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 141|סעיפים 141}} {{ח:פנימי|סעיף 348|או 348}}, לפי העניין, רשאי הוא לרשום במרשם שהוא מנהל לגבי אותה חברה בהתאם להוראות חוק זה, כי החברה הפרה חובה כאמור (בסעיף זה – חברה מפרה). {{ח:תת|(ב)}} הרשם ירשום במרשם, לגבי חברה כאמור בסעיף קטן (א), התראה על כוונתו לרשמה כחברה מפרה, ויציין בה את מועד רישומה; חלפו 30 ימים מיום רישום ההתראה ולא תיקנה החברה את ההפרה, תירשם במרשם כחברה מפרה; הרשם ישלח למען המשרד הרשום של החברה הודעה על רישום ההתראה. {{ח:תת|(ג)}} על חברה מפרה יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} הרשם רשאי לסרב – {{ח:תתתת|(א)}} לרשום פעולה מהפעולות המפורטות {{ח:פנימי|סעיף 40|בסעיף 40}}, לגבי החברה המפרה; הוראות פסקת משנה זו לא יחולו לעניין חברת חוץ; {{ח:תתתת|(ב)}} לרשום, בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983}}, שעבוד על נכסי החברה המפרה ושעבוד לטובתה וכן לשנות רישום של שעבוד כאמור או לבטל שעבוד שנרשם על נכסי החברה המפרה; סירב הרשם לרשום שעבוד כאמור, לשנותו או לבטלו, לפי העניין, יוחזרו המסמכים שהוגשו לעניין זה בציון סיבת ההחזרה; {{ח:תתתת|(ג)}} לרשום חברה, שבעל מניות בה הוא אחד מאלה: {{ח:תתתתת|(1)}} החברה המפרה; {{ח:תתתתת|(2)}} בעל שליטה בחברה המפרה; לעניין זה, ”בעל שליטה“ – מי שרשום במרשם כבעל מניות של חמישים אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של החברה המפרה במועד רישום התראה לגביה כאמור בסעיף קטן (ב), ומי שרשום במרשם כאמור בעת הגשת הבקשה לרישום חברה; {{ח:תתתתת|(3)}} דירקטור בחברה המפרה, שלא שילם עיצום כספי שהוא נדרש לשלמו לפי {{ח:פנימי|סעיף 360|סעיף 360}} בשל הפרת החובה שבשלה נרשמה החברה כחברה מפרה; {{ח:תתתת|(ד)}} לבצע את הפעולות המנויות {{ח:פנימי|סעיף 323|בסעיף 323(3) עד (5)}} אם אחת או יותר מהחברות המתמזגות היא חברה מפרה. {{ח:תת|(2)}} רשם המשכונות שמונה לפי {{ח:חיצוני|חוק המשכון|חוק המשכון, התשכ״ז–1967}}, רשאי לסרב לרשום משכון לטובת החברה המפרה וכן לסרב לשנות רישום משכון כאמור. {{ח:תת|(ד)}} תיקנה חברה את ההפרה שבשלה נרשמה לה התראה או שבשלה נרשמה כחברה מפרה, לפי הוראות סעיף קטן (ב), ימחק הרשם את הרישום ואולם הפרה חברה הרשומה כחברה מפרה הפרות נוספות כאמור בסעיף קטן (א), שלגביהן שלח לה הרשם הודעה למענה הרשום טרם התיקון האמור, לא ימחק הרשם את אותו רישום, אלא אם כן החברה תיקנה את כל ההפרות האמורות. {{ח:סעיף|363|תקנות}} {{ח:ת}} השר רשאי להתקין תקנות לביצוע {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4|פרק זה}}. {{ח:קטע3|חלק 9 פרק 4 סימן ד|סימן ד׳: הטלת עיצום כספי בידי רשות ניירות ערך|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:סעיף|363א|הטלת עיצום כספי בידי רשות ניירות ערך|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4 סימן ד|בסימן זה}}, ”הסכום הבסיסי“ – כמפורט להלן, לפי העניין: {{ח:תתת|(1)}} לעניין חברה – הסכום הקבוע לגביה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#תוספת 6 פרט 1|בפרט 1 לתוספת השישית לחוק ניירות ערך}}; {{ח:תתת|(2)}} לעניין יחיד – הסכום הקבוע {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#תוספת 6 פרט 5|בפרט 5 לתוספת השישית לחוק ניירות ערך}}. {{ח:תת|(ב)}} הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה, כמפורט להלן, בקשר לחברה שהיא תאגיד מדווח, רשאית רשות ניירות ערך להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4 סימן ד|סימן זה}}, בסכום הבסיסי: {{ח:תתת|(1)}} בחברה לא נקבע המספר המזערי הנדרש של דירקטורים בדירקטוריון, שעליהם להיות בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 92|סעיף 92(12)}}; {{ח:תתת|(2)}} בחברה לא מכהן יושב ראש דירקטוריון, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 94|סעיף 94(א)}}, במשך למעלה מ־60 ימים; {{ח:תתת|(3)}} בחברה מכהן המנהל הכללי, קרובו, או מי שכפוף למנהל הכללי במישרין או בעקיפין כיושב ראש הדירקטוריון, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 95|סעיף 95(א)}}; {{ח:תתת|(4)}} יושב ראש הדירקטוריון מכהן כבעל תפקיד אחר בחברה או בתאגיד בשליטתה, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 95|סעיף 95(ב)}}; {{ח:תתת|(5)}} בחברה לא מכהנת ועדת ביקורת, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 114|סעיפים 114}} {{ח:פנימי|סעיף 115|ו־115}}, במשך למעלה מ־90 ימים; {{ח:תתת|(6)}} בחברה לא מכהן מנהל כללי, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 119|סעיף 119}}, במשך למעלה מ־90 ימים; {{ח:תתת|(7)}} בחברה לא מכהן מבקר פנימי, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 146|סעיף 146}}, במשך למעלה מ־90 ימים; {{ח:תתת|(8)}} בחברה מכהן דירקטור או נושא משרה שהורשע בעבירה, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 226|סעיף 226}} או {{ח:פנימי|סעיף 251א|סעיף 251א}}; ואולם לא יוטל עיצום כספי על הממנה או על החברה אם הדירקטור או נושא המשרה לא הודיע על ההרשעה, לממנה או לחברה, לפי העניין; {{ח:תתת|(9)}} בחברה מכהן דירקטור או נושא משרה שוועדת אכיפה מינהלית אסרה את מינויו בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 226א|סעיף 226א}}; ואולם לא יוטל עיצום כספי על הממנה או החברה אם הדירקטור או נושא המשרה לא הודיע על האיסור לממנה או לחברה, לפי העניין; {{ח:תתת|(10)}} בחברה לא מכהנים שני דירקטורים חיצוניים לפחות, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 239|סעיף 239(א)}}, במשך למעלה מ־90 ימים, ולעניין דירקטורים חיצוניים ראשונים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 242|בסעיף 242}} – במשך למעלה מ־90 ימים מהמועד האחרון לכינוס אסיפה כללית לפי {{ח:פנימי|סעיף 242|אותו סעיף}}; {{ח:תתת|(11)}} בחברה שבמועד מינוי דירקטור חיצוני כל חברי הדירקטוריון שלה הם בני מין אחד, לא מונה דירקטור חיצוני בן המין השני, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 239|סעיף 239(ד)}}; {{ח:תתת|(12)}} בחברה לא מכהן דירקטור חיצוני בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 240|סעיף 240(א1)(1)}}, במשך למעלה מ־90 ימים; {{ח:תתת|(13)}} בוועדה הרשאית להפעיל סמכות מסמכויות הדירקטוריון, לא מכהן דירקטור חיצוני אחד לפחות, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 243|סעיף 243}}. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא יוטל עיצום כספי על הפרת פסקאות (5), (10) ו־(12) של אותו סעיף קטן, אם ההפרה נובעת מאי־מינוי דירקטור חיצוני בשל העדר הרוב הדרוש למינוי באסיפה הכללית. {{ח:תת|(ד)}} במניין הימים לפי סעיף זה, לא יבואו הימים הנדרשים לשם אישור המינויים בידי מי שמפקח על החברה על פי כל דין. {{ח:סעיף|363ב|הפרה נמשכת והפרה חוזרת|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:תת|(א)}} בהפרה נמשכת ייווסף על סכום העיצום הכספי החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה. {{ח:תת|(ב)}} בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי שהיה ניתן להטיל בשלה אילו היתה הפרה ראשונה, סכום השווה למחצית העיצום הכספי כאמור; לעניין זה, ”הפרה חוזרת“ – הפרת הוראה מההוראות כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 363א|בסעיף 363א(ב)}}, בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הטילה רשות ניירות ערך על המפר עיצום כספי לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4 סימן ד|סימן זה}}. {{ח:סעיף|363ג|תחולת הוראות {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|מחוק ניירות ערך}}|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:ת}} ההוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 52טז|סעיפים 52טז עד 52יח}}, {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 52כ|52כ עד 52כז}} {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 56ח|ו־56ח לחוק ניירות ערך}}, יחולו על עיצום כספי לפי {{ח:פנימי|חלק 9 פרק 4 סימן ד|סימן זה}}, בשינויים המחויבים. {{ח:קטע2|חלק 9 פרק 5|פרק חמישי: חברה ציבורית או חברת איגרות חוב שמניותיה או שאיגרות החוב שלה נסחרות מחוץ לישראל|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:סעיף|364|הגבלת תחולה|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} השר רשאי לקבוע, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, כי הוראות חוק זה החלות על חברות ציבוריות או על חברות פרטיות שהן חברות איגרות חוב לא יחולו, כולן או חלקן, על חברות ציבוריות או על חברות פרטיות כאמור, שמניותיהן או שאיגרות החוב שלהן, לפי העניין, הוצעו לציבור מחוץ לישראל בלבד או שהן רשומות בבורסה מחוץ לישראל בלבד, בין בכלל ובין לפי סוגים, הכל כפי שיקבע. {{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, כי הוראות חוק זה החלות על חברות ציבוריות או על חברות פרטיות שהן חברות איגרות חוב לא יחולו, כולן או חלקן, על חברות ציבוריות או על חברות פרטיות כאמור, שמניותיהן או שאיגרות החוב שלהן, לפי העניין, רשומות בבורסה בישראל ובבורסה מחוץ לישראל, בין היתר כדי למנוע התנגשות בין הדינים הזרים או בין הכללים הקבועים בבורסה מחוץ לישראל, לבין הוראות חוק זה. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הקלות לחברות שניירות ערך שלהן רשומים למסחר בבורסה מחוץ לישראל)|תקנות החברות (הקלות לחברות שניירות ערך שלהן רשומים למסחר בבורסה מחוץ לישראל), התש״ס–2000}}.}} {{ח:סעיף|365|חובות דיווח|תיקון: תשס״ה, תשע״א־4}} {{ח:תת|(א)}} חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב שמניותיה או שאיגרות החוב שלה, לפי העניין, הוצעו לציבור מחוץ לישראל בלבד או שהן רשומות למסחר בבורסה מחוץ לישראל בלבד תגיש דיווחים לרשם החברות בהתאם להוראות לפי חוק זה החלות על חברה שאינה תאגיד מדווח, בשינויים כפי שיקבע השר. {{ח:תת|(ב)}} השר רשאי, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע כי סעיף קטן (א) לא יחול על חברות כאמור בו בכלל או לפי סוגים, כפי שיקבע; קבע השר כאמור, יחולו על אותן החברות ההוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 142|סעיפים 142 עד 145}}. {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:קטע2|חלק 9 פרק 5א|פרק חמישי א׳: הגבלת תחולה על חברות איגרות חוב|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:סעיף|365א|הגבלת תחולה|תיקון: תשע״א־4}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, כי הוראות חוק זה החלות על חברות איגרות חוב לא יחולו, כולן או חלקן, על סוג של חברות איגרות חוב כפי שיקבע. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הקלות לסוגים מסוימים של חברות איגרות חוב)|תקנות החברות (הקלות לסוגים מסוימים של חברות איגרות חוב), התשע״ב–2012}}.}} {{ח:קטע2|חלק 9 פרק 6|פרק שישי: תקנות}} {{ח:סעיף|366|ביצוע ותקנות}} {{ח:תת|(א)}} השר רשאי לקבוע תקנות לביצוע חוק זה. {{ח:תת|(ב)}} תקנות לפי חוק זה טעונות אישור של ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. {{ח:קטע1|חלק 10|חלק עשירי: ביטול, הוראות מעבר, תחולה ותחילה}} {{ח:סעיף|367|ביטול {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}}|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}} בטלה, למעט – {{ח:תתת|(1)}} {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 164|סעיפים 164 עד 201}}, {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 244|244 עד 367}}, {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 370|370 עד 382}}, וכן {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 1|סעיפים 1}} {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 394|ו־394}} ככל שהם נוגעים לאיגרות חוב מובטחות, שעבודים ופירוק, וזאת הן לגבי חברות שהתאגדו לפני תחילתו של חוק זה והן לגבי חברות שהתאגדו לפי חוק זה; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 33|סעיף 33}}, שימשיך לעמוד בתקפו לגבי חברות שקיבלו פטור לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 32|סעיף 32}} לפני תחילתו של חוק זה; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 369|סעיף 369}}, שימשיך לעמוד בתקפו לגבי חברות שנמחקו בהתאם {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 368|לסעיף 368}} לפני תחילתו של חוק זה; {{ח:תתת|(4)}} {{ח:חיצוני|פקודת החברות#פרק ב סימן ה|ההוראות והתנאים לענין שינוי תזכיר}} – לגבי חברה שחל עליה {{ח:פנימי|סעיף 24|סעיף 24 לחוק זה}}; {{ח:תתת|(5)}} {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 115א|סעיף 115א}} שיחול לגבי החלטות של האסיפה הכללית הנדרשות לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}}. {{ח:תת|(ב)}} פירושן של ההוראות כמפורט בסעיף קטן (א) ייעשה, במידת האפשר, לאור הוראות חוק זה. {{ח:סעיף|368|הוראת מעבר לגבי תחולת הוראות בתקנון המצוי}} {{ח:תת|(א)}} הוראות {{ח:חיצוני|פקודת החברות#תוספת 2 פרט 23|סעיפים 23 עד 29}}, {{ח:חיצוני|פקודת החברות#תוספת 2 פרט 51|51}}, {{ח:חיצוני|פקודת החברות#תוספת 2 פרט 58|58}} {{ח:חיצוני|פקודת החברות#תוספת 2 פרט 91|ו־91 שבתוספת השניה לפקודת החברות}}, יראו אותן כאילו נכללו בתקנונה של חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה, אם הוראות אלו חלו עליה ערב תחילתו של חוק זה לפי הוראות {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 10|סעיפים 10}} {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 11|או 11 לפקודת החברות}}, כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, וזאת כל עוד לא שונה התקנון לפי {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20}}. {{ח:תת|(ב)}} יראו תקנון של חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה כאילו נכללה בו הוראה לפיה ליושב ראש הדירקטוריון לא יהיה קול נוסף, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 107|בסעיף 107}}, אלא אם כן נקבע בתקנון אחרת, וזאת כל עוד לא שונה התקנון לפי {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20}}. {{ח:סעיף|369|הוראת מעבר לענין מניות חברה אם בבעלות חברה בת}} {{ח:תת|(א)}} אין בהוראת {{ח:פנימי|סעיף 309|סעיף 309(ב)}} כדי לשנות מזכויות ההצבעה מכח מניות בחברה אם שרכשה חברה בת או שרכש תאגיד אחר בשליטת החברה האם לפני תחילתו של חוק זה, ככל שזכויות הצבעה אלה היו מוקנות להם לפי דין. {{ח:תת|(ב)}} נרכשו מניות כאמור בסעיף קטן (א) ולאחר תחילתו של חוק זה רכשה חברה בת או תאגיד אחר בשליטת החברה האם מניות נוספות מאותו הסוג ולאחר מכן נמכרו חלק מהמניות, יראו, לענין זכויות ההצבעה מכוח המניות שנותרו, כאילו נמכרו תחילה המניות שנרכשו לאחר תחילתו של חוק זה. {{ח:סעיף|370|תחולה על חברה מוגבלת בערבות}} {{ח:ת}} חברה שערב תחילתו של החוק היתה חברה מוגבלת בערבות, כהגדרתה {{ח:חיצוני|פקודת החברות|בפקודת החברות}}, כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, ולא היה לה הון מניות, יחולו עליה הוראות חוק זה ויראו את חבריה כבעלי מניות בחברה, שיש לה הון מניות ללא ערך נקוב. {{ח:סעיף|371|הוראת מעבר לעניין מבקר פנימי}} {{ח:ת}} מי שכיהן כמבקר פנימי בחברה ציבורית ערב תחילתו של חוק זה על פי אישור לפי {{ח:חיצוני|חוק הביקורת הפנימית#סעיף 3|סעיף 3(ב) לחוק הביקורת הפנימית, התשנ״ב–1992}} יוכל להמשיך ולכהן כמבקר פנימי באותה חברה. {{ח:סעיף|372|דירקטור מקרב הציבור}} {{ח:ת}} דירקטור מקרב הציבור שמונה לפי הוראת {{ח:חיצוני|פקודת החברות#סעיף 96ב|סעיף 96ב לפקודת החברות}}, כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, יראו אותו לענין {{ח:פנימי|חלק 6 פרק 1|הפרק הראשון לחלק השישי}} כדירקטור חיצוני, ואולם לענין משך הכהונה ולענין חידוש הכהונה יחולו הוראות {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}}, כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה. {{ח:סעיף|373||תיקון: י״פ תשס״ד}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968}}.}} {{ח:סעיף|374|}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210855.pdf|בחוק ניירות ערך (תיקון מס׳ 11), התשנ״א–1990}}.}} {{ח:סעיף|375|}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק השקעות משותפות בנאמנות|בחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ״ד–1994}}.}} {{ח:סעיף|376|}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995}}.}} {{ח:סעיף|377|תחילה|תיקון: תשס״ג, י״פ תשס״ד, י״פ תשס״ד־2}} {{ח:ת}} תחילתו של חוק זה, למעט הסעיפים המפורטים להלן, ביום כ״ה בשבט התש״ס (1 בפברואר 2000): {{ח:תת|(1)}} {{ח:פנימי|סעיף 87|סעיפים 87 עד 89}} יכנסו לתוקף לאחר פרסום תקנות לביצוען, ובמועד שייקבע באותן תקנות; {{ח:תת|(2)}} {{ח:פנימי|סעיף 143|סעיפים 143}} {{ח:פנימי|סעיף 145|ו־145}} יכנסו לתוקף בתום שלוש שנים מיום פרסומו של חוק זה או במועד מוקדם מזה שיקבעו השר ושר האוצר, ובלבד שנקבעו הוראות בדבר דיווח אלקטרוני לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|חוק ניירות ערך}}; מועד כניסתם לתוקף של {{ח:פנימי|סעיף 143|סעיפים 143}} {{ח:פנימי|סעיף 145|ו־145}} יפורסם מראש ברשומות; {{ח:תת|(3)}} {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 36|סעיף 36(א1) לחוק ניירות ערך}}, כנוסחו {{ח:פנימי|סעיף 373|בסעיף 373 לחוק זה}}, יכנס לתוקף ביום כניסתם לתוקף של {{ח:פנימי|סעיף 143|סעיפים 143}} {{ח:פנימי|סעיף 145|ו־145 לחוק זה}}, כאמור בפסקה (2). {{ח:סעיף|378|פרסום}} {{ח:ת}} חוק זה יפורסם ברשומות בתוך 45 ימים מיום קבלתו בכנסת. {{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה|תיקון: תשע״א־3}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 19|סעיף 19(2א)}})}}}} {{ח:קטע3||הוראות ממשל תאגידי מומלצות}} {{ח:סעיף*|1|שיעור הדירקטורים הבלתי־<wbr>תלויים|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4|עוגן=תוספת 1 פרט 1}} {{ח:ת}} בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב שיעור הדירקטורים הבלתי־תלויים, יהיה כמפורט להלן, לפי העניין: {{ח:תת|(1)}} בחברה שאין בה בעל שליטה או מי שמחזיק בדבוקת שליטה (בסעיף זה – בעל שליטה) – יהיו רוב חברי הדירקטוריון דירקטורים בלתי תלויים; {{ח:תת|(2)}} בחברה שיש בה בעל שליטה – יהיו שליש מבין חברי הדירקטוריון, לפחות, דירקטורים בלתי תלויים. {{ח:סעיף*|2|גיוון הרכב הדירקטוריון|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4|עוגן=תוספת 1 פרט 2}} {{ח:ת}} במינוי דירקטור בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, יגוון הרכב הדירקטוריון בהתחשב במין של המועמד, נוסף על החובה לגוונו בהתחשב בידע ובניסיון של המועמד, בהתאם לצרכיה המיוחדים של החברה. {{ח:סעיף*|3|הגבלת כהונת נושא משרה כדירקטור|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4|עוגן=תוספת 1 פרט 3}} {{ח:ת}} בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב לא יכהנו כדירקטורים מי שכפופים למנהל הכללי, במישרין או בעקיפין, למעט דירקטור שהוא נציג עובדים, אם קיימת בחברה נציגות לעובדים; דירקטור בתאגיד בשליטת חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב רשאי לכהן כדירקטור באותה חברה. {{ח:סעיף*|4|הכשרת דירקטורים ומינוי אחראי להטמעת הוראות ממשל תאגידי|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4|עוגן=תוספת 1 פרט 4}} {{ח:תת|(א)}} חברה ציבורית וחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב ידאגו לעריכת תכניות הכשרה לדירקטורים חדשים, בתחום עסקי החברה ובתחום הדין החל על החברה והדירקטורים, וכן תדאג לעריכת תכניות המשך לדירקטורים מכהנים, במטרה לעדכן את ידיעותיהם בתחומים האמורים; תכניות הכשרה יותאמו, בין השאר, לתפקיד שהדירקטור ממלא בחברה. {{ח:תת|(ב)}} יושב ראש הדירקטוריון או אדם אחר שמינה הדירקטוריון יפעל להטמעת הוראות הממשל התאגידי החלות על החברה ולעדכון הדירקטורים בנושאים הקשורים בממשל תאגידי. {{ח:סעיף*|5|ישיבות הדירקטוריון בלא נוכחות המנהל הכללי והכפופים לו|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4|עוגן=תוספת 1 פרט 5}} {{ח:ת}} דירקטוריון חברה ציבורית ודירקטוריון חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב יקיימו אחת לשנה לפחות, דיון לעניין ניהול עסקי החברה בידי המנהל הכללי ונושאי המשרה הכפופים לו, בלא נוכחותם, לאחר שניתנה להם הזדמנות להביע את עמדתם. {{ח:סעיף*|6|ישיבות ועדת ביקורת בנוכחות המבקר הפנימי ורואה החשבון המבקר|תיקון: תשע״א־3|עוגן=תוספת 1 פרט 6}} {{ח:ת}} ועדת הביקורת תקיים אחת לשנה לפחות, ישיבה לעניין ליקויים בניהול העסקי של החברה, בנוכחות המבקר הפנימי ורואה החשבון המבקר, ובלא נוכחות של נושאי משרה בחברה שאינם חברי הוועדה, לאחר שניתנה להם ההזדמנות להביע את עמדתם. {{ח:סעיף*|7|מינוי דירקטור חיצוני|תיקון: תשע״א־3, תשע״א־4, תשע״ד־2|עוגן=תוספת 1 פרט 7}} {{ח:ת}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 239|סעיף 239(ב)}}, דירקטורים חיצוניים בחברה ציבורית ימונו באסיפה הכללית ברוב קולות, ובלבד שהתקיימו כל אלה: {{ח:תת|(1)}} במניין כלל הקולות של בעלי המניות באסיפה הכללית לא יובאו בחשבון קולות בעלי המניות שהם בעלי שליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי, למעט עניין אישי שאינו כתוצאה מקשר עם בעל השליטה, וכן קולות הנמנעים; {{ח:תת|(2)}} סך קולות התומכים מקרב בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי, למעט עניין אישי שאינו כתוצאה מקשר עם בעל השליטה עלה על שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה. {{ח:תת|(3)}} הדירקטור החיצוני שימונה אינו בעל מניה קשור או מתחרה או קרובו של בעל מניה כאמור, במועד המינוי, ואינו בעל זיקה לבעל מניה קשור או מתחרה, במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי; לעניין זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בעל מניה קשור או מתחרה“ – בעל המניה שהציע את המינוי או בעל מניה מהותי, והכול אם במועד המינוי יש לו, לבעל שליטה בו או לחברה בשליטת מי מהם, קשרים עסקיים עם החברה או שהוא, בעל שליטה בו או חברה בשליטת מי מהם הם מתחרים של החברה; השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע כי עניינים מסוימים, בתנאים שקבע, לא יהוו קשר עסקי עם החברה או תחרות בה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”זיקה“ – כהגדרתה {{ח:פנימי|סעיף 240|בסעיף 240(ב)}}, ורשאי השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע כי עניינים מסוימים, בתנאים שקבע, לא יהוו זיקה. {{ח:סעיף*|8||תיקון: תשע״א־3, ק״ת תשע״ד־2|עוגן=תוספת 1 פרט 8}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:קטע2|תוספת 1א|תוספת ראשונה א׳|תיקון: תשע״ג}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 267ב|סעיף 267ב}})}}}} {{ח:קטע3|תוספת 1א חלק א|חלק א׳: עניינים שחובה להתייחס אליהם במדיניות התגמול}} {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 1א חלק א פרט 1}} {{ח:ת}} השכלתו, כישוריו, מומחיותו, ניסיונו המקצועי והישגיו של נושא המשרה; {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 1א חלק א פרט 2}} {{ח:ת}} תפקידו של נושא המשרה, תחומי אחריותו והסכמי שכר קודמים שנחתמו עמו; {{ח:סעיף*|(3)||תיקון: ק״ת תשע״ג־2|עוגן=תוספת 1א חלק א פרט 3}} {{ח:ת}} היחס שבין עלות תנאי הכהונה וההעסקה של נושא המשרה לעלות השכר של שאר עובדי החברה ושל עובדי קבלן המועסקים אצל החברה, ובפרט היחס לשכר הממוצע ולשכר החציוני של עובדים כאמור והשפעת הפערים ביניהם על יחסי העבודה בחברה; לעניין זה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עובדי קבלן המועסקים אצל החברה“ – עובדים של קבלן כוח אדם שהחברה היא המעסיק בפועל שלהם, ועובדים של קבלן שירות המועסקים במתן שירות אצל החברה; לעניין זה, ”קבלן כוח אדם“, ”קבלן שירות“, ”מעסיק בפועל“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם|בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ״ו–1996}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עלות שכר“ – כל תשלום בעד ההעסקה, לרבות הפרשות מעסיק, תשלום בעד פרישה, רכב והוצאות השימוש בו וכל הטבה או תשלום אחר; {{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 1א חלק א פרט 4}} {{ח:ת}} כללו תנאי הכהונה וההעסקה רכיבים משתנים – האפשרות להפחתת הרכיבים המשתנים על פי שיקול דעת הדירקטוריון והאפשרות לקביעת תקרה לשווי המימוש של רכיבים משתנים הוניים שאינם מסולקים במזומן; {{ח:סעיף*|(5)||עוגן=תוספת 1א חלק א פרט 5}} {{ח:ת}} כללו תנאי הכהונה וההעסקה מענקי פרישה – תקופת הכהונה או ההעסקה של נושא המשרה, תנאי כהונתו והעסקתו בתקופה זו, ביצועי החברה בתקופה האמורה, תרומתו של נושא המשרה להשגת יעדי החברה ולהשאת רווחיה ונסיבות הפרישה. {{ח:קטע3|תוספת 1א חלק ב|חלק ב׳: הוראות שחובה לקבוע במדיניות התגמול}} {{ח:סעיף*|(1)||תיקון: ק״ת תשע״ו|עוגן=תוספת 1א חלק ב פרט 1}} {{ח:ת}} לעניין רכיבים משתנים בתנאי הכהונה וההעסקה – {{ח:תת|(א)}} ביסוס הרכיבים על ביצועים בראייה ארוכת טווח, ועל פי קריטריונים הניתנים למדידה; ואולם חברה רשאית לקבוע כי חלק לא מהותי מהרכיבים כאמור או סך הרכיבים כאמור אם סכומם אינו עולה על שלוש משכורות חודשיות השנה יוענק על פי קריטריונים שאינם ניתנים למדידה בהתחשב בתרומתו של נושא המשרה לחברה; פרט משנה זה לא יחול על נושא משרה הכפוף למנהל הכללי; {{ח:תת|(ב)}} היחס בין הרכיבים המשתנים לרכיבים הקבועים, וכן תקרה לשווי רכיבים משתנים במועד תשלומם; ואולם לעניין רכיבים משתנים הוניים שאינם מסולקים במזומן – תקרה לשוויים במועד הענקתם; {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 1א חלק ב פרט 2}} {{ח:ת}} תניה שלפיה נושא המשרה יחזיר לחברה, בתנאים שייקבעו במדיניות התגמול, סכומים ששולמו לו כחלק מתנאי הכהונה וההעסקה, אם שולמו לו על בסיס נתונים שהתבררו כמוטעים והוצגו מחדש בדוחות הכספיים של החברה; {{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 1א חלק ב פרט 3}} {{ח:ת}} תקופת החזקה או הבשלה מזערית של רכיבים משתנים הוניים בתנאי כהונה והעסקה, תוך התייחסות לתמריצים ראויים בראייה ארוכת טווח; {{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 1א חלק ב פרט 4}} {{ח:ת}} תקרה למענקי הפרישה. {{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שנייה|תיקון: תשס״ז־2, תשע״א־3}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 345א|סעיף 345א}})}}}} {{ח:קטע3||פירוט המטרות הציבוריות}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} מטרה שענינה הוא אחד מאלה: {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 2 פרט 1}} {{ח:ת}} איכות הסביבה, הגנת הסביבה או הכרת הטבע והסביבה; {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 2 פרט 2}} {{ח:ת}} בריאות או הצלת חיים; {{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 2 פרט 3}} {{ח:ת}} דת, מורשת או הנצחה; {{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 2 פרט 4}} {{ח:ת}} הגנה על בעלי חיים ודאגה לרווחתם; {{ח:סעיף*|(5)||עוגן=תוספת 2 פרט 5}} {{ח:ת}} זכויות אדם; {{ח:סעיף*|(6)||עוגן=תוספת 2 פרט 6}} {{ח:ת}} חינוך, הכשרה מקצועית, תרבות או אמנות; {{ח:סעיף*|(7)||עוגן=תוספת 2 פרט 7}} {{ח:ת}} מדע, מחקר או השכלה גבוהה; {{ח:סעיף*|(8)||עוגן=תוספת 2 פרט 8}} {{ח:ת}} ספורט; {{ח:סעיף*|(9)||עוגן=תוספת 2 פרט 9}} {{ח:ת}} עליה, קליטה או התיישבות; {{ח:סעיף*|(10)||עוגן=תוספת 2 פרט 10}} {{ח:ת}} צדקה או סעד; {{ח:סעיף*|(11)||עוגן=תוספת 2 פרט 11}} {{ח:ת}} רווחת הקהילה או פעילות קהילתית, חברתית או לאומית; {{ח:סעיף*|(12)||עוגן=תוספת 2 פרט 12}} {{ח:ת}} שלטון החוק, משטר, או מינהל ציבורי; {{ח:סעיף*|(13)||עוגן=תוספת 2 פרט 13}} {{ח:ת}} הקמת קרנות או ארגונים לעידוד או לתמיכה בגוף הפועל לאחת או יותר מהמטרות המנויות {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת זו}}. {{ח:קטע2|תוספת 3|תוספת שלישית|תיקון: תשע״ד־3}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 345מ|סעיף 345מ}})}}}} {{ח:קטע3||דרכי השקעה של קרן לתועלת הציבור}} {{ח:סעיף*|1|הגדרות|תיקון: תשע״ד־3, תשע״ד־4|עוגן=תוספת 3 פרט 1}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת זו}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”איגרת חוב סחירה“ – איגרת חוב הנסחרת בבורסה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דירוג“ – דירוג חוב בישראל, שקבעה חברת דירוג כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי|בחוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע״ד–2014}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דרך השקעה“ – לרבות תקופת ההשקעה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יועץ השקעות“ ו”מנהל תיקים“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות|בחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ״ה–1995}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מטבע חוץ“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק בנק ישראל|בחוק בנק ישראל, התש״ע–2010}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מנפיק“ – תאגיד שהנפיק ניירות ערך, למעט מדינת ישראל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קרנות נאמנות“ – קרנות להשקעות משותפות בנאמנות כמשמעותן {{ח:חיצוני|חוק השקעות משותפות בנאמנות|בחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ״ד–1994}}. {{ח:סעיף*|2|דרכי השקעה|תיקון: תשע״ד־3|עוגן=תוספת 3 פרט 2}} {{ח:תת|(א)}} הכספים העודפים של קרן יושקעו באחד או יותר מאלה: {{ח:תתת|(1)}} איגרות חוב שהנפיקה המדינה או שהיא ערבה לפרעונן; {{ח:תתת|(2)}} פיקדונות בנקאיים בשקלים חדשים צמודי מדד ונושאי ריבית או נושאי ריבית בלבד; {{ח:תתת|(3)}} תכניות חיסכון בנקאיות בשקלים חדשים צמודות מדד ונושאות ריבית; {{ח:תתת|(4)}} פיקדונות בנקאיים הנקובים במטבע חוץ או הצמודים למטבע חוץ; {{ח:תתת|(5)}} תכניות חיסכון בנקאיות צמודות מטבע חוץ; {{ח:תתת|(6)}} איגרות חוב סחירות, שאינן להמרה, אם ההשקעה מדורגת בדירוג ‎A-‎ או A-2 לפחות; {{ח:תתת|(7)}} קרנות נאמנות שכל נכסיהן מושקעים באחת או יותר מן הדרכים המפורטות בפסקאות (1), (2), (4) או (6). {{ח:תת|(ב)}} קרן לא תשקיע בניירות ערך של מנפיק אחד בשיעור של יותר מ־20% מהשווי הכספי של הכספים העודפים (להלן – השווי הכספי); עלה השווי הכספי על הסכומים המפורטים להלן, תקבע הקרן כי ההשקעה בתאגיד אחד, בפיקדונות, בתכניות חיסכון וכן בניירות ערך שהנפיק התאגיד, לא תעלה על השיעורים הנקובים לצדם: {{ח:תתת|(1)}} מיליון שקלים חדשים – 50% מהשווי הכספי; {{ח:תתת|(2)}} עשרה מיליון שקלים חדשים – 25% מהשווי הכספי. {{ח:תת|(ג)}} מונתה לקרן ועדת השקעות לפי הוראות {{ח:פנימי|תוספת 3|תוספת זו}}, יושקעו הכספים העודפים של הקרן באמצעות ועדת ההשקעות ועל פי בחירתה; נוסף על דרכי ההשקעה שנקבעו בסעיף קטן (א), רשאית ועדת ההשקעות לבחור להשקיע את הכספים העודפים בכפוף להגבלות על דרכי ההשקעה של ועדת השקעות לפי {{ח:חיצוני|חוק הנאמנות#סעיף 27|סעיף 27 לחוק הנאמנות}}, בשינויים המחויבים; ועדת ההשקעות של קרן לא תשקיע בתאגיד שדירקטור, בעל מניות או בעל שליטה או תורם מרכזי בקרן הוא בעל שליטה או בעל עניין בו או באופן שהקרן תהיה בעלת שליטה או בעלת עניין בתאגיד מסוים, ויראו לעניין זה את הקרן ואת הדירקטור, בעל המניות או בעל השליטה בקרן או התורם המרכזי, לפי העניין, כמחזיקים ביחד. {{ח:תת|(ד)}} רשם ההקדשות רשאי לאשר מראש לקרן שביקשה זאת, להשקיע את הכספים העודפים בדרך השקעה אחרת מהדרכים האמורות בסעיפים קטנים (ב) ו־(ג); הבקשה תוגש בכתב ובגוף הבקשה יפורטו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} שם הקרן, מענה, מועד היווסדה, מועד ההכרה בה כקרן לתועלת הציבור ומטרותיה; {{ח:תתת|(2)}} פרטי בעלי המניות שלה והדירקטורים המכהנים בה; {{ח:תתת|(3)}} כלל נכסי הקרן והכנסותיה הצפויות בשנים הבאות; {{ח:תתת|(4)}} התחייבויות הקרן והוצאותיה הנוכחיות והצפויות לשנים הבאות; {{ח:תתת|(5)}} הטעמים המצדיקים להשקיע את הכספים בדרך המבוקשת; {{ח:תתת|(6)}} כל מידע נוסף הדרוש להכרעה בבקשה. {{ח:תת|(ה)}} דרך ההשקעה של הכספים העודפים של קרן תיבחר בין השאר בשים לב למטרות הקרן ולמדיניות חלוקת הכספים שקבעה בהתאם להוראות החוק, בהתחשב בשינויים שיחולו מזמן לזמן, ובכפוף לתקנון החברה. {{ח:סעיף*|3|חובת מינוי ועדת השקעות|תיקון: תשע״ד־3|עוגן=תוספת 3 פרט 3}} {{ח:ת}} דירקטוריון של קרן שיש לה כספים עודפים בסכום העולה על 30 מיליון שקלים חדשים או של קרן שהדבר נקבע בתקנונה, ימנה ועדת השקעות (להלן – ועדת ההשקעות). {{ח:סעיף*|4|הרכב ועדת ההשקעות וכשירות חבריה|תיקון: תשע״ד־3|עוגן=תוספת 3 פרט 4}} {{ח:תת|(א)}} הרכב ועדת ההשקעות וכשירות חבריה יהיו בהתאם להוראות שנקבעו לעניין זה לפי {{ח:חיצוני|חוק הנאמנות#סעיף 27|סעיף 27 לחוק הנאמנות}}, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: {{ח:תתת|(1)}} לא יכהן כחבר ועדת ההשקעות מי שיש לו, לקרובו, לשותפו, למעבידו או לתאגיד שהוא בעל שליטה בו, זיקה לבעל מניות או לדירקטור בקרן, למעט זיקה לדירקטור בלתי תלוי בקרן, והכל במועד המינוי, במהלך הכהונה או בשנתיים שקדמו למועד המינוי; לעניין זה, ”זיקה“ – שליטה, טובת הנאה, יחסי עבודה, קשרי משפחה, קשרים עסקיים או מקצועיים דרך כלל; {{ח:תתת|(2)}} על אף האמור בפסקה (1), דירקטור בלתי תלוי יכול שיהיה חבר ועדת ההשקעות, ובלבד שהוראות אותה פסקה מתקיימות לגבי רוב חברי ועדת ההשקעות. {{ח:תת|(ב)}} בסעיף זה, ”דירקטור בלתי תלוי“ – כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 345מב|בסעיף 345מב}}. {{ח:סעיף*|5|חובות וזכויות של חברי ועדת ההשקעות|תיקון: תשע״ד־3|עוגן=תוספת 3 פרט 5}} {{ח:ת}} חבר ועדת ההשקעות חב כלפי הקרן חובת זהירות וחובת אמונים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 252|בסעיפים 252}} {{ח:פנימי|סעיף 254|ו־254}}, והוא זכאי, לשם ביצוע תפקידו, לקבל מידע ולהעסיק יועצים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 265|בסעיפים 265}} {{ח:פנימי|סעיף 266|ו־266}}, כאילו היה נושא משרה בחברה, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף*|6|נהלים לעבודתה של ועדת ההשקעות|תיקון: תשע״ד־3|עוגן=תוספת 3 פרט 6}} {{ח:ת}} ועדת ההשקעות תתכנס אחת לרבעון לפחות, אלא אם כן אישר הדירקטוריון התכנסות בתכיפות אחרת שלא תפחת מפעמיים בשנה; הוועדה תקבע את הנהלים לעבודתה באישור דירקטוריון הקרן, ותעביר לדירקטוריון את פרוטוקול דיוניה וכן, אחת לשנה, דין וחשבון על פעולותיה; החלטות ועדת ההשקעות יתקבלו ברוב קולות החברים הנוכחים. {{ח:סעיף*|7|החזר הוצאות או שכר|תיקון: תשע״ד־3|עוגן=תוספת 3 פרט 7}} {{ח:ת}} קרן שפעלה לצורך השקעת הכספים העודפים באמצעות אחר או בעזרתו של אחר, לרבות מנהל תיקים, יועץ השקעות או ועדת השקעות, לא תשלם דמי ניהול, הוצאות או שכר מתוך נכסי החברה בשיעור הגבוה מ־0.5 אחוז לשנה מסך כל הכספים העודפים שעמדו להשקעה באותה שנה. {{ח:קטע2|תוספת 4|תוספת רביעית|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:קטע3||(מען דיגיטלי לפי {{ח:פנימי|סעיף 123א|סעיף 123א}})}} {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 4 פרט 1}} {{ח:ת}} כתובת דואר אלקטרוני; {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 4 פרט 2}} {{ח:ת}} מספר טלפון נייד או כתובת דואר אלקטרוני אשר אינה זהה {{ח:פנימי|תוספת 4 פרט 1|לפרט (1)}}. {{ח:חתימות|נתקבל בכנסת ביום ג׳ באייר התשנ״ט (19 באפריל 1999).}} * '''בנימין נתניהו'''<br>ראש הממשלה * '''צחי הנגבי'''<br>שר המשפטים * '''עזר ויצמן'''<br>נשיא המדינה * '''דן תיכון'''<br>יושב ראש הכנסת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] h9bwn1u6r3qwrnuqnfo8wn2mrp01ql4 116 287308 2936916 2934268 2025-06-09T05:55:01Z Shahar9261 22508 2936916 wikitext text/x-wiki <שם> חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים, התשס"א-2001 (תיקון: תשס"ב) <שם קודם> חוק סיווג וסימון שידורים, התשס"א-2001 <מאגר 2001125 תיקון 2065304 תקן 169981 קוד a163Y00000DuGhuQAF> <מקור> ((ס"ח תשס"א, 129|חוק סיווג וסימון שידורים|15:300324)); ((תשס"ב, 133|תיקון|15:300460)), ((483|ת"ט)); ((תשע"א, 338|תיקון מס' 33 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו|18:301253)); ((תשע"ב, 294|חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות|18:301395)); ((תשע"ד, 816|חוק השידור הציבורי|19:303857)); ((תשע"ה, 292|תיקון מס' 2 לחוק השידור הציבורי|20:313946)); ((תשע"ו, 6|תיקון מס' 33 (תיקון מס' 3) לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו|20:315215)), ((656|תיקון מס' 4 לחוק השידור הציבורי הישראלי|20:324296)); ((תשע"ז, 123|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018)|20:366409)); ((תשע"ח, 492|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019)|20:491979)). @ 1. הגדרות (תיקון: תשס"ב, תשע"ז) : בחוק זה - :- "חוק הבזק" - [[=חוק הבזק|חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982]]; :- "חוק הפצת שידורים" - [[=חוק הפצת שידורים|חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב-2012]]; :- "חוק הרשות השניה" - [[=חוק הרשות השניה|חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990]]; :- "ילד" - מי שטרם מלאו לו 12 שנים; :- "מישדר טלוויזיה" - מישדר שהופק לשם שידור בטלוויזיה, למעט מישדר חדשות, קדימון או פרסומת; :- "מישדר", "פרסומת" או "מישדר פרסומת", "קדימון" - כהגדרתם לפי [[חוק הבזק]], ולענין מישדרים לפי [[חוק הרשות השניה]] - כהגדרתם לפי [[החוק האמור]]; :- "הועדה" - ועדת החינוך והתרבות של הכנסת; :- "השר" - שר התקשורת. @ 2. חובת סימון : (א) מישדר טלוויזיה המשודר בישראל, הכולל ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של אלימות, של מין או של אכזריות, או שקיים חשש סביר כי הוא עלול לעודד עבריינות או שימוש בסמים מסוכנים, יישא סימן כאמור [[בסעיף 3]] המצביע כי המישדר אינו ראוי לצפיה לבני גיל מסוים ומטה; קדימון למישדר שיש לסמנו לפי סעיף קטן זה יכלול מידע שייקבע בתקנות ולפיו המישדר אינו ראוי לצפיה לבני גיל מסוים ומטה. : (ב) השר רשאי לקבוע כללים שעל פיהם - :: (1) סוגי מישדרים, או מישדרים המשודרים בשעות שיקבע, יהיו פטורים מחובת הסימון; :: (2) סוגי קדימונים למישדרים שיש לסמנם לפי סעיף זה, או קדימונים המשודרים בשעות שיקבע, יהיו פטורים מהחובה לכלול מידע כאמור בסעיף קטן (א). :: ((פורסמו [[תקנות סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים, התשס״ג–2002]].)) @ 3. סימני יסוד : (א) סימן לפי חוק זה יתייחס למישדר טלוויזיה שאינו ראוי לצפיה לבני גיל מסוים ומטה, ויכול שיתייחס גם לאחד ממאפיינים אלה אם הם מהווים יסוד בולט במישדר: :: (1) אלימות; :: (2) מין; :: (3) אכזריות; :: (4) פורנוגרפיה; :: (5) עידוד לעבריינות; :: (6) עידוד לשימוש בסמים מסוכנים. : (ב) השר יקבע את צורת הסימנים כאמור בסעיף קטן (א), מיקומם, משך זמן הופעתם, תדירותם ואופן הצגתם. :: ((פורסמו [[תקנות סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים, התשס״ג–2002]].)) : (ג) השר, בהתייעצות עם שר החינוך, רשאי לקבוע סימנים נוספים לצורך השגת תכלית חוק זה. @ 4. אחריות לביצוע הסימון ופיקוח על הביצוע (תיקון: תשס"ב, תשע"א, תשע"א-2, תשע"ד, תשע"ה, תשע"ו, תשע"ו-2, תשע"ז, תשע"ח) : (א) אלה האחראים לביצוע הסימון לפי חוק זה: :: (1) לענין שידור על פי [[חוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014]] - תאגיד השידור הישראלי כהגדרתו [[בחוק האמור]]; :: (2) לענין שידור על פי [[חוק הרשות השניה]] - בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בעל רישיון לשידורי טלוויזיה כהגדרתם [[בחוק האמור]]; :: (3)(א) לענין שידור על פי [[פרק ב'1 לחוק הבזק]] - בעל רישיון לשידורי כבלים כהגדרתו [[-|בסעיף 6א]] ובעל זיכיון כהגדרתו [[-|בסעיף 6יב1((<s>,</s>)) בחוק האמור]]; ::: (ב) לענין שידור על פי [[פרק ב'2 לחוק הבזק]] - בעל רישיון לשידורי לוויין כהגדרתו [[בסעיף 6מג בחוק האמור]]; :: (4) (((נמחקה);)) :: (5) לעניין שידורי משדר ערוץ נושאי לפי [[חוק הפצת שידורים]] - משדר ערוץ נושאי כהגדרתו [[בחוק האמור]]; :: (6) לעניין שידורי בעל רישיון לשידורים באמצעות תחנות השידור הספרתיות כהגדרתו [[בחוק הפצת שידורים]], בהתאם לרישיונו כאמור - בעל הרישיון. : (ב) אלה הגופים האחראים לפיקוח על ביצוע הסימון בהתאם להוראות סעיף קטן (א): :: (1) על ביצוע לפי פסקה (1) - שר התקשורת; :: (2) על ביצוע לפי פסקה (2) - הרשות, בהתאם להוראות [[סעיף 5(ב)(5) לחוק הרשות השניה]]; :: (3) על ביצוע לפי פסקאות (3), (5) ו-(6) - המועצה בהתאם להוראות [[סעיף 6ה(1)(ד) לחוק הבזק]]; :: (4) (((נמחקה).)) : (ג) לענין שידור שלא כאמור בסעיף קטן (א) - רשאי השר לקבוע את האחראי לביצוע סימונו ואת האחראי לפיקוח על ביצוע הסימון האמור; נקבע אחראי לביצוע סימון כאמור, ימסור לו השר הודעה על כך; על מסירת הודעה לפי סעיף קטן זה יחולו הוראות [[סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982]], בשינויים המחויבים. @ 4א. שידורי פרסומת וקדימונים אסורים (תיקון: תשס"ב) : (א) פרסומת או קדימון העלולים לעודד עבריינות או שימוש בסמים מסוכנים, לא ישודרו בטלוויזיה. : (ב) פרסומת או קדימון הכוללים ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של אלימות, של מין או של אכזריות, לא ישודרו בטלוויזיה: :: (1) במהלך או בין מישדרים המיועדים לילדים, או בתכוף להם; :: (2) בין השעות 14.30 עד 21.00 בימי חול, ובין השעות 6.00 עד 21.00 בימי שבת ומועד. : (ג) השר רשאי לקבוע כי הוראות סעיף קטן (ב)(2) לא יחולו על ערוץ שידור או על מישדר אשר אינם מיועדים לילדים והמשודרים בשעות הנקובות באותו סעיף קטן. : (ד) מי שאחראי לפיקוח על ביצוע סימון בהתאם להוראות [[סעיף 4]] (בחוק זה - הגוף המפקח): :: (1) יקבע כללים לענין סעיפים קטנים (א) ו-(ב); :: (2) יקבע כללים בדבר מתן התראות לפי [[סעיף 5]]; :: (3) רשאי לקבוע כי הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על ערוץ שידור או על שידור ישיר שמקורם מחוץ לישראל ושהפקתם לא נעשתה במיוחד בעבור הציבור בישראל. :: ((פורסמו [[כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים – מתן התראות), התשס״ג–2002]].)) :: ((פורסמו [[כללי סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים (שידור פרסומות וקדימונים ומתן התראה), התשס״ה–2005]].)) : (ה) על אף האמור בסעיף קטן (ד), כללים והוראות לפי אותו סעיף קטן ייקבעו, לענין שידור על פי [[חוק הרשות השניה]], בידי המועצה כהגדרתה [[בחוק האמור]]. : (ו) מי שאחראי, בהתאם להוראות [[סעיף 4]] לביצוע סימון (בחוק זה - הגוף האחראי), יהיה אחראי גם למניעת שידור פרסומת או קדימון האסורים לשידור לפי הוראות סעיף זה. : (ז) הגוף המפקח יפקח גם על מניעת שידור פרסומת או קדימון האסורים לשידור לפי הוראות סעיף זה. @ 5. עונשין (תיקון: תשס"ב) : (א) גוף אחראי העושה אחד מאלה, דינו - הקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977]]: :: (1) משדר מישדר טלוויזיה שאינו מסומן לפי הוראות חוק זה, לאחר שקיבל התראה מהגוף המפקח כי המישדר אינו מסומן לפי הוראות חוק זה; :: (2) משדר בטלוויזיה פרסומת או קדימון, בניגוד להוראות לפי [[סעיף 4א]], לאחר שקיבל התראה מהגוף המפקח כי הפרסומת או הקדימון שודרו בניגוד להוראות לפי [[אותו סעיף]]. : (ב) אין בהוראות כל חוק המסמיך את הגוף המפקח לאכוף ביצוע הוראות לפי חוק זה, לרבות הוראות המסמיכות להטיל עיצום כספי או ליטול זמני שידור, כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש כתב אישום לפי סעיף זה, אם הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת, מטעמים שיירשמו. @ 6. ביצוע ותקנות (תיקון: תשס"ב) : (א) השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו. : (ב) תקנות לפי חוק זה, למעט תקנות לפי [[סעיף 3]], טעונות אישור הועדה. : (ג) תקנות או כללים לפי [[סעיפים 2(ב)]], [[3(ב) ו-(ג) ו-4א(ג)]] לענין מישדרים, קדימונים או פרסומות המשודרים לפי החוקים האמורים [[בסעיף 4(א)]], ייקבעו לאחר התייעצות עם הגוף האחראי לפיקוח על ביצוע הסימון לפי הוראות [[סעיף 4(ב)]]. @ 6א. שמירת סמכויות (תיקון: תשס"ב) : סמכויות לפי חוק זה אינן גורעות מסמכויות שהוענקו לגוף המפקח לפי חיקוק אחר. @ 7. : ((הנוסח שולב [[בחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990]].)) @ 8. : ((הנוסח שולב [[בחוק הבזק, התשמ"ב-1982]].)) @ 9. תחילה : תחילתו של חוק זה ב-1 בחודש שלאחר תום שישה חודשים מיום פרסומו. <פרסום> נתקבל בכנסת ביום ו' בטבת התשנ"א (1 בינואר 2001). <חתימות> * אהוד ברק, ראש הממשלה * בנימין (פואד) בן-אליעזר, שר התקשורת * משה קצב, נשיא המדינה * אברהם בורג, יושב ראש הכנסת nuai4yfinl0uqmkoer8n3m1zeggjb37 0 287309 2936919 2738174 2025-06-09T06:00:17Z OpenLawBot 8112 [2936916] 2936919 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים, התשס״א–2001}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:מאגר|2001125}} {{ח:תיבה|ס״ח תשס״א, 129|חוק סיווג וסימון שידורים|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300324.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 133|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300460.pdf}}, {{ח:תיבה|483|ת״ט}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 338|תיקון מס׳ 33 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301253.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 294|חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301395.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 816|חוק השידור הציבורי|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_303857.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ה, 292|תיקון מס׳ 2 לחוק השידור הציבורי|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_313946.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 6|תיקון מס׳ 33 (תיקון מס׳ 3) לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_315215.pdf}}, {{ח:תיבה|656|תיקון מס׳ 4 לחוק השידור הציבורי הישראלי|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_324296.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 123|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו־2018)|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_366409.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 492|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019)|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491979.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשס״ב, תשע״ז}} {{ח:ת}} בחוק זה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק הבזק“ – {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)|חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב–1982}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק הפצת שידורים“ – {{ח:חיצוני|חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות|חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע״ב–2012}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק הרשות השניה“ – {{ח:חיצוני|חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו|חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש״ן–1990}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ילד“ – מי שטרם מלאו לו 12 שנים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מישדר טלוויזיה“ – מישדר שהופק לשם שידור בטלוויזיה, למעט מישדר חדשות, קדימון או פרסומת; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מישדר“, ”פרסומת“ או ”מישדר פרסומת“, ”קדימון“ – כהגדרתם לפי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)|חוק הבזק}}, ולענין מישדרים לפי {{ח:חיצוני|חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו|חוק הרשות השניה}} – כהגדרתם לפי {{ח:חיצוני|חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו|החוק האמור}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הועדה“ – ועדת החינוך והתרבות של הכנסת; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השר“ – שר התקשורת. {{ח:סעיף|2|חובת סימון}} {{ח:תת|(א)}} מישדר טלוויזיה המשודר בישראל, הכולל ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של אלימות, של מין או של אכזריות, או שקיים חשש סביר כי הוא עלול לעודד עבריינות או שימוש בסמים מסוכנים, יישא סימן כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3}} המצביע כי המישדר אינו ראוי לצפיה לבני גיל מסוים ומטה; קדימון למישדר שיש לסמנו לפי סעיף קטן זה יכלול מידע שייקבע בתקנות ולפיו המישדר אינו ראוי לצפיה לבני גיל מסוים ומטה. {{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע כללים שעל פיהם – {{ח:תתת|(1)}} סוגי מישדרים, או מישדרים המשודרים בשעות שיקבע, יהיו פטורים מחובת הסימון; {{ח:תתת|(2)}} סוגי קדימונים למישדרים שיש לסמנם לפי סעיף זה, או קדימונים המשודרים בשעות שיקבע, יהיו פטורים מהחובה לכלול מידע כאמור בסעיף קטן (א). {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים|תקנות סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים, התשס״ג–2002}}.}} {{ח:סעיף|3|סימני יסוד}} {{ח:תת|(א)}} סימן לפי חוק זה יתייחס למישדר טלוויזיה שאינו ראוי לצפיה לבני גיל מסוים ומטה, ויכול שיתייחס גם לאחד ממאפיינים אלה אם הם מהווים יסוד בולט במישדר: {{ח:תתת|(1)}} אלימות; {{ח:תתת|(2)}} מין; {{ח:תתת|(3)}} אכזריות; {{ח:תתת|(4)}} פורנוגרפיה; {{ח:תתת|(5)}} עידוד לעבריינות; {{ח:תתת|(6)}} עידוד לשימוש בסמים מסוכנים. {{ח:תת|(ב)}} השר יקבע את צורת הסימנים כאמור בסעיף קטן (א), מיקומם, משך זמן הופעתם, תדירותם ואופן הצגתם. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים|תקנות סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים, התשס״ג–2002}}.}} {{ח:תת|(ג)}} השר, בהתייעצות עם שר החינוך, רשאי לקבוע סימנים נוספים לצורך השגת תכלית חוק זה. {{ח:סעיף|4|אחריות לביצוע הסימון ופיקוח על הביצוע|תיקון: תשס״ב, תשע״א, תשע״א־2, תשע״ד, תשע״ה, תשע״ו, תשע״ו־2, תשע״ז, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} אלה האחראים לביצוע הסימון לפי חוק זה: {{ח:תתת|(1)}} לענין שידור על פי {{ח:חיצוני|חוק השידור הציבורי הישראלי|חוק השידור הציבורי הישראלי, התשע״ד–2014}} – תאגיד השידור הישראלי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק השידור הציבורי הישראלי|בחוק האמור}}; {{ח:תתת|(2)}} לענין שידור על פי {{ח:חיצוני|חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו|חוק הרשות השניה}} – בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בעל רישיון לשידורי טלוויזיה כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו|בחוק האמור}}; {{ח:תתת|(3)|(א)}} לענין שידור על פי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#פרק ב1|פרק ב׳1 לחוק הבזק}} – בעל רישיון לשידורי כבלים כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 6א|בסעיף 6א}} ובעל זיכיון כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 6יב1|בסעיף 6יב1{{ח:הערה|<s>,</s>}} בחוק האמור}}; {{ח:תתתת|(ב)}} לענין שידור על פי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#פרק ב2|פרק ב׳2 לחוק הבזק}} – בעל רישיון לשידורי לוויין כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 6מג|בסעיף 6מג בחוק האמור}}; {{ח:תתת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(5)}} לעניין שידורי משדר ערוץ נושאי לפי {{ח:חיצוני|חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות|חוק הפצת שידורים}} – משדר ערוץ נושאי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות|בחוק האמור}}; {{ח:תתת|(6)}} לעניין שידורי בעל רישיון לשידורים באמצעות תחנות השידור הספרתיות כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות|בחוק הפצת שידורים}}, בהתאם לרישיונו כאמור – בעל הרישיון. {{ח:תת|(ב)}} אלה הגופים האחראים לפיקוח על ביצוע הסימון בהתאם להוראות סעיף קטן (א): {{ח:תתת|(1)}} על ביצוע לפי פסקה (1) – שר התקשורת; {{ח:תתת|(2)}} על ביצוע לפי פסקה (2) – הרשות, בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו#סעיף 5|סעיף 5(ב)(5) לחוק הרשות השניה}}; {{ח:תתת|(3)}} על ביצוע לפי פסקאות (3), (5) ו־(6) – המועצה בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 6ה|סעיף 6ה(1)(ד) לחוק הבזק}}; {{ח:תתת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ג)}} לענין שידור שלא כאמור בסעיף קטן (א) – רשאי השר לקבוע את האחראי לביצוע סימונו ואת האחראי לפיקוח על ביצוע הסימון האמור; נקבע אחראי לביצוע סימון כאמור, ימסור לו השר הודעה על כך; על מסירת הודעה לפי סעיף קטן זה יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 237|סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ״ב–1982}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|4א|שידורי פרסומת וקדימונים אסורים|תיקון: תשס״ב}} {{ח:תת|(א)}} פרסומת או קדימון העלולים לעודד עבריינות או שימוש בסמים מסוכנים, לא ישודרו בטלוויזיה. {{ח:תת|(ב)}} פרסומת או קדימון הכוללים ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של אלימות, של מין או של אכזריות, לא ישודרו בטלוויזיה: {{ח:תתת|(1)}} במהלך או בין מישדרים המיועדים לילדים, או בתכוף להם; {{ח:תתת|(2)}} בין השעות 14.30 עד 21.00 בימי חול, ובין השעות 6.00 עד 21.00 בימי שבת ומועד. {{ח:תת|(ג)}} השר רשאי לקבוע כי הוראות סעיף קטן (ב)(2) לא יחולו על ערוץ שידור או על מישדר אשר אינם מיועדים לילדים והמשודרים בשעות הנקובות באותו סעיף קטן. {{ח:תת|(ד)}} מי שאחראי לפיקוח על ביצוע סימון בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} (בחוק זה – הגוף המפקח): {{ח:תתת|(1)}} יקבע כללים לענין סעיפים קטנים (א) ו־(ב); {{ח:תתת|(2)}} יקבע כללים בדבר מתן התראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}; {{ח:תתת|(3)}} רשאי לקבוע כי הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על ערוץ שידור או על שידור ישיר שמקורם מחוץ לישראל ושהפקתם לא נעשתה במיוחד בעבור הציבור בישראל. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים – מתן התראות)|כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים – מתן התראות), התשס״ג–2002}}.}} {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|כללי סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים (שידור פרסומות וקדימונים ומתן התראה)|כללי סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים (שידור פרסומות וקדימונים ומתן התראה), התשס״ה–2005}}.}} {{ח:תת|(ה)}} על אף האמור בסעיף קטן (ד), כללים והוראות לפי אותו סעיף קטן ייקבעו, לענין שידור על פי {{ח:חיצוני|חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו|חוק הרשות השניה}}, בידי המועצה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו|בחוק האמור}}. {{ח:תת|(ו)}} מי שאחראי, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} לביצוע סימון (בחוק זה – הגוף האחראי), יהיה אחראי גם למניעת שידור פרסומת או קדימון האסורים לשידור לפי הוראות סעיף זה. {{ח:תת|(ז)}} הגוף המפקח יפקח גם על מניעת שידור פרסומת או קדימון האסורים לשידור לפי הוראות סעיף זה. {{ח:סעיף|5|עונשין|תיקון: תשס״ב}} {{ח:תת|(א)}} גוף אחראי העושה אחד מאלה, דינו – הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}: {{ח:תתת|(1)}} משדר מישדר טלוויזיה שאינו מסומן לפי הוראות חוק זה, לאחר שקיבל התראה מהגוף המפקח כי המישדר אינו מסומן לפי הוראות חוק זה; {{ח:תתת|(2)}} משדר בטלוויזיה פרסומת או קדימון, בניגוד להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 4א|סעיף 4א}}, לאחר שקיבל התראה מהגוף המפקח כי הפרסומת או הקדימון שודרו בניגוד להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 4א|אותו סעיף}}. {{ח:תת|(ב)}} אין בהוראות כל חוק המסמיך את הגוף המפקח לאכוף ביצוע הוראות לפי חוק זה, לרבות הוראות המסמיכות להטיל עיצום כספי או ליטול זמני שידור, כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש כתב אישום לפי סעיף זה, אם הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת, מטעמים שיירשמו. {{ח:סעיף|6|ביצוע ותקנות|תיקון: תשס״ב}} {{ח:תת|(א)}} השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו. {{ח:תת|(ב)}} תקנות לפי חוק זה, למעט תקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, טעונות אישור הועדה. {{ח:תת|(ג)}} תקנות או כללים לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיפים 2(ב)}}, {{ח:פנימי|סעיף 3|3(ב) ו־(ג) ו־4א(ג)}} לענין מישדרים, קדימונים או פרסומות המשודרים לפי החוקים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 4|בסעיף 4(א)}}, ייקבעו לאחר התייעצות עם הגוף האחראי לפיקוח על ביצוע הסימון לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4(ב)}}. {{ח:סעיף|6א|שמירת סמכויות|תיקון: תשס״ב}} {{ח:ת}} סמכויות לפי חוק זה אינן גורעות מסמכויות שהוענקו לגוף המפקח לפי חיקוק אחר. {{ח:סעיף|7|}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו|בחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש״ן–1990}}.}} {{ח:סעיף|8|}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)|בחוק הבזק, התשמ״ב–1982}}.}} {{ח:סעיף|9|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתו של חוק זה ב־1 בחודש שלאחר תום שישה חודשים מיום פרסומו. {{ח:חתימות|נתקבל בכנסת ביום ו׳ בטבת התשנ״א (1 בינואר 2001).}} * '''אהוד ברק'''<br>ראש הממשלה * '''בנימין (פואד) בן־אליעזר'''<br>שר התקשורת * '''משה קצב'''<br>נשיא המדינה * '''אברהם בורג'''<br>יושב ראש הכנסת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 19jf39a2o2vpu3oucad8i3gdnfc1j9p 4 290855 2936878 2936700 2025-06-08T15:00:22Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 2936878 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[תקנות ניירות ערך (הצעת ניירות ערך באמצעות רכז הצעה)|תקנות ניירות ערך {{מוקטן|(הצעת ניירות ערך באמצעות רכז הצעה)}}]] * [[חוק כלי היריה]] * [[חוק עזרה משפטית בין מדינות]] * [[תקנות הטיס (יישום הוראות נספח 16 לאמנה לעניין פליטות CO2)|תקנות הטיס {{מוקטן|(יישום הוראות נספח 16 לאמנה לעניין פליטות CO2)}}]] * [[פקודת הרוקחים]] * [[החלטת שכר חברי הכנסת (הענקות ותשלומים)|החלטת שכר חברי הכנסת {{מוקטן|(הענקות ותשלומים)}}]] * [[צו העונשין (הכרזה על עניין סודי) (הוראת שעה)|צו העונשין {{מוקטן|(הכרזה על עניין סודי) (הוראת שעה)}}]] * [[פקודת מחלות בעלי חיים]] * [[כללי משק החשמל (אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן ספק שירות חיוני)|כללי משק החשמל {{מוקטן|(אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן ספק שירות חיוני)}}]] * [[תקנות הרוקחים (תמרוקים)|תקנות הרוקחים {{מוקטן|(תמרוקים)}}]] * [[חוק התכנון והבניה]] * [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (דמי נסיעה ברכבת וברכבל)|צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים {{מוקטן|(דמי נסיעה ברכבת וברכבל)}}]] * [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי שירות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית)|צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים {{מוקטן|(מחירי נסיעה בקווי שירות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית)}}]] * [[קובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל]] * [[חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל)|חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה {{מוקטן|(הוראת שעה – חרבות ברזל)}}]] </div> afjgtxwpje54t9uiw7q9za9enmmfxvp 2936935 2936878 2025-06-09T09:00:38Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 2936935 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[חוק הגנה על מענקים מיוחדים (חרבות ברזל)|חוק הגנה על מענקים מיוחדים {{מוקטן|(חרבות ברזל)}}]] * [[תקנות ניירות ערך (הצעת ניירות ערך באמצעות רכז הצעה)|תקנות ניירות ערך {{מוקטן|(הצעת ניירות ערך באמצעות רכז הצעה)}}]] * [[חוק כלי היריה]] * [[חוק עזרה משפטית בין מדינות]] * [[תקנות הטיס (יישום הוראות נספח 16 לאמנה לעניין פליטות CO2)|תקנות הטיס {{מוקטן|(יישום הוראות נספח 16 לאמנה לעניין פליטות CO2)}}]] * [[פקודת הרוקחים]] * [[החלטת שכר חברי הכנסת (הענקות ותשלומים)|החלטת שכר חברי הכנסת {{מוקטן|(הענקות ותשלומים)}}]] * [[צו העונשין (הכרזה על עניין סודי) (הוראת שעה)|צו העונשין {{מוקטן|(הכרזה על עניין סודי) (הוראת שעה)}}]] * [[פקודת מחלות בעלי חיים]] * [[כללי משק החשמל (אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן ספק שירות חיוני)|כללי משק החשמל {{מוקטן|(אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן ספק שירות חיוני)}}]] * [[תקנות הרוקחים (תמרוקים)|תקנות הרוקחים {{מוקטן|(תמרוקים)}}]] * [[חוק התכנון והבניה]] * [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (דמי נסיעה ברכבת וברכבל)|צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים {{מוקטן|(דמי נסיעה ברכבת וברכבל)}}]] * [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי שירות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית)|צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים {{מוקטן|(מחירי נסיעה בקווי שירות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית)}}]] * [[קובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל]] </div> 6o5hbiwktwhxa80zkvo3mwse0o133qw 116 316546 2936917 2936839 2025-06-09T05:57:08Z Shahar9261 22508 פקיעת הוראת שעה 2936917 wikitext text/x-wiki <שם> חוק התקנים, תשי"ג-1953 <מאגר 2000626 תיקון 2215127 תקן 148964 קוד a163Y00000DuDF1QAN> <מקור> ((ס"ח תשי"ג, 30|חוק התקנים|2:209802)), ((40|ת"ט|ec:2:317382)); ((תשי"ח, 2|תיקון|3:209801)); ((תשכ"ו, 47|ת"ט|ec:6:317383)); ((תשל"א, 22|תיקון מס' 2|7:209800)); ((תשל"ט, 34|תיקון מס' 3|9:209799)); ((תשנ"ח, 52|חוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה)|14:211461)); ((תש"ס, 99|חוק ההסדרים במשק מדינת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2000)|15:300181)); ((תשס"ג, 414|חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 ו־2004)|16:299931)); ((תשס"ה, 722|תיקון מס' 7|16:299852)); ((תשס"ח, 430|תיקון מס' 8|17:300840)); ((תשע"ב, 402|חוק ציוד רפואי|18:300799)); ((תשע"ד, 4|תיקון מס' 10|19:301598)); ((תשע"ו, 82|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016)|20:316718)); ((תשע"ז, 162|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018)|20:366409)); ((תשע"ח, 184|תיקון מס' 13|20:491145)), ((458|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019)|20:491979)); ((תשע"ט, 249|תיקון מס' 21 לחוק ההגבלים העסקיים|20:528392)); ((תשפ"ב, 352|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022)|24:611801)); ((תשפ"ד, 151|תיקון מס' 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה|25:3568695)), ((576|תיקון מס' 18|25:4192817)), ((1402|תיקון מס' 19|25:4782473)), ((1490|תיקון מס' 13 לחוק הגנת הפרטיות|25:4810658)). ''שינוי התוספות:'' ((ק"ת תשפ"ב, 3018|החלפת התוספת השלישית לחוק|10190)), ((3796|תיקון התוספת השלישית לחוק|10303)), ((3797|תיקון התוספת הרביעית לחוק|10303)); ((תשפ"ג, 356|תיקון התוספת הרביעית לחוק|10402)), ((359|תיקון התוספת הרביעית לחוק (מס' 2)|10402)), ((470|תיקון התוספת השלישית לחוק|10421)), ((1030|תיקון התוספת השלישית לחוק (הוראת שעה)|10557)), ((1031|ת"ט|10557)), ((1762|תיקון התוספת השלישית לחוק (הוראת שעה) (תיקון)|10645)), ((2140|תיקון התוספת השלישית לחוק (הוראת שעה) (תיקון מס' 2)|10758)); ((תשפ"ד, 90|תיקון התוספת השלישית לחוק|10806)), ((486|תיקון התוספת השלישית לחוק (הוראת שעה) [תשפ"ג] (תיקון)|10893)), ((1696|תיקון התוספת השלישית לחוק (מס' 2)|11156)), ((1750|ת"ט|11161)), ((1816|ת"ט|11173)), ((3802|תיקון התוספת השלישית לחוק (מס' 3)|11497)); ((תשפ"ה, 774|תיקון התוספת החמישית לחוק|11662)), ((1122|תיקון התוספת החמישית לחוק (הוראת שעה)|11738)), ((1122|תיקון התוספת החמישית לחוק (הוראת שעה מס' 2)|11738)), ((1618|תיקון התוספת החמישית לחוק (הוראת שעה) (תיקון)|11844)). ''עדכון סכומים:'' ((י"פ תשפ"ב, 4074|הודעה בדבר עדכון סכום עיצום כספי|10251)); ((תשפ"ג, 3904|הודעה בדבר עדכון סכום עיצום כספי|11129)); ((תשפ"ד, 6986|הודעה בדבר עדכון סכום עיצום כספי|12270)). <!-- תיקון אחרון: תשפ"ד-4; ק"ת תשפ"ה-4 --> __TOC__ == פרק א': הגדרות (תיקון: תשע"ד) == @ 1. הגדרות (תיקון: תשי"ג, תשי"ח, תשל"א, תשנ"ח, תשע"ד, תשע"ז, תשע"ח-2, תשפ"ב, תשפ"ד, תשפ"ד-3) : בחוק זה - :- "איגוד לשכות המסחר", "התאחדות המלאכה והתעשייה", "התאחדות התעשיינים בישראל", "התאחדות בוני הארץ", "לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל" ו"רשות ההסתדרות לצרכנות" - כל אחד מאלה או גוף אחר שיבוא במקומם בהתאם לצו שנקבע לפי [[סעיף 27]]; :- "האסדרה האירופית המאומצת" - ההוראות המחייבות החלות באיחוד האירופי המנויות [[בתוספת החמישית]] על עדכוניהן לפי [[סעיף 9א2]], המנויים [[בתוספת האמורה]], ובהתאם למועדי התחילה הקבועים בה, ובכלל זה הנספחים (Annex) שלהן, והעדכונים של אותם נספחים כפי שפורסם ברשומות לפי [[סעיף 9א2(ה)]], לפי העניין, והכול בכפוף לתנאים המנויים [[באותה תוספת]]; :- "דמי פיגורים" ו"ריבית שקלית" - כהגדרתם [[בחוק פסיקת ריבית והצמדה]]; :- "ועדת החריגים" - ועדת החריגים שהוקמה לפי [[סעיף 2יח לפקודת היבוא והיצוא]]; :- "חוק המועצה להשכלה גבוהה" - [[חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958]]; :- "חוק פסיקת ריבית והצמדה" - [[חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961]]; :- "מוסד להשכלה גבוהה" - כל אחד מאלה: :: (1) מוסד שקיבל הכרה לפי [[סעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה]]; :: (2) מוסד שקיבל תעודת היתר או אישור לפי [[סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה]]; :: (3) מוסד שהתואר שהוא מעניק הוכר לפי [[סעיף 28א לחוק המועצה להשכלה גבוהה]]; :- "המועצה להשכלה גבוהה" - כמשמעותה [[בחוק המועצה להשכלה גבוהה]]; :- "הממונה", "הממונה על התקינה" - כמשמעותו [[בסעיף 5]]; :- "מצרך" - מטלטלים וכן כל מבנה או מיתקן, אפילו הם מחוברים למקרקעים, להוציא רפואות; :- "מפרט" - תיאור תכונותיו של מצרך, ובכלל זה פרטים אלה כולם או מקצתם: ייעודו, פעולתו, מטרתו, תהליך ייצורו, התקנתו, הפעלתו, דרכי השימוש בו, איכותו ודרכי הבטחתה, כמותו וממדיו ודרכי מדידתם, הדרכים לבדיקתו, להחסנתו, לתחזוקתו ולהעברתו ממקום למקום, מקורו, כינויו, סימונו, אריזתו ושאר תכונות של מצרך ושל חלקיו וחמריו שידרוש אותן המכון; :- "מכירה" לרבות שיווק, גרם מכירה, החזקה לשם מכירה, חליפין או השכרה; החזקה לשם מכירה תיחשב גם כל החזקת מצרך במקום העסק או במקום אחר, בכמות ובנסיבות שאינן שכיחות בשימוש לצורך עצמי. זולת אם יוכיח המחזיק כי אין הוא מחזיקו לשם מכירה; :- "המשרד" - משרד הכלכלה והתעשייה; :- "עוסק" - מי שמבצע אחת או יותר מהפעולות המנויות [[בסעיף 9(א)(1) ו־(א1)]]; :- "פקודת היבוא והיצוא" - [[פקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], התשל"ט-1979]]; :- "חוק זה" לרבות התקנות שהותקנו והצווים או האכרזות שניתנו לפיו; :- "קרוב" - כהגדרתו [[בחוק החברות, התשנ"ט-1999]] (להלן - חוק החברות); :- "שינוי לאומי" - שינוי בתקן לעומת התקן הבין-לאומי שעליו הוא מתבסס, שאינו שינוי לאומי מתחייב; :- "שינוי לאומי מתחייב" - שינוי לאומי המנוי [[בתוספת הראשונה]], וכן שינוי שהורה עליו הממונה לפי [[סעיף 8(ה4)]]; :- "שליטה" - כמשמעותה [[בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968]]; :- "תיקון מס' 19" - [[25:4782473|חוק התקנים (תיקון מס' 19), התשפ"ד-2024]]; :- "השר" - שר הכלכלה והתעשייה. == פרק ב': מכון התקנים הישראלי והממונה על התקינה (תיקון: תשע"ד) == === סימן א': מכון התקנים הישראלי (תיקון: תשע"ז) === @ 2. מכון התקנים תאגיד וגוף מבוקר (תיקון: תשל"א) : מכון התקנים הישראלי (בחוק זה - המכון) הוא תאגיד כשר לכל זכות וחובה ופעולה משפטית ועומד לבקרתו של מבקר המדינה. @ 2א. מטרות המכון (תיקון: תשל"א, תשל"ט) : מטרת המכון היא תקינה והבטחת רמה נאותה של טיב המצרכים, אם בקביעת תקנים ואם בדרך אחרת, ורשאי הוא, בין השאר, לערוך מחקרים, סקרים ובדיקות של חמרים, מוצרים ומיתקנים, לאשר מפרטים וכללים טכניים ולעודד את השימוש בהם, ולקיים השגחה על ייצור מצרכים בהתאם לכללים שקבע וכן לעסוק באיסוף מידע, מיונו והפצתו. @ 3. מוסדות המכון (תיקון: תשע"ז) : ואלה מוסדות המכון: : (1) יושב ראש המכון וסגנו; : (2) הועד הפועל; : (3) (((נמחקה).)) === סימן ב': יושב ראש המכון וסגנו (תיקון: תשע"ז) === @ 3א. יושב ראש המכון (תיקון: תשע"ז) : (א) השר ושר האוצר ימנו את יושב ראש המכון; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות ובאתר האינטרנט של המכון. : (ב) תקופת כהונתו של יושב ראש המכון תהיה ארבע שנים, וניתן לשוב ולמנותו ובלבד שלא יכהן יותר משתי תקופות כהונה רצופות. : (ג) יושב ראש המכון - :: (1) יהיה יושב ראש הוועד הפועל; :: (2) יציג יחד עם המנהל הכללי של המכון, את תכניות העבודה השנתיות של המכון לשר, לאחר אישורן בידי הוועד הפועל; :: (3) יהיו נתונות לו סמכויות שנקבעו לפי חוק זה וכן סמכויות נוספות שנקבעו בתקנון המכון כאמור [[בסעיף 4(ב)(1)]]. @ 3ב. יושב ראש המכון - סייגים למינוי והפסקת כהונה (תיקון: תשע"ז) : (א) לא ימונה אדם ליושב ראש המכון בהתקיים אחד מאלה: :: (1) הוא חבר כנסת או חבר בהנהלה הפעילה של מפלגה או של גוף מדיני או חבר בגוף בוחר של מפלגה; לעניין זה, "מפלגה", "גוף מדיני", "גוף בוחר של מפלגה" - כמשמעותם [[בחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי"ט-1959]]; :: (2) הוא המנהל הכללי של המכון; :: (3) הוא עובד המדינה; :: (4) הוא עובד המכון; :: (5) הוא אינו אזרח ישראלי; :: (6) הוא עובד, נושא משרה או חבר בנשיאות הארגונים העסקיים או באיגוד לשכות המסחר, או בגופים החברים בהם; :: (7) הוא הורשע בעבירה פלילית או בעבירת משמעת שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש בתפקיד, או שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה פלילית כאמור. : (ב) יושב ראש המכון יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו בהתקיים אחד מאלה: :: (1) הוא התפטר במסירת כתב התפטרות לשר ולשר האוצר; :: (2) השר ושר האוצר נוכחו כי הוא נעדר בלא סיבה מוצדקת מארבע ישיבות רצופות או משש ישיבות שקיים הוועד הפועל בשנה אחת; :: (3) השר ושר האוצר נוכחו, לאחר התייעצות עם הוועד הפועל, כי נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו; :: (4) השר ושר האוצר נוכחו כי הוא פעל, במעשה או במחדל, בדרך הפוגעת ביכולת המכון לקיים הוראה או דרישה שניתנו כדין; :: (5) התקיימה בו אחת הנסיבות הפוסלות אדם לפי דין לכהן כיושב ראש המכון. : (ג) חדל יושב ראש המכון לכהן בתפקידו כאמור בסעיף קטן (ב), יפעלו השר ושר האוצר, בהקדם האפשרי, למינוי יושב ראש למכון במקומו, בהתאם להוראות [[סימן זה]]. @ 3ג. סגן יושב ראש המכון (תיקון: תשע"ז) : (א) הוועד הפועל יבחר את סגן יושב ראש המכון (להלן - הסגן) מקרב חבריו, ובלבד שלא התקיימו בו הסייגים המנויים [[בסעיף 3ב(א)(1) עד (5) ו-(7)]]; נוסף על כך, ובלי לגרוע מהאמור, היה הסגן הקודם נציג של אחד מהגופים המנויים [[בסעיף 3ו(א)(3), (4) או (5)]], לא יבחר הוועד הפועל סגן שהוא נציג של אותו הגוף; לעניין זה, יראו את הגופים המנויים [[בפסקאות (3) ו-(4) של הסעיף האמור]] כאותו גוף. : (ב) הסגן ישמש ממלא מקום יושב ראש המכון בהעדרו של היושב ראש, אם נבצר מהיושב ראש למלא את תפקידיו או אם חדל לכהן וטרם מונה יושב ראש חדש למכון. : (ג) תקופת כהונתו של הסגן תהיה שנתיים, ואולם אם נבצר מיושב ראש המכון למלא את תפקידו דרך קבע או חדל מלכהן, לא ימלא הסגן את מקומו של יושב ראש המכון לתקופה העולה על שישה חודשים; לא מונה יושב ראש מכון חדש עד תום התקופה האמורה - יבחר הוועד הפועל סגן חדש בהתאם להוראות סעיף זה. === סימן ג': הוועד הפועל (תיקון: תשע"ז) === @ 3ד. תפקידי הוועד הפועל וסמכויותיו (תיקון: תשע"ז) : אלה תפקידי הוועד הפועל וסמכויותיו: : (1) לקבוע את המדיניות הכללית של המכון, בהתאם למטרות המכון; : (2) לאשר את תכניות העבודה השנתיות שהגיש לו המנהל הכללי של המכון, בשים לב לכך שהן לא סותרות את מדיניות הממשלה; : (3) לאשר את התקציב השנתי של המכון ואת תקן העובדים במכון; : (4) לנהל את רכוש המכון ולפקח עליו; : (5) לעקוב אחר יישום המדיניות, תכניות העבודה והתקציבים של המכון; : (6) לאשר תחומי פעילות חדשים של המכון, בכפוף למטרות המכון; : (7) למנות מקרב חבריו, סגן ליושב ראש המכון, בהתאם להוראות [[סעיף 3ג]]; : (8) למנות רואה חשבון מבקר למכון; : (9) למנות חברים למינהלת לעניין מתן היתר לסימון מצרכים בתו-תקן כאמור [[בסעיף 11(ב1)]]; : (10) לקבוע את השכר ואת תנאי העבודה האחרים של המנהל הכללי של המכון ושל נושאי תפקידים בכירים אלה: סגן המנהל כללי של המכון, מנהלי האגפים, המבקר הפנימי והיועץ המשפטי של המכון וכן נושאי תפקידים בכירים נוספים במכון שיקבע הוועד הפועל; : (11) לפקח על ביצוע תפקידי המנהל הכללי של המכון ופעולותיו; : (12) לאשר, על פי המלצת המנהל הכללי של המכון, את מינוים של נושאי תפקידים בכירים במכון כאמור בפסקה (10); : (13) לדון בטיוטת הדוחות הכספיים של המכון ובהערות רואה החשבון המבקר לגביה, לאשר את הדוחות הכספיים, ולאחר אישור הדוחות הכספיים - לדון בכל פרט שלגביו הסתייג רואה החשבון המבקר, העיר הערה או נמנע מלחוות את דעתו; : (14) להקים ועדות מרכזיות לענפי משק שונים ולענפי ייצור שונים במשק, כאמור [[בסימן ה']], ולקבוע את תחום פעולתן; : (15) להקים ועדות קבועות או ארעיות שאינן ועדות כאמור [[בסימן ה']], למעט הוועדה הממנה לפי [[סעיף 3טז(ה)]], למנות להן יושב ראש ולקבוע את סמכויותיהן, כך שהרכבן ייקבע בשים לב לתחומי פעולתן ויאזן ככל האפשר בין הגופים המיוצגים בוועד הפועל כאמור [[בסעיף 3ו]]. @ 3ה. סמכות שיורית של הוועד הפועל (תיקון: תשע"ז) : סמכות במסגרת תחומי פעילות המכון, שלא הוקנתה לפי חוק זה לאורגן אחר של המכון, רשאי הוועד הפועל להפעילה. @ 3ו. הרכב הוועד הפועל (תיקון: תשע"ז) : (א) בוועד הפועל יכהנו חמישה עשר חברים, והם: :: (1) יושב ראש המכון; :: (2) ארבעה נציגי ממשלה כמפורט להלן: ::: (א) הממונה; ::: (ב) עובד המשרד הבקי בתחום הייבוא, שימנה המנהל הכללי של המשרד; ::: (ג) עובד משרד ראש הממשלה הבקי בתחום האסדרה או הכלכלה, שימנה המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה; ::: (ד) עובד אגף התקציבים במשרד האוצר שימנה הממונה על התקציבים במשרד האוצר; :: (3) שני נציגים שתמנה התאחדות התעשיינים בישראל; :: (4) נציג שתמנה התאחדות בוני הארץ; :: (5) שני נציגים שימנה איגוד לשכות המסחר; :: (6) נציג שתמנה רשות ההסתדרות לצרכנות; :: (7) נציג שתמנה המועצה הישראלית לצרכנות; :: (8) שני נציגים שתמנה לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, שאחד מהם הוא איש סגל אקדמי במוסד להשכלה גבוהה; :: (9) נציג שייבחר מקרב עובדי המכון. : (ב) נציג שתמנה התאחדות המלאכה והתעשייה יוזמן להשתתף בישיבות הוועד הפועל, ואולם לא תהיה לו זכות הצבעה בהן; על הנציג כאמור יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות [[סעיפים 3ז]] [[ו-3ט]], וזכויות הנתונות לחבר הוועד הפועל לשם השתתפותו בישיבות הוועד הפועל, וכן חובות החלות לפי חוק זה על חבר הוועד הפועל ובכלל זה הוראות תקנון המכון ובהן הוראות לעניין הפסקת כהונה. : (ג) המכון יפרסם את שמות חברי הוועד הפועל שמונו לפי סעיף קטן (א) ואת שם הנציג שמונה לפי סעיף קטן (ב), וכן את הרכב הוועד הפועל המכהן, בהודעה באתר האינטרנט של המכון. @ 3ז. ממלא מקום חבר הוועד הפועל (תיקון: תשע"ז) : מי שמינה חבר בוועד הפועל כאמור [[בסעיף 3ו]], רשאי למנות לו ממלא מקום. @ 3ח. תוקף פעולות הוועד הפועל (תיקון: תשע"ז) : קיום הוועד הפועל, סמכויותיו ותוקף החלטותיו לא ייפגעו מחמת שהתפנה מקומו של חבר הוועד הפועל, או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד שרוב חבריו מכהנים כדין. @ 3ט. תקופת כהונה של חבר הוועד הפועל וממלא מקומו (תיקון: תשע"ז) : חבר הוועד הפועל וממלא מקומו, למעט הממונה, ימונו לתקופת כהונה של ארבע שנים, וניתן לשוב ולמנותם, ובלבד שלא יכהנו יותר משתי תקופות כהונה רצופות. === סימן ד': המנהל הכללי של המכון (תיקון: תשע"ז) === @ 3י. המנהל הכללי של המכון : (א) הוועד הפועל ימנה מנהל כללי למכון מתוך רשימת מועמדים שעליהם המליצה ועדה לאיתור מועמדים (בסעיף זה - ועדת האיתור); ועדת האיתור תהיה בת חמישה חברים והם: :: (1) יושב ראש המכון והוא יהיה יושב ראש ועדת האיתור; :: (2) עובד המשרד המכהן בוועד הפועל, שיבחר המנהל הכללי של המשרד; :: (3) עובד משרד האוצר המכהן בוועד הפועל; :: (4) שני חברים נוספים שיבחר הוועד הפועל מתוך חבריו שאינם נציגי הממשלה, ובלבד שלא ייבחרו שני חברים שהם נציגים של אותו גוף מהגופים המנויים [[בסעיף 3ו(א)(3), (4), (5) או (8)]], ולעניין זה, יראו את הגופים המנויים [[בפסקאות (3) ו-(4) של אותו סעיף]] כאותו גוף. : (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאית ועדת האיתור להמליץ על מועמד יחיד. : (ג) לא ימונה לחבר ועדת האיתור ולא יכהן בה, מי שעלול להימצא, במישרין או בעקיפין, באופן תדיר, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר ועדת האיתור לבין עניין אישי שלו; בסעיף זה, "עניין אישי" - לרבות עניין אישי של קרובו, סוכנו או שותפו, או עניין של גוף שיש להם בו חלק בהון המניות, בזכות לקבל רווחים, בזכות למנות מנהל או בזכות הצבעה. : (ד) על מינוי המנהל הכללי יחולו הוראות [[סעיף 37(ב) ו-(ג) לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975]], בשינויים המחויבים, והוא ייעשה לאחר התייעצות עם הוועדה לבדיקת מינויים כהגדרתה [[בחוק האמור]]. : (ה) הוועד הפועל יקבע, באישור השר ושר האוצר, אמות מידה לבחירת מועמדים לכהונת מנהל כללי למכון. : (ו) קיום ועדת האיתור, סמכויותיה ותוקף פעולותיה לא ייפגעו מחמת שהתפנה מקומו של חבר הוועדה או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד ששלושה חברי ועדה לפחות מכהנים כדין. : (ז) ועדת האיתור תקבע לעצמה את דרכי עבודתה ואת נוהלי דיוניה, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה. : (ח) החלטת ועדת האיתור תתקבל ברוב קולות של חברי הוועדה ותהיה מנומקת. @ 3יא. תקופת כהונה של המנהל הכללי (תיקון: תשע"ז) : תקופת כהונתו של המנהל הכללי תהיה חמש שנים, וניתן לשוב ולמנותו, ובלבד שלא יכהן יותר משתי תקופות כהונה רצופות. @ 3יב. סמכויות המנהל הכללי ותפקידיו (תיקון: תשע"ז) : (א) למנהל הכללי של המכון יהיו נתונות כל סמכויות הניהול והביצוע של המכון שאינן נתונות לאחר לפי חוק זה, ובכלל זה גיבוש תכניות העבודה של המכון שיובאו לאישור הוועד הפועל. === סימן ה': ועדות בתחום התקינה במכון (תיקון: תשע"ז) === @ 3יג. ועדת התיאום (תיקון: תשע"ז) : (א) הוועד הפועל יקים ועדת תיאום שתפקידה לתאם את עבודת התקינה במכון, וזה הרכבה: :: (1) המנהל הכללי של המכון, והוא יהיה היושב ראש; :: (2) הממונה; :: (3) יושבי ראש הוועדות המרכזיות; :: (4) נציג שתמנה התאחדות התעשיינים בישראל; :: (5) אחד מנציגי ארגוני הצרכנים החברים בוועד הפועל המנויים [[בסעיף 3ו(6) ו-(7)]]; :: (6) נציג שימנה איגוד לשכות המסחר. : (ב) על נציגים כאמור בסעיף קטן (א)(4) ו-(6) יחולו, בשינויים המחויבים, ההוראות לפי חוק זה החלות על חבר הוועד הפועל. @ 3יד. ועדות מרכזיות (תיקון: תשע"ז) : במכון יפעלו ועדות לעניין קביעת התקינה בענף מסוים או בתחום מסוים ([[בסימן זה]] - ועדות מרכזיות). @ 3טו. ועדות טכניות (תיקון: תשע"ז) : ועדה מרכזית תקים בתחום פעולתה ועדה טכנית אחת או יותר, שתפעל לעניין עיבוד תקנים וקביעתם בנושאים שקבעה לה הוועדה המרכזית ([[בסימן זה]] - ועדה טכנית). @ 3טז. הרכב ועדות התקינה (תיקון: תשע"ז, תשפ"ד-3) : (א) הרכבן של ועדות מרכזיות וועדות טכניות ([[בסימן זה]] - ועדות תקינה) יהיה כדלקמן: :: (1) שני אנשי סגל אקדמי בכיר במוסד להשכלה גבוהה, בעלי מומחיות הנוגעת לתחום מתחומי העיסוק של הוועדה, שתמנה המועצה להשכלה גבוהה; :: (2) שני בעלי השכלה בתחומי ההנדסה, האדריכלות והטכנולוגיה שהם בעלי מומחיות רלוונטית לתחום מתחומי העיסוק של הוועדה, שתמנה הוועדה הממנה כמשמעותה בסעיף קטן (ה); :: (3) שני נציגי צרכנים שימנה הגוף המקים את ועדת התקינה, מתוך רשימות נציגים שהגישו לו ארגוני צרכנים; לעניין זה, "ארגון צרכנים" - כהגדרתו [[בסעיף 31(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981]]; :: (4) שני עובדים של רשות מרשויות המדינה או גופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, הנוגעים לעניין; :: (5) שני נציגים שתמנה התאחדות התעשיינים בישראל באופן שיבטיח נציגות לענפים הרלוונטיים, ולפחות אחד מהם יהיה בעל עסק או עובד בעסק זעיר, עסק קטן או עסק בינוני, כהגדרתם [[בחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992]] (בסעיף זה - עסק זעיר, קטן או בינוני); :: (6) שני נציגים שימנה איגוד לשכות המסחר באופן שיבטיח נציגות לענפים הרלוונטיים, ולפחות אחד מהם יהיה בעל עסק או עובד בעסק זעיר, קטן או בינוני. : (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), ועדה מרכזית רשאית למנות לוועדה טכנית עד חמישה חברים נוסף על החברים האמורים בסעיף קטן (א), אם נוכחה כי הם בעלי ידע ומומחיות רלוונטיים לתחומי העיסוק של הוועדה הטכנית, ובכלל זה רשאית היא למנות נציגי ציבור, נציגי ארגונים שלא למטרות רווח, וכן נציגים של רשויות הפועלות לפי דין או חברות ממשלתיות, והכול בכפוף להוראות אלה: :: (1) החליטה ועדה מרכזית למנות נציגי מעבדות, לא תמנה אלא נציגי מעבדות מאושרות כמשמעותן [[בסעיף 12(א)(1)]] שמספרם לא יעלה על שניים, ובלבד שאם מונו שני חברים, אחד מהם לפחות יהיה נציג של מעבדה מאושרת או נציג של מעבדה מוכרת כהגדרתה [[בסעיף 2א(א) לפקודת היבוא והיצוא]]; אין בהוראות פסקה זו כדי לגרוע מהוראות [[סעיף 3כא]]; :: (2) החליטה ועדה מרכזית למנות חברים שאינם כאמור בפסקה (1), לא יעלה מספרם על שלושה, ובלבד - ::: (א) שלא ימונו נציגים של גופים המנויים בסעיף קטן (א), ואולם ניתן למנות נציג אחד לכל היותר מגוף המנוי בפסקה (4) של אותו סעיף קטן, אם נוכחה הוועדה המרכזית כי נדרש מינוי של נציג כאמור; ::: (ב) שלא ימונה יותר מנציג אחד של גוף המייצג גורמים עסקיים במשק, אם נוכחה הוועדה המרכזית כי נדרש מינוי של נציג כאמור. : (ג) ועדה מרכזית רשאית להציע לגורם הממנה חברים בוועדה טכנית לפי סעיף קטן (א), בעלי כשירות מתאימה לשמש חברים כאמור. : (ד) ועדת תקינה לא תכלול שני חברים שהם עובדים או בעלים באותו עסק. : (ה) הוועד הפועל יקים ועדה קבועה שתפעל במכון ותפקידה למנות נציגים מתחומי ההנדסה, האדריכלות והטכנולוגיה, שיכהנו כחברים בוועדות התקינה (בסעיף זה - הוועדה הממנה); הוועדה הממנה תורכב מנציגי לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, וכן מנציגי כל גוף מקצועי אחר שהוועד הפועל נוכח כי הוא מייצג חלק ניכר מהמהנדסים, האדריכלים או האקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, בתחום מסוים; הוועדה הממנה תבחר את יושב הראש שלה מבין חבריה ותקבע לעצמה את סדרי עבודתה. @ 3יז. מומחים וועדות מומחים (תיקון: תשע"ז) : ועדה טכנית רשאית להסתייע בעבודתה במומחים, באנשי מקצוע ובאנשים אחרים הבקיאים בתחום פעולתה ([[בסימן זה]] - מומחים), וכן להקים ועדות שיורכבו ממומחים כאמור ([[בסימן זה]] - ועדות מומחים). @ 3יח. יושבי ראש וסגני יושבי ראש של ועדות תקינה וועדות מומחים (תיקון: תשע"ז) : (א) הוועד הפועל ימנה יושב ראש וסגן יושב ראש לכל ועדה מרכזית, מבין חברי הוועדה המרכזית. : (ב) ועדה מרכזית, באישור הוועד הפועל, תמנה יושב ראש וסגן יושב ראש לכל ועדה טכנית שבתחום פעולתה, מבין חברי הוועדה הטכנית. : (ג) ועדה טכנית, באישור הוועדה המרכזית שבתחום פעולתה היא נמצאת, תמנה יושב ראש וסגן יושב ראש לכל ועדת מומחים שהקימה, מבין חבריה. : (ד) המניין החוקי בישיבה של הוועד הפועל שבה מתקבלת החלטה לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יכלול נציג ממשלה אחד לפחות, והחלטה כאמור תתקבל ברוב של שמונה חברי הוועד הפועל לפחות, ואולם אם לא הושג הרוב האמור בשתי הצבעות רצופות, ניתן לקבל החלטה כאמור ברוב רגיל בכפוף לאישור המנהל הכללי של המשרד. @ 3יט. תנאי כשירות ליושב ראש ולסגן יושב ראש של ועדת תקינה (תיקון: תשע"ז, תשע"ט) : (א) כשיר לשמש יושב ראש ועדת תקינה, חבר ועדת תקינה שהוא אחד מאלה: :: (1) איש סגל אקדמי בכיר במוסד להשכלה גבוהה, שמונה לפי [[סעיף 3טז(א)(1)]]; :: (2) בעל השכלה בתחומי ההנדסה, האדריכלות או הטכנולוגיה, שיש לו מומחיות בתחום מתחומי העיסוק של הוועדה, שבחרה הוועדה הממנה כאמור [[בסעיף 3טז(א)(2)]]; :: (3) עובד של רשות מרשויות המדינה או גופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, הנוגעים לעניין. : (ב) לא ימונה ליושב ראש ועדת תקינה - :: (1) מי שמקבל, באופן ישיר או עקיף, תמורה או טובת הנאה מעסק מרכזי הנוגע לפעילות הוועדה, ובכלל זה מי שמקבל מימון מעסק כאמור בעבור מחקר; :: (2) מי שהוא עובד או בעל שליטה - ::: (א) בעסק המצוי בשליטת עסק מרכזי הנוגע לפעילות הוועדה או בעסק השולט בעסק מרכזי כאמור; ::: (ב) בעסק, אשר מי ששולט בעסק מרכזי הנוגע לפעילות הוועדה שולט בו. : (ג) לא ניתן למנות נציג העומד בתנאים כאמור בסעיף קטן (א) ליושב ראש ועדת תקינה, רשאי הוועד הפועל למנות חבר אחר של ועדת התקינה ליושב ראש בכפוף להגבלות שבסעיף קטן (ב), ויחולו לעניין זה הוראות [[סעיף 3יח(ד)]]. : (ד) כשיר לשמש סגן יושב ראש ועדת תקינה חבר ועדת תקינה, בכפוף להגבלות שבסעיף קטן (ב), ובלבד שאם הוא נציג של גוף מהגופים המפורטים [[בסעיף 3טז(א)(5) או (6)]], יהיה מינויו טעון אישור או החלטה של הוועד הפועל, לפי העניין, בהתאם להוראות [[סעיף 3יח(ד)]]. : (ה) בוועדת תקינה לא יכהנו יושב ראש וסגן יושב ראש, המייצגים את אותו גוף או שמונו על ידי אותו גורם ממנה. : (ו)(1) בסעיף זה, "עסק מרכזי הנוגע לפעילות הוועדה" - עסק הפועל בתחום הנוגע לתחום הפעולה של ועדת התקינה, שמחזור המכירות שלו גבוה מ-300 מיליון שקלים חדשים בשנה או שהוא הוכרז כבעל מונופולין לפי [[סעיף 26 לחוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988]]. :: (2) הסכום הקבוע בפסקה (1) יתעדכן ב-1 בינואר בכל שנה (בפסקה זו - יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ב-1 בינואר של השנה הקודמת, ויום העדכון הראשון יהיה י"ד בטבת התשע"ח (1 בינואר 2018); הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; לעניין זה, "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; הממונה יפרסם ברשומות הודעה על הסכום המעודכן לפי פסקה זו. @ 3כ. ביטול מינוי של יושבי ראש וסגני יושבי ראש של ועדות תקינה וועדות מומחים (תיקון: תשע"ז) : (א) ביטול מינוי של יושב ראש או של סגן יושב ראש של ועדות תקינה וועדות מומחים, ייעשה באותה דרך שבה בוצע המינוי, ואולם מניין חוקי להחלטה של הוועד הפועל על ביטול מינוי יושב ראש או סגן יושב ראש ועדה מרכזית יכלול שני נציגי ממשלה לפחות וההחלטה תתקבל ברוב של שמונה חברי הוועד הפועל לפחות. : (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), נוכח הוועד הפועל כי יושב ראש או סגן יושב ראש של ועדה טכנית או ועדת מומחים אינו ממלא את תפקידו כראוי או שלא מתקיימים בו תנאי הכשירות לפי [[סעיף 3יט]], רשאי הוא, בפנייה מנומקת, לדרוש - :: (1) מוועדה מרכזית לבחון את ביטול מינויו של יושב ראש או של סגן יושב ראש של ועדה טכנית שהיא הקימה; :: (2) מוועדה טכנית לבחון את ביטול מינויו של יושב ראש או של סגן יושב ראש של ועדת מומחים שהיא הקימה. @ 3כא. השתתפות עובדי המכון בעבודת ועדות התקינה וועדות המומחים (תיקון: תשע"ז) : (א) עובדי המכון ירכזו את עבודת ועדות התקינה וועדות המומחים, ויסייעו לעבודתן המקצועית. : (ב) עובדי המכון רשאים להשתתף כחברים בוועדות מומחים וכן בוועדות טכניות, כנציג מעבדות, בהתאם להוראות [[סעיף 3טז(ב)(1)]]. : (ג) נציג המכון, שימנה המנהל הכללי של המכון מבין עובדיו, יוזמן להשתתף בישיבות ועדות התקינה וועדות מומחים, אך לא תהיה לו זכות הצבעה. @ 3כב. המניין החוקי בישיבות ועדות תקינה (תיקון: תשע"ז) : המניין החוקי בישיבות ועדת תקינה הדנות באישור או בתיקון תקנים או בהקמת ועדה טכנית או ועדת מומחים, ובכלל זה מינוי חברים נוספים בוועדה טכנית בהתאם להוראות [[סעיף 3טז(ב)]], יכלול מחצית מחברי הוועדה המכהנים לפחות ונוסף יושב ראש הוועדה או סגנו; לא היה מניין חוקי בשתי ישיבות רצופות של אותה ועדה באותו נושא, רשאית הוועדה לקבל החלטה כאמור בישיבתה השלישית בכל מספר של נוכחים. @ 3כג. פרסום פרוטוקולי ועדות התקינה ושמות חבריהן (תיקון: תשע"ז) : (א) המכון יפרסם לעיון הציבור פרוטוקולים של ישיבות ועדות התקינה באתר האינטרנט של המכון, בתוך 28 ימי עסקים לאחר קיום ישיבת הוועדה; בפרוטוקולים כאמור יפורטו שמות הנוכחים בדיון ובהצבעה, תמצית הדיון, לרבות עמדות שונות ככל שהובעו במסגרתו, וכן ההחלטות שהתקבלו בצירוף הנימוקים להן, והכול בכפוף להוראות כל דין. : (ב) המכון יפרסם את שמות החברים בכל ועדת תקינה ומקום עבודתם הנוכחי, באתר האינטרנט של המכון בתוך 14 ימי עסקים מיום מינוים, בכפוף להוראות כל דין; בסעיף זה, "מקום עבודה נוכחי" - מקום עבודה שבו מועסק חבר הוועדה כעובד שכיר, ואם חבר הוועדה הוא בעל עסק או שעיקר עיסוקו הוא במתן שירות לעסק מסוים - העסק כאמור. : (ג) השר, בהסכמת שר האוצר ולאחר התייעצות עם הוועד הפועל, רשאי לקבוע פרטים נוספים שייכללו בפרוטוקולים, ובכלל זה רשאי הוא לחייב את פרסום שמות המצביעים ואופן הצבעתם. @ 3כד. פומביות דיוני ועדות התקינה וועדות המומחים (תיקון: תשע"ז) : (א) נושאי הדיון בוועדות התקינה ובוועדות המומחים (בסעיף זה - הוועדות) והמועד והמיקום שבו הן מתכנסות, יפורסמו באתר האינטרנט של המכון, שבעה ימי עסקים לפחות לפני מועד הדיון. : (ב) השר, בהסכמת שר האוצר ולאחר התייעצות עם הוועד הפועל, רשאי לקבוע - :: (1) כללים לעניין השתתפות גורמים מהציבור בישיבות הוועדות וכן חריגים לאפשרות השתתפות כאמור; :: (2) הוראות לעניין תיעוד מלא של דיוני הוועדות, ואופן פרסומם של הדיונים, והכול בכפוף להוראות כל דין. @ 3כה. החרגה לעניין ועדות תקינה מסוימות (תיקון: תשע"ז) : (א) הוועד הפועל רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב, לקבוע כי בוועדת תקינה מסוימת או בדיון לגבי תקן מסוים בוועדת תקינה, לא יחולו הדרישות המנויות [[בסעיפים 3טז]], [[3יט]], [[3כ(א)]], [[3כב]], [[3כג]] [[ו-3כד]] (בסעיף זה - החרגה), ובלבד שהתקיימו כל אלה: :: (1) הוועד הפועל השתכנע כי אין בהחרגה כדי לפגוע בהיבטי תחרות או בהיבטי הסדרה בענף הנוגע לוועדה או לתקן האמורים; :: (2) ההחלטה התקבלה ברוב של שמונה מחברי הוועד הפועל לפחות; :: (3) הגופים המנויים [[בסעיף 3טז(א)]] יהיו רשאים למנות נציג כחבר בדיוני הוועדה. : (ב) קבע הוועד הפועל החרגה כאמור בסעיף קטן (א) - :: (1) רשאי הוא לקבוע את סדרי פעולתה של ועדת התקינה, לרבות דרישות חלופיות או נוספות לדרישות המנויות בסעיף קטן (א); :: (2) יפרסם המכון הודעה על כך באתר האינטרנט של המכון. : (ג) הוועד הפועל רשאי לקבוע, בהחלטה מנומקת בכתב, כי במקרים מיוחדים, אם סבר כי ניתן למנוע פגיעה בתחרות או בהיבטי הסדרה בענף הנוגע לעניין, יחולו חלק מהדרישות המנויות [[בסעיפים 3טז]], [[3יט]], [[3כ(א)]], [[3כב]], [[3כג]] [[ו-3כד]], כפי שיחליט. : (ד) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ג), הוועד הפועל לא יקבל החלטה כאמור באותם סעיפים קטנים אם יושב ראש המכון, הממונה או עובד משרד האוצר המכהן בוועד הפועל התנגד להחלטה, מטעמים שיירשמו, לאחר ששוכנע כי ההחלטה תפגע בהיבטי התחרות או בהיבטי הסדרה בענף הנוגע לעניין. === סימן ו': תקנון המכון (תיקון: תשע"ז) === @ 4. תקנון המכון (תיקון: תשס"ח, תשע"ז) : (א) הועד הפועל של המכון יתקין, תוך שנה אחת מיום תחילת תקפו של חוק זה, תקנון לפעולות המכון (להלן - התקנון), שיהיה למכון היסוד היחיד לשימוש בסמכויותיו לפי חוק זה, והוא רשאי להכניס בו שינויים ותיקונים. :: ((פורסם [[תקנון מכון התקנים הישראלי, התשס"ג-2002]].)) : (א1) השר, לאחר התייעצות עם יושב ראש המכון, רשאי להציע לוועד הפועל של המכון שינויים ותיקונים בתקנון שהותקן כאמור בסעיף קטן (א). : (ב) בתקנון (([ייקבעו])) הוראות בעניינים אלה, ככל שלא נקבעו בחוק זה או לפיו: :: (1) סמכויותיהם של מוסדות המכון; :: (2) (((נמחקה);)) :: (3) (((נמחקה);)) :: (4) (((נמחקה);)) :: (4א) הוראות לעניין הגבלות על כהונה בוועד הפועל, בוועדת התיאום, בוועדות התקינה או בוועדות מומחים כמשמעותם בחוק זה, מטעמים של נבצרות, ניגוד עניינים, הרשעה בעבירה או הגשת כתב אישום, נוכח מהותה, חומרתה או נסיבותיה של העבירה, וכן תנאים לביטול כהונה כאמור, הפסקתה או השעייתה, בשל אחד מהטעמים האמורים; :: (5) סמכויותיו של הממונה על התקינה במכון; :: (6) דרכי המכון בביצוע סמכויותיו; :: (6א) הוראות בדבר פרסום נושאי הדיון בוועדות התקינה ובוועדות המומחים, וכן המועד והמיקום שבו הן מתכנסות; :: (7) כל ענין אחר הבא להסדיר פעולתו של המכון שהשר הורה לקבעו בתקנון. : (ג) התקנון, וכל שינוי או תיקון בו, טעונים אישור של השר ויפורסמו ברשומות ובאתר האינטרנט של המכון. : (ד) לא התקין הועד הפועל את התקנון תוך התקופה המפורשת בסעיף קטן (א), יתקינו השר, ודינו יהיה לכל דבר כאילו הותקן כאמור בסעיף קטן (א). === סימן ז': הממונה על התקינה (תיקון: תשע"ז) === @ 5. הממונה על התקינה (תיקון: תשע"ז) : השר ימנה את הממונה על התקינה (בחוק זה - הממונה), במינוי שהודעה עליו פורסמה ברשומות. == פרק ג': עיבוד תקן והכרזה על תקן רשמי (תיקון: תשע"ד) == @ 6. תקן (תיקון: תשל"א) : (א) המכון, והוא בלבד, רשאי לקבוע מיפרט, או כללים טכניים של תהליך עבודה לרבות הגדרות טכניות, כתקן ישראלי (להלן - תקן); המכון יפרסם כל תקן בדרך הנראית לו. : (ב) הודעה על קביעת תקן תפורסם ברשומות. @ 7. כללים לעיבור תקנים (תיקון: תש"ס, תשס"ג, תשס"ח, תשע"ד, תשע"ז) : (א) המכון לא יקבע תקן, אלא אם עובד בהתאם לכללים שנקבעו על ידי המכון באישור השר ופורסמו ברשומות; הכללים יכללו הסדרים לעיבוד תקנים, ובכלל זה הוראות לעניין השתתפותם של גורמים הנוטלים חלק בעיבוד תקן מסוים, בכפוף להוראות לפי חוק זה. :: ((פורסמו [[כללי התקנים (עיבוד תקנים ישראליים), התשנ"א-1991]].)) : (ב)(1) בקביעת תקן, יאמץ המכון, בכלל, תקינה בין־לאומית או תקינה אשר נוהגת בקרב המדינות המפותחות עם שווקים משמעותיים או מסמכים בין-לאומיים אחרים הדומים במהותם לתקינה בין-לאומית הנוהגים בקרב מדינות מפותחות עם שווקים משמעותיים (להלן - תקנים בין־לאומיים); בקביעת תקן כאמור יובא בחשבון אופי הסחר בין ישראל למדינות העולם; :: (2) כאשר קיימים תקנים בין־לאומיים שונים, רשאי המכון לקבוע תקנים חלופיים, ובלבד שכל תקן שיקבע כאמור יתבסס במלואו על תקן בין־לאומי קיים: :: (3) בנסיבות מיוחדות, כאשר יש הכרח לעשות כן בשל קיומם של תנאים ייחודיים למדינת ישראל, רשאי המכון לשנות תנאים מסוימים הקבועים בתקינה בין־לאומית כאמור בפסקאות (1) ו־(2), תוך פירוט הנימוקים לכך בדברי הסבר אשר יצורפו לתקן. : (ג) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) ו־(ב), לא ייקבע כל תקן בנושא הנוגע [[לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979]], [[=חוק התקשורת|לסעיף 13(ב)(2) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982]] (להלן - חוק התקשורת), או [[לסעיף 11 לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002]], בלא קבלת הסכמת כוחות הביטחון כהגדרתם [[בסעיף 13 לחוק התקשורת]]. : (ד) השר, לאחר התייעצות עם יושב ראש המכון, רשאי להציע למכון שינויים ותיקונים בכללים שנקבעו לפי סעיף קטן (א), בכל הנוגע להשתתפות של נציגי היצרנים והצרכנים כאמור באותו סעיף קטן; על שינויים ותיקונים שהציע השר יחולו הוראות הסעיף הקטן האמור לעניין קביעת כללים. : ((פורסמו [[כללי התקנים (עיבוד תקנים ישראליים), התשנ"א-1991]].)) @ 7א. תקן זמני (תיקון: תשל"א, תשע"ז) : (א) המכון רשאי לקבוע תקן שלא עובד בהתאם [[לסעיף 7]] (להלן - תקן זמני), ובלבד שעובד לפי כללים שקבע לכך המכון, בהסכמת השר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת; הכללים יפורסמו ברשומות. : (ב) קבע המכון תקן כאמור בסעיף קטן (א), יתחיל מיד בהליכים לעיבוד התקן בהתאם [[לסעיף 7]]. : (ג) תקן זמני יפקע ביום שצויין לכך בהודעה ברשומות על קביעתו, ולא יאוחר מתום 36 חדשים לאחר פרסום אותה הודעה; תקן שפקע כאמור לא ייקבע עוד כתקן לפי סעיף קטן (א). : (ד) משפקע תקפו של תקן זמני, תפורסם הודעה על כך ברשומות. : (ה) זולת אם נאמר אחרת בחוק זה, יחולו על תקן זמני כל הוראות החוק החלות על תקן. : ((פורסמו [[כללי התקנים (עיבוד תקנים זמניים), תשל״א–1971]].)) @ 8. תקן רשמי (תיקון: תשי"ח, תשל"ט, תשנ"ח, תשע"ד, תשע"ז, תשע"ח, תשפ"ב) : (א) השר רשאי, לאחר התייעצות עם נציגי היצרנים, היבואנים והצרכנים, להכריז בהכרזה שפורסמה ברשומות על תקן מסוים, כולו או חלקו, כעל תקן ישראלי רשמי (להלן - תקן רשמי), אם נוכח כי הדבר דרוש להשגת אחת המטרות המפורטות בפסקאות (1) עד (6), ובלבד שאם התקן אינו תקן בין־לאומי, יחווה הממונה לשר את דעתו המנומקת בכתב כי אין תקן בין־לאומי מתאים שניתן לאמצו ולקבוע אותו כתקן: :: (1) שמירה על בריאות הציבור; :: (2) שמירה על בטיחות הציבור; :: (5) הגנה על איכות הסביבה; :: (4) הספקת מידע, כאשר לא קיים מידע או מנגנון חלופי העשוי להקנות הגנה לצרכן; תקן שיוכרז לפי פסקה זו, לרבות הוראה בו, יהיה תקן להספקת מידע בלבד; :: (5) הבטחת תאימות או חלופיות של מוצרים; :: (6) מניעת נזק כלכלי משמעותי העלול להיגרם לצרכן כתוצאה משימוש במערכות, בחומרים או במוצרים המשמשים בבניה (להלן - חומרי בניה), הגלויים לעין, וכן מניעת נזק כלכלי העלול להיגרם לצרכן כתיצאה משימוש בחומרי בניה שאינם גלויים לעין. : (אא) תקן שיש במיפרטו תיאור כינויו או אריזתו של מצרך והוכרז כתקן רשמי, רואים את התקן הרשמי כאילו מיפרטו אינו כולל תיאורים אלה אלא אם הודיע השר באכרזה שהתקן הרשמי הוכרז לשם הגנת הצרכן. : (ב) בכל אכרזה לפי סעיף קטן (א) יצוינו המקום, או המקומות, להפקדת התקן שהכריזו עליו כאמור, וכל אדם יהיה זכאי ללא כל תשלום לעיין בו כאמור. :: ((פורסמה [[הודעה בדבר המקומות להפקדת תקנים רשמיים]] (י"פ תשע״ז, 8488).)) : (ג) תקפה של אכרזה לפי סעיף קטן (א) הוא מתום ששים יום מיום פרסומה ברשומות או ממועד מאוחר יותר שהשר קבע באכרזה, בדרך כלל או לגבי כל איסור ואיסור [[בסעיף 9]], ואולם ניתן להכריז אכרזה שתוקפה מיום פרסומה ברשומות אם כללה תקופת מעבר של 60 ימים לפחות; לעניין זה, "תקופת מעבר" - תקופה שבה ניתן לפעול גם לפי דרישות התקן הרשמי שחל על המצרך טרם האכרזה. : (ד) היה מצרך מסויים מן הסוג שמהותו, או תהליך ייצורו, מסורים בחוק לסמכותה של רשות מסויימת, לא יכריז השר אכרזה לפי סעיף קטן (א) לגבי אותו מצרך, אלא בהסכמת השר הממונה על ביצוע אותו חוק (בסעיף זה - השר הממונה); אולם משהסכים השר הממונה לאכרזה, יחולו הוראותיה על אף כל הוראה שניתנה על ידי אותה רשות. : (ה) הוכרז תקן כתקן רשמי, יהיו ביטול התקן, החלפתו בתקן אחר או שינויו טעונים אישור בכתב של השר ופרסום אכרזה על כך ברשומות; תקן מחליף או מתוקן כאמור יהיה התקן הרשמי. : (ה1) על אכרזה של השר לפי סעיף זה יחולו הוראות אלה: :: (1) הממונה יפנה אל המנהל הכללי של המשרד שבראשו עומד השר הממונה או אל מנהל הרשות כאמור בסעיף קטן (ד), לפי העניין, לקבלת עמדת השר הממונה; בתקנים המתבססים על תקן בין-לאומי, יצרף הממונה לפנייתו את המלצות ועדת האימוץ כאמור [[בסעיף 8א]], למעט במקרים של ביטול רשמיות; :: (2) פנה הממונה כאמור בפסקה (1) ולא התקבלה עמדת השר הממונה עד תום 60 ימים מיום פניית הממונה, יראו את השר הממונה כמי שהודיע על הסכמתו לאכרזה; :: (3) (((נמחקה);)) :: (4) ראה השר הממונה כי הנושא מחייב בירור נוסף, יודיע לשר ולממונה כי נדרשת לו תקופה נוספת של 60 ימים לשם גיבוש עמדתו; הודיע השר הממונה כאמור, יחולו הוראות סעיף זה עם תום 120 ימים; :: (5) הממונה יורה, בנוהל, על הדרך להבטחת קבלת הפנייה כאמור בפסקה (1) בידי השר הממונה; נוסף על האמור, הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד הכלכלה והתעשייה הודעה בדבר כוונת האכרזה ויפנה גם לכל אלה: איגוד לשכות המסחר, התאחדות התעשיינים בישראל, וארגוני הצרכנים כהגדרתם [[בסעיף 31(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981]], ובלבד שהודיעו לממונה על נציג מטעמם שיהיה מוסמך לקבל את ההודעה; :: (6) כל אדם, ובכלל זה נציגי הגופים המפורטים בפסקה (5), רשאי להגיש לממונה בכתב את עמדתו לעניין הודעת הממונה, לא יאוחר מתום 30 ימים מיום פרסומה כאמור באותה פסקה. : (ה2) הודיע השר הממונה על התנגדותו לעדכון התקן כאמור בסעיף קטן (ה1), ועל אף עמדתו סבר השר כי יש להכריז על עדכון התקן לפי סעיף זה, לא יכריז השר על עדכון התקן, והשר הממונה יפעל לפי אחד מאלה: :: (1) יודיע לשר על כוונתו לפעול לקביעת הסדר שבתחום סמכותו במקום התקן האמור (בסעיף זה - הסדר חלופי) בתוך תקופה סבירה בנסיבות העניין שיודיע עליה, וכי לאחר קביעת ההסדר החלופי על ידו או על ידי מי שמוסמך לכך לפי דין, יהיה ניתן לבטל את רשמיות התקן האמור; קבע השר הממונה הסדר חלופי, יודיע על כך לשר והשר יכריז על ביטול רשמיות התקן לפי סעיף זה, בהתאם להודעת השר הממונה; :: (2) יביא את המחלוקת להכרעת הממשלה, והשר הממונה והשר לא יעדכנו את התקן, לא יקבעו הסדר חלופי ולא יבטלו את רשמיות התקן עד להכרעת הממשלה; :: (3) הודיע השר הממונה על התנגדותו לאכרזה לפי סעיף זה, כולה או חלקה, ועל אף עמדתו סבר השר כי יש להכריז אכרזה כאמור, יביא את המחלוקת לפני הממשלה ועד להכרעת הממשלה לא יכריז אכרזה לפי סעיף זה לגבי הסעיפים בתקן שהשר הממונה התנגד להם. : (ה3)(1) על אף האמור בסעיף זה, לא יכריז השר על תקן המתבסס על תקן בין-לאומי כתקן רשמי לפי סעיף זה, אם הוא כולל שינוי מהתקן הבין-לאומי האמור, למעט שינוי לאומי מתחייב, אלא אם כן הסכימו ראש הממשלה ושר האוצר (בסעיף זה - השרים) להכללת השינוי הלאומי בתקן הרשמי כאמור; השרים לא יתנגדו להכללת השינוי הלאומי כאמור אם נוכחו כי הוא דרוש להבטחת מטרה מהמטרות המנויות [[בסעיף 8(א)(1) עד (6)]]. :: (2) לצורך בחינת השינוי הלאומי הכלול בתקן האמור בפסקה (1), יובאו לפני השרים מסמכים אלה: ::: (א) המלצת ועדת האימוץ לפי [[סעיף 8א]]; ::: (ב) רשימה של כלל השינויים הלאומיים בתקן האמור והנימוקים לנחיצותם; ::: (ג) עמדת השר הממונה בעניין ונימוקיה; ::: (ד) עמדתו של כל שר אחר הנוגע לעניין שביקש מהשר להביא את עמדתו לפני השרים; ::: (ה) כל חומר אחר הדרוש לעניין. : (ה4) סבר הממונה כי מהותו של שינוי לאומי מסוים היא הקלה על עוסקים ביחס לדרישות התקן הבין-לאומי או ביחס לדרישות התקן הישראלי הרשמי הקיים, רשאי הוא, באישור המנהל הכללי של המשרד, להחליט כי יראו את השינוי האמור כשינוי לאומי מתחייב לעניין הוראות חוק זה. : (ה5)(1) בסעיף קטן זה - :::- "המועד הקובע" - ח' באב התשע"ו (12 באוגוסט 2016); :::- "תיקון מס' 13" - [[20:491145|חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח-2018]]; :::- "תקן רשמי קיים" - תקן רשמי המתבסס על תקן בין-לאומי ופורסמה לגביו אכרזה ברשומות לפני המועד הקובע, לרבות תקן כאמור שהשתנה או הוחלף בידי המכון לאחר המועד הקובע כך שיאמץ תקן בין-לאומי. :: (2) על אף האמור בסעיפים קטנים (ה1) עד (ה3) [[ובסעיף 8א]], תקנים רשמיים קיימים ייבחנו בעניין התאמתם לתקנים בין-לאומיים לפי הוראות סעיף קטן זה, בתוך זמן סביר מיום תחילתו של [[20:491145|תיקון מס' 13]] ובחינתם תושלם לא יאוחר מיום י"א באב התשע"ט (12 באוגוסט 2019). :: (3)(א) המכון יערוך ויגיש לממונה, בתוך 90 ימים מיום תחילתו של [[20:491145|תיקון מס' 13]], לגבי כל תקן רשמי קיים, רשימה הכוללת את סוגי הסעיפים שבתקן, כמפורט להלן (בסעיף קטן זה - הרשימה): :::: (1) סעיפים הכוללים שינויים לאומיים מתחייבים; :::: (2) סעיפים הכוללים שינויים לאומיים שאינם שינויים לאומיים מתחייבים (בסעיף קטן זה - שינויים לאומיים שאינם מתחייבים), תוך ציון אלה מהם שיש אי-התאמה בין הדרישות, לרבות ערכים, הקבועות בהם (בסעיף קטן זה - דרישות) לבין הדרישות הקבועות בתקן הבין-לאומי. ::: (ב) לצד כל סעיף ברשימה הכולל שינוי כאמור בפסקת משנה (א)(1) או (2) יצוין הנימוק המקצועי להכללת השינוי בתקן, ולעניין סעיף הכולל שינוי כאמור בפסקת משנה (א)(1) - גם הטעם לסיווג השינוי כשינוי לאומי מתחייב. ::: (ג) השתנה תקן רשמי קיים או הוחלף בידי המכון לאחר אכרזתו האחרונה כתקן רשמי, תכלול הרשימה את סעיפי התקן המעודכן. ::: (ד)(1) המכון יערוך, בהקדם האפשרי לאחר הגשת הרשימה ובהתאם לכללים שנקבעו לפי [[סעיף 7]], בדיקה של הסעיפים בתקנים רשמיים קיימים הכוללים שינויים לאומיים שאינם מתחייבים, שיש חוסר התאמה בין הדרישות הקבועות בהם ובין הדרישות הקבועות בתקן הבין-לאומי, ויודיע לממונה על תוצאות הבדיקה לא יאוחר מתום 270 ימים מיום תחילתו של [[20:491145|תיקון מס' 13]]. :::: (2) על אף האמור בפסקת משנה (1), הממונה רשאי, לבקשת המכון, לדחות את המועד להודעה על תוצאות הבדיקה כאמור באותה פסקת משנה ב-30 ימים נוספים, אם ראה כי הדבר נדרש לשם השלמת הבדיקה לגבי תקנים מסוימים. :: (4)(א) כלל תקן רשמי קיים שינוי לאומי שאינו מתחייב - :::: (1) יכריז השר על ביטול הרשמיות של כל שינוי כאמור (בפסקה זו - ביטול רשמיות), אלא אם כן מתקיים לגביו האמור בפסקה (5)(א) או (ב); :::: (2) רשאי השר, נוסף על סמכותו כאמור בפסקת משנה (1), אם השתנה התקן או הוחלף בידי המכון לאחר אכרזתו האחרונה כתקן רשמי, להכריז על כל שינוי הנכלל בתקן המעודכן כתקן רשמי (בסעיף קטן זה - עדכון רשמיות). ::: (ב) אכרזה על ביטול רשמיות או על עדכון רשמיות תהיה בהתאם להוראות אלה: :::: (1) הממונה יפרסם, לאחר קבלת הרשימה ולא יאוחר מתום 180 ימים מיום תחילתו של [[20:491145|תיקון מס' 13]], הודעה על כוונת השר להכריז על ביטול רשמיות או על עדכון רשמיות (בסעיף קטן זה - הודעת הממונה); הודיע המכון לממונה על השלמת הבדיקה כאמור בפסקה (3)(ד) לאחר פרסום הודעת הממונה, לא יידרש פרסום נוסף של ההודעה, גם אם השתנה התקן בעקבות הבדיקה; :::: (2) בהודעתו יציין הממונה, לגבי סעיפים בתקן הכוללים שינויים לאומיים שאינם מתחייבים - ::::: (א) כי בחינת התאמתן של הדרישות שבסעיפים אלה לדרישות התקן הבין-לאומי תתבצע בידי המכון, וכי העברת הערות הציבור למכון בנושא זה תיעשה בהתאם לכללים שנקבעו לפי [[סעיף 7]]; ::::: (ב) כי אם יתברר, לאחר הבחינה כאמור בפסקת משנה (א), שעדיין קיימים סעיפים בתקן הכוללים שינויים לאומיים שאינם מתחייבים, יכריז השר על ביטול רשמיותם או שלא יכריז על עדכון רשמיותם, אלא אם כן מתקיים לגביהם האמור בפסקה (5)(א) או (ב), וזאת בלי שתפורסם הודעה נוספת על הכוונה לעשות כן; :::: (3) הודעת הממונה תפורסם באתר האינטרנט של המשרד, והממונה ישלח הודעה על פרסומה לשרי הממשלה, ובכללם לשר הממונה; הממונה יורה, בנוהל, על הדרך להבטחת קבלת ההודעה בידי השר הממונה; נוסף על האמור, הממונה ישלח הודעה לפי פסקה זו לגופים אלה, ובלבד שהודיעו לממונה על נציג מטעמם שיהיה מוסמך לקבל את ההודעה: איגוד לשכות המסחר, התאחדות התעשיינים בישראל, וארגוני הצרכנים כהגדרתם [[בסעיף 31(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981]]; :::: (4) כל אדם הנוגע בדבר, ובכלל זה נציגי הגופים כאמור בפסקת משנה (3), רשאי להגיש לממונה את עמדתו לעניין הודעת הממונה, לא יאוחר מתום 30 ימים מיום פרסומה כאמור בפסקת משנה (1); :::: (5) על אף האמור בפסקת משנה (4), כל שר הנוגע בדבר, ובכלל זה השר הממונה, רשאי להעביר לממונה את עמדתו לעניין הודעת הממונה, בכתב, לא יאוחר מתום 60 ימים מיום שנשלחה אליו ההודעה על פרסומה כאמור בפסקת משנה (3); ראה השר הממונה, במהלך התקופה האמורה, כי נדרשת לו תקופה נוספת לשם גיבוש עמדתו, יודיע על כך לממונה, בכתב, ויעביר לו את עמדתו לא יאוחר מתום 120 ימים מיום שנשלחה אליו ההודעה כאמור; :::: (6) לא התקבלה עמדת השר הממונה עד תום התקופות שבהן עליו להגיש את עמדתו כאמור בפסקת משנה (5), יראו אותו כמי שהודיע על הסכמתו לאכרזה לפי פסקה זו. :: (5) על אף האמור בפסקה (4) - ::: (א) מצא השר כי יש חשש לפגיעה במטרה מהמטרות המנויות בסעיף קטן (א)(1) עד (6), רשאי הוא, במקרים חריגים ולאחר שקיבל את המלצת הממונה, שלא להכריז על ביטול רשמיות של שינוי לאומי שאינו מתחייב, ואם השתנה התקן או הוחלף בידי המכון לאחר אכרזתו האחרונה כתקן רשמי - להכריז, בהסכמת ראש הממשלה ושר האוצר כאמור בסעיף קטן (ה3)(1), על שינוי כאמור הנכלל בתקן המעודכן כתקן רשמי; ::: (ב) סבר השר הממונה כי נדרשת הכרזה על שינוי לאומי שאינו מתחייב כתקן רשמי, יחולו הוראות אלה: :::: (1) השר הממונה יגיש לשר בכתב, במהלך התקופה להגשת עמדה, את עמדתו בדבר הצורך להכריז על השינוי הלאומי כאמור כתקן רשמי, בצירוף נימוקים וכל חומר אחר הדרוש לעניין, לרבות עמדה של שר אחר הנוגע לעניין, אם הועברה אליו; :::: (2)(א) הסכים השר עם עמדתו של השר הממונה, יפנה השר לקבלת הסכמתם של ראש הממשלה ושל שר האוצר להכרזת השינוי הלאומי שאינו מתחייב כרשמי, בהתאם להוראות סעיף קטן (ה3)(1) סיפה; הסכימו ראש הממשלה ושר האוצר להכרזה כאמור, לא יכריז השר על ביטול הרשמיות של השינוי הלאומי האמור, ואם השתנה התקן או הוחלף בידי המכון לאחר אכרזתו האחרונה כתקן רשמי - יכריז השר על שינוי לאומי כאמור הנכלל בתקן המעודכן כתקן רשמי לפי הוראות סעיף זה, בלא צורך בהליך נוסף; ::::: (ב) התנגד השר לעמדת השר הממונה, יביא השר את המחלוקת להכרעת הממשלה, ועד להכרעת הממשלה לא יעודכן התקן, לא ייקבע הסדר חלופי במקומו ולא תבוטל רשמיותו; הכריעה הממשלה במחלוקת, יפעל השר בהתאם להכרעתה להכרזת השינוי הלאומי שאינו מתחייב כתקן רשמי או לביטול הרשמיות של השינוי האמור, לפי העניין, בלא צורך בהליך נוסף. :: (6) אכרזה לפי סעיף קטן זה תפורסם ברשומות לא יאוחר מתום 120 ימים לאחר תום התקופות להגשת עמדת השר הממונה כאמור בפסקה (4)(ב)(5), אלא אם כן נדרשה הסכמתם של ראש הממשלה ושל שר האוצר כאמור בפסקה (5)(א) או (ב)(2)(א) או שהובאה מחלוקת להכרעת הממשלה כאמור בפסקה (5)(ב)(2)(ב); על אכרזה כאמור יחולו הוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג). :: (7) נבחנו לפי הוראות סעיף קטן זה סעיפים שונים בתקן רשמי קיים, רשאי השר להכריז, לפי הוראות סעיף קטן זה, על ביטול הרשמיות או עדכון הרשמיות של חלק מאותם סעיפים, גם אם לא הסתיימה הבחינה כאמור לגבי שאר הסעיפים של אותו תקן. : (ו) (((בוטל).)) == פרק ד': אימוץ תקן בין-לאומי, שמירה על תקן רשמי ואחריות עוסק (תיקון: תשע"ד, תשע"ז) == @ 8א. שינוי בתקן בין־לאומי שאומץ כתקן רשמי (תיקון: תשע"ד, תשע"ז) : (א) השתנה תקן בין־לאומי שאומץ כתקן רשמי יחולו הוראות אלה: :: (1) המכון באמצעות הממונה יביא את השינוי בתקן הבין־לאומי לאישורו בכתב של השר בתוך שלושה חודשים מיום כניסתו לתוקף של השינוי בתקן הבין־לאומי; :: (2) השר יאשר את השינוי בתקן הבין־לאומי שקיבל מהמכון ויכריז עליו כתקן רשמי לפי הוראות [[סעיף 8]], אם מצא, על פי המלצת הממונה, כי השינוי שעובד על ידי המכון תואם את השינוי בתקן הבין-לאומי; כלל השינוי שעובד על ידי המכון שינוי לאומי, יביא הממונה את השינוי הלאומי לבחינת ועדת האימוץ שמינה השר לפי הוראות [[סעיף 8ב]] (בחוק זה - ועדת האימוץ); :: (3) על בחינת השינוי הלאומי בידי ועדת האימוץ כאמור בפסקה (2) יחולו הוראות אלה: ::: (א) ועדת האימוץ תבחן את השינוי הלאומי ותמליץ על אכרזתו כתקן רשמי, במלואו או בחלקו, וכן רשאית היא להמליץ על דחייתו של השינוי או על אכרזתו כרשמי בהתאמות שעליהן תמליץ; ::: (ב) ועדת האימוץ תימנע, ככל האפשר, מהמלצה על אכרזת שינוי לאומי כתקן רשמי אם מצאה כי אינו הכרחי, ובלבד שלא תימנע מהמלצה על אישור שינוי לאומי מתחייב, אלא מנימוקים מיוחדים בכתב; ::: (ב1) לשם ביצוע תפקידיה רשאית ועדת האימוץ, בין השאר, להסתייע במומחים; ::: (ב2) ועדת האימוץ רשאית, לעניין תקן מסוים, לדון בשינוי לאומי מתחייב, אם ביקש זאת אחד מחבריה ופירט נימוקים מיוחדים לכך בבקשתו; הנימוקים האמורים יירשמו בפרוטוקול הוועדה; ::: (ב3) סברה ועדת האימוץ כי אין הצדקה להכריז על השינוי הלאומי כתקן רשמי, תעביר את עמדתה המנומקת לממונה; הממונה יבקש מהוועדה המרכזית שבתחום פעולתה מצוי התקן, לבחון מחדש אם יש הצדקה בשינוי הלאומי נוכח עמדת ועדת האימוץ; סברה הוועדה המרכזית כי - :::: (1) אין הצדקה לשינוי הלאומי, תפעל לעיבוד התקן בהתאם לכללים לפי [[סעיף 7]], בתוך תקופה שלא תעלה על 90 ימים מיום הפנייה אליה, לצורך הגשת התקן המעובד לשר; :::: (2) יש הצדקה לשינוי הלאומי, תעביר לשר ולממונה את עמדתה המנומקת בתוך 30 ימים מיום פניית הממונה אליה, ועמדתה תועבר, באמצעות הממונה, לשרים כאמור [[בסעיף 8(ה3)]]; ::: (ג) ועדת האימוץ תמסור את המלצתה לשר בתוך שלושה חודשים מיום פנייתו ותפרסם באתר האינטרנט של המשרד את פירוט שמות הנוכחים בדיון ובהצבעה, תמצית הדיון, לרבות עמדות שונות ככל שהובעו במסגרתו, וכן ההחלטות שהתקבלו בצירוף הנימוקים להן, והכול בכפוף להוראות כל דין; :: (4) (((בוטלה);)) :: (5) (((בוטלה).)) : (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין אכרזה לראשונה על תקן המבוסס על תקן בין-לאומי, הכולל שינוי לאומי, כתקן רשמי. @ 8ב. ועדת האימוץ (תיקון: תשע"ד, תשע"ז, תשפ"ד-3) : (א) השר ימנה ועדת אימוץ שתפקידה לבחון את השינויים בתקנים הבין־לאומיים לפי [[סעיף 8א]]. : (ב) ועדת האימוץ תהיה בת ארבעה חברים ושני משקיפים, כמפורט להלן: :: (1) הממונה; :: (2) נציג המכון, לפי המלצת המנהל הכללי של המכון מבין עובדיו; :: (2) נציג שתמנה לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, שהוא בעל השכלה בתחומי ההנדסה, האדריכלות או הטכנולוגיה; :: (3) נציג ציבור שהוא נציג ארגוני צרכנים כהגדרתם [[בסעיף 31(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981]], המייצג את ציבור הצרכנים, לפי המלצת הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן כמשמעותו [[בחוק האמור]], מתוך רשימות שהוגשו לו על ידי ארגוני הצרכנים כאמור; :: (3א) עובד משרד האוצר שמונה על ידי הממונה על התקציבים במשרד האוצר; :: (4) נציג ציבור התעשיינים, לפי המלצת התאחדות התעשיינים בישראל, שישמש כמשקיף; :: (5) נציג ציבור היבואנים, לפי המלצת איגוד לשכות המסחר, שישמש כמשקיף. : (ב1) נציג המכון, שימנה המנהל הכללי של המכון מבין עובדיו, יוזמן להשתתף בישיבות ועדת האימוץ, אך לא תהיה לו זכות הצבעה; על נציג המכון יחולו ההוראות החלות על חבר ועדת האימוץ, בשינויים המחויבים. : (ג) לא ימונה לחבר ועדת האימוץ או למשקיף בה מי שמתקיים בו אחד מאלה: :: (1) הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש חבר ועדת האימוץ; :: (2) הוגש נגדו כתב אישום בשל עבירה כאמור בפסקה (1) וטרם ניתן לגביו פסק דין סופי; :: (3) הוא עלול להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כאמור לבין עניין אישי שלו או לבין תפקיד אחר שלו או של קרובו; לעניין זה - :::- "עניין אישי" - לרבות עניין אישי של קרובו של חבר ועדת האימוץ או של משקיף בה, לפי העניין, או עניין של גוף שכל אחד מאלה או קרובו של כל אחד מהם, מנהלים או עובדים אחראים בו, או עניין של גוף שיש לכל אחד מהם חלק בהון המניות שלו, בזכות לקבל רווחים, בזכות למנות מנהל או בזכות ההצבעה; :::- "קרוב" - (((נמחקה).)) : (ד) הממונה יהיה יושב ראש ועדת האימוץ, והוא יזמין את חברי הוועדה, את נציג המכון ואת המשקיפים, יקבע את זמן התכנסותה של הוועדה, את מקום ישיבתה ואת סדר יומה. : (ה) חברי ועדת האימוץ ומשקיפים שמונו לפי סעיף קטן (ב)(2) עד (5) יתמנו לתקופה של שלוש שנים, וניתן לשוב ולמנותם לתקופה נוספת בדרך שבה מונו. @ 8ג. סדרי הדיון (תיקון: תשע"ד) : (א) המניין החוקי לדיוני ועדת האימוץ ולהחלטותיה הוא שלושת החברים. : (ב) החלטות הוועדה יתקבלו ברוב דעות של החברים הנוכחים בהצבעה, ובלבד שיושב ראש הוועדה נמנה עם הנוכחים בהצבעה; היו הקולות שקולים, יהיה ליושב ראש קול נוסף. : (ג) לא התקיים מניין חוקי כאמור בסעיף קטן (א), תתכנס ועדת האימוץ פעם נוספת בתוך שבעה ימים מהמועד שנקבע להתכנסותה הקודמת; התכנסה הוועדה בתוך שבעה ימים כאמור, יתקבלו החלטות הוועדה ברוב דעות הנוכחים, ובלבד שיושב ראש הוועדה נוכח בישיבה; היו הקולות שקולים, יהיה ליושב ראש קול נוסף. @ 8ד. ישיבות ועדת האימוץ (תיקון: תשע"ד, תשע"ז, תשפ"ד-4) : ועדת האימוץ תקבע את סדרי עבודתה ודיוניה, ככל שלא נקבעו בחוק זה, והיא רשאית לשם ביצוע תפקידיה למנות מומחים, לשמוע כל אדם ולבקש מכל אדם הנוגע לתפקידה, למסור לה מידע ומסמך הנוגע לתפקידה וכפי שתבקש; לעניין זה - :- "מסמך" - לרבות מידע הנוגע לתקן, תעודות או פלט כהגדרתו [[בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995]] (להלן - חוק המחשבים); :- "מידע" - למעט מידע כהגדרתו [[בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981]] (להלן - חוק הגנת הפרטיות). :- "מידע" - (((החל מיום 14.8.2025):)) למעט מידע אישי כהגדרתו [[בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981]] (להלן - חוק הגנת הפרטיות). @ 8ה. ניגוד עניינים (תיקון: תשע"ד, תשע"ז) : (א) חבר ועדת האימוץ או משקיף יימנע מהשתתפות בדיון ומהצבעה בישיבות הוועדה, אם הנושא עלול לגרום לו להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו לבין עניין אישי שלו או לבין תפקיד אחר שלו, ולא יטפל במסגרת תפקידו בנושא העלול לגרום לו להימצא במצב כאמור גם מחוץ לישיבות ועדת האימוץ. : (ב) התברר לחבר ועדת האימוץ או למשקיף כי הנושא הנדון בישיבת הוועדה או המטופל על ידו עלול לגרום לו להימצא במצב של ניגוד עניינים כאמור בסעיף קטן (א), יודיע על כך בלא דיחוי ליושב ראש הוועדה או לשר, לפי העניין, ויפעל על פי הוראותיו. : (ג) על אף האמור בסעיף זה, חבר ועדת האימוץ או משקיף רשאי להביא בחשבון גם את ענייניו של הגוף או הציבור שהוא נציגם ולא יראו אותו כמצוי במצב של ניגוד עניינים בשל כך בלבד. : (ד) בסעיף זה, "עניין אישי" - כהגדרתו [[בסעיף 8ב(ג)(3)]]. @ 8ו. פקיעת כהונה (תיקון: תשע"ד) : (א) חבר ועדת האימוץ או משקיף יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו, בהתקיים אחד מאלה, לפי העניין: :: (1) הוא התפטר במסירת כתב התפטרות לשר; :: (2) הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש חבר ועדת האימוץ או משקיף, לפי העניין; :: (3) התקיימה אחת הנסיבות הפוסלות אותו מלהתמנות כחבר ועדת האימוץ או משקיף, לפי העניין, למעט לפי [[סעיף 8ב(ג)(2)]]; :: (4) הוא חדל לייצג את הגוף שמינה אותו כמייצגו בוועדת האימוץ. : (ב) הוגש כתב אישום נגד חבר ועדת האימוץ או נגד משקיף, בשל עבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה סבור השר כי אין הוא ראוי לכהן כחבר הוועדה או כמשקיף, לפי העניין, רשאי השר להשעותו מכהונתו עד לסיום ההליך בעניינו ולמנות לו ממלא מקום למשך תקופת ההשעיה. @ 8ז. העברה מכהונה (תיקון: תשע"ד) : השר רשאי להעביר חבר ועדת אימוץ או משקיף מכהונתו לפני תום תקופת כהונתו, ולמנות חבר או משקיף במקומו, אם מתקיים אחד מאלה: : (1) נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו; : (2) הוא נעדר משלוש ישיבות רצופות של ועדת האימוץ או מחמש ישיבות בתקופה של שנה אחת. @ 8ח. תוקף פעולות (תיקון: תשע"ד) : קיום ועדת האימוץ, סמכויותיה ותוקף החלטותיה לא ייפגעו מחמת שהתפנה מקומו של חבר ועדת האימוץ או משקיף, או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד שרוב חברי ועדת האימוץ מכהנים כדין. @ 8ט. החלת דינים (תיקון: תשע"ד) : חבר ועדת האימוץ ומשקיף שאינם עובדי המדינה, דינם כדין עובד המדינה, לעניין חיקוקים אלה: : (1) [[חוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1979]]; : (2) [[חוק העונשין, התשל"ז-1977]], לעניין ההוראות הנוגעות לעובדי הציבור; : (3) [[חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969]]; : (4) [[פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971]]. @ 8י. גמול או החזר הוצאות (תיקון: תשע"ד) : (א) חבר ועדת האימוץ או משקיף לא יקבל שכר בעד כהונתו. : (ב) חבר ועדת האימוץ שאינו עובד המדינה, עובד גוף מתוקצב או עובד בגוף שאותו הוא מייצג בוועדת האימוץ, זכאי לקבל גמול מהמשרד בעבור השתתפות בישיבות ועדת האימוץ לפי הוראות סעיף קטן (ד), ובלבד שאינו זכאי לקבל תמורה בעבור ההשתתפות ממקור אחר. : (ג) חבר ועדת האימוץ שאינו זכאי לגמול לפי הוראות סעיף קטן (ב) זכאי לקבל מהמשרד החזר הוצאות שהוציא לצורך ההשתתפות בישיבות ועדת האימוץ לפי הוראות סעיף קטן (ד), ובלבד שאינו זכאי לקבל החזר הוצאות ממקור אחר. : (ד) שר האוצר, בהתייעצות עם השר, יקבע כללים ותנאים שלפיהם ישולם גמול או החזר הוצאות לפי סעיף זה לחברי ועדת האימוץ ואת שיעוריהם. : (ה) בסעיף זה, "עובד המדינה" ו"עובד גוף מתוקצב" - כהגדרתם [[בסעיף 32 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985]]. @ 9. חובת שמירה על תקן רשמי (תיקון: תשל"ט, תשס"ה, תשע"ד, תשע"ז, תשע"ח-2, תשפ"ב, תשפ"ד-3) : (א)(1) לא ייצר אדם מצרך שמיפרט שלו נקבע כתקן רשמי, לא ימכרנו, לא ייבאו, לא ישתמש בו בכל עבודה שהיא ולא יבצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכיה נקבעו כתקן רשמי, אלא אם כן מתקיימת במצרך או בתהליך העבודה אחת מאלה (בסעיף זה - דרישות תקינה): ::: (א) המצרך או תהליך העבודה מתאים לדרישות התקן הרשמי או שהוא עומד בהוראה אחרת באכרזה שבה הוכרז התקן שחל לגבי אותו מצרך או תהליך עבודה כתקן רשמי; ::: (ב) המצרך או תהליך העבודה מתאים לדרישות תקן בין-לאומי על עדכוניו ובכלל זה אסדרה זרה, שאומצו, במלואן או בחלקן, בתקן רשמי, למעט תקן רשמי המפורט [[בתוספת השלישית]], ובלבד שהמצרך סומן כנדרש לפי הדין הישראלי ואם הוא מכשיר חשמלי - הוא תואם לרשת החשמל הנוהגת בישראל; ::: (ג) המצרך או תהליך העבודה מתאים לדרישות אסדרה זרה בעניין המצרך או תהליך העבודה, ובלבד שהתקן הרשמי שחל לגבי אותו מצרך או תהליך העבודה מנוי [[בתוספת הרביעית]] והמצרך סומן כנדרש לפי הדין הישראלי, ואם הוא מכשיר חשמלי - הוא תואם לרשת החשמל הנוהגת בישראל; לעניין זה, "אסדרה זרה" - לרבות תקן בין-לאומי על עדכוניו; ::: (ד)המצרך או תהליך העבודה מתאים לדרישות האסדרה האירופית המאומצת בעניינים הנוגעים למצרך או לתהליך העבודה, ובכלל זה דרישות סימון המוצר הקבועות באותה אסדרה, נוסף על הסימון הנדרש לפי הדין הישראלי, אם נדרש, ואם הוא מכשיר חשמלי - הוא תואם לרשת החשמל הנוהגת בישראל; ::: ואולם, הוראות פסקאות משנה (ב) עד (ד) לא יחולו על מצרכים אלה: מזון כהגדרתו [[בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015]], רכב מנועי כהגדרתו [[בפקודת התעבורה]], וכל מצרך או תהליך עבודה שחל עליו תקן רשמי שעניינו בטיחות אש, למעט ציוד כיבוי מיטלטל שאינו מחובר חיבור של קבע למקרקעין או לבניין, חומרי כיבוי וגלאי עשן עצמאי. :: (2)(א) הוראות פסקה (1) לא יחולו על ייבוא של מצרך כאמור באותה פסקה, אם לשם התקנתו, הפעלתו או תחזוקתו לא נדרש לפי דין בעל מקצוע, והמצרך מיובא לשימוש אישי או משפחתי, בהתאם להוראות לעניין ייבוא אישי הקבועות לפי [[סעיף 2 לפקודת היבוא והיצוא]]. ::: (ב) השר יפרסם ברשומות ובאתר האינטרנט של המשרד את רשימת התקנים הרשמיים החלים על מצרכים כאמור בפסקת משנה (א), ויעדכן את הרשימה, אם הדבר נדרש, לאחר כל אכרזה של תקן רשמי, לרבות שינוי, תיקון או החלפה של תקן רשמי כאמור; אין באי-פרסום כאמור כדי לפגוע בתוקפן של הוראות פסקת משנה (א). :: (3) הוראות פסקה (2) לא יחולו על מצרכים אלה: מזון כהגדרתו [[בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015]], רכב מנועי כהגדרתו [[בפקודת התעבורה]], לרבות אופניים עם מנוע עזר כהגדרתם לפי [[הפקודה האמורה]], ומוצר או מכשיר שנועד לשימוש רפואי. :: (4) השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע, בצו - ::: (א) מצרכים או סוגי מצרכים המיובאים לשימוש אישי או משפחתי שהוראות פסקה (2) יחולו עליהם, אף אם לשם התקנתם, הפעלתם או תחזוקתם לא נדרש לפי דין בעל מקצוע; ::: (ב) מצרכים או סוגי מצרכים שהוראות פסקה (2) לא יחולו עליהם. :: (5)(א) הממונה על התקינה יפרסם ברשומות ובאתר האינטרנט של המשרד את רשימת התקנים הרשמיים החלים על מצרכים כאמור בסעיף קטן (א)(1)(ב), ויעדכן את הרשימה, אם הדבר נדרש, לאחר כל אכרזה של תקן רשמי, לרבות שינוי, תיקון או החלפה של תקן רשמי כאמור; אין באי-פרסום כאמור כדי לפגוע בתוקפן של הוראות אותו סעיף קטן. ::: (ב) השר רשאי, בצו, להסיר תקנים [[מהתוספת השלישית]], ורשאי הוא, בכפוף להוראות [[סעיף 2יח לפקודת היבוא והיצוא]]), להוסיף, בצו, תקנים [[לתוספת השלישית]]. ::: (ג) השר רשאי, בצו, לקבוע [[בתוספת הרביעית]] תקן רשמי שאינו מבוסס על תקן בין-לאומי, אם יש אסדרה זרה, לרבות תקן בין-לאומי, בעניין שמוסדר באותו תקן ומתקיימים לגביה כל אלה: :::: (1) האסדרה הזרה חלה במדינות מפותחות עם שווקים משמעותיים ויש בה כדי לשמור על בריאותו של הציבור או בטיחותו או על איכות הסביבה; :::: (2) לממונה על התקינה יש יכולת לבדוק את עמידת המצרך בדרישות האסדרה הזרה. ::: (ד) השר רשאי לקבוע בצו כאמור בפסקת משנה (ג) חובה להציג מסמכים לפי [[סעיף 2ו לפקודת היבוא והיצוא]] או מסמכים נוספים, כפי שיקבע, לשם הוכחת התאמתו של מצרך לדרישות האסדרה הזרה כאמור באותה פסקת משנה. :: (6) הוראות פסקה (1) לא יחולו על ייצור או יבוא של מצרך כאמור באותה פסקה, אם מתקיים בו אחד אלה: ::: (א) הוא מיועד לשם מחקר או פיתוח כהגדרתם [[בחוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, התשמ"ד-1984]]; ::: (ב) הוא מיועד ליצוא; ::: (ג) המצרך הוא דוגמאות שאינן מיועדות לשיווק והפצה לציבור, ובלבד שהיצרן או היבואן הצהיר על כך, ומסר את ההצהרה לממונה אם דרש זאת. :: (7) הוראות פסקה (1) לא יחולו על יבוא מצרך, לעניין חובת עמידה בהוראות סימון של מצרך שאינו מיועד לשיווק ולהפצה לציבור שהוא אחד מאלה: ::: (א) דוגמאות; ::: (ב) מצרך המיועד לשימוש בהליכי הייצור; ::: (ג) מצרך המיועד לשימוש עצמי; ::: (ד) חלקי חילוף לתעשייה. : (א1) נקבעו בתקן רשמי הוראות תחזוקה, התקנה או הפעלה של מצרך, יבוצעו הפעולות שנקבעו כאמור על ידי מי שחויב בכך בתקן הרשמי, בהתאם לדרישות התקן הרשמי. : (א2)(1) עוסק יודיע בלא דיחוי לממונה בהתקיים אחד או יותר מאלה: ::: (א) נודע לעוסק כי מצרך שייבא, ייצר, מכר או תחזק או השתמש בו בתהליכי עבודה לא מתאים לדרישות התקינה כאמור בסעיף 9(א)(1) החלות על המצרך או שקיימת הסתברות גבוהה לאי-עמידתו של המצרך בדרישות התקינה כאמור; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובתו של עוסק כאמור בסעיף קטן 9(א)(1); ::: (ב) נודע לעוסק על פגיעה שנגרמה או שעלולה להיגרם לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם, או לאיכות הסביבה, בשל מצרך שחל עליו תקן רשמי, שהעוסק ייבא, ייצר, מכר, תחזק או השתמש בו בתהליכי עבודה. :: (2) נודע לעוסק האמור בפסקה (1), ינקוט, באופן מיידי, את כל הפעולות הנדרשות למניעת השימוש במצרך ולמניעת יבואו, ייצורו, מכירתו, תחזוקתו והשימוש בו בתהליכי העבודה, לפי העניין, לרבות החזרתו לעוסק, אם נדרש, ויודיע על הפעולות שנקט בהודעה לממונה לפי הוראות פסקה (1). :: (3) עוסק ישמור תלונות שהתקבלו אצלו לגבי סיכונים שנגרמו, או שעלולים להיגרם, לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם ממצרך שייבא, ייצר, מכר, תחזק או השתמש בו בתהליכי עבודה, ובלבד שחל עליו תקן רשמי; עוסק ישמור רשומות של תלונות שהתקבלו כאמור כל עוד המצרך האמור נמכר או מוצג למכירה, בין על ידו ובין על ידי מי שהוא שיווק לו את המצרך ולתקופה של שבע שנים לפחות מיום הפסקת מכירתו או הצגתו למכירה כאמור. : (א3)(1) בעת העברה בין עוסקים של מצרך שמפרט שלו נקבע בתקן רשמי, יעביר כל אחד מהעוסקים לעוסקים האחרים את פרטיו, ובכלל זה את שמו המלא, מען עסקו, ומספר עוסק מורשה או מספר רישיון עסק שלו, וכן פרטים המאפשרים את זיהוי המצרך; העוסקים ישמרו לתקופה שלא תפחת משבע שנים את הפרטים האמורים וכן את תעודת המשלוח של המצרך. :: (2) השר רשאי לקבוע הוראות בעניינים שלהלן, בשים לב לסוגי העוסקים או לסוגי המצרכים שעליהם יחולו: ::: (א) פרטים נוספים ומסמכים שיש להעביר ולשמור לשם הבטחת עקיבות; ::: (ב) הקלות בדרישות של מסירה ושמירה של פרטים ומסמכים כאמור בסעיף זה לפי סוגי עוסקים, בשים לב לגודלם ולסוג המצרך המועבר או המתקבל על ידם; ::: (ג) הקלות בדרישות של מסירה ושמירה של פרטים ומסמכים כאמור בסעיף זה או התאמות בדרישות כאמור, לפי סוגי עוסקים או סוגי מצרכים, אם שוכנע השר כי קבועות, לפי דין אחר, הוראות המבטיחות עקיבות מתאימה לגבי אותם סוגי עוסקים או סוגי מצרכים, לפי העניין, ובלבד שלא ייקבעו הקלות או התאמות כאמור אלא בהסכמת השר הממונה על ביצוע הדין האחר; קבע השר הוראות כאמור, יראו את הפרטים והמסמכים הנשמרים לפי הדין האחר כפרטים ומסמכים שנדרשים לפי סעיף זה. :: (3) מסמכים ופרטים שעל עוסק לשמור לפי הוראות סעיף קטן (א2) וסעיף קטן זה (בסעיף קטן זה - מידע), יכול שיישמרו בדרך דיגטלית, אלא אם כן קבע הממונה אחרת בהוראותיו, ובלבד ששמירת המידע בדרך דיגטלית תיעשה כך שהמידע יישמר באופן אמין, ברור וקריא ויגובה מעת לעת; הממונה רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן השמירה של המידע בדרך דיגטלית, הדרכים לגיבויו וצורת הגישה אליו לשם פיקוח, ורשאי הוא לקבוע הוראות שונות בשים לב לסוגי העוסקים, לגודלם ולהיקף פעילותם, לסוגי המצרכים ולסוגי המידע. :: (4) הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על מצרך שהוא מזון כהגדרתו [[בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015]]. :: (5) בסעיף קטן זה - :::- "העברת מצרך" - למעט - :::: (1) העברה לעוסק שהוא מוביל בלבד, למטרת הובלתו בין עוסקים; :::: (2) העברת דוגמאות של מצרך לצורכי מחקר, לימוד או פיתוח, שאינן מיועדות למכירה לצרכנים; :::: (3) העברת מצרך אל גורם מחוץ לישראל או העברת מצרך שכולה מתרחשת מחוץ לישראל; :::- "עקיבות" - היכולת לעקוב אחר מצרך ולאתר אותו בכל אחד מהשלבים של הייצור, הייבוא או המכירה, לרבות היכולת לעקוב אחר בדיקות, מפרטים ואישורים לגבי המצרך, מגורמים בישראל ומחוץ לישראל. : (א4) הוראות סעיפים קטנים (א2) ו-(א3) וכן הוראות [[סעיף 10]] יחולו בשינויים המחויבים גם על מצרכים או תהליכי עבודה שחלות עליהם דרישות תקינה כאמור בסעיף 9(א)(1)(ב) עד (ד). : (ב) בנוסף לאמור בסעיף קטן (א), רשאי השר לקבוע בצו כי לא יעשה אדם במצרך שמיפרט שלו נקבע כתקן רשמי את אחד המעשים המנויים בסעיף קטן (א), אלא אם ניתן לו היתר מאת המכון לסמנו בתו תקן וסימנו בהתאם לתנאי ההיתר: המכון רשאי לבטל היתר כזה לגבי מצרך שניתן עליו היתר ולא יוצר לפי דרישות התקן. :: ((פורסם [[צו התקנים (חובת תו תקן), התשמ״ב–1981]].)) : (ג) תחילתו של צו לפי סעיף קטן (ב) תהא ששים יום אחרי פרסומו ברשומות או במועד מאוחר יותר שקבע השר. @ 9א. (תיקון: תשי"ח, תשס"ה) : (((בוטל).)) == פרק ד'1: אימוץ אסדרה אירופית (תיקון: תשפ"ד-3) == @ 9א1. הוראות לעניין האסדרה האירופית המאומצת (תיקון: תשפ"ד-3) : (א) אימוץ אסדרה אירופית לפי [[פרק זה]] הוא רק לעניין עוסק שבחר לפעול על פי הוראות [[סעיף 9(א)(1)(ד)]] (בחוק זה - המסלול האירופי). : (ב) הנוסח המחייב של האסדרה האירופית המאומצת ועדכוניה, לרבות הפניות באסדרה האירופית המאומצת להוראות מחייבות החלות באיחוד האירופי שטרם הוחלו בישראל, יהיה הנוסח בשפה האנגלית; הנוסח בשפה האנגלית וכן תרגום מהימן ומקצועי שלו לעברית יועמדו לעיון הציבור באתר האינטרנט של המשרד באופן שיאפשר גם תיעוד ונגישות למעקב אחר מועד החלת האסדרה האירופית המאומצת בישראל, לרבות העדכונים לה. : (ג) כללה אסדרה אירופית מאומצת הפניות להוראות מחייבות החלות באיחוד האירופי שטרם הוחלו בישראל, ובכלל זה דירקטיבות, תקנות ונספחיהן או הגדרות הקבועות בהן, יחולו הוראות מחייבות אלה בישראל, אלא אם כן נקבע אחרת [[בתוספת החמישית]]; עד תום שנה מיום שהוחלה ההוראה המחייבת בישראל, יביא השר לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת צו להוספתה של הוראה מחייבת כאמור [[לתוספת החמישית]] בהתאם להוראות [[סעיף 9א2]]; השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי להאריך בצו את התקופה האמורה בתקופות נוספות שלא יעלו במצטבר על שנה. : (ד) הממונה על התקינה יפרסם באתר האינטרנט של המשרד את האסדרה האירופית המאומצת. @ 9א2. תיקון [[התוספת החמישית]] והודעה על עדכון נספח (Annex) (תיקון: תשפ"ד-3) : (א) השר רשאי, בצו - :: (1) להוסיף [[לתוספת החמישית]] הוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי, להחיל כלשונם עדכונים של הוראה המנויה [[בתוספת האמורה]] בהקדם האפשרי לאחר מועד העדכון, לבטל תנאי הקבוע [[בתוספת האמורה]] או להקל בדרישות הקבועות בתנאי כאמור, והכול בשים לב, בין השאר, לשיקולים הנוגעים ליכולת לאכוף את ההוראה המחייבת כאמור, ובהתחשב בסתירה אפשרית בין ההוראה האירופית המחייבת שמבקשים לאמץ לחיקוק אחר, בהתאם לעמדת השר הממונה כהגדרתו [[בסעיף 8(ד)]] ([[בפרק זה]] - שר ממונה); :: (2) לדחות את מועד התחילה הקבוע [[בתוספת החמישית]] לגבי כל הוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי, כולה או חלקה, לרבות לפי בקשת השר הממונה, לתקופות של שלושה חודשים כל אחת שלא יעלו במצטבר על שנה, אם שוכנע כי לא הושלמה ההיערכות הנדרשת ליישומה ולאכיפתה של אותה הוראה; :: (3) לדחות את מועד התחילה הקבוע [[בתוספת החמישית]] לגבי כל הוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי, כולה או חלקה, לרבות לפי בקשת השר הממונה, מטעם אחר מהטעם המנוי בפסקה (2) או לאחר תום התקופה המרבית המנויה באותה פסקה; :: (4) להסיר הוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי [[מהתוספת החמישית]], כולה או חלקה, או להסיר עדכון שלה, לפי העניין; :: (5) לא להחיל או להחיל בשינויים עדכון של הוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי, ובכלל זה עדכון בשינויים של נספח (Annex) של הוראה כאמור, בהקדם האפשרי ממועד העדכון; :: (6) לקבוע תנאי נוסף [[בתוספת החמישית]] או לשנות בה תנאי, למעט שינוי שהוא הקלה כאמור בפסקה (1). : (ב) צו לפי סעיף קטן (א)(3) עד (6) טעון המלצה של ועדת החריגים, ויחולו לעניין זה הוראות [[סעיף 2יח1 לפקודת היבוא והיצוא]]. : (ג) צו לפי סעיף קטן (א) בעניינים שלהלן טעון אישור ועדת הכלכלה של הכנסת: :: (1) הוספת הוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי [[לתוספת החמישית]] או הקלה בדרישות הקבועות בתנאי המנוי [[בתוספת האמורה]]; :: (2) דחיית מועדי התחילה הקבועים [[בתוספת החמישית]]; :: (3) הסרת הוראה מחייבת [[מהתוספת החמישית]]; :: (4) שינוי התנאים הקבועים [[בתוספת החמישית]], ובכלל זה התנאים הקבועים [[בחלק ג' לתוספת האמורה]]. : (ד) על אף האמור בסעיף קטן (ג) - :: (1) תוקן חיקוק המנוי [[בחלק ג' לתוספת החמישית]] מאחר שאין עוד הצדקה להכללתו, יתקן השר בצו את החלק האמור בהתאם לכך; צו לפי פסקה זו אינו טעון אישור של ועדת הכלכלה של הכנסת; :: (2) עד תום שנתיים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]], השר יפנה לוועדת החריגים כדי לקבל את המלצתה לעניין התנאים המנויים [[תוספת 5 חלק ג|בפרטים (5) עד (9) לחלק ג' בתוספת החמישית]]; פנה השר כאמור, יעביר השר הממונה הנוגע בדבר את נימוקיו לעניין הצורך בהחרגה, אם ישנם; המליצה ועדת החריגים על תיקונים לעניין זה, יתקן השר, בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, את הפרטים האמורים בהתאם להמלצתה. : (ה) על אף האמור בסעיף קטן (א)(1) ו-(2), הממונה רשאי, בהודעה שתפורסם ברשומות, להחיל עדכון של נספח (Annex) הכלול באסדרה האירופית המאומצת, כלשונו, ולקבוע את מועד תחילתו. : (ו) הוראות [[סעיף 8]] לא יחולו לעניין סעיף זה. @ 9א3. פנייה לוועדת החריגים (תיקון: תשפ"ד-3) : (א) סבר שר ממונה כי נדרש לעשות כאמור [[בסעיף 9א2(א)(4) עד (6)]], בשל קיומו של חשש לפגיעה בבטיחות הציבור, בבריאות הציבור או באיכות הסביבה, או בשל סתירה בין האסדרה האירופית המאומצת לחיקוק שהוא השר הממונה על ביצועו, רשאי הוא לפנות לוועדת החריגים בהתאם להוראות [[סעיף 2יח1 לפקודת היבוא והיצוא]], בבקשה כי תעביר לשר את המלצתה בעניין. : (ב)(1) גוף מהגופים המנויים להלן רשאי לפנות לוועדת החריגים בבקשה כי תעביר את המלצתה לשר בעניינים המנויים בסעיף קטן (א): איגוד לשכות המסחר, התאחדות המלאכה והתעשייה, התאחדות התעשיינים בישראל, התאחדות בוני הארץ, לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, רשות ההסתדרות לצרכנות, או גוף אחר שנקבע לפי [[סעיף 27]], אם נקבע. :: (2) פנה גוף המנוי בפסקה (1) לוועדת החריגים, יודיע על כך לשר ולשר הממונה הנוגע בדבר. :: (3) השר הממונה הנוגע בדבר יעביר לוועדת החריגים את עמדתו בעניין הפנייה כאמור בפסקה (1); תמך השר הממונה בפנייה לוועדת החריגים, יראו לעניין הוראות [[סעיף 2יח1 לפקודת היבוא והיצוא]] את הפנייה כפנייה מטעמו, ומניין הימים לפי [[סעיף 2יח1(ה) לפקודת היבוא והיצוא]] יחל במועד קבלת הודעת השר הממונה על תמיכה בפנייה האמורה; לא תמך השר הממונה בפנייה, וועדת החריגים המליצה בהתאם לבקשת הגוף הפונה, רשאי השר הממונה לפנות לממשלה לקבלת עמדתה, בהתאם להוראות [[((סעיף)) 2יח1(ח) עד (יא) לפקודת היבוא והיצוא]], שיחולו לעניין זה בשינויים המחויבים. :: (4) בלי לגרוע מהוראות פסקה (3), ועדת החריגים תעביר את המלצתה גם לשר, ואם השר הממונה לא הביע את עמדתו לגבי הפנייה, רשאי השר לפנות לממשלה לקבלת עמדתה בהתאם להוראות [[סעיף 2יח1(ח) עד (יא) לפקודת היבוא והיצוא]], שיחולו לעניין זה, בשינויים המחויבים. @ 9א4. [[תוספת שישית]] - הפרות לעניין אסדרה אירופית מאומצת (תיקון: תשפ"ד-3) : השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע [[בתוספת השישית]] הפרות לעניין התאמת מצרך לדרישות האסדרה האירופית המאומצת לפי [[סעיף 9(א)(1)(ד)]], שניתן להטיל בשלהן עיצום כספי בהתאם להוראות [[פרק ט']]. @ 9א5. פעולה בהתאם לשינוי בהוראה מחייבת הכלולה באסדרה האירופית המאומצת, טרם החלתו בישראל (תיקון: תשפ"ד-3) : לא יראו עוסק שבחר לפעול על פי המסלול האירופי בלבד, כמי שהפר את דרישות התקינה רק משום שפעל לפי שינוי שנכנס לתוקף בהוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי הכלולה [[בתוספת החמישית]], לפני תחילתו של צו לפי [[סעיף 9א2]] או עדכון נספח לפי [[אותו סעיף]] בעניין החלת השינוי האמור בישראל, לפי העניין. @ 9א6. התאמת הוראות לפי חוקים אחרים לדרישות האסדרה האירופית המאומצת (תיקון: תשפ"ד-3) : (א) כדי לבחון את הצורך בהתאמת ההוראות הקבועות בחיקוק לדרישות האסדרה האירופית המאומצת, בתוך ארבעה חודשים מיום פרסומו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]] (בסעיף זה - המועד הקובע), יחולו הוראות אלה: :: (1) כל משרד ממשרדי הממשלה יעביר לשר רשימה של חיקוקים שבתחום הפעילות שבאחריותו, שקבועות בהם הוראות לעניין ייצור מצרך, מכירת מצרך, יבוא מצרך או שימוש במצרך, ויש בהן הפניה המחייבת שהמצרך יעמוד בדרישות תקן או בדרישות תקן רשמי או שהם חלים על מצרך שיש לגביו תקן רשמי; :: (2) המכון יעביר לשר, לפי בקשתו, רשימה של כלל החיקוקים כאמור בפסקה (1). : (ב) בתוך חודש מהמועד הקובע, השר - :: (1) יפרסם באתר האינטרנט של המשרד, לעיון הציבור, רשימה של כלל החיקוקים שבהם קבועות הוראות לעניין ייצור מצרך, מכירת מצרך, יבוא מצרך או שימוש במצרך, שיש בהן הפניה המחייבת כי המצרך יעמוד בדרישות תקן או בדרישות תקן רשמי או שחלים על מצרך שיש לגביו תקן רשמי, בהתבסס בין היתר על הרשימות שקיבל לפי סעיף קטן (א); לא ציין משרד ממשרדי הממשלה חיקוק מסוים ברשימה שהעביר לפי סעיף קטן (א) או לא העביר כלל רשימה כאמור, רשאי השר לכלול את אותו חיקוק ברשימה; :: (2) יפנה בכתב לכל אחד מהשרים הממונים שהחיקוקים כאמור בפסקה (1) נמצאים בתחומי הפעילות שבאחריותם, בבקשה שיבחנו אם יש סתירה בין החיקוק ובין דרישות האסדרה האירופית המאומצת. : (ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), בשנתיים שמיום פרסומו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]], רשאי השר להוסיף לרשימה שפרסם לפי סעיף קטן (ב) חיקוקים נוספים גם לאחר המועד האמור ברישה של אותו סעיף קטן; הוסיף השר לרשימה חיקוק בתקופה האמורה, יחולו הוראות סעיף זה, בשינויים המחויבים. : (ד) נמצאה סתירה כאמור בסעיף קטן (ב)(2), יודיע על כך השר הממונה לשר, והשר הממונה יפעל לתיקון החקיקה כמפורט להלן בתוך תשעה חודשים ממועד הפנייה של השר לשר הממונה כאמור באותו סעיף קטן, ורשאי ראש הממשלה, לבקשת השר הממונה, להאריך את התקופה בתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים: :: (1) לעניין חוק הכלול ברשימה לפי סעיף קטן (ב) - יגיש לאישור הממשלה טיוטת חוק שלפיה יהיה ניתן לייצר את המצרך, למכור אותו, לייבא אותו או לעשות בו שימוש גם אם המצרך עומד בדרישות התקינה שעניינן אסדרה אירופית מאומצת כאמור [[בסעיף 9(א)(1)(ד)]]; :: (2) לעניין חקיקת משנה הכלולה ברשימה לפי סעיף קטן (ב) - יפעל לתיקון חקיקת המשנה כך שיהיה ניתן לייצר את המצרך, למכור אותו, לייבא אותו או לעשות בו שימוש גם אם המצרך עומד בדרישות התקינה שעניינן אסדרה אירופית מאומצת כאמור [[בסעיף 9(א)(1)(ד)]]; לעניין חקיקת משנה אשר טעונה אישור של ועדה מוועדות הכנסת - יביא השר הממונה את התיקון כאמור לאישור הוועדה הנוגעת בדבר. : (ה) התנגד שר ממונה לשינוי החיקוק שבסמכותו בשל קיומו של חשש לפגיעה בבטיחות הציבור, בבריאות הציבור או באיכות הסביבה או בשל כך שמתקיימים במדינת ישראל תנאים ייחודיים המצדיקים להותיר על כנו דין ייחודי השונה מדרישות האסדרה האירופית המאומצת, יפנה לוועדת החריגים, בתוך 45 ימים מיום קבלת בקשת השר לפי סעיף קטן (ב)(2), בבקשה כי תעביר את המלצתה בעניין השינוי הנדרש, ועל הפנייה יחולו הוראות [[סעיף 2יח1(א) עד (ד) לפקודת היבוא והיצוא]]; פנה השר הממונה לוועדת החריגים כאמור, לא תחול עליו החובה לתיקון החקיקה לפי סעיף קטן (ד) כל עוד לא קיבלה ועדת החריגים החלטה בפנייתו. : (ו) המליצה ועדת החריגים, לאחר שבחנה את פניית השר הממונה לפי סעיף קטן (ה), שלא לקבל את עמדתו, יפעל השר הממונה לתיקון החקיקה בהתאם להוראות סעיף קטן (ד), ורשאי הוא לפנות לממשלה, ויחולו לעניין זה הוראות [[סעיף 2יח1(ח) עד (י) לפקודת היבוא והיצוא]]; פנה השר הממונה לממשלה כאמור, לא תחול עליו החובה לתיקון החקיקה לפי סעיף קטן (ד) כל עוד לא קיבלה הממשלה החלטה בפנייתו. : (ז) החליטה הממשלה לקבל את המלצת ועדת החריגים ולדחות את עמדת השר הממונה, או שהחליט השר הממונה שלא לפנות לממשלה עד תום התקופה המנויה [[בסעיף 2יח1(ח) לפקודת היבוא והיצוא]], יפעל השר הממונה לתיקון החיקוק כאמור בסעיף קטן (ד)(1) או (2), כך שיהיה ניתן לייצר את המצרך הנוגע בדבר, למכור אותו, לייבא אותו או לעשות בו שימוש, לפי העניין, אם המצרך עומד בדרישות האסדרה האירופית המאומצת, עד תום 120 ימים מאחד מאלה, לפי המאוחר: :: (1) מועד החלטת ועדת החריגים כאמור בסעיף קטן (ה) או בסעיף קטן (ו) אם השר הממונה החליט שלא לפנות לממשלה; :: (2) מועד החלטת הממשלה כאמור בסעיף קטן זה; :: (3) תום התקופה כאמור בסעיף קטן (ד). : (ח)(1) לא פנה השר הממונה לוועדת החריגים לפי הוראות סעיף קטן (ה) או לא פעל לפי הוראות סעיף קטן (ז) בנוגע לחיקוק שהוא חקיקת משנה הכלול ברשימה שפורסמה כאמור בסעיף קטן (ב)(1), ויש בו הפניה להוראות תקן רשמי או הוראה, המגבילה את האפשרות לייצר מצרך שחל עליו תקן רשמי, לייבא אותו, למכור אותו או להשתמש בו אם המצרך עומד בדרישות אסדרה אירופית מאומצת, יוסיף השר, בצו, בכפוף להוראות פסקה (2), [[לתוספת השביעית]] את אותה חקיקת משנה, ובלבד שהביא בחשבון את סוגיית קיומן של סמכויות פיקוח ואכיפה, בחיקוק או בחוקים אחרים, לשם אכיפת הוראותיו של אותו חיקוק. :: (2) צו לפי פסקה (1) טעון אישור של ועדה מוועדות הכנסת שהנושא המוסדר בחקיקת המשנה האמורה הוא בתחום ענייניה. : (ט)(1) נוספה חקיקת משנה [[לתוספת השביעית]], רשאי אדם, על אף האמור באותה חקיקת משנה, לפעול לעניין ייצור מצרך, יבואו, מכירתו או שימוש בו, גם בהתאם להוראות האסדרה האירופית המאומצת הנוגעת בדבר, החלה על אותו מצרך. :: (2) על אף האמור בכל דין, לא תוטל אחריות פלילית על מי שבחר במסלול האירופי לעניין ייצור מצרך, יבוא המצרך, מכירתו או שימוש בו, בשל הפרת הוראות לפי האסדרה האירופית המאומצת, שחלה על המצרך מכוח [[התוספת השביעית]] במקביל לחקיקת המשנה המנויה [[בתוספת האמורה]]. : (י) על אף האמור בסעיף זה, לעניין חובות וסמכויות של שר ממונה לפי סעיף זה, יחולו הוראות אלה: :: (1) לעניין סמכות לחוקק חקיקת משנה לגבי מצרך כאמור בסעיף זה המוקנית לפי חוק לרשות ממשלתית שאינה שר משרי הממשלה, יהיו החובות והסמכויות המוטלות בסעיף זה על שר ממונה, מוקנות לראש הרשות הממשלתית, למעט לעניין פנייה לממשלה; ראש רשות ממשלתית שהפעיל סמכויות לפי סעיף זה יודיע על כך לשר הממונה על אותה רשות; :: (2) לעניין מפרטים אחידים כמשמעותם לפי [[סעיף 7ג1 בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968]], יראו כל אחד מהשרים נותני האישור כאמור [[בסעיף 6(ג) לאותו חוק]], כשר הממונה לעניין סעיף זה, לפי העניין. : (יא) הוראות סעיף זה לא יחולו על אלה: :: (1) מזון כהגדרתו [[בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015]]; :: (2) תמרוק כהגדרתו [[בסעיף 55א לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981]]; :: (3) כל מצרך או תהליך עבודה שחל עליו תקן רשמי שעניינו בטיחות אש, למעט ציוד כיבוי מיטלטל שאינו מחובר חיבור של קבע למקרקעין או לבניין, חומרי כיבוי וגלאי עשן עצמאי. : (יב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת רישום ורישוי לפי כל דין. == פרק ה': ביקורת והבטחת השמירה על תקן רשמי (תיקון: תשע"ד) == @ 10. הבטחת השמירה על תקן רשמי (תיקון: תשי"ח, תשע"ד, תשפ"ד-3, תשפ"ד-4) : (א) הממונה רשאי בכל עת מתקבלת על הדעת לערוך בקורת ולקיים פיקוח על מנת לבדוק אם ממלאים אחרי הוראות חוק זה; (((הוראת שעה בתקופה של חמש שנים מיום 1.1.2025):)) ואולם, ביקורת וקיום פיקוח כאמור לעניין עמידת מצרך בהוראות [[סעיף 9(א)(1)(ד)]], ייעשו בדרך של בדיקת התאמתו לדרישות האסדרה האירופית המאומצת, בדרך הקבועה [[בסעיף 10ה]], בהתייחס לסעיפים הכלולים בתקנים הרשמיים בלבד, בכפוף לתנאים המפורטים [[בתוספת החמישית]]. : (א1) הממונה רשאי למנות מפקחים מבין עובדי המשרד או מפקחים מקרב עובדי המדינה במשרד אחר, בהסכמת השר הממונה על אותו משרד, שיהיו נתונות להם הסמכויות לביצוע פיקוח לפי סעיף קטן (ב), כולן או חלקן, לשם קיום פיקוח לפי חוק זה; הודעה על מינוי מפקח לפי סעיף זה תפורסם ברשומות. : (ב) בקיום פיקוח לפי סעיף קטן (א) רשאים הממונה ומפקח - :: (1) להיכנס, בכל עת המתקבלת על הדעת, לכל מקום שיש לו יסוד להניח שמייצרים בו או מחזיקים בו מצרך שמיפרטו נקבע כתקן רשמי, או שמבצעים בו או ביצעו בו עבודה שהכללים הטכניים של תהליכה נקבעו כתקן רשמי, ולבדוק כל מצרך או תהליך עבודה וכל דבר הנמצא באותו מקום, וליטול דוגמה מכל מצרך לשם בדיקה; אולם אין להיכנס למקום המשמש למגורים בלבד אלא על פי צו חיפוש מאת בית משפט מוסמך; :: (2) להורות כי דוגמה שבחר. ולא ניטלה לבדיקה. תישמר במקום הימצאה. בדרך שקבע. לתקופה שיקבע ושלא תעלה על חדשיים מיום בחירתה; :: (3) לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו; :: (4) לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר, לרבות מעוסק, להציג לפניו כל מידע או מסמך שיש בהם כדי להבטיח או להקל את ביצוען של ההוראות לפי חוק זה; הממונה ומפקח יהיו רשאים לדרוש גם מידע או מסמך אף אם לא הודיע להם עוסק לפי הוראת [[סעיף 9(א2)(1)(א)]], ובלבד שנוכחו כי קיים טעם לדרישת המידע הנוסף כאמור; לעניין זה - :::- "מסמך" - לרבות תעודות או פלט כהגדרתו [[בחוק המחשבים]]; :::- "מידע" - לרבות כל מידע הנוגע לתקן החל על מצרך או בדבר ייבואו, ייצורו או מכירתו של המצרך או בדבר מאפייני המצרך ותכולתו, דרכי ייצורו, הוראות בדבר השימוש בו, תוצאות בדיקות שנערכו לגבי המצרך והמסקנות לגביו, מידע בדבר הפצתו או מכירתו, וזהות הצרכנים שרכשו אותו, או רשומות של תלונות שהתקבלו לגביו כאמור בהוראת [[סעיף 9(א2)(3)]], ולמעט מידע כהגדרתו [[בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות]]. :::- "מידע" - (((החל מיום 14.8.2025):)) לרבות כל מידע הנוגע לתקן החל על מצרך או בדבר ייבואו, ייצורו או מכירתו של המצרך או בדבר מאפייני המצרך ותכולתו, דרכי ייצורו, הוראות בדבר השימוש בו, תוצאות בדיקות שנערכו לגבי המצרך והמסקנות לגביו, מידע בדבר הפצתו או מכירתו, וזהות הצרכנים שרכשו אותו, או רשומות של תלונות שהתקבלו לגביו כאמור בהוראת [[סעיף 9(א2)(3)]], ולמעט מידע אישי כהגדרתו [[בחוק הגנת הפרטיות]]. : (ב1) התעורר חשד לביצוע עבירה לפי הוראות חוק זה, רשאי הממונה או מפקח - :: (1) לחקור כל אדם הקשור לעבירה כאמור או שעשויות להיות לו ידיעות הנוגעות לעבירה כאמור; על חקירה לפי פסקה זו יחולו הוראות [[+|סעיפים 2]] [[ו־3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)]], בשינויים המחויבים; :: (2) לתפוס כל חפץ הקשור לעבירה כאמור; על תפיסה לפי פסקה זו יחולו הוראות [[=פקודת מעצר וחיפוש|הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969]] (בסעיף זה - פקודת מעצר וחיפוש), בשינויים המחויבים; :: (3) לבקש מבית המשפט צו חיפוש לפי [[סעיף 23 לפקודת מעצר וחיפוש]], ולבצעו; על חיפוש לפי פסקה זו יחולו הוראות [[+|סעיפים 24(א)(1)]], [[+|26 עד 28]] [[ו־45 לפקודת מעצר וחיפוש]], בשינויים המחויבים. : (ב2) מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו אלא בעת מילוי תפקידו ובהתקיים כל אלה: :: (1) הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו ולובש מדי מפקח, בצבע ובצורה שהורה הממונה לעניין זה, ובלבד שהמדים כאמור אינם נחזים להיות מדי משטרה; על אף האמור, מפקח שלא הוסמך בסמכויות לפי סעיף קטן (ב1), אינו חייב בלבישת מדים; :: (2) יש בידו תעודה החתומה בידי הממונה, המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו שאותה יציג לפי דרישה; :: (3) הוא קיבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי סעיף קטן (ב) ו־(ב1), כפי שקבע הממונה באישור השר, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים; :: (4) הוא עומד בתנאי כשירות נוספים כפי שהורה השר, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים; :: (5) משטרת ישראל הודיעה, לא יאוחר משלושה חודשים מיום קבלת פרטי העובד, כי היא אינה מתנגדת למינויו מטעמים של ביטחון הציבור, לרבות בשל עברו הפלילי. : (ג) (((בוטל).)) : (ד) כל אדם המבצע עבודת בניה או התקנה (אינסטלציה), הטעונה קבלת היתר או אישור, בתוקף חוק או מכוח אחר, מאת מוסד ממשלתי או מוסד של רשות מקומית, או מאת בעל זכיון מטעם המדינה שאושר לצורך סעיף זה על ידי הממונה, ישיג ויציג לפניהם, ככל שיידרש על ידיהם, תעודת בדיקה כמתואר [[בסעיף 12]], שתעיד על התאמת המצרכים, שבהם הוא משתמש או השתמש בביצוע העבודה, לדרישות תקן רשמי; אולם לא יידרש אדם להציג תעודת בדיקה לגבי מצרך שיש עליו תו תקן כאמור [[בסעיף 11]]; בסעיף קטן זה((,)) "המבצע עבודה" לרבות אדם אשר העבודה מבוצעת על פי פקודתו. @ 10א. הודעה בדבר מסוכנות מצרך (תיקון: תשע"ד, תשפ"ב) : הממונה יהיה רשאי לעשות כל אחד מאלה: : (1) להורות לעוסק להודיע או לפרסם, לכל אדם הנוגע בדבר, כי מצרך או תהליך עבודה אינו מתאים לדרישות התקינה כאמור [[בסעיף 9(א)(1)]] החלות עליו, וכי המצרך או תהליך העבודה מסוכן לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, או שקיימת הסתברות גבוהה למסוכנות כאמור; ההודעה תהיה באופן שיורה עליה הממונה; הממונה לא יורה לעוסק להודיע או לפרסם כאמור, אלא לאחר שנתן לו הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו; : (2) להודיע או לפרסם הודעה מטעמו אם נוכח כי העוסק סירב להודיע או לפרסם, באופן שהורה עליו כאמור בפסקה (1), או שסבר כי קיים חשש מיידי לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, ורשאי הוא - :: (א) להודיע או לפרסם הודעה מטעמו גם בלי שנתן לעוסק הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו אם סבר כי קיים חשש מיידי כאמור, ובלבד שנתן לו הזדמנות כאמור בהקדם האפשרי לאחר מכן; :: (ב) לחייב את העוסק בהוצאות ההודעה או הפרסום, כולן או חלקן; על הטלת הוצאות פרסום כאמור יחול [[חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995]]; : (3) להודיע לכל אדם או לפרסם הודעה מטעמו על ממצאי בדיקות שערך בהתאם לסמכותו לפי חוק זה, אם נוכח כי נגרמה פגיעה לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, או קיימת הסתברות גבוהה שתיגרם פגיעה כאמור, ובלבד שנתן לעוסק הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו טרם מתן ההודעה או הפרסום כאמור; סבר הממונה כי קיים חשש מיידי לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, רשאי הוא לפרסם כאמור בלי שנתן לעוסק הזדמנות לטעון את טענותיו כאמור, ובלבד שנתן לו הזדמנות כאמור בהקדם האפשרי לאחר מכן. @ 10ב. הודעה על הפסקת פעולות עוסק והשמדה (תיקון: תשע"ד, תשע"ז, תשפ"ב, תשפ"ד-3) : (א) הממונה רשאי להורות לעוסק, בהודעה בכתב, להפסיק לייצר מצרך או להפסיק את מכירתו או את הצגתו לצורך מכירתו, אם מצא שאינו מתאים לדרישות התקינה כאמור [[בסעיף 9(א)(1)]] החלות על המצרך, וכן להורות על איסופו של המצרך למקום שקבע, החזרתו לעוסק שממנו קיבל את המצרך, והכול באופן שיורה ולאחר שנתן לעוסק הזדמנות סבירה, בנסיבות העניין, לטעון את טענותיו. : (א1) סבר הממונה כי קיים חשש לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, רשאי הוא להורות לעוסק, בהודעה בכתב ולאחר שנתן לעוסק הזדמנות סבירה, בנסיבות העניין, לטעון את טענותיו, להורות לו להפסיק את מכירתו או הצגתו למכירה של מצרך מאותו סוג שממנו ניטלה דוגמה לבדיקה או שנבחרה לצורך בדיקתה, לפי [[סעיף 10(ב)(1) או (2)]], לפי העניין, עד לקבלת תוצאות בדיקה של הדוגמה מהמצרך שניטלה לבדיקה; ואולם עד לקבלת החלטת הממונה בדבר מתן הוראה לפי סעיף קטן זה, רשאי מפקח להורות כי לא ייעשה כל שימוש במצרך כאמור, לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים או עד לקבלת תוצאות הבדיקה, לפי המוקדם מביניהם. : (א2) סבר הממונה כי קיים חשש שלפיו מצרך אינו מתאים לדרישות האסדרה האירופית המאומצת, וכי קיים חשש לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, רשאי הוא להורות, בהודעה בכתב, לעוסק שבחר לפעול לפי המסלול האירופי, להפסיק את מכירתו של המצרך או את הצגתו לצורך מכירתו, וכן להורות על הפסקת השימוש בו, עוד בטרם ניטלה דגימה, עד לקבלת תוצאת הבדיקה, והכול באופן שיורה ולאחר שנתן לעוסק הזדמנות סבירה, בנסיבות העניין, לטעון את טענותיו. : (ב) סבר הממונה כי קיים חשש לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, או עלול להתקיים חשש כאמור, בשל מצרך שאינו מתאים לדרישות התקינה כאמור [[בסעיף 9(א)(1)]] החלות עליו ואין במתן הוראות לעוסק כאמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע את החשש כאמור, יהיה רשאי הממונה להורות לעוסק גם להשמיד את המצרך, והכול באופן שיורה בהודעה, ולאחר שנתן לעוסק הזדמנות סבירה, בנסיבות העניין, לטעון את טענותיו. : (ג) סבר הממונה כי קיים חשש מיידי לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, או עלול להתקיים חשש כאמור, רשאי הוא ליתן לעוסק, בצו, הוראה לפי (א), (א1), (א2) או (ב) בלי שנתן לו הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו, ובלבד שנתן לו הזדמנות כאמור בהקדם האפשרי לאחר מכן. @ 10ג. שיקול דעת הממונה (תיקון: תשע"ד) : במתן הוראות הממונה לפי [[סעיפים 10א]] [[ו־10ב]] יינתנו בשים לב לנסיבות העניין, ובכלל זה להיקף ולמידת הפגיעה בשלומו, בבטיחותו או בבריאותו של אדם או באיכות הסביבה ולהיקף הפרסום הנדרש. @ 10ד. אופן הביצוע של פיקוח או ביקורת לעניין בדיקת עמידת מצרך בדרישות התקינה (תיקון: תשפ"ד-3) : הפיקוח והביקורת לפי [[פרק זה]] יבוצעו בדרך של בדיקת עמידת מצרך בדרישות התקן הרשמי החל עליו בהתאם [[לסעיף 9(א)(1)(א)]], אלא אם כן ביקש עוסק כי הפיקוח והביקורת יבוצעו בדרך של בדיקת עמידת המצרך בדרישות התקינה הקבועות [[בסעיף 9(א)(1)(ב), (ג) או (ד)]], כפי שביקש. @ 10ה. אופן הביצוע של בדיקת ההתאמה לדרישות האסדרה האירופית המאומצת (תיקון: תשפ"ד-3) : (א) בדיקת ההתאמה לדרישות האסדרה האירופית המאומצת תיעשה בדרך של בדיקת העמידה בדרישות התקן האירופי המתואם כהגדרתו [[בסעיף 12(א)(1)]], המשויך לאסדרה האירופית המאומצת, ואם אין תקן אירופי כאמור - תיעשה הבדיקה בדרך אחרת הקבועה באותה אסדרה. : (ב) מצא הממונה כי המצרך אינו עומד בדרישות האסדרה האירופית המאומצת, רשאי העוסק להוכיח את העמידה בדרישות האסדרה האירופית המאומצת בדרך אחרת הקבועה באותה אסדרה, לרבות בדרך של הצגת הצהרת היצרן ותיק מסמכים טכניים שערך היצרן ומעידים על התאמת המצרך לדרישות האסדרה, ובלבד שניתן אישור מאת אחד מהגופים האלה: :: (1) גוף הערכת התאמה שהוכרז על ידי המאסדר המדינתי האירופי כגוף מאושר למתן הערכת תאימות לאותה האסדרה - (Notified Body - NB); :: (2) מעבדה מאושרת שקיבלה את אישור הממונה לבדיקת האסדרה האירופית המאומצת הנוגעת בדבר, בהתאם להוראות [[סעיף 12(א)]]. : (ג) בסעיף זה - :: {{דוכיווני שווה | :- "הצהרת היצרן" - הצהרה בדבר התאמת המצרך לדרישות האסדרה האירופית החלה עליו | (DOC - Declaration of Conformity or Declaration of Compliance); }} ::- "תיק מסמכים טכניים" (Technical File) - אוסף מסמכים שמכין היצרן בהתאם לדרישות האסדרה האירופית החלה על המצרך לצורך הערכת ההתאמה לדרישות האסדרה כאמור, שנערכו בהתאם לאותה אסדרה. == פרק ו': תו תקן ותו תעודה (תיקון: תשע"ד, תשפ"ד-3) == @ 11. תו תקן (תיקון: תשל"ט, תשע"ז, תשפ"ד-3) : (א) השר יקבע, בצו שפורסם ברשומות, סימנים לאישור התאמתו של מצרך לתקן או לתקן רשמי; לכל סימן כזה שקבע השר כאמור ייקרא "תו תקן". :: ((פורסם [[צו התקנים (קביעת תוי-תקן), התשנ"ב-1992]].)) : (ב) כל המייצר מצרך המתאים לדרישות תקן או תקן רשמי, הכל לפי המקרה, רשאי, לפי היתר מאת המכון, לסמן את המצרך בתו תקן; המכון רשאי בכל עת לבטל היתר כזה בהודעה מנומקת בכתב שניתנה ליצרן. : (ב1) במכון תפעל מינהלת לעניין מתן היתר לסימון מצרכים בתו-תקן (בסעיף זה - המינהלת), וזה הרכבה: :: (1) הממונה, שיהיה היושב ראש; :: (2) המנהל הכללי של המכון או עובד המכון שהוא הסמיכו בכתב; :: (3) אחד עשר חברים שימנה הוועד הפועל לתקופה של חמש שנים; הוועד הפועל יהיה רשאי לאשר את הארכת המינוי לתקופה של חמש שנים נוספות. : (ג) לא יסמן אדם כל חומר וכל מוצר בתו תקן אלא בתוקף היתר שניתן כאמור בסעיף קטן (ב) או לפי צו על פי [[סעיף 9(ב)]]. : (ד) השר יקבע את דרכי קביעתו של תו תקן והשימוש בו, וכן הוראות לעניין ועדות מקצועיות וועדות היתרים שהמינהלת רשאית להקים, כהונתם של חברי המינהלת והוועדות כאמור, ובכלל זה תנאים למינוים ועילות להפסקת כהונתם. :: ((פורסמו [[תקנות התקנים (תו-תקן וסימן השגחה), התשמ"ב-1982]].)) @ 11א. הסכמים עם מוסדות חוץ (תיקון: תשע"ז) : המכון רשאי, באישור השר להתקשר בהסכמים עם מוסדות שמחוץ לישראל, לשם הסדרת סימונם בתו תקן של מצרכים המתאימים לדרישות התקן, המיוצרים באותה ארץ ומיובאים לישראל. @ 11ב. סימון בתו התעדה (תיקון: תשפ"ד-3) : בלי לגרוע מהוראות [[סעיף 11]] - : (1) מעבדה מאושרת שהוסמכה בידי גוף החבר בארגון ILAC כגוף התעדה, רשאית, בתחום שלגביו ניתן לה האישור, להתיר לסמן מצרך בסימן שלפיו המעבדה אישרה את התאמתו לתקן או לתקן רשמי ומערך הייצור של המצרך מפוקח על ידה; לכל סימן שקבעה כאמור ייקרא "תו התעדה"; הסימן האמור יפורסם באתר האינטרנט של המעבדה; לעניין זה, "מעבדה מאושרת" ו"ארגון ILAC" - כהגדרתם [[בסעיף 12(א)]]; : (2) כל המייצר מצרך המתאים לדרישות תקן או תקן רשמי, הכול לפי המקרה, רשאי, לפי היתר מאת מעבדה מאושרת כאמור בפסקה (1), לסמן את המצרך בתו התעדה; המעבדה רשאית בכל עת לבטל היתר כזה, בהודעה מנומקת בכתב שניתנה ליצרן; : (3) לא יסמן אדם כל חומר וכל מוצר בתו התעדה אלא בתוקף היתר שניתן כאמור בפסקה (2). == פרק ז': תעודות בדיקה להתאמה לתקן ובדיקת מצרכים (תיקון: תשע"ד) == @ 12. תעודת בדיקה או אישור בדבר התאמה לדרישות התקינה (תיקון: תשל"א, תשל"ט, תשע"ו, תשע"ז, תשפ"ד-3) : (א)(1) המכון, וכל מי שאושר לענין זה בכתב על ידי הממונה (להלן - מעבדה מאושרת), רשאים לבדוק את מידת התאמתו של מצרך לתקן, לתקן רשמי, לתקן בין-לאומי שאומץ בתקן רשמי או לתקן אירופי מתואם, לפי העניין, ולתת תעודת בדיקה על כך, וכן רשאים הם לבדוק את מידת התאמתו של מצרך לאסדרה אירופית מאומצת, או לאסדרה זרה שמנויה [[בתוספת הרביעית]], ולתת אישור התאמה לאסדרות אלו (בחוק זה - אישור התאמה); הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על אישור התאמה; בסעיף זה, "תקן אירופי מתואם" - תקן של האיחוד האירופי, שבהתאם לקביעת האסדרה האירופית המאומצת חזקה כי עמידה בו, כשלעצמו או בשילוב עם תנאים נוספים שנקבעו באותה אסדרה, מהווה עמידה באסדרה האמורה (Harmonized Standards). :: (2) הממונה ייתן אישור למעבדה לשמש כמעבדה מאושרת (בסעיף זה - אישור), אם מצא, להנחת דעתו, כי המעבדה רשומה על פי דין כתאגיד בישראל, וכי היא בעלת יכולת וכשירות מקצועית וערוכה למלא את תפקידה כמעבדה בישראל בתחום מתן האישור, בהתאם לתנאים והוראות שיורה לעניין זה, ובכלל זה היא בעלת איתנות פיננסית כנדרש; לעניין זה, חזקה כי מעבדה היא בעלת יכולת וכשירות מקצועית כאמור אם הוסמכה לשמש כמעבדה בתחום מתן האישור לפי הוראות [[חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, התשנ"ז-1997]] או אם הוסמכה על ידי רשות הסמכה זרה אשר חתומה על הסדר ההכרה ההדדית של ארגון ILAC ואשר הוכרה על ידי מדינת ישראל בהסכם הדדי שנחתם בין ממשלת ישראל לבין ממשלה זרה לעניין הכרה הדדית בתוצאות בדיקת התאמת מצרך לתקן או למפרטים והוראות בתחום הטכני; הממונה רשאי להתנות את מתן האישור בקבלת הסמכה כאמור; לעניין זה, "ארגון ILAC" - הארגון הבין-לאומי של גופי הסמכת מעבדות וגופי פיקוח - (International Laboratory Accreditation Cooperation). :: (2א) על אף האמור בפסקה (2), יראו תוצאות בדיקה ואישורים של מעבדה זרה המנויה בהסכם הכרה הדדי בין-ממשלתי כתוצאות בדיקה ואישורים של מעבדה מאושרת, והכול בהתאם לקבוע בהסכם ההכרה האמור; לעניין זה, "מעבדה זרה המנויה בהסכם הכרה הדדי בין-ממשלתי" - מעבדה אשר הוכרה על ידי מדינת ישראל בהסכם הכרה הדדי שנחתם בין ממשלת ישראל לבין ממשלה זרה, אשר מינתה את אותה מעבדה זרה לעניין הכרה הדדית בתוצאות בדיקות של התאמת מצרך לתקן או למפרטים והוראות בתחום הטכני, או באישורי המעבדה האמורה באותו עניין, והכול כקבוע בהסכם. :: (3) נוסף על האמור בפסקה (2), הממונה לא ייתן אישור אם מצא כי מתקיים אחד מאלה: ::: (א) מתקיימים יחסי תלות או חשש לניגוד עניינים לגבי המעבדה, העלולים לפגוע בתוצאות בדיקתה, והכול בהתאם לתנאים ולהוראות שיורה לעניין זה; בסעיף זה, "יחסי תלות" - לרבות תלות בין אופן הבדיקה ותוצאות הבדיקה המבוצעת על ידי המעבדה לבין זהות לקוחותיה, תשלום על ידם או מאפיינים אחרים שלהם; ::: (ב) המעבדה, נושא משרה בה, בעל שליטה בה, מנהליה או עובד בה העוסק בביצוע בדיקות, הורשעו בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין זה ראוי לדעתו לתת אישור למעבדה, או הוגש נגדם כתב אישום בעבירה כאמור; הוראות לפי פסקת משנה זו לא יחולו על מעבדה שכל עיסוקה בביצוע בדיקות התאמה לתקן שעניינו הגנת הצרכן בלבד; ::: (ג) המעבדה אינה ערוכה למלא את חובותיה כמפורט בסעיף קטן (א2); ::: (ד) קיים חשש כי מתן אישור למעבדה לגבי התחום המבוקש, עלול לסכן את שלומו, בריאותו או בטיחותו של אדם או את איכות הסביבה. :: (3א) הממונה ייתן אישור לפי סעיף זה לתקופה של שנתיים ורשאי הוא, לבקשת המעבדה, לחדש את האישור לתקופות נוספות של שנתיים כל אחת; ואולם הממונה רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב, לתת אישור לתקופה קצרה יותר אם סבר כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. :: (4) (((נמחקה).)) : (א1)(1) הממונה רשאי לבטל אישור, להתלותו, להגבילו או לסרב לחדשו, לאחר שנתן למעבדה הזדמנות לטעון את טענותיה, בהתקיים אחד מאלה: ::: (א) המעבדה איננה ממלאת את החובות המוטלות עליה לפי חוק זה, כולן או מקצתן; ::: (ב) האישור ניתן על יסוד מידע כוזב או שגוי; ::: (ג) חדל להתקיים תנאי מהתנאים למתן האישור לפי סעיף זה; ::: (ד) המעבדה הפרה תנאי מתנאי האישור או הוראה מההוראות לפי חוק זה, ובכלל זה הוראות שנתן הממונה; ::: (ה) קיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן יש במתן האישור כדי לפגוע בטובת הציבור; ::: (ו) ניתן לגבי המעבדה צו פירוק, צו פירוק זמני, צו כינוס, צו כינוס נכסים או צו הקפאת הליכים לפי כל דין. :: (2) על אף האמור בפסקה (1), רשאי הממונה להתלות אישור לאלתר, בהחלטה מנומקת בכתב, אם הוא סבור שקיים חשש מיידי לפגיעה בשלומו, בבריאותו או בבטיחותו של אדם או באיכות הסביבה, או שעלול להתקיים חשש כאמור, ובלבד שנתן למעבדה הזדמנות לטעון את טענותיה בהקדם האפשרי לאחר ההתליה ולא יאוחר מ-14 ימי עסקים ממועד ההתליה. : (א2)(1) מעבדה מאושרת תפעל בתחום שלגביו ניתן לה האישור, בהתאם לתנאים למתן האישור, לתנאי האישור ולהוראות לפי חוק זה ובכללן תנאים והוראות שהורה הממונה. :: (2) מעבדה לא תיתן תעודת בדיקה כאמור בסעיף קטן (א)(1), אם - ::: (א) קיים חשש לניגוד עניינים ביחס ללקוח, לבדיקה, למוצר או לגורמים הקשורים למי מהם או למעבדה, לרבות כאשר החשש לניגוד העניינים הוא בשל פעילות של המעבדה בתחום שונה מתחום הבדיקה; ::: (ב) קיימים יחסי תלות בין המעבדה ללקוח. :: (3) בסעיף זה - :::- "בעל עניין" - כהגדרתו [[בחוק החברות]]; :::- "גורם קשור" - כהגדרתו [[בחוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ד-2014]]; :::- "נושא משרה" בתאגיד - מנהל פעיל בתאגיד או שותף, למעט שותף מוגבל; :::- "עניין אישי" - כהגדרתו [[בחוק החברות]]. :: (4) בלי לגרוע מכלליות האמור בפסקה (2)(א), יראו במצבים שלהלן ניגוד עניינים לעניין הפסקה האמורה: ::: (א) אם למעבדה, לבעל מניות בה, לקרובו או לגוף שבשליטת מי מאלה או שהמעבדה בעלת מניות בו, יש זיקה לגורם העוסק בייצור, בהפצה, בייבוא, בייצוא, בהרכבה או בבנייה של המצרך הנבדק; לעניין זה, "זיקה" - שליטה בתאגיד, וכן כהונה כדירקטור או כנושא משרה בו, יחסי עבודה, או קשרים עסקיים או מקצועיים מתמשכים או קשרים כאמור שהם עיקר פעילותו, למעט קשרים שעניינם מתן שירותי בדיקה ללקוח; ::: (ב) אם לעובד, למנהל או לבעל עניין במעבדה יש עניין אישי במזמין הבדיקה, במצרך הנבדק או במצרך או בשירות דומה, מתחרה או משלים למצרך הנבדק, או בענף שאליו משתייך המצרך הנבדק. :: (5) מעבדה מאושרת, בעליה ועובד בה לא ייתנו שירותי ייעוץ הקשורים לתחום שלגביו ניתן האישור למעבדה, אלא אם כן קיבלה המעבדה את אישורו של הממונה מראש ובכתב, ושירותי הייעוץ ניתנים בהתאם להנחיותיו ולתחומים אשר אושרו על ידו. :: (6) בלי לגרוע מכלליות האמור בפסקה (5), לרבות לעניין אישור הממונה לפי אותה פסקה, לא תיתן מעבדה מאושרת - ::: (א) ייעוץ בדבר תיקון ליקוי שבשלו לא עמד מוצר בדרישות תקן; ::: (ב) ייעוץ בקשר לתכנון מוצר שעליו חל תקן; ::: (ג) חוות דעת מקדמית בדבר עמידת מצרך בדרישות תקן החל עליו, אלא אם כן היא ניתנת כחלק מהליך הבדיקה לקראת מתן תעודת בדיקה. :: (7)(א) מעבדה מאושרת לא תסרב סירוב בלתי סביר לתת שירותי בדיקה המוצעים על ידה בתחום שלגביו ניתן האישור, ללקוח דומה, אלא אם כן הראתה טעמים המצדיקים את אי מתן שירות בתנאים דומים (בפסקה זו - סירוב בלתי סביר); הממונה יקבע בהוראותיו נסיבות ותנאים שיראו בהם סירוב בלתי סביר, טעמים המצדיקים אי מתן שירות ותנאים שייחשבו דומים לעניין זה. ::: (ב) מעבדה מאושרת לא תתנה מתן שירותי בדיקה המוצעים על ידה בתחום שלגביו ניתן האישור ברכישת שירותים נוספים ממנה או בתנאים בלתי סבירים. :: (8) מעבדה מאושרת לא תמסור ביצוע בדיקה, כולה או חלקה, למעבדה אחרת ולא תסתייע במעבדה אחרת אלא אם כן אושרה בידי הממונה כמעבדה מאושרת לאותה בדיקה; על אף האמור, רשאי הממונה, בנסיבות מיוחדות לעניין סוג בדיקות מסוימות, לקבוע הוראות לעניין הסתייעות מעבדה מאושרת במעבדה אחרת שאיננה מעבדה מאושרת לצורך ביצוע בדיקה, כולה או חלקה. :: (9) מעבדה מאושרת תפרט בתעודת הבדיקה את בדיקות ההתאמה לתקן אשר ביצעה ואת תוצאותיהן; הממונה רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן עריכת תעודת הבדיקה והפרטים שיצוינו בה. :: (10) מעבדה מאושרת לא תיתן לעובד מעובדיה שכר או כל תגמול אחר, הנקבע לפי מספר הבדיקות שיבצע או תוצאות הבדיקות שיבצע. :: (11) לא תעשה מעבדה מאושרת, במעשה או במחדל, בכתב, בעל פה או בדרך אחרת, דבר העלול להטעות את לקוחותיה בעניין מהותי הקשור לפעילותה כמעבדה מאושרת או לממצאי בדיקות שערכה, ובכלל זה לא תציין את דבר היותה מעבדה מאושרת בפרסומים ובמסמכים המתייחסים לבדיקות שאינן כלולות בתחום שלגביו ניתן לה אישור; הממונה רשאי לקבוע הוראות נוספות ביחס לפרסומי מעבדה מאושרת, לצורך מניעת הטעיה של הציבור, לרבות לקוחותיה. :: (12) מעבדה מאושרת תקבע נהלים להסדרת פעילותה בהתאם להוראות לפי חוק זה, לרבות הוראות הממונה, ותפעל לפיהן. :: (13) מעבדה מאושרת תעביר לממונה אישור רואה חשבון לעניין עמידה בהוראות לפי חוק זה, במתכונת ובתדירות שיורה עליה הממונה. :: (14) מעבדה מאושרת תשמור את מסמכי הבדיקות שערכה בהתאם להוראות הממונה. :: (15) מעבדה מאושרת תעביר לממונה דיווחים בעניין פעילותה לפי דרישתו או בהתאם להוראות הממונה. : (א3) על אף האמור בכל דין או הסכם, הרשות הלאומית להסמכת מעבדות ומעבדה מאושרת ימסרו לממונה מידע על פי דרישתו, ובכלל זה מידע הנוגע להסמכת המעבדה המאושרת בידי רשות אחרת שהסמיכה את המעבדה כמפורט בסעיף קטן (א)(2). : (א4) הממונה ייתן למעבדה מאושרת אישור לתת אישור התאמה (בחוק זה - אישור מורחב), אם מצא להנחת דעתו כי המעבדה המאושרת היא בעלת ידע, יכולת וכשירות מקצועית הנדרשים לשם ביצוע בדיקת התאמה כאמור; הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על אישור מורחב, למעט הוראות סעיף קטן (א)(1) ו-(2א). : (ב) תעודת בדיקה או אישור התאמה שניתנו כאמור כסעיף קטן (א) ונחתמו בידי מנהל מעבדה מאושרת או בידי מי שהוא הסמיך לכך, ישמשו ראיה לתכנם כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. : (ג) מקום שלענין חיקוק נדרשת ראיה כי נתמלאו תנאי תקן, תקן בין-לאומי שאומץ בתקן רשמי או תקן אירופי מתואם כהגדרתו בסעיף קטן (א)(1), לא תתקבל כראיה תעודה אלא אם ניתנה בידי מעבדה מאושרת. : (ד) מקום שלעניין חיקוק נדרשת ראיה כי התמלאו תנאי אסדרה אירופית מאומצת, או תנאי אסדרה זרה המנויה [[בתוספת הרביעית]], לא יתקבל כראיה אישור התאמה בעניין זה, אלא אם כן ניתן בידי מעבדה מאושרת שבידה אישור מורחב. @ 12א. בדיקת מצרכים (תיקון: תשי"ח, תשע"ז) : מצרכים שמיפרטים שלהם נקבעו בתקן רשמי, רשאי המכון, באישור השר, לקבוע הוראות בדבר חובת בדיקתם, להבטחת התאמתם של המצרכים לתקן הרשמי וכללים לבדיקתם. : ((פורסמו [[הוראות התקנים (בדיקת מוצרי זהב), תשכ״ז-1966]].)) @ 12ב. סימן השגחה (תיקון: תשל"א, תשל"ט) : (א) מצרך שמפרטו לא נקבע כתקן והמכון משגיח על ייצורו בהתאם למפרט שאישר, רשאי המכון להתיר סימונו בסימן המעיד על השגחת המכון (להלן - סימן השגחה) ולקבוע תנאים למימונו. : (ב) המכון רשאי בכל עת לבטל, בהודעה מנומקת בכתב, היתר שניתן לפי סעיף קטן (א). : (ג) לא ישתמש אדם ולא יסמן מצרך בסימן השגחה אלא על פי היתר שניתן כאמור בסעיף קטן (א) ובהתאם לתנאי ההיתר. : (ד) היתר לפי סעיף זה לא יבוטל בשל כך בלבד שמצרך שהזמין צבא־הגנה לישראל לשימושו הבלעדי אינו מתאים למפרט שאושר ואי־התאמתו מתחייבת מתנאי ההזמנה, ובלבד שהמצרך יסומן בסימן שקבע שר הבטחון בתקנות. : ((פורסמה [[הודעה בדבר סימן השגחה]] (י"פ תשל"ג, 2371).)) @ 12ג. קבלת שכר (תיקון: תשל"א, תשל"ט, תשע"ד, תשע"ז, תשפ"ד, תשפ"ד-3) : (א) המכון רשאי לקבל שכר בעד השירותים שהוא נותן. : (ב) השכר ישולם בהתאם למחירון שיקבע המכון באישור השר. : (ב1)(1) על אף האמור בסעיף קטן (ב), לעניין שכר בעד היתר לסמן בתו תקן לפי [[סעיף 9(ב)]], ובכלל זה בעד בדיקת התאמה לתקן רשמי או בעד כל פעולה אחרת שלפי דין הוא היחיד המוסמך לבצעה, המכון יציע לשר מחירון, בתוך תקופה שקבע לכך השר בהודעה בכתב למכון; השר רשאי, בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לאשר את המחירון המוצע או לאשרו בשינויים, וכן רשאי הוא, בדרך האמורה, לעניין הצעה לעדכון שכר לפעולה הקבוע בצו בר-תוקף - לאשרו, לאשרו בשינויים או לדחות מחירון מוצע. :: (2) השר ייתן את החלטתו בתוך שלושה חודשים מיום שהוגש לו המחירון המוצע. :: (3) הגיש המכון לשר את המחירון המוצע, יהיה רשאי לקבל שכר לעניין זה לפי המחירון המוצע עד לכניסתו לתוקף של צו כאמור בפסקה (1) או במשך 12 חודשים, לפי המוקדם, אלא אם כן דחה השר את הצעת המכון. :: (4) לא הציע המכון מחירון לעניין הפעולות האמורות בפסקה (1) בחלוף התקופה שקבע השר כאמור באותו פסקה, יקבע השר בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, את המחירון לעניין פעולות אלה. :: (5) קיבל המכון לפי הוראת פסקה (3) שכר הגבוה מן השכר שנקבע בצו שאושר לפי פסקה (1), ישיב המכון את הפרש השכר כאמור למי ששילם, בתוספת ריבית שקלית, מיום התשלום ועד ליום ההשבה, ויחולו הוראות [[חוק פסיקת ריבית והצמדה|החוק האמור (([צ"ל: חוק פסיקת ריבית והצמדה]))]] לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. : (ב2)(1) הוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ב1) לא יחולו לעניין שכר בעד בדיקות מעבדה בתחום בדיקות היבוא למתן אישור בדיקת מעבדה, שלגביהן מצוי מכון התקנים בתחרות מספקת עם מעבדות מוכרות; לעניין זה - :::- "אישור בדיקת מעבדה" ו"מעבדה מוכרת" - כהגדרתם [[בפקודת היבוא והיצוא]]; :::- "פקודת היבוא והיצוא" - (((נמחקה);)) :::- "תחרות מספקת" - מצב שבו פועלות שתי מעבדות מוכרות לפחות בתחום מסוים שלגביו ניתנה להן הכרה כמשמעותה [[בסעיף 2י לפקודת היבוא והיצוא]], ולהן נתח שוק בהיקף המצביע על רמת תחרות מספקת לדעת השר, לאחר שהמנהל הכללי של המשרד, הממונה והממונה על התקציבים במשרד האוצר העבירו לו את עמדותיהם בנושא. :: (2) השר יקבע בצו את בדיקות המעבדה, שלדעתו מתקיימת לגביהן תחרות מספקת כאמור בפסקה (1). : (ב3) אישר הממונה למעבדה מוכרת לפעול בתחום מסוים, יראו את השכר שנקבע לפי סעיפים קטנים (ב) ו-(ב1), החל ממועד מתן האישור כאמור, כשכר מרבי בעד בדיקות התאמה לתקן של טובין מיובאים באותו התחום. : (ג) המחירון יימצא לעיון הציבור במשרדי המכון ובמשרד הממונה, וכן יפורסם באתר האינטרנט של המכון וברשומות טעון פרסום ברשומות. == פרק ח': איסורים ופטורים (תיקון: תשע"ד) == @ 13. איסורים (תיקון: תשל"ט, תשע"ז, תשפ"ד-3) : (א) אסור לאדם - :: (1) להשתמש במילה "תקן" לקביעת מפרט או כללים טכניים; הוראות פסקה זו לא יחולו על המכון, לעניין פעולותיו בהתאם לסמכותו לפי חוק זה; :: (2) (((נמחקה);)) :: (3) לתאר מצרך, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת שהיא, תיאור העלול לעורר את הרושם שניתן היתר לסמנו בתו תקן, בתו התעדה או בסימן השגחה, אלא אם נוכח שאמנם ניתן היתר כזה; :: (4) לסמן מצרך באופן העלול לעורר את הרושם, כי המצרך מתאים לדרישות תקן או תקן רשמי, כאשר המצרך אינו עומד בדרישות כאמור, פרט לסימון כחוק בתו תקן או בתו התעדה. :: (5) לתאר או לסמן מצרך באופן העלול לעורר את הרושם כי המכון או מעבדה מאושרת שהוסמכה כאמור [[בסעיף 11ב(1)]] משגיחים על ייצורו, אם אינם משגיחים כאמור. : (ב) בסעיף זה, "מצרך" לרבות האריזה, העטיפה, הסליל או כל דבר אחר, שבהם נמכר המצרך, וכן כל פתק המחובר להם או למצרך. @ 14. הגבלה ברישום סימני מסחר (תיקון: תשי"ח, תשל"ט, תשע"ז) : על אף האמור [[בפקודת סימני המסחר, 1938]], לא יירשם, לאחר שנקבע תו תקן או סימן השגחה, כל סימן מסחרי הדומה לאותו תו תקן או סימן השגחה, או העלול לעורר את הרושם שניתן לבעליו היתר להשתמש באותו תו תקן או סימן השגחה; וכן לא יירשם, אחרי תחילת תקפו של חוק זה, סימן מסחרי הכולל מלה מהמלים המוגנות, אלא בהיתר מאת השר. @ 15. דין מצרך מתוצרת חוץ או המיועד ליצוא : מצרכים מתוצרת חוץ המתאימים לתקנים של ארץ מוצאם, ומצרכים מתוצרת הארץ המיועדים ליצוא והמתאימים לתקנים של הארץ שאליה הם מיועדים, מותר לציין את התאמתם כאמור בסימן מיוחד על המצרך, בתנאי שיצויין על המצרך גם שמו, או סימנו המסחרי הרשום, של היצרן. @ 16. פטור (תיקון: תשע"ב, תשפ"ב, תשפ"ד-3) : (א) השר, בהתייעצות עם השר הממונה, רשאי בצו לפטור, לתקופה שלא תעלה על שנה, ממילוי אחר דרישות התקינה כאמור [[בסעיף 9(א)(1)]], אם נוכח כי יש צורך מיוחד וממשי בכך וכי לא נשקפת ממתן הפטור סכנה לשלומו או בטיחותו של הציבור; לעניין זה, "השר הממונה", כמשמעותו [[בסעיף 8(ד)]]. : (ב) השר רשאי בצו לפטור מחובת סימון בשפה העברית לפי דרישות התקינה כאמור [[בסעיף 9(א)(1)]] מצרכים המיועדים לשיווק בשטחי המועצה הפלסטינית, ובלבד שהטובין יסומנו כנדרש בתקן הרשמי בשפה הערבית; לעניין סעיף קטן זה, "שטחי המועצה הפלסטינית" - השטחים הכלולים, מזמן לזמן, בתחום הסמכות הטריטוריאלית של המועצה לפי הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, שנחתם בוושינגטון בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני, ביום ד' בתשרי התשנ"ו (28 בספטמבר 1995), לרבות נספחיו והמסמכים שנלוו אליו, וכן כל שטח רצועת עזה. :: ((פורסם [[צו התקנים (פטור מחובת סימון בשפה העברית), התשפ"ב-2022]].)) : (ג) השר רשאי, לצורך ייבוא של סוג מסוים של ציוד רפואי הטעון רישום לפי הוראות [[חוק ציוד רפואי, התשע"ב-2012]], לפטור ציוד רפואי כהגדרתו [[בחוק האמור]] מביצוע בדיקת התאמה לתקן רשמי, כולה או חלקה, לצורך ייבואו של הציוד הרפואי, ולדרוש במקומה להמציא מסמכים המעידים על עמידה בתקן או בתקינה בין־לאומית כמשמעותה [[בסעיף 7(ב)]]; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות הממונה לפי [[סעיף 10]]. == פרק ט': אמצעי אכיפה מינהליים (תיקון: תשע"ד) == === סימן א': הטלת עיצום כספי (תיקון: תשע"ד) === @ 16א. עיצום כספי (תיקון: תשע"ד, תשע"ז, תשפ"ב, [י"פ הודעות], תשפ"ד-3) : (א) הפר עוסק הוראה מההוראות לפי חוק זה, כמפורט להלן, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות [[פרק זה]], בסכום של 10,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2014; בשנת 2025, 11,550 ש"ח))), ואם הוא תאגיד - בסכום של 25,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2014; בשנת 2025, 28,890 ש"ח))): :: (1) (((נמחקה);)) :: (2) תחזק, התקין או הפעיל מצרך שלא בהתאם לדרישות תקן רשמי החל עליו, למעט דרישות בדבר סימון המצרך, בניגוד להוראות [[סעיף 9(א1)]]; :: (3) לא הודיע לממונה על פגיעה שנגרמה בשל מצרך, בניגוד להוראות [[סעיף 9(א2)(1)(ב)]]; :: (4) ייצר, מכר או ייצא מצרך שמפרט שלו נקבע כתקן רשמי, או השתמש במצרך כאמור בכל עבודה שהיא, בלי שניתן לו היתר לסמנו בתו תקן או בלי שסימנו בהתאם לתנאי ההיתר, בניגוד להוראות צו שניתן לפי [[סעיף 9(ב)]]; :: (5) לא הודיע או לא פרסם הודעה מטעמו לפי דרישת הממונה, כי מצרך או תהליך עבודה אינו מתאים לדרישות התקינה כאמור [[בסעיף 9(א)(1)]] החלות עליו, בניגוד להוראות [[סעיף 10א(1)]]; :: (6) לא קיים את הוראת הממונה בדבר הפסקת ייצור מצרך, הפסקת מכירה או הצגתו, איסוף מצרך או החזרתו, בניגוד להוראת [[סעיף 10ב(א)]]; :: (6א) לא קיים את הוראת הממונה בדבר הפסקת מכירה או שימוש במצרך, או הפסקת הצגתו לצורך מכירתו, בניגוד להוראת [[סעיף 10ב(א2)]]; :: (7) לא קיים את הוראת הממונה בדבר השמדת מצרך, בניגוד להוראת [[סעיף 10ב(ב)]]; :: (8) סימן חומר או מוצר בתו תקן בלי היתר, בניגוד להוראות [[סעיף 11(ג)]]; :: (9) סימן חומר או מוצר בתו התעדה בלא היתר, בניגוד להוראות [[סעיף 11ב(3)]]. : (א1) יצר, מכר או ייבא עוסק מצרך שלא עומד בדרישות התקינה כאמור [[בסעיף 9(א)(1)(א) עד (ג)]] החלות עליו, למעט דרישות בדבר סימון המצרך, השתמש במצרך כאמור בכל עבודה שהיא או ביצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכיה אינם מתאימים לדרישות כאמור, בניגוד להוראות [[סעיף 9(א)(1)]], רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות [[פרק זה]], לפי העניין: :: (1) אם הוא יבואן - ::: (א) שהוא יחיד - הסכום המתקבל ממכפלה של 10,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022; בשנת 2025, 10,970 ש"ח))) במספר הטובין בתעודת המשלוח או בסכום ה-CIF כפול 10, לפי הנמוך; ::: (ב) שהוא תאגיד - הסכום המתקבל ממכפלה של 25,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022; בשנת 2025, 27,440 ש"ח))) במספר הטובין בתעודת המשלוח או בסכום ה-CIF כפול 10, לפי הנמוך; :: (2) אם הוא עוסק שאינו יצרן או יבואן, שרכש טובין שלא יוצרו בישראל - ::: (א) שהוא יחיד - הסכום המתקבל ממכפלה של 10,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022; בשנת 2025, 10,970 ש"ח))) במספר הטובין שנמצאו באתר שבו התקיים הפיקוח או בסכום הנקוב בחשבונית הספק כפול 10, לפי הנמוך; ::: (ב) שהוא תאגיד - הסכום המתקבל ממכפלה של 25,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022; בשנת 2025, 27,440 ש"ח))) במספר הטובין שנמצאו באתר שבו התקיים הפיקוח או בסכום הנקוב בחשבונית הספק כפול 10, לפי הנמוך; :: (3) אם הוא יצרן או עוסק שרכש טובין שיוצרו בישראל - 10,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022; בשנת 2025, 10,970 ש"ח))), ואם הוא תאגיד - בסכום של 25,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022; בשנת 2025, 27,440 ש"ח))); :: בסעיף זה - "CIF‏" (Cost, Insurance, and Freight) - הסכם משלוח עלות, ביטוח ומשא בין-לאומי, המייצג את החיובים ששילם המוכר לכיסוי עלות ההזמנה. : (א2) (((הוראת שעה לתקופה של חמש שנים מיום 1.1.2025):)) ייצר, מכר או ייבא עוסק מצרך שלא עומד בדרישות התקינה לפי [[סעיף 9(א)(1)(ד)]] החלות עליו, למעט דרישות בדבר סימון המצרך, באותם עניינים המנויים בסעיפי התקנים הרשמיים החלים עליו, השתמש במצרך כאמור בכל עבודה שהיא או ביצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכיה אינם מתאימים לדרישות כאמור, בניגוד להוראות [[אותו סעיף]], רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי בסכומים המפורטים בסעיף קטן (א1) ולפי סוגי העוסקים המנויים באותו סעיף קטן, לפי העניין. : (ב) הפר עוסק הוראה מההוראות לפי חוק זה, כמפורט להלן, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי, לפי הוראות [[פרק זה]], בסכום של 5,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2014; בשנת 2025, 5,770 ש"ח))), ואם הוא תאגיד - בסכום של 15,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2014; בשנת 2025, 17,320 ש"ח))): :: (1) ייצר, מכר או ייצא מצרך שלא מתאים לדרישות התקינה [[בסעיף 9(א)(1)(א) עד (ג)]] החלות עליו, לעניין סימון בניגוד להוראות [[((סעיף)) 9(א)(1)]]; :: (1א) (((הוראת שעה לתקופה של חמש שנים מיום 1.1.2025):)) ייצר, מכר או ייבא מצרך שלא עומד בדרישות התקינה לפי [[סעיף 9(א)(1)(ד)]] החלות עליו, לעניין סימון, באותם עניינים המנויים בסעיפי התקנים הרשמיים החלים עליו; :: (2) תחזק, התקין או הפעיל מצרך שלא בהתאם לדרישות בדבר סימון המצרך בתקן רשמי החל עליו, בניגוד להוראות [[סעיף 9(א1)]]; :: (3) לא הודיע לממונה כי מצרך אינו מתאים לדרישות התקינה [[בסעיף 9(א)(1)]] החלות עליו, בניגוד להוראות [[סעיף 9(א2)(1)(א)]]; :: (4) לא שמר תלונות שהתקבלו אצלו לגבי סיכונים שנגרמו או שעלולים להיגרם ממצרך שחל עליו תקן רשמי, בניגוד להוראות [[סעיף 9(א2)(3)]]. : (ב1) הפרה מעבדה מאושרת הוראה מהוראות לפי חוק זה, כמפורט להלן, רשאי הממונה להטיל עליה עיצום כספי לפי הוראות [[פרק זה]], בסכום של 50,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2017; בשנת 2025, 58,140 ש"ח))): :: (1) נתנה ייעוץ או חוות דעת מקדמית, בניגוד להוראות [[סעיף 12(א2)(6)]]; :: (2) מסרה ביצוע בדיקה למעבדה אחרת, בניגוד להוראות [[((סעיף)) 12(א2)(8)]]; :: (3) ערכה תעודת בדיקה שלא בהתאם להוראות לפי [[סעיף 12(א2)(9)]]; :: (4) נתנה שכר או תגמול אחר לעובדיה, בניגוד להוראות [[סעיף 12(א2)(10)]]; :: (5) ציינה את דבר היותה מעבדה מאושרת בפרסומים או במסמכים, בניגוד להוראות לפי [[סעיף 12(א2)(11)]]; :: (6) לא קבעה נהלים להסדרת פעילותה, בניגוד להוראות [[סעיף 12(א2)(12)]]; :: (7) לא העבירה לממונה אישור רואה חשבון, בניגוד להוראות לפי [[סעיף 12(א2)(13)]]; :: (8) לא שמרה מסמכי בדיקה שערכה, בניגוד להוראות לפי [[סעיף 12(א2)(14)]]; :: (9) לא מסרה דיווח לממונה, בניגוד להוראות [[סעיף 12(א2)(15)]]; :: (10) נתנה תעודת בדיקה בלי שבדקה את התאמתו של מצרך או אחד מחלקיו לתקן, לתקן רשמי, לתקן בין-לאומי שאומץ בתקן רשמי או לתקן אירופי מתואם כהגדרתו [[בסעיף 12(א)(1)]], או נתנה אישור התאמה בלי שבדקה את התאמתו של מצרך או אחד מחלקיו לאסדרה אירופית מאומצת או לאסדרה זרה המנויה [[בתוספת הרביעית]], בניגוד להוראות [[סעיף 12(א)(1)]]. : (ג)(1) על אף האמור בסעיפים קטנים (א1) ו-(ב)(1), מצא הממונה כי מצרך שחל עליו תקן רשמי אינו עומד בדרישות התקינה לפי [[סעיף 9(א)(1)]] החלות עליו, לא יטיל עיצום כספי לפי אותם סעיפים קטנים על עוסק שאינו יצרן או יבואן, ובלבד שמתקיים אחד מאלה: ::: (א) העוסק מחזיק במסמכים המעידים על עמידת המצרך בדרישות התקינה כאמור [[בסעיף 9(א)(1)]], להנחת דעתו של הממונה; ::: (ב) המצרך סומן בתו תקן או בתו התעדה; ::: (ג) העוסק מחזיק בהתחייבות מאת היבואן או היצרן או במסמכים, המעידים על עמידת המצרך בדרישות התקינה כאמור [[בסעיף 9(א)(1)]], להנחת דעתו של הממונה, ובלבד שהעוסק שממנו רכש את המצרך אותר וניתן לנקוט אמצעי אכיפה כלפיו בהתאם להוראות חוק זה, או שהעוסק העביר לממונה מידע ממשי, להנחת דעתו של הממונה, המאפשר לאתר את העוסק שממנו רכש את המצרך, ובלבד ששוכנע כי העוסק לא מנסה לעקוף את ההוראות לפי חוק זה [[ופקודת היבוא והיצוא]] באמצעות יישום סייג זה. :: (2) הממונה יקבע בנוהל הוראות בעניין המסמכים המעידים על קיום התנאים האמורים בפסקה (1); הנוהל יפורסם באתר האינטרנט של המשרד. @ 16ב. הפרה בנסיבות מחמירות (תיקון: תשע"ד) : (א) היה לממונה יסוד סביר להניח כי עוסק הפר (([צ"ל: או מעבדה מאושרת הפרו])) הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור [[בסעיף 16א]], בנסיבות מחמירות, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות [[פרק זה]], ששיעורו פי אחד וחצי מסכום העיצום הכספי שניתן להטיל בשל אותה הפרה לפי [[סעיף 16א]]. : (ב) בסעיף זה, "נסיבות מחמירות" - הפרה הנוגעת למספר רב במיוחד של מצרכים. @ 16ג. הודעה על כוונת חיוב (תיקון: תשע"ד, תשע"ז) : (א) היה לממונה יסוד סביר להניח כי עוסק או מעבדה מאושרת הפרו הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור [[בסעיף 16א]] ([[בפרק זה]] - המפר), ובכוונתו להטיל עליו עיצום כספי לפי [[סעיף 16א]] [[או 16ב]], ימסור למפר הודעה על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ([[בפרק זה]] - הודעה על כוונת חיוב). : (ב) בהודעה על כוונת חיוב יציין הממונה, בין השאר, את אלה: :: (1) המעשה או המחדל ([[בפרק זה]] - המעשה), המהווה את ההפרה; :: (2) סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו; :: (3) זכותו של המפר לטעון את טענותיו לפני הממונה לפי הוראות [[סעיף 16ד]]; :: (4) הסמכות להוסיף על סכום העיצום הכספי בשל הפרה נמשכת או הפרה חוזרת לפי הוראת [[סעיף 16ו]], והמועד שממנו יראו הפרה כהפרה נמשכת לעניין [[הסעיף האמור]]. @ 16ד. זכות טיעון (תיקון: תשע"ד) : מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות [[סעיף 16ג]], רשאי לטעון את טענותיו, בכתב או בעל פה, כפי שיורה הממונה, לפני הממונה, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 45 ימים ממועד מסירת ההודעה, ורשאי הממונה להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על 45 ימים. @ 16ה. החלטת הממונה ודרישת תשלום (תיקון: תשע"ד) : (א) הממונה יחליט, לאחר ששקל את הטענות שנטענו לפי [[סעיף 16ד]], אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות [[סעיף 16ז]]. : (ב) החליט הממונה לפי הוראות סעיף קטן (א) - :: (1) להטיל על המפר עיצום כספי - ימסור לו דרישה, בכתב, לשלם את העיצום הכספי ([[בפרק זה]] - דרישת תשלום), שבה יציין, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה לתשלומו; :: (2) שלא להטיל על המפר עיצום כספי - ימסור לו הודעה על כך, בכתב. : (ג) בדרישת התשלום או בהודעה לפי סעיף קטן (ב) יפרט הממונה את נימוקי החלטתו. : (ד) לא טען המפר את טענותיו לפי הוראת [[סעיף 16ד]], בתוך התקופה האמורה [[באותו סעיף]] או בתוך תקופה ארוכה יותר שנקבעה לפי [[אותו סעיף]], ככל שנקבעה, יראו הודעה זו, בתום אותה תקופה, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור. @ 16ו. הפרה נמשכת והפרה חוזרת (תיקון: תשע"ד) : (א) בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה; לעניין זה, "הפרה נמשכת" - הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור [[בסעיף 16א]], לאחר שנמסרה למפר דרישת תשלום בשל הפרת אותה הוראה. : (ב) בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, סכום השווה לעיצום הכספי כאמור; לעניין זה, "הפרה חוזרת" - הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור [[בסעיף 16א]], בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע. @ 16ז. סכומים מופחתים (תיקון: תשע"ד) : (א) הממונה אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מן הסכומים הקבועים [[בסימן זה]], אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב). : (ב) השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם יהיה ניתן להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים [[בסימן זה]], ובשיעורים שיקבע. : ((פורסמו [[תקנות התקנים (הפחתה של סכומי עיצום כספי), התשע"ט–2018]].)) @ 16ח. סכום מעודכן של העיצום הכספי (תיקון: תשע"ד) : (א) העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא טען את טענותיו לפני הממונה כאמור [[בסעיף 16ד]] - ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב; הוגש ערעור לבית משפט לפי [[סעיף 16טז(א)]] ועוכב תשלומו של העיצום הכספי בידי הממונה או בידי בית המשפט - יהיה העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בערעור. : (ב) סכומי העיצום הכספי הקבועים [[בסעיף 16א]] יתעדכנו ב־1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה - יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ביום העדכון בשנה שקדמה לו; הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; לעניין זה, "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. : (ג) הממונה יפרסם ברשומות הודעה על סכומי העיצום הכספי המעודכנים לפי סעיף קטן (ב). @ 16ט. המועד לתשלום העיצום כספי (תיקון: תשע"ד) : העיצום הכספי ישולם בתוך 45 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור [[בסעיף 16ה]]. @ 16י. ריבית שקלית ודמי פיגורים (תיקון: תשע"ד, תשפ"ד) : לא שילם המפר עיצום כספי במועד, ייווספו עליו, לתקופת הפיגור, ריבית שקלית ודמי פיגורים עד לתשלומו, ויחולו הוראות [[חוק פסיקת ריבית והצמדה]], בשינויים המחויבים. @ 16יא. גבייה (תיקון: תשע"ד) : עיצום כספי ייגבה לאוצר המדינה, ועל גבייתו יחול [[חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995]]. === סימן ב': התראה מינהלית (תיקון: תשע"ד) === @ 16יב. התראה מינהלית (תיקון: תשע"ד, תשע"ז) : (א) היה לממונה יסוד סביר להניח כי עוסק או מעבדה מאושרת הפרו הוראה מההוראות לפי חוק זה, כאמור [[בסעיף 16א]], והתקיימו נסיבות המנויות בנהלים שהורה עליהם הממונה, באישור היועץ המשפטי לממשלה, רשאי הוא להמציא למפר, במקום הודעה על כוונת חיוב, התראה מינהלית לפי הוראות [[סימן זה]] ([[בפרק זה]] - התראה מינהלית); בסעיף קטן זה, "היועץ המשפטי לממשלה" - לרבות משנה ליועץ המשפטי לממשלה שהוא הסמיכו לעניין זה. : (ב) בהתראה מינהלית יציין הממונה מהו המעשה המהווה את ההפרה, יודיע למפר כי עליו להפסיק את ההפרה וכי אם ימשיך בהפרה או יחזור עליה יהיה צפוי לעיצום כספי בשל הפרה נמשכת או הפרה חוזרת, לפי העניין, כאמור [[בסעיף 16ו]], וכן יציין את זכותו של המפר לבקש את ביטול ההתראה לפי הוראות [[סעיף 16יג]]. : (ג) נוהלי הממונה לפי סעיף קטן (א), יהיו באישור היועץ המשפטי לממשלה או משנה ליועץ המשפטי לממשלה שהוא הסמיך לכך והם יפורסמו באתר האינטרנט של המשרד. @ 16יג. בקשה לביטול התראה מינהלית (תיקון: תשע"ד) : (א) נמסרה למפר התראה מינהלית, רשאי הוא לפנות לממונה בכתב, בתוך 45 ימים, בבקשה לבטל את ההתראה בשל אחד מטעמים אלה: :: (1) המפר לא ביצע את ההפרה; :: (2) המעשה שביצע המפר, המפורט בהתראה, אינו מהווה הפרה. : (ב) קיבל הממונה בקשה לביטול התראה מינהלית, לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי הוא לבטל את ההתראה או לדחות את הבקשה ולהשאיר את ההתראה על כנה; החלטת הממונה תינתן בכתב ותימסר למפר בצירוף נימוקים. @ 16יד. הפרה נמשכת והפרה חוזרת לאחר התראה (תיקון: תשע"ד) : (א) נמסרה למפר התראה מינהלית והמפר המשיך להפר את ההוראה שבשלה נמסרה לו ההתראה, ימסור לו הממונה דרישת תשלום בשל הפרה נמשכת כאמור [[בסעיף 16ו(א)]]; מפר שנמסרה לו דרישת תשלום כאמור רשאי לטעון את טענותיו לפני הממונה, לעניין הימשכות ההפרה וסכום העיצום הכספי, ויחולו הוראות [[סעיפים 16ד]] [[ו-16ה]] בשינויים המחויבים. : (ב) נמסרה למפר התראה מינהלית והמפר חזר והפר את ההוראה שבשלה נשלחה לו ההתראה, בתוך שנתיים מיום מסירת ההתראה, יראו את ההפרה הנוספת כאמור כהפרה חוזרת לעניין [[סעיף 16ו(ב)]], והממונה ימסור למפר הודעה על כוונת חיוב בשל ההפרה החוזרת; מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב כאמור, רשאי לטעון את טענותיו לפני הממונה ויחולו הוראות [[סעיפים 16ד]] [[ו־16ה]] בשינויים המחויבים. === סימן ג': הוראות כלליות (תיקון: תשע"ד) === @ 16טו. עיצום כספי בשל הפרה לפי חוק זה ולפי חוק אחר (תיקון: תשע"ד) : על מעשה אחד המהווה הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה המנויות [[בסעיף 16א]] ושל הוראה מההוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד. @ 16טז. ערעור (תיקון: תשע"ד, תשפ"ד) : (א) על דרישת תשלום ועל התראה מינהלית ניתן לערער לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט השלום; ערעור כאמור יוגש בתוך 45 ימים מיום שנמסרה למפר דרישת התשלום או מיום שנמסרה החלטת הממונה בבקשה לביטול ההתראה המינהלית. : (ב) אין בהגשת ערעור כאמור בסעיף קטן (א), כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא אם כן הסכים לכך הממונה או שבית המשפט הורה על כך. : (ג) החליט בית המשפט, לאחר ששולם העיצום הכספי, לקבל ערעור שהוגש לפי סעיף קטן (א), והורה על החזרת סכום העיצום הכספי ששולם או על הפחתת העיצום הכספי, יוחזר הסכום ששולם או כל חלק ממנו שהופחת, לפי העניין, בתוספת ריבית שקלית מיום תשלומו עד יום החזרתו, ויחולו הוראות [[חוק פסיקת ריבית והצמדה]] לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. @ 16יז. פרסום (תיקון: תשע"ד) : (א) הטיל הממונה עיצום כספי לפי [[פרק זה]], יפרסם באתר האינטרנט של המשרד וכן בדרך נוספת אם החליט על כך, את הפרטים שלהלן, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי: :: (1) דבר הטלת העיצום הכספי; :: (2) מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי ונסיבות ההפרה; :: (3) סכום העיצום הכספי שהוטל; :: (4) אם הופחת סכום העיצום הכספי - הנסיבות שבשלהן הופחת סכום העיצום ושיעורי ההפחתה; :: (5) פרטים על אודות המפר, הנוגעים לעניין; :: (6) שמו של המפר - אם הוא תאגיד. : (ב) הוגש ערעור על דרישת תשלום לפי [[סעיף 16טז]], יפרסם הממונה את דבר הגשת הערעור ואת תוצאותיו, בדרך שבה פרסם את דבר הטלת העיצום הכספי. : (ג) על אף האמור בסעיף קטן (א)(6), רשאי הממונה לפרסם את שמו של מפר שהוא יחיד, אם סבר שהדבר נחוץ לצורך אזהרת הציבור. : (ד) על אף האמור בסעיף זה, לא יפרסם הממונה פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי [[סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998]], וכן רשאי הוא שלא לפרסם פרטים לפי סעיף זה, שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי [[סעיף 9(ב) לחוק האמור]]. : (ה) פרסום באתר האינטרנט של המשרד כאמור בסעיף קטן (א) בנוגע לעיצום כספי שהוטל על תאגיד יהיה לתקופה של ארבע שנים, ובנוגע לעיצום כספי שהוטל על יחיד - שנתיים; השר, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע הוראות בדבר הדרכים שימנעו, ככל הניתן, את אפשרות העיון בפרטים שפורסמו לפי סעיף קטן (א), לאחר שחלפה תקופת הפרסום האמורה; לא הותקנו תקנות כאמור, לא יהיה הממונה רשאי לפרסם באתר האינטרנט כאמור בסעיף קטן (א). :: ((פורסמו [[תקנות התקנים (אופן פרסום בדבר הטלת עיצום כספי), התשפ״א–2021]].)) @ 16יח. שמירת אחריות פלילית (תיקון: תשע"ד, תשפ"ד) : (א) תשלום עיצום כספי או המצאת התראה מינהלית, לפי [[פרק זה]], לא יגרעו מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה המנויות [[בסעיף 16א]], המהווה עבירה. : (ב) מסר הממונה למפר הודעה על כוונת חיוב או המציא לו התראה מינהלית, בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא יוגש נגדו כתב אישום בשל אותה הפרה, אלא אם כן התגלו עובדות או ראיות חדשות המצדיקות זאת. : (ג) הוגש נגד אדם כתב אישום בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא ינקוט נגדו הממונה הליכים לפי [[פרק זה]] בשל אותה הפרה, ואם הוגש כתב אישום בנסיבות האמורות בסעיף קטן (ב) לאחר שהמפר שילם עיצום כספי - יוחזר לו הסכום ששולם בתוספת ריבית שקלית מיום תשלומו ועד יום החזרתו, ויחולו הוראות [[חוק פסיקת ריבית והצמדה]] לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. == פרק י': עונשין (תיקון: תשע"ד) == @ 17. ענשים (תיקון: תשי"ח, תשכ"ו, תשל"ט, תשס"ה) : (א) (((בוטל).)) : (א1) העובר על תקנה לפי חוק זה, דינו - מאסר ששה חדשים או קנס 25,000 לירות. : (ב) (((בוטל).)) : (ג) (((בוטל).)) @ 17א. עבירות ועונשין (תיקון: תשס"ה, תשע"ד, תשע"ז, תשפ"ב) : (א) העושה אחד מאלה, דינו - מאסר 18 חודשים או כפל הקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) בחוק העונשין, התשל"ז-1977]] (להלן - חוק העונשין) - :: (1) מייצר, מוכר או מייבא מצרך שלא עומד בדרישות התקינה [[בסעיף 9(א)(1)(א) עד (ג)]] החלות עליו, למעט דרישות בדבר סימון המצרך, או מבצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכיה אינם עומדים בדרישות כאמור, בניגוד להוראות [[סעיף 9(א)(1)(א) עד (ג)]]; :: (2) מתחזק, מתקין או מפעיל מצרך שלא בהתאם להוראות או לדרישות שנקבעו לגביו בתקן הרשמי, למעט דרישות בדבר סימון המצרך הקבועות בתקן רשמי, בניגוד להוראת [[סעיף 9(א1)]]; :: (3) (((נמחקה);)) :: (4) (((נמחקה);)) :: (5) לא ממלא אחר הוראה מהוראות צו מינהלי בניגוד [[לסעיף 17ג]]. : (א1) העושה אחד מאלה, דינו - מאסר שנה או קנס כאמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]: :: (1) מפריע לממונה או לאדם שהוסמך על ידו להשתמש בסמכויותיו לפי הוראות [[סעיף 10(ב)(1) או (ב1)(1) או (2)]], או לא ממלא אחר הוראה או דרישה של הממונה או של אדם שהוסמך על ידו, בניגוד להוראות [[סעיף 10(ב)(2) או (4)]]; :: (2) מסמן חומר או כל מוצר בתו תקן בניגוד להוראות [[סעיף 11(ג)]] [[או 11ב(3)]]; :: (3) מייבא מצרך שלא עומד בדרישות התקינה כאמור [[בסעיף 9(א)(1)(א) עד (ג)]] לגבי סימון בלבד, בניגוד להוראות [[אותו סעיף]]. : (ב) העושה אחד מאלה, דינו - מאסר שישה חודשים או קנס כאמור [[בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין]] - :: (1) מייצר או מוכר מצרך שלא עומד בדרישות לגבי סימון בלבד, בניגוד להוראות [[סעיף 9(א)(1)(א) עד (ג)]]; :: (2) מתחזק, מתקין או מפעיל מצרך שלא בהתאם לדרישות בדבר סימון המצרך שנקבעו לגביו בתקן הרשמי, בניגוד להוראות [[סעיף 9(א1)]]; :: (3) מייצר או מוכר מצרך החייב בסימון בתו תקן, כשהוא אינו מסומן בתו תקן, בניגוד להוראות צו לפי [[סעיף 9(ב)]]; :: (3א) מייצר או מוכר מצרך ומסמן אותו בתו תקן בלא היתר מאת המכון או שלא בהתאם לתנאי ההיתר, בניגוד להוראות [[סעיף 9(ב)]]; :: (4) משתמש במילה "תקן", בניגוד להוראות [[סעיף 13(א)(1)]]; :: (5) מתאר או מסמן מצרך בניגוד להוראות [[סעיף 13(א)(3), (4) או (5)]]. : (ב1) הנותן תעודת בדיקה או אישור לפי [[סעיף 12]], בלי שיש בידו אישור לפי [[סעיף 12(א)]], דינו - מאסר שנה או כפל הקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]. : (ב2) הנותן תעודת בדיקה לפי [[סעיף 12(א)(1)]] בלי שבדק את התאמתו של מצרך או אחד מחלקיו לתקן, לתקן רשמי, לתקן בין-לאומי שאומץ בתקן רשמי או לתקן אירופי מתואם כהגדרתו [[בסעיף האמור]] או הנותן אישור לפי [[הסעיף האמור]] בלי שבדק את התאמתו של מצרך או אחד מחלקיו לאסדרה אירופית מאומצת או לאסדרה זרה המנויה [[בתוספת הרביעית]] - דינו מאסר 18 חודשים או כפל הקנס כאמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]. : (ב3) עוסק המייצר או מייבא מצרך שחל עליו תקן רשמי ואשר בשל אחת מהנסיבות המפורטות להלן עלול לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, וכל זאת בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס פי שלושה מהקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]], ולעניין מי שמוכר מצרך כאמור - דינו מאסר 18 חודשים או כפל הקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]: :: (1) המצרך הוא חומר כימי אשר בשל הרכבו או אריזתו עלול לגרום להרעלה או לסיכון חיי אדם בדרך אחרת; :: (2) המצרך מכיל חומר כימי אשר בשל מינונו עלול לגרום לחבלה או לסכן חיי אדם בדרך אחרת; :: (3) המצרך מופעל על ידי חשמל או סוללות ובשל כך עלול לגרום לקצר חשמלי, חשמול, התחממות יתר, התלקחות או שריפה; :: (4) המצרך עלול לגרום לחנק או לפגיעה במערכת הנשימה בהתחשב בקהל היעד שאליו מיועד המצרך; :: (5) המצרך עלול לגרום לנפילה, להתלכדות חלקי גוף או לחבלה בשל מבנהו, חוזקו או תצורתו; :: (6) המצרך הוא אריזת לחץ, ובכלל זה אירוסול, מכל גז ומצת, העלול לגרום להתפוצצות, התלקחות או הדף בשל לחץ עודף או אריזה לקויה; :: (7) המצרך מיועד לבנייה או להתקנה במבנה או בתשתית, ויש בו כשל מבני, הנדסי, כימי או אחר העלול לגרום לקריסת המבנה או התשתית או חלק מהם; :: (8) המצרך כולל מערכות אלקטרוניות אשר עלולות לגרום להפרעות אלקטרומגנטיות; :: (9) לא צורפה למצרך או לא סומנה על גבי המצרך אזהרת שימוש באופן שתואם לסכנה העלולה להיווצר מאופן השימוש בו, תנאי אחזקתו, תנאי אחסונו או הגבלת הגיל בשימוש בו; :: (10) המצרך הוא מיתקן גז כהגדרתו [[בחוק הגז הפחמימני המעובה, התשפ"א-2020]], העלול לגרום לדליפה לא מבוקרת של גז פחמימני מעובה כהגדרתו [[בחוק האמור]] (בחוק זה - גז פחמימני מעובה). : (ג)(1) היתה העבירה כאמור בסעיפים קטנים (א), (א1) או (ב) עבירה נמשכת, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף בשיעור של חמישה אחוזים מסכום הקנס הקבוע לאותה עבירה, לכל יום שבו נמשכת העבירה מעבר לתקופת הזמן שנקבעה בהתראה בכתב שנמסרה על ידי הממונה או מי שהוסמך על ידו, על ביצוע אותה העבירה. :: (2) על מסירת התראה לפי סעיף קטן זה יחולו הוראות [[סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982]], בדבר המצאת מסמכים, בשינויים המחויבים. : (ד) נעברה עבירה לפי סעיף זה בידי תאגיד, דינו - כפל הקנס הקבוע לעבירה. : (ה) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי חוק זה רשאי, נוסף על כל עונש שהוא מוסמך להטיל, לצוות על חילוטו של מצרך שנעברה בו העבירה או על התיקון או ההשמדה של המצרך; ציווה בית המשפט כאמור, יחולו הוראות [[סעיפים 40 עד 42 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969]], בשינויים המחויבים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 17ב. אחריות נושא משרה בתאגיד (תיקון: תשס"ה) : (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי [[סעיף 17א]] על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו, המפר את חובתו האמורה, דינו - הקנס האמור [[בסעיף 61(א)(3) בחוק העונשין]]; לענין סעיף זה "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה, ולענין העבירות לפי [[פסקאות (1), (2) ו־(5) של סעיף 17א(א)]], גם דירקטור. : (ב) נעברה עבירה לפי [[סעיף 17א]] על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. == פרק י"א: צווים והתחייבות (תיקון: תשע"ד) == @ 17ג. צו מינהלי (תיקון: תשס"ה, תשע"ד) : (א) נוכח הממונה כי עקב הפרה של הוראה מהוראות [[סעיף 9(א) או (א1)]] נגרמת פגיעה בבריאות הציבור, בבטיחותו או באיכות הסביבה, או קיימת הסתברות גבוהה שתיגרם פגיעה כאמור, וטרם הוגש כתב אישום, רשאי הוא לצוות על מי שגרם לפגיעה או על מי שעומד לעשות כן, להפסיק את המעשה הגורם לפגיעה או להימנע מעשיית המעשה, הכל באופן שנקבע בצו (בסעיף זה - צו מינהלי). : (א1) לא יינתן צו מינהלי כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שניתנה למי שגרם לפגיעה או למי שעומד לעשות כן, הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו; לא ניתן לאתר בשקידה סבירה את מי שגרם לפגיעה או את מי שעומד לעשות כן, תינתן לו ההזדמנות כאמור לאחר שאותר, ככל שהיה ניתן לאתרו בשקידה סבירה. : (א2) על אף האמור בסעיף קטן (א1), מצא הממונה כי יש אפשרות ממשית לפגיעה מיידית בבריאות הציבור, בבטיחותו או באיכות הסביבה, רשאי הממונה לתת צו מינהלי למי שגרם לפגיעה או למי שעומד לעשות כן כאמור באותו סעיף קטן, גם בלי שניתנה הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו, אם סבר שיהיה במתן ההזדמנות כאמור כדי לסכל את מטרת הצו, ובלבד שהזדמנות כאמור תינתן בהקדם האפשרי לאחר מכן. : (ב) תוקפו של צו מינהלי כאמור בסעיף קטן (א) יהיה לתקופה שיורה הממונה, ושלא תעלה על שישים ימים מיום שניתן; בתום התקופה של שישים הימים רשאי הממונה להאריך את תוקפו של הצו המינהלי לתקופה נוספת של שלושים ימים, באישור בית המשפט המוסמך לדון בעבירה על פי חוק זה; הוראות סעיף קטן זה לא יגרעו מסמכותו של בית המשפט לפי [[סעיף 17ד]]. : (ג) הרואה את עצמו נפגע על ידי צו שניתן לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ב) רשאי לבקש את ביטולו בבית המשפט המוסמך לדון בעבירה על פי חוק זה. : (ד) בקשה לפי סעיף קטן (ג) תידון במעמד שני הצדדים. : (ה) הוראות סעיף זה באות להוסיף על סמכויות הממונה לפי הוראות [[סעיף 10]]. @ 17ד. צו זמני (תיקון: תשס"ה) : (א) הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, לצוות על הנאשם בצו עשה, צו אל תעשה או בכל סעד אחר שיחליט, ככל שיראה לנכון בנסיבות הענין, למנוע, להפסיק או לצמצם את הפגיעה בבריאות הציבור, בבטיחותו או באיכות הסביבה (בסעיף זה - צו זמני). : (ב) תוקפו של צו זמני יהיה לתקופה שיורה בית המשפט ויכול שיהיה עד לגמר ההליכים בבית המשפט. : (ג) לא ייתן בית המשפט צו זמני אלא לאחר שנתן לנאשם הזדמנות להשמיע את טענותיו; הדיון יתקיים במעמד שני הצדדים. : (ד) הרואה את עצמו נפגע מצו זמני רשאי לערור על החלטת בית המשפט; בית המשפט שלערעור ידון בערר בשופט אחר ורשאי הוא לקיים, לשנות או לבטל החלטה שעליה עוררים, או לתת החלטה אחרת במקומה. @ 17ה. התחייבות (תיקון: תשס"ה) : (א) היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם עבר עבירה לפי הוראות חוק זה (בסעיף זה [[ובסעיף 17ו]] - העבירה), למעט עבירה מינהלית, כמשמעותה [[בחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985]], שהוטל בשלה קנס מינהלי לפי [[החוק האמור]], רשאי הוא, באישור מי שהיועץ המשפט לממשלה הסמיך לכך ובהסכמת האדם, לקבל ממנו התחייבות בכתב לעשות אחד או יותר מאלה (בסעיף זה [[ובסעיף 17ו]] - כתב התחייבות): :: (ו) להימנע ממעשה או ממחדל המפורט בכתב ההתחייבות, אשר לדעת הממונה מהווה עבירה לפי חוק זה; :: (2) להחזיר, בתקופה שיורה הממונה, כסף או נכס, שקיבל אגב ביצוע העבירה; :: (3) לפרסם מודעות ברבים בענין העבירה ובענין כתב ההתחייבות, כפי שיורה הממונה, ובתקופה שיורה. : (ב) לכתב ההתחייבות תצורף ערובה בסכום שיקבע הממונה לפי הענין, ושלא יעלה על גובה הקנס הקבוע לעבירה לגבי אותו אדם, ולתקופה שיקבע ושלא תעלה על שנתיים; ערובה יכול שתינתן בערבים או בלי ערבים; בסעיף זה [[ובסעיף 17ו]], "ערובה" - עירבון כספי או ערבות עצמית. @ 17ו. תוצאות הפרת ההתחייבות (תיקון: תשס"ה) : (א) מסר אדם התחייבות לפי הוראות [[סעיף 17ה(א)(1)]], לא יועמד לדין בשל העבירה ששימשה עילה למתן ההתחייבות ושנעשתה עד למתן ההתחייבות. : (ב) הורשע ארם בעבירה שהתחייב להימנע ממנה לפי [[סעיף 17ה(א)(1)]], רשאי בית המשפט בגזר הדין, נוסף על כל עונש שהוא מוסמך להטיל, לצוות על השארת הערובה בתוקפה, על חידושה או על חילוטה, כולה או מקצתה, או לצוות על מתן ערובה חדשה. : (ג) הפר אדם את התחייבותו האמורה [[בסעיף 17ה(א)(2) או (3)]], רשאי הממונה לחלט את הערובה, כולה או מקצתה, לטובת אוצר המדינה. : (ד) השר יקבע כללים בדבר אופן הפעלת סמכותו של הממונה לפי סעיף קטן (ג). == פרק י"ב: הוראות שונות (תיקון: תשע"ד) == @ 18. הוראות חוק אחר : האמור בחוק זה אינו בא לגרוע מכל חוק אחר. @ 19. דין המדינה : לגבי הוראות חוק זה דין המדינה ומוסדותיה כדין כל אדם אחר. @ 20. דין המכון כדין המדינה (תיקון: תשל"ט) : לענין תשלום מסים ותשלומי חובה אחרים המגיעים למדינה או לרשות מקומית, דין המכון כדין המדינה. @ 21. דין עובדי המכון (תיקון: תשל"ט, תשפ"ב) : דין עובדי המכון כדין עובדי המדינה לענין חיקוקים אלה: : (1) [[פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971]]; : (2) [[פקודת הנזיקין [נוסח חדש]]]; : (3) [[חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי"ט-1959]]; : (4) [[חוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1979]]; : (5) [[חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]]; : (6) [[חוק העונשין]] - הוראות הנוגעות לעובדי ציבור; : (7) [[חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969]]. @ 21א. העברת כספים חד-פעמית מהמכון לאוצר המדינה (תיקון: תשפ"ד-2) : המכון יעביר לאוצר המדינה סכום של 105 מיליון שקלים חדשים מהעודפים שלו בתוך שישה חודשים מיום תחילתו של [[25:4192817|חוק התקנים (תיקון מס' 18), התשפ"ד-2024]] (((ביום 5.3.2024))); בסעיף זה, "עודפים" - סכומים הכלולים בהון העצמי של המכון ומקורם ברווח הנקי שלו, כפי שנקבע לפי כללי חשבונאות מקובלים, כמפורט בדוחות הכספיים האחרונים של המכון שפורסמו לפני העברת הסכום כאמור. @ 22. מצרכים המיועדים לצבא (תיקון: תשל"ט, תשע"ז) : הוראות [[סעיף 9]] לא יחולו על כל ציוד צבאי המיועד לצבא־הגנה לישראל, אם שר הבטחון שיחרר אותו, בתעודה בחתימת ידו, מהוראות [[הסעיף האמור]], והודיע על כך בכתב לשר. @ 23. העברת סמכויות (תיקון: תשל"ט, תשע"ד, תשע"ז) : השר רשאי, בכתב העברה שהודעה עליו פורסמה ברשומות, להעביר לממונה סמכויותיו לפי חוק זה, כולן או מקצתן, פרט לסמכות להתקין תקנות, לאשר את תקנון המכון והסמכות למנות את הממונה. @ 24. הוראות מעבר (תיקון: תשל"ט) : (א) בסעיף זה - ::- "החברה הקיימת" פירושו - החברה המוגבלת בערבות הרשומה בשם "מכון התקנים הישראלי"; ::- "זכויות של חברה" פירושו - כל הנכסים שבבעלותה או שבהחזקתה, מקרקעים ומטלטלים, כל זכות ראויה או מוחזקת, וכל טובת הנאה שיש לה בכל נכס וכל החובות שחייבים לה וכל ההתחייבויות הקיימות כלפיה; ::- "התחייבויות של חברה" פירושו - החובות שהיא חייבת בהם וההתחייבויות שהיא קיבלה על עצמה כחוק; ::- "תקנות ההתאגדות" לרבות תזכיר ההתאגדות. : (ב) ביום תחילת תקפו של חוק זה יעברו למכון כל הזכויות וההתחייבויות של החברה הקיימת. : (ג) עד שייקבע התקנון - :: (1) ישמשו תקנות ההתאגדות של החברה הקיימת תקנון כמשמעותו בחוק זה, בשינויים הנובעים מהוראות חוק זה ובשינויים המחוייבים לפי הענין; :: (2) ישמשו המועצה הכללית והועד הפועל של החברה הקיימת כמועצה הכללית וכועד הפועל של המכון, אלא שיצורפו לועד הפועל, מיום תחילת תקפו של חוק זה, שלושה חברים שנתמנו על ידי הממשלה. : (ד) כל מי שהיה חבר בחברה הקיימת ערב תחילת תקפו של חוק זה, יהיה לחבר המכון ודינו יהיה לכל דבר כאילו נהיה לחבר במכון בהתאם לתקנון. : (ה) מיפרטים וכללים טכניים של תהליכי עבודה, אשר לפני תחילת תקפו של חוק זה פורסמו, על ידי החברה הקיימת, בשם תקנים ישראליים ואשר היו קיימים בתקנים ישראליים ערב תחילת תקפו של חוק זה, יראו אותם כאילו נקבעו בתקנים כאמור [[בסעיפים 6]] [[ו־7]]. @ 25. ביצוע ותקנות (תיקון: תשל"ט, תשע"ז) : השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו, לרבות תקנות הקובעות אגרות לצורך חוק זה. @ 26. שינוי [[התוספת הראשונה]] (תיקון: תשע"ז) : השר רשאי, בצו, בהסכמת ראש הממשלה ושר האוצר, לשנות את [[התוספת הראשונה]]. @ 27. שינוי גופים המנויים בחוק (תיקון: תשע"ז) : (א) ראה השר כי התקיימה אחת מהנסיבות המפורטות להלן ביחס לגוף המנוי בחוק זה שלא הוקם לפי דין ואינו מוסד ממוסדות המדינה (בסעיף זה - גוף המנוי בחוק), רשאי הוא, בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע [[בתוספת השנייה]], גוף דומה אחר אשר יבוא במקומו, ובלבד ששוכנע שהגוף הדומה האחר הוא גוף בעל מעמד והשפעה משמעותית על המשק ומתאים, מבחינת מטרותיו ופעילותו המשקית, לבוא במקום הגוף המנוי בחוק: :: (1) שונו מטרותיו של הגוף המנוי בחוק כפי שהן מנויות בתקנונו, או שונה תקנונו ויש בשינוי כדי להשפיע באופן מהותי על פעולותיו של הגוף; :: (2) הגוף המנוי בחוק פוצל או מוזג עם גוף אחר ויש בכך כדי להשפיע באופן מהותי על פעילות הגוף היוצא; :: (3) הגוף המנוי בחוק מצוי בהליכי פירוק או ניתן לגביו צו כינוס, צו כינוס נכסים או צו הקפאת הליכים לפי כל דין; :: (4) הגוף המנוי בחוק חדל מלפעול ואם הוא חברה - נמחק או חוסל. : (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו על גוף אף אם אינו תאגיד ועל תאגיד אף אם אינו חברה, בהתאמת המונחים הנובעת מטיבו של הגוף ובשינויים המחויבים. @ 28. פרסום הנחיות והוראות הממונה (תיקון: תשע"ז) : הממונה יפרסם הנחיות והוראות שהורה לפי חוק זה, למעט הנחיות והוראות שנתן באופן פרטני, באתר האינטרנט של המשרד, באופן שיאפשר מעקב אחרי שינויים ותיעודם לאורך זמן. == תוספת ראשונה (תיקון: תשע"ז) == ==== ((([[סעיף 1]], ההגדרה "שינוי לאומי מתחייב", [[וסעיף 26]]))) ==== === שינוי לאומי מתחייב === @ 1. : התאמות לשפה, ובכלל זה התאמות של הוראות הפעלה, הוראות סימון או אזהרות, או הוראות אחרות הקבועות בתקן בין-לאומי או במסמך מחייב של גורם בין-לאומי, וכן הוראות אחרות שעניינן התאמות לשפה, שלדעת הממונה חיוניות לשמירה על בטיחות או בריאות הציבור, בהתאם למתכונת שנקבעה בתקן הבין-לאומי. @ 2. : דרישות הנגזרות מהוראות חיקוק בישראל והפניות להוראות כאמור. @ 3. : התאמת הפניות בתקן המאמץ תקן בין-לאומי, לחקיקה של מדינת חוץ או למסמך מחייב של גורם בין-לאומי או לדרישות המופיעה בחקיקה או במסמך מחייב כאמור הרלוונטיות לתקן. @ 4. : הפנייה לתקנים בין-לאומיים אחרים או לחלקים בהם, ובלבד שההפניה היא לתקן הבין-לאומי עצמו או שהתקן הבין-לאומי אומץ כלשונו, או מכיל שינויים לאומיים מתחייבים לפי [[תוספת זו]], למעט לפי פרט זה, או שקיימים בו, כפי שאומץ, שינויים לאומיים מיוחדים שאושרו על ידי השרים. == תוספת שנייה (תיקון: תשע"ז) == ==== ((([[סעיף 27]]))) ==== === שינוי גופים המנויים בחוק === == תוספת שלישית (תיקון: תשפ"ב, ק"ת תשפ"ב) == ==== ((([[סעיף 9(א)(1)(ב) ו-(5)(ב)]]))) ==== === תקנים מוחרגים === @ (תיקון: ק"ת תשפ"ב-2, ק"ת תשפ"ג-3, ק"ת תשפ"ג-4, ק"ת תשפ"ג-5, ק"ת תשפ"ג-6, ק"ת תשפ"ג-7, ק"ת תשפ"ד, ק"ת תשפ"ד-2, ק"ת תשפ"ד-3, ק"ת תשפ"ד-5, ק"ת תשפ"ד-6) : {| ! width="20%" | מספר התקן !! width="30%" | שם התקן !! width="30%" | תנאים מיוחדים !! width="20%" | הוראות מיוחדות |- | ת"י 1 || צמנט: צמנט רגיל || לעניין צמנט שאינו עומד בהגבלות לעניין כמות הכרום לפי דרישות סעיף 7.3.1 של ת"י 1 לצמנט מיובא בתפזורת ו/או בשקיות שנקבע על פי הרגולציה האירופית REACH 1907/2006 ודרישות שונות ממדינה למדינה (שיטת בדיקה לפי EN196-10) || |- | ת"י 5 חלק 1 || בלוקי בטון: בלוקי קיר || || |- | ת"י 6 || אריחי רצפה מטראצו || || |- | ת"י 8 || מוצרי בטון טרומיים לריצוף || || |- | ת"י 19 || אבני שפה ואבני תעלה טרומות מבטון || || |- | ת"י 20 חלק 1 || מנורות: דרישות כלליות ובדיקות || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.1 || מנורות: מנורות קבועות למטרות כלליות || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.2 || מנורות: דרישות מיוחדות - מנורות גומחה || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.3 || מנורות: דרישות מיוחדות - מנורות לתאורת כבישים ורחובות || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.4 || מנורות: דרישות מיוחדות - מנורות לתאורת כבישים ורחובות || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.5 || מנורות: דרישות מיוחדות - מנורות הצפה || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.6 || מנורות: מנורות בעלות שנאי מובנה לנורות עם נימת להט || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.7 || מנורות: מנורות מיטלטלות לשימוש בגינות || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.8 || מנורות: דרישות מיוחדות - פנסי יד || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.9 || מנורות: מנורות צילום ומנורות קולנוע (לא מקצועיות) || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.10 || מנורות: דרישות מיוחדות - מנורות מיטלטלות לילדים || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.11 || מנורות: מנורות לאקווריון || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.17 || מנורות: מנורות לתאורת במות ואולפני טלוויזיה וקולנוע (לשימוש בתוך מבנה ומחוצה לו) || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.18 || מנורות: דרישות מיוחדות - מנורות לברכות שחייה ולשימושים דומים || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.19 || מנורות: מנורות למובלי אוויר (דרישות בטיחות) || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.20 || מנורות: דרישות מיוחדות - שרשרות תאורה || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.22 || מנורות: דרישות מיוחדות - מנורות לתאורת חירום || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.23 || מנורות: דרישות מיוחדות - מערכות תאורה לנורות להט למתח נמוך מאוד || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 20 חלק 2.25 || מנורות: דרישות מיוחדות - מנורות לשימוש באתרים רפואיים של בתי חולים ומוסדות רפואיים || לעניין מנורות מסוג 0 || |- | ת"י 23 חלק 3 || מכללי דלתות עץ או/וגם מכללי דלתות לבודות: דלתות לבודות סובבות || || |- | ת"י 27 || צינורות גליליים מבטון ומבטון מזוין || || |- | ת"י 32 חלק 1.1 || תקעים ובתי-תקע לשימוש ביתי ולשימושים דומים: תקעים ובתי-תקע חד-מופעיים לזרמים עד 16 אמפר - דרישות כלליות || || |- | ת"י 32 חלק 2.5 || תקעים ובתי-תקע לשימוש ביתי ולשימושים דומים: דרישות ייחודיות למתאמים || || |- | ת"י 33 חלק 1 || מפסקים חשמליים לשימוש בבתי מגורים ובמיתקני חשמל קבועים דומים: דרישות כלליות || || |- | ת"י 37 חלק 1 || לבידים: לבידים רגילים || || |- | ת"י 37 חלק 2 || לבידים: לבידים עם מילא פסיסי עץ || || |- | ת"י 61 חלק 1 || מגוף טריז עשוי יצקת ברזל: מגוף טריז בעל אטימה רכה || לעניין מגופים שבאים במגע עם מי שתייה || |- | ת"י 61 חלק 2 || מגוף טריז עשוי יצקת ברזל: מגוף טריז בעל אטימה קשה || לעניין מגופים שבאים במגע עם מי שתייה || |- | ת"י 66 || מטפים מיטלטלים של קצף או מים או כימיקל רטוב המכילים גז סניקה: המטפה || || |- | ת"י 69 || מחממי מים חשמליים - מחממים בעלי ויסות תרמוסטטי ובידוד תרמי || || |- | ת"י 70 חלק 1 || מכלים מיטלטלים למילוי חוזר, לגזים פחמימניים מעובים (גפ"ם): תכן ומבנה || || |- | ת"י 70 חלק 2 || מכלים מיטלטלים למילוי חוזר, לגזים פחמימניים מעובים (גפ"ם): בדיקות תקופתיות || || |- | ת"י 90 חלק 2 || בנזין לרכב מנועי: בנזין נטול עופרת || || |- | ת"י 100 || קרוסין || || |- | ת"י 107 חלק 1 || סולר: סולר למנועי דיזל || || |- | ת"י 107 חלק 2 || סולר: סולר להסקה || || |- | ת"י 129 חלק 1 || מטפים מיטלטלים: תחזוקה || || |- | ת"י 139 || נוזל על בסיס חומרים פעילי–שטח סינתטיים לניקוי ידני של כלי אוכל, מינואר 1990 || || {{מוקטן|בתוקף עד יום כ"ו באב התשפ"ג (13 באוגוסט 2023)}} |- | ת"י 139 || נוזל לניקוי כלים ידני, מיוני 2022 || || {{מוקטן|בתוקף מיום י"ד בסיוון התשפ"ב (13 ביוני 2022)}} {{ש}} ((הערה: מאושר ליבוא תחת אסדרה זרה לפי [[תוספת 4|התוספת הרביעית לחוק התקנים]].)) |- | ת"י 158 חלק 1 || מיתקנים לגזים פחמימניים מעובים (גפ"מ): מאגרים || || |- | ת"י 158 חלק 2 || מיתקנים לגזים פחמימניים מעובים (גפ"מ): התקנה של צנרת ואבזרים || || |- | ת"י 158 חלק 3 || מיתקנים לגזים פחמימניים מעובים (גפ"מ): התקנת מכשירים צורכי גפ"מ || || |- | ת"י 158 חלק 4 || מיתקנים לגזים פחמימניים מעובים (גפ"מ): בדיקות || || |- | ת"י 169 || ברז בית מסגסוגת נחושת || || |- | ת"י 172 || מכלי זכוכית למוצרי מזון ומשקאות || || |- | ת"י 215 חלק 1 || רעפים: רעפי חרסית משתלבים || || |- | ת"י 221 || טרפנטין מינרלי || || |- | ת"י 222 || מגופים מתוברגים מסגסוגת נחושת || || |- | ת"י 240 || סבון תמרוקים || || |- | ת"י 251 || מחמים חשמליים לחימום מי שתייה ולהרתחתם לשימוש ביתי ולשימושים דומים || || |- | ת"י 261 || תמיסות נתרן תת כלוריתי || || |- | ת"י 272 || שסתומים מסגסוגת נחושת: שסתום אלכסוני || || |- | ת"י 299 || סימון מוצרי זהב ובדיקתם || || |- | ת"י 314 || אריחי קרמיקה: הגדרות, מיון, איפיונים וסימון || למעט אריחי קרמיקה המיועדים לחיפוי קירות בלבד || |- | ת"י 318 || מטפי פחמן דו-חמצני מיטלטלים || || |- | ת"י 365 חלק 1 || ציוד לכיבוי אש: זרנוקים אטומים שטוחים || || |- | ת"י 365 חלק 2 || ציוד לכיבוי אש: מצמד לחץ || || |- | ת"י 365 חלק 3 || ציוד לכיבוי אש: חיבור זרנוק ומצמד לחץ במכלל לכיבוי אש || || |- | ת"י 383 חלק 1 || גופי חימום חליפיים למכשירי חשמל: גופי חימום בעלי מעטה לא מתכתי || || |- | ת"י 383 חלק 2 || גופי חימום חליפיים למכשירי חשמל: גופי חימום בעלי מעטה מתכתי || || |- | ת"י 388 || פחמן דו-חמצני מעובה || || |- | ת"י 438 חלק 1 || אבקות ניקוי - דרישות להבטחת איכות הסביבה ולסימון: אבקות כביסה || || ((הערה: מאושר ליבוא תחת אסדרה זרה לפי [[תוספת 4|התוספת הרביעית לחוק התקנים]].)) |- | ת"י 448 חלק 1 || הידרנט לכיבוי אש: ברז כיבוי || || |- | ת"י 463 || מטפים מיטלטלים של אבקה יבשה ושל גז סניקה המאוחסנים בנפרד || || |- | ת"י 489 חלק 1 || מכסים ותקרות טרומיים לתאי בקרה: מערכות מים, ביוב, ניקוז ותיעול || || |- | ת"י 489 חלק 2.1 || מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה לאזורים של כלי רכב והולכי רגל: הגדרות, סיווג, עקרונות תכן כלליים, דרישות ביצועים ושיטות בדיקה || || |- | ת"י 489 חלק 2.2 || מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה לאזורים של כלי רכב והולכי רגל: מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה העשויים יציקת ברזל || || |- | ת"י 489 חלק 2.3 || מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה לאזורים של כלי רכב והולכי רגל: מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה העשויים פלדה או סגסוגות אלומיניום || || |- | ת"י 489 חלק 2.4 || מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה לאזורים של כלי רכב והולכי רגל: מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה העשויים בטון מזויין בפלדה || || |- | ת"י 489 חלק 2.5 || מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה לאזורים של כלי רכב והולכי רגל: מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה העשויים חומרים מרוכבים || || |- | ת"י 489 חלק 2.6 || מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה לאזורים של כלי רכב והולכי רגל: מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה העשויים פוליפרופילן (PP), פוליאתילן (PE) או פוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U) || || |- | ת"י 520 || שפופרות פלואורסצנטיות לשימוש כללי || || |- | ת"י 565 חלק 1 || כבלים עשויים תילי פלדה: שימושים כלליים - דרישות מינימום || || |- | ת"י 565 חלק 2 || כבלים עשויים תילי פלדה: מעליות - דרישות מינימום || || |- | ת"י 570 חלק 1 || מטפים מיטלטלים: מטפים של אבקה יבשה ושל גז סניקה המאוחסנים בנפרד || || |- | ת"י 570 חלק 2 || מטפים מיטלטלים: מד-לחץ || || |- | ת"י 576 חלק 1 || מערכות צנרת פלסטיק לסילוק שפכים (קרים וחמים) בתוך בניינים: פוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U) || למעט צינורות ואביזרים בצבע אפור (גוון RAL7037 לפי קטלוג גוונים RAL840HR) ובמידות מטריות בלבד. || |- | ת"י 579 חלק 1 || מערכות סולאריות לחימום מים: קולטים שטוחים || || |- | ת"י 579 חלק 2 || מערכות סולאריות לחימום מים: אוגרי מים || || |- | <!-- ת"י 597 --> || (((נמחק))) <!-- צמר גפן סופג --> || || |- | ת"י 636 || שטיחי טקסטיל || || |- | ת"י 637 חלק 1 || שסתומים לגלילי גז: דרישות ובדיקות טיפוס || || |- | ת"י 637 חלק 2.1 || שסתומים לגלילי גז: שסתומים לגלילי גז פחמימני מעובה (גפ"מ) - שסתומים המופעלים ידנית || || |- | ת"י 637 חלק 2.2 || שסתומים לגלילי גז: שסתומים לגלילי גז פחמימני מעובה (גפ"מ) - שסתומים הנסגרים מעצמם || || |- | ת"י 637 חלק 3 || שסתומים לגלילי גז: חיבורי מוצא || || |- | ת"י 681 חלק 3 || לולים לשימוש ביתי: עגלולים - דרישות בטיחות ושיטות בדיקה || || |- | ת"י 712 || גלילים מיטלטלים לגאזים: כללי בטיחות || || |- | ת"י 712 חלק 1 || גלילים מיטלטלים לגזים: בדיקות ובחינות תקופתיות של גלילי פלדה בלא תפר || || |- | ת"י 712 חלק 2 || גלילים מיטלטלים לגזים: בדיקות ובחינות תקופתיות של גלילי פלדה מרותכים || || |- | ת"י 712 חלק 3 || גלילים מיטלטלים לגזים: בדיקות ובחינות תקופתיות של גלילי סגסוגת אלומיניום בלא תפר || || |- | ת"י 712 חלק 7 || גלילים מיטלטלים לגזים: סימני זיהוי לגזים תעשייתיים || || |- | ת"י 712 חלק 8 || גלילים מיטלטלים לגזים: סימון לזיהוי גזים רפואיים || || |- | ת"י 733 || משחת ניקוי המבוססת על חומרים פעילי שטח סינטתיים || || |- | ת"י 742 || מנפקי אירוסול || לעניין מנפקים בלא הגנה על התפר || |- | ת"י 750 || צמר מינרלי לבידוד: צמר בתפזורת || || |- | ת"י 751 חלק 1 || צמר מינרלי לבידוד תרמי: מוצרים מעוצבים לבידוד תרמי של בניינים || מסלול התאמה לתקן אמריקאי || |- | ת"י 764 || זרנוקים לגז פחמימני מעובה (גפ"מ) בפזה גזית || || |- | ת"י 799 || מיתקני אנטנות לקליטה משותפת (אק"ם), מיתקני אנטנות לקליטה אינדווידואלית (אק"א) ועמוד נושא אנטנה אנכית של חובבי רדיו || || |- | ת"י 808 || תרמוסטטים למחממי מים חשמליים || || |- | ת"י 818 חלק 2 || חיתולים: חיתולים חד-פעמיים לתינוקות || || ((הערה: מאושר ליבוא תחת אסדרה זרה לפי [[תוספת 4|התוספת הרביעית לחוק התקנים]].)) |- | ת"י 821 חלק 2 || יריעות חיפוי תרמופלסטיות לשימוש בחקלאות ובגננות: יריעות לחיפויי קרקע ולמנהרות נמוכות || : לעניין: : (1) יריעות שעוביין 30–100 מיקרון, שהתנגדותן לקרע פחותה מ-3000 גרם למילימטר עובי : (2) יריעות בדרגה A ו-N, שחדירות תכשירי האידוי בהן גבוהה מ-0.2 גרם למ"ר לשעה | |- | ת"י 832 חלק 2.1 || מפסק מגן הפועל בזרם-דלף בלא שילוב הגנה מפני זרם יתר והמיועד לשימוש ביתי ולשימושים דומים: חלות הדרישות הכלליות על המפסק שפעולתו אינה תלויה במתח הזינה || לעניין מפסקי מגן מטיפוס AC בעלי רגישות של עד 30 מיליאמפר ועד בכלל || |- | ת"י 844 || מכלים שלא למילוי חוזר, לגז פחמימני מעובה (גפ"מ) || || |- | ת"י 867 || תרמומטרים רפואיים: תרמומטרים העשויים זכוכית והמכילים נוזל מתכתי עם התקן מקסימום, מנובמבר 2022 || לעניין תרמומטרים עשויים עם כספית || |- | (((נמחק))) <!-- ת"י 873 --> || <!-- ילקוט לתלמיד --> || || |- | ת"י 884 חלק 1 || צנרת מפוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U) לתיעול ולביוב תת-קרקעיים בלא לחץ: דרישות ושיטות בדיקה || למעט צינורות ואביזרים בצבע חום–כתום (גוון RAL8023 לפי קטלוג גוונים RAL840HR) עם עובי דופן צנרות ומחברים SN4‏, SN8 || |- | ת"י 887 || לוחות שבבים: דרישות כלליות ושיטות בדיקה || || |- | ת"י 887 חלק 1 || לוחות שבבים: לוחות לא מחופים || || |- | ת"י 887 חלק 2 || לוחות שבבים: לוחות מחופים בשכבות עץ || || |- | ת"י 887 חלק 3 || לוחות שבבים: לוחות מחופים בשכבות קישוט משרפים אמינופלסטיים || || |- | ת"י 900 חלק 1 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות כלליות || : במסלול התאמה לתקן הבין-לאומי ומסלול התאמה לתקן אמריקאי לעניין: : (1) מוצרים הבאים במגע עם מי שתייה ומחוברים לרשת המים; : (2) מכשירים מסוג 0 ומסוג 01; : (3) (((נמחק))) | |- | ת"י 900 חלק 2.2 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לשואבי אבק ולמכשירי ניקוי שואבי מים || : לעניין: : (1) מכשירים מסוג 0 ומסוג 01; : (2) מכשירים שבהם הסטייה בין ההספק המוצהר להספק הנמדד לפי התקן גדולה מ-15% | |- | ת"י 900 חלק 2.3 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למגהצים חשמליים || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | <!-- ת"י 900 חלק 2.5 --> || (((נמחק))) <!-- בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למדיחי כלים --> || || |- | <!-- ת"י 900 חלק 2.6 --> || (((נמחק))) <!-- בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לתנורי בישול, לכיריים, לתנורי בישול הכוללים כיריים ולמכשירים דומים נייחים --> || || |- | <!-- ת"י 900 חלק 2.7 --> || (((נמחק))) <!-- בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכונות כביסה --> || || |- | ת"י 900 חלק 2.9 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירי צלייה, למכשירי קלייה ולמכשירי בישול מיטלטלים דומים || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.11 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למייבשי כביסה || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01 || |- | ת"י 900 חלק 2.12 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למשטחי חימום ומכשירים דומים || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.13 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירי טיגון בשמן עמוק, למחבתות ולמכשירים דומים || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.14 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירי מטבח || : לעניין: : (1) מוצרים הבאים במגע עם מי שתיה ומחוברים לרשת המים; : (2) מכשירים מסוג 0 ומסוג 01; : (3) (((נמחק))) | |- | ת"י 900 חלק 2.15 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירים לחימום נוזלים || : לעניין: : (1) מוצרים הבאים במגע עם מי שתיה ומחוברים לרשת המים; : (2) מכשירים מסוג 0 ומסוג 01; : (3) (((נמחק))) | |- | ת"י 900 חלק 2.16 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירים לסילוק פסולת מזון || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.17 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לשמיכות, כריות, פריטי לבוש ומכשירי חימום גמישים דומים || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.23 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: מכשירי חשמל לטיפול בעור או בשיער || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.24 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירי קירור, למכשירי גלידה ולמכשירים לייצור קרח || : במסלול התאמה לתקן בין-לאומי ומסלול התאמה לתקן אמריקאי לעניין: : (1) מכשירים מסוג 0 ומסוג 01; : (2) מקררים, מקפיאים ותאים לשמירה על מזון קפוא המיועדים לשימוש ביתי, שאינם עומדים בקריטריונים של אקלים טרופי ממין "T"; : (3) מקררים לצינון יין ומקררים עם מערכות קירור בספיגה, שאינם עומדים בקריטריונים של אקלים ממין "N" או "ST" או "T"; : (4) מכשירים שאמצעי הקירור בהם מקבוצות החומרים המפורטות בנספחי פרוטוקול מונטריאול, כמפורט להלן: :: מקבוצת CFC - האמצעים המפורטים ב-Annex A (group I); :: מקבוצת CFC - האמצעים המפורטים ב-Annex B (group I); :: מקבוצת HCFC - האמצעים המפורטים ב-Annex C (group I)((.)) | |- | ת"י 900 חלק 2.25 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לתנורי גלי-מיקרו, לרבות תנור גלי-מיקרו משולבים || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.28 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכונות תפירה || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.29 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למטעני סוללות || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.30 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לתנורים לחימום חדרים || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.35 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למחממי מים מיידיים || || |- | ת"י 900 חלק 2.45 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לכלי עבודה מיטלטלים לחימום ומכשירים דומים || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.52 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירים להיגיינת הפה || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.55 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירי חשמל לשימוש באקווריומים ובבריכות גינה || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.59 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לקוטלי חרקים || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.60 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לאמבטי עיסוי (ג'קוזי) ולאמבטי מרפא (ספא) || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.66 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למחממים למיטות מים || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01 || |- | ת"י 900 חלק 2.74 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למחממים מיטלטלים לחימום בטבילה || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.77 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכסחות-דשא המופעלות מרשת החשמל והמבוקרות על ידי הולך רגל || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.80 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למאווררים || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.81 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למחממי רגליים ולשטיחוני חימום || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.82 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכונות שעשועים ולמכונות לשירות אישי || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.85 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירי קיטור לגיהוץ בדים || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.91 || בטיחות מכש((י))רי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לגוזמי דשא המוחזקים ביד, גוזמי דשא המובלים מאחור וגוזמים לקיצוי דשא || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.95 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למערכות הינע לדלתות מוסכים נעות אנכית לשימוש בבתי מגורים || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 2.97 || בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למערכות הינע לתריסים, לסוככים, לווילונות ולציוד דומה || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 900 חלק 21.03 || מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: בטיחות - דרישות מיוחדות בעבור מערכות הינע לשערים, לדלתות ולחלונות ודרישות מיוחדות למניעת סיכונים הנובעים מתנועתם || לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01. || |- | ת"י 907 חלק 1 || מכשירי גז ביתיים לאפייה, לבישול ולצלייה: בטיחות - כללי || || |- | ת"י 907 חלק 2 || מכשירי גז ביתיים לאפייה, לבישול ולצלייה: בטיחות - מכשירים הכוללים תנורים או/וגם מצלים הפועלים בהסעת אוויר מאולצת || || |- | ת"י 907 חלק 3 || מכשירי גז ביתיים לאפייה, לבישול ולצלייה: בטיחות - מכשירים הכוללים כירה מזכוכית קרמית || || |- | ת"י 907 חלק 4 || מכשירי גז ביתיים לאפייה, לבישול ולצלייה: שימוש מושכל באנרגייה - כללי || || |- | ת"י 907 חלק 5 || מכשירי גז ביתיים לאפייה, לבישול ולצלייה: שימוש מושכל באנרגיה - מכשירים הכוללים תנורים או/וגם מצלים הפועלים בהסעת אוויר מאולצת || || |- | ת"י 938 חלק 1 || לוחות זכוכית שטוחה לשימוש בבניינים: דרישות כלליות ושיטות בדיקה || || |- | ת"י 938 חלק 3 || לוחות זכוכית שטוחה לשימוש בבניינים: זכוכית בטיחות || || |- | ת"י 950 || פרזול בניין - מנגנון גלילי למנעול - דרישות ושיטות בדיקה ||| || |- | ת"י 958 חלק 1 || מערכות צנרת פלסטיק לסילוק שפכים (קרים וחמים) בתוך הבניין: מערכות פוליפרופילן || || |- | ת"י 968 חלק 1 || מכשירים מיטלטלים הצורכים גז פחמימני מעובה (גפ"מ): מכשירים הצורכים גפ"מ בפזה גזית בלחץ ישיר || || |- | ת"י 968 חלק 2 || מכשירים מיטלטלים הצורכים גז פחמימני מעובה (גפ"מ): מחממים קורנים בלא ארובה ("מחממי פטרייה") לשימוש מחוץ לבניינים או בשטחים מאווררים היטב || || |- | ת"י 968 חלק 3 || מכשירים מיטלטלים הצורכים גז פחמימני מעובה (גפ"מ): משפתים העומדים בפני עצמם, לרבות אלה שמשולב בהם מצלה, לשימוש מחוץ לבניינים || || |- | ת"י 968 חלק 4 || מכשירים מיטלטלים הצורכים גז פחמימני מעובה (גפ"מ): מכשירי צלייה ("ברביקיו") לשימוש מחוץ לבניינים || || |- | ת"י 987 || מטפי הלון מיטלטלים למילוי חוזר || || |- | ת"י 990 חלק 1 || סוללות ראשוניות: כללי || סוללות ראשוניות שאינן עומדות בדרישת הדירקטיבה האירופית ‎2006/66/EC‏, Article 21, סעיף 3 || |- | ת"י 994 חלק 1 || מזגני אוויר: דרישות בטיחות ודרישות פעולה || : לעניין מכשירים שמתקיים לגביהם אחד מאלה: : (1) מכשירים מסוג 0 ומסוג 01; : (2) (((נמחק);)) : (3) מכשירים שגזי הקירור בהם אינם מסוגים A1 לפי תקן ISO 817; : (4) מכשירים העומדים בכל אלה: :: (א) מכשירים בלא תקע יצוק; :: (ב) מכשירים שהפתילים בהם אינם תואמים לתקנים ת"י 60277 ות"י 60245 | |- | ת"י 995 חלק 1 || תנורי חימום ביתיים המופעלים בגפ"ם או בגז טבעי: תנורים מיטלטלים לחימום חלל, בלא ארובה, המופעלים בגפ"ם || || |- | ת"י 995 חלק 2 || תנורי חימום ביתיים המופעלים בגפ"ם או בגז טבעי: מכשירי גז דקורטיביים המדמים בערה של דלק מוצקי || || |- | ת"י 995 חלק 3 || תנורי חימום ביתיים המופעלים בגפ"ם או בגז טבעי: תנורי הסעה עצמאיים || || |- | ת"י 995 חלק 4 || תנורי חימום ביתיים המופעלים בגפ"ם או בגז טבעי: תנורים עם הסעת אוויר מאולצת, בלא מפוח לסיוע להובלת אוויר לבערה או/וגם תוצרי בערה, בעלי הספק חום נצרך שאינו גדול מ-70 קו"ט || || |- | ת"י 995 חלק 5 || תנורי חימום ביתיים המופעלים בגפ"ם או בגז טבעי: תנורי הסעה עצים, הכוללים מפוח לסיוע להובלת אוויר לבערה או/וגם תוצרי בערה, בעלי הספק חום נצרך שאינו גדול מ-20 קו"ט || || |- | ת"י 995 חלק 6 || תנורי חימום ביתיים המופעלים בגפ"ם או בגז טבעי: תנורים עם הסעת אוויר מאולצת לחימום חלל, עם מבערי מפוח, בעלי הספק חום נצרך שאינו גדול מ-70 קו"ט || || |- | <!-- ת"י 997 --> || (((נמחק))) <!-- אגדים לשימוש רפואי --> || || |- | ת"י 1001 חלק 3 || בטיחות אש בבניינים: מדפי אש || || |- | ת"י 1038 חלק 2.1 || מפסק מגן משולב הפועל בזרם-דלף ובזרם-יתר לשימוש ביתי ולשימושים דומים: חלות הדרישות הכלליות על מפסק שפעולתו אינה תלויה במתח הזינה || לעניין מפסקי מגן מטיפוס AC בעלי רגישות של עד 30 מיליאמפר ועד בכלל || |- | ת"י 1049 || מכשירים ביתיים הצורכים גז וחשמל לאפייה, לבישול ולצלייה || || |- | ת"י 1084 || סרט מידבק מאליו המכיל אבץ חמצני והמיועד לשימוש רפואי (פלסטר) || || |- | ת"י 1104 || תכולת המונומר ויניל כלורי באריזות PVC ובמוצר הארוז בהן || || |- | ת"י 1116 || מוני גז || || |- | ת"י 1139 חלק 2 || פיגומים: פיגומים תלויים ממוכנים (פת"ם) - דרישות בטיחות, חישובי תכן, קריטריונים ליציבות, מבנה, בדיקות || || |- | ת"י 1144 || שסתום כדורי העשוי מתכת || || |- | ת"י 1147 || אגד מתמתח (אלסטי): דרישות כלליות || || |- | ת"י 1147 חלק 1 || אגד מתמתח (אלסטי): אגד 3:1 עשוי אלסטומר וכותנה, אלסטומר ופוליאסטר–כותנה או אלסטומר || || |- | ת"י 1147 חלק 2 || אגד מתמתח (אלסטי): אגד 4:1, עשוי אלסטומר וכותנה או זהורית || || |- | ת"י 1147 חלק 3 || אגד מתמתח (אלסטי): אגד עשוי חוט אלסטומר מלופף בשתי וחוט כותנה או זהורית הערב || || |- | ת"י 1148 || מעקרי קיטור גדולים || || |- | ת"י 1153 || מטפים לכיבוי אש לשימוש חד-פעמי || || |- | ת"י 1212 || דלתות אש: עמידות-אש || || |- | ת"י 1212 חלק 1 || מכללי דלתות אש ומכללי דלתות עשן: דלתות אש סובבות || || |- | ת"י 1220 חלק 1 || מערכות גילוי אש: גלאי עשן || || |- | ת"י 1220 חלק 2 || מערכות גילוי אש: יחידות בקרה || || |- | ת"י 1220 חלק 3 || מערכות גילוי אש: הוראות התקנה ודרישות כלליות || || |- | ת"י 1220 חלק 4 || מערכות גילוי אש: גלאי חום || || |- | ת"י 1220 חלק 5 || מערכות גילוי אש: גלאי עשן עצמאיים || || |- | ת"י 1220 חלק 6 || מערכות גילוי אש: התקנים לאיתות ידני || || |- | ת"י 1220 חלק 10 || מערכות גילוי אש: התקנים לאיתות שמע || || |- | ת"י 1228 || אגד מתמתח מידבק אליו המכיל אבץ חמצני || || |- | ת"י 1240 || אגד גבס || || |- | ת"י 1291 || רכב להובלת מזון בטמפרטורה מבוקרת || || |- | ת"י 1296 חלק 1 || מחממי מים ביתיים מוסקים בגז: מחממי אגירה || || |- | ת"י 1296 חלק 2 || מחממי מים ביתיים מוסקים בגז: מחממי מים מידיים להפקת מים חמים ביתיים || || |- | ת"י 1296 חלק 3 || מחממי מים ביתיים מוסקים בגז: דודי הסקה מרכזית המופעלים בגז - תקן ספציפי למכשירים מטיפוס B1 || || |- | ת"י 1296 חלק 4 || מחממי מים ביתיים המוסקים בגז: דודי הסקה מרכזית מטיפוס C שהספק החום הנומינלי שלהם אינו גדול מ-70 קילווט || || |- | ת"י 1300 || מטפים מיטלטלים של אבקה יבשה ושל גז סניקה לכיבוי מתכות בעירות || || |- | ת"י 1313 || אבזרים להיגיינה של האשה: טמפונים לווסת || || ((הערה: מאושר ליבוא תחת אסדרה זרה לפי [[תוספת 4|התוספת הרביעית לחוק התקנים]].)) |- | ת"י 1317 || ברז יחיד וסוללת ברזים לעירוב || לעניין: : (1) ברזים וסוללות הבאים במגע עם מי שתייה; : (2) ברזים וסוללות שספיקתם לא תותאם לדרישות סעיף 9.3‏, TABLE 8, בת"י 1317 טרם השיווק | |- | ת"י 1343 || צבעים ולכות - דרישות כלליות || || |- | ת"י 1347 || ברז ערבוב מכני בעל ידית הפעלה אחת || לעניין הברזים והסוללות הבאים במגע עם מי שתייה || |- | ת"י 1353 || לוחות אריחי פסיפס מקרמיקה או מזכוכית || || |- | ת"י 1366 || מרסס חומר מדמיע להגנה אישית || || |- | <!-- ת"י 1368 חלק 3 --> || (((נמחק))) <!-- תנור הסקה ביתי המוסק בדלק מוצק: פליטת חומר חלקיקי --> || --> לעניין תנורים שמצויידים בהתקן בעירה קטליטי ולאלו שאינם מצויידים בהתקן בעירה קטליטי שערך תכולת החומר החלקיקי הנפלט לא מתאים לסעיף 18 בת"י 1368 חלק 3 --> || |- | ת"י 1417 || אבקות לניקוי כלים למדיח כלים: דרישות להבטחת איכות הסביבה ולסימון || || ((הערה: מאושר ליבוא תחת אסדרה זרה לפי [[תוספת 4|התוספת הרביעית לחוק התקנים]].)) |- | ת"י 1430 חלק 1 || יריעות לאיטום גגות: יריעות פוליוויניל כלורי (PVC) || במסלול התאמה לתקן אירופי לעניין יריעות שאינן עומדות בתקן גרמני DIN V 20000 || |- | ת"י 1430 חלק 2 || יריעות לאיטום גגות: יריעות EPDM || || |- | ת"י 1430 חלק 3 || יריעות לאיטום גגות: יריעות ביטומן משופר בפולימרים, מזוינות בסיבי פוליאסטר או בסיבים אחרים לא ארוגים, המיועדות להתקנה בריתוך || || |- | ת"י 1481 || לוחות סיביים המיוצרים בתהליך יבש || || |- | ת"י 1490 חלק 1 || מחיצות וחיפויי גבס: לוחות || || |- | ת"י 1498 חלק 7 || מיתקני משחקים: מדריך להתקנה, לפיקוח, לתחזוקה ולתפעול || || |- | ת"י 1498 חלק 8 || מיתקנים למגרשי משחקים וחיפוי משטחי המגרשים: מגרש המשחקים || || |- | ת"י 1505 חלק 1 || מערכות לטיפול במי שתייה לשימוש ביתי - סינון וטיהור: מערכות, למעט מערכות אוסמוזה הפוכה || || |- | ת"י 1505 חלק 2 || מערכות לטיפול במי שתייה לשימוש ביתי: מערכות אוסמוזה הפוכה || || |- | ת"י 1516 חלק 1 || כבלי כוח בעלי בידוד משוחל ואבזריהם למתח נקוב מ-1 ק"ו (1.2 ק"ו = Um) עד 30 ק"ו (36 ק"ו = Um): כבלים למתח נקוב של 1 ק"ו (1.2 ק"ו = Um) ו-3 ק"ו (3.6 ק"ו = Um) || || |- | ת"י 1516 חלק 2 || כבלי כוח בעלי בידוד משוחל ואבזריהם למתח נקוב מ-1 ק"ו (1.2 ק"ו = Um) עד 30 ק"ו (36 ק"ו = Um): כבלים למתח נקוב מ-6 ק"ו (7.2 ק"ו = Um) עד 30 ק"ו (36 ק"ו = Um) || || |- | ת"י 1546 || מציתים: דרישות בטיחות || מסלול התאמה לתקן בין-לאומי ומסלול התאמה לתקן אמריקאי לעניין מציתים בצורת כלי ירייה כמשמעותו [[חוק כלי היריה|בחוק כלי ירייה, התש"ט-1949]] || |- | ת"י 1554 חלק 1 || לוחות לחיפוי מדרגות: לוחות מטראצו או מבטון בציפוי טראצו || || |- | ת"י 1554 חלק 2 || לוחות לחיפוי מדרגות: לוחות מאבן טבעית || || |- | ת"י 1604 חלק 1 || מכונות ומבנים של ירידים וגני שעשועים - בטיחות || || |- | ת"י 1607 || שסתומים ידניים לגז פחמימני מעובה (גפ"מ) ולגז טבעי || || |- | ת"י 1913 || לוחות כפיסי עץ מכוונים (OSB) || || |- | ת"י 1921 || וסתי לחץ לגפ"מ || || |- | ת"י 1964 || שסתום בטיחות ושסתום בטיחות משולב עם שסתום חד-כיווני || || |- | ת"י 2206 חלק 1 || גלגילון לכיבוי אש: דרישות מבנה ובדיקות || || |- | (((נמחק))) <!-- ת"י 2207 --> || <!-- תחמושת עם הצתה מרכזית לנשק קל לשימוש אזרחי --> || || |- | ת"י 2217 || מטפי אבקה אוטומטיים קבועים לדלקות ממין ב (נוזלים וגזים) || || |- | ת"י 2250 חלק 1 || פותח סתימות בצנרת ניקוז: דרישות לבטיחות, לאריזה ולסימון || || |- | ת"י 2251 חלק 1 || מענבי רצועות להרמה - בטיחות: מענבים מחגורות הרמה שטוחות, מסיבים–עשויים, לשימוש כללי || || |- | ת"י 2251 חלק 2 || מענבי רצועות הרמה - בטיחות: מענבים עגולים מסיבים–עשויים, לשימוש כללי || || |- | ת"י 2252 חלק 1 || מעלונים חשמליים לאנשים עם מוגבלות תנועה - כללי בטיחות, מידות ופעולה תפקודית: מעלונים אנכיים המותקנים בפיר שאינו סגור || || |- | ת"י 2252 חלק 2 || משטחי הרמה חשמליים למוגבלי-תנועה - כללי בטיחות, מידות ופעולה תפקודית: מעלונים משופעים למשתמשים במצב ישיבה, עמידה ובכיסא גלגלים, לתנועה במישור משופע || || |- | ת"י 2302 חלק 2 || חומרים ותערובות מסוכנים: הובלה - מיון, אריזה, תיווי וסימון || || |- | ת"י 2481 חלק 0 || מעליות: דרישות בטיחות לבנייה ולהתקנה - דרישות יסוד || || |- | ת"י 2481 חלק 1 || מעליות: דרישות בטיחות לבנייה ולהתקנה - מעליות חשמליות || || |- | ת"י 2481 חלק 2 || מעליות: דרישות בטיחות לבנייה ולהתקנה - מעליות הידרוליות || || |- | ת"י 2481 חלק 41 || מעליות: דרישות בטיחות לבנייה ולהתקנה - מעליות מיוחדות להובלת נוסעים ומשא - מעלונים אנכיים המותקנים בפיר סגור לשימוש אנשים עם מוגבלות תנועה || || |- | ת"י 4004 חלק 1 || דבקים לאריחים: הגדרות ודרישות || לעניין המוצרים המורכבים מחומרים שפולטים חומרים מסוכנים בשיעור גבוה מהמותר בתקנים, חוקים ובתקנות ישראליים || |- | ת"י 4272 || תכשירים לניקוי תנורים ולהסרת שומניות - דרישות לבטיחות, אריזה וסימון || || |- | ת"י 4280 חלק 1 || דודי קיטור: דוודים בעלי צינורות אש || || |- | ת"י 4295 || מכלי לחץ || || |- | ת"י 4314 || צינורות פלדה שחורים ומגולוונים עם תפר ובלא תפר לשימוש במערכות אוטומטיות (מתזים) לכיבוי אש || || |- | ת"י 4466 חלק 2 || פלדה לזיון בטון: מוטות חלקים || || |- | ת"י 4466 חלק 3 || פלדה לזיון בטון: מוטות מצולעים || || |- | ת"י 4466 חלק 4 || פלדה לזיון בטון: רשתות מרותכות || || |- | ת"י 4466 חלק 5 || פלדה לזיון בטון: מוטות ורשתות חתוכים ומכופפים || || |- | ת"י 4476 חלק 1 || צינורות ואבזרים מפוליאתילן: מערכות לסילוק שפכים (קרים וחמים) בבניינים - דרישות || || |- | <!-- ת"י 4501 --> || (((נמחק))) <!-- מכלים חד-פעמיים לאיסוף פריטים רפואיים חדים המשמשים באזורי טיפול רפואי --> || || |- | ת"י 5111 חלק 1 || מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים - פוליפרופילן: כללי || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (לא למי שתייה) שהם מקבוצת יישום 1,4,5 (CLASS 1,4,5) || |- | ת"י 5111 חלק 2 || מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים - פוליפרופילן: צינורות || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (לא למי שתייה) שהם מקבוצת יישום 1,4,5 (CLASS 1,4,5) || |- | ת"י 5111 חלק 3 || מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים - פוליפרופילן: אבזרים || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (לא למי שתייה) שהם מקבוצת יישום 1,4,5 (CLASS 1,4,5) || |- | ת"י 5111 חלק 5 || מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים - פוליפרופילן: התאמת המערכת לייעודה || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (לא למי שתייה) שהם מקבוצת יישום 1,4,5 (CLASS 1,4,5) || |- | ת"י 5115 חלק 4 || יחידות החתלה: יחידות החתלה לשימוש ציבורי - התקנה ותחזוקה || || |- | ת"י 5378 || מיתקני משחקים מתנפחים - דרישות בטיחות ושיטות בדיקה || לעניין תחזוקה ובדיקות תקופתיות בלבד || |- | ת"י 5418 || עמידות בהידלקות של מזרנים, רפידות מזרנים, בסיסי מיטות מרופדים ובסיסי מיטות שאינם מרופדים || מסלול התאמה לתקן בריטי ומסלול התאמה לרגולציה אמריקאית לעניין מזרונים שמכילים מעכבי בעירה האסורים לפי אמנת שטוקהולם || |- | ת"י 5433 חלק 1 || מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים - פוליאתילן מצולב: כללי || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5) || |- | ת"י 5433 חלק 2 || מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים - פוליאתילן מצולב: צינורות || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5) || |- | ת"י 5433 חלק 3 || מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים - פוליאתילן מצולב: אבזרים || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5) || |- | ת"י 5433 חלק 5 || מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים - פוליאתילן מצולב: התאמת המערכת לייעודה || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5) || |- | ת"י 5434 חלק 1 || מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים - פוליבוטילן: כללי || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5) || |- | ת"י 5434 חלק 2 || מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים - פוליבוטילן: צינורות || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5) || |- | ת"י 5434 חלק 3 || מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים - פוליבוטילן: אבזרים || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5) || |- | ת"י 5434 חלק 5 || מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים - פוליבוטילן: התאמת המערכת לייעודה || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5) || |- | <!-- ת"י 5485 --> || (((נמחק))) <!-- נטלים לנורות פלואורניות - שיטות לחישוב מדד נצילות האנרגיה ודרישות לסימון --> || || |- | ת"י 5563 || דלק סילוני (דס"ל) || || |- | ת"י 5678 || אוורור בניינים - מובילים - מידות ודרישות מכניות למובלים גמישים || לעניין המוצרים שהמוליכות התרמית שלהם גדולה מהמוצהר על ידי היצרן וסיווג תגובתם בשריפה קטן מהמוצהר על ידי היצרן || |- | ת"י 5694 || אבזרי ניקוז לקבועות תברואיות - דרישות ושיטות בדיקה || : לעניין: : (1) אלה שאינם במידות הקבועות כפי שפורטו בתקן ישראלי; : (2) אלה שאינם עומדים בדרישות של תקן EN274 חלק 2 | |- | ת"י 5697 חלק 1 || במות הרמה ניידות לעבודה: במות הרמה לשימוש כללי - חישובי תכן - קריטריונים ליציבות - מבנה - בטיחות - בחינות ובדיקות || || |- | ת"י 5697 חלק 2 || במות הרמה ניידות לעבודה: במות הרמה מבדדות לעבודה במתקן חי || || |- | ת"י 5731 || אסטרים מתיליים של חומצות שומניות (FAME) - לשימוש במנועי דיזל ולצורכי הסקה - דרישות ושיטות בדיקה || || |- | ת"י 5937 || דלק לרכב מנועי - מים בתחליבי סולר למנועי שריפה פנימית - דרישות ושיטות בדיקה || || |- | ת"י 6294 חלק 1 || בקרת איכות ותפעול של דלק תעופתי: שירותי תדלוק למטוסים || || |- | ת"י 6294 חלק 2 || בקרת איכות ותפעול של דלק תעופתי: מסופי דלק והידרנטים בנמלי תעופה || || |- | ת"י 6294 חלק 3 || בקרת איכות ותפעול של דלק תעופתי: ייצור, אחסון והפצה של דלקים תעופתיים לנמלי תעופה || || |- | ת"י 9809 חלק 1 || מכלי גז - מכלי פלדה בלא תפר, למילוי חוזר - תכן, מבנה ובדיקות: מכלי פלדה שעברו צינון והרפיה, שחוזק המתיחה שלהם קטן מ-1100 מגפ"ס || || |- | ת"י 9809 חלק 2 || מכלי גז - מכלי פלדה בלא תפר, למילוי חוזר - תכן, מבנה ובדיקות: מכלי פלדה שעברו צינון והרפיה, שחוזק המתיחה שלהם גדול מ-1100 מגפ"ס או שווה לו || || |- | ת"י 9809 חלק 3 || מכלי גז - מכלי פלדה בלא תפר, למילוי חוזר - תכן מבנה ובדיקות: מכלים מפלדה מנורמלת || || |- | ת"י 10242 || אבזרי צנרת מתוברגים עשויים יצקת ברזל חשילה || לעניין האבזרים הבאים במגע עם מי שתייה. || |- | ת"י 10255 || צינורות מפלדה לא מסוגסגת המתאימים לריתוך ולתבריג - תנאי אספקה טכניים || לעניין האבזרים הבאים במגע עם מי שתייה. || |- | ת"י 12159 || מעליות זמניות לבנייה המיועדות לאנשים ולחומרים || || |- | ת"י 14079 חלק 3 || ציוד רפואי בלא חומר פעיל - דרישות ביצועים ושיטות בדיקה: מרפד גזה || || |- | ת"י 14304 || מוצרי בידוד תרמי לציוד בנייה ולמיתקני תעשייה - מוצרים אלסטומריים גמישים מוקצפים (FEF) המיוצרים במפעל - מפרט דרישות || לעניין מסלול התאמה לתקן אמריקאי || |- | ת"י 21003 חלק 1 || מערכות צנרת רב-שכבתית למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים: כללי || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינן מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5) || |- | ת"י 21003 חלק 2 || מערכות צנרת רב-שכבתית למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים: צינורות || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינן מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5) || |- | ת"י 21003 חלק 3 || מערכות צנרת רב שכבתית למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים: אבזרים || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינן מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5) || |- | ת"י 21003 חלק 5 || מערכות צנרת רב-שכבתית למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים: התאמת המערכת לייעודה || למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינן מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5) || |- | <!-- ת"י 60034 חלק 1 --> || (((נמחק))) <!-- מכונות חשמל מסתובבות: דירוג וביצועים --> || <!-- למעט מנועים המוגדרים בחלק 30 של התקן שהנצילות שלהם אינה פחותה מדרגה IIE3 --> || |- | ת"י 60227 חלק 1 || כבלים מבודדים בפוליוויניל כלורי למתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: דרישות כלליות || || |- | ת"י 60227 חלק 2 || כבלים מבודדים בפוליוויניל כלורי למתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: שיטות בדיקה || || |- | ת"י 60227 חלק 3 || כבלים מבודדים בפוליוויניל כלורי למתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: כבלים בלא מעטה המיועדים לתיול קבוע || || |- | ת"י 60227 חלק 4 || כבלים מבודדים בפוליוויניל כלורי למתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: כבלים בעלי מעטה המיועדים לתיול קבוע || || |- | ת"י 60227 חלק 5 || כבלים מבודדים בפוליוויניל כלורי למתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: כבלים גמישים (פתילים) || || |- | ת"י 60227 חלק 6 || כבלים מבודדים בפוליוויניל כלורי למתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: כבלים עגולים למעליות וכבלים לחיבורים גמישים || || |- | ת"י 60238 || בתי נורה בעלי תבריג מטיפוס אדיסון || לעניין בית נורה בעל תבריג E3 || |- | ת"י 60245 חלק 1 || כבלים מבודדים בגומי - מתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: דרישות כלליות || || |- | ת"י 60245 חלק 2 || כבלים מבודדים בגומי - מתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: שיטות בדיקה || || |- | ת"י 60245 חלק 3 || כבלים מבודדים בגומי - מתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: כבלים מבודדים בסיליקון עמידים בחום || || |- | ת"י 60245 חלק 4 || כבלים מבודדים בגומי - מתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: פתילים וכבלים גמישים || || |- | ת"י 60245 חלק 5 || כבלים מבודדים בגומי - מתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: כבלים למעליות || || |- | ת"י 60245 חלק 6 || כבלים מבודדים בגומי - מתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: כבלים לאלקטרודת ריתוך בקשת || || |- | ת"י 60245 חלק 7 || כבלים מבודדים בגומי - מתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: כבלים מבודדים בגומי אתילן–ויניל אצטט עמידים בחום || || |- | ת"י 60245 חלק 8 || כבלים מבודדים בגומי - מתחים נקובים שאינם גדולים מ-450/750 וולט: פתילים ליישומים הדורשים גמישות גבוהה || || |- | ת"י 60670 חלק 1 || תיבות ומעטפות לאבזרים חשמליים להתקנות קבועות לשימוש ביתי ולשימושים דומים: דרישות כלליות || || |- | ת"י 60730 חלק 2.7 || אמצעי בקרה חשמליים אוטומטיים: דרישות מיוחדות לקוצבי זמן ולמתגי זמן || למעט אמצעי בקרה המצוייד במפסק העומד בדרישות ת"י 33. || |- | ת"י 60745 חלק 2.1 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע המוחזקים ביד - בטיחות: דרישות מיוחדות למקדחות ולמקדחות-הולם || : כל הכלים למעט כלים העומדים לפחות בדרגת בידוד E, שאינם פולטים בשימוש תקין רעש גבוה מהמוצהר על ידי היצרן והם אחד מאלה: : (1) כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III; : (2) מקדחות לעבודה עם מים שהן אחד מאלה: :: (א) מסוג III; :: (ב) מסוג II ובעלות דרגת הגנה מפני מים IPX3 לפחות בהתאם לתקן IEC 60529; :: (ג) מסוג II ומוזנות באמצעות שנאי מבדל מסוג II. | |- | ת"י 60745 חלק 2.3 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע המוחזקים ביד - בטיחות: דרישות מיוחדות למשחזות, למלטשות ולמשחקות דסקה || : במסלול התאמה לתקן בין-לאומי ובמסלול התאמה לתקן אמריקאי, למעט כלים העומדים לפחות בדרגת בידוד E, שאינם פולטים בשימוש תקין רעש גבוה מהמוצהר על ידי היצרן והם אחד מאלה: : (1) כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III; : (2) מלטשות לעבודה עם מים שהן אחד מאלה: :: (א) מסוג III; :: (ב) מסוג II ובעלות דרגת הגנה מפני מים IPX3 לפחות בהתאם לתקן IEC 60529; :: (ג) מסוג II ומוזנות באמצעות שנאי מבדל מסוג II. | |- | ת"י 60745 חלק 2.12 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע המוחזקים ביד - בטיחות: דרישות מיוחדות למרטטות בטון || : למעט כלים העומדים לפחות בדרגת בידוד E, שאינם פולטים בשימוש תקין רעש גבוה מהמוצהר על ידי היצרן והם אחד מאלה: : (1) כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III; : (2) מרטטות בטון לעבודה עם מים שהן אחד מאלה: :: (א) מסוג III; :: (ב) מסוג II ובעלות דרגת הגנה מפני מים IPX3 לפחות בהתאם לתקן IEC 60529; :: (ג) מסוג II ומוזנות באמצעות שנאי מבדל מסוג II; :: (ד) מסוג I שמסת המנוע שלה גדולה מ-18 ק"ג. | |- | ת"י 60745 חלק 2.13 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע המוחזקים ביד - בטיחות: דרישות מיוחדות למסורי שרשרת || במסלול התאמה לתקן בין-לאומי ובמסלול התאמה לתקן האמריקאי, למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III העומדים לפחות בדרגת בידוד E, שאינם פולטים בשימוש תקין רעש גבוה מהמוצהר על ידי היצרן || |- | ת"י 60745 חלק 2.15 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע המוחזקים ביד - בטיחות: דרישות מיוחדות לגוזמי שיחים (גדר חיה) || למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III העומדים לפחות בדרגת בידוד E, שאינם פולטים בשימוש תקין רעש גבוה מהמוצהר על ידי היצרן || |- | ת"י 60898 חלק 1 || אבזרים חשמליים - מפסקי מעגל להגנה מפני זרם-יתר למיתקנים ביתיים ולמיתקנים דומים: מפסקים אוטומטיים זעירים (מא"ז) לפעולה בזרם חילופים || למעט מפסקים שהערך הנקוב לזרם-קצר של המפסק לא יפחת מ-3,000 אמפר והזרם בחיבורים בלא בורג אינו עולה על 16 אמפר || |- | ת"י 60898 חלק 2 || אבזרים חשמליים - מפסקי מעגל להגנה מפני זרם-יתר למיתקנים ביתיים ולמיתקנים דומים: מפסקים אוטומטיים זעירים (מא"ז) לפעולה בזרם חילופים ובזרם ישר || למעט מפסקים שהערך הנקוב לזרם-קצר של המפסק לא יפחת מ-3,000 אמפר והזרם בחיבורים בלא בורג אינו עולה על 16 אמפר || |- | ת"י 60921 || נטלים לשפופרות פלואורניות - דרישות ביצועים || || |- | ת"י 61008 חלק 1 || מפסקי מגן הפועלים בזרם שיורי (זרם דלף) בלא שילוב הגנה מפני זרם יתר, המיועדים לשימוש ביתי ולשימושים דומים: דרישות כלליות || לעניין מפסקי מגן מטיפוס AC בעלי רגישות של עד 30 מיליאמפר ועד בכלל בלבד || |- | ת"י 61009 חלק 1 || מפסקי מגן הפועלים בזרם שיורי (זרם דלף) בשילוב הגנה מפני זרם-יתר (מפסקי מגן משולבים), המיועדים לשימוש ביתי ולשימושים דומים: דרישות כלליות || לעניין מפסקי מגן מטיפוס AC בעלי רגישות של עד 30 מיליאמפר ועד בכלל בלבד || |- | ת"י 61242 || תופי כבלים לשימוש ביתי ולשימושים דומים || למעט תופי כבל שבהם כבל בעל שטח חתך של לפחות 1.5 ממ"ר || |- | ת"י 61347 חלק 2.8 || אבזרי הפעלה ובקרה לנורות: דרישות מיוחדות לנטלים המיועדים לנורות פלואורניות || || |- | ת"י 61386 חלק 21 || מערכות מובלים לניהול כבלים: דרישות מיוחדות - מערכות מובלים קשיחים || לעניין מערכות המובלים מדרגה 1 ו-2 || |- | ת"י 61386 חלק 22 || מערכות מובלים לניהול כבלים: דרישות מיוחדות - מערכות מובלים כפיפים || לעניין מערכות מובלים כפיפים בעלי דופן מלאה מדרגה 1 ו-2 || |- | ת"י 61439 חלק 1 || לוחות מיתוג ובקרה למתח נמוך: דרישות כלליות || || |- | ת"י 61439 חלק 2 || לוחות מיתוג ובקרה למתח נמוך: לוחות הספק || || |- | ת"י 61439 חלק 3 || לוחות מיתוג ובקרה למתח נמוך: לוחות חלוקה המיועדים להפעלה על ידי אנשים לא-מיומנים (DBO) || || |- | ת"י 61439 חלק 4 || לוחות מיתוג ובקרה למתח נמוך: דרישות מיוחדות ללוחות לאתרי בנייה (ACS) || || |- | ת"י 61439 חלק 5 || לוחות מיתוג ובקרה למתח נמוך: לוחות לחלוקת חשמל ברשתות ציבוריות || || |- | ת"י 61439 חלק 6 || לוחות מיתוג ובקרה למתח נמוך: מערכת סינוף של פסים מוליכים (פסי צבירה) || || |- | <!-- ת"י 62368 חלק 1 --> || (((נמחק))) <!-- ציוד שמע/חוזי, ציוד טכנולוגיות המידע וציוד תקשורת: דרישות בטיחות --> || <!-- לעניין מכשירים שלא עומדים בדרישות [[תקנות מקורות אנרגיה (הספק חשמלי מרבי במצב המתנה למכשירים חשמליים ביתיים ומשרדיים), התשע"א-2011]] --> || |- | ת"י 62552 חלק 1 || מכשירי קירור ביתיים - אופיינים ושיטות בדיקה: דרישות כלליות || מכשירי שאינם מתאימים לסוג אקלים טרופי - "T" || |- | ת"י 62841 חלק 1 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע - כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה - בטיחות: דרישות כלליות || במסלולי התאמה לתקן הבין-לאומי ולתקן האמריקאי; למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III || |- | ת"י 62841 חלק 2.2 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע - כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה - בטיחות: דרישות מיוחדות למברגים ולמפתחות-הולם המוחזקים ביד || במסלול התאמה לתקן הבין-לאומי ובמסלול התאמה לתקן האמריקאי, למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III || |- | ת"י 62841 חלק 2.4 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע - כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה - בטיחות: דרישות מיוחדות למשחקות ומלטשות (למעט מטיפוס דיסקה) המוחזקות ביד || למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III || |- | ת"י 62841 חלק 2.5 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע - כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה - בטיחות: דרישות מיוחדות למסורים עגולים המוחזקים ביד || במסלול התאמה לתקן הבין-לאומי ובמסלול התאמה לתקן האמריקאי, למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III || |- | ת"י 62841 חלק 2.8 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע - כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה - בטיחות: דרישות מיוחדות למספריים ולמקבים המוחזקים ביד || למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III || |- | ת"י 62841 חלק 2.9 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע - כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה - בטיחות: דרישות מיוחדות למברזים ולמחרוקות המוחזקים ביד || למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III || |- | ת"י 62841 חלק 2.11 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע - כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה - בטיחות: דרישות מיוחדות למסורי הלוך ושוב המוחזקים ביד || למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III || |- | ת"י 62841 חלק 2.14 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע - כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה - בטיחות: דרישות מיוחדות למקצעות המוחזקות ביד || למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III || |- | ת"י 62841 חלק 2.17 || כלי עבודה חשמליים מופעלי-מנוע - כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה - בטיחות: דרישות מיוחדות לכרסומות המוחזקות ביד || למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III || |- | ת"י 71452 חלק 1 || מערכת צנרת פלסטיק להספקת מים, לתיעול ולביוב (תת-קרקעיים ועל קרקעיים) בלחץ - פוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U): כללי || לעניין מערכות צינורות להובלת מים המיועדים לצריכת אדם (למי שתייה) || |- | ת"י 71452 חלק 2 || מערכת צנרת פלסטיק להספקת מים, לתיעול ולביוב (תת-קרקעיים ועל קרקעיים) בלחץ - פוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U): צינורות || לעניין מערכות צינורות להובלת מים המיועדים לצריכת אדם (למי שתייה) || |- | ת"י 71452 חלק 3 || מערכת צנרת פלסטיק להספקת מים, לתיעול ולביוב (תת-קרקעיים ועל קרקעיים) בלחץ - פוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U): אבזרים || לעניין מערכות צינורות להובלת מים המיועדים לצריכת אדם (למי שתייה) || |- | ת"י 71452 חלק 5 || מערכת צנרת פלסטיק להספקת מים, לתיעול ולביוב (תת-קרקעיים ועל קרקעיים) בלחץ - פוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U): התאמת מערכת לייעודה || לעניין מערכות צינורות להובלת מים המיועדים לצריכת אדם (למי שתייה) || |- | ת"י 71568 חלק 3 || אמצעים לכיבוי אש: תרכיזי קצף - מפרט דרישות לתרכיזי קצף בעלי יחס התפשטות נמוך להשמה על פני שטח של נוזלים לא מזיגים במים || || |- | ת"י 71568 חלק 4 || אמצעים לכיבוי אש: תרכיזי קצף - מפרט דרישות לתרכיזי קצף בעלי יחס התפשטות נמוך להשמה על פני שטח של נוזלים מזיגים במים || || |} <!-- @ (תיקון: ק"ת תשפ"ג-4, ק"ת תשפ"ג-6, ק"ת תשפ"ג-7, ק"ת תשפ"ד-2) : (((פקע).)) : (((הוראת שעה מיום 1.6.2022 ועד יום 15.2.2024):)) : {| ! width="20%" | מספר התקן !! width="40%" | שם התקן !! width="40%" | תנאים מיוחדים |- | ת"י 90 חלק 2 || בנזין לרכב מנועי: בנזין נטול עופרת || |- | ת"י 107 חלק 1 || סולר: סולר למנועי דיזל || |- | ת"י 5563 || דלק סילוני (דס"ל) || |- | ת"י 5678 || אוורור בניינים - מובילים - מידות ודרישות מכניות למובלים גמישים || לעניין המוצרים שמוליכות התרמית שלהם גדולה מהמוצהר על ידי היצרן וסיווג תגובתם בשריפה קטן מהמוצהר על ידי היצרן |- | ת"י 5731 || אסטרים מתיליים של חומצות שומניות (FAME) - לשימוש במנועי דיזל ולצורכי הסקה - דרישות ושיטות בדיקה || |- | ת"י 5937 || דלק לרכב מנועי - מים בתחליבי סולר למנועי שרפה פנימית - דרישות ושיטות בדיקה || |- | ת"י 6294 חלק 1 || בקרת איכות ותפעול של דלק תעופתי: שירותי תדלוק למטוסים || |- | ת"י 6294 חלק 2 || בקרת איכות ותפעול של דלק תעופתי: מסופי דלק והידרנטים בנמלי תעופה || |- | ת"י 6294 חלק 3 || בקרת איכות ותפעול של דלק תעופתי: ייצור, אחסון והפצה של דלקים תעופתיים לנמלי תעופה || |} --> == תוספת רביעית (תיקון: תשפ"ב) == ==== ((([[סעיף 9(א)(1)(ג) ו-(5)(ג) ו-(ד)]]))) ==== === הוראות לעניין תקנים רשמיים שאינם מבוססים על תקנים בין-לאומיים ויש בעניינם אסדרה זרה === @ 1. (תיקון: ק"ת תשפ"ב-3) : [[בתוספת זו]] - :- "גיליון בטיחות" Safety data sheet (Sds) - גיליון המכיל מידע לגבי חומר מסוכן, תכונותיו והשפעתו, הסיכונים הנובעים ממנו ודרכי מניעתם; :- "תעודת בדיקה" - תעודת בדיקה כאמור [[בסעיף 2ו(ב)(1) לפקודת היבוא והיצוא]]. @ 2. (תיקון: ק"ת תשפ"ב-3, ק"ת תשפ"ג, ק"ת תשפ"ג-2) : התקנים הרשמיים המפורטים [[בתוספת זו]] הם תקנים, שאינם מבוססים על תקן בין-לאומי, אשר נמצאה בעניינם אסדרה זרה כמפורט בטור ב' לצידם, לרבות תקן בין-לאומי, והם עומדים בהוראות [[סעיף 9(א)(5)(ג)]], וזאת בלבד שהתקיימו כל התנאים המפורטים בטור ג' לצידם, אם מפורטים, ושלשם הוכחת התאמת מצרך לדרישות האסדרה הנוגעת לאותם תקנים יציג העוסק את המסמכים המפורטים בטור ד' לצידם, וזאת בהתאם להוראות [[סעיף 9(א)(5)(ד)]]: : {| ! {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} תקן !! {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} אסדרה זרה !! {{מוקטן|טור ג'}} {{ש}} תנאים !! {{מוקטן|טור ד'}} {{ש}} מסמכים שיש לצרף לשם הוכחת העמידה באסדרה הזרה !! {{מוקטן|טור ה'}} {{ש}} הוראות מיוחדות |- | ת"י 139: נוזל לניקוי כלים ידני, מיוני 2022 | רגולציה אירופית {{ש}} EC 1272/2008 ו-EC 648/2004 | : נוזל לניקוי כלי שמתקיימים בו כל אלה: : (1) תכולת בור עד 0.5 גרם/ק"ג מוצר; : (2) למוצר בעל ערך PH 10 או יותר, או בעל ערך PH קטן מ-4 יצורף דוח בדיקה לפי נספח א' לת"י 139: נוזל לניקוי כלים ידני, מיוני 2022 | : (1) גיליון הבטיחות העדכני של המוצר; : (2) מסמכי היצרן המעידים כי הסימון והאריזה תואמים את גיליון הבטיחות, כולל עמידות הסימון בהתאם לדרישות הרגולציה EC 1272/2008 {{ש}} או {{ש}} תעודת בדיקה בדבר התאמה לדרישות הרגולציה EC 1272/2008 כי הסימון והאריזה תואמים את גיליון הבטיחות, כולל עמידות הסימון; : (3) תעודת בדיקה בדבר התאמה לפי EN ISO 8317 בעבור אריזה קשת-פתיחה לילדים, אם נדרש לפי EC 1272/2008; : (4) הצהרה כי המוצר אינו משתייך לקטגוריית המשנה A1 (H314) לפי EC 1272/2008 או כי ריכוז המרכיבים במוצר שלפיהם נקבע הסיווג בקטגוריית המשנה A1 לא יהיה גדול מערכי SCL של כל מרכיב כמוגדר בתקנה האמורה; : (5) הצהרת יצרן לגבי ההרכב הכימי לפי EC 648/2004; : (6) הצהרה על התאמה לרמת הפריקות הביולוגית לחומרים פעילי פנים לפי תקנה EC 648/2004 | |- | ת"י 438 חלק 1 - אבקות ניקוי - דרישות להבטחת איכות הסביבה ולסימון: אבקות כביסה, מספטמבר 2012 | רגולציה אירופית {{ש}} EC 1272/2008 ו-EC 648/2004 | : אבקת כביסה שמתקיימים בה כל אלה: : (1) תכולת הנתרן עד 4 גרם/ק"ג לפי ISO 11885 (בהתאם לחישוב כמות האבקה המתאימה לכביסה של 1 ק"ג כבסים); : (2) פריקות ביולוגית 80% מינימום לפי EC 648/2004; : (3) תכולת כלורידים - עד 40 גרם/ק"ג לכביסה במכונה, עד 90 גרם/ק"ג לכביסה ביד לפי ASTM D820; : (4) תכולת בור עד 0.5 גרם/ק"ג מוצר לפי ISO 6835 | : (1) גיליון הבטיחות העדכני של המוצר; : (2) מסמכי היצרן המעידים כי הסימון והאריזה תואמים את גיליון הבטיחות, כולל עמידות הסימון בהתאם לדרישות הרגולציה EC 1272/2008 {{ש}} או {{ש}} תעודת בדיקה בדבר התאמה לדרישות הרגולציה EC 1272/2008 כי הסימון והאריזה תואמים את גיליון הבטיחות, כולל עמידות הסימון; : (3) תעודת בדיקה בדבר התאמה לפי EN ISO 8317 בעבור אריזה קשת-פתיחה לילדים, אם נדרש לפי EC 1272/2008; : (4) הצהרת היצרן לגבי ההרכב הכימי לפי EC 648/2004 | |- | ת"י 818 חלק 2 - חיתולים: חיתולים חד-פעמיים לתינוקות, מאוקטובר 2018 | דירקטיבה ורגולציות אירופיות המפורטות להלן: {{ש}} <div direction:ltr">General Product Safety Directive 2001/95/EC (GPSD); {{ש}} Regulation 1907/2006 Registration, Evaluation, Authorisation and Restriction of Chemicals (REACH); {{ש}} Regulation 1272/2008 classification, labelling and packaging of substances and mixtures (CLP); {{ש}} Regulation 528/2012 concerning the Making Available on the Market and Use of Biocidal Products (BPR).</div> | | הצהרת יצרן לגבי הרכב חומר סופג וחומרים הבאים במגע עם עור התינוק וכי התקיימו לעניין חומרי הגלם שמהם מיוצרים החיתולים דרישות האסדרה הזרה; אפשר להיעזר בדוגמה המופיעה בעמודים 19 עד 28 למסמך EDANA Safety Regulatory Supply Chain Info (2022) (להלן - מסמך EDANA), ואם יפורסם מסמך EDANA מעודכן - בעמודים התואמים באותו מסמך | |- | ת"י 1313: אבזרים להיגיינה של האשה: טמפונים לווסת, מאוקטובר 1988, לרבות גיליון תיקון מס' 1, מיולי 1991, גיליון תיקון מס' 2, ממרס 1999, וגיליון תיקון מס' 3, מאוגוסט 2002 | תקן אוסטרלי {{ש}} AS 2869 | | תעודת בדיקה בדבר התאמה לתקן AS 2869 | |- | ת"י 1417: אבקות לניקוי כלים למדיח כלים: דרישות להבטחת איכות הסביבה ולסימון, מאוקטובר 2006 | רגולציה אירופית {{ש}} EC 1272/2008 ו-EC 648/2004 | : אבקת מדיח שמתקיימים בה כל אלה: : (1) פריקות ביולוגית 80% מינימום לפי EC 648/2004; : (2) תכולת בור עד 0.5 גרם/ק"ג מוצר לפי ISO 6835 | : (1) גיליון הבטיחות העדכני של המוצר; : (2) מסמכי היצרן המעידים כי הסימון והאריזה תואמים את גיליון הבטיחות, כולל עמידות הסימון בהתאם לדרישות הרגולציה EC 1272/2008 {{ש}} או {{ש}} תעודת בדיקה בדבר התאמה לדרישות הרגולציה EC 1272/2008 כי הסימון והאריזה תואמים את גיליון הבטיחות, כולל עמידות הסימון; : (3) תעודת בדיקה בדבר התאמה לפי EN ISO 8317 בעבור אריזה קשת-פתיחה לילדים, אם נדרש לפי EC 1272/2008; : (4) הצהרת יצרן לגבי ההרכב הכימי לפי EC 648/2004 | |} == תוספת חמישית (תיקון: תשפ"ד-3) == ==== ((([[1|ההגדרה "האסדרה האירופית המאומצת"]] [[וסעיף 9א2]]))) ==== === האסדרה האירופית המאומצת === === חלק א': הגדרות === : [[בתוספת זו]] - :- "מדינה מוכרת" - מדינות החברות באיחוד האירופי, אוסטרליה, איסלנד, ארצות הברית, בריטניה, יפן, נורבגיה, ניו זילנד, קנדה ושוויץ; :- "ספק" - מי שהיבואן מתקשר עימו לאספקת המצרך למטרת יבוא והוא אינו היצרן; :- "SDS" ‏(Safety Data Sheet) - גיליון בטיחות חומרים המפרט את הרכיבים הכימיים הקיימים בחומר הכלול במצרך. === חלק ב': האסדרה האירופית המאומצת, מועד תחילתה ותנאים להחלתה (תיקון: ק"ת תשפ"ה) === @ 1. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2009/48/oj | Directive 2009/48/EC of the European Parliament and of the Council of 18 June 2009 on the safety of toys (TSD) - דירקטיבה לבטיחות צעצועים]] - : (א) תחילתה - ג' בשבט התשפ"ה (1 בפברואר 2025); : (ב) תנאים להחלה: :: (1) ההוראה לא תחול לעניין צעצועים לילדים מתחת לגיל 3, אלא אם כן החזיק העוסק בהצהרת יצרן ובתיק מסמכים טכניים כהגדרתם [[בסעיף 10ה]] או באישור התאמה לאסדרה אירופית מאומצת לפי [[סעיף 12]]. @ 2. (תיקון: ק"ת תשפ"ה-3) : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2023/988/oj | Regulation (EU) 2023/988 of the European Parliament and of the Council of 10 May 2023 on general product safety (GPSR) - רגולציה לבטיחות מוצרי צריכה]] - : (א) תחילתה - ג' בשבט התשפ"ה (1 בפברואר 2025); ואולם לעניין מוצצים ופטמות, מחזיקי מוצץ ובקבוקים וכלי אוכל להזנת תינוקות, תחילתה ביום ג' באייר התשפ"ה (1 במאי 2025); : (ב) תנאים להחלה: :: (1) ההוראה לא תחול לעניין מיתקנים למשחקי ילדים, אלא אם כן החזיק העוסק בהצהרת יצרן ובתיק מסמכים טכניים כהגדרתם [[בסעיף 10ה]] או באישור התאמה לאסדרה אירופית מאומצת לפי [[סעיף 12]]; :: (2) ההוראה לא תחול לעניין מוצרי תינוקות אלה: מוצצים ופטמות, מחזיק מוצץ, בקבוקים וכלי אוכל להזנת תינוקות, אלא אם כן החזיק העוסק בהצהרת יצרן ובתיק מסמכים טכניים כהגדרתם [[בסעיף 10ה]] או באישור התאמה לאסדרה אירופית מאומצת לפי [[סעיף 12]]; :: (3) (((פקעה).)) @ 3. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2006/1907/oj | Regulation (EC) No 1907/2006 of the European Parliament and of the Council of 18 December 2006 concerning the Registration, Evaluation, Authorisation and Restriction of Chemicals (REACH) - רגולציה לרישום, הערכה והגבלה של כימיקלים]] - : (א) תחילתה - יום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 4. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2011/10/oj | Commission Regulation (EU) No 10/2011 of 14 January 2011 on plastic materials and articles intended to come into contact with food - רגולציה לחומרי פלסטיק הבאים במגע עם מזון]] - : (א) תחילתה - א' באדר התשפ"ה (1 במרץ 2025); : (ב) תנאים להחלה: :: (1) על העוסק להחזיק בהצהרת יצרן כהגדרתה [[בסעיף 10ה]], או בהצהרה של ספק שיש לו מקום עסקים בתחום אספקת המוצרים במדינה מוכרת, כי המוצר משווק כדין במדינה ממדינות האיחוד האירופי; יבואן שייבא מספק לפי סעיף זה, יחזיק את שם הספק וכתובתו. @ 5. (תיקון: ק"ת תשפ"ה-2, ק"ת תשפ"ה-4) : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/35/oj | Directive 2014/35/EU of the European Parliament and of the Council of 26 February 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to the making available on the market of electrical equipment designed for use within certain voltage limits (LVD) - דירקטיבה לבטיחות מכשירי חשמל המוזנים ממתח נמוך (עד 1,000 וולט)]] - : (א) תחילתה - יום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]], ואולם לעניין כבלי חשמל במתח נמוך תחילתה בתום 18 חודשים מהמועד האמור; : (ב) (((הוראת שעה מיום 30.1.2025 עד 7.10.2025):)) תנאים להחלה: :: (1) ההוראה לא תחול על מזגנים שגזי הקירור בהם מסוג 3A, זאת למעט מזגנים כאמור שהם מזגנים ניידים שכמות הגז שבהם אינה עולה על 200 גרם. @ 6. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/30/oj | Directive 2014/30/EU of the European Parliament and of the Council of 26 February 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to electromagnetic compatibility (EMC) - דירקטיבה למניעת הפרעות אלקטרומגנטיות]] - : (א) תחילתה - יום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 7. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2004/648/oj | Regulation (EC) No 648/2004 of the European Parliament and of the Council of 31 March 2004 on detergents - רגולציה לדטרגנטים]] - : (א) תחילתה - א' באדר התשפ"ה (1 במרץ 2025). @ 8. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2008/1272/oj | Regulation (EC) No 1272/2008 of the European Parliament and of the Council of 16 December 2008 on classification, labelling and packaging of substances and mixtures (CLP) - רגולציה לסיווג, תיוג ואריזה של חומרים ותערובות מסוכנים]] - : (א) תחילתה - ה' בתמוז התשפ"ה (1 ביולי 2025); : (ב) תנאים להחלה: :: (1) על העוסק להחזיק ב-SDS; :: (2) במקום שבו נדרש לסמן "poison center", יסמן העוסק "המכון הארצי למידע בהרעלות של משרד הבריאות בקריה הרפואית רמב"ם". @ 9. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/1975/324/oj | Council Directive 75/324/EEC of 20 May 1975 on the approximation of the laws of the Member States relating to aerosol dispensers (Aerosol) - דירקטיבה למכלי לחץ מסוג אירוסול]] - : (א) תחילתה - יום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 10. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2016/425/oj | Regulation (EU) 2016/425 of the European Parliament and of the Council of 9 March 2016 on personal protective equipment (PPE) - רגולציה לציוד הגנה אישי]] - : (א) תחילתה - יום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 11. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2010/35/oj | Directive 2010/35/EU of the European Parliament and of the Council of 16 June 2010 on transportable pressure equipment (TPED) - דירקטיבה לציוד לחץ נייד]] - : (א) תחילתה - 18 חודשים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 12. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/29/oj | Directive 2014/29/EU of the European Parliament and of the Council of 26 February 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to the making available on the market of simple pressure vessels (SPVD) - דירקטיבה למכלי לחץ פשוטים]] - : (א) תחילתה - שנתיים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 13. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/38/oj | Directive 2014/68/EU of the European Parliament and of the Council of 15 May 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to the making available on the market of pressure equipment (PED) - דירקטיבה לציוד לחץ]] - : (א) תחילתה - 18 חודשים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 14. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2006/42/oj | Directive 2006/42/EC of the European Parliament and of the Council of 17 May 2006 on machinery (MD) - דירקטיבה למכונות]] - : (א) תחילתה - 18 חודשים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 15. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/33/oj | Directive 2014/33/EU of the European Parliament and of the Council of 26 February 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to lifts and safety components for lifts (LIFTS) - דירקטיבה למעליות, מעלונים ורכיביהם]] - : (א) תחילתה - 18 חודשים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 16. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2011/305/oj | Regulation (EU) No 305/2011 of the European Parliament and of the Council of 9 March 2011 laying down harmonised conditions for the marketing of construction products (CPR) - רגולציה לחומרי בנייה]] - : (א) תחילתה - שנתיים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 17. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2023/1542/oj | Regulation (EU) 2023/1542 of the European Parliament and of the Council of 12 July 2023 concerning batteries and waste batteries ((-)) רגולציה לסוללות]] - : (א) תחילתה - 18 חודשים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 18. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2004/1935/oj | Regulation (EC) No 1935/2004 of the European Parliament and of the Council of 27 October 2004 on materials and articles intended to come into contact with food (FCM) - רגולציה לחומרים ומצרכים הבאים במגע עם מוצרי מזון]] - : (א) תחילתה - א' באדר התשפ"א (1 במרץ 2025); : (ב) תנאים להחלה: :: (1) על העוסק להחזיק בהצהרת יצרן כהגדרתה [[בסעיף 10ה]], או בהצהרה של ספק שיש לו מקום עסקים בתחום אספקת המוצרים במדינה מוכרת, כי המוצר משווק כדין במדינה ממדינות האיחוד האירופי; יבואן שייבא מספק לפי סעיף זה, יחזיק את שם הספק וכתובתו. @ 19. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/1984/500/oj | Council Directive - 84/500/EEC of 15 October 1984 on the approximation of the laws of the Member States relating to ceramic articles intended to come into contact with foodstuffs - דירקטיבה לפריטי קרמיקה הבאים במגע עם מוצרי מזון]] - : (א) תחילתה - א' באדר התשפ"ה (1 במרץ 2025); : (ב) תנאים להחלה: :: (1) על העוסק להחזיק בהצהרת יצרן כהגדרתה [[בסעיף 10ה]], או בהצהרה של ספק שיש לו מקום עסקים בתחום אספקת המוצרים במדינה מוכרת, כי המוצר משווק כדין במדינה ממדינות האיחוד האירופי; יבואן שייבא מספק לפי סעיף זה, יחזיק את שם הספק וכתובתו. @ 20. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/53/oj | Directive 2014/53/EU of the European Parliament and of the Council of 16 April 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to the making available on the market of radio equipment (RED) - דירקטיבה לציוד רדיו]] - : (א) תחילתה - יום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 21. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2009/125/oj | Directive 2009/125/EC of the European Parliament and of the Council of 21 October 2009 establishing a framework for the setting of ecodesign requirements for energy - related products (ErP) - דירקטיבה לדרישות עיצוב אקולוגי למוצרים הקשורים לאנרגיה]] - : (א) תחילתה - יום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]; : (ב) תנאים להחלה: :: (1) ההוראה לא תחול על מכשיר צורך אנרגיה כמשמעותו [[בחוק מקורות אנרגיה, התש"ן-1989]] (להלן - חוק מקורות ((<s>ה</s>))אנרגיה) (להלן - מכשיר צורך אנרגיה), לעניין תחום שהוסדר לפי [[חוק מקורות אנרגיה]], ובכלל זה לעניין דרישת הנצילות האנרגטית, המדרג האנרגטי, או סימון המכשירים לעניין הנצילות האנרגטית. @ 22. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2016/426/oj | Regulation (EU) 2016/426 of the European Parliament and of the Council of 9 March 2016 on appliances burning gaseous fuels (GAR) - רגולציה לציוד בעירה מוזן בגזים]] - : (א) תחילתה - 18 חודשים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 23. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2017/1369/oj | Regulation (EU) 2017/1369 of the European Parliament and of the Council of 4 July 2017 setting a framework for energy labelling - רגולציה לסימון אנרגטי]] - : (א) תחילתה - יום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]; : (ב) תנאים להחלה: :: (1) ההוראה לא תחול על מכשיר צורך אנרגיה לעניין תחום שהוסדר לפי [[חוק מקורות אנרגיה]], ובכלל זה לעניין דרישת הנצילות האנרגטית, המדרג האנרגטי, או סימון המכשירים לעניין הנצילות האנרגטית. @ 24. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2017/745/oj | Regulation (EU) 2017/745 of the European Parliament and of the Council of 5 April 2017 on medical devices (MDR) - רגולציה למכשור רפואי]] - : (א) תחילתה - ה' בתמוז התשפ"ה (1 ביולי 2025); : (ב) תנאים להחלה: :: (1) לעניין תרמומטר רפואי - נוזל המילוי המתכתי לא יהיה עשוי כספית. @ 25. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/1993/42/oj | Directive 93/42/EEC of 14 June 1993 concerning medical devices (MDD) - דירקטיבה למכשור רפואי]] - : (א) תחילתה - ה' בתמוז התשפ"ה (1 ביולי 2025); : (ב) תנאים להחלה: :: (1) לעניין תרמומטר רפואי - נוזל המילוי המתכתי לא יהיה עשוי כספית. @ 26. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2012/528/oj | Regulation (EU) No 528/2012 of the European Parliament and of the Council of 22 May 2012 concerning the making available on the market and use of biocidal products - רגולציה למוצרים ביוצידיים]] - : (א) תחילתה - ה' בתמוז התשפ"ה (1 ביולי 2025). @ 27. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2009/1223/oj | Regulation (EC) No 1223/2009 of the European Parliament and of the Council of 30 November 2009 on cosmetic products - רגולציה למוצרי קוסמטיקה]] - : (א) תחילתה - שלוש שנים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 28. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2019/1021/oj | Regulation (EU) 2019/1021 (([sc. 1021/2019])) of the European Parliament and of the Council of 20 June 2019 on persistent organic pollutants (POP) - רגולציה למזהמים אורגניים]] - : (א) תחילתה - א' באדר התשפ"ה (1 במרץ 2025). @ 29. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2011/1007/oj | Regulation (EU) No 1007/2011 of the European Parliament and of the Council of 27 September 2011 on textile fibre names and related labelling and marking of the fibre composition of textile products - רגולציה לסימון מוצרי טקסטיל]] - : (א) תחילתה - א' באדר התשפ"ה (1 במרץ 2025). @ 30. : ההוראה המחייבת - [[ http://data.europa.eu/eli/reg/2014/129/oj | Regulation No 129 of the Economic Commission for Europe of the United Nations (UN/ECE) - Uniform provisions concerning the approval of enhanced Child Restraint Systems used on board of motor vehicles (ECRS) - רגולציה להתקני ריסון ברכב לילדים]] - : (א) תחילתה - ג' בשבט התשפ"ה (1 בפברואר 2025). @ 31. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/32/oj | Directive 2014/32/EU of the European Parliament and of the Council of 26 February 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to the making available on the market of measuring instruments (MID) - דירקטיבה למכשירי מדידה]] - : (א) תחילתה - 18 חודשים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 32. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2004/42/oj | Directive 2004/42/EC of the European Parliament and of the Council of 21 April 2004 on the limitation of emissions of volatile organic compounds due to the use of organic solvents in certain paints and varnishes and vehicle refinishing products - דירקטיבה לתרכובות אורגניות נדיפות בצבעים ובציפויים או לכות]] - : (א) תחילתה - ז' בתמוז התשפ"ה (1 ביולי 2025). @ 33. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/1993/11/oj | Commission Directive 93/11/EEC of 15 March 1993 concerning the release of the N-nitrosamines and N-nitrosatable substances from elastomer or rubber teats and soothers - דירקטיבה לשחרור תרכובות ניטרוזמינים ממוצצים ומפטמות שעשויים מגומי או מאלסטומר]] - : (א) תחילתה - תחילתה ביום ג' באייר התשפ"ה (1 במאי 2025). @ 34. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2020/2184/oj | Directive (EU) 2020/2184 of the European Parliament and of the Council of 16 December 2020 on the quality of water intended for human consumption - דירקטיבה למי שתייה]] - : (א) תחילתה - שלוש שנים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 35. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/1998/70/oj | Directive 98/70/EC of the European Parliament and of the Council of 13 October 1998 relating to the quality of petrol and diesel fuels - דירקטיבה לאיכות דלקים]] - : (א) תחילתה - שלוש שנים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]; : (ב) תנאים להחלה: :: (1) ההוראה לא תחול לעניין דלק ביולוגי, דלק סינתטי, ביומסה וביוגז, כהגדרתם בהוראה המחייבת כאמור; :: (2) לעניין לחץ אדים יחולו ההוראות האלה: ::: (א) בבנזין - בהתאם לתקן הרשמי ת"י 90 חלק 2; ::: (ב) בסולר - בהתאם לתקן הרשמי ת"י 107 חלק 1; :: (3) לעניין מוספים דטרגנטים וחומרים מונעי קצף יחולו ההוראות האלה: ::: (א) בבנזין - בהתאם לתקן הרשמי ת"י 90 חלק 2; ::: (ב) בסולר - בהתאם לתקן הרשמי ת"י 107 חלק 1. @ 36. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2023/2405/oj | Regulation (EU) 2023/2405 of the European Parliament and of the Council of 18 October 2023 on ensuring a level playing field for sustainable air transport (ReFuelEU Aviation) - רגולציה לדלק תעופתי]] - : (א) תחילתה - שלוש שנים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]; : (ב) תנאים להחלה: :: (1) ההוראה לא תחול לעניין דלק תעופתי בר-קיימה (SAF) ודלק סילוני סינתטי כהגדרתם בהוראה המחייבת כאמור. @ 37. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2011/65/oj | Directive 2011/65/EU of the European Parliament and of the Council of 8 June 2011 on the restriction of the use of certain hazardous substances in electrical and electronic equipment (RoHS) - דירקטיבה לשימוש בחומרים מסוכנים בציוד חשמלי אלקטרוני]] - : (א) תחילתה - 18 חודשים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 38. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/34/oj | Directive 2014/34/EU of the European Parliament and of the Council of 26 February 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to equipment and protective systems intended for use in potentially explosive atmospheres (ATEX) - דירקטיבה לציוד ולמערכות מיגון בסביבה פוטנציאלית לפיצוץ]] - : (א) תחילתה - יום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 39. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2000/14/oj | Directive 2000/14/EC of the European Parliament and of the Council of 8 May 2000 on the approximation of the laws of the Member States relating to the noise emission in the environment by equipment for use outdoors (NOI) - דירקטיבה למפגעי רעש בשימוש בציוד חוץ]] - : (א) תחילתה - יום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 40. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2024/273/oj | Regulation (EU) 2024/573 of the European Parliament and of the Council of 7 February 2024 on fluorinated greenhouse gases (F-gas) - רגולציה לגזי חממה פלאורידיים]] - : (א) תחילתה - יום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 41. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2022/1616/oj | Commission Regulation (EU) 2022/1616 of 15 September 2022 on recycled plastic materials and articles intended to come into contact with foods - רגולציה לפלסטיק ממוחזר שבא במגע עם מזון]] - : (א) תחילתה - א' באדר התשפ"ה (1 במרץ 2025). @ 42. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2023/1230/oj | Regulation (EU) 2023/1230 of the European Parliament and of the Council of 14 June 2023 on machinery - רגולציה למכונות]] - : (א) תחילתה - 18 חודשים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. @ 43. : ההוראה המחייבת - [[https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2009/30/oj | Directive 2009/30/EC of the European Parliament and of the Council of 23 April 2009 amending Directive 98/70/EC as regards the specification of petrol, diesel and gas-oil and introducing a mechanism to monitor and reduce greenhouse gas emissions and amending Council Directive 1999/32/EC as regards the specification of fuel used by inland waterway vessels and repealing Directive 93/12/EEC - דירקטיבה למפרטים לבנזין, סולר ודלק והכנסת מנגנון לניטור והפחתת פליטת גזי חממה]] - : (א) תחילתה - 3 שנים מיום תחילתו של [[25:4782473|תיקון מס' 19]]. === חלק ג': תנאים נוספים === : בלי לגרוע מהוראות כל דין, על מצרך המתאים לדרישות האסדרה האירופית המאומצת לעמוד גם בתנאים המפורטים להלן: : (1) המצרך סומן כנדרש לפי הדין הישראלי, למעט חובות סימון הקבועות בתקן הרשמי, והכול אלא אם כן נקבע אחרת [[בתוספת זו]]; : (2) אם המצרך הוא מכשיר חשמלי או ציוד חשמלי כמשמעותם לפי [[חוק החשמל, התשי"ד-1954]] - הוא מתאים לדרישות לפי [[החוק האמור]]; : (3) אם המצרך הוא מכשיר חשמלי מיטלטל, כמשמעותו [[בתקנות הבטיחות בעבודה (חשמל), התש"ן-1990]] - הוא מתאים לדרישות לפי [[חוק החשמל, התשי"ד-1954]], ולפי [[תקנות הבטיחות בעבודה (חשמל)|התקנות האמורות]]; : (4) אם המצרך בא במגע עם מי שתייה, הוא מתאים לדרישות לפי [[סעיף 52ב(א) לפקודת בריאות העם, 1940]]; : (5) אם המצרך הוא נוזל לניקוי כלים ידני שחל עליו ת"י 139, או אבקות לניקוי כלים למדיח כלים, שחל עליהן ת"י 1417 - כמות הבור במצרך לא תעלה על 0.5 גרם לק"ג; : (6) אם המצרך הוא אבקת ניקוי שחל עליה ת"י 438 חלק 1, הוא מתאים לדרישות האלה: :: (א) כמות הבור במצרך לא תעלה על 0.5 גרם לק"ג; :: (ב) כמות הכלורידים לא תעלה על 40 גרם לק"ג לאבקה המיועדת לכביסה במכונה ולא תעלה על 90 גרם לק"ג לאבקה המיועדת לכביסה ידנית; :: (ג) כמות הנתרן לא תעלה על 4 גרם לכמות האבקה המתאימה לכביסה של 1 ק"ג כבסים על פי הוראות היצרן; : (7) אם המצרך הוא מכל מיטלטל למילוי חוזר לגז פחמימני מעובה (להלן - מכל מיטלטל), שחל עליו ת"י 70 חלק 1, הוא מתאים לדרישות אלה: :: (א) המכל מסומן בשם ספק הגז או בסימן זיהוי שלו; :: (ב) מסביב לשסתום המכל יש אמצעי הגנה מפני נזק המהווה חלק אינטגרלי מהמכל; : (8) אם המצרך הוא מכשיר גז ביתי לאפייה, לבישול ולצלייה, שחל עליו ת"י 907 חלק 1 - לכל מבער יש אמצעי בקרה להבטחת להבה הסוגר את מעבר הגז למבער כשהלהבה כבה; : (9) אם המצרך הוא תנור מיטלטל לחימום חלל, ללא ארובה, המופעל בגז פחמימני מעובה, שחל עליו ת"י 995 חלק 1 - מותקן על התנור או בסמוך אליו ברז ניתוק ראשי המפסיק את זרימת הגז לתנור במקרה של כיבוי התנור. == תוספת שישית (תיקון: תשפ"ד-3) == ==== ((([[סעיף 9א4]]))) ==== === הפרות === == תוספת שביעית (תיקון: תשפ"ד-3) == ==== ((([[סעיף 9(א6)]]))) ==== === חקיקת משנה הכוללת הפניה לתקן רשמי או הקובעת הוראה המגבילה ייצור, יבוא, מכירה או שימוש במצרך שחל לגביו תקן רשמי === : {| style="table-layout: fixe; width: 100%;" ! שם החיקוק !! הסעיפים בחיקוק הכוללים הפניה לתקן רשמי או שקבועה בהם הוראה המגבילה ייצור, יבוא, מכירה או שימוש במצרך !! האסדרה האירופית המאומצת הנוגעת בדבר |} <פרסום> נתקבל בכנסת ביום ד' בשבט תשי"ג (20 בינואר 1953). <חתימות> * לוי אשכול, שר האוצר, ממלא מקום ראש הממשלה * פרץ ברנשטיין, שר המסחר והתעשיה * יצחק בן־צבי, נשיא המדינה 9x46lem9w2jpguzbld96skziq5q7mar 0 316547 2936918 2936842 2025-06-09T06:00:12Z OpenLawBot 8112 [2936917] פקיעת הוראת שעה 2936918 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|חוק התקנים, תשי״ג–1953}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:מאגר|2000626}} {{ח:תיבה|ס״ח תשי״ג, 30|חוק התקנים|https://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_209802.pdf}}, {{ח:תיבה|40|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_ec_317382.pdf}}; {{ח:תיבה|תשי״ח, 2|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_209801.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ״ו, 47|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/6/law/6_lsr_ec_317383.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״א, 22|תיקון מס׳ 2|https://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_209800.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ט, 34|תיקון מס׳ 3|https://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_209799.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ח, 52|חוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211461.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ס, 99|חוק ההסדרים במשק מדינת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2000)|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300181.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 414|חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 ו־2004)|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299931.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ה, 722|תיקון מס׳ 7|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299852.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 430|תיקון מס׳ 8|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300840.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 402|חוק ציוד רפואי|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_300799.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 4|תיקון מס׳ 10|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_301598.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 82|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו־2016)|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_316718.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 162|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו־2018)|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_366409.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 184|תיקון מס׳ 13|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491145.pdf}}, {{ח:תיבה|458|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019)|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491979.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 249|תיקון מס׳ 21 לחוק ההגבלים העסקיים|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_528392.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 352|חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו־2022)|https://fs.knesset.gov.il/24/law/24_lsr_611801.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 151|תיקון מס׳ 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_3568695.pdf}}, {{ח:תיבה|576|תיקון מס׳ 18|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4192817.pdf}}, {{ח:תיבה|1402|תיקון מס׳ 19|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf}}, {{ח:תיבה|1490|תיקון מס׳ 13 לחוק הגנת הפרטיות|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4810658.pdf}}. ''שינוי התוספות:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ב, 3018|החלפת התוספת השלישית לחוק|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10190.pdf}}, {{ח:תיבה|3796|תיקון התוספת השלישית לחוק|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10303.pdf}}, {{ח:תיבה|3797|תיקון התוספת הרביעית לחוק|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10303.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 356|תיקון התוספת הרביעית לחוק|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10402.pdf}}, {{ח:תיבה|359|תיקון התוספת הרביעית לחוק (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10402.pdf}}, {{ח:תיבה|470|תיקון התוספת השלישית לחוק|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10421.pdf}}, {{ח:תיבה|1030|תיקון התוספת השלישית לחוק (הוראת שעה)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10557.pdf}}, {{ח:תיבה|1031|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10557.pdf}}, {{ח:תיבה|1762|תיקון התוספת השלישית לחוק (הוראת שעה) (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10645.pdf}}, {{ח:תיבה|2140|תיקון התוספת השלישית לחוק (הוראת שעה) (תיקון מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10758.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 90|תיקון התוספת השלישית לחוק|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10806.pdf}}, {{ח:תיבה|486|תיקון התוספת השלישית לחוק (הוראת שעה) [תשפ״ג] (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10893.pdf}}, {{ח:תיבה|1696|תיקון התוספת השלישית לחוק (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11156.pdf}}, {{ח:תיבה|1750|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11161.pdf}}, {{ח:תיבה|1816|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11173.pdf}}, {{ח:תיבה|3802|תיקון התוספת השלישית לחוק (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11497.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 774|תיקון התוספת החמישית לחוק|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11662.pdf}}, {{ח:תיבה|1122|תיקון התוספת החמישית לחוק (הוראת שעה)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11738.pdf}}, {{ח:תיבה|1122|תיקון התוספת החמישית לחוק (הוראת שעה מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11738.pdf}}, {{ח:תיבה|1618|תיקון התוספת החמישית לחוק (הוראת שעה) (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11844.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|י״פ תשפ״ב, 4074|הודעה בדבר עדכון סכום עיצום כספי|https://olaw.org.il/yalkut/yalkut-10251.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 3904|הודעה בדבר עדכון סכום עיצום כספי|https://olaw.org.il/yalkut/yalkut-11129.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 6986|הודעה בדבר עדכון סכום עיצום כספי|https://olaw.org.il/yalkut/yalkut-12270.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||תוכן עניינים}} <div class="law-toc"> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: הגדרות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: מכון התקנים הישראלי והממונה על התקינה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן א׳: מכון התקנים הישראלי}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ב סימן ב|סימן ב׳: יושב ראש המכון וסגנו}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ב סימן ג|סימן ג׳: הוועד הפועל}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ב סימן ד|סימן ד׳: המנהל הכללי של המכון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ב סימן ה|סימן ה׳: ועדות בתחום התקינה במכון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ב סימן ו|סימן ו׳: תקנון המכון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ב סימן ז|סימן ז׳: הממונה על התקינה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳: עיבוד תקן והכרזה על תקן רשמי}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳: אימוץ תקן בין־לאומי, שמירה על תקן רשמי ואחריות עוסק}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ד1|פרק ד׳1: אימוץ אסדרה אירופית}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳: ביקורת והבטחת השמירה על תקן רשמי}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ו|פרק ו׳: תו תקן ותו תעודה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ז|פרק ז׳: תעודות בדיקה להתאמה לתקן ובדיקת מצרכים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ח|פרק ח׳: איסורים ופטורים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ט|פרק ט׳: אמצעי אכיפה מינהליים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ט סימן א|סימן א׳: הטלת עיצום כספי}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ט סימן ב|סימן ב׳: התראה מינהלית}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ט סימן ג|סימן ג׳: הוראות כלליות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק י|פרק י׳: עונשין}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק יא|פרק י״א: צווים והתחייבות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק יב|פרק י״ב: הוראות שונות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 1|תוספת ראשונה: {{מוקטן|שינוי לאומי מתחייב}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 2|תוספת שנייה: {{מוקטן|שינוי גופים המנויים בחוק}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 3|תוספת שלישית: {{מוקטן|תקנים מוחרגים}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 4|תוספת רביעית: {{מוקטן|הוראות לעניין תקנים רשמיים שאינם מבוססים על תקנים בין־לאומיים ויש בעניינם אסדרה זרה}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 5|תוספת חמישית: {{מוקטן|האסדרה האירופית המאומצת}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|תוספת 5 חלק א|חלק א׳: הגדרות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ב|חלק ב׳: האסדרה האירופית המאומצת, מועד תחילתה ותנאים להחלתה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ג|חלק ג׳: תנאים נוספים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 6|תוספת שישית: {{מוקטן|הפרות}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 7|תוספת שביעית: {{מוקטן|חקיקת משנה הכוללת הפניה לתקן רשמי או הקובעת הוראה המגבילה ייצור, יבוא, מכירה או שימוש במצרך שחל לגביו תקן רשמי}}}}</div> </div> {{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: הגדרות|תיקון: תשע״ד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשי״ג, תשי״ח, תשל״א, תשנ״ח, תשע״ד, תשע״ז, תשע״ח־2, תשפ״ב, תשפ״ד, תשפ״ד־3}} {{ח:ת}} בחוק זה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”איגוד לשכות המסחר“, ”התאחדות המלאכה והתעשייה“, ”התאחדות התעשיינים בישראל“, ”התאחדות בוני הארץ“, ”לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל“ ו”רשות ההסתדרות לצרכנות“ – כל אחד מאלה או גוף אחר שיבוא במקומם בהתאם לצו שנקבע לפי {{ח:פנימי|סעיף 27|סעיף 27}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”האסדרה האירופית המאומצת“ – ההוראות המחייבות החלות באיחוד האירופי המנויות {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}} על עדכוניהן לפי {{ח:פנימי|סעיף 9א2|סעיף 9א2}}, המנויים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת האמורה}}, ובהתאם למועדי התחילה הקבועים בה, ובכלל זה הנספחים (Annex) שלהן, והעדכונים של אותם נספחים כפי שפורסם ברשומות לפי {{ח:פנימי|סעיף 9א2|סעיף 9א2(ה)}}, לפי העניין, והכול בכפוף לתנאים המנויים {{ח:פנימי|תוספת 5|באותה תוספת}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דמי פיגורים“ ו”ריבית שקלית“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|בחוק פסיקת ריבית והצמדה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ועדת החריגים“ – ועדת החריגים שהוקמה לפי {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2יח|סעיף 2יח לפקודת היבוא והיצוא}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק המועצה להשכלה גבוהה“ – {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה|חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי״ח–1958}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק פסיקת ריבית והצמדה“ – {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מוסד להשכלה גבוהה“ – כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} מוסד שקיבל הכרה לפי {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה#סעיף 9|סעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה}}; {{ח:תתת|(2)}} מוסד שקיבל תעודת היתר או אישור לפי {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה#סעיף 21א|סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה}}; {{ח:תתת|(3)}} מוסד שהתואר שהוא מעניק הוכר לפי {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה#סעיף 28א|סעיף 28א לחוק המועצה להשכלה גבוהה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המועצה להשכלה גבוהה“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה|בחוק המועצה להשכלה גבוהה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הממונה“, ”הממונה על התקינה“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיף 5}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מצרך“ – מטלטלים וכן כל מבנה או מיתקן, אפילו הם מחוברים למקרקעים, להוציא רפואות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפרט“ – תיאור תכונותיו של מצרך, ובכלל זה פרטים אלה כולם או מקצתם: ייעודו, פעולתו, מטרתו, תהליך ייצורו, התקנתו, הפעלתו, דרכי השימוש בו, איכותו ודרכי הבטחתה, כמותו וממדיו ודרכי מדידתם, הדרכים לבדיקתו, להחסנתו, לתחזוקתו ולהעברתו ממקום למקום, מקורו, כינויו, סימונו, אריזתו ושאר תכונות של מצרך ושל חלקיו וחמריו שידרוש אותן המכון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מכירה“ לרבות שיווק, גרם מכירה, החזקה לשם מכירה, חליפין או השכרה; החזקה לשם מכירה תיחשב גם כל החזקת מצרך במקום העסק או במקום אחר, בכמות ובנסיבות שאינן שכיחות בשימוש לצורך עצמי. זולת אם יוכיח המחזיק כי אין הוא מחזיקו לשם מכירה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המשרד“ – משרד הכלכלה והתעשייה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עוסק“ – מי שמבצע אחת או יותר מהפעולות המנויות {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1) ו־(א1)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פקודת היבוא והיצוא“ – {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא|פקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], התשל״ט–1979}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק זה“ לרבות התקנות שהותקנו והצווים או האכרזות שניתנו לפיו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קרוב“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות, התשנ״ט–1999}} (להלן – חוק החברות); {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שינוי לאומי“ – שינוי בתקן לעומת התקן הבין־לאומי שעליו הוא מתבסס, שאינו שינוי לאומי מתחייב; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שינוי לאומי מתחייב“ – שינוי לאומי המנוי {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}, וכן שינוי שהורה עליו הממונה לפי {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8(ה4)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שליטה“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תיקון מס׳ 19“ – {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|חוק התקנים (תיקון מס׳ 19), התשפ״ד–2024}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השר“ – שר הכלכלה והתעשייה. {{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: מכון התקנים הישראלי והממונה על התקינה|תיקון: תשע״ד}} {{ח:קטע3|פרק ב סימן א|סימן א׳: מכון התקנים הישראלי|תיקון: תשע״ז}} {{ח:סעיף|2|מכון התקנים תאגיד וגוף מבוקר|תיקון: תשל״א}} {{ח:ת}} מכון התקנים הישראלי (בחוק זה – המכון) הוא תאגיד כשר לכל זכות וחובה ופעולה משפטית ועומד לבקרתו של מבקר המדינה. {{ח:סעיף|2א|מטרות המכון|תיקון: תשל״א, תשל״ט}} {{ח:ת}} מטרת המכון היא תקינה והבטחת רמה נאותה של טיב המצרכים, אם בקביעת תקנים ואם בדרך אחרת, ורשאי הוא, בין השאר, לערוך מחקרים, סקרים ובדיקות של חמרים, מוצרים ומיתקנים, לאשר מפרטים וכללים טכניים ולעודד את השימוש בהם, ולקיים השגחה על ייצור מצרכים בהתאם לכללים שקבע וכן לעסוק באיסוף מידע, מיונו והפצתו. {{ח:סעיף|3|מוסדות המכון|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} ואלה מוסדות המכון: {{ח:תת|(1)}} יושב ראש המכון וסגנו; {{ח:תת|(2)}} הועד הפועל; {{ח:תת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:קטע3|פרק ב סימן ב|סימן ב׳: יושב ראש המכון וסגנו|תיקון: תשע״ז}} {{ח:סעיף|3א|יושב ראש המכון|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} השר ושר האוצר ימנו את יושב ראש המכון; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות ובאתר האינטרנט של המכון. {{ח:תת|(ב)}} תקופת כהונתו של יושב ראש המכון תהיה ארבע שנים, וניתן לשוב ולמנותו ובלבד שלא יכהן יותר משתי תקופות כהונה רצופות. {{ח:תת|(ג)}} יושב ראש המכון – {{ח:תתת|(1)}} יהיה יושב ראש הוועד הפועל; {{ח:תתת|(2)}} יציג יחד עם המנהל הכללי של המכון, את תכניות העבודה השנתיות של המכון לשר, לאחר אישורן בידי הוועד הפועל; {{ח:תתת|(3)}} יהיו נתונות לו סמכויות שנקבעו לפי חוק זה וכן סמכויות נוספות שנקבעו בתקנון המכון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בסעיף 4(ב)(1)}}. {{ח:סעיף|3ב|יושב ראש המכון – סייגים למינוי והפסקת כהונה|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} לא ימונה אדם ליושב ראש המכון בהתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא חבר כנסת או חבר בהנהלה הפעילה של מפלגה או של גוף מדיני או חבר בגוף בוחר של מפלגה; לעניין זה, ”מפלגה“, ”גוף מדיני“, ”גוף בוחר של מפלגה“ – כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים)|בחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי״ט–1959}}; {{ח:תתת|(2)}} הוא המנהל הכללי של המכון; {{ח:תתת|(3)}} הוא עובד המדינה; {{ח:תתת|(4)}} הוא עובד המכון; {{ח:תתת|(5)}} הוא אינו אזרח ישראלי; {{ח:תתת|(6)}} הוא עובד, נושא משרה או חבר בנשיאות הארגונים העסקיים או באיגוד לשכות המסחר, או בגופים החברים בהם; {{ח:תתת|(7)}} הוא הורשע בעבירה פלילית או בעבירת משמעת שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש בתפקיד, או שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה פלילית כאמור. {{ח:תת|(ב)}} יושב ראש המכון יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו בהתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא התפטר במסירת כתב התפטרות לשר ולשר האוצר; {{ח:תתת|(2)}} השר ושר האוצר נוכחו כי הוא נעדר בלא סיבה מוצדקת מארבע ישיבות רצופות או משש ישיבות שקיים הוועד הפועל בשנה אחת; {{ח:תתת|(3)}} השר ושר האוצר נוכחו, לאחר התייעצות עם הוועד הפועל, כי נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו; {{ח:תתת|(4)}} השר ושר האוצר נוכחו כי הוא פעל, במעשה או במחדל, בדרך הפוגעת ביכולת המכון לקיים הוראה או דרישה שניתנו כדין; {{ח:תתת|(5)}} התקיימה בו אחת הנסיבות הפוסלות אדם לפי דין לכהן כיושב ראש המכון. {{ח:תת|(ג)}} חדל יושב ראש המכון לכהן בתפקידו כאמור בסעיף קטן (ב), יפעלו השר ושר האוצר, בהקדם האפשרי, למינוי יושב ראש למכון במקומו, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|פרק ב סימן ב|סימן זה}}. {{ח:סעיף|3ג|סגן יושב ראש המכון|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} הוועד הפועל יבחר את סגן יושב ראש המכון (להלן – הסגן) מקרב חבריו, ובלבד שלא התקיימו בו הסייגים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 3ב|בסעיף 3ב(א)(1) עד (5) ו־(7)}}; נוסף על כך, ובלי לגרוע מהאמור, היה הסגן הקודם נציג של אחד מהגופים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 3ו|בסעיף 3ו(א)(3), (4) או (5)}}, לא יבחר הוועד הפועל סגן שהוא נציג של אותו הגוף; לעניין זה, יראו את הגופים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 3ו|בפסקאות (3) ו־(4) של הסעיף האמור}} כאותו גוף. {{ח:תת|(ב)}} הסגן ישמש ממלא מקום יושב ראש המכון בהעדרו של היושב ראש, אם נבצר מהיושב ראש למלא את תפקידיו או אם חדל לכהן וטרם מונה יושב ראש חדש למכון. {{ח:תת|(ג)}} תקופת כהונתו של הסגן תהיה שנתיים, ואולם אם נבצר מיושב ראש המכון למלא את תפקידו דרך קבע או חדל מלכהן, לא ימלא הסגן את מקומו של יושב ראש המכון לתקופה העולה על שישה חודשים; לא מונה יושב ראש מכון חדש עד תום התקופה האמורה – יבחר הוועד הפועל סגן חדש בהתאם להוראות סעיף זה. {{ח:קטע3|פרק ב סימן ג|סימן ג׳: הוועד הפועל|תיקון: תשע״ז}} {{ח:סעיף|3ד|תפקידי הוועד הפועל וסמכויותיו|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} אלה תפקידי הוועד הפועל וסמכויותיו: {{ח:תת|(1)}} לקבוע את המדיניות הכללית של המכון, בהתאם למטרות המכון; {{ח:תת|(2)}} לאשר את תכניות העבודה השנתיות שהגיש לו המנהל הכללי של המכון, בשים לב לכך שהן לא סותרות את מדיניות הממשלה; {{ח:תת|(3)}} לאשר את התקציב השנתי של המכון ואת תקן העובדים במכון; {{ח:תת|(4)}} לנהל את רכוש המכון ולפקח עליו; {{ח:תת|(5)}} לעקוב אחר יישום המדיניות, תכניות העבודה והתקציבים של המכון; {{ח:תת|(6)}} לאשר תחומי פעילות חדשים של המכון, בכפוף למטרות המכון; {{ח:תת|(7)}} למנות מקרב חבריו, סגן ליושב ראש המכון, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ג|סעיף 3ג}}; {{ח:תת|(8)}} למנות רואה חשבון מבקר למכון; {{ח:תת|(9)}} למנות חברים למינהלת לעניין מתן היתר לסימון מצרכים בתו־תקן כאמור {{ח:פנימי|סעיף 11|בסעיף 11(ב1)}}; {{ח:תת|(10)}} לקבוע את השכר ואת תנאי העבודה האחרים של המנהל הכללי של המכון ושל נושאי תפקידים בכירים אלה: סגן המנהל כללי של המכון, מנהלי האגפים, המבקר הפנימי והיועץ המשפטי של המכון וכן נושאי תפקידים בכירים נוספים במכון שיקבע הוועד הפועל; {{ח:תת|(11)}} לפקח על ביצוע תפקידי המנהל הכללי של המכון ופעולותיו; {{ח:תת|(12)}} לאשר, על פי המלצת המנהל הכללי של המכון, את מינוים של נושאי תפקידים בכירים במכון כאמור בפסקה (10); {{ח:תת|(13)}} לדון בטיוטת הדוחות הכספיים של המכון ובהערות רואה החשבון המבקר לגביה, לאשר את הדוחות הכספיים, ולאחר אישור הדוחות הכספיים – לדון בכל פרט שלגביו הסתייג רואה החשבון המבקר, העיר הערה או נמנע מלחוות את דעתו; {{ח:תת|(14)}} להקים ועדות מרכזיות לענפי משק שונים ולענפי ייצור שונים במשק, כאמור {{ח:פנימי|פרק ב סימן ה|בסימן ה׳}}, ולקבוע את תחום פעולתן; {{ח:תת|(15)}} להקים ועדות קבועות או ארעיות שאינן ועדות כאמור {{ח:פנימי|פרק ב סימן ה|בסימן ה׳}}, למעט הוועדה הממנה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3טז|סעיף 3טז(ה)}}, למנות להן יושב ראש ולקבוע את סמכויותיהן, כך שהרכבן ייקבע בשים לב לתחומי פעולתן ויאזן ככל האפשר בין הגופים המיוצגים בוועד הפועל כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ו|בסעיף 3ו}}. {{ח:סעיף|3ה|סמכות שיורית של הוועד הפועל|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} סמכות במסגרת תחומי פעילות המכון, שלא הוקנתה לפי חוק זה לאורגן אחר של המכון, רשאי הוועד הפועל להפעילה. {{ח:סעיף|3ו|הרכב הוועד הפועל|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} בוועד הפועל יכהנו חמישה עשר חברים, והם: {{ח:תתת|(1)}} יושב ראש המכון; {{ח:תתת|(2)}} ארבעה נציגי ממשלה כמפורט להלן: {{ח:תתתת|(א)}} הממונה; {{ח:תתתת|(ב)}} עובד המשרד הבקי בתחום הייבוא, שימנה המנהל הכללי של המשרד; {{ח:תתתת|(ג)}} עובד משרד ראש הממשלה הבקי בתחום האסדרה או הכלכלה, שימנה המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה; {{ח:תתתת|(ד)}} עובד אגף התקציבים במשרד האוצר שימנה הממונה על התקציבים במשרד האוצר; {{ח:תתת|(3)}} שני נציגים שתמנה התאחדות התעשיינים בישראל; {{ח:תתת|(4)}} נציג שתמנה התאחדות בוני הארץ; {{ח:תתת|(5)}} שני נציגים שימנה איגוד לשכות המסחר; {{ח:תתת|(6)}} נציג שתמנה רשות ההסתדרות לצרכנות; {{ח:תתת|(7)}} נציג שתמנה המועצה הישראלית לצרכנות; {{ח:תתת|(8)}} שני נציגים שתמנה לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, שאחד מהם הוא איש סגל אקדמי במוסד להשכלה גבוהה; {{ח:תתת|(9)}} נציג שייבחר מקרב עובדי המכון. {{ח:תת|(ב)}} נציג שתמנה התאחדות המלאכה והתעשייה יוזמן להשתתף בישיבות הוועד הפועל, ואולם לא תהיה לו זכות הצבעה בהן; על הנציג כאמור יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ז|סעיפים 3ז}} {{ח:פנימי|סעיף 3ט|ו־3ט}}, וזכויות הנתונות לחבר הוועד הפועל לשם השתתפותו בישיבות הוועד הפועל, וכן חובות החלות לפי חוק זה על חבר הוועד הפועל ובכלל זה הוראות תקנון המכון ובהן הוראות לעניין הפסקת כהונה. {{ח:תת|(ג)}} המכון יפרסם את שמות חברי הוועד הפועל שמונו לפי סעיף קטן (א) ואת שם הנציג שמונה לפי סעיף קטן (ב), וכן את הרכב הוועד הפועל המכהן, בהודעה באתר האינטרנט של המכון. {{ח:סעיף|3ז|ממלא מקום חבר הוועד הפועל|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} מי שמינה חבר בוועד הפועל כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ו|בסעיף 3ו}}, רשאי למנות לו ממלא מקום. {{ח:סעיף|3ח|תוקף פעולות הוועד הפועל|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} קיום הוועד הפועל, סמכויותיו ותוקף החלטותיו לא ייפגעו מחמת שהתפנה מקומו של חבר הוועד הפועל, או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד שרוב חבריו מכהנים כדין. {{ח:סעיף|3ט|תקופת כהונה של חבר הוועד הפועל וממלא מקומו|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} חבר הוועד הפועל וממלא מקומו, למעט הממונה, ימונו לתקופת כהונה של ארבע שנים, וניתן לשוב ולמנותם, ובלבד שלא יכהנו יותר משתי תקופות כהונה רצופות. {{ח:קטע3|פרק ב סימן ד|סימן ד׳: המנהל הכללי של המכון|תיקון: תשע״ז}} {{ח:סעיף|3י|המנהל הכללי של המכון}} {{ח:תת|(א)}} הוועד הפועל ימנה מנהל כללי למכון מתוך רשימת מועמדים שעליהם המליצה ועדה לאיתור מועמדים (בסעיף זה – ועדת האיתור); ועדת האיתור תהיה בת חמישה חברים והם: {{ח:תתת|(1)}} יושב ראש המכון והוא יהיה יושב ראש ועדת האיתור; {{ח:תתת|(2)}} עובד המשרד המכהן בוועד הפועל, שיבחר המנהל הכללי של המשרד; {{ח:תתת|(3)}} עובד משרד האוצר המכהן בוועד הפועל; {{ח:תתת|(4)}} שני חברים נוספים שיבחר הוועד הפועל מתוך חבריו שאינם נציגי הממשלה, ובלבד שלא ייבחרו שני חברים שהם נציגים של אותו גוף מהגופים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 3ו|בסעיף 3ו(א)(3), (4), (5) או (8)}}, ולעניין זה, יראו את הגופים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 3ו|בפסקאות (3) ו־(4) של אותו סעיף}} כאותו גוף. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאית ועדת האיתור להמליץ על מועמד יחיד. {{ח:תת|(ג)}} לא ימונה לחבר ועדת האיתור ולא יכהן בה, מי שעלול להימצא, במישרין או בעקיפין, באופן תדיר, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר ועדת האיתור לבין עניין אישי שלו; בסעיף זה, ”עניין אישי“ – לרבות עניין אישי של קרובו, סוכנו או שותפו, או עניין של גוף שיש להם בו חלק בהון המניות, בזכות לקבל רווחים, בזכות למנות מנהל או בזכות הצבעה. {{ח:תת|(ד)}} על מינוי המנהל הכללי יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות#סעיף 37|סעיף 37(ב) ו־(ג) לחוק החברות הממשלתיות, התשל״ה–1975}}, בשינויים המחויבים, והוא ייעשה לאחר התייעצות עם הוועדה לבדיקת מינויים כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות|בחוק האמור}}. {{ח:תת|(ה)}} הוועד הפועל יקבע, באישור השר ושר האוצר, אמות מידה לבחירת מועמדים לכהונת מנהל כללי למכון. {{ח:תת|(ו)}} קיום ועדת האיתור, סמכויותיה ותוקף פעולותיה לא ייפגעו מחמת שהתפנה מקומו של חבר הוועדה או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד ששלושה חברי ועדה לפחות מכהנים כדין. {{ח:תת|(ז)}} ועדת האיתור תקבע לעצמה את דרכי עבודתה ואת נוהלי דיוניה, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה. {{ח:תת|(ח)}} החלטת ועדת האיתור תתקבל ברוב קולות של חברי הוועדה ותהיה מנומקת. {{ח:סעיף|3יא|תקופת כהונה של המנהל הכללי|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} תקופת כהונתו של המנהל הכללי תהיה חמש שנים, וניתן לשוב ולמנותו, ובלבד שלא יכהן יותר משתי תקופות כהונה רצופות. {{ח:סעיף|3יב|סמכויות המנהל הכללי ותפקידיו|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} למנהל הכללי של המכון יהיו נתונות כל סמכויות הניהול והביצוע של המכון שאינן נתונות לאחר לפי חוק זה, ובכלל זה גיבוש תכניות העבודה של המכון שיובאו לאישור הוועד הפועל. {{ח:קטע3|פרק ב סימן ה|סימן ה׳: ועדות בתחום התקינה במכון|תיקון: תשע״ז}} {{ח:סעיף|3יג|ועדת התיאום|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} הוועד הפועל יקים ועדת תיאום שתפקידה לתאם את עבודת התקינה במכון, וזה הרכבה: {{ח:תתת|(1)}} המנהל הכללי של המכון, והוא יהיה היושב ראש; {{ח:תתת|(2)}} הממונה; {{ח:תתת|(3)}} יושבי ראש הוועדות המרכזיות; {{ח:תתת|(4)}} נציג שתמנה התאחדות התעשיינים בישראל; {{ח:תתת|(5)}} אחד מנציגי ארגוני הצרכנים החברים בוועד הפועל המנויים {{ח:פנימי|סעיף 3ו|בסעיף 3ו(6) ו־(7)}}; {{ח:תתת|(6)}} נציג שימנה איגוד לשכות המסחר. {{ח:תת|(ב)}} על נציגים כאמור בסעיף קטן (א)(4) ו־(6) יחולו, בשינויים המחויבים, ההוראות לפי חוק זה החלות על חבר הוועד הפועל. {{ח:סעיף|3יד|ועדות מרכזיות|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} במכון יפעלו ועדות לעניין קביעת התקינה בענף מסוים או בתחום מסוים ({{ח:פנימי|פרק ב סימן ה|בסימן זה}} – ועדות מרכזיות). {{ח:סעיף|3טו|ועדות טכניות|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} ועדה מרכזית תקים בתחום פעולתה ועדה טכנית אחת או יותר, שתפעל לעניין עיבוד תקנים וקביעתם בנושאים שקבעה לה הוועדה המרכזית ({{ח:פנימי|פרק ב סימן ה|בסימן זה}} – ועדה טכנית). {{ח:סעיף|3טז|הרכב ועדות התקינה|תיקון: תשע״ז, תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} הרכבן של ועדות מרכזיות וועדות טכניות ({{ח:פנימי|פרק ב סימן ה|בסימן זה}} – ועדות תקינה) יהיה כדלקמן: {{ח:תתת|(1)}} שני אנשי סגל אקדמי בכיר במוסד להשכלה גבוהה, בעלי מומחיות הנוגעת לתחום מתחומי העיסוק של הוועדה, שתמנה המועצה להשכלה גבוהה; {{ח:תתת|(2)}} שני בעלי השכלה בתחומי ההנדסה, האדריכלות והטכנולוגיה שהם בעלי מומחיות רלוונטית לתחום מתחומי העיסוק של הוועדה, שתמנה הוועדה הממנה כמשמעותה בסעיף קטן (ה); {{ח:תתת|(3)}} שני נציגי צרכנים שימנה הגוף המקים את ועדת התקינה, מתוך רשימות נציגים שהגישו לו ארגוני צרכנים; לעניין זה, ”ארגון צרכנים“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הצרכן#סעיף 31|בסעיף 31(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ״א–1981}}; {{ח:תתת|(4)}} שני עובדים של רשות מרשויות המדינה או גופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, הנוגעים לעניין; {{ח:תתת|(5)}} שני נציגים שתמנה התאחדות התעשיינים בישראל באופן שיבטיח נציגות לענפים הרלוונטיים, ולפחות אחד מהם יהיה בעל עסק או עובד בעסק זעיר, עסק קטן או עסק בינוני, כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק חובת המכרזים|בחוק חובת המכרזים, התשנ״ב–1992}} (בסעיף זה – עסק זעיר, קטן או בינוני); {{ח:תתת|(6)}} שני נציגים שימנה איגוד לשכות המסחר באופן שיבטיח נציגות לענפים הרלוונטיים, ולפחות אחד מהם יהיה בעל עסק או עובד בעסק זעיר, קטן או בינוני. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), ועדה מרכזית רשאית למנות לוועדה טכנית עד חמישה חברים נוסף על החברים האמורים בסעיף קטן (א), אם נוכחה כי הם בעלי ידע ומומחיות רלוונטיים לתחומי העיסוק של הוועדה הטכנית, ובכלל זה רשאית היא למנות נציגי ציבור, נציגי ארגונים שלא למטרות רווח, וכן נציגים של רשויות הפועלות לפי דין או חברות ממשלתיות, והכול בכפוף להוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} החליטה ועדה מרכזית למנות נציגי מעבדות, לא תמנה אלא נציגי מעבדות מאושרות כמשמעותן {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12(א)(1)}} שמספרם לא יעלה על שניים, ובלבד שאם מונו שני חברים, אחד מהם לפחות יהיה נציג של מעבדה מאושרת או נציג של מעבדה מוכרת כהגדרתה {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2א|בסעיף 2א(א) לפקודת היבוא והיצוא}}; אין בהוראות פסקה זו כדי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 3כא|סעיף 3כא}}; {{ח:תתת|(2)}} החליטה ועדה מרכזית למנות חברים שאינם כאמור בפסקה (1), לא יעלה מספרם על שלושה, ובלבד – {{ח:תתתת|(א)}} שלא ימונו נציגים של גופים המנויים בסעיף קטן (א), ואולם ניתן למנות נציג אחד לכל היותר מגוף המנוי בפסקה (4) של אותו סעיף קטן, אם נוכחה הוועדה המרכזית כי נדרש מינוי של נציג כאמור; {{ח:תתתת|(ב)}} שלא ימונה יותר מנציג אחד של גוף המייצג גורמים עסקיים במשק, אם נוכחה הוועדה המרכזית כי נדרש מינוי של נציג כאמור. {{ח:תת|(ג)}} ועדה מרכזית רשאית להציע לגורם הממנה חברים בוועדה טכנית לפי סעיף קטן (א), בעלי כשירות מתאימה לשמש חברים כאמור. {{ח:תת|(ד)}} ועדת תקינה לא תכלול שני חברים שהם עובדים או בעלים באותו עסק. {{ח:תת|(ה)}} הוועד הפועל יקים ועדה קבועה שתפעל במכון ותפקידה למנות נציגים מתחומי ההנדסה, האדריכלות והטכנולוגיה, שיכהנו כחברים בוועדות התקינה (בסעיף זה – הוועדה הממנה); הוועדה הממנה תורכב מנציגי לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, וכן מנציגי כל גוף מקצועי אחר שהוועד הפועל נוכח כי הוא מייצג חלק ניכר מהמהנדסים, האדריכלים או האקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, בתחום מסוים; הוועדה הממנה תבחר את יושב הראש שלה מבין חבריה ותקבע לעצמה את סדרי עבודתה. {{ח:סעיף|3יז|מומחים וועדות מומחים|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} ועדה טכנית רשאית להסתייע בעבודתה במומחים, באנשי מקצוע ובאנשים אחרים הבקיאים בתחום פעולתה ({{ח:פנימי|פרק ב סימן ה|בסימן זה}} – מומחים), וכן להקים ועדות שיורכבו ממומחים כאמור ({{ח:פנימי|פרק ב סימן ה|בסימן זה}} – ועדות מומחים). {{ח:סעיף|3יח|יושבי ראש וסגני יושבי ראש של ועדות תקינה וועדות מומחים|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} הוועד הפועל ימנה יושב ראש וסגן יושב ראש לכל ועדה מרכזית, מבין חברי הוועדה המרכזית. {{ח:תת|(ב)}} ועדה מרכזית, באישור הוועד הפועל, תמנה יושב ראש וסגן יושב ראש לכל ועדה טכנית שבתחום פעולתה, מבין חברי הוועדה הטכנית. {{ח:תת|(ג)}} ועדה טכנית, באישור הוועדה המרכזית שבתחום פעולתה היא נמצאת, תמנה יושב ראש וסגן יושב ראש לכל ועדת מומחים שהקימה, מבין חבריה. {{ח:תת|(ד)}} המניין החוקי בישיבה של הוועד הפועל שבה מתקבלת החלטה לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ב) יכלול נציג ממשלה אחד לפחות, והחלטה כאמור תתקבל ברוב של שמונה חברי הוועד הפועל לפחות, ואולם אם לא הושג הרוב האמור בשתי הצבעות רצופות, ניתן לקבל החלטה כאמור ברוב רגיל בכפוף לאישור המנהל הכללי של המשרד. {{ח:סעיף|3יט|תנאי כשירות ליושב ראש ולסגן יושב ראש של ועדת תקינה|תיקון: תשע״ז, תשע״ט}} {{ח:תת|(א)}} כשיר לשמש יושב ראש ועדת תקינה, חבר ועדת תקינה שהוא אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} איש סגל אקדמי בכיר במוסד להשכלה גבוהה, שמונה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3טז|סעיף 3טז(א)(1)}}; {{ח:תתת|(2)}} בעל השכלה בתחומי ההנדסה, האדריכלות או הטכנולוגיה, שיש לו מומחיות בתחום מתחומי העיסוק של הוועדה, שבחרה הוועדה הממנה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3טז|בסעיף 3טז(א)(2)}}; {{ח:תתת|(3)}} עובד של רשות מרשויות המדינה או גופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, הנוגעים לעניין. {{ח:תת|(ב)}} לא ימונה ליושב ראש ועדת תקינה – {{ח:תתת|(1)}} מי שמקבל, באופן ישיר או עקיף, תמורה או טובת הנאה מעסק מרכזי הנוגע לפעילות הוועדה, ובכלל זה מי שמקבל מימון מעסק כאמור בעבור מחקר; {{ח:תתת|(2)}} מי שהוא עובד או בעל שליטה – {{ח:תתתת|(א)}} בעסק המצוי בשליטת עסק מרכזי הנוגע לפעילות הוועדה או בעסק השולט בעסק מרכזי כאמור; {{ח:תתתת|(ב)}} בעסק, אשר מי ששולט בעסק מרכזי הנוגע לפעילות הוועדה שולט בו. {{ח:תת|(ג)}} לא ניתן למנות נציג העומד בתנאים כאמור בסעיף קטן (א) ליושב ראש ועדת תקינה, רשאי הוועד הפועל למנות חבר אחר של ועדת התקינה ליושב ראש בכפוף להגבלות שבסעיף קטן (ב), ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יח|סעיף 3יח(ד)}}. {{ח:תת|(ד)}} כשיר לשמש סגן יושב ראש ועדת תקינה חבר ועדת תקינה, בכפוף להגבלות שבסעיף קטן (ב), ובלבד שאם הוא נציג של גוף מהגופים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 3טז|בסעיף 3טז(א)(5) או (6)}}, יהיה מינויו טעון אישור או החלטה של הוועד הפועל, לפי העניין, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יח|סעיף 3יח(ד)}}. {{ח:תת|(ה)}} בוועדת תקינה לא יכהנו יושב ראש וסגן יושב ראש, המייצגים את אותו גוף או שמונו על ידי אותו גורם ממנה. {{ח:תת|(ו)|(1)}} בסעיף זה, ”עסק מרכזי הנוגע לפעילות הוועדה“ – עסק הפועל בתחום הנוגע לתחום הפעולה של ועדת התקינה, שמחזור המכירות שלו גבוה מ־300 מיליון שקלים חדשים בשנה או שהוא הוכרז כבעל מונופולין לפי {{ח:חיצוני|חוק התחרות הכלכלית#סעיף 26|סעיף 26 לחוק התחרות הכלכלית, התשמ״ח–1988}}. {{ח:תתת|(2)}} הסכום הקבוע בפסקה (1) יתעדכן ב־1 בינואר בכל שנה (בפסקה זו – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ב־1 בינואר של השנה הקודמת, ויום העדכון הראשון יהיה י״ד בטבת התשע״ח (1 בינואר 2018); הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; לעניין זה, ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; הממונה יפרסם ברשומות הודעה על הסכום המעודכן לפי פסקה זו. {{ח:סעיף|3כ|ביטול מינוי של יושבי ראש וסגני יושבי ראש של ועדות תקינה וועדות מומחים|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} ביטול מינוי של יושב ראש או של סגן יושב ראש של ועדות תקינה וועדות מומחים, ייעשה באותה דרך שבה בוצע המינוי, ואולם מניין חוקי להחלטה של הוועד הפועל על ביטול מינוי יושב ראש או סגן יושב ראש ועדה מרכזית יכלול שני נציגי ממשלה לפחות וההחלטה תתקבל ברוב של שמונה חברי הוועד הפועל לפחות. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), נוכח הוועד הפועל כי יושב ראש או סגן יושב ראש של ועדה טכנית או ועדת מומחים אינו ממלא את תפקידו כראוי או שלא מתקיימים בו תנאי הכשירות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3יט|סעיף 3יט}}, רשאי הוא, בפנייה מנומקת, לדרוש – {{ח:תתת|(1)}} מוועדה מרכזית לבחון את ביטול מינויו של יושב ראש או של סגן יושב ראש של ועדה טכנית שהיא הקימה; {{ח:תתת|(2)}} מוועדה טכנית לבחון את ביטול מינויו של יושב ראש או של סגן יושב ראש של ועדת מומחים שהיא הקימה. {{ח:סעיף|3כא|השתתפות עובדי המכון בעבודת ועדות התקינה וועדות המומחים|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} עובדי המכון ירכזו את עבודת ועדות התקינה וועדות המומחים, ויסייעו לעבודתן המקצועית. {{ח:תת|(ב)}} עובדי המכון רשאים להשתתף כחברים בוועדות מומחים וכן בוועדות טכניות, כנציג מעבדות, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3טז|סעיף 3טז(ב)(1)}}. {{ח:תת|(ג)}} נציג המכון, שימנה המנהל הכללי של המכון מבין עובדיו, יוזמן להשתתף בישיבות ועדות התקינה וועדות מומחים, אך לא תהיה לו זכות הצבעה. {{ח:סעיף|3כב|המניין החוקי בישיבות ועדות תקינה|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} המניין החוקי בישיבות ועדת תקינה הדנות באישור או בתיקון תקנים או בהקמת ועדה טכנית או ועדת מומחים, ובכלל זה מינוי חברים נוספים בוועדה טכנית בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3טז|סעיף 3טז(ב)}}, יכלול מחצית מחברי הוועדה המכהנים לפחות ונוסף יושב ראש הוועדה או סגנו; לא היה מניין חוקי בשתי ישיבות רצופות של אותה ועדה באותו נושא, רשאית הוועדה לקבל החלטה כאמור בישיבתה השלישית בכל מספר של נוכחים. {{ח:סעיף|3כג|פרסום פרוטוקולי ועדות התקינה ושמות חבריהן|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} המכון יפרסם לעיון הציבור פרוטוקולים של ישיבות ועדות התקינה באתר האינטרנט של המכון, בתוך 28 ימי עסקים לאחר קיום ישיבת הוועדה; בפרוטוקולים כאמור יפורטו שמות הנוכחים בדיון ובהצבעה, תמצית הדיון, לרבות עמדות שונות ככל שהובעו במסגרתו, וכן ההחלטות שהתקבלו בצירוף הנימוקים להן, והכול בכפוף להוראות כל דין. {{ח:תת|(ב)}} המכון יפרסם את שמות החברים בכל ועדת תקינה ומקום עבודתם הנוכחי, באתר האינטרנט של המכון בתוך 14 ימי עסקים מיום מינוים, בכפוף להוראות כל דין; בסעיף זה, ”מקום עבודה נוכחי“ – מקום עבודה שבו מועסק חבר הוועדה כעובד שכיר, ואם חבר הוועדה הוא בעל עסק או שעיקר עיסוקו הוא במתן שירות לעסק מסוים – העסק כאמור. {{ח:תת|(ג)}} השר, בהסכמת שר האוצר ולאחר התייעצות עם הוועד הפועל, רשאי לקבוע פרטים נוספים שייכללו בפרוטוקולים, ובכלל זה רשאי הוא לחייב את פרסום שמות המצביעים ואופן הצבעתם. {{ח:סעיף|3כד|פומביות דיוני ועדות התקינה וועדות המומחים|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} נושאי הדיון בוועדות התקינה ובוועדות המומחים (בסעיף זה – הוועדות) והמועד והמיקום שבו הן מתכנסות, יפורסמו באתר האינטרנט של המכון, שבעה ימי עסקים לפחות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ב)}} השר, בהסכמת שר האוצר ולאחר התייעצות עם הוועד הפועל, רשאי לקבוע – {{ח:תתת|(1)}} כללים לעניין השתתפות גורמים מהציבור בישיבות הוועדות וכן חריגים לאפשרות השתתפות כאמור; {{ח:תתת|(2)}} הוראות לעניין תיעוד מלא של דיוני הוועדות, ואופן פרסומם של הדיונים, והכול בכפוף להוראות כל דין. {{ח:סעיף|3כה|החרגה לעניין ועדות תקינה מסוימות|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} הוועד הפועל רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב, לקבוע כי בוועדת תקינה מסוימת או בדיון לגבי תקן מסוים בוועדת תקינה, לא יחולו הדרישות המנויות {{ח:פנימי|סעיף 3טז|בסעיפים 3טז}}, {{ח:פנימי|סעיף 3יט|3יט}}, {{ח:פנימי|סעיף 3כ|3כ(א)}}, {{ח:פנימי|סעיף 3כב|3כב}}, {{ח:פנימי|סעיף 3כג|3כג}} {{ח:פנימי|סעיף 3כד|ו־3כד}} (בסעיף זה – החרגה), ובלבד שהתקיימו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוועד הפועל השתכנע כי אין בהחרגה כדי לפגוע בהיבטי תחרות או בהיבטי הסדרה בענף הנוגע לוועדה או לתקן האמורים; {{ח:תתת|(2)}} ההחלטה התקבלה ברוב של שמונה מחברי הוועד הפועל לפחות; {{ח:תתת|(3)}} הגופים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 3טז|בסעיף 3טז(א)}} יהיו רשאים למנות נציג כחבר בדיוני הוועדה. {{ח:תת|(ב)}} קבע הוועד הפועל החרגה כאמור בסעיף קטן (א) – {{ח:תתת|(1)}} רשאי הוא לקבוע את סדרי פעולתה של ועדת התקינה, לרבות דרישות חלופיות או נוספות לדרישות המנויות בסעיף קטן (א); {{ח:תתת|(2)}} יפרסם המכון הודעה על כך באתר האינטרנט של המכון. {{ח:תת|(ג)}} הוועד הפועל רשאי לקבוע, בהחלטה מנומקת בכתב, כי במקרים מיוחדים, אם סבר כי ניתן למנוע פגיעה בתחרות או בהיבטי הסדרה בענף הנוגע לעניין, יחולו חלק מהדרישות המנויות {{ח:פנימי|סעיף 3טז|בסעיפים 3טז}}, {{ח:פנימי|סעיף 3יט|3יט}}, {{ח:פנימי|סעיף 3כ|3כ(א)}}, {{ח:פנימי|סעיף 3כב|3כב}}, {{ח:פנימי|סעיף 3כג|3כג}} {{ח:פנימי|סעיף 3כד|ו־3כד}}, כפי שיחליט. {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ג), הוועד הפועל לא יקבל החלטה כאמור באותם סעיפים קטנים אם יושב ראש המכון, הממונה או עובד משרד האוצר המכהן בוועד הפועל התנגד להחלטה, מטעמים שיירשמו, לאחר ששוכנע כי ההחלטה תפגע בהיבטי התחרות או בהיבטי הסדרה בענף הנוגע לעניין. {{ח:קטע3|פרק ב סימן ו|סימן ו׳: תקנון המכון|תיקון: תשע״ז}} {{ח:סעיף|4|תקנון המכון|תיקון: תשס״ח, תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} הועד הפועל של המכון יתקין, תוך שנה אחת מיום תחילת תקפו של חוק זה, תקנון לפעולות המכון (להלן – התקנון), שיהיה למכון היסוד היחיד לשימוש בסמכויותיו לפי חוק זה, והוא רשאי להכניס בו שינויים ותיקונים. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|תקנון מכון התקנים הישראלי|תקנון מכון התקנים הישראלי, התשס״ג–2002}}.}} {{ח:תת|(א1)}} השר, לאחר התייעצות עם יושב ראש המכון, רשאי להציע לוועד הפועל של המכון שינויים ותיקונים בתקנון שהותקן כאמור בסעיף קטן (א). {{ח:תת|(ב)}} בתקנון {{ח:הערה|[ייקבעו]}} הוראות בעניינים אלה, ככל שלא נקבעו בחוק זה או לפיו: {{ח:תתת|(1)}} סמכויותיהם של מוסדות המכון; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(4א)}} הוראות לעניין הגבלות על כהונה בוועד הפועל, בוועדת התיאום, בוועדות התקינה או בוועדות מומחים כמשמעותם בחוק זה, מטעמים של נבצרות, ניגוד עניינים, הרשעה בעבירה או הגשת כתב אישום, נוכח מהותה, חומרתה או נסיבותיה של העבירה, וכן תנאים לביטול כהונה כאמור, הפסקתה או השעייתה, בשל אחד מהטעמים האמורים; {{ח:תתת|(5)}} סמכויותיו של הממונה על התקינה במכון; {{ח:תתת|(6)}} דרכי המכון בביצוע סמכויותיו; {{ח:תתת|(6א)}} הוראות בדבר פרסום נושאי הדיון בוועדות התקינה ובוועדות המומחים, וכן המועד והמיקום שבו הן מתכנסות; {{ח:תתת|(7)}} כל ענין אחר הבא להסדיר פעולתו של המכון שהשר הורה לקבעו בתקנון. {{ח:תת|(ג)}} התקנון, וכל שינוי או תיקון בו, טעונים אישור של השר ויפורסמו ברשומות ובאתר האינטרנט של המכון. {{ח:תת|(ד)}} לא התקין הועד הפועל את התקנון תוך התקופה המפורשת בסעיף קטן (א), יתקינו השר, ודינו יהיה לכל דבר כאילו הותקן כאמור בסעיף קטן (א). {{ח:קטע3|פרק ב סימן ז|סימן ז׳: הממונה על התקינה|תיקון: תשע״ז}} {{ח:סעיף|5|הממונה על התקינה|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} השר ימנה את הממונה על התקינה (בחוק זה – הממונה), במינוי שהודעה עליו פורסמה ברשומות. {{ח:קטע2|פרק ג|פרק ג׳: עיבוד תקן והכרזה על תקן רשמי|תיקון: תשע״ד}} {{ח:סעיף|6|תקן|תיקון: תשל״א}} {{ח:תת|(א)}} המכון, והוא בלבד, רשאי לקבוע מיפרט, או כללים טכניים של תהליך עבודה לרבות הגדרות טכניות, כתקן ישראלי (להלן – תקן); המכון יפרסם כל תקן בדרך הנראית לו. {{ח:תת|(ב)}} הודעה על קביעת תקן תפורסם ברשומות. {{ח:סעיף|7|כללים לעיבור תקנים|תיקון: תש״ס, תשס״ג, תשס״ח, תשע״ד, תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} המכון לא יקבע תקן, אלא אם עובד בהתאם לכללים שנקבעו על ידי המכון באישור השר ופורסמו ברשומות; הכללים יכללו הסדרים לעיבוד תקנים, ובכלל זה הוראות לעניין השתתפותם של גורמים הנוטלים חלק בעיבוד תקן מסוים, בכפוף להוראות לפי חוק זה. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|כללי התקנים (עיבוד תקנים ישראליים)|כללי התקנים (עיבוד תקנים ישראליים), התשנ״א–1991}}.}} {{ח:תת|(ב)|(1)}} בקביעת תקן, יאמץ המכון, בכלל, תקינה בין־לאומית או תקינה אשר נוהגת בקרב המדינות המפותחות עם שווקים משמעותיים או מסמכים בין־לאומיים אחרים הדומים במהותם לתקינה בין־לאומית הנוהגים בקרב מדינות מפותחות עם שווקים משמעותיים (להלן – תקנים בין־לאומיים); בקביעת תקן כאמור יובא בחשבון אופי הסחר בין ישראל למדינות העולם; {{ח:תתת|(2)}} כאשר קיימים תקנים בין־לאומיים שונים, רשאי המכון לקבוע תקנים חלופיים, ובלבד שכל תקן שיקבע כאמור יתבסס במלואו על תקן בין־לאומי קיים: {{ח:תתת|(3)}} בנסיבות מיוחדות, כאשר יש הכרח לעשות כן בשל קיומם של תנאים ייחודיים למדינת ישראל, רשאי המכון לשנות תנאים מסוימים הקבועים בתקינה בין־לאומית כאמור בפסקאות (1) ו־(2), תוך פירוט הנימוקים לכך בדברי הסבר אשר יצורפו לתקן. {{ח:תת|(ג)}} על אף הוראות סעיפים קטנים (א) ו־(ב), לא ייקבע כל תקן בנושא הנוגע {{ח:חיצוני|חוק האזנת סתר|לחוק האזנת סתר, התשל״ט–1979}}, {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 13|לסעיף 13(ב)(2) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב–1982}} (להלן – חוק התקשורת), או {{ח:חיצוני|חוק שירות הביטחון הכללי#סעיף 11|לסעיף 11 לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס״ב–2002}}, בלא קבלת הסכמת כוחות הביטחון כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 13|בסעיף 13 לחוק התקשורת}}. {{ח:תת|(ד)}} השר, לאחר התייעצות עם יושב ראש המכון, רשאי להציע למכון שינויים ותיקונים בכללים שנקבעו לפי סעיף קטן (א), בכל הנוגע להשתתפות של נציגי היצרנים והצרכנים כאמור באותו סעיף קטן; על שינויים ותיקונים שהציע השר יחולו הוראות הסעיף הקטן האמור לעניין קביעת כללים. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|כללי התקנים (עיבוד תקנים ישראליים)|כללי התקנים (עיבוד תקנים ישראליים), התשנ״א–1991}}.}} {{ח:סעיף|7א|תקן זמני|תיקון: תשל״א, תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} המכון רשאי לקבוע תקן שלא עובד בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 7|לסעיף 7}} (להלן – תקן זמני), ובלבד שעובד לפי כללים שקבע לכך המכון, בהסכמת השר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת; הכללים יפורסמו ברשומות. {{ח:תת|(ב)}} קבע המכון תקן כאמור בסעיף קטן (א), יתחיל מיד בהליכים לעיבוד התקן בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 7|לסעיף 7}}. {{ח:תת|(ג)}} תקן זמני יפקע ביום שצויין לכך בהודעה ברשומות על קביעתו, ולא יאוחר מתום 36 חדשים לאחר פרסום אותה הודעה; תקן שפקע כאמור לא ייקבע עוד כתקן לפי סעיף קטן (א). {{ח:תת|(ד)}} משפקע תקפו של תקן זמני, תפורסם הודעה על כך ברשומות. {{ח:תת|(ה)}} זולת אם נאמר אחרת בחוק זה, יחולו על תקן זמני כל הוראות החוק החלות על תקן. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|כללי התקנים (עיבוד תקנים זמניים)|כללי התקנים (עיבוד תקנים זמניים), תשל״א–1971}}.}} {{ח:סעיף|8|תקן רשמי|תיקון: תשי״ח, תשל״ט, תשנ״ח, תשע״ד, תשע״ז, תשע״ח, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} השר רשאי, לאחר התייעצות עם נציגי היצרנים, היבואנים והצרכנים, להכריז בהכרזה שפורסמה ברשומות על תקן מסוים, כולו או חלקו, כעל תקן ישראלי רשמי (להלן – תקן רשמי), אם נוכח כי הדבר דרוש להשגת אחת המטרות המפורטות בפסקאות (1) עד (6), ובלבד שאם התקן אינו תקן בין־לאומי, יחווה הממונה לשר את דעתו המנומקת בכתב כי אין תקן בין־לאומי מתאים שניתן לאמצו ולקבוע אותו כתקן: {{ח:תתת|(1)}} שמירה על בריאות הציבור; {{ח:תתת|(2)}} שמירה על בטיחות הציבור; {{ח:תתת|(5)}} הגנה על איכות הסביבה; {{ח:תתת|(4)}} הספקת מידע, כאשר לא קיים מידע או מנגנון חלופי העשוי להקנות הגנה לצרכן; תקן שיוכרז לפי פסקה זו, לרבות הוראה בו, יהיה תקן להספקת מידע בלבד; {{ח:תתת|(5)}} הבטחת תאימות או חלופיות של מוצרים; {{ח:תתת|(6)}} מניעת נזק כלכלי משמעותי העלול להיגרם לצרכן כתוצאה משימוש במערכות, בחומרים או במוצרים המשמשים בבניה (להלן – חומרי בניה), הגלויים לעין, וכן מניעת נזק כלכלי העלול להיגרם לצרכן כתיצאה משימוש בחומרי בניה שאינם גלויים לעין. {{ח:תת|(אא)}} תקן שיש במיפרטו תיאור כינויו או אריזתו של מצרך והוכרז כתקן רשמי, רואים את התקן הרשמי כאילו מיפרטו אינו כולל תיאורים אלה אלא אם הודיע השר באכרזה שהתקן הרשמי הוכרז לשם הגנת הצרכן. {{ח:תת|(ב)}} בכל אכרזה לפי סעיף קטן (א) יצוינו המקום, או המקומות, להפקדת התקן שהכריזו עליו כאמור, וכל אדם יהיה זכאי ללא כל תשלום לעיין בו כאמור. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמה {{ח:חיצוני|הודעה בדבר המקומות להפקדת תקנים רשמיים|הודעה בדבר המקומות להפקדת תקנים רשמיים}} (י״פ תשע״ז, 8488).}} {{ח:תת|(ג)}} תקפה של אכרזה לפי סעיף קטן (א) הוא מתום ששים יום מיום פרסומה ברשומות או ממועד מאוחר יותר שהשר קבע באכרזה, בדרך כלל או לגבי כל איסור ואיסור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9}}, ואולם ניתן להכריז אכרזה שתוקפה מיום פרסומה ברשומות אם כללה תקופת מעבר של 60 ימים לפחות; לעניין זה, ”תקופת מעבר“ – תקופה שבה ניתן לפעול גם לפי דרישות התקן הרשמי שחל על המצרך טרם האכרזה. {{ח:תת|(ד)}} היה מצרך מסויים מן הסוג שמהותו, או תהליך ייצורו, מסורים בחוק לסמכותה של רשות מסויימת, לא יכריז השר אכרזה לפי סעיף קטן (א) לגבי אותו מצרך, אלא בהסכמת השר הממונה על ביצוע אותו חוק (בסעיף זה – השר הממונה); אולם משהסכים השר הממונה לאכרזה, יחולו הוראותיה על אף כל הוראה שניתנה על ידי אותה רשות. {{ח:תת|(ה)}} הוכרז תקן כתקן רשמי, יהיו ביטול התקן, החלפתו בתקן אחר או שינויו טעונים אישור בכתב של השר ופרסום אכרזה על כך ברשומות; תקן מחליף או מתוקן כאמור יהיה התקן הרשמי. {{ח:תת|(ה1)}} על אכרזה של השר לפי סעיף זה יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} הממונה יפנה אל המנהל הכללי של המשרד שבראשו עומד השר הממונה או אל מנהל הרשות כאמור בסעיף קטן (ד), לפי העניין, לקבלת עמדת השר הממונה; בתקנים המתבססים על תקן בין־לאומי, יצרף הממונה לפנייתו את המלצות ועדת האימוץ כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8א|בסעיף 8א}}, למעט במקרים של ביטול רשמיות; {{ח:תתת|(2)}} פנה הממונה כאמור בפסקה (1) ולא התקבלה עמדת השר הממונה עד תום 60 ימים מיום פניית הממונה, יראו את השר הממונה כמי שהודיע על הסכמתו לאכרזה; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(4)}} ראה השר הממונה כי הנושא מחייב בירור נוסף, יודיע לשר ולממונה כי נדרשת לו תקופה נוספת של 60 ימים לשם גיבוש עמדתו; הודיע השר הממונה כאמור, יחולו הוראות סעיף זה עם תום 120 ימים; {{ח:תתת|(5)}} הממונה יורה, בנוהל, על הדרך להבטחת קבלת הפנייה כאמור בפסקה (1) בידי השר הממונה; נוסף על האמור, הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד הכלכלה והתעשייה הודעה בדבר כוונת האכרזה ויפנה גם לכל אלה: איגוד לשכות המסחר, התאחדות התעשיינים בישראל, וארגוני הצרכנים כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הגנת הצרכן#סעיף 31|בסעיף 31(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ״א–1981}}, ובלבד שהודיעו לממונה על נציג מטעמם שיהיה מוסמך לקבל את ההודעה; {{ח:תתת|(6)}} כל אדם, ובכלל זה נציגי הגופים המפורטים בפסקה (5), רשאי להגיש לממונה בכתב את עמדתו לעניין הודעת הממונה, לא יאוחר מתום 30 ימים מיום פרסומה כאמור באותה פסקה. {{ח:תת|(ה2)}} הודיע השר הממונה על התנגדותו לעדכון התקן כאמור בסעיף קטן (ה1), ועל אף עמדתו סבר השר כי יש להכריז על עדכון התקן לפי סעיף זה, לא יכריז השר על עדכון התקן, והשר הממונה יפעל לפי אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} יודיע לשר על כוונתו לפעול לקביעת הסדר שבתחום סמכותו במקום התקן האמור (בסעיף זה – הסדר חלופי) בתוך תקופה סבירה בנסיבות העניין שיודיע עליה, וכי לאחר קביעת ההסדר החלופי על ידו או על ידי מי שמוסמך לכך לפי דין, יהיה ניתן לבטל את רשמיות התקן האמור; קבע השר הממונה הסדר חלופי, יודיע על כך לשר והשר יכריז על ביטול רשמיות התקן לפי סעיף זה, בהתאם להודעת השר הממונה; {{ח:תתת|(2)}} יביא את המחלוקת להכרעת הממשלה, והשר הממונה והשר לא יעדכנו את התקן, לא יקבעו הסדר חלופי ולא יבטלו את רשמיות התקן עד להכרעת הממשלה; {{ח:תתת|(3)}} הודיע השר הממונה על התנגדותו לאכרזה לפי סעיף זה, כולה או חלקה, ועל אף עמדתו סבר השר כי יש להכריז אכרזה כאמור, יביא את המחלוקת לפני הממשלה ועד להכרעת הממשלה לא יכריז אכרזה לפי סעיף זה לגבי הסעיפים בתקן שהשר הממונה התנגד להם. {{ח:תת|(ה3)|(1)}} על אף האמור בסעיף זה, לא יכריז השר על תקן המתבסס על תקן בין־לאומי כתקן רשמי לפי סעיף זה, אם הוא כולל שינוי מהתקן הבין־לאומי האמור, למעט שינוי לאומי מתחייב, אלא אם כן הסכימו ראש הממשלה ושר האוצר (בסעיף זה – השרים) להכללת השינוי הלאומי בתקן הרשמי כאמור; השרים לא יתנגדו להכללת השינוי הלאומי כאמור אם נוכחו כי הוא דרוש להבטחת מטרה מהמטרות המנויות {{ח:פנימי|סעיף 8|בסעיף 8(א)(1) עד (6)}}. {{ח:תתת|(2)}} לצורך בחינת השינוי הלאומי הכלול בתקן האמור בפסקה (1), יובאו לפני השרים מסמכים אלה: {{ח:תתתת|(א)}} המלצת ועדת האימוץ לפי {{ח:פנימי|סעיף 8א|סעיף 8א}}; {{ח:תתתת|(ב)}} רשימה של כלל השינויים הלאומיים בתקן האמור והנימוקים לנחיצותם; {{ח:תתתת|(ג)}} עמדת השר הממונה בעניין ונימוקיה; {{ח:תתתת|(ד)}} עמדתו של כל שר אחר הנוגע לעניין שביקש מהשר להביא את עמדתו לפני השרים; {{ח:תתתת|(ה)}} כל חומר אחר הדרוש לעניין. {{ח:תת|(ה4)}} סבר הממונה כי מהותו של שינוי לאומי מסוים היא הקלה על עוסקים ביחס לדרישות התקן הבין־לאומי או ביחס לדרישות התקן הישראלי הרשמי הקיים, רשאי הוא, באישור המנהל הכללי של המשרד, להחליט כי יראו את השינוי האמור כשינוי לאומי מתחייב לעניין הוראות חוק זה. {{ח:תת|(ה5)|(1)}} בסעיף קטן זה – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”המועד הקובע“ – ח׳ באב התשע״ו (12 באוגוסט 2016); {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”תיקון מס׳ 13“ – {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491145.pdf|חוק התקנים (תיקון מס׳ 13), התשע״ח–2018}}; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”תקן רשמי קיים“ – תקן רשמי המתבסס על תקן בין־לאומי ופורסמה לגביו אכרזה ברשומות לפני המועד הקובע, לרבות תקן כאמור שהשתנה או הוחלף בידי המכון לאחר המועד הקובע כך שיאמץ תקן בין־לאומי. {{ח:תתת|(2)}} על אף האמור בסעיפים קטנים (ה1) עד (ה3) {{ח:פנימי|סעיף 8א|ובסעיף 8א}}, תקנים רשמיים קיימים ייבחנו בעניין התאמתם לתקנים בין־לאומיים לפי הוראות סעיף קטן זה, בתוך זמן סביר מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491145.pdf|תיקון מס׳ 13}} ובחינתם תושלם לא יאוחר מיום י״א באב התשע״ט (12 באוגוסט 2019). {{ח:תתת|(3)|(א)}} המכון יערוך ויגיש לממונה, בתוך 90 ימים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491145.pdf|תיקון מס׳ 13}}, לגבי כל תקן רשמי קיים, רשימה הכוללת את סוגי הסעיפים שבתקן, כמפורט להלן (בסעיף קטן זה – הרשימה): {{ח:תתתתת|(1)}} סעיפים הכוללים שינויים לאומיים מתחייבים; {{ח:תתתתת|(2)}} סעיפים הכוללים שינויים לאומיים שאינם שינויים לאומיים מתחייבים (בסעיף קטן זה – שינויים לאומיים שאינם מתחייבים), תוך ציון אלה מהם שיש אי־התאמה בין הדרישות, לרבות ערכים, הקבועות בהם (בסעיף קטן זה – דרישות) לבין הדרישות הקבועות בתקן הבין־לאומי. {{ח:תתתת|(ב)}} לצד כל סעיף ברשימה הכולל שינוי כאמור בפסקת משנה (א)(1) או (2) יצוין הנימוק המקצועי להכללת השינוי בתקן, ולעניין סעיף הכולל שינוי כאמור בפסקת משנה (א)(1) – גם הטעם לסיווג השינוי כשינוי לאומי מתחייב. {{ח:תתתת|(ג)}} השתנה תקן רשמי קיים או הוחלף בידי המכון לאחר אכרזתו האחרונה כתקן רשמי, תכלול הרשימה את סעיפי התקן המעודכן. {{ח:תתתת|(ד)|(1)}} המכון יערוך, בהקדם האפשרי לאחר הגשת הרשימה ובהתאם לכללים שנקבעו לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7}}, בדיקה של הסעיפים בתקנים רשמיים קיימים הכוללים שינויים לאומיים שאינם מתחייבים, שיש חוסר התאמה בין הדרישות הקבועות בהם ובין הדרישות הקבועות בתקן הבין־לאומי, ויודיע לממונה על תוצאות הבדיקה לא יאוחר מתום 270 ימים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491145.pdf|תיקון מס׳ 13}}. {{ח:תתתתת|(2)}} על אף האמור בפסקת משנה (1), הממונה רשאי, לבקשת המכון, לדחות את המועד להודעה על תוצאות הבדיקה כאמור באותה פסקת משנה ב־30 ימים נוספים, אם ראה כי הדבר נדרש לשם השלמת הבדיקה לגבי תקנים מסוימים. {{ח:תתת|(4)|(א)}} כלל תקן רשמי קיים שינוי לאומי שאינו מתחייב – {{ח:תתתתת|(1)}} יכריז השר על ביטול הרשמיות של כל שינוי כאמור (בפסקה זו – ביטול רשמיות), אלא אם כן מתקיים לגביו האמור בפסקה (5)(א) או (ב); {{ח:תתתתת|(2)}} רשאי השר, נוסף על סמכותו כאמור בפסקת משנה (1), אם השתנה התקן או הוחלף בידי המכון לאחר אכרזתו האחרונה כתקן רשמי, להכריז על כל שינוי הנכלל בתקן המעודכן כתקן רשמי (בסעיף קטן זה – עדכון רשמיות). {{ח:תתתת|(ב)}} אכרזה על ביטול רשמיות או על עדכון רשמיות תהיה בהתאם להוראות אלה: {{ח:תתתתת|(1)}} הממונה יפרסם, לאחר קבלת הרשימה ולא יאוחר מתום 180 ימים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491145.pdf|תיקון מס׳ 13}}, הודעה על כוונת השר להכריז על ביטול רשמיות או על עדכון רשמיות (בסעיף קטן זה – הודעת הממונה); הודיע המכון לממונה על השלמת הבדיקה כאמור בפסקה (3)(ד) לאחר פרסום הודעת הממונה, לא יידרש פרסום נוסף של ההודעה, גם אם השתנה התקן בעקבות הבדיקה; {{ח:תתתתת|(2)}} בהודעתו יציין הממונה, לגבי סעיפים בתקן הכוללים שינויים לאומיים שאינם מתחייבים – {{ח:תתתתתת|(א)}} כי בחינת התאמתן של הדרישות שבסעיפים אלה לדרישות התקן הבין־לאומי תתבצע בידי המכון, וכי העברת הערות הציבור למכון בנושא זה תיעשה בהתאם לכללים שנקבעו לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7}}; {{ח:תתתתתת|(ב)}} כי אם יתברר, לאחר הבחינה כאמור בפסקת משנה (א), שעדיין קיימים סעיפים בתקן הכוללים שינויים לאומיים שאינם מתחייבים, יכריז השר על ביטול רשמיותם או שלא יכריז על עדכון רשמיותם, אלא אם כן מתקיים לגביהם האמור בפסקה (5)(א) או (ב), וזאת בלי שתפורסם הודעה נוספת על הכוונה לעשות כן; {{ח:תתתתת|(3)}} הודעת הממונה תפורסם באתר האינטרנט של המשרד, והממונה ישלח הודעה על פרסומה לשרי הממשלה, ובכללם לשר הממונה; הממונה יורה, בנוהל, על הדרך להבטחת קבלת ההודעה בידי השר הממונה; נוסף על האמור, הממונה ישלח הודעה לפי פסקה זו לגופים אלה, ובלבד שהודיעו לממונה על נציג מטעמם שיהיה מוסמך לקבל את ההודעה: איגוד לשכות המסחר, התאחדות התעשיינים בישראל, וארגוני הצרכנים כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הגנת הצרכן#סעיף 31|בסעיף 31(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ״א–1981}}; {{ח:תתתתת|(4)}} כל אדם הנוגע בדבר, ובכלל זה נציגי הגופים כאמור בפסקת משנה (3), רשאי להגיש לממונה את עמדתו לעניין הודעת הממונה, לא יאוחר מתום 30 ימים מיום פרסומה כאמור בפסקת משנה (1); {{ח:תתתתת|(5)}} על אף האמור בפסקת משנה (4), כל שר הנוגע בדבר, ובכלל זה השר הממונה, רשאי להעביר לממונה את עמדתו לעניין הודעת הממונה, בכתב, לא יאוחר מתום 60 ימים מיום שנשלחה אליו ההודעה על פרסומה כאמור בפסקת משנה (3); ראה השר הממונה, במהלך התקופה האמורה, כי נדרשת לו תקופה נוספת לשם גיבוש עמדתו, יודיע על כך לממונה, בכתב, ויעביר לו את עמדתו לא יאוחר מתום 120 ימים מיום שנשלחה אליו ההודעה כאמור; {{ח:תתתתת|(6)}} לא התקבלה עמדת השר הממונה עד תום התקופות שבהן עליו להגיש את עמדתו כאמור בפסקת משנה (5), יראו אותו כמי שהודיע על הסכמתו לאכרזה לפי פסקה זו. {{ח:תתת|(5)}} על אף האמור בפסקה (4) – {{ח:תתתת|(א)}} מצא השר כי יש חשש לפגיעה במטרה מהמטרות המנויות בסעיף קטן (א)(1) עד (6), רשאי הוא, במקרים חריגים ולאחר שקיבל את המלצת הממונה, שלא להכריז על ביטול רשמיות של שינוי לאומי שאינו מתחייב, ואם השתנה התקן או הוחלף בידי המכון לאחר אכרזתו האחרונה כתקן רשמי – להכריז, בהסכמת ראש הממשלה ושר האוצר כאמור בסעיף קטן (ה3)(1), על שינוי כאמור הנכלל בתקן המעודכן כתקן רשמי; {{ח:תתתת|(ב)}} סבר השר הממונה כי נדרשת הכרזה על שינוי לאומי שאינו מתחייב כתקן רשמי, יחולו הוראות אלה: {{ח:תתתתת|(1)}} השר הממונה יגיש לשר בכתב, במהלך התקופה להגשת עמדה, את עמדתו בדבר הצורך להכריז על השינוי הלאומי כאמור כתקן רשמי, בצירוף נימוקים וכל חומר אחר הדרוש לעניין, לרבות עמדה של שר אחר הנוגע לעניין, אם הועברה אליו; {{ח:תתתתת|(2)|(א)}} הסכים השר עם עמדתו של השר הממונה, יפנה השר לקבלת הסכמתם של ראש הממשלה ושל שר האוצר להכרזת השינוי הלאומי שאינו מתחייב כרשמי, בהתאם להוראות סעיף קטן (ה3)(1) סיפה; הסכימו ראש הממשלה ושר האוצר להכרזה כאמור, לא יכריז השר על ביטול הרשמיות של השינוי הלאומי האמור, ואם השתנה התקן או הוחלף בידי המכון לאחר אכרזתו האחרונה כתקן רשמי – יכריז השר על שינוי לאומי כאמור הנכלל בתקן המעודכן כתקן רשמי לפי הוראות סעיף זה, בלא צורך בהליך נוסף; {{ח:תתתתתת|(ב)}} התנגד השר לעמדת השר הממונה, יביא השר את המחלוקת להכרעת הממשלה, ועד להכרעת הממשלה לא יעודכן התקן, לא ייקבע הסדר חלופי במקומו ולא תבוטל רשמיותו; הכריעה הממשלה במחלוקת, יפעל השר בהתאם להכרעתה להכרזת השינוי הלאומי שאינו מתחייב כתקן רשמי או לביטול הרשמיות של השינוי האמור, לפי העניין, בלא צורך בהליך נוסף. {{ח:תתת|(6)}} אכרזה לפי סעיף קטן זה תפורסם ברשומות לא יאוחר מתום 120 ימים לאחר תום התקופות להגשת עמדת השר הממונה כאמור בפסקה (4)(ב)(5), אלא אם כן נדרשה הסכמתם של ראש הממשלה ושל שר האוצר כאמור בפסקה (5)(א) או (ב)(2)(א) או שהובאה מחלוקת להכרעת הממשלה כאמור בפסקה (5)(ב)(2)(ב); על אכרזה כאמור יחולו הוראות סעיפים קטנים (ב) ו־(ג). {{ח:תתת|(7)}} נבחנו לפי הוראות סעיף קטן זה סעיפים שונים בתקן רשמי קיים, רשאי השר להכריז, לפי הוראות סעיף קטן זה, על ביטול הרשמיות או עדכון הרשמיות של חלק מאותם סעיפים, גם אם לא הסתיימה הבחינה כאמור לגבי שאר הסעיפים של אותו תקן. {{ח:תת|(ו)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:קטע2|פרק ד|פרק ד׳: אימוץ תקן בין־לאומי, שמירה על תקן רשמי ואחריות עוסק|תיקון: תשע״ד, תשע״ז}} {{ח:סעיף|8א|שינוי בתקן בין־<wbr>לאומי שאומץ כתקן רשמי|תיקון: תשע״ד, תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} השתנה תקן בין־לאומי שאומץ כתקן רשמי יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} המכון באמצעות הממונה יביא את השינוי בתקן הבין־לאומי לאישורו בכתב של השר בתוך שלושה חודשים מיום כניסתו לתוקף של השינוי בתקן הבין־לאומי; {{ח:תתת|(2)}} השר יאשר את השינוי בתקן הבין־לאומי שקיבל מהמכון ויכריז עליו כתקן רשמי לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}}, אם מצא, על פי המלצת הממונה, כי השינוי שעובד על ידי המכון תואם את השינוי בתקן הבין־לאומי; כלל השינוי שעובד על ידי המכון שינוי לאומי, יביא הממונה את השינוי הלאומי לבחינת ועדת האימוץ שמינה השר לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 8ב|סעיף 8ב}} (בחוק זה – ועדת האימוץ); {{ח:תתת|(3)}} על בחינת השינוי הלאומי בידי ועדת האימוץ כאמור בפסקה (2) יחולו הוראות אלה: {{ח:תתתת|(א)}} ועדת האימוץ תבחן את השינוי הלאומי ותמליץ על אכרזתו כתקן רשמי, במלואו או בחלקו, וכן רשאית היא להמליץ על דחייתו של השינוי או על אכרזתו כרשמי בהתאמות שעליהן תמליץ; {{ח:תתתת|(ב)}} ועדת האימוץ תימנע, ככל האפשר, מהמלצה על אכרזת שינוי לאומי כתקן רשמי אם מצאה כי אינו הכרחי, ובלבד שלא תימנע מהמלצה על אישור שינוי לאומי מתחייב, אלא מנימוקים מיוחדים בכתב; {{ח:תתתת|(ב1)}} לשם ביצוע תפקידיה רשאית ועדת האימוץ, בין השאר, להסתייע במומחים; {{ח:תתתת|(ב2)}} ועדת האימוץ רשאית, לעניין תקן מסוים, לדון בשינוי לאומי מתחייב, אם ביקש זאת אחד מחבריה ופירט נימוקים מיוחדים לכך בבקשתו; הנימוקים האמורים יירשמו בפרוטוקול הוועדה; {{ח:תתתת|(ב3)}} סברה ועדת האימוץ כי אין הצדקה להכריז על השינוי הלאומי כתקן רשמי, תעביר את עמדתה המנומקת לממונה; הממונה יבקש מהוועדה המרכזית שבתחום פעולתה מצוי התקן, לבחון מחדש אם יש הצדקה בשינוי הלאומי נוכח עמדת ועדת האימוץ; סברה הוועדה המרכזית כי – {{ח:תתתתת|(1)}} אין הצדקה לשינוי הלאומי, תפעל לעיבוד התקן בהתאם לכללים לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7}}, בתוך תקופה שלא תעלה על 90 ימים מיום הפנייה אליה, לצורך הגשת התקן המעובד לשר; {{ח:תתתתת|(2)}} יש הצדקה לשינוי הלאומי, תעביר לשר ולממונה את עמדתה המנומקת בתוך 30 ימים מיום פניית הממונה אליה, ועמדתה תועבר, באמצעות הממונה, לשרים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בסעיף 8(ה3)}}; {{ח:תתתת|(ג)}} ועדת האימוץ תמסור את המלצתה לשר בתוך שלושה חודשים מיום פנייתו ותפרסם באתר האינטרנט של המשרד את פירוט שמות הנוכחים בדיון ובהצבעה, תמצית הדיון, לרבות עמדות שונות ככל שהובעו במסגרתו, וכן ההחלטות שהתקבלו בצירוף הנימוקים להן, והכול בכפוף להוראות כל דין; {{ח:תתת|(4)}} {{ח:הערה|(בוטלה);}} {{ח:תתת|(5)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף קטן (א) יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין אכרזה לראשונה על תקן המבוסס על תקן בין־לאומי, הכולל שינוי לאומי, כתקן רשמי. {{ח:סעיף|8ב|ועדת האימוץ|תיקון: תשע״ד, תשע״ז, תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} השר ימנה ועדת אימוץ שתפקידה לבחון את השינויים בתקנים הבין־לאומיים לפי {{ח:פנימי|סעיף 8א|סעיף 8א}}. {{ח:תת|(ב)}} ועדת האימוץ תהיה בת ארבעה חברים ושני משקיפים, כמפורט להלן: {{ח:תתת|(1)}} הממונה; {{ח:תתת|(2)}} נציג המכון, לפי המלצת המנהל הכללי של המכון מבין עובדיו; {{ח:תתת|(2)}} נציג שתמנה לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, שהוא בעל השכלה בתחומי ההנדסה, האדריכלות או הטכנולוגיה; {{ח:תתת|(3)}} נציג ציבור שהוא נציג ארגוני צרכנים כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הגנת הצרכן#סעיף 31|בסעיף 31(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ״א–1981}}, המייצג את ציבור הצרכנים, לפי המלצת הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הצרכן|בחוק האמור}}, מתוך רשימות שהוגשו לו על ידי ארגוני הצרכנים כאמור; {{ח:תתת|(3א)}} עובד משרד האוצר שמונה על ידי הממונה על התקציבים במשרד האוצר; {{ח:תתת|(4)}} נציג ציבור התעשיינים, לפי המלצת התאחדות התעשיינים בישראל, שישמש כמשקיף; {{ח:תתת|(5)}} נציג ציבור היבואנים, לפי המלצת איגוד לשכות המסחר, שישמש כמשקיף. {{ח:תת|(ב1)}} נציג המכון, שימנה המנהל הכללי של המכון מבין עובדיו, יוזמן להשתתף בישיבות ועדת האימוץ, אך לא תהיה לו זכות הצבעה; על נציג המכון יחולו ההוראות החלות על חבר ועדת האימוץ, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ג)}} לא ימונה לחבר ועדת האימוץ או למשקיף בה מי שמתקיים בו אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש חבר ועדת האימוץ; {{ח:תתת|(2)}} הוגש נגדו כתב אישום בשל עבירה כאמור בפסקה (1) וטרם ניתן לגביו פסק דין סופי; {{ח:תתת|(3)}} הוא עלול להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כאמור לבין עניין אישי שלו או לבין תפקיד אחר שלו או של קרובו; לעניין זה – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”עניין אישי“ – לרבות עניין אישי של קרובו של חבר ועדת האימוץ או של משקיף בה, לפי העניין, או עניין של גוף שכל אחד מאלה או קרובו של כל אחד מהם, מנהלים או עובדים אחראים בו, או עניין של גוף שיש לכל אחד מהם חלק בהון המניות שלו, בזכות לקבל רווחים, בזכות למנות מנהל או בזכות ההצבעה; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”קרוב“ – {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ד)}} הממונה יהיה יושב ראש ועדת האימוץ, והוא יזמין את חברי הוועדה, את נציג המכון ואת המשקיפים, יקבע את זמן התכנסותה של הוועדה, את מקום ישיבתה ואת סדר יומה. {{ח:תת|(ה)}} חברי ועדת האימוץ ומשקיפים שמונו לפי סעיף קטן (ב)(2) עד (5) יתמנו לתקופה של שלוש שנים, וניתן לשוב ולמנותם לתקופה נוספת בדרך שבה מונו. {{ח:סעיף|8ג|סדרי הדיון|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} המניין החוקי לדיוני ועדת האימוץ ולהחלטותיה הוא שלושת החברים. {{ח:תת|(ב)}} החלטות הוועדה יתקבלו ברוב דעות של החברים הנוכחים בהצבעה, ובלבד שיושב ראש הוועדה נמנה עם הנוכחים בהצבעה; היו הקולות שקולים, יהיה ליושב ראש קול נוסף. {{ח:תת|(ג)}} לא התקיים מניין חוקי כאמור בסעיף קטן (א), תתכנס ועדת האימוץ פעם נוספת בתוך שבעה ימים מהמועד שנקבע להתכנסותה הקודמת; התכנסה הוועדה בתוך שבעה ימים כאמור, יתקבלו החלטות הוועדה ברוב דעות הנוכחים, ובלבד שיושב ראש הוועדה נוכח בישיבה; היו הקולות שקולים, יהיה ליושב ראש קול נוסף. {{ח:סעיף|8ד|ישיבות ועדת האימוץ|תיקון: תשע״ד, תשע״ז, תשפ״ד־4}} {{ח:ת}} ועדת האימוץ תקבע את סדרי עבודתה ודיוניה, ככל שלא נקבעו בחוק זה, והיא רשאית לשם ביצוע תפקידיה למנות מומחים, לשמוע כל אדם ולבקש מכל אדם הנוגע לתפקידה, למסור לה מידע ומסמך הנוגע לתפקידה וכפי שתבקש; לעניין זה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מסמך“ – לרבות מידע הנוגע לתקן, תעודות או פלט כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק המחשבים|בחוק המחשבים, התשנ״ה–1995}} (להלן – חוק המחשבים); {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מידע“ – למעט מידע כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות#סעיף 7|בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א–1981}} (להלן – חוק הגנת הפרטיות). {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מידע“ – {{ח:הערה|(החל מיום 14.8.2025):}} למעט מידע אישי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|בחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א–1981}} (להלן – חוק הגנת הפרטיות). {{ח:סעיף|8ה|ניגוד עניינים|תיקון: תשע״ד, תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} חבר ועדת האימוץ או משקיף יימנע מהשתתפות בדיון ומהצבעה בישיבות הוועדה, אם הנושא עלול לגרום לו להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו לבין עניין אישי שלו או לבין תפקיד אחר שלו, ולא יטפל במסגרת תפקידו בנושא העלול לגרום לו להימצא במצב כאמור גם מחוץ לישיבות ועדת האימוץ. {{ח:תת|(ב)}} התברר לחבר ועדת האימוץ או למשקיף כי הנושא הנדון בישיבת הוועדה או המטופל על ידו עלול לגרום לו להימצא במצב של ניגוד עניינים כאמור בסעיף קטן (א), יודיע על כך בלא דיחוי ליושב ראש הוועדה או לשר, לפי העניין, ויפעל על פי הוראותיו. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף זה, חבר ועדת האימוץ או משקיף רשאי להביא בחשבון גם את ענייניו של הגוף או הציבור שהוא נציגם ולא יראו אותו כמצוי במצב של ניגוד עניינים בשל כך בלבד. {{ח:תת|(ד)}} בסעיף זה, ”עניין אישי“ – כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 8ב|בסעיף 8ב(ג)(3)}}. {{ח:סעיף|8ו|פקיעת כהונה|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} חבר ועדת האימוץ או משקיף יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו, בהתקיים אחד מאלה, לפי העניין: {{ח:תתת|(1)}} הוא התפטר במסירת כתב התפטרות לשר; {{ח:תתת|(2)}} הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש חבר ועדת האימוץ או משקיף, לפי העניין; {{ח:תתת|(3)}} התקיימה אחת הנסיבות הפוסלות אותו מלהתמנות כחבר ועדת האימוץ או משקיף, לפי העניין, למעט לפי {{ח:פנימי|סעיף 8ב|סעיף 8ב(ג)(2)}}; {{ח:תתת|(4)}} הוא חדל לייצג את הגוף שמינה אותו כמייצגו בוועדת האימוץ. {{ח:תת|(ב)}} הוגש כתב אישום נגד חבר ועדת האימוץ או נגד משקיף, בשל עבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה סבור השר כי אין הוא ראוי לכהן כחבר הוועדה או כמשקיף, לפי העניין, רשאי השר להשעותו מכהונתו עד לסיום ההליך בעניינו ולמנות לו ממלא מקום למשך תקופת ההשעיה. {{ח:סעיף|8ז|העברה מכהונה|תיקון: תשע״ד}} {{ח:ת}} השר רשאי להעביר חבר ועדת אימוץ או משקיף מכהונתו לפני תום תקופת כהונתו, ולמנות חבר או משקיף במקומו, אם מתקיים אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו; {{ח:תת|(2)}} הוא נעדר משלוש ישיבות רצופות של ועדת האימוץ או מחמש ישיבות בתקופה של שנה אחת. {{ח:סעיף|8ח|תוקף פעולות|תיקון: תשע״ד}} {{ח:ת}} קיום ועדת האימוץ, סמכויותיה ותוקף החלטותיה לא ייפגעו מחמת שהתפנה מקומו של חבר ועדת האימוץ או משקיף, או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד שרוב חברי ועדת האימוץ מכהנים כדין. {{ח:סעיף|8ט|החלת דינים|תיקון: תשע״ד}} {{ח:ת}} חבר ועדת האימוץ ומשקיף שאינם עובדי המדינה, דינם כדין עובד המדינה, לעניין חיקוקים אלה: {{ח:תת|(1)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות הציבור (מתנות)|חוק שירות הציבור (מתנות), התש״ם–1979}}; {{ח:תת|(2)}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין|חוק העונשין, התשל״ז–1977}}, לעניין ההוראות הנוגעות לעובדי הציבור; {{ח:תת|(3)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה)|חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ״ט–1969}}; {{ח:תת|(4)}} {{ח:חיצוני|פקודת הראיות|פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971}}. {{ח:סעיף|8י|גמול או החזר הוצאות|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} חבר ועדת האימוץ או משקיף לא יקבל שכר בעד כהונתו. {{ח:תת|(ב)}} חבר ועדת האימוץ שאינו עובד המדינה, עובד גוף מתוקצב או עובד בגוף שאותו הוא מייצג בוועדת האימוץ, זכאי לקבל גמול מהמשרד בעבור השתתפות בישיבות ועדת האימוץ לפי הוראות סעיף קטן (ד), ובלבד שאינו זכאי לקבל תמורה בעבור ההשתתפות ממקור אחר. {{ח:תת|(ג)}} חבר ועדת האימוץ שאינו זכאי לגמול לפי הוראות סעיף קטן (ב) זכאי לקבל מהמשרד החזר הוצאות שהוציא לצורך ההשתתפות בישיבות ועדת האימוץ לפי הוראות סעיף קטן (ד), ובלבד שאינו זכאי לקבל החזר הוצאות ממקור אחר. {{ח:תת|(ד)}} שר האוצר, בהתייעצות עם השר, יקבע כללים ותנאים שלפיהם ישולם גמול או החזר הוצאות לפי סעיף זה לחברי ועדת האימוץ ואת שיעוריהם. {{ח:תת|(ה)}} בסעיף זה, ”עובד המדינה“ ו”עובד גוף מתוקצב“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 32|בסעיף 32 לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985}}. {{ח:סעיף|9|חובת שמירה על תקן רשמי|תיקון: תשל״ט, תשס״ה, תשע״ד, תשע״ז, תשע״ח־2, תשפ״ב, תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)|(1)}} לא ייצר אדם מצרך שמיפרט שלו נקבע כתקן רשמי, לא ימכרנו, לא ייבאו, לא ישתמש בו בכל עבודה שהיא ולא יבצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכיה נקבעו כתקן רשמי, אלא אם כן מתקיימת במצרך או בתהליך העבודה אחת מאלה (בסעיף זה – דרישות תקינה): {{ח:תתתת|(א)}} המצרך או תהליך העבודה מתאים לדרישות התקן הרשמי או שהוא עומד בהוראה אחרת באכרזה שבה הוכרז התקן שחל לגבי אותו מצרך או תהליך עבודה כתקן רשמי; {{ח:תתתת|(ב)}} המצרך או תהליך העבודה מתאים לדרישות תקן בין־לאומי על עדכוניו ובכלל זה אסדרה זרה, שאומצו, במלואן או בחלקן, בתקן רשמי, למעט תקן רשמי המפורט {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, ובלבד שהמצרך סומן כנדרש לפי הדין הישראלי ואם הוא מכשיר חשמלי – הוא תואם לרשת החשמל הנוהגת בישראל; {{ח:תתתת|(ג)}} המצרך או תהליך העבודה מתאים לדרישות אסדרה זרה בעניין המצרך או תהליך העבודה, ובלבד שהתקן הרשמי שחל לגבי אותו מצרך או תהליך העבודה מנוי {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}} והמצרך סומן כנדרש לפי הדין הישראלי, ואם הוא מכשיר חשמלי – הוא תואם לרשת החשמל הנוהגת בישראל; לעניין זה, ”אסדרה זרה“ – לרבות תקן בין־לאומי על עדכוניו; {{ח:תתת}} (ד)המצרך או תהליך העבודה מתאים לדרישות האסדרה האירופית המאומצת בעניינים הנוגעים למצרך או לתהליך העבודה, ובכלל זה דרישות סימון המוצר הקבועות באותה אסדרה, נוסף על הסימון הנדרש לפי הדין הישראלי, אם נדרש, ואם הוא מכשיר חשמלי – הוא תואם לרשת החשמל הנוהגת בישראל; {{ח:תתת}} ואולם, הוראות פסקאות משנה (ב) עד (ד) לא יחולו על מצרכים אלה: מזון כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון)|בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע״ו–2015}}, רכב מנועי כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|בפקודת התעבורה}}, וכל מצרך או תהליך עבודה שחל עליו תקן רשמי שעניינו בטיחות אש, למעט ציוד כיבוי מיטלטל שאינו מחובר חיבור של קבע למקרקעין או לבניין, חומרי כיבוי וגלאי עשן עצמאי. {{ח:תתת|(2)|(א)}} הוראות פסקה (1) לא יחולו על ייבוא של מצרך כאמור באותה פסקה, אם לשם התקנתו, הפעלתו או תחזוקתו לא נדרש לפי דין בעל מקצוע, והמצרך מיובא לשימוש אישי או משפחתי, בהתאם להוראות לעניין ייבוא אישי הקבועות לפי {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2|סעיף 2 לפקודת היבוא והיצוא}}. {{ח:תתתת|(ב)}} השר יפרסם ברשומות ובאתר האינטרנט של המשרד את רשימת התקנים הרשמיים החלים על מצרכים כאמור בפסקת משנה (א), ויעדכן את הרשימה, אם הדבר נדרש, לאחר כל אכרזה של תקן רשמי, לרבות שינוי, תיקון או החלפה של תקן רשמי כאמור; אין באי־פרסום כאמור כדי לפגוע בתוקפן של הוראות פסקת משנה (א). {{ח:תתת|(3)}} הוראות פסקה (2) לא יחולו על מצרכים אלה: מזון כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון)|בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע״ו–2015}}, רכב מנועי כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|בפקודת התעבורה}}, לרבות אופניים עם מנוע עזר כהגדרתם לפי {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|הפקודה האמורה}}, ומוצר או מכשיר שנועד לשימוש רפואי. {{ח:תתת|(4)}} השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע, בצו – {{ח:תתתת|(א)}} מצרכים או סוגי מצרכים המיובאים לשימוש אישי או משפחתי שהוראות פסקה (2) יחולו עליהם, אף אם לשם התקנתם, הפעלתם או תחזוקתם לא נדרש לפי דין בעל מקצוע; {{ח:תתתת|(ב)}} מצרכים או סוגי מצרכים שהוראות פסקה (2) לא יחולו עליהם. {{ח:תתת|(5)|(א)}} הממונה על התקינה יפרסם ברשומות ובאתר האינטרנט של המשרד את רשימת התקנים הרשמיים החלים על מצרכים כאמור בסעיף קטן (א)(1)(ב), ויעדכן את הרשימה, אם הדבר נדרש, לאחר כל אכרזה של תקן רשמי, לרבות שינוי, תיקון או החלפה של תקן רשמי כאמור; אין באי־פרסום כאמור כדי לפגוע בתוקפן של הוראות אותו סעיף קטן. {{ח:תתתת|(ב)}} השר רשאי, בצו, להסיר תקנים {{ח:פנימי|תוספת 3|מהתוספת השלישית}}, ורשאי הוא, בכפוף להוראות {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2יח|סעיף 2יח לפקודת היבוא והיצוא}}), להוסיף, בצו, תקנים {{ח:פנימי|תוספת 3|לתוספת השלישית}}. {{ח:תתתת|(ג)}} השר רשאי, בצו, לקבוע {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}} תקן רשמי שאינו מבוסס על תקן בין־לאומי, אם יש אסדרה זרה, לרבות תקן בין־לאומי, בעניין שמוסדר באותו תקן ומתקיימים לגביה כל אלה: {{ח:תתתתת|(1)}} האסדרה הזרה חלה במדינות מפותחות עם שווקים משמעותיים ויש בה כדי לשמור על בריאותו של הציבור או בטיחותו או על איכות הסביבה; {{ח:תתתתת|(2)}} לממונה על התקינה יש יכולת לבדוק את עמידת המצרך בדרישות האסדרה הזרה. {{ח:תתתת|(ד)}} השר רשאי לקבוע בצו כאמור בפסקת משנה (ג) חובה להציג מסמכים לפי {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2ו|סעיף 2ו לפקודת היבוא והיצוא}} או מסמכים נוספים, כפי שיקבע, לשם הוכחת התאמתו של מצרך לדרישות האסדרה הזרה כאמור באותה פסקת משנה. {{ח:תתת|(6)}} הוראות פסקה (1) לא יחולו על ייצור או יבוא של מצרך כאמור באותה פסקה, אם מתקיים בו אחד אלה: {{ח:תתתת|(א)}} הוא מיועד לשם מחקר או פיתוח כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה|בחוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, התשמ״ד–1984}}; {{ח:תתתת|(ב)}} הוא מיועד ליצוא; {{ח:תתתת|(ג)}} המצרך הוא דוגמאות שאינן מיועדות לשיווק והפצה לציבור, ובלבד שהיצרן או היבואן הצהיר על כך, ומסר את ההצהרה לממונה אם דרש זאת. {{ח:תתת|(7)}} הוראות פסקה (1) לא יחולו על יבוא מצרך, לעניין חובת עמידה בהוראות סימון של מצרך שאינו מיועד לשיווק ולהפצה לציבור שהוא אחד מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} דוגמאות; {{ח:תתתת|(ב)}} מצרך המיועד לשימוש בהליכי הייצור; {{ח:תתתת|(ג)}} מצרך המיועד לשימוש עצמי; {{ח:תתתת|(ד)}} חלקי חילוף לתעשייה. {{ח:תת|(א1)}} נקבעו בתקן רשמי הוראות תחזוקה, התקנה או הפעלה של מצרך, יבוצעו הפעולות שנקבעו כאמור על ידי מי שחויב בכך בתקן הרשמי, בהתאם לדרישות התקן הרשמי. {{ח:תת|(א2)|(1)}} עוסק יודיע בלא דיחוי לממונה בהתקיים אחד או יותר מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} נודע לעוסק כי מצרך שייבא, ייצר, מכר או תחזק או השתמש בו בתהליכי עבודה לא מתאים לדרישות התקינה כאמור בסעיף 9(א)(1) החלות על המצרך או שקיימת הסתברות גבוהה לאי־עמידתו של המצרך בדרישות התקינה כאמור; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובתו של עוסק כאמור בסעיף קטן 9(א)(1); {{ח:תתתת|(ב)}} נודע לעוסק על פגיעה שנגרמה או שעלולה להיגרם לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם, או לאיכות הסביבה, בשל מצרך שחל עליו תקן רשמי, שהעוסק ייבא, ייצר, מכר, תחזק או השתמש בו בתהליכי עבודה. {{ח:תתת|(2)}} נודע לעוסק האמור בפסקה (1), ינקוט, באופן מיידי, את כל הפעולות הנדרשות למניעת השימוש במצרך ולמניעת יבואו, ייצורו, מכירתו, תחזוקתו והשימוש בו בתהליכי העבודה, לפי העניין, לרבות החזרתו לעוסק, אם נדרש, ויודיע על הפעולות שנקט בהודעה לממונה לפי הוראות פסקה (1). {{ח:תתת|(3)}} עוסק ישמור תלונות שהתקבלו אצלו לגבי סיכונים שנגרמו, או שעלולים להיגרם, לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם ממצרך שייבא, ייצר, מכר, תחזק או השתמש בו בתהליכי עבודה, ובלבד שחל עליו תקן רשמי; עוסק ישמור רשומות של תלונות שהתקבלו כאמור כל עוד המצרך האמור נמכר או מוצג למכירה, בין על ידו ובין על ידי מי שהוא שיווק לו את המצרך ולתקופה של שבע שנים לפחות מיום הפסקת מכירתו או הצגתו למכירה כאמור. {{ח:תת|(א3)|(1)}} בעת העברה בין עוסקים של מצרך שמפרט שלו נקבע בתקן רשמי, יעביר כל אחד מהעוסקים לעוסקים האחרים את פרטיו, ובכלל זה את שמו המלא, מען עסקו, ומספר עוסק מורשה או מספר רישיון עסק שלו, וכן פרטים המאפשרים את זיהוי המצרך; העוסקים ישמרו לתקופה שלא תפחת משבע שנים את הפרטים האמורים וכן את תעודת המשלוח של המצרך. {{ח:תתת|(2)}} השר רשאי לקבוע הוראות בעניינים שלהלן, בשים לב לסוגי העוסקים או לסוגי המצרכים שעליהם יחולו: {{ח:תתתת|(א)}} פרטים נוספים ומסמכים שיש להעביר ולשמור לשם הבטחת עקיבות; {{ח:תתתת|(ב)}} הקלות בדרישות של מסירה ושמירה של פרטים ומסמכים כאמור בסעיף זה לפי סוגי עוסקים, בשים לב לגודלם ולסוג המצרך המועבר או המתקבל על ידם; {{ח:תתתת|(ג)}} הקלות בדרישות של מסירה ושמירה של פרטים ומסמכים כאמור בסעיף זה או התאמות בדרישות כאמור, לפי סוגי עוסקים או סוגי מצרכים, אם שוכנע השר כי קבועות, לפי דין אחר, הוראות המבטיחות עקיבות מתאימה לגבי אותם סוגי עוסקים או סוגי מצרכים, לפי העניין, ובלבד שלא ייקבעו הקלות או התאמות כאמור אלא בהסכמת השר הממונה על ביצוע הדין האחר; קבע השר הוראות כאמור, יראו את הפרטים והמסמכים הנשמרים לפי הדין האחר כפרטים ומסמכים שנדרשים לפי סעיף זה. {{ח:תתת|(3)}} מסמכים ופרטים שעל עוסק לשמור לפי הוראות סעיף קטן (א2) וסעיף קטן זה (בסעיף קטן זה – מידע), יכול שיישמרו בדרך דיגטלית, אלא אם כן קבע הממונה אחרת בהוראותיו, ובלבד ששמירת המידע בדרך דיגטלית תיעשה כך שהמידע יישמר באופן אמין, ברור וקריא ויגובה מעת לעת; הממונה רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן השמירה של המידע בדרך דיגטלית, הדרכים לגיבויו וצורת הגישה אליו לשם פיקוח, ורשאי הוא לקבוע הוראות שונות בשים לב לסוגי העוסקים, לגודלם ולהיקף פעילותם, לסוגי המצרכים ולסוגי המידע. {{ח:תתת|(4)}} הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על מצרך שהוא מזון כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון)|בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע״ו–2015}}. {{ח:תתת|(5)}} בסעיף קטן זה – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”העברת מצרך“ – למעט – {{ח:תתתתת|(1)}} העברה לעוסק שהוא מוביל בלבד, למטרת הובלתו בין עוסקים; {{ח:תתתתת|(2)}} העברת דוגמאות של מצרך לצורכי מחקר, לימוד או פיתוח, שאינן מיועדות למכירה לצרכנים; {{ח:תתתתת|(3)}} העברת מצרך אל גורם מחוץ לישראל או העברת מצרך שכולה מתרחשת מחוץ לישראל; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”עקיבות“ – היכולת לעקוב אחר מצרך ולאתר אותו בכל אחד מהשלבים של הייצור, הייבוא או המכירה, לרבות היכולת לעקוב אחר בדיקות, מפרטים ואישורים לגבי המצרך, מגורמים בישראל ומחוץ לישראל. {{ח:תת|(א4)}} הוראות סעיפים קטנים (א2) ו־(א3) וכן הוראות {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10}} יחולו בשינויים המחויבים גם על מצרכים או תהליכי עבודה שחלות עליהם דרישות תקינה כאמור בסעיף 9(א)(1)(ב) עד (ד). {{ח:תת|(ב)}} בנוסף לאמור בסעיף קטן (א), רשאי השר לקבוע בצו כי לא יעשה אדם במצרך שמיפרט שלו נקבע כתקן רשמי את אחד המעשים המנויים בסעיף קטן (א), אלא אם ניתן לו היתר מאת המכון לסמנו בתו תקן וסימנו בהתאם לתנאי ההיתר: המכון רשאי לבטל היתר כזה לגבי מצרך שניתן עליו היתר ולא יוצר לפי דרישות התקן. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו התקנים (חובת תו תקן)|צו התקנים (חובת תו תקן), התשמ״ב–1981}}.}} {{ח:תת|(ג)}} תחילתו של צו לפי סעיף קטן (ב) תהא ששים יום אחרי פרסומו ברשומות או במועד מאוחר יותר שקבע השר. {{ח:סעיף|9א||תיקון: תשי״ח, תשס״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:קטע2|פרק ד1|פרק ד׳1: אימוץ אסדרה אירופית|תיקון: תשפ״ד־3}} {{ח:סעיף|9א1|הוראות לעניין האסדרה האירופית המאומצת|תיקון: תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} אימוץ אסדרה אירופית לפי {{ח:פנימי|פרק ד1|פרק זה}} הוא רק לעניין עוסק שבחר לפעול על פי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)(1)(ד)}} (בחוק זה – המסלול האירופי). {{ח:תת|(ב)}} הנוסח המחייב של האסדרה האירופית המאומצת ועדכוניה, לרבות הפניות באסדרה האירופית המאומצת להוראות מחייבות החלות באיחוד האירופי שטרם הוחלו בישראל, יהיה הנוסח בשפה האנגלית; הנוסח בשפה האנגלית וכן תרגום מהימן ומקצועי שלו לעברית יועמדו לעיון הציבור באתר האינטרנט של המשרד באופן שיאפשר גם תיעוד ונגישות למעקב אחר מועד החלת האסדרה האירופית המאומצת בישראל, לרבות העדכונים לה. {{ח:תת|(ג)}} כללה אסדרה אירופית מאומצת הפניות להוראות מחייבות החלות באיחוד האירופי שטרם הוחלו בישראל, ובכלל זה דירקטיבות, תקנות ונספחיהן או הגדרות הקבועות בהן, יחולו הוראות מחייבות אלה בישראל, אלא אם כן נקבע אחרת {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}}; עד תום שנה מיום שהוחלה ההוראה המחייבת בישראל, יביא השר לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת צו להוספתה של הוראה מחייבת כאמור {{ח:פנימי|תוספת 5|לתוספת החמישית}} בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9א2|סעיף 9א2}}; השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי להאריך בצו את התקופה האמורה בתקופות נוספות שלא יעלו במצטבר על שנה. {{ח:תת|(ד)}} הממונה על התקינה יפרסם באתר האינטרנט של המשרד את האסדרה האירופית המאומצת. {{ח:סעיף|9א2|תיקון {{ח:פנימי|תוספת 5|התוספת החמישית}} והודעה על עדכון נספח (Annex)|תיקון: תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} השר רשאי, בצו – {{ח:תתת|(1)}} להוסיף {{ח:פנימי|תוספת 5|לתוספת החמישית}} הוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי, להחיל כלשונם עדכונים של הוראה המנויה {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת האמורה}} בהקדם האפשרי לאחר מועד העדכון, לבטל תנאי הקבוע {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת האמורה}} או להקל בדרישות הקבועות בתנאי כאמור, והכול בשים לב, בין השאר, לשיקולים הנוגעים ליכולת לאכוף את ההוראה המחייבת כאמור, ובהתחשב בסתירה אפשרית בין ההוראה האירופית המחייבת שמבקשים לאמץ לחיקוק אחר, בהתאם לעמדת השר הממונה כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 8|בסעיף 8(ד)}} ({{ח:פנימי|פרק ד1|בפרק זה}} – שר ממונה); {{ח:תתת|(2)}} לדחות את מועד התחילה הקבוע {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}} לגבי כל הוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי, כולה או חלקה, לרבות לפי בקשת השר הממונה, לתקופות של שלושה חודשים כל אחת שלא יעלו במצטבר על שנה, אם שוכנע כי לא הושלמה ההיערכות הנדרשת ליישומה ולאכיפתה של אותה הוראה; {{ח:תתת|(3)}} לדחות את מועד התחילה הקבוע {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}} לגבי כל הוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי, כולה או חלקה, לרבות לפי בקשת השר הממונה, מטעם אחר מהטעם המנוי בפסקה (2) או לאחר תום התקופה המרבית המנויה באותה פסקה; {{ח:תתת|(4)}} להסיר הוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי {{ח:פנימי|תוספת 5|מהתוספת החמישית}}, כולה או חלקה, או להסיר עדכון שלה, לפי העניין; {{ח:תתת|(5)}} לא להחיל או להחיל בשינויים עדכון של הוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי, ובכלל זה עדכון בשינויים של נספח (Annex) של הוראה כאמור, בהקדם האפשרי ממועד העדכון; {{ח:תתת|(6)}} לקבוע תנאי נוסף {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}} או לשנות בה תנאי, למעט שינוי שהוא הקלה כאמור בפסקה (1). {{ח:תת|(ב)}} צו לפי סעיף קטן (א)(3) עד (6) טעון המלצה של ועדת החריגים, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2יח1|סעיף 2יח1 לפקודת היבוא והיצוא}}. {{ח:תת|(ג)}} צו לפי סעיף קטן (א) בעניינים שלהלן טעון אישור ועדת הכלכלה של הכנסת: {{ח:תתת|(1)}} הוספת הוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי {{ח:פנימי|תוספת 5|לתוספת החמישית}} או הקלה בדרישות הקבועות בתנאי המנוי {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת האמורה}}; {{ח:תתת|(2)}} דחיית מועדי התחילה הקבועים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}}; {{ח:תתת|(3)}} הסרת הוראה מחייבת {{ח:פנימי|תוספת 5|מהתוספת החמישית}}; {{ח:תתת|(4)}} שינוי התנאים הקבועים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}}, ובכלל זה התנאים הקבועים {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ג|בחלק ג׳ לתוספת האמורה}}. {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בסעיף קטן (ג) – {{ח:תתת|(1)}} תוקן חיקוק המנוי {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ג|בחלק ג׳ לתוספת החמישית}} מאחר שאין עוד הצדקה להכללתו, יתקן השר בצו את החלק האמור בהתאם לכך; צו לפי פסקה זו אינו טעון אישור של ועדת הכלכלה של הכנסת; {{ח:תתת|(2)}} עד תום שנתיים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}, השר יפנה לוועדת החריגים כדי לקבל את המלצתה לעניין התנאים המנויים {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ג|בפרטים (5) עד (9) לחלק ג׳ בתוספת החמישית}}; פנה השר כאמור, יעביר השר הממונה הנוגע בדבר את נימוקיו לעניין הצורך בהחרגה, אם ישנם; המליצה ועדת החריגים על תיקונים לעניין זה, יתקן השר, בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, את הפרטים האמורים בהתאם להמלצתה. {{ח:תת|(ה)}} על אף האמור בסעיף קטן (א)(1) ו־(2), הממונה רשאי, בהודעה שתפורסם ברשומות, להחיל עדכון של נספח (Annex) הכלול באסדרה האירופית המאומצת, כלשונו, ולקבוע את מועד תחילתו. {{ח:תת|(ו)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}} לא יחולו לעניין סעיף זה. {{ח:סעיף|9א3|פנייה לוועדת החריגים|תיקון: תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} סבר שר ממונה כי נדרש לעשות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9א2|בסעיף 9א2(א)(4) עד (6)}}, בשל קיומו של חשש לפגיעה בבטיחות הציבור, בבריאות הציבור או באיכות הסביבה, או בשל סתירה בין האסדרה האירופית המאומצת לחיקוק שהוא השר הממונה על ביצועו, רשאי הוא לפנות לוועדת החריגים בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2יח1|סעיף 2יח1 לפקודת היבוא והיצוא}}, בבקשה כי תעביר לשר את המלצתה בעניין. {{ח:תת|(ב)|(1)}} גוף מהגופים המנויים להלן רשאי לפנות לוועדת החריגים בבקשה כי תעביר את המלצתה לשר בעניינים המנויים בסעיף קטן (א): איגוד לשכות המסחר, התאחדות המלאכה והתעשייה, התאחדות התעשיינים בישראל, התאחדות בוני הארץ, לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, רשות ההסתדרות לצרכנות, או גוף אחר שנקבע לפי {{ח:פנימי|סעיף 27|סעיף 27}}, אם נקבע. {{ח:תתת|(2)}} פנה גוף המנוי בפסקה (1) לוועדת החריגים, יודיע על כך לשר ולשר הממונה הנוגע בדבר. {{ח:תתת|(3)}} השר הממונה הנוגע בדבר יעביר לוועדת החריגים את עמדתו בעניין הפנייה כאמור בפסקה (1); תמך השר הממונה בפנייה לוועדת החריגים, יראו לעניין הוראות {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2יח1|סעיף 2יח1 לפקודת היבוא והיצוא}} את הפנייה כפנייה מטעמו, ומניין הימים לפי {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2יח1|סעיף 2יח1(ה) לפקודת היבוא והיצוא}} יחל במועד קבלת הודעת השר הממונה על תמיכה בפנייה האמורה; לא תמך השר הממונה בפנייה, וועדת החריגים המליצה בהתאם לבקשת הגוף הפונה, רשאי השר הממונה לפנות לממשלה לקבלת עמדתה, בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2יח1|{{ח:הערה|סעיף}} 2יח1(ח) עד (יא) לפקודת היבוא והיצוא}}, שיחולו לעניין זה בשינויים המחויבים. {{ח:תתת|(4)}} בלי לגרוע מהוראות פסקה (3), ועדת החריגים תעביר את המלצתה גם לשר, ואם השר הממונה לא הביע את עמדתו לגבי הפנייה, רשאי השר לפנות לממשלה לקבלת עמדתה בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2יח1|סעיף 2יח1(ח) עד (יא) לפקודת היבוא והיצוא}}, שיחולו לעניין זה, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|9א4|{{ח:פנימי|תוספת 6|תוספת שישית}} – הפרות לעניין אסדרה אירופית מאומצת|תיקון: תשפ״ד־3}} {{ח:ת}} השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע {{ח:פנימי|תוספת 6|בתוספת השישית}} הפרות לעניין התאמת מצרך לדרישות האסדרה האירופית המאומצת לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)(1)(ד)}}, שניתן להטיל בשלהן עיצום כספי בהתאם להוראות {{ח:פנימי|פרק ט|פרק ט׳}}. {{ח:סעיף|9א5|פעולה בהתאם לשינוי בהוראה מחייבת הכלולה באסדרה האירופית המאומצת, טרם החלתו בישראל|תיקון: תשפ״ד־3}} {{ח:ת}} לא יראו עוסק שבחר לפעול על פי המסלול האירופי בלבד, כמי שהפר את דרישות התקינה רק משום שפעל לפי שינוי שנכנס לתוקף בהוראה מחייבת החלה באיחוד האירופי הכלולה {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}}, לפני תחילתו של צו לפי {{ח:פנימי|סעיף 9א2|סעיף 9א2}} או עדכון נספח לפי {{ח:פנימי|סעיף 9א2|אותו סעיף}} בעניין החלת השינוי האמור בישראל, לפי העניין. {{ח:סעיף|9א6|התאמת הוראות לפי חוקים אחרים לדרישות האסדרה האירופית המאומצת|תיקון: תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} כדי לבחון את הצורך בהתאמת ההוראות הקבועות בחיקוק לדרישות האסדרה האירופית המאומצת, בתוך ארבעה חודשים מיום פרסומו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}} (בסעיף זה – המועד הקובע), יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} כל משרד ממשרדי הממשלה יעביר לשר רשימה של חיקוקים שבתחום הפעילות שבאחריותו, שקבועות בהם הוראות לעניין ייצור מצרך, מכירת מצרך, יבוא מצרך או שימוש במצרך, ויש בהן הפניה המחייבת שהמצרך יעמוד בדרישות תקן או בדרישות תקן רשמי או שהם חלים על מצרך שיש לגביו תקן רשמי; {{ח:תתת|(2)}} המכון יעביר לשר, לפי בקשתו, רשימה של כלל החיקוקים כאמור בפסקה (1). {{ח:תת|(ב)}} בתוך חודש מהמועד הקובע, השר – {{ח:תתת|(1)}} יפרסם באתר האינטרנט של המשרד, לעיון הציבור, רשימה של כלל החיקוקים שבהם קבועות הוראות לעניין ייצור מצרך, מכירת מצרך, יבוא מצרך או שימוש במצרך, שיש בהן הפניה המחייבת כי המצרך יעמוד בדרישות תקן או בדרישות תקן רשמי או שחלים על מצרך שיש לגביו תקן רשמי, בהתבסס בין היתר על הרשימות שקיבל לפי סעיף קטן (א); לא ציין משרד ממשרדי הממשלה חיקוק מסוים ברשימה שהעביר לפי סעיף קטן (א) או לא העביר כלל רשימה כאמור, רשאי השר לכלול את אותו חיקוק ברשימה; {{ח:תתת|(2)}} יפנה בכתב לכל אחד מהשרים הממונים שהחיקוקים כאמור בפסקה (1) נמצאים בתחומי הפעילות שבאחריותם, בבקשה שיבחנו אם יש סתירה בין החיקוק ובין דרישות האסדרה האירופית המאומצת. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (ב), בשנתיים שמיום פרסומו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}, רשאי השר להוסיף לרשימה שפרסם לפי סעיף קטן (ב) חיקוקים נוספים גם לאחר המועד האמור ברישה של אותו סעיף קטן; הוסיף השר לרשימה חיקוק בתקופה האמורה, יחולו הוראות סעיף זה, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ד)}} נמצאה סתירה כאמור בסעיף קטן (ב)(2), יודיע על כך השר הממונה לשר, והשר הממונה יפעל לתיקון החקיקה כמפורט להלן בתוך תשעה חודשים ממועד הפנייה של השר לשר הממונה כאמור באותו סעיף קטן, ורשאי ראש הממשלה, לבקשת השר הממונה, להאריך את התקופה בתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים: {{ח:תתת|(1)}} לעניין חוק הכלול ברשימה לפי סעיף קטן (ב) – יגיש לאישור הממשלה טיוטת חוק שלפיה יהיה ניתן לייצר את המצרך, למכור אותו, לייבא אותו או לעשות בו שימוש גם אם המצרך עומד בדרישות התקינה שעניינן אסדרה אירופית מאומצת כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)(ד)}}; {{ח:תתת|(2)}} לעניין חקיקת משנה הכלולה ברשימה לפי סעיף קטן (ב) – יפעל לתיקון חקיקת המשנה כך שיהיה ניתן לייצר את המצרך, למכור אותו, לייבא אותו או לעשות בו שימוש גם אם המצרך עומד בדרישות התקינה שעניינן אסדרה אירופית מאומצת כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)(ד)}}; לעניין חקיקת משנה אשר טעונה אישור של ועדה מוועדות הכנסת – יביא השר הממונה את התיקון כאמור לאישור הוועדה הנוגעת בדבר. {{ח:תת|(ה)}} התנגד שר ממונה לשינוי החיקוק שבסמכותו בשל קיומו של חשש לפגיעה בבטיחות הציבור, בבריאות הציבור או באיכות הסביבה או בשל כך שמתקיימים במדינת ישראל תנאים ייחודיים המצדיקים להותיר על כנו דין ייחודי השונה מדרישות האסדרה האירופית המאומצת, יפנה לוועדת החריגים, בתוך 45 ימים מיום קבלת בקשת השר לפי סעיף קטן (ב)(2), בבקשה כי תעביר את המלצתה בעניין השינוי הנדרש, ועל הפנייה יחולו הוראות {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2יח1|סעיף 2יח1(א) עד (ד) לפקודת היבוא והיצוא}}; פנה השר הממונה לוועדת החריגים כאמור, לא תחול עליו החובה לתיקון החקיקה לפי סעיף קטן (ד) כל עוד לא קיבלה ועדת החריגים החלטה בפנייתו. {{ח:תת|(ו)}} המליצה ועדת החריגים, לאחר שבחנה את פניית השר הממונה לפי סעיף קטן (ה), שלא לקבל את עמדתו, יפעל השר הממונה לתיקון החקיקה בהתאם להוראות סעיף קטן (ד), ורשאי הוא לפנות לממשלה, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2יח1|סעיף 2יח1(ח) עד (י) לפקודת היבוא והיצוא}}; פנה השר הממונה לממשלה כאמור, לא תחול עליו החובה לתיקון החקיקה לפי סעיף קטן (ד) כל עוד לא קיבלה הממשלה החלטה בפנייתו. {{ח:תת|(ז)}} החליטה הממשלה לקבל את המלצת ועדת החריגים ולדחות את עמדת השר הממונה, או שהחליט השר הממונה שלא לפנות לממשלה עד תום התקופה המנויה {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2יח1|בסעיף 2יח1(ח) לפקודת היבוא והיצוא}}, יפעל השר הממונה לתיקון החיקוק כאמור בסעיף קטן (ד)(1) או (2), כך שיהיה ניתן לייצר את המצרך הנוגע בדבר, למכור אותו, לייבא אותו או לעשות בו שימוש, לפי העניין, אם המצרך עומד בדרישות האסדרה האירופית המאומצת, עד תום 120 ימים מאחד מאלה, לפי המאוחר: {{ח:תתת|(1)}} מועד החלטת ועדת החריגים כאמור בסעיף קטן (ה) או בסעיף קטן (ו) אם השר הממונה החליט שלא לפנות לממשלה; {{ח:תתת|(2)}} מועד החלטת הממשלה כאמור בסעיף קטן זה; {{ח:תתת|(3)}} תום התקופה כאמור בסעיף קטן (ד). {{ח:תת|(ח)|(1)}} לא פנה השר הממונה לוועדת החריגים לפי הוראות סעיף קטן (ה) או לא פעל לפי הוראות סעיף קטן (ז) בנוגע לחיקוק שהוא חקיקת משנה הכלול ברשימה שפורסמה כאמור בסעיף קטן (ב)(1), ויש בו הפניה להוראות תקן רשמי או הוראה, המגבילה את האפשרות לייצר מצרך שחל עליו תקן רשמי, לייבא אותו, למכור אותו או להשתמש בו אם המצרך עומד בדרישות אסדרה אירופית מאומצת, יוסיף השר, בצו, בכפוף להוראות פסקה (2), {{ח:פנימי|תוספת 7|לתוספת השביעית}} את אותה חקיקת משנה, ובלבד שהביא בחשבון את סוגיית קיומן של סמכויות פיקוח ואכיפה, בחיקוק או בחוקים אחרים, לשם אכיפת הוראותיו של אותו חיקוק. {{ח:תתת|(2)}} צו לפי פסקה (1) טעון אישור של ועדה מוועדות הכנסת שהנושא המוסדר בחקיקת המשנה האמורה הוא בתחום ענייניה. {{ח:תת|(ט)|(1)}} נוספה חקיקת משנה {{ח:פנימי|תוספת 7|לתוספת השביעית}}, רשאי אדם, על אף האמור באותה חקיקת משנה, לפעול לעניין ייצור מצרך, יבואו, מכירתו או שימוש בו, גם בהתאם להוראות האסדרה האירופית המאומצת הנוגעת בדבר, החלה על אותו מצרך. {{ח:תתת|(2)}} על אף האמור בכל דין, לא תוטל אחריות פלילית על מי שבחר במסלול האירופי לעניין ייצור מצרך, יבוא המצרך, מכירתו או שימוש בו, בשל הפרת הוראות לפי האסדרה האירופית המאומצת, שחלה על המצרך מכוח {{ח:פנימי|תוספת 7|התוספת השביעית}} במקביל לחקיקת המשנה המנויה {{ח:פנימי|תוספת 7|בתוספת האמורה}}. {{ח:תת|(י)}} על אף האמור בסעיף זה, לעניין חובות וסמכויות של שר ממונה לפי סעיף זה, יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} לעניין סמכות לחוקק חקיקת משנה לגבי מצרך כאמור בסעיף זה המוקנית לפי חוק לרשות ממשלתית שאינה שר משרי הממשלה, יהיו החובות והסמכויות המוטלות בסעיף זה על שר ממונה, מוקנות לראש הרשות הממשלתית, למעט לעניין פנייה לממשלה; ראש רשות ממשלתית שהפעיל סמכויות לפי סעיף זה יודיע על כך לשר הממונה על אותה רשות; {{ח:תתת|(2)}} לעניין מפרטים אחידים כמשמעותם לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 7ג1|סעיף 7ג1 בחוק רישוי עסקים, התשכ״ח–1968}}, יראו כל אחד מהשרים נותני האישור כאמור {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 6|בסעיף 6(ג) לאותו חוק}}, כשר הממונה לעניין סעיף זה, לפי העניין. {{ח:תת|(יא)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על אלה: {{ח:תתת|(1)}} מזון כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון)|בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע״ו–2015}}; {{ח:תתת|(2)}} תמרוק כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת הרוקחים#סעיף 55א|בסעיף 55א לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ״א–1981}}; {{ח:תתת|(3)}} כל מצרך או תהליך עבודה שחל עליו תקן רשמי שעניינו בטיחות אש, למעט ציוד כיבוי מיטלטל שאינו מחובר חיבור של קבע למקרקעין או לבניין, חומרי כיבוי וגלאי עשן עצמאי. {{ח:תת|(יב)}} אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת רישום ורישוי לפי כל דין. {{ח:קטע2|פרק ה|פרק ה׳: ביקורת והבטחת השמירה על תקן רשמי|תיקון: תשע״ד}} {{ח:סעיף|10|הבטחת השמירה על תקן רשמי|תיקון: תשי״ח, תשע״ד, תשפ״ד־3, תשפ״ד־4}} {{ח:תת|(א)}} הממונה רשאי בכל עת מתקבלת על הדעת לערוך בקורת ולקיים פיקוח על מנת לבדוק אם ממלאים אחרי הוראות חוק זה; {{ח:הערה|(הוראת שעה בתקופה של חמש שנים מיום 1.1.2025):}} ואולם, ביקורת וקיום פיקוח כאמור לעניין עמידת מצרך בהוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)(1)(ד)}}, ייעשו בדרך של בדיקת התאמתו לדרישות האסדרה האירופית המאומצת, בדרך הקבועה {{ח:פנימי|סעיף 10ה|בסעיף 10ה}}, בהתייחס לסעיפים הכלולים בתקנים הרשמיים בלבד, בכפוף לתנאים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}}. {{ח:תת|(א1)}} הממונה רשאי למנות מפקחים מבין עובדי המשרד או מפקחים מקרב עובדי המדינה במשרד אחר, בהסכמת השר הממונה על אותו משרד, שיהיו נתונות להם הסמכויות לביצוע פיקוח לפי סעיף קטן (ב), כולן או חלקן, לשם קיום פיקוח לפי חוק זה; הודעה על מינוי מפקח לפי סעיף זה תפורסם ברשומות. {{ח:תת|(ב)}} בקיום פיקוח לפי סעיף קטן (א) רשאים הממונה ומפקח – {{ח:תתת|(1)}} להיכנס, בכל עת המתקבלת על הדעת, לכל מקום שיש לו יסוד להניח שמייצרים בו או מחזיקים בו מצרך שמיפרטו נקבע כתקן רשמי, או שמבצעים בו או ביצעו בו עבודה שהכללים הטכניים של תהליכה נקבעו כתקן רשמי, ולבדוק כל מצרך או תהליך עבודה וכל דבר הנמצא באותו מקום, וליטול דוגמה מכל מצרך לשם בדיקה; אולם אין להיכנס למקום המשמש למגורים בלבד אלא על פי צו חיפוש מאת בית משפט מוסמך; {{ח:תתת|(2)}} להורות כי דוגמה שבחר. ולא ניטלה לבדיקה. תישמר במקום הימצאה. בדרך שקבע. לתקופה שיקבע ושלא תעלה על חדשיים מיום בחירתה; {{ח:תתת|(3)}} לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו; {{ח:תתת|(4)}} לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר, לרבות מעוסק, להציג לפניו כל מידע או מסמך שיש בהם כדי להבטיח או להקל את ביצוען של ההוראות לפי חוק זה; הממונה ומפקח יהיו רשאים לדרוש גם מידע או מסמך אף אם לא הודיע להם עוסק לפי הוראת {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א2)(1)(א)}}, ובלבד שנוכחו כי קיים טעם לדרישת המידע הנוסף כאמור; לעניין זה – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”מסמך“ – לרבות תעודות או פלט כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק המחשבים|בחוק המחשבים}}; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”מידע“ – לרבות כל מידע הנוגע לתקן החל על מצרך או בדבר ייבואו, ייצורו או מכירתו של המצרך או בדבר מאפייני המצרך ותכולתו, דרכי ייצורו, הוראות בדבר השימוש בו, תוצאות בדיקות שנערכו לגבי המצרך והמסקנות לגביו, מידע בדבר הפצתו או מכירתו, וזהות הצרכנים שרכשו אותו, או רשומות של תלונות שהתקבלו לגביו כאמור בהוראת {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א2)(3)}}, ולמעט מידע כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות#סעיף 7|בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות}}. {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”מידע“ – {{ח:הערה|(החל מיום 14.8.2025):}} לרבות כל מידע הנוגע לתקן החל על מצרך או בדבר ייבואו, ייצורו או מכירתו של המצרך או בדבר מאפייני המצרך ותכולתו, דרכי ייצורו, הוראות בדבר השימוש בו, תוצאות בדיקות שנערכו לגבי המצרך והמסקנות לגביו, מידע בדבר הפצתו או מכירתו, וזהות הצרכנים שרכשו אותו, או רשומות של תלונות שהתקבלו לגביו כאמור בהוראת {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א2)(3)}}, ולמעט מידע אישי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|בחוק הגנת הפרטיות}}. {{ח:תת|(ב1)}} התעורר חשד לביצוע עבירה לפי הוראות חוק זה, רשאי הממונה או מפקח – {{ח:תתת|(1)}} לחקור כל אדם הקשור לעבירה כאמור או שעשויות להיות לו ידיעות הנוגעות לעבירה כאמור; על חקירה לפי פסקה זו יחולו הוראות {{ח:חיצוני|פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)#סעיף 2|סעיפים 2}} {{ח:חיצוני|פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)#סעיף 3|ו־3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)}}, בשינויים המחויבים; {{ח:תתת|(2)}} לתפוס כל חפץ הקשור לעבירה כאמור; על תפיסה לפי פסקה זו יחולו הוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#פרק 4|הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969}} (בסעיף זה – פקודת מעצר וחיפוש), בשינויים המחויבים; {{ח:תתת|(3)}} לבקש מבית המשפט צו חיפוש לפי {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 23|סעיף 23 לפקודת מעצר וחיפוש}}, ולבצעו; על חיפוש לפי פסקה זו יחולו הוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 24|סעיפים 24(א)(1)}}, {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 26|26 עד 28}} {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 45|ו־45 לפקודת מעצר וחיפוש}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ב2)}} מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו אלא בעת מילוי תפקידו ובהתקיים כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו ולובש מדי מפקח, בצבע ובצורה שהורה הממונה לעניין זה, ובלבד שהמדים כאמור אינם נחזים להיות מדי משטרה; על אף האמור, מפקח שלא הוסמך בסמכויות לפי סעיף קטן (ב1), אינו חייב בלבישת מדים; {{ח:תתת|(2)}} יש בידו תעודה החתומה בידי הממונה, המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו שאותה יציג לפי דרישה; {{ח:תתת|(3)}} הוא קיבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי סעיף קטן (ב) ו־(ב1), כפי שקבע הממונה באישור השר, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים; {{ח:תתת|(4)}} הוא עומד בתנאי כשירות נוספים כפי שהורה השר, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים; {{ח:תתת|(5)}} משטרת ישראל הודיעה, לא יאוחר משלושה חודשים מיום קבלת פרטי העובד, כי היא אינה מתנגדת למינויו מטעמים של ביטחון הציבור, לרבות בשל עברו הפלילי. {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ד)}} כל אדם המבצע עבודת בניה או התקנה (אינסטלציה), הטעונה קבלת היתר או אישור, בתוקף חוק או מכוח אחר, מאת מוסד ממשלתי או מוסד של רשות מקומית, או מאת בעל זכיון מטעם המדינה שאושר לצורך סעיף זה על ידי הממונה, ישיג ויציג לפניהם, ככל שיידרש על ידיהם, תעודת בדיקה כמתואר {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12}}, שתעיד על התאמת המצרכים, שבהם הוא משתמש או השתמש בביצוע העבודה, לדרישות תקן רשמי; אולם לא יידרש אדם להציג תעודת בדיקה לגבי מצרך שיש עליו תו תקן כאמור {{ח:פנימי|סעיף 11|בסעיף 11}}; בסעיף קטן זה{{ח:הערה|,}} ”המבצע עבודה“ לרבות אדם אשר העבודה מבוצעת על פי פקודתו. {{ח:סעיף|10א|הודעה בדבר מסוכנות מצרך|תיקון: תשע״ד, תשפ״ב}} {{ח:ת}} הממונה יהיה רשאי לעשות כל אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} להורות לעוסק להודיע או לפרסם, לכל אדם הנוגע בדבר, כי מצרך או תהליך עבודה אינו מתאים לדרישות התקינה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)}} החלות עליו, וכי המצרך או תהליך העבודה מסוכן לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, או שקיימת הסתברות גבוהה למסוכנות כאמור; ההודעה תהיה באופן שיורה עליה הממונה; הממונה לא יורה לעוסק להודיע או לפרסם כאמור, אלא לאחר שנתן לו הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו; {{ח:תת|(2)}} להודיע או לפרסם הודעה מטעמו אם נוכח כי העוסק סירב להודיע או לפרסם, באופן שהורה עליו כאמור בפסקה (1), או שסבר כי קיים חשש מיידי לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, ורשאי הוא – {{ח:תתת|(א)}} להודיע או לפרסם הודעה מטעמו גם בלי שנתן לעוסק הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו אם סבר כי קיים חשש מיידי כאמור, ובלבד שנתן לו הזדמנות כאמור בהקדם האפשרי לאחר מכן; {{ח:תתת|(ב)}} לחייב את העוסק בהוצאות ההודעה או הפרסום, כולן או חלקן; על הטלת הוצאות פרסום כאמור יחול {{ח:חיצוני|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ״ה–1995}}; {{ח:תת|(3)}} להודיע לכל אדם או לפרסם הודעה מטעמו על ממצאי בדיקות שערך בהתאם לסמכותו לפי חוק זה, אם נוכח כי נגרמה פגיעה לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, או קיימת הסתברות גבוהה שתיגרם פגיעה כאמור, ובלבד שנתן לעוסק הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו טרם מתן ההודעה או הפרסום כאמור; סבר הממונה כי קיים חשש מיידי לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, רשאי הוא לפרסם כאמור בלי שנתן לעוסק הזדמנות לטעון את טענותיו כאמור, ובלבד שנתן לו הזדמנות כאמור בהקדם האפשרי לאחר מכן. {{ח:סעיף|10ב|הודעה על הפסקת פעולות עוסק והשמדה|תיקון: תשע״ד, תשע״ז, תשפ״ב, תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} הממונה רשאי להורות לעוסק, בהודעה בכתב, להפסיק לייצר מצרך או להפסיק את מכירתו או את הצגתו לצורך מכירתו, אם מצא שאינו מתאים לדרישות התקינה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)}} החלות על המצרך, וכן להורות על איסופו של המצרך למקום שקבע, החזרתו לעוסק שממנו קיבל את המצרך, והכול באופן שיורה ולאחר שנתן לעוסק הזדמנות סבירה, בנסיבות העניין, לטעון את טענותיו. {{ח:תת|(א1)}} סבר הממונה כי קיים חשש לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, רשאי הוא להורות לעוסק, בהודעה בכתב ולאחר שנתן לעוסק הזדמנות סבירה, בנסיבות העניין, לטעון את טענותיו, להורות לו להפסיק את מכירתו או הצגתו למכירה של מצרך מאותו סוג שממנו ניטלה דוגמה לבדיקה או שנבחרה לצורך בדיקתה, לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(ב)(1) או (2)}}, לפי העניין, עד לקבלת תוצאות בדיקה של הדוגמה מהמצרך שניטלה לבדיקה; ואולם עד לקבלת החלטת הממונה בדבר מתן הוראה לפי סעיף קטן זה, רשאי מפקח להורות כי לא ייעשה כל שימוש במצרך כאמור, לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים או עד לקבלת תוצאות הבדיקה, לפי המוקדם מביניהם. {{ח:תת|(א2)}} סבר הממונה כי קיים חשש שלפיו מצרך אינו מתאים לדרישות האסדרה האירופית המאומצת, וכי קיים חשש לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, רשאי הוא להורות, בהודעה בכתב, לעוסק שבחר לפעול לפי המסלול האירופי, להפסיק את מכירתו של המצרך או את הצגתו לצורך מכירתו, וכן להורות על הפסקת השימוש בו, עוד בטרם ניטלה דגימה, עד לקבלת תוצאת הבדיקה, והכול באופן שיורה ולאחר שנתן לעוסק הזדמנות סבירה, בנסיבות העניין, לטעון את טענותיו. {{ח:תת|(ב)}} סבר הממונה כי קיים חשש לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, או עלול להתקיים חשש כאמור, בשל מצרך שאינו מתאים לדרישות התקינה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)}} החלות עליו ואין במתן הוראות לעוסק כאמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע את החשש כאמור, יהיה רשאי הממונה להורות לעוסק גם להשמיד את המצרך, והכול באופן שיורה בהודעה, ולאחר שנתן לעוסק הזדמנות סבירה, בנסיבות העניין, לטעון את טענותיו. {{ח:תת|(ג)}} סבר הממונה כי קיים חשש מיידי לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, או עלול להתקיים חשש כאמור, רשאי הוא ליתן לעוסק, בצו, הוראה לפי (א), (א1), (א2) או (ב) בלי שנתן לו הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו, ובלבד שנתן לו הזדמנות כאמור בהקדם האפשרי לאחר מכן. {{ח:סעיף|10ג|שיקול דעת הממונה|תיקון: תשע״ד}} {{ח:ת}} במתן הוראות הממונה לפי {{ח:פנימי|סעיף 10א|סעיפים 10א}} {{ח:פנימי|סעיף 10ב|ו־10ב}} יינתנו בשים לב לנסיבות העניין, ובכלל זה להיקף ולמידת הפגיעה בשלומו, בבטיחותו או בבריאותו של אדם או באיכות הסביבה ולהיקף הפרסום הנדרש. {{ח:סעיף|10ד|אופן הביצוע של פיקוח או ביקורת לעניין בדיקת עמידת מצרך בדרישות התקינה|תיקון: תשפ״ד־3}} {{ח:ת}} הפיקוח והביקורת לפי {{ח:פנימי|פרק ה|פרק זה}} יבוצעו בדרך של בדיקת עמידת מצרך בדרישות התקן הרשמי החל עליו בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 9|לסעיף 9(א)(1)(א)}}, אלא אם כן ביקש עוסק כי הפיקוח והביקורת יבוצעו בדרך של בדיקת עמידת המצרך בדרישות התקינה הקבועות {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)(ב), (ג) או (ד)}}, כפי שביקש. {{ח:סעיף|10ה|אופן הביצוע של בדיקת ההתאמה לדרישות האסדרה האירופית המאומצת|תיקון: תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} בדיקת ההתאמה לדרישות האסדרה האירופית המאומצת תיעשה בדרך של בדיקת העמידה בדרישות התקן האירופי המתואם כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12(א)(1)}}, המשויך לאסדרה האירופית המאומצת, ואם אין תקן אירופי כאמור – תיעשה הבדיקה בדרך אחרת הקבועה באותה אסדרה. {{ח:תת|(ב)}} מצא הממונה כי המצרך אינו עומד בדרישות האסדרה האירופית המאומצת, רשאי העוסק להוכיח את העמידה בדרישות האסדרה האירופית המאומצת בדרך אחרת הקבועה באותה אסדרה, לרבות בדרך של הצגת הצהרת היצרן ותיק מסמכים טכניים שערך היצרן ומעידים על התאמת המצרך לדרישות האסדרה, ובלבד שניתן אישור מאת אחד מהגופים האלה: {{ח:תתת|(1)}} גוף הערכת התאמה שהוכרז על ידי המאסדר המדינתי האירופי כגוף מאושר למתן הערכת תאימות לאותה האסדרה – (Notified Body – NB); {{ח:תתת|(2)}} מעבדה מאושרת שקיבלה את אישור הממונה לבדיקת האסדרה האירופית המאומצת הנוגעת בדבר, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א)}}. {{ח:תת|(ג)}} בסעיף זה – {{ח:תת}} {{דוכיווני שווה | {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הצהרת היצרן“ – הצהרה בדבר התאמת המצרך לדרישות האסדרה האירופית החלה עליו | (DOC – Declaration of Conformity or Declaration of Compliance); }} {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תיק מסמכים טכניים“ (Technical File) – אוסף מסמכים שמכין היצרן בהתאם לדרישות האסדרה האירופית החלה על המצרך לצורך הערכת ההתאמה לדרישות האסדרה כאמור, שנערכו בהתאם לאותה אסדרה. {{ח:קטע2|פרק ו|פרק ו׳: תו תקן ותו תעודה|תיקון: תשע״ד, תשפ״ד־3}} {{ח:סעיף|11|תו תקן|תיקון: תשל״ט, תשע״ז, תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} השר יקבע, בצו שפורסם ברשומות, סימנים לאישור התאמתו של מצרך לתקן או לתקן רשמי; לכל סימן כזה שקבע השר כאמור ייקרא ”תו תקן“. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו התקנים (קביעת תוי-תקן)|צו התקנים (קביעת תוי־תקן), התשנ״ב–1992}}.}} {{ח:תת|(ב)}} כל המייצר מצרך המתאים לדרישות תקן או תקן רשמי, הכל לפי המקרה, רשאי, לפי היתר מאת המכון, לסמן את המצרך בתו תקן; המכון רשאי בכל עת לבטל היתר כזה בהודעה מנומקת בכתב שניתנה ליצרן. {{ח:תת|(ב1)}} במכון תפעל מינהלת לעניין מתן היתר לסימון מצרכים בתו־תקן (בסעיף זה – המינהלת), וזה הרכבה: {{ח:תתת|(1)}} הממונה, שיהיה היושב ראש; {{ח:תתת|(2)}} המנהל הכללי של המכון או עובד המכון שהוא הסמיכו בכתב; {{ח:תתת|(3)}} אחד עשר חברים שימנה הוועד הפועל לתקופה של חמש שנים; הוועד הפועל יהיה רשאי לאשר את הארכת המינוי לתקופה של חמש שנים נוספות. {{ח:תת|(ג)}} לא יסמן אדם כל חומר וכל מוצר בתו תקן אלא בתוקף היתר שניתן כאמור בסעיף קטן (ב) או לפי צו על פי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(ב)}}. {{ח:תת|(ד)}} השר יקבע את דרכי קביעתו של תו תקן והשימוש בו, וכן הוראות לעניין ועדות מקצועיות וועדות היתרים שהמינהלת רשאית להקים, כהונתם של חברי המינהלת והוועדות כאמור, ובכלל זה תנאים למינוים ועילות להפסקת כהונתם. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות התקנים (תו-תקן וסימן השגחה)|תקנות התקנים (תו־תקן וסימן השגחה), התשמ״ב–1982}}.}} {{ח:סעיף|11א|הסכמים עם מוסדות חוץ|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} המכון רשאי, באישור השר להתקשר בהסכמים עם מוסדות שמחוץ לישראל, לשם הסדרת סימונם בתו תקן של מצרכים המתאימים לדרישות התקן, המיוצרים באותה ארץ ומיובאים לישראל. {{ח:סעיף|11ב|סימון בתו התעדה|תיקון: תשפ״ד־3}} {{ח:ת}} בלי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11}} – {{ח:תת|(1)}} מעבדה מאושרת שהוסמכה בידי גוף החבר בארגון ILAC כגוף התעדה, רשאית, בתחום שלגביו ניתן לה האישור, להתיר לסמן מצרך בסימן שלפיו המעבדה אישרה את התאמתו לתקן או לתקן רשמי ומערך הייצור של המצרך מפוקח על ידה; לכל סימן שקבעה כאמור ייקרא ”תו התעדה“; הסימן האמור יפורסם באתר האינטרנט של המעבדה; לעניין זה, ”מעבדה מאושרת“ ו”ארגון ILAC“ – כהגדרתם {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12(א)}}; {{ח:תת|(2)}} כל המייצר מצרך המתאים לדרישות תקן או תקן רשמי, הכול לפי המקרה, רשאי, לפי היתר מאת מעבדה מאושרת כאמור בפסקה (1), לסמן את המצרך בתו התעדה; המעבדה רשאית בכל עת לבטל היתר כזה, בהודעה מנומקת בכתב שניתנה ליצרן; {{ח:תת|(3)}} לא יסמן אדם כל חומר וכל מוצר בתו התעדה אלא בתוקף היתר שניתן כאמור בפסקה (2). {{ח:קטע2|פרק ז|פרק ז׳: תעודות בדיקה להתאמה לתקן ובדיקת מצרכים|תיקון: תשע״ד}} {{ח:סעיף|12|תעודת בדיקה או אישור בדבר התאמה לדרישות התקינה|תיקון: תשל״א, תשל״ט, תשע״ו, תשע״ז, תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)|(1)}} המכון, וכל מי שאושר לענין זה בכתב על ידי הממונה (להלן – מעבדה מאושרת), רשאים לבדוק את מידת התאמתו של מצרך לתקן, לתקן רשמי, לתקן בין־לאומי שאומץ בתקן רשמי או לתקן אירופי מתואם, לפי העניין, ולתת תעודת בדיקה על כך, וכן רשאים הם לבדוק את מידת התאמתו של מצרך לאסדרה אירופית מאומצת, או לאסדרה זרה שמנויה {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}}, ולתת אישור התאמה לאסדרות אלו (בחוק זה – אישור התאמה); הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על אישור התאמה; בסעיף זה, ”תקן אירופי מתואם“ – תקן של האיחוד האירופי, שבהתאם לקביעת האסדרה האירופית המאומצת חזקה כי עמידה בו, כשלעצמו או בשילוב עם תנאים נוספים שנקבעו באותה אסדרה, מהווה עמידה באסדרה האמורה (Harmonized Standards). {{ח:תתת|(2)}} הממונה ייתן אישור למעבדה לשמש כמעבדה מאושרת (בסעיף זה – אישור), אם מצא, להנחת דעתו, כי המעבדה רשומה על פי דין כתאגיד בישראל, וכי היא בעלת יכולת וכשירות מקצועית וערוכה למלא את תפקידה כמעבדה בישראל בתחום מתן האישור, בהתאם לתנאים והוראות שיורה לעניין זה, ובכלל זה היא בעלת איתנות פיננסית כנדרש; לעניין זה, חזקה כי מעבדה היא בעלת יכולת וכשירות מקצועית כאמור אם הוסמכה לשמש כמעבדה בתחום מתן האישור לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות|חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, התשנ״ז–1997}} או אם הוסמכה על ידי רשות הסמכה זרה אשר חתומה על הסדר ההכרה ההדדית של ארגון ILAC ואשר הוכרה על ידי מדינת ישראל בהסכם הדדי שנחתם בין ממשלת ישראל לבין ממשלה זרה לעניין הכרה הדדית בתוצאות בדיקת התאמת מצרך לתקן או למפרטים והוראות בתחום הטכני; הממונה רשאי להתנות את מתן האישור בקבלת הסמכה כאמור; לעניין זה, ”ארגון ILAC“ – הארגון הבין־לאומי של גופי הסמכת מעבדות וגופי פיקוח – (International Laboratory Accreditation Cooperation). {{ח:תתת|(2א)}} על אף האמור בפסקה (2), יראו תוצאות בדיקה ואישורים של מעבדה זרה המנויה בהסכם הכרה הדדי בין־ממשלתי כתוצאות בדיקה ואישורים של מעבדה מאושרת, והכול בהתאם לקבוע בהסכם ההכרה האמור; לעניין זה, ”מעבדה זרה המנויה בהסכם הכרה הדדי בין־ממשלתי“ – מעבדה אשר הוכרה על ידי מדינת ישראל בהסכם הכרה הדדי שנחתם בין ממשלת ישראל לבין ממשלה זרה, אשר מינתה את אותה מעבדה זרה לעניין הכרה הדדית בתוצאות בדיקות של התאמת מצרך לתקן או למפרטים והוראות בתחום הטכני, או באישורי המעבדה האמורה באותו עניין, והכול כקבוע בהסכם. {{ח:תתת|(3)}} נוסף על האמור בפסקה (2), הממונה לא ייתן אישור אם מצא כי מתקיים אחד מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} מתקיימים יחסי תלות או חשש לניגוד עניינים לגבי המעבדה, העלולים לפגוע בתוצאות בדיקתה, והכול בהתאם לתנאים ולהוראות שיורה לעניין זה; בסעיף זה, ”יחסי תלות“ – לרבות תלות בין אופן הבדיקה ותוצאות הבדיקה המבוצעת על ידי המעבדה לבין זהות לקוחותיה, תשלום על ידם או מאפיינים אחרים שלהם; {{ח:תתתת|(ב)}} המעבדה, נושא משרה בה, בעל שליטה בה, מנהליה או עובד בה העוסק בביצוע בדיקות, הורשעו בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין זה ראוי לדעתו לתת אישור למעבדה, או הוגש נגדם כתב אישום בעבירה כאמור; הוראות לפי פסקת משנה זו לא יחולו על מעבדה שכל עיסוקה בביצוע בדיקות התאמה לתקן שעניינו הגנת הצרכן בלבד; {{ח:תתתת|(ג)}} המעבדה אינה ערוכה למלא את חובותיה כמפורט בסעיף קטן (א2); {{ח:תתתת|(ד)}} קיים חשש כי מתן אישור למעבדה לגבי התחום המבוקש, עלול לסכן את שלומו, בריאותו או בטיחותו של אדם או את איכות הסביבה. {{ח:תתת|(3א)}} הממונה ייתן אישור לפי סעיף זה לתקופה של שנתיים ורשאי הוא, לבקשת המעבדה, לחדש את האישור לתקופות נוספות של שנתיים כל אחת; ואולם הממונה רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב, לתת אישור לתקופה קצרה יותר אם סבר כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. {{ח:תתת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(א1)|(1)}} הממונה רשאי לבטל אישור, להתלותו, להגבילו או לסרב לחדשו, לאחר שנתן למעבדה הזדמנות לטעון את טענותיה, בהתקיים אחד מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} המעבדה איננה ממלאת את החובות המוטלות עליה לפי חוק זה, כולן או מקצתן; {{ח:תתתת|(ב)}} האישור ניתן על יסוד מידע כוזב או שגוי; {{ח:תתתת|(ג)}} חדל להתקיים תנאי מהתנאים למתן האישור לפי סעיף זה; {{ח:תתתת|(ד)}} המעבדה הפרה תנאי מתנאי האישור או הוראה מההוראות לפי חוק זה, ובכלל זה הוראות שנתן הממונה; {{ח:תתתת|(ה)}} קיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן יש במתן האישור כדי לפגוע בטובת הציבור; {{ח:תתתת|(ו)}} ניתן לגבי המעבדה צו פירוק, צו פירוק זמני, צו כינוס, צו כינוס נכסים או צו הקפאת הליכים לפי כל דין. {{ח:תתת|(2)}} על אף האמור בפסקה (1), רשאי הממונה להתלות אישור לאלתר, בהחלטה מנומקת בכתב, אם הוא סבור שקיים חשש מיידי לפגיעה בשלומו, בבריאותו או בבטיחותו של אדם או באיכות הסביבה, או שעלול להתקיים חשש כאמור, ובלבד שנתן למעבדה הזדמנות לטעון את טענותיה בהקדם האפשרי לאחר ההתליה ולא יאוחר מ־14 ימי עסקים ממועד ההתליה. {{ח:תת|(א2)|(1)}} מעבדה מאושרת תפעל בתחום שלגביו ניתן לה האישור, בהתאם לתנאים למתן האישור, לתנאי האישור ולהוראות לפי חוק זה ובכללן תנאים והוראות שהורה הממונה. {{ח:תתת|(2)}} מעבדה לא תיתן תעודת בדיקה כאמור בסעיף קטן (א)(1), אם – {{ח:תתתת|(א)}} קיים חשש לניגוד עניינים ביחס ללקוח, לבדיקה, למוצר או לגורמים הקשורים למי מהם או למעבדה, לרבות כאשר החשש לניגוד העניינים הוא בשל פעילות של המעבדה בתחום שונה מתחום הבדיקה; {{ח:תתתת|(ב)}} קיימים יחסי תלות בין המעבדה ללקוח. {{ח:תתת|(3)}} בסעיף זה – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”בעל עניין“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}}; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”גורם קשור“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי|בחוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע״ד–2014}}; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”נושא משרה“ בתאגיד – מנהל פעיל בתאגיד או שותף, למעט שותף מוגבל; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”עניין אישי“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}}. {{ח:תתת|(4)}} בלי לגרוע מכלליות האמור בפסקה (2)(א), יראו במצבים שלהלן ניגוד עניינים לעניין הפסקה האמורה: {{ח:תתתת|(א)}} אם למעבדה, לבעל מניות בה, לקרובו או לגוף שבשליטת מי מאלה או שהמעבדה בעלת מניות בו, יש זיקה לגורם העוסק בייצור, בהפצה, בייבוא, בייצוא, בהרכבה או בבנייה של המצרך הנבדק; לעניין זה, ”זיקה“ – שליטה בתאגיד, וכן כהונה כדירקטור או כנושא משרה בו, יחסי עבודה, או קשרים עסקיים או מקצועיים מתמשכים או קשרים כאמור שהם עיקר פעילותו, למעט קשרים שעניינם מתן שירותי בדיקה ללקוח; {{ח:תתתת|(ב)}} אם לעובד, למנהל או לבעל עניין במעבדה יש עניין אישי במזמין הבדיקה, במצרך הנבדק או במצרך או בשירות דומה, מתחרה או משלים למצרך הנבדק, או בענף שאליו משתייך המצרך הנבדק. {{ח:תתת|(5)}} מעבדה מאושרת, בעליה ועובד בה לא ייתנו שירותי ייעוץ הקשורים לתחום שלגביו ניתן האישור למעבדה, אלא אם כן קיבלה המעבדה את אישורו של הממונה מראש ובכתב, ושירותי הייעוץ ניתנים בהתאם להנחיותיו ולתחומים אשר אושרו על ידו. {{ח:תתת|(6)}} בלי לגרוע מכלליות האמור בפסקה (5), לרבות לעניין אישור הממונה לפי אותה פסקה, לא תיתן מעבדה מאושרת – {{ח:תתתת|(א)}} ייעוץ בדבר תיקון ליקוי שבשלו לא עמד מוצר בדרישות תקן; {{ח:תתתת|(ב)}} ייעוץ בקשר לתכנון מוצר שעליו חל תקן; {{ח:תתתת|(ג)}} חוות דעת מקדמית בדבר עמידת מצרך בדרישות תקן החל עליו, אלא אם כן היא ניתנת כחלק מהליך הבדיקה לקראת מתן תעודת בדיקה. {{ח:תתת|(7)|(א)}} מעבדה מאושרת לא תסרב סירוב בלתי סביר לתת שירותי בדיקה המוצעים על ידה בתחום שלגביו ניתן האישור, ללקוח דומה, אלא אם כן הראתה טעמים המצדיקים את אי מתן שירות בתנאים דומים (בפסקה זו – סירוב בלתי סביר); הממונה יקבע בהוראותיו נסיבות ותנאים שיראו בהם סירוב בלתי סביר, טעמים המצדיקים אי מתן שירות ותנאים שייחשבו דומים לעניין זה. {{ח:תתתת|(ב)}} מעבדה מאושרת לא תתנה מתן שירותי בדיקה המוצעים על ידה בתחום שלגביו ניתן האישור ברכישת שירותים נוספים ממנה או בתנאים בלתי סבירים. {{ח:תתת|(8)}} מעבדה מאושרת לא תמסור ביצוע בדיקה, כולה או חלקה, למעבדה אחרת ולא תסתייע במעבדה אחרת אלא אם כן אושרה בידי הממונה כמעבדה מאושרת לאותה בדיקה; על אף האמור, רשאי הממונה, בנסיבות מיוחדות לעניין סוג בדיקות מסוימות, לקבוע הוראות לעניין הסתייעות מעבדה מאושרת במעבדה אחרת שאיננה מעבדה מאושרת לצורך ביצוע בדיקה, כולה או חלקה. {{ח:תתת|(9)}} מעבדה מאושרת תפרט בתעודת הבדיקה את בדיקות ההתאמה לתקן אשר ביצעה ואת תוצאותיהן; הממונה רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן עריכת תעודת הבדיקה והפרטים שיצוינו בה. {{ח:תתת|(10)}} מעבדה מאושרת לא תיתן לעובד מעובדיה שכר או כל תגמול אחר, הנקבע לפי מספר הבדיקות שיבצע או תוצאות הבדיקות שיבצע. {{ח:תתת|(11)}} לא תעשה מעבדה מאושרת, במעשה או במחדל, בכתב, בעל פה או בדרך אחרת, דבר העלול להטעות את לקוחותיה בעניין מהותי הקשור לפעילותה כמעבדה מאושרת או לממצאי בדיקות שערכה, ובכלל זה לא תציין את דבר היותה מעבדה מאושרת בפרסומים ובמסמכים המתייחסים לבדיקות שאינן כלולות בתחום שלגביו ניתן לה אישור; הממונה רשאי לקבוע הוראות נוספות ביחס לפרסומי מעבדה מאושרת, לצורך מניעת הטעיה של הציבור, לרבות לקוחותיה. {{ח:תתת|(12)}} מעבדה מאושרת תקבע נהלים להסדרת פעילותה בהתאם להוראות לפי חוק זה, לרבות הוראות הממונה, ותפעל לפיהן. {{ח:תתת|(13)}} מעבדה מאושרת תעביר לממונה אישור רואה חשבון לעניין עמידה בהוראות לפי חוק זה, במתכונת ובתדירות שיורה עליה הממונה. {{ח:תתת|(14)}} מעבדה מאושרת תשמור את מסמכי הבדיקות שערכה בהתאם להוראות הממונה. {{ח:תתת|(15)}} מעבדה מאושרת תעביר לממונה דיווחים בעניין פעילותה לפי דרישתו או בהתאם להוראות הממונה. {{ח:תת|(א3)}} על אף האמור בכל דין או הסכם, הרשות הלאומית להסמכת מעבדות ומעבדה מאושרת ימסרו לממונה מידע על פי דרישתו, ובכלל זה מידע הנוגע להסמכת המעבדה המאושרת בידי רשות אחרת שהסמיכה את המעבדה כמפורט בסעיף קטן (א)(2). {{ח:תת|(א4)}} הממונה ייתן למעבדה מאושרת אישור לתת אישור התאמה (בחוק זה – אישור מורחב), אם מצא להנחת דעתו כי המעבדה המאושרת היא בעלת ידע, יכולת וכשירות מקצועית הנדרשים לשם ביצוע בדיקת התאמה כאמור; הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על אישור מורחב, למעט הוראות סעיף קטן (א)(1) ו־(2א). {{ח:תת|(ב)}} תעודת בדיקה או אישור התאמה שניתנו כאמור כסעיף קטן (א) ונחתמו בידי מנהל מעבדה מאושרת או בידי מי שהוא הסמיך לכך, ישמשו ראיה לתכנם כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. {{ח:תת|(ג)}} מקום שלענין חיקוק נדרשת ראיה כי נתמלאו תנאי תקן, תקן בין־לאומי שאומץ בתקן רשמי או תקן אירופי מתואם כהגדרתו בסעיף קטן (א)(1), לא תתקבל כראיה תעודה אלא אם ניתנה בידי מעבדה מאושרת. {{ח:תת|(ד)}} מקום שלעניין חיקוק נדרשת ראיה כי התמלאו תנאי אסדרה אירופית מאומצת, או תנאי אסדרה זרה המנויה {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}}, לא יתקבל כראיה אישור התאמה בעניין זה, אלא אם כן ניתן בידי מעבדה מאושרת שבידה אישור מורחב. {{ח:סעיף|12א|בדיקת מצרכים|תיקון: תשי״ח, תשע״ז}} {{ח:ת}} מצרכים שמיפרטים שלהם נקבעו בתקן רשמי, רשאי המכון, באישור השר, לקבוע הוראות בדבר חובת בדיקתם, להבטחת התאמתם של המצרכים לתקן הרשמי וכללים לבדיקתם. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|הוראות התקנים (בדיקת מוצרי זהב)|הוראות התקנים (בדיקת מוצרי זהב), תשכ״ז–1966}}.}} {{ח:סעיף|12ב|סימן השגחה|תיקון: תשל״א, תשל״ט}} {{ח:תת|(א)}} מצרך שמפרטו לא נקבע כתקן והמכון משגיח על ייצורו בהתאם למפרט שאישר, רשאי המכון להתיר סימונו בסימן המעיד על השגחת המכון (להלן – סימן השגחה) ולקבוע תנאים למימונו. {{ח:תת|(ב)}} המכון רשאי בכל עת לבטל, בהודעה מנומקת בכתב, היתר שניתן לפי סעיף קטן (א). {{ח:תת|(ג)}} לא ישתמש אדם ולא יסמן מצרך בסימן השגחה אלא על פי היתר שניתן כאמור בסעיף קטן (א) ובהתאם לתנאי ההיתר. {{ח:תת|(ד)}} היתר לפי סעיף זה לא יבוטל בשל כך בלבד שמצרך שהזמין צבא־הגנה לישראל לשימושו הבלעדי אינו מתאים למפרט שאושר ואי־התאמתו מתחייבת מתנאי ההזמנה, ובלבד שהמצרך יסומן בסימן שקבע שר הבטחון בתקנות. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמה {{ח:חיצוני|הודעה בדבר סימן השגחה|הודעה בדבר סימן השגחה}} (י״פ תשל״ג, 2371).}} {{ח:סעיף|12ג|קבלת שכר|תיקון: תשל״א, תשל״ט, תשע״ד, תשע״ז, תשפ״ד, תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} המכון רשאי לקבל שכר בעד השירותים שהוא נותן. {{ח:תת|(ב)}} השכר ישולם בהתאם למחירון שיקבע המכון באישור השר. {{ח:תת|(ב1)|(1)}} על אף האמור בסעיף קטן (ב), לעניין שכר בעד היתר לסמן בתו תקן לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(ב)}}, ובכלל זה בעד בדיקת התאמה לתקן רשמי או בעד כל פעולה אחרת שלפי דין הוא היחיד המוסמך לבצעה, המכון יציע לשר מחירון, בתוך תקופה שקבע לכך השר בהודעה בכתב למכון; השר רשאי, בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לאשר את המחירון המוצע או לאשרו בשינויים, וכן רשאי הוא, בדרך האמורה, לעניין הצעה לעדכון שכר לפעולה הקבוע בצו בר־תוקף – לאשרו, לאשרו בשינויים או לדחות מחירון מוצע. {{ח:תתת|(2)}} השר ייתן את החלטתו בתוך שלושה חודשים מיום שהוגש לו המחירון המוצע. {{ח:תתת|(3)}} הגיש המכון לשר את המחירון המוצע, יהיה רשאי לקבל שכר לעניין זה לפי המחירון המוצע עד לכניסתו לתוקף של צו כאמור בפסקה (1) או במשך 12 חודשים, לפי המוקדם, אלא אם כן דחה השר את הצעת המכון. {{ח:תתת|(4)}} לא הציע המכון מחירון לעניין הפעולות האמורות בפסקה (1) בחלוף התקופה שקבע השר כאמור באותו פסקה, יקבע השר בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, את המחירון לעניין פעולות אלה. {{ח:תתת|(5)}} קיבל המכון לפי הוראת פסקה (3) שכר הגבוה מן השכר שנקבע בצו שאושר לפי פסקה (1), ישיב המכון את הפרש השכר כאמור למי ששילם, בתוספת ריבית שקלית, מיום התשלום ועד ליום ההשבה, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|החוק האמור {{ח:הערה|[צ״ל: חוק פסיקת ריבית והצמדה]}}}} לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ב2)|(1)}} הוראות סעיפים קטנים (ב) ו־(ב1) לא יחולו לעניין שכר בעד בדיקות מעבדה בתחום בדיקות היבוא למתן אישור בדיקת מעבדה, שלגביהן מצוי מכון התקנים בתחרות מספקת עם מעבדות מוכרות; לעניין זה – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”אישור בדיקת מעבדה“ ו”מעבדה מוכרת“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא|בפקודת היבוא והיצוא}}; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”פקודת היבוא והיצוא“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”תחרות מספקת“ – מצב שבו פועלות שתי מעבדות מוכרות לפחות בתחום מסוים שלגביו ניתנה להן הכרה כמשמעותה {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2י|בסעיף 2י לפקודת היבוא והיצוא}}, ולהן נתח שוק בהיקף המצביע על רמת תחרות מספקת לדעת השר, לאחר שהמנהל הכללי של המשרד, הממונה והממונה על התקציבים במשרד האוצר העבירו לו את עמדותיהם בנושא. {{ח:תתת|(2)}} השר יקבע בצו את בדיקות המעבדה, שלדעתו מתקיימת לגביהן תחרות מספקת כאמור בפסקה (1). {{ח:תת|(ב3)}} אישר הממונה למעבדה מוכרת לפעול בתחום מסוים, יראו את השכר שנקבע לפי סעיפים קטנים (ב) ו־(ב1), החל ממועד מתן האישור כאמור, כשכר מרבי בעד בדיקות התאמה לתקן של טובין מיובאים באותו התחום. {{ח:תת|(ג)}} המחירון יימצא לעיון הציבור במשרדי המכון ובמשרד הממונה, וכן יפורסם באתר האינטרנט של המכון וברשומות טעון פרסום ברשומות. {{ח:קטע2|פרק ח|פרק ח׳: איסורים ופטורים|תיקון: תשע״ד}} {{ח:סעיף|13|איסורים|תיקון: תשל״ט, תשע״ז, תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} אסור לאדם – {{ח:תתת|(1)}} להשתמש במילה ”תקן“ לקביעת מפרט או כללים טכניים; הוראות פסקה זו לא יחולו על המכון, לעניין פעולותיו בהתאם לסמכותו לפי חוק זה; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(3)}} לתאר מצרך, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת שהיא, תיאור העלול לעורר את הרושם שניתן היתר לסמנו בתו תקן, בתו התעדה או בסימן השגחה, אלא אם נוכח שאמנם ניתן היתר כזה; {{ח:תתת|(4)}} לסמן מצרך באופן העלול לעורר את הרושם, כי המצרך מתאים לדרישות תקן או תקן רשמי, כאשר המצרך אינו עומד בדרישות כאמור, פרט לסימון כחוק בתו תקן או בתו התעדה. {{ח:תתת|(5)}} לתאר או לסמן מצרך באופן העלול לעורר את הרושם כי המכון או מעבדה מאושרת שהוסמכה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 11ב|בסעיף 11ב(1)}} משגיחים על ייצורו, אם אינם משגיחים כאמור. {{ח:תת|(ב)}} בסעיף זה, ”מצרך“ לרבות האריזה, העטיפה, הסליל או כל דבר אחר, שבהם נמכר המצרך, וכן כל פתק המחובר להם או למצרך. {{ח:סעיף|14|הגבלה ברישום סימני מסחר|תיקון: תשי״ח, תשל״ט, תשע״ז}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|פקודת סימני המסחר|בפקודת סימני המסחר, 1938}}, לא יירשם, לאחר שנקבע תו תקן או סימן השגחה, כל סימן מסחרי הדומה לאותו תו תקן או סימן השגחה, או העלול לעורר את הרושם שניתן לבעליו היתר להשתמש באותו תו תקן או סימן השגחה; וכן לא יירשם, אחרי תחילת תקפו של חוק זה, סימן מסחרי הכולל מלה מהמלים המוגנות, אלא בהיתר מאת השר. {{ח:סעיף|15|דין מצרך מתוצרת חוץ או המיועד ליצוא}} {{ח:ת}} מצרכים מתוצרת חוץ המתאימים לתקנים של ארץ מוצאם, ומצרכים מתוצרת הארץ המיועדים ליצוא והמתאימים לתקנים של הארץ שאליה הם מיועדים, מותר לציין את התאמתם כאמור בסימן מיוחד על המצרך, בתנאי שיצויין על המצרך גם שמו, או סימנו המסחרי הרשום, של היצרן. {{ח:סעיף|16|פטור|תיקון: תשע״ב, תשפ״ב, תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} השר, בהתייעצות עם השר הממונה, רשאי בצו לפטור, לתקופה שלא תעלה על שנה, ממילוי אחר דרישות התקינה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)}}, אם נוכח כי יש צורך מיוחד וממשי בכך וכי לא נשקפת ממתן הפטור סכנה לשלומו או בטיחותו של הציבור; לעניין זה, ”השר הממונה“, כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 8|בסעיף 8(ד)}}. {{ח:תת|(ב)}} השר רשאי בצו לפטור מחובת סימון בשפה העברית לפי דרישות התקינה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)}} מצרכים המיועדים לשיווק בשטחי המועצה הפלסטינית, ובלבד שהטובין יסומנו כנדרש בתקן הרשמי בשפה הערבית; לעניין סעיף קטן זה, ”שטחי המועצה הפלסטינית“ – השטחים הכלולים, מזמן לזמן, בתחום הסמכות הטריטוריאלית של המועצה לפי הסכם הביניים הישראלי־פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, שנחתם בוושינגטון בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני, ביום ד׳ בתשרי התשנ״ו (28 בספטמבר 1995), לרבות נספחיו והמסמכים שנלוו אליו, וכן כל שטח רצועת עזה. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו התקנים (פטור מחובת סימון בשפה העברית)|צו התקנים (פטור מחובת סימון בשפה העברית), התשפ״ב–2022}}.}} {{ח:תת|(ג)}} השר רשאי, לצורך ייבוא של סוג מסוים של ציוד רפואי הטעון רישום לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק ציוד רפואי|חוק ציוד רפואי, התשע״ב–2012}}, לפטור ציוד רפואי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק ציוד רפואי|בחוק האמור}} מביצוע בדיקת התאמה לתקן רשמי, כולה או חלקה, לצורך ייבואו של הציוד הרפואי, ולדרוש במקומה להמציא מסמכים המעידים על עמידה בתקן או בתקינה בין־לאומית כמשמעותה {{ח:פנימי|סעיף 7|בסעיף 7(ב)}}; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות הממונה לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10}}. {{ח:קטע2|פרק ט|פרק ט׳: אמצעי אכיפה מינהליים|תיקון: תשע״ד}} {{ח:קטע3|פרק ט סימן א|סימן א׳: הטלת עיצום כספי|תיקון: תשע״ד}} {{ח:סעיף|16א|עיצום כספי|תיקון: תשע״ד, תשע״ז, תשפ״ב, [י״פ הודעות], תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} הפר עוסק הוראה מההוראות לפי חוק זה, כמפורט להלן, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ט|פרק זה}}, בסכום של 10,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2014; בשנת 2025, 11,550 ש״ח)}}, ואם הוא תאגיד – בסכום של 25,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2014; בשנת 2025, 28,890 ש״ח)}}: {{ח:תתת|(1)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(2)}} תחזק, התקין או הפעיל מצרך שלא בהתאם לדרישות תקן רשמי החל עליו, למעט דרישות בדבר סימון המצרך, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א1)}}; {{ח:תתת|(3)}} לא הודיע לממונה על פגיעה שנגרמה בשל מצרך, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א2)(1)(ב)}}; {{ח:תתת|(4)}} ייצר, מכר או ייצא מצרך שמפרט שלו נקבע כתקן רשמי, או השתמש במצרך כאמור בכל עבודה שהיא, בלי שניתן לו היתר לסמנו בתו תקן או בלי שסימנו בהתאם לתנאי ההיתר, בניגוד להוראות צו שניתן לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(ב)}}; {{ח:תתת|(5)}} לא הודיע או לא פרסם הודעה מטעמו לפי דרישת הממונה, כי מצרך או תהליך עבודה אינו מתאים לדרישות התקינה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)}} החלות עליו, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 10א|סעיף 10א(1)}}; {{ח:תתת|(6)}} לא קיים את הוראת הממונה בדבר הפסקת ייצור מצרך, הפסקת מכירה או הצגתו, איסוף מצרך או החזרתו, בניגוד להוראת {{ח:פנימי|סעיף 10ב|סעיף 10ב(א)}}; {{ח:תתת|(6א)}} לא קיים את הוראת הממונה בדבר הפסקת מכירה או שימוש במצרך, או הפסקת הצגתו לצורך מכירתו, בניגוד להוראת {{ח:פנימי|סעיף 10ב|סעיף 10ב(א2)}}; {{ח:תתת|(7)}} לא קיים את הוראת הממונה בדבר השמדת מצרך, בניגוד להוראת {{ח:פנימי|סעיף 10ב|סעיף 10ב(ב)}}; {{ח:תתת|(8)}} סימן חומר או מוצר בתו תקן בלי היתר, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11(ג)}}; {{ח:תתת|(9)}} סימן חומר או מוצר בתו התעדה בלא היתר, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 11ב|סעיף 11ב(3)}}. {{ח:תת|(א1)}} יצר, מכר או ייבא עוסק מצרך שלא עומד בדרישות התקינה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)(א) עד (ג)}} החלות עליו, למעט דרישות בדבר סימון המצרך, השתמש במצרך כאמור בכל עבודה שהיא או ביצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכיה אינם מתאימים לדרישות כאמור, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)(1)}}, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ט|פרק זה}}, לפי העניין: {{ח:תתת|(1)}} אם הוא יבואן – {{ח:תתתת|(א)}} שהוא יחיד – הסכום המתקבל ממכפלה של 10,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022; בשנת 2025, 10,970 ש״ח)}} במספר הטובין בתעודת המשלוח או בסכום ה־CIF כפול 10, לפי הנמוך; {{ח:תתתת|(ב)}} שהוא תאגיד – הסכום המתקבל ממכפלה של 25,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022; בשנת 2025, 27,440 ש״ח)}} במספר הטובין בתעודת המשלוח או בסכום ה־CIF כפול 10, לפי הנמוך; {{ח:תתת|(2)}} אם הוא עוסק שאינו יצרן או יבואן, שרכש טובין שלא יוצרו בישראל – {{ח:תתתת|(א)}} שהוא יחיד – הסכום המתקבל ממכפלה של 10,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022; בשנת 2025, 10,970 ש״ח)}} במספר הטובין שנמצאו באתר שבו התקיים הפיקוח או בסכום הנקוב בחשבונית הספק כפול 10, לפי הנמוך; {{ח:תתתת|(ב)}} שהוא תאגיד – הסכום המתקבל ממכפלה של 25,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022; בשנת 2025, 27,440 ש״ח)}} במספר הטובין שנמצאו באתר שבו התקיים הפיקוח או בסכום הנקוב בחשבונית הספק כפול 10, לפי הנמוך; {{ח:תתת|(3)}} אם הוא יצרן או עוסק שרכש טובין שיוצרו בישראל – 10,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022; בשנת 2025, 10,970 ש״ח)}}, ואם הוא תאגיד – בסכום של 25,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022; בשנת 2025, 27,440 ש״ח)}}; {{ח:תת}} בסעיף זה – ”CIF‏“ (Cost, Insurance, and Freight) – הסכם משלוח עלות, ביטוח ומשא בין־לאומי, המייצג את החיובים ששילם המוכר לכיסוי עלות ההזמנה. {{ח:תת|(א2)}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לתקופה של חמש שנים מיום 1.1.2025):}} ייצר, מכר או ייבא עוסק מצרך שלא עומד בדרישות התקינה לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)(1)(ד)}} החלות עליו, למעט דרישות בדבר סימון המצרך, באותם עניינים המנויים בסעיפי התקנים הרשמיים החלים עליו, השתמש במצרך כאמור בכל עבודה שהיא או ביצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכיה אינם מתאימים לדרישות כאמור, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|אותו סעיף}}, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי בסכומים המפורטים בסעיף קטן (א1) ולפי סוגי העוסקים המנויים באותו סעיף קטן, לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} הפר עוסק הוראה מההוראות לפי חוק זה, כמפורט להלן, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי, לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ט|פרק זה}}, בסכום של 5,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2014; בשנת 2025, 5,770 ש״ח)}}, ואם הוא תאגיד – בסכום של 15,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2014; בשנת 2025, 17,320 ש״ח)}}: {{ח:תתת|(1)}} ייצר, מכר או ייצא מצרך שלא מתאים לדרישות התקינה {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)(א) עד (ג)}} החלות עליו, לעניין סימון בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|{{ח:הערה|סעיף}} 9(א)(1)}}; {{ח:תתת|(1א)}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לתקופה של חמש שנים מיום 1.1.2025):}} ייצר, מכר או ייבא מצרך שלא עומד בדרישות התקינה לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)(1)(ד)}} החלות עליו, לעניין סימון, באותם עניינים המנויים בסעיפי התקנים הרשמיים החלים עליו; {{ח:תתת|(2)}} תחזק, התקין או הפעיל מצרך שלא בהתאם לדרישות בדבר סימון המצרך בתקן רשמי החל עליו, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א1)}}; {{ח:תתת|(3)}} לא הודיע לממונה כי מצרך אינו מתאים לדרישות התקינה {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)}} החלות עליו, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א2)(1)(א)}}; {{ח:תתת|(4)}} לא שמר תלונות שהתקבלו אצלו לגבי סיכונים שנגרמו או שעלולים להיגרם ממצרך שחל עליו תקן רשמי, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א2)(3)}}. {{ח:תת|(ב1)}} הפרה מעבדה מאושרת הוראה מהוראות לפי חוק זה, כמפורט להלן, רשאי הממונה להטיל עליה עיצום כספי לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ט|פרק זה}}, בסכום של 50,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2017; בשנת 2025, 58,140 ש״ח)}}: {{ח:תתת|(1)}} נתנה ייעוץ או חוות דעת מקדמית, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א2)(6)}}; {{ח:תתת|(2)}} מסרה ביצוע בדיקה למעבדה אחרת, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 12|{{ח:הערה|סעיף}} 12(א2)(8)}}; {{ח:תתת|(3)}} ערכה תעודת בדיקה שלא בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א2)(9)}}; {{ח:תתת|(4)}} נתנה שכר או תגמול אחר לעובדיה, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א2)(10)}}; {{ח:תתת|(5)}} ציינה את דבר היותה מעבדה מאושרת בפרסומים או במסמכים, בניגוד להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א2)(11)}}; {{ח:תתת|(6)}} לא קבעה נהלים להסדרת פעילותה, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א2)(12)}}; {{ח:תתת|(7)}} לא העבירה לממונה אישור רואה חשבון, בניגוד להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א2)(13)}}; {{ח:תתת|(8)}} לא שמרה מסמכי בדיקה שערכה, בניגוד להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א2)(14)}}; {{ח:תתת|(9)}} לא מסרה דיווח לממונה, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א2)(15)}}; {{ח:תתת|(10)}} נתנה תעודת בדיקה בלי שבדקה את התאמתו של מצרך או אחד מחלקיו לתקן, לתקן רשמי, לתקן בין־לאומי שאומץ בתקן רשמי או לתקן אירופי מתואם כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12(א)(1)}}, או נתנה אישור התאמה בלי שבדקה את התאמתו של מצרך או אחד מחלקיו לאסדרה אירופית מאומצת או לאסדרה זרה המנויה {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}}, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א)(1)}}. {{ח:תת|(ג)|(1)}} על אף האמור בסעיפים קטנים (א1) ו־(ב)(1), מצא הממונה כי מצרך שחל עליו תקן רשמי אינו עומד בדרישות התקינה לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)(1)}} החלות עליו, לא יטיל עיצום כספי לפי אותם סעיפים קטנים על עוסק שאינו יצרן או יבואן, ובלבד שמתקיים אחד מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} העוסק מחזיק במסמכים המעידים על עמידת המצרך בדרישות התקינה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)}}, להנחת דעתו של הממונה; {{ח:תתתת|(ב)}} המצרך סומן בתו תקן או בתו התעדה; {{ח:תתתת|(ג)}} העוסק מחזיק בהתחייבות מאת היבואן או היצרן או במסמכים, המעידים על עמידת המצרך בדרישות התקינה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)}}, להנחת דעתו של הממונה, ובלבד שהעוסק שממנו רכש את המצרך אותר וניתן לנקוט אמצעי אכיפה כלפיו בהתאם להוראות חוק זה, או שהעוסק העביר לממונה מידע ממשי, להנחת דעתו של הממונה, המאפשר לאתר את העוסק שממנו רכש את המצרך, ובלבד ששוכנע כי העוסק לא מנסה לעקוף את ההוראות לפי חוק זה {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא|ופקודת היבוא והיצוא}} באמצעות יישום סייג זה. {{ח:תתת|(2)}} הממונה יקבע בנוהל הוראות בעניין המסמכים המעידים על קיום התנאים האמורים בפסקה (1); הנוהל יפורסם באתר האינטרנט של המשרד. {{ח:סעיף|16ב|הפרה בנסיבות מחמירות|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} היה לממונה יסוד סביר להניח כי עוסק הפר {{ח:הערה|[צ״ל: או מעבדה מאושרת הפרו]}} הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16א|בסעיף 16א}}, בנסיבות מחמירות, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ט|פרק זה}}, ששיעורו פי אחד וחצי מסכום העיצום הכספי שניתן להטיל בשל אותה הפרה לפי {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}}. {{ח:תת|(ב)}} בסעיף זה, ”נסיבות מחמירות“ – הפרה הנוגעת למספר רב במיוחד של מצרכים. {{ח:סעיף|16ג|הודעה על כוונת חיוב|תיקון: תשע״ד, תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} היה לממונה יסוד סביר להניח כי עוסק או מעבדה מאושרת הפרו הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16א|בסעיף 16א}} ({{ח:פנימי|פרק ט|בפרק זה}} – המפר), ובכוונתו להטיל עליו עיצום כספי לפי {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}} {{ח:פנימי|סעיף 16ב|או 16ב}}, ימסור למפר הודעה על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ({{ח:פנימי|פרק ט|בפרק זה}} – הודעה על כוונת חיוב). {{ח:תת|(ב)}} בהודעה על כוונת חיוב יציין הממונה, בין השאר, את אלה: {{ח:תתת|(1)}} המעשה או המחדל ({{ח:פנימי|פרק ט|בפרק זה}} – המעשה), המהווה את ההפרה; {{ח:תתת|(2)}} סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו; {{ח:תתת|(3)}} זכותו של המפר לטעון את טענותיו לפני הממונה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16ד|סעיף 16ד}}; {{ח:תתת|(4)}} הסמכות להוסיף על סכום העיצום הכספי בשל הפרה נמשכת או הפרה חוזרת לפי הוראת {{ח:פנימי|סעיף 16ו|סעיף 16ו}}, והמועד שממנו יראו הפרה כהפרה נמשכת לעניין {{ח:פנימי|סעיף 16ו|הסעיף האמור}}. {{ח:סעיף|16ד|זכות טיעון|תיקון: תשע״ד}} {{ח:ת}} מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16ג|סעיף 16ג}}, רשאי לטעון את טענותיו, בכתב או בעל פה, כפי שיורה הממונה, לפני הממונה, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 45 ימים ממועד מסירת ההודעה, ורשאי הממונה להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על 45 ימים. {{ח:סעיף|16ה|החלטת הממונה ודרישת תשלום|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} הממונה יחליט, לאחר ששקל את הטענות שנטענו לפי {{ח:פנימי|סעיף 16ד|סעיף 16ד}}, אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16ז|סעיף 16ז}}. {{ח:תת|(ב)}} החליט הממונה לפי הוראות סעיף קטן (א) – {{ח:תתת|(1)}} להטיל על המפר עיצום כספי – ימסור לו דרישה, בכתב, לשלם את העיצום הכספי ({{ח:פנימי|פרק ט|בפרק זה}} – דרישת תשלום), שבה יציין, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה לתשלומו; {{ח:תתת|(2)}} שלא להטיל על המפר עיצום כספי – ימסור לו הודעה על כך, בכתב. {{ח:תת|(ג)}} בדרישת התשלום או בהודעה לפי סעיף קטן (ב) יפרט הממונה את נימוקי החלטתו. {{ח:תת|(ד)}} לא טען המפר את טענותיו לפי הוראת {{ח:פנימי|סעיף 16ד|סעיף 16ד}}, בתוך התקופה האמורה {{ח:פנימי|סעיף 16ד|באותו סעיף}} או בתוך תקופה ארוכה יותר שנקבעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 16ד|אותו סעיף}}, ככל שנקבעה, יראו הודעה זו, בתום אותה תקופה, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור. {{ח:סעיף|16ו|הפרה נמשכת והפרה חוזרת|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה; לעניין זה, ”הפרה נמשכת“ – הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16א|בסעיף 16א}}, לאחר שנמסרה למפר דרישת תשלום בשל הפרת אותה הוראה. {{ח:תת|(ב)}} בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, סכום השווה לעיצום הכספי כאמור; לעניין זה, ”הפרה חוזרת“ – הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16א|בסעיף 16א}}, בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע. {{ח:סעיף|16ז|סכומים מופחתים|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} הממונה אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מן הסכומים הקבועים {{ח:פנימי|פרק ט סימן א|בסימן זה}}, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב). {{ח:תת|(ב)}} השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם יהיה ניתן להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים {{ח:פנימי|פרק ט סימן א|בסימן זה}}, ובשיעורים שיקבע. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות התקנים (הפחתה של סכומי עיצום כספי)|תקנות התקנים (הפחתה של סכומי עיצום כספי), התשע״ט–2018}}.}} {{ח:סעיף|16ח|סכום מעודכן של העיצום הכספי|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא טען את טענותיו לפני הממונה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16ד|בסעיף 16ד}} – ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב; הוגש ערעור לבית משפט לפי {{ח:פנימי|סעיף 16טז|סעיף 16טז(א)}} ועוכב תשלומו של העיצום הכספי בידי הממונה או בידי בית המשפט – יהיה העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בערעור. {{ח:תת|(ב)}} סכומי העיצום הכספי הקבועים {{ח:פנימי|סעיף 16א|בסעיף 16א}} יתעדכנו ב־1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ביום העדכון בשנה שקדמה לו; הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; לעניין זה, ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. {{ח:תת|(ג)}} הממונה יפרסם ברשומות הודעה על סכומי העיצום הכספי המעודכנים לפי סעיף קטן (ב). {{ח:סעיף|16ט|המועד לתשלום העיצום כספי|תיקון: תשע״ד}} {{ח:ת}} העיצום הכספי ישולם בתוך 45 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16ה|בסעיף 16ה}}. {{ח:סעיף|16י|ריבית שקלית ודמי פיגורים|תיקון: תשע״ד, תשפ״ד}} {{ח:ת}} לא שילם המפר עיצום כספי במועד, ייווספו עליו, לתקופת הפיגור, ריבית שקלית ודמי פיגורים עד לתשלומו, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|16יא|גבייה|תיקון: תשע״ד}} {{ח:ת}} עיצום כספי ייגבה לאוצר המדינה, ועל גבייתו יחול {{ח:חיצוני|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ״ה–1995}}. {{ח:קטע3|פרק ט סימן ב|סימן ב׳: התראה מינהלית|תיקון: תשע״ד}} {{ח:סעיף|16יב|התראה מינהלית|תיקון: תשע״ד, תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} היה לממונה יסוד סביר להניח כי עוסק או מעבדה מאושרת הפרו הוראה מההוראות לפי חוק זה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16א|בסעיף 16א}}, והתקיימו נסיבות המנויות בנהלים שהורה עליהם הממונה, באישור היועץ המשפטי לממשלה, רשאי הוא להמציא למפר, במקום הודעה על כוונת חיוב, התראה מינהלית לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ט סימן ב|סימן זה}} ({{ח:פנימי|פרק ט|בפרק זה}} – התראה מינהלית); בסעיף קטן זה, ”היועץ המשפטי לממשלה“ – לרבות משנה ליועץ המשפטי לממשלה שהוא הסמיכו לעניין זה. {{ח:תת|(ב)}} בהתראה מינהלית יציין הממונה מהו המעשה המהווה את ההפרה, יודיע למפר כי עליו להפסיק את ההפרה וכי אם ימשיך בהפרה או יחזור עליה יהיה צפוי לעיצום כספי בשל הפרה נמשכת או הפרה חוזרת, לפי העניין, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16ו|בסעיף 16ו}}, וכן יציין את זכותו של המפר לבקש את ביטול ההתראה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16יג|סעיף 16יג}}. {{ח:תת|(ג)}} נוהלי הממונה לפי סעיף קטן (א), יהיו באישור היועץ המשפטי לממשלה או משנה ליועץ המשפטי לממשלה שהוא הסמיך לכך והם יפורסמו באתר האינטרנט של המשרד. {{ח:סעיף|16יג|בקשה לביטול התראה מינהלית|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} נמסרה למפר התראה מינהלית, רשאי הוא לפנות לממונה בכתב, בתוך 45 ימים, בבקשה לבטל את ההתראה בשל אחד מטעמים אלה: {{ח:תתת|(1)}} המפר לא ביצע את ההפרה; {{ח:תתת|(2)}} המעשה שביצע המפר, המפורט בהתראה, אינו מהווה הפרה. {{ח:תת|(ב)}} קיבל הממונה בקשה לביטול התראה מינהלית, לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי הוא לבטל את ההתראה או לדחות את הבקשה ולהשאיר את ההתראה על כנה; החלטת הממונה תינתן בכתב ותימסר למפר בצירוף נימוקים. {{ח:סעיף|16יד|הפרה נמשכת והפרה חוזרת לאחר התראה|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} נמסרה למפר התראה מינהלית והמפר המשיך להפר את ההוראה שבשלה נמסרה לו ההתראה, ימסור לו הממונה דרישת תשלום בשל הפרה נמשכת כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16ו|בסעיף 16ו(א)}}; מפר שנמסרה לו דרישת תשלום כאמור רשאי לטעון את טענותיו לפני הממונה, לעניין הימשכות ההפרה וסכום העיצום הכספי, ויחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16ד|סעיפים 16ד}} {{ח:פנימי|סעיף 16ה|ו־16ה}} בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ב)}} נמסרה למפר התראה מינהלית והמפר חזר והפר את ההוראה שבשלה נשלחה לו ההתראה, בתוך שנתיים מיום מסירת ההתראה, יראו את ההפרה הנוספת כאמור כהפרה חוזרת לעניין {{ח:פנימי|סעיף 16ו|סעיף 16ו(ב)}}, והממונה ימסור למפר הודעה על כוונת חיוב בשל ההפרה החוזרת; מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב כאמור, רשאי לטעון את טענותיו לפני הממונה ויחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16ד|סעיפים 16ד}} {{ח:פנימי|סעיף 16ה|ו־16ה}} בשינויים המחויבים. {{ח:קטע3|פרק ט סימן ג|סימן ג׳: הוראות כלליות|תיקון: תשע״ד}} {{ח:סעיף|16טו|עיצום כספי בשל הפרה לפי חוק זה ולפי חוק אחר|תיקון: תשע״ד}} {{ח:ת}} על מעשה אחד המהווה הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה המנויות {{ח:פנימי|סעיף 16א|בסעיף 16א}} ושל הוראה מההוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד. {{ח:סעיף|16טז|ערעור|תיקון: תשע״ד, תשפ״ד}} {{ח:תת|(א)}} על דרישת תשלום ועל התראה מינהלית ניתן לערער לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט השלום; ערעור כאמור יוגש בתוך 45 ימים מיום שנמסרה למפר דרישת התשלום או מיום שנמסרה החלטת הממונה בבקשה לביטול ההתראה המינהלית. {{ח:תת|(ב)}} אין בהגשת ערעור כאמור בסעיף קטן (א), כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא אם כן הסכים לכך הממונה או שבית המשפט הורה על כך. {{ח:תת|(ג)}} החליט בית המשפט, לאחר ששולם העיצום הכספי, לקבל ערעור שהוגש לפי סעיף קטן (א), והורה על החזרת סכום העיצום הכספי ששולם או על הפחתת העיצום הכספי, יוחזר הסכום ששולם או כל חלק ממנו שהופחת, לפי העניין, בתוספת ריבית שקלית מיום תשלומו עד יום החזרתו, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה}} לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|16יז|פרסום|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} הטיל הממונה עיצום כספי לפי {{ח:פנימי|פרק ט|פרק זה}}, יפרסם באתר האינטרנט של המשרד וכן בדרך נוספת אם החליט על כך, את הפרטים שלהלן, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי: {{ח:תתת|(1)}} דבר הטלת העיצום הכספי; {{ח:תתת|(2)}} מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי ונסיבות ההפרה; {{ח:תתת|(3)}} סכום העיצום הכספי שהוטל; {{ח:תתת|(4)}} אם הופחת סכום העיצום הכספי – הנסיבות שבשלהן הופחת סכום העיצום ושיעורי ההפחתה; {{ח:תתת|(5)}} פרטים על אודות המפר, הנוגעים לעניין; {{ח:תתת|(6)}} שמו של המפר – אם הוא תאגיד. {{ח:תת|(ב)}} הוגש ערעור על דרישת תשלום לפי {{ח:פנימי|סעיף 16טז|סעיף 16טז}}, יפרסם הממונה את דבר הגשת הערעור ואת תוצאותיו, בדרך שבה פרסם את דבר הטלת העיצום הכספי. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (א)(6), רשאי הממונה לפרסם את שמו של מפר שהוא יחיד, אם סבר שהדבר נחוץ לצורך אזהרת הציבור. {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בסעיף זה, לא יפרסם הממונה פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ״ח–1998}}, וכן רשאי הוא שלא לפרסם פרטים לפי סעיף זה, שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|סעיף 9(ב) לחוק האמור}}. {{ח:תת|(ה)}} פרסום באתר האינטרנט של המשרד כאמור בסעיף קטן (א) בנוגע לעיצום כספי שהוטל על תאגיד יהיה לתקופה של ארבע שנים, ובנוגע לעיצום כספי שהוטל על יחיד – שנתיים; השר, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע הוראות בדבר הדרכים שימנעו, ככל הניתן, את אפשרות העיון בפרטים שפורסמו לפי סעיף קטן (א), לאחר שחלפה תקופת הפרסום האמורה; לא הותקנו תקנות כאמור, לא יהיה הממונה רשאי לפרסם באתר האינטרנט כאמור בסעיף קטן (א). {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות התקנים (אופן פרסום בדבר הטלת עיצום כספי)|תקנות התקנים (אופן פרסום בדבר הטלת עיצום כספי), התשפ״א–2021}}.}} {{ח:סעיף|16יח|שמירת אחריות פלילית|תיקון: תשע״ד, תשפ״ד}} {{ח:תת|(א)}} תשלום עיצום כספי או המצאת התראה מינהלית, לפי {{ח:פנימי|פרק ט|פרק זה}}, לא יגרעו מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה המנויות {{ח:פנימי|סעיף 16א|בסעיף 16א}}, המהווה עבירה. {{ח:תת|(ב)}} מסר הממונה למפר הודעה על כוונת חיוב או המציא לו התראה מינהלית, בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא יוגש נגדו כתב אישום בשל אותה הפרה, אלא אם כן התגלו עובדות או ראיות חדשות המצדיקות זאת. {{ח:תת|(ג)}} הוגש נגד אדם כתב אישום בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא ינקוט נגדו הממונה הליכים לפי {{ח:פנימי|פרק ט|פרק זה}} בשל אותה הפרה, ואם הוגש כתב אישום בנסיבות האמורות בסעיף קטן (ב) לאחר שהמפר שילם עיצום כספי – יוחזר לו הסכום ששולם בתוספת ריבית שקלית מיום תשלומו ועד יום החזרתו, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה}} לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. {{ח:קטע2|פרק י|פרק י׳: עונשין|תיקון: תשע״ד}} {{ח:סעיף|17|ענשים|תיקון: תשי״ח, תשכ״ו, תשל״ט, תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(א1)}} העובר על תקנה לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים או קנס 25,000 לירות. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|17א|עבירות ועונשין|תיקון: תשס״ה, תשע״ד, תשע״ז, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר 18 חודשים או כפל הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) בחוק העונשין, התשל״ז–1977}} (להלן – חוק העונשין) – {{ח:תתת|(1)}} מייצר, מוכר או מייבא מצרך שלא עומד בדרישות התקינה {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)(א) עד (ג)}} החלות עליו, למעט דרישות בדבר סימון המצרך, או מבצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכיה אינם עומדים בדרישות כאמור, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)(1)(א) עד (ג)}}; {{ח:תתת|(2)}} מתחזק, מתקין או מפעיל מצרך שלא בהתאם להוראות או לדרישות שנקבעו לגביו בתקן הרשמי, למעט דרישות בדבר סימון המצרך הקבועות בתקן רשמי, בניגוד להוראת {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א1)}}; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(5)}} לא ממלא אחר הוראה מהוראות צו מינהלי בניגוד {{ח:פנימי|סעיף 17ג|לסעיף 17ג}}. {{ח:תת|(א1)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}: {{ח:תתת|(1)}} מפריע לממונה או לאדם שהוסמך על ידו להשתמש בסמכויותיו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(ב)(1) או (ב1)(1) או (2)}}, או לא ממלא אחר הוראה או דרישה של הממונה או של אדם שהוסמך על ידו, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(ב)(2) או (4)}}; {{ח:תתת|(2)}} מסמן חומר או כל מוצר בתו תקן בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11(ג)}} {{ח:פנימי|סעיף 11ב|או 11ב(3)}}; {{ח:תתת|(3)}} מייבא מצרך שלא עומד בדרישות התקינה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1)(א) עד (ג)}} לגבי סימון בלבד, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|אותו סעיף}}. {{ח:תת|(ב)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שישה חודשים או קנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}} – {{ח:תתת|(1)}} מייצר או מוכר מצרך שלא עומד בדרישות לגבי סימון בלבד, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)(1)(א) עד (ג)}}; {{ח:תתת|(2)}} מתחזק, מתקין או מפעיל מצרך שלא בהתאם לדרישות בדבר סימון המצרך שנקבעו לגביו בתקן הרשמי, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א1)}}; {{ח:תתת|(3)}} מייצר או מוכר מצרך החייב בסימון בתו תקן, כשהוא אינו מסומן בתו תקן, בניגוד להוראות צו לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(ב)}}; {{ח:תתת|(3א)}} מייצר או מוכר מצרך ומסמן אותו בתו תקן בלא היתר מאת המכון או שלא בהתאם לתנאי ההיתר, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(ב)}}; {{ח:תתת|(4)}} משתמש במילה ”תקן“, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13(א)(1)}}; {{ח:תתת|(5)}} מתאר או מסמן מצרך בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13(א)(3), (4) או (5)}}. {{ח:תת|(ב1)}} הנותן תעודת בדיקה או אישור לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12}}, בלי שיש בידו אישור לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א)}}, דינו – מאסר שנה או כפל הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}. {{ח:תת|(ב2)}} הנותן תעודת בדיקה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א)(1)}} בלי שבדק את התאמתו של מצרך או אחד מחלקיו לתקן, לתקן רשמי, לתקן בין־לאומי שאומץ בתקן רשמי או לתקן אירופי מתואם כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף האמור}} או הנותן אישור לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|הסעיף האמור}} בלי שבדק את התאמתו של מצרך או אחד מחלקיו לאסדרה אירופית מאומצת או לאסדרה זרה המנויה {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}} – דינו מאסר 18 חודשים או כפל הקנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}. {{ח:תת|(ב3)}} עוסק המייצר או מייבא מצרך שחל עליו תקן רשמי ואשר בשל אחת מהנסיבות המפורטות להלן עלול לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, וכל זאת בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס פי שלושה מהקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}, ולעניין מי שמוכר מצרך כאמור – דינו מאסר 18 חודשים או כפל הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}: {{ח:תתת|(1)}} המצרך הוא חומר כימי אשר בשל הרכבו או אריזתו עלול לגרום להרעלה או לסיכון חיי אדם בדרך אחרת; {{ח:תתת|(2)}} המצרך מכיל חומר כימי אשר בשל מינונו עלול לגרום לחבלה או לסכן חיי אדם בדרך אחרת; {{ח:תתת|(3)}} המצרך מופעל על ידי חשמל או סוללות ובשל כך עלול לגרום לקצר חשמלי, חשמול, התחממות יתר, התלקחות או שריפה; {{ח:תתת|(4)}} המצרך עלול לגרום לחנק או לפגיעה במערכת הנשימה בהתחשב בקהל היעד שאליו מיועד המצרך; {{ח:תתת|(5)}} המצרך עלול לגרום לנפילה, להתלכדות חלקי גוף או לחבלה בשל מבנהו, חוזקו או תצורתו; {{ח:תתת|(6)}} המצרך הוא אריזת לחץ, ובכלל זה אירוסול, מכל גז ומצת, העלול לגרום להתפוצצות, התלקחות או הדף בשל לחץ עודף או אריזה לקויה; {{ח:תתת|(7)}} המצרך מיועד לבנייה או להתקנה במבנה או בתשתית, ויש בו כשל מבני, הנדסי, כימי או אחר העלול לגרום לקריסת המבנה או התשתית או חלק מהם; {{ח:תתת|(8)}} המצרך כולל מערכות אלקטרוניות אשר עלולות לגרום להפרעות אלקטרומגנטיות; {{ח:תתת|(9)}} לא צורפה למצרך או לא סומנה על גבי המצרך אזהרת שימוש באופן שתואם לסכנה העלולה להיווצר מאופן השימוש בו, תנאי אחזקתו, תנאי אחסונו או הגבלת הגיל בשימוש בו; {{ח:תתת|(10)}} המצרך הוא מיתקן גז כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגז הפחמימני המעובה|בחוק הגז הפחמימני המעובה, התשפ״א–2020}}, העלול לגרום לדליפה לא מבוקרת של גז פחמימני מעובה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגז הפחמימני המעובה|בחוק האמור}} (בחוק זה – גז פחמימני מעובה). {{ח:תת|(ג)|(1)}} היתה העבירה כאמור בסעיפים קטנים (א), (א1) או (ב) עבירה נמשכת, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף בשיעור של חמישה אחוזים מסכום הקנס הקבוע לאותה עבירה, לכל יום שבו נמשכת העבירה מעבר לתקופת הזמן שנקבעה בהתראה בכתב שנמסרה על ידי הממונה או מי שהוסמך על ידו, על ביצוע אותה העבירה. {{ח:תתת|(2)}} על מסירת התראה לפי סעיף קטן זה יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 237|סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982}}, בדבר המצאת מסמכים, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ד)}} נעברה עבירה לפי סעיף זה בידי תאגיד, דינו – כפל הקנס הקבוע לעבירה. {{ח:תת|(ה)}} בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי חוק זה רשאי, נוסף על כל עונש שהוא מוסמך להטיל, לצוות על חילוטו של מצרך שנעברה בו העבירה או על התיקון או ההשמדה של המצרך; ציווה בית המשפט כאמור, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 40|סעיפים 40 עד 42 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969}}, בשינויים המחויבים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. {{ח:סעיף|17ב|אחריות נושא משרה בתאגיד|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי {{ח:פנימי|סעיף 17א|סעיף 17א}} על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו, המפר את חובתו האמורה, דינו – הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) בחוק העונשין}}; לענין סעיף זה ”נושא משרה“ – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה, ולענין העבירות לפי {{ח:פנימי|סעיף 17א|פסקאות (1), (2) ו־(5) של סעיף 17א(א)}}, גם דירקטור. {{ח:תת|(ב)}} נעברה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 17א|סעיף 17א}} על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. {{ח:קטע2|פרק יא|פרק י״א: צווים והתחייבות|תיקון: תשע״ד}} {{ח:סעיף|17ג|צו מינהלי|תיקון: תשס״ה, תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} נוכח הממונה כי עקב הפרה של הוראה מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א) או (א1)}} נגרמת פגיעה בבריאות הציבור, בבטיחותו או באיכות הסביבה, או קיימת הסתברות גבוהה שתיגרם פגיעה כאמור, וטרם הוגש כתב אישום, רשאי הוא לצוות על מי שגרם לפגיעה או על מי שעומד לעשות כן, להפסיק את המעשה הגורם לפגיעה או להימנע מעשיית המעשה, הכל באופן שנקבע בצו (בסעיף זה – צו מינהלי). {{ח:תת|(א1)}} לא יינתן צו מינהלי כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שניתנה למי שגרם לפגיעה או למי שעומד לעשות כן, הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו; לא ניתן לאתר בשקידה סבירה את מי שגרם לפגיעה או את מי שעומד לעשות כן, תינתן לו ההזדמנות כאמור לאחר שאותר, ככל שהיה ניתן לאתרו בשקידה סבירה. {{ח:תת|(א2)}} על אף האמור בסעיף קטן (א1), מצא הממונה כי יש אפשרות ממשית לפגיעה מיידית בבריאות הציבור, בבטיחותו או באיכות הסביבה, רשאי הממונה לתת צו מינהלי למי שגרם לפגיעה או למי שעומד לעשות כן כאמור באותו סעיף קטן, גם בלי שניתנה הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו, אם סבר שיהיה במתן ההזדמנות כאמור כדי לסכל את מטרת הצו, ובלבד שהזדמנות כאמור תינתן בהקדם האפשרי לאחר מכן. {{ח:תת|(ב)}} תוקפו של צו מינהלי כאמור בסעיף קטן (א) יהיה לתקופה שיורה הממונה, ושלא תעלה על שישים ימים מיום שניתן; בתום התקופה של שישים הימים רשאי הממונה להאריך את תוקפו של הצו המינהלי לתקופה נוספת של שלושים ימים, באישור בית המשפט המוסמך לדון בעבירה על פי חוק זה; הוראות סעיף קטן זה לא יגרעו מסמכותו של בית המשפט לפי {{ח:פנימי|סעיף 17ד|סעיף 17ד}}. {{ח:תת|(ג)}} הרואה את עצמו נפגע על ידי צו שניתן לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ב) רשאי לבקש את ביטולו בבית המשפט המוסמך לדון בעבירה על פי חוק זה. {{ח:תת|(ד)}} בקשה לפי סעיף קטן (ג) תידון במעמד שני הצדדים. {{ח:תת|(ה)}} הוראות סעיף זה באות להוסיף על סמכויות הממונה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10}}. {{ח:סעיף|17ד|צו זמני|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, לצוות על הנאשם בצו עשה, צו אל תעשה או בכל סעד אחר שיחליט, ככל שיראה לנכון בנסיבות הענין, למנוע, להפסיק או לצמצם את הפגיעה בבריאות הציבור, בבטיחותו או באיכות הסביבה (בסעיף זה – צו זמני). {{ח:תת|(ב)}} תוקפו של צו זמני יהיה לתקופה שיורה בית המשפט ויכול שיהיה עד לגמר ההליכים בבית המשפט. {{ח:תת|(ג)}} לא ייתן בית המשפט צו זמני אלא לאחר שנתן לנאשם הזדמנות להשמיע את טענותיו; הדיון יתקיים במעמד שני הצדדים. {{ח:תת|(ד)}} הרואה את עצמו נפגע מצו זמני רשאי לערור על החלטת בית המשפט; בית המשפט שלערעור ידון בערר בשופט אחר ורשאי הוא לקיים, לשנות או לבטל החלטה שעליה עוררים, או לתת החלטה אחרת במקומה. {{ח:סעיף|17ה|התחייבות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם עבר עבירה לפי הוראות חוק זה (בסעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 17ו|ובסעיף 17ו}} – העבירה), למעט עבירה מינהלית, כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק העבירות המינהליות|בחוק העבירות המינהליות, התשמ״ו–1985}}, שהוטל בשלה קנס מינהלי לפי {{ח:חיצוני|חוק העבירות המינהליות|החוק האמור}}, רשאי הוא, באישור מי שהיועץ המשפט לממשלה הסמיך לכך ובהסכמת האדם, לקבל ממנו התחייבות בכתב לעשות אחד או יותר מאלה (בסעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 17ו|ובסעיף 17ו}} – כתב התחייבות): {{ח:תתת|(ו)}} להימנע ממעשה או ממחדל המפורט בכתב ההתחייבות, אשר לדעת הממונה מהווה עבירה לפי חוק זה; {{ח:תתת|(2)}} להחזיר, בתקופה שיורה הממונה, כסף או נכס, שקיבל אגב ביצוע העבירה; {{ח:תתת|(3)}} לפרסם מודעות ברבים בענין העבירה ובענין כתב ההתחייבות, כפי שיורה הממונה, ובתקופה שיורה. {{ח:תת|(ב)}} לכתב ההתחייבות תצורף ערובה בסכום שיקבע הממונה לפי הענין, ושלא יעלה על גובה הקנס הקבוע לעבירה לגבי אותו אדם, ולתקופה שיקבע ושלא תעלה על שנתיים; ערובה יכול שתינתן בערבים או בלי ערבים; בסעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 17ו|ובסעיף 17ו}}, ”ערובה“ – עירבון כספי או ערבות עצמית. {{ח:סעיף|17ו|תוצאות הפרת ההתחייבות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} מסר אדם התחייבות לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 17ה|סעיף 17ה(א)(1)}}, לא יועמד לדין בשל העבירה ששימשה עילה למתן ההתחייבות ושנעשתה עד למתן ההתחייבות. {{ח:תת|(ב)}} הורשע ארם בעבירה שהתחייב להימנע ממנה לפי {{ח:פנימי|סעיף 17ה|סעיף 17ה(א)(1)}}, רשאי בית המשפט בגזר הדין, נוסף על כל עונש שהוא מוסמך להטיל, לצוות על השארת הערובה בתוקפה, על חידושה או על חילוטה, כולה או מקצתה, או לצוות על מתן ערובה חדשה. {{ח:תת|(ג)}} הפר אדם את התחייבותו האמורה {{ח:פנימי|סעיף 17ה|בסעיף 17ה(א)(2) או (3)}}, רשאי הממונה לחלט את הערובה, כולה או מקצתה, לטובת אוצר המדינה. {{ח:תת|(ד)}} השר יקבע כללים בדבר אופן הפעלת סמכותו של הממונה לפי סעיף קטן (ג). {{ח:קטע2|פרק יב|פרק י״ב: הוראות שונות|תיקון: תשע״ד}} {{ח:סעיף|18|הוראות חוק אחר}} {{ח:ת}} האמור בחוק זה אינו בא לגרוע מכל חוק אחר. {{ח:סעיף|19|דין המדינה}} {{ח:ת}} לגבי הוראות חוק זה דין המדינה ומוסדותיה כדין כל אדם אחר. {{ח:סעיף|20|דין המכון כדין המדינה|תיקון: תשל״ט}} {{ח:ת}} לענין תשלום מסים ותשלומי חובה אחרים המגיעים למדינה או לרשות מקומית, דין המכון כדין המדינה. {{ח:סעיף|21|דין עובדי המכון|תיקון: תשל״ט, תשפ״ב}} {{ח:ת}} דין עובדי המכון כדין עובדי המדינה לענין חיקוקים אלה: {{ח:תת|(1)}} {{ח:חיצוני|פקודת הראיות|פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל״א–1971}}; {{ח:תת|(2)}} {{ח:חיצוני|פקודת הנזיקין|פקודת הנזיקין [נוסח חדש]}}; {{ח:תת|(3)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים)|חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי״ט–1959}}; {{ח:תת|(4)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות הציבור (מתנות)|חוק שירות הציבור (מתנות), התש״ם–1979}}; {{ח:תת|(5)}} {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת|חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969}}; {{ח:תת|(6)}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין|חוק העונשין}} – הוראות הנוגעות לעובדי ציבור; {{ח:תת|(7)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה)|חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ״ט–1969}}. {{ח:סעיף|21א|העברת כספים חד־<wbr>פעמית מהמכון לאוצר המדינה|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} המכון יעביר לאוצר המדינה סכום של 105 מיליון שקלים חדשים מהעודפים שלו בתוך שישה חודשים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4192817.pdf|חוק התקנים (תיקון מס׳ 18), התשפ״ד–2024}} {{ח:הערה|(ביום 5.3.2024)}}; בסעיף זה, ”עודפים“ – סכומים הכלולים בהון העצמי של המכון ומקורם ברווח הנקי שלו, כפי שנקבע לפי כללי חשבונאות מקובלים, כמפורט בדוחות הכספיים האחרונים של המכון שפורסמו לפני העברת הסכום כאמור. {{ח:סעיף|22|מצרכים המיועדים לצבא|תיקון: תשל״ט, תשע״ז}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9}} לא יחולו על כל ציוד צבאי המיועד לצבא־הגנה לישראל, אם שר הבטחון שיחרר אותו, בתעודה בחתימת ידו, מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|הסעיף האמור}}, והודיע על כך בכתב לשר. {{ח:סעיף|23|העברת סמכויות|תיקון: תשל״ט, תשע״ד, תשע״ז}} {{ח:ת}} השר רשאי, בכתב העברה שהודעה עליו פורסמה ברשומות, להעביר לממונה סמכויותיו לפי חוק זה, כולן או מקצתן, פרט לסמכות להתקין תקנות, לאשר את תקנון המכון והסמכות למנות את הממונה. {{ח:סעיף|24|הוראות מעבר|תיקון: תשל״ט}} {{ח:תת|(א)}} בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”החברה הקיימת“ פירושו – החברה המוגבלת בערבות הרשומה בשם ”מכון התקנים הישראלי“; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”זכויות של חברה“ פירושו – כל הנכסים שבבעלותה או שבהחזקתה, מקרקעים ומטלטלים, כל זכות ראויה או מוחזקת, וכל טובת הנאה שיש לה בכל נכס וכל החובות שחייבים לה וכל ההתחייבויות הקיימות כלפיה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”התחייבויות של חברה“ פירושו – החובות שהיא חייבת בהם וההתחייבויות שהיא קיבלה על עצמה כחוק; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תקנות ההתאגדות“ לרבות תזכיר ההתאגדות. {{ח:תת|(ב)}} ביום תחילת תקפו של חוק זה יעברו למכון כל הזכויות וההתחייבויות של החברה הקיימת. {{ח:תת|(ג)}} עד שייקבע התקנון – {{ח:תתת|(1)}} ישמשו תקנות ההתאגדות של החברה הקיימת תקנון כמשמעותו בחוק זה, בשינויים הנובעים מהוראות חוק זה ובשינויים המחוייבים לפי הענין; {{ח:תתת|(2)}} ישמשו המועצה הכללית והועד הפועל של החברה הקיימת כמועצה הכללית וכועד הפועל של המכון, אלא שיצורפו לועד הפועל, מיום תחילת תקפו של חוק זה, שלושה חברים שנתמנו על ידי הממשלה. {{ח:תת|(ד)}} כל מי שהיה חבר בחברה הקיימת ערב תחילת תקפו של חוק זה, יהיה לחבר המכון ודינו יהיה לכל דבר כאילו נהיה לחבר במכון בהתאם לתקנון. {{ח:תת|(ה)}} מיפרטים וכללים טכניים של תהליכי עבודה, אשר לפני תחילת תקפו של חוק זה פורסמו, על ידי החברה הקיימת, בשם תקנים ישראליים ואשר היו קיימים בתקנים ישראליים ערב תחילת תקפו של חוק זה, יראו אותם כאילו נקבעו בתקנים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 6|בסעיפים 6}} {{ח:פנימי|סעיף 7|ו־7}}. {{ח:סעיף|25|ביצוע ותקנות|תיקון: תשל״ט, תשע״ז}} {{ח:ת}} השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו, לרבות תקנות הקובעות אגרות לצורך חוק זה. {{ח:סעיף|26|שינוי {{ח:פנימי|תוספת 1|התוספת הראשונה}}|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} השר רשאי, בצו, בהסכמת ראש הממשלה ושר האוצר, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 1|התוספת הראשונה}}. {{ח:סעיף|27|שינוי גופים המנויים בחוק|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} ראה השר כי התקיימה אחת מהנסיבות המפורטות להלן ביחס לגוף המנוי בחוק זה שלא הוקם לפי דין ואינו מוסד ממוסדות המדינה (בסעיף זה – גוף המנוי בחוק), רשאי הוא, בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השנייה}}, גוף דומה אחר אשר יבוא במקומו, ובלבד ששוכנע שהגוף הדומה האחר הוא גוף בעל מעמד והשפעה משמעותית על המשק ומתאים, מבחינת מטרותיו ופעילותו המשקית, לבוא במקום הגוף המנוי בחוק: {{ח:תתת|(1)}} שונו מטרותיו של הגוף המנוי בחוק כפי שהן מנויות בתקנונו, או שונה תקנונו ויש בשינוי כדי להשפיע באופן מהותי על פעולותיו של הגוף; {{ח:תתת|(2)}} הגוף המנוי בחוק פוצל או מוזג עם גוף אחר ויש בכך כדי להשפיע באופן מהותי על פעילות הגוף היוצא; {{ח:תתת|(3)}} הגוף המנוי בחוק מצוי בהליכי פירוק או ניתן לגביו צו כינוס, צו כינוס נכסים או צו הקפאת הליכים לפי כל דין; {{ח:תתת|(4)}} הגוף המנוי בחוק חדל מלפעול ואם הוא חברה – נמחק או חוסל. {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף קטן (א) יחולו על גוף אף אם אינו תאגיד ועל תאגיד אף אם אינו חברה, בהתאמת המונחים הנובעת מטיבו של הגוף ובשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|28|פרסום הנחיות והוראות הממונה|תיקון: תשע״ז}} {{ח:ת}} הממונה יפרסם הנחיות והוראות שהורה לפי חוק זה, למעט הנחיות והוראות שנתן באופן פרטני, באתר האינטרנט של המשרד, באופן שיאפשר מעקב אחרי שינויים ותיעודם לאורך זמן. {{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה|תיקון: תשע״ז}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|סעיף 1}}, ההגדרה ”שינוי לאומי מתחייב“, {{ח:פנימי|סעיף 26|וסעיף 26}})}}}} {{ח:קטע3||שינוי לאומי מתחייב}} {{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 1 פרט 1}} {{ח:ת}} התאמות לשפה, ובכלל זה התאמות של הוראות הפעלה, הוראות סימון או אזהרות, או הוראות אחרות הקבועות בתקן בין־לאומי או במסמך מחייב של גורם בין־לאומי, וכן הוראות אחרות שעניינן התאמות לשפה, שלדעת הממונה חיוניות לשמירה על בטיחות או בריאות הציבור, בהתאם למתכונת שנקבעה בתקן הבין־לאומי. {{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 1 פרט 2}} {{ח:ת}} דרישות הנגזרות מהוראות חיקוק בישראל והפניות להוראות כאמור. {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת 1 פרט 3}} {{ח:ת}} התאמת הפניות בתקן המאמץ תקן בין־לאומי, לחקיקה של מדינת חוץ או למסמך מחייב של גורם בין־לאומי או לדרישות המופיעה בחקיקה או במסמך מחייב כאמור הרלוונטיות לתקן. {{ח:סעיף*|4||עוגן=תוספת 1 פרט 4}} {{ח:ת}} הפנייה לתקנים בין־לאומיים אחרים או לחלקים בהם, ובלבד שההפניה היא לתקן הבין־לאומי עצמו או שהתקן הבין־לאומי אומץ כלשונו, או מכיל שינויים לאומיים מתחייבים לפי {{ח:פנימי|תוספת 1|תוספת זו}}, למעט לפי פרט זה, או שקיימים בו, כפי שאומץ, שינויים לאומיים מיוחדים שאושרו על ידי השרים. {{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שנייה|תיקון: תשע״ז}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 27|סעיף 27}})}}}} {{ח:קטע3||שינוי גופים המנויים בחוק}} {{ח:קטע2|תוספת 3|תוספת שלישית|תיקון: תשפ״ב, ק״ת תשפ״ב}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)(1)(ב) ו־(5)(ב)}})}}}} {{ח:קטע3||תקנים מוחרגים}} {{ח:סעיף*|||תיקון: ק״ת תשפ״ב־2, ק״ת תשפ״ג־3, ק״ת תשפ״ג־4, ק״ת תשפ״ג־5, ק״ת תשפ״ג־6, ק״ת תשפ״ג־7, ק״ת תשפ״ד, ק״ת תשפ״ד־2, ק״ת תשפ״ד־3, ק״ת תשפ״ד־5, ק״ת תשפ״ד־6}} {{ח:ת}} <table> <tr><th width="20%">מספר התקן</th><th width="30%">שם התקן</th><th width="30%">תנאים מיוחדים</th><th width="20%">הוראות מיוחדות</th></tr> <tr><td>ת״י 1</td><td>צמנט: צמנט רגיל</td><td>לעניין צמנט שאינו עומד בהגבלות לעניין כמות הכרום לפי דרישות סעיף 7.3.1 של ת״י 1 לצמנט מיובא בתפזורת ו/או בשקיות שנקבע על פי הרגולציה האירופית REACH 1907/2006 ודרישות שונות ממדינה למדינה (שיטת בדיקה לפי EN196-10)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5 חלק 1</td><td>בלוקי בטון: בלוקי קיר</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 6</td><td>אריחי רצפה מטראצו</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 8</td><td>מוצרי בטון טרומיים לריצוף</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 19</td><td>אבני שפה ואבני תעלה טרומות מבטון</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 1</td><td>מנורות: דרישות כלליות ובדיקות</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.1</td><td>מנורות: מנורות קבועות למטרות כלליות</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.2</td><td>מנורות: דרישות מיוחדות – מנורות גומחה</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.3</td><td>מנורות: דרישות מיוחדות – מנורות לתאורת כבישים ורחובות</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.4</td><td>מנורות: דרישות מיוחדות – מנורות לתאורת כבישים ורחובות</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.5</td><td>מנורות: דרישות מיוחדות – מנורות הצפה</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.6</td><td>מנורות: מנורות בעלות שנאי מובנה לנורות עם נימת להט</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.7</td><td>מנורות: מנורות מיטלטלות לשימוש בגינות</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.8</td><td>מנורות: דרישות מיוחדות – פנסי יד</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.9</td><td>מנורות: מנורות צילום ומנורות קולנוע (לא מקצועיות)</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.10</td><td>מנורות: דרישות מיוחדות – מנורות מיטלטלות לילדים</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.11</td><td>מנורות: מנורות לאקווריון</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.17</td><td>מנורות: מנורות לתאורת במות ואולפני טלוויזיה וקולנוע (לשימוש בתוך מבנה ומחוצה לו)</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.18</td><td>מנורות: דרישות מיוחדות – מנורות לברכות שחייה ולשימושים דומים</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.19</td><td>מנורות: מנורות למובלי אוויר (דרישות בטיחות)</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.20</td><td>מנורות: דרישות מיוחדות – שרשרות תאורה</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.22</td><td>מנורות: דרישות מיוחדות – מנורות לתאורת חירום</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.23</td><td>מנורות: דרישות מיוחדות – מערכות תאורה לנורות להט למתח נמוך מאוד</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 20 חלק 2.25</td><td>מנורות: דרישות מיוחדות – מנורות לשימוש באתרים רפואיים של בתי חולים ומוסדות רפואיים</td><td>לעניין מנורות מסוג 0</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 23 חלק 3</td><td>מכללי דלתות עץ או/וגם מכללי דלתות לבודות: דלתות לבודות סובבות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 27</td><td>צינורות גליליים מבטון ומבטון מזוין</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 32 חלק 1.1</td><td>תקעים ובתי־תקע לשימוש ביתי ולשימושים דומים: תקעים ובתי־תקע חד־מופעיים לזרמים עד 16 אמפר – דרישות כלליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 32 חלק 2.5</td><td>תקעים ובתי־תקע לשימוש ביתי ולשימושים דומים: דרישות ייחודיות למתאמים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 33 חלק 1</td><td>מפסקים חשמליים לשימוש בבתי מגורים ובמיתקני חשמל קבועים דומים: דרישות כלליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 37 חלק 1</td><td>לבידים: לבידים רגילים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 37 חלק 2</td><td>לבידים: לבידים עם מילא פסיסי עץ</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61 חלק 1</td><td>מגוף טריז עשוי יצקת ברזל: מגוף טריז בעל אטימה רכה</td><td>לעניין מגופים שבאים במגע עם מי שתייה</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61 חלק 2</td><td>מגוף טריז עשוי יצקת ברזל: מגוף טריז בעל אטימה קשה</td><td>לעניין מגופים שבאים במגע עם מי שתייה</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 66</td><td>מטפים מיטלטלים של קצף או מים או כימיקל רטוב המכילים גז סניקה: המטפה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 69</td><td>מחממי מים חשמליים – מחממים בעלי ויסות תרמוסטטי ובידוד תרמי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 70 חלק 1</td><td>מכלים מיטלטלים למילוי חוזר, לגזים פחמימניים מעובים (גפ״ם): תכן ומבנה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 70 חלק 2</td><td>מכלים מיטלטלים למילוי חוזר, לגזים פחמימניים מעובים (גפ״ם): בדיקות תקופתיות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 90 חלק 2</td><td>בנזין לרכב מנועי: בנזין נטול עופרת</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 100</td><td>קרוסין</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 107 חלק 1</td><td>סולר: סולר למנועי דיזל</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 107 חלק 2</td><td>סולר: סולר להסקה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 129 חלק 1</td><td>מטפים מיטלטלים: תחזוקה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 139</td><td>נוזל על בסיס חומרים פעילי–שטח סינתטיים לניקוי ידני של כלי אוכל, מינואר 1990</td><td>&nbsp;</td><td>{{מוקטן|בתוקף עד יום כ״ו באב התשפ״ג (13 באוגוסט 2023)}}</td></tr> <tr><td>ת״י 139</td><td>נוזל לניקוי כלים ידני, מיוני 2022</td><td>&nbsp;</td><td>{{מוקטן|בתוקף מיום י״ד בסיוון התשפ״ב (13 ביוני 2022)}} {{ש}} {{ח:הערה|הערה: מאושר ליבוא תחת אסדרה זרה לפי {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית לחוק התקנים}}.}}</td></tr> <tr><td>ת״י 158 חלק 1</td><td>מיתקנים לגזים פחמימניים מעובים (גפ״מ): מאגרים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 158 חלק 2</td><td>מיתקנים לגזים פחמימניים מעובים (גפ״מ): התקנה של צנרת ואבזרים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 158 חלק 3</td><td>מיתקנים לגזים פחמימניים מעובים (גפ״מ): התקנת מכשירים צורכי גפ״מ</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 158 חלק 4</td><td>מיתקנים לגזים פחמימניים מעובים (גפ״מ): בדיקות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 169</td><td>ברז בית מסגסוגת נחושת</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 172</td><td>מכלי זכוכית למוצרי מזון ומשקאות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 215 חלק 1</td><td>רעפים: רעפי חרסית משתלבים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 221</td><td>טרפנטין מינרלי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 222</td><td>מגופים מתוברגים מסגסוגת נחושת</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 240</td><td>סבון תמרוקים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 251</td><td>מחמים חשמליים לחימום מי שתייה ולהרתחתם לשימוש ביתי ולשימושים דומים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 261</td><td>תמיסות נתרן תת כלוריתי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 272</td><td>שסתומים מסגסוגת נחושת: שסתום אלכסוני</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 299</td><td>סימון מוצרי זהב ובדיקתם</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 314</td><td>אריחי קרמיקה: הגדרות, מיון, איפיונים וסימון</td><td>למעט אריחי קרמיקה המיועדים לחיפוי קירות בלבד</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 318</td><td>מטפי פחמן דו־חמצני מיטלטלים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 365 חלק 1</td><td>ציוד לכיבוי אש: זרנוקים אטומים שטוחים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 365 חלק 2</td><td>ציוד לכיבוי אש: מצמד לחץ</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 365 חלק 3</td><td>ציוד לכיבוי אש: חיבור זרנוק ומצמד לחץ במכלל לכיבוי אש</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 383 חלק 1</td><td>גופי חימום חליפיים למכשירי חשמל: גופי חימום בעלי מעטה לא מתכתי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 383 חלק 2</td><td>גופי חימום חליפיים למכשירי חשמל: גופי חימום בעלי מעטה מתכתי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 388</td><td>פחמן דו־חמצני מעובה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 438 חלק 1</td><td>אבקות ניקוי – דרישות להבטחת איכות הסביבה ולסימון: אבקות כביסה</td><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|הערה: מאושר ליבוא תחת אסדרה זרה לפי {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית לחוק התקנים}}.}}</td></tr> <tr><td>ת״י 448 חלק 1</td><td>הידרנט לכיבוי אש: ברז כיבוי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 463</td><td>מטפים מיטלטלים של אבקה יבשה ושל גז סניקה המאוחסנים בנפרד</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 489 חלק 1</td><td>מכסים ותקרות טרומיים לתאי בקרה: מערכות מים, ביוב, ניקוז ותיעול</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 489 חלק 2.1</td><td>מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה לאזורים של כלי רכב והולכי רגל: הגדרות, סיווג, עקרונות תכן כלליים, דרישות ביצועים ושיטות בדיקה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 489 חלק 2.2</td><td>מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה לאזורים של כלי רכב והולכי רגל: מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה העשויים יציקת ברזל</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 489 חלק 2.3</td><td>מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה לאזורים של כלי רכב והולכי רגל: מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה העשויים פלדה או סגסוגות אלומיניום</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 489 חלק 2.4</td><td>מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה לאזורים של כלי רכב והולכי רגל: מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה העשויים בטון מזויין בפלדה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 489 חלק 2.5</td><td>מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה לאזורים של כלי רכב והולכי רגל: מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה העשויים חומרים מרוכבים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 489 חלק 2.6</td><td>מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה לאזורים של כלי רכב והולכי רגל: מכסים לפתחי ניקוז ומכסים לתאי בקרה העשויים פוליפרופילן (PP), פוליאתילן (PE) או פוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U)</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 520</td><td>שפופרות פלואורסצנטיות לשימוש כללי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 565 חלק 1</td><td>כבלים עשויים תילי פלדה: שימושים כלליים – דרישות מינימום</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 565 חלק 2</td><td>כבלים עשויים תילי פלדה: מעליות – דרישות מינימום</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 570 חלק 1</td><td>מטפים מיטלטלים: מטפים של אבקה יבשה ושל גז סניקה המאוחסנים בנפרד</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 570 חלק 2</td><td>מטפים מיטלטלים: מד־לחץ</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 576 חלק 1</td><td>מערכות צנרת פלסטיק לסילוק שפכים (קרים וחמים) בתוך בניינים: פוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U)</td><td>למעט צינורות ואביזרים בצבע אפור (גוון RAL7037 לפי קטלוג גוונים RAL840HR) ובמידות מטריות בלבד.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 579 חלק 1</td><td>מערכות סולאריות לחימום מים: קולטים שטוחים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 579 חלק 2</td><td>מערכות סולאריות לחימום מים: אוגרי מים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|(נמחק)}}</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 636</td><td>שטיחי טקסטיל</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 637 חלק 1</td><td>שסתומים לגלילי גז: דרישות ובדיקות טיפוס</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 637 חלק 2.1</td><td>שסתומים לגלילי גז: שסתומים לגלילי גז פחמימני מעובה (גפ״מ) – שסתומים המופעלים ידנית</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 637 חלק 2.2</td><td>שסתומים לגלילי גז: שסתומים לגלילי גז פחמימני מעובה (גפ״מ) – שסתומים הנסגרים מעצמם</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 637 חלק 3</td><td>שסתומים לגלילי גז: חיבורי מוצא</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 681 חלק 3</td><td>לולים לשימוש ביתי: עגלולים – דרישות בטיחות ושיטות בדיקה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 712</td><td>גלילים מיטלטלים לגאזים: כללי בטיחות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 712 חלק 1</td><td>גלילים מיטלטלים לגזים: בדיקות ובחינות תקופתיות של גלילי פלדה בלא תפר</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 712 חלק 2</td><td>גלילים מיטלטלים לגזים: בדיקות ובחינות תקופתיות של גלילי פלדה מרותכים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 712 חלק 3</td><td>גלילים מיטלטלים לגזים: בדיקות ובחינות תקופתיות של גלילי סגסוגת אלומיניום בלא תפר</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 712 חלק 7</td><td>גלילים מיטלטלים לגזים: סימני זיהוי לגזים תעשייתיים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 712 חלק 8</td><td>גלילים מיטלטלים לגזים: סימון לזיהוי גזים רפואיים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 733</td><td>משחת ניקוי המבוססת על חומרים פעילי שטח סינטתיים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 742</td><td>מנפקי אירוסול</td><td>לעניין מנפקים בלא הגנה על התפר</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 750</td><td>צמר מינרלי לבידוד: צמר בתפזורת</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 751 חלק 1</td><td>צמר מינרלי לבידוד תרמי: מוצרים מעוצבים לבידוד תרמי של בניינים</td><td>מסלול התאמה לתקן אמריקאי</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 764</td><td>זרנוקים לגז פחמימני מעובה (גפ״מ) בפזה גזית</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 799</td><td>מיתקני אנטנות לקליטה משותפת (אק״ם), מיתקני אנטנות לקליטה אינדווידואלית (אק״א) ועמוד נושא אנטנה אנכית של חובבי רדיו</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 808</td><td>תרמוסטטים למחממי מים חשמליים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 818 חלק 2</td><td>חיתולים: חיתולים חד־פעמיים לתינוקות</td><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|הערה: מאושר ליבוא תחת אסדרה זרה לפי {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית לחוק התקנים}}.}}</td></tr> <tr><td>ת״י 821 חלק 2</td><td>יריעות חיפוי תרמופלסטיות לשימוש בחקלאות ובגננות: יריעות לחיפויי קרקע ולמנהרות נמוכות</td><td> {{ח:ת}} לעניין: {{ח:תת|(1)}} יריעות שעוביין 30–100 מיקרון, שהתנגדותן לקרע פחותה מ־3000 גרם למילימטר עובי {{ח:תת|(2)}} יריעות בדרגה A ו־N, שחדירות תכשירי האידוי בהן גבוהה מ־0.2 גרם למ״ר לשעה </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 832 חלק 2.1</td><td>מפסק מגן הפועל בזרם־דלף בלא שילוב הגנה מפני זרם יתר והמיועד לשימוש ביתי ולשימושים דומים: חלות הדרישות הכלליות על המפסק שפעולתו אינה תלויה במתח הזינה</td><td>לעניין מפסקי מגן מטיפוס AC בעלי רגישות של עד 30 מיליאמפר ועד בכלל</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 844</td><td>מכלים שלא למילוי חוזר, לגז פחמימני מעובה (גפ״מ)</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 867</td><td>תרמומטרים רפואיים: תרמומטרים העשויים זכוכית והמכילים נוזל מתכתי עם התקן מקסימום, מנובמבר 2022</td><td>לעניין תרמומטרים עשויים עם כספית</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:הערה|(נמחק)}}</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 884 חלק 1</td><td>צנרת מפוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U) לתיעול ולביוב תת־קרקעיים בלא לחץ: דרישות ושיטות בדיקה</td><td>למעט צינורות ואביזרים בצבע חום–כתום (גוון RAL8023 לפי קטלוג גוונים RAL840HR) עם עובי דופן צנרות ומחברים SN4‏, SN8</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 887</td><td>לוחות שבבים: דרישות כלליות ושיטות בדיקה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 887 חלק 1</td><td>לוחות שבבים: לוחות לא מחופים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 887 חלק 2</td><td>לוחות שבבים: לוחות מחופים בשכבות עץ</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 887 חלק 3</td><td>לוחות שבבים: לוחות מחופים בשכבות קישוט משרפים אמינופלסטיים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 1</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות כלליות</td><td> {{ח:ת}} במסלול התאמה לתקן הבין־לאומי ומסלול התאמה לתקן אמריקאי לעניין: {{ח:תת|(1)}} מוצרים הבאים במגע עם מי שתייה ומחוברים לרשת המים; {{ח:תת|(2)}} מכשירים מסוג 0 ומסוג 01; {{ח:תת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחק)}} </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.2</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לשואבי אבק ולמכשירי ניקוי שואבי מים</td><td> {{ח:ת}} לעניין: {{ח:תת|(1)}} מכשירים מסוג 0 ומסוג 01; {{ח:תת|(2)}} מכשירים שבהם הסטייה בין ההספק המוצהר להספק הנמדד לפי התקן גדולה מ־15% </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.3</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למגהצים חשמליים</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|(נמחק)}}</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|(נמחק)}}</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|(נמחק)}}</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.9</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירי צלייה, למכשירי קלייה ולמכשירי בישול מיטלטלים דומים</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.11</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למייבשי כביסה</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.12</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למשטחי חימום ומכשירים דומים</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.13</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירי טיגון בשמן עמוק, למחבתות ולמכשירים דומים</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.14</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירי מטבח</td><td> {{ח:ת}} לעניין: {{ח:תת|(1)}} מוצרים הבאים במגע עם מי שתיה ומחוברים לרשת המים; {{ח:תת|(2)}} מכשירים מסוג 0 ומסוג 01; {{ח:תת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחק)}} </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.15</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירים לחימום נוזלים</td><td> {{ח:ת}} לעניין: {{ח:תת|(1)}} מוצרים הבאים במגע עם מי שתיה ומחוברים לרשת המים; {{ח:תת|(2)}} מכשירים מסוג 0 ומסוג 01; {{ח:תת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחק)}} </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.16</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירים לסילוק פסולת מזון</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.17</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לשמיכות, כריות, פריטי לבוש ומכשירי חימום גמישים דומים</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.23</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: מכשירי חשמל לטיפול בעור או בשיער</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.24</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירי קירור, למכשירי גלידה ולמכשירים לייצור קרח</td><td> {{ח:ת}} במסלול התאמה לתקן בין־לאומי ומסלול התאמה לתקן אמריקאי לעניין: {{ח:תת|(1)}} מכשירים מסוג 0 ומסוג 01; {{ח:תת|(2)}} מקררים, מקפיאים ותאים לשמירה על מזון קפוא המיועדים לשימוש ביתי, שאינם עומדים בקריטריונים של אקלים טרופי ממין ”T“; {{ח:תת|(3)}} מקררים לצינון יין ומקררים עם מערכות קירור בספיגה, שאינם עומדים בקריטריונים של אקלים ממין ”N“ או ”ST“ או ”T“; {{ח:תת|(4)}} מכשירים שאמצעי הקירור בהם מקבוצות החומרים המפורטות בנספחי פרוטוקול מונטריאול, כמפורט להלן: {{ח:תת}} מקבוצת CFC – האמצעים המפורטים ב־Annex A (group I); {{ח:תת}} מקבוצת CFC – האמצעים המפורטים ב־Annex B (group I); {{ח:תת}} מקבוצת HCFC – האמצעים המפורטים ב־Annex C (group I){{ח:הערה|.}} </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.25</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לתנורי גלי־מיקרו, לרבות תנור גלי־מיקרו משולבים</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.28</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכונות תפירה</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.29</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למטעני סוללות</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.30</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לתנורים לחימום חדרים</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.35</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למחממי מים מיידיים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.45</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לכלי עבודה מיטלטלים לחימום ומכשירים דומים</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.52</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירים להיגיינת הפה</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.55</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירי חשמל לשימוש באקווריומים ובבריכות גינה</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.59</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לקוטלי חרקים</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.60</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לאמבטי עיסוי (ג׳קוזי) ולאמבטי מרפא (ספא)</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.66</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למחממים למיטות מים</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.74</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למחממים מיטלטלים לחימום בטבילה</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.77</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכסחות־דשא המופעלות מרשת החשמל והמבוקרות על ידי הולך רגל</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.80</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למאווררים</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.81</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למחממי רגליים ולשטיחוני חימום</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.82</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכונות שעשועים ולמכונות לשירות אישי</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.85</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למכשירי קיטור לגיהוץ בדים</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.91</td><td>בטיחות מכש{{ח:הערה|י}}רי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות לגוזמי דשא המוחזקים ביד, גוזמי דשא המובלים מאחור וגוזמים לקיצוי דשא</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.95</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למערכות הינע לדלתות מוסכים נעות אנכית לשימוש בבתי מגורים</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 2.97</td><td>בטיחות מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: דרישות מיוחדות למערכות הינע לתריסים, לסוככים, לווילונות ולציוד דומה</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 900 חלק 21.03</td><td>מכשירי חשמל ביתיים ומכשירים דומים: בטיחות – דרישות מיוחדות בעבור מערכות הינע לשערים, לדלתות ולחלונות ודרישות מיוחדות למניעת סיכונים הנובעים מתנועתם</td><td>לעניין מכשירים מסוג 0 ומסוג 01.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 907 חלק 1</td><td>מכשירי גז ביתיים לאפייה, לבישול ולצלייה: בטיחות – כללי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 907 חלק 2</td><td>מכשירי גז ביתיים לאפייה, לבישול ולצלייה: בטיחות – מכשירים הכוללים תנורים או/וגם מצלים הפועלים בהסעת אוויר מאולצת</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 907 חלק 3</td><td>מכשירי גז ביתיים לאפייה, לבישול ולצלייה: בטיחות – מכשירים הכוללים כירה מזכוכית קרמית</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 907 חלק 4</td><td>מכשירי גז ביתיים לאפייה, לבישול ולצלייה: שימוש מושכל באנרגייה – כללי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 907 חלק 5</td><td>מכשירי גז ביתיים לאפייה, לבישול ולצלייה: שימוש מושכל באנרגיה – מכשירים הכוללים תנורים או/וגם מצלים הפועלים בהסעת אוויר מאולצת</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 938 חלק 1</td><td>לוחות זכוכית שטוחה לשימוש בבניינים: דרישות כלליות ושיטות בדיקה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 938 חלק 3</td><td>לוחות זכוכית שטוחה לשימוש בבניינים: זכוכית בטיחות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 950</td><td>פרזול בניין – מנגנון גלילי למנעול – דרישות ושיטות בדיקה</td><td >&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 958 חלק 1</td><td>מערכות צנרת פלסטיק לסילוק שפכים (קרים וחמים) בתוך הבניין: מערכות פוליפרופילן</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 968 חלק 1</td><td>מכשירים מיטלטלים הצורכים גז פחמימני מעובה (גפ״מ): מכשירים הצורכים גפ״מ בפזה גזית בלחץ ישיר</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 968 חלק 2</td><td>מכשירים מיטלטלים הצורכים גז פחמימני מעובה (גפ״מ): מחממים קורנים בלא ארובה (”מחממי פטרייה“) לשימוש מחוץ לבניינים או בשטחים מאווררים היטב</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 968 חלק 3</td><td>מכשירים מיטלטלים הצורכים גז פחמימני מעובה (גפ״מ): משפתים העומדים בפני עצמם, לרבות אלה שמשולב בהם מצלה, לשימוש מחוץ לבניינים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 968 חלק 4</td><td>מכשירים מיטלטלים הצורכים גז פחמימני מעובה (גפ״מ): מכשירי צלייה (”ברביקיו“) לשימוש מחוץ לבניינים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 987</td><td>מטפי הלון מיטלטלים למילוי חוזר</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 990 חלק 1</td><td>סוללות ראשוניות: כללי</td><td>סוללות ראשוניות שאינן עומדות בדרישת הדירקטיבה האירופית ‎2006/66/EC‏, Article 21, סעיף 3</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 994 חלק 1</td><td>מזגני אוויר: דרישות בטיחות ודרישות פעולה</td><td> {{ח:ת}} לעניין מכשירים שמתקיים לגביהם אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} מכשירים מסוג 0 ומסוג 01; {{ח:תת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחק);}} {{ח:תת|(3)}} מכשירים שגזי הקירור בהם אינם מסוגים A1 לפי תקן ISO 817; {{ח:תת|(4)}} מכשירים העומדים בכל אלה: {{ח:תתת|(א)}} מכשירים בלא תקע יצוק; {{ח:תתת|(ב)}} מכשירים שהפתילים בהם אינם תואמים לתקנים ת״י 60277 ות״י 60245 </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 995 חלק 1</td><td>תנורי חימום ביתיים המופעלים בגפ״ם או בגז טבעי: תנורים מיטלטלים לחימום חלל, בלא ארובה, המופעלים בגפ״ם</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 995 חלק 2</td><td>תנורי חימום ביתיים המופעלים בגפ״ם או בגז טבעי: מכשירי גז דקורטיביים המדמים בערה של דלק מוצקי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 995 חלק 3</td><td>תנורי חימום ביתיים המופעלים בגפ״ם או בגז טבעי: תנורי הסעה עצמאיים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 995 חלק 4</td><td>תנורי חימום ביתיים המופעלים בגפ״ם או בגז טבעי: תנורים עם הסעת אוויר מאולצת, בלא מפוח לסיוע להובלת אוויר לבערה או/וגם תוצרי בערה, בעלי הספק חום נצרך שאינו גדול מ־70 קו״ט</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 995 חלק 5</td><td>תנורי חימום ביתיים המופעלים בגפ״ם או בגז טבעי: תנורי הסעה עצים, הכוללים מפוח לסיוע להובלת אוויר לבערה או/וגם תוצרי בערה, בעלי הספק חום נצרך שאינו גדול מ־20 קו״ט</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 995 חלק 6</td><td>תנורי חימום ביתיים המופעלים בגפ״ם או בגז טבעי: תנורים עם הסעת אוויר מאולצת לחימום חלל, עם מבערי מפוח, בעלי הספק חום נצרך שאינו גדול מ־70 קו״ט</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|(נמחק)}}</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1001 חלק 3</td><td>בטיחות אש בבניינים: מדפי אש</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1038 חלק 2.1</td><td>מפסק מגן משולב הפועל בזרם־דלף ובזרם־יתר לשימוש ביתי ולשימושים דומים: חלות הדרישות הכלליות על מפסק שפעולתו אינה תלויה במתח הזינה</td><td>לעניין מפסקי מגן מטיפוס AC בעלי רגישות של עד 30 מיליאמפר ועד בכלל</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1049</td><td>מכשירים ביתיים הצורכים גז וחשמל לאפייה, לבישול ולצלייה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1084</td><td>סרט מידבק מאליו המכיל אבץ חמצני והמיועד לשימוש רפואי (פלסטר)</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1104</td><td>תכולת המונומר ויניל כלורי באריזות PVC ובמוצר הארוז בהן</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1116</td><td>מוני גז</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1139 חלק 2</td><td>פיגומים: פיגומים תלויים ממוכנים (פת״ם) – דרישות בטיחות, חישובי תכן, קריטריונים ליציבות, מבנה, בדיקות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1144</td><td>שסתום כדורי העשוי מתכת</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1147</td><td>אגד מתמתח (אלסטי): דרישות כלליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1147 חלק 1</td><td>אגד מתמתח (אלסטי): אגד 3:1 עשוי אלסטומר וכותנה, אלסטומר ופוליאסטר–כותנה או אלסטומר</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1147 חלק 2</td><td>אגד מתמתח (אלסטי): אגד 4:1, עשוי אלסטומר וכותנה או זהורית</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1147 חלק 3</td><td>אגד מתמתח (אלסטי): אגד עשוי חוט אלסטומר מלופף בשתי וחוט כותנה או זהורית הערב</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1148</td><td>מעקרי קיטור גדולים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1153</td><td>מטפים לכיבוי אש לשימוש חד־פעמי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1212</td><td>דלתות אש: עמידות־אש</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1212 חלק 1</td><td>מכללי דלתות אש ומכללי דלתות עשן: דלתות אש סובבות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1220 חלק 1</td><td>מערכות גילוי אש: גלאי עשן</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1220 חלק 2</td><td>מערכות גילוי אש: יחידות בקרה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1220 חלק 3</td><td>מערכות גילוי אש: הוראות התקנה ודרישות כלליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1220 חלק 4</td><td>מערכות גילוי אש: גלאי חום</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1220 חלק 5</td><td>מערכות גילוי אש: גלאי עשן עצמאיים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1220 חלק 6</td><td>מערכות גילוי אש: התקנים לאיתות ידני</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1220 חלק 10</td><td>מערכות גילוי אש: התקנים לאיתות שמע</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1228</td><td>אגד מתמתח מידבק אליו המכיל אבץ חמצני</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1240</td><td>אגד גבס</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1291</td><td>רכב להובלת מזון בטמפרטורה מבוקרת</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1296 חלק 1</td><td>מחממי מים ביתיים מוסקים בגז: מחממי אגירה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1296 חלק 2</td><td>מחממי מים ביתיים מוסקים בגז: מחממי מים מידיים להפקת מים חמים ביתיים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1296 חלק 3</td><td>מחממי מים ביתיים מוסקים בגז: דודי הסקה מרכזית המופעלים בגז – תקן ספציפי למכשירים מטיפוס B1</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1296 חלק 4</td><td>מחממי מים ביתיים המוסקים בגז: דודי הסקה מרכזית מטיפוס C שהספק החום הנומינלי שלהם אינו גדול מ־70 קילווט</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1300</td><td>מטפים מיטלטלים של אבקה יבשה ושל גז סניקה לכיבוי מתכות בעירות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1313</td><td>אבזרים להיגיינה של האשה: טמפונים לווסת</td><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|הערה: מאושר ליבוא תחת אסדרה זרה לפי {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית לחוק התקנים}}.}}</td></tr> <tr><td>ת״י 1317</td><td>ברז יחיד וסוללת ברזים לעירוב</td><td>לעניין: {{ח:תת|(1)}} ברזים וסוללות הבאים במגע עם מי שתייה; {{ח:תת|(2)}} ברזים וסוללות שספיקתם לא תותאם לדרישות סעיף 9.3‏, TABLE 8, בת״י 1317 טרם השיווק </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1343</td><td>צבעים ולכות – דרישות כלליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1347</td><td>ברז ערבוב מכני בעל ידית הפעלה אחת</td><td>לעניין הברזים והסוללות הבאים במגע עם מי שתייה</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1353</td><td>לוחות אריחי פסיפס מקרמיקה או מזכוכית</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1366</td><td>מרסס חומר מדמיע להגנה אישית</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|(נמחק)}}</td><td>--> לעניין תנורים שמצויידים בהתקן בעירה קטליטי ולאלו שאינם מצויידים בהתקן בעירה קטליטי שערך תכולת החומר החלקיקי הנפלט לא מתאים לסעיף 18 בת״י 1368 חלק 3 --></td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1417</td><td>אבקות לניקוי כלים למדיח כלים: דרישות להבטחת איכות הסביבה ולסימון</td><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|הערה: מאושר ליבוא תחת אסדרה זרה לפי {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית לחוק התקנים}}.}}</td></tr> <tr><td>ת״י 1430 חלק 1</td><td>יריעות לאיטום גגות: יריעות פוליוויניל כלורי (PVC)</td><td>במסלול התאמה לתקן אירופי לעניין יריעות שאינן עומדות בתקן גרמני DIN V 20000</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1430 חלק 2</td><td>יריעות לאיטום גגות: יריעות EPDM</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1430 חלק 3</td><td>יריעות לאיטום גגות: יריעות ביטומן משופר בפולימרים, מזוינות בסיבי פוליאסטר או בסיבים אחרים לא ארוגים, המיועדות להתקנה בריתוך</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1481</td><td>לוחות סיביים המיוצרים בתהליך יבש</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1490 חלק 1</td><td>מחיצות וחיפויי גבס: לוחות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1498 חלק 7</td><td>מיתקני משחקים: מדריך להתקנה, לפיקוח, לתחזוקה ולתפעול</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1498 חלק 8</td><td>מיתקנים למגרשי משחקים וחיפוי משטחי המגרשים: מגרש המשחקים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1505 חלק 1</td><td>מערכות לטיפול במי שתייה לשימוש ביתי – סינון וטיהור: מערכות, למעט מערכות אוסמוזה הפוכה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1505 חלק 2</td><td>מערכות לטיפול במי שתייה לשימוש ביתי: מערכות אוסמוזה הפוכה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1516 חלק 1</td><td>כבלי כוח בעלי בידוד משוחל ואבזריהם למתח נקוב מ־1 ק״ו (1.2 ק״ו = Um) עד 30 ק״ו (36 ק״ו = Um): כבלים למתח נקוב של 1 ק״ו (1.2 ק״ו = Um) ו־3 ק״ו (3.6 ק״ו = Um)</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1516 חלק 2</td><td>כבלי כוח בעלי בידוד משוחל ואבזריהם למתח נקוב מ־1 ק״ו (1.2 ק״ו = Um) עד 30 ק״ו (36 ק״ו = Um): כבלים למתח נקוב מ־6 ק״ו (7.2 ק״ו = Um) עד 30 ק״ו (36 ק״ו = Um)</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1546</td><td>מציתים: דרישות בטיחות</td><td>מסלול התאמה לתקן בין־לאומי ומסלול התאמה לתקן אמריקאי לעניין מציתים בצורת כלי ירייה כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק כלי היריה|בחוק כלי ירייה, התש״ט–1949}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1554 חלק 1</td><td>לוחות לחיפוי מדרגות: לוחות מטראצו או מבטון בציפוי טראצו</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1554 חלק 2</td><td>לוחות לחיפוי מדרגות: לוחות מאבן טבעית</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1604 חלק 1</td><td>מכונות ומבנים של ירידים וגני שעשועים – בטיחות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1607</td><td>שסתומים ידניים לגז פחמימני מעובה (גפ״מ) ולגז טבעי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1913</td><td>לוחות כפיסי עץ מכוונים (OSB)</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1921</td><td>וסתי לחץ לגפ״מ</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1964</td><td>שסתום בטיחות ושסתום בטיחות משולב עם שסתום חד־כיווני</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 2206 חלק 1</td><td>גלגילון לכיבוי אש: דרישות מבנה ובדיקות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:הערה|(נמחק)}}</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 2217</td><td>מטפי אבקה אוטומטיים קבועים לדלקות ממין ב (נוזלים וגזים)</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 2250 חלק 1</td><td>פותח סתימות בצנרת ניקוז: דרישות לבטיחות, לאריזה ולסימון</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 2251 חלק 1</td><td>מענבי רצועות להרמה – בטיחות: מענבים מחגורות הרמה שטוחות, מסיבים–עשויים, לשימוש כללי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 2251 חלק 2</td><td>מענבי רצועות הרמה – בטיחות: מענבים עגולים מסיבים–עשויים, לשימוש כללי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 2252 חלק 1</td><td>מעלונים חשמליים לאנשים עם מוגבלות תנועה – כללי בטיחות, מידות ופעולה תפקודית: מעלונים אנכיים המותקנים בפיר שאינו סגור</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 2252 חלק 2</td><td>משטחי הרמה חשמליים למוגבלי־תנועה – כללי בטיחות, מידות ופעולה תפקודית: מעלונים משופעים למשתמשים במצב ישיבה, עמידה ובכיסא גלגלים, לתנועה במישור משופע</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 2302 חלק 2</td><td>חומרים ותערובות מסוכנים: הובלה – מיון, אריזה, תיווי וסימון</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 2481 חלק 0</td><td>מעליות: דרישות בטיחות לבנייה ולהתקנה – דרישות יסוד</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 2481 חלק 1</td><td>מעליות: דרישות בטיחות לבנייה ולהתקנה – מעליות חשמליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 2481 חלק 2</td><td>מעליות: דרישות בטיחות לבנייה ולהתקנה – מעליות הידרוליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 2481 חלק 41</td><td>מעליות: דרישות בטיחות לבנייה ולהתקנה – מעליות מיוחדות להובלת נוסעים ומשא – מעלונים אנכיים המותקנים בפיר סגור לשימוש אנשים עם מוגבלות תנועה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 4004 חלק 1</td><td>דבקים לאריחים: הגדרות ודרישות</td><td>לעניין המוצרים המורכבים מחומרים שפולטים חומרים מסוכנים בשיעור גבוה מהמותר בתקנים, חוקים ובתקנות ישראליים</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 4272</td><td>תכשירים לניקוי תנורים ולהסרת שומניות – דרישות לבטיחות, אריזה וסימון</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 4280 חלק 1</td><td>דודי קיטור: דוודים בעלי צינורות אש</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 4295</td><td>מכלי לחץ</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 4314</td><td>צינורות פלדה שחורים ומגולוונים עם תפר ובלא תפר לשימוש במערכות אוטומטיות (מתזים) לכיבוי אש</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 4466 חלק 2</td><td>פלדה לזיון בטון: מוטות חלקים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 4466 חלק 3</td><td>פלדה לזיון בטון: מוטות מצולעים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 4466 חלק 4</td><td>פלדה לזיון בטון: רשתות מרותכות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 4466 חלק 5</td><td>פלדה לזיון בטון: מוטות ורשתות חתוכים ומכופפים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 4476 חלק 1</td><td>צינורות ואבזרים מפוליאתילן: מערכות לסילוק שפכים (קרים וחמים) בבניינים – דרישות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|(נמחק)}}</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5111 חלק 1</td><td>מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים – פוליפרופילן: כללי</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (לא למי שתייה) שהם מקבוצת יישום 1,4,5 (CLASS 1,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5111 חלק 2</td><td>מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים – פוליפרופילן: צינורות</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (לא למי שתייה) שהם מקבוצת יישום 1,4,5 (CLASS 1,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5111 חלק 3</td><td>מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים – פוליפרופילן: אבזרים</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (לא למי שתייה) שהם מקבוצת יישום 1,4,5 (CLASS 1,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5111 חלק 5</td><td>מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים – פוליפרופילן: התאמת המערכת לייעודה</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (לא למי שתייה) שהם מקבוצת יישום 1,4,5 (CLASS 1,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5115 חלק 4</td><td>יחידות החתלה: יחידות החתלה לשימוש ציבורי – התקנה ותחזוקה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5378</td><td>מיתקני משחקים מתנפחים – דרישות בטיחות ושיטות בדיקה</td><td>לעניין תחזוקה ובדיקות תקופתיות בלבד</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5418</td><td>עמידות בהידלקות של מזרנים, רפידות מזרנים, בסיסי מיטות מרופדים ובסיסי מיטות שאינם מרופדים</td><td>מסלול התאמה לתקן בריטי ומסלול התאמה לרגולציה אמריקאית לעניין מזרונים שמכילים מעכבי בעירה האסורים לפי אמנת שטוקהולם</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5433 חלק 1</td><td>מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים – פוליאתילן מצולב: כללי</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5433 חלק 2</td><td>מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים – פוליאתילן מצולב: צינורות</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5433 חלק 3</td><td>מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים – פוליאתילן מצולב: אבזרים</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5433 חלק 5</td><td>מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים – פוליאתילן מצולב: התאמת המערכת לייעודה</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5434 חלק 1</td><td>מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים – פוליבוטילן: כללי</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5434 חלק 2</td><td>מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים – פוליבוטילן: צינורות</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5434 חלק 3</td><td>מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים – פוליבוטילן: אבזרים</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5434 חלק 5</td><td>מערכות צנרת פלסטיק למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים – פוליבוטילן: התאמת המערכת לייעודה</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינם מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|(נמחק)}}</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5563</td><td>דלק סילוני (דס״ל)</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5678</td><td>אוורור בניינים – מובילים – מידות ודרישות מכניות למובלים גמישים</td><td>לעניין המוצרים שהמוליכות התרמית שלהם גדולה מהמוצהר על ידי היצרן וסיווג תגובתם בשריפה קטן מהמוצהר על ידי היצרן</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5694</td><td>אבזרי ניקוז לקבועות תברואיות – דרישות ושיטות בדיקה</td><td> {{ח:ת}} לעניין: {{ח:תת|(1)}} אלה שאינם במידות הקבועות כפי שפורטו בתקן ישראלי; {{ח:תת|(2)}} אלה שאינם עומדים בדרישות של תקן EN274 חלק 2 </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5697 חלק 1</td><td>במות הרמה ניידות לעבודה: במות הרמה לשימוש כללי – חישובי תכן – קריטריונים ליציבות – מבנה – בטיחות – בחינות ובדיקות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5697 חלק 2</td><td>במות הרמה ניידות לעבודה: במות הרמה מבדדות לעבודה במתקן חי</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5731</td><td>אסטרים מתיליים של חומצות שומניות (FAME) – לשימוש במנועי דיזל ולצורכי הסקה – דרישות ושיטות בדיקה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 5937</td><td>דלק לרכב מנועי – מים בתחליבי סולר למנועי שריפה פנימית – דרישות ושיטות בדיקה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 6294 חלק 1</td><td>בקרת איכות ותפעול של דלק תעופתי: שירותי תדלוק למטוסים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 6294 חלק 2</td><td>בקרת איכות ותפעול של דלק תעופתי: מסופי דלק והידרנטים בנמלי תעופה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 6294 חלק 3</td><td>בקרת איכות ותפעול של דלק תעופתי: ייצור, אחסון והפצה של דלקים תעופתיים לנמלי תעופה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 9809 חלק 1</td><td>מכלי גז – מכלי פלדה בלא תפר, למילוי חוזר – תכן, מבנה ובדיקות: מכלי פלדה שעברו צינון והרפיה, שחוזק המתיחה שלהם קטן מ־1100 מגפ״ס</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 9809 חלק 2</td><td>מכלי גז – מכלי פלדה בלא תפר, למילוי חוזר – תכן, מבנה ובדיקות: מכלי פלדה שעברו צינון והרפיה, שחוזק המתיחה שלהם גדול מ־1100 מגפ״ס או שווה לו</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 9809 חלק 3</td><td>מכלי גז – מכלי פלדה בלא תפר, למילוי חוזר – תכן מבנה ובדיקות: מכלים מפלדה מנורמלת</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 10242</td><td>אבזרי צנרת מתוברגים עשויים יצקת ברזל חשילה</td><td>לעניין האבזרים הבאים במגע עם מי שתייה.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 10255</td><td>צינורות מפלדה לא מסוגסגת המתאימים לריתוך ולתבריג – תנאי אספקה טכניים</td><td>לעניין האבזרים הבאים במגע עם מי שתייה.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 12159</td><td>מעליות זמניות לבנייה המיועדות לאנשים ולחומרים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 14079 חלק 3</td><td>ציוד רפואי בלא חומר פעיל – דרישות ביצועים ושיטות בדיקה: מרפד גזה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 14304</td><td>מוצרי בידוד תרמי לציוד בנייה ולמיתקני תעשייה – מוצרים אלסטומריים גמישים מוקצפים (FEF) המיוצרים במפעל – מפרט דרישות</td><td>לעניין מסלול התאמה לתקן אמריקאי</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 21003 חלק 1</td><td>מערכות צנרת רב־שכבתית למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים: כללי</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינן מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 21003 חלק 2</td><td>מערכות צנרת רב־שכבתית למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים: צינורות</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינן מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 21003 חלק 3</td><td>מערכות צנרת רב שכבתית למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים: אבזרים</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינן מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 21003 חלק 5</td><td>מערכות צנרת רב־שכבתית למיתקני מים חמים וקרים, בתוך בניינים: התאמת המערכת לייעודה</td><td>למעט מערכות צינורות להובלת מים שאינן מיועדים לצריכת אדם (מים לא לשתייה) שהן מקבוצות יישום 2,4,5 (CLASS 2,4,5)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|(נמחק)}}</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60227 חלק 1</td><td>כבלים מבודדים בפוליוויניל כלורי למתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: דרישות כלליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60227 חלק 2</td><td>כבלים מבודדים בפוליוויניל כלורי למתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: שיטות בדיקה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60227 חלק 3</td><td>כבלים מבודדים בפוליוויניל כלורי למתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: כבלים בלא מעטה המיועדים לתיול קבוע</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60227 חלק 4</td><td>כבלים מבודדים בפוליוויניל כלורי למתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: כבלים בעלי מעטה המיועדים לתיול קבוע</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60227 חלק 5</td><td>כבלים מבודדים בפוליוויניל כלורי למתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: כבלים גמישים (פתילים)</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60227 חלק 6</td><td>כבלים מבודדים בפוליוויניל כלורי למתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: כבלים עגולים למעליות וכבלים לחיבורים גמישים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60238</td><td>בתי נורה בעלי תבריג מטיפוס אדיסון</td><td>לעניין בית נורה בעל תבריג E3</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60245 חלק 1</td><td>כבלים מבודדים בגומי – מתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: דרישות כלליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60245 חלק 2</td><td>כבלים מבודדים בגומי – מתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: שיטות בדיקה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60245 חלק 3</td><td>כבלים מבודדים בגומי – מתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: כבלים מבודדים בסיליקון עמידים בחום</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60245 חלק 4</td><td>כבלים מבודדים בגומי – מתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: פתילים וכבלים גמישים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60245 חלק 5</td><td>כבלים מבודדים בגומי – מתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: כבלים למעליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60245 חלק 6</td><td>כבלים מבודדים בגומי – מתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: כבלים לאלקטרודת ריתוך בקשת</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60245 חלק 7</td><td>כבלים מבודדים בגומי – מתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: כבלים מבודדים בגומי אתילן–ויניל אצטט עמידים בחום</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60245 חלק 8</td><td>כבלים מבודדים בגומי – מתחים נקובים שאינם גדולים מ־450/750 וולט: פתילים ליישומים הדורשים גמישות גבוהה</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60670 חלק 1</td><td>תיבות ומעטפות לאבזרים חשמליים להתקנות קבועות לשימוש ביתי ולשימושים דומים: דרישות כלליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60730 חלק 2.7</td><td>אמצעי בקרה חשמליים אוטומטיים: דרישות מיוחדות לקוצבי זמן ולמתגי זמן</td><td>למעט אמצעי בקרה המצוייד במפסק העומד בדרישות ת״י 33.</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60745 חלק 2.1</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע המוחזקים ביד – בטיחות: דרישות מיוחדות למקדחות ולמקדחות־הולם</td><td> {{ח:ת}} כל הכלים למעט כלים העומדים לפחות בדרגת בידוד E, שאינם פולטים בשימוש תקין רעש גבוה מהמוצהר על ידי היצרן והם אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III; {{ח:תת|(2)}} מקדחות לעבודה עם מים שהן אחד מאלה: {{ח:תתת|(א)}} מסוג III; {{ח:תתת|(ב)}} מסוג II ובעלות דרגת הגנה מפני מים IPX3 לפחות בהתאם לתקן IEC 60529; {{ח:תתת|(ג)}} מסוג II ומוזנות באמצעות שנאי מבדל מסוג II. </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60745 חלק 2.3</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע המוחזקים ביד – בטיחות: דרישות מיוחדות למשחזות, למלטשות ולמשחקות דסקה</td><td> {{ח:ת}} במסלול התאמה לתקן בין־לאומי ובמסלול התאמה לתקן אמריקאי, למעט כלים העומדים לפחות בדרגת בידוד E, שאינם פולטים בשימוש תקין רעש גבוה מהמוצהר על ידי היצרן והם אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III; {{ח:תת|(2)}} מלטשות לעבודה עם מים שהן אחד מאלה: {{ח:תתת|(א)}} מסוג III; {{ח:תתת|(ב)}} מסוג II ובעלות דרגת הגנה מפני מים IPX3 לפחות בהתאם לתקן IEC 60529; {{ח:תתת|(ג)}} מסוג II ומוזנות באמצעות שנאי מבדל מסוג II. </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60745 חלק 2.12</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע המוחזקים ביד – בטיחות: דרישות מיוחדות למרטטות בטון</td><td> {{ח:ת}} למעט כלים העומדים לפחות בדרגת בידוד E, שאינם פולטים בשימוש תקין רעש גבוה מהמוצהר על ידי היצרן והם אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III; {{ח:תת|(2)}} מרטטות בטון לעבודה עם מים שהן אחד מאלה: {{ח:תתת|(א)}} מסוג III; {{ח:תתת|(ב)}} מסוג II ובעלות דרגת הגנה מפני מים IPX3 לפחות בהתאם לתקן IEC 60529; {{ח:תתת|(ג)}} מסוג II ומוזנות באמצעות שנאי מבדל מסוג II; {{ח:תתת|(ד)}} מסוג I שמסת המנוע שלה גדולה מ־18 ק״ג. </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60745 חלק 2.13</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע המוחזקים ביד – בטיחות: דרישות מיוחדות למסורי שרשרת</td><td>במסלול התאמה לתקן בין־לאומי ובמסלול התאמה לתקן האמריקאי, למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III העומדים לפחות בדרגת בידוד E, שאינם פולטים בשימוש תקין רעש גבוה מהמוצהר על ידי היצרן</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60745 חלק 2.15</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע המוחזקים ביד – בטיחות: דרישות מיוחדות לגוזמי שיחים (גדר חיה)</td><td>למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III העומדים לפחות בדרגת בידוד E, שאינם פולטים בשימוש תקין רעש גבוה מהמוצהר על ידי היצרן</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60898 חלק 1</td><td>אבזרים חשמליים – מפסקי מעגל להגנה מפני זרם־יתר למיתקנים ביתיים ולמיתקנים דומים: מפסקים אוטומטיים זעירים (מא״ז) לפעולה בזרם חילופים</td><td>למעט מפסקים שהערך הנקוב לזרם־קצר של המפסק לא יפחת מ־3,000 אמפר והזרם בחיבורים בלא בורג אינו עולה על 16 אמפר</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60898 חלק 2</td><td>אבזרים חשמליים – מפסקי מעגל להגנה מפני זרם־יתר למיתקנים ביתיים ולמיתקנים דומים: מפסקים אוטומטיים זעירים (מא״ז) לפעולה בזרם חילופים ובזרם ישר</td><td>למעט מפסקים שהערך הנקוב לזרם־קצר של המפסק לא יפחת מ־3,000 אמפר והזרם בחיבורים בלא בורג אינו עולה על 16 אמפר</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 60921</td><td>נטלים לשפופרות פלואורניות – דרישות ביצועים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61008 חלק 1</td><td>מפסקי מגן הפועלים בזרם שיורי (זרם דלף) בלא שילוב הגנה מפני זרם יתר, המיועדים לשימוש ביתי ולשימושים דומים: דרישות כלליות</td><td>לעניין מפסקי מגן מטיפוס AC בעלי רגישות של עד 30 מיליאמפר ועד בכלל בלבד</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61009 חלק 1</td><td>מפסקי מגן הפועלים בזרם שיורי (זרם דלף) בשילוב הגנה מפני זרם־יתר (מפסקי מגן משולבים), המיועדים לשימוש ביתי ולשימושים דומים: דרישות כלליות</td><td>לעניין מפסקי מגן מטיפוס AC בעלי רגישות של עד 30 מיליאמפר ועד בכלל בלבד</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61242</td><td>תופי כבלים לשימוש ביתי ולשימושים דומים</td><td>למעט תופי כבל שבהם כבל בעל שטח חתך של לפחות 1.5 ממ״ר</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61347 חלק 2.8</td><td>אבזרי הפעלה ובקרה לנורות: דרישות מיוחדות לנטלים המיועדים לנורות פלואורניות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61386 חלק 21</td><td>מערכות מובלים לניהול כבלים: דרישות מיוחדות – מערכות מובלים קשיחים</td><td>לעניין מערכות המובלים מדרגה 1 ו־2</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61386 חלק 22</td><td>מערכות מובלים לניהול כבלים: דרישות מיוחדות – מערכות מובלים כפיפים</td><td>לעניין מערכות מובלים כפיפים בעלי דופן מלאה מדרגה 1 ו־2</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61439 חלק 1</td><td>לוחות מיתוג ובקרה למתח נמוך: דרישות כלליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61439 חלק 2</td><td>לוחות מיתוג ובקרה למתח נמוך: לוחות הספק</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61439 חלק 3</td><td>לוחות מיתוג ובקרה למתח נמוך: לוחות חלוקה המיועדים להפעלה על ידי אנשים לא־מיומנים (DBO)</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61439 חלק 4</td><td>לוחות מיתוג ובקרה למתח נמוך: דרישות מיוחדות ללוחות לאתרי בנייה (ACS)</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61439 חלק 5</td><td>לוחות מיתוג ובקרה למתח נמוך: לוחות לחלוקת חשמל ברשתות ציבוריות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 61439 חלק 6</td><td>לוחות מיתוג ובקרה למתח נמוך: מערכת סינוף של פסים מוליכים (פסי צבירה)</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>{{ח:הערה|(נמחק)}}</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 62552 חלק 1</td><td>מכשירי קירור ביתיים – אופיינים ושיטות בדיקה: דרישות כלליות</td><td>מכשירי שאינם מתאימים לסוג אקלים טרופי – ”T“</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 62841 חלק 1</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע – כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה – בטיחות: דרישות כלליות</td><td>במסלולי התאמה לתקן הבין־לאומי ולתקן האמריקאי; למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 62841 חלק 2.2</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע – כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה – בטיחות: דרישות מיוחדות למברגים ולמפתחות־הולם המוחזקים ביד</td><td>במסלול התאמה לתקן הבין־לאומי ובמסלול התאמה לתקן האמריקאי, למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 62841 חלק 2.4</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע – כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה – בטיחות: דרישות מיוחדות למשחקות ומלטשות (למעט מטיפוס דיסקה) המוחזקות ביד</td><td>למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 62841 חלק 2.5</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע – כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה – בטיחות: דרישות מיוחדות למסורים עגולים המוחזקים ביד</td><td>במסלול התאמה לתקן הבין־לאומי ובמסלול התאמה לתקן האמריקאי, למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 62841 חלק 2.8</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע – כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה – בטיחות: דרישות מיוחדות למספריים ולמקבים המוחזקים ביד</td><td>למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 62841 חלק 2.9</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע – כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה – בטיחות: דרישות מיוחדות למברזים ולמחרוקות המוחזקים ביד</td><td>למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 62841 חלק 2.11</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע – כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה – בטיחות: דרישות מיוחדות למסורי הלוך ושוב המוחזקים ביד</td><td>למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 62841 חלק 2.14</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע – כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה – בטיחות: דרישות מיוחדות למקצעות המוחזקות ביד</td><td>למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 62841 חלק 2.17</td><td>כלי עבודה חשמליים מופעלי־מנוע – כלים המוחזקים ביד, כלים ניידים ומכונות לדשא ולגינה – בטיחות: דרישות מיוחדות לכרסומות המוחזקות ביד</td><td>למעט כלי עבודה המוחזקים ביד מסוג II או III</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 71452 חלק 1</td><td>מערכת צנרת פלסטיק להספקת מים, לתיעול ולביוב (תת־קרקעיים ועל קרקעיים) בלחץ – פוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U): כללי</td><td>לעניין מערכות צינורות להובלת מים המיועדים לצריכת אדם (למי שתייה)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 71452 חלק 2</td><td>מערכת צנרת פלסטיק להספקת מים, לתיעול ולביוב (תת־קרקעיים ועל קרקעיים) בלחץ – פוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U): צינורות</td><td>לעניין מערכות צינורות להובלת מים המיועדים לצריכת אדם (למי שתייה)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 71452 חלק 3</td><td>מערכת צנרת פלסטיק להספקת מים, לתיעול ולביוב (תת־קרקעיים ועל קרקעיים) בלחץ – פוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U): אבזרים</td><td>לעניין מערכות צינורות להובלת מים המיועדים לצריכת אדם (למי שתייה)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 71452 חלק 5</td><td>מערכת צנרת פלסטיק להספקת מים, לתיעול ולביוב (תת־קרקעיים ועל קרקעיים) בלחץ – פוליוויניל כלורי קשיח (PVC-U): התאמת מערכת לייעודה</td><td>לעניין מערכות צינורות להובלת מים המיועדים לצריכת אדם (למי שתייה)</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 71568 חלק 3</td><td>אמצעים לכיבוי אש: תרכיזי קצף – מפרט דרישות לתרכיזי קצף בעלי יחס התפשטות נמוך להשמה על פני שטח של נוזלים לא מזיגים במים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 71568 חלק 4</td><td>אמצעים לכיבוי אש: תרכיזי קצף – מפרט דרישות לתרכיזי קצף בעלי יחס התפשטות נמוך להשמה על פני שטח של נוזלים מזיגים במים</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> </table> {{ח:קטע2|תוספת 4|תוספת רביעית|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)(1)(ג) ו־(5)(ג) ו־(ד)}})}}}} {{ח:קטע3||הוראות לעניין תקנים רשמיים שאינם מבוססים על תקנים בין־לאומיים ויש בעניינם אסדרה זרה}} {{ח:סעיף*|1||תיקון: ק״ת תשפ״ב־3|עוגן=תוספת 4 פרט 1}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת זו}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גיליון בטיחות“ Safety data sheet (Sds) – גיליון המכיל מידע לגבי חומר מסוכן, תכונותיו והשפעתו, הסיכונים הנובעים ממנו ודרכי מניעתם; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תעודת בדיקה“ – תעודת בדיקה כאמור {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא#סעיף 2ו|בסעיף 2ו(ב)(1) לפקודת היבוא והיצוא}}. {{ח:סעיף*|2||תיקון: ק״ת תשפ״ב־3, ק״ת תשפ״ג, ק״ת תשפ״ג־2|עוגן=תוספת 4 פרט 2}} {{ח:ת}} התקנים הרשמיים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת זו}} הם תקנים, שאינם מבוססים על תקן בין־לאומי, אשר נמצאה בעניינם אסדרה זרה כמפורט בטור ב׳ לצידם, לרבות תקן בין־לאומי, והם עומדים בהוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)(5)(ג)}}, וזאת בלבד שהתקיימו כל התנאים המפורטים בטור ג׳ לצידם, אם מפורטים, ושלשם הוכחת התאמת מצרך לדרישות האסדרה הנוגעת לאותם תקנים יציג העוסק את המסמכים המפורטים בטור ד׳ לצידם, וזאת בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)(5)(ד)}}: {{ח:ת}} <table> <tr><th>{{מוקטן|טור א׳}} {{ש}} תקן</th><th>{{מוקטן|טור ב׳}} {{ש}} אסדרה זרה</th><th>{{מוקטן|טור ג׳}} {{ש}} תנאים</th><th>{{מוקטן|טור ד׳}} {{ש}} מסמכים שיש לצרף לשם הוכחת העמידה באסדרה הזרה</th><th>{{מוקטן|טור ה׳}} {{ש}} הוראות מיוחדות</th></tr> <tr><td>ת״י 139: נוזל לניקוי כלים ידני, מיוני 2022</td><td>רגולציה אירופית {{ש}} EC 1272/2008 ו־EC 648/2004</td><td> {{ח:ת}} נוזל לניקוי כלי שמתקיימים בו כל אלה: {{ח:תת|(1)}} תכולת בור עד 0.5 גרם/ק״ג מוצר; {{ח:תת|(2)}} למוצר בעל ערך PH 10 או יותר, או בעל ערך PH קטן מ־4 יצורף דוח בדיקה לפי נספח א׳ לת״י 139: נוזל לניקוי כלים ידני, מיוני 2022 </td><td> {{ח:תת|(1)}} גיליון הבטיחות העדכני של המוצר; {{ח:תת|(2)}} מסמכי היצרן המעידים כי הסימון והאריזה תואמים את גיליון הבטיחות, כולל עמידות הסימון בהתאם לדרישות הרגולציה EC 1272/2008 {{ש}} או {{ש}} תעודת בדיקה בדבר התאמה לדרישות הרגולציה EC 1272/2008 כי הסימון והאריזה תואמים את גיליון הבטיחות, כולל עמידות הסימון; {{ח:תת|(3)}} תעודת בדיקה בדבר התאמה לפי EN ISO 8317 בעבור אריזה קשת־פתיחה לילדים, אם נדרש לפי EC 1272/2008; {{ח:תת|(4)}} הצהרה כי המוצר אינו משתייך לקטגוריית המשנה A1 (H314) לפי EC 1272/2008 או כי ריכוז המרכיבים במוצר שלפיהם נקבע הסיווג בקטגוריית המשנה A1 לא יהיה גדול מערכי SCL של כל מרכיב כמוגדר בתקנה האמורה; {{ח:תת|(5)}} הצהרת יצרן לגבי ההרכב הכימי לפי EC 648/2004; {{ח:תת|(6)}} הצהרה על התאמה לרמת הפריקות הביולוגית לחומרים פעילי פנים לפי תקנה EC 648/2004 </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 438 חלק 1 – אבקות ניקוי – דרישות להבטחת איכות הסביבה ולסימון: אבקות כביסה, מספטמבר 2012</td><td>רגולציה אירופית {{ש}} EC 1272/2008 ו־EC 648/2004</td><td> {{ח:ת}} אבקת כביסה שמתקיימים בה כל אלה: {{ח:תת|(1)}} תכולת הנתרן עד 4 גרם/ק״ג לפי ISO 11885 (בהתאם לחישוב כמות האבקה המתאימה לכביסה של 1 ק״ג כבסים); {{ח:תת|(2)}} פריקות ביולוגית 80% מינימום לפי EC 648/2004; {{ח:תת|(3)}} תכולת כלורידים – עד 40 גרם/ק״ג לכביסה במכונה, עד 90 גרם/ק״ג לכביסה ביד לפי ASTM D820; {{ח:תת|(4)}} תכולת בור עד 0.5 גרם/ק״ג מוצר לפי ISO 6835 </td><td> {{ח:תת|(1)}} גיליון הבטיחות העדכני של המוצר; {{ח:תת|(2)}} מסמכי היצרן המעידים כי הסימון והאריזה תואמים את גיליון הבטיחות, כולל עמידות הסימון בהתאם לדרישות הרגולציה EC 1272/2008 {{ש}} או {{ש}} תעודת בדיקה בדבר התאמה לדרישות הרגולציה EC 1272/2008 כי הסימון והאריזה תואמים את גיליון הבטיחות, כולל עמידות הסימון; {{ח:תת|(3)}} תעודת בדיקה בדבר התאמה לפי EN ISO 8317 בעבור אריזה קשת־פתיחה לילדים, אם נדרש לפי EC 1272/2008; {{ח:תת|(4)}} הצהרת היצרן לגבי ההרכב הכימי לפי EC 648/2004 </td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 818 חלק 2 – חיתולים: חיתולים חד־פעמיים לתינוקות, מאוקטובר 2018</td><td>דירקטיבה ורגולציות אירופיות המפורטות להלן: {{ש}} <div direction:ltr">General Product Safety Directive 2001/95/EC (GPSD); {{ש}} Regulation 1907/2006 Registration, Evaluation, Authorisation and Restriction of Chemicals (REACH); {{ש}} Regulation 1272/2008 classification, labelling and packaging of substances and mixtures (CLP); {{ש}} Regulation 528/2012 concerning the Making Available on the Market and Use of Biocidal Products (BPR).</div></td><td>&nbsp;</td><td>הצהרת יצרן לגבי הרכב חומר סופג וחומרים הבאים במגע עם עור התינוק וכי התקיימו לעניין חומרי הגלם שמהם מיוצרים החיתולים דרישות האסדרה הזרה; אפשר להיעזר בדוגמה המופיעה בעמודים 19 עד 28 למסמך EDANA Safety Regulatory Supply Chain Info (2022) (להלן – מסמך EDANA), ואם יפורסם מסמך EDANA מעודכן – בעמודים התואמים באותו מסמך</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1313: אבזרים להיגיינה של האשה: טמפונים לווסת, מאוקטובר 1988, לרבות גיליון תיקון מס׳ 1, מיולי 1991, גיליון תיקון מס׳ 2, ממרס 1999, וגיליון תיקון מס׳ 3, מאוגוסט 2002</td><td>תקן אוסטרלי {{ש}} AS 2869</td><td>&nbsp;</td><td>תעודת בדיקה בדבר התאמה לתקן AS 2869</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>ת״י 1417: אבקות לניקוי כלים למדיח כלים: דרישות להבטחת איכות הסביבה ולסימון, מאוקטובר 2006</td><td>רגולציה אירופית {{ש}} EC 1272/2008 ו־EC 648/2004</td><td> {{ח:ת}} אבקת מדיח שמתקיימים בה כל אלה: {{ח:תת|(1)}} פריקות ביולוגית 80% מינימום לפי EC 648/2004; {{ח:תת|(2)}} תכולת בור עד 0.5 גרם/ק״ג מוצר לפי ISO 6835 </td><td> {{ח:תת|(1)}} גיליון הבטיחות העדכני של המוצר; {{ח:תת|(2)}} מסמכי היצרן המעידים כי הסימון והאריזה תואמים את גיליון הבטיחות, כולל עמידות הסימון בהתאם לדרישות הרגולציה EC 1272/2008 {{ש}} או {{ש}} תעודת בדיקה בדבר התאמה לדרישות הרגולציה EC 1272/2008 כי הסימון והאריזה תואמים את גיליון הבטיחות, כולל עמידות הסימון; {{ח:תת|(3)}} תעודת בדיקה בדבר התאמה לפי EN ISO 8317 בעבור אריזה קשת־פתיחה לילדים, אם נדרש לפי EC 1272/2008; {{ח:תת|(4)}} הצהרת יצרן לגבי ההרכב הכימי לפי EC 648/2004 </td><td>&nbsp;</td></tr> </table> {{ח:קטע2|תוספת 5|תוספת חמישית|תיקון: תשפ״ד־3}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|ההגדרה ”האסדרה האירופית המאומצת“}} {{ח:פנימי|סעיף 9א2|וסעיף 9א2}})}}}} {{ח:קטע3||האסדרה האירופית המאומצת}} {{ח:קטע3|תוספת 5 חלק א|חלק א׳: הגדרות}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת זו}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מדינה מוכרת“ – מדינות החברות באיחוד האירופי, אוסטרליה, איסלנד, ארצות הברית, בריטניה, יפן, נורבגיה, ניו זילנד, קנדה ושוויץ; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ספק“ – מי שהיבואן מתקשר עימו לאספקת המצרך למטרת יבוא והוא אינו היצרן; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”SDS“ ‏(Safety Data Sheet) – גיליון בטיחות חומרים המפרט את הרכיבים הכימיים הקיימים בחומר הכלול במצרך. {{ח:קטע3|תוספת 5 חלק ב|חלק ב׳: האסדרה האירופית המאומצת, מועד תחילתה ותנאים להחלתה|תיקון: ק״ת תשפ״ה}} {{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 1}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2009/48/oj|Directive 2009/48/EC of the European Parliament and of the Council of 18 June 2009 on the safety of toys (TSD) – דירקטיבה לבטיחות צעצועים}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – ג׳ בשבט התשפ״ה (1 בפברואר 2025); {{ח:תת|(ב)}} תנאים להחלה: {{ח:תתת|(1)}} ההוראה לא תחול לעניין צעצועים לילדים מתחת לגיל 3, אלא אם כן החזיק העוסק בהצהרת יצרן ובתיק מסמכים טכניים כהגדרתם {{ח:פנימי|סעיף 10ה|בסעיף 10ה}} או באישור התאמה לאסדרה אירופית מאומצת לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12}}. {{ח:סעיף*|2||תיקון: ק״ת תשפ״ה־3|עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 2}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2023/988/oj|Regulation (EU) 2023/988 of the European Parliament and of the Council of 10 May 2023 on general product safety (GPSR) – רגולציה לבטיחות מוצרי צריכה}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – ג׳ בשבט התשפ״ה (1 בפברואר 2025); ואולם לעניין מוצצים ופטמות, מחזיקי מוצץ ובקבוקים וכלי אוכל להזנת תינוקות, תחילתה ביום ג׳ באייר התשפ״ה (1 במאי 2025); {{ח:תת|(ב)}} תנאים להחלה: {{ח:תתת|(1)}} ההוראה לא תחול לעניין מיתקנים למשחקי ילדים, אלא אם כן החזיק העוסק בהצהרת יצרן ובתיק מסמכים טכניים כהגדרתם {{ח:פנימי|סעיף 10ה|בסעיף 10ה}} או באישור התאמה לאסדרה אירופית מאומצת לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12}}; {{ח:תתת|(2)}} ההוראה לא תחול לעניין מוצרי תינוקות אלה: מוצצים ופטמות, מחזיק מוצץ, בקבוקים וכלי אוכל להזנת תינוקות, אלא אם כן החזיק העוסק בהצהרת יצרן ובתיק מסמכים טכניים כהגדרתם {{ח:פנימי|סעיף 10ה|בסעיף 10ה}} או באישור התאמה לאסדרה אירופית מאומצת לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12}}; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 3}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2006/1907/oj|Regulation (EC) No 1907/2006 of the European Parliament and of the Council of 18 December 2006 concerning the Registration, Evaluation, Authorisation and Restriction of Chemicals (REACH) – רגולציה לרישום, הערכה והגבלה של כימיקלים}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – יום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|4||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 4}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2011/10/oj|Commission Regulation (EU) No 10/2011 of 14 January 2011 on plastic materials and articles intended to come into contact with food – רגולציה לחומרי פלסטיק הבאים במגע עם מזון}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – א׳ באדר התשפ״ה (1 במרץ 2025); {{ח:תת|(ב)}} תנאים להחלה: {{ח:תתת|(1)}} על העוסק להחזיק בהצהרת יצרן כהגדרתה {{ח:פנימי|סעיף 10ה|בסעיף 10ה}}, או בהצהרה של ספק שיש לו מקום עסקים בתחום אספקת המוצרים במדינה מוכרת, כי המוצר משווק כדין במדינה ממדינות האיחוד האירופי; יבואן שייבא מספק לפי סעיף זה, יחזיק את שם הספק וכתובתו. {{ח:סעיף*|5||תיקון: ק״ת תשפ״ה־2, ק״ת תשפ״ה־4|עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 5}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/35/oj|Directive 2014/35/EU of the European Parliament and of the Council of 26 February 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to the making available on the market of electrical equipment designed for use within certain voltage limits (LVD) – דירקטיבה לבטיחות מכשירי חשמל המוזנים ממתח נמוך (עד 1,000 וולט)}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – יום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}, ואולם לעניין כבלי חשמל במתח נמוך תחילתה בתום 18 חודשים מהמועד האמור; {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(הוראת שעה מיום 30.1.2025 עד 7.10.2025):}} תנאים להחלה: {{ח:תתת|(1)}} ההוראה לא תחול על מזגנים שגזי הקירור בהם מסוג 3A, זאת למעט מזגנים כאמור שהם מזגנים ניידים שכמות הגז שבהם אינה עולה על 200 גרם. {{ח:סעיף*|6||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 6}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/30/oj|Directive 2014/30/EU of the European Parliament and of the Council of 26 February 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to electromagnetic compatibility (EMC) – דירקטיבה למניעת הפרעות אלקטרומגנטיות}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – יום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|7||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 7}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2004/648/oj|Regulation (EC) No 648/2004 of the European Parliament and of the Council of 31 March 2004 on detergents – רגולציה לדטרגנטים}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – א׳ באדר התשפ״ה (1 במרץ 2025). {{ח:סעיף*|8||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 8}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2008/1272/oj|Regulation (EC) No 1272/2008 of the European Parliament and of the Council of 16 December 2008 on classification, labelling and packaging of substances and mixtures (CLP) – רגולציה לסיווג, תיוג ואריזה של חומרים ותערובות מסוכנים}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – ה׳ בתמוז התשפ״ה (1 ביולי 2025); {{ח:תת|(ב)}} תנאים להחלה: {{ח:תתת|(1)}} על העוסק להחזיק ב־SDS; {{ח:תתת|(2)}} במקום שבו נדרש לסמן ”poison center“, יסמן העוסק ”המכון הארצי למידע בהרעלות של משרד הבריאות בקריה הרפואית רמב״ם“. {{ח:סעיף*|9||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 9}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/1975/324/oj|Council Directive 75/324/EEC of 20 May 1975 on the approximation of the laws of the Member States relating to aerosol dispensers (Aerosol) – דירקטיבה למכלי לחץ מסוג אירוסול}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – יום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|10||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 10}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2016/425/oj|Regulation (EU) 2016/425 of the European Parliament and of the Council of 9 March 2016 on personal protective equipment (PPE) – רגולציה לציוד הגנה אישי}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – יום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|11||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 11}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2010/35/oj|Directive 2010/35/EU of the European Parliament and of the Council of 16 June 2010 on transportable pressure equipment (TPED) – דירקטיבה לציוד לחץ נייד}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – 18 חודשים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|12||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 12}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/29/oj|Directive 2014/29/EU of the European Parliament and of the Council of 26 February 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to the making available on the market of simple pressure vessels (SPVD) – דירקטיבה למכלי לחץ פשוטים}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – שנתיים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|13||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 13}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/38/oj|Directive 2014/68/EU of the European Parliament and of the Council of 15 May 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to the making available on the market of pressure equipment (PED) – דירקטיבה לציוד לחץ}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – 18 חודשים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|14||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 14}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2006/42/oj|Directive 2006/42/EC of the European Parliament and of the Council of 17 May 2006 on machinery (MD) – דירקטיבה למכונות}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – 18 חודשים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|15||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 15}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/33/oj|Directive 2014/33/EU of the European Parliament and of the Council of 26 February 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to lifts and safety components for lifts (LIFTS) – דירקטיבה למעליות, מעלונים ורכיביהם}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – 18 חודשים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|16||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 16}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2011/305/oj|Regulation (EU) No 305/2011 of the European Parliament and of the Council of 9 March 2011 laying down harmonised conditions for the marketing of construction products (CPR) – רגולציה לחומרי בנייה}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – שנתיים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|17||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 17}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2023/1542/oj|Regulation (EU) 2023/1542 of the European Parliament and of the Council of 12 July 2023 concerning batteries and waste batteries {{ח:הערה|-}} רגולציה לסוללות}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – 18 חודשים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|18||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 18}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2004/1935/oj|Regulation (EC) No 1935/2004 of the European Parliament and of the Council of 27 October 2004 on materials and articles intended to come into contact with food (FCM) – רגולציה לחומרים ומצרכים הבאים במגע עם מוצרי מזון}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – א׳ באדר התשפ״א (1 במרץ 2025); {{ח:תת|(ב)}} תנאים להחלה: {{ח:תתת|(1)}} על העוסק להחזיק בהצהרת יצרן כהגדרתה {{ח:פנימי|סעיף 10ה|בסעיף 10ה}}, או בהצהרה של ספק שיש לו מקום עסקים בתחום אספקת המוצרים במדינה מוכרת, כי המוצר משווק כדין במדינה ממדינות האיחוד האירופי; יבואן שייבא מספק לפי סעיף זה, יחזיק את שם הספק וכתובתו. {{ח:סעיף*|19||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 19}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/1984/500/oj|Council Directive – 84/500/EEC of 15 October 1984 on the approximation of the laws of the Member States relating to ceramic articles intended to come into contact with foodstuffs – דירקטיבה לפריטי קרמיקה הבאים במגע עם מוצרי מזון}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – א׳ באדר התשפ״ה (1 במרץ 2025); {{ח:תת|(ב)}} תנאים להחלה: {{ח:תתת|(1)}} על העוסק להחזיק בהצהרת יצרן כהגדרתה {{ח:פנימי|סעיף 10ה|בסעיף 10ה}}, או בהצהרה של ספק שיש לו מקום עסקים בתחום אספקת המוצרים במדינה מוכרת, כי המוצר משווק כדין במדינה ממדינות האיחוד האירופי; יבואן שייבא מספק לפי סעיף זה, יחזיק את שם הספק וכתובתו. {{ח:סעיף*|20||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 20}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/53/oj|Directive 2014/53/EU of the European Parliament and of the Council of 16 April 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to the making available on the market of radio equipment (RED) – דירקטיבה לציוד רדיו}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – יום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|21||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 21}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2009/125/oj|Directive 2009/125/EC of the European Parliament and of the Council of 21 October 2009 establishing a framework for the setting of ecodesign requirements for energy – related products (ErP) – דירקטיבה לדרישות עיצוב אקולוגי למוצרים הקשורים לאנרגיה}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – יום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}; {{ח:תת|(ב)}} תנאים להחלה: {{ח:תתת|(1)}} ההוראה לא תחול על מכשיר צורך אנרגיה כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק מקורות אנרגיה|בחוק מקורות אנרגיה, התש״ן–1989}} (להלן – חוק מקורות {{ח:הערה|<s>ה</s>}}אנרגיה) (להלן – מכשיר צורך אנרגיה), לעניין תחום שהוסדר לפי {{ח:חיצוני|חוק מקורות אנרגיה|חוק מקורות אנרגיה}}, ובכלל זה לעניין דרישת הנצילות האנרגטית, המדרג האנרגטי, או סימון המכשירים לעניין הנצילות האנרגטית. {{ח:סעיף*|22||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 22}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2016/426/oj|Regulation (EU) 2016/426 of the European Parliament and of the Council of 9 March 2016 on appliances burning gaseous fuels (GAR) – רגולציה לציוד בעירה מוזן בגזים}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – 18 חודשים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|23||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 23}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2017/1369/oj|Regulation (EU) 2017/1369 of the European Parliament and of the Council of 4 July 2017 setting a framework for energy labelling – רגולציה לסימון אנרגטי}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – יום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}; {{ח:תת|(ב)}} תנאים להחלה: {{ח:תתת|(1)}} ההוראה לא תחול על מכשיר צורך אנרגיה לעניין תחום שהוסדר לפי {{ח:חיצוני|חוק מקורות אנרגיה|חוק מקורות אנרגיה}}, ובכלל זה לעניין דרישת הנצילות האנרגטית, המדרג האנרגטי, או סימון המכשירים לעניין הנצילות האנרגטית. {{ח:סעיף*|24||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 24}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2017/745/oj|Regulation (EU) 2017/745 of the European Parliament and of the Council of 5 April 2017 on medical devices (MDR) – רגולציה למכשור רפואי}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – ה׳ בתמוז התשפ״ה (1 ביולי 2025); {{ח:תת|(ב)}} תנאים להחלה: {{ח:תתת|(1)}} לעניין תרמומטר רפואי – נוזל המילוי המתכתי לא יהיה עשוי כספית. {{ח:סעיף*|25||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 25}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/1993/42/oj|Directive 93/42/EEC of 14 June 1993 concerning medical devices (MDD) – דירקטיבה למכשור רפואי}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – ה׳ בתמוז התשפ״ה (1 ביולי 2025); {{ח:תת|(ב)}} תנאים להחלה: {{ח:תתת|(1)}} לעניין תרמומטר רפואי – נוזל המילוי המתכתי לא יהיה עשוי כספית. {{ח:סעיף*|26||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 26}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2012/528/oj|Regulation (EU) No 528/2012 of the European Parliament and of the Council of 22 May 2012 concerning the making available on the market and use of biocidal products – רגולציה למוצרים ביוצידיים}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – ה׳ בתמוז התשפ״ה (1 ביולי 2025). {{ח:סעיף*|27||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 27}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2009/1223/oj|Regulation (EC) No 1223/2009 of the European Parliament and of the Council of 30 November 2009 on cosmetic products – רגולציה למוצרי קוסמטיקה}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – שלוש שנים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|28||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 28}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2019/1021/oj|Regulation (EU) 2019/1021 {{ח:הערה|[sc. 1021/2019]}} of the European Parliament and of the Council of 20 June 2019 on persistent organic pollutants (POP) – רגולציה למזהמים אורגניים}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – א׳ באדר התשפ״ה (1 במרץ 2025). {{ח:סעיף*|29||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 29}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2011/1007/oj|Regulation (EU) No 1007/2011 of the European Parliament and of the Council of 27 September 2011 on textile fibre names and related labelling and marking of the fibre composition of textile products – רגולציה לסימון מוצרי טקסטיל}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – א׳ באדר התשפ״ה (1 במרץ 2025). {{ח:סעיף*|30||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 30}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|http://data.europa.eu/eli/reg/2014/129/oj|Regulation No 129 of the Economic Commission for Europe of the United Nations (UN/ECE) – Uniform provisions concerning the approval of enhanced Child Restraint Systems used on board of motor vehicles (ECRS) – רגולציה להתקני ריסון ברכב לילדים}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – ג׳ בשבט התשפ״ה (1 בפברואר 2025). {{ח:סעיף*|31||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 31}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/32/oj|Directive 2014/32/EU of the European Parliament and of the Council of 26 February 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to the making available on the market of measuring instruments (MID) – דירקטיבה למכשירי מדידה}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – 18 חודשים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|32||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 32}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2004/42/oj|Directive 2004/42/EC of the European Parliament and of the Council of 21 April 2004 on the limitation of emissions of volatile organic compounds due to the use of organic solvents in certain paints and varnishes and vehicle refinishing products – דירקטיבה לתרכובות אורגניות נדיפות בצבעים ובציפויים או לכות}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – ז׳ בתמוז התשפ״ה (1 ביולי 2025). {{ח:סעיף*|33||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 33}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/1993/11/oj|Commission Directive 93/11/EEC of 15 March 1993 concerning the release of the N-nitrosamines and N-nitrosatable substances from elastomer or rubber teats and soothers – דירקטיבה לשחרור תרכובות ניטרוזמינים ממוצצים ומפטמות שעשויים מגומי או מאלסטומר}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – תחילתה ביום ג׳ באייר התשפ״ה (1 במאי 2025). {{ח:סעיף*|34||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 34}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2020/2184/oj|Directive (EU) 2020/2184 of the European Parliament and of the Council of 16 December 2020 on the quality of water intended for human consumption – דירקטיבה למי שתייה}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – שלוש שנים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|35||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 35}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/1998/70/oj|Directive 98/70/EC of the European Parliament and of the Council of 13 October 1998 relating to the quality of petrol and diesel fuels – דירקטיבה לאיכות דלקים}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – שלוש שנים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}; {{ח:תת|(ב)}} תנאים להחלה: {{ח:תתת|(1)}} ההוראה לא תחול לעניין דלק ביולוגי, דלק סינתטי, ביומסה וביוגז, כהגדרתם בהוראה המחייבת כאמור; {{ח:תתת|(2)}} לעניין לחץ אדים יחולו ההוראות האלה: {{ח:תתתת|(א)}} בבנזין – בהתאם לתקן הרשמי ת״י 90 חלק 2; {{ח:תתתת|(ב)}} בסולר – בהתאם לתקן הרשמי ת״י 107 חלק 1; {{ח:תתת|(3)}} לעניין מוספים דטרגנטים וחומרים מונעי קצף יחולו ההוראות האלה: {{ח:תתתת|(א)}} בבנזין – בהתאם לתקן הרשמי ת״י 90 חלק 2; {{ח:תתתת|(ב)}} בסולר – בהתאם לתקן הרשמי ת״י 107 חלק 1. {{ח:סעיף*|36||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 36}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2023/2405/oj|Regulation (EU) 2023/2405 of the European Parliament and of the Council of 18 October 2023 on ensuring a level playing field for sustainable air transport (ReFuelEU Aviation) – רגולציה לדלק תעופתי}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – שלוש שנים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}; {{ח:תת|(ב)}} תנאים להחלה: {{ח:תתת|(1)}} ההוראה לא תחול לעניין דלק תעופתי בר־קיימה (SAF) ודלק סילוני סינתטי כהגדרתם בהוראה המחייבת כאמור. {{ח:סעיף*|37||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 37}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2011/65/oj|Directive 2011/65/EU of the European Parliament and of the Council of 8 June 2011 on the restriction of the use of certain hazardous substances in electrical and electronic equipment (RoHS) – דירקטיבה לשימוש בחומרים מסוכנים בציוד חשמלי אלקטרוני}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – 18 חודשים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|38||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 38}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2014/34/oj|Directive 2014/34/EU of the European Parliament and of the Council of 26 February 2014 on the harmonisation of the laws of the Member States relating to equipment and protective systems intended for use in potentially explosive atmospheres (ATEX) – דירקטיבה לציוד ולמערכות מיגון בסביבה פוטנציאלית לפיצוץ}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – יום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|39||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 39}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2000/14/oj|Directive 2000/14/EC of the European Parliament and of the Council of 8 May 2000 on the approximation of the laws of the Member States relating to the noise emission in the environment by equipment for use outdoors (NOI) – דירקטיבה למפגעי רעש בשימוש בציוד חוץ}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – יום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|40||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 40}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2024/273/oj|Regulation (EU) 2024/573 of the European Parliament and of the Council of 7 February 2024 on fluorinated greenhouse gases (F-gas) – רגולציה לגזי חממה פלאורידיים}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – יום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|41||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 41}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2022/1616/oj|Commission Regulation (EU) 2022/1616 of 15 September 2022 on recycled plastic materials and articles intended to come into contact with foods – רגולציה לפלסטיק ממוחזר שבא במגע עם מזון}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – א׳ באדר התשפ״ה (1 במרץ 2025). {{ח:סעיף*|42||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 42}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/reg/2023/1230/oj|Regulation (EU) 2023/1230 of the European Parliament and of the Council of 14 June 2023 on machinery – רגולציה למכונות}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – 18 חודשים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:סעיף*|43||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 43}} {{ח:ת}} ההוראה המחייבת – {{ח:חיצוני|https://eur-lex.europa.eu/eli/dir/2009/30/oj|Directive 2009/30/EC of the European Parliament and of the Council of 23 April 2009 amending Directive 98/70/EC as regards the specification of petrol, diesel and gas-oil and introducing a mechanism to monitor and reduce greenhouse gas emissions and amending Council Directive 1999/32/EC as regards the specification of fuel used by inland waterway vessels and repealing Directive 93/12/EEC – דירקטיבה למפרטים לבנזין, סולר ודלק והכנסת מנגנון לניטור והפחתת פליטת גזי חממה}} – {{ח:תת|(א)}} תחילתה – 3 שנים מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4782473.pdf|תיקון מס׳ 19}}. {{ח:קטע3|תוספת 5 חלק ג|חלק ג׳: תנאים נוספים}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} בלי לגרוע מהוראות כל דין, על מצרך המתאים לדרישות האסדרה האירופית המאומצת לעמוד גם בתנאים המפורטים להלן: {{ח:תת|(1)}} המצרך סומן כנדרש לפי הדין הישראלי, למעט חובות סימון הקבועות בתקן הרשמי, והכול אלא אם כן נקבע אחרת {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת זו}}; {{ח:תת|(2)}} אם המצרך הוא מכשיר חשמלי או ציוד חשמלי כמשמעותם לפי {{ח:חיצוני|חוק החשמל|חוק החשמל, התשי״ד–1954}} – הוא מתאים לדרישות לפי {{ח:חיצוני|חוק החשמל|החוק האמור}}; {{ח:תת|(3)}} אם המצרך הוא מכשיר חשמלי מיטלטל, כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות הבטיחות בעבודה (חשמל)|בתקנות הבטיחות בעבודה (חשמל), התש״ן–1990}} – הוא מתאים לדרישות לפי {{ח:חיצוני|חוק החשמל|חוק החשמל, התשי״ד–1954}}, ולפי {{ח:חיצוני|תקנות הבטיחות בעבודה (חשמל)|התקנות האמורות}}; {{ח:תת|(4)}} אם המצרך בא במגע עם מי שתייה, הוא מתאים לדרישות לפי {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם#סעיף 52ב|סעיף 52ב(א) לפקודת בריאות העם, 1940}}; {{ח:תת|(5)}} אם המצרך הוא נוזל לניקוי כלים ידני שחל עליו ת״י 139, או אבקות לניקוי כלים למדיח כלים, שחל עליהן ת״י 1417 – כמות הבור במצרך לא תעלה על 0.5 גרם לק״ג; {{ח:תת|(6)}} אם המצרך הוא אבקת ניקוי שחל עליה ת״י 438 חלק 1, הוא מתאים לדרישות האלה: {{ח:תתת|(א)}} כמות הבור במצרך לא תעלה על 0.5 גרם לק״ג; {{ח:תתת|(ב)}} כמות הכלורידים לא תעלה על 40 גרם לק״ג לאבקה המיועדת לכביסה במכונה ולא תעלה על 90 גרם לק״ג לאבקה המיועדת לכביסה ידנית; {{ח:תתת|(ג)}} כמות הנתרן לא תעלה על 4 גרם לכמות האבקה המתאימה לכביסה של 1 ק״ג כבסים על פי הוראות היצרן; {{ח:תת|(7)}} אם המצרך הוא מכל מיטלטל למילוי חוזר לגז פחמימני מעובה (להלן – מכל מיטלטל), שחל עליו ת״י 70 חלק 1, הוא מתאים לדרישות אלה: {{ח:תתת|(א)}} המכל מסומן בשם ספק הגז או בסימן זיהוי שלו; {{ח:תתת|(ב)}} מסביב לשסתום המכל יש אמצעי הגנה מפני נזק המהווה חלק אינטגרלי מהמכל; {{ח:תת|(8)}} אם המצרך הוא מכשיר גז ביתי לאפייה, לבישול ולצלייה, שחל עליו ת״י 907 חלק 1 – לכל מבער יש אמצעי בקרה להבטחת להבה הסוגר את מעבר הגז למבער כשהלהבה כבה; {{ח:תת|(9)}} אם המצרך הוא תנור מיטלטל לחימום חלל, ללא ארובה, המופעל בגז פחמימני מעובה, שחל עליו ת״י 995 חלק 1 – מותקן על התנור או בסמוך אליו ברז ניתוק ראשי המפסיק את זרימת הגז לתנור במקרה של כיבוי התנור. {{ח:קטע2|תוספת 6|תוספת שישית|תיקון: תשפ״ד־3}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 9א4|סעיף 9א4}})}}}} {{ח:קטע3||הפרות}} {{ח:קטע2|תוספת 7|תוספת שביעית|תיקון: תשפ״ד־3}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א6)}})}}}} {{ח:קטע3||חקיקת משנה הכוללת הפניה לתקן רשמי או הקובעת הוראה המגבילה ייצור, יבוא, מכירה או שימוש במצרך שחל לגביו תקן רשמי}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} <table style="table-layout: fixe; width: 100%;"> <tr><th>שם החיקוק</th><th>הסעיפים בחיקוק הכוללים הפניה לתקן רשמי או שקבועה בהם הוראה המגבילה ייצור, יבוא, מכירה או שימוש במצרך</th><th>האסדרה האירופית המאומצת הנוגעת בדבר</th></tr> </table> {{ח:חתימות|נתקבל בכנסת ביום ד׳ בשבט תשי״ג (20 בינואר 1953).}} * '''לוי אשכול'''<br>שר האוצר<br>ממלא מקום ראש הממשלה * '''פרץ ברנשטיין'''<br>שר המסחר והתעשיה * '''יצחק בן־צבי'''<br>נשיא המדינה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] odupc916r9gb23v9hgmre3vr76zqnyi 116 336489 2936876 2932147 2025-06-08T14:33:30Z Shahar9261 22508 תיקון תשפ"ה 2936876 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות ניירות ערך (הצעת ניירות ערך באמצעות רכז הצעה), התשע"ז-2017 <מאגר תקן 2067789 קוד a163Y00000DuTxiQAF> <מקור> ((ק"ת תשע"ז, 1238|תקנות ניירות ערך (הצעת ניירות ערך באמצעות רכז הצעה)|7828)); ((תשע"ח, 1752|תיקון|7981)); ((תשפ"א, 1614|הוראת שעה|9112)); ((תשפ"ג, 2311|הוראת שעה|10739)), ((2312|הוראת שעה [תשפ"ג] (ביטול)|10739)); ((תשפ"ה, 1818|תיקון|11879)). ''עדכון סכומים:'' ((ק"ת תשע"ט, 1808|הודעה|8148)), ((1882|ת"ט|8152)); ((תש"ף, 364|הודעה|8317)); ((תשפ"א, 1542|הודעה|9093)); ((תשפ"ב, 1791|הודעה|9936)); ((תשפ"ג, 848|הודעה|10500)); ((תשפ"ד, 1073|הודעה|11024)); ((תשפ"ה, 895|הודעה|11690)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 15ב(4א)]], [[+|15ו]], [[+|35מ]], [[+|35מד]], [[+|55א]] [[+|ו-56(א)]] [[=החוק|לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968]] (להלן - החוק), לפי הצעת הרשות ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ == פרק א': הגדרות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשע"ח) : בתקנות אלה - :- "איגרת חוב" - מסמך שהנפיקה חברה, אגודה שיתופית או כל תאגיד אחר המעיד על קיומה של התחייבות כספית שחב המנפיק, ומגדיר את תנאיה; :- "אתר האינטרנט" - אתר האינטרנט שבאמצעותו פועל רכז ההצעה, לרבות לצורך פרסום ההצעות וקבלת הזמנות מציבור המשקיעים; :- "דוח בדיקה" - כל אחד מאלה: :: (1) אם החברה המציעה עוסקת במחקר ופיתוח, דוח של רשות החדשנות המפרט את ממצאי הבדיקות שערכה בנוגע לחברה המציעה ולפיהן - ::: (א) לא נמצא שהתכנית העסקית של החברה המציעה היא בלתי סבירה; ::: (ב) לא נמצא שאין היתכנות טכנולוגית לפעילות המחקר ופיתוח המוצעת; ::: (ג) החברה הציגה צוות המורכב מעובדי החברה המציעה אשר יעסוק בפעילות המחקר ופיתוח; ::: (ד) החברה המציעה הצהירה שהיא המחזיקה הבלעדית בבעלות על הידע המפותח בה או בזכויות הנובעות ממנו, לרבות בזכויות הקניין הרוחני; ::: (ה) בדוח הבדיקה יצוין כי אין בו כדי להעיד על הצלחת החברה המציעה או על פעילותה או כדי להעיד על יכולות הצוות שהוצג על ידי החברה המציעה, להשלים בהצלחה את הפעילות שהחברה המציעה מתכננת לבצע; :: (2) דוח של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים או מי מטעמה, המאשר כי ביחס להצעה המבוצעת באמצעות רכז ההצעה - ::: (א) התכנית העסקית של החברה המציעה הוכנה לפי המדדים שקבעה הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים ולא נמצא שהתכנית העסקית היא בלתי סבירה; ::: (ב) לא נמצא שאין בידי הצוות הניהולי והמקצועי של החברה המציעה היכולות הדרושות כדי שהחברה תעמוד ביעדיה; ::: (ג) לא נמצאו סממנים המעידים על אי-יכולתה של החברה המציעה להחזיר את חובותיה במועד; :- "דירוג" - כהגדרתו [[בחוק הדירוג]]; :- "הכנסה שנתית" - לפי אישור רואה חשבון המאשר כי גובה הכנסתו של משקיע בודד שאינו משקיע מוביל, עונה על האמור [[בתקנה 15(ב)]] או [[בתקנה 24ז(ב)]], לפי העניין; :- "הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים" - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים שהוקמה במשרד הכלכלה והתעשייה לפי [[http://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2007/Pages/des2190.aspx|החלטת ממשלה מספר 2190 מיום כ"ח באב התשס"ז (12 באוגוסט 2007)]] וכמשמעותה [[http://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2011/Pages/des3409.aspx|בהחלטת ממשלה מספר 3409 מיום א' בתמוז התשע"א (3 ביולי 2011)]]; :- "הצעה" - הצעת ניירות ערך לפי [[סעיף 15ב(4א) לחוק]]; :- "הצעת איגרות חוב באופן מבוזר" - הצעת איגרות חוב לפי [[פרק ד']]; :- "זיקה" - אחד מאלה: :: (1) שליטה בחברה המציעה; :: (2) קבלת טובת הנאה, במישרין או בעקיפין, מחברה מציעה, בעל השליטה בה או תאגיד בשליטתו ובכלל זה העסקה בתפקיד של נושא משרה בתמורה או העסקה בחברה המציעה או בתאגיד בשליטת בעל השליטה בה בתמורה, או מתן שירותים בתמורה לתאגידים כאמור; :- "חברה מציעה" - חברה פרטית כהגדרתה [[בחוק החברות]], אגודה שיתופית או כל תאגיד אחר שלא הציעו ניירות ערך לפי תשקיף בישראל או בכל מדינה אחרת; :- "חברת מחקר ופיתוח" - חברה שעיקר עיסוקה במחקר או פיתוח; :- "חוק הדירוג" - [[=חוק הדירוג|חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ד-2014]]; :- "חוק החדשנות" - [[=חוק החדשנות|חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, התשמ"ד-1984]]; :- "מבקשת" - חברה המבקשת להירשם במרשם הרכזים; :- "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; :- "מחקר" ו"פיתוח" - כהגדרתם [[בחוק החדשנות]]; :- "מרשם הרכזים" - כמשמעותו [[בסעיף 35לט לחוק]]; :- "מרשם ניירות ערך" - מרשם בעלי מניות כמשמעותו [[בסעיף 127 לחוק החברות]], או מרשם איגרות חוב שתנהל חברה מציעה ויירשמו בו הפרטים האמורים [[+|בסעיפים 130]] [[ו-131 לחוק האמור]], בשינויים המחויבים; :- "משקיע בודד" - יחיד, ויראו יחיד ובני משפחתו הגרים עמו או שפרנסת האחד על האחר, כיחיד; :- "משקיע מוביל" - משקיע שמתקיימים בו כל אלה: :: (1) אין לו זיקה או כל קשר עסקי או מקצועי אחר עם חברה מציעה, בעל השליטה בה, בעל ענין בה, נושאי משרה בכירה בה או תאגיד בשליטת בעל השליטה בה, בשנתיים שקדמו למועד ההצעה ובמועד ההצעה, למעט כהונה בתפקיד דירקטור בחברה המציעה, בלא תמורה; :: (2) הוא אחד מאלה: ::: (א) מנוי [[+#תוספת 1 פרט 1|בפרטים (1) עד (4)]], [[+#תוספת 1 פרט 9|(9)]] [[או (11) לתוספת הראשונה לחוק]]; ::: (ב) קרן טכנולוגיה עילית כהגדרתה [[חוק השקעות משותפות בנאמנות|בחוק להשקעות משותפות]]; ::: (ג) אדם המתמחה בביצוע השקעות בחברות מחקר ופיתוח או בעסקים קטנים ובינוניים, לפי העניין, שבחמש השנים שקדמו למועד ההצעה ביצע חמש השקעות קודמות בחברות פרטיות כאמור לפחות, בהיקף כולל שלא יפחת משני מיליון שקלים חדשים; לעניין זה, "עסקים קטנים ובינוניים" - עסק שמעסיק לא יותר מ-100 עובדים או שמחזור העסקאות השנתי שלו אינו עולה על 100 מיליון שקלים חדשים; :: (3) סכום התמורה שהתקבלה ממנו במסגרת ההצעה לא יפחת משיעור של 10% מסך כל התמורה שהתקבלה מכלל המשקיעים; :- "סכום הגיוס" - סכום הגיוס המזערי שמבקשת החברה המציעה להשיג באמצעות ההצעה; :- "קרוב" - כהגדרתו [[בחוק החברות]]; :- "קרן להחזר חובות" - קרן לכיסוי חלקי או מלא של הוצאות רכז ההצעה בעד נקיטת אמצעי גבייה מחברות מציעות כאמור [[בתקנה 24ב(א)(3)]], ולפיצוי חלקי או מלא של משקיעים בשל אי-החזר השקעתם; :- "רבעון" - תקופה של שלושה חודשים המסתיימת ביום האחרון של החודש השלישי (הרבעון הראשון), השישי (הרבעון השני), התשיעי (הרבעון השלישי) והשנים עשר (הרבעון הרביעי) של שנה; :- "רכז הצעה" - כמשמעותו [[בסעיף 15ב(4א)(א) לחוק]]; :- "רשות החדשנות" - הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית אשר הוקמה מכוח [[חוק החדשנות]]; :- "תאגיד נשלט" - תאגיד שבו שולטת החברה המציעה; :- "תקופת ההגשה" - התקופה הנקובה בהצעה ושתתחיל לא לפני תום חמישה ימי עסקים מיום פרסום ההצעה, תימשך למשך חמישה ימי עסקים לפחות ותסתיים לא יאוחר מ-90 ימים מיום פרסומה. == פרק ב': רכז ההצעה == === סימן א': רישום במרשם הרכזים === @ 2. רישום במרשם הרכזים (תיקון: [הודעות]) : יושב ראש הרשות או עובד הרשות שהוא הסמיכו לכך בכתב ירשום את המבקשת במרשם הרכזים, אם ראה שהתקיימו בה כל אלה: : (1) המבקשת היא חברה לפי [[חוק החברות]]; : (2) למבקשת מיומנות טכנית ואמצעים מתאימים לצורך פעילות בתור רכז הצעה, ובכלל זה אתר אינטרנט המתאים לפעילות זו, כפי שהוצגו באמצעות חוות דעת חיצונית או בדרך אחרת כפי שתורה לה הרשות; : (3) נושאי המשרה במבקשת עומדים [[בתקנה 3]]; : (4) המבקשת ביטחה את אחריותה כלפי המשקיעים; היקף הביטוח ותנאיו יהיו ברמה מספקת לדעת דירקטוריון המבקשת, להבטחת מלוא אחריותה האמורה, בהתחשב בהיקף פעילותה; : (5) המבקשת הפקידה סכום שלא יפחת מ-100,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 116,260 ש"ח))) באיגרות חוב הנסחרות בבורסה שמנפיקה הממשלה ושאינן ניתנות להמרה לניירות ערך המקנים זכות השתתפות או חברות בתאגיד, או באיגרות חוב הנסחרות בבורסה המדורגות בדרגת השקעה גבוהה (להלן - הפיקדון); : (6) הפיקדון הופקד למשמרת אצל בנק או אצל חבר בורסה על שם עורך דין או רואה חשבון שישמש נאמן לפיקדון (להלן - הנאמן); הנאמן ינהל את הפיקדון על פי הוראות תקנה זו, לטובת תובעים שהמבקשת חבה להם על פי פסק דין או פסק בורר בשל אחריותה לפי [[החוק]] ותקנות אלה (להלן - חשבון הנאמנות); חשבון הנאמנות לא יהיה ניתן לשעבוד, למשיכה או לעיקול אלא בהוראת הנאמן ובהתקיים אחד מאלה: :: (א) המבקשת נמחקה ממרשם הרכזים ועברו שלוש שנים מההצעה האחרונה שבוצעה באמצעות המבקשת ולא הוגשה נגדה תובענה בשל אחריותה לפי [[החוק]]; :: (ב) המבקשת נמצאת בהליכי חדלות פירעון וסכום הפיקדון דרוש לשם ביצוע פסק דין או פסק בורר שאישר בית המשפט בתובענה כאמור בפסקת משנה (א); בפסקת משנה זו, "הליכי חדלות פירעון" - הליכי פירוק או כינוס נכסים לפי [[+#חלק 8א|פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983]], או הליכים לפי [[סעיף 350 לחוק החברות]]; : (7) היא שילמה לרשות אגרה בסכום של 50,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 58,130 ש"ח))) לצורך רישומה במרשם הרכזים. @ 3. נושאי משרה ברכז ההצעה : (א) בדירקטוריון של רכז ההצעה יכהנו שלושה דירקטורים לפחות; שליש מן הדירקטורים לפחות יהיו דירקטורים עצמאיים; לעניין זה, "דירקטור עצמאי" - מי שעומד בתנאים הקבועים לדירקטור חיצוני [[בסעיף 240(ב) לחוק החברות]], בשינויים המחויבים. : (ב) לא יכהן אדם כנושא משרה ברכז ההצעה - :: (1) מי שהורשע בעבירה מן המנויות [[בסעיף 226(א) לחוק החברות]] ולא חלפו חמש שנים מיום מתן פסק הדין שבו הורשע; :: (2) מי שהוכרז פושט רגל כל עוד לא הופטר. @ 4. מחיקה ממרשם הרכזים : (א) רכז הצעה המבקש להימחק ממרשם הרכזים, יגיש בקשה בכתב לרשות. : (ב) הרשות לא תמחק את רכז ההצעה ממרשם הרכזים, בטרם יתקיים אחד מאלה: :: (1) רכז ההצעה העביר את כל פעילותו לרכז הצעה אחר; :: (2) אין לרכז ההצעה חובות לגבי ההצעות שנעשו באמצעותו. === סימן ב': חובות רכז ההצעה === @ 5. חובות רכז ההצעה (תיקון: תשע"ח) : רכז ההצעה - : (1) ינקוט אמצעים סבירים כדי לבדוק כי ההצעה ותנאיה מקיימים את כל התנאים הקבועים [[בסעיף 15ב(4א) לחוק]] ובתקנות אלה; לעניין זה, רכז הצעה רשאי להסתמך על מצגי החברה המציעה, אלא אם כן יש לו יסוד סביר שלא להאמין בנכונותם; : (2) יחליט על נהלים וינקוט אמצעים סבירים במטרה למנוע ככל האפשר תרמיות בהצעות המבוצעות באמצעותו; לעניין "אמצעים סבירים", רכז הצעה רשאי להסתמך על מצגי החברה המציעה, אלא אם כן יש לו יסוד סביר שלא להאמין בנכונותם; : (3) יוודא כי הנענים להצעה אישרו כי קראו את המידע והאזהרות האמורים [[בתקנה 7(ב)(2)]], וכן אישרו כי הסיכונים שהוצגו מובנים להם, בטרם יתאפשר להם להשקיע באמצעות רכז ההצעה; : (4) ינקוט אמצעים סבירים כדי לוודא שהמשקיעים הנענים להצעה עומדים בתנאים הקבועים [[בתקנה 15]]; לעניין זה, רכז הצעה רשאי להסתמך על הצהרות המשקיעים, אלא אם כן יש לו יסוד סביר שלא להאמין בנכונותן; : (5) ישמור מידע הכולל פרטים מזהים של המשקיעים במקום ובאופן שהמידע לא יגיע לידיו או לידיעתו של אדם שלא הוסמך לקבלו; : (6) יאפשר לחברה המציעה להעביר דיווחים למחזיקי ניירות הערך באמצעות אתר האינטרנט שלו; : (7) בסיום תקופת ההגשה ועם קבלת סכום הגיוס שצוין בהצעה, יוודא שהמשקיעים שנענו להצעה, נרשמו במרשם ניירות הערך; : (8) אם רכז ההצעה מספק דירוג לניירות הערך המוצעים, הוא - :: (א) יחליט על שיטת הערכה לשם קביעת הדירוגים; שיטת ההערכה יכול שתתבסס על מאפיינים כמותיים או איכותיים או על שילוב שלהם; :: (ב) ייתן גילוי באתר האינטרנט לגבי שיטת הערכה שבה נעשה שימוש; :: (ג) יחליט על הדירוג בהתבסס על כל המידע שקיבל ועל כל מידע אחר שבידיו הנוגע לקביעת הדירוג ובהתאם לשיטת ההערכה שקבע; :: (ד) יפעל לפי שיטת הערכה באופן שיטתי ועקבי, לגבי כלל הדירוגים בעלי מאפיינים דומים. @ 6. דיווחים : (א) רכז הצעה יגיש לרשות דוח שנתי בכל שנה בתוך שלושה חודשים מתום שנת הכספים, ויפרסמו באתר האינטרנט במשך ארבע שנים לפחות מיום פרסומו. : (ב) בדוח השנתי יופיעו הפרטים האלה: :: (1) הסיכונים הכרוכים בהיענות להשקעה באמצעות הרכז והמידע והאזהרות המפורסמים למשקיע כאמור [[בתקנה 7(ב)(2)]]; :: (2) הנהלים והאמצעים שנוקט רכז ההצעה כדי לבדוק כי ההצעה ותנאיה מקיימים את כל התנאים הקבועים [[בסעיף 15ב(4א) לחוק]] ובתקנות אלה; :: (3) הנהלים והאמצעים שנוקט רכז ההצעה למניעת תרמיות ככל האפשר בהצעות המבוצעות באמצעותו; :: (4) פירוט בדבר זהות נושאי המשרה ברכז ההצעה, מבנה הדירקטוריון וועדותיו אם ישנן; :: (5) אמות מידה לבחירת ההצעות המפורסמות באתר האינטרנט; :: (6) אופן יישום שיטות ההערכה לדירוג ניירות הערך המוצעים אם רכז ההצעה מספק דירוג; :: (7) פירוט טבלאי של ההצעות שפורסמו באמצעות רכז ההצעה במהלך תקופת הדוח לרבות - ::: (א) פרטים בדבר הגיוסים שבוצעו באמצעות רכז ההצעה בתקופת הדוח, לרבות תחומי עיסוק של החברות המציעות, סוג ניירות הערך שהוצע במסגרת הגיוסים ואופן פילוחם, סך כל הכספים שגויסו ואופן פילוחם בין סוגי ניירות הערך שהוצעו וכן פירוט ביחס לסך כל ההצעות, ההפקדות והתמורה שהתקבלה לפי [[תוספת|הטבלה שבתוספת]]; ::: (ב) ציון מספר ההצעות שבהן לא גויסו סכומי הכסף המבוקשים, לרבות מספר ההצעות שבוטלו ומספר ההזמנות וההצעות שנמשכו חזרה; ::: (ג) ציון מספר המשקיעים שהשתתפו בכל הצעה; ::: (ד) ציון מספר ההצעות שבהן ניתן דוח בדיקה וסוג הדוח שניתן בהן ומספר ההצעות שבהן השתתף משקיע מוביל בתקופת הדוח; ::: (ה) אישור רואה חשבון לכל הפרטים שצוינו לפי פרט משנה (א); :: (8) כל עניין בפעילות רכז הצעה העשוי להיות מהותי למשקיע השוקל השקעה באמצעותו. : (ג) יושב ראש הרשות, או עובד הרשות שהוא הסמיכו לכך בכתב, רשאי לדרוש מרכז ההצעה בכל עת - :: (1) להגיש דוח על אירוע או עניין ברכז ההצעה, אם לדעתו מידע לגביו עשוי להיות בעל השפעה מהותית על פעילות רכז ההצעה; :: (2) להגיש דוח המתקן דוח או הודעה שהוגשו לפי תקנות אלה, בתוך פרק זמן שיורה בדרישה, אם נוכח לדעת כי דוח או הודעה שהוגשו אינם כנדרש לפי תקנות אלה, או כי הפרטים שנמסרו מכוח תקנות אלה מחייבים זאת. @ 7. אתר האינטרנט : (א) באתר האינטרנט יוצג כלל המידע שנדרש רכז ההצעה להביא לידיעת הציבור לפי [[החוק]] ותקנות אלה. : (ב) נוסף על האמור בתקנת משנה (א), יפרסם רכז ההצעה באתר האינטרנט שלו - :: (1) פרטי ההצעה, לרבות תקופת ההגשה, מספר ניירות הערך המוצעים ושיעורם, תוצאות ההצעה ומועדי העברת הכספים מהמשקיעים וניירות הערך מהחברה המציעה ואופן העברתם; :: (2) המידע והאזהרות המפורטות [[בתקנות 19(א)(13)]], תוכן הנהלים לפי [[תקנה 5(2)]] וכן אזהרה ברורה ומפורשת על כך שהוא אינו בודק את נאותות ההצעה ויפרט אילו בדיקות עשה בנוגע לחברה המציעה, בעלי שליטה ונושאי המשרה בה; :: (3) מידע בדבר שיטות ההערכה שעליהן החליט ושלפיהן הוא פועל אם הוא מספק דירוג, כאמור [[בתקנה 5(8)]]; :: (4) מידע בדבר נהלים לשמירת מסמכים, תיעוד, אבטחת מידע והבטחת המשכיות פעילות רכז ההצעה כאמור [[בתקנה 9]]; :: (5) תיאור כללי של אופן קביעת התשלום שגובה רכז ההצעה בעד פעילותו; :: (6) תיאור מבנה האחזקות, בעלי השליטה ונושאי המשרה ברכז ההצעה; :: (7) מידע בדבר אמצעי התקשרות עם רכז ההצעה, לרבות כתובת עדכנית, מספרי טלפון, מספרי פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני; :: (8) אזהרות בדבר תרמיות בהצעות שגילה; :: (9) כל עניין בפעילות רכז הצעה העשוי להיות מהותי למשקיע השוקל השקעה באמצעותו. : (ג) רכז ההצעה ידאג להבטחת פעילות רציפה והמשכיות של אתר האינטרנט, לרבות באמצעות גורמים חיצוניים המתפעלים את המערכת הטכנולוגית או חלק ממנה, ממשקים של המערכת הטכנולוגית עם גורמים חיצוניים לרכז ההצעה וניהול מערך שמירת נתונים, גיבוי, אבטחת מידע ומנגנוני בקרה. @ 8. שמירת מסמכים ותיעוד : רכז ההצעה ישמור את כל המסמכים בקשר עם הצעות שנעשו באמצעותו למשך שבע שנים ממועד ההצעה. @ 9. נהלים : רכז ההצעה יחליט ויקיים נהלים בנושאים האלה: : (1) שמירת מסמכים ואבטחת מידע, ובכלל זה אופן שמירת המידע והמסמכים, לרבות מידע ומסמכים שנשמרו במערכות מחשב או בציוד תקשורת, הן לגבי מסמך בעותק קשיח, והן לגבי מסמך מכל סוג אחר, בשים לב לחובת הסודיות כלפי לקוחותיו ולאפשרות גיבוי המידע, אחזור המידע בשלמותו ואיתור המסמך אם יש צורך; : (2) קיום מערכות, משאבים ונהלים מתאימים להבטחת המשכיות פעילות רכז ההצעה. @ 10. איסור בדבר ניגוד עניינים : (א) רכז ההצעה יהיה עצמאי בביצוע פעולותיו לפי תקנות אלה, יפעל לפי שיקולים מקצועיים בלבד ולא יפעל במצב של ניגוד עניינים. : (ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בתקנת משנה (א), רכז ההצעה - :: (1) לא יספק, במישרין או בעקיפין, ייעוץ או המלצות למשקיעים בנוגע להצעות שפורסמו באתר האינטרנט, למעט דירוג, כאמור [[בתקנה 5(8)]]; :: (2) תנאי השכר של עובדי רכז ההצעה ונושאי משרה בו לא יהיו מותנים בהכנסות מהצעות מסוימות; :: (3) עובדי רכז ההצעה ונושאי משרה בו לא יקבלו, במישרין או בעקיפין, ניירות ערך בחברה המציעה. : (ג) על אף האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב)(1), רכז ההצעה רשאי לייעץ לחברה המציעה בכל הקשור לתוכן ומבנה ההצעה, כולל סיוע בהכנת מסמכי ההצעה. : (ד) רכז ההצעה רשאי לרכוש ניירות ערך בחברה המציעה מהסוג המוצע על ידה לציבור וכן לקבל ניירות ערך כאמור בתמורה לשירותיו בקשר עם ההצעה שנעשית באמצעותו, ובלבד שניתן גילוי על כך במסמכי ההצעה. @ 11. אגרה (תיקון: תשע"ח, תשפ"א, תשפ"ג, תשפ"ג-2, [הודעות], תשפ"ה) : (א) רכז ההצעה ישלם לרשות אגרה ב-1 באוגוסט של כל שנה כמפורט להלן: :: (1) אגרה שנתית בסכום של 45,335 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2025))) בעד כל שנת כספים; :: (2) אגרה בעד כל גיוס שבוצע באמצעותו במהלך שנת הכספים הקודמת, בשיעור של 0.03% (שלוש מאיות האחוז) מסכום כל גיוס כאמור. : (ב) בעד שנת כספים שבה חלה תקופת הפסקת פעילות שלו, ישלם רכז ההצעה חלק יחסי מהאגרה השנתית הקבועה לפי תקנת משנה (א)(1), השווה לסכום האגרה השנתית כשהוא מחולק ב-365 ימים ומוכפל במספר הימים שרכז ההצעה פעל בפועל. : (ג) רכז ההצעה יהיה פטור מתשלום האגרה השנתית המפורטת בתקנת משנה (א)(1) בשנה שבה חל מועד הרישום שלו במרשם הרכזים. : (ד) על אגרה כאמור בתקנת משנה (א) שלא שולמה במועד, יחולו הוראות [[תקנה 2(ט) ו-(י) לתקנות ניירות ערך (אגרה שנתית), התשמ"ט-1989]], ועל אגרה ששולמה בסכום העולה על סכומה לאותה שנה, יחולו הוראות [[תקנה 2(יא) לאותן תקנות]]. : (ה) בתקנה זו, "מועד רישום" - המועד שבו נרשם רכז ההצעה במרשם הרכזים לפי [[תקנה 2]]. : (ו) (((בוטלה).)) : (ז) (((בוטלה).)) : (ח) (((הוראת שעה בשנת הכספים 2025):)) על אף האמור בתקנת משנה (א)(1), סכום האגרה השנתית יהיה בשיעור של 85% מן הסכום הקבוע בה, כפי שהשתנה לפי [[תקנה 25]] ביום השינוי בכל שנה, מעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 5 שקלים חדשים. @ 12. גבייה : על גביית אגרות, הפרשי הצמדה וקנס לפי תקנות אלה תחול [[פקודת המסים (גבייה)]] כאילו היו מס כמשמעותו [[בפקודה האמורה]]. == פרק ג': תנאים להצעת ניירות הערך == @ 13. ניירות הערך המוצעים : החברה המציעה תציע ניירות ערך שהם מניות או איגרות חוב בלבד. @ 14. תמורת ההצעה (תיקון: [הודעות]) : (א) סכום התמורה המרבי בהצעה אחת או בכמה הצעות של החברה המציעה במהלך תקופה של 12 חודשים עוקבים, לא יעלה על ארבעה מיליון שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 4,650,575 ש"ח))). : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), קיבלה החברה המציעה דוח בדיקה אחד לפחות בעד ההצעה המבוצעת באמצעות רכז הצעה, במהלך השנה הקודמת למועד ההצעה, ייווסף לסכום התמורה המרבי האמור בתקנת משנה (א) סכום של מיליון שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 1,162,645 ש"ח))). : (ג) על אף האמור בתקנת משנה (א), השתתף משקיע מוביל אחד לפחות בהצעה כמפורט [[בתקנה 16]], ייווסף לסכום התמורה המרבי האמור בתקנת משנה (א) סכום של מיליון שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 1,162,645 ש"ח))). : (ד) תקנות משנה (א) עד (ג) יחולו על החברה המציעה וכל תאגיד נשלט, אלא אם כן עסק התאגיד הנשלט בתחום פעילות השונה מהותית מזה של החברה המציעה. : (ה) בחישוב סכום התמורה המרבי כאמור בתקנות משנה (א) עד (ג), יובאו בחשבון סכומי איגרות חוב שהוצעו בהצעה לפי תקנות אלה וטרם נפרעו. @ 15. תמורה ממשקיע בודד (תיקון: תשע"ח, [הודעות]) : (א) סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל לעניין [[סעיף 15ב(4א)(ג) לחוק]], הוא 10,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 11,625 ש"ח))) בהשקעה בודדת, ובלבד שבכל תקופה של 12 חודשים עוקבים, לא יעלה סכום התמורה האמורה מאותו משקיע בכמה הצעות על 20,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 23,250 ש"ח))). : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) - :: (1) סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל, שהכנסתו השנתית עולה על 350,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 406,925 ש"ח))) ואינה עולה על 750,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 871,990 ש"ח))), לא יעלה על 30,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 34,875 ש"ח))) בהצעה אחת או בכמה הצעות אחרות בכל תקופה של 12 חודשים עוקבים; :: (2) סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל, שהכנסתו השנתית עולה על 750,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 871,990 ש"ח))) ואינה עולה על 1,200,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 1,395,175 ש"ח))), לא יעלה על 5% מהכנסתו השנתית או על 100,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 116,260 ש"ח))), לפי הנמוך מביניהם, בהצעה אחת או בכמה הצעות אחרות בכל תקופה של 12 חודשים עוקבים. : (ג) בחישוב סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד כאמור בתקנות משנה (א) עד (ב), יובאו בחשבון סכומי איגרות חוב שהוצעו בהצעה לפי תקנות אלה וטרם נפרעו. : (ד) תקנה זו לא תחול על משקיע מהסוג שנקבע [[בתוספת הראשונה לחוק]], ובלבד שלפני כל מועד ביצוע רכישה על ידו, נתן את הסכמתו בכתב לכך שמתקיימים בו התנאים המנויים [[בתוספת הראשונה לחוק]] וכי הוא מודע למשמעות היותו בגדר משקיע הכלול [[בתוספת האמורה]] ומסכים לכך. : (ה) (((בוטלה).)) @ 16. השקעה של משקיע מוביל : ההצעה למשקיע המוביל ורכישת ניירות הערך על ידו יהיו בתנאים שווים להצעה הנעשית לכלל המשקיעים ולרכישה על ידם; ואולם רשאי המשקיע המוביל לקבל מהחברה המציעה או מבעלי מניותיה זכויות עודפות במחיר המניות או בריבית באיגרת החוב, בשיעור שאינו שונה באופן מהותי מהתמורה המוצעת לכלל המשקיעים, ובלבד שזכויות אלה יפורטו בפרטי ההצעה לפי [[תקנה 19]]. @ 17. דרכי ההצעה : (א) הצעה תיעשה לאחר קבלת אישורו של רכז ההצעה כי מתקיימים כל תנאי ההצעה לפי תקנות אלה. : (ב) רכז ההצעה יפרסם באתר האינטרנט את ההצעה, מסמכים ומידע כאמור [[בתקנה 19]]. : (ג) רכז ההצעה לא יקבל הזמנות לפני תקופת ההגשה או לאחר סיומה. : (ד) למזמין ניירות הערך תינתן אפשרות לבטל את הזמנתו ולחברה המציעה תינתן אפשרות לבטל את הצעתה עד תום תקופת ההגשה; ביטלו המזמין או החברה המציעה את ההזמנה או ההצעה, לפי העניין, יחזיר רכז ההצעה למזמין, בתוך שבעה ימים מיום הביטול, כל סכום ששילם בעד ההצעה. : (ה) כספי המזמינים בעד ההצעה יופקדו בחשבון נאמנות נפרד על שמו של רכז ההצעה בתאגיד בנקאי, ורכז ההצעה ישקיעם באופן שיאפשר שמירת הקרן ועשיית פירות באחד מאפיקי ההשקעה האמורים בתקנת משנה (ו), עד העברתם לחברה המציעה או החזרתם למזמינים לפי העניין; בכספים שיוחזרו למזמינים לפי תקנות אלה, ייכללו הקרן והפירות שהצטברו בחשבון הנאמנות, כאמור בתקנת משנה זו, עד מועד החזרתם בפועל; רכז הצעה לא יעשה שימוש בכספי המזמינים להצעות אחרות או לעצמו. : (ו) בלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (ה), רכז ההצעה ישקיע את כספי המזמינים באחד מאלה בלבד: :: (1) איגרות חוב שהנפיקה המדינה שמועד פירעונן בתוך שנה; :: (2) פיקדונות בנקאיים הנקובים במטבע חוץ או הצמודים למטבע חוץ; :: (3) פיקדונות בנקאיים בשקלים חדשים צמודי מדד ונושאי ריבית או נושאי ריבית בלבד; :: (4) קרן כספית כהגדרתה [[בתקנות השקעות משותפות בנאמנות (נכסים שמותר לקנות ולהחזיק בקרן ושיעוריהם המרביים), התשנ"ה-1994]]. @ 18. תנאי ההצעה : ההצעה תיעשה בהליך תקין והוגן. @ 19. מסמכים ומידע שיצורפו להצעה : (א) להצעה לפי תקנות אלה, יצורפו המסמכים האלה וייכלל בה מידע זה: :: (1) כמות ומחיר ניירות הערך המוצעים או השיטה לקביעת מחירם; :: (2) תום תקופת ההגשה; :: (3) סכום הגיוס; :: (4) ייעוד התמורה, ובכלל זה תכניות ההשקעה ושאר היעדים שלהשגתם נועדה תמורת ניירות הערך המוצעים, הסכומים הנדרשים להשגתו של כל אחד מן היעדים ולוח הזמנים הדרוש להשגתו של כל אחד מן היעדים; הסכומים יהיו לפי רמת המחירים בתאריך ההצעה; :: (5) דרכי התקשרות עם החברה המציעה; :: (6) דוח בדיקה, אם ניתן, ומועד קבלתו; :: (7) מידע בדבר הצעות קודמות שביצעו החברה המציעה ותאגידים נשלטים, לרבות מידע בדבר הצלחת ההצעות, סכומי תמורת ניירות הערך שגויסו, סוג ניירות הערך שהוצע, הזכויות שהוצמדו להם ומידת העמידה בפועל בחובותיהם; :: (8) מסמכי ההתאגדות של החברה המציעה והסכמים בין בעלי השליטה או בעלי העניין בחברה המציעה; :: (9) דוחות כספיים אחרונים ודוח דירקטוריון אחרון כפי שחברה פרטית חייבת בעריכתם או בהצגתם; :: (10) תיאור ההתפתחויות המשמעותיות שחלו מעת שפורסמו הדוחות הכספיים ודוח הדירקטוריון האמורים בפסקה (9); :: (11) תכנית עסקית עדכנית של החברה המציעה שתכלול הסבר להיקף המימון הנדרש להערכת החברה המציעה, לשם השגת אבני דרך צפויות ב-12 החודשים העוקבים למועד ההצעה, ומקורות המימון הצפויים לשם כך; :: (12) התקיימותן של נסיבות לפי [[חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות|סעיף 27(ג) לחוק הייעוץ (([צ"ל: לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995]))]], ניהול הליכי פירוק או כינוס נכסים לפי [[+#חלק 8א|פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983]], או הליכים לפי [[סעיף 350 לחוק החברות]] כנגד החברה המציעה ונושאי משרה בה; :: (13) פירוט בדבר מגבלות וסיכונים הכרוכים בהיענות להצעה ובכלל זה - ::: (א) הסיכונים הכרוכים ברכישת ניירות הערך בין השאר עקב הסיכון לחדלות פירעון של החברה המציעה, אפשרות אובדן כספי ההשקעה כולה, עקב היות המשקיעים בעלי מניות מיעוט, או עקב פעולות החברה המציעה או בעל השליטה בה, לרבות דילול כתוצאה מגיוסים עתידיים, מכירת השליטה בחברה המציעה, מכירת נכסים מהותיים של החברה המציעה או עסקאות אחרות עם בעלי עניין; ::: (ב) תינתן אזהרה בולטת לעין שבה יצוין כי "ההצעה אינה כפופה לדיני ניירות ערך ודיני החברות החלים על חברה המציעה ניירות ערך לציבור, רשות ניירות ערך לא נתנה אישור לפרסום מסמך ההצעה ולא בדקה אותו, והחברה לא תהיה כפופה לאחר ביצוע ההצעה להוראות גילוי וממשל תאגידי שנועדו להגן על המשקיעים בה ולפיקוח על ידי רשות ניירות ערך."; ::: (ג) תיאור מגבלת הסחירות של ניירות הערך המוצעים ואי-רישומם למסחר בבורסה; ::: (ד) תיאור אופן השגת התשואה בעד ההשקעה והמגבלות הכרוכות בכך; ::: (ה) בהצעה שבה צורף דוח בדיקה תינתן אזהרה בולטת לעין ובה יצוין כי "דוח הבדיקה אינו מעיד על סיכויי הצלחת ההצעה או החברה המציעה, ואין לראות בו המלצה לרכוש את ניירות הערך המוצעים"; ::: (ו) אזהרות נוספות כפי שתורה הרשות לרכז ההצעה; :: (14) אפשרות ביטול ההזמנה והמנגנון לביטול כאמור [[בתקנה 17(ד)]]; :: (15) מבנה הבעלות ומבנה ההון בחברה המציעה ותיאור השקעות בה ובכלל זה - ::: (א) שמו של בעל השליטה בחברה המציעה; אם אין בחברה המציעה בעל שליטה, יצוינו שמות חמשת בעלי שיעור ההחזקה הגבוה ביותר במניות החברה המציעה מבין בעלי המניות; ::: (ב) פרטים לגבי דירקטוריון החברה המציעה ומנהלה הכללי וכן אם הורשעו בעבירות כאמור [[בסעיף 226 לחוק החברות]] וטרם חלפה התקופה שנקבעה [[באותו סעיף]] או אם מדובר בקטין, פסול דין, מי שהוכרז פושט רגל כל עוד לא הופטר וכן תאגיד שהחליט על פירוקו מרצון או שניתן לגביו צו פירוק; ::: (ג) ההשקעות בהון החברה המציעה שבוצעו בשנתיים האחרונות וכל עסקה מהותית אחרת שעשה בעל עניין בחברה המציעה במניות החברה, בציון סכום העסקה, אם ידוע לחברה המציעה; ::: (ד) אם צפויות השקעות נוספות או קיימות התחייבויות להשקעות נוספות בחברה המציעה; :: (16) התקשרות של החברה המציעה עם בעל השליטה, נושא משרה בה או עם אדם אחר שלבעל השליטה או לנושא משרה בחברה המציעה יש בה עניין אישי כהגדרתו [[בחוק החברות]]; :: (17) מגבלות שהחברה המציעה נטלה על עצמה במטרה להקנות הגנות לציבור בעלי ניירות הערך בה, לרבות מגבלות בנושאים המפורטים להלן; לא נקבעו מגבלות בעניין מהעניינים האמורים, יצוין הדבר במפורש: ::: (א) התקשרויות עם בעלי מניות, נושאי משרה בחברה המציעה וקרוביהם; ::: (ב) תחום פעילותה של החברה המציעה; ::: (ג) סוגי ניירות הערך שתהיה החברה המציעה רשאית להנפיק בעתיד; ::: (ד) זכות השתתפות בגיוסים עתידיים של החברה המציעה; ::: (ה) מגבלות בביצוע חלוקה כהגדרתה [[בחוק החברות]]; :: (18) בהצעה שמשתתף בה משקיע מוביל, פרטים לעניין המשקיע המוביל, לרבות - ::: (א) זהות המשקיע המוביל; ::: (ב) פירוט התנאי שבשלו הוא עונה על הגדרת משקיע מוביל; ::: (ג) ניסיון שרכש המשקיע המוביל בתחום ההשקעות מסוג זה; ::: (ד) סכום התמורה שיתקבל מאת המשקיע המוביל ושיעורו מתוך סכום ההשקעה הכולל בחברה המציעה; ::: (ה) הסדרים בין המשקיע המוביל לחברה המציעה, כאמור [[בתקנה 16]]; :: (19) פרטים לעניין רכז ההצעה, לרבות - ::: (א) זהות רכז ההצעה, ואישור רישומו במרשם הרכזים; ::: (ב) התמורה המשולמת לרכז ההצעה בעד ההצעה. : (ב) ביקשה החברה המציעה לשנות פרט מפרטי ההצעה לאחר פרסומה ולפני תום תקופת ההגשה, תדווח על כך באתר האינטרנט, ואולם אם מדובר בשינוי פרט מהותי מפרטי ההצעה המנויים בפסקאות (1), (4), (6), (15) עד (19) לתקנת משנה (א), יראו את ההצעה כהצעה חדשה, ויהיה על המזמינים לאשר מחדש את הזמנתם. @ 20. חתימה : על ההצעה ועל דיווחי החברה המציעה, יחתמו בשם החברה המציעה, יושב ראש הדירקטוריון והמנהל הכללי של החברה המציעה. @ 21. תמורת ההצעה : (א) רכז ההצעה לא יעביר את כספי התמורה לחברה המציעה בטרם יתקיימו כל אלה: :: (1) רכז ההצעה מילא את חובותיו לפי [[תקנה 5]]; :: (2) הסתיימה תקופת ההגשה; :: (3) התקבל מלוא סכום הגיוס; :: (4) רכז ההצעה העביר למזמינים סכומים לפי תקנת משנה (ג). : (ב) חלפה תקופת ההגשה כפי שצוינה בהצעה, ולא הוגשו הזמנות, עד סכום הגיוס, יחזיר רכז ההצעה למזמינים, בתוך שבעה ימים מתום התקופה האמורה, כל סכום ששילמו בעד ההצעה. : (ג) עלו ההזמנות שהוגשו על סך כל ניירות הערך המוצעים - :: (1) יוקצו למזמינים ניירות ערך לפי חלקה היחסי של כל הזמנה מתוך סך כל ניירות הערך המוצעים בהצעה; :: (2) יוחזר למזמינים שחלק מהזמנתם הושבה ריקם, בתוך שבעה ימי עסקים ממועד ההקצאה, כל סכום ששילמו על חשבון ניירות הערך שלא הוקצו להם. : (ד) על אף האמור בתקנת משנה (ג)(1), שיעור חלקו היחסי של המשקיע המוביל לא יפחת מ-10% מסכום הגיוס. @ 22. זכות הצטרפות לעסקה למכירת ניירות ערך : (א) משקיע מוביל ובעל עניין במועד ההצעה שיש בכוונתם למכור ניירות ערך של החברה המציעה ייתנו על כך גילוי באמצעות רכז ההצעה, זמן סביר מראש. : (ב) בהצעה לפי תקנות אלה, תוקנה לכל משקיע זכות הצטרפות לעסקה למכירת ניירות הערך של החברה המציעה שמבצע המשקיע המוביל או בעל עניין במועד ההצעה, בתמורה ובתנאים שווים לתנאים שבהם נמכרים אותו סוג של ניירות ערך; מכירת ניירות הערך לפי תקנה זו, תהיה לפי חלקו היחסי של כל משקיע, לרבות המשקיע המוביל ובעל העניין, בניירות הערך של החברה המציעה. : (ג) לא יראו מכירה לבן משפחה או לתאגיד בשליטת המשקיע המוביל או בשליטת בעל עניין במועד ההצעה, כעסקה לעניין תקנה זו; בוצעה מכירה לבן משפחה כאמור, תוקנה למשקיעים הזכות לפי תקנת משנה (ב), לגבי בן המשפחה שרכש את ניירות הערך. @ 23. מרשם ניירות הערך ודיווחי החברה המציעה : (א) חברה מציעה תנהל מרשם ניירות ערך; רכז הצעה וחברה מציעה שהציעה ניירות ערך לציבור לפי תקנות אלה, יעבירו למחזיקי ניירות הערך של החברה המציעה, על פי בקשתם, פרטים בדבר רישומם במרשם ניירות הערך וכן בדבר שיעור החזקותיהם; רישום כאמור יהיה תנאי לעבירות ניירות הערך, לקבלת דיבידנד ולקבלת זכויות הצבעה. : (ב) חברה מציעה שהציעה ניירות ערך לציבור לפי תקנות אלה, תעביר למחזיקי ניירות הערך, באמצעות רכז ההצעה, פרטים אלה: :: (1) כל מידע שבו חבה חברה פרטית שאינה תאגיד מדווח כהגדרתו [[בחוק החברות]], בדיווח לרשם החברות; :: (2) כל מידע ודיווח שהחברה המציעה התחייבה למסור למשקיעים שלה במסגרת ההצעה לפי תקנות אלה; :: (3) כל שינוי בהחזקות בניירות ערך של בעלי השליטה ונושאי המשרה של החברה המציעה; :: (4) כל שינוי מהותי בעסקיה. : (ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב), חברה מציעה שהציעה ניירות ערך לציבור לפי תקנות אלה, לא תידרש להמשיך להעביר למחזיקי ניירות ערך פרטים כאמור, בהתקיים אחד מאלה: :: (1) החברה המציעה הפכה להיות תאגיד מדווח; :: (2) כלל ניירות הערך של החברה המציעה נרכשו במסגרת הליך הדומה במהותו להצעת רכש מלאה או שאיגרות החוב של החברה המציעה נפרעו במלואם; :: (3) החברה המציעה ביצעה ספירה של מחזיקי ניירות הערך ומהספירה עולה כי מספר המחזיקים כאמור אינו עולה על שלושים וחמישה; לעניין מספר המחזיקים, יימנו בנפרד מי שרכשו ניירות ערך שהם מניות, ומי שרכשו ניירות ערך אחרים; :: (4) החברה פורקה לפי דין. @ 24. פטור להצעות שאינן נושאות ריבית (תיקון: [הודעות]) : הרשות רשאית לפטור רכז הצעה בהצעות שנעשות באמצעותו מקיום הוראות תקנות אלה, כולן או מקצתן, בהתקיים כל אלה: : (1) ההצעות הן של איגרות חוב שאינן נושאות ריבית; : (2) סכום התמורה המרבי בהצעה אחת או בכמה הצעות שהחברה מציעה, במהלך תקופה של 12 חודשים עוקבים, לא יעלה על 100,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 116,260 ש"ח))); : לעניין תקנה זו, "ריבית" - כל תמורה הניתנת בקשר עם איגרות החוב המוצעות שיש בה משום תוספת לקרן, יהיה כינויה אשר יהיה, למעט - : (א) עמלות לצורך כיסוי הוצאות תפעול; : (ב) החזר הוצאות סבירות שהוצאו בשל פיגור בהחזר האשראי; : (ג) כל סכום המתווסף לקרן עקב תנאי הצמדה, לאחד מאלה: :: (1) שער החליפין למטבע ישראלי או למטבע אחר שאישר יושב ראש הרשות, שמפרסם בנק ישראל; :: (2) המדד או מדד אחר שאישר יושב ראש הרשות, שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. == פרק ד': תנאים להצעת איגרות חוב באופן מבוזר (תיקון: תשע"ח) == @ 24א. ההוראות החלות על הצעת איגרות חוב באופן מבוזר (תיקון: תשע"ח) : בהצעת איגרות חוב באופן מבוזר יחולו הוראות [[פרק זה]] נוסף על ההוראות הקבועות בתקנות אלה, למעט ההוראות הקבועות [[בתקנות 5(6) ו-(7)]], [[6(ב)(7)]], [[7(ב)(1)]], [[11(א)(2)]], [[14 עד 16]], [[17(ב) עד (ד)]] [[ו-19 עד 23]] זולת אם נאמר אחרת [[בפרק זה]]. @ 24ב. חובות רכז ההצעה בהצעת איגרות חוב באופן מבוזר (תיקון: תשע"ח) : (א) רכז ההצעה - :: (1) יגבש מודל מפורט שמטרתו פיזור הסיכון למשקיעים בין איגרות חוב של חברות מציעות, לפי אמות מידה, לרבות רמת הסיכון וגובה הריבית של איגרות החוב של החברות המציעות (להלן - מודל הפיזור); :: (2) יקצה את כספי המשקיעים בין איגרות החוב של חברות מציעות לפי מודל הפיזור, כך שהיקף כל השקעה באיגרות חוב של חברה מציעה לא יעלה על שיעור של חמישה אחוזים מסכום ההשקעה הכוללת של אותו משקיע; :: (3) ינקוט אמצעי דרישה וגבייה סבירים כדי לגבות את תשלומי הקרן או הריבית הנובעים מאיגרות החוב שלא נפרעו; :: (4) יעביר למשקיעים את זהותה של החברה המציעה ואת פרטי ההתקשרות עמה, במקרה שהחברה המציעה לא פרעה את תשלומי הקרן או הריבית הנובעים מאיגרות החוב שלה במועדם; לעניין זה, יורה רכז ההצעה גם על התנאים האלה: ::: (א) תנאים שבהתקיימם תיחשב חברה מציעה כלא עומדת בפירעון התשלומים שברישה; ::: (ב) תנאים לגילוי זהותה ודרכי ההתקשרות עם חברה מציעה שמתקיימים בה התנאים כאמור בפסקת משנה (א), למשקיעים בה; :: (5) יאפשר לכל משקיע לבטל את השקעתו בתוך זמן סביר ממועד העברת הכספים על ידו, טרם הקצאת כספי המשקיע בין איגרות חוב של חברות מציעות. : (ב) רכז הצעה שמפעיל קרן להחזר חובות - :: (1) יחליט מהן מטרות השימוש בכספי הקרן להחזר חובות ואת אופן השימוש בה; :: (2) יחליט מהו היקף התשלום שכל משקיע יידרש להפריש לטובת הקרן להחזר חובות; :: (3) יורה על התנאים שבהתקיימם יהיה משקיע זכאי לקבלת החזר מהקרן להחזר חובות. @ 24ג. דיווחי רכז ההצעה בהצעת איגרות חוב באופן מבוזר (תיקון: תשע"ח) : בדוח השנתי המוגש לרשות ומפורסם באתר האינטרנט כאמור [[בתקנה 6]], יופיעו גם הפרטים האלה: : (1) המודל שקבע רכז ההצעה לשם פיזור הסיכון למשקיעים בין הצעות שונות; : (2) אופן הקצאת כספי המשקיעים בין ההצעות השונות לפי מודל הפיזור; : (3) ציון העובדה בדבר אי-גילוי זהות החברה המציעה למשקיעים בה, אלא במקרה שהחברה המציעה לא פרעה את תשלומי הקרן או הריבית הנובעים מאיגרות החוב שלה ואת התנאים שעליהם הורה רכז ההצעה לגילוי זהות החברה המציעה כאמור [[בתקנה 24ב(א)(4)]]; : (4) פרטים על אודות האמצעים שאותם נוקט רכז ההצעה לגביית תשלומי הקרן או הריבית של איגרות החוב שלא נפרעו במועד הנדרש על פי תנאיהן; : (5) אם רכז ההצעה מפעיל קרן להחזר חובות - פרטים בדבר אופן השימוש בקרן להחזר חובות וההיקף הכספי שהופרש על ידי משקיעים לקרן; : (6) ממוצע שיעורי חובות שלא נפרעו במועדם של איגרות חוב של חברות מציעות שבוצעו באמצעות רכז ההצעה, לתקופת עבר של 5 שנים או ממועד תחילת הפעילות של רכז ההצעה, לפי המוקדם ופירוט שיעורי החובות כאמור לפי שנה; : (7) פירוט על אודות התשואה האפקטיבית למשקיעים בתקופת הדוח לעומת התחזיות שפרסם רכז ההצעה. @ 24ד. פרסום באתר האינטרנט (תיקון: תשע"ח) : (א) באתר האינטרנט יפרסם רכז ההצעה גם פרטים אלה: :: (1) המידע המפורט כאמור [[בתקנה 24ח]]; :: (2) ציון העובדה בדבר אי-גילוי זהות החברה המציעה למשקיעים בה, אלא במקרה שהחברה המציעה לא פרעה במועדם את תשלומי הקרן או הריבית הנובעים מאיגרות החוב שלה; :: (3) התנאים שעליהם הורה רכז ההצעה כאמור [[בתקנה 24ב(א)(4)]]. @ 24ה. ניירות הערך המוצעים בהצעת איגרות חוב באופן מבוזר (תיקון: תשע"ח) : על אף האמור [[בתקנה 13]], בהצעת איגרות חוב באופן מבוזר, חברה מציעה תציע ניירות ערך שהם איגרות חוב בלבד. @ 24ו. תמורת ההצעה (תיקון: תשע"ח, [הודעות]) : (א) סכום התמורה המרבי בכמה הצעות של איגרות חוב באופן מבוזר כאמור [[בפרק זה]] ובהצעות לפי [[פרק ג']] של חברה מציעה, במהלך תקופה של 12 חודשים עוקבים, לא יעלה על שישה מיליון שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 6,975,005 ש"ח))) ובלבד שסכום התמורה המרבי בהצעות לפי [[פרק ג']] לא יעלה על הסכומים הנקובים [[בתקנה 14]]. : (ב) לעניין תקנה זו יחולו ההוראות הקבועות [[בתקנה 14(ד) ו-(ה)]]. @ 24ז. תמורה ממשקיע בודד (תיקון: תשע"ח, [הודעות]) : (א) בהשקעה בכמה הצעות איגרות חוב באופן מבוזר כאמור [[בפרק זה]] ובהצעות לפי [[פרק ג']], סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל לעניין [[סעיף 15ב(4א)(ג) לחוק]], לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 58,130 ש"ח))) בהצעה אחת או בכמה הצעות אחרות בכל תקופה של 12 חודשים עוקבים, ובלבד שסכום התמורה ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל בהצעות לפי [[פרק ג']] לא יעלה על הסכומים הנקובים [[בתקנה 15(א) ו-(ב)]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), בהשקעה בכמה הצעות איגרות חוב באופן מבוזר כאמור [[בפרק זה]] ובהצעות לפי [[פרק ג']], סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל, שהכנסתו השנתית עולה על 500,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 581,325 ש"ח))), לא יעלה על 10% מהכנסתו השנתית בהצעה אחת או בכמה הצעות אחרות בכל תקופה של 12 חודשים עוקבים, ובלבד שסכום התמורה ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל בהצעות לפי [[פרק ג']] לא יעלה על הסכומים הנקובים [[בתקנה 15(ב)]]. : (ג) על אף האמור בתקנת משנה (א), בהשקעה בכמה הצעות איגרות חוב באופן מבוזר כאמור [[בפרק זה]] ובהצעות לפי [[פרק ג']], סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל, שכספו הוקצה בין איגרות חוב של חברות מציעות כך שהיקף כל השקעה באיגרות חוב של חברה מציעה לא עולה על שיעור של אחוז אחד מסכום ההשקעה הכוללת של אותו משקיע, לא יעלה על 250,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 290,650 ש"ח))) בהצעה אחת או בכמה הצעות אחרות בכל תקופה של 12 חודשים עוקבים, ובלבד שסכום התמורה ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל בהצעות לפי [[פרק ג']] לא יעלה על הסכומים הנקובים [[בתקנה 15(א) ו-(ב)]]. : (ד) לעניין תקנה זו יחולו ההוראות הקבועות [[בתקנה 15(ג) ו-(ד)]]. @ 24ח. מסמכים ומידע שיצורפו (תיקון: תשע"ח) : להצעת איגרות חוב באופן מבוזר בהצעה של איגרות חוב באופן מבוזר יצרף רכז ההצעה את המסמכים האלה ואת המידע המפורט בתקנה זו בלבד: : (1) אפשרות ביטול ההזמנה והמנגנון לביטול כאמור [[בתקנה 24ב(א)(5)]]; : (2) מידע בדבר שיטות ההערכה לדירוג שעליהן החליט ושלפיהן הוא פועל, כאמור [[בתקנה 5(8)]]; : (3) מידע בדבר מודל פיזור הסיכון למשקיעים שקבע רכז ההצעה ואופן הקצאת כספי המשקיעים על ידי רכז ההצעה לפי מודל הפיזור האמור, כאמור [[בתקנה 24ב(א)(1) ו-(2)]]; : (4) ממוצע שיעורי החובות שלא נפרעו במועדם על ידי חברות מציעות באמצעות רכז ההצעה, לתקופת עבר של 5 שנים מלאות או מרגע תחילת הפעילות של רכז ההצעה, תוך אזהרה כי אין כל בטוחה שנתוני העבר יתקיימו בשנית; : (5) פירוט על אודות התשואה האפקטיבית באיגרות חוב של חברות מציעות באמצעות רכז ההצעה במהלך 12 החודשים האחרונים וכן היחס שלהן לעומת התחזיות שפרסם רכז ההצעה בעבר; : (6) מידע בדבר האמצעים שאותם נוקט רכז ההצעה כדי לגבות את תשלומי הקרן או הריבית הנובעים מאיגרות חוב שלא נפרעו כאמור [[בתקנה 24ב(א)(3)]], ובכלל זה פרטים בדבר מועד נקיטת האמצעים, סוג האמצעים שינקטו, נותני השירותים שבהם נעזר רכז ההצעה, התנאים שעליהם הורה רכז ההצעה כאמור [[בתקנה 24ב(א)(4)]] והמועד שבו יועברו פרטי המידע של החברות המציעות למשקיעים, כאמור [[בתקנה 24ב(א)(4)]]; : (7) מידע בדבר הקמתה או אי-הקמתה של קרן להחזר חובות ואם הוקמה קרן להחזר חובות כאמור, גם מידע בדבר מטרות השימוש בקרן להחזר חובות, אופן השימוש בה, ההיקף הכספי שכל משקיע נדרש להפריש לטובת הקרן, התנאים שבהתקיימם יהיה משקיע זכאי לקבלת החזר מקרן להחזר חובות והסיכונים הכרוכים בהשקעה גם בהתקיים קרן להחזר חובות; : (8) המידע והאזהרות המפורטות [[בתקנה 19(א)(13)(ב) עד (ד) ו-(ו)]]; : (9) פירוט בדבר הסיכונים הכרוכים ברכישת איגרות החוב של החברות המציעות, בין השאר עקב הסיכון לחדלות פירעון של החברות המציעות ואפשרות אובדן כספי ההשקעה כולה. @ 24ט. דיווחי רכז ההצעה למשקיעים (תיקון: תשע"ח) : לאחר השלמת ההצעה בהצעה של איגרות חוב באופן מבוזר רכז הצעה יעביר לכל משקיע שהשקיע באיגרות חוב באופן מבוזר, דיווח אחת לרבעון שיכלול את הפרטים האלה בלבד: : (1) היקף כל השקעה בחברה מציעה בתיק ההשקעות הכולל של המשקיע, בלא ציון פרטי החברה המציעה; : (2) פירוט פירעונות שביצעו החברות המציעות במהלך הרבעון של איגרות החוב שבהן מחזיק המשקיע המרכיבות את תיק ההשקעות הכולל; : (3) היקף הקרן והריבית שנותרו לתשלום ביחס לכל השקעה באיגרות חוב של החברות המציעות, ובמצטבר בתיק ההשקעות הכולל; : (4) סך כל תשלומי העמלות שגבה רכז ההצעה מהמשקיע במהלך התקופה; : (5) שיעורי החובות שלא נפרעו במועדם בתיק ההשקעות הכולל והיקפיהם; : (6) פירוט האמצעים שבוצעו לגביית תשלומי הקרן או הריבית הנובעים מאיגרות החוב שבתיק ההשקעות הכולל של המשקיע שלא נפרעו במועדם, תוך יידוע המשקיעים ככל שלא ננקטו אמצעים כאמור; : (7) היקפי ההחזרים למשקיע מקרן להחזר חובות, אם בוצעו. == פרק ה': הוראות כלליות (תיקון: תשע"ח) == @ 25. עדכון סכומים (תיקון: תשע"ח, תשפ"ה) : (א) הסכומים הקבועים [[בתקנות 2]], [[11]], [[14]], [[15]], [[24]], [[24ו]] [[ו-24ז]] ישתנו ב-1 בינואר בכל שנה (להלן – יום השינוי), לפי שיעור שינוי המדד החדש לעומת המדד היסודי; סכום שהשתנה כאמור, יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 5 שקלים חדשים. : (ב) יושב ראש הרשות יפרסם בהודעה ברשומות את הסכומים האמורים, כפי שהשתנו לפי תקנה זו. : (ג) בתקנה זאת - ::- "המדד החדש" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי; ::- "המדד היסודי" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר יום התחילה - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום התחילה, זאת אף אם טרם חלפה שנה מיום התחילה עד יום השינוי; ::- "יום התחילה" - יום תחילתו של תיקון לתקנות אלה לגבי סכומי האגרות שנקבעו באותו תיקון; ::- "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. @ 26. תחילה (תיקון: תשע"ח) : (א) תחילתן של תקנות אלה 6 חודשים מיום פרסומן. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), תחילתה של [[תקנה 11(א)(2)]] ביום י"א בטבת התשפ"א (26 בדצמבר 2020). @ 27. (תיקון: תשע"ח) : (((בוטלה).)) == תוספת == ==== ((([[תקנה 6(ב)(7)(א)]]))) ==== : {| ! colspan="2" | סיכום ההצעות !! colspan="2" | סיכום ההפקדות !! colspan="7" | סיכום התמורה |- ! rowspan="2" | סכום כולל שהוצע !! rowspan="2" | כמות ניירות ערך כוללת שהוצעה !! rowspan="2" | סכום כולל שהופקד בחשבונות הרכז !! rowspan="2" | רווח/הפסד נצבר בכל החשבונות !! rowspan="2" | סכום כולל שהועבר לחברות המציעות !! rowspan="2" | סכום כולל שנשאר בידי הרכז !! colspan="3" | סכום כולל שהוחזר למשקיעים !! rowspan="2" | כמות ניירות ערך כוללת שהוקצתה למחזיקים !! rowspan="2" | כמות ניירות ערך שהוחזרה בשל ביטול הצעה |- ! בשל ביטול הזמנה !! בשל ביטול הצעה !! בשל יתרה עודפת של גיוס |- &nbsp; || &nbsp; || &nbsp; || &nbsp; || &nbsp; || &nbsp; || &nbsp; || &nbsp; || &nbsp; || &nbsp; || &nbsp; || &nbsp; |} <פרסום> כ"א בסיוון התשע"ז (15 ביוני 2017) <חתימות> משה כחלון, שר האוצר hxn6s5xt62og7vi6a99essopl57o8ne 0 336496 2936877 2928177 2025-06-08T15:00:10Z OpenLawBot 8112 [2936876] תיקון תשפ"ה 2936877 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות ניירות ערך (הצעת ניירות ערך באמצעות רכז הצעה), התשע״ז–2017}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשע״ז, 1238|תקנות ניירות ערך (הצעת ניירות ערך באמצעות רכז הצעה)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7828.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 1752|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7981.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 1614|הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9112.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 2311|הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10739.pdf}}, {{ח:תיבה|2312|הוראת שעה [תשפ״ג] (ביטול)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10739.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 1818|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11879.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשע״ט, 1808|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8148.pdf}}, {{ח:תיבה|1882|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8152.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 364|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8317.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 1542|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9093.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 1791|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9936.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 848|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10500.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 1073|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11024.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 895|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11690.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 15ב|סעיפים 15ב(4א)}}, {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 15ו|15ו}}, {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 35מ|35מ}}, {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 35מד|35מד}}, {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 55א|55א}} {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 56|ו־56(א)}} {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|לחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968}} (להלן – החוק), לפי הצעת הרשות ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||תוכן עניינים}} <div class="law-toc"> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: הגדרות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: רכז ההצעה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן א׳: רישום במרשם הרכזים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ב סימן ב|סימן ב׳: חובות רכז ההצעה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳: תנאים להצעת ניירות הערך}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳: תנאים להצעת איגרות חוב באופן מבוזר}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳: הוראות כלליות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת|תוספת}}</div> </div> {{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: הגדרות}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”איגרת חוב“ – מסמך שהנפיקה חברה, אגודה שיתופית או כל תאגיד אחר המעיד על קיומה של התחייבות כספית שחב המנפיק, ומגדיר את תנאיה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אתר האינטרנט“ – אתר האינטרנט שבאמצעותו פועל רכז ההצעה, לרבות לצורך פרסום ההצעות וקבלת הזמנות מציבור המשקיעים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דוח בדיקה“ – כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} אם החברה המציעה עוסקת במחקר ופיתוח, דוח של רשות החדשנות המפרט את ממצאי הבדיקות שערכה בנוגע לחברה המציעה ולפיהן – {{ח:תתתת|(א)}} לא נמצא שהתכנית העסקית של החברה המציעה היא בלתי סבירה; {{ח:תתתת|(ב)}} לא נמצא שאין היתכנות טכנולוגית לפעילות המחקר ופיתוח המוצעת; {{ח:תתתת|(ג)}} החברה הציגה צוות המורכב מעובדי החברה המציעה אשר יעסוק בפעילות המחקר ופיתוח; {{ח:תתתת|(ד)}} החברה המציעה הצהירה שהיא המחזיקה הבלעדית בבעלות על הידע המפותח בה או בזכויות הנובעות ממנו, לרבות בזכויות הקניין הרוחני; {{ח:תתתת|(ה)}} בדוח הבדיקה יצוין כי אין בו כדי להעיד על הצלחת החברה המציעה או על פעילותה או כדי להעיד על יכולות הצוות שהוצג על ידי החברה המציעה, להשלים בהצלחה את הפעילות שהחברה המציעה מתכננת לבצע; {{ח:תתת|(2)}} דוח של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים או מי מטעמה, המאשר כי ביחס להצעה המבוצעת באמצעות רכז ההצעה – {{ח:תתתת|(א)}} התכנית העסקית של החברה המציעה הוכנה לפי המדדים שקבעה הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים ולא נמצא שהתכנית העסקית היא בלתי סבירה; {{ח:תתתת|(ב)}} לא נמצא שאין בידי הצוות הניהולי והמקצועי של החברה המציעה היכולות הדרושות כדי שהחברה תעמוד ביעדיה; {{ח:תתתת|(ג)}} לא נמצאו סממנים המעידים על אי־יכולתה של החברה המציעה להחזיר את חובותיה במועד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דירוג“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי|בחוק הדירוג}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הכנסה שנתית“ – לפי אישור רואה חשבון המאשר כי גובה הכנסתו של משקיע בודד שאינו משקיע מוביל, עונה על האמור {{ח:פנימי|סעיף 15|בתקנה 15(ב)}} או {{ח:פנימי|סעיף 24ז|בתקנה 24ז(ב)}}, לפי העניין; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים“ – הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים שהוקמה במשרד הכלכלה והתעשייה לפי {{ח:חיצוני|http://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2007/Pages/des2190.aspx|החלטת ממשלה מספר 2190 מיום כ״ח באב התשס״ז (12 באוגוסט 2007)}} וכמשמעותה {{ח:חיצוני|http://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2011/Pages/des3409.aspx|בהחלטת ממשלה מספר 3409 מיום א׳ בתמוז התשע״א (3 ביולי 2011)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הצעה“ – הצעת ניירות ערך לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 15ב|סעיף 15ב(4א) לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הצעת איגרות חוב באופן מבוזר“ – הצעת איגרות חוב לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”זיקה“ – אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} שליטה בחברה המציעה; {{ח:תתת|(2)}} קבלת טובת הנאה, במישרין או בעקיפין, מחברה מציעה, בעל השליטה בה או תאגיד בשליטתו ובכלל זה העסקה בתפקיד של נושא משרה בתמורה או העסקה בחברה המציעה או בתאגיד בשליטת בעל השליטה בה בתמורה, או מתן שירותים בתמורה לתאגידים כאמור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה מציעה“ – חברה פרטית כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}}, אגודה שיתופית או כל תאגיד אחר שלא הציעו ניירות ערך לפי תשקיף בישראל או בכל מדינה אחרת; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברת מחקר ופיתוח“ – חברה שעיקר עיסוקה במחקר או פיתוח; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק הדירוג“ – {{ח:חיצוני|חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי|חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע״ד–2014}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק החדשנות“ – {{ח:חיצוני|חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה|חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, התשמ״ד–1984}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מבקשת“ – חברה המבקשת להירשם במרשם הרכזים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מחקר“ ו”פיתוח“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה|בחוק החדשנות}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מרשם הרכזים“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 35לט|בסעיף 35לט לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מרשם ניירות ערך“ – מרשם בעלי מניות כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 127|בסעיף 127 לחוק החברות}}, או מרשם איגרות חוב שתנהל חברה מציעה ויירשמו בו הפרטים האמורים {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 130|בסעיפים 130}} {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 131|ו־131 לחוק האמור}}, בשינויים המחויבים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”משקיע בודד“ – יחיד, ויראו יחיד ובני משפחתו הגרים עמו או שפרנסת האחד על האחר, כיחיד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”משקיע מוביל“ – משקיע שמתקיימים בו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} אין לו זיקה או כל קשר עסקי או מקצועי אחר עם חברה מציעה, בעל השליטה בה, בעל ענין בה, נושאי משרה בכירה בה או תאגיד בשליטת בעל השליטה בה, בשנתיים שקדמו למועד ההצעה ובמועד ההצעה, למעט כהונה בתפקיד דירקטור בחברה המציעה, בלא תמורה; {{ח:תתת|(2)}} הוא אחד מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} מנוי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#תוספת 1 פרט 1|בפרטים (1) עד (4)}}, {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#תוספת 1 פרט 9|(9)}} {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#תוספת 1 פרט 11|או (11) לתוספת הראשונה לחוק}}; {{ח:תתתת|(ב)}} קרן טכנולוגיה עילית כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק השקעות משותפות בנאמנות|בחוק להשקעות משותפות}}; {{ח:תתתת|(ג)}} אדם המתמחה בביצוע השקעות בחברות מחקר ופיתוח או בעסקים קטנים ובינוניים, לפי העניין, שבחמש השנים שקדמו למועד ההצעה ביצע חמש השקעות קודמות בחברות פרטיות כאמור לפחות, בהיקף כולל שלא יפחת משני מיליון שקלים חדשים; לעניין זה, ”עסקים קטנים ובינוניים“ – עסק שמעסיק לא יותר מ־100 עובדים או שמחזור העסקאות השנתי שלו אינו עולה על 100 מיליון שקלים חדשים; {{ח:תתת|(3)}} סכום התמורה שהתקבלה ממנו במסגרת ההצעה לא יפחת משיעור של 10% מסך כל התמורה שהתקבלה מכלל המשקיעים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”סכום הגיוס“ – סכום הגיוס המזערי שמבקשת החברה המציעה להשיג באמצעות ההצעה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קרוב“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קרן להחזר חובות“ – קרן לכיסוי חלקי או מלא של הוצאות רכז ההצעה בעד נקיטת אמצעי גבייה מחברות מציעות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24ב|בתקנה 24ב(א)(3)}}, ולפיצוי חלקי או מלא של משקיעים בשל אי־החזר השקעתם; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רבעון“ – תקופה של שלושה חודשים המסתיימת ביום האחרון של החודש השלישי (הרבעון הראשון), השישי (הרבעון השני), התשיעי (הרבעון השלישי) והשנים עשר (הרבעון הרביעי) של שנה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רכז הצעה“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 15ב|בסעיף 15ב(4א)(א) לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רשות החדשנות“ – הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית אשר הוקמה מכוח {{ח:חיצוני|חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה|חוק החדשנות}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תאגיד נשלט“ – תאגיד שבו שולטת החברה המציעה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקופת ההגשה“ – התקופה הנקובה בהצעה ושתתחיל לא לפני תום חמישה ימי עסקים מיום פרסום ההצעה, תימשך למשך חמישה ימי עסקים לפחות ותסתיים לא יאוחר מ־90 ימים מיום פרסומה. {{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: רכז ההצעה}} {{ח:קטע3|פרק ב סימן א|סימן א׳: רישום במרשם הרכזים}} {{ח:סעיף|2|רישום במרשם הרכזים|תיקון: [הודעות]}} {{ח:ת}} יושב ראש הרשות או עובד הרשות שהוא הסמיכו לכך בכתב ירשום את המבקשת במרשם הרכזים, אם ראה שהתקיימו בה כל אלה: {{ח:תת|(1)}} המבקשת היא חברה לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות|חוק החברות}}; {{ח:תת|(2)}} למבקשת מיומנות טכנית ואמצעים מתאימים לצורך פעילות בתור רכז הצעה, ובכלל זה אתר אינטרנט המתאים לפעילות זו, כפי שהוצגו באמצעות חוות דעת חיצונית או בדרך אחרת כפי שתורה לה הרשות; {{ח:תת|(3)}} נושאי המשרה במבקשת עומדים {{ח:פנימי|סעיף 3|בתקנה 3}}; {{ח:תת|(4)}} המבקשת ביטחה את אחריותה כלפי המשקיעים; היקף הביטוח ותנאיו יהיו ברמה מספקת לדעת דירקטוריון המבקשת, להבטחת מלוא אחריותה האמורה, בהתחשב בהיקף פעילותה; {{ח:תת|(5)}} המבקשת הפקידה סכום שלא יפחת מ־100,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 116,260 ש״ח)}} באיגרות חוב הנסחרות בבורסה שמנפיקה הממשלה ושאינן ניתנות להמרה לניירות ערך המקנים זכות השתתפות או חברות בתאגיד, או באיגרות חוב הנסחרות בבורסה המדורגות בדרגת השקעה גבוהה (להלן – הפיקדון); {{ח:תת|(6)}} הפיקדון הופקד למשמרת אצל בנק או אצל חבר בורסה על שם עורך דין או רואה חשבון שישמש נאמן לפיקדון (להלן – הנאמן); הנאמן ינהל את הפיקדון על פי הוראות תקנה זו, לטובת תובעים שהמבקשת חבה להם על פי פסק דין או פסק בורר בשל אחריותה לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|החוק}} ותקנות אלה (להלן – חשבון הנאמנות); חשבון הנאמנות לא יהיה ניתן לשעבוד, למשיכה או לעיקול אלא בהוראת הנאמן ובהתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(א)}} המבקשת נמחקה ממרשם הרכזים ועברו שלוש שנים מההצעה האחרונה שבוצעה באמצעות המבקשת ולא הוגשה נגדה תובענה בשל אחריותה לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|החוק}}; {{ח:תתת|(ב)}} המבקשת נמצאת בהליכי חדלות פירעון וסכום הפיקדון דרוש לשם ביצוע פסק דין או פסק בורר שאישר בית המשפט בתובענה כאמור בפסקת משנה (א); בפסקת משנה זו, ”הליכי חדלות פירעון“ – הליכי פירוק או כינוס נכסים לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות#חלק 8א|פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983}}, או הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 350|סעיף 350 לחוק החברות}}; {{ח:תת|(7)}} היא שילמה לרשות אגרה בסכום של 50,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 58,130 ש״ח)}} לצורך רישומה במרשם הרכזים. {{ח:סעיף|3|נושאי משרה ברכז ההצעה}} {{ח:תת|(א)}} בדירקטוריון של רכז ההצעה יכהנו שלושה דירקטורים לפחות; שליש מן הדירקטורים לפחות יהיו דירקטורים עצמאיים; לעניין זה, ”דירקטור עצמאי“ – מי שעומד בתנאים הקבועים לדירקטור חיצוני {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 240|בסעיף 240(ב) לחוק החברות}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ב)}} לא יכהן אדם כנושא משרה ברכז ההצעה – {{ח:תתת|(1)}} מי שהורשע בעבירה מן המנויות {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 226|בסעיף 226(א) לחוק החברות}} ולא חלפו חמש שנים מיום מתן פסק הדין שבו הורשע; {{ח:תתת|(2)}} מי שהוכרז פושט רגל כל עוד לא הופטר. {{ח:סעיף|4|מחיקה ממרשם הרכזים}} {{ח:תת|(א)}} רכז הצעה המבקש להימחק ממרשם הרכזים, יגיש בקשה בכתב לרשות. {{ח:תת|(ב)}} הרשות לא תמחק את רכז ההצעה ממרשם הרכזים, בטרם יתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} רכז ההצעה העביר את כל פעילותו לרכז הצעה אחר; {{ח:תתת|(2)}} אין לרכז ההצעה חובות לגבי ההצעות שנעשו באמצעותו. {{ח:קטע3|פרק ב סימן ב|סימן ב׳: חובות רכז ההצעה}} {{ח:סעיף|5|חובות רכז ההצעה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} רכז ההצעה – {{ח:תת|(1)}} ינקוט אמצעים סבירים כדי לבדוק כי ההצעה ותנאיה מקיימים את כל התנאים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 15ב|בסעיף 15ב(4א) לחוק}} ובתקנות אלה; לעניין זה, רכז הצעה רשאי להסתמך על מצגי החברה המציעה, אלא אם כן יש לו יסוד סביר שלא להאמין בנכונותם; {{ח:תת|(2)}} יחליט על נהלים וינקוט אמצעים סבירים במטרה למנוע ככל האפשר תרמיות בהצעות המבוצעות באמצעותו; לעניין ”אמצעים סבירים“, רכז הצעה רשאי להסתמך על מצגי החברה המציעה, אלא אם כן יש לו יסוד סביר שלא להאמין בנכונותם; {{ח:תת|(3)}} יוודא כי הנענים להצעה אישרו כי קראו את המידע והאזהרות האמורים {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ב)(2)}}, וכן אישרו כי הסיכונים שהוצגו מובנים להם, בטרם יתאפשר להם להשקיע באמצעות רכז ההצעה; {{ח:תת|(4)}} ינקוט אמצעים סבירים כדי לוודא שהמשקיעים הנענים להצעה עומדים בתנאים הקבועים {{ח:פנימי|סעיף 15|בתקנה 15}}; לעניין זה, רכז הצעה רשאי להסתמך על הצהרות המשקיעים, אלא אם כן יש לו יסוד סביר שלא להאמין בנכונותן; {{ח:תת|(5)}} ישמור מידע הכולל פרטים מזהים של המשקיעים במקום ובאופן שהמידע לא יגיע לידיו או לידיעתו של אדם שלא הוסמך לקבלו; {{ח:תת|(6)}} יאפשר לחברה המציעה להעביר דיווחים למחזיקי ניירות הערך באמצעות אתר האינטרנט שלו; {{ח:תת|(7)}} בסיום תקופת ההגשה ועם קבלת סכום הגיוס שצוין בהצעה, יוודא שהמשקיעים שנענו להצעה, נרשמו במרשם ניירות הערך; {{ח:תת|(8)}} אם רכז ההצעה מספק דירוג לניירות הערך המוצעים, הוא – {{ח:תתת|(א)}} יחליט על שיטת הערכה לשם קביעת הדירוגים; שיטת ההערכה יכול שתתבסס על מאפיינים כמותיים או איכותיים או על שילוב שלהם; {{ח:תתת|(ב)}} ייתן גילוי באתר האינטרנט לגבי שיטת הערכה שבה נעשה שימוש; {{ח:תתת|(ג)}} יחליט על הדירוג בהתבסס על כל המידע שקיבל ועל כל מידע אחר שבידיו הנוגע לקביעת הדירוג ובהתאם לשיטת ההערכה שקבע; {{ח:תתת|(ד)}} יפעל לפי שיטת הערכה באופן שיטתי ועקבי, לגבי כלל הדירוגים בעלי מאפיינים דומים. {{ח:סעיף|6|דיווחים}} {{ח:תת|(א)}} רכז הצעה יגיש לרשות דוח שנתי בכל שנה בתוך שלושה חודשים מתום שנת הכספים, ויפרסמו באתר האינטרנט במשך ארבע שנים לפחות מיום פרסומו. {{ח:תת|(ב)}} בדוח השנתי יופיעו הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} הסיכונים הכרוכים בהיענות להשקעה באמצעות הרכז והמידע והאזהרות המפורסמים למשקיע כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ב)(2)}}; {{ח:תתת|(2)}} הנהלים והאמצעים שנוקט רכז ההצעה כדי לבדוק כי ההצעה ותנאיה מקיימים את כל התנאים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 15ב|בסעיף 15ב(4א) לחוק}} ובתקנות אלה; {{ח:תתת|(3)}} הנהלים והאמצעים שנוקט רכז ההצעה למניעת תרמיות ככל האפשר בהצעות המבוצעות באמצעותו; {{ח:תתת|(4)}} פירוט בדבר זהות נושאי המשרה ברכז ההצעה, מבנה הדירקטוריון וועדותיו אם ישנן; {{ח:תתת|(5)}} אמות מידה לבחירת ההצעות המפורסמות באתר האינטרנט; {{ח:תתת|(6)}} אופן יישום שיטות ההערכה לדירוג ניירות הערך המוצעים אם רכז ההצעה מספק דירוג; {{ח:תתת|(7)}} פירוט טבלאי של ההצעות שפורסמו באמצעות רכז ההצעה במהלך תקופת הדוח לרבות – {{ח:תתתת|(א)}} פרטים בדבר הגיוסים שבוצעו באמצעות רכז ההצעה בתקופת הדוח, לרבות תחומי עיסוק של החברות המציעות, סוג ניירות הערך שהוצע במסגרת הגיוסים ואופן פילוחם, סך כל הכספים שגויסו ואופן פילוחם בין סוגי ניירות הערך שהוצעו וכן פירוט ביחס לסך כל ההצעות, ההפקדות והתמורה שהתקבלה לפי {{ח:פנימי|תוספת|הטבלה שבתוספת}}; {{ח:תתתת|(ב)}} ציון מספר ההצעות שבהן לא גויסו סכומי הכסף המבוקשים, לרבות מספר ההצעות שבוטלו ומספר ההזמנות וההצעות שנמשכו חזרה; {{ח:תתתת|(ג)}} ציון מספר המשקיעים שהשתתפו בכל הצעה; {{ח:תתתת|(ד)}} ציון מספר ההצעות שבהן ניתן דוח בדיקה וסוג הדוח שניתן בהן ומספר ההצעות שבהן השתתף משקיע מוביל בתקופת הדוח; {{ח:תתתת|(ה)}} אישור רואה חשבון לכל הפרטים שצוינו לפי פרט משנה (א); {{ח:תתת|(8)}} כל עניין בפעילות רכז הצעה העשוי להיות מהותי למשקיע השוקל השקעה באמצעותו. {{ח:תת|(ג)}} יושב ראש הרשות, או עובד הרשות שהוא הסמיכו לכך בכתב, רשאי לדרוש מרכז ההצעה בכל עת – {{ח:תתת|(1)}} להגיש דוח על אירוע או עניין ברכז ההצעה, אם לדעתו מידע לגביו עשוי להיות בעל השפעה מהותית על פעילות רכז ההצעה; {{ח:תתת|(2)}} להגיש דוח המתקן דוח או הודעה שהוגשו לפי תקנות אלה, בתוך פרק זמן שיורה בדרישה, אם נוכח לדעת כי דוח או הודעה שהוגשו אינם כנדרש לפי תקנות אלה, או כי הפרטים שנמסרו מכוח תקנות אלה מחייבים זאת. {{ח:סעיף|7|אתר האינטרנט}} {{ח:תת|(א)}} באתר האינטרנט יוצג כלל המידע שנדרש רכז ההצעה להביא לידיעת הציבור לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|החוק}} ותקנות אלה. {{ח:תת|(ב)}} נוסף על האמור בתקנת משנה (א), יפרסם רכז ההצעה באתר האינטרנט שלו – {{ח:תתת|(1)}} פרטי ההצעה, לרבות תקופת ההגשה, מספר ניירות הערך המוצעים ושיעורם, תוצאות ההצעה ומועדי העברת הכספים מהמשקיעים וניירות הערך מהחברה המציעה ואופן העברתם; {{ח:תתת|(2)}} המידע והאזהרות המפורטות {{ח:פנימי|סעיף 19|בתקנות 19(א)(13)}}, תוכן הנהלים לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|תקנה 5(2)}} וכן אזהרה ברורה ומפורשת על כך שהוא אינו בודק את נאותות ההצעה ויפרט אילו בדיקות עשה בנוגע לחברה המציעה, בעלי שליטה ונושאי המשרה בה; {{ח:תתת|(3)}} מידע בדבר שיטות ההערכה שעליהן החליט ושלפיהן הוא פועל אם הוא מספק דירוג, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 5|בתקנה 5(8)}}; {{ח:תתת|(4)}} מידע בדבר נהלים לשמירת מסמכים, תיעוד, אבטחת מידע והבטחת המשכיות פעילות רכז ההצעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בתקנה 9}}; {{ח:תתת|(5)}} תיאור כללי של אופן קביעת התשלום שגובה רכז ההצעה בעד פעילותו; {{ח:תתת|(6)}} תיאור מבנה האחזקות, בעלי השליטה ונושאי המשרה ברכז ההצעה; {{ח:תתת|(7)}} מידע בדבר אמצעי התקשרות עם רכז ההצעה, לרבות כתובת עדכנית, מספרי טלפון, מספרי פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני; {{ח:תתת|(8)}} אזהרות בדבר תרמיות בהצעות שגילה; {{ח:תתת|(9)}} כל עניין בפעילות רכז הצעה העשוי להיות מהותי למשקיע השוקל השקעה באמצעותו. {{ח:תת|(ג)}} רכז ההצעה ידאג להבטחת פעילות רציפה והמשכיות של אתר האינטרנט, לרבות באמצעות גורמים חיצוניים המתפעלים את המערכת הטכנולוגית או חלק ממנה, ממשקים של המערכת הטכנולוגית עם גורמים חיצוניים לרכז ההצעה וניהול מערך שמירת נתונים, גיבוי, אבטחת מידע ומנגנוני בקרה. {{ח:סעיף|8|שמירת מסמכים ותיעוד}} {{ח:ת}} רכז ההצעה ישמור את כל המסמכים בקשר עם הצעות שנעשו באמצעותו למשך שבע שנים ממועד ההצעה. {{ח:סעיף|9|נהלים}} {{ח:ת}} רכז ההצעה יחליט ויקיים נהלים בנושאים האלה: {{ח:תת|(1)}} שמירת מסמכים ואבטחת מידע, ובכלל זה אופן שמירת המידע והמסמכים, לרבות מידע ומסמכים שנשמרו במערכות מחשב או בציוד תקשורת, הן לגבי מסמך בעותק קשיח, והן לגבי מסמך מכל סוג אחר, בשים לב לחובת הסודיות כלפי לקוחותיו ולאפשרות גיבוי המידע, אחזור המידע בשלמותו ואיתור המסמך אם יש צורך; {{ח:תת|(2)}} קיום מערכות, משאבים ונהלים מתאימים להבטחת המשכיות פעילות רכז ההצעה. {{ח:סעיף|10|איסור בדבר ניגוד עניינים}} {{ח:תת|(א)}} רכז ההצעה יהיה עצמאי בביצוע פעולותיו לפי תקנות אלה, יפעל לפי שיקולים מקצועיים בלבד ולא יפעל במצב של ניגוד עניינים. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מכלליות האמור בתקנת משנה (א), רכז ההצעה – {{ח:תתת|(1)}} לא יספק, במישרין או בעקיפין, ייעוץ או המלצות למשקיעים בנוגע להצעות שפורסמו באתר האינטרנט, למעט דירוג, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 5|בתקנה 5(8)}}; {{ח:תתת|(2)}} תנאי השכר של עובדי רכז ההצעה ונושאי משרה בו לא יהיו מותנים בהכנסות מהצעות מסוימות; {{ח:תתת|(3)}} עובדי רכז ההצעה ונושאי משרה בו לא יקבלו, במישרין או בעקיפין, ניירות ערך בחברה המציעה. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב)(1), רכז ההצעה רשאי לייעץ לחברה המציעה בכל הקשור לתוכן ומבנה ההצעה, כולל סיוע בהכנת מסמכי ההצעה. {{ח:תת|(ד)}} רכז ההצעה רשאי לרכוש ניירות ערך בחברה המציעה מהסוג המוצע על ידה לציבור וכן לקבל ניירות ערך כאמור בתמורה לשירותיו בקשר עם ההצעה שנעשית באמצעותו, ובלבד שניתן גילוי על כך במסמכי ההצעה. {{ח:סעיף|11|אגרה|תיקון: תשע״ח, תשפ״א, תשפ״ג, תשפ״ג־2, [הודעות], תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} רכז ההצעה ישלם לרשות אגרה ב־1 באוגוסט של כל שנה כמפורט להלן: {{ח:תתת|(1)}} אגרה שנתית בסכום של 45,335 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2025)}} בעד כל שנת כספים; {{ח:תתת|(2)}} אגרה בעד כל גיוס שבוצע באמצעותו במהלך שנת הכספים הקודמת, בשיעור של 0.03% (שלוש מאיות האחוז) מסכום כל גיוס כאמור. {{ח:תת|(ב)}} בעד שנת כספים שבה חלה תקופת הפסקת פעילות שלו, ישלם רכז ההצעה חלק יחסי מהאגרה השנתית הקבועה לפי תקנת משנה (א)(1), השווה לסכום האגרה השנתית כשהוא מחולק ב־365 ימים ומוכפל במספר הימים שרכז ההצעה פעל בפועל. {{ח:תת|(ג)}} רכז ההצעה יהיה פטור מתשלום האגרה השנתית המפורטת בתקנת משנה (א)(1) בשנה שבה חל מועד הרישום שלו במרשם הרכזים. {{ח:תת|(ד)}} על אגרה כאמור בתקנת משנה (א) שלא שולמה במועד, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|תקנות ניירות ערך (אגרה שנתית)#סעיף 2|תקנה 2(ט) ו־(י) לתקנות ניירות ערך (אגרה שנתית), התשמ״ט–1989}}, ועל אגרה ששולמה בסכום העולה על סכומה לאותה שנה, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|תקנות ניירות ערך (אגרה שנתית)#סעיף 2|תקנה 2(יא) לאותן תקנות}}. {{ח:תת|(ה)}} בתקנה זו, ”מועד רישום“ – המועד שבו נרשם רכז ההצעה במרשם הרכזים לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2}}. {{ח:תת|(ו)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ז)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ח)}} {{ח:הערה|(הוראת שעה בשנת הכספים 2025):}} על אף האמור בתקנת משנה (א)(1), סכום האגרה השנתית יהיה בשיעור של 85% מן הסכום הקבוע בה, כפי שהשתנה לפי {{ח:פנימי|סעיף 25|תקנה 25}} ביום השינוי בכל שנה, מעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 5 שקלים חדשים. {{ח:סעיף|12|גבייה}} {{ח:ת}} על גביית אגרות, הפרשי הצמדה וקנס לפי תקנות אלה תחול {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גבייה)|פקודת המסים (גבייה)}} כאילו היו מס כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גבייה)|בפקודה האמורה}}. {{ח:קטע2|פרק ג|פרק ג׳: תנאים להצעת ניירות הערך}} {{ח:סעיף|13|ניירות הערך המוצעים}} {{ח:ת}} החברה המציעה תציע ניירות ערך שהם מניות או איגרות חוב בלבד. {{ח:סעיף|14|תמורת ההצעה|תיקון: [הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} סכום התמורה המרבי בהצעה אחת או בכמה הצעות של החברה המציעה במהלך תקופה של 12 חודשים עוקבים, לא יעלה על ארבעה מיליון שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 4,650,575 ש״ח)}}. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), קיבלה החברה המציעה דוח בדיקה אחד לפחות בעד ההצעה המבוצעת באמצעות רכז הצעה, במהלך השנה הקודמת למועד ההצעה, ייווסף לסכום התמורה המרבי האמור בתקנת משנה (א) סכום של מיליון שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 1,162,645 ש״ח)}}. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), השתתף משקיע מוביל אחד לפחות בהצעה כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 16|בתקנה 16}}, ייווסף לסכום התמורה המרבי האמור בתקנת משנה (א) סכום של מיליון שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 1,162,645 ש״ח)}}. {{ח:תת|(ד)}} תקנות משנה (א) עד (ג) יחולו על החברה המציעה וכל תאגיד נשלט, אלא אם כן עסק התאגיד הנשלט בתחום פעילות השונה מהותית מזה של החברה המציעה. {{ח:תת|(ה)}} בחישוב סכום התמורה המרבי כאמור בתקנות משנה (א) עד (ג), יובאו בחשבון סכומי איגרות חוב שהוצעו בהצעה לפי תקנות אלה וטרם נפרעו. {{ח:סעיף|15|תמורה ממשקיע בודד|תיקון: תשע״ח, [הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל לעניין {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 15ב|סעיף 15ב(4א)(ג) לחוק}}, הוא 10,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 11,625 ש״ח)}} בהשקעה בודדת, ובלבד שבכל תקופה של 12 חודשים עוקבים, לא יעלה סכום התמורה האמורה מאותו משקיע בכמה הצעות על 20,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 23,250 ש״ח)}}. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א) – {{ח:תתת|(1)}} סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל, שהכנסתו השנתית עולה על 350,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 406,925 ש״ח)}} ואינה עולה על 750,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 871,990 ש״ח)}}, לא יעלה על 30,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 34,875 ש״ח)}} בהצעה אחת או בכמה הצעות אחרות בכל תקופה של 12 חודשים עוקבים; {{ח:תתת|(2)}} סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל, שהכנסתו השנתית עולה על 750,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 871,990 ש״ח)}} ואינה עולה על 1,200,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 1,395,175 ש״ח)}}, לא יעלה על 5% מהכנסתו השנתית או על 100,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 116,260 ש״ח)}}, לפי הנמוך מביניהם, בהצעה אחת או בכמה הצעות אחרות בכל תקופה של 12 חודשים עוקבים. {{ח:תת|(ג)}} בחישוב סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד כאמור בתקנות משנה (א) עד (ב), יובאו בחשבון סכומי איגרות חוב שהוצעו בהצעה לפי תקנות אלה וטרם נפרעו. {{ח:תת|(ד)}} תקנה זו לא תחול על משקיע מהסוג שנקבע {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#תוספת 1|בתוספת הראשונה לחוק}}, ובלבד שלפני כל מועד ביצוע רכישה על ידו, נתן את הסכמתו בכתב לכך שמתקיימים בו התנאים המנויים {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#תוספת 1|בתוספת הראשונה לחוק}} וכי הוא מודע למשמעות היותו בגדר משקיע הכלול {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#תוספת 1|בתוספת האמורה}} ומסכים לכך. {{ח:תת|(ה)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|16|השקעה של משקיע מוביל}} {{ח:ת}} ההצעה למשקיע המוביל ורכישת ניירות הערך על ידו יהיו בתנאים שווים להצעה הנעשית לכלל המשקיעים ולרכישה על ידם; ואולם רשאי המשקיע המוביל לקבל מהחברה המציעה או מבעלי מניותיה זכויות עודפות במחיר המניות או בריבית באיגרת החוב, בשיעור שאינו שונה באופן מהותי מהתמורה המוצעת לכלל המשקיעים, ובלבד שזכויות אלה יפורטו בפרטי ההצעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 19|תקנה 19}}. {{ח:סעיף|17|דרכי ההצעה}} {{ח:תת|(א)}} הצעה תיעשה לאחר קבלת אישורו של רכז ההצעה כי מתקיימים כל תנאי ההצעה לפי תקנות אלה. {{ח:תת|(ב)}} רכז ההצעה יפרסם באתר האינטרנט את ההצעה, מסמכים ומידע כאמור {{ח:פנימי|סעיף 19|בתקנה 19}}. {{ח:תת|(ג)}} רכז ההצעה לא יקבל הזמנות לפני תקופת ההגשה או לאחר סיומה. {{ח:תת|(ד)}} למזמין ניירות הערך תינתן אפשרות לבטל את הזמנתו ולחברה המציעה תינתן אפשרות לבטל את הצעתה עד תום תקופת ההגשה; ביטלו המזמין או החברה המציעה את ההזמנה או ההצעה, לפי העניין, יחזיר רכז ההצעה למזמין, בתוך שבעה ימים מיום הביטול, כל סכום ששילם בעד ההצעה. {{ח:תת|(ה)}} כספי המזמינים בעד ההצעה יופקדו בחשבון נאמנות נפרד על שמו של רכז ההצעה בתאגיד בנקאי, ורכז ההצעה ישקיעם באופן שיאפשר שמירת הקרן ועשיית פירות באחד מאפיקי ההשקעה האמורים בתקנת משנה (ו), עד העברתם לחברה המציעה או החזרתם למזמינים לפי העניין; בכספים שיוחזרו למזמינים לפי תקנות אלה, ייכללו הקרן והפירות שהצטברו בחשבון הנאמנות, כאמור בתקנת משנה זו, עד מועד החזרתם בפועל; רכז הצעה לא יעשה שימוש בכספי המזמינים להצעות אחרות או לעצמו. {{ח:תת|(ו)}} בלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (ה), רכז ההצעה ישקיע את כספי המזמינים באחד מאלה בלבד: {{ח:תתת|(1)}} איגרות חוב שהנפיקה המדינה שמועד פירעונן בתוך שנה; {{ח:תתת|(2)}} פיקדונות בנקאיים הנקובים במטבע חוץ או הצמודים למטבע חוץ; {{ח:תתת|(3)}} פיקדונות בנקאיים בשקלים חדשים צמודי מדד ונושאי ריבית או נושאי ריבית בלבד; {{ח:תתת|(4)}} קרן כספית כהגדרתה {{ח:חיצוני|תקנות השקעות משותפות בנאמנות (נכסים שמותר לקנות ולהחזיק בקרן ושיעוריהם המרביים)|בתקנות השקעות משותפות בנאמנות (נכסים שמותר לקנות ולהחזיק בקרן ושיעוריהם המרביים), התשנ״ה–1994}}. {{ח:סעיף|18|תנאי ההצעה}} {{ח:ת}} ההצעה תיעשה בהליך תקין והוגן. {{ח:סעיף|19|מסמכים ומידע שיצורפו להצעה}} {{ח:תת|(א)}} להצעה לפי תקנות אלה, יצורפו המסמכים האלה וייכלל בה מידע זה: {{ח:תתת|(1)}} כמות ומחיר ניירות הערך המוצעים או השיטה לקביעת מחירם; {{ח:תתת|(2)}} תום תקופת ההגשה; {{ח:תתת|(3)}} סכום הגיוס; {{ח:תתת|(4)}} ייעוד התמורה, ובכלל זה תכניות ההשקעה ושאר היעדים שלהשגתם נועדה תמורת ניירות הערך המוצעים, הסכומים הנדרשים להשגתו של כל אחד מן היעדים ולוח הזמנים הדרוש להשגתו של כל אחד מן היעדים; הסכומים יהיו לפי רמת המחירים בתאריך ההצעה; {{ח:תתת|(5)}} דרכי התקשרות עם החברה המציעה; {{ח:תתת|(6)}} דוח בדיקה, אם ניתן, ומועד קבלתו; {{ח:תתת|(7)}} מידע בדבר הצעות קודמות שביצעו החברה המציעה ותאגידים נשלטים, לרבות מידע בדבר הצלחת ההצעות, סכומי תמורת ניירות הערך שגויסו, סוג ניירות הערך שהוצע, הזכויות שהוצמדו להם ומידת העמידה בפועל בחובותיהם; {{ח:תתת|(8)}} מסמכי ההתאגדות של החברה המציעה והסכמים בין בעלי השליטה או בעלי העניין בחברה המציעה; {{ח:תתת|(9)}} דוחות כספיים אחרונים ודוח דירקטוריון אחרון כפי שחברה פרטית חייבת בעריכתם או בהצגתם; {{ח:תתת|(10)}} תיאור ההתפתחויות המשמעותיות שחלו מעת שפורסמו הדוחות הכספיים ודוח הדירקטוריון האמורים בפסקה (9); {{ח:תתת|(11)}} תכנית עסקית עדכנית של החברה המציעה שתכלול הסבר להיקף המימון הנדרש להערכת החברה המציעה, לשם השגת אבני דרך צפויות ב־12 החודשים העוקבים למועד ההצעה, ומקורות המימון הצפויים לשם כך; {{ח:תתת|(12)}} התקיימותן של נסיבות לפי {{ח:חיצוני|חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות#סעיף 27|סעיף 27(ג) לחוק הייעוץ {{ח:הערה|[צ״ל: לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ״ה–1995]}}}}, ניהול הליכי פירוק או כינוס נכסים לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות#חלק 8א|פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983}}, או הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 350|סעיף 350 לחוק החברות}} כנגד החברה המציעה ונושאי משרה בה; {{ח:תתת|(13)}} פירוט בדבר מגבלות וסיכונים הכרוכים בהיענות להצעה ובכלל זה – {{ח:תתתת|(א)}} הסיכונים הכרוכים ברכישת ניירות הערך בין השאר עקב הסיכון לחדלות פירעון של החברה המציעה, אפשרות אובדן כספי ההשקעה כולה, עקב היות המשקיעים בעלי מניות מיעוט, או עקב פעולות החברה המציעה או בעל השליטה בה, לרבות דילול כתוצאה מגיוסים עתידיים, מכירת השליטה בחברה המציעה, מכירת נכסים מהותיים של החברה המציעה או עסקאות אחרות עם בעלי עניין; {{ח:תתתת|(ב)}} תינתן אזהרה בולטת לעין שבה יצוין כי ”ההצעה אינה כפופה לדיני ניירות ערך ודיני החברות החלים על חברה המציעה ניירות ערך לציבור, רשות ניירות ערך לא נתנה אישור לפרסום מסמך ההצעה ולא בדקה אותו, והחברה לא תהיה כפופה לאחר ביצוע ההצעה להוראות גילוי וממשל תאגידי שנועדו להגן על המשקיעים בה ולפיקוח על ידי רשות ניירות ערך.“; {{ח:תתתת|(ג)}} תיאור מגבלת הסחירות של ניירות הערך המוצעים ואי־רישומם למסחר בבורסה; {{ח:תתתת|(ד)}} תיאור אופן השגת התשואה בעד ההשקעה והמגבלות הכרוכות בכך; {{ח:תתתת|(ה)}} בהצעה שבה צורף דוח בדיקה תינתן אזהרה בולטת לעין ובה יצוין כי ”דוח הבדיקה אינו מעיד על סיכויי הצלחת ההצעה או החברה המציעה, ואין לראות בו המלצה לרכוש את ניירות הערך המוצעים“; {{ח:תתתת|(ו)}} אזהרות נוספות כפי שתורה הרשות לרכז ההצעה; {{ח:תתת|(14)}} אפשרות ביטול ההזמנה והמנגנון לביטול כאמור {{ח:פנימי|סעיף 17|בתקנה 17(ד)}}; {{ח:תתת|(15)}} מבנה הבעלות ומבנה ההון בחברה המציעה ותיאור השקעות בה ובכלל זה – {{ח:תתתת|(א)}} שמו של בעל השליטה בחברה המציעה; אם אין בחברה המציעה בעל שליטה, יצוינו שמות חמשת בעלי שיעור ההחזקה הגבוה ביותר במניות החברה המציעה מבין בעלי המניות; {{ח:תתתת|(ב)}} פרטים לגבי דירקטוריון החברה המציעה ומנהלה הכללי וכן אם הורשעו בעבירות כאמור {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 226|בסעיף 226 לחוק החברות}} וטרם חלפה התקופה שנקבעה {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 226|באותו סעיף}} או אם מדובר בקטין, פסול דין, מי שהוכרז פושט רגל כל עוד לא הופטר וכן תאגיד שהחליט על פירוקו מרצון או שניתן לגביו צו פירוק; {{ח:תתתת|(ג)}} ההשקעות בהון החברה המציעה שבוצעו בשנתיים האחרונות וכל עסקה מהותית אחרת שעשה בעל עניין בחברה המציעה במניות החברה, בציון סכום העסקה, אם ידוע לחברה המציעה; {{ח:תתתת|(ד)}} אם צפויות השקעות נוספות או קיימות התחייבויות להשקעות נוספות בחברה המציעה; {{ח:תתת|(16)}} התקשרות של החברה המציעה עם בעל השליטה, נושא משרה בה או עם אדם אחר שלבעל השליטה או לנושא משרה בחברה המציעה יש בה עניין אישי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}}; {{ח:תתת|(17)}} מגבלות שהחברה המציעה נטלה על עצמה במטרה להקנות הגנות לציבור בעלי ניירות הערך בה, לרבות מגבלות בנושאים המפורטים להלן; לא נקבעו מגבלות בעניין מהעניינים האמורים, יצוין הדבר במפורש: {{ח:תתתת|(א)}} התקשרויות עם בעלי מניות, נושאי משרה בחברה המציעה וקרוביהם; {{ח:תתתת|(ב)}} תחום פעילותה של החברה המציעה; {{ח:תתתת|(ג)}} סוגי ניירות הערך שתהיה החברה המציעה רשאית להנפיק בעתיד; {{ח:תתתת|(ד)}} זכות השתתפות בגיוסים עתידיים של החברה המציעה; {{ח:תתתת|(ה)}} מגבלות בביצוע חלוקה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}}; {{ח:תתת|(18)}} בהצעה שמשתתף בה משקיע מוביל, פרטים לעניין המשקיע המוביל, לרבות – {{ח:תתתת|(א)}} זהות המשקיע המוביל; {{ח:תתתת|(ב)}} פירוט התנאי שבשלו הוא עונה על הגדרת משקיע מוביל; {{ח:תתתת|(ג)}} ניסיון שרכש המשקיע המוביל בתחום ההשקעות מסוג זה; {{ח:תתתת|(ד)}} סכום התמורה שיתקבל מאת המשקיע המוביל ושיעורו מתוך סכום ההשקעה הכולל בחברה המציעה; {{ח:תתתת|(ה)}} הסדרים בין המשקיע המוביל לחברה המציעה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16|בתקנה 16}}; {{ח:תתת|(19)}} פרטים לעניין רכז ההצעה, לרבות – {{ח:תתתת|(א)}} זהות רכז ההצעה, ואישור רישומו במרשם הרכזים; {{ח:תתתת|(ב)}} התמורה המשולמת לרכז ההצעה בעד ההצעה. {{ח:תת|(ב)}} ביקשה החברה המציעה לשנות פרט מפרטי ההצעה לאחר פרסומה ולפני תום תקופת ההגשה, תדווח על כך באתר האינטרנט, ואולם אם מדובר בשינוי פרט מהותי מפרטי ההצעה המנויים בפסקאות (1), (4), (6), (15) עד (19) לתקנת משנה (א), יראו את ההצעה כהצעה חדשה, ויהיה על המזמינים לאשר מחדש את הזמנתם. {{ח:סעיף|20|חתימה}} {{ח:ת}} על ההצעה ועל דיווחי החברה המציעה, יחתמו בשם החברה המציעה, יושב ראש הדירקטוריון והמנהל הכללי של החברה המציעה. {{ח:סעיף|21|תמורת ההצעה}} {{ח:תת|(א)}} רכז ההצעה לא יעביר את כספי התמורה לחברה המציעה בטרם יתקיימו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} רכז ההצעה מילא את חובותיו לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|תקנה 5}}; {{ח:תתת|(2)}} הסתיימה תקופת ההגשה; {{ח:תתת|(3)}} התקבל מלוא סכום הגיוס; {{ח:תתת|(4)}} רכז ההצעה העביר למזמינים סכומים לפי תקנת משנה (ג). {{ח:תת|(ב)}} חלפה תקופת ההגשה כפי שצוינה בהצעה, ולא הוגשו הזמנות, עד סכום הגיוס, יחזיר רכז ההצעה למזמינים, בתוך שבעה ימים מתום התקופה האמורה, כל סכום ששילמו בעד ההצעה. {{ח:תת|(ג)}} עלו ההזמנות שהוגשו על סך כל ניירות הערך המוצעים – {{ח:תתת|(1)}} יוקצו למזמינים ניירות ערך לפי חלקה היחסי של כל הזמנה מתוך סך כל ניירות הערך המוצעים בהצעה; {{ח:תתת|(2)}} יוחזר למזמינים שחלק מהזמנתם הושבה ריקם, בתוך שבעה ימי עסקים ממועד ההקצאה, כל סכום ששילמו על חשבון ניירות הערך שלא הוקצו להם. {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בתקנת משנה (ג)(1), שיעור חלקו היחסי של המשקיע המוביל לא יפחת מ־10% מסכום הגיוס. {{ח:סעיף|22|זכות הצטרפות לעסקה למכירת ניירות ערך}} {{ח:תת|(א)}} משקיע מוביל ובעל עניין במועד ההצעה שיש בכוונתם למכור ניירות ערך של החברה המציעה ייתנו על כך גילוי באמצעות רכז ההצעה, זמן סביר מראש. {{ח:תת|(ב)}} בהצעה לפי תקנות אלה, תוקנה לכל משקיע זכות הצטרפות לעסקה למכירת ניירות הערך של החברה המציעה שמבצע המשקיע המוביל או בעל עניין במועד ההצעה, בתמורה ובתנאים שווים לתנאים שבהם נמכרים אותו סוג של ניירות ערך; מכירת ניירות הערך לפי תקנה זו, תהיה לפי חלקו היחסי של כל משקיע, לרבות המשקיע המוביל ובעל העניין, בניירות הערך של החברה המציעה. {{ח:תת|(ג)}} לא יראו מכירה לבן משפחה או לתאגיד בשליטת המשקיע המוביל או בשליטת בעל עניין במועד ההצעה, כעסקה לעניין תקנה זו; בוצעה מכירה לבן משפחה כאמור, תוקנה למשקיעים הזכות לפי תקנת משנה (ב), לגבי בן המשפחה שרכש את ניירות הערך. {{ח:סעיף|23|מרשם ניירות הערך ודיווחי החברה המציעה}} {{ח:תת|(א)}} חברה מציעה תנהל מרשם ניירות ערך; רכז הצעה וחברה מציעה שהציעה ניירות ערך לציבור לפי תקנות אלה, יעבירו למחזיקי ניירות הערך של החברה המציעה, על פי בקשתם, פרטים בדבר רישומם במרשם ניירות הערך וכן בדבר שיעור החזקותיהם; רישום כאמור יהיה תנאי לעבירות ניירות הערך, לקבלת דיבידנד ולקבלת זכויות הצבעה. {{ח:תת|(ב)}} חברה מציעה שהציעה ניירות ערך לציבור לפי תקנות אלה, תעביר למחזיקי ניירות הערך, באמצעות רכז ההצעה, פרטים אלה: {{ח:תתת|(1)}} כל מידע שבו חבה חברה פרטית שאינה תאגיד מדווח כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}}, בדיווח לרשם החברות; {{ח:תתת|(2)}} כל מידע ודיווח שהחברה המציעה התחייבה למסור למשקיעים שלה במסגרת ההצעה לפי תקנות אלה; {{ח:תתת|(3)}} כל שינוי בהחזקות בניירות ערך של בעלי השליטה ונושאי המשרה של החברה המציעה; {{ח:תתת|(4)}} כל שינוי מהותי בעסקיה. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בתקנת משנה (ב), חברה מציעה שהציעה ניירות ערך לציבור לפי תקנות אלה, לא תידרש להמשיך להעביר למחזיקי ניירות ערך פרטים כאמור, בהתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} החברה המציעה הפכה להיות תאגיד מדווח; {{ח:תתת|(2)}} כלל ניירות הערך של החברה המציעה נרכשו במסגרת הליך הדומה במהותו להצעת רכש מלאה או שאיגרות החוב של החברה המציעה נפרעו במלואם; {{ח:תתת|(3)}} החברה המציעה ביצעה ספירה של מחזיקי ניירות הערך ומהספירה עולה כי מספר המחזיקים כאמור אינו עולה על שלושים וחמישה; לעניין מספר המחזיקים, יימנו בנפרד מי שרכשו ניירות ערך שהם מניות, ומי שרכשו ניירות ערך אחרים; {{ח:תתת|(4)}} החברה פורקה לפי דין. {{ח:סעיף|24|פטור להצעות שאינן נושאות ריבית|תיקון: [הודעות]}} {{ח:ת}} הרשות רשאית לפטור רכז הצעה בהצעות שנעשות באמצעותו מקיום הוראות תקנות אלה, כולן או מקצתן, בהתקיים כל אלה: {{ח:תת|(1)}} ההצעות הן של איגרות חוב שאינן נושאות ריבית; {{ח:תת|(2)}} סכום התמורה המרבי בהצעה אחת או בכמה הצעות שהחברה מציעה, במהלך תקופה של 12 חודשים עוקבים, לא יעלה על 100,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 116,260 ש״ח)}}; {{ח:ת}} לעניין תקנה זו, ”ריבית“ – כל תמורה הניתנת בקשר עם איגרות החוב המוצעות שיש בה משום תוספת לקרן, יהיה כינויה אשר יהיה, למעט – {{ח:תת|(א)}} עמלות לצורך כיסוי הוצאות תפעול; {{ח:תת|(ב)}} החזר הוצאות סבירות שהוצאו בשל פיגור בהחזר האשראי; {{ח:תת|(ג)}} כל סכום המתווסף לקרן עקב תנאי הצמדה, לאחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} שער החליפין למטבע ישראלי או למטבע אחר שאישר יושב ראש הרשות, שמפרסם בנק ישראל; {{ח:תתת|(2)}} המדד או מדד אחר שאישר יושב ראש הרשות, שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. {{ח:קטע2|פרק ד|פרק ד׳: תנאים להצעת איגרות חוב באופן מבוזר|תיקון: תשע״ח}} {{ח:סעיף|24א|ההוראות החלות על הצעת איגרות חוב באופן מבוזר|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} בהצעת איגרות חוב באופן מבוזר יחולו הוראות {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}} נוסף על ההוראות הקבועות בתקנות אלה, למעט ההוראות הקבועות {{ח:פנימי|סעיף 5|בתקנות 5(6) ו־(7)}}, {{ח:פנימי|סעיף 6|6(ב)(7)}}, {{ח:פנימי|סעיף 7|7(ב)(1)}}, {{ח:פנימי|סעיף 11|11(א)(2)}}, {{ח:פנימי|סעיף 14|14 עד 16}}, {{ח:פנימי|סעיף 17|17(ב) עד (ד)}} {{ח:פנימי|סעיף 19|ו־19 עד 23}} זולת אם נאמר אחרת {{ח:פנימי|פרק ד|בפרק זה}}. {{ח:סעיף|24ב|חובות רכז ההצעה בהצעת איגרות חוב באופן מבוזר|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} רכז ההצעה – {{ח:תתת|(1)}} יגבש מודל מפורט שמטרתו פיזור הסיכון למשקיעים בין איגרות חוב של חברות מציעות, לפי אמות מידה, לרבות רמת הסיכון וגובה הריבית של איגרות החוב של החברות המציעות (להלן – מודל הפיזור); {{ח:תתת|(2)}} יקצה את כספי המשקיעים בין איגרות החוב של חברות מציעות לפי מודל הפיזור, כך שהיקף כל השקעה באיגרות חוב של חברה מציעה לא יעלה על שיעור של חמישה אחוזים מסכום ההשקעה הכוללת של אותו משקיע; {{ח:תתת|(3)}} ינקוט אמצעי דרישה וגבייה סבירים כדי לגבות את תשלומי הקרן או הריבית הנובעים מאיגרות החוב שלא נפרעו; {{ח:תתת|(4)}} יעביר למשקיעים את זהותה של החברה המציעה ואת פרטי ההתקשרות עמה, במקרה שהחברה המציעה לא פרעה את תשלומי הקרן או הריבית הנובעים מאיגרות החוב שלה במועדם; לעניין זה, יורה רכז ההצעה גם על התנאים האלה: {{ח:תתתת|(א)}} תנאים שבהתקיימם תיחשב חברה מציעה כלא עומדת בפירעון התשלומים שברישה; {{ח:תתתת|(ב)}} תנאים לגילוי זהותה ודרכי ההתקשרות עם חברה מציעה שמתקיימים בה התנאים כאמור בפסקת משנה (א), למשקיעים בה; {{ח:תתת|(5)}} יאפשר לכל משקיע לבטל את השקעתו בתוך זמן סביר ממועד העברת הכספים על ידו, טרם הקצאת כספי המשקיע בין איגרות חוב של חברות מציעות. {{ח:תת|(ב)}} רכז הצעה שמפעיל קרן להחזר חובות – {{ח:תתת|(1)}} יחליט מהן מטרות השימוש בכספי הקרן להחזר חובות ואת אופן השימוש בה; {{ח:תתת|(2)}} יחליט מהו היקף התשלום שכל משקיע יידרש להפריש לטובת הקרן להחזר חובות; {{ח:תתת|(3)}} יורה על התנאים שבהתקיימם יהיה משקיע זכאי לקבלת החזר מהקרן להחזר חובות. {{ח:סעיף|24ג|דיווחי רכז ההצעה בהצעת איגרות חוב באופן מבוזר|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} בדוח השנתי המוגש לרשות ומפורסם באתר האינטרנט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 6|בתקנה 6}}, יופיעו גם הפרטים האלה: {{ח:תת|(1)}} המודל שקבע רכז ההצעה לשם פיזור הסיכון למשקיעים בין הצעות שונות; {{ח:תת|(2)}} אופן הקצאת כספי המשקיעים בין ההצעות השונות לפי מודל הפיזור; {{ח:תת|(3)}} ציון העובדה בדבר אי־גילוי זהות החברה המציעה למשקיעים בה, אלא במקרה שהחברה המציעה לא פרעה את תשלומי הקרן או הריבית הנובעים מאיגרות החוב שלה ואת התנאים שעליהם הורה רכז ההצעה לגילוי זהות החברה המציעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24ב|בתקנה 24ב(א)(4)}}; {{ח:תת|(4)}} פרטים על אודות האמצעים שאותם נוקט רכז ההצעה לגביית תשלומי הקרן או הריבית של איגרות החוב שלא נפרעו במועד הנדרש על פי תנאיהן; {{ח:תת|(5)}} אם רכז ההצעה מפעיל קרן להחזר חובות – פרטים בדבר אופן השימוש בקרן להחזר חובות וההיקף הכספי שהופרש על ידי משקיעים לקרן; {{ח:תת|(6)}} ממוצע שיעורי חובות שלא נפרעו במועדם של איגרות חוב של חברות מציעות שבוצעו באמצעות רכז ההצעה, לתקופת עבר של 5 שנים או ממועד תחילת הפעילות של רכז ההצעה, לפי המוקדם ופירוט שיעורי החובות כאמור לפי שנה; {{ח:תת|(7)}} פירוט על אודות התשואה האפקטיבית למשקיעים בתקופת הדוח לעומת התחזיות שפרסם רכז ההצעה. {{ח:סעיף|24ד|פרסום באתר האינטרנט|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} באתר האינטרנט יפרסם רכז ההצעה גם פרטים אלה: {{ח:תתת|(1)}} המידע המפורט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24ח|בתקנה 24ח}}; {{ח:תתת|(2)}} ציון העובדה בדבר אי־גילוי זהות החברה המציעה למשקיעים בה, אלא במקרה שהחברה המציעה לא פרעה במועדם את תשלומי הקרן או הריבית הנובעים מאיגרות החוב שלה; {{ח:תתת|(3)}} התנאים שעליהם הורה רכז ההצעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24ב|בתקנה 24ב(א)(4)}}. {{ח:סעיף|24ה|ניירות הערך המוצעים בהצעת איגרות חוב באופן מבוזר|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 13|בתקנה 13}}, בהצעת איגרות חוב באופן מבוזר, חברה מציעה תציע ניירות ערך שהם איגרות חוב בלבד. {{ח:סעיף|24ו|תמורת ההצעה|תיקון: תשע״ח, [הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} סכום התמורה המרבי בכמה הצעות של איגרות חוב באופן מבוזר כאמור {{ח:פנימי|פרק ד|בפרק זה}} ובהצעות לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}} של חברה מציעה, במהלך תקופה של 12 חודשים עוקבים, לא יעלה על שישה מיליון שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 6,975,005 ש״ח)}} ובלבד שסכום התמורה המרבי בהצעות לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}} לא יעלה על הסכומים הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 14|בתקנה 14}}. {{ח:תת|(ב)}} לעניין תקנה זו יחולו ההוראות הקבועות {{ח:פנימי|סעיף 14|בתקנה 14(ד) ו־(ה)}}. {{ח:סעיף|24ז|תמורה ממשקיע בודד|תיקון: תשע״ח, [הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} בהשקעה בכמה הצעות איגרות חוב באופן מבוזר כאמור {{ח:פנימי|פרק ד|בפרק זה}} ובהצעות לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}}, סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל לעניין {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 15ב|סעיף 15ב(4א)(ג) לחוק}}, לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 58,130 ש״ח)}} בהצעה אחת או בכמה הצעות אחרות בכל תקופה של 12 חודשים עוקבים, ובלבד שסכום התמורה ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל בהצעות לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}} לא יעלה על הסכומים הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 15|בתקנה 15(א) ו־(ב)}}. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), בהשקעה בכמה הצעות איגרות חוב באופן מבוזר כאמור {{ח:פנימי|פרק ד|בפרק זה}} ובהצעות לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}}, סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל, שהכנסתו השנתית עולה על 500,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 581,325 ש״ח)}}, לא יעלה על 10% מהכנסתו השנתית בהצעה אחת או בכמה הצעות אחרות בכל תקופה של 12 חודשים עוקבים, ובלבד שסכום התמורה ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל בהצעות לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}} לא יעלה על הסכומים הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 15|בתקנה 15(ב)}}. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), בהשקעה בכמה הצעות איגרות חוב באופן מבוזר כאמור {{ח:פנימי|פרק ד|בפרק זה}} ובהצעות לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}}, סכום התמורה המרבי ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל, שכספו הוקצה בין איגרות חוב של חברות מציעות כך שהיקף כל השקעה באיגרות חוב של חברה מציעה לא עולה על שיעור של אחוז אחד מסכום ההשקעה הכוללת של אותו משקיע, לא יעלה על 250,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2018; בשנת 2025, 290,650 ש״ח)}} בהצעה אחת או בכמה הצעות אחרות בכל תקופה של 12 חודשים עוקבים, ובלבד שסכום התמורה ממשקיע בודד שאינו משקיע מוביל בהצעות לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}} לא יעלה על הסכומים הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 15|בתקנה 15(א) ו־(ב)}}. {{ח:תת|(ד)}} לעניין תקנה זו יחולו ההוראות הקבועות {{ח:פנימי|סעיף 15|בתקנה 15(ג) ו־(ד)}}. {{ח:סעיף|24ח|מסמכים ומידע שיצורפו|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} להצעת איגרות חוב באופן מבוזר בהצעה של איגרות חוב באופן מבוזר יצרף רכז ההצעה את המסמכים האלה ואת המידע המפורט בתקנה זו בלבד: {{ח:תת|(1)}} אפשרות ביטול ההזמנה והמנגנון לביטול כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24ב|בתקנה 24ב(א)(5)}}; {{ח:תת|(2)}} מידע בדבר שיטות ההערכה לדירוג שעליהן החליט ושלפיהן הוא פועל, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 5|בתקנה 5(8)}}; {{ח:תת|(3)}} מידע בדבר מודל פיזור הסיכון למשקיעים שקבע רכז ההצעה ואופן הקצאת כספי המשקיעים על ידי רכז ההצעה לפי מודל הפיזור האמור, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24ב|בתקנה 24ב(א)(1) ו־(2)}}; {{ח:תת|(4)}} ממוצע שיעורי החובות שלא נפרעו במועדם על ידי חברות מציעות באמצעות רכז ההצעה, לתקופת עבר של 5 שנים מלאות או מרגע תחילת הפעילות של רכז ההצעה, תוך אזהרה כי אין כל בטוחה שנתוני העבר יתקיימו בשנית; {{ח:תת|(5)}} פירוט על אודות התשואה האפקטיבית באיגרות חוב של חברות מציעות באמצעות רכז ההצעה במהלך 12 החודשים האחרונים וכן היחס שלהן לעומת התחזיות שפרסם רכז ההצעה בעבר; {{ח:תת|(6)}} מידע בדבר האמצעים שאותם נוקט רכז ההצעה כדי לגבות את תשלומי הקרן או הריבית הנובעים מאיגרות חוב שלא נפרעו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24ב|בתקנה 24ב(א)(3)}}, ובכלל זה פרטים בדבר מועד נקיטת האמצעים, סוג האמצעים שינקטו, נותני השירותים שבהם נעזר רכז ההצעה, התנאים שעליהם הורה רכז ההצעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24ב|בתקנה 24ב(א)(4)}} והמועד שבו יועברו פרטי המידע של החברות המציעות למשקיעים, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24ב|בתקנה 24ב(א)(4)}}; {{ח:תת|(7)}} מידע בדבר הקמתה או אי־הקמתה של קרן להחזר חובות ואם הוקמה קרן להחזר חובות כאמור, גם מידע בדבר מטרות השימוש בקרן להחזר חובות, אופן השימוש בה, ההיקף הכספי שכל משקיע נדרש להפריש לטובת הקרן, התנאים שבהתקיימם יהיה משקיע זכאי לקבלת החזר מקרן להחזר חובות והסיכונים הכרוכים בהשקעה גם בהתקיים קרן להחזר חובות; {{ח:תת|(8)}} המידע והאזהרות המפורטות {{ח:פנימי|סעיף 19|בתקנה 19(א)(13)(ב) עד (ד) ו־(ו)}}; {{ח:תת|(9)}} פירוט בדבר הסיכונים הכרוכים ברכישת איגרות החוב של החברות המציעות, בין השאר עקב הסיכון לחדלות פירעון של החברות המציעות ואפשרות אובדן כספי ההשקעה כולה. {{ח:סעיף|24ט|דיווחי רכז ההצעה למשקיעים|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} לאחר השלמת ההצעה בהצעה של איגרות חוב באופן מבוזר רכז הצעה יעביר לכל משקיע שהשקיע באיגרות חוב באופן מבוזר, דיווח אחת לרבעון שיכלול את הפרטים האלה בלבד: {{ח:תת|(1)}} היקף כל השקעה בחברה מציעה בתיק ההשקעות הכולל של המשקיע, בלא ציון פרטי החברה המציעה; {{ח:תת|(2)}} פירוט פירעונות שביצעו החברות המציעות במהלך הרבעון של איגרות החוב שבהן מחזיק המשקיע המרכיבות את תיק ההשקעות הכולל; {{ח:תת|(3)}} היקף הקרן והריבית שנותרו לתשלום ביחס לכל השקעה באיגרות חוב של החברות המציעות, ובמצטבר בתיק ההשקעות הכולל; {{ח:תת|(4)}} סך כל תשלומי העמלות שגבה רכז ההצעה מהמשקיע במהלך התקופה; {{ח:תת|(5)}} שיעורי החובות שלא נפרעו במועדם בתיק ההשקעות הכולל והיקפיהם; {{ח:תת|(6)}} פירוט האמצעים שבוצעו לגביית תשלומי הקרן או הריבית הנובעים מאיגרות החוב שבתיק ההשקעות הכולל של המשקיע שלא נפרעו במועדם, תוך יידוע המשקיעים ככל שלא ננקטו אמצעים כאמור; {{ח:תת|(7)}} היקפי ההחזרים למשקיע מקרן להחזר חובות, אם בוצעו. {{ח:קטע2|פרק ה|פרק ה׳: הוראות כלליות|תיקון: תשע״ח}} {{ח:סעיף|25|עדכון סכומים|תיקון: תשע״ח, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} הסכומים הקבועים {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנות 2}}, {{ח:פנימי|סעיף 11|11}}, {{ח:פנימי|סעיף 14|14}}, {{ח:פנימי|סעיף 15|15}}, {{ח:פנימי|סעיף 24|24}}, {{ח:פנימי|סעיף 24ו|24ו}} {{ח:פנימי|סעיף 24ז|ו־24ז}} ישתנו ב־1 בינואר בכל שנה (להלן – יום השינוי), לפי שיעור שינוי המדד החדש לעומת המדד היסודי; סכום שהשתנה כאמור, יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 5 שקלים חדשים. {{ח:תת|(ב)}} יושב ראש הרשות יפרסם בהודעה ברשומות את הסכומים האמורים, כפי שהשתנו לפי תקנה זו. {{ח:תת|(ג)}} בתקנה זאת – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד החדש“ – המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד היסודי“ – המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר יום התחילה – המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום התחילה, זאת אף אם טרם חלפה שנה מיום התחילה עד יום השינוי; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”יום התחילה“ – יום תחילתו של תיקון לתקנות אלה לגבי סכומי האגרות שנקבעו באותו תיקון; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. {{ח:סעיף|26|תחילה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} תחילתן של תקנות אלה 6 חודשים מיום פרסומן. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), תחילתה של {{ח:פנימי|סעיף 11|תקנה 11(א)(2)}} ביום י״א בטבת התשפ״א (26 בדצמבר 2020). {{ח:סעיף|27||תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע2|תוספת|תוספת}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 6|תקנה 6(ב)(7)(א)}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} <table> <tr><th colspan="2">סיכום ההצעות</th><th colspan="2">סיכום ההפקדות</th><th colspan="7">סיכום התמורה</th></tr> <tr><th rowspan="2">סכום כולל שהוצע</th><th rowspan="2">כמות ניירות ערך כוללת שהוצעה</th><th rowspan="2">סכום כולל שהופקד בחשבונות הרכז</th><th rowspan="2">רווח/הפסד נצבר בכל החשבונות</th><th rowspan="2">סכום כולל שהועבר לחברות המציעות</th><th rowspan="2">סכום כולל שנשאר בידי הרכז</th><th colspan="3">סכום כולל שהוחזר למשקיעים</th><th rowspan="2">כמות ניירות ערך כוללת שהוקצתה למחזיקים</th><th rowspan="2">כמות ניירות ערך שהוחזרה בשל ביטול הצעה</th></tr> <tr><th>בשל ביטול הזמנה</th><th>בשל ביטול הצעה</th><th>בשל יתרה עודפת של גיוס</th></tr> <tr><td >&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> </table> {{ח:חתימות|כ״א בסיוון התשע״ז (15 ביוני 2017)}} * '''משה כחלון'''<br>שר האוצר {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] kns96viyei7g6we5h2eomj0p21695zs 0 354092 2936864 2862409 2025-06-08T12:35:11Z 2A01:73C0:603:81FF:0:0:11F6:BB39 תקנתי שגיעה 2936864 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{רמז בילקוט שמעוני|ישעיהו|רמז תצח|רמז תצט|רמז תק}}</noinclude> קומי אורי כי בא אורך. א"ר יוחנן משל למהלך בדרך עם דמדומי חמה בא אחד והדליק לו את הנר וכבה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בקר, כך אמרו ישראל לפני הקב"ה אעשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבת, מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך שנאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, וכן אמר הקב"ה קומי אורי כי בא אורך. א"ר אחא נמשלו ישראל לזית שנאמר זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך, ונמשל הקב"ה בנר נר (אלקים) [ה'] נשמת אדם מה דרכו של שמן לינתן בנר והם מאירים שנייהם כאחת, כך אמר הקב"ה לישראל הואיל ואורי הוא אורכם וארכם הוא אורי אני ואתם נלך ונאיר לציון שנאמר קומי אורי כי בא אורך. א"ר הושעיא עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה מה טעם והלכו גוים לאורך, וכה"א נכון יהיה הר בית ה' וגו', זהו שאמר הכתוב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (כתוב ברמז תשכ"ז). אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע בשביל תורה שנתת לי שנקראת מקום חיים אני עתידה להתענג באורך, מהו באורך נראה אור זה אורו של משיח שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב מלמד שצפה הקב"ה בדורו של משיח ובמעשיו קודם שנברא העולם וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו, אמר שטן לפני הקב"ה רבש"ע אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי, א"ל למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבשת פנים, א"ל רבש"ע הראהו לי, א"ל בא וראה אותו, וכיוון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו אמר בודאי זהו משיח שעתיד להפיל לי ולכל שרי עובדי אלילים בגיהנם שנאמר בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, באותה שעה התרגשו העו"א, אמרו לפניו רבש"ע מי הוא זה שאנו נופלים בידו מה שמו ומה טיבו. א"ל הקב"ה אפרים משיח צדקי שמו, ומגביה קומתוו וקומת דודו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו שנאמר לא שישיא אובי בו ובן עולה לא יעננו, וכל איביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו שנאמר וכתותי מפניו צריו, ואף נהרות פוסקים בים שנאמר ושמתי בים ידו ובהנהרות ימינו, התחיל הקב"ה מתנה עמו כשברחו, א"ל הללו שגנוזים אצלך עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול ובעונותיהם של אלו עתיד לשונך להדבק בחכך רצונך בכך, אמר משיח לפני הקב"ה רבש"ע שבא אותו צער שנות רבות ה, א"ל הקב"ה חייך וחיי ראשך שבוע אותו צער שנות רבות הם, א"ל הקב "ה חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו, אמר לפניו רבש"ע שמא אותו צער שנות רבות הם, א"ל הקב"ה חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו, אמר לפניו רבש"ע בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל, ולא חייים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם שגנוזים בעפר, ולא מתים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד יושעו אבימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשוו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד אלא אף למי שעלתה על דעתך להראות ולא נבראו, בכך אני רוצה, בכך אני מקבל. אמרו שבוע שבן דוד בא בו מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפף קומתו והוא צועק ובוכה ועלה קולו למרום, אמר לפניו רבש"ע כמה יהא כחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא בשר ודם אני, על אותה שעה היה דוד בוכה ואמר יבש כחרש כחי, באותה שעה אמר לו הקב"ה אפרים משיח צדקי כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית עכשו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם חייך וחיי ראאשך לא נכנסתי לכסא שלי, ואם אין אתה מאמין ראה הטל שעל ראשי שנאמר שראשי נמלא טל, באותה שעה אמר לפניו רבש"ע עכשו נתישבה דעתי עלי כי דיו לעבד שיהיה כרבו, א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך, וואומר להם בני אל לתתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתיראים אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכייות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה: שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח ועליכם בלבד זרח ולא על עובדי אלילים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ, באותה שעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כלם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל שנאמר והלכיו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך, ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח שנאמר ועפר רגליך ילחכו, ובאים כלם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים נהיה לך ולישראל לעבדים, וכל אחד מישראל אלפים ותת עבדים יהיו לו, שנאמר בימים ההמה אשר יחזיקו עשר אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם. שנו רבותינו עתידין אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו אפרים משיח צדקנו אע"פ שאנו אבותיך אתה טוב ממנו שסבלת עונות בנינו ועברו עליך מדות קשות ורעות מה שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים, והיית שחוק ולעג באומות בשביל ישראל וישבת בחשך ואפלה ועיניך לא ראו אור וצפד עורך על עצמך וגופך היה יבש כעץ ועיניך חשכו מצום וכחך יבש כחרס וכל אלו מפני עונות בנינו, רצונך יהנו בנינו מטובה זו שהשפיע הקב"ה לישראל, משמא בשביל צער שצערת עליהם ביותר וחבשוך בבית האסורים אין דעתך נוחה מהם, אומר להם אבות העולם כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם שיהנו מטובה זו שהשפיע הקב"ה לישראל, אומרים לו אבות העולם אפרים משיח צדקנו תנוח דעתך שהנחת דעת קונך ודעתנו, א"ר שמעון בן פזי באותה שעה מגביה הקב"ה למשיח עד שמי השמים ופורש עליו מזיו כבודו מפני אומות העולם מפני פרסים הרשעים. אומרים לו אפרים משיח צדקנו הוי דיין על אלו ועשה בהם מה שנפשך חפצה שאלמלי רחמי שגברו עליך ביותר כבר אבדוך מן העולם ברגע אחד שנאמר הבן יקיר לי אפרים וגו'. למה רחם ארחמנו שני פעמים, אלא רחם בשעה שהיה חבוש בבית האסורים שבכל יום ויום היו מחרקין שיניהם ומרמזין בעייניהם ומנענעין בראשיהם ומפטירין בשפתותיהם שנאמר כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש וכל המזמור. ארחמנו בשעה שהוא יוצא מבית האסורין שלא מלכות אחד ושתי מלכיות באים עליו אלא מאה וארבעים מלכיות מקיפין אותו ואומר לו הקב"ה אפרים משיח צדקי אל תירא מהם כי כל אלה ברוח שפתיך ימותו, שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע, מיד הקב"ה עושה לו למשיח שבע חופות של אבנים טובות ומרגליות וזמרגדין, וכל חופה וחופה נמשכין מתוכה ארבבע נהרות של יין וחלב ודבש ואפרסמון טהור, ומחבקו הקב"ה בפני הצדיקים ומכניסו לחופה ורואין אותו כל הצדיקים ואומר להם הקב"ה צדיקי עולם עדיין לא נטל אפרים משיח צדקי חצי צערו עדיין יש לי מדה אחת שאני נותן לו שלא ראתה עין מעולם שנאמר עין לא ראתה אלקים זולתך (כתוב ברמז תתרמ"ח). באותה שעה קורא הקב"ה לרוח צפונית ולרוח דרומית ואומר להם כבדו ורבצו לפני אפרים משיח צדקי בכל מיני בשמים שבגן עדן שנאמר עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני וגו': קומי אורי כי בא אורך. בשעה שהקב"ה אומר לציון קומי, אומרת לפניו רבש"ע עמוד אתה בראש ואני אחריך, אמר להם יפה אמרת שנאמר עתה אקום יאמר ה': qwp1xj13c82qfxhp21j0w4zt1c5l87t 0 456662 2936874 2929036 2025-06-08T14:14:34Z Nahum 68 /* חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב */ עד ביאור על הנל 2936874 wikitext text/x-wiki ==יהודה אתה יודוך אחיך וגו'== הנה יהודה נקרא ע"ש הפעם אודה והוא בחי' הודי' שבכללות נש"י מודים אנחנו לך ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים. אלא שלמטה לפי שהוא תחת הזמן נק' הפעם אודה שלא כל העתים שוות. אבל למעלה במקור חוצב נשמותיהם הוא למעלה מן הזמן ושם נק' יהודה כי היו"ד מורה על ההוה כמו ככה יעשה איוב. ויהי' פי' המלה כמו יודה בתוס' ה' יהודה ((ובנחמי' י"א) נכתב יהודה בסגול תחת הדל"ת) וענין הפעם אודה היינו אחר לידה והתגלות בחי' ראובן שמעון ולוי שהם הם הגורמים לבחי' הודיה זו. וזהו יודוך אחיך. וביאור ענין זה הנה ראובן הוא ע"ש ראו בן בחי' ראיה ובחי' ראיה זו היא הגורמת המשכת בחי' האהבה. כמ"ש פני אריה אל הימין אריה אותיות ראיה וכן היה דגל מחנה ראובן תימנה כי ענין ראיה הוא ענין התקרבות דרך חיבה כמ"ש כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם כו'. וזהו כי ראה ה' וגו'. כי עתה יאהבני אישי וגו'. וענין המשכה זו בכנ"י הוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא לעורר את האהבה עד שתחפץ לדבקה בו ית' ועד"ז נתקנו פסוד"ז ויוצר אור קודם ק"ש כדי שיבוא לקיום ואהבת בק"ש. כי עיקר הכוונה בספור שבחו של מקום הוא כי לא די בידיעה לבדה לפי שהיא בחי' העלם ואפי' גנבא אפום מחתרתא וכו' ולא יבוא לקיום ואהבת כ"א כשיצא מההעלם אל הגלוי ומבחי' ידיעה לבחי' ראיה ממש שהוא בחי' גילוי לאסתכלא דוקא והיינו ע"י שירבה לספר בשבחיו יתברך ולהעמיק דעתו איך שמלכותך מלכות כל עולמים. אלף אלפים ורבו רבבן כו' והוא לבדו ית' הוא יחיד ומיוחד כמו קודם שנברא העולם. כמאמר יחיד חי העולמים מלך כו'. ואמתות שם יחיד הוא שהוא לבדו הוא וענין אחד הוא שנמשך בחי' א' בחי"ת וד' שהם ז' רקיעים והארץ כו' שיהיו בטלים ליחודו ית' שהחיות של שמים וארץ עולה ונכלל במקורו וכך עולה אפילו החיות של הרוחניות כמ"ש לך ה' הגדולה וכו' (ועיין מזה על פסוק וארא אל אברהם) ורק בשכמל"ו שלהיות עולמות נפרדים הם רק מבחי' מלכותו ית'. וכשיאריך בענין זה בעומק בינתו בבחי' גילוי במוחו ולא בידיעה לבדה אזי מוליד מזה אהבה בהתגלות לבו להיות נכספה וגם כלתה נפשי וגו' ויבא לקיום ואהבת את ה' אלקיך ממש דהיינו לדבקה בו בא"ס ב"ה ממש וכמ"ש מי לי בשמים כו': והנה כתיב בכל לבבך ואמרו רז"ל בשני יצריך דהיינו שתהא האהבה בבחי' בעל תשובה כי התשובה אינו דוקא במי שיש בידו עבירות ח"ו. אלא אפי' בכל אדם כי ענין תשובה הוא להשיב את הנשמה למקורה ושרשה שהיתה כלולה במאצילה ב"ה וצרורה בצרור החיים את ה' ממש וירדה ממקום כבודה ונתלבשה בעוה"ז הגשמי שאפילו כל השגות הרוחניים שמשגת בהתלבשותה בתוך הגוף הם נופלים תחת בחינת זמן ומקום וצריך להשיבה ע"י ויצעקו אל ה' בצר להם כי צר לו המקום שהוא בחי' מצר וגבול ועל זה נאמר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מבחי' מצר כו' שע"י המרירות אשר יהיה לו על ההיפוך תגדל האהבה לה' ביתר שאת להתכלל באוא"ס ב"ה כיתרון האור הבא מן החשך. וע"ז אמרז"ל במקום שבע"ת כו'. וכדאי' בזהר דמשכין ליה בחילא יתיר להיות גילוי אור א"ס ב"ה ממש על נפשו עד שגם חיות הגוף ונפש הבהמית וכחותיהם יתהפכו וישובו אל ה' ואתהפכא חשוכא לנהורא. וזהו כי ראה ה' בעניי פי' שע"י עניי ומרודי הוא מרירות הנפש שבאתעדל"ת נמשך להיות אתעדל"ע וכמים הפנים כו' יתרון האור בבחי' ראיה מלמעלמ"ט כי יאהבני בבחי' אישי דהיינו כמ"ש ביום ההוא תקראי לי אישי. ופי' אישי אש שלי ממש והיינו התשוקה שממטה למעלה בחי' ואל אישך תשוקתך שהוא הוא האש שלי תהיה בבחי' התכללות באוא"ס ב"ה ממש עד שהוא הוא יהיה אישי אש שלי ממש כי וימינו תחבקני בבחי' חבוק והתכללות להיות גילוי אוא"ס ב"ה ממש על נפשי בתשוקה זו: והנה זהו ענין ראובן שהוא ענין בחי' פ' ראשונה שבק"ש שהוא בחי' רצוא. ופ' שניה שבק"ש היא בחי' שמעון והיה אם שמוע תשמעו שהיא בחי' שוב כי ראיה היא מקרוב והיינו בחינת אהבה שמחמת הקירוב. אבל שמיעה היא מרחוק והיא הגורמת בחינת יראה וכמ"ש ה' שמעתי שמעך יראתי כי היראה היא באה מחמת בחי' הריחוק הנמשך מבחי' שמאל דוחה. כי לפי שהוא דוחה ומשפיל עצמו לומר לנפשו מי הוא אשר ערב לבו לגשת כו' אזי תפול עליו יראה ופחד בלבו וכמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק שבשביל וינועו שנפל עליהם אימה ופחד ולפיכך ויעמדו מרחוק בבחי' שמיעה וכענין אם רץ לבך שוב לאחד. וזהו ענין פ' שניה שבק"ש שהוא בחי' יראה כמ"ש השמרו לכם פן יפתה כו'. וז"ש כי שמע ה' כי שנואה אנכי וכענין נבזה בעיניו נמאס דהיינו שע"י אתעדל"ת מה שנחשב בעיניו לשנואה ע"י שמאל דוחה נמשך להיות אתעדל"ע כי שמע ה' בחי' שמיעה מרחוק כדי להמשיך בחי' יראה מלמעלה (ובזה יובן ענין שמע והא"ש שהן חו"ג והשמות מ"ב וע"ב אלא שהוא התכללות כי שמע חסד אהבה ראובן וכלול גם כן מגבורה בחי' ראה בעניי הנ"ל וכן והא"ש יראה כלול מאהבה) (עיין ביאור זה ע"פ אלה מסעי וע"פ ויחי). והנה אחר ק"ש אומרים אמת ויציב וכו' ונחמד ונעים ונורא וכו' הדבר הזה עלינו והיינו בחי' לוי ילוה אישי אלי. והוא ענין ימינא ושמאלא ובינייהו כלה כי שמאלו תחת לראשי בחי' שמאל דוחה הוא שגורמת להיות נשיאות ראש וכו' וימינו תחבקני ימין מקרבת להתכלל כו'. ובחי' ילוה אישי היינו מה שאומרים באמוי"צ הדבר הזה היא התורה ששרשה מאד נעלה אלא שנתלבשה בדברים גשמיים שלכן נמשלה התורה למים שיורדים ממקום גבוה וכו'. וזאת ישיב אל לבו אמת הוא שאין אני ראוי מצד עצמי לעלות ולהתכלל באור ה' ולהשיב את הנפש ממטה למעלה לייחדה במאצילה ב"ה כי מי יעלה בהר ה' כו' אבל מ"מ הרי אא"ס ב"ה מצד עצמו ממילא ומאיליו נמשך גם למטה ששורה ומתגלה בתורה והרי מתגלה יחוד זה העליון למטה כמו למעלה ואי לזאת ע"י עסק התורה יכול להמשיך אא"ס ב"ה ממש למטה על נפשו וזהו אם רץ לבך שוב לאחד שגם למטה בבחי' שוב נמשך בחי' אחד וזהו ילוה אישי אלי שיורד ונמשך אא"ס ב"ה מלמעלה למטה. וזהו פי' אמת ויציב כו' שמאריכין לאשר ולקיים את הדבר הזה עלינו ועל אבותינו כו' על הראשונים כו' וממשיכים מלמעלה אמת ויציב ונכון וכו' ונחמד ונעים כו' להיות המשכת אור א"ס ב"ה שורה ומתגלה באור תורה: אך הנה כל ג' בחי' הנ"ל עדיין הם בבחי' ממכ"ע שהם בחי' המשכות מאא"ס ב"ה לבחינת ממכ"ע שבחי' ראובן היא לעורר את האהבה להיות נכספה וגם כלתה כו' ולהיות משתוקק' להתכלל ולהתייחד במאצילה ב"ה מכלל שהיא עדיין אינה כלולה ומיוחדת באא"ס ב"ה הסוכ"ע (בשמים ממעל ועל הארץ מתחת הכל בשוה ורוחניות וגשמיות כולא קמיה כלא ממש חשיבי) ועד"ז שאר הבחי' אלא שהן בחי' המשכות להיות ממכ"ע כו'. אבל בחי' יהודה שהוא בחי' הודאה הוא בחי' בטול והתכללות באא"ס ב"ה ממש הסוכ"ע והן הן בחינות השתחואות שבתפלת שמ"ע. ולכן תפילה היא בלחש ובחשאי בבחי' סוכ"ע למעלה מעלה מבחי' השתלשלות שאינה בגדר המשכה והשפעה כלל כו' ואינה עולה בשם אהבה כלל רק בחי' ביטול במציאות ממש לגמרי והיינו בחי' השתפכות אל חיק אביה ממש להיות כאין ואפס ממש שע"ז מרמז ענין ההשתחואה כמו שמשתחוה לפני המלך שמבטל א"ע כו' רק שכדי להיות בחי' זו שהוא בחי' יהודה בבחי' אתה דהיינו להיות בגילוי כאילו הוא לנוכח צ"ל יודוך אחיך שצריך להקדים תחילה בחי' ראובן ושמעון ולוי שבהם ועל ידם יומשך גילוי בחי' הודאה זו כי בלי קדימת בחי' ראובן שמעון ולוי לא נמשך בחי' יהודה שהוא בחינת ביטול והתכללות כו' בבחי' גילוי אלא בבחי' העלם ומקיף. ולכן א"א להתחיל תפילת ש"ע בלי קדימת פסוד"ז ויוצר אור וק"ש כו' (ובמנחה שמתפללין רק תפילת ש"ע היינו מפני שכבר הקדימו בשחרית ק"ש וברכותיה. ובערבית צריך לחזור להתחיל ק"ש וברכותיה קודם התפלה). וזהו ענין נעוץ תחלתן בסופן והמ"י (וע' במ"א ע"פ ולשרקה בני אתונו דמשמע דשור"ק שהוא הודאה הוא למטה מסגו"ל שהוא בחי' אהוי"ר כו'. וזהו לכאורה הפך ממ"ש כאן דיהודה שהוא הודאה הוא למעלה מראובן שמעון ולוי שהם סגו"ל. ובאמת לק"מ דהודאה היא למטה מאהוי"ר אבל הודאה דיהודה זהו בחי' בטול שלמעלה מאהוי"ר וזה בחי' דוד אם לא שויתי ודוממתי וכמ"ש ואחר האש קול דממה דקה הרי שהדממה והביטול הוא למעלה מהאש שהיא אהבה כי תמן קאתי מלכא אבל גבי אש כתיב לא באש הוי"ה אלא שהאש הוא להוי"ה כמ"ש במ"א. ועוד דזהו שאמר כאן יהודה אתה שיהיה יהודה בבחי' אתה דהיינו בבחי' גילוי כו' ולפעמים אינו בגילוי כ"א רק בהעלם ואז היא הודאה שלמטה מאהוי"ר. אבל כשההודאה בבחי' גילוי זהו בחי' ביטול ממש): והנה עי"ז ידך בעורף אויביך. אויביך הם ענייני העולם וצרכי הגוף הגשמי. הגם שאדם צריך להם מ"מ צריכין להיות בבחי' עורף ולא פנים (בחי' פנים היינו שעושה הדבר בלב ונפש, ובחי' עורף היינו בחי' אחוריים כמאן דשדי בתר כתפי' בע"כ וכאילו כפאו וכו'). וידך הוא בעורף אויביך, א"ת ידך אלא יודי"ך והוא בחי' ידך ממש כי "ימינך פשוטה לקבל שבים" הוא בחי' ימין וחסד שנתפשט למטה מטה וכעניין "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים". כי הנה הירידה הגדולה הזאת שהוא בבחי' אחוריים וכאילו כפאו, מי גרם להמשיך את האדם להיות מוכרח לזה? ודאי מאת ה' ומידו היתה זאת כדי לאתהפכא חשוכא לנהורא שיתפלל בכח האכילה וכו' וכיוצא בזה, רק שצריך שלא יומשך בבחי' פנימיות אלא בבחי' עורף ובחינת עורף זה יוכלל בבחי' ידך יודי"ך. והוא בחי' ידך של יהודה כו' לפי שהוא בחי' הודאה וביטול בבחי' סוכ"ע השוה ומשוה כו' גם חשך לא יחשיך וכחשיכה כאורה גשמיות ורוחניות שוין, שהרי כולם בחכ' עשית שהחכמה היא עשיה גשמיות וא"כ גם האכילה ושארי ענינים הגשמיים הם לפניו ית' כמו רוחניות של חכמה מאחר שגם החכמה היא גשמיות וכו'. וזאת היא מעלת יהודה אתה היינו בחי' הודאה בגילוי שבתפילה שתהי' ידך בעורף אויביך בשעה שעוסק בעורף אויביך ואזי חולפת ועוברת ממנו האהבה מ"מ נשאר רשימו וכו' אך היינו דוקא בבחי' עורף ולא פנים: אך עיקר הגורם לכל מעלת בחי' זו להיות יהודה אתה והגורם להיות יודוך אחיך ע"ז נאמר ישתחוו לך בני אביך כי הנה ההשתחוואה הוא בחי' המשכה וזהו עניין ההשתחוואו' שבשמ"ע שהן הן המשכות (ע' ר"פ וישב והנה השמש וכו' משתחוי' לי). ובחי' אביך היינו בחי' כרחם אב על בנים אבינו אב הרחמן שהרחמנות הוא בחי' אב ותולדות הרחמנות הוא בחי' צדקה וחסד להחיו' רוח שפלים שכל העושה חסד במדה"ר לרחם על עניים ויתומים ה"ז בבחי' בני אביך. גם בחי' אביך היא התורה דאורייתא מחכמה נפקת שהוא בחי' אב וכמ"ש שמע בני מוסר אביך זו תושב"כ וכו' ובני אביך הם העוסקים בתורה וזהו וישתחוו לך בני אביך שבני אביך הם העוסקים בתורה ובגמ"ח הם הם ישתחוו לך וימשיכו אותך להיות נעוץ תחב"ס שהתורה והגמ"ח הם הנותנים כח בנפש לעורר את האוי"ר עד שתהי' בחי' הודאה וביטול וע"י כן יודוך אחיך להיות יהודה אתה כנ"ל: ===ביאור על הנ"ל=== הנה השבטים הם ב' בחי', מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, עלמא דנוקבא ועלמא דדכורא (וכמש"ל ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים שנשמות השבטים נמשכו מבריאה והן בבחי' מלמטה למעלה לעלות מברי' לאצי' ושרשן הן י"ב גבולי אלכסון שבז"א דאצי' שנק' שבטי י"ה שנמשכים מלמעלה למטה). והנה באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא שע"י בחי' ראובן שמלמטה למעלה ממשיך גילוי בחי' ראובן שמלמעלה למטה. והוא כי בחי' ראובן הוא בחי' ראו ב"ן בחי' ראיה אותיות ארי"ה ומלמטה למעלה הוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא שמזה נמשך תוקף האהבה בחי' פני ארי' אל הימין וכו', ועי"ז נמשך ג"כ אתעדל"ע מלמעלה למטה גלוי בחי' ראיה עליונה כי ראה ה' בעניי בחי' התקרבות כי עתה יאהבני אישי. וימינו תחבקני. וכמו"כ ע"י בחי' שמעון שמלמטה למעלה, אם שמע תשמעו, מעורר בחי' אתעדל"ע כי שמע ה' כו'. ועניין ראי' היא מקרוב ושמיע' היא מרחוק כמ"ש ה' שמעתי שמעך יראתי, בחי' אודנין. כי חבקוק היה בבחי' הריחוק שהוא בחי' שוב כענין וינועו ויעמדו מרחוק ומזה נמשך מלמעלה למטה כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי וגו' שמזה יהי' התקרבות מלמעלה (ושנואה שאינה אהובה כ"כ שהרי כתיב ויאהב גם את רחל מלאה) מחמת שעושה א"ע רחוק ושמאל דוחה ונק' שנואה כי שמאלו תחת לראשי ועי"ז אח"כ בחי' לוי, ט"ו ווי"ן דאמוי"צ. וג' בחי' אלו הן ג' קוין {{קיצור|חח"ן|חכמה חסד נצח}} {קיצור|בג"ה|בינה גבורה הוד}} ו{{קיצור|דת"י|דעת תפארת יסוד}} שהוא קו האמצעי הוא בחי' לוי. שע"י ג' בחי' אלו נמשך בחי' '''יהודה יודוך אחיך''' להיות בחי' הודאה כתר מל', דהנה המל' היא בחי' מקבל ול"ל מגרמה כלום ואעפ"כ אחר שמקבלת הרי היא בחי' מלכות עליהם (ונק' כתר מל' שהיא בחי' כתר מלמטה למעלה) הגם שהם ממשיכים לה האורות ופרקין (וע' בזהר בלק ע"פ גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כו') וה"ז כמשל המלך ב"ו שהוא מקבל המס הכסף והזהב מאנשי מדינתו ואעפ"כ הרי הוא מולך עליהם כו' כך המל' שרשה בכתר נעוץ סופן בתחילתן רק שצריך המשכת הכתר הנק' טמירו דכל טמירין שיהי' בגילוי בבחי' אתה ולכן יודוך אחיך מכתר למל' ע"י ג' קוין הנ"ל, ראובן פ' ראשונה דק"ש בחי' שם מ"ב ושמעון פ' שניה ע"ב (וע' במ"א דלכאורה שם מ"ב הוא גבורה ושם ע"ב חסד אלא שהוא בחי' אור הגבורה בכלי החסד ואור החסד בכלי הגבורה) ולוי אמוי"צ בחי' הממוצע ונק' היכל הרצון שלמעלה מהיכל האהבה שלפני ק"ש וכו'. והיכל קד"ק אדני שפתי כו' סמיכת גאולה לתפלה להיות בחי' יודוך אחיך בחי' הודאה בחי' ביטול בחי' כתר. ותעמוד מלדת אין עמידה אלא תפילה (והוא ג"כ לשון עמידה ושתיקה וביטול שהוא בחינת כתר שהוא לשון שתיקה כמו כתר לי זעיר כי הסייג דחכמה הוא שתיקה כמ"ש במ"א בעניין יונת אלם וכו'): '''ידך בעורף אויביך'''. כי המל' יש לה עליות וירידות, הפעם אודה, ובלילה יורדת לברר בי"ע כמ"ש ותתן טרף, ואין בירור אלא בבחי' אחוריים כי הפנימיות מתכלל כנר בפני אבוקה בלי בירור כו'. וענין ישתחוו לך בני אביך הוא בחי' המשכה מבחי' אבא למל', אבא יסד ברתא כי יודוך אחיך הוא המשכה מכתר שהוא ע"י ג' קוין הנ"ל. משא"כ בני אביך המשכת אבא ב' קוין והם ראובן ולוי חח"ן ע"י גמ"ח ודת"י ע"י תורה נובלות חש"מ כו': ועניין כי ראה ה' בעניי, הנה בירורי' ותשובה הכל ענין א' שהי' יורד ממקום גבוה וצריך לעלות לשם נק' תשובה וכן הנשמה ירדה לצורך עליי'. והנה ההתקרבות שמחמת בחינת עניי שהוא מרירות הנפש על ריחוקה (עד שגם הנה"ב והגוף יהיו בבחינת אתהפכא כו') היא יותר גדולה כיתרון האור הבא מן החשך וכנודע ממ"ש במ"א בענין ויברך יעקב את פרעה מה ההוא סט' וכו': ==אסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו== '''כבס ביין לבושו''' וגו'. הנה מקרא זה נאמר לימות המשיח, דקאי אדלעיל מני' לא יסור שבט מיהודה וגו'. עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים, ואז יהיה גם '''אסרי לגפן עירה''': וביאור העניין, הנה אמרז"ל אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד בלבד, כי ימות המשיח אינו עוה"ב שלאחר התחיה. שזהו מתן שכרן של צדיקים. אבל ימות המשיח הוא בבחי' היום לעשותם ולא לקבל שכרן. ועיקר היום לעשותם ותכלית השלימות של המעשה יהיה בימות המשיח. וכמו שהיה עיקר עבודת האדם בג"ע לעבדה ולשמרה. לעבדה זו מצות עשה. ולשמרה זו מצות ל"ת. שהי' אז בחי' היום לעשותם בתכלית השלימות אלא שאח"כ ויגרש את האדם וגו'. ואח"כ נכנסו אבותינו לארץ ג"כ בשביל קיום מעשה המצות שכמה מצוות התלויים בארץ דווקא, כמעט ארבע הידות, ואחר כך גלו משם ולא נתקיימו בידם עד ימות המשיח שיהיה במהרה בימינו שאז יהי' בחי' היום לעשותם בתכלית השלימות. והנה אנו אומרים ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו וכו' כמצות רצונך כו'. שעיקר המעשה היא עבודת הקרבנות שאין אנו יכולים לקיים בגלות אלא שבגלות נתקנה התפילה כנגד הקרבנות. ועדיין אין זה כמצות רצונך ממש: ולהבין זה דלכאורה התפילה במעלה העליונה יותר מהקרבנות, שהתפילה היא נשיאת נפש האדם בספור שבחיו של מקום ברוך שאמר והיה העולם וכל הללויה וכו' עד שמגיע לואהבת בכל נפשך כו' משא"כ הקרבנות הוא בנפש בהמה וביום השבת שני כבשים. ולמה יהיו הקרבנות במעלה העליונה כל כך שיקראו כמצות רצונך ושזה יהי' תכלית השלימות של ימות המשיח יותר מהתפילה שבגלות. הנה כתיב גפן ממצרים תסיע. שכנ"י נמשלו לגפן שגדלים בה ענבי' שמהם יוצא היין ע"י דריכה בגת. והנה עיקר היין המשובח יוצא מהענבי' הסמוכי' לקרקע כמו שאמרו לגבי נסכים לא היו מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות ששם יוצא יין משובח יותר. והנה היין נתחלק לכמה מינים יש יין המשמח ויש יין המשכר יש יין אדום ויש יין לבן וכך ככל המשל הזה נמשלו כנס"י שיש בהם אהבה מסותרת למקום כו'. וכדי להוציאה מהעלם אל הגלוי צריך להיות בבחי' רגליות דהיינו להיות בחי' נפשי כעפר לכל תהיה. וגם דריכה בגת להיות לב נשבר ונדכה וע"י זה יוצא היין הוא בחי' האהבה מסותרת שהיתה בהעלם כי על יין אמרו נכנס יין יצא סוד והיינו לפי שהיין היה ג"כ מתחלה בהעלם בענבים ואח"כ נתגלה ויצא לחוץ. והנה באהבה יש ב' בחי'. יש מתפעל להיות שמחת ה' בלבו היא בחינת יין המשמח ובחי' יין לבן מבחי' חמר חיווריין עתיק כו'. ויש מתפעל להיות לו מרירות הלב מפני היותו ממארי דחושבנא מכל מחשבותיו ודבוריו ומעשיו אשר לא לה' המה ולצעוק אל ה' ולדבקה בו הוא בחי' יין אדום ויין המשכר וכו'. והנה אנו אומרים בשבת וינוחו בו ישראל מקדשי שמך. ולכאורה אינו מובן הלא הוא ית' מאליו קדוש וכתיב כי קדוש אני וקדושתי למעלה מקדושתכם. ואיך יהיה תלוי קדושתו ית' בישראל דייקא שיקראו הם המקדישים שמו. אך הענין דהנה אנו אומרים אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה. פי' קדושים בכל יום כו' כמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית שבכל יום ויום מתהווה מאין ליש כל מעשה בראשית. וכשהם משיגים כל יום התהוותם וחיותם מבחי' קדוש ומובדל כי עליו ית' נאמר אדון הנפלאות פי' למעלה מעלה מבחי' נפלאות כמ"ש עושה פלא. שבחי' הפלא הוא כעשיה גשמיות אצלו ית'. כי עניין הפלא היא פליאת ההתהוו' יש מאין וראשית ההתהוו' הוא בחכמה כמ"ש והחכמה מאין תמצא. וכתיב כולם בחכמה עשית שהחכמה נחשבת אצלו כעשיה גשמית שהיא בחי' סוף דרגין משכל ודבור ומחשבה ומעשה וכך החכמה נחשבת אצלו שהוא ית' למעלה מן החכמה ומרומם עד אין קץ. ולכן הם יהללוך סלה תמיד בעילוי אחר עילוי בלי הפסק וכל זה בבחי' ושמך קדוש כי הודו של שמו על ארץ ושמים. כמ"ש כי ביה ה' צור עולמים פי' בי"ה הוא שמו הוי"ה כי הו"ה היא ג"כ י"ה שהוי"ו מושך היו"ד כו'. וביו"ד נברא העוה"ב כנ"ל היינו עלמין סתימין דלא אתגליין עין לא ראתה אלהים זולתך ובה"א נברא עוה"ז היינו עלמין דאתגליין מה שהוא מושג ונתפס בהשגת הנבראים, ואפי' ג"ע העליון נק' עלמא דאתגלי' לגבי בחי' זו שהוא שם שהרי צדיקי' נהנים כו' אלא שלגבי עוה"ז השפל הגשמי נק' עוה"ב ג"ע העליון. אבל לגבי עולמות עליוני' נקרא בשם עוה"ז ועלמא דאתגליא מאחר שיש שם הנאה ותענוג הנשמות משא"כ בחי' עלמין סתימין הוא מה שאינו מושג ונתפס כלל עין לא ראתה וכו', וכל בחי' הללו הם מבחינת שמו והודו של שמו כו'. אבל בא"ס ב"ה עצמו לא שייך כלל זה שהוא קדוש ומובדל מגדר עלמין לגמרי ולא שייך אפילו בחי' עלמין סתימין כו' ובחינת עלמין סתימין הם כעשיות גשמיות אצלו ית'. וכמאמר אדון הנפלאות. וכמ"ש עושה פלא. ומה שקדושים בכל יום יהללוך סלה הוא בבחי' ושמך קדוש בלבד והיינו כי משם נמשך קדושתם ומהללים להתכלל ולהבטל במקורם. אבל ישראל הם מקדשי שמך כי הנה באתעדל"ת תלוי אתעדל"ע להיות התלבשות א"ס ב"ה בחכמה וחסד להחיות ולהוות עלמין סתימין ועלמין דאתגליין והיינו אק"ב ממש הקב"ה מניח תפילין כו'. וע"י הנחת תפלין למטה מתעורר קדושה העליונ' שלמעל' להיות שורה ומתלבש בתוך עלמין. וקדושה זו היא מבחי' אוא"ס ב"ה בעצמו ובכבודו שלמעלה מגדר עלמין בחי' אתה קדוש שהוא אדון הנפלאות למעלה מעלה מבחינת פליאות חכמה שמאין תמצא, כי המצוות הן הן רצונו ית' ובחי' מדרגת הרצון הוא הגבה למעלה מאד מבחי' חכמה. ולכן הם מקדישי' ומרוממים שמך שבהם ועל ידם נתעלה בחי' שמו בקדושת אור א"ס ב"ה עצמו. וזהו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב שהם מבחינת שמו ית' בלבד. אבל ע"י המע"ט ממשיכים קדושת אור א"ס ב"ה בעצמו כנ"ל: והנה מן המצוות נעשה לבושים לנפש כמ"ש בזוהר ע"פ ואברהם זקן בא בימים, באינון יומין עילאין דאינון לבושין כנ"ל. והיינו לפי שע"י המצות ממשיך אור מקיף מבחי' סובב כל עלמין, לכן נעשה לבוש לנשמתו שתהיה נפשו צרורה בצרור החיים את ה' וכו'. אך הנה אמרו אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון ומ"מ אין ממשיכין כלום. אלא הענין הוא שהמשכת קדושה העליונה הוא ע"י שמחה של מצוה דוקא וכדכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה. והשמחה היא מצד התבוננות מזה עצמו איך שהמצות הם בחינת אור א"ס ב"ה עצמו בחי' אדון הנפלאות וכו'. ולזה ישמח לבו בקיום המצות אשר קדשנו במצותיו ממש והוא בחי' חמר חווריין עתיק שהוא בחי' ענג העליון להתענג על ה' ממש. אך צריך לעורר מתחלה בנפשו בחי' יין אדום ויין המשכר שהוא בחי' גבורות קדושות כדי לאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא שאז יתענגו על ה' בתענוג המשכת אוא"ס ב"ה כי התענוג הוא שייך אחר מילוי הרצון שכשנתמלא רצונו וחפצו מה שהיה חושק ומתאוה אז יתענג, משא"כ אם לא היה לו תשוקה כ"כ אין התענוג אצלו כ"כ גם בהיות אצלו הדבר ההוא. ולכן צריך לעורר תחילה בחינת גבורות על הירידה אשר רחוק מה' בתכלית. ובפרט כאשר יהי' ממארי דחושבנא מן המעשים ודבורים והמחשבות אשר לא לה' המה, וישוב אל ה' וירחמהו, וכמאמר אלהי עולם ברחמיך הרבים כו' וכמ"ש במ"א. ואזי תהי' שמחת הנפש בקיום המצות ביתר שאת, כי כל שתגדל התשוק' והצמאון מחמת ריחוק מקום מצד הגוף כך תגדל שמחת הנפש מצד המשכ' אוא"ס ב"ה בקיום המצות והתענגו על ה' במילוי רצונה וחפצה. וז"ש זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני וכמאמר כי הם חיינו ואורך ימינו כו' ואין לערב שמחת הנפש בעצבון הגוף וכו'. אך כדי להוציא בחי' יין הנ"ל צריך לשית עצות בנפשו להיות בבחינת ונפשי כעפר לכל תהיה מן הרגליות וכו'. ועל ידי דריכה ברגלים בגת שהיא בחינת לב נשבר ונדכה כו'. והנה כנגד ב' בחינות יין הנ"ל כך נמשך ב' בחינת לבושין. וזהו כבס ביין לבושו שיהיו לבושי המצוות מכובסים עד"מ כמו בגד המכובס מן הלכלוך כך הנה אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כו'. ואעפ"כ את פושעי' נמנו שלבושי המצוות שלהם הם מלובשי' בלבושים צואים שלהם משא"כ ע"י בחי' יין ושמחה של מצוה נעשה בחי' כבוס לבוש והתפשטות מלבושי' שבנוגה להתענג על ה' לבדו. וע"י בחי' דם ענבים הוא בחי' יין אדום שהוא עניין התגברות הנפש לאהפכא חשוכא לנהורא והמרירות על ריחוקו מאור פני ה', ונק' דם לפי שצריך יגיעת הנפש ויגיעת בשר בנפשו דמו. אך מ"מ נק' דם ענבים בחי' יין שצ"ל ע"י בחי' שמחה שהיא בחי' התבוננות מצד גדולת ה' א"ס ב"ה וישוב אל ה' וירחמהו. וירחמהו דייקא, דהיינו על ניצוץ אלהו' שבו איך ירד פלאים מטה מטה כמ"ש במ"א. ועי"ז נעשה בחי' סותו פי' סותו מלשון מסוה הוא כסוי הראש והפנים, שיש ב' בחינות לבושין, לבוש הגוף ע"ד משל ולבוש הראש והפנים ע"ד משל. והנה ע"י בחי' יין המשמח נמשך בחי' לבוש לבחי' הגוף של הנפש שהוא בחי' לבושי מדות הנפש אהבה ויראה כו' אבל ע"י בחי' דם ענבים נמשך לבוש לבחי' הראש והפנים של הנפש והוא בחי' ראיה ושמיעה. וכמ"ש הביטו אליו ונהרו וגו'. וכי אפשר להסתכל בשכינה כו' אלא היינו לאסתכלא ביקרא דמלכא כו' והענין כמאמר רז"ל במקום שבע"ת עומדים כו' כי צדיקים גמורים ע"י שמחה של מצוה והתענגם על ה' ממשיכים ענג העליון מלמעלה למטה אבל הבעל תשובה ע"י התגברותו על הרע שבנפשו במסירת נפש היא בבחי' הסתלקות מלמטה למעלה כדרך הגבורות ורשפי אש כו'. ולכן נעשה לבוש לנשמתו ג"כ למעלה על בחי' ראש הנ"ל: והנה זהו כל עבודתנו בקיום המצוות בזמן הזה להמשיך לנפש שתתעלה בעילוי אחר עילוי לאור באור א"ס ב"ה ותהיה הנפש צרורה כו'. אבל תכלית השלימות של ימות המשיח בקיום המצוות ומעשה הקרבנות שיהיו הקרבנות כבשים ופרים וכו' ג"כ נכללים ומתעלים בעילוי אחר עילוי באור א"ס ב"ה. אך בזמן הגלות אי אפשר לנפש האדם להעלותם ולקשרם במקורם מאחר שהיא מקושרת בעצמה למטה. אבל לימות המשיח שיקויים ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וגו', שנשמות ישראל יהיו במעלה אז יהיה זמן קיום המעש' והעלאת ניצוצות שנפלו, אפילו הבהמות. וכמו שהיה בתחילת בריאת העולם שקודם שנבר' אדם הראשון נא' ואדם אין לעבד את האדמה וגו', ואח"כ נעשה אדם ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה. אלא שאח"כ ויגרש את האדם וגו', כלומר שלא הי' בבחי' אדם והוצרך לילך ולתקן נפשו. ושלימות בחי' אדם הוא בזמן המשיח שנאמר עליו הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, מא"ד הוא אותיות אד"ם. וכן ראשי תיבות אד"ם אד"ם דו"ד משי"ח, שבזמן ימות המשיח נשלם בחינת אדם ואזי הוא זמן היום לעשותם זמן קיום המצוות בשלימות שיהיה הקרבת קרבנות כמצות רצונך. משא"כ בזמן הגלות אין עשיית המצו' כרצונך ממש אלא לעילוי הנפש שיתקן בחי' אדם שלא יהיה ואדם אין לעבד. אבל עיקר העבודה לעבדה ולשמרה הוא בימות המשיח דוקא. והתפילה שהיא בחי' נשיאת הנפש הוא כנגד הקרבנות, אבל אינה בבחי' קרבנות ממש כי שם בחינת עליות כל העולמות בכלל ואפילו נפש הבהמה היורדת למטה לארץ. והנה על בחינת גפן ויין הנ"ל נאמר אסרי לגפן עירה, פי' שבימות המשיח שיושלם בחי' אדם אז יהיו כלל ישראל מתעלים במעלה העליונה שיהיה בבחי' גפן ויין המשמח בשמחה של מצוה וגם יהי' אוסרי, אוסר יו"ד שבחי' יו"ד היא בחי' חכ' עילאה הוא אוסר ומקשר לבחי' גפן (ועניין החכמה הוא בחי' בטול שצ"ל בהשמח' עמ"ש ע"פ ולא נחם אלקי' דרך ארץ פלשתים וע"פ ביום השמע"צ). ועי"ז יהי' בבחי' עירה. כי הנה עירה סובל ב' פירושים, לשון עיר פרא אדם ובחי' עיר אלהים. וביאור הדבר, כי עיר פרא אדם יולד כתי'. פי' יולד היינו כשהמדות אצלו כתולדתו וטבעו שלא נהפכו אצלו לעמוד כנגד טבעו כי זהו עבודת האדם לעמוד נגד טבעו הקשה מפני אהבת ה' ויראתו. משא"כ כשהטבע מסייע אין זו עבודה תמה ונקרא עיר פרא אדם. אבל כשהוא מקושר בבחי' גפן בחי' יין היוצא מן הגפן ע"י דריכה ומן הרגליות וכו' כנ"ל אזי נעשה בחי' עירה עיר ה' שהוא בחי' עיר אלהינו כמו שאמרו רז"ל אימתי נקרא גדול כשהוא בעיר אלהינו וגו'. '''ולשרקה בני אתונו.''' הנה שורקה היא זמורה רכה וילדה שענביה מועטים עדיין ומעט יין היוצא ממנה נק' שורקה נקודת שור"ק כי הנה גפן הוא בחינת סגו"ל וגם כל נקודת גֶפֶן הוא סגו"ל, וכדכתי' גפן ממצרים תסיע וגו' כסו הרים צלה פי' צלה בחי' צל כמ"ש ה' צלך דהיינו ישת חשך סתרו, והוא העולה למעלה ומכסה על בחי' הרים שהם האבות. והנה האבות הם שלשה בחינת סגו"ל. וזהו בחי' גפן. אבל שורקה הוא בחי' נקודת השורק והשור"ק יש בו ג"כ ג' נקודות שבסגו"ל אלא שהם זה למטה מזה. כך הנה שכשהאדם הוא בבחי' התקרבות והתלהבות בכח ג' נקודות ממטה למעלה ומלמעלה למטה והממוצע וכו' וכמ"ש במ"א אזי נקרא בחי' סגו"ל. אבל כשהוא בבחינת ריחוק מקום אלא שהוא בבחי' הודאה כלומר שיודע שהוא רחוק מה' ונעשה כפוף ומודה ואין ערב לבו לגשת מפני ביטולו נקרא בחינת שור"ק ושלש נקודות זו למטה מזו. כלומר שמשפיל עצמו מטה מטה להיות רחוק בעיניו להגיע לזה באומרו מי אנכי וכו' וע"י זה נעשה מבחי' אתונו בחי' בני בחי' בן וכמ"ש בנים אתם וגו' להיות כמו ברא כרעא דאבוה. והנה התהפכות בחינות אלו נעשו ע"י כבס ביין וגו' כבס לשון עבר שתכלית השלימות של ימות המשיח ושלימות בחינת אדם להיות בחי' עירה ובחי' בן הוא ע"י שכבר כבס ביין הגלות שע"י עבודתנו בזמן הגלות לעורר את האהבה ושמחה של מצוה אתהפכא חשוכא לנהורא והוא תכלית של ימות המשיח כנ"ל: <!-- עד כאן נערך --> ==חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב== הנה גבי יין כתיב: "תירושי המשמח אלקים" כו'. ולהבין מהו בחי' יין המשמח אלקים ואיך יהיה כחו גדול כ"כ לשמח אלקים. הנה אמרו: נכנס יין יצא סוד. והעניין, כי בתורה יש ב' בחי', יין וחלב, וכדכתיב: "לכו שברו ואכלו כו' בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב". וביאור הדבר, כי הנה יש ב' אהבות, {{קיצור|אה"ע|אהבת עולם}} {{קיצור|ואה"ר|ואהבה רבה}}. אהבת עולם היא האהבה הגלויה. ואה"ר היא אהבה המסותרת. ולהבין למה נק' האהבה המסותרת בשם אה"ר. אך הנה אה"ע היא האהבה שנלקחה מעולמות, דהיינו מחמת התבוננות איך שהוא ית' מחדש בטובו כו', ומהווה מאין ליש בכל יום מבחי' מל' ית', כי מלכותך מכ"ע כתיב שכל עולמים עליונים ותחתונים הם חיים וקיימים מבחי' מלכותו ית' ממכ"ע וסוכ"ע ואתה מחיה את כולם. ואינו כדמיון הנשמה שמחיה את הגוף, שהחיות מתפשט ומתלבש בגוף ממש להחיותו. כי הוא ית' קדוש ומובדל כו'. רק התפשטות בחי' שם בלבד. דהיינו מחמת כי מלך שמו נק' עליהם. וכמאמר ישתבח שמך לעד, פי' לעד עד אין קץ כו'. וע"ז אנו אומרים איש"ר מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך. פי' שאנו מתפללים ומבקשים שיהיה שם זה בבחי' ברכה והמשכה מההעלם אל הגילוי. דהיינו שלא יהי' בבחי' העלם והסתר פנים אצלינו בידיעת אנשים מלומדה בלבד שאין זה אלא בבחי' הודאה. אבל בחי' ברכה היא בחי' גילוי ממש במוחו ולבו באמת לאמתו. ושיהי' גילוי זה נמשך לעלם ולעלמי עלמיא אפי' בעולמות התחתונים כמו בעוה"ז הגשמי, וכעניין שנאמר ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם. ועד"ז תקנו כל פסוד"ז מב"ש עד ק"ש להאריך ולהרחיב הדבור בשבחו של מקום, איך שמלכותו הוא מכ"ע, ואיך שהוא קדוש ומובדל כו', עד שיהיה נקבע בקרב איש ולב עמוק. ועי"ז יגיע לקיום הק"ש שמע ישראל. שמע לשון הבנה להתבונן כי ה' אחד פי' אחד ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם בטלים אל האל"ף הוא אלופו של עולם. וכמו שיש בגשמיות ז' רקיעים כו'. כך ברוחניות יש כמה מדרגות זו למעלה מזו, וכולם בטלים אליו ית' רק שברוך שם כו'. שמבחי' דלי"ת רבתי דאחד נמשך בחי' ברכה והמשכה להיות בחי' שם כבוד מלכותו כו'. ועי"ז יגיע למדרגת ואהבת. פי' ואהבת הוא מלשון רצון. דהיינו שיהי' רצונך שהוי' יהיה אלקיך בכל לבבך בשני יצריך יצ"ט ויצה"ר לאהפכא חשוכא כו' שיעקור רצונו מהבלי עולם להיות לו שינוי רצון ולהפך רצונו לה' אחד, וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ: והנה כ"ז הוא בחי' אה"ע שאומרים אהבת עולם אהבתנו. פי' אהבתנו שאהבה זו היא מתלבשת בתוך נפשנו. שהנפש יכולה להיות כלי להגביל ולהלביש את האהבה זו בתוכה ממש להיות תוכה רצוף אהבה זו. אבל אה"ר היא בשרש הנפש במקור חוצבה, כי חלק הוי' ממש עמו, ואני הוי"ה לא שניתי כתיב שהוא ית' למעלה מגדר עלמין ואין ערוך אליו ית' כלל אפי' כמשל טפה מים אוקיינוס. שעם היות שהוא חלק קטן מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות. עכ"ז שייך איזה ערך ויחוס במהותו הדומה לו שגם מהות הטפה היא מים כמו הים הגדול ממש. משא"כ אליו ית' אין ההשתלשלות ערוך כלל ולכך האהבה שנלקחה מבחי' זו אינה מתלבשת ממש תוך הנפש ואין הנפש יכולה להגבילה אלא היא בבחי' מסותרת והיא באה לידי גילוי בבחי' בכל מאדך כו'. (וע' [[תניא מנוקד/חלק א/פרק מג|בתניא ס"פ מ"ג]] ועי' ג"כ [[תניא מנוקד/חלק א/פרק יט|פ' י"ט]]): והנה ההפרש שבין אה"ע לאה"ר הוא כי אה"ע הבאה מחמת התבוננות ועומק מחשבתו יש לה הפסק שאם לבבו פונה לדברים אחרים וטרוד במחשבתו בעסקי עולם אזי חולפת ועוברת ממנו כו', משא"כ האה"ר שבשרש נפשו ממקור חוצבה אין לה הפסק, שגם אם לבבו פונה לדברים אחרים הרי אין בזה לעומת זה להיות לעומת האהבה הזאת להטרידה ולהפסיקה. ולזאת תשאר אהבה זו בבחי' רשימו להיות זכרונה תקועה בלב בל תמוט עולם ועד. אך כיצד תהיה אה"ר זו בבחי' גילוי שיעלה ויגיע למדרגת בכל מאדך? ע"ז אמרו נכנס יין יצא סוד היא התורה שנק' בשם יין. וכמארז"ל ערבים עלי ד"ס יותר מיינה של תורה כי על האהבה נאמר וירא אלקים את האור כי טוב ואמרו רז"ל כי טוב לגנוז בתורה. וכשנכנס יינה ש"ת יצא סוד הוא אור האהבה הגנוז מההעלם אל הגילוי להיות אצלו גילוי האה"ר המושרשת בשרש נפשו במקור חוצבה בבחי' בכל מאדך וע"ז נא' פותח את ידיך. יודי"ך הן הם בחי' הצמצומים רבים ועצומים מאא"ס ב"ה להיות השתלשלות המדרגות מעילה לעלול כו'. ומקור התהוות העולמות מאין ליש מרצה"ע ב"ה וע"י התורה שהיא חכמתו ורצונו ית' פותח את היודי"ן והצמצומים להיות גילוי רצה"ע ב"ה. ומשביע לכל חי דהיינו בכל חיות ואור המתפשט בעולמות מריש כל דרגין כו'. להיות בהם בחי' רצון שיהי' שורה ומתגלה בהם בחי' רצה"ע ב"ה ונמשך לנפש האדם ג"כ שיהי' מתגלה בו רצה"ע שבנפשו, דהיינו האה"ר המושרשת בשרש נפשו למעלה מכדי שתוכל הנפש שאת, מאחר שהרצ"ע בא אצלו לידי גילוי למטה בלבושי הנפש דבור ומעשה ע"י דבור בת"ת ומעשה המצות. ולכן אמרו רז"ל ששואלים את האדם קבעת עתים לתורה. שעי"ז יעורר את האהבה מלמעלה בשרש נפשו שאינה מתלבשת בשום כלי המעלים ומסתיר ,שאין כמוה ולא דוגמתה בזלעו"ז הנ"ל ואין לה הפסק, שאפי' בעסקו בשאר ענינים תהיה אהבה זו תקועה בלבו. ומזה יבא לידי ודברת בם כו' (וע' באגה"ק ד"ה איתא רפ"ד דמגלה ודאשתמש בתגא כו' במי ששונה הלכות כו' יעו"ש): ובזה יובן הכתוב חכלילי עינים מיין. פי' עינים הוא מ"ש עיני תמיד אל ה'. הנה עין ה' אל יראיו. והוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא דהיינו שיאיר בלבו אור האהבה לה' בבחי' ראיה היא בחי' אהבה בתענוגים שהיא מדרגה העולה על כולנה למעלה מאה"ר ואה"ע (וצ"ע בתניא פמ"ג משמע דאה"ר היא אהבה בתענוגים. וצ"ל שיש ב' בחינות אה"ר הא' האהבה הנז' בתניא פי"ט כשבאה לידי גילוי כשאינה בבחינת גילוי התענוג. וגדולה ממנה היא אה"ר בתענוגים. ועיין במ"א ע"פ אחותי רעיתי יונתי כו'. שם נתבאר אחותי היא מצד אהבה טבעית ויונתי היא אהבה בתענוגים) וכעניין שכתוב עיניך יונים, כמו זוג יונים שמסתכלים תמיד זע"ז ומתענגים כו'. כך יהיה קשר האהבה בדביקות נפלא ועצום עד שיהיו עיניו ולבו כל הימים רק לאסתכלא ביקרא דמלכא. וכמ"ש בזהר ע"פ הסבי עיניך כו' דמוקדין ליה בשלהובין דרחימותא. שתהא האהבה מתלהבת ומתלהטת בלב איש להתענג על ה' מרוב כל עד שאין כח בנפשו להגביל את האהבה בלב, רק בבחינת ראיה מבחוץ (ועיין במ"א ע"פ עיניך יונים וע"פ הראיני את מראיך): וזהו ענין חכלילי עינים. פירוש אדמומית העינים, שאודם העינים הוא מחמת תוקף רשפי אש דמוקדין ליה בשלהוביתא כו'. והוא בחינת מעלת ומדרגת השבת אז תתענג כו' וקראת לשבת ענג. אך מי שטרח בע"ש כו'. ולכן צריך כל ימות החול לייגע את נפשו. לעורר את האה"ר ואה"ע. וע"י זה יגיע לבחינת האהבה בתענוגים המתגלית בשבת. והנה כ"ז בא מבחינת ומדרגת יין. יינה ש"ת. וזהו חכלילי כל חיך הטועם אומר לי לי. לפי שיתגלה בחי' חיך הטועם את היין דהיינו בחי' חכמה וטעמי מצות שהם בחי' תענוג העליון. וע"י כן נתעלה בעילוי אחר עילוי לי לי עד רום המעלות (פי' חיך הטועם זהו בחי' אהבה בתענוגים המתגלה בשבת שהוא בחי' שם ע"ב דחכמה ואזי אומר לי לי ב"פ דהיינו שנכללו בו ב' אהבות הנ"ל אה"ר ואה"ע שהם מ"ה וב"ן דמ"ה מברר ב"ן וע"י יחוד מ"ה וב"ן מתגלה בשבת בחי' הגבוה משניהם והוא בחי' שם ע"ב אהבה בתענוגים): ולבן שינים מחלב. פירוש כי שינים הם הטוחנות את המאכל להיות מתעכל במעיו שעי"ז יהי' מזון לגוף משא"כ כשלא ילעוס ויטחון המאכל בשיניו לא יבא לידי עכול כלל ולא יהיה לו למזון ולשובע. וכך עד"מ כדי שיהי' מזון לרמ"ח אברין דמלכא שתהא נפשו מרכבה אליהם שיתאחד ממש עם הנפש צ"ל בבחי' שינים הטוחנות ומפררות דהיינו לפרר ולברר כל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו ולדקדק ולפשפש בהן ולהיות ממארי דחושבנא לשקול כל דרכיו ולפלס מעגלותיו. ונק' בלשון הגמ' מדקדק במעשיו שעי"כ יהיה בבחי' עכול בנפש שהטוב יקבל למזון ולשובע והפסולת המעורב תערובת זר ופסולת ידחה לחוץ. וכן בענין בירורי המדות אוי"ר כל חד לפום מאי דמשער בלבי' ושוקל במאזני שכלו כיצד היא האהבה האמיתית לה'. וכיצד היא בחי' אתהפכא חשוכא כו' באמת לאמתו, להיות מייגע א"ע ביגיעת הנפש לבא למדרגה זו שיהיה נקבע בלבו באמת לאמתו בלי דמיונות כו' וכיוצא בזה כמה דרכים הידועים למבקשי ה', יבינו כל מאליהם שצריך לדקדק ולפשפש כו' ולהיות מייגע עצמו כו'. אך אח"כ יגיע לבחי' ומדרגת החלב. כמו שהחלב עד"מ מגדל את הוולד להיות אבריו נגדלים. כך בחי' החלב של תורה מגדל את מדותיו אהוי"ר כו' להיות לו אוי"ר היותר גדולים בגדלות המוחין (שהאברים הם המדות ועיקרם הם חג"ת נה"י ובחי' חב"ד שבתוכן המקיימות אותן וכל א' מג' מיני בחינות אלו כלולה מכל הנ"ל הרי פ"א. וכל בחי' נחלקת לג' בחי' ראש תוך סוף הרי רמ"ג. ושרשם ה"ח המגדילים הרי רמ"ח). וזהו רוחצות בחלב כו' שהחלב מרחיץ המדות ונהפכין ממהות למהות להיות נהפך לבו ונעשה כאיש אחר לגמרי בשינוי המדות כולן שוין לטובה. ומזה יומשך להיות לבן שינים שיהיה בהם בחי' לבנונית ובהירות בבירורי המדות בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות בבחי' ראיה חושיית שלא ביגיעה יגיעת הנפש ויגיעת בשר רק מיד יגיע אליו כו'. וזה חכלילי כו' מיין כו' מחלב כו' ובחי' יין וחלב נעשה הכל בחי' חכלילי לי לי עד רום המעלות: ===ביאור על הנ"ל=== לבאר הדברים הנאמרים למעלה ע"פ חכלילי כו'. הנה התורה נק' יין וחלב וכמו שכתוב ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב. ולהבין זה הנה צריך להבין ענין ב' בחי' אה"ר ואה"ע. אה"ר היא הבאה מלמעלה אשר מאליה וממילא נפשו בוערת כתנור אש ואה"ע היא האהבה הבאה ע"י ההתבוננות ויש אהבה ג' הגדולה משניהם והיא הנקראת אהבה בתענוגים כו'. והנה ידוע שיש ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן. והנה שם ב"ן נפל בשבירה ושם מ"ה הוא המברר. ואמנם תחלה מברר מל' דאצי' הנקראת שם ב"ן את רפ"ח נצוצין שבבי"ע כו' ואח"כ נמשך שם מ"ה לברר שנית כו'. וביאור הדברים הנה נודע דמל' דאצי' יורדת בכל לילה בבי"ע לברר בירורים. וכמ"ש בזוהר אלף טורין דאכלה בהמה רבה ושתית לון בגמיעא חדא כו'. פי' בהמה בגי' ב"ן והיינו מל' דאצי' המבררת נצוצין דתהו. להיות שכאשר נפלו הנצוצין בבי"ע ובנוגה הם מעורבים טו"ר ואינם בבחי' אלהות ומל' דאצי' מבררת אותם שיתהפכו להיות אלהות. ולכן שם ב"ן נק' אה"ע כי עולם מל' העלם והיינו האהבה שנתגלית מההעלם. שקודם התפלה היתה בהעלם ואחר כך ע"י התפלה נתגלית ונמצא שאהבה זו היא באה מההתבוננות כו' וגם פי' אהבת עולם שהתפעלות ואהבה זו נמשכת מבחינת העולם. היינו כמו עד"מ האדם מתפעל להיות לו אהבה ע"י שרואה מופתים הפך הטבע כמו להפוך ממים לאש או מאש למים שיתהפך מהות אחד למהות אחר עי"ז רואה גדולת ה' ית' ויגיע לו מזה אהבה לה'. ואהבה זו נק' אה"ע שבאה ע"י סבה מבחי' העולם וכמו"כ למעלה הבירור נצוצות דשם ב"ן שמברר בבי"ע נק' אה"ע מפני שמבחי' עולם נברר להיות אלקות כו'. משא"כ שם מ"ה נק' אה"ר. להיות ששם מ"ה הוא בחי' אלקות בעצם (לא ממה שנתברר מבחי' עולם כמו שם ב"ן שמברר בי"ע והם נכללים בו. והיינו ע"י ההתהפכות מרע לטוב כנ"ל שנכלל בשם ב"ן ולכך נק' אה"ע כמו שאדם מתהפך ע"י מופתים כו' כנ"ל). והוא המברר שם ב"ן. וה"ז כדוגמת אה"ר. דהנה ענין האה"ר היא עד"מ האהבה אשר מאליו מתלהט שלכך נק' בלשון רבה. להיות שאה"ע הנה יש גם בזה לעומת זה. ולכך אנו רואים שאעפ"י שבעת התפלה הי' לו אהבה והיא אה"ע מ"מ אח"כ עוסק במילי דעלמא מפני שיש זלעו"ז ששניהם הם בחי' עולם זה עולם וזה עולם כו' משא"כ בחי' אה"ר להיותה מניצוץ אלקות עצמו אין שם זלעו"ז כו'. וכמו"כ למעלה שם מ"ה הוא אלקות שלא ע"י בירור. כמו האה"ר שבאה מאיליה מלמעלה. והנה עכ"ז הרי האה"ר שנק' מ"ה מתלבשת באה"ע הנק' ב"ן לברר בירור שני כו' אבל אהבה ג' והיא הנק' אהבה בתענוגים שהוא ענין שם ע"ב אינה מתלבשת כלל לא באה"ר ולא באה"ע כו': אך הנה המשכת שם ע"ב אהבה בתענוגים. הוא כאשר נתחברו יחדיו אה"ר ואה"ע שם מ"ה ושם ב"ן אזי ממשיכים גם שם ע"ב. הגם שהוא גבוה משניהם כו'. וביאור הדברים הנה ידוע שיש בכל עולם דאצי' בי"ע ע"ס ועולמות והיכלות. והנה ע"ס הם הם אלקות שאינו צריך להתברר והיינו כענין שם מ"ה כידוע. ועולמות והיכלות הם צריכים להתברר בכדי להתכלל בע"ס שהוא אלקות ממש. והיינו ע"י הבירור דב"ן שנכללים בו הבירורים דעולמות והיכלות ואחר כך נמשך שם מ"ה להתלבש בב"ן לברר שנית כו'. וזהו ענין יחוד הוי' אלהים שהם דו"נ מ"ה וב"ן. והנה כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אתם כו' ומבואר בזהר הטעם דקוב"ה לא שרי באתר פגימא אלא באתר שלימא כו'. והענין מפני שכאשר מתכללים ב' בחינות דו"נ ע"כ מעוררים בחינת הגבוה מערך שניהם (וכענין החופה שנכנסי' בו חתן וכלה להיות שבאים שניהם דו"נ ע"כ בא שם הגילוי גם מבחי' מקיפים כו'). והיינו ע"י שכאשר שם ב"ן מברר בי"ע ואז מעלה אותם מ"ן לשם מ"ה והוא נמשך לברר כו'. ואח"כ כששניהם מתלבשים זה בזה בחי' יחוד הוי"ה אלהים אזי נמשך גם שם ע"ב הנק' אהבה בתענוגים. וזהו זכר ונקבה בראם. היינו דכר שם מ"ה ונוק' שם ב"ן ואזי ויברך אתם המשכת החכמה שם ע"ב הנק' ברוך כו'. והנה ידוע שגילוי אור א"ס דעתיקא קדישא הוא בבחינת החכמה דאצי' להיותה בתכלית הבטול. והנה עתיק הוא על דרך משל בחינת תענוג כו'. וכמו שאנו רואים גם כן שגילוי התענוג הוא בחכמה כאשר יגיע לו השכלה חדשה מהמשכיל שזהו ענין גילוי החכמה ממקורה אז יתענג ענג נפלא כו' וכמו"כ גלוי אא"ס ע"י וא"א הוא בבחינת חכמה דאצי' שהוא שם ע"ב. ולכך נק' שם ע"ב אהבה בתענוגים להיות שהוא גלוי תענוג עליון וזהו אהבה בתענוגים דייקא כו': וזהו חכלילי עינים מיין. וארז"ל חכלילי כל חיך הטועם אומר לי לי. וי"ל כפל הלשון לי לי. אך הענין הוא שזהו ענין ב' עליות של ב' בחינות אה"ר ואה"ע מ"ה וב"ן בע"י וא"א כנ"ל מפני שהן עולים בבחינת שם ע"ב ששם גילוי עתיק ואריך כו'. וזהו חיך הטועם אומר לי לי פירוש חיך הטועם הוא בחינת חכמה דאצי' שנק' חיך שם מ"ה והוא בחינת טעמים שהם בשם ע"ב כנודע שיש ד' בחי' טנת"א כנגד ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וחכמה דאצי' היא בחינת חיך הטועם היינו בחינת טעמים. וכמו עד"מ כאשר יטעום האדם איזה מאכל הנערב ומתוק מתענג מזה כמו"כ בבחי' טעמים דחכמה יש שם גילוי עתיק כו'. וזהו חיך הטועם בחי' ע"ב חכמה אומר לי לי הוא בחי' עליות אה"ר ואה"ע. והנה חכלילי עינים הם מיין. כי הנה ע"י שנכנס יין יינה של תורה יצא סוד. פי' סוד היינו אה"ר המסותרת שתצא מההעלם אל הגילוי להיות התלבשות אה"ר מ"ה באה"ע ב"ן. ועי"ז שניהם עולים ונכללים בחכמה. וזהו חכלילי כו' מיין. פי' מה שחיך הטועם אומר לי לי העלייה דמ"ה וב"ן בע"ב זהו מיין שעי"ז שנכנס יינה ש"ת יצא סוד התלבשות מ"ה בב"ן ועי"ז מעוררים שם ע"ב להיות חיך הטועם כו'. והנה בחי' גילוי זה דשם ע"ב הוא בשבת שהוא ענין מוחין דאבא. והיינו גילוי והמשכת ענג העליון בחי' עתיקא קדישא בבחי' החכמה. וכמ"ש וקראת לשבת ענג להמשיך ולקרוא הענג בחכמה כו'. וכמ"ש במ"א ע"פ מארז"ל כל האומר ויכלו בשבת כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כו'. וזהו ג"כ כל כוונת האכילה בשבת להמשיך בחי' עתיק בחכמה כו'. אך הנה ארז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. וזהו חכלילי עינים כו'. פי' כי יש ב' בחי' בעינים הא' האדמומית והזהרורית שבעינים. והב' חוורי דעינא. והנה ענין האדמומית הוא בחי' ההתלהבו' ורשפי אש לאסתכלא ביקרא דמלכא כמ"ש הסבי עיניך מנגדי כו' דאינון מוקדין ליה בשלהובין דרחימותא כנודע. וכמו"כ הנה מבואר באדרא רבה כד ז"א מסתכל במצחא דאריך מקבל ש"ע נהורין ובפנים ק"נ נהורין כמה שכתוב כי יקרא ק"ן צפור לפניך כו'. והענין דהנה א"א שהוא הכתר הוא בחי' התחתונה שבמאציל וז"א הוא מקור לעלמין דבי"ע שלכך ז"א נק' עולם כמ"ש עולם חסד יבנה כו'. ולכך הז"א מתלהב ליכלל למעלה באוא"ס בחי' א"א כו' (וכן עבודת האדם למטה לאסתכלא ביקרא דמלכא עיני תמיד אל ה' והיינו ההתלהבות ממטלמ"ע שהוא ע"י העינים דוקא) והיינו האדמומית שבעינים שמורה על ענין ההתלהבות ורשפי אש כו'. וע"י ההסתכלות ז"א בבחי' התלהבות נמשך אח"כ השפע מא"א לז"א. וכמ"ש עין ה' אל יראיו כו' (והיינו מפני שהקדים תחלה עיני תמיד אל ה' והוא התלהבות ממטלמ"ע. וזהו מי שטרח בערב שבת כו'. עי"ז נמשך אח"כ אור השפע מלמעלה למטה להיות עין ה' כו'). וזהו ענין ש"ע נהורין או ק"ן נהורין דמקבל ז"א מא"א היינו השפע מלמעלה כו' שהוא בחי' עינא דאיהו חוור כמ"ש באד"ר (דקכ"ט ב' ובדף קל"ו ב') ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא כו'. והנה הראיה היא בחי' חיצוניות משא"כ שארי כחות כמו כח החכמה או המדות כו' והענין כי להיות מסתכל במצחא דא"א ולקבל אח"כ גילוי האור משם א"א לקבל רק ע"י ראיה שהיא מבחוץ שאינה נכנסת לפנים. ולבן שינים הנה השינים מבררים כו'. והוא בחי' עבור בבטן אימא כמשל מדות שבשכל לראות בעין השכל מהות המדות ולדקדק ולפשפש בהן אם יש בהן תערובת כו'. וזהו בבטן אימא כו'. ולמעלה בז"א תלת כלילן גו תלת כו' ומה שנתברר נעשה אצי' ואלקות והפסולת נדחה לחוץ כו' וכן עד רום המעלות כו' ואח"כ נעשה הגדלה בחלב שלאחר הלידה והגדלה זו שנמשך אור וחיות שיהיו המדות מאירים וברורים כו'. וזהו ולבן שינים שהשינים עצמם נעשים לבנים מכח החלב שבשעת הבירור עדיין אינם לבנים מאחר שעוסק לראות ולפשפש כו'. והוא בחינת קטנות משא"כ לבן שינים שנעשו לבנים ומאירים כו'. שיש בירור אחר בירור כו' והכל הוא ע"י פותח את ידיך הוא בחי' י"ג ת"ד שהם יודי"ן ווי"ן שערות וגומות שאבא יונק ממזל הח' נוצר אותיות רצון כו' ועי"ז נעשה רצון גם לכל חי כו' והוא ע"י התו' אבא שממשיך אור אבא על נפשו ואבא יונק ממזל הח' כנ"ל ומתגלה בתוכה רצון שלמעלה מעלה כו' ומשל יודי"ן ווי"ן כי היו"ד הוא צמצום האור בעור הפנים המכסה ואינו יוצא אלא דרך גומא. והוא"ו הוא המשכת השערות כו' וד"ל: bf8bo2nrda9qlxcqrmsehr1lgoiv5n3 2936875 2936874 2025-06-08T14:15:22Z Nahum 68 2936875 wikitext text/x-wiki ==יהודה אתה יודוך אחיך וגו'== הנה יהודה נקרא ע"ש הפעם אודה והוא בחי' הודי' שבכללות נש"י מודים אנחנו לך ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים. אלא שלמטה לפי שהוא תחת הזמן נק' הפעם אודה שלא כל העתים שוות. אבל למעלה במקור חוצב נשמותיהם הוא למעלה מן הזמן ושם נק' יהודה כי היו"ד מורה על ההוה כמו ככה יעשה איוב. ויהי' פי' המלה כמו יודה בתוס' ה' יהודה ((ובנחמי' י"א) נכתב יהודה בסגול תחת הדל"ת) וענין הפעם אודה היינו אחר לידה והתגלות בחי' ראובן שמעון ולוי שהם הם הגורמים לבחי' הודיה זו. וזהו יודוך אחיך. וביאור ענין זה הנה ראובן הוא ע"ש ראו בן בחי' ראיה ובחי' ראיה זו היא הגורמת המשכת בחי' האהבה. כמ"ש פני אריה אל הימין אריה אותיות ראיה וכן היה דגל מחנה ראובן תימנה כי ענין ראיה הוא ענין התקרבות דרך חיבה כמ"ש כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם כו'. וזהו כי ראה ה' וגו'. כי עתה יאהבני אישי וגו'. וענין המשכה זו בכנ"י הוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא לעורר את האהבה עד שתחפץ לדבקה בו ית' ועד"ז נתקנו פסוד"ז ויוצר אור קודם ק"ש כדי שיבוא לקיום ואהבת בק"ש. כי עיקר הכוונה בספור שבחו של מקום הוא כי לא די בידיעה לבדה לפי שהיא בחי' העלם ואפי' גנבא אפום מחתרתא וכו' ולא יבוא לקיום ואהבת כ"א כשיצא מההעלם אל הגלוי ומבחי' ידיעה לבחי' ראיה ממש שהוא בחי' גילוי לאסתכלא דוקא והיינו ע"י שירבה לספר בשבחיו יתברך ולהעמיק דעתו איך שמלכותך מלכות כל עולמים. אלף אלפים ורבו רבבן כו' והוא לבדו ית' הוא יחיד ומיוחד כמו קודם שנברא העולם. כמאמר יחיד חי העולמים מלך כו'. ואמתות שם יחיד הוא שהוא לבדו הוא וענין אחד הוא שנמשך בחי' א' בחי"ת וד' שהם ז' רקיעים והארץ כו' שיהיו בטלים ליחודו ית' שהחיות של שמים וארץ עולה ונכלל במקורו וכך עולה אפילו החיות של הרוחניות כמ"ש לך ה' הגדולה וכו' (ועיין מזה על פסוק וארא אל אברהם) ורק בשכמל"ו שלהיות עולמות נפרדים הם רק מבחי' מלכותו ית'. וכשיאריך בענין זה בעומק בינתו בבחי' גילוי במוחו ולא בידיעה לבדה אזי מוליד מזה אהבה בהתגלות לבו להיות נכספה וגם כלתה נפשי וגו' ויבא לקיום ואהבת את ה' אלקיך ממש דהיינו לדבקה בו בא"ס ב"ה ממש וכמ"ש מי לי בשמים כו': והנה כתיב בכל לבבך ואמרו רז"ל בשני יצריך דהיינו שתהא האהבה בבחי' בעל תשובה כי התשובה אינו דוקא במי שיש בידו עבירות ח"ו. אלא אפי' בכל אדם כי ענין תשובה הוא להשיב את הנשמה למקורה ושרשה שהיתה כלולה במאצילה ב"ה וצרורה בצרור החיים את ה' ממש וירדה ממקום כבודה ונתלבשה בעוה"ז הגשמי שאפילו כל השגות הרוחניים שמשגת בהתלבשותה בתוך הגוף הם נופלים תחת בחינת זמן ומקום וצריך להשיבה ע"י ויצעקו אל ה' בצר להם כי צר לו המקום שהוא בחי' מצר וגבול ועל זה נאמר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מבחי' מצר כו' שע"י המרירות אשר יהיה לו על ההיפוך תגדל האהבה לה' ביתר שאת להתכלל באוא"ס ב"ה כיתרון האור הבא מן החשך. וע"ז אמרז"ל במקום שבע"ת כו'. וכדאי' בזהר דמשכין ליה בחילא יתיר להיות גילוי אור א"ס ב"ה ממש על נפשו עד שגם חיות הגוף ונפש הבהמית וכחותיהם יתהפכו וישובו אל ה' ואתהפכא חשוכא לנהורא. וזהו כי ראה ה' בעניי פי' שע"י עניי ומרודי הוא מרירות הנפש שבאתעדל"ת נמשך להיות אתעדל"ע וכמים הפנים כו' יתרון האור בבחי' ראיה מלמעלמ"ט כי יאהבני בבחי' אישי דהיינו כמ"ש ביום ההוא תקראי לי אישי. ופי' אישי אש שלי ממש והיינו התשוקה שממטה למעלה בחי' ואל אישך תשוקתך שהוא הוא האש שלי תהיה בבחי' התכללות באוא"ס ב"ה ממש עד שהוא הוא יהיה אישי אש שלי ממש כי וימינו תחבקני בבחי' חבוק והתכללות להיות גילוי אוא"ס ב"ה ממש על נפשי בתשוקה זו: והנה זהו ענין ראובן שהוא ענין בחי' פ' ראשונה שבק"ש שהוא בחי' רצוא. ופ' שניה שבק"ש היא בחי' שמעון והיה אם שמוע תשמעו שהיא בחי' שוב כי ראיה היא מקרוב והיינו בחינת אהבה שמחמת הקירוב. אבל שמיעה היא מרחוק והיא הגורמת בחינת יראה וכמ"ש ה' שמעתי שמעך יראתי כי היראה היא באה מחמת בחי' הריחוק הנמשך מבחי' שמאל דוחה. כי לפי שהוא דוחה ומשפיל עצמו לומר לנפשו מי הוא אשר ערב לבו לגשת כו' אזי תפול עליו יראה ופחד בלבו וכמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק שבשביל וינועו שנפל עליהם אימה ופחד ולפיכך ויעמדו מרחוק בבחי' שמיעה וכענין אם רץ לבך שוב לאחד. וזהו ענין פ' שניה שבק"ש שהוא בחי' יראה כמ"ש השמרו לכם פן יפתה כו'. וז"ש כי שמע ה' כי שנואה אנכי וכענין נבזה בעיניו נמאס דהיינו שע"י אתעדל"ת מה שנחשב בעיניו לשנואה ע"י שמאל דוחה נמשך להיות אתעדל"ע כי שמע ה' בחי' שמיעה מרחוק כדי להמשיך בחי' יראה מלמעלה (ובזה יובן ענין שמע והא"ש שהן חו"ג והשמות מ"ב וע"ב אלא שהוא התכללות כי שמע חסד אהבה ראובן וכלול גם כן מגבורה בחי' ראה בעניי הנ"ל וכן והא"ש יראה כלול מאהבה) (עיין ביאור זה ע"פ אלה מסעי וע"פ ויחי). והנה אחר ק"ש אומרים אמת ויציב וכו' ונחמד ונעים ונורא וכו' הדבר הזה עלינו והיינו בחי' לוי ילוה אישי אלי. והוא ענין ימינא ושמאלא ובינייהו כלה כי שמאלו תחת לראשי בחי' שמאל דוחה הוא שגורמת להיות נשיאות ראש וכו' וימינו תחבקני ימין מקרבת להתכלל כו'. ובחי' ילוה אישי היינו מה שאומרים באמוי"צ הדבר הזה היא התורה ששרשה מאד נעלה אלא שנתלבשה בדברים גשמיים שלכן נמשלה התורה למים שיורדים ממקום גבוה וכו'. וזאת ישיב אל לבו אמת הוא שאין אני ראוי מצד עצמי לעלות ולהתכלל באור ה' ולהשיב את הנפש ממטה למעלה לייחדה במאצילה ב"ה כי מי יעלה בהר ה' כו' אבל מ"מ הרי אא"ס ב"ה מצד עצמו ממילא ומאיליו נמשך גם למטה ששורה ומתגלה בתורה והרי מתגלה יחוד זה העליון למטה כמו למעלה ואי לזאת ע"י עסק התורה יכול להמשיך אא"ס ב"ה ממש למטה על נפשו וזהו אם רץ לבך שוב לאחד שגם למטה בבחי' שוב נמשך בחי' אחד וזהו ילוה אישי אלי שיורד ונמשך אא"ס ב"ה מלמעלה למטה. וזהו פי' אמת ויציב כו' שמאריכין לאשר ולקיים את הדבר הזה עלינו ועל אבותינו כו' על הראשונים כו' וממשיכים מלמעלה אמת ויציב ונכון וכו' ונחמד ונעים כו' להיות המשכת אור א"ס ב"ה שורה ומתגלה באור תורה: אך הנה כל ג' בחי' הנ"ל עדיין הם בבחי' ממכ"ע שהם בחי' המשכות מאא"ס ב"ה לבחינת ממכ"ע שבחי' ראובן היא לעורר את האהבה להיות נכספה וגם כלתה כו' ולהיות משתוקק' להתכלל ולהתייחד במאצילה ב"ה מכלל שהיא עדיין אינה כלולה ומיוחדת באא"ס ב"ה הסוכ"ע (בשמים ממעל ועל הארץ מתחת הכל בשוה ורוחניות וגשמיות כולא קמיה כלא ממש חשיבי) ועד"ז שאר הבחי' אלא שהן בחי' המשכות להיות ממכ"ע כו'. אבל בחי' יהודה שהוא בחי' הודאה הוא בחי' בטול והתכללות באא"ס ב"ה ממש הסוכ"ע והן הן בחינות השתחואות שבתפלת שמ"ע. ולכן תפילה היא בלחש ובחשאי בבחי' סוכ"ע למעלה מעלה מבחי' השתלשלות שאינה בגדר המשכה והשפעה כלל כו' ואינה עולה בשם אהבה כלל רק בחי' ביטול במציאות ממש לגמרי והיינו בחי' השתפכות אל חיק אביה ממש להיות כאין ואפס ממש שע"ז מרמז ענין ההשתחואה כמו שמשתחוה לפני המלך שמבטל א"ע כו' רק שכדי להיות בחי' זו שהוא בחי' יהודה בבחי' אתה דהיינו להיות בגילוי כאילו הוא לנוכח צ"ל יודוך אחיך שצריך להקדים תחילה בחי' ראובן ושמעון ולוי שבהם ועל ידם יומשך גילוי בחי' הודאה זו כי בלי קדימת בחי' ראובן שמעון ולוי לא נמשך בחי' יהודה שהוא בחינת ביטול והתכללות כו' בבחי' גילוי אלא בבחי' העלם ומקיף. ולכן א"א להתחיל תפילת ש"ע בלי קדימת פסוד"ז ויוצר אור וק"ש כו' (ובמנחה שמתפללין רק תפילת ש"ע היינו מפני שכבר הקדימו בשחרית ק"ש וברכותיה. ובערבית צריך לחזור להתחיל ק"ש וברכותיה קודם התפלה). וזהו ענין נעוץ תחלתן בסופן והמ"י (וע' במ"א ע"פ ולשרקה בני אתונו דמשמע דשור"ק שהוא הודאה הוא למטה מסגו"ל שהוא בחי' אהוי"ר כו'. וזהו לכאורה הפך ממ"ש כאן דיהודה שהוא הודאה הוא למעלה מראובן שמעון ולוי שהם סגו"ל. ובאמת לק"מ דהודאה היא למטה מאהוי"ר אבל הודאה דיהודה זהו בחי' בטול שלמעלה מאהוי"ר וזה בחי' דוד אם לא שויתי ודוממתי וכמ"ש ואחר האש קול דממה דקה הרי שהדממה והביטול הוא למעלה מהאש שהיא אהבה כי תמן קאתי מלכא אבל גבי אש כתיב לא באש הוי"ה אלא שהאש הוא להוי"ה כמ"ש במ"א. ועוד דזהו שאמר כאן יהודה אתה שיהיה יהודה בבחי' אתה דהיינו בבחי' גילוי כו' ולפעמים אינו בגילוי כ"א רק בהעלם ואז היא הודאה שלמטה מאהוי"ר. אבל כשההודאה בבחי' גילוי זהו בחי' ביטול ממש): והנה עי"ז ידך בעורף אויביך. אויביך הם ענייני העולם וצרכי הגוף הגשמי. הגם שאדם צריך להם מ"מ צריכין להיות בבחי' עורף ולא פנים (בחי' פנים היינו שעושה הדבר בלב ונפש, ובחי' עורף היינו בחי' אחוריים כמאן דשדי בתר כתפי' בע"כ וכאילו כפאו וכו'). וידך הוא בעורף אויביך, א"ת ידך אלא יודי"ך והוא בחי' ידך ממש כי "ימינך פשוטה לקבל שבים" הוא בחי' ימין וחסד שנתפשט למטה מטה וכעניין "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים". כי הנה הירידה הגדולה הזאת שהוא בבחי' אחוריים וכאילו כפאו, מי גרם להמשיך את האדם להיות מוכרח לזה? ודאי מאת ה' ומידו היתה זאת כדי לאתהפכא חשוכא לנהורא שיתפלל בכח האכילה וכו' וכיוצא בזה, רק שצריך שלא יומשך בבחי' פנימיות אלא בבחי' עורף ובחינת עורף זה יוכלל בבחי' ידך יודי"ך. והוא בחי' ידך של יהודה כו' לפי שהוא בחי' הודאה וביטול בבחי' סוכ"ע השוה ומשוה כו' גם חשך לא יחשיך וכחשיכה כאורה גשמיות ורוחניות שוין, שהרי כולם בחכ' עשית שהחכמה היא עשיה גשמיות וא"כ גם האכילה ושארי ענינים הגשמיים הם לפניו ית' כמו רוחניות של חכמה מאחר שגם החכמה היא גשמיות וכו'. וזאת היא מעלת יהודה אתה היינו בחי' הודאה בגילוי שבתפילה שתהי' ידך בעורף אויביך בשעה שעוסק בעורף אויביך ואזי חולפת ועוברת ממנו האהבה מ"מ נשאר רשימו וכו' אך היינו דוקא בבחי' עורף ולא פנים: אך עיקר הגורם לכל מעלת בחי' זו להיות יהודה אתה והגורם להיות יודוך אחיך ע"ז נאמר ישתחוו לך בני אביך כי הנה ההשתחוואה הוא בחי' המשכה וזהו עניין ההשתחוואו' שבשמ"ע שהן הן המשכות (ע' ר"פ וישב והנה השמש וכו' משתחוי' לי). ובחי' אביך היינו בחי' כרחם אב על בנים אבינו אב הרחמן שהרחמנות הוא בחי' אב ותולדות הרחמנות הוא בחי' צדקה וחסד להחיו' רוח שפלים שכל העושה חסד במדה"ר לרחם על עניים ויתומים ה"ז בבחי' בני אביך. גם בחי' אביך היא התורה דאורייתא מחכמה נפקת שהוא בחי' אב וכמ"ש שמע בני מוסר אביך זו תושב"כ וכו' ובני אביך הם העוסקים בתורה וזהו וישתחוו לך בני אביך שבני אביך הם העוסקים בתורה ובגמ"ח הם הם ישתחוו לך וימשיכו אותך להיות נעוץ תחב"ס שהתורה והגמ"ח הם הנותנים כח בנפש לעורר את האוי"ר עד שתהי' בחי' הודאה וביטול וע"י כן יודוך אחיך להיות יהודה אתה כנ"ל: ===ביאור על הנ"ל=== הנה השבטים הם ב' בחי', מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, עלמא דנוקבא ועלמא דדכורא (וכמש"ל ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים שנשמות השבטים נמשכו מבריאה והן בבחי' מלמטה למעלה לעלות מברי' לאצי' ושרשן הן י"ב גבולי אלכסון שבז"א דאצי' שנק' שבטי י"ה שנמשכים מלמעלה למטה). והנה באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא שע"י בחי' ראובן שמלמטה למעלה ממשיך גילוי בחי' ראובן שמלמעלה למטה. והוא כי בחי' ראובן הוא בחי' ראו ב"ן בחי' ראיה אותיות ארי"ה ומלמטה למעלה הוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא שמזה נמשך תוקף האהבה בחי' פני ארי' אל הימין וכו', ועי"ז נמשך ג"כ אתעדל"ע מלמעלה למטה גלוי בחי' ראיה עליונה כי ראה ה' בעניי בחי' התקרבות כי עתה יאהבני אישי. וימינו תחבקני. וכמו"כ ע"י בחי' שמעון שמלמטה למעלה, אם שמע תשמעו, מעורר בחי' אתעדל"ע כי שמע ה' כו'. ועניין ראי' היא מקרוב ושמיע' היא מרחוק כמ"ש ה' שמעתי שמעך יראתי, בחי' אודנין. כי חבקוק היה בבחי' הריחוק שהוא בחי' שוב כענין וינועו ויעמדו מרחוק ומזה נמשך מלמעלה למטה כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי וגו' שמזה יהי' התקרבות מלמעלה (ושנואה שאינה אהובה כ"כ שהרי כתיב ויאהב גם את רחל מלאה) מחמת שעושה א"ע רחוק ושמאל דוחה ונק' שנואה כי שמאלו תחת לראשי ועי"ז אח"כ בחי' לוי, ט"ו ווי"ן דאמוי"צ. וג' בחי' אלו הן ג' קוין {{קיצור|חח"ן|חכמה חסד נצח}} {קיצור|בג"ה|בינה גבורה הוד}} ו{{קיצור|דת"י|דעת תפארת יסוד}} שהוא קו האמצעי הוא בחי' לוי. שע"י ג' בחי' אלו נמשך בחי' '''יהודה יודוך אחיך''' להיות בחי' הודאה כתר מל', דהנה המל' היא בחי' מקבל ול"ל מגרמה כלום ואעפ"כ אחר שמקבלת הרי היא בחי' מלכות עליהם (ונק' כתר מל' שהיא בחי' כתר מלמטה למעלה) הגם שהם ממשיכים לה האורות ופרקין (וע' בזהר בלק ע"פ גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כו') וה"ז כמשל המלך ב"ו שהוא מקבל המס הכסף והזהב מאנשי מדינתו ואעפ"כ הרי הוא מולך עליהם כו' כך המל' שרשה בכתר נעוץ סופן בתחילתן רק שצריך המשכת הכתר הנק' טמירו דכל טמירין שיהי' בגילוי בבחי' אתה ולכן יודוך אחיך מכתר למל' ע"י ג' קוין הנ"ל, ראובן פ' ראשונה דק"ש בחי' שם מ"ב ושמעון פ' שניה ע"ב (וע' במ"א דלכאורה שם מ"ב הוא גבורה ושם ע"ב חסד אלא שהוא בחי' אור הגבורה בכלי החסד ואור החסד בכלי הגבורה) ולוי אמוי"צ בחי' הממוצע ונק' היכל הרצון שלמעלה מהיכל האהבה שלפני ק"ש וכו'. והיכל קד"ק אדני שפתי כו' סמיכת גאולה לתפלה להיות בחי' יודוך אחיך בחי' הודאה בחי' ביטול בחי' כתר. ותעמוד מלדת אין עמידה אלא תפילה (והוא ג"כ לשון עמידה ושתיקה וביטול שהוא בחינת כתר שהוא לשון שתיקה כמו כתר לי זעיר כי הסייג דחכמה הוא שתיקה כמ"ש במ"א בעניין יונת אלם וכו'): '''ידך בעורף אויביך'''. כי המל' יש לה עליות וירידות, הפעם אודה, ובלילה יורדת לברר בי"ע כמ"ש ותתן טרף, ואין בירור אלא בבחי' אחוריים כי הפנימיות מתכלל כנר בפני אבוקה בלי בירור כו'. וענין ישתחוו לך בני אביך הוא בחי' המשכה מבחי' אבא למל', אבא יסד ברתא כי יודוך אחיך הוא המשכה מכתר שהוא ע"י ג' קוין הנ"ל. משא"כ בני אביך המשכת אבא ב' קוין והם ראובן ולוי חח"ן ע"י גמ"ח ודת"י ע"י תורה נובלות חש"מ כו': ועניין כי ראה ה' בעניי, הנה בירורי' ותשובה הכל ענין א' שהי' יורד ממקום גבוה וצריך לעלות לשם נק' תשובה וכן הנשמה ירדה לצורך עליי'. והנה ההתקרבות שמחמת בחינת עניי שהוא מרירות הנפש על ריחוקה (עד שגם הנה"ב והגוף יהיו בבחינת אתהפכא כו') היא יותר גדולה כיתרון האור הבא מן החשך וכנודע ממ"ש במ"א בענין ויברך יעקב את פרעה מה ההוא סט' וכו': ==אסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו== '''כבס ביין לבושו''' וגו'. הנה מקרא זה נאמר לימות המשיח, דקאי אדלעיל מני' לא יסור שבט מיהודה וגו'. עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים, ואז יהיה גם '''אסרי לגפן עירה''': וביאור העניין, הנה אמרז"ל אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד בלבד, כי ימות המשיח אינו עוה"ב שלאחר התחיה. שזהו מתן שכרן של צדיקים. אבל ימות המשיח הוא בבחי' היום לעשותם ולא לקבל שכרן. ועיקר היום לעשותם ותכלית השלימות של המעשה יהיה בימות המשיח. וכמו שהיה עיקר עבודת האדם בג"ע לעבדה ולשמרה. לעבדה זו מצות עשה. ולשמרה זו מצות ל"ת. שהי' אז בחי' היום לעשותם בתכלית השלימות אלא שאח"כ ויגרש את האדם וגו'. ואח"כ נכנסו אבותינו לארץ ג"כ בשביל קיום מעשה המצות שכמה מצוות התלויים בארץ דווקא, כמעט ארבע הידות, ואחר כך גלו משם ולא נתקיימו בידם עד ימות המשיח שיהיה במהרה בימינו שאז יהי' בחי' היום לעשותם בתכלית השלימות. והנה אנו אומרים ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו וכו' כמצות רצונך כו'. שעיקר המעשה היא עבודת הקרבנות שאין אנו יכולים לקיים בגלות אלא שבגלות נתקנה התפילה כנגד הקרבנות. ועדיין אין זה כמצות רצונך ממש: ולהבין זה דלכאורה התפילה במעלה העליונה יותר מהקרבנות, שהתפילה היא נשיאת נפש האדם בספור שבחיו של מקום ברוך שאמר והיה העולם וכל הללויה וכו' עד שמגיע לואהבת בכל נפשך כו' משא"כ הקרבנות הוא בנפש בהמה וביום השבת שני כבשים. ולמה יהיו הקרבנות במעלה העליונה כל כך שיקראו כמצות רצונך ושזה יהי' תכלית השלימות של ימות המשיח יותר מהתפילה שבגלות. הנה כתיב גפן ממצרים תסיע. שכנ"י נמשלו לגפן שגדלים בה ענבי' שמהם יוצא היין ע"י דריכה בגת. והנה עיקר היין המשובח יוצא מהענבי' הסמוכי' לקרקע כמו שאמרו לגבי נסכים לא היו מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות ששם יוצא יין משובח יותר. והנה היין נתחלק לכמה מינים יש יין המשמח ויש יין המשכר יש יין אדום ויש יין לבן וכך ככל המשל הזה נמשלו כנס"י שיש בהם אהבה מסותרת למקום כו'. וכדי להוציאה מהעלם אל הגלוי צריך להיות בבחי' רגליות דהיינו להיות בחי' נפשי כעפר לכל תהיה. וגם דריכה בגת להיות לב נשבר ונדכה וע"י זה יוצא היין הוא בחי' האהבה מסותרת שהיתה בהעלם כי על יין אמרו נכנס יין יצא סוד והיינו לפי שהיין היה ג"כ מתחלה בהעלם בענבים ואח"כ נתגלה ויצא לחוץ. והנה באהבה יש ב' בחי'. יש מתפעל להיות שמחת ה' בלבו היא בחינת יין המשמח ובחי' יין לבן מבחי' חמר חיווריין עתיק כו'. ויש מתפעל להיות לו מרירות הלב מפני היותו ממארי דחושבנא מכל מחשבותיו ודבוריו ומעשיו אשר לא לה' המה ולצעוק אל ה' ולדבקה בו הוא בחי' יין אדום ויין המשכר וכו'. והנה אנו אומרים בשבת וינוחו בו ישראל מקדשי שמך. ולכאורה אינו מובן הלא הוא ית' מאליו קדוש וכתיב כי קדוש אני וקדושתי למעלה מקדושתכם. ואיך יהיה תלוי קדושתו ית' בישראל דייקא שיקראו הם המקדישים שמו. אך הענין דהנה אנו אומרים אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה. פי' קדושים בכל יום כו' כמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית שבכל יום ויום מתהווה מאין ליש כל מעשה בראשית. וכשהם משיגים כל יום התהוותם וחיותם מבחי' קדוש ומובדל כי עליו ית' נאמר אדון הנפלאות פי' למעלה מעלה מבחי' נפלאות כמ"ש עושה פלא. שבחי' הפלא הוא כעשיה גשמיות אצלו ית'. כי עניין הפלא היא פליאת ההתהוו' יש מאין וראשית ההתהוו' הוא בחכמה כמ"ש והחכמה מאין תמצא. וכתיב כולם בחכמה עשית שהחכמה נחשבת אצלו כעשיה גשמית שהיא בחי' סוף דרגין משכל ודבור ומחשבה ומעשה וכך החכמה נחשבת אצלו שהוא ית' למעלה מן החכמה ומרומם עד אין קץ. ולכן הם יהללוך סלה תמיד בעילוי אחר עילוי בלי הפסק וכל זה בבחי' ושמך קדוש כי הודו של שמו על ארץ ושמים. כמ"ש כי ביה ה' צור עולמים פי' בי"ה הוא שמו הוי"ה כי הו"ה היא ג"כ י"ה שהוי"ו מושך היו"ד כו'. וביו"ד נברא העוה"ב כנ"ל היינו עלמין סתימין דלא אתגליין עין לא ראתה אלהים זולתך ובה"א נברא עוה"ז היינו עלמין דאתגליין מה שהוא מושג ונתפס בהשגת הנבראים, ואפי' ג"ע העליון נק' עלמא דאתגלי' לגבי בחי' זו שהוא שם שהרי צדיקי' נהנים כו' אלא שלגבי עוה"ז השפל הגשמי נק' עוה"ב ג"ע העליון. אבל לגבי עולמות עליוני' נקרא בשם עוה"ז ועלמא דאתגליא מאחר שיש שם הנאה ותענוג הנשמות משא"כ בחי' עלמין סתימין הוא מה שאינו מושג ונתפס כלל עין לא ראתה וכו', וכל בחי' הללו הם מבחינת שמו והודו של שמו כו'. אבל בא"ס ב"ה עצמו לא שייך כלל זה שהוא קדוש ומובדל מגדר עלמין לגמרי ולא שייך אפילו בחי' עלמין סתימין כו' ובחינת עלמין סתימין הם כעשיות גשמיות אצלו ית'. וכמאמר אדון הנפלאות. וכמ"ש עושה פלא. ומה שקדושים בכל יום יהללוך סלה הוא בבחי' ושמך קדוש בלבד והיינו כי משם נמשך קדושתם ומהללים להתכלל ולהבטל במקורם. אבל ישראל הם מקדשי שמך כי הנה באתעדל"ת תלוי אתעדל"ע להיות התלבשות א"ס ב"ה בחכמה וחסד להחיות ולהוות עלמין סתימין ועלמין דאתגליין והיינו אק"ב ממש הקב"ה מניח תפילין כו'. וע"י הנחת תפלין למטה מתעורר קדושה העליונ' שלמעל' להיות שורה ומתלבש בתוך עלמין. וקדושה זו היא מבחי' אוא"ס ב"ה בעצמו ובכבודו שלמעלה מגדר עלמין בחי' אתה קדוש שהוא אדון הנפלאות למעלה מעלה מבחינת פליאות חכמה שמאין תמצא, כי המצוות הן הן רצונו ית' ובחי' מדרגת הרצון הוא הגבה למעלה מאד מבחי' חכמה. ולכן הם מקדישי' ומרוממים שמך שבהם ועל ידם נתעלה בחי' שמו בקדושת אור א"ס ב"ה עצמו. וזהו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב שהם מבחינת שמו ית' בלבד. אבל ע"י המע"ט ממשיכים קדושת אור א"ס ב"ה בעצמו כנ"ל: והנה מן המצוות נעשה לבושים לנפש כמ"ש בזוהר ע"פ ואברהם זקן בא בימים, באינון יומין עילאין דאינון לבושין כנ"ל. והיינו לפי שע"י המצות ממשיך אור מקיף מבחי' סובב כל עלמין, לכן נעשה לבוש לנשמתו שתהיה נפשו צרורה בצרור החיים את ה' וכו'. אך הנה אמרו אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון ומ"מ אין ממשיכין כלום. אלא הענין הוא שהמשכת קדושה העליונה הוא ע"י שמחה של מצוה דוקא וכדכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה. והשמחה היא מצד התבוננות מזה עצמו איך שהמצות הם בחינת אור א"ס ב"ה עצמו בחי' אדון הנפלאות וכו'. ולזה ישמח לבו בקיום המצות אשר קדשנו במצותיו ממש והוא בחי' חמר חווריין עתיק שהוא בחי' ענג העליון להתענג על ה' ממש. אך צריך לעורר מתחלה בנפשו בחי' יין אדום ויין המשכר שהוא בחי' גבורות קדושות כדי לאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא שאז יתענגו על ה' בתענוג המשכת אוא"ס ב"ה כי התענוג הוא שייך אחר מילוי הרצון שכשנתמלא רצונו וחפצו מה שהיה חושק ומתאוה אז יתענג, משא"כ אם לא היה לו תשוקה כ"כ אין התענוג אצלו כ"כ גם בהיות אצלו הדבר ההוא. ולכן צריך לעורר תחילה בחינת גבורות על הירידה אשר רחוק מה' בתכלית. ובפרט כאשר יהי' ממארי דחושבנא מן המעשים ודבורים והמחשבות אשר לא לה' המה, וישוב אל ה' וירחמהו, וכמאמר אלהי עולם ברחמיך הרבים כו' וכמ"ש במ"א. ואזי תהי' שמחת הנפש בקיום המצות ביתר שאת, כי כל שתגדל התשוק' והצמאון מחמת ריחוק מקום מצד הגוף כך תגדל שמחת הנפש מצד המשכ' אוא"ס ב"ה בקיום המצות והתענגו על ה' במילוי רצונה וחפצה. וז"ש זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני וכמאמר כי הם חיינו ואורך ימינו כו' ואין לערב שמחת הנפש בעצבון הגוף וכו'. אך כדי להוציא בחי' יין הנ"ל צריך לשית עצות בנפשו להיות בבחינת ונפשי כעפר לכל תהיה מן הרגליות וכו'. ועל ידי דריכה ברגלים בגת שהיא בחינת לב נשבר ונדכה כו'. והנה כנגד ב' בחינות יין הנ"ל כך נמשך ב' בחינת לבושין. וזהו כבס ביין לבושו שיהיו לבושי המצוות מכובסים עד"מ כמו בגד המכובס מן הלכלוך כך הנה אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כו'. ואעפ"כ את פושעי' נמנו שלבושי המצוות שלהם הם מלובשי' בלבושים צואים שלהם משא"כ ע"י בחי' יין ושמחה של מצוה נעשה בחי' כבוס לבוש והתפשטות מלבושי' שבנוגה להתענג על ה' לבדו. וע"י בחי' דם ענבים הוא בחי' יין אדום שהוא עניין התגברות הנפש לאהפכא חשוכא לנהורא והמרירות על ריחוקו מאור פני ה', ונק' דם לפי שצריך יגיעת הנפש ויגיעת בשר בנפשו דמו. אך מ"מ נק' דם ענבים בחי' יין שצ"ל ע"י בחי' שמחה שהיא בחי' התבוננות מצד גדולת ה' א"ס ב"ה וישוב אל ה' וירחמהו. וירחמהו דייקא, דהיינו על ניצוץ אלהו' שבו איך ירד פלאים מטה מטה כמ"ש במ"א. ועי"ז נעשה בחי' סותו פי' סותו מלשון מסוה הוא כסוי הראש והפנים, שיש ב' בחינות לבושין, לבוש הגוף ע"ד משל ולבוש הראש והפנים ע"ד משל. והנה ע"י בחי' יין המשמח נמשך בחי' לבוש לבחי' הגוף של הנפש שהוא בחי' לבושי מדות הנפש אהבה ויראה כו' אבל ע"י בחי' דם ענבים נמשך לבוש לבחי' הראש והפנים של הנפש והוא בחי' ראיה ושמיעה. וכמ"ש הביטו אליו ונהרו וגו'. וכי אפשר להסתכל בשכינה כו' אלא היינו לאסתכלא ביקרא דמלכא כו' והענין כמאמר רז"ל במקום שבע"ת עומדים כו' כי צדיקים גמורים ע"י שמחה של מצוה והתענגם על ה' ממשיכים ענג העליון מלמעלה למטה אבל הבעל תשובה ע"י התגברותו על הרע שבנפשו במסירת נפש היא בבחי' הסתלקות מלמטה למעלה כדרך הגבורות ורשפי אש כו'. ולכן נעשה לבוש לנשמתו ג"כ למעלה על בחי' ראש הנ"ל: והנה זהו כל עבודתנו בקיום המצוות בזמן הזה להמשיך לנפש שתתעלה בעילוי אחר עילוי לאור באור א"ס ב"ה ותהיה הנפש צרורה כו'. אבל תכלית השלימות של ימות המשיח בקיום המצוות ומעשה הקרבנות שיהיו הקרבנות כבשים ופרים וכו' ג"כ נכללים ומתעלים בעילוי אחר עילוי באור א"ס ב"ה. אך בזמן הגלות אי אפשר לנפש האדם להעלותם ולקשרם במקורם מאחר שהיא מקושרת בעצמה למטה. אבל לימות המשיח שיקויים ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וגו', שנשמות ישראל יהיו במעלה אז יהיה זמן קיום המעש' והעלאת ניצוצות שנפלו, אפילו הבהמות. וכמו שהיה בתחילת בריאת העולם שקודם שנבר' אדם הראשון נא' ואדם אין לעבד את האדמה וגו', ואח"כ נעשה אדם ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה. אלא שאח"כ ויגרש את האדם וגו', כלומר שלא הי' בבחי' אדם והוצרך לילך ולתקן נפשו. ושלימות בחי' אדם הוא בזמן המשיח שנאמר עליו הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, מא"ד הוא אותיות אד"ם. וכן ראשי תיבות אד"ם אד"ם דו"ד משי"ח, שבזמן ימות המשיח נשלם בחינת אדם ואזי הוא זמן היום לעשותם זמן קיום המצוות בשלימות שיהיה הקרבת קרבנות כמצות רצונך. משא"כ בזמן הגלות אין עשיית המצו' כרצונך ממש אלא לעילוי הנפש שיתקן בחי' אדם שלא יהיה ואדם אין לעבד. אבל עיקר העבודה לעבדה ולשמרה הוא בימות המשיח דוקא. והתפילה שהיא בחי' נשיאת הנפש הוא כנגד הקרבנות, אבל אינה בבחי' קרבנות ממש כי שם בחינת עליות כל העולמות בכלל ואפילו נפש הבהמה היורדת למטה לארץ. והנה על בחינת גפן ויין הנ"ל נאמר אסרי לגפן עירה, פי' שבימות המשיח שיושלם בחי' אדם אז יהיו כלל ישראל מתעלים במעלה העליונה שיהיה בבחי' גפן ויין המשמח בשמחה של מצוה וגם יהי' אוסרי, אוסר יו"ד שבחי' יו"ד היא בחי' חכ' עילאה הוא אוסר ומקשר לבחי' גפן (ועניין החכמה הוא בחי' בטול שצ"ל בהשמח' עמ"ש ע"פ ולא נחם אלקי' דרך ארץ פלשתים וע"פ ביום השמע"צ). ועי"ז יהי' בבחי' עירה. כי הנה עירה סובל ב' פירושים, לשון עיר פרא אדם ובחי' עיר אלהים. וביאור הדבר, כי עיר פרא אדם יולד כתי'. פי' יולד היינו כשהמדות אצלו כתולדתו וטבעו שלא נהפכו אצלו לעמוד כנגד טבעו כי זהו עבודת האדם לעמוד נגד טבעו הקשה מפני אהבת ה' ויראתו. משא"כ כשהטבע מסייע אין זו עבודה תמה ונקרא עיר פרא אדם. אבל כשהוא מקושר בבחי' גפן בחי' יין היוצא מן הגפן ע"י דריכה ומן הרגליות וכו' כנ"ל אזי נעשה בחי' עירה עיר ה' שהוא בחי' עיר אלהינו כמו שאמרו רז"ל אימתי נקרא גדול כשהוא בעיר אלהינו וגו'. '''ולשרקה בני אתונו.''' הנה שורקה היא זמורה רכה וילדה שענביה מועטים עדיין ומעט יין היוצא ממנה נק' שורקה נקודת שור"ק כי הנה גפן הוא בחינת סגו"ל וגם כל נקודת גֶפֶן הוא סגו"ל, וכדכתי' גפן ממצרים תסיע וגו' כסו הרים צלה פי' צלה בחי' צל כמ"ש ה' צלך דהיינו ישת חשך סתרו, והוא העולה למעלה ומכסה על בחי' הרים שהם האבות. והנה האבות הם שלשה בחינת סגו"ל. וזהו בחי' גפן. אבל שורקה הוא בחי' נקודת השורק והשור"ק יש בו ג"כ ג' נקודות שבסגו"ל אלא שהם זה למטה מזה. כך הנה שכשהאדם הוא בבחי' התקרבות והתלהבות בכח ג' נקודות ממטה למעלה ומלמעלה למטה והממוצע וכו' וכמ"ש במ"א אזי נקרא בחי' סגו"ל. אבל כשהוא בבחינת ריחוק מקום אלא שהוא בבחי' הודאה כלומר שיודע שהוא רחוק מה' ונעשה כפוף ומודה ואין ערב לבו לגשת מפני ביטולו נקרא בחינת שור"ק ושלש נקודות זו למטה מזו. כלומר שמשפיל עצמו מטה מטה להיות רחוק בעיניו להגיע לזה באומרו מי אנכי וכו' וע"י זה נעשה מבחי' אתונו בחי' בני בחי' בן וכמ"ש בנים אתם וגו' להיות כמו ברא כרעא דאבוה. והנה התהפכות בחינות אלו נעשו ע"י כבס ביין וגו' כבס לשון עבר שתכלית השלימות של ימות המשיח ושלימות בחינת אדם להיות בחי' עירה ובחי' בן הוא ע"י שכבר כבס ביין הגלות שע"י עבודתנו בזמן הגלות לעורר את האהבה ושמחה של מצוה אתהפכא חשוכא לנהורא והוא תכלית של ימות המשיח כנ"ל: ==חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב== הנה גבי יין כתיב: "תירושי המשמח אלקים" כו'. ולהבין מהו בחי' יין המשמח אלקים ואיך יהיה כחו גדול כ"כ לשמח אלקים. הנה אמרו: נכנס יין יצא סוד. והעניין, כי בתורה יש ב' בחי', יין וחלב, וכדכתיב: "לכו שברו ואכלו כו' בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב". וביאור הדבר, כי הנה יש ב' אהבות, {{קיצור|אה"ע|אהבת עולם}} {{קיצור|ואה"ר|ואהבה רבה}}. אהבת עולם היא האהבה הגלויה. ואה"ר היא אהבה המסותרת. ולהבין למה נק' האהבה המסותרת בשם אה"ר. אך הנה אה"ע היא האהבה שנלקחה מעולמות, דהיינו מחמת התבוננות איך שהוא ית' מחדש בטובו כו', ומהווה מאין ליש בכל יום מבחי' מל' ית', כי מלכותך מכ"ע כתיב שכל עולמים עליונים ותחתונים הם חיים וקיימים מבחי' מלכותו ית' ממכ"ע וסוכ"ע ואתה מחיה את כולם. ואינו כדמיון הנשמה שמחיה את הגוף, שהחיות מתפשט ומתלבש בגוף ממש להחיותו. כי הוא ית' קדוש ומובדל כו'. רק התפשטות בחי' שם בלבד. דהיינו מחמת כי מלך שמו נק' עליהם. וכמאמר ישתבח שמך לעד, פי' לעד עד אין קץ כו'. וע"ז אנו אומרים איש"ר מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך. פי' שאנו מתפללים ומבקשים שיהיה שם זה בבחי' ברכה והמשכה מההעלם אל הגילוי. דהיינו שלא יהי' בבחי' העלם והסתר פנים אצלינו בידיעת אנשים מלומדה בלבד שאין זה אלא בבחי' הודאה. אבל בחי' ברכה היא בחי' גילוי ממש במוחו ולבו באמת לאמתו. ושיהי' גילוי זה נמשך לעלם ולעלמי עלמיא אפי' בעולמות התחתונים כמו בעוה"ז הגשמי, וכעניין שנאמר ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם. ועד"ז תקנו כל פסוד"ז מב"ש עד ק"ש להאריך ולהרחיב הדבור בשבחו של מקום, איך שמלכותו הוא מכ"ע, ואיך שהוא קדוש ומובדל כו', עד שיהיה נקבע בקרב איש ולב עמוק. ועי"ז יגיע לקיום הק"ש שמע ישראל. שמע לשון הבנה להתבונן כי ה' אחד פי' אחד ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם בטלים אל האל"ף הוא אלופו של עולם. וכמו שיש בגשמיות ז' רקיעים כו'. כך ברוחניות יש כמה מדרגות זו למעלה מזו, וכולם בטלים אליו ית' רק שברוך שם כו'. שמבחי' דלי"ת רבתי דאחד נמשך בחי' ברכה והמשכה להיות בחי' שם כבוד מלכותו כו'. ועי"ז יגיע למדרגת ואהבת. פי' ואהבת הוא מלשון רצון. דהיינו שיהי' רצונך שהוי' יהיה אלקיך בכל לבבך בשני יצריך יצ"ט ויצה"ר לאהפכא חשוכא כו' שיעקור רצונו מהבלי עולם להיות לו שינוי רצון ולהפך רצונו לה' אחד, וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ: והנה כ"ז הוא בחי' אה"ע שאומרים אהבת עולם אהבתנו. פי' אהבתנו שאהבה זו היא מתלבשת בתוך נפשנו. שהנפש יכולה להיות כלי להגביל ולהלביש את האהבה זו בתוכה ממש להיות תוכה רצוף אהבה זו. אבל אה"ר היא בשרש הנפש במקור חוצבה, כי חלק הוי' ממש עמו, ואני הוי"ה לא שניתי כתיב שהוא ית' למעלה מגדר עלמין ואין ערוך אליו ית' כלל אפי' כמשל טפה מים אוקיינוס. שעם היות שהוא חלק קטן מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות. עכ"ז שייך איזה ערך ויחוס במהותו הדומה לו שגם מהות הטפה היא מים כמו הים הגדול ממש. משא"כ אליו ית' אין ההשתלשלות ערוך כלל ולכך האהבה שנלקחה מבחי' זו אינה מתלבשת ממש תוך הנפש ואין הנפש יכולה להגבילה אלא היא בבחי' מסותרת והיא באה לידי גילוי בבחי' בכל מאדך כו'. (וע' [[תניא מנוקד/חלק א/פרק מג|בתניא ס"פ מ"ג]] ועי' ג"כ [[תניא מנוקד/חלק א/פרק יט|פ' י"ט]]): והנה ההפרש שבין אה"ע לאה"ר הוא כי אה"ע הבאה מחמת התבוננות ועומק מחשבתו יש לה הפסק שאם לבבו פונה לדברים אחרים וטרוד במחשבתו בעסקי עולם אזי חולפת ועוברת ממנו כו', משא"כ האה"ר שבשרש נפשו ממקור חוצבה אין לה הפסק, שגם אם לבבו פונה לדברים אחרים הרי אין בזה לעומת זה להיות לעומת האהבה הזאת להטרידה ולהפסיקה. ולזאת תשאר אהבה זו בבחי' רשימו להיות זכרונה תקועה בלב בל תמוט עולם ועד. אך כיצד תהיה אה"ר זו בבחי' גילוי שיעלה ויגיע למדרגת בכל מאדך? ע"ז אמרו נכנס יין יצא סוד היא התורה שנק' בשם יין. וכמארז"ל ערבים עלי ד"ס יותר מיינה של תורה כי על האהבה נאמר וירא אלקים את האור כי טוב ואמרו רז"ל כי טוב לגנוז בתורה. וכשנכנס יינה ש"ת יצא סוד הוא אור האהבה הגנוז מההעלם אל הגילוי להיות אצלו גילוי האה"ר המושרשת בשרש נפשו במקור חוצבה בבחי' בכל מאדך וע"ז נא' פותח את ידיך. יודי"ך הן הם בחי' הצמצומים רבים ועצומים מאא"ס ב"ה להיות השתלשלות המדרגות מעילה לעלול כו'. ומקור התהוות העולמות מאין ליש מרצה"ע ב"ה וע"י התורה שהיא חכמתו ורצונו ית' פותח את היודי"ן והצמצומים להיות גילוי רצה"ע ב"ה. ומשביע לכל חי דהיינו בכל חיות ואור המתפשט בעולמות מריש כל דרגין כו'. להיות בהם בחי' רצון שיהי' שורה ומתגלה בהם בחי' רצה"ע ב"ה ונמשך לנפש האדם ג"כ שיהי' מתגלה בו רצה"ע שבנפשו, דהיינו האה"ר המושרשת בשרש נפשו למעלה מכדי שתוכל הנפש שאת, מאחר שהרצ"ע בא אצלו לידי גילוי למטה בלבושי הנפש דבור ומעשה ע"י דבור בת"ת ומעשה המצות. ולכן אמרו רז"ל ששואלים את האדם קבעת עתים לתורה. שעי"ז יעורר את האהבה מלמעלה בשרש נפשו שאינה מתלבשת בשום כלי המעלים ומסתיר ,שאין כמוה ולא דוגמתה בזלעו"ז הנ"ל ואין לה הפסק, שאפי' בעסקו בשאר ענינים תהיה אהבה זו תקועה בלבו. ומזה יבא לידי ודברת בם כו' (וע' באגה"ק ד"ה איתא רפ"ד דמגלה ודאשתמש בתגא כו' במי ששונה הלכות כו' יעו"ש): ובזה יובן הכתוב חכלילי עינים מיין. פי' עינים הוא מ"ש עיני תמיד אל ה'. הנה עין ה' אל יראיו. והוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא דהיינו שיאיר בלבו אור האהבה לה' בבחי' ראיה היא בחי' אהבה בתענוגים שהיא מדרגה העולה על כולנה למעלה מאה"ר ואה"ע (וצ"ע בתניא פמ"ג משמע דאה"ר היא אהבה בתענוגים. וצ"ל שיש ב' בחינות אה"ר הא' האהבה הנז' בתניא פי"ט כשבאה לידי גילוי כשאינה בבחינת גילוי התענוג. וגדולה ממנה היא אה"ר בתענוגים. ועיין במ"א ע"פ אחותי רעיתי יונתי כו'. שם נתבאר אחותי היא מצד אהבה טבעית ויונתי היא אהבה בתענוגים) וכעניין שכתוב עיניך יונים, כמו זוג יונים שמסתכלים תמיד זע"ז ומתענגים כו'. כך יהיה קשר האהבה בדביקות נפלא ועצום עד שיהיו עיניו ולבו כל הימים רק לאסתכלא ביקרא דמלכא. וכמ"ש בזהר ע"פ הסבי עיניך כו' דמוקדין ליה בשלהובין דרחימותא. שתהא האהבה מתלהבת ומתלהטת בלב איש להתענג על ה' מרוב כל עד שאין כח בנפשו להגביל את האהבה בלב, רק בבחינת ראיה מבחוץ (ועיין במ"א ע"פ עיניך יונים וע"פ הראיני את מראיך): וזהו ענין חכלילי עינים. פירוש אדמומית העינים, שאודם העינים הוא מחמת תוקף רשפי אש דמוקדין ליה בשלהוביתא כו'. והוא בחינת מעלת ומדרגת השבת אז תתענג כו' וקראת לשבת ענג. אך מי שטרח בע"ש כו'. ולכן צריך כל ימות החול לייגע את נפשו. לעורר את האה"ר ואה"ע. וע"י זה יגיע לבחינת האהבה בתענוגים המתגלית בשבת. והנה כ"ז בא מבחינת ומדרגת יין. יינה ש"ת. וזהו חכלילי כל חיך הטועם אומר לי לי. לפי שיתגלה בחי' חיך הטועם את היין דהיינו בחי' חכמה וטעמי מצות שהם בחי' תענוג העליון. וע"י כן נתעלה בעילוי אחר עילוי לי לי עד רום המעלות (פי' חיך הטועם זהו בחי' אהבה בתענוגים המתגלה בשבת שהוא בחי' שם ע"ב דחכמה ואזי אומר לי לי ב"פ דהיינו שנכללו בו ב' אהבות הנ"ל אה"ר ואה"ע שהם מ"ה וב"ן דמ"ה מברר ב"ן וע"י יחוד מ"ה וב"ן מתגלה בשבת בחי' הגבוה משניהם והוא בחי' שם ע"ב אהבה בתענוגים): ולבן שינים מחלב. פירוש כי שינים הם הטוחנות את המאכל להיות מתעכל במעיו שעי"ז יהי' מזון לגוף משא"כ כשלא ילעוס ויטחון המאכל בשיניו לא יבא לידי עכול כלל ולא יהיה לו למזון ולשובע. וכך עד"מ כדי שיהי' מזון לרמ"ח אברין דמלכא שתהא נפשו מרכבה אליהם שיתאחד ממש עם הנפש צ"ל בבחי' שינים הטוחנות ומפררות דהיינו לפרר ולברר כל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו ולדקדק ולפשפש בהן ולהיות ממארי דחושבנא לשקול כל דרכיו ולפלס מעגלותיו. ונק' בלשון הגמ' מדקדק במעשיו שעי"כ יהיה בבחי' עכול בנפש שהטוב יקבל למזון ולשובע והפסולת המעורב תערובת זר ופסולת ידחה לחוץ. וכן בענין בירורי המדות אוי"ר כל חד לפום מאי דמשער בלבי' ושוקל במאזני שכלו כיצד היא האהבה האמיתית לה'. וכיצד היא בחי' אתהפכא חשוכא כו' באמת לאמתו, להיות מייגע א"ע ביגיעת הנפש לבא למדרגה זו שיהיה נקבע בלבו באמת לאמתו בלי דמיונות כו' וכיוצא בזה כמה דרכים הידועים למבקשי ה', יבינו כל מאליהם שצריך לדקדק ולפשפש כו' ולהיות מייגע עצמו כו'. אך אח"כ יגיע לבחי' ומדרגת החלב. כמו שהחלב עד"מ מגדל את הוולד להיות אבריו נגדלים. כך בחי' החלב של תורה מגדל את מדותיו אהוי"ר כו' להיות לו אוי"ר היותר גדולים בגדלות המוחין (שהאברים הם המדות ועיקרם הם חג"ת נה"י ובחי' חב"ד שבתוכן המקיימות אותן וכל א' מג' מיני בחינות אלו כלולה מכל הנ"ל הרי פ"א. וכל בחי' נחלקת לג' בחי' ראש תוך סוף הרי רמ"ג. ושרשם ה"ח המגדילים הרי רמ"ח). וזהו רוחצות בחלב כו' שהחלב מרחיץ המדות ונהפכין ממהות למהות להיות נהפך לבו ונעשה כאיש אחר לגמרי בשינוי המדות כולן שוין לטובה. ומזה יומשך להיות לבן שינים שיהיה בהם בחי' לבנונית ובהירות בבירורי המדות בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות בבחי' ראיה חושיית שלא ביגיעה יגיעת הנפש ויגיעת בשר רק מיד יגיע אליו כו'. וזה חכלילי כו' מיין כו' מחלב כו' ובחי' יין וחלב נעשה הכל בחי' חכלילי לי לי עד רום המעלות: ===ביאור על הנ"ל=== <!-- עד כאן נערך --> לבאר הדברים הנאמרים למעלה ע"פ חכלילי כו'. הנה התורה נק' יין וחלב וכמו שכתוב ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב. ולהבין זה הנה צריך להבין ענין ב' בחי' אה"ר ואה"ע. אה"ר היא הבאה מלמעלה אשר מאליה וממילא נפשו בוערת כתנור אש ואה"ע היא האהבה הבאה ע"י ההתבוננות ויש אהבה ג' הגדולה משניהם והיא הנקראת אהבה בתענוגים כו'. והנה ידוע שיש ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן. והנה שם ב"ן נפל בשבירה ושם מ"ה הוא המברר. ואמנם תחלה מברר מל' דאצי' הנקראת שם ב"ן את רפ"ח נצוצין שבבי"ע כו' ואח"כ נמשך שם מ"ה לברר שנית כו'. וביאור הדברים הנה נודע דמל' דאצי' יורדת בכל לילה בבי"ע לברר בירורים. וכמ"ש בזוהר אלף טורין דאכלה בהמה רבה ושתית לון בגמיעא חדא כו'. פי' בהמה בגי' ב"ן והיינו מל' דאצי' המבררת נצוצין דתהו. להיות שכאשר נפלו הנצוצין בבי"ע ובנוגה הם מעורבים טו"ר ואינם בבחי' אלהות ומל' דאצי' מבררת אותם שיתהפכו להיות אלהות. ולכן שם ב"ן נק' אה"ע כי עולם מל' העלם והיינו האהבה שנתגלית מההעלם. שקודם התפלה היתה בהעלם ואחר כך ע"י התפלה נתגלית ונמצא שאהבה זו היא באה מההתבוננות כו' וגם פי' אהבת עולם שהתפעלות ואהבה זו נמשכת מבחינת העולם. היינו כמו עד"מ האדם מתפעל להיות לו אהבה ע"י שרואה מופתים הפך הטבע כמו להפוך ממים לאש או מאש למים שיתהפך מהות אחד למהות אחר עי"ז רואה גדולת ה' ית' ויגיע לו מזה אהבה לה'. ואהבה זו נק' אה"ע שבאה ע"י סבה מבחי' העולם וכמו"כ למעלה הבירור נצוצות דשם ב"ן שמברר בבי"ע נק' אה"ע מפני שמבחי' עולם נברר להיות אלקות כו'. משא"כ שם מ"ה נק' אה"ר. להיות ששם מ"ה הוא בחי' אלקות בעצם (לא ממה שנתברר מבחי' עולם כמו שם ב"ן שמברר בי"ע והם נכללים בו. והיינו ע"י ההתהפכות מרע לטוב כנ"ל שנכלל בשם ב"ן ולכך נק' אה"ע כמו שאדם מתהפך ע"י מופתים כו' כנ"ל). והוא המברר שם ב"ן. וה"ז כדוגמת אה"ר. דהנה ענין האה"ר היא עד"מ האהבה אשר מאליו מתלהט שלכך נק' בלשון רבה. להיות שאה"ע הנה יש גם בזה לעומת זה. ולכך אנו רואים שאעפ"י שבעת התפלה הי' לו אהבה והיא אה"ע מ"מ אח"כ עוסק במילי דעלמא מפני שיש זלעו"ז ששניהם הם בחי' עולם זה עולם וזה עולם כו' משא"כ בחי' אה"ר להיותה מניצוץ אלקות עצמו אין שם זלעו"ז כו'. וכמו"כ למעלה שם מ"ה הוא אלקות שלא ע"י בירור. כמו האה"ר שבאה מאיליה מלמעלה. והנה עכ"ז הרי האה"ר שנק' מ"ה מתלבשת באה"ע הנק' ב"ן לברר בירור שני כו' אבל אהבה ג' והיא הנק' אהבה בתענוגים שהוא ענין שם ע"ב אינה מתלבשת כלל לא באה"ר ולא באה"ע כו': אך הנה המשכת שם ע"ב אהבה בתענוגים. הוא כאשר נתחברו יחדיו אה"ר ואה"ע שם מ"ה ושם ב"ן אזי ממשיכים גם שם ע"ב. הגם שהוא גבוה משניהם כו'. וביאור הדברים הנה ידוע שיש בכל עולם דאצי' בי"ע ע"ס ועולמות והיכלות. והנה ע"ס הם הם אלקות שאינו צריך להתברר והיינו כענין שם מ"ה כידוע. ועולמות והיכלות הם צריכים להתברר בכדי להתכלל בע"ס שהוא אלקות ממש. והיינו ע"י הבירור דב"ן שנכללים בו הבירורים דעולמות והיכלות ואחר כך נמשך שם מ"ה להתלבש בב"ן לברר שנית כו'. וזהו ענין יחוד הוי' אלהים שהם דו"נ מ"ה וב"ן. והנה כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אתם כו' ומבואר בזהר הטעם דקוב"ה לא שרי באתר פגימא אלא באתר שלימא כו'. והענין מפני שכאשר מתכללים ב' בחינות דו"נ ע"כ מעוררים בחינת הגבוה מערך שניהם (וכענין החופה שנכנסי' בו חתן וכלה להיות שבאים שניהם דו"נ ע"כ בא שם הגילוי גם מבחי' מקיפים כו'). והיינו ע"י שכאשר שם ב"ן מברר בי"ע ואז מעלה אותם מ"ן לשם מ"ה והוא נמשך לברר כו'. ואח"כ כששניהם מתלבשים זה בזה בחי' יחוד הוי"ה אלהים אזי נמשך גם שם ע"ב הנק' אהבה בתענוגים. וזהו זכר ונקבה בראם. היינו דכר שם מ"ה ונוק' שם ב"ן ואזי ויברך אתם המשכת החכמה שם ע"ב הנק' ברוך כו'. והנה ידוע שגילוי אור א"ס דעתיקא קדישא הוא בבחינת החכמה דאצי' להיותה בתכלית הבטול. והנה עתיק הוא על דרך משל בחינת תענוג כו'. וכמו שאנו רואים גם כן שגילוי התענוג הוא בחכמה כאשר יגיע לו השכלה חדשה מהמשכיל שזהו ענין גילוי החכמה ממקורה אז יתענג ענג נפלא כו' וכמו"כ גלוי אא"ס ע"י וא"א הוא בבחינת חכמה דאצי' שהוא שם ע"ב. ולכך נק' שם ע"ב אהבה בתענוגים להיות שהוא גלוי תענוג עליון וזהו אהבה בתענוגים דייקא כו': וזהו חכלילי עינים מיין. וארז"ל חכלילי כל חיך הטועם אומר לי לי. וי"ל כפל הלשון לי לי. אך הענין הוא שזהו ענין ב' עליות של ב' בחינות אה"ר ואה"ע מ"ה וב"ן בע"י וא"א כנ"ל מפני שהן עולים בבחינת שם ע"ב ששם גילוי עתיק ואריך כו'. וזהו חיך הטועם אומר לי לי פירוש חיך הטועם הוא בחינת חכמה דאצי' שנק' חיך שם מ"ה והוא בחינת טעמים שהם בשם ע"ב כנודע שיש ד' בחי' טנת"א כנגד ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וחכמה דאצי' היא בחינת חיך הטועם היינו בחינת טעמים. וכמו עד"מ כאשר יטעום האדם איזה מאכל הנערב ומתוק מתענג מזה כמו"כ בבחי' טעמים דחכמה יש שם גילוי עתיק כו'. וזהו חיך הטועם בחי' ע"ב חכמה אומר לי לי הוא בחי' עליות אה"ר ואה"ע. והנה חכלילי עינים הם מיין. כי הנה ע"י שנכנס יין יינה של תורה יצא סוד. פי' סוד היינו אה"ר המסותרת שתצא מההעלם אל הגילוי להיות התלבשות אה"ר מ"ה באה"ע ב"ן. ועי"ז שניהם עולים ונכללים בחכמה. וזהו חכלילי כו' מיין. פי' מה שחיך הטועם אומר לי לי העלייה דמ"ה וב"ן בע"ב זהו מיין שעי"ז שנכנס יינה ש"ת יצא סוד התלבשות מ"ה בב"ן ועי"ז מעוררים שם ע"ב להיות חיך הטועם כו'. והנה בחי' גילוי זה דשם ע"ב הוא בשבת שהוא ענין מוחין דאבא. והיינו גילוי והמשכת ענג העליון בחי' עתיקא קדישא בבחי' החכמה. וכמ"ש וקראת לשבת ענג להמשיך ולקרוא הענג בחכמה כו'. וכמ"ש במ"א ע"פ מארז"ל כל האומר ויכלו בשבת כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כו'. וזהו ג"כ כל כוונת האכילה בשבת להמשיך בחי' עתיק בחכמה כו'. אך הנה ארז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. וזהו חכלילי עינים כו'. פי' כי יש ב' בחי' בעינים הא' האדמומית והזהרורית שבעינים. והב' חוורי דעינא. והנה ענין האדמומית הוא בחי' ההתלהבו' ורשפי אש לאסתכלא ביקרא דמלכא כמ"ש הסבי עיניך מנגדי כו' דאינון מוקדין ליה בשלהובין דרחימותא כנודע. וכמו"כ הנה מבואר באדרא רבה כד ז"א מסתכל במצחא דאריך מקבל ש"ע נהורין ובפנים ק"נ נהורין כמה שכתוב כי יקרא ק"ן צפור לפניך כו'. והענין דהנה א"א שהוא הכתר הוא בחי' התחתונה שבמאציל וז"א הוא מקור לעלמין דבי"ע שלכך ז"א נק' עולם כמ"ש עולם חסד יבנה כו'. ולכך הז"א מתלהב ליכלל למעלה באוא"ס בחי' א"א כו' (וכן עבודת האדם למטה לאסתכלא ביקרא דמלכא עיני תמיד אל ה' והיינו ההתלהבות ממטלמ"ע שהוא ע"י העינים דוקא) והיינו האדמומית שבעינים שמורה על ענין ההתלהבות ורשפי אש כו'. וע"י ההסתכלות ז"א בבחי' התלהבות נמשך אח"כ השפע מא"א לז"א. וכמ"ש עין ה' אל יראיו כו' (והיינו מפני שהקדים תחלה עיני תמיד אל ה' והוא התלהבות ממטלמ"ע. וזהו מי שטרח בערב שבת כו'. עי"ז נמשך אח"כ אור השפע מלמעלה למטה להיות עין ה' כו'). וזהו ענין ש"ע נהורין או ק"ן נהורין דמקבל ז"א מא"א היינו השפע מלמעלה כו' שהוא בחי' עינא דאיהו חוור כמ"ש באד"ר (דקכ"ט ב' ובדף קל"ו ב') ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא כו'. והנה הראיה היא בחי' חיצוניות משא"כ שארי כחות כמו כח החכמה או המדות כו' והענין כי להיות מסתכל במצחא דא"א ולקבל אח"כ גילוי האור משם א"א לקבל רק ע"י ראיה שהיא מבחוץ שאינה נכנסת לפנים. ולבן שינים הנה השינים מבררים כו'. והוא בחי' עבור בבטן אימא כמשל מדות שבשכל לראות בעין השכל מהות המדות ולדקדק ולפשפש בהן אם יש בהן תערובת כו'. וזהו בבטן אימא כו'. ולמעלה בז"א תלת כלילן גו תלת כו' ומה שנתברר נעשה אצי' ואלקות והפסולת נדחה לחוץ כו' וכן עד רום המעלות כו' ואח"כ נעשה הגדלה בחלב שלאחר הלידה והגדלה זו שנמשך אור וחיות שיהיו המדות מאירים וברורים כו'. וזהו ולבן שינים שהשינים עצמם נעשים לבנים מכח החלב שבשעת הבירור עדיין אינם לבנים מאחר שעוסק לראות ולפשפש כו'. והוא בחינת קטנות משא"כ לבן שינים שנעשו לבנים ומאירים כו'. שיש בירור אחר בירור כו' והכל הוא ע"י פותח את ידיך הוא בחי' י"ג ת"ד שהם יודי"ן ווי"ן שערות וגומות שאבא יונק ממזל הח' נוצר אותיות רצון כו' ועי"ז נעשה רצון גם לכל חי כו' והוא ע"י התו' אבא שממשיך אור אבא על נפשו ואבא יונק ממזל הח' כנ"ל ומתגלה בתוכה רצון שלמעלה מעלה כו' ומשל יודי"ן ווי"ן כי היו"ד הוא צמצום האור בעור הפנים המכסה ואינו יוצא אלא דרך גומא. והוא"ו הוא המשכת השערות כו' וד"ל: e6kyk60wsltu8geu58lsh33q863rq9a 0 458264 2936900 2936516 2025-06-08T20:53:41Z Nahum 68 2936900 wikitext text/x-wiki {{דף של רי"ף|ד|יח|א}} {{דרוש שילוב}} <center>[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יז עמוד ב|עמוד קודם]] - [[רי"ף]] - [[רי"ף מסכת ברכות]] - [[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד ב|עמוד הבא]]</center> ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ף0351}} ר' יהודה אומר: עד ז' שעות. חו"י. {{שולייםלמטה|ף0354}} אף על גב. כצ"ל. ב"ח. ===מראי מקומות=== {{שולייםלמטה|ף0352}} [[קהלת א טו]]. {{שולייםלמטה|ף0353}} [[ברכות כו ב|כו:]] ==רש"י (ליקוטים)== '''תפילת השחר:''' '''עד הערב.''' עד חשיכה: '''עד פלג המנחה.''' בגמרא מפרש: '''אין לה קבע.''' אלא כל הלילה זמנה. ובגמרא מפרש אמאי נקט '''אין לה קבע''': '''גמ': מצותה.''' של קריאת שמע: {{שוליים|בב}}'''ותיקין.''' המקדימין למצוות ומחזרין לעשות דבר בזמנו. {{שוליים|ב1}}ומצוה להקדים קודם הנץ החמה, וכי תנן מתניתין – למאחרין, שלא יאחר יותר מחצות, שמשם ואילך עבר הזמן: '''אבל כולי עלמא.''' אותן המאחרים, עד חצות יכולין לאחר ותו לא: '''טעה ולא התפלל מנחה מהו.''' התם בלא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים, משום דחד יומא הוא. אבל אחר מנחה יומא אחרינא הוא ועבר יומא {{שוליים|בג}}בטל קרבנו, דתפילה במקום קרבן כדאמרינן לקמן: '''שתים של שבת.''' בשתי התפילות יאמר "אתה קדשת": '''שתים של חול.''' כל י"ח ברכות: '''מבדיל בראשונה.''' תפילה ראשונה שמתפלל בשביל תפילה של עכשיו, לכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת. והשניה, שהיא בשביל תשלומי מנחה של שבת, אינו מבדיל בה: '''שניה עלתה לו.''' בשביל תפילת מוצאי שבת: '''ראשונה לא עלתה לו.''' שאינה כלום, שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו. והשנייה נמי לא עלתה לו לשל שבת, הואיל והבדיל בה: '''אבות תקנום.''' כדמפרש לקמן: '''כנגד תמידין תקנום.''' אנשי כנסת הגדולה{[שוליים|1}}. '''שהרי איברים'''{{שוליים|בד}} '''ופדרים.''' של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קריבין כל הלילה, <ref>הועבר מהעמוד הבא</ref>וכנגדן תקנו תפילת ערבית: ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|בב}} לוותיקין. ב"ח. {{שולייםלמטה|ב1}} ומצוותו מקדימין לאחר נץ החמה להתפלל. ב"ח: {{שולייםלמטה|בג}} ובטל. כצ"ל. ב"ח: {{שולייםלמטה|בד}} איברים של עולות. ב"ח: {{שולייםלמטה|1}} לכאורה צ"ע, שהרי דניאל התפלל שלוש תפילות ביום בגולה, ואנשי כנסת הגדולה לא נתכנסו אלא אחרי שיבת ציון, בארץ ישראל. ושמא היה דניאל עצמו מראשוני אנשי כנסת הגדולה, והוא התחיל בזה ונמשכו אחריו שאר אנשי כנסת הגדולה על פיו ובעצתו. וצ"ע. {{ק|ויקיעורך}}. <references /> ==תלמידי רבינו יונה== '''תפילת השחר עד חצות.''' דסבירא ליה לתנא קמא דתמיד של שחר קרב עד חצות, דעדיין בוקר מיקרי. ור' יהודה אומר עד ד' שעות, דסבירא ליה דתמיד של שחר אינו קרב אלא עד ארבע שעות בלבד: '''תפילת המנחה עד הערב.''' אין לפרש עד יציאת הכוכבים שהוא לילה ממש, דעל כרחך אית לן למימר דעד הערב האמור בכאן אינו רוצה לומר אלא עד שקיעת החמה, משום דהכי אמרין בזבחים {{הפניה-גמ|זבחים|נו|א}}: מניין לדם שנפסל בשקיעת החמה וכו'? רוצה לומר, דמשקיעת החמה ואילך אינו זמן זריקת דם תמיד של בין הערבים; ותפילת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערבים, ועיקר התמיד הוא זריקת הדם; וכי היכי שזריקת הדם אין זמנה אלא עד שקיעת החמה, הכא נמי תפילת המנחה שנתקנה כנגדה אין זמנה אלא עד שקיעת החמה בלבד: '''ושל מוספין כל היום.''' וגבי מנחה לא אמרו כל היום, מפני שאין זמנה אלא משש שעות ומחצה ומעלה, אבל של מוספים זמנה כל היום, אלא שיש להקדים תפילת יוצר תחלה שהיא דבר יום ביומו, כדאמרינן בברכות{{שוליים|ג*}}: מניין לנסכים שקרבים בבקר וכו': '''גמ'. טעה ולא התפלל ערבית''' וכו'. ויש לשאול, דכיון דקיימא לן דתפילת ערבית רשות, למה צריך להשלים אותה ולהתפלל שחרית שתים? וכן יש לשאול במאי דאמרינן בפירקין לקמן {{הפניה-גמ|ברכות|ל|ב}}: טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית אין מחזירין אותו, לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום, אמאי איצטריך למימר האי טעמא? תיפוק ליה משום דתפילת ערבית רשות? ותירץ בהלכות גדולות ז"ל, דאף על גב דתפילת ערבית רשות, כיון שמתפלל אותה, קבעה עליו חובה, ולפיכך צריך לחזור ולהתפלל שחרית שתים, כמו שצריך תשלומים מתפילת יוצר ומתפילת מנחה. ולפיכך כשטעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית הוצרך גם כן לטעם אין מקדשין את החודש אלא ביום, שאם לא כן היה לו לחזור ולהתפלל כיון שקבעה עליו לחובה: ורבינו יצחק הזקן ז"ל מתרץ בענין אחר{{שוליים|גא}} יותר נכון, דכי אמרינן דתפילת ערבית רשות, אינו רוצה לומר שאם ירצה לא יתפלל אותה כלל, אלא רוצה לומר שאינה חובה כמו יוצר ומנחה, אבל מצוה איכא, דמצוה לגבי חובה רשות קרי ליה. ומביא ראיה מדאמרינן במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|ט|ב}}: הני חברין בבלאין, למאן דאמר תפילת ערבית רשות, כיון דשרא המייניה לא מטרחינן ליה; דמשמע דדווקא היכא דשרא המייניה לא מטרחינן ליה, הא לא שרא המייניה מטרחינן. ואם איתא דלית בה מצוה, אפילו לא שרא המייניה אמאי מטרחינן ליה? אלא ודאי תפלת ערבית מצוה היא ויש להתפלל אותה היכא דליכא טרחא. אבל אכתי קשה מאי דאמרינן ביומא {{הפניה-גמ|יומא|פז|ב}} איבעיא להו: תפילת נעילה פוטרת של ערבית וכו'; ואם איתא דאיכא מצוה בתפילת ערבית, היכי קאמר דתפילת נעילה פוטרת? ואפשר לתרץ דהתם מפני שהוא עייף ויגע מהתפילות והתענית, כמאן דשרא המייניה דמי, ולפיכך היו אומרים שתפילת נעילה פוטרת אותה; אבל אם לא מפני זה, ודאי היה לו לקיים המצוה ולהתפלל אותה. אבל לדעת בעל הלכות גדולות ז"ל קשיא, דאי בשקבעה עליו חובה, היאך יפטור אותה תפילת נעילה? ואם כשלא קבעה עליו חובה, כיון דלדבריו ליכא מצוה, למה צריך שיפטור אותה תפילת נעילה? אלא ודאי התירוץ האחר הוא עיקר. והרב אלפסי ז"ל כתבם שניהם בפירקין לקמן, ונראה מדבריו שסומך יותר על תירוץ בעל הלכות ז"ל, אבל למורי הרב נראה שהאחר יותר עיקר כמו שכתבנו: '''טעה ולא התפלל מנחה, יתפלל תפילת ערבית שתים.''' ואומרים רבני צרפת ז"ל, דדווקא כשטעה ושכח תפילה אחת יש לה תשלומין, אבל אם טעה ולא התפלל ערבית ומנחה אינו מתפלל {{שוליים|גב}}שלשה אלא שתים, אחת של שחרית ואחת של ערבית, שאין התשלומין מועילין אלא לתפילה אחת בלבד. ויש מפרשים שאפילו לא התפלל תפילות הרבה, לכולן יש להן תשלומין. והם אומרים שמי שהיה תפוס או חולה, כשיצא מבית האסורין או כשנתרפא, שיתפלל כל התפילות שהפסיד. ואין דעת מורי הרב נר"ו נוחה בזה, אלא הנכון כמו שאומרים רבני צרפת ז"ל, והוא גם כן דעת רבינו משה ז"ל. מיהו אם ירצה להתפלל אותה בתורת נדבה ושיחדש בהם שום דבר, הרשות בידו, ונכון לעשות כן: '''טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת יתפלל ערבית שתים של שבת.''' וקא משמע לן השתא שאף על פי שאינו עושה תשלומין מאותה תפילה בעצמה, אפילו הכי מתפלל שתים מאותה של שבת. ואומרים רבני צרפת ז"ל, שאם טעה ולא התפלל תפילת המוספין כל היום, שאין לה תשלומין, דבתפילת שמונה עשרה שהיא רחמים יש לה תשלומין, שאין זמן בקשת רחמים עובר; אבל בתפילת מוסף שאינה אלא שבח, כיון שעבר הזמן אין לה תשלומין. תדע, שהרי אנו רואין שהפסוקים של קרבן {{שוליים|דא}}מוסף אין אנו מזכירין אותם בתפלת יוצר, רוצה לומר שלא התקינו לומר בה הפסוקים של קרבן [שחרית כמו שהתקינו בתפילת] מוסף; וכיון שזו היא כנגד קרבן מוסף וכבר עבר הזמן, אין לה תשלומין. אבל תפילת יוצר של שבת או של מנחה, אף על פי שהם שבח, כיון שהיא כנגד תפילת רחמים שמתפללין בכל יום בחול – יש להן תשלומין כמו שיש לתפילת חול. ומזה הטעם אומרים גם כן, שאם טעה ולא הזכיר של ראש חודש במנחה ולא נזכר ביום, אינו מתפלל בערב שתים אחת של ערבית ואחת של מנחה; שכיון שהתפלל כבר י"ח, והחזרה אינה צריכה אלא מפני זכירת ראש חודש, הואיל ועבר היום ולא נזכר בעוד שהיה ראש חודש לחזור ולהתפלל אינו חוזר עכשיו, דמה תועלת אחר שעבר ראש חודש להתפלל פעם אחרת, כיון שאינו מזכיר ראש חודש עכשיו? והי"ח, כבר התפלל אותה. אבל חכמי פרובינצ"א ז"ל אומרים, דכיון שבאותה תפילה לא יצא ידי חיוב, שלא התפלל אותם כדינה, כמי שלא התפלל כלל דיינינן ליה ומתפלל שתים לערב; ואף על פי שכבר עבר ראש חודש ואינו מזכיר ענין ראש חודש {{ק|[הועבר מעמוד ב]}} בתפילה. ומורי הרב נר"ו היה מסופק בזה, והיה אומר שהנכון לצאת מן הספק שיתפלל אותה לערב בתורת נדבה; ואין צריך לחדש בה דבר, כיון שהוא מתפלל אותה על דרך הספק, כי שמא הלכה הוא שצריך לחזור ולהתפלל אותה לחובה, ואין לך חידוש גדול מזה: ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ג*}} אינו לא בברכות, ולא במנחות כבדפוסים אחרונים. וצ"ל: כדאמרינן ביומא {{הפניה-גמ|יומא|לד|א}}, מנין לנסכים שקודמין למוספין וכו'. עיין ברא"ש כאן סימן א ע"ש שמביא ראיה זו מיומא. גליון מהדורת דפוס ווילנא. {{שולייםלמטה|גא}} נ"ב: הנראה. הגא"י. {{שולייםלמטה|גב}} נ"ב: שחרית. הגא"י. והוא כמו "בשחרית". ויקיעורך. {{שולייםלמטה|דא}} תיבת '''מוסף''' נמחק וצ"ל תמיד של שחר אין אנו מזכירין וכו'. ד"ת. ==שיטת ריב"ב== '''עד הערב.''' עד שתשקע החמה: '''עד פלג המנחה.''' בגמ׳ מפרש מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה, מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה, פלג מנחה אחרונה מאחת עשרה שעות חסר רביע, דהיינו תשע שעות ומחצה ומחצית משתי שעות ומחצה הנשארות. ואסיקנא בגמ׳, מאי פלג? פלג ראשון ועד ועד בכלל והכי קאמר, אימת נפיק פלג ראשון, שהוא זמן מנחה, ומתחיל לפלג אהרון שהוא זמן ערבית לדעת ר׳ יהודה? מכי נפקי אחת עשרה שעות חסר רביע, דהיינו שעה ורביע קודם שקיעת החמה: '''אין לה קבע.''' כל הלילה זמנה. ובגמ' מפרש מאי לשון '''אין לה קבע''': '''גמ׳. מצותה.''' של ק״ש: '''לותיקים.''' המקדימין למצוות ומחזרין לעשות דבר בזמנו. וכי תנן במתניתין למאחר, שלא יאחר יותר מחצות, שמשם ואילך עבר הזמן: '''טעה ולא התפלל ערבית.''' כל לשון תפילה היינו שמונה עשרה: '''בטל קרבנו.''' דתפילות תחת תמידין תקנום, ואמרינן לגבי קרבנות: "דבר יום ביומו", מלמד שאם עבר זמנו עבר קרבנו ואינו מקריבו ביום אחר אם זמנו קבוע, כגון מוספי כל יום ויום: '''מבדיל בראשונה.''' פעם ראשונה ומתפלל בשביל תפילה של עכשיו, לפיכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת, והשנית שהיא בשביל תשלומי תפילת שבת אינו מבדיל בה: '''שניה עלתה לו.''' בשביל תפילת מוצ״ש: '''ראשונה לא עלתה לו.''' שאינה כלום, שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו. והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת, הואיל והבדיל בה גילה דעתו שאינה של שבת והיא תחשב לשל ערבית: '''אבות תקנום.''' אברהם יצחק ויעקב. ובגמ׳ פשיט לה מקראי: '''כנגד תמידין תקנום.''' אנשי כנסת הגדולה: ר׳ יהודה סבירא ליה אין תמיד של שחר קרב אלא עד ד׳ שעות. איברים של עולות ופדרים של שאר הקרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קרבין כל הלילה, וכנגדן תקנו תפילת ערבית: ==שלטי הגיבורים== {{שולייםלמטה|שא}} כתב הרא״ש ז״ל: ותחילת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח, מידי דהוה אתמיד השחר. אע״ג דעיקר מצותה עם הנץ החמה, כדכתיב: "ייראוך עם שמש". ונפקא מינה אם התפלל בזו השעה יצא, דתנא לא חש לפרשו דמלתא דסשיטא היא, כיון דזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד, הוא הדין לכל זמן המוקדם, עד כאן לשונו: :'''לשון ריא״ז''' {{שולייםלמטה|שב}} ונראה בעיני, שאם לא התפלל תפילת השחר עד ארבע שעות, מתפלל והולך עד חצות ויש לו שכר תפילה, אבל אין לו שכר תפילה בזמנה הואיל והתפלל אחר ד׳, כמבואר בקונטרס הראיות. עבר חצות ולא התפלל אינו מתפלל עוד תפילת השחר, שכבר הגיע זמן תפילת המנחה; ואין לה תשלומין, הואיל ובמזיד ביטלה: {{שולייםלמטה|שג}} טעה בשתים, אינו משלים אלא האחרונה. מיימוני סמ״ג וטור דלא כהלכות גדולות: :'''לשון ריא״ז''' ונראה בעיני שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא נזכר עד הערב, אינו מתפלל ערבית שתים, שאין תשלומין לתפילת שחרית אלא במנחה שהיא תפלה שלפניה, אבל אחר תפילה שלפניה אין לה תשלומין. וכן תפילת המנחה וכן תפילת ערבית אין לה סשלומין אלא בתפילה שלפניה, כמבואר בקונטרס הראיות: {{שולייםלמטה|דש}} כתב הרא״ש: ואם תאמר, אמאי צריך להתפלל שחרית שתים היכא דלא התפלל ערבית? הא קיימא לן דתפילת ערבית רשות, והלכתא כרב באיסורי. וכן קשה לקמן בשלהי פרקין הא דקאמר: טעה ולא הזכיר של ר״ח בלילה אין מחזירין אותו, לפי שאין מקדשין את החודש בלילה, הא לאו הכי מחזירין אותו. ואמאי? הא תפילת ערבית רשות. ויש לומר, דנהי דהיא רשות, אין לבטלה אלא מפני צורך שעה, כגון מפני מצוה עוברת ושרי המייניה דלא מטרחינן ליה בפרק קמא דשבת, וכן עלה על מטתו בירושלמי דאין מטריחין אותו לירד. תדע, שהרי יעקב אבינו תקנה ואסמכוה אהקטרת איברים ופדרים שמצותן כל הלילה, וכמו דאינהו לא מעכבי כפרה ואית בהו מצוה איהי נמי מצוה בעלמא יש בה. ואין לבטלה אלא מפני צורך שעה, עכ״ל: {{שולייםלמטה|שה}} באשר״י: פירש רשב״ם, אבל לא מיבעיא ליה טעה ולא התפלל מוסף מהו שיתפלל ערבית שתים, דמלתא דפשיטא היא דאינו חוזר ומתפלל כיון שעבר זמן המוסף, כיון שמזכיר בתפילה את קרבן המוסף אינו ראוי להתפלל אלא בזמן הקרבת המוסף. אבל שאר התפילות, אף על פי שנתקנו כנגד הקרבנות מכל מקום אינו מזכיר בהם קרגנות ורחמי נינהו, והלואי שיתפלל אדם כל היום, ע״כ: {{שולייםלמטה|שו}} שם, כתב גאון ז״ל: ביטל, מעוות שאינו יכול לתקון הוא ולית ליה אלא שכר רחמי, דרשות בעלמא הוא, אבל שכר מצוה לית ליה. משמע דאם רוצה לחזור ולהתפלל שתים לתשלומין שביטל, רשאי ושכר תפלת רחמי אית ליה, ע״כ: {{שולייםלמטה|שז}} ודווקא טעה ולא התפלל כלל, אבל התפלל במנחה י״ח ברכות ולא הזכיר של שבת, מחלוקת בין ר״י ובין חכמי פרווינצ״א. וההכרע הוא שיתפלל למעריב תפילה אחרת בתורת נדבה, ואין צריך לחדש בה דבר, דכיון דמתפלל מספק – אין לך חידוש גדול מזה. וכן אם טעה בתפילת מנחה של ראש חודש, לדברי הר״י וחכמי פרווינצ״א צריך לחזור ולהתפלל, אף על פי שאינו מרוויח במוצאי ראש חודש כלום; והר״י וסמ״ג כתבו דאינו מתפלל במוצאי ראש חודש שתים. וכן הדין דפליגי במוצאי שבת כשטעה ולא התפלל של שבת, אלא י״ח ברכות: {{שולייםלמטה|שח}} כתב הרא״ש ז״ל: נראה שאם שכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה, לא יתפלל במוצאי ראש חודש שתים, כיון דאין לו להזכיר של ראש חודש, למה יחזור ויתפלל שמונה עשרה, כיון שכבר התפלל אותם? ולא דמיא להא דאמרינן הכא שמתפלל במוצאי שבת שתים של חול ויוצא בה בשל שבת; דשאני הכא, דאף בשבת ראוי לו להתפלל י״ח, אלא מפני הטורח תקנו שבע ברכות, הלכך כשלא התפלל במנחה ז׳ יצא באותן י״ח שמתפלל במוצאי שבת, דאינון נמי שייכי לשבת, עד כאן: ==עין משפט== {{שוליים למטה|עא}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג א|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה ה״א]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים פט|טור או״ח סי׳ פט]] [[טור אורח חיים רפו|רפו]]: {{שוליים למטה|עב}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ח|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה הל׳ ח-ט]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים קח|טור או״ח סי׳ קח]] [[טור אורח חיים רלד|רלד]]: {{שוליים למטה|עג}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים י טו|מיי׳ פ״י מהל׳ תפילה הט״ו]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים קח|טור או״ח סי׳ קח]] [[טור אורח חיים רנב|רנב]]: {{שוליים למטה|עד}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים א|מיי׳ פ״ק]] [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ב|ופ״ג]] (ה״ב). [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים רלב|טור או״ח סי׳ רלב]]: {{שוליים למטה|עה}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ב|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה]] (ה״ב). [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים רלג|טור או״ח סי׳ רלג]]: 7ilx74qsr7c7v7nsmi3vn2zb4zhn0b6 2936903 2936900 2025-06-08T21:10:22Z Nahum 68 2936903 wikitext text/x-wiki {{דף של רי"ף|ד|יח|א}} {{דרוש שילוב}} <center>[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יז עמוד ב|עמוד קודם]] - [[רי"ף]] - [[רי"ף מסכת ברכות]] - [[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד ב|עמוד הבא]]</center> ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ף0351}} ר' יהודה אומר: עד ז' שעות. חו"י. {{שולייםלמטה|ף0354}} אף על גב. כצ"ל. ב"ח. ===מראי מקומות=== {{שולייםלמטה|ף0352}} [[קהלת א טו]]. {{שולייםלמטה|ף0353}} [[ברכות כו ב|כו:]] ==שיטת ריב"ב== '''עד הערב.''' עד שתשקע החמה: '''עד פלג המנחה.''' בגמ׳ מפרש מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה, מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה, פלג מנחה אחרונה מאחת עשרה שעות חסר רביע, דהיינו תשע שעות ומחצה ומחצית משתי שעות ומחצה הנשארות. ואסיקנא בגמ׳, מאי פלג? פלג ראשון ועד ועד בכלל והכי קאמר, אימת נפיק פלג ראשון, שהוא זמן מנחה, ומתחיל לפלג אהרון שהוא זמן ערבית לדעת ר׳ יהודה? מכי נפקי אחת עשרה שעות חסר רביע, דהיינו שעה ורביע קודם שקיעת החמה: '''אין לה קבע.''' כל הלילה זמנה. ובגמ' מפרש מאי לשון '''אין לה קבע''': '''גמ׳. מצותה.''' של ק״ש: '''לותיקים.''' המקדימין למצוות ומחזרין לעשות דבר בזמנו. וכי תנן במתניתין למאחר, שלא יאחר יותר מחצות, שמשם ואילך עבר הזמן: '''טעה ולא התפלל ערבית.''' כל לשון תפילה היינו שמונה עשרה: '''בטל קרבנו.''' דתפילות תחת תמידין תקנום, ואמרינן לגבי קרבנות: "דבר יום ביומו", מלמד שאם עבר זמנו עבר קרבנו ואינו מקריבו ביום אחר אם זמנו קבוע, כגון מוספי כל יום ויום: '''מבדיל בראשונה.''' פעם ראשונה ומתפלל בשביל תפילה של עכשיו, לפיכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת, והשנית שהיא בשביל תשלומי תפילת שבת אינו מבדיל בה: '''שניה עלתה לו.''' בשביל תפילת מוצ״ש: '''ראשונה לא עלתה לו.''' שאינה כלום, שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו. והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת, הואיל והבדיל בה גילה דעתו שאינה של שבת והיא תחשב לשל ערבית: '''אבות תקנום.''' אברהם יצחק ויעקב. ובגמ׳ פשיט לה מקראי: '''כנגד תמידין תקנום.''' אנשי כנסת הגדולה: ר׳ יהודה סבירא ליה אין תמיד של שחר קרב אלא עד ד׳ שעות. איברים של עולות ופדרים של שאר הקרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קרבין כל הלילה, וכנגדן תקנו תפילת ערבית: ==שלטי הגיבורים== {{שולייםלמטה|שא}} כתב הרא״ש ז״ל: ותחילת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח, מידי דהוה אתמיד השחר. אע״ג דעיקר מצותה עם הנץ החמה, כדכתיב: "ייראוך עם שמש". ונפקא מינה אם התפלל בזו השעה יצא, דתנא לא חש לפרשו דמלתא דסשיטא היא, כיון דזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד, הוא הדין לכל זמן המוקדם, עד כאן לשונו: :'''לשון ריא״ז''' {{שולייםלמטה|שב}} ונראה בעיני, שאם לא התפלל תפילת השחר עד ארבע שעות, מתפלל והולך עד חצות ויש לו שכר תפילה, אבל אין לו שכר תפילה בזמנה הואיל והתפלל אחר ד׳, כמבואר בקונטרס הראיות. עבר חצות ולא התפלל אינו מתפלל עוד תפילת השחר, שכבר הגיע זמן תפילת המנחה; ואין לה תשלומין, הואיל ובמזיד ביטלה: {{שולייםלמטה|שג}} טעה בשתים, אינו משלים אלא האחרונה. מיימוני סמ״ג וטור דלא כהלכות גדולות: :'''לשון ריא״ז''' ונראה בעיני שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא נזכר עד הערב, אינו מתפלל ערבית שתים, שאין תשלומין לתפילת שחרית אלא במנחה שהיא תפלה שלפניה, אבל אחר תפילה שלפניה אין לה תשלומין. וכן תפילת המנחה וכן תפילת ערבית אין לה סשלומין אלא בתפילה שלפניה, כמבואר בקונטרס הראיות: {{שולייםלמטה|דש}} כתב הרא״ש: ואם תאמר, אמאי צריך להתפלל שחרית שתים היכא דלא התפלל ערבית? הא קיימא לן דתפילת ערבית רשות, והלכתא כרב באיסורי. וכן קשה לקמן בשלהי פרקין הא דקאמר: טעה ולא הזכיר של ר״ח בלילה אין מחזירין אותו, לפי שאין מקדשין את החודש בלילה, הא לאו הכי מחזירין אותו. ואמאי? הא תפילת ערבית רשות. ויש לומר, דנהי דהיא רשות, אין לבטלה אלא מפני צורך שעה, כגון מפני מצוה עוברת ושרי המייניה דלא מטרחינן ליה בפרק קמא דשבת, וכן עלה על מטתו בירושלמי דאין מטריחין אותו לירד. תדע, שהרי יעקב אבינו תקנה ואסמכוה אהקטרת איברים ופדרים שמצותן כל הלילה, וכמו דאינהו לא מעכבי כפרה ואית בהו מצוה איהי נמי מצוה בעלמא יש בה. ואין לבטלה אלא מפני צורך שעה, עכ״ל: {{שולייםלמטה|שה}} באשר״י: פירש רשב״ם, אבל לא מיבעיא ליה טעה ולא התפלל מוסף מהו שיתפלל ערבית שתים, דמלתא דפשיטא היא דאינו חוזר ומתפלל כיון שעבר זמן המוסף, כיון שמזכיר בתפילה את קרבן המוסף אינו ראוי להתפלל אלא בזמן הקרבת המוסף. אבל שאר התפילות, אף על פי שנתקנו כנגד הקרבנות מכל מקום אינו מזכיר בהם קרגנות ורחמי נינהו, והלואי שיתפלל אדם כל היום, ע״כ: {{שולייםלמטה|שו}} שם, כתב גאון ז״ל: ביטל, מעוות שאינו יכול לתקון הוא ולית ליה אלא שכר רחמי, דרשות בעלמא הוא, אבל שכר מצוה לית ליה. משמע דאם רוצה לחזור ולהתפלל שתים לתשלומין שביטל, רשאי ושכר תפלת רחמי אית ליה, ע״כ: {{שולייםלמטה|שז}} ודווקא טעה ולא התפלל כלל, אבל התפלל במנחה י״ח ברכות ולא הזכיר של שבת, מחלוקת בין ר״י ובין חכמי פרווינצ״א. וההכרע הוא שיתפלל למעריב תפילה אחרת בתורת נדבה, ואין צריך לחדש בה דבר, דכיון דמתפלל מספק – אין לך חידוש גדול מזה. וכן אם טעה בתפילת מנחה של ראש חודש, לדברי הר״י וחכמי פרווינצ״א צריך לחזור ולהתפלל, אף על פי שאינו מרוויח במוצאי ראש חודש כלום; והר״י וסמ״ג כתבו דאינו מתפלל במוצאי ראש חודש שתים. וכן הדין דפליגי במוצאי שבת כשטעה ולא התפלל של שבת, אלא י״ח ברכות: {{שולייםלמטה|שח}} כתב הרא״ש ז״ל: נראה שאם שכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה, לא יתפלל במוצאי ראש חודש שתים, כיון דאין לו להזכיר של ראש חודש, למה יחזור ויתפלל שמונה עשרה, כיון שכבר התפלל אותם? ולא דמיא להא דאמרינן הכא שמתפלל במוצאי שבת שתים של חול ויוצא בה בשל שבת; דשאני הכא, דאף בשבת ראוי לו להתפלל י״ח, אלא מפני הטורח תקנו שבע ברכות, הלכך כשלא התפלל במנחה ז׳ יצא באותן י״ח שמתפלל במוצאי שבת, דאינון נמי שייכי לשבת, עד כאן: ==עין משפט== {{שוליים למטה|עא}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג א|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה ה״א]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים פט|טור או״ח סי׳ פט]] [[טור אורח חיים רפו|רפו]]: {{שוליים למטה|עב}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ח|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה הל׳ ח-ט]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים קח|טור או״ח סי׳ קח]] [[טור אורח חיים רלד|רלד]]: {{שוליים למטה|עג}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים י טו|מיי׳ פ״י מהל׳ תפילה הט״ו]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים קח|טור או״ח סי׳ קח]] [[טור אורח חיים רנב|רנב]]: {{שוליים למטה|עד}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים א|מיי׳ פ״ק]] [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ב|ופ״ג]] (ה״ב). [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים רלב|טור או״ח סי׳ רלב]]: {{שוליים למטה|עה}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ב|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה]] (ה״ב). [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים רלג|טור או״ח סי׳ רלג]]: 86esd71h7fcf88pxpgkek63xwadxd3l 2936910 2936903 2025-06-08T21:16:31Z Nahum 68 2936910 wikitext text/x-wiki {{דף של רי"ף|ד|יח|א}} {{דרוש שילוב}} <center>[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יז עמוד ב|עמוד קודם]] - [[רי"ף]] - [[רי"ף מסכת ברכות]] - [[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד ב|עמוד הבא]]</center> ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ף0351}} ר' יהודה אומר: עד ז' שעות. חו"י. {{שולייםלמטה|ף0354}} אף על גב. כצ"ל. ב"ח. ===מראי מקומות=== {{שולייםלמטה|ף0352}} [[קהלת א טו]]. {{שולייםלמטה|ף0353}} [[ברכות כו ב|כו:]] ==שלטי הגיבורים== {{שולייםלמטה|שא}} כתב הרא״ש ז״ל: ותחילת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח, מידי דהוה אתמיד השחר. אע״ג דעיקר מצותה עם הנץ החמה, כדכתיב: "ייראוך עם שמש". ונפקא מינה אם התפלל בזו השעה יצא, דתנא לא חש לפרשו דמלתא דסשיטא היא, כיון דזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד, הוא הדין לכל זמן המוקדם, עד כאן לשונו: :'''לשון ריא״ז''' {{שולייםלמטה|שב}} ונראה בעיני, שאם לא התפלל תפילת השחר עד ארבע שעות, מתפלל והולך עד חצות ויש לו שכר תפילה, אבל אין לו שכר תפילה בזמנה הואיל והתפלל אחר ד׳, כמבואר בקונטרס הראיות. עבר חצות ולא התפלל אינו מתפלל עוד תפילת השחר, שכבר הגיע זמן תפילת המנחה; ואין לה תשלומין, הואיל ובמזיד ביטלה: {{שולייםלמטה|שג}} טעה בשתים, אינו משלים אלא האחרונה. מיימוני סמ״ג וטור דלא כהלכות גדולות: :'''לשון ריא״ז''' ונראה בעיני שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא נזכר עד הערב, אינו מתפלל ערבית שתים, שאין תשלומין לתפילת שחרית אלא במנחה שהיא תפלה שלפניה, אבל אחר תפילה שלפניה אין לה תשלומין. וכן תפילת המנחה וכן תפילת ערבית אין לה סשלומין אלא בתפילה שלפניה, כמבואר בקונטרס הראיות: {{שולייםלמטה|דש}} כתב הרא״ש: ואם תאמר, אמאי צריך להתפלל שחרית שתים היכא דלא התפלל ערבית? הא קיימא לן דתפילת ערבית רשות, והלכתא כרב באיסורי. וכן קשה לקמן בשלהי פרקין הא דקאמר: טעה ולא הזכיר של ר״ח בלילה אין מחזירין אותו, לפי שאין מקדשין את החודש בלילה, הא לאו הכי מחזירין אותו. ואמאי? הא תפילת ערבית רשות. ויש לומר, דנהי דהיא רשות, אין לבטלה אלא מפני צורך שעה, כגון מפני מצוה עוברת ושרי המייניה דלא מטרחינן ליה בפרק קמא דשבת, וכן עלה על מטתו בירושלמי דאין מטריחין אותו לירד. תדע, שהרי יעקב אבינו תקנה ואסמכוה אהקטרת איברים ופדרים שמצותן כל הלילה, וכמו דאינהו לא מעכבי כפרה ואית בהו מצוה איהי נמי מצוה בעלמא יש בה. ואין לבטלה אלא מפני צורך שעה, עכ״ל: {{שולייםלמטה|שה}} באשר״י: פירש רשב״ם, אבל לא מיבעיא ליה טעה ולא התפלל מוסף מהו שיתפלל ערבית שתים, דמלתא דפשיטא היא דאינו חוזר ומתפלל כיון שעבר זמן המוסף, כיון שמזכיר בתפילה את קרבן המוסף אינו ראוי להתפלל אלא בזמן הקרבת המוסף. אבל שאר התפילות, אף על פי שנתקנו כנגד הקרבנות מכל מקום אינו מזכיר בהם קרגנות ורחמי נינהו, והלואי שיתפלל אדם כל היום, ע״כ: {{שולייםלמטה|שו}} שם, כתב גאון ז״ל: ביטל, מעוות שאינו יכול לתקון הוא ולית ליה אלא שכר רחמי, דרשות בעלמא הוא, אבל שכר מצוה לית ליה. משמע דאם רוצה לחזור ולהתפלל שתים לתשלומין שביטל, רשאי ושכר תפלת רחמי אית ליה, ע״כ: {{שולייםלמטה|שז}} ודווקא טעה ולא התפלל כלל, אבל התפלל במנחה י״ח ברכות ולא הזכיר של שבת, מחלוקת בין ר״י ובין חכמי פרווינצ״א. וההכרע הוא שיתפלל למעריב תפילה אחרת בתורת נדבה, ואין צריך לחדש בה דבר, דכיון דמתפלל מספק – אין לך חידוש גדול מזה. וכן אם טעה בתפילת מנחה של ראש חודש, לדברי הר״י וחכמי פרווינצ״א צריך לחזור ולהתפלל, אף על פי שאינו מרוויח במוצאי ראש חודש כלום; והר״י וסמ״ג כתבו דאינו מתפלל במוצאי ראש חודש שתים. וכן הדין דפליגי במוצאי שבת כשטעה ולא התפלל של שבת, אלא י״ח ברכות: {{שולייםלמטה|שח}} כתב הרא״ש ז״ל: נראה שאם שכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה, לא יתפלל במוצאי ראש חודש שתים, כיון דאין לו להזכיר של ראש חודש, למה יחזור ויתפלל שמונה עשרה, כיון שכבר התפלל אותם? ולא דמיא להא דאמרינן הכא שמתפלל במוצאי שבת שתים של חול ויוצא בה בשל שבת; דשאני הכא, דאף בשבת ראוי לו להתפלל י״ח, אלא מפני הטורח תקנו שבע ברכות, הלכך כשלא התפלל במנחה ז׳ יצא באותן י״ח שמתפלל במוצאי שבת, דאינון נמי שייכי לשבת, עד כאן: ==עין משפט== {{שוליים למטה|עא}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג א|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה ה״א]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים פט|טור או״ח סי׳ פט]] [[טור אורח חיים רפו|רפו]]: {{שוליים למטה|עב}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ח|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה הל׳ ח-ט]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים קח|טור או״ח סי׳ קח]] [[טור אורח חיים רלד|רלד]]: {{שוליים למטה|עג}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים י טו|מיי׳ פ״י מהל׳ תפילה הט״ו]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים קח|טור או״ח סי׳ קח]] [[טור אורח חיים רנב|רנב]]: {{שוליים למטה|עד}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים א|מיי׳ פ״ק]] [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ב|ופ״ג]] (ה״ב). [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים רלב|טור או״ח סי׳ רלב]]: {{שוליים למטה|עה}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ב|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה]] (ה״ב). [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים רלג|טור או״ח סי׳ רלג]]: rv02daiyejzspu9ko9k550am2rypahk 2936923 2936910 2025-06-09T08:40:23Z Nahum 68 2936923 wikitext text/x-wiki {{דף של רי"ף|ד|יח|א}} {{דרוש שילוב}} <center>[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יז עמוד ב|עמוד קודם]] - [[רי"ף]] - [[רי"ף מסכת ברכות]] - [[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד ב|עמוד הבא]]</center> ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ף0351}} ר' יהודה אומר: עד ז' שעות. חו"י. {{שולייםלמטה|ף0354}} אף על גב. כצ"ל. ב"ח. ===מראי מקומות=== {{שולייםלמטה|ף0352}} [[קהלת א טו]]. {{שולייםלמטה|ף0353}} [[ברכות כו ב|כו:]] ==עין משפט== {{שוליים למטה|עא}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג א|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה ה״א]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים פט|טור או״ח סי׳ פט]] [[טור אורח חיים רפו|רפו]]: {{שוליים למטה|עב}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ח|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה הל׳ ח-ט]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים קח|טור או״ח סי׳ קח]] [[טור אורח חיים רלד|רלד]]: {{שוליים למטה|עג}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים י טו|מיי׳ פ״י מהל׳ תפילה הט״ו]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים קח|טור או״ח סי׳ קח]] [[טור אורח חיים רנב|רנב]]: {{שוליים למטה|עד}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים א|מיי׳ פ״ק]] [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ב|ופ״ג]] (ה״ב). [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים רלב|טור או״ח סי׳ רלב]]: {{שוליים למטה|עה}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ב|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה]] (ה״ב). [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים רלג|טור או״ח סי׳ רלג]]: nrjh21mz53x6pn0g7kvcxkcodeit2ko 2936929 2936923 2025-06-09T08:57:13Z Nahum 68 2936929 wikitext text/x-wiki {{דף של רי"ף|ד|יח|א}} {{דרוש שילוב}} <center>[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יז עמוד ב|עמוד קודם]] - [[רי"ף]] - [[רי"ף מסכת ברכות]] - [[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד ב|עמוד הבא]]</center> ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ף0351}} ר' יהודה אומר: עד ז' שעות. חו"י. {{שולייםלמטה|ף0354}} אף על גב. כצ"ל. ב"ח. ===מראי מקומות=== {{שולייםלמטה|ף0352}} [[קהלת א טו]]. {{שולייםלמטה|ף0353}} [[ברכות כו ב|כו:]] 1ooyu47gt09eaap13fsqaqeyp89cyf5 2936930 2936929 2025-06-09T08:57:43Z Nahum 68 בוצע שילוב 2936930 wikitext text/x-wiki {{דף של רי"ף|ד|יח|א}} ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ף0351}} ר' יהודה אומר: עד ז' שעות. חו"י. {{שולייםלמטה|ף0354}} אף על גב. כצ"ל. ב"ח. ===מראי מקומות=== {{שולייםלמטה|ף0352}} [[קהלת א טו]]. {{שולייםלמטה|ף0353}} [[ברכות כו ב|כו:]] 0z1xs6wcw0avmc09lt1d6brkczs7e89 2936931 2936930 2025-06-09T08:58:27Z Nahum 68 2936931 wikitext text/x-wiki {{דף של רי"ף|ד|יח|א}} ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ף0351}} ר' יהודה אומר: עד ז' שעות. חו"י. {{שולייםלמטה|ף0354}} אף על גב. כצ"ל. ב"ח. ===מראי מקומות=== {{שולייםלמטה|ף0352}} [[קהלת א טו]]. {{שולייםלמטה|ף0353}} [[ברכות כו ב|כו:]] [[קטגוריה:רי"ף ברכות|י35]] lh9e1xyyxnthzyxs5j54rrq3ib46ncl 2936939 2936931 2025-06-09T09:11:28Z Nahum 68 2936939 wikitext text/x-wiki {{דף של רי"ף|ד|יח|א}} ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ף0351}} ר' יהודה אומר: עד ז' שעות. חו"י. {{שולייםלמטה|ף0354}} אף על גב. כצ"ל. ב"ח. ===מראי מקומות=== {{שולייםלמטה|ף0352}} [[קהלת א טו]]. {{שולייםלמטה|ף0353}} [[ברכות כו ב|כו:]] ===עין משפט=== {{#קטע:עין משפט על הרי"ף/ברכות/פרק ד|יח א}} [[קטגוריה:רי"ף ברכות|י35]] dlxd0g399fsox7okgme4tc2vqol4qjw 0 463648 2936901 1394449 2025-06-08T20:59:47Z Nahum 68 2936901 wikitext text/x-wiki ==דף יח עמוד א== '<קטע התחלה=יח א/> ''תפילת השחר:''' '''עד הערב.''' עד חשיכה: '''עד פלג המנחה.''' בגמרא מפרש: '''אין לה קבע.''' אלא כל הלילה זמנה. ובגמרא מפרש אמאי נקט '''אין לה קבע''': '''גמ': מצותה.''' של קריאת שמע: {{שוליים|ר0351}}'''ותיקין.''' המקדימין למצוות ומחזרין לעשות דבר בזמנו. {{שוליים|ר0352}}ומצוה להקדים קודם הנץ החמה, וכי תנן מתניתין – למאחרין, שלא יאחר יותר מחצות, שמשם ואילך עבר הזמן: '''אבל כולי עלמא.''' אותן המאחרים, עד חצות יכולין לאחר ותו לא: '''טעה ולא התפלל מנחה מהו.''' התם בלא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים, משום דחד יומא הוא. אבל אחר מנחה יומא אחרינא הוא ועבר יומא {{שוליים|ר0353}}בטל קרבנו, דתפילה במקום קרבן כדאמרינן לקמן: '''שתים של שבת.''' בשתי התפילות יאמר "אתה קדשת": '''שתים של חול.''' כל י"ח ברכות: '''מבדיל בראשונה.''' תפילה ראשונה שמתפלל בשביל תפילה של עכשיו, לכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת. והשניה, שהיא בשביל תשלומי מנחה של שבת, אינו מבדיל בה: '''שניה עלתה לו.''' בשביל תפילת מוצאי שבת: '''ראשונה לא עלתה לו.''' שאינה כלום, שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו. והשנייה נמי לא עלתה לו לשל שבת, הואיל והבדיל בה: '''אבות תקנום.''' כדמפרש לקמן: '''כנגד תמידין תקנום.''' אנשי כנסת הגדולה{[שוליים|ר0354}}. '''שהרי איברים'''{{שוליים|ר0355}} '''ופדרים.''' של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קריבין כל הלילה ({{ק|המשך בעמוד הבא}}) ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ר0351}} '''לוותיקין.''' ב"ח. {{שולייםלמטה|ר0352}} ומצוותו מקדימין לאחר נץ החמה להתפלל. ב"ח: {{שולייםלמטה|ר0353}} ובטל. כצ"ל. ב"ח: {{שולייםלמטה|ר0354}} לכאורה צ"ע, שהרי דניאל התפלל שלוש תפילות ביום בגולה, ואנשי כנסת הגדולה לא נתכנסו אלא אחרי שיבת ציון, בארץ ישראל. ושמא היה דניאל עצמו מראשוני אנשי כנסת הגדולה, והוא התחיל בזה ונמשכו אחריו שאר אנשי כנסת הגדולה על פיו ובעצתו. וצ"ע. {{ק|ויקיעורך}}. {{שולייםלמטה|ר0355}} איברים של עולות. ב"ח:<קטע סוף=יח א/> ==דף יח עמוד ב== <קטע התחלה=יח ב/>{{שוליים|ר361}}וכנגדן תקנו תפלת ערבית: '''מנחה גדולה.''' אם בא להקדים תמיד של בין הערבים [אינו] יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה, דכתיב "בין הערבים", מכי ינטו צללי ערב, משהחמה נוטה למערב, דהיינו משש שעות ומחצה ומעלה, דחצי שש וחצי שבע חמה עומדת באמצע רקיע בראש כל אדם: '''מנחה קטנה.''' זמן תמיד של בין הערבים בכל יום הוא מתשע שעות ומחצה ולמעלה, כדתנן: תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה; והתם מפרש טעמא: '''פלג מנחה אחרונה.''' חלוק את [שתי] שעות ומחצה הנותרים ביום לשנים, נמצא פלג אחרונה שעה ורביע קודם הלילה: '''עד ועד.''' כלומר, עד ארבע שעות דקתני, וכי שעה רביעית היא בכלל, או לא הוי בכלל?: '''בבחירתא.''' מסכת עדיות קרי בחירתא, לפי שהלכה כאותן עדיות: '''כנגד רבו.''' אצל רבו, ומראה כאילו הן שוין. ואחורי רבו נמי יוהרא הוא: (אחוריתא כלומר אחורי רבו): '''והנותן שלום לרבו.''' כשאר כל אדם, שאמר לו שלום עליך ולא אמר לו שלום עליך רבי: ===הערות=== {{שולייםלמטה|ר361}} המשך מהעמוד הקודם<קטע סוף=יח ב/> ni823gq6z0lp3bp1xwyw1muznj3s93k 2936906 2936901 2025-06-08T21:11:50Z Nahum 68 /* דף יח עמוד א */ 2936906 wikitext text/x-wiki ==דף יח עמוד א== <קטע התחלה=יח א/> '''תפילת השחר:''' '''עד הערב.''' עד חשיכה: '''עד פלג המנחה.''' בגמרא מפרש: '''אין לה קבע.''' אלא כל הלילה זמנה. ובגמרא מפרש אמאי נקט '''אין לה קבע''': '''גמ': מצותה.''' של קריאת שמע: {{שוליים|ר0351}}'''ותיקין.''' המקדימין למצוות ומחזרין לעשות דבר בזמנו. {{שוליים|ר0352}}ומצוה להקדים קודם הנץ החמה, וכי תנן מתניתין – למאחרין, שלא יאחר יותר מחצות, שמשם ואילך עבר הזמן: '''אבל כולי עלמא.''' אותן המאחרים, עד חצות יכולין לאחר ותו לא: '''טעה ולא התפלל מנחה מהו.''' התם בלא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים, משום דחד יומא הוא. אבל אחר מנחה יומא אחרינא הוא ועבר יומא {{שוליים|ר0353}}בטל קרבנו, דתפילה במקום קרבן כדאמרינן לקמן: '''שתים של שבת.''' בשתי התפילות יאמר "אתה קדשת": '''שתים של חול.''' כל י"ח ברכות: '''מבדיל בראשונה.''' תפילה ראשונה שמתפלל בשביל תפילה של עכשיו, לכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת. והשניה, שהיא בשביל תשלומי מנחה של שבת, אינו מבדיל בה: '''שניה עלתה לו.''' בשביל תפילת מוצאי שבת: '''ראשונה לא עלתה לו.''' שאינה כלום, שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו. והשנייה נמי לא עלתה לו לשל שבת, הואיל והבדיל בה: '''אבות תקנום.''' כדמפרש לקמן: '''כנגד תמידין תקנום.''' אנשי כנסת הגדולה{[שוליים|ר0354}}. '''שהרי איברים'''{{שוליים|ר0355}} '''ופדרים.''' של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קריבין כל הלילה ({{ק|המשך בעמוד הבא}}) ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ר0351}} '''לוותיקין.''' ב"ח. {{שולייםלמטה|ר0352}} ומצוותו מקדימין לאחר נץ החמה להתפלל. ב"ח: {{שולייםלמטה|ר0353}} ובטל. כצ"ל. ב"ח: {{שולייםלמטה|ר0354}} לכאורה צ"ע, שהרי דניאל התפלל שלוש תפילות ביום בגולה, ואנשי כנסת הגדולה לא נתכנסו אלא אחרי שיבת ציון, בארץ ישראל. ושמא היה דניאל עצמו מראשוני אנשי כנסת הגדולה, והוא התחיל בזה ונמשכו אחריו שאר אנשי כנסת הגדולה על פיו ובעצתו. וצ"ע. {{ק|ויקיעורך}}. {{שולייםלמטה|ר0355}} איברים של עולות. ב"ח:<קטע סוף=יח א/> ==דף יח עמוד ב== <קטע התחלה=יח ב/>{{שוליים|ר361}}וכנגדן תקנו תפלת ערבית: '''מנחה גדולה.''' אם בא להקדים תמיד של בין הערבים [אינו] יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה, דכתיב "בין הערבים", מכי ינטו צללי ערב, משהחמה נוטה למערב, דהיינו משש שעות ומחצה ומעלה, דחצי שש וחצי שבע חמה עומדת באמצע רקיע בראש כל אדם: '''מנחה קטנה.''' זמן תמיד של בין הערבים בכל יום הוא מתשע שעות ומחצה ולמעלה, כדתנן: תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה; והתם מפרש טעמא: '''פלג מנחה אחרונה.''' חלוק את [שתי] שעות ומחצה הנותרים ביום לשנים, נמצא פלג אחרונה שעה ורביע קודם הלילה: '''עד ועד.''' כלומר, עד ארבע שעות דקתני, וכי שעה רביעית היא בכלל, או לא הוי בכלל?: '''בבחירתא.''' מסכת עדיות קרי בחירתא, לפי שהלכה כאותן עדיות: '''כנגד רבו.''' אצל רבו, ומראה כאילו הן שוין. ואחורי רבו נמי יוהרא הוא: (אחוריתא כלומר אחורי רבו): '''והנותן שלום לרבו.''' כשאר כל אדם, שאמר לו שלום עליך ולא אמר לו שלום עליך רבי: ===הערות=== {{שולייםלמטה|ר361}} המשך מהעמוד הקודם<קטע סוף=יח ב/> 5ym83d8u5jnzkcqrnvwtdbrjqw0qgpr 2936907 2936906 2025-06-08T21:13:04Z Nahum 68 2936907 wikitext text/x-wiki ==[[דף יח עמוד א|דף יח עמ' א]]== <קטע התחלה=יח א/> '''תפילת השחר:''' '''עד הערב.''' עד חשיכה: '''עד פלג המנחה.''' בגמרא מפרש: '''אין לה קבע.''' אלא כל הלילה זמנה. ובגמרא מפרש אמאי נקט '''אין לה קבע''': '''גמ': מצותה.''' של קריאת שמע: {{שוליים|ר0351}}'''ותיקין.''' המקדימין למצוות ומחזרין לעשות דבר בזמנו. {{שוליים|ר0352}}ומצוה להקדים קודם הנץ החמה, וכי תנן מתניתין – למאחרין, שלא יאחר יותר מחצות, שמשם ואילך עבר הזמן: '''אבל כולי עלמא.''' אותן המאחרים, עד חצות יכולין לאחר ותו לא: '''טעה ולא התפלל מנחה מהו.''' התם בלא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים, משום דחד יומא הוא. אבל אחר מנחה יומא אחרינא הוא ועבר יומא {{שוליים|ר0353}}בטל קרבנו, דתפילה במקום קרבן כדאמרינן לקמן: '''שתים של שבת.''' בשתי התפילות יאמר "אתה קדשת": '''שתים של חול.''' כל י"ח ברכות: '''מבדיל בראשונה.''' תפילה ראשונה שמתפלל בשביל תפילה של עכשיו, לכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת. והשניה, שהיא בשביל תשלומי מנחה של שבת, אינו מבדיל בה: '''שניה עלתה לו.''' בשביל תפילת מוצאי שבת: '''ראשונה לא עלתה לו.''' שאינה כלום, שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו. והשנייה נמי לא עלתה לו לשל שבת, הואיל והבדיל בה: '''אבות תקנום.''' כדמפרש לקמן: '''כנגד תמידין תקנום.''' אנשי כנסת הגדולה{[שוליים|ר0354}}. '''שהרי איברים'''{{שוליים|ר0355}} '''ופדרים.''' של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קריבין כל הלילה ({{ק|המשך בעמוד הבא}}) ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ר0351}} '''לוותיקין.''' ב"ח. {{שולייםלמטה|ר0352}} ומצוותו מקדימין לאחר נץ החמה להתפלל. ב"ח: {{שולייםלמטה|ר0353}} ובטל. כצ"ל. ב"ח: {{שולייםלמטה|ר0354}} לכאורה צ"ע, שהרי דניאל התפלל שלוש תפילות ביום בגולה, ואנשי כנסת הגדולה לא נתכנסו אלא אחרי שיבת ציון, בארץ ישראל. ושמא היה דניאל עצמו מראשוני אנשי כנסת הגדולה, והוא התחיל בזה ונמשכו אחריו שאר אנשי כנסת הגדולה על פיו ובעצתו. וצ"ע. {{ק|ויקיעורך}}. {{שולייםלמטה|ר0355}} איברים של עולות. ב"ח:<קטע סוף=יח א/> ==[[דף יח עמוד ב|דף יח עמ' ב]]== <קטע התחלה=יח ב/>{{שוליים|ר361}}וכנגדן תקנו תפלת ערבית: '''מנחה גדולה.''' אם בא להקדים תמיד של בין הערבים [אינו] יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה, דכתיב "בין הערבים", מכי ינטו צללי ערב, משהחמה נוטה למערב, דהיינו משש שעות ומחצה ומעלה, דחצי שש וחצי שבע חמה עומדת באמצע רקיע בראש כל אדם: '''מנחה קטנה.''' זמן תמיד של בין הערבים בכל יום הוא מתשע שעות ומחצה ולמעלה, כדתנן: תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה; והתם מפרש טעמא: '''פלג מנחה אחרונה.''' חלוק את [שתי] שעות ומחצה הנותרים ביום לשנים, נמצא פלג אחרונה שעה ורביע קודם הלילה: '''עד ועד.''' כלומר, עד ארבע שעות דקתני, וכי שעה רביעית היא בכלל, או לא הוי בכלל?: '''בבחירתא.''' מסכת עדיות קרי בחירתא, לפי שהלכה כאותן עדיות: '''כנגד רבו.''' אצל רבו, ומראה כאילו הן שוין. ואחורי רבו נמי יוהרא הוא: (אחוריתא כלומר אחורי רבו): '''והנותן שלום לרבו.''' כשאר כל אדם, שאמר לו שלום עליך ולא אמר לו שלום עליך רבי: ===הערות=== {{שולייםלמטה|ר361}} המשך מהעמוד הקודם<קטע סוף=יח ב/> bzm7oxk8dywuovu51g1593knr03qph0 2936908 2936907 2025-06-08T21:14:12Z Nahum 68 2936908 wikitext text/x-wiki ==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמ' א]]== <קטע התחלה=יח א/> '''תפילת השחר:''' '''עד הערב.''' עד חשיכה: '''עד פלג המנחה.''' בגמרא מפרש: '''אין לה קבע.''' אלא כל הלילה זמנה. ובגמרא מפרש אמאי נקט '''אין לה קבע''': '''גמ': מצותה.''' של קריאת שמע: {{שוליים|ר0351}}'''ותיקין.''' המקדימין למצוות ומחזרין לעשות דבר בזמנו. {{שוליים|ר0352}}ומצוה להקדים קודם הנץ החמה, וכי תנן מתניתין – למאחרין, שלא יאחר יותר מחצות, שמשם ואילך עבר הזמן: '''אבל כולי עלמא.''' אותן המאחרים, עד חצות יכולין לאחר ותו לא: '''טעה ולא התפלל מנחה מהו.''' התם בלא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים, משום דחד יומא הוא. אבל אחר מנחה יומא אחרינא הוא ועבר יומא {{שוליים|ר0353}}בטל קרבנו, דתפילה במקום קרבן כדאמרינן לקמן: '''שתים של שבת.''' בשתי התפילות יאמר "אתה קדשת": '''שתים של חול.''' כל י"ח ברכות: '''מבדיל בראשונה.''' תפילה ראשונה שמתפלל בשביל תפילה של עכשיו, לכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת. והשניה, שהיא בשביל תשלומי מנחה של שבת, אינו מבדיל בה: '''שניה עלתה לו.''' בשביל תפילת מוצאי שבת: '''ראשונה לא עלתה לו.''' שאינה כלום, שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו. והשנייה נמי לא עלתה לו לשל שבת, הואיל והבדיל בה: '''אבות תקנום.''' כדמפרש לקמן: '''כנגד תמידין תקנום.''' אנשי כנסת הגדולה{[שוליים|ר0354}}. '''שהרי איברים'''{{שוליים|ר0355}} '''ופדרים.''' של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קריבין כל הלילה ({{ק|המשך בעמוד הבא}}) ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ר0351}} '''לוותיקין.''' ב"ח. {{שולייםלמטה|ר0352}} ומצוותו מקדימין לאחר נץ החמה להתפלל. ב"ח: {{שולייםלמטה|ר0353}} ובטל. כצ"ל. ב"ח: {{שולייםלמטה|ר0354}} לכאורה צ"ע, שהרי דניאל התפלל שלוש תפילות ביום בגולה, ואנשי כנסת הגדולה לא נתכנסו אלא אחרי שיבת ציון, בארץ ישראל. ושמא היה דניאל עצמו מראשוני אנשי כנסת הגדולה, והוא התחיל בזה ונמשכו אחריו שאר אנשי כנסת הגדולה על פיו ובעצתו. וצ"ע. {{ק|ויקיעורך}}. {{שולייםלמטה|ר0355}} איברים של עולות. ב"ח:<קטע סוף=יח א/> ==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד ב|דף יח עמ' ב]]== <קטע התחלה=יח ב/>{{שוליים|ר361}}וכנגדן תקנו תפלת ערבית: '''מנחה גדולה.''' אם בא להקדים תמיד של בין הערבים [אינו] יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה, דכתיב "בין הערבים", מכי ינטו צללי ערב, משהחמה נוטה למערב, דהיינו משש שעות ומחצה ומעלה, דחצי שש וחצי שבע חמה עומדת באמצע רקיע בראש כל אדם: '''מנחה קטנה.''' זמן תמיד של בין הערבים בכל יום הוא מתשע שעות ומחצה ולמעלה, כדתנן: תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה; והתם מפרש טעמא: '''פלג מנחה אחרונה.''' חלוק את [שתי] שעות ומחצה הנותרים ביום לשנים, נמצא פלג אחרונה שעה ורביע קודם הלילה: '''עד ועד.''' כלומר, עד ארבע שעות דקתני, וכי שעה רביעית היא בכלל, או לא הוי בכלל?: '''בבחירתא.''' מסכת עדיות קרי בחירתא, לפי שהלכה כאותן עדיות: '''כנגד רבו.''' אצל רבו, ומראה כאילו הן שוין. ואחורי רבו נמי יוהרא הוא: (אחוריתא כלומר אחורי רבו): '''והנותן שלום לרבו.''' כשאר כל אדם, שאמר לו שלום עליך ולא אמר לו שלום עליך רבי: ===הערות=== {{שולייםלמטה|ר361}} המשך מהעמוד הקודם<קטע סוף=יח ב/> 0iqi0wxnspqp2ak1imc8r436q5bm17c 116 1711091 2936920 2933914 2025-06-09T08:34:28Z Shahar9261 22508 תיקון התוספת תשפ"ה 2936920 wikitext text/x-wiki <שם> חוק הגנה על מענקים מיוחדים (חרבות ברזל), התשפ"ד-2023 <מאגר 2211134 תיקון 2210818 תקן 2210818 קוד a163Y00000FDEd1QAH> <מקור> ((ס"ח תשפ"ד, 50|חוק הגנה על מענקים מיוחדים (חרבות ברזל)|25:3479560)). ''תיקון התוספת:'' ((ק"ת תשפ"ד, 700|תיקון התוספת|10939)), ((1310|תיקון התוספת (מס' 2)|11063)), ((2598|תיקון התוספת (מס' 3)|11295)); ((תשפ"ה, 1822|תיקון|11880)). @ 1. הגדרות : בחוק זה - :- "חברת הדואר" - החברה כהגדרתה [[בחוק הדואר, התשמ"ו-1986]], בנותנה שירותים לפי [[סעיף 88א לאותו חוק]]; :- "מענק" - סכום כסף, כולו או חלקו, שיחיד או תאגיד זכאים לו לפי החלטת הממשלה, ובכלל זה מקדמה המשולמת על חשבון סכום כאמור; :- "תקופת המצב המיוחד בעורף" - התקופה שמיום כ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023) עד תום תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף שניתנה ביום האמור לפי [[חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951]]. @ 2. הגנות על מענקים : (א) זכות למענק כמפורט [[בתוספת]], אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול (להלן - הגנות המענק) בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי למענק לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך. : (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על מענק כמפורט [[בתוספת]], ששולם באמצעות בנק או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולם. : (ג) נקבעו [[בתוספת]], לגבי מענק המפורט בה, תנאים או מגבלות כאמור [[בסעיף 3]], יחולו הגנות המענק לפי [[אותו סעיף]], בכפוף לאותם תנאים או מגבלות. : (ד) חלות על אדם, לעניין מענק המפורט [[בתוספת]], הוראות [[סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]], לא יחולו לגביו, לעניין אותו מענק, הוראות חוק זה. @ 3. תיקון [[התוספת]] : שר האוצר ושר המשפטים, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאים, בצו, לשנות את [[התוספת]], ורשאים הם לקבוע, בצו כאמור, לגבי כל מענק, תנאים או מגבלות לתחולת הגנות המענק, ובכלל זה לקבוע את חלק המענק שלגביו יחולו ההגנות, את היקף ההגנות שיחולו, את קבוצת הזכאים להגנות ואת התקופה שבה יחולו ההגנות, לרבות תקופה שקדמה למועד תחילתו של הצו; בקביעת הצו יביאו השרים האמורים בחשבון, בין השאר, את תכלית המענק, סוג המענק, סכומו, מספר הזכאים למענק ותקופת הזכאות למענק. @ 4. תחולה : הוראות חוק זה יחולו גם לעניין עיקול זכות למענק או מענק שהוקנה או ששולם, לפי העניין, בתקופה שמיום כ"ז בתשרי התשפ"ד (12 באוקטובר 2023) עד יום תחילתו של חוק זה (((ביום 2.11.2023))) (להלן - יום התחילה), ובלבד שאם ניתן לגביו צו עיקול לפני יום התחילה - הצו האמור לא מומש לפני היום האמור. @ 5. הוראת שעה לעניין [[חוק הביטוח הלאומי]] : על אף האמור [[בסעיף 303(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]], שולמה גמלת כסף בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 303(א) לחוק האמור]] גם על גמלת כסף ששולמה באמצעות בנק או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמה, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולמה עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 6. הוראת שעה לעניין [[חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)]] : על אף האמור [[בסעיף 31(א) סיפה לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950]], שולמו תגמול או הטבה בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 31(א) רישה לחוק האמור]] גם על תגמול או הטבה ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמו, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולמו עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 7. הוראת שעה לעניין [[חוק הנכים (תגמולים ושיקום)]] : על אף האמור [[בסעיף 15 סיפה לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב]]], שולמו תגמול או זכאות נוספת בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 15 רישה לחוק האמור]] גם על תגמול או זכאות נוספת ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמו, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולמו עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 8. הוראת שעה לעניין [[חוק נכי המלחמה בנאצים]] : על אף האמור [[בסעיף 9(ב)(2) לחוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954]], שולם תגמול בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 9(ב)(1) לחוק האמור]] גם על תגמול ששולם באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולם, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולם עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 9. הוראת שעה לעניין [[חוק נכי רדיפות הנאצים]] : על אף האמור [[בסעיף 11(ב) לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957]], שולם תגמול בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 11(א) לחוק האמור]] גם על תגמול ששולם באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולם, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולם עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 10. הוראת שעה לעניין [[חוק הטבות לניצולי שואה]] : על אף האמור [[בסעיף 8(ב) לחוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007]], שולמה הטבה בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 8(א) לחוק האמור]] גם על הטבה ששולמה באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמה, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולמה עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. == תוספת == ==== ((([[סעיף 2]]))) ==== @ (1) : מענק המשולם ליחיד שהתפנה או שפונה ממקום מגוריו לפי סעיף 12 להחלטת הממשלה מס' 950 מיום כ"ז בתשרי התשפ"ד (12 באוקטובר 2023) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (2) : מענק המשולם ליחיד שהוא בן משפחה של חטוף או נעדר לפי סעיפים 2, 3 ו-4 להחלטת הממשלה מס' 982 מיום ז' בחשוון התשפ"ד (22 באוקטובר 2023) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (3) (תיקון: ק"ת תשפ"ד) : מענק המשולם לחיילי מילואים ולחיילים לפי [[dec1023-2023 | סעיפים 3 ו-4 להחלטת הממשלה מס' 1023, מיום י"ט בחשוון התשפ"ד (3 בנובמבר 2023)]] או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (4) (תיקון: ק"ת תשפ"ד-2) : מענק המשולם לתושב לפי [[dec1110-2023 | סעיף 1 להחלטת הממשלה מס' 1110 מיום כ' בכסלו התשפ"ד (3 בדצמבר 2023)]] או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (5) (תיקון: ק"ת תשפ"ד-3) : מענק המשולם לתושב לפי החלטת הממשלה מס' 1709 מיום ט' בניסן התשפ"ד (17 באפריל 2024) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (6) (תיקון: ק"ת תשפ"ד-3) : מענק המשולם לעוסק לפי החלטת הממשלה מס' 1637 מיום כ"א באדר ב' התשפ"ד (31 במרץ 2024) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה, ובלבד שמחזור עסקאותיו בשנת הבסיס אינו עולה על 300 אלף שקלים חדשים; לעניין זה, מחזור עסקאות בשנת בסיס" - כהגדרתו [[בסעיף 38ג לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961]]; @ (7) (תיקון: ק"ת תשפ"ה) : מענק המשולם לתושב לפי סעיף 9 להחלטת הממשלה מס' 2677 מיום י"ב בטבת התשפ"ה (12 בינואר 2025) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה. <פרסום> התקבל בכנסת ביום י"ז בחשוון התשפ"ד (1 בנובמבר 2023). <חתימות> * בנימין נתניהו, ראש הממשלה * יצחק הרצוג, נשיא המדינה * אמיר אוחנה, יושב ראש הכנסת dt27pp1ev4hjxckgo9p6yqadomdw384 2936921 2936920 2025-06-09T08:34:41Z Shahar9261 22508 תיקון התוספת תשפ"ה 2936921 wikitext text/x-wiki <שם> חוק הגנה על מענקים מיוחדים (חרבות ברזל), התשפ"ד-2023 <מאגר 2211134 תיקון 2210818 תקן 2210818 קוד a163Y00000FDEd1QAH> <מקור> ((ס"ח תשפ"ד, 50|חוק הגנה על מענקים מיוחדים (חרבות ברזל)|25:3479560)). ''תיקון התוספת:'' ((ק"ת תשפ"ד, 700|תיקון התוספת|10939)), ((1310|תיקון התוספת (מס' 2)|11063)), ((2598|תיקון התוספת (מס' 3)|11295)); ((תשפ"ה, 1822|תיקון התוספת|11880)). @ 1. הגדרות : בחוק זה - :- "חברת הדואר" - החברה כהגדרתה [[בחוק הדואר, התשמ"ו-1986]], בנותנה שירותים לפי [[סעיף 88א לאותו חוק]]; :- "מענק" - סכום כסף, כולו או חלקו, שיחיד או תאגיד זכאים לו לפי החלטת הממשלה, ובכלל זה מקדמה המשולמת על חשבון סכום כאמור; :- "תקופת המצב המיוחד בעורף" - התקופה שמיום כ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023) עד תום תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף שניתנה ביום האמור לפי [[חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951]]. @ 2. הגנות על מענקים : (א) זכות למענק כמפורט [[בתוספת]], אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול (להלן - הגנות המענק) בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי למענק לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך. : (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על מענק כמפורט [[בתוספת]], ששולם באמצעות בנק או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולם. : (ג) נקבעו [[בתוספת]], לגבי מענק המפורט בה, תנאים או מגבלות כאמור [[בסעיף 3]], יחולו הגנות המענק לפי [[אותו סעיף]], בכפוף לאותם תנאים או מגבלות. : (ד) חלות על אדם, לעניין מענק המפורט [[בתוספת]], הוראות [[סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]], לא יחולו לגביו, לעניין אותו מענק, הוראות חוק זה. @ 3. תיקון [[התוספת]] : שר האוצר ושר המשפטים, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאים, בצו, לשנות את [[התוספת]], ורשאים הם לקבוע, בצו כאמור, לגבי כל מענק, תנאים או מגבלות לתחולת הגנות המענק, ובכלל זה לקבוע את חלק המענק שלגביו יחולו ההגנות, את היקף ההגנות שיחולו, את קבוצת הזכאים להגנות ואת התקופה שבה יחולו ההגנות, לרבות תקופה שקדמה למועד תחילתו של הצו; בקביעת הצו יביאו השרים האמורים בחשבון, בין השאר, את תכלית המענק, סוג המענק, סכומו, מספר הזכאים למענק ותקופת הזכאות למענק. @ 4. תחולה : הוראות חוק זה יחולו גם לעניין עיקול זכות למענק או מענק שהוקנה או ששולם, לפי העניין, בתקופה שמיום כ"ז בתשרי התשפ"ד (12 באוקטובר 2023) עד יום תחילתו של חוק זה (((ביום 2.11.2023))) (להלן - יום התחילה), ובלבד שאם ניתן לגביו צו עיקול לפני יום התחילה - הצו האמור לא מומש לפני היום האמור. @ 5. הוראת שעה לעניין [[חוק הביטוח הלאומי]] : על אף האמור [[בסעיף 303(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]], שולמה גמלת כסף בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 303(א) לחוק האמור]] גם על גמלת כסף ששולמה באמצעות בנק או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמה, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולמה עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 6. הוראת שעה לעניין [[חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)]] : על אף האמור [[בסעיף 31(א) סיפה לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950]], שולמו תגמול או הטבה בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 31(א) רישה לחוק האמור]] גם על תגמול או הטבה ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמו, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולמו עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 7. הוראת שעה לעניין [[חוק הנכים (תגמולים ושיקום)]] : על אף האמור [[בסעיף 15 סיפה לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב]]], שולמו תגמול או זכאות נוספת בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 15 רישה לחוק האמור]] גם על תגמול או זכאות נוספת ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמו, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולמו עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 8. הוראת שעה לעניין [[חוק נכי המלחמה בנאצים]] : על אף האמור [[בסעיף 9(ב)(2) לחוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954]], שולם תגמול בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 9(ב)(1) לחוק האמור]] גם על תגמול ששולם באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולם, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולם עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 9. הוראת שעה לעניין [[חוק נכי רדיפות הנאצים]] : על אף האמור [[בסעיף 11(ב) לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957]], שולם תגמול בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 11(א) לחוק האמור]] גם על תגמול ששולם באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולם, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולם עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 10. הוראת שעה לעניין [[חוק הטבות לניצולי שואה]] : על אף האמור [[בסעיף 8(ב) לחוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007]], שולמה הטבה בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 8(א) לחוק האמור]] גם על הטבה ששולמה באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמה, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולמה עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. == תוספת == ==== ((([[סעיף 2]]))) ==== @ (1) : מענק המשולם ליחיד שהתפנה או שפונה ממקום מגוריו לפי סעיף 12 להחלטת הממשלה מס' 950 מיום כ"ז בתשרי התשפ"ד (12 באוקטובר 2023) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (2) : מענק המשולם ליחיד שהוא בן משפחה של חטוף או נעדר לפי סעיפים 2, 3 ו-4 להחלטת הממשלה מס' 982 מיום ז' בחשוון התשפ"ד (22 באוקטובר 2023) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (3) (תיקון: ק"ת תשפ"ד) : מענק המשולם לחיילי מילואים ולחיילים לפי [[dec1023-2023 | סעיפים 3 ו-4 להחלטת הממשלה מס' 1023, מיום י"ט בחשוון התשפ"ד (3 בנובמבר 2023)]] או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (4) (תיקון: ק"ת תשפ"ד-2) : מענק המשולם לתושב לפי [[dec1110-2023 | סעיף 1 להחלטת הממשלה מס' 1110 מיום כ' בכסלו התשפ"ד (3 בדצמבר 2023)]] או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (5) (תיקון: ק"ת תשפ"ד-3) : מענק המשולם לתושב לפי החלטת הממשלה מס' 1709 מיום ט' בניסן התשפ"ד (17 באפריל 2024) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (6) (תיקון: ק"ת תשפ"ד-3) : מענק המשולם לעוסק לפי החלטת הממשלה מס' 1637 מיום כ"א באדר ב' התשפ"ד (31 במרץ 2024) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה, ובלבד שמחזור עסקאותיו בשנת הבסיס אינו עולה על 300 אלף שקלים חדשים; לעניין זה, מחזור עסקאות בשנת בסיס" - כהגדרתו [[בסעיף 38ג לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961]]; @ (7) (תיקון: ק"ת תשפ"ה) : מענק המשולם לתושב לפי סעיף 9 להחלטת הממשלה מס' 2677 מיום י"ב בטבת התשפ"ה (12 בינואר 2025) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה. <פרסום> התקבל בכנסת ביום י"ז בחשוון התשפ"ד (1 בנובמבר 2023). <חתימות> * בנימין נתניהו, ראש הממשלה * יצחק הרצוג, נשיא המדינה * אמיר אוחנה, יושב ראש הכנסת chket5z4eabu26qebwan8mi4a6x9qdk 2936922 2936921 2025-06-09T08:36:45Z Shahar9261 22508 תיקון התוספת ק"ת תשפ"ה 2936922 wikitext text/x-wiki <שם> חוק הגנה על מענקים מיוחדים (חרבות ברזל), התשפ"ד-2023 <מאגר 2211134 תיקון 2210818 תקן 2210818 קוד a163Y00000FDEd1QAH> <מקור> ((ס"ח תשפ"ד, 50|חוק הגנה על מענקים מיוחדים (חרבות ברזל)|25:3479560)). ''תיקון התוספת:'' ((ק"ת תשפ"ד, 700|תיקון התוספת|10939)), ((1310|תיקון התוספת (מס' 2)|11063)), ((2598|תיקון התוספת (מס' 3)|11295)); ((תשפ"ה, 1822|תיקון התוספת|11880)). @ 1. הגדרות : בחוק זה - :- "חברת הדואר" - החברה כהגדרתה [[בחוק הדואר, התשמ"ו-1986]], בנותנה שירותים לפי [[סעיף 88א לאותו חוק]]; :- "מענק" - סכום כסף, כולו או חלקו, שיחיד או תאגיד זכאים לו לפי החלטת הממשלה, ובכלל זה מקדמה המשולמת על חשבון סכום כאמור; :- "תקופת המצב המיוחד בעורף" - התקופה שמיום כ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023) עד תום תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף שניתנה ביום האמור לפי [[חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951]]. @ 2. הגנות על מענקים : (א) זכות למענק כמפורט [[בתוספת]], אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול (להלן - הגנות המענק) בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי למענק לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך. : (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על מענק כמפורט [[בתוספת]], ששולם באמצעות בנק או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולם. : (ג) נקבעו [[בתוספת]], לגבי מענק המפורט בה, תנאים או מגבלות כאמור [[בסעיף 3]], יחולו הגנות המענק לפי [[אותו סעיף]], בכפוף לאותם תנאים או מגבלות. : (ד) חלות על אדם, לעניין מענק המפורט [[בתוספת]], הוראות [[סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]], לא יחולו לגביו, לעניין אותו מענק, הוראות חוק זה. @ 3. תיקון [[התוספת]] : שר האוצר ושר המשפטים, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאים, בצו, לשנות את [[התוספת]], ורשאים הם לקבוע, בצו כאמור, לגבי כל מענק, תנאים או מגבלות לתחולת הגנות המענק, ובכלל זה לקבוע את חלק המענק שלגביו יחולו ההגנות, את היקף ההגנות שיחולו, את קבוצת הזכאים להגנות ואת התקופה שבה יחולו ההגנות, לרבות תקופה שקדמה למועד תחילתו של הצו; בקביעת הצו יביאו השרים האמורים בחשבון, בין השאר, את תכלית המענק, סוג המענק, סכומו, מספר הזכאים למענק ותקופת הזכאות למענק. @ 4. תחולה : הוראות חוק זה יחולו גם לעניין עיקול זכות למענק או מענק שהוקנה או ששולם, לפי העניין, בתקופה שמיום כ"ז בתשרי התשפ"ד (12 באוקטובר 2023) עד יום תחילתו של חוק זה (((ביום 2.11.2023))) (להלן - יום התחילה), ובלבד שאם ניתן לגביו צו עיקול לפני יום התחילה - הצו האמור לא מומש לפני היום האמור. @ 5. הוראת שעה לעניין [[חוק הביטוח הלאומי]] : על אף האמור [[בסעיף 303(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]], שולמה גמלת כסף בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 303(א) לחוק האמור]] גם על גמלת כסף ששולמה באמצעות בנק או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמה, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולמה עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 6. הוראת שעה לעניין [[חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)]] : על אף האמור [[בסעיף 31(א) סיפה לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950]], שולמו תגמול או הטבה בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 31(א) רישה לחוק האמור]] גם על תגמול או הטבה ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמו, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולמו עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 7. הוראת שעה לעניין [[חוק הנכים (תגמולים ושיקום)]] : על אף האמור [[בסעיף 15 סיפה לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב]]], שולמו תגמול או זכאות נוספת בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 15 רישה לחוק האמור]] גם על תגמול או זכאות נוספת ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמו, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולמו עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 8. הוראת שעה לעניין [[חוק נכי המלחמה בנאצים]] : על אף האמור [[בסעיף 9(ב)(2) לחוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954]], שולם תגמול בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 9(ב)(1) לחוק האמור]] גם על תגמול ששולם באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולם, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולם עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 9. הוראת שעה לעניין [[חוק נכי רדיפות הנאצים]] : על אף האמור [[בסעיף 11(ב) לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957]], שולם תגמול בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 11(א) לחוק האמור]] גם על תגמול ששולם באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולם, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולם עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. @ 10. הוראת שעה לעניין [[חוק הטבות לניצולי שואה]] : על אף האמור [[בסעיף 8(ב) לחוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007]], שולמה הטבה בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות [[סעיף 8(א) לחוק האמור]] גם על הטבה ששולמה באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמה, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור - במשך התקופה שמהיום שבו שולמה עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. == תוספת == ==== ((([[סעיף 2]]))) ==== @ (1) : מענק המשולם ליחיד שהתפנה או שפונה ממקום מגוריו לפי סעיף 12 להחלטת הממשלה מס' 950 מיום כ"ז בתשרי התשפ"ד (12 באוקטובר 2023) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (2) : מענק המשולם ליחיד שהוא בן משפחה של חטוף או נעדר לפי סעיפים 2, 3 ו-4 להחלטת הממשלה מס' 982 מיום ז' בחשוון התשפ"ד (22 באוקטובר 2023) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (3) (תיקון: ק"ת תשפ"ד) : מענק המשולם לחיילי מילואים ולחיילים לפי [[dec1023-2023 | סעיפים 3 ו-4 להחלטת הממשלה מס' 1023, מיום י"ט בחשוון התשפ"ד (3 בנובמבר 2023)]] או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (4) (תיקון: ק"ת תשפ"ד-2) : מענק המשולם לתושב לפי [[dec1110-2023 | סעיף 1 להחלטת הממשלה מס' 1110 מיום כ' בכסלו התשפ"ד (3 בדצמבר 2023)]] או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (5) (תיקון: ק"ת תשפ"ד-3) : מענק המשולם לתושב לפי החלטת הממשלה מס' 1709 מיום ט' בניסן התשפ"ד (17 באפריל 2024) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; @ (6) (תיקון: ק"ת תשפ"ד-3) : מענק המשולם לעוסק לפי החלטת הממשלה מס' 1637 מיום כ"א באדר ב' התשפ"ד (31 במרץ 2024) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה, ובלבד שמחזור עסקאותיו בשנת הבסיס אינו עולה על 300 אלף שקלים חדשים; לעניין זה, "מחזור עסקאות בשנת בסיס" - כהגדרתו [[בסעיף 38ג לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961]]; @ (7) (תיקון: ק"ת תשפ"ה) : מענק המשולם לתושב לפי סעיף 9 להחלטת הממשלה מס' 2677 מיום י"ב בטבת התשפ"ה (12 בינואר 2025) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה. <פרסום> התקבל בכנסת ביום י"ז בחשוון התשפ"ד (1 בנובמבר 2023). <חתימות> * בנימין נתניהו, ראש הממשלה * יצחק הרצוג, נשיא המדינה * אמיר אוחנה, יושב ראש הכנסת isjeb2pivcip2p8uype6907k5j1dr9w 0 1711092 2936934 2924430 2025-06-09T09:00:25Z OpenLawBot 8112 [2936922] תיקון התוספת ק"ת תשפ"ה 2936934 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|חוק הגנה על מענקים מיוחדים (חרבות ברזל), התשפ״ד–2023}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:מאגר|2211134}} {{ח:תיבה|ס״ח תשפ״ד, 50|חוק הגנה על מענקים מיוחדים (חרבות ברזל)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_3479560.pdf}}. ''תיקון התוספת:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ד, 700|תיקון התוספת|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10939.pdf}}, {{ח:תיבה|1310|תיקון התוספת (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11063.pdf}}, {{ח:תיבה|2598|תיקון התוספת (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11295.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 1822|תיקון התוספת|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11880.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות}} {{ח:ת}} בחוק זה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברת הדואר“ – החברה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק הדואר|בחוק הדואר, התשמ״ו–1986}}, בנותנה שירותים לפי {{ח:חיצוני|חוק הדואר#סעיף 88א|סעיף 88א לאותו חוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מענק“ – סכום כסף, כולו או חלקו, שיחיד או תאגיד זכאים לו לפי החלטת הממשלה, ובכלל זה מקדמה המשולמת על חשבון סכום כאמור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקופת המצב המיוחד בעורף“ – התקופה שמיום כ״ב בתשרי התשפ״ד (7 באוקטובר 2023) עד תום תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף שניתנה ביום האמור לפי {{ח:חיצוני|חוק ההתגוננות האזרחית|חוק ההתגוננות האזרחית, התשי״א–1951}}. {{ח:סעיף|2|הגנות על מענקים}} {{ח:תת|(א)}} זכות למענק כמפורט {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}, אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול (להלן – הגנות המענק) בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי למענק לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך. {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על מענק כמפורט {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}, ששולם באמצעות בנק או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולם. {{ח:תת|(ג)}} נקבעו {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}, לגבי מענק המפורט בה, תנאים או מגבלות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3}}, יחולו הגנות המענק לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|אותו סעיף}}, בכפוף לאותם תנאים או מגבלות. {{ח:תת|(ד)}} חלות על אדם, לעניין מענק המפורט {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}, הוראות {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 303|סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995}}, לא יחולו לגביו, לעניין אותו מענק, הוראות חוק זה. {{ח:סעיף|3|תיקון {{ח:פנימי|תוספת|התוספת}}}} {{ח:ת}} שר האוצר ושר המשפטים, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאים, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת|התוספת}}, ורשאים הם לקבוע, בצו כאמור, לגבי כל מענק, תנאים או מגבלות לתחולת הגנות המענק, ובכלל זה לקבוע את חלק המענק שלגביו יחולו ההגנות, את היקף ההגנות שיחולו, את קבוצת הזכאים להגנות ואת התקופה שבה יחולו ההגנות, לרבות תקופה שקדמה למועד תחילתו של הצו; בקביעת הצו יביאו השרים האמורים בחשבון, בין השאר, את תכלית המענק, סוג המענק, סכומו, מספר הזכאים למענק ותקופת הזכאות למענק. {{ח:סעיף|4|תחולה}} {{ח:ת}} הוראות חוק זה יחולו גם לעניין עיקול זכות למענק או מענק שהוקנה או ששולם, לפי העניין, בתקופה שמיום כ״ז בתשרי התשפ״ד (12 באוקטובר 2023) עד יום תחילתו של חוק זה {{ח:הערה|(ביום 2.11.2023)}} (להלן – יום התחילה), ובלבד שאם ניתן לגביו צו עיקול לפני יום התחילה – הצו האמור לא מומש לפני היום האמור. {{ח:סעיף|5|הוראת שעה לעניין {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|חוק הביטוח הלאומי}}}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 303|בסעיף 303(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995}}, שולמה גמלת כסף בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 303|סעיף 303(א) לחוק האמור}} גם על גמלת כסף ששולמה באמצעות בנק או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמה, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור – במשך התקופה שמהיום שבו שולמה עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. {{ח:סעיף|6|הוראת שעה לעניין {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)}}}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)#סעיף 31|בסעיף 31(א) סיפה לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש״י–1950}}, שולמו תגמול או הטבה בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)#סעיף 31|סעיף 31(א) רישה לחוק האמור}} גם על תגמול או הטבה ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמו, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור – במשך התקופה שמהיום שבו שולמו עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. {{ח:סעיף|7|הוראת שעה לעניין {{ח:חיצוני|חוק הנכים (תגמולים ושיקום)|חוק הנכים (תגמולים ושיקום)}}}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק הנכים (תגמולים ושיקום)#סעיף 15|בסעיף 15 סיפה לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי״ט–1959 [נוסח משולב]}}, שולמו תגמול או זכאות נוספת בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק הנכים (תגמולים ושיקום)#סעיף 15|סעיף 15 רישה לחוק האמור}} גם על תגמול או זכאות נוספת ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמו, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור – במשך התקופה שמהיום שבו שולמו עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. {{ח:סעיף|8|הוראת שעה לעניין {{ח:חיצוני|חוק נכי המלחמה בנאצים|חוק נכי המלחמה בנאצים}}}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק נכי המלחמה בנאצים#סעיף 9|בסעיף 9(ב)(2) לחוק נכי המלחמה בנאצים, התשי״ד–1954}}, שולם תגמול בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק נכי המלחמה בנאצים#סעיף 9|סעיף 9(ב)(1) לחוק האמור}} גם על תגמול ששולם באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולם, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור – במשך התקופה שמהיום שבו שולם עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. {{ח:סעיף|9|הוראת שעה לעניין {{ח:חיצוני|חוק נכי רדיפות הנאצים|חוק נכי רדיפות הנאצים}}}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק נכי רדיפות הנאצים#סעיף 11|בסעיף 11(ב) לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי״ז–1957}}, שולם תגמול בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק נכי רדיפות הנאצים#סעיף 11|סעיף 11(א) לחוק האמור}} גם על תגמול ששולם באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולם, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור – במשך התקופה שמהיום שבו שולם עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. {{ח:סעיף|10|הוראת שעה לעניין {{ח:חיצוני|חוק הטבות לניצולי שואה|חוק הטבות לניצולי שואה}}}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק הטבות לניצולי שואה#סעיף 8|בסעיף 8(ב) לחוק הטבות לניצולי שואה, התשס״ז–2007}}, שולמה הטבה בתקופת המצב המיוחד בעורף או בשלושים הימים שקדמו ליום התחילה, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק הטבות לניצולי שואה#סעיף 8|סעיף 8(א) לחוק האמור}} גם על הטבה ששולמה באמצעות תאגיד בנקאי או חברת הדואר, במשך תשעים ימים מיום ששולמה, ואם הסתיימה תקופת המצב המיוחד בעורף לפני תום תשעים הימים כאמור – במשך התקופה שמהיום שבו שולמה עד תום שלושים ימים מיום סיום תקופת המצב המיוחד בעורף. {{ח:קטע2|תוספת|תוספת}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 2|סעיף 2}})}}}} {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת פרט 1}} {{ח:ת}} מענק המשולם ליחיד שהתפנה או שפונה ממקום מגוריו לפי סעיף 12 להחלטת הממשלה מס׳ 950 מיום כ״ז בתשרי התשפ״ד (12 באוקטובר 2023) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת פרט 2}} {{ח:ת}} מענק המשולם ליחיד שהוא בן משפחה של חטוף או נעדר לפי סעיפים 2, 3 ו־4 להחלטת הממשלה מס׳ 982 מיום ז׳ בחשוון התשפ״ד (22 באוקטובר 2023) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; {{ח:סעיף*|(3)||תיקון: ק״ת תשפ״ד|עוגן=תוספת פרט 3}} {{ח:ת}} מענק המשולם לחיילי מילואים ולחיילים לפי {{ח:חיצוני|https://www.gov.il/he/pages/dec1023-2023|סעיפים 3 ו־4 להחלטת הממשלה מס׳ 1023, מיום י״ט בחשוון התשפ״ד (3 בנובמבר 2023)}} או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; {{ח:סעיף*|(4)||תיקון: ק״ת תשפ״ד־2|עוגן=תוספת פרט 4}} {{ח:ת}} מענק המשולם לתושב לפי {{ח:חיצוני|https://www.gov.il/he/pages/dec1110-2023|סעיף 1 להחלטת הממשלה מס׳ 1110 מיום כ׳ בכסלו התשפ״ד (3 בדצמבר 2023)}} או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; {{ח:סעיף*|(5)||תיקון: ק״ת תשפ״ד־3|עוגן=תוספת פרט 5}} {{ח:ת}} מענק המשולם לתושב לפי החלטת הממשלה מס׳ 1709 מיום ט׳ בניסן התשפ״ד (17 באפריל 2024) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה; {{ח:סעיף*|(6)||תיקון: ק״ת תשפ״ד־3|עוגן=תוספת פרט 6}} {{ח:ת}} מענק המשולם לעוסק לפי החלטת הממשלה מס׳ 1637 מיום כ״א באדר ב׳ התשפ״ד (31 במרץ 2024) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה, ובלבד שמחזור עסקאותיו בשנת הבסיס אינו עולה על 300 אלף שקלים חדשים; לעניין זה, ”מחזור עסקאות בשנת בסיס“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק מס רכוש וקרן פיצויים#סעיף 38ג|בסעיף 38ג לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ״א–1961}}; {{ח:סעיף*|(7)||תיקון: ק״ת תשפ״ה|עוגן=תוספת פרט 7}} {{ח:ת}} מענק המשולם לתושב לפי סעיף 9 להחלטת הממשלה מס׳ 2677 מיום י״ב בטבת התשפ״ה (12 בינואר 2025) או החלטת הממשלה המתקנת או המחליפה אותה. {{ח:חתימות|התקבל בכנסת ביום י״ז בחשוון התשפ״ד (1 בנובמבר 2023).}} * '''בנימין נתניהו'''<br>ראש הממשלה * '''יצחק הרצוג'''<br>נשיא המדינה * '''אמיר אוחנה'''<br>יושב ראש הכנסת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] pn3zbfgxnpmwoskv42oqryrsxf9m9am 0 1719864 2936940 2936701 2025-06-09T09:15:33Z Nahum 68 /* דף יח עמוד א */ 2936940 wikitext text/x-wiki ==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמוד א]]== <קטע התחלה=יח א/> '''תפילת השחר עד חצות.''' דסבירא ליה לתנא קמא דתמיד של שחר קרב עד חצות, דעדיין בוקר מיקרי. ור' יהודה אומר עד ד' שעות, דסבירא ליה דתמיד של שחר אינו קרב אלא עד ארבע שעות בלבד: '''תפילת המנחה עד הערב.''' אין לפרש עד יציאת הכוכבים שהוא לילה ממש, דעל כרחך אית לן למימר דעד הערב האמור בכאן אינו רוצה לומר אלא עד שקיעת החמה, משום דהכי אמרין בזבחים {{הפניה-גמ|זבחים|נו|א}}: מניין לדם שנפסל בשקיעת החמה וכו'? רוצה לומר, דמשקיעת החמה ואילך אינו זמן זריקת דם תמיד של בין הערבים; ותפילת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערבים, ועיקר התמיד הוא זריקת הדם; וכי היכי שזריקת הדם אין זמנה אלא עד שקיעת החמה, הכא נמי תפילת המנחה שנתקנה כנגדה אין זמנה אלא עד שקיעת החמה בלבד: '''ושל מוספין כל היום.''' וגבי מנחה לא אמרו כל היום, מפני שאין זמנה אלא משש שעות ומחצה ומעלה, אבל של מוספים זמנה כל היום, אלא שיש להקדים תפילת יוצר תחלה שהיא דבר יום ביומו, כדאמרינן בברכות{{שוליים|ת0351}}: מניין לנסכים שקרבים בבקר וכו': '''גמ'. טעה ולא התפלל ערבית''' וכו'. ויש לשאול, דכיון דקיימא לן דתפילת ערבית רשות, למה צריך להשלים אותה ולהתפלל שחרית שתים? וכן יש לשאול במאי דאמרינן בפירקין לקמן {{הפניה-גמ|ברכות|ל|ב}}: טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית אין מחזירין אותו, לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום, אמאי איצטריך למימר האי טעמא? תיפוק ליה משום דתפילת ערבית רשות? ותירץ בהלכות גדולות ז"ל, דאף על גב דתפילת ערבית רשות, כיון שמתפלל אותה, קבעה עליו חובה, ולפיכך צריך לחזור ולהתפלל שחרית שתים, כמו שצריך תשלומים מתפילת יוצר ומתפילת מנחה. ולפיכך כשטעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית הוצרך גם כן לטעם אין מקדשין את החודש אלא ביום, שאם לא כן היה לו לחזור ולהתפלל כיון שקבעה עליו לחובה: ורבינו יצחק הזקן ז"ל מתרץ בענין אחר{{שוליים|ת0352}} יותר נכון, דכי אמרינן דתפילת ערבית רשות, אינו רוצה לומר שאם ירצה לא יתפלל אותה כלל, אלא רוצה לומר שאינה חובה כמו יוצר ומנחה, אבל מצוה איכא, דמצוה לגבי חובה רשות קרי ליה. ומביא ראיה מדאמרינן במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|ט|ב}}: הני חברין בבלאין, למאן דאמר תפילת ערבית רשות, כיון דשרא המייניה לא מטרחינן ליה; דמשמע דדווקא היכא דשרא המייניה לא מטרחינן ליה, הא לא שרא המייניה מטרחינן. ואם איתא דלית בה מצוה, אפילו לא שרא המייניה אמאי מטרחינן ליה? אלא ודאי תפלת ערבית מצוה היא ויש להתפלל אותה היכא דליכא טרחא. אבל אכתי קשה מאי דאמרינן ביומא {{הפניה-גמ|יומא|פז|ב}} איבעיא להו: תפילת נעילה פוטרת של ערבית וכו'; ואם איתא דאיכא מצוה בתפילת ערבית, היכי קאמר דתפילת נעילה פוטרת? ואפשר לתרץ דהתם מפני שהוא עייף ויגע מהתפילות והתענית, כמאן דשרא המייניה דמי, ולפיכך היו אומרים שתפילת נעילה פוטרת אותה; אבל אם לא מפני זה, ודאי היה לו לקיים המצוה ולהתפלל אותה. אבל לדעת בעל הלכות גדולות ז"ל קשיא, דאי בשקבעה עליו חובה, היאך יפטור אותה תפילת נעילה? ואם כשלא קבעה עליו חובה, כיון דלדבריו ליכא מצוה, למה צריך שיפטור אותה תפילת נעילה? אלא ודאי התירוץ האחר הוא עיקר. והרב אלפסי ז"ל כתבם שניהם בפירקין לקמן, ונראה מדבריו שסומך יותר על תירוץ בעל הלכות ז"ל, אבל למורי הרב נראה שהאחר יותר עיקר כמו שכתבנו: '''טעה ולא התפלל מנחה, יתפלל תפילת ערבית שתים.''' ואומרים רבני צרפת ז"ל, דדווקא כשטעה ושכח תפילה אחת יש לה תשלומין, אבל אם טעה ולא התפלל ערבית ומנחה אינו מתפלל {{שוליים|ת0353}}שלשה אלא שתים, אחת של שחרית ואחת של ערבית, שאין התשלומין מועילין אלא לתפילה אחת בלבד. ויש מפרשים שאפילו לא התפלל תפילות הרבה, לכולן יש להן תשלומין. והם אומרים שמי שהיה תפוס או חולה, כשיצא מבית האסורין או כשנתרפא, שיתפלל כל התפילות שהפסיד. ואין דעת מורי הרב נר"ו נוחה בזה, אלא הנכון כמו שאומרים רבני צרפת ז"ל, והוא גם כן דעת רבינו משה ז"ל. מיהו אם ירצה להתפלל אותה בתורת נדבה ושיחדש בהם שום דבר, הרשות בידו, ונכון לעשות כן: '''טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת יתפלל ערבית שתים של שבת.''' וקא משמע לן השתא שאף על פי שאינו עושה תשלומין מאותה תפילה בעצמה, אפילו הכי מתפלל שתים מאותה של שבת. ואומרים רבני צרפת ז"ל, שאם טעה ולא התפלל תפילת המוספין כל היום, שאין לה תשלומין, דבתפילת שמונה עשרה שהיא רחמים יש לה תשלומין, שאין זמן בקשת רחמים עובר; אבל בתפילת מוסף שאינה אלא שבח, כיון שעבר הזמן אין לה תשלומין. תדע, שהרי אנו רואין שהפסוקים של קרבן {{שוליים|ת0354}}מוסף אין אנו מזכירין אותם בתפלת יוצר, רוצה לומר שלא התקינו לומר בה הפסוקים של קרבן [שחרית כמו שהתקינו בתפילת] מוסף; וכיון שזו היא כנגד קרבן מוסף וכבר עבר הזמן, אין לה תשלומין. אבל תפילת יוצר של שבת או של מנחה, אף על פי שהם שבח, כיון שהיא כנגד תפילת רחמים שמתפללין בכל יום בחול – יש להן תשלומין כמו שיש לתפילת חול. ומזה הטעם אומרים גם כן, שאם טעה ולא הזכיר של ראש חודש במנחה ולא נזכר ביום, אינו מתפלל בערב שתים אחת של ערבית ואחת של מנחה; שכיון שהתפלל כבר י"ח, והחזרה אינה צריכה אלא מפני זכירת ראש חודש, הואיל ועבר היום ולא נזכר בעוד שהיה ראש חודש לחזור ולהתפלל אינו חוזר עכשיו, דמה תועלת אחר שעבר ראש חודש להתפלל פעם אחרת, כיון שאינו מזכיר ראש חודש עכשיו? והי"ח, כבר התפלל אותה. אבל חכמי פרובינצ"א ז"ל אומרים, דכיון שבאותה תפילה לא יצא ידי חיוב, שלא התפלל אותם כדינה, כמי שלא התפלל כלל דיינינן ליה ומתפלל שתים לערב; ואף על פי שכבר עבר ראש חודש ואינו מזכיר ענין ראש חודש ===הערות, הגהות ושינויי נוסחאות=== {{שולייםלמטה|ת0351}} אינו לא בברכות, ולא במנחות כבדפוסים אחרונים. וצ"ל: כדאמרינן ביומא {{הפניה-גמ|יומא|לד|א}}, מנין לנסכים שקודמין למוספין וכו'. עיין ברא"ש כאן סימן א ע"ש שמביא ראיה זו מיומא. {{ק|גליון מהדורת דפוס ווילנא}}. {{שולייםלמטה|ת0352}} נ"ב: הנראה. הגא"י. {{שולייםלמטה|ת0353}} נ"ב: שחרית. הגא"י. והוא כמו "בשחרית". {{ק|ויקיעורך}}. {{שולייםלמטה|ת0354}} תיבת '''מוסף''' נמחק וצ"ל תמיד של שחר אין אנו מזכירין וכו'. ד"ת.<קטע סוף=יח א/> ==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד ב|דף יח עמוד ב]]== <קטע התחלה=יח ב/>בתפילה. ומורי הרב נר"ו היה מסופק בזה, והיה אומר שהנכון לצאת מן הספק שיתפלל אותה לערב בתורת נדבה; ואין צריך לחדש בה דבר, כיון שהוא מתפלל אותה על דרך הספק, כי שמא הלכה הוא שצריך לחזור ולהתפלל אותה לחובה, ואין לך חידוש גדול מזה: '''העיד רבי יהודה בן בבא על תמיד של שחר שקרב בד' שעות.''' ואומר במדרש{{שוליים|ת0361}} שהמלך שלמה היה ישן עד ג' שעות, כמו שדרך בני מלכים לעמוד בג' שעות. ופעם אחת הטעתו בת פרעה וישן עד ד' שעות והקריבו תמיד של שחר בד' שעות{{שוליים|ת0362}} ומזה היתה קבלה ביד ר' יהודה בן בבא והעיד שתמיד של שחר קרב בארבע שעות: '''דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד.''' אע"פ שנראה מכאן שאם ירצה יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ואילך, דלר' יהודה משם ואילך אינו זמן תפילת מנחה, ולדברי רבנן יכול להתפלל מנחה עד הערב, אפילו הכי אין לו לאדם לעשות בעניין שיהו מנהגותיו סותרין זה את זה; שאם יתפלל מנחה לפעמים מפלג המנחה ואילך כרבנן, ולפעמים יתפלל ערבית באותו זמן קודם שקיעת החמה כר' יהודה, נמצאו דבריו סותרין זה את זה, שפעמים דן אותו יום ופעמים דן אותו לילה. אלא יעשה כל שעה כמו רבנן, שיתפלל מנחה עד שקיעת החמה, ותפילת ערבית אח"כ, או כמו ר' יהודה שיתפלל תפלת המנחה לעולם עד פלג המנחה בלבד ויתפלל ערבית אח"כ כל זמן שירצה, ואפילו קודם שקיעת החמה. ועכשיו כיון שמנהגנו להתפלל תפילת מנחה אחר פלג המנחה כרבנן, אין לנו להתפלל תפילת ערבית קודם שקיעת החמה כרבי יהודה, אלא לעשות הכל כרבנן. מיהו בדיעבד אם התפלל תפילת ערבית בכוונה לצאת מפלג המנחה ואילך יצא, ולא מחייבין ליה לחזור ולהתפלל. מפי מורי הרב נר"ו: '''אסור לעבור כנגד המתפללין''' וכו'. ודווקא כנגד פניהם, אבל בצידם לא חיישינן להעברה בעלמא: '''אל יתפלל אדם אחורי רבו ולא כנגד רבו.''' נראה בגמ'{{שוליים|ת0363}} שהטעם שאסרו להתפלל אחורי רבו, מפני ההפסקה, כי שמא יצטרך רבו לפסוע ג' פסיעות לאחוריו בעוד שהוא מתפלל ולא יוכל להפסיק. וכנגד רבו שאסור נראה שהטעם הוא מפני שמשוה עצמו לרבו. וכל שכן אם חוזר אחוריו כנגד רבו, שהוא ביזוי יותר ואסור. מיהו אם מרחיק ארבע אמות נראה שמותר להתפלל אחוריו או כנגדו, שזה כרשות אחר בפני עצמו נראה: '''והנותן שלום לרבו.''' רוצה לומר שמקדים לו שלום, ואין לו לתלמיד להקדים שלום לרב, אלא כמי שיש לו מורא ממנו ואינו יכול להקדים לו שום דיבור מרוב המורא. וכן אמרו {{הפניה-גמ|שבת|פט|א|מסכת=כן}}: כלום יש עבד שמקדים שלום לרבו? ומה שאמרו בהרבה מקומות: כדי שאלת שלום תלמיד לרב, אינו רוצה לומר אלא כדי חזרת שלום תלמיד לרב. מפי מורי הרב נר"ו: '''האומר דבר שלא שמע מפי רבו.''' רוצה לומר, שלא שמע ממנו ואומר אותו בשמו: '''רב צלי של שבת בערב שבת.''' כלומר, היה מתפלל קודם שקיעת החמה, ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע בעונתה; ואף על פי שלא היה סומך גאולה לתפילה, כיון שהיה מתכוין למצוה לקבל שבת מבעוד יום ולהוסיף מחול על הקודש לא חיישינן להכי. וזהו מפלג המנחה ואילך, דמשם ואילך יכול אדם לקבל השבת בתפילתו, אבל קודם לכן לא. וכשרוצה להתפלל ולקבל עליו השבת מבעוד יום, צריך שידליק תחילה, שאחר שקיבל השבת בתפילה אינו יכול להדליק ולעשות שום מלאכה אחר כך. ואם תאמר: והיאך יכול להדליק כל כך מבעוד יום? שהרי אמרו {{הפניה-גמ|שבת|כג|ב|מסכת=כן}}: ובלבד שלא יקדים, ובלבד שלא יאחר! יש לומר, דהני מילי כשאינו מקבל השבת עד הערב, דכיון שאינו מקבל השבת עד הערב אין לו להקדים ההדלקה; אבל כשמקבל שבת מבעוד יום ומדליק תחילה סמוך לקבלה, אף על פי שעוד היום גדול אין בכך כלום. והיה אומר ה"ר יעקב מאורלינ"ש ז"ל, שאף על פי שתוספת שבת די בכל שהוא, אפילו הכי אם הוא מוסיף הרבה{{שוליים|ת0364}} יותר, בכלל תוספת הוי וחייב עליו, אף על פי שאפשר לומר שאינו אלא מדרבנן, אפילו הכי אסור לעשות בו שום דבר כמו תוספת כל שהוא. וכיוצא בזה אמרו לעניין תרומה {{הפניה-גמ|עבודה זרה|עג|ב|מסכת=כן}}, שאף על פי שחיטה אחת פוטרת כל הכרי, אפילו הכי אם תרם הרבה, הכל דיינינן ליה תרומה ([[משנה תרומות ד ה]]). מיהו אם התפלל מבעוד יום בטעות, שהוא יום מעונן והיה חושב שהיה לילה ואחר כך זרחה השמש, צריך לחזור ולהתפלל אף על פי שהתפלל מפלג המנחה ואילך, כיון שלא נתכוין להתפלל אלא אחר שקיעת החמה והתפלל בטעות, ומותר בעשיית מלאכה, שקבלת טעות לא שמה קבלה. וראיה לדבר מדאמר בגמרא {{הפניה-גמ|ברכות|כז|א}}: "וטעותא מי הדרא? והא קאמר אבידן: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים וכסבורין העם לומר: חשיכה, ובאו לבתי כנסיות והתפללו של מוצאי שבת בשבת ואחר כך זרחה חמה, ובאו ושאלו לרבי, ואמר להם.: הואיל והתפללו התפללו". ומהדרינן: "שאני ציבור דלא מטרחינן להו", דמשמע דדווקא מפני טורח הצבור חששו ואינם צריכין להתפלל, אבל ביחיד לא חיישינן לטרחא. והרב רבי משה בר יוסף נרבונ"י ז"ל אמר שאם טעו הציבור בערב שבת והתפללו מבעוד יום, שהיו סבורין שהיה חשכה, אף על פי שלא נחייב אותם לחזור ולהתפלל מפני טורח הציבור ויוצאין באותה תפילה של שבת שהתפללו כבר, אפילו הכי מותרין בעשיית מלאכה. ודייק הכי מדאמר "שאני ציבור דלא מטרחינן להו", דמשמע שלא חששו אלא משום טרחא בלחוד, אבל מפני קבלת השבת בתפילתם לא חששו כלל ומותרין במלאכה: '''ורבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת.''' כתב רבינו האי גאון ז"ל, שזה לא היה עושה אלא למצוה, שהיה לו להחשיך על התחום לדבר מצוה, כגון על עסקי המת או על עסקי חתן וכלה; אבל שלא לדבר מצוה, כיון שכבר נהגו העולם להתפלל מנחה עד שקיעת החמה, אין לו להתפלל ערבית אלא משקיעת החמה ואילך, אלא כשצריך להקדים בעבור דבר מצוה שיש לו לעשות כמו שאמרנו: '''מאי אין לה קבע, אינה קבע, כמאן דאמר תפילת ערבית רשות.''' פירוש, בלשון '''אין לה קבע''' נכללים שני ---- {{שולייםלמטה|ת0361}} ויקרא רבה סדר שמיני פ' י"ב. ורש"י הביא במשלי ל"א בשם הפסיקתא. ועיין במעשה אלפסי. {{שולייםלמטה|ת0362}} תמהתי מאד על דברי זה המפרש, איך מוכח מזה המעשה שאינו קרב ביותר מד' שעות? כי זה המכוון מעדות רבי יהודה. ורש"י ז"ל פירש בעדותו של רבי יהודה, שאמר "ועל תמיד של שחר שקרב בד' שעות", והוסיף רש"י ז"ל: "ותו לא", עכ"ד: {{שולייםלמטה|ת0363}} רש"י פירש, דמחזי כיוהרא. והתוס' פירשו, דמחזי כמשתחווה לרבו. ואולי לדעתם אפילו ברחוק ד' אמות אסור: {{שולייםלמטה|ת0364}} ראוי לדעת אם זה יצדק אפילו ביותר מפלג המנחה. תנ"י:<קטע סוף=יח ב/> [[קטגוריה:ראשונים על ש"ס בבלי]] [[קטגוריה:רבנו יונה גירונדי]] 3ia0t689yrivr6kxw7gat5h74dkqdnh 2 1726318 2936898 2936749 2025-06-08T20:26:17Z מו יו הו 37729 /* סליחות לימי התשובה */ 2936898 wikitext text/x-wiki {{הור2| לוחות הפיוטים לסוגיהם ומיניהם למנהגי עדות אשכנז. נועד לסייע בעריכת דפי הפיוטים, המחזורים ושאר סדרי התפילה. העורכים מוזמנים להשתמש, וגם להשלים, לתקן, לשפר ולהעיר. מכאן ואילך "אשכנז" מתייחס למנהג אשכנז המערבי. }} =לוח הפיוטים= ==פיוטים על סדר התפילה== ===יוצרות=== {| class="wikitable" |- ! !! פולין !! אשכנז |- | '''יוצרות לשבת ברית מילה''' || יוצר: [[אות בריתות שלש עשרה]] {{ש}} אופן: [[אזורי אימה]] {{ש}} זולת: [[אות ברית ישראל]] {{ש}} גאולה: [[יום ליבשה]] ||יוצר: [[אפוני אימיו]] {{ש}} אופן: [[אזורי אימה]] {{ש}} זולת: [[אות ברית שלשתי]]&nbsp; |- | '''יוצרות לשבת חתונה''' ||רשות לנשמת: [[נשמת ישרים יהלוך]]{{ש}} יוצר: [[איחד שם שוכן תרשישים]] {{ש}} אופן: [[כבודו אופד להנשא]] {{ש}} זולת: [[אמהות עת נכבשה]] || רשות לברכו: [[יחדיו בשיר מעלות]] {{ש}} יוצר: [[איחד שם שוכן תרשישים]] {{ש}} אופן: [[שביבי שלהבות חצובי להבות]] {{ש}} זולת: [[אמהות עת נכבשה]] |- | '''יוצרות לשבת ראש חודש''' || יוצר: [[אילת השחר אורה בהצחר]] {{ש}} אופן: [[אביר הגביר]] {{ש}} זולת: [[אמונתך אמיתי רבה]] || יוצר: [[אלהינו אלהים אמת]] {{ש}} אופן: [[לך אלים אלפי אלפים]] {{ש}} זולת: [[אמונתך אמיתי רבה]] |- | '''יוצרות לשבת לפני ראש השנה''' || יוצר: [[אל אלהים ה' דבר (יוצר)|אל אלהים ה' דבר]] {{ש}} אופן: [[שאו לבבכם לכפיכם]] {{ש}} זולת: [[אלהים אלי אתה אשחרך (זולת)|אלהים אלי אתה אשחרך]] || (אין אומרים) |- | '''יוצרות ליום ראשון של ראש השנה''' || יוצר: [[מלך אזור גבורה]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] || יוצר: [[מלך אזור גבורה]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] |- | '''יוצרות ליום שני של ראש השנה''' || יוצר: [[מלך אמון מאמרך]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] || יוצר: [[מלך אמון מאמרך]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] |- | '''יוצרות לשבת שובה''' || יוצר: [[אשחר אל אל כל שנות עדני]] {{ש}} אופן: [[האזינו אבירים בני אלים]] {{ש}} זולת: [[אדעה כי אין זולתך לגאול]] || יוצר: [[אור עולם קראו]] {{ש}} אופן: [[כי אם שם אדיר ה' אדונינו]] {{ש}} זולת: [[אל אלהינו נשוב בצר לנו]] |- | '''יוצרות ליום כיפור''' || יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] {{ש}} אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] || יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] {{ש}} אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] |- | '''יוצרות לשבת בין יום כיפור לסוכות''' || יוצר: [[את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו]] {{ש}} אופן: [[יחו לשון חזות אישון]] {{ש}} זולת: [[אזכרה מקדם פלאך (זולת)]] || (אין אומרים) |- | '''יוצרות ליום ראשון של סוכות''' || יוצר: [[אכתיר זר תהילה]]{{ש}}אופן: [[אאמיר אותך סלה]]{{ש}}זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] || יוצר: [[אכתיר זר תהילה]]{{ש}}אופן: [[אאמיר אותך סלה]]{{ש}}זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] |- | '''יוצרות ליום שני של סוכות''' || יוצר: [[אאמיץ לנורא ואיום]]{{ש}}אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}}זולת: [[אנא תרב עליצותך]] || יוצר: [[אאמיץ לנורא ואיום]]{{ש}}אופן: [[אאמיר אותך סלה]]{{ש}}זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] |- | '''יוצרות לשבת חול המועד סוכות''' || יוצר: [[אפאר לאלהי מערכה]]{{ש}}אופן: [[ירוצצו כברקים]]{{ש}}זולת: [[יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים]] || יוצר: [[את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו]]{{ש}}זולת: [[אזכרה מקדם פלאך (זולת)]] |- | '''יוצרות לשמיני עצרת''' || יוצר: [[אום כאישון ננצרת]]{{ש}}אופן: [[אראלים ומלאכים]]{{ש}}זולת: [[אמונים אשר נאספו]] || יוצר: [[אום כאישון ננצרת]]{{ש}}זולת: [[אמונים אשר נאספו]] |- | '''יוצרות לשמחת תורה''' || רשות לנשמת: [[נשמת מלומדי מורשה]]{{ש}}יוצר: [[אשרי העם שלו ככה]]{{ש}}אופן: [[אשנבי שחקים]]{{ש}}זולת: [[אז בקשוב עניו]] || יוצר: [[אשרי העם שלו ככה]] (עם הסילוק: [[אשריך ישראל מי כמוך]]){{ש}}אופן: [[אשריך אום קדוש]]{{ש}}זולת: [[אז בקשוב עניו]] |- | '''יוצרות לשבת בראשית''' || יוצר: [[אל נשא ארנן בהתעלסה]]{{ש}}אופן: [[שאלו שחקים ושיחו לאדמה]]{{ש}}זולת: [[אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים]] || יוצר: [[אל נשא ארנן בהתעלסה]]{{ש}}אופן: [[לבעל התפארת]]{{ש}}זולת: [[אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים]] |- | '''יוצרות לשבת וירא''' || אהבה: [[שננו לשונם בני אונם]] || (אין אומרים) |- | '''יוצרות לשבת ראשונה של חנוכה''' || יוצר: [[אודך כי אנפת]]{{ש}}אופן: [[כבודו אור יזריח]]{{ש}}מאורה: [[שני זיתים נכרתים]]{{ש}}זולת: [[אין צור חלף]] || יוצר: [[אודך כי אנפת]]{{ש}}מאורה: [[שני זיתים נכרתים]]{{ש}}זולת: [[אין צור חלף]] |- | '''יוצרות לשבת שניה של חנוכה''' || יוצר: [[אודך כי עניתי וחייתני]]{{ש}}אופן: [[אומצו בתופף בשתים יעופף]]{{ש}}מאורה: [[אשר יצר אור וצר]]{{ש}}זולת: [[אין מושיע וגואל]] || יוצר: [[אודך כי עניתי וחייתני]] |- | '''יוצרות לשבת בשלח (שירה)''' || גאולה: [[יום ליבשה]] || (אין אומרים) |- | '''יוצרות לשבת יתרו ושבת ואתחנן''' || מאורה: [[אמרות האל טהורות]] || (אין אומרים) |- | '''יוצרות לשבת שקלים''' || יוצר: [[אל מתנשא לכל לראש]]{{ש}}אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות|כבודו יתרומם ויתנשא]]{{ש}}זולת: [[אתה אהבת עמך]] || יוצר: [[אל מתנשא לכל לראש]]{{ש}}זולת: [[אתה אהבת עמך]] |- | '''יוצרות להפסקה ראשונה''' || יוצר: [[אור זרוע זורח כבודו]]{{ש}}אופן: [[מלאכי צבאות בעלצון]]{{ש}}זולת: [[אחור וקדם צרת]] || יוצר: [[אור זרוע זורח כבודו]] |- | '''יוצרות לשבת זכור''' || יוצר: [[זכור את אשר עשה (יוצר)|זכור את אשר עשה]]{{ש}}אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות|כבודו יתרומם בפי כל הנשמה]]{{ש}}זולת: [[אתה מלא רחמים]] || יוצר: [[זכור את אשר עשה (יוצר)|זכור את אשר עשה]]{{ש}}זולת: [[אתה מלא רחמים]] |- | '''יוצרות לפורים''' || מאורה: [[שיר אל נעלם]] || (אין אומרים) |- | '''יוצרות להפסקה שניה''' || יוצר: [[את פני מלך אתיצבה]]{{ש}}אופן: [[שמך לעד בפי מועד]]{{ש}}זולת: [[אדני אלהים צבאות אתה החלות]] || יוצר: [[אורות מאפל הזריח מהודו]] |- | '''יוצרות לשבת פרה''' || יוצר: [[אום אשר בך דבוקה]]{{ש}}אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות|כבודו יתרומם ויתהדר]]{{ש}}זולת: [[אשרי כל חוסי בך]] || יוצר: [[אום אשר בך דבוקה]]{{ש}}זולת: [[אשרי כל חוסי בך]] |- | '''יוצרות לשבת החודש''' || יוצר: [[אות זה החדש]]{{ש}}אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות|כבודו משבחים]]{{ש}}זולת: [[אל עושה נפלאות]] || יוצר: [[אות זה החדש]]{{ש}}זולת: [[אל עושה נפלאות]] |- | '''יוצרות לשבת הגדול''' || יוצר: [[אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי]], או [[אאמיר מסתתר במעון חביון]]{{ש}}אופן: [[בלולי אש ומימות]]{{ש}}זולת: [[אז כארשת בתולה]] || יוצר: [[אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי]]{{ש}}זולת: [[אומרת אני מעשי למלך]] |- | '''[[אור ישע מאושרים|יוצרות ליום ראשון של פסח]]''' || יוצר: אור ישע מאושרים{{ש}}אופן: ראשו כתם פז{{ש}}זולת: אהבוך נפש להדך{{ש}}גאולה: ברח דודי עד שתחפץ || יוצר: אור ישע מאושרים{{ש}}אופן: ראשו כתם פז{{ש}}זולת: אהבוך נפש להדך{{ש}}גאולה: ברח דודי עד שתחפץ |- | '''[[אפיק רנן ושירים|יוצרות ליום שני של פסח]]''' || יוצר: אפיק רנן ושירים{{ש}}אופן: גן נעול{{ש}}זולת: אודך כי עניתני{{ש}}גאולה: ברח דודי אל מכון לשבתך || יוצר: אפיק רנן ושירים{{ש}}אופן: גן נעול{{ש}}זולת: אודך כי עניתני{{ש}}גאולה: ברח דודי אל מכון לשבתך |- | '''[[אהוביך אהבוך|יוצרות לשבת חול המועד פסח]]''' || יוצר: אהוביך אהבוך{{ש}}אופן: דודי שליט בכל מפעל{{ש}}זולת: אלה וכאלה{{ש}}גאולה: ברח דודי אל שאנן נוה || יוצר: אהוביך אהבוך{{ש}}זולת: אלה וכאלה{{ש}}גאולה: ברח דודי אל שאנן נוה |- | '''יוצרות לשביעי של פסח''' || יוצר: [[ויושע שושני פרח]]{{ש}}אופן: [[ידועי שם בבור נשם]] (או [[ויושע אל אמונה]]){{ש}}זולת: [[אי פתרוס בעברך]]{{ש}}גאולה: [[יום ליבשה]] || יוצר: [[ויושע שושני פרח]]{{ש}}זולת: [[אי פתרוס בעברך]]{{ש}}(גאולה: [[יום ליבשה]]) |- | '''יוצרות לאחרון של פסח''' || יוצר: [[אתה הארת]]{{ש}}אופן: [[מחוללת מהוללת]] (או: [[לבעל התפארת]]){{ש}}זולת: [[אי פתרוס בעברך]] || יוצר: [[אתה הארת]]{{ש}}זולת: [[אי פתרוס בעברך]] |- | '''יוצרות לשבת ראשונה אחרי פסח''' || יוצר: [[ויושע אור ישראל]]{{ש}}אופן: [[ארוגי עוז]] (או: [[אראלים וחשמלים]]){{ש}}אהבה: [[אלהי ימי שנותי כלו]]{{ש}}זולת: [[אין כמוך באלמים]]{{ש}}גאולה: [[שביה עניה]] || (אין אומרים) |- | '''יוצרות לשבת שניה אחרי פסח''' || יוצר: [[ארנן חסדך לבוקר]]{{ש}}אופן: [[יחיד ערץ]]{{ש}}מאורה: [[איומתי שמחי ועלזי]]{{ש}}זולת: [[אל אל חי ארנן]]{{ש}}גאולה: [[שנותינו ספו]] || '''שבת ראשונה אחר ר"ח אייר:''' {{ש}}זולת: [[אזכרך דודי]] |- | '''יוצרות לשבת שלישית אחרי פסח''' || יוצר: [[אומץ דר חזקים]]{{ש}}אופן: [[לבעל התפארת]]{{ש}}אהבה: [[סגולתי מלוכה אזרתיך]]{{ש}}זולת: [[אריות הדיחו פזורה]]{{ש}}גאולה: [[שדודים נדודים]] || '''שבת שניה אחר ר"ח אייר:''' {{ש}}זולת: [[אלהים אל דמי לך (זולת)|אלהים אל דמי לך]] |- | '''יוצרות לשבת רביעית אחרי פסח''' || יוצר: [[אשיחה בדברי נפלאותיך]]{{ש}}אופן: [[ידודון ידודון שנאני שלהבת]]{{ש}}אהבה: [[סגולתי איומה נשאתי]]{{ש}}זולת: [[אלהי בך איחבק]]{{ש}}גאולה: [[שכולה אכולה]] || '''שבת שלישית אחר ר"ח אייר:''' {{ש}}זולת: [[אתה אלהים וזולתך אין עוד]] |- | '''יוצרות לשבת חמישית אחרי פסח''' || יוצר: [[אגורה באהלך עולמים]]{{ש}}אופן: [[יקודי אש]]{{ש}}אהבה: [[סגולתי משכתיך חסד]]{{ש}}זולת: [[אלהים לא אדע זולתך]]{{ש}}גאולה: [[יקוש בעניו]] || '''שבת בהר:''' {{ש}}זולת: [[אחרי נמכר (זולת)|אחרי נמכר]] |- | '''יוצרות לשבת לפני שבועות''' || יוצר: [[אהלל בצלצלי שמע]]{{ש}}אופן: [[אורחות אראלים]]{{ש}}אהבה: [[איומתי יונה יעלת חן]]{{ש}}זולת: [[אלהי אקראך במחשב]]{{ש}}גאולה: [[יונה נשאתה]] ||אהבה: [[אותך כל היום קיוינו]]{{ש}}זולת: [[אלהים באוזנינו שמענו]] |- | '''יוצרות ליום ראשון של שבועות''' || יוצר: [[אדון אימנני]]{{ש}}אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]]{{ש}}(מאורה: [[אמרות האל טהורות]]){{ש}}זולת: [[אנכי שימעת]] || יוצר: [[אדון אימנני]]{{ש}}אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]]{{ש}}זולת: [[אנכי שימעת]] |- | '''יוצרות ליום שני של שבועות''' || יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני]] {{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]] || יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני]] {{ש}} אופן: [[אורחות אראלים]] או [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]]{{ש}} זולת: [[אנכי גדול בנודעים]] |- | '''יוצרות לשבת אחרי שבועות''' || יוצר: [[אדיר ונאה בקודש]] {{ש}} אופן: [[כבודו אות ברבואות]] {{ש}} אהבה: [[אשר יחדיו]] {{ש}} זולת: [[אור ישראל וקדושו]] || (אין אומרים) |- | '''יוצרות לשבת בהעלותך''' || מאורה: [[אשר יצר אור וצר]] || (אין אומרים) |- | '''יוצרות לשבת שלח''' || אהבה: [[שש מאות נקראות]] || (אין אומרים) |- | '''יוצרות לשבת חוקת''' || אהבה: [[אל מחוללי]] || (אין אומרים) |- | '''יוצרות לשבת ראשונה אחר י"ז תמוז''' || (אין אומרים) || זולת: [[אל אל חי ארנן]] |- | '''יוצרות לשבת שניה אחר י"ז תמוז''' || (אין אומרים) || זולת: [[אריות הדיחו פזורה]] |- | '''יוצרות לשבת לפני תשעה באב''' ||(אין אומרים)|| אהבה: [[אותך כל היום קיוינו]]{{ש}}זולת: [[אלהים באוזנינו שמענו]] |- | '''יוצרות לשבת נחמו''' || יוצר: [[אל אל שדי אתחנן]] {{ש}} אופן: [[שאו מנחה משובחה]]{{ש}} מאורה: [ר' שבת ואתחנן] {{ש}} אהבה: [[שתי פעמים מקוימים]] {{ש}} זולת: [[אמת משל היה]] || יוצר: [[ארוממך אל חי]] {{ש}} אופן: [[שאו מנחה משובחה]] {{ש}} זולת: [[אמת משל היה]] |- | '''יוצרות לשבת עקב''' || אהבה: [[ידיד עליון]] || (אין אומרים) |} ===מערביות=== {| class="wikitable" |- ! !! פולין !! אשכנז |- | '''מעריב ליל ראשון של סוכות''' || [[אוחזי בידם|אוחזי בידם ארבעה מינים]] || [[אוחזי בידם|אוחזי בידם ארבעה מינים]] |- | '''מעריב ליל שני של סוכות''' || [[ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים]] || [[חג אסיף תקופת השנה (מערבית)|חג אסיף תקופת השנה]] |- | '''מעריב לשמיני עצרת''' || [[אעניד לך תפארה והלל]] || [[שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים]] |- | '''מעריב לשמחת תורה''' || [[את יום השמיני בטוב יזמיני]] || [[את יום השמיני בטוב יזמיני]] |- | '''מעריב ליל ראשון של פסח''' || [[ליל שמורים אותו אל חצה]] || [[ליל שמורים אותו אל חצה]] |- | '''מעריב ליל שני של פסח''' || [[ליל שמורים אור ישראל]] || [[ליל שמורים אור ישראל]] |- | '''מעריב ליל שביעי של פסח''' || [[ויושע ה' אום למושעות]] || [[אורי וישעי על הים נגלה]] |- | '''מעריב ליל אחרון של פסח''' || [[ויושע אומן אשכלות]] || [[אמונת אומן לעם זו זכרת]]&nbsp; |- | '''מעריב ליל ראשון של שבועות''' || [[וירד אביר יעקב]] || [[וירד אביר יעקב]] |- | '''מעריב ליל שני של שבועות''' || [[וירד אלהים על הר סיני (מערבית)|וירד אלהים על הר סיני]] || [[אל אלהים ה' דבר]] |} ===קרובות=== ====[[את חיל יום פקודה|שחרית ליום ראשון של ראש השנה]]==== *רשות: יראתי בפצותי שיח (פ) *מגן: את חיל *מחיה: תאלת זו *משולש: אבן חוג *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פ) *אדרת ממלכה *אם אשר בצדק (פ) *אאפיד נזר איום *[[אדירי איומה]] *[[לאל עורך דין]] *סילוק: מלך במשפט יעמיד ארץ *'''[[וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש|קדושה]]''': **וחיות בוערות **אחד קדוש ====[[אופד מאז|מוסף ליום ראשון של ראש השנה]]==== *מגן: אופד מאז *מחיה: תפן במכון *משולש: אף אורח משפטיך *אומץ אדירי כל חפץ *[[מלך עליון אל דר במרום]] *סילוק: [[ונתנה תוקף]] *'''[[וחיות אשר הנה מרובעות כסא|קדושה]]''': **וחיות אשר הנה **ועמך תלואים בתשובה **ואתה אזון קול מפאריך **תהלות כבודך *[[וכל מאמינים]] *'''[[אנסיכה מלכי|תקיעתא]]''': **מלכויות – אנסיכה מלכי **זכרונות – זכר תחלת כל מעש **שופרות – אשא דעי בצדק ====[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק|שחרית ליום שני של ראש השנה]]==== *רשות: אתיתי לחננך *מגן: אמרתך צרופה *מחיה: תמים פעלך *משולש: שולחתי במלאכות *שמו מפארים – אדר והוד *אתן לפועלי צדק *שבתי וראה תחת השמש *[[מלך עליון אמיץ המנושא]] *כל שנאני שחק *סילוק: אשר מי יעשה *'''[[וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש|קדושה]]''': **וחיות בוערות **אחד קדוש ====מוסף ליום שני של ראש השנה==== *[[לאל עורך דין]] (פ) *סילוק: [[ונתנה תוקף]] *קדושה: [[וחיות אשר הנה מרובעות כסא]]… *[[וכל מאמינים]] *'''[[אהללה אלהי אשירה עזו|תקיעתא]]''': **מלכויות: אהללה אלוהי **זכרונות: אפחד במעשי **שופרות: אנוסה לעזרה ====[[אמצת עשור|שחרית ליום כיפור]]==== *רשות: אימיך נשאתי *מגן: אמצת עשור *מחיה: תאות נפש *אנוש מה יזכה (תוכחה) *משולש: אחדת יום זה *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פ) *מורה חטאים *אדר יקר אלי *אנא אלהים חיים *איומה בחר (פ) *אך אתים בחין לפניך *אמרו לאלהים ארך אפים *מעשה אלהינו אין מי בשחק *אשר אומץ תהלתיך באילי שחק *על ישראל אמונתו *אפסי ארץ בדברו הקים *מי כמוך אדיר במרומים *אין כמוך באדירי מעלה *האדרת והאמונה *נאמירך באימה *רוממו אל מלך נאמן *רוממו אדיר ונורא *אמונתך בעליונים *הנקדש באלפי אלפים *אילי שחק *אין מספר לגדודי צבא חילו *[[לאל עורך דין]] (פ) *סילוק: מי יתנה תוקף תהלתך *'''[[אל ברוב עצות תכן את רוח|קדושה]]''': **אל ברוב עצות **תמיד תתלונן בידך **אליך ועדיך יבוא כל בשר **אליך תלויות עינינו *[[האדיר משמי עליות|האדיר משמי עליות; התכן מתחת זרועות עולם; האימן כיפי שחקים]] *[[ובכן מי לא יראך]] (סידרת רהיטים) *[[האזורים באהב]] *(סליחות) ====[[שושן עמק|מוסף ליום כיפור]]==== *מגן: שושן עמק איומה *מחיה: יום מימים הוחס *אנוש איך יצדק (תוכחה) (פ) *משולש: צפה בבת תמותה *אשא דעי למרחוק *אין ערוך אליך *אנא אזון שועת חינון (א) *אך אין לנו אלוה מבלעדיך (א) *אל תזכר לנו עוונותנו (פ) *אך אומרים בחין לפניך (פ) *אמרו לאלהים אל מלך בעולמו (פ) *מעשה אלהינו אדיר בויעודו (פ) *אשר אימתך באראלי אומן *אמיצי שחקים *אילי מרום אומרים הילולו *סילוק: מי יערוך אליך (א) *סילוק: [[ונתנה תוקף]] (פ) *'''[[אז מלפני בראשית|קדושה]]''': **אז מלפני בראשית דס וכס השית (פ) **אז מלפני בראשית אבות ובנים השית (פ) **אז מלפני בראשית נוה וינון השית (פ) **אז מלפני בראשית שבעה אלה השית (פ) **אליך תלויות עינינו (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[וכל מאמינים]] *'''[[ואיזו תהילה כפי גודלך]]''' (א) *לך יאדיר (א) *האחד בעולמו (א) *האומרים אחד (א) *ויאתיו כל לעבדך (פ) *סדר עבודה: [[אמיץ כח]] / ([[אתה כוננת]]) **[[תפילתו של כהן גדול]] **[[כאהל הנמתח בדרי מעלה]] *'''[[אשרי עין ראתה כל אלה (אשכנז)|פיוטים אחר סדר העבודה]]''': **אשרי עין ראתה אהלנו **לא אישים (פ) **תכפו עלינו צרות **תנות צרות לא נוכל **[[אל תעש עמנו כלה]] **כתועים ואין לבקש **אם תעינו לא תתענו **תאות לב לא השגנו **תאמר למחות אשמינו **אורך תזריח לחשוכה **אופל אלמנה תאיר **תתן אחרית לעמך **תעינו מאחריך *(סליחות) ====[[איתן הכיר אמונתך|מנחה ליום כיפור]]==== *מגן: איתן הכיר אמונתך *מחיה: מואהב ויחיד לאמו *משולש: אראלים בשם תם ממליכים *(אמונת אום נוטרת – כותרת פיוט) (פ) *(יכפר ויסלח – כותרת פיוט) (פ) *אראלי הוד *סילוק: כי רכובו בערבות ====[[אב ידעך|נעילה ליום כיפור]]==== *מגן: אב ידעך מנוער *מחיה: הנקרא לאב זרע *משולש: טבע זיו תארה *(שמע נא – כותרת הפיוט מערב עד ערב) (פ) *מערב עד ערב (א) *אליך תלויות עינינו (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *(סליחות) ====[[אוימתי בחיל כפור|שחרית ליום ראשון של סוכות]]==== *מגן: אוימתי בחיל כפור *מחיה: מאלמי מגדים *משולש: קושט שעינת עץ *אקחה פרי עץ הדר *אז היתה חנית סוכו *סילוק: אקחה בראשון ====[[ארחץ בנקיון כפות|שחרית ליום שני של סוכות]]==== *מגן: ארחץ בנקיון כפות *מחיה: תשורת שי אלפים *משולש: איווי סוכת דוד *בל תהי מצות סוכה *אלים כהשעין אב *אמנם מצות *סילוק: כי אקח מועד ====מוסף לשמיני עצרת ([[אף ברי אותת|תפילת גשם]])==== *א. אף ברי *ב. יטריח *אפיק מען מעוטר *אקשטה כסל *תכנס לארץ וחוצות *יפתח ארץ לישע *איום זכור נא לשואלי מים (א) *זכור אב (פ) ====[[אז מאז זמות בכל פועל|שחרית לשבת שקלים]]==== *אז מאז זמות - מעתיק פלוסים - קצובה היא זאת *מי יוכל לשער *אומן בשמעו *אלה אזכרה את אשר נעשה *סלוק: אז ראית וספרת * ====מוסף לשבת שקלים==== *[[אשכול איווי תאות כל נפש]] ====[[אזכיר סלה זכרון מעשים|שחרית לשבת זכור]]==== *אזכיר סלה זכרון מעשים *תמימים בעודם בסין רפודים *אצילי מרעי נכד שעיר *אל נא בלשון אשר הזכרת *אץ קוצץ *זכור איש אשר הגויע *סלוק: אלהים אל דמי לך * ====[[קרובות לפורים|שחרית לפורים]]==== *ויאהב אומן יתומת הגן *אזרח בט חוץ *תמימים כרשו ארץ *אותו מבהלת *אספרה אל חוק *אמל ורבך *כתר מלוכה ====[[אצולת אומן בצירוף זקוקה|שחרית לשבת פרה]]==== *אצולת אומן בצרוף זקוקה *אמרתי אחכמה *אצורה ומפורשה *אִמרה סנונה וצרופה *י"א: אצילי עם עולי גולה (פ) *סילוק: אין לשוחח עוצם נפלאותיך * ====[[אתיית עת דודים כגעה|שחרית לשבת החודש]]==== *אתיית עת דודים - מרימי עול - קיחת עלית עקד *רבות עשית *אבי כל חוזה *אדון מקדם *סילוק: הוא נקרא ראש וראשון * ====מוסף לשבת החודש==== *[[ראשון אמצת לפרח שושנים]] ====שחרית לשבת הגדול==== ;[[אלהים בצעדך הכות פתרוס|פולין]] *אלהים בצעדך הכות פתרוס *כרם חמד *ירדת להציל עמך *אמנה גדולה *[[ויהי בחצי הלילה|אז רוב נסים]] *[[אבוא בחיל להתיצבה]] *אלהי הרוחות לכל בשר *סילוק: אין ערוך אליך להגיד ולדבר ;[[אוני פטרי רחמתים|אשכנז]] *אוני פטרי רחמתים *ישמע לאדום כשמע מצרים *אל נא לישע עמך *אז תשע מכות *[[ויהי בחצי הלילה|אז רוב נסים]] *[אדיר דר מתוחים, ויש אומרים אותו במוסף] *סילוק: ובכן כי אין לפניך לילה ====מוסף ליום ראשון של פסח ([[בדעתו אביעה חידות|תפילת טל]])==== *מגן: בדעתו אביעה חידות *מחיה: תהומות הדום *אירשה ארוש לחשון *אאגרה בני איש *תחת אילת עופר *אלים ביום מחוסן *טל תן לרצות ארצך ====[[אסירים אשר בכושר שעשעת|שחרית ליום שני של פסח]]==== *מגן: אסירים אשר בכושר *מחיה: מה איילו פלאי נסיך *משולש: קמי קהלך *ערב אשר עלה *אז על כל חיתו יער *שור אשר מאז (פ) *אומץ גבורותיך *סילוק: בעשר מכות ====[[אותותיך ראינו|שחרית לשביעי של פסח]]==== *מגן: אותותיך ראינו *מחיה: תרגלת עמוסים *משולש: שבטי יה הוצאת לפדיום *אמרו לאלהים אדירים *סדר: אילי הצדק ידועים *סילוק: חסדי ה' אזכיר ====[[אימת נוראותיך|שחרית לאחרון של פסח]]==== *מגן: אימת נוראותיך *מחיה: תחבולות עש *משולש: איום ונורא מי לא יראך *אדני חלד *מה מועיל רשע *סדר: אצולים מפרך סוונים *סילוק: אומץ גבורותיך ====[[ארץ מטה ורעשה|שחרית ליום ראשון של שבועות]]==== מגן: ארץ מטה{{ש}} מחיה: מן ההר למעוניו{{ש}} משולש: קדוש הופיע מפארן{{ש}} אנכי בשם אל שדי{{ש}} אז בכתב אשורית{{ש}} ה' קנני{{ש}} סדר: אתו מצוות וחוקים…{{ש}} סילוק: אלה העדות והחוקים ====מוסף ליום ראשון של שבועות==== *[[אתה הנחלת]] *[[אז שש מאות]] ====[[אורח חיים מוסר תוכחת|שחרית ליום שני של שבועות]]==== מגן: אורח חיים{{ש}} מחיה: תמכו כבוד{{ש}} משולש: שלמים בחנותם{{ש}} אם לא אמריך הנעימים{{ש}} שבוית מרום{{ש}} שעשוע יום יום{{ש}} סדר: אלוף מסובל…{{ש}} סילוק: וכל העם רואים ====מוסף ליום שני של שבועות==== *[[אזהרת ראשית]] *[[אז שש מאות]] ====פיוטי אלהיכם (אשכנז)==== *[[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת ברית מילה|לשבת ברית מילה]] *[[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת חתונה|לשבת חתונה]] *[[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת ראש חודש|לשבת ר"ח]] *[[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/אלהיכם לשבת חול המועד|לשבת חוה"מ סוכות]] *[[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת בראשית|לשבת בראשית]] *[[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת חנוכה|לשבת חנוכה]] *[[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת נחמו|לשבת נחמו]] *[[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת שובה|לשבת שובה]] ===אחרים=== *[[מסוד חכמים]] *אל נא לעולם תוערץ *[[חמול על מעשיך]] *[[ויאתיו כל לעבדך]] *[[היה עם פיפיות|או"א היה עם פיפיות, אוחילה לאל]] *[[היום תאמצנו]] ==סליחות== ===פיוטים במסגרת הסליחות=== *[[כי על רחמיך הרבים]] *[[אל תעש עמנו כלה]] *[[עשה למען שמך]] - חסר אשכנז *[[עננו אבינו]] - חסר אשכנז *[[עננו אלהי אברהם]] - חסר אשכנז *[[מי שענה לאברהם אבינו]] *[[מחי ומסי]] *[[מכניסי רחמים]] *[[מרנא דבשמיא|מרן דבשמיא]] *[[אשמנו מכל עם]] ===סליחות לימי התשובה=== {| class="wikitable" |- !יום!!פולין!!ליטא!!אשכנז-פפד"מ |- ! יום ראשון |א. פתיחה: [[איך נפתח פה]]{{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק]]{{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון]]{{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה]] |א. פתיחה: [[איך נפתח פה]]{{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק]]{{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון]]{{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה]] |א. [[אנשי אמונה אבדו]]{{ש}} ב. [[אנשי אמונה עברו]]{{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון]]{{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה]]{{ש}} ה. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו]] |- ! יום שני |ה. [[אם עוונינו רבו להגדיל]]{{ש}} ו. [[אין כמדת בשר מדתך]]{{ש}} ז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] |ה. [[אם עוונינו רבו להגדיל]]{{ש}} ו. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים]]{{ש}} ז. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |ו. [[ישראל עמך]]{{ש}} ז. [[אני יום אירא אליך אקרא]]{{ש}} ח. [[אם עוונינו רבו להגדיל]]{{ש}} ט. פזמון: [[מלאכי רחמים]]{{ש}} י. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים]] |- ! יום שלישי |ח. [[ישראל עמך]]{{ש}} ט. [[אליך נשואות עינינו]]{{ש}} י. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |ח. [[אין כמדת בשר מדתך]]{{ש}} ט. [[אני יום אירא אליך אקרא]]{{ש}} י. פזמון: [[מלאכי רחמים]] |יא. [[אין כמדת בשר מדתך]]{{ש}} יב. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו]]{{ש}} יג. [[איה כל נפלאותיך]]{{ש}} יד. [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]{{ש}} טו. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי]] |- ! יום רביעי |יא. [[אני יום אירא אליך אקרא]]{{ש}} יב. [[איה כל נפלאותיך]]{{ש}} יג. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל]] |יא. [[אני קראתיך כי תענני אל]]{{ש}} יב. [[איה כל נפלאותיך]]{{ש}} יג. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר]] |טז. [[אליך נשואות עינינו]]{{ש}} יז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים]]{{ש}} יח. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים]]{{ש}} יט. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה]]{{ש}} כ. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי]] |- ! יום חמישי |יד. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים]]{{ש}} טו. [[איה קנאתך וגבורותיך]]{{ש}} טז. פזמון: [[שחר קמתי להודות]] |יד. [[ישראל עמך]]{{ש}} טו. [[אלהים בישראל גדול נודעת]]{{ש}} טז. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] |כא. [[אין מי יקרא בצדק]]{{ש}} כב. [[ארכו הימים ודבר חזון]]{{ש}} כג. [[אזון תחן והסכת עתירה]]{{ש}} כד. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה]]{{ש}} כה. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]] |- ! יום שישי |יז. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים]]{{ש}} יח. [[ארכו הימים ודבר חזון]]{{ש}} יט. פזמון: [[אלה בשלישמו]] |יז. [[אקרא בשמך]]{{ש}} יח. [[איה קנאתך וגבורותיך]]{{ש}} יט. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי]] |כו. [[אליך נקרא איום ונורא]]{{ש}} כז. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע]]{{ש}} כח. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים]]{{ש}} כט. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו]]{{ש}} ל. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] |- ! יום שביעי |כ. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו]]{{ש}} כא. [[אריה ביער דמיתי]]{{ש}} כב. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי]] |כ. [[בתולת בת יהודה]]{{ש}} כא. [[אפס הוד כבודה]]{{ש}} כב. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו]] |לא. [[את פני מבין ויודע דין דל]]{{ש}} לב. [[אלהים בישראל גדול נודעת]]{{ש}} לג. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה]]{{ש}} לד. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]]{{ש}} לה. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך]] |- ! ערב ר"ה |כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים]]{{ש}} כד. [[איככה אפצה פה]]{{ש}} כה. [[אנא עוררה אהבתך הישנה]]{{ש}} כו. [[אל אלוה דלפה עיני]]{{ש}} כז. [[אדון מועד כתקח]]{{ש}} כח. [[אדון דין אם ידוקדק]]{{ש}} כט. [[אדון בפקדך]]{{ש}} ל. [[אדון בשפטך]]{{ש}} לא. [[אך בך לדל מעוז]]{{ש}} לב. [[אדם איך יזכה]]{{ש}} לג. [[אך במתח דין]]{{ש}} לד. [[אל אמונה עזרה הבה]]{{ש}} לה. [[חיים ארוכים תכתבנו]]{{ש}} לו. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה]]{{ש}} לז. אל תבוא (פסוקים){{ש}} לח. פזמון: [[שופט כל הארץ]]{{ש}} לט. עקידה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני]]{{ש}} מ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]]{{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר]] |כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים]]{{ש}} כד. [[איככה אפצה פה]]{{ש}} כה. [[אדון מועד כתקח]]{{ש}} כו. מרובים צרכי עמך (המשך הסליחה הקודמת){{ש}} כז. [[אנא עוררה אהבתך הישנה]]{{ש}} כח. [[אל אלוה דלפה עיני]]{{ש}} כט. [[אל אמונה עזרה הבה]]{{ש}} ל. [[אלהים יראה לו שה פזורה]]{{ש}} לא. [[אמת אתה הוא ראשון (סליחה)|אמת אתה הוא ראשון]]{{ש}} לב. [[חיים ארוכים תכתבנו]]{{ש}} לג. [[מלך אחד יהיה אל העמים]]{{ש}} לד. [[אדון בפקדך]]{{ש}} לה. [[אדון בשפטך]]{{ש}} לו. [[אזעק אל אלהים קולי]]{{ש}} לז. [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו]]{{ש}} לח. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה]]{{ש}} לט. עקידה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני]]{{ש}} מ. פזמון: [[שופט כל הארץ]]{{ש}} מא. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי]]{{ש}} מב. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]]{{ש}} שמע: [[מלכנו באנו בכוח יחודך]]{{ש}} מג. פזמון: [[אנקת מסלדיך]]{{ש}} מד. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר]]{{ש}} מה. פזמון: [[אדוני האדונים השקיפה ממעונים]] |לו. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]]{{ש}} לז. [[אדון בפקדך]]{{ש}} לח. [[אדון בשפטך]]{{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח מועד]] {{ש}} מ. [[אך במתח דין]]{{ש}} מא. [[אל נא תיסר באי עדיך]]{{ש}} מב. [[אך בך לדל מעוז]]{{ש}} מג. [[אל באפך פן תמעיט]]{{ש}} מד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]]{{ש}} מה. [[אלהים אין בלתך]]{{ש}} מו. [[אורך ואמיתך שלח]]{{ש}} מז. [[אדון דין אם ידוקדק]]{{ש}} מח. [[אשפוך שיחי לפניך צורי]]{{ש}} מט. [[אלהים אל דמי לדמי]]{{ש}} נ. [[את הקול קול יעקב נוהם]]{{ש}} נא. עקידה: [[אמונים בני מאמינים]]{{ש}} נב. [[אני עבדך בן אמתך]]{{ש}} נג. פזמון: [[שופט כל הארץ]]{{ש}} נד. חטאנו: [[פיוט אלה אזכרה|אלה אזכרה]] {{ש}} נה. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]]{{ש}} נו. ובכן יהי רצון{{ש}} נז. תחינה: [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך]]{{ש}} נח. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר]] |- ! צום גדליה |מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו]]{{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי]]{{ש}} מד. [[אבלה נפשי וחשך תארי]]{{ש}} מה. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים]]{{ש}} מו. [[אורך ואמיתך שלח]]{{ש}} מז. [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו]]{{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה]]{{ש}} מט. עקידה: [[אז בהר מור]]{{ש}} נ. זכור ברית - קטעים מתוך [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|אבדנו מארץ טובה]]{{ש}} נא. תחינה: [[תורה הקדושה]]{{ש}} |מו. פתיחה: [[אז טרם נמתחו]]{{ש}} מז. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי]]{{ש}} מח. [[אבלה נפשי וחשך תארי]]{{ש}} מט. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים]]{{ש}} נ. [[אורך ואמיתך שלח]]{{ש}} נא. [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו]]{{ש}} נב. עקידה: [[אם אפס|אם אפס רובע הקן]]{{ש}} נג. פזמון: [[הורית דרך תשובה]]{{ש}} נד. חטאנו: [[יקרו רעיך רב מחולל]]{{ש}} נה. זכור ברית - קטעים מתוך [[זכור ברית - אשמתנו כי רבה|אשמתנו כי רבה]], [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|אבדנו מארץ טובה]]{{ש}} נו. שמע: [[איחד צורי ברוב הודאות]]{{ש}} נז. [[יעזוב רשע נתיבו]]{{ש}} נח. תחינה: [[תורה הקדושה]]{{ש}} נט. תחינה: [[גרוני נחר זועק חמס]] |נט. פתיחה: [[איך נפתח פה]]{{ש}} ס. [[אבלה נפשי וחשך תארי]]{{ש}} סא. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים]]{{ש}} סב. [[את צום השביעי]]{{ש}} סג. [[אורח צדקה]]{{ש}} סד. [[שוממתי ברב יגוני]]{{ש}} סה. עקידה: [[אזרחי מעבר הנהר]]{{ש}} סו. פזמון: [[הורית דרך תשובה]]{{ש}} חטאנו: כסא כונן בחסדך (המשך של [[אדון משפט בקרבך]]){{ש}} סז. תחינה: [[תורה הקדושה]] |- ! ב עשי"ת |נב. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים]]{{ש}} נג. [[אני קראתיך כי תענני אל]]{{ש}} נד. [[אלכה ואשובה]]{{ש}} נה. [[אזעק אל אלהים קולי]]{{ש}} נו. [[אמרנו נגזרנו לנו]]{{ש}} נז. פזמון: [[בין כסה לעשור]]{{ש}} נח. עקידה: [[איתן למד דעת]]{{ש}} נט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים]] |ס. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים]]{{ש}} סא. [[אך בך מקוה ישראל]]{{ש}} סב. [[אריה ביער דמיתי]]{{ש}} סג. [[אלהים אין בלתך]]{{ש}} סד. [[איך אוכל לבוא עדיך]]{{ש}} סה. עקידה: [[אזרחי מעבר הנהר]]{{ש}} סו. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל]]{{ש}} סז. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו]]{{ש}} סח. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא]] |סח. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים]]{{ש}} סט. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך]]{{ש}} ע. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי]]{{ש}} עא. [[מקוה ישראל מושיעו]]{{ש}} עב. [[תוחלת ישראל]]{{ש}} עג. [[אליך ה' שועתי]]{{ש}} עד. עקידה: [[איתן למד דעת]]{{ש}} עה. פזמון: [[רועה ישראל האזינה]]{{ש}} עו. חטאנו: [[גדול עווני]]{{ש}} עז. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים]] |- ! ג עשי"ת |ס. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים]]{{ש}} סא. [[אך בך מקוה ישראל]]{{ש}} סב. [[אליך ה' שועתי]]{{ש}} סג. [[אלהים אין בלתך]]{{ש}} סד. [[איך אוכל לבוא עדיך]]{{ש}} סה. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]]{{ש}} סו עקידה: [[אזרחי מעבר הנהר]]{{ש}} סז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא]] |סט. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים]]{{ש}} ע. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות]]{{ש}} עא. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים]]{{ש}} עב. [[שוממתי ברב יגוני]]{{ש}} עג. [[ירושלים את ה' הללי]]{{ש}} עד.עקידה: [[אזרחי העיר ממזרח]]{{ש}} עה. פזמון: [[שחר קמתי להודות]]{{ש}} עו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים]]{{ש}} עז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים]] |עח. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה]]{{ש}} עט. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי]]{{ש}} פ. [[אנוש עד דכא תשב]]{{ש}} פא. [[אריה ביער דמיתי]]{{ש}} פב. [[אמרנו נגזרנו לנו]]{{ש}} פג. [[אקרא אל אלהים קולי]]{{ש}} פד. עקידה: [[אל הר המור]]{{ש}} פה. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל]]{{ש}} פו. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]]{{ש}} פז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא]] |- ! ד עשי"ת |סח. פתיחה: [[שושנת ורד]]{{ש}} סט. [[אליך נקרא איום ונורא]]{{ש}} ע. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו]]{{ש}} עא. [[שוממתי ברב יגוני]]{{ש}} עב. [[תחרות רוגז הניח]]{{ש}} עג. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]]{{ש}} עד. עקידה: [[אם אפס|אם אפס רובע הקן]]{{ש}} עה. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים]] |עח. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה]]{{ש}} עט. [[אמנם אנחנו חטאנו]]{{ש}} פ. [[ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות)|ארבעה אבות]]{{ש}} פא. [[אתה חלקי וצור לבבי]]{{ש}} פב. [[שלום תשפות לנו]]{{ש}} פג. עקידה: [[איתן למד דעת]]{{ש}} פד. פזמון: [[בין כסה לעשור]]{{ש}} פה. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי]]{{ש}} פו. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים]] |פח. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים]]{{ש}} פט. [[איך אוכל לבוא עדיך]]{{ש}} צ. [[אך בך מקוה ישראל]]{{ש}} צא. [[אבדו חכמי גזית]]{{ש}} צב. [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו]]{{ש}} צג. [[אתה חלקי וצור לבבי]]{{ש}} צד. עקידה: אוהל שכן (=[[אם אפס]]){{ש}} צה. פזמון: [[שחר קמתי להודות]]{{ש}} צו. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]]{{ש}} צז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים]] |- ! ה עשי"ת |עו. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה]]{{ש}} עז. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך]]{{ש}} עח. [[אלהים בישראל גדול נודעת]]{{ש}} עט. [[אתה חלקי וצור לבבי]]{{ש}} פ. [[תוחלת ישראל]]{{ש}} פא. [[אזון תחן והסכת עתירה]]{{ש}} פב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה]]{{ש}} פג. עקידה: [[אל הר המור]]{{ש}} פד. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו]] |פז. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה]]{{ש}} פח. ה' אלהי ישראל אתה צדיק {{ש}} (=[[ה' אלהי ישראל צדיק אתה]]){{ש}} פט. [[אזון תחן והסכת עתירה]]{{ש}} צ. [[אלהים ה' חילי]]{{ש}} צא. [[אומץ יוסיף טהור ידים]]{{ש}} צב. עקידה: [[אז בהר מור]]{{ש}} צג. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה]]{{ש}} צד. חטאנו: [[איך נאנחה במשבר]]{{ש}} צה. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]]{{ש}} צו. שמע: [[אמון פתחי תשובה]]{{ש}} צז. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו]] |צח. פתיחה: [[אז טרם נמתחו]]{{ש}} צט. [[אנוש במה יצדק]]{{ש}} ק. [[אפס הוד כבודה]]{{ש}} קא. [[איככה אפצה פה]]{{ש}} קב. [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו]]{{ש}} קג. [[אלהים אל דמי אל נקשר בשמי]]{{ש}} קד. עקידה: [[אז בהר מור]]{{ש}} קה. פזמון: [[כי הנה כחומר]]{{ש}} קו. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם]]{{ש}} קז. [[תא שמע מרא דעלמא]]{{ש}} קח. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה]] |- ! ערב יו"כ |פה. [[אדון דין אם ידוקדק]]{{ש}} פו. [[אדון בפקדך]]{{ש}} פז. פזמון: [[ירצה צום עמך]] |צח. [[אדון בפקדך]]{{ש}} צט. [[אדון דין אם ידוקדק]]{{ש}} ק. פזמון: [[ירצה צום עמך]] |קט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים]]{{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח מועד]]{{ש}} [[אדון בפקדך]]{{ש}} [[אדון בשפטך]]{{ש}} [[אך במתח דין]]{{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך]]{{ש}} [[אך בך לדל מעוז]]{{ש}} [[אל באפך פן תמעיט]]{{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]]{{ש}} [[אלהים אין בלתך]]{{ש}} [[אורך ואמיתך שלח]]{{ש}} [[אדון דין אם ידוקדק]]{{ש}} [[אשפוך שיחי לפניך צורי]]{{ש}} עקידה: [[אלהים אל דמי לדמי]]{{ש}} עקידה: [[את הקול קול יעקב נוהם]]{{ש}} קי. עקידה: [[אהבת עזוז]]{{ש}} [[אני עבדך בן אמתך]]{{ש}} קיא. פזמון: [[ירצה צום עמך]] {{ש}} קיב. חטאנו: [[אל אלהים אצעקה במילולי]]{{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]]{{ש}} תחינה: [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך]] |} ===סליחות ליום כיפור=== {| class="wikitable" ! תפילה !! פולין !! ליטא !! אשכנז |- ! ערבית | [[אמנם אשמינו]]{{ש}}[[סלח נא אשמות]]{{ש}}[[אמנם כן יצר סוכן בנו]]{{ש}}פזמון: [[כי הנה כחומר]]{{ש}}חטאנו: [[אותך אדרוש]] | [[אמנם אשמינו]]{{ש}}[[סלח נא אשמות]]{{ש}}[[אמנם כן יצר סוכן בנו]]{{ש}}פזמון: [[כי הנה כחומר]]{{ש}}חטאנו: [[אותך אדרוש]] | (פתיחה) [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים]]{{ש}}[[סלח נא אשמות]]{{ש}}[[תומת צורים וחסדם]]{{ש}}במקום פזמון: קטעים מתוך [[אמנם אשמנו]]{{ש}}חטאנו: [[אותך אדרוש]] |- ! שחרית | פתיחה: פח. [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים]]{{ש}}פט. [[אנא חטא העם הזה]]{{ש}}צ. [[אנא השם הנכבד והנורא]]{{ש}}צא. [[אנא זכור לאברהם]]{{ש}}צב. [[אנא אלהי תהלתי]]{{ש}}צג. [[אנא אדון הרחמים]]{{ש}}צד. [[אשא כנפי שחר]]{{ש}}צה. [[יום כפורים זה]]{{ש}}[[אדון דין אם ידוקדק]]{{ש}}[[אדון בפקדך]]{{ש}}[[אדון בשפטך]]{{ש}}צו. [[אומץ יוסיף טהור ידים]]{{ש}}[[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה]]{{ש}}[[שופט כל הארץ]]{{ש}}[[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני]] | קא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים]]{{ש}}קב. [[אנא חטא העם הזה]]{{ש}}קג. [[אנא השם הנכבד והנורא]]{{ש}}קד. [[אנא אלהי תהלתי]]{{ש}}קה. [[אנא זכור לאברהם]]{{ש}}קו. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]]{{ש}}קז. [[אדון בפקדך]]{{ש}}קח. [[אך בך לדל מעוז]]{{ש}}קט. [[אדון דין אם ידוקדק]]{{ש}}קי. [[אשפוך שיחי לפניך צורי]]{{ש}}קיא. [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו]]{{ש}}קיב. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה]]{{ש}}קיג. [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני]]{{ש}}קיד. [[שופט כל הארץ]]{{ש}}חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש]] | קיג. [[אנא השם הנכבד והנורא]]{{ש}}קיד. [[אנא הואל סלוח לעבדיך]]{{ש}}קטו. [[אמנם אלהי עולם]]{{ש}}[[אדון דין אם ידוקדק]]{{ש}}[[אדון בשפטך]]{{ש}}קטז. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך]]{{ש}}[[אשפוך שיחי לפניך צורי]]{{ש}}קיז. [[תגרת יד אסוף]]{{ש}}[[אך במתח דין]]{{ש}}[[אל נא תיסר באי עדיך]]{{ש}}קיח. [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני]]{{ש}}[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]]{{ש}}עקידה: [[אמונים בני מאמינים]]{{ש}}קיט. [[שופט כל הארץ]] (בשבת בשילוב את הפיוט [[שרי קודש היום]]){{ש}}קכ. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש]] |- ! מוסף | פתיחה: צז. [[אין פה להשיב]]{{ש}}צח. [[איך אשא ראש]]{{ש}}צט. [[אכפרה פני מלך רב]]{{ש}}ק. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים]]{{ש}}[[תאבת יום זה]]{{ש}}[[אלהי עושי יוצרי ונוצרי]]{{ש}}[[ברית כרותה מלשכוח]]{{ש}}[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו]]{{ש}}[[אלהים אל דמי לדמי]]{{ש}}קו. [[אמוני שלומי ישראל]]{{ש}}קז. [[אלהי העברים נקרא]]{{ש}}קח. [[אני אני המדבר]]{{ש}}קט. פזמון: [[אם יוספים אנחנו לעמוד]]{{ש}}עקידה: [[אל הר המור]]{{ש}}חטאנו: [[פיוט אלה אזכרה|אלה אזכרה]] | קטו. פתיחה: [[אין פה להשיב]]{{ש}}קטז. [[איך אשא ראש]]{{ש}}קיז. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים]]{{ש}}קיח. [[אני אני המדבר]]{{ש}}קיט. אלהי העברים{{ש}}קכ. [[אלהים אל דמי לדמי]]{{ש}}קכא. [[אמוני שלומי ישראל]]{{ש}}קכב. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]]{{ש}}קכג. [[אדון בשפטך]]{{ש}}קכד. [[ברית כרותה מלשכוח]]{{ש}}קכה. [[מלכי מקדם פועל ישועות]]{{ש}}קכו. עקידה: [[אל הר המור]]{{ש}}קכז. פזמון: [[אם יוספים אנחנו לעמוד]]{{ש}}קכח. [[יחביאנו צל ידו]]{{ש}}חטאנו: [[פיוט אלה אזכרה|אלה אזכרה]] | קכא. [[איך אשא ראש]]{{ש}}קכב. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים]]{{ש}}קכג. [[אכפרה פני מלך רב]]{{ש}}קכד. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות]]{{ש}}קכה. [[אפס מזיח]]{{ש}}קכו. [[אמנם אנחנו חטאנו]]{{ש}}קכז. [[אני הוא השואל]]{{ש}}[[אדון בפקדך]]{{ש}}[[אך בך לדל מעוז]]{{ש}}קכח. [[אריאל בהיותו על מכונו]]{{ש}}[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]]{{ש}}[[אהבת עזוז]]{{ש}}[[אדני שמעה אדני סלחה]]{{ש}}חטאנו: [[גדול עווני]] |- ! מנחה | פתיחה: קי. [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]]{{ש}}קיא. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות]]{{ש}}קיב. [[אפס זבח ועולה]]{{ש}}קיג. [[את פני מבין ויודע דין דל]]{{ש}}קיד. [[אחלה את פני ה']]{{ש}}קטו. [[אבינו מלך אנקת עמך]]{{ש}}קטז. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]]{{ש}}קיז. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר]]{{ש}}קיח. [[אבדו חכמי גזית]]{{ש}}קיט. [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]]{{ש}}קכ. [[תמור עבודת מזין]]{{ש}}[[אשפוך שיחי לפניך צורי]]{{ש}}[[אורח צדקה]]{{ש}}פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]]{{ש}}עקידה: [[אמונים בני מאמינים]] | קכט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]]{{ש}}קל. [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]]{{ש}}קלא. [[אבינו מלך אנקת עמך]]{{ש}}קלב. [[תאבת יום זה]]{{ש}}קלג. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]]{{ש}}קלד. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר]]{{ש}}קלה. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]]{{ש}}קלו. [[תמור עבודת מזין]]{{ש}}קלז. [[אליך ה' שועתי]]{{ש}}קלח. [[אורח צדקה]]{{ש}}קלט. עקידה: [[אמונים בני מאמינים]]{{ש}}קמ. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]]{{ש}}קמא. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]] | [[אזון תחן והסכת עתירה]]{{ש}}קכט. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]]{{ש}}קל. עקידה: [[את הברית ואת החסד]]{{ש}}קלא. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה]]{{ש}}קלב. [[אומץ יוסיף טהר ידים]]{{ש}}קלג. [[אך בך לדל עזרה]]{{ש}}קלד. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה]]{{ש}}[[איככה אפצה פה]]{{ש}}[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]]{{ש}}עקידה: [[את הקול קול יעקב נוהם]]{{ש}}עקידה: [[אלהים אל דמי לדמי]]{{ש}}פזמון: ה' ה' – [[אזכרה אלהים ואהמיה]]{{ש}}קלה. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי]], טהר רבי ישמעאל (מתוך [[פיוט אלה אזכרה|אלה אזכרה]]), היום כמה רבבות (המשך של אליך צורי) |- ! נעילה |colspan ="2" | *פתיחה: פתח לנו שער, היום יפנה, אנא אל נא. (פזמונים מתוך פיוטים) *…ומי יעמד, שילום פרים. (סיום הסליחה [[תעלת צורי]]. *…מרובים צרכי עמך… (מתוך [[אדון מועד כתקח]]) *…ידך פשוט… (מתוך הנ"ל) *[[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]] (קטעים) *[[אנקת מסלדיך]] *[[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *[[יחביאנו צל ידו]] *[[ישמיענו סלחתי]] *[[אזכרה אלהים ואהמיה]] *רחם נא… שערי שמים פתח (מתוך [[אז כעיני עבדים]]) | *פתיחה: פתח לנו שער, היום יפנה, אנא אל נא פזמונים (אומרים רק את הפזמון): *[[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה]] *[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *[[מלאכי רחמים]] *[[ישראל נושע בה' (סליחות)]] *[[רועה ישראל האזינה]] *[[חננו יי חננו]] *[[אדני שמעה אדני סלחה]] *[[לך ד' הצדקה תלבושת]] *[[אם עוונינו ענו בנו]] *פזמון: [[אדוני האדונים השקיפה ממעונים]] *פזמון: [[אנקת מסלדיך]] *מי אל כמוך (מתוך [[אנשי משמר]]) *[[כי הנה כחומר]] *(כשחל בשבת: [[המבדיל בין קדש לחול|המבדיל]]) *[[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]] (קטעים) |} ===פיוטים בסדר הווידוי בתפילות יו"כ=== *[[אתה מבין]] ;שחרית *[[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (קטעים) (א) *[[יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר]] *[[אהללך בקול רם]] ;מוסף *[[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] *[[אדיר ונאור בורא דוק וחלק]] ;מנחה *[[יום אשר הוחק לכפרתנו]] *[[אדון אביר במעשיו כביר]] (פ) ===סליחות לתענית ציבור=== {| class="wikitable" ! יום !! פולין{{הערה|בסליחות לתעניות ציבור מועטים מאד ההבדלים בין המנהגים השונים בתוך נוסח פולין. בין פיוטי הסליחות במנהג פולין ובמנהג ליטא קיים הבדל רק בסדר הפזמונים בשתי התעניות הראשונות, כשבמנהג ליטא אומרים 'ישראל עמך' בשני קמא ו'מלאכי רחמים' בחמישי. הבדלים נוספים בין המנהגים קיימים בפסוקים המקדימים את הסליחות, אך כיום בדרך כלל נוהגות גם קהילות ליטא כמנהג פולין בזה.}} !! אשכנז |- ! שני קמא | *[[ישראל עמך]] *[[אלהים בישראל גדול נודעת]] *פזמון: [[מלאכי רחמים]] | *[[תבוא לפניך שועת חנון]] *[[ישראל עמך]] *[[אין מי יקרא בצדק]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו]] |- ! חמישי | *[[תענית צבור קבעו תבוע צרכים]] *[[אנשי אמונה אבדו|אנשי אמנה אבדו]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)]] | *[[אך בך מקוה ישראל]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל]] *[[איה כל נפלאותיך]] *פזמון: [[רועה ישראל האזינה]] *חטאנו: [[גדול עווני]] |- ! שני תנינא | *[[אפפונו מים|אפפונו מים עד נפש]] *[[אזון תחן והסכת עתירה]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה]] | *[[אליך נשואות עינינו]] *[[אין כמדת בשר מדתך]] *[[אזון תחן והסכת עתירה]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה]] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]] |- ! עשרה בטבת | *[[אזכרה מצוק]] *[[אבן הראשה]] *פזמון: [[אבותי כי בטחו]] | *קלו. [[אדברה וירוח לי]] *קלז. [[אבן הראשה]] *קלח. [[אום קרואה חבצלת השרון]] *קלט. פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי]] |- ! תענית אסתר | *[[אדם בקום עלינו]] *[[אתה האל עושה פלאות]] *פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך]] | *קמ. [[אתה האל עושה פלאות]] *קמא. [[אתה האל עושה פלא]] *קמב. [[אדם בקום עלינו]] *קמג. פזמון: [[במתי מספר]] *חטאנו: מעשה ידיו כלם (מתוך [[אוילים מדרך פשעם]]) |- ! י"ז בתמוז | *[[אתאנו לך יוצר רוחות]] *[[אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי]] *פזמון: [[שעה נאסר]] | *קמד. [[אתאנו לך יוצר רוחות]] *קמה. [[אפפונו מצוקות]] *קמו. [[אדאג מחטאתי]] *קמז. פזמון: [[שעה נאסר]] *קמח. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |- ! כ' סיון | *[[אני יום אירא אליך אקרא]] *[[איה כל נפלאותיך]] *[[אלהים אל דמי לדמי]] *[[סליחות לכ' סיון/אמוני שלומי ישראל|אמוני שלומי ישראל]] *[[אזון תחן והסכת עתירה]] *[[אזכרה אלהים ואהמיה]] *[[אל הר המור]] *[[סליחות לכ' סיון/אל מלא רחמים|אל מלא רחמים של כ' סיון]] | |- !לתחלואי ילדים | *[[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]] |- !יום כיפור קטן |colspan ="2" | *[[יום זה יהי משקל כל חטאתי]] *[[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] *[[אלהי בשר עמך מפחדך סמר]] *פזמון: [[בת עמי לא תחשה]] *[[בדיל ויעבור|רחמנא אדכר לן]] *[[אל תעש עמנו כלה]] |} ===לברית מילה (פ)=== *([[אל תפר בריתך איתנו]]) *([[יה איום זכור היום]]) *[[זכור ברית - אות ברית]] ===סליחות לשובבי"ם ת"ת=== {|class="wikitable"" |- ! שמות | *[[אין מי יקרא בצדק]] *[[תבוא לפניך שועת חנון]] *[[מלאכי רחמים]] |- ! וארא | *[[ישראל עמך]] *[[אלהים בישראל גדול נודעת]] *[[ישראל נושע בה' (סליחות)]] |- ! בא | *[[אין כמדת בשר מדתך]] *[[תענית צבור קבעו תבוע צרכים]] *[[אלה בשלישמו]] |- ! בשלח | *[[אם אמרי אשכחה מרי שיחי]] *[[תערוג אליך כאיל על אפיקים]] *[[חוקר הכל וסוקר]] |- ! יתרו | *[[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים]] *[[אלהים אין בלתך]] *[[יושב בסתר עליון מגני וצנתי]] |- ! משפטים | *[[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי ונכלמתי]] *[[אורך ואמיתך שלח]] *[[יחביאנו צל ידו]] |- ! תרומה | *[[אנחנו החומר ואתה יוצרנו]] *[[איה כל נפלאותיך]] *[[ישמיענו סלחתי]] |- ! תצוה | *[[אפפונו מים|אפפונו מים עד נפש]] *[[אזון תחן והסכת עתירה]] *[[אזכרה אלהים ואהמיה]] |} ===סליחות לחברא קדישא=== ;מנהג ליטא (ע"פ סליחות וילנא תרל"ט) וח"ק ירושלים (ע"פ גשר החיים) *[[אנא השם הנכבד והנורא]] *[[אזון תחן והסכת עתירה]] *[[אזעק אל אלהים קולי]] *[[חיים ארוכים תכתבנו]] *[[שוכני בתי חמר]] *[[אם אפס]] *[[אזכרה אלהים ואהמיה]] *[[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]] *(תוספת לוידוי כבער"ה) *תפילה לבית העלמין: [[רבון כל העולמים אדון כל הנפשות]] ===סליחות בהמן-אונגארן=== ====ליום ראשון==== *א. פתיחה: [[איך נפתח פה]] *ב. [[אין מי יקרא בצדק]] *ג. [[אם עוונינו רבו להגדיל]] *ד. [[תבוא לפניך שועת חנון]] *ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה]] ====ליום שני==== *ו. [[איה קנאתך וגבורותיך]] *ז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים]] *ח. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] ====ליום שלישי==== *ט. [[אקרא בשמך]] *י. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים]] *יא. פזמון: [[שחר קמתי להודות]] ====ליום רביעי==== *יב. [[איה כל נפלאותיך]] *יג. [[אריה ביער דמיתי]] *יד. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל]] ====ליום חמישי==== *טו. [[אין כמדת בשר מדתך]] *טז. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי]] *יז. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] ====ליום שישי==== *יח. [[אני יום אירא אליך אקרא]] *יט. [[בתולת בת יהודה]] *כ. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר]] ====ליום שביעי==== *כא. '''[[אין תליה לראש]]''' *כב. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה]] *כג. פזמון: [[חננו יי חננו]] ====לערב ראש השנה==== *כד. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים]] *כה. [[אדון מועד כתקח]] *כו. [[אנא עוררה אהבתך הישנה]] *כז. [[אל אלוה דלפה עיני]] *כח. [[אדון בשפטך]] *כט. [[אדון בפקדך]] *ל. [[אך במתח דין]] *לא. [[אך בך לדל מעוז]] *לב. '''[[אוילי המתעה]]''' *לג. [[אדם איך יזכה]] *לד. [[אדון דין אם ידוקדק]] *לה. [[שוממתי ברב יגוני]] *לו. [[מלך אחד יהיה אל העמים]] *לז. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה]] *לח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] *לט. עקידה: [[אז בהר מור]] *מ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]] *יהי רצון *מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר]] ====צום גדליה==== *מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו]] *מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי]] *מד. [[אבלה נפשי וחשך תארי]] *מה. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים]] *מו. [[אלהים אין בלתך]] *מז. [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו]] *מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה]] *מט. עקידה: [[אם אפס]] *נ. תחינה: [[תורה הקדושה]] ====ליום שני של עשי"ת==== *נא. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים]] *נב. [[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי ונכלמתי]] *נג. '''[[אשם בעלי אשמה]]''' *נד. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו]] *נה. [[אורך ואמיתך שלח]] *נו. [[תוחלת ישראל]] *נז. פזמון: [[בין כסה לעשור]] *נח. עקידה: [[אל הר המור]] *נט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים]] ====ליום שלישי של עשי"ת==== *ס. פתיחה: [[אליך לב ונפש]] *סא. [[אנוש עד דכא תשב]] *סב. [[אנוש במה יצדק]] *סג. [[אלכה ואשובה]] *סד. [[אזעק אל אלהים קולי]] *סה. [[תחרות רוגז הניח]] *סו. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] *סז. עקידה: [[איתן לימד דעת]] *סח. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא]] ====ליום רביעי של עשי"ת==== *סט. [[אשת נעורים האהובה]] *ע. '''[[אתה אלהי מלכי מקדם]]''' *עא. ה' אלהי ישראל אתה צדיק (=[[ה' אלהי ישראל צדיק אתה]]) *עב. [[אליך ה' שועתי]] *עג. [[אלהים ה' חילי]] *עד. [[אמרנו נגזרנו לנו]] *עה. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי]] *עו. עקידה: [[אזרחי מעבר הנהר]] *עז. [[מלך מלכים רם על רמים]] ====ליום חמישי של עשי"ת==== *עח. [[עם ה' חזקו ונתחזקה]] *עט. '''[[אתה הרואה בעלבון נעלבים]]''' *פ. '''[[אזנך הטה]]''' *פא. '''[[תשובה חשובה]]''' *פב. [[אתה חלקי וצור לבבי]] *פג. [[אומץ יוסיף טהור ידים]] *פד. [[אזון תחן והסכת עתירה]] *פה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה]] *פו. עקידה: [[אהבת עזוז]] *פז. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו]] ====לערב יום כיפור==== *פח. [[אדון בפקדך]] *פט. [[אדון דין אם ידוקדק]] *צ. פזמון: [[ירצה צום עמך]] ====לשחרית של יו"כ==== *צא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים]] *צב. [[איככה אפצה פה]] *צג. [[אין מי יקרא בצדק]] *צד. [[אנא השם הנכבד והנורא]] *צה. [[אנא אלהי תהלתי]] *צו. [[אנא חטא העם הזה]] *צז. [[אנא זכור לאברהם]] *צח. [[אנא אדון הרחמים]] *צט. '''[[אנא אדון הסליחות והרחמים]]''' *ק. [[תאבת יום זה]] *קא. [[יום כפורים זה]] *קב. [[אדון בפקדך]] *קג. [[אדון דין אם ידוקדק]] *קד. [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו]] *קה. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה]] *קו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] *קז. עקידה: [[מפלטי אלי סתרי ומגני]] ====למוסף של יו"כ==== *קח. פתיחה: [[אין פה להשיב]] *קט. [[איך אשא ראש]] *קי. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים]] *קיא. [[אכפרה פני מלך רב]] *קיב. [[אך במתח דין]] *קיג. [[אך בך לדל מעוז]] *קיד. [[אדון בשפטך]] *קטו. [[אדם איך יזכה]] *קטז. [[אלהים אל דמי לדמי]] *קיז. [[אני אני המדבר]] *קיח. [[אני הוא השואל]] *קיט. [[אלהי העברים נקרא]] *קכ. [[ברית כרותה מלשכוח]] *קכא. [[מלכי מקדם פועל ישועות]] *קכב. פזמון: [[אם יוספים אנחנו לעמוד]] *קכג. עקידה: [[את הברית ואת החסד]] ====למנחה של יו"כ==== *קכד. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] *קכה. [[אחלה את פני ה']] *קכו. [[אפסו אשים ובטלו קרבנות]] *קכז. [[אפס זבח ועולה]] *קכח. [[אפס מזיח]] *קכט. [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] *קל. [[תמור עבודת מזין]] *קלא. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] *קלב. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר]] *קלג. [[אבינו מלך אנקת עמך]] *קלד. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה]] *קלה. [[אנא הואל סלוח לעבדיך]] *קלו. [[אשפוך שיחי לפניך צורי]] *קלז. [[אורח צדקה]] *קלח. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] *קלט. עקידה: [[אמונים בני מאמינים]] ====לברית מילה==== *קמ. שלמונית: '''[[אל תפר בריתך אתנו]]''' *קמא. פזמון: '''[[יה איום זכור היום]]''' *קמב. [[זכור ברית - אות ברית]] ====לשני==== *קמג. [[ישראל עמך]] *קמד. [[אלהים בישראל גדול נודעת]] *קמה. פזמון: [[מלאכי רחמים]] ====לחמישי==== *קמו. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים]] *קמז. [[אנשי אמונה אבדו|אנשי אמנה אבדו]] *קמח. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] ====לשני תניינא==== *קמט. [[אפפונו מים]] *קנ. [[אזון תחן והסכת עתירה]] *קנא. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה]] ====לעשרה בטבת==== *קנב. [[אזכרה מצוק]] *קנג. [[אבן הראשה]] *קנד. פזמון: [[אבותי כי בטחו]] ====לתענית אסתר==== *קנה. [[אדם בקום עלינו]] *קנו. [[אתה האל עושה פלאות]] *קנז. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך]] ====לי"ז בתמוז==== *קנח. [[אתאנו לך יוצר רוחות]] *קנט. [[אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי]] *קס. [[שעה נאסר]] ====סליחות שיסד מהר"ר אביגדור קרא==== * [[אלהים אל דמי לדמי]] *קסא. '''[[את כל התלאה]]''' *קסב. פזמון: '''[[אל נקמות הופיע (סליחות)|אל נקמות]]''' ====סליחות של מהר"ר אברהם==== *קסג. '''[[אנא אלהי אברהם]]''' ===סליחות עלזאס=== ====ליום ראשון==== * א. [[אנשי אמונה אבדו|אנשי אמנה]] * ב. [[תבוא לפניך שועת חנון]] * ג. [[ישראל עמך]] * ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה]] * ה. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו]] ====ליום שני==== * ו. [[אליך נשואות עינינו]] * ז. [[אין כמדת בשר מדתך]] * ח. [[אזון תחן והסכת עתירה]] * ט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה]] * י. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] ====ליום שלישי==== * יא. [[אך בך מקוה ישראל]] * יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל]] * יג. [[אין מי יקרא בצדק]] * יד. פזמון: [[מלאכי רחמים]] * טו. חטאנו: [[גדול עווני]] ====ליום רביעי==== * טז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו]] * יז. [[איה כל נפלאותיך]] * יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים]] * יט. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] * כ. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים]] ====ליום חמישי==== * כא. [[אני יום אירא אליך אקרא]] * כב. '''[[אחריש ואתאפק]]''' * כג. [[ארכו הימים ודבר כל חזון]] * כד. פזמון: [[רועה ישראל האזינה]] * כה. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם]] ====ליום שישי==== * כו. [[אנשי אמונה עברו|אנשי אמנה עברו]] * כז. '''[[איה חסדיך הראשונים]]''' * כח. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה]] * כט. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה]] * ל. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] ====ליום שביעי==== * לא. [[אבדו חכמי גזית]] * לב. [[אפס הוד כבודה]] * לג. '''[[אל דביר קדשך ידינו נשואות]]''' * לד. פזמון: [[חננו ה' חננו]] * לה. חטאנו: [[אל אלהים אעתר]] ====לערב ראש השנה==== * לו. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] * לז. '''[[אם יתקע שופר בעיר]]''' * לח. '''[[אם ישבת לכסא]]''' * לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח מועד]] * מ. [[אדון בשפטך]] * מא. [[אדון בפקדך]] * מב. [[אך במתח דין]] * מג. [[אל נא תיסר באי עדיך]] * מד. [[אך בך לדל מעוז]] * מה. [[אל באפך פן תמעיט]] * מו. '''[[אוילי המתעה]]''' * מז. [[אשפוך שיחי לפניך צורי]] * מח. [[אדון דין אם ידוקדק]] * מט. [[אהבת עזוז]] * נ. עקידה: '''[[אמונה אומן עצות מרחוק]]''' * נא. [[אמונים בני מאמינים]] * נב. [[אלהים אל דמי לדמי]] * נג. [[את הקול קול יעקב נוהם]] * נד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]] * נה. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{הור|בקובץ שהעתקתי ממנו סדר המספרים משובש. צריך לבדוק במקור אחר.}} * נו. חטאנו: [[פיוט אלה אזכרה|אלה אזכרה]] * נז. ובכן יהי רצון * נח. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך]] * נט. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר]] ====לצום גדליה==== * סא. פתיחה: [[איך נפתח פה]] * סב. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים]] * סג. [[אבלה נפשי וחשך תארי]] * סד. [[את צום השביעי]] * סה. [[אורך ואמיתך שלח]] * סו. [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו]] * סז. עקידה: [[אזרחי מעבר הנהר]] * סח. פזמון: [[הורית דרך תשובה]] * סט. חטאנו: '''[[אמנם הרענו מעשינו]]''' * ע. תחינה: [[תורה הקדושה]] ====ליום שני של עשי"ת==== * עא. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה]] * עב. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי]] * עג. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך]] * עד. [[אליך נקרא איום ונורא]] * עה. [[אקרא אל אלהים קולי]] * עו. [[אמרנו נגזרנו לנו]] * עז. עקידה: אוהל שיכן (=[[אם אפס]]) * עח. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] * עט. [[אז קשתי וחרבי]] * פ. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים]] ====ליום שלישי של עשי"ת==== * פא. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים]] * פב. [[אלהים בישראל גדול נודעת]] * פג. [[אנוש עד דכא תשב]] * פד. [[אני קראתיך כי תענני אל]] * פה. [[אליך ה' שועתי]] * פו. [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו]] * פז. עקידה: '''[[איל אחר נאחז]]''' * פח. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל]] * פט. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי בגוחי]] * צ. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא]] ====ליום רביעי של עשי"ת==== * צא. '''[[אליך פנינו בושנו להרים]]''' * צב. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי]] * צג. [[אריה ביער דמיתי]] * צד. '''[[אשום אשמתי לך]]''' * צה. '''[[אתה אל נורא אתה]]''' * צו. [[תוחלת ישראל]] * צז. עקידה: [[אז בהר מור]] * צח. פזמון: [[שחר קמתי להודות]] * צט. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] * ק. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים]] ====ליום חמישי של עשי"ת==== * קא. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה]] * קב. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים]] * קג. [[אך בך מקוה ישראל]] * קד. '''[[אשתחוה אל היכל קדשך ביראה]]''' * קה. [[שוממתי ברב יגוני]] * קו. [[איך אוכל לבוא עדיך]] * קז. [[איתן לימד דעת]] * קח. פזמון: [[כי הנה כחומר]] * קט. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך]] * קי. (כסא כונן בחסדך) * קיא. תחינה: [[תא שמע מרא דעלמא]] * קיב. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה]] ====לערב יום כיפור==== * קיג. פתיחה [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים]] * קיד. פזמון: [[ירצה צום עמך]] * קיב. (!) חטאנו: '''[[אודך ה' כי אנפת בי]]''' ====לשחרית של יו"כ==== * קיג. [[אנא הואל סלוח לעבדיך]] * קיד. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך]] * קטו. '''[[אנחנו אשמנו]]''' * קטז. [[אך במתח דין]] * קיז. [[אנוש בשפטך]] * קיח. [[אדון בפקדך]] * קיט. [[אך בך לדל מעוז]] * קכ. [[אל באפך פן תמעיט]] * קכא. [[אדון דין אם ידוקדק]] * קכב. '''[[אל עבדיך המצא קונם]]''' * קכג. עקידה: [[אמונים בני מאמינים]] * קכד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]] * קכה. פזמון: [[שופט כל הארץ]] בשבת + [[שרי קודש היום]] * קכו. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש]] ====למוסף של יו"כ==== * קכז. [[אמנם אנחנו חטאנו]] * קכח. [[איך אשא ראש]] * קכט. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים]] * קל. [[אנא השם הנכבד והנורא]] * קלא. עקידה: [[אהבת עזוז]] * קלב. [[אלהים אל דמי לדמי]] * קלג. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח מועד]] * קלד. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי]] * קלד. (!) [[אני הוא השואל]] * קלה. [[אשפוך שיחי לפניך צורי]] * קלו. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]] * קלז. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה]] * קלח. חטאנו: [[פיוט אלה אזכרה|אלה אזכרה]] ====למנחה של יו"כ==== * קלט. [[אפס מזיח]] * קמ. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות]] * קמא. [[אמונים בני מאמינים]] * קמב. עקידה: [[אומץ יוסיף טהר ידים]] * קמג. [[את הקול קול יעקב]] * קמד. עקידה: [[אמונה אומן עצות מרחוק]] * קמה. [[אוילי המתעה]] * קמו. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]] * קמז. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה]] ====לי"ז בתמוז==== * קמח. [[אתאנו לך יוצר רוחות]] * קמט. [[אפפונו מצוקות]] * קנ. [[אדאג מחטאתי]] * קנא. [[שעה נאסר]] * [[אז קשתי וחרבי]] ====לעשרה בטבת==== * קנב. [[אדברה וירוח לי]] * קנג. [[אום קרואה חבצלת השרון]] * קנד. [[אבן הראשה]] * קנד. (!) פזמון: [[אבותי כי בטחו]] * חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] ====לתענית אסתר==== * קנה. [[אתה האל עושה פלא]] * קנו. [[אתה האל עושה פלאות]] * קנז. [[אדם בקום עלינו]] * קנח. פזמון: [[במתי מספר]] * חטאנו: מעשה ידי כולם (מתוך [[אוילים מדרך פשעם]]) ====לשני קמא==== * [[אין כמדת בשר מדתך]] * [[תבוא לפניך שועת חנון]] * [[אזון תחן והסכת עתירה]] * פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה]] * חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים]] ====לחמישי==== * [[אלהים בישראל גדול נודעת]] * קנט. [[אקרא בשמך]] * [[אין מי יקרא בצדק]] * פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו]] ====לשני תנינא==== * [[איה כל נפלאותיך]] * [[אם עוונינו רבו להגדיל]] * קס. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו]] * פזמון: [[מלאכי רחמים]] * חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] ===מנהג וורמייזא=== {{הור2|כנראה לא נהוג כיום באף קהילה. הסליחות הממוספרות הן אלו שלא נמצאו במנהג פפד"מ, ועל כן הדפיסו אותן בקובץ נפרד. הודגשו מתוכן אלו שלא קיימות באף מנהג שנוהג כיום.}} ====יום ראשון==== * פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] * [[אנשי אמונה אבדו|אנשי אמנה אבדו]] * [[אנשי אמונה עברו|אנשי אמנה עברו]] * [[תבוא לפניך שועת חנון]] * פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה]] * חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים]] ====יום שני==== * [[ישראל עמך]] * [[אני יום אירא אליך אקרא]] * [[אם עוונינו רבו להגדיל]] * פזמון: [[מלאכי רחמים]] * חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו]] ====יום שלישי==== * [[אין כמדת בשר מדתך]] * [[אתה מקדם אלהינו אדוננו]] * [[איה כל נפלאותיך]] * פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע בה']] * חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי]] ====יום רביעי==== * [[אליך נשואות עינינו]] * [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים]] * [[תערוג אליך כאיל על אפיקים]] * פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה]] * חטאנו: '''[[אשיחה עם לבבי]]''' (א) ====יום חמישי==== * [[אין מי יקרא בצדק]] * [[ארכו הימים ודבר חזון]] * [[אזון תחן והסכת עתירה]] * פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה]] * חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]] ====יום שישי==== * [[אליך נקרא איום ונורא]] * [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע]] * [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים]] * פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו]] * חטאנו: [[אז קשתי וחרבי]] ====יום שביעי==== * [[את פני מבין ויודע דין דל]] * [[אלהים בישראל גדול נודעת]] * [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה]] * '''[[אחריש ואתאפק]]''' (ב) * פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] * לה. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך]] ====ערב ר"ה==== * פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] * [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח מועד]] * [[אדון דין אם ידוקדק]] * [[אדון בפקדך]] * [[אדון בשפטך]] * [[אל באפך פן תמעיט]] * [[אך בך לדל מעוז]] * [[אך במתח דין]] * [[אמונים בני מאמינים]] * [[אלהים אל דמי לדמי]] * פזמון: [[שופט כל הארץ]] * חטאנו: [[פיוט אלה אזכרה|אלה אזכרה]] * [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]] * ובכן יהי רצון * תחינה: [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך]] * תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר]] ====צום גדליה==== * פתיחה: [[איך נפתח פה]] * [[את צום השביעי]] * [[אבלה נפשי וחשך תארי]] * [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים]] * [[איה קנאתך וגבורותיך]] (ג) * [[אורך ואמיתך שלח]] * [[אורח צדקה]] * עקידה: [[אל הר המור]] * פזמון: [[הורית דרך תשובה]] * חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] * תחינה: [[תורה הקדושה]] ====יום ב' של עשי"ת==== * פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים]] * [[אני ברב חסדך אבוא ביתך]] * [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי]] * [[מקוה ישראל מושיעו]] * '''[[אטתי מטתי]]''' (ד) * [[תוחלת ישראל]] * [[אליך ה' שועתי]] * עקידה: [[איתן למד דעת]] * פזמון: [[רועה ישראל האזינה]] * חטאנו: [[גדול עווני]] * תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים]] ====יום ג' של עשי"ת==== * פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה]] * [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי]] * [[אנוש עד דכא תשב]] * [[אריה ביער דמיתי]] * [[אני קראתיך כי תענני אל]] (ה) * [[אקרא אל אלהים קולי]] * [[אמרנו נגזרנו לנו]] * עקידה: [[אזרחי מעבר הנהר]] * פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל]] * חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] * תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא]] ====יום ד' של עשי"ת==== * פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים]] * [[תחרות רוגז הניח]] (ו) * [[אך בך מקוה ישראל]] * [[אבדו חכמי גזית]] * [[אקרא בשמך]] (ז) * [[אתה חלקי וצור לבבי]] * [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו]] * עקידה: אוהל שכן (=[[אם אפס]]) * פזמון: [[שחר קמתי להודות]] * חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] * תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים]] ====יום ה' של עשי"ת==== * פתיחה: [[אז טרם נמתחו]] * [[אנוש במה יצדק]] * [[אפס הוד כבודה]] * [[איככה אפצה פה]] * [[אתה הרואה לעלבון נעלבים]] (ח) * [[אתה אל נורא אתה]] (ט) * [[איך אוכל לבוא עדיך]] * '''[[בנין המזבח אם נהרס]]''' (י) * פזמון: [[כי הנה כחומר]] * חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם]] * [[תא שמע מרא דעלמא]] * תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה]] ====ערב יום כיפור==== * פתיחה: '''[[כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים]]''' (יא) * [[אלהים אל דמי לדמי]] * [[את הקול קול יעקב נוהם]] * פזמון: [[ירצה צום עמך]] * חטאנו: [[אל אלהים אצעקה במילולי]] * [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]] ====ערבית של יום כיפור==== * {{הור|צריך בדיקה נוספת.}} * (פתיחה) [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים]] * [[סלח נא אשמות]] * [[תומת צורים וחסדם]] * במקום פזמון: [[קטעים מתוך אמנם אשמנו]] * חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש]] ====שחרית של יום כיפור==== * [[אנא הואל סלוח לעבדיך]] * [[תעלה תפילתנו למעון שמיך]] * [[אך במתח דין]] * [[אדון בשפטך]] * [[אל באפך פן תמעיט]] * [[אך בך לדל מעוז]] * [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]] * פזמון: [[שופט כל הארץ]] * פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה]] * [[אלהים אל דמי לדמי]] * [[אמונה אומן עצות מרחוק]] (יב) * חטאנו: [[אותך אדרוש]] ====מוסף של יום כיפור==== * [[אמנם אנחנו חטאנו]] * [[איך אשא ראש]] * [[אבל אנחנו חטאים ואשמים]] * [[אנא השם הנכבד והנורא]] * [[אהבת עזוז]] * [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]] * פזמון: [[רועה ישראל האזינה]] * חטאנו: [[פיוט אלה אזכרה|אלה אזכרה]] ====מנחה של יום כיפור==== * [[אפס מזיח]] * '''[[תפן בעינוי ודוחק]]''' (יג) * [[אמונים בני מאמינים]] * [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]] * פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה]] * חטאנו: [[אז קשתי וחרבי]] ====שני קמא==== * [[תבוא לפניך שועת חנון]] * [[ישראל עמך]] * [[אין מי יקרא בצדק]] * פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)]] * חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו]] ====חמישי==== * [[אני יום אירא אליך אקרא]] * [[אם עוונינו רבו להגדיל]] * [[איה כל נפלאותיך]] * פזמון: [[רועה ישראל האזינה]] * חטאנו: [[גדול עווני]] ====שני אחרון==== * [[אליך נשואות עינינו]] * [[אין כמדת בשר מדתך]] * [[אזון תחן והסכת עתירה]] * פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה]] * חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]] * תחינה קודם הווידוי: [[אפפונו מים עד נפש]] (יד) ====עשרה בטבת==== * [[אדברה וירוח לי]] * [[אבן הראשה]] * '''[[אפפו עלי רעות]]''' (טו) * פזמון: [[אבותי כי בטחו]] * חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] ====ער"ח שבט==== * [[איה כל נפלאותיך]] * [[ישראל עמך]] * [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים]] * פזמון: [[חננו ה' חננו]] (טז) * חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] ====י' אדר הסמוך לניסן==== * [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]] * [[אלהים אל דמי לדמי]] * [[אלהים אל דמי אל נקשר בשמי]] * פזמון: '''[[למה ה' תעמוד ברחוק]]''' (יז) * חטאנו: [[פיוט אלה אזכרה|אלה אזכרה]] * תחינה קודם הווידוי: [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך]] * תחינה: '''[[משוד עניים אנקת אביוניי]]''' (יח) ====תענית אסתר==== * [[אתה האל עושה פלא]] * [[אתה האל עושה פלאות]] * [[אדם בקום עלינו]] * פזמון: [[במתי מספר]] * חטאנו: '''[[אתודה לך חטאתי במורא]]''' (יט) * תחינה: '''[[עינינו לך תלינו]]''' (כ) ====כ"ג אייר==== * [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]] * [[אלהים אל דמי אל נקשר בשמי]] * [[אלהים אל דמי לדמי]] * פזמון: '''[[למה ה' תעמוד ברחוק]]''' (יז) * חטאנו: [[פיוט אלה אזכרה|אלה אזכרה]] * תחינה: [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך]] * תחינה: '''[[משוד עניים אנקת אביוניי]]''' (יח) ====ר"ח סיון==== * [[אל ימעט לפניך את כל התלאה]] * [[את הקול קול יעקב נוהם]] * פזמון: '''[[אדני שמעה אדני סלחה (גזרה)|אדני שמעה אדני סלחה]]''' (כא) * חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי]] ====י"ז תמוז==== * [[אתאנו לך יוצר רוחות]] * [[אפפונו מצוקות]] * '''[[אפפונו חבלי מות]]''' (כב) * פזמון: [[שעה נאסר]] * חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] ====ברית מילה בתענית==== * פזמון: '''[[אלהינו אל שדי]]''' (כג) ==קינות לתשעה באב== {|class="wikitable"" |- !פולין!!אשכנז |- |א. [[קינות/אוי מה היה לנו|אוי מה היה לנו]]{{ש}} ב. [[קינות/במוצאי שבת|איך מפי בן ובת]]{{ש}} ג. [[קינות/בליל זה|בליל זה]]{{ש}} ד. [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]]{{ש}} ה. [[קינות/עד אנה|עד אנה]]{{ש}} ו. [[קינות/שבת סורו מני|שבת סורו מני]]{{ש}} ז. [[קינות/איכה אצת באפך|איכה אצת באפך]]{{ש}} ח. [[קינות/אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים]]{{ש}} ט. [[קינות/איכה תפארתי מראשותי|איכה תפארתי מראשותי]]{{ש}} י. [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]]{{ש}} יא. [[קינות/איכה אלי קוננו|איכה אלי קוננו]]{{ש}} יב. [[קינות/אהלי אשר תאבת|אהלי אשר תאבת]]{{ש}} יג. [[קינות/אי כה אמר|אי כה אמר]]{{ש}} יד. [[קינות/איכה את אשר כבר עשוהו|איכה את אשר כבר עשוהו]]{{ש}} טו. [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]]{{ש}} טז. [[קינות/זכור את אשר עשה|זכור את אשר עשה]]{{ש}} יז. [[קינות/אם תאכלנה נשים|אם תאכלנה נשים]]{{ש}} יח. [[קינות/ואתה אמרת|ואתה אמרת]]{{ש}} יט. [[קינות/לך ה' הצדקה|לך ה' הצדקה]]{{ש}} כ. [[קינות/הטה אלהי אזנך|הטה אלהי אזנך]]{{ש}} כא. [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]]{{ש}} כב. [[קינות/החרישו ממני|החרישו ממני]]{{ש}} כג. [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]]{{ש}} כד. [[קינות/תסתר לאלם|תסתר לאלם]]{{ש}} כה. [[קינות/מי יתן ראשי|מי יתן ראשי]]{{ש}} כו. [[קינות/אז בהלוך ירמיהו|אז בהלוך ירמיהו]]{{ש}} כז. [[קינות/אז במלאת ספק|אז במלאת ספק]]{{ש}} כח. [[קינות/איך תנחמוני הבל|איך תנחמוני הבל]]{{ש}} כט. [[קינות/אמרתי שעו מני|אמרתי שעו מני]]{{ש}} ל. [[קינות/מעוני שמים|מעוני שמים]]{{ש}} לא. [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]]{{ש}} לב. [[קינות/אצבעותי שפלו|אצבעותי שפלו]]{{ש}} לג. [[קינות/אבל אעורר|אבל אעורר]]{{ש}} לד. [[קינות/יום אכפי הכבדתי|יום אכפי הכבדתי]]{{ש}} לה. [[קינות/שכרת ולא מיין|שכרת ולא מיין]]{{ש}} לו. [[קינות/ציון הלא תשאלי|ציון הלא תשאלי]]{{ש}} לז. [[קינות/ציון קחי כל צרי|ציון קחי כל צרי]]{{ש}} לח. [[קינות/ציון עטרת צבי|ציון עטרת צבי]]{{ש}} לט. [[קינות/ציון תקונני עלי ביתך|ציון תקונני עלי ביתך]]{{ש}} מ. [[קינות/ציון ידידות ידיד|ציון ידידות ידיד]]{{ש}} מא. [[קינות/שאלי שרופה באש|שאלי שרופה באש]]{{ש}} מב. [[קינות/ציון צפירת פאר|ציון צפירת פאר]]{{ש}} מג. [[קינות/ציון במשפט לכי לך|ציון במשפט לכי לך]]{{ש}} מד. [[קינות/ציון גברת לממלכות|ציון גברת לממלכות]]{{ש}} מה. [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]] |[[קינות/אוי מה היה לנו|אוי מה היה לנו]]{{ש}} א. [[קינות/תסתר לאלם|תסתר לאלם]]{{ש}} ב. [[קינות/בליל זה|בליל זה]]{{ש}} ג. [[קינות/עד אנה|עד אנה]]{{ש}} ד. [[קינות/שבת סורו מני|שבת סורו מני]]{{ש}} ה. [[קינות/איכה אצת באפך|איכה אצת באפך]]{{ש}} ו. [[קינות/אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים]]{{ש}} ז. [[קינות/איכה תפארתי מראשותי|איכה תפארתי מראשותי]]{{ש}} ח. [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]]{{ש}} ט. [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]]{{ש}} י. [[קינות/אם תאכלנה נשים|אם תאכלנה נשים]]{{ש}} יא. [[קינות/איכה אלי קוננו|איכה אלי קוננו]]{{ש}} יב. [[קינות/אהלי אשר תאבת|אהלי אשר תאבת]]{{ש}} יג. [[קינות/איכה את אשר כבר עשוהו|איכה את אשר כבר עשוהו]]{{ש}} יד. [[קינות/אי כה אמר|אי כה אמר]]{{ש}} טו. [[קינות/זכור את אשר עשה|זכור את אשר עשה]]{{ש}} טז. [[קינות/ואתה אמרת|ואתה אמרת]]{{ש}} יז. [[קינות/לך ה' הצדקה|לך ה' הצדקה]]{{ש}} יח. [[קינות/הטה אלהי אזנך|הטה אלהי אזנך]]{{ש}} יט. [[קינות/אז במלאת ספק|אז במלאת ספק]]{{ש}} כ. [[קינות/אז בהלוך ירמיהו|אז בהלוך ירמיהו]]{{ש}} כא. [[קינות/אמרתי שעו מני|אמרתי שעו מני]]{{ש}} כב. [[קינות/איך תנחמוני הבל|איך תנחמוני הבל]]{{ש}} כג. [[קינות/אזכיר רהב ובבל|אזכיר רהב ובבל]]{{ש}} כד. [[קינות/אשאג מנהמת לבי|אשאג מנהמת לבי]]{{ש}} כה. [[קינות/נבוכדנאצר אכלני|נבוכדנאצר אכלני]]{{ש}} כו. [[קינות/איך נפלה ממנו|איך נפלה ממנו]]{{ש}} כז. [[קינות/איכה ישבה בדד עגונה|איכה ישבה בדד עגונה]]{{ש}} כח. [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]]{{ש}} כט. [[קינות/אצבעותי שפלו|אצבעותי שפלו]]{{ש}} ל. [[קינות/אבל אעורר|אבל אעורר]]{{ש}} לא. [[קינות/אמונים שררו|אמונים שררו]]{{ש}} לב. [[קינות/שרפו הבירה|שרפו הבירה]]{{ש}} לג. [[קינות/אזכרה נגינותי|אזכרה נגינותי]]{{ש}} לד. [[קינות/אסירים בשיר יצאו|אסירים בשיר יצאו]]{{ש}} לה. [[קינות/שכרת ולא מיין|שכרת ולא מיין]]{{ש}} לו. [[קינות/יום אכפי הכבדתי|יום אכפי הכבדתי]]{{ש}} לז. [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]]{{ש}} לח. [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]]{{ש}} לט. [[קינות/מעוני שמים|מעוני שמים]]{{ש}} מ. [[קינות/מי יתן ראשי|מי יתן ראשי]]{{ש}} מא. [[קינות/יבכיון מר|יבכיון מר]]{{ש}} מב. [[קינות/מי יתן ראשי|על אלה]]{{ש}} מג. [[קינות/ואתאונן|ואתאונן]]{{ש}} מד. [[קינות/אמרר בבכי|אמרר בבכי]]{{ש}} מה. [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]]{{ש}} מו. [[קינות/ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך|ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך]]{{ש}} מז. [[קינות/ציון הלא תשאלי|ציון הלא תשאלי]]{{ש}} מח. [[קינות/ציון הלא תשאלי שלות שרידיך|ציון הלא תשאלי שלות שרידיך]]{{ש}} מט. [[קינות/ציון קחי כל צרי|ציון קחי כל צרי]]{{ש}} נ. [[קינות/ציון עטרת צבי|ציון עטרת צבי]]{{ש}} נא. [[קינות/ציון מנת שלום|ציון מנת שלום]]{{ש}} נב. [[קינות/ציון ידידות ידיד|ציון ידידות ידיד]]{{ש}} נג. [[קינות/ציון קדוש משכני עליון|ציון קדוש משכני עליון]]{{ש}} נד. [[קינות/ציון אשר יאמרו|ציון אשר יאמרו]]{{ש}} נה. [[קינות/ציון מעון חשקי|ציון מעון חשקי]]{{ש}} נו. [[קינות/ציון ה' לכס בחר|ציון ה' לכס בחר]]{{ש}} נז. [[קינות/שאלי שרופה באש|שאלי שרופה באש]]{{ש}} נח. [[קינות/ציון מעוז קרית מלך|ציון מעוז קרית מלך]]{{ש}} נט. [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]]{{ש}} ס. [[קינות/הלילו הה ליום|הלילו הה ליום]]{{ש}} [[קינות/עד אנה|עד אנה]] |} ==הושענות לסוכות== {| class="wikitable" |- ! ! אשכנז ! פולין |- ! כל יום |colspan ="2" |[[הושענא למענך אלהינו]] |- ! א-ו | [[אערוך שועי]]{{ש}}[[אל למושעות]]{{ש}}[[אום אני חומה]]{{ש}}[[אבן שתיה]]{{ש}}[[אדמה מארר]] | [[למען אמיתך]]{{ש}}[[אבן שתיה]]{{ש}}[[אערוך שועי]]{{ש}}[[אום אני חומה]]{{ש}}[[אל למושעות]]{{ש}}[[אדון המושיע]] |- ! כל יום |colspan ="2" |[[כהושעת אלים]] |- ! שבת | [[אום נצורה]]{{ש}}[[כהושעת אב המון]] | [[אום נצורה]]{{ש}}[[כהושעת אדם]] |- ! הו"ר{{ש}} | [[למען אמיתך]]{{ש}}[[אערוך שועי]]{{ש}}[[אדון המושיע]]{{ש}}[[אום אני חומה]]{{ש}}[[אדם ובהמה]]{{ש}}[[למען איתן]]{{ש}}[[תתננו לשם ולתהלה]] | [[למען אמיתך]]{{ש}}[[אבן שתיה]]{{ש}}[[אום אני חומה]]{{ש}}[[אדון המושיע]]{{ש}}[[אדם ובהמה]]{{ש}}[[אדמה מארר]]{{ש}}[[למען איתן]] |- ! הו"ר{{ש}}אחר{{ש}}ההקפות |colspan ="2" | [[תתננו לשם ולתהלה]] (פ){{ש}} [[אנא אזון חין תאבי ישעך]]{{ש}} [[אל נא תעינו כשה אובד]]{{ש}} [[למען תמים בדורותיו]]{{ש}} [[תענה אמונים]]{{ש}} [[אז כעיני עבדים]]{{ש}} [[אומן ישעך בא]] |} ==פיוטים במסגרת הקריאה== ;חתונה * [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/פיוטי קריאת התורה לשבת חתונה|רשות לחתן]] ;שמחת תורה *[[אלהי הרוחות הושיעה נא]] *[[רשות לחתן תורה]] *[[רשות לחתן בראשית]] *[[שישו ושמחו בשמחת תורה]] *[[התקבצו מלאכים זה אל זה]] *[[אגיל ואשמח בשמחת תורה]] ;שבועות *[[אקדמות]] *[[יציב פתגם]] ;פורים *[[אשר הניא]] ==אחרים== *[[אדון עולם]] *[[יגדל]] *[[שיר הכבוד]] *[[שיר היחוד]] *[[לכה דודי]] *[[אל אדון]] *[[סידור/נוסח אשכנז/פיוט לשני וחמישי|ה' אלהי ישראל]] *[[יה אלי וגואלי]] *[[יעלה תחנוננו]] ==פיוטים שלא במסגרת בית הכנסת== ===זמירות שבת=== ====לליל שבת==== *[[שלום עליכם מלאכי השרת]] *[[אזמר בשבחין]] *[[כל מקדש שביעי]] *[[מנוחה ושמחה]] *[[מה ידידות]] *[[מה יפית]] *[[יום שבת קדש הוא]] *[[יה ריבון]] *[[צור משלו]] *[[צמאה נפשי]] *[[יום זה לישראל]] *[[יה אכסוף]] ====ליום השבת==== *[[אסדר לסעודתא]] *[[חי ה']] *[[ברוך ה' יום יום]] *[[ברוך אל עליון]] *[[יום זה מכובד]] *[[יום שבתון]] *[[כי אשמרה]] *[[שמרו שבתותי]] *[[דרור יקרא]] *[[שבת היום לה']] ====סעודה שלישית==== *[[בני היכלא]] *[[ידיד נפש]] *[[אל מסתתר]] ====מוצאי שבת==== *[[המבדיל בין קדש לחול]] *[[במוצאי יום מנוחה]] *[[חדש ששוני]] *[[אגיל ואשמח]] *[[אלהים יסעדנו]] *[[אלי חיש גואלי]] *[[אדיר איום ונורא]] *[[אמר ה' ליעקב]] *[[איש חסיד]] *[[אליהו הנביא]] ===ליל הסדר=== *[[דיינו]] *[[חסל סידור פסח]] *[[ויהי בחצי הלילה]] *[[ואמרתם זבח פסח]] *[[אדיר במלוכה]] *[[אדיר הוא]] *[[אחד מי יודע]] *[[חד גדיא]] ===חנוכה=== *[[מעוז צור]] ===ל"ג בעומר=== *[[בר יוחאי]] *[[ואמרתם כה לחי]] ===חתונה=== *[[סידור/נוסח אשכנז/ברכות אירוסין ונישואין|מי אדיר על הכל]] *[[דוי הסר]] ===ברית מילה=== *[[נודה לשמך בתוך אמוני]] *[[אלוהים צוית לידידך בחירך]] (א) *[[הרחמן הוא אשר חנן]] (א) *[[הרחמן לברית מילה|הרחמן הוא יברך אבי הילד ואמו]] (פ) =קטגוריות= *[[:קטגוריה:פיוטים]] ==[[:קטגוריה:פיוטים לפי סוג]]== ===[[:קטגוריה:מערביות]]=== ===[[:קטגוריה:פיוטי רשות]]=== *[[:קטגוריה:פיוטי רשות לברכו]] *[[:קטגוריה:פיוטי רשות לנשמת]] *[[:קטגוריה:פיוטי רשות לחזרת הש"ץ]] *[[:קטגוריה:פיוטי רשות למתרגם]] *[[:קטגוריה:פיוטי רשות לעליה לתורה]] ===[[:קטגוריה:יוצרות]]=== *[[:קטגוריה:פיוטי יוצר]] *[[:קטגוריה:פיוטי אופן]] *[[:קטגוריה:פיוטי מאורה]] *[[:קטגוריה:פיוטי אהבה]] *[[:קטגוריה:פיוטי זולת]] *[[:קטגוריה:פיוטי גאולה]] ===[[:קטגוריה:קרובות (פיוט)]]=== *[[:קטגוריה:קדושתאות]] *[[:קטגוריה:שבעתות]] *[[:קטגוריה:קרובות י"ח]] *[[:קטגוריה:פיוטי קדושה]] *[[:קטגוריה:רהיטים (פיוט)]] *[[:קטגוריה:תקיעתות]] *[[:קטגוריה:סדר העבודה]] *[[:קטגוריה:אזהרות]] *[[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם]] ===[[:קטגוריה:פיוטי הושענות]]=== ===[[:קטגוריה:פיוטי סליחות]]=== *[[:קטגוריה:פתיחה (סליחות)]] *[[:קטגוריה:פזמון (סליחות)]] *[[:קטגוריה:עקידה (סליחות)]] *[[:קטגוריה:שנייה (סליחות)]] *[[:קטגוריה:שלישית (סליחות)]] *[[:קטגוריה:שלמונית (סליחות)]] *[[:קטגוריה:חטאנו (סליחות)]] *[[:קטגוריה:תחינה (סליחות)]] *[[:קטגוריה:פיוטי תוכחה]] ===[[:קטגוריה:קינות]]=== ===זמירות=== *[[:קטגוריה:זמירות לשבת]] *[[:קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]] ==פיוטים לפי זמן== *[[:קטגוריה:פיוטי שבת]] *[[:קטגוריה:פיוטי ראש חודש]] *[[:קטגוריה:פיוטי חגים]] **[[:קטגוריה:פיוטי ראש השנה]] **[[:קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] **[[:קטגוריה:פיוטי סוכות]] **[[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה]] **[[:קטגוריה:פיוטי חנוכה]] **[[:קטגוריה:פיוטי פורים]] **[[:קטגוריה:פיוטי פסח]] ***[[:קטגוריה:פיוטי ההגדה של פסח]] **[[:קטגוריה:פיוטי ל"ג בעומר]] **[[:קטגוריה:פיוטי שבועות]] *[[:קטגוריה:פיוטי חתונה]] *[[:קטגוריה:פיוטי ברית מילה]] ==סדרי תפילה עם פיוטים== *[[:קטגוריה:יוצרות על סדר התפילה]] *[[:קטגוריה:מערביות על סדר התפילה]] *[[:קטגוריה:קרובות על סדר התפילה]] *[[:קטגוריה:סליחות]] ==מחברים== *[[:קטגוריה:הפייטנות הארצישראלית]] **[[:קטגוריה:הפיוט הקדום]] **[[:קטגוריה:יניי]] **[[:קטגוריה:אלעזר הקליר]] *[[:קטגוריה:רבי שלמה אבן גבירול]] *[[:קטגוריה:שירי רבי יהודה הלוי]] *[[:קטגוריה:רבינו גרשום]] *[[:קטגוריה:רבי שמעון הגדול]] *[[:קטגוריה:רבי מאיר ש"ץ]] *[[:קטגוריה:מנחם בן מכיר]] *[[:קטגוריה:רש"י]] *[[:קטגוריה:רבי בנימין בן זרח]] *[[:קטגוריה:רבי אליעזר בן נתן]] *[[:קטגוריה:פיוטי ראב"ע]] *[[:קטגוריה:רבי שלמה הבבלי]] *[[:קטגוריה:אפרים מרגנשבורג]] ==אקרוסטיכון ומבנה== *[[:קטגוריה:פזמונים]] *[[:קטגוריה:אקרוסטיכונים]] **[[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] ***[[:קטגוריה:אקרוסטיכון א"ב]] ***[[:קטגוריה:אקרוסטיכון אא"ב גג"ד]] ***[[:קטגוריה:אקרוסטיכון אב"ג בג"ד]] ***[[:קטגוריה:אקרוסטיכון תשר"ק]] ***[[:קטגוריה:אקרוסטיכון אתב"ש]] ***[[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלב"ם]] ***[[:קטגוריה:אקרוסטיכון אח"ס בט"ע]] **[[:קטגוריה:חתימה]] **[[:קטגוריה:אקרוסטיכון נושאי]] (כמו [[שושן עמק]] או [[ידיד נפש]].) *[[:קטגוריה:מלות הקבע]] =תבניות= ===תבניות לשילוב פיוטים=== [[תבנית:סליחות]]{{ש}} [[תבנית:מערבית]]{{ש}} [[תבנית:קרובות]]{{ש}} [[תבנית:יוצרות]]{{ש}} [[תבנית:אלהיכם]] ===עיצוב ועימוד=== [[תבנית:סי]]{{ש}} [[תבנית:רפרן]]{{ש}} [[תבנית:הור]]{{ש}} [[תבנית:הור2]]{{ש}} [[תבנית:ארון]]{{ש}} [[תבנית:פיוט]]{{ש}} [[תבנית:מסגרת-סידור]]{{ש}} [[תבנית:נוסחי אשכנז]]{{ש}} [[תבנית:נוסחי תפילה מוסתר]]{{ש}} [[תבנית:סימון אפור]]{{ש}} [[תבנית:רקע אפור]] =סדרי תפילה= [[סידור/נוסח אשכנז/ברית מילה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/ברכות אירוסין ונישואין]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/ברכת המזון לסעודת ברית מילה (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/הדלקת נר חנוכה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/הושענות (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/הושענות (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/וידוי]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/יום כיפור/מוסף]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/יום כיפור/מנחה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/יום כיפור/נעילה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/יום כיפור/ערבית]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/יום כיפור/שחרית]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מוסף לשבת זכור]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מוסף לשבת פרה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/אלהיכם לשבת חול המועד]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/מוסף לשמיני עצרת]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/ערבית יום א]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/ערבית ליל ב (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/ערבית ליל ב (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/ערבית לשבת חול המועד]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/ערבית שמחת תורה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/ערבית שמיני עצרת (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/ערבית שמיני עצרת (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/שחרית יום א]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/שחרית יום ב]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/שחרית לשבת חול המועד (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/שחרית לשבת חול המועד (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/שחרית לשמיני עצרת (בחו"ל)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/שחרית שמחת תורה (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/שחרית שמחת תורה (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סדר הבדלה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סדר יום כיפור קטן]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לחמישי]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לחמישי (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לכ' סיון]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לעשרה בטבת]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לעשרה בטבת (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשבעה עשר בתמוז]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשבעה עשר בתמוז (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשובבי"ם ת"ת]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשני קמא]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשני קמא (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשני תנינא]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשני תנינא (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לתענית אסתר]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לתענית אסתר (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פורים/קריאת המגילה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פורים/שחרית]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/הגדה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/מוסף יום א]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/ערבית יום א]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/ערבית יום ב]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/ערבית ליל ז (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/ערבית ליל ז (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/ערבית ליל ח (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/ערבית ליל ח (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/שחרית יום א]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/שחרית יום ב]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/שחרית יום ז]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/שחרית יום ח]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/שחרית שבת חול המועד]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/פסח/תפילת טל]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/קבלת שבת]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/ראש השנה/מוסף יום א]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/ראש השנה/מוסף יום ב]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/ראש השנה/שחרית יום א]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/ראש השנה/שחרית יום ב]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבועות/מוסף יום א]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבועות/מוסף יום ב]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבועות/ערבית ליל א]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבועות/ערבית ליל ב (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבועות/ערבית ליל ב (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבועות/שחרית יום א]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבועות/שחרית יום ב]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת בראשית]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת ברית מילה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת חנוכה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת חתונה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת נחמו]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת ראש חודש]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת שובה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע להפסקה ראשונה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע להפסקה שנייה (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע להפסקה שנייה (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לפרשת עקב (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת אחר שבועות (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת בין יום כיפור לסוכות (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת בראשית (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת בראשית (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ברית מילה (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ברית מילה (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת וירא (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת חמישית אחר פסח (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת חנוכה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת חתונה (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת חתונה (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת יתרו (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת לפני ראש השנה (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת לפני שבועות (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת לפני שבועות ולשבת לפני ט באב (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת נחמו (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת נחמו (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת פרשת בהעלתך (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת פרשת בהר (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת פרשת חקת (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת פרשת שלח (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ראש חודש (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ראש חודש (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ראשונה אחר פסח (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ראשונה של אייר (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ראשונה של בין המצרים (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת רביעית אחר פסח (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שובה (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שובה (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שירה (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שלישית אחר פסח (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שלישית של אייר (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שנייה אחר פסח (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שנייה של אייר (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שנייה של בין המצרים (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שנייה של חנוכה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/מוסף להפסקה שנייה ובק"ק בשבת הגדול (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/מוסף לשבת החודש]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/מוסף לשבת ראש חודש]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/מוסף לשבת שקלים]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/סדר ליל שבת]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/סדר סעודה שלישית]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/סדר סעודת שחרית]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/פיוטי קריאת התורה לשבת חתונה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/שחרית לשבת הגדול (מזרחי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/שחרית לשבת הגדול (מערבי)]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/שחרית לשבת החודש]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/שחרית לשבת זכור]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/שחרית לשבת פרה]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/שחרית לשבת שקלים]]{{ש}} [[סידור/נוסח אשכנז/שירי ל"ג בעומר]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום חמישי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום ראשון]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום רביעי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום שביעי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום שישי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום שלישי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום שני]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות ליום חמישי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות ליום חמישי מעשי"ת]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות ליום ראשון]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות ליום רביעי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות ליום רביעי מעשי"ת]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות ליום שביעי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות ליום שישי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות ליום שלישי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות ליום שלישי מעשי"ת]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות ליום שני]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות ליום שני מעשי"ת]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות לערב יום כיפור]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות לערב ראש השנה]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות לצום גדליה]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות ליום חמישי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות ליום חמישי מעשי"ת]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות ליום ראשון]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות ליום רביעי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות ליום רביעי מעשי"ת]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות ליום שביעי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות ליום שישי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות ליום שלישי]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות ליום שני]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות ליום שני מעשי"ת]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות לערב יום כיפור]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות לערב ראש השנה]]{{ש}} [[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין/סליחות לצום גדליה]]{{ש}} [[קטגוריה:פיוטים]] 925h12i1uskiw5kstwj92hx74xaag4z 0 1727836 2936873 2936796 2025-06-08T13:47:16Z Editor259 28663 2936873 wikitext text/x-wiki [טז, כד] בני שמע בקולי ולמוד בינה ולבך ועינך תמיד על דברי יהיה [טז, כה] כי לקח טוב אתן לך ועיניך כחכמה יאירו [טז, כו] השם בחכמה ברא השמים והארץ יאשר עליהם [טז, כז] ולכל אחד חלק עבורתו ויעמידה לדור ודור לעשו' רצונו [טז, כח] ואחד באחד לא יגשו לכלו' מלאכתו כי המה משרתי' עושים רצון קונם ה' [טז, כט] ואל הארץ הביט ומטובו הגדול השביעהו [טז, ל] וימלא את האדמה חיות קטנות עם גדולות על הארץ יהלכון ואל הארץ ישובון [יז, א] ברא האדם מהאדמה ושמה ישוב [יז, ב] חוק וזמן נתן לו כמה מספר שניו יהיו [יז, ג] זכר ונקבה בצלמו ברא אותם כבוד גדול חלק למו [יז, ד] כל בשר יראו מפנימו(?) ובחיות ובעופות תהי' ממשלתם את הטוב ואת הרע נתן לפניהם והנביח(?) מעלתם להראות להם גודל הדר מלכותו וילמד אותם ודבריו הנעימים גלה להם [יז, יב] ברית עולם כרת אתם [יז, יג] בעיניהם ראו תפארת גדולתו ואזניהם שמעו את גודל קולו [יז, יד] ואליהם אמר מכל רע תשמרו ואיש את רעהו עזורו [יז, טו] כל מעשיהם תמיד נגדו ואין נסתר מגנד עיניו [יז, טז] ''אין'' [יז, יז] כל העמים חלק לשרי מעלה וישראל חבל נחלתו [יז, יח] ''אין'' [יז, יט] כל המעשים גלוים נגדו כמו השמש ופשעיה' לכלח חטאות' מעיניו לא נסתרו {{לא נשלם}} קישור: https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30827&st=&pgnum=13 [[קטגוריה:בן סירא]] bexf4hw4lqodsf0kt9sfaeu45poji1k 2936948 2936873 2025-06-09T11:35:49Z Editor259 28663 2936948 wikitext text/x-wiki [טז, כד] בני שמע בקולי ולמוד בינה ולבך ועינך תמיד על דברי יהיה [טז, כה] כי לקח טוב אתן לך ועיניך כחכמה יאירו [טז, כו] השם בחכמה ברא השמים והארץ יאשר עליהם [טז, כז] ולכל אחד חלק עבורתו ויעמידה לדור ודור לעשו' רצונו [טז, כח] ואחד באחד לא יגשו לכלו' מלאכתו כי המה משרתי' עושים רצון קונם ה' [טז, כט] ואל הארץ הביט ומטובו הגדול השביעהו [טז, ל] וימלא את האדמה חיות קטנות עם גדולות על הארץ יהלכון ואל הארץ ישובון [יז, א] ברא האדם מהאדמה ושמה ישוב [יז, ב] חוק וזמן נתן לו כמה מספר שניו יהיו [יז, ג] זכר ונקבה בצלמו ברא אותם כבוד גדול חלק למו [יז, ד] כל בשר יראו מפנימו(?) ובחיות ובעופות תהי' ממשלתם את הטוב ואת הרע נתן לפניהם והנביח(?) מעלתם להראות להם גודל הדר מלכותו וילמד אותם ודבריו הנעימים גלה להם [יז, יב] ברית עולם כרת אתם [יז, יג] בעיניהם ראו תפארת גדולתו ואזניהם שמעו את גודל קולו [יז, יד] ואליהם אמר מכל רע תשמרו ואיש את רעהו עזורו [יז, טו] כל מעשיהם תמיד נגדו ואין נסתר מגנד עיניו [יז, טז] ''אין'' [יז, יז] כל העמים חלק לשרי מעלה וישראל חבל נחלתו [יז, יח] ''אין'' [יז, יט] כל המעשים גלוים נגדו כמו השמש ופשעיה' לכלח חטאות' מעיניו לא נסתרו כל זכיות בני אדם טמונים אצלו בחותם יד ימינו ושומר מעשיהם הטובים כאישון בת עין ואחרון יקום לשלם לאיש גמולו בראשו כאשר עשה כן יעשה לו {{לא נשלם}} קישור: https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30827&st=&pgnum=13 [[קטגוריה:בן סירא]] 5hdn2t5n4xs50q9qm7nhb0zj0e2b1s3 3 1727861 2936870 2025-06-08T13:42:42Z Nahum 68 /* תודה */ נושא חדש ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 2936870 wikitext text/x-wiki == תודה == {{תודה|ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תצט}}-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:42, 8 ביוני 2025 (IDT) k3j60fmg1ubqqk4wwrzkvqapltw1m74 3 1727862 2936871 2025-06-08T13:44:02Z Nahum 68 /* ברוך הבא */ נושא חדש ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 2936871 wikitext text/x-wiki == ברוך הבא == {{בה}} -- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:44, 8 ביוני 2025 (IDT) jyra51dpua7gzy2xvhrn7yocoky1sz3 2 1727863 2936872 2025-06-08T13:44:25Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{ריק}}" 2936872 wikitext text/x-wiki {{ריק}} n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r 0 1727864 2936888 2025-06-08T19:16:54Z מו יו הו 37729 יצירת דף עם התוכן "{{הור2|פיוט לסדר העבודה שחיבר הפייטן יוסי בן יוסי. היה נהוג בצרפת. מובא כאן מתוך מחזור שד"ל.}} {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{סי|אַ}}תָּה כּוֹנַנְתָּ עוֹלָם בְּרָב־חָסֶד. וּבוֹ יִתְנַהֵג עַד קֵץ הַיָּמִין׃{{ש}} {{סי|אֲ}}שֶׁר לֹא יִמּוֹט מֵעֲוֹן יְצוּרִים. וְלֹא יִמְ..." 2936888 wikitext text/x-wiki {{הור2|פיוט לסדר העבודה שחיבר הפייטן יוסי בן יוסי. היה נהוג בצרפת. מובא כאן מתוך מחזור שד"ל.}} {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{סי|אַ}}תָּה כּוֹנַנְתָּ עוֹלָם בְּרָב־חָסֶד. וּבוֹ יִתְנַהֵג עַד קֵץ הַיָּמִין׃{{ש}} {{סי|אֲ}}שֶׁר לֹא יִמּוֹט מֵעֲוֹן יְצוּרִים. וְלֹא יִמְעַד מִכֹּבֶד פְּשָׁעִים וַחֲטָאִים׃{{ש}} {{סי|אֲ}}דָמָה בְּעוֹדָהּ צִיָּה וְצַלְמָוֶת. בְּאוֹר דָּת שִׁעֲשַׁעְתָּ וְאֶצְלְךָ שִׂחֵקָה׃{{ש}} {{סי|אָ}}מַרְתָּ לְתִתָּהּ מַרְפֵּא לְכָל־אֱנוֹשׁ. טֶרֶם תִּפְעָלֶנּוּ חַיָּיו הֲכִינֹתָ׃ {{סי|בֵּ}}רַרְתָּ שְׁחָקִים לִמְכוֹן שִׁבְתֶּךָ. וְרִוַּחְתָּ עֲלִיּוֹת לְכֵס הֲדָרֶךָ׃{{ש}} {{סי|בָּ}}ם תִּסָּתֵר בְּלִי תְשׁוּרְךָ עָיִן. וּמִשָּׁם עֵינֶיךָ מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל־פֹּעַל׃{{ש}} {{סי|בַּ}}נְתָּה לְקָרוֹת אֶרֶץ עַל בְּלִי־מָה. לַהֲדוֹם רַגְלֶיךָ וּלְמוֹשַׁב יְצוּרֶיךָ׃{{ש}} {{סי|בְּ}}תֹהוּ וּבִסְעָרָה יְסוֹדוֹתֶיהָ תָלִיתָ. וְעֵת תַּשְׁגִּיחַ בָּהּ עַמּוּדֶיהָ יְפֻלָּצוּ׃ {{סי|גֵּ}}רַשְׁתָּ אוֹפֶל וַתִּקְרָא אוֹר. בְּשֵׁם קְרָאתָם בְּמִדָּה חֲקַקְתָּם׃{{ש}} {{סי|גְּ}}בוּל לָהֶם שַׂמְתָּ וּפוּר בֵּינוֹתָם. לְבַל יִגְרְעוּן חֹק וִישַׁנּוּ סֵדֶר׃{{ש}} {{סי|גָּ}}דַרְתָּ רָקִיעַ וְכָמַסְתָּ חֲצִי מָיִם. וּמִפֵּירוֹתָם עָבִים יַחְשׁוֹרוּ׃{{ש}} {{סי|גַּ}}ם מְדוּרַת אֵשׁ לְשֹׂנְאֶיךָ הִסַּקְתָּ. מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם אֹהֲבֶיךָ תַצִּיל׃ {{סי|דְּ}}מוּת זִיו אֲדָמָה יָעַצְתָּ לְגַלּוֹת. דִּכִּיתָ שְׁאָר מַיִם צְרַרְתָּם בְּמִקְוֶה׃{{ש}} {{סי|דִּ}}שְׁנֵי־אֶרֶץ צָצוּ בְּמַאֲמָרֶךָ. דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע וְגַן־עֵדֶן לְחוֹסֶיךָ׃{{ש}} {{סי|דָּ}}לְקוּ בְּרוּחַ פִּיךָ נֵרוֹת רָקִיעַ. לְהִפָּקֵד בָּם תְּקוּפוֹת וְעִתִּים׃{{ש}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ חַלּוֹנוֹת לָהֶם הוֹרֵיתָ. זֶה בַיּוֹם וְזֶה בַלַּיְלָה לְבַל יְאַחֲרוּ פָּעַם׃ {{סי|הִ}}שְׁרַצְתָּ מִמַּיִם מְעוֹפְפֵי כָנָף. צִבְאוֹת דָּגִים וְתֹקֶף תַּנִּינִים׃{{ש}} {{סי|הִ}}תְוִיתָ לְיוֹדְעֶיךָ עֲטוּיֵי קַשְׂקֶשֶׂת. וְנָחָשׁ בָּרִיחַ לַאֲרוּחַת נֶצַח׃{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא מֵאֲדָמָה לָרֹב הֶעְדַּפְתָּ. בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ־אָרֶץ׃{{ש}} {{סי|ה}}וֹדַעְתָּ סִימָנֵי טָהֳרָה לְמַאֲכָל. וְלַחֲבוֹרַת צֶדֶק בְּהֵמוֹת הִכְשַׁרְתָּ׃ {{סי|וּ}}בְהִבָּנוֹת עוֹלָם בְּחָכְמָה. וּבְהֵעָרֵךְ נַחַת שֻׁלְחָן וָדָשֶׁן׃{{ש}} {{סי|וַ}}תִּשְׁקוֹד לְהַזְמִין אוֹרֵחַ. וּלְהַאֲכִילוֹ טוּב מִפְעָלֶיךָ׃{{ש}} {{סי|וּ}}לְהַרְדּוֹתוֹ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. הֱיוֹת כֵּאלֹהִים שׁוֹטֵר וּמוֹשֵׁל׃{{ש}} {{סי|וְ}}לָשֹׂר אֶל־מַלְאָךְ וְלִקְרוֹעַ מֵי שֹׁעַל. לְהַדְמִים מְאוֹרוֹת וּלְהַחֲיוֹת רְדוּמִים׃ {{סי|זִ}}כְרוֹן גָּלְמוֹ מֵחֹמֶר קָרַצְתָּ. רִקַּמְתּוֹ בַסֵּתֶר בְּצֶלֶם חֶזְיוֹנֶךָ׃{{ש}} {{סי|זֹ}}הַר נֵר נְשָׁמָה בְּגֶוְיוֹ עָרַכְתָּ. כִּי הִיא תְחַפֵּשׂ חֶשְׁכֵי חֲדָרָיו׃{{ש}} {{סי|זְ}}בַדְתּוֹ כְבוּדָּה בְּתוֹךְ חֻפַּת עֵדֶן. בְּפָז וְאֶבֶן יְקָרָה יְצוּעוֹ יִפִּיתָ׃{{ש}} {{סי|זֶ}}ה מִלֵּאתוֹ רוּחַ תְּבוּנָה. לְכַלֵּל שֵׁמוֹת לְכֹל מִפְעָלֶיךָ׃ {{סי|חַ}}י עוֹלָמִים לְבָחֳנוֹ רָצִית. בְּמִצְוָה קַלָּה אִם יוּכַל קוּם׃{{ש}} {{סי|חֲ}}דַל מֵעֵץ הַדַּעַת פֶּן תִּנָּקֵשׁ. וּמֵעֲצֵי תְנוּבָה תְמַלֵּא בִטְנֶךָ׃{{ש}} {{סי|חֲ}}זִיתוֹ לְבַד וְשַׂחְתָּ אֶעֱשֶׂה־לּוֹ עֵזֶר. אִם יְסַלֵּף אֹרַח תְּהִי לוֹ לְמִכְשׁוֹל׃{{ש}} {{תיקון גירסה|חֲטִיבַת|{{סי|חֲ}}טִיפַת}} שֵׁנָה עָלָיו הִמְתַּקְתָּ. צֵלָע אָצַלְתָּ וּבָשָׂר כּוֹנַנְתָּ׃ {{סי|טִ}}פַּחְתָּהּ בְּחֵן יִפִּיתָהּ בְּחֶסֶד. הֲבֵאתָם בְּחֻפָּה חֲנַנְתָּם בְּרָכוֹת׃{{ש}} {{סי|טָ}}עוּת כָּזָב רֶמֶשׂ הִשִּׁיאָהּ. מְשָׁכָהּ כְּשׁוֹר לָטֶבַח לְהָנִיא צִוּוּי׃{{ש}} {{סי|טַ}}עַם פְּרִי הֻזְהָרוּ לָעֲטָה וְהִלְעִיטָה. הֹעֲרָמוּ בְנַבְלוּת וְכֻסּוּ בְנוֹבְלוֹת׃{{ש}} {{סי|טֹ}}רָדוּ פַעֲמֵי בַעַל הַלָּשׁוֹן. וְנֶהְפַּךְ אָכְלוֹ לְבַל יֵרָפֵא נֶצַח׃ {{סי|יֻ}}סְטַן בְּאֵיבָה לְהֵרָצֵץ רֹאשׁ. וְהוּא יָשׁוּף עָקֵב לִמְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר׃{{ש}} {{סי|יָ}}צָא דִין לַמָּוֶת וִיגִיעַת עָמָל. וְהִיא לְקוֹשִׁי לֵדָה וְצִיָּה לְשָׁמִיר׃{{ש}} {{סי|יִ}}צְרוֹ הֻרְגַּל לְתַאֲוַת רִבְעוֹ. וְשִׁלְּחָה עֲוִילֶיהָ עוֹבֵד וְרוֹעֶה׃{{ש}} {{סי|יִ}}קְּרוּ בְמִנְחָה לְיוֹצֵר הַכֹּל. רַב בִּפְרִי הָאָרֶץ וְרַךְ בְּחֶלְבֵי צֹאן׃ {{סי|כְּ}}הַבִּיטְךָ רָם דִּכְאוּת שָׁפָל. שַׁעְתָּה מִנְחָתוֹ וְקַצְתָּ בְּנִיחֹחַ אָח׃{{ש}} {{סי|כָּ}}בַשׁ רַחֲמָיו וְלֹא כָפָה יֵצֶר. שָׁלַח יָד בְּצֶלֶם הֵחֵל שְׁפוֹךְ דָּם׃{{ש}} {{סי|כְּ}}שָׁמְעֲךָ דוֹרֵשׁ קוֹל זַעֲקַת דָּם. עֲנַשְׁתּוֹ בְּנָע וָנָד וִיגִיעַת רִיק וָהֶבֶל׃{{ש}} {{סי|כְּ}}הִתְוַדּוֹתוֹ אוֹת לוֹ חַקּוֹתָ. לְהָשִׁיב לְהוֹרְגוֹ נָקָם שִׁבְעָתָיִם׃ {{סי|לְ}}הַכְעִיסְךָ אֵל הֵחֵל דּוֹר אֱנוֹשׁ. לְהָמִיר כְּבוֹדְךָ וְלִקְרוֹא בְּשֵׁם אֱלִיל׃{{ש}} {{סי|לַ}}יָּם חוֹל שַׂמְתָּ חֹק לֹא יַעֲבוֹר. קְרָאתוֹ לְאַבְּדָם תְּמוּר קָֽרְאוּ בְּשֵׁם׃{{ש}} {{סי|לָֽ}}מְדוּ הַעֲוֵה מְלֵאֵי חָמָס. שָֽׁמְנוּ עָֽשְׁתוּ וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר׃{{ש}} {{סי|לָ}}כֵן זְעַמְתָּם בְּמַעְיְנוֹת תְּהוֹם. וּפֶלֶג מָלֵא מַיִם עֲלֵיהֶם שָׁפָֽכְתָּ׃ {{סי|מֵ}}הֶם מָצָאתָ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים. צְפַנְתּוֹ בְּסֻכָּה עַד יַעֲבֹר זָעַם׃{{ש}} {{סי|מִ}}מֶּנּוּ הֶעֱצַמְתָּ כָּל־מִשְׁפְּחוֹת יְצוּר. וּבְהִנָּחֶמְךָ בּוֹ לֹא אֲקַלֵּל שַׂחְתָּה׃{{ש}} {{סי|מָ}}רוּ בְּשִׁמְךָ יוֹשְׁבֵי שִׁנְעָר. לָרוּם עַד כֵּס וְלַעֲשׂוֹת לָמוֹ שֵׁם׃{{ש}} {{סי|מִ}}לֵּאתָ חֶפְצָם בְּהַלְעִיגְךָ לָמוֹ. נְפַצְתָּם לְכָל־רוּחַ בְּסַלֶּפְךָ לְשׁוֹנָם׃ {{סי|נֵ}}ר עָרוּךְ בְּתֹהוּ אַב־הֲמוֹן נוֹדָע. וְלִשְׁבִיב אִשּׁוֹ רָֽצוּ נִכְשָׁלִים׃{{ש}} {{סי|נְ}}תִיב מֵישָׁרִים הוֹדִיע לַתּוֹעִים. הִשָּׁעֲנוּ בְּאֵל חַי וּמַה־יּוֹעִיל פֶּסֶל׃{{ש}} {{סי|נָ}}טַשׁ מְגוּרָיו וְנִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ. וְנִמְצֵאתָ לוֹ בְאֵשׁ וּבְמִלְחֶמֶת׃{{ש}} {{סי|נָ}}בוֹס בְּדָם בְּרִית וְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. כִּי הִיא תַצִּיל עֲמוּסָיו מִשַּׁחַת׃ {{סי|שִׂ}}מַּחְתּוֹ מְאֹד בִּפְרִי שַׁעֲשׁוּעִים. בְּאָמְרוֹ אֻמְלַלְתִּי וְיָֽבְשׁוּ שָׁרָשָׁי׃{{ש}} {{סי|סָ}}בַל כְּגִבּוֹר כֹּבֶד נִסְיוֹנוֹת. וּבִיחִידוֹ לַטֶּבַח בְּחַנְתּוֹ וְעָמָד׃{{ש}} {{סי|שָׂ}}שׂ אָב לַעֲקוֹד וּבֵן לְהֵעָקֵד. כִּי בָהּ יֻצְדָּקוּ עֲמוּסָיו בְּתוֹכָחַת׃{{ש}} {{סי|שַׂ}}מְתָּ כָּפְרוֹ אַיִל וְנֶחְשַׁב לוֹ צֶדֶק. בְּיוֹם זֶה נַקְשִׁיב מָצָאתִי כֹפֶר׃ {{סי|עַ}}ד לֹא הוֹרֵיתָ אֵשׁ דָּת מִיָּמִין. נְצָרָהּ אִישׁ תָּם וְשָׁקַד דְּלָתֶיהָ׃{{ש}} {{סי|עֵ}}ת הֵרָֽדְמוֹ בַּמָּלוֹן מְצָאֲךָ. וַתַּבְטִיחֵהוּ הֱיוֹת לוֹ לְמִשְׂגָּב׃{{ש}} {{סי|עָ}}לָיו סַכּתָ מֵחֶרֶב רוֹדֵף. וְשַׂר אֵשׁ לוֹהֵט לְפָנָיו הֶחֱלַשְׁתָּ׃{{ש}} {{סי|עִ}}טַּרְתּוֹ לְאֻמִּים בְּמִסְפָּר מַזָּלִים. וְכִמְעוֹת יַמִּים קְהָלָיו הִרְבֵּיתָ׃ {{סי|פֶּ}}רַח מִשְּׁבָטָיו לְשָׁרֶתְךָ עִשַּׂרְתָּ. תְּמוּר עַשְּׂרוֹ לְךָ הוֹנוֹ בְּמַצֶּבֶת׃{{ש}} {{סי|פְּ}}רִי צַדִּיק הִצְמַחְתָּ מִגֶּזַע לֵוִי. עַמְרָם וְנִינָיו כְּגֶפֶן וְשָׂרִיגֶיהָ׃{{ש}} {{סי|פָּ}}קַדְתָּ צֹאנְךָ עַל יְדֵי נֶאֱמָן. לְחַלְּצָהּ מִצֹּעַן וּלְהַעֲבִירָהּ בְּמֵי שֹׁעַל׃{{ש}} {{סי|פֵּ}}אַרְתּוֹ בְּקִדּוּשׁ יוֹם וְסִכּוּךְ עָנָן. עַד יִשְׁבֶּה שֶׁבִי וְיִשְׁלוֹל נְוַת בָּיִת׃ {{סי|צִ}}יץ עֲטֶרֶת כְּהֻנָּה לִקְדוֹשֶׁךָ הֶעֱטִיתָ. וְיַנְחִילֶנָּה לְבָנָיו אַחֲרָיו׃{{ש}} {{סי|צְ}}פוּנָה שְׁמוּרָה לְדֹרוֹת עוֹלָם. וּבוֹזֵי כְבוֹדָם יְבֻלָּעוּ וִינֻגָּעוּ׃{{ש}} {{סי|צ}}וּר הֶעֱנַקְתָּם רֹב מַתָּנוֹת. וּמִשֻּׁלְחַן מֶלֶךְ מַאֲכָלָם הֲכִינוֹתָ׃{{ש}} {{סי|צִ}}וִּיתָם שֶׁבֶת פִּתְחֵי אָהֳלֶךָ. לְמַלֵּא יָדָם יָמִים שִׁבְעָה׃ {{סי|קְ}}דוֹשִׁים יַבְדִּילוּ אִישׁ מִנָּוֵהוּ. לְעָצְרוֹ בְלִשְׁכָּה כְּחֹק מִלּוּאִים׃{{ש}} {{סי|קִ}}דְּשׁוּהוּ וְחִטְּאוּהוּ בְּמֵי נִדָּה. תְּמוּר חִטּוּי דָּם וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה׃{{ש}} {{סי|קְ}}צִינֵי מְזִמָּה הֵם נִתְחַבְּרוּ לוֹ. כְּשֶׁבֶת אָחִים יַחַד לְהוֹרֵהוּ סֵדֶר׃{{ש}} {{סי|ק}}וֹרֵץ וְזוֹרֵק מַקְטִיר וּמֵיטִיב. רִאשׁוֹן בְּרֹאשׁ וְרֶגֶל וְרִאשׁוֹן לִטּוֹל חֵלֶק׃ {{סי|רִ}}צּוּי זְבָחָיו וְזִבְחֵי עֵדָה. לְפָנָיו יוֹבִילוֹ הֱיוֹת רָגִיל בָּם׃{{ש}} {{סי|רֹ}}ב שֵׁנָה וְאֹכֶל מִמֶּנּוּ יַמְעִיטוּ. עֶרֶב יוֹם סְלִיחָה פֶּן יֻרְגַּל לְקֶרִי׃{{ש}} {{סי|רָ}}אשֵׁי שְׁבָטָיו הֵם נֶעֶמְתוּ לוֹ. לְהַשְׁבִּיעוֹ בַשֵּׁם בַּעֲלִיַּת רַקָּחִים׃{{ש}} {{סי|רָ}}ד בִּדְמָעוֹת כִּי נֶחְשַׁב לְפֶתִי. וְהֵם בְּכִי יַזִּילוּ כִּי לְכַךְ הֻצְרָכוּ׃ {{סי|שַׁ}}עֲשׁוּעַ מִדְרָשׁ וְהֶגֶה כְּתָבֵי קֹדֶשׁ. אִם יֶחְכַּם לְפָנָיו יְשׂוֹחֵחוּ׃{{ש}} {{סי|שִׁ}}נּוּן שִׂיחוֹת מְלָכִים קַדְמוֹנִים. אִם יִהְיֶה בַעַר בָּם יַעֲסִיקוּהוּ׃{{ש}} {{סי|שִׁ}}יר יְשׁוֹרְרוּ לוֹ פִּרְחֵי דוּכָן. בְּפֶה וְחֵךְ עָרֵב וּנְעִימוּת צְרָדָה׃{{ש}} {{סי|שָׁ}}אוֹן יַגְבִּירוּ הֲמוֹן רַבָּתִי עָם. כִּי מִקּוֹלָם שְׁנָתוֹ תְפוֹרָר׃ {{סי|תּ}}וֹרְמֵי דֶשֶׁן בַּחֲצוֹת נוֹעָדוּ. לְקַיֵּים מִצְוַת חֹק עֲבוֹדַת לָֽיְלָה׃{{ש}} {{סי|תַּ}}קָּנַת פַּיִס לָהֶם הוּכָנָה. פֶּן יֶהְדְּפוּ בְּרִיצָתָם בַּכֶּבֶשׁ׃{{ש}} {{סי|תֶּ}}כֶף לוֹ יָפִיסוּ עוֹמְדֵי עֲזָרָה. לְמַעֲשֵׂה תָּמִיד וְדִשּׁוּן פְּנִימִי וְחִיצוֹן׃{{ש}} {{סי|תְּ}}אֵבֵי בְרָכוֹת מִפִּי מוֹרֶה. לָשׂוּם קְטֹרֶת חֲדָשִׁים יָפִיסוּ׃ {{הור|סימן: '''א"ב''' מרובע}} {{סי|אֱ}}מוּנֵי עִתִּים יְשֻׁלַּח לְקָדִים. אִם בָּרַק נֹגַהּ יִפֶן לִשְׁחִיטָה׃{{ש}} {{סי|אֶ}}חָיו יְלַוּוּהוּ לְבֵית טְבִילַת חוּץ. אֲשֶׁר שָׁם יְטֹהֲרוּ בָּאֵי עֲזָרָה׃{{ש}} {{סי|אָ}}ז יִנְהֲגוּ בוֹ גְּדֻלָּה וְכָבוֹד. וְיִפְרְסוּ מָסָךְ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם׃{{ש}} {{סי|אֶ}}ת־כְּסוּת עַצְמוֹ יְמַהֵר וְיִפְשׁוֹט. וְיָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְסִפֵּג׃ {{סי|בְּ}}שִׁבּוּץ מִכְנְסֵי בַּד כְּעֵין פָּרָשִׁים. תְּחִלָּה יְכַסֶּה חַמּוּקֵי יְרֵכָיו׃{{ש}} {{סי|בָּ}}ם יְכַסֶּה פֶּשַׂע עֶרְוַת שֵׂטִים. וִיגַלֶּה לָנוּ זְכוּת גַּן נָעוּל׃{{ש}} {{סי|בְּ}}כֶפֶל כְּתֹנֶת בַּד יְכַסֶּה שְׁאֵרוֹ. מִפַּסֵּי יָד עַד עֲקִיבַת רֶגֶל׃{{ש}} {{סי|בָּ}}ם יִפֶן מְלֹא כָּל־הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וְיָסִיר דַּאֲגַת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים׃ {{סי|גַּ}}ם מֵזַח אַבְנֵט יְשַׁנֶּה בְיוֹם צוֹם. כִּי כֻלּוֹ בַד בְּלֹא אֲרוּג כִּלְאָיִם׃{{ש}} {{סי|גּ}}וֹלֵל וּמַקִּיף מְשַׁלְּשׁוֹ לְכָל־עֵבֶר. בְּעַד חֲגוּרֵי אֵזוֹר צַלְמֵי כַּשְׂדִּים׃{{ש}} {{סי|גָּ}}דוֹל נֶהְדָּר בְּנֵזֶר הַמְּלוּכָה. בְּהַגְבִּיהוֹ רֹאשׁ בְּמִצְנֶפֶת שֵׁשׁ׃{{ש}} {{סי|גַּ}}ם בָּהּ יְנַקֶּה דּוֹפִי פְּרִיעַת רֹאשׁ. וְיַעֲבִיר כְּלִימַת אִשָּׁה זוֹנַת מֶצַח׃ {{סי|דְּ}}מוּתוֹ כַּתַּרְשִׁישׁ כְּמַרְאֶה רָקִיעַ. בְּלָבְשׁוֹ מְעִיל תְּכֵלֶת אָרוּג כְּכַוֶּרֶת׃{{ש}} {{סי|דַּ}}לַּת שְׂפָתוֹ גְּדִילָה כְּתַחְרָא. מֻקֶּפֶת לוֹ סָבִיב בְּלִי לְהִקָּרֵעַ׃{{ש}} {{סי|דָּ}}בֵק לְשׁוּלָיו רִמּוֹנֵי צְבָעִים. וּפַעֲמוֹנֵי פָז עָגֹל סָבִיב׃{{ש}} {{סי|דָּ}}גוּל כְּשָׁמְעוֹ קוֹל פַּעֲמוֹנָיו. מְכַפֵּר בְּעַד קוֹל מוֹצִיא שֵׁם רָע׃ {{סי|הֶ}}עֱטוּהוּ בְּאֵפוֹד דּוֹמֶה כְּמִין לֶבֶד. אָרוּג פָּז שֵׁשׁ שָׁנִי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן׃{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בִּכְתֵפָיו שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם. וּבָם שְׁמוֹת שְׁבָטִים כְּמִסְפַּר דְּגָלִים׃{{ש}} {{סי|הֲ}}גוּיִם בְּשֵׁמוֹת חֲקוּקִים בְּאוֹתוֹת. בְּפִתּוּחַ שָׁמִיר נוֹצַר מִבְּרֵאשִׁית׃{{ש}} {{סי|הַ}}צְדֵּק בָּם לְנוֹקְשׁוֹ בְאֵפוֹד. וּמַחֲלִיפֵי כְבוֹד אֵל בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב׃ {{סי|וְ}}קָרוּעַ בְּלֵב אֵפוֹד מוּל חֹשֶׁן כָּפוּל. רָבוּע זֶרֶת עַל־זֶרֶת אָרוּג כְּאֵפוֹד׃{{ש}} {{סי|וּ}}בוֹ טוּרֵי אֶבֶן אַחַת לְכָל־שֵׁבֶט. מוּסַבּוֹת פָּז חֲקוּקוֹת בְּשָׁמִיר׃{{ש}} {{סי|וְ}}יִרְכְּסֵם בְּטַבָּעוֹת כְּחֹק לֹא יִזַּח. וּבְשַׁרְשְׁרוֹת גַּבְלוּת דְּבֵקֵימוֹ יְכַסֶּה׃{{ש}} {{סי|וְ}}אוֹהֵב מִשְׁפָּט קְרָאוֹ מִשְׁפָּט. לְהַצְדִּיק בַּמִּשְׁפָּט מְעַוְּתֵי מִשְׁפָּט׃ {{סי|זֵ}}ר זָהָב שָׂם עַל כִּפַּת תְּכֵלֶת. מֵאֹזֶן עַד‏־אֹזֶן מוּל פְּנֵי מִצְנֶפֶת׃{{ש}} {{סי|זֵ}}כֶר שֵׁם נַעֲרָץ חָקוּק עַל־צִיץ. נְתָנוֹ עַל־מֵצַח מְחֻבָּר לַנֶּזֶר׃{{ש}} {{סי|זְ}}דוֹן טֻמְאַת דָּם וְקֹמֶץ וּנְסָכִים. יֵרָצוּ בַצִּיץ וְיַעֲלוּ לְרָצוֹן׃{{ש}} {{סי|זֻ}}מָּנוּ שְׁמוֹנָה לְגָדוֹל בְּאֶחָיו. לְשָׁרֵת וְלִשְׁאוֹל בְּאוּרִים וְתֻמִּים׃ {{סי|חֲ}}גָרָם כַּדָּת לְבָשָׁם כַּסֵּדֶר. וַיְקַדֵּשׁ עוֹד יָדָיו וְרַגְלָיו׃{{ש}} {{סי|חֲ}}נִיכָיו יַגִּישׁוּ אֶת־תְּמִיד הַשַּׁחַר. קְרָצוֹ וְקִבֵּל דָּמוֹ בְּמִזְרָק׃{{ש}} {{סי|חָ}}לַק פֵּרַשׁ וְהִקְטִיר וְנֵרוֹת הֵטִיב. הִקְרִיב רֹאשׁ וְנֶתַח חֲבִתִּים וָנֵסֶךְ׃{{ש}} {{סי|חָ}}שׁ לְגַג פַּרְוָה לְבֵית טְבִילַת קֹדֶשׁ. וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשָׁט׃ {{סי|טָ}}בַל וְסִפֵּג וְעָטָה כְּלֵי בַד. וַיְקַדֵּשׁ עוֹד יָדָיו וְרַגְלָיו׃{{ש}} {{סי|טָ}}הוֹר נִגַּשׁ אֵצֶל פַּר מָמוֹנוֹ. הָעוֹמֵד בֵּין אוּלָם לַמִּזְבֵּחַ׃{{ש}} {{סי|טְ}}מוּנוֹתָיו יְגַלֶּה לְיוֹצֵר הַכֹּל. וְלֹא יְכַסֶּה־פֶּשַׁע כִּי בְכֵן יְרֻחָם׃{{ש}} {{סי|ט}}וֹב יִסְלַח לוֹ בְּהִתְוַדּוֹתוֹ. בְּסָמְכוֹ יָדָיו עַל־פָּרוֹ בְּכֹבֶד׃{{ש}} וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי. אנא השם כפר ({{הור|אפ"ם}} אנא בשם כפר נא) לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך ({{הור|צרפת מוסיף}} מפי כבודך) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יי. והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש ({{הור|אפ"ם}} את השם המפורש הנכבד והנורא) יוצר מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו. ואף הוא היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים ואומר להם תטהרו. ואתה בטובך הגדול מעורר רחמיך וסולח לאיש חסידך ({{הור|בכ"י צרפת}} וּסְלַח {{הור|ובתיבת מעורר הנקדן מחק המ"ם, ונשאר עורר לשון בקשה}}). {{סי|יַ}}קִּיפוּהוּ סֶגֶן וְרֹאשׁ בֵּית אָב. וּבָא לְשַׁעַר הַתָּוֶךְ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה׃{{ש}} {{סי|יִ}}מְצָא שָׁם שְׁנֵי שְׂעִירֵי עָם. וְגוֹרָלוֹת זָהָב נְתוּנִים בְּקַלְפִּי׃{{ש}} {{סי|יִ}}טְרוֹף בָּהּ וְיַעַל גּוֹרָלוֹת. זֶה לְשֵׁם נַעֲרָץ וְזֶה לִגְזֵרָה׃{{ש}} {{סי|יְ}}מִינוֹ אִם יַעַל גּוֹרָל שְׂעִיר שֵׁם. סֶגֶן יַשְׁמִיעַ לוֹ בְגִיל הַגְבֵּהַּ שְׂמֹאלֶךָ׃ {{סי|כַּ}}עֲלוֹתוֹ בְּיַד הַשְּׂמָאלִית. רֹאשׁ בֵּית אָב יָשִׂיחַ הַגְבֵּהַּ שְׂמֹאלֶךָ׃{{ש}} {{סי|כְּ}}הִנָּֽתְנָם עַל־‏שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים. קוֹרֵא בְּקוֹל רָם לַשֵּׁם חַטָּאת׃{{ש}} {{סי|כִּ}}וֵּן וּבָא אֵצֶל פַּר שְׁנִיָּה. לְהִתְוַדּוֹת בְּעַד חֵטְא וָפֶשַׁע׃{{ש}} {{סי|כָּ}}בַשׁ יָדָיו בֵּין קַרְנָיו בְּכֹבֶד. לְהִתְוַדּוֹת עוֹד עֲוֹן בֵּיתוֹ וּמַטֵּהוּ׃ וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך. אנא השם ({{הור|אפ"ם}} אנא בשם) כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יי. והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש ({{הור|אפ"ם}} את השם המפורש הנכבד והנורא) יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו. ואף הוא היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים ואומר להם תטהרו. ({{הור|אפ"ם מוסיף}} ואתה בטובך הגדול מעורר רחמיך וסולח לשבט משרתך). {{סי|לְ}}שָׁחֳטוֹ נִפְנָה וְקִבֵּל דָּמוֹ. וְצִוָּה לְמָֽרְסוֹ בְּרֹבֶד הָעֲזָרָה׃{{ש}} {{סי|לְ}}מִזְבַּח מוֹקְדָה עָלָה וְהִקִּיף. וּבְיָדוֹ מַחְתַּת זָהָב שָׁחוּט׃{{ש}} {{סי|ל}}וֹחֲשׁוֹת חָתָה מִפְּנֵי מַעֲרָב. וְיָרָד וְשָׂמָהּ בְּרֹבֶד הָעֲזָרָה׃{{ש}} {{סי|לְ}}פָנָיו יוֹבִילוּ כַּף הַזָּהָב. וְהַמָּגִיס אֲשֶׁר בָּהּ קְטֹרֶת דַּקָּה׃ {{סי|מִ}}לֵּא חָפְנָיו וְנָתַן לְתוֹךְ כָּף. נְטָלָהּ בִּשְׂמֹאל וּמַחְתָּה בְיָמִין׃{{ש}} {{סי|מְ}}הַלֵּךְ בָּהֵיכָל עַד בֹּא לַפָּרוֹכֶת. צוֹעֵד בְּקִרְבָּהּ עַד גֶּשֶׁת לָאָרוֹן׃{{ש}} {{סי|מַ}}חְתָּה שָׂם בֵּין שְׁנֵי שָׁדַיִם. וְאִם אֵין אָרוֹן בְּאֶבֶן שְׁתִיָּה׃{{ש}} {{סי|מְ}}עָרֶה קְטֹרֶת עַל גַּחֲלֵי אֵשׁ. כִּסָּה עָנָן צִדֵּד וְיָצָא׃ {{סי|נִ}}בְהַל לְשַׁוֵּעַ בְּקֹצֶר בָּהֵיכָל. לְבַל רְדוֹת עַם‏־קֹדֶשׁ רַב בְּצָעִיר׃{{ש}} {{סי|נָ}}ם לַמְמָרֵס הַגֵּשׁ דַּם פָּר. נָטַל וְנִכְנַס לְבֵין הַבַּדִּים׃{{ש}} {{סי|נֹ}}כַח הַכַּפֹּרֶת הִזָּה בְּאֶצְבַּע. אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה כְּמַצְלִיף׃{{ש}} {{סי|נְ}}תָנוֹ עַל כַּן־זָהָב בָּהֵיכָל. שָׁחַט שְׂעִיר שֵׁם וְקִבֵּל דָּמוֹ׃ {{סי|ס}}וֹבֵב כְּדַרְכּוֹ וְעָמַד בְּעָמְדוֹ. וְהִצְלִיף מִמֶּנּוּ כְּמִשְׁפַּט דַּם פָּר׃{{ש}} {{סי|שָׂ}}מוֹ עַל כַּן שֵׁנִי בָּהֵיכָל. נָטַל דַּם פָּר וּבָא לַפָּרֹכֶת׃{{ש}} {{סי|סָ}}פַר וְהִזָּה מוּל אָרוֹן חוּצָה. אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה בְּמִסְפָּר׃{{ש}} {{סי|סָ}}ר וְהֶחֱלִיפוֹ בְּדַם הַשָּׂעִיר. וַיִּפְעַל בּוֹ כַּסֶּדֶר הָרִאשׁוֹן׃ {{סי|עֲ}}שָׂאוֹ בְּתַעֲרֹבֶת חַטַּאת אַחַת. וְיָצָא לְמִזְבַּח הַזָּהָב לְחַטְּאוֹ׃{{ש}} {{סי|עַ}}ל קַרְנוֹתָיו נָתַן בְּאֶצְבָּע סָבִיב. עַל אַרְבַּעַת רְבָעָיו וְחִטְּאוֹ׃{{ש}} {{סי|עַ}}ל צֶלַע מִזְרָח גָּמַר חִטּוּיוֹ. וּמִשָּׁם הִזָּה שֶׁבַע עַל־טָהֳרוֹ׃{{ש}} {{סי|עֵ}}ת גָּמְרוֹ בָּא אֵצֶל שָׂעִיר חַי. וְסָמַךְ יָדָיו עָלָיו לְהִתְוַדּוֹת בְּעַד עָם׃{{ש}} וכך היה אומר אנא השם חטאו עוו פשעו ({{הור|אפ"ם}} ועוו ופשעו) לפניך עמך בית ישראל. אנא השם ({{הור|אפ"ם}} אנא בשם) כפר נא לחטאות ולעונות ולפשעים ({{הור|צרפת}} לעוונות לפשעים ולחטאים) שחטאו ושעוו ושפשעו ({{הור|צרפת}} שחטאו לפניך ושפשעו) לפניך עמך בית ישראל ככתוב בתורת משה עבדך ({{הור|צרפת מוסיף}} מפי כבודך) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יי ({{הור|צרפת מוסיף}} תטהרו). והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש ({{הור|אפ"ם}} את השם המפורש הנכבד והנורא) יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו. ואף הוא היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים ואומר להם תטהרו. ({{הור|אפ"ם מוסיף}} ואתה בטובך הגדול מעורר רחמיך וסולח לעדת ישורון). {{סי|פְּ}}קָדוֹ לְשַׁלְּחוֹ בְּיַד אִישׁ עִתִּי. עָמוּס עֲוֹנוֹת אֹם וּפְשָׁעֶיהָ׃{{ש}} {{סי|פָּ}}נָיו שָׂם בְּפָר וְשָׂעִיר. קְרָעָם וְהוֹצִיא חֶלְבָּם וְהִקְטִיר׃{{ש}} {{סי|פִּ}}רְחֵי כְהֻנָּה יִסְבְּלוּם בְּמוֹטוֹת. וְיִשְׁרְפוּ חוּץ לָעִיר עוֹר וּבָשָׂר וָפֶרֶשׁ׃{{ש}} {{סי|פָּ}}שַׁט שָׂעִיר לְרֹאשׁ הַמִּדְבָּר. מְנִיפֵי צְנִיפוֹת זֶה לָזֶה יְבַשֵּׂרוּ׃ {{סי|צָ}}הַל לְהַרְאוֹת תִּפְאַרְתּוֹ. וּלְהִתְנָאוֹת בְּמַלְבּוּשׁ יְקָרוֹ׃{{ש}} {{סי|צָ}}עַד וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. וּפָשַׁט כְּלֵי בַד וְעָטָה כְסוּתוֹ׃{{ש}} {{סי|צִ}}וּוּי סֵדֶר יוֹדִיעַ לָעֵדָה. וְיֻרְגַּל בְּפֶה חֹק הֶעָשׂוֹר׃{{ש}} {{סי|צֹ}}רֶךְ בְּרָכוֹת הִשְׁלִים וּפָשַׁט. וְיָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְסִפֵּג׃ {{סי|קְ}}דֻשַׁת בִּגְדֵי זָהָב לָבַשׁ. וַיְקַדֵּשׁ עוֹד יָדָיו וְרַגְלָיו׃{{ש}} {{סי|קִ}}דֵּם וְעָשָׂה שְׂעִיר הַמּוּסָף. וְהִכְלִיל אֵילוֹ עִם מוּסְפֵי יוֹם׃{{ש}} {{סי|קִ}}דֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט. וְיָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְסִפֵּג׃{{ש}} {{סי|קֵ}}רְבוּ לְפָנָיו בִּגְדֵי לָבָן. לְבָשָׁם וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו׃ {{סי|רָ}}ץ כְּאִישׁ מָהִיר וְקָם לְבֵין הַבַּדִּים. וְהוֹצִיא מִשָּׁם כַּף וּמַחְתַּת פָּז׃{{ש}} {{סי|רַ}}גְלָיו וְיָדָיו קִדֵּשׁ כְּדָבְרוֹ. פָּשַׁט כְּלֵי בַד וְהִנִּיחָם נֶצַח׃{{ש}} {{סי|רָ}}חַץ וְסִפֵּג וְעָטָה כְלֵי פָּז. וַיְקַדֵּשׁ עוֹד יָדָיו וְרַגְלָיו׃{{ש}} {{סי|רִ}}צּוּי תָּמִיד הִגִּישׁ בָּעַרְבַּיִם. וְהִקְטִיר קְטֹרֶת בֵּין נְתָחִים לָנֵסֶך׃ {{סי|שִׁ}}מֵּר בְּעֵקֶב דְּלִיקַת נֵרוֹת. כִּי מִצְוָתָם מֵעֶרֶב וְעַד־עֶרֶב׃{{ש}} {{סי|שָׁ}}ב שְׂאֵת כַּפַּיִם לְבָרֵךְ אֶת־הָעָם. וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשָׁט׃{{ש}} {{סי|שְׁ}}אֵרוֹ יְכַסֶּה בְּבִגְדֵי עַצְמוֹ. וְשָׂרִים יְלַוּוּהוּ בְּהָדָר לְנָוֵהוּ׃{{ש}} {{סי|שָׁ}}לוֹם בְּצֵאתוֹ בְּלִי הֻקְרָה פִּסּוּל. תְּרַנֵּן עֵדָה בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵב׃ {{סי|תְּ}}הִלָּה יְבַשֵּׂר שְׁלִיחַ שָׂעִיר. נִרְצוּ עֲוֹנוֹת מִבַּת הַשּׁוֹבְבָה׃{{ש}} {{סי|תֵּ}}ן־לָנוּ מוֹפֵת שׁוֹלְחָיו יֹאמֵרוּ. בַּמֶּה נֵדַע כִּי יְכֻפַּר עָוֹן׃{{ש}} {{סי|תֹּ}}אֲרִית לְשׁוֹן הַשָּׁנִי כַּשֶּׁלֶג הִלְבִּינָה. וְשָׂעִיר הוֹלַכְתִּי נִדְחָה וָמֵת׃{{ש}} {{סי|תִּ}}פְאֶרֶת יַעְטוּ הוֹד וְהָדָר יִלְבָּשׁוּ. שִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְשָׂשׂוֹן יִמְצָאוּ׃ [[קטגוריה:סדר העבודה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:יוסי בן יוסי]] pza2as09t7oy3cat6kn5qan6pss6q2y 0 1727865 2936891 2025-06-08T20:07:15Z מו יו הו 37729 יצירת דף עם התוכן "<noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>{{הור|סימן: '''קלונימוס חזק'''}} {{סי|אֲ}}דַבְּרָה תַחֲנוּנִים כְּרָשׁ וְאֶבְכֶּה{{ש}} בְּעִנּוּי נֶפֶשׁ קְהָלִי אֲבַכֶּה{{ש}} כִּי נִקַּף כַבַּרְזֶל סִבְכֵי :בָּכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה.{{ממס|עזרא י א}} {{סי|בֶּ}}כֶה הִשְׂבִּיעַ..." 2936891 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>{{הור|סימן: '''קלונימוס חזק'''}} {{סי|אֲ}}דַבְּרָה תַחֲנוּנִים כְּרָשׁ וְאֶבְכֶּה{{ש}} בְּעִנּוּי נֶפֶשׁ קְהָלִי אֲבַכֶּה{{ש}} כִּי נִקַּף כַבַּרְזֶל סִבְכֵי :בָּכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה.{{ממס|עזרא י א}} {{סי|בֶּ}}כֶה הִשְׂבִּיעַנִי כְּגָדַע קַרְנִי{{ש}} לַעֲנָה וָרֹאשׁ וּמְרוֹרִים הִרְוַנִי{{ש}} הֻדְמַמְתִּי וְנָם קוּמִי רֹנִּי :יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי.{{ממס|תהלים סט ד}} {{סי|גְּ}}רוֹנִי הָנְשַׁת קְרֹא אֲרוּכָה{{ש}} קַוֵּה נַחַת וְהִנֵּה פְרוּכָה{{ש}} נֻדַּדְתִּי כְּצִפּוֹר וְדַרְכִּי נִסְרָכָה :מִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה.{{ממס|ישעיהו כא טו}} {{סי|דְּ}}רוּכָה לְשׁוֹן מַקְנִיאַי וּרְחָבָה{{ש}} מְצָרֶבֶת פָּנִים כַּחֲשַׁשׁ לֶהָבָה{{ש}} נַתְּקֵם מִמַּצָּבָם בְּהַשְׁלֵךְ וּסְחִיבָה :וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא.{{ממס|מלאכי ג יט}} {{סי|הַ}}בָּא כְּאַרְיֵה בְּמַאֲרָב לִדְגֹּר{{ש}} וְהַיּוֹצֵא צוֹדֶה תִּתִּי לְמָגוֹר{{ש}} כָּל רָעָתָם לְפָנֶיךָ תֶּאֱגֹר :וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר.{{ממס|תהלים לה ג}} {{סי|וּ}}סְגֹר מוֹצָאָם וּמוֹבָאָם וְיָהֳמָמוּ{{ש}} בַּלַּע פַּלַּג לְשֹׁנָם וְיֻזְמָמוּ{{ש}} הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ וְיֻדְמָמוּ :לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ.{{ממס|תהלים לא יד}} {{סי|זָ}}מְמוּ לָרוּץ בְּצַוָּאר אֵלֶיךָ{{ש}} נוֹעֲצוּ לִכְרֹת בְּרִית עָלֶיךָ{{ש}} הִדִּיחוּ מִמְּעוֹנֶיךָ צִבְאוֹת חֵילֶיךָ :עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה.{{ממס|תהלים י יד}} {{סי|חֵ}}לֶכָה מִתְחַבֵּא מִפַּחַד קָטָבְךָ{{ש}} בְּךָ יָרוּץ לְהִשְׂתַּגֵּב בְּהַחֲטִיבְךָ{{ש}} בְּשַׁעַן וַאֲהֵבְךָ וְהִרְבְּךָ וְהֵטִיבְךָ :מָה רַב טוּבְךָ.{{ממס|תהלים לא כ}} {{סי|ט}}וּבְךָ יֹאבֶה שְׁאָר יָשׁוּב{{ש}} מִתְנַפֵּל בְּהִמָּצְאֲךָ אֵלֶיךָ לָשׁוּב{{ש}} קֹחַ דִּבְרֵי כְבוּשִׁים וְשׁוּב :מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב.{{ממס|יונה ג ט}} {{סי|יָ}}שׁוּב חֲרוֹנְךָ וְאַל תְּכַלֵּנוּ{{ש}} כִּי שָׁנֵינוּ כְּהֶגֶה כִלִּינוּ{{ש}} בְּדֶרֶךְ זוּ נֵלֵךְ הַשְׂכִּילֵנוּ :הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ.{{ממס|ישעיהו סד ח}} {{סי|כֻּ}}לָּנוּ יַחַד נְחַלֶּה פָנָיו{{ש}} נַזְכִּיר בְּרִית יִקְרַת פְּנִינָיו{{ש}} בְּצֶדֶק לַחֲזוֹתֵנוּ אוֹר פָּנָיו :יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו.{{ממס|הושע ו ב}} {{סי|לְ}}פָנָיו מְצַפְצֵף מֵעָפָר לַהֲקִימוֹ{{ש}} עַם מְיַחֲדוֹ בְּשָׁכְבוֹ וּבְקוּמוֹ{{ש}} נֶצַח מְחַכִּים לְיוֹם קוּמוֹ :בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ.{{ממס|יחזקאל ג יב}} {{סי|מִ}}מְּקוֹמוֹ יִצֶף כַּחַשׁ רִטְפוּשִׁי{{ש}} לִפְאֵר יָמִיר אֵפֶר כְּפוּשִׁי{{ש}} מֵעֹצֶב עֲבוֹדָה קָשָׁה לְהַנְפִּישִׁי :כִּי שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי.{{ממס|תהלים פח ד}} {{סי|נַ}}פְשִׁי תִּשְׁתּוֹחָח לְשִׁמּוּם מְסִלָּה{{ש}} דִּדּוּי סָךְ לְנָוְךָ סְלוּלָה{{ש}} מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מִשּׁוּב לְכִסְלָה :יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה.{{ממס|תהלים מח ט}} {{סי|סֶ}}לָה דְרַשְׁתִּיךָ וְלֹא נְטַשְׁתָּנִי{{ש}} בְּהִתְפַּשְּׁטִי בְּצֵל יָדְךָ כִּסִּיתָנִי{{ש}} מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם לָרְוָיָה הוֹצֵאתָנִי :וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי.{{ממס|תהלים כב כב}} {{סי|עֲ}}נִיתָנִי בְּכָל עֵת בְּהִתְעַטְּפִי{{ש}} הוֹשַׁטְתָּ יְמִינְךָ בְּאַהַב לְגַפְּפִי{{ש}} וְעַתָּה מוֹשִׁיעִי לֹא תַרְפִּי :תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי.{{ממס|תהלים קמה כא}} {{סי|פִּ}}י יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ תִּקְוָתֵנוּ{{ש}} אַל יִמְעֲטוּ לְפָנֶיךָ תְּלָאוֹתֵינוּ{{ש}} כְּגֹדֶל חַסְדְּךָ מַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתֵינוּ :כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ.{{ממס|דניאל ט יח}} {{סי|צִ}}דְקֹתֵינוּ דַּלּוּ לִמְאֹד וְקָצָרוּ{{ש}} עֲוֹנֵינוּ רַבּוּ וְהַטּוֹב עָצָרוּ{{ש}} חֲטָאֵי אָבוֹת לַּבָּנִים נֶאֱצָרוּ :זָרְעוּ חִטִּים וְקֹצִים קָצָרוּ.{{ממס|ירמיהו יב יג}} {{סי|קָ}}צְרוּ יְרִיבַי קָמוֹת אִבִּי{{ש}} דִּמּוּ לְהַכְרִית יְשִׁישִׁי וְרוֹבִי{{ש}} קְרָאתִיךָ מֵעֹשֶׁק זֵדִים לְעָרְבִי :שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי.{{ממס|תהלים מג א}} {{סי|רִ}}יבִי בְּחַפֶּשְׂךָ יָשְׁרִי תְבַקֵּר{{ש}} צִדְקַת הוֹרִים לְפָנֶיךָ תֵּחָקֵר{{ש}} מַצְדִּיקִי תְּקָרֵב וּמַרְשִׁיעִי יֵעָקֵר :יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר.{{ממס|תהלים סג יב}} {{סי|שֶׁ}}קֶר דּוֹבֵר לֹא יָבוֹא{{ש}} לְנֶגֶד עֵינֶיךָ, כִּי תְּתַעֲבוֹ{{ש}} שָׁמְרֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה מִבּוֹא :וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא.{{ממס|משלי ג כה}} {{סי|תָּ}}בוֹא לְפָנֶיךָ אֱלֹהֵי קֶדֶם{{ש}} תַּאֲוַת מִתְעַנִּים לְפָנֶיךָ לְקַדֵּם{{ש}} תֶּעֱרַב מִנְחָתָם כַּשָּׁנִים מִקֶּדֶם :זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם.{{ממס|תהלים עד ב}} {{סי|קֶ}}דֶם מִפְעָלֶיךָ יְיָ אֲדוֹנִי{{ש}} עַצְתָּ לִכְתֹּב כְּתֻבַּת נְדָנִי{{ש}} בַּנְתָּ מֵרָחוֹק חֻקֶּיךָ לְהָעִידֵנִי :בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי.{{ממס|תהלים קיט יב}} {{סי|לַ}}מְּדֵנִי לְהוֹעִיל מֵמִית וּמְחַיֶּה{{ש}} צִוִּיתָ וַיַּעֲמֹד אָמַרְתָּ וַיִּהְיֶה{{ש}} הוֹרֵנִי דְרָכֶיךָ וְתָמִים אֶהְיֶה :עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה.{{ממס|תהלים קיט קמד}} {{סי|וְ}}אֶחְיֶה וְזַרְעִי לְפָנֶיךָ יִכּוֹן{{ש}} וּתְפִלָּתִי כִּקְטֹרֶת תָּמִיד תִּכּוֹן{{ש}} בְּעַד עֲנִיֶּיךָ בְּבוֹאִי לִרְכֹן :נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן.{{ממס|תהלים נז ח}} נָכוֹן וְקַיָּם אֲבוֹתֵינוּ סִפֵּרוּ{{ש}} עֹדֶף טוֹבוֹתֶיךָ חֲטָאֵינוּ כִּפֵּרוּ{{ש}} לַבְּנֵם גַּם עַתָּה וְיֻפָרוּ :וּפְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ.{{ממס|תהלים לד ו}} {{סי|יֶ}}חְפְּרוּ פְנֵי מַכְבִּידֵי מוּעָקֵנוּ{{ש}} יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת בְּהוֹצָאַת צִדְקֵנוּ{{ש}} יָבוֹא וְאַל יֶחֱרַשׁ לְצַדְּקֵנוּ :יְיָ שֹׁפְטֵנוּ יְיָ מְחֹקְקֵנוּ.{{ממס|ישעיהו לג כב}} {{סי|מְ}}חֹקְקֵנוּ הִדָּרֵשׁ לְאֹם נוֹשָׁעָה{{ש}} הַשְׁאִיבָה מַיִם מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה{{ש}} שַׂמַּח נַפְשׁוֹתֵינוּ בְּחֻקּוֹתֶיךָ לְהִשְׁתַּעְשְׁעָה :וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה.{{ממס|תהלים פ ד}} {{סי|וְ}}נִוָּשְׁעָה בְּשָׁפְכֵנוּ לְפָנֶיךָ שִׂיחָה{{ש}} הֵעָתֶר לָנוּ עֲוֹנֵינוּ לְסָלְחָה{{ש}} חַנּוּן כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה :אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה.{{ממס|דניאל ט יט}} {{סי|סְ}}לָחָה וְלֹא נֵצֵא דְחוּיִם{{ש}} פְּשָׁעֵנוּ יְהוּ כָּעָב מְחוּיִם{{ש}} נְחֵנוּ לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים :כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים.{{ממס|תהלים לו י}} {{סי|חַ}}יִּים וָחֶסֶד אֵלִי זֶה{{ש}} תָּחֹן שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה{{ש}} גָּשִׁים לְהַקְדִּישׁ בְּקוֹל זֶה :וְקָרָא זֶה אֶל זֶה.{{ממס|ישעיהו ו ג}} {{סי|זֶ}}ה יִכְתֹּב יָדוֹ לְקָדוֹשׁ{{ש}} וְזֶה חָדָשׁ לַבֹּקֶר יְחֻדָּשׁ{{ש}} מִזֶּה וּמִזֶּה שִׁלּוּשׁ קָדוֹשׁ :וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ.{{ממס|ישעיהו ו ג|שם}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ בְּבוֹא אֵלָיו הַקּוֹל{{ש}} כַּף שִׁבֹּלֶת יַכְרִיעַ לִשְׁקֹל{{ש}} נַקּוֹת קוֹרְאָיו כְּמַרְעִישֵׁי קוֹל :וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל.{{ממס|יחזקאל ג יב}} קוֹל גָּדוֹל כְּהִשְׁמִיעַ לִרְחוּמִים{{ש}} קַבְּלוּ מַלְכוּתִי מִמְּקוֹרֵי רְחָמִים{{ש}} יִזְכֹּר הַיֹּם לְסָבִיב מֻתְחָמִים{{ש}} :אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים 7ggv4r480ht5kzwzbcxrwhukvm7fmkv 0 1727866 2936892 2025-06-08T20:10:17Z מו יו הו 37729 יצירת דף עם התוכן "<noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''בנימין'''}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ </includeonly><poem>; {{סי|אֲ}}בָל אֲנַחְנוּ חַטָּאִים וַאֲשֵׁמִים / {{סי|בַּ}}מֶּה יִתְכַּפְּרוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ הָעֲצוּמִים {{סי|גָּ}}לָה כָבוֹד וְנֻטַּל תִּפְאָר..." 2936892 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''בנימין'''}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ </includeonly><poem>; {{סי|אֲ}}בָל אֲנַחְנוּ חַטָּאִים וַאֲשֵׁמִים / {{סי|בַּ}}מֶּה יִתְכַּפְּרוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ הָעֲצוּמִים {{סי|גָּ}}לָה כָבוֹד וְנֻטַּל תִּפְאָרָה / מֵאָז אֵין סְלִיחָה וְכַפָּרָה {{סי|דִּ}}ירַת הַקֹּדֶשׁ כְּנִבְנָה עַל מְכוֹנוֹ / {{סי|הַ}}חוֹטֵא מֵבִיא קָרְבָּן וְנִסְלַח לַעֲוֹנוֹ {{סי|וְ}}אִם לֹא הִשִּׂיג בִּמְרֻבָּה תַּקָּנָתוֹ בְּמֻעָט / כִּי אֵין לַייָ מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט {{סי|זִ}}מַּנְתָּ שְׁמֹנָה עֲדָיִם לְכֹהֵן גָּדוֹל הַמְכַפֵּר / {{סי|חֲ}}טָאֵי עַמְּךָ בָּם לְהִתְכַּפֵּר {{סי|טֹ}}הַר כְּתֹנֶת אֲרוּגָה פִשְׁתִּים וָצֶמֶר / חֵטְא זְרִיעַת כִּלְאַיִם לְכַלּוֹת וּלְגַמֵּר {{סי|יְ}}פִי מִכְנְסֵי בַד מִמָּתְנַיִם עַד יְרֵכַיִם / {{סי|כֹּ}}פֶר לְגִלּוּי עֲרָיוֹת חַמּוּקֵי יְרֵכַיִם {{סי|לְ}}בוּדָה וּנְתוּנָה מִצְנֶפֶת בְּרֹאשׁ / לְגַסּוּת הָרוּחַ גָּדְלָה לְמַעְלָה רֹּאְשׁ {{סי|מְ}}לֶאכֶת הָאַבְנֵט נָבוּב וְחָלוּל כֻּלּוֹ / {{סי|נַ}}קֵּה יְנַקֵּה עַל גּוֹנֵב וּמַחְבִּיא פָעֳלוֹ {{סי|סָ}}דוּר עַל לִבּוֹ חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט / לְכַפֵּר וּלְהָפֵר עִוּוּת דִּין וּמִשְׁפָּט {{סי|עֲ}}נִיבַת הָאֵפוֹד בְּשָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר / כַּפָּרָה עַל פֶּשַׁע עֲבוֹדַת זָר {{סי|פַּ}}עֲמוֹנֵי פָז וְרִמּוֹנֵי אַרְגָּמָן / {{סי|צִ}}חְצוּחַ רֶשַׁע מְלָשְׁנִי וּבָם יֻטְבַּע וְיֻטְמָן {{סי|קָ}}בוּעַ עַל מִצְחוֹ צִיץ נֵזֶר מְפֻתָּח בְּשֵׁם / {{סי|רִ}}צּוּי סְלִיחָה לְחִלּוּל הַשֵּׁם {{סי|שִׁ}}חַתְנוּ דֶרֶךְ וְאִבַּדְנוּ אֵלֶּה וְכָאֵלֶּה / תַּמְנוּ וְנִשְׁאַרְנוּ רֵיקִים מֵאֵלֶּה וּמֵאֵלֶּה {{סי|תַּ}}קִּיף תּוֹמֵךְ שְׁפָלִים נִקְרָא שִׁמְךָ מֵעוֹלָם / {{סי|בִּ}}יטָה בְּשִׁפְלוּתֵנוּ וּבַמֵּצַר אַל תִּתְעַלָּם {{סי|נַ}}פְשֵׁנוּ חַלְּצָה כִּי שָׁחָה עַד עָפָר / {{סי|יָ}}הּ הֲקִימֵנוּ וְנַעֲרֵנוּ מֵעָפָר {{סי|מִ}}דַּת הֲמוֹן רַחֲמֶיךָ תִּהְיֶה לָּנוּ הַיּוֹם לְעֶזְרָה / {{סי|יֹ}}שֶׁר לְהָלִיץ וּמְחִילָה לְבַשְּׂרָה {{סי|נִ}}יב שְׂפָתֵינוּ יְקֻבַּל וְיֶעֱרַב לְפָנֶיךָ / נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ </poem> <noinclude> [[קטגוריה:שנייה (סליחות)]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] </noinclude> o70jw1r6rvwcxx6l58i2zss7kzmal6y 0 1727867 2936893 2025-06-08T20:12:00Z מו יו הו 37729 יצירת דף עם התוכן "<noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly> {{סי|אָ}}פְסוּ אִשִּׁים וּבָטְלוּ קְרְבָּנוֹת{{ש}} {{סי|בַּ}}מֶּה נְקַדֵּם וְנִכַּף פְּנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנוֹת{{ש}} {{סי|גֶּ}}בֶר הָגוּן אֵין לְרַצּוֹתְךָ בִּתְ..." 2936893 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly> {{סי|אָ}}פְסוּ אִשִּׁים וּבָטְלוּ קְרְבָּנוֹת{{ש}} {{סי|בַּ}}מֶּה נְקַדֵּם וְנִכַּף פְּנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנוֹת{{ש}} {{סי|גֶּ}}בֶר הָגוּן אֵין לְרַצּוֹתְךָ בִּתְחִנּוֹת{{ש}} {{סי|דְּ}}רֹשׁ רַחֲמִים בַּעֲדֵנוּ לְהַמְצִיא לָנוּ חֲנִינוֹת {{סי|הֲ}}לֹא מִקֶּדֶם כְּשָׁגוּ הוֹרִים לְפָנֶיךָ{{ש}} {{סי|וַ}}דַּי אָשָׁם וְחַטָּאת מְכַפְּרִים פָּנֶיךָ{{ש}} {{סי|זֶ}}בַח וּמִנְחָה סֻלָּוּ וְנֶהֱרַס בֵּית מְעוֹנֶךָ{{ש}} {{סי|חַ}}לּוֹת פָּנֶיךָ לֹא נוּכַל לְהָשִׁיב חֲרֹנֶךָ {{סי|טֶ}}נֶף שִׁמְצָתֵנוּ בַּמֶּה נָדִיחַ וְנַרְחִיץ פֶּשַׁע{{ש}} {{סי|יַ}}חַד קָרֵב וּמַקְרִיב קַצּתָּ מִלִּישַׁע{{ש}} {{סי|כַּ}}פָּרָה אִם אַיִן מֵאַיִן יֶשַׁע{{ש}} {{סי|לִ}}מְלֻכְלָכִים בְּכָל יוֹם בְּחֵטְא וּבְרֶשַׁע {{סי|מְ}}שׁוּגָתֵנוּ אִתָּנוּ תָלִין בְּאֶפֶס תָּמִיד וּמִנְחַת עֶרֶב{{ש}} {{סי|נִ}}יחוֹחֵי שַׁחַר גַּם הֵם פַּסּוּ הַמַּצְדִּיקִים שִׁגְגַת עֶרֶב{{ש}} {{סי|סִ}}רְחוֹנוֹת יוֹם נוֹסִיף וְלֹא נִגְרַע מִקֶּרֶב{{ש}} {{סי|עֲ}}וֹנוֹתֵינוּ רַבּוּ וְגָבְרוּ חֶרֶב {{סי|פַּ}}סּוּ כָל אֵלֶּה וְנִשְׁאַרְנוּ רֵקִים{{ש}} {{סי|צ}}וֹם קָבַעְנוּ לְמַעֵט דָּם וָחֵלֶב תְּמוּר חֵלֶב וָדָם הַנִּזְרָקִים{{ש}} {{סי|ק}}וֹמָה נִכַּף בְּתַחַן שְׁתַּיִם תְּמוּר עֲקֵדַת כֶּבֶשׂ בִּשְׁנֵי פְרָקִים{{ש}} {{סי|רֹ}}אשׁ נָשׁוֹחַ וְצַוָּאר נִפְשֹׁט תְּמוּר קְרִיצָה וּמְלִיקָה וְקִבּוּל דָּם בַּמִּזְרָקִים {{סי|שַׁ}}דַּי שׁוּר בְּמַעֲרִימִים כָּל זֹאת לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} {{סי|שְׁ}}עֵה שַׁוְעָתָם וְתַרְבֶּה לָמוֹ מְחִילָתֶךָ{{ש}} {{סי|תַּ}}רְאֶה לְעַמְּךָ יֶשְׁעֲךָ וְאַהֲבָתֶךָ{{ש}} {{סי|תַּ}}חַת כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ <noinclude> [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> kt86ksjvkkzeagm69plfgwwc5j5jlm5 0 1727868 2936894 2025-06-08T20:13:23Z מו יו הו 37729 יצירת דף עם התוכן "{{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון בר יצחק'''}} {{סי|אָ}}פַס מֵזִיחַ מְחַבֵּב וּמְכַפֵּר{{ש}} {{סי|בָּ}}טְלוּ תְמִידֵי עֶרֶב וָצֶפֶר{{ש}} {{סי|גֶּ}}חָלִים לוֹחֲשׁוֹת עָמְמוּ לְהֵחָפֵר{{ש}} {{סי|דָּ}}מִים וֶאֱמוּרִים פַּסּוּ מִלְּכַפֵּר {{סי|הַ}}מָּשׁוּחַ פַּס וּבְגָדִים מְ..." 2936894 wikitext text/x-wiki {{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון בר יצחק'''}} {{סי|אָ}}פַס מֵזִיחַ מְחַבֵּב וּמְכַפֵּר{{ש}} {{סי|בָּ}}טְלוּ תְמִידֵי עֶרֶב וָצֶפֶר{{ש}} {{סי|גֶּ}}חָלִים לוֹחֲשׁוֹת עָמְמוּ לְהֵחָפֵר{{ש}} {{סי|דָּ}}מִים וֶאֱמוּרִים פַּסּוּ מִלְּכַפֵּר {{סי|הַ}}מָּשׁוּחַ פַּס וּבְגָדִים מְרֻבֶּה{{ש}} {{סי|וְ}}אֵין מְרַצֶּה וּתְפִלָּה מַרְבֶּה{{ש}} {{סי|זְ}}דוֹנוֹת וּשְׁגָגוֹת עָצְמוּ לְהַרְבֵּה{{ש}} {{סי|חֻ}}בְּלָה רוּחֵנוּ וּמְאוֹרֵנוּ כָּבֶה {{סי|טִ}}ירַת מִקְדָּשֵׁנוּ מֵעֵת חָרְבָה{{ש}} {{סי|י}}וֹם יוֹם הוֹסַפְנוּ חוֹבָה{{ש}} {{סי|כָּ}}שַׁל כֹּחֵנוּ מִשְּׁמֹעַ דִּבָּה{{ש}} {{סי|ל}}וּלֵי רַחֲמֶיךָ וְתוֹרָתְךָ הָרְחָבָה {{סי|מַ}}סֹּרֶת בְּיָדֵינוּ מִימוֹת אָבוֹת{{ש}} {{סי|נְ}}הֹג לְפָנֶיךָ תַּחַן לְהַרְבּוֹת{{ש}} {{סי|שִׂ}}יחוֹת נְעִימוֹת וּתְחִנּוֹת עֲרֵבוֹת{{ש}} {{סי|עֲ}}צָרָה לִקְרֹא וְאוֹהֲבֵם נְדָבוֹת {{סי|פֶּ}}לֶל לְהַסְדִּיר כְּרָגִיל וְשָׁלֵם{{ש}} {{סי|צ}}וֹם לִקְבֹּעַ שְׂפָתַיִם לְשַׁלֵּם{{ש}} {{סי|קַ}}דֵּם לִקְרָאתְךָ הִכּוֹן לְהִשְׁתַּלֵּם{{ש}} {{סי|רְ}}וָחָה לְהַמְצִיא לְיוֹנַת אֵלֶם {{סי|שַׁ}}עַר פָּתוּחַ הֵכַנְתָּ לַשָּׁבִים{{ש}} {{סי|תַּ}}בְנִית יָד מִתַּחַת לַכְּרוּבִים{{ש}} {{סי|שַׁ}}בְנוּ עָדֶיךָ נְעָרִים וְשָׂבִים{{ש}} {{סי|מְ}}קַוִּים לַהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים {{סי|עֵ}}ינֵינוּ כָלוּ לְיֵשַׁע צִדְקוֹתֶיךָ{{ש}} {{סי|וְ}}אַף רוּחֵנוּ בְּקִרְבֵּנוּ לְתַאֲוָתֶךָ{{ש}} {{סי|נֶ}}גְדְּךָ תַּאֲוָתֵנוּ וְדִמְעָתֵנוּ בְּסִפְרָתֶךָ{{ש}} {{סי|בְּ}}ךָ מִבְטַחֵנוּ וְשַׁעֲשׁוּעֵנוּ תוֹרָתֶךָ {{סי|רְ}}צֵה תְפִלָּתֵנוּ כְּאַזְכָּרַת קֹמֶץ{{ש}} {{סי|יֶ}}עֱרַב שִׂיחֵנוּ לְהִטָּהֵר מִשֶּׁמֶץ{{ש}} {{סי|צַ}}דְּקֵנוּ וּבְךָ נִתְהַלֵּל וְנִתְאַמֵּץ{{ש}} {{סי|חַ}}טְּאֵנוּ בְּאֵזוֹב וְנוֹסִיף אֹמֶץ {{סי|קַ}}וֹּה אֶל יְיָ חַנּוּן וּמְרַחֵם{{ש}} {{סי|חֲ}}בֹשׁ שִׁבְרֵנוּ אֲבֵלֵינוּ לְנַחֵם{{ש}} {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ {{סי|קְ}}שֹׁב מֵרָעָה לְהִנָּחֵם{{ש}} אֲשֶׁר בְּךָ יָתוֹם מִתְרַחֵם <noinclude> [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:רבי שמעון הגדול]] </noinclude> lmcam8yuc29h3h5nl9kvsv05bgwwbsa 2936895 2936894 2025-06-08T20:14:07Z מו יו הו 37729 2936895 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון בר יצחק'''}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly> {{סי|אָ}}פַס מֵזִיחַ מְחַבֵּב וּמְכַפֵּר{{ש}} {{סי|בָּ}}טְלוּ תְמִידֵי עֶרֶב וָצֶפֶר{{ש}} {{סי|גֶּ}}חָלִים לוֹחֲשׁוֹת עָמְמוּ לְהֵחָפֵר{{ש}} {{סי|דָּ}}מִים וֶאֱמוּרִים פַּסּוּ מִלְּכַפֵּר {{סי|הַ}}מָּשׁוּחַ פַּס וּבְגָדִים מְרֻבֶּה{{ש}} {{סי|וְ}}אֵין מְרַצֶּה וּתְפִלָּה מַרְבֶּה{{ש}} {{סי|זְ}}דוֹנוֹת וּשְׁגָגוֹת עָצְמוּ לְהַרְבֵּה{{ש}} {{סי|חֻ}}בְּלָה רוּחֵנוּ וּמְאוֹרֵנוּ כָּבֶה {{סי|טִ}}ירַת מִקְדָּשֵׁנוּ מֵעֵת חָרְבָה{{ש}} {{סי|י}}וֹם יוֹם הוֹסַפְנוּ חוֹבָה{{ש}} {{סי|כָּ}}שַׁל כֹּחֵנוּ מִשְּׁמֹעַ דִּבָּה{{ש}} {{סי|ל}}וּלֵי רַחֲמֶיךָ וְתוֹרָתְךָ הָרְחָבָה {{סי|מַ}}סֹּרֶת בְּיָדֵינוּ מִימוֹת אָבוֹת{{ש}} {{סי|נְ}}הֹג לְפָנֶיךָ תַּחַן לְהַרְבּוֹת{{ש}} {{סי|שִׂ}}יחוֹת נְעִימוֹת וּתְחִנּוֹת עֲרֵבוֹת{{ש}} {{סי|עֲ}}צָרָה לִקְרֹא וְאוֹהֲבֵם נְדָבוֹת {{סי|פֶּ}}לֶל לְהַסְדִּיר כְּרָגִיל וְשָׁלֵם{{ש}} {{סי|צ}}וֹם לִקְבֹּעַ שְׂפָתַיִם לְשַׁלֵּם{{ש}} {{סי|קַ}}דֵּם לִקְרָאתְךָ הִכּוֹן לְהִשְׁתַּלֵּם{{ש}} {{סי|רְ}}וָחָה לְהַמְצִיא לְיוֹנַת אֵלֶם {{סי|שַׁ}}עַר פָּתוּחַ הֵכַנְתָּ לַשָּׁבִים{{ש}} {{סי|תַּ}}בְנִית יָד מִתַּחַת לַכְּרוּבִים{{ש}} {{סי|שַׁ}}בְנוּ עָדֶיךָ נְעָרִים וְשָׂבִים{{ש}} {{סי|מְ}}קַוִּים לַהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים {{סי|עֵ}}ינֵינוּ כָלוּ לְיֵשַׁע צִדְקוֹתֶיךָ{{ש}} {{סי|וְ}}אַף רוּחֵנוּ בְּקִרְבֵּנוּ לְתַאֲוָתֶךָ{{ש}} {{סי|נֶ}}גְדְּךָ תַּאֲוָתֵנוּ וְדִמְעָתֵנוּ בְּסִפְרָתֶךָ{{ש}} {{סי|בְּ}}ךָ מִבְטַחֵנוּ וְשַׁעֲשׁוּעֵנוּ תוֹרָתֶךָ {{סי|רְ}}צֵה תְפִלָּתֵנוּ כְּאַזְכָּרַת קֹמֶץ{{ש}} {{סי|יֶ}}עֱרַב שִׂיחֵנוּ לְהִטָּהֵר מִשֶּׁמֶץ{{ש}} {{סי|צַ}}דְּקֵנוּ וּבְךָ נִתְהַלֵּל וְנִתְאַמֵּץ{{ש}} {{סי|חַ}}טְּאֵנוּ בְּאֵזוֹב וְנוֹסִיף אֹמֶץ {{סי|קַ}}וֹּה אֶל יְיָ חַנּוּן וּמְרַחֵם{{ש}} {{סי|חֲ}}בֹשׁ שִׁבְרֵנוּ אֲבֵלֵינוּ לְנַחֵם{{ש}} {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ {{סי|קְ}}שֹׁב מֵרָעָה לְהִנָּחֵם{{ש}} אֲשֶׁר בְּךָ יָתוֹם מִתְרַחֵם <noinclude> [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:רבי שמעון הגדול]] </noinclude> kk200fjf2jnjxm0lci7pmrm3yc1xoz4 0 1727869 2936896 2025-06-08T20:15:56Z מו יו הו 37729 יצירת דף עם התוכן "<noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>{{הור|סימן: '''אלב"ם''', '''מאיר בר יצחק מאיר'''}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly> {{סי|אֶ}}ת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וְהַשְּׁבוּעָה{{ש}} {{סי|לְ}}אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמֹּרִיָּה קְבוּעָה{{ש}} {{סי|בָּ}}הּ אָנוּ..." 2936896 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>{{הור|סימן: '''אלב"ם''', '''מאיר בר יצחק מאיר'''}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly> {{סי|אֶ}}ת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וְהַשְּׁבוּעָה{{ש}} {{סי|לְ}}אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמֹּרִיָּה קְבוּעָה{{ש}} {{סי|בָּ}}הּ אָנוּ נְאוֹתִים וּשְׁאֵלָתֵנוּ תְבוּעָה{{ש}} {{סי|מְ}}חִילָה וּסְלִיחָה בִּתְפִּלַּת הַיּוֹם רְבוּעָה {{סי|גֶּ}}זַע הִלּוּלִים מְאֹד נֶחְמָד לְמַרְאֶה{{ש}} {{סי|נִ}}כְשַׁר לְגַבֵּי מִזְבִּחַ לְהַעֲלוֹתוֹ בְּיֵרָאֶה{{ש}} {{סי|דְּ}}בַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן זָקֵן מִשְׁתָּאֶה{{ש}} {{סי|סִ}}גֵּל מִצְוָתוֹ שְׁנִיָּה מֵרִאשׁוֹנָה לְהִתְנָאֶה {{סי|הִ}}נֵּנִי לְכְהֻנָּה וּלְמַלְכוּת וְלִשְׁתֵּיהֶן זָכָה{{ש}} {{סי|ע}}וֹדֵף עֲלֵיהָן שְׂכַר קִימָה וַהֲלִיכָה{{ש}} {{סי|וּ}}בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מְשֻׁלָּשׁ בִּזְכֻיּוֹת סָכָה{{ש}} {{סי|פְּ}}אֵר הַשְּׁכִינָה מְקוֹם מָרוּת סוֹכְכָה {{סי|זְ}}כוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה עַד כֹּה פָּשְׁטָה{{ש}} {{סי|צְ}}בִי לַצַּדִּיק חֲזָרָתוֹ לְשָׁלוֹם לְקַשְּׁטָה{{ש}} {{סי|חֲ}}מוּדוֹ כְּהִטְעִין קְרִיאָתוֹ לְרַחֲמִים הוּשָׁטָה{{ש}} {{סי|קָ}}רֵב חִלּוּפוֹ וְלֹא מָחֳלֶפֶת הַשִּׁטָּה {{סי|טָ}}הוֹר בָּנָה מִזְבֵּחַ וּמַעֲרַכְתּוֹ הֶעֱמִיד{{ש}} {{סי|רֶ}}גֶל וְיָד עֲקָדוֹ כִּטְלֵה הַתָּמִיד{{ש}} {{סי|יָ}}ד לְצַוָּאר בְּמַכְשֶׁרֶת אָכְלִין כְּהִצְמִיד{{ש}} {{סי|שָׁ}}לִיחַ בִּזְרִיזוּת לְשׁוֹן חִבָּה הֶחֱמִיד {{סי|כְּ}}נִבְחַן צַדִּיק בְּצִדְקָתוֹ מִשָּׁמַיִם נִשְׁקַף{{ש}} {{סי|כָּ}}פְרוֹ מִבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בַּסְּבַךְ מֻקַּף{{ש}} {{סי|תְּ}}מוּר יְחִידוֹ הִתְקָרֵב וּבְטַלִּיתוֹ תָקַף{{ש}} {{סי|תַּ}}חְתָּיו דָּמוֹ זָרַק וֶאֱמוּרָיו זָקַף {{סי|מְ}}קוֹם גְּבוּרוֹת לַדּוֹרוֹת חִין עָרַךְ{{ש}} {{סי|אָ}}נָּא הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַמְבֹרָךְ{{ש}} {{סי|יִרְ}}אֵה יֵרָאֶה {{סי|בְּרֹ}}אשׁ בֵּית הֲדָרָךְ{{ש}} {{סי|יִצְחִָק}} יְחִידוֹ אֶפְרוֹ צָבוּר וּמְכֹרָךְ {{סי|מ}}וֹשִׁיטִים לְשֵׁם זְקֵנָם וּמִתְפָּאֲרִים בַּאֲבוֹתָם{{ש}} {{סי|אַ}}שְׁרֵיהֶם מִי מְטַהֲרָם וּמַעֲבִיר חוֹבוֹתָם{{ש}} {{סי|י}}וֹצְרָם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל וְגַאֲוָתָם{{ש}} {{סי|רְ}}צוֹנָם יָפִיק לְמַלּאוֹת לְטוֹבָה תַּאֲוָתָם <noinclude> [[קטגוריה:עקידה (סליחות)]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] </noinclude> 1eve77qledf5suarzj58ugawdi6adtj 0 1727870 2936897 2025-06-08T20:18:48Z מו יו הו 37729 יצירת דף עם התוכן "<noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly><poem> {{סי|אַ}}ךְ בְּךָ לַדַּל עֶזְרָה / {{סי|בְּ}}יוֹם רָעָה תּוֹשִׁיעַ מְהֵרָה {{סי|גָּ}}שׁ זֶה נִצְרָךְ וְנִבְזֶה / {{סי|דְּ}}רֹשׁ וּבַקֵּשׁ בְּצוֹם הֲכָזֶה {{סי..." 2936897 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly><poem> {{סי|אַ}}ךְ בְּךָ לַדַּל עֶזְרָה / {{סי|בְּ}}יוֹם רָעָה תּוֹשִׁיעַ מְהֵרָה {{סי|גָּ}}שׁ זֶה נִצְרָךְ וְנִבְזֶה / {{סי|דְּ}}רֹשׁ וּבַקֵּשׁ בְּצוֹם הֲכָזֶה {{סי|הַ}}טּוֹב תִּרְאֶה וּפֶשַׁע תִּמְחֶה / {{סי|וְ}}עָנִי הַבָּא בְּצֶדֶק תַּנְחֶה {{סי|ז}}וֹעֲקֶיךָ בְּאֵימָה הַקְשֵׁב וּשְׁמַע / {{סי|חַ}}פֵּשׂ זְכוּת וְקַבֵּץ דֶּמַע {{סי|טֶ}}נֶף שְׁטֹף מֵעַם מְחַכֶּה / {{סי|יֶ}}שַׁע הָחִישׁ לְנִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה {{סי|כְּ}}גָשׁ מְקָרֵב בַּקֵּשׁ רַחֲמֶיךָ / {{סי|לִ}}פְנֵי שְׁכִינָתְךָ בְּעַד עַמֶּךָ {{סי|מַ}}לֵּט וְהַצֵּל מִזַּעַם וְעֶבְרָה / {{סי|נֶ}}גֶף עֲצֹר וְקַבֵּל עֲתִירָה {{סי|סְ}}עֹד וּסְמֹךְ יְצִיר כַּפֶּיךָ / {{סי|עֲ}}צֹר מֵהֶם חֲרוֹן אַפֶּךָ {{סי|פְּ}}תַח פֶּתַח וְהַסְכֵּת תְּחִנָּה / {{סי|צְ}}עָקָה קְשֹׁב שׁוֹכֵן מְעוֹנָה {{סי|קַ}}בֵּץ פְּזוּרֵי צֹאן מַרְעִיתֶךָ / {{סי|רְ}}עֵה בְּשִׁבְטְךָ עַם רַעְיָתֶךָ {{סי|שַׁ}}כְלֵל הֲדֹם בִּמְרוֹם הָרִים / {{סי|תְּ}}מַהֵר לְעַמְּךָ לוֹבֵשׁ תֻּמִּים וְאוּרִים </poem><noinclude> [[קטגוריה:שנייה (סליחות)]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> eor81n6c31mkyz2fx2lbkqcvnhgxjb1 0 1727871 2936899 2025-06-08T20:49:55Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמוד א]]== <קטע התחלה=יח א/><קטע סוף=יח א/> '" 2936899 wikitext text/x-wiki ==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמוד א]]== <קטע התחלה=יח א/><קטע סוף=יח א/> ' 5vifqj7crhda2eke52cqjecng8k7b3p 0 1727872 2936902 2025-06-08T21:09:49Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמ' א]]== <קטע התחלה=יח א/>" 2936902 wikitext text/x-wiki ==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמ' א]]== <קטע התחלה=יח א/> mustcscbmkhtad4qn40amuhb99xqqb8 2936904 2936902 2025-06-08T21:11:02Z Nahum 68 2936904 wikitext text/x-wiki ==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמ' א]]== <קטע התחלה=יח א/> ''עד הערב.''' עד שתשקע החמה: '''עד פלג המנחה.''' בגמ׳ מפרש מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה, מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה, פלג מנחה אחרונה מאחת עשרה שעות חסר רביע, דהיינו תשע שעות ומחצה ומחצית משתי שעות ומחצה הנשארות. ואסיקנא בגמ׳, מאי פלג? פלג ראשון ועד ועד בכלל והכי קאמר, אימת נפיק פלג ראשון, שהוא זמן מנחה, ומתחיל לפלג אהרון שהוא זמן ערבית לדעת ר׳ יהודה? מכי נפקי אחת עשרה שעות חסר רביע, דהיינו שעה ורביע קודם שקיעת החמה: '''אין לה קבע.''' כל הלילה זמנה. ובגמ' מפרש מאי לשון '''אין לה קבע''': '''גמ׳. מצותה.''' של ק״ש: '''לותיקים.''' המקדימין למצוות ומחזרין לעשות דבר בזמנו. וכי תנן במתניתין למאחר, שלא יאחר יותר מחצות, שמשם ואילך עבר הזמן: '''טעה ולא התפלל ערבית.''' כל לשון תפילה היינו שמונה עשרה: '''בטל קרבנו.''' דתפילות תחת תמידין תקנום, ואמרינן לגבי קרבנות: "דבר יום ביומו", מלמד שאם עבר זמנו עבר קרבנו ואינו מקריבו ביום אחר אם זמנו קבוע, כגון מוספי כל יום ויום: '''מבדיל בראשונה.''' פעם ראשונה ומתפלל בשביל תפילה של עכשיו, לפיכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת, והשנית שהיא בשביל תשלומי תפילת שבת אינו מבדיל בה: '''שניה עלתה לו.''' בשביל תפילת מוצ״ש: '''ראשונה לא עלתה לו.''' שאינה כלום, שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו. והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת, הואיל והבדיל בה גילה דעתו שאינה של שבת והיא תחשב לשל ערבית: '''אבות תקנום.''' אברהם יצחק ויעקב. ובגמ׳ פשיט לה מקראי: '''כנגד תמידין תקנום.''' אנשי כנסת הגדולה: ר׳ יהודה סבירא ליה אין תמיד של שחר קרב אלא עד ד׳ שעות. איברים של עולות ופדרים של שאר הקרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קרבין כל הלילה, וכנגדן תקנו תפילת ערבית:<קטע סוף=יח א/> czytjhj9k0yegano4gjgib2d95wxnzx 2936905 2936904 2025-06-08T21:11:17Z Nahum 68 /* דף יח עמ' א */ 2936905 wikitext text/x-wiki ==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמ' א]]== <קטע התחלה=יח א/> '''עד הערב.''' עד שתשקע החמה: '''עד פלג המנחה.''' בגמ׳ מפרש מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה, מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה, פלג מנחה אחרונה מאחת עשרה שעות חסר רביע, דהיינו תשע שעות ומחצה ומחצית משתי שעות ומחצה הנשארות. ואסיקנא בגמ׳, מאי פלג? פלג ראשון ועד ועד בכלל והכי קאמר, אימת נפיק פלג ראשון, שהוא זמן מנחה, ומתחיל לפלג אהרון שהוא זמן ערבית לדעת ר׳ יהודה? מכי נפקי אחת עשרה שעות חסר רביע, דהיינו שעה ורביע קודם שקיעת החמה: '''אין לה קבע.''' כל הלילה זמנה. ובגמ' מפרש מאי לשון '''אין לה קבע''': '''גמ׳. מצותה.''' של ק״ש: '''לותיקים.''' המקדימין למצוות ומחזרין לעשות דבר בזמנו. וכי תנן במתניתין למאחר, שלא יאחר יותר מחצות, שמשם ואילך עבר הזמן: '''טעה ולא התפלל ערבית.''' כל לשון תפילה היינו שמונה עשרה: '''בטל קרבנו.''' דתפילות תחת תמידין תקנום, ואמרינן לגבי קרבנות: "דבר יום ביומו", מלמד שאם עבר זמנו עבר קרבנו ואינו מקריבו ביום אחר אם זמנו קבוע, כגון מוספי כל יום ויום: '''מבדיל בראשונה.''' פעם ראשונה ומתפלל בשביל תפילה של עכשיו, לפיכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת, והשנית שהיא בשביל תשלומי תפילת שבת אינו מבדיל בה: '''שניה עלתה לו.''' בשביל תפילת מוצ״ש: '''ראשונה לא עלתה לו.''' שאינה כלום, שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו. והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת, הואיל והבדיל בה גילה דעתו שאינה של שבת והיא תחשב לשל ערבית: '''אבות תקנום.''' אברהם יצחק ויעקב. ובגמ׳ פשיט לה מקראי: '''כנגד תמידין תקנום.''' אנשי כנסת הגדולה: ר׳ יהודה סבירא ליה אין תמיד של שחר קרב אלא עד ד׳ שעות. איברים של עולות ופדרים של שאר הקרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קרבין כל הלילה, וכנגדן תקנו תפילת ערבית:<קטע סוף=יח א/> j0w47oc5n3bebcyhp1magr7u4b3risc 0 1727873 2936909 2025-06-08T21:15:57Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמ' א]]== <קטע התחלה=יח א/> <קטע סוף=יח א/>" 2936909 wikitext text/x-wiki ==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמ' א]]== <קטע התחלה=יח א/> <קטע סוף=יח א/> he54iqzsdhud6q6mg0wuxvzm8z1f0yi 2936911 2936909 2025-06-08T21:19:00Z Nahum 68 /* דף יח עמ' א */ 2936911 wikitext text/x-wiki ==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמ' א]]== <קטע התחלה=יח א/> '''א.''' כתב הרא״ש ז״ל: ותחילת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח, מידי דהוה אתמיד השחר. אע״ג דעיקר מצותה עם הנץ החמה, כדכתיב: "ייראוך עם שמש". ונפקא מינה אם התפלל בזו השעה יצא, דתנא לא חש לפרשו דמלתא דסשיטא היא, כיון דזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד, הוא הדין לכל זמן המוקדם, עד כאן לשונו: :'''לשון ריא״ז''' '''ב.''' ונראה בעיני, שאם לא התפלל תפילת השחר עד ארבע שעות, מתפלל והולך עד חצות ויש לו שכר תפילה, אבל אין לו שכר תפילה בזמנה הואיל והתפלל אחר ד׳, כמבואר בקונטרס הראיות. עבר חצות ולא התפלל אינו מתפלל עוד תפילת השחר, שכבר הגיע זמן תפילת המנחה; ואין לה תשלומין, הואיל ובמזיד ביטלה: '''ג.''' טעה בשתים, אינו משלים אלא האחרונה. מיימוני סמ״ג וטור דלא כהלכות גדולות: :'''לשון ריא״ז''' ונראה בעיני שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא נזכר עד הערב, אינו מתפלל ערבית שתים, שאין תשלומין לתפילת שחרית אלא במנחה שהיא תפלה שלפניה, אבל אחר תפילה שלפניה אין לה תשלומין. וכן תפילת המנחה וכן תפילת ערבית אין לה סשלומין אלא בתפילה שלפניה, כמבואר בקונטרס הראיות: '''ד.''' כתב הרא״ש: ואם תאמר, אמאי צריך להתפלל שחרית שתים היכא דלא התפלל ערבית? הא קיימא לן דתפילת ערבית רשות, והלכתא כרב באיסורי. וכן קשה לקמן בשלהי פרקין הא דקאמר: טעה ולא הזכיר של ר״ח בלילה אין מחזירין אותו, לפי שאין מקדשין את החודש בלילה, הא לאו הכי מחזירין אותו. ואמאי? הא תפילת ערבית רשות. ויש לומר, דנהי דהיא רשות, אין לבטלה אלא מפני צורך שעה, כגון מפני מצוה עוברת ושרי המייניה דלא מטרחינן ליה בפרק קמא דשבת, וכן עלה על מטתו בירושלמי דאין מטריחין אותו לירד. תדע, שהרי יעקב אבינו תקנה ואסמכוה אהקטרת איברים ופדרים שמצותן כל הלילה, וכמו דאינהו לא מעכבי כפרה ואית בהו מצוה איהי נמי מצוה בעלמא יש בה. ואין לבטלה אלא מפני צורך שעה, עכ״ל: '''ה.''' באשר״י: פירש רשב״ם, אבל לא מיבעיא ליה טעה ולא התפלל מוסף מהו שיתפלל ערבית שתים, דמלתא דפשיטא היא דאינו חוזר ומתפלל כיון שעבר זמן המוסף, כיון שמזכיר בתפילה את קרבן המוסף אינו ראוי להתפלל אלא בזמן הקרבת המוסף. אבל שאר התפילות, אף על פי שנתקנו כנגד הקרבנות מכל מקום אינו מזכיר בהם קרגנות ורחמי נינהו, והלואי שיתפלל אדם כל היום, ע״כ: '''ו.''' שם, כתב גאון ז״ל: ביטל, מעוות שאינו יכול לתקון הוא ולית ליה אלא שכר רחמי, דרשות בעלמא הוא, אבל שכר מצוה לית ליה. משמע דאם רוצה לחזור ולהתפלל שתים לתשלומין שביטל, רשאי ושכר תפלת רחמי אית ליה, ע״כ: '''ז.''' ודווקא טעה ולא התפלל כלל, אבל התפלל במנחה י״ח ברכות ולא הזכיר של שבת, מחלוקת בין ר״י ובין חכמי פרווינצ״א. וההכרע הוא שיתפלל למעריב תפילה אחרת בתורת נדבה, ואין צריך לחדש בה דבר, דכיון דמתפלל מספק – אין לך חידוש גדול מזה. וכן אם טעה בתפילת מנחה של ראש חודש, לדברי הר״י וחכמי פרווינצ״א צריך לחזור ולהתפלל, אף על פי שאינו מרוויח במוצאי ראש חודש כלום; והר״י וסמ״ג כתבו דאינו מתפלל במוצאי ראש חודש שתים. וכן הדין דפליגי במוצאי שבת כשטעה ולא התפלל של שבת, אלא י״ח ברכות: '''ח.''' כתב הרא״ש ז״ל: נראה שאם שכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה, לא יתפלל במוצאי ראש חודש שתים, כיון דאין לו להזכיר של ראש חודש, למה יחזור ויתפלל שמונה עשרה, כיון שכבר התפלל אותם? ולא דמיא להא דאמרינן הכא שמתפלל במוצאי שבת שתים של חול ויוצא בה בשל שבת; דשאני הכא, דאף בשבת ראוי לו להתפלל י״ח, אלא מפני הטורח תקנו שבע ברכות, הלכך כשלא התפלל במנחה ז׳ יצא באותן י״ח שמתפלל במוצאי שבת, דאינון נמי שייכי לשבת, עד כאן:<קטע סוף=יח א/> 1hior1dsr0jz6dx2ws592ujedigfrvx 0 1727874 2936915 2025-06-09T05:48:53Z Shahar9261 22508 הפניה לדף [[תקנות עידוד השקעות הון בחקלאות (שינוי סכום ההשקעה בתכנית זוטא)]] 2936915 wikitext text/x-wiki #הפניה [[תקנות עידוד השקעות הון בחקלאות (שינוי סכום ההשקעה בתכנית זוטא)]] 5srjly24v2hdhu45pr4jk44p1zfl6fj 0 1727875 2936924 2025-06-09T08:43:06Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמ' א]]== <קטע התחלה=יח א/>" 2936924 wikitext text/x-wiki ==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמ' א]]== <קטע התחלה=יח א/> mustcscbmkhtad4qn40amuhb99xqqb8 2936927 2936924 2025-06-09T08:48:04Z Nahum 68 2936927 wikitext text/x-wiki ==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמ' א]]== <קטע התחלה=יח א/> {{שוליים למטה|ע0351}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג א|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה ה״א]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים פט|טור או״ח סי׳ פט]] [[טור אורח חיים רפו|רפו]]: {{שוליים למטה|ע0352}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ח|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה הל׳ ח-ט]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים קח|טור או״ח סי׳ קח]] [[טור אורח חיים רלד|רלד]]: {{שוליים למטה|ע0353}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים י טו|מיי׳ פ״י מהל׳ תפילה הט״ו]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים קח|טור או״ח סי׳ קח]] [[טור אורח חיים רנב|רנב]]: {{שוליים למטה|ע0354}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים א|מיי׳ פ״ק]] [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ב|ופ״ג]] (ה״ב). [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים רלב|טור או״ח סי׳ רלב]]: {{שוליים למטה|ע0355}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ב|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה]] (ה״ב). [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים רלג|טור או״ח סי׳ רלג]]:<קטע סוף=יח א/> 4fmle2ztz4dpytgw0jbl6g4tbzd0eit 2936936 2936927 2025-06-09T09:06:09Z Nahum 68 Nahum העביר את הדף [[עין משפט על הרי"ף]] לשם [[עין משפט על הרי"ף/ברכות/פרק ד]] 2936927 wikitext text/x-wiki ==[[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א|דף יח עמ' א]]== <קטע התחלה=יח א/> {{שוליים למטה|ע0351}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג א|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה ה״א]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים פט|טור או״ח סי׳ פט]] [[טור אורח חיים רפו|רפו]]: {{שוליים למטה|ע0352}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ח|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה הל׳ ח-ט]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים קח|טור או״ח סי׳ קח]] [[טור אורח חיים רלד|רלד]]: {{שוליים למטה|ע0353}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים י טו|מיי׳ פ״י מהל׳ תפילה הט״ו]]. [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים קח|טור או״ח סי׳ קח]] [[טור אורח חיים רנב|רנב]]: {{שוליים למטה|ע0354}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים א|מיי׳ פ״ק]] [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ב|ופ״ג]] (ה״ב). [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים רלב|טור או״ח סי׳ רלב]]: {{שוליים למטה|ע0355}} [[רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג ב|מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה]] (ה״ב). [[סמ"ג עשה יט|סמ״ג עשין יט]]. [[טור אורח חיים רלג|טור או״ח סי׳ רלג]]:<קטע סוף=יח א/> 4fmle2ztz4dpytgw0jbl6g4tbzd0eit 0 1727876 2936937 2025-06-09T09:06:09Z Nahum 68 Nahum העביר את הדף [[עין משפט על הרי"ף]] לשם [[עין משפט על הרי"ף/ברכות/פרק ד]] 2936937 wikitext text/x-wiki #הפניה [[עין משפט על הרי"ף/ברכות/פרק ד]] brwjooaq7q4lycueh0dqkwo8c9o1uln 2936938 2936937 2025-06-09T09:06:28Z Nahum 68 הסרת ההפניה לדף [[עין משפט על הרי"ף/ברכות/פרק ד]] 2936938 wikitext text/x-wiki * [[עין משפט על הרי"ף/ברכות/פרק ד]] ij7cia742avnh2r3rycfcjt0cqte5yl