ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.46.0-wmf.21 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 0 7528 3001486 1137595 2026-03-29T09:25:09Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001486 wikitext text/x-wiki '''יָ'''הּ הַצֵּל יוֹנָה מְחַכָּה.{{ש}} וְדִמְעָתָהּ לָךְ מְפַכָּה. {{ש}} וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ. {{ש}} בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה: '''ה'''וֹדוּ לְגֵאֶה עַל גֵּאִים: {{ש}} וְנוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים. {{ש}} הִצִּיל אֶת נִין חַשְׁמוֹנָאִים. {{ש}} מִיָּד צַר כִּי בָּהֶם הִכָּה: '''וְ'''יָשִׁירוּ עַמַּךְ שִׁירוֹת. {{ש}} וּזְמִירוֹת מִפָּז יְקָרוֹת. {{ש}} בְּהַדְלִיקָם אֶת הַנֵּרוֹת. {{ש}} בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה: '''דִּ'''רְשׁוּ לָאֵל כָּל לְבָבוֹת. {{ש}} כִּי גָּמָל עָלֵינוּ טוֹבוֹת. {{ש}} שִׂמְחוּ בָּנִים עִם הָאָבוֹת. {{ש}} בְּדָת מִנִּי יָם אֲרֻכָּה: '''הָ'''אַל יָמֵינוּ יְחַדֵּשׁ. {{ש}} וְצַר לַהֲרִיגָה יְקַדֵּשׁ. {{ש}} יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ. {{ש}} וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָ: '''מחבר:''' יהודה (שמו המלא אינו ידוע) ==ראה גם== * [[ביאור:יה הצל|הפיוט עם פירוש]] ב"מתחם הביאור" * [http://www.piyut.org.il/textual/154.html הפיוט עם הסברים] באתר "הזמנה לפיוט" [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] eog5lccna7uoiqu3bqlx4zzpa7y2wuo 106 60836 3001406 2978004 2026-03-28T22:24:38Z Ori229 476 הערה 3001406 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה שמואל|שמואל ב|יח|a08b18}} <קטע התחלה=פרק יח/> {{כותרת1|אנשי דוד מנצחים את אנשי אבשלום}} {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|א}} <קטע התחלה=יח א/>וַיִּפְקֹד דָּוִד אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת.<קטע סוף=יח א/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|ב}} <קטע התחלה=יח ב/>וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת הָעָם, {{ב|הַשְּׁלִשִׁית|שליש מהעם}} בְּיַד יוֹאָב, וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב, וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי, {{ביאור:פרשה סגורה}}וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם: "יָצֹא אֵצֵא גַּם אֲנִי עִמָּכֶם".<קטע סוף=יח ב/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|ג}} <קטע התחלה=יח ג/>וַיֹּאמֶר הָעָם: "לֹא תֵצֵא! כִּי אִם נֹס נָנוּס - לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב, וְאִם יָמֻתוּ חֶצְיֵנוּ - לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב, כִּי {{ב|עַתָּה|עכשיו אתה שווה}} כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים, וְעַתָּה טוֹב כִּי תִהְיֶה לָּנוּ {{ב|מֵעִיר|בכך שתפקד עלינו מהעיר (ממחניים)}} <small>(לעזיר)</small> לַעְזוֹר". {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=יח ג/> {{איור|Absalom.jpg|270|שטיח קיר עשוי משי מעשה ידי פית' רובינסון טרמבול משנת 1770, המתאר את תפיסת אבשלום על ידי יואב}} {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|ד}} <קטע התחלה=יח ד/>וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ: "אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם אֶעֱשֶׂה", וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ {{ב|אֶל יַד|על יד}} הַשַּׁעַר וְכָל הָעָם יָצְאוּ לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים.<קטע סוף=יח ד/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|ה}} <קטע התחלה=יח ה/>וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר: "{{ב|לְאַט|נהגו באבשלום בעדינות}} {{ב|לִי|למעני}} לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם", וְכָל הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַשָּׂרִים עַל דְּבַר אַבְשָׁלוֹם.<קטע סוף=יח ה/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|ו}} <קטע התחלה=יח ו/>וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל, וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם.<קטע סוף=יח ו/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|ז}} <קטע התחלה=יח ז/>וַיִּנָּגְפוּ שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד, וַתְּהִי שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים אָלֶף.<קטע סוף=יח ז/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|ח}} <קטע התחלה=יח ח/>וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה <small>(נפצית)</small> {{ב|נָפֹצֶת|התרחבה}} עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, {{ב|וַיֶּרֶב הַיַּעַר|חיות היער הרבו}} לֶאֱכֹל בָּעָם מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא.<קטע סוף=יח ח/> {{כותרת1|השיער של אבשלום נתפס בעץ. יואב ונעריו הורגים אותו}} {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|ט}} <קטע התחלה=יח ט/>{{ב|וַיִּקָּרֵא|הזדמן במקרה}} אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד, וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד, וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת {{ב|שׂוֹבֶךְ|סבך ענפי עץ}} הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה, {{ב|וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ|הסתבכו שערות ראשו בחוזקה}} בָאֵלָה {{ב|וַיֻּתַּן|הוא מצא את עצמו תלוי}} בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר.<קטע סוף=יח ט/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|י}} <קטע התחלה=יח י/>וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד וַיַּגֵּד לְיוֹאָב, וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה".<קטע סוף=יח י/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|יא}} <קטע התחלה=יח יא/>וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ: {{ב|וְהִנֵּה רָאִיתָ|הואיל וראית אותו}} וּמַדּוּעַ לֹא הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה, {{ב|וְעָלַי|שהרי אם היית הורג אותו הייתי נותן}} לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף {{ב|וַחֲגֹרָה|רצועה (מקושטת ומפוארת) לקשירת נדן החרב}} אֶחָת.<קטע סוף=יח יא/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|יב}} <קטע התחלה=יח יב/>וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל יוֹאָב: <small>(ולא)</small> "{{ב|וְלוּא|גם אילו}} אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף לֹא אֶשְׁלַח יָדִי אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ, כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ, אֹתְךָ וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי, לֵאמֹר 'שִׁמְרוּ {{ב|מִי|שאף אחד לא יפגע}} בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם'.<קטע סוף=יח יב/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|יג}} <קטע התחלה=יח יג/>אוֹ עָשִׂיתִי <small>(בנפשו)</small> {{ב|בְנַפְשִׁי שֶׁקֶר|שקר לעצמי, להתעלם מהוראת דוד, הרי שברור כי -}} וְכָל דָּבָר לֹא {{ב|יִכָּחֵד|יוסתר}} מִן הַמֶּלֶךְ, וְאַתָּה {{ב|תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד|כאשר דוד ישפוט אותי, תעמוד נגדי ולא תגן עלי}}".<קטע סוף=יח יג/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|יד}} <קטע התחלה=יח יד/>וַיֹּאמֶר יוֹאָב: "{{ב|לֹא כֵן|לא ראוי הדבר שאני}} {{ב|אֹחִילָה|אתחנן}} לְפָנֶיךָ", וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה {{ב|שְׁבָטִים|מוטות, חניתות}} בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם {{ב|עוֹדֶנּוּ חַי|שנשאר עדיין בחיים}} {{ב|בְּלֵב|באמצע עץ}} הָאֵלָה.<קטע סוף=יח יד/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|טו}} <קטע התחלה=יח טו/>{{ב|וַיָּסֹבּוּ|הקיפו את עץ האלה}} עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב, וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ.<קטע סוף=יח טו/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|טז}} <קטע התחלה=יח טז/>וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, {{ב|כִּי חָשַׂךְ|ובזאת מנע שפיכות דמים}} יוֹאָב {{ב|אֶת הָעָם|מהעם}}.<קטע סוף=יח טז/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|יז}} <קטע התחלה=יח יז/>וַיִּקְחוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל {{ב|הַפַּחַת הַגָּדוֹל|בור גדול וידוע באותו יער}}, וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד, וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסוּ אִישׁ <small>(לאהלו)</small> לְאֹהָלָיו. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=יח יז/> {{איור|Yad Avshalom3.JPG|300|[[W:יד אבשלום|יד אבשלום]] שבנחל קדרון, מזרחית להר הבית. על פי מסורות מסויימות היא יַד אַבְשָׁלֹם מפסוק יח}} {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|יח}} <קטע התחלה=יח יח/>וְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב לוֹ <small>(בחיו)</small> בְחַיָּיו אֶת {{ב|מַצֶּבֶת|המצבה הידועה}} אֲשֶׁר {{ב|בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ|עמק שלם שליד ירושלים}} כִּי אָמַר 'אֵין לִי בֵן {{ב|בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי|שיזכר שמי בעולם על ידו (אמנם היו לו בנים ([[שמואל ב יד כז]]) אך הם לא היו מכובדים, או שמתו בעבר)}}', וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ, וַיִּקָּרֵא לָהּ {{ב|יַד אַבְשָׁלֹם|עמוד, מצבה של אבשלום}} עַד הַיּוֹם הַזֶּה. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=יח יח/> {{כותרת1|אחימעץ והכושי רצים ומעדכנים את דוד}} {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|יט}} <קטע התחלה=יח יט/>וַאֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק אָמַר: "אָרוּצָה נָּא וַאֲבַשְּׂרָה אֶת הַמֶּלֶךְ, כִּי {{ב|שְׁפָטוֹ יְהוָה|ה' עשה משפט ופסק להצילו}} מִיַּד אֹיְבָיו".<קטע סוף=יח יט/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|כ}} <קטע התחלה=יח כ/>וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב: "לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה, וּבִשַּׂרְתָּ {{ב|בְּיוֹם אַחֵר|בשורה על דבר שיקרה בפעם אחרת, טובה יותר}}, וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר כִּי <small>(על)</small> {{ב|עַל כֵּן|בגלל ש-}} בֶּן הַמֶּלֶךְ {{ב|מֵת|ולא כדאי לבשר למלך את הבשורה שבנו מת}}".<קטע סוף=יח כ/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|כא}} <קטע התחלה=יח כא/>וַיֹּאמֶר יוֹאָב {{ב|לַכּוּשִׁי|איש מבני כוש שהיה עבד של המלך}}: "לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה", וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב וַיָּרֹץ.<קטע סוף=יח כא/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|כב}} <קטע התחלה=יח כב/>וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק וַיֹּאמֶר אֶל יוֹאָב: "{{ב|וִיהִי מָה|יהיה מה שיהיה}}, אָרֻצָה נָּא גַם אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי", וַיֹּאמֶר יוֹאָב: "לָמָּה זֶּה אַתָּה רָץ בְּנִי, וּלְכָה אֵין בְּשׂוֹרָה {{ב|מֹצֵאת|שתמצא חן בעיני דוד}}?".<קטע סוף=יח כב/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|כג}} <קטע התחלה=יח כג/>{{ב|"|ואחימעץ התעקש:}}וִיהִי מָה אָרוּץ", וַיֹּאמֶר לוֹ: "רוּץ", וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ {{ב|הַכִּכָּר|כיכר הירדן}} וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי.<קטע סוף=יח כג/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|כד}} <קטע התחלה=יח כד/>וְדָוִד יוֹשֵׁב {{ב|בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים|בין השער של החומה הפנימית לשער של החומה החיצונית}}, וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה {{ב|אֶל גַּג הַשַּׁעַר|מעל השער שבחומה החיצונית}}, {{ב|אֶל הַחוֹמָה|אל החומה הנמצאת מעל השער}}, וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ.<קטע סוף=יח כד/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|כה}} <קטע התחלה=יח כה/>וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "אִם לְבַדּוֹ - {{ב|בְּשׂוֹרָה בְּפִיו|בשורה טובה. כי אם היו נסוגים מהקרב היו אנשים רבים מגיעים}}", {{ב|וַיֵּלֶךְ|אחימעץ}} הָלוֹךְ וְקָרֵב.<קטע סוף=יח כה/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|כו}} <קטע התחלה=יח כו/>וַיַּרְא הַצֹּפֶה אִישׁ אַחֵר רָץ, וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה אֶל הַשֹּׁעֵר וַיֹּאמֶר: "{{ב|הִנֵּה|הנה עוד}} אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ", וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "גַּם זֶה מְבַשֵּׂר".<קטע סוף=יח כו/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|כז}} <קטע התחלה=יח כז/>וַיֹּאמֶר הַצֹּפֶה: "אֲנִי רֹאֶה אֶת מְרוּצַת הָרִאשׁוֹן {{ב|כִּמְרֻצַת|שהיא בסיגנון ריצתו של}} אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק", וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "אִישׁ טוֹב זֶה {{ב|וְאֶל|ועִם}} בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא".<קטע סוף=יח כז/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|כח}} <קטע התחלה=יח כח/>וַיִּקְרָא אֲחִימַעַץ וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ: "שָׁלוֹם!", וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ לְאַפָּיו אָרְצָה, {{ביאור:פרשה סגורה}}וַיֹּאמֶר: "בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר {{ב|סִגַּר|הסגיר בידיך}} אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר {{ב|נָשְׂאוּ אֶת יָדָם|הרימו את ידם במרד}} בַּאדֹנִי הַמֶּלֶךְ".<קטע סוף=יח כח/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|כט}} <קטע התחלה=יח כט/>וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "{{ב|שָׁלוֹם|האם שלום}} לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם?", וַיֹּאמֶר אֲחִימַעַץ: "{{ב|רָאִיתִי|הוא הבין מסגנון השאלה של דוד שלא כדאי לו לבשר על מות אבשלום ולכן הוא משקר}} {{ב|הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל|את כולם שמחים על כך שניצחו בקרב}} {{ב|לִשְׁלֹחַ|ואז שלח}} אֶת {{ב|עֶבֶד|הכושי, עבד}} הַמֶּלֶךְ יוֹאָב וְאֶת עַבְדֶּךָ, וְלֹא יָדַעְתִּי {{ב|מָה|מה קרה לאבשלום}}".<קטע סוף=יח כט/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|ל}} <קטע התחלה=יח ל/>וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "{{ב|סֹב הִתְיַצֵּב כֹּה|פנה הצידה ועמוד כאן}}", וַיִּסֹּב וַיַּעֲמֹד.<קטע סוף=יח ל/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|לא}} <קטע התחלה=יח לא/>וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי בָּא, וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי: "יִתְבַּשֵּׂר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטְךָ יְהוָה הַיּוֹם מִיַּד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ". {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=יח לא/> {{ביאור:אות-פסוק|שמואל ב|יח|לב}} <קטע התחלה=יח לב/>וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הַכּוּשִׁי: "הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם?", וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי: "יִהְיוּ {{ב|כַנַּעַר|כמו אבשלום (מתים)}} אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה". {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=יח לב/> <קטע סוף=פרק יח/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|שמואל ב|יח}} {{סרגל ניווט|ביאור:שמואל ב||יז|יח|יט|הצג תמיד=1}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * לגבי מותו של אבשלום מסכמים חז"ל ב[[סוטה ט ב]]: "אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו. ולפי שבא על עשר פלגשי אביו, לפיכך נתנו בו עשר לונביות... ולפי שגנב ג' גנבות: לב אביו ולב בית דין ולב ישראל (שנאמר "וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל" - [[שמואל ב טו ו]]) לפיכך נתקעו בו ג' שבטים". * "וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר" (פסוק ט) - לרכיבה על פרידה יש משמעות סימלית הקשורה למלכות. כך למשל בהמלכת שלמה ([[מלכים א א לג]]): "וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי", וכן [[שמואל ב יג כט]]. מכאן שלהפרדת הפרד מתחת אבשלום יש משמעות סימלית של הסרת המלכות ממנו והעברה לאחר. הפרד הוא כלאיים של סוס וחמור ומשלב יתרונות של שניהם. יתכן שהיה נדיר לאור איסור כלאיים ועקרותו, ולכן שימש מלכים. 68kn3lwzro9wmlm2h8tb5rirvmvrc4q 0 90111 3001492 2950620 2026-03-29T09:26:27Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001492 wikitext text/x-wiki [[File:האי האי בית כור אכלו משמנים וסולת רבוכה בעל תפילה יונתן שטנצל.pdf|thumb|תווים ללחן לפיוט שהולחן בחצרות החסידים של מזרח אירופה]] ==אכלו משמנים\מיוחס ל[[מחבר:רבי אברהם אבן עזרא|רבי אברהם אבן עזרא]]== פיוט שמחברו אינו ידוע. המחבר חתם את שמו בראשי הבתים "אברהם". בסידור בית יעקב נכתב שמחברו של הפיוט הוא האבן עזרא, אך לדבר זה אין כל הוכחה, אם כי הפיוט חובר בוודאות לפני המאה ה15. הפיוט מופיע בהוצאות העתיקות של [[סידור בית יעקב (עמדין)|בית יעקב]], סידורו של רבי יעקב עמדין. בגרסאות החדשות בהוצאת אשכול השיר אינו מופיע. {{טקסט מנוקד|גודל=20}} {{אקרוסטיכון|אִ}}כְלוּ מַשְׁמַנִּים / וְסֹלֶת רְבוּכָה{{ש}} תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנִים / שַׁבָּת וַחֲנֻכָּה :{{ק|'''הַאי הַאי בֵּית כּוֹר תִּמְכֹּר תַּחְכֹּר'''}} :{{ק|'''תִּשְׂכֹּר בֵּית כּוֹר לְצֹרֶךְ שַׁבָּת חֲנֻכָּה'''}} {{אקרוסטיכון|בַּ}}רְבּוּרִים אֲבוּסִים / בְּשַׁפּוּדִים צְלוּיִם{{ש}} וְכָלִיל לָאִישִׁים / אֶחָד מִן הַמְּנוּיִם :{{ק|'''הַאי הַאי בֵּית כּוֹר תִּמְכֹּר תַּחְכֹּר'''}} :{{ק|'''תִּשְׂכֹּר בֵּית כּוֹר לְצֹרֶךְ שַׁבָּת חֲנֻכָּה'''}} {{אקרוסטיכון|רַ}}ךְ וָטוֹב וְשָׁמֵן / צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת{{ש}} עֲנוּ וְאִמְרוּ אָמֵן / וְאִכְלוּ בְדִיצוֹת :{{ק|'''הַאי הַאי בֵּית כּוֹר תִּמְכֹּר תַּחְכֹּר'''}} :{{ק|'''תִּשְׂכֹּר בֵּית כּוֹר לְצֹרֶךְ שַׁבָּת חֲנֻכָּה'''}} {{אקרוסטיכון|הַ}}קּוֹלוֹת יֶחְדָלוּן / מִנִּסּוּךְ הַמָּיִם{{ש}} בְּבֵית הַיַּיִן נָלוּן / בְּכָל יוֹם פַּעֲמָיִם :{{ק|'''הַאי הַאי בֵּית כּוֹר תִּמְכֹּר תַּחְכֹּר'''}} :{{ק|'''תִּשְׂכֹּר בֵּית כּוֹר לְצֹרֶךְ שַׁבָּת חֲנֻכָּה'''}} {{אקרוסטיכון|מִ}}קּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים / תְּצִלֶּינָה אָזְנֵיכֶם{{ש}} וְכָל מִשְׁרַת דַּם עֲנָבִים / לֹא יָמוּשׁ מִפִּיכֶם :{{ק|'''הַאי הַאי בֵּית כּוֹר תִּמְכֹּר תַּחְכֹּר'''}} :{{ק|'''תִּשְׂכֹּר בֵּית כּוֹר לְצֹרֶךְ שַׁבָּת חֲנֻכָּה'''}} ==ראה גם== * [http://www.piyut.org.il/textual/622.html הפיוט עם הסברים ולחנים] באתר "הזמנה לפיוט" *[http://www.youtube.com/watch?v=q9z7ZyIEN-o&feature=youtu.be ביצוע הפיוט על ידי החזן יונתן שטנצל] באתר "יוטיוב" [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] [[קטגוריה:חתימה]] 7bb6ofqbzv4nw2qzp721w9l1fdqymxc 0 90340 3001462 1126394 2026-03-29T07:50:07Z מו יו הו 37729 הוספת [[קטגוריה:סדרי לימוד]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001462 wikitext text/x-wiki {{הוראה למתפללים|בימים שאומרים בהם תחנון אומרים:}} {{עס|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, זָכְרֵנוּ {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרח=בְּזִכְרוֹן טוֹב מִלְּפָנֵיךָ,|כל השאר=בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ,}} וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִשְּׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, וּזְכָר לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אַהֲבַת הַקַּדְמוֹנִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, וְאֶת הָעֲקֵדָה שֶׁעָקַד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: }} {{הוראה למתפללים|עיקר העקידה והקורבנות הם רמז לעקוד את היצר הרע, כאילו תבטלו רגשות המתפלל, ועיניו ולבו לשמים כעולה תמימה:}} {{צת|בראשית|כב|א|ח}} <span style='font-family: David; font-size: 115%;'> וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ</span> {{הוראה למתפללים|(יכוין בשם אברהם אבינו ע"ה בעל החסד עקד את יצחק בנו שהוא גבורה, כך הקב"ה עקד ויעקוד את כל שונאינו ומקטרגינו, מעלינו ומעל כל בית ישראל, וכן יהי רצון)}} <span style='font-family: David; font-size: 115%;'> וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים</span> {{צת|בראשית|כב|י|יט}} {{הוראה למתפללים|אמר הקב"ה: מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי בין ישראל, בין עבד בין אמה, בשעה שהם קורין מקרא זה - "צפונה לפני ה'", אני זוכר עקידת יצחק בן אברהם. (ויקרא רבה ב יא, והובא בב"י סימן א:}} {{צת|ויקרא|א|יא}} {{הוראה למתפללים|הנוהגים לומר "יהי רצון" להלן - יאמרו אחריו "וכמו שכבש אברהם אבינו", ולא יאמרו "רבונו של עולם". והנוהגים שלא לאמרו, ימשיכו מיד רבונו של עולם וכו':}} יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵנוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֵינוּ. וּבְכֵן בְּרב רַחֲמֶיךָ תִּזְכּר לָנוּ עֲקֵדָתו שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ בֶּן אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלום, כְּאִלּוּ אֶפְרו צָבוּר וּמֻנָּח עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְתַבִּיט בְּאֶפְרו לְרַחֵם עָלֵינוּ, וּלְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרות קָשׁות וְרָעות, וּתְזַכֵּנוּ לחזור בתשובה שלמה לפניך. ותצילנו מיצר הרע ומכל חטא ועוון. ותאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים. {{הוראה למתפללים|בימים שאומרים בהם תחנון — אומרים:}} {{עס|רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}||מזרח=|כל השאר=מֵעַל בֶּן יְחִידוֹ}} לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}||מזרח=|כל השאר=מֵעָלֵינוּ,}} וְיָגֹלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}||מזרח=ותיכנס לנו לפנים משורת הדין,}} וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ מֵעַמְּךָ וּמֵעִירְךָ וּמֵאַרְצְךָ וּמִנַּחֲלָתֶךָ, וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ כָּאָמוּר,}} {{צת|ויקרא|כו|מב}}{{עס|: וְנֶאֱמַר,}} {{צת|ויקרא|כו|מד|מה}}{{עס|: וְנֶאֱמַר,}} {{צת|דברים|ל|ג|ה}}{{עס|: וְנֶאֱמַר {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}||מזרח=עַל יְדֵי עבדיך הנביאים,}}}} {{צת|ישעיהו|לג|ב}}{{עס|: וְנֶאֱמַר,}} {{פסוק|וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ|ירמיהו|ל|ז|קטגוריה=לא}}{{עס|: וְנֶאֱמַר,}} {{צת|ישעיהו|סג|ט}}{{עס|: וְנֶאֱמַר,}} {{צת|מיכה|ז|יח|כ}}{{עס|: וְנֶאֱמַר,}} {{צת|ישעיהו|נו|ז}}: {{עס|אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר:}}{{ש}} {{עס|הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרֵאָיון וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּורָה:}}{{ש}} {{עס|אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם עושֶׂה אותָם אוכֵל מִפֵּרותֵיהֶם בָּעולָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לו לָעולָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הֵן. כִּבּוּד אָב וָאֵם. וּגְמִילוּת חֲסָדִים. וּבִקּוּר חולִים. וְהַכְנָסַת אורְחִים. וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַכְּנֶסֶת. וַהֲבָאַת שָׁלום בֵּין אָדָם לַחֲבֵרו. וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּו. וְתַלְמוּד תּורָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:}}<noinclude> ==ראה גם== [[עולת ראי"ה פרשת העקידה]] [[קטגוריה:עקדת יצחק|*]] [[קטגוריה:קטעים מהסידור]] [[קטגוריה:סדרי לימוד]] </noinclude> ckalh8u9jixw4t2c4iqzfihk4kjwcto 0 201845 3001321 801595 2026-03-28T20:35:31Z ~2026-19471-85 45136 היה חזר רביע במילה פני 3001321 wikitext text/x-wiki <span style="font-family:SBL Hebrew,Ezra SIL SR,Ezra SIL,Arial Unicode MS; font-size:150%; line-height:23pt;"> אָֽנֹכִ֙י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר הֽוֹצֵאתִיךָ֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֗ים לֹ֣א יִהְיֶ֣ה לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י לֹ֣א תַעֲשֶׂה־לְךָ֣ פֶ֣סֶל ׀ וְכָל־תְּמוּ֡נָה אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׁמַ֣יִם ׀ מִמַּ֡עַל וַאֲשֶׁר֩ בָּאָ֨רֶץ מִתַּ֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֣יִם ׀ מִתַּ֣חַת לָאָ֗רֶץ לֹֽא־תִשְׁתַּֽחֲוֶ֣ה לָהֶם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֨ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּקֵ֠ד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִי֭ם לְשֹֽׂנְאָ֑י וְעֹ֤שֶׂה חֶ֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֔ים לְאֹֽהֲבַ֖י וּלְשֹֽׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָֽי:{{ס}}לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵׁם־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֨ יְהֹוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא:{{פ}}זָכוֹר֩ אֶת־י֨וֹם הַשַּׁבָּ֜ת לְקַדְּשׁ֗וֹ שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֣ים תַּֽעֲבֹ֮ד וְעָשִׂ֣יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּ֒ךָ֒ וְי֙וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י שַׁבָּ֣ת ׀ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָ֣ וּ֠בִתֶּ֠ךָ עַבְדְּ֨ךָ וַאֲמָֽתְךָ֜ וּבְהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֨ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ כִּ֥י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ:{{ס}}כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֨עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל־הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ:{{ס}}לֹ֖א תִּרְצָֽח:{{ס}}לֹ֖א תִּנְאָֽף:{{ס}}לֹ֖א תִּגְנֹֽב:{{ס}}לֹֽא־תַֽעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֖ד שָֽׁקֶר:{{ס}}לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ {{ס}}לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ: </span> <noinclude> [[קטגוריה:עשרת הדברות]] [[קטגוריה:שמות כ ב]] </noinclude> 51pf34e2lbhv3i7xogm2rf5h0yj05g9 0 221796 3001463 2981368 2026-03-29T07:50:26Z מו יו הו 37729 הוספת [[קטגוריה:סדרי לימוד]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001463 wikitext text/x-wiki ==סגולת אמירת הפרשה== *"טוב לומר פרשת המן" {{ממ|טור אורח חיים|א}}. *"כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה" {{מקור|טור אורח חיים א#בית יוסף|בית יוסף}}. *"בירושלמי דברכות איתא, כל האומר פרשת המן בכל יום, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו" {{מקור|טור אורח חיים א#פרישה|פרישה}}. *בשם רבי מנחם מנדל מרימנוב: סגולה לפרנסה לומר ביום שלישי של פרשת בשלח פרשת המן שנים מקרא ואחד תרגום. ==פרשת המן== {{הזחת קטע}} {{עם-ניקוד| יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם, בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר, בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזּוּי, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַּנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה: }}{{סוף קטע}} <div style="float:left; border:1px solid #cfcfff; padding:0em 0.8em 0.1em 0.8em; margin-right:1em; :background-color:#f9f9ff; font-size: 16pt; FONT-FAMILY: david;width:280px;"> <table style="width:280px;float:left;"><tr><td> {{רגיל|('''ד''')}} וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה הָא אֲנָא מָחֵית לְכוֹן לַחְמָא מִן שְׁמַיָא וְיִפְקוּן עַמָא וְיִלְקְטוּן פִּתְגַם יוֹם בְּיוֹמֵהּ בְּדִיל דַאֲנַסִנוּן הַיְהָכוּן בְּאוֹרַיְתִי אִם לָא: {{רגיל|('''ה''')}} וִיהֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה וִיתַקְנוּן יָת דְיַיְתוּן וִיהֵי עַל חַד תְּרֵין עַל דְיִלְקְטוּן יוֹם יוֹם: {{רגיל|('''ו''')}} וַאֲמַר משֶׁה וְאַהֲרֹן לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרַמְשָׁא וְתִדְעוּן אֲרֵי יְיָ אַפֵּיק יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם: {{רגיל|('''ז''')}} וּבְצַפְרָא וְתֶחֱזוּן יָת יְקָרָא דַיְיָ כַּד שְׁמִיעַ (קֳדָמוֹהִי) יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וְנַחְנָא מָא אֲרֵי אַתְרַעַמְתּוּן עֲלָנָא: {{רגיל|('''ח''')}} וַאֲמַר משֶׁה בִּדְיִתֵּן יְיָ לְכוֹן בְּרַמְשָׁא בִּסְרָא לְמֵיכַל וְלַחְמָא בְּצַפְרָא לְמִסְבַּע בְּדִשְׁמִיעַן קֳדָם יְיָ יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן דִי אַתּוּן מִתְרַעֲמִין עֲלוֹהִי וְנַחְנָא מָא לָא עֲלָנָא תֻּרְעֲמוּתְכוֹן אֶלָהֵן עַל מֵימְרָא דַיְיָ: {{רגיל|('''ט''')}} וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן אֱמַר לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל קְרִיבוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי שְׁמִיעַן קֳדָמוֹהִי יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן: {{רגיל|('''י''')}} וַהֲוָה כַּד מַלִיל אַהֲרֹן עִם כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵלּ וְאִתְפְּנִיוּ לְמַדְבְּרָא וְהָא יְקָרָא דַיְיָ אִתְגְלִי בַּעֲנָנָא: {{רגיל|('''יא''')}} וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {{רגיל|('''יב''')}} שְׁמִיעַ קֳדָמַי יָת תֻּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל מַלֵיל עִמְהוֹן לְמֵימַר בֵּין שִׁמְשַׁיָא תֵּיכְלּוּן בִּסְרָא וּבְצַפְרָא תִּשְׂבְּעוּן לַחְמָא וְתִדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן: {{רגיל|('''יג''')}} וַהֲוָה בְרַמְשָׁא וּסְלֵיקַת סְלָיו וַחֲפַת יָת מַשְׁרִיתָא וּבְצַפְרָא הֲוַת נְחָתַת טַלָא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא: {{רגיל|('''יד''')}} וּסְלֵיקַת נְחָתַת טַלָא וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא דַעְדַּק מְקַלַף דַעְדַּק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא: {{רגיל|('''טו''')}} וַחֲזוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמָרוּ גְבַר לַאֲחוּהִי מַנָּא הוּא אֲרֵי לָא יְדָעוּ מָא הוּא וַאֲמַר משֶׁה לְהוֹן הוּא לַחְמָא דִי יְהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכַל: {{רגיל|('''טז''')}} דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקֵיד יְיָ לְקוּטוּ מִנֵּהּ גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ עֻמְרָא לְגֻלְגַלְתָּא מִנְיַן נַפְשָׁתֵיכוֹן גְבַר לְדִי בְמַשְׁכְּנֵהּ תִּסְּבוּן: {{רגיל|('''יז''')}} וַעַבָדוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְקָטוּ דְאַסְגֵּי וּדְאַזְעֵר: {{רגיל|('''יח''')}} וּכְלוֹ בְעוּמְרָא וְלָא אוֹתַר דְאַסְגֵּי וּדְאַזְעֵר לָא חַסִיר גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ לְקָטוּ: {{רגיל|('''יט''')}} וַאֲמַר משֶׁה לְהוֹן אֱנַשׁ לָא יַשְׁאַר מִנֵּהּ עַד צַפְרָא: {{רגיל|('''כ''')}} וְלָא קַבִּילוּ מִן משֶׁה וְאַשְׁאָרוּ גֻבְרַיָא מִנֵּה עַד צַפְרָא וּרְחֵשׁ רִיחֲשָׁא וּסְרִי וּרְגַז עֲלֵיהוֹן משֶׁה: {{רגיל|('''כא''')}} וּלְקָטוּ יָתֵהּ בִּצְפַר בִּצְפָר גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ וּמָא דְמִשְׁתָּאַר מִנֵּהּ עַל אַפֵּי חַקְלָא כַּד חֲמָא עֲלוֹהִי שִׁמְשָׁא פָּשָׁר: {{רגיל|('''כב''')}} וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְקָטוּ לַחְמָא עַל חַד תְּרֵין תְּרֵין עֻמְרִין לְחָד וַאֲתוֹ כָּל רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא וְחַוִּיאוּ לְמשֶׁה: {{רגיל|('''כג''')}} וַאֲמַר לְהוֹן הוּא דִי מַלִיל יְיָ שְׁבָתָא שְׁבַת קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ מְחָר יָת דִי אַתּוּן עֲתִידִין לְמֵפָא אֲפוֹ וְיָת דִי אַתּוּן עֲתִידִין לְבַשָׁלָא בַּשִׁילוּ וְיָת כָּל מוֹתָרָא אַצְנָעוּ לְכוֹן לְמַטְּרַת עַד צַפְרָא: {{רגיל|('''כד''')}} וְאַצְנָעוּ יָתֵהּ עַד צַפְרָא כְּמָא דְפַקִיד משֶׁה וְלָא סְרִי וְרִיחֲשָׁא לָא הֲוָה בֵהּ: {{רגיל|('''כה''')}} וַאֲמַר משֶׁה אִכְלוּהִי יוֹמָא דֵין אֲרֵי שַׁבְּתָא יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ יוֹמָא דֵין לָא תַשְׁכְּחֻנֵהּ בְּחַקְלָא: {{רגיל|('''כו''')}} שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטֻנֵהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא לָא יְהֵי בֵהּ: {{רגיל|('''כז''')}} וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נְפָקוּ מִן עַמָּא לְמִלְקָטּ וְלָא אַשְׁכָּחוּ: {{רגיל|('''כח''')}} וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עַד אֵימָתַי אַתּוּן מְסָרְבִין לְמִטַר פִּקוּדַי וְאוֹרָיָתַי: {{רגיל|('''כט''')}} חֲזוֹ אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא עַל כֵּן הוּא יָהֵב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְחֵם תְּרֵין יוֹמִין תִּיבוּ אֲנַשׁ תְּחוֹתוֹהִי לָא יִפּוֹק אֲנַשׁ מֵאַתְרֵהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה: {{רגיל|('''ל''')}} וְנָחוּ עַמָּא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה: {{רגיל|('''לא''')}} וּקְרוֹ בֵית יִשְׂרָאֵל יָת שְׁמֵהּ מָן וְהוּא כְּבַר זְרַע גִדָּא חִוָר וְטַעְמֵהּ כְּאִסְקְרֵיטָוָן בִּדְבָשׁ: {{רגיל|('''לב''')}} וַאֲמַר משֶׁה דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקִיד יְיָ מְלֵי עֻמְרָא מִנֵּהּ לְמַטְּרָא לְדָרֵיכוֹן בְּדִיל דְיֶחֱזוּן יָת לַחְמָא דִי אוֹכָלִית יָתְכוֹן בְּמַדְבְּרָא בְּאַפָּקוּתִי יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם: {{רגיל|('''לג''')}} וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן סַב צְלוֹחִית חֲדָא וְהַב תַמָן מְלֵי עֻמְרָא מָן וְאַצְנַע יָתֵהּ קֳדָם יְיָ לְמַטְּרָא לְדָרֵיכוֹן: {{רגיל|('''לד''')}} כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ לְמשֶׁה וְאַצְנְעֵהּ אַהֲרֹן קֳדָם סַהֲדוּתָא לְמַטְּרָא: {{רגיל|('''לה''')}} וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲכָלוּ יָת מַנָא אַרְבְּעִין שְׁנִין עַד דְמֵיתֵיהוֹן לְאַרְעָא יָתְבָתָא יָת מַנָא אֲכָלוּ עַד דְאָתוֹ לִסְיָפֵי אַרְעָא דִכְנָעַן: {{רגיל|('''לו''')}} וְעֻמְרָא חַד מִן עַסְרָא בִּתְלָת סְאִין הוּא: </td></tr></table> </div> <div style="font-family:SBL Hebrew,Ezra SIL SR,Ezra SIL,Arial Unicode MS; font-size:21pt"> {{רגיל|('''ד''')}} וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם־לֹֽא׃ {{רגיל|('''ה''')}} וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר־יִלְקְט֖וּ י֥וֹם׀ יֽוֹם׃ {{רגיל|('''ו''')}} וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ {{רגיל|('''ז''')}} וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת־כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶ֖ם עַל־יְהוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י תלונו [תַלִּ֖ינוּ] עָלֵֽינוּ׃ {{רגיל|('''ח''')}} וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֙קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהוָה֙ אֶת־תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹא־עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל־יְהוָֽה׃ {{רגיל|('''ט''')}} וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל־כָּל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּתֵיכֶֽם׃ {{רגיל|('''י''')}} וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַהֲרֹן֙ אֶל־כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל־הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּעָנָֽן׃ {{רגיל|('''יא''')}} וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ {{רגיל|('''יב''')}} שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ {{רגיל|('''יג''')}} וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה׃ {{רגיל|('''יד''')}} וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ׃ {{רגיל|('''טו''')}} וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃ {{רגיל|('''טז''')}} זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאָהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ׃ {{רגיל|('''יז''')}} וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט׃ {{רגיל|('''יח''')}} וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי־אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ׃ {{רגיל|('''יט''')}} וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל־יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר׃ {{רגיל|('''כ''')}} וְלֹא־שָׁמְע֣וּ אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃ {{רגיל|('''כא''')}} וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס׃ {{רגיל|('''כב''')}} וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃ {{רגיל|('''כג''')}} וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר׃ {{רגיל|('''כד''')}} וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה בּֽוֹ׃ {{רגיל|('''כה''')}} וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיהוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃ {{רגיל|('''כו''')}} שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ׃ {{רגיל|('''כז''')}} וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן־הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ׃ {{רגיל|('''כח''')}} וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה עַד־אָ֙נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְו‍ֹתַ֖י וְתוֹרֹתָֽי׃ {{רגיל|('''כט''')}} רְא֗וּ כִּֽי־יְהוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃ {{רגיל|('''ל''')}} וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃ {{רגיל|('''לא''')}} וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ׃ {{רגיל|('''לב''')}} וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן׀ יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ {{רגיל|('''לג''')}} וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃ {{רגיל|('''לד''')}} כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת׃ {{רגיל|('''לה''')}} וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃ {{רגיל|('''לו''')}} וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא׃ </div> <!-- {{חק לישראל|תורה=שמות|תורה מ=טז ד|תורה עד=טז לו}} --> {{הזחת קטע}} {{עם-ניקוד| אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ, גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם, וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם, וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם, שִׂמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם, כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ, וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרוּבִּים, בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח, בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל, מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה, וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי, כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ, וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ, לְכָל יוֹם וָיּוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵי מַחֲסוֹרֵנוּ, וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ, וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ, מִיָּדְךָ הַטוֹבָה וְהָרְחָבָה, וְלֹא כְּמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקֹצֶר חֲסָדֵינוּ, וּמִזְּעֵיר גְּמוּלוֹתֵינוּ, וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ, וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם: }}{{סוף קטע}} [[קטגוריה:תפילות על פרנסה]] [[קטגוריה:סדרי לימוד]] 7kjoiswutrdawbxcp8g5mv31u1acvic 0 233777 3001461 2914738 2026-03-29T07:49:39Z מו יו הו 37729 הוספת [[קטגוריה:סדרי לימוד]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001461 wikitext text/x-wiki {{טקסט עם טעמים}} ==א' ניסן== {{מגירה|יש מוסיפים:|{{קטן|{{צת|שמות|לט|לג|מב|מהדורה=טעמים}}}} {{קטן|{{צת|שמות|מ|מהדורה=טעמים}}}}}} וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּמְשַׁ֨ח אֹת֜וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וַיִּמְשָׁחֵ֖ם וַיְקַדֵּ֥שׁ אֹתָֽם: וַיַּקְרִ֙יבוּ֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רָאשֵׁ֖י בֵּ֣ית אֲבֹתָ֑ם הֵ֚ם נְשִׂיאֵ֣י הַמַּטֹּ֔ת הֵ֥ם הָעֹמְדִ֖ים עַל־הַפְּקֻדִֽים: וַיָּבִ֨יאוּ אֶת־קָרְבָּנָ֜ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה שֵׁשׁ־עֶגְלֹ֥ת צָב֙ וּשְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר בָּקָ֔ר עֲגָלָ֛ה עַל־שְׁנֵ֥י הַנְּשִׂאִ֖ים וְשׁ֣וֹר לְאֶחָ֑ד וַיַּקְרִ֥יבוּ אוֹתָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן: וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: קַ֚ח מֵֽאִתָּ֔ם וְהָי֕וּ לַעֲבֹ֕ד אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְנָתַתָּ֤ה אוֹתָם֙ אֶל־הַלְוִיִּ֔ם אִ֖ישׁ כְּפִ֥י עֲבֹדָתֽוֹ: וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֶת־הָעֲגָלֹ֖ת וְאֶת־הַבָּקָ֑ר וַיִּתֵּ֥ן אוֹתָ֖ם אֶל־הַלְוִיִּֽם: אֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הָעֲגָלֹ֗ת וְאֵת֙ אַרְבַּ֣עַת הַבָּקָ֔ר נָתַ֖ן לִבְנֵ֣י גֵרְשׁ֑וֹן כְּפִ֖י עֲבֹדָתָֽם: וְאֵ֣ת׀ אַרְבַּ֣ע הָעֲגָלֹ֗ת וְאֵת֙ שְׁמֹנַ֣ת הַבָּקָ֔ר נָתַ֖ן לִבְנֵ֣י מְרָרִ֑י כְּפִי֙ עֲבֹ֣דָתָ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן: וְלִבְנֵ֥י קְהָ֖ת לֹ֣א נָתָ֑ן כִּֽי־עֲבֹדַ֤ת הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עֲלֵהֶ֔ם בַּכָּתֵ֖ף יִשָּֽׂאוּ: וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵ֚ת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת־קָרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ: וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד לַיּ֗וֹם נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לַיּ֔וֹם יַקְרִ֙יבוּ֙ אֶת־קָרְבָּנָ֔ם לַחֲנֻכַּ֖ת הַמִּזְבֵּֽחַ: וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן אֶת־קָרְבָּנ֑וֹ נַחְשׁ֥וֹן בֶּן־עַמִּינָדָ֖ב לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה: וְקָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב: {{מגירה|יהי רצון|יהי רצון מלפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, שתהא חשובה ומרוצה קריאתנו בתורה סדר קרבן הנשיא נחשון בן עמינדב משבט יהודה החתום במלכות, קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש. ותעלה עלינו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקודש היוצאים מראשי תיבות ומסופי תיבות מקראי קודש אלה, ונשלמה פרים שפתינו. ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושים הכלולים בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונך כל ימי חיינו, אנחנו וזרענו וזרע זרענו. וכשם שבחודש הזה פדית את עמך שבטי נחלתך מכור הברזל ממצרים, וזכרת באהבה לתהילה לשם ולתפארת לשמות מטות אבותם, על הניסים ועל הפורקן על הגבורות ועל התשועות שעשית עמהם, כן יהוה אלהינו ואלהי אבותינו צאנך ברחמים תפקוד, וזכור לנו אהבת הקדמונים שבטי יה בגלות החל הזה. שבט יהודה בדוחק ובצער. וכשם שהודו ליהוה חסדו ביציאת מצרים בזכות יהודה כן נודה לך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו על גאולתנו ועל פדות נפשנו בזכות יהודה מלך באחיו, ולא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדך. מלך ביפיו תחזינה עינינו וישמח לבנו. ותמלוך אתה הוא יהוה אלהינו מהרה על כל מעשיך בהר ציון משכן מכבודך ובירושלים עיר מקדשך, ככתוב בדברי קדשך: ימלוך יהוה לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה. ונאמר כי ליהוה המלוכה ומושל בגויים. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליהוה המלוכה. והיה יהוה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יהוה צורי וגואלי. שוועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות. יש מוסיפים בכל יום לקרוא ב[[יחזקאל לז]], וב[[זהר חלק ג קיח ב]]. ואחר כך אומרים [[תפילה לעילוי הנשמות]].}} ==ב' ניסן== בַּיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י הִקְרִ֖יב נְתַנְאֵ֣ל בֶּן־צוּעָ֑ר נְשִׂ֖יא יִשָּׂשכָֽר: הִקְרִ֨ב אֶת־קָרְבָּנ֜וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר: {{מגירה|יהי רצון|יהי רצון מלפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, שתהא חשובה ומרוצה קריאתנו בתורה סדר קרבן הנשיא נתנאל בן צוער משבט יששכר החתום במידת הנצח דמלכות, קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש. ותעלה עלינו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקודש היוצאים מראשי תיבות ומסופי תיבות מקראי קודש אלה, ונשלמה פרים שפתינו. ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושים הכלולים בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונך כל ימי חיינו, אנחנו וזרענו וזרע זרענו. וכשם שבחודש הזה פדית את עמך שבטי נחלתך מכור הברזל ממצרים, וזכרת באהבה לתהילה לשם ולתפארת לשמות מטות אבותם, על הניסים ועל הפורקן על הגבורות ועל התשועות שעשית עמהם, כן יהוה אלהינו ואלהי אבותינו צאנך ברחמים תפקוד, וזכור לנו אהבת הקדמונים שבטי יה בגלות החל הזה. וכשםשהרבית שכרם של אבותינו בימים האלה ובזמן הזה בזכות יששכר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, כן יהוה אלהינו ואלהי אבותינו נָקבה שכרך לעמך הדוויים והסחופים בגלות החל הזה, ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמת באמת ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו ולישועתך קיווינו כל היום, בזכות יששכר וברכתו. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה. חזה ציון קרית מועדנו. עיניך תראינה ירושלים נווה שאנן אוהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו. יהוה צבאות האר פניך ונוושעה. ברכם טהרם רחמי צדקתך תמיד גמלם. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יהוה צורי וגואלי. יש מוסיפים בכל יום לקרוא ב[[יחזקאל לז]], וב[[זהר חלק ג קיח ב]]. ואחר כך אומרים [[תפילה לעילוי הנשמות]].}} ==ג' ניסן== בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן: קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן: ==ד' ניסן== בַּיּוֹם֙ הָרְבִיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר: קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר: ==ה' ניסן== בַּיּוֹם֙ הַחֲמִישִׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי: קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן שְׁלֻמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי: ==ו' ניסן== בַּיּוֹם֙ הַשִּׁשִּׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל: קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל: ==ז' ניסן== בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אֶפְרָ֑יִם אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד: קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד: ==ח' ניסן== בַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר: קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר: ==ט' ניסן== <קטע התחלה=ט' ניסן/>בַּיּוֹם֙ הַתְּשִׁיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי: קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי:<קטע סוף=ט' ניסן/> ==י' ניסן== <קטע התחלה=י' ניסן/>בַּיּוֹם֙ הָעֲשִׂירִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י דָ֑ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי: קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי:<קטע סוף=י' ניסן/> ==י"א ניסן== <קטע התחלה=י"א ניסן/>בְּיוֹם֙ עַשְׁתֵּ֣י עָשָׂ֣ר י֔וֹם נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן: קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן:<קטע סוף=י"א ניסן/> ==י"ב ניסן== <קטע התחלה=י"ב ניסן/>בְּיוֹם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר י֔וֹם נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן: קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן: זֹ֣את׀ חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ מֵאֵ֖ת נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל קַעֲרֹ֨ת כֶּ֜סֶף שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֗ה מִֽזְרְקֵי־כֶ֙סֶף֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֔ר כַּפּ֥וֹת זָהָ֖ב שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵֽה: שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָ֗ה הַקְּעָרָ֤ה הָֽאַחַת֙ כֶּ֔סֶף וְשִׁבְעִ֖ים הַמִּזְרָ֣ק הָאֶחָ֑ד כֹּ֚ל כֶּ֣סֶף הַכֵּלִ֔ים אַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ: כַּפּ֨וֹת זָהָ֤ב שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה֙ מְלֵאֹ֣ת קְטֹ֔רֶת עֲשָׂרָ֧ה עֲשָׂרָ֛ה הַכַּ֖ף בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ כָּל־זְהַ֥ב הַכַּפּ֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָֽה: כָּל־הַבָּקָ֨ר לָעֹלָ֜ה שְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר פָּרִ֗ים אֵילִ֤ם שְׁנֵים־עָשָׂר֙ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר וּמִנְחָתָ֑ם וּשְׂעִירֵ֥י עִזִּ֛ים שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לְחַטָּֽאת: וְכֹ֞ל בְּקַ֣ר׀ זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֗ים עֶשְׂרִ֣ים וְאַרְבָּעָה֮ פָּרִים֒ אֵילִ֤ם שִׁשִּׁים֙ עַתֻּדִ֣ים שִׁשִּׁ֔ים כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה שִׁשִּׁ֑ים זֹ֚את חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ אַחֲרֵ֖י הִמָּשַׁ֥ח אֹתֽוֹ: וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לְדַבֵּ֣ר אִתּוֹ֒ וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת־הַקּ֜וֹל מִדַּבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מֵעַ֤ל הַכַּפֹּ֙רֶת֙ אֲשֶׁר֙ עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֔ת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֑ים וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָֽיו:<קטע סוף=י"ב ניסן/> ==י"ג ניסן== <קטע התחלה=י"ג ניסן/>וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃ וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ וְזֶ֨ה מַעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙ מִקְשָׁ֣ה זָהָ֔ב עַד־יְרֵכָ֥הּ עַד־פִּרְחָ֖הּ מִקְשָׁ֣ה הִ֑וא כַּמַּרְאֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשָׂ֖ה אֶת־הַמְּנֹרָֽה׃<קטע סוף=י"ג ניסן/> {{סוף}} [[קטגוריה:סדרי לימוד]] 9eer8m5cej0gzuuqrlqw0dnmwrntv57 0 233781 3001464 397598 2026-03-29T07:50:34Z מו יו הו 37729 הוספת [[קטגוריה:סדרי לימוד]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001464 wikitext text/x-wiki {{טקסט עם טעמים}} {{#קטע:פרשת קרבנות הנשיאים|{{תאריך עברי נוכחי|יח}}}} {{סוף}} {{:תפילה לפרשת הנשיאים}} [[קטגוריה:סדרי לימוד]] gbm4jvqp941rj9xqhsuug0ek8ett5h2 0 235979 3001519 2988389 2026-03-29T11:50:59Z Dovi 1 3001519 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט טעמים|איכה|ב}} {{טעמי המקרא באינטרנט}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} </noinclude><קטע התחלה=פרק ב/>{{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ{{מ:פסק}}אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֙יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ׃<קטע סוף=א/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י {{כו"ק|לא|וְלֹ֣א}} חָמַ֗ל אֵ֚ת כׇּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ׃<קטע סוף=ב/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>גָּדַ֣ע {{נוסח|{{מ:קמץ|ד=בׇּֽחֳרִי־אַ֗ף|ס=בָּֽחֳרִי־אַ֗ף}}|2==ש1,ק-מ ובדפוסים{{ש}}ל!=<בָּֽחֳרִי אַ֗ף> (חסר מקף)}} כֹּ֚ל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב׃<קטע סוף=ג/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר {{נוסח|וַֽיַּהֲרֹ֔ג|2==ל,ש1,ק13,ל-א,פטרבורג-EVR-II-B-34,פטרבורגEVR-II-B-92,ק-מ,ש2 (טעם זקף קטן), וכך אצל ברויאר וכמו כן בדפוסים וקורן.{{ש}}מג"ה=וַֽיַּהֲרֹ֕ג (טעם זקף גדול), וראו עוד ב{{מ:קישור בהערה|https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1820/mode/1up|הערתו של גינצבורג}}.}} כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֙הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ׃<קטע סוף=ד/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י{{מ:פסק}}כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כׇּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֙רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה׃<קטע סוף=ה/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת {{נוסח|מֹעֲד֑וֹ|2==ש1,ק-מ ומסורת-ל וטברנית{{ש}}ל!=מוֹעֲד֑וֹ (כתיב מלא וי"ו)}} שִׁכַּ֨ח יְהֹוָ֤ה{{מ:פסק}}בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן׃<קטע סוף=ו/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י{{מ:פסק}}מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהֹוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד׃<קטע סוף=ז/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>חָשַׁ֨ב יְהֹוָ֤ה{{מ:פסק}}לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ׃<קטע סוף=ח/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>{{נוסח|{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ|2==מ"ס-ל ומ"ש (ובדפוסים וקורן){{ש}}ל=טָבְע֤וּ (אין אות קטנה) וכן הכריעו במג"ה כדרכם}} בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהֹוָֽה׃<קטע סוף=ט/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֙רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁל{{מ:ירושלם|ָ|ֽ}}ם׃<קטע סוף=י/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֙רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה׃<קטע סוף=יא/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם׃<קטע סוף=יב/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁל{{מ:ירושלם|ַ|֔}}ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ׃<קטע סוף=יג/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֺנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב {{כו"ק|שביתך|שְׁבוּתֵ֑ךְ}} וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים׃<קטע סוף=יד/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֙יִם֙ כׇּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁל{{מ:ירושלם|ָ|֑}}ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכׇל־הָאָֽרֶץ׃<קטע סוף=טו/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כׇּל־{{נוסח|אֹ֣יְבַ֔יִךְ|2==ש1,ק-מ ובדפוסים{{ש}}ל=א֣וֹיְבַ֔יִךְ (כתיב מלא וי"ו)}} שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ׃<קטע סוף=טז/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֙יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ׃<קטע סוף=יז/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִ֠יּ֠וֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ׃<קטע סוף=יח/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ק֣וּמִי{{מ:לגרמיה-2}} רֹ֣נִּי {{כו"ק|בליל|בַלַּ֗יְלָה}} לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֙יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֙פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כׇּל־חוּצֽוֹת׃<קטע סוף=יט/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ {{נוסח|עֹלְﬞלֵ֣י|2=ל=עֹלֲלֵ֣י (חטף)}} טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא׃<קטע סוף=כ/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב {{נוסח|הָרַ֙גְתָּ֙|2==ש1,ק-מ ובדפוסים{{ש}}ל!=הָרַגְ֙תָּ֙ (הפשטא מלעיל נכתב באות גימ"ל במקום באות רי"ש){{ש}}הערת ברויאר, והמקליד תיקן בלי להעיר}} בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃<קטע סוף=כא/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהֹוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם׃<קטע סוף=כב/><קטע סוף=פרק ב/><noinclude> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} ==הפרק ללא אותיות הפסוקים== {{מ:טעמי המקרא}} {{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{בסיס-משתמש|שם=משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת איכה}} </noinclude> [[קטגוריה:איכה ב]] tovqja1imzs1l7kqrynq47py1jz8vu1 3001521 3001519 2026-03-29T11:52:15Z Dovi 1 3001521 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט טעמים|איכה|ב}} {{טעמי המקרא באינטרנט}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} </noinclude><קטע התחלה=פרק ב/>{{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ{{מ:פסק}}אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֙יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ׃<קטע סוף=א/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י {{כו"ק|לא|וְלֹ֣א}} חָמַ֗ל אֵ֚ת כׇּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ׃<קטע סוף=ב/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>גָּדַ֣ע {{נוסח|{{מ:קמץ|ד=בׇּֽחֳרִי־אַ֗ף|ס=בָּֽחֳרִי־אַ֗ף}}|2==ש1,ק-מ ובדפוסים{{ש}}ל!=<בָּֽחֳרִי אַ֗ף> (חסר מקף)}} כֹּ֚ל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב׃<קטע סוף=ג/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר {{נוסח|וַֽיַּהֲרֹ֔ג|2==ל,ש1,ק13,ל-א,פטרבורג-EVR-II-B-34,פטרבורגEVR-II-B-92,ק-מ,ב1,ש2 (טעם זקף קטן), וכך אצל ברויאר וכמו כן בדפוסים וקורן.{{ש}}מג"ה=וַֽיַּהֲרֹ֕ג (טעם זקף גדול), וראו עוד ב{{מ:קישור בהערה|https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1820/mode/1up|הערתו של גינצבורג}}.}} כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֙הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ׃<קטע סוף=ד/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י{{מ:פסק}}כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כׇּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֙רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה׃<קטע סוף=ה/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת {{נוסח|מֹעֲד֑וֹ|2==ש1,ק-מ ומסורת-ל וטברנית{{ש}}ל!=מוֹעֲד֑וֹ (כתיב מלא וי"ו)}} שִׁכַּ֨ח יְהֹוָ֤ה{{מ:פסק}}בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן׃<קטע סוף=ו/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י{{מ:פסק}}מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהֹוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד׃<קטע סוף=ז/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>חָשַׁ֨ב יְהֹוָ֤ה{{מ:פסק}}לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ׃<קטע סוף=ח/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>{{נוסח|{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ|2==מ"ס-ל ומ"ש (ובדפוסים וקורן){{ש}}ל=טָבְע֤וּ (אין אות קטנה) וכן הכריעו במג"ה כדרכם}} בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהֹוָֽה׃<קטע סוף=ט/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֙רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁל{{מ:ירושלם|ָ|ֽ}}ם׃<קטע סוף=י/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֙רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה׃<קטע סוף=יא/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם׃<קטע סוף=יב/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁל{{מ:ירושלם|ַ|֔}}ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ׃<קטע סוף=יג/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֺנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב {{כו"ק|שביתך|שְׁבוּתֵ֑ךְ}} וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים׃<קטע סוף=יד/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֙יִם֙ כׇּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁל{{מ:ירושלם|ָ|֑}}ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכׇל־הָאָֽרֶץ׃<קטע סוף=טו/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כׇּל־{{נוסח|אֹ֣יְבַ֔יִךְ|2==ש1,ק-מ ובדפוסים{{ש}}ל=א֣וֹיְבַ֔יִךְ (כתיב מלא וי"ו)}} שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ׃<קטע סוף=טז/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֙יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ׃<קטע סוף=יז/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִ֠יּ֠וֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ׃<קטע סוף=יח/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ק֣וּמִי{{מ:לגרמיה-2}} רֹ֣נִּי {{כו"ק|בליל|בַלַּ֗יְלָה}} לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֙יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֙פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כׇּל־חוּצֽוֹת׃<קטע סוף=יט/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ {{נוסח|עֹלְﬞלֵ֣י|2=ל=עֹלֲלֵ֣י (חטף)}} טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא׃<קטע סוף=כ/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב {{נוסח|הָרַ֙גְתָּ֙|2==ש1,ק-מ ובדפוסים{{ש}}ל!=הָרַגְ֙תָּ֙ (הפשטא מלעיל נכתב באות גימ"ל במקום באות רי"ש){{ש}}הערת ברויאר, והמקליד תיקן בלי להעיר}} בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃<קטע סוף=כא/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איכה|ב|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהֹוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם׃<קטע סוף=כב/><קטע סוף=פרק ב/><noinclude> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} ==הפרק ללא אותיות הפסוקים== {{מ:טעמי המקרא}} {{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{בסיס-משתמש|שם=משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת איכה}} </noinclude> [[קטגוריה:איכה ב]] gvosln3yz6yf946ir0zllivjwmwbg9f 0 237264 3001297 2987915 2026-03-28T13:19:43Z Bdenckla 26771 moved revia back from shuruq to nun, i.e. נוּ֗ becomes נ֗וּ 3001297 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט טעמים|מלכים ב|כב}} {{טעמי המקרא באינטרנט}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} </noinclude><קטע התחלה=פרק כב/>{{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>בֶּן־שְׁמֹנֶ֤ה שָׁנָה֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ בְמׇלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁל{{מ:ירושלם|ָ|֑}}ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְדִידָ֥ה בַת־עֲדָיָ֖ה מִבָּֽצְקַֽת׃<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|ב|סדר=לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ בְּכׇל־דֶּ֙רֶךְ֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יו וְלֹא־סָ֖ר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃<קטע סוף=ב/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>וַיְהִ֗י בִּשְׁמֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ שָׁלַ֣ח הַ֠מֶּ֠לֶךְ אֶת־שָׁפָ֨ן בֶּן־אֲצַלְיָ֤הוּ בֶן־מְשֻׁלָּם֙ הַסֹּפֵ֔ר בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>עֲלֵ֗ה אֶל־חִלְקִיָּ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וְיַתֵּ֣ם אֶת־הַכֶּ֔סֶף הַמּוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר אָסְפ֛וּ שֹׁמְרֵ֥י הַסַּ֖ף מֵאֵ֥ת הָעָֽם׃<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>{{כו"ק|ויתנה|וְיִתְּנ֗וּהוּ}} עַל־יַד֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הַמֻּפְקָדִ֖ים {{כו"ק|בבית|בֵּ֣ית}} יְהֹוָ֑ה וְיִתְּנ֣וּ אֹת֗וֹ לְעֹשֵׂ֤י הַמְּלָאכָה֙ אֲשֶׁר֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔ה לְחַזֵּ֖ק בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת׃<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>לֶחָ֣רָשִׁ֔ים וְלַבֹּנִ֖ים וְלַגֹּֽדְרִ֑ים וְלִקְנ֤וֹת עֵצִים֙ וְאַבְנֵ֣י מַחְצֵ֔ב לְחַזֵּ֖ק אֶת־הַבָּֽיִת׃<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>אַ֚ךְ לֹא־יֵחָשֵׁ֣ב אִתָּ֔ם הַכֶּ֖סֶף הַנִּתָּ֣ן עַל־יָדָ֑ם כִּ֥י בֶאֱמוּנָ֖ה הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וַ֠יֹּ֠אמֶר חִלְקִיָּ֜הוּ הַכֹּהֵ֤ן הַגָּדוֹל֙ עַל־שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר סֵ֧פֶר הַתּוֹרָ֛ה מָצָ֖אתִי בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיִּתֵּ֨ן חִלְקִיָּ֧ה אֶת־הַסֵּ֛פֶר אֶל־שָׁפָ֖ן וַיִּקְרָאֵֽהוּ׃<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>וַיָּבֹ֞א שָׁפָ֤ן הַסֹּפֵר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּ֥שֶׁב אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָ֑ר וַיֹּ֗אמֶר הִתִּ֤יכוּ עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶת־הַכֶּ֙סֶף֙ הַנִּמְצָ֣א בַבַּ֔יִת וַֽיִּתְּנֻ֗הוּ עַל־יַד֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הַמֻּפְקָדִ֖ים בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וַיַּגֵּ֞ד שָׁפָ֤ן הַסֹּפֵר֙ לַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר סֵ֚פֶר נָ֣תַן לִ֔י חִלְקִיָּ֖ה הַכֹּהֵ֑ן וַיִּקְרָאֵ֥הוּ שָׁפָ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ הַמֶּ֔לֶךְ אֶת־דִּבְרֵ֖י סֵ֣פֶר הַתּוֹרָ֑ה וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו׃<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־חִלְקִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֡ן וְאֶת־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁ֠פָ֠ן וְאֶת־עַכְבּ֨וֹר בֶּן־מִיכָיָ֜ה וְאֵ֣ת{{מ:לגרמיה-2}} שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֗ר וְאֵ֛ת עֲשָׂיָ֥ה עֶֽבֶד־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹֽר׃<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>לְכוּ֩ דִרְשׁ֨וּ אֶת־יְהֹוָ֜ה בַּעֲדִ֣י וּבְעַד־הָעָ֗ם וּבְעַד֙ כׇּל־יְהוּדָ֔ה עַל־דִּבְרֵ֛י הַסֵּ֥פֶר הַנִּמְצָ֖א הַזֶּ֑ה כִּֽי־גְדוֹלָ֞ה חֲמַ֣ת יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר־הִיא֙ נִצְּתָ֣ה בָ֔נוּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־שָׁמְע֜וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ עַל־דִּבְרֵי֙ הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה לַעֲשׂ֖וֹת כְּכׇל־הַכָּת֥וּב עָלֵֽינוּ׃<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>וַיֵּ֣לֶךְ חִלְקִיָּ֣הוּ הַ֠כֹּהֵ֠ן וַאֲחִיקָ֨ם וְעַכְבּ֜וֹר וְשָׁפָ֣ן וַעֲשָׂיָ֗ה אֶל־חֻלְדָּ֨ה הַנְּבִיאָ֜ה אֵ֣שֶׁת{{מ:לגרמיה-2}} שַׁלֻּ֣ם בֶּן־תִּקְוָ֗ה בֶּן־חַרְחַס֙ שֹׁמֵ֣ר הַבְּגָדִ֔ים וְהִ֛יא יֹשֶׁ֥בֶת בִּירוּשָׁל{{מ:ירושלם|ַ|֖}}ם בַּמִּשְׁנֶ֑ה וַֽיְדַבְּר֖וּ אֵלֶֽיהָ׃<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם כֹּה־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִמְר֣וּ לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל־יֹֽשְׁבָ֑יו אֵ֚ת כׇּל־דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר קָרָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>תַּ֣חַת{{מ:לגרמיה-2}} אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֙עַן֙ הַכְעִיסֵ֔נִי בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיהֶ֑ם וְנִצְּתָ֧ה חֲמָתִ֛י בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>וְאֶל־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה הַשֹּׁלֵ֤חַ אֶתְכֶם֙ לִדְרֹ֣שׁ אֶת־יְהֹוָ֔ה כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּ אֵלָ֑יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתָּ׃<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>יַ֠עַן רַךְ־לְבָ֨בְךָ֜ וַתִּכָּנַ֣ע{{מ:לגרמיה-2}} מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֗ה בְּֽשׇׁמְעֲךָ֡ אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֩רְתִּי֩ עַל־הַמָּק֨וֹם הַזֶּ֜ה וְעַל־יֹשְׁבָ֗יו לִֽהְי֤וֹת לְשַׁמָּה֙ וְלִקְלָלָ֔ה וַתִּקְרַע֙ אֶת־בְּגָדֶ֔יךָ וַתִּבְכֶּ֖ה לְפָנָ֑י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י שָׁמַ֖עְתִּי נְאֻם־יְהֹוָֽה׃<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|כב|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>לָכֵן֩ הִנְנִ֨י אֹסִפְךָ֜ עַל־אֲבֹתֶ֗יךָ וְנֶאֱסַפְתָּ֣ אֶל־קִבְרֹתֶ֘יךָ֮ בְּשָׁלוֹם֒ וְלֹא־תִרְאֶ֣ינָה עֵינֶ֔יךָ בְּכֹל֙ הָרָעָ֔ה אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מֵבִ֖יא עַל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיָּשִׁ֥בוּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָֽר׃<קטע סוף=כ/><קטע סוף=פרק כב/><noinclude> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} ==הפרק ללא אותיות הפסוקים== {{מ:טעמי המקרא}} {{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}}</noinclude> [[קטגוריה:מלכים ב כב]] iq0hmvv2cwk767o8mwdxuuns42wz538 0 245803 3001477 1040176 2026-03-29T09:21:02Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001477 wikitext text/x-wiki <poem> שירו לאל נבוני שירי רנני שבת וראש חודש יום זה לה' '''י'''קר שמו הודיעו לכל והשמיעו זמרו הריעו לפני המלך ה' '''ע'''וז (נ"א עוזר) לו במקדשו תנו חושו לדרשו התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ה' '''ק'''דושים שמך יודו וחסדיך יגידו אף יהללו ויודו שמים פלאך ה' '''ב'''אתי וקדשתי שמך ושירים שרתי ואלה הגדתי בכורים לה' </poem> [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] [[קטגוריה:חתימה]] 41buqvnwizv1ozty1gci3svx6tg9fq8 106 259685 3001457 3001296 2026-03-29T02:26:12Z Ilan Sendowski 4009 /* הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט */ 3001457 wikitext text/x-wiki {{סיכום על פסוק|בראשית|יח|יח כד|כה|יח כו|הבהרה=כן|ציטוט= חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.}} == אברהם מנסה להציל את הרשעים והצדיקים == === להציל את הצדיקים === אברהם כבר ביקש להציל את הצדיקים, "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע" ([[ביאור:בראשית יח כג]]), וגם רמז שמקום לא צריך לסבול בגלל האנשים הרשעים ששוכנים בו, "הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם" ([[ביאור:בראשית יח כד]]).<br /> אברהם מזהיר את אלוהים, "חָלִלָה לָּךְ", ומיד מהללו, "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ", והנה אתה עומד "לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע" ללא "מִשְׁפָּט". אברהם למעשה אומר: איך אוכל לספר בשבחך לאחר מעשה שכזה?<br /> אברהם לא הזכיר בשם את לוט, כי הם לא נפגשו כבר זמן מה, וגם לאחר שאברהם הציל את לוט ([[ביאור:בראשית יד טז]]), לוט החליט לחזור לסדום הרשעה עם מלך סדום, לאחר שאברהם העליב קשות את מלך סדום באמרו: "וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" ([[ביאור:בראשית יד כג]]). === החלטה בידי אלוהים === אברהם מותיר לאלוהים לשפוט את לוט כצדיק או רשע. לפי המשך הסיפור נראה שלוט קיבל זכות להציל אפילו את חתניו וכל מי שהוא רוצה ([[ביאור:בראשית יח יב]]). אחרי שלוט הלך לחתניו וראה שהם צוחקים עליו ([[ביאור:בראשית יט יד]]) הוא לא הלך לאחרים. ניתן להבין שלוט לא חשב שיש צדיקים בעיר שמגיע להם להנצל, או אנשים שיאמינו לו. === להציל את הרשעים === אלוהים שקל וקיבל את בקשתו של אברהם, ואמר: "אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם" ([[ביאור:בראשית יח כו]]). בעבור הצדיקים המקום ינצל. אלוהים לא ענה מה יעשה לרשעים אם יהיו חמישים צדיקים בעיר. כמובן שאלוהים הגביל את הבדיקה למספר הצדיקים הגרים בסדום בלבד, הרי ייתכן שבכל חמשת הערים יחדיו היו יותר מעשר צדיקים. כלומר, אלוהים מעלה את האפשרות שבמידה ויש מספר מסוים של צדיקים בעיר, יש סיכוי שהעיר תחזור בתשובה. לפי דברי אדוני, אם לא יהיו חמישים צדיקים בעיר, כל העיר ואנשיה ימותו. אלוהים מפעיל [[:W:ענישה קולקטיבית|'''עונש קבוצתי''']] לרשעים ולאנשים חפים מפשע, כולל נשים וילדים. עונש קבוצתי היה הנוהג המקובל,{{הערה|<small>ראה פקודת המן להרוג את היהודים ([[ביאור:אסתר ג יג]]).</small> }} וכך כל המשפחה או העם היו אחראים למעשיהם של שכניהם. משה קבע: "אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יומָּתו"ּ ([[דברים כד טז]]), לפחות במקרה שניתן להפריד בין הרשע לאחרים. === הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט === למעשה זאת שאלה מעליבה: כאילו שאברהם מודיע לאלוהים, שלדעתו, השופט העליון לא עושה משפט צדק, במידה והוא יביא כליה על אנשי סדום ולא עונש אחר. וכל זה בזמן שאברהם יודע או צריך היה לדעת את רשעת סדום, ככתוב: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאֹד" ([[ביאור:בראשית יג יג]]). אלוהים כבר אמר לאברהם, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה: זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה, וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ, כָּלָה, וְאִם לֹא אֵדָעָה" ([[ביאור:בראשית יח כ|ביאור:בראשית יח כ-כא]]), אז אברהם היה צריך להבין שאלוהים בודק האם להביא כליה או לא. ובמידה וסדום תמצא אשמה, עונשה יבוא בצדק. אלוהים יודע שהם היו רשעים, כל השאלה היא: האם הם ישבו מדרכם הרעה לאחר שהמלאכים יזהירו אותם? אברהם לא הבין שהעיר רשעה כי אדמתם "כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" ([[ביאור:בראשית יג י]]), ואנשי העיר שומרים באלימות על אדמתם מפני מהגרים זרים. הריגת האנשים לא תפתור את הבעיה, כי אנשים חדשים יבואו ויהפכו לרשעים השומרים על אדמם. אלוהים החליט לבדוק את רשעת העיר, להגיד ללוט להזהיר את אנשי העיר לברוח, ואז להרוס את האדמה הנפלאה הזאת עם מלח. במידה ואנשי סדום היו בורחים, הם היו הופכים לחסרי אדמה, מהגרים זרים לשכניהם, וזוכים לטיפול שהם נתנו לאחרים - זה היה צריך להיות עונשם כפי שאלוהים אמר לקין: "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" ([[ביאור:בראשית ד יב]]). : '''אלוהים לא עונה לאברהם על השאלה הזאת''', ואברהם ממשיך להתמקח על מספר הצדיקים. את התשובה (הארוכה ביותר) אנו מוצאים בדברי אלוהים לאיוב לשאלה דומה: "הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי; תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק" ([[איוב מ ח]]), ואז אלוהים ממשיך לשאול את איוב את כל בריאת העולם, הטבע, האדם והתנהגותו. כך גם אלוהים לא ענה ליעקב כאשר יעקב התנה את קבלת אלוהים כאלוהיו, ככתוב: "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים" ([[ביאור:בראשית כח כא]]). גם כאן לא היה צורך להשיב ליעקב על הדרישה המעליבה, הן אלוהים כבר הבטיח לו, פעמים: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" ([[ביאור:בראשית כח טו]]), ולא היתה הצדקה לדרוש מאלוהים לבצע את הבטחתו, ולשים תנאים. {{סיכום על פסוק|בראשית|יח|יח כד|כה|יח כו|קטגוריה=1}} 924d1jeuj3izp0mftfniq4ij8r13kh8 0 261520 3001329 3000538 2026-03-28T21:47:15Z Roxette5 5159 /* פרשת בחקותי - רעיא מהימנא */ 3001329 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כג|חלק כד|חלק כה|}} __TOC__ ==פרשת בהר - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קז|ב}}<קטע התחלה=דף קז ב/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבאו אל הארץ וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|כה|א|ב}}''' {{ש}} רבי אלעזר פתח: {{צ|זאת תורת העולה היא העולה וגו'}} {{ממ|ויקרא|ו|ב}}. האי קרא בכנסת ישראל אוקימנא, דהיא סלקא ומתחברא במלכא קדישא בזווגא שלים. {{ש}} {{צ|היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו'}}. תא חזי כיון דעאל ליליא ותרעין סתימין - דינין תתאין מתערין בעלמא, ואזלין ושאטין חמרי ואתני וכלבי. חמרי - הא אוקימנא. וכלבי ואתני - לא שאטן ולא אזלין - אלא בהו עבדי חרשיא לבני נשא כגון בלעם ואוקמוה. כדין כל בני עלמא ניימין ומזבח תתאה דלבר אתוקד. בפלגות ליליא אתער רוח צפון. ומההוא מזבח תתאה נפיק שלהובא דאשא ותרעין אתפתחו, ודינין תתאין אתכנשו בנוקבייהו. וההוא שלהובא אזיל ושאט, ותרעין דגן עדן אתפתחו. עד דמטי ההוא שלהובא - אתפלג לכמה סטרין דעלמא, ועאל תחות גדפוי דתרנגולא וקארי.<קטע סוף=דף קז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קח|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קח א/>כדין קב"ה אשתכח בין צדיקייא, וכנסת ישראל משבחא ליה לקב"ה עד דאתי צפרא. כיון דאתי צפרא - אשתכחו משתעין ברזא חדא ואית לה נייחא בבעלה. הדא הוא דכתיב {{צ|על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו'}} {{ש}} {{צ|עד הבקר}} - דהא בצפרא דינין ושלהובין אשתככו, וכדין אתער אברהם בעלמא ונייחא הוא דכלא. תא חזי כיון דעאלו ישראל לארעא לא אשתכחו בה דינין תתאין, וכנסת ישראל הות בה בנייחא על כנפי דכרובים כמה דאתמר דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיהו|א|כא}}. כדין הוות לה נייחא מכלא! דהא ישראל לא ניימין עד דמקרבי קרבנא דבין הערבים ואסתליקו דינין, ועולה הוה אתוקד על מדבחא. וכדין הוה לה נייחא מכלא ולא אשתכח אלא אתתא בבעלה. הדא הוא דכתיב '''{{צ|כי תבואו וגו' ושבתה הארץ}}''' - נייחא ודאי!{{ש}} {{צ|ושבתה הארץ שבת ליהוה}} - {{צ|שבת ליהוה}} ממש. תו פתח ר' אלעזר: {{צ|כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו'}} {{ממ|שמות|כא|ב}}. {{ש}} בגין דכל בר ישראל דאתגזר דאית ביה רשימא קדישא - אית ליה נייחא בשמטה, דהא דיליה הוא ההוא שמטה לנייחא ביה! ודא אקרי 'שבת הארץ'. ודאי חירו אית בה! נייחא בה! כמה דשבת נייחא הוא דכלא - הכי נמי שמטה נייחא דכלא! נייחא הוא דרוחא וגופא! תא חזי '''ה'''' נייחא הוא דעלאי ותתאי! בגין כך ''''ה'''' עלאה', ''''ה'''' תתאה'. נייחא דעלאין, נייחא דתתאין. ''''ה'''' עלאה' שבע שנים שבע פעמים. ''''ה'''' תתאה' - שבע שנים בלחודייהו. דא שמטה ודא יובלא. וכד מסתכלין מלי כלא חד. בגין כך {{צ|ושבתה הארץ}} - בההוא נייחא דארעא אצטריכו עבדי נייחא. ובגין כך '''{{צ|ובשביעית יצא לחפשי חנם}}'''. {{צ|חנם}} - מהו {{צ|חנם}}? דלא יהיב למאריה כלום. אלא דא רזא הכי אוליפנא - כתיב {{צ|זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם}} {{ממ|במדבר|יא|ה}} - בלא ברכה - דלא הוה עלנא במצרים עול דלעילא. תא חזי עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא ועל דא פטורין מן המצות. מאי {{צ|עול מלכות שמים}}? אלא כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מניה טב לעלמא, ואי לא קביל עליה ההוא עול לא עביד מדי - הכי נמי אצטריך ליה לבר נש לקבלא עליה עול בקדמיתא ולבתר דיפלח ביה בכל מה דאצטריך. ואי לא קביל עליה האי בקדמיתא - לא ייכול למפלח! הדא הוא דכתיב {{צ|עבדו את יהוה ביראה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מהו {{צ|ביראה}}? כמה דאת אמר {{צ|ראשית חכמה יראת יהוה}} {{ממ|תהלים|קיא|י}}, ודא {{צ|מלכות שמים}}. ובגין כך {{צ|עול מלכות שמים}}. ועל דא האי בקדמיתא הוא דכלא. מאן אוכח? תפלה של יד בקדמיתא! בגין דבהאי עייל לשאר קדושה. ואי האי לא אשתכח לגביה - לא שריא ביה קדושה לעילא. בגין כך {{צ|בזאת יבוא אהרן אל הקדש וגו'}} {{ממ|ויקרא|טז|ג}} כתיב. והאי עול לא שריא במאן דאיהו כפית באחרא. ועל דא עבדין פטורין מעול מלכות שמים. ואי מהאי עול פטורין - מכל שאר פטורין! דהא שאר לא שריא עליה דבר נש עד דאשתכח גביה האי עול. ובגין כך הוו אכלי ישראל במצרים חנם. אוף הכא {{צ|יצא לחפשי חנם}} - דהא עבדא הוה! וכל מה דעביד - חנם הוא! בלא עול מלכות שמים! ואע"ג דחנם הוו עובדוהי - {{צ|יצא לחפשי}} ויהא ליה נייחא. לבתר דאיהו בחירו ואשתכח ביה נייחא - יהבין עליה 'עול' מההוא אתר דאפיק ליה לחירו. ואי בר נש יסרב למיפק לחירו - כמה דאת אמר {{צ|ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו'}} {{ממ|שמות|כא|ה}} - הא ודאי פגים ליה להאי אתר! דשביק עול מלכותא דלעילא ונטיל עול דמאריה!{{ש}} על דא מה כתיב? {{צ|והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת וגו'}} {{ממ|שמות|כא|ו}}. {{ש}} {{צ|והגישו אדניו אל האלהים}} - {{צ|אל האלהים}} סתם - לגבי ההוא אתר דפגים ליה, דהכי נמי {{צ|אלהים}} אקרי. ולאן אתר יתקריב לגביה? <קטע סוף=דף קח א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קח|ב}}<קטע התחלה=דף קח ב/>{{צ|אל הדלת או אל המזוזה}} - בגין דהאי אתר פתחא הוא דלעילא ו{{גמט דגש|מזוזה}} אקרי. והא אתמר. וכיון דאיהו אכוון לאפגמא להאי אתר - ההוא פגימו אשתאר בהדיה ביה בגופיה! הדא הוא דכתיב {{צ|ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם}} - יהוי עבדא תחות רגלוי דמאריה עד שתא דיובלא. {{צ|את אזנו}} אמאי? הא אוקמוה. אבל 'שמיעה' תלי בהאי אתר. 'עשייה' לעילא. ובגין דישראל כד קריבו לטורא דסיני והוו ברחימו דלבייהו לאתקרבא לקב"ה - אקדימו 'עשייה' ל'שמיעה' (דהא שמיעה בקדמיתא ולבתר עשייה) - שמיעה - בהאי 'שמיטה' תליא! ועל דא הוא פגים להאי שמיעה - יתפגים שמיעה דיליה וישתאר פגימו ביה! ולא ישתאר הוא עבדא למאריה עד דיתקרב לההוא אתר דפגים, ויתפגים הוא קמיה, וישתאר ביה ההוא פגימו. {{ש}} ובגין כך {{צ|והגישו אדניו אל האלהים}} סתם כמה דאוקימנא. {{ש}} ועל דא '''{{צ|ושבתה הארץ שבת ליהוה}} {{ממ|ויקרא|כה|ב}}''' '''{{צ|שש שנים תזרע שדך וגו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|כה|ג|ד}}'''. והא אוקמוה דכתיב {{צ|והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו'}} {{ממ|שמות|כג|יא}}. מאי טעמא? {{צ|ואכלו אביוני עמך}} - בגין דמסכני בהאי אתר תליין, ובגין כך שביק לון למיכל. ועל דא מאן דרחים למסכנא - יהיב שלמא בכנסת ישראל, ואוסיף ברכתא בעלמא, ויהיב חידו וחילא לאתר דאתקרי {{צ|צדקה}} לארקא ברכתא לכנסת ישראל. ואוקימנא. <קטע סוף=דף קח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קט|א}}<קטע התחלה=דף קט א/> (הדף מכיל רק [[#פרשת בהר- רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])<קטע סוף=דף קט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קט|ב}}<קטע התחלה=דף קט ב/> (הדף מכיל רק [[#פרשת בהר - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])<קטע סוף=דף קט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קי|א}}<קטע התחלה=דף קי א/> (הדף מכיל רק [[#פרשת בהר - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])<קטע סוף=דף קי א/> {{ממ זהר משולב|ג|קי|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קי ב/>'''{{צ|וכי תאמרו מה נאכל וגו'}} {{ממ|ויקרא|כה|כ}}''' {{ש}} ר' יהודה פתח: {{צ|בְּטַח בַּיהֹוָה וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכׇן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה}} {{ממ|תהלים|לז|ג}}. {{ש}} לעולם בר נש יהא זהיר במאריה וידבק לביה במהימנותא עלאה בגין דיהוי שלים במאריה! דכד יהוי שלים ביה - לא יכלין לאבאשא ליה כל בני עלמא! תא חזי! {{צ|בטח ביהוה ועשה טוב}}. מאי {{צ|ועשה טוב}}? אלא הכי תנינן: בעובדא דלתתא - יתער עובדא דלעילא! והא אוקמוה {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}} - כביכול אתון תעבדון להון! בגין דבההוא אתערותא דלכון דאתון עבדין לתתא - אתער לעילא. ועל דא {{צ|ועשה טוב}} כתיב, ואין 'טוב' אלא 'צדיק' דכתיב {{צ|אמרו צדיק כי טוב}} {{ממ|ישעיהו|ג|י}}. כיון דאתון עבדין האי - ודאי האי 'טוב' יתער! כדין {{צ|שכן ארץ ורעה אמונה}}. וכלא חד! {{צ|שכן ארץ}} - ארץ עלאה! דהא לית לך בעלמא דיכול למשרי בהדה עד דיתער האי 'טוב' לגבה. כיון דיתער ליה - כביכול הוא עביד ליה! וכדין {{צ|שכן ארץ}} - שרי בגווה, איכול איבה, אשתעשע בהדה. {{צ|ורעה אמונה}} - דא ארץ, וכלא חד - כמה דאת אמר {{צ|ואמונתך בלילות}} {{ממ|תהלים|צב|ג}}. {{צ|ורעה אמונה}} - הוי דבר לה בכל רעותך. ואי לא תתער לקבלה האי {{צ|טוב}} - אתרחק מנה ולא תקרב בהדה! לא תקרב לגו אתון נורא יקידתא! ואי תקרב בהדה - בדחילו! כמאן דדחיל מן מותא. דהא כדין נורא דליק ואוקיד עלמא בשלהובוי! {{ש}} וכיון דאתער לקבלה האי {{צ|טוב}} - כדין שארי בגווה ולא תחדל מנה אנת. כדין - {{צ|וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר}} {{ממ|איוב|כב|כח}}. תא חזי בני מהימנותא מדברי להאי לרעותהון בכל יומא! מאן אינון בני מהימנותא? אינון דמתערי האי {{צ|טוב}} לקבלה, ולא חס על דיליה, וידעי דהא קב"ה יהיב ליה יתיר, כמה דאת אמר {{צ|יש מפזר ונוסף עוד}} {{ממ|משלי|יא|כד}}. מאי טעמא? בגין דהאי אתער ברכאן לקבליה. ולא יימא "''אי אתן האי השתא - מה אעביד למחר?!''". אלא קב"ה יהיב ליה ברכאן עד בלי די כמה דאוקמוה! ובגין כך {{צ|וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו'}}. מה כתיב {{צ|וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים}} {{ממ|ויקרא|כה|כא}}. {{צ|ועשת}}? "ועשתה" מבעי ליה?! מאי {{צ|ועשת}}? אלא לאפקא '''ה'''' דאית לה שמטה ונייחא ולא עביד עבידתא. כתיב {{צ|ראו כי יהוה וגו' נותן לכם ביום הששי לחם יומים וגו'}} {{ממ|שמות|טז|כט}} - כגוונא דא {{צ|וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית וגו'}}: '''רבי חייא ור' יוסי''' הוו אזלי בארחא. {{ש}} פגעו בההוא טורא - אשכחו תרי גברי דהוו אזלי. {{ש}} אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי ואמר לון: "''במטו מנייכו! הבו לי מזונא פתא דנהמא! דהני תרין יומין דתעינא במדברא ולא אכלנא מדי!''" {{ש}} אשתמיט חד מאינון תרי גברי, ואפיק מזוניה דאיהו אייתי לאורחא ויהיב ליה. ואכיל ואשקי ליה. {{ש}} אמר ליה חבריה: "''מה תעביד מן מזונא?! דהא אנא דידי אכלנא!''" {{ש}} אמר ליה: "''ומה! עלי דידך אנא אזיל?!''".{{ש}} יתיב גבי ההוא מסכנא עד דאכל כל מה דהוה גביה, וההוא נהמא דאשתאר - יהב ליה לאורחא ואזל ליה. א"ר חייא: "''לא בעא קב"ה דמלה דא יתעביד על ידן!''"{{ש}} א"ר יוסי: "''דילמא דינא אתגזר על ההוא בר נש, ובעא קב"ה לזמנא קמיה האי בגין לשזבא ליה!''" עד דהוו אזלי - לָאה ההוא גברא בארחא. <קטע סוף=דף קי ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיא א/>אמר ליה חבריה: "''ולא אמינא לך דלא תתן נהמא לאחרא!''" א"ר חייא לרבי יוסי: "''הא מזונא גבן - ניהב ליה למיכל!''"{{ש}} א"ר יוסי: "''תבעי למיפק מניה זכותא?! ניזיל ונחמי דהא ודאי בקפטורי דדא טפסא דמותא אתאחיד, ובעא קב"ה לזמנא זכותיה בגין לשזביה. אדהכי יתיב ההוא בר נש ונאים תחות חד אילנא. וחבריה אתרחיק מניה ויתיב בדרך אחרא. {{ש}} א"ר יוסי לר' חייא: "''השתא ניתיב ונחמי! דודאי קב"ה בעי למרחש ליה ניסא!''" {{ש}} קמו ואוריכו. {{ש}} אדהכי חמו חד טיפסא בשלהובי קאים גביה. {{ש}} א"ר חייא: "''ווי על ההוא בר נש דהשתא יימות!''" {{ש}} א"ר יוסי: "''זכאה ההוא בר נש דקודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא!''" אדהכי נחת מאילנא חד חויא ובעא למקטליה. {{ש}} קם ההוא טפסא עליה וקטליה. {{ש}} קסטר ברישיה טפסא ואזל ליה. {{ש}} א"ר יוסי: "''ולא אמינא לך דקב"ה בעא למרחש ליה נסא ולא תפוק זכותיה מניה!''" {{ש}} אדהכי אתער ההוא בר נש וקם ואזיל ליה. {{ש}} אחידו ביה ר' חייא ור' יוסי ויהבו ליה למיכל. {{ש}} בתר דאכל - אחויאו ליה ניסא דרחיש ליה קב"ה. '''פתח ר' יוסי''' ואמר: {{צ|בְּטַח בַּיהֹוָה וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכׇן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה}} {{ממ|תהלים|לז|ג}}. {{ש}} זכאה חולקיה דבר נש דעביד טוב מדידיה! דהא אתער 'טוב' בכנסת ישראל! ובמה? בצדקה! דכד אתער 'צדקה' - הא 'טוב' כדין אתער לגבי כנסת ישראל. ועל דא כתיב {{צ|וצדקה תציל ממות}} {{ממ|משלי|י|ב}}. מאי טעמא? בגין ד{{צ|צדקה}} אילנא דחיי הוא! ואתער על ההוא אילנא דמותא, ונטיל אינון דאחידן ביה ושזיב לון מן מותא! מאן גרים לההוא אילנא דחיי דאתער להאי? -- הוי אימא ההיא צדקה דאיהו עביד! כביכול הוא עביד ליה לעילא! כמה דאת אמר {{צ|עושה צדקה בכל עת}} {{ממ|תהלים|קו|ג}}. והא אתמר. --------------------------- '''<small>(כאן סיום המאמר שמובא כסימן ז' בסוף הדפוס - ויקיעורך)</small>'''{{ש}} וכי {{צ|בכל עת}} יכיל בר נש למעבד צדקה?! אי הכי תריסר שעתי ביומא מאן יכיל?!{{ש}} אלא הכי אוליפנא - מאן דעביד צדקה {{צ|בכל עת}}! מאי {{צ|בכל עת}}? כמה דאת אמר {{צ|ואל יבא '''בכל עת''' אל הקודש}} {{ממ|ויקרא|טז|ב}}, ואוקמוה. ולא תימא בכנסת ישראל בלחודוי דאיהי 'עת רעוא קדישא' בצדיק -- אלא אפילו 'בכל עת' דלתתא, אסגי צדקה עלייהו ואתער צדקה בכלהו עלאי ותתאי. בגין כך ישוי לביה ורעותיה בר נש וידבק ביה בקב"ה! כיון דמטו קמי דרבי שמעון סחו ליה עובדא.{{ש}} אמר: "''ומה דא בלחודוי?! אלא כל מאן דאחיד לאילנא דחיי ישתיזיב בהאי עלמא ואפילו מן מותא דעלמא משאר בני נשא - כל שכן ממותא אחרא''". אמר רבי שמעון: בכלהו אתער צדקה אילנא דחיי. והאי איהו אתר דמזונא לכולי עלמא! תלמידי חכמים - מאי עבידתייהו? דהא אינון בצדקה אחידן, וכל בני עלמא בזכותייהו נזונין בהו ממש! ואינון לא יכלין לאתזן בהו ממש בגין דאשתדלי באורייתא, ומאן דאשתדל באורייתא אשתדל באילנא דחיי דכל בני עלמא נזונין מניה! אשתכח דתלמידי חכמים מתערי מזונא לעלמא ושלמא! אי לכל בני עלמא מתערי מזונא - לון אמאי לא מתערי?! אלא תלמיד חכם הוא אילנא דחיי ממש. ואילנא דחיי לא מתזן אלא מן העולם הבא! והעולם הבא לא אשתכח בהאי עלמא, אלא לבתר דעאל לההוא עלמא - כדין אתזן ביה ואתנטעו שרשוי עליה. השתא אכלי מאיבא דאילנא דחיי! ומאן איהו? ההוא אתר דאשתכח לגבי מסכינא ואיהי איקרי {{צ|פרי העץ אשר בתוך הגן}} {{ממ|בראשית|ג|ג}}. ועל דא אכלי מההוא פרי בהאי עלמא. ועל דא תנינן {{צ|הם נזונין בזרוע}}. מאי {{צ|בזרוע}}? דא גבורה! ואינון זמינין לעולם הבא - דמזונא דעולם הבא לאו איהו בהאי עלמא, אלא צמצומא זעירא דחילא דיליה דאשתכח במתיקו דאורייתא. ודא טעמי על ההוא איבא דאילנא תתאה. ודא הוא חדוותא ומזונא דילהון. כיון דיעברון מהאי עלמא - כמה נחלין עלאין דעולם הבא סחרין לדוכתייהו וישתרשון ביה ויסתלקון לעילא לעילא! כדין {{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך יַעֲשֶׂה למחכה לו}} {{ממ|ישעיה|סד|ג}}. מאי {{צ|יעשה}}? דא יובלא! ההוא דאקרי {{צ|העולם הבא}}. {{צ|למחכה לו}} ודאי! דלא בעיין מזונא בעלמא דא עד דיתתקנו למזונא דילהון. והאי מזונא דלהון בעולם הבא! ועל דא זכאין אינון בכלא! דעלייהו כתיב {{צ|עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ}}. {{ש}} '''<small>(עד כאן התוספת של סימן ז)</small>''' -------------------------- <קטע סוף=דף קיא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיא|ב}}<קטע התחלה=דף קיא ב/>(הדף מכיל רק [[#פרשת בהר- רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])<קטע סוף=דף קיא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיב|א}}<קטע התחלה=דף קיב א/>(הדף רק מכיל רעיא מהימנא של פרשת בהר ועוד דברי הזהר של פרשת בחקתי)<קטע סוף=דף קיב א/> ==פרשת בהר - רעיא מהימנא== {{ממ זהר משולב|ג|קז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קז ב/>(<small>הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קח א/>(<small>הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קח ב/>'''{{צ|ובשנה השביעית שבת שבתון וגו'}} {{ממ|ויקרא|כה|ד}}'''{{ש}} * '''פקודא דא לשבות בשנה השביעית''' * ואבתריה '''לפדות בשביעית'''{{הערה|ה"ג הרמ"ק (מתוק מדבש)}} * ואבתריה '''להשמיט כספים בשביעית''' * ואבתריה '''למנות שבע שנים שבע פעמים''' - {{צ|והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה}} {{ממ|ויקרא|כה|ח}}. הכא רזא דכל שביעיות מסטרא דשכינתא דאתקריאת 'שבע', מסטרא דצדיק דאיהו 'שביעי' לבינה, ואיהי {{צ|בת שבע}} מסטרא דאימא עלאה דאתמר בה {{צ|שבע ביום הללתיך}} {{ממ|תהלים|קיט|קסד}}. שבע שמהן אינון - '''אב"ג ית"ץ'''. ובהון {{גמט דגש|מ"ב}} אתוון. כלל אתוון ותיבין הם תשע וארבעין. אימא עלאה - {{צ|שנת החמשים שנה}} - דבה {{צ|וקראתם דרור}} {{ממ|ויקרא|כה|י}} - בה תהא שכינתא תתאה {{צ|דרור}} - פדות ושביתה לישראל דאתמר בהון {{צ|והיה זרעך כעפר הארץ}}. כל ספירה מאלין שבע - שית גדפין, דאינון שית אתוון לכל חד. ובהון קוב"ה בכל ספירה מאלין שבע {{צ|בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף}} {{ממ|ישעיהו|ו|ב}}. ובינה איהי {{צ|אחת}} ושכינתא תתאה {{צ|שבע}}. ולעילא מבינה - {{צ|אחת ואחת}} - הא עשר ספירן. שתים שלש וארבע וחמש ושש ושבע. כאן - {{צ|וילך הלוך וגדל}} {{ממ|בראשית|כו|יג}}. מסטרא נוכראה - {{צ|וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר}} {{ממ|בראשית|ח|ה}}. אימתי? באתר דשכינתא תתאה שריא - בשביעי - הדא הוא דכתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי}} {{ממ|בראשית|ח|ד}} - דא שכינתא תתאה, {{צ|בשבעה עשר יום לחדש}} - איהי שביעאה ועשיראה ורביעאה - דסליקת בהון {{גמט דגש|אהי"ה}} דאיהי בינה, שנת היובל. איהי {{צ|אהיה אשר אהיה}} - תרין זמנין {{גמט דגש|אהי"ה}} - חושבן {{גמט דגש|מ"ב}}. ותמניא אתוון בהון - חמשין. {{ש}} דבהון '''פקודא לחשוב שנת היובל'''. וביה פקודא לחזור אחוזה ביובל - {{צ|בשנת היובל הזאת תשובו וגו'}} {{ממ|ויקרא|כה|יג}} - כל חד יחזור ביה לדרגא דיליה דנשמתיה אחיזא מתמן. כמה דאוקמוה {{צ|והרוח תשוב אל האלהים וגו'}} {{ממ|קהלת|יב|ז}}. 'שמיטה' - שכינתא תתאה דאיהי משבע שנין. יובל - אימא עלאה - בינה. איהי לחמשין שנין. ובה אתייחסין ישראל במפקנותהון מן גלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואיש אל משפחתו תשובו}} {{ממ|ויקרא|כה|י}}. כגוונא דמפקנו דמצרים דאינון הוו מארי תיובתא בה - אתמר בהון {{צ|וחמושים עלו בני ישראל}} {{ממ|שמות|יג|יח}}, ואוקמוה {{צ|אחד מחמשים}}. ושכינתא תתאה איהי גאולת בתי ערי חומה דאתמר בה {{צ|ובתי החצרים}} {{ממ|ויקרא|כה|לא}}. ותרי {{צ|בתי}} אית בלבא. אם אינון ממארי תורה אתקריאו {{צ|בתי ערי חומה}}, כגוונא דאתמר במפקנו דמצרים {{צ|והמים להם חומה מימינם ומשמאלם}} {{ממ|שמות|יד|כב}}. לאחרים דלאו אינון מארי תורה - אתקריאו {{צ|בתי החצרים}}. <קטע סוף=רע"מ דף קח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=רע"מ דף קט א/>אמר רבי שמעון: והא אשכחנא 'חצרים' דאתמר ביה {{צ|ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך}} {{ממ|אסתר|ה|א}}, ובכל אתר {{צ|המלך}} סתם - דא קודשא בריך הוא! {{צ|ותעמוד}} - אין 'עמידה' אלא צלותא. {{צ|נכח בית המלך}} - נכח בית המקדש דכל ישראל צריכין לצלאה צלותא דלהון לתמן למהוי נכח המקדש.{{ש}} הכא מאן {{צ|חצר הפנימית}}? ודאי תרין אינון {{צ|חצרות בית יהו"ה}}. אמר ליה: בוצינא קדישא! תרין 'חצרים' אינון חצוניים דלבא ואינון תרין אזנים דלבא. ותרין בתים פנימיים - תרין בתי דלבא. ותרין אינון - 'בתי גוואי ובתי בראי' ותרין אינון 'בתי בראי'. ובזמנא דיהא פורקנא - גאולה תהא לכלהו! לאינון קריבין ללבא ({{קטן|דאיהו שכינתא}}) ולאלין רחיקין דאתקריבו. הדא הוא דכתיב {{צ|שלום שלום לרחוק ולקרוב}} {{ממ|ישעיהו|נז|יט}}, ואוקמוה {{צ|לרחוק מעבירה ולקרוב ממצוה}}. בההוא זמנא '''פקודא לתקוע שופר תרועה ביובל'''. הדא הוא דכתיב {{צ|כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו}} {{ממ|ישעיהו|יח|ג}} כגוונא דבתקיעת שופר דיובלא כלהו עבדין נפקי לחירות - הכי בפורקנא בתרייתא בתקיעת שופר מתכנשין כל ישראל מארבע סטרי עלמא דאינון 'עבדין' דיובלא. דמארי תורה אית בהון {{צ|עבדין על מנת לקבל פרס}} ואתקריאו {{צ|עבדי מלכא ומטרוניתא}}. אבל בנוי דמלכא קדישא - {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי}} {{ממ|שמות|יט|ד}} - דאינון גדפי חיוון דמרכבתא. '''פקודא בתר דא לתת ללוים ערים לשבת''' בגין דאינון לא אשתתפו בעגלא - קוב"ה חלק לון לגביה למהוי מנגנין ליה בכמה מיני נגון. דכהנים בעבודתן ולוים בשירה ובזמרה וישראל בנויהם. כהנים בעבודתם דאית תמן כמה פקודין: * פקודא חד לעשות שמן המשחה * ב' - לויים שומרין במקדש * ג' - יש לירא מן המקדש * ד' - עבודת הלוים בבית המקדש * ה' - להקטיר קטרת פַעַמים * ו' - כהנים תוקעים בחצוצרות במקדש * ז' - לקדש זרע אהרן במקדש * ח' - ללבוש בגדי כהונה במקדש * ט' - רחיצת ידים ורגלים לעבוד במקדש * י' - להיות הכהנים עושים קרבנות במקדש * יא' - לפדות פסולי המוקדשין * י"ב - קרבן בהמה היולדת ביום השמיני * י"ג - למלוח קרבנות במקדש * י"ד - לעשות העולה כמשפטה * ט"ו - לעשות החטאת כמשפטו * ט"ז - אכילת קדשים כמשפט לכהנים * י"ז - אכילת שירי מנחות * י"ח - לעשות מנחות כמצותן * י"ט - להביא קרבנות לבית המקדש * כ' - להביא נדר או נדבה לבית המקדש * כ"א - להביא תמורות קדשים לבית המקדש * כ"ב - להקריב שני תמידין כהלכתן * כ"ג - להדליק אש תמיד על המזבח * כ"ד - לעשות תרומת הדשן * כ"ה - להדליק נרות המנורה * כ"ו - להקריב כהן גדול מנחה בכל יום * כ"ז - להקריב מוסף בשבת * כ"ח - להסדיר לחם ולבונה * כ"ט - להקריב קרבן מוסף בראש חדש * ל' - להקריב בשבעה ימי פסח * ל"א - להקריב ביום העומר כבש לעולה * ל"ב - להקריב העומר * ל"ג - להקריב קרבן מוסף בשבועות * ל"ד - להקריב שתי הלחם בשבועות * ל"ה - להקריב מוסף בראש השנה * ל"ו - להקריב מוסף ביום הכפורים * ל"ז - להקריב מוסף בשבעת ימי החג * ל"ח - להקריב מוסף בשמיני עצרת * ט"ל - לשרוף את הנותר באש * מ' - לשרוף קדשים שנטמאו * מ"א - לעבוד כהן גדול ביום הכפורים * מ"ב - המועל בהקדש קרן וחומש * מ"ג - להביא החוטא קרבן חטאת על חטאו * מ"ד - אשם תלוי על ספקו * מ"ה - קרבן אשם ודאי על הידוע * מ"ו - קרבן עולה ויורד * מ"ז - קרבן סנהדרי גדולה שטעו * מ"ח - להקריב הזב אחר שיטהר * מ"ט - קרבן זבה אחר שתטהר * נ' - קרבן יולדות * נ"א - קרבן מצורעים{{ש}} מתמן ואילך שאר פקודין. '''מארי מתיבתאן!''' באומאה עלייכו! לא תעדי מני עד דאתקין קרבנין לקב"ה! דשכינתא איהי {{צ|קרבן ליהו"ה}} בכל אבר ואבר דמלכא בחבורא שלים בדכר ונוקבא. בכל אברים.<קטע סוף=רע"מ דף קט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=רע"מ דף קט ב/>דאינון מנהון ברישא - עיינין בעיינין, אודנין לגבי אודנין, חוטמא בחוטמא, אנפין באנפין, פומא בפומא כגון {{צ|וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו}} {{ממ|מלכים ב|ד|לד}}. ובדא הוה מחיה הילד. והכי ידין דמלכא עם ידין דמטרוניתא! גופא בגופא בכל אברים דיליה קרבנא שלים! דבר נש בלא אתתא - פלגו גופא איהו. ושכינתא לא שריא עליה. הכי קוב"ה לאו איהו בקורבנא עם שכינתא בכל ישראל דאינון 'אנשי מדות' דאינון אברים דילה עלת העלות לא שריא תמן. וכאילו לא הוה קב"ה חד, בתר דלאו איהו עם שכינתיה. ובחוצה לארץ דשכינתא מרחקא מן בעלה אתמר {{צ|כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה}}, בגין דלית תמן קרבנין בחוצה לארץ. ולזמנא דקב"ה מתקרב עם שכינתיה אתקיים ביה האי קרא {{צ|ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד}} {{ממ|זכריה|יד|ט}}. ועלת העלות שריא עלייהו. אף על גב דתקינו אבהן צלותין באתר דקרבנין - האי איהו לקרבא נפשין ורוחין ונשמתין דאינון שכליים לקב"ה ושכינתיה, כאברים לגבי גופא. אבל מסטרא דכרסיין ומלאכין דאינון גופין ואברין דלבר ממלכא ומטרוניתא -- לית תמן קרבנא! ובגין דא אתמר בכרסייא {{צ|ויאמר כי יד על '''כס יה'''}} {{ממ|שמות|יז|}} - '''{{צ|כס}}''' חסר'''א'''' מ'''כסא''', '''ה' ו'''' חסר משם '''הויה'''. {{צ|כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו}} {{ממ|ירמיה|ז|יב}}. ואברין בפרודא מן גופא. איהו לגו, ואינון לבר. הדא הוא דכתיב {{צ|הן אראלם צעקו חוצה}} {{ממ|ישעיה|לג|ז}} - {{צ|חוצה}} ודאי! יהא רעוא דילך לאחזרא לן לבי מקדשא לקיים צלותא דאוקמוה קדמאי {{צ|יהי רצון מלפניך יהו"ה אלהינו ואלהי אבותינו שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן}} - כל חד בסדורא דיליה. {{צ|ומוספין כהלכתן}} - דכען לבר מארעא דישראל לית תמן קרבנין. כגופין דבריאה. דקב"ה ושכינתיה מסטרא דאצילות דיליה - לית תמן פרודא ואפרשותא. דשכינתא איהי יחודיה וברכתיה וקדושתיה. ולא אתקריאת 'גופא' אלא כד אתגשמו בכרסיין ומלאכין דבריאה, כנשמתא דאתלבשא בגופא שפלה. ובגין דא כד שכינתא איהי לבר מהיכלא דבי מקדשא ולבר מכורסיין דילה - כביכול כאילו לא הוה חד עמיה. מסטרא דכסא עליון דאיהו 'גופא' לקב"ה, ומלאכין דתליין מניה כאברין דתליין מן גופא; דאינון דכורין, ונשמתין דאתגזרו מניה דכורין. כסא תניינא - גופא דשכינתא וכל נשמתין דתליין מניה נוקבין, ומלאכין דתליין מההוא כורסייא נוקבין. וקריבו דלהון בקב"ה ושכינתיה. הכי יחוד קב"ה ושכינתיה! אף על גב דאינון כנשמתין לגבי כרסייא ומלאכין - הכי אינון לגבך עלת העלות כגופא! דאנת הוא דמיחד לון ומקרב לון. ובגין דא אמונה דילך בהון. ואנת - לית עלך נשמתא דתהוי אנת כגופא לגבה! דאנת הוא נשמה לנשמות. ולית נשמה עלך ולא אלהא עלך. אנת לבר מכלא ולגו מכלא, ולכל סטרא. ולעילא מכלא ולתתא מכלא. ולית אלהא אחרא עילא ותתא ומכל סטרא ומלגו דעשר ספירין. דמנהון כלא ובהון כלא תליא. ואנת בכל ספירה בארכה ורחבה, עילא ותתא, ובין כל ספירה וספירה, ובעובי דכל ספירה וספירה. ואנת הוא דמקרב לקב"ה ושכינתיה בכל ספירה וספירה, ובכל ענפין דנהורין דתליין מנהון - כגרמין וגידין ועור ובשר דתליין מן גופא. ואנת לית לך גופא ולא אברים ולית לך נוקבא! אלא אחד בלא שני! יהא רעוא דילך דתקרב אנת שכינתיה לגבי קב"ה בכל דרגין דאינון אצילות דילה, דאינון נשמתין דבעלי מדות. נשיאי ישראל חכמים נבונים חסידים גבורים אנשי אמת נביאים צדיקים מלכים - כלהו דאצילות. דאית אחרנין דבריאה. דשכינתא איהי קרבן. '''שמן המשחה''' * מימינא שמן למאור כגון {{צ|את המאור הגדול}} {{ממ|בראשית|א|טז}}. * 'שמן משחת קדש' - איהו מסטרא דשמאלא דאתמר בה 'וקדשת את הלוים'. * 'שמן כתית' - איהו מסטרא דצדיק דאיהו כתיש כתישין מאברין דאינון זיתים, לאחתא משחא לגבי פתילה. פתילה - תכלא וגבורה - מתמן איהי יראה, ולויים שומרים המקדש. ומתמן '''פקודא לירא מן המקדש''' - ואיהו מצות עבודת הלוים במקדש בכ"ד משמרות לוים, דבהון לוים בשירה ובזמרה הוו מזמרין קדמך לסלקא שכינתא דאיהי שירה וזמרה בהון ליהו"ה. {{גמט דגש|כ"ד}} עם שירה וזמרה - {{גמט דגש|כ"ו}}, כחושבן {{גמט דגש|יהו"ה}}. ואבתריה פקודא איהו מצות קטרת תמיד לקב"ה וקטרת כקרבנא. <קטע סוף=רע"מ דף קט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קי|א}}{{ש}} <קטע התחלה=רע"מ דף קי א/>{{צ|והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה}}. ואמורין ופדרין דאינון מתאכלין כל הלילה - אינון כפרה דאברין דגופא דיליה ונפשיה דלא יתוקדון בגיהנם, ולא יתמסרון בידא דמלאך המות. ובגין דבר נש חב ביצר הרע דאיהו {{צ|צפוני}} -- הכי שחיטתו בצפון לשזבא ליה מההוא {{צ|צפוני}}. ובקרבנין טול בהו קל וחומר מנביאים! דאע"ג דתורה איהי שם יהוה, ונבואה דאתמר בה {{צ|רוח יהוה תניחנו}} {{ממ|ישעיהו|סג|יד}} - עם כל דא לאו כל מארי תורה שקילין ולאו כל נביאים שקילין! דאית נביאים דנבואה דלהון בלבושין דמלכא. והכי הוא אורייתא דבעל פה! כמה מארי ספקות ופרוקין בלבושא דמלכא! ואית אחרנין דסלקין יתיר באברים דגופא דמלכא דאתמר בהון {{צ|ואראה}} {{צ|וראיתי}} - במראה בעיינין. {{צ|יהוה שמעתי שמעך יראתי}} {{ממ|חבקוק|ג|ב}} - בשמיעה. יחזקאל אסתכלותיה ונביאותיה מעיינין. חבקוק - מאודנין בשמיעה. ובגין דא יחזקאל חזא כל אלין מראות דמרכבה בראייה בעין השכל. חבקוק בשמיעה. ואית נבואה דנבואתיה בפומא - הדא הוא דכתיב {{צ|וַיַגע על פי}} {{ממ|ישעיהו|ו|ז}}. נבואה אחרא מריחא דחוטמא - הדא הוא דכתיב {{צ|ותבא בי הרוח}} {{ממ|יחזקאל|ב|ב}}. ואית דנבואתיה ביד - הדא הוא דכתיב {{צ|וביד הנביאים אדמה}} {{ממ|הושע|יב|יא}}. ואחרנין לפנים בחיי המלך! ואחרנין לפני ולפנים! {{ש}} והכי באורייתא! פשטים ראיות דרשות סודות דסתרי תורה. ולעילא - סתרי סתרים ליהוה}. הכי בקרבנין! אע"ג דקרבנין כלהו ליהו"ה - איהו נטיל כלא ופליג קרבנין למשריין דיליה. מנהון פליג לכלבים - אינון קרבנין פסולין דיהיב להון לסמאל כלב ולמשרייתיה. ובגין דא הוה נחית דיוקנא דכלבא. ומנהון לשדים - דאית בהון כבעירן, ומנהון כמלאכי השרת, ומנהון כבני נשא. לאינון דעובדיהון כשדים - פליג קרבנהון לשדים. אלין דעובדיהון כמלאכין - פליג קרבנין דלהון למלאכים. הדא הוא דכתיב {{צ|את קרבני לחמי לאשי}} {{ממ|במדבר|כח|ב}}. דאינון קרבנין דלהון - לאו תליין בבעירן, דקרבנין דבעירן אינון דעמי הארץ. אינון קרבנין דבני נשא - צלותין ועובדין טבין! קרבנין דתלמידי חכמים מארי מדות - אלין מארי רזי דאורייתא וסתרין גניזין דבהון קוב"ה נחית הוא בגרמיה לקבלא קרבנין דלהון, דאיהו {{צ|תורת יהו"ה תמימה}}, שכינתא קדישא מי' מדות. ותלמידי דרבנן - אינון מלין דלהון כאכילת שירי מנחות. ואית אחרנין דמתגברין עלייהו - דאורייתא דלהון כאכילת מנחות עצמן, ולא שירי מנחות. ואית אחרנין דאורייתא דלהון אכילת קדשים, מאכלים מכמה מינין למלכא. וכל מנחות דמאכלין דקרבנין מני קב"ה לקרבא ליה כלהו בביתא דיליה דאיהו שכינתא. והאי איהו '''פקודא לקרבא קרבנות בבית הבחירה''' לקיים {{צ|כי אם בזאת יתהלל המתהלל וגו'}} {{ממ|ירמיה|ט|כג}}. למלכא דהוו עבדוי ואפרכסוי ושלטני מלכותא - שלחי ליה כמה דורוני. אמר: "''מאן דבעי למשלח לי דורונא - לא ישלח אלא בידא דמטרוניתא!''" לקיים בה {{צ|ומכלותו בכל משה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. ובגין דא אתקריאת שכינתא {{צ|קרבן ליהו"ה. עולה ליהו"ה. אשם ליהו"ה}}. ואפילו קרבן נדות ויולדות ומצורעים וזבים וזבות - כלא צריך לקרבא ליהו"ה ושכינתיה, ולבתר איהי פליגת לכלא. הדא הוא דכתיב {{צ|ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה}} {{ממ|משלי|לא|טו}}. ואפילו מזונא דחיון כגון קרבן שעורים - מאכל בעירן ומאכל עבדים ושפחות דבי מלכא! ואפילו דכלבי ודחמרי וגמלי. לקיים בה {{צ|ומלכותו בכל משלה}}. ומנלן דעל ידהא פליג כלא? דכתיב {{צ|ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה}}. בגין דקב"ה '''בן י"ה'''. '''ו'''' בן '''יה''', כליל '''יה"ו'''. ושלימו דיליה '''ה'''' - איהו {{צ|עולה ליהוה. קרבן ליהוה. שלמים ליהוה}}. קריבו דיליה, שלימו דיליה. דביה אשתלים '''יה"ו''' ולמהוי '''יהוה'''. וכלא אתהדר ביה. ובגין דא {{צ|זובח לאלהים יחרם בלתי ליהוה לבדו}} {{ממ|שמות|כב|יט}} - דלא יהיב שלטנותא לסטרא אחרא בקרבנא. דכל 'אלהים אחרים' - עלמא דפרודא אינון! ולית לון קריבא ויחודא. וקב"ה אפריש לון משמיה כגון דאפריש חשך מאור. הדא הוא דכתיב {{צ|ויבדל אלהים בין האור ובין החשך}} {{ממ|בראשית|א|ד}}. ומאן דקריב לקב"ה מה דאפריש - כמאן דקריב מסאבו דנדה לבעלה! והאי איהו רזא {{צ|ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה}} {{ממ|ויקרא|יח|יט}}. והאי {{צ|לא תגלה ערותן}} - קירוב דכל עריין שקילין לעבודה זרה. דכל סטרין אחרנין עלייהו אתמר {{צ|מאלה נפרדו איי הגוים בארצותם}} {{ממ|בראשית|י|ה}}, וכתיב 'ללשונתם בארצותם בגוייהם', וכתיב {{צ|כי שם בלל יהו"ה שפת כל הארץ ומשם הפיצם יהו"ה}} {{ממ|בראשית|יא|ט}}. וכל מאן דקריב שום קרבנא לסטרין אחרנין - קב"ה אפריש ליה משמיה ולית ליה חולקא בשמיה! דקב"ה בחר לון לישראל מכל שאר אומין. הדא הוא דכתיב {{צ|ובך בחר יהו"ה}} {{ממ|דברים|יד|ב}}. ופליג לון מנייהו לחולקיה. הדא הוא דכתיב {{צ|כי חלק יהוה עמו}} {{ממ|דברים|לב|ט}}. <קטע סוף=רע"מ דף קי א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קי|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קי ב/>ובגין דא יהיב לון אורייתא משמיה - {{צ|זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר}} {{ממ|שמות|ג|טו}}. והא אוקמוה {{גמט דגש|י"ה}} עם {{גמט דגש|שמי}} - {{גמט דגש|שס"ה}}. {{גמט דגש|ו"ה}} עם {{גמט דגש|זכרי}} - {{גמט דגש|רמ"ח}}. בכל מצוה ומצוה קשיר לון לישראל בשמיה למהוי כל אבר ואבר דלהון חולק עדביה ואחסנתיה. ובגין דא {{צ|זובח לאלהים יחרם וגו'}}. צריכין ישראל לשתפא ליהו"ה בהליכה דלהון בהקיץ דלהון. הדא הוא דכתיב {{צ|בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך}} {{ממ|משלי|ו|כב}}. קם ההוא תלמידא ואשתטח קמיה ואמר: "''זכאה איהו חולקיה דמאן דזכי למשמע מלין אלין! כלהו שם יהו"ה בכל סטרא, ולא נפיק מניה לבר בכל סטרוי!''" {{קטן|'''(בדפוס ווילנא כאן יש הפנייה אל [[זהר חלק ג כט א|פרשת צו דף כ"ט א']] - {{צ|פקודא להקריב בכל יומא וכו'}})'''}}<קטע סוף=רע"מ דף קי ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיא א/>'''{{צ|והתנחלתם אותם לבניכם וגו' לעולם בהא תעבודו וגו'}} {{ממ|ויקרא|כה|מו}}''' - '''פקודא דא לעבוד בעבד כנעני''' דכתיב {{צ|לעולם בהם תעבודו}}. ואינון מסטרא דחם דגלי עריין דאתמר עליה {{צ|ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו}} {{ממ|בראשית|ט|כה}}. אמאי {{צ|עבד עבדים}}? אלא עבד לההוא 'עבד עולם' דאיהו 'עולמו של יובל'. ואי תימא דהא אחוה דשם ויפת הוה! אמאי לא הוה הכי כוותייהו?! והכי מזרעא דחם הוה אליעזר עבד דאברהם - אמאי לא הוי כוותיה דנפק צדיק?! וקב"ה אודי בברכתיה כד בריך ליה לבן!{{ש}} אלא ודאי הכא ברזא דגלגולא! {{צ|גולל אור מפני חשך}} - עבדא דאברהם דנפק מחשך, ודא זרעא דחם. דיו לעבד להיות כרבו דאיהו אברהם דנפק מתרח עובד כוכבים ומזלות. {{צ|וחשך מפני אור}} - דא ישמעאל דנפק מאברהם, ועשו מיצחק. ורזא דא תערובת טפין באתר דלאו דיליה גרים דא. מאן דעריב טפה דיליה בשפחה מחלת בת ישמעאל או בבת אל נכר דאינון 'רע חשך', וטפה דיליה 'טוב אור' {{צ|וירא אלהים את האור כי טוב}} -- מערב טוב עם רע! עבר על מימרא דמאריה דאמר {{צ|ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו}} {{ממ|בראשית|ב|יז}}. קב"ה בההוא דערב ארכיב ליה ואייתי ליה בגלגולא לקבלא עונשיה. חזר בתיובתא אשתדל באורייתא ואפריש טוב מרע דאינון {{צ|אסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול}} - בדא אתפרש רע מטוב דאתמר ביה {{צ|וייצר}} {{ממ|בראשית|ב|ז}} - יצירה לטב ויצירה לביש. באורייתא אפריש לון קב"ה, וירית ליה נשמתא מניה למהוי שלטא על תרוויהו - בחד דאיהו אור עלמא דאתי, ובחד דאיהו חשך עלמא דין. הדא הוא דכתיב {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}}. וכפום זכוון וחובין כמה דאוקמוה {{צ|העושה מצוה אחת מטיבין לו}}. בינוני זכוון וחובוי שקולין - פלגו זכוון לעילא ופלגו לתתא, ופלגו חובוי לתתא. ורזא דא {{צ|מה שאלתך וינתך לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש}} {{ממ|אסתר|ה|ו}}. צדיק גמור - כל זכווי לעילא וחובוי לתתא. רשע גמור - חובוי לעילא וזכווי לתתא. ובר נש דחב באתגלייא - בתרין דרגין איהו.<קטע סוף=רע"מ דף קיא א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיא ב/>אי חזר בתיובתא - באתגלייא בין צדיקייא - בגין דידעין דינוי דקב"ה ונטרין גרמייהו מלמחטי. ובאתכסיא - בין רשיעייא, לקיים בהו {{צ|ועיני רשעים תכלינה}} {{ממ|איוב|יא|כ}}. ובגין דא חובא דאדם עבר על {{צ|ויצו יהו"ה אלהים}} {{ממ|בראשית|ב|טז}}, ואוקמוה {{צ|אין 'צו' אלא עבודה זרה}}. אעבר עליה - ארכיב ליה בטפת תרח דביה רתח לקב"ה דעבר על 'צו' מעבודה זרה. הדר בתיובתא ותבר צולמין דעכו"ם וכל מזוני דיליה - הוא תקין במה דחב ותבר חובא ובנינא בישא דבנה. ואמליך ליה לקב"ה ושכינתיה על עלמא. במאי? בגין דקדיש שמיה יתברך ברבים ועאל בנורא לאתוקדא גרמיה לקיים ביה {{צ|פסילי אלהיהם תשרפון באש}} {{ממ|דברים|ז|כה}}. ולא עוד אלא דלאבוי תרח אהדר בתיובתא ואעיל ליה ולאמיה ולכל מארי דההוא דרא בגן עדן. והכי אתלבן בנורא ככספא דאיהי מוניטא דמלכא, ושקר לה בעופרת. אעיל ליה בנורא ונפק העופרת לבר. ישמעאל! ובגין דא נפק מצחק בעבודה זרה ואשתאר אדם מלובן. והאי איהו '''{{צ|שינוי השם}}'''. דכד אתגלגל אדם בעי למעבד ליה '''{{צ|שנוי השם שנוי מקום ושנוי מעשה}}'''. לבתר אתא יצחק ואתתקף ביה מחובא תניינא דאתמר ביה {{צ|על האדם}} דדא שפיכות דמים. ודא גרם נסיונא דיצחק בסכינא. ואתברר ביה כמאן דבריר אוכל מגו פסולת ונפק פסולת לבר. עשו שופך דמים! לבתר אתא יעקב וארכיב ליה בלבן ואתעביד עבד לגביה. הדא הוא דכתיב {{צ|אעבדך שבע שנים ברחל}} {{ממ|בראשית|כט|יח}}. ובההיא סבה דאחלף לה באחותה עבד שבע שנים אחרנין לאפקא תרין טפין דזרק אדם באתר נוכראה. ודא גלוי עריות. והאי איהו {{צ|לאמר}}. ואפיק לון מן לבן הארמי - נחש. ובתלת אלין הוה לאדם '''{{צ|שנוי השם ושינוי מקום ושינוי מעשה}}'''. * שנוי השם - באברהם. * ושנוי מעשה - ביצחק{{הערה|הכי גריס הרמ"ק (מתוק מדבש)}}. * ושנוי מקום - ביעקב. ואי להאי דאתמר ביה {{ממ|איוב|כח|כז}} {{צ|אז ראה ויספרה}} קבל בתיובתא - כל שכן לאחרים! ובגין דא עבד טוב אתרא גרים, ועבד רע אוף הכי! אבל שאר עבדים - '''{{צ|לעולם בהם תעבודו}} {{ממ|ויקרא|כה|מו}}'''. קמו מארי מתיבתא ואמרו: {{צ|אשרי העם שככה לו}}! {{גמט דגש|שככה}} - בגימטריא {{גמט דגש|משה}}! קם רעיא מהימנא ואמר {{צ|אשרי העם שיהו"ה אלהיו}}. <small>(עד כאן)</small>. {{קטן|'''(בדפוס ווילנא כאן יש הפנייה אל [[זהר חלק ב קיז א|פרשת משפטים דף קי"ז א']] - {{צ|לא תהיה אחרי רבים וכו'}})'''}} '''{{צ|כי לי בני ישראל עבדים וגו'}} {{ממ|ויקרא|כה|נה}}''' - '''פקודא''' לעבוד בכל מיני עבודה במקדש ולבר ממקדש בכל אינון פולחנין דאקרי עבודה בצלותא, ולאשתדלא בתר פקודי אורייתא דכלא אקרי 'עבודה', כעבד דאשתדל בתר מאריה בכל מה דאצטריך. בגין דישראל קרי לון {{צ|עבדים}} דכתיב {{צ|כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם}}. מאי טעמא אינון עבדים? בגין דכתיב {{צ|אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים}}. ובגין כך כתיב בעשר אמירן לבתר דכתיב {{צ|אנכי יהו"ה אלהיך}} - {{צ|אשר הוצאתיך מארץ מצרים}} {{ממ|שמות|כ|ב}} - למפלח ליה כעבד דפלח למאריה דפריק ליה מן מותא, דפרק ליה מכל בישין דעלמא. בתרין שמהן אלין אקרון ישראל לקב"ה! '''עבדים''' - דכתיב {{צ|עבדי הם}}, ואקרון '''בנים''' דכתיב {{צ|בנים אתם ליהו"ה אלהיכם}} {{ממ|דברים|יד|א}}. בזמנא דידע ליה בר נש לקב"ה בארח כלל - כדין אקרי 'עבד'; דעביד פקודא דמאריה ולית ליה רשו לחפשא בגניזוי וברזין דביתיה. בזמנא דידע ליה בר נש בארח פרט - כדין אקרי 'בן' רחימא דיליה - כבן דחפיש בגניזו בכל רזין דביתיה. ואע"ג דאקרי 'בן', ברא בוכרא לקב"ה, כמה דאת אמר {{צ|בני בכורי ישראל}} {{ממ|שמות|ד|כב}} - לא יפוק גרמיה מכללא ד'עבד' למפלח לאבוי בכל פולחנין דאינון יקרא דאבוי. והכי אצטריך לכל בר נש! למהוי לגבי אבוי 'בן' לחפשא בגניזוי ולמנדע רזין דביתיה ואשתדלא אבתרייהו. ולמהוי לגבי אבוי 'עבד'. ורזא דמלה תרין דרגין אינון לעילא דאצטריך בר נש לאתעטרא בהו ואינון רזא דמהימנותא ואינון חד. חד רזא ד{{צ|עבד}}, וחד רזא ד{{צ|בן}}. והאי {{צ|עבד}} אקרי {{צ|אדון כל הארץ}}. {{צ|בן}} - כמה דאוקימנא {{צ|בני בכורי ישראל}}. וכלא רזא חדא דמהימנותא! ואצטריך בר נש לאתעטרא באלין דרגין לאתכללא ברזא דמהימנותא. 'עבד' - למפלח בכל זיני פולחנא; בצלותא דאקרי עבודה דהאי עבד. דאיהו רזא עלאה דלא שכיך לעלמין תדיר, וקא משבחא ומנגנא תדיר. והא אתמר בפולחנין אחרנין דכל פולחנין ומלין דעלמין כלהו איהו עביד ופלח, ובגין דא אקרי 'אדון'. בגין דאיהו עבד למפלח אקרי {{צ|אדון כל הארץ}}.<קטע סוף=רע"מ דף קיא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיב א/>בר נש דאתעטר ברזא דא למהוי עבד למפלח פולחניה דמאריה - איהו סליק ואתעטר למהוי בדרגא דא ואקרי אוף הכי {{צ|אדון}} - דהא איהו בריך בכל אינון פולחנין להאי עלמא וקיים ליה. ועל דא אקרי {{צ|אדון}}. זכאה חולקיה דהאי {{צ|בן}}! דזכי לאשתדלא למנדע בגנזי דאבוי ובכל רזין דביתיה! כברא יחידאי דאשלטיה אבוי בכל גנזוי! ודא איהו יקרא דשליט על כלא. מאן דישתדל באורייתא למנדע ליה לקב"ה ובאינון גניזין דיליה אקרי {{צ|בן}} לקודשא בריך הוא! כל חילי שמיא לית מאן דימחי בידיה בכל שעתא דאצטריך למיעל לגבי אבוי! זכאה חולקיה בעלמין כלהו! ובגין דא כד אשתדל למנדע ליה בארח פרט ברזא דחכמתא - כדין אקרי {{צ|בן}}. בפולחנא דבר נש פלח ליה לקב"ה - אית פולחנא דאצטריך בר נש לאתכללא בתרוייהו; למהוי 'עבד ובן', לאתעטרא ביה בקב"ה. ומה איהו? דא פולחנא דצלותא דאצטריך למהוי בה 'עבד ובן' - לאתכללא בדרגין עלאין אלין. {{ש}} למפלח ולאתתקנא צלותא ברזא ד{{צ|עבד}} - למפלח פולחנא דתקונא דעלמין ולאתדבקא רעותיה ברזין דחכמתא, לאתדבקא במאריה בגניזין עלאין כדקא חזי.{{ש}} {{צ|בן}} - אתדבק תדיר באבוי בלא פרודא כלל. לית מאן דימחי בידיה. עבד עביד פולחניה דמאריה ואתקין תקוני עלמא. מאן דהוי תרווייהו בכללא חד בחבורא חדא - דא איהו בר נש דאתקין רזא דכל מהימנותא בכללא חדא בלא פרודא כלל, ומחבר כלא כחדא! דא איהו בר נש דקב"ה אכריז עלוי בכל אלין חיילין ומשריין דכל עלמין ובכל אינון רקיעין "''אזדהרו בפלניא מהימנא דבי מלכא! דכל גנזי דמאריה בידיה!''". זכאה איהו בהאי עלמא וזכאה איהו בעלמא דאתי!{{ש}} מההוא יומא ולהלאה אשתמודע בר נש ואתרשים בעלמין כלהו. בשעתא דאצטריך - כל חילין ומשריין כלהו אזדהרן למהוי גביה. וקב"ה לא בעי אלא איהו בלחודוי. וקלא אתער "''יאות הוא ליחיד למהוי גביה דיחיד ולאתעסקא יחיד ביחיד!''". ורזא דתרין דרגין אלין אשכחנא בחד קרא דכתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ד}}. {{צ|ויאמר לי עבדי אתה}} - הא עבד. {{צ|ישראל}} - הא בן. דכד אינון כללא חדא - כדין כתיב {{צ|אשר בך אתפאר}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן'''. {{קטן|'''(בדפוס ווילנא כאן יש הפנייה אל [[זהר חלק ב קלד ב|פרשת תרומה דף קל"ד ב']] - {{צ|פקודא ללמוד תורה}})'''}} <קטע סוף=רע"מ דף קיב א/> ==פרשת בחקותי - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קיב|א}}<קטע התחלה=בחקותי דף קיב א/>'''{{צ|אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}''' {{ש}} ר' חייא פתח: {{צ|עַמִּי זְכׇר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהֹוָה}} {{ממ|מיכה|ו|ה}} {{ש}} {{צ|עמי זכר נא}} - זכאה חולקא דעמא דא דמאריהון אוכח לון הכי! {{צ|עמי זכר נא}} - אע"ג דאתון סטאן מאורחי - עמי אתון! דלא בעינא למעבד לכו כעובדייכו. ר' יצחק אמר: זכאה חולקא דעמא דמארייהו אמר לון {{צ|עמי מה עשיתי לך ומה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בי}}!{{ממ|מיכה|ו|ג}} {{ש}} {{צ|מה יעץ בלק מלך מואב}} {{ממ|מיכה|ו|ה}} - בכמה מלין ועובדין אמר לשיצאה לכו מעלמא, וכמה חרשין אתער לקבלייכו! אמר ר' יוסי: אמר לון קב"ה לישראל זכור נא! ווי דאנן צווחין בכל יומא וגעינן ובכינן {{צ|זכור יהו"ה מה היה לנו}} {{ממ|איכה|ה|א}}, {{צ|זכור יהו"ה לבני אדום}} {{ממ|תהלים|קלז|ז}} ולא בעי לאשגחא עלנא. הוא אמר לן {{צ|בבעו זכור נא!}} - אין {{צ|נא}} אלא לשון בעותא, ואנן לא אשגחנא ביה. כגוונא דא אנן צוחין {{צ|זכור יהו"ה מה היה לנו}} {{צ|זכור יהו"ה לבני אדום}} {{צ|זכור עדתך קנית קדם}} {{צ|זׇכְרֵנִי יְהֹוָה בִּרְצוֹן עַמֶּךָ}} ולא בעי לאשגחא עלן! ר' יהודה אמר: ודאי קב"ה אשגח עלן תדיר ודכיר לן! אי לאו דאיהו אשגח בהו בישראל ודכיר לון - לא יקומון חד יומא בגלותא! הדא הוא דכתיב '''{{צ|ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'}} {{ממ|ויקרא|כו|מד}}''' - קב"ה לא עביד לן כעובדנא. <קטע סוף=בחקותי דף קיב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיב|ב}} <קטע התחלה=דף קיב ב/>תא חזי בלק חכים הוה ורב חרשין בעובדי ידוי יתיר מן בלעם! והכי אוליפנא כל מה דבעי בר נש בהאי עלמא בפולחנא דקב"ה - בעי לאתערא בעובדא לתתא! דבעובדא דלתתא אתער עובדא לעילא, ועובדא דא בעי בקדושה, והא אוקמוה. ובאתר דלית עובדא - אית מלה. ובמלה דפומא תלייא עובדא לאתערא לעילא. כמה דבעינן לאתערא קדושה עלאה בעובדא ובמלה - הכי נמי אינון דאתיין מסטרא דמסאבותא בעיין לאתערא סטרא דלהון בעובדא ובמלה דפומא! ואע"ג דבלעם חרשא הוה, רב מכל חרשין דעלמא - חרשא עלאה מניה הוה בלק! בקסם הוה בלק רב מכל חכימין! ובלעם בנחש! '''קסם ונחש''' תרין דרגין אינון. '''קסם''' - תלייא בעובדא. '''נחש''' - לא תלייא בעובדא אלא באסתכלותא ובמלה דפומא. וכדין מתערין עלייהו רוח מסאבא לאתלבשא בהו ועביד מה דעביד. וישראל קדישין - לאו הכי! אלא כלהו קדישין וכל עובדייהו לאתערא עלייהו רוח קדישא, כמה דאת אמר {{צ|עד יֵעָרֶה עלינו רוח ממרום}} {{ממ|ישעיהו|לב|טו}}. ועל דא כתיב {{צ|כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל}} {{ממ|במדבר|כג|כג}}. דהא אינון בסטרא דקדושה עלאה אחידן, ועובדייהו בקדושה אתו. וקדושה מתערי עלייהו ומתלבשן בה. ותא חזי בקסם הוה בלק רב מכל חכימין ובלעם בנחש. ועל דא בשעתא דבעא בלק לאתחברא עמיה מה כתיב? {{צ|וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם}} {{ממ|במדבר|כב|ז}}. תא חזי במלה דפומא הוה בלעם רב מכל חרשין דעלמא! ובאסתכלותא דההוא נחש הוה ידע לכוונא שעתא. ועל דא בעא בלק לאשלמא מלה - '''קסם ונחש'''. אמר ליה קב"ה: "''רשע! הא קדמוך בני! עובדא אית בגווייהו דכל סטרין בישין וזינין בישין וחרשין דעלמא לא יכלין לקרבא בהדייהו - דכלהו ערקין מקמיה!''". ומאי איהו? אהל מועד ומאני קודשא ושמושי מקדשא וקטרת בוסמין - דקא מבטל כל רתחא ורוגזא דעלמא דלעילא ותתא. ועלוון וקרבנין בכל יומא! ותרי מזבחות למעבד עובדא מזבחות, ושלחן לחם הפנים, ואת הכיור ואת כנו. וכמה שמושין לעובדא! {{ש}} למלה דפומא - הארון ותרי לוחייא דאורייתא, ואהרן לכפרא על עמא בצלותא בכל יומא! כיון דאשגח ההוא רשע בהאי אמר {{צ|כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל}}. מאי טעמא? {{צ|יהו"ה אלהיו עמו ותרועת מלך בו}}! {{ש}} ועל דא {{צ|עמי זכר נא}} {{ממ|מיכה|ו|ה}} - בבעו מנייכו - הוו דכירין ההוא זמנא דאתחברו בלק ובלעם לשיצאה לכו ולא יכילו, דאנא אחידנא בכו כאבא דאחיד בבריה ולא שביק ליה בידא דאחרא. {{צ|מן השטים ועד הגלגל}} <small>(שם)</small> - מאי דא לקביל דא? אלא אמר קב"ה לישראל בבעו מנייכו! הוו דכירין כל זמנא דהויתון אחידן בי, ולא יכיל ההוא רשע בחרשוי וקסמוי לשלטאה עלייכו! כיון דשבקתון ידייכו לאחדא בי והויתון בשטים - מה כתיב? {{צ|ויאכל העם וישתחוו לאלהיהם}} {{ממ|במדבר|כה|ב}}. בגלגל כמה דאת אמר {{צ|בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ}} {{ממ|הושע|יב|יב}}. וכדין שליטו בכו שנאיכון. וכל דא אמאי? {{צ|למען דעת צדקות יהו"ה}} - כל אינון צדקות דעבדנא לכו בזמנא דאתון אחידן בי. ולא שביקנא מלה דעלמא לשלטאה בכו. ורוגזא דלעילא ותתא וזיגין בישין לא יכלין לקרבא בכו. {{צ|ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר יהו"ה אלי}} {{ממ|במדבר|כב|ח}}. {{ש}} תא חזי בשעתא דעאל שמשא ותרעין כלהו אסתימו ועאל ליליא ואתחשך - כמה חבילי כלבי שראן משלשליהון, ואזלין ושטאן בעלמא. וכמה רברבי ממנן עלייהו דמדברי להו. ואית ממנא רברבא על כלא מסטרא דשמאלא. וההוא רשע הוה שכיח לגבי ההוא ממנא עלאה מכלא, בחרשוי. והוא הוה אמר בחרשוי בליליא בזמנא דאיהו שלטא בכל סיעתא דיליה, והוא הוה אתי לאשתכחא גביה, ואודע ליה מה דאיהו בעי.<קטע סוף=דף קיב ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיג|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיג א/>כגוונא דא {{צ|ויבא אלהים אל לבן הארמי}} {{ממ|בראשית|לא|כד}} - ההוא דשכיח גביה. {{צ|ויבא אלהים אל אבימלך}} {{ממ|בראשית|כ|ג}}. כלהו כגוונא דא! בכל אתר אקרון ליה באינון חרשין. ועל דא הוה שכיח בליליא יתיר מביממא והא אוקמוה. {{ש}} וכל הני חרשין וחכימין הוו לאבימלך דכתיב {{צ|וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון}} {{ממ|בראשית|כו|ח}}. כתיב הכא {{צ|בעד החלון}} וכתיב {{צ|בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא}} {{ממ|שופטים|ה|כח}}. לבן - הא אוקמוה. בלעם כדין! {{ש}} ועל דא בכלהו כתיב 'אלהים' - {{צ|ויבא אלהים אל בלעם}}, {{צ|ויבא אלהים אל לבן}}, {{צ|ויבא אלהים אל אבימלך}}. הוו אתא לגבייהו ולאו אינון לגביה - דהא לית להו אתר זמין. ואי תימא הא כתיב {{צ|אלהים}}!? אלא שמא דא אשתתף בכלא! ואפילו עבודה זרה נמי {{צ|אלהים}} אקרי! {{צ|אלהים אחרים}}! ובכללא ד'אלהים אחרים' אלין ממנן! ובכללא דא הוו, ובגין כך אקרי הכי. וההוא רשע הוה אמר בחרשוי וקרי ליה ואתי לגביה. ובגין כך כתיב {{צ|לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר יהו"ה אלי}}. ההוא רשע קא משבח גרמיה! דהא לא כתיב ביה אלא {{צ|ויבא אלהים}}. {{ש}} דבר אחר: {{צ|כאשר ידבר יהו"ה אלי}} - על ידא דההוא שליחא דסטרא אחרא. ואי תימא הא ביממא אשתכח לגביה!? אלא ודאי בנחש אסתכלותא הוה ביה, ובההוא זמנא הוה מסתכל לכוונא שעתא. הדא הוא דכתיב {{צ|ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים}} {{ממ|במדבר|כד|א}}, {{צ|וַיַּרְא בלעם כי טוב בעיני יהו"ה לברך את ישראל}} {{ממ|במדבר|כד|א}}. אלא דההוא יומא אסתכל לכוונא שעתא ולא אשתכח כשאר יומי. וכדין חמא דהא רוגזא רבא לא אשתכח בעלמא. כדין ידע {{צ|כי טוב בעיני יהו"ה לברך את ישראל}}. בההוא זמנא שביק גרמיה מכל נחשים דעלמא ולא אסתכל בהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים}}. תא חזי בההיא שעתא דרתחא אשתכח - כדין שמאלא אתער. והוה ידע ההוא רשע אתר לאחדא בסטרא שמאלא למילט. ואסתכל בההוא זמנא ולא אשתכח. כדין מה כתיב? {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. ובגין כך {{צ|עמי זכר נא מה יעץ בלק וגו' ומה ענה אותו בלעם בן בעור}} {{ש}} זכאין אינון ישראל! זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי! '''{{צ|אם בחקתי תלכו}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}''' {{ש}} {{צ|אם בחקותי}} - דא אתר דגזירין דאורייתא תליין בההוא אתר. כמה דאת אמר {{צ|את חקותי תשמורו‎‎}} {{ממ|ויקרא|יח|ד}}. {{צ|חוק}} הוא דאקרי הכי, וגזירין דאורייתא בה אתכלילן. '''{{צ|ואת משפטי תשמורו}} {{ממ|ויקרא|כה|יח}}''' - {{צ|משפטי}} - דא הוא אתר אחרא עלאה דההיא חקה אחידת ביה. ומתחבראן דא בדא, דעילאי ותתאי. וכל פקודי אורייתא וכל גזרי אורייתא וכל קדושי אורייתא - בהני אחידן. בגין דהאי 'תורה שבכתב' והאי 'תורה שבעל פה'. ועל דא {{צ|אם בחוקותי}}, כל אינון גזירין ודינין ועונשין ופקודין דאינון בההוא אתר דאקרי {{צ|תורה שבעל פה}} {{צ|חקה}}, {{צ|ואת משפטי תשמורו}} - בההוא אתר דאקרי {{צ|תורה שבכתב}}, כמה דאת אמר {{צ|משפט לאלהי יעקב}} {{ממ|תהלים|פא|ה}}. ודא אחיד בדא ודא בדא. וכלא חד! ודא הוא כללא דשמא קדישא. ומאן דאעבר על פתגמי אורייתא - כאלו פגים שמא קדישא, בגין ד{{צ|חק ומשפט}} שמא דקב"ה הוי! ועל דא {{צ|אם בחקותי תלכו}} - דא תורה שבעל פה, {{צ|ואת משפטי תשמרו}} - דא תורה שבכתב. ודא הוא כללא דשמא קדישא. '''{{צ|וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם}}''' - מאי {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם}}? כיון דאמר 'תלכו ותשמרו' - אמאי {{צ|ועשיתם}}?! אלא מאן דעביד פקודי אורייתא ואזיל באורחוי - כביכול כאלו עביד ליה לעילא! אמר קב"ה "''כאלו עשאני!''", ואוקמוה. ועל דא {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}} - {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם}} כתיב ודאי. והואיל ומתערי עלייכו לאתחברא דא בדא לאשתכחא שמא קדישא כדקא יאות - {{צ|ועשיתם אתם}} ודאי! כגוונא דא אמר ר' שמעון: {{צ|ויעש דוד שֵׁם}} {{ממ|ש"ב|ח|יג}} - וכי דוד עביד ליה?! אלא בגין דאזיל בארחי דאורייתא ועביד פקודי אורייתא, ואנהיג מלכותא כדקא יאות - כביכול עשה שם לעילא!<קטע סוף=דף קיג א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיג|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיג ב/>ולא הוה מלכא בעלמא דזכה להאי כדוד! דהוה קם בפלגות ליליא והוה משבח ליה לקב"ה עד דסליק שמא קדישא בכורסייא, בשעתא דסליק נהורא דיממא. כביכול הוא עבד שם ממש! כמה דאת אמר {{צ|ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל}} {{ממ|ויקרא|כד|יא}}. ובגין כך {{צ|ויעש דוד שם}}. ועל דא '''{{צ|וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם}}''' כתיב. ואי אתון תשתדלון למעבד לון לאתתקנא שמא קדישא כדקא יאות - כל אינון ברכאן דלעילא ישתכחון גבייכו בתקוניהון כדקא יאות! '''{{צ|ונתתי גשמיכם בעתם וגו'}} {{ממ|ויקרא|כו|ד}}'''. {{ש}} כל חד וחד יתן חילא דיליה עלייכו. מאן אינון? ההוא תקונא דעבדתון דהוא שמא קדישא. כגוונא דא כתיב {{צ|ושמרו דרך יהו"ה לעשות צדקה ומשפט}} - וכי כיון דכתיב {{צ|ושמרו דרך יהוה}} - אמאי {{צ|לעשות צדקה ומשפט}}?! אלא מאן דנטיר אורחוי דאורייתא - כביכול הוא עושה צדקה ומשפט! ומאי צדקה ומשפט? דא קב"ה! בכה ר' שמעון ואמר: "''ווי לון לבני נשא דלא ידעין ולא משגיחין ביקרא דמאריהון! מאן עביד שמא קדישא בכל יומא? -- הוי אימא מאן דיהיב צדקה למסכני!''" {{ש}} תא חזי! הא אוקמוה והכי הוא! דמסכנא אחיד ביה בדינא וכל מיכליה בדינא הוא, אתר דאקרי {{צ|צדק}}. כמה דאת אמר {{צ|תפלה לעני כי יעטוף}} {{ממ|תהלים|קב|א}} - {{צ|תפלה}} - דא 'תפלה של יד' ואוקימנא. ומאן דיהיב ליה צדקה למסכנא - הוא עביד לעילא שמא קדישא שלים כדקא יאות! בגין דצדקה דא אילנא דחיי! וצדקה יהיב לצדק! וכד יהיב לצדק - כדין אתחבר דא בדא ושמא קדישא אשתכח שלים! מאן דעביד אתערותא דא דלתתא - ודאי כאלו עביד שמא קדישא בשלימו! כגוונא דאיהו עביד לתתא - הכי אתער לעילא! ועל דא כתיב {{צ|אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת}} {{ממ|תהלים|קו|ג}}. {{צ|עושה צדקה}} - דא קב"ה - כביכול הוא עביד ליה! תא חזי! מסכנא הא אתמר מאן הוא אתריה. מאי טעמא? בגין דמסכנא לא אית ליה מדיליה כלום אלא מה דיהבין ליה. וסיהרא לא אית לה נהורא מדילה אלא מה דיהיב לה שמשא. תא חזי אמאי {{צ|עני חשוב כמת}}? מאי טעמא? בגין דההוא אתר גרים ליה! דהא באתר דמותא הוא שכיח ובגין כך אקרי 'מת'. ההוא דחייס עליה - הוא יהיב ליה צדקה - אילנא דחיי שריא עלוי, כמה דאת אמר {{צ|וצדקה תציל ממות}} {{ממ|משלי|י|ב}}. וכגוונא דעביד בר נש לתתא - הכי נמי עביד לעילא ממש! זכאה חולקיה דזכי למעבד שמא קדישא לעילא! בגין כך צדקה סליק על כלא! והני מלי צדקה לשמה - דהא אתער 'צדקה' ל'צדק' לחברא לון כחדא ולמהוי כלא שמא קדישא כדקא יאות. דהא 'צדק' לא אתתקן ולא אשתלים אלא ב'צדקה' דכתיב {{צ|בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי}} {{ממ|ישעיהו|נד|יד}}. ולכנסת ישראל אתמר. {{ש}} בגין כך '''{{צ|וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וגו'}}''' '''{{צ|וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם}} {{ממ|ויקרא|כו|ו}}''' {{ש}} רבי יוסי פתח: {{צ|רגזו ואל תחטאו וגו'}} {{ממ|תהלים|ד|ה}}. {{ש}} {{צ|רגזו ואל תחטאו}} - האי קרא אוקמוה דבעי בר נש לארגזא יצר טוב על יצר הרע. ושפיר! אבל בשעתא דרמש ליליא ובר נש שכיב על ערסיה - כמה גרדיני נמוסין מתערין בעלמא ואזלין ושאטין, ובני נשא בעאן לאתרגזא מקמיה קב"ה ולדחלא מניה, בגין דלא ישתכח נפשיה בגווייהו וישתזיב מנייהו. ויבעי ליה לבר נש דלא יפיק מנייהו מלה בפומיה, בגין דלא יתער להו לגביה ולא ישתכחון בהדיה. הדא הוא דכתיב {{צ|אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה}} - דלא יפיק מנייהו מלה מפומיה. תא חזי בשעתא דאתשכחון ישראל זכאין קמיה קב"ה מה כתיב? {{צ|ונתתי שלום בארץ}}. האי לעילא - דאתי קב"ה לאתחברא בכנסת ישראל. כדין {{צ|ושכבתם ואין מחריד}}. מאי טעמא?<קטע סוף=דף קיג ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיד|א}}<קטע התחלה=דף קיד א/>בגין {{צ|והשבתי חיה רעה מן הארץ}} - דא חיה דזינא בישא לתתא. ומאי איהי? {{צ|אגרת בת מחלת}} - היא וכל סייעתא דילה. האי בליליא. ביממא - בני נשא דאתו מסטרהא. הדא הוא דכתיב {{צ|וחרב לא תעבור בארצכם}}. רבי אבא אמר: הא אוקמוה דאפילו חרב של שלום כגון פרעה נְכֹה. אבל {{צ|וחרב לא תעבור}} - דא סייעתא דילה. {{צ|והשבתי חיה רעה}} - דלא תשלוט בארעא, ואפילו העברה בעלמא לא תעבור עלייכו, ואפילו חרב דשאר עמין, ואפילו בר נש מזיינא לא יעבור עלייכו. ודא דריש יאשיהו מלכא ואוקמוה דהוא אתפס בחובייהו דישראל כמה דכתיב {{צ|רוח אפינו משיח יהו"ה נלכד בשחיתותם וגו'}} {{ממ|איכה|ד|כ}}. הכא אית לאסתכלא דהא תנינן אי רישא דעלמא הוא טב - כל עלמא משתזבן בגיניה, ואי רישא דעמא לא אתכשר - כל עמא אתפסן בחוביה. והא יאשיהו רישא דכשרא הוה ועובדוי מתכשרן! אמאי אתפס בחוביהון דישראל?! אלא על דלא הימין ביה בירמיהו ולא חשיד להו{{הערה|על פי הגהות ר' חיים ויטל - (מתוק מדבש)}} לישראל, דחשיב דכלהו זכאי כוותיה. והוה אמר ליה ירמיה ולא הימין ביה. ובגין כך אתפס בחוביהון. {{ש}} ועוד דסיהרא הוה מאיך נהורא ובעיא לאסתמא. '''{{צ|ונתתי משכני בתוככם וגו'}} {{ממ|ויקרא|כו|יא}}'''. {{ש}} {{צ|ונתתי משכני}} - דא שכינתא. {{צ|משכני}} - 'משכונא' דילי; דהיא אתמשכנא בחובייהו דישראל. {{צ|ונתתי משכני}} - משכוני ודאי! {{ש}} מתל לבר נש דהוה רחימא לאחרא. {{ש}} אמר ליה: "''ודאי ברחימותא עלאה דאית לי גבך בעינא לדיירא עמך!''" {{ש}} אמר: "''היך אנדע דתידור גבאי?''" {{ש}} נטל כל כסופא דביתיה ואייתי לגביה. {{ש}} אמר: "''הא משכונא לגבך דלא אתפרש מנך לעלמין!''" כך קב"ה בעא לדיירא בהו בישראל. מה עבד? נטל כסופא דיליה ונחית להו לישראל. אמר לון: "''ישראל! הא משכונא דילי גבייכו בגין דלא אתפרש מנייכו לעלמין!''". ואע"ג דקב"ה אתרחיק מנן - משכונא שביק בידן ואנן נטרין ההוא כסופא דיליה. מאן דיבעי משכוניה - ייתי לדיירא גבן. {{ש}} בגין כך '''{{צ|ונתתי משכני בתוככם}}''' - משכונא אתן בידייכו בגין דאדור עמכון! ואע"ג דישראל השתא בגלותא - משכונא דקב"ה הוא גבייהו ולא שבקו ליה לעלמין! '''{{צ|ולא תגעל נפשי אתכם}}''' - לבר נש דרחים לחבריה ובעא לדיירא עמיה. מה עבד? נטל ערסא דיליה ואייתי לביתיה. אמר "''דא ערסא דילי בביתיך בגין דלא ארחיק מנך מערסך ומאנך!''". כך קב"ה אמר {{צ|ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם}} - הא ערסא דילי בביתייכו! כיון דערסא דילי עמכון - תנדעון דלא אתפרש מנייכו! ובגין כך '''{{צ|ולא תגעל נפשי אתכם}}'''. '''{{צ|והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים}} {{ממ|ויקרא|כו|יב}}'''. כיון דמשכנא דילי גבייכו - בודאי תנדעון דאנא אזיל עמכון! כמה דאת אמר {{צ|כי יהו"ה אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש}} {{ממ|דברים|כג|טו}}. '''ר' יצחק ור' יהודה''' הוו שכיחי ליליא חד בכפר קריב לימא דטבריא. {{ש}} קמו בפלגות ליליא. {{ש}} א"ר יצחק לר' יהודה: "''נימא במלי דאורייתא! דאע"ג דאנן באתר דא - לא בעינא לאתפרשא מאילנא דחיי!''" פתח ר' יהודה ואמר: {{צ|ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וגו'}} {{ממ|שמות|לג|ז}}. {{ש}} {{צ|ומשה יקח את האהל}} אמאי? אלא אמר משה - הואיל וישראל קא משקרו ביה בקב"ה ואחליפו יקרא דיליה - הא משכונא דיליה יהא בידא דמהימנא עד דנחמי במאן ישתאר. אמר ליה ליהושע: "''אנת תהא מהימנא בין קב"ה ובין ישראל. וישתאר משכונא בידך במהימנותא, ונחמי במאן ישתאר''".<קטע סוף=דף קיד א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיד|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיד ב/>מה כתיב? {{צ|ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל}} {{ממ|שמות|לג|יא}}. מאי טעמא ליהושע? בגין דאיהו כסיהרא לגבי שמשא, ואיהו אתחזי לנטרא משכונא. ועל דא {{צ|לא ימיש מתוך האהל}}. {{ש}} אמר ליה קב"ה למשה: "''משה! לא אתחזי הכי! דהא משכונא דילי יהבית בידייהו - אע"ג דאינון חאבו לגבאי - משכונא יהא לגבייהו דלא יתפרשון מניה. תבעי דאתפרש מנייהו דישראל ולא איתוב לגבייהו לעלמין! אלא אתיב משכונא דילי לגבייהו ובגיניה לא אשבוק להון בכל אתר!''" אע"ג דישראל חבו לגביה דקב"ה - האי משכונא דיליה לא שבקו וקב"ה לא נטיל לה מבינייהו. ועל דא בכל אתר דגלי ישראל - שכינא עמהון. ועל דא כתיב {{צ|ונתתי משכני בתוככם}} והא אוקמוה. פתח ר' יצחק ואמר: {{צ|דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ט}}. {{ש}} זכאין אינון ישראל דזכו דמשכונא דא למהוי גבייהו מן מלכא עלאה! דאע"ג דאינון בגלותא - קב"ה אתי בכל ריש ירחי ושבתי וזמנא לאשגחה עלייהו ולאסתכלא בההוא משכונא דאית ליה גבייהו דאיהו כסופא דיליה! למלכא דסרחא מטרוניתא - אפקה מהיכליה. מה עבדת? נטלת ברה דיליה, כסופא דמלכא רחימא דיליה. ובגין דדעתא דמלכא עלה - שבקיה בידהא. בשעתא דסליק רעותא דמלכא על מטרוניתא ועל ברה - הוה סליק אגרין ונחית דרגין וסליק כתלין, לאסתכלא ולאשגחא בין נוקבי כותלי עלייהו. כיון דחמי לון - שארי בכי מאחורי קוסטי כותלא ולבתר אזיל ליה. כך ישראל! אע"ג דאינון נפקו מהיכליה דמלכא - ההוא משכונא לא שבקו. ובגין דרעותא דמלכא עלייהו - שבקיה עמהון. בשעתא דסליק רעותא דמלכא קדישא על מטרוניתא ועל ישראל - סליק אגרין נחית דרגין וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין קוסטי כותלא עלייהו. כיון דחמי לון - שארי ובכי. הדא הוא דכתיב {{צ|דומה דודי לצבי או לעופר האילים}} לדלגא מכותלא לאיגרא ומאיגרא לכותלא. {{צ|הנה זה עומד אחר כתלינו}} בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{צ|משגיח מן החלונות}} - דודאי בי כנישתא בעייא חלונות. {{צ|מציץ מן החרכים}} לאסתכלא ולאשגחא עלייהו. ובגין כך ישראל בעו למחדי בההוא יומא דאנהו ידעי דא, ואמרי {{צ|זה היום עשה יהוה נגילה ונשמחה בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כד}}: '''{{צ|ואם בחקתי תמאסו וגו'}} {{ממ|ויקרא|כו|טו}}''' {{ש}} רבי יוסי פתח: {{צ|מוסר יהו"ה בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו}} {{ממ|משלי|ג|יא}}. {{ש}} כמה חביבין ישראל קמי קב"ה! דקב"ה בעי לאוכחא להו ולדברא להו בארח מישר, כאבא דרחים לבריה. ומגו רחימו דיליה לגביה - שרביטא בידיה תדיר, לדברא ליה בארח מישר דלא יסטי לימינא ולשמאלא. הדא הוא דכתיב {{צ|כי את אשר יאהב יהו"ה יוכיח וכאב את בן יִרְצֶה}} {{ממ|משלי|ג|יב}}. ומאן דלא רחים ליה קב"ה וסאני ליה - סליק מניה תוכחה! סליק מניה שרביטא! {{ש}} כתיב {{צ|אהבתי אתכם אמר יהו"ה וגו'}} {{ממ|מלאכי|א|ב}} - מגו רחימותא דיליה - שרביטא בידיה תדיר לדברא ליה. {{צ|ואת עשו שנאתי}} - בגין כך סליקית מניה שרביטא, סליקת מניה תוכחתא - בגין דלא אתן ליה בי חולקא. רחיקא דנפשאי הוא! אבל אתון - {{צ|אהבתי אתכם}} ודאי! {{ש}} ובגין כך {{צ|מוסר יהו"ה בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו}}. מאי {{צ|ואל תקוץ}}? לא תקוצון ביה. כמאן דערק מגו גובין דאינון מילין כגובין לגביה בגרמיה. תא חזי בשעתא דאתער צדק בדינוי - כמה סטרי טהירין מתערין מימינא ומשמאלא! כמה שרביטין נפקין מנהון! שרביטי אשא, שרביטי גומרין, שרביטי שלהובא - כלהו נפקין ומתערין בעלמא ולקאן לבני נשא. תחותייהו ממנן אחרנין מארי טפסין ממנן דארבעין חסר חד - שאטין ונחתין, לקאן וסלקין, ונטלין רשותא. עיילין <קטע סוף=דף קיד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קטו|א}}<קטע התחלה=דף קטו א/>בנוקבא דתהומא רבא - מצבעין טפסי ונורא דדליק אתחבר בהו. נפקי גומרין ושאטין ונחתין, ואשתכחו לקבליהון דבני נשא. והיינו דכתיב {{צ|ויספתי ליסרה אתכם}} {{ממ|ויקרא|כו|יח}} - אתן למאריהון דדינא 'תוספת' על דינא דלהון, כמה דאת אמר {{צ|לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם}} {{ממ|בראשית|ח|כא}}. מאי {{צ|לא אוסיף}}? לא אתן תוספת למארי דינא לשיצאה עלמא, אלא תוספת כגוונא דיכיל עלמא למסבל. ועל דא {{צ|ויספתי}} - אתן תוספת ודאי. תוספת אמאי? בגין {{צ|ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם}}. {{צ|שבע}}? והא קב"ה אי גבי ההוא דיליה לא יכיל עלמא למסבל אפילו רגעא חדא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם עונות תשמר יה אדני מי יעמוד}} {{ממ|תהלים|קל|ג}}. ואת אמרת {{צ|שבע על חטאתיכם}}!? אלא מה תלמוד לומר {{צ|שבע}}? אלא 'שבע' לקבלייכו! ומאי איהי? דא שמטה דאיהי 'שבע' - דאקרי 'שבע' - כמה דאת אמר {{צ|מקץ שבע שנים תעשה שמטה}} {{ממ|דברים|טו|א}}. ועל דא {{צ|שבע על חטאתיכם}}. ואקרי {{צ|שבע}} ואקרי {{צ|בת שבע}}. מה בין האי להאי? אלא {{צ|שבע}} בלחודהא - למעבד שמטה ולמעבד דינין לאפקא חירו דכלה בה. {{צ|בת שבע}} אקרי דאתחבר באחרא כחדא לאנהרא - למשלט במלכותא, לאודעא מלכותא בארעא. ובכלא {{צ|בת שבע}} אקרי. כתיב {{צ|על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה}} {{ממ|בראשית|כו|לג}}. {{צ|באר שבע}} - בארא דיצחק היא. וכלא חד מלה הוא! ר' אבא אמר {{צ|וְיִסַּרְתִּי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם}} {{ממ|ויקרא|כו|כח}}. {{צ|ויסרתי אתכם}} על ידא דממנן אחרנין, כמה דאוקמוה. {{צ|אף אני}} - הא אנא אתער לקבלייכו! הא {{צ|שבע}} לאתערא עלייכו! תא חזי רחימותא עלאה דקב"ה בישראל! למלכא דהוה ליה בר יחידאי והוי חטי קמי מלכא. יומא חד סרח קמי מלכא. אמר מלכא: "''כל הני יומין אלקינא לך ולא קבלת - מכאן ואילך חמי מה אעביד לך! אי אתריך לך מן ארעא ואפיק לך ממלכותא - דלמא יקומון עלך דובי חקלא או זאבי חקלא או לסטין ויעברון לך מעלמא! מה אעביד? אלא אנא ואנת ניפוק מארעא!''" {{ש}} כך {{צ|אף אני}} - אנא ואנת ניפוק מארעא כחדא{{הערה|ה"ג המתוק מדבש - ויקיעורך}}. כך אמר קב"ה "''ישראל! מה אעביד לכו?! הא אלקינא לכו ולא ארכיתו אדנייכו! הא אייתינא עלייכי מארי תריסין מארי טפסין לאלקאה לכון - ולא שמעתון! אי אפיק לכו מארעא לחודכון - דחילנא עלייכו מכמה דובין מכמה זאבין דיקומון עלייכו ויעברון לכו מעלמא! אבל מה אעביד לכו? אלא אנא ואתון ניפוק מארעא ונהך בגלותא!''". {{ש}} הדא הוא דכתיב {{צ|ויסרתי אתכם}} למהך בגלותא. ואי תימרון דאשבוק לכון - {{צ|אף אני}} עמכון! {{צ|שבע על חטאתיכם}} - הא 'שבע' דאיתרך עמכון. ואמאי? {{צ|על חטאתיכם}}! הדא הוא דכתיב {{צ|ובפשעיכם שלחה אמכם}} {{ממ|ישעיהו|נ|א}}. אמר קב"ה: "''אתון גרמתון דאנא ואתון לא נידור בארעא - הא מטרוניתא נפקת מהיכלי עמכון! הא אתחרב כלא! היכלא דילי ודלכון אתחרב! דהא למלכא לא אתחזי היכלא אלא כד איהו עייל עם מטרוניתא, וחדוה דמלכא לא אשתכח אלא בשעתא דעאל בהיכלא דמטרוניתא ואשתכח ברהא עמה בהיכלא - חדאן כלהו כחדא. השתא דלא אשתכחו ברא ומטרוניתא - הא היכלא חריבא מכלא! אלא אנא מה אעביד? -- אף אנא עמכון!''". והשתא - אע"ג דישראל אינהו בגלותא - קב"ה אשתכח עמהון ולא שביק לון! דכד יפקון ישראל מן גלותא - קב"ה יתוב עמהון דכתיב {{צ|ושב יהוה אלהיך}} {{ממ|דברים|ל|ג}}. {{צ|ושב יהוה אלהיך}} ודאי! והא אתמר: רבי חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא. {{ש}} אערעו בההיא מערתא בחקלא. {{ש}} א"ר חייא לר' יוסי: האי דכתיב {{צ|אלה דברי הברית וגו' מלבד הברית}} {{ממ|דברים|כח|סט}} - מאי {{צ|דברי הברית}}? "דברי גבורה" מבעי ליה?!{{ש}} אמר ליה: הא אוקמוה {{צ|הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו של משה}}, והא אתמר. <קטע סוף=דף קטו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קטו|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קטו ב/>תא חזי! אלין ואלין דברי הברית הוו! דאע"ג דמפי הגבורה הוו מילין - מלי ברית הוו! דהא טב וביש ביה תליין! טב דאתי מ'''צדיק'''. ביש דאתי מן דינא מאתר דדינא, והיינו '''צדק'''. '''וצדיק וצדק''' - {{צ|ברית}} אינון! {{צ|ברית}} אקרון! ועל דא מלין אלין מלי ברית אינון, וקשיר ברית כחדא. ובגיני כך {{צ|זכור ושמור}} קשור כחדא; {{צ|זכור}} ביום, {{צ|שמור}} בלילה. הא ברית כחדא. ובגין כך ברית - ודאי {{צ|דברי הברית}} נינהו! וכל אתר {{צ|ברית}} - באתר דא איהו. אמר ר' חייא: ודאי הכי הוא! ובגין כך שבת דאיהו זכור ושמור אקרי {{צ|ברית}} דכתיב {{צ|ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם}} {{ממ|שמות|לא|טז}}. וכלא חד מלה! ואתר דא אקרי {{צ|ברית}} בכל אתר. {{ש}} תא חזי כתיב {{צ|ונתתי שלום בארץ}} - הוא יסוד דאיהו שלמא דארעא, שלמא דביתא, שלמא דעלמא. {{צ|ויסרתי אתכם אף אני שבע}} - מאי {{צ|שבע}}? דא צדק. הא ודאי {{צ|ברית}}! ובגין כך {{צ|דברי הברית}} נינהו. א"ר יוסי: כתיב '''{{צ|ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'}} {{ממ|ויקרא|כו|מד}}'''.{{ש}} {{צ|ואף גם זאת}} - {{צ|ואף}} - כמה דאת אמר {{צ|אף אני}}. {{ש}} {{צ|גם}} - לרבות כנסת ישראל דאקרי {{צ|זאת}} דלא שבקת לון לעלמין. {{ש}} {{צ|בהיותם בארץ אויביהם}} - {{צ|בהיותם}} כלא כחדא. {{ש}} {{צ|לא מאסתים ולא געלתים}} בגין דלא אתחבר בהו. {{ש}} {{צ|להפר בריתי אתם}} - דאי לא אפרוק להו - הא בריתי פליג! ובגין כך {{צ|להפר בריתי אתם}}. אמר ר' חייא: "''אנא שמענא מלה חדתא דאמר רבי אלעזר!''" {{ש}} {{צ|לא מאסתים ולא געלתים לכלתם}} - "לא הכיתים ולא הרגתים לכלותם" מבעי ליה!? אלא {{צ|לא מאסתים ולא געלתים}} - מאן דסאנא לאחרא - מאיס הוא לקבליה וגעלא הוא בגיעולא קמיה. אבל הכא - {{צ|לא מאסתים ולא געלתים}}. מאי טעמא? בגין דחביבותא דנפשאי בינייהו! ובגינה - כלהו חביבין גבאי! הדא הוא דכתיב {{צ|לכלתם}} - {{צ|לכלתם}} כתיב חסר וי"ו. בגינה {{צ|לא מאסתים ולא געלתים}} בגין דאיהי רחימתא דנפשאי! רחימותא דילי גבהא! לבר נש דרחים אתתא והות דיירא בשוקא דבורסקי. אי לא הות היא תמן - לא עייל בה לעלמין. כיון דהיא תמן - דמי בעינוי כשוקא דרוכלי דכל ריחין דעלמא טבין אשתכחו תמן! אוף הכא {{צ|ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם}} - דאיהו שוקא דבורסקי, {{צ|לא מאסתים ולא געלתים}}. ואמאי? {{צ|לכלתם}} - בגין כלתם דאנא רחימנא לה! דאיהי רחימתא דנפשאי דשרייא תמן, ודמי עלי ככל ריחין טבאן דעלמא בגין ההיא כלה דבגוויהו! א"ר יוסי: "''אלו לא אתינא הכא אלא למשמע מלה דא - דיי!''" פתח ואמר: {{צ|בן יכבד אב ועבד אדניו}} {{ממ|מלאכי|א|ו}}. {{ש}} {{צ|בן יכבד אב}} - כמה דאת אמר {{צ|כבד את אביך ואת אמך}} {{ממ|שמות|כ|יא}}, ואוקמוה במיכלא ומשתייא ובכלא. האי בחייוי דאתחייב ביה. בתר דמית - אי תימא הא פטור מניה הוא -- לאו הכי! דאע"ג דמית - אתחייב ביקריה יתיר דכתיב {{צ|כבד את אביך}}! דאי ההוא ברא אזיל בארח תקלא - ודאי מבזה לאבוי הוא! ודאי עביד ליה קלנא! ואי ההוא ברא אזיל בארח מישר ותקין עובדוי - ודאי דא אוקיר לאבוי! אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, אוקיר ליה בההוא עלמא גבי קב"ה, וקב"ה חייס עליה ואותיב ליה בכורסייא דיקריה ודאי! {{צ|בן יכבד אב}} - כגון ר' אלעזר דאיהו אוקיר ליה לאבוי בהאי עלמא ובההוא עלמא! השתא אסגי שבחא דר' שמעון בתרין עלמין - בהאי עלמא ובההוא עלמא, יתיר מחייוי, דזכה לבנין קדישין ולגזעין קדישין! {{ש}} זכאין אינון צדיקייא דזכאן לבנין קדישין לגזעין קדישין! עלייהו מתקרי {{צ|וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך יהוה}} {{ממ|ישעיהו|סא|ט}}. אמן. <קטע סוף=דף קטו ב/> ==פרשת בחקותי - רעיא מהימנא (אין)== {{ממ זהר משולב|ג|קיב|א}}<קטע התחלה=בחקותי רע"מ דף קיב א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת בחקותי</small>)<קטע סוף=בחקותי רע"מ דף קיב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיב ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת בחקותי</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיג א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת בחקותי</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיג ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת בחקותי</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיד א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת בחקותי</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיד ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת בחקותי</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קטו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קטו א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת בחקותי</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קטו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קטו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קטו ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת בחקותי</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קטו ב/> -------------- pcwg6oqz0z768bm1fd8i0g5jdau6m4i 0 261521 3001328 3001257 2026-03-28T21:46:37Z Roxette5 5159 לרפואת רות בת איילה 3001328 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}} __TOC__ ==במדבר== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=דף קיז א/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}} ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה מתרין סטרין. ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! <קטע סוף=דף קיז א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיז ב/>תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ"א|ו|א}} {{ממ|מ"א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}} {{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}} {{צ|יהו"ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}} תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב"ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו מותנא. {{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} - אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}} {{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}} {{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}} {{צ|יברך יראי יהו"ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. {{ש}} {{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע"ג דלא עאלין במניינא. תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:<קטע סוף=דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}} <קטע התחלה=דף קיח א/>רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}} אמר ליה: "''ישראל מאן אתר אתברכן?''" {{ש}} אמר ליה: "''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''" {{ש}} תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}} ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא! כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}: '''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}} '''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}} כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר "''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''", בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}} זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! {{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}} רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב! בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}} אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}} אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: <קטע סוף=דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}} <קטע התחלה=דף קיח ב/>'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י"ב שבטין, י"ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י"ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י"ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י"ה''' בינייהו. {{ש}} כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}} ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}} ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}} ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}} ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}} '''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! * '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. * '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. * '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. * '''ה' בתראה''' - מערב. ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}} * {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. * {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. * {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. * {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! <קטע סוף=דף קיח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט א/>ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. אמר: "''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''" פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} {{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ"א "אסתכל". אבל נראה ד"אחידנא" תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו"ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}} {{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}} כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}} ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב"ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא"ו''' - דא קב"ה הוא לעילא. אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}} האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}} אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}} ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא "''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''". אמר רבי יהודה: "''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: "''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''" פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}} תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}} ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.<קטע סוף=דף קיט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט ב/>וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}} ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. בכה רבי אלעזר. {{ש}} פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}} השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע"ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}} בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}} אמר: "''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}} ''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''" {{ממ|תהלים|קלה|ד}} אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}} אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}: '''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}} {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. <קטע סוף=דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכ א/>תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. * מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. * לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. * לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}} אשתכח בכל יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא: {{ש}} "''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''" ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}} אמר ליה: "''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}} אמר ליה: "''ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}} אמר ליה: "''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}} '''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}} לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}} ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.<קטע סוף=דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=דף קכ ב/>{{ש}} מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}. ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו"ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}} אלא רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. תא חזי רזא דמלה! אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. {{ש}} בקדמיתא עובדא * בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, * ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. * לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין - תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - * ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. * לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, * ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. * לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}} ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}} ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. <קטע סוף=דף קכ ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכא א/>בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא"ו''' - ד'''וא"ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. והא קמ"ל דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר: "''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''" אמר ר' יהודה: "''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''" '''ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן''' ==פרשת נשא== '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' ר' אבא פתח {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון ואין ברוחו רמיה}}. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. ת"ח בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה (לליליא) ומזמנא דשארי צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא (לי') ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר. בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא <קטע סוף=דף קכא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=דף קכא ב/>ושמאלא מקבל לה. כדין כרוזא קארי בעלמא דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא (ס"א למלכא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח זכאה חולקיה מאן דאתער לזוגא זווגא דא). ת"ח בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מ"ט בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דב"נ ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק ב"נ מפומיה איהי כדקא יאות, מלה קדישא דאורייתא וצלותא -- ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה מילין בישין מלישנא בישא, ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דב"נ הה"ד {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} ובג"כ {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון}}. אימתי כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}: <קטע סוף=דף קכא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=דף קכב א/> ===רעיא מהימנא=== (במדבר ד) {{צ|מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד}}. פִּקּוּדָא דָּא לִהְיוֹת הַלְּוִיִּם מְשׁוֹרְרִים בַּמִקְדָּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא לְעֵילָּא, הָכָא צָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ מִלִּין, דְּהָא כֹּהֵן אִיהוּ מַקְרִיב קָרְבְּנָא, וְאִיהוּ מִיכָאֵל. לֵוִי אִיהוּ גַּבְרִיאֵל, אִיהוּ צָּרִיךְ לְנַגְּנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהלים מב) {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}, דָּא חֶסֶד כַּהֲנָא רַבָּא דְּמִיכָאֵל אִיהוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לְגַבֵּי מָארֵיהּ, וְעִם כָּל דָּא דְּהֶדְיוֹט אִיהוּ אֵצֶּל מָארֵיהּ - מֶלֶךְ דְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ אִיהוּ. וּבִרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תְּהִי קַלָה בְּעֵינֶיךָ, וְהַאי אִיהוּ {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}. {{צ|וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי}}, דָּא גְּבוּרָה. {{צ|שִׁירֹה}} -- (דברים לג) {{צ|בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ}}, (יחזקאל א) {{צ|וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל}}. וְגַבְרִיאֵל שְׁלוּחֵיהּ. וְצָּרִיךְ לְשׁוֹרֵר וּלְנַגֵּן בְּחֶדְוָה בְּחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, (לאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה ומאן דלית ליה רשו) לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא, יְקַיֵּים (איכה ב) {{צ|קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרֹת}}. וְיֵימָּא בְּאַשְׁמוּרוֹת, כַּמָה סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת, בְּכָל מִינֵי רִנָּה בִּגְרוֹנֵיהּ, דְּאִיהוּ כִּנּוֹר לְאַפָּקָא בֵּיהּ קָלָא, בְּשִׁית כַּנְפֵי רֵיאָה עִם וַורְדָא. בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה. וְדָא ו'. וְיִפּוּק לֵיהּ מִלִּבָּא, דְּתַמָּן בִּינָה. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַלֵּב מֵבִין. יִפּוּק בֵּן מִבִּינָה, מִבֶּן יָהּ, דְּאִיהוּ ו', דְּאִיהוּ אֶפְרוֹחַ בְּשִׁית גַּדְפִּין. וִיסַלֵּק לֵיהּ בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, דְּאִינּוּן (מלכים א י) {{צ|שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא}}. וב' כֻּרְסְיָין אִינּוּן (ירמיה יז) {{צ|כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן}}, וְאִינּוּן לִבָּא וּפוּמָא. לֵ"ב, (שמות יז) {{צ|וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק}}, (בנה"ר) כָּבֵד, סָמָאֵ"ל, פּוּמָא דְּכִסֵּ"ה, כֵּ"ס י"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים פא) {{צ|תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וְגוֹ'}}, מַאי {{צ|שׁוֹפָר}}? קָנֶה, ו', קוֹל דְּסָלִיק מִן הַקָּנֶה, לְגַבֵּי פּוּמָא, דְּתַמָּן ה'. בְּה' מִינֵי תִּקּוּנִין דְּדִבּוּרָא, דְּאִינּוּן שִׂפְוָון וְשִׁינַיִם וְחֵיךְ. שִׂפְוָון תְּרֵין. שִׁינַיִם וְטוֹחֲנוֹת תְּרֵין מִינִין. וְחֵיךְ, הָא חָמֵשׁ. דְּטָחֲנִין כְּנָהָר דְּאִיהוּ קוֹל, כְּגַוְונָא דְּטָחֲנִין רֵיחַיָיא. לְאַפָּקָא קוֹל וְדִבּוּר, דְּנָפִיק מִבִּינָה דְּלִבָּא. בְּמַחֲשָׁבָה. דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ בְּעֶשֶׂר מִינֵי תִּלִּים. וּבְשׁוֹפָר, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשַׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וְאוֹרַיְיתָא, קָלָא דִּילָהּ, דִּיבּוּר דִּילָהּ, בִּינָה דִּילָהּ, דְּאוּקְמוּהָ {{צ|אֵיזְהוּ חָכָם הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר}}. מַחֲשָׁבָה דִּילֵיהּ. חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ז) {{צ|זֹאת הַתּוֹרָה לְעוֹלָה וְלַמִּנְחָה}}. (ע"כ רעיא מהימנא) (כ"ד ע"ב פקודא דא המועל בהקדש וכו') (במדבר ה) {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹ'}}. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שופטים ד) {{צ|וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ'}}, וְחֶבֶר הַקֵּינִי מִבְּנֵי בְּנוֹי דְּיִתְרוֹ הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א טו) {{צ|וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'}}, אֲמַאי אִקְרֵי{{צ| קֵינִי}}, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּכְתִיב (בראשית טו) {{צ|אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי}}. וְאִתְּמַר דְּעַבֲד קִנָּא בְּמַדְבְּרָא, כְּעוֹפָא דָּא, בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא, נִפְרָד מִקַּיִן, אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִפְרַד מִקַּיִן. זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵיזָל לְאִתְדַּבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי. דְּכַד בַּר נָשׁ אָזִיל {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}} בְּאוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לב) {{צ|עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם}}. וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, דְּהוּא סִטְרָא דְּמִסְאֲבָא. וְסִטְרָא דְּמִסְאֲבָא אִתְּעַר מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין, דְּנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִקְרוּן נַזְקֵּי עָלְמָא. דְּהָא (קמ"ג ע"א ע"ב) מִסִּטְרָא דְּקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ. וְיִתְרוֹ בְּקַדְמִיתָא כּוּמָרָא לְעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה, וּלְהַהוּא סְטָר הֲוָה פָּלַח, וּמָשִׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא אִקְרֵי קֵּינִי לְבָתַר נִפְרָד מִקַּיִן (ודאי), וְאִתְדְּבַק (נ"א ואתחבר) בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (מאי משמע) דְּכָל מַאן דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל, הוּא קִיֵּים עָלְמִין, עָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְעָלְמָא דִּלְתַּתָּא. וְהָא אוּקְמוּהָ, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם}} כְּתִיב. וְכָל מַאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, פָּגִים לְגַרְמֵיהּ, פָּגִים לְכָל עָלְמִין. מְתַל לְאִינּוּן מַפְרֵישֵׁי יָמִין דְּשָׁאטֵי (ס"א דטסרין) בְּאַרְבָּא, קָם חַד שַׁטְיָיא בֵּינַיְיהוּ, בָּעָא לְנַקְבָא וְכוּ'. וְעַל דָּא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', הָאָדָם וְגוֹ'}}. (תא חזי) (הושע ו) {{צ|וְהֵמָה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית}}. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חַד דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה, וְגָרַם לְכָל עָלְמָא, פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, וְהַהוּא חוֹבָא תַּלְיָיא, עַד דִּיקַיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִתְעֲבָר הַהוּא פְּגִימוּ מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כה) {{צ|בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'}}. וּבְגִין כָּךְ {{צ|כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם}} -- (כתיב) {{צ|הָאָדָם}}, אָדָם קַדְמָאָה. 'לִמְעוֹל מַעַל בַּיהו"ה' -- דְּמַאן דְּיִפּוּק מֵרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא, הוּא גָּרִים פְּגִימוּ וְכוּ', וְעַל דָּא, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָיבֵי דְּהַאי עָלְמָא, וּמִן פְּגִימוּ דִּלְהוֹן, כַּמָה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְּגִינַיְיהוּ, בַּר כָּל מַה דְּגַרְמֵי לְעֵילָּא וְתַתָּא. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, (שמות כא) {{צ|כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'}}. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, {{צ|בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'}}. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד) {{צ|בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'}}. {{צ|בַּצַּר לְךָ}} -- מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ? דְּהָא <קטע סוף=דף קכב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=דף קכב ב/>כיון דשארי דינא לא אסתליק עד דישתלים, בתר דאשתלים ועמד תשובה אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך וגו'. כי אל רחום יהו"ה אלהיך וגו'}}. {{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה אע"ג דאשרי דינא בעלמא בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה. ת"ח אפילו כנסת ישראל תשובה אקרי. ואי תימא (תשובה) עלאה (ס"א מעליא) (נ"א ואת עלאה) מכל אתר לא שכיח אלא דא אקרי תשובה כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. חייבא חד בעלמא קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא ווי לשביביה. ת"ח יונה בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו וקב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו"ה ויענני}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}}: <קטע סוף=דף קכב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}} <קטע התחלה=דף קכג א/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}} <קטע התחלה=דף קכג ב/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}} <קטע התחלה=דף קכד א/>{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}}. מאי האי לגבי האי. אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו"ה}}. ר' אלעזר אמר {{צ|איש איש}}. מאי {{צ|איש איש}}, דהא בחד סגי? אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} משמע איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}}. כדין הוא איש בעלמא, איש לגבי אתתיה. {{צ|ומעלה בו מעל}} הא כחד סגי, אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא, חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}, רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא, הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}}, {{צ|ושחט}} -- אחרא, ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא. אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא וכל נשי עלמא מתברכן (נ"א אתאחדת) בכ"י וע"ד אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות ו) דאחידת בה בכנסת ישראל וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך בגין כך כהנא לדא, ולא אחרא. ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי, אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד. דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה -- כהנא אסגי שלמא בהו, ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה -- איהו לא עביד דינא אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה הוא עביד דינא והוא בדיק לה. תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לחפאה (נ"א לזכאה) <קטע סוף=דף קכד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}} <קטע התחלה=דף קכד ב/>זמנא ותרין שאיל לה כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון (נ"א סריטין) טריסין בטהירין דינא בדינא. רחמי ברחמי רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח, זכאה אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. ר' אלעזר פתח ואמר {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}}, הא אוקמוה, אמר תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא. הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון, מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו'. ויצעק אל יהו"ה וגו'}} אמר קב"ה למשה, משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל, כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו. מיד {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וישלך אל המים}} -- דא שמא קדישא, ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל, כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ואי תימא נשיהון דישראל יאות אינון אמאי. אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו וכלהו נפקו גוברין ונוקבין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. כדין <קטע סוף=דף קכד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}} <קטע התחלה=דף קכה א/>קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא -- על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}, אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא: {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} -- מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} -- אפילו גלגל חמה, כ"ש ב"נ דאשתכחו מניה. א"ר יוסי אלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי. אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} משמע דאחרא הוא. אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} -- אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} -- דאחידן לתתא. ועל דא {{צ|יקח הכהן ונתן אל המים מי המרים המאררים}} -- אלין מי ימא דאינון מרירין. מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא, כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}, ובג"כ מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. ת"ח האי ימא קדישא -- כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן, כד מתפשטין, מתיקין אינון. לזמנין מיין דימא מרירן. לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי ימא דקפא, ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא. {{צ|המים המאררים}} -- בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא, כדין {{צ|המים המאררים}}, ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא. ת"ח אי אתתא אשתכחת זכייתא, אלין מיין עאלין בגווה <קטע סוף=דף קכה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}} <קטע התחלה=דף קכה ב/>ואתהפכן מתיקן ונקאן גרמה וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו, אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא, במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. ת"ח כל אינון נשי עלמא בתרייהו קיימי ואתדנו וע"ד ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו. ר' חזקיה פתח {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} -- מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה, כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא (נ"א כתורא) דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. וע"ד {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כד"א {{צ|פורה ראש}}. {{צ|פוריה}} -- פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}, ולאו לבר משוקא, בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}}, והיא אתקשרא ביה, בגין כך {{צ|בירכתי ביתך}}. א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה -- גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא. ובג"כ {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. אמר ר' יהודה שערא דרישא <קטע סוף=דף קכה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}} <קטע התחלה=דף קכו א/>דאתתא דאתגלייא -- גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה, בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר. ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא, הכי נמי לנוקבא. פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. וע"ד בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}, מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא בין, בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין -- כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא -- בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הה"ד (שם) {{צ|הנה כי כן יבורך גבר ירא יהו"ה}} וכתיב (שם) {{צ|יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}}, (ישראל סבא קדישא): ===איש כי יפליא לנדור=== {{צ|איש כי יפליא לנדור וגו'}}. רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}}. {{צ|מדוע באתי}} -- כמה חביבין אינון ישראל קמי קב"ה, דבכל אתר דאינון שריין קב"ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}}. {{צ|ועשו לי מקדש}} -- סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, והא אוקמוה, ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין, דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות -- כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא. והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות, כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון חמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא ובמה היא תיקונא דכלא כד"א {{צ|ברב עם הדרת מלך}}, וע"ד עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות קב"ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}. מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים -- אין איש, ובג"כ {{צ|ואין איש}} דייקא. ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא -- קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש, כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: {{צ|איש כי יפליא וגו'}}. מאי {{צ|כי יפליא}}? דאפרש משאר בני עלמא, אתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה -- מדכין ליה, בר נש דבעי לאתקדשא -- מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר' אבא פתח {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי את שם קדשו}}. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}}, ולית מאן דירכין אודניה. אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין -- עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא, הה"ד {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'}}. <קטע סוף=דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=דף קכו ב/>מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא ישתכח עליה סניגורא -- הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה"ד {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא -- כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה, ולא אתאבידו מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה, ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. ואמרי "''דא פלנייא דמריד במאריה. מריד לעילא, מריד לתתא. מריד באורייתא, מריד בפיקודוי. חמו עובדוי, חמו מלוי -- טב ליה דלא אברי''". עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים (ס"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}}, היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה. כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא. * חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. * וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. * וחד דינא כד עייל לקברא <קטע סוף=דף קכו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}} <קטע התחלה=דף קכז א/> * וחד דינא דקברא. * וחד דינא דתולעתא. * וחד דינא דגיהנם. * וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא -- אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו"ה}}, עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא, השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת"ח {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} -- דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה.{{ש}} {{צ|מיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו'}} -- הכא אית לאסתכלא, כיון דאסיר ליה חמרא, ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}}, יכול ענבים נמי? לא, בענבים שרי. הכא לנזיר מ"ט אסר ליה ענבים? אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא -- לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו, ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. * יין לעילא ואוקמוה. * שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. * ענבים דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס"א כלום) -- לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. ת"ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} -- בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. * יין אימא עלאה. * שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא. ובג"כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד"א {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}}. * ענבים -- אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ"כ הוא תלי שערא דרישא ודיקנא. ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא {{צ|נזיר יהו"ה}} פריש מדינא כלא. ת"ח על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}}. "על נפשו" לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם, ומאי איהו? דא ענבים דאקרי נפש, ועל דא כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא, וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} -- מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא, כיון דהשתא אתי לגבייהו -- בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג"כ אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ"ט בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. <קטע סוף=דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=דף קכז ב/>כך הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. ליואי מה כתיב בהו {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי -- כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו"ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} -- משום הא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}}. תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס"א בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה כתרי (נ"א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליהו"ה. ===אדרא רבא=== ::<small>'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר"ש ב"י בזה הספר הקדוש כגון מצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס, כי אין דמיון בינו ית' ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית. יי' יצילנו משגיאות אכי"ר.'''</small> '''האדרא רבא קדישא''' תניא אמר ר"ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב {{צ|עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך}}. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ"א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון. אזדרזו בתקוניכון -- בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין. (נ"א בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר"ש ובכה ואמר: "''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא''". חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר' אבא וא"ל אי ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב {{צ|סוד יהו"ה ליראיו}} והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון וכבר עאלו באדרא דבי משכנא -- מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר"ש ואשתכחו * רבי אלעזר בריה. * ור' אבא. * ור' יהודה. * ורבי יוסי בר יעקב. * ור' יצחק. * ור' חזקיה בר רב. * ור' חייא. * ור' יוסי. * ור' ייסא. ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא ועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר"ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי ידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. <קטע סוף=דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=דף קכח א/>פתח ואמר {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן}}. פתח ר"ש ואמר {{צ|עת לעשות ליהו"ה}} -- אמאי {{צ|עת לעשות ליהו"ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}}. וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו"ה}}. קרא לרבי אלעזר בריה. אותביה קמיה. ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו. שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר {{צ|יהו"ה שמעתי שמעך יראתי}}. (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך}} וכתיב (שם) {{צ|מאהבת יהו"ה אתכם}} וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}}. ר"ש פתח ואמר {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}}. {{צ|הולך רכיל}} -- האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך), "איש רכיל" מבעי ליה למימר? מאן {{צ|הולך}}? אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא -- ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא -- ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}}, {{צ|ונאמן רוח}} -- קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא -- במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו. אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} -- זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'}}, דכלא צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי. תאנא: עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין, עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} -- מלכא קדמאה. {{צ|לבני ישראל}} -- קדמאה, וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן <קטע סוף=דף קכח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}} <קטע התחלה=דף קכח ב/>ואזדמן {{הערה|<small>עיין ([[שער מאמרי רשב"י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב"י על ספרא דצניעותא]] ד"ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות -- ויקיעורך</small>}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין] [אבל בתקונוי ידיע] כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפי (נ"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}}: '''בגולגלתא''' יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}, ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}. "מלאתי טל" לא כתיב אלא {{צ|נמלא}}) דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} -- אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין, הה"ד {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה, הה"ד {{צ|ועינו כעין הבדולח}}. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי * לארבע עיבר בסיטרא חד * ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי * ולארבע עיבר בסטרא דא לסטרא דחורא * וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים''' (כלומר אורכא דאנפין). והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''', לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקדשיא. וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא. '''בחללא דגולגלתא''' קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס"א ובגין דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס"א בג"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה -- שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה, והיינו דאמרי "''סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך''". והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין, ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}} - מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק, דלא מחפיא על מוחא (ועכ"פ קרומא פסיק לתתא). והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה (דביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה). תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי, כהאי עמרא, כך איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביה מתקוני. אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן '''{{גמט|קדו"ש}}'''. וכל נימא ונימא <קטע סוף=דף קכח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=דף קכט א/>להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לשבע (ס"א לארבע) מאה ועשרין עובד. ובכל נימא ונימא אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה (דבתר כותלא) ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן (ס"א מתזן) מוחיה. וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. וכל קוצא וקוצא מתלהטן. ותליין. מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא עד גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי (ס"א איהי) משיכא דמבועא (ס"א ממבועין), (ס"א ואינון מבזעין) סתימין דנפקין ממוחא סתימאה. ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאי הוא, אי דינא אי בדיוקניה) (ס"א בדיקניה) ובגביני עינוי. '''קוצין דשערי''' תליין בתקוני נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד אלא עד רישי דכתפי. דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}}. ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב {{צ|להיות אזניך פקוחות}}. שערא דנפיק מבתר אודנוי כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה, דכלא י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה. כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה כ"ש ביה. ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו"ה בקרבנו אם אין}} -- בין זעיר אנפין דאקרי {{צ|יהוה}} ובין אריך אנפין דאקרי {{צ|אי"ן}}. {{ש}} אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) {{צ|ועל נסותם את יהו"ה לאמר היש יהו"ה בקרבנו אם אין}}. '''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דז"א דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי, הה"ד {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה תהלים {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת וגו'}}. '''מצחא דגולגלתא''' -- רעוא דרעוין, רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. (נ"א מצחא דגולגלתא רצון אקרי) דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}}. וההוא מצחא דאקרי רצון -- הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשרין (נ"א ועשר) עלמין. וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא? שתיק ר"ש. שאל תניינות אימתי? אר"ש לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא? א"ל בשעתא דצלותא דמנחה שבתא. א"ל מאי טעמא? אמר ליה משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון -- בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובג"כ אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אר"ש לר' אלעזר בריה: "''בריך ברי לעתיק יומין -- רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה''". ת"ח בשאר (ס"א בשעתא) דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא (ס"א ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כד"א) הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}}. והכא כד אתגלי מצחא -- תיאובתא (ס"א חביבותא) ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא (ס"א דלתתא) נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי עת רצון -- כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|י}} {{צ|דינא יתיב}} (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד).<קטע סוף=דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=דף קכט ב/>ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. תאנא: האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוצינין (ס"א דנהרין) מעדן עלאה. דתניא אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין מדקאמרן. והאי עדן דלתתא מתפרש בשבילוי לתלתין ותרין (עיבר) שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי -- לית דידע ליה בר האי זעיר אפין. ועדן דלעילא לית דידע ליה ולא שבילוי בר ההוא אריך אנפין. הה"ד {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} -- דא עדן דלתתא, דידע זעיר אפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} -- דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. '''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|אשר עיניך פקוחות}}. ותאנא כל מה דאתי ברחמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, כל שכן רישא חוורא דלא בעא מידי (ס"א נטירו). אמר ר' שמעון לר' אבא למאי היא רמיזא? א"ל לנוני ימא, דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא, וכל שכן דאיהו משגח לכלא וכלא מתזן ביה ולא נאים. הה"ד {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}} -- לא קשיא, הא בזעיר אפין, הא באריך אנפין. ועכ"ד תרי עיינין אינון, ואתחוורו (ס"א ואתחזרו) לחד. עינא דאיהי חוור בגו חוור וחוור דכליל כל חוור. חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לאסכלא (ס"א לאתכללא) דצריר בצרורא. תאנא: בטש האי חיורא ואדליק ג' בוציני דאקרין '''הוד והדר וחדוה''', ולהטין בחדוותא בשלימותא. חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית ובטש ואפיק (ס"א ואדליק ג' בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת''', ולהטין בשלימותא בחדוותא. חוורא תליתאה להיט ונהיר ונחית וסליק ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה (נ"א ואפיק אורחא ללכא תתאה). ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר"ש: יאות הוא, ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה. תאנא: חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור. {{ש}} חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתתא (ס"א לתלת) בוציני דלסטר שמאלא, ולהטין ואסחן בהאי חוורא כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}} חוורא תניינא נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}} חוורא תליתאה נהירו סליק ונחית וניק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא. ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה. אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. ותאנא לא סתים האי עינא. ואינון תרין ומתחוורן (ס"א ואתחזרו) לחד. כלא הוא ימינא. לא הוה (ס"א לית ביה) שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא -- לא יכלין לקיימא כלהו, בג"כ אקרי עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא <קטע סוף=דף קכט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}} <קטע התחלה=דף קל א/>אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} -- אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}, דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי (ס"א אתחזי ס"א אתסחי) מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה -- לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא. תאנא בצניעותא דספרא. אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה. דמניה נהיר כלא. הה"ד (שם) {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ}}. זכו -- {{צ|עיני יי' אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו -- {{צ|עיני יי' המה משוטטות}}, עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? {{צ|עלי עין}}, כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, מ"ט {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. מ"ט אקרי חד? ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא, ואינון תרי, בתרי גווני. אבל הכא -- לית עינא שמאלא, ותרוייהו בדרגא חד סלקי, וכלא ימינא. ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא -- פקיחא תדיר, חייכאן תדיר, וחדאן (ס"א וחזאן) תדיר. דלא הוי הכי לתתאה, דכלילן בסומקא ובאוכמא ובחוורא, בג' גווני, ולא הוה תדיר פקיחא (ס"א דליה גבינא) דלית גבהנא סוטרא (ס"א כליה גביני סודרא) (ס"א דליה עיניה בגביני דמכסאן) על עינא. וע"ד כתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{צ|פקח יי' עיניך}}. כד אתפקח. אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכא החולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו. וע"ד ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יי'}}. תאנא (עכ"ד) שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אחר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יי'}} -- נאם דזעיר אפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} -- לישראל קאמר דא, ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר. תניא כתיב {{צ|חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא. א"ר יהודה כתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|כורסייה שביבין דינור}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא (ס"א אתכפייא) לההוא כורסייא. ומאן דרכיב שליט בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא קדמאה רמיז דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א"ר שמעון לר' יהודה יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין. ות"ח כתיב {{צ|אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא}} -- כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי. (בהאי) '''חוטמא'''. תאנא בחוטמא אשתמודע פרצופא. ותא חזי מה <קטע סוף=דף קל א/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} <קטע התחלה=דף קל ב/>בין עתיקא לזעיר אפין? דא מאריה דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין. וקרינן ליה מליחה. והוא נחית רוח אתכסמותא דרוחא. דרוחא דנפיק (מהכא) מאינון נוקבי חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא (ס"א חיין מכל סטרין חירו מכל סטרי חיין דחיין) ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא דכתיב {{צ|ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}. הא הכא ד' רוחין. והא רוחא חדא אמרינן, אמאי תלת? קום רבי יוסי בקיומך. קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא דכתיב {{צ|ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא -- כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון? אינון אינון (תרין) כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהכי (ס"א דהכי) אינון (ס"א ואינון שיתא רוחין ג' רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין) דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}, דתנינן כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יי'}} וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו -- הא שבעה, כמה דאתמר (ג' רוחי אינון דכלילן ג' אחרנין). א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב {{צ|כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתעדון -- ג' אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו, דכד יפוק דא -- נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. "ארבע רוחות באי" לא כתיב כאן אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין ידיע כלא. חכמה ובינה עצה וגבורה (רוח) דעת ויראת יי'. משום רוחא דכלילא מכל רוחי. בג"כ כתיב {{צ|מארבע רוחות}} דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא? חוטמא דעתיק יומין -- חיין מכל סטרוי. חוטמא דזעיר אפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}}, ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}? (ג' נוסחי) מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר "''לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן''", והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} - האי קרא לעתיק יומין אמרו. תנא אורכא דחוטמא, {{ב|תלת מאה וע"ה עלמין|375}} אתמליין מן ההוא חוטמא, וכלהו מתדבקן בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא וכל תקוני דעתיק יומין. אתחזון ולא אתחזון. אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא. פתח ר"ש ואמר: ::ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא (נ"א טמיר וסתים מכלא) ::דיקנא דההיא תושבחתא. ::דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי. ::דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין. ::דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין. ::דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה. ::דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא יקירא דיקירין. טמירא דטמירין. מהימנותא דמהימנותא דכלא. תאנא בצניעותא <קטע סוף=דף קל ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}} <קטע התחלה=דף קלא א/>דספרא דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחי וסליק וחפי בתקרובתא (סגי) דבוסמא טבא. חוורא דיקירא (ס"א דבדיקני'). ונחית (ס"א חוורא יקירא דדיקניה נחית) בשקולא וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא דנגדין ביה י"ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא בתלת עשר תקונין מתתקנא. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא: '''תקונא תנינא''' מתתקן שערא מרישא דפומא (וסליק) עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. '''תקונא תליתאה''' מאמצעיתא דתחות (ס"א דהאי) חוטמא מתחות תרין נוקבין. נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא ארחא ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתקונא שלים סוחרניה דההוא אורחא. '''תקונא רביעאה''' מתתקן שערה (ונחית) תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. '''תקונא חמישאה''' תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא ואלין תרין ארחין רשימין על פומא. מכאן ומכאן. '''תקונא שתיתאה''' מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא והפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. '''תקונא שביעאה''' פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא הה"ד באור פני מלך חיים. '''תקונא תמינאה''' נפיק חד חוטא דשערי סוחרני דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. '''תקונא תשיעאה''' מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא (דתליין) ולא נפקי דא מן דא. '''תקונא עשיראה''' (מתערבין) נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. '''תקונא חד סר''' דלא נפקין נימא מן נימא ומתשערן בשיעורא שלים. '''תקונא תריסר''' דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. '''תקונא תליסר''' דתליין שערן בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. לא ארחחי (ס"א לאתחזאה) מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין. בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא. ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין מתרי תפוחין שפירן דאנפוי נהירין אנפוי דזעיר אנפין, וכל חוזר (ס"א חיזור) ושושן דאשתכחן לתתא נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש "נאמן", דכל דחמי דיקניה תלי ביה מהימנותא. תאנא בצניעותא דספרא: תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא -- בשביעאה (מנהון) משתכחי בעלמא ומתפחתי בתליסר תדעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא. האי באריך אפין - בזעיר אפין בכמה? אמר לרבי יצחק קום בקיומך וסלסל בסלסלא דתקונא דמלכא (ס"א בדיקנא) קדישא היאך יתתקנון. קם רבי יצחק פתח ואמר {{צ|מי אל כמוך נושא עון וגו'. ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'}}. תאנא תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקנוי <קטע סוף=דף קלא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=דף קלא ב/>דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין. טמירא דטמירין. תנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. '''תקונא קדמאה'''. הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא - אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו. (ס"א בחד מתקלא אתקלו), אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא אריכין על כתפין למיגד לרישא (ד"א מרישא) דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה, ובגיני כך לא הוו קשיין. וע"ד אתחזן למהוי רכיכי. תאנא מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין (כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא באינון נימין) אינון לא אשתכחו קשישין. מ"ט משום דאי אשתכחו קשישין לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשישא (ס"א קשיא) ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן לאו חכמתא מתישבא עמיה. וע"ד אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובג"ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי ולא תלי על דיקנא משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. תאנא כלהו שערי -- בין דרישא בין דדיקנא -- כלהו חוורי כתלגא. ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין (נ"א לאחתא) אינון י"ג מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. (ס"א דאתחסינו לתתא והכי תנינא מקמי אודנוי שריין שערי משום דבלחודייהו אינון ולא אתערבו באחרנין) ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא. דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: # מי אל כמוך חד. # נושא עון תרי. # ועובר על פשע תלת. # לשארית נחלתו ארבע. # לא החזיק לעד אפו חמש. # כי חפץ חסד הוא שית. # ישוב ירחמנו שבעה. # יכבוש עונותינו תמניא. # ותשליך במצולות ים כל חטאתם תשעה. # תתן אמת ליעקב עשרה. # חסד לאברהם חד סר. # אשר נשבעת לאבותינו תריסר. # מימי קדם תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא. ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה. ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין תקיפין. לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין. מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף (ס"א אתכסי) מניה ובג"כ כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. <קטע סוף=דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=דף קלב א/>ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}}. וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} -- לא קשיא, הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה. וע"ד כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא ואינון לעילא מן דיקנא -- דיקנא בלחודוי הוא. וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו -- דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו. '''תקונא קדמאה'''. תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא (מחומא דלב) ממוחא דרישא (ס"א מתקוני דרישא) והכא לא פריש הכי דהא לא הוי. אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח. <small>'''(חסר כאן)'''</small> ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא דאלף עלמין דחתימין (ס"א אלף עלמין חתימין) בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא. ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין -- מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה -- {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|390}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א"ל}}'''. מהו תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. (ס"א לאתפשטא) (ס"א לאכפיא ואתפשטו) -- {{גמט|ל"א}} בהאי סטר ו{{גמט|ל"א}} בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה. מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''א"ל'''. ועם כל דא האי '''א"ל''' אתכפייא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין (אתבסם) ואתכלל ואתפשט ביה. אמאי עד פומא? משום דכתיב (שם) {{צ|דינא יתיב וספרין וגו'}} מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הה"ד {{צ|פלא יועץ אל גבור}} -- {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא (ס"א בדיקנא) קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב {{צ|מי אל כמוך}} -- בעתיק יומין אתמר בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה. '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית. וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא: '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שלט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין אלף|57,000}} דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא (ס"א בחיזרא): '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|צ"ו אלפין|96,000}} מארי דיללא ומתאחדן מני' בבוסיטא לקוסיטרא (ס"א כבוסינא לקוסרא). ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה? {{ש}} מאן חמי טמירותא (ס"א יקירותא) דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין, {{ש}} עטרין דכל עטרין. {{ש}} עטרין דלא אתכללו בעטרין. {{ש}} עטרין דלא כשאר עטרין. {{ש}} עטרין דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון {{ש}} ובג"כ הני תקונין -- אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין (לקבליהון), ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין. כלא זקפן לקבליה תקונין דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא. וכלהו אתבסמן מתקונין אלין (דמלכא עתיקא). תאנא, אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין -- לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי. ותניא עד כמה זהירין אלין (ס"א אתתקן באלין) תקוני דדיקנא. עד תליסר (דלתתא), וכל זמנא <קטע סוף=דף קלב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}} <קטע התחלה=דף קלב ב/>דתליסר אלין משתכחין -- זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. (מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה, הה"ד {{צ|כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'}}. ומנא לן? דכתיב (שם) {{צ|שבת אחים גם יחד}}. גם לרבותכהן גדול דלתתא, דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא -- כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. א"ל רבי שמעון: יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי. '''תקונא תניינא''' מתתקן שערא, מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא, בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך, ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא. קם ר' חזקיה שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה -- נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|325}} עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו {{צ|נושא עון}} חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא -- בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין. אמר ר"ש: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא. {{ש}} אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני. {{ש}} דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}}. {{ש}} ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}}. {{ש}} ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון -- אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא, וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו -- נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא -- סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין -- דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא. קום ר' חזקיה תניינות ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא. תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחות}}. {{ש}} אתרגיש ר"ש ואמר: "''ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא''". קם ר' חייא פתח ואמר: {{צ|ואומר אהה יי' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא, והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}? אלא (תאנא) ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי: אנא מה בין דבור לאמירה? אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא, <קטע סוף=דף קלב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=דף קלג א/>דבור בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין דכתיב {{צ|וידבר את כל הדברים האלה לאמר}}, ותאנא כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}} -- לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא. אי הכי, הא כתיב {{צ|וידבר יי' אל משה לאמר}}? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה ב"נ כוותיה, דהוא שמע דבור בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע, ושאר נביאים אזדעזעו אפי' באמירה ודחלין בדחילו. ותאנא, תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא -- (ס"א לאקפא) (נ"א לאייתאה) לתליתאה, דכתיב {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}. (תרי נוסחי) ות"ח דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוו, דהוא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין. נפיק חד ארחא. ושערא אפסיק (ס"א אתפסק) בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום (דכתיב {{צ|ועובר על פשע}}) דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום (נ"א כובש עונות וכתיב) דכתיב {{צ|ועובר על פשע}} - למיהב אעברא עד (ס"א על) פומא קדישא דיימא סלחתי. תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו, דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. תאנא בצניעותא דספרא: מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}. (מאי משמע עובר על פשע. שפע. דאקדים שי"ן לפ"א, לא זכו עומד ולא עובר) (האי) בזעיר אפין. מאי בין האי להאי? {{ש}} בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יי' בם וילך}}, מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד {{צ|כי רוח יי' נשבה בו ואיננו}} (ס"א {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}). באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עברה ותטהרם}}. ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יי' לנגוף את מצרים}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי. ודא הוא תקונא תליתאה (דאורחא) דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקו. אמר ר"ש: ודאי קב"ה וסגי לאוטבא לך ויחדי לאגנא עלך. ותאנא מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביי'}} -- בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. תאנא בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין -- כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא, סתימין ושתיקין, ולית דיפתח פטרא לאבאשא. משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי מאן דאחיד (נ"א דאחית) ואזהר (ס"א משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא ומהאי הוא מאן דאחזי ואזהר) לשתקאה -- להאי אורחא רשים, דהוא סימנא דעתיקא קדישא. '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא (ונחית) תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הה"ד {{צ|לשארית נחלתו}}, כד"א {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} -- הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}}. '''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא, הה"ד {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. "''קום ר' יוסי''". קם ר' יוסי, פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו}}. {{ש}} {{צ|אשרי העם שככה לו}} -- מהו {{צ|שככה לו}}? כד"א {{צ|וחמת המלך שככה}} - שכיך מרוגזיה. דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הה"ד {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיי' אלקיו}} - רחמי דרחמי. דבר אחר: {{צ|{{גמט|שככה}}}} -- שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר. דתניא ארחא עלאה דדיקנא קדישא (עלאה עתיקא דעתיקי) דאיהו נחית (בדיקניה) תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי. והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא. דא <קטע סוף=דף קלג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}} <קטע התחלה=דף קלג ב/>לעילא ודא לתתא. לעילא {{צ|עובר על פשע}}, לתתא {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. ותנינן {{צ|לא החזיק}} -- דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא -- טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך}}. אר"ש "''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''". '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא (דרישא) לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. "''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא''". קם ר' ייסא פתח ואמר: {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} וכתיב (שם) {{צ|ובחסד עולם רחמתיך}}. הני קראי קשיין אהדדי. ולא אקשו. דתנינן אית חסד ואית חסד; אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו -- הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי ב"נ לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגו דעתיק יומין, ובג"כ בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי. ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני, ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} -- חסד דעתיק יומין. {{צ|ובחסד עולם}} -- חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דז"א דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובג"כ כתיב {{צ|כי חפץ חסד הוא}}. דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי. '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. פתח ר"ש ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} -- מה תפוח זה כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין -- דאינון תקונא ז' -- אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא, ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}}. ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. {{ש}} כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}} וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}} {{צ|באור פני מלך}} -- אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}} {{צ|יאר יי' פניו אליך}} -- פנים דלבר דכד נהרין מתברך עלמא. ותאנא כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין -- כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך -- תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא, על אחת כמה וכמה! תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין -- אתחזי זעיר אפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין, ובג"כ כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} -- מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. תאנא: אלין תפוחין דסתימין -- נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא -- ביה כלילן. הדא הוא דכתיב {{צ|ישוב ירחמנו}} - {{צ|ישוב}} מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. הכא הוא {{צ|ישוב ירחמנו}} ובהאי דלתתא הוא {{צ|ואמת}}. דא הוא תקונא <קטע סוף=דף קלג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}} <קטע התחלה=דף קלד א/>שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין. '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. "''קום אלעזר ברי, אתקין תקונא דא''". קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל}}. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא, והכא אית לאסתכלא, וכי הכל תלוי במזל, ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} - הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} -- מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה -- אע"ג דאיהו '''קדוש''' -- לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא {{צ|הכל תלוי במזל}} -- דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא -- אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד {{צ|יכבוש עונותינו}}. אמר ליה ר' שמעון: "''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא''". '''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. "''קום ר' אבא''". קם ר' אבא ואמר: אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון {{צ|מצולות ים}} משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אמר ר' שמעון: "''בריך תהא לעתיק יומין''". '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. "''קום ר' יהודה''". קם ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' וגו'}}. {{צ|מפני פחד יי'}} -- הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יי'}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} -- אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. תרי. '''תקונא עשיראה''' -- {{צ|תתן אמת ליעקב}}, '''וחד סר''' -- דלא נפקי נימא מן נימא, {{צ|חסד לאברהם}}. '''תקונא דתריסר''' -- דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא כמה דאצטריך טרחותא. במאי קא מיירי? דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק -- אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. <קטע סוף=דף קלד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}} <קטע התחלה=דף קלד ב/>דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי {{צ|פה יי'}}, אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא, י"ב תחומין לתתא, י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הה"ד {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}. '''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא. תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} -- יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. ותאנא, אלין ימי קדם - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין (כליל בהו). והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא -- ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}, דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב {{ממ|זכריה|יד|ז}} {{צ|יום אחד הוא יודע ליי'}} -- הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא. הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא, והוא בלחודוי ישתכח -- לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן, ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין, לכל אינון דלתתא, דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}}. וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} -- באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}}. אמר ר"ש לחברייא, כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. <קטע סוף=דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}} <קטע התחלה=דף קלה א/>סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחי שנינן (ס"א שניין) מכל סטרוי. ומתאחדן פרכא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא (ס"א בבוסיטא דגליפין) בההוא פריסא. וכן לד' עיבר. וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא -- כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל (ס"א בהבל דכל) פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא -- ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון. זכאין אתון לעלמא דאתי דכלהו מלי דנפקי מפומיכון כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגמר (ס"א אגזר) דינא די לעלמא. דאי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין -- עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אפין; היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא. דהשתא חובתא (ס"א חכמתא) עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה, תקוני דזעיר אפין מתקוני דאריך אפין אתתקנו, ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלטא (ס"א ומשלפא) ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} -- דביה מתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל רזין דאחאמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואע"ג דלא אתקיימו. תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין, עד לא זמין תקונוי, באני מלכין כנס מלכין (נ"א גליף מלכין) ומשער מלכין, ולא הוו מתקיימי עד דדחי (ס"א דאנח) לון ואצנע לון לבתר זמנא. הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. {{צ|בארץ אדום}} -- באתר דכל דינין מתקיימין תמן. וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקין. כד אתתקן -- תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא. מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא וכלהו עלמין אתחרבו. הה"ד (שם) {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}}. {{צ|וימלוך באדום}} -- רזא חדא (ס"א יקירא) הוא. אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. {{צ|בלע בן בעור}}. תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה. (שם) {{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כד"א {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}}. כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל <קטע סוף=דף קלה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}} <קטע התחלה=דף קלה ב/>כלא לאתישבא ביה. ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח -- לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו. ואתבטלו סלקא דעתך, והא כלהו באדם אתכלילן?! אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא (נ"א דיוקנא) דאדם. וכד אתא האי דיוקנא -- אתגלפו (ס"א אתכללו) כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו, (ס"א מנהון אתבסמו ולא אתבסמו), ומנהון לא אתבסמו כלל. ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}} {{צ|וימת}} -- דאתבטלו לגמרי? לאו הכי. אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה "מיתה" כד"א {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין, בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא לא כתיב בהו "מיתה" כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם -- אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו. תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה -- תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא (נשב ביה אתתקר (ס"א אתתקן) וסליק רעותיה) ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר, וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא נשב ביה אתתקן ונפיק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל (ס"א ואתכליל) ביה. ביה סלקא דעתך? אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. והאי אוירא הוא טמיר דטמירין עתיק יומין ברוחא דגניז בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר. ואשא דכיא קאים מהאי סטר. מאי אשא הכא. אלא לאו הוא אשא. אבל בוצינא דא (נ"א ניצוצא) דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא. בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר. ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחיאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני: * מסטרא דרישא חיורא חיוור בגוויה. (ס"א בגיניה) דכליל כלהו חיוורי (וכלהו חיוורי) * אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}}. {{צ|לחיי עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{צ|לחרפות לדראון עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא. הה"ד {{צ|כי טל אורות טלך}}. {{צ|אורות}} -- תרין. וההוא טלא דנטיף -- נטיף כל יומא לחקלא דתפוחים כגווני חיוורא וסומקא. האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי {{ב|ק"נ רבוא|150,000}} עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אפין'''. ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחיים לעלמא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבי אגר אוראותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא <קטע סוף=דף קלה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}} <קטע התחלה=דף קלו א/>תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי בקע אגר אוראותא אשתכח מניה לעתיק יומין. בחלליה דגולגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו וקרונא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר (ס"א ונפיק) לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}}. ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}} '''מחללא חד''' מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי הללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא: '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין ן' תרעין. מאלין ן' תרעין אתאחדן ן' יומין דאורייתא, ן' שנין דיובלא, ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה (ס"א מדוריה) בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הה"ד {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}}. ואילין ג' מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן, ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין. בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא. (בחור כארזים) רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}}. מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא הה"ד (שם) {{צ|קווצותיו תלתלים}}. ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. {{ש}} '''ממבועא לחללא חד דגולגלתא''' אתמשכן שערי במשיכותא ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. {{ש}} '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. {{ש}} '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו (ומתעבידן תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין). ובג"כ אינון קוצין תלין על תלין. וכלהו משיכן, דאתמשכן מג' חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי -- תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובג"כ כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}}. ובהאי תלין תליין (נ"א ובהאי תלייא) ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}}. תנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין מאריהון דמתקלא (ס"א מאריהון דרחימותא. ואיהו מתקלא בינייהו) בג"כ אית ימינא ואית שמאלא. מצחא דגולגלתא -- אשגחותא דאשגחותא, ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא -- אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר, <קטע סוף=דף קלו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}} <קטע התחלה=דף קלו ב/>בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי -- גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט, אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון, הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה חיה לך מאנת הכלם}}. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא -- נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא -- אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין -- אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא -- כדין כלהו משתככין. ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח''' (ס"א מצחא וכל חד אקרי נצח), ובאתוון רצופין (דאפין) הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}}? האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא -- זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי "אדם" ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי "ראש" (בהאי מצחא) אתחזי ואתגלייא -- האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ"ט משום דלא הוה מאתר דאקרי "אדם", דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם. ובג"כ {{צ|לא אדם הוא להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא. '''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הה"ד {{צ|רוחצות בחלב}} - מאי {{צ|בחלב}}? בחוורא דלעילא קדמאה. (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי (ס"א ובג"כ צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) וע"ד צלי דוד {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה}} -- דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן -- כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי -- יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הה"ד {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא <קטע סוף=דף קלו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}} <קטע התחלה=דף קלז א/>דעינא, הה"ד {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא, לגלאה ארחין דחייביא, הה"ד {{צ|שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}}. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}}. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו, הה"ד {{צ|ראה ראיתי}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח}}. {{צ|עורה והקיצה}} -- תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין. '''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה. '''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא. '''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא -- כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה"ד {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} -- מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} -- כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה. ודא זמינין למנדע צדיקייא למחזי ברוחא דחכמתא כד"א {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב -- כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}}. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא: מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא? אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} -- {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין), דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר ירושלם ולא ציון -- הכי אצטריך, לאכפייא <קטע סוף=דף קלז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}} <קטע התחלה=דף קלז ב/>לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: כתיב {{צ|עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} (הה"ד {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב {{צ|עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}}. השתא {{צ|עיני ה' אלהיך בה}} וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}}. כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון {{צ|רחמים גדולים}}, רחמי דזעיר אנפין אקרון {{צ|רחמים}} סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין. תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל. '''חוטמא''' -- תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}} -- בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב {{צ|עלה עשן באפו}} ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא -- אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. ואי תימא -- אף וחימה כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחימה}} דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}. {{צ|שחת}} -- המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובג"כ כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יי'}} -- {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יי' הגדולה והגבורה}} -- אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגו'}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}}. כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}, וכתיב {{צ|ויי' המטיר על סדום ועל עמורה}}. אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יי' לא שניתי}}? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק -- רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא -- כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא {{צ|מאת יי' מן השמים}} -- בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא <קטע סוף=דף קלז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}} <קטע התחלה=דף קלח א/>לאפקא -- נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי "ארך אפים" מכלא. והיינו רזא דתנינן {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני -- פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל -- כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? * {{צ|אברהם אברהם}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. * {{צ|יעקב יעקב}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא, כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. * {{צ|שמואל שמואל}} טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל {{צ|משה משה}} לא אפסיק טעמא בגוויהו, דמיומא דאתיליד שלים הוה, דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}}. אוף הכא {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין, דהכי תנינן: כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין - כלא ברחמי אתחזון, וחוטמא אשתכיך, ואשא ותננא לא נפיק, כד"א {{צ|ותהלתי אחטם לך}}. ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא, בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יי'}} -- אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא). וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב {{צ|וירח יי' את ריח הניחח}} -- דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב {{צ|ויחר אף יי'}}, {{צ|וחרה אף יי'}}, {{צ|וחרה אפי}}, {{צ|פן יחרה אף יי'}} -- כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}} האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו). '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי). מאי טעמא בעקימא? (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש). ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}}. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יי'}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין -- כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט), ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין <קטע סוף=דף קלח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}} <קטע התחלה=דף קלח ב/>כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא -- סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך}} כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יי'}}. ומה דאתמר {{צ|הטה יי' אזנך}} -- {{צ|אזנך}} -- בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב {{צ|כי אזן מלין תבחן}}, וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}}. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי -- מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. תא חזי כתיב {{צ|יי' שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} -- תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א -- חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב {{צ|יהו"ה אלהים}}, דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יי' אלהים}} -- שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא. {{צ|יי' יי'}} -- כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אפין. {{צ|בקרב שנים}} -- אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} אינון ימי קדם, {{צ|שנות עולם}} אלין ימי עולם. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובג"כ אמר {{צ|חייהו}}. {{צ|ברוגז רחם תזכור}} -- לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא. תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו'}} -- מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} דכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יי'}} משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, <קטע סוף=דף קלח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}} <קטע התחלה=דף קלט א/>דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא, הה"ד {{צ|ואתם הדבקים ביי'}} ולא כתיב "הדבקים ליי'" אלא {{צ|ביי'}} ממש. תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין -- אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין -- נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון (ס"א דאורייתא) דשמא קדישא (מתחיל מסוף קלח ע"ב) (נ"א ובעלמא דאתי). משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין ובעלמא דאתי יתיר מהכא דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הה"ד {{צ|ואתם הדבקים בה'}} -- בה' ממש, עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים ה'}}. השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא. תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בט' תיקונין, ודא איהו דיקנא דז"א. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דז"א -- נגדין י"ג מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב אתוון דשמא קדישא). וא"ת דיקנא לא אשתכח, ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}} (ולא קרי דיקנא). אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא: כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא -- ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא (משום) ובג"ד הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא -- גנזיה קרא ולא אתגלייא. ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין, נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא? כד"א {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} (ולא ערוגות). בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי (דדיקנא) אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי. דכתיב (שם) {{צ|בחור כארזים}}. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. '''תקונא תליתאה'''. מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיעא ההוא ארחא. '''תקונא רביעאה'''. נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובא דבוסמא. '''תקונא חמשאה'''. פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן (ס"א מנהון). '''תקונא שתיתאה'''. נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. '''תקונא שביעאה'''. דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. '''תקונא תמינאה'''. דנחתין שערי בתחות דיקנא דמחפיין קדלא דלא אתחזיא כלהו שערי דקיקין נימין על נימין. מליין מכל סטרוי. '''תקונא תשיעאה'''. (מתערבין שערי עם אינון) דמתחברן (נ"א אתמשכן) שערי כלהו בשקולא מעלייא (ס"א מלייא) עד (נ"א עם) אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין ט' מבועין דמשח רבות דלעילא, ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. ט' תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא, ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי (בר נש לתתא) גיבר תקיף. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה -- תלייא ביה גבורה תקיפא. '''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין'''. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: קום ברי (קדישא), סלסל תקונא דדיקנא (נ"א דמלכא) קדישא בתקונוי אלין. <קטע סוף=דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}} <קטע התחלה=דף קלט ב/>קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} עד {{צ|מבטוח בנדיבים}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} -- תנא: הכא ט' תקונין דבדיקנא דא, להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. ת"ח כיון דאמר הני ט' תקונין לכתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם}}. אמר: הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}. ובתקונא דדיקנא דא ט' תקונין, דאינון שם יי' -- אשצינון מן עלמא, הה"ד {{צ|בשם יי' כי אמילם}}. ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא -- שיתא אינון בשמא קדישא, דשית שמהן הוו, ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון -- תלתא הוו, דהא {{צ|נדיבים}} בכלל אדם הוו. תנא: שיתא שמהן דכתיב: * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין. * {{צ|יי' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|יי' לי בעוזרי}} - ארבע. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - חמשה. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - שיתא. אדם תלת, דכתיב: * {{צ|יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח באדם}} - תרי. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תלת. ותא חזי, רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא, דכתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} -- בשם מלא דהוא {{צ|יי' אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובג"כ הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה}}. תרי זמני {{צ|י"ה י"ה}} לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר {{צ|יי' לי לא אירא. יי' לי בעוזרי}}. בשמא דלא חסר. בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} -- הכי הוא. דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא. ומה דמשלפא בהו אתקרי שמא קדישא. ותערא ומה דביה אתקרי יהו"ה ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ידו"ד אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה). ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא -- לאכנעא שנאוי, בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה -- כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}} (ס"א דדיקנא איהו עיקרא, דכל גופא וכל הדורא דגופא בתר דיקנא אזיל וכלא בדיקנא תלייא) (ול"ג מן ודיקנא עד גופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. * {{צ|ה' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. * {{צ|ה' לי בעוזרי}} - חמש. * {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - שבעה. * {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תשעה * {{צ|(ס"א טוב לחסות בה' מבטוח באדם}} - ז'. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - ח'. * {{צ|מבטוח בנדיבים}} - ט'. {{צ|מן המצר קראתי י"ה}} -- מאי קא מיירי? אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא דא קאמר. (ר' יהודה אמר) {{צ|מן המצר קראתי יה}} -- מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין מעילא תחות שערי דרישא, ובג"כ אמר {{צ|י"ה י"ה}} תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא אמר {{צ|יי' לי לא אירא}} דהוא אתר דלא דחית (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו'. (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה -- ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין, והוא דיקנא דזעיר אפין בט' תקונין מתתקן. <קטע סוף=דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}} <קטע התחלה=דף קמ א/>'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין, ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא -- תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין (וכפיין), והני לאו אריכין. ושערי דרישא מנהון שעיעי ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אפין, דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי ס"ד? אלא אימא ארבע מוחי -- תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין, דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך}}. {{צ|שם יי'}} - שם יי' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. ובג"כ {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}, דהכא משתכחין, דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אפין -- אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר, ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובג"כ אינון ארבע. ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע -- אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא, הה"ד {{צ|קווצותיו תלתלים}} -- תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות}}. ותנא: הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו, אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא -- לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא), ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין -- רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא -- דינא תקיף ונצח על רחמי. ובג"כ בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי -- שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא (ס"א ומתאחרא) דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא -- אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא. וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא -- כל הני וכל הני מתנהרין ומסתחיין כמאן דאסתחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא -- כלהו אסתחיין ברחמי. ובג"כ אמר משה זמנא אחרא {{צ|יי' ארך אפים ורב חסד}}, ואלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין. וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר אינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין <קטע סוף=דף קמ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}} <קטע התחלה=דף קמ ב/>ביה. ובג"כ {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}. תנא: שערי דרישא דזעיר אפין -- כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין, דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה -- שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובג"כ כתיב {{צ|ראשה כעמר נקא}}. והאי דזעיר אפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובג"כ חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} -- בזעיר אפין אתמר. אמר רבי שמעון "''בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי''". '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. "''קום רבי אבא!''". קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא (ס"א בתקוני מלכין) (ס"א כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא אתחזי) כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הה"ד {{צ|גדול אדונינו ורב כח}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}. והאי תקונא תניינא אתתקן כד נהיר בנהירו דעתיק יומין אקרי {{צ|רב חסד}}, וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}. דהא נהירו אנפיה (ס"א דא נהירו דאנפין). ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא. אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא, לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}, ואתקיימו באתר אחרא. ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אפין {{צ|חסד}} סתם. ובג"כ כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} וכתיב (שם) {{צ|נוצר חסד לאלפים}} סתם. ואוקימנא, האי {{צ|רב חסד}} - מטה כלפי חסד לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא -- לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. וע"ד כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} -- סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} -- סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא (ס"א בתרי גווני אגזים ולא) אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא. '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא, הוד והדר הוא. (ס"א הוד עלאה) ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא (ס"א ליאה דעלעין) בעלעוי ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו, ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} -- תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.<קטע סוף=דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=דף קמא א/>ותאנא האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין, האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא, ובג"כ {{צ|לחייו}} כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פשע}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א {{צ|ותפארת בחורם כחם}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. '''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא, בהאי כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך ויחנך}}, דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יי' פניו אליך}}, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון "חסדי קדמאי", ובגין אינון נהרין כל אינון "חסדי עולם". '''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. תנא תקונא דא הוא דאקרי) {{צ|פאת הזקן}}, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי). ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} כתיב. '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי, ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. "''קום רבי יהודה!''" קם רבי יהודה פתח ואמר: בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה, וכלהון אקרון {{צ|פה}}, הה"ד {{צ|וברוח פיו כל צבאם}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר; תליין מהאי פומא ומהאי פומא. (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו {{צ|פה יי'}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי. והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר"ש: "''בריך אנת לעתיקא קדישא!''" '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא: אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה, הה"ד {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}}. ו{{צ|אלף המגן}} רזא הוא בצניעותא דספרא {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. '''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) {{להשלים}}. ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}}. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי. תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו), אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק -- טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין -- עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד -- כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא. לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא <קטע סוף=דף קמא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}} <קטע התחלה=דף קמא ב/>דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין -- כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא, אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי), ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יי' ליראיו}}, כתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} בתרי יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא, ודא הוא {{צ|וייצר}}. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. {{צ|וייצר}} -- מאי צר? צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר), ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי שם מלא, {{צ|יי' אלהים}}. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן ד{{צ|וייצר}}, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים -- {{צ|יי' אלהים}}. ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, דכליל דכר ונוקבא, ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} -- לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא), {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} -- טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}}), נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. {{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} -- לאתרקא. ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא -- כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי -- שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) {{צ|תפארת}}, ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הה"ד {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}}. כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא, תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני, הה"ד {{צ|ודלת ראשך כארגמן}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'}}. תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהו <קטע סוף=דף קמא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=דף קמב א/>דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, דנוקבא אתפשטה תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא: חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא: * קול באשה ערוה. * שער באשה ערוה. * שוק באשה ערוה. * יד באשה ערוה. * רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר -- מערוה אינון. ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה -- אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים. הה"ד {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} -- תמים ממש. וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא -- ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}}, דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד -- {{צ|ואשתמרה מעוני}}. וכיון דאתפשט אמה דא -- אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא, ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה, אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד. בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא, גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין, בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא, ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הה"ד {{ממ|בראשית|לו|לא}} {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} -- אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. "אשר היו" לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}}) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הה"ד {{צ|וימת}} -- דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא, אי הכי דדינא כלהו והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}, והא לא אתחזי דינא, דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא? תאנא: כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}}, מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{צ|ושם עירו פעו}}. מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} -- בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}, מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} -- אתבסמותא דדא בדא. {{צ|בת מטרד}} -- תקונין דמסטר גבורה. {{צ|בת מי זהב}} -- אתבסמו ואתכלילו דא בדא, {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה (ס"א קדישא) <קטע סוף=דף קמב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=דף קמב ב/>תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו סלקא דעתך? אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובג"כ דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא {{צ|ימינך יי'}}. {{צ|ימין יי'}} אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? תאנא: כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים וגו'}} משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}}, כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יי'}}, {{צ|זרועך הנטויה}}. נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב}}, בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יי'}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}} דכתיב {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} {{צ|מוליך לימין משה}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב (שם) {{צ|זרוע תפארתו}}. דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) {{צ|והנה ידי עמך}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון {{צ|יד יי'}} עלאה, יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד יי' שמאלא זכו ימין יי'. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יי' תתאה. תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב {{צ|סוד יי' ליריאיו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: דכל דינין דמשתכחין מדכורא -- תקיפין ברישא ונייחין בסופא, וכל דינין דמשתכחין מנוקבא -- נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי, סתימא דכלא, פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון -- אפיל דודמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. הה"ד {{צ|ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{ש}} {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} -- מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כד"א {{צ|אחת היא יונתי תמתי}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}}. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא <קטע סוף=דף קמב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}} <קטע התחלה=דף קמג א/>ואתחברו אפין באפין -- מאן ייעול בינייהו! מאן הוא דיקרב בהדייהו! (בגין כך סתימא דמלה, עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת). וכד אתחברו -- אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. ותאנא בצניעותא דספרא: בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} -- ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא -- נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק -- אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה). תא חזי מה כתיב (שם) {{צ|ויהי בהיותם בשדה}} -- בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין, ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון -- מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא סלקא דעתך? אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה -- רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה -- אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו. זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הה"ד {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יי'}} -- עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר ר' שמעון, חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא -- דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}} תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} -- דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}}. ותאנא בצניעותא דספרא: באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל -- כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט -- באצבען דידן, חמש כנגד חמש. כתרין תתאין -- באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא -- עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. <קטע סוף=דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=דף קמג ב/>תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא -- כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא, אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא? לא, דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגוייתו כתרשיש}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}}, {{צ|והאיש גבריאל}} -- כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}}. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין, ושמעין מה דשמעין מעילא, ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא, כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא -- אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא), ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - דכלא הוא חד גופא. תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא כתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי), ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}}. {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{צ|צוארך}} -- בכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית -- אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} -- אדם דהוא יקר מכל יקרא - בל ילין. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא -- אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא, כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין <קטע סוף=דף קמג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}} <קטע התחלה=דף קמד א/>דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}} (ס"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה הוי כחד מן בעירא (הה"ד {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}). תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} (ס"א {{צ|בני האלהים}}) -- אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} -- (האדם הידוע). וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} -- מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} -- מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. {{צ|הנפילים היו בארץ}} -- לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} -- '''עז"א ועזא"ל''' הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב (שם) {{צ|וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ}} -- לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יי'}} -- האי בזעיר אפין אתמר. {{צ|ויתעצב אל לבו}} -- "ויעצב" לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} -- איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. {{צ|אל לבו}} - "בלבו" לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. {{צ|ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} -- לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא. כלא אתתקן כמרישא. הה"ד {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שכינתי}} (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב (שם ג) {{צ|יי' בחכמה יסד ארץ}} וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יי'}}. ותאנא: כלהון מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא, ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הה"ד {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא, (הה"ד {{צ|כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב}} דאיהו בלגו לגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}, וכתיב {{צ|וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}}. עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}}. תאנא: בכה ר"ש וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא -- יאות ושפיר הוה, בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי, דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין, אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא, מיתו ר' יוסי בר' יעקב, ור' חזקיה ור' ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואר"ש מלה ואשתככו. צווח ואמר שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. <קטע סוף=דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}} <קטע התחלה=דף קמד ב/>אבל ת"ח דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}}, וכ"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו. אמאי מיתו?). תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין, דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד (נ"א ועוד) דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר' שמעון, כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום}}. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אר"ש שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. והוה חדי ר"ש, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר"ש ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון: מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. ==קטע זמני== תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר"ש. וכד הוה ר"ש מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. והוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א"ר אבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר"ש שבת ליי' קדש. אר"ש תווהנא על ההוא חגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר"ש מ"ט לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא לאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר בכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתמסרו בארמונא (ס" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא (נ"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר"ש וחברוי. זכאה אנת ר"ש וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א"ל קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין <קטע סוף=דף קמד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}} <קטע התחלה=דף קמה א/>בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר"ש שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: '''עד כאן האדרא קדישא רבא''': ===דבר אל אהרן ואל בניו=== דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'. רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות: תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה"ד עקב ענוה יראת יי'. כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כלמי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי'. לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך <קטע סוף=דף קמה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}} <קטע התחלה=דף קמה ב/>ה' צבאות הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. מפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ"אל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך יי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מ"ט זכה כהן לחסד בגין היראה הה"ד וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. עולם ועולם מהו. אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. על יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א"ל ודאי הכי הוא בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא וכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. יראיו כללא דאדם. ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. על יראיו כהני דלתתא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לאתכללא בכללא דאדם. וצדקתו לבני בנים משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת כי מאיש לקחה זאת. וכתיב (שם) לזאת יקרא אשה וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב וצדקתו. מאי וצדקתו צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה"ד וחסידיך יברכוכה וכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא משום דאקרון חסידם וכתיב וחסידיך יברכוכה. כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו ביראה. כה תברכו בענוה. אמר ר' אבא כה תברכו. תאנא האי צד"ק אתקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה (נ"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס"א דכה) רבה כלומר מכה מן כה. וכתיב והנה לא שמעת עד כ"ה כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) בזאת תדע כי אני יי' וכלא חד וכתיב (שם) ולא <קטע סוף=דף קמה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}} <קטע התחלה=דף קמו א/>שת לבו גם לזאת דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הה"ד כה תברכו. כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני ישראל תברכו בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור להם. אמור סתם. ד"א אמור כיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם. זכו להם לא זכו אמור סתם. ר' יצחק פתח וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו'. וראיתי אני דניאל לבדי. והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב לא ראו אמאי דחילו ובדניאל כתיב וראיתי אני ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת הא דאמרן. זאת עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה. כה תברכו בשם המפורש. כה תברכו בלשון הקדש. תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא כנסת ישראל מאן כ"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב והוא ימשול בך. תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דיתוסף קדושה <קטע סוף=דף קמו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}} <קטע התחלה=דף קמו ב/>על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים וגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. ואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים ויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח משכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים. א"ר תנחום אף אקרי טהור דכתיב וטהרת אותם. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא יתכוון (נ"א ולאתכוונא) באינון מלין. א"ר יצחק בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב וחסידיך יברכוכה. א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא והיינו דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. מאי דעת דעת סתם. ותורה יבקשו מפיהו. עלאין יבקשו מפיהו. יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו תורה. תורה סתם היך אחידא תורה דלעילא דאקרי תורה סתם דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מ"ט כי מלאך יי' צבאות הוא. ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך: אמר ר"ש תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומההוא דאתכסייא ההוא טמירא (ס"א אחרנין וההוא דאתכסייא הוא טמירו) דכלא. א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי (כלהו) דכלהו כלילן בדיבור דכ"ב אתוון (ס"א דכלהו מכילן) (ס"א בתרי כתרי) כתרי דרחמי. ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין (ס"א בז"א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין. מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בלעמא סתים כלא באתוון רשימין. ות"ח דכל הני כ"ב אתוון (ס"א רחמי) (ס"א דכל הני כ"ב מכילן דרחמי) <קטע סוף=דף קמו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}} <קטע התחלה=דף קמז א/>משה אמרן בתרי זמני. זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו (ס"א עלאין) עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב אתוון. מכילן סתימאן. יברכך יי' וישמרך. אלין תלת קראי. וג' שמהן. דתריסר אתוון כלילן לקבליהון ובכלא אתכוון כהנא. וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקביל כ"ב (אתוון) מכילן דרחמי דכליל כלא ובג"כ כתיב אמור ולא אמרו כמה דאוקימנא. אמור דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין אמור במלין סתימין דלעילא. אמור חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד. מ"ט. דבחד תליין כלהו. וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. תאנא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר"א ב"ר שמעון שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר אדם ובהמה תושיע יי'. אדם תינח בהמה למה. א"ל יאות שאלת כלא במניינא הוא זכו אדם לא זכו בהמה. אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא. א"ל כלא אתמר. ות"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'. ואתן צאני צאן מרעיתי הא בהמה. אדם אתם הא אדם. וישראל אקרו אדם ובהמה ובג"כ אדם ובהמה תושיע יי'. ועוד רזא דמלה זכו אדם כגוונא דלעילא. לא זכו בהמה אקרון. וכלהו מתברכאן בשעתא חדא. אדם דלעילא. ובהמה דלתתא. וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הה"ד אדם ובהמה תושיע יי'. ות"ח לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא אוף לתתא אשתכח וכלא הכי תליא לטב ולביש לטב דכתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ לביש דכתיב יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. א"ר יהודה בג"כ (האי תפארת פתח ביה) כתיב אמור להם סתם לאתברכא עלאין ותתאין. כלהו כחדא דכתיב כה תברכו בתחלה ואחר כך אל בני ישראל אמור להם סתם לאתברכא כלהו כחדא יברכך יי' לעילא וישמרך לתתא. יאר יי' פניו לעילא. ויחנך לתתא. ישא יי' פניו לעילא. וישם לך שלום לתתא. ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו. ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. תאנא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פרים ידוי אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי ובעי ב"נ לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. תאנא בההיא שעתא דכהנא פרים ידוי צריכין עמא למיתב ומתברכן עילאין ותתאין ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא. אמר רבי שמעון בהני תלת קראי <קטע סוף=דף קמז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}} <קטע התחלה=דף קמז ב/>רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד י"ברכך י"אר י"שא כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא ז"א מעתיקא מאן דאצטריך יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא ובג"כ יברכך יי' לעילא וישמרך (הוא) הכא לתתא וכן כלהו. ותאני תנא קמיה דר"ש האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך וכו'. אמאי משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו ומאן דיבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי: ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה יתקנו כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי מה כתיב ואני אברכם. למאן לאינון כהני דכתיב ומברכיך ברוך. וכתיב ואברכה מברכיך. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו ולא כתיב יאמרו או יזכרו. תאנא כל כהן דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מ"ט משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב נאם בלעם בנו בעור מאי בנו בעור מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכח פקיעא (ס"א דאשכחן פקיחא) דעינא לברכא דכתיב פקח עיניך בגין לברכא וברכתא דדב המנונא סבא הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. אמר ר' יוסי ת"ח כתיב ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם אל בלק מבעי ליה דהא עביד בלק כלא מהו אל בלעם אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני. אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן הה"ד ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'. וע"ד כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מהו מלחמו כמה דאוקימנא דכתיב לחם אלקיו מקדשי הקדשים וגו'. משמע דקדשי הקדשים לחם אלקיו נפק מניה ובג"כ כי נתן מלחמו לדל. תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר. כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו כביכול אשתאר <קטע סוף=דף קמז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}} <קטע התחלה=דף קמח א/>שמא קדישא חסרא. רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הה"ד ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. ת"ח ויהשבה ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) ויוצא אותו החוצה א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה מאי ויחשבה לההוא כתרא. צדקה רחמי. אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל כד"א כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו דבגינייהו דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כד"א יברכך יי' מציון וגו'. ברוך יי' מציון שוכן ירושלם: ויהי ביום כלת משה וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי. דתנינן אמר ר"ש מאי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו קב"ה של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי. ומאי שבי. שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת מתנות באדם. באדם לא כתיב אלא באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הה"ד כלת משה. כלת משה ממש. וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה. אבל הכא כלת משה ודאי. מתנות באדם מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא: ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום. מהו ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו <קטע סוף=דף קמח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}} <קטע התחלה=דף קמח ב/>לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. תאנא כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא ואפילו תתאה ואפילו עכו"ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב שנים עשר נשיאים לאומותם מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו. בג"כ נשיא אחד ליום. וכל מה דאקריבו כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכון כלהון. אילם ששים עתודים ששים כמה דכתיב ששים גבורים סביב לה דבסטר גבורה. כף אחת עשרה זהב וגו' והא אתמר זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון ועלייהו כתיב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן: <קטע סוף=דף קמח ב/> <references/> dc7a8m3s2vtqzqn9tq9ay499neqa8tn 3001330 3001328 2026-03-28T21:51:40Z Roxette5 5159 3001330 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=דף קיז א/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}} ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה מתרין סטרין. ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! <קטע סוף=דף קיז א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיז ב/>תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ"א|ו|א}} {{ממ|מ"א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}} {{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}} {{צ|יהו"ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}} תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב"ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו מותנא. {{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} - אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}} {{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}} {{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}} {{צ|יברך יראי יהו"ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. {{ש}} {{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע"ג דלא עאלין במניינא. תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:<קטע סוף=דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}} <קטע התחלה=דף קיח א/>רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}} אמר ליה: "''ישראל מאן אתר אתברכן?''" {{ש}} אמר ליה: "''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''" {{ש}} תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}} ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא! כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}: '''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}} '''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}} כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר "''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''", בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}} זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! {{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}} רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב! בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}} אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}} אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: <קטע סוף=דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}} <קטע התחלה=דף קיח ב/>'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י"ב שבטין, י"ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י"ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י"ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י"ה''' בינייהו. {{ש}} כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}} ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}} ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}} ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}} ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}} '''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! * '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. * '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. * '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. * '''ה' בתראה''' - מערב. ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}} * {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. * {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. * {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. * {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! <קטע סוף=דף קיח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט א/>ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. אמר: "''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''" פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} {{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ"א "אסתכל". אבל נראה ד"אחידנא" תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו"ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}} {{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}} כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}} ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב"ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא"ו''' - דא קב"ה הוא לעילא. אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}} האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}} אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}} ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא "''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''". אמר רבי יהודה: "''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: "''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''" פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}} תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}} ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.<קטע סוף=דף קיט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט ב/>וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}} ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. בכה רבי אלעזר. {{ש}} פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}} השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע"ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}} בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}} אמר: "''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}} ''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''" {{ממ|תהלים|קלה|ד}} אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}} אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}: '''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}} {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. <קטע סוף=דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכ א/>תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. * מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. * לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. * לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}} אשתכח בכל יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא: {{ש}} "''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''" ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}} אמר ליה: "''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}} אמר ליה: "''ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}} אמר ליה: "''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}} '''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}} לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}} ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.<קטע סוף=דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=דף קכ ב/>{{ש}} מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}. ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו"ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}} אלא רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. תא חזי רזא דמלה! אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. {{ש}} בקדמיתא עובדא * בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, * ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. * לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין - תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - * ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. * לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, * ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. * לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}} ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}} ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. <קטע סוף=דף קכ ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכא א/>בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא"ו''' - ד'''וא"ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. והא קמ"ל דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר: "''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''" אמר ר' יהודה: "''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''" '''ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן''' ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא (אין)== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=במדבר רע"מ דף קכא א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=במדבר רע"מ דף קכא א/> ==פרשת נשא - זהר== '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' ר' אבא פתח {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון ואין ברוחו רמיה}}. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. ת"ח בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה (לליליא) ומזמנא דשארי צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא (לי') ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר. בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא <קטע סוף=דף קכא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=דף קכא ב/>ושמאלא מקבל לה. כדין כרוזא קארי בעלמא דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא (ס"א למלכא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח זכאה חולקיה מאן דאתער לזוגא זווגא דא). ת"ח בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מ"ט בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דב"נ ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק ב"נ מפומיה איהי כדקא יאות, מלה קדישא דאורייתא וצלותא -- ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה מילין בישין מלישנא בישא, ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דב"נ הה"ד {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} ובג"כ {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון}}. אימתי כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}: <קטע סוף=דף קכא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=דף קכב א/> ===רעיא מהימנא=== (במדבר ד) {{צ|מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד}}. פִּקּוּדָא דָּא לִהְיוֹת הַלְּוִיִּם מְשׁוֹרְרִים בַּמִקְדָּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא לְעֵילָּא, הָכָא צָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ מִלִּין, דְּהָא כֹּהֵן אִיהוּ מַקְרִיב קָרְבְּנָא, וְאִיהוּ מִיכָאֵל. לֵוִי אִיהוּ גַּבְרִיאֵל, אִיהוּ צָּרִיךְ לְנַגְּנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהלים מב) {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}, דָּא חֶסֶד כַּהֲנָא רַבָּא דְּמִיכָאֵל אִיהוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לְגַבֵּי מָארֵיהּ, וְעִם כָּל דָּא דְּהֶדְיוֹט אִיהוּ אֵצֶּל מָארֵיהּ - מֶלֶךְ דְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ אִיהוּ. וּבִרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תְּהִי קַלָה בְּעֵינֶיךָ, וְהַאי אִיהוּ {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}. {{צ|וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי}}, דָּא גְּבוּרָה. {{צ|שִׁירֹה}} -- (דברים לג) {{צ|בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ}}, (יחזקאל א) {{צ|וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל}}. וְגַבְרִיאֵל שְׁלוּחֵיהּ. וְצָּרִיךְ לְשׁוֹרֵר וּלְנַגֵּן בְּחֶדְוָה בְּחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, (לאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה ומאן דלית ליה רשו) לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא, יְקַיֵּים (איכה ב) {{צ|קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרֹת}}. וְיֵימָּא בְּאַשְׁמוּרוֹת, כַּמָה סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת, בְּכָל מִינֵי רִנָּה בִּגְרוֹנֵיהּ, דְּאִיהוּ כִּנּוֹר לְאַפָּקָא בֵּיהּ קָלָא, בְּשִׁית כַּנְפֵי רֵיאָה עִם וַורְדָא. בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה. וְדָא ו'. וְיִפּוּק לֵיהּ מִלִּבָּא, דְּתַמָּן בִּינָה. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַלֵּב מֵבִין. יִפּוּק בֵּן מִבִּינָה, מִבֶּן יָהּ, דְּאִיהוּ ו', דְּאִיהוּ אֶפְרוֹחַ בְּשִׁית גַּדְפִּין. וִיסַלֵּק לֵיהּ בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, דְּאִינּוּן (מלכים א י) {{צ|שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא}}. וב' כֻּרְסְיָין אִינּוּן (ירמיה יז) {{צ|כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן}}, וְאִינּוּן לִבָּא וּפוּמָא. לֵ"ב, (שמות יז) {{צ|וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק}}, (בנה"ר) כָּבֵד, סָמָאֵ"ל, פּוּמָא דְּכִסֵּ"ה, כֵּ"ס י"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים פא) {{צ|תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וְגוֹ'}}, מַאי {{צ|שׁוֹפָר}}? קָנֶה, ו', קוֹל דְּסָלִיק מִן הַקָּנֶה, לְגַבֵּי פּוּמָא, דְּתַמָּן ה'. בְּה' מִינֵי תִּקּוּנִין דְּדִבּוּרָא, דְּאִינּוּן שִׂפְוָון וְשִׁינַיִם וְחֵיךְ. שִׂפְוָון תְּרֵין. שִׁינַיִם וְטוֹחֲנוֹת תְּרֵין מִינִין. וְחֵיךְ, הָא חָמֵשׁ. דְּטָחֲנִין כְּנָהָר דְּאִיהוּ קוֹל, כְּגַוְונָא דְּטָחֲנִין רֵיחַיָיא. לְאַפָּקָא קוֹל וְדִבּוּר, דְּנָפִיק מִבִּינָה דְּלִבָּא. בְּמַחֲשָׁבָה. דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ בְּעֶשֶׂר מִינֵי תִּלִּים. וּבְשׁוֹפָר, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשַׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וְאוֹרַיְיתָא, קָלָא דִּילָהּ, דִּיבּוּר דִּילָהּ, בִּינָה דִּילָהּ, דְּאוּקְמוּהָ {{צ|אֵיזְהוּ חָכָם הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר}}. מַחֲשָׁבָה דִּילֵיהּ. חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ז) {{צ|זֹאת הַתּוֹרָה לְעוֹלָה וְלַמִּנְחָה}}. (ע"כ רעיא מהימנא) (כ"ד ע"ב פקודא דא המועל בהקדש וכו') (במדבר ה) {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹ'}}. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שופטים ד) {{צ|וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ'}}, וְחֶבֶר הַקֵּינִי מִבְּנֵי בְּנוֹי דְּיִתְרוֹ הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א טו) {{צ|וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'}}, אֲמַאי אִקְרֵי{{צ| קֵינִי}}, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּכְתִיב (בראשית טו) {{צ|אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי}}. וְאִתְּמַר דְּעַבֲד קִנָּא בְּמַדְבְּרָא, כְּעוֹפָא דָּא, בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא, נִפְרָד מִקַּיִן, אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִפְרַד מִקַּיִן. זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵיזָל לְאִתְדַּבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי. דְּכַד בַּר נָשׁ אָזִיל {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}} בְּאוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לב) {{צ|עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם}}. וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, דְּהוּא סִטְרָא דְּמִסְאֲבָא. וְסִטְרָא דְּמִסְאֲבָא אִתְּעַר מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין, דְּנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִקְרוּן נַזְקֵּי עָלְמָא. דְּהָא (קמ"ג ע"א ע"ב) מִסִּטְרָא דְּקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ. וְיִתְרוֹ בְּקַדְמִיתָא כּוּמָרָא לְעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה, וּלְהַהוּא סְטָר הֲוָה פָּלַח, וּמָשִׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא אִקְרֵי קֵּינִי לְבָתַר נִפְרָד מִקַּיִן (ודאי), וְאִתְדְּבַק (נ"א ואתחבר) בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (מאי משמע) דְּכָל מַאן דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל, הוּא קִיֵּים עָלְמִין, עָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְעָלְמָא דִּלְתַּתָּא. וְהָא אוּקְמוּהָ, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם}} כְּתִיב. וְכָל מַאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, פָּגִים לְגַרְמֵיהּ, פָּגִים לְכָל עָלְמִין. מְתַל לְאִינּוּן מַפְרֵישֵׁי יָמִין דְּשָׁאטֵי (ס"א דטסרין) בְּאַרְבָּא, קָם חַד שַׁטְיָיא בֵּינַיְיהוּ, בָּעָא לְנַקְבָא וְכוּ'. וְעַל דָּא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', הָאָדָם וְגוֹ'}}. (תא חזי) (הושע ו) {{צ|וְהֵמָה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית}}. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חַד דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה, וְגָרַם לְכָל עָלְמָא, פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, וְהַהוּא חוֹבָא תַּלְיָיא, עַד דִּיקַיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִתְעֲבָר הַהוּא פְּגִימוּ מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כה) {{צ|בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'}}. וּבְגִין כָּךְ {{צ|כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם}} -- (כתיב) {{צ|הָאָדָם}}, אָדָם קַדְמָאָה. 'לִמְעוֹל מַעַל בַּיהו"ה' -- דְּמַאן דְּיִפּוּק מֵרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא, הוּא גָּרִים פְּגִימוּ וְכוּ', וְעַל דָּא, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָיבֵי דְּהַאי עָלְמָא, וּמִן פְּגִימוּ דִּלְהוֹן, כַּמָה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְּגִינַיְיהוּ, בַּר כָּל מַה דְּגַרְמֵי לְעֵילָּא וְתַתָּא. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, (שמות כא) {{צ|כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'}}. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, {{צ|בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'}}. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד) {{צ|בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'}}. {{צ|בַּצַּר לְךָ}} -- מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ? דְּהָא <קטע סוף=דף קכב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=דף קכב ב/>כיון דשארי דינא לא אסתליק עד דישתלים, בתר דאשתלים ועמד תשובה אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך וגו'. כי אל רחום יהו"ה אלהיך וגו'}}. {{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה אע"ג דאשרי דינא בעלמא בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה. ת"ח אפילו כנסת ישראל תשובה אקרי. ואי תימא (תשובה) עלאה (ס"א מעליא) (נ"א ואת עלאה) מכל אתר לא שכיח אלא דא אקרי תשובה כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. חייבא חד בעלמא קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא ווי לשביביה. ת"ח יונה בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו וקב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו"ה ויענני}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}}: <קטע סוף=דף קכב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}} <קטע התחלה=דף קכג א/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}} <קטע התחלה=דף קכג ב/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}} <קטע התחלה=דף קכד א/>{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}}. מאי האי לגבי האי. אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו"ה}}. ר' אלעזר אמר {{צ|איש איש}}. מאי {{צ|איש איש}}, דהא בחד סגי? אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} משמע איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}}. כדין הוא איש בעלמא, איש לגבי אתתיה. {{צ|ומעלה בו מעל}} הא כחד סגי, אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא, חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}, רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא, הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}}, {{צ|ושחט}} -- אחרא, ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא. אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא וכל נשי עלמא מתברכן (נ"א אתאחדת) בכ"י וע"ד אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות ו) דאחידת בה בכנסת ישראל וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך בגין כך כהנא לדא, ולא אחרא. ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי, אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד. דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה -- כהנא אסגי שלמא בהו, ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה -- איהו לא עביד דינא אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה הוא עביד דינא והוא בדיק לה. תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לחפאה (נ"א לזכאה) <קטע סוף=דף קכד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}} <קטע התחלה=דף קכד ב/>זמנא ותרין שאיל לה כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון (נ"א סריטין) טריסין בטהירין דינא בדינא. רחמי ברחמי רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח, זכאה אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. ר' אלעזר פתח ואמר {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}}, הא אוקמוה, אמר תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא. הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון, מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו'. ויצעק אל יהו"ה וגו'}} אמר קב"ה למשה, משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל, כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו. מיד {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וישלך אל המים}} -- דא שמא קדישא, ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל, כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ואי תימא נשיהון דישראל יאות אינון אמאי. אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו וכלהו נפקו גוברין ונוקבין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. כדין <קטע סוף=דף קכד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}} <קטע התחלה=דף קכה א/>קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא -- על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}, אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא: {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} -- מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} -- אפילו גלגל חמה, כ"ש ב"נ דאשתכחו מניה. א"ר יוסי אלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי. אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} משמע דאחרא הוא. אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} -- אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} -- דאחידן לתתא. ועל דא {{צ|יקח הכהן ונתן אל המים מי המרים המאררים}} -- אלין מי ימא דאינון מרירין. מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא, כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}, ובג"כ מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. ת"ח האי ימא קדישא -- כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן, כד מתפשטין, מתיקין אינון. לזמנין מיין דימא מרירן. לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי ימא דקפא, ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא. {{צ|המים המאררים}} -- בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא, כדין {{צ|המים המאררים}}, ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא. ת"ח אי אתתא אשתכחת זכייתא, אלין מיין עאלין בגווה <קטע סוף=דף קכה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}} <קטע התחלה=דף קכה ב/>ואתהפכן מתיקן ונקאן גרמה וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו, אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא, במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. ת"ח כל אינון נשי עלמא בתרייהו קיימי ואתדנו וע"ד ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו. ר' חזקיה פתח {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} -- מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה, כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא (נ"א כתורא) דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. וע"ד {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כד"א {{צ|פורה ראש}}. {{צ|פוריה}} -- פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}, ולאו לבר משוקא, בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}}, והיא אתקשרא ביה, בגין כך {{צ|בירכתי ביתך}}. א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה -- גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא. ובג"כ {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. אמר ר' יהודה שערא דרישא <קטע סוף=דף קכה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}} <קטע התחלה=דף קכו א/>דאתתא דאתגלייא -- גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה, בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר. ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא, הכי נמי לנוקבא. פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. וע"ד בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}, מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא בין, בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין -- כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא -- בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הה"ד (שם) {{צ|הנה כי כן יבורך גבר ירא יהו"ה}} וכתיב (שם) {{צ|יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}}, (ישראל סבא קדישא): ===איש כי יפליא לנדור=== {{צ|איש כי יפליא לנדור וגו'}}. רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}}. {{צ|מדוע באתי}} -- כמה חביבין אינון ישראל קמי קב"ה, דבכל אתר דאינון שריין קב"ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}}. {{צ|ועשו לי מקדש}} -- סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, והא אוקמוה, ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין, דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות -- כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא. והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות, כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון חמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא ובמה היא תיקונא דכלא כד"א {{צ|ברב עם הדרת מלך}}, וע"ד עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות קב"ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}. מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים -- אין איש, ובג"כ {{צ|ואין איש}} דייקא. ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא -- קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש, כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: {{צ|איש כי יפליא וגו'}}. מאי {{צ|כי יפליא}}? דאפרש משאר בני עלמא, אתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה -- מדכין ליה, בר נש דבעי לאתקדשא -- מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר' אבא פתח {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי את שם קדשו}}. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}}, ולית מאן דירכין אודניה. אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין -- עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא, הה"ד {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'}}. <קטע סוף=דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=דף קכו ב/>מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא ישתכח עליה סניגורא -- הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה"ד {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא -- כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה, ולא אתאבידו מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה, ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. ואמרי "''דא פלנייא דמריד במאריה. מריד לעילא, מריד לתתא. מריד באורייתא, מריד בפיקודוי. חמו עובדוי, חמו מלוי -- טב ליה דלא אברי''". עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים (ס"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}}, היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה. כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא. * חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. * וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. * וחד דינא כד עייל לקברא <קטע סוף=דף קכו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}} <קטע התחלה=דף קכז א/> * וחד דינא דקברא. * וחד דינא דתולעתא. * וחד דינא דגיהנם. * וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא -- אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו"ה}}, עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא, השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת"ח {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} -- דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה.{{ש}} {{צ|מיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו'}} -- הכא אית לאסתכלא, כיון דאסיר ליה חמרא, ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}}, יכול ענבים נמי? לא, בענבים שרי. הכא לנזיר מ"ט אסר ליה ענבים? אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא -- לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו, ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. * יין לעילא ואוקמוה. * שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. * ענבים דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס"א כלום) -- לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. ת"ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} -- בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. * יין אימא עלאה. * שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא. ובג"כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד"א {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}}. * ענבים -- אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ"כ הוא תלי שערא דרישא ודיקנא. ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא {{צ|נזיר יהו"ה}} פריש מדינא כלא. ת"ח על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}}. "על נפשו" לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם, ומאי איהו? דא ענבים דאקרי נפש, ועל דא כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא, וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} -- מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא, כיון דהשתא אתי לגבייהו -- בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג"כ אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ"ט בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. <קטע סוף=דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=דף קכז ב/>כך הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. ליואי מה כתיב בהו {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי -- כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו"ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} -- משום הא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}}. תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס"א בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה כתרי (נ"א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליהו"ה. ===אדרא רבא=== ::<small>'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר"ש ב"י בזה הספר הקדוש כגון מצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס, כי אין דמיון בינו ית' ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית. יי' יצילנו משגיאות אכי"ר.'''</small> '''האדרא רבא קדישא''' תניא אמר ר"ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב {{צ|עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך}}. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ"א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון. אזדרזו בתקוניכון -- בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין. (נ"א בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר"ש ובכה ואמר: "''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא''". חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר' אבא וא"ל אי ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב {{צ|סוד יהו"ה ליראיו}} והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון וכבר עאלו באדרא דבי משכנא -- מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר"ש ואשתכחו * רבי אלעזר בריה. * ור' אבא. * ור' יהודה. * ורבי יוסי בר יעקב. * ור' יצחק. * ור' חזקיה בר רב. * ור' חייא. * ור' יוסי. * ור' ייסא. ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא ועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר"ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי ידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. <קטע סוף=דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=דף קכח א/>פתח ואמר {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן}}. פתח ר"ש ואמר {{צ|עת לעשות ליהו"ה}} -- אמאי {{צ|עת לעשות ליהו"ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}}. וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו"ה}}. קרא לרבי אלעזר בריה. אותביה קמיה. ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו. שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר {{צ|יהו"ה שמעתי שמעך יראתי}}. (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך}} וכתיב (שם) {{צ|מאהבת יהו"ה אתכם}} וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}}. ר"ש פתח ואמר {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}}. {{צ|הולך רכיל}} -- האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך), "איש רכיל" מבעי ליה למימר? מאן {{צ|הולך}}? אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא -- ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא -- ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}}, {{צ|ונאמן רוח}} -- קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא -- במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו. אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} -- זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'}}, דכלא צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי. תאנא: עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין, עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} -- מלכא קדמאה. {{צ|לבני ישראל}} -- קדמאה, וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן <קטע סוף=דף קכח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}} <קטע התחלה=דף קכח ב/>ואזדמן {{הערה|<small>עיין ([[שער מאמרי רשב"י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב"י על ספרא דצניעותא]] ד"ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות -- ויקיעורך</small>}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין] [אבל בתקונוי ידיע] כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפי (נ"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}}: '''בגולגלתא''' יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}, ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}. "מלאתי טל" לא כתיב אלא {{צ|נמלא}}) דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} -- אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין, הה"ד {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה, הה"ד {{צ|ועינו כעין הבדולח}}. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי * לארבע עיבר בסיטרא חד * ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי * ולארבע עיבר בסטרא דא לסטרא דחורא * וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים''' (כלומר אורכא דאנפין). והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''', לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקדשיא. וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא. '''בחללא דגולגלתא''' קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס"א ובגין דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס"א בג"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה -- שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה, והיינו דאמרי "''סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך''". והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין, ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}} - מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק, דלא מחפיא על מוחא (ועכ"פ קרומא פסיק לתתא). והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה (דביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה). תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי, כהאי עמרא, כך איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביה מתקוני. אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן '''{{גמט|קדו"ש}}'''. וכל נימא ונימא <קטע סוף=דף קכח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=דף קכט א/>להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לשבע (ס"א לארבע) מאה ועשרין עובד. ובכל נימא ונימא אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה (דבתר כותלא) ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן (ס"א מתזן) מוחיה. וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. וכל קוצא וקוצא מתלהטן. ותליין. מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא עד גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי (ס"א איהי) משיכא דמבועא (ס"א ממבועין), (ס"א ואינון מבזעין) סתימין דנפקין ממוחא סתימאה. ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאי הוא, אי דינא אי בדיוקניה) (ס"א בדיקניה) ובגביני עינוי. '''קוצין דשערי''' תליין בתקוני נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד אלא עד רישי דכתפי. דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}}. ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב {{צ|להיות אזניך פקוחות}}. שערא דנפיק מבתר אודנוי כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה, דכלא י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה. כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה כ"ש ביה. ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו"ה בקרבנו אם אין}} -- בין זעיר אנפין דאקרי {{צ|יהוה}} ובין אריך אנפין דאקרי {{צ|אי"ן}}. {{ש}} אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) {{צ|ועל נסותם את יהו"ה לאמר היש יהו"ה בקרבנו אם אין}}. '''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דז"א דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי, הה"ד {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה תהלים {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת וגו'}}. '''מצחא דגולגלתא''' -- רעוא דרעוין, רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. (נ"א מצחא דגולגלתא רצון אקרי) דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}}. וההוא מצחא דאקרי רצון -- הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשרין (נ"א ועשר) עלמין. וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא? שתיק ר"ש. שאל תניינות אימתי? אר"ש לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא? א"ל בשעתא דצלותא דמנחה שבתא. א"ל מאי טעמא? אמר ליה משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון -- בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובג"כ אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אר"ש לר' אלעזר בריה: "''בריך ברי לעתיק יומין -- רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה''". ת"ח בשאר (ס"א בשעתא) דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא (ס"א ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כד"א) הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}}. והכא כד אתגלי מצחא -- תיאובתא (ס"א חביבותא) ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא (ס"א דלתתא) נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי עת רצון -- כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|י}} {{צ|דינא יתיב}} (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד).<קטע סוף=דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=דף קכט ב/>ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. תאנא: האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוצינין (ס"א דנהרין) מעדן עלאה. דתניא אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין מדקאמרן. והאי עדן דלתתא מתפרש בשבילוי לתלתין ותרין (עיבר) שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי -- לית דידע ליה בר האי זעיר אפין. ועדן דלעילא לית דידע ליה ולא שבילוי בר ההוא אריך אנפין. הה"ד {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} -- דא עדן דלתתא, דידע זעיר אפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} -- דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. '''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|אשר עיניך פקוחות}}. ותאנא כל מה דאתי ברחמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, כל שכן רישא חוורא דלא בעא מידי (ס"א נטירו). אמר ר' שמעון לר' אבא למאי היא רמיזא? א"ל לנוני ימא, דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא, וכל שכן דאיהו משגח לכלא וכלא מתזן ביה ולא נאים. הה"ד {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}} -- לא קשיא, הא בזעיר אפין, הא באריך אנפין. ועכ"ד תרי עיינין אינון, ואתחוורו (ס"א ואתחזרו) לחד. עינא דאיהי חוור בגו חוור וחוור דכליל כל חוור. חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לאסכלא (ס"א לאתכללא) דצריר בצרורא. תאנא: בטש האי חיורא ואדליק ג' בוציני דאקרין '''הוד והדר וחדוה''', ולהטין בחדוותא בשלימותא. חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית ובטש ואפיק (ס"א ואדליק ג' בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת''', ולהטין בשלימותא בחדוותא. חוורא תליתאה להיט ונהיר ונחית וסליק ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה (נ"א ואפיק אורחא ללכא תתאה). ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר"ש: יאות הוא, ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה. תאנא: חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור. {{ש}} חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתתא (ס"א לתלת) בוציני דלסטר שמאלא, ולהטין ואסחן בהאי חוורא כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}} חוורא תניינא נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}} חוורא תליתאה נהירו סליק ונחית וניק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא. ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה. אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. ותאנא לא סתים האי עינא. ואינון תרין ומתחוורן (ס"א ואתחזרו) לחד. כלא הוא ימינא. לא הוה (ס"א לית ביה) שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא -- לא יכלין לקיימא כלהו, בג"כ אקרי עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא <קטע סוף=דף קכט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}} <קטע התחלה=דף קל א/>אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} -- אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}, דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי (ס"א אתחזי ס"א אתסחי) מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה -- לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא. תאנא בצניעותא דספרא. אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה. דמניה נהיר כלא. הה"ד (שם) {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ}}. זכו -- {{צ|עיני יי' אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו -- {{צ|עיני יי' המה משוטטות}}, עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? {{צ|עלי עין}}, כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, מ"ט {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. מ"ט אקרי חד? ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא, ואינון תרי, בתרי גווני. אבל הכא -- לית עינא שמאלא, ותרוייהו בדרגא חד סלקי, וכלא ימינא. ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא -- פקיחא תדיר, חייכאן תדיר, וחדאן (ס"א וחזאן) תדיר. דלא הוי הכי לתתאה, דכלילן בסומקא ובאוכמא ובחוורא, בג' גווני, ולא הוה תדיר פקיחא (ס"א דליה גבינא) דלית גבהנא סוטרא (ס"א כליה גביני סודרא) (ס"א דליה עיניה בגביני דמכסאן) על עינא. וע"ד כתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{צ|פקח יי' עיניך}}. כד אתפקח. אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכא החולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו. וע"ד ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יי'}}. תאנא (עכ"ד) שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אחר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יי'}} -- נאם דזעיר אפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} -- לישראל קאמר דא, ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר. תניא כתיב {{צ|חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא. א"ר יהודה כתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|כורסייה שביבין דינור}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא (ס"א אתכפייא) לההוא כורסייא. ומאן דרכיב שליט בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא קדמאה רמיז דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א"ר שמעון לר' יהודה יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין. ות"ח כתיב {{צ|אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא}} -- כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי. (בהאי) '''חוטמא'''. תאנא בחוטמא אשתמודע פרצופא. ותא חזי מה <קטע סוף=דף קל א/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} <קטע התחלה=דף קל ב/>בין עתיקא לזעיר אפין? דא מאריה דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין. וקרינן ליה מליחה. והוא נחית רוח אתכסמותא דרוחא. דרוחא דנפיק (מהכא) מאינון נוקבי חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא (ס"א חיין מכל סטרין חירו מכל סטרי חיין דחיין) ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא דכתיב {{צ|ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}. הא הכא ד' רוחין. והא רוחא חדא אמרינן, אמאי תלת? קום רבי יוסי בקיומך. קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא דכתיב {{צ|ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא -- כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון? אינון אינון (תרין) כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהכי (ס"א דהכי) אינון (ס"א ואינון שיתא רוחין ג' רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין) דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}, דתנינן כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יי'}} וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו -- הא שבעה, כמה דאתמר (ג' רוחי אינון דכלילן ג' אחרנין). א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב {{צ|כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתעדון -- ג' אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו, דכד יפוק דא -- נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. "ארבע רוחות באי" לא כתיב כאן אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין ידיע כלא. חכמה ובינה עצה וגבורה (רוח) דעת ויראת יי'. משום רוחא דכלילא מכל רוחי. בג"כ כתיב {{צ|מארבע רוחות}} דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא? חוטמא דעתיק יומין -- חיין מכל סטרוי. חוטמא דזעיר אפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}}, ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}? (ג' נוסחי) מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר "''לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן''", והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} - האי קרא לעתיק יומין אמרו. תנא אורכא דחוטמא, {{ב|תלת מאה וע"ה עלמין|375}} אתמליין מן ההוא חוטמא, וכלהו מתדבקן בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא וכל תקוני דעתיק יומין. אתחזון ולא אתחזון. אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא. פתח ר"ש ואמר: ::ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא (נ"א טמיר וסתים מכלא) ::דיקנא דההיא תושבחתא. ::דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי. ::דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין. ::דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין. ::דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה. ::דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא יקירא דיקירין. טמירא דטמירין. מהימנותא דמהימנותא דכלא. תאנא בצניעותא <קטע סוף=דף קל ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}} <קטע התחלה=דף קלא א/>דספרא דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחי וסליק וחפי בתקרובתא (סגי) דבוסמא טבא. חוורא דיקירא (ס"א דבדיקני'). ונחית (ס"א חוורא יקירא דדיקניה נחית) בשקולא וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא דנגדין ביה י"ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא בתלת עשר תקונין מתתקנא. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא: '''תקונא תנינא''' מתתקן שערא מרישא דפומא (וסליק) עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. '''תקונא תליתאה''' מאמצעיתא דתחות (ס"א דהאי) חוטמא מתחות תרין נוקבין. נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא ארחא ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתקונא שלים סוחרניה דההוא אורחא. '''תקונא רביעאה''' מתתקן שערה (ונחית) תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. '''תקונא חמישאה''' תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא ואלין תרין ארחין רשימין על פומא. מכאן ומכאן. '''תקונא שתיתאה''' מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא והפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. '''תקונא שביעאה''' פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא הה"ד באור פני מלך חיים. '''תקונא תמינאה''' נפיק חד חוטא דשערי סוחרני דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. '''תקונא תשיעאה''' מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא (דתליין) ולא נפקי דא מן דא. '''תקונא עשיראה''' (מתערבין) נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. '''תקונא חד סר''' דלא נפקין נימא מן נימא ומתשערן בשיעורא שלים. '''תקונא תריסר''' דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. '''תקונא תליסר''' דתליין שערן בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. לא ארחחי (ס"א לאתחזאה) מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין. בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא. ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין מתרי תפוחין שפירן דאנפוי נהירין אנפוי דזעיר אנפין, וכל חוזר (ס"א חיזור) ושושן דאשתכחן לתתא נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש "נאמן", דכל דחמי דיקניה תלי ביה מהימנותא. תאנא בצניעותא דספרא: תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא -- בשביעאה (מנהון) משתכחי בעלמא ומתפחתי בתליסר תדעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא. האי באריך אפין - בזעיר אפין בכמה? אמר לרבי יצחק קום בקיומך וסלסל בסלסלא דתקונא דמלכא (ס"א בדיקנא) קדישא היאך יתתקנון. קם רבי יצחק פתח ואמר {{צ|מי אל כמוך נושא עון וגו'. ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'}}. תאנא תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקנוי <קטע סוף=דף קלא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=דף קלא ב/>דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין. טמירא דטמירין. תנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. '''תקונא קדמאה'''. הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא - אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו. (ס"א בחד מתקלא אתקלו), אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא אריכין על כתפין למיגד לרישא (ד"א מרישא) דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה, ובגיני כך לא הוו קשיין. וע"ד אתחזן למהוי רכיכי. תאנא מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין (כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא באינון נימין) אינון לא אשתכחו קשישין. מ"ט משום דאי אשתכחו קשישין לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשישא (ס"א קשיא) ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן לאו חכמתא מתישבא עמיה. וע"ד אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובג"ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי ולא תלי על דיקנא משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. תאנא כלהו שערי -- בין דרישא בין דדיקנא -- כלהו חוורי כתלגא. ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין (נ"א לאחתא) אינון י"ג מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. (ס"א דאתחסינו לתתא והכי תנינא מקמי אודנוי שריין שערי משום דבלחודייהו אינון ולא אתערבו באחרנין) ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא. דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: # מי אל כמוך חד. # נושא עון תרי. # ועובר על פשע תלת. # לשארית נחלתו ארבע. # לא החזיק לעד אפו חמש. # כי חפץ חסד הוא שית. # ישוב ירחמנו שבעה. # יכבוש עונותינו תמניא. # ותשליך במצולות ים כל חטאתם תשעה. # תתן אמת ליעקב עשרה. # חסד לאברהם חד סר. # אשר נשבעת לאבותינו תריסר. # מימי קדם תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא. ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה. ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין תקיפין. לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין. מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף (ס"א אתכסי) מניה ובג"כ כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. <קטע סוף=דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=דף קלב א/>ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}}. וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} -- לא קשיא, הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה. וע"ד כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא ואינון לעילא מן דיקנא -- דיקנא בלחודוי הוא. וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו -- דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו. '''תקונא קדמאה'''. תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא (מחומא דלב) ממוחא דרישא (ס"א מתקוני דרישא) והכא לא פריש הכי דהא לא הוי. אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח. <small>'''(חסר כאן)'''</small> ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא דאלף עלמין דחתימין (ס"א אלף עלמין חתימין) בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא. ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין -- מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה -- {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|390}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א"ל}}'''. מהו תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. (ס"א לאתפשטא) (ס"א לאכפיא ואתפשטו) -- {{גמט|ל"א}} בהאי סטר ו{{גמט|ל"א}} בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה. מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''א"ל'''. ועם כל דא האי '''א"ל''' אתכפייא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין (אתבסם) ואתכלל ואתפשט ביה. אמאי עד פומא? משום דכתיב (שם) {{צ|דינא יתיב וספרין וגו'}} מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הה"ד {{צ|פלא יועץ אל גבור}} -- {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא (ס"א בדיקנא) קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב {{צ|מי אל כמוך}} -- בעתיק יומין אתמר בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה. '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית. וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא: '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שלט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין אלף|57,000}} דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא (ס"א בחיזרא): '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|צ"ו אלפין|96,000}} מארי דיללא ומתאחדן מני' בבוסיטא לקוסיטרא (ס"א כבוסינא לקוסרא). ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה? {{ש}} מאן חמי טמירותא (ס"א יקירותא) דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין, {{ש}} עטרין דכל עטרין. {{ש}} עטרין דלא אתכללו בעטרין. {{ש}} עטרין דלא כשאר עטרין. {{ש}} עטרין דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון {{ש}} ובג"כ הני תקונין -- אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין (לקבליהון), ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין. כלא זקפן לקבליה תקונין דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא. וכלהו אתבסמן מתקונין אלין (דמלכא עתיקא). תאנא, אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין -- לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי. ותניא עד כמה זהירין אלין (ס"א אתתקן באלין) תקוני דדיקנא. עד תליסר (דלתתא), וכל זמנא <קטע סוף=דף קלב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}} <קטע התחלה=דף קלב ב/>דתליסר אלין משתכחין -- זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. (מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה, הה"ד {{צ|כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'}}. ומנא לן? דכתיב (שם) {{צ|שבת אחים גם יחד}}. גם לרבותכהן גדול דלתתא, דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא -- כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. א"ל רבי שמעון: יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי. '''תקונא תניינא''' מתתקן שערא, מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא, בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך, ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא. קם ר' חזקיה שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה -- נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|325}} עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו {{צ|נושא עון}} חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא -- בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין. אמר ר"ש: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא. {{ש}} אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני. {{ש}} דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}}. {{ש}} ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}}. {{ש}} ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון -- אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא, וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו -- נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא -- סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין -- דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא. קום ר' חזקיה תניינות ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא. תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחות}}. {{ש}} אתרגיש ר"ש ואמר: "''ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא''". קם ר' חייא פתח ואמר: {{צ|ואומר אהה יי' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא, והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}? אלא (תאנא) ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי: אנא מה בין דבור לאמירה? אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא, <קטע סוף=דף קלב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=דף קלג א/>דבור בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין דכתיב {{צ|וידבר את כל הדברים האלה לאמר}}, ותאנא כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}} -- לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא. אי הכי, הא כתיב {{צ|וידבר יי' אל משה לאמר}}? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה ב"נ כוותיה, דהוא שמע דבור בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע, ושאר נביאים אזדעזעו אפי' באמירה ודחלין בדחילו. ותאנא, תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא -- (ס"א לאקפא) (נ"א לאייתאה) לתליתאה, דכתיב {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}. (תרי נוסחי) ות"ח דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוו, דהוא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין. נפיק חד ארחא. ושערא אפסיק (ס"א אתפסק) בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום (דכתיב {{צ|ועובר על פשע}}) דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום (נ"א כובש עונות וכתיב) דכתיב {{צ|ועובר על פשע}} - למיהב אעברא עד (ס"א על) פומא קדישא דיימא סלחתי. תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו, דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. תאנא בצניעותא דספרא: מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}. (מאי משמע עובר על פשע. שפע. דאקדים שי"ן לפ"א, לא זכו עומד ולא עובר) (האי) בזעיר אפין. מאי בין האי להאי? {{ש}} בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יי' בם וילך}}, מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד {{צ|כי רוח יי' נשבה בו ואיננו}} (ס"א {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}). באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עברה ותטהרם}}. ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יי' לנגוף את מצרים}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי. ודא הוא תקונא תליתאה (דאורחא) דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקו. אמר ר"ש: ודאי קב"ה וסגי לאוטבא לך ויחדי לאגנא עלך. ותאנא מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביי'}} -- בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. תאנא בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין -- כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא, סתימין ושתיקין, ולית דיפתח פטרא לאבאשא. משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי מאן דאחיד (נ"א דאחית) ואזהר (ס"א משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא ומהאי הוא מאן דאחזי ואזהר) לשתקאה -- להאי אורחא רשים, דהוא סימנא דעתיקא קדישא. '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא (ונחית) תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הה"ד {{צ|לשארית נחלתו}}, כד"א {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} -- הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}}. '''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא, הה"ד {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. "''קום ר' יוסי''". קם ר' יוסי, פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו}}. {{ש}} {{צ|אשרי העם שככה לו}} -- מהו {{צ|שככה לו}}? כד"א {{צ|וחמת המלך שככה}} - שכיך מרוגזיה. דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הה"ד {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיי' אלקיו}} - רחמי דרחמי. דבר אחר: {{צ|{{גמט|שככה}}}} -- שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר. דתניא ארחא עלאה דדיקנא קדישא (עלאה עתיקא דעתיקי) דאיהו נחית (בדיקניה) תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי. והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא. דא <קטע סוף=דף קלג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}} <קטע התחלה=דף קלג ב/>לעילא ודא לתתא. לעילא {{צ|עובר על פשע}}, לתתא {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. ותנינן {{צ|לא החזיק}} -- דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא -- טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך}}. אר"ש "''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''". '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא (דרישא) לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. "''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא''". קם ר' ייסא פתח ואמר: {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} וכתיב (שם) {{צ|ובחסד עולם רחמתיך}}. הני קראי קשיין אהדדי. ולא אקשו. דתנינן אית חסד ואית חסד; אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו -- הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי ב"נ לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגו דעתיק יומין, ובג"כ בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי. ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני, ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} -- חסד דעתיק יומין. {{צ|ובחסד עולם}} -- חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דז"א דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובג"כ כתיב {{צ|כי חפץ חסד הוא}}. דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי. '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. פתח ר"ש ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} -- מה תפוח זה כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין -- דאינון תקונא ז' -- אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא, ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}}. ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. {{ש}} כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}} וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}} {{צ|באור פני מלך}} -- אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}} {{צ|יאר יי' פניו אליך}} -- פנים דלבר דכד נהרין מתברך עלמא. ותאנא כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין -- כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך -- תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא, על אחת כמה וכמה! תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין -- אתחזי זעיר אפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין, ובג"כ כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} -- מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. תאנא: אלין תפוחין דסתימין -- נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא -- ביה כלילן. הדא הוא דכתיב {{צ|ישוב ירחמנו}} - {{צ|ישוב}} מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. הכא הוא {{צ|ישוב ירחמנו}} ובהאי דלתתא הוא {{צ|ואמת}}. דא הוא תקונא <קטע סוף=דף קלג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}} <קטע התחלה=דף קלד א/>שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין. '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. "''קום אלעזר ברי, אתקין תקונא דא''". קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל}}. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא, והכא אית לאסתכלא, וכי הכל תלוי במזל, ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} - הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} -- מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה -- אע"ג דאיהו '''קדוש''' -- לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא {{צ|הכל תלוי במזל}} -- דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא -- אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד {{צ|יכבוש עונותינו}}. אמר ליה ר' שמעון: "''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא''". '''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. "''קום ר' אבא''". קם ר' אבא ואמר: אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון {{צ|מצולות ים}} משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אמר ר' שמעון: "''בריך תהא לעתיק יומין''". '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. "''קום ר' יהודה''". קם ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' וגו'}}. {{צ|מפני פחד יי'}} -- הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יי'}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} -- אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. תרי. '''תקונא עשיראה''' -- {{צ|תתן אמת ליעקב}}, '''וחד סר''' -- דלא נפקי נימא מן נימא, {{צ|חסד לאברהם}}. '''תקונא דתריסר''' -- דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא כמה דאצטריך טרחותא. במאי קא מיירי? דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק -- אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. <קטע סוף=דף קלד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}} <קטע התחלה=דף קלד ב/>דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי {{צ|פה יי'}}, אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא, י"ב תחומין לתתא, י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הה"ד {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}. '''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא. תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} -- יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. ותאנא, אלין ימי קדם - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין (כליל בהו). והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא -- ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}, דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב {{ממ|זכריה|יד|ז}} {{צ|יום אחד הוא יודע ליי'}} -- הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא. הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא, והוא בלחודוי ישתכח -- לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן, ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין, לכל אינון דלתתא, דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}}. וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} -- באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}}. אמר ר"ש לחברייא, כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. <קטע סוף=דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}} <קטע התחלה=דף קלה א/>סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחי שנינן (ס"א שניין) מכל סטרוי. ומתאחדן פרכא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא (ס"א בבוסיטא דגליפין) בההוא פריסא. וכן לד' עיבר. וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא -- כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל (ס"א בהבל דכל) פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא -- ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון. זכאין אתון לעלמא דאתי דכלהו מלי דנפקי מפומיכון כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגמר (ס"א אגזר) דינא די לעלמא. דאי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין -- עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אפין; היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא. דהשתא חובתא (ס"א חכמתא) עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה, תקוני דזעיר אפין מתקוני דאריך אפין אתתקנו, ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלטא (ס"א ומשלפא) ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} -- דביה מתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל רזין דאחאמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואע"ג דלא אתקיימו. תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין, עד לא זמין תקונוי, באני מלכין כנס מלכין (נ"א גליף מלכין) ומשער מלכין, ולא הוו מתקיימי עד דדחי (ס"א דאנח) לון ואצנע לון לבתר זמנא. הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. {{צ|בארץ אדום}} -- באתר דכל דינין מתקיימין תמן. וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקין. כד אתתקן -- תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא. מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא וכלהו עלמין אתחרבו. הה"ד (שם) {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}}. {{צ|וימלוך באדום}} -- רזא חדא (ס"א יקירא) הוא. אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. {{צ|בלע בן בעור}}. תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה. (שם) {{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כד"א {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}}. כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל <קטע סוף=דף קלה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}} <קטע התחלה=דף קלה ב/>כלא לאתישבא ביה. ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח -- לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו. ואתבטלו סלקא דעתך, והא כלהו באדם אתכלילן?! אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא (נ"א דיוקנא) דאדם. וכד אתא האי דיוקנא -- אתגלפו (ס"א אתכללו) כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו, (ס"א מנהון אתבסמו ולא אתבסמו), ומנהון לא אתבסמו כלל. ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}} {{צ|וימת}} -- דאתבטלו לגמרי? לאו הכי. אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה "מיתה" כד"א {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין, בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא לא כתיב בהו "מיתה" כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם -- אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו. תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה -- תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא (נשב ביה אתתקר (ס"א אתתקן) וסליק רעותיה) ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר, וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא נשב ביה אתתקן ונפיק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל (ס"א ואתכליל) ביה. ביה סלקא דעתך? אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. והאי אוירא הוא טמיר דטמירין עתיק יומין ברוחא דגניז בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר. ואשא דכיא קאים מהאי סטר. מאי אשא הכא. אלא לאו הוא אשא. אבל בוצינא דא (נ"א ניצוצא) דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא. בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר. ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחיאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני: * מסטרא דרישא חיורא חיוור בגוויה. (ס"א בגיניה) דכליל כלהו חיוורי (וכלהו חיוורי) * אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}}. {{צ|לחיי עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{צ|לחרפות לדראון עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא. הה"ד {{צ|כי טל אורות טלך}}. {{צ|אורות}} -- תרין. וההוא טלא דנטיף -- נטיף כל יומא לחקלא דתפוחים כגווני חיוורא וסומקא. האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי {{ב|ק"נ רבוא|150,000}} עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אפין'''. ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחיים לעלמא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבי אגר אוראותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא <קטע סוף=דף קלה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}} <קטע התחלה=דף קלו א/>תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי בקע אגר אוראותא אשתכח מניה לעתיק יומין. בחלליה דגולגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו וקרונא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר (ס"א ונפיק) לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}}. ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}} '''מחללא חד''' מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי הללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא: '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין ן' תרעין. מאלין ן' תרעין אתאחדן ן' יומין דאורייתא, ן' שנין דיובלא, ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה (ס"א מדוריה) בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הה"ד {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}}. ואילין ג' מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן, ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין. בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא. (בחור כארזים) רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}}. מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא הה"ד (שם) {{צ|קווצותיו תלתלים}}. ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. {{ש}} '''ממבועא לחללא חד דגולגלתא''' אתמשכן שערי במשיכותא ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. {{ש}} '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. {{ש}} '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו (ומתעבידן תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין). ובג"כ אינון קוצין תלין על תלין. וכלהו משיכן, דאתמשכן מג' חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי -- תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובג"כ כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}}. ובהאי תלין תליין (נ"א ובהאי תלייא) ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}}. תנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין מאריהון דמתקלא (ס"א מאריהון דרחימותא. ואיהו מתקלא בינייהו) בג"כ אית ימינא ואית שמאלא. מצחא דגולגלתא -- אשגחותא דאשגחותא, ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא -- אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר, <קטע סוף=דף קלו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}} <קטע התחלה=דף קלו ב/>בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי -- גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט, אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון, הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה חיה לך מאנת הכלם}}. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא -- נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא -- אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין -- אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא -- כדין כלהו משתככין. ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח''' (ס"א מצחא וכל חד אקרי נצח), ובאתוון רצופין (דאפין) הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}}? האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא -- זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי "אדם" ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי "ראש" (בהאי מצחא) אתחזי ואתגלייא -- האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ"ט משום דלא הוה מאתר דאקרי "אדם", דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם. ובג"כ {{צ|לא אדם הוא להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא. '''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הה"ד {{צ|רוחצות בחלב}} - מאי {{צ|בחלב}}? בחוורא דלעילא קדמאה. (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי (ס"א ובג"כ צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) וע"ד צלי דוד {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה}} -- דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן -- כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי -- יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הה"ד {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא <קטע סוף=דף קלו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}} <קטע התחלה=דף קלז א/>דעינא, הה"ד {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא, לגלאה ארחין דחייביא, הה"ד {{צ|שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}}. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}}. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו, הה"ד {{צ|ראה ראיתי}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח}}. {{צ|עורה והקיצה}} -- תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין. '''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה. '''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא. '''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא -- כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה"ד {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} -- מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} -- כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה. ודא זמינין למנדע צדיקייא למחזי ברוחא דחכמתא כד"א {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב -- כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}}. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא: מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא? אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} -- {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין), דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר ירושלם ולא ציון -- הכי אצטריך, לאכפייא <קטע סוף=דף קלז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}} <קטע התחלה=דף קלז ב/>לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: כתיב {{צ|עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} (הה"ד {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב {{צ|עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}}. השתא {{צ|עיני ה' אלהיך בה}} וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}}. כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון {{צ|רחמים גדולים}}, רחמי דזעיר אנפין אקרון {{צ|רחמים}} סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין. תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל. '''חוטמא''' -- תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}} -- בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב {{צ|עלה עשן באפו}} ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא -- אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. ואי תימא -- אף וחימה כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחימה}} דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}. {{צ|שחת}} -- המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובג"כ כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יי'}} -- {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יי' הגדולה והגבורה}} -- אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגו'}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}}. כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}, וכתיב {{צ|ויי' המטיר על סדום ועל עמורה}}. אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יי' לא שניתי}}? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק -- רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא -- כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא {{צ|מאת יי' מן השמים}} -- בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא <קטע סוף=דף קלז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}} <קטע התחלה=דף קלח א/>לאפקא -- נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי "ארך אפים" מכלא. והיינו רזא דתנינן {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני -- פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל -- כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? * {{צ|אברהם אברהם}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. * {{צ|יעקב יעקב}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא, כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. * {{צ|שמואל שמואל}} טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל {{צ|משה משה}} לא אפסיק טעמא בגוויהו, דמיומא דאתיליד שלים הוה, דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}}. אוף הכא {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין, דהכי תנינן: כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין - כלא ברחמי אתחזון, וחוטמא אשתכיך, ואשא ותננא לא נפיק, כד"א {{צ|ותהלתי אחטם לך}}. ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא, בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יי'}} -- אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא). וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב {{צ|וירח יי' את ריח הניחח}} -- דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב {{צ|ויחר אף יי'}}, {{צ|וחרה אף יי'}}, {{צ|וחרה אפי}}, {{צ|פן יחרה אף יי'}} -- כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}} האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו). '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי). מאי טעמא בעקימא? (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש). ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}}. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יי'}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין -- כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט), ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין <קטע סוף=דף קלח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}} <קטע התחלה=דף קלח ב/>כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא -- סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך}} כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יי'}}. ומה דאתמר {{צ|הטה יי' אזנך}} -- {{צ|אזנך}} -- בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב {{צ|כי אזן מלין תבחן}}, וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}}. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי -- מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. תא חזי כתיב {{צ|יי' שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} -- תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א -- חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב {{צ|יהו"ה אלהים}}, דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יי' אלהים}} -- שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא. {{צ|יי' יי'}} -- כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אפין. {{צ|בקרב שנים}} -- אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} אינון ימי קדם, {{צ|שנות עולם}} אלין ימי עולם. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובג"כ אמר {{צ|חייהו}}. {{צ|ברוגז רחם תזכור}} -- לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא. תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו'}} -- מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} דכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יי'}} משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, <קטע סוף=דף קלח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}} <קטע התחלה=דף קלט א/>דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא, הה"ד {{צ|ואתם הדבקים ביי'}} ולא כתיב "הדבקים ליי'" אלא {{צ|ביי'}} ממש. תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין -- אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין -- נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון (ס"א דאורייתא) דשמא קדישא (מתחיל מסוף קלח ע"ב) (נ"א ובעלמא דאתי). משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין ובעלמא דאתי יתיר מהכא דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הה"ד {{צ|ואתם הדבקים בה'}} -- בה' ממש, עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים ה'}}. השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא. תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בט' תיקונין, ודא איהו דיקנא דז"א. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דז"א -- נגדין י"ג מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב אתוון דשמא קדישא). וא"ת דיקנא לא אשתכח, ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}} (ולא קרי דיקנא). אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא: כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא -- ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא (משום) ובג"ד הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא -- גנזיה קרא ולא אתגלייא. ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין, נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא? כד"א {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} (ולא ערוגות). בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי (דדיקנא) אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי. דכתיב (שם) {{צ|בחור כארזים}}. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. '''תקונא תליתאה'''. מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיעא ההוא ארחא. '''תקונא רביעאה'''. נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובא דבוסמא. '''תקונא חמשאה'''. פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן (ס"א מנהון). '''תקונא שתיתאה'''. נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. '''תקונא שביעאה'''. דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. '''תקונא תמינאה'''. דנחתין שערי בתחות דיקנא דמחפיין קדלא דלא אתחזיא כלהו שערי דקיקין נימין על נימין. מליין מכל סטרוי. '''תקונא תשיעאה'''. (מתערבין שערי עם אינון) דמתחברן (נ"א אתמשכן) שערי כלהו בשקולא מעלייא (ס"א מלייא) עד (נ"א עם) אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין ט' מבועין דמשח רבות דלעילא, ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. ט' תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא, ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי (בר נש לתתא) גיבר תקיף. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה -- תלייא ביה גבורה תקיפא. '''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין'''. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: קום ברי (קדישא), סלסל תקונא דדיקנא (נ"א דמלכא) קדישא בתקונוי אלין. <קטע סוף=דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}} <קטע התחלה=דף קלט ב/>קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} עד {{צ|מבטוח בנדיבים}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} -- תנא: הכא ט' תקונין דבדיקנא דא, להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. ת"ח כיון דאמר הני ט' תקונין לכתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם}}. אמר: הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}. ובתקונא דדיקנא דא ט' תקונין, דאינון שם יי' -- אשצינון מן עלמא, הה"ד {{צ|בשם יי' כי אמילם}}. ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא -- שיתא אינון בשמא קדישא, דשית שמהן הוו, ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון -- תלתא הוו, דהא {{צ|נדיבים}} בכלל אדם הוו. תנא: שיתא שמהן דכתיב: * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין. * {{צ|יי' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|יי' לי בעוזרי}} - ארבע. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - חמשה. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - שיתא. אדם תלת, דכתיב: * {{צ|יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח באדם}} - תרי. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תלת. ותא חזי, רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא, דכתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} -- בשם מלא דהוא {{צ|יי' אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובג"כ הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה}}. תרי זמני {{צ|י"ה י"ה}} לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר {{צ|יי' לי לא אירא. יי' לי בעוזרי}}. בשמא דלא חסר. בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} -- הכי הוא. דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא. ומה דמשלפא בהו אתקרי שמא קדישא. ותערא ומה דביה אתקרי יהו"ה ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ידו"ד אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה). ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא -- לאכנעא שנאוי, בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה -- כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}} (ס"א דדיקנא איהו עיקרא, דכל גופא וכל הדורא דגופא בתר דיקנא אזיל וכלא בדיקנא תלייא) (ול"ג מן ודיקנא עד גופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. * {{צ|ה' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. * {{צ|ה' לי בעוזרי}} - חמש. * {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - שבעה. * {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תשעה * {{צ|(ס"א טוב לחסות בה' מבטוח באדם}} - ז'. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - ח'. * {{צ|מבטוח בנדיבים}} - ט'. {{צ|מן המצר קראתי י"ה}} -- מאי קא מיירי? אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא דא קאמר. (ר' יהודה אמר) {{צ|מן המצר קראתי יה}} -- מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין מעילא תחות שערי דרישא, ובג"כ אמר {{צ|י"ה י"ה}} תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא אמר {{צ|יי' לי לא אירא}} דהוא אתר דלא דחית (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו'. (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה -- ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין, והוא דיקנא דזעיר אפין בט' תקונין מתתקן. <קטע סוף=דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}} <קטע התחלה=דף קמ א/>'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין, ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא -- תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין (וכפיין), והני לאו אריכין. ושערי דרישא מנהון שעיעי ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אפין, דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי ס"ד? אלא אימא ארבע מוחי -- תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין, דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך}}. {{צ|שם יי'}} - שם יי' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. ובג"כ {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}, דהכא משתכחין, דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אפין -- אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר, ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובג"כ אינון ארבע. ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע -- אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא, הה"ד {{צ|קווצותיו תלתלים}} -- תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות}}. ותנא: הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו, אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא -- לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא), ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין -- רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא -- דינא תקיף ונצח על רחמי. ובג"כ בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי -- שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא (ס"א ומתאחרא) דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא -- אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא. וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא -- כל הני וכל הני מתנהרין ומסתחיין כמאן דאסתחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא -- כלהו אסתחיין ברחמי. ובג"כ אמר משה זמנא אחרא {{צ|יי' ארך אפים ורב חסד}}, ואלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין. וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר אינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין <קטע סוף=דף קמ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}} <קטע התחלה=דף קמ ב/>ביה. ובג"כ {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}. תנא: שערי דרישא דזעיר אפין -- כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין, דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה -- שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובג"כ כתיב {{צ|ראשה כעמר נקא}}. והאי דזעיר אפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובג"כ חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} -- בזעיר אפין אתמר. אמר רבי שמעון "''בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי''". '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. "''קום רבי אבא!''". קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא (ס"א בתקוני מלכין) (ס"א כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא אתחזי) כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הה"ד {{צ|גדול אדונינו ורב כח}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}. והאי תקונא תניינא אתתקן כד נהיר בנהירו דעתיק יומין אקרי {{צ|רב חסד}}, וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}. דהא נהירו אנפיה (ס"א דא נהירו דאנפין). ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא. אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא, לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}, ואתקיימו באתר אחרא. ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אפין {{צ|חסד}} סתם. ובג"כ כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} וכתיב (שם) {{צ|נוצר חסד לאלפים}} סתם. ואוקימנא, האי {{צ|רב חסד}} - מטה כלפי חסד לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא -- לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. וע"ד כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} -- סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} -- סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא (ס"א בתרי גווני אגזים ולא) אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא. '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא, הוד והדר הוא. (ס"א הוד עלאה) ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא (ס"א ליאה דעלעין) בעלעוי ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו, ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} -- תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.<קטע סוף=דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=דף קמא א/>ותאנא האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין, האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא, ובג"כ {{צ|לחייו}} כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פשע}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א {{צ|ותפארת בחורם כחם}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. '''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא, בהאי כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך ויחנך}}, דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יי' פניו אליך}}, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון "חסדי קדמאי", ובגין אינון נהרין כל אינון "חסדי עולם". '''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. תנא תקונא דא הוא דאקרי) {{צ|פאת הזקן}}, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי). ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} כתיב. '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי, ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. "''קום רבי יהודה!''" קם רבי יהודה פתח ואמר: בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה, וכלהון אקרון {{צ|פה}}, הה"ד {{צ|וברוח פיו כל צבאם}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר; תליין מהאי פומא ומהאי פומא. (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו {{צ|פה יי'}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי. והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר"ש: "''בריך אנת לעתיקא קדישא!''" '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא: אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה, הה"ד {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}}. ו{{צ|אלף המגן}} רזא הוא בצניעותא דספרא {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. '''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) {{להשלים}}. ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}}. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי. תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו), אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק -- טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין -- עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד -- כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא. לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא <קטע סוף=דף קמא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}} <קטע התחלה=דף קמא ב/>דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין -- כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא, אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי), ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יי' ליראיו}}, כתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} בתרי יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא, ודא הוא {{צ|וייצר}}. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. {{צ|וייצר}} -- מאי צר? צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר), ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי שם מלא, {{צ|יי' אלהים}}. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן ד{{צ|וייצר}}, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים -- {{צ|יי' אלהים}}. ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, דכליל דכר ונוקבא, ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} -- לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא), {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} -- טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}}), נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. {{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} -- לאתרקא. ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא -- כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי -- שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) {{צ|תפארת}}, ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הה"ד {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}}. כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא, תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני, הה"ד {{צ|ודלת ראשך כארגמן}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'}}. תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהו <קטע סוף=דף קמא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=דף קמב א/>דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, דנוקבא אתפשטה תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא: חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא: * קול באשה ערוה. * שער באשה ערוה. * שוק באשה ערוה. * יד באשה ערוה. * רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר -- מערוה אינון. ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה -- אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים. הה"ד {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} -- תמים ממש. וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא -- ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}}, דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד -- {{צ|ואשתמרה מעוני}}. וכיון דאתפשט אמה דא -- אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא, ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה, אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד. בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא, גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין, בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא, ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הה"ד {{ממ|בראשית|לו|לא}} {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} -- אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. "אשר היו" לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}}) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הה"ד {{צ|וימת}} -- דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא, אי הכי דדינא כלהו והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}, והא לא אתחזי דינא, דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא? תאנא: כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}}, מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{צ|ושם עירו פעו}}. מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} -- בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}, מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} -- אתבסמותא דדא בדא. {{צ|בת מטרד}} -- תקונין דמסטר גבורה. {{צ|בת מי זהב}} -- אתבסמו ואתכלילו דא בדא, {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה (ס"א קדישא) <קטע סוף=דף קמב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=דף קמב ב/>תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו סלקא דעתך? אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובג"כ דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא {{צ|ימינך יי'}}. {{צ|ימין יי'}} אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? תאנא: כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים וגו'}} משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}}, כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יי'}}, {{צ|זרועך הנטויה}}. נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב}}, בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יי'}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}} דכתיב {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} {{צ|מוליך לימין משה}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב (שם) {{צ|זרוע תפארתו}}. דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) {{צ|והנה ידי עמך}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון {{צ|יד יי'}} עלאה, יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד יי' שמאלא זכו ימין יי'. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יי' תתאה. תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב {{צ|סוד יי' ליריאיו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: דכל דינין דמשתכחין מדכורא -- תקיפין ברישא ונייחין בסופא, וכל דינין דמשתכחין מנוקבא -- נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי, סתימא דכלא, פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון -- אפיל דודמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. הה"ד {{צ|ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{ש}} {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} -- מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כד"א {{צ|אחת היא יונתי תמתי}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}}. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא <קטע סוף=דף קמב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}} <קטע התחלה=דף קמג א/>ואתחברו אפין באפין -- מאן ייעול בינייהו! מאן הוא דיקרב בהדייהו! (בגין כך סתימא דמלה, עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת). וכד אתחברו -- אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. ותאנא בצניעותא דספרא: בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} -- ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא -- נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק -- אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה). תא חזי מה כתיב (שם) {{צ|ויהי בהיותם בשדה}} -- בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין, ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון -- מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא סלקא דעתך? אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה -- רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה -- אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו. זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הה"ד {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יי'}} -- עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר ר' שמעון, חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא -- דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}} תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} -- דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}}. ותאנא בצניעותא דספרא: באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל -- כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט -- באצבען דידן, חמש כנגד חמש. כתרין תתאין -- באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא -- עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. <קטע סוף=דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=דף קמג ב/>תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא -- כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא, אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא? לא, דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגוייתו כתרשיש}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}}, {{צ|והאיש גבריאל}} -- כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}}. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין, ושמעין מה דשמעין מעילא, ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא, כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא -- אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא), ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - דכלא הוא חד גופא. תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא כתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי), ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}}. {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{צ|צוארך}} -- בכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית -- אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} -- אדם דהוא יקר מכל יקרא - בל ילין. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא -- אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא, כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין <קטע סוף=דף קמג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}} <קטע התחלה=דף קמד א/>דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}} (ס"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה הוי כחד מן בעירא (הה"ד {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}). תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} (ס"א {{צ|בני האלהים}}) -- אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} -- (האדם הידוע). וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} -- מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} -- מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. {{צ|הנפילים היו בארץ}} -- לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} -- '''עז"א ועזא"ל''' הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב (שם) {{צ|וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ}} -- לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יי'}} -- האי בזעיר אפין אתמר. {{צ|ויתעצב אל לבו}} -- "ויעצב" לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} -- איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. {{צ|אל לבו}} - "בלבו" לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. {{צ|ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} -- לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא. כלא אתתקן כמרישא. הה"ד {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שכינתי}} (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב (שם ג) {{צ|יי' בחכמה יסד ארץ}} וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יי'}}. ותאנא: כלהון מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא, ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הה"ד {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא, (הה"ד {{צ|כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב}} דאיהו בלגו לגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}, וכתיב {{צ|וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}}. עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}}. תאנא: בכה ר"ש וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא -- יאות ושפיר הוה, בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי, דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין, אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא, מיתו ר' יוסי בר' יעקב, ור' חזקיה ור' ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואר"ש מלה ואשתככו. צווח ואמר שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. <קטע סוף=דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}} <קטע התחלה=דף קמד ב/>אבל ת"ח דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}}, וכ"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו. אמאי מיתו?). תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין, דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד (נ"א ועוד) דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר' שמעון, כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום}}. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אר"ש שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. והוה חדי ר"ש, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר"ש ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון: מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. ==קטע זמני== תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר"ש. וכד הוה ר"ש מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. והוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א"ר אבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר"ש שבת ליי' קדש. אר"ש תווהנא על ההוא חגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר"ש מ"ט לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא לאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר בכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתמסרו בארמונא (ס" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא (נ"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר"ש וחברוי. זכאה אנת ר"ש וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א"ל קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין <קטע סוף=דף קמד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}} <קטע התחלה=דף קמה א/>בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר"ש שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: '''עד כאן האדרא קדישא רבא''': ===דבר אל אהרן ואל בניו=== דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'. רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות: תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה"ד עקב ענוה יראת יי'. כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כלמי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי'. לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך <קטע סוף=דף קמה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}} <קטע התחלה=דף קמה ב/>ה' צבאות הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. מפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ"אל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך יי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מ"ט זכה כהן לחסד בגין היראה הה"ד וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. עולם ועולם מהו. אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. על יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א"ל ודאי הכי הוא בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא וכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. יראיו כללא דאדם. ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. על יראיו כהני דלתתא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לאתכללא בכללא דאדם. וצדקתו לבני בנים משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת כי מאיש לקחה זאת. וכתיב (שם) לזאת יקרא אשה וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב וצדקתו. מאי וצדקתו צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה"ד וחסידיך יברכוכה וכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא משום דאקרון חסידם וכתיב וחסידיך יברכוכה. כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו ביראה. כה תברכו בענוה. אמר ר' אבא כה תברכו. תאנא האי צד"ק אתקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה (נ"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס"א דכה) רבה כלומר מכה מן כה. וכתיב והנה לא שמעת עד כ"ה כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) בזאת תדע כי אני יי' וכלא חד וכתיב (שם) ולא <קטע סוף=דף קמה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}} <קטע התחלה=דף קמו א/>שת לבו גם לזאת דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הה"ד כה תברכו. כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני ישראל תברכו בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור להם. אמור סתם. ד"א אמור כיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם. זכו להם לא זכו אמור סתם. ר' יצחק פתח וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו'. וראיתי אני דניאל לבדי. והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב לא ראו אמאי דחילו ובדניאל כתיב וראיתי אני ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת הא דאמרן. זאת עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה. כה תברכו בשם המפורש. כה תברכו בלשון הקדש. תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא כנסת ישראל מאן כ"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב והוא ימשול בך. תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דיתוסף קדושה <קטע סוף=דף קמו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}} <קטע התחלה=דף קמו ב/>על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים וגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. ואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים ויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח משכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים. א"ר תנחום אף אקרי טהור דכתיב וטהרת אותם. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא יתכוון (נ"א ולאתכוונא) באינון מלין. א"ר יצחק בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב וחסידיך יברכוכה. א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא והיינו דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. מאי דעת דעת סתם. ותורה יבקשו מפיהו. עלאין יבקשו מפיהו. יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו תורה. תורה סתם היך אחידא תורה דלעילא דאקרי תורה סתם דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מ"ט כי מלאך יי' צבאות הוא. ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך: אמר ר"ש תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומההוא דאתכסייא ההוא טמירא (ס"א אחרנין וההוא דאתכסייא הוא טמירו) דכלא. א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי (כלהו) דכלהו כלילן בדיבור דכ"ב אתוון (ס"א דכלהו מכילן) (ס"א בתרי כתרי) כתרי דרחמי. ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין (ס"א בז"א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין. מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בלעמא סתים כלא באתוון רשימין. ות"ח דכל הני כ"ב אתוון (ס"א רחמי) (ס"א דכל הני כ"ב מכילן דרחמי) <קטע סוף=דף קמו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}} <קטע התחלה=דף קמז א/>משה אמרן בתרי זמני. זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו (ס"א עלאין) עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב אתוון. מכילן סתימאן. יברכך יי' וישמרך. אלין תלת קראי. וג' שמהן. דתריסר אתוון כלילן לקבליהון ובכלא אתכוון כהנא. וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקביל כ"ב (אתוון) מכילן דרחמי דכליל כלא ובג"כ כתיב אמור ולא אמרו כמה דאוקימנא. אמור דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין אמור במלין סתימין דלעילא. אמור חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד. מ"ט. דבחד תליין כלהו. וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. תאנא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר"א ב"ר שמעון שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר אדם ובהמה תושיע יי'. אדם תינח בהמה למה. א"ל יאות שאלת כלא במניינא הוא זכו אדם לא זכו בהמה. אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא. א"ל כלא אתמר. ות"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'. ואתן צאני צאן מרעיתי הא בהמה. אדם אתם הא אדם. וישראל אקרו אדם ובהמה ובג"כ אדם ובהמה תושיע יי'. ועוד רזא דמלה זכו אדם כגוונא דלעילא. לא זכו בהמה אקרון. וכלהו מתברכאן בשעתא חדא. אדם דלעילא. ובהמה דלתתא. וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הה"ד אדם ובהמה תושיע יי'. ות"ח לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא אוף לתתא אשתכח וכלא הכי תליא לטב ולביש לטב דכתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ לביש דכתיב יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. א"ר יהודה בג"כ (האי תפארת פתח ביה) כתיב אמור להם סתם לאתברכא עלאין ותתאין. כלהו כחדא דכתיב כה תברכו בתחלה ואחר כך אל בני ישראל אמור להם סתם לאתברכא כלהו כחדא יברכך יי' לעילא וישמרך לתתא. יאר יי' פניו לעילא. ויחנך לתתא. ישא יי' פניו לעילא. וישם לך שלום לתתא. ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו. ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. תאנא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פרים ידוי אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי ובעי ב"נ לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. תאנא בההיא שעתא דכהנא פרים ידוי צריכין עמא למיתב ומתברכן עילאין ותתאין ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא. אמר רבי שמעון בהני תלת קראי <קטע סוף=דף קמז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}} <קטע התחלה=דף קמז ב/>רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד י"ברכך י"אר י"שא כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא ז"א מעתיקא מאן דאצטריך יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא ובג"כ יברכך יי' לעילא וישמרך (הוא) הכא לתתא וכן כלהו. ותאני תנא קמיה דר"ש האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך וכו'. אמאי משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו ומאן דיבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי: ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה יתקנו כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי מה כתיב ואני אברכם. למאן לאינון כהני דכתיב ומברכיך ברוך. וכתיב ואברכה מברכיך. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו ולא כתיב יאמרו או יזכרו. תאנא כל כהן דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מ"ט משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב נאם בלעם בנו בעור מאי בנו בעור מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכח פקיעא (ס"א דאשכחן פקיחא) דעינא לברכא דכתיב פקח עיניך בגין לברכא וברכתא דדב המנונא סבא הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. אמר ר' יוסי ת"ח כתיב ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם אל בלק מבעי ליה דהא עביד בלק כלא מהו אל בלעם אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני. אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן הה"ד ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'. וע"ד כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מהו מלחמו כמה דאוקימנא דכתיב לחם אלקיו מקדשי הקדשים וגו'. משמע דקדשי הקדשים לחם אלקיו נפק מניה ובג"כ כי נתן מלחמו לדל. תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר. כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו כביכול אשתאר <קטע סוף=דף קמז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}} <קטע התחלה=דף קמח א/>שמא קדישא חסרא. רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הה"ד ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. ת"ח ויהשבה ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) ויוצא אותו החוצה א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה מאי ויחשבה לההוא כתרא. צדקה רחמי. אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל כד"א כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו דבגינייהו דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כד"א יברכך יי' מציון וגו'. ברוך יי' מציון שוכן ירושלם: ויהי ביום כלת משה וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי. דתנינן אמר ר"ש מאי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו קב"ה של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי. ומאי שבי. שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת מתנות באדם. באדם לא כתיב אלא באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הה"ד כלת משה. כלת משה ממש. וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה. אבל הכא כלת משה ודאי. מתנות באדם מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא: ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום. מהו ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו <קטע סוף=דף קמח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}} <קטע התחלה=דף קמח ב/>לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. תאנא כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא ואפילו תתאה ואפילו עכו"ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב שנים עשר נשיאים לאומותם מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו. בג"כ נשיא אחד ליום. וכל מה דאקריבו כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכון כלהון. אילם ששים עתודים ששים כמה דכתיב ששים גבורים סביב לה דבסטר גבורה. כף אחת עשרה זהב וגו' והא אתמר זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון ועלייהו כתיב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן: <קטע סוף=דף קמח ב/> <references/> 10deh4lxb6ueqka7yw14w616ikd7xhy 3001339 3001330 2026-03-28T21:55:29Z Roxette5 5159 /* פרשת במדבר - זהר */ 3001339 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=דף קיז א/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}} ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה מתרין סטרין. ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! <קטע סוף=דף קיז א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיז ב/>תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ"א|ו|א}} {{ממ|מ"א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}} {{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}} {{צ|יהו"ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}} תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב"ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו מותנא. {{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} - אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}} {{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}} {{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}} {{צ|יברך יראי יהו"ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. {{ש}} {{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע"ג דלא עאלין במניינא. תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:<קטע סוף=דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}} <קטע התחלה=דף קיח א/>רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}} אמר ליה: "''ישראל מאן אתר אתברכן?''" {{ש}} אמר ליה: "''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''" {{ש}} תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}} ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא! כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}: '''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}} '''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}} כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר "''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''", בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}} זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! {{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}} רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב! בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}} אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}} אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: <קטע סוף=דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}} <קטע התחלה=דף קיח ב/>'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י"ב שבטין, י"ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י"ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י"ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י"ה''' בינייהו. {{ש}} כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}} ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}} ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}} ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}} ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}} '''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! * '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. * '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. * '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. * '''ה' בתראה''' - מערב. ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}} * {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. * {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. * {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. * {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! <קטע סוף=דף קיח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט א/>ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. אמר: "''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''" פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} {{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ"א "אסתכל". אבל נראה ד"אחידנא" תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו"ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}} {{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}} כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}} ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב"ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא"ו''' - דא קב"ה הוא לעילא. אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}} האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}} אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}} ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא "''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''". אמר רבי יהודה: "''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: "''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''" פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}} תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}} ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.<קטע סוף=דף קיט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט ב/>וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}} ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. בכה רבי אלעזר. {{ש}} פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}} השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע"ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}} בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}} אמר: "''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}} ''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''" {{ממ|תהלים|קלה|ד}} אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}} אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}: '''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}} {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. <קטע סוף=דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכ א/>תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. * מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. * לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. * לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}} אשתכח בכל יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא: {{ש}} "''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''" ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}} אמר ליה: "''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}} אמר ליה: "''ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}} אמר ליה: "''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}} '''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}} לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}} ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.<קטע סוף=דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=דף קכ ב/>{{ש}} מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}. ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו"ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}} אלא רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. תא חזי רזא דמלה! אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. {{ש}} בקדמיתא עובדא * בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, * ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. * לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין - תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - * ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. * לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, * ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. * לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}} ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}} ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. <קטע סוף=דף קכ ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=במדבר דף קכא א/>בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא"ו''' - ד'''וא"ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. והא קמ"ל דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר: "''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''" אמר ר' יהודה: "''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''" '''ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן'''<קטע סוף=במדבר דף קכא א/> ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא (אין)== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=במדבר רע"מ דף קכא א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=במדבר רע"מ דף קכא א/> ==פרשת נשא - זהר== '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' ר' אבא פתח {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון ואין ברוחו רמיה}}. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. ת"ח בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה (לליליא) ומזמנא דשארי צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא (לי') ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר. בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא <קטע סוף=דף קכא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=דף קכא ב/>ושמאלא מקבל לה. כדין כרוזא קארי בעלמא דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא (ס"א למלכא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח זכאה חולקיה מאן דאתער לזוגא זווגא דא). ת"ח בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מ"ט בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דב"נ ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק ב"נ מפומיה איהי כדקא יאות, מלה קדישא דאורייתא וצלותא -- ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה מילין בישין מלישנא בישא, ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דב"נ הה"ד {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} ובג"כ {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון}}. אימתי כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}: <קטע סוף=דף קכא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=דף קכב א/> ===רעיא מהימנא=== (במדבר ד) {{צ|מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד}}. פִּקּוּדָא דָּא לִהְיוֹת הַלְּוִיִּם מְשׁוֹרְרִים בַּמִקְדָּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא לְעֵילָּא, הָכָא צָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ מִלִּין, דְּהָא כֹּהֵן אִיהוּ מַקְרִיב קָרְבְּנָא, וְאִיהוּ מִיכָאֵל. לֵוִי אִיהוּ גַּבְרִיאֵל, אִיהוּ צָּרִיךְ לְנַגְּנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהלים מב) {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}, דָּא חֶסֶד כַּהֲנָא רַבָּא דְּמִיכָאֵל אִיהוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לְגַבֵּי מָארֵיהּ, וְעִם כָּל דָּא דְּהֶדְיוֹט אִיהוּ אֵצֶּל מָארֵיהּ - מֶלֶךְ דְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ אִיהוּ. וּבִרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תְּהִי קַלָה בְּעֵינֶיךָ, וְהַאי אִיהוּ {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}. {{צ|וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי}}, דָּא גְּבוּרָה. {{צ|שִׁירֹה}} -- (דברים לג) {{צ|בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ}}, (יחזקאל א) {{צ|וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל}}. וְגַבְרִיאֵל שְׁלוּחֵיהּ. וְצָּרִיךְ לְשׁוֹרֵר וּלְנַגֵּן בְּחֶדְוָה בְּחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, (לאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה ומאן דלית ליה רשו) לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא, יְקַיֵּים (איכה ב) {{צ|קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרֹת}}. וְיֵימָּא בְּאַשְׁמוּרוֹת, כַּמָה סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת, בְּכָל מִינֵי רִנָּה בִּגְרוֹנֵיהּ, דְּאִיהוּ כִּנּוֹר לְאַפָּקָא בֵּיהּ קָלָא, בְּשִׁית כַּנְפֵי רֵיאָה עִם וַורְדָא. בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה. וְדָא ו'. וְיִפּוּק לֵיהּ מִלִּבָּא, דְּתַמָּן בִּינָה. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַלֵּב מֵבִין. יִפּוּק בֵּן מִבִּינָה, מִבֶּן יָהּ, דְּאִיהוּ ו', דְּאִיהוּ אֶפְרוֹחַ בְּשִׁית גַּדְפִּין. וִיסַלֵּק לֵיהּ בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, דְּאִינּוּן (מלכים א י) {{צ|שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא}}. וב' כֻּרְסְיָין אִינּוּן (ירמיה יז) {{צ|כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן}}, וְאִינּוּן לִבָּא וּפוּמָא. לֵ"ב, (שמות יז) {{צ|וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק}}, (בנה"ר) כָּבֵד, סָמָאֵ"ל, פּוּמָא דְּכִסֵּ"ה, כֵּ"ס י"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים פא) {{צ|תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וְגוֹ'}}, מַאי {{צ|שׁוֹפָר}}? קָנֶה, ו', קוֹל דְּסָלִיק מִן הַקָּנֶה, לְגַבֵּי פּוּמָא, דְּתַמָּן ה'. בְּה' מִינֵי תִּקּוּנִין דְּדִבּוּרָא, דְּאִינּוּן שִׂפְוָון וְשִׁינַיִם וְחֵיךְ. שִׂפְוָון תְּרֵין. שִׁינַיִם וְטוֹחֲנוֹת תְּרֵין מִינִין. וְחֵיךְ, הָא חָמֵשׁ. דְּטָחֲנִין כְּנָהָר דְּאִיהוּ קוֹל, כְּגַוְונָא דְּטָחֲנִין רֵיחַיָיא. לְאַפָּקָא קוֹל וְדִבּוּר, דְּנָפִיק מִבִּינָה דְּלִבָּא. בְּמַחֲשָׁבָה. דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ בְּעֶשֶׂר מִינֵי תִּלִּים. וּבְשׁוֹפָר, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשַׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וְאוֹרַיְיתָא, קָלָא דִּילָהּ, דִּיבּוּר דִּילָהּ, בִּינָה דִּילָהּ, דְּאוּקְמוּהָ {{צ|אֵיזְהוּ חָכָם הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר}}. מַחֲשָׁבָה דִּילֵיהּ. חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ז) {{צ|זֹאת הַתּוֹרָה לְעוֹלָה וְלַמִּנְחָה}}. (ע"כ רעיא מהימנא) (כ"ד ע"ב פקודא דא המועל בהקדש וכו') (במדבר ה) {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹ'}}. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שופטים ד) {{צ|וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ'}}, וְחֶבֶר הַקֵּינִי מִבְּנֵי בְּנוֹי דְּיִתְרוֹ הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א טו) {{צ|וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'}}, אֲמַאי אִקְרֵי{{צ| קֵינִי}}, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּכְתִיב (בראשית טו) {{צ|אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי}}. וְאִתְּמַר דְּעַבֲד קִנָּא בְּמַדְבְּרָא, כְּעוֹפָא דָּא, בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא, נִפְרָד מִקַּיִן, אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִפְרַד מִקַּיִן. זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵיזָל לְאִתְדַּבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי. דְּכַד בַּר נָשׁ אָזִיל {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}} בְּאוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לב) {{צ|עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם}}. וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, דְּהוּא סִטְרָא דְּמִסְאֲבָא. וְסִטְרָא דְּמִסְאֲבָא אִתְּעַר מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין, דְּנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִקְרוּן נַזְקֵּי עָלְמָא. דְּהָא (קמ"ג ע"א ע"ב) מִסִּטְרָא דְּקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ. וְיִתְרוֹ בְּקַדְמִיתָא כּוּמָרָא לְעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה, וּלְהַהוּא סְטָר הֲוָה פָּלַח, וּמָשִׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא אִקְרֵי קֵּינִי לְבָתַר נִפְרָד מִקַּיִן (ודאי), וְאִתְדְּבַק (נ"א ואתחבר) בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (מאי משמע) דְּכָל מַאן דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל, הוּא קִיֵּים עָלְמִין, עָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְעָלְמָא דִּלְתַּתָּא. וְהָא אוּקְמוּהָ, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם}} כְּתִיב. וְכָל מַאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, פָּגִים לְגַרְמֵיהּ, פָּגִים לְכָל עָלְמִין. מְתַל לְאִינּוּן מַפְרֵישֵׁי יָמִין דְּשָׁאטֵי (ס"א דטסרין) בְּאַרְבָּא, קָם חַד שַׁטְיָיא בֵּינַיְיהוּ, בָּעָא לְנַקְבָא וְכוּ'. וְעַל דָּא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', הָאָדָם וְגוֹ'}}. (תא חזי) (הושע ו) {{צ|וְהֵמָה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית}}. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חַד דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה, וְגָרַם לְכָל עָלְמָא, פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, וְהַהוּא חוֹבָא תַּלְיָיא, עַד דִּיקַיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִתְעֲבָר הַהוּא פְּגִימוּ מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כה) {{צ|בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'}}. וּבְגִין כָּךְ {{צ|כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם}} -- (כתיב) {{צ|הָאָדָם}}, אָדָם קַדְמָאָה. 'לִמְעוֹל מַעַל בַּיהו"ה' -- דְּמַאן דְּיִפּוּק מֵרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא, הוּא גָּרִים פְּגִימוּ וְכוּ', וְעַל דָּא, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָיבֵי דְּהַאי עָלְמָא, וּמִן פְּגִימוּ דִּלְהוֹן, כַּמָה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְּגִינַיְיהוּ, בַּר כָּל מַה דְּגַרְמֵי לְעֵילָּא וְתַתָּא. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, (שמות כא) {{צ|כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'}}. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, {{צ|בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'}}. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד) {{צ|בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'}}. {{צ|בַּצַּר לְךָ}} -- מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ? דְּהָא <קטע סוף=דף קכב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=דף קכב ב/>כיון דשארי דינא לא אסתליק עד דישתלים, בתר דאשתלים ועמד תשובה אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך וגו'. כי אל רחום יהו"ה אלהיך וגו'}}. {{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה אע"ג דאשרי דינא בעלמא בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה. ת"ח אפילו כנסת ישראל תשובה אקרי. ואי תימא (תשובה) עלאה (ס"א מעליא) (נ"א ואת עלאה) מכל אתר לא שכיח אלא דא אקרי תשובה כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. חייבא חד בעלמא קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא ווי לשביביה. ת"ח יונה בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו וקב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו"ה ויענני}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}}: <קטע סוף=דף קכב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}} <קטע התחלה=דף קכג א/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}} <קטע התחלה=דף קכג ב/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}} <קטע התחלה=דף קכד א/>{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}}. מאי האי לגבי האי. אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו"ה}}. ר' אלעזר אמר {{צ|איש איש}}. מאי {{צ|איש איש}}, דהא בחד סגי? אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} משמע איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}}. כדין הוא איש בעלמא, איש לגבי אתתיה. {{צ|ומעלה בו מעל}} הא כחד סגי, אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא, חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}, רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא, הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}}, {{צ|ושחט}} -- אחרא, ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא. אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא וכל נשי עלמא מתברכן (נ"א אתאחדת) בכ"י וע"ד אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות ו) דאחידת בה בכנסת ישראל וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך בגין כך כהנא לדא, ולא אחרא. ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי, אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד. דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה -- כהנא אסגי שלמא בהו, ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה -- איהו לא עביד דינא אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה הוא עביד דינא והוא בדיק לה. תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לחפאה (נ"א לזכאה) <קטע סוף=דף קכד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}} <קטע התחלה=דף קכד ב/>זמנא ותרין שאיל לה כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון (נ"א סריטין) טריסין בטהירין דינא בדינא. רחמי ברחמי רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח, זכאה אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. ר' אלעזר פתח ואמר {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}}, הא אוקמוה, אמר תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא. הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון, מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו'. ויצעק אל יהו"ה וגו'}} אמר קב"ה למשה, משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל, כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו. מיד {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וישלך אל המים}} -- דא שמא קדישא, ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל, כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ואי תימא נשיהון דישראל יאות אינון אמאי. אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו וכלהו נפקו גוברין ונוקבין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. כדין <קטע סוף=דף קכד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}} <קטע התחלה=דף קכה א/>קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא -- על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}, אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא: {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} -- מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} -- אפילו גלגל חמה, כ"ש ב"נ דאשתכחו מניה. א"ר יוסי אלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי. אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} משמע דאחרא הוא. אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} -- אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} -- דאחידן לתתא. ועל דא {{צ|יקח הכהן ונתן אל המים מי המרים המאררים}} -- אלין מי ימא דאינון מרירין. מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא, כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}, ובג"כ מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. ת"ח האי ימא קדישא -- כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן, כד מתפשטין, מתיקין אינון. לזמנין מיין דימא מרירן. לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי ימא דקפא, ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא. {{צ|המים המאררים}} -- בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא, כדין {{צ|המים המאררים}}, ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא. ת"ח אי אתתא אשתכחת זכייתא, אלין מיין עאלין בגווה <קטע סוף=דף קכה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}} <קטע התחלה=דף קכה ב/>ואתהפכן מתיקן ונקאן גרמה וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו, אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא, במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. ת"ח כל אינון נשי עלמא בתרייהו קיימי ואתדנו וע"ד ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו. ר' חזקיה פתח {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} -- מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה, כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא (נ"א כתורא) דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. וע"ד {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כד"א {{צ|פורה ראש}}. {{צ|פוריה}} -- פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}, ולאו לבר משוקא, בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}}, והיא אתקשרא ביה, בגין כך {{צ|בירכתי ביתך}}. א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה -- גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא. ובג"כ {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. אמר ר' יהודה שערא דרישא <קטע סוף=דף קכה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}} <קטע התחלה=דף קכו א/>דאתתא דאתגלייא -- גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה, בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר. ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא, הכי נמי לנוקבא. פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. וע"ד בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}, מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא בין, בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין -- כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא -- בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הה"ד (שם) {{צ|הנה כי כן יבורך גבר ירא יהו"ה}} וכתיב (שם) {{צ|יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}}, (ישראל סבא קדישא): ===איש כי יפליא לנדור=== {{צ|איש כי יפליא לנדור וגו'}}. רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}}. {{צ|מדוע באתי}} -- כמה חביבין אינון ישראל קמי קב"ה, דבכל אתר דאינון שריין קב"ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}}. {{צ|ועשו לי מקדש}} -- סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, והא אוקמוה, ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין, דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות -- כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא. והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות, כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון חמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא ובמה היא תיקונא דכלא כד"א {{צ|ברב עם הדרת מלך}}, וע"ד עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות קב"ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}. מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים -- אין איש, ובג"כ {{צ|ואין איש}} דייקא. ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא -- קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש, כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: {{צ|איש כי יפליא וגו'}}. מאי {{צ|כי יפליא}}? דאפרש משאר בני עלמא, אתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה -- מדכין ליה, בר נש דבעי לאתקדשא -- מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר' אבא פתח {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי את שם קדשו}}. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}}, ולית מאן דירכין אודניה. אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין -- עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא, הה"ד {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'}}. <קטע סוף=דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=דף קכו ב/>מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא ישתכח עליה סניגורא -- הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה"ד {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא -- כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה, ולא אתאבידו מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה, ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. ואמרי "''דא פלנייא דמריד במאריה. מריד לעילא, מריד לתתא. מריד באורייתא, מריד בפיקודוי. חמו עובדוי, חמו מלוי -- טב ליה דלא אברי''". עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים (ס"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}}, היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה. כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא. * חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. * וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. * וחד דינא כד עייל לקברא <קטע סוף=דף קכו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}} <קטע התחלה=דף קכז א/> * וחד דינא דקברא. * וחד דינא דתולעתא. * וחד דינא דגיהנם. * וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא -- אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו"ה}}, עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא, השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת"ח {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} -- דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה.{{ש}} {{צ|מיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו'}} -- הכא אית לאסתכלא, כיון דאסיר ליה חמרא, ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}}, יכול ענבים נמי? לא, בענבים שרי. הכא לנזיר מ"ט אסר ליה ענבים? אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא -- לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו, ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. * יין לעילא ואוקמוה. * שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. * ענבים דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס"א כלום) -- לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. ת"ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} -- בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. * יין אימא עלאה. * שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא. ובג"כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד"א {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}}. * ענבים -- אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ"כ הוא תלי שערא דרישא ודיקנא. ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא {{צ|נזיר יהו"ה}} פריש מדינא כלא. ת"ח על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}}. "על נפשו" לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם, ומאי איהו? דא ענבים דאקרי נפש, ועל דא כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא, וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} -- מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא, כיון דהשתא אתי לגבייהו -- בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג"כ אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ"ט בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. <קטע סוף=דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=דף קכז ב/>כך הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. ליואי מה כתיב בהו {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי -- כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו"ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} -- משום הא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}}. תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס"א בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה כתרי (נ"א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליהו"ה. ===אדרא רבא=== ::<small>'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר"ש ב"י בזה הספר הקדוש כגון מצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס, כי אין דמיון בינו ית' ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית. יי' יצילנו משגיאות אכי"ר.'''</small> '''האדרא רבא קדישא''' תניא אמר ר"ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב {{צ|עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך}}. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ"א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון. אזדרזו בתקוניכון -- בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין. (נ"א בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר"ש ובכה ואמר: "''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא''". חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר' אבא וא"ל אי ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב {{צ|סוד יהו"ה ליראיו}} והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון וכבר עאלו באדרא דבי משכנא -- מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר"ש ואשתכחו * רבי אלעזר בריה. * ור' אבא. * ור' יהודה. * ורבי יוסי בר יעקב. * ור' יצחק. * ור' חזקיה בר רב. * ור' חייא. * ור' יוסי. * ור' ייסא. ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא ועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר"ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי ידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. <קטע סוף=דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=דף קכח א/>פתח ואמר {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן}}. פתח ר"ש ואמר {{צ|עת לעשות ליהו"ה}} -- אמאי {{צ|עת לעשות ליהו"ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}}. וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו"ה}}. קרא לרבי אלעזר בריה. אותביה קמיה. ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו. שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר {{צ|יהו"ה שמעתי שמעך יראתי}}. (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך}} וכתיב (שם) {{צ|מאהבת יהו"ה אתכם}} וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}}. ר"ש פתח ואמר {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}}. {{צ|הולך רכיל}} -- האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך), "איש רכיל" מבעי ליה למימר? מאן {{צ|הולך}}? אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא -- ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא -- ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}}, {{צ|ונאמן רוח}} -- קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא -- במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו. אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} -- זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'}}, דכלא צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי. תאנא: עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין, עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} -- מלכא קדמאה. {{צ|לבני ישראל}} -- קדמאה, וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן <קטע סוף=דף קכח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}} <קטע התחלה=דף קכח ב/>ואזדמן {{הערה|<small>עיין ([[שער מאמרי רשב"י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב"י על ספרא דצניעותא]] ד"ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות -- ויקיעורך</small>}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין] [אבל בתקונוי ידיע] כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפי (נ"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}}: '''בגולגלתא''' יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}, ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}. "מלאתי טל" לא כתיב אלא {{צ|נמלא}}) דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} -- אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין, הה"ד {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה, הה"ד {{צ|ועינו כעין הבדולח}}. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי * לארבע עיבר בסיטרא חד * ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי * ולארבע עיבר בסטרא דא לסטרא דחורא * וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים''' (כלומר אורכא דאנפין). והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''', לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקדשיא. וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא. '''בחללא דגולגלתא''' קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס"א ובגין דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס"א בג"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה -- שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה, והיינו דאמרי "''סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך''". והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין, ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}} - מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק, דלא מחפיא על מוחא (ועכ"פ קרומא פסיק לתתא). והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה (דביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה). תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי, כהאי עמרא, כך איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביה מתקוני. אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן '''{{גמט|קדו"ש}}'''. וכל נימא ונימא <קטע סוף=דף קכח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=דף קכט א/>להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לשבע (ס"א לארבע) מאה ועשרין עובד. ובכל נימא ונימא אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה (דבתר כותלא) ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן (ס"א מתזן) מוחיה. וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. וכל קוצא וקוצא מתלהטן. ותליין. מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא עד גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי (ס"א איהי) משיכא דמבועא (ס"א ממבועין), (ס"א ואינון מבזעין) סתימין דנפקין ממוחא סתימאה. ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאי הוא, אי דינא אי בדיוקניה) (ס"א בדיקניה) ובגביני עינוי. '''קוצין דשערי''' תליין בתקוני נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד אלא עד רישי דכתפי. דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}}. ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב {{צ|להיות אזניך פקוחות}}. שערא דנפיק מבתר אודנוי כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה, דכלא י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה. כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה כ"ש ביה. ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו"ה בקרבנו אם אין}} -- בין זעיר אנפין דאקרי {{צ|יהוה}} ובין אריך אנפין דאקרי {{צ|אי"ן}}. {{ש}} אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) {{צ|ועל נסותם את יהו"ה לאמר היש יהו"ה בקרבנו אם אין}}. '''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דז"א דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי, הה"ד {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה תהלים {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת וגו'}}. '''מצחא דגולגלתא''' -- רעוא דרעוין, רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. (נ"א מצחא דגולגלתא רצון אקרי) דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}}. וההוא מצחא דאקרי רצון -- הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשרין (נ"א ועשר) עלמין. וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא? שתיק ר"ש. שאל תניינות אימתי? אר"ש לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא? א"ל בשעתא דצלותא דמנחה שבתא. א"ל מאי טעמא? אמר ליה משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון -- בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובג"כ אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אר"ש לר' אלעזר בריה: "''בריך ברי לעתיק יומין -- רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה''". ת"ח בשאר (ס"א בשעתא) דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא (ס"א ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כד"א) הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}}. והכא כד אתגלי מצחא -- תיאובתא (ס"א חביבותא) ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא (ס"א דלתתא) נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי עת רצון -- כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|י}} {{צ|דינא יתיב}} (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד).<קטע סוף=דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=דף קכט ב/>ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. תאנא: האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוצינין (ס"א דנהרין) מעדן עלאה. דתניא אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין מדקאמרן. והאי עדן דלתתא מתפרש בשבילוי לתלתין ותרין (עיבר) שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי -- לית דידע ליה בר האי זעיר אפין. ועדן דלעילא לית דידע ליה ולא שבילוי בר ההוא אריך אנפין. הה"ד {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} -- דא עדן דלתתא, דידע זעיר אפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} -- דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. '''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|אשר עיניך פקוחות}}. ותאנא כל מה דאתי ברחמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, כל שכן רישא חוורא דלא בעא מידי (ס"א נטירו). אמר ר' שמעון לר' אבא למאי היא רמיזא? א"ל לנוני ימא, דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא, וכל שכן דאיהו משגח לכלא וכלא מתזן ביה ולא נאים. הה"ד {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}} -- לא קשיא, הא בזעיר אפין, הא באריך אנפין. ועכ"ד תרי עיינין אינון, ואתחוורו (ס"א ואתחזרו) לחד. עינא דאיהי חוור בגו חוור וחוור דכליל כל חוור. חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לאסכלא (ס"א לאתכללא) דצריר בצרורא. תאנא: בטש האי חיורא ואדליק ג' בוציני דאקרין '''הוד והדר וחדוה''', ולהטין בחדוותא בשלימותא. חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית ובטש ואפיק (ס"א ואדליק ג' בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת''', ולהטין בשלימותא בחדוותא. חוורא תליתאה להיט ונהיר ונחית וסליק ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה (נ"א ואפיק אורחא ללכא תתאה). ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר"ש: יאות הוא, ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה. תאנא: חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור. {{ש}} חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתתא (ס"א לתלת) בוציני דלסטר שמאלא, ולהטין ואסחן בהאי חוורא כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}} חוורא תניינא נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}} חוורא תליתאה נהירו סליק ונחית וניק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא. ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה. אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. ותאנא לא סתים האי עינא. ואינון תרין ומתחוורן (ס"א ואתחזרו) לחד. כלא הוא ימינא. לא הוה (ס"א לית ביה) שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא -- לא יכלין לקיימא כלהו, בג"כ אקרי עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא <קטע סוף=דף קכט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}} <קטע התחלה=דף קל א/>אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} -- אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}, דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי (ס"א אתחזי ס"א אתסחי) מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה -- לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא. תאנא בצניעותא דספרא. אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה. דמניה נהיר כלא. הה"ד (שם) {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ}}. זכו -- {{צ|עיני יי' אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו -- {{צ|עיני יי' המה משוטטות}}, עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? {{צ|עלי עין}}, כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, מ"ט {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. מ"ט אקרי חד? ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא, ואינון תרי, בתרי גווני. אבל הכא -- לית עינא שמאלא, ותרוייהו בדרגא חד סלקי, וכלא ימינא. ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא -- פקיחא תדיר, חייכאן תדיר, וחדאן (ס"א וחזאן) תדיר. דלא הוי הכי לתתאה, דכלילן בסומקא ובאוכמא ובחוורא, בג' גווני, ולא הוה תדיר פקיחא (ס"א דליה גבינא) דלית גבהנא סוטרא (ס"א כליה גביני סודרא) (ס"א דליה עיניה בגביני דמכסאן) על עינא. וע"ד כתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{צ|פקח יי' עיניך}}. כד אתפקח. אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכא החולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו. וע"ד ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יי'}}. תאנא (עכ"ד) שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אחר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יי'}} -- נאם דזעיר אפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} -- לישראל קאמר דא, ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר. תניא כתיב {{צ|חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא. א"ר יהודה כתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|כורסייה שביבין דינור}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא (ס"א אתכפייא) לההוא כורסייא. ומאן דרכיב שליט בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא קדמאה רמיז דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א"ר שמעון לר' יהודה יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין. ות"ח כתיב {{צ|אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא}} -- כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי. (בהאי) '''חוטמא'''. תאנא בחוטמא אשתמודע פרצופא. ותא חזי מה <קטע סוף=דף קל א/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} <קטע התחלה=דף קל ב/>בין עתיקא לזעיר אפין? דא מאריה דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין. וקרינן ליה מליחה. והוא נחית רוח אתכסמותא דרוחא. דרוחא דנפיק (מהכא) מאינון נוקבי חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא (ס"א חיין מכל סטרין חירו מכל סטרי חיין דחיין) ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא דכתיב {{צ|ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}. הא הכא ד' רוחין. והא רוחא חדא אמרינן, אמאי תלת? קום רבי יוסי בקיומך. קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא דכתיב {{צ|ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא -- כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון? אינון אינון (תרין) כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהכי (ס"א דהכי) אינון (ס"א ואינון שיתא רוחין ג' רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין) דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}, דתנינן כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יי'}} וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו -- הא שבעה, כמה דאתמר (ג' רוחי אינון דכלילן ג' אחרנין). א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב {{צ|כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתעדון -- ג' אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו, דכד יפוק דא -- נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. "ארבע רוחות באי" לא כתיב כאן אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין ידיע כלא. חכמה ובינה עצה וגבורה (רוח) דעת ויראת יי'. משום רוחא דכלילא מכל רוחי. בג"כ כתיב {{צ|מארבע רוחות}} דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא? חוטמא דעתיק יומין -- חיין מכל סטרוי. חוטמא דזעיר אפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}}, ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}? (ג' נוסחי) מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר "''לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן''", והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} - האי קרא לעתיק יומין אמרו. תנא אורכא דחוטמא, {{ב|תלת מאה וע"ה עלמין|375}} אתמליין מן ההוא חוטמא, וכלהו מתדבקן בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא וכל תקוני דעתיק יומין. אתחזון ולא אתחזון. אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא. פתח ר"ש ואמר: ::ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא (נ"א טמיר וסתים מכלא) ::דיקנא דההיא תושבחתא. ::דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי. ::דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין. ::דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין. ::דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה. ::דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא יקירא דיקירין. טמירא דטמירין. מהימנותא דמהימנותא דכלא. תאנא בצניעותא <קטע סוף=דף קל ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}} <קטע התחלה=דף קלא א/>דספרא דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחי וסליק וחפי בתקרובתא (סגי) דבוסמא טבא. חוורא דיקירא (ס"א דבדיקני'). ונחית (ס"א חוורא יקירא דדיקניה נחית) בשקולא וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא דנגדין ביה י"ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא בתלת עשר תקונין מתתקנא. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא: '''תקונא תנינא''' מתתקן שערא מרישא דפומא (וסליק) עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. '''תקונא תליתאה''' מאמצעיתא דתחות (ס"א דהאי) חוטמא מתחות תרין נוקבין. נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא ארחא ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתקונא שלים סוחרניה דההוא אורחא. '''תקונא רביעאה''' מתתקן שערה (ונחית) תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. '''תקונא חמישאה''' תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא ואלין תרין ארחין רשימין על פומא. מכאן ומכאן. '''תקונא שתיתאה''' מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא והפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. '''תקונא שביעאה''' פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא הה"ד באור פני מלך חיים. '''תקונא תמינאה''' נפיק חד חוטא דשערי סוחרני דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. '''תקונא תשיעאה''' מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא (דתליין) ולא נפקי דא מן דא. '''תקונא עשיראה''' (מתערבין) נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. '''תקונא חד סר''' דלא נפקין נימא מן נימא ומתשערן בשיעורא שלים. '''תקונא תריסר''' דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. '''תקונא תליסר''' דתליין שערן בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. לא ארחחי (ס"א לאתחזאה) מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין. בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא. ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין מתרי תפוחין שפירן דאנפוי נהירין אנפוי דזעיר אנפין, וכל חוזר (ס"א חיזור) ושושן דאשתכחן לתתא נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש "נאמן", דכל דחמי דיקניה תלי ביה מהימנותא. תאנא בצניעותא דספרא: תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא -- בשביעאה (מנהון) משתכחי בעלמא ומתפחתי בתליסר תדעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא. האי באריך אפין - בזעיר אפין בכמה? אמר לרבי יצחק קום בקיומך וסלסל בסלסלא דתקונא דמלכא (ס"א בדיקנא) קדישא היאך יתתקנון. קם רבי יצחק פתח ואמר {{צ|מי אל כמוך נושא עון וגו'. ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'}}. תאנא תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקנוי <קטע סוף=דף קלא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=דף קלא ב/>דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין. טמירא דטמירין. תנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. '''תקונא קדמאה'''. הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא - אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו. (ס"א בחד מתקלא אתקלו), אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא אריכין על כתפין למיגד לרישא (ד"א מרישא) דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה, ובגיני כך לא הוו קשיין. וע"ד אתחזן למהוי רכיכי. תאנא מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין (כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא באינון נימין) אינון לא אשתכחו קשישין. מ"ט משום דאי אשתכחו קשישין לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשישא (ס"א קשיא) ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן לאו חכמתא מתישבא עמיה. וע"ד אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובג"ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי ולא תלי על דיקנא משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. תאנא כלהו שערי -- בין דרישא בין דדיקנא -- כלהו חוורי כתלגא. ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין (נ"א לאחתא) אינון י"ג מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. (ס"א דאתחסינו לתתא והכי תנינא מקמי אודנוי שריין שערי משום דבלחודייהו אינון ולא אתערבו באחרנין) ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא. דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: # מי אל כמוך חד. # נושא עון תרי. # ועובר על פשע תלת. # לשארית נחלתו ארבע. # לא החזיק לעד אפו חמש. # כי חפץ חסד הוא שית. # ישוב ירחמנו שבעה. # יכבוש עונותינו תמניא. # ותשליך במצולות ים כל חטאתם תשעה. # תתן אמת ליעקב עשרה. # חסד לאברהם חד סר. # אשר נשבעת לאבותינו תריסר. # מימי קדם תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא. ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה. ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין תקיפין. לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין. מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף (ס"א אתכסי) מניה ובג"כ כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. <קטע סוף=דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=דף קלב א/>ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}}. וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} -- לא קשיא, הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה. וע"ד כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא ואינון לעילא מן דיקנא -- דיקנא בלחודוי הוא. וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו -- דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו. '''תקונא קדמאה'''. תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא (מחומא דלב) ממוחא דרישא (ס"א מתקוני דרישא) והכא לא פריש הכי דהא לא הוי. אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח. <small>'''(חסר כאן)'''</small> ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא דאלף עלמין דחתימין (ס"א אלף עלמין חתימין) בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא. ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין -- מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה -- {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|390}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א"ל}}'''. מהו תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. (ס"א לאתפשטא) (ס"א לאכפיא ואתפשטו) -- {{גמט|ל"א}} בהאי סטר ו{{גמט|ל"א}} בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה. מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''א"ל'''. ועם כל דא האי '''א"ל''' אתכפייא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין (אתבסם) ואתכלל ואתפשט ביה. אמאי עד פומא? משום דכתיב (שם) {{צ|דינא יתיב וספרין וגו'}} מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הה"ד {{צ|פלא יועץ אל גבור}} -- {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא (ס"א בדיקנא) קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב {{צ|מי אל כמוך}} -- בעתיק יומין אתמר בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה. '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית. וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא: '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שלט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין אלף|57,000}} דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא (ס"א בחיזרא): '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|צ"ו אלפין|96,000}} מארי דיללא ומתאחדן מני' בבוסיטא לקוסיטרא (ס"א כבוסינא לקוסרא). ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה? {{ש}} מאן חמי טמירותא (ס"א יקירותא) דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין, {{ש}} עטרין דכל עטרין. {{ש}} עטרין דלא אתכללו בעטרין. {{ש}} עטרין דלא כשאר עטרין. {{ש}} עטרין דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון {{ש}} ובג"כ הני תקונין -- אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין (לקבליהון), ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין. כלא זקפן לקבליה תקונין דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא. וכלהו אתבסמן מתקונין אלין (דמלכא עתיקא). תאנא, אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין -- לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי. ותניא עד כמה זהירין אלין (ס"א אתתקן באלין) תקוני דדיקנא. עד תליסר (דלתתא), וכל זמנא <קטע סוף=דף קלב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}} <קטע התחלה=דף קלב ב/>דתליסר אלין משתכחין -- זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. (מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה, הה"ד {{צ|כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'}}. ומנא לן? דכתיב (שם) {{צ|שבת אחים גם יחד}}. גם לרבותכהן גדול דלתתא, דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא -- כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. א"ל רבי שמעון: יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי. '''תקונא תניינא''' מתתקן שערא, מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא, בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך, ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא. קם ר' חזקיה שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה -- נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|325}} עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו {{צ|נושא עון}} חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא -- בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין. אמר ר"ש: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא. {{ש}} אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני. {{ש}} דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}}. {{ש}} ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}}. {{ש}} ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון -- אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא, וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו -- נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא -- סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין -- דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא. קום ר' חזקיה תניינות ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא. תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחות}}. {{ש}} אתרגיש ר"ש ואמר: "''ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא''". קם ר' חייא פתח ואמר: {{צ|ואומר אהה יי' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא, והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}? אלא (תאנא) ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי: אנא מה בין דבור לאמירה? אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא, <קטע סוף=דף קלב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=דף קלג א/>דבור בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין דכתיב {{צ|וידבר את כל הדברים האלה לאמר}}, ותאנא כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}} -- לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא. אי הכי, הא כתיב {{צ|וידבר יי' אל משה לאמר}}? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה ב"נ כוותיה, דהוא שמע דבור בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע, ושאר נביאים אזדעזעו אפי' באמירה ודחלין בדחילו. ותאנא, תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא -- (ס"א לאקפא) (נ"א לאייתאה) לתליתאה, דכתיב {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}. (תרי נוסחי) ות"ח דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוו, דהוא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין. נפיק חד ארחא. ושערא אפסיק (ס"א אתפסק) בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום (דכתיב {{צ|ועובר על פשע}}) דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום (נ"א כובש עונות וכתיב) דכתיב {{צ|ועובר על פשע}} - למיהב אעברא עד (ס"א על) פומא קדישא דיימא סלחתי. תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו, דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. תאנא בצניעותא דספרא: מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}. (מאי משמע עובר על פשע. שפע. דאקדים שי"ן לפ"א, לא זכו עומד ולא עובר) (האי) בזעיר אפין. מאי בין האי להאי? {{ש}} בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יי' בם וילך}}, מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד {{צ|כי רוח יי' נשבה בו ואיננו}} (ס"א {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}). באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עברה ותטהרם}}. ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יי' לנגוף את מצרים}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי. ודא הוא תקונא תליתאה (דאורחא) דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקו. אמר ר"ש: ודאי קב"ה וסגי לאוטבא לך ויחדי לאגנא עלך. ותאנא מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביי'}} -- בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. תאנא בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין -- כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא, סתימין ושתיקין, ולית דיפתח פטרא לאבאשא. משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי מאן דאחיד (נ"א דאחית) ואזהר (ס"א משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא ומהאי הוא מאן דאחזי ואזהר) לשתקאה -- להאי אורחא רשים, דהוא סימנא דעתיקא קדישא. '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא (ונחית) תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הה"ד {{צ|לשארית נחלתו}}, כד"א {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} -- הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}}. '''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא, הה"ד {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. "''קום ר' יוסי''". קם ר' יוסי, פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו}}. {{ש}} {{צ|אשרי העם שככה לו}} -- מהו {{צ|שככה לו}}? כד"א {{צ|וחמת המלך שככה}} - שכיך מרוגזיה. דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הה"ד {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיי' אלקיו}} - רחמי דרחמי. דבר אחר: {{צ|{{גמט|שככה}}}} -- שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר. דתניא ארחא עלאה דדיקנא קדישא (עלאה עתיקא דעתיקי) דאיהו נחית (בדיקניה) תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי. והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא. דא <קטע סוף=דף קלג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}} <קטע התחלה=דף קלג ב/>לעילא ודא לתתא. לעילא {{צ|עובר על פשע}}, לתתא {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. ותנינן {{צ|לא החזיק}} -- דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא -- טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך}}. אר"ש "''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''". '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא (דרישא) לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. "''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא''". קם ר' ייסא פתח ואמר: {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} וכתיב (שם) {{צ|ובחסד עולם רחמתיך}}. הני קראי קשיין אהדדי. ולא אקשו. דתנינן אית חסד ואית חסד; אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו -- הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי ב"נ לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגו דעתיק יומין, ובג"כ בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי. ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני, ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} -- חסד דעתיק יומין. {{צ|ובחסד עולם}} -- חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דז"א דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובג"כ כתיב {{צ|כי חפץ חסד הוא}}. דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי. '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. פתח ר"ש ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} -- מה תפוח זה כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין -- דאינון תקונא ז' -- אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא, ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}}. ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. {{ש}} כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}} וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}} {{צ|באור פני מלך}} -- אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}} {{צ|יאר יי' פניו אליך}} -- פנים דלבר דכד נהרין מתברך עלמא. ותאנא כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין -- כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך -- תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא, על אחת כמה וכמה! תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין -- אתחזי זעיר אפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין, ובג"כ כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} -- מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. תאנא: אלין תפוחין דסתימין -- נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא -- ביה כלילן. הדא הוא דכתיב {{צ|ישוב ירחמנו}} - {{צ|ישוב}} מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. הכא הוא {{צ|ישוב ירחמנו}} ובהאי דלתתא הוא {{צ|ואמת}}. דא הוא תקונא <קטע סוף=דף קלג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}} <קטע התחלה=דף קלד א/>שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין. '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. "''קום אלעזר ברי, אתקין תקונא דא''". קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל}}. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא, והכא אית לאסתכלא, וכי הכל תלוי במזל, ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} - הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} -- מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה -- אע"ג דאיהו '''קדוש''' -- לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא {{צ|הכל תלוי במזל}} -- דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא -- אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד {{צ|יכבוש עונותינו}}. אמר ליה ר' שמעון: "''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא''". '''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. "''קום ר' אבא''". קם ר' אבא ואמר: אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון {{צ|מצולות ים}} משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אמר ר' שמעון: "''בריך תהא לעתיק יומין''". '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. "''קום ר' יהודה''". קם ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' וגו'}}. {{צ|מפני פחד יי'}} -- הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יי'}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} -- אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. תרי. '''תקונא עשיראה''' -- {{צ|תתן אמת ליעקב}}, '''וחד סר''' -- דלא נפקי נימא מן נימא, {{צ|חסד לאברהם}}. '''תקונא דתריסר''' -- דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא כמה דאצטריך טרחותא. במאי קא מיירי? דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק -- אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. <קטע סוף=דף קלד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}} <קטע התחלה=דף קלד ב/>דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי {{צ|פה יי'}}, אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא, י"ב תחומין לתתא, י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הה"ד {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}. '''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא. תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} -- יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. ותאנא, אלין ימי קדם - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין (כליל בהו). והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא -- ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}, דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב {{ממ|זכריה|יד|ז}} {{צ|יום אחד הוא יודע ליי'}} -- הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא. הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא, והוא בלחודוי ישתכח -- לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן, ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין, לכל אינון דלתתא, דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}}. וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} -- באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}}. אמר ר"ש לחברייא, כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. <קטע סוף=דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}} <קטע התחלה=דף קלה א/>סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחי שנינן (ס"א שניין) מכל סטרוי. ומתאחדן פרכא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא (ס"א בבוסיטא דגליפין) בההוא פריסא. וכן לד' עיבר. וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא -- כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל (ס"א בהבל דכל) פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא -- ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון. זכאין אתון לעלמא דאתי דכלהו מלי דנפקי מפומיכון כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגמר (ס"א אגזר) דינא די לעלמא. דאי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין -- עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אפין; היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא. דהשתא חובתא (ס"א חכמתא) עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה, תקוני דזעיר אפין מתקוני דאריך אפין אתתקנו, ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלטא (ס"א ומשלפא) ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} -- דביה מתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל רזין דאחאמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואע"ג דלא אתקיימו. תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין, עד לא זמין תקונוי, באני מלכין כנס מלכין (נ"א גליף מלכין) ומשער מלכין, ולא הוו מתקיימי עד דדחי (ס"א דאנח) לון ואצנע לון לבתר זמנא. הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. {{צ|בארץ אדום}} -- באתר דכל דינין מתקיימין תמן. וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקין. כד אתתקן -- תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא. מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא וכלהו עלמין אתחרבו. הה"ד (שם) {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}}. {{צ|וימלוך באדום}} -- רזא חדא (ס"א יקירא) הוא. אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. {{צ|בלע בן בעור}}. תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה. (שם) {{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כד"א {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}}. כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל <קטע סוף=דף קלה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}} <קטע התחלה=דף קלה ב/>כלא לאתישבא ביה. ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח -- לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו. ואתבטלו סלקא דעתך, והא כלהו באדם אתכלילן?! אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא (נ"א דיוקנא) דאדם. וכד אתא האי דיוקנא -- אתגלפו (ס"א אתכללו) כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו, (ס"א מנהון אתבסמו ולא אתבסמו), ומנהון לא אתבסמו כלל. ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}} {{צ|וימת}} -- דאתבטלו לגמרי? לאו הכי. אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה "מיתה" כד"א {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין, בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא לא כתיב בהו "מיתה" כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם -- אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו. תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה -- תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא (נשב ביה אתתקר (ס"א אתתקן) וסליק רעותיה) ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר, וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא נשב ביה אתתקן ונפיק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל (ס"א ואתכליל) ביה. ביה סלקא דעתך? אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. והאי אוירא הוא טמיר דטמירין עתיק יומין ברוחא דגניז בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר. ואשא דכיא קאים מהאי סטר. מאי אשא הכא. אלא לאו הוא אשא. אבל בוצינא דא (נ"א ניצוצא) דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא. בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר. ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחיאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני: * מסטרא דרישא חיורא חיוור בגוויה. (ס"א בגיניה) דכליל כלהו חיוורי (וכלהו חיוורי) * אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}}. {{צ|לחיי עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{צ|לחרפות לדראון עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא. הה"ד {{צ|כי טל אורות טלך}}. {{צ|אורות}} -- תרין. וההוא טלא דנטיף -- נטיף כל יומא לחקלא דתפוחים כגווני חיוורא וסומקא. האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי {{ב|ק"נ רבוא|150,000}} עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אפין'''. ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחיים לעלמא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבי אגר אוראותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא <קטע סוף=דף קלה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}} <קטע התחלה=דף קלו א/>תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי בקע אגר אוראותא אשתכח מניה לעתיק יומין. בחלליה דגולגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו וקרונא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר (ס"א ונפיק) לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}}. ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}} '''מחללא חד''' מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי הללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא: '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין ן' תרעין. מאלין ן' תרעין אתאחדן ן' יומין דאורייתא, ן' שנין דיובלא, ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה (ס"א מדוריה) בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הה"ד {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}}. ואילין ג' מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן, ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין. בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא. (בחור כארזים) רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}}. מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא הה"ד (שם) {{צ|קווצותיו תלתלים}}. ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. {{ש}} '''ממבועא לחללא חד דגולגלתא''' אתמשכן שערי במשיכותא ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. {{ש}} '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. {{ש}} '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו (ומתעבידן תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין). ובג"כ אינון קוצין תלין על תלין. וכלהו משיכן, דאתמשכן מג' חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי -- תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובג"כ כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}}. ובהאי תלין תליין (נ"א ובהאי תלייא) ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}}. תנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין מאריהון דמתקלא (ס"א מאריהון דרחימותא. ואיהו מתקלא בינייהו) בג"כ אית ימינא ואית שמאלא. מצחא דגולגלתא -- אשגחותא דאשגחותא, ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא -- אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר, <קטע סוף=דף קלו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}} <קטע התחלה=דף קלו ב/>בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי -- גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט, אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון, הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה חיה לך מאנת הכלם}}. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא -- נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא -- אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין -- אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא -- כדין כלהו משתככין. ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח''' (ס"א מצחא וכל חד אקרי נצח), ובאתוון רצופין (דאפין) הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}}? האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא -- זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי "אדם" ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי "ראש" (בהאי מצחא) אתחזי ואתגלייא -- האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ"ט משום דלא הוה מאתר דאקרי "אדם", דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם. ובג"כ {{צ|לא אדם הוא להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא. '''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הה"ד {{צ|רוחצות בחלב}} - מאי {{צ|בחלב}}? בחוורא דלעילא קדמאה. (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי (ס"א ובג"כ צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) וע"ד צלי דוד {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה}} -- דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן -- כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי -- יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הה"ד {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא <קטע סוף=דף קלו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}} <קטע התחלה=דף קלז א/>דעינא, הה"ד {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא, לגלאה ארחין דחייביא, הה"ד {{צ|שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}}. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}}. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו, הה"ד {{צ|ראה ראיתי}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח}}. {{צ|עורה והקיצה}} -- תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין. '''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה. '''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא. '''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא -- כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה"ד {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} -- מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} -- כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה. ודא זמינין למנדע צדיקייא למחזי ברוחא דחכמתא כד"א {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב -- כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}}. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא: מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא? אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} -- {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין), דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר ירושלם ולא ציון -- הכי אצטריך, לאכפייא <קטע סוף=דף קלז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}} <קטע התחלה=דף קלז ב/>לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: כתיב {{צ|עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} (הה"ד {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב {{צ|עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}}. השתא {{צ|עיני ה' אלהיך בה}} וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}}. כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון {{צ|רחמים גדולים}}, רחמי דזעיר אנפין אקרון {{צ|רחמים}} סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין. תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל. '''חוטמא''' -- תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}} -- בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב {{צ|עלה עשן באפו}} ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא -- אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. ואי תימא -- אף וחימה כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחימה}} דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}. {{צ|שחת}} -- המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובג"כ כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יי'}} -- {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יי' הגדולה והגבורה}} -- אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגו'}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}}. כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}, וכתיב {{צ|ויי' המטיר על סדום ועל עמורה}}. אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יי' לא שניתי}}? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק -- רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא -- כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא {{צ|מאת יי' מן השמים}} -- בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא <קטע סוף=דף קלז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}} <קטע התחלה=דף קלח א/>לאפקא -- נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי "ארך אפים" מכלא. והיינו רזא דתנינן {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני -- פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל -- כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? * {{צ|אברהם אברהם}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. * {{צ|יעקב יעקב}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא, כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. * {{צ|שמואל שמואל}} טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל {{צ|משה משה}} לא אפסיק טעמא בגוויהו, דמיומא דאתיליד שלים הוה, דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}}. אוף הכא {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין, דהכי תנינן: כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין - כלא ברחמי אתחזון, וחוטמא אשתכיך, ואשא ותננא לא נפיק, כד"א {{צ|ותהלתי אחטם לך}}. ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא, בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יי'}} -- אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא). וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב {{צ|וירח יי' את ריח הניחח}} -- דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב {{צ|ויחר אף יי'}}, {{צ|וחרה אף יי'}}, {{צ|וחרה אפי}}, {{צ|פן יחרה אף יי'}} -- כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}} האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו). '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי). מאי טעמא בעקימא? (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש). ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}}. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יי'}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין -- כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט), ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין <קטע סוף=דף קלח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}} <קטע התחלה=דף קלח ב/>כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא -- סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך}} כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יי'}}. ומה דאתמר {{צ|הטה יי' אזנך}} -- {{צ|אזנך}} -- בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב {{צ|כי אזן מלין תבחן}}, וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}}. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי -- מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. תא חזי כתיב {{צ|יי' שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} -- תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א -- חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב {{צ|יהו"ה אלהים}}, דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יי' אלהים}} -- שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא. {{צ|יי' יי'}} -- כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אפין. {{צ|בקרב שנים}} -- אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} אינון ימי קדם, {{צ|שנות עולם}} אלין ימי עולם. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובג"כ אמר {{צ|חייהו}}. {{צ|ברוגז רחם תזכור}} -- לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא. תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו'}} -- מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} דכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יי'}} משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, <קטע סוף=דף קלח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}} <קטע התחלה=דף קלט א/>דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא, הה"ד {{צ|ואתם הדבקים ביי'}} ולא כתיב "הדבקים ליי'" אלא {{צ|ביי'}} ממש. תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין -- אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין -- נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון (ס"א דאורייתא) דשמא קדישא (מתחיל מסוף קלח ע"ב) (נ"א ובעלמא דאתי). משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין ובעלמא דאתי יתיר מהכא דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הה"ד {{צ|ואתם הדבקים בה'}} -- בה' ממש, עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים ה'}}. השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא. תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בט' תיקונין, ודא איהו דיקנא דז"א. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דז"א -- נגדין י"ג מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב אתוון דשמא קדישא). וא"ת דיקנא לא אשתכח, ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}} (ולא קרי דיקנא). אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא: כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא -- ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא (משום) ובג"ד הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא -- גנזיה קרא ולא אתגלייא. ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין, נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא? כד"א {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} (ולא ערוגות). בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי (דדיקנא) אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי. דכתיב (שם) {{צ|בחור כארזים}}. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. '''תקונא תליתאה'''. מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיעא ההוא ארחא. '''תקונא רביעאה'''. נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובא דבוסמא. '''תקונא חמשאה'''. פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן (ס"א מנהון). '''תקונא שתיתאה'''. נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. '''תקונא שביעאה'''. דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. '''תקונא תמינאה'''. דנחתין שערי בתחות דיקנא דמחפיין קדלא דלא אתחזיא כלהו שערי דקיקין נימין על נימין. מליין מכל סטרוי. '''תקונא תשיעאה'''. (מתערבין שערי עם אינון) דמתחברן (נ"א אתמשכן) שערי כלהו בשקולא מעלייא (ס"א מלייא) עד (נ"א עם) אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין ט' מבועין דמשח רבות דלעילא, ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. ט' תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא, ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי (בר נש לתתא) גיבר תקיף. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה -- תלייא ביה גבורה תקיפא. '''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין'''. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: קום ברי (קדישא), סלסל תקונא דדיקנא (נ"א דמלכא) קדישא בתקונוי אלין. <קטע סוף=דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}} <קטע התחלה=דף קלט ב/>קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} עד {{צ|מבטוח בנדיבים}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} -- תנא: הכא ט' תקונין דבדיקנא דא, להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. ת"ח כיון דאמר הני ט' תקונין לכתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם}}. אמר: הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}. ובתקונא דדיקנא דא ט' תקונין, דאינון שם יי' -- אשצינון מן עלמא, הה"ד {{צ|בשם יי' כי אמילם}}. ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא -- שיתא אינון בשמא קדישא, דשית שמהן הוו, ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון -- תלתא הוו, דהא {{צ|נדיבים}} בכלל אדם הוו. תנא: שיתא שמהן דכתיב: * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין. * {{צ|יי' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|יי' לי בעוזרי}} - ארבע. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - חמשה. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - שיתא. אדם תלת, דכתיב: * {{צ|יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח באדם}} - תרי. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תלת. ותא חזי, רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא, דכתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} -- בשם מלא דהוא {{צ|יי' אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובג"כ הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה}}. תרי זמני {{צ|י"ה י"ה}} לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר {{צ|יי' לי לא אירא. יי' לי בעוזרי}}. בשמא דלא חסר. בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} -- הכי הוא. דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא. ומה דמשלפא בהו אתקרי שמא קדישא. ותערא ומה דביה אתקרי יהו"ה ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ידו"ד אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה). ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא -- לאכנעא שנאוי, בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה -- כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}} (ס"א דדיקנא איהו עיקרא, דכל גופא וכל הדורא דגופא בתר דיקנא אזיל וכלא בדיקנא תלייא) (ול"ג מן ודיקנא עד גופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. * {{צ|ה' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. * {{צ|ה' לי בעוזרי}} - חמש. * {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - שבעה. * {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תשעה * {{צ|(ס"א טוב לחסות בה' מבטוח באדם}} - ז'. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - ח'. * {{צ|מבטוח בנדיבים}} - ט'. {{צ|מן המצר קראתי י"ה}} -- מאי קא מיירי? אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא דא קאמר. (ר' יהודה אמר) {{צ|מן המצר קראתי יה}} -- מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין מעילא תחות שערי דרישא, ובג"כ אמר {{צ|י"ה י"ה}} תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא אמר {{צ|יי' לי לא אירא}} דהוא אתר דלא דחית (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו'. (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה -- ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין, והוא דיקנא דזעיר אפין בט' תקונין מתתקן. <קטע סוף=דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}} <קטע התחלה=דף קמ א/>'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין, ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא -- תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין (וכפיין), והני לאו אריכין. ושערי דרישא מנהון שעיעי ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אפין, דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי ס"ד? אלא אימא ארבע מוחי -- תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין, דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך}}. {{צ|שם יי'}} - שם יי' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. ובג"כ {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}, דהכא משתכחין, דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אפין -- אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר, ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובג"כ אינון ארבע. ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע -- אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא, הה"ד {{צ|קווצותיו תלתלים}} -- תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות}}. ותנא: הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו, אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא -- לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא), ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין -- רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא -- דינא תקיף ונצח על רחמי. ובג"כ בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי -- שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא (ס"א ומתאחרא) דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא -- אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא. וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא -- כל הני וכל הני מתנהרין ומסתחיין כמאן דאסתחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא -- כלהו אסתחיין ברחמי. ובג"כ אמר משה זמנא אחרא {{צ|יי' ארך אפים ורב חסד}}, ואלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין. וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר אינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין <קטע סוף=דף קמ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}} <קטע התחלה=דף קמ ב/>ביה. ובג"כ {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}. תנא: שערי דרישא דזעיר אפין -- כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין, דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה -- שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובג"כ כתיב {{צ|ראשה כעמר נקא}}. והאי דזעיר אפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובג"כ חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} -- בזעיר אפין אתמר. אמר רבי שמעון "''בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי''". '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. "''קום רבי אבא!''". קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא (ס"א בתקוני מלכין) (ס"א כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא אתחזי) כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הה"ד {{צ|גדול אדונינו ורב כח}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}. והאי תקונא תניינא אתתקן כד נהיר בנהירו דעתיק יומין אקרי {{צ|רב חסד}}, וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}. דהא נהירו אנפיה (ס"א דא נהירו דאנפין). ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא. אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא, לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}, ואתקיימו באתר אחרא. ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אפין {{צ|חסד}} סתם. ובג"כ כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} וכתיב (שם) {{צ|נוצר חסד לאלפים}} סתם. ואוקימנא, האי {{צ|רב חסד}} - מטה כלפי חסד לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא -- לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. וע"ד כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} -- סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} -- סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא (ס"א בתרי גווני אגזים ולא) אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא. '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא, הוד והדר הוא. (ס"א הוד עלאה) ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא (ס"א ליאה דעלעין) בעלעוי ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו, ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} -- תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.<קטע סוף=דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=דף קמא א/>ותאנא האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין, האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא, ובג"כ {{צ|לחייו}} כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פשע}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א {{צ|ותפארת בחורם כחם}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. '''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא, בהאי כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך ויחנך}}, דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יי' פניו אליך}}, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון "חסדי קדמאי", ובגין אינון נהרין כל אינון "חסדי עולם". '''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. תנא תקונא דא הוא דאקרי) {{צ|פאת הזקן}}, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי). ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} כתיב. '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי, ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. "''קום רבי יהודה!''" קם רבי יהודה פתח ואמר: בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה, וכלהון אקרון {{צ|פה}}, הה"ד {{צ|וברוח פיו כל צבאם}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר; תליין מהאי פומא ומהאי פומא. (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו {{צ|פה יי'}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי. והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר"ש: "''בריך אנת לעתיקא קדישא!''" '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא: אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה, הה"ד {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}}. ו{{צ|אלף המגן}} רזא הוא בצניעותא דספרא {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. '''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) {{להשלים}}. ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}}. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי. תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו), אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק -- טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין -- עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד -- כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא. לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא <קטע סוף=דף קמא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}} <קטע התחלה=דף קמא ב/>דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין -- כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא, אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי), ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יי' ליראיו}}, כתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} בתרי יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא, ודא הוא {{צ|וייצר}}. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. {{צ|וייצר}} -- מאי צר? צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר), ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי שם מלא, {{צ|יי' אלהים}}. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן ד{{צ|וייצר}}, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים -- {{צ|יי' אלהים}}. ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, דכליל דכר ונוקבא, ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} -- לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא), {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} -- טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}}), נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. {{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} -- לאתרקא. ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא -- כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי -- שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) {{צ|תפארת}}, ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הה"ד {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}}. כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא, תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני, הה"ד {{צ|ודלת ראשך כארגמן}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'}}. תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהו <קטע סוף=דף קמא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=דף קמב א/>דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, דנוקבא אתפשטה תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא: חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא: * קול באשה ערוה. * שער באשה ערוה. * שוק באשה ערוה. * יד באשה ערוה. * רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר -- מערוה אינון. ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה -- אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים. הה"ד {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} -- תמים ממש. וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא -- ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}}, דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד -- {{צ|ואשתמרה מעוני}}. וכיון דאתפשט אמה דא -- אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא, ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה, אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד. בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא, גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין, בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא, ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הה"ד {{ממ|בראשית|לו|לא}} {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} -- אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. "אשר היו" לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}}) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הה"ד {{צ|וימת}} -- דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא, אי הכי דדינא כלהו והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}, והא לא אתחזי דינא, דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא? תאנא: כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}}, מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{צ|ושם עירו פעו}}. מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} -- בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}, מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} -- אתבסמותא דדא בדא. {{צ|בת מטרד}} -- תקונין דמסטר גבורה. {{צ|בת מי זהב}} -- אתבסמו ואתכלילו דא בדא, {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה (ס"א קדישא) <קטע סוף=דף קמב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=דף קמב ב/>תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו סלקא דעתך? אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובג"כ דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא {{צ|ימינך יי'}}. {{צ|ימין יי'}} אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? תאנא: כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים וגו'}} משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}}, כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יי'}}, {{צ|זרועך הנטויה}}. נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב}}, בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יי'}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}} דכתיב {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} {{צ|מוליך לימין משה}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב (שם) {{צ|זרוע תפארתו}}. דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) {{צ|והנה ידי עמך}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון {{צ|יד יי'}} עלאה, יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד יי' שמאלא זכו ימין יי'. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יי' תתאה. תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב {{צ|סוד יי' ליריאיו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: דכל דינין דמשתכחין מדכורא -- תקיפין ברישא ונייחין בסופא, וכל דינין דמשתכחין מנוקבא -- נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי, סתימא דכלא, פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון -- אפיל דודמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. הה"ד {{צ|ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{ש}} {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} -- מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כד"א {{צ|אחת היא יונתי תמתי}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}}. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא <קטע סוף=דף קמב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}} <קטע התחלה=דף קמג א/>ואתחברו אפין באפין -- מאן ייעול בינייהו! מאן הוא דיקרב בהדייהו! (בגין כך סתימא דמלה, עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת). וכד אתחברו -- אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. ותאנא בצניעותא דספרא: בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} -- ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא -- נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק -- אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה). תא חזי מה כתיב (שם) {{צ|ויהי בהיותם בשדה}} -- בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין, ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון -- מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא סלקא דעתך? אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה -- רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה -- אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו. זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הה"ד {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יי'}} -- עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר ר' שמעון, חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא -- דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}} תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} -- דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}}. ותאנא בצניעותא דספרא: באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל -- כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט -- באצבען דידן, חמש כנגד חמש. כתרין תתאין -- באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא -- עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. <קטע סוף=דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=דף קמג ב/>תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא -- כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא, אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא? לא, דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגוייתו כתרשיש}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}}, {{צ|והאיש גבריאל}} -- כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}}. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין, ושמעין מה דשמעין מעילא, ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא, כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא -- אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא), ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - דכלא הוא חד גופא. תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא כתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי), ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}}. {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{צ|צוארך}} -- בכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית -- אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} -- אדם דהוא יקר מכל יקרא - בל ילין. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא -- אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא, כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין <קטע סוף=דף קמג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}} <קטע התחלה=דף קמד א/>דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}} (ס"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה הוי כחד מן בעירא (הה"ד {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}). תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} (ס"א {{צ|בני האלהים}}) -- אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} -- (האדם הידוע). וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} -- מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} -- מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. {{צ|הנפילים היו בארץ}} -- לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} -- '''עז"א ועזא"ל''' הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב (שם) {{צ|וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ}} -- לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יי'}} -- האי בזעיר אפין אתמר. {{צ|ויתעצב אל לבו}} -- "ויעצב" לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} -- איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. {{צ|אל לבו}} - "בלבו" לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. {{צ|ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} -- לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא. כלא אתתקן כמרישא. הה"ד {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שכינתי}} (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב (שם ג) {{צ|יי' בחכמה יסד ארץ}} וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יי'}}. ותאנא: כלהון מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא, ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הה"ד {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא, (הה"ד {{צ|כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב}} דאיהו בלגו לגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}, וכתיב {{צ|וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}}. עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}}. תאנא: בכה ר"ש וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא -- יאות ושפיר הוה, בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי, דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין, אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא, מיתו ר' יוסי בר' יעקב, ור' חזקיה ור' ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואר"ש מלה ואשתככו. צווח ואמר שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. <קטע סוף=דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}} <קטע התחלה=דף קמד ב/>אבל ת"ח דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}}, וכ"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו. אמאי מיתו?). תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין, דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד (נ"א ועוד) דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר' שמעון, כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום}}. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אר"ש שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. והוה חדי ר"ש, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר"ש ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון: מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. ==קטע זמני== תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר"ש. וכד הוה ר"ש מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. והוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א"ר אבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר"ש שבת ליי' קדש. אר"ש תווהנא על ההוא חגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר"ש מ"ט לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא לאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר בכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתמסרו בארמונא (ס" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא (נ"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר"ש וחברוי. זכאה אנת ר"ש וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א"ל קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין <קטע סוף=דף קמד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}} <קטע התחלה=דף קמה א/>בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר"ש שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: '''עד כאן האדרא קדישא רבא''': ===דבר אל אהרן ואל בניו=== דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'. רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות: תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה"ד עקב ענוה יראת יי'. כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כלמי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי'. לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך <קטע סוף=דף קמה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}} <קטע התחלה=דף קמה ב/>ה' צבאות הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. מפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ"אל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך יי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מ"ט זכה כהן לחסד בגין היראה הה"ד וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. עולם ועולם מהו. אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. על יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א"ל ודאי הכי הוא בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא וכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. יראיו כללא דאדם. ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. על יראיו כהני דלתתא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לאתכללא בכללא דאדם. וצדקתו לבני בנים משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת כי מאיש לקחה זאת. וכתיב (שם) לזאת יקרא אשה וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב וצדקתו. מאי וצדקתו צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה"ד וחסידיך יברכוכה וכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא משום דאקרון חסידם וכתיב וחסידיך יברכוכה. כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו ביראה. כה תברכו בענוה. אמר ר' אבא כה תברכו. תאנא האי צד"ק אתקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה (נ"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס"א דכה) רבה כלומר מכה מן כה. וכתיב והנה לא שמעת עד כ"ה כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) בזאת תדע כי אני יי' וכלא חד וכתיב (שם) ולא <קטע סוף=דף קמה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}} <קטע התחלה=דף קמו א/>שת לבו גם לזאת דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הה"ד כה תברכו. כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני ישראל תברכו בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור להם. אמור סתם. ד"א אמור כיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם. זכו להם לא זכו אמור סתם. ר' יצחק פתח וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו'. וראיתי אני דניאל לבדי. והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב לא ראו אמאי דחילו ובדניאל כתיב וראיתי אני ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת הא דאמרן. זאת עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה. כה תברכו בשם המפורש. כה תברכו בלשון הקדש. תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא כנסת ישראל מאן כ"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב והוא ימשול בך. תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דיתוסף קדושה <קטע סוף=דף קמו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}} <קטע התחלה=דף קמו ב/>על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים וגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. ואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים ויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח משכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים. א"ר תנחום אף אקרי טהור דכתיב וטהרת אותם. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא יתכוון (נ"א ולאתכוונא) באינון מלין. א"ר יצחק בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב וחסידיך יברכוכה. א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא והיינו דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. מאי דעת דעת סתם. ותורה יבקשו מפיהו. עלאין יבקשו מפיהו. יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו תורה. תורה סתם היך אחידא תורה דלעילא דאקרי תורה סתם דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מ"ט כי מלאך יי' צבאות הוא. ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך: אמר ר"ש תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומההוא דאתכסייא ההוא טמירא (ס"א אחרנין וההוא דאתכסייא הוא טמירו) דכלא. א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי (כלהו) דכלהו כלילן בדיבור דכ"ב אתוון (ס"א דכלהו מכילן) (ס"א בתרי כתרי) כתרי דרחמי. ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין (ס"א בז"א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין. מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בלעמא סתים כלא באתוון רשימין. ות"ח דכל הני כ"ב אתוון (ס"א רחמי) (ס"א דכל הני כ"ב מכילן דרחמי) <קטע סוף=דף קמו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}} <קטע התחלה=דף קמז א/>משה אמרן בתרי זמני. זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו (ס"א עלאין) עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב אתוון. מכילן סתימאן. יברכך יי' וישמרך. אלין תלת קראי. וג' שמהן. דתריסר אתוון כלילן לקבליהון ובכלא אתכוון כהנא. וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקביל כ"ב (אתוון) מכילן דרחמי דכליל כלא ובג"כ כתיב אמור ולא אמרו כמה דאוקימנא. אמור דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין אמור במלין סתימין דלעילא. אמור חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד. מ"ט. דבחד תליין כלהו. וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. תאנא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר"א ב"ר שמעון שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר אדם ובהמה תושיע יי'. אדם תינח בהמה למה. א"ל יאות שאלת כלא במניינא הוא זכו אדם לא זכו בהמה. אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא. א"ל כלא אתמר. ות"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'. ואתן צאני צאן מרעיתי הא בהמה. אדם אתם הא אדם. וישראל אקרו אדם ובהמה ובג"כ אדם ובהמה תושיע יי'. ועוד רזא דמלה זכו אדם כגוונא דלעילא. לא זכו בהמה אקרון. וכלהו מתברכאן בשעתא חדא. אדם דלעילא. ובהמה דלתתא. וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הה"ד אדם ובהמה תושיע יי'. ות"ח לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא אוף לתתא אשתכח וכלא הכי תליא לטב ולביש לטב דכתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ לביש דכתיב יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. א"ר יהודה בג"כ (האי תפארת פתח ביה) כתיב אמור להם סתם לאתברכא עלאין ותתאין. כלהו כחדא דכתיב כה תברכו בתחלה ואחר כך אל בני ישראל אמור להם סתם לאתברכא כלהו כחדא יברכך יי' לעילא וישמרך לתתא. יאר יי' פניו לעילא. ויחנך לתתא. ישא יי' פניו לעילא. וישם לך שלום לתתא. ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו. ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. תאנא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פרים ידוי אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי ובעי ב"נ לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. תאנא בההיא שעתא דכהנא פרים ידוי צריכין עמא למיתב ומתברכן עילאין ותתאין ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא. אמר רבי שמעון בהני תלת קראי <קטע סוף=דף קמז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}} <קטע התחלה=דף קמז ב/>רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד י"ברכך י"אר י"שא כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא ז"א מעתיקא מאן דאצטריך יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא ובג"כ יברכך יי' לעילא וישמרך (הוא) הכא לתתא וכן כלהו. ותאני תנא קמיה דר"ש האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך וכו'. אמאי משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו ומאן דיבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי: ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה יתקנו כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי מה כתיב ואני אברכם. למאן לאינון כהני דכתיב ומברכיך ברוך. וכתיב ואברכה מברכיך. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו ולא כתיב יאמרו או יזכרו. תאנא כל כהן דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מ"ט משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב נאם בלעם בנו בעור מאי בנו בעור מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכח פקיעא (ס"א דאשכחן פקיחא) דעינא לברכא דכתיב פקח עיניך בגין לברכא וברכתא דדב המנונא סבא הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. אמר ר' יוסי ת"ח כתיב ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם אל בלק מבעי ליה דהא עביד בלק כלא מהו אל בלעם אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני. אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן הה"ד ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'. וע"ד כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מהו מלחמו כמה דאוקימנא דכתיב לחם אלקיו מקדשי הקדשים וגו'. משמע דקדשי הקדשים לחם אלקיו נפק מניה ובג"כ כי נתן מלחמו לדל. תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר. כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו כביכול אשתאר <קטע סוף=דף קמז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}} <קטע התחלה=דף קמח א/>שמא קדישא חסרא. רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הה"ד ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. ת"ח ויהשבה ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) ויוצא אותו החוצה א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה מאי ויחשבה לההוא כתרא. צדקה רחמי. אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל כד"א כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו דבגינייהו דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כד"א יברכך יי' מציון וגו'. ברוך יי' מציון שוכן ירושלם: ויהי ביום כלת משה וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי. דתנינן אמר ר"ש מאי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו קב"ה של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי. ומאי שבי. שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת מתנות באדם. באדם לא כתיב אלא באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הה"ד כלת משה. כלת משה ממש. וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה. אבל הכא כלת משה ודאי. מתנות באדם מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא: ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום. מהו ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו <קטע סוף=דף קמח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}} <קטע התחלה=דף קמח ב/>לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. תאנא כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא ואפילו תתאה ואפילו עכו"ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב שנים עשר נשיאים לאומותם מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו. בג"כ נשיא אחד ליום. וכל מה דאקריבו כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכון כלהון. אילם ששים עתודים ששים כמה דכתיב ששים גבורים סביב לה דבסטר גבורה. כף אחת עשרה זהב וגו' והא אתמר זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון ועלייהו כתיב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן: <קטע סוף=דף קמח ב/> <references/> kaytndnx6i2sdydzzi2h98xnuegl7ds 3001340 3001339 2026-03-28T21:56:04Z Roxette5 5159 /* פרשת נשא - זהר */ 3001340 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=דף קיז א/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}} ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה מתרין סטרין. ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! <קטע סוף=דף קיז א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיז ב/>תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ"א|ו|א}} {{ממ|מ"א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}} {{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}} {{צ|יהו"ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}} תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב"ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו מותנא. {{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} - אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}} {{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}} {{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}} {{צ|יברך יראי יהו"ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. {{ש}} {{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע"ג דלא עאלין במניינא. תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:<קטע סוף=דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}} <קטע התחלה=דף קיח א/>רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}} אמר ליה: "''ישראל מאן אתר אתברכן?''" {{ש}} אמר ליה: "''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''" {{ש}} תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}} ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא! כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}: '''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}} '''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}} כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר "''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''", בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}} זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! {{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}} רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב! בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}} אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}} אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: <קטע סוף=דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}} <קטע התחלה=דף קיח ב/>'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י"ב שבטין, י"ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י"ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י"ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י"ה''' בינייהו. {{ש}} כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}} ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}} ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}} ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}} ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}} '''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! * '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. * '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. * '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. * '''ה' בתראה''' - מערב. ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}} * {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. * {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. * {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. * {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! <קטע סוף=דף קיח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט א/>ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. אמר: "''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''" פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} {{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ"א "אסתכל". אבל נראה ד"אחידנא" תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו"ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}} {{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}} כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}} ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב"ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא"ו''' - דא קב"ה הוא לעילא. אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}} האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}} אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}} ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא "''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''". אמר רבי יהודה: "''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: "''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''" פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}} תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}} ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.<קטע סוף=דף קיט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט ב/>וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}} ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. בכה רבי אלעזר. {{ש}} פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}} השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע"ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}} בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}} אמר: "''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}} ''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''" {{ממ|תהלים|קלה|ד}} אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}} אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}: '''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}} {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. <קטע סוף=דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכ א/>תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. * מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. * לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. * לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}} אשתכח בכל יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא: {{ש}} "''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''" ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}} אמר ליה: "''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}} אמר ליה: "''ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}} אמר ליה: "''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}} '''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}} לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}} ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.<קטע סוף=דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=דף קכ ב/>{{ש}} מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}. ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו"ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}} אלא רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. תא חזי רזא דמלה! אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. {{ש}} בקדמיתא עובדא * בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, * ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. * לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין - תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - * ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. * לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, * ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. * לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}} ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}} ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. <קטע סוף=דף קכ ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=במדבר דף קכא א/>בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא"ו''' - ד'''וא"ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. והא קמ"ל דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר: "''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''" אמר ר' יהודה: "''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''" '''ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן'''<קטע סוף=במדבר דף קכא א/> ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא (אין)== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=במדבר רע"מ דף קכא א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=במדבר רע"מ דף קכא א/> ==פרשת נשא - זהר== <קטע התחלה=דף קכא א/>'''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' ר' אבא פתח {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון ואין ברוחו רמיה}}. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. ת"ח בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה (לליליא) ומזמנא דשארי צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא (לי') ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר. בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא <קטע סוף=דף קכא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=דף קכא ב/>ושמאלא מקבל לה. כדין כרוזא קארי בעלמא דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא (ס"א למלכא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח זכאה חולקיה מאן דאתער לזוגא זווגא דא). ת"ח בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מ"ט בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דב"נ ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק ב"נ מפומיה איהי כדקא יאות, מלה קדישא דאורייתא וצלותא -- ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה מילין בישין מלישנא בישא, ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דב"נ הה"ד {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} ובג"כ {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון}}. אימתי כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}: <קטע סוף=דף קכא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=דף קכב א/> ===רעיא מהימנא=== (במדבר ד) {{צ|מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד}}. פִּקּוּדָא דָּא לִהְיוֹת הַלְּוִיִּם מְשׁוֹרְרִים בַּמִקְדָּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא לְעֵילָּא, הָכָא צָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ מִלִּין, דְּהָא כֹּהֵן אִיהוּ מַקְרִיב קָרְבְּנָא, וְאִיהוּ מִיכָאֵל. לֵוִי אִיהוּ גַּבְרִיאֵל, אִיהוּ צָּרִיךְ לְנַגְּנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהלים מב) {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}, דָּא חֶסֶד כַּהֲנָא רַבָּא דְּמִיכָאֵל אִיהוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לְגַבֵּי מָארֵיהּ, וְעִם כָּל דָּא דְּהֶדְיוֹט אִיהוּ אֵצֶּל מָארֵיהּ - מֶלֶךְ דְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ אִיהוּ. וּבִרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תְּהִי קַלָה בְּעֵינֶיךָ, וְהַאי אִיהוּ {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}. {{צ|וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי}}, דָּא גְּבוּרָה. {{צ|שִׁירֹה}} -- (דברים לג) {{צ|בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ}}, (יחזקאל א) {{צ|וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל}}. וְגַבְרִיאֵל שְׁלוּחֵיהּ. וְצָּרִיךְ לְשׁוֹרֵר וּלְנַגֵּן בְּחֶדְוָה בְּחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, (לאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה ומאן דלית ליה רשו) לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא, יְקַיֵּים (איכה ב) {{צ|קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרֹת}}. וְיֵימָּא בְּאַשְׁמוּרוֹת, כַּמָה סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת, בְּכָל מִינֵי רִנָּה בִּגְרוֹנֵיהּ, דְּאִיהוּ כִּנּוֹר לְאַפָּקָא בֵּיהּ קָלָא, בְּשִׁית כַּנְפֵי רֵיאָה עִם וַורְדָא. בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה. וְדָא ו'. וְיִפּוּק לֵיהּ מִלִּבָּא, דְּתַמָּן בִּינָה. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַלֵּב מֵבִין. יִפּוּק בֵּן מִבִּינָה, מִבֶּן יָהּ, דְּאִיהוּ ו', דְּאִיהוּ אֶפְרוֹחַ בְּשִׁית גַּדְפִּין. וִיסַלֵּק לֵיהּ בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, דְּאִינּוּן (מלכים א י) {{צ|שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא}}. וב' כֻּרְסְיָין אִינּוּן (ירמיה יז) {{צ|כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן}}, וְאִינּוּן לִבָּא וּפוּמָא. לֵ"ב, (שמות יז) {{צ|וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק}}, (בנה"ר) כָּבֵד, סָמָאֵ"ל, פּוּמָא דְּכִסֵּ"ה, כֵּ"ס י"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים פא) {{צ|תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וְגוֹ'}}, מַאי {{צ|שׁוֹפָר}}? קָנֶה, ו', קוֹל דְּסָלִיק מִן הַקָּנֶה, לְגַבֵּי פּוּמָא, דְּתַמָּן ה'. בְּה' מִינֵי תִּקּוּנִין דְּדִבּוּרָא, דְּאִינּוּן שִׂפְוָון וְשִׁינַיִם וְחֵיךְ. שִׂפְוָון תְּרֵין. שִׁינַיִם וְטוֹחֲנוֹת תְּרֵין מִינִין. וְחֵיךְ, הָא חָמֵשׁ. דְּטָחֲנִין כְּנָהָר דְּאִיהוּ קוֹל, כְּגַוְונָא דְּטָחֲנִין רֵיחַיָיא. לְאַפָּקָא קוֹל וְדִבּוּר, דְּנָפִיק מִבִּינָה דְּלִבָּא. בְּמַחֲשָׁבָה. דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ בְּעֶשֶׂר מִינֵי תִּלִּים. וּבְשׁוֹפָר, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשַׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וְאוֹרַיְיתָא, קָלָא דִּילָהּ, דִּיבּוּר דִּילָהּ, בִּינָה דִּילָהּ, דְּאוּקְמוּהָ {{צ|אֵיזְהוּ חָכָם הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר}}. מַחֲשָׁבָה דִּילֵיהּ. חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ז) {{צ|זֹאת הַתּוֹרָה לְעוֹלָה וְלַמִּנְחָה}}. (ע"כ רעיא מהימנא) (כ"ד ע"ב פקודא דא המועל בהקדש וכו') (במדבר ה) {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹ'}}. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שופטים ד) {{צ|וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ'}}, וְחֶבֶר הַקֵּינִי מִבְּנֵי בְּנוֹי דְּיִתְרוֹ הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א טו) {{צ|וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'}}, אֲמַאי אִקְרֵי{{צ| קֵינִי}}, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּכְתִיב (בראשית טו) {{צ|אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי}}. וְאִתְּמַר דְּעַבֲד קִנָּא בְּמַדְבְּרָא, כְּעוֹפָא דָּא, בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא, נִפְרָד מִקַּיִן, אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִפְרַד מִקַּיִן. זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵיזָל לְאִתְדַּבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי. דְּכַד בַּר נָשׁ אָזִיל {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}} בְּאוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לב) {{צ|עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם}}. וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, דְּהוּא סִטְרָא דְּמִסְאֲבָא. וְסִטְרָא דְּמִסְאֲבָא אִתְּעַר מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין, דְּנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִקְרוּן נַזְקֵּי עָלְמָא. דְּהָא (קמ"ג ע"א ע"ב) מִסִּטְרָא דְּקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ. וְיִתְרוֹ בְּקַדְמִיתָא כּוּמָרָא לְעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה, וּלְהַהוּא סְטָר הֲוָה פָּלַח, וּמָשִׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא אִקְרֵי קֵּינִי לְבָתַר נִפְרָד מִקַּיִן (ודאי), וְאִתְדְּבַק (נ"א ואתחבר) בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (מאי משמע) דְּכָל מַאן דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל, הוּא קִיֵּים עָלְמִין, עָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְעָלְמָא דִּלְתַּתָּא. וְהָא אוּקְמוּהָ, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם}} כְּתִיב. וְכָל מַאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, פָּגִים לְגַרְמֵיהּ, פָּגִים לְכָל עָלְמִין. מְתַל לְאִינּוּן מַפְרֵישֵׁי יָמִין דְּשָׁאטֵי (ס"א דטסרין) בְּאַרְבָּא, קָם חַד שַׁטְיָיא בֵּינַיְיהוּ, בָּעָא לְנַקְבָא וְכוּ'. וְעַל דָּא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', הָאָדָם וְגוֹ'}}. (תא חזי) (הושע ו) {{צ|וְהֵמָה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית}}. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חַד דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה, וְגָרַם לְכָל עָלְמָא, פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, וְהַהוּא חוֹבָא תַּלְיָיא, עַד דִּיקַיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִתְעֲבָר הַהוּא פְּגִימוּ מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כה) {{צ|בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'}}. וּבְגִין כָּךְ {{צ|כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם}} -- (כתיב) {{צ|הָאָדָם}}, אָדָם קַדְמָאָה. 'לִמְעוֹל מַעַל בַּיהו"ה' -- דְּמַאן דְּיִפּוּק מֵרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא, הוּא גָּרִים פְּגִימוּ וְכוּ', וְעַל דָּא, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָיבֵי דְּהַאי עָלְמָא, וּמִן פְּגִימוּ דִּלְהוֹן, כַּמָה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְּגִינַיְיהוּ, בַּר כָּל מַה דְּגַרְמֵי לְעֵילָּא וְתַתָּא. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, (שמות כא) {{צ|כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'}}. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, {{צ|בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'}}. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד) {{צ|בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'}}. {{צ|בַּצַּר לְךָ}} -- מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ? דְּהָא <קטע סוף=דף קכב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=דף קכב ב/>כיון דשארי דינא לא אסתליק עד דישתלים, בתר דאשתלים ועמד תשובה אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך וגו'. כי אל רחום יהו"ה אלהיך וגו'}}. {{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה אע"ג דאשרי דינא בעלמא בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה. ת"ח אפילו כנסת ישראל תשובה אקרי. ואי תימא (תשובה) עלאה (ס"א מעליא) (נ"א ואת עלאה) מכל אתר לא שכיח אלא דא אקרי תשובה כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. חייבא חד בעלמא קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא ווי לשביביה. ת"ח יונה בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו וקב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו"ה ויענני}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}}: <קטע סוף=דף קכב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}} <קטע התחלה=דף קכג א/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}} <קטע התחלה=דף קכג ב/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}} <קטע התחלה=דף קכד א/>{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}}. מאי האי לגבי האי. אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו"ה}}. ר' אלעזר אמר {{צ|איש איש}}. מאי {{צ|איש איש}}, דהא בחד סגי? אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} משמע איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}}. כדין הוא איש בעלמא, איש לגבי אתתיה. {{צ|ומעלה בו מעל}} הא כחד סגי, אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא, חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}, רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא, הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}}, {{צ|ושחט}} -- אחרא, ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא. אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא וכל נשי עלמא מתברכן (נ"א אתאחדת) בכ"י וע"ד אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות ו) דאחידת בה בכנסת ישראל וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך בגין כך כהנא לדא, ולא אחרא. ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי, אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד. דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה -- כהנא אסגי שלמא בהו, ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה -- איהו לא עביד דינא אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה הוא עביד דינא והוא בדיק לה. תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לחפאה (נ"א לזכאה) <קטע סוף=דף קכד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}} <קטע התחלה=דף קכד ב/>זמנא ותרין שאיל לה כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון (נ"א סריטין) טריסין בטהירין דינא בדינא. רחמי ברחמי רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח, זכאה אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. ר' אלעזר פתח ואמר {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}}, הא אוקמוה, אמר תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא. הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון, מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו'. ויצעק אל יהו"ה וגו'}} אמר קב"ה למשה, משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל, כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו. מיד {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וישלך אל המים}} -- דא שמא קדישא, ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל, כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ואי תימא נשיהון דישראל יאות אינון אמאי. אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו וכלהו נפקו גוברין ונוקבין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. כדין <קטע סוף=דף קכד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}} <קטע התחלה=דף קכה א/>קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא -- על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}, אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא: {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} -- מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} -- אפילו גלגל חמה, כ"ש ב"נ דאשתכחו מניה. א"ר יוסי אלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי. אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} משמע דאחרא הוא. אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} -- אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} -- דאחידן לתתא. ועל דא {{צ|יקח הכהן ונתן אל המים מי המרים המאררים}} -- אלין מי ימא דאינון מרירין. מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא, כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}, ובג"כ מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. ת"ח האי ימא קדישא -- כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן, כד מתפשטין, מתיקין אינון. לזמנין מיין דימא מרירן. לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי ימא דקפא, ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא. {{צ|המים המאררים}} -- בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא, כדין {{צ|המים המאררים}}, ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא. ת"ח אי אתתא אשתכחת זכייתא, אלין מיין עאלין בגווה <קטע סוף=דף קכה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}} <קטע התחלה=דף קכה ב/>ואתהפכן מתיקן ונקאן גרמה וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו, אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא, במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. ת"ח כל אינון נשי עלמא בתרייהו קיימי ואתדנו וע"ד ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו. ר' חזקיה פתח {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} -- מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה, כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא (נ"א כתורא) דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. וע"ד {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כד"א {{צ|פורה ראש}}. {{צ|פוריה}} -- פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}, ולאו לבר משוקא, בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}}, והיא אתקשרא ביה, בגין כך {{צ|בירכתי ביתך}}. א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה -- גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא. ובג"כ {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. אמר ר' יהודה שערא דרישא <קטע סוף=דף קכה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}} <קטע התחלה=דף קכו א/>דאתתא דאתגלייא -- גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה, בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר. ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא, הכי נמי לנוקבא. פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. וע"ד בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}, מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא בין, בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין -- כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא -- בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הה"ד (שם) {{צ|הנה כי כן יבורך גבר ירא יהו"ה}} וכתיב (שם) {{צ|יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}}, (ישראל סבא קדישא): ===איש כי יפליא לנדור=== {{צ|איש כי יפליא לנדור וגו'}}. רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}}. {{צ|מדוע באתי}} -- כמה חביבין אינון ישראל קמי קב"ה, דבכל אתר דאינון שריין קב"ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}}. {{צ|ועשו לי מקדש}} -- סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, והא אוקמוה, ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין, דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות -- כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא. והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות, כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון חמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא ובמה היא תיקונא דכלא כד"א {{צ|ברב עם הדרת מלך}}, וע"ד עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות קב"ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}. מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים -- אין איש, ובג"כ {{צ|ואין איש}} דייקא. ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא -- קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש, כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: {{צ|איש כי יפליא וגו'}}. מאי {{צ|כי יפליא}}? דאפרש משאר בני עלמא, אתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה -- מדכין ליה, בר נש דבעי לאתקדשא -- מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר' אבא פתח {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי את שם קדשו}}. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}}, ולית מאן דירכין אודניה. אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין -- עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא, הה"ד {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'}}. <קטע סוף=דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=דף קכו ב/>מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא ישתכח עליה סניגורא -- הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה"ד {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא -- כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה, ולא אתאבידו מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה, ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. ואמרי "''דא פלנייא דמריד במאריה. מריד לעילא, מריד לתתא. מריד באורייתא, מריד בפיקודוי. חמו עובדוי, חמו מלוי -- טב ליה דלא אברי''". עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים (ס"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}}, היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה. כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא. * חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. * וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. * וחד דינא כד עייל לקברא <קטע סוף=דף קכו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}} <קטע התחלה=דף קכז א/> * וחד דינא דקברא. * וחד דינא דתולעתא. * וחד דינא דגיהנם. * וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא -- אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו"ה}}, עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא, השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת"ח {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} -- דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה.{{ש}} {{צ|מיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו'}} -- הכא אית לאסתכלא, כיון דאסיר ליה חמרא, ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}}, יכול ענבים נמי? לא, בענבים שרי. הכא לנזיר מ"ט אסר ליה ענבים? אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא -- לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו, ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. * יין לעילא ואוקמוה. * שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. * ענבים דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס"א כלום) -- לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. ת"ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} -- בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. * יין אימא עלאה. * שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא. ובג"כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד"א {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}}. * ענבים -- אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ"כ הוא תלי שערא דרישא ודיקנא. ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא {{צ|נזיר יהו"ה}} פריש מדינא כלא. ת"ח על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}}. "על נפשו" לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם, ומאי איהו? דא ענבים דאקרי נפש, ועל דא כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא, וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} -- מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא, כיון דהשתא אתי לגבייהו -- בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג"כ אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ"ט בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. <קטע סוף=דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=דף קכז ב/>כך הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. ליואי מה כתיב בהו {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי -- כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו"ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} -- משום הא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}}. תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס"א בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה כתרי (נ"א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליהו"ה. ===אדרא רבא=== ::<small>'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר"ש ב"י בזה הספר הקדוש כגון מצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס, כי אין דמיון בינו ית' ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית. יי' יצילנו משגיאות אכי"ר.'''</small> '''האדרא רבא קדישא''' תניא אמר ר"ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב {{צ|עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך}}. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ"א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון. אזדרזו בתקוניכון -- בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין. (נ"א בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר"ש ובכה ואמר: "''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא''". חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר' אבא וא"ל אי ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב {{צ|סוד יהו"ה ליראיו}} והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון וכבר עאלו באדרא דבי משכנא -- מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר"ש ואשתכחו * רבי אלעזר בריה. * ור' אבא. * ור' יהודה. * ורבי יוסי בר יעקב. * ור' יצחק. * ור' חזקיה בר רב. * ור' חייא. * ור' יוסי. * ור' ייסא. ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא ועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר"ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי ידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. <קטע סוף=דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=דף קכח א/>פתח ואמר {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן}}. פתח ר"ש ואמר {{צ|עת לעשות ליהו"ה}} -- אמאי {{צ|עת לעשות ליהו"ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}}. וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו"ה}}. קרא לרבי אלעזר בריה. אותביה קמיה. ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו. שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר {{צ|יהו"ה שמעתי שמעך יראתי}}. (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך}} וכתיב (שם) {{צ|מאהבת יהו"ה אתכם}} וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}}. ר"ש פתח ואמר {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}}. {{צ|הולך רכיל}} -- האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך), "איש רכיל" מבעי ליה למימר? מאן {{צ|הולך}}? אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא -- ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא -- ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}}, {{צ|ונאמן רוח}} -- קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא -- במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו. אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} -- זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'}}, דכלא צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי. תאנא: עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין, עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} -- מלכא קדמאה. {{צ|לבני ישראל}} -- קדמאה, וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן <קטע סוף=דף קכח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}} <קטע התחלה=דף קכח ב/>ואזדמן {{הערה|<small>עיין ([[שער מאמרי רשב"י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב"י על ספרא דצניעותא]] ד"ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות -- ויקיעורך</small>}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין] [אבל בתקונוי ידיע] כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפי (נ"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}}: '''בגולגלתא''' יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}, ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}. "מלאתי טל" לא כתיב אלא {{צ|נמלא}}) דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} -- אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין, הה"ד {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה, הה"ד {{צ|ועינו כעין הבדולח}}. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי * לארבע עיבר בסיטרא חד * ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי * ולארבע עיבר בסטרא דא לסטרא דחורא * וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים''' (כלומר אורכא דאנפין). והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''', לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקדשיא. וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא. '''בחללא דגולגלתא''' קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס"א ובגין דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס"א בג"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה -- שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה, והיינו דאמרי "''סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך''". והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין, ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}} - מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק, דלא מחפיא על מוחא (ועכ"פ קרומא פסיק לתתא). והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה (דביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה). תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי, כהאי עמרא, כך איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביה מתקוני. אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן '''{{גמט|קדו"ש}}'''. וכל נימא ונימא <קטע סוף=דף קכח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=דף קכט א/>להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לשבע (ס"א לארבע) מאה ועשרין עובד. ובכל נימא ונימא אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה (דבתר כותלא) ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן (ס"א מתזן) מוחיה. וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. וכל קוצא וקוצא מתלהטן. ותליין. מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא עד גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי (ס"א איהי) משיכא דמבועא (ס"א ממבועין), (ס"א ואינון מבזעין) סתימין דנפקין ממוחא סתימאה. ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאי הוא, אי דינא אי בדיוקניה) (ס"א בדיקניה) ובגביני עינוי. '''קוצין דשערי''' תליין בתקוני נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד אלא עד רישי דכתפי. דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}}. ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב {{צ|להיות אזניך פקוחות}}. שערא דנפיק מבתר אודנוי כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה, דכלא י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה. כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה כ"ש ביה. ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו"ה בקרבנו אם אין}} -- בין זעיר אנפין דאקרי {{צ|יהוה}} ובין אריך אנפין דאקרי {{צ|אי"ן}}. {{ש}} אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) {{צ|ועל נסותם את יהו"ה לאמר היש יהו"ה בקרבנו אם אין}}. '''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דז"א דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי, הה"ד {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה תהלים {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת וגו'}}. '''מצחא דגולגלתא''' -- רעוא דרעוין, רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. (נ"א מצחא דגולגלתא רצון אקרי) דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}}. וההוא מצחא דאקרי רצון -- הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשרין (נ"א ועשר) עלמין. וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא? שתיק ר"ש. שאל תניינות אימתי? אר"ש לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא? א"ל בשעתא דצלותא דמנחה שבתא. א"ל מאי טעמא? אמר ליה משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון -- בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובג"כ אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אר"ש לר' אלעזר בריה: "''בריך ברי לעתיק יומין -- רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה''". ת"ח בשאר (ס"א בשעתא) דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא (ס"א ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כד"א) הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}}. והכא כד אתגלי מצחא -- תיאובתא (ס"א חביבותא) ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא (ס"א דלתתא) נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי עת רצון -- כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|י}} {{צ|דינא יתיב}} (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד).<קטע סוף=דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=דף קכט ב/>ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. תאנא: האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוצינין (ס"א דנהרין) מעדן עלאה. דתניא אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין מדקאמרן. והאי עדן דלתתא מתפרש בשבילוי לתלתין ותרין (עיבר) שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי -- לית דידע ליה בר האי זעיר אפין. ועדן דלעילא לית דידע ליה ולא שבילוי בר ההוא אריך אנפין. הה"ד {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} -- דא עדן דלתתא, דידע זעיר אפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} -- דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. '''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|אשר עיניך פקוחות}}. ותאנא כל מה דאתי ברחמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, כל שכן רישא חוורא דלא בעא מידי (ס"א נטירו). אמר ר' שמעון לר' אבא למאי היא רמיזא? א"ל לנוני ימא, דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא, וכל שכן דאיהו משגח לכלא וכלא מתזן ביה ולא נאים. הה"ד {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}} -- לא קשיא, הא בזעיר אפין, הא באריך אנפין. ועכ"ד תרי עיינין אינון, ואתחוורו (ס"א ואתחזרו) לחד. עינא דאיהי חוור בגו חוור וחוור דכליל כל חוור. חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לאסכלא (ס"א לאתכללא) דצריר בצרורא. תאנא: בטש האי חיורא ואדליק ג' בוציני דאקרין '''הוד והדר וחדוה''', ולהטין בחדוותא בשלימותא. חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית ובטש ואפיק (ס"א ואדליק ג' בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת''', ולהטין בשלימותא בחדוותא. חוורא תליתאה להיט ונהיר ונחית וסליק ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה (נ"א ואפיק אורחא ללכא תתאה). ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר"ש: יאות הוא, ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה. תאנא: חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור. {{ש}} חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתתא (ס"א לתלת) בוציני דלסטר שמאלא, ולהטין ואסחן בהאי חוורא כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}} חוורא תניינא נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}} חוורא תליתאה נהירו סליק ונחית וניק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא. ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה. אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. ותאנא לא סתים האי עינא. ואינון תרין ומתחוורן (ס"א ואתחזרו) לחד. כלא הוא ימינא. לא הוה (ס"א לית ביה) שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא -- לא יכלין לקיימא כלהו, בג"כ אקרי עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא <קטע סוף=דף קכט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}} <קטע התחלה=דף קל א/>אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} -- אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}, דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי (ס"א אתחזי ס"א אתסחי) מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה -- לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא. תאנא בצניעותא דספרא. אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה. דמניה נהיר כלא. הה"ד (שם) {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ}}. זכו -- {{צ|עיני יי' אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו -- {{צ|עיני יי' המה משוטטות}}, עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? {{צ|עלי עין}}, כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, מ"ט {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. מ"ט אקרי חד? ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא, ואינון תרי, בתרי גווני. אבל הכא -- לית עינא שמאלא, ותרוייהו בדרגא חד סלקי, וכלא ימינא. ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא -- פקיחא תדיר, חייכאן תדיר, וחדאן (ס"א וחזאן) תדיר. דלא הוי הכי לתתאה, דכלילן בסומקא ובאוכמא ובחוורא, בג' גווני, ולא הוה תדיר פקיחא (ס"א דליה גבינא) דלית גבהנא סוטרא (ס"א כליה גביני סודרא) (ס"א דליה עיניה בגביני דמכסאן) על עינא. וע"ד כתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{צ|פקח יי' עיניך}}. כד אתפקח. אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכא החולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו. וע"ד ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יי'}}. תאנא (עכ"ד) שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אחר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יי'}} -- נאם דזעיר אפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} -- לישראל קאמר דא, ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר. תניא כתיב {{צ|חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא. א"ר יהודה כתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|כורסייה שביבין דינור}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא (ס"א אתכפייא) לההוא כורסייא. ומאן דרכיב שליט בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא קדמאה רמיז דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א"ר שמעון לר' יהודה יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין. ות"ח כתיב {{צ|אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא}} -- כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי. (בהאי) '''חוטמא'''. תאנא בחוטמא אשתמודע פרצופא. ותא חזי מה <קטע סוף=דף קל א/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} <קטע התחלה=דף קל ב/>בין עתיקא לזעיר אפין? דא מאריה דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין. וקרינן ליה מליחה. והוא נחית רוח אתכסמותא דרוחא. דרוחא דנפיק (מהכא) מאינון נוקבי חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא (ס"א חיין מכל סטרין חירו מכל סטרי חיין דחיין) ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא דכתיב {{צ|ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}. הא הכא ד' רוחין. והא רוחא חדא אמרינן, אמאי תלת? קום רבי יוסי בקיומך. קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא דכתיב {{צ|ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא -- כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון? אינון אינון (תרין) כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהכי (ס"א דהכי) אינון (ס"א ואינון שיתא רוחין ג' רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין) דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}, דתנינן כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יי'}} וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו -- הא שבעה, כמה דאתמר (ג' רוחי אינון דכלילן ג' אחרנין). א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב {{צ|כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתעדון -- ג' אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו, דכד יפוק דא -- נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. "ארבע רוחות באי" לא כתיב כאן אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין ידיע כלא. חכמה ובינה עצה וגבורה (רוח) דעת ויראת יי'. משום רוחא דכלילא מכל רוחי. בג"כ כתיב {{צ|מארבע רוחות}} דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא? חוטמא דעתיק יומין -- חיין מכל סטרוי. חוטמא דזעיר אפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}}, ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}? (ג' נוסחי) מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר "''לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן''", והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} - האי קרא לעתיק יומין אמרו. תנא אורכא דחוטמא, {{ב|תלת מאה וע"ה עלמין|375}} אתמליין מן ההוא חוטמא, וכלהו מתדבקן בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא וכל תקוני דעתיק יומין. אתחזון ולא אתחזון. אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא. פתח ר"ש ואמר: ::ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא (נ"א טמיר וסתים מכלא) ::דיקנא דההיא תושבחתא. ::דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי. ::דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין. ::דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין. ::דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה. ::דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא יקירא דיקירין. טמירא דטמירין. מהימנותא דמהימנותא דכלא. תאנא בצניעותא <קטע סוף=דף קל ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}} <קטע התחלה=דף קלא א/>דספרא דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחי וסליק וחפי בתקרובתא (סגי) דבוסמא טבא. חוורא דיקירא (ס"א דבדיקני'). ונחית (ס"א חוורא יקירא דדיקניה נחית) בשקולא וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא דנגדין ביה י"ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא בתלת עשר תקונין מתתקנא. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא: '''תקונא תנינא''' מתתקן שערא מרישא דפומא (וסליק) עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. '''תקונא תליתאה''' מאמצעיתא דתחות (ס"א דהאי) חוטמא מתחות תרין נוקבין. נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא ארחא ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתקונא שלים סוחרניה דההוא אורחא. '''תקונא רביעאה''' מתתקן שערה (ונחית) תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. '''תקונא חמישאה''' תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא ואלין תרין ארחין רשימין על פומא. מכאן ומכאן. '''תקונא שתיתאה''' מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא והפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. '''תקונא שביעאה''' פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא הה"ד באור פני מלך חיים. '''תקונא תמינאה''' נפיק חד חוטא דשערי סוחרני דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. '''תקונא תשיעאה''' מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא (דתליין) ולא נפקי דא מן דא. '''תקונא עשיראה''' (מתערבין) נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. '''תקונא חד סר''' דלא נפקין נימא מן נימא ומתשערן בשיעורא שלים. '''תקונא תריסר''' דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. '''תקונא תליסר''' דתליין שערן בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. לא ארחחי (ס"א לאתחזאה) מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין. בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא. ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין מתרי תפוחין שפירן דאנפוי נהירין אנפוי דזעיר אנפין, וכל חוזר (ס"א חיזור) ושושן דאשתכחן לתתא נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש "נאמן", דכל דחמי דיקניה תלי ביה מהימנותא. תאנא בצניעותא דספרא: תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא -- בשביעאה (מנהון) משתכחי בעלמא ומתפחתי בתליסר תדעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא. האי באריך אפין - בזעיר אפין בכמה? אמר לרבי יצחק קום בקיומך וסלסל בסלסלא דתקונא דמלכא (ס"א בדיקנא) קדישא היאך יתתקנון. קם רבי יצחק פתח ואמר {{צ|מי אל כמוך נושא עון וגו'. ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'}}. תאנא תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקנוי <קטע סוף=דף קלא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=דף קלא ב/>דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין. טמירא דטמירין. תנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. '''תקונא קדמאה'''. הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא - אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו. (ס"א בחד מתקלא אתקלו), אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא אריכין על כתפין למיגד לרישא (ד"א מרישא) דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה, ובגיני כך לא הוו קשיין. וע"ד אתחזן למהוי רכיכי. תאנא מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין (כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא באינון נימין) אינון לא אשתכחו קשישין. מ"ט משום דאי אשתכחו קשישין לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשישא (ס"א קשיא) ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן לאו חכמתא מתישבא עמיה. וע"ד אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובג"ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי ולא תלי על דיקנא משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. תאנא כלהו שערי -- בין דרישא בין דדיקנא -- כלהו חוורי כתלגא. ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין (נ"א לאחתא) אינון י"ג מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. (ס"א דאתחסינו לתתא והכי תנינא מקמי אודנוי שריין שערי משום דבלחודייהו אינון ולא אתערבו באחרנין) ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא. דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: # מי אל כמוך חד. # נושא עון תרי. # ועובר על פשע תלת. # לשארית נחלתו ארבע. # לא החזיק לעד אפו חמש. # כי חפץ חסד הוא שית. # ישוב ירחמנו שבעה. # יכבוש עונותינו תמניא. # ותשליך במצולות ים כל חטאתם תשעה. # תתן אמת ליעקב עשרה. # חסד לאברהם חד סר. # אשר נשבעת לאבותינו תריסר. # מימי קדם תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא. ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה. ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין תקיפין. לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין. מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף (ס"א אתכסי) מניה ובג"כ כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. <קטע סוף=דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=דף קלב א/>ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}}. וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} -- לא קשיא, הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה. וע"ד כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא ואינון לעילא מן דיקנא -- דיקנא בלחודוי הוא. וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו -- דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו. '''תקונא קדמאה'''. תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא (מחומא דלב) ממוחא דרישא (ס"א מתקוני דרישא) והכא לא פריש הכי דהא לא הוי. אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח. <small>'''(חסר כאן)'''</small> ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא דאלף עלמין דחתימין (ס"א אלף עלמין חתימין) בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא. ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין -- מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה -- {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|390}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א"ל}}'''. מהו תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. (ס"א לאתפשטא) (ס"א לאכפיא ואתפשטו) -- {{גמט|ל"א}} בהאי סטר ו{{גמט|ל"א}} בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה. מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''א"ל'''. ועם כל דא האי '''א"ל''' אתכפייא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין (אתבסם) ואתכלל ואתפשט ביה. אמאי עד פומא? משום דכתיב (שם) {{צ|דינא יתיב וספרין וגו'}} מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הה"ד {{צ|פלא יועץ אל גבור}} -- {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא (ס"א בדיקנא) קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב {{צ|מי אל כמוך}} -- בעתיק יומין אתמר בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה. '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית. וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא: '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שלט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין אלף|57,000}} דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא (ס"א בחיזרא): '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|צ"ו אלפין|96,000}} מארי דיללא ומתאחדן מני' בבוסיטא לקוסיטרא (ס"א כבוסינא לקוסרא). ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה? {{ש}} מאן חמי טמירותא (ס"א יקירותא) דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין, {{ש}} עטרין דכל עטרין. {{ש}} עטרין דלא אתכללו בעטרין. {{ש}} עטרין דלא כשאר עטרין. {{ש}} עטרין דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון {{ש}} ובג"כ הני תקונין -- אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין (לקבליהון), ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין. כלא זקפן לקבליה תקונין דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא. וכלהו אתבסמן מתקונין אלין (דמלכא עתיקא). תאנא, אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין -- לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי. ותניא עד כמה זהירין אלין (ס"א אתתקן באלין) תקוני דדיקנא. עד תליסר (דלתתא), וכל זמנא <קטע סוף=דף קלב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}} <קטע התחלה=דף קלב ב/>דתליסר אלין משתכחין -- זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. (מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה, הה"ד {{צ|כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'}}. ומנא לן? דכתיב (שם) {{צ|שבת אחים גם יחד}}. גם לרבותכהן גדול דלתתא, דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא -- כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. א"ל רבי שמעון: יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי. '''תקונא תניינא''' מתתקן שערא, מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא, בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך, ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא. קם ר' חזקיה שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה -- נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|325}} עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו {{צ|נושא עון}} חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא -- בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין. אמר ר"ש: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא. {{ש}} אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני. {{ש}} דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}}. {{ש}} ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}}. {{ש}} ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון -- אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא, וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו -- נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא -- סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין -- דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא. קום ר' חזקיה תניינות ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא. תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחות}}. {{ש}} אתרגיש ר"ש ואמר: "''ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא''". קם ר' חייא פתח ואמר: {{צ|ואומר אהה יי' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא, והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}? אלא (תאנא) ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי: אנא מה בין דבור לאמירה? אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא, <קטע סוף=דף קלב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=דף קלג א/>דבור בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין דכתיב {{צ|וידבר את כל הדברים האלה לאמר}}, ותאנא כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}} -- לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא. אי הכי, הא כתיב {{צ|וידבר יי' אל משה לאמר}}? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה ב"נ כוותיה, דהוא שמע דבור בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע, ושאר נביאים אזדעזעו אפי' באמירה ודחלין בדחילו. ותאנא, תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא -- (ס"א לאקפא) (נ"א לאייתאה) לתליתאה, דכתיב {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}. (תרי נוסחי) ות"ח דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוו, דהוא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין. נפיק חד ארחא. ושערא אפסיק (ס"א אתפסק) בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום (דכתיב {{צ|ועובר על פשע}}) דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום (נ"א כובש עונות וכתיב) דכתיב {{צ|ועובר על פשע}} - למיהב אעברא עד (ס"א על) פומא קדישא דיימא סלחתי. תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו, דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. תאנא בצניעותא דספרא: מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}. (מאי משמע עובר על פשע. שפע. דאקדים שי"ן לפ"א, לא זכו עומד ולא עובר) (האי) בזעיר אפין. מאי בין האי להאי? {{ש}} בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יי' בם וילך}}, מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד {{צ|כי רוח יי' נשבה בו ואיננו}} (ס"א {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}). באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עברה ותטהרם}}. ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יי' לנגוף את מצרים}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי. ודא הוא תקונא תליתאה (דאורחא) דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקו. אמר ר"ש: ודאי קב"ה וסגי לאוטבא לך ויחדי לאגנא עלך. ותאנא מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביי'}} -- בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. תאנא בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין -- כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא, סתימין ושתיקין, ולית דיפתח פטרא לאבאשא. משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי מאן דאחיד (נ"א דאחית) ואזהר (ס"א משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא ומהאי הוא מאן דאחזי ואזהר) לשתקאה -- להאי אורחא רשים, דהוא סימנא דעתיקא קדישא. '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא (ונחית) תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הה"ד {{צ|לשארית נחלתו}}, כד"א {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} -- הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}}. '''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא, הה"ד {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. "''קום ר' יוסי''". קם ר' יוסי, פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו}}. {{ש}} {{צ|אשרי העם שככה לו}} -- מהו {{צ|שככה לו}}? כד"א {{צ|וחמת המלך שככה}} - שכיך מרוגזיה. דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הה"ד {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיי' אלקיו}} - רחמי דרחמי. דבר אחר: {{צ|{{גמט|שככה}}}} -- שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר. דתניא ארחא עלאה דדיקנא קדישא (עלאה עתיקא דעתיקי) דאיהו נחית (בדיקניה) תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי. והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא. דא <קטע סוף=דף קלג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}} <קטע התחלה=דף קלג ב/>לעילא ודא לתתא. לעילא {{צ|עובר על פשע}}, לתתא {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. ותנינן {{צ|לא החזיק}} -- דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא -- טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך}}. אר"ש "''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''". '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא (דרישא) לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. "''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא''". קם ר' ייסא פתח ואמר: {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} וכתיב (שם) {{צ|ובחסד עולם רחמתיך}}. הני קראי קשיין אהדדי. ולא אקשו. דתנינן אית חסד ואית חסד; אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו -- הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי ב"נ לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגו דעתיק יומין, ובג"כ בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי. ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני, ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} -- חסד דעתיק יומין. {{צ|ובחסד עולם}} -- חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דז"א דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובג"כ כתיב {{צ|כי חפץ חסד הוא}}. דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי. '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. פתח ר"ש ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} -- מה תפוח זה כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין -- דאינון תקונא ז' -- אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא, ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}}. ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. {{ש}} כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}} וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}} {{צ|באור פני מלך}} -- אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}} {{צ|יאר יי' פניו אליך}} -- פנים דלבר דכד נהרין מתברך עלמא. ותאנא כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין -- כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך -- תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא, על אחת כמה וכמה! תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין -- אתחזי זעיר אפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין, ובג"כ כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} -- מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. תאנא: אלין תפוחין דסתימין -- נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא -- ביה כלילן. הדא הוא דכתיב {{צ|ישוב ירחמנו}} - {{צ|ישוב}} מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. הכא הוא {{צ|ישוב ירחמנו}} ובהאי דלתתא הוא {{צ|ואמת}}. דא הוא תקונא <קטע סוף=דף קלג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}} <קטע התחלה=דף קלד א/>שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין. '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. "''קום אלעזר ברי, אתקין תקונא דא''". קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל}}. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא, והכא אית לאסתכלא, וכי הכל תלוי במזל, ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} - הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} -- מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה -- אע"ג דאיהו '''קדוש''' -- לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא {{צ|הכל תלוי במזל}} -- דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא -- אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד {{צ|יכבוש עונותינו}}. אמר ליה ר' שמעון: "''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא''". '''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. "''קום ר' אבא''". קם ר' אבא ואמר: אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון {{צ|מצולות ים}} משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אמר ר' שמעון: "''בריך תהא לעתיק יומין''". '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. "''קום ר' יהודה''". קם ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' וגו'}}. {{צ|מפני פחד יי'}} -- הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יי'}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} -- אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. תרי. '''תקונא עשיראה''' -- {{צ|תתן אמת ליעקב}}, '''וחד סר''' -- דלא נפקי נימא מן נימא, {{צ|חסד לאברהם}}. '''תקונא דתריסר''' -- דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא כמה דאצטריך טרחותא. במאי קא מיירי? דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק -- אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. <קטע סוף=דף קלד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}} <קטע התחלה=דף קלד ב/>דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי {{צ|פה יי'}}, אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא, י"ב תחומין לתתא, י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הה"ד {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}. '''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא. תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} -- יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. ותאנא, אלין ימי קדם - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין (כליל בהו). והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא -- ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}, דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב {{ממ|זכריה|יד|ז}} {{צ|יום אחד הוא יודע ליי'}} -- הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא. הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא, והוא בלחודוי ישתכח -- לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן, ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין, לכל אינון דלתתא, דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}}. וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} -- באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}}. אמר ר"ש לחברייא, כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. <קטע סוף=דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}} <קטע התחלה=דף קלה א/>סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחי שנינן (ס"א שניין) מכל סטרוי. ומתאחדן פרכא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא (ס"א בבוסיטא דגליפין) בההוא פריסא. וכן לד' עיבר. וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא -- כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל (ס"א בהבל דכל) פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא -- ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון. זכאין אתון לעלמא דאתי דכלהו מלי דנפקי מפומיכון כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגמר (ס"א אגזר) דינא די לעלמא. דאי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין -- עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אפין; היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא. דהשתא חובתא (ס"א חכמתא) עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה, תקוני דזעיר אפין מתקוני דאריך אפין אתתקנו, ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלטא (ס"א ומשלפא) ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} -- דביה מתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל רזין דאחאמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואע"ג דלא אתקיימו. תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין, עד לא זמין תקונוי, באני מלכין כנס מלכין (נ"א גליף מלכין) ומשער מלכין, ולא הוו מתקיימי עד דדחי (ס"א דאנח) לון ואצנע לון לבתר זמנא. הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. {{צ|בארץ אדום}} -- באתר דכל דינין מתקיימין תמן. וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקין. כד אתתקן -- תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא. מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא וכלהו עלמין אתחרבו. הה"ד (שם) {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}}. {{צ|וימלוך באדום}} -- רזא חדא (ס"א יקירא) הוא. אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. {{צ|בלע בן בעור}}. תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה. (שם) {{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כד"א {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}}. כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל <קטע סוף=דף קלה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}} <קטע התחלה=דף קלה ב/>כלא לאתישבא ביה. ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח -- לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו. ואתבטלו סלקא דעתך, והא כלהו באדם אתכלילן?! אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא (נ"א דיוקנא) דאדם. וכד אתא האי דיוקנא -- אתגלפו (ס"א אתכללו) כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו, (ס"א מנהון אתבסמו ולא אתבסמו), ומנהון לא אתבסמו כלל. ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}} {{צ|וימת}} -- דאתבטלו לגמרי? לאו הכי. אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה "מיתה" כד"א {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין, בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא לא כתיב בהו "מיתה" כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם -- אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו. תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה -- תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא (נשב ביה אתתקר (ס"א אתתקן) וסליק רעותיה) ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר, וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא נשב ביה אתתקן ונפיק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל (ס"א ואתכליל) ביה. ביה סלקא דעתך? אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. והאי אוירא הוא טמיר דטמירין עתיק יומין ברוחא דגניז בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר. ואשא דכיא קאים מהאי סטר. מאי אשא הכא. אלא לאו הוא אשא. אבל בוצינא דא (נ"א ניצוצא) דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא. בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר. ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחיאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני: * מסטרא דרישא חיורא חיוור בגוויה. (ס"א בגיניה) דכליל כלהו חיוורי (וכלהו חיוורי) * אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}}. {{צ|לחיי עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{צ|לחרפות לדראון עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא. הה"ד {{צ|כי טל אורות טלך}}. {{צ|אורות}} -- תרין. וההוא טלא דנטיף -- נטיף כל יומא לחקלא דתפוחים כגווני חיוורא וסומקא. האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי {{ב|ק"נ רבוא|150,000}} עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אפין'''. ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחיים לעלמא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבי אגר אוראותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא <קטע סוף=דף קלה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}} <קטע התחלה=דף קלו א/>תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי בקע אגר אוראותא אשתכח מניה לעתיק יומין. בחלליה דגולגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו וקרונא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר (ס"א ונפיק) לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}}. ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}} '''מחללא חד''' מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי הללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא: '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין ן' תרעין. מאלין ן' תרעין אתאחדן ן' יומין דאורייתא, ן' שנין דיובלא, ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה (ס"א מדוריה) בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הה"ד {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}}. ואילין ג' מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן, ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין. בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא. (בחור כארזים) רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}}. מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא הה"ד (שם) {{צ|קווצותיו תלתלים}}. ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. {{ש}} '''ממבועא לחללא חד דגולגלתא''' אתמשכן שערי במשיכותא ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. {{ש}} '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. {{ש}} '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו (ומתעבידן תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין). ובג"כ אינון קוצין תלין על תלין. וכלהו משיכן, דאתמשכן מג' חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי -- תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובג"כ כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}}. ובהאי תלין תליין (נ"א ובהאי תלייא) ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}}. תנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין מאריהון דמתקלא (ס"א מאריהון דרחימותא. ואיהו מתקלא בינייהו) בג"כ אית ימינא ואית שמאלא. מצחא דגולגלתא -- אשגחותא דאשגחותא, ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא -- אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר, <קטע סוף=דף קלו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}} <קטע התחלה=דף קלו ב/>בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי -- גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט, אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון, הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה חיה לך מאנת הכלם}}. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא -- נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא -- אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין -- אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא -- כדין כלהו משתככין. ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח''' (ס"א מצחא וכל חד אקרי נצח), ובאתוון רצופין (דאפין) הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}}? האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא -- זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי "אדם" ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי "ראש" (בהאי מצחא) אתחזי ואתגלייא -- האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ"ט משום דלא הוה מאתר דאקרי "אדם", דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם. ובג"כ {{צ|לא אדם הוא להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא. '''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הה"ד {{צ|רוחצות בחלב}} - מאי {{צ|בחלב}}? בחוורא דלעילא קדמאה. (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי (ס"א ובג"כ צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) וע"ד צלי דוד {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה}} -- דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן -- כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי -- יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הה"ד {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא <קטע סוף=דף קלו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}} <קטע התחלה=דף קלז א/>דעינא, הה"ד {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא, לגלאה ארחין דחייביא, הה"ד {{צ|שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}}. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}}. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו, הה"ד {{צ|ראה ראיתי}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח}}. {{צ|עורה והקיצה}} -- תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין. '''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה. '''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא. '''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא -- כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה"ד {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} -- מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} -- כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה. ודא זמינין למנדע צדיקייא למחזי ברוחא דחכמתא כד"א {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב -- כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}}. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא: מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא? אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} -- {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין), דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר ירושלם ולא ציון -- הכי אצטריך, לאכפייא <קטע סוף=דף קלז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}} <קטע התחלה=דף קלז ב/>לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: כתיב {{צ|עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} (הה"ד {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב {{צ|עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}}. השתא {{צ|עיני ה' אלהיך בה}} וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}}. כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון {{צ|רחמים גדולים}}, רחמי דזעיר אנפין אקרון {{צ|רחמים}} סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין. תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל. '''חוטמא''' -- תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}} -- בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב {{צ|עלה עשן באפו}} ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא -- אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. ואי תימא -- אף וחימה כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחימה}} דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}. {{צ|שחת}} -- המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובג"כ כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יי'}} -- {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יי' הגדולה והגבורה}} -- אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגו'}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}}. כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}, וכתיב {{צ|ויי' המטיר על סדום ועל עמורה}}. אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יי' לא שניתי}}? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק -- רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא -- כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא {{צ|מאת יי' מן השמים}} -- בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא <קטע סוף=דף קלז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}} <קטע התחלה=דף קלח א/>לאפקא -- נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי "ארך אפים" מכלא. והיינו רזא דתנינן {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני -- פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל -- כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? * {{צ|אברהם אברהם}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. * {{צ|יעקב יעקב}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא, כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. * {{צ|שמואל שמואל}} טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל {{צ|משה משה}} לא אפסיק טעמא בגוויהו, דמיומא דאתיליד שלים הוה, דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}}. אוף הכא {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין, דהכי תנינן: כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין - כלא ברחמי אתחזון, וחוטמא אשתכיך, ואשא ותננא לא נפיק, כד"א {{צ|ותהלתי אחטם לך}}. ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא, בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יי'}} -- אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא). וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב {{צ|וירח יי' את ריח הניחח}} -- דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב {{צ|ויחר אף יי'}}, {{צ|וחרה אף יי'}}, {{צ|וחרה אפי}}, {{צ|פן יחרה אף יי'}} -- כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}} האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו). '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי). מאי טעמא בעקימא? (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש). ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}}. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יי'}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין -- כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט), ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין <קטע סוף=דף קלח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}} <קטע התחלה=דף קלח ב/>כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא -- סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך}} כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יי'}}. ומה דאתמר {{צ|הטה יי' אזנך}} -- {{צ|אזנך}} -- בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב {{צ|כי אזן מלין תבחן}}, וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}}. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי -- מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. תא חזי כתיב {{צ|יי' שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} -- תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א -- חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב {{צ|יהו"ה אלהים}}, דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יי' אלהים}} -- שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא. {{צ|יי' יי'}} -- כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אפין. {{צ|בקרב שנים}} -- אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} אינון ימי קדם, {{צ|שנות עולם}} אלין ימי עולם. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובג"כ אמר {{צ|חייהו}}. {{צ|ברוגז רחם תזכור}} -- לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא. תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו'}} -- מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} דכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יי'}} משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, <קטע סוף=דף קלח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}} <קטע התחלה=דף קלט א/>דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא, הה"ד {{צ|ואתם הדבקים ביי'}} ולא כתיב "הדבקים ליי'" אלא {{צ|ביי'}} ממש. תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין -- אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין -- נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון (ס"א דאורייתא) דשמא קדישא (מתחיל מסוף קלח ע"ב) (נ"א ובעלמא דאתי). משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין ובעלמא דאתי יתיר מהכא דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הה"ד {{צ|ואתם הדבקים בה'}} -- בה' ממש, עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים ה'}}. השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא. תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בט' תיקונין, ודא איהו דיקנא דז"א. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דז"א -- נגדין י"ג מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב אתוון דשמא קדישא). וא"ת דיקנא לא אשתכח, ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}} (ולא קרי דיקנא). אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא: כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא -- ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא (משום) ובג"ד הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא -- גנזיה קרא ולא אתגלייא. ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין, נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא? כד"א {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} (ולא ערוגות). בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי (דדיקנא) אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי. דכתיב (שם) {{צ|בחור כארזים}}. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. '''תקונא תליתאה'''. מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיעא ההוא ארחא. '''תקונא רביעאה'''. נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובא דבוסמא. '''תקונא חמשאה'''. פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן (ס"א מנהון). '''תקונא שתיתאה'''. נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. '''תקונא שביעאה'''. דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. '''תקונא תמינאה'''. דנחתין שערי בתחות דיקנא דמחפיין קדלא דלא אתחזיא כלהו שערי דקיקין נימין על נימין. מליין מכל סטרוי. '''תקונא תשיעאה'''. (מתערבין שערי עם אינון) דמתחברן (נ"א אתמשכן) שערי כלהו בשקולא מעלייא (ס"א מלייא) עד (נ"א עם) אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין ט' מבועין דמשח רבות דלעילא, ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. ט' תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא, ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי (בר נש לתתא) גיבר תקיף. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה -- תלייא ביה גבורה תקיפא. '''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין'''. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: קום ברי (קדישא), סלסל תקונא דדיקנא (נ"א דמלכא) קדישא בתקונוי אלין. <קטע סוף=דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}} <קטע התחלה=דף קלט ב/>קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} עד {{צ|מבטוח בנדיבים}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} -- תנא: הכא ט' תקונין דבדיקנא דא, להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. ת"ח כיון דאמר הני ט' תקונין לכתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם}}. אמר: הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}. ובתקונא דדיקנא דא ט' תקונין, דאינון שם יי' -- אשצינון מן עלמא, הה"ד {{צ|בשם יי' כי אמילם}}. ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא -- שיתא אינון בשמא קדישא, דשית שמהן הוו, ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון -- תלתא הוו, דהא {{צ|נדיבים}} בכלל אדם הוו. תנא: שיתא שמהן דכתיב: * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין. * {{צ|יי' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|יי' לי בעוזרי}} - ארבע. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - חמשה. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - שיתא. אדם תלת, דכתיב: * {{צ|יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח באדם}} - תרי. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תלת. ותא חזי, רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא, דכתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} -- בשם מלא דהוא {{צ|יי' אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובג"כ הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה}}. תרי זמני {{צ|י"ה י"ה}} לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר {{צ|יי' לי לא אירא. יי' לי בעוזרי}}. בשמא דלא חסר. בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} -- הכי הוא. דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא. ומה דמשלפא בהו אתקרי שמא קדישא. ותערא ומה דביה אתקרי יהו"ה ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ידו"ד אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה). ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא -- לאכנעא שנאוי, בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה -- כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}} (ס"א דדיקנא איהו עיקרא, דכל גופא וכל הדורא דגופא בתר דיקנא אזיל וכלא בדיקנא תלייא) (ול"ג מן ודיקנא עד גופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. * {{צ|ה' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. * {{צ|ה' לי בעוזרי}} - חמש. * {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - שבעה. * {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תשעה * {{צ|(ס"א טוב לחסות בה' מבטוח באדם}} - ז'. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - ח'. * {{צ|מבטוח בנדיבים}} - ט'. {{צ|מן המצר קראתי י"ה}} -- מאי קא מיירי? אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא דא קאמר. (ר' יהודה אמר) {{צ|מן המצר קראתי יה}} -- מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין מעילא תחות שערי דרישא, ובג"כ אמר {{צ|י"ה י"ה}} תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא אמר {{צ|יי' לי לא אירא}} דהוא אתר דלא דחית (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו'. (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה -- ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין, והוא דיקנא דזעיר אפין בט' תקונין מתתקן. <קטע סוף=דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}} <קטע התחלה=דף קמ א/>'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין, ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא -- תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין (וכפיין), והני לאו אריכין. ושערי דרישא מנהון שעיעי ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אפין, דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי ס"ד? אלא אימא ארבע מוחי -- תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין, דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך}}. {{צ|שם יי'}} - שם יי' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. ובג"כ {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}, דהכא משתכחין, דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אפין -- אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר, ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובג"כ אינון ארבע. ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע -- אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא, הה"ד {{צ|קווצותיו תלתלים}} -- תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות}}. ותנא: הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו, אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא -- לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא), ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין -- רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא -- דינא תקיף ונצח על רחמי. ובג"כ בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי -- שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא (ס"א ומתאחרא) דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא -- אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא. וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא -- כל הני וכל הני מתנהרין ומסתחיין כמאן דאסתחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא -- כלהו אסתחיין ברחמי. ובג"כ אמר משה זמנא אחרא {{צ|יי' ארך אפים ורב חסד}}, ואלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין. וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר אינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין <קטע סוף=דף קמ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}} <קטע התחלה=דף קמ ב/>ביה. ובג"כ {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}. תנא: שערי דרישא דזעיר אפין -- כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין, דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה -- שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובג"כ כתיב {{צ|ראשה כעמר נקא}}. והאי דזעיר אפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובג"כ חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} -- בזעיר אפין אתמר. אמר רבי שמעון "''בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי''". '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. "''קום רבי אבא!''". קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא (ס"א בתקוני מלכין) (ס"א כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא אתחזי) כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הה"ד {{צ|גדול אדונינו ורב כח}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}. והאי תקונא תניינא אתתקן כד נהיר בנהירו דעתיק יומין אקרי {{צ|רב חסד}}, וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}. דהא נהירו אנפיה (ס"א דא נהירו דאנפין). ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא. אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא, לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}, ואתקיימו באתר אחרא. ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אפין {{צ|חסד}} סתם. ובג"כ כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} וכתיב (שם) {{צ|נוצר חסד לאלפים}} סתם. ואוקימנא, האי {{צ|רב חסד}} - מטה כלפי חסד לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא -- לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. וע"ד כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} -- סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} -- סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא (ס"א בתרי גווני אגזים ולא) אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא. '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא, הוד והדר הוא. (ס"א הוד עלאה) ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא (ס"א ליאה דעלעין) בעלעוי ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו, ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} -- תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.<קטע סוף=דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=דף קמא א/>ותאנא האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין, האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא, ובג"כ {{צ|לחייו}} כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פשע}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א {{צ|ותפארת בחורם כחם}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. '''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא, בהאי כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך ויחנך}}, דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יי' פניו אליך}}, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון "חסדי קדמאי", ובגין אינון נהרין כל אינון "חסדי עולם". '''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. תנא תקונא דא הוא דאקרי) {{צ|פאת הזקן}}, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי). ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} כתיב. '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי, ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. "''קום רבי יהודה!''" קם רבי יהודה פתח ואמר: בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה, וכלהון אקרון {{צ|פה}}, הה"ד {{צ|וברוח פיו כל צבאם}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר; תליין מהאי פומא ומהאי פומא. (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו {{צ|פה יי'}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי. והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר"ש: "''בריך אנת לעתיקא קדישא!''" '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא: אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה, הה"ד {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}}. ו{{צ|אלף המגן}} רזא הוא בצניעותא דספרא {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. '''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) {{להשלים}}. ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}}. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי. תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו), אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק -- טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין -- עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד -- כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא. לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא <קטע סוף=דף קמא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}} <קטע התחלה=דף קמא ב/>דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין -- כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא, אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי), ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יי' ליראיו}}, כתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} בתרי יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא, ודא הוא {{צ|וייצר}}. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. {{צ|וייצר}} -- מאי צר? צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר), ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי שם מלא, {{צ|יי' אלהים}}. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן ד{{צ|וייצר}}, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים -- {{צ|יי' אלהים}}. ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, דכליל דכר ונוקבא, ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} -- לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא), {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} -- טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}}), נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. {{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} -- לאתרקא. ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא -- כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי -- שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) {{צ|תפארת}}, ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הה"ד {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}}. כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא, תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני, הה"ד {{צ|ודלת ראשך כארגמן}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'}}. תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהו <קטע סוף=דף קמא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=דף קמב א/>דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, דנוקבא אתפשטה תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא: חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא: * קול באשה ערוה. * שער באשה ערוה. * שוק באשה ערוה. * יד באשה ערוה. * רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר -- מערוה אינון. ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה -- אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים. הה"ד {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} -- תמים ממש. וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא -- ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}}, דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד -- {{צ|ואשתמרה מעוני}}. וכיון דאתפשט אמה דא -- אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא, ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה, אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד. בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא, גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין, בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא, ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הה"ד {{ממ|בראשית|לו|לא}} {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} -- אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. "אשר היו" לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}}) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הה"ד {{צ|וימת}} -- דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא, אי הכי דדינא כלהו והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}, והא לא אתחזי דינא, דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא? תאנא: כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}}, מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{צ|ושם עירו פעו}}. מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} -- בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}, מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} -- אתבסמותא דדא בדא. {{צ|בת מטרד}} -- תקונין דמסטר גבורה. {{צ|בת מי זהב}} -- אתבסמו ואתכלילו דא בדא, {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה (ס"א קדישא) <קטע סוף=דף קמב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=דף קמב ב/>תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו סלקא דעתך? אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובג"כ דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא {{צ|ימינך יי'}}. {{צ|ימין יי'}} אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? תאנא: כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים וגו'}} משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}}, כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יי'}}, {{צ|זרועך הנטויה}}. נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב}}, בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יי'}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}} דכתיב {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} {{צ|מוליך לימין משה}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב (שם) {{צ|זרוע תפארתו}}. דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) {{צ|והנה ידי עמך}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון {{צ|יד יי'}} עלאה, יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד יי' שמאלא זכו ימין יי'. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יי' תתאה. תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב {{צ|סוד יי' ליריאיו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: דכל דינין דמשתכחין מדכורא -- תקיפין ברישא ונייחין בסופא, וכל דינין דמשתכחין מנוקבא -- נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי, סתימא דכלא, פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון -- אפיל דודמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. הה"ד {{צ|ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{ש}} {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} -- מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כד"א {{צ|אחת היא יונתי תמתי}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}}. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא <קטע סוף=דף קמב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}} <קטע התחלה=דף קמג א/>ואתחברו אפין באפין -- מאן ייעול בינייהו! מאן הוא דיקרב בהדייהו! (בגין כך סתימא דמלה, עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת). וכד אתחברו -- אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. ותאנא בצניעותא דספרא: בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} -- ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא -- נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק -- אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה). תא חזי מה כתיב (שם) {{צ|ויהי בהיותם בשדה}} -- בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין, ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון -- מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא סלקא דעתך? אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה -- רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה -- אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו. זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הה"ד {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יי'}} -- עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר ר' שמעון, חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא -- דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}} תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} -- דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}}. ותאנא בצניעותא דספרא: באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל -- כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט -- באצבען דידן, חמש כנגד חמש. כתרין תתאין -- באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא -- עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. <קטע סוף=דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=דף קמג ב/>תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא -- כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא, אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא? לא, דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגוייתו כתרשיש}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}}, {{צ|והאיש גבריאל}} -- כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}}. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין, ושמעין מה דשמעין מעילא, ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא, כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא -- אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא), ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - דכלא הוא חד גופא. תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא כתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי), ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}}. {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{צ|צוארך}} -- בכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית -- אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} -- אדם דהוא יקר מכל יקרא - בל ילין. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא -- אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא, כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין <קטע סוף=דף קמג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}} <קטע התחלה=דף קמד א/>דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}} (ס"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה הוי כחד מן בעירא (הה"ד {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}). תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} (ס"א {{צ|בני האלהים}}) -- אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} -- (האדם הידוע). וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} -- מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} -- מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. {{צ|הנפילים היו בארץ}} -- לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} -- '''עז"א ועזא"ל''' הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב (שם) {{צ|וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ}} -- לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יי'}} -- האי בזעיר אפין אתמר. {{צ|ויתעצב אל לבו}} -- "ויעצב" לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} -- איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. {{צ|אל לבו}} - "בלבו" לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. {{צ|ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} -- לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא. כלא אתתקן כמרישא. הה"ד {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שכינתי}} (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב (שם ג) {{צ|יי' בחכמה יסד ארץ}} וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יי'}}. ותאנא: כלהון מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא, ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הה"ד {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא, (הה"ד {{צ|כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב}} דאיהו בלגו לגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}, וכתיב {{צ|וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}}. עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}}. תאנא: בכה ר"ש וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא -- יאות ושפיר הוה, בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי, דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין, אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא, מיתו ר' יוסי בר' יעקב, ור' חזקיה ור' ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואר"ש מלה ואשתככו. צווח ואמר שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. <קטע סוף=דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}} <קטע התחלה=דף קמד ב/>אבל ת"ח דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}}, וכ"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו. אמאי מיתו?). תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין, דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד (נ"א ועוד) דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר' שמעון, כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום}}. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אר"ש שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. והוה חדי ר"ש, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר"ש ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון: מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. ==קטע זמני== תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר"ש. וכד הוה ר"ש מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. והוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א"ר אבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר"ש שבת ליי' קדש. אר"ש תווהנא על ההוא חגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר"ש מ"ט לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא לאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר בכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתמסרו בארמונא (ס" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא (נ"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר"ש וחברוי. זכאה אנת ר"ש וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א"ל קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין <קטע סוף=דף קמד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}} <קטע התחלה=דף קמה א/>בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר"ש שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: '''עד כאן האדרא קדישא רבא''': ===דבר אל אהרן ואל בניו=== דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'. רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות: תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה"ד עקב ענוה יראת יי'. כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כלמי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי'. לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך <קטע סוף=דף קמה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}} <קטע התחלה=דף קמה ב/>ה' צבאות הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. מפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ"אל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך יי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מ"ט זכה כהן לחסד בגין היראה הה"ד וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. עולם ועולם מהו. אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. על יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א"ל ודאי הכי הוא בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא וכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. יראיו כללא דאדם. ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. על יראיו כהני דלתתא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לאתכללא בכללא דאדם. וצדקתו לבני בנים משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת כי מאיש לקחה זאת. וכתיב (שם) לזאת יקרא אשה וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב וצדקתו. מאי וצדקתו צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה"ד וחסידיך יברכוכה וכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא משום דאקרון חסידם וכתיב וחסידיך יברכוכה. כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו ביראה. כה תברכו בענוה. אמר ר' אבא כה תברכו. תאנא האי צד"ק אתקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה (נ"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס"א דכה) רבה כלומר מכה מן כה. וכתיב והנה לא שמעת עד כ"ה כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) בזאת תדע כי אני יי' וכלא חד וכתיב (שם) ולא <קטע סוף=דף קמה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}} <קטע התחלה=דף קמו א/>שת לבו גם לזאת דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הה"ד כה תברכו. כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני ישראל תברכו בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור להם. אמור סתם. ד"א אמור כיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם. זכו להם לא זכו אמור סתם. ר' יצחק פתח וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו'. וראיתי אני דניאל לבדי. והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב לא ראו אמאי דחילו ובדניאל כתיב וראיתי אני ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת הא דאמרן. זאת עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה. כה תברכו בשם המפורש. כה תברכו בלשון הקדש. תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא כנסת ישראל מאן כ"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב והוא ימשול בך. תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דיתוסף קדושה <קטע סוף=דף קמו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}} <קטע התחלה=דף קמו ב/>על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים וגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. ואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים ויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח משכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים. א"ר תנחום אף אקרי טהור דכתיב וטהרת אותם. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא יתכוון (נ"א ולאתכוונא) באינון מלין. א"ר יצחק בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב וחסידיך יברכוכה. א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא והיינו דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. מאי דעת דעת סתם. ותורה יבקשו מפיהו. עלאין יבקשו מפיהו. יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו תורה. תורה סתם היך אחידא תורה דלעילא דאקרי תורה סתם דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מ"ט כי מלאך יי' צבאות הוא. ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך: אמר ר"ש תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומההוא דאתכסייא ההוא טמירא (ס"א אחרנין וההוא דאתכסייא הוא טמירו) דכלא. א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי (כלהו) דכלהו כלילן בדיבור דכ"ב אתוון (ס"א דכלהו מכילן) (ס"א בתרי כתרי) כתרי דרחמי. ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין (ס"א בז"א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין. מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בלעמא סתים כלא באתוון רשימין. ות"ח דכל הני כ"ב אתוון (ס"א רחמי) (ס"א דכל הני כ"ב מכילן דרחמי) <קטע סוף=דף קמו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}} <קטע התחלה=דף קמז א/>משה אמרן בתרי זמני. זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו (ס"א עלאין) עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב אתוון. מכילן סתימאן. יברכך יי' וישמרך. אלין תלת קראי. וג' שמהן. דתריסר אתוון כלילן לקבליהון ובכלא אתכוון כהנא. וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקביל כ"ב (אתוון) מכילן דרחמי דכליל כלא ובג"כ כתיב אמור ולא אמרו כמה דאוקימנא. אמור דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין אמור במלין סתימין דלעילא. אמור חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד. מ"ט. דבחד תליין כלהו. וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. תאנא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר"א ב"ר שמעון שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר אדם ובהמה תושיע יי'. אדם תינח בהמה למה. א"ל יאות שאלת כלא במניינא הוא זכו אדם לא זכו בהמה. אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא. א"ל כלא אתמר. ות"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'. ואתן צאני צאן מרעיתי הא בהמה. אדם אתם הא אדם. וישראל אקרו אדם ובהמה ובג"כ אדם ובהמה תושיע יי'. ועוד רזא דמלה זכו אדם כגוונא דלעילא. לא זכו בהמה אקרון. וכלהו מתברכאן בשעתא חדא. אדם דלעילא. ובהמה דלתתא. וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הה"ד אדם ובהמה תושיע יי'. ות"ח לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא אוף לתתא אשתכח וכלא הכי תליא לטב ולביש לטב דכתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ לביש דכתיב יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. א"ר יהודה בג"כ (האי תפארת פתח ביה) כתיב אמור להם סתם לאתברכא עלאין ותתאין. כלהו כחדא דכתיב כה תברכו בתחלה ואחר כך אל בני ישראל אמור להם סתם לאתברכא כלהו כחדא יברכך יי' לעילא וישמרך לתתא. יאר יי' פניו לעילא. ויחנך לתתא. ישא יי' פניו לעילא. וישם לך שלום לתתא. ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו. ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. תאנא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פרים ידוי אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי ובעי ב"נ לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. תאנא בההיא שעתא דכהנא פרים ידוי צריכין עמא למיתב ומתברכן עילאין ותתאין ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא. אמר רבי שמעון בהני תלת קראי <קטע סוף=דף קמז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}} <קטע התחלה=דף קמז ב/>רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד י"ברכך י"אר י"שא כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא ז"א מעתיקא מאן דאצטריך יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא ובג"כ יברכך יי' לעילא וישמרך (הוא) הכא לתתא וכן כלהו. ותאני תנא קמיה דר"ש האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך וכו'. אמאי משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו ומאן דיבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי: ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה יתקנו כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי מה כתיב ואני אברכם. למאן לאינון כהני דכתיב ומברכיך ברוך. וכתיב ואברכה מברכיך. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו ולא כתיב יאמרו או יזכרו. תאנא כל כהן דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מ"ט משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב נאם בלעם בנו בעור מאי בנו בעור מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכח פקיעא (ס"א דאשכחן פקיחא) דעינא לברכא דכתיב פקח עיניך בגין לברכא וברכתא דדב המנונא סבא הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. אמר ר' יוסי ת"ח כתיב ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם אל בלק מבעי ליה דהא עביד בלק כלא מהו אל בלעם אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני. אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן הה"ד ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'. וע"ד כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מהו מלחמו כמה דאוקימנא דכתיב לחם אלקיו מקדשי הקדשים וגו'. משמע דקדשי הקדשים לחם אלקיו נפק מניה ובג"כ כי נתן מלחמו לדל. תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר. כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו כביכול אשתאר <קטע סוף=דף קמז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}} <קטע התחלה=דף קמח א/>שמא קדישא חסרא. רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הה"ד ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. ת"ח ויהשבה ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) ויוצא אותו החוצה א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה מאי ויחשבה לההוא כתרא. צדקה רחמי. אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל כד"א כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו דבגינייהו דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כד"א יברכך יי' מציון וגו'. ברוך יי' מציון שוכן ירושלם: ויהי ביום כלת משה וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי. דתנינן אמר ר"ש מאי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו קב"ה של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי. ומאי שבי. שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת מתנות באדם. באדם לא כתיב אלא באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הה"ד כלת משה. כלת משה ממש. וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה. אבל הכא כלת משה ודאי. מתנות באדם מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא: ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום. מהו ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו <קטע סוף=דף קמח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}} <קטע התחלה=דף קמח ב/>לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. תאנא כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא ואפילו תתאה ואפילו עכו"ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב שנים עשר נשיאים לאומותם מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו. בג"כ נשיא אחד ליום. וכל מה דאקריבו כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכון כלהון. אילם ששים עתודים ששים כמה דכתיב ששים גבורים סביב לה דבסטר גבורה. כף אחת עשרה זהב וגו' והא אתמר זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון ועלייהו כתיב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן: <קטע סוף=דף קמח ב/> <references/> 14p3gp6a4m4fvffyxd8vo8lnfzryfjj 3001401 3001340 2026-03-28T22:12:56Z Roxette5 5159 /* קטע זמני */ 3001401 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=דף קיז א/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}} ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה מתרין סטרין. ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! <קטע סוף=דף קיז א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיז ב/>תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ"א|ו|א}} {{ממ|מ"א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}} {{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}} {{צ|יהו"ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}} תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב"ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו מותנא. {{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} - אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}} {{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}} {{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}} {{צ|יברך יראי יהו"ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. {{ש}} {{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע"ג דלא עאלין במניינא. תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:<קטע סוף=דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}} <קטע התחלה=דף קיח א/>רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}} אמר ליה: "''ישראל מאן אתר אתברכן?''" {{ש}} אמר ליה: "''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''" {{ש}} תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}} ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא! כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}: '''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}} '''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}} כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר "''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''", בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}} זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! {{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}} רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב! בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}} אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}} אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: <קטע סוף=דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}} <קטע התחלה=דף קיח ב/>'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י"ב שבטין, י"ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י"ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י"ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י"ה''' בינייהו. {{ש}} כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}} ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}} ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}} ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}} ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}} '''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! * '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. * '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. * '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. * '''ה' בתראה''' - מערב. ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}} * {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. * {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. * {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. * {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! <קטע סוף=דף קיח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט א/>ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. אמר: "''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''" פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} {{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ"א "אסתכל". אבל נראה ד"אחידנא" תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו"ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}} {{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}} כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}} ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב"ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא"ו''' - דא קב"ה הוא לעילא. אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}} האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}} אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}} ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא "''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''". אמר רבי יהודה: "''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: "''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''" פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}} תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}} ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.<קטע סוף=דף קיט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט ב/>וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}} ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. בכה רבי אלעזר. {{ש}} פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}} השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע"ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}} בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}} אמר: "''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}} ''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''" {{ממ|תהלים|קלה|ד}} אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}} אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}: '''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}} {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. <קטע סוף=דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכ א/>תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. * מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. * לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. * לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}} אשתכח בכל יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא: {{ש}} "''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''" ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}} אמר ליה: "''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}} אמר ליה: "''ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}} אמר ליה: "''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}} '''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}} לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}} ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.<קטע סוף=דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=דף קכ ב/>{{ש}} מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}. ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו"ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}} אלא רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. תא חזי רזא דמלה! אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. {{ש}} בקדמיתא עובדא * בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, * ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. * לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין - תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - * ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. * לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, * ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. * לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}} ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}} ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. <קטע סוף=דף קכ ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=במדבר דף קכא א/>בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא"ו''' - ד'''וא"ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. והא קמ"ל דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר: "''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''" אמר ר' יהודה: "''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''" '''ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן'''<קטע סוף=במדבר דף קכא א/> ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא (אין)== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=במדבר רע"מ דף קכא א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=במדבר רע"מ דף קכא א/> ==פרשת נשא - זהר== <קטע התחלה=דף קכא א/>'''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' ר' אבא פתח {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון ואין ברוחו רמיה}}. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. ת"ח בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה (לליליא) ומזמנא דשארי צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא (לי') ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר. בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא <קטע סוף=דף קכא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=דף קכא ב/>ושמאלא מקבל לה. כדין כרוזא קארי בעלמא דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא (ס"א למלכא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח זכאה חולקיה מאן דאתער לזוגא זווגא דא). ת"ח בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מ"ט בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דב"נ ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק ב"נ מפומיה איהי כדקא יאות, מלה קדישא דאורייתא וצלותא -- ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה מילין בישין מלישנא בישא, ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דב"נ הה"ד {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} ובג"כ {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון}}. אימתי כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}: <קטע סוף=דף קכא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=דף קכב א/> ===רעיא מהימנא=== (במדבר ד) {{צ|מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד}}. פִּקּוּדָא דָּא לִהְיוֹת הַלְּוִיִּם מְשׁוֹרְרִים בַּמִקְדָּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא לְעֵילָּא, הָכָא צָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ מִלִּין, דְּהָא כֹּהֵן אִיהוּ מַקְרִיב קָרְבְּנָא, וְאִיהוּ מִיכָאֵל. לֵוִי אִיהוּ גַּבְרִיאֵל, אִיהוּ צָּרִיךְ לְנַגְּנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהלים מב) {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}, דָּא חֶסֶד כַּהֲנָא רַבָּא דְּמִיכָאֵל אִיהוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לְגַבֵּי מָארֵיהּ, וְעִם כָּל דָּא דְּהֶדְיוֹט אִיהוּ אֵצֶּל מָארֵיהּ - מֶלֶךְ דְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ אִיהוּ. וּבִרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תְּהִי קַלָה בְּעֵינֶיךָ, וְהַאי אִיהוּ {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}. {{צ|וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי}}, דָּא גְּבוּרָה. {{צ|שִׁירֹה}} -- (דברים לג) {{צ|בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ}}, (יחזקאל א) {{צ|וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל}}. וְגַבְרִיאֵל שְׁלוּחֵיהּ. וְצָּרִיךְ לְשׁוֹרֵר וּלְנַגֵּן בְּחֶדְוָה בְּחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, (לאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה ומאן דלית ליה רשו) לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא, יְקַיֵּים (איכה ב) {{צ|קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרֹת}}. וְיֵימָּא בְּאַשְׁמוּרוֹת, כַּמָה סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת, בְּכָל מִינֵי רִנָּה בִּגְרוֹנֵיהּ, דְּאִיהוּ כִּנּוֹר לְאַפָּקָא בֵּיהּ קָלָא, בְּשִׁית כַּנְפֵי רֵיאָה עִם וַורְדָא. בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה. וְדָא ו'. וְיִפּוּק לֵיהּ מִלִּבָּא, דְּתַמָּן בִּינָה. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַלֵּב מֵבִין. יִפּוּק בֵּן מִבִּינָה, מִבֶּן יָהּ, דְּאִיהוּ ו', דְּאִיהוּ אֶפְרוֹחַ בְּשִׁית גַּדְפִּין. וִיסַלֵּק לֵיהּ בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, דְּאִינּוּן (מלכים א י) {{צ|שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא}}. וב' כֻּרְסְיָין אִינּוּן (ירמיה יז) {{צ|כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן}}, וְאִינּוּן לִבָּא וּפוּמָא. לֵ"ב, (שמות יז) {{צ|וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק}}, (בנה"ר) כָּבֵד, סָמָאֵ"ל, פּוּמָא דְּכִסֵּ"ה, כֵּ"ס י"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים פא) {{צ|תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וְגוֹ'}}, מַאי {{צ|שׁוֹפָר}}? קָנֶה, ו', קוֹל דְּסָלִיק מִן הַקָּנֶה, לְגַבֵּי פּוּמָא, דְּתַמָּן ה'. בְּה' מִינֵי תִּקּוּנִין דְּדִבּוּרָא, דְּאִינּוּן שִׂפְוָון וְשִׁינַיִם וְחֵיךְ. שִׂפְוָון תְּרֵין. שִׁינַיִם וְטוֹחֲנוֹת תְּרֵין מִינִין. וְחֵיךְ, הָא חָמֵשׁ. דְּטָחֲנִין כְּנָהָר דְּאִיהוּ קוֹל, כְּגַוְונָא דְּטָחֲנִין רֵיחַיָיא. לְאַפָּקָא קוֹל וְדִבּוּר, דְּנָפִיק מִבִּינָה דְּלִבָּא. בְּמַחֲשָׁבָה. דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ בְּעֶשֶׂר מִינֵי תִּלִּים. וּבְשׁוֹפָר, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשַׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וְאוֹרַיְיתָא, קָלָא דִּילָהּ, דִּיבּוּר דִּילָהּ, בִּינָה דִּילָהּ, דְּאוּקְמוּהָ {{צ|אֵיזְהוּ חָכָם הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר}}. מַחֲשָׁבָה דִּילֵיהּ. חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ז) {{צ|זֹאת הַתּוֹרָה לְעוֹלָה וְלַמִּנְחָה}}. (ע"כ רעיא מהימנא) (כ"ד ע"ב פקודא דא המועל בהקדש וכו') (במדבר ה) {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹ'}}. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שופטים ד) {{צ|וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ'}}, וְחֶבֶר הַקֵּינִי מִבְּנֵי בְּנוֹי דְּיִתְרוֹ הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א טו) {{צ|וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'}}, אֲמַאי אִקְרֵי{{צ| קֵינִי}}, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּכְתִיב (בראשית טו) {{צ|אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי}}. וְאִתְּמַר דְּעַבֲד קִנָּא בְּמַדְבְּרָא, כְּעוֹפָא דָּא, בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא, נִפְרָד מִקַּיִן, אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִפְרַד מִקַּיִן. זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵיזָל לְאִתְדַּבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי. דְּכַד בַּר נָשׁ אָזִיל {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}} בְּאוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לב) {{צ|עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם}}. וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, דְּהוּא סִטְרָא דְּמִסְאֲבָא. וְסִטְרָא דְּמִסְאֲבָא אִתְּעַר מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין, דְּנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִקְרוּן נַזְקֵּי עָלְמָא. דְּהָא (קמ"ג ע"א ע"ב) מִסִּטְרָא דְּקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ. וְיִתְרוֹ בְּקַדְמִיתָא כּוּמָרָא לְעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה, וּלְהַהוּא סְטָר הֲוָה פָּלַח, וּמָשִׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא אִקְרֵי קֵּינִי לְבָתַר נִפְרָד מִקַּיִן (ודאי), וְאִתְדְּבַק (נ"א ואתחבר) בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (מאי משמע) דְּכָל מַאן דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל, הוּא קִיֵּים עָלְמִין, עָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְעָלְמָא דִּלְתַּתָּא. וְהָא אוּקְמוּהָ, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם}} כְּתִיב. וְכָל מַאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, פָּגִים לְגַרְמֵיהּ, פָּגִים לְכָל עָלְמִין. מְתַל לְאִינּוּן מַפְרֵישֵׁי יָמִין דְּשָׁאטֵי (ס"א דטסרין) בְּאַרְבָּא, קָם חַד שַׁטְיָיא בֵּינַיְיהוּ, בָּעָא לְנַקְבָא וְכוּ'. וְעַל דָּא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', הָאָדָם וְגוֹ'}}. (תא חזי) (הושע ו) {{צ|וְהֵמָה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית}}. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חַד דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה, וְגָרַם לְכָל עָלְמָא, פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, וְהַהוּא חוֹבָא תַּלְיָיא, עַד דִּיקַיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִתְעֲבָר הַהוּא פְּגִימוּ מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כה) {{צ|בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'}}. וּבְגִין כָּךְ {{צ|כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם}} -- (כתיב) {{צ|הָאָדָם}}, אָדָם קַדְמָאָה. 'לִמְעוֹל מַעַל בַּיהו"ה' -- דְּמַאן דְּיִפּוּק מֵרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא, הוּא גָּרִים פְּגִימוּ וְכוּ', וְעַל דָּא, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָיבֵי דְּהַאי עָלְמָא, וּמִן פְּגִימוּ דִּלְהוֹן, כַּמָה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְּגִינַיְיהוּ, בַּר כָּל מַה דְּגַרְמֵי לְעֵילָּא וְתַתָּא. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, (שמות כא) {{צ|כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'}}. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, {{צ|בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'}}. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד) {{צ|בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'}}. {{צ|בַּצַּר לְךָ}} -- מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ? דְּהָא <קטע סוף=דף קכב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=דף קכב ב/>כיון דשארי דינא לא אסתליק עד דישתלים, בתר דאשתלים ועמד תשובה אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך וגו'. כי אל רחום יהו"ה אלהיך וגו'}}. {{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה אע"ג דאשרי דינא בעלמא בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה. ת"ח אפילו כנסת ישראל תשובה אקרי. ואי תימא (תשובה) עלאה (ס"א מעליא) (נ"א ואת עלאה) מכל אתר לא שכיח אלא דא אקרי תשובה כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. חייבא חד בעלמא קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא ווי לשביביה. ת"ח יונה בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו וקב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו"ה ויענני}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}}: <קטע סוף=דף קכב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}} <קטע התחלה=דף קכג א/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}} <קטע התחלה=דף קכג ב/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}} <קטע התחלה=דף קכד א/>{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}}. מאי האי לגבי האי. אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו"ה}}. ר' אלעזר אמר {{צ|איש איש}}. מאי {{צ|איש איש}}, דהא בחד סגי? אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} משמע איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}}. כדין הוא איש בעלמא, איש לגבי אתתיה. {{צ|ומעלה בו מעל}} הא כחד סגי, אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא, חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}, רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא, הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}}, {{צ|ושחט}} -- אחרא, ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא. אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא וכל נשי עלמא מתברכן (נ"א אתאחדת) בכ"י וע"ד אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות ו) דאחידת בה בכנסת ישראל וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך בגין כך כהנא לדא, ולא אחרא. ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי, אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד. דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה -- כהנא אסגי שלמא בהו, ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה -- איהו לא עביד דינא אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה הוא עביד דינא והוא בדיק לה. תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לחפאה (נ"א לזכאה) <קטע סוף=דף קכד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}} <קטע התחלה=דף קכד ב/>זמנא ותרין שאיל לה כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון (נ"א סריטין) טריסין בטהירין דינא בדינא. רחמי ברחמי רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח, זכאה אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. ר' אלעזר פתח ואמר {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}}, הא אוקמוה, אמר תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא. הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון, מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו'. ויצעק אל יהו"ה וגו'}} אמר קב"ה למשה, משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל, כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו. מיד {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וישלך אל המים}} -- דא שמא קדישא, ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל, כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ואי תימא נשיהון דישראל יאות אינון אמאי. אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו וכלהו נפקו גוברין ונוקבין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. כדין <קטע סוף=דף קכד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}} <קטע התחלה=דף קכה א/>קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא -- על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}, אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא: {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} -- מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} -- אפילו גלגל חמה, כ"ש ב"נ דאשתכחו מניה. א"ר יוסי אלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי. אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} משמע דאחרא הוא. אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} -- אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} -- דאחידן לתתא. ועל דא {{צ|יקח הכהן ונתן אל המים מי המרים המאררים}} -- אלין מי ימא דאינון מרירין. מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא, כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}, ובג"כ מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. ת"ח האי ימא קדישא -- כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן, כד מתפשטין, מתיקין אינון. לזמנין מיין דימא מרירן. לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי ימא דקפא, ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא. {{צ|המים המאררים}} -- בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא, כדין {{צ|המים המאררים}}, ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא. ת"ח אי אתתא אשתכחת זכייתא, אלין מיין עאלין בגווה <קטע סוף=דף קכה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}} <קטע התחלה=דף קכה ב/>ואתהפכן מתיקן ונקאן גרמה וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו, אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא, במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. ת"ח כל אינון נשי עלמא בתרייהו קיימי ואתדנו וע"ד ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו. ר' חזקיה פתח {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} -- מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה, כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא (נ"א כתורא) דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. וע"ד {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כד"א {{צ|פורה ראש}}. {{צ|פוריה}} -- פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}, ולאו לבר משוקא, בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}}, והיא אתקשרא ביה, בגין כך {{צ|בירכתי ביתך}}. א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה -- גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא. ובג"כ {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. אמר ר' יהודה שערא דרישא <קטע סוף=דף קכה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}} <קטע התחלה=דף קכו א/>דאתתא דאתגלייא -- גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה, בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר. ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא, הכי נמי לנוקבא. פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. וע"ד בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}, מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא בין, בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין -- כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא -- בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הה"ד (שם) {{צ|הנה כי כן יבורך גבר ירא יהו"ה}} וכתיב (שם) {{צ|יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}}, (ישראל סבא קדישא): ===איש כי יפליא לנדור=== {{צ|איש כי יפליא לנדור וגו'}}. רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}}. {{צ|מדוע באתי}} -- כמה חביבין אינון ישראל קמי קב"ה, דבכל אתר דאינון שריין קב"ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}}. {{צ|ועשו לי מקדש}} -- סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, והא אוקמוה, ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין, דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות -- כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא. והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות, כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון חמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא ובמה היא תיקונא דכלא כד"א {{צ|ברב עם הדרת מלך}}, וע"ד עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות קב"ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}. מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים -- אין איש, ובג"כ {{צ|ואין איש}} דייקא. ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא -- קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש, כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: {{צ|איש כי יפליא וגו'}}. מאי {{צ|כי יפליא}}? דאפרש משאר בני עלמא, אתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה -- מדכין ליה, בר נש דבעי לאתקדשא -- מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר' אבא פתח {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי את שם קדשו}}. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}}, ולית מאן דירכין אודניה. אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין -- עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא, הה"ד {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'}}. <קטע סוף=דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=דף קכו ב/>מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא ישתכח עליה סניגורא -- הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה"ד {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא -- כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה, ולא אתאבידו מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה, ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. ואמרי "''דא פלנייא דמריד במאריה. מריד לעילא, מריד לתתא. מריד באורייתא, מריד בפיקודוי. חמו עובדוי, חמו מלוי -- טב ליה דלא אברי''". עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים (ס"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}}, היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה. כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא. * חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. * וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. * וחד דינא כד עייל לקברא <קטע סוף=דף קכו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}} <קטע התחלה=דף קכז א/> * וחד דינא דקברא. * וחד דינא דתולעתא. * וחד דינא דגיהנם. * וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא -- אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו"ה}}, עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא, השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת"ח {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} -- דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה.{{ש}} {{צ|מיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו'}} -- הכא אית לאסתכלא, כיון דאסיר ליה חמרא, ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}}, יכול ענבים נמי? לא, בענבים שרי. הכא לנזיר מ"ט אסר ליה ענבים? אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא -- לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו, ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. * יין לעילא ואוקמוה. * שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. * ענבים דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס"א כלום) -- לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. ת"ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} -- בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. * יין אימא עלאה. * שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא. ובג"כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד"א {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}}. * ענבים -- אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ"כ הוא תלי שערא דרישא ודיקנא. ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא {{צ|נזיר יהו"ה}} פריש מדינא כלא. ת"ח על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}}. "על נפשו" לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם, ומאי איהו? דא ענבים דאקרי נפש, ועל דא כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא, וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} -- מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא, כיון דהשתא אתי לגבייהו -- בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג"כ אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ"ט בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. <קטע סוף=דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=דף קכז ב/>כך הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. ליואי מה כתיב בהו {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי -- כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו"ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} -- משום הא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}}. תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס"א בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה כתרי (נ"א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליהו"ה. ===אדרא רבא=== ::<small>'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר"ש ב"י בזה הספר הקדוש כגון מצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס, כי אין דמיון בינו ית' ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית. יי' יצילנו משגיאות אכי"ר.'''</small> '''האדרא רבא קדישא''' תניא אמר ר"ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב {{צ|עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך}}. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ"א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון. אזדרזו בתקוניכון -- בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין. (נ"א בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר"ש ובכה ואמר: "''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא''". חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר' אבא וא"ל אי ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב {{צ|סוד יהו"ה ליראיו}} והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון וכבר עאלו באדרא דבי משכנא -- מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר"ש ואשתכחו * רבי אלעזר בריה. * ור' אבא. * ור' יהודה. * ורבי יוסי בר יעקב. * ור' יצחק. * ור' חזקיה בר רב. * ור' חייא. * ור' יוסי. * ור' ייסא. ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא ועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר"ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי ידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. <קטע סוף=דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=דף קכח א/>פתח ואמר {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן}}. פתח ר"ש ואמר {{צ|עת לעשות ליהו"ה}} -- אמאי {{צ|עת לעשות ליהו"ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}}. וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו"ה}}. קרא לרבי אלעזר בריה. אותביה קמיה. ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו. שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר {{צ|יהו"ה שמעתי שמעך יראתי}}. (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך}} וכתיב (שם) {{צ|מאהבת יהו"ה אתכם}} וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}}. ר"ש פתח ואמר {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}}. {{צ|הולך רכיל}} -- האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך), "איש רכיל" מבעי ליה למימר? מאן {{צ|הולך}}? אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא -- ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא -- ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}}, {{צ|ונאמן רוח}} -- קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא -- במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו. אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} -- זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'}}, דכלא צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי. תאנא: עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין, עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} -- מלכא קדמאה. {{צ|לבני ישראל}} -- קדמאה, וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן <קטע סוף=דף קכח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}} <קטע התחלה=דף קכח ב/>ואזדמן {{הערה|<small>עיין ([[שער מאמרי רשב"י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב"י על ספרא דצניעותא]] ד"ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות -- ויקיעורך</small>}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין] [אבל בתקונוי ידיע] כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפי (נ"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}}: '''בגולגלתא''' יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}, ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}. "מלאתי טל" לא כתיב אלא {{צ|נמלא}}) דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} -- אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין, הה"ד {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה, הה"ד {{צ|ועינו כעין הבדולח}}. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי * לארבע עיבר בסיטרא חד * ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי * ולארבע עיבר בסטרא דא לסטרא דחורא * וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים''' (כלומר אורכא דאנפין). והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''', לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקדשיא. וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא. '''בחללא דגולגלתא''' קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס"א ובגין דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס"א בג"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה -- שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה, והיינו דאמרי "''סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך''". והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין, ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}} - מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק, דלא מחפיא על מוחא (ועכ"פ קרומא פסיק לתתא). והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה (דביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה). תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי, כהאי עמרא, כך איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביה מתקוני. אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן '''{{גמט|קדו"ש}}'''. וכל נימא ונימא <קטע סוף=דף קכח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=דף קכט א/>להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לשבע (ס"א לארבע) מאה ועשרין עובד. ובכל נימא ונימא אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה (דבתר כותלא) ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן (ס"א מתזן) מוחיה. וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. וכל קוצא וקוצא מתלהטן. ותליין. מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא עד גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי (ס"א איהי) משיכא דמבועא (ס"א ממבועין), (ס"א ואינון מבזעין) סתימין דנפקין ממוחא סתימאה. ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאי הוא, אי דינא אי בדיוקניה) (ס"א בדיקניה) ובגביני עינוי. '''קוצין דשערי''' תליין בתקוני נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד אלא עד רישי דכתפי. דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}}. ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב {{צ|להיות אזניך פקוחות}}. שערא דנפיק מבתר אודנוי כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה, דכלא י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה. כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה כ"ש ביה. ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו"ה בקרבנו אם אין}} -- בין זעיר אנפין דאקרי {{צ|יהוה}} ובין אריך אנפין דאקרי {{צ|אי"ן}}. {{ש}} אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) {{צ|ועל נסותם את יהו"ה לאמר היש יהו"ה בקרבנו אם אין}}. '''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דז"א דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי, הה"ד {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה תהלים {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת וגו'}}. '''מצחא דגולגלתא''' -- רעוא דרעוין, רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. (נ"א מצחא דגולגלתא רצון אקרי) דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}}. וההוא מצחא דאקרי רצון -- הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשרין (נ"א ועשר) עלמין. וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא? שתיק ר"ש. שאל תניינות אימתי? אר"ש לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא? א"ל בשעתא דצלותא דמנחה שבתא. א"ל מאי טעמא? אמר ליה משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון -- בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובג"כ אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אר"ש לר' אלעזר בריה: "''בריך ברי לעתיק יומין -- רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה''". ת"ח בשאר (ס"א בשעתא) דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא (ס"א ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כד"א) הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}}. והכא כד אתגלי מצחא -- תיאובתא (ס"א חביבותא) ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא (ס"א דלתתא) נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי עת רצון -- כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|י}} {{צ|דינא יתיב}} (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד).<קטע סוף=דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=דף קכט ב/>ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. תאנא: האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוצינין (ס"א דנהרין) מעדן עלאה. דתניא אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין מדקאמרן. והאי עדן דלתתא מתפרש בשבילוי לתלתין ותרין (עיבר) שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי -- לית דידע ליה בר האי זעיר אפין. ועדן דלעילא לית דידע ליה ולא שבילוי בר ההוא אריך אנפין. הה"ד {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} -- דא עדן דלתתא, דידע זעיר אפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} -- דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. '''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|אשר עיניך פקוחות}}. ותאנא כל מה דאתי ברחמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, כל שכן רישא חוורא דלא בעא מידי (ס"א נטירו). אמר ר' שמעון לר' אבא למאי היא רמיזא? א"ל לנוני ימא, דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא, וכל שכן דאיהו משגח לכלא וכלא מתזן ביה ולא נאים. הה"ד {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}} -- לא קשיא, הא בזעיר אפין, הא באריך אנפין. ועכ"ד תרי עיינין אינון, ואתחוורו (ס"א ואתחזרו) לחד. עינא דאיהי חוור בגו חוור וחוור דכליל כל חוור. חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לאסכלא (ס"א לאתכללא) דצריר בצרורא. תאנא: בטש האי חיורא ואדליק ג' בוציני דאקרין '''הוד והדר וחדוה''', ולהטין בחדוותא בשלימותא. חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית ובטש ואפיק (ס"א ואדליק ג' בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת''', ולהטין בשלימותא בחדוותא. חוורא תליתאה להיט ונהיר ונחית וסליק ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה (נ"א ואפיק אורחא ללכא תתאה). ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר"ש: יאות הוא, ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה. תאנא: חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור. {{ש}} חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתתא (ס"א לתלת) בוציני דלסטר שמאלא, ולהטין ואסחן בהאי חוורא כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}} חוורא תניינא נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}} חוורא תליתאה נהירו סליק ונחית וניק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא. ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה. אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. ותאנא לא סתים האי עינא. ואינון תרין ומתחוורן (ס"א ואתחזרו) לחד. כלא הוא ימינא. לא הוה (ס"א לית ביה) שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא -- לא יכלין לקיימא כלהו, בג"כ אקרי עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא <קטע סוף=דף קכט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}} <קטע התחלה=דף קל א/>אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} -- אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}, דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי (ס"א אתחזי ס"א אתסחי) מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה -- לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא. תאנא בצניעותא דספרא. אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה. דמניה נהיר כלא. הה"ד (שם) {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ}}. זכו -- {{צ|עיני יי' אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו -- {{צ|עיני יי' המה משוטטות}}, עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? {{צ|עלי עין}}, כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, מ"ט {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. מ"ט אקרי חד? ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא, ואינון תרי, בתרי גווני. אבל הכא -- לית עינא שמאלא, ותרוייהו בדרגא חד סלקי, וכלא ימינא. ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא -- פקיחא תדיר, חייכאן תדיר, וחדאן (ס"א וחזאן) תדיר. דלא הוי הכי לתתאה, דכלילן בסומקא ובאוכמא ובחוורא, בג' גווני, ולא הוה תדיר פקיחא (ס"א דליה גבינא) דלית גבהנא סוטרא (ס"א כליה גביני סודרא) (ס"א דליה עיניה בגביני דמכסאן) על עינא. וע"ד כתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{צ|פקח יי' עיניך}}. כד אתפקח. אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכא החולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו. וע"ד ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יי'}}. תאנא (עכ"ד) שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אחר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יי'}} -- נאם דזעיר אפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} -- לישראל קאמר דא, ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר. תניא כתיב {{צ|חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא. א"ר יהודה כתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|כורסייה שביבין דינור}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא (ס"א אתכפייא) לההוא כורסייא. ומאן דרכיב שליט בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא קדמאה רמיז דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א"ר שמעון לר' יהודה יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין. ות"ח כתיב {{צ|אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא}} -- כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי. (בהאי) '''חוטמא'''. תאנא בחוטמא אשתמודע פרצופא. ותא חזי מה <קטע סוף=דף קל א/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} <קטע התחלה=דף קל ב/>בין עתיקא לזעיר אפין? דא מאריה דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין. וקרינן ליה מליחה. והוא נחית רוח אתכסמותא דרוחא. דרוחא דנפיק (מהכא) מאינון נוקבי חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא (ס"א חיין מכל סטרין חירו מכל סטרי חיין דחיין) ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא דכתיב {{צ|ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}. הא הכא ד' רוחין. והא רוחא חדא אמרינן, אמאי תלת? קום רבי יוסי בקיומך. קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא דכתיב {{צ|ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא -- כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון? אינון אינון (תרין) כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהכי (ס"א דהכי) אינון (ס"א ואינון שיתא רוחין ג' רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין) דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}, דתנינן כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יי'}} וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו -- הא שבעה, כמה דאתמר (ג' רוחי אינון דכלילן ג' אחרנין). א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב {{צ|כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתעדון -- ג' אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו, דכד יפוק דא -- נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. "ארבע רוחות באי" לא כתיב כאן אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין ידיע כלא. חכמה ובינה עצה וגבורה (רוח) דעת ויראת יי'. משום רוחא דכלילא מכל רוחי. בג"כ כתיב {{צ|מארבע רוחות}} דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא? חוטמא דעתיק יומין -- חיין מכל סטרוי. חוטמא דזעיר אפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}}, ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}? (ג' נוסחי) מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר "''לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן''", והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} - האי קרא לעתיק יומין אמרו. תנא אורכא דחוטמא, {{ב|תלת מאה וע"ה עלמין|375}} אתמליין מן ההוא חוטמא, וכלהו מתדבקן בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא וכל תקוני דעתיק יומין. אתחזון ולא אתחזון. אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא. פתח ר"ש ואמר: ::ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא (נ"א טמיר וסתים מכלא) ::דיקנא דההיא תושבחתא. ::דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי. ::דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין. ::דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין. ::דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה. ::דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא יקירא דיקירין. טמירא דטמירין. מהימנותא דמהימנותא דכלא. תאנא בצניעותא <קטע סוף=דף קל ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}} <קטע התחלה=דף קלא א/>דספרא דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחי וסליק וחפי בתקרובתא (סגי) דבוסמא טבא. חוורא דיקירא (ס"א דבדיקני'). ונחית (ס"א חוורא יקירא דדיקניה נחית) בשקולא וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא דנגדין ביה י"ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא בתלת עשר תקונין מתתקנא. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא: '''תקונא תנינא''' מתתקן שערא מרישא דפומא (וסליק) עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. '''תקונא תליתאה''' מאמצעיתא דתחות (ס"א דהאי) חוטמא מתחות תרין נוקבין. נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא ארחא ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתקונא שלים סוחרניה דההוא אורחא. '''תקונא רביעאה''' מתתקן שערה (ונחית) תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. '''תקונא חמישאה''' תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא ואלין תרין ארחין רשימין על פומא. מכאן ומכאן. '''תקונא שתיתאה''' מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא והפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. '''תקונא שביעאה''' פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא הה"ד באור פני מלך חיים. '''תקונא תמינאה''' נפיק חד חוטא דשערי סוחרני דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. '''תקונא תשיעאה''' מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא (דתליין) ולא נפקי דא מן דא. '''תקונא עשיראה''' (מתערבין) נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. '''תקונא חד סר''' דלא נפקין נימא מן נימא ומתשערן בשיעורא שלים. '''תקונא תריסר''' דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. '''תקונא תליסר''' דתליין שערן בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. לא ארחחי (ס"א לאתחזאה) מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין. בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא. ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין מתרי תפוחין שפירן דאנפוי נהירין אנפוי דזעיר אנפין, וכל חוזר (ס"א חיזור) ושושן דאשתכחן לתתא נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש "נאמן", דכל דחמי דיקניה תלי ביה מהימנותא. תאנא בצניעותא דספרא: תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא -- בשביעאה (מנהון) משתכחי בעלמא ומתפחתי בתליסר תדעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא. האי באריך אפין - בזעיר אפין בכמה? אמר לרבי יצחק קום בקיומך וסלסל בסלסלא דתקונא דמלכא (ס"א בדיקנא) קדישא היאך יתתקנון. קם רבי יצחק פתח ואמר {{צ|מי אל כמוך נושא עון וגו'. ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'}}. תאנא תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקנוי <קטע סוף=דף קלא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=דף קלא ב/>דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין. טמירא דטמירין. תנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. '''תקונא קדמאה'''. הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא - אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו. (ס"א בחד מתקלא אתקלו), אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא אריכין על כתפין למיגד לרישא (ד"א מרישא) דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה, ובגיני כך לא הוו קשיין. וע"ד אתחזן למהוי רכיכי. תאנא מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין (כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא באינון נימין) אינון לא אשתכחו קשישין. מ"ט משום דאי אשתכחו קשישין לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשישא (ס"א קשיא) ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן לאו חכמתא מתישבא עמיה. וע"ד אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובג"ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי ולא תלי על דיקנא משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. תאנא כלהו שערי -- בין דרישא בין דדיקנא -- כלהו חוורי כתלגא. ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין (נ"א לאחתא) אינון י"ג מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. (ס"א דאתחסינו לתתא והכי תנינא מקמי אודנוי שריין שערי משום דבלחודייהו אינון ולא אתערבו באחרנין) ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא. דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: # מי אל כמוך חד. # נושא עון תרי. # ועובר על פשע תלת. # לשארית נחלתו ארבע. # לא החזיק לעד אפו חמש. # כי חפץ חסד הוא שית. # ישוב ירחמנו שבעה. # יכבוש עונותינו תמניא. # ותשליך במצולות ים כל חטאתם תשעה. # תתן אמת ליעקב עשרה. # חסד לאברהם חד סר. # אשר נשבעת לאבותינו תריסר. # מימי קדם תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא. ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה. ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין תקיפין. לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין. מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף (ס"א אתכסי) מניה ובג"כ כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. <קטע סוף=דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=דף קלב א/>ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}}. וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} -- לא קשיא, הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה. וע"ד כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא ואינון לעילא מן דיקנא -- דיקנא בלחודוי הוא. וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו -- דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו. '''תקונא קדמאה'''. תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא (מחומא דלב) ממוחא דרישא (ס"א מתקוני דרישא) והכא לא פריש הכי דהא לא הוי. אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח. <small>'''(חסר כאן)'''</small> ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא דאלף עלמין דחתימין (ס"א אלף עלמין חתימין) בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא. ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין -- מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה -- {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|390}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א"ל}}'''. מהו תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. (ס"א לאתפשטא) (ס"א לאכפיא ואתפשטו) -- {{גמט|ל"א}} בהאי סטר ו{{גמט|ל"א}} בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה. מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''א"ל'''. ועם כל דא האי '''א"ל''' אתכפייא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין (אתבסם) ואתכלל ואתפשט ביה. אמאי עד פומא? משום דכתיב (שם) {{צ|דינא יתיב וספרין וגו'}} מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הה"ד {{צ|פלא יועץ אל גבור}} -- {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא (ס"א בדיקנא) קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב {{צ|מי אל כמוך}} -- בעתיק יומין אתמר בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה. '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית. וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא: '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שלט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין אלף|57,000}} דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא (ס"א בחיזרא): '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|צ"ו אלפין|96,000}} מארי דיללא ומתאחדן מני' בבוסיטא לקוסיטרא (ס"א כבוסינא לקוסרא). ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה? {{ש}} מאן חמי טמירותא (ס"א יקירותא) דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין, {{ש}} עטרין דכל עטרין. {{ש}} עטרין דלא אתכללו בעטרין. {{ש}} עטרין דלא כשאר עטרין. {{ש}} עטרין דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון {{ש}} ובג"כ הני תקונין -- אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין (לקבליהון), ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין. כלא זקפן לקבליה תקונין דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא. וכלהו אתבסמן מתקונין אלין (דמלכא עתיקא). תאנא, אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין -- לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי. ותניא עד כמה זהירין אלין (ס"א אתתקן באלין) תקוני דדיקנא. עד תליסר (דלתתא), וכל זמנא <קטע סוף=דף קלב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}} <קטע התחלה=דף קלב ב/>דתליסר אלין משתכחין -- זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. (מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה, הה"ד {{צ|כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'}}. ומנא לן? דכתיב (שם) {{צ|שבת אחים גם יחד}}. גם לרבותכהן גדול דלתתא, דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא -- כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. א"ל רבי שמעון: יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי. '''תקונא תניינא''' מתתקן שערא, מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא, בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך, ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא. קם ר' חזקיה שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה -- נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|325}} עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו {{צ|נושא עון}} חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא -- בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין. אמר ר"ש: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא. {{ש}} אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני. {{ש}} דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}}. {{ש}} ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}}. {{ש}} ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון -- אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא, וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו -- נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא -- סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין -- דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא. קום ר' חזקיה תניינות ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא. תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחות}}. {{ש}} אתרגיש ר"ש ואמר: "''ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא''". קם ר' חייא פתח ואמר: {{צ|ואומר אהה יי' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא, והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}? אלא (תאנא) ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי: אנא מה בין דבור לאמירה? אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא, <קטע סוף=דף קלב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=דף קלג א/>דבור בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין דכתיב {{צ|וידבר את כל הדברים האלה לאמר}}, ותאנא כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}} -- לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא. אי הכי, הא כתיב {{צ|וידבר יי' אל משה לאמר}}? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה ב"נ כוותיה, דהוא שמע דבור בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע, ושאר נביאים אזדעזעו אפי' באמירה ודחלין בדחילו. ותאנא, תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא -- (ס"א לאקפא) (נ"א לאייתאה) לתליתאה, דכתיב {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}. (תרי נוסחי) ות"ח דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוו, דהוא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין. נפיק חד ארחא. ושערא אפסיק (ס"א אתפסק) בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום (דכתיב {{צ|ועובר על פשע}}) דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום (נ"א כובש עונות וכתיב) דכתיב {{צ|ועובר על פשע}} - למיהב אעברא עד (ס"א על) פומא קדישא דיימא סלחתי. תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו, דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. תאנא בצניעותא דספרא: מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}. (מאי משמע עובר על פשע. שפע. דאקדים שי"ן לפ"א, לא זכו עומד ולא עובר) (האי) בזעיר אפין. מאי בין האי להאי? {{ש}} בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יי' בם וילך}}, מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד {{צ|כי רוח יי' נשבה בו ואיננו}} (ס"א {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}). באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עברה ותטהרם}}. ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יי' לנגוף את מצרים}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי. ודא הוא תקונא תליתאה (דאורחא) דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקו. אמר ר"ש: ודאי קב"ה וסגי לאוטבא לך ויחדי לאגנא עלך. ותאנא מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביי'}} -- בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. תאנא בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין -- כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא, סתימין ושתיקין, ולית דיפתח פטרא לאבאשא. משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי מאן דאחיד (נ"א דאחית) ואזהר (ס"א משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא ומהאי הוא מאן דאחזי ואזהר) לשתקאה -- להאי אורחא רשים, דהוא סימנא דעתיקא קדישא. '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא (ונחית) תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הה"ד {{צ|לשארית נחלתו}}, כד"א {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} -- הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}}. '''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא, הה"ד {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. "''קום ר' יוסי''". קם ר' יוסי, פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו}}. {{ש}} {{צ|אשרי העם שככה לו}} -- מהו {{צ|שככה לו}}? כד"א {{צ|וחמת המלך שככה}} - שכיך מרוגזיה. דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הה"ד {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיי' אלקיו}} - רחמי דרחמי. דבר אחר: {{צ|{{גמט|שככה}}}} -- שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר. דתניא ארחא עלאה דדיקנא קדישא (עלאה עתיקא דעתיקי) דאיהו נחית (בדיקניה) תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי. והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא. דא <קטע סוף=דף קלג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}} <קטע התחלה=דף קלג ב/>לעילא ודא לתתא. לעילא {{צ|עובר על פשע}}, לתתא {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. ותנינן {{צ|לא החזיק}} -- דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא -- טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך}}. אר"ש "''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''". '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא (דרישא) לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. "''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא''". קם ר' ייסא פתח ואמר: {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} וכתיב (שם) {{צ|ובחסד עולם רחמתיך}}. הני קראי קשיין אהדדי. ולא אקשו. דתנינן אית חסד ואית חסד; אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו -- הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי ב"נ לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגו דעתיק יומין, ובג"כ בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי. ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני, ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} -- חסד דעתיק יומין. {{צ|ובחסד עולם}} -- חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דז"א דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובג"כ כתיב {{צ|כי חפץ חסד הוא}}. דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי. '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. פתח ר"ש ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} -- מה תפוח זה כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין -- דאינון תקונא ז' -- אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא, ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}}. ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. {{ש}} כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}} וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}} {{צ|באור פני מלך}} -- אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}} {{צ|יאר יי' פניו אליך}} -- פנים דלבר דכד נהרין מתברך עלמא. ותאנא כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין -- כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך -- תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא, על אחת כמה וכמה! תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין -- אתחזי זעיר אפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין, ובג"כ כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} -- מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. תאנא: אלין תפוחין דסתימין -- נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא -- ביה כלילן. הדא הוא דכתיב {{צ|ישוב ירחמנו}} - {{צ|ישוב}} מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. הכא הוא {{צ|ישוב ירחמנו}} ובהאי דלתתא הוא {{צ|ואמת}}. דא הוא תקונא <קטע סוף=דף קלג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}} <קטע התחלה=דף קלד א/>שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין. '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. "''קום אלעזר ברי, אתקין תקונא דא''". קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל}}. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא, והכא אית לאסתכלא, וכי הכל תלוי במזל, ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} - הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} -- מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה -- אע"ג דאיהו '''קדוש''' -- לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא {{צ|הכל תלוי במזל}} -- דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא -- אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד {{צ|יכבוש עונותינו}}. אמר ליה ר' שמעון: "''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא''". '''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. "''קום ר' אבא''". קם ר' אבא ואמר: אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון {{צ|מצולות ים}} משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אמר ר' שמעון: "''בריך תהא לעתיק יומין''". '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. "''קום ר' יהודה''". קם ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' וגו'}}. {{צ|מפני פחד יי'}} -- הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יי'}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} -- אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. תרי. '''תקונא עשיראה''' -- {{צ|תתן אמת ליעקב}}, '''וחד סר''' -- דלא נפקי נימא מן נימא, {{צ|חסד לאברהם}}. '''תקונא דתריסר''' -- דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא כמה דאצטריך טרחותא. במאי קא מיירי? דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק -- אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. <קטע סוף=דף קלד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}} <קטע התחלה=דף קלד ב/>דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי {{צ|פה יי'}}, אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא, י"ב תחומין לתתא, י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הה"ד {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}. '''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא. תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} -- יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. ותאנא, אלין ימי קדם - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין (כליל בהו). והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא -- ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}, דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב {{ממ|זכריה|יד|ז}} {{צ|יום אחד הוא יודע ליי'}} -- הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא. הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא, והוא בלחודוי ישתכח -- לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן, ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין, לכל אינון דלתתא, דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}}. וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} -- באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}}. אמר ר"ש לחברייא, כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. <קטע סוף=דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}} <קטע התחלה=דף קלה א/>סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחי שנינן (ס"א שניין) מכל סטרוי. ומתאחדן פרכא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא (ס"א בבוסיטא דגליפין) בההוא פריסא. וכן לד' עיבר. וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא -- כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל (ס"א בהבל דכל) פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא -- ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון. זכאין אתון לעלמא דאתי דכלהו מלי דנפקי מפומיכון כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגמר (ס"א אגזר) דינא די לעלמא. דאי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין -- עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אפין; היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא. דהשתא חובתא (ס"א חכמתא) עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה, תקוני דזעיר אפין מתקוני דאריך אפין אתתקנו, ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלטא (ס"א ומשלפא) ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} -- דביה מתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל רזין דאחאמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואע"ג דלא אתקיימו. תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין, עד לא זמין תקונוי, באני מלכין כנס מלכין (נ"א גליף מלכין) ומשער מלכין, ולא הוו מתקיימי עד דדחי (ס"א דאנח) לון ואצנע לון לבתר זמנא. הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. {{צ|בארץ אדום}} -- באתר דכל דינין מתקיימין תמן. וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקין. כד אתתקן -- תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא. מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא וכלהו עלמין אתחרבו. הה"ד (שם) {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}}. {{צ|וימלוך באדום}} -- רזא חדא (ס"א יקירא) הוא. אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. {{צ|בלע בן בעור}}. תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה. (שם) {{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כד"א {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}}. כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל <קטע סוף=דף קלה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}} <קטע התחלה=דף קלה ב/>כלא לאתישבא ביה. ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח -- לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו. ואתבטלו סלקא דעתך, והא כלהו באדם אתכלילן?! אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא (נ"א דיוקנא) דאדם. וכד אתא האי דיוקנא -- אתגלפו (ס"א אתכללו) כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו, (ס"א מנהון אתבסמו ולא אתבסמו), ומנהון לא אתבסמו כלל. ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}} {{צ|וימת}} -- דאתבטלו לגמרי? לאו הכי. אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה "מיתה" כד"א {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין, בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא לא כתיב בהו "מיתה" כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם -- אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו. תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה -- תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא (נשב ביה אתתקר (ס"א אתתקן) וסליק רעותיה) ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר, וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא נשב ביה אתתקן ונפיק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל (ס"א ואתכליל) ביה. ביה סלקא דעתך? אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. והאי אוירא הוא טמיר דטמירין עתיק יומין ברוחא דגניז בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר. ואשא דכיא קאים מהאי סטר. מאי אשא הכא. אלא לאו הוא אשא. אבל בוצינא דא (נ"א ניצוצא) דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא. בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר. ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחיאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני: * מסטרא דרישא חיורא חיוור בגוויה. (ס"א בגיניה) דכליל כלהו חיוורי (וכלהו חיוורי) * אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}}. {{צ|לחיי עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{צ|לחרפות לדראון עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא. הה"ד {{צ|כי טל אורות טלך}}. {{צ|אורות}} -- תרין. וההוא טלא דנטיף -- נטיף כל יומא לחקלא דתפוחים כגווני חיוורא וסומקא. האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי {{ב|ק"נ רבוא|150,000}} עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אפין'''. ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחיים לעלמא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבי אגר אוראותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא <קטע סוף=דף קלה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}} <קטע התחלה=דף קלו א/>תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי בקע אגר אוראותא אשתכח מניה לעתיק יומין. בחלליה דגולגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו וקרונא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר (ס"א ונפיק) לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}}. ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}} '''מחללא חד''' מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי הללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא: '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין ן' תרעין. מאלין ן' תרעין אתאחדן ן' יומין דאורייתא, ן' שנין דיובלא, ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה (ס"א מדוריה) בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הה"ד {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}}. ואילין ג' מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן, ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין. בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא. (בחור כארזים) רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}}. מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא הה"ד (שם) {{צ|קווצותיו תלתלים}}. ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. {{ש}} '''ממבועא לחללא חד דגולגלתא''' אתמשכן שערי במשיכותא ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. {{ש}} '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. {{ש}} '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו (ומתעבידן תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין). ובג"כ אינון קוצין תלין על תלין. וכלהו משיכן, דאתמשכן מג' חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי -- תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובג"כ כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}}. ובהאי תלין תליין (נ"א ובהאי תלייא) ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}}. תנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין מאריהון דמתקלא (ס"א מאריהון דרחימותא. ואיהו מתקלא בינייהו) בג"כ אית ימינא ואית שמאלא. מצחא דגולגלתא -- אשגחותא דאשגחותא, ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא -- אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר, <קטע סוף=דף קלו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}} <קטע התחלה=דף קלו ב/>בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי -- גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט, אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון, הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה חיה לך מאנת הכלם}}. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא -- נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא -- אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין -- אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא -- כדין כלהו משתככין. ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח''' (ס"א מצחא וכל חד אקרי נצח), ובאתוון רצופין (דאפין) הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}}? האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא -- זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי "אדם" ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי "ראש" (בהאי מצחא) אתחזי ואתגלייא -- האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ"ט משום דלא הוה מאתר דאקרי "אדם", דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם. ובג"כ {{צ|לא אדם הוא להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא. '''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הה"ד {{צ|רוחצות בחלב}} - מאי {{צ|בחלב}}? בחוורא דלעילא קדמאה. (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי (ס"א ובג"כ צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) וע"ד צלי דוד {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה}} -- דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן -- כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי -- יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הה"ד {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא <קטע סוף=דף קלו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}} <קטע התחלה=דף קלז א/>דעינא, הה"ד {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא, לגלאה ארחין דחייביא, הה"ד {{צ|שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}}. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}}. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו, הה"ד {{צ|ראה ראיתי}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח}}. {{צ|עורה והקיצה}} -- תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין. '''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה. '''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא. '''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא -- כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה"ד {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} -- מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} -- כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה. ודא זמינין למנדע צדיקייא למחזי ברוחא דחכמתא כד"א {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב -- כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}}. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא: מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא? אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} -- {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין), דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר ירושלם ולא ציון -- הכי אצטריך, לאכפייא <קטע סוף=דף קלז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}} <קטע התחלה=דף קלז ב/>לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: כתיב {{צ|עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} (הה"ד {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב {{צ|עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}}. השתא {{צ|עיני ה' אלהיך בה}} וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}}. כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון {{צ|רחמים גדולים}}, רחמי דזעיר אנפין אקרון {{צ|רחמים}} סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין. תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל. '''חוטמא''' -- תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}} -- בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב {{צ|עלה עשן באפו}} ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא -- אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. ואי תימא -- אף וחימה כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחימה}} דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}. {{צ|שחת}} -- המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובג"כ כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יי'}} -- {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יי' הגדולה והגבורה}} -- אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגו'}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}}. כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}, וכתיב {{צ|ויי' המטיר על סדום ועל עמורה}}. אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יי' לא שניתי}}? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק -- רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא -- כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא {{צ|מאת יי' מן השמים}} -- בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא <קטע סוף=דף קלז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}} <קטע התחלה=דף קלח א/>לאפקא -- נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי "ארך אפים" מכלא. והיינו רזא דתנינן {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני -- פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל -- כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? * {{צ|אברהם אברהם}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. * {{צ|יעקב יעקב}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא, כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. * {{צ|שמואל שמואל}} טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל {{צ|משה משה}} לא אפסיק טעמא בגוויהו, דמיומא דאתיליד שלים הוה, דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}}. אוף הכא {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין, דהכי תנינן: כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין - כלא ברחמי אתחזון, וחוטמא אשתכיך, ואשא ותננא לא נפיק, כד"א {{צ|ותהלתי אחטם לך}}. ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא, בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יי'}} -- אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא). וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב {{צ|וירח יי' את ריח הניחח}} -- דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב {{צ|ויחר אף יי'}}, {{צ|וחרה אף יי'}}, {{צ|וחרה אפי}}, {{צ|פן יחרה אף יי'}} -- כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}} האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו). '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי). מאי טעמא בעקימא? (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש). ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}}. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יי'}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין -- כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט), ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין <קטע סוף=דף קלח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}} <קטע התחלה=דף קלח ב/>כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא -- סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך}} כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יי'}}. ומה דאתמר {{צ|הטה יי' אזנך}} -- {{צ|אזנך}} -- בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב {{צ|כי אזן מלין תבחן}}, וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}}. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי -- מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. תא חזי כתיב {{צ|יי' שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} -- תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א -- חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב {{צ|יהו"ה אלהים}}, דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יי' אלהים}} -- שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא. {{צ|יי' יי'}} -- כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אפין. {{צ|בקרב שנים}} -- אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} אינון ימי קדם, {{צ|שנות עולם}} אלין ימי עולם. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובג"כ אמר {{צ|חייהו}}. {{צ|ברוגז רחם תזכור}} -- לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא. תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו'}} -- מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} דכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יי'}} משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, <קטע סוף=דף קלח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}} <קטע התחלה=דף קלט א/>דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא, הה"ד {{צ|ואתם הדבקים ביי'}} ולא כתיב "הדבקים ליי'" אלא {{צ|ביי'}} ממש. תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין -- אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין -- נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון (ס"א דאורייתא) דשמא קדישא (מתחיל מסוף קלח ע"ב) (נ"א ובעלמא דאתי). משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין ובעלמא דאתי יתיר מהכא דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הה"ד {{צ|ואתם הדבקים בה'}} -- בה' ממש, עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים ה'}}. השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא. תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בט' תיקונין, ודא איהו דיקנא דז"א. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דז"א -- נגדין י"ג מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב אתוון דשמא קדישא). וא"ת דיקנא לא אשתכח, ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}} (ולא קרי דיקנא). אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא: כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא -- ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא (משום) ובג"ד הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא -- גנזיה קרא ולא אתגלייא. ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין, נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא? כד"א {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} (ולא ערוגות). בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי (דדיקנא) אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי. דכתיב (שם) {{צ|בחור כארזים}}. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. '''תקונא תליתאה'''. מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיעא ההוא ארחא. '''תקונא רביעאה'''. נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובא דבוסמא. '''תקונא חמשאה'''. פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן (ס"א מנהון). '''תקונא שתיתאה'''. נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. '''תקונא שביעאה'''. דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. '''תקונא תמינאה'''. דנחתין שערי בתחות דיקנא דמחפיין קדלא דלא אתחזיא כלהו שערי דקיקין נימין על נימין. מליין מכל סטרוי. '''תקונא תשיעאה'''. (מתערבין שערי עם אינון) דמתחברן (נ"א אתמשכן) שערי כלהו בשקולא מעלייא (ס"א מלייא) עד (נ"א עם) אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין ט' מבועין דמשח רבות דלעילא, ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. ט' תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא, ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי (בר נש לתתא) גיבר תקיף. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה -- תלייא ביה גבורה תקיפא. '''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין'''. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: קום ברי (קדישא), סלסל תקונא דדיקנא (נ"א דמלכא) קדישא בתקונוי אלין. <קטע סוף=דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}} <קטע התחלה=דף קלט ב/>קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} עד {{צ|מבטוח בנדיבים}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} -- תנא: הכא ט' תקונין דבדיקנא דא, להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. ת"ח כיון דאמר הני ט' תקונין לכתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם}}. אמר: הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}. ובתקונא דדיקנא דא ט' תקונין, דאינון שם יי' -- אשצינון מן עלמא, הה"ד {{צ|בשם יי' כי אמילם}}. ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא -- שיתא אינון בשמא קדישא, דשית שמהן הוו, ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון -- תלתא הוו, דהא {{צ|נדיבים}} בכלל אדם הוו. תנא: שיתא שמהן דכתיב: * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין. * {{צ|יי' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|יי' לי בעוזרי}} - ארבע. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - חמשה. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - שיתא. אדם תלת, דכתיב: * {{צ|יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח באדם}} - תרי. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תלת. ותא חזי, רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא, דכתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} -- בשם מלא דהוא {{צ|יי' אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובג"כ הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה}}. תרי זמני {{צ|י"ה י"ה}} לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר {{צ|יי' לי לא אירא. יי' לי בעוזרי}}. בשמא דלא חסר. בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} -- הכי הוא. דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא. ומה דמשלפא בהו אתקרי שמא קדישא. ותערא ומה דביה אתקרי יהו"ה ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ידו"ד אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה). ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא -- לאכנעא שנאוי, בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה -- כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}} (ס"א דדיקנא איהו עיקרא, דכל גופא וכל הדורא דגופא בתר דיקנא אזיל וכלא בדיקנא תלייא) (ול"ג מן ודיקנא עד גופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. * {{צ|ה' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. * {{צ|ה' לי בעוזרי}} - חמש. * {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - שבעה. * {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תשעה * {{צ|(ס"א טוב לחסות בה' מבטוח באדם}} - ז'. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - ח'. * {{צ|מבטוח בנדיבים}} - ט'. {{צ|מן המצר קראתי י"ה}} -- מאי קא מיירי? אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא דא קאמר. (ר' יהודה אמר) {{צ|מן המצר קראתי יה}} -- מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין מעילא תחות שערי דרישא, ובג"כ אמר {{צ|י"ה י"ה}} תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא אמר {{צ|יי' לי לא אירא}} דהוא אתר דלא דחית (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו'. (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה -- ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין, והוא דיקנא דזעיר אפין בט' תקונין מתתקן. <קטע סוף=דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}} <קטע התחלה=דף קמ א/>'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין, ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא -- תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין (וכפיין), והני לאו אריכין. ושערי דרישא מנהון שעיעי ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אפין, דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי ס"ד? אלא אימא ארבע מוחי -- תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין, דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך}}. {{צ|שם יי'}} - שם יי' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. ובג"כ {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}, דהכא משתכחין, דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אפין -- אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר, ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובג"כ אינון ארבע. ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע -- אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא, הה"ד {{צ|קווצותיו תלתלים}} -- תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות}}. ותנא: הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו, אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא -- לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא), ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין -- רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא -- דינא תקיף ונצח על רחמי. ובג"כ בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי -- שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא (ס"א ומתאחרא) דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא -- אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא. וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא -- כל הני וכל הני מתנהרין ומסתחיין כמאן דאסתחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא -- כלהו אסתחיין ברחמי. ובג"כ אמר משה זמנא אחרא {{צ|יי' ארך אפים ורב חסד}}, ואלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין. וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר אינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין <קטע סוף=דף קמ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}} <קטע התחלה=דף קמ ב/>ביה. ובג"כ {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}. תנא: שערי דרישא דזעיר אפין -- כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין, דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה -- שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובג"כ כתיב {{צ|ראשה כעמר נקא}}. והאי דזעיר אפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובג"כ חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} -- בזעיר אפין אתמר. אמר רבי שמעון "''בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי''". '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. "''קום רבי אבא!''". קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא (ס"א בתקוני מלכין) (ס"א כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא אתחזי) כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הה"ד {{צ|גדול אדונינו ורב כח}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}. והאי תקונא תניינא אתתקן כד נהיר בנהירו דעתיק יומין אקרי {{צ|רב חסד}}, וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}. דהא נהירו אנפיה (ס"א דא נהירו דאנפין). ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא. אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא, לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}, ואתקיימו באתר אחרא. ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אפין {{צ|חסד}} סתם. ובג"כ כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} וכתיב (שם) {{צ|נוצר חסד לאלפים}} סתם. ואוקימנא, האי {{צ|רב חסד}} - מטה כלפי חסד לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא -- לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. וע"ד כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} -- סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} -- סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא (ס"א בתרי גווני אגזים ולא) אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא. '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא, הוד והדר הוא. (ס"א הוד עלאה) ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא (ס"א ליאה דעלעין) בעלעוי ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו, ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} -- תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.<קטע סוף=דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=דף קמא א/>ותאנא האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין, האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא, ובג"כ {{צ|לחייו}} כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פשע}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א {{צ|ותפארת בחורם כחם}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. '''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא, בהאי כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך ויחנך}}, דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יי' פניו אליך}}, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון "חסדי קדמאי", ובגין אינון נהרין כל אינון "חסדי עולם". '''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. תנא תקונא דא הוא דאקרי) {{צ|פאת הזקן}}, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי). ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} כתיב. '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי, ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. "''קום רבי יהודה!''" קם רבי יהודה פתח ואמר: בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה, וכלהון אקרון {{צ|פה}}, הה"ד {{צ|וברוח פיו כל צבאם}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר; תליין מהאי פומא ומהאי פומא. (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו {{צ|פה יי'}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי. והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר"ש: "''בריך אנת לעתיקא קדישא!''" '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא: אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה, הה"ד {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}}. ו{{צ|אלף המגן}} רזא הוא בצניעותא דספרא {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. '''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) {{להשלים}}. ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}}. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי. תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו), אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק -- טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין -- עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד -- כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא. לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא <קטע סוף=דף קמא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}} <קטע התחלה=דף קמא ב/>דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין -- כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא, אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי), ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יי' ליראיו}}, כתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} בתרי יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא, ודא הוא {{צ|וייצר}}. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. {{צ|וייצר}} -- מאי צר? צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר), ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי שם מלא, {{צ|יי' אלהים}}. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן ד{{צ|וייצר}}, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים -- {{צ|יי' אלהים}}. ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, דכליל דכר ונוקבא, ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} -- לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא), {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} -- טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}}), נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. {{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} -- לאתרקא. ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא -- כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי -- שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) {{צ|תפארת}}, ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הה"ד {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}}. כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא, תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני, הה"ד {{צ|ודלת ראשך כארגמן}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'}}. תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהו <קטע סוף=דף קמא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=דף קמב א/>דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, דנוקבא אתפשטה תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא: חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא: * קול באשה ערוה. * שער באשה ערוה. * שוק באשה ערוה. * יד באשה ערוה. * רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר -- מערוה אינון. ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה -- אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים. הה"ד {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} -- תמים ממש. וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא -- ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}}, דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד -- {{צ|ואשתמרה מעוני}}. וכיון דאתפשט אמה דא -- אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא, ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה, אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד. בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא, גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין, בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא, ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הה"ד {{ממ|בראשית|לו|לא}} {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} -- אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. "אשר היו" לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}}) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הה"ד {{צ|וימת}} -- דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא, אי הכי דדינא כלהו והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}, והא לא אתחזי דינא, דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא? תאנא: כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}}, מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{צ|ושם עירו פעו}}. מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} -- בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}, מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} -- אתבסמותא דדא בדא. {{צ|בת מטרד}} -- תקונין דמסטר גבורה. {{צ|בת מי זהב}} -- אתבסמו ואתכלילו דא בדא, {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה (ס"א קדישא) <קטע סוף=דף קמב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=דף קמב ב/>תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו סלקא דעתך? אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובג"כ דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא {{צ|ימינך יי'}}. {{צ|ימין יי'}} אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? תאנא: כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים וגו'}} משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}}, כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יי'}}, {{צ|זרועך הנטויה}}. נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב}}, בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יי'}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}} דכתיב {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} {{צ|מוליך לימין משה}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב (שם) {{צ|זרוע תפארתו}}. דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) {{צ|והנה ידי עמך}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון {{צ|יד יי'}} עלאה, יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד יי' שמאלא זכו ימין יי'. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יי' תתאה. תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב {{צ|סוד יי' ליריאיו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: דכל דינין דמשתכחין מדכורא -- תקיפין ברישא ונייחין בסופא, וכל דינין דמשתכחין מנוקבא -- נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי, סתימא דכלא, פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון -- אפיל דודמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. הה"ד {{צ|ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{ש}} {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} -- מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כד"א {{צ|אחת היא יונתי תמתי}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}}. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא <קטע סוף=דף קמב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}} <קטע התחלה=דף קמג א/>ואתחברו אפין באפין -- מאן ייעול בינייהו! מאן הוא דיקרב בהדייהו! (בגין כך סתימא דמלה, עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת). וכד אתחברו -- אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. ותאנא בצניעותא דספרא: בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} -- ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא -- נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק -- אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה). תא חזי מה כתיב (שם) {{צ|ויהי בהיותם בשדה}} -- בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין, ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון -- מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא סלקא דעתך? אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה -- רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה -- אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו. זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הה"ד {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יי'}} -- עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר ר' שמעון, חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא -- דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}} תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} -- דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}}. ותאנא בצניעותא דספרא: באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל -- כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט -- באצבען דידן, חמש כנגד חמש. כתרין תתאין -- באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא -- עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. <קטע סוף=דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=דף קמג ב/>תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא -- כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא, אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא? לא, דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגוייתו כתרשיש}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}}, {{צ|והאיש גבריאל}} -- כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}}. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין, ושמעין מה דשמעין מעילא, ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא, כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא -- אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא), ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - דכלא הוא חד גופא. תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא כתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי), ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}}. {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{צ|צוארך}} -- בכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית -- אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} -- אדם דהוא יקר מכל יקרא - בל ילין. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא -- אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא, כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין <קטע סוף=דף קמג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}} <קטע התחלה=דף קמד א/>דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}} (ס"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה הוי כחד מן בעירא (הה"ד {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}). תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} (ס"א {{צ|בני האלהים}}) -- אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} -- (האדם הידוע). וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} -- מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} -- מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. {{צ|הנפילים היו בארץ}} -- לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} -- '''עז"א ועזא"ל''' הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב (שם) {{צ|וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ}} -- לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יי'}} -- האי בזעיר אפין אתמר. {{צ|ויתעצב אל לבו}} -- "ויעצב" לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} -- איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. {{צ|אל לבו}} - "בלבו" לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. {{צ|ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} -- לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא. כלא אתתקן כמרישא. הה"ד {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שכינתי}} (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב (שם ג) {{צ|יי' בחכמה יסד ארץ}} וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יי'}}. ותאנא: כלהון מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא, ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הה"ד {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא, (הה"ד {{צ|כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב}} דאיהו בלגו לגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}, וכתיב {{צ|וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}}. עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}}. תאנא: בכה ר"ש וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא -- יאות ושפיר הוה, בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי, דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין, אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא, מיתו ר' יוסי בר' יעקב, ור' חזקיה ור' ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואר"ש מלה ואשתככו. צווח ואמר שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. <קטע סוף=דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}} <קטע התחלה=דף קמד ב/>אבל ת"ח דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}}, וכ"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו. אמאי מיתו?). תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין, דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד (נ"א ועוד) דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר' שמעון, כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום}}. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אר"ש שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. והוה חדי ר"ש, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר"ש ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון: מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר"ש. וכד הוה ר"ש מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. והוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א"ר אבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר"ש שבת ליי' קדש. אר"ש תווהנא על ההוא חגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר"ש מ"ט לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא לאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר בכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתמסרו בארמונא (ס" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא (נ"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר"ש וחברוי. זכאה אנת ר"ש וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א"ל קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין <קטע סוף=דף קמד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}} <קטע התחלה=דף קמה א/>בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר"ש שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: '''עד כאן האדרא קדישא רבא''': ===דבר אל אהרן ואל בניו=== דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'. רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות: תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה"ד עקב ענוה יראת יי'. כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כלמי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי'. לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך <קטע סוף=דף קמה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}} <קטע התחלה=דף קמה ב/>ה' צבאות הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. מפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ"אל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך יי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מ"ט זכה כהן לחסד בגין היראה הה"ד וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. עולם ועולם מהו. אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. על יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א"ל ודאי הכי הוא בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא וכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. יראיו כללא דאדם. ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. על יראיו כהני דלתתא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לאתכללא בכללא דאדם. וצדקתו לבני בנים משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת כי מאיש לקחה זאת. וכתיב (שם) לזאת יקרא אשה וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב וצדקתו. מאי וצדקתו צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה"ד וחסידיך יברכוכה וכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא משום דאקרון חסידם וכתיב וחסידיך יברכוכה. כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו ביראה. כה תברכו בענוה. אמר ר' אבא כה תברכו. תאנא האי צד"ק אתקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה (נ"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס"א דכה) רבה כלומר מכה מן כה. וכתיב והנה לא שמעת עד כ"ה כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) בזאת תדע כי אני יי' וכלא חד וכתיב (שם) ולא <קטע סוף=דף קמה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}} <קטע התחלה=דף קמו א/>שת לבו גם לזאת דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הה"ד כה תברכו. כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני ישראל תברכו בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור להם. אמור סתם. ד"א אמור כיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם. זכו להם לא זכו אמור סתם. ר' יצחק פתח וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו'. וראיתי אני דניאל לבדי. והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב לא ראו אמאי דחילו ובדניאל כתיב וראיתי אני ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת הא דאמרן. זאת עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה. כה תברכו בשם המפורש. כה תברכו בלשון הקדש. תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא כנסת ישראל מאן כ"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב והוא ימשול בך. תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דיתוסף קדושה <קטע סוף=דף קמו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}} <קטע התחלה=דף קמו ב/>על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים וגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. ואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים ויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח משכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים. א"ר תנחום אף אקרי טהור דכתיב וטהרת אותם. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא יתכוון (נ"א ולאתכוונא) באינון מלין. א"ר יצחק בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב וחסידיך יברכוכה. א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא והיינו דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. מאי דעת דעת סתם. ותורה יבקשו מפיהו. עלאין יבקשו מפיהו. יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו תורה. תורה סתם היך אחידא תורה דלעילא דאקרי תורה סתם דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מ"ט כי מלאך יי' צבאות הוא. ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך: אמר ר"ש תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומההוא דאתכסייא ההוא טמירא (ס"א אחרנין וההוא דאתכסייא הוא טמירו) דכלא. א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי (כלהו) דכלהו כלילן בדיבור דכ"ב אתוון (ס"א דכלהו מכילן) (ס"א בתרי כתרי) כתרי דרחמי. ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין (ס"א בז"א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין. מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בלעמא סתים כלא באתוון רשימין. ות"ח דכל הני כ"ב אתוון (ס"א רחמי) (ס"א דכל הני כ"ב מכילן דרחמי) <קטע סוף=דף קמו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}} <קטע התחלה=דף קמז א/>משה אמרן בתרי זמני. זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו (ס"א עלאין) עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב אתוון. מכילן סתימאן. יברכך יי' וישמרך. אלין תלת קראי. וג' שמהן. דתריסר אתוון כלילן לקבליהון ובכלא אתכוון כהנא. וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקביל כ"ב (אתוון) מכילן דרחמי דכליל כלא ובג"כ כתיב אמור ולא אמרו כמה דאוקימנא. אמור דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין אמור במלין סתימין דלעילא. אמור חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד. מ"ט. דבחד תליין כלהו. וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. תאנא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר"א ב"ר שמעון שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר אדם ובהמה תושיע יי'. אדם תינח בהמה למה. א"ל יאות שאלת כלא במניינא הוא זכו אדם לא זכו בהמה. אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא. א"ל כלא אתמר. ות"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'. ואתן צאני צאן מרעיתי הא בהמה. אדם אתם הא אדם. וישראל אקרו אדם ובהמה ובג"כ אדם ובהמה תושיע יי'. ועוד רזא דמלה זכו אדם כגוונא דלעילא. לא זכו בהמה אקרון. וכלהו מתברכאן בשעתא חדא. אדם דלעילא. ובהמה דלתתא. וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הה"ד אדם ובהמה תושיע יי'. ות"ח לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא אוף לתתא אשתכח וכלא הכי תליא לטב ולביש לטב דכתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ לביש דכתיב יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. א"ר יהודה בג"כ (האי תפארת פתח ביה) כתיב אמור להם סתם לאתברכא עלאין ותתאין. כלהו כחדא דכתיב כה תברכו בתחלה ואחר כך אל בני ישראל אמור להם סתם לאתברכא כלהו כחדא יברכך יי' לעילא וישמרך לתתא. יאר יי' פניו לעילא. ויחנך לתתא. ישא יי' פניו לעילא. וישם לך שלום לתתא. ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו. ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. תאנא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פרים ידוי אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי ובעי ב"נ לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. תאנא בההיא שעתא דכהנא פרים ידוי צריכין עמא למיתב ומתברכן עילאין ותתאין ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא. אמר רבי שמעון בהני תלת קראי <קטע סוף=דף קמז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}} <קטע התחלה=דף קמז ב/>רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד י"ברכך י"אר י"שא כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא ז"א מעתיקא מאן דאצטריך יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא ובג"כ יברכך יי' לעילא וישמרך (הוא) הכא לתתא וכן כלהו. ותאני תנא קמיה דר"ש האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך וכו'. אמאי משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו ומאן דיבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי: ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה יתקנו כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי מה כתיב ואני אברכם. למאן לאינון כהני דכתיב ומברכיך ברוך. וכתיב ואברכה מברכיך. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו ולא כתיב יאמרו או יזכרו. תאנא כל כהן דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מ"ט משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב נאם בלעם בנו בעור מאי בנו בעור מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכח פקיעא (ס"א דאשכחן פקיחא) דעינא לברכא דכתיב פקח עיניך בגין לברכא וברכתא דדב המנונא סבא הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. אמר ר' יוסי ת"ח כתיב ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם אל בלק מבעי ליה דהא עביד בלק כלא מהו אל בלעם אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני. אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן הה"ד ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'. וע"ד כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מהו מלחמו כמה דאוקימנא דכתיב לחם אלקיו מקדשי הקדשים וגו'. משמע דקדשי הקדשים לחם אלקיו נפק מניה ובג"כ כי נתן מלחמו לדל. תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר. כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו כביכול אשתאר <קטע סוף=דף קמז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}} <קטע התחלה=דף קמח א/>שמא קדישא חסרא. רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הה"ד ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. ת"ח ויהשבה ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) ויוצא אותו החוצה א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה מאי ויחשבה לההוא כתרא. צדקה רחמי. אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל כד"א כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו דבגינייהו דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כד"א יברכך יי' מציון וגו'. ברוך יי' מציון שוכן ירושלם: ויהי ביום כלת משה וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי. דתנינן אמר ר"ש מאי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו קב"ה של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי. ומאי שבי. שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת מתנות באדם. באדם לא כתיב אלא באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הה"ד כלת משה. כלת משה ממש. וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה. אבל הכא כלת משה ודאי. מתנות באדם מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא: ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום. מהו ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו <קטע סוף=דף קמח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}} <קטע התחלה=דף קמח ב/>לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. תאנא כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא ואפילו תתאה ואפילו עכו"ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב שנים עשר נשיאים לאומותם מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו. בג"כ נשיא אחד ליום. וכל מה דאקריבו כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכון כלהון. אילם ששים עתודים ששים כמה דכתיב ששים גבורים סביב לה דבסטר גבורה. כף אחת עשרה זהב וגו' והא אתמר זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון ועלייהו כתיב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן: <קטע סוף=דף קמח ב/> <references/> l8dbs60auowvuucg32mysxam6o9qboe 3001402 3001401 2026-03-28T22:13:35Z Roxette5 5159 /* פרשת נשא - זהר */ 3001402 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=דף קיז א/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}} ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה מתרין סטרין. ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! <קטע סוף=דף קיז א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיז ב/>תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ"א|ו|א}} {{ממ|מ"א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}} {{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}} {{צ|יהו"ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}} תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב"ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו מותנא. {{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} - אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}} {{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}} {{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}} {{צ|יברך יראי יהו"ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. {{ש}} {{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע"ג דלא עאלין במניינא. תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:<קטע סוף=דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}} <קטע התחלה=דף קיח א/>רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}} אמר ליה: "''ישראל מאן אתר אתברכן?''" {{ש}} אמר ליה: "''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''" {{ש}} תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}} ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא! כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}: '''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}} '''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}} כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר "''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''", בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}} זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! {{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}} רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב! בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}} אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}} אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: <קטע סוף=דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}} <קטע התחלה=דף קיח ב/>'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י"ב שבטין, י"ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י"ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י"ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י"ה''' בינייהו. {{ש}} כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}} ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}} ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}} ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}} ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}} '''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! * '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. * '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. * '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. * '''ה' בתראה''' - מערב. ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}} * {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. * {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. * {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. * {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! <קטע סוף=דף קיח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט א/>ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. אמר: "''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''" פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} {{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ"א "אסתכל". אבל נראה ד"אחידנא" תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו"ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}} {{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}} כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}} ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב"ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא"ו''' - דא קב"ה הוא לעילא. אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}} האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}} אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}} ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא "''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''". אמר רבי יהודה: "''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: "''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''" פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}} תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}} ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.<קטע סוף=דף קיט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט ב/>וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}} ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. בכה רבי אלעזר. {{ש}} פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}} השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע"ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}} בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}} אמר: "''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}} ''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''" {{ממ|תהלים|קלה|ד}} אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}} אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}: '''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}} {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. <קטע סוף=דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכ א/>תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. * מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. * לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. * לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}} אשתכח בכל יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא: {{ש}} "''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''" ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}} אמר ליה: "''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}} אמר ליה: "''ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}} אמר ליה: "''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}} '''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}} לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}} ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.<קטע סוף=דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=דף קכ ב/>{{ש}} מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}. ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו"ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}} אלא רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. תא חזי רזא דמלה! אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. {{ש}} בקדמיתא עובדא * בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, * ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. * לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין - תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - * ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. * לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, * ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. * לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}} ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}} ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. <קטע סוף=דף קכ ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=במדבר דף קכא א/>בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא"ו''' - ד'''וא"ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. והא קמ"ל דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר: "''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''" אמר ר' יהודה: "''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''" '''ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן'''<קטע סוף=במדבר דף קכא א/> ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא (אין)== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=במדבר רע"מ דף קכא א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=במדבר רע"מ דף קכא א/> ==פרשת נשא - זהר== <קטע התחלה=דף קכא א/>'''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' ר' אבא פתח {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון ואין ברוחו רמיה}}. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. ת"ח בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה (לליליא) ומזמנא דשארי צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא (לי') ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר. בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא <קטע סוף=דף קכא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=דף קכא ב/>ושמאלא מקבל לה. כדין כרוזא קארי בעלמא דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא (ס"א למלכא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח זכאה חולקיה מאן דאתער לזוגא זווגא דא). ת"ח בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מ"ט בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דב"נ ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק ב"נ מפומיה איהי כדקא יאות, מלה קדישא דאורייתא וצלותא -- ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה מילין בישין מלישנא בישא, ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דב"נ הה"ד {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} ובג"כ {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון}}. אימתי כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}: <קטע סוף=דף קכא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=דף קכב א/> ===רעיא מהימנא=== (במדבר ד) {{צ|מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד}}. פִּקּוּדָא דָּא לִהְיוֹת הַלְּוִיִּם מְשׁוֹרְרִים בַּמִקְדָּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא לְעֵילָּא, הָכָא צָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ מִלִּין, דְּהָא כֹּהֵן אִיהוּ מַקְרִיב קָרְבְּנָא, וְאִיהוּ מִיכָאֵל. לֵוִי אִיהוּ גַּבְרִיאֵל, אִיהוּ צָּרִיךְ לְנַגְּנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהלים מב) {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}, דָּא חֶסֶד כַּהֲנָא רַבָּא דְּמִיכָאֵל אִיהוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לְגַבֵּי מָארֵיהּ, וְעִם כָּל דָּא דְּהֶדְיוֹט אִיהוּ אֵצֶּל מָארֵיהּ - מֶלֶךְ דְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ אִיהוּ. וּבִרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תְּהִי קַלָה בְּעֵינֶיךָ, וְהַאי אִיהוּ {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}. {{צ|וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי}}, דָּא גְּבוּרָה. {{צ|שִׁירֹה}} -- (דברים לג) {{צ|בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ}}, (יחזקאל א) {{צ|וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל}}. וְגַבְרִיאֵל שְׁלוּחֵיהּ. וְצָּרִיךְ לְשׁוֹרֵר וּלְנַגֵּן בְּחֶדְוָה בְּחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, (לאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה ומאן דלית ליה רשו) לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא, יְקַיֵּים (איכה ב) {{צ|קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרֹת}}. וְיֵימָּא בְּאַשְׁמוּרוֹת, כַּמָה סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת, בְּכָל מִינֵי רִנָּה בִּגְרוֹנֵיהּ, דְּאִיהוּ כִּנּוֹר לְאַפָּקָא בֵּיהּ קָלָא, בְּשִׁית כַּנְפֵי רֵיאָה עִם וַורְדָא. בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה. וְדָא ו'. וְיִפּוּק לֵיהּ מִלִּבָּא, דְּתַמָּן בִּינָה. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַלֵּב מֵבִין. יִפּוּק בֵּן מִבִּינָה, מִבֶּן יָהּ, דְּאִיהוּ ו', דְּאִיהוּ אֶפְרוֹחַ בְּשִׁית גַּדְפִּין. וִיסַלֵּק לֵיהּ בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, דְּאִינּוּן (מלכים א י) {{צ|שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא}}. וב' כֻּרְסְיָין אִינּוּן (ירמיה יז) {{צ|כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן}}, וְאִינּוּן לִבָּא וּפוּמָא. לֵ"ב, (שמות יז) {{צ|וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק}}, (בנה"ר) כָּבֵד, סָמָאֵ"ל, פּוּמָא דְּכִסֵּ"ה, כֵּ"ס י"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים פא) {{צ|תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וְגוֹ'}}, מַאי {{צ|שׁוֹפָר}}? קָנֶה, ו', קוֹל דְּסָלִיק מִן הַקָּנֶה, לְגַבֵּי פּוּמָא, דְּתַמָּן ה'. בְּה' מִינֵי תִּקּוּנִין דְּדִבּוּרָא, דְּאִינּוּן שִׂפְוָון וְשִׁינַיִם וְחֵיךְ. שִׂפְוָון תְּרֵין. שִׁינַיִם וְטוֹחֲנוֹת תְּרֵין מִינִין. וְחֵיךְ, הָא חָמֵשׁ. דְּטָחֲנִין כְּנָהָר דְּאִיהוּ קוֹל, כְּגַוְונָא דְּטָחֲנִין רֵיחַיָיא. לְאַפָּקָא קוֹל וְדִבּוּר, דְּנָפִיק מִבִּינָה דְּלִבָּא. בְּמַחֲשָׁבָה. דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ בְּעֶשֶׂר מִינֵי תִּלִּים. וּבְשׁוֹפָר, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשַׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וְאוֹרַיְיתָא, קָלָא דִּילָהּ, דִּיבּוּר דִּילָהּ, בִּינָה דִּילָהּ, דְּאוּקְמוּהָ {{צ|אֵיזְהוּ חָכָם הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר}}. מַחֲשָׁבָה דִּילֵיהּ. חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ז) {{צ|זֹאת הַתּוֹרָה לְעוֹלָה וְלַמִּנְחָה}}. (ע"כ רעיא מהימנא) (כ"ד ע"ב פקודא דא המועל בהקדש וכו') (במדבר ה) {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹ'}}. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שופטים ד) {{צ|וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ'}}, וְחֶבֶר הַקֵּינִי מִבְּנֵי בְּנוֹי דְּיִתְרוֹ הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א טו) {{צ|וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'}}, אֲמַאי אִקְרֵי{{צ| קֵינִי}}, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּכְתִיב (בראשית טו) {{צ|אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי}}. וְאִתְּמַר דְּעַבֲד קִנָּא בְּמַדְבְּרָא, כְּעוֹפָא דָּא, בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא, נִפְרָד מִקַּיִן, אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִפְרַד מִקַּיִן. זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵיזָל לְאִתְדַּבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי. דְּכַד בַּר נָשׁ אָזִיל {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}} בְּאוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לב) {{צ|עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם}}. וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, דְּהוּא סִטְרָא דְּמִסְאֲבָא. וְסִטְרָא דְּמִסְאֲבָא אִתְּעַר מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין, דְּנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִקְרוּן נַזְקֵּי עָלְמָא. דְּהָא (קמ"ג ע"א ע"ב) מִסִּטְרָא דְּקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ. וְיִתְרוֹ בְּקַדְמִיתָא כּוּמָרָא לְעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה, וּלְהַהוּא סְטָר הֲוָה פָּלַח, וּמָשִׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא אִקְרֵי קֵּינִי לְבָתַר נִפְרָד מִקַּיִן (ודאי), וְאִתְדְּבַק (נ"א ואתחבר) בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (מאי משמע) דְּכָל מַאן דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל, הוּא קִיֵּים עָלְמִין, עָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְעָלְמָא דִּלְתַּתָּא. וְהָא אוּקְמוּהָ, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם}} כְּתִיב. וְכָל מַאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, פָּגִים לְגַרְמֵיהּ, פָּגִים לְכָל עָלְמִין. מְתַל לְאִינּוּן מַפְרֵישֵׁי יָמִין דְּשָׁאטֵי (ס"א דטסרין) בְּאַרְבָּא, קָם חַד שַׁטְיָיא בֵּינַיְיהוּ, בָּעָא לְנַקְבָא וְכוּ'. וְעַל דָּא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', הָאָדָם וְגוֹ'}}. (תא חזי) (הושע ו) {{צ|וְהֵמָה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית}}. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חַד דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה, וְגָרַם לְכָל עָלְמָא, פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, וְהַהוּא חוֹבָא תַּלְיָיא, עַד דִּיקַיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִתְעֲבָר הַהוּא פְּגִימוּ מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כה) {{צ|בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'}}. וּבְגִין כָּךְ {{צ|כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם}} -- (כתיב) {{צ|הָאָדָם}}, אָדָם קַדְמָאָה. 'לִמְעוֹל מַעַל בַּיהו"ה' -- דְּמַאן דְּיִפּוּק מֵרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא, הוּא גָּרִים פְּגִימוּ וְכוּ', וְעַל דָּא, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָיבֵי דְּהַאי עָלְמָא, וּמִן פְּגִימוּ דִּלְהוֹן, כַּמָה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְּגִינַיְיהוּ, בַּר כָּל מַה דְּגַרְמֵי לְעֵילָּא וְתַתָּא. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, (שמות כא) {{צ|כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'}}. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, {{צ|בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'}}. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד) {{צ|בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'}}. {{צ|בַּצַּר לְךָ}} -- מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ? דְּהָא <קטע סוף=דף קכב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=דף קכב ב/>כיון דשארי דינא לא אסתליק עד דישתלים, בתר דאשתלים ועמד תשובה אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך וגו'. כי אל רחום יהו"ה אלהיך וגו'}}. {{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה אע"ג דאשרי דינא בעלמא בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה. ת"ח אפילו כנסת ישראל תשובה אקרי. ואי תימא (תשובה) עלאה (ס"א מעליא) (נ"א ואת עלאה) מכל אתר לא שכיח אלא דא אקרי תשובה כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. חייבא חד בעלמא קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא ווי לשביביה. ת"ח יונה בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו וקב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו"ה ויענני}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}}: <קטע סוף=דף קכב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}} <קטע התחלה=דף קכג א/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}} <קטע התחלה=דף קכג ב/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}} <קטע התחלה=דף קכד א/>{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}}. מאי האי לגבי האי. אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו"ה}}. ר' אלעזר אמר {{צ|איש איש}}. מאי {{צ|איש איש}}, דהא בחד סגי? אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} משמע איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}}. כדין הוא איש בעלמא, איש לגבי אתתיה. {{צ|ומעלה בו מעל}} הא כחד סגי, אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא, חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}, רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא, הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}}, {{צ|ושחט}} -- אחרא, ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא. אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא וכל נשי עלמא מתברכן (נ"א אתאחדת) בכ"י וע"ד אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות ו) דאחידת בה בכנסת ישראל וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך בגין כך כהנא לדא, ולא אחרא. ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי, אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד. דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה -- כהנא אסגי שלמא בהו, ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה -- איהו לא עביד דינא אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה הוא עביד דינא והוא בדיק לה. תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לחפאה (נ"א לזכאה) <קטע סוף=דף קכד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}} <קטע התחלה=דף קכד ב/>זמנא ותרין שאיל לה כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון (נ"א סריטין) טריסין בטהירין דינא בדינא. רחמי ברחמי רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח, זכאה אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. ר' אלעזר פתח ואמר {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}}, הא אוקמוה, אמר תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא. הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון, מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו'. ויצעק אל יהו"ה וגו'}} אמר קב"ה למשה, משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל, כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו. מיד {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וישלך אל המים}} -- דא שמא קדישא, ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל, כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ואי תימא נשיהון דישראל יאות אינון אמאי. אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו וכלהו נפקו גוברין ונוקבין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. כדין <קטע סוף=דף קכד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}} <קטע התחלה=דף קכה א/>קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא -- על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}, אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא: {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} -- מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} -- אפילו גלגל חמה, כ"ש ב"נ דאשתכחו מניה. א"ר יוסי אלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי. אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} משמע דאחרא הוא. אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} -- אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} -- דאחידן לתתא. ועל דא {{צ|יקח הכהן ונתן אל המים מי המרים המאררים}} -- אלין מי ימא דאינון מרירין. מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא, כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}, ובג"כ מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. ת"ח האי ימא קדישא -- כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן, כד מתפשטין, מתיקין אינון. לזמנין מיין דימא מרירן. לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי ימא דקפא, ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא. {{צ|המים המאררים}} -- בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא, כדין {{צ|המים המאררים}}, ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא. ת"ח אי אתתא אשתכחת זכייתא, אלין מיין עאלין בגווה <קטע סוף=דף קכה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}} <קטע התחלה=דף קכה ב/>ואתהפכן מתיקן ונקאן גרמה וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו, אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא, במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. ת"ח כל אינון נשי עלמא בתרייהו קיימי ואתדנו וע"ד ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו. ר' חזקיה פתח {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} -- מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה, כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא (נ"א כתורא) דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. וע"ד {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כד"א {{צ|פורה ראש}}. {{צ|פוריה}} -- פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}, ולאו לבר משוקא, בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}}, והיא אתקשרא ביה, בגין כך {{צ|בירכתי ביתך}}. א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה -- גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא. ובג"כ {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. אמר ר' יהודה שערא דרישא <קטע סוף=דף קכה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}} <קטע התחלה=דף קכו א/>דאתתא דאתגלייא -- גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה, בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר. ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא, הכי נמי לנוקבא. פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. וע"ד בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}, מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא בין, בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין -- כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא -- בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הה"ד (שם) {{צ|הנה כי כן יבורך גבר ירא יהו"ה}} וכתיב (שם) {{צ|יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}}, (ישראל סבא קדישא): ===איש כי יפליא לנדור=== {{צ|איש כי יפליא לנדור וגו'}}. רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}}. {{צ|מדוע באתי}} -- כמה חביבין אינון ישראל קמי קב"ה, דבכל אתר דאינון שריין קב"ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}}. {{צ|ועשו לי מקדש}} -- סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, והא אוקמוה, ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין, דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות -- כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא. והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות, כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון חמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא ובמה היא תיקונא דכלא כד"א {{צ|ברב עם הדרת מלך}}, וע"ד עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות קב"ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}. מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים -- אין איש, ובג"כ {{צ|ואין איש}} דייקא. ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא -- קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש, כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: {{צ|איש כי יפליא וגו'}}. מאי {{צ|כי יפליא}}? דאפרש משאר בני עלמא, אתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה -- מדכין ליה, בר נש דבעי לאתקדשא -- מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר' אבא פתח {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי את שם קדשו}}. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}}, ולית מאן דירכין אודניה. אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין -- עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא, הה"ד {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'}}. <קטע סוף=דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=דף קכו ב/>מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא ישתכח עליה סניגורא -- הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה"ד {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא -- כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה, ולא אתאבידו מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה, ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. ואמרי "''דא פלנייא דמריד במאריה. מריד לעילא, מריד לתתא. מריד באורייתא, מריד בפיקודוי. חמו עובדוי, חמו מלוי -- טב ליה דלא אברי''". עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים (ס"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}}, היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה. כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא. * חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. * וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. * וחד דינא כד עייל לקברא <קטע סוף=דף קכו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}} <קטע התחלה=דף קכז א/> * וחד דינא דקברא. * וחד דינא דתולעתא. * וחד דינא דגיהנם. * וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא -- אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו"ה}}, עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא, השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת"ח {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} -- דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה.{{ש}} {{צ|מיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו'}} -- הכא אית לאסתכלא, כיון דאסיר ליה חמרא, ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}}, יכול ענבים נמי? לא, בענבים שרי. הכא לנזיר מ"ט אסר ליה ענבים? אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא -- לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו, ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. * יין לעילא ואוקמוה. * שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. * ענבים דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס"א כלום) -- לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. ת"ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} -- בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. * יין אימא עלאה. * שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא. ובג"כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד"א {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}}. * ענבים -- אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ"כ הוא תלי שערא דרישא ודיקנא. ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא {{צ|נזיר יהו"ה}} פריש מדינא כלא. ת"ח על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}}. "על נפשו" לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם, ומאי איהו? דא ענבים דאקרי נפש, ועל דא כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא, וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} -- מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא, כיון דהשתא אתי לגבייהו -- בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג"כ אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ"ט בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. <קטע סוף=דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=דף קכז ב/>כך הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. ליואי מה כתיב בהו {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי -- כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו"ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} -- משום הא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}}. תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס"א בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה כתרי (נ"א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליהו"ה. ===אדרא רבא=== ::<small>'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר"ש ב"י בזה הספר הקדוש כגון מצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס, כי אין דמיון בינו ית' ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית. יי' יצילנו משגיאות אכי"ר.'''</small> '''האדרא רבא קדישא''' תניא אמר ר"ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב {{צ|עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך}}. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ"א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון. אזדרזו בתקוניכון -- בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין. (נ"א בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר"ש ובכה ואמר: "''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא''". חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר' אבא וא"ל אי ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב {{צ|סוד יהו"ה ליראיו}} והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון וכבר עאלו באדרא דבי משכנא -- מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר"ש ואשתכחו * רבי אלעזר בריה. * ור' אבא. * ור' יהודה. * ורבי יוסי בר יעקב. * ור' יצחק. * ור' חזקיה בר רב. * ור' חייא. * ור' יוסי. * ור' ייסא. ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא ועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר"ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי ידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. <קטע סוף=דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=דף קכח א/>פתח ואמר {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן}}. פתח ר"ש ואמר {{צ|עת לעשות ליהו"ה}} -- אמאי {{צ|עת לעשות ליהו"ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}}. וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו"ה}}. קרא לרבי אלעזר בריה. אותביה קמיה. ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו. שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר {{צ|יהו"ה שמעתי שמעך יראתי}}. (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך}} וכתיב (שם) {{צ|מאהבת יהו"ה אתכם}} וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}}. ר"ש פתח ואמר {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}}. {{צ|הולך רכיל}} -- האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך), "איש רכיל" מבעי ליה למימר? מאן {{צ|הולך}}? אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא -- ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא -- ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}}, {{צ|ונאמן רוח}} -- קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא -- במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו. אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} -- זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'}}, דכלא צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי. תאנא: עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין, עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} -- מלכא קדמאה. {{צ|לבני ישראל}} -- קדמאה, וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן <קטע סוף=דף קכח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}} <קטע התחלה=דף קכח ב/>ואזדמן {{הערה|<small>עיין ([[שער מאמרי רשב"י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב"י על ספרא דצניעותא]] ד"ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות -- ויקיעורך</small>}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין] [אבל בתקונוי ידיע] כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפי (נ"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}}: '''בגולגלתא''' יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}, ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}. "מלאתי טל" לא כתיב אלא {{צ|נמלא}}) דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} -- אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין, הה"ד {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה, הה"ד {{צ|ועינו כעין הבדולח}}. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי * לארבע עיבר בסיטרא חד * ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי * ולארבע עיבר בסטרא דא לסטרא דחורא * וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים''' (כלומר אורכא דאנפין). והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''', לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקדשיא. וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא. '''בחללא דגולגלתא''' קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס"א ובגין דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס"א בג"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה -- שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה, והיינו דאמרי "''סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך''". והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין, ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}} - מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק, דלא מחפיא על מוחא (ועכ"פ קרומא פסיק לתתא). והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה (דביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה). תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי, כהאי עמרא, כך איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביה מתקוני. אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן '''{{גמט|קדו"ש}}'''. וכל נימא ונימא <קטע סוף=דף קכח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=דף קכט א/>להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לשבע (ס"א לארבע) מאה ועשרין עובד. ובכל נימא ונימא אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה (דבתר כותלא) ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן (ס"א מתזן) מוחיה. וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. וכל קוצא וקוצא מתלהטן. ותליין. מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא עד גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי (ס"א איהי) משיכא דמבועא (ס"א ממבועין), (ס"א ואינון מבזעין) סתימין דנפקין ממוחא סתימאה. ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאי הוא, אי דינא אי בדיוקניה) (ס"א בדיקניה) ובגביני עינוי. '''קוצין דשערי''' תליין בתקוני נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד אלא עד רישי דכתפי. דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}}. ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב {{צ|להיות אזניך פקוחות}}. שערא דנפיק מבתר אודנוי כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה, דכלא י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה. כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה כ"ש ביה. ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו"ה בקרבנו אם אין}} -- בין זעיר אנפין דאקרי {{צ|יהוה}} ובין אריך אנפין דאקרי {{צ|אי"ן}}. {{ש}} אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) {{צ|ועל נסותם את יהו"ה לאמר היש יהו"ה בקרבנו אם אין}}. '''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דז"א דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי, הה"ד {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה תהלים {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת וגו'}}. '''מצחא דגולגלתא''' -- רעוא דרעוין, רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. (נ"א מצחא דגולגלתא רצון אקרי) דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}}. וההוא מצחא דאקרי רצון -- הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשרין (נ"א ועשר) עלמין. וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא? שתיק ר"ש. שאל תניינות אימתי? אר"ש לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא? א"ל בשעתא דצלותא דמנחה שבתא. א"ל מאי טעמא? אמר ליה משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון -- בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובג"כ אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אר"ש לר' אלעזר בריה: "''בריך ברי לעתיק יומין -- רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה''". ת"ח בשאר (ס"א בשעתא) דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא (ס"א ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כד"א) הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}}. והכא כד אתגלי מצחא -- תיאובתא (ס"א חביבותא) ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא (ס"א דלתתא) נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי עת רצון -- כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|י}} {{צ|דינא יתיב}} (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד).<קטע סוף=דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=דף קכט ב/>ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. תאנא: האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוצינין (ס"א דנהרין) מעדן עלאה. דתניא אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין מדקאמרן. והאי עדן דלתתא מתפרש בשבילוי לתלתין ותרין (עיבר) שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי -- לית דידע ליה בר האי זעיר אפין. ועדן דלעילא לית דידע ליה ולא שבילוי בר ההוא אריך אנפין. הה"ד {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} -- דא עדן דלתתא, דידע זעיר אפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} -- דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. '''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|אשר עיניך פקוחות}}. ותאנא כל מה דאתי ברחמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, כל שכן רישא חוורא דלא בעא מידי (ס"א נטירו). אמר ר' שמעון לר' אבא למאי היא רמיזא? א"ל לנוני ימא, דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא, וכל שכן דאיהו משגח לכלא וכלא מתזן ביה ולא נאים. הה"ד {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}} -- לא קשיא, הא בזעיר אפין, הא באריך אנפין. ועכ"ד תרי עיינין אינון, ואתחוורו (ס"א ואתחזרו) לחד. עינא דאיהי חוור בגו חוור וחוור דכליל כל חוור. חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לאסכלא (ס"א לאתכללא) דצריר בצרורא. תאנא: בטש האי חיורא ואדליק ג' בוציני דאקרין '''הוד והדר וחדוה''', ולהטין בחדוותא בשלימותא. חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית ובטש ואפיק (ס"א ואדליק ג' בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת''', ולהטין בשלימותא בחדוותא. חוורא תליתאה להיט ונהיר ונחית וסליק ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה (נ"א ואפיק אורחא ללכא תתאה). ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר"ש: יאות הוא, ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה. תאנא: חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור. {{ש}} חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתתא (ס"א לתלת) בוציני דלסטר שמאלא, ולהטין ואסחן בהאי חוורא כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}} חוורא תניינא נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}} חוורא תליתאה נהירו סליק ונחית וניק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא. ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה. אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. ותאנא לא סתים האי עינא. ואינון תרין ומתחוורן (ס"א ואתחזרו) לחד. כלא הוא ימינא. לא הוה (ס"א לית ביה) שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא -- לא יכלין לקיימא כלהו, בג"כ אקרי עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא <קטע סוף=דף קכט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}} <קטע התחלה=דף קל א/>אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} -- אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}, דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי (ס"א אתחזי ס"א אתסחי) מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה -- לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא. תאנא בצניעותא דספרא. אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה. דמניה נהיר כלא. הה"ד (שם) {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ}}. זכו -- {{צ|עיני יי' אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו -- {{צ|עיני יי' המה משוטטות}}, עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? {{צ|עלי עין}}, כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, מ"ט {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. מ"ט אקרי חד? ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא, ואינון תרי, בתרי גווני. אבל הכא -- לית עינא שמאלא, ותרוייהו בדרגא חד סלקי, וכלא ימינא. ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא -- פקיחא תדיר, חייכאן תדיר, וחדאן (ס"א וחזאן) תדיר. דלא הוי הכי לתתאה, דכלילן בסומקא ובאוכמא ובחוורא, בג' גווני, ולא הוה תדיר פקיחא (ס"א דליה גבינא) דלית גבהנא סוטרא (ס"א כליה גביני סודרא) (ס"א דליה עיניה בגביני דמכסאן) על עינא. וע"ד כתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{צ|פקח יי' עיניך}}. כד אתפקח. אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכא החולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו. וע"ד ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יי'}}. תאנא (עכ"ד) שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אחר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יי'}} -- נאם דזעיר אפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} -- לישראל קאמר דא, ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר. תניא כתיב {{צ|חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא. א"ר יהודה כתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|כורסייה שביבין דינור}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא (ס"א אתכפייא) לההוא כורסייא. ומאן דרכיב שליט בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא קדמאה רמיז דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א"ר שמעון לר' יהודה יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין. ות"ח כתיב {{צ|אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא}} -- כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי. (בהאי) '''חוטמא'''. תאנא בחוטמא אשתמודע פרצופא. ותא חזי מה <קטע סוף=דף קל א/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} <קטע התחלה=דף קל ב/>בין עתיקא לזעיר אפין? דא מאריה דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין. וקרינן ליה מליחה. והוא נחית רוח אתכסמותא דרוחא. דרוחא דנפיק (מהכא) מאינון נוקבי חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא (ס"א חיין מכל סטרין חירו מכל סטרי חיין דחיין) ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא דכתיב {{צ|ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}. הא הכא ד' רוחין. והא רוחא חדא אמרינן, אמאי תלת? קום רבי יוסי בקיומך. קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא דכתיב {{צ|ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא -- כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון? אינון אינון (תרין) כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהכי (ס"א דהכי) אינון (ס"א ואינון שיתא רוחין ג' רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין) דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}, דתנינן כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יי'}} וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו -- הא שבעה, כמה דאתמר (ג' רוחי אינון דכלילן ג' אחרנין). א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב {{צ|כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתעדון -- ג' אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו, דכד יפוק דא -- נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. "ארבע רוחות באי" לא כתיב כאן אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין ידיע כלא. חכמה ובינה עצה וגבורה (רוח) דעת ויראת יי'. משום רוחא דכלילא מכל רוחי. בג"כ כתיב {{צ|מארבע רוחות}} דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא? חוטמא דעתיק יומין -- חיין מכל סטרוי. חוטמא דזעיר אפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}}, ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}? (ג' נוסחי) מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר "''לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן''", והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} - האי קרא לעתיק יומין אמרו. תנא אורכא דחוטמא, {{ב|תלת מאה וע"ה עלמין|375}} אתמליין מן ההוא חוטמא, וכלהו מתדבקן בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא וכל תקוני דעתיק יומין. אתחזון ולא אתחזון. אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא. פתח ר"ש ואמר: ::ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא (נ"א טמיר וסתים מכלא) ::דיקנא דההיא תושבחתא. ::דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי. ::דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין. ::דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין. ::דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה. ::דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא יקירא דיקירין. טמירא דטמירין. מהימנותא דמהימנותא דכלא. תאנא בצניעותא <קטע סוף=דף קל ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}} <קטע התחלה=דף קלא א/>דספרא דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחי וסליק וחפי בתקרובתא (סגי) דבוסמא טבא. חוורא דיקירא (ס"א דבדיקני'). ונחית (ס"א חוורא יקירא דדיקניה נחית) בשקולא וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא דנגדין ביה י"ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא בתלת עשר תקונין מתתקנא. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא: '''תקונא תנינא''' מתתקן שערא מרישא דפומא (וסליק) עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. '''תקונא תליתאה''' מאמצעיתא דתחות (ס"א דהאי) חוטמא מתחות תרין נוקבין. נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא ארחא ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתקונא שלים סוחרניה דההוא אורחא. '''תקונא רביעאה''' מתתקן שערה (ונחית) תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. '''תקונא חמישאה''' תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא ואלין תרין ארחין רשימין על פומא. מכאן ומכאן. '''תקונא שתיתאה''' מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא והפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. '''תקונא שביעאה''' פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא הה"ד באור פני מלך חיים. '''תקונא תמינאה''' נפיק חד חוטא דשערי סוחרני דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. '''תקונא תשיעאה''' מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא (דתליין) ולא נפקי דא מן דא. '''תקונא עשיראה''' (מתערבין) נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. '''תקונא חד סר''' דלא נפקין נימא מן נימא ומתשערן בשיעורא שלים. '''תקונא תריסר''' דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. '''תקונא תליסר''' דתליין שערן בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. לא ארחחי (ס"א לאתחזאה) מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין. בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא. ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין מתרי תפוחין שפירן דאנפוי נהירין אנפוי דזעיר אנפין, וכל חוזר (ס"א חיזור) ושושן דאשתכחן לתתא נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש "נאמן", דכל דחמי דיקניה תלי ביה מהימנותא. תאנא בצניעותא דספרא: תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא -- בשביעאה (מנהון) משתכחי בעלמא ומתפחתי בתליסר תדעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא. האי באריך אפין - בזעיר אפין בכמה? אמר לרבי יצחק קום בקיומך וסלסל בסלסלא דתקונא דמלכא (ס"א בדיקנא) קדישא היאך יתתקנון. קם רבי יצחק פתח ואמר {{צ|מי אל כמוך נושא עון וגו'. ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'}}. תאנא תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקנוי <קטע סוף=דף קלא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=דף קלא ב/>דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין. טמירא דטמירין. תנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. '''תקונא קדמאה'''. הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא - אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו. (ס"א בחד מתקלא אתקלו), אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא אריכין על כתפין למיגד לרישא (ד"א מרישא) דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה, ובגיני כך לא הוו קשיין. וע"ד אתחזן למהוי רכיכי. תאנא מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין (כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא באינון נימין) אינון לא אשתכחו קשישין. מ"ט משום דאי אשתכחו קשישין לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשישא (ס"א קשיא) ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן לאו חכמתא מתישבא עמיה. וע"ד אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובג"ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי ולא תלי על דיקנא משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. תאנא כלהו שערי -- בין דרישא בין דדיקנא -- כלהו חוורי כתלגא. ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין (נ"א לאחתא) אינון י"ג מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. (ס"א דאתחסינו לתתא והכי תנינא מקמי אודנוי שריין שערי משום דבלחודייהו אינון ולא אתערבו באחרנין) ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא. דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: # מי אל כמוך חד. # נושא עון תרי. # ועובר על פשע תלת. # לשארית נחלתו ארבע. # לא החזיק לעד אפו חמש. # כי חפץ חסד הוא שית. # ישוב ירחמנו שבעה. # יכבוש עונותינו תמניא. # ותשליך במצולות ים כל חטאתם תשעה. # תתן אמת ליעקב עשרה. # חסד לאברהם חד סר. # אשר נשבעת לאבותינו תריסר. # מימי קדם תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא. ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה. ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין תקיפין. לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין. מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף (ס"א אתכסי) מניה ובג"כ כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. <קטע סוף=דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=דף קלב א/>ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}}. וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} -- לא קשיא, הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה. וע"ד כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא ואינון לעילא מן דיקנא -- דיקנא בלחודוי הוא. וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו -- דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו. '''תקונא קדמאה'''. תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא (מחומא דלב) ממוחא דרישא (ס"א מתקוני דרישא) והכא לא פריש הכי דהא לא הוי. אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח. <small>'''(חסר כאן)'''</small> ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא דאלף עלמין דחתימין (ס"א אלף עלמין חתימין) בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא. ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין -- מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה -- {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|390}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א"ל}}'''. מהו תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. (ס"א לאתפשטא) (ס"א לאכפיא ואתפשטו) -- {{גמט|ל"א}} בהאי סטר ו{{גמט|ל"א}} בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה. מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''א"ל'''. ועם כל דא האי '''א"ל''' אתכפייא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין (אתבסם) ואתכלל ואתפשט ביה. אמאי עד פומא? משום דכתיב (שם) {{צ|דינא יתיב וספרין וגו'}} מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הה"ד {{צ|פלא יועץ אל גבור}} -- {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא (ס"א בדיקנא) קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב {{צ|מי אל כמוך}} -- בעתיק יומין אתמר בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה. '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית. וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא: '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שלט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין אלף|57,000}} דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא (ס"א בחיזרא): '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|צ"ו אלפין|96,000}} מארי דיללא ומתאחדן מני' בבוסיטא לקוסיטרא (ס"א כבוסינא לקוסרא). ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה? {{ש}} מאן חמי טמירותא (ס"א יקירותא) דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין, {{ש}} עטרין דכל עטרין. {{ש}} עטרין דלא אתכללו בעטרין. {{ש}} עטרין דלא כשאר עטרין. {{ש}} עטרין דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון {{ש}} ובג"כ הני תקונין -- אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין (לקבליהון), ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין. כלא זקפן לקבליה תקונין דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא. וכלהו אתבסמן מתקונין אלין (דמלכא עתיקא). תאנא, אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין -- לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי. ותניא עד כמה זהירין אלין (ס"א אתתקן באלין) תקוני דדיקנא. עד תליסר (דלתתא), וכל זמנא <קטע סוף=דף קלב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}} <קטע התחלה=דף קלב ב/>דתליסר אלין משתכחין -- זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. (מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה, הה"ד {{צ|כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'}}. ומנא לן? דכתיב (שם) {{צ|שבת אחים גם יחד}}. גם לרבותכהן גדול דלתתא, דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא -- כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. א"ל רבי שמעון: יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי. '''תקונא תניינא''' מתתקן שערא, מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא, בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך, ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא. קם ר' חזקיה שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה -- נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|325}} עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו {{צ|נושא עון}} חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא -- בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין. אמר ר"ש: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא. {{ש}} אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני. {{ש}} דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}}. {{ש}} ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}}. {{ש}} ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון -- אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא, וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו -- נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא -- סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין -- דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא. קום ר' חזקיה תניינות ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא. תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחות}}. {{ש}} אתרגיש ר"ש ואמר: "''ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא''". קם ר' חייא פתח ואמר: {{צ|ואומר אהה יי' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא, והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}? אלא (תאנא) ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי: אנא מה בין דבור לאמירה? אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא, <קטע סוף=דף קלב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=דף קלג א/>דבור בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין דכתיב {{צ|וידבר את כל הדברים האלה לאמר}}, ותאנא כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}} -- לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא. אי הכי, הא כתיב {{צ|וידבר יי' אל משה לאמר}}? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה ב"נ כוותיה, דהוא שמע דבור בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע, ושאר נביאים אזדעזעו אפי' באמירה ודחלין בדחילו. ותאנא, תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא -- (ס"א לאקפא) (נ"א לאייתאה) לתליתאה, דכתיב {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}. (תרי נוסחי) ות"ח דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוו, דהוא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין. נפיק חד ארחא. ושערא אפסיק (ס"א אתפסק) בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום (דכתיב {{צ|ועובר על פשע}}) דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום (נ"א כובש עונות וכתיב) דכתיב {{צ|ועובר על פשע}} - למיהב אעברא עד (ס"א על) פומא קדישא דיימא סלחתי. תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו, דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. תאנא בצניעותא דספרא: מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}. (מאי משמע עובר על פשע. שפע. דאקדים שי"ן לפ"א, לא זכו עומד ולא עובר) (האי) בזעיר אפין. מאי בין האי להאי? {{ש}} בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יי' בם וילך}}, מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד {{צ|כי רוח יי' נשבה בו ואיננו}} (ס"א {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}). באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עברה ותטהרם}}. ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יי' לנגוף את מצרים}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי. ודא הוא תקונא תליתאה (דאורחא) דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקו. אמר ר"ש: ודאי קב"ה וסגי לאוטבא לך ויחדי לאגנא עלך. ותאנא מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביי'}} -- בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. תאנא בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין -- כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא, סתימין ושתיקין, ולית דיפתח פטרא לאבאשא. משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי מאן דאחיד (נ"א דאחית) ואזהר (ס"א משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא ומהאי הוא מאן דאחזי ואזהר) לשתקאה -- להאי אורחא רשים, דהוא סימנא דעתיקא קדישא. '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא (ונחית) תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הה"ד {{צ|לשארית נחלתו}}, כד"א {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} -- הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}}. '''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא, הה"ד {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. "''קום ר' יוסי''". קם ר' יוסי, פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו}}. {{ש}} {{צ|אשרי העם שככה לו}} -- מהו {{צ|שככה לו}}? כד"א {{צ|וחמת המלך שככה}} - שכיך מרוגזיה. דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הה"ד {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיי' אלקיו}} - רחמי דרחמי. דבר אחר: {{צ|{{גמט|שככה}}}} -- שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר. דתניא ארחא עלאה דדיקנא קדישא (עלאה עתיקא דעתיקי) דאיהו נחית (בדיקניה) תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי. והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא. דא <קטע סוף=דף קלג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}} <קטע התחלה=דף קלג ב/>לעילא ודא לתתא. לעילא {{צ|עובר על פשע}}, לתתא {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. ותנינן {{צ|לא החזיק}} -- דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא -- טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך}}. אר"ש "''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''". '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא (דרישא) לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. "''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא''". קם ר' ייסא פתח ואמר: {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} וכתיב (שם) {{צ|ובחסד עולם רחמתיך}}. הני קראי קשיין אהדדי. ולא אקשו. דתנינן אית חסד ואית חסד; אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו -- הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי ב"נ לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגו דעתיק יומין, ובג"כ בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי. ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני, ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} -- חסד דעתיק יומין. {{צ|ובחסד עולם}} -- חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דז"א דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובג"כ כתיב {{צ|כי חפץ חסד הוא}}. דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי. '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. פתח ר"ש ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} -- מה תפוח זה כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין -- דאינון תקונא ז' -- אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא, ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}}. ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. {{ש}} כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}} וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}} {{צ|באור פני מלך}} -- אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}} {{צ|יאר יי' פניו אליך}} -- פנים דלבר דכד נהרין מתברך עלמא. ותאנא כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין -- כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך -- תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא, על אחת כמה וכמה! תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין -- אתחזי זעיר אפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין, ובג"כ כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} -- מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. תאנא: אלין תפוחין דסתימין -- נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא -- ביה כלילן. הדא הוא דכתיב {{צ|ישוב ירחמנו}} - {{צ|ישוב}} מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. הכא הוא {{צ|ישוב ירחמנו}} ובהאי דלתתא הוא {{צ|ואמת}}. דא הוא תקונא <קטע סוף=דף קלג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}} <קטע התחלה=דף קלד א/>שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין. '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. "''קום אלעזר ברי, אתקין תקונא דא''". קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל}}. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא, והכא אית לאסתכלא, וכי הכל תלוי במזל, ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} - הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} -- מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה -- אע"ג דאיהו '''קדוש''' -- לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא {{צ|הכל תלוי במזל}} -- דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא -- אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד {{צ|יכבוש עונותינו}}. אמר ליה ר' שמעון: "''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא''". '''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. "''קום ר' אבא''". קם ר' אבא ואמר: אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון {{צ|מצולות ים}} משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אמר ר' שמעון: "''בריך תהא לעתיק יומין''". '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. "''קום ר' יהודה''". קם ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' וגו'}}. {{צ|מפני פחד יי'}} -- הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יי'}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} -- אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. תרי. '''תקונא עשיראה''' -- {{צ|תתן אמת ליעקב}}, '''וחד סר''' -- דלא נפקי נימא מן נימא, {{צ|חסד לאברהם}}. '''תקונא דתריסר''' -- דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא כמה דאצטריך טרחותא. במאי קא מיירי? דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק -- אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. <קטע סוף=דף קלד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}} <קטע התחלה=דף קלד ב/>דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי {{צ|פה יי'}}, אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא, י"ב תחומין לתתא, י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הה"ד {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}. '''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא. תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} -- יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. ותאנא, אלין ימי קדם - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין (כליל בהו). והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא -- ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}, דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב {{ממ|זכריה|יד|ז}} {{צ|יום אחד הוא יודע ליי'}} -- הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא. הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא, והוא בלחודוי ישתכח -- לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן, ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין, לכל אינון דלתתא, דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}}. וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} -- באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}}. אמר ר"ש לחברייא, כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. <קטע סוף=דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}} <קטע התחלה=דף קלה א/>סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחי שנינן (ס"א שניין) מכל סטרוי. ומתאחדן פרכא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא (ס"א בבוסיטא דגליפין) בההוא פריסא. וכן לד' עיבר. וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא -- כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל (ס"א בהבל דכל) פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא -- ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון. זכאין אתון לעלמא דאתי דכלהו מלי דנפקי מפומיכון כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגמר (ס"א אגזר) דינא די לעלמא. דאי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין -- עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אפין; היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא. דהשתא חובתא (ס"א חכמתא) עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה, תקוני דזעיר אפין מתקוני דאריך אפין אתתקנו, ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלטא (ס"א ומשלפא) ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} -- דביה מתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל רזין דאחאמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואע"ג דלא אתקיימו. תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין, עד לא זמין תקונוי, באני מלכין כנס מלכין (נ"א גליף מלכין) ומשער מלכין, ולא הוו מתקיימי עד דדחי (ס"א דאנח) לון ואצנע לון לבתר זמנא. הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. {{צ|בארץ אדום}} -- באתר דכל דינין מתקיימין תמן. וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקין. כד אתתקן -- תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא. מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא וכלהו עלמין אתחרבו. הה"ד (שם) {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}}. {{צ|וימלוך באדום}} -- רזא חדא (ס"א יקירא) הוא. אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. {{צ|בלע בן בעור}}. תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה. (שם) {{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כד"א {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}}. כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל <קטע סוף=דף קלה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}} <קטע התחלה=דף קלה ב/>כלא לאתישבא ביה. ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח -- לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו. ואתבטלו סלקא דעתך, והא כלהו באדם אתכלילן?! אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא (נ"א דיוקנא) דאדם. וכד אתא האי דיוקנא -- אתגלפו (ס"א אתכללו) כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו, (ס"א מנהון אתבסמו ולא אתבסמו), ומנהון לא אתבסמו כלל. ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}} {{צ|וימת}} -- דאתבטלו לגמרי? לאו הכי. אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה "מיתה" כד"א {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין, בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא לא כתיב בהו "מיתה" כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם -- אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו. תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה -- תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא (נשב ביה אתתקר (ס"א אתתקן) וסליק רעותיה) ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר, וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא נשב ביה אתתקן ונפיק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל (ס"א ואתכליל) ביה. ביה סלקא דעתך? אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. והאי אוירא הוא טמיר דטמירין עתיק יומין ברוחא דגניז בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר. ואשא דכיא קאים מהאי סטר. מאי אשא הכא. אלא לאו הוא אשא. אבל בוצינא דא (נ"א ניצוצא) דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא. בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר. ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחיאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני: * מסטרא דרישא חיורא חיוור בגוויה. (ס"א בגיניה) דכליל כלהו חיוורי (וכלהו חיוורי) * אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}}. {{צ|לחיי עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{צ|לחרפות לדראון עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא. הה"ד {{צ|כי טל אורות טלך}}. {{צ|אורות}} -- תרין. וההוא טלא דנטיף -- נטיף כל יומא לחקלא דתפוחים כגווני חיוורא וסומקא. האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי {{ב|ק"נ רבוא|150,000}} עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אפין'''. ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחיים לעלמא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבי אגר אוראותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא <קטע סוף=דף קלה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}} <קטע התחלה=דף קלו א/>תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי בקע אגר אוראותא אשתכח מניה לעתיק יומין. בחלליה דגולגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו וקרונא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר (ס"א ונפיק) לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}}. ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}} '''מחללא חד''' מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי הללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא: '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין ן' תרעין. מאלין ן' תרעין אתאחדן ן' יומין דאורייתא, ן' שנין דיובלא, ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה (ס"א מדוריה) בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הה"ד {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}}. ואילין ג' מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן, ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין. בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא. (בחור כארזים) רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}}. מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא הה"ד (שם) {{צ|קווצותיו תלתלים}}. ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. {{ש}} '''ממבועא לחללא חד דגולגלתא''' אתמשכן שערי במשיכותא ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. {{ש}} '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. {{ש}} '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו (ומתעבידן תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין). ובג"כ אינון קוצין תלין על תלין. וכלהו משיכן, דאתמשכן מג' חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי -- תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובג"כ כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}}. ובהאי תלין תליין (נ"א ובהאי תלייא) ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}}. תנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין מאריהון דמתקלא (ס"א מאריהון דרחימותא. ואיהו מתקלא בינייהו) בג"כ אית ימינא ואית שמאלא. מצחא דגולגלתא -- אשגחותא דאשגחותא, ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא -- אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר, <קטע סוף=דף קלו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}} <קטע התחלה=דף קלו ב/>בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי -- גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט, אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון, הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה חיה לך מאנת הכלם}}. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא -- נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא -- אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין -- אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא -- כדין כלהו משתככין. ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח''' (ס"א מצחא וכל חד אקרי נצח), ובאתוון רצופין (דאפין) הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}}? האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא -- זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי "אדם" ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי "ראש" (בהאי מצחא) אתחזי ואתגלייא -- האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ"ט משום דלא הוה מאתר דאקרי "אדם", דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם. ובג"כ {{צ|לא אדם הוא להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא. '''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הה"ד {{צ|רוחצות בחלב}} - מאי {{צ|בחלב}}? בחוורא דלעילא קדמאה. (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי (ס"א ובג"כ צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) וע"ד צלי דוד {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה}} -- דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן -- כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי -- יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הה"ד {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא <קטע סוף=דף קלו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}} <קטע התחלה=דף קלז א/>דעינא, הה"ד {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא, לגלאה ארחין דחייביא, הה"ד {{צ|שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}}. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}}. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו, הה"ד {{צ|ראה ראיתי}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח}}. {{צ|עורה והקיצה}} -- תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין. '''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה. '''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא. '''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא -- כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה"ד {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} -- מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} -- כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה. ודא זמינין למנדע צדיקייא למחזי ברוחא דחכמתא כד"א {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב -- כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}}. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא: מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא? אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} -- {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין), דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר ירושלם ולא ציון -- הכי אצטריך, לאכפייא <קטע סוף=דף קלז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}} <קטע התחלה=דף קלז ב/>לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: כתיב {{צ|עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} (הה"ד {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב {{צ|עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}}. השתא {{צ|עיני ה' אלהיך בה}} וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}}. כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון {{צ|רחמים גדולים}}, רחמי דזעיר אנפין אקרון {{צ|רחמים}} סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין. תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל. '''חוטמא''' -- תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}} -- בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב {{צ|עלה עשן באפו}} ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא -- אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. ואי תימא -- אף וחימה כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחימה}} דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}. {{צ|שחת}} -- המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובג"כ כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יי'}} -- {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יי' הגדולה והגבורה}} -- אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגו'}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}}. כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}, וכתיב {{צ|ויי' המטיר על סדום ועל עמורה}}. אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יי' לא שניתי}}? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק -- רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא -- כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא {{צ|מאת יי' מן השמים}} -- בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא <קטע סוף=דף קלז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}} <קטע התחלה=דף קלח א/>לאפקא -- נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי "ארך אפים" מכלא. והיינו רזא דתנינן {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני -- פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל -- כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? * {{צ|אברהם אברהם}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. * {{צ|יעקב יעקב}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא, כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. * {{צ|שמואל שמואל}} טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל {{צ|משה משה}} לא אפסיק טעמא בגוויהו, דמיומא דאתיליד שלים הוה, דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}}. אוף הכא {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין, דהכי תנינן: כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין - כלא ברחמי אתחזון, וחוטמא אשתכיך, ואשא ותננא לא נפיק, כד"א {{צ|ותהלתי אחטם לך}}. ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא, בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יי'}} -- אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא). וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב {{צ|וירח יי' את ריח הניחח}} -- דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב {{צ|ויחר אף יי'}}, {{צ|וחרה אף יי'}}, {{צ|וחרה אפי}}, {{צ|פן יחרה אף יי'}} -- כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}} האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו). '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי). מאי טעמא בעקימא? (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש). ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}}. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יי'}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין -- כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט), ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין <קטע סוף=דף קלח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}} <קטע התחלה=דף קלח ב/>כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא -- סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך}} כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יי'}}. ומה דאתמר {{צ|הטה יי' אזנך}} -- {{צ|אזנך}} -- בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב {{צ|כי אזן מלין תבחן}}, וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}}. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי -- מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. תא חזי כתיב {{צ|יי' שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} -- תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א -- חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב {{צ|יהו"ה אלהים}}, דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יי' אלהים}} -- שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא. {{צ|יי' יי'}} -- כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אפין. {{צ|בקרב שנים}} -- אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} אינון ימי קדם, {{צ|שנות עולם}} אלין ימי עולם. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובג"כ אמר {{צ|חייהו}}. {{צ|ברוגז רחם תזכור}} -- לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא. תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו'}} -- מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} דכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יי'}} משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, <קטע סוף=דף קלח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}} <קטע התחלה=דף קלט א/>דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא, הה"ד {{צ|ואתם הדבקים ביי'}} ולא כתיב "הדבקים ליי'" אלא {{צ|ביי'}} ממש. תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין -- אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין -- נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון (ס"א דאורייתא) דשמא קדישא (מתחיל מסוף קלח ע"ב) (נ"א ובעלמא דאתי). משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין ובעלמא דאתי יתיר מהכא דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הה"ד {{צ|ואתם הדבקים בה'}} -- בה' ממש, עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים ה'}}. השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא. תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בט' תיקונין, ודא איהו דיקנא דז"א. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דז"א -- נגדין י"ג מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב אתוון דשמא קדישא). וא"ת דיקנא לא אשתכח, ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}} (ולא קרי דיקנא). אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא: כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא -- ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא (משום) ובג"ד הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא -- גנזיה קרא ולא אתגלייא. ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין, נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא? כד"א {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} (ולא ערוגות). בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי (דדיקנא) אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי. דכתיב (שם) {{צ|בחור כארזים}}. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. '''תקונא תליתאה'''. מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיעא ההוא ארחא. '''תקונא רביעאה'''. נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובא דבוסמא. '''תקונא חמשאה'''. פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן (ס"א מנהון). '''תקונא שתיתאה'''. נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. '''תקונא שביעאה'''. דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. '''תקונא תמינאה'''. דנחתין שערי בתחות דיקנא דמחפיין קדלא דלא אתחזיא כלהו שערי דקיקין נימין על נימין. מליין מכל סטרוי. '''תקונא תשיעאה'''. (מתערבין שערי עם אינון) דמתחברן (נ"א אתמשכן) שערי כלהו בשקולא מעלייא (ס"א מלייא) עד (נ"א עם) אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין ט' מבועין דמשח רבות דלעילא, ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. ט' תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא, ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי (בר נש לתתא) גיבר תקיף. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה -- תלייא ביה גבורה תקיפא. '''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין'''. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: קום ברי (קדישא), סלסל תקונא דדיקנא (נ"א דמלכא) קדישא בתקונוי אלין. <קטע סוף=דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}} <קטע התחלה=דף קלט ב/>קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} עד {{צ|מבטוח בנדיבים}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} -- תנא: הכא ט' תקונין דבדיקנא דא, להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. ת"ח כיון דאמר הני ט' תקונין לכתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם}}. אמר: הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}. ובתקונא דדיקנא דא ט' תקונין, דאינון שם יי' -- אשצינון מן עלמא, הה"ד {{צ|בשם יי' כי אמילם}}. ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא -- שיתא אינון בשמא קדישא, דשית שמהן הוו, ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון -- תלתא הוו, דהא {{צ|נדיבים}} בכלל אדם הוו. תנא: שיתא שמהן דכתיב: * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין. * {{צ|יי' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|יי' לי בעוזרי}} - ארבע. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - חמשה. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - שיתא. אדם תלת, דכתיב: * {{צ|יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח באדם}} - תרי. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תלת. ותא חזי, רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא, דכתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} -- בשם מלא דהוא {{צ|יי' אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובג"כ הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה}}. תרי זמני {{צ|י"ה י"ה}} לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר {{צ|יי' לי לא אירא. יי' לי בעוזרי}}. בשמא דלא חסר. בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} -- הכי הוא. דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא. ומה דמשלפא בהו אתקרי שמא קדישא. ותערא ומה דביה אתקרי יהו"ה ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ידו"ד אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה). ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא -- לאכנעא שנאוי, בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה -- כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}} (ס"א דדיקנא איהו עיקרא, דכל גופא וכל הדורא דגופא בתר דיקנא אזיל וכלא בדיקנא תלייא) (ול"ג מן ודיקנא עד גופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. * {{צ|ה' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. * {{צ|ה' לי בעוזרי}} - חמש. * {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - שבעה. * {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תשעה * {{צ|(ס"א טוב לחסות בה' מבטוח באדם}} - ז'. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - ח'. * {{צ|מבטוח בנדיבים}} - ט'. {{צ|מן המצר קראתי י"ה}} -- מאי קא מיירי? אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא דא קאמר. (ר' יהודה אמר) {{צ|מן המצר קראתי יה}} -- מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין מעילא תחות שערי דרישא, ובג"כ אמר {{צ|י"ה י"ה}} תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא אמר {{צ|יי' לי לא אירא}} דהוא אתר דלא דחית (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו'. (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה -- ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין, והוא דיקנא דזעיר אפין בט' תקונין מתתקן. <קטע סוף=דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}} <קטע התחלה=דף קמ א/>'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין, ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא -- תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין (וכפיין), והני לאו אריכין. ושערי דרישא מנהון שעיעי ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אפין, דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי ס"ד? אלא אימא ארבע מוחי -- תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין, דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך}}. {{צ|שם יי'}} - שם יי' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. ובג"כ {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}, דהכא משתכחין, דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אפין -- אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר, ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובג"כ אינון ארבע. ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע -- אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא, הה"ד {{צ|קווצותיו תלתלים}} -- תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות}}. ותנא: הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו, אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא -- לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא), ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין -- רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא -- דינא תקיף ונצח על רחמי. ובג"כ בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי -- שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא (ס"א ומתאחרא) דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא -- אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא. וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא -- כל הני וכל הני מתנהרין ומסתחיין כמאן דאסתחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא -- כלהו אסתחיין ברחמי. ובג"כ אמר משה זמנא אחרא {{צ|יי' ארך אפים ורב חסד}}, ואלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין. וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר אינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין <קטע סוף=דף קמ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}} <קטע התחלה=דף קמ ב/>ביה. ובג"כ {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}. תנא: שערי דרישא דזעיר אפין -- כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין, דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה -- שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובג"כ כתיב {{צ|ראשה כעמר נקא}}. והאי דזעיר אפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובג"כ חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} -- בזעיר אפין אתמר. אמר רבי שמעון "''בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי''". '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. "''קום רבי אבא!''". קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא (ס"א בתקוני מלכין) (ס"א כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא אתחזי) כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הה"ד {{צ|גדול אדונינו ורב כח}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}. והאי תקונא תניינא אתתקן כד נהיר בנהירו דעתיק יומין אקרי {{צ|רב חסד}}, וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}. דהא נהירו אנפיה (ס"א דא נהירו דאנפין). ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא. אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא, לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}, ואתקיימו באתר אחרא. ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אפין {{צ|חסד}} סתם. ובג"כ כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} וכתיב (שם) {{צ|נוצר חסד לאלפים}} סתם. ואוקימנא, האי {{צ|רב חסד}} - מטה כלפי חסד לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא -- לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. וע"ד כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} -- סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} -- סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא (ס"א בתרי גווני אגזים ולא) אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא. '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא, הוד והדר הוא. (ס"א הוד עלאה) ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא (ס"א ליאה דעלעין) בעלעוי ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו, ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} -- תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.<קטע סוף=דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=דף קמא א/>ותאנא האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין, האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא, ובג"כ {{צ|לחייו}} כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פשע}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א {{צ|ותפארת בחורם כחם}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. '''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא, בהאי כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך ויחנך}}, דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יי' פניו אליך}}, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון "חסדי קדמאי", ובגין אינון נהרין כל אינון "חסדי עולם". '''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. תנא תקונא דא הוא דאקרי) {{צ|פאת הזקן}}, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי). ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} כתיב. '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי, ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. "''קום רבי יהודה!''" קם רבי יהודה פתח ואמר: בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה, וכלהון אקרון {{צ|פה}}, הה"ד {{צ|וברוח פיו כל צבאם}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר; תליין מהאי פומא ומהאי פומא. (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו {{צ|פה יי'}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי. והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר"ש: "''בריך אנת לעתיקא קדישא!''" '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא: אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה, הה"ד {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}}. ו{{צ|אלף המגן}} רזא הוא בצניעותא דספרא {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. '''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) {{להשלים}}. ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}}. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי. תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו), אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק -- טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין -- עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד -- כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא. לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא <קטע סוף=דף קמא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}} <קטע התחלה=דף קמא ב/>דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין -- כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא, אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי), ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יי' ליראיו}}, כתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} בתרי יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא, ודא הוא {{צ|וייצר}}. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. {{צ|וייצר}} -- מאי צר? צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר), ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי שם מלא, {{צ|יי' אלהים}}. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן ד{{צ|וייצר}}, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים -- {{צ|יי' אלהים}}. ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, דכליל דכר ונוקבא, ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} -- לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא), {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} -- טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}}), נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. {{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} -- לאתרקא. ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא -- כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי -- שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) {{צ|תפארת}}, ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הה"ד {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}}. כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא, תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני, הה"ד {{צ|ודלת ראשך כארגמן}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'}}. תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהו <קטע סוף=דף קמא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=דף קמב א/>דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, דנוקבא אתפשטה תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא: חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא: * קול באשה ערוה. * שער באשה ערוה. * שוק באשה ערוה. * יד באשה ערוה. * רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר -- מערוה אינון. ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה -- אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים. הה"ד {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} -- תמים ממש. וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא -- ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}}, דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד -- {{צ|ואשתמרה מעוני}}. וכיון דאתפשט אמה דא -- אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא, ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה, אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד. בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא, גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין, בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא, ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הה"ד {{ממ|בראשית|לו|לא}} {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} -- אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. "אשר היו" לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}}) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הה"ד {{צ|וימת}} -- דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא, אי הכי דדינא כלהו והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}, והא לא אתחזי דינא, דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא? תאנא: כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}}, מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{צ|ושם עירו פעו}}. מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} -- בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}, מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} -- אתבסמותא דדא בדא. {{צ|בת מטרד}} -- תקונין דמסטר גבורה. {{צ|בת מי זהב}} -- אתבסמו ואתכלילו דא בדא, {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה (ס"א קדישא) <קטע סוף=דף קמב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=דף קמב ב/>תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו סלקא דעתך? אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובג"כ דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא {{צ|ימינך יי'}}. {{צ|ימין יי'}} אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? תאנא: כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים וגו'}} משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}}, כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יי'}}, {{צ|זרועך הנטויה}}. נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב}}, בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יי'}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}} דכתיב {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} {{צ|מוליך לימין משה}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב (שם) {{צ|זרוע תפארתו}}. דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) {{צ|והנה ידי עמך}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון {{צ|יד יי'}} עלאה, יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד יי' שמאלא זכו ימין יי'. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יי' תתאה. תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב {{צ|סוד יי' ליריאיו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: דכל דינין דמשתכחין מדכורא -- תקיפין ברישא ונייחין בסופא, וכל דינין דמשתכחין מנוקבא -- נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי, סתימא דכלא, פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון -- אפיל דודמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. הה"ד {{צ|ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{ש}} {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} -- מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כד"א {{צ|אחת היא יונתי תמתי}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}}. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא <קטע סוף=דף קמב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}} <קטע התחלה=דף קמג א/>ואתחברו אפין באפין -- מאן ייעול בינייהו! מאן הוא דיקרב בהדייהו! (בגין כך סתימא דמלה, עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת). וכד אתחברו -- אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. ותאנא בצניעותא דספרא: בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} -- ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא -- נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק -- אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה). תא חזי מה כתיב (שם) {{צ|ויהי בהיותם בשדה}} -- בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין, ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון -- מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא סלקא דעתך? אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה -- רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה -- אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו. זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הה"ד {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יי'}} -- עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר ר' שמעון, חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא -- דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}} תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} -- דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}}. ותאנא בצניעותא דספרא: באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל -- כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט -- באצבען דידן, חמש כנגד חמש. כתרין תתאין -- באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא -- עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. <קטע סוף=דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=דף קמג ב/>תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא -- כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא, אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא? לא, דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגוייתו כתרשיש}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}}, {{צ|והאיש גבריאל}} -- כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}}. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין, ושמעין מה דשמעין מעילא, ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא, כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא -- אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא), ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - דכלא הוא חד גופא. תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא כתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי), ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}}. {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{צ|צוארך}} -- בכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית -- אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} -- אדם דהוא יקר מכל יקרא - בל ילין. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא -- אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא, כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין <קטע סוף=דף קמג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}} <קטע התחלה=דף קמד א/>דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}} (ס"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה הוי כחד מן בעירא (הה"ד {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}). תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} (ס"א {{צ|בני האלהים}}) -- אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} -- (האדם הידוע). וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} -- מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} -- מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. {{צ|הנפילים היו בארץ}} -- לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} -- '''עז"א ועזא"ל''' הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב (שם) {{צ|וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ}} -- לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יי'}} -- האי בזעיר אפין אתמר. {{צ|ויתעצב אל לבו}} -- "ויעצב" לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} -- איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. {{צ|אל לבו}} - "בלבו" לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. {{צ|ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} -- לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא. כלא אתתקן כמרישא. הה"ד {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שכינתי}} (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב (שם ג) {{צ|יי' בחכמה יסד ארץ}} וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יי'}}. ותאנא: כלהון מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא, ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הה"ד {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא, (הה"ד {{צ|כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב}} דאיהו בלגו לגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}, וכתיב {{צ|וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}}. עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}}. תאנא: בכה ר"ש וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא -- יאות ושפיר הוה, בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי, דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין, אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא, מיתו ר' יוסי בר' יעקב, ור' חזקיה ור' ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואר"ש מלה ואשתככו. צווח ואמר שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. <קטע סוף=דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}} <קטע התחלה=דף קמד ב/>אבל ת"ח דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}}, וכ"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו. אמאי מיתו?). תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין, דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד (נ"א ועוד) דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר' שמעון, כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום}}. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אר"ש שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. והוה חדי ר"ש, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר"ש ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון: מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר"ש. וכד הוה ר"ש מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. והוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א"ר אבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר"ש שבת ליי' קדש. אר"ש תווהנא על ההוא חגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר"ש מ"ט לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא לאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר בכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתמסרו בארמונא (ס" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא (נ"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר"ש וחברוי. זכאה אנת ר"ש וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א"ל קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין <קטע סוף=דף קמד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}} <קטע התחלה=דף קמה א/>בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר"ש שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: '''עד כאן האדרא קדישא רבא''': ===דבר אל אהרן ואל בניו=== דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'. רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות: תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה"ד עקב ענוה יראת יי'. כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כלמי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי'. לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך <קטע סוף=דף קמה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}} <קטע התחלה=דף קמה ב/>ה' צבאות הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. מפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ"אל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך יי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מ"ט זכה כהן לחסד בגין היראה הה"ד וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. עולם ועולם מהו. אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. על יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א"ל ודאי הכי הוא בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא וכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. יראיו כללא דאדם. ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. על יראיו כהני דלתתא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לאתכללא בכללא דאדם. וצדקתו לבני בנים משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת כי מאיש לקחה זאת. וכתיב (שם) לזאת יקרא אשה וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב וצדקתו. מאי וצדקתו צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה"ד וחסידיך יברכוכה וכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא משום דאקרון חסידם וכתיב וחסידיך יברכוכה. כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו ביראה. כה תברכו בענוה. אמר ר' אבא כה תברכו. תאנא האי צד"ק אתקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה (נ"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס"א דכה) רבה כלומר מכה מן כה. וכתיב והנה לא שמעת עד כ"ה כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) בזאת תדע כי אני יי' וכלא חד וכתיב (שם) ולא <קטע סוף=דף קמה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}} <קטע התחלה=דף קמו א/>שת לבו גם לזאת דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הה"ד כה תברכו. כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני ישראל תברכו בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור להם. אמור סתם. ד"א אמור כיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם. זכו להם לא זכו אמור סתם. ר' יצחק פתח וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו'. וראיתי אני דניאל לבדי. והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב לא ראו אמאי דחילו ובדניאל כתיב וראיתי אני ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת הא דאמרן. זאת עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה. כה תברכו בשם המפורש. כה תברכו בלשון הקדש. תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא כנסת ישראל מאן כ"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב והוא ימשול בך. תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דיתוסף קדושה <קטע סוף=דף קמו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}} <קטע התחלה=דף קמו ב/>על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים וגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. ואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים ויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח משכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים. א"ר תנחום אף אקרי טהור דכתיב וטהרת אותם. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא יתכוון (נ"א ולאתכוונא) באינון מלין. א"ר יצחק בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב וחסידיך יברכוכה. א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא והיינו דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. מאי דעת דעת סתם. ותורה יבקשו מפיהו. עלאין יבקשו מפיהו. יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו תורה. תורה סתם היך אחידא תורה דלעילא דאקרי תורה סתם דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מ"ט כי מלאך יי' צבאות הוא. ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך: אמר ר"ש תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומההוא דאתכסייא ההוא טמירא (ס"א אחרנין וההוא דאתכסייא הוא טמירו) דכלא. א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי (כלהו) דכלהו כלילן בדיבור דכ"ב אתוון (ס"א דכלהו מכילן) (ס"א בתרי כתרי) כתרי דרחמי. ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין (ס"א בז"א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין. מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בלעמא סתים כלא באתוון רשימין. ות"ח דכל הני כ"ב אתוון (ס"א רחמי) (ס"א דכל הני כ"ב מכילן דרחמי) <קטע סוף=דף קמו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}} <קטע התחלה=דף קמז א/>משה אמרן בתרי זמני. זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו (ס"א עלאין) עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב אתוון. מכילן סתימאן. יברכך יי' וישמרך. אלין תלת קראי. וג' שמהן. דתריסר אתוון כלילן לקבליהון ובכלא אתכוון כהנא. וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקביל כ"ב (אתוון) מכילן דרחמי דכליל כלא ובג"כ כתיב אמור ולא אמרו כמה דאוקימנא. אמור דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין אמור במלין סתימין דלעילא. אמור חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד. מ"ט. דבחד תליין כלהו. וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. תאנא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר"א ב"ר שמעון שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר אדם ובהמה תושיע יי'. אדם תינח בהמה למה. א"ל יאות שאלת כלא במניינא הוא זכו אדם לא זכו בהמה. אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא. א"ל כלא אתמר. ות"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'. ואתן צאני צאן מרעיתי הא בהמה. אדם אתם הא אדם. וישראל אקרו אדם ובהמה ובג"כ אדם ובהמה תושיע יי'. ועוד רזא דמלה זכו אדם כגוונא דלעילא. לא זכו בהמה אקרון. וכלהו מתברכאן בשעתא חדא. אדם דלעילא. ובהמה דלתתא. וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הה"ד אדם ובהמה תושיע יי'. ות"ח לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא אוף לתתא אשתכח וכלא הכי תליא לטב ולביש לטב דכתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ לביש דכתיב יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. א"ר יהודה בג"כ (האי תפארת פתח ביה) כתיב אמור להם סתם לאתברכא עלאין ותתאין. כלהו כחדא דכתיב כה תברכו בתחלה ואחר כך אל בני ישראל אמור להם סתם לאתברכא כלהו כחדא יברכך יי' לעילא וישמרך לתתא. יאר יי' פניו לעילא. ויחנך לתתא. ישא יי' פניו לעילא. וישם לך שלום לתתא. ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו. ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. תאנא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פרים ידוי אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי ובעי ב"נ לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. תאנא בההיא שעתא דכהנא פרים ידוי צריכין עמא למיתב ומתברכן עילאין ותתאין ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא. אמר רבי שמעון בהני תלת קראי <קטע סוף=דף קמז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}} <קטע התחלה=דף קמז ב/>רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד י"ברכך י"אר י"שא כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא ז"א מעתיקא מאן דאצטריך יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא ובג"כ יברכך יי' לעילא וישמרך (הוא) הכא לתתא וכן כלהו. ותאני תנא קמיה דר"ש האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך וכו'. אמאי משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו ומאן דיבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי: ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה יתקנו כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי מה כתיב ואני אברכם. למאן לאינון כהני דכתיב ומברכיך ברוך. וכתיב ואברכה מברכיך. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו ולא כתיב יאמרו או יזכרו. תאנא כל כהן דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מ"ט משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב נאם בלעם בנו בעור מאי בנו בעור מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכח פקיעא (ס"א דאשכחן פקיחא) דעינא לברכא דכתיב פקח עיניך בגין לברכא וברכתא דדב המנונא סבא הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. אמר ר' יוסי ת"ח כתיב ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם אל בלק מבעי ליה דהא עביד בלק כלא מהו אל בלעם אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני. אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן הה"ד ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'. וע"ד כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מהו מלחמו כמה דאוקימנא דכתיב לחם אלקיו מקדשי הקדשים וגו'. משמע דקדשי הקדשים לחם אלקיו נפק מניה ובג"כ כי נתן מלחמו לדל. תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר. כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו כביכול אשתאר <קטע סוף=דף קמז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}} <קטע התחלה=דף קמח א/>שמא קדישא חסרא. רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הה"ד ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. ת"ח ויהשבה ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) ויוצא אותו החוצה א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה מאי ויחשבה לההוא כתרא. צדקה רחמי. אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל כד"א כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו דבגינייהו דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כד"א יברכך יי' מציון וגו'. ברוך יי' מציון שוכן ירושלם: ויהי ביום כלת משה וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי. דתנינן אמר ר"ש מאי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו קב"ה של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי. ומאי שבי. שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת מתנות באדם. באדם לא כתיב אלא באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הה"ד כלת משה. כלת משה ממש. וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה. אבל הכא כלת משה ודאי. מתנות באדם מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא: ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום. מהו ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו <קטע סוף=דף קמח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}} <קטע התחלה=דף קמח ב/>לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. תאנא כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא ואפילו תתאה ואפילו עכו"ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב שנים עשר נשיאים לאומותם מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו. בג"כ נשיא אחד ליום. וכל מה דאקריבו כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכון כלהון. אילם ששים עתודים ששים כמה דכתיב ששים גבורים סביב לה דבסטר גבורה. כף אחת עשרה זהב וגו' והא אתמר זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון ועלייהו כתיב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן: <קטע סוף=דף קמח ב/> ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== <references/> ilopobhx0pu33vwd12h9ansag2txnfd 3001408 3001402 2026-03-28T22:27:02Z Roxette5 5159 /* פרשת נשא - רעיא מהימנא */ 3001408 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=דף קיז א/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}} ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה מתרין סטרין. ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! <קטע סוף=דף קיז א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיז ב/>תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ"א|ו|א}} {{ממ|מ"א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}} {{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}} {{צ|יהו"ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}} תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב"ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו מותנא. {{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} - אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}} {{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}} {{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}} {{צ|יברך יראי יהו"ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. {{ש}} {{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע"ג דלא עאלין במניינא. תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:<קטע סוף=דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}} <קטע התחלה=דף קיח א/>רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}} אמר ליה: "''ישראל מאן אתר אתברכן?''" {{ש}} אמר ליה: "''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''" {{ש}} תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}} ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא! כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}: '''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}} '''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}} כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר "''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''", בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}} זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! {{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}} רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב! בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}} אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}} אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: <קטע סוף=דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}} <קטע התחלה=דף קיח ב/>'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י"ב שבטין, י"ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י"ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י"ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י"ה''' בינייהו. {{ש}} כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}} ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}} ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}} ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}} ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}} '''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! * '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. * '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. * '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. * '''ה' בתראה''' - מערב. ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}} * {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. * {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. * {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. * {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! <קטע סוף=דף קיח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט א/>ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. אמר: "''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''" פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} {{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ"א "אסתכל". אבל נראה ד"אחידנא" תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו"ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}} {{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}} כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}} ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב"ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא"ו''' - דא קב"ה הוא לעילא. אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}} האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}} אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}} ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא "''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''". אמר רבי יהודה: "''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: "''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''" פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}} תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}} ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.<קטע סוף=דף קיט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט ב/>וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}} ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. בכה רבי אלעזר. {{ש}} פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}} השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע"ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}} בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}} אמר: "''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}} ''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''" {{ממ|תהלים|קלה|ד}} אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}} אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}: '''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}} {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. <קטע סוף=דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכ א/>תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. * מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. * לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. * לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}} אשתכח בכל יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא: {{ש}} "''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''" ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}} אמר ליה: "''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}} אמר ליה: "''ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}} אמר ליה: "''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}} '''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}} לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}} ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.<קטע סוף=דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=דף קכ ב/>{{ש}} מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}. ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו"ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}} אלא רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. תא חזי רזא דמלה! אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. {{ש}} בקדמיתא עובדא * בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, * ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. * לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין - תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - * ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. * לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, * ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. * לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}} ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}} ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. <קטע סוף=דף קכ ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=במדבר דף קכא א/>בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא"ו''' - ד'''וא"ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. והא קמ"ל דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר: "''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''" אמר ר' יהודה: "''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''" '''ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן'''<קטע סוף=במדבר דף קכא א/> ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא (אין)== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=במדבר רע"מ דף קכא א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=במדבר רע"מ דף קכא א/> ==פרשת נשא - זהר== <קטע התחלה=דף קכא א/>'''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' ר' אבא פתח {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון ואין ברוחו רמיה}}. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. ת"ח בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה (לליליא) ומזמנא דשארי צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא (לי') ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר. בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא <קטע סוף=דף קכא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=דף קכא ב/>ושמאלא מקבל לה. כדין כרוזא קארי בעלמא דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא (ס"א למלכא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח זכאה חולקיה מאן דאתער לזוגא זווגא דא). ת"ח בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מ"ט בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דב"נ ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק ב"נ מפומיה איהי כדקא יאות, מלה קדישא דאורייתא וצלותא -- ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה מילין בישין מלישנא בישא, ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דב"נ הה"ד {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} ובג"כ {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון}}. אימתי כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}: <קטע סוף=דף קכא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=דף קכב א/> ===רעיא מהימנא=== (במדבר ד) {{צ|מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד}}. פִּקּוּדָא דָּא לִהְיוֹת הַלְּוִיִּם מְשׁוֹרְרִים בַּמִקְדָּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא לְעֵילָּא, הָכָא צָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ מִלִּין, דְּהָא כֹּהֵן אִיהוּ מַקְרִיב קָרְבְּנָא, וְאִיהוּ מִיכָאֵל. לֵוִי אִיהוּ גַּבְרִיאֵל, אִיהוּ צָּרִיךְ לְנַגְּנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהלים מב) {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}, דָּא חֶסֶד כַּהֲנָא רַבָּא דְּמִיכָאֵל אִיהוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לְגַבֵּי מָארֵיהּ, וְעִם כָּל דָּא דְּהֶדְיוֹט אִיהוּ אֵצֶּל מָארֵיהּ - מֶלֶךְ דְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ אִיהוּ. וּבִרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תְּהִי קַלָה בְּעֵינֶיךָ, וְהַאי אִיהוּ {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}. {{צ|וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי}}, דָּא גְּבוּרָה. {{צ|שִׁירֹה}} -- (דברים לג) {{צ|בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ}}, (יחזקאל א) {{צ|וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל}}. וְגַבְרִיאֵל שְׁלוּחֵיהּ. וְצָּרִיךְ לְשׁוֹרֵר וּלְנַגֵּן בְּחֶדְוָה בְּחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, (לאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה ומאן דלית ליה רשו) לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא, יְקַיֵּים (איכה ב) {{צ|קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרֹת}}. וְיֵימָּא בְּאַשְׁמוּרוֹת, כַּמָה סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת, בְּכָל מִינֵי רִנָּה בִּגְרוֹנֵיהּ, דְּאִיהוּ כִּנּוֹר לְאַפָּקָא בֵּיהּ קָלָא, בְּשִׁית כַּנְפֵי רֵיאָה עִם וַורְדָא. בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה. וְדָא ו'. וְיִפּוּק לֵיהּ מִלִּבָּא, דְּתַמָּן בִּינָה. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַלֵּב מֵבִין. יִפּוּק בֵּן מִבִּינָה, מִבֶּן יָהּ, דְּאִיהוּ ו', דְּאִיהוּ אֶפְרוֹחַ בְּשִׁית גַּדְפִּין. וִיסַלֵּק לֵיהּ בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, דְּאִינּוּן (מלכים א י) {{צ|שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא}}. וב' כֻּרְסְיָין אִינּוּן (ירמיה יז) {{צ|כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן}}, וְאִינּוּן לִבָּא וּפוּמָא. לֵ"ב, (שמות יז) {{צ|וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק}}, (בנה"ר) כָּבֵד, סָמָאֵ"ל, פּוּמָא דְּכִסֵּ"ה, כֵּ"ס י"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים פא) {{צ|תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וְגוֹ'}}, מַאי {{צ|שׁוֹפָר}}? קָנֶה, ו', קוֹל דְּסָלִיק מִן הַקָּנֶה, לְגַבֵּי פּוּמָא, דְּתַמָּן ה'. בְּה' מִינֵי תִּקּוּנִין דְּדִבּוּרָא, דְּאִינּוּן שִׂפְוָון וְשִׁינַיִם וְחֵיךְ. שִׂפְוָון תְּרֵין. שִׁינַיִם וְטוֹחֲנוֹת תְּרֵין מִינִין. וְחֵיךְ, הָא חָמֵשׁ. דְּטָחֲנִין כְּנָהָר דְּאִיהוּ קוֹל, כְּגַוְונָא דְּטָחֲנִין רֵיחַיָיא. לְאַפָּקָא קוֹל וְדִבּוּר, דְּנָפִיק מִבִּינָה דְּלִבָּא. בְּמַחֲשָׁבָה. דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ בְּעֶשֶׂר מִינֵי תִּלִּים. וּבְשׁוֹפָר, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשַׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וְאוֹרַיְיתָא, קָלָא דִּילָהּ, דִּיבּוּר דִּילָהּ, בִּינָה דִּילָהּ, דְּאוּקְמוּהָ {{צ|אֵיזְהוּ חָכָם הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר}}. מַחֲשָׁבָה דִּילֵיהּ. חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ז) {{צ|זֹאת הַתּוֹרָה לְעוֹלָה וְלַמִּנְחָה}}. (ע"כ רעיא מהימנא) (כ"ד ע"ב פקודא דא המועל בהקדש וכו') (במדבר ה) {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹ'}}. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שופטים ד) {{צ|וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ'}}, וְחֶבֶר הַקֵּינִי מִבְּנֵי בְּנוֹי דְּיִתְרוֹ הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א טו) {{צ|וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'}}, אֲמַאי אִקְרֵי{{צ| קֵינִי}}, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּכְתִיב (בראשית טו) {{צ|אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי}}. וְאִתְּמַר דְּעַבֲד קִנָּא בְּמַדְבְּרָא, כְּעוֹפָא דָּא, בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא, נִפְרָד מִקַּיִן, אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִפְרַד מִקַּיִן. זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵיזָל לְאִתְדַּבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי. דְּכַד בַּר נָשׁ אָזִיל {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}} בְּאוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לב) {{צ|עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם}}. וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, דְּהוּא סִטְרָא דְּמִסְאֲבָא. וְסִטְרָא דְּמִסְאֲבָא אִתְּעַר מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין, דְּנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִקְרוּן נַזְקֵּי עָלְמָא. דְּהָא (קמ"ג ע"א ע"ב) מִסִּטְרָא דְּקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ. וְיִתְרוֹ בְּקַדְמִיתָא כּוּמָרָא לְעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה, וּלְהַהוּא סְטָר הֲוָה פָּלַח, וּמָשִׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא אִקְרֵי קֵּינִי לְבָתַר נִפְרָד מִקַּיִן (ודאי), וְאִתְדְּבַק (נ"א ואתחבר) בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (מאי משמע) דְּכָל מַאן דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל, הוּא קִיֵּים עָלְמִין, עָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְעָלְמָא דִּלְתַּתָּא. וְהָא אוּקְמוּהָ, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם}} כְּתִיב. וְכָל מַאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, פָּגִים לְגַרְמֵיהּ, פָּגִים לְכָל עָלְמִין. מְתַל לְאִינּוּן מַפְרֵישֵׁי יָמִין דְּשָׁאטֵי (ס"א דטסרין) בְּאַרְבָּא, קָם חַד שַׁטְיָיא בֵּינַיְיהוּ, בָּעָא לְנַקְבָא וְכוּ'. וְעַל דָּא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', הָאָדָם וְגוֹ'}}. (תא חזי) (הושע ו) {{צ|וְהֵמָה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית}}. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חַד דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה, וְגָרַם לְכָל עָלְמָא, פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, וְהַהוּא חוֹבָא תַּלְיָיא, עַד דִּיקַיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִתְעֲבָר הַהוּא פְּגִימוּ מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כה) {{צ|בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'}}. וּבְגִין כָּךְ {{צ|כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם}} -- (כתיב) {{צ|הָאָדָם}}, אָדָם קַדְמָאָה. 'לִמְעוֹל מַעַל בַּיהו"ה' -- דְּמַאן דְּיִפּוּק מֵרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא, הוּא גָּרִים פְּגִימוּ וְכוּ', וְעַל דָּא, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָיבֵי דְּהַאי עָלְמָא, וּמִן פְּגִימוּ דִּלְהוֹן, כַּמָה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְּגִינַיְיהוּ, בַּר כָּל מַה דְּגַרְמֵי לְעֵילָּא וְתַתָּא. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, (שמות כא) {{צ|כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'}}. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, {{צ|בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'}}. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד) {{צ|בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'}}. {{צ|בַּצַּר לְךָ}} -- מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ? דְּהָא <קטע סוף=דף קכב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=דף קכב ב/>כיון דשארי דינא לא אסתליק עד דישתלים, בתר דאשתלים ועמד תשובה אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך וגו'. כי אל רחום יהו"ה אלהיך וגו'}}. {{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה אע"ג דאשרי דינא בעלמא בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה. ת"ח אפילו כנסת ישראל תשובה אקרי. ואי תימא (תשובה) עלאה (ס"א מעליא) (נ"א ואת עלאה) מכל אתר לא שכיח אלא דא אקרי תשובה כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. חייבא חד בעלמא קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא ווי לשביביה. ת"ח יונה בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו וקב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו"ה ויענני}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}}: <קטע סוף=דף קכב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}} <קטע התחלה=דף קכג א/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}} <קטע התחלה=דף קכג ב/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}} <קטע התחלה=דף קכד א/>{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}}. מאי האי לגבי האי. אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו"ה}}. ר' אלעזר אמר {{צ|איש איש}}. מאי {{צ|איש איש}}, דהא בחד סגי? אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} משמע איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}}. כדין הוא איש בעלמא, איש לגבי אתתיה. {{צ|ומעלה בו מעל}} הא כחד סגי, אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא, חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}, רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא, הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}}, {{צ|ושחט}} -- אחרא, ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא. אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא וכל נשי עלמא מתברכן (נ"א אתאחדת) בכ"י וע"ד אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות ו) דאחידת בה בכנסת ישראל וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך בגין כך כהנא לדא, ולא אחרא. ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי, אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד. דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה -- כהנא אסגי שלמא בהו, ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה -- איהו לא עביד דינא אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה הוא עביד דינא והוא בדיק לה. תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לחפאה (נ"א לזכאה) <קטע סוף=דף קכד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}} <קטע התחלה=דף קכד ב/>זמנא ותרין שאיל לה כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון (נ"א סריטין) טריסין בטהירין דינא בדינא. רחמי ברחמי רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח, זכאה אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. ר' אלעזר פתח ואמר {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}}, הא אוקמוה, אמר תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא. הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון, מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו'. ויצעק אל יהו"ה וגו'}} אמר קב"ה למשה, משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל, כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו. מיד {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וישלך אל המים}} -- דא שמא קדישא, ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל, כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ואי תימא נשיהון דישראל יאות אינון אמאי. אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו וכלהו נפקו גוברין ונוקבין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. כדין <קטע סוף=דף קכד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}} <קטע התחלה=דף קכה א/>קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא -- על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}, אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא: {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} -- מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} -- אפילו גלגל חמה, כ"ש ב"נ דאשתכחו מניה. א"ר יוסי אלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי. אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} משמע דאחרא הוא. אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} -- אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} -- דאחידן לתתא. ועל דא {{צ|יקח הכהן ונתן אל המים מי המרים המאררים}} -- אלין מי ימא דאינון מרירין. מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא, כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}, ובג"כ מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. ת"ח האי ימא קדישא -- כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן, כד מתפשטין, מתיקין אינון. לזמנין מיין דימא מרירן. לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי ימא דקפא, ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא. {{צ|המים המאררים}} -- בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא, כדין {{צ|המים המאררים}}, ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא. ת"ח אי אתתא אשתכחת זכייתא, אלין מיין עאלין בגווה <קטע סוף=דף קכה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}} <קטע התחלה=דף קכה ב/>ואתהפכן מתיקן ונקאן גרמה וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו, אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא, במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. ת"ח כל אינון נשי עלמא בתרייהו קיימי ואתדנו וע"ד ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו. ר' חזקיה פתח {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} -- מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה, כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא (נ"א כתורא) דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. וע"ד {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כד"א {{צ|פורה ראש}}. {{צ|פוריה}} -- פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}, ולאו לבר משוקא, בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}}, והיא אתקשרא ביה, בגין כך {{צ|בירכתי ביתך}}. א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה -- גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא. ובג"כ {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. אמר ר' יהודה שערא דרישא <קטע סוף=דף קכה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}} <קטע התחלה=דף קכו א/>דאתתא דאתגלייא -- גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה, בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר. ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא, הכי נמי לנוקבא. פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. וע"ד בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}, מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא בין, בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין -- כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא -- בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הה"ד (שם) {{צ|הנה כי כן יבורך גבר ירא יהו"ה}} וכתיב (שם) {{צ|יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}}, (ישראל סבא קדישא): ===איש כי יפליא לנדור=== {{צ|איש כי יפליא לנדור וגו'}}. רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}}. {{צ|מדוע באתי}} -- כמה חביבין אינון ישראל קמי קב"ה, דבכל אתר דאינון שריין קב"ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}}. {{צ|ועשו לי מקדש}} -- סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, והא אוקמוה, ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין, דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות -- כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא. והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות, כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון חמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא ובמה היא תיקונא דכלא כד"א {{צ|ברב עם הדרת מלך}}, וע"ד עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות קב"ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}. מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים -- אין איש, ובג"כ {{צ|ואין איש}} דייקא. ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא -- קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש, כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: {{צ|איש כי יפליא וגו'}}. מאי {{צ|כי יפליא}}? דאפרש משאר בני עלמא, אתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה -- מדכין ליה, בר נש דבעי לאתקדשא -- מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר' אבא פתח {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי את שם קדשו}}. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}}, ולית מאן דירכין אודניה. אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין -- עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא, הה"ד {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'}}. <קטע סוף=דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=דף קכו ב/>מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא ישתכח עליה סניגורא -- הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה"ד {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא -- כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה, ולא אתאבידו מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה, ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. ואמרי "''דא פלנייא דמריד במאריה. מריד לעילא, מריד לתתא. מריד באורייתא, מריד בפיקודוי. חמו עובדוי, חמו מלוי -- טב ליה דלא אברי''". עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים (ס"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}}, היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה. כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא. * חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. * וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. * וחד דינא כד עייל לקברא <קטע סוף=דף קכו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}} <קטע התחלה=דף קכז א/> * וחד דינא דקברא. * וחד דינא דתולעתא. * וחד דינא דגיהנם. * וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא -- אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו"ה}}, עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא, השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת"ח {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} -- דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה.{{ש}} {{צ|מיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו'}} -- הכא אית לאסתכלא, כיון דאסיר ליה חמרא, ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}}, יכול ענבים נמי? לא, בענבים שרי. הכא לנזיר מ"ט אסר ליה ענבים? אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא -- לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו, ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. * יין לעילא ואוקמוה. * שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. * ענבים דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס"א כלום) -- לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. ת"ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} -- בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. * יין אימא עלאה. * שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא. ובג"כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד"א {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}}. * ענבים -- אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ"כ הוא תלי שערא דרישא ודיקנא. ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא {{צ|נזיר יהו"ה}} פריש מדינא כלא. ת"ח על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}}. "על נפשו" לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם, ומאי איהו? דא ענבים דאקרי נפש, ועל דא כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא, וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} -- מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא, כיון דהשתא אתי לגבייהו -- בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג"כ אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ"ט בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. <קטע סוף=דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=דף קכז ב/>כך הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. ליואי מה כתיב בהו {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי -- כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו"ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} -- משום הא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}}. תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס"א בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה כתרי (נ"א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליהו"ה. ===אדרא רבא=== ::<small>'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר"ש ב"י בזה הספר הקדוש כגון מצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס, כי אין דמיון בינו ית' ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית. יי' יצילנו משגיאות אכי"ר.'''</small> '''האדרא רבא קדישא''' תניא אמר ר"ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב {{צ|עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך}}. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ"א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון. אזדרזו בתקוניכון -- בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין. (נ"א בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר"ש ובכה ואמר: "''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא''". חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר' אבא וא"ל אי ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב {{צ|סוד יהו"ה ליראיו}} והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון וכבר עאלו באדרא דבי משכנא -- מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר"ש ואשתכחו * רבי אלעזר בריה. * ור' אבא. * ור' יהודה. * ורבי יוסי בר יעקב. * ור' יצחק. * ור' חזקיה בר רב. * ור' חייא. * ור' יוסי. * ור' ייסא. ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא ועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר"ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי ידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. <קטע סוף=דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=דף קכח א/>פתח ואמר {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן}}. פתח ר"ש ואמר {{צ|עת לעשות ליהו"ה}} -- אמאי {{צ|עת לעשות ליהו"ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}}. וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו"ה}}. קרא לרבי אלעזר בריה. אותביה קמיה. ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו. שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר {{צ|יהו"ה שמעתי שמעך יראתי}}. (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך}} וכתיב (שם) {{צ|מאהבת יהו"ה אתכם}} וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}}. ר"ש פתח ואמר {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}}. {{צ|הולך רכיל}} -- האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך), "איש רכיל" מבעי ליה למימר? מאן {{צ|הולך}}? אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא -- ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא -- ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}}, {{צ|ונאמן רוח}} -- קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא -- במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו. אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} -- זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'}}, דכלא צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי. תאנא: עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין, עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} -- מלכא קדמאה. {{צ|לבני ישראל}} -- קדמאה, וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן <קטע סוף=דף קכח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}} <קטע התחלה=דף קכח ב/>ואזדמן {{הערה|<small>עיין ([[שער מאמרי רשב"י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב"י על ספרא דצניעותא]] ד"ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות -- ויקיעורך</small>}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין] [אבל בתקונוי ידיע] כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפי (נ"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}}: '''בגולגלתא''' יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}, ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}. "מלאתי טל" לא כתיב אלא {{צ|נמלא}}) דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} -- אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין, הה"ד {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה, הה"ד {{צ|ועינו כעין הבדולח}}. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי * לארבע עיבר בסיטרא חד * ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי * ולארבע עיבר בסטרא דא לסטרא דחורא * וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים''' (כלומר אורכא דאנפין). והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''', לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקדשיא. וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא. '''בחללא דגולגלתא''' קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס"א ובגין דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס"א בג"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה -- שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה, והיינו דאמרי "''סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך''". והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין, ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}} - מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק, דלא מחפיא על מוחא (ועכ"פ קרומא פסיק לתתא). והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה (דביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה). תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי, כהאי עמרא, כך איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביה מתקוני. אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן '''{{גמט|קדו"ש}}'''. וכל נימא ונימא <קטע סוף=דף קכח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=דף קכט א/>להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לשבע (ס"א לארבע) מאה ועשרין עובד. ובכל נימא ונימא אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה (דבתר כותלא) ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן (ס"א מתזן) מוחיה. וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. וכל קוצא וקוצא מתלהטן. ותליין. מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא עד גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי (ס"א איהי) משיכא דמבועא (ס"א ממבועין), (ס"א ואינון מבזעין) סתימין דנפקין ממוחא סתימאה. ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאי הוא, אי דינא אי בדיוקניה) (ס"א בדיקניה) ובגביני עינוי. '''קוצין דשערי''' תליין בתקוני נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד אלא עד רישי דכתפי. דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}}. ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב {{צ|להיות אזניך פקוחות}}. שערא דנפיק מבתר אודנוי כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה, דכלא י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה. כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה כ"ש ביה. ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו"ה בקרבנו אם אין}} -- בין זעיר אנפין דאקרי {{צ|יהוה}} ובין אריך אנפין דאקרי {{צ|אי"ן}}. {{ש}} אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) {{צ|ועל נסותם את יהו"ה לאמר היש יהו"ה בקרבנו אם אין}}. '''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דז"א דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי, הה"ד {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה תהלים {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת וגו'}}. '''מצחא דגולגלתא''' -- רעוא דרעוין, רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. (נ"א מצחא דגולגלתא רצון אקרי) דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}}. וההוא מצחא דאקרי רצון -- הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשרין (נ"א ועשר) עלמין. וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא? שתיק ר"ש. שאל תניינות אימתי? אר"ש לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא? א"ל בשעתא דצלותא דמנחה שבתא. א"ל מאי טעמא? אמר ליה משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון -- בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובג"כ אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אר"ש לר' אלעזר בריה: "''בריך ברי לעתיק יומין -- רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה''". ת"ח בשאר (ס"א בשעתא) דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא (ס"א ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כד"א) הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}}. והכא כד אתגלי מצחא -- תיאובתא (ס"א חביבותא) ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא (ס"א דלתתא) נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי עת רצון -- כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|י}} {{צ|דינא יתיב}} (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד).<קטע סוף=דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=דף קכט ב/>ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. תאנא: האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוצינין (ס"א דנהרין) מעדן עלאה. דתניא אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין מדקאמרן. והאי עדן דלתתא מתפרש בשבילוי לתלתין ותרין (עיבר) שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי -- לית דידע ליה בר האי זעיר אפין. ועדן דלעילא לית דידע ליה ולא שבילוי בר ההוא אריך אנפין. הה"ד {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} -- דא עדן דלתתא, דידע זעיר אפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} -- דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. '''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|אשר עיניך פקוחות}}. ותאנא כל מה דאתי ברחמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, כל שכן רישא חוורא דלא בעא מידי (ס"א נטירו). אמר ר' שמעון לר' אבא למאי היא רמיזא? א"ל לנוני ימא, דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא, וכל שכן דאיהו משגח לכלא וכלא מתזן ביה ולא נאים. הה"ד {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}} -- לא קשיא, הא בזעיר אפין, הא באריך אנפין. ועכ"ד תרי עיינין אינון, ואתחוורו (ס"א ואתחזרו) לחד. עינא דאיהי חוור בגו חוור וחוור דכליל כל חוור. חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לאסכלא (ס"א לאתכללא) דצריר בצרורא. תאנא: בטש האי חיורא ואדליק ג' בוציני דאקרין '''הוד והדר וחדוה''', ולהטין בחדוותא בשלימותא. חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית ובטש ואפיק (ס"א ואדליק ג' בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת''', ולהטין בשלימותא בחדוותא. חוורא תליתאה להיט ונהיר ונחית וסליק ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה (נ"א ואפיק אורחא ללכא תתאה). ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר"ש: יאות הוא, ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה. תאנא: חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור. {{ש}} חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתתא (ס"א לתלת) בוציני דלסטר שמאלא, ולהטין ואסחן בהאי חוורא כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}} חוורא תניינא נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}} חוורא תליתאה נהירו סליק ונחית וניק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא. ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה. אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. ותאנא לא סתים האי עינא. ואינון תרין ומתחוורן (ס"א ואתחזרו) לחד. כלא הוא ימינא. לא הוה (ס"א לית ביה) שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא -- לא יכלין לקיימא כלהו, בג"כ אקרי עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא <קטע סוף=דף קכט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}} <קטע התחלה=דף קל א/>אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} -- אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}, דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי (ס"א אתחזי ס"א אתסחי) מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה -- לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא. תאנא בצניעותא דספרא. אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה. דמניה נהיר כלא. הה"ד (שם) {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ}}. זכו -- {{צ|עיני יי' אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו -- {{צ|עיני יי' המה משוטטות}}, עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? {{צ|עלי עין}}, כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, מ"ט {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. מ"ט אקרי חד? ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא, ואינון תרי, בתרי גווני. אבל הכא -- לית עינא שמאלא, ותרוייהו בדרגא חד סלקי, וכלא ימינא. ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא -- פקיחא תדיר, חייכאן תדיר, וחדאן (ס"א וחזאן) תדיר. דלא הוי הכי לתתאה, דכלילן בסומקא ובאוכמא ובחוורא, בג' גווני, ולא הוה תדיר פקיחא (ס"א דליה גבינא) דלית גבהנא סוטרא (ס"א כליה גביני סודרא) (ס"א דליה עיניה בגביני דמכסאן) על עינא. וע"ד כתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{צ|פקח יי' עיניך}}. כד אתפקח. אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכא החולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו. וע"ד ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יי'}}. תאנא (עכ"ד) שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אחר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יי'}} -- נאם דזעיר אפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} -- לישראל קאמר דא, ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר. תניא כתיב {{צ|חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא. א"ר יהודה כתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|כורסייה שביבין דינור}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא (ס"א אתכפייא) לההוא כורסייא. ומאן דרכיב שליט בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא קדמאה רמיז דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א"ר שמעון לר' יהודה יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין. ות"ח כתיב {{צ|אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא}} -- כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי. (בהאי) '''חוטמא'''. תאנא בחוטמא אשתמודע פרצופא. ותא חזי מה <קטע סוף=דף קל א/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} <קטע התחלה=דף קל ב/>בין עתיקא לזעיר אפין? דא מאריה דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין. וקרינן ליה מליחה. והוא נחית רוח אתכסמותא דרוחא. דרוחא דנפיק (מהכא) מאינון נוקבי חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא (ס"א חיין מכל סטרין חירו מכל סטרי חיין דחיין) ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא דכתיב {{צ|ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}. הא הכא ד' רוחין. והא רוחא חדא אמרינן, אמאי תלת? קום רבי יוסי בקיומך. קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא דכתיב {{צ|ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא -- כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון? אינון אינון (תרין) כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהכי (ס"א דהכי) אינון (ס"א ואינון שיתא רוחין ג' רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין) דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}, דתנינן כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יי'}} וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו -- הא שבעה, כמה דאתמר (ג' רוחי אינון דכלילן ג' אחרנין). א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב {{צ|כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתעדון -- ג' אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו, דכד יפוק דא -- נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. "ארבע רוחות באי" לא כתיב כאן אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין ידיע כלא. חכמה ובינה עצה וגבורה (רוח) דעת ויראת יי'. משום רוחא דכלילא מכל רוחי. בג"כ כתיב {{צ|מארבע רוחות}} דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא? חוטמא דעתיק יומין -- חיין מכל סטרוי. חוטמא דזעיר אפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}}, ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}? (ג' נוסחי) מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר "''לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן''", והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} - האי קרא לעתיק יומין אמרו. תנא אורכא דחוטמא, {{ב|תלת מאה וע"ה עלמין|375}} אתמליין מן ההוא חוטמא, וכלהו מתדבקן בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא וכל תקוני דעתיק יומין. אתחזון ולא אתחזון. אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא. פתח ר"ש ואמר: ::ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא (נ"א טמיר וסתים מכלא) ::דיקנא דההיא תושבחתא. ::דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי. ::דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין. ::דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין. ::דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה. ::דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא יקירא דיקירין. טמירא דטמירין. מהימנותא דמהימנותא דכלא. תאנא בצניעותא <קטע סוף=דף קל ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}} <קטע התחלה=דף קלא א/>דספרא דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחי וסליק וחפי בתקרובתא (סגי) דבוסמא טבא. חוורא דיקירא (ס"א דבדיקני'). ונחית (ס"א חוורא יקירא דדיקניה נחית) בשקולא וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא דנגדין ביה י"ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא בתלת עשר תקונין מתתקנא. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא: '''תקונא תנינא''' מתתקן שערא מרישא דפומא (וסליק) עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. '''תקונא תליתאה''' מאמצעיתא דתחות (ס"א דהאי) חוטמא מתחות תרין נוקבין. נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא ארחא ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתקונא שלים סוחרניה דההוא אורחא. '''תקונא רביעאה''' מתתקן שערה (ונחית) תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. '''תקונא חמישאה''' תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא ואלין תרין ארחין רשימין על פומא. מכאן ומכאן. '''תקונא שתיתאה''' מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא והפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. '''תקונא שביעאה''' פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא הה"ד באור פני מלך חיים. '''תקונא תמינאה''' נפיק חד חוטא דשערי סוחרני דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. '''תקונא תשיעאה''' מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא (דתליין) ולא נפקי דא מן דא. '''תקונא עשיראה''' (מתערבין) נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. '''תקונא חד סר''' דלא נפקין נימא מן נימא ומתשערן בשיעורא שלים. '''תקונא תריסר''' דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. '''תקונא תליסר''' דתליין שערן בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. לא ארחחי (ס"א לאתחזאה) מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין. בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא. ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין מתרי תפוחין שפירן דאנפוי נהירין אנפוי דזעיר אנפין, וכל חוזר (ס"א חיזור) ושושן דאשתכחן לתתא נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש "נאמן", דכל דחמי דיקניה תלי ביה מהימנותא. תאנא בצניעותא דספרא: תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא -- בשביעאה (מנהון) משתכחי בעלמא ומתפחתי בתליסר תדעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא. האי באריך אפין - בזעיר אפין בכמה? אמר לרבי יצחק קום בקיומך וסלסל בסלסלא דתקונא דמלכא (ס"א בדיקנא) קדישא היאך יתתקנון. קם רבי יצחק פתח ואמר {{צ|מי אל כמוך נושא עון וגו'. ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'}}. תאנא תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקנוי <קטע סוף=דף קלא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=דף קלא ב/>דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין. טמירא דטמירין. תנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. '''תקונא קדמאה'''. הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא - אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו. (ס"א בחד מתקלא אתקלו), אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא אריכין על כתפין למיגד לרישא (ד"א מרישא) דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה, ובגיני כך לא הוו קשיין. וע"ד אתחזן למהוי רכיכי. תאנא מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין (כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא באינון נימין) אינון לא אשתכחו קשישין. מ"ט משום דאי אשתכחו קשישין לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשישא (ס"א קשיא) ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן לאו חכמתא מתישבא עמיה. וע"ד אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובג"ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי ולא תלי על דיקנא משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. תאנא כלהו שערי -- בין דרישא בין דדיקנא -- כלהו חוורי כתלגא. ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין (נ"א לאחתא) אינון י"ג מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. (ס"א דאתחסינו לתתא והכי תנינא מקמי אודנוי שריין שערי משום דבלחודייהו אינון ולא אתערבו באחרנין) ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא. דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: # מי אל כמוך חד. # נושא עון תרי. # ועובר על פשע תלת. # לשארית נחלתו ארבע. # לא החזיק לעד אפו חמש. # כי חפץ חסד הוא שית. # ישוב ירחמנו שבעה. # יכבוש עונותינו תמניא. # ותשליך במצולות ים כל חטאתם תשעה. # תתן אמת ליעקב עשרה. # חסד לאברהם חד סר. # אשר נשבעת לאבותינו תריסר. # מימי קדם תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא. ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה. ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין תקיפין. לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין. מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף (ס"א אתכסי) מניה ובג"כ כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. <קטע סוף=דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=דף קלב א/>ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}}. וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} -- לא קשיא, הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה. וע"ד כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא ואינון לעילא מן דיקנא -- דיקנא בלחודוי הוא. וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו -- דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו. '''תקונא קדמאה'''. תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא (מחומא דלב) ממוחא דרישא (ס"א מתקוני דרישא) והכא לא פריש הכי דהא לא הוי. אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח. <small>'''(חסר כאן)'''</small> ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא דאלף עלמין דחתימין (ס"א אלף עלמין חתימין) בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא. ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין -- מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה -- {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|390}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א"ל}}'''. מהו תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. (ס"א לאתפשטא) (ס"א לאכפיא ואתפשטו) -- {{גמט|ל"א}} בהאי סטר ו{{גמט|ל"א}} בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה. מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''א"ל'''. ועם כל דא האי '''א"ל''' אתכפייא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין (אתבסם) ואתכלל ואתפשט ביה. אמאי עד פומא? משום דכתיב (שם) {{צ|דינא יתיב וספרין וגו'}} מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הה"ד {{צ|פלא יועץ אל גבור}} -- {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא (ס"א בדיקנא) קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב {{צ|מי אל כמוך}} -- בעתיק יומין אתמר בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה. '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית. וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא: '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שלט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין אלף|57,000}} דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא (ס"א בחיזרא): '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|צ"ו אלפין|96,000}} מארי דיללא ומתאחדן מני' בבוסיטא לקוסיטרא (ס"א כבוסינא לקוסרא). ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה? {{ש}} מאן חמי טמירותא (ס"א יקירותא) דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין, {{ש}} עטרין דכל עטרין. {{ש}} עטרין דלא אתכללו בעטרין. {{ש}} עטרין דלא כשאר עטרין. {{ש}} עטרין דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון {{ש}} ובג"כ הני תקונין -- אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין (לקבליהון), ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין. כלא זקפן לקבליה תקונין דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא. וכלהו אתבסמן מתקונין אלין (דמלכא עתיקא). תאנא, אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין -- לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי. ותניא עד כמה זהירין אלין (ס"א אתתקן באלין) תקוני דדיקנא. עד תליסר (דלתתא), וכל זמנא <קטע סוף=דף קלב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}} <קטע התחלה=דף קלב ב/>דתליסר אלין משתכחין -- זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. (מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה, הה"ד {{צ|כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'}}. ומנא לן? דכתיב (שם) {{צ|שבת אחים גם יחד}}. גם לרבותכהן גדול דלתתא, דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא -- כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. א"ל רבי שמעון: יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי. '''תקונא תניינא''' מתתקן שערא, מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא, בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך, ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא. קם ר' חזקיה שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה -- נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|325}} עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו {{צ|נושא עון}} חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא -- בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין. אמר ר"ש: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא. {{ש}} אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני. {{ש}} דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}}. {{ש}} ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}}. {{ש}} ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון -- אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא, וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו -- נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא -- סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין -- דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא. קום ר' חזקיה תניינות ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא. תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחות}}. {{ש}} אתרגיש ר"ש ואמר: "''ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא''". קם ר' חייא פתח ואמר: {{צ|ואומר אהה יי' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא, והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}? אלא (תאנא) ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי: אנא מה בין דבור לאמירה? אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא, <קטע סוף=דף קלב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=דף קלג א/>דבור בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין דכתיב {{צ|וידבר את כל הדברים האלה לאמר}}, ותאנא כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}} -- לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא. אי הכי, הא כתיב {{צ|וידבר יי' אל משה לאמר}}? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה ב"נ כוותיה, דהוא שמע דבור בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע, ושאר נביאים אזדעזעו אפי' באמירה ודחלין בדחילו. ותאנא, תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא -- (ס"א לאקפא) (נ"א לאייתאה) לתליתאה, דכתיב {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}. (תרי נוסחי) ות"ח דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוו, דהוא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין. נפיק חד ארחא. ושערא אפסיק (ס"א אתפסק) בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום (דכתיב {{צ|ועובר על פשע}}) דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום (נ"א כובש עונות וכתיב) דכתיב {{צ|ועובר על פשע}} - למיהב אעברא עד (ס"א על) פומא קדישא דיימא סלחתי. תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו, דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. תאנא בצניעותא דספרא: מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}. (מאי משמע עובר על פשע. שפע. דאקדים שי"ן לפ"א, לא זכו עומד ולא עובר) (האי) בזעיר אפין. מאי בין האי להאי? {{ש}} בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יי' בם וילך}}, מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד {{צ|כי רוח יי' נשבה בו ואיננו}} (ס"א {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}). באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עברה ותטהרם}}. ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יי' לנגוף את מצרים}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי. ודא הוא תקונא תליתאה (דאורחא) דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקו. אמר ר"ש: ודאי קב"ה וסגי לאוטבא לך ויחדי לאגנא עלך. ותאנא מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביי'}} -- בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. תאנא בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין -- כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא, סתימין ושתיקין, ולית דיפתח פטרא לאבאשא. משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי מאן דאחיד (נ"א דאחית) ואזהר (ס"א משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא ומהאי הוא מאן דאחזי ואזהר) לשתקאה -- להאי אורחא רשים, דהוא סימנא דעתיקא קדישא. '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא (ונחית) תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הה"ד {{צ|לשארית נחלתו}}, כד"א {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} -- הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}}. '''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא, הה"ד {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. "''קום ר' יוסי''". קם ר' יוסי, פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו}}. {{ש}} {{צ|אשרי העם שככה לו}} -- מהו {{צ|שככה לו}}? כד"א {{צ|וחמת המלך שככה}} - שכיך מרוגזיה. דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הה"ד {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיי' אלקיו}} - רחמי דרחמי. דבר אחר: {{צ|{{גמט|שככה}}}} -- שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר. דתניא ארחא עלאה דדיקנא קדישא (עלאה עתיקא דעתיקי) דאיהו נחית (בדיקניה) תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי. והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא. דא <קטע סוף=דף קלג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}} <קטע התחלה=דף קלג ב/>לעילא ודא לתתא. לעילא {{צ|עובר על פשע}}, לתתא {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. ותנינן {{צ|לא החזיק}} -- דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא -- טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך}}. אר"ש "''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''". '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא (דרישא) לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. "''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא''". קם ר' ייסא פתח ואמר: {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} וכתיב (שם) {{צ|ובחסד עולם רחמתיך}}. הני קראי קשיין אהדדי. ולא אקשו. דתנינן אית חסד ואית חסד; אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו -- הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי ב"נ לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגו דעתיק יומין, ובג"כ בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי. ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני, ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} -- חסד דעתיק יומין. {{צ|ובחסד עולם}} -- חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דז"א דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובג"כ כתיב {{צ|כי חפץ חסד הוא}}. דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי. '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. פתח ר"ש ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} -- מה תפוח זה כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין -- דאינון תקונא ז' -- אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא, ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}}. ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. {{ש}} כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}} וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}} {{צ|באור פני מלך}} -- אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}} {{צ|יאר יי' פניו אליך}} -- פנים דלבר דכד נהרין מתברך עלמא. ותאנא כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין -- כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך -- תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא, על אחת כמה וכמה! תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין -- אתחזי זעיר אפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין, ובג"כ כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} -- מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. תאנא: אלין תפוחין דסתימין -- נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא -- ביה כלילן. הדא הוא דכתיב {{צ|ישוב ירחמנו}} - {{צ|ישוב}} מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. הכא הוא {{צ|ישוב ירחמנו}} ובהאי דלתתא הוא {{צ|ואמת}}. דא הוא תקונא <קטע סוף=דף קלג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}} <קטע התחלה=דף קלד א/>שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין. '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. "''קום אלעזר ברי, אתקין תקונא דא''". קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל}}. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא, והכא אית לאסתכלא, וכי הכל תלוי במזל, ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} - הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} -- מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה -- אע"ג דאיהו '''קדוש''' -- לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא {{צ|הכל תלוי במזל}} -- דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא -- אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד {{צ|יכבוש עונותינו}}. אמר ליה ר' שמעון: "''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא''". '''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. "''קום ר' אבא''". קם ר' אבא ואמר: אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון {{צ|מצולות ים}} משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אמר ר' שמעון: "''בריך תהא לעתיק יומין''". '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. "''קום ר' יהודה''". קם ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' וגו'}}. {{צ|מפני פחד יי'}} -- הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יי'}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} -- אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. תרי. '''תקונא עשיראה''' -- {{צ|תתן אמת ליעקב}}, '''וחד סר''' -- דלא נפקי נימא מן נימא, {{צ|חסד לאברהם}}. '''תקונא דתריסר''' -- דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא כמה דאצטריך טרחותא. במאי קא מיירי? דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק -- אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. <קטע סוף=דף קלד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}} <קטע התחלה=דף קלד ב/>דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי {{צ|פה יי'}}, אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא, י"ב תחומין לתתא, י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הה"ד {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}. '''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא. תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} -- יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. ותאנא, אלין ימי קדם - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין (כליל בהו). והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא -- ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}, דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב {{ממ|זכריה|יד|ז}} {{צ|יום אחד הוא יודע ליי'}} -- הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא. הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא, והוא בלחודוי ישתכח -- לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן, ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין, לכל אינון דלתתא, דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}}. וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} -- באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}}. אמר ר"ש לחברייא, כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. <קטע סוף=דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}} <קטע התחלה=דף קלה א/>סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחי שנינן (ס"א שניין) מכל סטרוי. ומתאחדן פרכא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא (ס"א בבוסיטא דגליפין) בההוא פריסא. וכן לד' עיבר. וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא -- כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל (ס"א בהבל דכל) פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא -- ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון. זכאין אתון לעלמא דאתי דכלהו מלי דנפקי מפומיכון כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגמר (ס"א אגזר) דינא די לעלמא. דאי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין -- עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אפין; היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא. דהשתא חובתא (ס"א חכמתא) עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה, תקוני דזעיר אפין מתקוני דאריך אפין אתתקנו, ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלטא (ס"א ומשלפא) ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} -- דביה מתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל רזין דאחאמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואע"ג דלא אתקיימו. תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין, עד לא זמין תקונוי, באני מלכין כנס מלכין (נ"א גליף מלכין) ומשער מלכין, ולא הוו מתקיימי עד דדחי (ס"א דאנח) לון ואצנע לון לבתר זמנא. הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. {{צ|בארץ אדום}} -- באתר דכל דינין מתקיימין תמן. וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקין. כד אתתקן -- תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא. מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא וכלהו עלמין אתחרבו. הה"ד (שם) {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}}. {{צ|וימלוך באדום}} -- רזא חדא (ס"א יקירא) הוא. אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. {{צ|בלע בן בעור}}. תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה. (שם) {{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כד"א {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}}. כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל <קטע סוף=דף קלה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}} <קטע התחלה=דף קלה ב/>כלא לאתישבא ביה. ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח -- לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו. ואתבטלו סלקא דעתך, והא כלהו באדם אתכלילן?! אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא (נ"א דיוקנא) דאדם. וכד אתא האי דיוקנא -- אתגלפו (ס"א אתכללו) כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו, (ס"א מנהון אתבסמו ולא אתבסמו), ומנהון לא אתבסמו כלל. ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}} {{צ|וימת}} -- דאתבטלו לגמרי? לאו הכי. אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה "מיתה" כד"א {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין, בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא לא כתיב בהו "מיתה" כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם -- אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו. תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה -- תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא (נשב ביה אתתקר (ס"א אתתקן) וסליק רעותיה) ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר, וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא נשב ביה אתתקן ונפיק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל (ס"א ואתכליל) ביה. ביה סלקא דעתך? אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. והאי אוירא הוא טמיר דטמירין עתיק יומין ברוחא דגניז בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר. ואשא דכיא קאים מהאי סטר. מאי אשא הכא. אלא לאו הוא אשא. אבל בוצינא דא (נ"א ניצוצא) דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא. בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר. ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחיאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני: * מסטרא דרישא חיורא חיוור בגוויה. (ס"א בגיניה) דכליל כלהו חיוורי (וכלהו חיוורי) * אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}}. {{צ|לחיי עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{צ|לחרפות לדראון עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא. הה"ד {{צ|כי טל אורות טלך}}. {{צ|אורות}} -- תרין. וההוא טלא דנטיף -- נטיף כל יומא לחקלא דתפוחים כגווני חיוורא וסומקא. האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי {{ב|ק"נ רבוא|150,000}} עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אפין'''. ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחיים לעלמא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבי אגר אוראותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא <קטע סוף=דף קלה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}} <קטע התחלה=דף קלו א/>תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי בקע אגר אוראותא אשתכח מניה לעתיק יומין. בחלליה דגולגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו וקרונא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר (ס"א ונפיק) לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}}. ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}} '''מחללא חד''' מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי הללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא: '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין ן' תרעין. מאלין ן' תרעין אתאחדן ן' יומין דאורייתא, ן' שנין דיובלא, ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה (ס"א מדוריה) בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הה"ד {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}}. ואילין ג' מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן, ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין. בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא. (בחור כארזים) רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}}. מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא הה"ד (שם) {{צ|קווצותיו תלתלים}}. ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. {{ש}} '''ממבועא לחללא חד דגולגלתא''' אתמשכן שערי במשיכותא ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. {{ש}} '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. {{ש}} '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו (ומתעבידן תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין). ובג"כ אינון קוצין תלין על תלין. וכלהו משיכן, דאתמשכן מג' חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי -- תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובג"כ כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}}. ובהאי תלין תליין (נ"א ובהאי תלייא) ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}}. תנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין מאריהון דמתקלא (ס"א מאריהון דרחימותא. ואיהו מתקלא בינייהו) בג"כ אית ימינא ואית שמאלא. מצחא דגולגלתא -- אשגחותא דאשגחותא, ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא -- אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר, <קטע סוף=דף קלו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}} <קטע התחלה=דף קלו ב/>בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי -- גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט, אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון, הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה חיה לך מאנת הכלם}}. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא -- נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא -- אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין -- אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא -- כדין כלהו משתככין. ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח''' (ס"א מצחא וכל חד אקרי נצח), ובאתוון רצופין (דאפין) הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}}? האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא -- זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי "אדם" ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי "ראש" (בהאי מצחא) אתחזי ואתגלייא -- האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ"ט משום דלא הוה מאתר דאקרי "אדם", דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם. ובג"כ {{צ|לא אדם הוא להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא. '''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הה"ד {{צ|רוחצות בחלב}} - מאי {{צ|בחלב}}? בחוורא דלעילא קדמאה. (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי (ס"א ובג"כ צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) וע"ד צלי דוד {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה}} -- דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן -- כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי -- יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הה"ד {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא <קטע סוף=דף קלו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}} <קטע התחלה=דף קלז א/>דעינא, הה"ד {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא, לגלאה ארחין דחייביא, הה"ד {{צ|שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}}. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}}. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו, הה"ד {{צ|ראה ראיתי}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח}}. {{צ|עורה והקיצה}} -- תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין. '''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה. '''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא. '''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא -- כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה"ד {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} -- מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} -- כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה. ודא זמינין למנדע צדיקייא למחזי ברוחא דחכמתא כד"א {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב -- כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}}. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא: מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא? אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} -- {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין), דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר ירושלם ולא ציון -- הכי אצטריך, לאכפייא <קטע סוף=דף קלז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}} <קטע התחלה=דף קלז ב/>לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: כתיב {{צ|עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} (הה"ד {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב {{צ|עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}}. השתא {{צ|עיני ה' אלהיך בה}} וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}}. כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון {{צ|רחמים גדולים}}, רחמי דזעיר אנפין אקרון {{צ|רחמים}} סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין. תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל. '''חוטמא''' -- תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}} -- בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב {{צ|עלה עשן באפו}} ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא -- אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. ואי תימא -- אף וחימה כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחימה}} דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}. {{צ|שחת}} -- המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובג"כ כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יי'}} -- {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יי' הגדולה והגבורה}} -- אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגו'}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}}. כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}, וכתיב {{צ|ויי' המטיר על סדום ועל עמורה}}. אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יי' לא שניתי}}? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק -- רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא -- כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא {{צ|מאת יי' מן השמים}} -- בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא <קטע סוף=דף קלז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}} <קטע התחלה=דף קלח א/>לאפקא -- נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי "ארך אפים" מכלא. והיינו רזא דתנינן {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני -- פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל -- כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? * {{צ|אברהם אברהם}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. * {{צ|יעקב יעקב}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא, כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. * {{צ|שמואל שמואל}} טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל {{צ|משה משה}} לא אפסיק טעמא בגוויהו, דמיומא דאתיליד שלים הוה, דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}}. אוף הכא {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין, דהכי תנינן: כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין - כלא ברחמי אתחזון, וחוטמא אשתכיך, ואשא ותננא לא נפיק, כד"א {{צ|ותהלתי אחטם לך}}. ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא, בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יי'}} -- אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא). וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב {{צ|וירח יי' את ריח הניחח}} -- דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב {{צ|ויחר אף יי'}}, {{צ|וחרה אף יי'}}, {{צ|וחרה אפי}}, {{צ|פן יחרה אף יי'}} -- כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}} האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו). '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי). מאי טעמא בעקימא? (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש). ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}}. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יי'}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין -- כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט), ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין <קטע סוף=דף קלח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}} <קטע התחלה=דף קלח ב/>כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא -- סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך}} כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יי'}}. ומה דאתמר {{צ|הטה יי' אזנך}} -- {{צ|אזנך}} -- בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב {{צ|כי אזן מלין תבחן}}, וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}}. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי -- מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. תא חזי כתיב {{צ|יי' שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} -- תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א -- חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב {{צ|יהו"ה אלהים}}, דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יי' אלהים}} -- שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא. {{צ|יי' יי'}} -- כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אפין. {{צ|בקרב שנים}} -- אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} אינון ימי קדם, {{צ|שנות עולם}} אלין ימי עולם. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובג"כ אמר {{צ|חייהו}}. {{צ|ברוגז רחם תזכור}} -- לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא. תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו'}} -- מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} דכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יי'}} משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, <קטע סוף=דף קלח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}} <קטע התחלה=דף קלט א/>דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא, הה"ד {{צ|ואתם הדבקים ביי'}} ולא כתיב "הדבקים ליי'" אלא {{צ|ביי'}} ממש. תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין -- אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין -- נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון (ס"א דאורייתא) דשמא קדישא (מתחיל מסוף קלח ע"ב) (נ"א ובעלמא דאתי). משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין ובעלמא דאתי יתיר מהכא דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הה"ד {{צ|ואתם הדבקים בה'}} -- בה' ממש, עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים ה'}}. השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא. תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בט' תיקונין, ודא איהו דיקנא דז"א. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דז"א -- נגדין י"ג מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב אתוון דשמא קדישא). וא"ת דיקנא לא אשתכח, ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}} (ולא קרי דיקנא). אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא: כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא -- ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא (משום) ובג"ד הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא -- גנזיה קרא ולא אתגלייא. ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין, נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא? כד"א {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} (ולא ערוגות). בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי (דדיקנא) אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי. דכתיב (שם) {{צ|בחור כארזים}}. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. '''תקונא תליתאה'''. מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיעא ההוא ארחא. '''תקונא רביעאה'''. נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובא דבוסמא. '''תקונא חמשאה'''. פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן (ס"א מנהון). '''תקונא שתיתאה'''. נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. '''תקונא שביעאה'''. דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. '''תקונא תמינאה'''. דנחתין שערי בתחות דיקנא דמחפיין קדלא דלא אתחזיא כלהו שערי דקיקין נימין על נימין. מליין מכל סטרוי. '''תקונא תשיעאה'''. (מתערבין שערי עם אינון) דמתחברן (נ"א אתמשכן) שערי כלהו בשקולא מעלייא (ס"א מלייא) עד (נ"א עם) אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין ט' מבועין דמשח רבות דלעילא, ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. ט' תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא, ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי (בר נש לתתא) גיבר תקיף. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה -- תלייא ביה גבורה תקיפא. '''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין'''. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: קום ברי (קדישא), סלסל תקונא דדיקנא (נ"א דמלכא) קדישא בתקונוי אלין. <קטע סוף=דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}} <קטע התחלה=דף קלט ב/>קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} עד {{צ|מבטוח בנדיבים}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} -- תנא: הכא ט' תקונין דבדיקנא דא, להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. ת"ח כיון דאמר הני ט' תקונין לכתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם}}. אמר: הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}. ובתקונא דדיקנא דא ט' תקונין, דאינון שם יי' -- אשצינון מן עלמא, הה"ד {{צ|בשם יי' כי אמילם}}. ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא -- שיתא אינון בשמא קדישא, דשית שמהן הוו, ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון -- תלתא הוו, דהא {{צ|נדיבים}} בכלל אדם הוו. תנא: שיתא שמהן דכתיב: * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין. * {{צ|יי' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|יי' לי בעוזרי}} - ארבע. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - חמשה. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - שיתא. אדם תלת, דכתיב: * {{צ|יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח באדם}} - תרי. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תלת. ותא חזי, רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא, דכתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} -- בשם מלא דהוא {{צ|יי' אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובג"כ הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה}}. תרי זמני {{צ|י"ה י"ה}} לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר {{צ|יי' לי לא אירא. יי' לי בעוזרי}}. בשמא דלא חסר. בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} -- הכי הוא. דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא. ומה דמשלפא בהו אתקרי שמא קדישא. ותערא ומה דביה אתקרי יהו"ה ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ידו"ד אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה). ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא -- לאכנעא שנאוי, בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה -- כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}} (ס"א דדיקנא איהו עיקרא, דכל גופא וכל הדורא דגופא בתר דיקנא אזיל וכלא בדיקנא תלייא) (ול"ג מן ודיקנא עד גופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. * {{צ|ה' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. * {{צ|ה' לי בעוזרי}} - חמש. * {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - שבעה. * {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תשעה * {{צ|(ס"א טוב לחסות בה' מבטוח באדם}} - ז'. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - ח'. * {{צ|מבטוח בנדיבים}} - ט'. {{צ|מן המצר קראתי י"ה}} -- מאי קא מיירי? אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא דא קאמר. (ר' יהודה אמר) {{צ|מן המצר קראתי יה}} -- מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין מעילא תחות שערי דרישא, ובג"כ אמר {{צ|י"ה י"ה}} תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא אמר {{צ|יי' לי לא אירא}} דהוא אתר דלא דחית (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו'. (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה -- ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין, והוא דיקנא דזעיר אפין בט' תקונין מתתקן. <קטע סוף=דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}} <קטע התחלה=דף קמ א/>'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין, ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא -- תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין (וכפיין), והני לאו אריכין. ושערי דרישא מנהון שעיעי ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אפין, דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי ס"ד? אלא אימא ארבע מוחי -- תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין, דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך}}. {{צ|שם יי'}} - שם יי' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. ובג"כ {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}, דהכא משתכחין, דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אפין -- אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר, ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובג"כ אינון ארבע. ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע -- אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא, הה"ד {{צ|קווצותיו תלתלים}} -- תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות}}. ותנא: הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו, אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא -- לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא), ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין -- רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא -- דינא תקיף ונצח על רחמי. ובג"כ בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי -- שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא (ס"א ומתאחרא) דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא -- אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא. וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא -- כל הני וכל הני מתנהרין ומסתחיין כמאן דאסתחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא -- כלהו אסתחיין ברחמי. ובג"כ אמר משה זמנא אחרא {{צ|יי' ארך אפים ורב חסד}}, ואלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין. וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר אינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין <קטע סוף=דף קמ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}} <קטע התחלה=דף קמ ב/>ביה. ובג"כ {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}. תנא: שערי דרישא דזעיר אפין -- כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין, דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה -- שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובג"כ כתיב {{צ|ראשה כעמר נקא}}. והאי דזעיר אפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובג"כ חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} -- בזעיר אפין אתמר. אמר רבי שמעון "''בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי''". '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. "''קום רבי אבא!''". קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא (ס"א בתקוני מלכין) (ס"א כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא אתחזי) כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הה"ד {{צ|גדול אדונינו ורב כח}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}. והאי תקונא תניינא אתתקן כד נהיר בנהירו דעתיק יומין אקרי {{צ|רב חסד}}, וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}. דהא נהירו אנפיה (ס"א דא נהירו דאנפין). ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא. אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא, לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}, ואתקיימו באתר אחרא. ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אפין {{צ|חסד}} סתם. ובג"כ כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} וכתיב (שם) {{צ|נוצר חסד לאלפים}} סתם. ואוקימנא, האי {{צ|רב חסד}} - מטה כלפי חסד לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא -- לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. וע"ד כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} -- סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} -- סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא (ס"א בתרי גווני אגזים ולא) אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא. '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא, הוד והדר הוא. (ס"א הוד עלאה) ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא (ס"א ליאה דעלעין) בעלעוי ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו, ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} -- תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.<קטע סוף=דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=דף קמא א/>ותאנא האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין, האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא, ובג"כ {{צ|לחייו}} כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פשע}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א {{צ|ותפארת בחורם כחם}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. '''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא, בהאי כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך ויחנך}}, דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יי' פניו אליך}}, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון "חסדי קדמאי", ובגין אינון נהרין כל אינון "חסדי עולם". '''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. תנא תקונא דא הוא דאקרי) {{צ|פאת הזקן}}, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי). ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} כתיב. '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי, ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. "''קום רבי יהודה!''" קם רבי יהודה פתח ואמר: בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה, וכלהון אקרון {{צ|פה}}, הה"ד {{צ|וברוח פיו כל צבאם}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר; תליין מהאי פומא ומהאי פומא. (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו {{צ|פה יי'}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי. והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר"ש: "''בריך אנת לעתיקא קדישא!''" '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא: אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה, הה"ד {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}}. ו{{צ|אלף המגן}} רזא הוא בצניעותא דספרא {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. '''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) {{להשלים}}. ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}}. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי. תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו), אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק -- טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין -- עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד -- כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא. לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא <קטע סוף=דף קמא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}} <קטע התחלה=דף קמא ב/>דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין -- כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא, אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי), ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יי' ליראיו}}, כתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} בתרי יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא, ודא הוא {{צ|וייצר}}. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. {{צ|וייצר}} -- מאי צר? צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר), ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי שם מלא, {{צ|יי' אלהים}}. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן ד{{צ|וייצר}}, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים -- {{צ|יי' אלהים}}. ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, דכליל דכר ונוקבא, ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} -- לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא), {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} -- טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}}), נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. {{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} -- לאתרקא. ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא -- כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי -- שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) {{צ|תפארת}}, ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הה"ד {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}}. כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא, תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני, הה"ד {{צ|ודלת ראשך כארגמן}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'}}. תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהו <קטע סוף=דף קמא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=דף קמב א/>דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, דנוקבא אתפשטה תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא: חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא: * קול באשה ערוה. * שער באשה ערוה. * שוק באשה ערוה. * יד באשה ערוה. * רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר -- מערוה אינון. ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה -- אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים. הה"ד {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} -- תמים ממש. וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא -- ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}}, דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד -- {{צ|ואשתמרה מעוני}}. וכיון דאתפשט אמה דא -- אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא, ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה, אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד. בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא, גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין, בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא, ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הה"ד {{ממ|בראשית|לו|לא}} {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} -- אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. "אשר היו" לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}}) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הה"ד {{צ|וימת}} -- דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא, אי הכי דדינא כלהו והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}, והא לא אתחזי דינא, דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא? תאנא: כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}}, מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{צ|ושם עירו פעו}}. מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} -- בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}, מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} -- אתבסמותא דדא בדא. {{צ|בת מטרד}} -- תקונין דמסטר גבורה. {{צ|בת מי זהב}} -- אתבסמו ואתכלילו דא בדא, {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה (ס"א קדישא) <קטע סוף=דף קמב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=דף קמב ב/>תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו סלקא דעתך? אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובג"כ דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא {{צ|ימינך יי'}}. {{צ|ימין יי'}} אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? תאנא: כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים וגו'}} משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}}, כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יי'}}, {{צ|זרועך הנטויה}}. נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב}}, בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יי'}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}} דכתיב {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} {{צ|מוליך לימין משה}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב (שם) {{צ|זרוע תפארתו}}. דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) {{צ|והנה ידי עמך}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון {{צ|יד יי'}} עלאה, יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד יי' שמאלא זכו ימין יי'. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יי' תתאה. תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב {{צ|סוד יי' ליריאיו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: דכל דינין דמשתכחין מדכורא -- תקיפין ברישא ונייחין בסופא, וכל דינין דמשתכחין מנוקבא -- נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי, סתימא דכלא, פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון -- אפיל דודמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. הה"ד {{צ|ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{ש}} {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} -- מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כד"א {{צ|אחת היא יונתי תמתי}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}}. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא <קטע סוף=דף קמב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}} <קטע התחלה=דף קמג א/>ואתחברו אפין באפין -- מאן ייעול בינייהו! מאן הוא דיקרב בהדייהו! (בגין כך סתימא דמלה, עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת). וכד אתחברו -- אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. ותאנא בצניעותא דספרא: בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} -- ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא -- נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק -- אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה). תא חזי מה כתיב (שם) {{צ|ויהי בהיותם בשדה}} -- בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין, ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון -- מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא סלקא דעתך? אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה -- רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה -- אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו. זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הה"ד {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יי'}} -- עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר ר' שמעון, חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא -- דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}} תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} -- דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}}. ותאנא בצניעותא דספרא: באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל -- כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט -- באצבען דידן, חמש כנגד חמש. כתרין תתאין -- באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא -- עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. <קטע סוף=דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=דף קמג ב/>תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא -- כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא, אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא? לא, דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגוייתו כתרשיש}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}}, {{צ|והאיש גבריאל}} -- כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}}. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין, ושמעין מה דשמעין מעילא, ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא, כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא -- אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא), ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - דכלא הוא חד גופא. תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא כתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי), ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}}. {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{צ|צוארך}} -- בכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית -- אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} -- אדם דהוא יקר מכל יקרא - בל ילין. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא -- אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא, כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין <קטע סוף=דף קמג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}} <קטע התחלה=דף קמד א/>דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}} (ס"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה הוי כחד מן בעירא (הה"ד {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}). תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} (ס"א {{צ|בני האלהים}}) -- אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} -- (האדם הידוע). וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} -- מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} -- מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. {{צ|הנפילים היו בארץ}} -- לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} -- '''עז"א ועזא"ל''' הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב (שם) {{צ|וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ}} -- לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יי'}} -- האי בזעיר אפין אתמר. {{צ|ויתעצב אל לבו}} -- "ויעצב" לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} -- איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. {{צ|אל לבו}} - "בלבו" לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. {{צ|ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} -- לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא. כלא אתתקן כמרישא. הה"ד {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שכינתי}} (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב (שם ג) {{צ|יי' בחכמה יסד ארץ}} וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יי'}}. ותאנא: כלהון מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא, ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הה"ד {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא, (הה"ד {{צ|כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב}} דאיהו בלגו לגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}, וכתיב {{צ|וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}}. עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}}. תאנא: בכה ר"ש וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא -- יאות ושפיר הוה, בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי, דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין, אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא, מיתו ר' יוסי בר' יעקב, ור' חזקיה ור' ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואר"ש מלה ואשתככו. צווח ואמר שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. <קטע סוף=דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}} <קטע התחלה=דף קמד ב/>אבל ת"ח דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}}, וכ"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו. אמאי מיתו?). תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין, דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד (נ"א ועוד) דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר' שמעון, כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום}}. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אר"ש שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. והוה חדי ר"ש, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר"ש ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון: מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר"ש. וכד הוה ר"ש מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. והוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א"ר אבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר"ש שבת ליי' קדש. אר"ש תווהנא על ההוא חגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר"ש מ"ט לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא לאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר בכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתמסרו בארמונא (ס" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא (נ"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר"ש וחברוי. זכאה אנת ר"ש וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א"ל קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין <קטע סוף=דף קמד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}} <קטע התחלה=דף קמה א/>בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר"ש שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: '''עד כאן האדרא קדישא רבא''': ===דבר אל אהרן ואל בניו=== דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'. רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות: תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה"ד עקב ענוה יראת יי'. כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כלמי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי'. לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך <קטע סוף=דף קמה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}} <קטע התחלה=דף קמה ב/>ה' צבאות הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. מפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ"אל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך יי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מ"ט זכה כהן לחסד בגין היראה הה"ד וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. עולם ועולם מהו. אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. על יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א"ל ודאי הכי הוא בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא וכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. יראיו כללא דאדם. ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. על יראיו כהני דלתתא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לאתכללא בכללא דאדם. וצדקתו לבני בנים משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת כי מאיש לקחה זאת. וכתיב (שם) לזאת יקרא אשה וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב וצדקתו. מאי וצדקתו צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה"ד וחסידיך יברכוכה וכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא משום דאקרון חסידם וכתיב וחסידיך יברכוכה. כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו ביראה. כה תברכו בענוה. אמר ר' אבא כה תברכו. תאנא האי צד"ק אתקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה (נ"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס"א דכה) רבה כלומר מכה מן כה. וכתיב והנה לא שמעת עד כ"ה כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) בזאת תדע כי אני יי' וכלא חד וכתיב (שם) ולא <קטע סוף=דף קמה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}} <קטע התחלה=דף קמו א/>שת לבו גם לזאת דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הה"ד כה תברכו. כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני ישראל תברכו בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור להם. אמור סתם. ד"א אמור כיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם. זכו להם לא זכו אמור סתם. ר' יצחק פתח וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו'. וראיתי אני דניאל לבדי. והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב לא ראו אמאי דחילו ובדניאל כתיב וראיתי אני ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת הא דאמרן. זאת עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה. כה תברכו בשם המפורש. כה תברכו בלשון הקדש. תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא כנסת ישראל מאן כ"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב והוא ימשול בך. תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דיתוסף קדושה <קטע סוף=דף קמו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}} <קטע התחלה=דף קמו ב/>על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים וגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. ואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים ויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח משכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים. א"ר תנחום אף אקרי טהור דכתיב וטהרת אותם. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא יתכוון (נ"א ולאתכוונא) באינון מלין. א"ר יצחק בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב וחסידיך יברכוכה. א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא והיינו דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. מאי דעת דעת סתם. ותורה יבקשו מפיהו. עלאין יבקשו מפיהו. יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו תורה. תורה סתם היך אחידא תורה דלעילא דאקרי תורה סתם דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מ"ט כי מלאך יי' צבאות הוא. ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך: אמר ר"ש תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומההוא דאתכסייא ההוא טמירא (ס"א אחרנין וההוא דאתכסייא הוא טמירו) דכלא. א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי (כלהו) דכלהו כלילן בדיבור דכ"ב אתוון (ס"א דכלהו מכילן) (ס"א בתרי כתרי) כתרי דרחמי. ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין (ס"א בז"א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין. מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בלעמא סתים כלא באתוון רשימין. ות"ח דכל הני כ"ב אתוון (ס"א רחמי) (ס"א דכל הני כ"ב מכילן דרחמי) <קטע סוף=דף קמו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}} <קטע התחלה=דף קמז א/>משה אמרן בתרי זמני. זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו (ס"א עלאין) עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב אתוון. מכילן סתימאן. יברכך יי' וישמרך. אלין תלת קראי. וג' שמהן. דתריסר אתוון כלילן לקבליהון ובכלא אתכוון כהנא. וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקביל כ"ב (אתוון) מכילן דרחמי דכליל כלא ובג"כ כתיב אמור ולא אמרו כמה דאוקימנא. אמור דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין אמור במלין סתימין דלעילא. אמור חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד. מ"ט. דבחד תליין כלהו. וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. תאנא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר"א ב"ר שמעון שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר אדם ובהמה תושיע יי'. אדם תינח בהמה למה. א"ל יאות שאלת כלא במניינא הוא זכו אדם לא זכו בהמה. אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא. א"ל כלא אתמר. ות"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'. ואתן צאני צאן מרעיתי הא בהמה. אדם אתם הא אדם. וישראל אקרו אדם ובהמה ובג"כ אדם ובהמה תושיע יי'. ועוד רזא דמלה זכו אדם כגוונא דלעילא. לא זכו בהמה אקרון. וכלהו מתברכאן בשעתא חדא. אדם דלעילא. ובהמה דלתתא. וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הה"ד אדם ובהמה תושיע יי'. ות"ח לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא אוף לתתא אשתכח וכלא הכי תליא לטב ולביש לטב דכתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ לביש דכתיב יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. א"ר יהודה בג"כ (האי תפארת פתח ביה) כתיב אמור להם סתם לאתברכא עלאין ותתאין. כלהו כחדא דכתיב כה תברכו בתחלה ואחר כך אל בני ישראל אמור להם סתם לאתברכא כלהו כחדא יברכך יי' לעילא וישמרך לתתא. יאר יי' פניו לעילא. ויחנך לתתא. ישא יי' פניו לעילא. וישם לך שלום לתתא. ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו. ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. תאנא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פרים ידוי אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי ובעי ב"נ לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. תאנא בההיא שעתא דכהנא פרים ידוי צריכין עמא למיתב ומתברכן עילאין ותתאין ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא. אמר רבי שמעון בהני תלת קראי <קטע סוף=דף קמז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}} <קטע התחלה=דף קמז ב/>רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד י"ברכך י"אר י"שא כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא ז"א מעתיקא מאן דאצטריך יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא ובג"כ יברכך יי' לעילא וישמרך (הוא) הכא לתתא וכן כלהו. ותאני תנא קמיה דר"ש האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך וכו'. אמאי משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו ומאן דיבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי: ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה יתקנו כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי מה כתיב ואני אברכם. למאן לאינון כהני דכתיב ומברכיך ברוך. וכתיב ואברכה מברכיך. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו ולא כתיב יאמרו או יזכרו. תאנא כל כהן דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מ"ט משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב נאם בלעם בנו בעור מאי בנו בעור מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכח פקיעא (ס"א דאשכחן פקיחא) דעינא לברכא דכתיב פקח עיניך בגין לברכא וברכתא דדב המנונא סבא הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. אמר ר' יוסי ת"ח כתיב ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם אל בלק מבעי ליה דהא עביד בלק כלא מהו אל בלעם אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני. אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן הה"ד ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'. וע"ד כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מהו מלחמו כמה דאוקימנא דכתיב לחם אלקיו מקדשי הקדשים וגו'. משמע דקדשי הקדשים לחם אלקיו נפק מניה ובג"כ כי נתן מלחמו לדל. תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר. כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו כביכול אשתאר <קטע סוף=דף קמז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}} <קטע התחלה=דף קמח א/>שמא קדישא חסרא. רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הה"ד ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. ת"ח ויהשבה ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) ויוצא אותו החוצה א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה מאי ויחשבה לההוא כתרא. צדקה רחמי. אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל כד"א כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו דבגינייהו דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כד"א יברכך יי' מציון וגו'. ברוך יי' מציון שוכן ירושלם: ויהי ביום כלת משה וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי. דתנינן אמר ר"ש מאי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו קב"ה של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי. ומאי שבי. שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת מתנות באדם. באדם לא כתיב אלא באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הה"ד כלת משה. כלת משה ממש. וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה. אבל הכא כלת משה ודאי. מתנות באדם מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא: ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום. מהו ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו <קטע סוף=דף קמח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}} <קטע התחלה=דף קמח ב/>לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. תאנא כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא ואפילו תתאה ואפילו עכו"ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב שנים עשר נשיאים לאומותם מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו. בג"כ נשיא אחד ליום. וכל מה דאקריבו כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכון כלהון. אילם ששים עתודים ששים כמה דכתיב ששים גבורים סביב לה דבסטר גבורה. כף אחת עשרה זהב וגו' והא אתמר זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון ועלייהו כתיב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן: <קטע סוף=דף קמח ב/> ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכא ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכב א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכב ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכג א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכג ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו א/>{{להשלים}}<קטע סוף=רע"מ דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז א/>(לא ברור מה יש כאן) <קטע סוף=רע"מ דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל א/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ ב/> ------------------- <references/> 8slqsdrduqkmlt480krzwkc977nm9fk 3001409 3001408 2026-03-28T22:31:15Z Roxette5 5159 /* פרשת נשא - רעיא מהימנא */ 3001409 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=דף קיז א/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}} ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה מתרין סטרין. ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! <קטע סוף=דף קיז א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיז ב/>תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ"א|ו|א}} {{ממ|מ"א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}} {{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}} {{צ|יהו"ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}} תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב"ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו מותנא. {{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} - אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}} {{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}} {{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}} {{צ|יברך יראי יהו"ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. {{ש}} {{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע"ג דלא עאלין במניינא. תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:<קטע סוף=דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}} <קטע התחלה=דף קיח א/>רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}} אמר ליה: "''ישראל מאן אתר אתברכן?''" {{ש}} אמר ליה: "''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''" {{ש}} תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}} ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא! כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}: '''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}} '''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}} כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר "''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''", בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}} זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! {{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}} רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב! בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}} אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}} אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: <קטע סוף=דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}} <קטע התחלה=דף קיח ב/>'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י"ב שבטין, י"ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י"ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י"ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י"ה''' בינייהו. {{ש}} כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}} ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}} ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}} ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}} ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}} '''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! * '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. * '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. * '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. * '''ה' בתראה''' - מערב. ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}} * {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. * {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. * {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. * {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! <קטע סוף=דף קיח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט א/>ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. אמר: "''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''" פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} {{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ"א "אסתכל". אבל נראה ד"אחידנא" תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו"ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}} {{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}} כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}} ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב"ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא"ו''' - דא קב"ה הוא לעילא. אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}} האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}} אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}} ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא "''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''". אמר רבי יהודה: "''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: "''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''" פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}} תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}} ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.<קטע סוף=דף קיט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט ב/>וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}} ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. בכה רבי אלעזר. {{ש}} פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}} השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע"ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}} בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}} אמר: "''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}} ''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''" {{ממ|תהלים|קלה|ד}} אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}} אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}: '''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}} {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. <קטע סוף=דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכ א/>תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. * מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. * לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. * לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}} אשתכח בכל יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא: {{ש}} "''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''" ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}} אמר ליה: "''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}} אמר ליה: "''ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}} אמר ליה: "''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}} '''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}} לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}} ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.<קטע סוף=דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=דף קכ ב/>{{ש}} מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}. ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו"ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}} אלא רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. תא חזי רזא דמלה! אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. {{ש}} בקדמיתא עובדא * בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, * ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. * לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין - תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - * ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. * לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, * ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. * לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}} ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}} ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. <קטע סוף=דף קכ ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=במדבר דף קכא א/>בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא"ו''' - ד'''וא"ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. והא קמ"ל דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר: "''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''" אמר ר' יהודה: "''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''" '''ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן'''<קטע סוף=במדבר דף קכא א/> ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא (אין)== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=במדבר רע"מ דף קכא א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=במדבר רע"מ דף קכא א/> ==פרשת נשא - זהר== <קטע התחלה=דף קכא א/>'''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' ר' אבא פתח {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון ואין ברוחו רמיה}}. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. ת"ח בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה (לליליא) ומזמנא דשארי צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא (לי') ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר. בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא <קטע סוף=דף קכא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=דף קכא ב/>ושמאלא מקבל לה. כדין כרוזא קארי בעלמא דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא (ס"א למלכא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח זכאה חולקיה מאן דאתער לזוגא זווגא דא). ת"ח בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מ"ט בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דב"נ ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק ב"נ מפומיה איהי כדקא יאות, מלה קדישא דאורייתא וצלותא -- ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה מילין בישין מלישנא בישא, ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דב"נ הה"ד {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} ובג"כ {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון}}. אימתי כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}: <קטע סוף=דף קכא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=דף קכב א/> ===רעיא מהימנא=== (במדבר ד) {{צ|מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד}}. פִּקּוּדָא דָּא לִהְיוֹת הַלְּוִיִּם מְשׁוֹרְרִים בַּמִקְדָּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא לְעֵילָּא, הָכָא צָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ מִלִּין, דְּהָא כֹּהֵן אִיהוּ מַקְרִיב קָרְבְּנָא, וְאִיהוּ מִיכָאֵל. לֵוִי אִיהוּ גַּבְרִיאֵל, אִיהוּ צָּרִיךְ לְנַגְּנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהלים מב) {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}, דָּא חֶסֶד כַּהֲנָא רַבָּא דְּמִיכָאֵל אִיהוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לְגַבֵּי מָארֵיהּ, וְעִם כָּל דָּא דְּהֶדְיוֹט אִיהוּ אֵצֶּל מָארֵיהּ - מֶלֶךְ דְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ אִיהוּ. וּבִרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תְּהִי קַלָה בְּעֵינֶיךָ, וְהַאי אִיהוּ {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}. {{צ|וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי}}, דָּא גְּבוּרָה. {{צ|שִׁירֹה}} -- (דברים לג) {{צ|בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ}}, (יחזקאל א) {{צ|וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל}}. וְגַבְרִיאֵל שְׁלוּחֵיהּ. וְצָּרִיךְ לְשׁוֹרֵר וּלְנַגֵּן בְּחֶדְוָה בְּחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, (לאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה ומאן דלית ליה רשו) לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא, יְקַיֵּים (איכה ב) {{צ|קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרֹת}}. וְיֵימָּא בְּאַשְׁמוּרוֹת, כַּמָה סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת, בְּכָל מִינֵי רִנָּה בִּגְרוֹנֵיהּ, דְּאִיהוּ כִּנּוֹר לְאַפָּקָא בֵּיהּ קָלָא, בְּשִׁית כַּנְפֵי רֵיאָה עִם וַורְדָא. בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה. וְדָא ו'. וְיִפּוּק לֵיהּ מִלִּבָּא, דְּתַמָּן בִּינָה. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַלֵּב מֵבִין. יִפּוּק בֵּן מִבִּינָה, מִבֶּן יָהּ, דְּאִיהוּ ו', דְּאִיהוּ אֶפְרוֹחַ בְּשִׁית גַּדְפִּין. וִיסַלֵּק לֵיהּ בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, דְּאִינּוּן (מלכים א י) {{צ|שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא}}. וב' כֻּרְסְיָין אִינּוּן (ירמיה יז) {{צ|כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן}}, וְאִינּוּן לִבָּא וּפוּמָא. לֵ"ב, (שמות יז) {{צ|וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק}}, (בנה"ר) כָּבֵד, סָמָאֵ"ל, פּוּמָא דְּכִסֵּ"ה, כֵּ"ס י"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים פא) {{צ|תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וְגוֹ'}}, מַאי {{צ|שׁוֹפָר}}? קָנֶה, ו', קוֹל דְּסָלִיק מִן הַקָּנֶה, לְגַבֵּי פּוּמָא, דְּתַמָּן ה'. בְּה' מִינֵי תִּקּוּנִין דְּדִבּוּרָא, דְּאִינּוּן שִׂפְוָון וְשִׁינַיִם וְחֵיךְ. שִׂפְוָון תְּרֵין. שִׁינַיִם וְטוֹחֲנוֹת תְּרֵין מִינִין. וְחֵיךְ, הָא חָמֵשׁ. דְּטָחֲנִין כְּנָהָר דְּאִיהוּ קוֹל, כְּגַוְונָא דְּטָחֲנִין רֵיחַיָיא. לְאַפָּקָא קוֹל וְדִבּוּר, דְּנָפִיק מִבִּינָה דְּלִבָּא. בְּמַחֲשָׁבָה. דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ בְּעֶשֶׂר מִינֵי תִּלִּים. וּבְשׁוֹפָר, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשַׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וְאוֹרַיְיתָא, קָלָא דִּילָהּ, דִּיבּוּר דִּילָהּ, בִּינָה דִּילָהּ, דְּאוּקְמוּהָ {{צ|אֵיזְהוּ חָכָם הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר}}. מַחֲשָׁבָה דִּילֵיהּ. חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ז) {{צ|זֹאת הַתּוֹרָה לְעוֹלָה וְלַמִּנְחָה}}. (ע"כ רעיא מהימנא) (כ"ד ע"ב פקודא דא המועל בהקדש וכו') (במדבר ה) {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹ'}}. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שופטים ד) {{צ|וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ'}}, וְחֶבֶר הַקֵּינִי מִבְּנֵי בְּנוֹי דְּיִתְרוֹ הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א טו) {{צ|וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'}}, אֲמַאי אִקְרֵי{{צ| קֵינִי}}, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּכְתִיב (בראשית טו) {{צ|אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי}}. וְאִתְּמַר דְּעַבֲד קִנָּא בְּמַדְבְּרָא, כְּעוֹפָא דָּא, בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא, נִפְרָד מִקַּיִן, אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִפְרַד מִקַּיִן. זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵיזָל לְאִתְדַּבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי. דְּכַד בַּר נָשׁ אָזִיל {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}} בְּאוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לב) {{צ|עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם}}. וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, דְּהוּא סִטְרָא דְּמִסְאֲבָא. וְסִטְרָא דְּמִסְאֲבָא אִתְּעַר מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין, דְּנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִקְרוּן נַזְקֵּי עָלְמָא. דְּהָא (קמ"ג ע"א ע"ב) מִסִּטְרָא דְּקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ. וְיִתְרוֹ בְּקַדְמִיתָא כּוּמָרָא לְעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה, וּלְהַהוּא סְטָר הֲוָה פָּלַח, וּמָשִׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא אִקְרֵי קֵּינִי לְבָתַר נִפְרָד מִקַּיִן (ודאי), וְאִתְדְּבַק (נ"א ואתחבר) בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (מאי משמע) דְּכָל מַאן דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל, הוּא קִיֵּים עָלְמִין, עָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְעָלְמָא דִּלְתַּתָּא. וְהָא אוּקְמוּהָ, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם}} כְּתִיב. וְכָל מַאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, פָּגִים לְגַרְמֵיהּ, פָּגִים לְכָל עָלְמִין. מְתַל לְאִינּוּן מַפְרֵישֵׁי יָמִין דְּשָׁאטֵי (ס"א דטסרין) בְּאַרְבָּא, קָם חַד שַׁטְיָיא בֵּינַיְיהוּ, בָּעָא לְנַקְבָא וְכוּ'. וְעַל דָּא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', הָאָדָם וְגוֹ'}}. (תא חזי) (הושע ו) {{צ|וְהֵמָה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית}}. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חַד דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה, וְגָרַם לְכָל עָלְמָא, פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, וְהַהוּא חוֹבָא תַּלְיָיא, עַד דִּיקַיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִתְעֲבָר הַהוּא פְּגִימוּ מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כה) {{צ|בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'}}. וּבְגִין כָּךְ {{צ|כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם}} -- (כתיב) {{צ|הָאָדָם}}, אָדָם קַדְמָאָה. 'לִמְעוֹל מַעַל בַּיהו"ה' -- דְּמַאן דְּיִפּוּק מֵרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא, הוּא גָּרִים פְּגִימוּ וְכוּ', וְעַל דָּא, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָיבֵי דְּהַאי עָלְמָא, וּמִן פְּגִימוּ דִּלְהוֹן, כַּמָה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְּגִינַיְיהוּ, בַּר כָּל מַה דְּגַרְמֵי לְעֵילָּא וְתַתָּא. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, (שמות כא) {{צ|כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'}}. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, {{צ|בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'}}. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד) {{צ|בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'}}. {{צ|בַּצַּר לְךָ}} -- מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ? דְּהָא <קטע סוף=דף קכב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=דף קכב ב/>כיון דשארי דינא לא אסתליק עד דישתלים, בתר דאשתלים ועמד תשובה אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך וגו'. כי אל רחום יהו"ה אלהיך וגו'}}. {{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה אע"ג דאשרי דינא בעלמא בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה. ת"ח אפילו כנסת ישראל תשובה אקרי. ואי תימא (תשובה) עלאה (ס"א מעליא) (נ"א ואת עלאה) מכל אתר לא שכיח אלא דא אקרי תשובה כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. חייבא חד בעלמא קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא ווי לשביביה. ת"ח יונה בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו וקב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו"ה ויענני}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}}: <קטע סוף=דף קכב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}} <קטע התחלה=דף קכג א/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}} <קטע התחלה=דף קכג ב/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}} <קטע התחלה=דף קכד א/>{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}}. מאי האי לגבי האי. אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו"ה}}. ר' אלעזר אמר {{צ|איש איש}}. מאי {{צ|איש איש}}, דהא בחד סגי? אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} משמע איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}}. כדין הוא איש בעלמא, איש לגבי אתתיה. {{צ|ומעלה בו מעל}} הא כחד סגי, אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא, חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}, רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא, הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}}, {{צ|ושחט}} -- אחרא, ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא. אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא וכל נשי עלמא מתברכן (נ"א אתאחדת) בכ"י וע"ד אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות ו) דאחידת בה בכנסת ישראל וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך בגין כך כהנא לדא, ולא אחרא. ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי, אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד. דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה -- כהנא אסגי שלמא בהו, ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה -- איהו לא עביד דינא אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה הוא עביד דינא והוא בדיק לה. תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לחפאה (נ"א לזכאה) <קטע סוף=דף קכד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}} <קטע התחלה=דף קכד ב/>זמנא ותרין שאיל לה כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון (נ"א סריטין) טריסין בטהירין דינא בדינא. רחמי ברחמי רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח, זכאה אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. ר' אלעזר פתח ואמר {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}}, הא אוקמוה, אמר תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא. הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון, מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו'. ויצעק אל יהו"ה וגו'}} אמר קב"ה למשה, משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל, כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו. מיד {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וישלך אל המים}} -- דא שמא קדישא, ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל, כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ואי תימא נשיהון דישראל יאות אינון אמאי. אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו וכלהו נפקו גוברין ונוקבין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. כדין <קטע סוף=דף קכד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}} <קטע התחלה=דף קכה א/>קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא -- על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}, אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא: {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} -- מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} -- אפילו גלגל חמה, כ"ש ב"נ דאשתכחו מניה. א"ר יוסי אלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי. אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} משמע דאחרא הוא. אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} -- אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} -- דאחידן לתתא. ועל דא {{צ|יקח הכהן ונתן אל המים מי המרים המאררים}} -- אלין מי ימא דאינון מרירין. מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא, כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}, ובג"כ מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. ת"ח האי ימא קדישא -- כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן, כד מתפשטין, מתיקין אינון. לזמנין מיין דימא מרירן. לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי ימא דקפא, ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא. {{צ|המים המאררים}} -- בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא, כדין {{צ|המים המאררים}}, ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא. ת"ח אי אתתא אשתכחת זכייתא, אלין מיין עאלין בגווה <קטע סוף=דף קכה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}} <קטע התחלה=דף קכה ב/>ואתהפכן מתיקן ונקאן גרמה וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו, אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא, במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. ת"ח כל אינון נשי עלמא בתרייהו קיימי ואתדנו וע"ד ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו. ר' חזקיה פתח {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} -- מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה, כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא (נ"א כתורא) דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. וע"ד {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כד"א {{צ|פורה ראש}}. {{צ|פוריה}} -- פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}, ולאו לבר משוקא, בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}}, והיא אתקשרא ביה, בגין כך {{צ|בירכתי ביתך}}. א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה -- גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא. ובג"כ {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. אמר ר' יהודה שערא דרישא <קטע סוף=דף קכה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}} <קטע התחלה=דף קכו א/>דאתתא דאתגלייא -- גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה, בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר. ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא, הכי נמי לנוקבא. פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. וע"ד בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}, מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא בין, בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין -- כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא -- בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הה"ד (שם) {{צ|הנה כי כן יבורך גבר ירא יהו"ה}} וכתיב (שם) {{צ|יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}}, (ישראל סבא קדישא): ===איש כי יפליא לנדור=== {{צ|איש כי יפליא לנדור וגו'}}. רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}}. {{צ|מדוע באתי}} -- כמה חביבין אינון ישראל קמי קב"ה, דבכל אתר דאינון שריין קב"ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}}. {{צ|ועשו לי מקדש}} -- סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, והא אוקמוה, ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין, דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות -- כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא. והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות, כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון חמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא ובמה היא תיקונא דכלא כד"א {{צ|ברב עם הדרת מלך}}, וע"ד עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות קב"ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}. מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים -- אין איש, ובג"כ {{צ|ואין איש}} דייקא. ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא -- קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש, כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: {{צ|איש כי יפליא וגו'}}. מאי {{צ|כי יפליא}}? דאפרש משאר בני עלמא, אתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה -- מדכין ליה, בר נש דבעי לאתקדשא -- מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר' אבא פתח {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי את שם קדשו}}. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}}, ולית מאן דירכין אודניה. אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין -- עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא, הה"ד {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'}}. <קטע סוף=דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=דף קכו ב/>מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא ישתכח עליה סניגורא -- הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה"ד {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא -- כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה, ולא אתאבידו מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה, ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. ואמרי "''דא פלנייא דמריד במאריה. מריד לעילא, מריד לתתא. מריד באורייתא, מריד בפיקודוי. חמו עובדוי, חמו מלוי -- טב ליה דלא אברי''". עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים (ס"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}}, היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה. כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא. * חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. * וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. * וחד דינא כד עייל לקברא <קטע סוף=דף קכו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}} <קטע התחלה=דף קכז א/> * וחד דינא דקברא. * וחד דינא דתולעתא. * וחד דינא דגיהנם. * וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא -- אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו"ה}}, עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא, השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת"ח {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} -- דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה.{{ש}} {{צ|מיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו'}} -- הכא אית לאסתכלא, כיון דאסיר ליה חמרא, ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}}, יכול ענבים נמי? לא, בענבים שרי. הכא לנזיר מ"ט אסר ליה ענבים? אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא -- לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו, ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. * יין לעילא ואוקמוה. * שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. * ענבים דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס"א כלום) -- לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. ת"ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} -- בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. * יין אימא עלאה. * שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא. ובג"כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד"א {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}}. * ענבים -- אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ"כ הוא תלי שערא דרישא ודיקנא. ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא {{צ|נזיר יהו"ה}} פריש מדינא כלא. ת"ח על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}}. "על נפשו" לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם, ומאי איהו? דא ענבים דאקרי נפש, ועל דא כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא, וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} -- מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא, כיון דהשתא אתי לגבייהו -- בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג"כ אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ"ט בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. <קטע סוף=דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=דף קכז ב/>כך הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. ליואי מה כתיב בהו {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי -- כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו"ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} -- משום הא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}}. תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס"א בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה כתרי (נ"א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליהו"ה. ===אדרא רבא=== ::<small>'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר"ש ב"י בזה הספר הקדוש כגון מצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס, כי אין דמיון בינו ית' ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית. יי' יצילנו משגיאות אכי"ר.'''</small> '''האדרא רבא קדישא''' תניא אמר ר"ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב {{צ|עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך}}. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ"א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון. אזדרזו בתקוניכון -- בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין. (נ"א בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר"ש ובכה ואמר: "''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא''". חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר' אבא וא"ל אי ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב {{צ|סוד יהו"ה ליראיו}} והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון וכבר עאלו באדרא דבי משכנא -- מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר"ש ואשתכחו * רבי אלעזר בריה. * ור' אבא. * ור' יהודה. * ורבי יוסי בר יעקב. * ור' יצחק. * ור' חזקיה בר רב. * ור' חייא. * ור' יוסי. * ור' ייסא. ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא ועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר"ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי ידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. <קטע סוף=דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=דף קכח א/>פתח ואמר {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן}}. פתח ר"ש ואמר {{צ|עת לעשות ליהו"ה}} -- אמאי {{צ|עת לעשות ליהו"ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}}. וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו"ה}}. קרא לרבי אלעזר בריה. אותביה קמיה. ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו. שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר {{צ|יהו"ה שמעתי שמעך יראתי}}. (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך}} וכתיב (שם) {{צ|מאהבת יהו"ה אתכם}} וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}}. ר"ש פתח ואמר {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}}. {{צ|הולך רכיל}} -- האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך), "איש רכיל" מבעי ליה למימר? מאן {{צ|הולך}}? אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא -- ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא -- ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}}, {{צ|ונאמן רוח}} -- קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא -- במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו. אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} -- זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'}}, דכלא צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי. תאנא: עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין, עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} -- מלכא קדמאה. {{צ|לבני ישראל}} -- קדמאה, וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן <קטע סוף=דף קכח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}} <קטע התחלה=דף קכח ב/>ואזדמן {{הערה|<small>עיין ([[שער מאמרי רשב"י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב"י על ספרא דצניעותא]] ד"ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות -- ויקיעורך</small>}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין] [אבל בתקונוי ידיע] כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפי (נ"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}}: '''בגולגלתא''' יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}, ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}. "מלאתי טל" לא כתיב אלא {{צ|נמלא}}) דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} -- אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין, הה"ד {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה, הה"ד {{צ|ועינו כעין הבדולח}}. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי * לארבע עיבר בסיטרא חד * ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי * ולארבע עיבר בסטרא דא לסטרא דחורא * וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים''' (כלומר אורכא דאנפין). והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''', לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקדשיא. וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא. '''בחללא דגולגלתא''' קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס"א ובגין דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס"א בג"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה -- שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה, והיינו דאמרי "''סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך''". והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין, ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}} - מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק, דלא מחפיא על מוחא (ועכ"פ קרומא פסיק לתתא). והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה (דביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה). תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי, כהאי עמרא, כך איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביה מתקוני. אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן '''{{גמט|קדו"ש}}'''. וכל נימא ונימא <קטע סוף=דף קכח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=דף קכט א/>להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לשבע (ס"א לארבע) מאה ועשרין עובד. ובכל נימא ונימא אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה (דבתר כותלא) ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן (ס"א מתזן) מוחיה. וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. וכל קוצא וקוצא מתלהטן. ותליין. מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא עד גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי (ס"א איהי) משיכא דמבועא (ס"א ממבועין), (ס"א ואינון מבזעין) סתימין דנפקין ממוחא סתימאה. ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאי הוא, אי דינא אי בדיוקניה) (ס"א בדיקניה) ובגביני עינוי. '''קוצין דשערי''' תליין בתקוני נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד אלא עד רישי דכתפי. דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}}. ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב {{צ|להיות אזניך פקוחות}}. שערא דנפיק מבתר אודנוי כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה, דכלא י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה. כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה כ"ש ביה. ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו"ה בקרבנו אם אין}} -- בין זעיר אנפין דאקרי {{צ|יהוה}} ובין אריך אנפין דאקרי {{צ|אי"ן}}. {{ש}} אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) {{צ|ועל נסותם את יהו"ה לאמר היש יהו"ה בקרבנו אם אין}}. '''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דז"א דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי, הה"ד {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה תהלים {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת וגו'}}. '''מצחא דגולגלתא''' -- רעוא דרעוין, רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. (נ"א מצחא דגולגלתא רצון אקרי) דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}}. וההוא מצחא דאקרי רצון -- הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשרין (נ"א ועשר) עלמין. וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא? שתיק ר"ש. שאל תניינות אימתי? אר"ש לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא? א"ל בשעתא דצלותא דמנחה שבתא. א"ל מאי טעמא? אמר ליה משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון -- בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובג"כ אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אר"ש לר' אלעזר בריה: "''בריך ברי לעתיק יומין -- רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה''". ת"ח בשאר (ס"א בשעתא) דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא (ס"א ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כד"א) הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}}. והכא כד אתגלי מצחא -- תיאובתא (ס"א חביבותא) ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא (ס"א דלתתא) נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי עת רצון -- כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|י}} {{צ|דינא יתיב}} (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד).<קטע סוף=דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=דף קכט ב/>ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. תאנא: האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוצינין (ס"א דנהרין) מעדן עלאה. דתניא אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין מדקאמרן. והאי עדן דלתתא מתפרש בשבילוי לתלתין ותרין (עיבר) שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי -- לית דידע ליה בר האי זעיר אפין. ועדן דלעילא לית דידע ליה ולא שבילוי בר ההוא אריך אנפין. הה"ד {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} -- דא עדן דלתתא, דידע זעיר אפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} -- דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. '''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|אשר עיניך פקוחות}}. ותאנא כל מה דאתי ברחמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, כל שכן רישא חוורא דלא בעא מידי (ס"א נטירו). אמר ר' שמעון לר' אבא למאי היא רמיזא? א"ל לנוני ימא, דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא, וכל שכן דאיהו משגח לכלא וכלא מתזן ביה ולא נאים. הה"ד {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}} -- לא קשיא, הא בזעיר אפין, הא באריך אנפין. ועכ"ד תרי עיינין אינון, ואתחוורו (ס"א ואתחזרו) לחד. עינא דאיהי חוור בגו חוור וחוור דכליל כל חוור. חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לאסכלא (ס"א לאתכללא) דצריר בצרורא. תאנא: בטש האי חיורא ואדליק ג' בוציני דאקרין '''הוד והדר וחדוה''', ולהטין בחדוותא בשלימותא. חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית ובטש ואפיק (ס"א ואדליק ג' בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת''', ולהטין בשלימותא בחדוותא. חוורא תליתאה להיט ונהיר ונחית וסליק ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה (נ"א ואפיק אורחא ללכא תתאה). ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר"ש: יאות הוא, ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה. תאנא: חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור. {{ש}} חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתתא (ס"א לתלת) בוציני דלסטר שמאלא, ולהטין ואסחן בהאי חוורא כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}} חוורא תניינא נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}} חוורא תליתאה נהירו סליק ונחית וניק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא. ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה. אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. ותאנא לא סתים האי עינא. ואינון תרין ומתחוורן (ס"א ואתחזרו) לחד. כלא הוא ימינא. לא הוה (ס"א לית ביה) שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא -- לא יכלין לקיימא כלהו, בג"כ אקרי עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא <קטע סוף=דף קכט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}} <קטע התחלה=דף קל א/>אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} -- אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}, דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי (ס"א אתחזי ס"א אתסחי) מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה -- לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא. תאנא בצניעותא דספרא. אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה. דמניה נהיר כלא. הה"ד (שם) {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ}}. זכו -- {{צ|עיני יי' אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו -- {{צ|עיני יי' המה משוטטות}}, עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? {{צ|עלי עין}}, כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, מ"ט {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. מ"ט אקרי חד? ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא, ואינון תרי, בתרי גווני. אבל הכא -- לית עינא שמאלא, ותרוייהו בדרגא חד סלקי, וכלא ימינא. ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא -- פקיחא תדיר, חייכאן תדיר, וחדאן (ס"א וחזאן) תדיר. דלא הוי הכי לתתאה, דכלילן בסומקא ובאוכמא ובחוורא, בג' גווני, ולא הוה תדיר פקיחא (ס"א דליה גבינא) דלית גבהנא סוטרא (ס"א כליה גביני סודרא) (ס"א דליה עיניה בגביני דמכסאן) על עינא. וע"ד כתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{צ|פקח יי' עיניך}}. כד אתפקח. אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכא החולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו. וע"ד ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יי'}}. תאנא (עכ"ד) שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אחר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יי'}} -- נאם דזעיר אפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} -- לישראל קאמר דא, ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר. תניא כתיב {{צ|חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא. א"ר יהודה כתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|כורסייה שביבין דינור}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא (ס"א אתכפייא) לההוא כורסייא. ומאן דרכיב שליט בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא קדמאה רמיז דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א"ר שמעון לר' יהודה יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין. ות"ח כתיב {{צ|אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא}} -- כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי. (בהאי) '''חוטמא'''. תאנא בחוטמא אשתמודע פרצופא. ותא חזי מה <קטע סוף=דף קל א/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} <קטע התחלה=דף קל ב/>בין עתיקא לזעיר אפין? דא מאריה דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין. וקרינן ליה מליחה. והוא נחית רוח אתכסמותא דרוחא. דרוחא דנפיק (מהכא) מאינון נוקבי חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא (ס"א חיין מכל סטרין חירו מכל סטרי חיין דחיין) ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא דכתיב {{צ|ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}. הא הכא ד' רוחין. והא רוחא חדא אמרינן, אמאי תלת? קום רבי יוסי בקיומך. קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא דכתיב {{צ|ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא -- כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון? אינון אינון (תרין) כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהכי (ס"א דהכי) אינון (ס"א ואינון שיתא רוחין ג' רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין) דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}, דתנינן כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יי'}} וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו -- הא שבעה, כמה דאתמר (ג' רוחי אינון דכלילן ג' אחרנין). א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב {{צ|כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתעדון -- ג' אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו, דכד יפוק דא -- נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. "ארבע רוחות באי" לא כתיב כאן אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין ידיע כלא. חכמה ובינה עצה וגבורה (רוח) דעת ויראת יי'. משום רוחא דכלילא מכל רוחי. בג"כ כתיב {{צ|מארבע רוחות}} דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא? חוטמא דעתיק יומין -- חיין מכל סטרוי. חוטמא דזעיר אפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}}, ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}? (ג' נוסחי) מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר "''לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן''", והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} - האי קרא לעתיק יומין אמרו. תנא אורכא דחוטמא, {{ב|תלת מאה וע"ה עלמין|375}} אתמליין מן ההוא חוטמא, וכלהו מתדבקן בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא וכל תקוני דעתיק יומין. אתחזון ולא אתחזון. אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא. פתח ר"ש ואמר: ::ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא (נ"א טמיר וסתים מכלא) ::דיקנא דההיא תושבחתא. ::דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי. ::דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין. ::דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין. ::דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה. ::דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא יקירא דיקירין. טמירא דטמירין. מהימנותא דמהימנותא דכלא. תאנא בצניעותא <קטע סוף=דף קל ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}} <קטע התחלה=דף קלא א/>דספרא דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחי וסליק וחפי בתקרובתא (סגי) דבוסמא טבא. חוורא דיקירא (ס"א דבדיקני'). ונחית (ס"א חוורא יקירא דדיקניה נחית) בשקולא וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא דנגדין ביה י"ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא בתלת עשר תקונין מתתקנא. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא: '''תקונא תנינא''' מתתקן שערא מרישא דפומא (וסליק) עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. '''תקונא תליתאה''' מאמצעיתא דתחות (ס"א דהאי) חוטמא מתחות תרין נוקבין. נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא ארחא ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתקונא שלים סוחרניה דההוא אורחא. '''תקונא רביעאה''' מתתקן שערה (ונחית) תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. '''תקונא חמישאה''' תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא ואלין תרין ארחין רשימין על פומא. מכאן ומכאן. '''תקונא שתיתאה''' מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא והפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. '''תקונא שביעאה''' פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא הה"ד באור פני מלך חיים. '''תקונא תמינאה''' נפיק חד חוטא דשערי סוחרני דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. '''תקונא תשיעאה''' מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא (דתליין) ולא נפקי דא מן דא. '''תקונא עשיראה''' (מתערבין) נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. '''תקונא חד סר''' דלא נפקין נימא מן נימא ומתשערן בשיעורא שלים. '''תקונא תריסר''' דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. '''תקונא תליסר''' דתליין שערן בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. לא ארחחי (ס"א לאתחזאה) מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין. בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא. ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין מתרי תפוחין שפירן דאנפוי נהירין אנפוי דזעיר אנפין, וכל חוזר (ס"א חיזור) ושושן דאשתכחן לתתא נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש "נאמן", דכל דחמי דיקניה תלי ביה מהימנותא. תאנא בצניעותא דספרא: תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא -- בשביעאה (מנהון) משתכחי בעלמא ומתפחתי בתליסר תדעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא. האי באריך אפין - בזעיר אפין בכמה? אמר לרבי יצחק קום בקיומך וסלסל בסלסלא דתקונא דמלכא (ס"א בדיקנא) קדישא היאך יתתקנון. קם רבי יצחק פתח ואמר {{צ|מי אל כמוך נושא עון וגו'. ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'}}. תאנא תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקנוי <קטע סוף=דף קלא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=דף קלא ב/>דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין. טמירא דטמירין. תנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. '''תקונא קדמאה'''. הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא - אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו. (ס"א בחד מתקלא אתקלו), אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא אריכין על כתפין למיגד לרישא (ד"א מרישא) דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה, ובגיני כך לא הוו קשיין. וע"ד אתחזן למהוי רכיכי. תאנא מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין (כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא באינון נימין) אינון לא אשתכחו קשישין. מ"ט משום דאי אשתכחו קשישין לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשישא (ס"א קשיא) ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן לאו חכמתא מתישבא עמיה. וע"ד אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובג"ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי ולא תלי על דיקנא משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. תאנא כלהו שערי -- בין דרישא בין דדיקנא -- כלהו חוורי כתלגא. ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין (נ"א לאחתא) אינון י"ג מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. (ס"א דאתחסינו לתתא והכי תנינא מקמי אודנוי שריין שערי משום דבלחודייהו אינון ולא אתערבו באחרנין) ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא. דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: # מי אל כמוך חד. # נושא עון תרי. # ועובר על פשע תלת. # לשארית נחלתו ארבע. # לא החזיק לעד אפו חמש. # כי חפץ חסד הוא שית. # ישוב ירחמנו שבעה. # יכבוש עונותינו תמניא. # ותשליך במצולות ים כל חטאתם תשעה. # תתן אמת ליעקב עשרה. # חסד לאברהם חד סר. # אשר נשבעת לאבותינו תריסר. # מימי קדם תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא. ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה. ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין תקיפין. לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין. מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף (ס"א אתכסי) מניה ובג"כ כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. <קטע סוף=דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=דף קלב א/>ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}}. וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} -- לא קשיא, הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה. וע"ד כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא ואינון לעילא מן דיקנא -- דיקנא בלחודוי הוא. וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו -- דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו. '''תקונא קדמאה'''. תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא (מחומא דלב) ממוחא דרישא (ס"א מתקוני דרישא) והכא לא פריש הכי דהא לא הוי. אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח. <small>'''(חסר כאן)'''</small> ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא דאלף עלמין דחתימין (ס"א אלף עלמין חתימין) בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא. ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין -- מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה -- {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|390}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א"ל}}'''. מהו תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. (ס"א לאתפשטא) (ס"א לאכפיא ואתפשטו) -- {{גמט|ל"א}} בהאי סטר ו{{גמט|ל"א}} בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה. מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''א"ל'''. ועם כל דא האי '''א"ל''' אתכפייא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין (אתבסם) ואתכלל ואתפשט ביה. אמאי עד פומא? משום דכתיב (שם) {{צ|דינא יתיב וספרין וגו'}} מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הה"ד {{צ|פלא יועץ אל גבור}} -- {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא (ס"א בדיקנא) קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב {{צ|מי אל כמוך}} -- בעתיק יומין אתמר בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה. '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית. וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא: '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שלט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין אלף|57,000}} דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא (ס"א בחיזרא): '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|צ"ו אלפין|96,000}} מארי דיללא ומתאחדן מני' בבוסיטא לקוסיטרא (ס"א כבוסינא לקוסרא). ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה? {{ש}} מאן חמי טמירותא (ס"א יקירותא) דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין, {{ש}} עטרין דכל עטרין. {{ש}} עטרין דלא אתכללו בעטרין. {{ש}} עטרין דלא כשאר עטרין. {{ש}} עטרין דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון {{ש}} ובג"כ הני תקונין -- אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין (לקבליהון), ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין. כלא זקפן לקבליה תקונין דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא. וכלהו אתבסמן מתקונין אלין (דמלכא עתיקא). תאנא, אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין -- לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי. ותניא עד כמה זהירין אלין (ס"א אתתקן באלין) תקוני דדיקנא. עד תליסר (דלתתא), וכל זמנא <קטע סוף=דף קלב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}} <קטע התחלה=דף קלב ב/>דתליסר אלין משתכחין -- זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. (מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה, הה"ד {{צ|כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'}}. ומנא לן? דכתיב (שם) {{צ|שבת אחים גם יחד}}. גם לרבותכהן גדול דלתתא, דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא -- כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. א"ל רבי שמעון: יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי. '''תקונא תניינא''' מתתקן שערא, מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא, בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך, ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא. קם ר' חזקיה שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה -- נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|325}} עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו {{צ|נושא עון}} חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא -- בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין. אמר ר"ש: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא. {{ש}} אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני. {{ש}} דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}}. {{ש}} ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}}. {{ש}} ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון -- אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא, וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו -- נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא -- סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין -- דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא. קום ר' חזקיה תניינות ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא. תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחות}}. {{ש}} אתרגיש ר"ש ואמר: "''ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא''". קם ר' חייא פתח ואמר: {{צ|ואומר אהה יי' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא, והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}? אלא (תאנא) ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי: אנא מה בין דבור לאמירה? אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא, <קטע סוף=דף קלב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=דף קלג א/>דבור בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין דכתיב {{צ|וידבר את כל הדברים האלה לאמר}}, ותאנא כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}} -- לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא. אי הכי, הא כתיב {{צ|וידבר יי' אל משה לאמר}}? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה ב"נ כוותיה, דהוא שמע דבור בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע, ושאר נביאים אזדעזעו אפי' באמירה ודחלין בדחילו. ותאנא, תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא -- (ס"א לאקפא) (נ"א לאייתאה) לתליתאה, דכתיב {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}. (תרי נוסחי) ות"ח דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוו, דהוא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין. נפיק חד ארחא. ושערא אפסיק (ס"א אתפסק) בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום (דכתיב {{צ|ועובר על פשע}}) דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום (נ"א כובש עונות וכתיב) דכתיב {{צ|ועובר על פשע}} - למיהב אעברא עד (ס"א על) פומא קדישא דיימא סלחתי. תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו, דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. תאנא בצניעותא דספרא: מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}. (מאי משמע עובר על פשע. שפע. דאקדים שי"ן לפ"א, לא זכו עומד ולא עובר) (האי) בזעיר אפין. מאי בין האי להאי? {{ש}} בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יי' בם וילך}}, מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד {{צ|כי רוח יי' נשבה בו ואיננו}} (ס"א {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}). באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עברה ותטהרם}}. ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יי' לנגוף את מצרים}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי. ודא הוא תקונא תליתאה (דאורחא) דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקו. אמר ר"ש: ודאי קב"ה וסגי לאוטבא לך ויחדי לאגנא עלך. ותאנא מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביי'}} -- בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. תאנא בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין -- כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא, סתימין ושתיקין, ולית דיפתח פטרא לאבאשא. משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי מאן דאחיד (נ"א דאחית) ואזהר (ס"א משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא ומהאי הוא מאן דאחזי ואזהר) לשתקאה -- להאי אורחא רשים, דהוא סימנא דעתיקא קדישא. '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא (ונחית) תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הה"ד {{צ|לשארית נחלתו}}, כד"א {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} -- הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}}. '''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא, הה"ד {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. "''קום ר' יוסי''". קם ר' יוסי, פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו}}. {{ש}} {{צ|אשרי העם שככה לו}} -- מהו {{צ|שככה לו}}? כד"א {{צ|וחמת המלך שככה}} - שכיך מרוגזיה. דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הה"ד {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיי' אלקיו}} - רחמי דרחמי. דבר אחר: {{צ|{{גמט|שככה}}}} -- שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר. דתניא ארחא עלאה דדיקנא קדישא (עלאה עתיקא דעתיקי) דאיהו נחית (בדיקניה) תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי. והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא. דא <קטע סוף=דף קלג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}} <קטע התחלה=דף קלג ב/>לעילא ודא לתתא. לעילא {{צ|עובר על פשע}}, לתתא {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. ותנינן {{צ|לא החזיק}} -- דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא -- טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך}}. אר"ש "''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''". '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא (דרישא) לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. "''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא''". קם ר' ייסא פתח ואמר: {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} וכתיב (שם) {{צ|ובחסד עולם רחמתיך}}. הני קראי קשיין אהדדי. ולא אקשו. דתנינן אית חסד ואית חסד; אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו -- הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי ב"נ לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגו דעתיק יומין, ובג"כ בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי. ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני, ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} -- חסד דעתיק יומין. {{צ|ובחסד עולם}} -- חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דז"א דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובג"כ כתיב {{צ|כי חפץ חסד הוא}}. דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי. '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. פתח ר"ש ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} -- מה תפוח זה כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין -- דאינון תקונא ז' -- אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא, ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}}. ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. {{ש}} כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}} וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}} {{צ|באור פני מלך}} -- אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}} {{צ|יאר יי' פניו אליך}} -- פנים דלבר דכד נהרין מתברך עלמא. ותאנא כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין -- כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך -- תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא, על אחת כמה וכמה! תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין -- אתחזי זעיר אפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין, ובג"כ כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} -- מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. תאנא: אלין תפוחין דסתימין -- נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא -- ביה כלילן. הדא הוא דכתיב {{צ|ישוב ירחמנו}} - {{צ|ישוב}} מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. הכא הוא {{צ|ישוב ירחמנו}} ובהאי דלתתא הוא {{צ|ואמת}}. דא הוא תקונא <קטע סוף=דף קלג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}} <קטע התחלה=דף קלד א/>שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין. '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. "''קום אלעזר ברי, אתקין תקונא דא''". קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל}}. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא, והכא אית לאסתכלא, וכי הכל תלוי במזל, ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} - הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} -- מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה -- אע"ג דאיהו '''קדוש''' -- לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא {{צ|הכל תלוי במזל}} -- דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא -- אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד {{צ|יכבוש עונותינו}}. אמר ליה ר' שמעון: "''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא''". '''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. "''קום ר' אבא''". קם ר' אבא ואמר: אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון {{צ|מצולות ים}} משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אמר ר' שמעון: "''בריך תהא לעתיק יומין''". '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. "''קום ר' יהודה''". קם ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' וגו'}}. {{צ|מפני פחד יי'}} -- הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יי'}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} -- אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. תרי. '''תקונא עשיראה''' -- {{צ|תתן אמת ליעקב}}, '''וחד סר''' -- דלא נפקי נימא מן נימא, {{צ|חסד לאברהם}}. '''תקונא דתריסר''' -- דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא כמה דאצטריך טרחותא. במאי קא מיירי? דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק -- אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. <קטע סוף=דף קלד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}} <קטע התחלה=דף קלד ב/>דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי {{צ|פה יי'}}, אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא, י"ב תחומין לתתא, י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הה"ד {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}. '''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא. תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} -- יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. ותאנא, אלין ימי קדם - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין (כליל בהו). והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא -- ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}, דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב {{ממ|זכריה|יד|ז}} {{צ|יום אחד הוא יודע ליי'}} -- הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא. הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא, והוא בלחודוי ישתכח -- לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן, ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין, לכל אינון דלתתא, דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}}. וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} -- באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}}. אמר ר"ש לחברייא, כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. <קטע סוף=דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}} <קטע התחלה=דף קלה א/>סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחי שנינן (ס"א שניין) מכל סטרוי. ומתאחדן פרכא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא (ס"א בבוסיטא דגליפין) בההוא פריסא. וכן לד' עיבר. וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא -- כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל (ס"א בהבל דכל) פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא -- ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון. זכאין אתון לעלמא דאתי דכלהו מלי דנפקי מפומיכון כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגמר (ס"א אגזר) דינא די לעלמא. דאי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין -- עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אפין; היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא. דהשתא חובתא (ס"א חכמתא) עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה, תקוני דזעיר אפין מתקוני דאריך אפין אתתקנו, ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלטא (ס"א ומשלפא) ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} -- דביה מתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל רזין דאחאמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואע"ג דלא אתקיימו. תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין, עד לא זמין תקונוי, באני מלכין כנס מלכין (נ"א גליף מלכין) ומשער מלכין, ולא הוו מתקיימי עד דדחי (ס"א דאנח) לון ואצנע לון לבתר זמנא. הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. {{צ|בארץ אדום}} -- באתר דכל דינין מתקיימין תמן. וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקין. כד אתתקן -- תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא. מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא וכלהו עלמין אתחרבו. הה"ד (שם) {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}}. {{צ|וימלוך באדום}} -- רזא חדא (ס"א יקירא) הוא. אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. {{צ|בלע בן בעור}}. תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה. (שם) {{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כד"א {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}}. כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל <קטע סוף=דף קלה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}} <קטע התחלה=דף קלה ב/>כלא לאתישבא ביה. ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח -- לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו. ואתבטלו סלקא דעתך, והא כלהו באדם אתכלילן?! אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא (נ"א דיוקנא) דאדם. וכד אתא האי דיוקנא -- אתגלפו (ס"א אתכללו) כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו, (ס"א מנהון אתבסמו ולא אתבסמו), ומנהון לא אתבסמו כלל. ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}} {{צ|וימת}} -- דאתבטלו לגמרי? לאו הכי. אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה "מיתה" כד"א {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין, בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא לא כתיב בהו "מיתה" כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם -- אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו. תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה -- תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא (נשב ביה אתתקר (ס"א אתתקן) וסליק רעותיה) ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר, וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא נשב ביה אתתקן ונפיק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל (ס"א ואתכליל) ביה. ביה סלקא דעתך? אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. והאי אוירא הוא טמיר דטמירין עתיק יומין ברוחא דגניז בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר. ואשא דכיא קאים מהאי סטר. מאי אשא הכא. אלא לאו הוא אשא. אבל בוצינא דא (נ"א ניצוצא) דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא. בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר. ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחיאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני: * מסטרא דרישא חיורא חיוור בגוויה. (ס"א בגיניה) דכליל כלהו חיוורי (וכלהו חיוורי) * אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}}. {{צ|לחיי עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{צ|לחרפות לדראון עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא. הה"ד {{צ|כי טל אורות טלך}}. {{צ|אורות}} -- תרין. וההוא טלא דנטיף -- נטיף כל יומא לחקלא דתפוחים כגווני חיוורא וסומקא. האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי {{ב|ק"נ רבוא|150,000}} עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אפין'''. ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחיים לעלמא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבי אגר אוראותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא <קטע סוף=דף קלה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}} <קטע התחלה=דף קלו א/>תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי בקע אגר אוראותא אשתכח מניה לעתיק יומין. בחלליה דגולגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו וקרונא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר (ס"א ונפיק) לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}}. ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}} '''מחללא חד''' מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי הללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא: '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין ן' תרעין. מאלין ן' תרעין אתאחדן ן' יומין דאורייתא, ן' שנין דיובלא, ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה (ס"א מדוריה) בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הה"ד {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}}. ואילין ג' מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן, ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין. בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא. (בחור כארזים) רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}}. מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא הה"ד (שם) {{צ|קווצותיו תלתלים}}. ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. {{ש}} '''ממבועא לחללא חד דגולגלתא''' אתמשכן שערי במשיכותא ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. {{ש}} '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. {{ש}} '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו (ומתעבידן תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין). ובג"כ אינון קוצין תלין על תלין. וכלהו משיכן, דאתמשכן מג' חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי -- תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובג"כ כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}}. ובהאי תלין תליין (נ"א ובהאי תלייא) ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}}. תנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין מאריהון דמתקלא (ס"א מאריהון דרחימותא. ואיהו מתקלא בינייהו) בג"כ אית ימינא ואית שמאלא. מצחא דגולגלתא -- אשגחותא דאשגחותא, ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא -- אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר, <קטע סוף=דף קלו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}} <קטע התחלה=דף קלו ב/>בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי -- גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט, אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון, הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה חיה לך מאנת הכלם}}. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא -- נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא -- אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין -- אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא -- כדין כלהו משתככין. ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח''' (ס"א מצחא וכל חד אקרי נצח), ובאתוון רצופין (דאפין) הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}}? האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא -- זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי "אדם" ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי "ראש" (בהאי מצחא) אתחזי ואתגלייא -- האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ"ט משום דלא הוה מאתר דאקרי "אדם", דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם. ובג"כ {{צ|לא אדם הוא להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא. '''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הה"ד {{צ|רוחצות בחלב}} - מאי {{צ|בחלב}}? בחוורא דלעילא קדמאה. (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי (ס"א ובג"כ צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) וע"ד צלי דוד {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה}} -- דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן -- כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי -- יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הה"ד {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא <קטע סוף=דף קלו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}} <קטע התחלה=דף קלז א/>דעינא, הה"ד {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא, לגלאה ארחין דחייביא, הה"ד {{צ|שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}}. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}}. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו, הה"ד {{צ|ראה ראיתי}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח}}. {{צ|עורה והקיצה}} -- תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין. '''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה. '''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא. '''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא -- כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה"ד {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} -- מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} -- כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה. ודא זמינין למנדע צדיקייא למחזי ברוחא דחכמתא כד"א {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב -- כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}}. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא: מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא? אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} -- {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין), דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר ירושלם ולא ציון -- הכי אצטריך, לאכפייא <קטע סוף=דף קלז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}} <קטע התחלה=דף קלז ב/>לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: כתיב {{צ|עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} (הה"ד {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב {{צ|עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}}. השתא {{צ|עיני ה' אלהיך בה}} וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}}. כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון {{צ|רחמים גדולים}}, רחמי דזעיר אנפין אקרון {{צ|רחמים}} סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין. תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל. '''חוטמא''' -- תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}} -- בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב {{צ|עלה עשן באפו}} ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא -- אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. ואי תימא -- אף וחימה כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחימה}} דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}. {{צ|שחת}} -- המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובג"כ כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יי'}} -- {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יי' הגדולה והגבורה}} -- אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגו'}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}}. כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}, וכתיב {{צ|ויי' המטיר על סדום ועל עמורה}}. אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יי' לא שניתי}}? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק -- רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא -- כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא {{צ|מאת יי' מן השמים}} -- בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא <קטע סוף=דף קלז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}} <קטע התחלה=דף קלח א/>לאפקא -- נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי "ארך אפים" מכלא. והיינו רזא דתנינן {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני -- פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל -- כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? * {{צ|אברהם אברהם}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. * {{צ|יעקב יעקב}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא, כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. * {{צ|שמואל שמואל}} טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל {{צ|משה משה}} לא אפסיק טעמא בגוויהו, דמיומא דאתיליד שלים הוה, דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}}. אוף הכא {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין, דהכי תנינן: כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין - כלא ברחמי אתחזון, וחוטמא אשתכיך, ואשא ותננא לא נפיק, כד"א {{צ|ותהלתי אחטם לך}}. ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא, בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יי'}} -- אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא). וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב {{צ|וירח יי' את ריח הניחח}} -- דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב {{צ|ויחר אף יי'}}, {{צ|וחרה אף יי'}}, {{צ|וחרה אפי}}, {{צ|פן יחרה אף יי'}} -- כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}} האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו). '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי). מאי טעמא בעקימא? (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש). ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}}. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יי'}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין -- כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט), ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין <קטע סוף=דף קלח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}} <קטע התחלה=דף קלח ב/>כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא -- סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך}} כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יי'}}. ומה דאתמר {{צ|הטה יי' אזנך}} -- {{צ|אזנך}} -- בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב {{צ|כי אזן מלין תבחן}}, וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}}. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי -- מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. תא חזי כתיב {{צ|יי' שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} -- תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א -- חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב {{צ|יהו"ה אלהים}}, דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יי' אלהים}} -- שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא. {{צ|יי' יי'}} -- כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אפין. {{צ|בקרב שנים}} -- אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} אינון ימי קדם, {{צ|שנות עולם}} אלין ימי עולם. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובג"כ אמר {{צ|חייהו}}. {{צ|ברוגז רחם תזכור}} -- לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא. תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו'}} -- מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} דכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יי'}} משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, <קטע סוף=דף קלח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}} <קטע התחלה=דף קלט א/>דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא, הה"ד {{צ|ואתם הדבקים ביי'}} ולא כתיב "הדבקים ליי'" אלא {{צ|ביי'}} ממש. תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין -- אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין -- נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון (ס"א דאורייתא) דשמא קדישא (מתחיל מסוף קלח ע"ב) (נ"א ובעלמא דאתי). משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין ובעלמא דאתי יתיר מהכא דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הה"ד {{צ|ואתם הדבקים בה'}} -- בה' ממש, עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים ה'}}. השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא. תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בט' תיקונין, ודא איהו דיקנא דז"א. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דז"א -- נגדין י"ג מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב אתוון דשמא קדישא). וא"ת דיקנא לא אשתכח, ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}} (ולא קרי דיקנא). אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא: כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא -- ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא (משום) ובג"ד הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא -- גנזיה קרא ולא אתגלייא. ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין, נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא? כד"א {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} (ולא ערוגות). בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי (דדיקנא) אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי. דכתיב (שם) {{צ|בחור כארזים}}. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. '''תקונא תליתאה'''. מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיעא ההוא ארחא. '''תקונא רביעאה'''. נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובא דבוסמא. '''תקונא חמשאה'''. פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן (ס"א מנהון). '''תקונא שתיתאה'''. נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. '''תקונא שביעאה'''. דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. '''תקונא תמינאה'''. דנחתין שערי בתחות דיקנא דמחפיין קדלא דלא אתחזיא כלהו שערי דקיקין נימין על נימין. מליין מכל סטרוי. '''תקונא תשיעאה'''. (מתערבין שערי עם אינון) דמתחברן (נ"א אתמשכן) שערי כלהו בשקולא מעלייא (ס"א מלייא) עד (נ"א עם) אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין ט' מבועין דמשח רבות דלעילא, ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. ט' תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא, ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי (בר נש לתתא) גיבר תקיף. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה -- תלייא ביה גבורה תקיפא. '''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין'''. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: קום ברי (קדישא), סלסל תקונא דדיקנא (נ"א דמלכא) קדישא בתקונוי אלין. <קטע סוף=דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}} <קטע התחלה=דף קלט ב/>קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} עד {{צ|מבטוח בנדיבים}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} -- תנא: הכא ט' תקונין דבדיקנא דא, להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. ת"ח כיון דאמר הני ט' תקונין לכתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם}}. אמר: הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}. ובתקונא דדיקנא דא ט' תקונין, דאינון שם יי' -- אשצינון מן עלמא, הה"ד {{צ|בשם יי' כי אמילם}}. ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא -- שיתא אינון בשמא קדישא, דשית שמהן הוו, ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון -- תלתא הוו, דהא {{צ|נדיבים}} בכלל אדם הוו. תנא: שיתא שמהן דכתיב: * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין. * {{צ|יי' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|יי' לי בעוזרי}} - ארבע. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - חמשה. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - שיתא. אדם תלת, דכתיב: * {{צ|יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח באדם}} - תרי. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תלת. ותא חזי, רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא, דכתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} -- בשם מלא דהוא {{צ|יי' אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובג"כ הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה}}. תרי זמני {{צ|י"ה י"ה}} לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר {{צ|יי' לי לא אירא. יי' לי בעוזרי}}. בשמא דלא חסר. בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} -- הכי הוא. דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא. ומה דמשלפא בהו אתקרי שמא קדישא. ותערא ומה דביה אתקרי יהו"ה ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ידו"ד אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה). ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא -- לאכנעא שנאוי, בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה -- כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}} (ס"א דדיקנא איהו עיקרא, דכל גופא וכל הדורא דגופא בתר דיקנא אזיל וכלא בדיקנא תלייא) (ול"ג מן ודיקנא עד גופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. * {{צ|ה' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. * {{צ|ה' לי בעוזרי}} - חמש. * {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - שבעה. * {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תשעה * {{צ|(ס"א טוב לחסות בה' מבטוח באדם}} - ז'. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - ח'. * {{צ|מבטוח בנדיבים}} - ט'. {{צ|מן המצר קראתי י"ה}} -- מאי קא מיירי? אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא דא קאמר. (ר' יהודה אמר) {{צ|מן המצר קראתי יה}} -- מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין מעילא תחות שערי דרישא, ובג"כ אמר {{צ|י"ה י"ה}} תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא אמר {{צ|יי' לי לא אירא}} דהוא אתר דלא דחית (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו'. (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה -- ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין, והוא דיקנא דזעיר אפין בט' תקונין מתתקן. <קטע סוף=דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}} <קטע התחלה=דף קמ א/>'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין, ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא -- תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין (וכפיין), והני לאו אריכין. ושערי דרישא מנהון שעיעי ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אפין, דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי ס"ד? אלא אימא ארבע מוחי -- תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין, דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך}}. {{צ|שם יי'}} - שם יי' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. ובג"כ {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}, דהכא משתכחין, דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אפין -- אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר, ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובג"כ אינון ארבע. ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע -- אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא, הה"ד {{צ|קווצותיו תלתלים}} -- תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות}}. ותנא: הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו, אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא -- לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא), ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין -- רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא -- דינא תקיף ונצח על רחמי. ובג"כ בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי -- שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא (ס"א ומתאחרא) דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא -- אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא. וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא -- כל הני וכל הני מתנהרין ומסתחיין כמאן דאסתחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא -- כלהו אסתחיין ברחמי. ובג"כ אמר משה זמנא אחרא {{צ|יי' ארך אפים ורב חסד}}, ואלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין. וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר אינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין <קטע סוף=דף קמ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}} <קטע התחלה=דף קמ ב/>ביה. ובג"כ {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}. תנא: שערי דרישא דזעיר אפין -- כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין, דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה -- שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובג"כ כתיב {{צ|ראשה כעמר נקא}}. והאי דזעיר אפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובג"כ חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} -- בזעיר אפין אתמר. אמר רבי שמעון "''בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי''". '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. "''קום רבי אבא!''". קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא (ס"א בתקוני מלכין) (ס"א כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא אתחזי) כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הה"ד {{צ|גדול אדונינו ורב כח}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}. והאי תקונא תניינא אתתקן כד נהיר בנהירו דעתיק יומין אקרי {{צ|רב חסד}}, וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}. דהא נהירו אנפיה (ס"א דא נהירו דאנפין). ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא. אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא, לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}, ואתקיימו באתר אחרא. ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אפין {{צ|חסד}} סתם. ובג"כ כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} וכתיב (שם) {{צ|נוצר חסד לאלפים}} סתם. ואוקימנא, האי {{צ|רב חסד}} - מטה כלפי חסד לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא -- לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. וע"ד כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} -- סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} -- סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא (ס"א בתרי גווני אגזים ולא) אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא. '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא, הוד והדר הוא. (ס"א הוד עלאה) ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא (ס"א ליאה דעלעין) בעלעוי ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו, ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} -- תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.<קטע סוף=דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=דף קמא א/>ותאנא האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין, האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא, ובג"כ {{צ|לחייו}} כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פשע}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א {{צ|ותפארת בחורם כחם}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. '''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא, בהאי כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך ויחנך}}, דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יי' פניו אליך}}, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון "חסדי קדמאי", ובגין אינון נהרין כל אינון "חסדי עולם". '''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. תנא תקונא דא הוא דאקרי) {{צ|פאת הזקן}}, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי). ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} כתיב. '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי, ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. "''קום רבי יהודה!''" קם רבי יהודה פתח ואמר: בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה, וכלהון אקרון {{צ|פה}}, הה"ד {{צ|וברוח פיו כל צבאם}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר; תליין מהאי פומא ומהאי פומא. (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו {{צ|פה יי'}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי. והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר"ש: "''בריך אנת לעתיקא קדישא!''" '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא: אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה, הה"ד {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}}. ו{{צ|אלף המגן}} רזא הוא בצניעותא דספרא {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. '''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) {{להשלים}}. ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}}. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי. תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו), אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק -- טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין -- עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד -- כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא. לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא <קטע סוף=דף קמא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}} <קטע התחלה=דף קמא ב/>דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין -- כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא, אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי), ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יי' ליראיו}}, כתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} בתרי יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא, ודא הוא {{צ|וייצר}}. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. {{צ|וייצר}} -- מאי צר? צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר), ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי שם מלא, {{צ|יי' אלהים}}. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן ד{{צ|וייצר}}, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים -- {{צ|יי' אלהים}}. ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, דכליל דכר ונוקבא, ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} -- לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא), {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} -- טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}}), נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. {{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} -- לאתרקא. ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא -- כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי -- שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) {{צ|תפארת}}, ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הה"ד {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}}. כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא, תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני, הה"ד {{צ|ודלת ראשך כארגמן}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'}}. תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהו <קטע סוף=דף קמא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=דף קמב א/>דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, דנוקבא אתפשטה תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא: חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא: * קול באשה ערוה. * שער באשה ערוה. * שוק באשה ערוה. * יד באשה ערוה. * רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר -- מערוה אינון. ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה -- אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים. הה"ד {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} -- תמים ממש. וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא -- ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}}, דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד -- {{צ|ואשתמרה מעוני}}. וכיון דאתפשט אמה דא -- אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא, ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה, אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד. בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא, גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין, בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא, ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הה"ד {{ממ|בראשית|לו|לא}} {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} -- אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. "אשר היו" לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}}) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הה"ד {{צ|וימת}} -- דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא, אי הכי דדינא כלהו והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}, והא לא אתחזי דינא, דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא? תאנא: כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}}, מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{צ|ושם עירו פעו}}. מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} -- בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}, מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} -- אתבסמותא דדא בדא. {{צ|בת מטרד}} -- תקונין דמסטר גבורה. {{צ|בת מי זהב}} -- אתבסמו ואתכלילו דא בדא, {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה (ס"א קדישא) <קטע סוף=דף קמב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=דף קמב ב/>תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו סלקא דעתך? אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובג"כ דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא {{צ|ימינך יי'}}. {{צ|ימין יי'}} אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? תאנא: כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים וגו'}} משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}}, כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יי'}}, {{צ|זרועך הנטויה}}. נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב}}, בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יי'}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}} דכתיב {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} {{צ|מוליך לימין משה}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב (שם) {{צ|זרוע תפארתו}}. דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) {{צ|והנה ידי עמך}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון {{צ|יד יי'}} עלאה, יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד יי' שמאלא זכו ימין יי'. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יי' תתאה. תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב {{צ|סוד יי' ליריאיו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: דכל דינין דמשתכחין מדכורא -- תקיפין ברישא ונייחין בסופא, וכל דינין דמשתכחין מנוקבא -- נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי, סתימא דכלא, פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון -- אפיל דודמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. הה"ד {{צ|ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{ש}} {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} -- מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כד"א {{צ|אחת היא יונתי תמתי}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}}. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא <קטע סוף=דף קמב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}} <קטע התחלה=דף קמג א/>ואתחברו אפין באפין -- מאן ייעול בינייהו! מאן הוא דיקרב בהדייהו! (בגין כך סתימא דמלה, עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת). וכד אתחברו -- אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. ותאנא בצניעותא דספרא: בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} -- ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא -- נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק -- אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה). תא חזי מה כתיב (שם) {{צ|ויהי בהיותם בשדה}} -- בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין, ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון -- מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא סלקא דעתך? אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה -- רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה -- אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו. זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הה"ד {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יי'}} -- עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר ר' שמעון, חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא -- דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}} תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} -- דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}}. ותאנא בצניעותא דספרא: באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל -- כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט -- באצבען דידן, חמש כנגד חמש. כתרין תתאין -- באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא -- עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. <קטע סוף=דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=דף קמג ב/>תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא -- כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא, אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא? לא, דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגוייתו כתרשיש}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}}, {{צ|והאיש גבריאל}} -- כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}}. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין, ושמעין מה דשמעין מעילא, ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא, כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא -- אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא), ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - דכלא הוא חד גופא. תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא כתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי), ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}}. {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{צ|צוארך}} -- בכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית -- אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} -- אדם דהוא יקר מכל יקרא - בל ילין. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא -- אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא, כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין <קטע סוף=דף קמג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}} <קטע התחלה=דף קמד א/>דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}} (ס"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה הוי כחד מן בעירא (הה"ד {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}). תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} (ס"א {{צ|בני האלהים}}) -- אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} -- (האדם הידוע). וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} -- מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} -- מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. {{צ|הנפילים היו בארץ}} -- לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} -- '''עז"א ועזא"ל''' הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב (שם) {{צ|וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ}} -- לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יי'}} -- האי בזעיר אפין אתמר. {{צ|ויתעצב אל לבו}} -- "ויעצב" לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} -- איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. {{צ|אל לבו}} - "בלבו" לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. {{צ|ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} -- לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא. כלא אתתקן כמרישא. הה"ד {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שכינתי}} (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב (שם ג) {{צ|יי' בחכמה יסד ארץ}} וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יי'}}. ותאנא: כלהון מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא, ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הה"ד {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא, (הה"ד {{צ|כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב}} דאיהו בלגו לגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}, וכתיב {{צ|וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}}. עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}}. תאנא: בכה ר"ש וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא -- יאות ושפיר הוה, בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי, דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין, אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא, מיתו ר' יוסי בר' יעקב, ור' חזקיה ור' ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואר"ש מלה ואשתככו. צווח ואמר שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. <קטע סוף=דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}} <קטע התחלה=דף קמד ב/>אבל ת"ח דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}}, וכ"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו. אמאי מיתו?). תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין, דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד (נ"א ועוד) דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר' שמעון, כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום}}. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אר"ש שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. והוה חדי ר"ש, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר"ש ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון: מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר"ש. וכד הוה ר"ש מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. והוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א"ר אבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר"ש שבת ליי' קדש. אר"ש תווהנא על ההוא חגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר"ש מ"ט לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא לאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר בכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתמסרו בארמונא (ס" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא (נ"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר"ש וחברוי. זכאה אנת ר"ש וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א"ל קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין <קטע סוף=דף קמד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}} <קטע התחלה=דף קמה א/>בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר"ש שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: '''עד כאן האדרא קדישא רבא''': ===דבר אל אהרן ואל בניו=== דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'. רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות: תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה"ד עקב ענוה יראת יי'. כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כלמי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי'. לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך <קטע סוף=דף קמה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}} <קטע התחלה=דף קמה ב/>ה' צבאות הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. מפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ"אל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך יי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מ"ט זכה כהן לחסד בגין היראה הה"ד וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. עולם ועולם מהו. אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. על יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א"ל ודאי הכי הוא בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא וכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. יראיו כללא דאדם. ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. על יראיו כהני דלתתא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לאתכללא בכללא דאדם. וצדקתו לבני בנים משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת כי מאיש לקחה זאת. וכתיב (שם) לזאת יקרא אשה וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב וצדקתו. מאי וצדקתו צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה"ד וחסידיך יברכוכה וכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא משום דאקרון חסידם וכתיב וחסידיך יברכוכה. כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו ביראה. כה תברכו בענוה. אמר ר' אבא כה תברכו. תאנא האי צד"ק אתקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה (נ"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס"א דכה) רבה כלומר מכה מן כה. וכתיב והנה לא שמעת עד כ"ה כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) בזאת תדע כי אני יי' וכלא חד וכתיב (שם) ולא <קטע סוף=דף קמה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}} <קטע התחלה=דף קמו א/>שת לבו גם לזאת דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הה"ד כה תברכו. כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני ישראל תברכו בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור להם. אמור סתם. ד"א אמור כיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם. זכו להם לא זכו אמור סתם. ר' יצחק פתח וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו'. וראיתי אני דניאל לבדי. והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב לא ראו אמאי דחילו ובדניאל כתיב וראיתי אני ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת הא דאמרן. זאת עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה. כה תברכו בשם המפורש. כה תברכו בלשון הקדש. תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא כנסת ישראל מאן כ"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב והוא ימשול בך. תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דיתוסף קדושה <קטע סוף=דף קמו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}} <קטע התחלה=דף קמו ב/>על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים וגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. ואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים ויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח משכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים. א"ר תנחום אף אקרי טהור דכתיב וטהרת אותם. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא יתכוון (נ"א ולאתכוונא) באינון מלין. א"ר יצחק בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב וחסידיך יברכוכה. א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא והיינו דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. מאי דעת דעת סתם. ותורה יבקשו מפיהו. עלאין יבקשו מפיהו. יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו תורה. תורה סתם היך אחידא תורה דלעילא דאקרי תורה סתם דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מ"ט כי מלאך יי' צבאות הוא. ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך: אמר ר"ש תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומההוא דאתכסייא ההוא טמירא (ס"א אחרנין וההוא דאתכסייא הוא טמירו) דכלא. א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי (כלהו) דכלהו כלילן בדיבור דכ"ב אתוון (ס"א דכלהו מכילן) (ס"א בתרי כתרי) כתרי דרחמי. ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין (ס"א בז"א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין. מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בלעמא סתים כלא באתוון רשימין. ות"ח דכל הני כ"ב אתוון (ס"א רחמי) (ס"א דכל הני כ"ב מכילן דרחמי) <קטע סוף=דף קמו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}} <קטע התחלה=דף קמז א/>משה אמרן בתרי זמני. זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו (ס"א עלאין) עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב אתוון. מכילן סתימאן. יברכך יי' וישמרך. אלין תלת קראי. וג' שמהן. דתריסר אתוון כלילן לקבליהון ובכלא אתכוון כהנא. וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקביל כ"ב (אתוון) מכילן דרחמי דכליל כלא ובג"כ כתיב אמור ולא אמרו כמה דאוקימנא. אמור דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין אמור במלין סתימין דלעילא. אמור חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד. מ"ט. דבחד תליין כלהו. וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. תאנא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר"א ב"ר שמעון שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר אדם ובהמה תושיע יי'. אדם תינח בהמה למה. א"ל יאות שאלת כלא במניינא הוא זכו אדם לא זכו בהמה. אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא. א"ל כלא אתמר. ות"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'. ואתן צאני צאן מרעיתי הא בהמה. אדם אתם הא אדם. וישראל אקרו אדם ובהמה ובג"כ אדם ובהמה תושיע יי'. ועוד רזא דמלה זכו אדם כגוונא דלעילא. לא זכו בהמה אקרון. וכלהו מתברכאן בשעתא חדא. אדם דלעילא. ובהמה דלתתא. וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הה"ד אדם ובהמה תושיע יי'. ות"ח לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא אוף לתתא אשתכח וכלא הכי תליא לטב ולביש לטב דכתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ לביש דכתיב יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. א"ר יהודה בג"כ (האי תפארת פתח ביה) כתיב אמור להם סתם לאתברכא עלאין ותתאין. כלהו כחדא דכתיב כה תברכו בתחלה ואחר כך אל בני ישראל אמור להם סתם לאתברכא כלהו כחדא יברכך יי' לעילא וישמרך לתתא. יאר יי' פניו לעילא. ויחנך לתתא. ישא יי' פניו לעילא. וישם לך שלום לתתא. ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו. ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. תאנא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פרים ידוי אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי ובעי ב"נ לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. תאנא בההיא שעתא דכהנא פרים ידוי צריכין עמא למיתב ומתברכן עילאין ותתאין ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא. אמר רבי שמעון בהני תלת קראי <קטע סוף=דף קמז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}} <קטע התחלה=דף קמז ב/>רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד י"ברכך י"אר י"שא כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא ז"א מעתיקא מאן דאצטריך יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא ובג"כ יברכך יי' לעילא וישמרך (הוא) הכא לתתא וכן כלהו. ותאני תנא קמיה דר"ש האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך וכו'. אמאי משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו ומאן דיבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי: ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה יתקנו כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי מה כתיב ואני אברכם. למאן לאינון כהני דכתיב ומברכיך ברוך. וכתיב ואברכה מברכיך. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו ולא כתיב יאמרו או יזכרו. תאנא כל כהן דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מ"ט משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב נאם בלעם בנו בעור מאי בנו בעור מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכח פקיעא (ס"א דאשכחן פקיחא) דעינא לברכא דכתיב פקח עיניך בגין לברכא וברכתא דדב המנונא סבא הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. אמר ר' יוסי ת"ח כתיב ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם אל בלק מבעי ליה דהא עביד בלק כלא מהו אל בלעם אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני. אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן הה"ד ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'. וע"ד כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מהו מלחמו כמה דאוקימנא דכתיב לחם אלקיו מקדשי הקדשים וגו'. משמע דקדשי הקדשים לחם אלקיו נפק מניה ובג"כ כי נתן מלחמו לדל. תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר. כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו כביכול אשתאר <קטע סוף=דף קמז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}} <קטע התחלה=דף קמח א/>שמא קדישא חסרא. רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הה"ד ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. ת"ח ויהשבה ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) ויוצא אותו החוצה א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה מאי ויחשבה לההוא כתרא. צדקה רחמי. אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל כד"א כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו דבגינייהו דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כד"א יברכך יי' מציון וגו'. ברוך יי' מציון שוכן ירושלם: ויהי ביום כלת משה וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי. דתנינן אמר ר"ש מאי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו קב"ה של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי. ומאי שבי. שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת מתנות באדם. באדם לא כתיב אלא באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הה"ד כלת משה. כלת משה ממש. וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה. אבל הכא כלת משה ודאי. מתנות באדם מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא: ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום. מהו ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו <קטע סוף=דף קמח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}} <קטע התחלה=דף קמח ב/>לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. תאנא כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא ואפילו תתאה ואפילו עכו"ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב שנים עשר נשיאים לאומותם מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו. בג"כ נשיא אחד ליום. וכל מה דאקריבו כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכון כלהון. אילם ששים עתודים ששים כמה דכתיב ששים גבורים סביב לה דבסטר גבורה. כף אחת עשרה זהב וגו' והא אתמר זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון ועלייהו כתיב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן: <קטע סוף=דף קמח ב/> ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכא ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכב א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכב ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכג א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכג ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו א/>{{להשלים}}<קטע סוף=רע"מ דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז א/>(לא ברור מה יש כאן) <קטע סוף=רע"מ דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל א/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמא ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמב א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמב ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמג א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמג ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמד א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמד ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמה א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קמה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמה ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמו א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמו ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קמו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמח א/> ------------------- <references/> 21n4jpuxmifjqoxs4vu5jhb6y9yadkt 3001411 3001409 2026-03-28T22:38:14Z Roxette5 5159 3001411 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=דף קיז א/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}} ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה מתרין סטרין. ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! <קטע סוף=דף קיז א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיז ב/>תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ"א|ו|א}} {{ממ|מ"א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}} {{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}} {{צ|יהו"ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}} תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב"ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו מותנא. {{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} - אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}} {{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}} {{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}} {{צ|יברך יראי יהו"ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. {{ש}} {{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע"ג דלא עאלין במניינא. תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:<קטע סוף=דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}} <קטע התחלה=דף קיח א/>רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}} אמר ליה: "''ישראל מאן אתר אתברכן?''" {{ש}} אמר ליה: "''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''" {{ש}} תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}} ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא! כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}: '''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}} '''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}} כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר "''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''", בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}} זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! {{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}} רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב! בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}} אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}} אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: <קטע סוף=דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}} <קטע התחלה=דף קיח ב/>'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י"ב שבטין, י"ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י"ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י"ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י"ה''' בינייהו. {{ש}} כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}} ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}} ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}} ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}} ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}} '''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! * '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. * '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. * '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. * '''ה' בתראה''' - מערב. ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}} * {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. * {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. * {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. * {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! <קטע סוף=דף קיח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט א/>ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. אמר: "''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''" פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} {{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ"א "אסתכל". אבל נראה ד"אחידנא" תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו"ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}} {{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}} כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}} ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב"ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא"ו''' - דא קב"ה הוא לעילא. אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}} האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}} אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}} ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא "''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''". אמר רבי יהודה: "''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: "''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''" פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}} תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}} ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.<קטע סוף=דף קיט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט ב/>וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}} ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. בכה רבי אלעזר. {{ש}} פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}} השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע"ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}} בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}} אמר: "''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}} ''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''" {{ממ|תהלים|קלה|ד}} אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}} אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}: '''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}} {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. <קטע סוף=דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכ א/>תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. * מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. * לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. * לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}} אשתכח בכל יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא: {{ש}} "''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''" ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}} אמר ליה: "''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}} אמר ליה: "''ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}} אמר ליה: "''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}} '''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}} לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}} ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.<קטע סוף=דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=דף קכ ב/>{{ש}} מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}. ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו"ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}} אלא רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. תא חזי רזא דמלה! אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. {{ש}} בקדמיתא עובדא * בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, * ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. * לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין - תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - * ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. * לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, * ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. * לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}} ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}} ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. <קטע סוף=דף קכ ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=במדבר דף קכא א/>בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא"ו''' - ד'''וא"ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. והא קמ"ל דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר: "''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''" אמר ר' יהודה: "''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''" '''ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן'''<קטע סוף=במדבר דף קכא א/> ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא (אין)== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=במדבר רע"מ דף קכא א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=במדבר רע"מ דף קכא א/> ==פרשת נשא - זהר== <קטע התחלה=דף קכא א/>'''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' ר' אבא פתח {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון ואין ברוחו רמיה}}. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. ת"ח בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה (לליליא) ומזמנא דשארי צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא (לי') ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר. בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא <קטע סוף=דף קכא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=דף קכא ב/>ושמאלא מקבל לה. כדין כרוזא קארי בעלמא דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא (ס"א למלכא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח זכאה חולקיה מאן דאתער לזוגא זווגא דא). ת"ח בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מ"ט בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דב"נ ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק ב"נ מפומיה איהי כדקא יאות, מלה קדישא דאורייתא וצלותא -- ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה מילין בישין מלישנא בישא, ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דב"נ הה"ד {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} ובג"כ {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון}}. אימתי כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}: <קטע סוף=דף קכא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=דף קכב א/> (במדבר ה) {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹ'}}. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שופטים ד) {{צ|וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ'}}, וְחֶבֶר הַקֵּינִי מִבְּנֵי בְּנוֹי דְּיִתְרוֹ הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א טו) {{צ|וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'}}, אֲמַאי אִקְרֵי{{צ| קֵינִי}}, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּכְתִיב (בראשית טו) {{צ|אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי}}. וְאִתְּמַר דְּעַבֲד קִנָּא בְּמַדְבְּרָא, כְּעוֹפָא דָּא, בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא, נִפְרָד מִקַּיִן, אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִפְרַד מִקַּיִן. זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵיזָל לְאִתְדַּבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי. דְּכַד בַּר נָשׁ אָזִיל {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}} בְּאוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לב) {{צ|עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם}}. וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, דְּהוּא סִטְרָא דְּמִסְאֲבָא. וְסִטְרָא דְּמִסְאֲבָא אִתְּעַר מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין, דְּנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִקְרוּן נַזְקֵּי עָלְמָא. דְּהָא (קמ"ג ע"א ע"ב) מִסִּטְרָא דְּקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ. וְיִתְרוֹ בְּקַדְמִיתָא כּוּמָרָא לְעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה, וּלְהַהוּא סְטָר הֲוָה פָּלַח, וּמָשִׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא אִקְרֵי קֵּינִי לְבָתַר נִפְרָד מִקַּיִן (ודאי), וְאִתְדְּבַק (נ"א ואתחבר) בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (מאי משמע) דְּכָל מַאן דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל, הוּא קִיֵּים עָלְמִין, עָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְעָלְמָא דִּלְתַּתָּא. וְהָא אוּקְמוּהָ, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם}} כְּתִיב. וְכָל מַאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, פָּגִים לְגַרְמֵיהּ, פָּגִים לְכָל עָלְמִין. מְתַל לְאִינּוּן מַפְרֵישֵׁי יָמִין דְּשָׁאטֵי (ס"א דטסרין) בְּאַרְבָּא, קָם חַד שַׁטְיָיא בֵּינַיְיהוּ, בָּעָא לְנַקְבָא וְכוּ'. וְעַל דָּא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', הָאָדָם וְגוֹ'}}. (תא חזי) (הושע ו) {{צ|וְהֵמָה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית}}. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חַד דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה, וְגָרַם לְכָל עָלְמָא, פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, וְהַהוּא חוֹבָא תַּלְיָיא, עַד דִּיקַיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִתְעֲבָר הַהוּא פְּגִימוּ מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כה) {{צ|בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'}}. וּבְגִין כָּךְ {{צ|כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם}} -- (כתיב) {{צ|הָאָדָם}}, אָדָם קַדְמָאָה. 'לִמְעוֹל מַעַל בַּיהו"ה' -- דְּמַאן דְּיִפּוּק מֵרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא, הוּא גָּרִים פְּגִימוּ וְכוּ', וְעַל דָּא, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָיבֵי דְּהַאי עָלְמָא, וּמִן פְּגִימוּ דִּלְהוֹן, כַּמָה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְּגִינַיְיהוּ, בַּר כָּל מַה דְּגַרְמֵי לְעֵילָּא וְתַתָּא. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, (שמות כא) {{צ|כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'}}. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, {{צ|בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'}}. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד) {{צ|בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'}}. {{צ|בַּצַּר לְךָ}} -- מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ? דְּהָא <קטע סוף=דף קכב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=דף קכב ב/>כיון דשארי דינא לא אסתליק עד דישתלים, בתר דאשתלים ועמד תשובה אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך וגו'. כי אל רחום יהו"ה אלהיך וגו'}}. {{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה אע"ג דאשרי דינא בעלמא בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה. ת"ח אפילו כנסת ישראל תשובה אקרי. ואי תימא (תשובה) עלאה (ס"א מעליא) (נ"א ואת עלאה) מכל אתר לא שכיח אלא דא אקרי תשובה כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. חייבא חד בעלמא קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא ווי לשביביה. ת"ח יונה בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו וקב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו"ה ויענני}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}}: <קטע סוף=דף קכב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}<קטע התחלה=דף קכג א/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}} <קטע התחלה=דף קכג ב/> (חסר) <קטע סוף=דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}} <קטע התחלה=דף קכד א/>{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}}. מאי האי לגבי האי. אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו"ה}}. ר' אלעזר אמר {{צ|איש איש}}. מאי {{צ|איש איש}}, דהא בחד סגי? אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} משמע איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}}. כדין הוא איש בעלמא, איש לגבי אתתיה. {{צ|ומעלה בו מעל}} הא כחד סגי, אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא, חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}, רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא, הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}}, {{צ|ושחט}} -- אחרא, ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא. אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא וכל נשי עלמא מתברכן (נ"א אתאחדת) בכ"י וע"ד אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות ו) דאחידת בה בכנסת ישראל וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך בגין כך כהנא לדא, ולא אחרא. ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי, אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד. דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה -- כהנא אסגי שלמא בהו, ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה -- איהו לא עביד דינא אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה הוא עביד דינא והוא בדיק לה. תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לחפאה (נ"א לזכאה) <קטע סוף=דף קכד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}} <קטע התחלה=דף קכד ב/>זמנא ותרין שאיל לה כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון (נ"א סריטין) טריסין בטהירין דינא בדינא. רחמי ברחמי רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח, זכאה אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. ר' אלעזר פתח ואמר {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}}, הא אוקמוה, אמר תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא. הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון, מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו'. ויצעק אל יהו"ה וגו'}} אמר קב"ה למשה, משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל, כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו. מיד {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וישלך אל המים}} -- דא שמא קדישא, ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל, כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ואי תימא נשיהון דישראל יאות אינון אמאי. אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו וכלהו נפקו גוברין ונוקבין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. כדין <קטע סוף=דף קכד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}} <קטע התחלה=דף קכה א/>קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא -- על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}, אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא: {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} -- מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} -- אפילו גלגל חמה, כ"ש ב"נ דאשתכחו מניה. א"ר יוסי אלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי. אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} משמע דאחרא הוא. אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} -- אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} -- דאחידן לתתא. ועל דא {{צ|יקח הכהן ונתן אל המים מי המרים המאררים}} -- אלין מי ימא דאינון מרירין. מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא, כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}, ובג"כ מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. ת"ח האי ימא קדישא -- כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן, כד מתפשטין, מתיקין אינון. לזמנין מיין דימא מרירן. לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי ימא דקפא, ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא. {{צ|המים המאררים}} -- בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא, כדין {{צ|המים המאררים}}, ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא. ת"ח אי אתתא אשתכחת זכייתא, אלין מיין עאלין בגווה <קטע סוף=דף קכה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}} <קטע התחלה=דף קכה ב/>ואתהפכן מתיקן ונקאן גרמה וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו, אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא, במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. ת"ח כל אינון נשי עלמא בתרייהו קיימי ואתדנו וע"ד ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו. ר' חזקיה פתח {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} -- מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה, כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא (נ"א כתורא) דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. וע"ד {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כד"א {{צ|פורה ראש}}. {{צ|פוריה}} -- פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}, ולאו לבר משוקא, בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}}, והיא אתקשרא ביה, בגין כך {{צ|בירכתי ביתך}}. א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה -- גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא. ובג"כ {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. אמר ר' יהודה שערא דרישא <קטע סוף=דף קכה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}} <קטע התחלה=דף קכו א/>דאתתא דאתגלייא -- גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה, בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר. ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא, הכי נמי לנוקבא. פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. וע"ד בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}, מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא בין, בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין -- כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא -- בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הה"ד (שם) {{צ|הנה כי כן יבורך גבר ירא יהו"ה}} וכתיב (שם) {{צ|יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}}, (ישראל סבא קדישא): ===איש כי יפליא לנדור=== {{צ|איש כי יפליא לנדור וגו'}}. רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}}. {{צ|מדוע באתי}} -- כמה חביבין אינון ישראל קמי קב"ה, דבכל אתר דאינון שריין קב"ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}}. {{צ|ועשו לי מקדש}} -- סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, והא אוקמוה, ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין, דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות -- כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא. והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות, כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון חמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא ובמה היא תיקונא דכלא כד"א {{צ|ברב עם הדרת מלך}}, וע"ד עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות קב"ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}. מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים -- אין איש, ובג"כ {{צ|ואין איש}} דייקא. ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא -- קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש, כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: {{צ|איש כי יפליא וגו'}}. מאי {{צ|כי יפליא}}? דאפרש משאר בני עלמא, אתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה -- מדכין ליה, בר נש דבעי לאתקדשא -- מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר' אבא פתח {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי את שם קדשו}}. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}}, ולית מאן דירכין אודניה. אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין -- עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא, הה"ד {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'}}. <קטע סוף=דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=דף קכו ב/>מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא ישתכח עליה סניגורא -- הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה"ד {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא -- כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה, ולא אתאבידו מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה, ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. ואמרי "''דא פלנייא דמריד במאריה. מריד לעילא, מריד לתתא. מריד באורייתא, מריד בפיקודוי. חמו עובדוי, חמו מלוי -- טב ליה דלא אברי''". עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים (ס"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}}, היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה. כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא. * חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. * וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. * וחד דינא כד עייל לקברא <קטע סוף=דף קכו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}} <קטע התחלה=דף קכז א/> * וחד דינא דקברא. * וחד דינא דתולעתא. * וחד דינא דגיהנם. * וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא -- אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו"ה}}, עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא, השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת"ח {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} -- דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה.{{ש}} {{צ|מיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו'}} -- הכא אית לאסתכלא, כיון דאסיר ליה חמרא, ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}}, יכול ענבים נמי? לא, בענבים שרי. הכא לנזיר מ"ט אסר ליה ענבים? אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא -- לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו, ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. * יין לעילא ואוקמוה. * שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. * ענבים דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס"א כלום) -- לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. ת"ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} -- בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. * יין אימא עלאה. * שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא. ובג"כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד"א {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}}. * ענבים -- אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ"כ הוא תלי שערא דרישא ודיקנא. ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא {{צ|נזיר יהו"ה}} פריש מדינא כלא. ת"ח על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}}. "על נפשו" לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם, ומאי איהו? דא ענבים דאקרי נפש, ועל דא כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא, וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} -- מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא, כיון דהשתא אתי לגבייהו -- בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג"כ אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ"ט בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. <קטע סוף=דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=דף קכז ב/>כך הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. ליואי מה כתיב בהו {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי -- כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו"ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} -- משום הא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}}. תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס"א בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה כתרי (נ"א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליהו"ה. ===אדרא רבא=== ::<small>'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר"ש ב"י בזה הספר הקדוש כגון מצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס, כי אין דמיון בינו ית' ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית. יי' יצילנו משגיאות אכי"ר.'''</small> '''האדרא רבא קדישא''' תניא אמר ר"ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב {{צ|עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך}}. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ"א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון. אזדרזו בתקוניכון -- בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין. (נ"א בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר"ש ובכה ואמר: "''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא''". חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר' אבא וא"ל אי ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב {{צ|סוד יהו"ה ליראיו}} והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון וכבר עאלו באדרא דבי משכנא -- מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר"ש ואשתכחו * רבי אלעזר בריה. * ור' אבא. * ור' יהודה. * ורבי יוסי בר יעקב. * ור' יצחק. * ור' חזקיה בר רב. * ור' חייא. * ור' יוסי. * ור' ייסא. ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא ועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר"ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי ידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. <קטע סוף=דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=דף קכח א/>פתח ואמר {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן}}. פתח ר"ש ואמר {{צ|עת לעשות ליהו"ה}} -- אמאי {{צ|עת לעשות ליהו"ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}}. וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו"ה}}. קרא לרבי אלעזר בריה. אותביה קמיה. ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו. שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר {{צ|יהו"ה שמעתי שמעך יראתי}}. (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך}} וכתיב (שם) {{צ|מאהבת יהו"ה אתכם}} וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}}. ר"ש פתח ואמר {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}}. {{צ|הולך רכיל}} -- האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך), "איש רכיל" מבעי ליה למימר? מאן {{צ|הולך}}? אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא -- ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא -- ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}}, {{צ|ונאמן רוח}} -- קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא -- במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו. אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} -- זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'}}, דכלא צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי. תאנא: עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין, עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} -- מלכא קדמאה. {{צ|לבני ישראל}} -- קדמאה, וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן <קטע סוף=דף קכח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}} <קטע התחלה=דף קכח ב/>ואזדמן {{הערה|<small>עיין ([[שער מאמרי רשב"י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב"י על ספרא דצניעותא]] ד"ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות -- ויקיעורך</small>}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין] [אבל בתקונוי ידיע] כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפי (נ"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}}: '''בגולגלתא''' יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}, ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}. "מלאתי טל" לא כתיב אלא {{צ|נמלא}}) דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} -- אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין, הה"ד {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה, הה"ד {{צ|ועינו כעין הבדולח}}. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי * לארבע עיבר בסיטרא חד * ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי * ולארבע עיבר בסטרא דא לסטרא דחורא * וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים''' (כלומר אורכא דאנפין). והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''', לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקדשיא. וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא. '''בחללא דגולגלתא''' קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס"א ובגין דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס"א בג"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה -- שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה, והיינו דאמרי "''סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך''". והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין, ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}} - מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק, דלא מחפיא על מוחא (ועכ"פ קרומא פסיק לתתא). והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה (דביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה). תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי, כהאי עמרא, כך איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביה מתקוני. אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן '''{{גמט|קדו"ש}}'''. וכל נימא ונימא <קטע סוף=דף קכח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=דף קכט א/>להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לשבע (ס"א לארבע) מאה ועשרין עובד. ובכל נימא ונימא אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה (דבתר כותלא) ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן (ס"א מתזן) מוחיה. וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. וכל קוצא וקוצא מתלהטן. ותליין. מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא עד גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי (ס"א איהי) משיכא דמבועא (ס"א ממבועין), (ס"א ואינון מבזעין) סתימין דנפקין ממוחא סתימאה. ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאי הוא, אי דינא אי בדיוקניה) (ס"א בדיקניה) ובגביני עינוי. '''קוצין דשערי''' תליין בתקוני נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד אלא עד רישי דכתפי. דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}}. ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב {{צ|להיות אזניך פקוחות}}. שערא דנפיק מבתר אודנוי כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה, דכלא י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה. כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה כ"ש ביה. ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו"ה בקרבנו אם אין}} -- בין זעיר אנפין דאקרי {{צ|יהוה}} ובין אריך אנפין דאקרי {{צ|אי"ן}}. {{ש}} אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) {{צ|ועל נסותם את יהו"ה לאמר היש יהו"ה בקרבנו אם אין}}. '''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דז"א דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי, הה"ד {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה תהלים {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת וגו'}}. '''מצחא דגולגלתא''' -- רעוא דרעוין, רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. (נ"א מצחא דגולגלתא רצון אקרי) דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}}. וההוא מצחא דאקרי רצון -- הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשרין (נ"א ועשר) עלמין. וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא? שתיק ר"ש. שאל תניינות אימתי? אר"ש לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא? א"ל בשעתא דצלותא דמנחה שבתא. א"ל מאי טעמא? אמר ליה משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון -- בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובג"כ אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אר"ש לר' אלעזר בריה: "''בריך ברי לעתיק יומין -- רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה''". ת"ח בשאר (ס"א בשעתא) דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא (ס"א ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כד"א) הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}}. והכא כד אתגלי מצחא -- תיאובתא (ס"א חביבותא) ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא (ס"א דלתתא) נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי עת רצון -- כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|י}} {{צ|דינא יתיב}} (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד).<קטע סוף=דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=דף קכט ב/>ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. תאנא: האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוצינין (ס"א דנהרין) מעדן עלאה. דתניא אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין מדקאמרן. והאי עדן דלתתא מתפרש בשבילוי לתלתין ותרין (עיבר) שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי -- לית דידע ליה בר האי זעיר אפין. ועדן דלעילא לית דידע ליה ולא שבילוי בר ההוא אריך אנפין. הה"ד {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} -- דא עדן דלתתא, דידע זעיר אפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} -- דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. '''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|אשר עיניך פקוחות}}. ותאנא כל מה דאתי ברחמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, כל שכן רישא חוורא דלא בעא מידי (ס"א נטירו). אמר ר' שמעון לר' אבא למאי היא רמיזא? א"ל לנוני ימא, דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא, וכל שכן דאיהו משגח לכלא וכלא מתזן ביה ולא נאים. הה"ד {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}} -- לא קשיא, הא בזעיר אפין, הא באריך אנפין. ועכ"ד תרי עיינין אינון, ואתחוורו (ס"א ואתחזרו) לחד. עינא דאיהי חוור בגו חוור וחוור דכליל כל חוור. חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לאסכלא (ס"א לאתכללא) דצריר בצרורא. תאנא: בטש האי חיורא ואדליק ג' בוציני דאקרין '''הוד והדר וחדוה''', ולהטין בחדוותא בשלימותא. חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית ובטש ואפיק (ס"א ואדליק ג' בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת''', ולהטין בשלימותא בחדוותא. חוורא תליתאה להיט ונהיר ונחית וסליק ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה (נ"א ואפיק אורחא ללכא תתאה). ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר"ש: יאות הוא, ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה. תאנא: חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור. {{ש}} חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתתא (ס"א לתלת) בוציני דלסטר שמאלא, ולהטין ואסחן בהאי חוורא כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}} חוורא תניינא נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}} חוורא תליתאה נהירו סליק ונחית וניק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא. ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה. אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. ותאנא לא סתים האי עינא. ואינון תרין ומתחוורן (ס"א ואתחזרו) לחד. כלא הוא ימינא. לא הוה (ס"א לית ביה) שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא -- לא יכלין לקיימא כלהו, בג"כ אקרי עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא <קטע סוף=דף קכט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}} <קטע התחלה=דף קל א/>אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} -- אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}, דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי (ס"א אתחזי ס"א אתסחי) מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה -- לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא. תאנא בצניעותא דספרא. אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה. דמניה נהיר כלא. הה"ד (שם) {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ}}. זכו -- {{צ|עיני יי' אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו -- {{צ|עיני יי' המה משוטטות}}, עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? {{צ|עלי עין}}, כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, מ"ט {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. מ"ט אקרי חד? ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא, ואינון תרי, בתרי גווני. אבל הכא -- לית עינא שמאלא, ותרוייהו בדרגא חד סלקי, וכלא ימינא. ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא -- פקיחא תדיר, חייכאן תדיר, וחדאן (ס"א וחזאן) תדיר. דלא הוי הכי לתתאה, דכלילן בסומקא ובאוכמא ובחוורא, בג' גווני, ולא הוה תדיר פקיחא (ס"א דליה גבינא) דלית גבהנא סוטרא (ס"א כליה גביני סודרא) (ס"א דליה עיניה בגביני דמכסאן) על עינא. וע"ד כתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{צ|פקח יי' עיניך}}. כד אתפקח. אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכא החולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו. וע"ד ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יי'}}. תאנא (עכ"ד) שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אחר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יי'}} -- נאם דזעיר אפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} -- לישראל קאמר דא, ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר. תניא כתיב {{צ|חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא. א"ר יהודה כתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|כורסייה שביבין דינור}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא (ס"א אתכפייא) לההוא כורסייא. ומאן דרכיב שליט בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא קדמאה רמיז דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א"ר שמעון לר' יהודה יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין. ות"ח כתיב {{צ|אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא}} -- כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי. (בהאי) '''חוטמא'''. תאנא בחוטמא אשתמודע פרצופא. ותא חזי מה <קטע סוף=דף קל א/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} <קטע התחלה=דף קל ב/>בין עתיקא לזעיר אפין? דא מאריה דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין. וקרינן ליה מליחה. והוא נחית רוח אתכסמותא דרוחא. דרוחא דנפיק (מהכא) מאינון נוקבי חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא (ס"א חיין מכל סטרין חירו מכל סטרי חיין דחיין) ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא דכתיב {{צ|ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}. הא הכא ד' רוחין. והא רוחא חדא אמרינן, אמאי תלת? קום רבי יוסי בקיומך. קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא דכתיב {{צ|ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא -- כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון? אינון אינון (תרין) כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהכי (ס"א דהכי) אינון (ס"א ואינון שיתא רוחין ג' רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין) דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}, דתנינן כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יי'}} וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו -- הא שבעה, כמה דאתמר (ג' רוחי אינון דכלילן ג' אחרנין). א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב {{צ|כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתעדון -- ג' אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו, דכד יפוק דא -- נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. "ארבע רוחות באי" לא כתיב כאן אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין ידיע כלא. חכמה ובינה עצה וגבורה (רוח) דעת ויראת יי'. משום רוחא דכלילא מכל רוחי. בג"כ כתיב {{צ|מארבע רוחות}} דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא? חוטמא דעתיק יומין -- חיין מכל סטרוי. חוטמא דזעיר אפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}}, ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}? (ג' נוסחי) מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר "''לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן''", והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} - האי קרא לעתיק יומין אמרו. תנא אורכא דחוטמא, {{ב|תלת מאה וע"ה עלמין|375}} אתמליין מן ההוא חוטמא, וכלהו מתדבקן בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא וכל תקוני דעתיק יומין. אתחזון ולא אתחזון. אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא. פתח ר"ש ואמר: ::ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא (נ"א טמיר וסתים מכלא) ::דיקנא דההיא תושבחתא. ::דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי. ::דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין. ::דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין. ::דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה. ::דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא יקירא דיקירין. טמירא דטמירין. מהימנותא דמהימנותא דכלא. תאנא בצניעותא <קטע סוף=דף קל ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}} <קטע התחלה=דף קלא א/>דספרא דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחי וסליק וחפי בתקרובתא (סגי) דבוסמא טבא. חוורא דיקירא (ס"א דבדיקני'). ונחית (ס"א חוורא יקירא דדיקניה נחית) בשקולא וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא דנגדין ביה י"ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא בתלת עשר תקונין מתתקנא. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא: '''תקונא תנינא''' מתתקן שערא מרישא דפומא (וסליק) עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. '''תקונא תליתאה''' מאמצעיתא דתחות (ס"א דהאי) חוטמא מתחות תרין נוקבין. נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא ארחא ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתקונא שלים סוחרניה דההוא אורחא. '''תקונא רביעאה''' מתתקן שערה (ונחית) תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. '''תקונא חמישאה''' תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא ואלין תרין ארחין רשימין על פומא. מכאן ומכאן. '''תקונא שתיתאה''' מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא והפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. '''תקונא שביעאה''' פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא הה"ד באור פני מלך חיים. '''תקונא תמינאה''' נפיק חד חוטא דשערי סוחרני דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. '''תקונא תשיעאה''' מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא (דתליין) ולא נפקי דא מן דא. '''תקונא עשיראה''' (מתערבין) נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. '''תקונא חד סר''' דלא נפקין נימא מן נימא ומתשערן בשיעורא שלים. '''תקונא תריסר''' דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. '''תקונא תליסר''' דתליין שערן בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. לא ארחחי (ס"א לאתחזאה) מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין. בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא. ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין מתרי תפוחין שפירן דאנפוי נהירין אנפוי דזעיר אנפין, וכל חוזר (ס"א חיזור) ושושן דאשתכחן לתתא נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש "נאמן", דכל דחמי דיקניה תלי ביה מהימנותא. תאנא בצניעותא דספרא: תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא -- בשביעאה (מנהון) משתכחי בעלמא ומתפחתי בתליסר תדעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא. האי באריך אפין - בזעיר אפין בכמה? אמר לרבי יצחק קום בקיומך וסלסל בסלסלא דתקונא דמלכא (ס"א בדיקנא) קדישא היאך יתתקנון. קם רבי יצחק פתח ואמר {{צ|מי אל כמוך נושא עון וגו'. ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'}}. תאנא תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקנוי <קטע סוף=דף קלא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=דף קלא ב/>דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין. טמירא דטמירין. תנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. '''תקונא קדמאה'''. הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא - אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו. (ס"א בחד מתקלא אתקלו), אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא אריכין על כתפין למיגד לרישא (ד"א מרישא) דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה, ובגיני כך לא הוו קשיין. וע"ד אתחזן למהוי רכיכי. תאנא מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין (כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא באינון נימין) אינון לא אשתכחו קשישין. מ"ט משום דאי אשתכחו קשישין לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשישא (ס"א קשיא) ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן לאו חכמתא מתישבא עמיה. וע"ד אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובג"ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי ולא תלי על דיקנא משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. תאנא כלהו שערי -- בין דרישא בין דדיקנא -- כלהו חוורי כתלגא. ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין (נ"א לאחתא) אינון י"ג מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. (ס"א דאתחסינו לתתא והכי תנינא מקמי אודנוי שריין שערי משום דבלחודייהו אינון ולא אתערבו באחרנין) ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא. דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: # מי אל כמוך חד. # נושא עון תרי. # ועובר על פשע תלת. # לשארית נחלתו ארבע. # לא החזיק לעד אפו חמש. # כי חפץ חסד הוא שית. # ישוב ירחמנו שבעה. # יכבוש עונותינו תמניא. # ותשליך במצולות ים כל חטאתם תשעה. # תתן אמת ליעקב עשרה. # חסד לאברהם חד סר. # אשר נשבעת לאבותינו תריסר. # מימי קדם תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא. ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה. ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין תקיפין. לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין. מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף (ס"א אתכסי) מניה ובג"כ כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. <קטע סוף=דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=דף קלב א/>ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}}. וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} -- לא קשיא, הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה. וע"ד כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא ואינון לעילא מן דיקנא -- דיקנא בלחודוי הוא. וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו -- דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו. '''תקונא קדמאה'''. תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא (מחומא דלב) ממוחא דרישא (ס"א מתקוני דרישא) והכא לא פריש הכי דהא לא הוי. אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח. <small>'''(חסר כאן)'''</small> ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא דאלף עלמין דחתימין (ס"א אלף עלמין חתימין) בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא. ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין -- מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה -- {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|390}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א"ל}}'''. מהו תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. (ס"א לאתפשטא) (ס"א לאכפיא ואתפשטו) -- {{גמט|ל"א}} בהאי סטר ו{{גמט|ל"א}} בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה. מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''א"ל'''. ועם כל דא האי '''א"ל''' אתכפייא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין (אתבסם) ואתכלל ואתפשט ביה. אמאי עד פומא? משום דכתיב (שם) {{צ|דינא יתיב וספרין וגו'}} מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הה"ד {{צ|פלא יועץ אל גבור}} -- {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא (ס"א בדיקנא) קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב {{צ|מי אל כמוך}} -- בעתיק יומין אתמר בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה. '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית. וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא: '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שלט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין אלף|57,000}} דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא (ס"א בחיזרא): '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|צ"ו אלפין|96,000}} מארי דיללא ומתאחדן מני' בבוסיטא לקוסיטרא (ס"א כבוסינא לקוסרא). ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה? {{ש}} מאן חמי טמירותא (ס"א יקירותא) דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין, {{ש}} עטרין דכל עטרין. {{ש}} עטרין דלא אתכללו בעטרין. {{ש}} עטרין דלא כשאר עטרין. {{ש}} עטרין דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון {{ש}} ובג"כ הני תקונין -- אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין (לקבליהון), ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין. כלא זקפן לקבליה תקונין דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא. וכלהו אתבסמן מתקונין אלין (דמלכא עתיקא). תאנא, אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין -- לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי. ותניא עד כמה זהירין אלין (ס"א אתתקן באלין) תקוני דדיקנא. עד תליסר (דלתתא), וכל זמנא <קטע סוף=דף קלב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}} <קטע התחלה=דף קלב ב/>דתליסר אלין משתכחין -- זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. (מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה, הה"ד {{צ|כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'}}. ומנא לן? דכתיב (שם) {{צ|שבת אחים גם יחד}}. גם לרבותכהן גדול דלתתא, דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא -- כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. א"ל רבי שמעון: יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי. '''תקונא תניינא''' מתתקן שערא, מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא, בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך, ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא. קם ר' חזקיה שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה -- נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|325}} עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו {{צ|נושא עון}} חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא -- בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין. אמר ר"ש: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא. {{ש}} אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני. {{ש}} דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}}. {{ש}} ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}}. {{ש}} ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון -- אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא, וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו -- נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא -- סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין -- דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא. קום ר' חזקיה תניינות ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא. תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחות}}. {{ש}} אתרגיש ר"ש ואמר: "''ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא''". קם ר' חייא פתח ואמר: {{צ|ואומר אהה יי' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא, והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}? אלא (תאנא) ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי: אנא מה בין דבור לאמירה? אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא, <קטע סוף=דף קלב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=דף קלג א/>דבור בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין דכתיב {{צ|וידבר את כל הדברים האלה לאמר}}, ותאנא כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}} -- לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא. אי הכי, הא כתיב {{צ|וידבר יי' אל משה לאמר}}? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה ב"נ כוותיה, דהוא שמע דבור בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע, ושאר נביאים אזדעזעו אפי' באמירה ודחלין בדחילו. ותאנא, תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא -- (ס"א לאקפא) (נ"א לאייתאה) לתליתאה, דכתיב {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}. (תרי נוסחי) ות"ח דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוו, דהוא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין. נפיק חד ארחא. ושערא אפסיק (ס"א אתפסק) בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום (דכתיב {{צ|ועובר על פשע}}) דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום (נ"א כובש עונות וכתיב) דכתיב {{צ|ועובר על פשע}} - למיהב אעברא עד (ס"א על) פומא קדישא דיימא סלחתי. תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו, דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. תאנא בצניעותא דספרא: מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}. (מאי משמע עובר על פשע. שפע. דאקדים שי"ן לפ"א, לא זכו עומד ולא עובר) (האי) בזעיר אפין. מאי בין האי להאי? {{ש}} בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יי' בם וילך}}, מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד {{צ|כי רוח יי' נשבה בו ואיננו}} (ס"א {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}). באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עברה ותטהרם}}. ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יי' לנגוף את מצרים}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי. ודא הוא תקונא תליתאה (דאורחא) דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקו. אמר ר"ש: ודאי קב"ה וסגי לאוטבא לך ויחדי לאגנא עלך. ותאנא מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביי'}} -- בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. תאנא בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין -- כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא, סתימין ושתיקין, ולית דיפתח פטרא לאבאשא. משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי מאן דאחיד (נ"א דאחית) ואזהר (ס"א משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא ומהאי הוא מאן דאחזי ואזהר) לשתקאה -- להאי אורחא רשים, דהוא סימנא דעתיקא קדישא. '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא (ונחית) תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הה"ד {{צ|לשארית נחלתו}}, כד"א {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} -- הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}}. '''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא, הה"ד {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. "''קום ר' יוסי''". קם ר' יוסי, פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו}}. {{ש}} {{צ|אשרי העם שככה לו}} -- מהו {{צ|שככה לו}}? כד"א {{צ|וחמת המלך שככה}} - שכיך מרוגזיה. דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הה"ד {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיי' אלקיו}} - רחמי דרחמי. דבר אחר: {{צ|{{גמט|שככה}}}} -- שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר. דתניא ארחא עלאה דדיקנא קדישא (עלאה עתיקא דעתיקי) דאיהו נחית (בדיקניה) תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי. והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא. דא <קטע סוף=דף קלג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}} <קטע התחלה=דף קלג ב/>לעילא ודא לתתא. לעילא {{צ|עובר על פשע}}, לתתא {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. ותנינן {{צ|לא החזיק}} -- דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא -- טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך}}. אר"ש "''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''". '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא (דרישא) לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. "''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא''". קם ר' ייסא פתח ואמר: {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} וכתיב (שם) {{צ|ובחסד עולם רחמתיך}}. הני קראי קשיין אהדדי. ולא אקשו. דתנינן אית חסד ואית חסד; אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו -- הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי ב"נ לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגו דעתיק יומין, ובג"כ בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי. ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני, ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} -- חסד דעתיק יומין. {{צ|ובחסד עולם}} -- חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דז"א דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובג"כ כתיב {{צ|כי חפץ חסד הוא}}. דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי. '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. פתח ר"ש ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} -- מה תפוח זה כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין -- דאינון תקונא ז' -- אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא, ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}}. ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. {{ש}} כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}} וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}} {{צ|באור פני מלך}} -- אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}} {{צ|יאר יי' פניו אליך}} -- פנים דלבר דכד נהרין מתברך עלמא. ותאנא כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין -- כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך -- תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא, על אחת כמה וכמה! תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין -- אתחזי זעיר אפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין, ובג"כ כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} -- מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. תאנא: אלין תפוחין דסתימין -- נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא -- ביה כלילן. הדא הוא דכתיב {{צ|ישוב ירחמנו}} - {{צ|ישוב}} מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. הכא הוא {{צ|ישוב ירחמנו}} ובהאי דלתתא הוא {{צ|ואמת}}. דא הוא תקונא <קטע סוף=דף קלג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}} <קטע התחלה=דף קלד א/>שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין. '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. "''קום אלעזר ברי, אתקין תקונא דא''". קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל}}. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא, והכא אית לאסתכלא, וכי הכל תלוי במזל, ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} - הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} -- מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה -- אע"ג דאיהו '''קדוש''' -- לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא {{צ|הכל תלוי במזל}} -- דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא -- אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד {{צ|יכבוש עונותינו}}. אמר ליה ר' שמעון: "''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא''". '''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. "''קום ר' אבא''". קם ר' אבא ואמר: אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון {{צ|מצולות ים}} משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אמר ר' שמעון: "''בריך תהא לעתיק יומין''". '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. "''קום ר' יהודה''". קם ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' וגו'}}. {{צ|מפני פחד יי'}} -- הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יי'}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} -- אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. תרי. '''תקונא עשיראה''' -- {{צ|תתן אמת ליעקב}}, '''וחד סר''' -- דלא נפקי נימא מן נימא, {{צ|חסד לאברהם}}. '''תקונא דתריסר''' -- דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא כמה דאצטריך טרחותא. במאי קא מיירי? דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק -- אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. <קטע סוף=דף קלד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}} <קטע התחלה=דף קלד ב/>דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי {{צ|פה יי'}}, אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא, י"ב תחומין לתתא, י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הה"ד {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}. '''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא. תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} -- יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. ותאנא, אלין ימי קדם - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין (כליל בהו). והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא -- ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}, דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב {{ממ|זכריה|יד|ז}} {{צ|יום אחד הוא יודע ליי'}} -- הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא. הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא, והוא בלחודוי ישתכח -- לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן, ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין, לכל אינון דלתתא, דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}}. וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} -- באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}}. אמר ר"ש לחברייא, כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. <קטע סוף=דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}} <קטע התחלה=דף קלה א/>סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחי שנינן (ס"א שניין) מכל סטרוי. ומתאחדן פרכא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא (ס"א בבוסיטא דגליפין) בההוא פריסא. וכן לד' עיבר. וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא -- כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל (ס"א בהבל דכל) פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא -- ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון. זכאין אתון לעלמא דאתי דכלהו מלי דנפקי מפומיכון כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגמר (ס"א אגזר) דינא די לעלמא. דאי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין -- עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אפין; היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא. דהשתא חובתא (ס"א חכמתא) עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה, תקוני דזעיר אפין מתקוני דאריך אפין אתתקנו, ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלטא (ס"א ומשלפא) ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} -- דביה מתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל רזין דאחאמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואע"ג דלא אתקיימו. תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין, עד לא זמין תקונוי, באני מלכין כנס מלכין (נ"א גליף מלכין) ומשער מלכין, ולא הוו מתקיימי עד דדחי (ס"א דאנח) לון ואצנע לון לבתר זמנא. הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. {{צ|בארץ אדום}} -- באתר דכל דינין מתקיימין תמן. וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקין. כד אתתקן -- תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא. מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא וכלהו עלמין אתחרבו. הה"ד (שם) {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}}. {{צ|וימלוך באדום}} -- רזא חדא (ס"א יקירא) הוא. אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. {{צ|בלע בן בעור}}. תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה. (שם) {{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כד"א {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}}. כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל <קטע סוף=דף קלה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}} <קטע התחלה=דף קלה ב/>כלא לאתישבא ביה. ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח -- לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו. ואתבטלו סלקא דעתך, והא כלהו באדם אתכלילן?! אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא (נ"א דיוקנא) דאדם. וכד אתא האי דיוקנא -- אתגלפו (ס"א אתכללו) כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו, (ס"א מנהון אתבסמו ולא אתבסמו), ומנהון לא אתבסמו כלל. ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}} {{צ|וימת}} -- דאתבטלו לגמרי? לאו הכי. אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה "מיתה" כד"א {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין, בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא לא כתיב בהו "מיתה" כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם -- אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו. תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה -- תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא (נשב ביה אתתקר (ס"א אתתקן) וסליק רעותיה) ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר, וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא נשב ביה אתתקן ונפיק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל (ס"א ואתכליל) ביה. ביה סלקא דעתך? אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. והאי אוירא הוא טמיר דטמירין עתיק יומין ברוחא דגניז בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר. ואשא דכיא קאים מהאי סטר. מאי אשא הכא. אלא לאו הוא אשא. אבל בוצינא דא (נ"א ניצוצא) דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא. בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר. ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחיאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני: * מסטרא דרישא חיורא חיוור בגוויה. (ס"א בגיניה) דכליל כלהו חיוורי (וכלהו חיוורי) * אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}}. {{צ|לחיי עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{צ|לחרפות לדראון עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא. הה"ד {{צ|כי טל אורות טלך}}. {{צ|אורות}} -- תרין. וההוא טלא דנטיף -- נטיף כל יומא לחקלא דתפוחים כגווני חיוורא וסומקא. האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי {{ב|ק"נ רבוא|150,000}} עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אפין'''. ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחיים לעלמא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבי אגר אוראותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא <קטע סוף=דף קלה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}} <קטע התחלה=דף קלו א/>תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי בקע אגר אוראותא אשתכח מניה לעתיק יומין. בחלליה דגולגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו וקרונא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר (ס"א ונפיק) לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}}. ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}} '''מחללא חד''' מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי הללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא: '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין ן' תרעין. מאלין ן' תרעין אתאחדן ן' יומין דאורייתא, ן' שנין דיובלא, ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה (ס"א מדוריה) בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הה"ד {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}}. ואילין ג' מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן, ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין. בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא. (בחור כארזים) רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}}. מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא הה"ד (שם) {{צ|קווצותיו תלתלים}}. ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. {{ש}} '''ממבועא לחללא חד דגולגלתא''' אתמשכן שערי במשיכותא ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. {{ש}} '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. {{ש}} '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו (ומתעבידן תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין). ובג"כ אינון קוצין תלין על תלין. וכלהו משיכן, דאתמשכן מג' חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי -- תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובג"כ כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}}. ובהאי תלין תליין (נ"א ובהאי תלייא) ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}}. תנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין מאריהון דמתקלא (ס"א מאריהון דרחימותא. ואיהו מתקלא בינייהו) בג"כ אית ימינא ואית שמאלא. מצחא דגולגלתא -- אשגחותא דאשגחותא, ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא -- אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר, <קטע סוף=דף קלו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}} <קטע התחלה=דף קלו ב/>בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי -- גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט, אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון, הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה חיה לך מאנת הכלם}}. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא -- נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא -- אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין -- אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא -- כדין כלהו משתככין. ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח''' (ס"א מצחא וכל חד אקרי נצח), ובאתוון רצופין (דאפין) הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}}? האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא -- זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי "אדם" ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי "ראש" (בהאי מצחא) אתחזי ואתגלייא -- האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ"ט משום דלא הוה מאתר דאקרי "אדם", דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם. ובג"כ {{צ|לא אדם הוא להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא. '''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הה"ד {{צ|רוחצות בחלב}} - מאי {{צ|בחלב}}? בחוורא דלעילא קדמאה. (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי (ס"א ובג"כ צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) וע"ד צלי דוד {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה}} -- דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן -- כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי -- יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הה"ד {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא <קטע סוף=דף קלו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}} <קטע התחלה=דף קלז א/>דעינא, הה"ד {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא, לגלאה ארחין דחייביא, הה"ד {{צ|שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}}. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}}. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו, הה"ד {{צ|ראה ראיתי}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח}}. {{צ|עורה והקיצה}} -- תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין. '''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה. '''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא. '''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא -- כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה"ד {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} -- מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} -- כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה. ודא זמינין למנדע צדיקייא למחזי ברוחא דחכמתא כד"א {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב -- כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}}. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא: מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא? אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} -- {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין), דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר ירושלם ולא ציון -- הכי אצטריך, לאכפייא <קטע סוף=דף קלז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}} <קטע התחלה=דף קלז ב/>לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: כתיב {{צ|עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} (הה"ד {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב {{צ|עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}}. השתא {{צ|עיני ה' אלהיך בה}} וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}}. כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון {{צ|רחמים גדולים}}, רחמי דזעיר אנפין אקרון {{צ|רחמים}} סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין. תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל. '''חוטמא''' -- תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}} -- בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב {{צ|עלה עשן באפו}} ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא -- אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. ואי תימא -- אף וחימה כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחימה}} דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}. {{צ|שחת}} -- המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובג"כ כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יי'}} -- {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יי' הגדולה והגבורה}} -- אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגו'}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}}. כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}, וכתיב {{צ|ויי' המטיר על סדום ועל עמורה}}. אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יי' לא שניתי}}? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק -- רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא -- כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא {{צ|מאת יי' מן השמים}} -- בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא <קטע סוף=דף קלז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}} <קטע התחלה=דף קלח א/>לאפקא -- נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי "ארך אפים" מכלא. והיינו רזא דתנינן {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני -- פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל -- כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? * {{צ|אברהם אברהם}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. * {{צ|יעקב יעקב}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא, כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. * {{צ|שמואל שמואל}} טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל {{צ|משה משה}} לא אפסיק טעמא בגוויהו, דמיומא דאתיליד שלים הוה, דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}}. אוף הכא {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין, דהכי תנינן: כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין - כלא ברחמי אתחזון, וחוטמא אשתכיך, ואשא ותננא לא נפיק, כד"א {{צ|ותהלתי אחטם לך}}. ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא, בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יי'}} -- אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא). וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב {{צ|וירח יי' את ריח הניחח}} -- דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב {{צ|ויחר אף יי'}}, {{צ|וחרה אף יי'}}, {{צ|וחרה אפי}}, {{צ|פן יחרה אף יי'}} -- כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}} האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו). '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי). מאי טעמא בעקימא? (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש). ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}}. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יי'}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין -- כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט), ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין <קטע סוף=דף קלח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}} <קטע התחלה=דף קלח ב/>כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא -- סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך}} כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יי'}}. ומה דאתמר {{צ|הטה יי' אזנך}} -- {{צ|אזנך}} -- בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב {{צ|כי אזן מלין תבחן}}, וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}}. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי -- מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. תא חזי כתיב {{צ|יי' שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} -- תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א -- חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב {{צ|יהו"ה אלהים}}, דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יי' אלהים}} -- שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא. {{צ|יי' יי'}} -- כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אפין. {{צ|בקרב שנים}} -- אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} אינון ימי קדם, {{צ|שנות עולם}} אלין ימי עולם. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובג"כ אמר {{צ|חייהו}}. {{צ|ברוגז רחם תזכור}} -- לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא. תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו'}} -- מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} דכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יי'}} משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, <קטע סוף=דף קלח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}} <קטע התחלה=דף קלט א/>דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא, הה"ד {{צ|ואתם הדבקים ביי'}} ולא כתיב "הדבקים ליי'" אלא {{צ|ביי'}} ממש. תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין -- אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין -- נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון (ס"א דאורייתא) דשמא קדישא (מתחיל מסוף קלח ע"ב) (נ"א ובעלמא דאתי). משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין ובעלמא דאתי יתיר מהכא דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הה"ד {{צ|ואתם הדבקים בה'}} -- בה' ממש, עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים ה'}}. השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא. תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בט' תיקונין, ודא איהו דיקנא דז"א. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דז"א -- נגדין י"ג מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב אתוון דשמא קדישא). וא"ת דיקנא לא אשתכח, ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}} (ולא קרי דיקנא). אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא: כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא -- ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא (משום) ובג"ד הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא -- גנזיה קרא ולא אתגלייא. ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין, נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא? כד"א {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} (ולא ערוגות). בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי (דדיקנא) אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי. דכתיב (שם) {{צ|בחור כארזים}}. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. '''תקונא תליתאה'''. מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיעא ההוא ארחא. '''תקונא רביעאה'''. נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובא דבוסמא. '''תקונא חמשאה'''. פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן (ס"א מנהון). '''תקונא שתיתאה'''. נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. '''תקונא שביעאה'''. דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. '''תקונא תמינאה'''. דנחתין שערי בתחות דיקנא דמחפיין קדלא דלא אתחזיא כלהו שערי דקיקין נימין על נימין. מליין מכל סטרוי. '''תקונא תשיעאה'''. (מתערבין שערי עם אינון) דמתחברן (נ"א אתמשכן) שערי כלהו בשקולא מעלייא (ס"א מלייא) עד (נ"א עם) אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין ט' מבועין דמשח רבות דלעילא, ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. ט' תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא, ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי (בר נש לתתא) גיבר תקיף. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה -- תלייא ביה גבורה תקיפא. '''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין'''. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: קום ברי (קדישא), סלסל תקונא דדיקנא (נ"א דמלכא) קדישא בתקונוי אלין. <קטע סוף=דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}} <קטע התחלה=דף קלט ב/>קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} עד {{צ|מבטוח בנדיבים}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} -- תנא: הכא ט' תקונין דבדיקנא דא, להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. ת"ח כיון דאמר הני ט' תקונין לכתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם}}. אמר: הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}. ובתקונא דדיקנא דא ט' תקונין, דאינון שם יי' -- אשצינון מן עלמא, הה"ד {{צ|בשם יי' כי אמילם}}. ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא -- שיתא אינון בשמא קדישא, דשית שמהן הוו, ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון -- תלתא הוו, דהא {{צ|נדיבים}} בכלל אדם הוו. תנא: שיתא שמהן דכתיב: * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין. * {{צ|יי' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|יי' לי בעוזרי}} - ארבע. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - חמשה. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - שיתא. אדם תלת, דכתיב: * {{צ|יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח באדם}} - תרי. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תלת. ותא חזי, רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא, דכתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} -- בשם מלא דהוא {{צ|יי' אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובג"כ הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה}}. תרי זמני {{צ|י"ה י"ה}} לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר {{צ|יי' לי לא אירא. יי' לי בעוזרי}}. בשמא דלא חסר. בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} -- הכי הוא. דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא. ומה דמשלפא בהו אתקרי שמא קדישא. ותערא ומה דביה אתקרי יהו"ה ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ידו"ד אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה). ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא -- לאכנעא שנאוי, בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה -- כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}} (ס"א דדיקנא איהו עיקרא, דכל גופא וכל הדורא דגופא בתר דיקנא אזיל וכלא בדיקנא תלייא) (ול"ג מן ודיקנא עד גופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. * {{צ|ה' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. * {{צ|ה' לי בעוזרי}} - חמש. * {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - שבעה. * {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תשעה * {{צ|(ס"א טוב לחסות בה' מבטוח באדם}} - ז'. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - ח'. * {{צ|מבטוח בנדיבים}} - ט'. {{צ|מן המצר קראתי י"ה}} -- מאי קא מיירי? אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא דא קאמר. (ר' יהודה אמר) {{צ|מן המצר קראתי יה}} -- מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין מעילא תחות שערי דרישא, ובג"כ אמר {{צ|י"ה י"ה}} תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא אמר {{צ|יי' לי לא אירא}} דהוא אתר דלא דחית (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו'. (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה -- ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין, והוא דיקנא דזעיר אפין בט' תקונין מתתקן. <קטע סוף=דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}} <קטע התחלה=דף קמ א/>'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין, ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא -- תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין (וכפיין), והני לאו אריכין. ושערי דרישא מנהון שעיעי ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אפין, דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי ס"ד? אלא אימא ארבע מוחי -- תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין, דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך}}. {{צ|שם יי'}} - שם יי' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. ובג"כ {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}, דהכא משתכחין, דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אפין -- אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר, ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובג"כ אינון ארבע. ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע -- אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא, הה"ד {{צ|קווצותיו תלתלים}} -- תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות}}. ותנא: הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו, אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא -- לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא), ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין -- רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא -- דינא תקיף ונצח על רחמי. ובג"כ בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי -- שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא (ס"א ומתאחרא) דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא -- אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא. וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא -- כל הני וכל הני מתנהרין ומסתחיין כמאן דאסתחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא -- כלהו אסתחיין ברחמי. ובג"כ אמר משה זמנא אחרא {{צ|יי' ארך אפים ורב חסד}}, ואלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין. וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר אינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין <קטע סוף=דף קמ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}} <קטע התחלה=דף קמ ב/>ביה. ובג"כ {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}. תנא: שערי דרישא דזעיר אפין -- כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין, דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה -- שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובג"כ כתיב {{צ|ראשה כעמר נקא}}. והאי דזעיר אפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובג"כ חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} -- בזעיר אפין אתמר. אמר רבי שמעון "''בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי''". '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. "''קום רבי אבא!''". קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא (ס"א בתקוני מלכין) (ס"א כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא אתחזי) כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הה"ד {{צ|גדול אדונינו ורב כח}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}. והאי תקונא תניינא אתתקן כד נהיר בנהירו דעתיק יומין אקרי {{צ|רב חסד}}, וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}. דהא נהירו אנפיה (ס"א דא נהירו דאנפין). ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא. אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא, לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}, ואתקיימו באתר אחרא. ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אפין {{צ|חסד}} סתם. ובג"כ כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} וכתיב (שם) {{צ|נוצר חסד לאלפים}} סתם. ואוקימנא, האי {{צ|רב חסד}} - מטה כלפי חסד לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא -- לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. וע"ד כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} -- סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} -- סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא (ס"א בתרי גווני אגזים ולא) אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא. '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא, הוד והדר הוא. (ס"א הוד עלאה) ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא (ס"א ליאה דעלעין) בעלעוי ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו, ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} -- תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.<קטע סוף=דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=דף קמא א/>ותאנא האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין, האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא, ובג"כ {{צ|לחייו}} כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פשע}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א {{צ|ותפארת בחורם כחם}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. '''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא, בהאי כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך ויחנך}}, דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יי' פניו אליך}}, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון "חסדי קדמאי", ובגין אינון נהרין כל אינון "חסדי עולם". '''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. תנא תקונא דא הוא דאקרי) {{צ|פאת הזקן}}, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי). ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} כתיב. '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי, ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. "''קום רבי יהודה!''" קם רבי יהודה פתח ואמר: בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה, וכלהון אקרון {{צ|פה}}, הה"ד {{צ|וברוח פיו כל צבאם}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר; תליין מהאי פומא ומהאי פומא. (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו {{צ|פה יי'}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי. והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר"ש: "''בריך אנת לעתיקא קדישא!''" '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא: אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה, הה"ד {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}}. ו{{צ|אלף המגן}} רזא הוא בצניעותא דספרא {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. '''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) {{להשלים}}. ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}}. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי. תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו), אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק -- טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין -- עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד -- כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא. לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא <קטע סוף=דף קמא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}} <קטע התחלה=דף קמא ב/>דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין -- כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא, אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי), ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יי' ליראיו}}, כתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} בתרי יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא, ודא הוא {{צ|וייצר}}. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. {{צ|וייצר}} -- מאי צר? צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר), ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי שם מלא, {{צ|יי' אלהים}}. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן ד{{צ|וייצר}}, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים -- {{צ|יי' אלהים}}. ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, דכליל דכר ונוקבא, ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} -- לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא), {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} -- טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}}), נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. {{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} -- לאתרקא. ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא -- כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי -- שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) {{צ|תפארת}}, ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הה"ד {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}}. כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא, תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני, הה"ד {{צ|ודלת ראשך כארגמן}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'}}. תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהו <קטע סוף=דף קמא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=דף קמב א/>דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, דנוקבא אתפשטה תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא: חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא: * קול באשה ערוה. * שער באשה ערוה. * שוק באשה ערוה. * יד באשה ערוה. * רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר -- מערוה אינון. ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה -- אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים. הה"ד {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} -- תמים ממש. וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא -- ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}}, דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד -- {{צ|ואשתמרה מעוני}}. וכיון דאתפשט אמה דא -- אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא, ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה, אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד. בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא, גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין, בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא, ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הה"ד {{ממ|בראשית|לו|לא}} {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} -- אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. "אשר היו" לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}}) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הה"ד {{צ|וימת}} -- דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא, אי הכי דדינא כלהו והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}, והא לא אתחזי דינא, דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא? תאנא: כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}}, מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{צ|ושם עירו פעו}}. מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} -- בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}, מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} -- אתבסמותא דדא בדא. {{צ|בת מטרד}} -- תקונין דמסטר גבורה. {{צ|בת מי זהב}} -- אתבסמו ואתכלילו דא בדא, {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה (ס"א קדישא) <קטע סוף=דף קמב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=דף קמב ב/>תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו סלקא דעתך? אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובג"כ דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא {{צ|ימינך יי'}}. {{צ|ימין יי'}} אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? תאנא: כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים וגו'}} משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}}, כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יי'}}, {{צ|זרועך הנטויה}}. נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב}}, בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יי'}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}} דכתיב {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} {{צ|מוליך לימין משה}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב (שם) {{צ|זרוע תפארתו}}. דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) {{צ|והנה ידי עמך}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון {{צ|יד יי'}} עלאה, יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד יי' שמאלא זכו ימין יי'. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יי' תתאה. תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב {{צ|סוד יי' ליריאיו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: דכל דינין דמשתכחין מדכורא -- תקיפין ברישא ונייחין בסופא, וכל דינין דמשתכחין מנוקבא -- נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי, סתימא דכלא, פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון -- אפיל דודמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. הה"ד {{צ|ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{ש}} {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} -- מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כד"א {{צ|אחת היא יונתי תמתי}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}}. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא <קטע סוף=דף קמב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}} <קטע התחלה=דף קמג א/>ואתחברו אפין באפין -- מאן ייעול בינייהו! מאן הוא דיקרב בהדייהו! (בגין כך סתימא דמלה, עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת). וכד אתחברו -- אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. ותאנא בצניעותא דספרא: בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} -- ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא -- נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק -- אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה). תא חזי מה כתיב (שם) {{צ|ויהי בהיותם בשדה}} -- בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין, ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון -- מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא סלקא דעתך? אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה -- רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה -- אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו. זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הה"ד {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יי'}} -- עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר ר' שמעון, חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא -- דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}} תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} -- דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}}. ותאנא בצניעותא דספרא: באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל -- כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט -- באצבען דידן, חמש כנגד חמש. כתרין תתאין -- באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא -- עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. <קטע סוף=דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=דף קמג ב/>תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא -- כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא, אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא? לא, דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגוייתו כתרשיש}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}}, {{צ|והאיש גבריאל}} -- כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}}. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין, ושמעין מה דשמעין מעילא, ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא, כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא -- אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא), ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - דכלא הוא חד גופא. תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא כתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי), ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}}. {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{צ|צוארך}} -- בכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית -- אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} -- אדם דהוא יקר מכל יקרא - בל ילין. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא -- אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא, כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין <קטע סוף=דף קמג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}} <קטע התחלה=דף קמד א/>דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}} (ס"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה הוי כחד מן בעירא (הה"ד {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}). תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} (ס"א {{צ|בני האלהים}}) -- אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} -- (האדם הידוע). וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} -- מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} -- מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. {{צ|הנפילים היו בארץ}} -- לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} -- '''עז"א ועזא"ל''' הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב (שם) {{צ|וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ}} -- לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יי'}} -- האי בזעיר אפין אתמר. {{צ|ויתעצב אל לבו}} -- "ויעצב" לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} -- איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. {{צ|אל לבו}} - "בלבו" לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. {{צ|ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} -- לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא. כלא אתתקן כמרישא. הה"ד {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שכינתי}} (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב (שם ג) {{צ|יי' בחכמה יסד ארץ}} וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יי'}}. ותאנא: כלהון מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא, ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הה"ד {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא, (הה"ד {{צ|כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב}} דאיהו בלגו לגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}, וכתיב {{צ|וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}}. עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}}. תאנא: בכה ר"ש וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא -- יאות ושפיר הוה, בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי, דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין, אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא, מיתו ר' יוסי בר' יעקב, ור' חזקיה ור' ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואר"ש מלה ואשתככו. צווח ואמר שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. <קטע סוף=דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}} <קטע התחלה=דף קמד ב/>אבל ת"ח דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}}, וכ"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו. אמאי מיתו?). תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין, דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד (נ"א ועוד) דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר' שמעון, כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום}}. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אר"ש שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. והוה חדי ר"ש, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר"ש ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון: מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר"ש. וכד הוה ר"ש מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. והוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א"ר אבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר"ש שבת ליי' קדש. אר"ש תווהנא על ההוא חגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר"ש מ"ט לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא לאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר בכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתמסרו בארמונא (ס" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא (נ"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר"ש וחברוי. זכאה אנת ר"ש וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א"ל קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין <קטע סוף=דף קמד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}} <קטע התחלה=דף קמה א/>בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר"ש שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: '''עד כאן האדרא קדישא רבא''': ===דבר אל אהרן ואל בניו=== דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'. רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות: תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה"ד עקב ענוה יראת יי'. כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כלמי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי'. לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך <קטע סוף=דף קמה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}} <קטע התחלה=דף קמה ב/>ה' צבאות הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. מפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ"אל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך יי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מ"ט זכה כהן לחסד בגין היראה הה"ד וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. עולם ועולם מהו. אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. על יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א"ל ודאי הכי הוא בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא וכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. יראיו כללא דאדם. ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. על יראיו כהני דלתתא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לאתכללא בכללא דאדם. וצדקתו לבני בנים משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת כי מאיש לקחה זאת. וכתיב (שם) לזאת יקרא אשה וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב וצדקתו. מאי וצדקתו צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה"ד וחסידיך יברכוכה וכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא משום דאקרון חסידם וכתיב וחסידיך יברכוכה. כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו ביראה. כה תברכו בענוה. אמר ר' אבא כה תברכו. תאנא האי צד"ק אתקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה (נ"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס"א דכה) רבה כלומר מכה מן כה. וכתיב והנה לא שמעת עד כ"ה כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) בזאת תדע כי אני יי' וכלא חד וכתיב (שם) ולא <קטע סוף=דף קמה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}} <קטע התחלה=דף קמו א/>שת לבו גם לזאת דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הה"ד כה תברכו. כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני ישראל תברכו בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור להם. אמור סתם. ד"א אמור כיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם. זכו להם לא זכו אמור סתם. ר' יצחק פתח וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו'. וראיתי אני דניאל לבדי. והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב לא ראו אמאי דחילו ובדניאל כתיב וראיתי אני ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת הא דאמרן. זאת עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה. כה תברכו בשם המפורש. כה תברכו בלשון הקדש. תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא כנסת ישראל מאן כ"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב והוא ימשול בך. תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דיתוסף קדושה <קטע סוף=דף קמו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}} <קטע התחלה=דף קמו ב/>על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים וגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. ואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים ויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח משכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים. א"ר תנחום אף אקרי טהור דכתיב וטהרת אותם. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא יתכוון (נ"א ולאתכוונא) באינון מלין. א"ר יצחק בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב וחסידיך יברכוכה. א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא והיינו דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. מאי דעת דעת סתם. ותורה יבקשו מפיהו. עלאין יבקשו מפיהו. יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו תורה. תורה סתם היך אחידא תורה דלעילא דאקרי תורה סתם דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מ"ט כי מלאך יי' צבאות הוא. ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך: אמר ר"ש תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומההוא דאתכסייא ההוא טמירא (ס"א אחרנין וההוא דאתכסייא הוא טמירו) דכלא. א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי (כלהו) דכלהו כלילן בדיבור דכ"ב אתוון (ס"א דכלהו מכילן) (ס"א בתרי כתרי) כתרי דרחמי. ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין (ס"א בז"א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין. מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בלעמא סתים כלא באתוון רשימין. ות"ח דכל הני כ"ב אתוון (ס"א רחמי) (ס"א דכל הני כ"ב מכילן דרחמי) <קטע סוף=דף קמו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}} <קטע התחלה=דף קמז א/>משה אמרן בתרי זמני. זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו (ס"א עלאין) עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב אתוון. מכילן סתימאן. יברכך יי' וישמרך. אלין תלת קראי. וג' שמהן. דתריסר אתוון כלילן לקבליהון ובכלא אתכוון כהנא. וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקביל כ"ב (אתוון) מכילן דרחמי דכליל כלא ובג"כ כתיב אמור ולא אמרו כמה דאוקימנא. אמור דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין אמור במלין סתימין דלעילא. אמור חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד. מ"ט. דבחד תליין כלהו. וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. תאנא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר"א ב"ר שמעון שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר אדם ובהמה תושיע יי'. אדם תינח בהמה למה. א"ל יאות שאלת כלא במניינא הוא זכו אדם לא זכו בהמה. אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא. א"ל כלא אתמר. ות"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'. ואתן צאני צאן מרעיתי הא בהמה. אדם אתם הא אדם. וישראל אקרו אדם ובהמה ובג"כ אדם ובהמה תושיע יי'. ועוד רזא דמלה זכו אדם כגוונא דלעילא. לא זכו בהמה אקרון. וכלהו מתברכאן בשעתא חדא. אדם דלעילא. ובהמה דלתתא. וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הה"ד אדם ובהמה תושיע יי'. ות"ח לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא אוף לתתא אשתכח וכלא הכי תליא לטב ולביש לטב דכתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ לביש דכתיב יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. א"ר יהודה בג"כ (האי תפארת פתח ביה) כתיב אמור להם סתם לאתברכא עלאין ותתאין. כלהו כחדא דכתיב כה תברכו בתחלה ואחר כך אל בני ישראל אמור להם סתם לאתברכא כלהו כחדא יברכך יי' לעילא וישמרך לתתא. יאר יי' פניו לעילא. ויחנך לתתא. ישא יי' פניו לעילא. וישם לך שלום לתתא. ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו. ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. תאנא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פרים ידוי אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי ובעי ב"נ לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. תאנא בההיא שעתא דכהנא פרים ידוי צריכין עמא למיתב ומתברכן עילאין ותתאין ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא. אמר רבי שמעון בהני תלת קראי <קטע סוף=דף קמז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}} <קטע התחלה=דף קמז ב/>רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד י"ברכך י"אר י"שא כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא ז"א מעתיקא מאן דאצטריך יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא ובג"כ יברכך יי' לעילא וישמרך (הוא) הכא לתתא וכן כלהו. ותאני תנא קמיה דר"ש האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך וכו'. אמאי משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו ומאן דיבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי: ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה יתקנו כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי מה כתיב ואני אברכם. למאן לאינון כהני דכתיב ומברכיך ברוך. וכתיב ואברכה מברכיך. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו ולא כתיב יאמרו או יזכרו. תאנא כל כהן דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מ"ט משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב נאם בלעם בנו בעור מאי בנו בעור מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכח פקיעא (ס"א דאשכחן פקיחא) דעינא לברכא דכתיב פקח עיניך בגין לברכא וברכתא דדב המנונא סבא הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. אמר ר' יוסי ת"ח כתיב ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם אל בלק מבעי ליה דהא עביד בלק כלא מהו אל בלעם אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני. אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן הה"ד ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'. וע"ד כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מהו מלחמו כמה דאוקימנא דכתיב לחם אלקיו מקדשי הקדשים וגו'. משמע דקדשי הקדשים לחם אלקיו נפק מניה ובג"כ כי נתן מלחמו לדל. תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר. כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו כביכול אשתאר <קטע סוף=דף קמז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}} <קטע התחלה=דף קמח א/>שמא קדישא חסרא. רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הה"ד ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. ת"ח ויהשבה ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) ויוצא אותו החוצה א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה מאי ויחשבה לההוא כתרא. צדקה רחמי. אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל כד"א כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו דבגינייהו דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כד"א יברכך יי' מציון וגו'. ברוך יי' מציון שוכן ירושלם: ויהי ביום כלת משה וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי. דתנינן אמר ר"ש מאי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו קב"ה של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי. ומאי שבי. שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת מתנות באדם. באדם לא כתיב אלא באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הה"ד כלת משה. כלת משה ממש. וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה. אבל הכא כלת משה ודאי. מתנות באדם מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא: ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום. מהו ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו <קטע סוף=דף קמח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}} <קטע התחלה=דף קמח ב/>לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. תאנא כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא ואפילו תתאה ואפילו עכו"ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב שנים עשר נשיאים לאומותם מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו. בג"כ נשיא אחד ליום. וכל מה דאקריבו כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכון כלהון. אילם ששים עתודים ששים כמה דכתיב ששים גבורים סביב לה דבסטר גבורה. כף אחת עשרה זהב וגו' והא אתמר זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון ועלייהו כתיב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן: <קטע סוף=דף קמח ב/> ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכא ב/>(במדבר ד) {{צ|מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד}}. פִּקּוּדָא דָּא לִהְיוֹת הַלְּוִיִּם מְשׁוֹרְרִים בַּמִקְדָּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא לְעֵילָּא, הָכָא צָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ מִלִּין, דְּהָא כֹּהֵן אִיהוּ מַקְרִיב קָרְבְּנָא, וְאִיהוּ מִיכָאֵל. לֵוִי אִיהוּ גַּבְרִיאֵל, אִיהוּ צָּרִיךְ לְנַגְּנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהלים מב) {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}, דָּא חֶסֶד כַּהֲנָא רַבָּא דְּמִיכָאֵל אִיהוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לְגַבֵּי מָארֵיהּ, וְעִם כָּל דָּא דְּהֶדְיוֹט אִיהוּ אֵצֶּל מָארֵיהּ - מֶלֶךְ דְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ אִיהוּ. וּבִרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תְּהִי קַלָה בְּעֵינֶיךָ, וְהַאי אִיהוּ {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}. {{צ|וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי}}, דָּא גְּבוּרָה. {{צ|שִׁירֹה}} -- (דברים לג) {{צ|בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ}}, (יחזקאל א) {{צ|וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל}}. וְגַבְרִיאֵל שְׁלוּחֵיהּ. וְצָּרִיךְ לְשׁוֹרֵר וּלְנַגֵּן בְּחֶדְוָה בְּחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, (לאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה ומאן דלית ליה רשו) לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא, יְקַיֵּים (איכה ב) {{צ|קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרֹת}}. וְיֵימָּא בְּאַשְׁמוּרוֹת, כַּמָה סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת, בְּכָל מִינֵי רִנָּה בִּגְרוֹנֵיהּ, דְּאִיהוּ כִּנּוֹר לְאַפָּקָא בֵּיהּ קָלָא, בְּשִׁית כַּנְפֵי רֵיאָה עִם וַורְדָא. בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה. וְדָא ו'. וְיִפּוּק לֵיהּ מִלִּבָּא, דְּתַמָּן בִּינָה. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַלֵּב מֵבִין. יִפּוּק בֵּן מִבִּינָה, מִבֶּן יָהּ, דְּאִיהוּ ו', דְּאִיהוּ אֶפְרוֹחַ בְּשִׁית גַּדְפִּין. וִיסַלֵּק לֵיהּ בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, דְּאִינּוּן (מלכים א י) {{צ|שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא}}. וב' כֻּרְסְיָין אִינּוּן (ירמיה יז) {{צ|כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן}}, וְאִינּוּן לִבָּא וּפוּמָא. לֵ"ב, (שמות יז) {{צ|וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק}}, (בנה"ר) כָּבֵד, סָמָאֵ"ל, פּוּמָא דְּכִסֵּ"ה, כֵּ"ס י"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים פא) {{צ|תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וְגוֹ'}}, מַאי {{צ|שׁוֹפָר}}? קָנֶה, ו', קוֹל דְּסָלִיק מִן הַקָּנֶה, לְגַבֵּי פּוּמָא, דְּתַמָּן ה'. בְּה' מִינֵי תִּקּוּנִין דְּדִבּוּרָא, דְּאִינּוּן שִׂפְוָון וְשִׁינַיִם וְחֵיךְ. שִׂפְוָון תְּרֵין. שִׁינַיִם וְטוֹחֲנוֹת תְּרֵין מִינִין. וְחֵיךְ, הָא חָמֵשׁ. דְּטָחֲנִין כְּנָהָר דְּאִיהוּ קוֹל, כְּגַוְונָא דְּטָחֲנִין רֵיחַיָיא. לְאַפָּקָא קוֹל וְדִבּוּר, דְּנָפִיק מִבִּינָה דְּלִבָּא. בְּמַחֲשָׁבָה. דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ בְּעֶשֶׂר מִינֵי תִּלִּים. וּבְשׁוֹפָר, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשַׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וְאוֹרַיְיתָא, קָלָא דִּילָהּ, דִּיבּוּר דִּילָהּ, בִּינָה דִּילָהּ, דְּאוּקְמוּהָ {{צ|אֵיזְהוּ חָכָם הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר}}. מַחֲשָׁבָה דִּילֵיהּ. חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ז) {{צ|זֹאת הַתּוֹרָה לְעוֹלָה וְלַמִּנְחָה}}. (ע"כ רעיא מהימנא) (כ"ד ע"ב פקודא דא המועל בהקדש וכו') <קטע סוף=רע"מ דף קכא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכב א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכב ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכג א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכג ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו א/>{{להשלים}}<קטע סוף=רע"מ דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז א/>(לא ברור מה יש כאן) <קטע סוף=רע"מ דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל א/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמא ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמב א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמב ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמג א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמג ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמד א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמד ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמה א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קמה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמה ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמו א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמו ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קמו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמח א/> ------------------- <references/> 19mp3amjgj2leu5txf72dwvjxpbp5zr 3001412 3001411 2026-03-28T22:41:19Z Roxette5 5159 /* פרשת נשא - זהר */ 3001412 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=דף קיז א/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}} ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה מתרין סטרין. ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! <קטע סוף=דף קיז א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיז ב/>תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ"א|ו|א}} {{ממ|מ"א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}} {{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}} {{צ|יהו"ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}} תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב"ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו מותנא. {{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} - אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}} {{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}} {{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}} {{צ|יברך יראי יהו"ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. {{ש}} {{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע"ג דלא עאלין במניינא. תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:<קטע סוף=דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}} <קטע התחלה=דף קיח א/>רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}} אמר ליה: "''ישראל מאן אתר אתברכן?''" {{ש}} אמר ליה: "''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''" {{ש}} תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}} ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא! כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}: '''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}} '''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}} כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר "''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''", בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}} זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! {{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}} רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב! בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}} אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}} אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: <קטע סוף=דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}} <קטע התחלה=דף קיח ב/>'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י"ב שבטין, י"ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י"ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י"ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י"ה''' בינייהו. {{ש}} כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}} ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}} ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}} ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}} ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}} '''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! * '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. * '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. * '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. * '''ה' בתראה''' - מערב. ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}} * {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. * {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. * {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. * {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! <קטע סוף=דף קיח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט א/>ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. אמר: "''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''" פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} {{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ"א "אסתכל". אבל נראה ד"אחידנא" תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו"ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}} {{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}} כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}} ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב"ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא"ו''' - דא קב"ה הוא לעילא. אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}} האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}} אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}} ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא "''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''". אמר רבי יהודה: "''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: "''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''" פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}} תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}} ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.<קטע סוף=דף קיט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט ב/>וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}} ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. בכה רבי אלעזר. {{ש}} פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}} השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע"ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}} בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}} אמר: "''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}} ''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''" {{ממ|תהלים|קלה|ד}} אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}} אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}: '''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}} {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. <קטע סוף=דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכ א/>תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. * מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. * לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. * לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}} אשתכח בכל יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא: {{ש}} "''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''" ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}} אמר ליה: "''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}} אמר ליה: "''ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}} אמר ליה: "''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}} '''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}} לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}} ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.<קטע סוף=דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=דף קכ ב/>{{ש}} מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}. ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו"ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}} אלא רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. תא חזי רזא דמלה! אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. {{ש}} בקדמיתא עובדא * בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, * ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. * לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין - תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - * ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. * לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, * ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. * לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}} ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}} ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. <קטע סוף=דף קכ ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=במדבר דף קכא א/>בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא"ו''' - ד'''וא"ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. והא קמ"ל דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר: "''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''" אמר ר' יהודה: "''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''" '''ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן'''<קטע סוף=במדבר דף קכא א/> ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא (אין)== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=במדבר רע"מ דף קכא א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=במדבר רע"מ דף קכא א/> ==פרשת נשא - זהר== <קטע התחלה=דף קכא א/>'''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' ר' אבא פתח {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון ואין ברוחו רמיה}}. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. ת"ח בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה (לליליא) ומזמנא דשארי צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא (לי') ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר. בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא <קטע סוף=דף קכא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=דף קכא ב/>ושמאלא מקבל לה. כדין כרוזא קארי בעלמא דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא (ס"א למלכא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח זכאה חולקיה מאן דאתער לזוגא זווגא דא). ת"ח בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מ"ט בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דב"נ ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק ב"נ מפומיה איהי כדקא יאות, מלה קדישא דאורייתא וצלותא -- ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה מילין בישין מלישנא בישא, ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דב"נ הה"ד {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} ובג"כ {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון}}. אימתי כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}: <קטע סוף=דף קכא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=דף קכב א/> (במדבר ה) {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹ'}}. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שופטים ד) {{צ|וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ'}}, וְחֶבֶר הַקֵּינִי מִבְּנֵי בְּנוֹי דְּיִתְרוֹ הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א טו) {{צ|וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'}}, אֲמַאי אִקְרֵי{{צ| קֵינִי}}, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּכְתִיב (בראשית טו) {{צ|אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי}}. וְאִתְּמַר דְּעַבֲד קִנָּא בְּמַדְבְּרָא, כְּעוֹפָא דָּא, בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא, נִפְרָד מִקַּיִן, אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִפְרַד מִקַּיִן. זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵיזָל לְאִתְדַּבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי. דְּכַד בַּר נָשׁ אָזִיל {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}} בְּאוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לב) {{צ|עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם}}. וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, דְּהוּא סִטְרָא דְּמִסְאֲבָא. וְסִטְרָא דְּמִסְאֲבָא אִתְּעַר מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין, דְּנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִקְרוּן נַזְקֵּי עָלְמָא. דְּהָא (קמ"ג ע"א ע"ב) מִסִּטְרָא דְּקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ. וְיִתְרוֹ בְּקַדְמִיתָא כּוּמָרָא לְעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה, וּלְהַהוּא סְטָר הֲוָה פָּלַח, וּמָשִׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא אִקְרֵי קֵּינִי לְבָתַר נִפְרָד מִקַּיִן (ודאי), וְאִתְדְּבַק (נ"א ואתחבר) בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (מאי משמע) דְּכָל מַאן דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל, הוּא קִיֵּים עָלְמִין, עָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְעָלְמָא דִּלְתַּתָּא. וְהָא אוּקְמוּהָ, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם}} כְּתִיב. וְכָל מַאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, פָּגִים לְגַרְמֵיהּ, פָּגִים לְכָל עָלְמִין. מְתַל לְאִינּוּן מַפְרֵישֵׁי יָמִין דְּשָׁאטֵי (ס"א דטסרין) בְּאַרְבָּא, קָם חַד שַׁטְיָיא בֵּינַיְיהוּ, בָּעָא לְנַקְבָא וְכוּ'. וְעַל דָּא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', הָאָדָם וְגוֹ'}}. (תא חזי) (הושע ו) {{צ|וְהֵמָה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית}}. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חַד דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה, וְגָרַם לְכָל עָלְמָא, פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, וְהַהוּא חוֹבָא תַּלְיָיא, עַד דִּיקַיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִתְעֲבָר הַהוּא פְּגִימוּ מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כה) {{צ|בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'}}. וּבְגִין כָּךְ {{צ|כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם}} -- (כתיב) {{צ|הָאָדָם}}, אָדָם קַדְמָאָה. 'לִמְעוֹל מַעַל בַּיהו"ה' -- דְּמַאן דְּיִפּוּק מֵרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא, הוּא גָּרִים פְּגִימוּ וְכוּ', וְעַל דָּא, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָיבֵי דְּהַאי עָלְמָא, וּמִן פְּגִימוּ דִּלְהוֹן, כַּמָה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְּגִינַיְיהוּ, בַּר כָּל מַה דְּגַרְמֵי לְעֵילָּא וְתַתָּא. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, (שמות כא) {{צ|כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'}}. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, {{צ|בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'}}. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד) {{צ|בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'}}. {{צ|בַּצַּר לְךָ}} -- מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ? דְּהָא <קטע סוף=דף קכב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=דף קכב ב/>כיון דשארי דינא לא אסתליק עד דישתלים, בתר דאשתלים ועמד תשובה אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך וגו'. כי אל רחום יהו"ה אלהיך וגו'}}. {{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה אע"ג דאשרי דינא בעלמא בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה. ת"ח אפילו כנסת ישראל תשובה אקרי. ואי תימא (תשובה) עלאה (ס"א מעליא) (נ"א ואת עלאה) מכל אתר לא שכיח אלא דא אקרי תשובה כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. חייבא חד בעלמא קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא ווי לשביביה. ת"ח יונה בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו וקב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו"ה ויענני}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}}: <קטע סוף=דף קכב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}<קטע התחלה=דף קכג א/>(<small>הדף רק מכיל רעיא מהימנא ללא זהר</small>)<קטע סוף=דף קכג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}}<קטע התחלה=דף קכג ב/>(<small>הדף רק מכיל רעיא מהימנא ללא זהר</small>)<קטע סוף=דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}} <קטע התחלה=דף קכד א/>{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}}. מאי האי לגבי האי. אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו"ה}}. ר' אלעזר אמר {{צ|איש איש}}. מאי {{צ|איש איש}}, דהא בחד סגי? אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} משמע איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}}. כדין הוא איש בעלמא, איש לגבי אתתיה. {{צ|ומעלה בו מעל}} הא כחד סגי, אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא, חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}, רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא, הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}}, {{צ|ושחט}} -- אחרא, ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא. אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא וכל נשי עלמא מתברכן (נ"א אתאחדת) בכ"י וע"ד אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות ו) דאחידת בה בכנסת ישראל וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך בגין כך כהנא לדא, ולא אחרא. ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי, אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד. דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה -- כהנא אסגי שלמא בהו, ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה -- איהו לא עביד דינא אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה הוא עביד דינא והוא בדיק לה. תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לחפאה (נ"א לזכאה) <קטע סוף=דף קכד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}} <קטע התחלה=דף קכד ב/>זמנא ותרין שאיל לה כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון (נ"א סריטין) טריסין בטהירין דינא בדינא. רחמי ברחמי רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח, זכאה אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. ר' אלעזר פתח ואמר {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}}, הא אוקמוה, אמר תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא. הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון, מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו'. ויצעק אל יהו"ה וגו'}} אמר קב"ה למשה, משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל, כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו. מיד {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וישלך אל המים}} -- דא שמא קדישא, ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל, כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ואי תימא נשיהון דישראל יאות אינון אמאי. אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו וכלהו נפקו גוברין ונוקבין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. כדין <קטע סוף=דף קכד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}} <קטע התחלה=דף קכה א/>קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא -- על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}, אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא: {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} -- מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} -- אפילו גלגל חמה, כ"ש ב"נ דאשתכחו מניה. א"ר יוסי אלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי. אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} משמע דאחרא הוא. אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} -- אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} -- דאחידן לתתא. ועל דא {{צ|יקח הכהן ונתן אל המים מי המרים המאררים}} -- אלין מי ימא דאינון מרירין. מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא, כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}, ובג"כ מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. ת"ח האי ימא קדישא -- כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן, כד מתפשטין, מתיקין אינון. לזמנין מיין דימא מרירן. לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי ימא דקפא, ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא. {{צ|המים המאררים}} -- בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא, כדין {{צ|המים המאררים}}, ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא. ת"ח אי אתתא אשתכחת זכייתא, אלין מיין עאלין בגווה <קטע סוף=דף קכה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}} <קטע התחלה=דף קכה ב/>ואתהפכן מתיקן ונקאן גרמה וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו, אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא, במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. ת"ח כל אינון נשי עלמא בתרייהו קיימי ואתדנו וע"ד ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו. ר' חזקיה פתח {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} -- מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה, כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא (נ"א כתורא) דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. וע"ד {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כד"א {{צ|פורה ראש}}. {{צ|פוריה}} -- פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}, ולאו לבר משוקא, בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}}, והיא אתקשרא ביה, בגין כך {{צ|בירכתי ביתך}}. א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה -- גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא. ובג"כ {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. אמר ר' יהודה שערא דרישא <קטע סוף=דף קכה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}} <קטע התחלה=דף קכו א/>דאתתא דאתגלייא -- גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה, בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר. ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא, הכי נמי לנוקבא. פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. וע"ד בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}, מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא בין, בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין -- כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא -- בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הה"ד (שם) {{צ|הנה כי כן יבורך גבר ירא יהו"ה}} וכתיב (שם) {{צ|יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}}, (ישראל סבא קדישא): ===איש כי יפליא לנדור=== {{צ|איש כי יפליא לנדור וגו'}}. רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}}. {{צ|מדוע באתי}} -- כמה חביבין אינון ישראל קמי קב"ה, דבכל אתר דאינון שריין קב"ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}}. {{צ|ועשו לי מקדש}} -- סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, והא אוקמוה, ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין, דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות -- כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא. והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות, כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון חמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא ובמה היא תיקונא דכלא כד"א {{צ|ברב עם הדרת מלך}}, וע"ד עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות קב"ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}. מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים -- אין איש, ובג"כ {{צ|ואין איש}} דייקא. ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא -- קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש, כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: {{צ|איש כי יפליא וגו'}}. מאי {{צ|כי יפליא}}? דאפרש משאר בני עלמא, אתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה -- מדכין ליה, בר נש דבעי לאתקדשא -- מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר' אבא פתח {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי את שם קדשו}}. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}}, ולית מאן דירכין אודניה. אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין -- עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא, הה"ד {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'}}. <קטע סוף=דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=דף קכו ב/>מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא ישתכח עליה סניגורא -- הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה"ד {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא -- כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה, ולא אתאבידו מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה, ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. ואמרי "''דא פלנייא דמריד במאריה. מריד לעילא, מריד לתתא. מריד באורייתא, מריד בפיקודוי. חמו עובדוי, חמו מלוי -- טב ליה דלא אברי''". עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים (ס"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}}, היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה. כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא. * חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. * וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. * וחד דינא כד עייל לקברא <קטע סוף=דף קכו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}} <קטע התחלה=דף קכז א/> * וחד דינא דקברא. * וחד דינא דתולעתא. * וחד דינא דגיהנם. * וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא -- אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו"ה}}, עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא, השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת"ח {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} -- דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה.{{ש}} {{צ|מיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו'}} -- הכא אית לאסתכלא, כיון דאסיר ליה חמרא, ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}}, יכול ענבים נמי? לא, בענבים שרי. הכא לנזיר מ"ט אסר ליה ענבים? אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא -- לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו, ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. * יין לעילא ואוקמוה. * שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. * ענבים דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס"א כלום) -- לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. ת"ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} -- בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. * יין אימא עלאה. * שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא. ובג"כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד"א {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}}. * ענבים -- אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ"כ הוא תלי שערא דרישא ודיקנא. ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא {{צ|נזיר יהו"ה}} פריש מדינא כלא. ת"ח על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}}. "על נפשו" לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם, ומאי איהו? דא ענבים דאקרי נפש, ועל דא כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא, וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} -- מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא, כיון דהשתא אתי לגבייהו -- בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג"כ אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ"ט בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. <קטע סוף=דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=דף קכז ב/>כך הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. ליואי מה כתיב בהו {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי -- כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו"ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} -- משום הא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}}. תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס"א בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה כתרי (נ"א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליהו"ה. ===אדרא רבא=== ::<small>'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר"ש ב"י בזה הספר הקדוש כגון מצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס, כי אין דמיון בינו ית' ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית. יי' יצילנו משגיאות אכי"ר.'''</small> '''האדרא רבא קדישא''' תניא אמר ר"ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב {{צ|עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך}}. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ"א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון. אזדרזו בתקוניכון -- בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין. (נ"א בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר"ש ובכה ואמר: "''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא''". חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר' אבא וא"ל אי ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב {{צ|סוד יהו"ה ליראיו}} והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון וכבר עאלו באדרא דבי משכנא -- מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר"ש ואשתכחו * רבי אלעזר בריה. * ור' אבא. * ור' יהודה. * ורבי יוסי בר יעקב. * ור' יצחק. * ור' חזקיה בר רב. * ור' חייא. * ור' יוסי. * ור' ייסא. ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא ועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר"ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי ידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. <קטע סוף=דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=דף קכח א/>פתח ואמר {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן}}. פתח ר"ש ואמר {{צ|עת לעשות ליהו"ה}} -- אמאי {{צ|עת לעשות ליהו"ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}}. וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו"ה}}. קרא לרבי אלעזר בריה. אותביה קמיה. ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו. שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר {{צ|יהו"ה שמעתי שמעך יראתי}}. (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך}} וכתיב (שם) {{צ|מאהבת יהו"ה אתכם}} וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}}. ר"ש פתח ואמר {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}}. {{צ|הולך רכיל}} -- האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך), "איש רכיל" מבעי ליה למימר? מאן {{צ|הולך}}? אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא -- ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא -- ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}}, {{צ|ונאמן רוח}} -- קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא -- במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו. אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} -- זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'}}, דכלא צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי. תאנא: עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין, עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} -- מלכא קדמאה. {{צ|לבני ישראל}} -- קדמאה, וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן <קטע סוף=דף קכח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}} <קטע התחלה=דף קכח ב/>ואזדמן {{הערה|<small>עיין ([[שער מאמרי רשב"י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב"י על ספרא דצניעותא]] ד"ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות -- ויקיעורך</small>}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין] [אבל בתקונוי ידיע] כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפי (נ"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}}: '''בגולגלתא''' יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}, ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}. "מלאתי טל" לא כתיב אלא {{צ|נמלא}}) דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} -- אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין, הה"ד {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה, הה"ד {{צ|ועינו כעין הבדולח}}. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי * לארבע עיבר בסיטרא חד * ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי * ולארבע עיבר בסטרא דא לסטרא דחורא * וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים''' (כלומר אורכא דאנפין). והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''', לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקדשיא. וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא. '''בחללא דגולגלתא''' קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס"א ובגין דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס"א בג"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה -- שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה, והיינו דאמרי "''סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך''". והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין, ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}} - מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק, דלא מחפיא על מוחא (ועכ"פ קרומא פסיק לתתא). והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה (דביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה). תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי, כהאי עמרא, כך איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביה מתקוני. אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן '''{{גמט|קדו"ש}}'''. וכל נימא ונימא <קטע סוף=דף קכח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=דף קכט א/>להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לשבע (ס"א לארבע) מאה ועשרין עובד. ובכל נימא ונימא אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה (דבתר כותלא) ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן (ס"א מתזן) מוחיה. וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. וכל קוצא וקוצא מתלהטן. ותליין. מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא עד גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי (ס"א איהי) משיכא דמבועא (ס"א ממבועין), (ס"א ואינון מבזעין) סתימין דנפקין ממוחא סתימאה. ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאי הוא, אי דינא אי בדיוקניה) (ס"א בדיקניה) ובגביני עינוי. '''קוצין דשערי''' תליין בתקוני נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד אלא עד רישי דכתפי. דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}}. ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב {{צ|להיות אזניך פקוחות}}. שערא דנפיק מבתר אודנוי כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה, דכלא י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה. כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה כ"ש ביה. ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו"ה בקרבנו אם אין}} -- בין זעיר אנפין דאקרי {{צ|יהוה}} ובין אריך אנפין דאקרי {{צ|אי"ן}}. {{ש}} אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) {{צ|ועל נסותם את יהו"ה לאמר היש יהו"ה בקרבנו אם אין}}. '''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דז"א דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי, הה"ד {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה תהלים {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת וגו'}}. '''מצחא דגולגלתא''' -- רעוא דרעוין, רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. (נ"א מצחא דגולגלתא רצון אקרי) דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}}. וההוא מצחא דאקרי רצון -- הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשרין (נ"א ועשר) עלמין. וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא? שתיק ר"ש. שאל תניינות אימתי? אר"ש לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא? א"ל בשעתא דצלותא דמנחה שבתא. א"ל מאי טעמא? אמר ליה משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון -- בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובג"כ אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אר"ש לר' אלעזר בריה: "''בריך ברי לעתיק יומין -- רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה''". ת"ח בשאר (ס"א בשעתא) דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא (ס"א ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כד"א) הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}}. והכא כד אתגלי מצחא -- תיאובתא (ס"א חביבותא) ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא (ס"א דלתתא) נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי עת רצון -- כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|י}} {{צ|דינא יתיב}} (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד).<קטע סוף=דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=דף קכט ב/>ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. תאנא: האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוצינין (ס"א דנהרין) מעדן עלאה. דתניא אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין מדקאמרן. והאי עדן דלתתא מתפרש בשבילוי לתלתין ותרין (עיבר) שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי -- לית דידע ליה בר האי זעיר אפין. ועדן דלעילא לית דידע ליה ולא שבילוי בר ההוא אריך אנפין. הה"ד {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} -- דא עדן דלתתא, דידע זעיר אפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} -- דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. '''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|אשר עיניך פקוחות}}. ותאנא כל מה דאתי ברחמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, כל שכן רישא חוורא דלא בעא מידי (ס"א נטירו). אמר ר' שמעון לר' אבא למאי היא רמיזא? א"ל לנוני ימא, דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא, וכל שכן דאיהו משגח לכלא וכלא מתזן ביה ולא נאים. הה"ד {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}} -- לא קשיא, הא בזעיר אפין, הא באריך אנפין. ועכ"ד תרי עיינין אינון, ואתחוורו (ס"א ואתחזרו) לחד. עינא דאיהי חוור בגו חוור וחוור דכליל כל חוור. חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לאסכלא (ס"א לאתכללא) דצריר בצרורא. תאנא: בטש האי חיורא ואדליק ג' בוציני דאקרין '''הוד והדר וחדוה''', ולהטין בחדוותא בשלימותא. חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית ובטש ואפיק (ס"א ואדליק ג' בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת''', ולהטין בשלימותא בחדוותא. חוורא תליתאה להיט ונהיר ונחית וסליק ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה (נ"א ואפיק אורחא ללכא תתאה). ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר"ש: יאות הוא, ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה. תאנא: חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור. {{ש}} חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתתא (ס"א לתלת) בוציני דלסטר שמאלא, ולהטין ואסחן בהאי חוורא כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}} חוורא תניינא נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}} חוורא תליתאה נהירו סליק ונחית וניק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא. ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה. אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. ותאנא לא סתים האי עינא. ואינון תרין ומתחוורן (ס"א ואתחזרו) לחד. כלא הוא ימינא. לא הוה (ס"א לית ביה) שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא -- לא יכלין לקיימא כלהו, בג"כ אקרי עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא <קטע סוף=דף קכט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}} <קטע התחלה=דף קל א/>אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} -- אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}, דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי (ס"א אתחזי ס"א אתסחי) מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה -- לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא. תאנא בצניעותא דספרא. אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה. דמניה נהיר כלא. הה"ד (שם) {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ}}. זכו -- {{צ|עיני יי' אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו -- {{צ|עיני יי' המה משוטטות}}, עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? {{צ|עלי עין}}, כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, מ"ט {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. מ"ט אקרי חד? ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא, ואינון תרי, בתרי גווני. אבל הכא -- לית עינא שמאלא, ותרוייהו בדרגא חד סלקי, וכלא ימינא. ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא -- פקיחא תדיר, חייכאן תדיר, וחדאן (ס"א וחזאן) תדיר. דלא הוי הכי לתתאה, דכלילן בסומקא ובאוכמא ובחוורא, בג' גווני, ולא הוה תדיר פקיחא (ס"א דליה גבינא) דלית גבהנא סוטרא (ס"א כליה גביני סודרא) (ס"א דליה עיניה בגביני דמכסאן) על עינא. וע"ד כתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{צ|פקח יי' עיניך}}. כד אתפקח. אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכא החולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו. וע"ד ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יי'}}. תאנא (עכ"ד) שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אחר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יי'}} -- נאם דזעיר אפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} -- לישראל קאמר דא, ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר. תניא כתיב {{צ|חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא. א"ר יהודה כתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|כורסייה שביבין דינור}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא (ס"א אתכפייא) לההוא כורסייא. ומאן דרכיב שליט בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא קדמאה רמיז דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א"ר שמעון לר' יהודה יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין. ות"ח כתיב {{צ|אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא}} -- כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי. (בהאי) '''חוטמא'''. תאנא בחוטמא אשתמודע פרצופא. ותא חזי מה <קטע סוף=דף קל א/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} <קטע התחלה=דף קל ב/>בין עתיקא לזעיר אפין? דא מאריה דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין. וקרינן ליה מליחה. והוא נחית רוח אתכסמותא דרוחא. דרוחא דנפיק (מהכא) מאינון נוקבי חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא (ס"א חיין מכל סטרין חירו מכל סטרי חיין דחיין) ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא דכתיב {{צ|ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}. הא הכא ד' רוחין. והא רוחא חדא אמרינן, אמאי תלת? קום רבי יוסי בקיומך. קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא דכתיב {{צ|ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא -- כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון? אינון אינון (תרין) כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהכי (ס"א דהכי) אינון (ס"א ואינון שיתא רוחין ג' רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין) דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}, דתנינן כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יי'}} וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו -- הא שבעה, כמה דאתמר (ג' רוחי אינון דכלילן ג' אחרנין). א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב {{צ|כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתעדון -- ג' אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו, דכד יפוק דא -- נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. "ארבע רוחות באי" לא כתיב כאן אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין ידיע כלא. חכמה ובינה עצה וגבורה (רוח) דעת ויראת יי'. משום רוחא דכלילא מכל רוחי. בג"כ כתיב {{צ|מארבע רוחות}} דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא? חוטמא דעתיק יומין -- חיין מכל סטרוי. חוטמא דזעיר אפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}}, ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}? (ג' נוסחי) מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר "''לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן''", והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} - האי קרא לעתיק יומין אמרו. תנא אורכא דחוטמא, {{ב|תלת מאה וע"ה עלמין|375}} אתמליין מן ההוא חוטמא, וכלהו מתדבקן בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא וכל תקוני דעתיק יומין. אתחזון ולא אתחזון. אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא. פתח ר"ש ואמר: ::ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא (נ"א טמיר וסתים מכלא) ::דיקנא דההיא תושבחתא. ::דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי. ::דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין. ::דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין. ::דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה. ::דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא יקירא דיקירין. טמירא דטמירין. מהימנותא דמהימנותא דכלא. תאנא בצניעותא <קטע סוף=דף קל ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}} <קטע התחלה=דף קלא א/>דספרא דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחי וסליק וחפי בתקרובתא (סגי) דבוסמא טבא. חוורא דיקירא (ס"א דבדיקני'). ונחית (ס"א חוורא יקירא דדיקניה נחית) בשקולא וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא דנגדין ביה י"ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא בתלת עשר תקונין מתתקנא. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא: '''תקונא תנינא''' מתתקן שערא מרישא דפומא (וסליק) עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. '''תקונא תליתאה''' מאמצעיתא דתחות (ס"א דהאי) חוטמא מתחות תרין נוקבין. נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא ארחא ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתקונא שלים סוחרניה דההוא אורחא. '''תקונא רביעאה''' מתתקן שערה (ונחית) תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. '''תקונא חמישאה''' תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא ואלין תרין ארחין רשימין על פומא. מכאן ומכאן. '''תקונא שתיתאה''' מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא והפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. '''תקונא שביעאה''' פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא הה"ד באור פני מלך חיים. '''תקונא תמינאה''' נפיק חד חוטא דשערי סוחרני דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. '''תקונא תשיעאה''' מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא (דתליין) ולא נפקי דא מן דא. '''תקונא עשיראה''' (מתערבין) נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. '''תקונא חד סר''' דלא נפקין נימא מן נימא ומתשערן בשיעורא שלים. '''תקונא תריסר''' דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. '''תקונא תליסר''' דתליין שערן בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. לא ארחחי (ס"א לאתחזאה) מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין. בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא. ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין מתרי תפוחין שפירן דאנפוי נהירין אנפוי דזעיר אנפין, וכל חוזר (ס"א חיזור) ושושן דאשתכחן לתתא נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש "נאמן", דכל דחמי דיקניה תלי ביה מהימנותא. תאנא בצניעותא דספרא: תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא -- בשביעאה (מנהון) משתכחי בעלמא ומתפחתי בתליסר תדעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא. האי באריך אפין - בזעיר אפין בכמה? אמר לרבי יצחק קום בקיומך וסלסל בסלסלא דתקונא דמלכא (ס"א בדיקנא) קדישא היאך יתתקנון. קם רבי יצחק פתח ואמר {{צ|מי אל כמוך נושא עון וגו'. ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'}}. תאנא תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקנוי <קטע סוף=דף קלא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=דף קלא ב/>דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין. טמירא דטמירין. תנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. '''תקונא קדמאה'''. הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא - אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו. (ס"א בחד מתקלא אתקלו), אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא אריכין על כתפין למיגד לרישא (ד"א מרישא) דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה, ובגיני כך לא הוו קשיין. וע"ד אתחזן למהוי רכיכי. תאנא מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין (כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא באינון נימין) אינון לא אשתכחו קשישין. מ"ט משום דאי אשתכחו קשישין לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשישא (ס"א קשיא) ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן לאו חכמתא מתישבא עמיה. וע"ד אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובג"ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי ולא תלי על דיקנא משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. תאנא כלהו שערי -- בין דרישא בין דדיקנא -- כלהו חוורי כתלגא. ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין (נ"א לאחתא) אינון י"ג מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. (ס"א דאתחסינו לתתא והכי תנינא מקמי אודנוי שריין שערי משום דבלחודייהו אינון ולא אתערבו באחרנין) ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא. דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: # מי אל כמוך חד. # נושא עון תרי. # ועובר על פשע תלת. # לשארית נחלתו ארבע. # לא החזיק לעד אפו חמש. # כי חפץ חסד הוא שית. # ישוב ירחמנו שבעה. # יכבוש עונותינו תמניא. # ותשליך במצולות ים כל חטאתם תשעה. # תתן אמת ליעקב עשרה. # חסד לאברהם חד סר. # אשר נשבעת לאבותינו תריסר. # מימי קדם תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא. ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה. ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין תקיפין. לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין. מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף (ס"א אתכסי) מניה ובג"כ כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. <קטע סוף=דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=דף קלב א/>ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}}. וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} -- לא קשיא, הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה. וע"ד כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא ואינון לעילא מן דיקנא -- דיקנא בלחודוי הוא. וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו -- דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו. '''תקונא קדמאה'''. תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא (מחומא דלב) ממוחא דרישא (ס"א מתקוני דרישא) והכא לא פריש הכי דהא לא הוי. אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח. <small>'''(חסר כאן)'''</small> ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא דאלף עלמין דחתימין (ס"א אלף עלמין חתימין) בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא. ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין -- מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה -- {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|390}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א"ל}}'''. מהו תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. (ס"א לאתפשטא) (ס"א לאכפיא ואתפשטו) -- {{גמט|ל"א}} בהאי סטר ו{{גמט|ל"א}} בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה. מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''א"ל'''. ועם כל דא האי '''א"ל''' אתכפייא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין (אתבסם) ואתכלל ואתפשט ביה. אמאי עד פומא? משום דכתיב (שם) {{צ|דינא יתיב וספרין וגו'}} מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הה"ד {{צ|פלא יועץ אל גבור}} -- {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא (ס"א בדיקנא) קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב {{צ|מי אל כמוך}} -- בעתיק יומין אתמר בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה. '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית. וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא: '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שלט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין אלף|57,000}} דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא (ס"א בחיזרא): '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|צ"ו אלפין|96,000}} מארי דיללא ומתאחדן מני' בבוסיטא לקוסיטרא (ס"א כבוסינא לקוסרא). ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה? {{ש}} מאן חמי טמירותא (ס"א יקירותא) דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין, {{ש}} עטרין דכל עטרין. {{ש}} עטרין דלא אתכללו בעטרין. {{ש}} עטרין דלא כשאר עטרין. {{ש}} עטרין דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון {{ש}} ובג"כ הני תקונין -- אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין (לקבליהון), ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין. כלא זקפן לקבליה תקונין דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא. וכלהו אתבסמן מתקונין אלין (דמלכא עתיקא). תאנא, אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין -- לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי. ותניא עד כמה זהירין אלין (ס"א אתתקן באלין) תקוני דדיקנא. עד תליסר (דלתתא), וכל זמנא <קטע סוף=דף קלב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}} <קטע התחלה=דף קלב ב/>דתליסר אלין משתכחין -- זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. (מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה, הה"ד {{צ|כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'}}. ומנא לן? דכתיב (שם) {{צ|שבת אחים גם יחד}}. גם לרבותכהן גדול דלתתא, דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא -- כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. א"ל רבי שמעון: יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי. '''תקונא תניינא''' מתתקן שערא, מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא, בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך, ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא. קם ר' חזקיה שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה -- נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|325}} עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו {{צ|נושא עון}} חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא -- בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין. אמר ר"ש: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא. {{ש}} אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני. {{ש}} דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}}. {{ש}} ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}}. {{ש}} ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון -- אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא, וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו -- נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא -- סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין -- דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא. קום ר' חזקיה תניינות ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא. תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחות}}. {{ש}} אתרגיש ר"ש ואמר: "''ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא''". קם ר' חייא פתח ואמר: {{צ|ואומר אהה יי' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא, והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}? אלא (תאנא) ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי: אנא מה בין דבור לאמירה? אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא, <קטע סוף=דף קלב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=דף קלג א/>דבור בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין דכתיב {{צ|וידבר את כל הדברים האלה לאמר}}, ותאנא כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}} -- לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא. אי הכי, הא כתיב {{צ|וידבר יי' אל משה לאמר}}? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה ב"נ כוותיה, דהוא שמע דבור בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע, ושאר נביאים אזדעזעו אפי' באמירה ודחלין בדחילו. ותאנא, תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא -- (ס"א לאקפא) (נ"א לאייתאה) לתליתאה, דכתיב {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}. (תרי נוסחי) ות"ח דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוו, דהוא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין. נפיק חד ארחא. ושערא אפסיק (ס"א אתפסק) בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום (דכתיב {{צ|ועובר על פשע}}) דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום (נ"א כובש עונות וכתיב) דכתיב {{צ|ועובר על פשע}} - למיהב אעברא עד (ס"א על) פומא קדישא דיימא סלחתי. תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו, דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. תאנא בצניעותא דספרא: מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}. (מאי משמע עובר על פשע. שפע. דאקדים שי"ן לפ"א, לא זכו עומד ולא עובר) (האי) בזעיר אפין. מאי בין האי להאי? {{ש}} בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יי' בם וילך}}, מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד {{צ|כי רוח יי' נשבה בו ואיננו}} (ס"א {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}). באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עברה ותטהרם}}. ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יי' לנגוף את מצרים}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי. ודא הוא תקונא תליתאה (דאורחא) דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקו. אמר ר"ש: ודאי קב"ה וסגי לאוטבא לך ויחדי לאגנא עלך. ותאנא מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביי'}} -- בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. תאנא בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין -- כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא, סתימין ושתיקין, ולית דיפתח פטרא לאבאשא. משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי מאן דאחיד (נ"א דאחית) ואזהר (ס"א משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא ומהאי הוא מאן דאחזי ואזהר) לשתקאה -- להאי אורחא רשים, דהוא סימנא דעתיקא קדישא. '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא (ונחית) תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הה"ד {{צ|לשארית נחלתו}}, כד"א {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} -- הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}}. '''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא, הה"ד {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. "''קום ר' יוסי''". קם ר' יוסי, פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו}}. {{ש}} {{צ|אשרי העם שככה לו}} -- מהו {{צ|שככה לו}}? כד"א {{צ|וחמת המלך שככה}} - שכיך מרוגזיה. דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הה"ד {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיי' אלקיו}} - רחמי דרחמי. דבר אחר: {{צ|{{גמט|שככה}}}} -- שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר. דתניא ארחא עלאה דדיקנא קדישא (עלאה עתיקא דעתיקי) דאיהו נחית (בדיקניה) תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי. והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא. דא <קטע סוף=דף קלג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}} <קטע התחלה=דף קלג ב/>לעילא ודא לתתא. לעילא {{צ|עובר על פשע}}, לתתא {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. ותנינן {{צ|לא החזיק}} -- דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא -- טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך}}. אר"ש "''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''". '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא (דרישא) לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. "''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא''". קם ר' ייסא פתח ואמר: {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} וכתיב (שם) {{צ|ובחסד עולם רחמתיך}}. הני קראי קשיין אהדדי. ולא אקשו. דתנינן אית חסד ואית חסד; אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו -- הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי ב"נ לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגו דעתיק יומין, ובג"כ בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי. ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני, ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} -- חסד דעתיק יומין. {{צ|ובחסד עולם}} -- חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דז"א דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובג"כ כתיב {{צ|כי חפץ חסד הוא}}. דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי. '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. פתח ר"ש ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} -- מה תפוח זה כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין -- דאינון תקונא ז' -- אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא, ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}}. ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. {{ש}} כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}} וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}} {{צ|באור פני מלך}} -- אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}} {{צ|יאר יי' פניו אליך}} -- פנים דלבר דכד נהרין מתברך עלמא. ותאנא כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין -- כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך -- תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא, על אחת כמה וכמה! תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין -- אתחזי זעיר אפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין, ובג"כ כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} -- מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. תאנא: אלין תפוחין דסתימין -- נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא -- ביה כלילן. הדא הוא דכתיב {{צ|ישוב ירחמנו}} - {{צ|ישוב}} מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. הכא הוא {{צ|ישוב ירחמנו}} ובהאי דלתתא הוא {{צ|ואמת}}. דא הוא תקונא <קטע סוף=דף קלג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}} <קטע התחלה=דף קלד א/>שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין. '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. "''קום אלעזר ברי, אתקין תקונא דא''". קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל}}. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא, והכא אית לאסתכלא, וכי הכל תלוי במזל, ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} - הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} -- מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה -- אע"ג דאיהו '''קדוש''' -- לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא {{צ|הכל תלוי במזל}} -- דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא -- אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד {{צ|יכבוש עונותינו}}. אמר ליה ר' שמעון: "''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא''". '''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. "''קום ר' אבא''". קם ר' אבא ואמר: אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון {{צ|מצולות ים}} משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אמר ר' שמעון: "''בריך תהא לעתיק יומין''". '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. "''קום ר' יהודה''". קם ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' וגו'}}. {{צ|מפני פחד יי'}} -- הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יי'}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} -- אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. תרי. '''תקונא עשיראה''' -- {{צ|תתן אמת ליעקב}}, '''וחד סר''' -- דלא נפקי נימא מן נימא, {{צ|חסד לאברהם}}. '''תקונא דתריסר''' -- דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא כמה דאצטריך טרחותא. במאי קא מיירי? דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק -- אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. <קטע סוף=דף קלד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}} <קטע התחלה=דף קלד ב/>דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי {{צ|פה יי'}}, אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא, י"ב תחומין לתתא, י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הה"ד {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}. '''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא. תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} -- יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. ותאנא, אלין ימי קדם - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין (כליל בהו). והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא -- ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}, דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב {{ממ|זכריה|יד|ז}} {{צ|יום אחד הוא יודע ליי'}} -- הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא. הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא, והוא בלחודוי ישתכח -- לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן, ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין, לכל אינון דלתתא, דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}}. וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} -- באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}}. אמר ר"ש לחברייא, כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. <קטע סוף=דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}} <קטע התחלה=דף קלה א/>סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחי שנינן (ס"א שניין) מכל סטרוי. ומתאחדן פרכא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא (ס"א בבוסיטא דגליפין) בההוא פריסא. וכן לד' עיבר. וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא -- כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל (ס"א בהבל דכל) פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא -- ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון. זכאין אתון לעלמא דאתי דכלהו מלי דנפקי מפומיכון כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגמר (ס"א אגזר) דינא די לעלמא. דאי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין -- עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אפין; היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא. דהשתא חובתא (ס"א חכמתא) עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה, תקוני דזעיר אפין מתקוני דאריך אפין אתתקנו, ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלטא (ס"א ומשלפא) ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} -- דביה מתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל רזין דאחאמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואע"ג דלא אתקיימו. תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין, עד לא זמין תקונוי, באני מלכין כנס מלכין (נ"א גליף מלכין) ומשער מלכין, ולא הוו מתקיימי עד דדחי (ס"א דאנח) לון ואצנע לון לבתר זמנא. הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. {{צ|בארץ אדום}} -- באתר דכל דינין מתקיימין תמן. וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקין. כד אתתקן -- תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא. מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא וכלהו עלמין אתחרבו. הה"ד (שם) {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}}. {{צ|וימלוך באדום}} -- רזא חדא (ס"א יקירא) הוא. אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. {{צ|בלע בן בעור}}. תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה. (שם) {{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כד"א {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}}. כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל <קטע סוף=דף קלה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}} <קטע התחלה=דף קלה ב/>כלא לאתישבא ביה. ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח -- לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו. ואתבטלו סלקא דעתך, והא כלהו באדם אתכלילן?! אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא (נ"א דיוקנא) דאדם. וכד אתא האי דיוקנא -- אתגלפו (ס"א אתכללו) כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו, (ס"א מנהון אתבסמו ולא אתבסמו), ומנהון לא אתבסמו כלל. ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}} {{צ|וימת}} -- דאתבטלו לגמרי? לאו הכי. אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה "מיתה" כד"א {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין, בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא לא כתיב בהו "מיתה" כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם -- אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו. תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה -- תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא (נשב ביה אתתקר (ס"א אתתקן) וסליק רעותיה) ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר, וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא נשב ביה אתתקן ונפיק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל (ס"א ואתכליל) ביה. ביה סלקא דעתך? אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. והאי אוירא הוא טמיר דטמירין עתיק יומין ברוחא דגניז בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר. ואשא דכיא קאים מהאי סטר. מאי אשא הכא. אלא לאו הוא אשא. אבל בוצינא דא (נ"א ניצוצא) דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא. בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר. ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחיאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני: * מסטרא דרישא חיורא חיוור בגוויה. (ס"א בגיניה) דכליל כלהו חיוורי (וכלהו חיוורי) * אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}}. {{צ|לחיי עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{צ|לחרפות לדראון עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא. הה"ד {{צ|כי טל אורות טלך}}. {{צ|אורות}} -- תרין. וההוא טלא דנטיף -- נטיף כל יומא לחקלא דתפוחים כגווני חיוורא וסומקא. האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי {{ב|ק"נ רבוא|150,000}} עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אפין'''. ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחיים לעלמא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבי אגר אוראותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא <קטע סוף=דף קלה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}} <קטע התחלה=דף קלו א/>תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי בקע אגר אוראותא אשתכח מניה לעתיק יומין. בחלליה דגולגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו וקרונא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר (ס"א ונפיק) לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}}. ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}} '''מחללא חד''' מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי הללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא: '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין ן' תרעין. מאלין ן' תרעין אתאחדן ן' יומין דאורייתא, ן' שנין דיובלא, ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה (ס"א מדוריה) בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הה"ד {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}}. ואילין ג' מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן, ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין. בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא. (בחור כארזים) רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}}. מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא הה"ד (שם) {{צ|קווצותיו תלתלים}}. ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. {{ש}} '''ממבועא לחללא חד דגולגלתא''' אתמשכן שערי במשיכותא ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. {{ש}} '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. {{ש}} '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו (ומתעבידן תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין). ובג"כ אינון קוצין תלין על תלין. וכלהו משיכן, דאתמשכן מג' חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי -- תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובג"כ כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}}. ובהאי תלין תליין (נ"א ובהאי תלייא) ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}}. תנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין מאריהון דמתקלא (ס"א מאריהון דרחימותא. ואיהו מתקלא בינייהו) בג"כ אית ימינא ואית שמאלא. מצחא דגולגלתא -- אשגחותא דאשגחותא, ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא -- אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר, <קטע סוף=דף קלו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}} <קטע התחלה=דף קלו ב/>בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי -- גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט, אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון, הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה חיה לך מאנת הכלם}}. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא -- נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא -- אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין -- אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא -- כדין כלהו משתככין. ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח''' (ס"א מצחא וכל חד אקרי נצח), ובאתוון רצופין (דאפין) הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}}? האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא -- זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי "אדם" ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי "ראש" (בהאי מצחא) אתחזי ואתגלייא -- האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ"ט משום דלא הוה מאתר דאקרי "אדם", דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם. ובג"כ {{צ|לא אדם הוא להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא. '''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הה"ד {{צ|רוחצות בחלב}} - מאי {{צ|בחלב}}? בחוורא דלעילא קדמאה. (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי (ס"א ובג"כ צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) וע"ד צלי דוד {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה}} -- דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן -- כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי -- יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הה"ד {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא <קטע סוף=דף קלו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}} <קטע התחלה=דף קלז א/>דעינא, הה"ד {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא, לגלאה ארחין דחייביא, הה"ד {{צ|שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}}. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}}. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו, הה"ד {{צ|ראה ראיתי}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח}}. {{צ|עורה והקיצה}} -- תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין. '''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה. '''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא. '''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא -- כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה"ד {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} -- מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} -- כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה. ודא זמינין למנדע צדיקייא למחזי ברוחא דחכמתא כד"א {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב -- כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}}. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא: מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא? אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} -- {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין), דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר ירושלם ולא ציון -- הכי אצטריך, לאכפייא <קטע סוף=דף קלז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}} <קטע התחלה=דף קלז ב/>לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: כתיב {{צ|עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} (הה"ד {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב {{צ|עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}}. השתא {{צ|עיני ה' אלהיך בה}} וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}}. כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון {{צ|רחמים גדולים}}, רחמי דזעיר אנפין אקרון {{צ|רחמים}} סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין. תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל. '''חוטמא''' -- תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}} -- בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב {{צ|עלה עשן באפו}} ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא -- אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. ואי תימא -- אף וחימה כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחימה}} דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}. {{צ|שחת}} -- המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובג"כ כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יי'}} -- {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יי' הגדולה והגבורה}} -- אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגו'}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}}. כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}, וכתיב {{צ|ויי' המטיר על סדום ועל עמורה}}. אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יי' לא שניתי}}? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק -- רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא -- כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא {{צ|מאת יי' מן השמים}} -- בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא <קטע סוף=דף קלז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}} <קטע התחלה=דף קלח א/>לאפקא -- נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי "ארך אפים" מכלא. והיינו רזא דתנינן {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני -- פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל -- כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? * {{צ|אברהם אברהם}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. * {{צ|יעקב יעקב}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא, כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. * {{צ|שמואל שמואל}} טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל {{צ|משה משה}} לא אפסיק טעמא בגוויהו, דמיומא דאתיליד שלים הוה, דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}}. אוף הכא {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין, דהכי תנינן: כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין - כלא ברחמי אתחזון, וחוטמא אשתכיך, ואשא ותננא לא נפיק, כד"א {{צ|ותהלתי אחטם לך}}. ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא, בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יי'}} -- אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא). וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב {{צ|וירח יי' את ריח הניחח}} -- דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב {{צ|ויחר אף יי'}}, {{צ|וחרה אף יי'}}, {{צ|וחרה אפי}}, {{צ|פן יחרה אף יי'}} -- כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}} האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו). '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי). מאי טעמא בעקימא? (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש). ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}}. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יי'}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין -- כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט), ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין <קטע סוף=דף קלח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}} <קטע התחלה=דף קלח ב/>כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא -- סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך}} כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יי'}}. ומה דאתמר {{צ|הטה יי' אזנך}} -- {{צ|אזנך}} -- בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב {{צ|כי אזן מלין תבחן}}, וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}}. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי -- מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. תא חזי כתיב {{צ|יי' שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} -- תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א -- חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב {{צ|יהו"ה אלהים}}, דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יי' אלהים}} -- שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא. {{צ|יי' יי'}} -- כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אפין. {{צ|בקרב שנים}} -- אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} אינון ימי קדם, {{צ|שנות עולם}} אלין ימי עולם. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובג"כ אמר {{צ|חייהו}}. {{צ|ברוגז רחם תזכור}} -- לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא. תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו'}} -- מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} דכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יי'}} משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, <קטע סוף=דף קלח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}} <קטע התחלה=דף קלט א/>דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא, הה"ד {{צ|ואתם הדבקים ביי'}} ולא כתיב "הדבקים ליי'" אלא {{צ|ביי'}} ממש. תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין -- אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין -- נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון (ס"א דאורייתא) דשמא קדישא (מתחיל מסוף קלח ע"ב) (נ"א ובעלמא דאתי). משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין ובעלמא דאתי יתיר מהכא דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הה"ד {{צ|ואתם הדבקים בה'}} -- בה' ממש, עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים ה'}}. השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא. תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בט' תיקונין, ודא איהו דיקנא דז"א. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דז"א -- נגדין י"ג מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב אתוון דשמא קדישא). וא"ת דיקנא לא אשתכח, ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}} (ולא קרי דיקנא). אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא: כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא -- ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא (משום) ובג"ד הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא -- גנזיה קרא ולא אתגלייא. ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין, נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא? כד"א {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} (ולא ערוגות). בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי (דדיקנא) אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי. דכתיב (שם) {{צ|בחור כארזים}}. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. '''תקונא תליתאה'''. מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיעא ההוא ארחא. '''תקונא רביעאה'''. נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובא דבוסמא. '''תקונא חמשאה'''. פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן (ס"א מנהון). '''תקונא שתיתאה'''. נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. '''תקונא שביעאה'''. דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. '''תקונא תמינאה'''. דנחתין שערי בתחות דיקנא דמחפיין קדלא דלא אתחזיא כלהו שערי דקיקין נימין על נימין. מליין מכל סטרוי. '''תקונא תשיעאה'''. (מתערבין שערי עם אינון) דמתחברן (נ"א אתמשכן) שערי כלהו בשקולא מעלייא (ס"א מלייא) עד (נ"א עם) אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין ט' מבועין דמשח רבות דלעילא, ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. ט' תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא, ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי (בר נש לתתא) גיבר תקיף. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה -- תלייא ביה גבורה תקיפא. '''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין'''. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: קום ברי (קדישא), סלסל תקונא דדיקנא (נ"א דמלכא) קדישא בתקונוי אלין. <קטע סוף=דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}} <קטע התחלה=דף קלט ב/>קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} עד {{צ|מבטוח בנדיבים}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} -- תנא: הכא ט' תקונין דבדיקנא דא, להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. ת"ח כיון דאמר הני ט' תקונין לכתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם}}. אמר: הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}. ובתקונא דדיקנא דא ט' תקונין, דאינון שם יי' -- אשצינון מן עלמא, הה"ד {{צ|בשם יי' כי אמילם}}. ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא -- שיתא אינון בשמא קדישא, דשית שמהן הוו, ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון -- תלתא הוו, דהא {{צ|נדיבים}} בכלל אדם הוו. תנא: שיתא שמהן דכתיב: * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין. * {{צ|יי' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|יי' לי בעוזרי}} - ארבע. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - חמשה. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - שיתא. אדם תלת, דכתיב: * {{צ|יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח באדם}} - תרי. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תלת. ותא חזי, רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא, דכתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} -- בשם מלא דהוא {{צ|יי' אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובג"כ הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה}}. תרי זמני {{צ|י"ה י"ה}} לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר {{צ|יי' לי לא אירא. יי' לי בעוזרי}}. בשמא דלא חסר. בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} -- הכי הוא. דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא. ומה דמשלפא בהו אתקרי שמא קדישא. ותערא ומה דביה אתקרי יהו"ה ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ידו"ד אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה). ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא -- לאכנעא שנאוי, בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה -- כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}} (ס"א דדיקנא איהו עיקרא, דכל גופא וכל הדורא דגופא בתר דיקנא אזיל וכלא בדיקנא תלייא) (ול"ג מן ודיקנא עד גופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. * {{צ|ה' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. * {{צ|ה' לי בעוזרי}} - חמש. * {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - שבעה. * {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תשעה * {{צ|(ס"א טוב לחסות בה' מבטוח באדם}} - ז'. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - ח'. * {{צ|מבטוח בנדיבים}} - ט'. {{צ|מן המצר קראתי י"ה}} -- מאי קא מיירי? אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא דא קאמר. (ר' יהודה אמר) {{צ|מן המצר קראתי יה}} -- מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין מעילא תחות שערי דרישא, ובג"כ אמר {{צ|י"ה י"ה}} תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא אמר {{צ|יי' לי לא אירא}} דהוא אתר דלא דחית (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו'. (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה -- ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין, והוא דיקנא דזעיר אפין בט' תקונין מתתקן. <קטע סוף=דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}} <קטע התחלה=דף קמ א/>'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין, ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא -- תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין (וכפיין), והני לאו אריכין. ושערי דרישא מנהון שעיעי ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אפין, דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי ס"ד? אלא אימא ארבע מוחי -- תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין, דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך}}. {{צ|שם יי'}} - שם יי' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. ובג"כ {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}, דהכא משתכחין, דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אפין -- אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר, ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובג"כ אינון ארבע. ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע -- אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא, הה"ד {{צ|קווצותיו תלתלים}} -- תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות}}. ותנא: הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו, אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא -- לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא), ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין -- רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא -- דינא תקיף ונצח על רחמי. ובג"כ בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי -- שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא (ס"א ומתאחרא) דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא -- אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא. וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא -- כל הני וכל הני מתנהרין ומסתחיין כמאן דאסתחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא -- כלהו אסתחיין ברחמי. ובג"כ אמר משה זמנא אחרא {{צ|יי' ארך אפים ורב חסד}}, ואלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין. וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר אינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין <קטע סוף=דף קמ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}} <קטע התחלה=דף קמ ב/>ביה. ובג"כ {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}. תנא: שערי דרישא דזעיר אפין -- כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין, דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה -- שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובג"כ כתיב {{צ|ראשה כעמר נקא}}. והאי דזעיר אפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובג"כ חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} -- בזעיר אפין אתמר. אמר רבי שמעון "''בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי''". '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. "''קום רבי אבא!''". קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא (ס"א בתקוני מלכין) (ס"א כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא אתחזי) כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הה"ד {{צ|גדול אדונינו ורב כח}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}. והאי תקונא תניינא אתתקן כד נהיר בנהירו דעתיק יומין אקרי {{צ|רב חסד}}, וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}. דהא נהירו אנפיה (ס"א דא נהירו דאנפין). ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא. אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא, לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}, ואתקיימו באתר אחרא. ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אפין {{צ|חסד}} סתם. ובג"כ כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} וכתיב (שם) {{צ|נוצר חסד לאלפים}} סתם. ואוקימנא, האי {{צ|רב חסד}} - מטה כלפי חסד לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא -- לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. וע"ד כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} -- סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} -- סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא (ס"א בתרי גווני אגזים ולא) אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא. '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא, הוד והדר הוא. (ס"א הוד עלאה) ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא (ס"א ליאה דעלעין) בעלעוי ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו, ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} -- תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.<קטע סוף=דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=דף קמא א/>ותאנא האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין, האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא, ובג"כ {{צ|לחייו}} כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פשע}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א {{צ|ותפארת בחורם כחם}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. '''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא, בהאי כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך ויחנך}}, דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יי' פניו אליך}}, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון "חסדי קדמאי", ובגין אינון נהרין כל אינון "חסדי עולם". '''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. תנא תקונא דא הוא דאקרי) {{צ|פאת הזקן}}, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי). ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} כתיב. '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי, ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. "''קום רבי יהודה!''" קם רבי יהודה פתח ואמר: בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה, וכלהון אקרון {{צ|פה}}, הה"ד {{צ|וברוח פיו כל צבאם}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר; תליין מהאי פומא ומהאי פומא. (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו {{צ|פה יי'}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי. והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר"ש: "''בריך אנת לעתיקא קדישא!''" '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא: אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה, הה"ד {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}}. ו{{צ|אלף המגן}} רזא הוא בצניעותא דספרא {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. '''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) {{להשלים}}. ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}}. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי. תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו), אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק -- טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין -- עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד -- כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא. לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא <קטע סוף=דף קמא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}} <קטע התחלה=דף קמא ב/>דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין -- כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא, אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי), ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יי' ליראיו}}, כתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} בתרי יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא, ודא הוא {{צ|וייצר}}. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. {{צ|וייצר}} -- מאי צר? צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר), ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי שם מלא, {{צ|יי' אלהים}}. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן ד{{צ|וייצר}}, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים -- {{צ|יי' אלהים}}. ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, דכליל דכר ונוקבא, ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} -- לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא), {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} -- טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}}), נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. {{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} -- לאתרקא. ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא -- כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי -- שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) {{צ|תפארת}}, ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הה"ד {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}}. כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא, תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני, הה"ד {{צ|ודלת ראשך כארגמן}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'}}. תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהו <קטע סוף=דף קמא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=דף קמב א/>דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, דנוקבא אתפשטה תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא: חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא: * קול באשה ערוה. * שער באשה ערוה. * שוק באשה ערוה. * יד באשה ערוה. * רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר -- מערוה אינון. ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה -- אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים. הה"ד {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} -- תמים ממש. וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא -- ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}}, דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד -- {{צ|ואשתמרה מעוני}}. וכיון דאתפשט אמה דא -- אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא, ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה, אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד. בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא, גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין, בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא, ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הה"ד {{ממ|בראשית|לו|לא}} {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} -- אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. "אשר היו" לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}}) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הה"ד {{צ|וימת}} -- דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא, אי הכי דדינא כלהו והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}, והא לא אתחזי דינא, דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא? תאנא: כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}}, מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{צ|ושם עירו פעו}}. מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} -- בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}, מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} -- אתבסמותא דדא בדא. {{צ|בת מטרד}} -- תקונין דמסטר גבורה. {{צ|בת מי זהב}} -- אתבסמו ואתכלילו דא בדא, {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה (ס"א קדישא) <קטע סוף=דף קמב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=דף קמב ב/>תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו סלקא דעתך? אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובג"כ דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא {{צ|ימינך יי'}}. {{צ|ימין יי'}} אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? תאנא: כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים וגו'}} משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}}, כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יי'}}, {{צ|זרועך הנטויה}}. נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב}}, בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יי'}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}} דכתיב {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} {{צ|מוליך לימין משה}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב (שם) {{צ|זרוע תפארתו}}. דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) {{צ|והנה ידי עמך}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון {{צ|יד יי'}} עלאה, יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד יי' שמאלא זכו ימין יי'. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יי' תתאה. תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב {{צ|סוד יי' ליריאיו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: דכל דינין דמשתכחין מדכורא -- תקיפין ברישא ונייחין בסופא, וכל דינין דמשתכחין מנוקבא -- נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי, סתימא דכלא, פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון -- אפיל דודמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. הה"ד {{צ|ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{ש}} {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} -- מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כד"א {{צ|אחת היא יונתי תמתי}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}}. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא <קטע סוף=דף קמב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}} <קטע התחלה=דף קמג א/>ואתחברו אפין באפין -- מאן ייעול בינייהו! מאן הוא דיקרב בהדייהו! (בגין כך סתימא דמלה, עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת). וכד אתחברו -- אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. ותאנא בצניעותא דספרא: בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} -- ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא -- נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק -- אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה). תא חזי מה כתיב (שם) {{צ|ויהי בהיותם בשדה}} -- בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין, ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון -- מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא סלקא דעתך? אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה -- רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה -- אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו. זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הה"ד {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יי'}} -- עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר ר' שמעון, חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא -- דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}} תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} -- דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}}. ותאנא בצניעותא דספרא: באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל -- כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט -- באצבען דידן, חמש כנגד חמש. כתרין תתאין -- באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא -- עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. <קטע סוף=דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=דף קמג ב/>תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא -- כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא, אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא? לא, דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגוייתו כתרשיש}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}}, {{צ|והאיש גבריאל}} -- כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}}. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין, ושמעין מה דשמעין מעילא, ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא, כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא -- אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא), ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - דכלא הוא חד גופא. תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא כתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי), ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}}. {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{צ|צוארך}} -- בכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית -- אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} -- אדם דהוא יקר מכל יקרא - בל ילין. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא -- אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא, כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין <קטע סוף=דף קמג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}} <קטע התחלה=דף קמד א/>דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}} (ס"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה הוי כחד מן בעירא (הה"ד {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}). תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} (ס"א {{צ|בני האלהים}}) -- אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} -- (האדם הידוע). וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} -- מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} -- מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. {{צ|הנפילים היו בארץ}} -- לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} -- '''עז"א ועזא"ל''' הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב (שם) {{צ|וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ}} -- לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יי'}} -- האי בזעיר אפין אתמר. {{צ|ויתעצב אל לבו}} -- "ויעצב" לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} -- איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. {{צ|אל לבו}} - "בלבו" לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. {{צ|ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} -- לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא. כלא אתתקן כמרישא. הה"ד {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שכינתי}} (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב (שם ג) {{צ|יי' בחכמה יסד ארץ}} וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יי'}}. ותאנא: כלהון מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא, ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הה"ד {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא, (הה"ד {{צ|כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב}} דאיהו בלגו לגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}, וכתיב {{צ|וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}}. עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}}. תאנא: בכה ר"ש וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא -- יאות ושפיר הוה, בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי, דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין, אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא, מיתו ר' יוסי בר' יעקב, ור' חזקיה ור' ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואר"ש מלה ואשתככו. צווח ואמר שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. <קטע סוף=דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}} <קטע התחלה=דף קמד ב/>אבל ת"ח דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}}, וכ"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו. אמאי מיתו?). תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין, דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד (נ"א ועוד) דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר' שמעון, כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום}}. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אר"ש שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. והוה חדי ר"ש, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר"ש ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון: מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר"ש. וכד הוה ר"ש מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. והוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א"ר אבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר"ש שבת ליי' קדש. אר"ש תווהנא על ההוא חגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר"ש מ"ט לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא לאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר בכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתמסרו בארמונא (ס" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא (נ"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר"ש וחברוי. זכאה אנת ר"ש וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א"ל קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין <קטע סוף=דף קמד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}} <קטע התחלה=דף קמה א/>בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר"ש שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: '''עד כאן האדרא קדישא רבא''': ===דבר אל אהרן ואל בניו=== דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'. רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות: תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה"ד עקב ענוה יראת יי'. כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כלמי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי'. לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך <קטע סוף=דף קמה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}} <קטע התחלה=דף קמה ב/>ה' צבאות הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. מפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ"אל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך יי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מ"ט זכה כהן לחסד בגין היראה הה"ד וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. עולם ועולם מהו. אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. על יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א"ל ודאי הכי הוא בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא וכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. יראיו כללא דאדם. ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. על יראיו כהני דלתתא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לאתכללא בכללא דאדם. וצדקתו לבני בנים משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת כי מאיש לקחה זאת. וכתיב (שם) לזאת יקרא אשה וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב וצדקתו. מאי וצדקתו צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה"ד וחסידיך יברכוכה וכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא משום דאקרון חסידם וכתיב וחסידיך יברכוכה. כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו ביראה. כה תברכו בענוה. אמר ר' אבא כה תברכו. תאנא האי צד"ק אתקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה (נ"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס"א דכה) רבה כלומר מכה מן כה. וכתיב והנה לא שמעת עד כ"ה כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) בזאת תדע כי אני יי' וכלא חד וכתיב (שם) ולא <קטע סוף=דף קמה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}} <קטע התחלה=דף קמו א/>שת לבו גם לזאת דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הה"ד כה תברכו. כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני ישראל תברכו בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור להם. אמור סתם. ד"א אמור כיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם. זכו להם לא זכו אמור סתם. ר' יצחק פתח וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו'. וראיתי אני דניאל לבדי. והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב לא ראו אמאי דחילו ובדניאל כתיב וראיתי אני ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת הא דאמרן. זאת עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה. כה תברכו בשם המפורש. כה תברכו בלשון הקדש. תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא כנסת ישראל מאן כ"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב והוא ימשול בך. תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דיתוסף קדושה <קטע סוף=דף קמו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}} <קטע התחלה=דף קמו ב/>על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים וגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. ואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים ויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח משכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים. א"ר תנחום אף אקרי טהור דכתיב וטהרת אותם. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא יתכוון (נ"א ולאתכוונא) באינון מלין. א"ר יצחק בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב וחסידיך יברכוכה. א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא והיינו דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. מאי דעת דעת סתם. ותורה יבקשו מפיהו. עלאין יבקשו מפיהו. יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו תורה. תורה סתם היך אחידא תורה דלעילא דאקרי תורה סתם דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מ"ט כי מלאך יי' צבאות הוא. ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך: אמר ר"ש תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומההוא דאתכסייא ההוא טמירא (ס"א אחרנין וההוא דאתכסייא הוא טמירו) דכלא. א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי (כלהו) דכלהו כלילן בדיבור דכ"ב אתוון (ס"א דכלהו מכילן) (ס"א בתרי כתרי) כתרי דרחמי. ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין (ס"א בז"א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין. מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בלעמא סתים כלא באתוון רשימין. ות"ח דכל הני כ"ב אתוון (ס"א רחמי) (ס"א דכל הני כ"ב מכילן דרחמי) <קטע סוף=דף קמו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}} <קטע התחלה=דף קמז א/>משה אמרן בתרי זמני. זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו (ס"א עלאין) עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב אתוון. מכילן סתימאן. יברכך יי' וישמרך. אלין תלת קראי. וג' שמהן. דתריסר אתוון כלילן לקבליהון ובכלא אתכוון כהנא. וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקביל כ"ב (אתוון) מכילן דרחמי דכליל כלא ובג"כ כתיב אמור ולא אמרו כמה דאוקימנא. אמור דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין אמור במלין סתימין דלעילא. אמור חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד. מ"ט. דבחד תליין כלהו. וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. תאנא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר"א ב"ר שמעון שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר אדם ובהמה תושיע יי'. אדם תינח בהמה למה. א"ל יאות שאלת כלא במניינא הוא זכו אדם לא זכו בהמה. אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא. א"ל כלא אתמר. ות"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'. ואתן צאני צאן מרעיתי הא בהמה. אדם אתם הא אדם. וישראל אקרו אדם ובהמה ובג"כ אדם ובהמה תושיע יי'. ועוד רזא דמלה זכו אדם כגוונא דלעילא. לא זכו בהמה אקרון. וכלהו מתברכאן בשעתא חדא. אדם דלעילא. ובהמה דלתתא. וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הה"ד אדם ובהמה תושיע יי'. ות"ח לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא אוף לתתא אשתכח וכלא הכי תליא לטב ולביש לטב דכתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ לביש דכתיב יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. א"ר יהודה בג"כ (האי תפארת פתח ביה) כתיב אמור להם סתם לאתברכא עלאין ותתאין. כלהו כחדא דכתיב כה תברכו בתחלה ואחר כך אל בני ישראל אמור להם סתם לאתברכא כלהו כחדא יברכך יי' לעילא וישמרך לתתא. יאר יי' פניו לעילא. ויחנך לתתא. ישא יי' פניו לעילא. וישם לך שלום לתתא. ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו. ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. תאנא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פרים ידוי אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי ובעי ב"נ לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. תאנא בההיא שעתא דכהנא פרים ידוי צריכין עמא למיתב ומתברכן עילאין ותתאין ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא. אמר רבי שמעון בהני תלת קראי <קטע סוף=דף קמז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}} <קטע התחלה=דף קמז ב/>רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד י"ברכך י"אר י"שא כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא ז"א מעתיקא מאן דאצטריך יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא ובג"כ יברכך יי' לעילא וישמרך (הוא) הכא לתתא וכן כלהו. ותאני תנא קמיה דר"ש האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך וכו'. אמאי משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו ומאן דיבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי: ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה יתקנו כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי מה כתיב ואני אברכם. למאן לאינון כהני דכתיב ומברכיך ברוך. וכתיב ואברכה מברכיך. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו ולא כתיב יאמרו או יזכרו. תאנא כל כהן דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מ"ט משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב נאם בלעם בנו בעור מאי בנו בעור מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכח פקיעא (ס"א דאשכחן פקיחא) דעינא לברכא דכתיב פקח עיניך בגין לברכא וברכתא דדב המנונא סבא הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. אמר ר' יוסי ת"ח כתיב ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם אל בלק מבעי ליה דהא עביד בלק כלא מהו אל בלעם אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני. אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן הה"ד ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'. וע"ד כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מהו מלחמו כמה דאוקימנא דכתיב לחם אלקיו מקדשי הקדשים וגו'. משמע דקדשי הקדשים לחם אלקיו נפק מניה ובג"כ כי נתן מלחמו לדל. תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר. כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו כביכול אשתאר <קטע סוף=דף קמז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}} <קטע התחלה=דף קמח א/>שמא קדישא חסרא. רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הה"ד ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. ת"ח ויהשבה ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) ויוצא אותו החוצה א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה מאי ויחשבה לההוא כתרא. צדקה רחמי. אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל כד"א כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו דבגינייהו דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כד"א יברכך יי' מציון וגו'. ברוך יי' מציון שוכן ירושלם: ויהי ביום כלת משה וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי. דתנינן אמר ר"ש מאי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו קב"ה של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי. ומאי שבי. שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת מתנות באדם. באדם לא כתיב אלא באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הה"ד כלת משה. כלת משה ממש. וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה. אבל הכא כלת משה ודאי. מתנות באדם מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא: ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום. מהו ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו <קטע סוף=דף קמח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}} <קטע התחלה=דף קמח ב/>לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. תאנא כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא ואפילו תתאה ואפילו עכו"ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב שנים עשר נשיאים לאומותם מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו. בג"כ נשיא אחד ליום. וכל מה דאקריבו כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכון כלהון. אילם ששים עתודים ששים כמה דכתיב ששים גבורים סביב לה דבסטר גבורה. כף אחת עשרה זהב וגו' והא אתמר זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון ועלייהו כתיב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן: <קטע סוף=דף קמח ב/> ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכא ב/>(במדבר ד) {{צ|מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד}}. פִּקּוּדָא דָּא לִהְיוֹת הַלְּוִיִּם מְשׁוֹרְרִים בַּמִקְדָּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא לְעֵילָּא, הָכָא צָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ מִלִּין, דְּהָא כֹּהֵן אִיהוּ מַקְרִיב קָרְבְּנָא, וְאִיהוּ מִיכָאֵל. לֵוִי אִיהוּ גַּבְרִיאֵל, אִיהוּ צָּרִיךְ לְנַגְּנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהלים מב) {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}, דָּא חֶסֶד כַּהֲנָא רַבָּא דְּמִיכָאֵל אִיהוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לְגַבֵּי מָארֵיהּ, וְעִם כָּל דָּא דְּהֶדְיוֹט אִיהוּ אֵצֶּל מָארֵיהּ - מֶלֶךְ דְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ אִיהוּ. וּבִרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תְּהִי קַלָה בְּעֵינֶיךָ, וְהַאי אִיהוּ {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}. {{צ|וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי}}, דָּא גְּבוּרָה. {{צ|שִׁירֹה}} -- (דברים לג) {{צ|בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ}}, (יחזקאל א) {{צ|וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל}}. וְגַבְרִיאֵל שְׁלוּחֵיהּ. וְצָּרִיךְ לְשׁוֹרֵר וּלְנַגֵּן בְּחֶדְוָה בְּחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, (לאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה ומאן דלית ליה רשו) לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא, יְקַיֵּים (איכה ב) {{צ|קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרֹת}}. וְיֵימָּא בְּאַשְׁמוּרוֹת, כַּמָה סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת, בְּכָל מִינֵי רִנָּה בִּגְרוֹנֵיהּ, דְּאִיהוּ כִּנּוֹר לְאַפָּקָא בֵּיהּ קָלָא, בְּשִׁית כַּנְפֵי רֵיאָה עִם וַורְדָא. בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה. וְדָא ו'. וְיִפּוּק לֵיהּ מִלִּבָּא, דְּתַמָּן בִּינָה. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַלֵּב מֵבִין. יִפּוּק בֵּן מִבִּינָה, מִבֶּן יָהּ, דְּאִיהוּ ו', דְּאִיהוּ אֶפְרוֹחַ בְּשִׁית גַּדְפִּין. וִיסַלֵּק לֵיהּ בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, דְּאִינּוּן (מלכים א י) {{צ|שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא}}. וב' כֻּרְסְיָין אִינּוּן (ירמיה יז) {{צ|כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן}}, וְאִינּוּן לִבָּא וּפוּמָא. לֵ"ב, (שמות יז) {{צ|וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק}}, (בנה"ר) כָּבֵד, סָמָאֵ"ל, פּוּמָא דְּכִסֵּ"ה, כֵּ"ס י"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים פא) {{צ|תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וְגוֹ'}}, מַאי {{צ|שׁוֹפָר}}? קָנֶה, ו', קוֹל דְּסָלִיק מִן הַקָּנֶה, לְגַבֵּי פּוּמָא, דְּתַמָּן ה'. בְּה' מִינֵי תִּקּוּנִין דְּדִבּוּרָא, דְּאִינּוּן שִׂפְוָון וְשִׁינַיִם וְחֵיךְ. שִׂפְוָון תְּרֵין. שִׁינַיִם וְטוֹחֲנוֹת תְּרֵין מִינִין. וְחֵיךְ, הָא חָמֵשׁ. דְּטָחֲנִין כְּנָהָר דְּאִיהוּ קוֹל, כְּגַוְונָא דְּטָחֲנִין רֵיחַיָיא. לְאַפָּקָא קוֹל וְדִבּוּר, דְּנָפִיק מִבִּינָה דְּלִבָּא. בְּמַחֲשָׁבָה. דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ בְּעֶשֶׂר מִינֵי תִּלִּים. וּבְשׁוֹפָר, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשַׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וְאוֹרַיְיתָא, קָלָא דִּילָהּ, דִּיבּוּר דִּילָהּ, בִּינָה דִּילָהּ, דְּאוּקְמוּהָ {{צ|אֵיזְהוּ חָכָם הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר}}. מַחֲשָׁבָה דִּילֵיהּ. חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ז) {{צ|זֹאת הַתּוֹרָה לְעוֹלָה וְלַמִּנְחָה}}. (ע"כ רעיא מהימנא) (כ"ד ע"ב פקודא דא המועל בהקדש וכו') <קטע סוף=רע"מ דף קכא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכב א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכב ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכג א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכג ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו א/>{{להשלים}}<קטע סוף=רע"מ דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז א/>(לא ברור מה יש כאן) <קטע סוף=רע"מ דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל א/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמא ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמב א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמב ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמג א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמג ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמד א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמד ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמה א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קמה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמה ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמו א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמו ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קמו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמח א/> ------------------- <references/> 7jadbdtxlcu0z3qx7s53115c0z0ba6h 3001447 3001412 2026-03-28T22:47:55Z Roxette5 5159 /* פרשת נשא - זהר */ 3001447 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=דף קיז א/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}} ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה מתרין סטרין. ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! <קטע סוף=דף קיז א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיז ב/>תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ"א|ו|א}} {{ממ|מ"א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}} {{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}} {{צ|יהו"ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}} תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב"ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו מותנא. {{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} - אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}} {{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}} {{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}} {{צ|יברך יראי יהו"ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. {{ש}} {{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע"ג דלא עאלין במניינא. תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:<קטע סוף=דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}} <קטע התחלה=דף קיח א/>רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}} אמר ליה: "''ישראל מאן אתר אתברכן?''" {{ש}} אמר ליה: "''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''" {{ש}} תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}} ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא! כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}: '''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}} '''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}} כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר "''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''", בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}} זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! {{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}} רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב! בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}} אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}} אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: <קטע סוף=דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}} <קטע התחלה=דף קיח ב/>'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י"ב שבטין, י"ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י"ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י"ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י"ה''' בינייהו. {{ש}} כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}} ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}} ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}} ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}} ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}} '''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! * '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. * '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. * '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. * '''ה' בתראה''' - מערב. ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}} * {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. * {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. * {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. * {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! <קטע סוף=דף קיח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט א/>ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. אמר: "''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''" פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} {{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ"א "אסתכל". אבל נראה ד"אחידנא" תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו"ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}} {{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}} כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}} ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב"ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא"ו''' - דא קב"ה הוא לעילא. אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}} האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}} אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}} ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא "''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''". אמר רבי יהודה: "''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: "''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''" פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}} תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}} ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.<קטע סוף=דף קיט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט ב/>וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}} ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. בכה רבי אלעזר. {{ש}} פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}} השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע"ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}} בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}} אמר: "''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}} ''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''" {{ממ|תהלים|קלה|ד}} אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}} אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}: '''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}} {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. <קטע סוף=דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכ א/>תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. * מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. * לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. * לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}} אשתכח בכל יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא: {{ש}} "''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''" ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}} אמר ליה: "''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}} אמר ליה: "''ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}} אמר ליה: "''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}} '''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}} לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}} ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.<קטע סוף=דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=דף קכ ב/>{{ש}} מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}. ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו"ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}} אלא רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. תא חזי רזא דמלה! אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. {{ש}} בקדמיתא עובדא * בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, * ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. * לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין - תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - * ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. * לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, * ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. * לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}} ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}} ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. <קטע סוף=דף קכ ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=במדבר דף קכא א/>בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא"ו''' - ד'''וא"ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. והא קמ"ל דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר: "''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''" אמר ר' יהודה: "''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''" '''ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן'''<קטע סוף=במדבר דף קכא א/> ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא (אין)== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=במדבר רע"מ דף קכא א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=במדבר רע"מ דף קכא א/> ==פרשת נשא - זהר== <קטע התחלה=דף קכא א/>'''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' ר' אבא פתח {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון ואין ברוחו רמיה}}. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. ת"ח בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה (לליליא) ומזמנא דשארי צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא (לי') ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר. בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא <קטע סוף=דף קכא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=דף קכא ב/>ושמאלא מקבל לה. כדין כרוזא קארי בעלמא דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא (ס"א למלכא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח זכאה חולקיה מאן דאתער לזוגא זווגא דא). ת"ח בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מ"ט בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דב"נ ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק ב"נ מפומיה איהי כדקא יאות, מלה קדישא דאורייתא וצלותא -- ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה מילין בישין מלישנא בישא, ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דב"נ הה"ד {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} ובג"כ {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון}}. אימתי כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}: <קטע סוף=דף קכא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=דף קכב א/> (במדבר ה) {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹ'}}. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שופטים ד) {{צ|וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ'}}, וְחֶבֶר הַקֵּינִי מִבְּנֵי בְּנוֹי דְּיִתְרוֹ הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א טו) {{צ|וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'}}, אֲמַאי אִקְרֵי{{צ| קֵינִי}}, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּכְתִיב (בראשית טו) {{צ|אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי}}. וְאִתְּמַר דְּעַבֲד קִנָּא בְּמַדְבְּרָא, כְּעוֹפָא דָּא, בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא, נִפְרָד מִקַּיִן, אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִפְרַד מִקַּיִן. זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵיזָל לְאִתְדַּבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי. דְּכַד בַּר נָשׁ אָזִיל {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}} בְּאוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לב) {{צ|עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם}}. וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, דְּהוּא סִטְרָא דְּמִסְאֲבָא. וְסִטְרָא דְּמִסְאֲבָא אִתְּעַר מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין, דְּנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִקְרוּן נַזְקֵּי עָלְמָא. דְּהָא (קמ"ג ע"א ע"ב) מִסִּטְרָא דְּקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ. וְיִתְרוֹ בְּקַדְמִיתָא כּוּמָרָא לְעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה, וּלְהַהוּא סְטָר הֲוָה פָּלַח, וּמָשִׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא אִקְרֵי קֵּינִי לְבָתַר נִפְרָד מִקַּיִן (ודאי), וְאִתְדְּבַק (נ"א ואתחבר) בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (מאי משמע) דְּכָל מַאן דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל, הוּא קִיֵּים עָלְמִין, עָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְעָלְמָא דִּלְתַּתָּא. וְהָא אוּקְמוּהָ, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם}} כְּתִיב. וְכָל מַאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, פָּגִים לְגַרְמֵיהּ, פָּגִים לְכָל עָלְמִין. מְתַל לְאִינּוּן מַפְרֵישֵׁי יָמִין דְּשָׁאטֵי (ס"א דטסרין) בְּאַרְבָּא, קָם חַד שַׁטְיָיא בֵּינַיְיהוּ, בָּעָא לְנַקְבָא וְכוּ'. וְעַל דָּא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', הָאָדָם וְגוֹ'}}. (תא חזי) (הושע ו) {{צ|וְהֵמָה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית}}. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חַד דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה, וְגָרַם לְכָל עָלְמָא, פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, וְהַהוּא חוֹבָא תַּלְיָיא, עַד דִּיקַיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִתְעֲבָר הַהוּא פְּגִימוּ מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כה) {{צ|בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'}}. וּבְגִין כָּךְ {{צ|כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם}} -- (כתיב) {{צ|הָאָדָם}}, אָדָם קַדְמָאָה. 'לִמְעוֹל מַעַל בַּיהו"ה' -- דְּמַאן דְּיִפּוּק מֵרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא, הוּא גָּרִים פְּגִימוּ וְכוּ', וְעַל דָּא, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָיבֵי דְּהַאי עָלְמָא, וּמִן פְּגִימוּ דִּלְהוֹן, כַּמָה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְּגִינַיְיהוּ, בַּר כָּל מַה דְּגַרְמֵי לְעֵילָּא וְתַתָּא. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, (שמות כא) {{צ|כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'}}. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, {{צ|בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'}}. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד) {{צ|בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'}}. {{צ|בַּצַּר לְךָ}} -- מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ? דְּהָא <קטע סוף=דף קכב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=דף קכב ב/>כיון דשארי דינא לא אסתליק עד דישתלים, בתר דאשתלים ועמד תשובה אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך וגו'. כי אל רחום יהו"ה אלהיך וגו'}}. {{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה אע"ג דאשרי דינא בעלמא בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה. ת"ח אפילו כנסת ישראל תשובה אקרי. ואי תימא (תשובה) עלאה (ס"א מעליא) (נ"א ואת עלאה) מכל אתר לא שכיח אלא דא אקרי תשובה כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. חייבא חד בעלמא קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא ווי לשביביה. ת"ח יונה בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו וקב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו"ה ויענני}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}}: <קטע סוף=דף קכב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}<קטע התחלה=דף קכג א/>(<small>הדף רק מכיל רעיא מהימנא ללא זהר</small>)<קטע סוף=דף קכג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}}<קטע התחלה=דף קכג ב/>(<small>הדף רק מכיל רעיא מהימנא ללא זהר</small>)<קטע סוף=דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}} <קטע התחלה=דף קכד א/>{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}}. מאי האי לגבי האי. אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו"ה}}. ר' אלעזר אמר {{צ|איש איש}}. מאי {{צ|איש איש}}, דהא בחד סגי? אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} משמע איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}}. כדין הוא איש בעלמא, איש לגבי אתתיה. {{צ|ומעלה בו מעל}} הא כחד סגי, אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא, חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}, רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא, הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}}, {{צ|ושחט}} -- אחרא, ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא. אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא וכל נשי עלמא מתברכן (נ"א אתאחדת) בכ"י וע"ד אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות ו) דאחידת בה בכנסת ישראל וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך בגין כך כהנא לדא, ולא אחרא. ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי, אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד. דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה -- כהנא אסגי שלמא בהו, ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה -- איהו לא עביד דינא אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה הוא עביד דינא והוא בדיק לה. תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לחפאה (נ"א לזכאה) <קטע סוף=דף קכד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}} <קטע התחלה=דף קכד ב/>זמנא ותרין שאיל לה כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון (נ"א סריטין) טריסין בטהירין דינא בדינא. רחמי ברחמי רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח, זכאה אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. ר' אלעזר פתח ואמר {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}}, הא אוקמוה, אמר תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא. הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון, מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו'. ויצעק אל יהו"ה וגו'}} אמר קב"ה למשה, משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל, כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו. מיד {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וישלך אל המים}} -- דא שמא קדישא, ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל, כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ואי תימא נשיהון דישראל יאות אינון אמאי. אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו וכלהו נפקו גוברין ונוקבין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. כדין <קטע סוף=דף קכד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}} <קטע התחלה=דף קכה א/>קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא -- על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}, אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא: {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} -- מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} -- אפילו גלגל חמה, כ"ש ב"נ דאשתכחו מניה. א"ר יוסי אלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי. אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} משמע דאחרא הוא. אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} -- אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} -- דאחידן לתתא. ועל דא {{צ|יקח הכהן ונתן אל המים מי המרים המאררים}} -- אלין מי ימא דאינון מרירין. מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא, כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}, ובג"כ מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. ת"ח האי ימא קדישא -- כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן, כד מתפשטין, מתיקין אינון. לזמנין מיין דימא מרירן. לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי ימא דקפא, ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא. {{צ|המים המאררים}} -- בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא, כדין {{צ|המים המאררים}}, ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא. ת"ח אי אתתא אשתכחת זכייתא, אלין מיין עאלין בגווה <קטע סוף=דף קכה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}} <קטע התחלה=דף קכה ב/>ואתהפכן מתיקן ונקאן גרמה וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו, אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא, במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. ת"ח כל אינון נשי עלמא בתרייהו קיימי ואתדנו וע"ד ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו. ר' חזקיה פתח {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} -- מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה, כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא (נ"א כתורא) דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. וע"ד {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כד"א {{צ|פורה ראש}}. {{צ|פוריה}} -- פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}, ולאו לבר משוקא, בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}}, והיא אתקשרא ביה, בגין כך {{צ|בירכתי ביתך}}. א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה -- גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא. ובג"כ {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. אמר ר' יהודה שערא דרישא <קטע סוף=דף קכה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}} <קטע התחלה=דף קכו א/>דאתתא דאתגלייא -- גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה, בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר. ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא, הכי נמי לנוקבא. פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. וע"ד בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}, מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא בין, בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין -- כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא -- בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הה"ד (שם) {{צ|הנה כי כן יבורך גבר ירא יהו"ה}} וכתיב (שם) {{צ|יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}}, (ישראל סבא קדישא): '''{{צ|איש כי יפליא לנדור וגו'}}'''.{{ש}} רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}}. {{צ|מדוע באתי}} -- כמה חביבין אינון ישראל קמי קב"ה, דבכל אתר דאינון שריין קב"ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}}. {{צ|ועשו לי מקדש}} -- סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, והא אוקמוה, ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין, דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות -- כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא. והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות, כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון חמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא ובמה היא תיקונא דכלא כד"א {{צ|ברב עם הדרת מלך}}, וע"ד עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות קב"ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}. מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים -- אין איש, ובג"כ {{צ|ואין איש}} דייקא. ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא -- קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש, כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: {{צ|איש כי יפליא וגו'}}. מאי {{צ|כי יפליא}}? דאפרש משאר בני עלמא, אתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה -- מדכין ליה, בר נש דבעי לאתקדשא -- מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר' אבא פתח {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי את שם קדשו}}. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}}, ולית מאן דירכין אודניה. אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין -- עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא, הה"ד {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'}}. <קטע סוף=דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=דף קכו ב/>מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא ישתכח עליה סניגורא -- הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה"ד {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא -- כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה, ולא אתאבידו מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה, ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. ואמרי "''דא פלנייא דמריד במאריה. מריד לעילא, מריד לתתא. מריד באורייתא, מריד בפיקודוי. חמו עובדוי, חמו מלוי -- טב ליה דלא אברי''". עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים (ס"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}}, היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה. כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא. * חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. * וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. * וחד דינא כד עייל לקברא <קטע סוף=דף קכו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}} <קטע התחלה=דף קכז א/> * וחד דינא דקברא. * וחד דינא דתולעתא. * וחד דינא דגיהנם. * וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא -- אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו"ה}}, עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא, השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת"ח {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} -- דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה.{{ש}} {{צ|מיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו'}} -- הכא אית לאסתכלא, כיון דאסיר ליה חמרא, ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}}, יכול ענבים נמי? לא, בענבים שרי. הכא לנזיר מ"ט אסר ליה ענבים? אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא -- לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו, ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. * יין לעילא ואוקמוה. * שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. * ענבים דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס"א כלום) -- לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. ת"ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} -- בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. * יין אימא עלאה. * שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא. ובג"כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד"א {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}}. * ענבים -- אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ"כ הוא תלי שערא דרישא ודיקנא. ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא {{צ|נזיר יהו"ה}} פריש מדינא כלא. ת"ח על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}}. "על נפשו" לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם, ומאי איהו? דא ענבים דאקרי נפש, ועל דא כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא, וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} -- מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא, כיון דהשתא אתי לגבייהו -- בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג"כ אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ"ט בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. <קטע סוף=דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=דף קכז ב/>כך הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. ליואי מה כתיב בהו {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי -- כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו"ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} -- משום הא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}}. תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס"א בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה כתרי (נ"א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליהו"ה. ===אדרא רבא=== ::<small>'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר"ש ב"י בזה הספר הקדוש כגון מצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס, כי אין דמיון בינו ית' ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית. יי' יצילנו משגיאות אכי"ר.'''</small> '''האדרא רבא קדישא''' תניא אמר ר"ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב {{צ|עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך}}. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ"א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון. אזדרזו בתקוניכון -- בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין. (נ"א בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר"ש ובכה ואמר: "''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא''". חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר' אבא וא"ל אי ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב {{צ|סוד יהו"ה ליראיו}} והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון וכבר עאלו באדרא דבי משכנא -- מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר"ש ואשתכחו * רבי אלעזר בריה. * ור' אבא. * ור' יהודה. * ורבי יוסי בר יעקב. * ור' יצחק. * ור' חזקיה בר רב. * ור' חייא. * ור' יוסי. * ור' ייסא. ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא ועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר"ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי ידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. <קטע סוף=דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=דף קכח א/>פתח ואמר {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן}}. פתח ר"ש ואמר {{צ|עת לעשות ליהו"ה}} -- אמאי {{צ|עת לעשות ליהו"ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}}. וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו"ה}}. קרא לרבי אלעזר בריה. אותביה קמיה. ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו. שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר {{צ|יהו"ה שמעתי שמעך יראתי}}. (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך}} וכתיב (שם) {{צ|מאהבת יהו"ה אתכם}} וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}}. ר"ש פתח ואמר {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}}. {{צ|הולך רכיל}} -- האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך), "איש רכיל" מבעי ליה למימר? מאן {{צ|הולך}}? אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא -- ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא -- ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}}, {{צ|ונאמן רוח}} -- קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא -- במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו. אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} -- זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'}}, דכלא צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי. תאנא: עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין, עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} -- מלכא קדמאה. {{צ|לבני ישראל}} -- קדמאה, וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן <קטע סוף=דף קכח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}} <קטע התחלה=דף קכח ב/>ואזדמן {{הערה|<small>עיין ([[שער מאמרי רשב"י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב"י על ספרא דצניעותא]] ד"ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות -- ויקיעורך</small>}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין] [אבל בתקונוי ידיע] כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפי (נ"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}}: '''בגולגלתא''' יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}, ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}. "מלאתי טל" לא כתיב אלא {{צ|נמלא}}) דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} -- אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין, הה"ד {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה, הה"ד {{צ|ועינו כעין הבדולח}}. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי * לארבע עיבר בסיטרא חד * ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי * ולארבע עיבר בסטרא דא לסטרא דחורא * וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים''' (כלומר אורכא דאנפין). והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''', לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקדשיא. וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא. '''בחללא דגולגלתא''' קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס"א ובגין דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס"א בג"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה -- שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה, והיינו דאמרי "''סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך''". והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין, ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}} - מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק, דלא מחפיא על מוחא (ועכ"פ קרומא פסיק לתתא). והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה (דביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה). תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי, כהאי עמרא, כך איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביה מתקוני. אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן '''{{גמט|קדו"ש}}'''. וכל נימא ונימא <קטע סוף=דף קכח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=דף קכט א/>להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לשבע (ס"א לארבע) מאה ועשרין עובד. ובכל נימא ונימא אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה (דבתר כותלא) ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן (ס"א מתזן) מוחיה. וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. וכל קוצא וקוצא מתלהטן. ותליין. מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא עד גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי (ס"א איהי) משיכא דמבועא (ס"א ממבועין), (ס"א ואינון מבזעין) סתימין דנפקין ממוחא סתימאה. ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאי הוא, אי דינא אי בדיוקניה) (ס"א בדיקניה) ובגביני עינוי. '''קוצין דשערי''' תליין בתקוני נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד אלא עד רישי דכתפי. דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}}. ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב {{צ|להיות אזניך פקוחות}}. שערא דנפיק מבתר אודנוי כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה, דכלא י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה. כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה כ"ש ביה. ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו"ה בקרבנו אם אין}} -- בין זעיר אנפין דאקרי {{צ|יהוה}} ובין אריך אנפין דאקרי {{צ|אי"ן}}. {{ש}} אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) {{צ|ועל נסותם את יהו"ה לאמר היש יהו"ה בקרבנו אם אין}}. '''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דז"א דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי, הה"ד {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה תהלים {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת וגו'}}. '''מצחא דגולגלתא''' -- רעוא דרעוין, רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. (נ"א מצחא דגולגלתא רצון אקרי) דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}}. וההוא מצחא דאקרי רצון -- הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשרין (נ"א ועשר) עלמין. וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא? שתיק ר"ש. שאל תניינות אימתי? אר"ש לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא? א"ל בשעתא דצלותא דמנחה שבתא. א"ל מאי טעמא? אמר ליה משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון -- בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובג"כ אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אר"ש לר' אלעזר בריה: "''בריך ברי לעתיק יומין -- רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה''". ת"ח בשאר (ס"א בשעתא) דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא (ס"א ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כד"א) הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}}. והכא כד אתגלי מצחא -- תיאובתא (ס"א חביבותא) ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא (ס"א דלתתא) נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי עת רצון -- כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|י}} {{צ|דינא יתיב}} (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד).<קטע סוף=דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=דף קכט ב/>ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. תאנא: האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוצינין (ס"א דנהרין) מעדן עלאה. דתניא אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין מדקאמרן. והאי עדן דלתתא מתפרש בשבילוי לתלתין ותרין (עיבר) שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי -- לית דידע ליה בר האי זעיר אפין. ועדן דלעילא לית דידע ליה ולא שבילוי בר ההוא אריך אנפין. הה"ד {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} -- דא עדן דלתתא, דידע זעיר אפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} -- דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. '''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|אשר עיניך פקוחות}}. ותאנא כל מה דאתי ברחמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, כל שכן רישא חוורא דלא בעא מידי (ס"א נטירו). אמר ר' שמעון לר' אבא למאי היא רמיזא? א"ל לנוני ימא, דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא, וכל שכן דאיהו משגח לכלא וכלא מתזן ביה ולא נאים. הה"ד {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}} -- לא קשיא, הא בזעיר אפין, הא באריך אנפין. ועכ"ד תרי עיינין אינון, ואתחוורו (ס"א ואתחזרו) לחד. עינא דאיהי חוור בגו חוור וחוור דכליל כל חוור. חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לאסכלא (ס"א לאתכללא) דצריר בצרורא. תאנא: בטש האי חיורא ואדליק ג' בוציני דאקרין '''הוד והדר וחדוה''', ולהטין בחדוותא בשלימותא. חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית ובטש ואפיק (ס"א ואדליק ג' בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת''', ולהטין בשלימותא בחדוותא. חוורא תליתאה להיט ונהיר ונחית וסליק ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה (נ"א ואפיק אורחא ללכא תתאה). ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר"ש: יאות הוא, ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה. תאנא: חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור. {{ש}} חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתתא (ס"א לתלת) בוציני דלסטר שמאלא, ולהטין ואסחן בהאי חוורא כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}} חוורא תניינא נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}} חוורא תליתאה נהירו סליק ונחית וניק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא. ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה. אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. ותאנא לא סתים האי עינא. ואינון תרין ומתחוורן (ס"א ואתחזרו) לחד. כלא הוא ימינא. לא הוה (ס"א לית ביה) שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא -- לא יכלין לקיימא כלהו, בג"כ אקרי עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא <קטע סוף=דף קכט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}} <קטע התחלה=דף קל א/>אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} -- אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}, דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי (ס"א אתחזי ס"א אתסחי) מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה -- לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא. תאנא בצניעותא דספרא. אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה. דמניה נהיר כלא. הה"ד (שם) {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ}}. זכו -- {{צ|עיני יי' אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו -- {{צ|עיני יי' המה משוטטות}}, עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? {{צ|עלי עין}}, כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, מ"ט {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. מ"ט אקרי חד? ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא, ואינון תרי, בתרי גווני. אבל הכא -- לית עינא שמאלא, ותרוייהו בדרגא חד סלקי, וכלא ימינא. ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא -- פקיחא תדיר, חייכאן תדיר, וחדאן (ס"א וחזאן) תדיר. דלא הוי הכי לתתאה, דכלילן בסומקא ובאוכמא ובחוורא, בג' גווני, ולא הוה תדיר פקיחא (ס"א דליה גבינא) דלית גבהנא סוטרא (ס"א כליה גביני סודרא) (ס"א דליה עיניה בגביני דמכסאן) על עינא. וע"ד כתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{צ|פקח יי' עיניך}}. כד אתפקח. אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכא החולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו. וע"ד ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יי'}}. תאנא (עכ"ד) שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אחר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יי'}} -- נאם דזעיר אפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} -- לישראל קאמר דא, ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר. תניא כתיב {{צ|חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא. א"ר יהודה כתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|כורסייה שביבין דינור}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא (ס"א אתכפייא) לההוא כורסייא. ומאן דרכיב שליט בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא קדמאה רמיז דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א"ר שמעון לר' יהודה יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין. ות"ח כתיב {{צ|אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא}} -- כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי. (בהאי) '''חוטמא'''. תאנא בחוטמא אשתמודע פרצופא. ותא חזי מה <קטע סוף=דף קל א/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} <קטע התחלה=דף קל ב/>בין עתיקא לזעיר אפין? דא מאריה דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין. וקרינן ליה מליחה. והוא נחית רוח אתכסמותא דרוחא. דרוחא דנפיק (מהכא) מאינון נוקבי חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא (ס"א חיין מכל סטרין חירו מכל סטרי חיין דחיין) ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא דכתיב {{צ|ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}. הא הכא ד' רוחין. והא רוחא חדא אמרינן, אמאי תלת? קום רבי יוסי בקיומך. קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא דכתיב {{צ|ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא -- כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון? אינון אינון (תרין) כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהכי (ס"א דהכי) אינון (ס"א ואינון שיתא רוחין ג' רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין) דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}, דתנינן כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יי'}} וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו -- הא שבעה, כמה דאתמר (ג' רוחי אינון דכלילן ג' אחרנין). א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב {{צ|כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתעדון -- ג' אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו, דכד יפוק דא -- נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. "ארבע רוחות באי" לא כתיב כאן אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין ידיע כלא. חכמה ובינה עצה וגבורה (רוח) דעת ויראת יי'. משום רוחא דכלילא מכל רוחי. בג"כ כתיב {{צ|מארבע רוחות}} דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא? חוטמא דעתיק יומין -- חיין מכל סטרוי. חוטמא דזעיר אפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}}, ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}? (ג' נוסחי) מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר "''לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן''", והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} - האי קרא לעתיק יומין אמרו. תנא אורכא דחוטמא, {{ב|תלת מאה וע"ה עלמין|375}} אתמליין מן ההוא חוטמא, וכלהו מתדבקן בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא וכל תקוני דעתיק יומין. אתחזון ולא אתחזון. אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא. פתח ר"ש ואמר: ::ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא (נ"א טמיר וסתים מכלא) ::דיקנא דההיא תושבחתא. ::דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי. ::דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין. ::דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין. ::דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה. ::דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא יקירא דיקירין. טמירא דטמירין. מהימנותא דמהימנותא דכלא. תאנא בצניעותא <קטע סוף=דף קל ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}} <קטע התחלה=דף קלא א/>דספרא דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחי וסליק וחפי בתקרובתא (סגי) דבוסמא טבא. חוורא דיקירא (ס"א דבדיקני'). ונחית (ס"א חוורא יקירא דדיקניה נחית) בשקולא וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא דנגדין ביה י"ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא בתלת עשר תקונין מתתקנא. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא: '''תקונא תנינא''' מתתקן שערא מרישא דפומא (וסליק) עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. '''תקונא תליתאה''' מאמצעיתא דתחות (ס"א דהאי) חוטמא מתחות תרין נוקבין. נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא ארחא ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתקונא שלים סוחרניה דההוא אורחא. '''תקונא רביעאה''' מתתקן שערה (ונחית) תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. '''תקונא חמישאה''' תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא ואלין תרין ארחין רשימין על פומא. מכאן ומכאן. '''תקונא שתיתאה''' מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא והפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. '''תקונא שביעאה''' פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא הה"ד באור פני מלך חיים. '''תקונא תמינאה''' נפיק חד חוטא דשערי סוחרני דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. '''תקונא תשיעאה''' מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא (דתליין) ולא נפקי דא מן דא. '''תקונא עשיראה''' (מתערבין) נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. '''תקונא חד סר''' דלא נפקין נימא מן נימא ומתשערן בשיעורא שלים. '''תקונא תריסר''' דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. '''תקונא תליסר''' דתליין שערן בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. לא ארחחי (ס"א לאתחזאה) מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין. בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא. ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין מתרי תפוחין שפירן דאנפוי נהירין אנפוי דזעיר אנפין, וכל חוזר (ס"א חיזור) ושושן דאשתכחן לתתא נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש "נאמן", דכל דחמי דיקניה תלי ביה מהימנותא. תאנא בצניעותא דספרא: תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא -- בשביעאה (מנהון) משתכחי בעלמא ומתפחתי בתליסר תדעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא. האי באריך אפין - בזעיר אפין בכמה? אמר לרבי יצחק קום בקיומך וסלסל בסלסלא דתקונא דמלכא (ס"א בדיקנא) קדישא היאך יתתקנון. קם רבי יצחק פתח ואמר {{צ|מי אל כמוך נושא עון וגו'. ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'}}. תאנא תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקנוי <קטע סוף=דף קלא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=דף קלא ב/>דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין. טמירא דטמירין. תנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. '''תקונא קדמאה'''. הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא - אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו. (ס"א בחד מתקלא אתקלו), אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא אריכין על כתפין למיגד לרישא (ד"א מרישא) דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה, ובגיני כך לא הוו קשיין. וע"ד אתחזן למהוי רכיכי. תאנא מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין (כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא באינון נימין) אינון לא אשתכחו קשישין. מ"ט משום דאי אשתכחו קשישין לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשישא (ס"א קשיא) ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן לאו חכמתא מתישבא עמיה. וע"ד אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובג"ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי ולא תלי על דיקנא משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. תאנא כלהו שערי -- בין דרישא בין דדיקנא -- כלהו חוורי כתלגא. ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין (נ"א לאחתא) אינון י"ג מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. (ס"א דאתחסינו לתתא והכי תנינא מקמי אודנוי שריין שערי משום דבלחודייהו אינון ולא אתערבו באחרנין) ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא. דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: # מי אל כמוך חד. # נושא עון תרי. # ועובר על פשע תלת. # לשארית נחלתו ארבע. # לא החזיק לעד אפו חמש. # כי חפץ חסד הוא שית. # ישוב ירחמנו שבעה. # יכבוש עונותינו תמניא. # ותשליך במצולות ים כל חטאתם תשעה. # תתן אמת ליעקב עשרה. # חסד לאברהם חד סר. # אשר נשבעת לאבותינו תריסר. # מימי קדם תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא. ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה. ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין תקיפין. לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין. מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף (ס"א אתכסי) מניה ובג"כ כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. <קטע סוף=דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=דף קלב א/>ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}}. וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} -- לא קשיא, הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה. וע"ד כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא ואינון לעילא מן דיקנא -- דיקנא בלחודוי הוא. וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו -- דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו. '''תקונא קדמאה'''. תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא (מחומא דלב) ממוחא דרישא (ס"א מתקוני דרישא) והכא לא פריש הכי דהא לא הוי. אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח. <small>'''(חסר כאן)'''</small> ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא דאלף עלמין דחתימין (ס"א אלף עלמין חתימין) בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא. ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין -- מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה -- {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|390}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א"ל}}'''. מהו תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. (ס"א לאתפשטא) (ס"א לאכפיא ואתפשטו) -- {{גמט|ל"א}} בהאי סטר ו{{גמט|ל"א}} בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה. מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''א"ל'''. ועם כל דא האי '''א"ל''' אתכפייא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין (אתבסם) ואתכלל ואתפשט ביה. אמאי עד פומא? משום דכתיב (שם) {{צ|דינא יתיב וספרין וגו'}} מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הה"ד {{צ|פלא יועץ אל גבור}} -- {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא (ס"א בדיקנא) קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב {{צ|מי אל כמוך}} -- בעתיק יומין אתמר בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה. '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית. וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא: '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שלט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין אלף|57,000}} דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא (ס"א בחיזרא): '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|צ"ו אלפין|96,000}} מארי דיללא ומתאחדן מני' בבוסיטא לקוסיטרא (ס"א כבוסינא לקוסרא). ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה? {{ש}} מאן חמי טמירותא (ס"א יקירותא) דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין, {{ש}} עטרין דכל עטרין. {{ש}} עטרין דלא אתכללו בעטרין. {{ש}} עטרין דלא כשאר עטרין. {{ש}} עטרין דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון {{ש}} ובג"כ הני תקונין -- אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין (לקבליהון), ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין. כלא זקפן לקבליה תקונין דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא. וכלהו אתבסמן מתקונין אלין (דמלכא עתיקא). תאנא, אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין -- לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי. ותניא עד כמה זהירין אלין (ס"א אתתקן באלין) תקוני דדיקנא. עד תליסר (דלתתא), וכל זמנא <קטע סוף=דף קלב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}} <קטע התחלה=דף קלב ב/>דתליסר אלין משתכחין -- זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. (מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה, הה"ד {{צ|כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'}}. ומנא לן? דכתיב (שם) {{צ|שבת אחים גם יחד}}. גם לרבותכהן גדול דלתתא, דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא -- כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. א"ל רבי שמעון: יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי. '''תקונא תניינא''' מתתקן שערא, מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא, בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך, ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא. קם ר' חזקיה שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה -- נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|325}} עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו {{צ|נושא עון}} חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא -- בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין. אמר ר"ש: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא. {{ש}} אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני. {{ש}} דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}}. {{ש}} ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}}. {{ש}} ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון -- אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא, וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו -- נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא -- סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין -- דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא. קום ר' חזקיה תניינות ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא. תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחות}}. {{ש}} אתרגיש ר"ש ואמר: "''ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא''". קם ר' חייא פתח ואמר: {{צ|ואומר אהה יי' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא, והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}? אלא (תאנא) ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי: אנא מה בין דבור לאמירה? אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא, <קטע סוף=דף קלב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=דף קלג א/>דבור בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין דכתיב {{צ|וידבר את כל הדברים האלה לאמר}}, ותאנא כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}} -- לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא. אי הכי, הא כתיב {{צ|וידבר יי' אל משה לאמר}}? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה ב"נ כוותיה, דהוא שמע דבור בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע, ושאר נביאים אזדעזעו אפי' באמירה ודחלין בדחילו. ותאנא, תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא -- (ס"א לאקפא) (נ"א לאייתאה) לתליתאה, דכתיב {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}. (תרי נוסחי) ות"ח דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוו, דהוא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין. נפיק חד ארחא. ושערא אפסיק (ס"א אתפסק) בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום (דכתיב {{צ|ועובר על פשע}}) דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום (נ"א כובש עונות וכתיב) דכתיב {{צ|ועובר על פשע}} - למיהב אעברא עד (ס"א על) פומא קדישא דיימא סלחתי. תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו, דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. תאנא בצניעותא דספרא: מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}. (מאי משמע עובר על פשע. שפע. דאקדים שי"ן לפ"א, לא זכו עומד ולא עובר) (האי) בזעיר אפין. מאי בין האי להאי? {{ש}} בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יי' בם וילך}}, מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד {{צ|כי רוח יי' נשבה בו ואיננו}} (ס"א {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}). באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עברה ותטהרם}}. ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יי' לנגוף את מצרים}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי. ודא הוא תקונא תליתאה (דאורחא) דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקו. אמר ר"ש: ודאי קב"ה וסגי לאוטבא לך ויחדי לאגנא עלך. ותאנא מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביי'}} -- בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. תאנא בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין -- כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא, סתימין ושתיקין, ולית דיפתח פטרא לאבאשא. משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי מאן דאחיד (נ"א דאחית) ואזהר (ס"א משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא ומהאי הוא מאן דאחזי ואזהר) לשתקאה -- להאי אורחא רשים, דהוא סימנא דעתיקא קדישא. '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא (ונחית) תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הה"ד {{צ|לשארית נחלתו}}, כד"א {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} -- הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}}. '''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא, הה"ד {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. "''קום ר' יוסי''". קם ר' יוסי, פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו}}. {{ש}} {{צ|אשרי העם שככה לו}} -- מהו {{צ|שככה לו}}? כד"א {{צ|וחמת המלך שככה}} - שכיך מרוגזיה. דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הה"ד {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיי' אלקיו}} - רחמי דרחמי. דבר אחר: {{צ|{{גמט|שככה}}}} -- שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר. דתניא ארחא עלאה דדיקנא קדישא (עלאה עתיקא דעתיקי) דאיהו נחית (בדיקניה) תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי. והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא. דא <קטע סוף=דף קלג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}} <קטע התחלה=דף קלג ב/>לעילא ודא לתתא. לעילא {{צ|עובר על פשע}}, לתתא {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. ותנינן {{צ|לא החזיק}} -- דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא -- טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך}}. אר"ש "''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''". '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא (דרישא) לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. "''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא''". קם ר' ייסא פתח ואמר: {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} וכתיב (שם) {{צ|ובחסד עולם רחמתיך}}. הני קראי קשיין אהדדי. ולא אקשו. דתנינן אית חסד ואית חסד; אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו -- הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי ב"נ לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגו דעתיק יומין, ובג"כ בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי. ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני, ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} -- חסד דעתיק יומין. {{צ|ובחסד עולם}} -- חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דז"א דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובג"כ כתיב {{צ|כי חפץ חסד הוא}}. דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי. '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. פתח ר"ש ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} -- מה תפוח זה כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין -- דאינון תקונא ז' -- אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא, ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}}. ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. {{ש}} כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}} וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}} {{צ|באור פני מלך}} -- אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}} {{צ|יאר יי' פניו אליך}} -- פנים דלבר דכד נהרין מתברך עלמא. ותאנא כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין -- כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך -- תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא, על אחת כמה וכמה! תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין -- אתחזי זעיר אפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין, ובג"כ כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} -- מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. תאנא: אלין תפוחין דסתימין -- נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא -- ביה כלילן. הדא הוא דכתיב {{צ|ישוב ירחמנו}} - {{צ|ישוב}} מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. הכא הוא {{צ|ישוב ירחמנו}} ובהאי דלתתא הוא {{צ|ואמת}}. דא הוא תקונא <קטע סוף=דף קלג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}} <קטע התחלה=דף קלד א/>שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין. '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. "''קום אלעזר ברי, אתקין תקונא דא''". קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל}}. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא, והכא אית לאסתכלא, וכי הכל תלוי במזל, ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} - הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} -- מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה -- אע"ג דאיהו '''קדוש''' -- לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא {{צ|הכל תלוי במזל}} -- דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא -- אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד {{צ|יכבוש עונותינו}}. אמר ליה ר' שמעון: "''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא''". '''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. "''קום ר' אבא''". קם ר' אבא ואמר: אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון {{צ|מצולות ים}} משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אמר ר' שמעון: "''בריך תהא לעתיק יומין''". '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. "''קום ר' יהודה''". קם ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' וגו'}}. {{צ|מפני פחד יי'}} -- הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יי'}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} -- אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. תרי. '''תקונא עשיראה''' -- {{צ|תתן אמת ליעקב}}, '''וחד סר''' -- דלא נפקי נימא מן נימא, {{צ|חסד לאברהם}}. '''תקונא דתריסר''' -- דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא כמה דאצטריך טרחותא. במאי קא מיירי? דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק -- אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. <קטע סוף=דף קלד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}} <קטע התחלה=דף קלד ב/>דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי {{צ|פה יי'}}, אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא, י"ב תחומין לתתא, י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הה"ד {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}. '''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא. תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} -- יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. ותאנא, אלין ימי קדם - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין (כליל בהו). והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא -- ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}, דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב {{ממ|זכריה|יד|ז}} {{צ|יום אחד הוא יודע ליי'}} -- הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא. הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא, והוא בלחודוי ישתכח -- לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן, ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין, לכל אינון דלתתא, דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}}. וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} -- באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}}. אמר ר"ש לחברייא, כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. <קטע סוף=דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}} <קטע התחלה=דף קלה א/>סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחי שנינן (ס"א שניין) מכל סטרוי. ומתאחדן פרכא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא (ס"א בבוסיטא דגליפין) בההוא פריסא. וכן לד' עיבר. וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא -- כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל (ס"א בהבל דכל) פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא -- ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון. זכאין אתון לעלמא דאתי דכלהו מלי דנפקי מפומיכון כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגמר (ס"א אגזר) דינא די לעלמא. דאי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין -- עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אפין; היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא. דהשתא חובתא (ס"א חכמתא) עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה, תקוני דזעיר אפין מתקוני דאריך אפין אתתקנו, ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלטא (ס"א ומשלפא) ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} -- דביה מתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל רזין דאחאמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואע"ג דלא אתקיימו. תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין, עד לא זמין תקונוי, באני מלכין כנס מלכין (נ"א גליף מלכין) ומשער מלכין, ולא הוו מתקיימי עד דדחי (ס"א דאנח) לון ואצנע לון לבתר זמנא. הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. {{צ|בארץ אדום}} -- באתר דכל דינין מתקיימין תמן. וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקין. כד אתתקן -- תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא. מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא וכלהו עלמין אתחרבו. הה"ד (שם) {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}}. {{צ|וימלוך באדום}} -- רזא חדא (ס"א יקירא) הוא. אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. {{צ|בלע בן בעור}}. תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה. (שם) {{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כד"א {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}}. כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל <קטע סוף=דף קלה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}} <קטע התחלה=דף קלה ב/>כלא לאתישבא ביה. ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח -- לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו. ואתבטלו סלקא דעתך, והא כלהו באדם אתכלילן?! אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא (נ"א דיוקנא) דאדם. וכד אתא האי דיוקנא -- אתגלפו (ס"א אתכללו) כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו, (ס"א מנהון אתבסמו ולא אתבסמו), ומנהון לא אתבסמו כלל. ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}} {{צ|וימת}} -- דאתבטלו לגמרי? לאו הכי. אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה "מיתה" כד"א {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין, בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא לא כתיב בהו "מיתה" כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם -- אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו. תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה -- תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא (נשב ביה אתתקר (ס"א אתתקן) וסליק רעותיה) ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר, וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא נשב ביה אתתקן ונפיק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל (ס"א ואתכליל) ביה. ביה סלקא דעתך? אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. והאי אוירא הוא טמיר דטמירין עתיק יומין ברוחא דגניז בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר. ואשא דכיא קאים מהאי סטר. מאי אשא הכא. אלא לאו הוא אשא. אבל בוצינא דא (נ"א ניצוצא) דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא. בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר. ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחיאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני: * מסטרא דרישא חיורא חיוור בגוויה. (ס"א בגיניה) דכליל כלהו חיוורי (וכלהו חיוורי) * אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}}. {{צ|לחיי עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{צ|לחרפות לדראון עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא. הה"ד {{צ|כי טל אורות טלך}}. {{צ|אורות}} -- תרין. וההוא טלא דנטיף -- נטיף כל יומא לחקלא דתפוחים כגווני חיוורא וסומקא. האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי {{ב|ק"נ רבוא|150,000}} עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אפין'''. ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחיים לעלמא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבי אגר אוראותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא <קטע סוף=דף קלה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}} <קטע התחלה=דף קלו א/>תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי בקע אגר אוראותא אשתכח מניה לעתיק יומין. בחלליה דגולגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו וקרונא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר (ס"א ונפיק) לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}}. ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}} '''מחללא חד''' מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי הללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא: '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין ן' תרעין. מאלין ן' תרעין אתאחדן ן' יומין דאורייתא, ן' שנין דיובלא, ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה (ס"א מדוריה) בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הה"ד {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}}. ואילין ג' מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן, ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין. בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא. (בחור כארזים) רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}}. מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא הה"ד (שם) {{צ|קווצותיו תלתלים}}. ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. {{ש}} '''ממבועא לחללא חד דגולגלתא''' אתמשכן שערי במשיכותא ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. {{ש}} '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. {{ש}} '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו (ומתעבידן תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין). ובג"כ אינון קוצין תלין על תלין. וכלהו משיכן, דאתמשכן מג' חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי -- תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובג"כ כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}}. ובהאי תלין תליין (נ"א ובהאי תלייא) ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}}. תנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין מאריהון דמתקלא (ס"א מאריהון דרחימותא. ואיהו מתקלא בינייהו) בג"כ אית ימינא ואית שמאלא. מצחא דגולגלתא -- אשגחותא דאשגחותא, ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא -- אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר, <קטע סוף=דף קלו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}} <קטע התחלה=דף קלו ב/>בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי -- גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט, אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון, הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה חיה לך מאנת הכלם}}. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא -- נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא -- אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין -- אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא -- כדין כלהו משתככין. ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח''' (ס"א מצחא וכל חד אקרי נצח), ובאתוון רצופין (דאפין) הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}}? האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא -- זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי "אדם" ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי "ראש" (בהאי מצחא) אתחזי ואתגלייא -- האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ"ט משום דלא הוה מאתר דאקרי "אדם", דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם. ובג"כ {{צ|לא אדם הוא להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא. '''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הה"ד {{צ|רוחצות בחלב}} - מאי {{צ|בחלב}}? בחוורא דלעילא קדמאה. (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי (ס"א ובג"כ צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) וע"ד צלי דוד {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה}} -- דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן -- כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי -- יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הה"ד {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא <קטע סוף=דף קלו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}} <קטע התחלה=דף קלז א/>דעינא, הה"ד {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא, לגלאה ארחין דחייביא, הה"ד {{צ|שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}}. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}}. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו, הה"ד {{צ|ראה ראיתי}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח}}. {{צ|עורה והקיצה}} -- תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין. '''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה. '''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא. '''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא -- כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה"ד {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} -- מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} -- כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה. ודא זמינין למנדע צדיקייא למחזי ברוחא דחכמתא כד"א {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב -- כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}}. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא: מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא? אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} -- {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין), דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר ירושלם ולא ציון -- הכי אצטריך, לאכפייא <קטע סוף=דף קלז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}} <קטע התחלה=דף קלז ב/>לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: כתיב {{צ|עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} (הה"ד {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב {{צ|עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}}. השתא {{צ|עיני ה' אלהיך בה}} וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}}. כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון {{צ|רחמים גדולים}}, רחמי דזעיר אנפין אקרון {{צ|רחמים}} סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין. תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל. '''חוטמא''' -- תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}} -- בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב {{צ|עלה עשן באפו}} ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא -- אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. ואי תימא -- אף וחימה כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחימה}} דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}. {{צ|שחת}} -- המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובג"כ כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יי'}} -- {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יי' הגדולה והגבורה}} -- אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגו'}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}}. כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}, וכתיב {{צ|ויי' המטיר על סדום ועל עמורה}}. אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יי' לא שניתי}}? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק -- רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא -- כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא {{צ|מאת יי' מן השמים}} -- בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא <קטע סוף=דף קלז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}} <קטע התחלה=דף קלח א/>לאפקא -- נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי "ארך אפים" מכלא. והיינו רזא דתנינן {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני -- פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל -- כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? * {{צ|אברהם אברהם}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. * {{צ|יעקב יעקב}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא, כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. * {{צ|שמואל שמואל}} טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל {{צ|משה משה}} לא אפסיק טעמא בגוויהו, דמיומא דאתיליד שלים הוה, דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}}. אוף הכא {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין, דהכי תנינן: כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין - כלא ברחמי אתחזון, וחוטמא אשתכיך, ואשא ותננא לא נפיק, כד"א {{צ|ותהלתי אחטם לך}}. ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא, בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יי'}} -- אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא). וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב {{צ|וירח יי' את ריח הניחח}} -- דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב {{צ|ויחר אף יי'}}, {{צ|וחרה אף יי'}}, {{צ|וחרה אפי}}, {{צ|פן יחרה אף יי'}} -- כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}} האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו). '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי). מאי טעמא בעקימא? (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש). ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}}. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יי'}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין -- כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט), ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין <קטע סוף=דף קלח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}} <קטע התחלה=דף קלח ב/>כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא -- סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך}} כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יי'}}. ומה דאתמר {{צ|הטה יי' אזנך}} -- {{צ|אזנך}} -- בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב {{צ|כי אזן מלין תבחן}}, וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}}. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי -- מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. תא חזי כתיב {{צ|יי' שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} -- תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א -- חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב {{צ|יהו"ה אלהים}}, דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יי' אלהים}} -- שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא. {{צ|יי' יי'}} -- כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אפין. {{צ|בקרב שנים}} -- אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} אינון ימי קדם, {{צ|שנות עולם}} אלין ימי עולם. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובג"כ אמר {{צ|חייהו}}. {{צ|ברוגז רחם תזכור}} -- לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא. תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו'}} -- מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} דכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יי'}} משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, <קטע סוף=דף קלח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}} <קטע התחלה=דף קלט א/>דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא, הה"ד {{צ|ואתם הדבקים ביי'}} ולא כתיב "הדבקים ליי'" אלא {{צ|ביי'}} ממש. תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין -- אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין -- נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון (ס"א דאורייתא) דשמא קדישא (מתחיל מסוף קלח ע"ב) (נ"א ובעלמא דאתי). משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין ובעלמא דאתי יתיר מהכא דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הה"ד {{צ|ואתם הדבקים בה'}} -- בה' ממש, עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים ה'}}. השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא. תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בט' תיקונין, ודא איהו דיקנא דז"א. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דז"א -- נגדין י"ג מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב אתוון דשמא קדישא). וא"ת דיקנא לא אשתכח, ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}} (ולא קרי דיקנא). אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא: כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא -- ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא (משום) ובג"ד הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא -- גנזיה קרא ולא אתגלייא. ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין, נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא? כד"א {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} (ולא ערוגות). בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי (דדיקנא) אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי. דכתיב (שם) {{צ|בחור כארזים}}. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. '''תקונא תליתאה'''. מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיעא ההוא ארחא. '''תקונא רביעאה'''. נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובא דבוסמא. '''תקונא חמשאה'''. פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן (ס"א מנהון). '''תקונא שתיתאה'''. נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. '''תקונא שביעאה'''. דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. '''תקונא תמינאה'''. דנחתין שערי בתחות דיקנא דמחפיין קדלא דלא אתחזיא כלהו שערי דקיקין נימין על נימין. מליין מכל סטרוי. '''תקונא תשיעאה'''. (מתערבין שערי עם אינון) דמתחברן (נ"א אתמשכן) שערי כלהו בשקולא מעלייא (ס"א מלייא) עד (נ"א עם) אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין ט' מבועין דמשח רבות דלעילא, ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. ט' תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא, ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי (בר נש לתתא) גיבר תקיף. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה -- תלייא ביה גבורה תקיפא. '''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין'''. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: קום ברי (קדישא), סלסל תקונא דדיקנא (נ"א דמלכא) קדישא בתקונוי אלין. <קטע סוף=דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}} <קטע התחלה=דף קלט ב/>קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} עד {{צ|מבטוח בנדיבים}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} -- תנא: הכא ט' תקונין דבדיקנא דא, להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. ת"ח כיון דאמר הני ט' תקונין לכתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם}}. אמר: הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}. ובתקונא דדיקנא דא ט' תקונין, דאינון שם יי' -- אשצינון מן עלמא, הה"ד {{צ|בשם יי' כי אמילם}}. ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא -- שיתא אינון בשמא קדישא, דשית שמהן הוו, ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון -- תלתא הוו, דהא {{צ|נדיבים}} בכלל אדם הוו. תנא: שיתא שמהן דכתיב: * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין. * {{צ|יי' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|יי' לי בעוזרי}} - ארבע. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - חמשה. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - שיתא. אדם תלת, דכתיב: * {{צ|יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח באדם}} - תרי. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תלת. ותא חזי, רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא, דכתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} -- בשם מלא דהוא {{צ|יי' אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובג"כ הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה}}. תרי זמני {{צ|י"ה י"ה}} לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר {{צ|יי' לי לא אירא. יי' לי בעוזרי}}. בשמא דלא חסר. בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} -- הכי הוא. דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא. ומה דמשלפא בהו אתקרי שמא קדישא. ותערא ומה דביה אתקרי יהו"ה ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ידו"ד אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה). ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא -- לאכנעא שנאוי, בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה -- כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}} (ס"א דדיקנא איהו עיקרא, דכל גופא וכל הדורא דגופא בתר דיקנא אזיל וכלא בדיקנא תלייא) (ול"ג מן ודיקנא עד גופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. * {{צ|ה' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. * {{צ|ה' לי בעוזרי}} - חמש. * {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - שבעה. * {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תשעה * {{צ|(ס"א טוב לחסות בה' מבטוח באדם}} - ז'. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - ח'. * {{צ|מבטוח בנדיבים}} - ט'. {{צ|מן המצר קראתי י"ה}} -- מאי קא מיירי? אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא דא קאמר. (ר' יהודה אמר) {{צ|מן המצר קראתי יה}} -- מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין מעילא תחות שערי דרישא, ובג"כ אמר {{צ|י"ה י"ה}} תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא אמר {{צ|יי' לי לא אירא}} דהוא אתר דלא דחית (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו'. (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה -- ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין, והוא דיקנא דזעיר אפין בט' תקונין מתתקן. <קטע סוף=דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}} <קטע התחלה=דף קמ א/>'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין, ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא -- תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין (וכפיין), והני לאו אריכין. ושערי דרישא מנהון שעיעי ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אפין, דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי ס"ד? אלא אימא ארבע מוחי -- תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין, דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך}}. {{צ|שם יי'}} - שם יי' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. ובג"כ {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}, דהכא משתכחין, דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אפין -- אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר, ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובג"כ אינון ארבע. ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע -- אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא, הה"ד {{צ|קווצותיו תלתלים}} -- תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות}}. ותנא: הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו, אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא -- לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא), ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין -- רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא -- דינא תקיף ונצח על רחמי. ובג"כ בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי -- שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא (ס"א ומתאחרא) דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא -- אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא. וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא -- כל הני וכל הני מתנהרין ומסתחיין כמאן דאסתחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא -- כלהו אסתחיין ברחמי. ובג"כ אמר משה זמנא אחרא {{צ|יי' ארך אפים ורב חסד}}, ואלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין. וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר אינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין <קטע סוף=דף קמ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}} <קטע התחלה=דף קמ ב/>ביה. ובג"כ {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}. תנא: שערי דרישא דזעיר אפין -- כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין, דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה -- שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובג"כ כתיב {{צ|ראשה כעמר נקא}}. והאי דזעיר אפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובג"כ חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} -- בזעיר אפין אתמר. אמר רבי שמעון "''בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי''". '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. "''קום רבי אבא!''". קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא (ס"א בתקוני מלכין) (ס"א כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא אתחזי) כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הה"ד {{צ|גדול אדונינו ורב כח}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}. והאי תקונא תניינא אתתקן כד נהיר בנהירו דעתיק יומין אקרי {{צ|רב חסד}}, וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}. דהא נהירו אנפיה (ס"א דא נהירו דאנפין). ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא. אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא, לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}, ואתקיימו באתר אחרא. ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אפין {{צ|חסד}} סתם. ובג"כ כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} וכתיב (שם) {{צ|נוצר חסד לאלפים}} סתם. ואוקימנא, האי {{צ|רב חסד}} - מטה כלפי חסד לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא -- לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. וע"ד כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} -- סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} -- סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא (ס"א בתרי גווני אגזים ולא) אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא. '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא, הוד והדר הוא. (ס"א הוד עלאה) ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא (ס"א ליאה דעלעין) בעלעוי ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו, ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} -- תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.<קטע סוף=דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=דף קמא א/>ותאנא האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין, האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא, ובג"כ {{צ|לחייו}} כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פשע}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א {{צ|ותפארת בחורם כחם}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. '''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא, בהאי כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך ויחנך}}, דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יי' פניו אליך}}, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון "חסדי קדמאי", ובגין אינון נהרין כל אינון "חסדי עולם". '''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. תנא תקונא דא הוא דאקרי) {{צ|פאת הזקן}}, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי). ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} כתיב. '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי, ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. "''קום רבי יהודה!''" קם רבי יהודה פתח ואמר: בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה, וכלהון אקרון {{צ|פה}}, הה"ד {{צ|וברוח פיו כל צבאם}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר; תליין מהאי פומא ומהאי פומא. (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו {{צ|פה יי'}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי. והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר"ש: "''בריך אנת לעתיקא קדישא!''" '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא: אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה, הה"ד {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}}. ו{{צ|אלף המגן}} רזא הוא בצניעותא דספרא {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. '''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) {{להשלים}}. ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}}. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי. תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו), אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק -- טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין -- עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד -- כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא. לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא <קטע סוף=דף קמא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}} <קטע התחלה=דף קמא ב/>דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין -- כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא, אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי), ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יי' ליראיו}}, כתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} בתרי יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא, ודא הוא {{צ|וייצר}}. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. {{צ|וייצר}} -- מאי צר? צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר), ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי שם מלא, {{צ|יי' אלהים}}. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן ד{{צ|וייצר}}, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים -- {{צ|יי' אלהים}}. ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, דכליל דכר ונוקבא, ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} -- לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא), {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} -- טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}}), נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. {{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} -- לאתרקא. ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא -- כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי -- שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) {{צ|תפארת}}, ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הה"ד {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}}. כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא, תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני, הה"ד {{צ|ודלת ראשך כארגמן}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'}}. תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהו <קטע סוף=דף קמא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=דף קמב א/>דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, דנוקבא אתפשטה תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא: חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא: * קול באשה ערוה. * שער באשה ערוה. * שוק באשה ערוה. * יד באשה ערוה. * רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר -- מערוה אינון. ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה -- אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים. הה"ד {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} -- תמים ממש. וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא -- ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}}, דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד -- {{צ|ואשתמרה מעוני}}. וכיון דאתפשט אמה דא -- אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא, ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה, אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד. בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא, גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין, בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא, ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הה"ד {{ממ|בראשית|לו|לא}} {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} -- אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. "אשר היו" לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}}) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הה"ד {{צ|וימת}} -- דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא, אי הכי דדינא כלהו והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}, והא לא אתחזי דינא, דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא? תאנא: כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}}, מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{צ|ושם עירו פעו}}. מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} -- בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}, מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} -- אתבסמותא דדא בדא. {{צ|בת מטרד}} -- תקונין דמסטר גבורה. {{צ|בת מי זהב}} -- אתבסמו ואתכלילו דא בדא, {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה (ס"א קדישא) <קטע סוף=דף קמב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=דף קמב ב/>תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו סלקא דעתך? אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובג"כ דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא {{צ|ימינך יי'}}. {{צ|ימין יי'}} אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? תאנא: כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים וגו'}} משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}}, כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יי'}}, {{צ|זרועך הנטויה}}. נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב}}, בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יי'}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}} דכתיב {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} {{צ|מוליך לימין משה}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב (שם) {{צ|זרוע תפארתו}}. דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) {{צ|והנה ידי עמך}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון {{צ|יד יי'}} עלאה, יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד יי' שמאלא זכו ימין יי'. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יי' תתאה. תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב {{צ|סוד יי' ליריאיו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: דכל דינין דמשתכחין מדכורא -- תקיפין ברישא ונייחין בסופא, וכל דינין דמשתכחין מנוקבא -- נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי, סתימא דכלא, פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון -- אפיל דודמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. הה"ד {{צ|ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{ש}} {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} -- מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כד"א {{צ|אחת היא יונתי תמתי}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}}. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא <קטע סוף=דף קמב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}} <קטע התחלה=דף קמג א/>ואתחברו אפין באפין -- מאן ייעול בינייהו! מאן הוא דיקרב בהדייהו! (בגין כך סתימא דמלה, עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת). וכד אתחברו -- אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. ותאנא בצניעותא דספרא: בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} -- ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא -- נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק -- אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה). תא חזי מה כתיב (שם) {{צ|ויהי בהיותם בשדה}} -- בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין, ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון -- מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא סלקא דעתך? אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה -- רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה -- אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו. זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הה"ד {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יי'}} -- עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר ר' שמעון, חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא -- דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}} תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} -- דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}}. ותאנא בצניעותא דספרא: באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל -- כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט -- באצבען דידן, חמש כנגד חמש. כתרין תתאין -- באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא -- עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. <קטע סוף=דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=דף קמג ב/>תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא -- כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא, אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא? לא, דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגוייתו כתרשיש}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}}, {{צ|והאיש גבריאל}} -- כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}}. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין, ושמעין מה דשמעין מעילא, ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא, כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא -- אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא), ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - דכלא הוא חד גופא. תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא כתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי), ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}}. {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{צ|צוארך}} -- בכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית -- אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} -- אדם דהוא יקר מכל יקרא - בל ילין. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא -- אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא, כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין <קטע סוף=דף קמג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}} <קטע התחלה=דף קמד א/>דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}} (ס"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה הוי כחד מן בעירא (הה"ד {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}). תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} (ס"א {{צ|בני האלהים}}) -- אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} -- (האדם הידוע). וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} -- מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} -- מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. {{צ|הנפילים היו בארץ}} -- לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} -- '''עז"א ועזא"ל''' הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב (שם) {{צ|וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ}} -- לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יי'}} -- האי בזעיר אפין אתמר. {{צ|ויתעצב אל לבו}} -- "ויעצב" לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} -- איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. {{צ|אל לבו}} - "בלבו" לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. {{צ|ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} -- לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא. כלא אתתקן כמרישא. הה"ד {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שכינתי}} (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב (שם ג) {{צ|יי' בחכמה יסד ארץ}} וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יי'}}. ותאנא: כלהון מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא, ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הה"ד {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא, (הה"ד {{צ|כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב}} דאיהו בלגו לגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}, וכתיב {{צ|וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}}. עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}}. תאנא: בכה ר"ש וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא -- יאות ושפיר הוה, בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי, דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין, אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא, מיתו ר' יוסי בר' יעקב, ור' חזקיה ור' ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואר"ש מלה ואשתככו. צווח ואמר שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. <קטע סוף=דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}} <קטע התחלה=דף קמד ב/>אבל ת"ח דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}}, וכ"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו. אמאי מיתו?). תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין, דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד (נ"א ועוד) דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר' שמעון, כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום}}. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אר"ש שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. והוה חדי ר"ש, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר"ש ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון: מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר"ש. וכד הוה ר"ש מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. והוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א"ר אבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר"ש שבת ליי' קדש. אר"ש תווהנא על ההוא חגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר"ש מ"ט לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא לאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר בכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתמסרו בארמונא (ס" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא (נ"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר"ש וחברוי. זכאה אנת ר"ש וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א"ל קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין <קטע סוף=דף קמד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}} <קטע התחלה=דף קמה א/>בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר"ש שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: '''עד כאן האדרא קדישא רבא''': '''{{צ|דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'}}''' {{ש}} רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות: תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה"ד עקב ענוה יראת יי'. כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כלמי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי'. לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך <קטע סוף=דף קמה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}} <קטע התחלה=דף קמה ב/>ה' צבאות הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. מפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ"אל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך יי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מ"ט זכה כהן לחסד בגין היראה הה"ד וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. עולם ועולם מהו. אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. על יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א"ל ודאי הכי הוא בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא וכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. יראיו כללא דאדם. ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. על יראיו כהני דלתתא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לאתכללא בכללא דאדם. וצדקתו לבני בנים משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת כי מאיש לקחה זאת. וכתיב (שם) לזאת יקרא אשה וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב וצדקתו. מאי וצדקתו צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה"ד וחסידיך יברכוכה וכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא משום דאקרון חסידם וכתיב וחסידיך יברכוכה. כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו ביראה. כה תברכו בענוה. אמר ר' אבא כה תברכו. תאנא האי צד"ק אתקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה (נ"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס"א דכה) רבה כלומר מכה מן כה. וכתיב והנה לא שמעת עד כ"ה כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) בזאת תדע כי אני יי' וכלא חד וכתיב (שם) ולא <קטע סוף=דף קמה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}} <קטע התחלה=דף קמו א/>שת לבו גם לזאת דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הה"ד כה תברכו. כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני ישראל תברכו בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור להם. אמור סתם. ד"א אמור כיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם. זכו להם לא זכו אמור סתם. ר' יצחק פתח וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו'. וראיתי אני דניאל לבדי. והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב לא ראו אמאי דחילו ובדניאל כתיב וראיתי אני ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת הא דאמרן. זאת עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה. כה תברכו בשם המפורש. כה תברכו בלשון הקדש. תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא כנסת ישראל מאן כ"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב והוא ימשול בך. תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דיתוסף קדושה <קטע סוף=דף קמו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}} <קטע התחלה=דף קמו ב/>על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים וגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. ואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים ויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח משכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים. א"ר תנחום אף אקרי טהור דכתיב וטהרת אותם. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא יתכוון (נ"א ולאתכוונא) באינון מלין. א"ר יצחק בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב וחסידיך יברכוכה. א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא והיינו דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. מאי דעת דעת סתם. ותורה יבקשו מפיהו. עלאין יבקשו מפיהו. יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו תורה. תורה סתם היך אחידא תורה דלעילא דאקרי תורה סתם דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מ"ט כי מלאך יי' צבאות הוא. ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך: אמר ר"ש תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומההוא דאתכסייא ההוא טמירא (ס"א אחרנין וההוא דאתכסייא הוא טמירו) דכלא. א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי (כלהו) דכלהו כלילן בדיבור דכ"ב אתוון (ס"א דכלהו מכילן) (ס"א בתרי כתרי) כתרי דרחמי. ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין (ס"א בז"א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין. מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בלעמא סתים כלא באתוון רשימין. ות"ח דכל הני כ"ב אתוון (ס"א רחמי) (ס"א דכל הני כ"ב מכילן דרחמי) <קטע סוף=דף קמו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}} <קטע התחלה=דף קמז א/>משה אמרן בתרי זמני. זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו (ס"א עלאין) עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב אתוון. מכילן סתימאן. יברכך יי' וישמרך. אלין תלת קראי. וג' שמהן. דתריסר אתוון כלילן לקבליהון ובכלא אתכוון כהנא. וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקביל כ"ב (אתוון) מכילן דרחמי דכליל כלא ובג"כ כתיב אמור ולא אמרו כמה דאוקימנא. אמור דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין אמור במלין סתימין דלעילא. אמור חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד. מ"ט. דבחד תליין כלהו. וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. תאנא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר"א ב"ר שמעון שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר אדם ובהמה תושיע יי'. אדם תינח בהמה למה. א"ל יאות שאלת כלא במניינא הוא זכו אדם לא זכו בהמה. אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא. א"ל כלא אתמר. ות"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'. ואתן צאני צאן מרעיתי הא בהמה. אדם אתם הא אדם. וישראל אקרו אדם ובהמה ובג"כ אדם ובהמה תושיע יי'. ועוד רזא דמלה זכו אדם כגוונא דלעילא. לא זכו בהמה אקרון. וכלהו מתברכאן בשעתא חדא. אדם דלעילא. ובהמה דלתתא. וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הה"ד אדם ובהמה תושיע יי'. ות"ח לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא אוף לתתא אשתכח וכלא הכי תליא לטב ולביש לטב דכתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ לביש דכתיב יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. א"ר יהודה בג"כ (האי תפארת פתח ביה) כתיב אמור להם סתם לאתברכא עלאין ותתאין. כלהו כחדא דכתיב כה תברכו בתחלה ואחר כך אל בני ישראל אמור להם סתם לאתברכא כלהו כחדא יברכך יי' לעילא וישמרך לתתא. יאר יי' פניו לעילא. ויחנך לתתא. ישא יי' פניו לעילא. וישם לך שלום לתתא. ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו. ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. תאנא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פרים ידוי אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי ובעי ב"נ לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. תאנא בההיא שעתא דכהנא פרים ידוי צריכין עמא למיתב ומתברכן עילאין ותתאין ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא. אמר רבי שמעון בהני תלת קראי <קטע סוף=דף קמז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}} <קטע התחלה=דף קמז ב/>רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד י"ברכך י"אר י"שא כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא ז"א מעתיקא מאן דאצטריך יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא ובג"כ יברכך יי' לעילא וישמרך (הוא) הכא לתתא וכן כלהו. ותאני תנא קמיה דר"ש האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך וכו'. אמאי משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו ומאן דיבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי: ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה יתקנו כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי מה כתיב ואני אברכם. למאן לאינון כהני דכתיב ומברכיך ברוך. וכתיב ואברכה מברכיך. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו ולא כתיב יאמרו או יזכרו. תאנא כל כהן דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מ"ט משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב נאם בלעם בנו בעור מאי בנו בעור מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכח פקיעא (ס"א דאשכחן פקיחא) דעינא לברכא דכתיב פקח עיניך בגין לברכא וברכתא דדב המנונא סבא הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. אמר ר' יוסי ת"ח כתיב ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם אל בלק מבעי ליה דהא עביד בלק כלא מהו אל בלעם אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני. אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן הה"ד ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'. וע"ד כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מהו מלחמו כמה דאוקימנא דכתיב לחם אלקיו מקדשי הקדשים וגו'. משמע דקדשי הקדשים לחם אלקיו נפק מניה ובג"כ כי נתן מלחמו לדל. תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר. כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו כביכול אשתאר <קטע סוף=דף קמז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}} <קטע התחלה=דף קמח א/>שמא קדישא חסרא. רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הה"ד ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. ת"ח ויהשבה ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) ויוצא אותו החוצה א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה מאי ויחשבה לההוא כתרא. צדקה רחמי. אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל כד"א כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו דבגינייהו דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כד"א יברכך יי' מציון וגו'. ברוך יי' מציון שוכן ירושלם: ויהי ביום כלת משה וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי. דתנינן אמר ר"ש מאי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו קב"ה של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי. ומאי שבי. שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת מתנות באדם. באדם לא כתיב אלא באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הה"ד כלת משה. כלת משה ממש. וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה. אבל הכא כלת משה ודאי. מתנות באדם מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא: ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום. מהו ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו <קטע סוף=דף קמח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}} <קטע התחלה=דף קמח ב/>לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. תאנא כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא ואפילו תתאה ואפילו עכו"ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב שנים עשר נשיאים לאומותם מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו. בג"כ נשיא אחד ליום. וכל מה דאקריבו כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכון כלהון. אילם ששים עתודים ששים כמה דכתיב ששים גבורים סביב לה דבסטר גבורה. כף אחת עשרה זהב וגו' והא אתמר זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון ועלייהו כתיב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן: <קטע סוף=דף קמח ב/> ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכא ב/>(במדבר ד) {{צ|מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד}}. פִּקּוּדָא דָּא לִהְיוֹת הַלְּוִיִּם מְשׁוֹרְרִים בַּמִקְדָּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא לְעֵילָּא, הָכָא צָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ מִלִּין, דְּהָא כֹּהֵן אִיהוּ מַקְרִיב קָרְבְּנָא, וְאִיהוּ מִיכָאֵל. לֵוִי אִיהוּ גַּבְרִיאֵל, אִיהוּ צָּרִיךְ לְנַגְּנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהלים מב) {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}, דָּא חֶסֶד כַּהֲנָא רַבָּא דְּמִיכָאֵל אִיהוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לְגַבֵּי מָארֵיהּ, וְעִם כָּל דָּא דְּהֶדְיוֹט אִיהוּ אֵצֶּל מָארֵיהּ - מֶלֶךְ דְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ אִיהוּ. וּבִרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תְּהִי קַלָה בְּעֵינֶיךָ, וְהַאי אִיהוּ {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}. {{צ|וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי}}, דָּא גְּבוּרָה. {{צ|שִׁירֹה}} -- (דברים לג) {{צ|בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ}}, (יחזקאל א) {{צ|וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל}}. וְגַבְרִיאֵל שְׁלוּחֵיהּ. וְצָּרִיךְ לְשׁוֹרֵר וּלְנַגֵּן בְּחֶדְוָה בְּחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, (לאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה ומאן דלית ליה רשו) לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא, יְקַיֵּים (איכה ב) {{צ|קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרֹת}}. וְיֵימָּא בְּאַשְׁמוּרוֹת, כַּמָה סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת, בְּכָל מִינֵי רִנָּה בִּגְרוֹנֵיהּ, דְּאִיהוּ כִּנּוֹר לְאַפָּקָא בֵּיהּ קָלָא, בְּשִׁית כַּנְפֵי רֵיאָה עִם וַורְדָא. בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה. וְדָא ו'. וְיִפּוּק לֵיהּ מִלִּבָּא, דְּתַמָּן בִּינָה. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַלֵּב מֵבִין. יִפּוּק בֵּן מִבִּינָה, מִבֶּן יָהּ, דְּאִיהוּ ו', דְּאִיהוּ אֶפְרוֹחַ בְּשִׁית גַּדְפִּין. וִיסַלֵּק לֵיהּ בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, דְּאִינּוּן (מלכים א י) {{צ|שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא}}. וב' כֻּרְסְיָין אִינּוּן (ירמיה יז) {{צ|כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן}}, וְאִינּוּן לִבָּא וּפוּמָא. לֵ"ב, (שמות יז) {{צ|וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק}}, (בנה"ר) כָּבֵד, סָמָאֵ"ל, פּוּמָא דְּכִסֵּ"ה, כֵּ"ס י"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים פא) {{צ|תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וְגוֹ'}}, מַאי {{צ|שׁוֹפָר}}? קָנֶה, ו', קוֹל דְּסָלִיק מִן הַקָּנֶה, לְגַבֵּי פּוּמָא, דְּתַמָּן ה'. בְּה' מִינֵי תִּקּוּנִין דְּדִבּוּרָא, דְּאִינּוּן שִׂפְוָון וְשִׁינַיִם וְחֵיךְ. שִׂפְוָון תְּרֵין. שִׁינַיִם וְטוֹחֲנוֹת תְּרֵין מִינִין. וְחֵיךְ, הָא חָמֵשׁ. דְּטָחֲנִין כְּנָהָר דְּאִיהוּ קוֹל, כְּגַוְונָא דְּטָחֲנִין רֵיחַיָיא. לְאַפָּקָא קוֹל וְדִבּוּר, דְּנָפִיק מִבִּינָה דְּלִבָּא. בְּמַחֲשָׁבָה. דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ בְּעֶשֶׂר מִינֵי תִּלִּים. וּבְשׁוֹפָר, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשַׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וְאוֹרַיְיתָא, קָלָא דִּילָהּ, דִּיבּוּר דִּילָהּ, בִּינָה דִּילָהּ, דְּאוּקְמוּהָ {{צ|אֵיזְהוּ חָכָם הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר}}. מַחֲשָׁבָה דִּילֵיהּ. חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ז) {{צ|זֹאת הַתּוֹרָה לְעוֹלָה וְלַמִּנְחָה}}. (ע"כ רעיא מהימנא) (כ"ד ע"ב פקודא דא המועל בהקדש וכו') <קטע סוף=רע"מ דף קכא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכב א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכב ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכג א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכג ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו א/>{{להשלים}}<קטע סוף=רע"מ דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז א/>(לא ברור מה יש כאן) <קטע סוף=רע"מ דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל א/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמא ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמב א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמב ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמג א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמג ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמד א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמד ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמה א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קמה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמה ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמו א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמו ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קמו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמח א/> ------------------- <references/> 43ehkzv62d9oa9j76oevfl2rxx3htb4 3001448 3001447 2026-03-28T22:50:14Z Roxette5 5159 /* פרשת נשא - זהר */ 3001448 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=דף קיז א/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}} ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה מתרין סטרין. ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! <קטע סוף=דף קיז א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיז ב/>תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ"א|ו|א}} {{ממ|מ"א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}} {{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}} {{צ|יהו"ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}} תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב"ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו מותנא. {{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} - אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}} {{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}} {{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}} {{צ|יברך יראי יהו"ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. {{ש}} {{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע"ג דלא עאלין במניינא. תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:<קטע סוף=דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}} <קטע התחלה=דף קיח א/>רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}} אמר ליה: "''ישראל מאן אתר אתברכן?''" {{ש}} אמר ליה: "''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''" {{ש}} תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}} ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא! כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}: '''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}} '''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}} כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר "''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''", בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}} זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! {{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}} רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב! בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}} אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}} אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: <קטע סוף=דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}} <קטע התחלה=דף קיח ב/>'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י"ב שבטין, י"ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י"ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י"ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י"ה''' בינייהו. {{ש}} כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}} ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}} ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}} ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}} ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}} '''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! * '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. * '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. * '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. * '''ה' בתראה''' - מערב. ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}} * {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. * {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. * {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. * {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! <קטע סוף=דף קיח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט א/>ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. אמר: "''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''" פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} {{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ"א "אסתכל". אבל נראה ד"אחידנא" תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו"ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}} {{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}} כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}} ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב"ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא"ו''' - דא קב"ה הוא לעילא. אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}} האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}} אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}} ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא "''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''". אמר רבי יהודה: "''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: "''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''" פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}} תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}} ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.<קטע סוף=דף קיט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט ב/>וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}} ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. בכה רבי אלעזר. {{ש}} פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}} השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע"ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}} בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}} אמר: "''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}} ''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''" {{ממ|תהלים|קלה|ד}} אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}} אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}: '''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}} {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. <קטע סוף=דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכ א/>תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. * מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. * לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. * לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}} אשתכח בכל יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא: {{ש}} "''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''" ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}} אמר ליה: "''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}} אמר ליה: "''ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}} אמר ליה: "''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}} '''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}} לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}} ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.<קטע סוף=דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=דף קכ ב/>{{ש}} מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}. ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו"ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}} אלא רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. תא חזי רזא דמלה! אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. {{ש}} בקדמיתא עובדא * בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, * ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. * לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין - תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - * ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. * לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, * ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. * לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}} ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}} ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. <קטע סוף=דף קכ ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=במדבר דף קכא א/>בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא"ו''' - ד'''וא"ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. והא קמ"ל דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר: "''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''" אמר ר' יהודה: "''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''" '''ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן'''<קטע סוף=במדבר דף קכא א/> ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא (אין)== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=במדבר רע"מ דף קכא א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=במדבר רע"מ דף קכא א/> ==פרשת נשא - זהר== <קטע התחלה=דף קכא א/>'''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' ר' אבא פתח {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון ואין ברוחו רמיה}}. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. ת"ח בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה (לליליא) ומזמנא דשארי צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא (לי') ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר. בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא <קטע סוף=דף קכא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=דף קכא ב/>ושמאלא מקבל לה. כדין כרוזא קארי בעלמא דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא (ס"א למלכא. כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח זכאה חולקיה מאן דאתער לזוגא זווגא דא). ת"ח בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מ"ט בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דב"נ ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק ב"נ מפומיה איהי כדקא יאות, מלה קדישא דאורייתא וצלותא -- ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה מילין בישין מלישנא בישא, ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דב"נ הה"ד {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} ובג"כ {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון}}. אימתי כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}: <קטע סוף=דף קכא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=דף קכב א/> (במדבר ה) {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹ'}}. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שופטים ד) {{צ|וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ'}}, וְחֶבֶר הַקֵּינִי מִבְּנֵי בְּנוֹי דְּיִתְרוֹ הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א טו) {{צ|וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'}}, אֲמַאי אִקְרֵי{{צ| קֵינִי}}, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּכְתִיב (בראשית טו) {{צ|אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי}}. וְאִתְּמַר דְּעַבֲד קִנָּא בְּמַדְבְּרָא, כְּעוֹפָא דָּא, בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא, נִפְרָד מִקַּיִן, אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִפְרַד מִקַּיִן. זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵיזָל לְאִתְדַּבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי. דְּכַד בַּר נָשׁ אָזִיל {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}} בְּאוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לב) {{צ|עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם}}. וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי, מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, דְּהוּא סִטְרָא דְּמִסְאֲבָא. וְסִטְרָא דְּמִסְאֲבָא אִתְּעַר מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין, דְּנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִקְרוּן נַזְקֵּי עָלְמָא. דְּהָא (קמ"ג ע"א ע"ב) מִסִּטְרָא דְּקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ. וְיִתְרוֹ בְּקַדְמִיתָא כּוּמָרָא לְעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה, וּלְהַהוּא סְטָר הֲוָה פָּלַח, וּמָשִׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא אִקְרֵי קֵּינִי לְבָתַר נִפְרָד מִקַּיִן (ודאי), וְאִתְדְּבַק (נ"א ואתחבר) בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (מאי משמע) דְּכָל מַאן דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל, הוּא קִיֵּים עָלְמִין, עָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְעָלְמָא דִּלְתַּתָּא. וְהָא אוּקְמוּהָ, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם}} כְּתִיב. וְכָל מַאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, פָּגִים לְגַרְמֵיהּ, פָּגִים לְכָל עָלְמִין. מְתַל לְאִינּוּן מַפְרֵישֵׁי יָמִין דְּשָׁאטֵי (ס"א דטסרין) בְּאַרְבָּא, קָם חַד שַׁטְיָיא בֵּינַיְיהוּ, בָּעָא לְנַקְבָא וְכוּ'. וְעַל דָּא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', הָאָדָם וְגוֹ'}}. (תא חזי) (הושע ו) {{צ|וְהֵמָה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית}}. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חַד דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה, וְגָרַם לְכָל עָלְמָא, פָּגִים לְעֵילָּא, פָּגִים לְתַתָּא, וְהַהוּא חוֹבָא תַּלְיָיא, עַד דִּיקַיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִתְעֲבָר הַהוּא פְּגִימוּ מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כה) {{צ|בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'}}. וּבְגִין כָּךְ {{צ|כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם}} -- (כתיב) {{צ|הָאָדָם}}, אָדָם קַדְמָאָה. 'לִמְעוֹל מַעַל בַּיהו"ה' -- דְּמַאן דְּיִפּוּק מֵרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא, הוּא גָּרִים פְּגִימוּ וְכוּ', וְעַל דָּא, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָיבֵי דְּהַאי עָלְמָא, וּמִן פְּגִימוּ דִּלְהוֹן, כַּמָה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְּגִינַיְיהוּ, בַּר כָּל מַה דְּגַרְמֵי לְעֵילָּא וְתַתָּא. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, (שמות כא) {{צ|כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'}}. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, {{צ|בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'}}. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב}}, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד) {{צ|בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'}}. {{צ|בַּצַּר לְךָ}} -- מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ? דְּהָא <קטע סוף=דף קכב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=דף קכב ב/>כיון דשארי דינא לא אסתליק עד דישתלים, בתר דאשתלים ועמד תשובה אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך וגו'. כי אל רחום יהו"ה אלהיך וגו'}}. {{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה אע"ג דאשרי דינא בעלמא בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה. ת"ח אפילו כנסת ישראל תשובה אקרי. ואי תימא (תשובה) עלאה (ס"א מעליא) (נ"א ואת עלאה) מכל אתר לא שכיח אלא דא אקרי תשובה כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. חייבא חד בעלמא קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא ווי לשביביה. ת"ח יונה בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו וקב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו"ה ויענני}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}}: <קטע סוף=דף קכב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}<קטע התחלה=דף קכג א/>(<small>הדף רק מכיל רעיא מהימנא ללא זהר</small>)<קטע סוף=דף קכג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}}<קטע התחלה=דף קכג ב/>(<small>הדף רק מכיל רעיא מהימנא ללא זהר</small>)<קטע סוף=דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}} <קטע התחלה=דף קכד א/>{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}}. מאי האי לגבי האי. אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו"ה}}. ר' אלעזר אמר {{צ|איש איש}}. מאי {{צ|איש איש}}, דהא בחד סגי? אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} משמע איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}}. כדין הוא איש בעלמא, איש לגבי אתתיה. {{צ|ומעלה בו מעל}} הא כחד סגי, אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא, חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}, רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא, הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}}, {{צ|ושחט}} -- אחרא, ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא. אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא וכל נשי עלמא מתברכן (נ"א אתאחדת) בכ"י וע"ד אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות ו) דאחידת בה בכנסת ישראל וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך בגין כך כהנא לדא, ולא אחרא. ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי, אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד. דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה -- כהנא אסגי שלמא בהו, ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה -- איהו לא עביד דינא אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה הוא עביד דינא והוא בדיק לה. תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לחפאה (נ"א לזכאה) <קטע סוף=דף קכד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}} <קטע התחלה=דף קכד ב/>זמנא ותרין שאיל לה כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון (נ"א סריטין) טריסין בטהירין דינא בדינא. רחמי ברחמי רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח, זכאה אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. ר' אלעזר פתח ואמר {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}}, הא אוקמוה, אמר תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא. הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון, מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו'. ויצעק אל יהו"ה וגו'}} אמר קב"ה למשה, משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל, כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו. מיד {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וישלך אל המים}} -- דא שמא קדישא, ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל, כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ואי תימא נשיהון דישראל יאות אינון אמאי. אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו וכלהו נפקו גוברין ונוקבין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. כדין <קטע סוף=דף קכד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}} <קטע התחלה=דף קכה א/>קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא -- על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}, אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא: {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} -- מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} -- אפילו גלגל חמה, כ"ש ב"נ דאשתכחו מניה. א"ר יוסי אלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי. אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} משמע דאחרא הוא. אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} -- אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} -- דאחידן לתתא. ועל דא {{צ|יקח הכהן ונתן אל המים מי המרים המאררים}} -- אלין מי ימא דאינון מרירין. מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא, כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}, ובג"כ מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. ת"ח האי ימא קדישא -- כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן, כד מתפשטין, מתיקין אינון. לזמנין מיין דימא מרירן. לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי ימא דקפא, ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא. {{צ|המים המאררים}} -- בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא, כדין {{צ|המים המאררים}}, ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא. ת"ח אי אתתא אשתכחת זכייתא, אלין מיין עאלין בגווה <קטע סוף=דף קכה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}} <קטע התחלה=דף קכה ב/>ואתהפכן מתיקן ונקאן גרמה וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו, אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא, במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. ת"ח כל אינון נשי עלמא בתרייהו קיימי ואתדנו וע"ד ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו. ר' חזקיה פתח {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} -- מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה, כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא (נ"א כתורא) דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. וע"ד {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כד"א {{צ|פורה ראש}}. {{צ|פוריה}} -- פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}, ולאו לבר משוקא, בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}}, והיא אתקשרא ביה, בגין כך {{צ|בירכתי ביתך}}. א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה -- גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא. ובג"כ {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. אמר ר' יהודה שערא דרישא <קטע סוף=דף קכה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}} <קטע התחלה=דף קכו א/>דאתתא דאתגלייא -- גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה, בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר. ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא, הכי נמי לנוקבא. פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. וע"ד בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}, מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא בין, בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין -- כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא -- בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הה"ד (שם) {{צ|הנה כי כן יבורך גבר ירא יהו"ה}} וכתיב (שם) {{צ|יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}}, (ישראל סבא קדישא): '''{{צ|איש כי יפליא לנדור וגו'}}'''.{{ש}} רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}}. {{צ|מדוע באתי}} -- כמה חביבין אינון ישראל קמי קב"ה, דבכל אתר דאינון שריין קב"ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}}. {{צ|ועשו לי מקדש}} -- סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי, והא אוקמוה, ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין, דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות -- כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא. והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי הה"ד {{צ|הוא עשך ויכוננך}} (חסר וזה הוא). ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות, כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון חמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא ובמה היא תיקונא דכלא כד"א {{צ|ברב עם הדרת מלך}}, וע"ד עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות קב"ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}. מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים -- אין איש, ובג"כ {{צ|ואין איש}} דייקא. ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא -- קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש, כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: {{צ|איש כי יפליא וגו'}}. מאי {{צ|כי יפליא}}? דאפרש משאר בני עלמא, אתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה -- מדכין ליה, בר נש דבעי לאתקדשא -- מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר' אבא פתח {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי את שם קדשו}}. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}}, ולית מאן דירכין אודניה. אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין -- עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא, הה"ד {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'}}. <קטע סוף=דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=דף קכו ב/>מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא ישתכח עליה סניגורא -- הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה"ד {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא -- כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה, ולא אתאבידו מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה, ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. ואמרי "''דא פלנייא דמריד במאריה. מריד לעילא, מריד לתתא. מריד באורייתא, מריד בפיקודוי. חמו עובדוי, חמו מלוי -- טב ליה דלא אברי''". עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים (ס"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}}, היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה. כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא. * חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. * וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. * וחד דינא כד עייל לקברא <קטע סוף=דף קכו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}} <קטע התחלה=דף קכז א/> * וחד דינא דקברא. * וחד דינא דתולעתא. * וחד דינא דגיהנם. * וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא -- אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו"ה}}, עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא, השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת"ח {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} -- דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה.{{ש}} {{צ|מיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו'}} -- הכא אית לאסתכלא, כיון דאסיר ליה חמרא, ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}}, יכול ענבים נמי? לא, בענבים שרי. הכא לנזיר מ"ט אסר ליה ענבים? אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא -- לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו, ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. * יין לעילא ואוקמוה. * שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. * ענבים דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס"א כלום) -- לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. ת"ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} -- בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. * יין אימא עלאה. * שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא. ובג"כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד"א {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}}. * ענבים -- אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ"כ הוא תלי שערא דרישא ודיקנא. ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא {{צ|נזיר יהו"ה}} פריש מדינא כלא. ת"ח על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}}. "על נפשו" לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם, ומאי איהו? דא ענבים דאקרי נפש, ועל דא כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא, וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} -- מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא, כיון דהשתא אתי לגבייהו -- בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג"כ אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ"ט בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. <קטע סוף=דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=דף קכז ב/>כך הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. ליואי מה כתיב בהו {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי -- כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו"ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} -- משום הא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}}. תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס"א בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה כתרי (נ"א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליהו"ה. ===אדרא רבא=== ::<small>'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר"ש ב"י בזה הספר הקדוש כגון מצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס, כי אין דמיון בינו ית' ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית. יי' יצילנו משגיאות אכי"ר.'''</small> '''האדרא רבא קדישא''' תניא אמר ר"ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב {{צ|עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך}}. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ"א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון. אזדרזו בתקוניכון -- בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין. (נ"א בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר"ש ובכה ואמר: "''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא''". חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר' אבא וא"ל אי ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב {{צ|סוד יהו"ה ליראיו}} והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון וכבר עאלו באדרא דבי משכנא -- מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר"ש ואשתכחו * רבי אלעזר בריה. * ור' אבא. * ור' יהודה. * ורבי יוסי בר יעקב. * ור' יצחק. * ור' חזקיה בר רב. * ור' חייא. * ור' יוסי. * ור' ייסא. ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא ועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר"ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי ידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. <קטע סוף=דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=דף קכח א/>פתח ואמר {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן}}. פתח ר"ש ואמר {{צ|עת לעשות ליהו"ה}} -- אמאי {{צ|עת לעשות ליהו"ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}}. וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו"ה}}. קרא לרבי אלעזר בריה. אותביה קמיה. ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו. שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר {{צ|יהו"ה שמעתי שמעך יראתי}}. (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך}} וכתיב (שם) {{צ|מאהבת יהו"ה אתכם}} וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}}. ר"ש פתח ואמר {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}}. {{צ|הולך רכיל}} -- האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך), "איש רכיל" מבעי ליה למימר? מאן {{צ|הולך}}? אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא -- ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא -- ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}}, {{צ|ונאמן רוח}} -- קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא -- במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו. אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} -- זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'}}, דכלא צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי. תאנא: עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין, עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} -- מלכא קדמאה. {{צ|לבני ישראל}} -- קדמאה, וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן <קטע סוף=דף קכח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}} <קטע התחלה=דף קכח ב/>ואזדמן {{הערה|<small>עיין ([[שער מאמרי רשב"י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב"י על ספרא דצניעותא]] ד"ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות -- ויקיעורך</small>}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין] [אבל בתקונוי ידיע] כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפי (נ"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}}: '''בגולגלתא''' יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}, ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}}. "מלאתי טל" לא כתיב אלא {{צ|נמלא}}) דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} -- אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין, הה"ד {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה, הה"ד {{צ|ועינו כעין הבדולח}}. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי * לארבע עיבר בסיטרא חד * ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי * ולארבע עיבר בסטרא דא לסטרא דחורא * וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים''' (כלומר אורכא דאנפין). והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''', לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקדשיא. וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא. '''בחללא דגולגלתא''' קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס"א ובגין דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס"א בג"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה -- שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה, והיינו דאמרי "''סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך''". והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין, ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}} - מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק, דלא מחפיא על מוחא (ועכ"פ קרומא פסיק לתתא). והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה (דביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה). תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי, כהאי עמרא, כך איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביה מתקוני. אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן '''{{גמט|קדו"ש}}'''. וכל נימא ונימא <קטע סוף=דף קכח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=דף קכט א/>להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לשבע (ס"א לארבע) מאה ועשרין עובד. ובכל נימא ונימא אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה (דבתר כותלא) ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן (ס"א מתזן) מוחיה. וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. וכל קוצא וקוצא מתלהטן. ותליין. מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא עד גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי (ס"א איהי) משיכא דמבועא (ס"א ממבועין), (ס"א ואינון מבזעין) סתימין דנפקין ממוחא סתימאה. ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאי הוא, אי דינא אי בדיוקניה) (ס"א בדיקניה) ובגביני עינוי. '''קוצין דשערי''' תליין בתקוני נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד אלא עד רישי דכתפי. דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}}. ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב {{צ|להיות אזניך פקוחות}}. שערא דנפיק מבתר אודנוי כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה, דכלא י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה. כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה כ"ש ביה. ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו"ה בקרבנו אם אין}} -- בין זעיר אנפין דאקרי {{צ|יהוה}} ובין אריך אנפין דאקרי {{צ|אי"ן}}. {{ש}} אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) {{צ|ועל נסותם את יהו"ה לאמר היש יהו"ה בקרבנו אם אין}}. '''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דז"א דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי, הה"ד {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה תהלים {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת וגו'}}. '''מצחא דגולגלתא''' -- רעוא דרעוין, רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. (נ"א מצחא דגולגלתא רצון אקרי) דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}}. וההוא מצחא דאקרי רצון -- הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשרין (נ"א ועשר) עלמין. וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא? שתיק ר"ש. שאל תניינות אימתי? אר"ש לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא? א"ל בשעתא דצלותא דמנחה שבתא. א"ל מאי טעמא? אמר ליה משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון -- בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובג"כ אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אר"ש לר' אלעזר בריה: "''בריך ברי לעתיק יומין -- רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה''". ת"ח בשאר (ס"א בשעתא) דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא (ס"א ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כד"א) הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}}. והכא כד אתגלי מצחא -- תיאובתא (ס"א חביבותא) ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא (ס"א דלתתא) נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי עת רצון -- כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{ממ|דניאל|ז|י}} {{צ|דינא יתיב}} (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד).<קטע סוף=דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=דף קכט ב/>ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. תאנא: האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוצינין (ס"א דנהרין) מעדן עלאה. דתניא אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין מדקאמרן. והאי עדן דלתתא מתפרש בשבילוי לתלתין ותרין (עיבר) שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי -- לית דידע ליה בר האי זעיר אפין. ועדן דלעילא לית דידע ליה ולא שבילוי בר ההוא אריך אנפין. הה"ד {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} -- דא עדן דלתתא, דידע זעיר אפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} -- דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. '''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|אשר עיניך פקוחות}}. ותאנא כל מה דאתי ברחמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, כל שכן רישא חוורא דלא בעא מידי (ס"א נטירו). אמר ר' שמעון לר' אבא למאי היא רמיזא? א"ל לנוני ימא, דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא, וכל שכן דאיהו משגח לכלא וכלא מתזן ביה ולא נאים. הה"ד {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} -- ישראל דלעילא. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}} -- לא קשיא, הא בזעיר אפין, הא באריך אנפין. ועכ"ד תרי עיינין אינון, ואתחוורו (ס"א ואתחזרו) לחד. עינא דאיהי חוור בגו חוור וחוור דכליל כל חוור. חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לאסכלא (ס"א לאתכללא) דצריר בצרורא. תאנא: בטש האי חיורא ואדליק ג' בוציני דאקרין '''הוד והדר וחדוה''', ולהטין בחדוותא בשלימותא. חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית ובטש ואפיק (ס"א ואדליק ג' בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת''', ולהטין בשלימותא בחדוותא. חוורא תליתאה להיט ונהיר ונחית וסליק ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה (נ"א ואפיק אורחא ללכא תתאה). ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר"ש: יאות הוא, ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה. תאנא: חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור. {{ש}} חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתתא (ס"א לתלת) בוציני דלסטר שמאלא, ולהטין ואסחן בהאי חוורא כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}} חוורא תניינא נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}} חוורא תליתאה נהירו סליק ונחית וניק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא. ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה. אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. ותאנא לא סתים האי עינא. ואינון תרין ומתחוורן (ס"א ואתחזרו) לחד. כלא הוא ימינא. לא הוה (ס"א לית ביה) שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא -- לא יכלין לקיימא כלהו, בג"כ אקרי עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא <קטע סוף=דף קכט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}} <קטע התחלה=דף קל א/>אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} -- אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}, דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד חזי (ס"א אתחזי ס"א אתסחי) מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא הה"ד {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה -- לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא. תאנא בצניעותא דספרא. אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה. דמניה נהיר כלא. הה"ד (שם) {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. כתיב {{צ|הנה עין יי' אל יראיו}}. וכתיב {{צ|עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ}}. זכו -- {{צ|עיני יי' אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו -- {{צ|עיני יי' המה משוטטות}}, עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? {{צ|עלי עין}}, כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}, מ"ט {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. מ"ט אקרי חד? ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא, ואינון תרי, בתרי גווני. אבל הכא -- לית עינא שמאלא, ותרוייהו בדרגא חד סלקי, וכלא ימינא. ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא -- פקיחא תדיר, חייכאן תדיר, וחדאן (ס"א וחזאן) תדיר. דלא הוי הכי לתתאה, דכלילן בסומקא ובאוכמא ובחוורא, בג' גווני, ולא הוה תדיר פקיחא (ס"א דליה גבינא) דלית גבהנא סוטרא (ס"א כליה גביני סודרא) (ס"א דליה עיניה בגביני דמכסאן) על עינא. וע"ד כתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{צ|פקח יי' עיניך}}. כד אתפקח. אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכא החולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו. וע"ד ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יי'}}. תאנא (עכ"ד) שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אחר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יי'}} -- נאם דזעיר אפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} -- לישראל קאמר דא, ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר. תניא כתיב {{צ|חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא. א"ר יהודה כתיב {{ממ|דניאל|ז|ט}} {{צ|כורסייה שביבין דינור}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא (ס"א אתכפייא) לההוא כורסייא. ומאן דרכיב שליט בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא קדמאה רמיז דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א"ר שמעון לר' יהודה יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין. ות"ח כתיב {{צ|אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא}} -- כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי. (בהאי) '''חוטמא'''. תאנא בחוטמא אשתמודע פרצופא. ותא חזי מה <קטע סוף=דף קל א/>{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} <קטע התחלה=דף קל ב/>בין עתיקא לזעיר אפין? דא מאריה דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין. וקרינן ליה מליחה. והוא נחית רוח אתכסמותא דרוחא. דרוחא דנפיק (מהכא) מאינון נוקבי חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא (ס"א חיין מכל סטרין חירו מכל סטרי חיין דחיין) ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא דכתיב {{צ|ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}. הא הכא ד' רוחין. והא רוחא חדא אמרינן, אמאי תלת? קום רבי יוסי בקיומך. קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אליף לי חכמתא דכתיב {{צ|ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא -- כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון? אינון אינון (תרין) כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין אחרנין דיהכי (ס"א דהכי) אינון (ס"א ואינון שיתא רוחין ג' רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין) דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'}}, דתנינן כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יי'}} וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו -- הא שבעה, כמה דאתמר (ג' רוחי אינון דכלילן ג' אחרנין). א"ל ר"ש רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב {{צ|כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתעדון -- ג' אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו, דכד יפוק דא -- נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. "ארבע רוחות באי" לא כתיב כאן אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין ידיע כלא. חכמה ובינה עצה וגבורה (רוח) דעת ויראת יי'. משום רוחא דכלילא מכל רוחי. בג"כ כתיב {{צ|מארבע רוחות}} דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא? חוטמא דעתיק יומין -- חיין מכל סטרוי. חוטמא דזעיר אפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}}, ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}? (ג' נוסחי) מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר "''לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן''", והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} - האי קרא לעתיק יומין אמרו. תנא אורכא דחוטמא, {{ב|תלת מאה וע"ה עלמין|375}} אתמליין מן ההוא חוטמא, וכלהו מתדבקן בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא וכל תקוני דעתיק יומין. אתחזון ולא אתחזון. אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא. פתח ר"ש ואמר: ::ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא (נ"א טמיר וסתים מכלא) ::דיקנא דההיא תושבחתא. ::דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי. ::דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין. ::דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין. ::דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה. ::דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא יקירא דיקירין. טמירא דטמירין. מהימנותא דמהימנותא דכלא. תאנא בצניעותא <קטע סוף=דף קל ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}} <קטע התחלה=דף קלא א/>דספרא דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחי וסליק וחפי בתקרובתא (סגי) דבוסמא טבא. חוורא דיקירא (ס"א דבדיקני'). ונחית (ס"א חוורא יקירא דדיקניה נחית) בשקולא וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא דנגדין ביה י"ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא בתלת עשר תקונין מתתקנא. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא: '''תקונא תנינא''' מתתקן שערא מרישא דפומא (וסליק) עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. '''תקונא תליתאה''' מאמצעיתא דתחות (ס"א דהאי) חוטמא מתחות תרין נוקבין. נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא ארחא ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתקונא שלים סוחרניה דההוא אורחא. '''תקונא רביעאה''' מתתקן שערה (ונחית) תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. '''תקונא חמישאה''' תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא ואלין תרין ארחין רשימין על פומא. מכאן ומכאן. '''תקונא שתיתאה''' מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא והפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. '''תקונא שביעאה''' פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא הה"ד באור פני מלך חיים. '''תקונא תמינאה''' נפיק חד חוטא דשערי סוחרני דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. '''תקונא תשיעאה''' מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא (דתליין) ולא נפקי דא מן דא. '''תקונא עשיראה''' (מתערבין) נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. '''תקונא חד סר''' דלא נפקין נימא מן נימא ומתשערן בשיעורא שלים. '''תקונא תריסר''' דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. '''תקונא תליסר''' דתליין שערן בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. לא ארחחי (ס"א לאתחזאה) מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין. בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא. ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין מתרי תפוחין שפירן דאנפוי נהירין אנפוי דזעיר אנפין, וכל חוזר (ס"א חיזור) ושושן דאשתכחן לתתא נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש "נאמן", דכל דחמי דיקניה תלי ביה מהימנותא. תאנא בצניעותא דספרא: תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא -- בשביעאה (מנהון) משתכחי בעלמא ומתפחתי בתליסר תדעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא. האי באריך אפין - בזעיר אפין בכמה? אמר לרבי יצחק קום בקיומך וסלסל בסלסלא דתקונא דמלכא (ס"א בדיקנא) קדישא היאך יתתקנון. קם רבי יצחק פתח ואמר {{צ|מי אל כמוך נושא עון וגו'. ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'}}. תאנא תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקנוי <קטע סוף=דף קלא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=דף קלא ב/>דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין. טמירא דטמירין. תנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. '''תקונא קדמאה'''. הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא - אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו. (ס"א בחד מתקלא אתקלו), אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא אריכין על כתפין למיגד לרישא (ד"א מרישא) דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה, ובגיני כך לא הוו קשיין. וע"ד אתחזן למהוי רכיכי. תאנא מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין (כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא באינון נימין) אינון לא אשתכחו קשישין. מ"ט משום דאי אשתכחו קשישין לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשישא (ס"א קשיא) ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן לאו חכמתא מתישבא עמיה. וע"ד אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובג"ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי ולא תלי על דיקנא משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. תאנא כלהו שערי -- בין דרישא בין דדיקנא -- כלהו חוורי כתלגא. ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין (נ"א לאחתא) אינון י"ג מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. (ס"א דאתחסינו לתתא והכי תנינא מקמי אודנוי שריין שערי משום דבלחודייהו אינון ולא אתערבו באחרנין) ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא. דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: # מי אל כמוך חד. # נושא עון תרי. # ועובר על פשע תלת. # לשארית נחלתו ארבע. # לא החזיק לעד אפו חמש. # כי חפץ חסד הוא שית. # ישוב ירחמנו שבעה. # יכבוש עונותינו תמניא. # ותשליך במצולות ים כל חטאתם תשעה. # תתן אמת ליעקב עשרה. # חסד לאברהם חד סר. # אשר נשבעת לאבותינו תריסר. # מימי קדם תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא. ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה. ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין תקיפין. לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין. מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף (ס"א אתכסי) מניה ובג"כ כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. <קטע סוף=דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=דף קלב א/>ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}}. וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} -- לא קשיא, הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה. וע"ד כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא ואינון לעילא מן דיקנא -- דיקנא בלחודוי הוא. וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו -- דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו. '''תקונא קדמאה'''. תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא (מחומא דלב) ממוחא דרישא (ס"א מתקוני דרישא) והכא לא פריש הכי דהא לא הוי. אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח. <small>'''(חסר כאן)'''</small> ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא דאלף עלמין דחתימין (ס"א אלף עלמין חתימין) בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא. ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין -- מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה -- {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|390}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א"ל}}'''. מהו תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. (ס"א לאתפשטא) (ס"א לאכפיא ואתפשטו) -- {{גמט|ל"א}} בהאי סטר ו{{גמט|ל"א}} בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה. מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''א"ל'''. ועם כל דא האי '''א"ל''' אתכפייא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין (אתבסם) ואתכלל ואתפשט ביה. אמאי עד פומא? משום דכתיב (שם) {{צ|דינא יתיב וספרין וגו'}} מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הה"ד {{צ|פלא יועץ אל גבור}} -- {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא (ס"א בדיקנא) קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב {{צ|מי אל כמוך}} -- בעתיק יומין אתמר בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה. '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית. וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא: '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שלט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין אלף|57,000}} דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא (ס"א בחיזרא): '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|צ"ו אלפין|96,000}} מארי דיללא ומתאחדן מני' בבוסיטא לקוסיטרא (ס"א כבוסינא לקוסרא). ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה? {{ש}} מאן חמי טמירותא (ס"א יקירותא) דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין, {{ש}} עטרין דכל עטרין. {{ש}} עטרין דלא אתכללו בעטרין. {{ש}} עטרין דלא כשאר עטרין. {{ש}} עטרין דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון {{ש}} ובג"כ הני תקונין -- אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין (לקבליהון), ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין. כלא זקפן לקבליה תקונין דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא. וכלהו אתבסמן מתקונין אלין (דמלכא עתיקא). תאנא, אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין -- לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי. ותניא עד כמה זהירין אלין (ס"א אתתקן באלין) תקוני דדיקנא. עד תליסר (דלתתא), וכל זמנא <קטע סוף=דף קלב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}} <קטע התחלה=דף קלב ב/>דתליסר אלין משתכחין -- זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. (מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה, הה"ד {{צ|כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'}}. ומנא לן? דכתיב (שם) {{צ|שבת אחים גם יחד}}. גם לרבותכהן גדול דלתתא, דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא -- כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. א"ל רבי שמעון: יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי. '''תקונא תניינא''' מתתקן שערא, מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא, בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך, ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא. קם ר' חזקיה שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה -- נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|325}} עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו {{צ|נושא עון}} חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב. א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא -- בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין. אמר ר"ש: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא. {{ש}} אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני. {{ש}} דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}}. {{ש}} ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}}. {{ש}} ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון -- אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא, וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו -- נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא -- סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין -- דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא. קום ר' חזקיה תניינות ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא. תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחות}}. {{ש}} אתרגיש ר"ש ואמר: "''ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא''". קם ר' חייא פתח ואמר: {{צ|ואומר אהה יי' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא, והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}? אלא (תאנא) ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי: אנא מה בין דבור לאמירה? אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא, <קטע סוף=דף קלב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=דף קלג א/>דבור בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין דכתיב {{צ|וידבר את כל הדברים האלה לאמר}}, ותאנא כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}} -- לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא. אי הכי, הא כתיב {{צ|וידבר יי' אל משה לאמר}}? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה ב"נ כוותיה, דהוא שמע דבור בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע, ושאר נביאים אזדעזעו אפי' באמירה ודחלין בדחילו. ותאנא, תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא -- (ס"א לאקפא) (נ"א לאייתאה) לתליתאה, דכתיב {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}. (תרי נוסחי) ות"ח דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוו, דהוא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין. נפיק חד ארחא. ושערא אפסיק (ס"א אתפסק) בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום (דכתיב {{צ|ועובר על פשע}}) דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום (נ"א כובש עונות וכתיב) דכתיב {{צ|ועובר על פשע}} - למיהב אעברא עד (ס"א על) פומא קדישא דיימא סלחתי. תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו, דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. תאנא בצניעותא דספרא: מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}. (מאי משמע עובר על פשע. שפע. דאקדים שי"ן לפ"א, לא זכו עומד ולא עובר) (האי) בזעיר אפין. מאי בין האי להאי? {{ש}} בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יי' בם וילך}}, מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד {{צ|כי רוח יי' נשבה בו ואיננו}} (ס"א {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}). באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עברה ותטהרם}}. ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יי' לנגוף את מצרים}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי. ודא הוא תקונא תליתאה (דאורחא) דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקו. אמר ר"ש: ודאי קב"ה וסגי לאוטבא לך ויחדי לאגנא עלך. ותאנא מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביי'}} -- בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. תאנא בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין -- כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא, סתימין ושתיקין, ולית דיפתח פטרא לאבאשא. משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי מאן דאחיד (נ"א דאחית) ואזהר (ס"א משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא ומהאי הוא מאן דאחזי ואזהר) לשתקאה -- להאי אורחא רשים, דהוא סימנא דעתיקא קדישא. '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא (ונחית) תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הה"ד {{צ|לשארית נחלתו}}, כד"א {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} -- הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}}. '''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא, הה"ד {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. "''קום ר' יוסי''". קם ר' יוסי, פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו}}. {{ש}} {{צ|אשרי העם שככה לו}} -- מהו {{צ|שככה לו}}? כד"א {{צ|וחמת המלך שככה}} - שכיך מרוגזיה. דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הה"ד {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיי' אלקיו}} - רחמי דרחמי. דבר אחר: {{צ|{{גמט|שככה}}}} -- שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר. דתניא ארחא עלאה דדיקנא קדישא (עלאה עתיקא דעתיקי) דאיהו נחית (בדיקניה) תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי. והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא. דא <קטע סוף=דף קלג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}} <קטע התחלה=דף קלג ב/>לעילא ודא לתתא. לעילא {{צ|עובר על פשע}}, לתתא {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. ותנינן {{צ|לא החזיק}} -- דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא -- טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך}}. אר"ש "''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''". '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא (דרישא) לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. "''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא''". קם ר' ייסא פתח ואמר: {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} וכתיב (שם) {{צ|ובחסד עולם רחמתיך}}. הני קראי קשיין אהדדי. ולא אקשו. דתנינן אית חסד ואית חסד; אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו -- הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי ב"נ לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגו דעתיק יומין, ובג"כ בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי. ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני, ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} -- חסד דעתיק יומין. {{צ|ובחסד עולם}} -- חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דז"א דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובג"כ כתיב {{צ|כי חפץ חסד הוא}}. דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי. '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. פתח ר"ש ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} -- מה תפוח זה כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין -- דאינון תקונא ז' -- אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא, ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}}. ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. {{ש}} כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}} וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}} {{צ|באור פני מלך}} -- אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}} {{צ|יאר יי' פניו אליך}} -- פנים דלבר דכד נהרין מתברך עלמא. ותאנא כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין -- כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך -- תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא, על אחת כמה וכמה! תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין -- אתחזי זעיר אפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין, ובג"כ כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} -- מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. תאנא: אלין תפוחין דסתימין -- נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא -- ביה כלילן. הדא הוא דכתיב {{צ|ישוב ירחמנו}} - {{צ|ישוב}} מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. הכא הוא {{צ|ישוב ירחמנו}} ובהאי דלתתא הוא {{צ|ואמת}}. דא הוא תקונא <קטע סוף=דף קלג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}} <קטע התחלה=דף קלד א/>שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין. '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. "''קום אלעזר ברי, אתקין תקונא דא''". קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל}}. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא, והכא אית לאסתכלא, וכי הכל תלוי במזל, ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} - הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} -- מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה -- אע"ג דאיהו '''קדוש''' -- לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא {{צ|הכל תלוי במזל}} -- דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא -- אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד {{צ|יכבוש עונותינו}}. אמר ליה ר' שמעון: "''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא''". '''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. "''קום ר' אבא''". קם ר' אבא ואמר: אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון {{צ|מצולות ים}} משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אמר ר' שמעון: "''בריך תהא לעתיק יומין''". '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. "''קום ר' יהודה''". קם ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' וגו'}}. {{צ|מפני פחד יי'}} -- הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יי'}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} -- אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. תרי. '''תקונא עשיראה''' -- {{צ|תתן אמת ליעקב}}, '''וחד סר''' -- דלא נפקי נימא מן נימא, {{צ|חסד לאברהם}}. '''תקונא דתריסר''' -- דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא כמה דאצטריך טרחותא. במאי קא מיירי? דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק -- אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. <קטע סוף=דף קלד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}} <קטע התחלה=דף קלד ב/>דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי {{צ|פה יי'}}, אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא, י"ב תחומין לתתא, י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הה"ד {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}. '''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא. תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} -- יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. ותאנא, אלין ימי קדם - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין (כליל בהו). והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא -- ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}, דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב {{ממ|זכריה|יד|ז}} {{צ|יום אחד הוא יודע ליי'}} -- הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא. הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא, והוא בלחודוי ישתכח -- לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן, ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין, לכל אינון דלתתא, דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}}. וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} -- באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}}. אמר ר"ש לחברייא, כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. <קטע סוף=דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}} <קטע התחלה=דף קלה א/>סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחי שנינן (ס"א שניין) מכל סטרוי. ומתאחדן פרכא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא (ס"א בבוסיטא דגליפין) בההוא פריסא. וכן לד' עיבר. וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא -- כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל (ס"א בהבל דכל) פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא -- ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון. זכאין אתון לעלמא דאתי דכלהו מלי דנפקי מפומיכון כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגמר (ס"א אגזר) דינא די לעלמא. דאי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין -- עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אפין; היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא. דהשתא חובתא (ס"א חכמתא) עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה, תקוני דזעיר אפין מתקוני דאריך אפין אתתקנו, ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלטא (ס"א ומשלפא) ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} -- דביה מתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} -- דכליל כל רזין דאחאמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואע"ג דלא אתקיימו. תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין, עד לא זמין תקונוי, באני מלכין כנס מלכין (נ"א גליף מלכין) ומשער מלכין, ולא הוו מתקיימי עד דדחי (ס"א דאנח) לון ואצנע לון לבתר זמנא. הה"ד {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. {{צ|בארץ אדום}} -- באתר דכל דינין מתקיימין תמן. וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקין. כד אתתקן -- תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא. מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא וכלהו עלמין אתחרבו. הה"ד (שם) {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}}. {{צ|וימלוך באדום}} -- רזא חדא (ס"א יקירא) הוא. אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. {{צ|בלע בן בעור}}. תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה. (שם) {{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כד"א {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}}. כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל <קטע סוף=דף קלה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}} <קטע התחלה=דף קלה ב/>כלא לאתישבא ביה. ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח -- לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו. ואתבטלו סלקא דעתך, והא כלהו באדם אתכלילן?! אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא (נ"א דיוקנא) דאדם. וכד אתא האי דיוקנא -- אתגלפו (ס"א אתכללו) כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו, (ס"א מנהון אתבסמו ולא אתבסמו), ומנהון לא אתבסמו כלל. ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}} {{צ|וימת}} -- דאתבטלו לגמרי? לאו הכי. אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה "מיתה" כד"א {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין, בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא לא כתיב בהו "מיתה" כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם -- אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו. תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה -- תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא (נשב ביה אתתקר (ס"א אתתקן) וסליק רעותיה) ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר, וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא נשב ביה אתתקן ונפיק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל (ס"א ואתכליל) ביה. ביה סלקא דעתך? אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. והאי אוירא הוא טמיר דטמירין עתיק יומין ברוחא דגניז בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר. ואשא דכיא קאים מהאי סטר. מאי אשא הכא. אלא לאו הוא אשא. אבל בוצינא דא (נ"א ניצוצא) דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא. בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר. ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחיאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני: * מסטרא דרישא חיורא חיוור בגוויה. (ס"א בגיניה) דכליל כלהו חיוורי (וכלהו חיוורי) * אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}}. {{צ|לחיי עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{צ|לחרפות לדראון עולם}} -- בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא. הה"ד {{צ|כי טל אורות טלך}}. {{צ|אורות}} -- תרין. וההוא טלא דנטיף -- נטיף כל יומא לחקלא דתפוחים כגווני חיוורא וסומקא. האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי {{ב|ק"נ רבוא|150,000}} עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אפין'''. ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחיים לעלמא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבי אגר אוראותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא <קטע סוף=דף קלה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}} <קטע התחלה=דף קלו א/>תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי בקע אגר אוראותא אשתכח מניה לעתיק יומין. בחלליה דגולגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו וקרונא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר (ס"א ונפיק) לתלתין ותרין שבילין, הה"ד {{צ|ונהר יוצא מעדן}}. ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}} '''מחללא חד''' מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי הללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא: '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין ן' תרעין. מאלין ן' תרעין אתאחדן ן' יומין דאורייתא, ן' שנין דיובלא, ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה (ס"א מדוריה) בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הה"ד {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}}. ואילין ג' מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן, ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין. בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא. (בחור כארזים) רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}}. מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא הה"ד (שם) {{צ|קווצותיו תלתלים}}. ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. {{ש}} '''ממבועא לחללא חד דגולגלתא''' אתמשכן שערי במשיכותא ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. {{ש}} '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. {{ש}} '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו (ומתעבידן תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין). ובג"כ אינון קוצין תלין על תלין. וכלהו משיכן, דאתמשכן מג' חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי -- תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובג"כ כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}}. ובהאי תלין תליין (נ"א ובהאי תלייא) ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}}. תנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין מאריהון דמתקלא (ס"א מאריהון דרחימותא. ואיהו מתקלא בינייהו) בג"כ אית ימינא ואית שמאלא. מצחא דגולגלתא -- אשגחותא דאשגחותא, ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא -- אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר, <קטע סוף=דף קלו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}} <קטע התחלה=דף קלו ב/>בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי -- גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט, אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון, הה"ד {{צ|ומצח אשה זונה חיה לך מאנת הכלם}}. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא -- נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא -- אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין -- אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא -- כדין כלהו משתככין. ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח''' (ס"א מצחא וכל חד אקרי נצח), ובאתוון רצופין (דאפין) הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}}? האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא -- זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי "אדם" ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי "ראש" (בהאי מצחא) אתחזי ואתגלייא -- האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ"ט משום דלא הוה מאתר דאקרי "אדם", דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם. ובג"כ {{צ|לא אדם הוא להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא. '''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הה"ד {{צ|רוחצות בחלב}} - מאי {{צ|בחלב}}? בחוורא דלעילא קדמאה. (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי (ס"א ובג"כ צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) וע"ד צלי דוד {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה}} -- דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן -- כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי -- יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הה"ד {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא <קטע סוף=דף קלו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}} <קטע התחלה=דף קלז א/>דעינא, הה"ד {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא, לגלאה ארחין דחייביא, הה"ד {{צ|שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ}}. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}}. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו, הה"ד {{צ|ראה ראיתי}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח}}. {{צ|עורה והקיצה}} -- תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין. '''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה. '''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא. '''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא -- כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הה"ד {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} -- מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} -- כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה. ודא זמינין למנדע צדיקייא למחזי ברוחא דחכמתא כד"א {{צ|כי עין בעין יראו}}. אימתי? {{צ|בשוב יי' ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יי'}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב -- כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}}. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא: מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא? אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} -- {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין), דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר ירושלם ולא ציון -- הכי אצטריך, לאכפייא <קטע סוף=דף קלז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}} <קטע התחלה=דף קלז ב/>לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: כתיב {{צ|עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} (הה"ד {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב {{צ|עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}}. השתא {{צ|עיני ה' אלהיך בה}} וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הה"ד {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}}. כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון {{צ|רחמים גדולים}}, רחמי דזעיר אנפין אקרון {{צ|רחמים}} סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובג"כ {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין. תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל. '''חוטמא''' -- תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}}. {{צ|עלה עשן באפו}} -- בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב {{צ|עלה עשן באפו}} ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא -- אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. ואי תימא -- אף וחימה כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחימה}} דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}. {{צ|שחת}} -- המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובג"כ כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יי'}} -- {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יי' הגדולה והגבורה}} -- אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגו'}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}}. כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה}}, וכתיב {{צ|ויי' המטיר על סדום ועל עמורה}}. אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יי' לא שניתי}}? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק -- רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא -- כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובג"כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא {{צ|מאת יי' מן השמים}} -- בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא <קטע סוף=דף קלז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}} <קטע התחלה=דף קלח א/>לאפקא -- נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי "ארך אפים" מכלא. והיינו רזא דתנינן {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני -- פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל -- כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? * {{צ|אברהם אברהם}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. * {{צ|יעקב יעקב}} -- בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא, כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. * {{צ|שמואל שמואל}} טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל {{צ|משה משה}} לא אפסיק טעמא בגוויהו, דמיומא דאתיליד שלים הוה, דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}}. אוף הכא {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין, דהכי תנינן: כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין - כלא ברחמי אתחזון, וחוטמא אשתכיך, ואשא ותננא לא נפיק, כד"א {{צ|ותהלתי אחטם לך}}. ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא, בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יי'}} -- אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא). וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב {{צ|וירח יי' את ריח הניחח}} -- דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב {{צ|ויחר אף יי'}}, {{צ|וחרה אף יי'}}, {{צ|וחרה אפי}}, {{צ|פן יחרה אף יי'}} -- כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך ושמע}} האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו). '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי). מאי טעמא בעקימא? (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש). ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}}. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יי'}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין -- כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט), ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין <קטע סוף=דף קלח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}} <קטע התחלה=דף קלח ב/>כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא -- סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'}}. בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב {{צ|הטה אלקי אזנך}} כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יי'}}. ומה דאתמר {{צ|הטה יי' אזנך}} -- {{צ|אזנך}} -- בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב {{צ|כי אזן מלין תבחן}}, וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}}. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי -- מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. תא חזי כתיב {{צ|יי' שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} -- תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א -- חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב {{צ|יהו"ה אלהים}}, דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יי' אלהים}} -- שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא. {{צ|יי' יי'}} -- כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. {{צ|יי' פעלך בקרב שנים חייהו}} -- לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אפין. {{צ|בקרב שנים}} -- אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} אינון ימי קדם, {{צ|שנות עולם}} אלין ימי עולם. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובג"כ אמר {{צ|חייהו}}. {{צ|ברוגז רחם תזכור}} -- לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא. תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו'}} -- מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} דכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יי'}} משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, <קטע סוף=דף קלח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}} <קטע התחלה=דף קלט א/>דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא, הה"ד {{צ|ואתם הדבקים ביי'}} ולא כתיב "הדבקים ליי'" אלא {{צ|ביי'}} ממש. תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין -- אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין -- נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון (ס"א דאורייתא) דשמא קדישא (מתחיל מסוף קלח ע"ב) (נ"א ובעלמא דאתי). משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין ובעלמא דאתי יתיר מהכא דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הה"ד {{צ|ואתם הדבקים בה'}} -- בה' ממש, עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים ה'}}. השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא. תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בט' תיקונין, ודא איהו דיקנא דז"א. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דז"א -- נגדין י"ג מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב אתוון דשמא קדישא). וא"ת דיקנא לא אשתכח, ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}} (ולא קרי דיקנא). אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא: כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא -- ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא (משום) ובג"ד הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא -- גנזיה קרא ולא אתגלייא. ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין, נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא? כד"א {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} (ולא ערוגות). בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי (דדיקנא) אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי. דכתיב (שם) {{צ|בחור כארזים}}. '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. '''תקונא תליתאה'''. מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיעא ההוא ארחא. '''תקונא רביעאה'''. נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובא דבוסמא. '''תקונא חמשאה'''. פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן (ס"א מנהון). '''תקונא שתיתאה'''. נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. '''תקונא שביעאה'''. דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. '''תקונא תמינאה'''. דנחתין שערי בתחות דיקנא דמחפיין קדלא דלא אתחזיא כלהו שערי דקיקין נימין על נימין. מליין מכל סטרוי. '''תקונא תשיעאה'''. (מתערבין שערי עם אינון) דמתחברן (נ"א אתמשכן) שערי כלהו בשקולא מעלייא (ס"א מלייא) עד (נ"א עם) אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין ט' מבועין דמשח רבות דלעילא, ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. ט' תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא, ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי (בר נש לתתא) גיבר תקיף. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה -- תלייא ביה גבורה תקיפא. '''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין'''. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: קום ברי (קדישא), סלסל תקונא דדיקנא (נ"א דמלכא) קדישא בתקונוי אלין. <קטע סוף=דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}} <קטע התחלה=דף קלט ב/>קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} עד {{צ|מבטוח בנדיבים}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} -- תנא: הכא ט' תקונין דבדיקנא דא, להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. ת"ח כיון דאמר הני ט' תקונין לכתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם}}. אמר: הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}. ובתקונא דדיקנא דא ט' תקונין, דאינון שם יי' -- אשצינון מן עלמא, הה"ד {{צ|בשם יי' כי אמילם}}. ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא -- שיתא אינון בשמא קדישא, דשית שמהן הוו, ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון -- תלתא הוו, דהא {{צ|נדיבים}} בכלל אדם הוו. תנא: שיתא שמהן דכתיב: * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין. * {{צ|יי' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|יי' לי בעוזרי}} - ארבע. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - חמשה. * {{צ|טוב לחסות ביי'}} - שיתא. אדם תלת, דכתיב: * {{צ|יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח באדם}} - תרי. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תלת. ותא חזי, רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא, דכתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} -- בשם מלא דהוא {{צ|יי' אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובג"כ הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה}}. תרי זמני {{צ|י"ה י"ה}} לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר {{צ|יי' לי לא אירא. יי' לי בעוזרי}}. בשמא דלא חסר. בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} -- הכי הוא. דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא. ומה דמשלפא בהו אתקרי שמא קדישא. ותערא ומה דביה אתקרי יהו"ה ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ידו"ד אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה). ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא -- לאכנעא שנאוי, בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה -- כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}} (ס"א דדיקנא איהו עיקרא, דכל גופא וכל הדורא דגופא בתר דיקנא אזיל וכלא בדיקנא תלייא) (ול"ג מן ודיקנא עד גופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. * {{צ|ה' לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. * {{צ|ה' לי בעוזרי}} - חמש. * {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - שבעה. * {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. * {{צ|טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים}} - תשעה * {{צ|(ס"א טוב לחסות בה' מבטוח באדם}} - ז'. * {{צ|טוב לחסות בה'}} - ח'. * {{צ|מבטוח בנדיבים}} - ט'. {{צ|מן המצר קראתי י"ה}} -- מאי קא מיירי? אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא דא קאמר. (ר' יהודה אמר) {{צ|מן המצר קראתי יה}} -- מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין מעילא תחות שערי דרישא, ובג"כ אמר {{צ|י"ה י"ה}} תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא אמר {{צ|יי' לי לא אירא}} דהוא אתר דלא דחית (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו'. (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה -- ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין, והוא דיקנא דזעיר אפין בט' תקונין מתתקן. <קטע סוף=דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}} <קטע התחלה=דף קמ א/>'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין, ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא -- תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין (וכפיין), והני לאו אריכין. ושערי דרישא מנהון שעיעי ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אפין, דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי ס"ד? אלא אימא ארבע מוחי -- תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין, דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך}}. {{צ|שם יי'}} - שם יי' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. ובג"כ {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}, דהכא משתכחין, דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אפין -- אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר, ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובג"כ אינון ארבע. ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע -- אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא, הה"ד {{צ|קווצותיו תלתלים}} -- תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות}}. ותנא: הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו, אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא -- לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא), ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין -- רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא -- דינא תקיף ונצח על רחמי. ובג"כ בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי -- שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא (ס"א ומתאחרא) דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא -- אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא. וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא -- כל הני וכל הני מתנהרין ומסתחיין כמאן דאסתחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא -- כלהו אסתחיין ברחמי. ובג"כ אמר משה זמנא אחרא {{צ|יי' ארך אפים ורב חסד}}, ואלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין. וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר אינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין <קטע סוף=דף קמ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}} <קטע התחלה=דף קמ ב/>ביה. ובג"כ {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}. תנא: שערי דרישא דזעיר אפין -- כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין, דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה -- שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובג"כ כתיב {{צ|ראשה כעמר נקא}}. והאי דזעיר אפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובג"כ חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} -- בזעיר אפין אתמר. אמר רבי שמעון "''בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי''". '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. "''קום רבי אבא!''". קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא (ס"א בתקוני מלכין) (ס"א כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא אתחזי) כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הה"ד {{צ|גדול אדונינו ורב כח}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}. והאי תקונא תניינא אתתקן כד נהיר בנהירו דעתיק יומין אקרי {{צ|רב חסד}}, וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}. דהא נהירו אנפיה (ס"א דא נהירו דאנפין). ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא. אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא, לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}, ואתקיימו באתר אחרא. ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אפין {{צ|חסד}} סתם. ובג"כ כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} וכתיב (שם) {{צ|נוצר חסד לאלפים}} סתם. ואוקימנא, האי {{צ|רב חסד}} - מטה כלפי חסד לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא -- לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. וע"ד כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} -- סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} -- סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא (ס"א בתרי גווני אגזים ולא) אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא. '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא, הוד והדר הוא. (ס"א הוד עלאה) ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא (ס"א ליאה דעלעין) בעלעוי ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו, ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} -- תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.<קטע סוף=דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=דף קמא א/>ותאנא האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין, האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא, ובג"כ {{צ|לחייו}} כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פשע}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א {{צ|ותפארת בחורם כחם}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. '''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא, בהאי כתיב {{צ|יאר יי' פניו אליך ויחנך}}, דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יי' פניו אליך}}, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון "חסדי קדמאי", ובגין אינון נהרין כל אינון "חסדי עולם". '''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. תנא תקונא דא הוא דאקרי) {{צ|פאת הזקן}}, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי). ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} כתיב. '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי, ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. "''קום רבי יהודה!''" קם רבי יהודה פתח ואמר: בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה, וכלהון אקרון {{צ|פה}}, הה"ד {{צ|וברוח פיו כל צבאם}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר; תליין מהאי פומא ומהאי פומא. (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו {{צ|פה יי'}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי. והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר"ש: "''בריך אנת לעתיקא קדישא!''" '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא: אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה, הה"ד {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}}. ו{{צ|אלף המגן}} רזא הוא בצניעותא דספרא {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. '''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) {{להשלים}}. ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}}. (ונראה על הים כבחור טוב) הה"ד כתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי. תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו), אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק -- טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין -- עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד -- כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא. לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא <קטע סוף=דף קמא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}} <קטע התחלה=דף קמא ב/>דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין -- כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא, אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי), ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יי' ליראיו}}, כתיב {{צ|וייצר יי' אלהים את האדם}} בתרי יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא, ודא הוא {{צ|וייצר}}. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. {{צ|וייצר}} -- מאי צר? צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר), ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי שם מלא, {{צ|יי' אלהים}}. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן ד{{צ|וייצר}}, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים -- {{צ|יי' אלהים}}. ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, דכליל דכר ונוקבא, ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} -- לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא), {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} -- טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הה"ד (שם) {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}}), נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. {{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} -- לאתרקא. ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא -- כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי -- שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) {{צ|תפארת}}, ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הה"ד {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}}. כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא, תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני, הה"ד {{צ|ודלת ראשך כארגמן}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'}}. תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהו <קטע סוף=דף קמא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=דף קמב א/>דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, דנוקבא אתפשטה תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא: חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא: * קול באשה ערוה. * שער באשה ערוה. * שוק באשה ערוה. * יד באשה ערוה. * רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר -- מערוה אינון. ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה -- אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים. הה"ד {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} -- תמים ממש. וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא -- ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}}, דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד -- {{צ|ואשתמרה מעוני}}. וכיון דאתפשט אמה דא -- אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא, ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה, אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד. בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא, גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין, בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא, ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הה"ד {{ממ|בראשית|לו|לא}} {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} -- אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. "אשר היו" לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}}) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הה"ד {{צ|וימת}} -- דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא, אי הכי דדינא כלהו והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}, והא לא אתחזי דינא, דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא? תאנא: כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}}, מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{צ|ושם עירו פעו}}. מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} -- בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}, מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} -- אתבסמותא דדא בדא. {{צ|בת מטרד}} -- תקונין דמסטר גבורה. {{צ|בת מי זהב}} -- אתבסמו ואתכלילו דא בדא, {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה (ס"א קדישא) <קטע סוף=דף קמב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=דף קמב ב/>תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו סלקא דעתך? אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובג"כ דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא {{צ|ימינך יי'}}. {{צ|ימין יי'}} אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? תאנא: כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים וגו'}} משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}}, כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יי'}}, {{צ|זרועך הנטויה}}. נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב}}, בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יי'}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}} דכתיב {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} {{צ|מוליך לימין משה}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב (שם) {{צ|זרוע תפארתו}}. דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) {{צ|והנה ידי עמך}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון {{צ|יד יי'}} עלאה, יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד יי' שמאלא זכו ימין יי'. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יי' תתאה. תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב {{צ|סוד יי' ליריאיו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: דכל דינין דמשתכחין מדכורא -- תקיפין ברישא ונייחין בסופא, וכל דינין דמשתכחין מנוקבא -- נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי, סתימא דכלא, פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון -- אפיל דודמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. הה"ד {{צ|ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן יי'}}. {{ש}} {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} -- מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כד"א {{צ|אחת היא יונתי תמתי}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה"ד {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}}. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא <קטע סוף=דף קמב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}} <קטע התחלה=דף קמג א/>ואתחברו אפין באפין -- מאן ייעול בינייהו! מאן הוא דיקרב בהדייהו! (בגין כך סתימא דמלה, עונתן של ת"ח דידעין רזא דנא משבת לשבת). וכד אתחברו -- אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובג"כ אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. ותאנא בצניעותא דספרא: בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} -- ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובג"כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא -- נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק -- אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה). תא חזי מה כתיב (שם) {{צ|ויהי בהיותם בשדה}} -- בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין, ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון -- מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא סלקא דעתך? אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה -- רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה -- אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו. זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הה"ד {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יי'}} -- עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר ר' שמעון, חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא -- דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}} תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} -- דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}}. ותאנא בצניעותא דספרא: באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל -- כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט -- באצבען דידן, חמש כנגד חמש. כתרין תתאין -- באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובג"כ לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא -- עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. <קטע סוף=דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=דף קמג ב/>תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא -- כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא, אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא? לא, דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגוייתו כתרשיש}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}}, {{צ|והאיש גבריאל}} -- כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובג"כ כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}}. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין, ושמעין מה דשמעין מעילא, ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא, כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא -- אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא), ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - דכלא הוא חד גופא. תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא כתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי), ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} -- דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}}. {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{צ|צוארך}} -- בכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית -- אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} -- אדם דהוא יקר מכל יקרא - בל ילין. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא -- אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא, כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין <קטע סוף=דף קמג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}} <קטע התחלה=דף קמד א/>דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}} (ס"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה הוי כחד מן בעירא (הה"ד {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}). תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} (ס"א {{צ|בני האלהים}}) -- אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} -- (האדם הידוע). וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} -- מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} -- מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. {{צ|הנפילים היו בארץ}} -- לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} -- '''עז"א ועזא"ל''' הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב (שם) {{צ|וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ}} -- לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יי'}} -- האי בזעיר אפין אתמר. {{צ|ויתעצב אל לבו}} -- "ויעצב" לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} -- איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. {{צ|אל לבו}} - "בלבו" לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. {{צ|ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} -- לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא. כלא אתתקן כמרישא. הה"ד {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שכינתי}} (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב (שם ג) {{צ|יי' בחכמה יסד ארץ}} וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יי'}}. ותאנא: כלהון מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא, ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הה"ד {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא, (הה"ד {{צ|כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב}} דאיהו בלגו לגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}}, וכתיב {{צ|וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}}. עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}}. תאנא: בכה ר"ש וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא -- יאות ושפיר הוה, בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי, דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין, אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא, מיתו ר' יוסי בר' יעקב, ור' חזקיה ור' ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואר"ש מלה ואשתככו. צווח ואמר שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. <קטע סוף=דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}} <קטע התחלה=דף קמד ב/>אבל ת"ח דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}}, וכ"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו. אמאי מיתו?). תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין, דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד (נ"א ועוד) דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר' שמעון, כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום}}. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אר"ש שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. והוה חדי ר"ש, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר"ש ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון: מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר"ש. וכד הוה ר"ש מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. והוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א"ר אבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר"ש שבת ליי' קדש. אר"ש תווהנא על ההוא חגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר"ש מ"ט לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא לאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר בכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתמסרו בארמונא (ס" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא (נ"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר"ש וחברוי. זכאה אנת ר"ש וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א"ל קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין <קטע סוף=דף קמד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}} <קטע התחלה=דף קמה א/>בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר"ש שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: '''עד כאן האדרא קדישא רבא''': ===המשך זהר פרשת נשא=== '''{{צ|דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'}}''' {{ש}} רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות: תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה"ד עקב ענוה יראת יי'. כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כלמי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי'. לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך <קטע סוף=דף קמה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}} <קטע התחלה=דף קמה ב/>ה' צבאות הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. מפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ"אל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך יי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מ"ט זכה כהן לחסד בגין היראה הה"ד וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. עולם ועולם מהו. אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. על יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א"ל ודאי הכי הוא בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא וכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. יראיו כללא דאדם. ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. על יראיו כהני דלתתא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לאתכללא בכללא דאדם. וצדקתו לבני בנים משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת כי מאיש לקחה זאת. וכתיב (שם) לזאת יקרא אשה וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב וצדקתו. מאי וצדקתו צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה"ד וחסידיך יברכוכה וכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא משום דאקרון חסידם וכתיב וחסידיך יברכוכה. כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו ביראה. כה תברכו בענוה. אמר ר' אבא כה תברכו. תאנא האי צד"ק אתקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה (נ"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס"א דכה) רבה כלומר מכה מן כה. וכתיב והנה לא שמעת עד כ"ה כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) בזאת תדע כי אני יי' וכלא חד וכתיב (שם) ולא <קטע סוף=דף קמה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}} <קטע התחלה=דף קמו א/>שת לבו גם לזאת דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הה"ד כה תברכו. כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני ישראל תברכו בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור להם. אמור סתם. ד"א אמור כיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם. זכו להם לא זכו אמור סתם. ר' יצחק פתח וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו'. וראיתי אני דניאל לבדי. והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב לא ראו אמאי דחילו ובדניאל כתיב וראיתי אני ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת הא דאמרן. זאת עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה. כה תברכו בשם המפורש. כה תברכו בלשון הקדש. תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא כנסת ישראל מאן כ"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב והוא ימשול בך. תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דיתוסף קדושה <קטע סוף=דף קמו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}} <קטע התחלה=דף קמו ב/>על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים וגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. ואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים ויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח משכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים. א"ר תנחום אף אקרי טהור דכתיב וטהרת אותם. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא יתכוון (נ"א ולאתכוונא) באינון מלין. א"ר יצחק בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב וחסידיך יברכוכה. א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא והיינו דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. מאי דעת דעת סתם. ותורה יבקשו מפיהו. עלאין יבקשו מפיהו. יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו תורה. תורה סתם היך אחידא תורה דלעילא דאקרי תורה סתם דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מ"ט כי מלאך יי' צבאות הוא. ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך: אמר ר"ש תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומההוא דאתכסייא ההוא טמירא (ס"א אחרנין וההוא דאתכסייא הוא טמירו) דכלא. א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי (כלהו) דכלהו כלילן בדיבור דכ"ב אתוון (ס"א דכלהו מכילן) (ס"א בתרי כתרי) כתרי דרחמי. ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין (ס"א בז"א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין. מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בלעמא סתים כלא באתוון רשימין. ות"ח דכל הני כ"ב אתוון (ס"א רחמי) (ס"א דכל הני כ"ב מכילן דרחמי) <קטע סוף=דף קמו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}} <קטע התחלה=דף קמז א/>משה אמרן בתרי זמני. זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו (ס"א עלאין) עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב אתוון. מכילן סתימאן. יברכך יי' וישמרך. אלין תלת קראי. וג' שמהן. דתריסר אתוון כלילן לקבליהון ובכלא אתכוון כהנא. וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקביל כ"ב (אתוון) מכילן דרחמי דכליל כלא ובג"כ כתיב אמור ולא אמרו כמה דאוקימנא. אמור דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין אמור במלין סתימין דלעילא. אמור חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד. מ"ט. דבחד תליין כלהו. וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. תאנא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר"א ב"ר שמעון שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר אדם ובהמה תושיע יי'. אדם תינח בהמה למה. א"ל יאות שאלת כלא במניינא הוא זכו אדם לא זכו בהמה. אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא. א"ל כלא אתמר. ות"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'. ואתן צאני צאן מרעיתי הא בהמה. אדם אתם הא אדם. וישראל אקרו אדם ובהמה ובג"כ אדם ובהמה תושיע יי'. ועוד רזא דמלה זכו אדם כגוונא דלעילא. לא זכו בהמה אקרון. וכלהו מתברכאן בשעתא חדא. אדם דלעילא. ובהמה דלתתא. וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הה"ד אדם ובהמה תושיע יי'. ות"ח לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא אוף לתתא אשתכח וכלא הכי תליא לטב ולביש לטב דכתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ לביש דכתיב יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. א"ר יהודה בג"כ (האי תפארת פתח ביה) כתיב אמור להם סתם לאתברכא עלאין ותתאין. כלהו כחדא דכתיב כה תברכו בתחלה ואחר כך אל בני ישראל אמור להם סתם לאתברכא כלהו כחדא יברכך יי' לעילא וישמרך לתתא. יאר יי' פניו לעילא. ויחנך לתתא. ישא יי' פניו לעילא. וישם לך שלום לתתא. ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו. ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא. ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך. אמר רבי אבא ישא יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. תאנא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פרים ידוי אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי ובעי ב"נ לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. תאנא בההיא שעתא דכהנא פרים ידוי צריכין עמא למיתב ומתברכן עילאין ותתאין ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא. אמר רבי שמעון בהני תלת קראי <קטע סוף=דף קמז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}} <קטע התחלה=דף קמז ב/>רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד י"ברכך י"אר י"שא כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא ז"א מעתיקא מאן דאצטריך יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא ובג"כ יברכך יי' לעילא וישמרך (הוא) הכא לתתא וכן כלהו. ותאני תנא קמיה דר"ש האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך וכו'. אמאי משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו ומאן דיבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי: ושמו את שמי. מהו ושמו את שמי. א"ר יהודה יתקנו כמה דכתיב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי מה כתיב ואני אברכם. למאן לאינון כהני דכתיב ומברכיך ברוך. וכתיב ואברכה מברכיך. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו ולא כתיב יאמרו או יזכרו. תאנא כל כהן דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מ"ט משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב נאם בלעם בנו בעור מאי בנו בעור מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכח פקיעא (ס"א דאשכחן פקיחא) דעינא לברכא דכתיב פקח עיניך בגין לברכא וברכתא דדב המנונא סבא הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. אמר ר' יוסי ת"ח כתיב ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם אל בלק מבעי ליה דהא עביד בלק כלא מהו אל בלעם אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני. אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן הה"ד ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'. וע"ד כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מהו מלחמו כמה דאוקימנא דכתיב לחם אלקיו מקדשי הקדשים וגו'. משמע דקדשי הקדשים לחם אלקיו נפק מניה ובג"כ כי נתן מלחמו לדל. תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר. כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו כביכול אשתאר <קטע סוף=דף קמז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}} <קטע התחלה=דף קמח א/>שמא קדישא חסרא. רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הה"ד ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. ת"ח ויהשבה ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) ויוצא אותו החוצה א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה מאי ויחשבה לההוא כתרא. צדקה רחמי. אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל כד"א כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו דבגינייהו דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כד"א יברכך יי' מציון וגו'. ברוך יי' מציון שוכן ירושלם: ויהי ביום כלת משה וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי. דתנינן אמר ר"ש מאי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו קב"ה של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי. ומאי שבי. שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת מתנות באדם. באדם לא כתיב אלא באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הה"ד כלת משה. כלת משה ממש. וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה. אבל הכא כלת משה ודאי. מתנות באדם מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא: ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום. מהו ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו <קטע סוף=דף קמח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}} <קטע התחלה=דף קמח ב/>לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. תאנא כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא ואפילו תתאה ואפילו עכו"ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב שנים עשר נשיאים לאומותם מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו. בג"כ נשיא אחד ליום. וכל מה דאקריבו כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכון כלהון. אילם ששים עתודים ששים כמה דכתיב ששים גבורים סביב לה דבסטר גבורה. כף אחת עשרה זהב וגו' והא אתמר זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון ועלייהו כתיב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן: <קטע סוף=דף קמח ב/> ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכא ב/>(במדבר ד) {{צ|מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד}}. פִּקּוּדָא דָּא לִהְיוֹת הַלְּוִיִּם מְשׁוֹרְרִים בַּמִקְדָּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא לְעֵילָּא, הָכָא צָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ מִלִּין, דְּהָא כֹּהֵן אִיהוּ מַקְרִיב קָרְבְּנָא, וְאִיהוּ מִיכָאֵל. לֵוִי אִיהוּ גַּבְרִיאֵל, אִיהוּ צָּרִיךְ לְנַגְּנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהלים מב) {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}, דָּא חֶסֶד כַּהֲנָא רַבָּא דְּמִיכָאֵל אִיהוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לְגַבֵּי מָארֵיהּ, וְעִם כָּל דָּא דְּהֶדְיוֹט אִיהוּ אֵצֶּל מָארֵיהּ - מֶלֶךְ דְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ אִיהוּ. וּבִרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תְּהִי קַלָה בְּעֵינֶיךָ, וְהַאי אִיהוּ {{צ|יוֹמָם יְצַּוְּה יְיָ חַסְדּוֹ}}. {{צ|וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי}}, דָּא גְּבוּרָה. {{צ|שִׁירֹה}} -- (דברים לג) {{צ|בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ}}, (יחזקאל א) {{צ|וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל}}. וְגַבְרִיאֵל שְׁלוּחֵיהּ. וְצָּרִיךְ לְשׁוֹרֵר וּלְנַגֵּן בְּחֶדְוָה בְּחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, (לאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה ומאן דלית ליה רשו) לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא, יְקַיֵּים (איכה ב) {{צ|קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרֹת}}. וְיֵימָּא בְּאַשְׁמוּרוֹת, כַּמָה סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת, בְּכָל מִינֵי רִנָּה בִּגְרוֹנֵיהּ, דְּאִיהוּ כִּנּוֹר לְאַפָּקָא בֵּיהּ קָלָא, בְּשִׁית כַּנְפֵי רֵיאָה עִם וַורְדָא. בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה. וְדָא ו'. וְיִפּוּק לֵיהּ מִלִּבָּא, דְּתַמָּן בִּינָה. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַלֵּב מֵבִין. יִפּוּק בֵּן מִבִּינָה, מִבֶּן יָהּ, דְּאִיהוּ ו', דְּאִיהוּ אֶפְרוֹחַ בְּשִׁית גַּדְפִּין. וִיסַלֵּק לֵיהּ בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, דְּאִינּוּן (מלכים א י) {{צ|שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא}}. וב' כֻּרְסְיָין אִינּוּן (ירמיה יז) {{צ|כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן}}, וְאִינּוּן לִבָּא וּפוּמָא. לֵ"ב, (שמות יז) {{צ|וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק}}, (בנה"ר) כָּבֵד, סָמָאֵ"ל, פּוּמָא דְּכִסֵּ"ה, כֵּ"ס י"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים פא) {{צ|תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וְגוֹ'}}, מַאי {{צ|שׁוֹפָר}}? קָנֶה, ו', קוֹל דְּסָלִיק מִן הַקָּנֶה, לְגַבֵּי פּוּמָא, דְּתַמָּן ה'. בְּה' מִינֵי תִּקּוּנִין דְּדִבּוּרָא, דְּאִינּוּן שִׂפְוָון וְשִׁינַיִם וְחֵיךְ. שִׂפְוָון תְּרֵין. שִׁינַיִם וְטוֹחֲנוֹת תְּרֵין מִינִין. וְחֵיךְ, הָא חָמֵשׁ. דְּטָחֲנִין כְּנָהָר דְּאִיהוּ קוֹל, כְּגַוְונָא דְּטָחֲנִין רֵיחַיָיא. לְאַפָּקָא קוֹל וְדִבּוּר, דְּנָפִיק מִבִּינָה דְּלִבָּא. בְּמַחֲשָׁבָה. דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ בְּעֶשֶׂר מִינֵי תִּלִּים. וּבְשׁוֹפָר, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשַׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וְאוֹרַיְיתָא, קָלָא דִּילָהּ, דִּיבּוּר דִּילָהּ, בִּינָה דִּילָהּ, דְּאוּקְמוּהָ {{צ|אֵיזְהוּ חָכָם הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר}}. מַחֲשָׁבָה דִּילֵיהּ. חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ז) {{צ|זֹאת הַתּוֹרָה לְעוֹלָה וְלַמִּנְחָה}}. (ע"כ רעיא מהימנא) (כ"ד ע"ב פקודא דא המועל בהקדש וכו') <קטע סוף=רע"מ דף קכא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכב א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכב ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכג א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכג ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קכה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו א/>{{להשלים}}<קטע סוף=רע"מ דף קכו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז א/>(לא ברור מה יש כאן) <קטע סוף=רע"מ דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל א/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמא ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמב א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמב ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמג א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמג ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמד א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמד ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמה א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קמה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמה ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמו א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמו ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קמו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמח א/> ------------------- <references/> 02exim2txy2vkagkdrch55yofrodp0m 0 261522 3001399 2916219 2026-03-28T22:11:01Z Roxette5 5159 3001399 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כה|חלק כו|חלק כז}} __TOC__ ==פרשת בהעלותך - זהר== <קטע התחלה=דף קמח ב/>{{צ|וידבר יי' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו'}} - רבי יהודה פתח {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'}} - זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה אתרעי בהון ויהב להון אורייתא דקשוט, אילנא דחיי דביה אחיד בר נש (ס"א ירית) חיין להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי. דכל מאן דאשתדל באורייתא ואחיד בה אית ליה חיין (ס"א אחיד בחיין), וכל מאן דשביק מלי דאורייתא ואתפרש מאורייתא כאלו מתפרש מחיין, בגין דהיא חיין וכל מלוי חיין. הה"ד {{צ|כי חיים הם וגו'}}. וכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך וגו'}}. ת"ח אילנא דחיי אחיד מעילא לתתא. והאי שמשא דנהיר לכלא - נהורא דיליה שארי מרישא ואתפשט בגופא דאילנא בארח מישר. ב' סטרין אחידן ביה - חד לצפון וחד לדרום. חד ימינא וחד שמאלא. (ואינון) בשעתא דשמשא נהיר כמה דאתמר מההוא גופא (ס"א גופא) דאילנא אתקיף לדרועא דימינא ואנהיר בתוקפיה. ומתוקפיה נהיר שמאלא ואתכליל בנהוריה. {{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - מאן איהו {{צ|חפתו}}? דא איהו {{צ|עטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו}}. {{צ|יוצא מחפתו}} - דא איהו רישא דכל נהורא, כד"א בקרא דאבתריה {{צ|מקצה השמים מוצאו}}. דא שירותא דכלא דאקרי {{צ|מקצה השמים}}, וכדין נפיק כחתן ממש כד נפיק לאערעא לכלתיה רחימתא דנפשוי ופריש דרועוי ומקבל לה. כהאי גוונא {{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - אזלא שמשא ואתפשט לגבי מערב. כיון דמערב אתקריב, סטר צפון אתער לקבליה בקדמיתא, וקריב למערב וזויג ליה באתריה כמה דאתמר, דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי}}. ולבתר סטר דרום דאיהו ימינא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}}. כדין {{צ|ישיש כגבור לרוץ ארח}} - לאנהרא סיהרא ואוקמוה. ת"ח {{צ|בהעלותך את הנרות}} - אלין בוצינין עלאין עלאין דכלהו נהירין כחדא מן שמשא. (חסר כאן) ר' אבא פתח {{צ|אשרי העם יודעי תרועה יי' באור פניך יהלכון}}. האי קרא אוקמוה, אבל ת"ח זכאין אינון ישראל דקב"ה יהב לון אורייתא קדישא <קטע סוף=דף קמח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}<קטע התחלה=דף קמט א/>ואוליף לון ארחוי לאתדבקא ביה ולמיטר פקודי דאורייתא למזכי בהו לעלמא דאתי, וקריב להו בשעתא דנפקו ממצרים, דהא כדין אפיק לון מרשותא אחרא וסליק לון לאתאחדא בשמיה. וכדין אקרון בני ישראל בני חורין מכלא דלא יהבו תחות רשותא אחרא. וסליק לון לאחדא בשמיה דסליק על כלא דשליט על עלאין ותתאין. ומגו רחימותא דלהון קרא לון בני בכורי ישראל כגוונא (דקדושה) עלאה. (וע"ד) קטל (ס"א וקטל) כל בכור דלעילא ותתא, ושרא קטירין ואסירין דעלאין ותתאין, בגין לאפקא לון ועבד לון בני חורין מכלא. וע"ד לא בעא קב"ה לא מלאך ולא שרף אלא איהו. ועוד דהא איהו ידע לאבחנא ולמנדע כלא ולמשרי אסירין. ולאו אינון ברשותא דשליחא אחרא אלא בידיה. תא חזי בההוא ליליא דבעא קב"ה לקטלא כל אינון בכורי כמה דאתמר בשעתא דרמש ליליא אתו מזמרין לזמרא קמיה. אמר לון לאו עידן הוא דהא שירתא אחרא מזמרין בני בארעא, בשעתא דאתפליג ליליא אתער רוח צפון וקב"ה כדין עבד נוקמין וישראל עבדין שירתא בקול רם (ס"א וישראל מזמרין ואמרין הלולא בקול רם). וכדין עבד לון בני חורין מכלא. ומלאכין עלאי וכל משריין כלהו הוו צייתין להון לקליהון דישראל. בתר דאתגזרו רשימו לבתיהון מההוא דמא, ומדמא דפכחא בתלת רשימין על המשקוף ועל שתי המזוזות. מאי טעמא? הא אוקמוה בגין דאיהו רשימא קדישא, ומחבלא כד איהו נפיק וחמי ההוא דמא דהוה רשים על ההוא פתחא -- חייס עלייהו דישראל. הה"ד {{צ|ופסח יי' על הפתח וגו'}}. הכא אית לאסתכלא. אי קודשא בריך הוא אתי וקטיל בארעא דמצרים ולא שליח אחרא, ושיטא דא דעל פתחא למה? והא כלא גלי קמיה? ותו, מהו {{צ|ולא יתן המשחית}}? "ולא ישחית" מבעי ליה? {{ש}} אלא ודאי הכי הוא דכתיב {{צ|ויהו"ה הכה כל בכור}} - {{צ|ויהו"ה}} - הוא ובית דינו. וההוא בי דינא הכא אשתכח. (ס"א מכאן דבכלא) ובכלא בעי לאחזאה עובדא בגין לאשתזבא, דהא כגוונא דא על גבי מדבחא בגין דלא אשתכח מחבלא האי בעובדא. ובזמנא דלא אצטריך האי - כגון ראש השנה דאיהו יומא דדינא ומאריהון דלישנא בישא קיימין עלייהו דישראל - בעינן מלין צלותין ובעותין ובעינן לאחזאה עובדא (ס"א ברוחא ונפשא) כמה דאוקימנא והא אתמר. ובמה? בשופר (לאחזאה שופר) לאתערא שופרא אחרא. ואנן מפיקין בההוא קלא רחמי ודינא כחדא, כלא כדקא יאות, כמה דההוא שופר עלאה אפיק קלא דאיהו כללא כחדא ולאתערא רחמי קאזלינן, ולתברא מאריהון דדינא דלא ישלטון בהאי יומא. וכד רחמי מתערין - כלהו בוצינין עלאין נהרין מהאי גיסא ומהאי גיסא. כדין {{צ|באור פני מלך חיים}}. ת"ח בשעתא דכהנא (רבא) אתכוון לאדלקא בוצינין לתתא והוה קריב קטורת בוסמין -- בההוא שעתא כדין בוצינין עלאין נהרין ואתקטר כלא כחדא, וחדו וחדוותא אשתכח בכלהו עלמין. הה"ד {{צ|שמן וקטורת ישמח לב}}. וע"ד {{צ|בהעלותך את הנרות}}. רבי אלעזר ור' יוסי ור' יצחק הוו אזלי באורחא. פגעו באינון טורי קרדו. עד דהוו אזלי זקף עינוי ר' אלעזר וחמי אינון טורי רמאי והוו חשוכן ודחלן בדחילו. א"ר אלעזר לאינון חברייא: אלו אבא הכא - לא הוה דחילנא. אבל כיון דאנן תלתא ומלי דאורייתא ביננא - דינא הכא לא אשתכח. פתח ר' אלעזר ואמר כתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט וגו'}}. כמה חביבין מלי דאורייתא דבכל מלה ומלה אית רזין עלאין ואורייתא כלא עלאה איקרי. ותנינן בתליסר מכילן דאורייתא, {{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא}}, דהא אורייתא דאיהי <קטע סוף=דף קמט א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}<קטע התחלה=דף קמט ב/>כללא עלאה אע"ג דנפק מנה חד ספור בעלמא - ודאי לא אתי לאחזאה על ההוא ספור אלא לאחזאה מלין עלאין ורזין עלאין. ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא - בגין דההוא ספור דאורייתא או ההוא עובדא -- אע"ג דהוא נפקא מכללא דאורייתא -- לאו לאחזאה על גרמיה נפק בלבד, אלא לאחזאה על ההוא כללא עלאה דאורייתא כלא נפק. כגון האי דכתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט}}. ודאי האי קרא מכללא דאורייתא נפק ואתי בספור דעלמא. מאי אכפת לן אי שרי בהאי או בהאי, דהא באתר חד לישרי? אלא ללמד על הכלל כלו יצא. וזכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי - תיפח רוחיה! דאי הכי לאו איהי אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט. תא חזי מלך ב"ו לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא, כ"ש למכתב ליה. ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב"ה לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא, אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו, מלין דהגר, מלין דלבן ביעקב, מלין דאתון, מלין דבלעם, מלין דבלק, מלין דזמרי, וכניש להו וכל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא. אי הכי אמאי אקרי {{צ|תורת אמת תורת יי' תמימה. עדות ה' נאמנה. פקודי יי' ישרים. מצות יי' ברה. יראת יי' טהורה. משפטי יי' אמת}}?! וכתיב {{צ|הנחמדים מזהב ומפז רב}} - אלין אינון מלי דאורייתא. אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהו אורייתא דקשוט תורת יי' תמימה, וכל מלה ומלה אתייא לאחזאה מלין (אחרנין) עלאין. דההוא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתיא - אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקימנא. תא חזי {{צ|ותנח התיבה וגו'}}. האי קרא כך -- כל שכן אחרנין. (ס"א האי קרא כך איהו והא אתמר) בשעתא דדינא תלי על עלמא ודינין שריין וקב"ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בההוא כורסייא - כמה רשימין אתרשימו ביה, כמה פיתקין גניזין בגויה, בגו אחמתא דמלכא כלהו ספרים דפתיחו תמן אתגניזו. ובגין כך לא אתנשי מלה מן מלכא. והאי כורסייא לא אתקן ולא שריא אלא בחדש השביעי דאיהו יומא דדינא, יומא דכל בני עלמא אתפקדון ביה. כלהו עברין קמי ההוא כרסייא. וע"ד {{צ|ותנח התבה בחדש השביעי}} - בחדש השביעי ודאי! דאיהו דינא דעלמא. {{צ|על הרי אררט}} - אלין (סמכי כורסייא) מאריהון דדינין מאריהון דיבבא ויללא, וכלהו שליחין (ס"א דכלהו שכיחין) בההוא יומא קמי קב"ה. וכמה מארי תריסין אתערו בהאי יומא, וכלהו קיימי תחות ההוא כרסייא בדינא דעלמא. וישראל מצלאן צלותא בההוא יומא ובעאן ומתחננן קמיה, ותקעין בשופר, וקב"ה חייס עלייהו ומהפך דינא לרחמי. וכל עלאי ותתאי פתחי ואמרי {{צ|אשרי העם יודעי תרועה}}. וע"ד בעינא בההוא יומא דההוא דתקע דידע עקרא דמלה, ויכוון ביה בתרועה ויעביד מלה בחכמתא. וע"ד כתיב {{צ|אשרי העם יודעי תרועה}} ולא כתיב "תוקעי תרועה". והא אתמר. אזלו כל ההוא יומא. כד רמש לילא סליקו לחד אתר ואשכחו חד מערתא. א"ר אלעזר ליעול חד גו מערתא - אי אשתכח אתר דאיהו יתיר מתתקן. עאל ר' יוסי וחמא מערתא אחרא בגויה, נהורא דשרגא ביה. שמע חד קלא דהוה אמר {{צ|בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות}}. הכא נטלא כנסת ישראל נהורא ואמא עלאה <קטע סוף=דף קמט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}<קטע התחלה=דף קנ א/> מתעטרא, וכלהו בוצינין מינה נהרין בה תרין טופסירין דקיקין פרחין שושבינין (ס"א שבשבין) כלהו קטרין לגבי עלאה ומתמן לתתא. שמע ר' יוסי וחדי. אתא לגבי ר' אלעזר. א"ל ר' אלעזר ניעול דקב"ה אקדים לן האי יומא לאתרחשא לן בנסין. עאלו. כיון דעאלו חמו תרין בני נשא דהוו לעאן באורייתא. א"ר אלעזר מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. קמו אלין ויתבי כלהו וחדו כלהו. אמר רבי אלעזר מה יקר חסדך אלקים דאשכחנא לכו. חסד עבד לן קב"ה באתר דא. השתא אדליקו בוצינין. פתח רבי יוסי ואמר: {{צ|בהעלותך את הנרות}} - בהעלותך ממש - באדלקותך, דהא כחדא אתעביד על ידא דכהנא תרין פולחנין דאינון קשורא חדא. ומאן אינון? שמן וקטרת, כדכתיב {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}} דכתיב {{צ|והקטיר עליו אהרן וגו'}} וכתיב {{צ|ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה}}. מאי שנא הכא {{צ|בהטיבו}} ומאי שנא התם {{צ|ובהעלות}}? אמר ר' יהודה כלא חד מלה. רבי יוסי אמר {{צ|בהטיבו}} - כד"א {{צ|כי טובים דודיך מיין}}. {{צ|טובים}} - רווי חמרא, כד"א {{צ|ונשבע לחם ונהיה טובים}}. ר' יהודה אמר הטבה ממשו, כד"א {{צ|וטוב לב משתה תמיד}}. {{צ|ובהעלות}} - דהא בזמנא דאתשקיין ואתרוויין משקיין דנחלא - כדין עלאין עלויא וברכן (ס"א עלאין ותתאין) אשתכחו בכלהו וחדו בכלא. וע"ד {{צ|ובהעלות}}. רבי אחא אמר בשעתא דעמיקא דכלא נהיר (ס"א דסתימא דכלא נהיר) - נהיר בנחלא. ונחלא נגיד (ס"א נהיר) בארח מישר לאשקאה כלא. כדין כתיב {{צ|בהעלות}} (נ"א {{צ|בהטיבו}}) בגין דהא מעומקא דכלא נפקי. {{צ|בהעלות}} - דאתי מסטרא עלאה דעמיקא (ס"א דסתימא) דכלא דאקרי מחשבה וכלא חד מלה. וכדין כנ"י אתברכא, וברכאן אשתכחי בכלהו עלמין. רבי יצחק פתח כתיב {{צ|בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים}}. {{ש}} {{צ|בית זבול}} - בית זבול ודאי, כד אתפקדו בידהא כל גנזי מלכא ושלטא בהו, כדין אקרי {{צ|בית זבול}}. ורקיע חד אית דאקרי 'זבול' דהא דא אשכח לקבלא ברכאן ולסדרא כלא, והאי אקרי {{צ|בית זבול}}. ת"ח כתיב {{צ|ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך}} - מלמד דאשתתפו כחדא; דא נפיק ואגח קרבא, ודא יתיב ולעי באורייתא. ודא יהיב חולקא לדא, ודא יהיב חולקא לדא. בחולקיה דזבולון ימא וכנסת ישראל אקרי ים כנרת. והכי אתחזי בגין דהא תכלת נפיק מתמן ואוקמוה. דהא לתתא כגוונא דלעילא - ים כנרת לעילא ים כנרת לתתא. תכלת לעילא תכלת לתתא. וכלא באתר חד. וע"ד ירית זבולון למיפק לאגחא קרבא. ומנלן דהכי הוא דכתיב (שם) {{צ|עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק}}. זבחי צדק ודאי. מ"ט {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. ויששכר חולקיה באורייתא ויהיב לזבולון חולקא דאורייתא ודאי. וע"ד אשתתפו כחדא לאתברכא זבולון מיששכר, דברכתא דאורייתא היא ברכתא דכלא. ר' אבא אמר אחסנתא דאורייתא ודאי הכי הוא. ודרגא דא שתיתאה יהיב אגר (חד שתיתאה יהיב אגר) אורייתא ואחסין לה לכ"י אחסין חוורא לתכלתא. וע"ד תנינן {{צ|משיכיר בין תכלת ללבן}} דישתמודען גווני, דהא כדין אקרי ''',בקר''' וחוורא אתי לעלמא ותכלתא אתעבר. וע"ד כל קרבין דמלכא וכל זייני מלכא בידהא אתמנן והא אוקימנא. '''(חסר תחלת המאמר. ועיין [[זהר חלק ג רפו א|פרשה וילך רפו א]])'''{{ש}} {{צ|באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם}}. {{צ|באר}} - דא כנסת ישראל. {{צ|חפרוה שרים}} - דא אבא ואמא דאולידו לה. {{צ|כרוה נדיבי העם}} - אלין אבהן דכתיב {{צ|נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם וגו'}}. בגין <קטע סוף=דף קנ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}<קטע התחלה=דף קנ ב/>לאתברכא מנהון ע"י דדרגא חד. ומנו? צדיק דקאים עלה. וע"ד אמרינן כד האי באר נטלא בסיועא דאבהן נטלא, ואקרי {{צ|באר}} ואקרי {{צ|ים}}. אקרי {{צ|באר}} - בשעתא דיצחק נפק מזיינא מסטרא דאימא ואתי לאמשכא אבתרא דדא ומלי לה. כדין אקרי 'באר דיצחק' 'באר דמרים'. והא אוקמוה. {{צ|ים}} - כד אתנהרא מנהרא עלאה דאבא - כדין אקרי 'ים' דנחלין אזלן לגווה, כד"א {{צ|כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא}}. ומיומא דגלתה כנסת ישראל בגלותא כתיב {{צ|אזלו מים מני ים}} - דא כנסת ישראל. {{צ|ונהר יחרב ויבש}} - דא צדיק. וע"ד כתיב {{צ|הצדיק אבד וגו'}} דהוא הוה נהר עלאה ויקירא דעייל בגווה. והוא כניש כל אינון נהרין ונחלין דנגדין מנגידו דההוא נהר קדישא דלא פסקין מימוי לעלמין, דנגיד ונפיק מעדן עלאה, והוא עייל בגווה ומלי אגמהא, ומתמן ירתין עלמין כלהו (אתזנו וירתין) ברכן בכלא. ת"ח בשעתא דאתברכא כנסת ישראל - עלמין כלהו אתברכן. וישראל לתתא ינקין ומתברכן בגינה. והא אוקימנא דהיא אגנא עלייהו דישראל כמה דאתמר. כתיב {{צ|ויסע מלאך האלקים ההולך וגו'}}. {{צ|מלאך האלקים}} - דא כנסת ישראל והא אוקימנא דההיא שעתא בסיועא דאבהן נטלא. וכד אינון משתכחין לגבה - כלא משתכחי. ובג"כ אתמסר באלין קראי שמא קדישא דכליל בהון אבהתא כמה דאוקימנא. חד קרא כסדרא, וחד למפרע, וחד כסדרא. * {{צ|ויסע מלאך האלקים ההולך וגו'}} - דא כסדרא בגין דאברהם אשתכח הכא, וכל אינון דאתו מסטריה. ועל דא איהו כסדרא כגוונא דא: [[קובץ:ויסע טבלה.PNG||300px|]] : '''{{קטן|(אמר המגיה כאן מצאתי כתוב פסוק ויסע כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון ותמצאם כולם בסוף חלק שני)}}''' הכא אתעטר אברהם בעטרוי ואעטר לה לכנסת ישראל. ואלין אתוון כלהו בארח מישר למיהך ביממא דכתיב {{צ|יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי}}. ועל דא כתיב {{צ|ויסע}}. אימתי נטלין במטלנייהו? הוי אימא ביממא כד נהיר שמשא. ודא חד קרא דאיהו בשבעין ותרין אתוון. תניינא דיצחק הכי נמי דאשתכח בע"ב אתוון לאשתכחא בדינא לגבי מצראי, ולגבי ישראל ברחמי. וע"ד כתיב {{צ|ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל}} לקביל אלין ולקביל אלין. {{צ|ויהי הענן והחשך}} - דהכי הוא יומא דיצחק דעיבא הוי, עננא וחשוכא מניה הוא, ובגין כך סדורא דאתוון למפרע (בארח עקימא) ולא בארח מישר, כגוונא דא: [[קובץ:ויבא טבלה.PNG||300px|]] : '''{{קטן|(כאן מצאתי כתוב פסוק ויבא למפרע כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}''' ועל דא אתוון כלהו למפרע דכתיב {{צ|ויהי הענן והחשך}}, דכיון דעאל יצחק בדינו לא קרב זה אל זה. כתיב {{צ|זה אל זה}} - אינון דאתו מסטרא דאברתם, לא קריבו דא בדא, דהא לא יכלין בגין דהאי באר אתדבקא ביצחק כד"א {{צ|ויאר את הלילה}}, דכד אתמלייא לאתחברא (ס"א לאתקפא) ביצחק לא קרב זה אל זה ולא יכיל לקרבא. עד דאתא יעקב ואתחבר באברהם ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא - כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא ואשתזיבו ישראל. ותנינן באתר דאבהתא אשתכחי שאר צדיקייא משתכחי גבייהו, וע"ד שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן אע"ג דכלהו נפקין לארחא חד כד נהרא האי '''בא"ר''' מסטרא דיצחק ואתקשר ביה - אתעביד ימא רבא תקיפא, וגלגלין תקיפין סליקין ונחתין בזעף ורוגזא בתקיפו. נטיל לעילא <קטע סוף=דף קנ ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}<קטע התחלה=דף קנא א/>סליק ונחית לתתא. אברהם אתי לקבלא (ס"א לקבליה) ומגו רוגזא וזעפא וחימתא ותקיפו זה אל זה - לא הוו מתקרבין. עד דאתא יעקב ושכיך רוגזא ומאיך ותבר גלגלי ימא. הה"ד {{צ|ויט משה את ידו על הים ויולך יי' את הים ברוח קדים עזה וגו'}}. מאי {{צ|ברוח קדים עזה}}? דא רוח יעקב עזה תקיף לקבליה לתברא רוגזא דהאי ימא. {{צ|וישם את הים לחרבה ויבקעו המים}} - (נ"א הוא) אריק ימא מימי רוגזין ואתפליגו מיא לסטרא דאברהם ולסטרא דיעקב. הה"ד {{צ|ויבקעו המים}} - לסטרא דא ולסטרא דא. ועל דא אתוון כלהו בארח מישר כדקא יאות: [[קובץ:ויט טבלה.PNG||300px|]] : '''{{קטן|(כאן היה כתוב פסוק ויט כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}''' אלין אתוון בארח מישר בסטר דיעקב, וכל אינון דאתו מסטריה. וכד אתא יעקב אתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא, כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא. ועל דא עובדא בתקונא בשמא קדישא בזווגא דאבהן אשתמודע, דאיהו קשורא חד, קשורא מחימנא, למהוי רתיכא שלימתא. ובזווגא דאבהן כחדא אתעביד כלא. וידעין חברייא למיהך בארח מישר לאתקנא עובדין כדקא יאות. ובשמא דא קשורא דאבהן, אשתכחן אורחין לדינא ולרחמי לסיוע לחסד לדחילו לאורייתא, לחיי למותא לטב לביש. זכאין אינון צדיקייא דידעין אורחוי דאורייתא וידעין למיהך באורחוי דמלכא קדישא. זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי. [[קובץ:עב שמות טבלה.PNG||400px|]] {| class="wikitable" |+ טבלת ויקיטקסט עם חישוב גימטריא |- | {{גמט|והו}} || {{גמט|ילי}} || {{גמט|סיט}} || {{גמט|עלם}} || {{גמט|מהש}} || {{גמט|ללה}} || {{גמט|אכא}} || {{גמט|כהת}} |- | {{גמט|הזי}} || {{גמט|אלד}} || {{גמט|לאו}} || {{גמט|ההע}} || {{גמט|יזל}} || {{גמט|מבה}} || {{גמט|הרי}} || {{גמט|הקם}} |- | {{גמט|לאו}} || {{גמט|כלי}} || {{גמט|לוו}} || {{גמט|פהל}} || {{גמט|נלך}} || {{גמט|ייי}} || {{גמט|מלה}} || {{גמט|חהו}} |- | {{גמט|נתה}} || {{גמט|האא}} || {{גמט|ירת}} || {{גמט|שאה}} || {{גמט|ריי}} || {{גמט|אום}} || {{גמט|לכב}} || {{גמט|ושר}} |- | {{גמט|יחו}} || {{גמט|להח}} || {{גמט|כוק}} || {{גמט|מנד}} || {{גמט|אני}} || {{גמט|חעם}} || {{גמט|רהע}} || {{גמט|ייז}} |- | {{גמט|ההה}} || {{גמט|מיכ}} || {{גמט|וול}} || {{גמט|ילה}} || {{גמט|סאל}} || {{גמט|ערי}} || {{גמט|עשל}} || {{גמט|מיה}} |- | {{גמט|והו}} || {{גמט|דני}} || {{גמט|החש}} || {{גמט|עמם}} || {{גמט|ננא}} || {{גמט|נית}} || {{גמט|מבה}} || {{גמט|פוי}} |- | {{גמט|נמם}} || {{גמט|ייל}} || {{גמט|הרח}} || {{גמט|מצר}} || {{גמט|ומב}} || {{גמט|יהה}} || {{גמט|ענו}} || {{גמט|מחי}} |- | {{גמט|דמב}} || {{גמט|מנק}} || {{גמט|איע}} || {{גמט|חבו}} || {{גמט|ראה}} || {{גמט|יבמ}} || {{גמט|היי}} || {{גמט|מום}} |} : {{קטן|(וכאן מצאתי הע"ב שמות היוצאים מג' פסוקים אלו במרובע. כל שם ושם מג' אותיות בבית אחד. י"שר ה"פוך י"שר - וסימניך '''יהי''' אור. ולא הדפסתי אותו מפני יקר תפארת קדושתו)}} הא אבהן במטלנין בעובדין בקשורין דמתקשרי דא בדא. וכד מתחברן כחדא - לית מאן דיקום קמייהו. ותנינן באתר דאבהתא אשתכחו - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן אע"ג דכלהו נפקין לארחא חד. (כאן שייך גרסינן שבעה וכו' שבסוף הספר סימן ח') {{ש}} שבעה קשורין אינון דמתקשרי בהו - ג' אבהן וד' אחרנין. * רישא ואמצעיתא בקשורא חדא, ואלין אינון דחפרו בירא דמיא. * תניינא זה אל זה ואינון קשורא חדא בתלת יודין. * תליתאה - שלימו דכל מהימנותא. * רביעאה - תרין קיימין דגופא קיימא עלייהו. * חמישאה - טב וביש. נהרא דנפיק אילנא דחיי ומותא עמיקתא דכלא. * שתיתאה - דינא ברחמי. * שביעאה - בקדמיתא אתמר בההוא רישא דאמרן בגין דאיהו אמצעיתא דכלא, ובגין דאיהו אמצעיתא דכלא אקרי 'אני' קיומא דכל ענפין דמתאחדן מסחרניה. שבעה דרגין אלין מדרגא חדא לדרגא חדא (ס"א אחרא) אשתמודעא רתיכא חדא בכל אינון דמתאחדאן ביה. וכן מדרגא לדרגא. וכלהו אתנהגן אבתריה דההוא דרגא דאתפקדא עלייהו והא אוקימנא מלי. ת"ח בשעתא דאלין דרגין משתכחי - כל מהימנותא אשתכח. ואלין שבעה עננין דאסחרו להו לישראל. בג"כ כד נטלא שכינתא - באבהתא נטלא. וכד אלין נטלין - כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו. וכדין אתעטרת כנסת ישראל כדקא יאות. ת"ח זבולן דקאמרן ירית ים כנרת - ים כנרת סתם. והכי אתחזי. אי הכי יהודה מה חולקא אית ביה? אלא יהודה נטל מלכותא כלא ואתאחיד ביה בכל סטרין. רבי אלעזר אמר האי פרשתא - הא אתמר עובדא דמנרתא ותקונהא וכל מה דבה! אמאי הכא זמנא אחרא? אלא כיון דנשיאים קריבו (לעילא) קורבנא דמדבחא וכל תקונא דאתחזי ליה - אתא קרא ואשתעי עובדא דמנרתא דהיא תקונא על ידא דאהרן. דהא לעילא מנרתא וכל בוצינין (ס"א תקונין) דילה על ידא דאהרן נהרין כלא. ת"ח מדבחא תריסר נשיאין הוו לחנכא ליה ולאתקנא ליה, והא אוקמוה, תריסר אינון שבטין לד' סטרין ד' דגלים וכלהו תריסר. וכלא כגוונא דלעילא מנרתא <קטע סוף=דף קנא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}<קטע התחלה=דף קנא ב/>אתמני בשבעה בוצינין לאדלקא על ידא דכהנא, וכלא כגוונא דלעילא. ומנרתא על את קיימא, ובניסא אתעבידת, והא אוקמוה בעובדא דמנרתא. ומדבח פנימאה ומנרתא קיימי כחדא לחדוותא דכלא דכתיב {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}}. ואוקימנא דתרי מדבחן הוו; חד פנימאה דכלא והאי קיימא לחדוותא, וחד לבר לקרבאה קרבנין. ומהאי פנימאה נפיק להאי דלבר. ומאן דחמי ויסתכל ינדע חכמתא עלאה, רזא דמלה '''אדני יהו"ה'''. ועל דא לא אתקרב קטרתא אלא בשעתא דשמן אשתכח. אשכחנא בספרא דשלמה מלכא קטרת הוא לחדוה ולסלקא מותנא. מאי טעמא? בגין דדינא מהאי דלבר אשתכח. וחדוותא וחדו וקשורא דנהירו מההוא פנימאה דכל חידו ביה קיימא. וכד האי אתער - כל דינא אסתלק מהאי, ולא יכיל למעבד דינא. ובג"כ קטרת קיימא לבטלא מותנא. ועל דא קטרת קשירו הוא דכלא ודא אתקריב בההוא פנימאה. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}}. {{צ|קח את הלוים וגו'}}. הא אוקמוה דבעי לדכאה (ס"א לדברא) לון ולאמשכא לון לאתקשרא באתרייהו, בגין דאינון דרועא שמאלא וסטרא דדינא. וכל מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דאסני דינא בעלמא. ועל דא אתתא כהאי גוונא דלא יתחזי שערא לבר. ובעייא לאתחפייא רישה ולכסי שערהא, ואוקימנא והא אתמר. וכדין אתברכן כל אינון דאתיין מסטרא דדינא. ועל דא בליואי כתיב {{צ|וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער וגו'}}. ואתמר, ליואי לא סלקין לאתרייהו עד דירים לון כהנא, בגין דימינא מדבר תדיר לשמאלא. ר"ש אמר ביומא דסלקין ליואי בדוכתייהו - בתרין פרים. מ"ט פרים? אלא אינהו כפרים לקבלא שמאלא להאי פרה דאקרי פרה אדומה. כהנא - כל חילא וכל תקונא ביה תלייא. בגין דכל חילא דגופא - בדרועא ימינא קיימא. ועל דא כהנא דרועא דישראל כלהו הוי. וביה קיימא לאתקנא כלא ולאתקנא עלמא. {{ש}} ({{קטן|ס"א מ"ט פרים אלא אינהו שמאלא כפרים לקבלא בשמאלא. ת"ח כהנא דרועא ימינא דישראל כלהו הוה וביה קיימא לאתתקנא עלמא ולאתקנא כלא בגין דכל חילא דגופא בדרועא ימינא קיימא וכל תקונא ביה תליא}}) {{ש}} ועם כל דא לא אשתכח בלחודוי אלא בגופא ושמאלא. וגופא עקרא הוא דכלא {{צ|זאת אשר ללוים וגו'}}. ת"ח ליואה בר חמש ועשרין שנין יפלח, בר חמשין שנין סליק לדוכתיה ואתעטר. וחמש ועשרין יפלח דהא בר נש ({{קטן|ס"א ת"ח ליואה בר חמש ועשרין שנין סליק לדוכתיה ואתעטר וחמש ועשרין יפלח עד דסליק לדרגא דחמשין}}) כד סליק להאי דרגא דחמשין שנין ולהלאה - נחית מן תוקפא דאשא דביה. וכיון דאשא וחמימותא אתקרר - הא פגים לההוא אתר דאתקשר ביה. ועוד דקלא דזמרא לא אתקשר בהדיה כל כך. וקלא בעי דלא יתפגם אלא בעי לאתקפא, דהא באתר דדינא תקיף קיימא ולא בחלשא. ובג"כ לא בעי לאחזאה חולשתא כלל בכל סטרין. זכאה הוא ב"נ דאשתדל באורייתא וינדע אורחוי דקב"ה ולא סטי לימינא ולשמאלא דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יי'}}: {{צ|וידבר יי' אל משה במדבר סיני וגו'}}. א"ר אבא מ"ט אזהר להון הכא על פסחא, והא אתמר להו במצרים? אלא בשנה השנית הוה דישראל חשיבו דהא פסח לאו איהו אלא במצרים. וכיון דעבדו ליה זמנא חדא במצרים חשיבו דלא אצטריך יתיר. אתא קב"ה ואזהר לון עליה דלא יחשבון דהא קא עבר זמניה במצרים ולא יצטריך. בגין <קטע סוף=דף קנא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}<קטע התחלה=דף קנב א/>כך {{צ|במדבר סיני בשנה השנית}} - לאתקנא להו לדרי דרין. ואע"ג דהא אזהר להו במצרים - השתא פקיד לון זמנא אחרא בההוא אתר דכל פקודין דאורייתא ביה אתיהיבו. וע"ד {{צ|בשנה השנית}}. מאי {{צ|בשנה השנית בחדש הראשון}}? אלא רזא עלאה היא - חד שנה וחד חדש. מה בין האי להאי? חדש דא סיהרא. שנה דא שמשא דנהיר לסיהרא. וכדין הוה בזמנא דכל פקודין דאורייתא אתמסרו ביה. רבי שמעון אמר: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי. דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו! אי לאחזאה מלה דעלמא - אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר, אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא! אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין. תא חזי עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו. ישראל לתתא, מלאכי עלאי לעילא. מלאכי עלאי כתיב בהו {{צ|עושה מלאכיו רוחות}} (האי באתר עלאה). בשעתא דנחתין לתתא (אף על גב דנחתין) מתלבשי בלבושא דהאי עלמא, ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא. ואי במלאכי כך - אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה על אחת כמה וכמה, כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל! ועל דא האי ספור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו. מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא - תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי! בגין כך אמר דוד {{צ|גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך}} - מה דתחות לבושה דאורייתא. תא חזי אית לבושא דאתחזי לכלא, ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא, לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא - גופא. חשיבותא דגופא - נשמתא. כהאי גוונא אורייתא - אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון 'גופי תורה'. האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר, ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא. אינון דידעין יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדי דמלכא עלאה, אינון דקיימו בטורא דסיני, לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא, אורייתא ממש. (ולעלמא) ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא. ת"ח הכי נמי לעילא אית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא. שמיא וחיליהון אלין אינון לבושא. וכנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל, ועל דא איהו גופא לנשמתא. נשמתא דאמרן - דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. ונשמתא לנשמתא - דא איהו עתיקא קדישא. וכלא אחיד דא בדא. ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא בעלמא ואינון מסתכלי בלבושא דא לא יתיר. זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות. חמרא לא יתיב אלא בקנקן - כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. וע"ד לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא. וע"ד כל אינון מלין וכל אינון ספורין - לבושין אינון. {{צ|ויעשו את בני ישראל את הפסח במועדו}}. מאי {{צ|ויעשו}}? אמר רבי יוסי הא אתמר כל מאן דאחזי עובדא לתתא כדקא יאות כאילו עביד ליה לעילא, דהא בגיניה אתער ההוא מלה כביכול כאילו הוא עביד ליה והא אתמר. <קטע סוף=דף קנב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}<קטע התחלה=דף קנב ב/>{{צ|איש איש כי יהיה טמא וגו'}} - איש איש תרי זמני אמאי? אלא איש דהוא איש, ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה, והוא פגים גרמיה דלא שרייא עלוי שכינתא (ס"א שירותא) (ס"א נשמתא) עלאה. מאי טעמא? בגין דאיהו גרים והוא מסאב ליה לגרמיה. וע"ד {{צ|איש איש}} - איש דיתחזי למהוי 'איש', והוא מסאב גרמיה דלא ישרי עלוי קדושה דלעילא. {{צ|או בדרך רחוקה}} - דא איהו חד מעשרה דאינון נקודים באורייתא, וכולהו אתיין לאחזאה מלה. מאי {{צ|בדרך רחוקה}}? בגין דבר נש דאיהו מסאיב גרמיה מסאבין ליה לעילא. כיון דמסאבין ליה לעילא - הא איהו בדרך רחוקה מההוא אתר וארחא דזרעא דישראל אחידן ביה. הא בדרך רחוקה אחיד - דאתרחק (נ"א מלמקרב) למקרב לכון ולאתקשרא בכון כמה דאתון מתקשרין. אמר רבי יצחק והא כתיב {{צ|כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה}} דאתחזי תרין מלין, משמע דכתיב {{צ|או}}? אמר ר' יוסי כאן עד לא מסאבין ליה, כאן בתר דמסאבין ליה. ומשמע אפילו האי או האי לא ישרי עלוי קדושה דלעילא, ולא יעבדון פסחא בזמנא דישראל עבדין ליה. ואי תימא הא בירחא תניינא עביד אי לא מתקן גרמיה - לא. אלא כיון דמתדכי ומתקן גרמיה - הא ירחא תניינא למעבד פסחא. מכאן כל ב"נ דמדכי גרמיה מדכאן ליה. דאי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאים בירחא תניינא - לאו הכי - דהא ישראל זרעא קדישא דעבדו פסחא בזמניה נטלו ליה לסיהרא ולשמשא כחד, ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא נטיל בניינא. מאי יסודא? לא תימא יסודא עלאה דצדיקא דעלמא, אלא יסודא דאבן טבא, כד"א {{צ|אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה}}. והאי הוא אבן דשארי עליה מאן דשארי. אמר רבי יהודה ודאי כלא נטיל אפילו בירחא תניינא, אבל לאו איהו כמאן דנטיל ליה בזמניה. מאי טעמא? דא דנטיל פסחא בזמניה נטיל מתתא לעילא ולא נחית, בגין דמעלין בקדש ולא מורידין. ודא דנטיל בתר זמניה <קטע סוף=דף קנב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}<קטע התחלה=דף קנג א/>נחית מעילא לתתא. בג"כ שוין בכלא, ולא שוין. דדא סליק ולא נחית, ודא נחית ולא סליק. בגין כך מאן דמקרב פסחא בזמניה - שבחא יתיר אית ליה. זכאין אינון ישראל דזכאן בכלא, דזכאן באורייתא. וכל מאן דזכי באורייתא זכי ליה בשמא קדישא. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי. <קטע סוף=דף קנג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}<קטע התחלה=דף קנג ב/>{{צ|וביום הקים את המשכן}}. ר' חייא פתח {{צ|פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד}}. {{ש}} {{צ|פזר נתן לאביונים}} - מאי {{צ|פזר}}? כד"א {{צ|יש מפזר ונוסף עוד}}. יכול פזור בעלמא? קמ"ל {{צ|פזר נתן לאביונים}} - כיון דיהיב למסכני האי פזורא יאות. מאי {{צ|ונוסף עוד}}? בכלא. ונוסף עוד - בעותרא, ונוסף עוד - בחיי. האי קרא הכי מבעי ליה "יש מפזר ויוסף עוד" - מאי {{צ|ונוסף}}? אלא ההוא אתר דשרי ביה מיתה הוא גרים ליה דיתוסף מחיים דלעילא לאוספא ליה. אמר רבי יהודה אמר רבי חייא, קרא אסהיד דכל מאן דיהיב למסכני אתער אילנא דחיי לאוספא לההיא אילנא דמותא, וכדין אשתכח חיים וחדו לעילא. ובר נש דגרים דא בשעתא דאצטריך ליה - ההוא אילנא דחיי קאים עליה וההוא אילנא דמותא אגין עלוי. ובגין כך {{צ|ונוסף עוד}} (כד"א) {{צ|צדקתו עומדת לעד}}.<קטע סוף=דף קנג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}}<קטע התחלה=דף קנד א/>מאי {{צ|עומדת לעד}}? עומדת עליה דבר נש לזמנא ליה קיומא וחיים. כמה דאיהו יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין - הכי נמי יהבין ליה. ואינון תרי אילנין (יהבין ליה) קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה חיין. {{צ|קרנו תרום בכבוד}}. ת"ח עלמא דאמרן ההוא קרן תרום. ובמה {{צ|בכבוד}} דלעילא. דהאי ב"נ גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא. רבי אבא אמר בכל זמנא דמשכנא אתקם בעובדיהון דבני נשא - כדין ההוא יומא יומא דחדווה דכלא, ומשח רבות קדישא אתרק בהנהו בוצינין, ונהרין כלהו. מאן דגרים דא - גרים ליה (בההוא עלמא דאתי) דישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי. הה"ד {{צ|וצדקה תציל ממות}} וכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}}. {{צ|עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו'}}. רבי שמעון פתח {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים}}. {{צ|ובלכת החיות}} - בקוזפירא דלעילא הוו אזלי. דאי תימא דהאי לעילא לעילא - לאו. לתתא. אלא כגוונא האי מקמי אנפין והאי לבתר אנפין. זיקא מארבע זיקין בד' מדורין ובד' סטרין, בזיוון דאתברון בקולמיטין דאנפין נהירין. בגין כך כעין {{צ|כמראה החיות}} דאינון ארבע זויין דגלין פרישן. '''ארי"ה נש"ר. שו"ר'''. '''אד"ם''' דכליל כלהו. ד' מלאכין דשלטין וכלילן כלא. '''דגלא קדמאה''' - משריא מזיינא '''ארי"ה''' - '''מיכא"ל'''. רשים בפרישו דגלא פרישא לימינא. מזרח שירותא דשמשא אזיל במטלנוי בנהירו. תרין ממנן תחות ידיה '''יופי"אל צדקי"אל'''. חד לאורתא (נ"א לאורייתא) וחד למיהך בשוקא דאזיל. כד אלין נטלין - נטלין כמה משריין מזיינין מסטרא דימינא. וכלא חד לסטרא שמאלא. שמשא אזיל (ס"א נטל כל חד לסטר שמשא. שמשא אזיל) ונהיר ומעטר להו אלף ורבוון ממנן תחותוי וכלהו בדחילו באימתא בזיע ברתת. אריה אושיט ידיה ימינא - כניש לכל חילוי לגביה תלת מאה ושבעין אלף אריוותא סוחרניה דההוא ארי"ה, ואיהו בינייהו באמצעיתא. כד געי האי אריה - מזדעזען רקיעין וכל חילין ומשריין מזדעזעין מדחילו דיליה. מההוא קלא נהר די נור מתלהטא ונחית באלף וחמש מאה דרגין דגיהנם לתתא. כדין כלהו חייבין דגיהנם מזדעזען ומלהטן אשא. וע"ד כתיב {{צ|אריה שאג מי לא יירא}}. געי תניינות - תלת מאה ושבעין אלף אריוותא כלהו געאן. אושיט ידיה שמאלא - כל מאריהון דדינא לתתא דחלין ואתכפיין תחות ההוא ידא. וההוא ידא פשיט עלייהו וכלהו תחותיה כד"א {{צ|ידך בעורף אויביך}}. ארבע גדפין לכל חד וחד מאשא חוורא - כלהו מלהטין כל אפין דחזור ושושן כחוורתא דההוא אשא שקיען. ארבע אנפין לכל חד וחד לארבע סטרין - כלהו נהירין בחוורא דשמשא. חד לסטר מזרח נהיר בחדו, וחד לסטר מערב (ס"א דא כניש) דאתכניש נהוריה, וחד לסטר צפון חשוך בלא נהירו כצלא דשמשא לגבי שמשא צלא חשוך שמשא נהיר בגין דשמשא וצלא ימינא ושמאלא ואזלא כחדא חשוכן (ס"א חושבן) דאזלין עמיה כל אינון דנטלין זיינא וכלהו מימינא ומשמאלא בתלת רישין. רישא חדא דיליה שבעין וארבע אלף ושית מאה - אלין אינון רישא חד. נפקי חילא בימינא דאיהו ארים עלייהו בר כל אינון ממנן דלתתא תחות אלין שלטונין אלין על אלין דרגין תתאין עם עלאין דלית לון חושבנא. רישא תניינא דאזיל ברישא קדמאה חושבן דיליה חמשין וארבע אלף וארבע מאה, בר כל <קטע סוף=דף קנד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}<קטע התחלה=דף קנד ב/>אלין ממנן דתחות לד' סטרין דלית לון חושבנא. רישא תליתאה דאזיל בתרייהו - חמשין ושבעה אלף וארבע מאה. כגוונא דנטיל ימינא - הכי נמי נטיל שמאלא. הכי נמי מקמייהו הכי נמי מבתרייהו. כיון דנטיל האי קדמאה - {{צ|והורד המשכן}} - וכלהו ליואי אמרי שירתא, מארי דתושבחן כלהו מסטריה. כדין {{צ|כי רוח החיה באופנים}} כתיב. '''דגלא תניינא''' - משרייא מזיינא '''נש"ר אוריא"ל דרו"ם'''. תרי ממנן עמיה '''שמשיא"ל חסדיא"ל'''. האי נשר סליק וכל מאריהון דגדפין מקמיה. כמה משריין סלקין בכל סטרין, כל חד וחד בתוקפא דשמשא. רוחא דרוחא פנימאה נפיק, וההוא רוחא מטי להאי נשר וסליק אברוי ומכסייא לגופא כד"א {{צ|המבינתך יאבד נץ יפרוש כנפיו לתימן}}. כגוונא כדוגמא כעין {{צ|כנשר יעיר קנו}} האי נשר נץ בהדיה יונה בהדיה נץ וכל מארי דגדפין כלהו מצפצפן וחדאן. חד מסטרא (ס"א חד סמכא) קמיה סליק מתתא לעילא כמה ציפרין נחתין ועאלין מצפצפן וחדאן אזלין ושאטין. כד נטיל - אושיט גדפא ימינא כניש לכל חילוי - תלת מאה וחמשין אלף מארי דגדפין בתרי גופי נש"ר וארי"ה כחדא. ארים קלא כלהו אחרנין סלקין ונחתין מצפצפן מסטרייהו מכמה דרגין. ג' רישין אינון כחדא במשריין אלין וכלהו בחד חושבן וחושבן דאלין רישין. רישא חדא - ארבעין ושית אלף וחמש מאה. רישא תנינא - חמשין ותשע אלף ותלת מאה. רישא תליתאה - ארבעין וחמש אלפין ושית מאה וחמשין. מאלין תרי סטרין נפקי תרין כרוזי דאזלי מקמי כלהו משריין. כד אלין תרי מכריזי - כל חילין וכל משריין חיוון זעירין עם רברבן כלהו מתכנשי. מאן חמי נטילא דכלהו רקיעין כולהו נטלין במטולא במשריין לקמיה דההוא משכנא בשעתא דחד מנייהו ההוא דאתי מסטרא דאריה פשיט קלא בגין דלא וזדעזעון כל אינון קלין. כדין מתכנשין כל אינון משריין. בשעתא דאחרא קרי מתבר קלא ולא פשיט. כל אינון משריין דהאי נשר כלהו מתכנשו לנטלא במטלנייהו. לקביל אינון שתי חצוצרות כסף כגוונא דא כלא לתתא. ת"ח כד אלין נטלין מה כתיב? {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם}} - אינון דמתכנשו לגביהו כגוונא דרישא אסתכל הכי נמי כלהו. '''דגלא תליתאה''' - '''שור גבריאל צפון'''. תרין ממנן עמיה '''קפציא"ל חזקיא"ל'''. האי שור מסטרא דשמאלא, קרנוי סלקין בין תרין עינוי, רגיז באסתכלותא עיינין מלהטן כאשא דנור דליק נגח ורפסא ברגלוי ולא חייס. כד געי האי שור - נפקין מנוקבא דתהומא רבא כמה חבילי שריקין (ס"א טריקין). כלהו געאן ושטאן קמיה, וחימתא ואחמתא דכל חובין תלייא קמיה, דהא כל חובי עלמא כלהו בספרא סליקין וכתיבין. שבעה נהרי דאשא נגדין קמיה. כד צחי - אזיל לגבי ההוא נהר דינור ושאיב ליה בגמיעא חדא, וההוא נהר אתמלי כדבקדמיתא ולא כדיב. כל אינון חיילין שאבין אשא אכלא אשא, ואלמלא דמסטרא דאריה נפיק חד נהרא דמייא דמכבין גחלתייהו - לא יכל עלמא למסבל. חשוכא דשמשא תמן אשתכח. לא אשתכח נהירו. כמה גרדיני נמוסין אזלין ושטאן בחשוכא, וההוא נהר דדליק בסטרא דא נורא אוכמא חשוך. ואי תימא דלא אית אשא חוורא אשא אוכמא אשא סומקא אשא דתרי גווני. לא תימא דהא ודאי הכי הוא. ועכ"ד לעילא לעילא הכי אשתכח ומתמן נגיד לאלין תתאי. תנינן. אורייתא במה אשתכחת אשא חוורא ואשא אוכמא על גבי אשא חוורא. בתרי אשי אשתכחת אורייתא. ת"ח אשא חדא הוא והאי אתפלג לארבעה. מיא חדא <קטע סוף=דף קנד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}<קטע התחלה=דף קנה א/>איהו והאי אתפליג לארבע. רוחא חדא איהו והאי אתפליג לארבע. תלת רישין אשתכחו (ס"א אתחברו) במשריין אלין. חושבן דלהון: רישא חדא - שתין ותרי אלף ושבע מאה. רישא ב' - ארבעין וחד אלף וחמש מאה. רישא תליתאה - תלת וחמשין אלף וארבע מאה. בר כל אינון דרגין אחרנין דאתפרשן בסטרייהו ולית לון חושבנא. כלהו דרגין על דרגין. בר כמה גרדיני נמוסין דאינון לתתא חציפין ככלכא נשכין כחמרא. ווי מאן דאשתכח גבייהו ודינא דלהון בסטרא רביעאה. '''דגלא רביעאה''' - '''אד"ם רפ"אל מערב'''. בהדיה אסוותא בסטרא דאדם אתכליל דינא עלאה עליה אתסי האי (ס"א חד) אחיד בקרנוי דשור כד מבעי לאעלא לון לתהומא רבא, וכפית לון דלא יוקיד עלמא. בתר דא שריא קול דממה דקה - דינא (ס"א הכא) מלה בחשאי לא משתמע מלה דהכרה כלל. בסטרא דא שריא מאן דשריא, סליק מאן דסליק, שמשא אתכניש לאנהרא להאי אתר. בגין כך {{צ|ותקעתם תרועה}} בסטר דרום. אבל הכא לאו האי ולאו האי אמאי תרועה לאכפייא סטר צפון ובג"כ סטר צפון לאחורא. ת"ח שתי חצוצרות בגין דאינון מסטרי תרי דקאמרי ממזרח ומדרום אינהו זמינין לתברא דינין ולאכפייא לון, וע"ד אינון מכסף ובג"כ {{צ|וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות}} סתם, בין לעילא בין לתתא. זכאין אינון ישראל דקב"ה בעי ביקריהון ויהיב לון חולקא עלאה על כל שאר עמין וקב"ה אשתכח בהו בתושבחתייהו. הה"ד {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}}. {{צ|ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וגו'}}. רבי אלעזר אמר הכא אית לאסתכלא דאיהי (ס"א מנוזרא) מחזרא לאחורא הכא בתרי דוכתי אמאי? ואי תימא כפופה הא ידיעה. נ' כפופה נוקבא. נ' פשוטה כללא דדכר ונוקבא והא אוקימנא באתר דא. {{צ|ויהי בנסוע הארון}} אמאי אתהדר לבתר כגוונא דא. ת"ח באשרי יושבי ביתך לא אתמר בגין דהיא בגלותא והא אוקמוה חברייא דכתיב {{צ|נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל וגו'}}. אלא מה כתיב לעילא {{צ|וארון ברית יי' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה}} - כיון דהוה נטיל ארונא נו"ן נטיל עליה (נ"א עמיה) והא שכינתא על גבי ארונא יתיב. ת"ח חביבותא דקב"ה לגבייהו דישראל דהא אע"ג דאינון סטאן מארח מישר - קב"ה לא בעי לשבקא לון, ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו. דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא. ת"ח ארונא הוה נטל קמייהו ארח תלתא יומין, לא הוה מתפרש מניה ונטיל עמיה. ומגו רחימו דלהון דישראל אהדר אנפוי ואסתחר מלגבי ארונא כהאי איילא דעזלתא כד איהו אזיל אהדר אפוי לאתר דנפיק. וע"ד {{צ|בנסוע הארון}} נו"ן אסחר אנפין לקבלייהו דישראל וכתפי גופא לגבי ארונא. וע"ד כד ארונא הוה נטיל משה אמר {{צ|קומה יי'}} - לא תשבוק לון - אהדר אנפך לגבן כדין נו"ן אתהדר לגבייהו כגוונא דא כמאן דמהדר אנפיה מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר. אמר למשרי כדין אהדר אנפוי מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר. אמר ר' שמעון אלעזר בודאי הכי הוא, אבל הכא לא אהדר אנפוי מישראל דאי הכי בעי נון לאתהפכא מגוונא דאחרא עלאה (ס"א דלעילא) האי מנוזר לאחורא והאי בארח מישר לגבי ארונא. אלא ודאי לא אהדר אנפוי מנייהו. ומה עביד? בשעתא דשארי ארונא למשרי אמר משה {{צ|שובה יי'}} - כדין שארי ארונא ושכינתא קאים בסטרא אחרא ואנפין לקבלייהו דישראל ולקבליה דארונא (ובג"כ) וכדין כלא כליל (לגווה) לכוונא <קטע סוף=דף קנה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}<קטע התחלה=דף קנה ב/>לארונא ולישראל אלא דישראל גרמו לבתר דכתיב {{צ|ויהי העם כמתאוננים}}. אמר רבי אלעזר אנא דאמרן מספרא דרב ייבא סבא דאמר דבין בהאי גיסא ובין בהאי גיסא אתהדר. א"ל שפיר קאמר אבל דא דאמינא הכי תשכח בספרא דרב המנונא סבא והכי הוא ודאי. {{צ|והמן כזרע גד הוא}}. אמר רבי יוסי לקיימא זרעא וחילין בארעא כד"א {{צ|גד גדוד יגודנו}}. מה זרעא דגד נטלי חולקיהון בארעא אחרא כך מן שריא עלייהו דישראל לבר מארעא קדישא. ד"א {{צ|כזרע גד הוא}} - כזרעא דגד חוורא ואקפי כד נחית לאוירא ואתנגריס (ס"א ואתנשים) (ס"א ואתבלע) בגופא והא אוקמוה חברייא. {{צ|ועינו כעין הבדולח}} - כההוא בדולחא דאיהו חוור כגוונא דימינא (ס"א חוורא דעינא) דלעילא. (כזרע גד הכי לא אקרון בארעא דמצראי אבל לכך מחדשי זריעא כזרע גד הוא כזרע גדא חוורא ואתקפיה כד נחית מלעילא לתתא) אמר רבי יצחק מאי שנא (דאמר) דמשה במלה דא (חליש) לעילא כנוקבא דכתיב {{צ|אם ככה את עושה לי}} - {{צ|את}}? "אתה" מבעי ליה? אלא לאתר דמותא שארי ביה קאמר, וההוא אתר דנוקבא איהו. בגין כך אמר {{צ|הרגני נא הרוג}}. ודא אילנא דמותא והא אוקימנא דבאילנא דחיי לא שרייא ביה מותא. וע"ד אתהדר לגבי אילנא דמותא ואמר {{צ|את}} ולא אמר 'אתה', והכי מבעי ליה. מיד {{צ|ויאמר יי' אל משה אספה לי שבעים איש וגו'}}. א"ל קב"ה את בעי מותא בכל זמנא הרי לך {{צ|ואצלתי מן הרוח וגו'}}. ת"ח דהכא ידע משה דאיהו ימות ולא ייעול לארעא דהא אלדד ומידד מלה דא הוו אמרי. על דא לא לבעי ליה לאינש בשעתא דרוגזא שארי ביה, ללטייא גרמיה. דהא כמה קיימי עליה דמקבלי ההיא מלה. בזמנא אוחרנא דבעא מיתה - לא קבילו מניה בגין דכלא לתועלתא דישראל הוה. השתא לאו איהו אלא מגו רוגזא ודוחקא ובג"כ קבילו מניה. וע"ד אשתארו לבתר אלדד ומידד ואמרו דא, דמשה יתכניש ויהושע ייעול לון לישראל לארעא. ובג"כ אתא יהושע לגבי משה וקני עליה דמשה. ומשה לא אשגח ביקרא דיליה. וע"ד אמר {{צ|אדני משה כלאם}}. מאי {{צ|כלאם}}? מנע מנהון אינון מלין כד"א {{צ|ויכלא העם מהביא}}, {{צ|ויכלא הגשם מן השמים}} - מניעותא ממש. ומשה לא בעא. פוק חמי ענוותנותיה דמשה מה כתיב {{צ|המקנא אתה לי וגו'}}. זכאה חולקיה דמשה דאיהו סליק על כלהו נביאי עלאי (נ"א דעלמא). אמר רבי יהודה כל שאר נביאין לגבי משה כסיהרא לגבי שמשא. רבי אבא הוה יתיב ליליא חד ולעי באורייתא והוו עמיה ר' יוסי ור' חזקיה. א"ר יוסי כמה אינון בני נשא תקיפי לבא דלא משגחי במלי דההוא עלמא כלום. א"ר אבא בישא דלבא דאחידא בכל שייפי גופא קא עביד לון. פתח ואמר {{צ|יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם}}. {{צ|יש רעה}} - דא איהי תוקפא בישא דלבא דבעי לשלטאה במילי דהאי עלמא, ולא אשגח במלי דההוא עלמא מידי. אמאי איהי רעה? קרא דבתריה אוכח דכתיב {{צ|איש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים וגו'}}. האי קרא קשיא. כיון דכתיב {{צ|ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה}} אמאי {{צ|ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו}}? דהא אינו חסר לנפשו כלום? אלא רזא איהו, וכל מלוי דשלמה מלכא מתלבשן אינון במלין אחרנין כמלי דאורייתא דאינון מתלבשן בספורי עלמא. ת"ח אע"ג דבעינן לאסתכלא בלבושא - השתא האי קרא הכי קאמר דב"נ אזיל בהאי עלמא ויהיב ליה <קטע סוף=דף קנה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}<קטע התחלה=דף קנו א/>קב"ה עותרא בגין דיזכי ביה לעלמא דאתי וישתאר לגביה קרן. מאי קרן? ההוא דאיהו קיים דאיהו אתר לאתצררא בית נשמתא. בג"כ בעי לאשארא אבתריה (נ"א עותריה) להאי קרן, והאי קרן יקבל ליה בתר דיפוק מהאי עלמא בגין דהאי קרן הוא אילנא דחיי דההוא עלמא, ולא קיימא בהאי עלמא אלא ההוא איבא דנפיק מניה. וע"ד איבא דיליה אכיל ב"נ דזכי בהאי עלמא, והקרן קיימא ליה לההוא עלמא למזכי ביה בחיין עלאין דלעילא. ומאן דסאיב גרמיה ואתמשך בתר גרמיה, וליתיה חסר לנפשיה ולגרמיה כלום, וההוא אילנא אשתאר ולא שויה לקבליה בדחילו ולקבלא ליה לעילא -- כדין {{צ|ולא ישליטנו האלקים לאכל ממנו}} ולמזכי בההוא עותרא, ודאי איש אחר יאכלנו, כד"א {{צ|יכין וצדיק ילבש}}. בג"כ בעי בר נש למזכי במה דיהיב ליה קב"ה לההוא עלמא וכדין אכיל מיניה בהאי עלמא, וישתאר לגביה ההוא קרן לעלמא אחרא, למהוי צרורא בצרורא דחיי. אמר רבי יוסי ודאי. תו אמר רבי יוסי כתיב {{צ|אם ככה את עושה לי הרגני נא וגו'}} - וכי משה דאיהו ענו מכל בני עלמא בגין דשאילו מניה ישראל למיכל מסר גרמיה למיתה, אמאי? א"ר אבא האי מלה אוליפנא ורזא עלאה איהו. משה לא אבאיש קמיה ולא שאל למיתה על דשאילו ישראל. ת"ח משה אתאחד והוה סליק במה דלא אתאחד נביאה אחרא (דהא אחיד צדקה הוה). ובשעתא דא"ל קב"ה למשה {{צ|הנני ממטיר לכם לחם מן השמים}} - חדי משה ואמר ודאי השתא ההוא שלימו בי אשתכח, דהא בגיני אשתכח מן לישראל. כיון דחמא משה דאהדרו לנחתא לדרגא אחרא ושאילו בשר ואמרי {{צ|ונפשנו קצה בלחם הקלוקל}} אמר אי הכי הוא - הא דרגא דילי פגים, דהא בגיני ייכלון ישראל מן במדברא. הא אנא פגימא ואהרן פגים ונחשון בן עמינדב פגים. אמר {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה. (ואנא נחית מן שמייא דאיהו דרגא עלאה לנחתא לדרגא דנוקבא ואנא עדיף מן שאר נביאי עלמא. וע"ד אמר {{צ|ואל אראה ברעתי}} (כמת) ודאי לנחתא לדרגא תתאה. כדין {{צ|ויאמר יי' אל משה אספה לי שבעים איש}} - את שאיל אתר דמותא - לא תבעי אתר (דא) דלא תהא פגים בדרגא דילך, וע"ד כתיב {{צ|ואצלתי מן הרוח אשר עליך}} דכלהו אינון דתמן אתאחדו) בסיהרא ובעי שמשא לאנהרא לה. וע"ד {{צ|ושמתי עליהם}} בגין לאנהרא מן שמשא כנהורא דסיהרא (ס"א ובגיני האי מיכלא דא לא) אתייא על ידא דמשה בגין דלא יתפגים. זכאה חולקא דמשה דקב"ה בעי ביקריה, עליה כתיב {{צ|ישמח אביך ואמך וגו'}}. {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - דא אימא דמשה דלתתא קב"ה רחים ליה יתיר מכל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל (ס"א דהא משה אסתלק על כל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל כמה (דכתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו}} והא אוקימנא בכמה אתר): {{צ|ויצעק משה אל יי' (לאמר) אל נא רפא נא לה}}. הא אוקמוה והוא רזא דשמא קדישא, מחד סרי אתוון, ולא בעא משה לצלאה יתיר בגין דעל דידיה למלכא לא בעי <קטע סוף=דף קנו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}<קטע התחלה=דף קנו ב/>לאטרחא יתיר. בג"כ קב"ה בעא על יקרא דמשה. ובכל אתר קב"ה בעא על יקריהון דצדיקייא יתיר על דיליה. ולזמנא דאתי עתיד קב"ה למתבע עלבונא דישראל מעמין עכו"ם ולמחדי לון בחדוותא דציון דכתיב {{צ|ובאו ורננו במרום ציון וגו'}}. וכדין {{צ|ובא לציון גואל וגו'}}. '''ברוך יי' לעולם אמן ואמן ימלוך יי' לעולם אמן ואמן''' ==פרשת בהעלותך - רעיא מהימנא== <קטע התחלה=רע"מ דף קנב ב/>פקודא למעבד פסח שני על אינון דלא יכילו או דאסתאבו במסאבו אחרא. אי רזא דפסח רזא דמהימנותא דישראל עאלין בה שלטא בניסן, וכדין איהו זמנא לחדוה - איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמנא? אלא כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן - לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מינה תלתין יומין. וכל אינון תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדוה. מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי. כרוזא כריז. כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא - ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעיה. אימתי כרוזא כריז? בארבעה עשר לירחא תניינא, דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן, מכאן ולהלאה ינעלון תרעי. ועל דא פסח שני. (עד כאן) פקודא דא שחיטת הפסח בזמנו. ואבתריה פסח ראשון ופסח שני לאכול אותן כמשפטן. וטמאים להיות נדחים לפסח שני דאיהו פקודא תליתאה. תנאין ואמוראין, אית בני נשא כחולין דטהרה מסטרא דמיכאל, וכחולין דהקדש כגון בשר קדש ואינון מסטרא דגבריאל. כהן ולוי. ואית בני נשא דאינון כיומין טבין ואינון קדש קדשים. שכינתא איהי פסח ראשון מימינא. פסח שני משמאלא. פסח ראשון מימינא - דתמן חכמה. פסח שני משמאלא - דתמן בינה. ובגין דבגבורה מתעברין כל אשין נוכראין דאינון כקש ותבן לגבי אש דגבורה - טמאים נדחים לפסח שני. וכל טומאת נדה ומצורע וזב וזבה ויולדת - באשא דגבורה איהו שורף. דנשמתא איהו מאנא דקודשא בריך הוא ואיהו לא שרי בה עד דאתלבנת באשא דגבורה. דכתיב {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו"ה}}. ובהאי אשא - אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נמוח. ובימינא (נ"א ובמיא) דתמן תורה שבכתב דאיהי מים, {{צ|וטהרה ממקור דמיה}}, ואתדכי בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ. <קטע סוף=רע"מ דף קנב ב/> <קטע התחלה=רע"מ דף קנג א/>הדא הוא דכתיב {{צ|וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לו|כה}}, מעמודא דאמצעיתא. מאנא - אתיחדת בבעלה דאיהי אתתא. בתר דאתקדשת בשמאלא ואתדכאת במי מקוה בימינא. ואומרים על מאני דפסחא, {{צ|כלים שנשתמשו בהן בצונן מטבילן בצונן והן טהורים}}. אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים, מארי חנא וחסדא -- לא צריכין לאדכאה במים פושרים כבינוניים. כל שכן בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים דמחממין גרמייהו באשא דיצר הרע, ועלייהו אתמר {{צ|כל דבר אשר יבא באש}} - בגין דזוהמא דילהון נפישא. אבל צדיקים גמורין בצונן, דעלייהו אתמר {{צ|כל המשים ריוח בין הדבקים מצננים ליה גיהנם}}. ואי נשמתין חמריים דאינון כמאני חרס - שבירתן זו היא טהרתן. כמה דאת אמר {{צ|נשברו - נטהרו}}. ורזא דמלה {{צ|זבחי אלהים רוח נשברה וגו'}}. אבל אינון דמשתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבעל פה, דאינון אש ומים, ואינון דמשתדלין ברזא דאורייתא דאיהו אור דכתיב בה {{צ|ותורה אור}} - באורייתא אינון מתדכין בה. ועוד בפרק הרואה: הרואה תמרים בחלום - תמו עונותיו. הדא הוא דכתיב {{צ|תם עונך בת ציון}}. בגין דתמרים - ביה תם. דרגא דיעקב דאתמר ביה {{צ|ויעקב איש תם}}. חובין - 'מרים'. ועל דא '''תמרים''' - תמן '''תם''' ותמן '''מר'''. הכא רמיז {{צ|וימתקו המים}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וימתקו המים}}. מהכא - מאן דאשתדל באורייתא דאיהו 'עץ' - חובין דיליה דאתמר בהון {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} - קודשא בריך הוא מחיל ליה ויתחזרון מתיקין. דיומין ייתון דיתקיים בהו כמפקנו דמצרים דאתמר ביה {{צ|וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא}}. ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני, דעני חשוב כמת. לקיים בהון {{צ|והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהו"ה}}, לאתקיימא בהון {{צ|ואת עם עני תושיע}}. ואלין עתירין דישתארון בהון - יתקיים בהון {{צ|נרפים אתם נרפים}} - נרפים הם באורייתא, נרפים הם למעבד טיבו עם מארי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו. ונרפים הם בכובד המס. דאי תימא כבדין אינון בכובד המס ולא עבדין טיבו בגין דא {{צ|תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה}} - דכובד המס עלייהו. {{צ|ואל ישעו בדברי שקר}} - דאינון משקרין ואמרין דכובד המס עלייהו ובגין דא לא יעבדון טיבו. אינון משקרן במילולייהו ואמרין דמהכובד דתכבד עלייהו, {{צ|תבן אין ניתן}}, ממונא דשקרא, דביה טענין לקודשא ברוך הוא, ובגין דלא ישעון ביה, ולא חסו בשם יהו"ה, אין נתן לעבדיך. ואלין דאית לון טמיר וגניז ממונא מלגו דאיהו {{צ|תוכן}} - כגון תוך האוצר ותיבה, אתקיים בהו {{צ|ותוכן לבנים תתנו}}, ודא כספים לבנים, דיהון בההוא דרא. בההוא זמנא שם שם לו חוק ומשפט, ואינון מארי משנה. אוף הכא {{צ|ויבאו מרתה}} - אתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה, בדחקין סגיאין בעניותא, דיתקיים בהו {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} - זו קושיה. {{צ|בחומר}} - דא קל וחומר. {{צ|ובלבנים}} - דא לבון הלכה. {{צ|ובכל עבודה בשדה}} - דא ברייתא. {{צ|את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך}} - דא תיקו. ורעיא מהימנא תמן אתקיים בך {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ובהאי עץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר, ובאינון רזין דאתגליין על ידך - {{צ|וימתקו המים}} - כמלח דממתקת בשרא. הכי יתמתקון ברזייא דאתגליין על ידך כל אינון קושיין ומחלוקות, דמיין מרירן דאורייתא דבעל פה, אתהדרו מתיקן מי אורייתא. ויסורין דילך ברזין אלין דאתגליין על ידך - יהון לך מתיקין, ויהדרון לך כל דחקין דילך כחלמין דעברין. ו'''חלם''' בהיפוך אתוון '''מלח''' - דממתקת ית בשרא אוף יסורין ממתקים כמה דאוקמוה. ולרשעים מתהדרן יסורין מלח סדומית, דאיהי מסמא את העינים, לקיימא בהו {{צ|ועיני רשעים תכלינה}} {{צ|איוב|יא|כ}}. <קטע סוף=רע"מ דף קנג א/> <קטע התחלה=רע"מ דף קנג ב/>ואינון ערב רב רשיעייא דיתקיים בהו בההוא זמנא {{צ|יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים}} {{ממ|דניאל|יב|י}}. {{צ|יתלבנו}} - אינון מארי משנה, {{צ|ויצרפו}} אינון זרעא קדישא דשאר עמא. הדא הוא דכתיב {{צ|וצרפתים כצרוף את הכסף}} {{ממ|זכריה|יג|ט}}. {{צ|והרשיעו רשעים}} - אינון ערב רב. {{צ|והמשכילים יבנו}} - אינון מארי קבלה דאתמר בהון {{צ|והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע}} {{ממ|דניאל|יב|ג}} - אלין אינון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי {{צ|ספר הזהר}} דאיהו כתיבת נח דמתכנשין בה שנים בעיר ושבע ממלכותא, ולזמנין אחד מעיר ושנים ממשפחה, דבהון יתקיים {{צ|כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו}} {{ממ|שמות|א|כב}}. ודא אורה דספרא דא וכולא על סיבה דילך. ומאן גרים דא? עורב. דאנת תהא בההוא זמנא כיונה דשליח אחרא דאקרי בשמך, כעורב דאשתלח בקדמיתא ולא אתהדר בשליחותא, דאשתדל בשקצים דאתמר בהון עמי הארץ שקץ, בגין ממונא דלהון, ולא אשתדל בשליחותיה לאהדרא לצדיקייא בתיובתא, כאילו לא עביד שליחותא דמאריה. ובך יתקיים רזא דיונה, דעאל בעמקין דתהומי ימא - הכי תיעול אנת בעמיקו דתהומי אורייתא. הדא הוא דכתיב {{צ|ותשליכני מצולה בלבב ימים}}. {{צ|יונה|ב|ד}}. ויהון חכמה חסד נצח לימין דבגינייהו אמר דוד {{צ|ימין יהו"ה עושה חיל, ימין יהו"ה רוממה, ימין יהו"ה עושה חיל}}. ותלת משמאלא יתקשרון כחדא דאינון בינה גבורה הוד. ותלת דרגין דאמצעיתא - כתר תפארת יסוד, דאחידן בימינא ושמאלא. ובגין דחזא לך נביא מתקשר בתלת דרגין דאמצעיתא - פתח עלך האי קרא {{צ|הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד}}. ובגין דאנת תהא אחיד בתרין משיחין, אמר דוד על תלת ימינין דמשיח בן דוד {{צ|ימין יהו"ה}} תלת זמנין. לקביל תלת שמאלין דאחיד בהון משיח בן אפרים אמר מסטרא דחד שמאלא גבורה {{צ|לא אמות}}, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דשמאלא דהוד דילך דאתמר ביה ונתן ההוד למשה, אתייהיב בך מסטרא דבינה בגין דביה הוית אנת חרב ויבש בכלא, בגין משיח בן אפרים. באורייתך, בנביאותך עליה, בגופך דסבילת כמה מיני יסורין בגין דלא ימות הוא. ובעית רחמי עליה. אתמר ביה {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה. ובגין דא {{צ|לא אמות}} מסטרא דגבורה, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה אילנא דחיי דאתגבר עליה קריאת שמע של שחרית וקשיר ליה בקשורא דתפילין בימינא דאברהם דאיהו שחרית. {{צ|ואספר מעשי יה}} - מסטרא דהוד, {{צ|יסור יסרני יה}} - חכמה ובינה מימינא ומשמאלא, בתלת ימינין ותלת שמאלין. {{צ|ולמות לא נתנני}} - עמודא דאמצעיתא בתלת דכליל כתר וצדיק ואיהו '''בן יה'''. ומיד יקום '''ו'''' ל'''ה'''' ב'''יה''' בימינא ושמאלא, ברחמי ותחנוני, בכמה פיוסים לה ולבנהא. הדא הוא דכתיב {{צ|ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת}}. ובגין דא אמר נביא {{צ|בבכי יבאו ובתחנונים אובילם}}. קם רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה, ואמר "ודאי שליחא דמארך אנת לגבן". פתחו תנאין ואמוראין ואמרו "רעיא מהימנא אנת הוית ידע כל דא, ועל ידך היא אתגלייא, אבל בענוה דילך דאתמר בך {{צ|והאיש משה ענו מאד}} - באלין אתרין דאנת מתבייש לאחזקא טיבו לגבך - מני קודשא בריך הוא לן ולבוצינא קדישא למהוי בידך ובפומך באלין אתרין. (עד כאן רעיא מהימנא)<קטע סוף=רע"מ דף קנג ב/> ==שלח לך== {{צ|וידבר יי' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'}}. {{ש}} רבי חייא פתח {{צ|המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו}} - {{צ|שחר}} כתיב - ה"א אתרחקא משחר. מאי טעמא? אלא א"ר חייא בשעתא דנטי ערב ושמשא נטי למיעל - כדין אתחלש תוקפיה - כדין שלטא שמאלא ומשתכח דינא בעלמא ואתפשט (לעילא). וכדין בעי ב"נ לצלאה ולכונא רעותא (ס"א לצלאה דישכח רעותא) קמי מאריה, דאמר רבי ייסא כד נטי שמשא ואתחלש כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא ואתכניש חיליה ושמאלא שליט ויצחק כרי בירא תחותיה. כיון דעאל ליליא - פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח, וכמה חבילין טריקן (אזדריקו) אתפשטו בעלמא, וכלהו שטאן בערבוביא ואזלי וחייכאן בנפשן דרשיעייא (ס"א דבני נשא), ומודעין לון מלין; מנהון כדיבן ומנהון קשוט. ומאן דאשתכח בינייהו אתייהיב לון רשו לחבלא. וכלהו בני עלמא ניימין (ואתכנשו) וטעמין טעמא דמותא והא אוקימנא. ת"ח כד אתער רוח צפון - כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא (ואתחברו כחדא) ושריא בדרועא באתרהא, וקב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא דבגנתא דעדן. וכדין כל מאן דיתער למלעי באורייתא בההוא שעתא הא אשתתף בהדה, בגין דהיא (יתבת) וכל אכלוסין דילה משבחן למלכא עלאה וכל אינון דאשתכחו (נ"א דאשתתפו בהדה) בתושבחתא דאורייתא כלהו כתיבין בבני היכלא ואקרון בשמהון ואלין רשימין ביממא. ת"ח שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך, ואינון אתוון '''ם'''' ד'''מנצפך''' כליל לון. '''ם'''' אוקמוה {{צ|לםרבה המשרה}}. '''נ'''' הוה אסתים להאי ולהאי - כדין כתרין כלילן הוא, '''ו'''' (נ"א '''י'''') דשמא קדישא אתקין ליה וסתים מבועהא. בתר דאולידת פתיחא הות בחד רישא דפתחא. כד אתחריב בי מקדשא אסתימו מבועין מכל סטרין. (ס"א את דא כליל אתוון) ואכליל אתוון אחרן ואינון שבעה; תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא. '''כל"ך'''. וסימן {{צ|כלך יפה רעיתי ומום אין בך}}. '''ן'''' - דכר ונוקבא כליל כחדא, דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן ואינון שית. ואוקימנא באלין תרין אתוון '''ם' ן'''' אתכללו תריסר אתוון, סליק מנייהו תרי, חד לאתר חד, וחד לאתר חד. '''כל"ך סעפ"ה יאע"וצה'''. הכי אתגליפו אתוון. ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא דכתיב {{צ|כי יהיה נערה בתולה}} - {{צ|נער}} כתיב. בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר כדין '''ה'''' סלקא ואתכלילת בנהורא עלאה וכדין {{צ|ידעת השחר מקומו}} - דידע לאעלאה לארעא. א"ל קב"ה משה כד אתי נהורא דשמשא - אתכליל סיהרא <קטע סוף=דף קנו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנז|א}}<קטע התחלה=דף קנז א/>בגוויה. השתא דאנת שמשא - היך יקומון כחדא שמשא וסיהרא? לא נהיר סיהרא אלא בשעתא דאתכניש שמשא, אבל השתא לית אנת יכיל. אי תבעי למנדע מנה - {{צ|שלח לך אנשים}} לגרמך בגין למנדע. ת"ח משה אי תימא דהוא לא ידע דלא ייעול לארעא בזמנא דא -- לאו הכי. אלא ידע והוה בעי למנדע מנה עד לא יסתלק, ושלח לאלין מאללי. כיון דלא אתיבו מלה כדקא יאות - לא שלח זמנא אחרא עד דקב"ה אחזי ליה דכתיב {{צ|עלה אל הר העבדים הזה וראה את הארץ}}, וכתיב {{צ|ויראהו יי' את כל הארץ}}. ולא דא בלחודוי אלא כל אינון דזמינין למיקם בכל דרא ודרא - כלהו אחזי ליה למשה ואתמר ואוקמוה חברייא. כיון דשארי משה למשלח מה אמר לון {{צ|היש בה עץ}}. וכי מה הוא דקאמר? ואי תימא דלא ידע אלא (לקמן יימא מלה. אבל הכא) הכי אמר משה אם יש בה עץ - הא ידענא דאנא איעול לתמן. מאי {{צ|עץ}}? דא אילנא דחיי, ותמן לא הוה אלא בג"ע דארעא. אמר אם יש בה עץ דא אנא איעול לתמן. ואי לא - לאו אנא יכיל למיעל. אמר רבי חייא כתיב {{צ|וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת}}. מאן עצים הכא ומאן הוא דא? אלא דא צלפחד והוה דייק על אלין אילנין הי מנייהו רב על אחרא ולא חשש ליקרא דמאריה ואחלף שבת לשבת הה"ד כי בחטאו מת בחטא ו' מת (ורזא דכלא ודאי מקושש עצים) בגין כך הוה דיניה סתים ולא אתפרש דיניה כדינין אחרנין בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים ולא גלייא וע"ד לא אתמר באתגלייא וקב"ה עבד יקר ליקריה. רבי יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר חוביה וע"ד אתקשי משה בדינא דבנתא דלא ידע אי אתכפר למהוי לבנתיה חולק ואחסנא אי לאו. כיון דדכר שמיה (דצלפחד) קב"ה דכתיב כן בנות צלפחד דוברות אתידע דהא אתכפר חוביה. ת"ח ב' אילנין אינון חד לעילא וחד לתתא בדא חיין ובדא מותא מאן דאחלף לון גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא. וע"ד אמר שלמה דבש מצאת אכול דייך וגו'. ארון ותורה בחד קיימי תורה עקרא ארון ביתא. וע"ד ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר ארן הברית ארן העדות. בכל אתר אהרן דרועא ימינא בר בחד דכתיב כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן נקוד לעילא. א"ר יצחק משה אילנא דחיי נקט וע"ד בעא למנדע אי הוה שכיח בארעא אי לאו ובג"כ אמר היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ דהא אילנא דחיי אתחמד לכלא ואינון לא אייתיאו אלא ענבים ורמונים ותאנים באילנא אחרא תליין ואחידן. ת"ח: שלח לך אנשים בגינך. רבי יהודה פתח משלי כח) כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב. כצנת שלג ביום קציר דאהני לגופא ולנפשא ציר נאמן לשולחיו. אלו כלב ופנחס דהוו שליחי מהימני לגבי יהושע ונפש אדוניו ישיב. דאהדרו שכינתא לדיירא בהו בישראל ולא אסתלקא מנייהו. ואלין דשדר משה גרימו בכייה לדרין בתראין וגרימו לאסתלקא מישראל כמה אלף ורבבן. וגרימו לסלקא שכינתא מארעא מבינייהו דישראל. אינון דשדר יהושע ונפש אדוניו ישיב. רבי חזקיה ור' ייסא הוו אזלי בארחא אמר רבי ייסא לר' חזקיה חמינא באפך דהרהורא אית בגווך. אמר ליה הא ודאי האי קרא אסתכלנא ביה כיון דאמר שלמה כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם וגו'. ותנינן דכל מלוי דשלמה מלכא כלהו סתימין מדרגין דחכמתא. אי הכי האי קרא אית ביה לאסתכלא דהא פתחא לאינון דלאו בני <קטע סוף=דף קנז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנז|ב}}<קטע התחלה=דף קנז ב/>מהימנותא אשתכח ביה. א"ל ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא. אדהכי חמו חד ב"נ דהוה אתי שאל לון מייא דהוה צחי והוה לאי בתוקפא דשמשא. אמרו ליה מאן את. אמר לון יודאי אנא ואנא לאי וצחינא. אמרו לעית באורייתא אמר לון עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן אסב מייא ואשתי. אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה. בתר דשתה אמר נסלק עמך למייא. סליקו לטורא ואשתכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד. יתבו. אמר לון ההוא ב"נ השתא שאילו דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עיילית ליה לבי רב ובגיניה רווחנא באורייתא. אמר רבי חזיקה אי על ידא דברך טב הוא. אבל מלה דאנן ביה אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא. אמר ההוא ב"נ אימא מלך דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא. א"ל האי קרא דאמר שלמה סח ליה. אמר ליה וכי (נ"א כמה) במה אתון פירשן משאר בני נשא דלא ידעי. אמרו ליה ובמה. אמר לון על דא אמר שלמה האי קרא ולא אמר האי מגרמיה כשאר אינון מלין אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך. ומאי אמרי כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו' טפשאי דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב"ה לא אשגח עלייהו אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'. וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא קרא לון בהמה דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרי מלין אלין. ומנלן קרא דעליה אוכח דכתיב אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לכרם האלקים ולראות שהם בהמה המה להם. אמרתי אני בלבי וחשיבנא בהאי לאסתכלא על מה. על דברת בני האדם על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי לבדם האלקים בלחודייהו ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרינן דאית לון מהימנותא ולראות שהם בהמה המה להם. ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש ודעתייהו כבעירא המה להם בלחודייהו ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא וע"ד המה להם ולא לאחרנין ומה דעתא דלהון כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'. תיפח רוחיהון דאינון בעירי. אינון טפשאי. אינון מחוסרי מהימנותא. ווי לון ווי לנפשייהו. טב להו דלא ייתון לעלמא. ומה אתיב לון שלמה על רא קרא אבתריה ואמר. ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. מי יודע באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באורייתא רוח בני האדם העולה היא למעלה לאתר עלאה לאתר יקר לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה ודא הוא העולה היא למעלה. ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ ולאו לההוא אתר דהוה כל ב"נ דכתיב ביה בצלם אלקים עשה את האדם וכתיב נר יי' נשמת אדם. היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא ורוח אחד לכל תיפח רוחיהון עלייהו כתיב יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יי' דוחה. אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין. עלייהו כתיב יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי' הללויה. אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה אמרו ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא. זכאה האי שעתא דאערענא בך. <קטע סוף=דף קנז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קנח|א}}<קטע התחלה=דף קנח א/>תו אמר וכי על דא בלחודוי תוה שלמה והא באתר אחרא אמר כגוונא דא. פתח ואמר זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש. זה רע ודאי. מאי זה רע דא הוא מאן דאושיד זרעא בריקניא וחביל אורחוי בגין דהאי לאו מדוריה בקב"ה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי הה"ד כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. על דא אמר זה רע דלא יהא ליה מדורא לעילא כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע (בגין דא) והוללות בלבבם בחייהם שטותא תקיע בלבייהו ואינון מחוסרי מהימנותא ולית לון חולקא בקב"ה ובאינון בני מהימנותא לאו בעלמא דין ולא בעלמא דאתי הה"ד ואחריו אל המתים. ת"ח קב"ה אזהר לבני עלמא ואמר ובחרת בחיים למען תחיה (בהאי עלמא ובעלמא דאתי) וחיין דההוא עלמא נינהו. אינון דחייבין מחוסרי מהימנותא מאי קא אמרי כי מי אשר יבחר וגו'. אע"ג דיבחר בר נש בהאי עלמא (ס"א בההוא עלמא) כמה דאמר לאו הוא כלום דהא מסירא דא בידנא (שם אל כל החיים יש בטחון ומסירא דא בידייהו (שם) כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. היך יהא לן חיין בההוא עלמא וע"ד זה רע ודאי דלא ידורון במלכא עלאה ולא יהא לון חולקא ביה. ואע"ג דכל הני קראי תשכח סמיכין לחברייא במלין אחרנין. אבל ודאי שלמה קא אתא לגלאה על אינון חייבין מחוסרי מהימנותא דלית לון חולקא בקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי. א"ל תבעי דנתחבר בהדך ותזיל בהדן. אמר להו אי עבידנא הכי אורייתא יקרי עלי כסיל ולא עוד אלא דאתחייבנא בנפשאי. אמרו ליה למה. אמר לון דהא שליחא אנא ושדרו לי בשליחותא ושלמה מלכא אמר מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל. ת"ח מרגלים על דלא אשתכחו בני מהימנותא ושלוחי מהימנותא אתחייבו בנפשייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי. נשק לון ואזל ליה. אזלו רבי חזקיה ור' ייסא עד דהוו אזלו פגעו באינון בני נשא. שאילו ר' חזקיה ורבי ייסא עליה. אמרו מה שמיה דההוא ב"נ אמרו ר' חגי הוא וחברא דבין חברייא הוא ושדרו ליה חברייא דבבל למנדע מלין מר' שמעון בן יוחאי ושאר חברייא א"ר ייסא ודאי דא הוא ר' חגי דכל יומוי לא בעא לאחזאה גרמיה במה דידע ועל דא אמר לן דהא בריה זכה ליה באורייתא בגין דאמר קרא (שם) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו. ודאי שליחא מהימנא איהו (וזכאה הוא שליחא מהימנא) וזכאה איהו מאן דשדר מלוי בידא דשליחא מהימנא. ת"ח אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה. כד"א כנען בידו מאזני מרמה. וכנען כתיב עליה ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. ובגין דהוה שליחא מהימנא מה כתיב ביה בא ברוך יי' ברוך יי' ממש ועל דא אכתיב הכי באורייתא בגין דנפק מההיא קללה ואתברך ולא די ליה דנפיק מנה אלא דאתברך בשמיה דקב"ה ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מלה דא בפומיה דלבן: וישלח אותם משה וגו'. כלם אנשים. כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא אמאי נטלי עיטא דא אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו מיתו אינון וכל אינון דנטלן מלייהו: <קטע סוף=דף קנח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנח|ב}}<קטע התחלה=דף קנח ב/>אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו' אמר רבי יצחק משה אסתכל וידע דלא יצלחון בארחייהו כדין צלי עליה דיהושע כדין כלב הוה בדוחקא אמר מה אעביד הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא. מה עבד כלב אשתמיט מנייהו ואתי לגבי קברייא דאבהן וצלי תמן צלותיה. א"ר יהודה ארח אחרא נטיל ועקים שבילין ומטא על קברי דאבהן ואסתכן בגרמיה דהא כתיב ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק. אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי. כך כלב בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי ואתא לצלאה על קברי אבהן לאשתזבא מעיטא דא: ויקרא משה להושע בן נון יהושע. רבי יצחק אמר וכי הושע קרייה קרא והא כתיב ויאמר משה אל יהושע. ויהושע בן נון נער. ויחלוש יהושע אלא א"ל משה יה יושיעך מנייהו. רבי אבא אמר כיון דשדריה למיעל לתמן אצטריך למהוי שלים ובמה בשכינתא דעד ההיא שעתא נער אקרי כמה דאוקימנא ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה ואע"ג דאשכחן יהושע בקדמיתא קרא קרייה הכי על ההוא דזמין למקרייה. אמר משה ודאי לא אצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי אתחזי: היש בה עץ אם אין וגו'. רבי חייא אמר וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין דא מן דא והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין והוא אסתפק בדא. והא קב"ה קאמר ליה למשה בקדמיתא דהיא ארץ זבת חלב ודבש. אמר רבי יוסי הא אתערו חברייא דכתיב איש היה בארץ עוץ איוב שמו. אמר רבי שמעון רמז להם רמיזא דחכמתא על מה דשאילו בקדמיתא דכתיב היש יי' בקרבנו אם אין. אמר תמן תחמון אי היא אתחזיא להאי או להאי. אמר לון אי תחמון דאיבא דארעא כשאר ארעי דעלמא יש בה עץ אילנא דחיי ולא מאתר עלאה יתיר. ואי תחמון דאיבא דארעא יתיר ומשנייא מכל אתר דעלמא תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך ההוא שנוייא עלאה מכל אתרי דעלמא ובדא תנדעון היש בה ע"ץ אם אי"ן ודא בעיתון בקדמיתא (דבמעיכון בעיתון) למנדע דא דכתיב היש יי' בקרבנו. בקרבנו דייקא או אם אין. וע"ד והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ למנדע שנוייא דיליה. והימים ימי בכורי ענבים. והימים מאי קא מיידי דהא ואז בכורי ענבים סגי ליה אלא והימים אינון דאשתמודען כלהו הוו מתחברן בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא ביה אדם הראשון כמה דתנינן ענבים היו ועל דא והימים אינון דאשתמודען ימי בכורי ענבים דייקא: ויעלו בנגב ויבא עד חברון. ויבאו מבעי ליה. אלא אמר רבי יוסי כלב הוא דאתא לצלאה על קברי אבהתא. אמר כלב יהושע הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא ויכיל לאשתזבא מנייהו ואנא מה אעביד. אימלך למבעי בעותא על קברי אבהתא בגין דישתזיב מרזהון (ס"א מעיטא בישא דשאר מאללין. רבי יצחק אמר מאן דהוה רשים מכלהו דא עאל בגוויה דביה תליא כלא. ות"ח מאן הוא משאר אחרי דיכול לאעלא תמן דהא כתיב ושם אחימן ששי ותלמי ומדחילו דלהון מאן יכיל לאעלאה <קטע סוף=דף קנח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קנט|א}}<קטע התחלה=דף קנט א/>במערתא. אלא שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא דאומי לון קב"ה ודא הוא ויבא עד חברון. תאנא אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו זרעא הוו מאינון נפילין דאפיל לון קב"ה בארעא ואולידו מבנת ארעא ומנייהו נפקו גיברי עלמא כמה דכתיב המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם אשר מעולם דשמשי (נ"א מדאתברי) עלמא משתכחי. אנשי השם אחימן ששי ותלמי: ויבאו עד נחל אשכול וגו'. רבי יהודה פתח כה אמר האל יי' בורא השמים ונוטיהם וגו'. כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב"ה כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו מקרב כל קורבנין דעלמא לקמי קב"ה ולא עוד אלא דקב"ה מכפר ליה על כל חובוי ומתקנין ליה כמה כורסיין לעלמא דאתי (חסר): ר' יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר' אבא שאל ליה אמר מלה חד בעינא לשאלא כיון דידע קב"ה דזמין ב"נ למחטי קמיה ולמגזר עליה מיתה אמאי ברא ליה דהא אורייתא הוה תרי אלפין שנין עד לא איברי עלמא וכתיב בה באורייתא אדם כי ימות באהל. איש כי ימות. וימת. ויחי פלוני וימת מאי קבעי קב"ה לב"נ בהאי עלמא דאפי' אי אשתדל באורייתא יממא וליליא ימות ואי לא אשתדל באורייתא ימות כלא בחד ארחא בר פרישותא דההוא עלמא כד"א כטוב כחוטא. א"ל אורחוי דמארך וגזרי דמארך מה לך למטרח בהו מה דאית לך רשו למנדע ולאסתכלא שאיל ודלית לך רשו למנדע כתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך דאורחוי דקב"ה וסתרין גניזין עלאין דהוא סתים וגניז לית לן לשאלא. א"ל אי הכי הא אורייתא כלא סתים וגניז דהא היא שמא קדישא עלאה הוי ומאן דמתעסק באורייתא כאלו אתעסק בשמיה קדישא ואי הכי לית לן לשאלא ולאסתכלא. א"ל אורייתא כלא סתים וגלייא ושמיה קדישא סתים וגלייא וכתיב הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו הנגלות לנו דאית רשו לשאלא ולעיינא ולאסתכלא בהו ולמנדע בהו. אבל הנסתרות ליי' אלקינו דיליה אינון וליה אתחזיין דמאן יכיל למנדע ולאתדבקא דעתוי סתימא. וכ"ש למשאל. ת"ח לית רשו לבני עלמא למימר מלין סתימין ולפרשא לון בר בוצינא קדישא ר"ש דהא קב"ה אסתכם על ידוי ובגין דדרא דילה רשימא הוא לעילא ותתא וע"ד מלין אתמרו באתגלייא על ידוי ולא יהא דרא כדרא דאאיהו שארי בגויה עד דייתי מלכא משיחא אבל ת"ח כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו (ובכלא הוא כעין דוגמא דלעילא. ת"ח) רזא דמלה. תלת עלמין אית ליה לקב"ה דאיהו גניז בגווייהו. עלמא קדמאה ההוא עלאה טמירא דכלא דלא אסתכל ביה ולא אתידע ביה בר איהו דאיהו גניז בגוויה. עלמא תניינא קשיר בההוא דלעילא ודא הוא דקב"ה אשתמודע מניה כמה דכתיב פתחו לי שערי צדק. זה השער ליי'. ודא הוא עלמא תניינא. עלמא תליתאה ההוא עלמא תתאה מנייהו דאשתכח ביה פרודא ודא הוא עלמא דמלאכי עלאי שריין בגוויה וקודשא בריך הוא אשתכח ביה ולא אשתכח. אשתכח ביה השתא כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה אסתלק מנייהו ולא אתחזי עד דכלהו שאלי איה מקום כבודו. ברוך כבוד יי' ממקומו. והאי הוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא. כגוונא דא בצלם אלקים עשה את האדם כדין אית <קטע סוף=דף קנט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנט|ב}}<קטע התחלה=דף קנט ב/>ליה תלת עלמין. עלמא קדמאה האי עלמא דאקרי עלמא דפירודא וב"נ אשתכח ביה ולא אשתכח. כד בעאן לאסתכלא ביה אסתלק מנייהו ולא אתחזי. עלמא תניינא עלמא דאיהו קשיר בההוא עלמא עלאה ודא הוא ג"ע די בארעא דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא. עלמא תליתאה עלמא עלאה טמירא גניז וסתים דלית מאן דידע ליה כמה דכתיב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. וכלא כגוונא עלאה (קדמאה דאמינא ובקשוט) דכתיב בצלם אלקים עשה את האדם (ת"ח ודאי) על דא כתיב בנים אתם ליי' אלקיכם וגו' כמה דאוקמוה ואלין אינון בצלם אלקים ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה וע"ד אזהר באורייתא לא תתגודדו ולא תשימו קרחה דהא לא אתאביד והא שכיח בעלמין טבין עלאין ויקירן להוון חדן כד אסתלק (צדיקא) מהאי עלמא. ות"ח אלמלי לא חב אדם לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין אבל בגין דחב טעם טעמא דמותא עד לא ייעול לאינון עלמין ואתפשט רוחא מהאי גופא ואשאר ליה בהאי עלמא ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא ולבתר עיילא לג"ע דבארעא ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש ואתלבש ואתתקן ביה ותמן הוא מדורא דיליה תדיר ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא וסליק ואתעטר לעילא לעילא הה"ד והיה מדי חדש בחדשו וגו'. מדי חדש בחדשו אמאי. אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא (עטרוי) לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכן מדי שבת בשבתו. מדי שבת דא סיהרא. בשבתו דא שמשא דנהורא אתיא לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה. ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו מיתה לכלהו עלמין כרת מכלהו עלמין ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה. אמר רבי יהודה כריך רחמנא דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו. אמר ר' שמעון מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין ת"ח קב"ה משבח באורייתא ואמר אזילו באורחי אשתדלו בפולחני והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין. בני נשא דלא ידעי לא מהימני ולא מסתכלי קב"ה אמר אזילו אלילו ההוא עלמא טבא ההוא עלמא עלאה דכסופא. אינון אמרי איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי. מה כתיב עלו זה בנגב אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קימא קמייכו ומנה תנדעון ליה. וראיתם את הארץ מה היא וגו'. תחמון מנה ההוא עלמא דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה. ואת העם היושב עליה אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין. החזק הוא חרפה. בה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה אי לא. או כד אתקפו באורייתא למלעי בה יממא וליליא או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי. המעט הוא אם רב אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי אי לא: ומה הארץ השמנה הוא אם רזה. מדאורייתא תנדעון מה הארץ מה ההוא עלמא אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא או אי אזעיר מנה כלום. היש בה עץ אם אין האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה אם לא <קטע סוף=דף קנט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קס|א}}<קטע התחלה=דף קס א/>ויעלו בנגב ויבא עד חברון. ויעלו בנגב בני נשא סלקין בגווה בנגב בלבא עצלא כמאן דאשתדל במגנא בנגיבו דחשיב דלית בה אגר חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה חשיב דכלא הוא. בנגב כד"א חרבו המים ומתרגמינן נגיבו. לבתר ויבא עד חברון עד דאתי לאתחברא בה קארי ושאני בה. ושם אחימן ששי ותלמי. תמן חמי פליגן סגיאין טמא וטהור אסור ומותר (נ"א כשר ופסול) עונשין ואגרין אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא. ילידי הענק דאתילידו מסטרא דגבורה. וחברון שבע שנים נבנתה אלין אינון שבעין אנפין דאורייתא שבעין פנים אית לה לכל סטרא עשרה. וחברון דא אורייתא מאן דאשתדל בה אקרי חבר. לפני צוען מצרים תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא והיינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ והאי (מל') חברון מתורה שבכתב נפקת כד"א אמור לחכמה אחותי את והאי נבנתה שבע שנין דבג"כ אקרי בת שבע. לפני צען מצרים כד"א ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. ויבאו עד נחל אשכול אלין אינון מלי אגדה דרשה דתליין מסטרא דמהימנותא. ויכרתו משם זמורה וגו'. אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין אינון לבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד ולא אשתכח בהו פרודא. אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה שוין ליה למהימנותא בפרודא הה"ד וישאוהו במוט בשנים בפרודא. מהו במוט כד"א אל יתן למוט רגלך. ומן הרמונים ומן התאנים כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא לסטרא דמיגאי לסטרא דפורדא. הה"ד וישובו מתור הארץ. וישובו תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט אמרי מאי אכפת לן עד יומא לא חמינא טב לעלמא אעמלנא בה ביתא ריקם. יתיבנא בקלנא דעמא ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה טב לן דלא אטרחנא כולי האי. ויספרו לו ויאמרו וגו'. הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא. וגם זבת חלב ודבש היא. טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה. אפס כי עז העם תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה מאן הוא דיזכי בה. ודאי אפס כי עז העם היושב בארץ מאן דבעי למזכי בה בעי למהוי תקיף בעותרא כד"א ועשיר יענה עזות. והערים גדולות בצורות. בין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא וגם ילידי הענק ראינו שם בעי גופא תקיף גיבר כארי (דישתכח תמן תדירא) בגין דהיא מתשת חיליה דב"נ לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול מאן ייכול לזכאה בה. ועוד. עמלק יושב בארץ הנגב. אי יימא בר נש דאפילו בכל דאי זכי. עמלק יושב בארץ הנגב. הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא. והחתי והאמורי וגו' כמה מקטרגי משתכחי תמן (בגין) דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה במלין אלין: ויניאו את לב בני ישראל. בגין דאפיקו שום ביש עלה כד"א ויוציאו את דבת הארץ. אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי אם חפץ בנו יי' ונתנה לנו. כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב"ה לא בעי מנן אלא לבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. אבל. <קטע סוף=דף קס א/> {{ממ זהר משולב|ג|קס|ב}}<קטע התחלה=דף קס ב/>אך ביי' אל תמרודו בעי דלא ימרדון באורייתא דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא ודהבא. ואתם אל תיראו את עם הארץ. דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא הה"ד רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך וכתיב ולכל בשרו מרפא. וכל אינון מקטרגי אינון מכרזאן ואמרי פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא. בגין כך אל תיראו. כי לחמנו הם. אינון בגרמייהו מזמנן מזוגי בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כד"א ואת העורבים צויתי לכלכך וכתיב (שם) והעורבים מביאים לו לחם ובשר. סר צלם מעליהם מאן צלם דא תוקפא דדינא קשיא מאי טעמא אעדי משום דיי' אתנו אל תיראום כלא אעדיאו בגין אורייתא. זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה דהא מתקשרי בקב"ה ממש ואקרון אחים ורעים הה"ד למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך: ויבאו עד נחל אשכול וגו'. רבי אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכילו. אתו לנטלא ליה לא יכילו אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו הה"ד וישאוהו במוט בשנים בשנים באינון שנים יחידן. זמורה מאי קא בעאן אלא אשכול הוה תלייא ביה ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי זמורה. לבתר קרייה מוט. דכתיב וישאוהו במוט ההוא דאשתמודע ההוא דכרתו מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. עד דהוו אתיין אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא. אמר איבא איבא אי בגינך אנן מתקטלין מה אנן בחולקך מיד קליל גרמיה ויהבו לון. ר' אלעזר אמר לא יהבו לאחרי דהא כתיב וישאוהו במוט וכתיב בשנים ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו ומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים והני שנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל יהבו לון ואינון אשתארו ועבדו גרמייהו שיריים. ר' יצחק אמר כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון הה"ד ויאמר אליהם עלו זה בנגב. כתיב הכא עלו זה וכתיב התם ואת המטה הזה וגו' ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני ענקייא שבקי לון אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא ומשתזבי (ס"א ומשתמטי) מקמייהו. רבי יהודא אמר מסורת שמא קדישא מסר לון משה ובגיניה אשתזיבו מנייהו. רבי חייא אמר תלת שמהן אקרון. נפילים. ענקים. רפאים. וכלהו אורכי יומי. נפילין אקרון בקדמיתא לבתר כד אתחברון בבנת בני נשא ואולידו מנייהו אקרון ענקים. לבתר דהוו אזלי ושטאן בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא אקרון רפאים. אמר ר' יהודה והא כתיב הרפאים יחוללו רפאים יחשבו אף הם כענקים. א"ל הכי הוא בגין דענקים אתו מהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא. כגוונא דא רפאים ומנייהו נפקי והוו אורכי יומי וכד מתחלשי אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים כיון דפלגות גופא הוה מית הוו נסבי עשבא מעשבי ברא ושדיין לפומייהו ומיתו ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון רפאים אמר ר' יצחק שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין הה"ד הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם. ר' שמעון אמר אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא בסימנא (נ"א באומנא) <קטע סוף=דף קס ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסא|א}}<קטע התחלה=דף קסא א/>דלישנא בישא לא הוה קאים עלמא רגעא חד. מאן אומנא דלישנא בישא נחש ורזא דמלה מדאתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא. אמר ר' שמעון ועל כלא מחל קב"ה בר מן לישנא בישא בגין דכתיב אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ת"ח כמה עבד ההוא לישנא בישא גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא. ומיתו אינון דאמרו ואתגזר בכיה לדרי דרין (כ"ש הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא) כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא כאילו אפיקו עליה בגין כך קני קב"ה על דא (כלומר קני לשמיה) וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא אלמלא בעותיה דמשה: ויספרו לו ויאמרו וגו'. אמר רבי חייא מ"ש הכא ויספרו ולא כתיב ויגידו או ויאמרו אלא כל חד אוליף מלה בלחודוי. ויגידו בכל אתר רמז קא רמיז בחכמתא והא אתמר. ויאמר אירה בעלמא. ויאמרו הרהורא דלכא. ויאמרו תפקידתא והא אוקימנא בכמה אתר. ויספרו פרישותא דמלה בכל אתר. באנו אל הארץ הלכנו מבעי ליה. אלא באנו עאלנא לתמן לההיא ארעא דהוית משבח בכל יומא והוית אמרת דלית דכוותה. וגם זבת חלב ודבש היא. רבי יצחק אמר מאן דבעי למימר כדיבא אמר מלה דקשוט בקדמיתא בגין דיהמנו ליה כדבוי. רבי חייא אמר (אלא) הכי אמרו עאלנא לההיא ארעא דהוית משבח לה כל יומא ואמרת דלית דכותה (וגם זבת חלב ודבש היא) וארימת שבחא על כלא ולאו הכי דהא זה פריה אתכלא חד מאינון זעירין קטפו. אמרו אי לדא אחסין קב"ה לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין הא בארעא דמצרים אית אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין: אפס כי עז העם אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבד לאסתמרא ארחין והכא אפילו אינון בני מתא תקיפין גבורין. והערים בצורות דאפילו כל מלכין דעלמא יתכנשו עלייהו לא יעבדון בהו פגימותא. א"ר יוסי כל מה דאמרי בלישנא בישא אמרו וקשיא מכלהו דכתיב עמלק יושב בארץ הנגב. לבר נש דנשכיה חויה כד בעאן לאגזמא ליה אמרי הא חויא הכא. ר' אבא אמר ודאי דא קשיא מכל מה דאמרי כלומר ההוא דאגח קרבא בכלא הא הכא זמין. ובאן אתר בארץ הנגב דהא הוא אתר לאעלאה ביה. מיד ותשא כל העדה ויתנו את קולם קביעו בכיה לדורות לעלמין בההוא ליליא, א"ר יוסי עיטא נסיבו על כלא לאפקא שום ביש. מאי על כלא על ארעא ועל קב"ה. א"ר יצחק על ארעא תינח. על קב"ה מנין. א"ל משמע דכתיב אפס כי עז העם מאן יכיל בהו כי עז העם דייקא. וכתיב עמלק יושב בארץ הנגב כדין גרמו כל האי כמה דאתמר ובעא קב"ה לשיצאה לון מן עלמא הה"ד ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו': ועתה יגדל נא כח יי'. ר' אחא ור' יוסי אמרי זכאי אינון ישראל מעמין עכו"ם דעלמא. דקב"ה אתרעי בהו ואתכני בהו ואתפאר בהו דהא עלמא לא אבדי אלא בגיניהון דישראל דישתדלון באורייתא בגין דחד בחד אתקשרן וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דיליה וקיומא דכל שאר עמין אימתיב זמן דעבדי רעותא דמאריהון. ת"ח כד ברא קב"ה בר נש בעלמא אתקין ליה כגוונא עלאה (יקירא) ויהב ליה חיליה ותוקפיה באמצעיתא דגופא דתמן שריא לבא דהוא תוקפא (ומזונא) דכל גופא ומתמן אתזן כל גופא (וכל אינון שייפי דגופא מתמן אתזנו). והא לבא אחיד <קטע סוף=דף קסא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסא|ב}}<קטע התחלה=דף קסא ב/>ואתקף באתר עלאה דלעילא דאיהו מוחא דרישא דשארי לעילא (ואחיד ביה) ודא אתקשר בדא ובגוונא דדא אתקין קב"ה עלמא ועבד (ליה) חד גופא ואתקין שייפי דגופא סחרניה דלבא ולבא שארי באמצעיתא דכל גופא וכל אינון שייפין אתזנו מההוא לבא דהוא תוקפא דכלא וכלא ביה תליין וההוא לבא אתקשר ואתאחד במוחא עלאה דשריא לעילא. ת"ח כד ברא קב"ה עלמא אשרא (ס"א אסדר) לימא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא וישובא דכל שבעין אומין כלא אסחר לירושלם. וירושלם באמצעיתא דכל ישובא שריא והיא אסחרא להר הבית והר הבית אסחר לעזרות דישראל ואינון עזרות סחרן ללשכת הגזית דתמן דנהדרי גדולה יתבין ותנינן לית ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלחודייהו ולשכת הגזית אסחר למזבח והמזבח אסחר לבית האולם והאולם להיכל והיכל לבית קדש הקדשים דתמן שכינה שריא וכפרת וכרובים וארון והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא ומהכא אתזנו כל אינון אתרי דישובא דאינון שייפי דגופא. ולבא דא אתזן ממוחא דרישא ואתאחיד דא בדא הה"ד מכון לשבתך פעלת יי'. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עלאה לקביל דא דאית ימא לעילא מן ימא וימא מן ימא. ת"ח נהר דינור אסחר לכמד משריין מקבליה שבעין סטרין גליפין משבעה דליקין ואינון סחרן לאינון שמשי דלגו מנייהו ואינון סחרין לארבע רתיכין ואינון סחרן לההיא קרתא קדישא דרביעא עלייהו. ותאנא תמן עזרות לגו מעזרות ולית ישיבה בעזרה דתמן אלא למלכיהון דבית דוד בלחודייהו ותמן משתכחי ויתבי וסנהדרי גדולה משתכחי תמן בלשכת הגזית וההוא בי דינא עלייהו דמשמש לאתר דמשמש ודינא אתיהיב מתמן לקדישין עליונין עד דמטא לאתר דאקרי קדש הקדשים דביה כלא ותמן הוא לבא שרייא ודא אתזן מן מוחא דלעילא ואתאחיד דא בדא. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עד דאשתכח דכלא אתזן ממוחא עלאה סתימאה דכלא וכד יסתכלון מלי כלא אתקשר דא בדא ודא בדא. ת"ח כד אנהיר עתיקא סתימא במוחא ומוחא אנהיר ללבא בדרך נעם יי' והא אוקימנא ודא הוא כח יי' ההוא חילא דאתי מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין יגדל נא דיתרבי ויסגי לעילא לעילא ויתנגיד ויתמשך לתתא. כאשר דברת כמה דאוקמוה לאמר למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין לאמר למימר לדא בשעתא דעקתא. למימר דא בשעתא דרווחא ומאי הוא יי' ארך אפים וגו' והא אוקימנא מלי. אמר ד' יצחק אמת אמאי סליק מכאן אמר רבי חייא אינון גרמו ליה דאסתליק מכאן דהא בשקרו דברו גרמייהו בההוא מדה דב"נ מודד בה מודדין ליה וכן שאר אחרי אסתלקו דלא יכיל משה למימרינהו בגין דאינון גרמו. סלחתי כדבריך כדבריך ממש והא אתערו חברייא. והא אתמר: אמר המגיה כך מצאתי בהעתקות אשר לפני ומתוך הלשון נראה שחסר התחלת המאמר וגם במקומות אחרים ממנו חסר ועם כל זה לא רציתי להשמיטו מן הספר להגדיל תורה ולהאדיר: דא עם דא מה דלא הוו יכלין למללא מקדמת דנא נפקו מההיא פתחא ויתבו בגנתא תחות אילנין אמרו דא לדא כיון דאנן הכא וחמינן כל דא אי נמות הכא ודאי ניעול לעלמא דאתי. יתבו שינתא נפלת עלייהו ודמכו. אדהכי הא ההוא ממנא אתא <קטע סוף=דף קסא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קסב|א}}<קטע התחלה=דף קסב א/>ואתער לון אמר לון קומו פוקו לגו פרדס דאברא. נפקו חמו לאלין מארי מקרא דהוו אמרי בההוא קרא: במדבר הזה יתמו. הא באתר אחרא לא. ושם ימותו הא באתר אחרא לא ודא בגופין אבל בנשמתין לא כגוונא דבני גנתא. אמר לון ההוא ממנא פוקו. נפקו בהדיה אמר לון שמעתון מדי לגו ההוא דרגא. אמרו שמענא דהא חד קלא הוה אמר מאן דפסק יתפסק מאן דקצר יתקצר מאן דקצר יתארך אמר לון ידעתון מאי האי אמרו לא. אמר לון חמיתון ההוא נשרא רברבא וההוא ינוקא דקא מלקט עשבין ר' אילעאי דנציבין הוה הוא ובריה ומטא הכא וחמא הוא וינוקא בריה מערתא דא כיון דעאלו לגו חשוך לא יכילו למסבל ומיתו וההוא ינוקא בריה קיימא בכל יומא קמיה דבצלאל בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה ואמר קמיה תלת מלין. עד לא יפתח בצלאל ברזין סתימין דחכמתא דכל מלוי רזין סתימין אינון דעין לא ראתה אלקים זולתך האי (מאן) דאמר מאן דפסק יתפסק. מאן דפסק מלין דאורייתא על מלין בטלין יתפסקון חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא מאן דקצר יתקצר מאן דקצר אמן ולא מאריך ביה גו נייחא יתקצר מחיין דהאי עלמא. מאן דקצר יתארך מאן דאמר אחד אצטריך לחטפא אלף ולקצרא קריאה דילה ולא יעכב בהאי את כלל. ומאן דעביד דא יתארכון חייו. אמרו ליה תו אמר תרין אינון וחדא אשתתף בהו ואינון תלתא. וכד הוו תלתא אינון חד. אמר לון אלין תרין שמהן דשמע ישראל דאינון יי' יי'. אלקינו אשתתף בהו ואיהו חותמא דגושפנקא. אמת. וכדומתחברן כחדא אינון חד ביחודא חדא. תו אמר תרין אינון וחד אתהדר. כד שליט טאס על גדפי רוחא ושאט במאתן אלף ואתטמר. אמר לון אלין תרין כרובים דהוה רכיב בהו קב"ה. ומן יומא דאגניז יוסף מאחוי אגניז איהו (ס"א חד) ואשתאר חד לגבי בנימין הה"ד וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח. ואגניז במאתן אלף עלמין ואתטמר ההוא דרכיב עליה דאינון מאתן אלף גניזין אינון דיליה בריך הוא פוקו מהכא זכאין אתון. נפקו יהב לון ההוא ממנא וורדא (ס"א אחרא) חדא ונפקו. כד נפקו אסתים פום מערתא ולא אתחזי כלל. חמו ההוא נשרא דהוה נחית מההוא אילנא ועאל גו מערתא אחרא. ארחו אינון בההוא וורדא ועאלו תמן אשכחו ההוא נשרא אפום מערתא אמר לון עולו זכאי קשוט חברין דהא לא חמינא חדוה דחברותא מן יומא דאנא הכא אלא בכו. עאלו מאטו לפרדס אחרא וההוא נשרא בהדייהו כד מטו לגבי אינון מאריהון דמשנה אתהדר ההוא נשרא בדיוקנא דאדם בלבוש יקר מנהרא כוותייהו ויתיב עמהון כחדא אמר לאינון דיתבי הבו יקר למארי מתניתא דאתו הכא דהא מאריהון אחמי לון פליאן רברבן הכא. אמר חד מנייהו אית בכו סימנא. אמרו הין. אפיקו תרין ורדין וארחו בהו אמרו תיבו מארי מתיבתא תיבו זכאי קשוט אחידו בהו ויתבו. בההיא שעתא אולפו תמן תלתין הלכות דלא הוו ידעי מקדמת דנא ורזין אחרנין דאורייתא. אהדרו לגבי אינון מארי מקרא אשכחו דהוו אמרי אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם. אני אמרתי בשעתא דאקדימתון עשיה לשמיעה דהא אלקים אתם וגו' כיון דאמשכתון בתר יצר הרע אכן כאדם תמותון וגו' מה מיתתו של אדם אחית ליה לעפרא בגין דיתמחי ההוא יצר הרע די בגויה וההוא יצר הרע איהו דמית הואתעכל בגויה. <קטע סוף=דף קסב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסב|ב}}<קטע התחלה=דף קסב ב/>אמר ההוא סבא דעלייהו אוף הכא כתיב ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה מאי פגריכם דא יצר הרע כליל דכר ונוקבא חסרונין דאית בכו דיצר הרע נחית תדיר לחסרונא ולא סליק. בקדש מעלין ולא מורידין במסאבו מורידין תדיר ולא מעלין. וע"ד אקרון פגריכם חסרונין דלכון כד"א אשר פגרו מעבור את הנחל וגו' סופא דקרא אוכח דכתיב יפלו ולא תפלו. וע"ד במדבר הזה יתמו אינון פגרים ושם ימותו בגין דרעותא דקב"ה לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם. אמר להו רבי אילאי זכאי קשוט עולו ותחמו דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא זכאה חולקכון קמו ועאלו גו דוכתא חדא והוו תמן מאריהון דאגדה ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא אמרו מאן אלין אמר להון אלין מאריוהן דאגדה חמאן בכל יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות. קיימו ושמעו כמה מלין חדתין באורייתא לא אתיהיב לון רשו למיעל לגוייהו א"ל ר' אילאי עולו לדוכתא אחדא ותחמו. עאלו לגו גנתא אחרא וחמו אוף הכי כראן קברין ומיד מתין ומתהדירן חיין בגופין מנהרן קדישין אמרי ליה מאי האי א"ל דא עבדי בכל יומא ומיד דשכבי מתעכלא ההוא זוהם בישא דקבילו בקדמיתא וקיימין מיד בגופין חדתין מנהרין באינון גופין קדישין דקיימי על טורא דסיני כגוונא דאתון חמאן קיימו כלהו על טורא דסיני בגופין בלא לכלוכא כלל כיון דאמשיכו עלייהו יצה"ר אתהדרו בגופין אחרנין דגופין קדמאין גופין נוכראין הה"ד ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. קלא אתער זילו אתכנשו הא אהליאב קאים על קיומיה וכל אינון קתדראין קמיה לשעתא פרחו כלהו ולא חמו מדי אשתארו בלחודייהו תחות אילנין דגנתא חמו פתחא אחרא עאלו תמן חמו היכלא חדא עאלו ויתיבו תמן. תרין עולימין הוו תמן. זקפו עיינין. וחמו חד משכנא מדקמא בכל זיני ציורין וגוונין דעלמא ועליה פריס פריסא דנהורא מנצצא דלא יכלין עיינין לאסתכלא (וכפום תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו) מתמן ולהלאה לא. חמו כלום. ארכינו אודנין ושמעו חד קלא דהוה אמר בצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין. יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה סליקו דלעילא חביבא דכלא. עליה כתיב ונסכו רביעית ההין בקדש וגו' מאן דיסתכל וחמי יסמון עיניה. מאן דלא יסתכל חמי ואתפתח. אילנא דתמני סרי כד כפיף יזקוף ויתקיים. אי לא כפיף חויא בישא אכיל ליה. מאן דעאל ותרין כרובין לגו רעותיה אתעביד. מאן דמעיין רחיק מרעותיה. קרבנא דרביא שלים לאתקבלא. פסק ההוא קלא אמרו אינון תרין עולימין סימנא אית בגוייכו אמרו הין אפיקו אינון תרין ורדין ארחו בהו אמרו תיבו עד דתשמעון תרין מלין ברזין עתיקין מגו מארי מתיבתא ויהון תדיר ברזא בגוייכו אמרו הן. אמר רבי שמעון כל הני מלין וכל מה דחמו כתבו וכד מטו הכא הוה כתיב אשמרה דרכי מחטוא בלשוני. ואנא שאילנא לאבי אבא כמה הוו אינון תרין מלין ואמר לי חייך ברי אינון תרין מלין באנו עלמין וחריבו עלמין מאן דאשתמש בהו. כיון דשמעו אלין תרין מילין אמרו אינון ינוקי פוקו פוקו לית לכו רשותא יתיר למשמע. אפיק חד מנייהו תפוח אחד ויהב לון ואמר ארחו בדא ארחו ביה ונפקו ומכל דחמו לא אנשו כלום. נפקו הא ממנא אחרא אתא אמר לון חברייא ר' אילאי שדרני לכו תוריכו ליה הכא אפום מערתא והוא ייתי ויודע לכו מלין עלאין דלא ידעתון. דאיהו תבע מגו <קטע סוף=דף קסב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסג|א}}<קטע התחלה=דף קסג א/>מתיבתא דיהא ליה רשו לגלאה לכו מלין. נפקו בהדיה ואוריכו אפום מערתא והוו מהדרן מלי דא לדא מכל מה דחמו ואולפו תמן. אדהכא הא ר' אילאי אתא נהיר כשמשא א"ל אורייתא חדתא שמעתא. אמר לון ודאי ורשו יהבו לי למימר לכו מלי. אתחברא כחדא אפום מערתא ויתבו, אמר לון זכאין אתון דאחמי לכון מאריכון כגוונא דעלמא דאתי והא לית לכו דחילו ואמתנו אמרו ודאי הא אתנשי מנן ארחא דבני נשא ותווהא איהו על כל מה דחמינן בהאי טורא אמר לון חמיתון אלין טוריא כלהו ראשי מתיבתי לעמא דא דבמדברא. וזכו השתא מה דלא זכו כד הוו בחיין. ואלין רישי מתיבתי כלהו בריש ירחי ושבתי ומעדייא מתכנשי לגבי טורא דאהרן כהנא ומתערי לגביה ועאלין גו מתיבתא דיליה ומתחדשן תמן בדכיו דטלא קדישא דנחית על רישיה ומשח רבו דנגיד עליה ועמיה מתחדשן כלהו בחדושין דרחימין דמלכא קדישא עד דאקרי הכא מתיבתא דרחימותא ואיהו נטיל בכל מתיבתא בטמירו דקיק מתעפפן כנשרין גו מתיבתא דנהורא ואיהי מתיבתא דמשה וכלהו קיימי לבר ולא עאלין לגו בר אהרן בלחודוי וכפום שעתא אקרון בשמא. ולית מאן דחמי ליה למשה דהא ההוא מסוה ראנפוי פריס קמיה ושבע ענני יקר סחרניה. אהרן קאים גו פרגודא דלתתא מן משה ופרגודא פסיק ולא פסיק בגוייהו וכל רישי מתיבתי לבר מפרוכתא דפרגודא דא. וכל שאר לבד מאינון עננין וכפום חדושי דנהירו דאורייתא דאתנהרא הכי מנהרן אינון עננין ואתקלישו בדקיקו דנהורא עד דאתחזי ההוא מסוה ומגו ההוא מסוה חמאן נהורא דנהיר יתיר מכל נהירין דעלמא ואינון אנפי משה. אנפוי לא אתחזון כלל ולית מאן רחמי לון בר ההוא נהירו דנפיק מגו ההוא מסוה בתר כל אינון עננין. משה אמר מלה סתם לאהרן ואהרן פריש לרברבי מתיבתי. במה פריש בכל אינון מבועין אסתימו מניה כד מטא זמניה דיהושע. והשתא איהו מהדר לון. בכמה פליאן ומקורין ומבועין ונחלין דנבעין מכל מלה ומלה. כל נשין זכיין דהאי דרא אתאן למרים אוף הכא בהני זמנין וכדין סלקין כלהו כתמרות עשן גו מדברא דא. וההוא יומא אקרי יומא דהלולא. נשין בלילי שבתות ובללי יומין טבין כלהו אתאן לגבי מרים וידעין אשתדלותא בידיעו דמארי עלמא. זכאה דרא דא מכל דרין דעלמא. נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עלאה על ההוא דרא כתיב אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו: פתח ר' אילאי ואמר תמים תהיה עם יי' אלקיך. מה בין תם לתמים. באברהם כתיב התהלך לפני והיה תמים. יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה ויעקב איש תם. אמאי אקרי איש תם בגין דלא אשתאר ביה פסולת כלל דהא פריעה הוה ביה. כמה אתפרע (ס"א פריעה הוה ביה דאתפרע) ואתדכי מההוא פסולת. בגין דההוא אתר דאתקיף לפסולת דלגו אתר דפריעה שארי איהו שור דיוקנא דשמאלא דכרסיא דיליה. וההוא שור אקרי שור תם דהא רתיכא דכרסיא רשימא דברית אית ביה וע"ד האי שור אקרי תם ויעקב אחיד ביה בגוויה ובהאי שור עביד פריעה ואעבר זוהמא דפסולת כלא. במתניתא דבצלאל כתיב ויזכור אלקים את רחל בשרה כתיב פקידה וברחל כתיב זכירה אמאי בגין דזכור אתרשים ביעקב דאיהו ברית שלים כד אתעביד (ס"א אתייליד) יוסף. ובמה כד נטל שור בהדיה דלא יתקיף לסטרא אחרא. ובג"כ אתקרי יוסף בכור שור בכור דההוא שור <קטע סוף=דף קסג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסג|ב}}<קטע התחלה=דף קסג ב/>דנטל יעקב בכור שורו ודחי לההוא שור. שור תם ויעקב איש תם רבון ושליט מאריה דביתא דההוא שור תם שארי בגוויה בגין דאית שור מועד בסטר ערלה פריעה. וכמה גרדיני נימוסין נפקין מניה עד דרגא בתרייתא דאקרי שאי"ה ההוא דאפיל ביתין דעלמא דלא דיירין בהו בני נשא. וכלהו נפקי מההוא שור מועד. ודא בחבורא דחמור בישא ובג"כ לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. בגין דלא לאתערא להו ובההוא מתיבתא דבצלאל וכן בתרין מתיבתי ויעקב איש תם. בעלה דההוא תם. ומאן איהו א' רזא דו"ו וכד הוו כלל דכר ונוקבא כחדא שלימו דכלא. אברהם לא אתפקד על פריעה וכד עאל עאל להאי תם ולגו דרגין דיליה דאקרון כחדא ים והיינו תמים לבתר אסתלק אברהם ועאל לגו ואתקשר עם ימינא עלאה. תמים תהיה עם יי' אלקיך ודאי כמה דאיהו תמים כללא חדא אוף אנת תהא עמיה תמים עמיה ודאי. במה אתעביד בר נש תמים דיהא ת"ם ים. תם כמה דאתמר. י"ם כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון י"ם ולא אתפרשן מניה לעלמין. אוף אנת כגוונא דא לאעדאה מנך דרגין נוכראין ולאתקשרא בתמים למיהוי בך דרגין קדישין רזא דים ודרגא קדישא. ת"ם לקבלא א' רזא דיעקב. ב"נ אצטריך למהוי בכל יומא ת"ם י"ם כגוונא דא ממש. השתא פריש מאן דפריש במתיבתא דסיהרא קדישא שפירא איהו בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא מש ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מניה גוון תכלת ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא לגו ולבתר ופרשו בגד כליל תכלת. מ"ט בגין דתחות ים דא אית מצולות י"ם כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלין זמין לעינייהו גוון תכלא ולא יכלא עינייהו לשלטאה ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות מתחחמן לד' סטרין דעלמא. כגוונא דא ב"נ דלביש ציצית אתעביד בכל יומא תמים. ת"ם בד' כנפים מתקנן כדקא יאות י"ם בההוא תכלת דנונא דשבעין דרגין דימא סטרא בישא כד אסתכל בהאי בר נש לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא. וכדין איהו תם י"ם עם יי' אלקיו ממש בתקונא חדא איהי לעילא ואיהו לתתא. לבתר אסתלקת איהי גו' דרגין עלאין. אוף הכי בר נש אסתלק איהו לבתר בתפלין גו דרגין עלאין. וע"ד תמים תהיה עם יי' אלקיך. עמיה ודאי. ודאי בשעתא חדא ברגעא חדא איהי אתקנת לעילא וב"נ אתקן לתתא. א"ר אילאי כל אלין דהכא כגוונא דא מתקנן למהוי כל חד תמים עם יי'. ועל רזא דא במדבר הזה יתמו אי תימרון דכד אתמר לביש אתמר הכי הוא ודאי דהוה לון למהוי כל חד תמים עם יי' בארעא קדישא אתר דיי' שארי תמן למהוי אפין באפין כחדא עמיה והשתא כל חד הוי תמים במדברא דא לבר אתר רחיק מתמן דלא יסתכל אנפין באנפין בהדיה למהוי עם יי' כדקא יאות. ושם ימותו כמה דחמיתון דעבדין בכל יומא. זכאה חולקכון חברייא קדישין דזכיתון לכל האי. הני תרי מערתי אחרנין דילכו דלא תשכחו כל דא תמן דאינון גו מתיבתא דמשה. יתבי מרחיק וע"ד כתיב במשה ענו מאד מכל <קטע סוף=דף קסג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסד|א}}<קטע התחלה=דף קסד א/>האדם. ונביאה עלאה. קביל לון למתיבתא דיליה מיומא דשארי למחמי כל דא עד ההיא שעתא שבעה יומין. והא לא הוו מסתכלן בהאי עלמא כלום. אמר לון רבי אילאי זכאין קדישין אימא לכו מלין דשמעתון ומלה קדמאה כד תנדעון מדידו דמשחתא בשמא גליפא מפרש תנדעון (ואע"ג) דבצלאל רביעאה איהו דנהורין עלאין דכתיב ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת. מאן דלא אסתכל חמי ואתפתח. מאן דלא אסתכל באינון תלת מלין טמירין מה לעילא מה לתא וכו' זמין איהו לאתפתחא באורייתא ולפקחא עיינין בה אילנא דתמני סרי. שדרתו דב"נ כד כפיף קמי מאריה יזקוף ויתקיים לתחיית מתייא. אי לא כפיף במודים אתעביד חויא ולית ליה תקומה לההוא זמנא. מאן דעאל בין תרין כרובים לגו. מאן דעאל שיעור תרין פתחין לגו בי כנשתא אתדבק במאריה ורעותיה אתעביד. מאן דמעיין בצלותיה ואסתכל בה רחיק מרעותיה דשאיל. קרבנא דרביא כד קרב ב"נ בריה לבי ספרא או למילה דא קרבנא שלים לאתקבלא. מכאן ולהלאה רחימין. זילו. אלעזר ברי שפיר קאמרת כפום מה דאוליפת. אבל ח"ו דאע"ג דרחל הות עקרא בההוא זימנא יעקב חכים הוה. ואלמלא לא ידע יעקב דלאה אנחתיה לא קביר לה במערתא לאתחברא בהדיה בחבורא חדא ויהא קביר לה לבר מארעא. אבל ללאה אעיל לה גו ארעא ולרחל שוי לבר. מית יעקב אתקבר בגווה בחבורא חדא כמה דעבדו כל שאר אבהן אוף הכי אדם. מתה חוה בקדמיתא אתקברת תמן. ותמן ידע אדם דהאי דוכתא אתחזי ליה. מית אדם אתקבר בגווה בחבורא חדא. מתה שרה אתקברת תמן וחוה חמאת וחדאת לקבלה וקמת וקבלה לה. שיעורא דחוה לגבי שרה שיעורא דתרין אמין ולא יתיר. מת אברהם אתקבר לגבי שרה בחבורא חדא. מתה רבקה אתקברת תמן ושרה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יצחק אתקבר בהדה בחבורא חדא. מתה לאה אתקברת תמן ורבקה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יעקב אתחבר בהדה בחבורא חדא. וכלהו דכר ונוקבא כחדא בחבורא חדא. סדורא דלהון היך שכני נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין אדם ברישא חוה סמיך ליה. שרה לגבי חוה. אברהם סמיך לשרה. יצחק סמיך לאברהם. רבקה סמיך ליצחק. לאה סמיך לרבקה. יעקב סמיך ללאה. אשתכח אדם בסטרא דא יעקב בסטרא דא. דא רישא ודא סיפא. בספרא דשלמה מלכא איהו כדקא יאות והכי הוא אדם וחוה בקדמיתא. ושרה ואברהם סמיך לון. יצחק ורבקה לזויא אחרא בארח מישר בשורה חדא. יעקב ולאה באמצעיתא ואינון נשין לגבי נשין. ודכורין לגבי דכורין. ואדם וחוה שרה ואברהם יעקב ולאה. רבקה ויצחק. אדם בסטרא דא ויצחק בסטרא דא ויעקב באמצעיתא. יצחק לגבי אבוה לאו ארח עלמא. ועכ"ד יעקב אצטריך באמצעיתא. ובכל אינון זוגין כמה דאתקברו הכי יקומון והכי ישתכחון. לאה תחדי בחדי משיח בריה דדוד דנפיק מנה לגו. רחל תחדי בהדי משיח בריה דיוסף דנפיק מנה לבר מירושלם וכלא לדוכתייהו אלין הכא ואלין הכא דאינון (ס"א מגדלין) מרגלאן דאבן טבא כלהו. בין כלהו מגדלין אית חד מגדל דאבן טבא באמצעיתא. ודא סליק לרום רקיעא ולא אתחזי השתא עד ההוא זמנא דיתגלי. רב מתיבתא חמא ליה והוה רשים ביה לעילא האי קרא מגדל עז שם יי' בו ירוץ צדיק ונשגב. ופריש רב מתיבתא קרא דא מגדל עז דא כנסת ישראל <קטע סוף=דף קסד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסד|ב}}<קטע התחלה=דף קסד ב/>בו ירוץ צדיק ביה רעותיה דצדיק תדיר וע"ד ונשגב ההוא מגדל דלא ינפול לעלמין כמה דהוה. ורבי כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא אסתלק ופריש שפיר. מגדל עז דא תיבה וס"ת דאיהו עז לשואה ביה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמניה נפקא תורה וההוא מגדל שם יי' איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין. בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בס"ת. אלא קרא דריש בהאי ובהאי. כד דרש במגדל אצטריך צדיק דא דליהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה. כד דריש לס"ת מאן דסליק לס"ת למקרי אורייתא אצטריך צדיק וצדיק אקרי מאן אקרי צדיק מכלהו. שתיתאה דסליק מאינון שבעה. א"ר שמעון ודאי דאיהו לא סליק כל יומוי אלא שתיתאה לאינון דסלקין. בו ירוץ צדיק בס"ת ירוץ דברי צדיק דא. ונשגב ממאן מדחילו דמלאך המות דהא אוריך יומין. ונשגב דלא יתנזק לעלמין. בההוא מגדל דסלקא בין אינון מגדלין קיימא נהירו חד בדיוקנא דס"ת כד אתי ההוא ציפרא נטלא ההו אמגדל מאתריה וקאים גו אמצעיתא דעזרה גו גדפי דכרובים. הוה (ס"א ומה דהוה) רומיה לרום שמיא מאיך ועאל תחות אינון כרובים ושורוי בין רישי כרובים. תלת מאה פתחין תמן בפתחא דאמצעיתא קיימא נהירו דא דיוקנא דס"ת ביה זמין מלך ישראל למקרי בפרשת הקהל ודא ליהוי מלכא משיחא ולא אחרא. ובההוא ס"ת דההוא נהירו אי חסידא קדישא זכאה איהו דמפומיה ישמעו קל נעימו דמלוי מאינון מלין סתימין דפריש באורייתא. בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא כד בעאן כל בני מתיבתי לסלקא לעילא לגו מתיבתא דרקיעא כלהו מתכנפי לגבי מלכא משיהא ואיהו פריש מלין ומגו מתיקו דמלוי בתיאובתא סלקין כלהו עשר מלין. גניזין לך מאינון מלין דאיהו פריש ליומא דשאלתן דילך כד קיימא ההוא מגדל באמצעו דעזרה. ופתחא דא פתח פתחין ואינון כרובין פומייהו ופרשי גדפייהו ונהיר נהירו עלאה על ההוא פתחא וההוא ס"ת פתיח ואינון כרובים פתחי ואמרי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. סגירו פתחין וס"ת אתגליל מאן חמא נהירו דנהרא דההוא ס"ת כוליה נהורא דנהיר אתוון דיליה שלהובי דאשא מד' גווני דאינון דעלמא עלאה כלהו בלטי ומנצצי לית מאן דיכיל למיקם בהו בר משיח. סגיר פתחא דא כרובים משתככי. וההוא מגדל פרח וקיימא באתריה בין שאר מגדלין. בההוא פתחא דאמצעיתא אית עטרה דפז עלאה ויקירא גניזא דלא אתחזי השתא גליפא ומחקקא בכל זיני אבני יקר וזמינא למהוי על רישא דמלכא משיחא כד סליק בההוא מגדל ותרין נשרין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא נטלי ליה בידייהו כד סליק מלכא משיחא מתתקנין נשרין ונטלי עטרא דא בשעתא דישרי למקרי יתפתח פתחא אחרא ומתמן תפוק ההיא יונה דשדר נח בימי טופנא. דכתיב וישלח את היונה היונה ההיא דאשתמודעא ולא מלילו בה קדמאי ולא ידעו מה היא אלא מהכא נפקת ועבדת שליחותא. ובשעתא דכתיב ולא יספה שוב אליו עוד לא ידע בר נש לאן אזלת והיא תבת לאתרה ואתגניזת בפתחא דא ואיהי תטול עטרה בפומהא ותשוי על רישיה דמלכא משיחא מטי ולא מטי. וכדין כתיב תשית לראשו עטרת פז. וכיון דיקרי מלכא משיחא בס"ת יקומון תרין נשרין דא מכאן ודא מכאן ויונה מאיך ומלכא משיחא נחית ועטרה על רישיה עד דרגא בתראה ותרין נשרין פרחין לעילא על רישיה ויונה תבאת <קטע סוף=דף קסד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסה|א}}<קטע התחלה=דף קסה א/>ועטרה בפומה ויקבלון לה אלין תרין נשרין. דוד מלכא זית רענן אקרי קמיה קב"ה דכתיב ואני כזית רענן בבית וגו'. עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד ודא איהו דרמיז יונה דא ביומו דנח דכתיב והנה עלה זית טרף בפיה. ההוא עלה זית טרף וחטף ליקרא דיליה במה בפיה דקיימא על רישיה ומקבלא יקר מהאי יונה והאי דכתיב טרף ולא טרפה (אלא) כדכורא דא דעביד חילא ונצח. במתיבתא דרקיעא יונה דכר הוא מגו דאקרי יונה כתיב כנוקבא וכתיב כדכורא בזמנא דמקבלא יקר (חסר) דא מגדל דא כד תב לאתריה נהיר כנהירו דעינא דשמשא דכתיב כסאו כשמש נגדי. ואף דכרסייא אחרא ליהוי ליה בנסין ואתין רברבין. בריש מגדל דא אית עופין דנור (ס"א דרורא) דקא מצפצפאן כד סליק צפרא צפצופא דנעימו דלית נעימו ונגונא כההוא נעימו. לעילא מכלהו זינין אחרנין ושפנינין אחרנין דקא פרחין באוירא סלקי ונחתי נחתי וסלקי לא משתככין לעלמין. אתוון רברבן ואתוון זעירן פרחין בינייהו. אי חסידא קדישא בשעתא דאתוון פרחין חמי ב"נ מאתוון רברבן כתיב באוירא לפום שעתא. בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (והארץ היתה תהו ובוהו וגו' מהכא אהדרי אתוון רברבן כמלקדמין) בטשי אתוון זעירן בהו. ופרחין ואתחזי מנייהו כתיב ויאמר אלקים יהי אור וגו' וירא אלקים את האור וגו'. לבתר מהדרי אתוון זעירן ובטשי באתוון רברבן ומתחזי מנייהו דכתיב ויאמר אלקים יהי רקיע וגו'. וכן כל עובדא דבראשית פליאן רברבן וחדו לעיינין עובדאן דאתוון אלין זכאה עמא דכל דא מחכאן אי חסידא קדישא מאן דנטיר ברית שוי ליה אבתרוי ואיהי לקמא ואי תימא מאן נטיר לאחורא הא נטירו רב ועלאה מכלא דנטיר ליה. ומאן איהו צדיק עלאה ברחימו סגי. עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין. זכאה מאן דנטיר ברית דא וע"ד ישראל אתחזון כל דכורין דנטרין את קיימא דא קמי מלכא קדישא. מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באצע ואבוה מכאן ואמיה מכאן ואיהו בינייהו ודא כד איהו אחרי יי'. ת"ח ההוא רקיע כד סחרא בגלגולא מנגנא בנגונא ומקל נהימו דמיין דנבעין לא ידיע ההוא נגונא כל אינון אגנין די בארבע סטרין מליין מנביעו דמיין דנבעין מאן דאיהו לגו בתרין סטרין קיימא תמן. חד בחדוה דלית חדוה כההיא חדוה בעלמא לקיימא (שם ק) עבדו את יי' בשמחה. וחד ביראה דלית דחילו כההוא דחילו בעלמא לקיימא עבדו את יי' ביראה חד מעיינא דמייא דנביע מסטר מזרח דא הוא דאמר יחזקאל נביאה מהאי מעיינא לא יכלין לסיימא שבחא כל בני עלמא באתר דאתייליד תמן לסטר מזרח לית עומקא ורומא דיליה אלא זרתא ולא יתיר כד נבעין מיא וסלקין סלקין כל זיני מרגלאן דעלמא ולא נפלין לבר השתא אתחזון בגוון חד לפום שעתא נפלין אלין והא סלקין אחרנין כגוון אחרא בכל זיני גוונין דעלמא נפלי אינון מרגלאן ולא נפלי לבר. סחרנין דההוא נביעו חיזור ושושן סחרין ולא יכלין כל בני עלמא למיקם על אינון גוונין כלהו שלהובין מלהטאן ולא יכלין לאסתכלא בהו לא ידיע חשיבו דעובדא טרפין דלהון מנצצן בכמה גוונין עובד ציור אומנו דמארי עלמא חפיין על תלתמאה ושבעין וחמשה כרובין דתחותייהו בתר שבכין אחרנין לגו. ואינון שבכין סחור דעזרה לגו. ולעילא מנהון אינון <קטע סוף=דף קסה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסה|ב}}<קטע התחלה=דף קסה ב/>גופנין פרישאן תחות גופנין אינון כרובין כלהו גדפין פרישן משלבן אלין באלין. הכא אמר רב מתיבתא דכל מאן דאסתכל באינון גופנין מנהרין אנפוי כנהירו דשמשא אינון שבכין דאתחמן סחור סחור דעזרה כלהו מרקמן בחוטין דנהרין בגוונין סגיאין מלהטן בד' מיני זהורין דאשא שלהובין סלקין וגוונין מנצצן ולזמנין שלהובין משתככי ונהורין וגוונין סלקין ובטשי אלין באלין שית אלף אגנין לגבי אינון שבכין ד' גוונין לד' סטרין דעזרה אלין אינון רברבין ונביעו דמיין חיין בכל סטרי. ואינון נפלי באינון אגנין ובלעי באתרייהו ואלין מיין לא ידעי לאן אזלין. באמצעו דעזרה יקומון כלהו ישראל ויתחזון קמי מלכא קדישא. בסטר דרום בעזרה דא אתייליד חד מעיינא דמיא ואתרמי (ס"א ואתרמי) (ס"א ואתרבי) דקא ישטפון מיא כל עלמא. מאן דייעול בהו יהון עד ברכים ייעול בהו גיבר רב ייעול בהו עד ברכים אי תינוק בר יומא עד ברכים מאן דשתי מנייהו יתחכם ויתפקח בחכמתא. מעיינא דא נפיק מגו מרגלא חדא דזעירא בכותלא דדרום אינון מיין בלעי' גו אתרא (ס"א גו אתר דא) ומתמן יפקון לבר מקדשא עד דיעלו לנחל שטים ישטפון ההוא זמה דאולדין מיא דשטים. וע"ד מיין אלין בעזרה בגין אינון דאתחזון תמן דכורין הוו שתאן מן מיא לא חיישי בנוקבי. במיתיהון לאתחזאה קמי מלכא קדישא. תו דהא יתפקחון למנדע מלין סתימין דמלכא עלאה גו מקדשא דא כל הרהורין ישתכחון בר הרהורא דחדוה דמלכא קדישא. ענפא חד נפיק וגו אמצעו דההוא מעיניא. אמר רב מתיבתא כד קריבנא לההוא ענפא גו מעיינא אסתלק ענפא לעילא לעילא כל מה דקריבנא הכי אסתלק יסודא ושרשא דההוא ענפא לאו איהו אלא במיא. ההוא ענפא חפי עלמין כל גוונין דעלמא באינון טרפין דיליה איבא דיליה לא ידיע מהו ולא יכלין למנדע ואמר דקא שאיל למשיח על ההוא איבא ואמר איבא דא גניז לאיש משענתו בידו מרוב ימים מאן דזכי למנדע דא לינדע. רקיע חד אית על ההוא ענפא פריש לעילא מההוא רקיע אזיל טלא ע"ג מעיינא דא ול איתיר. כד אסתכל ב"נ לההוא רקיע מרחיק דמי תכלא. קריב יתיר דמי סומקא. קריב יתיר דמי ירוק קרוב יתיר דמי חוור דלית חוור בעלמא כגיניה. טלא דקא אזיל מניה אשתאיב בההוא ענפא ועביד איבא דא ואתרבי ההוא רקיעא איהו אזיל בגלגולא יתיר ממה דעיינין יכלין לאסתכלא כל אינון נטורי קיימא קדישא (ס"א בעון) דבעון לאתחזאה קמי מלכא דהא לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא וע"ד יראה כל זכורך אינון בני קיימא קדישא. דייק רב מתיבתא זכורך ולא זכרך דהא זכר כתיב ולא זכור מאי זכורך אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתכח בהו ודכיר לון תדיר. וע"ד זכורך ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא דלית שבחא קמי מלכא עלאה (אלא) כמאן דנטיר קיימא דא וע"ד בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית קדמאה לכל פקודין דאורייתא ובג"כ תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל בריח. יצחק קביל בריח. יעקב הוה שלים מכלהו וע"ד כתיב ביה ויעקב איש תם שלים מכלא. אברהם תמים אקרי ולא הוה כ"כ שלים אבל תם שלים מכלא. מה כתיב בנח איש צדיק תמים היה בדורותיו דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו. ואמר רב מתיבתא בכל אתר דכתיב תמים דרשים ברשימו קדישא באת קיימא דברית ובגין <קטע סוף=דף קסה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסו|א}}<קטע התחלה=דף קסו א/>דנטר בריתא קרי תמים בדורותיו מה דלא הוו כלהו הכי דאינון מחבלן ארחייהו וע"ד כתיב את האלקים התהלך נח. וכי מאן יכיל למיהך עמיה. אבל כל מאן דנטיר בריח קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה ובג"כ תמים תהיה עם יי' אלקיך. תמים תהיה ולבתר עם יי' אלקיך בזווגא הדא דכיון דנטיר ברית דא עם יי' להוי ולא אתפרש מניה. באברהם כתיב התהלך לפני והיה תמים גזירו דאת קיימא. התהלך לפני. מהכא דלא יהך גברא בתר אתתא אלא קמהא ארח כשר איהו והא כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך. ושלחתי לפניך מלאך. לאברהם דלא הוה גזיר דחה ליה לקמה. וע"ד לא כתיב היה תמים והתהלך לפני. אלא התהלך לפני דלא יאות אנת עד שתהא תמים וכן בכלהו כיון דב"נ תמים ונטיר ליה מיד היא לקמיה ואיהו אבתרה כשר איהו לדא. לגרעונא מה כתיב כי שב מאחרי. נח גזיר הוה ותמים. פריעה לא הוה ביה ובגין דלא הוה ביה פריעה מה כתיב את האלקים ולא אחר האלקים לקמא לא הוה בגין דהוה גזיר. לאחורא לא הוה בגין דלא אתפרע. איך הוה את האלקים סמיך ליה ולא יכיל לאסתכלא ביה דלאו כשר כ"כ. בישראל כתיב ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש וגו'. כיון דאמרו ישראל המבלי אין קברים במצרים וגו'. כי טוב לנו עבוד את מצרים. כביכול אתחלש דעתא. כתיב ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע למעבד בהו נוקמין (חסר) וע"ד חדי משיח וחדי רב מתיבתא דקא אתבשר בדא ואמר רב מתיבתא דהא דייק למשיח ואמר מנא הוה לדניאל דקאמר פריס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס מאינון אתוון דופרסין אשתמע ליה והכא מאי הוא א"ל הכי הוא ודאי פריס פריסת מלכותך חייבא ע"י דמשיח אחרא ולבתר ישלוט מלך פרס ויטול מלכוון סגיאין והוא ישלט על ארעא קדישא תריסר ירחי והוא ישלוט ויקטול סגיאין וההוא משיחא ולבתר יפול ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. וע"ד ופרסין מלכא דפרס אשתמע הכא. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה בההוא מעיינא. בההוא מעיינא מגדלא כל זיני אילנין דנציב קב"ה בג"ע וכלהו קיימי לאסוותא טרפין ואיבין וענפין ולחדו לבא תדיר. ולית בינייהו כפנא ודאגה ואנחה לעלמין. זכאה עמא דכל דא מחכאן. וכל דא גניז לון. אר"ש בקרקע דהאי מקדשא אית מאלין פליאן. א"ל אי רבי אי ר' זכאה חולקך דכל האי. בההוא ע"ג ההוא מעיינא דקימא אבל לית מאן דיכיל לאסתכלא ביה לזמנין נהירו דיליה נהורא. לזמנין חשוכא לזמנין גוון ארגוונא מנצצן דלא יכלין עיינין לאסתכלא. לעילא (ס"א ההיא) היא דשאלת חסידא קדישא מההוא קרקע דמקדשא. רב מתיבתא לא פריש מניה דהא גניז איהו גו ירדנא והא אמינא לך מה דאמינא אבל נשאל מלה דא ותנדע מה דתנדע ירדן דא עאל ואתמשך זמנא חדא בשתא גו ההוא נהר דנפיק מעדן לאו מאינון ארבע נהרין דאתמשכן מניה אלא ביה ממש כיון דמטי לגביה איהו אתמשך ואתפשט ועאל גו ירדנא. וכיון דמטי גו קרקע דמקדשא אשתכך תמן תלת יומין ולא אתפשט ולא אתמשך לאתר אחרא. ואמר רב מתיבתא דכד אהדר ההוא נהר לאתריה שביק תמן כל זיני ציורין דקא עביד קב"ה בג"ע דאינון ציורין גניזין דתחות דוכתייהו (חסר) אלין הכא ואלין הכא וסלקי ונחתי כדקדמיתא. בההוא סטר דרום אית תלת מאה וחמשין עמודין מכל זיני מרגלאן ואלין אינון דנהרין תדיר ונטפין בוסמין טמירין דלא אתגלו לעלמין ארבע אגנין בכל <קטע סוף=דף קסו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסו|ב}}<קטע התחלה=דף קסו ב/>עמודא ועמודא נעיצין וכד אינון בוסמין נטפין מאינון עמודין נפלי בהו ואתמליין בלהו אגנות ולא נפקין בוסמין לבר מאינון בוסמין זמינין לזמנא דאתי לאקטרא בכל יומא קטורתא קמי מלכא קדישא דלא יהוו מכתישו דבני נשא אינון בוסמין לא ידיע עקרא דלהון וממה הוו אלא מאינון עמודין נפלין תמן תרין נשרין בכל עמודא ועמודא מתנצצן מתלהטין בכל גוונין שבע מאה נשרין אינון פרחין אלין הכא ואלין הכא בגלגולא דעמודין. כד אסתחרן לא יכלין עיינין לאסתכלא דוכתא דבהו. תלת אתוון בלטין ופרחין מפומא דא לפומא דא. בגלגולא דעמודין ונשרין כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא ודהבא ירוקא. תרין אלפין ומאה מנרתין תליין בין אינון עמודין ותרין אלפין ומאה שרגין בכל מנרתא ומנרתא דלקין ביממא ובליליא מתדעכי על צערא דישראל. כד אתי צפרא דלקין כלהו מגרמייהו. אדהוו יתבי אמרי הא רמש ליליא. א"ל לר"ש אי חסידא קדישא נהירו דעלמא טול פנקסא דאחמתא דא וטול שרגא וכתוב מלין אלין דהא מטא זמנא דילן לפקדא כל חד וחד לגו קבריהו. עד פלגו ליליא דקב"ה עאל גו גנתא לאשתעשעא בהדי צדיקייא וכדין כל חד וחד פרח לתמן. ולמחר נהוי גבך הואיל ויהבו לן רשו לאשלמא דורונא דקא משדרי לך. פרחי. בכה ר"ש וגעא. פתח ואמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. אורייתא אורייתא נהירו דכל עלמין כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטי מנך לכל סטרין מנך כלא עלך קיימי עלאין ותתאין נהירו עלאה (בדא) מנך נפקא. אורייתא אורייתא מה אימא לגבך אילת אהבים אנת ויעלת חן (גבי) עילא ותתא. רחימין דילך מאן יזכי לינקא מנך כדקא יאות אורייתא אורייתא שעשועים דמארך מאן יכיל לגלאה ולמימר סתרין וגניזין דילך בכה ואעיל רישיה בין ברכוי ונשק לעפרא אדהכי חמא כמה דיוקנין דחברייא סחרניה. א"ל לא תדחל בריה דיוחאי לא תדחל בוצינא קדישא כתוב וחדי גו חדוה דמארך. כתב כל אינון מלין דשמע בההוא ליליא ולעא לון ולהג לון ולא אנשי מלה. וההוא שרגא נהיר קמיה כל ההוא ליליא עד דאתא צפרא. כד אתא צפרא זקף עינוי וחמא חד נהירו דהוה נהיר ברקיעא מאיך עינוי לתתא אהדר כמלקדמין וחמא נהירו בכל רקיע דנהיר וסליק בההוא נהירו דיוקנא דביתא בכמה ציורין. חדא ר"ש ולפום רגעא אגניז ההוא נהורא. אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין. אשכחוהו רישיה בין ברכוי. אמרו ליה שלמא עליה דמר שלמא למאן דעלאין ותתאין בעאן לאקדמא ליה שלם. קום. קם ר"ש וחדא בהו. אמרו ליה ולא חמית נייחא דרוחא דעבד לך מארך חמית נהירו דביתא ברקיעא אמר לון חמינא. אמרו ליה ביה שעתא אפיק תהומא בי מקדשא ואעבריה קב"ה בימא רבא ומנהירו דיליה הוה נהיר ברקיעא. אמרו ליה רב מתיבתא בעא בשלמך והא ידע דאנן שליחן לגבך. וכמה מלין חדתין עתיקין אתחדש באורייתא בהאי ליליא. אמר לון במטו מנייכו אמרו חד מלה מנייהו. אמרו לא אתייהיב לן רשו למאי דאתינן לגבך אבל מלה חדתא הוה לגבך השתא. פתח רב מתיבתא ואמר ויאמר יי' אל אברם לך לך מארצך וגו' דא בגין דאתנהרא ביה נהירו כגוונא דא. מאן דלא זכי באתר דא יהך וינטל גרמיה לאתר אחרא ויזכי ביה. אעא דדליק ונהורא לא סליק ונהיר ביה. ינענעון ליה ויסלק ביה נהורא ואנהיר. וחוינן זמינין למשמע. אבל בגין למיתי גבך <קטע סוף=דף קסו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסז|א}}<קטע התחלה=דף קסז א/>לא בעינן לאתעכבא. חדי ר' שמעון אמרו ליה אי חסידא קדישא כל מלין די כגוון באורייתא מלין זעירין אינון בכל מלה ומלה ואינון מלין זעירין כמה אינון מלין רברבין ועלאין עד דלית לון שיעורא דהא לית בגוון ספקא אלא ברירו דאורייתא על בורייה והשתא רב מתיבתא פריש מלין סתימין על דא בגין דעקרא דנשמתא אמאי לא נהיר באתר דא וזכי לאתנהרא באתר אחרא. ועד כען לא זכינן בהו בגין למיתי גבך. ומלה אחרא זכינן למשמע מניה. רוחא דאזלא בערטורא בההוא עלמא בלא בנין אנתתיה יתעביד ליה מאנא לאתבנאה איהו. מאי טעמא אנתתיה איהי שרגא דאתדליקת מניה ותרווייהו שרא חדא הוו נהורא דא נפק מנהורא דא אתדעך דא אתדליק מגו נהוריה ממש בגין דחדא נהורא הוו. השתא רבי נהדר למלין קדמאין וכד נהדר לאתרין נטול רשו מרב מתיבתא באינון מלין דנקבל מניה ונימא קמך. זכאה חולקך דאת זכי לנהורין סתימין מכל סטרין מעילא ומתתא מהאי עלמא ומעלמא אוחרא. אמר ר' שמעון מלה חדא בעינא למנדע אי תיכול לאודעא לי. נשין בההוא עלמא אי זכאן לסלקא לעילא או היך אינון תמן. אמר לי' אי רבי אי רבי. בדא אית לן רזא יתירא (ס"א יקירא) בגין דלא לגלאה סתרין דתמן. אבל דא יהך ויטול רשו ונימא לך. אדהכי פרח חד. ואתכסי מנייהו ואזל ליה ולפום שעתא תב לגבייהו אמר לון זמינא הוינא למיעאל והוו כלהו בעטורא חדא דדייני דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגן עדן ואינון כרובין אחידו ביה ולא שבקו ליה למיעאל תמן והוה בצערא בינייהו וצווח צווחין על גבי פתחא ושמעו כולהו צדיקייא דתמן והשתא הוו מתכנפי כל בני מתיבתי למיעאל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה. ואתינא לאודעא לכו ודא חבראי אצטריך למהך תמן דכרוזא הוה אעבר בכל אינון בני מתיבתי דליהוון כנישין השתא קמי משיח. נטל פתקא חדא ויהב לר' שמעון. אמר טול דא ועיין במה דתמן עד דניתי גבך. פרחו תרוייהו ור' שמעון נטל פתקא וחמא מה דמא ברזין דתמן כל ההוא יומא. בליליא חמא שרגא ונפיל ביה שינתא ודמך עד צפרא. כד נהר יממא קם ופרח ההוא פתקא מניה והא אינון תרווייהו אתיין אמר ליה קום רבי זכאה חולקך קום בגינך חמינן וזכינן לכמה סתרין עלאין כמה חדוה אחזיו לן כד יהבו רשו לגלאה לך כל מה דאת בעי. ריש מתיבתא עלאה נפק לגבן. ואמר שאילו בשלמיה דבר יוחאי אתריה דבר יוחאי הא פנו ליה מכמה יומין לית מאן דיקרב לגביה זכאה איהו. רבי רבי כד פרחנא מגבך (בגינך) עאלנא וחמינא כל בני מתיבתי דהא מתכנפי לגו היכלא חדא דמשיח תמן ודיינו דינא דההוא בר נש דקאים על פתחא שמיה לית לן רשו לגלאה. אצטער ר' שמעון על דא. אמר ליה לא תצטער רבי על דא אנת תדע בדא ליליא בחלמך. אבל דינא דיינו עליה דגזר משיח דלהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין. לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בדינא בצערא דגיהנם שעתא ופלגא. וכל דא בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מלין דאורייתא כד מטא לחד מלה ידע האי ב"נ דיתכשל ביה ואמר לחברייא שתוקו לא תימרון מדי ובגין דשתיקו חברייא אתכשל בההוא מלה ואכסיף וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא <קטע סוף=דף קסז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסז|ב}}<קטע התחלה=דף קסז ב/>קשיא בגין דלא בעי קב"ה לשבקא חובא דאורייתא אפילו כמלא נימא. דיינו דיניה ונפקו כל בני מתיבתא ואנא שאילנא רשו. דהא בריה דיוחאי שאיל שאלתא דא ועל דא אחזיו לי מה דלא ידענא מקדמת דנא. אי רבי שית היכלין אחזיו בכמה ענוגין ועדונין באתר דפרוכתא פרישא בגנתא. דהא מההוא פרוכתא ולהלאה לא עאלין דכורין כלל. בהיכלא חדא אית בתיה בת פרעה וכמה רבוא ואלפי נשין זכיין בהדה וכל חדא והדא מנייהו דוכתין דנהורין ועדונין בלא דחקא כלל אית לה תלת זמנין בכל יומא כרוזי אכריזו הא דיוקנא דמשה נביא המהימנא אתי ובתיה נפקת לאתר דפרגודא חדא דאית לה וחמאת דיוקנא דמשה וסגידת לגביה ואמרה זכאה חולקי דרביתי נהירו דא. ודא איהו ענוגין דילה יתיר מכלהו אהדרת לגבי נשין ואשתדלן בפקודי אורייתא כלהו באינון דיוקנין דהוו בהאי עלמא בלבושא דנהורא (ס"א כלבושא) בלבושא דדכורין בר דלא נהרי הכי. פקודין דאורייתא דלא זכו לקיימא לון בהאי עלמא משתדלי בהו ובטעמייהו בהההוא עלמא. וכל הני נשין דיתבין בהדי ביה בת פרעה אקרון נשים שאננות דלא אצטערו בצערא דגיהנם כלל. בהיכלא אחרא אית סרח בת אשר וכמה נשין רבוא ואלפין בהדה. תלת זמנין ביומא כריזין קמה הא דיוקנא דיוסף צדיקא אתא ואיהי חדאת ונפקת לגבי פרגודא חדא דאית לה וחמאת נהירו דדיוקנא דיוסף וחדאת וסגידת לגביה ואמרת זכאה האי יומא דאתערית בשורה דילך לגבי סבאי לבתר אהדרת לגבי שאר נשין ומשתדלן בתושבחן דמארי עלמא ולאודאה שמיה. וכמה דוכתין וחידו אית לכל חדא וחדא ולבתר אהדרן לאשתדלא בפקודי אורייתא ובטעמייהו. בהיכלא אחרא אית יוכבד אמיה דמשה נביאה מהימנא וכמה אלפין ורבבן בהדה. בהיכלא דא לא מכרזי כלל אלא ג' זמנין בכל יומא ויומא אודת ומשבחת למארי עלמא איהי וכל אינון נשין די בהדה ושירתא דימא מזמרין בכל יומא ואיהי בלחודהא אמרת מהכא ותקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה וגו' וכל אינון צדיקייא די בגן עדן צייתין לקל נעימו דילה. וכמה מלאכין קדישין אודאן ומשבחן עמה לשמא קדישא. בהיכלא אחרא אית דבורה אוף הכי וכל שאר נשין בהדה אודן ומזמרן בההיא שירתא דאיהי אמרת בהאי עלמא. אי רבי אי רבי מאן חמי חדוה דצדיקייא ודנשין זכיין דעבדין לגבי קב"ה. לגו לגו דאינון היכלין אית ארבע היכלין טמירין דאמהן קדישין דלא אתמסרן לאתגלאה ולית מאן דחמי לון. בכוליה יומא אינון בלחודיהון כמא דאמינא לך וגובירן אוף הכי ובכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא בגין דשעתא דזווגא איהו בפלגות ליליא בין בהאי עלמא. בין בההוא עלמא. זווגא דההוא עלמא אתדבקותא דנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי עלמא גופא בגופא וכלא כמה דאתחזי זינא בתר זיניה זווגא בתר זווגא גופא בתר גופא זווגא דההוא עלמא נהורא בתר נהורא. היכלין דארבע אמהן אקרון היכלין דבנות בוטחות ולא זכינא בהו למחמי. זכאה חולקהון דצדיקייא גוברין ונוקבי דאזלי בארח מישר בהאי עלמא. וזכאן לכלהו ענוגין דההוא עלמא. אי רבי אי רבי אלמלא בר יוחאי אנת לא אתמסר לגלאה. זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא <קטע סוף=דף קסז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסח|א}}<קטע התחלה=דף קסח א/>יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דלהון בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דלהון כחדא כד מתדבקן נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מנייהו ואתעבדי שרגין. ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירין וכל הני עיילין להיכלא חדא. וכד מתגיירא גיורא חדא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשקת לה בגין דאיהו איבא דצדיקייא ומשדרת לה לגו ההוא גיורא ושראת ביה. ומההוא זמנא אקרי גר צדק. והיינו רזא דכתיב פרי צדיק עץ חיים מה אילנא דחיי אפיק נשמתין. אוף הכי צדיק איבא דיליה עביד נשמתין. רב מתיבתא אמר כתיב ותהי שרי עקרה אין לה ולד. ממאי דאמר ותהי שרי עקרה לית אנא יודע דלית לה ולד מאי אין לה ולד. אלא הכי אמר רב מתיבתא ולד לא הות מולדא. אבל נשמתין הות מולדא באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידי נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן כמה דעבדין צדיקייא בגן עדן. כמה דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. נפש עשו ודאי. חדי ר"ש א"ל ההוא גברא אי רבי מה אימא לך בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא אינון דכורין סלקין לאתחזאה קמי מלכא קדישא דכורין ולא נוקבין כד"א יראה כל זכורך. וכד אהדרן מהדרן בכמה מלי חדתין ואהדרן מלין קמי רב מתיבתא. יומא דא אהדרן מלין חדתין קמי רב מתיבתא על רזין עתיקין צדיק וטוב לו. צדיק ורע לו. דכלהו סלקין גו מתקלא דאילנא עד לא ייתון לעלמא וכפום טקלא דמתקלא הכי אית לון בהאי עלמא. רב מתיבתא נחית וגלי ממה דשמע לעילא מלה חדא גלי ולא יתיר אעא דלא סליק נהוריה יבטשון ביה ואנהיר. גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה ויסלק נהירו דנשמתא ויתאחדון דא בדא לאנהרא (תרי נוסחי) בגין דאית גופא דנהירו דנשמתא לא החיר ביה עד דיבטשון ביה כדין נהיר נהירו דנשמתא ואתאחדת בגופא וגופא אתאחד בה. גופא כדין סליק נהירו מגו נשמתא מחדד מרומם ושבח מצלי צלותיה ובעותיה מברך למאריה הא כדין כלא נהיר: בגין דאית גופא דלא יכילת נשמתא לאנהרא ביה עד דיבטשון ביה וכדין נהיר ואתאחד דא בדא. אית אעא דלא אתאחד בנהורא ולא סליק נהורא ביה עד דביטשון ביה וכדין נהיר. סטרא אחרא בעי למעבד הכי ובטש בחייביא וכל מה דבטש כדין וגר רשעים ידעך מחרף ומגדף. לכל סטרין ולא יכיל לאנהרא כלל וכדין כתיב כי מה האדם שיבא אחרי המלך ובעי לאתדמי ליה ולא יכיל. ועל דא יי' צדיק יבחן ובטש ביה וכדין נהיר ואתקף בנהירו. יבחן כד"א אבן בחן. גחין ר' שמעון ונשיק לעפרא. אמר מלה מלה אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא והשתא אשתמודעא לי מלה מגו שרשא ועקרא דכלא. א"ל אי רבי אי רבי כד סלקין לעילא כל אינון רוחין דכורין ונוקבין בההוא זמנא שטעין (ס"א כמה) מלין חדתין ועתיקין נחתין ועאלין לגו מתיבתא ואהדרן מלי קמי רב מתיבתא ואיהו אוליף לון מלה על קיומיה כד סלקין מתפשטין מלבושיהון וסלקין כד נחתי מתלבשין בלבושיהון דההוא גופא אי רבי אי רבי כמה חדתין מלין מגו רב מתיבתא. זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא והכי פתח רב מתיבתא. מאן דאיהו זעיר איהו רב. ומאן דאיהו רב איהו זעיר. דכתיב ויהיו <קטע סוף=דף קסח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסח|ב}}<קטע התחלה=דף קסח ב/>חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. מאה דאיהו חשבון רב כתיב ביה שנה זעירו דשנין חד אזעיר ליה. שבע דאיהו חשבון זעיר אסגי ליה ורבי ליה דכתיב שבע שנים. ת"ח דלא רבי קב"ה אלא לדאזעיר לא אזעיר אלא לדרבי. זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב בעלויא בההוא עלמא. אדהכי שמעו שירתא דימא בקל נעימו דלא שמעו מיומא דאתבריאו קל נעימו דשירתא כההוא נעימו דהוו אמרי. וכד סיימו יי' ימלוך לעולם ועד. חמו ד' דיוקנין ברקיע. וחד מנייהו רב ועלאה מכלהו. וההוא רב ועלאה נייהו אתער קלא ואמר כה אמר יי' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וגו'. שאט ברקיעא ואגניז קם אחרא אבתריה ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר כה אמר יי' בוראך יעקב וגו' (שם) כה אמר יי' הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה וגו'. תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז. כדין דחילו סגיא ואמתני נפל עלייהו כד הוה נהיר יממא קלא אתער כמלקדמין ואמר עמא תקיפא כאריה גברין כנמרין הבו יקר למאריכון דכתיב על כן יכבדוך עם עז וגו'. שמעו קל חילין ומשריין דהוו אמרי לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'. עד ומרומם על כל ברכה ותהלה. תווחו ואזלו. אדהכי נהר יממא אהדרו רישא וחמו כל מדברא חפי בענני יקר מנהרן מנצצן בגוונין סגיאין. אמרו דא לדא ודאי קב"ה בעי לאשתבחא בתושבחתא דדרא דמדברא דלא הוה בעלמא דרא עלאה כדרא דא ולא יהא עד דייתי מלכא משיחא ודאי כל מה דאחמי לן קב"ה לא הוה אלא בגין לאודעא לן חביבו דמאריהון עלייהו לאודעא דאית לון חולקא טבא ואינון בני עלמא דאתי ולזמנא דאתי כד יוקים קב"ה מתייא זמינין אלין לאחייא בקדמיתא כד"א יחיו מתיך. ואלין אינון דרא דמדברא א"ל אי מלה חדתא ידעת דאנא ערטירא בה. א"ל אימא אמר קלא דהדרא בעינא למנדע. ב"נ יהיב קלא בחקלא או באתר אחרא והדרא קלא אחרא ולא ידיע א"ל אי חסידא קדישא על מלה דא כמה קלין אתערו וכמה דקדוקין הוו קמי רב מתיבתא וכד נחת רב מתיבתא אמר הכי אוקמוה מלה במתיבתא דרקיעא ורזא יקירא איהי. תא חזי תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין בר קלין דאורייתא וצלותא דאלין סלקין לעילא ובקעין רקיעין אבל קלין אחרנין אינון דלא סלקין לא אתאבידו ואינון תלת קול חיה בשעתא דאיהי על קלביטא ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול דבר נש בשעתא דנפיק נשמתיה מגופיה ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול נחש בשעתא דפשיט משכיה ההוא קלא משטטא באוירא ואזלא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. <קטע סוף=דף קסח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסט|א}}<קטע התחלה=דף קסט א/>אי חסידא קדישא כמה מלה דא רבא ויקירא. אלין קלין מה אתעביד מינייהו ולאן אתר עאלין ושארן. אלין קלין דצערא אינון ואזלין ומשטטי באוירא ואזלי מסייפי עלמא עד סייפי דעלמא ועאלין גו נקיקין ומחילין דעפרא ואתטמרן תמן. וכד ש דף קסט/א יהיב ב"נ קלא אינון מתערין לגבי ההוא קלא. קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דב"נ. היאך יתער במחאה כד מחי ב"נ מחאה אתער קלא דנחש דאתטמר לגביה ההוא קלא ולאו קלא אחרא. קלא אתער בתר קלא זינא בתר זיניה. ועל דא ביומא דר"ה קול שופר אתער קול שופר אחרא זינא בתר זיניה אזלא. ארחיה דנחש לביש איהו לקטלא ולמחאה בההוא קלא ממש לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה ודא איהו כד ב"נ מחי בחוטדא בארעא וקרי ליה לזיניה כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה ורזא דא איהו טמירו. אר"ש ודאי מלה דא מלה סתימא היא. ותווהנא איך שלמה מלכא לא ידע מלה דא. א"ל שלמה מלכא מנדע ידע ולא כ"כ. אבל מה דלא ידע ההוא קלא מה תועלתא אית בה והיך יתבא. ורב מתיבתא הכי אמר דקדוקא דא לא ידע שלמה מלכא דהא ההוא קלא איהי כלילא רוחא ונפשא והבל גרמי מעצבונא דבשרא ומשטטא באוירא וכל חד מתפרש דא מן וכד מטא לההוא אתר דעאל ביה יתבא כמיתא וכל אינון חרשין וקוסמין ידעין אתרין אלין בחרשייהו וגחנין לארעא ושמעין קלא דא דמתחברן אינון רוחא ונפשא והבל דגרמי ואודעין מלה ודא איהו אוב מארץ ועל דא רדיף שלמה למנדע מה דאתעביד מההוא קלא ולא ידע. זכאה חולקך רבי דאתבריר לך מלה דקשוט. כד ב"נ אתער קלא מיד (מתחברן) אתער ההוא קלא ולית ליה רשו לארכא יתיר. אלא כעין ההוא קלא דאתער ב"נ ולא יתיר ואי אריך ב"נ קליה איהו לא אריך כל כך בהדיה אלא לסופא דקלא בגין דלא יכיל לארכא מאי טעמא בגין דכד נפק בקדמיתא אתאריך מסייפי עלמא עד סייפי עלמא והשתא דעאל תמן לא יכיל לארכא קלא דהא ליתליה אתר לאתפשטא תמן כדבקדמיתא חדי ר"ש ואמר אלמלי לא זכינא למשמע אלא מלה דא די לי למהוי חדי דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא. א"ל אי חסידא קדישא אלמלי ידעת חדוה דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא תהא חדי יתיר. א"ל מאי חדושא הוה השתא כד אתית לגבי. אמר. רב מתיבתא פתח ואמר ויוסף ישית ידו על עיניך. חדוה הוא. אמאי סתימו דעיינין למיתא בגין דעיינין גוונין דהאי עלמא אינון וחיזו ודיוקנא דהאי עלמא בהו איהו אסתים מניה האי עלמא חיזו דהאי עלמא אסתימו עינוי כל חיזו דהאי עלמא הא אתחשך מניה. וחשכין מניה חיזו דעינוי לית ליה חיזו בהאי עלמא מתמן ולהלאה. אר"ש יאות תקונא דקדמאי וחכמתא דלהון יתיר ממלאכין קדישין. א"ל יוסף אמאי ישית ידו מכל בנוי ואי תימא על בשורה דיליה מבעי ליה ויוסף חי תראה א"ל ישית ידו בגין דרחימו דיליה הוה ובג"כ דא אסתים מיניה נהירו דהאי עלמא ודא נטיל ליה. מאן דאסתים עינוי רחימא דיליה אחזי הכי חיזו דילך דהאי עלמא אתאביד. הא אנא חיזו דילך באתרך מכאן ולהלאה יתתקנון לך חיזו אחרא דההוא עלמא. אר"ש מה אתהני האי למיתא ומה תועלתא אית ליה בהאי מאן דיבעי למשאל (יומא) מה דאצטרי לאפקחא עינוי בגין לאחזאה דעדיין אזדמן איהו לאתבא לחיזו דהאי עלמא כדבקדמין. א"ל אי חסידא קדישא ודאי אי לא אסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולא אתאביד כלא מניה לא להוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא. עלמא דא בהפוכא איהו מההוא עלמא דאנן ביה דבזמנא דתחיית מתייא אפילו כחוטא דשערא לא הוה מעובדא דהאי עלמא דכלא אתאביד בקדמיתא (טלא יבטיל ליה וישוי ליה) בההוא <קטע סוף=דף קסט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסט|ב}}<קטע התחלה=דף קסט ב/>טלא (בקדמיתא) ויתעבר מניה כל זוהמא ולבתר יתעביד כחמירא דא ומניה יתעביד גופא בריה חדתא כך הכא. א"ל רבי שמעון ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא אי הוה בגוונא דא בהאי עלמא ב"נ דאתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא. א"ל מלה דא שאילו קמי רב מתיבתא תרין עולימין דאתלבשו ביננא בתר דסבלו צערא על חובא דלא אתחזי לגלאה ושאילו דא קמי רב מתיבתא ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי מנלן דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא. מלכות דא רוחא דקודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא ואתלבשת ביה אסתר. וכד עאלת קמי מלכא אחשורוש וחמא ההוא לבושא נהורא דיוקנאה אדמי למלאך אלקים. פרחה מניה נשמתא לפום שעתא. מרדכי אוף הכי דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. לבוש מלכות ודאי דיוקנא דההוא עלמא. וע"ד כתיב כי נפל פחד מרדכי עליהם פחד מרדכי ולא פחד אחשורוש. אמר רבי שמעון כמה מתיקין אינון מלין זכאה חולקי והא ידענא דצדיקייא (ס"א בהאי) בההוא עלמא מתלבשן בלבושא דאקרי לבוש מלכות והכי הוא ודאי. א"ל אוירא דג"ע נשיבו דרוח קודשא אינון ומתלבשן ביה צדיקייא כגוונא דהוו בהאי עלמא. ולבתר רוח קודשא שראת על רישא דכל חד וחד ואתעטר ואתעבידא ליה עטרא וכך הוה למרדכי דכתיב בלבוש מלכות דיוקנא דההוא עלמא. ולבתר ועטרת זהב גדולה דא עטרת דשריאת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא. כד קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון. עד דחבו דכתיב בהו ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אתפשטו מההוא לבושא וכן כתיב ביהושע כהנא רבא הסירו הבגדים הצואים מעליו וכתיב וילבישוהו בגדים אלין לבושין דההוא עלמא מהכא מלין קדמאין ומהכא דכל זמנא דגופא דהאי עלמא קיימא בקברא בקיומא לא אתלבש רוחא בלבושא דההוא עלמא דכתיב ויסירו הבגדים הצואים מעליו בקדמיתא ולבתר וילבישוהו בגדים ומלאך יי' עומד מהו עומד אלא דא היא עטרא דאקרי מלאך יי' דקיימא על רישיהון דצדיקיי' ודא איהו עומד. עומד על רישא לעילא. לבתר דאתלבשן כהאי לבושא דיקר. תרין גופין כחדא לא יכלין למיקם כל זמנא דהאי קיים רוחא לא מקבלא אחרא. אתעבר דא הא אחרא זמינא מיד ודאי. דא נפיק ודא עאל כגוונא דיצר טוב ויצר רע. בהאי עלמא לא בעי קב"ה דתרווייהו יקומון כחדא אמר ליה תווהנא על מה דכתיב (שם) והשטן עומד על ימינו לשטנו. וכי יהושע בן יהוצדק כך שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה. א"ל חסידא קדישא כמה טמירין סתימין מלין אלין (א"ל) אע"ג דחברייא ידעין במלין דההוא עלמא לא יכלין למנדע ברזין אלין. א"ל. כיון דבר נש בההוא עלמא מה תועלתא אית לההוא שטן לאסטאה ליה. ולא די ליה דאפיק נשמתיה מניה וקטיל ליה. אמר ליה אי חסידא קדישא זכאה חולקך. ת"ח תיאובתא דשטן לא הוה אלא בגין דלא יתלבש ההוא זכאה בלבושא דכיא קדישא דכיון דחזי ההוא שטן דלבושא דיליה אתדחיא ולא אתחשיב על דא אסטי ליה. מאי טעמא בגין דאי אתלבש בההוא לבוש יקר מיד לבושא דזוהמא ועבידתא דההוא שטן יתבטל ויעבר מעלמא ולא ניחא ליה לשטן. ותו דבכל זמנא דלא אתלבש פקדא רוחא לההוא גופא דזוהמא דיליה. וניחא ליה לשטן. וכיון דאתלבש <קטע סוף=דף קסט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קע|א}}<קטע התחלה=דף קע א/>בההוא לבוש יקר הא אתבטל גווני דיצרא בישא וגופא דיליה וליה ליה דוכרנא בהדיה לעלמין. ואי תימא דאנן פקדין לבי קברי בריש כל ליליא לאו על גופא אלא דנפשא ונפשא פקדא לגופא. אבל השתא פקדונא דילן איהו לנפשא דאיהי משתככא ואשתארת בשכוכי גו גרמי. ובג"כ בריש כל ליליא פקדונא דרוחא לנפשא ולא על בשרא. אי חסידא קדישא תא ואגלי לך מלה סתימא בניינא דגופא דבר נש הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא יהב חילא מיד רתיכין דיליה יהבין חילייהו חילא דלהון גרמי ושייפין כלהו מסטרא דלהון ותקונייהו דא על דא. סט"א יהבת בשרא ומסטרא דיליה אתיא בשרא ולא מלה אחרא. רתיכין דיליה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא בתר דאלין יהבי חילייהו שמיא יהבי חילייהו ומאן אינון עור דאתמשך על כלא כגוונא דלהון. לבתר מתחברן שמיא וארעא כחדא ויהבי ד' יסודי אלין אשא ומיא ואוירא ועפרא לאגנא על אלין ולחפיא על כלא לבתר כל חד נטיל חולקיה דיהב ואתבטל רוחא דקודשא ורתיכין דיליה חולקייהו קיימא רוחא דקודשא. רוחא דיליה קיימא ונשמתא סלקא רתיכין דרוחא דקודשא גרמין דלהון קיימין וע"ד השיבו דגופא גרמין הוו ובג"כ כתיב ועצמותיך יחליץ. ובשרא לא כתיב ביה הכי וכל זמנא דבשרא דסטרא אחרא קיימא בקיומא ההוא שטן קיימא לאסאנא אתאביד בשרא לית ליה רשו לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך וע"ד כתיב יכל בשר מרואי ושפו עצמותיו לא ראו. מההוא חיזו דשטן דקיימא לאסטנא דלא יכיל כיון דיכל בשרו ושפו עצמותיו לא ראו. לא אתחזון לקרבא לגביה דלית ליה בהון חולקא כיון דשף כל חד וחד מדוכתיה לא תבע עלייהו ולא קאים לאסטנא בגינייהו לבתר דבשרא מתעכלא הא לא יתבע דינא ולא קאים לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ולא אדכר לב"נ בשום מלה דעלמא. א"ר שמעון השתא ידענא מלין על תקונייהו. ודאי יאות הוא ליה לאסטנא א"ל ר' (שמעון) חגור זינך ותקין גרמך אי תבעי למנדע מלין דשארית או אי תשאל בהני מלין אימא לי. א"ל ודאי הא ידענא דביתאי שכיבת דלא ידענא מנה כלום וחברייא ידעין. נשין מ"ט דעתייהו קלה. א"ל דעתא אתיא בשית דרגין. וכל חד נטיל חולקיה מה דאשתאר קל איהו אבל יקירא דא אי לאו דאשת כסילות אשתתף בה. במלה דא לא תשאל דהא ידענא דלאו על דביתך שאלת אלא על מה דכתיב הנה יי' רוכב על עב קל וההוא עב קל אקרי דעת מההיא כלה יראת יי' ואיהי קיימא באמצעיתא כגוונא דדעת עלאה אבל (ס"א וע"ד) אקרי קל. והא ידענא שאלתא דילך מאי היא. אבל שארי וחגור זינך וקטיר קטרך דהא עידנא הוא לגלאה כמה דשארית עובדא. דעל אנפי רוחב ביתא. אולם דעזרה לגו. בהאי עזרה אית תריסר פתחין לפום חושבן שבטיא דישראל. בפתחא חדא כתיב ראובן. ובפתחא אחרא כתיב שמעון וכן כל שבטיא דישראל רשימין על אינון פתחין בזמנא דיסלקון לאתחזאה קמי מאריה דעלמא. מאן דעייל בפתחא דרשים ביה ראובן אי משבטא דראובן איהו מקבלין ליה פתחין ואי לא פלטין ליה לבר וכן בכלהו דלא יקבלון פתחין אלא למאן דאיהו מההוא שבטא דרשים בהון ובדא יתחקקון וישתמודען כל חד וחד. תלת מאה ושתין וחמש עמודין דנהורא מלהטא אית בכל סטרא מאינון ארבע סטרין כל אלין עמודין אקרון עמודים חיים בגין דלא קיימא נהורא דלהון <קטע סוף=דף קע א/> {{ממ זהר משולב|ג|קע|ב}}<קטע התחלה=דף קע ב/>שכיך באתר חד. וכלהו אלין סלקין ואלין נחתין יהבי דוכתא דא לדא אלין דסלקין בטשין דא בדא ומנגני נגונא ואלין דנחתי אוף הכי. אלין דסלקי דנגני נגונא מאי נגונא מנגני שיר דעד כען מלאכין קדישין לא שבחו ליה בגין דאיהו חדש. מאי טעמא איהו חדש בגין דההוא דמחדש עולימוי משבח ליה ואמר ליה והכי אמר רב מתיבתא דא אקרי חדש ואיהו חדש בגין דדביק בשמשא ולא אתפרש מניה לאפקא סטרא אחרא דלית ביה חדושא דכתיב ביה ואין כל חדש. זקן הוא ואתבלי ולא אתחדש. (ס"א ולא עביד תולדין) דאלמלא עביד תולדין הוה מטשטש עלמא). תו פתח רב מתיבתא. שדה אתחדשת בעדונא דרגא דילה גרים דכתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה. מאי דדנה משיכו דעדן עלאה. ובגין דאתמשך עלה מסטר דנוקבא כתיב עדנה בה"א ובג"כ כתיב היתה ולא היה. ואדני זקן. וכי אע"ג דאיהו זקן לא אתחזי לאולדא אלא לאו מלתא זעירתא אמרה לגביה (דאברהם אלא) דבגין (לאזער גרמה דאתדבקת) ההוא (מלך) זקן (ד"א דאתדבקא) (וכסיל) לא אתחדש ולא עביד תולדין דאלמלא הוה עביד תולדין הוה מטשטשא עלמא (ס"א אלא אמרה לגבי דאברהם בגין דהוא זקן לא אתחדש ולא עביד תולדין). ועל דא אהדר מלין קודשא בריך הוא למה זה צחקה שרה וגו'. ואי תימא והא כתיב ואברהם זקן בא בימים. אלא בא בימים. באינון יומין עלאין דמחדשי עולמין כנשרא. ע"ד נגונא דא נגונא דההוא חדש איהו. הושיעה לו. למאן לההוא חדש הושיעה ימינא דמלכא עלאה ודרועא דיליה. אינון דנחתי אוף הכי מנגני ואמרי שירה אחרא יתמא. ומאן איהו מזמור לתודה דאיהו יתמא. אוף הכי נהורא דלהון חד אתחזי. וכד מתגלגלי אתחזן חמש גוונין דנהורין. בכל עמודא ועמודא. עמודין אלין כלהו חללין מלגאו. וכד סלקי ונחתי נפקי מנייהו שלהובין דנורא כגווני חיזור ושושן. לעילא מכל עמודא ועמודא אית תלת תפוחין דבטשי בהו תלת גוונין סומק ירוק וחוור. בכל גוון וגוון מלהטן אתוון בלטי משלהובא ירוקא דאשא ולא משתככי לעלמין ולית מאן דיקום עלייהו. ארבע גלגלין מתחמן עובד ציור בכל עמודא ועמודא. באינון גלגלין אית פליאן רברבן כד מסתחרן מפקין מנייהו זגין דדהבא ואבני יקר. ומיד מתכנשי בגווייהו ולא נפלי לארעא כד נפקין אינון זגין דדהבא ואינון אבני יקר גו אסתחרותא דגלגלין אשתמע קלא דאמרי זאת נחלת עבדי יי' וצדקתם מאתי נאם יי' תרין אריין לבכל גלגלא וגלגלא אריא חדא מסטרא חדא ואריא חדא מסטרא חדא וכלהו מאשא ירוקא ובגלגולא דקא מסתחרן גלגלין מתחבקן אלין באלין ואזלי כלהו. בגלגולא מתדבקן דא בדא. כד סלקין עמודין מנהמן אריין אלין באלין ותפוחין פרחין באוירא וסלקין לעילא ובטשי אלין באלין באוירא ותבו לאתרייהו ומתמן נפלי ואריין פשטי ידייהו לנטלא לון וסלקין אלין מגרמייהו. אי חסידא קדישא. מאן חמא חכמתא דאומנו דצייר קב"ה בעמודין אלין. בפלגו יומא נפקי תרין נשרין בכל גלגלא וגלגלא ולא ידיע אתר דנפקי מתמן ושריין על רישיהון דאלין אריין וכדין משתככי עמודין וגלגלין וקיימי בקיומייהו. ותפוחין נפלי על פומייהו דנשרי ומקבלי לון ומיד פרחין מפומא לפומא ואזלין ומשטטי בינייהו ותבו לאתרייהו ולא ידיע מאן היא. לבתר שעתא ופלגא נשרין ארימין קלא ומנגנין נגונא תאיבא ואתטמרן ולא ידיע בהי אתר. סחרנייהו דאינון עמודין אית שבכין עובד ציור. אשא סומקא ונהורא חוורא וחוטין דדהבא סחור סחור סחרין לכל סטר ומעיינא דמיא <קטע סוף=דף קע ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קעא|א}}<קטע התחלה=דף קעא א/>כד"א והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון הכא פריש רב מתיבתא קרא דא לגו וקליה אשתמע לבר. (ס"א ואדהוה) מדהוה פריש קרא דא. (אי קדישא אי קדישא) קל ינוקא אתער מלבר ההוא ינוקא דהוה פריש תלמודיה וגמיר קמי חד עמודא דעלמא בריה דרבי יהודה דרבית אנת והוו אחדי ביה לדינא וקליה אתער מלבר בהאי קרא ואמר מיא דאינון מלרע היך סלקין לעילא מניה לאתר עלאה יתיר מניה בכמה דרגין ומה אצטריך לון לאינון מיין לעילא. ומה אתר דכל (תפוחי) מבועין ונחלין נפקין מניה ולית פסיקו למבועי ונחלי אתשקיא מאתר נגיב מאן חמא חפירא דבירא דיהיב מיין למבועא דגביע. וכי ירושלם יהיב מיין אל הים הקדמוני אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן ונבעין מניה. אי חסידא קדישא לקלא דא אשתככו וצייתו כל קלין דבני מתיבתי דתמן ובג"כ לא יכילו מאדי דדינא למקרב גביה. בכה ר' שמעון א"ל לא תבכי בוצינא קדישא זכאה חולקך דאפילו ינוקי מנך אמרי רזין סתימין דאורייתא. תא ואימא לך מה דעבדו בני מתיבתי על קליה דההוא ינוקא כד עאל קליה דההוא ינוקא כגירא לגו וכלהו צייתי ליה. בההוא שעתא אזדעזע רב מתיבתא וכל אינון דהוו קמיה ואמר מאן אינון דלא שבקין לההוא ברא דאלהא חייא למיעל קמו ואחידו ביה תלת עמודין דקיימי קמי רב מתיבתא ועאל וכל בני מתיבתי אתכנשו לגביה אמר רב מתיבתא אימא קראיך ברא קדישא. אמר עד כען דחילנא דהא אנא ממתיבתא אחרינא הוינא והכי אמרו לי כד מארי דדינא הוו אחדין בי. א"ל לא תדחל ברא קדישא הכא תהא ביננא שבעה יומין ותתמחי בכל יומא מטלא קדישא. ולבתר יסלקון לך לגו ההוא מתיבתא בשאר ינוקי דהכא: פתח ההוא ינוקא ואמר והיה ביום ההוא. ההוא לאידיע מאן הוא. אלא בכל אתר ביום ההוא יומא בתראה הוא אמאי אקרי יום ההוא. אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי הוא כד"א ועבד הלוי הוא פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא (ה' הוא) לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד ובגין דאיהו סופא אתוסף ביה ה' (ס"א הלוי הוא. הוא טמיר וגניז ודא אקרי יום ההוא לאחזאה סופא דכל דרגין דאחיד בשירותא וכלא חד) זמינא ירושלם לאפקא מיין ולנבעא נביעו הכא אית לומר סופא דכל דרגין לאו איהו ירושלם אלא ודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי אלא ירושלם כל דרגין קדישין דילה כד אמתחרן אקרון ירושלם והכי אתחמאן ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות אלין פנימאין ואלין לבר ואית דרגין דאקרון כר אסתחרן לשכות (ס"א כד א סתחרן אלין פנימאין ואלין לבר אקרון ירושלם ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות ואית דרגין דאקרון לשכות) ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן היכל ודביר. לגו מכל אינון דרגין אית חד נקודה כבודה בת מלך פנימה. נקודה דא אקרי יום ההוא וסימניך ההוא יקרא ארץ וכד יקום יומא דא מגו שבכין דעזרה יקום נביעו דמיא וההוא נביעו מן הים הקדמוני להוי. כגוונא דאמא דברה בין דרועהא ומסגיאו חלבא דיניק אתמלי פומיה ואתרבי ביה אריק חלבא לפומא דאמיה. כך חצים אל הים הקדמוני. נטליה רב מתיבתא ונשקיה. אמר חייך (ס"א חיין דעלמא דמלה דא הכי) אוקמוה במתיבתא דרקיעא והכי הוא ודאי. ים האחרון דרגין בתראין דילה. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה אתוסף בההוא ינוקא גו בני מתיבתי כ"ז טעמי דאורייתא אמר ההוא ינוקא ושבעין כתרין אעטרוה לאבוה בההוא יומא זכאה חולקיה מאן דזכי למילף לבריה. אמר רבי שמעון לא זכה אבוה למילף ליה. אמר אבוה שבק ורזא סתימא <קטע סוף=דף קעא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעא|ב}}<קטע התחלה=דף קעא ב/>הוה בהאי ינוקא על מה דאסלק מעלמא ועל דבעו למידן דיניה (ס"א באתגלייא) ואשתזיב מניה דא הוה באתגלייא דהוה מכסיף לרביה קמי כלא בשאלתין וקושיין דיליה ולא חייש למהך לאחרא לאתקנא תלמודוי וחליש דעתא דרביה וע"ד בעו למידן ליה בדינא תקיפא. ובג"כ אף על גב דאשתזיב ממאריהון דדינא לא אשתזיב הכא. שבעה יומין הוי דלא אשתלים דיוקניה (ס"א דיניה) וכד הוה אסתחו בכאבא יתירא קמי כלא כל אינון שבעה יומין עד דאשתלים דיוקניה ועל דאסתלק מעלמא לא תבעי למנדע. אי רבי אי רבי זכאה חולקך. ת"ח תחות עגולא דאינון שבכין דתמן באינון מיין דההוא נביעו דמעיינא אתרשים נביעו חד ואתפשט ונפיק ונפיק לבר ועאל גו ימא רבא (דתמן) ורשים ביה ארחא בלבא דימא ומיניה שתי לויתן ורוי וחדי ואתרבי ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא בתראה וכל אינון מים זדונים ומיין תקיפין מאיך לון וכפיף לון דלא יפקון לחבלא בני עלמא. וסימן הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבח. ובאמצעיתא דההיא עזרה אית תרין כרובים עובדא דאומנא דמלכא קדישא ולא יכלין לקיימא בהו עלאין ותתאין ותחותייהו זמינין כל ישראל לקיימא דלא יפקון מתחות גדפייהו לבר זכאין ליהוון כל דעאלין תחות גדפייהו. תליסר אלפי מגדלין דשמשא דנהיר מנצוצא דמרגקלא בצעצועא (ס"א בניצוצא) כדקא יאות. רב מתיבתא בג"כ זכה לההוא יקר. מאן יכיל למימר מאינון מלין דקא מתחדשן בכל יומא מקמי רב מתיבתא אי רבי בכל זמנא דרוחין דכורין סלקין לעילא. נשין בההוא זמנא נפקי כלהו ומתכנשי לגו היכלא דבתיה תמן וחדאן תמן. בכמה מלין עתיקין. ומתמן נפקין ועאלין כלהו. והיא עמהון לגו היכלא דסרח. וחדאן בכמה מלין חדתין ועתיקין ומתמן נפקין והיא עמהון ועאלין לגו היכלא דיוכבד. וכן בכל אינון היכלין. השתא ר' אימא לך רזא חדא. ת"ח בכל שמטה ושמטה כרוזא נפיק אתכנישו גוברין ונשין וכל אינון בני מהימנותא וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשין וסלקין וכל אינון ינוקי מחלב עאלין לגו מתיבתא (ס"א אתכנישו בני מהימנותא גוברין ונשין וכל אינון ינוקי מחלב וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשים וסלקין וכלהו עאלין לגו מתיבתא) דרקיעא וחדאן חדוה. ועלויא דלהון ותמן חדו על חדו. וההוא נער דמפתחן דמאריה בידיה קם ואמר לון כמה מלין חדתין ועתיקין וכלהו חמאן חדוה דלית חדוה כההיא חדוה. לבתר עאלין כלהו לגו כמה פרוכתין וכמה היכלין גניזין תמן דאינון נהרין בנעם יי' בגו היכלא דאהבה דקב"ה ודא הוא דכתיב לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו לבתר פרחין ינוקין לעילא ואינון פרחין לתתא ומהדרין לדוכתייהו ומתלבשן כדבקדמיתא. זכאה עמא דכל טובא דההוא עלמא מחכאן. אר"ש כמה מתיקין מלין דשמענא. זכאה חולקא דידי דזכינא לכל האי למשמע זכאה יומא דנפיקנא הכא. אמרי ליה רבי תלת יומין אית לן רשו למיתי גבך ולבתר חד יומא (ס"א ניזיל ולא אית לן רשו למיתי ובההוא יומא יתוסף) חדוה דילך איהו משיך משיכו מסטרא דיליה ואתטמר ואתחפא תחות אתר דאקרי תא הרצים עד פלגו ליליא. מבתר פלגו ליליא שלהובא דעמודא דיצחק נפיק ובטש בהאי תרנגולא דאקרי גבר כגוונא דגבר אחרא עלאה עליה כיון דבטש ביה האי גבר קרי ויהיב שית קלין וכלהו בסכלתנו. בשעתא דאיהו קרי כל תרנגולין דהאי עלמא קראן ונפיק מניח שלהובא אחרא ומטי לון תחות גדפייהו וקראן איהו מה קרי בשעתא קדמאה קרי ואמר קול יי' בהדר. ובשעתא תניינא קרי ואמר קול יי' לעיר יקרא וגו'. בשעתא תליתאה קרי ואמר קול יי' חוצב להבות אש. <קטע סוף=דף קעא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קעב|א}}<קטע התחלה=דף קעב א/>בשעתא רביעאה קרי ואמר קול יי' יחיל מדבר וגו'. בשעתא חמישאה קרי ואמר קול יי' על המים וגו'. בשעתא שתיתאה קרי ואמר קול יי' יחולל אילות וגו'. לבתר קרי ואמר קול אומר קרא ואמר מה אקרא וגו'. ודא איהו תרנגולא דקרי ולא שכיך ולבתר קרי כמלקדמין ומאי קרי כל עובדין דבני עלמא בגין דאיהו מאריה דאחמתא (ס"א דחכמתא) וקסת הסופר בחרצוי וכל עובדין דבני עלמא כתיב בכל יומא. ובליליא בתר דקרי כל קריאן אלין קרי כל מה דכתב ביומא. ואלמלא רגלוי אצבעאן דיליה דאינון תרין דרגין חד ההוא דקיימא באמצעיתא דאיהו רב וההוא דקיימא מאחורא דאיהו זעיר דקא מעכבין ליה יהא מוקיד עלמא בשלהובוי. ומה עבדי כיון דסליק צפרא וחוטא דנהירו נפיק מסטר דרום כדין מתחברין כלהו ואתעבדין תרין רגלין תרין טלפין כעגלא לקיימא דכתיב וכף רגליהם ככף רגל עגל והא ידעת רזא דא. שאלת ענפא דגורן לגו בעזרה דא אית תלת מאה ושתין וחמשה היכלין כחושבן יומי שתא ובכל פתחא ופתחא כתיב יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך לא ידיע מאי הוא בהני היכלין אלא כלהו אתחמן עובד ציור. שבע סדרין דמרגלאן אתחמן אלין באלין בכל חד וחד. אי חסידא קדישא כמה משבח רב מתיבתא היכלא חדא דאיהו בריש סטר מזרח דעזרה דא בגין דארבע אינון בד' סטרין דעלמא אבל היכלא דסטר מזרח אסגי נהורין דיליה יתיר מכלהו. יומא חד בימא רבא לויתן נפיק וכל ימא אזדעזע וכל נוני אזלין לכאן ולכאן כד מטי לויתן בפתחא דפתחא דתהומא שארי למחדי ואשתכך תמן תהומי אלא ההוא כחיזו דמעיין ואתחפיין נהורין ולא אתחזון כל אינון נהורין בר נהורא דהיכלא דבסטר מזרח. דא ההוא מרגלא דקא אפיק לויתן מגו ההוא תהומא דאקרי סגדו"ן. ממה אתעביד. אלא יומא דא דקא אפיק לויתן דאזדעזע ימא יומא דאתחרב בי מקדשא ט' באב איהו. וההוא מרגלא דכד דכיר קב"ה לבנוי ואושיד תרין דמעין לגו ימא רבא חד נפיל לגו תהומא דא דאקרי סגדו"ן וחד נפיל לגו תהומא אחרא דאקרי גילב"א בגין דחמש תחומי אחרנין אינון בימא רבא. אבל לא חשיבין כהני אחרנין וכיון דנפלי אינון דמעין קפאן גו תהומי חד. וחד אטבע גו תהומא דאקרי גילב"א דתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין נפיק חד ערעורא מקטרגא מזיקא קדמאה ואיהו ברוחא דיוקנא דאדם כד קריב לגו קודשא כיון דמתעבר מתמן ובעי לנחתא לתתא לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא נחית הוא ורתיכוי. ולבושא קדמאה דקא נקיט תבנית שור דיוקנא דשור וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע. שור איהו. ואינון ארבע אבות לנזקא עלמא. וכלהו תלתא אבות נזיקין בר שור כלהו דיליה וע"ד כתיב וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. מהו אוכל עשב הא דרשינן ביה. אבל עקרא דמלה מתמצית הלחם ולא שבעת זיני דגן לית ליה בהו חולקא ולא יאות ליה למהוי תמן מדוכתייהו ואלין יתבין בדוכתייהו עד לא נפקי אלין זמינין אלין נהירו ונציצו דלהון לא יכלין עיינין למסבל. אזלין בסחרנין לית להון שכיכו לעלמין. כד אסתכל ב"נ בהאי היכלא מיד באסתכלותא קדמאה אתחזי זעיר ולא זעיר אסתכל יתיר אתחזי רב. תו אסתכל אתחזי יתיר רב כל מה דאסתכל הכי אתחזי באתפשטותא רב ועלאה עד דדמי <קטע סוף=דף קעב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעב|ב}}<קטע התחלה=דף קעב ב/>באסתכלותא כמלא נימא דלית ליה שיעורא עובדין סגיאין לגו דלא ידיע אומנו דלהון מניה נהרא עזרה וכל מה דאית בה בר כרובים דנהורא דלהון סלקא עד רום רקיעא בגוונין סגיאין ונהורין מנצצן אלף וחמש מאה וחמשה ושבעין גופנין עבדין איבין בעזרה דא יתיר חובק את ידיו במרירו ואנינו דיליה ולבתר אוכל את בשרו בעל כרחיה דלית ליה רשו לשלטאה על מלה אחרא מה אתהני ליה בכל מה דאסטי ועביד ועמל דלבתר לית ליה רשו אלא על דיליה לבתר מרקיד וחדי ככסיל בלא דעתא כלל ואזיל בלא תועלתא ואכיל לבשרא. ובשאר לית ליה רשו מרירו דעילא ותא כד ישראל בעאקו ואכלי לון שנאיהון ולא יהבי חילא בעובדין טבין דלהון לאפקא מניה ואפילו מבשריה דאיהו מהאי סטר אבאיש קמי מלכא קדישא דאיהו רחום וחנון אבל על דיליה רוחא קדישא ונשמתא קדישא לית עלאין ותתאין יכלין לשלטא עלוי כלל וע"ד כל תסקופין וכל מה דאסטי ההוא רע דחשיב למשלט על רוחא קדישא ולבתר לא יכיל וישוב ואוכל את בשרו. מה תועלתא הוה ליה. ועוד דאינון חפאן כלהו כערטיראה תקיף ולית שכיכו לעלאין ותתאין. תא ואימא לך מלה. אי תימא דחדו הוא למלאך המות כד קטיל בני נשא. לאו. אלא בגין דחמי דרעותא דמאריה בכך אחזי גרמיה בחדו למעבד רעותיה דקב"ה דכתיב רוח סערה עושה דברו. א"ל ר"ש והא איהו אזיל ומרקד בחדוה קמי נשין א"ל אי חסידא קדישא ודאי הכי הוא לאחזאה קמי מלכא דניחא ליה ברעותיה דמלכא. אבל נייחא דיליה בהספדא דנשין איהו רקיד ואודניה להספדא. א"ל אי הכי אמאי אזיל ואסטי על ב"נ לעילא ואדכר לחובוי. א"ל בגין דאיהו זקן וכסיל וחשיב למשלט על רוחא וכל תאובתיה בגיני כך איהו לסוף לא שליט אלא על דיליה. בשרא דיליה. וע"ד כתיב ישוב עמלו בראשו אזיל ובעי לארגשא עלמא ומיא סליקין מגו שאר תהומין ובעאן לחפיא עלמא אינון דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא ומגו תוקף דרתיחו דלהון אקפו מיא גו ימא דנקפא ואלמלא דרמז קב"ה חד נשיבו מסטרא דאברהם מעמודא דיליה ואחזי על עלמא לא יכיל למיקם אפילו רגעא חדא. אינון דמעין כד נפלין גו ימא אשתמע קלא בין ימא עד מערתא דכפלתא מקל נהימו דלהון דקא אשתמע תמן כד עאלין גו ימא מתערן אבהן קדמאי וקמו וחשבו דקב"ה בעי לאהפכא עלמא עד דקלא נפיק ואמר לון לא תדחלו רחימין קדישין בגינכון דכיר קודשא בריך הוא לבניכון ואיהו בעי דמפרק לון ואתון תחמון אלפא ביתין כלהו משלבן ומתצרפאן אלין באלין ואתחברן בצרופא דשמא קדישא כיון דאתחזון אתוון בצרופא דא אלין גניזין ונפקין אחרנין וכן כלהו אלין גניזין ואלין נפקין כלהו לגו בחלולא דאינון כפתורים. תו פרחי תלת זמנין ביומא באוירא ונפקי לבר וקיימא שמא בארבע אתוון תליין באוירא שעתא ופלגא לבתר גניז דא מיד נפיק מגו אוירא מחלולא דיליה שמא דתריסר אתוון פרח ותליא באוירא שעתא חדא ולא יתיר לבתר גניז דא ונפקא מיד צרופא דאתוון אחרנין שמא דכ' (ס"א דכ"ב) אתוון ותליין באוירא שעתא אחרא ואגניז. ומיד נפקי אתוון מחלולא אחרא שמא דתמניא ועשרין אתוון מתעטרין כלהו בכתרייהו וקיימי שעתא ופלגא ואגניז דא ומיד נפקי תליא באוירא שמא דעשרין וחמש אתוון בצרופייהו וקיימא שעתא ותלת רגעי נפקי אתוון בארבעין ותרין אתוון לעלמא קיימא שמהן אלא אתוון כולהו לא <קטע סוף=דף קעב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קעג|א}}<קטע התחלה=דף קעג א/>משתככי לעלמין בלטי ומנצצי לבר וסלקי ונחתי לית מאן דיכיל לקיימא בהו בר משיח בטורח סגי. דא גניז לבתר דקיימא תרין שעתין ועשרין ותרין רגעין והאי שמא גליפא דע"ב אתוון קא נפיק וקיימא ותליא באויר אשעתא ופלגא כל הני שמהן לא נפקי ולא אתחזון אלא זמנא חדא ביומא אבל אינון אלפא ביתין אתחזון פרחין באוירא ומצרפין אלין באלין תלת זמנין ביומא כד פרחן אתוון דאלפא ביתין אלין פרחין מכאן ואלין מכאן ומתצרפן כלהו כד נחית תמן רב מתיבתא שארי משיח חמא בצרופא דאלפא ביתא אתוון כמה דחמא דניאל דאינון ממתוס ננקפי אאלרן. כל מעלי שבתא כד מקדשין ישראל יומא לתתא כרוזא כריז לארבע סטרי עלמא אתכנשו משריין קדישין אתקנו כרסיין (קדישין) מאן חמי חדוה בתלת מאה ותשעין רקיעין כמה ממנן כמה שלטונין מתכנשין לאתרייהו. כיון דישראל לתתא מקדשין (וקב"ה) כדין אתער אילנא דחייא ואקיש באינון טרפין דיליה רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי ואינון ענפין דאילנא מתנענען וסלקין ריחין דעלמא דאתי ההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין ופריש על עלמא. ועם כל דא נשמתין נפקין ונשמתין עאלין אלין מתערי אלין. אלין נפקין ואלין עאלין ואילנא דחיי בחדוה. וכדין ישראל כלהו מתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין כלהו בחדוה בנייחא. וכלה שבת אית לון ההוא חדוה וההוא נייחא וכל צדיקייא די בגנתא כלהו סלקין ומתענגין בענוגא עלאה דעלמא דאתי. כיון דנפיק שבתא כלהו נשמתין פרחין וסלקין. ת"ח כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל ונשמתין נחתין אינון נשמתין דצדיקייא כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקב"ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא. זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אמרת קמיה. כמה חדוה עביד קב"ה כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלו' וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי. אינון לתתא וקב"ה לעילא חתים לההיא מלה. ת"ח כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקת באינון מלין חדתין וסלקי לעילא. כל פמליא דלעילא צייתין לההוא מלה וחיות הקדש מתרבן בגדפין ומתלבשן בגדפין. וכד שאיל לון קב"ה ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב בעמדם תרפינה כנפיהם כמה דאת אמר כי עמדו לא ענו עוד וכפתחו עמדו כל העם. ואי תימא שתיקה אמאי קרו ליה עמידה אלא בדבורא אית ז' שייפין דמתנענען בהדיה. לבא. ריאה. קנה. לשון. שניים. שפוון. בשר. ובשתיקה קיימו בקיומייהו בלא נענועא. וע"ד קרי לשתיקה עמידה דהא רב המנונא סבא (נ"א רב מתיבתא) אמר ישלח עזרך מקדש וגו'. מקדש דא קדוש ידים. ומציון יסעדך דא המוציא דאיהו סעיד לבא דבר נש. יזכור כל מנחותיך כל לאסגאה מלה אחרא. דא נטילת ידים בתרייתא. ועולתך ידשנה סלה דא ברכת המזון בזמון. ואי את עביד כן יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. ובשבת מקדש דא קדושא רבא ועל מלה דא אתעטרו צדיקייא בגן עדן משבת לשבת אחרא. תו פתח ואמר על הר <קטע סוף=דף קעג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעג|ב}}<קטע התחלה=דף קעג ב/>גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו'. על הר גבוה האי ודאי הר העבדים אתר דמשה אתקבר. והא אוקמוה דשכינתא תסלק לתמן ותבשר עלמא. אבל כלא איהו. מבשרת ציון דא איהי חפצי בה אתתא דנתן בר דוד אימא איהי דמשיחא מנחם ב"ר עמיא"ל ואיהי תיפוק ותבשר ואיהי בכללא דמבשרת ציון קלא ישתמע בעלמא ותרין מלכין יתערון בעלמא לאגחא קרבא ויפוק שמא קדישא על עלמא. מה תבשר ותימא (שם) הנה יי' אלקים בחזק יבא וזרועו מושלח לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הנה שכרו אתו דקב"ה כריז בכל פמליא דלעילא ויימא לון אתכנשו ודאינו דינא. מאן דמסר נשמתיה על קדושת שמי אגריה מאי הוא ואינון יימרון כך וכך. מאן דסביל כמה חרופין וגדופין בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. מאן דאתענש בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. הה"ד הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. מהו ופעולתו אלא כמה דכתיב מה רב טובך וגו'. פעלת לחוסים בך דא הוא פעולתו. נגד בני אדם מהו אלא נגד עכו"ם. אשר צפנת ליראיך. מהו אשר צפנת. וכי מאן יגזול ויטול מן ידוי מה דהוא בעי למיהב דכתיב צפנת. אלא פוק וחמי עובדין דרחמנו דעבד קב"ה במה דאיהו מחי ביה יהיב אסוותא. במה מחי בשמאלא. בימינא קריב ובשמאלא מחי. במה דמחי ביה יהיב אסוותא לעולם כתיב ירמיה א צפון תפתח הרעה. ובצפון מחי. דמתמן נפקי כל ד ינין וכל גזירי. קשיין. וביה שרי כל אגר טב וכל טיבו דזמין קב"ה למיהב לישראל. לזמנא דאתי קרי קב"ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל טיבו וכל אגר טוב לבני דסבלו כמה בישין בהאי עלמא על קדושת שמי. הב אגרין טבין דיהבית בך. הה"ד אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'. וכי ארחא הכי הוא דדרום לממנע ברכאן והא כל ברכאן מסטרא דדרום וכל טבין דעלמא מדרום נפקי ואיהו אמר לתימן אל תכלאי אלא בההיא שעתא יתער קב"ה לאברהם ויימא ליה קום דהא מטא זמנא דאנא פריק לבנך למיהב לון אגר טב על כל מה דסבלו בגלותא ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון דכתיב אם לא כי צורם מכרם דא אברהם. הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי. ואחמי גרמיה כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר ויימא גבו מחוביהון גבו מחטאיהון א"ל קב"ה לאברהם ידענא כלא איהו מה דאמרת לאנפין. אנא אוף הכי לאנפין. אל תכלאי אנא בעי לפייסא לך על בנך. לא תמנע טיבו מנהון לא תמנע אגר טב מנהון כמה וכמה סבלו על חוביהן ובגיני כך אומר לצפון תני. והיינו אשר צפנת. ודא הוא מלה (ס"א דתהא) דההיא מבשרת. ותו תבשר זמנא תניינא בשעתא דשכינתא תסלק על ההוא טורא עלאה ותהך ותבשר לאבהן מיד תהך לירושלם ותחמי לה בחרבנא. תיעול לציון ותמן תקרקר קירא כמלקדמין על אתר בי מותבה ועל יקרא דילה בההוא אתר. ותמן אומיאת דלא תיטול מתמן ולא תפוק עד דקב"ה יפרוק לבנהא ודא חפצי בה. תבשד כמלקדמין ואמרת צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך וגו'. מאי גדול בקרבך דא קב"ה דאיהו אתי לגבה לאקמא לה מעפרא ויימא לה התנערי מעפר קומי שבי ירושלם ירושלם איהי וירושלם שמה ודאי. ובדא אוף הכי כמה חדו על חדו הוי לצדיקייא בגן עדן ובג"כ זכאה איהו מאן דנשמתיה בשבת אסהידת קמי מלכא על חדושא דאורייתא דקב"ה. וכל פמליא דיליה וכל אינון נשמתין דצדיקייא דהוו בגן עדן כלהו מתעטרן בההוא מלה. תו שמענא בוצינא <קטע סוף=דף קעג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קעד|א}}<קטע התחלה=דף קעד א/>קדישא דכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרן לאבוה דההוא ב"נ תמן בשעתא דאמר קב"ה אתכנשי למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא משמיה דפלוני בר פלוני כמה אינון דנשקין על רישיה כמה צדיקייא מעטרין ליה כד נחתין. זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין. ע"כ: רעיא מהימנא (במדבר ט"ו) רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ וְגוֹ', פִּקּוּדָא דָּא לְהַפְרִישׁ חַלָּה לַכֹּהֵן. חַלָּ"ה הָכִי חוּשְׁבָּנֵיהּ, מ"ג בֵּיצִּים, וְחוֹמֶשׁ בֵּיצָּה, חַד מֵחֲמֵשׁ. וְאִית חוֹמֶשׁ חַד מִן חַמְשִׁין, דְּאִיהוּ ן'. וְדָא סִימַן מָגֵ"ן, דְּאִיהוּ מִיכָאֵ"ל גַּבְרִיאֵ"ל נוּרִיאֵ"ל. חַלָה, שְׁכִינְתָּא. דִּבַאֲתָר דְּאִלֵּין מַלְאֲכִין תַּמָּן, אֲבָהָן תַּמָּן. וּבְאַתְרָא דַּאֲבָהָן תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן. וּבָה וַיְחַל, בָּהּ צַּלֵּינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות לב) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו. (דברים ג) אֲדֹנָי יֶדוִֹד אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ. וּבָהּ חָלָה זְכוּת אָבוֹת. וּבָהּ תָּמָה זְכוּת אָבוֹת לָרְשָׁעִים. דַּהֲווֹ מְקַבְּלִים אַגְרַיְיהוּ בְּהַאי עָלְמָא. דְּמִסִטְרָא דִּימִינָא, דְּתַמָּן י' דְּאִיהוּ חָכְמָה, שֵׁרוּתָא דִּשְׁמָא דַּיְדוָֹד, דְּאִיהוּ אַחְזֵי זְכוּתָא עַל בְּנָהָא מִימִינָא, דְּתַמָּן רמ"ח פִּקוּדִין דַּעֲשֵׂה. מִסִּטְרָא דְּאָת ה' בַּתְרָאָה, דְּאִיהִי לִשְׂמָאלָא דִּגְבוּרָה, דְּתַמָּן לֹא תַּעֲשֶׂה, דְּאִינּוּן שס"ה, דְּתַמָּן נִדוֹנִין רְשָׁעִים גְּמוּרִים, תָּמָה לוֹן זְכוּת אָבוֹת, וְאִתְהַפָּךְ לוֹן שֵׁם יְהוָֹ"ה, הוה"י. וְאוֹלִיפְנָא מֵהָמָן הָרָשָׁע, (אסתר ה) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוְֹה לִי. (ע"כ רעיא מהימנא) ויאמר יי' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וגו'. ר' חזקיה פתח ויראני את יהושע הכהן הגדול וגו'. כמה זכאין אינון ישראל דקב"ה בעי ביקרהון על כל בני עלמא ויהב לון אורייתא קדישא ויהב לון נביאי מהימני דמדברי להו באורייתא בארח קשוט. תא חזי כל נביאי ונביאי דאוקים קב"ה לישראל כלהו אתגלי קב"ה עלייהו בדרגין עלאין קדישין וחמו זיו יקרא קדישא דמלכא מאתר עלאה אבל לא קריב כמשה דהוה קריב למלכא יתיר מכלא דהא זכאה חולקיה יתיר מכל בני עלמא דעליה כתיב פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ושאר נביאי הוו חמאן מאתר רחיקא כמה דאת אמר מרחוק יי' נראה לי א"ר חזקיה הכי אוליפנא כתיב וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. וילך איש דא קב"ה כד"א יי' איש מלחמה. מבית לוי דא קב"ה אתר דחכמה עלאה וההוא זוהר (ס"א נהר) מתחברן כחדא דלא מתפרשן לעלמין. מבית לוי דאשרי לויתן (ס"א כל חידו) בלחודוי בעלמא הה"ד לויתן זה יצרת לשחק בו ויקח את בת לוי דא קב"ה אתר דנהירו דסיהרא נהיר. ותהר האשה ותלד בן. האשה ודאי כד"א לזאת יקרא אשה בקדמיתא בת לוי הכי הוא ודאי וכי בת לוי בקדמיתא והשתא אשה אלא הכי אוליפנא אתתא עד לא אזדווגת אתקריאת בת פלוני בתר דאזדווגת אתקרי' אשה והכא בת ואשה כלא בחד דרגא היא. ותצפנהו ג' ירחים. אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא. ומאי נינהו תמו"ז וא"ב וטב"ת. מאי קא משמע לן דעד דלא נחת משה לעלמא שכיח הוה הוא לעילא ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מן יומא דאתיליד. מכאן אמר רבי שמעון רוחיהון דצדיקייא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא. ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו וגו' מאי ותקח לו תיבת גמא דחפת ליה בסימנהא למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בימא רבא כמה דכתיב שם רמש ואין מספר והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו בחפו (ס"א דסטרא דיובלא יקירא) דבני ימא בלא יקירא בתרי גוונין בחיוור ואוכס ואנח ליה למשה למישט בינייהו <קטע סוף=דף קעד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעד|ב}}<קטע התחלה=דף קעד ב/>לאשתמודע ביניהון בגין דזמין הוא לסלקא בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא ותרד בת פרעה. דא היא דאתיא מסטרא שמאלא דדינא קשיא כמה דאתמר לרחוץ על היאור. על היאור דייקא ולא על הים. ואיתימא הא כתיב ומטך אשר הכית בו את היאור. ומשה לא הכה אלא בים וקרייה קרא יאור אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידא דמשה ושווייה קרא דאיהו עבד כהאי גוונא וימלא שבעת ימים אחרי הכות יי' את היאור ואהרן הכה אלא (ס"א על דא) עד דאתא סטרא דקב"ה קרייה קרא הכות יי' לבתר קרייה בשמא דמשה. ונערותיה הולכות. אינון שאר משריין דאתיין מסטרא דא. ותפתח ותראהו את הילד. ותראהו ותרא מבעי ליה מאי ותראהו, וחא אמר רבי שמעון לית לך מלה באורייתא או את חד באורייתא דלא אית ביה רזין יקירין ועלאין. אלא הכי אוליפנא רשימא דמלכא ומטרוניתא אשתכח ביה ואינון רשימא דוא"ו ה"א מיד ותחמול עליו וגו'. עד כאן לעילא. מכאן ולהלאה לתתא בר האי קרא דכתיב ותתצב אחותו מרחוק אחותו דמאן אחותו דהאי איהו דקרא לכנסת ישראל אחותי כד"א פתחי לי אחותי. מרחוק כד"א מרחוק יי' נראה לי מאי משמע. משמע דאינון זכאין עד דלא נחתו לעלמא אשתמודען אינון לעילא לגבי כלא וכ"ש משה ומשמע דנשמתהון דצדיקייא אתמשך מאתר עלאה כמה דאוקימנא. ורזא דמלה אוליפנא דמשמע דאב ואם אית לנשמתא כמה דאית אב ואם לגופא בארעא ומשמע דבכל סטרין בין לעילא בין לתתא מדכר ונוקבא כלא אתיא ואשתכח והא אוקמוה רזא דכתיב תוצא הארץ נפש חיה. הארץ דא כנסת ישראל. נפש חיה נפשא דאדם קדמאה עלאה כמה דאתמר. אתא רבי אבא ונשקיה אמר ודאי שפיר קא אמרת והכא הוא כלא. זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא בגין כך לא אשתדל ביה כד אסתלק מעלמא בר קב"ה דאעליה לפרגודיה ועל דא סליק משה בנבואה עלאה ובדרגין יקירין מכל נביאי עלמא ושאר נביאי חמאן בתר כותלין סגיאין. ויראני את יהושע הכהן הגדול. מאי קא חמא דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. אמר רבי יצחק כתיב הכא ועומד לפני המלאך. מאי לפני המלאך דהוה דאין דינוי ההוא דכתיב ביה ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא. מאי קא משמה לן דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה. כדעייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא דלא אצטריך וקאים בדינא עליה. ת"ח כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה <קטע סוף=דף קעד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קעה|א}}<קטע התחלה=דף קעה א/>גרדיני נמוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי ליה לגיהנם ושלמה מלכא צווח ואמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים. תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע סהדי בהו תלין כענבים באתכלא צרירן בהו ז' רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו: <קטע סוף=דף קעה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעה|ב}}<קטע התחלה=דף קעה ב/>אמר רבי יהודה כמה סהדי עביד קב"ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה. קם בצפרא אושיט רגלוי למהך. סהדייא קיימין לקבליה מכריזין ואמרין רגלי חסידיו ישמור וגו'. שמור רגלך כאשר תלך. פלס מעגל רגלך. אפתח עינוי לאסתכלא בעלמא סהדייא אמרי (שם) עיניך לנכח יביטו. קם למללא סהדייא אמרי נצור לשונך מרע וגו'. אושיט ידוי במלי עלמא סהדייא אמרי (שם) סור מרע ועשה טוב. אי ציית להו יאות. ואי לא כתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו כלהו סהדין עליה בחובוי לעילא. אי בעי ב"נ לאשתדלא בפולחנא דקב"ה כלהו סהדין סניגורין קמיה וקיימין לאסהדא עליה טבאן בשעתא דאצטריך ליה. קם בצפרא מברך כמה ברכאן. אנו תפילין ברישיה בין עינוי בעי לזקפא רישיה חמי שמא קדישא עלאה אחיד ורשים על רישיה ורצועין תליין מהאי גיסא ומהאי גיסא על לביה. הא אסתכל ביקרא דמאריה אושיט ידוי חמי ידא אחרא מתקשרא בקשורא דשמא קדישא אהדר ידיה ואסתכל ביקריה דאמריה אתעטף בעטופא דמצוה בארבע זיויין דכסותיה ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע. ארבע סהדי קשוט דמלכא תליין מארבע זיויין ותליין בהו כענבים באתכלא. מה אתכלא דאיהו חד ותליין ביה כמה ענבים מהאי סטר ומהאי סטר כך האי מצוה חדא ותליין ביה כמה ענבים וזגין וזמורין צרירין בהו. שבעה רהיטין אלין אינון שבעה צרירין דתכלתא דבעי לכרכא ביה בכל חד וחד, או לאסגאה עד תליסר מאן דיוסיף לא יוסיף עלייהו על תליסר מאן דימעט לא ימעט משבעה. ותאנא האי תכלת הוא רזא דדוד מלכא ודא חוטא דאברהם דזכה ביה לבנוי בתרוי מאי תכלת תכלית דכלא (ודאי) רבי יהודה אומר כסא הכבוד אקרי. רבי יצחק אמר שבעה כריכן דאיהי שכינתא שביעתא דכלא ודאי דהא היא מתברכא משיתא אחרנין על ידא דצדיק ואי תלת עשר תלת עשר אינון כמה דאוקמוה בתלת עשר מכילן והאי היא פתחא דכלהו. והיא חוטא חד ורשימא בגוונהא וגוונא דילה נפיק מחד נונא דאזיל בים כנרת וכנרת על שמה אתקרי ועל דא כנור הוה תלוי לעילא מערסא דדוד דהא (דדוד) ודאי איהו כנור דדוד מנגן מאליו למלכא קדישא עלאה ובג"כ גוונוי עייל עד רקיעא ומרקיעא עד כורסייא והכא כתיב מצוה כד"א מצות המלך היא מדוע אתה עובר את מצות המלך. כי מצות המלך. ותאנא יסודא ושרשא במלכא מתעטרין כחדא והאי הוא כתרא ופתחא לכל שאר כתרין דכתיב פתחו לי שערי צדק. וכתיב (שם) זה השער ליי' וע"ד כתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי' לאכללא בהאי כל שאר כתרין וע"ד אינון סהדי סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו בגין דאיהי מצות ותנינן תשמישי מצוה נזרקין. ואי תימא הא לולב וערבה וכו' תשמישי קדושה אינון אמאי נזרקין. אלא תשמישי קדושה בגין דרשימין בכתיבה דשמא קדישא. א"ר יצחק אינון חוטין לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן לד' סטרי עלמא מהאי אתר ואיהי שלטא על כלא ברזא דלב דאיהי לבא דכל האי עלמא ולבא דעלאי ותליא בלב עלאה וכלא הוא בלב דנפק מחכמה עלאה. א"ר יצחק שעורא דהאי (ס"א ואורכא) דהאי אתמר באתוון גליפן דר' אלעזר. א"ר יהודה אמר קב"ה מאן דבעי למהך בתר דחלתי יהך בתר לבא דא ובתר עיינין דקיימין עלה. מאן אינון עיינין כד"א עיני יי' אל צדיקים אבל אתם לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. מ"ט <קטע סוף=דף קעה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קעו|א}}<קטע התחלה=דף קעו א/>בגין דאתם זונים אחריהם. אמר רבי חייא מאי טעמא הכא יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אלא בגין דכד נפקו ממצרים בהאי חולקא עאל ובהאי קטיל קב"ה קטולא דמצרים וע"ד באתריה אתדכר ובאתריה אזדהר להו בדא. מאי באתריה בגין דהאי מצוה היא אתר דילה. תאני ר' ייסא כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. כימי. כיום מבעי ליה דהא בחד זמנא נפקו ולא אתעכבו. אלא כאינון יומין עלאין דאתברכא בהו כנסת ישראל כך זמין קב"ה לאפקא להו ישראל מן גלותא וכדין כתיב ישעי' יב] ואמרתם ביום ההוא הודו ליי' קראו וגו' זמרו יי' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ מאי מודעת זאת בגין דהשתא אשתמודעא זאת בעטופא דמצוה בההוא זמנא אשתמודעא זאת בכמה נמוסין דילה דיעביד קב"ה אתין ונסין בעלמא כדין כתיב ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך יי' לעולם אמן ואמן: <קטע סוף=דף קעו א/> mgsygy2f5bpj5xj65mej8l3jl3r9lqb 0 262291 3001331 477710 2026-03-28T21:52:39Z Roxette5 5159 3001331 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קיז א|קיז ב|קיח א|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קיז ב}} ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קיז ב}} ihaedalg4k0c9if7yne4rzailftrzr1 0 262292 3001332 477711 2026-03-28T21:52:56Z Roxette5 5159 3001332 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קיז ב|קיח א|קיח ב|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קיח א}} ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קיח א}} gqtt9a6ib3t0azccmqlgjpy3emwiff2 0 262293 3001333 477712 2026-03-28T21:53:06Z Roxette5 5159 3001333 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קיח א|קיח ב|קיט א|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קיח ב}} ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קיח ב}} czcwotdz86lvwz4ci8twkw9zb67bkfv 0 262294 3001334 477713 2026-03-28T21:53:19Z Roxette5 5159 3001334 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קיח ב|קיט א|קיט ב|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קיט א}} ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קיט א}} 8aqt64frwdcz6e4ip1rqahob2q358q4 0 262295 3001335 477714 2026-03-28T21:53:30Z Roxette5 5159 3001335 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קיט א|קיט ב|קכ א|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קיט ב}} ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קיט ב}} c3rfl3xrkab6ttlv9ltwtx0p7kiyxeb 0 262296 3001336 477715 2026-03-28T21:53:44Z Roxette5 5159 3001336 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קיט ב|קכ א|קכ ב|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכ א}} ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכ א}} kt68ny5mgs2l8fv38x5vz1x7jodt1eo 0 262297 3001337 477716 2026-03-28T21:53:54Z Roxette5 5159 3001337 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכ א|קכ ב|קכא א|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכ ב}} ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכ ב}} elqa59sehcx8r4fa5109dmuyuhdcai2 0 262298 3001338 477717 2026-03-28T21:54:42Z Roxette5 5159 3001338 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכ ב|קכא א|קכא ב|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|במדבר דף קכא א}} ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|במדבר רע"מ דף קכא א}} ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכא א}} h3imepultn9d7aum7q5n3bb3zprwdwx 3001342 3001338 2026-03-28T21:59:07Z Roxette5 5159 3001342 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכ ב|קכא א|קכא ב|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|במדבר דף קכא א}} ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|במדבר רע"מ דף קכא א}} ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכא א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכא א}} boyveu8rhyibizoe5xmofvug27nqv4k 0 262299 3001343 477718 2026-03-28T21:59:28Z Roxette5 5159 3001343 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכא א|קכא ב|קכב א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכא ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכא ב}} 35q19oosxtyi0ct5xfdl9z9zdatm4pw 0 262300 3001344 477719 2026-03-28T21:59:43Z Roxette5 5159 3001344 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכא ב|קכב א|קכב ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכב א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכב א}} 8a1akn7krrv8liolr8t818cnnj5in6n 0 262301 3001345 477720 2026-03-28T21:59:51Z Roxette5 5159 3001345 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכב א|קכב ב|קכג א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכב ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכב ב}} grvyir9cbd8m4ca4wbtgknr7zp1z8dr 0 262302 3001346 477721 2026-03-28T22:00:05Z Roxette5 5159 3001346 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכב ב|קכג א|קכג ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכג א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכג א}} m2u7l9om3866wfr140zj94kmzkw9jnc 0 262303 3001347 477722 2026-03-28T22:00:17Z Roxette5 5159 3001347 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכג א|קכג ב|קכד א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכג ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכג ב}} 59uckf9ho85qbyq47oyqgtrqi0dpfxj 0 262304 3001348 477723 2026-03-28T22:00:33Z Roxette5 5159 3001348 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכג ב|קכד א|קכד ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכד א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכד א}} 0204axywqmcx3ieg66st7apixunfsxm 0 262305 3001349 477724 2026-03-28T22:00:42Z Roxette5 5159 3001349 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכד א|קכד ב|קכה א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכד ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכד ב}} 2cllhsjk653bxqawse5qcli1kqxcgk8 0 262306 3001350 477725 2026-03-28T22:00:55Z Roxette5 5159 3001350 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכד ב|קכה א|קכה ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכה א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכה א}} jyynvzmkopl9excqjui5ga74qcvkg7r 0 262307 3001351 477726 2026-03-28T22:01:05Z Roxette5 5159 3001351 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכה א|קכה ב|קכו א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכה ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכה ב}} 5dekhxmcro16y5ef9wqgk4h3myvxqrh 0 262308 3001352 477727 2026-03-28T22:01:19Z Roxette5 5159 3001352 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכה ב|קכו א|קכו ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכו א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכו א}} cgh34qpilw4v5g1vb31cipr3d9wy41x 0 262309 3001353 477728 2026-03-28T22:01:30Z Roxette5 5159 3001353 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכו א|קכו ב|קכז א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכו ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכו ב}} cbyg77m7wup5r84ulqyzp3e6w93y8ug 0 262310 3001354 477729 2026-03-28T22:01:42Z Roxette5 5159 3001354 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכו ב|קכז א|קכז ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכז א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכז א}} 9iu3p0idcoxhdljjg6pl399lp6yp0lz 0 262311 3001355 477730 2026-03-28T22:01:51Z Roxette5 5159 3001355 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכז א|קכז ב|קכח א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכז ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכז ב}} n7s9warkbtxghd8f5v3pu1lmmn8bilh 0 262312 3001356 477731 2026-03-28T22:02:02Z Roxette5 5159 3001356 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכז ב|קכח א|קכח ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכח א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכח א}} ncoxanqwy8u7pb5jdwa5tdq8zwgwwgq 3001413 3001356 2026-03-28T22:42:49Z Roxette5 5159 3001413 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכז ב|קכח א|קכח ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכח א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכח א}} haecipznwlfgvnuyogngtgt9ycy9snc 0 262313 3001357 477732 2026-03-28T22:02:11Z Roxette5 5159 3001357 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכח א|קכח ב|קכט א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכח ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכח ב}} 2434uvwboavtjpa34zit6i0kbxexbjg 3001414 3001357 2026-03-28T22:42:55Z Roxette5 5159 3001414 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכח א|קכח ב|קכט א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכח ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכח ב}} 8khr3upi07og535vwk0g073iyrwqdte 0 262314 3001358 477733 2026-03-28T22:02:23Z Roxette5 5159 3001358 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכח ב|קכט א|קכט ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכט א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכט א}} sfwh2uo5x6d425g1qu311q9fq0e7724 3001415 3001358 2026-03-28T22:43:02Z Roxette5 5159 3001415 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכח ב|קכט א|קכט ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכט א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכט א}} su7qtjtk43afj535kmmc5ma2dx7itu0 0 262315 3001359 477734 2026-03-28T22:02:32Z Roxette5 5159 3001359 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכט א|קכט ב|קל א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכט ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכט ב}} n1x11dmuohmfjmddr1nenh3bmpgg4h1 3001416 3001359 2026-03-28T22:43:10Z Roxette5 5159 3001416 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכט א|קכט ב|קל א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קכט ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קכט ב}} g8mcpdgmd0jnwrjifhl5r3ggngld1ke 0 262316 3001360 477735 2026-03-28T22:02:44Z Roxette5 5159 3001360 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכט ב|קל א|קל ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קל א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קל א}} g1nw1scdcntyzffqkp4batrinszmhze 3001417 3001360 2026-03-28T22:43:16Z Roxette5 5159 3001417 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קכט ב|קל א|קל ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קל א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קל א}} lmvud2kv7xx1rpnuotgsw31j3syod6h 0 262317 3001361 477736 2026-03-28T22:02:53Z Roxette5 5159 3001361 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קל א|קל ב|קלא א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קל ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קל ב}} qs6gk6x6651o0b6mxfrhwzumliv7rt3 3001418 3001361 2026-03-28T22:43:22Z Roxette5 5159 3001418 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קל א|קל ב|קלא א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קל ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קל ב}} 0kyrccdfb6uhb82k3057gce59llbwsh 0 262318 3001362 477737 2026-03-28T22:03:09Z Roxette5 5159 3001362 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קל ב|קלא א|קלא ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלא א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלא א}} ohaljbdedp75jmpqbuv8jiu8nlwh73x 3001419 3001362 2026-03-28T22:43:28Z Roxette5 5159 3001419 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קל ב|קלא א|קלא ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלא א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלא א}} q3fmdo4gr1lvnujzwmw25k9e1uvak3j 0 262319 3001363 477738 2026-03-28T22:03:18Z Roxette5 5159 3001363 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלא א|קלא ב|קלב א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלא ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלא ב}} hqjk80z1zs9temtfdwz26xyxgbhkguc 3001420 3001363 2026-03-28T22:43:34Z Roxette5 5159 3001420 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלא א|קלא ב|קלב א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלא ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלא ב}} 7ocw9lcmw7f36ijbpoo537wxnma2dkx 0 262320 3001364 477739 2026-03-28T22:03:28Z Roxette5 5159 3001364 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלא ב|קלב א|קלב ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלב א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלב א}} 3u53416ftt5txuzrgwu6f59k0tsnt7g 3001421 3001364 2026-03-28T22:43:42Z Roxette5 5159 3001421 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלא ב|קלב א|קלב ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלב א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלב א}} 32yhxfs3tcvo33hhmxvpt0yr5bi28zv 0 262321 3001365 477740 2026-03-28T22:03:38Z Roxette5 5159 3001365 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלב א|קלב ב|קלג א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלב ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלב ב}} 3ydkslv94tx2wo0dt5r078dbcvlfnm2 3001422 3001365 2026-03-28T22:43:50Z Roxette5 5159 3001422 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלב א|קלב ב|קלג א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלב ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלב ב}} f8ccf4z2sqiaqpascce0so1yrxxv33q 0 262322 3001366 477741 2026-03-28T22:03:48Z Roxette5 5159 3001366 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלב ב|קלג א|קלג ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלג א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלג א}} 76vn9dj5yvwxqlzgj8hwknoicugimt1 3001423 3001366 2026-03-28T22:43:55Z Roxette5 5159 3001423 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלב ב|קלג א|קלג ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלג א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלג א}} fv2v8orqsazlbjdf4m1mhj39r5ntqj1 0 262323 3001367 477742 2026-03-28T22:03:58Z Roxette5 5159 3001367 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלג א|קלג ב|קלד א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלג ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלג ב}} isl873rkc7b3hg2gb164iucy1vea29j 3001424 3001367 2026-03-28T22:44:02Z Roxette5 5159 3001424 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלג א|קלג ב|קלד א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלג ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלג ב}} 28j0ra5h1ry8p7lp4sjmkyxsbooinum 0 262324 3001368 477743 2026-03-28T22:04:09Z Roxette5 5159 3001368 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלג ב|קלד א|קלד ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלד א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלד א}} sjw7f9u1ekweygjedgo6s3pb4mpjzk8 3001425 3001368 2026-03-28T22:44:07Z Roxette5 5159 3001425 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלג ב|קלד א|קלד ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלד א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלד א}} hso4u10i8hkiut35sydyqokw9lcraga 0 262325 3001369 477744 2026-03-28T22:04:22Z Roxette5 5159 3001369 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלד א|קלד ב|קלה א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלד ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלד ב}} kd9grwfcr4kgrdo1clp907n7v7ybm6m 3001426 3001369 2026-03-28T22:44:17Z Roxette5 5159 3001426 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלד א|קלד ב|קלה א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלד ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלד ב}} qucqc750hwn309zzwbtfa17l2eqgndb 0 262326 3001370 477745 2026-03-28T22:04:39Z Roxette5 5159 3001370 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלד ב|קלה א|קלה ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלה א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלה א}} q8z9v41kqozds224o6x9nsmlv691d7p 3001427 3001370 2026-03-28T22:44:23Z Roxette5 5159 3001427 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלד ב|קלה א|קלה ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלה א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלה א}} o2c1wb20skmcuajvgjh7hnjbzqvmydo 0 262327 3001371 477746 2026-03-28T22:05:02Z Roxette5 5159 3001371 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלה א|קלה ב|קלו א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלה ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלה ב}} m9t6yk86vfye8cbc3fnkorqk45wm3jh 3001428 3001371 2026-03-28T22:44:28Z Roxette5 5159 3001428 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלה א|קלה ב|קלו א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלה ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלה ב}} j48ubaza21prl7g7xc8tq5g9w94nda0 0 262328 3001372 932934 2026-03-28T22:05:15Z Roxette5 5159 3001372 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלה ב|קלו א|קלו ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלו א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלו א}} f1vsrzd4ol3kfopyj1hx2lwfj31wi4o 3001429 3001372 2026-03-28T22:44:40Z Roxette5 5159 3001429 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלה ב|קלו א|קלו ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלו א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלו א}} 4mxjpn1skoezbbliq6c5tbymrdwaxyc 0 262329 3001373 477748 2026-03-28T22:05:34Z Roxette5 5159 3001373 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלו א|קלו ב|קלז א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלו ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלו ב}} n4he7tht6m6kaj5el5mmjqiho2o0f00 3001430 3001373 2026-03-28T22:44:55Z Roxette5 5159 3001430 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלו א|קלו ב|קלז א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלו ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלו ב}} aik6sjjmjpdocv41i4eojk1of6615f9 0 262330 3001374 477749 2026-03-28T22:05:52Z Roxette5 5159 3001374 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלו ב|קלז א|קלז ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלז א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלז א}} 3y5arl1fxqsmqvdz89ov4dt04w0behm 3001431 3001374 2026-03-28T22:45:01Z Roxette5 5159 3001431 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלו ב|קלז א|קלז ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלז א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלז א}} o90rhr90imo8aks9ecc30n55365lkxn 0 262331 3001375 477750 2026-03-28T22:06:01Z Roxette5 5159 3001375 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלז א|קלז ב|קלח א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלז ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלז ב}} fr38k4nn77i7gzlgr75pe5ea3la3nmv 3001432 3001375 2026-03-28T22:45:07Z Roxette5 5159 3001432 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלז א|קלז ב|קלח א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלז ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלז ב}} e6wzqlk3w0048dfvxcs7klk69gat87a 0 262332 3001376 477751 2026-03-28T22:06:13Z Roxette5 5159 3001376 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלז ב|קלח א|קלח ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלח א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלח א}} hl8o6igo3bcm026lmbfym5bko7jjaq7 3001433 3001376 2026-03-28T22:45:12Z Roxette5 5159 3001433 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלז ב|קלח א|קלח ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלח א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלח א}} 6atfgmyan9fh071lzor0sv0w1b52pzr 0 262333 3001377 477752 2026-03-28T22:06:21Z Roxette5 5159 3001377 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלח א|קלח ב|קלט א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלח ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלח ב}} 6y89l0gpivbe55r4i8maymn5qdieofj 3001434 3001377 2026-03-28T22:45:18Z Roxette5 5159 3001434 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלח א|קלח ב|קלט א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלח ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלח ב}} lv1i1ohigbj8reo5g440blktcxsed5x 0 262334 3001378 477753 2026-03-28T22:06:32Z Roxette5 5159 3001378 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלח ב|קלט א|קלט ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלט א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלט א}} aef0hez3f7m58du15o5hasvtqxwtxwt 3001435 3001378 2026-03-28T22:45:24Z Roxette5 5159 3001435 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלח ב|קלט א|קלט ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלט א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלט א}} c4xwsvp2ksjmuytkrh53uoznf3dhwix 0 262335 3001379 477754 2026-03-28T22:06:43Z Roxette5 5159 3001379 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלט א|קלט ב|קמ א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלט ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלט ב}} o129vz8pntd682wfitnzsnl4hjxkjfn 3001436 3001379 2026-03-28T22:45:30Z Roxette5 5159 3001436 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלט א|קלט ב|קמ א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קלט ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קלט ב}} 9xcb3c7ps4rpcj90xcdxehx5eqy6bh5 0 262336 3001380 477755 2026-03-28T22:06:57Z Roxette5 5159 3001380 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלט ב|קמ א|קמ ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמ א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמ א}} brze8btn2yj73xedkxwv2cma2olkj1j 3001437 3001380 2026-03-28T22:45:35Z Roxette5 5159 3001437 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קלט ב|קמ א|קמ ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמ א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמ א}} 6ildapczuf0v1qkcbjhhx4z0cl3br6w 0 262337 3001381 477756 2026-03-28T22:07:06Z Roxette5 5159 3001381 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמ א|קמ ב|קמא א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמ ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמ ב}} dtu2z93hgigkgtf2mjead51vgu9e7pp 3001438 3001381 2026-03-28T22:45:41Z Roxette5 5159 3001438 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמ א|קמ ב|קמא א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמ ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמ ב}} b5cl5zgxt6sbne67iohcsdvfp2tm5cj 0 262338 3001382 477757 2026-03-28T22:07:16Z Roxette5 5159 3001382 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמ ב|קמא א|קמא ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמא א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמא א}} rl1tmp64lf6kt5nmbc4gitage0flq42 3001439 3001382 2026-03-28T22:45:46Z Roxette5 5159 3001439 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמ ב|קמא א|קמא ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמא א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמא א}} nfsnvx2rundxhs94xlhla7dx2orho3h 0 262339 3001383 477758 2026-03-28T22:07:26Z Roxette5 5159 3001383 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמא א|קמא ב|קמב א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמא ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמא ב}} kozcaaoz4fdzvholcqw8lkb1y967e6m 3001440 3001383 2026-03-28T22:45:52Z Roxette5 5159 3001440 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמא א|קמא ב|קמב א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמא ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמא ב}} 37m6bj1vfalaa44xl1i5cl4n63tu2vh 0 262340 3001384 477759 2026-03-28T22:07:39Z Roxette5 5159 3001384 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמא ב|קמב א|קמב ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמב א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמב א}} 9rkx7xx1a0a53lptqnl2ii6nvh9lmex 3001441 3001384 2026-03-28T22:45:57Z Roxette5 5159 3001441 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמא ב|קמב א|קמב ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמב א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמב א}} 2pg99avdddusaix0nxrrfrrtppbxbiv 0 262341 3001385 477760 2026-03-28T22:07:56Z Roxette5 5159 3001385 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמב א|קמב ב|קמג א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמב ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמב ב}} o5z619jcdxl1223w249eyo5esdlbjuv 3001442 3001385 2026-03-28T22:46:03Z Roxette5 5159 3001442 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמב א|קמב ב|קמג א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמב ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמב ב}} 74ol9tcy1nfubyzdg20boyfnsvmig6w 0 262342 3001387 477761 2026-03-28T22:08:09Z Roxette5 5159 3001387 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמב ב|קמג א|קמג ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמג א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמג א}} ktkjgk1q906o5vfc8ufs8ikd9tff8u1 3001443 3001387 2026-03-28T22:46:09Z Roxette5 5159 3001443 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמב ב|קמג א|קמג ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמג א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמג א}} 7z71iftpjffrlmk3hz61vtgw1oejcc0 0 262343 3001388 477762 2026-03-28T22:08:19Z Roxette5 5159 3001388 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמג א|קמג ב|קמד א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמג ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמג ב}} 6srnid5ebrsabi7mhlp4nvawreosxhk 3001444 3001388 2026-03-28T22:46:15Z Roxette5 5159 3001444 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמג א|קמג ב|קמד א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמג ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמג ב}} 9q27c1w6n2c5jbld6jujnl9sm8vs7c6 0 262344 3001389 477763 2026-03-28T22:08:31Z Roxette5 5159 3001389 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמג ב|קמד א|קמד ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמד א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמד א}} mhhbco2t7ku0oqg8sgqr68udifokr5l 3001445 3001389 2026-03-28T22:46:21Z Roxette5 5159 3001445 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמג ב|קמד א|קמד ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמד א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמד א}} 1yac6th22xx1r58i0xh38laos8rd258 0 262345 3001390 477764 2026-03-28T22:08:40Z Roxette5 5159 3001390 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמד א|קמד ב|קמה א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמד ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמד ב}} bvkz4rhsac24prnc05cu3y0bg3o0zxv 3001446 3001390 2026-03-28T22:46:27Z Roxette5 5159 3001446 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמד א|קמד ב|קמה א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר (אדרא רבא)== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמד ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמד ב}} 4h2sybmb021uchusu53z7nvmo4vqncj 0 262346 3001391 477765 2026-03-28T22:08:50Z Roxette5 5159 3001391 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמד ב|קמה א|קמה ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמה א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמה א}} sbwurpmvlytjeocyomat4jlpxvmub43 0 262347 3001392 477766 2026-03-28T22:09:01Z Roxette5 5159 3001392 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמה א|קמה ב|קמו א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמה ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמה ב}} b0abrpzn4rxge9rahjjfsb0mv4q32wk 0 262348 3001393 477767 2026-03-28T22:09:13Z Roxette5 5159 3001393 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמה ב|קמו א|קמו ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמו א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמו א}} 60rsglu973ddiz4huhd3nsb2pu99xmb 0 262349 3001394 477768 2026-03-28T22:09:22Z Roxette5 5159 3001394 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמו א|קמו ב|קמז א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמו ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמו ב}} dl70yfqz2dbnkqlv6221lhmmj9jnljt 0 262350 3001395 477769 2026-03-28T22:09:32Z Roxette5 5159 3001395 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמו ב|קמז א|קמז ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמז א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמז א}} 5et1xsdfwlr8sprjlzuoykixdlmto59 0 262351 3001396 477770 2026-03-28T22:09:41Z Roxette5 5159 3001396 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמז א|קמז ב|קמח א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמז ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמז ב}} ddkxkurm1mjppntaunyax6am66d8c1e 0 262352 3001397 477771 2026-03-28T22:09:51Z Roxette5 5159 3001397 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמז ב|קמח א|קמח ב|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמח א}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמח א}} s5e9mbkqslu254bad5zwg3r74y5efkx 0 262353 3001398 477773 2026-03-28T22:10:42Z Roxette5 5159 3001398 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמח א|קמח ב|קמט א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמח ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמח ב}} ==פרשת בהעלותך - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כו|דף קמח ב}} ==פרשת בהעלותך - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כו|רע"מ דף קמח ב}} {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמח ב}} {{קטע זוהר|זוהר חלק כו|דף קמח ב}} 6873zrr5kpeyx8rqbkazt3ni5zngd8v 3001400 3001398 2026-03-28T22:12:09Z Roxette5 5159 3001400 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק ג|קמח א|קמח ב|קמט א|}} __TOC__ ==פרשת נשא - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|דף קמח ב}} ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כה|רע"מ דף קמח ב}} ==פרשת בהעלותך - זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק כו|דף קמח ב}} ==פרשת בהעלותך - רעיא מהימנא== {{קטע זוהר|זוהר חלק כו|רע"מ דף קמח ב}} ottk72nl0g6d0y2dc66b359czkh8ask 4 265100 3001458 2995352 2026-03-29T06:18:21Z Dovi 1 /* ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים */ 3001458 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך א], [https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך ב]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המשמיטות כמעט תמיד את סימן הרפה: [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]); [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' ; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, טרחא בתיבה המוטעמת בסילוק.{{הערה|יש טרחא בתיבה המוטעמת בסילוק בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים ט/טעמים#ט טו|תהלים ט,טו]] (), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (), [[|איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף את [[תהלים יח,מו]] (), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] 61xmqwjsuptmfzont1zb8v72qd6kflk 3001459 3001458 2026-03-29T06:29:06Z Dovi 1 /* ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים */ 3001459 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך א], [https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך ב]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המשמיטות כמעט תמיד את סימן הרפה: [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]); [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' ; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] ba0weezr8wdgozak7d7yu0gr8guhtin 3001460 3001459 2026-03-29T07:37:32Z Dovi 1 3001460 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך א], [https://archive.org/details/hebrewbible01vien כרך ב]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המשמיטות כמעט תמיד את סימן הרפה: [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]); [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' ; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] m6vw8earglu8msqm628pugq5lltcwoj 0 276338 3001308 3001170 2026-03-28T19:39:38Z Nahum 68 3001308 wikitext text/x-wiki {{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}<div style="text-align: justify;"> [[חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות)]] {{*}} [[תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (רישוי עיסוק בשמאות רכב – הוראת שעה)]] <!-- בוט שורה ראשונה --> {{*}} [[תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (שמאות רכב – חשש לניגוד עניינים, כללי אתיקה מקצועית ואגרות)]] <!-- בוט שורה שנייה --> {{*}} [[תקנות הגז (בטיחות ורישוי) (רישוי עוסקים בעבודות גז טבעי וכללים לביצוען)]] <!-- בוט שורה שלישית --> {{*}} [[גדר עולם]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}} [[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א"ב]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נשים]] {{*}} [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}} [[אלדד הדני]] {{*}} [[גליל כורש]] {{*}} [[פרי מגדים על אורח חיים רנא|פמ"ג או"ח רנא]] {{*}} [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר יהושע|רש"י מנוקד על יהושע]] {{*}} [[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו </div> {{מסגרת מעוצבת תחתונה}}<noinclude> [[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]</noinclude> 6r2wiidwu2hbi469f6umms39vtddxhn 0 301341 3001470 2918847 2026-03-29T09:17:25Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001470 wikitext text/x-wiki {{יוצרות|נוסח=מערבי|שבת=כן |יוצר={{:אלהינו אלהים אמת}} |אופן={{:לך אלים אלפי אלפים}} |זולת={{:אמונתך אמיתי רבה}}}} 8v8yjb9if4yirrdibimvctkgsa32q8r 0 312815 3001490 2955678 2026-03-29T09:25:52Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001490 wikitext text/x-wiki {{אלהיכם| {{הור|סימן: '''יהודה חזק'''}} אֱלֹהֵיכֶם :{{סי|יִ}}שְׁלַח מְשִׁיחוֹ אֵזוֹר צֶדֶק וְהָאֱמוּנָה יַרְבִּיד :{{סי|הָ}}רָשָׁע יָמִית בְּשֵׁבֶט פִּיו אוֹיֵב יַאֲבִיד :{{סי|וְ}}עַל הַנִּסִּים הַלֵּל לִגְמֹר צָעִיר מֵהַעֲבִיד :{{סי|דֵּ}}עָה <small>[נ"א: דָּת]</small> חֲדָשָׁה יְחַדֵּשׁ הַטּוֹת אֹזֶן מֵהַכְבִּיד :{{סי|הֲ}}דַר {{סי|חֶ}}מְדַּת {{סי|זְ}}בוּל {{סי|קֹ}}דֶשׁ יְקוֹמֵם וְיַזְבִּיד :וְנָשִׁיר מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד.}} [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] [[קטגוריה:חתימה]] 8jv7sva0ccup63nen9zucdopa7fqig8 0 312819 3001482 2955682 2026-03-29T09:22:36Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001482 wikitext text/x-wiki {{אלהיכם| {{הור|סימן: '''יהודה'''}} אֱלֹהֵיכֶם :{{סי|יַ}}זְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ / שִׁבְעָתַיִם בִּגְבוּרָתוֹ :{{סי|הַ}}יָּרֵחַ בְּהִתְחַדְּשׁוֹ / כַּשֶּׁמֶשׁ זְרִיחָתוֹ :{{סי|וְ}}הַחֹדֶשׁ בְּהִתְקַדְּשׁוֹ / לְחַדֵּשׁ כַּפָּרָתוֹ :{{סי|דָּ}}ת {{סי|הַ}}יּוֹם לְשַׁמְּשׁוֹ / חֲזוֹת קְדֻשָּׁה שְׁכִינָתוֹ :מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ / וּמִדֵּי שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ.}} [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] [[קטגוריה:חתימה]] gy9hmt91pakjoy6a8rl4ti9idsb41gd 0 312962 3001479 746086 2026-03-29T09:21:33Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001479 wikitext text/x-wiki {{עם-ניקוד|בָּרְכוּ אֶת יהוה הַמְבוֹרָךְ:<br> ועונין בָּרוךְ יהוה הַמְבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל.}} {| |+ ! יש אומרים יוצר זה !! ויש אומרים יוצר זה |- ! {{עם-ניקוד|אֲהַלֵל לְמֵאִיר תּוֹהוּ וָבוֹהוּ.<br> בָּרָא הַכָּל וְנָח בְּמַעֲשֵׂהוּ.<br> עַל כֵּן בֵּרַךְ יְדוָֹה אֶת יוֹם הַשַׁבָּת וַיְקַדְשֵׁהוּ: גּוֹי קְדוֹשִׁים וְעַם רַבָּת.<br> דִרְשׁוּ אֵל בְּאַהֲבָה וּבְחִבַת.<br> רְאוּ כִּי יְדוָֹה נָתַן לָכֶם אֶת הַשַׁבָּת: הוֹרוּהוּ בְרֹאשׁ יָרֵחַ לְהַקְדִּישׁוֹ.<br> וְשָׂפָה תְּמוּר פָּרִים לְשַׁמְשׁוֹ.<br> זֹאת עוֹלַת חֹדֶשׁ בְּחֳדְשׁוֹ: זְכוֹר לְיוֹם מְכֻבָד וְכִבַדְתּוֹ.<br> חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת יָבֹא כָּל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹתוֹ.<br> מִדֵּי חֹדֶש בְּחֳדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַבַּתּוֹ: טוֹבוּ אֹהֲלֵי יַעֲקֹב שְׁנַיִם.<br> יִשְׂרָאֵל וְלֵוִי שְׁנֵי מַחֲנָיִם.<br> שַׁבָּת וְחֹדֶש בְּמֹאזְנָיִם: כַּבֵּד אֶת יוֹם הַשַׁבָּת לְהַפנֵג.<br> לִשְׂמוֹחַ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וּלְהִתְעַנֵּג.<br> וְקָרָאתָ לַשַׁבָּת עוֹנֶג: מִשַׁבָת אֶל שַׁבָּת תְּהִי מְנֻחַתְכֶם.<br> נָא סַפְרוּ לְחֳדְשְׁכֶם.<br> וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם [!] וּבְרָאשֵׁי חֳדְשֵׁיכֶם: סַדְרוּ חֳדְשֵיכֶם עַל כַ"ח הַנֶחְלָקִים.<br> עִם ל"וּ שָׁעוֹת וְתַשְׁצַ"ג חֲלָקִים.<br> וְיוֹם שְׁלשִׁים לְהָקִים: פְּקוּדַת יָמִים וְיַ"ב עוֹנָה.<br> צָא אוֹתָם זַ"ז כֻּלַהְנָה.<br> וְיִשָׁאֵר בְּיָדְךָ אַיַ"ב תַּשְׁצַ"ג הַנִמְנָה: קַבְצֵם עַתָּה שְׁנֵים עָשָׂר פְּעָמִים.<br> רְאוּיִם הֱיוֹת שְׁגַ"ר וּשְׁלִישׁ יָמִים.<br> וְגַם תַּתְע"וּ חֲלָקִים שְׁלֵמִים: שְׁלֵמִים כֻּלָם זַ"ו לְהַכְפִּילָה.<br> תִּשָׁאֵר בְּיָדְךָ דַ"ח תַּ"תְעוּ סֶלָה.<br> וּבְרָאשֵׁי חֳדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עוֹלָה: עוֹלָה תַּקְרִיבוּ בְּאֶרֶץ דְּבָשׁ וְחַלָב זָבַת.<br> וּבְשָׂמִים הַחֲדָשִׁים יַעַמְדוּ נְצוּרֵי כְּבָבַת.<br> אֱמוּנִים בַּחוּרִים לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת:<br>}} |{{עם-ניקוד| וַיְהִי אַדִּיר שְׁחָקִים כְּמֵחֲקַר דֵּעָה.<br> וְכָאֹהֶל מְתָחָם בְּלִי לֵיאוּת וִיגִיעָה.<br> נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה: הִקְפִיא נְשִׁיָה עַל מַיִם לְכוֹסְסָה.<br> וְעָלֶיהָ אוּרִים לְפַאֵר וּלְנוֹסְסָה.<br> יוֹצֵר הָאָרֶץ וְעוֹשָׂה: וַיְכֻלוּ שְׁנֵיהֶם בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו.<br> לֹא קָחָם אֶחָד מֵהֶם כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ עֵדָיו.<br> קוֹרֵא אֲנִי עֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָיו: יַחְדָו שֶׁכֶם אֶחָד בָּחֲרוּ לְעֳבְדוֹ.<br> תָּמִיד יִגְדַּל שְׁמוֹ וּכְבוֹדוֹ<br> כִּי אֵין בִּלְעָדוֹ – קדוש מָה מַתְקוּ טַעֲמֵי שַׁבָּת. וּמַה חָלְקוּ נוֹעֲמֵי חֹדֶשׁ: אָמַר שַׁבָּת: לִמְנוּחָה רָמָה גְּבִיעִי.<br> כִּי הִנֵה אֵל מְנוּחָה שַׁעֲשׁוּעִי.<br> וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְׁבִיעִי: נִשְׁלַם בִּי עוֹלָם וּמַתְכֻּנְתּוֹ.<br> וּמַלְאָכִים אָמְרוּ זֶה יוֹם קִדֵשׁ הָאֵל לְתִפְאַרְתּוֹ.<br> כִּי בוֹ שָׁבַת מִכֹּל מְלַאכְתּוֹ: יִדְעוֹ לְהוֹלְכֵי דֶּרֶךְ גְבוֹהָה.<br> וַיִקְרָאֵהוּ שַׁבָּת לִמְנוּחָה.<br> וְיַסְפוּ עֲנָוִים בַּידוָֹה שִׂמְחָה: שִׂמְחָה לְחַי וְלַמֵת בְעֵרְכוֹ.<br> כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים חִבּוּט הַקֶבֶר עֲצָבוֹ.<br> וּבַיּוֹם הַשְׁבִיעִי שַׁבַּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: וַיַעַן הַחֹדֶש וַיֹאמֶר לַשַׁבַּת. יָדוֹעַ תֵּדַע שַׁבָּת כְּבוֹדִי.<br> כִּי בִּי הַלְבָנָה מִתְחַדֶשֶת וְיֵשׁ לְאֵל יָדִי.<br> הִנֵּה בַשָׁמַיִם עֵדִי. וְאֵיכָה תַּרְבֵּה לְפָנַי נִאוּמִים.<br> וַאֲנִי שְׁלוֹשֶת יָמִים מִמְךָ קְדוּמִים.<br> כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים: שָׂמָנִי אֱלֹהִים לְהָעִיד וּלְהַחֲתִּים.<br> וַיְגַלֵה סוֹדִי וְאוֹרִי לֹא הֶחְתִּים.<br> לַחֲכָמִים יוֹדְעֵי הָעִיתִּים: עִיתִּים וּתְקוּפוֹת בִּי וּזְמַנִים.<br> וְסָהָר וְחַמָה עָלַי נְבוֹנִים.<br> לְאוֹתוֹת וּלְיָמִים וְשָׁנִים: וַיַעַן הַשַׁבָּת וַיֹאמֶר לַחֹדֶשׁ: פְּאֵר חָבְשׁוּ לִי יַלְדֵי עֶתֶק.<br> וּלְשָׁלוֹשׁ הִרְתִּיקוּנִי רֶתֶק.<br> וְהַחוּט הַמְשׁוּלַשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָתֵק: בִּזְכוּתִי נוּצַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מִדִּבַת.<br> בְּפוֹתְחוֹ פִּיו וְאָמַר בְּחִבַּת.<br> מִזְמוֹר שִׁיר לְיום הַשַׁבָּת: רְאֶה טֶרֶף סִפֵּק לְיַלְדֵי אָיוֹם.<br> וּבִי נָחוּ וּמָצְאוּ פִדְיוֹם.<br> וְהָיָה מִשְׁנֵה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם: שִׂמְחָה לְחַי וְלַמֵת בְעֵרְכוֹ.<br> כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים חִבּוּט הַקֶבֶר עֲצָבוֹ.<br> וּבַיּוֹם הַשְׁבִיעִי שַׁבַּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: וַיַעַן הַחֹדֶשׁ וַיֹאמֶר לַשַׁבָּת: יְדִידִים בְּצֵאתָם מִמִצְרִַיִם נְפוּשִׁים.<br> עָלַי הוּזהָרוּ אֲנָשִים וְנָשִׁים.<br> הַחֹדֶשׁ הַזֶה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים: עָלַי מְבָרְכִים יַלְדֵי מוּסָר.<br> וּמִתְּחִלַת בְּרִיָתִי סוֹדִי לָהֶם נִמְסַר.<br> וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׁר: קָדוֹשׁ הִקְדִימַנִי וְשָׂמַנִי לְרֹאשׁ שׁוּרָה.<br> וְצַדִיק הָרִאשׁוֹן בִּי מָצָא עֶזְרָה.<br> חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא: עִיתִּים וּתְקוּפוֹת בִּי וּזְמַנִים.<br> וְסָהָר וְחַמָה עָלַי נְבוֹנִים.<br> לְאוֹתוֹת וּלְיָמִים וְשָׁנִים: <br> וַיַעַן הַשַׁבָּת וַיֹאמֶר לַחֹדֶשׁ: בִּשְׁלשָׁה עוֹלָמוֹת אֱלֹהִים בֵּרְכָנִי.<br> לַתּוֹרָה וְלַמוֹעֲדִים וּלְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ הִקְדִימָנִי.<br> זוֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנִי [!]: זְכוֹר נָא פֶּן תְּהִי שׁוֹכֵחַ.<br> שַׁעַר סָגוּר וֵאלֹהִים עָלָי שָׂמֵחַ.<br> וּבְיוֹם הַשַׁבָּת יִפָּתֵחַ: קִנְיָנִים נֶעשׂוּ שׁוּתָּפִים לְבוֹרְאָם.<br> בִּכְבוֹדוֹ וּבְצֵל יָדוֹ הֶחֱבִיאָם.<br> וַיְכֻלוּ הַשָׁמִַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: [שִׂמְחָה לְחַי וְלַמֵת בְעֵרְכוֹ.<br> כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים חִבּוּט הַקֶבֶר עֲצָבוֹ.<br> וּבַיּוֹם הַשְׁבִיעִי שַׁבַּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ:] וַיַעַן הַחֹדֶשׁ וַיֹאמֶר לַשַׁבָּת: לֶעָתִיד יִבְרָא אֱלֹהִים לְאוֹם נְטוּשָׁה.<br> אֲשֶׁר הִיא בַּפַּח צוֹרֵר יְקוּשָׁה.<br> שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה: עֲדָרָיו יְקַבֵּץ לְבֵית תִּפְאַרְתּוֹ.<br> וְשָמָה יְחַוּוּ הוֹדוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ.<br> מִדֵּי חֹדֶש בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵי שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ: יָרוֹנוּ וְיִשְׂמְחוּ וְיִפְרְחוּ בְּלִי כַחַד.<br> בְּשׁוּב שְׁבוּתָם וְיִכּוֹנוּ יַחַד.<br> טוֹבִים הַשְׁנַיִם מִן הָאֶחָד: מָה מָתְקוּ אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹנַי.<br> בְּהִתְיַצְּבִי הַיוֹן נֶגֶד הֲמוֹנַי.<br> עַד הֵנָה עֲזָרָנוּ יְדוָֹה:}} |} {{עם-ניקוד| הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ. וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה:<br> הַכֹּל יְרוֹמְמוּךָ סֶלָה יוֹצֵר הַכֹּל הָאֵל הַפּוֹתֵחַ בְּכָל יוֹם דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח.<br> וּפוֹתֵחַ חַלוֹנֵי רָקִיעַ וּמוֹצִיא חַמָה מִמְקוֹמָהּ וּלְבָנָה מִמְכוֹן שִׁבְתָּהּ.<br> וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלוֹ וּלְיוֹשְׁבָיו שֶׁבָּרָא בְּמִדַּת רַחֲמִים. הַמֵאִיר לָאָרֶץ וְלַדָרִים עָלֶיהָ הַמְחַדֵּשׁ טוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.<br> מָה רַבוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה כֻּלָם בְּחֳכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶיךָ.<br> הַמֶלֶךְ הַמְרוֹמָם שְׁמוֹ לְבַדוֹ מֵאָז. הַמהוּלָל הַמְשׁוּבַּח הַמְפוֹאַר וְהַמִתְנַשֵׂא מִימוֹת עוֹלָם.<br> אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּנוּ בְּרַחֲמֶךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵינוּ אֲדוֹן עוּזֵנוּ צוּר מִשְׂגַּבֵּנוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ מִשְׂגַב בַּעֲדֵנוּ: אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵיעָה. הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָה.<br> טוֹב יָצַר כָּבוֹד לִשְׁמוֹ. מְאוֹרוֹת נָתַן סְבִיבוֹת עֻזוֹ.<br> פִּנוֹת צִבְאוֹת קְדוֹשִׁים רוֹמְמֵי שַׁדַי. תָּמִיד יְסַפְּרוּ לָאֵל קְדוּשָׁתוֹ. תִּתְבָרַךְ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ. אֵין כְּעֶרְכֶּךָ וְאֵין זוּלָתֶךָ אֶפֶס בִּלְתֶּךָ וּמִי דוֹמֶה לָךְ.<br> אֵין עֲרוֹךְ לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאֵין זוּלָתָךְ מַלְכֵּנוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָא.<br> אֶפֶס בִּלְתָּךְ גּוֹאֲלֵנוּ בִּימוֹת הַמָשִׁיחַ. וּמִי דוֹמֶה לָּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ בִּתְחִיּית הַמֵתִים: '''אֵ'''ל אָדוֹן עַל כָּל הַמַעֲשִׂים. '''בָּ'''רוּךְ וּמְבוֹרָךְ בְּפִי כָּל נְשָׁמָה.<br> '''גֳ'''דְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם. '''דַּ'''עַת וּתְבוּנָה סוֹבְבוֹת אוֹתוֹ:<br> '''הַ'''מִתְגָאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹדֶשׁ. '''וְ'''נֶהְדַר בְּכָבוֹד עַל הַמֶרְכָּבָה.<br> '''זְ'''כוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִּסְאוֹ. '''חֶ'''סֶד וְרַחְמִים מָלֵא כְּבוֹדוֹ:<br> '''ט'''וֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבְּרָאָם אֱלֹהֵינוּ. '''יְ'''צָרָם בְּדֵיעָה בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל.<br> '''כֹּ'''חַ וגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם. '''לִ'''הְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל:<br> '''מְ'''לֵאִים זִיו מְפִיקִים נוֹגָה. '''נָ'''אֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם.<br> ''''שְׂ'''מֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בְּבוֹאָם. '''ע'''וֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם: <br> '''פְּ'''אֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ. '''צַ'''הַלָה וְרִנָה לְזֶכֶר מַלְכוּתוֹ.<br> '''קָ'''רָא לַשֶׁמֶשׁ וַיִזְרַח אוֹר. '''רָ'''אָה וְהֵכִין צוּרַת הַלְבָנָה:<br> '''שְׁ'''בַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם. '''תִּ'''פְאֶרֶת גְדוּלָה שְׂרָפִים וְחַיּוֹת עִם אוֹפַנֵי הַקֹדֶשׁ: לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת מִכָּל הַמַעֲשִׂים. בַּיוֹם הַשְׁבִיעִי נִתְעַלָה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ.<br> תִּפְאֶרֶת עָטָה לְיוֹם הַמְנוּחָה עוֹנֶג קָרָא לְיוֹם הַשַּׁבָּת.<br> זֶה שִׁיר שֶׁבַח שֶׁל יוֹם שְׁבִיעִי. שֶׁבּוֹ שָׁבַת אֵל עֶלְיוֹן מִכָּל מְלַאכְתּוֹ.<br> בַּיוֹם הַשְׁבִיעִי מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר. מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַׁבָּת.<br> לְפִיכָּךְ יְפָאֲרוּ לָאֵל כָּל יְצוּרָיו. שְׁבַח יְקַר וּגְדוּלָה וּקְדוּשָׁה יִתְּנוּ לְמֶלֶךְ.<br> שֶׁנָתַן מְנוּחָה לְעַמוֹ יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ.<br> שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעוֹלָמָךְ יִתְקַדַּשׁ. וְזִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ יִתְפָּאַר.<br> בַּשָׁמַיִם מִמַעַל. וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת.<br> וְעַל כָּל שֶׁבַח מַעֲשֶׂה יָדֶיךָ . וְהַמְּאוֹרוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ גַּם הֵם יְפָאֲרוּךָ סֶלָה: תִּתְבָּרַךְ לָנֶצַח צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים יִתְרוֹמַם וְיִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ<br> יוֹצֵר מְשָׁרְתִים אֵל אֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם<br> וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַחַד בְּקוֹל דִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִים וּמֶלֶךְ עוֹלָם.<br> כֻּלָם אֲהוּבִים כֻּלָם בְּרוּרִים כֻּלָם גִּבּוֹרִים כֻּלָם עֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם.<br> וְכֻלָם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִקְדוּשָׁה וּבְטַהֲרָה מְבָרְכִים מְשַׁבְּחִים מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים.<br> לְשֵׁם הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא.<br> וְכֻלָם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם אֶת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה זֶה מִזֶה.<br> וְנוֹתְנִים בְּאַהֲבָה רְשׁוּת זֶה לָזֶה.<br> לְהַעֲרִיץ לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם בְנַחַת רוּחַ בְּשָׂפָה בְרוּרָה בִּנְעִימָה וּבִקְדוּשָׁה. וְכֻלָם כְּאֶחָד עוֹנִים בְּיִרְאָה וְאוֹמְרִים: ::<small>תוספת לקצת קהלות: אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָֹה הַיוֹשֵׁב כְּבוֹדוֹ עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָׂא יִתְגַדַל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמוֹ בְּמַקְהֵלוֹת יִשְׂרָאֵל עַמוֹ כְּמוֹ שַׂרְפֵי מַעֲלָה הָעוֹמְדִים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּמַעֲרִיצִין וּמַקְדִישִׁין שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְזֶה מִזֶה מְקַבְּלִים וְאוֹמְרִים. </small> <big><big>קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.</big></big> }} {{עם-ניקוד| לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים. מַעְרִיצִים וּמַקְדִישִׁים: :לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים. מַעְרִיצִים וּמַקְדִישִׁים: מַלְאָכִים מְבוֹרָכִים. הֲבוּבֵי אֵשׁ מְקֻדָשִׁים.<br> וְאֶרְאֶלִים וְחַשְׁמָלִים. בְּאוֹר נוֹגָה מְלֻבָּשִׁים.<br> וְיִשְׂרָאֵל עֲדַת הָאֵל. בְּשַׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים:<br> :לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים. מַעְרִיצִים וּמַקְדִישִׁים: מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל. וְצוּרִי אֵשׁ בּוֹעֵרָה.<br> וְהַטַפְסַר וְהַנּוֹרָא. סַנְדַלְפוֹן שְׁמוֹ נִקְרָא.<br> וְעַם אֶבְיוֹן. בְּנֵי צִיוֹן. קְרוּאִים צֹאן קֳדָשִׁים:<br> :לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים. מַעְרִיצִים וּמַקְדִישִׁים: שַמְשִׁיאֵל וְאוּרִיאֵל. הֲמוֹן צִירֵי הַפִּלְאוֹת.<br> וּמַטַטְרוֹן יְרַנֵן רוֹן. בְּרָב חֵילוֹת וְנוֹרָאוֹת.<br> וּבְרָקִים בְּבָזִיקִים. בְּרָצוֹא וָשׁוֹב חָשִׁים:<br> :לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים. מַעְרִיצִים וּמַקְדִישִׁים: הַדַרְנִיאֵל וּרְפָאֵל. שְׁנֵי שָׂרִים נוֹרָאִים.<br> בְּחִיל וָפַחַד. לְאֵל אֶחָד. בְּלִי כַּחַד. בְּקוֹל נוֹשְׂאִים.<br> וְעַם נִבְרָא. בְּשִׁיר וְזִמְרָה. בְּאוֹן וְעָצְמָה חָשִׁים:<br> :לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים. מַעְרִיצִים וּמַקְדִישִׁים: }} {{עם-ניקוד| (וְהָאוֹפַנִים וְחַיוֹת הַקֹדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְׂאִים לְעוּמָתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:)<br> <big><big>בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְקוֹמוֹ:</big></big> לָאֵל הַבָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּנוּ לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָים זְמִירוֹת יֹאמֵרוּ שִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת לְפָנָיו יַשְׁמִיעוּ כִּי הוּא לְבַדּוֹ פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת וְעוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת אִישׁ מִלְחָמוֹת זוֹרֵעַ צְדָקוֹת נוֹרָא תְהִלוֹת בּוֹרֵא רְפוּאוֹת מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת אֲדוֹן הַנִפְלָאוֹת הַמְחַדֵשׁ טוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית כָּאָמוּר לְעוֹשֶׂה אוֹרִים גְּדוֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ. חַסְדּוֹ נְתָנָם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יוֹצֵר הַמְאוֹרוֹת: אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ חֶמְלָה גְּדוֹלָה יְתֵירָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חֳנֵנוּ בַּעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר בָּטְחוּ בָּךְ וַתְּלַמְדֵם לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת וְחֻקֵי חַיִים כֵּן תְּחֳנֵנוּ וּתְלַמְדֵנוּ אָב הָרֵַחֲמָן הַמְרַחֵם רַחֵם נָא עָלֵינוּ וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין לְהַשְׂכִּיל לִשְׁמוֹעַ לִלְמוֹד וּלְלַמֵד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵים אֶת כָּל דִבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאִירָה עֵינֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּיִרְאָתֶךָ וְיַחֵד לְבָבֵינוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ כִּי שֵׁם קֳדְשְׁךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִקְרָא עָלֵינוּ עֲשֵׂה עִמָנוּ חֶסֶד וְרַחֲמִים בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תָּרִים וְתַגְבִּיהַ קַרְנֵנוּ וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד וְתוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי בְּךָ בָטַחְנוּ אַל נָא נֵבוֹשׁ וּבְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל חָסִינוּ לֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עַד כִּי אָבִינוּ וֵאלֹהֵינוּ אַתָּה וְרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזָבוּנוּ אַל יַעַזְבוּנוּ נֶצַח סֶלָה לָעַד וְנָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ. וְהָבֵא עָלֵינוּ יְשׁוּעָה וְשָׁלוֹם וּבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת מְהֵרָה תַשְׁמִיעֵנוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָרֶץ. וְהוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיוּת לְאַרְצֵנוּ כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אַתָּה וּבָנוּ בָּחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן וְקֵרַבְתָּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לָךְ וּלְיַחֲדָךְ וּלְאַהֲבָה אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶַת וּבְיוֹשֶׁר לֵבָב. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָֹה הַבּוֹחֵר בְּעַמוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה: <big><big><big>שְׁ</big>מַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָ<big>ד</big>:</big></big> ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נֹתֵן לָכֶם: וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ בְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשֹוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת אֱמֶת וְיַצִיב וְנָכוֹן וְקַיָים וְיָשָׁר וְנֶאֱמַן וְאָהוּב וְחָבִיב וְנֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא וְאַדִיר וּמְתוּקַן וּמְקוּבַּל וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶה עָלֵינוּ וְעַל אֲבוֹתֵינוּ עַל בָּנֵינוּ וְעַל דוֹרוֹתֵינוּ כָּל דּוֹרוֹת זֶרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים לְעוֹלָם וָעֶד חֹק וְלֹא יַעֲבוֹר. אֱמֶת שֶׁאַתָּהוּ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד אַתָּהוּ מַלְכֵּנוּ מֶלֶך אֲבוֹתֵינוּ וְאַתָּהוּ לְמַעַן שִׁמְךָ מַהֵר גַאֲלֵנוּ כְּגָאַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ אֱמֶת מֵעוֹלָם שִׁמְךָ הַגָדוֹל וְעָלֵינוּ נִקְרָא בְּאַהֲבָה וְאֵין לָנוּ אֱלֹהִים עוֹד זוּלָתְךָ: }} {{עם-ניקוד| '''אֱ'''מֶת אוֹמַנְתִּי לַעֲמוּסִים.<br> '''בְּ'''רִית אֵל בִּי הֵשִׂים.<br> וְקֳרְבָּנוֹ שְׁנֵי כְּבָשִׂים.<br> אָמַר שַׁבָת לַחֹדֶשׁ: '''דְ'''רָשַׁנִי יוֹצֵר '''הָ'''רִים.<br> לְחַדֵּשׁ כִּמְאוֹרִים.<br> '''וְ'''שָׂם קֳרְבָנִי שְׁנֵי פָּרִים.<br> אָמַר חֹדֶשׁ לַשַׁבָּת: '''זְ'''בָדָנִי שׁוֹכֵן טְפוּחָה.<br> '''חֲ'''קָקָנִי יוֹם מְנוּחָה.<br> '''טִ'''הֲרָנִי בִּי לְהַנִיחָה:<br> אמר שבת לחדש '''י'''וֹפִי אָבִיא לְהַזְרִיחָה.<br> '''כְּל'''וּלָה בִּי כָּל שִׂמְחָה.<br> וְאֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה:<br> אמר חדש לשבת '''מְ'''נָתִי מִקְרָא קֹדֶשׁ.<br> '''נַ'''חֲלַת אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ.<br> '''שָׂ'''מַנִי אֵל נֶאְדַר בַּקֹדֶשׁ:<br> אמר שבת לחדש '''עֲ'''טֶרֶת וְהוֹד לְהִתְחַדֵשׁ.<br> '''פְּ'''אֵר וְהָדָר אֲחַדֵשׁ.<br> '''צ'''וּרַת הַסָהָר חַדֵשׁ:<br> אמר חדש לשבת '''ק'''וּשְׁטוּ שְׁנֵיהֶם לָנוֹחַ.<br> '''רֹ'''אשׁ חֹדֶשׁ וּמָנוֹחַ.<br> '''שַׁ'''י לְהַקְרִיב נִיחוֹחַ:<br> ביום שבת וחדש '''תְּ'''יַסֵד אַרְמוֹן וּמִקְדַשׁ.<br> בְּכָל שַבָּת הַמְּקֻדַשׁ.<br> וּבְכָל חֹדֶש וְחֹדֶשׁ.<br> נָשִׁיר לְךָ שִׁיר חָדָשׁ: }} {{עם-ניקוד| עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּהוּ מֵעוֹלָם מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶךָ וּמִשְׁפָּטֶיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָרֶץ: אֱמֶת אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִשְׁמַע לְמִצְוֹתֶיךָ חוּקֶיךָ וְתוֹרָתְךָ וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ אֱמֶת אַתָּהוּ אָדוֹן לְעַמֶךָ וּמֶלֶךְ גָּדוֹל וְגִבּוֹר לָרִיב רִיבָם. אֱמֶת אַתָּהוּ רִאשׁוֹן וְאַתָּהוּ אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ. אֱמֶת בְּמִצְרַיִם נִגְלֵיתָ כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרַגְתָּ בְכוֹרְךָ גָאַלְתָּ יַם סוּף בָּקַעְתָּ זֵדִים טִבַּעְתָּ יָם יַבָּשָׁה עָשִׂיתָ וִידִידִים עָבְרוּ וַיְכַסוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר. וְעַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים לָאֵל וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתוּשְׁבָחוֹת בְרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְמֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָׂא חַי וְקַיָים גָּדוֹל וְנוֹרָא מַשְׁפִיל גֵּאִים מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים מוֹצִיא אֲסִירִים פּוֹדֶה עֲנָוִים וְעוֹזֵר דַּלִים וְעוֹנֶה לְעַמוֹ בְּעֵת שַׁוְעָם אֵלָיו. תְּהִלָה לָאֵל עֶלְיוֹן בָּרוּךְ הוּא. מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה כְּשֶׁעָלוּ מִן הַיָם עָנוּ וְאָמְרוּ כֻלָם. <big><big>מִי כָמוֹךָ בָּאֵלִים יְהוָֹה מִי כָּמוֹךָ נֶאְדַר בַקֹדֶשׁ נוֹרָא תְהִלוֹת עוֹשֶׂה פֶלֶא:</big></big> }} [[קטגוריה:קריאת שמע]] [[קטגוריה:שבתות מיוחדות]] [[קטגוריה:תפילות שבת]] [[קטגוריה:פיוטי שבת]] [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] bvkslos4n37cwz47wrigstmadieswd9 3001481 3001479 2026-03-29T09:22:06Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:שבתות מיוחדות]] 3001481 wikitext text/x-wiki {{עם-ניקוד|בָּרְכוּ אֶת יהוה הַמְבוֹרָךְ:<br> ועונין בָּרוךְ יהוה הַמְבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל.}} {| |+ ! יש אומרים יוצר זה !! ויש אומרים יוצר זה |- ! {{עם-ניקוד|אֲהַלֵל לְמֵאִיר תּוֹהוּ וָבוֹהוּ.<br> בָּרָא הַכָּל וְנָח בְּמַעֲשֵׂהוּ.<br> עַל כֵּן בֵּרַךְ יְדוָֹה אֶת יוֹם הַשַׁבָּת וַיְקַדְשֵׁהוּ: גּוֹי קְדוֹשִׁים וְעַם רַבָּת.<br> דִרְשׁוּ אֵל בְּאַהֲבָה וּבְחִבַת.<br> רְאוּ כִּי יְדוָֹה נָתַן לָכֶם אֶת הַשַׁבָּת: הוֹרוּהוּ בְרֹאשׁ יָרֵחַ לְהַקְדִּישׁוֹ.<br> וְשָׂפָה תְּמוּר פָּרִים לְשַׁמְשׁוֹ.<br> זֹאת עוֹלַת חֹדֶשׁ בְּחֳדְשׁוֹ: זְכוֹר לְיוֹם מְכֻבָד וְכִבַדְתּוֹ.<br> חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת יָבֹא כָּל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹתוֹ.<br> מִדֵּי חֹדֶש בְּחֳדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַבַּתּוֹ: טוֹבוּ אֹהֲלֵי יַעֲקֹב שְׁנַיִם.<br> יִשְׂרָאֵל וְלֵוִי שְׁנֵי מַחֲנָיִם.<br> שַׁבָּת וְחֹדֶש בְּמֹאזְנָיִם: כַּבֵּד אֶת יוֹם הַשַׁבָּת לְהַפנֵג.<br> לִשְׂמוֹחַ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וּלְהִתְעַנֵּג.<br> וְקָרָאתָ לַשַׁבָּת עוֹנֶג: מִשַׁבָת אֶל שַׁבָּת תְּהִי מְנֻחַתְכֶם.<br> נָא סַפְרוּ לְחֳדְשְׁכֶם.<br> וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם [!] וּבְרָאשֵׁי חֳדְשֵׁיכֶם: סַדְרוּ חֳדְשֵיכֶם עַל כַ"ח הַנֶחְלָקִים.<br> עִם ל"וּ שָׁעוֹת וְתַשְׁצַ"ג חֲלָקִים.<br> וְיוֹם שְׁלשִׁים לְהָקִים: פְּקוּדַת יָמִים וְיַ"ב עוֹנָה.<br> צָא אוֹתָם זַ"ז כֻּלַהְנָה.<br> וְיִשָׁאֵר בְּיָדְךָ אַיַ"ב תַּשְׁצַ"ג הַנִמְנָה: קַבְצֵם עַתָּה שְׁנֵים עָשָׂר פְּעָמִים.<br> רְאוּיִם הֱיוֹת שְׁגַ"ר וּשְׁלִישׁ יָמִים.<br> וְגַם תַּתְע"וּ חֲלָקִים שְׁלֵמִים: שְׁלֵמִים כֻּלָם זַ"ו לְהַכְפִּילָה.<br> תִּשָׁאֵר בְּיָדְךָ דַ"ח תַּ"תְעוּ סֶלָה.<br> וּבְרָאשֵׁי חֳדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עוֹלָה: עוֹלָה תַּקְרִיבוּ בְּאֶרֶץ דְּבָשׁ וְחַלָב זָבַת.<br> וּבְשָׂמִים הַחֲדָשִׁים יַעַמְדוּ נְצוּרֵי כְּבָבַת.<br> אֱמוּנִים בַּחוּרִים לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת:<br>}} |{{עם-ניקוד| וַיְהִי אַדִּיר שְׁחָקִים כְּמֵחֲקַר דֵּעָה.<br> וְכָאֹהֶל מְתָחָם בְּלִי לֵיאוּת וִיגִיעָה.<br> נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה: הִקְפִיא נְשִׁיָה עַל מַיִם לְכוֹסְסָה.<br> וְעָלֶיהָ אוּרִים לְפַאֵר וּלְנוֹסְסָה.<br> יוֹצֵר הָאָרֶץ וְעוֹשָׂה: וַיְכֻלוּ שְׁנֵיהֶם בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו.<br> לֹא קָחָם אֶחָד מֵהֶם כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ עֵדָיו.<br> קוֹרֵא אֲנִי עֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָיו: יַחְדָו שֶׁכֶם אֶחָד בָּחֲרוּ לְעֳבְדוֹ.<br> תָּמִיד יִגְדַּל שְׁמוֹ וּכְבוֹדוֹ<br> כִּי אֵין בִּלְעָדוֹ – קדוש מָה מַתְקוּ טַעֲמֵי שַׁבָּת. וּמַה חָלְקוּ נוֹעֲמֵי חֹדֶשׁ: אָמַר שַׁבָּת: לִמְנוּחָה רָמָה גְּבִיעִי.<br> כִּי הִנֵה אֵל מְנוּחָה שַׁעֲשׁוּעִי.<br> וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְׁבִיעִי: נִשְׁלַם בִּי עוֹלָם וּמַתְכֻּנְתּוֹ.<br> וּמַלְאָכִים אָמְרוּ זֶה יוֹם קִדֵשׁ הָאֵל לְתִפְאַרְתּוֹ.<br> כִּי בוֹ שָׁבַת מִכֹּל מְלַאכְתּוֹ: יִדְעוֹ לְהוֹלְכֵי דֶּרֶךְ גְבוֹהָה.<br> וַיִקְרָאֵהוּ שַׁבָּת לִמְנוּחָה.<br> וְיַסְפוּ עֲנָוִים בַּידוָֹה שִׂמְחָה: שִׂמְחָה לְחַי וְלַמֵת בְעֵרְכוֹ.<br> כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים חִבּוּט הַקֶבֶר עֲצָבוֹ.<br> וּבַיּוֹם הַשְׁבִיעִי שַׁבַּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: וַיַעַן הַחֹדֶש וַיֹאמֶר לַשַׁבַּת. יָדוֹעַ תֵּדַע שַׁבָּת כְּבוֹדִי.<br> כִּי בִּי הַלְבָנָה מִתְחַדֶשֶת וְיֵשׁ לְאֵל יָדִי.<br> הִנֵּה בַשָׁמַיִם עֵדִי. וְאֵיכָה תַּרְבֵּה לְפָנַי נִאוּמִים.<br> וַאֲנִי שְׁלוֹשֶת יָמִים מִמְךָ קְדוּמִים.<br> כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים: שָׂמָנִי אֱלֹהִים לְהָעִיד וּלְהַחֲתִּים.<br> וַיְגַלֵה סוֹדִי וְאוֹרִי לֹא הֶחְתִּים.<br> לַחֲכָמִים יוֹדְעֵי הָעִיתִּים: עִיתִּים וּתְקוּפוֹת בִּי וּזְמַנִים.<br> וְסָהָר וְחַמָה עָלַי נְבוֹנִים.<br> לְאוֹתוֹת וּלְיָמִים וְשָׁנִים: וַיַעַן הַשַׁבָּת וַיֹאמֶר לַחֹדֶשׁ: פְּאֵר חָבְשׁוּ לִי יַלְדֵי עֶתֶק.<br> וּלְשָׁלוֹשׁ הִרְתִּיקוּנִי רֶתֶק.<br> וְהַחוּט הַמְשׁוּלַשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָתֵק: בִּזְכוּתִי נוּצַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מִדִּבַת.<br> בְּפוֹתְחוֹ פִּיו וְאָמַר בְּחִבַּת.<br> מִזְמוֹר שִׁיר לְיום הַשַׁבָּת: רְאֶה טֶרֶף סִפֵּק לְיַלְדֵי אָיוֹם.<br> וּבִי נָחוּ וּמָצְאוּ פִדְיוֹם.<br> וְהָיָה מִשְׁנֵה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם: שִׂמְחָה לְחַי וְלַמֵת בְעֵרְכוֹ.<br> כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים חִבּוּט הַקֶבֶר עֲצָבוֹ.<br> וּבַיּוֹם הַשְׁבִיעִי שַׁבַּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: וַיַעַן הַחֹדֶשׁ וַיֹאמֶר לַשַׁבָּת: יְדִידִים בְּצֵאתָם מִמִצְרִַיִם נְפוּשִׁים.<br> עָלַי הוּזהָרוּ אֲנָשִים וְנָשִׁים.<br> הַחֹדֶשׁ הַזֶה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים: עָלַי מְבָרְכִים יַלְדֵי מוּסָר.<br> וּמִתְּחִלַת בְּרִיָתִי סוֹדִי לָהֶם נִמְסַר.<br> וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׁר: קָדוֹשׁ הִקְדִימַנִי וְשָׂמַנִי לְרֹאשׁ שׁוּרָה.<br> וְצַדִיק הָרִאשׁוֹן בִּי מָצָא עֶזְרָה.<br> חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא: עִיתִּים וּתְקוּפוֹת בִּי וּזְמַנִים.<br> וְסָהָר וְחַמָה עָלַי נְבוֹנִים.<br> לְאוֹתוֹת וּלְיָמִים וְשָׁנִים: <br> וַיַעַן הַשַׁבָּת וַיֹאמֶר לַחֹדֶשׁ: בִּשְׁלשָׁה עוֹלָמוֹת אֱלֹהִים בֵּרְכָנִי.<br> לַתּוֹרָה וְלַמוֹעֲדִים וּלְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ הִקְדִימָנִי.<br> זוֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנִי [!]: זְכוֹר נָא פֶּן תְּהִי שׁוֹכֵחַ.<br> שַׁעַר סָגוּר וֵאלֹהִים עָלָי שָׂמֵחַ.<br> וּבְיוֹם הַשַׁבָּת יִפָּתֵחַ: קִנְיָנִים נֶעשׂוּ שׁוּתָּפִים לְבוֹרְאָם.<br> בִּכְבוֹדוֹ וּבְצֵל יָדוֹ הֶחֱבִיאָם.<br> וַיְכֻלוּ הַשָׁמִַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: [שִׂמְחָה לְחַי וְלַמֵת בְעֵרְכוֹ.<br> כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים חִבּוּט הַקֶבֶר עֲצָבוֹ.<br> וּבַיּוֹם הַשְׁבִיעִי שַׁבַּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ:] וַיַעַן הַחֹדֶשׁ וַיֹאמֶר לַשַׁבָּת: לֶעָתִיד יִבְרָא אֱלֹהִים לְאוֹם נְטוּשָׁה.<br> אֲשֶׁר הִיא בַּפַּח צוֹרֵר יְקוּשָׁה.<br> שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה: עֲדָרָיו יְקַבֵּץ לְבֵית תִּפְאַרְתּוֹ.<br> וְשָמָה יְחַוּוּ הוֹדוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ.<br> מִדֵּי חֹדֶש בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵי שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ: יָרוֹנוּ וְיִשְׂמְחוּ וְיִפְרְחוּ בְּלִי כַחַד.<br> בְּשׁוּב שְׁבוּתָם וְיִכּוֹנוּ יַחַד.<br> טוֹבִים הַשְׁנַיִם מִן הָאֶחָד: מָה מָתְקוּ אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹנַי.<br> בְּהִתְיַצְּבִי הַיוֹן נֶגֶד הֲמוֹנַי.<br> עַד הֵנָה עֲזָרָנוּ יְדוָֹה:}} |} {{עם-ניקוד| הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ. וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה:<br> הַכֹּל יְרוֹמְמוּךָ סֶלָה יוֹצֵר הַכֹּל הָאֵל הַפּוֹתֵחַ בְּכָל יוֹם דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח.<br> וּפוֹתֵחַ חַלוֹנֵי רָקִיעַ וּמוֹצִיא חַמָה מִמְקוֹמָהּ וּלְבָנָה מִמְכוֹן שִׁבְתָּהּ.<br> וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלוֹ וּלְיוֹשְׁבָיו שֶׁבָּרָא בְּמִדַּת רַחֲמִים. הַמֵאִיר לָאָרֶץ וְלַדָרִים עָלֶיהָ הַמְחַדֵּשׁ טוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.<br> מָה רַבוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה כֻּלָם בְּחֳכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶיךָ.<br> הַמֶלֶךְ הַמְרוֹמָם שְׁמוֹ לְבַדוֹ מֵאָז. הַמהוּלָל הַמְשׁוּבַּח הַמְפוֹאַר וְהַמִתְנַשֵׂא מִימוֹת עוֹלָם.<br> אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּנוּ בְּרַחֲמֶךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵינוּ אֲדוֹן עוּזֵנוּ צוּר מִשְׂגַּבֵּנוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ מִשְׂגַב בַּעֲדֵנוּ: אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵיעָה. הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָה.<br> טוֹב יָצַר כָּבוֹד לִשְׁמוֹ. מְאוֹרוֹת נָתַן סְבִיבוֹת עֻזוֹ.<br> פִּנוֹת צִבְאוֹת קְדוֹשִׁים רוֹמְמֵי שַׁדַי. תָּמִיד יְסַפְּרוּ לָאֵל קְדוּשָׁתוֹ. תִּתְבָרַךְ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ. אֵין כְּעֶרְכֶּךָ וְאֵין זוּלָתֶךָ אֶפֶס בִּלְתֶּךָ וּמִי דוֹמֶה לָךְ.<br> אֵין עֲרוֹךְ לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאֵין זוּלָתָךְ מַלְכֵּנוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָא.<br> אֶפֶס בִּלְתָּךְ גּוֹאֲלֵנוּ בִּימוֹת הַמָשִׁיחַ. וּמִי דוֹמֶה לָּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ בִּתְחִיּית הַמֵתִים: '''אֵ'''ל אָדוֹן עַל כָּל הַמַעֲשִׂים. '''בָּ'''רוּךְ וּמְבוֹרָךְ בְּפִי כָּל נְשָׁמָה.<br> '''גֳ'''דְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם. '''דַּ'''עַת וּתְבוּנָה סוֹבְבוֹת אוֹתוֹ:<br> '''הַ'''מִתְגָאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹדֶשׁ. '''וְ'''נֶהְדַר בְּכָבוֹד עַל הַמֶרְכָּבָה.<br> '''זְ'''כוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִּסְאוֹ. '''חֶ'''סֶד וְרַחְמִים מָלֵא כְּבוֹדוֹ:<br> '''ט'''וֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבְּרָאָם אֱלֹהֵינוּ. '''יְ'''צָרָם בְּדֵיעָה בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל.<br> '''כֹּ'''חַ וגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם. '''לִ'''הְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל:<br> '''מְ'''לֵאִים זִיו מְפִיקִים נוֹגָה. '''נָ'''אֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם.<br> ''''שְׂ'''מֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בְּבוֹאָם. '''ע'''וֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם: <br> '''פְּ'''אֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ. '''צַ'''הַלָה וְרִנָה לְזֶכֶר מַלְכוּתוֹ.<br> '''קָ'''רָא לַשֶׁמֶשׁ וַיִזְרַח אוֹר. '''רָ'''אָה וְהֵכִין צוּרַת הַלְבָנָה:<br> '''שְׁ'''בַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם. '''תִּ'''פְאֶרֶת גְדוּלָה שְׂרָפִים וְחַיּוֹת עִם אוֹפַנֵי הַקֹדֶשׁ: לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת מִכָּל הַמַעֲשִׂים. בַּיוֹם הַשְׁבִיעִי נִתְעַלָה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ.<br> תִּפְאֶרֶת עָטָה לְיוֹם הַמְנוּחָה עוֹנֶג קָרָא לְיוֹם הַשַּׁבָּת.<br> זֶה שִׁיר שֶׁבַח שֶׁל יוֹם שְׁבִיעִי. שֶׁבּוֹ שָׁבַת אֵל עֶלְיוֹן מִכָּל מְלַאכְתּוֹ.<br> בַּיוֹם הַשְׁבִיעִי מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר. מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַׁבָּת.<br> לְפִיכָּךְ יְפָאֲרוּ לָאֵל כָּל יְצוּרָיו. שְׁבַח יְקַר וּגְדוּלָה וּקְדוּשָׁה יִתְּנוּ לְמֶלֶךְ.<br> שֶׁנָתַן מְנוּחָה לְעַמוֹ יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ.<br> שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעוֹלָמָךְ יִתְקַדַּשׁ. וְזִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ יִתְפָּאַר.<br> בַּשָׁמַיִם מִמַעַל. וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת.<br> וְעַל כָּל שֶׁבַח מַעֲשֶׂה יָדֶיךָ . וְהַמְּאוֹרוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ גַּם הֵם יְפָאֲרוּךָ סֶלָה: תִּתְבָּרַךְ לָנֶצַח צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים יִתְרוֹמַם וְיִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ<br> יוֹצֵר מְשָׁרְתִים אֵל אֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם<br> וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַחַד בְּקוֹל דִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִים וּמֶלֶךְ עוֹלָם.<br> כֻּלָם אֲהוּבִים כֻּלָם בְּרוּרִים כֻּלָם גִּבּוֹרִים כֻּלָם עֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם.<br> וְכֻלָם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִקְדוּשָׁה וּבְטַהֲרָה מְבָרְכִים מְשַׁבְּחִים מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים.<br> לְשֵׁם הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא.<br> וְכֻלָם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם אֶת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה זֶה מִזֶה.<br> וְנוֹתְנִים בְּאַהֲבָה רְשׁוּת זֶה לָזֶה.<br> לְהַעֲרִיץ לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם בְנַחַת רוּחַ בְּשָׂפָה בְרוּרָה בִּנְעִימָה וּבִקְדוּשָׁה. וְכֻלָם כְּאֶחָד עוֹנִים בְּיִרְאָה וְאוֹמְרִים: ::<small>תוספת לקצת קהלות: אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָֹה הַיוֹשֵׁב כְּבוֹדוֹ עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָׂא יִתְגַדַל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמוֹ בְּמַקְהֵלוֹת יִשְׂרָאֵל עַמוֹ כְּמוֹ שַׂרְפֵי מַעֲלָה הָעוֹמְדִים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּמַעֲרִיצִין וּמַקְדִישִׁין שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְזֶה מִזֶה מְקַבְּלִים וְאוֹמְרִים. </small> <big><big>קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.</big></big> }} {{עם-ניקוד| לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים. מַעְרִיצִים וּמַקְדִישִׁים: :לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים. מַעְרִיצִים וּמַקְדִישִׁים: מַלְאָכִים מְבוֹרָכִים. הֲבוּבֵי אֵשׁ מְקֻדָשִׁים.<br> וְאֶרְאֶלִים וְחַשְׁמָלִים. בְּאוֹר נוֹגָה מְלֻבָּשִׁים.<br> וְיִשְׂרָאֵל עֲדַת הָאֵל. בְּשַׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים:<br> :לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים. מַעְרִיצִים וּמַקְדִישִׁים: מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל. וְצוּרִי אֵשׁ בּוֹעֵרָה.<br> וְהַטַפְסַר וְהַנּוֹרָא. סַנְדַלְפוֹן שְׁמוֹ נִקְרָא.<br> וְעַם אֶבְיוֹן. בְּנֵי צִיוֹן. קְרוּאִים צֹאן קֳדָשִׁים:<br> :לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים. מַעְרִיצִים וּמַקְדִישִׁים: שַמְשִׁיאֵל וְאוּרִיאֵל. הֲמוֹן צִירֵי הַפִּלְאוֹת.<br> וּמַטַטְרוֹן יְרַנֵן רוֹן. בְּרָב חֵילוֹת וְנוֹרָאוֹת.<br> וּבְרָקִים בְּבָזִיקִים. בְּרָצוֹא וָשׁוֹב חָשִׁים:<br> :לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים. מַעְרִיצִים וּמַקְדִישִׁים: הַדַרְנִיאֵל וּרְפָאֵל. שְׁנֵי שָׂרִים נוֹרָאִים.<br> בְּחִיל וָפַחַד. לְאֵל אֶחָד. בְּלִי כַּחַד. בְּקוֹל נוֹשְׂאִים.<br> וְעַם נִבְרָא. בְּשִׁיר וְזִמְרָה. בְּאוֹן וְעָצְמָה חָשִׁים:<br> :לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים. מַעְרִיצִים וּמַקְדִישִׁים: }} {{עם-ניקוד| (וְהָאוֹפַנִים וְחַיוֹת הַקֹדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְׂאִים לְעוּמָתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:)<br> <big><big>בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְקוֹמוֹ:</big></big> לָאֵל הַבָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּנוּ לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָים זְמִירוֹת יֹאמֵרוּ שִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת לְפָנָיו יַשְׁמִיעוּ כִּי הוּא לְבַדּוֹ פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת וְעוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת אִישׁ מִלְחָמוֹת זוֹרֵעַ צְדָקוֹת נוֹרָא תְהִלוֹת בּוֹרֵא רְפוּאוֹת מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת אֲדוֹן הַנִפְלָאוֹת הַמְחַדֵשׁ טוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית כָּאָמוּר לְעוֹשֶׂה אוֹרִים גְּדוֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ. חַסְדּוֹ נְתָנָם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יוֹצֵר הַמְאוֹרוֹת: אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ חֶמְלָה גְּדוֹלָה יְתֵירָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חֳנֵנוּ בַּעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר בָּטְחוּ בָּךְ וַתְּלַמְדֵם לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת וְחֻקֵי חַיִים כֵּן תְּחֳנֵנוּ וּתְלַמְדֵנוּ אָב הָרֵַחֲמָן הַמְרַחֵם רַחֵם נָא עָלֵינוּ וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין לְהַשְׂכִּיל לִשְׁמוֹעַ לִלְמוֹד וּלְלַמֵד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵים אֶת כָּל דִבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאִירָה עֵינֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּיִרְאָתֶךָ וְיַחֵד לְבָבֵינוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ כִּי שֵׁם קֳדְשְׁךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִקְרָא עָלֵינוּ עֲשֵׂה עִמָנוּ חֶסֶד וְרַחֲמִים בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תָּרִים וְתַגְבִּיהַ קַרְנֵנוּ וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד וְתוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי בְּךָ בָטַחְנוּ אַל נָא נֵבוֹשׁ וּבְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל חָסִינוּ לֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עַד כִּי אָבִינוּ וֵאלֹהֵינוּ אַתָּה וְרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזָבוּנוּ אַל יַעַזְבוּנוּ נֶצַח סֶלָה לָעַד וְנָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ. וְהָבֵא עָלֵינוּ יְשׁוּעָה וְשָׁלוֹם וּבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת מְהֵרָה תַשְׁמִיעֵנוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָרֶץ. וְהוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיוּת לְאַרְצֵנוּ כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אַתָּה וּבָנוּ בָּחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן וְקֵרַבְתָּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לָךְ וּלְיַחֲדָךְ וּלְאַהֲבָה אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶַת וּבְיוֹשֶׁר לֵבָב. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָֹה הַבּוֹחֵר בְּעַמוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה: <big><big><big>שְׁ</big>מַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָ<big>ד</big>:</big></big> ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נֹתֵן לָכֶם: וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ בְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשֹוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת אֱמֶת וְיַצִיב וְנָכוֹן וְקַיָים וְיָשָׁר וְנֶאֱמַן וְאָהוּב וְחָבִיב וְנֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא וְאַדִיר וּמְתוּקַן וּמְקוּבַּל וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶה עָלֵינוּ וְעַל אֲבוֹתֵינוּ עַל בָּנֵינוּ וְעַל דוֹרוֹתֵינוּ כָּל דּוֹרוֹת זֶרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים לְעוֹלָם וָעֶד חֹק וְלֹא יַעֲבוֹר. אֱמֶת שֶׁאַתָּהוּ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד אַתָּהוּ מַלְכֵּנוּ מֶלֶך אֲבוֹתֵינוּ וְאַתָּהוּ לְמַעַן שִׁמְךָ מַהֵר גַאֲלֵנוּ כְּגָאַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ אֱמֶת מֵעוֹלָם שִׁמְךָ הַגָדוֹל וְעָלֵינוּ נִקְרָא בְּאַהֲבָה וְאֵין לָנוּ אֱלֹהִים עוֹד זוּלָתְךָ: }} {{עם-ניקוד| '''אֱ'''מֶת אוֹמַנְתִּי לַעֲמוּסִים.<br> '''בְּ'''רִית אֵל בִּי הֵשִׂים.<br> וְקֳרְבָּנוֹ שְׁנֵי כְּבָשִׂים.<br> אָמַר שַׁבָת לַחֹדֶשׁ: '''דְ'''רָשַׁנִי יוֹצֵר '''הָ'''רִים.<br> לְחַדֵּשׁ כִּמְאוֹרִים.<br> '''וְ'''שָׂם קֳרְבָנִי שְׁנֵי פָּרִים.<br> אָמַר חֹדֶשׁ לַשַׁבָּת: '''זְ'''בָדָנִי שׁוֹכֵן טְפוּחָה.<br> '''חֲ'''קָקָנִי יוֹם מְנוּחָה.<br> '''טִ'''הֲרָנִי בִּי לְהַנִיחָה:<br> אמר שבת לחדש '''י'''וֹפִי אָבִיא לְהַזְרִיחָה.<br> '''כְּל'''וּלָה בִּי כָּל שִׂמְחָה.<br> וְאֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה:<br> אמר חדש לשבת '''מְ'''נָתִי מִקְרָא קֹדֶשׁ.<br> '''נַ'''חֲלַת אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ.<br> '''שָׂ'''מַנִי אֵל נֶאְדַר בַּקֹדֶשׁ:<br> אמר שבת לחדש '''עֲ'''טֶרֶת וְהוֹד לְהִתְחַדֵשׁ.<br> '''פְּ'''אֵר וְהָדָר אֲחַדֵשׁ.<br> '''צ'''וּרַת הַסָהָר חַדֵשׁ:<br> אמר חדש לשבת '''ק'''וּשְׁטוּ שְׁנֵיהֶם לָנוֹחַ.<br> '''רֹ'''אשׁ חֹדֶשׁ וּמָנוֹחַ.<br> '''שַׁ'''י לְהַקְרִיב נִיחוֹחַ:<br> ביום שבת וחדש '''תְּ'''יַסֵד אַרְמוֹן וּמִקְדַשׁ.<br> בְּכָל שַבָּת הַמְּקֻדַשׁ.<br> וּבְכָל חֹדֶש וְחֹדֶשׁ.<br> נָשִׁיר לְךָ שִׁיר חָדָשׁ: }} {{עם-ניקוד| עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּהוּ מֵעוֹלָם מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶךָ וּמִשְׁפָּטֶיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָרֶץ: אֱמֶת אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִשְׁמַע לְמִצְוֹתֶיךָ חוּקֶיךָ וְתוֹרָתְךָ וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ אֱמֶת אַתָּהוּ אָדוֹן לְעַמֶךָ וּמֶלֶךְ גָּדוֹל וְגִבּוֹר לָרִיב רִיבָם. אֱמֶת אַתָּהוּ רִאשׁוֹן וְאַתָּהוּ אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ. אֱמֶת בְּמִצְרַיִם נִגְלֵיתָ כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרַגְתָּ בְכוֹרְךָ גָאַלְתָּ יַם סוּף בָּקַעְתָּ זֵדִים טִבַּעְתָּ יָם יַבָּשָׁה עָשִׂיתָ וִידִידִים עָבְרוּ וַיְכַסוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר. וְעַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים לָאֵל וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתוּשְׁבָחוֹת בְרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְמֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָׂא חַי וְקַיָים גָּדוֹל וְנוֹרָא מַשְׁפִיל גֵּאִים מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים מוֹצִיא אֲסִירִים פּוֹדֶה עֲנָוִים וְעוֹזֵר דַּלִים וְעוֹנֶה לְעַמוֹ בְּעֵת שַׁוְעָם אֵלָיו. תְּהִלָה לָאֵל עֶלְיוֹן בָּרוּךְ הוּא. מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה כְּשֶׁעָלוּ מִן הַיָם עָנוּ וְאָמְרוּ כֻלָם. <big><big>מִי כָמוֹךָ בָּאֵלִים יְהוָֹה מִי כָּמוֹךָ נֶאְדַר בַקֹדֶשׁ נוֹרָא תְהִלוֹת עוֹשֶׂה פֶלֶא:</big></big> }} [[קטגוריה:קריאת שמע]] [[קטגוריה:תפילות שבת]] [[קטגוריה:פיוטי שבת]] [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] gwkyo2dym33plsc5mdx83fxikxszxf6 0 363805 3001309 2869860 2026-03-28T19:56:07Z יוסי סרי 24557 3001309 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|מלאכת שלמה|על תרומות|ז|ח|ט}} ===[[משנה תרומות ח א|משנה א]]=== <קטע התחלה=מלא"ש א/>{{דה מפרש|באו ואמרו לה}} סברה אחרת לא גרסינן באו: {{דה מפרש|מת בעליך או גרשך}} בירושלמי פריך מת בעליך ניחא אבל גירשך היכי דמי כו' ומשני רבנן אומרים כמשנה ראשונה שארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ואביה מקבל גיטה ר' אלעזר אומר אפילו תימא כמשנה אחרונה תפתר בשאמרה לו הבא (סברה אחרת זכה) לי גיטי למקום פלוני והיה דרכו להביאו לאותו מקום בעשרה ימים ומצא סוס רץ והביאו לשם בחמשה ימים והיא לא ידעה ונמצאת אוכלת בטעות ואפילו ר"א בן שמוע דפליג התם בכשאמרה לו התקבל לי גיטי למקום פלוני דאסורה מיד מודה הוא בכשאמרה לו לשון הבאה או זכייה ושלא יהא שליח קבלה עד הגיעו למקום ההוא דאוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום דהא ודאי קפדא ואתי ר' אליעזר דמחייב קרן וחומש הכא אפילו כר"א בן שמוע דבהא מודה: {{דה מפרש|וכן העבד}} כנעני דאילו עבד עברי אינו אוכל ואפילו נרצע: {{דה מפרש|ור' יהושע פוטר}} בירושלמי דפרקין דלעיל מפרש דר' יהושע פטר ליה בין מקרן בין מחומש והתם בפסחים מפרש טעמיה משום דטועה בדבר מצוה דהא עשה מצוה כל דהו שהקריב קרבן וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ואף הנשחטין לשם פסח ר' יהושע מכשר להו בפרק תמיד נשחט ומתניתין דהכא מוקמינן לה נמי בתרומה בערב הפסח דזמנה בהול. ועוד מפרש לה התם בכל ימות השנה ואכילת תרומה איקרי עבודה ועבודה של חלל בשוגג רחמנא אכשרה כדתנן לקמן היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה וכו' כל הקרבנות כולן שהקריב ר' יהושע מכשיר ותרומה דאכילתה מיקרייא עבודה מנלן דתניא מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לבית המדרש לשחרית מצאו ר"ג אמר ליה מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר ליה עבודה עבדתי אמר ליה כל דבריך אינם אלא תימה עבודה בזמן הזה מנין אמר ליה הכי הכתוב אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשה אכילת תרומה כעבודת בית המקדש ופירש"י ז"ל עבודת מתנה מתנות כהונה שנתתי לכם הרי הן כעבודה ע"כ עכ"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|ונודע וכו'}} בירושלמי מפרש שנודע בבית דין: <קטע סוף=מלא"ש א/> ===[[משנה תרומות ח ב|משנה ב]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ב/>{{דה מפרש|וכולן}} אעבד ואשה קאי ומשום דהתחילו בהיתר מתיר ר"א לבלוע אבל ר' נתן פליג בירושלמי אמתניתין ולא מפליג בין התחיל בהיתר להתחיל באיסור דתניא א"ר נתן לא שהיה ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהיה ר"א אומר הלעוס כבלוע אף בשבת ובפסח ובית הכנסת ובנזיר ובנבלה ובטריפה ובשקצים וברמשים פירוש אף בשבת כגון פירות הנושרין שלעס בפיו והן מוקצין. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל לתוך פיהם בלמ"ד גרסינן וכן מצאתי בכל הספרים וגם בסיפא גרסינן בלמ"ד טעם פשפש לתוך פיו ע"כ. עוד כתב ונטמאת תרומה ברוב הספרים גרסינן ונטמאת אך בספר אחד גרסינן נטמאת ונראה לי דהכל אחד ואפילו לספרים דגרסי ונטמאת פירושו או נטמאת דהא לקמן גרסינן בכולן טמא היית וטמאה היתה וכו' אף על גב שגם שם רוצה לומר או טמאה מכל מקום גרסינן וטמאה ואם כן גם הכא יש לגרוס ונטמאת אף על גב דפירש או ע"כ. עוד כתב נודע שהוא טבל סברה אחרת שהיא ביו"ד ונראה לי לגרוס שהוא בוי"ו מפני שאינו חוזר על הכהן האוכל תרומה אלא על כל מי שיהיה אוכל איזה מאכל ונודע לו שהוא טבל וכו' ע"כ. עוד כתב ז"ל על מה שפירש ר"ע ז"ל וכולן עבד ואשה שאכלו מתחלה בהיתר כתב כמה קשים דברי המפרש הזה. זה כנגד זה שבכאן אמר שטעמו של ר"א הוא משום שהתחיל בו בהיתר ולמטה הוא אומר לא שיגמור בחצר אלא יצא חוץ לחצר והיינו דברי ר' נתן שאומר שאין טעמו של ר"א משום שהתחיל בו בהיתר עכ"ל ז"ל: {{דה מפרש|אמרו לו נטמאת}} ותרומה לא נטמאה כגון דלא הוכשרה אסורה לך בלא תעשה: {{דה מפרש|ונטמאת התרומה}} או נטמאה התרומה יאסור אפילו לטהור בעשה ובטומאה שאירעה אחר שהכניס התרומה לתוך פיו עסקינן למאן דאמר משום דאתחיל בהיתר: {{דה מפרש|טמא היית}} קודם שתאכל התרומה: {{דה מפרש|וטמאה היתה התרומה}} או טמאה היתה: {{דה מפרש|או נודע לו שהוא טבל}} מה שהיה אוכל או לוי שהיה אוכל מעשר ואמרו לו שלא ניטלה תרומתו וטבל הוא או מעשר שני חוץ לירושלים וחשב שהיה פדוי ואמרו לו שלא נפדה: {{דה מפרש|או שטעם טעם פשפש}} בנדה פרק הרואה כתם (נדה דף נ"ח) מפרש מנא ידע וקאמר דריחו כטעמו ובירושלמי מפרש דלאו דוקא פשפש דהוא הדין כל דבר שנפשו של אדם חתה וקצה ממנו והיה תרומה לתוך פיו הרי זה יפלוט ואף על גב דפליגי לעיל גבי נטמא או נטמאת התרומה דר' אליעזר אומר יבלע ור' יהושע אומר יפלוט הכא כולהו מודו הואיל ועד שלא ניתנה לתוך פיו אירע בה פסול או שמעולם לא הותרה לא חיישינן להפסד תרומה ומשום דמאבד אוכלי תרומה נקט לה אבל כל שכן חולין דהא שרץ הוא. הר"ש שירילי"ו ז"ל והוא פירוש רש"י ז"ל שם בנדה. ועיין במה שכתב בית יוסף בטוי"ד סוף סימן ק"ד בשם תשובת הרשב"א ז"ל. והילך קיצור מה שמצאתי בתשובת הרשב"א ז"ל סימן ק"א. דברים ברורים אני רואה כאן שאין הבריה אוסרת בכל מה שהיא מחמת פליטתה אלא מחמת ממשה והוא שתהא שלימה ושלא נפסדה צורתה הא אם נחתך ממנה אבר או אפילו היא שלימה ונתרסקה ונפסדה צורתה אבד שמה והרי היא כשאר האיסורין ובטלה ואלו דברים פשוטים לא ראיתי לכתוב ראיותיהן כי רבו וכו' עד ומה ששנינו היה אוכל את התרומה וטעם טעם פשפש זורקה מסתברא לי משום דחיישינן שמא פשפש עומד בפני עצמו דאי אפשר לו לברור בתוך פיו ולפיכך זורקה ע"כ והבית יוסף הביאה שם כולה בשלימות: <קטע סוף=מלא"ש ב/> ===[[משנה תרומות ח ג|משנה ג]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ג/>{{דה מפרש|היה אוכל באשכול וכו'}} כתב ה"ר יהוסף ז"ל ר"א אומר יגמור פירוש יגמור אפילו בחצר ואפילו בשבת כיון שהתחיל בו בהיתר ומה שפירש המפרש לא שיאכל בחצר הועתק מלשון הירושלמי אך צריך עיון בלשון הירושלמי כי משמע שם שאין זה אלא דעת ר' נתן ואין נראה שזוהי דעת משנתינו פירוש שאין סברא שר' יהושע יחלוק על זה וצריך עיון שם דקאמר התם מאי טעמא דר"א משום שהתחיל בו בהיתר תני ר"נ אומר לא שהיה ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהיה ר"א אומר הלעוס כבלוע וכו' ולקמן קאמר נמי הכי מאי טעמא וכו' תני ר' נתן אומר לא שהיה ר"א אומר משום וכו' אלא שר"א אומר ימתין עד מוצאי שבת וכו' משמע שדוקא ר"נ אומר זה עכ"ל. והקשו התוספות בפרק הפועלים לר' יוחנן דסבירא ליה התם דחצר קובעת מדאורייתא אמאי יגמור לר"א ויש לומר דמיירי בחצר שאין הכלים נשמרים בתוכה דלא קבעה אלא מדרבנן ע"כ. ותני הכא הך פלוגתא משום דדמיא לדלעיל שהתחיל בהיתר. וביו"ט סוף פרק המביא פירש רש"י ז"ל היה אוכל באשכול וסתם אשכול לאו גמר מלאכה היא דסתם ענבים לדריכה קיימי הלכך מותרין דרך עראי. ונכנס מן הגנה לחצר שלקטו משם ובא לו לחצר וחצר קובעת למעשר כדמפרש בפ"ב דמעשרות. יגמור אם רצה לגמור בחצר אכילתו יגמור. לא יגמור דקסבר חצר קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו ע"כ: {{דה מפרש|חשיכה לילי וכו'}} יגמור למ"ש. ופירש הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בפרק ערבי פסחים דף רמ"ט דחשכה לאו דוקא אלא רוצה לומר שקיעת החמה וכן נמי הא דתנן השום והבוסר והמלילות שרסקן מערב שבת ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך וכן הא דתנן אין נותנין את הפת לתנור ערב שבת עם חשיכה וכן הא דתנן משלשלין את הפסח לתנור ערב שבת עם חשכה וכן הא דת"ר לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמוסין ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה וכן כיוצא בו פירש חשיכה בכולן שקיעת החמה כדתנן ובכולן בית הלל מתירין עם השמש ע"כ. וכן פירש גם כן שם הר"ן ז"ל. והקשו תוספות ז"ל שם ביו"ט מאי שנא מתינוקות שטמנו תאנים דלמ"ש לא יאכל ויש לומר דהתם ייחדום לאכילת שבת אבל הכא לא ייחדום לשבת אי נמי כפירוש רש"י ז"ל שם דהתם מיירי בתאנים דנגמרה מלאכתן אבל הכא מיירי באשכול דלא נגמרה מלאכתן ע"כ. וכן פירש הר"ש ז"ל. ובירושלמי מפרש טעמיה דר' אליעזר משום דהתחיל בה בהיתר ור' יהושע לית ליה טעמא דהתחיל בהיתר. תניא ר"נ אומר לא שאמר ר"א משום שהתחיל בו בהיתר אלא שר"א אומר ימתין עד למוצאי שבת או עד שיצא חוץ לחצר ויגמור וכמו שפירש ר"ע ז"ל: {{דה מפרש|חשכה לילי שבת ר' יהושע אומר יגמור}} כך נראה שהיא גרסת הרמב"ם ז"ל בהאי סיפא. אבל גרסת רש"י ז"ל התם ביום טוב בתרי בבי ר' אליעזר אומר יגמור ור' יהושע אומר לא יגמור. וכן משמע שהיא גרסת תוספות והר"ש ז"ל גם הר"ש שירילי"ו ז"ל. וכן משמע מברייתא דר"נ. וגם הרמב"ם ז"ל נראה שחזר בו בהלכות מעשר סוף פרק חמישי שפסק לא יגמור כר' יהושע דקיש לומר כותי' לגבי ר"א. גם ה"ר יהוסף ז"ל כתב ברוב הספרים גרסינן בסיפא ר"א אומר לא יגמור ור"י אומר יגמור, ונראה לי דטעות הוא דמאי שנא הא מרישא דר"א לקולא ור"י לחומרא. ע"כ. אחר זמן ראיתי פירוש הרמב"ם ז"ל מוגה מסכים עם גרסת רש"י ותוספות ושאר המפרשים ז"ל גם עם מה שפסק בחבורו. ועיין שם בכסף משנה שנתן טעם למה גבי שבת פסק שם ואם הניתן למו"ש הרי זה גומרן וגבי חצר שם בסוף פ"ד פסק אף על פי שיצא מן החצר לא יגמור עד שיעשר, אלא שאני ראיתי בספר מדויק שם בספ"ה מוגה ואפילו הניחו לאחר השבת הרי זה לא יגמור: <קטע סוף=מלא"ש ג/> ===[[משנה תרומות ח ד|משנה ד]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ד/>{{דה מפרש|ישפך}} משום סכנה, ואפילו לזילוף לא חזי דנכנס הארס ברגלים. הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|שלשה משקין אסורין משום גלוי וכו'}} בירושלמי וגם שם בפרק אלו טרפות תניא חמשה אין בהן משום גלוי ציר וחומץ שמן ודבש ומורייס, ר"ש אומר אף הן יש בהן משום גלוי. והקשו שם תוספות ז"ל מתניתין דקתני ושאר כל המשקין מותרין מני, הא אפילו רבנן דברייתא לא שרו אלא חמשה. ותרצו דהוא הדין לכולן, והא דנקט חמשה משום דפליג ר"ש עלייהו אבל בשאר מודה. ע"כ: {{דה מפרש|המים והיין והחלב}} מדרש תהלים סימן קל"ו: מים מנין, לרוקע הארץ על המים. חלב מנין, שנאמר ותפתח את נאד החלב. יין מנין, דכתיב כל נבל ימלא יין. כתוב בטור אורח חיים סימן רע"ב וז"ל: וכיון שנתן האור תחתיו והרתיח אין בו משום גלוי ולא משום יין נסך. ע"כ: {{דה מפרש|כדי שיצא הרחש}} בירושלמי פריך ולא חמי ליה בתמיה, והא כיון דלא שהה שיעור שיכול לחזור לחורו אלא לבא לשתות ולא יותר ודאי לא אתא, דאי אתא הא קחזי ליה בחזירתו, ומשני דמין קטן הוא ושפיפון שמו והוא כחוט השערה ואינו ניכר. אבל בחולין בבבלי דף יו"ד מתרץ כדי שישתה ויחזור לחורו, כדפירש ר"ע ז"ל. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל הרחש פירוש כל דבר שיש בו ארס ולאו דוקא נחש כן נראה לי לדקדק ממאי דקתני רחש ולא קתני נחש כדקתני לקמן ונשכת הנחש אסורה ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש ד/> ===[[משנה תרומות ח ה|משנה ה]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ה/>בפירוש ר"ע ז"ל. צריך להגיה: שיעור המים להיות מותרים משום גלוי וכו', או לכל הפחות צריך להיות כך: שיעור המים מלהיות אסורין משום גלוי וכו': {{דה מפרש|כדי שתאבד בהם המרה}} הארס ולא מפרש במתניתין כמה שיעורן שתאבד בהן ותתבטל, ופליגי בירושלמי תנאי בהא מילתא, ומדקאמר ר' יוסי בקרקעות מ' סאה משמע דתנא קמא לא בעי כולי האי, ור' נחמי' אמר כדי שתהא חבית של שייטין מתמלאת מהן, ואפשר דתנא קמא דמתניתין סבר כותיה ולא מפליג בין כלים לקרקע ור"י פליג עליה וסבר דבעינן תרתי שהמים יהיו בקרקע ולא בכלי וארבעים סאה דוקא ולא בפחות מכאן דסבירא ליה דקרירות הקרקע ורבוי המים הוא דמבטלי אכל בכלי אפילו מרובין אין המים בכחן ולא מבטלי הארס. הר"ש שירילי"ו ז"ל. וגם הרמב"ם ז"ל נראה שהוא סובר דר"י לחלוק בא, אבל בית יוסף כתב בטוי"ד סימן קט"ז דהרי"ף והרא"ש ז"ל נראה שהם מפרשים דר"י לפרש דברי תנא קמא אתא וגם הר"י בעל הטורים ז"ל מאחר שהביא שני הפירושים ע"כ. וז"ל הרי"ף והרא"ש ז"ל בפרק שני דעבודה זרה אחר שהביאו דברי תנא קמא ור"י כתבו יש שפירשו אם המים המגולים מרובין כדי שתאבד בהן המרה שהיא הסם של רחש אין חוששין להם שהסם בטל בהם ואינו מזיק ואם אין בהן זה השעור אסורין מפני הסכנה, ויש אומרים חלוף, שאם אין בהם זה השעור והמים נראים צלולין מותרין שאלו היה בהם סם היה נראה, אבל אם המים מרובין אסורין שחוששין שמא יש בהן סם ואינו ניכר. ע"כ: {{דה מפרש|בכלים כל שכן}} לאיסורא קתני לה. פירוש אפילו מרובין וכן פירשו כל המפרשים גם הר"ן ז"ל בפ"ב דמסכת עבודה זרה וכן פירש הר"ש ז"ל אלא שכתב הטעם דגזרינן אטו מועטין: <קטע סוף=מלא"ש ה/> ===[[משנה תרומות ח ו|משנה ו]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ו/>{{דה מפרש|אפילו הם ככר}} כלומר שהם גדולים הרבה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט נראה שהוא מלשון כר וכסת או מלשון כרי ואני היה נראה לעניות דעתי דככר לשון קנטר כלומר אפילו הן מרובין וכולם נקורין אסורין והשתא אתי שפיר דקתני בתר הכי אחד גדול ואחד קטן. אבל ה"ר יהוסף ז"ל כתב על פירוש ר"ע ז"ל פירוש זה אין נראה דהא אחר כך קאמר אחד גדול וכו' אלא נראה שרוצה לומר אפילו הן שלימין עדיין אלא שנקרו בהן מעט אפילו הכי אסור וכל דבר שלם הוא נקרא ככר כגון ככר דבילה או כגון הא דתנן בעירובין ככר כאיסר והוא שלם וכו' עכ"ל ז"ל. אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל כתב הכי גרסינן ואפילו הם ככד בדלי"ת כלומר גדולים כמו כד כדאמרינן נמי בפרקא קמא דראש השנה דף ט"ו אפילו היה האתרוג כזית ונעשה ככד ע"כ וגם שם נפל טעות ובערוך לא מצאתי לא זו ולא זו לא בערך כד בדלי"ת ולא בערך כר ברי"ש. ומכל מקום גם ברב אלפס שם בפרק שני דעבודה זרה איתא ככד בדלי"ת בשני הדפוסין וגם בדפוס שאלוניקי וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה במתניתין ככד בדלי"ת וכתב גם הוא ז"ל מה שהוקשה לי וז"ל קשה קצת דהאי בבא דאחד גדול ואחד קטן מיותרת היא דהא קתני אפילו הם ככד ע"כ וגם בתוספות י"ט. ונראה ממתניתין דאם דָרַך ענבים שהיו בהן נקורין אסורין: {{דה מפרש|כל שיש בו ליחה אסורה}} כתב הרשב"א ז"ל דאפילו באבטיח אינו אסור עד שיגיע מקום נקורו למעיה ע"כ: {{דה מפרש|ונשוכת הנחש וכו'}} ללח מדמינן לה. וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל וּנְשַיכַת ביו"ד אחר השי"ן ובניקוד ציר"י בשי"ן. ובירושלמי א"ר יהודה בן פזי מאן תנא נקורין ר"ג הוא דתנן בפ"ט דמסכת פרה ר"ג אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא וקאמרי רבנן התם דחולדה פוסלת ולא נחש דסבירא ליה דנחש אינו מקיא ואם כן מתניתין דקאמרה ניקורין ר"ג שנאה וטעמא משום דמקיא הארס בשעה שהוא נוקר לאכול ודחי לה דאף על גב דלגבי מצות פליגי רבנן כגון גבי מי חטאת. לגבי סכנתא חשו כולהו לדרבן גמליאל דחמירא סכנתא מאיסורא: <קטע סוף=מלא"ש ו/> ===[[משנה תרומות ח ז|משנה ז]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ז/>{{דה מפרש|המשמרת וכו'}} ירושלמי המשמרת של יין פירש שהוא כלי עשוי ככברה לסנן בו היין על גבי פי חבית או כלי אחר ר' יהודה אומר אם היתה פקוקה מלמעלה אף על פי שהיא פתוחה מלמטן אין בו משום גלוי דכיון שמנטף מתירא הנחש לבוא ונבעת ר"נ אומר אם היתה התחתונה מכוסה אף על פי שהעליונה מגולה מותר מפני שארס נחש עומד בסבכה ועומד מלמעלה ואינו עובר. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דתנא קמא דמתניתין לית ליה דר' יהודה: {{דה מפרש|ר' נחמי' מתיר}} פירש הר"ן ז"ל בפ"ב דעבודה זרה שמפני שהיא מנטפת שומע קולו ובורח. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים לא גרסינן זו המשנה ע"כ. עוד כתב המשמרת וכו' פירוש כשהיין מגולה בתוך המשמרת כי הארס יוצא עם היין ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש ז/> ===[[משנה תרומות ח ח|משנה ח]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ח/>{{דה מפרש|שנולד בה ספק טומאה}} הקשו תוספות חיצוניות ואם תאמר היכי דמי אי ברשות הרבים ספיקו טהור ואי ברשות היחיד ספיקו טמא ויש לומר ברשות הרבים וכגון שטומאה הזאת באה מנגע ונדה דלא ילפינן מסוטה דכל טומאה הבאה מגוף האדם לא ילפינן ספיקה מסוטה כיון דאי אפשר לברר ע"כ. אבל ה"ר גרשון מ"ה ז"ל פירש שנולד לה ספק טומאה שנמצא שרץ בצדה ספק נגע ספק לא נגע ע"כ. ובודאי דקשה על פירושו ז"ל מה שכתבתי וכן גם כן הקשה ה"ר שמשון ז"ל ואסיק כדפירש ר"ע ז"ל וכתב דשתיהן תלויות מדאורייתא דאף על גב דספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא מדאורייתא אין לטמא שתיהן מכח זה כיון דממ"נ כו': {{דה מפרש|יגלנה}} כי היכי דלהוי בה ספק יין מגולה ותנן לעיל יין שנתגלה ישפך ואפילו של תרומה: {{דה מפרש|ר"ג אומר אל יחדש וכו'}} סברה אחרת רשב"ג אומר אל יחדש וכו': {{דה מפרש|אל יחדש בה כל דבר}} אלא יניחנה כמות שהיא אם במקום תורפה אם במקום מוצנע דסבירא ליה כר' אליעזר דשמא יבא אליהו ויטהרנה. ובירושלמי א"ר יוסי ב"ר בון מדברי שלשתן נלמוד דתלויה אסור לשורפה דכולהו מודו דממתינין עד שיכול בה טומאה ודלא כר"מ דאמר רב הונא אומר היה ר"מ דשורפין תלויה אפילו בשאר ימות השנה וכל שכן בערב הפסח וטעמא דר"מ משום תקלה שמא יאכלנה ועוד דסוף סוף אזלא לאיבוד דאין יכול לאכלה. ועוד גרסינן בירושלמי תמן תנינן בפ"ה דבכורות בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו דם דבדי ר' יהודה וחכמים אומרים יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט עליו ר"ש אומר יקיז ואף על פי שעושה בו מום ר' אבהו בשם ר' אלעזר אתיא דר' יהודה כר"ג פירוש ר' יהודה דאמר אף על גב דמית ואזיל לאיבוד לא יקלקלנו ולא יתקננו כר"ג דאמר אל יחדש בה כל דבר ודרבנן דאסרי לקלקלו ומתירין לתקנו אם יכול לעשות בלא מום יקיז שלא ימות כר"א דאסור לגרום לה טומאה אלא מצניעה שלא תטמא. ור"ש כר' יהושע פירוש ר"ש דשרי להטיל מום קודם שימות כדי שיראה לאכילה ובמום אחר כר' יהושע דאמר יגרום לה טומאה כדי שתראה לזילוף. והא דתניא בשם ר"ש יקיז ואף על פי שהוא מתכוין לעשות בו מום דסבירא ליה דנשחט באותו מום ופליגא אמתניתין אתיא כרבי יהושע אוחרא דסבירא ליה דתלויה שרי לטמאה בידים ועיין במה שכתב שם בפרק כל פסולי סימן ב': <קטע סוף=מלא"ש ח/> ===[[משנה תרומות ח ט|משנה ט]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ט/>{{דה מפרש|חבית שנשברה בגת וכו'}} אית דגרסי חבית של תרומה שנשברה והכי איתא שם בפסחים פ"ק דף ט"ו וסוף הפרק ותוספות פרק התערובת דף ע"ג ודפרק הקומץ רבא דף כ"ב אבל הרמב"ם ז"ל לא גריס של תרומה שפירש ז"ל החבית רוצה לומר בחבית של תרומה. ובירושלמי מפרש דמתניתין מיירי שאין בבור שיעור כדי להעלות התרומה. הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|ואם לאו ר"א אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו}} בפרק התכלת וגם שם בפסחים מסיים בה ור"י אומר אף יטמאנה ביד וכתב הר"ש ז"ל דהיינו דתני סיפא ועל זו ועל זו וכו' אלא שהתלמוד מקצר בלשון ותני ר"י אומר אף יטמאנה ביד. ושם בפסחים פרקא קמא דף כ' רמי ר"א תרומה אתרומה ומשני מי אמר ר' יהושע גרמא אין. בידים לא. דקאמר לעיל במתניתין אם היתה מכוסה יגלנה ותו לא ורמינהו חבית שנשברה בגת העליונה וכו' ומשני שאני התם דאיכא הפסד חולין והא דלא חייש ר' יוסי אליבא דר' יהושע במתניתין דסוף פרקא קמא דפסחים דאין שורפין אותן ביחד ואף על גב דאיכא הפסד עצים משני התם אביי עלה וקאמר דלהפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו כדתניא וכו' ומייתי התם הך מתניתין דחבית של שמן בלשון ברייתא ובלשון אחר עיין שם דקתני התם חבית של שמן של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתיה חולין טמאין מודה ר"א לר"י שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואמר ליה תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד וקתני מלת לר' יהושע בלמ"ד ופריך עלה התם מודה ר"י לר"א מיבעי ליה ומשני רבא איפוך ורב הונא בריה דר' יהושע אמר לעולם לא תיפוך והאי מודה לאו אסיפא קאי או אם לאו אלא ארישא דקתני אם יכול להציל רביעית וכו' ובכלי שתוכו טהור וגבו טמא דמהו דתימא נגזור ר' אליעזר דלא יציל בתוכו דילמא נגע גבו בתרומה ומטמא לה בידים קא משמע לן: בסוף פירוש ר"ע ז"ל. ולהכי קתני גבי שמן נשפכה ולא נקט כמו גבי יין משום דבחבית של שמן שנשברה בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאים מודה ר"א ור"י שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו תרד בטהרה ואל יטמאנה ביד וכו' ע"כ אמר המלקט הוא פירוש הר"ש ז"ל ופשוט הוא דמאי דקאמר ואם לאו תרד בטהרה ואל יטמאנה ביד וכו' רוצה לומר דבהא לדברי הכל תרד בטהרה ואפילו לר"י וכדמפרש ואזיל לא נחלקו וכו' והוא פירוש בנוי על הקדמת הברייתא דבסוף פרקא קמא דפסחים שכתבתיה בסמוך. ובירושלמי חברייא בשם ר"א חבית הראשונה דהיינו פלוגתא דלעיל ברישא דתנן אליבא דר"י דאפילו בתלויה לא שרי ר' יהושע אלא גרמא היינו אליבא דר' יוסי והכי נמי אמרינן התם דהך רישא ר' יוסי ואליבא דר' יהושע וחבית שנייה דהיינו מתניתין דחבית שנשברה ר' יהושע אליבא דר' מאיר דשרי לטמאות תרומה טהורה בידים היכא דאזלא לאיבוד ע"כ ואיכא התם מאן דפליג עלייהו עיין שם: <קטע סוף=מלא"ש ט/> ===[[משנה תרומות ח י|משנה י]]=== <קטע התחלה=מלא"ש י/>{{דה מפרש|ואל יבלענה}} גרסינן וכן הוא במשניות מדויקות. ופירש הר"ש שירילי"ו ז"ל ואל יבלענה בידיו ואל יבלענה בסמרטוט בידים שאינם טהורות ובירושלמי מפרש דבנתגלגלה בבית הפרס ושם נשפכה מיירי שהיא טמאה מדרבנן ומשום הכי קתני ואל יבלענה דמשחיתה כולה אבל אם אינו משחיתה כולה כגון בכלי שתוכו טהור ואחוריו טמאים שרי ר' אליעזר ואף על גב דגבי שמן כי מקבל לה בכלי טמא לא מפסיד כהן דיכול להדליקה אפילו הכי פליג ר' אליעזר אר' יהושע ע"כ. אכן ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ואל יטמאנה בידיו וכתב פירוש כדי להציל השמן שלא יבלע ויוכל להדליקו בטומאה ע"כ. ועל מה שפירש ר"ע ז"ל ואם לאו תרד בטהרה ואל יטמאנה ביד משום דשמן ראוי להדליק וכו' כתב קשה לפירוש זה דהא ותבלע תנן ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש י/> ===[[משנה תרומות ח יא|משנה יא]]=== <קטע התחלה=מלא"ש יא/>{{דה מפרש|ועל זו ועל זו}} כך צריך להיות. וכתב הר"ש ז"ל בפסחים סוף פרקא קמא גרסינן בשני מקומות ר' יהושע אומר יטמאנה ביד והיינו הא דתני סיפא ועל זו ועל זו וכו' ע"כ וכבר כתבתיו לעיל סימן ט': {{דה מפרש|ובל תטמאה}} פירש הרמב"ם ז"ל עניינו שאל יכוין לטומאה אבל לסייע בזה אחר שנשפכה מותר עכ"ל ז"ל נראה מתוך פירושו ז"ל שהוא סובר דובל תטמאה חוזר על האמור למעלה וקשה לפירושו מאי כיצד דקתני ושמא לא היה גורס כיצד וכן כתב ה"ר יהוסף ז"ל דבכל הספרים לא גרסינן כיצד. וז"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל ובל תטמאנה כיצד. ר' יהושע דרישא קאמר לה מה שאני מוזהר שלא לטמאות התרומה אף על גב דאיכא דוחקא כגון זה דאני מוזהר כיצד היה עובר וכו' והאזהרה שלא לטמא את התרומה פירש רש"י ז"ל בפרקא קמא דפסחים דכתיב את משמרת תרומתי ע"כ וזהו עשה דמשמרת ולאו נמי איכא ופלוגתא דאמוראי היא בהדיא בפרק אלו הן הלוקין ע"כ בקיצור: {{דה מפרש|ואל יתן לו אחת מהן ויטמא}} יש סוברים דלא גרסי ויטמא: {{דה מפרש|אחת מהן על הסלע}} יש ספרים דלא גרסי מלת מהן: בפירוש ר"ע ז"ל. ועל זו ועל זו שנולד לה ספק טומאה ועל זו שהולכת לאבוד וכו' כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש זה אינו נראה כלל כי ר' יהושע כבר אמר דבריו על אותה המשנה. אך האי על זו ועל זו קאי על אלה השתי בבות שלפניו דהיינו חבית שנשברה וחבית שנשפכה כי בשתיהן הזכיר דברי ר"א לבד והשתא אשמועינן על זו ועל זו שעל שתיהן אמר ר' יהושע וכו' וכן פירש הוא בעצמו לעיל על משנה דחבית שנשברה אך בתלמוד ירושלמי יש מחלוקת בדבר וצריך עיון שם עכ"ל ז"ל. עוד כתב ואם לאו הרי אני מטמא את כולם פירוש אף על פי שגם בזה יש מחלוקת מכל מקום כולי עלמא מודו שלא יתננה בידו ויטמאנה בידים ובעבור שהזכיר הדין הזכיר המחלוקת ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש יא/> ===[[משנה תרומות ח יב|משנה יב]]=== <קטע התחלה=מלא"ש יב/>{{דה מפרש|תנו אחת מכם}} סברה אחרת תנו לנו אחת מכם: {{דה מפרש|יטמא את כולן}} כלומר ימסור נפשו עליהן וימות ויטמא העובד כוכבים את כולן. הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|ואל ימסרו להם נפש אחת}} פירש ה"ר יהוסף ז"ל וכאן כולי עלמא מודו משום דמאי חזית למסור בידים את זו שמא אחרת ע"כ. ובירושלמי מוכח דאם ייחדו להם אחת מוסרין אותה וכן נמי תני התם דאם אמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו נהרוג את כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל ואם ייחדו להם אחד כשבע בן בכרי ימסרוהו להם ואל יהרגו ומכל מקום אינה משנת חסידים כדמוכח התם בעובדא דר"י בן לוי והביאו בית יוסף ביורה דעה סימן קנ"ז: <קטע סוף=מלא"ש יב/> <noinclude> [[קט:מלאכת שלמה על המשנה|תרומות ח]] [[קט:משנה מסכת תרומות|ח]]</noinclude> jtnr269v5847kor7wjl2rgj2g7oq1im 3001467 3001309 2026-03-29T09:08:19Z יוסי סרי 24557 3001467 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|מלאכת שלמה|על תרומות|ז|ח|ט}} ===[[משנה תרומות ח א|משנה א]]=== <קטע התחלה=מלא"ש א/>{{דה מפרש|באו ואמרו לה}} סברה אחרת לא גרסינן באו: {{דה מפרש|מת בעליך או גרשך}} בירושלמי פריך מת בעליך ניחא אבל גירשך היכי דמי כו', ומשני רבנן אומרים כמשנה ראשונה שארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ואביה מקבל גיטה, ר' אלעזר אומר אפילו תימא כמשנה אחרונה תפתר בשאמרה לו הבא (סברה אחרת זכה) לי גיטי למקום פלוני והיה דרכו להביאו לאותו מקום בעשרה ימים ומצא סוס רץ והביאו לשם בחמשה ימים והיא לא ידעה ונמצאת אוכלת בטעות, ואפילו ר"א בן שמוע דפליג התם בכשאמרה לו התקבל לי גיטי למקום פלוני דאסורה מיד מודה הוא בכשאמרה לו לשון הבאה או זכייה ושלא יהא שליח קבלה עד הגיעו למקום ההוא דאוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום דהא ודאי קפדא, ואתי ר' אליעזר דמחייב קרן וחומש הכא אפילו כר"א בן שמוע דבהא מודה: {{דה מפרש|וכן העבד}} כנעני, דאילו עבד עברי אינו אוכל ואפילו נרצע: {{דה מפרש|ור' יהושע פוטר}} בירושלמי דפרקין דלעיל מפרש דר' יהושע פטר ליה בין מקרן בין מחומש, והתם בפסחים מפרש טעמיה משום דטועה בדבר מצוה דהא עשה מצוה כל דהו שהקריב קרבן, וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ואף הנשחטין לשם פסח ר' יהושע מכשר להו בפרק תמיד נשחט, ומתניתין דהכא מוקמינן לה נמי בתרומה בערב הפסח דזמנה בהול, ועוד מפרש לה התם בכל ימות השנה ואכילת תרומה איקרי עבודה ועבודה של חלל בשוגג רחמנא אכשרה, כדתנן לקמן היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה וכו' כל הקרבנות כולן שהקריב ר' יהושע מכשיר, ותרומה דאכילתה מיקרייא עבודה מנלן, דתניא מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לבית המדרש לשחרית מצאו ר"ג אמר ליה מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר ליה עבודה עבדתי, אמר ליה כל דבריך אינם אלא תימה עבודה בזמן הזה מנין, אמר ליה הכי הכתוב אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשה אכילת תרומה כעבודת בית המקדש, ופירש רש"י ז"ל עבודת מתנה מתנות כהונה שנתתי לכם הרי הן כעבודה ע"כ עכ"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|ונודע וכו'}} בירושלמי מפרש שנודע בבית דין: <קטע סוף=מלא"ש א/> ===[[משנה תרומות ח ב|משנה ב]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ב/>{{דה מפרש|וכולן}} אעבד ואשה קאי ומשום דהתחילו בהיתר מתיר ר"א לבלוע אבל ר' נתן פליג בירושלמי אמתניתין ולא מפליג בין התחיל בהיתר להתחיל באיסור דתניא א"ר נתן לא שהיה ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהיה ר"א אומר הלעוס כבלוע אף בשבת ובפסח ובית הכנסת ובנזיר ובנבלה ובטריפה ובשקצים וברמשים פירוש אף בשבת כגון פירות הנושרין שלעס בפיו והן מוקצין. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל לתוך פיהם בלמ"ד גרסינן וכן מצאתי בכל הספרים וגם בסיפא גרסינן בלמ"ד טעם פשפש לתוך פיו ע"כ. עוד כתב ונטמאת תרומה ברוב הספרים גרסינן ונטמאת אך בספר אחד גרסינן נטמאת ונראה לי דהכל אחד ואפילו לספרים דגרסי ונטמאת פירושו או נטמאת דהא לקמן גרסינן בכולן טמא היית וטמאה היתה וכו' אף על גב שגם שם רוצה לומר או טמאה מכל מקום גרסינן וטמאה ואם כן גם הכא יש לגרוס ונטמאת אף על גב דפירש או ע"כ. עוד כתב נודע שהוא טבל סברה אחרת שהיא ביו"ד ונראה לי לגרוס שהוא בוי"ו מפני שאינו חוזר על הכהן האוכל תרומה אלא על כל מי שיהיה אוכל איזה מאכל ונודע לו שהוא טבל וכו' ע"כ. עוד כתב ז"ל על מה שפירש ר"ע ז"ל וכולן עבד ואשה שאכלו מתחלה בהיתר כתב כמה קשים דברי המפרש הזה. זה כנגד זה שבכאן אמר שטעמו של ר"א הוא משום שהתחיל בו בהיתר ולמטה הוא אומר לא שיגמור בחצר אלא יצא חוץ לחצר והיינו דברי ר' נתן שאומר שאין טעמו של ר"א משום שהתחיל בו בהיתר עכ"ל ז"ל: {{דה מפרש|אמרו לו נטמאת}} ותרומה לא נטמאה כגון דלא הוכשרה אסורה לך בלא תעשה: {{דה מפרש|ונטמאת התרומה}} או נטמאה התרומה יאסור אפילו לטהור בעשה ובטומאה שאירעה אחר שהכניס התרומה לתוך פיו עסקינן למאן דאמר משום דאתחיל בהיתר: {{דה מפרש|טמא היית}} קודם שתאכל התרומה: {{דה מפרש|וטמאה היתה התרומה}} או טמאה היתה: {{דה מפרש|או נודע לו שהוא טבל}} מה שהיה אוכל או לוי שהיה אוכל מעשר ואמרו לו שלא ניטלה תרומתו וטבל הוא או מעשר שני חוץ לירושלים וחשב שהיה פדוי ואמרו לו שלא נפדה: {{דה מפרש|או שטעם טעם פשפש}} בנדה פרק הרואה כתם (נדה דף נ"ח) מפרש מנא ידע וקאמר דריחו כטעמו ובירושלמי מפרש דלאו דוקא פשפש דהוא הדין כל דבר שנפשו של אדם חתה וקצה ממנו והיה תרומה לתוך פיו הרי זה יפלוט ואף על גב דפליגי לעיל גבי נטמא או נטמאת התרומה דר' אליעזר אומר יבלע ור' יהושע אומר יפלוט הכא כולהו מודו הואיל ועד שלא ניתנה לתוך פיו אירע בה פסול או שמעולם לא הותרה לא חיישינן להפסד תרומה ומשום דמאבד אוכלי תרומה נקט לה אבל כל שכן חולין דהא שרץ הוא. הר"ש שירילי"ו ז"ל והוא פירוש רש"י ז"ל שם בנדה. ועיין במה שכתב בית יוסף בטוי"ד סוף סימן ק"ד בשם תשובת הרשב"א ז"ל. והילך קיצור מה שמצאתי בתשובת הרשב"א ז"ל סימן ק"א. דברים ברורים אני רואה כאן שאין הבריה אוסרת בכל מה שהיא מחמת פליטתה אלא מחמת ממשה והוא שתהא שלימה ושלא נפסדה צורתה הא אם נחתך ממנה אבר או אפילו היא שלימה ונתרסקה ונפסדה צורתה אבד שמה והרי היא כשאר האיסורין ובטלה ואלו דברים פשוטים לא ראיתי לכתוב ראיותיהן כי רבו וכו' עד ומה ששנינו היה אוכל את התרומה וטעם טעם פשפש זורקה מסתברא לי משום דחיישינן שמא פשפש עומד בפני עצמו דאי אפשר לו לברור בתוך פיו ולפיכך זורקה ע"כ והבית יוסף הביאה שם כולה בשלימות: <קטע סוף=מלא"ש ב/> ===[[משנה תרומות ח ג|משנה ג]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ג/>{{דה מפרש|היה אוכל באשכול וכו'}} כתב ה"ר יהוסף ז"ל ר"א אומר יגמור פירוש יגמור אפילו בחצר ואפילו בשבת כיון שהתחיל בו בהיתר ומה שפירש המפרש לא שיאכל בחצר הועתק מלשון הירושלמי אך צריך עיון בלשון הירושלמי כי משמע שם שאין זה אלא דעת ר' נתן ואין נראה שזוהי דעת משנתינו פירוש שאין סברא שר' יהושע יחלוק על זה וצריך עיון שם דקאמר התם מאי טעמא דר"א משום שהתחיל בו בהיתר תני ר"נ אומר לא שהיה ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהיה ר"א אומר הלעוס כבלוע וכו' ולקמן קאמר נמי הכי מאי טעמא וכו' תני ר' נתן אומר לא שהיה ר"א אומר משום וכו' אלא שר"א אומר ימתין עד מוצאי שבת וכו' משמע שדוקא ר"נ אומר זה עכ"ל. והקשו התוספות בפרק הפועלים לר' יוחנן דסבירא ליה התם דחצר קובעת מדאורייתא אמאי יגמור לר"א ויש לומר דמיירי בחצר שאין הכלים נשמרים בתוכה דלא קבעה אלא מדרבנן ע"כ. ותני הכא הך פלוגתא משום דדמיא לדלעיל שהתחיל בהיתר. וביו"ט סוף פרק המביא פירש רש"י ז"ל היה אוכל באשכול וסתם אשכול לאו גמר מלאכה היא דסתם ענבים לדריכה קיימי הלכך מותרין דרך עראי. ונכנס מן הגנה לחצר שלקטו משם ובא לו לחצר וחצר קובעת למעשר כדמפרש בפ"ב דמעשרות. יגמור אם רצה לגמור בחצר אכילתו יגמור. לא יגמור דקסבר חצר קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו ע"כ: {{דה מפרש|חשיכה לילי וכו'}} יגמור למ"ש. ופירש הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בפרק ערבי פסחים דף רמ"ט דחשכה לאו דוקא אלא רוצה לומר שקיעת החמה וכן נמי הא דתנן השום והבוסר והמלילות שרסקן מערב שבת ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך וכן הא דתנן אין נותנין את הפת לתנור ערב שבת עם חשיכה וכן הא דתנן משלשלין את הפסח לתנור ערב שבת עם חשכה וכן הא דת"ר לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמוסין ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה וכן כיוצא בו פירש חשיכה בכולן שקיעת החמה כדתנן ובכולן בית הלל מתירין עם השמש ע"כ. וכן פירש גם כן שם הר"ן ז"ל. והקשו תוספות ז"ל שם ביו"ט מאי שנא מתינוקות שטמנו תאנים דלמ"ש לא יאכל ויש לומר דהתם ייחדום לאכילת שבת אבל הכא לא ייחדום לשבת אי נמי כפירוש רש"י ז"ל שם דהתם מיירי בתאנים דנגמרה מלאכתן אבל הכא מיירי באשכול דלא נגמרה מלאכתן ע"כ. וכן פירש הר"ש ז"ל. ובירושלמי מפרש טעמיה דר' אליעזר משום דהתחיל בה בהיתר ור' יהושע לית ליה טעמא דהתחיל בהיתר. תניא ר"נ אומר לא שאמר ר"א משום שהתחיל בו בהיתר אלא שר"א אומר ימתין עד למוצאי שבת או עד שיצא חוץ לחצר ויגמור וכמו שפירש ר"ע ז"ל: {{דה מפרש|חשכה לילי שבת ר' יהושע אומר יגמור}} כך נראה שהיא גרסת הרמב"ם ז"ל בהאי סיפא. אבל גרסת רש"י ז"ל התם ביום טוב בתרי בבי ר' אליעזר אומר יגמור ור' יהושע אומר לא יגמור. וכן משמע שהיא גרסת תוספות והר"ש ז"ל גם הר"ש שירילי"ו ז"ל. וכן משמע מברייתא דר"נ. וגם הרמב"ם ז"ל נראה שחזר בו בהלכות מעשר סוף פרק חמישי שפסק לא יגמור כר' יהושע דקיש לומר כותי' לגבי ר"א. גם ה"ר יהוסף ז"ל כתב ברוב הספרים גרסינן בסיפא ר"א אומר לא יגמור ור"י אומר יגמור, ונראה לי דטעות הוא דמאי שנא הא מרישא דר"א לקולא ור"י לחומרא. ע"כ. אחר זמן ראיתי פירוש הרמב"ם ז"ל מוגה מסכים עם גרסת רש"י ותוספות ושאר המפרשים ז"ל גם עם מה שפסק בחבורו. ועיין שם בכסף משנה שנתן טעם למה גבי שבת פסק שם ואם הניתן למו"ש הרי זה גומרן וגבי חצר שם בסוף פ"ד פסק אף על פי שיצא מן החצר לא יגמור עד שיעשר, אלא שאני ראיתי בספר מדויק שם בספ"ה מוגה ואפילו הניחו לאחר השבת הרי זה לא יגמור: <קטע סוף=מלא"ש ג/> ===[[משנה תרומות ח ד|משנה ד]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ד/>{{דה מפרש|ישפך}} משום סכנה, ואפילו לזילוף לא חזי דנכנס הארס ברגלים. הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|שלשה משקין אסורין משום גלוי וכו'}} בירושלמי וגם שם בפרק אלו טרפות תניא חמשה אין בהן משום גלוי ציר וחומץ שמן ודבש ומורייס, ר"ש אומר אף הן יש בהן משום גלוי. והקשו שם תוספות ז"ל מתניתין דקתני ושאר כל המשקין מותרין מני, הא אפילו רבנן דברייתא לא שרו אלא חמשה. ותרצו דהוא הדין לכולן, והא דנקט חמשה משום דפליג ר"ש עלייהו אבל בשאר מודה. ע"כ: {{דה מפרש|המים והיין והחלב}} מדרש תהלים סימן קל"ו: מים מנין, לרוקע הארץ על המים. חלב מנין, שנאמר ותפתח את נאד החלב. יין מנין, דכתיב כל נבל ימלא יין. כתוב בטור אורח חיים סימן רע"ב וז"ל: וכיון שנתן האור תחתיו והרתיח אין בו משום גלוי ולא משום יין נסך. ע"כ: {{דה מפרש|כדי שיצא הרחש}} בירושלמי פריך ולא חמי ליה בתמיה, והא כיון דלא שהה שיעור שיכול לחזור לחורו אלא לבא לשתות ולא יותר ודאי לא אתא, דאי אתא הא קחזי ליה בחזירתו, ומשני דמין קטן הוא ושפיפון שמו והוא כחוט השערה ואינו ניכר. אבל בחולין בבבלי דף יו"ד מתרץ כדי שישתה ויחזור לחורו, כדפירש ר"ע ז"ל. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל הרחש פירוש כל דבר שיש בו ארס ולאו דוקא נחש כן נראה לי לדקדק ממאי דקתני רחש ולא קתני נחש כדקתני לקמן ונשכת הנחש אסורה ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש ד/> ===[[משנה תרומות ח ה|משנה ה]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ה/>בפירוש ר"ע ז"ל. צריך להגיה: שיעור המים להיות מותרים משום גלוי וכו', או לכל הפחות צריך להיות כך: שיעור המים מלהיות אסורין משום גלוי וכו': {{דה מפרש|כדי שתאבד בהם המרה}} הארס ולא מפרש במתניתין כמה שיעורן שתאבד בהן ותתבטל, ופליגי בירושלמי תנאי בהא מילתא, ומדקאמר ר' יוסי בקרקעות מ' סאה משמע דתנא קמא לא בעי כולי האי, ור' נחמי' אמר כדי שתהא חבית של שייטין מתמלאת מהן, ואפשר דתנא קמא דמתניתין סבר כותיה ולא מפליג בין כלים לקרקע ור"י פליג עליה וסבר דבעינן תרתי שהמים יהיו בקרקע ולא בכלי וארבעים סאה דוקא ולא בפחות מכאן דסבירא ליה דקרירות הקרקע ורבוי המים הוא דמבטלי אכל בכלי אפילו מרובין אין המים בכחן ולא מבטלי הארס. הר"ש שירילי"ו ז"ל. וגם הרמב"ם ז"ל נראה שהוא סובר דר"י לחלוק בא, אבל בית יוסף כתב בטוי"ד סימן קט"ז דהרי"ף והרא"ש ז"ל נראה שהם מפרשים דר"י לפרש דברי תנא קמא אתא וגם הר"י בעל הטורים ז"ל מאחר שהביא שני הפירושים ע"כ. וז"ל הרי"ף והרא"ש ז"ל בפרק שני דעבודה זרה אחר שהביאו דברי תנא קמא ור"י כתבו יש שפירשו אם המים המגולים מרובין כדי שתאבד בהן המרה שהיא הסם של רחש אין חוששין להם שהסם בטל בהם ואינו מזיק ואם אין בהן זה השעור אסורין מפני הסכנה, ויש אומרים חלוף, שאם אין בהם זה השעור והמים נראים צלולין מותרין שאלו היה בהם סם היה נראה, אבל אם המים מרובין אסורין שחוששין שמא יש בהן סם ואינו ניכר. ע"כ: {{דה מפרש|בכלים כל שכן}} לאיסורא קתני לה. פירוש אפילו מרובין וכן פירשו כל המפרשים גם הר"ן ז"ל בפ"ב דמסכת עבודה זרה וכן פירש הר"ש ז"ל אלא שכתב הטעם דגזרינן אטו מועטין: <קטע סוף=מלא"ש ה/> ===[[משנה תרומות ח ו|משנה ו]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ו/>{{דה מפרש|אפילו הם ככר}} כלומר שהם גדולים הרבה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט נראה שהוא מלשון כר וכסת או מלשון כרי ואני היה נראה לעניות דעתי דככר לשון קנטר כלומר אפילו הן מרובין וכולם נקורין אסורין והשתא אתי שפיר דקתני בתר הכי אחד גדול ואחד קטן. אבל ה"ר יהוסף ז"ל כתב על פירוש ר"ע ז"ל פירוש זה אין נראה דהא אחר כך קאמר אחד גדול וכו' אלא נראה שרוצה לומר אפילו הן שלימין עדיין אלא שנקרו בהן מעט אפילו הכי אסור וכל דבר שלם הוא נקרא ככר כגון ככר דבילה או כגון הא דתנן בעירובין ככר כאיסר והוא שלם וכו' עכ"ל ז"ל. אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל כתב הכי גרסינן ואפילו הם ככד בדלי"ת כלומר גדולים כמו כד כדאמרינן נמי בפרקא קמא דראש השנה דף ט"ו אפילו היה האתרוג כזית ונעשה ככד ע"כ וגם שם נפל טעות ובערוך לא מצאתי לא זו ולא זו לא בערך כד בדלי"ת ולא בערך כר ברי"ש. ומכל מקום גם ברב אלפס שם בפרק שני דעבודה זרה איתא ככד בדלי"ת בשני הדפוסין וגם בדפוס שאלוניקי וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה במתניתין ככד בדלי"ת וכתב גם הוא ז"ל מה שהוקשה לי וז"ל קשה קצת דהאי בבא דאחד גדול ואחד קטן מיותרת היא דהא קתני אפילו הם ככד ע"כ וגם בתוספות י"ט. ונראה ממתניתין דאם דָרַך ענבים שהיו בהן נקורין אסורין: {{דה מפרש|כל שיש בו ליחה אסורה}} כתב הרשב"א ז"ל דאפילו באבטיח אינו אסור עד שיגיע מקום נקורו למעיה ע"כ: {{דה מפרש|ונשוכת הנחש וכו'}} ללח מדמינן לה. וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל וּנְשַיכַת ביו"ד אחר השי"ן ובניקוד ציר"י בשי"ן. ובירושלמי א"ר יהודה בן פזי מאן תנא נקורין ר"ג הוא דתנן בפ"ט דמסכת פרה ר"ג אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא וקאמרי רבנן התם דחולדה פוסלת ולא נחש דסבירא ליה דנחש אינו מקיא ואם כן מתניתין דקאמרה ניקורין ר"ג שנאה וטעמא משום דמקיא הארס בשעה שהוא נוקר לאכול ודחי לה דאף על גב דלגבי מצות פליגי רבנן כגון גבי מי חטאת. לגבי סכנתא חשו כולהו לדרבן גמליאל דחמירא סכנתא מאיסורא: <קטע סוף=מלא"ש ו/> ===[[משנה תרומות ח ז|משנה ז]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ז/>{{דה מפרש|המשמרת וכו'}} ירושלמי המשמרת של יין פירש שהוא כלי עשוי ככברה לסנן בו היין על גבי פי חבית או כלי אחר ר' יהודה אומר אם היתה פקוקה מלמעלה אף על פי שהיא פתוחה מלמטן אין בו משום גלוי דכיון שמנטף מתירא הנחש לבוא ונבעת ר"נ אומר אם היתה התחתונה מכוסה אף על פי שהעליונה מגולה מותר מפני שארס נחש עומד בסבכה ועומד מלמעלה ואינו עובר. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דתנא קמא דמתניתין לית ליה דר' יהודה: {{דה מפרש|ר' נחמי' מתיר}} פירש הר"ן ז"ל בפ"ב דעבודה זרה שמפני שהיא מנטפת שומע קולו ובורח. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים לא גרסינן זו המשנה ע"כ. עוד כתב המשמרת וכו' פירוש כשהיין מגולה בתוך המשמרת כי הארס יוצא עם היין ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש ז/> ===[[משנה תרומות ח ח|משנה ח]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ח/>{{דה מפרש|שנולד בה ספק טומאה}} הקשו תוספות חיצוניות ואם תאמר היכי דמי אי ברשות הרבים ספיקו טהור ואי ברשות היחיד ספיקו טמא ויש לומר ברשות הרבים וכגון שטומאה הזאת באה מנגע ונדה דלא ילפינן מסוטה דכל טומאה הבאה מגוף האדם לא ילפינן ספיקה מסוטה כיון דאי אפשר לברר ע"כ. אבל ה"ר גרשון מ"ה ז"ל פירש שנולד לה ספק טומאה שנמצא שרץ בצדה ספק נגע ספק לא נגע ע"כ. ובודאי דקשה על פירושו ז"ל מה שכתבתי וכן גם כן הקשה ה"ר שמשון ז"ל ואסיק כדפירש ר"ע ז"ל וכתב דשתיהן תלויות מדאורייתא דאף על גב דספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא מדאורייתא אין לטמא שתיהן מכח זה כיון דממ"נ כו': {{דה מפרש|יגלנה}} כי היכי דלהוי בה ספק יין מגולה ותנן לעיל יין שנתגלה ישפך ואפילו של תרומה: {{דה מפרש|ר"ג אומר אל יחדש וכו'}} סברה אחרת רשב"ג אומר אל יחדש וכו': {{דה מפרש|אל יחדש בה כל דבר}} אלא יניחנה כמות שהיא אם במקום תורפה אם במקום מוצנע דסבירא ליה כר' אליעזר דשמא יבא אליהו ויטהרנה. ובירושלמי א"ר יוסי ב"ר בון מדברי שלשתן נלמוד דתלויה אסור לשורפה דכולהו מודו דממתינין עד שיכול בה טומאה ודלא כר"מ דאמר רב הונא אומר היה ר"מ דשורפין תלויה אפילו בשאר ימות השנה וכל שכן בערב הפסח וטעמא דר"מ משום תקלה שמא יאכלנה ועוד דסוף סוף אזלא לאיבוד דאין יכול לאכלה. ועוד גרסינן בירושלמי תמן תנינן בפ"ה דבכורות בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו דם דבדי ר' יהודה וחכמים אומרים יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט עליו ר"ש אומר יקיז ואף על פי שעושה בו מום ר' אבהו בשם ר' אלעזר אתיא דר' יהודה כר"ג פירוש ר' יהודה דאמר אף על גב דמית ואזיל לאיבוד לא יקלקלנו ולא יתקננו כר"ג דאמר אל יחדש בה כל דבר ודרבנן דאסרי לקלקלו ומתירין לתקנו אם יכול לעשות בלא מום יקיז שלא ימות כר"א דאסור לגרום לה טומאה אלא מצניעה שלא תטמא. ור"ש כר' יהושע פירוש ר"ש דשרי להטיל מום קודם שימות כדי שיראה לאכילה ובמום אחר כר' יהושע דאמר יגרום לה טומאה כדי שתראה לזילוף. והא דתניא בשם ר"ש יקיז ואף על פי שהוא מתכוין לעשות בו מום דסבירא ליה דנשחט באותו מום ופליגא אמתניתין אתיא כרבי יהושע אוחרא דסבירא ליה דתלויה שרי לטמאה בידים ועיין במה שכתב שם בפרק כל פסולי סימן ב': <קטע סוף=מלא"ש ח/> ===[[משנה תרומות ח ט|משנה ט]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ט/>{{דה מפרש|חבית שנשברה בגת וכו'}} אית דגרסי חבית של תרומה שנשברה והכי איתא שם בפסחים פ"ק דף ט"ו וסוף הפרק ותוספות פרק התערובת דף ע"ג ודפרק הקומץ רבא דף כ"ב אבל הרמב"ם ז"ל לא גריס של תרומה שפירש ז"ל החבית רוצה לומר בחבית של תרומה. ובירושלמי מפרש דמתניתין מיירי שאין בבור שיעור כדי להעלות התרומה. הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|ואם לאו ר"א אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו}} בפרק התכלת וגם שם בפסחים מסיים בה ור"י אומר אף יטמאנה ביד וכתב הר"ש ז"ל דהיינו דתני סיפא ועל זו ועל זו וכו' אלא שהתלמוד מקצר בלשון ותני ר"י אומר אף יטמאנה ביד. ושם בפסחים פרקא קמא דף כ' רמי ר"א תרומה אתרומה ומשני מי אמר ר' יהושע גרמא אין. בידים לא. דקאמר לעיל במתניתין אם היתה מכוסה יגלנה ותו לא ורמינהו חבית שנשברה בגת העליונה וכו' ומשני שאני התם דאיכא הפסד חולין והא דלא חייש ר' יוסי אליבא דר' יהושע במתניתין דסוף פרקא קמא דפסחים דאין שורפין אותן ביחד ואף על גב דאיכא הפסד עצים משני התם אביי עלה וקאמר דלהפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו כדתניא וכו' ומייתי התם הך מתניתין דחבית של שמן בלשון ברייתא ובלשון אחר עיין שם דקתני התם חבית של שמן של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתיה חולין טמאין מודה ר"א לר"י שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואמר ליה תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד וקתני מלת לר' יהושע בלמ"ד ופריך עלה התם מודה ר"י לר"א מיבעי ליה ומשני רבא איפוך ורב הונא בריה דר' יהושע אמר לעולם לא תיפוך והאי מודה לאו אסיפא קאי או אם לאו אלא ארישא דקתני אם יכול להציל רביעית וכו' ובכלי שתוכו טהור וגבו טמא דמהו דתימא נגזור ר' אליעזר דלא יציל בתוכו דילמא נגע גבו בתרומה ומטמא לה בידים קא משמע לן: בסוף פירוש ר"ע ז"ל. ולהכי קתני גבי שמן נשפכה ולא נקט כמו גבי יין משום דבחבית של שמן שנשברה בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאים מודה ר"א ור"י שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו תרד בטהרה ואל יטמאנה ביד וכו' ע"כ אמר המלקט הוא פירוש הר"ש ז"ל ופשוט הוא דמאי דקאמר ואם לאו תרד בטהרה ואל יטמאנה ביד וכו' רוצה לומר דבהא לדברי הכל תרד בטהרה ואפילו לר"י וכדמפרש ואזיל לא נחלקו וכו' והוא פירוש בנוי על הקדמת הברייתא דבסוף פרקא קמא דפסחים שכתבתיה בסמוך. ובירושלמי חברייא בשם ר"א חבית הראשונה דהיינו פלוגתא דלעיל ברישא דתנן אליבא דר"י דאפילו בתלויה לא שרי ר' יהושע אלא גרמא היינו אליבא דר' יוסי והכי נמי אמרינן התם דהך רישא ר' יוסי ואליבא דר' יהושע וחבית שנייה דהיינו מתניתין דחבית שנשברה ר' יהושע אליבא דר' מאיר דשרי לטמאות תרומה טהורה בידים היכא דאזלא לאיבוד ע"כ ואיכא התם מאן דפליג עלייהו עיין שם: <קטע סוף=מלא"ש ט/> ===[[משנה תרומות ח י|משנה י]]=== <קטע התחלה=מלא"ש י/>{{דה מפרש|ואל יבלענה}} גרסינן וכן הוא במשניות מדויקות. ופירש הר"ש שירילי"ו ז"ל ואל יבלענה בידיו ואל יבלענה בסמרטוט בידים שאינם טהורות ובירושלמי מפרש דבנתגלגלה בבית הפרס ושם נשפכה מיירי שהיא טמאה מדרבנן ומשום הכי קתני ואל יבלענה דמשחיתה כולה אבל אם אינו משחיתה כולה כגון בכלי שתוכו טהור ואחוריו טמאים שרי ר' אליעזר ואף על גב דגבי שמן כי מקבל לה בכלי טמא לא מפסיד כהן דיכול להדליקה אפילו הכי פליג ר' אליעזר אר' יהושע ע"כ. אכן ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ואל יטמאנה בידיו וכתב פירוש כדי להציל השמן שלא יבלע ויוכל להדליקו בטומאה ע"כ. ועל מה שפירש ר"ע ז"ל ואם לאו תרד בטהרה ואל יטמאנה ביד משום דשמן ראוי להדליק וכו' כתב קשה לפירוש זה דהא ותבלע תנן ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש י/> ===[[משנה תרומות ח יא|משנה יא]]=== <קטע התחלה=מלא"ש יא/>{{דה מפרש|ועל זו ועל זו}} כך צריך להיות. וכתב הר"ש ז"ל בפסחים סוף פרקא קמא גרסינן בשני מקומות ר' יהושע אומר יטמאנה ביד והיינו הא דתני סיפא ועל זו ועל זו וכו' ע"כ וכבר כתבתיו לעיל סימן ט': {{דה מפרש|ובל תטמאה}} פירש הרמב"ם ז"ל עניינו שאל יכוין לטומאה אבל לסייע בזה אחר שנשפכה מותר עכ"ל ז"ל נראה מתוך פירושו ז"ל שהוא סובר דובל תטמאה חוזר על האמור למעלה וקשה לפירושו מאי כיצד דקתני ושמא לא היה גורס כיצד וכן כתב ה"ר יהוסף ז"ל דבכל הספרים לא גרסינן כיצד. וז"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל ובל תטמאנה כיצד. ר' יהושע דרישא קאמר לה מה שאני מוזהר שלא לטמאות התרומה אף על גב דאיכא דוחקא כגון זה דאני מוזהר כיצד היה עובר וכו' והאזהרה שלא לטמא את התרומה פירש רש"י ז"ל בפרקא קמא דפסחים דכתיב את משמרת תרומתי ע"כ וזהו עשה דמשמרת ולאו נמי איכא ופלוגתא דאמוראי היא בהדיא בפרק אלו הן הלוקין ע"כ בקיצור: {{דה מפרש|ואל יתן לו אחת מהן ויטמא}} יש סוברים דלא גרסי ויטמא: {{דה מפרש|אחת מהן על הסלע}} יש ספרים דלא גרסי מלת מהן: בפירוש ר"ע ז"ל. ועל זו ועל זו שנולד לה ספק טומאה ועל זו שהולכת לאבוד וכו' כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש זה אינו נראה כלל כי ר' יהושע כבר אמר דבריו על אותה המשנה. אך האי על זו ועל זו קאי על אלה השתי בבות שלפניו דהיינו חבית שנשברה וחבית שנשפכה כי בשתיהן הזכיר דברי ר"א לבד והשתא אשמועינן על זו ועל זו שעל שתיהן אמר ר' יהושע וכו' וכן פירש הוא בעצמו לעיל על משנה דחבית שנשברה אך בתלמוד ירושלמי יש מחלוקת בדבר וצריך עיון שם עכ"ל ז"ל. עוד כתב ואם לאו הרי אני מטמא את כולם פירוש אף על פי שגם בזה יש מחלוקת מכל מקום כולי עלמא מודו שלא יתננה בידו ויטמאנה בידים ובעבור שהזכיר הדין הזכיר המחלוקת ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש יא/> ===[[משנה תרומות ח יב|משנה יב]]=== <קטע התחלה=מלא"ש יב/>{{דה מפרש|תנו אחת מכם}} סברה אחרת תנו לנו אחת מכם: {{דה מפרש|יטמא את כולן}} כלומר ימסור נפשו עליהן וימות ויטמא העובד כוכבים את כולן. הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|ואל ימסרו להם נפש אחת}} פירש ה"ר יהוסף ז"ל וכאן כולי עלמא מודו משום דמאי חזית למסור בידים את זו שמא אחרת ע"כ. ובירושלמי מוכח דאם ייחדו להם אחת מוסרין אותה וכן נמי תני התם דאם אמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו נהרוג את כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל ואם ייחדו להם אחד כשבע בן בכרי ימסרוהו להם ואל יהרגו ומכל מקום אינה משנת חסידים כדמוכח התם בעובדא דר"י בן לוי והביאו בית יוסף ביורה דעה סימן קנ"ז: <קטע סוף=מלא"ש יב/> <noinclude> [[קט:מלאכת שלמה על המשנה|תרומות ח]] [[קט:משנה מסכת תרומות|ח]]</noinclude> 7gdoaaa8sbc6ik6f7oar8cg36digqgw 3001513 3001467 2026-03-29T10:21:21Z יוסי סרי 24557 3001513 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|מלאכת שלמה|על תרומות|ז|ח|ט}} ===[[משנה תרומות ח א|משנה א]]=== <קטע התחלה=מלא"ש א/>{{דה מפרש|באו ואמרו לה}} סברה אחרת לא גרסינן באו: {{דה מפרש|מת בעליך או גרשך}} בירושלמי פריך מת בעליך ניחא אבל גירשך היכי דמי כו', ומשני רבנן אומרים כמשנה ראשונה שארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ואביה מקבל גיטה, ר' אלעזר אומר אפילו תימא כמשנה אחרונה תפתר בשאמרה לו הבא (סברה אחרת זכה) לי גיטי למקום פלוני והיה דרכו להביאו לאותו מקום בעשרה ימים ומצא סוס רץ והביאו לשם בחמשה ימים והיא לא ידעה ונמצאת אוכלת בטעות, ואפילו ר"א בן שמוע דפליג התם בכשאמרה לו התקבל לי גיטי למקום פלוני דאסורה מיד מודה הוא בכשאמרה לו לשון הבאה או זכייה ושלא יהא שליח קבלה עד הגיעו למקום ההוא דאוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום דהא ודאי קפדא, ואתי ר' אליעזר דמחייב קרן וחומש הכא אפילו כר"א בן שמוע דבהא מודה: {{דה מפרש|וכן העבד}} כנעני, דאילו עבד עברי אינו אוכל ואפילו נרצע: {{דה מפרש|ור' יהושע פוטר}} בירושלמי דפרקין דלעיל מפרש דר' יהושע פטר ליה בין מקרן בין מחומש, והתם בפסחים מפרש טעמיה משום דטועה בדבר מצוה דהא עשה מצוה כל דהו שהקריב קרבן, וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ואף הנשחטין לשם פסח ר' יהושע מכשר להו בפרק תמיד נשחט, ומתניתין דהכא מוקמינן לה נמי בתרומה בערב הפסח דזמנה בהול, ועוד מפרש לה התם בכל ימות השנה ואכילת תרומה איקרי עבודה ועבודה של חלל בשוגג רחמנא אכשרה, כדתנן לקמן היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה וכו' כל הקרבנות כולן שהקריב ר' יהושע מכשיר, ותרומה דאכילתה מיקרייא עבודה מנלן, דתניא מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לבית המדרש לשחרית מצאו ר"ג אמר ליה מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר ליה עבודה עבדתי, אמר ליה כל דבריך אינם אלא תימה עבודה בזמן הזה מנין, אמר ליה הכי הכתוב אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשה אכילת תרומה כעבודת בית המקדש, ופירש רש"י ז"ל עבודת מתנה מתנות כהונה שנתתי לכם הרי הן כעבודה ע"כ עכ"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|ונודע וכו'}} בירושלמי מפרש שנודע בבית דין: <קטע סוף=מלא"ש א/> ===[[משנה תרומות ח ב|משנה ב]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ב/>{{דה מפרש|וכולן}} אעבד ואשה קאי ומשום דהתחילו בהיתר מתיר ר"א לבלוע, אבל ר' נתן פליג בירושלמי אמתניתין ולא מפליג בין התחיל בהיתר להתחיל באיסור, דתניא א"ר נתן לא שהיה ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהיה ר"א אומר הלעוס כבלוע אף בשבת ובפסח ובית הכנסת ובנזיר ובנבלה ובטריפה ובשקצים וברמשים, פירוש אף בשבת כגון פירות הנושרין שלעס בפיו והן מוקצין. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל לתוך פיהם בלמ"ד גרסינן, וכן מצאתי בכל הספרים וגם בסיפא גרסינן בלמ"ד טעם פשפש לתוך פיו ע"כ. עוד כתב ונטמאת תרומה, ברוב הספרים גרסינן ונטמאת אך בספר אחד גרסינן נטמאת, ונראה לי דהכל אחד ואפילו לספרים דגרסי ונטמאת פירושו או נטמאת, דהא לקמן גרסינן בכולן טמא היית וטמאה היתה וכו' אף על גב שגם שם רוצה לומר או טמאה מכל מקום גרסינן וטמאה, ואם כן גם הכא יש לגרוס ונטמאת אף על גב דפירש או ע"כ. עוד כתב נודע שהוא טבל סברה אחרת שהיא ביו"ד, ונראה לי לגרוס שהוא בוי"ו מפני שאינו חוזר על הכהן האוכל תרומה אלא על כל מי שיהיה אוכל איזה מאכל ונודע לו שהוא טבל וכו' ע"כ. עוד כתב ז"ל על מה שפירש ר"ע ז"ל וכולן עבד ואשה שאכלו מתחלה בהיתר, כתב כמה קשים דברי המפרש הזה זה כנגד זה, שבכאן אמר שטעמו של ר"א הוא משום שהתחיל בו בהיתר, ולמטה הוא אומר לא שיגמור בחצר אלא יצא חוץ לחצר והיינו דברי ר' נתן שאומר שאין טעמו של ר"א משום שהתחיל בו בהיתר עכ"ל ז"ל: {{דה מפרש|אמרו לו נטמאת}} ותרומה לא נטמאה כגון דלא הוכשרה אסורה לך בלא תעשה: {{דה מפרש|ונטמאת התרומה}} או נטמאה התרומה יאסור אפילו לטהור בעשה, ובטומאה שאירעה אחר שהכניס התרומה לתוך פיו עסקינן למאן דאמר משום דאתחיל בהיתר: {{דה מפרש|טמא היית}} קודם שתאכל התרומה: {{דה מפרש|וטמאה היתה התרומה}} או טמאה היתה: {{דה מפרש|או נודע לו שהוא טבל}} מה שהיה אוכל או לוי שהיה אוכל מעשר ואמרו לו שלא ניטלה תרומתו וטבל הוא, או מעשר שני חוץ לירושלים וחשב שהיה פדוי ואמרו לו שלא נפדה: {{דה מפרש|או שטעם טעם פשפש}} בנדה פרק הרואה כתם (נדה דף נ"ח) מפרש מנא ידע וקאמר דריחו כטעמו, ובירושלמי מפרש דלאו דוקא פשפש דהוא הדין כל דבר שנפשו של אדם חתה וקצה ממנו והיה תרומה לתוך פיו הרי זה יפלוט, ואף על גב דפליגי לעיל גבי נטמא או נטמאת התרומה דר' אליעזר אומר יבלע ור' יהושע אומר יפלוט הכא כולהו מודו הואיל ועד שלא ניתנה לתוך פיו אירע בה פסול או שמעולם לא הותרה לא חיישינן להפסד תרומה, ומשום דמאבד אוכלי תרומה נקט לה אבל כל שכן חולין דהא שרץ הוא הר"ש שירילי"ו ז"ל, והוא פירוש רש"י ז"ל שם בנדה. ועיין במה שכתב בית יוסף בטוי"ד סוף סימן ק"ד בשם תשובת הרשב"א ז"ל. והילך קיצור מה שמצאתי בתשובת הרשב"א ז"ל סימן ק"א, דברים ברורים אני רואה כאן שאין הבריה אוסרת בכל מה שהיא מחמת פליטתה אלא מחמת ממשה והוא שתהא שלימה ושלא נפסדה צורתה, הא אם נחתך ממנה אבר או אפילו היא שלימה ונתרסקה ונפסדה צורתה אבד שמה והרי היא כשאר האיסורין ובטלה, ואלו דברים פשוטים לא ראיתי לכתוב ראיותיהן כי רבו וכו', עד ומה ששנינו היה אוכל את התרומה וטעם טעם פשפש זורקה מסתברא לי משום דחיישינן שמא פשפש עומד בפני עצמו דאי אפשר לו לברור בתוך פיו ולפיכך זורקה ע"כ, והבית יוסף הביאה שם כולה בשלימות: <קטע סוף=מלא"ש ב/> ===[[משנה תרומות ח ג|משנה ג]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ג/>{{דה מפרש|היה אוכל באשכול וכו'}} כתב ה"ר יהוסף ז"ל ר"א אומר יגמור פירוש יגמור אפילו בחצר ואפילו בשבת כיון שהתחיל בו בהיתר, ומה שפירש המפרש לא שיאכל בחצר הועתק מלשון הירושלמי, אך צריך עיון בלשון הירושלמי כי משמע שם שאין זה אלא דעת ר' נתן, ואין נראה שזוהי דעת משנתינו פירוש שאין סברא שר' יהושע יחלוק על זה, וצריך עיון שם דקאמר התם מאי טעמא דר"א משום שהתחיל בו בהיתר, תני ר"נ אומר לא שהיה ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהיה ר"א אומר הלעוס כבלוע וכו', ולקמן קאמר נמי הכי מאי טעמא וכו' תני ר' נתן אומר לא שהיה ר"א אומר משום וכו' אלא שר"א אומר ימתין עד מוצאי שבת וכו', משמע שדוקא ר"נ אומר זה עכ"ל. והקשו התוספות בפרק הפועלים לר' יוחנן דסבירא ליה התם דחצר קובעת מדאורייתא אמאי יגמור לר"א, ויש לומר דמיירי בחצר שאין הכלים נשמרים בתוכה דלא קבעה אלא מדרבנן ע"כ. ותני הכא הך פלוגתא משום דדמיא לדלעיל שהתחיל בהיתר. וביו"ט סוף פרק המביא פירש רש"י ז"ל היה אוכל באשכול, וסתם אשכול לאו גמר מלאכה היא דסתם ענבים לדריכה קיימי הלכך מותרין דרך עראי, ונכנס מן הגנה לחצר שלקטו משם ובא לו לחצר וחצר קובעת למעשר כדמפרש בפ"ב דמעשרות, יגמור אם רצה לגמור בחצר אכילתו יגמור, לא יגמור דקסבר חצר קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו ע"כ: {{דה מפרש|חשיכה לילי וכו'}} יגמור למוצאי שבת. ופירש הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בפרק ערבי פסחים דף רמ"ט דחשכה לאו דוקא אלא רוצה לומר שקיעת החמה, וכן נמי הא דתנן השום והבוסר והמלילות שרסקן מערב שבת ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך, וכן הא דתנן אין נותנין את הפת לתנור ערב שבת עם חשיכה, וכן הא דתנן משלשלין את הפסח לתנור ערב שבת עם חשכה, וכן הא דתנו רבנן לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמוסין ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה, וכן כיוצא בו פירש חשיכה בכולן שקיעת החמה כדתנן ובכולן בית הלל מתירין עם השמש ע"כ, וכן פירש גם כן שם הר"ן ז"ל. והקשו תוספות ז"ל שם ביום טוב מאי שנא מתינוקות שטמנו תאנים דלמוצאי שבת לא יאכל, ויש לומר דהתם ייחדום לאכילת שבת אבל הכא לא ייחדום לשבת, אי נמי כפירוש רש"י ז"ל שם דהתם מיירי בתאנים דנגמרה מלאכתן אבל הכא מיירי באשכול דלא נגמרה מלאכתן ע"כ. וכן פירש הר"ש ז"ל. ובירושלמי מפרש טעמיה דר' אליעזר משום דהתחיל בה בהיתר ור' יהושע לית ליה טעמא דהתחיל בהיתר, תניא ר"נ אומר לא שאמר ר"א משום שהתחיל בו בהיתר אלא שר"א אומר ימתין עד למוצאי שבת או עד שיצא חוץ לחצר ויגמור, וכמו שפירש ר"ע ז"ל: {{דה מפרש|חשכה לילי שבת ר' יהושע אומר יגמור}} כך נראה שהיא גרסת הרמב"ם ז"ל בהאי סיפא, אבל גרסת רש"י ז"ל התם ביום טוב בתרי בבי ר' אליעזר אומר יגמור ור' יהושע אומר לא יגמור, וכן משמע שהיא גרסת תוספות והר"ש ז"ל גם הר"ש שירילי"ו ז"ל, וכן משמע מברייתא דר"נ. וגם הרמב"ם ז"ל נראה שחזר בו בהלכות מעשר סוף פרק חמישי שפסק לא יגמור כר' יהושע דקיש לומר כותיה לגבי ר"א, גם ה"ר יהוסף ז"ל כתב ברוב הספרים גרסינן בסיפא ר"א אומר לא יגמור ור"י אומר יגמור, ונראה לי דטעות הוא דמאי שנא הא מרישא דר"א לקולא ור"י לחומרא ע"כ. אחר זמן ראיתי פירוש הרמב"ם ז"ל מוגה מסכים עם גרסת רש"י ותוספות ושאר המפרשים ז"ל גם עם מה שפסק בחבורו, ועיין שם בכסף משנה שנתן טעם למה גבי שבת פסק שם ואם הניחן למוצאי שבת הרי זה גומרן, וגבי חצר שם בסוף פ"ד פסק אף על פי שיצא מן החצר לא יגמור עד שיעשר, אלא שאני ראיתי בספר מדויק שם בסוף פ"ה מוגה ואפילו הניחו לאחר השבת הרי זה לא יגמור: <קטע סוף=מלא"ש ג/> ===[[משנה תרומות ח ד|משנה ד]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ד/>{{דה מפרש|ישפך}} משום סכנה, ואפילו לזילוף לא חזי דנכנס הארס ברגלים הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|שלשה משקין אסורין משום גלוי וכו'}} בירושלמי וגם שם בפרק אלו טרפות תניא חמשה אין בהן משום גלוי ציר וחומץ שמן ודבש ומורייס, ר"ש אומר אף הן יש בהן משום גלוי. והקשו שם תוספות ז"ל מתניתין דקתני ושאר כל המשקין מותרין מני, הא אפילו רבנן דברייתא לא שרו אלא חמשה, ותרצו דהוא הדין לכולן, והא דנקט חמשה משום דפליג ר"ש עלייהו אבל בשאר מודה ע"כ: {{דה מפרש|המים והיין והחלב}} מדרש תהלים סימן קל"ו, מים מנין, לרוקע הארץ על המים, חלב מנין, שנאמר ותפתח את נאד החלב, יין מנין, דכתיב כל נבל ימלא יין, כתוב בטור אורח חיים סימן רע"ב וזה לשונו, וכיון שנתן האור תחתיו והרתיח אין בו משום גלוי ולא משום יין נסך ע"כ: {{דה מפרש|כדי שיצא הרחש}} בירושלמי פריך ולא חמי ליה בתמיה, והא כיון דלא שהה שיעור שיכול לחזור לחורו אלא לבא לשתות ולא יותר ודאי לא אתא, דאי אתא הא קחזי ליה בחזירתו, ומשני דמין קטן הוא ושפיפון שמו והוא כחוט השערה ואינו ניכר. אבל בחולין בבבלי דף יו"ד מתרץ כדי שישתה ויחזור לחורו כדפירש ר"ע ז"ל. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל הרחש פירוש כל דבר שיש בו ארס ולאו דוקא נחש, כן נראה לי לדקדק ממאי דקתני רחש ולא קתני נחש כדקתני לקמן ונשכת הנחש אסורה ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש ד/> ===[[משנה תרומות ח ה|משנה ה]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ה/>בפירוש ר"ע ז"ל, צריך להגיה, שיעור המים להיות מותרים משום גלוי וכו', או לכל הפחות צריך להיות כך, שיעור המים מלהיות אסורין משום גלוי וכו': {{דה מפרש|כדי שתאבד בהם המרה}} הארס ולא מפרש במתניתין כמה שיעורן שתאבד בהן ותתבטל, ופליגי בירושלמי תנאי בהא מילתא, ומדקאמר ר' יוסי בקרקעות מ' סאה משמע דתנא קמא לא בעי כולי האי, ור' נחמי' אמר כדי שתהא חבית של שייטין מתמלאת מהן, ואפשר דתנא קמא דמתניתין סבר כותיה ולא מפליג בין כלים לקרקע ור"י פליג עליה וסבר דבעינן תרתי שהמים יהיו בקרקע ולא בכלי וארבעים סאה דוקא ולא בפחות מכאן דסבירא ליה דקרירות הקרקע ורבוי המים הוא דמבטלי אכל בכלי אפילו מרובין אין המים בכחן ולא מבטלי הארס. הר"ש שירילי"ו ז"ל. וגם הרמב"ם ז"ל נראה שהוא סובר דר"י לחלוק בא, אבל בית יוסף כתב בטוי"ד סימן קט"ז דהרי"ף והרא"ש ז"ל נראה שהם מפרשים דר"י לפרש דברי תנא קמא אתא וגם הר"י בעל הטורים ז"ל מאחר שהביא שני הפירושים ע"כ. וז"ל הרי"ף והרא"ש ז"ל בפרק שני דעבודה זרה אחר שהביאו דברי תנא קמא ור"י כתבו יש שפירשו אם המים המגולים מרובין כדי שתאבד בהן המרה שהיא הסם של רחש אין חוששין להם שהסם בטל בהם ואינו מזיק ואם אין בהן זה השעור אסורין מפני הסכנה, ויש אומרים חלוף, שאם אין בהם זה השעור והמים נראים צלולין מותרין שאלו היה בהם סם היה נראה, אבל אם המים מרובין אסורין שחוששין שמא יש בהן סם ואינו ניכר. ע"כ: {{דה מפרש|בכלים כל שכן}} לאיסורא קתני לה. פירוש אפילו מרובין וכן פירשו כל המפרשים גם הר"ן ז"ל בפ"ב דמסכת עבודה זרה וכן פירש הר"ש ז"ל אלא שכתב הטעם דגזרינן אטו מועטין: <קטע סוף=מלא"ש ה/> ===[[משנה תרומות ח ו|משנה ו]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ו/>{{דה מפרש|אפילו הם ככר}} כלומר שהם גדולים הרבה, עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט נראה שהוא מלשון כר וכסת או מלשון כרי, ואני היה נראה לעניות דעתי דככר לשון קנטר כלומר אפילו הן מרובין וכולם נקורין אסורין, והשתא אתי שפיר דקתני בתר הכי אחד גדול ואחד קטן. אבל ה"ר יהוסף ז"ל כתב על פירוש ר"ע ז"ל, פירוש זה אין נראה דהא אחר כך קאמר אחד גדול וכו', אלא נראה שרוצה לומר אפילו הן שלימין עדיין אלא שנקרו בהן מעט אפילו הכי אסור, וכל דבר שלם הוא נקרא ככר כגון ככר דבילה או כגון הא דתנן בעירובין ככר כאיסר והוא שלם וכו' עכ"ל ז"ל. אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל כתב הכי גרסינן ואפילו הם ככד בדלי"ת כלומר גדולים כמו כד, כדאמרינן נמי בפרקא קמא דראש השנה דף ט"ו אפילו היה האתרוג כזית ונעשה ככד ע"כ, וגם שם נפל טעות, ובערוך לא מצאתי לא זו ולא זו לא בערך כד בדלי"ת ולא בערך כר ברי"ש. ומכל מקום גם ברב אלפס שם בפרק שני דעבודה זרה איתא ככד בדלי"ת בשני הדפוסין, וגם בדפוס שאלוניקי וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה במתניתין ככד בדלי"ת וכתב גם הוא ז"ל מה שהוקשה לי וזה לשונו, קשה קצת דהאי בבא דאחד גדול ואחד קטן מיותרת היא דהא קתני אפילו הם ככד ע"כ וגם בתוספות י"ט. ונראה ממתניתין דאם דָרַך ענבים שהיו בהן נקורין אסורין: {{דה מפרש|כל שיש בו ליחה אסורה}} כתב הרשב"א ז"ל דאפילו באבטיח אינו אסור עד שיגיע מקום נקורו למעיה ע"כ: {{דה מפרש|ונשוכת הנחש וכו'}} ללח מדמינן לה. וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל וּנְשַיכַת ביו"ד אחר השי"ן ובניקוד ציר"י בשי"ן. ובירושלמי א"ר יהודה בן פזי מאן תנא נקורין ר"ג הוא, דתנן בפ"ט דמסכת פרה ר"ג אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא, וקאמרי רבנן התם דחולדה פוסלת ולא נחש דסבירא ליה דנחש אינו מקיא, ואם כן מתניתין דקאמרה ניקורין ר"ג שנאה וטעמא משום דמקיא הארס בשעה שהוא נוקר לאכול, ודחי לה דאף על גב דלגבי מצות פליגי רבנן כגון גבי מי חטאת, לגבי סכנתא חשו כולהו לדרבן גמליאל דחמירא סכנתא מאיסורא: <קטע סוף=מלא"ש ו/> ===[[משנה תרומות ח ז|משנה ז]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ז/>{{דה מפרש|המשמרת וכו'}} ירושלמי המשמרת של יין פירוש שהוא כלי עשוי ככברה לסנן בו היין על גבי פי חבית או כלי אחר, ר' יהודה אומר אם היתה פקוקה מלמעלה אף על פי שהיא פתוחה מלמטן אין בו משום גלוי דכיון שמנטף מתירא הנחש לבוא ונבעת, ר"נ אומר אם היתה התחתונה מכוסה אף על פי שהעליונה מגולה מותר מפני שארס נחש עומד בסבכה ועומד מלמעלה ואינו עובר. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דתנא קמא דמתניתין לית ליה דר' יהודה: {{דה מפרש|ר' נחמיה מתיר}} פירש הר"ן ז"ל בפ"ב דעבודה זרה שמפני שהיא מנטפת שומע קולו ובורח. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים לא גרסינן זו המשנה ע"כ. עוד כתב המשמרת וכו' פירוש כשהיין מגולה בתוך המשמרת כי הארס יוצא עם היין ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש ז/> ===[[משנה תרומות ח ח|משנה ח]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ח/>{{דה מפרש|שנולד בה ספק טומאה}} הקשו תוספות חיצוניות ואם תאמר היכי דמי אי ברשות הרבים ספיקו טהור ואי ברשות היחיד ספיקו טמא ויש לומר ברשות הרבים וכגון שטומאה הזאת באה מנגע ונדה דלא ילפינן מסוטה דכל טומאה הבאה מגוף האדם לא ילפינן ספיקה מסוטה כיון דאי אפשר לברר ע"כ. אבל ה"ר גרשון מ"ה ז"ל פירש שנולד לה ספק טומאה שנמצא שרץ בצדה ספק נגע ספק לא נגע ע"כ. ובודאי דקשה על פירושו ז"ל מה שכתבתי וכן גם כן הקשה ה"ר שמשון ז"ל ואסיק כדפירש ר"ע ז"ל וכתב דשתיהן תלויות מדאורייתא דאף על גב דספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא מדאורייתא אין לטמא שתיהן מכח זה כיון דממ"נ כו': {{דה מפרש|יגלנה}} כי היכי דלהוי בה ספק יין מגולה ותנן לעיל יין שנתגלה ישפך ואפילו של תרומה: {{דה מפרש|ר"ג אומר אל יחדש וכו'}} סברה אחרת רשב"ג אומר אל יחדש וכו': {{דה מפרש|אל יחדש בה כל דבר}} אלא יניחנה כמות שהיא אם במקום תורפה אם במקום מוצנע דסבירא ליה כר' אליעזר דשמא יבא אליהו ויטהרנה. ובירושלמי א"ר יוסי ב"ר בון מדברי שלשתן נלמוד דתלויה אסור לשורפה דכולהו מודו דממתינין עד שיכול בה טומאה ודלא כר"מ דאמר רב הונא אומר היה ר"מ דשורפין תלויה אפילו בשאר ימות השנה וכל שכן בערב הפסח וטעמא דר"מ משום תקלה שמא יאכלנה ועוד דסוף סוף אזלא לאיבוד דאין יכול לאכלה. ועוד גרסינן בירושלמי תמן תנינן בפ"ה דבכורות בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו דם דבדי ר' יהודה וחכמים אומרים יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט עליו ר"ש אומר יקיז ואף על פי שעושה בו מום ר' אבהו בשם ר' אלעזר אתיא דר' יהודה כר"ג פירוש ר' יהודה דאמר אף על גב דמית ואזיל לאיבוד לא יקלקלנו ולא יתקננו כר"ג דאמר אל יחדש בה כל דבר ודרבנן דאסרי לקלקלו ומתירין לתקנו אם יכול לעשות בלא מום יקיז שלא ימות כר"א דאסור לגרום לה טומאה אלא מצניעה שלא תטמא. ור"ש כר' יהושע פירוש ר"ש דשרי להטיל מום קודם שימות כדי שיראה לאכילה ובמום אחר כר' יהושע דאמר יגרום לה טומאה כדי שתראה לזילוף. והא דתניא בשם ר"ש יקיז ואף על פי שהוא מתכוין לעשות בו מום דסבירא ליה דנשחט באותו מום ופליגא אמתניתין אתיא כרבי יהושע אוחרא דסבירא ליה דתלויה שרי לטמאה בידים ועיין במה שכתב שם בפרק כל פסולי סימן ב': <קטע סוף=מלא"ש ח/> ===[[משנה תרומות ח ט|משנה ט]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ט/>{{דה מפרש|חבית שנשברה בגת וכו'}} אית דגרסי חבית של תרומה שנשברה והכי איתא שם בפסחים פ"ק דף ט"ו וסוף הפרק ותוספות פרק התערובת דף ע"ג ודפרק הקומץ רבא דף כ"ב אבל הרמב"ם ז"ל לא גריס של תרומה שפירש ז"ל החבית רוצה לומר בחבית של תרומה. ובירושלמי מפרש דמתניתין מיירי שאין בבור שיעור כדי להעלות התרומה. הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|ואם לאו ר"א אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו}} בפרק התכלת וגם שם בפסחים מסיים בה ור"י אומר אף יטמאנה ביד וכתב הר"ש ז"ל דהיינו דתני סיפא ועל זו ועל זו וכו' אלא שהתלמוד מקצר בלשון ותני ר"י אומר אף יטמאנה ביד. ושם בפסחים פרקא קמא דף כ' רמי ר"א תרומה אתרומה ומשני מי אמר ר' יהושע גרמא אין. בידים לא. דקאמר לעיל במתניתין אם היתה מכוסה יגלנה ותו לא ורמינהו חבית שנשברה בגת העליונה וכו' ומשני שאני התם דאיכא הפסד חולין והא דלא חייש ר' יוסי אליבא דר' יהושע במתניתין דסוף פרקא קמא דפסחים דאין שורפין אותן ביחד ואף על גב דאיכא הפסד עצים משני התם אביי עלה וקאמר דלהפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו כדתניא וכו' ומייתי התם הך מתניתין דחבית של שמן בלשון ברייתא ובלשון אחר עיין שם דקתני התם חבית של שמן של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתיה חולין טמאין מודה ר"א לר"י שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואמר ליה תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד וקתני מלת לר' יהושע בלמ"ד ופריך עלה התם מודה ר"י לר"א מיבעי ליה ומשני רבא איפוך ורב הונא בריה דר' יהושע אמר לעולם לא תיפוך והאי מודה לאו אסיפא קאי או אם לאו אלא ארישא דקתני אם יכול להציל רביעית וכו' ובכלי שתוכו טהור וגבו טמא דמהו דתימא נגזור ר' אליעזר דלא יציל בתוכו דילמא נגע גבו בתרומה ומטמא לה בידים קא משמע לן: בסוף פירוש ר"ע ז"ל. ולהכי קתני גבי שמן נשפכה ולא נקט כמו גבי יין משום דבחבית של שמן שנשברה בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאים מודה ר"א ור"י שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו תרד בטהרה ואל יטמאנה ביד וכו' ע"כ אמר המלקט הוא פירוש הר"ש ז"ל ופשוט הוא דמאי דקאמר ואם לאו תרד בטהרה ואל יטמאנה ביד וכו' רוצה לומר דבהא לדברי הכל תרד בטהרה ואפילו לר"י וכדמפרש ואזיל לא נחלקו וכו' והוא פירוש בנוי על הקדמת הברייתא דבסוף פרקא קמא דפסחים שכתבתיה בסמוך. ובירושלמי חברייא בשם ר"א חבית הראשונה דהיינו פלוגתא דלעיל ברישא דתנן אליבא דר"י דאפילו בתלויה לא שרי ר' יהושע אלא גרמא היינו אליבא דר' יוסי והכי נמי אמרינן התם דהך רישא ר' יוסי ואליבא דר' יהושע וחבית שנייה דהיינו מתניתין דחבית שנשברה ר' יהושע אליבא דר' מאיר דשרי לטמאות תרומה טהורה בידים היכא דאזלא לאיבוד ע"כ ואיכא התם מאן דפליג עלייהו עיין שם: <קטע סוף=מלא"ש ט/> ===[[משנה תרומות ח י|משנה י]]=== <קטע התחלה=מלא"ש י/>{{דה מפרש|ואל יבלענה}} גרסינן וכן הוא במשניות מדויקות. ופירש הר"ש שירילי"ו ז"ל ואל יבלענה בידיו ואל יבלענה בסמרטוט בידים שאינם טהורות ובירושלמי מפרש דבנתגלגלה בבית הפרס ושם נשפכה מיירי שהיא טמאה מדרבנן ומשום הכי קתני ואל יבלענה דמשחיתה כולה אבל אם אינו משחיתה כולה כגון בכלי שתוכו טהור ואחוריו טמאים שרי ר' אליעזר ואף על גב דגבי שמן כי מקבל לה בכלי טמא לא מפסיד כהן דיכול להדליקה אפילו הכי פליג ר' אליעזר אר' יהושע ע"כ. אכן ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ואל יטמאנה בידיו וכתב פירוש כדי להציל השמן שלא יבלע ויוכל להדליקו בטומאה ע"כ. ועל מה שפירש ר"ע ז"ל ואם לאו תרד בטהרה ואל יטמאנה ביד משום דשמן ראוי להדליק וכו' כתב קשה לפירוש זה דהא ותבלע תנן ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש י/> ===[[משנה תרומות ח יא|משנה יא]]=== <קטע התחלה=מלא"ש יא/>{{דה מפרש|ועל זו ועל זו}} כך צריך להיות. וכתב הר"ש ז"ל בפסחים סוף פרקא קמא גרסינן בשני מקומות ר' יהושע אומר יטמאנה ביד והיינו הא דתני סיפא ועל זו ועל זו וכו' ע"כ וכבר כתבתיו לעיל סימן ט': {{דה מפרש|ובל תטמאה}} פירש הרמב"ם ז"ל עניינו שאל יכוין לטומאה אבל לסייע בזה אחר שנשפכה מותר עכ"ל ז"ל נראה מתוך פירושו ז"ל שהוא סובר דובל תטמאה חוזר על האמור למעלה וקשה לפירושו מאי כיצד דקתני ושמא לא היה גורס כיצד וכן כתב ה"ר יהוסף ז"ל דבכל הספרים לא גרסינן כיצד. וז"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל ובל תטמאנה כיצד. ר' יהושע דרישא קאמר לה מה שאני מוזהר שלא לטמאות התרומה אף על גב דאיכא דוחקא כגון זה דאני מוזהר כיצד היה עובר וכו' והאזהרה שלא לטמא את התרומה פירש רש"י ז"ל בפרקא קמא דפסחים דכתיב את משמרת תרומתי ע"כ וזהו עשה דמשמרת ולאו נמי איכא ופלוגתא דאמוראי היא בהדיא בפרק אלו הן הלוקין ע"כ בקיצור: {{דה מפרש|ואל יתן לו אחת מהן ויטמא}} יש סוברים דלא גרסי ויטמא: {{דה מפרש|אחת מהן על הסלע}} יש ספרים דלא גרסי מלת מהן: בפירוש ר"ע ז"ל. ועל זו ועל זו שנולד לה ספק טומאה ועל זו שהולכת לאבוד וכו' כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש זה אינו נראה כלל כי ר' יהושע כבר אמר דבריו על אותה המשנה. אך האי על זו ועל זו קאי על אלה השתי בבות שלפניו דהיינו חבית שנשברה וחבית שנשפכה כי בשתיהן הזכיר דברי ר"א לבד והשתא אשמועינן על זו ועל זו שעל שתיהן אמר ר' יהושע וכו' וכן פירש הוא בעצמו לעיל על משנה דחבית שנשברה אך בתלמוד ירושלמי יש מחלוקת בדבר וצריך עיון שם עכ"ל ז"ל. עוד כתב ואם לאו הרי אני מטמא את כולם פירוש אף על פי שגם בזה יש מחלוקת מכל מקום כולי עלמא מודו שלא יתננה בידו ויטמאנה בידים ובעבור שהזכיר הדין הזכיר המחלוקת ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש יא/> ===[[משנה תרומות ח יב|משנה יב]]=== <קטע התחלה=מלא"ש יב/>{{דה מפרש|תנו אחת מכם}} סברה אחרת תנו לנו אחת מכם: {{דה מפרש|יטמא את כולן}} כלומר ימסור נפשו עליהן וימות ויטמא העובד כוכבים את כולן. הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|ואל ימסרו להם נפש אחת}} פירש ה"ר יהוסף ז"ל וכאן כולי עלמא מודו משום דמאי חזית למסור בידים את זו שמא אחרת ע"כ. ובירושלמי מוכח דאם ייחדו להם אחת מוסרין אותה וכן נמי תני התם דאם אמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו נהרוג את כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל ואם ייחדו להם אחד כשבע בן בכרי ימסרוהו להם ואל יהרגו ומכל מקום אינה משנת חסידים כדמוכח התם בעובדא דר"י בן לוי והביאו בית יוסף ביורה דעה סימן קנ"ז: <קטע סוף=מלא"ש יב/> <noinclude> [[קט:מלאכת שלמה על המשנה|תרומות ח]] [[קט:משנה מסכת תרומות|ח]]</noinclude> ru8pz1gbjx61t76pmirp9ndj4lwty94 3001514 3001513 2026-03-29T11:46:20Z יוסי סרי 24557 3001514 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|מלאכת שלמה|על תרומות|ז|ח|ט}} ===[[משנה תרומות ח א|משנה א]]=== <קטע התחלה=מלא"ש א/>{{דה מפרש|באו ואמרו לה}} סברה אחרת לא גרסינן באו: {{דה מפרש|מת בעליך או גרשך}} בירושלמי פריך מת בעליך ניחא אבל גירשך היכי דמי כו', ומשני רבנן אומרים כמשנה ראשונה שארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ואביה מקבל גיטה, ר' אלעזר אומר אפילו תימא כמשנה אחרונה תפתר בשאמרה לו הבא (סברה אחרת זכה) לי גיטי למקום פלוני והיה דרכו להביאו לאותו מקום בעשרה ימים ומצא סוס רץ והביאו לשם בחמשה ימים והיא לא ידעה ונמצאת אוכלת בטעות, ואפילו ר"א בן שמוע דפליג התם בכשאמרה לו התקבל לי גיטי למקום פלוני דאסורה מיד מודה הוא בכשאמרה לו לשון הבאה או זכייה ושלא יהא שליח קבלה עד הגיעו למקום ההוא דאוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום דהא ודאי קפדא, ואתי ר' אליעזר דמחייב קרן וחומש הכא אפילו כר"א בן שמוע דבהא מודה: {{דה מפרש|וכן העבד}} כנעני, דאילו עבד עברי אינו אוכל ואפילו נרצע: {{דה מפרש|ור' יהושע פוטר}} בירושלמי דפרקין דלעיל מפרש דר' יהושע פטר ליה בין מקרן בין מחומש, והתם בפסחים מפרש טעמיה משום דטועה בדבר מצוה דהא עשה מצוה כל דהו שהקריב קרבן, וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ואף הנשחטין לשם פסח ר' יהושע מכשר להו בפרק תמיד נשחט, ומתניתין דהכא מוקמינן לה נמי בתרומה בערב הפסח דזמנה בהול, ועוד מפרש לה התם בכל ימות השנה ואכילת תרומה איקרי עבודה ועבודה של חלל בשוגג רחמנא אכשרה, כדתנן לקמן היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה וכו' כל הקרבנות כולן שהקריב ר' יהושע מכשיר, ותרומה דאכילתה מיקרייא עבודה מנלן, דתניא מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לבית המדרש לשחרית מצאו ר"ג אמר ליה מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר ליה עבודה עבדתי, אמר ליה כל דבריך אינם אלא תימה עבודה בזמן הזה מנין, אמר ליה הכי הכתוב אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשה אכילת תרומה כעבודת בית המקדש, ופירש רש"י ז"ל עבודת מתנה מתנות כהונה שנתתי לכם הרי הן כעבודה ע"כ עכ"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|ונודע וכו'}} בירושלמי מפרש שנודע בבית דין: <קטע סוף=מלא"ש א/> ===[[משנה תרומות ח ב|משנה ב]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ב/>{{דה מפרש|וכולן}} אעבד ואשה קאי ומשום דהתחילו בהיתר מתיר ר"א לבלוע, אבל ר' נתן פליג בירושלמי אמתניתין ולא מפליג בין התחיל בהיתר להתחיל באיסור, דתניא א"ר נתן לא שהיה ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהיה ר"א אומר הלעוס כבלוע אף בשבת ובפסח ובית הכנסת ובנזיר ובנבלה ובטריפה ובשקצים וברמשים, פירוש אף בשבת כגון פירות הנושרין שלעס בפיו והן מוקצין. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל לתוך פיהם בלמ"ד גרסינן, וכן מצאתי בכל הספרים וגם בסיפא גרסינן בלמ"ד טעם פשפש לתוך פיו ע"כ. עוד כתב ונטמאת תרומה, ברוב הספרים גרסינן ונטמאת אך בספר אחד גרסינן נטמאת, ונראה לי דהכל אחד ואפילו לספרים דגרסי ונטמאת פירושו או נטמאת, דהא לקמן גרסינן בכולן טמא היית וטמאה היתה וכו' אף על גב שגם שם רוצה לומר או טמאה מכל מקום גרסינן וטמאה, ואם כן גם הכא יש לגרוס ונטמאת אף על גב דפירש או ע"כ. עוד כתב נודע שהוא טבל סברה אחרת שהיא ביו"ד, ונראה לי לגרוס שהוא בוי"ו מפני שאינו חוזר על הכהן האוכל תרומה אלא על כל מי שיהיה אוכל איזה מאכל ונודע לו שהוא טבל וכו' ע"כ. עוד כתב ז"ל על מה שפירש ר"ע ז"ל וכולן עבד ואשה שאכלו מתחלה בהיתר, כתב כמה קשים דברי המפרש הזה זה כנגד זה, שבכאן אמר שטעמו של ר"א הוא משום שהתחיל בו בהיתר, ולמטה הוא אומר לא שיגמור בחצר אלא יצא חוץ לחצר והיינו דברי ר' נתן שאומר שאין טעמו של ר"א משום שהתחיל בו בהיתר עכ"ל ז"ל: {{דה מפרש|אמרו לו נטמאת}} ותרומה לא נטמאה כגון דלא הוכשרה אסורה לך בלא תעשה: {{דה מפרש|ונטמאת התרומה}} או נטמאה התרומה יאסור אפילו לטהור בעשה, ובטומאה שאירעה אחר שהכניס התרומה לתוך פיו עסקינן למאן דאמר משום דאתחיל בהיתר: {{דה מפרש|טמא היית}} קודם שתאכל התרומה: {{דה מפרש|וטמאה היתה התרומה}} או טמאה היתה: {{דה מפרש|או נודע לו שהוא טבל}} מה שהיה אוכל או לוי שהיה אוכל מעשר ואמרו לו שלא ניטלה תרומתו וטבל הוא, או מעשר שני חוץ לירושלים וחשב שהיה פדוי ואמרו לו שלא נפדה: {{דה מפרש|או שטעם טעם פשפש}} בנדה פרק הרואה כתם (נדה דף נ"ח) מפרש מנא ידע וקאמר דריחו כטעמו, ובירושלמי מפרש דלאו דוקא פשפש דהוא הדין כל דבר שנפשו של אדם חתה וקצה ממנו והיה תרומה לתוך פיו הרי זה יפלוט, ואף על גב דפליגי לעיל גבי נטמא או נטמאת התרומה דר' אליעזר אומר יבלע ור' יהושע אומר יפלוט הכא כולהו מודו הואיל ועד שלא ניתנה לתוך פיו אירע בה פסול או שמעולם לא הותרה לא חיישינן להפסד תרומה, ומשום דמאבד אוכלי תרומה נקט לה אבל כל שכן חולין דהא שרץ הוא הר"ש שירילי"ו ז"ל, והוא פירוש רש"י ז"ל שם בנדה. ועיין במה שכתב בית יוסף בטוי"ד סוף סימן ק"ד בשם תשובת הרשב"א ז"ל. והילך קיצור מה שמצאתי בתשובת הרשב"א ז"ל סימן ק"א, דברים ברורים אני רואה כאן שאין הבריה אוסרת בכל מה שהיא מחמת פליטתה אלא מחמת ממשה והוא שתהא שלימה ושלא נפסדה צורתה, הא אם נחתך ממנה אבר או אפילו היא שלימה ונתרסקה ונפסדה צורתה אבד שמה והרי היא כשאר האיסורין ובטלה, ואלו דברים פשוטים לא ראיתי לכתוב ראיותיהן כי רבו וכו', עד ומה ששנינו היה אוכל את התרומה וטעם טעם פשפש זורקה מסתברא לי משום דחיישינן שמא פשפש עומד בפני עצמו דאי אפשר לו לברור בתוך פיו ולפיכך זורקה ע"כ, והבית יוסף הביאה שם כולה בשלימות: <קטע סוף=מלא"ש ב/> ===[[משנה תרומות ח ג|משנה ג]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ג/>{{דה מפרש|היה אוכל באשכול וכו'}} כתב ה"ר יהוסף ז"ל ר"א אומר יגמור פירוש יגמור אפילו בחצר ואפילו בשבת כיון שהתחיל בו בהיתר, ומה שפירש המפרש לא שיאכל בחצר הועתק מלשון הירושלמי, אך צריך עיון בלשון הירושלמי כי משמע שם שאין זה אלא דעת ר' נתן, ואין נראה שזוהי דעת משנתינו פירוש שאין סברא שר' יהושע יחלוק על זה, וצריך עיון שם דקאמר התם מאי טעמא דר"א משום שהתחיל בו בהיתר, תני ר"נ אומר לא שהיה ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהיה ר"א אומר הלעוס כבלוע וכו', ולקמן קאמר נמי הכי מאי טעמא וכו' תני ר' נתן אומר לא שהיה ר"א אומר משום וכו' אלא שר"א אומר ימתין עד מוצאי שבת וכו', משמע שדוקא ר"נ אומר זה עכ"ל. והקשו התוספות בפרק הפועלים לר' יוחנן דסבירא ליה התם דחצר קובעת מדאורייתא אמאי יגמור לר"א, ויש לומר דמיירי בחצר שאין הכלים נשמרים בתוכה דלא קבעה אלא מדרבנן ע"כ. ותני הכא הך פלוגתא משום דדמיא לדלעיל שהתחיל בהיתר. וביו"ט סוף פרק המביא פירש רש"י ז"ל היה אוכל באשכול, וסתם אשכול לאו גמר מלאכה היא דסתם ענבים לדריכה קיימי הלכך מותרין דרך עראי, ונכנס מן הגנה לחצר שלקטו משם ובא לו לחצר וחצר קובעת למעשר כדמפרש בפ"ב דמעשרות, יגמור אם רצה לגמור בחצר אכילתו יגמור, לא יגמור דקסבר חצר קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו ע"כ: {{דה מפרש|חשיכה לילי וכו'}} יגמור למוצאי שבת. ופירש הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בפרק ערבי פסחים דף רמ"ט דחשכה לאו דוקא אלא רוצה לומר שקיעת החמה, וכן נמי הא דתנן השום והבוסר והמלילות שרסקן מערב שבת ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך, וכן הא דתנן אין נותנין את הפת לתנור ערב שבת עם חשיכה, וכן הא דתנן משלשלין את הפסח לתנור ערב שבת עם חשכה, וכן הא דתנו רבנן לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמוסין ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה, וכן כיוצא בו פירש חשיכה בכולן שקיעת החמה כדתנן ובכולן בית הלל מתירין עם השמש ע"כ, וכן פירש גם כן שם הר"ן ז"ל. והקשו תוספות ז"ל שם ביום טוב מאי שנא מתינוקות שטמנו תאנים דלמוצאי שבת לא יאכל, ויש לומר דהתם ייחדום לאכילת שבת אבל הכא לא ייחדום לשבת, אי נמי כפירוש רש"י ז"ל שם דהתם מיירי בתאנים דנגמרה מלאכתן אבל הכא מיירי באשכול דלא נגמרה מלאכתן ע"כ. וכן פירש הר"ש ז"ל. ובירושלמי מפרש טעמיה דר' אליעזר משום דהתחיל בה בהיתר ור' יהושע לית ליה טעמא דהתחיל בהיתר, תניא ר"נ אומר לא שאמר ר"א משום שהתחיל בו בהיתר אלא שר"א אומר ימתין עד למוצאי שבת או עד שיצא חוץ לחצר ויגמור, וכמו שפירש ר"ע ז"ל: {{דה מפרש|חשכה לילי שבת ר' יהושע אומר יגמור}} כך נראה שהיא גרסת הרמב"ם ז"ל בהאי סיפא, אבל גרסת רש"י ז"ל התם ביום טוב בתרי בבי ר' אליעזר אומר יגמור ור' יהושע אומר לא יגמור, וכן משמע שהיא גרסת תוספות והר"ש ז"ל גם הר"ש שירילי"ו ז"ל, וכן משמע מברייתא דר"נ. וגם הרמב"ם ז"ל נראה שחזר בו בהלכות מעשר סוף פרק חמישי שפסק לא יגמור כר' יהושע דקיש לומר כותיה לגבי ר"א, גם ה"ר יהוסף ז"ל כתב ברוב הספרים גרסינן בסיפא ר"א אומר לא יגמור ור"י אומר יגמור, ונראה לי דטעות הוא דמאי שנא הא מרישא דר"א לקולא ור"י לחומרא ע"כ. אחר זמן ראיתי פירוש הרמב"ם ז"ל מוגה מסכים עם גרסת רש"י ותוספות ושאר המפרשים ז"ל גם עם מה שפסק בחבורו, ועיין שם בכסף משנה שנתן טעם למה גבי שבת פסק שם ואם הניחן למוצאי שבת הרי זה גומרן, וגבי חצר שם בסוף פ"ד פסק אף על פי שיצא מן החצר לא יגמור עד שיעשר, אלא שאני ראיתי בספר מדויק שם בסוף פ"ה מוגה ואפילו הניחו לאחר השבת הרי זה לא יגמור: <קטע סוף=מלא"ש ג/> ===[[משנה תרומות ח ד|משנה ד]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ד/>{{דה מפרש|ישפך}} משום סכנה, ואפילו לזילוף לא חזי דנכנס הארס ברגלים הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|שלשה משקין אסורין משום גלוי וכו'}} בירושלמי וגם שם בפרק אלו טרפות תניא חמשה אין בהן משום גלוי ציר וחומץ שמן ודבש ומורייס, ר"ש אומר אף הן יש בהן משום גלוי. והקשו שם תוספות ז"ל מתניתין דקתני ושאר כל המשקין מותרין מני, הא אפילו רבנן דברייתא לא שרו אלא חמשה, ותרצו דהוא הדין לכולן, והא דנקט חמשה משום דפליג ר"ש עלייהו אבל בשאר מודה ע"כ: {{דה מפרש|המים והיין והחלב}} מדרש תהלים סימן קל"ו, מים מנין, לרוקע הארץ על המים, חלב מנין, שנאמר ותפתח את נאד החלב, יין מנין, דכתיב כל נבל ימלא יין, כתוב בטור אורח חיים סימן רע"ב וזה לשונו, וכיון שנתן האור תחתיו והרתיח אין בו משום גלוי ולא משום יין נסך ע"כ: {{דה מפרש|כדי שיצא הרחש}} בירושלמי פריך ולא חמי ליה בתמיה, והא כיון דלא שהה שיעור שיכול לחזור לחורו אלא לבא לשתות ולא יותר ודאי לא אתא, דאי אתא הא קחזי ליה בחזירתו, ומשני דמין קטן הוא ושפיפון שמו והוא כחוט השערה ואינו ניכר. אבל בחולין בבבלי דף יו"ד מתרץ כדי שישתה ויחזור לחורו כדפירש ר"ע ז"ל. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל הרחש פירוש כל דבר שיש בו ארס ולאו דוקא נחש, כן נראה לי לדקדק ממאי דקתני רחש ולא קתני נחש כדקתני לקמן ונשכת הנחש אסורה ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש ד/> ===[[משנה תרומות ח ה|משנה ה]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ה/>בפירוש ר"ע ז"ל, צריך להגיה, שיעור המים להיות מותרים משום גלוי וכו', או לכל הפחות צריך להיות כך, שיעור המים מלהיות אסורין משום גלוי וכו': {{דה מפרש|כדי שתאבד בהם המרה}} הארס ולא מפרש במתניתין כמה שיעורן שתאבד בהן ותתבטל, ופליגי בירושלמי תנאי בהא מילתא, ומדקאמר ר' יוסי בקרקעות מ' סאה משמע דתנא קמא לא בעי כולי האי, ור' נחמי' אמר כדי שתהא חבית של שייטין מתמלאת מהן, ואפשר דתנא קמא דמתניתין סבר כותיה ולא מפליג בין כלים לקרקע ור"י פליג עליה וסבר דבעינן תרתי שהמים יהיו בקרקע ולא בכלי וארבעים סאה דוקא ולא בפחות מכאן דסבירא ליה דקרירות הקרקע ורבוי המים הוא דמבטלי אכל בכלי אפילו מרובין אין המים בכחן ולא מבטלי הארס. הר"ש שירילי"ו ז"ל. וגם הרמב"ם ז"ל נראה שהוא סובר דר"י לחלוק בא, אבל בית יוסף כתב בטוי"ד סימן קט"ז דהרי"ף והרא"ש ז"ל נראה שהם מפרשים דר"י לפרש דברי תנא קמא אתא וגם הר"י בעל הטורים ז"ל מאחר שהביא שני הפירושים ע"כ. וז"ל הרי"ף והרא"ש ז"ל בפרק שני דעבודה זרה אחר שהביאו דברי תנא קמא ור"י כתבו יש שפירשו אם המים המגולים מרובין כדי שתאבד בהן המרה שהיא הסם של רחש אין חוששין להם שהסם בטל בהם ואינו מזיק ואם אין בהן זה השעור אסורין מפני הסכנה, ויש אומרים חלוף, שאם אין בהם זה השעור והמים נראים צלולין מותרין שאלו היה בהם סם היה נראה, אבל אם המים מרובין אסורין שחוששין שמא יש בהן סם ואינו ניכר. ע"כ: {{דה מפרש|בכלים כל שכן}} לאיסורא קתני לה. פירוש אפילו מרובין וכן פירשו כל המפרשים גם הר"ן ז"ל בפ"ב דמסכת עבודה זרה וכן פירש הר"ש ז"ל אלא שכתב הטעם דגזרינן אטו מועטין: <קטע סוף=מלא"ש ה/> ===[[משנה תרומות ח ו|משנה ו]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ו/>{{דה מפרש|אפילו הם ככר}} כלומר שהם גדולים הרבה, עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט נראה שהוא מלשון כר וכסת או מלשון כרי, ואני היה נראה לעניות דעתי דככר לשון קנטר כלומר אפילו הן מרובין וכולם נקורין אסורין, והשתא אתי שפיר דקתני בתר הכי אחד גדול ואחד קטן. אבל ה"ר יהוסף ז"ל כתב על פירוש ר"ע ז"ל, פירוש זה אין נראה דהא אחר כך קאמר אחד גדול וכו', אלא נראה שרוצה לומר אפילו הן שלימין עדיין אלא שנקרו בהן מעט אפילו הכי אסור, וכל דבר שלם הוא נקרא ככר כגון ככר דבילה או כגון הא דתנן בעירובין ככר כאיסר והוא שלם וכו' עכ"ל ז"ל. אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל כתב הכי גרסינן ואפילו הם ככד בדלי"ת כלומר גדולים כמו כד, כדאמרינן נמי בפרקא קמא דראש השנה דף ט"ו אפילו היה האתרוג כזית ונעשה ככד ע"כ, וגם שם נפל טעות, ובערוך לא מצאתי לא זו ולא זו לא בערך כד בדלי"ת ולא בערך כר ברי"ש. ומכל מקום גם ברב אלפס שם בפרק שני דעבודה זרה איתא ככד בדלי"ת בשני הדפוסין, וגם בדפוס שאלוניקי וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה במתניתין ככד בדלי"ת וכתב גם הוא ז"ל מה שהוקשה לי וזה לשונו, קשה קצת דהאי בבא דאחד גדול ואחד קטן מיותרת היא דהא קתני אפילו הם ככד ע"כ וגם בתוספות י"ט. ונראה ממתניתין דאם דָרַך ענבים שהיו בהן נקורין אסורין: {{דה מפרש|כל שיש בו ליחה אסורה}} כתב הרשב"א ז"ל דאפילו באבטיח אינו אסור עד שיגיע מקום נקורו למעיה ע"כ: {{דה מפרש|ונשוכת הנחש וכו'}} ללח מדמינן לה. וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל וּנְשַיכַת ביו"ד אחר השי"ן ובניקוד ציר"י בשי"ן. ובירושלמי א"ר יהודה בן פזי מאן תנא נקורין ר"ג הוא, דתנן בפ"ט דמסכת פרה ר"ג אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא, וקאמרי רבנן התם דחולדה פוסלת ולא נחש דסבירא ליה דנחש אינו מקיא, ואם כן מתניתין דקאמרה ניקורין ר"ג שנאה וטעמא משום דמקיא הארס בשעה שהוא נוקר לאכול, ודחי לה דאף על גב דלגבי מצות פליגי רבנן כגון גבי מי חטאת, לגבי סכנתא חשו כולהו לדרבן גמליאל דחמירא סכנתא מאיסורא: <קטע סוף=מלא"ש ו/> ===[[משנה תרומות ח ז|משנה ז]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ז/>{{דה מפרש|המשמרת וכו'}} ירושלמי המשמרת של יין פירוש שהוא כלי עשוי ככברה לסנן בו היין על גבי פי חבית או כלי אחר, ר' יהודה אומר אם היתה פקוקה מלמעלה אף על פי שהיא פתוחה מלמטן אין בו משום גלוי דכיון שמנטף מתירא הנחש לבוא ונבעת, ר"נ אומר אם היתה התחתונה מכוסה אף על פי שהעליונה מגולה מותר מפני שארס נחש עומד בסבכה ועומד מלמעלה ואינו עובר. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דתנא קמא דמתניתין לית ליה דר' יהודה: {{דה מפרש|ר' נחמיה מתיר}} פירש הר"ן ז"ל בפ"ב דעבודה זרה שמפני שהיא מנטפת שומע קולו ובורח. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים לא גרסינן זו המשנה ע"כ. עוד כתב המשמרת וכו' פירוש כשהיין מגולה בתוך המשמרת כי הארס יוצא עם היין ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש ז/> ===[[משנה תרומות ח ח|משנה ח]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ח/>{{דה מפרש|שנולד בה ספק טומאה}} הקשו תוספות חיצוניות ואם תאמר היכי דמי אי ברשות הרבים ספיקו טהור ואי ברשות היחיד ספיקו טמא, ויש לומר ברשות הרבים וכגון שטומאה הזאת באה מנגע ונדה דלא ילפינן מסוטה, דכל טומאה הבאה מגוף האדם לא ילפינן ספיקה מסוטה כיון דאי אפשר לברר ע"כ. אבל ה"ר גרשון מ"ה ז"ל פירש שנולד לה ספק טומאה שנמצא שרץ בצדה ספק נגע ספק לא נגע ע"כ. ובודאי דקשה על פירושו ז"ל מה שכתבתי, וכן גם כן הקשה ה"ר שמשון ז"ל ואסיק כדפירש ר"ע ז"ל, וכתב דשתיהן תלויות מדאורייתא דאף על גב דספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא מדאורייתא אין לטמא שתיהן מכח זה כיון דממה נפשך כו': {{דה מפרש|יגלנה}} כי היכי דלהוי בה ספק יין מגולה, ותנן לעיל יין שנתגלה ישפך ואפילו של תרומה: {{דה מפרש|ר"ג אומר אל יחדש וכו'}} סברה אחרת רשב"ג אומר אל יחדש וכו': {{דה מפרש|אל יחדש בה כל דבר}} אלא יניחנה כמות שהיא אם במקום תורפה אם במקום מוצנע דסבירא ליה כר' אליעזר דשמא יבא אליהו ויטהרנה. ובירושלמי א"ר יוסי ב"ר בון מדברי שלשתן נלמוד דתלויה אסור לשורפה דכולהו מודו דממתינין עד שיכול בה טומאה, ודלא כר"מ דאמר רב הונא אומר היה ר"מ דשורפין תלויה אפילו בשאר ימות השנה וכל שכן בערב הפסח, וטעמא דר"מ משום תקלה שמא יאכלנה ועוד דסוף סוף אזלא לאיבוד דאין יכול לאכלה. ועוד גרסינן בירושלמי תמן תנינן בפ"ה דבכורות בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו דם דברי ר' יהודה, וחכמים אומרים יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט עליו, ר"ש אומר יקיז ואף על פי שעושה בו מום, ר' אבהו בשם ר' אלעזר אתיא דר' יהודה כר"ג פירוש ר' יהודה דאמר אף על גב דמית ואזיל לאיבוד לא יקלקלנו ולא יתקננו כר"ג דאמר אל יחדש בה כל דבר, ודרבנן דאסרי לקלקלו ומתירין לתקנו אם יכול לעשות בלא מום יקיז שלא ימות כר"א דאסור לגרום לה טומאה אלא מצניעה שלא תטמא, ור"ש כר' יהושע פירוש ר"ש דשרי להטיל מום קודם שימות כדי שיראה לאכילה ובמום אחר כר' יהושע דאמר יגרום לה טומאה כדי שתראה לזילוף, והא דתניא בשם ר"ש יקיז ואף על פי שהוא מתכוין לעשות בו מום דסבירא ליה דנשחט באותו מום ופליגא אמתניתין, אתיא כרבי יהושע אוחרא דסבירא ליה דתלויה שרי לטמאה בידים ועיין במה שכתב שם בפרק כל פסולי סימן ב': <קטע סוף=מלא"ש ח/> ===[[משנה תרומות ח ט|משנה ט]]=== <קטע התחלה=מלא"ש ט/>{{דה מפרש|חבית שנשברה בגת וכו'}} אית דגרסי חבית של תרומה שנשברה והכי איתא שם בפסחים פרקא קמא דף ט"ו וסוף הפרק ותוספות פרק התערובת דף ע"ג ודפרק הקומץ רבא דף כ"ב, אבל הרמב"ם ז"ל לא גריס של תרומה שפירש ז"ל החבית רוצה לומר בחבית של תרומה, ובירושלמי מפרש דמתניתין מיירי שאין בבור שיעור כדי להעלות התרומה, הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|ואם לאו ר"א אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו}} בפרק התכלת וגם שם בפסחים מסיים בה ור"י אומר אף יטמאנה ביד, וכתב הר"ש ז"ל דהיינו דתני סיפא ועל זו ועל זו וכו' אלא שהתלמוד מקצר בלשון ותני ר"י אומר אף יטמאנה ביד. ושם בפסחים פרקא קמא דף כתב רמי ר"א תרומה אתרומה, ומשני מי אמר ר' יהושע גרמא אין בידים לא, דקאמר לעיל במתניתין אם היתה מכוסה יגלנה, ותו לא ורמינהו חבית שנשברה בגת העליונה וכו', ומשני שאני התם דאיכא הפסד חולין, והא דלא חייש ר' יוסי אליבא דר' יהושע במתניתין דסוף פרקא קמא דפסחים דאין שורפין אותן ביחד ואף על גב דאיכא הפסד עצים, משני התם אביי עלה וקאמר דלהפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו כדתניא וכו', ומייתי התם הך מתניתין דחבית של שמן בלשון ברייתא ובלשון אחר, עיין שם דקתני התם חבית של שמן של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתיה חולין טמאין מודה ר"א לר"י שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואמר ליה תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד וקתני מלת לר' יהושע בלמ"ד, ופריך עלה התם מודה ר"י לר"א מיבעי ליה, ומשני רבא איפוך, ורב הונא בריה דר' יהושע אמר לעולם לא תיפוך והאי מודה לאו אסיפא קאי או אם לאו אלא ארישא דקתני אם יכול להציל רביעית וכו' ובכלי שתוכו טהור וגבו טמא, דמהו דתימא נגזור ר' אליעזר דלא יציל בתוכו דילמא נגע גבו בתרומה ומטמא לה בידים קא משמע לן: בסוף פירוש ר"ע ז"ל, ולהכי קתני גבי שמן נשפכה ולא נקט כמו גבי יין משום דבחבית של שמן שנשברה בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאים מודה ר"א ור"י שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו תרד בטהרה ואל יטמאנה ביד וכו' ע"כ. אמר המלקט הוא פירוש הר"ש ז"ל ופשוט הוא, דמאי דקאמר ואם לאו תרד בטהרה ואל יטמאנה ביד וכו' רוצה לומר דבהא לדברי הכל תרד בטהרה ואפילו לר"י וכדמפרש ואזיל לא נחלקו וכו', והוא פירוש בנוי על הקדמת הברייתא דבסוף פרקא קמא דפסחים שכתבתיה בסמוך. ובירושלמי חברייא בשם ר"א חבית הראשונה דהיינו פלוגתא דלעיל ברישא דתנן אליבא דר"י דאפילו בתלויה לא שרי ר' יהושע אלא גרמא היינו אליבא דר' יוסי, והכי נמי אמרינן התם דהך רישא ר' יוסי ואליבא דר' יהושע, וחבית שנייה דהיינו מתניתין דחבית שנשברה ר' יהושע אליבא דר' מאיר דשרי לטמאות תרומה טהורה בידים היכא דאזלא לאיבוד ע"כ, ואיכא התם מאן דפליג עלייהו עיין שם: <קטע סוף=מלא"ש ט/> ===[[משנה תרומות ח י|משנה י]]=== <קטע התחלה=מלא"ש י/>{{דה מפרש|ואל יבלענה}} גרסינן וכן הוא במשניות מדויקות. ופירש הר"ש שירילי"ו ז"ל ואל יבלענה בידיו ואל יבלענה בסמרטוט בידים שאינם טהורות, ובירושלמי מפרש דבנתגלגלה בבית הפרס ושם נשפכה מיירי שהיא טמאה מדרבנן ומשום הכי קתני ואל יבלענה דמשחיתה כולה, אבל אם אינו משחיתה כולה כגון בכלי שתוכו טהור ואחוריו טמאים שרי ר' אליעזר ואף על גב דגבי שמן כי מקבל לה בכלי טמא לא מפסיד כהן דיכול להדליקה אפילו הכי פליג ר' אליעזר אר' יהושע ע"כ. אכן ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ואל יטמאנה בידיו, וכתב פירוש כדי להציל השמן שלא יבלע ויוכל להדליקו בטומאה ע"כ. ועל מה שפירש ר"ע ז"ל ואם לאו תרד בטהרה ואל יטמאנה ביד משום דשמן ראוי להדליק וכו', כתב קשה לפירוש זה דהא ותבלע תנן ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש י/> ===[[משנה תרומות ח יא|משנה יא]]=== <קטע התחלה=מלא"ש יא/>{{דה מפרש|ועל זו ועל זו}} כך צריך להיות. וכתב הר"ש ז"ל בפסחים סוף פרקא קמא גרסינן בשני מקומות ר' יהושע אומר יטמאנה ביד והיינו הא דתני סיפא ועל זו ועל זו וכו' ע"כ, וכבר כתבתיו לעיל סימן ט': {{דה מפרש|ובל תטמאה}} פירש הרמב"ם ז"ל עניינו שאל יכוין לטומאה אבל לסייע בזה אחר שנשפכה מותר עכ"ל ז"ל. נראה מתוך פירושו ז"ל שהוא סובר דובל תטמאה חוזר על האמור למעלה, וקשה לפירושו מאי כיצד דקתני ושמא לא היה גורס כיצד, וכן כתב ה"ר יהוסף ז"ל דבכל הספרים לא גרסינן כיצד. וזה לשון הר"ש שירילי"ו ז"ל ובל תטמאנה כיצד, ר' יהושע דרישא קאמר לה מה שאני מוזהר שלא לטמאות התרומה אף על גב דאיכא דוחקא כגון זה דאני מוזהר כיצד היה עובר וכו', והאזהרה שלא לטמא את התרומה פירש רש"י ז"ל בפרקא קמא דפסחים דכתיב את משמרת תרומתי ע"כ, וזהו עשה דמשמרת ולאו נמי איכא ופלוגתא דאמוראי היא בהדיא בפרק אלו הן הלוקין ע"כ בקיצור: {{דה מפרש|ואל יתן לו אחת מהן ויטמא}} יש סוברים דלא גרסי ויטמא: {{דה מפרש|אחת מהן על הסלע}} יש ספרים דלא גרסי מלת מהן: בפירוש ר"ע ז"ל, ועל זו ועל זו שנולד לה ספק טומאה ועל זו שהולכת לאבוד וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש זה אינו נראה כלל, כי ר' יהושע כבר אמר דבריו על אותה המשנה, אך האי על זו ועל זו קאי על אלה השתי בבות שלפניו דהיינו חבית שנשברה וחבית שנשפכה כי בשתיהן הזכיר דברי ר"א לבד, והשתא אשמועינן על זו ועל זו שעל שתיהן אמר ר' יהושע וכו', וכן פירש הוא בעצמו לעיל על משנה דחבית שנשברה, אך בתלמוד ירושלמי יש מחלוקת בדבר וצריך עיון שם עכ"ל ז"ל. עוד כתב ואם לאו הרי אני מטמא את כולם, פירוש אף על פי שגם בזה יש מחלוקת מכל מקום כולי עלמא מודו שלא יתננה בידו ויטמאנה בידים, ובעבור שהזכיר הדין הזכיר המחלוקת ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש יא/> ===[[משנה תרומות ח יב|משנה יב]]=== <קטע התחלה=מלא"ש יב/>{{דה מפרש|תנו אחת מכם}} סברה אחרת תנו לנו אחת מכם: {{דה מפרש|יטמא את כולן}} כלומר ימסור נפשו עליהן וימות ויטמא העובד כוכבים את כולן, הר"ש שירילי"ו ז"ל: {{דה מפרש|ואל ימסרו להם נפש אחת}} פירש ה"ר יהוסף ז"ל וכאן כולי עלמא מודו משום דמאי חזית למסור בידים את זו שמא אחרת ע"כ. ובירושלמי מוכח דאם ייחדו להם אחת מוסרין אותה, וכן נמי תני התם דאם אמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו נהרוג את כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל, ואם ייחדו להם אחד כשבע בן בכרי ימסרוהו להם ואל יהרגו, ומכל מקום אינה משנת חסידים כדמוכח התם בעובדא דר"י בן לוי והביאו בית יוסף ביורה דעה סימן קנ"ז: <קטע סוף=מלא"ש יב/> <noinclude> [[קט:מלאכת שלמה על המשנה|תרומות ח]] [[קט:משנה מסכת תרומות|ח]]</noinclude> a7gto27dlms6afd9j0u8uant3caxvgc 0 381068 3001488 2918882 2026-03-29T09:25:32Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001488 wikitext text/x-wiki {{יוצרות|נוסח=אשכנז|שבת=כן |יוצר={{:אודך כי אנפת}} |אופן={{הור2|אם זו שבת למנהג המזרחי אומרים [[אביר הגביר]], ולמנהג המערבי [[לך אלים אלפי אלפים]]. בשאר השנים אומרים:}} {{:כבודו אור יזריח}} |מאורה={{:שני זיתים נכרתים}} |זולת={{:אין צור חלף}}}} fhnsdsy772sf5gnu7kw8zpi9r2ymke4 0 381135 3001469 2950056 2026-03-29T09:17:21Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001469 wikitext text/x-wiki {{יוצרות | יוצר = {{:אילת השחר אורה בהצחר}} | שבת = כן | אופן = {{:אביר הגביר}} | נוסח = מזרחי | זולת = {{:אמונתך אמיתי רבה}} }} edxjkt9st5mw1g5qardntfwyvdt69f7 106 406517 3001484 3001229 2026-03-29T09:24:30Z Ahituvrs 4152 /* פיסקה רמ */ 3001484 wikitext text/x-wiki ==ספרי דברים לפרשת כי תצא פרק כב== ===פיסקה רכב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב א''' ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְלֹא מִיל? {{הע-שמאל|מאיזה טווח מתחייב הרואה לטפל באבידה? – ציטוט מהמכילתא, וראו גם [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#י|תוספתא ב"מ ב י.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"'''. אִי '''"כִּי תִפְגַּע"''', שׁוֹמֵעַ אֲנִי כְּמַשְׁמָעוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כִּי תִרְאֶה"'''. הָא כֵּיצַד? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל, שֶׁהוּא רִיס.([[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|מכילתא כספא כ,]] לפס' ה) '''"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ!"''', נִמְצֵינוּ לְמֵדִים שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. '''"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"''' – זוֹ פְּרִיקָה; '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''' – זוֹ טְעִינָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה בהמשך המכילתא שם, וכן בתוספתא שם הלכה יב בשם ר' שמעון.}} ([[דברים כב א]]) '''"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה {{הע-שמאל|שתי דרשות על הכפילות בשמות וכאן. הראשונה דומה לדרשה דלעיל על "וחדלת"; השניה עוסקת בזהות בעל השור, שהיצר מפתה להתעלם משור האויב; וראו גם תוספתא שם הלכה יא.}} וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. '''"שׁוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר אָחִיךָ; שׁוֹר אֹיִבְךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"אֹיִבְךָ"''', מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"אָחִיךָ"'''? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים"''' – כְּדֶרֶךְ הַדָּחָתָם. מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה? מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָּרָה רוֹעִים בַּדֶּרֶךְ – אֵין זוֹ אֲבֵדָה. חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִים, פָּרָה וְרָצָה בֵּין הַכְּרָמִים – הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|ב"מ ב ט]]) '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ]] לפס' ה, ושם מוסיפים שאינו חייב לטפל באבידת הגוי, בניגוד לתוספתא ולדעת חלק מהתנאים שם.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר! לְכָךְ נֶאֱמַר '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ"''': פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"''', הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, אֲפִילּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"'''; {{הע-שמאל|אם הבהמה ברחה מהרפת שוב – עדיין חייב המוצא להחזירה, וראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|בב"מ ב ט.]] אם המוצא התחיל לטפל באבידה, אבל התחרט והשאיר אותה במקום שמצא אותה, מתוך תקווה שאחרים יטפלו בה – אין הם חייבים לטפל בה, והוא נשאר אחראי עליה במקרה שנגנבה או אבדה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ט|תוספתא ב"מ ב ט.]]}} הֶחֱזִירָהּ לְמָקוֹם שֶׁרָאוּהָ – אֲחֵרִים לֹא יְטַפְּלוּ בָּהּ. נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ. לְעוֹלָם חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ, עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנָּה {{ב|לִרְשׁוּתוֹ,|של בעליה}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ"'''. }} ===פיסקה רכג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ב''' {{הע-שמאל|השוו לניסוח שונה ואולי גם משמעות שונה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ,]] לפס' ד.}} ([[דברים כב ב]]) "וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ", אֵין לִי אֶלָּא קָרוֹב. רָחוֹק מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא יְדַעְתּוֹ". "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" – וְלֹא לְבַיִת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו במכילתא שם, וכן [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ז|ב"מ ב ז.]]}} "וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ", וְכִי עָלַת עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לוֹ עַד שֶׁלֹּא יִתֵּן סִימָנִים? אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ"? עַד שֶׁתִּדְרֹשׁ אֶת אָחִיךָ אִם רַמַּיי הוּא אִם אֵינוֹ רַמַּיי. {{הע-שמאל|אם חברך אינו מוצא את הדרך – הובל אותו אליה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#יב|תוספתא ב"מ ב יב.]]}} "וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ" – אַף אֶת עַצְמוֹ אַתָּה מֵשִׁיב לוֹ! }} ===פיסקה רכד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ג''' {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ח|בתוספתא ב"מ ב ח.]]}} ([[דברים כב ג]]) '''"וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ"''', הָיְתָה חֲמוֹר – עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת כְּסוּת – מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם; שׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ח|בב"מ ב ח.]]}} כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְצָרְכָּם אֲבָל לֹא לְשַׁחֲקָם; כְּלֵי עֵץ – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְקָבוּ. אַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִּכְלַל כָּל אֵלּוּ, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ: {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ה|בב"מ ב ה.]]}} מַה שִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁיֵּשׁ לָהּ סִימָנִים וְיֵשׁ לָהּ תּוֹבְעִים – כָּךְ כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִימָנִים וְיֵשׁ לוֹ תּוֹבְעִים. {{הע-שמאל|לדברי ת"ק השוו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ז|תוספתא ב"מ ב ז.]]}} אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד, שְׁאָר אֲבֵדָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ."''' '''"אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ"''' – פְּרָט לְפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: '''"וּמְצָאתָ"''' – לְרַבּוֹת פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה! {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} '''"לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם"''' – לִיתֵּן עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה. }} ===פיסקה רכה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ד''' ([[דברים כב ד]]) '''"לֹא תִרְאֶה"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב, שם לעניין אבידה וכאן לעניין פריקה וטעינה.}} '''"חֲמוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא חֲמוֹר אָחִיךָ; חֲמוֹר שׂוֹנַאֲךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ה]]) '''"חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ"''' מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אָחִיךָ"? מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים"''' – וְלֹא עוֹמְדִים. '''"בַּדֶּרֶךְ"''' – וְלֹא בָּרֶפֶת. מִיכָּן אָמְרוּ ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י:]]) מְצָאָהּ בָּרֶפֶת – אֵין חַיָּב בָּהּ, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – חַיָּב בָּהּ. '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהֵם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת; אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ; אוֹ שֶׁהָיְתָה אֲבֵדָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר. שֶׁנֶּאֱמַר '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''', הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב; שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ, וְאָמַר לוֹ: "הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רָצִיתָ לְהָקִים – תָּקִים" – פָּטוּר, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י.]]}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. יָכוֹל אֲפִלּוּ זָקֵן, וַאֲפִלּוּ חוֹלֶה, וַאֲפִלּוּ מֻכֵּה שְׁחִין? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. }} ===פיסקה רכו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ה''' ([[דברים כב ה]]) '''"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה"''', {{הע-שמאל|לדעת ת"ק אין איסור על סגנון הלבוש אלא על המטרה – פריצות מינית.}} וְכִי מַה בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ? שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי לְבָנִים וְהָאִישׁ לֹא יִתְכַּסֶּה צְבָעוֹנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "תּוֹעֵבָה" – דָּבָר הַבָּא לִידֵי תּוֹעֵבָה. זֶהוּ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאִישׁ לוֹבֵשׁ – '''וְתֵלֵךְ לְבֵין הָאֲנָשִׁים''', וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים – '''וְיֵלֵךְ לְבֵין הַנָּשִׁים'''. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי זַיִן וְתֵצֵא לַמִּלְחָמָה? {{הע-שמאל|ראב"י קושר את המצווה למלחמה, ודורש להקפיד על המגדר: לא לגייס נשים למלחמה ולא לשחרר ממנה גברים.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה". וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים? – תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה". "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה", קָרוּי חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת: חֵרֶם, תּוֹעֵבָה, שָׂנוּי, מְשֻׁקָּץ, וְעָוֶל. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח.]] קושר את ביטויי התועבה לע"ז. יתכן שגם דברי ת"ק קשורים למתירנות מינית הכרוכה בע"ז.}} }} ===פיסקה רכז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו''' {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב|חולין יב א.]] מוציא את המזומן, אבל מכאן ואילך רוב הדרשות מרבות.}} ([[דברים כב ו]]) '''"כִּי יִקָּרֵא"''' – פְּרָט לַמְּזֻמָּן, {{הע-שמאל|ראו מקבילה להלכה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} מִעוּט אֶפְרוֹחִים – שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים – שְׁנַיִם, מִנַּיִן אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵּיצָה אַחַת חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"קַן"''' – קֵן מִכָּל מָקוֹם. מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר '''"בַּדֶּרֶךְ וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''' {{הע-שמאל|דורש 'לפניך' כניגוד של 'יקרא... בדרך', שגם עופות בית חייבים בשילוח הקן אם קיננו מחוץ לו, וראו מקבילה בחולין שם משנה א.}} יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְפָנֶיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּדֶּרֶךְ"''', עַל הָאִילָנוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּכָל עֵץ"''', עַל הָאָרֶץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ עַל הָאָרֶץ"'''. {{הע-שמאל|דורש את האריכות 'והאם רובצת על האפרוחים' וכו', שלא כתב 'עליהם', ומקיש אפרוחים לביצים וההפך. ביצים שאינן מופרות ואפרוחים מפריחים פטורים משילוח הקן, וראו גם במקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] מכאן ואילך חוזר למעט}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''', מָה אֶפְרוֹחִים בְּנֵי קַיָּמָא – אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא יָצְאוּ מוּזָרוֹת מָה בֵּיצִים צְרִיכוֹת לְאִמָּן – אַף אֶפְרוֹחִים צְרִיכִים לְאִמָּם; יָצְאוּ הַמַּפְרִיחִים, שֶׁאֵין צְרִיכִים לְאִמָּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] אם היא עפה קרוב לקן וכנפיה נוגעות בו היא נחשבת כרובצת.}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''' – כְּשֶׁהִיא רֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם, פְּרָט לִמְעוֹפֶפֶת יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים"''', אַף עַל פִּי {{ב|שֶׁאֵינָהּ עִמָּהֶם|שאינה רובצת}} {{הע-שמאל|דורש 'והאם'; וראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|חולין יב ב.]] אפילו עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טהור ממין אחר פטור, ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י.]]}} יָכוֹל עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, וְעוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא, יְהֵא חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''', עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מִין אֶחָד. {{הע-שמאל|דורש 'ולקח'-'לא תקח'. וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ה|בחולין יב ה.]]}} '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא יד ד]]) "וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת", יָכוֹל יִקָּחֶנָּה לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', אֲפִילּוּ לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע. '''"לֹא תִקַּח הָאֵם"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה }} ===פיסקה רכח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו-ז''' {{הע-שמאל|משלים את האמור בסוף פסקה רכז על מצוות לא תעשה. לעניין "שילחה וחזרה" וכו' השוו לעיל פיסקה רכב, וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – מִצְוַת עֲשֵׂה. שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז [[ביאור:משנה חולין פרק יב|ומשנה א שם.]]}} הָאֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁמָּרְדוּ וְשֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; בַּבַּיִת – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז: שם הוציאו אפרוחים מפריחים, וכאן – אפרוחים מתים. הדרשה שחייב לשלח אפילו קן עם ביצה אחת או אפרוח אחד הופיעה גם היא שם.}} ([[דברים כב ו]]) "אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים", מָה אֶפְרֹחִים שֶׁיֵּשׁ בָּם צֹרֶךְ – יָצְאוּ מֵתִים שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ אַף בֵּיצִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ – יָצְאוּ בֵּיצִים מוּזָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ מִעוּט אֶפְרֹחִים שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים שְׁנַיִם, וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת אוֹ אֶפְרוֹחַ אֶחָד – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ג|ב"מ ב ג:]] 'גוזלות מקושרים... לא יגע בהם'. אמנם הגוזלות ברה"ר, אבל הם בבירור שייכים לאדם אחר שהניח אותם שם.}} דָּבָר אַחֵר: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" מִכָּל מָקוֹם. "בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ", מָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת – יָצְאוּ מְקֻשָּׁרִים שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י,]] ששילוח הקן אינו נוהג בעופות טמאים. לדרשת ר' יאשיה ראו [[ביאור:ספרי דברים/ראה/יג-יד#פיסקה צח|לעיל פיסקה צח.]] גם ר' יצחק שחולק עליו מסכים שהכינוי 'ציפור' הוא רק לטהורה.}} דָּבָר אַחֵר: ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר; אוֹ אַף בִּטְמֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֹּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ" זֶה בִּנְיַן אָב, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "צִפּוֹר" – בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה, {{הע-שמאל|האמור לעיל, 'שילחה וחזרה' וכו' – תקף רק עד שלקח את הבנים, ואם אחר כך חזרה האם לקן – יכול לקחתה.}} הָא {{ב|אִם שִׁלְּחָהּ|ולקח את הבנים}} {{ב|וְהֶחֱזִיר בַּדֶּרֶךְ אֶת פָּנָיו|ומצא את האם בקן}} – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה הלכתית [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|בחולין יב ב.]] כאן נוספו הדרשות.}} "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – בִּנְקֵבוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְלֹא בִּזְכָרִים. קוֹרֵא זָכָר – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב בְּשִׁלּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח", וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָאֵם" – פְּרָט לְקוֹרֵא זָכָר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ד|חולין יב ד-ה.]] לדעת חכמים אין לוקים על שילוח הקן כי יש פתרון הלכתי - יכול עדיין לשלח את האם.}} הַנּוֹטֵל אֵם מֵעַל הַבָּנִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה, שֶׁהִיא בְּאִסָּר, אָמְרָה תּוֹרָה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" – קַל וָחֹמֶר עַל מִצְווֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. }} ===פיסקה רכט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ח''' ([[דברים כב ח]]) '''"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא בּוֹנֶה. לָקַח, יָרַשׁ, וְנִתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה מִנַּיִן? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ב|סוטה ח ב,]] וראו בסוף הפיסקה, וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד,]] שהגדרת "בית" ו"בניה" שימשו להרבה מטרות הלכתיות. 'בית' הוא מקום שניתן לגור בו, אבל אינו מוגדר לפי ייעודו אלא לפי הנתונים הפיזיים: יש לו קירות וגג (ולכן אכסדרה ומרפסת אינם נכללים בו) והוא גדול מ4X4 אמות (ולכן בית שער אינו נכלל בו).}} תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּיִת"''', מִכָּל מָקוֹם. '''"לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת. מִנַּיִן לְבוֹנֶה בֵּית הַתֶּבֶן, בֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". יָכוֹל אַף הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בַּיִת"''', מָה בַּיִת מְיֻחָד, שֶׁהוּא בֵּית דִּירָה – יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָם בֵּית דִּירָה. {{הע-שמאל|אם יש בבית מרתף מסוג כלשהו יש לעשות מעקה למרתף.}} '''"וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא גַּג. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת, שִׁיחִים, וּמְעָרוֹת, חֲרִיצִים וּנְעִיצִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". {{הע-שמאל|כבש היכל ואולם היו במקדש, ורק להיכל היה מעקה, ראו [[ביאור:משנה מדות פרק ד#משנה ו|מדות ד ו.]] ואמנם מהכבש היו שנפלו, ראו [[ביאור:משנה יומא פרק ב#משנה ב|יומא ב ב.]] לאולם היו רק שני קירות והוא נחשב אכסדרה, הפטורה ממעקה. יתכן לשמוע כאן התנגדות לדרשה אפשרית המבחינה בין בית פרטי למקדש.}} אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"גַּג"'''? פְּרָט לְכֶבֶשׁ '''"בַּיִת"''' – לְרַבּוֹת הֵיכָל. '''"גַּג"''' – פְּרָט לְאוּלָם. {{הע-שמאל|המצווה היא לעשות מעקה משעת הבניה, אבל אם לא עשה אז – מצווה לעשותו בכל זמן, וראו בתחילת הפיסקה שגם הקונה והיורש וכו' חייב.}} '''"חָדָשׁ"''', רַבִּי אוֹמֵר: מִשְּׁעַת חִדּוּשׁוֹ עֲשֵׂה לוֹ מַעֲקֶה. {{הע-שמאל|המעקה היה בגובה עשרה טפחים, אבל בחלקו התחתון, בגבה 3 טפחים, היה חלון להעביר בו את המעגילה להידוק הגג בחורף.}} כַּמָּה הוּא מַעֲקֶה? מַעֲגִילוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, בֵּית דּוֹרְסוֹ עֲשָׂרָה. "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" – מִצְוַת עֲשֵׂה. "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|דורש 'הנופל' – שהיה אמור ליפול. הדרשה מפחיתה את אחריות בעל הבית, אבל עדיין אם האסון התרחש בביתו – הוא נחשב חייב בעיני המגלגל – הקב"ה.}} '''"כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"''', רָאוּי זֶה שֶׁיִּפֹּל! אֶלָּא מְגַלְגְּלִים זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּיי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. {{הע-שמאל|האחריות להקמת המעקה היא על בעל המקום הגבוה, ובמקרה המתואר כאן – על הרבים ומתחזקי רה"ר.}} '''"מִמֶּנּוּ"''' – וְלֹא לְתוֹכוֹ; שֶׁאִם הָיָה רְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְנָפַל מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר "מִמֶּנּוּ" וְלֹא לְתוֹכוֹ. {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על 'הנופל'. המצודה היא הבית חסר המעקה, וראוי לאדם להזהר בו כדגים הנזהרים מהמצודה (מלכודת).}} דָּבָר אַחֵר: '''"כִּי תִבְנֶה"''', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ כֵּיצַד הוּא נִדּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ([[קהלת ט יב]]) "כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה". {{הע-שמאל|בית קטן, כמו בית השער בתחילת הפיסקה – אינו נחשב 'בית', ולכן הוא פטור ממעקה וממזוזה וכו', לעניין עירוב (עבור לעיר) ראו [[ביאור:משנה עירובין פרק ח#משנה ד|עירובין ח ד.]] לעניין מעשרות ראו [[ביאור:משנה מעשרות פרק ג#משנה ו|מעשרות ג ו.]] לעניין זכות השימוש בחצר ראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/יא#ח|תוספתא ב"מ יא ח.]] לעניין המלחמה ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ג|סוטה ח ג,]] וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד.]] הברייתא בשלמותה מופיעה ב[[ירושלמי מעשרות ג ג]] וכן בבבלי [[סוכה ג א]].}} '''"בַּיִת"''' – מִיכָּן אָמְרוּ: בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע – פָּטוּר מִן הַמַּעֲקֶה וּמִן הַמְּזוּזָה וּמִן הָעֵרוּב, וְאֵין עוֹשִׂים אוֹתוֹ עִבּוּר לָעִיר, וְלֹא טִבּוּל לְמַעַשְׂרוֹת, וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לְפִתְחוֹ; הַנּוֹדֵר "מִן הַבַּיִת" מֻתָּר לִישֵׁב בּוֹ; וְאֵין מִטַּמֵּא בַּנְּגָעִים, וְאֵין צָמִית בַּיּוֹבֵל, וְאֵין חוֹזְרִים עָלָיו מֵעַרְכֵי הַמִּלְחָמָה. }} ===פיסקה רל=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ט-י''' ([[דברים כב ט]]) '''"לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם"''', מָה אֲנִי צָרִיךְ? {{הע-שמאל|הכפילות עם פסוקי ויקרא אינה מוסיפה איסור אלא מחמירה את איסור כלאי הכרם מעבר לכלאים רגילים, ומחשיבה אותו ככפל איסורים.}} וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ([[ויקרא יט יט]]) "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם"! מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּם כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִים. אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שָׁלֵם. מִנַּיִן אֲפִילּוּ גֶּפֶן יְחִידִי וְעוֹשֶׂה פֵּרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ד|כלאים ה ד,]] שיש להימנע לזרוע ב'עבודתה' של הגפן, כלומר באיזור שבו מעבדים אותה. אכן המקום הזה מצומצם ביחס למצב בכרם שלם.}} מִנַּיִן לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁאֲסוּרִים בַּהֲנָיָה? נֶאֱמַר כָּאן "קֹדֶשׁ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא ה טו]]) "קֹדֶשׁ" {{הע-שמאל|הכינוי לאיסור הכלאים הוא 'קדש'. טכנית הוא דומה לקדשי בדק הבית האסורים בהנאה (ראו בפסוק מויקרא), אבל נראה שהקרבה בין הכלאים והמקדש מהותית יותר: היין – פרי הגפן – נחשב משקה מקודש לעניינים רבים, וביניהם ניסוך במקדש. ויש עוד קשרים בין הכלאים והקדושה.}} מַה "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר כָּאן אָסוּר בַּהֲנָאָה. '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע"''', מֵאֵימָתַי "הַמְלֵאָה הַזֶּרַע" מִתְקַדֶּשֶׁת? – מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|איסור הכלאים חל על התבואה הזרועה בכרם משהשרישה, ועל הענבים משהגיעו לגודל פול, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ז|כלאים ז ז.]]}} '''"הַזֶּרַע"''', פְּרָט לְזֶרַע שֶׁיָּצָא עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמָּיִם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ז|כלאים ה ז:]] אם נזרעו בכרם מעצמם – מותר להשתמש בפירות בתנאי שמיד כשראה אותם ליקט אותם, וכן אם הרוח נשבה ממול הזורע והעיפה את הזרעים לכרם; אבל אם הרוח נשבה מאחורי הזורע וסייעה לו – אסור.}} הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסָעַרְתּוֹ, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסַיַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"'''. הַמְּקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קִדֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר תִּזְרַע" {{הע-שמאל|הקוצים אינם נקראים 'זרע', אבל לדעת ר' אליעזר אין להשתמש בהם; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ח|כלאים ה ח.]]}} וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "זֶרַע", פְּרָט לִמְקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם. '''"וּתְבוּאַת הַכָּרֶם"''', מֵאֵימָתַי הַתְּבוּאָה מִתְקַדֶּשֶׁת? מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? מִשֶּׁיַּעֲלוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|ראו לעיל.}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כֶּרֶם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על גפן יחידי: הגפן הפוריה אסורה אפילו אם היא יחידה; והכרם אסור בזריעה אפילו אם יבש ואינו מניב פירות; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ב|כלאים ז ב.]]}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁלְּךָ, כֶּרֶם שֶׁל אֲחֵרִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִזְרַע... כִּלְאָיִם", מִכָּל מָקוֹם. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]] הדרשה כר' יוסי ור' שמעון, שהתבואה לא נאסרה, אלא רק הגפן ופירותיה. וראו גם [[ביאור:תוספתא/כלאים/ד#ז|תוספתא כלאים ד ז,]] שאפילו אם התבואה שייכת לבעל הגפן – היא אינה נאסרת, אלא הוא מחוייב להזיז את התבואה מתחת הגפן.}} הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן {{ב|עַל גַּבֵּי זְרָעִים,|השייכים לחברו}} אֲפִילּוּ מֵאָה אַמָּה – הַגֶּפֶן אֲסוּרָה וּפֵרוֹתֶיהָ. ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר"''' – יָכוֹל לֹא יַחֲרֹשׁ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ? {{הע-שמאל|איסור ההנהגה הוא דווקא בשתי בהמות יחדיו, ולא באחת משתיהן.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "יַחְדָּו". אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מוּתָר. דָּבָר אַחֵר: "כִּלְאָיִם", לְחַיֵּב מִשּׁוּם כֶּרֶם וּמִשּׁוּם שָׂדֶה. {{הע-שמאל|תשובה נוספת לשאלה שבראש הפיסקה: הפסוק בויקרא מלמד על איסור התבואה שבכרם והפסוק כאן – על איסור הגפן עצמה.}} דָּבָר אַחֵר: '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה"''' – פֶּן תֵּאָסֵר הַמְּלֵאָה, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה {{הע-שמאל|הדרשה עוסקת באיסור קיום הכלאים, ולאו דווקא באיסור הזריעה; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ה|כלאים ה ה-ו.]] אם אדם אחר זרע, למרות שבעל הכרם יכול להשתמש בתבואה, אסור לו לקיים אותה. וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]]}} '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁזָּרַע הוּא. זָרַע חֲבֵרוֹ וְרָצָה לְקַיְּמוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּזְרַע", מִכָּל מָקוֹם. }} ===פיסקה רלא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב י''' ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר יַחְדָּו"''', {{הע-שמאל|הדרשה מוכיחה ממצוות השבת, המנוסחת בדומה לפסוקנו, שמותר לחרוש בשור או בחמור בששת ימי המעשה, והאיסור הוא דווקא על חריש בשניהם יחדו; וראו לעיל בפיסקה רל שדרשו הלכה זו מ"יחדו".}} יָכוֹל לְעוֹלָם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ([[שמות כג יב]]) "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ" – כְּבָר שׁוֹר וַחֲמוֹר עוֹשִׂים מְלָאכָה! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? זֶה עִם זֶה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב.]] להיתר לחרוש בבהמה עם אדם ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ו|כלאים ח ו.]]}} "שׁוֹר וַחֲמוֹר", אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר וַחֲמוֹר; מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תַחֲרֹשׁ", מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? – בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר אִי אַתָּה חוֹרֵשׁ, אֲבָל אַתָּה חוֹרֵשׁ בְּאָדָם וּבַחֲמוֹר! {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב-ג.]]}} "לֹא תַחֲרֹשׁ", אֵין לִי אֶלָּא חוֹרֵשׁ; מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַדָּשׁ {{ב|וְהַיּוֹשֵׁב|בקרון}} וְהַמַּנְהִיג? תַּלְמוּד לוֹמַר: "יַחְדָּו", מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר בַּיּוֹשֵׁב. "יַחְדָּו" – פְּרָט {{ב|לָרַמָּךְ.|לפי הרמב"ם - סוס בר}} {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ה|כלאים ח ה.]]}} {{הע-שמאל|הדרשה כדעת ר' מאיר [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#ג|בתוספתא כלאים ה ג.]] היא חולקת על [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ד|כלאים ח ד,]] ומתירה לקשור בהמה שאינה משתתפת בעבודה לקרון או לגמלים.}} "יַחְדָּו" – פְּרָט לְקוֹשֵׁר אֶת הַסּוּס לְצִדֵּי הַקָּרוֹן אוֹ לְאַחַר הַקָּרוֹן, וְאֶת הַלּוּבְדְּקֵס לַגְּמַלִּים. }} ===פיסקה רלב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יא''' ([[דברים כב יא]]) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ גִּיזֵי צֶמֶר וַאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "שַׁעַטְנֵז", דָּבָר שֶׁשּׁוּעַ טָווּי וְנוּז. {{הע-שמאל|שתי דרשות על 'שעטנז', וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נָלוֹז וּמֵלִיז הוּא אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו. '''"לֹא תִלְבַּשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ; מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה? {{הע-שמאל|דרשה על הכפילות עם הפסוק מויקרא: אסור ללבש ולהתכסות; אבל מותר להעביר בגדי כלאים ממקום למקום בלי ללבשם, בלי הנאת הגוף; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ב|כלאים ט ב.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[ויקרא יט יט]]) "לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ". יָכוֹל לֹא יַפְשִׁילֶנּוּ בַּקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִלְבַּשׁ"'''. לְבִישָׁה בַּכְּלָל הָיְתָה, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ וְלוֹמַר לָךְ: מַה לְּבִישָׁה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא הֲנָיַת הַגּוּף, אַף כֹּל שֶׁהוּא הֲנָיַת הַגּוּף. '''"יַחְדָּו"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ חָלוּק שֶׁל צֶמֶר עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#י|תוספתא כלאים ה י.]]}} וְחָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל צֶמֶר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"'''. רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִקְשֹׁר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן, לַחֲגֹר בּוֹ אֶת מָתְנָיו, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ט|כלאים ט ט.]]}} אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה בָּאֶמְצַע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"''', מִכָּל מָקוֹם. כְּשֶׁתִּמְצָא אוֹמֵר: הַשַּׂק וְהַקֻּפָּה מְצָרְפִים אֶת הַכִּלְאַיִם. {{הע-שמאל|הקנבוס בשק מצטרף לקנבוס שבבגדי נושאו כדי לבטל את הפשתן שארוג בצמר בבגדיו, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה י|כלאים ט י.]]}} '''"צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו"''', אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ מֻתָּר. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רל, שמותר ללבוש צמר או פשתים לחוד, וראו גם לעיל, הדרשה על 'יחדו'.}} הַלְּבָדִים אֲסוּרִים מִשּׁוּם כִּלְאַיִם; אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם אָרִיג, יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם שׁוּעַ. {{הע-שמאל|כלאים הוא בגד טווי '''או''' שוע '''או''' נוז, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} }} ===פיסקה רלג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יב''' ([[דברים כב יא]]-יב) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז... גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, {{הע-שמאל|זוגות פסוקים הנראים סותרים זה את זה – נאמרו כאחד, ושני בני הזוג הם אמת. ראו גם [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/בחדש#פרשה ז|מכילתא בחדש ז.]]}} ([[שמות כ ח]]) '''"זָכוֹר"''' ([[דברים ה יב]]) ו'''"שָׁמוֹר"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[שמות לא יד]]) '''"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת"''' ([[במדבר כח ט]]) '''"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[ויקרא יח טז]]) '''"עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה"''' ([[דברים כה ה]]) '''"יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[במדבר לו ח]]) '''"וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה"''' ([[במדבר לו ט]]) '''"וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד; מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ([[תהלים סב יב]]) '''"אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְנוּ"'''. }} ===פיסקה רלד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''עַל דְּבָרִים כב יב''' ([[דברים כב יב]]) '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''', לָמָּה נֶאֱמַר? {{הע-שמאל|בית הלל דורשים ג' דילים, כלומר 3 חוטים. בית שמאי דורשים ג פעמים ד חוטים: 4 תכלת, 4 לבן, באורך 4 אצבעות. אבל אם היתה ציצית כשרה ונקרעו החוטים, כל זמן שנשאר כלשהו היא עדיין כשרה.}} לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[במדבר טו לח]]) "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי: יַעֲשֶׂה חוּט אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"גְּדִלִים"'''. כַּמָּה גְּדִילִים נַעֲשִׂים? אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה חוּטִים, כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מֵאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל תְּכֵלֶת וְאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל לָבָן, שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּתְּחִלָּה; אֲבָל בִּשְׁיָרֶיהָ וּבְגַרְדּוּמֶיהָ – כָּל שֶׁהוּא. {{הע-שמאל|בגדים שאין להם 4 כנפות אלא פחות או יותר – פטורים מציצית.}} '''"עַל אַרְבַּע"''', יָצְאוּ בַּעֲלֵי שְׁלֹשָׁה וּבַעֲלֵי חָמֵשׁ וּבַעַל שֵׁשׁ וּבַעַל שֶׁבַע וּבַעֲלֵי שְׁמוֹנֶה. דָּבָר אַחֵר: '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – זֶה לָבָן. מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתְּכֵלֶת? {{הע-שמאל|יתכן להסביר לשיטת בית הלל, שיש צורך בגדיל לבן (3 חוטים) ועוד חוט תכלת.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[במדבר טו לח]]) "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת." '''"תַּעֲשֶׂה"''' – וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי; שֶׁלֹּא יוֹצִיא נִימִים מִן הַטַּלִּית וְיַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|כאן מקור הדרשה, שהורחבה בבבלי למזוזה ולסוכה, ראו [[סוכה טו א]], ו[[מנחות לג ב]].}} '''"עַל אַרְבַּע"''' – וְלֹא עַל שְׁמוֹנֶה. '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט {{ב|לְטַגָּא,|טוגה רומאית}} וְלִתְוַבְלָא, וְלִתִיבַלְטִירִים, לִתְקַרְקִים {{הע-שמאל|ראו לעיל. רשימת הבגדים כאן אינה לפי מספר כנפותיהם אלא אלו בגדים מוכרים לחז"ל.}} {{ב|לַבּוּרְסִים לַבּוּרְדְּסִים,|בגדי יבוא הנקראים ע"ש מקום הייצור שלהם}} לְפִי שֶׁאֵינָם מְרֻבָּעִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתֵּן עַל אֶמְצַע בֶּגֶד, אֶלָּא עַל שְׂפָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל אַרְבַּע '''כַּנְפוֹת'''". '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְכַר; '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְסָדִין. {{הע-שמאל|מוציא כסות לילה, כדעת בית שמאי – ראו [[מנחות מ א]].}} '''"תְּכַסֶּה"''' – פְּרָט {{ב|לְסָגוֹס;|מעיל חיילים}} '''"בָּהּ"''' – פְּרָט {{ב|לְמַעֲפֹרֶת|אפוד, בגד עליון קטן}} שֶׁלֹּא תְּכַסֶּה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ. }} ===פיסקה רלה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יג-טז''' {{הע-שמאל|אם לקח אשה והוציא עליה שם רע ולא בא עליה – אינו לוקה מהתורה, אלא רק משלם קנס ונושא אותה אם רצתה.}} ([[דברים כב יג]]) '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא עָלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ"''', רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם בָּא עָלֶיהָ – לוֹקֶה, וְאִם לָאו – אֵינוֹ לוֹקֶה. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קפו-קפז|לעיל פיסקה קפו-קפז;]] והשוו גם [[אבות דרבי נתן כו#ד|אדר"נ נו"א כו;]] שם עוסקים בנושא אשה שאינה מהוגנת לו, כלומר שאין ביניהם קירבה נפשית – כמו כאן.}} "וּשְׂנֵאָהּ", מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: עָבַר אָדָם עַל מִצְוָה קַלָּה – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוָה חֲמוּרָה עָבַר עַל ([[ויקרא יט יח]]) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" וְעַל ([[ויקרא יט יז]]) "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", וְעַל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וְעַל ([[ויקרא כה לו]]) "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", עַד שֶׁבָּא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|בפס' יז נוסף 'לאמור', שהעלילות הן טענת הבתולים, והדרשה מסיקה שכך גם כאן. אבל כיוון שחז"ל מסבים את הדיון ואת ההוכחות לעדות עדים (ראו בהמשך הפיסקה), יכול הבעל לטעון שזינתה שלא כדרכה, שלא ממקום הבתולים – אם הוא מביא על כך עדים.}} ([[דברים כב יד]]) '''"וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ אָמַר לָהּ הִקְדַּחַתְּ הַתַּבְשִׁיל וְהִיא לֹא הִקְדִּיחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֲלִילֹת דְּבָרִים", ([[דברים כב יז]]) "עֲלִילֹת דְּבָרִים" – לִגְזֵרָה שָׁוָה; מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – טַעֲנַת בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – טַעֲנַת בְּתוּלִים. אִי: מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – מְקוֹם בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – מְקוֹם בְּתוּלִים; מִנַּיִן לְרַבּוֹת בִּיאָה אַחֶרֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע". {{הע-שמאל|הביטויים 'זה' או 'זאת' נדרשים כהצבעה ישירה, והשוו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/מסכתא דפסחא בא#פָּרָשָׁה א|מכילתא פסחא א.]]}} '''"וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת"''' – מְלַמֵּד שֶׁאֵין אוֹמֵר דְּבָרָיו אֶלָּא {{ב|בַּעֲמִידָתָהּ.|בנוכחותה}} {{הע-שמאל|כאמור לעיל, מדובר על הוכחה בעדים ולא בהוכחות פיזיות או אחרות, שהרי "על פי שנים עדים יומת המת" ([[דברים יז ו]]). שוב, העדפה של העיקרון הכללי על פני הפשט המקומי.}} '''"לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים"''' – הֲרֵי עֵדִים שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ! {{הע-שמאל|ההבדל בין דינה של אשה שזינתה לפני שהתארסה ואחר כך נישאה, לבין דינה של ארוסה שעדיין לא נישאה - הוא במקום הדיון: הראשונה נדונה בפתח בית אביה ואילו השניה נדונה בבית הדין. יתכן להסביר את ההבדל בהטעמה של אחריות האב להגן על בתו גם במקרה הראשון, למרות שהבת עזבה כבר את הבית.}} '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה"''', לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא כ י]]) "אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ", אַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ וְאַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית אָבִיהָ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, מַשְׁמָע שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל שַׁעַר הָעִיר? וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיא אֶת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ! לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|השוו לדרשה שבתחילת הפיסקה.}} "וּשְׂנֵאָהּ", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה מַה שִּׂנְאָה גּוֹרֶמֶת, שֶׁהִיא מְבִיאָה לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע. ([[דברים כב טו]]) '''"וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"''' – אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וָאֵם יֵשׁ לָהּ אָב וְלֹא אֵם, אֵם וְלֹא אָב, לֹא אָב וְלֹא אֵם מִנַּיִן? {{הע-שמאל|כאמור לעיל, האחריות על ההורים היא גם במקרה שלא הצליחו להוכיח את חפות הנערה.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "נַעֲרָה", מִכָּל מָקוֹם אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"? הֵם, שֶׁגִּדְּלוּ גִּדּוּלִים רָעִים – יָבוֹאוּ וְיִתְנַוְּלוּ עִם גִּדּוּלֵיהֶם. {{הע-שמאל|הפרשנות כאן לדרך הדיון היא לפי דעתו של ר' אליעזר בן יעקב, ראו לקמן פיסקה רלז, ואינה מתישבת עם הדרשות הקודמות ועם המפורש בפיסקה רלו. למרות שגם האם נוכחת בדיון, אם יש לנערה אב – הוא הדובר בפני בית הדין; הוא גם מי שמוסר את הבת לבעלה והדבר מטיל עליו יותר אחריות.}} '''"וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה"''' – כְּמַשְׁמָעוֹ. ([[דברים כב טז]]) '''"וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים"''', מִיכָּן שֶׁאֵין רְשׁוּת לָאִשָּׁה לְדַבֵּר בִּמְקוֹם הָאִישׁ. '''"אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה"''', מְלַמֵּד שֶׁהָרְשׁוּת לָאָב לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ קְטַנָּה }} ===פיסקה רלו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' "לָאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ ([[דברים כב יז]]) וְהִנֵּה הוּא שָׂם לָהּ עֲלִילוֹת דְּבָרִים לֵאמֹר: לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים {{הע-שמאל|הדרשה ממשיכה בקו של רוב הדרשות בפיסקה הקודמת, שהדיון הוא לפי עדות ולא לפי ראיות אחרות.}} וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי" – הֲרֵי עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּב לְעוֹלָם אֶלָּא אִם כֵּן בָּעַל. {{הע-שמאל|ראו בתחילת פיסקה רלה.}} "וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה", מְלַמֵּד שֶׁתּוֹבֵעַ מַתְחִיל בִּדְבָרִים תְּחִלָּה. {{הע-שמאל|האב פותח בדברים, כי הוא תובע את החתן. וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/ו#ג|תוספתא סנהדרין ו ג.]] ההאשמה של החתן והוצאת השם הרע כנראה נעשתה מחוץ לבית הדין, למרות שהיא מגובה בעדים.}} ([[דברים כב כב]]) "בְּעֻלַת בָּעַל", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ עַל הַיְּבָמָה {{הע-שמאל|ר' ישמעאל דורש 'בעולת בעל', ולא 'אשת איש', שמדובר ביבמה, שמהרגע שנבעלה ליבם היא כנשואה לו, ומדגיש שאם עדיין לא נבעלה על ידיו והיא במעמד של שומרת יבם – אין הבא עליה מומת. הדרשה הזאת אינה במקומה כאן אלא לקמן בפיסקה רמא.}} שֶׁהַבָּא עָלֶיהָ – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁתִּבָּעֵל. }} ===פיסקה רלז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' ([[דברים כב יז]]) "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – {{ב|יְחִוְּרוּ|יתפרשו}} דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. {{הע-שמאל|הדרשנים מניחים שאין מדובר בשמלה ממשית, בניגוד לדברי ר' אליעזר בן יעקב דלקמן. שלוש הדרשות האליגוריסטיות של ר' ישמעאל מופיעות גם [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ו|במכילתא נזיקין ו]] לפס' יט [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יג|ושם יג, לפס' ב.]] הדרשה על הבא במחתרת מופיעה גם [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|בתוספתא סנהדרין יא ה.]]}} זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה בְּמָשָׁל. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כב ב]]) "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"; וְכִי עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"? מַה הַשֶּׁמֶשׁ – שָׁלוֹם לָעוֹלָם, אַף זֶה: אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שָׁלוֹם מִמֶּנּוּ וַהֲרָגוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כא יט]]) "אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ" – עַל בּוּרְיוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יְחִוְּרוּ דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר" – נִמְצְאוּ עֵדֵי הַבַּעַל זוֹמְמִים. {{הע-שמאל|ר' עקיבא מדגיש שהדיון הוא על מהימנות העדים של החתן, וראו גם לעיל פיסקה רלו, 'עדים להזים עדיו של זה'. הוא דורש 'ופרשו' בדומה לר' ישמעאל, כתיאור של בירור, יישור ופירוש.}} "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יָבוֹאוּ עֵדָיו שֶׁל זֶה וְעֵדָיו שֶׁל זֶה, וְיֹאמְרוּ דִּבְרֵיהֶם לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: דְּבָרִים כִּכְתָבָם. {{הע-שמאל|כאמור לעיל בסוף פיסקה רלה, ר' אליעזר הוא היחיד הטוען שלא מדובר בעדות של עדים אלא בממצא פורנזי, המוכיח שהנערה היתה בתולה.}} }} ===פיסקה רלח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יח-יט''' ([[דברים כב יח]]) '''"וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת הָאִישׁ"''' – וְלֹא אֶת הַקָּטָן. '''"וְיִסְּרוּ אֹתוֹ"''' – בְּמַכּוֹת. {{הע-שמאל|קטן שהוציא שם רע פטור מעונש.}} ([[דברים כב יט]]) '''"וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ"''' – מָמוֹן. '''"מֵאָה כֶסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. {{הע-שמאל|לעניין זכות האב בכספי הקנס ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] להעדר הקנס לבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]]}} '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – פְּרָט לְגִיּוֹרֶת שֶׁהָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, {{הע-שמאל|אם אמה של הנערה התגיירה לאחר שהרתה אותה – אין לה זכות לקנס, כי אביה אינו מוכר ככזה; וראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג.]]}} שֶׁאֵין לָהּ מֵאָה כֶסֶף. '''"כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע"''', לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ; וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשה מגבילה את החיוב של המוציא שם רע לשאת את הנערה.}} נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יְהֵא רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – וַאֲפִילּוּ לְאַחַר זְמַן. '''"כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|אם מת בלי בנים, והתקיים 'כל ימיו' – רשאי היבם לחלוץ לה, ואינו חייב ליבם אותה; וראו [[ביאור:תוספתא/כתובות/ג#ט|תוספתא כתובות ג ט.]]}} }} ===פיסקה רלט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כ-כא''' ([[דברים כב כ]]) "וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר", אֵין לִי אֶלָּא כְּדַרְכָּהּ; {{ב|שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ|מאחוריה}} מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "הָיָה". יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה בִּיאָה {{ב|בְּמָקוֹם אַחֵר|במקום שלישי בגוף האשה}}? תַּלְמוּד לוֹמַר "הַזֶּה". {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלה: אם זינתה בביאה רגילה או בביאה מאחוריה – נסקלת, אבל אם זינתה בדרך אחרת – אינה נסקלת.}} "לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה" – אֵין עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. {{הע-שמאל|כדעת ר' עקיבא בפסקה רלז.}} ([[דברים כב כא]]) "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וְיֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג:]] לכתחילה עדיף להוציא את הנערה להורג בפתח בית אביה; אבל אם אין לה אב או שהאב אינו יהודי, או שיש לה אב אבל אין לו בית – סוקלים אותה ככל חייבי הסקילה.}} יֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב וְאֵין לָהּ אָב {{ב|מִנַּיִן?|שנסקלת בבית דין}} תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה" – מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ"? – מִצְוָה. }} ===פיסקה רמ=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כא''' ([[דברים כב כא]]) '''"וּסְקָלוּהָ כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ"''', וְכִי כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ רוֹגְמִים אוֹתָהּ? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|לעיל פיסקה רכ,]] וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אֶלָּא בְּמַעֲמַד כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ. '''"בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) '''"בָּאָבֶן"'''. אִי "בָּאָבֶן", יָכוֹל בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בָּאֲבָנִים"'''. אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתָה בָּרִאשׁוֹנָה, תָּמוּת בַּשְּׁנִיָּה. '''"כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל"''', לֹא עַצְמָהּ בִּלְבַד נִוְּלָה, אֶלָּא כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רלח: "לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל".}} '''"לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ"''', נֶאֱמַר כָּאן "אָבִיהָ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא כא ט]]) '''"אָבִיהָ"'''. {{הע-שמאל|בויקרא מופיע דין בת כהן שזינתה, ולא כתוב במפורש שהיא נשואה. לומדים זאת מכאן. כלומר, לא מדובר בעבירה של הסתרת הזנות מהאב אלא בניאוף של אשה נשואה לבעל.}} מָה "אָבִיהָ" הָאָמוּר לְהַלָּן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל, אַף "אָבִיהָ" הָאָמוּר כָּאן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. }} ===פיסקה רמא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כב''' {{הע-שמאל|מדובר גם על שכיבה שלא כדרכה, וראו גם לעיל פיסקה רלה ולקמן בפיסקה הבאה.}} ([[דברים כב כב]]) '''"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ"''' – בְּעֵדִים. '''"שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|לפי מנהג יהודה היו החתנים בועלים את נשותיהם בעודן ארוסות; ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק א#משנה ה|כתובות א ה.]] במקרים כאלה האשה נחשבת 'בעולת בעל' ולא 'מאורסה', וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/י#ד|תוספתא סנהדרין י ד.]]}} '''"בְּעֻלַת בַּעַל"''', לְהָבִיא אֶת שֶׁנִּבְעֲלָה בְּבֵית אָבִיהָ וַעֲדַיִן הִיא אֲרוּסָה. '''"וּמֵתוּ"''' – בִּסְתָם מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|לפי האגדה ([[בבא בתרא ג ב]]) בא הורדוס על מרים החשמונאית לאחר שמתה. כשבא עליה היא כבר היתה מתה ולכן אין אפשרות להרוג את 'שניהם', והעושה כמעשה הורדוס פטור ממוות על הבעילה הנקרופילית. לעניין הבאים מאחוריהם ראו גם בתחילת הפיסקה.}} '''"שְׁנֵיהֶם"''' – וְלֹא הָעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה הֵירוֹדֵס, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "'''גַּם''' שְׁנֵיהֶם" – לְרַבּוֹת {{ב|הַבָּאִים מֵאַחֲרֵיהֶם.|שבא עליה שלא כדרכה}} {{הע-שמאל|איש השוכב עם ילדה נשואה, או אשה השוכבת עם ילד – חייבים, למרות שבני הזוג שלהם פטורים ממוות.}} '''"הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה"''' – וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה. '''"וְהָאִשָּׁה"''' – אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְעֲלָה לְקָטָן. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל! }} ===פיסקה רמב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כג-כה''' {{הע-שמאל|אין נסקלים על אונס של בוגרת מאורסה (להגדרת הבוגרת ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ח|נידה ה ח.]]) או על אונס נערה בעולה, וראו פיסקה רמא, וכן בסוף הפיסקה. במקרים כאלה העונש הוא חנק.}} ([[דברים כב כג]]) '''"כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ. '''"וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר"''', אִלּוּ לֹא יָצָאת בָּעִיר לֹא הָיָה מִסְתַּקֵּף לָהּ. {{הע-שמאל|יש מידה מסויימת של אשמה בעצם היציאה של הנערה בעיר; והשוו [[בראשית רבה פ ה]]; שם מאשימים את דינה בת יעקב באונס, שהרי אין לצפות מגבר לשלוט בדחפיו.}} '''"בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', מְלַמֵּד שֶׁהַפִּרְצָה קוֹרְאָה לַגַּנָּב. '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רמא.}} ([[דברים כב כד]]) '''"וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא"''', {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח:]] הסקילה נעשית במקום החטא או סמוך לו, ולא בבית הדין; והשוו גם לעיל פיסקה רלט, בדין המזנה בבית אביה.}} זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ: שַׁעַר שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ, וְלֹא שַׁעַר שֶׁנִּדּוֹנוּ בּוֹ. '''"וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) "בָּאֶבֶן" {{הע-שמאל|דין הסקילה, וראו לעיל [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|פיסקה רכ]] ופיסקה רמ, וכן [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אִי "בָּאֶבֶן", יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר "בָּאֲבָנִים". אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתוּ בָּרִאשׁוֹנָה – יָמוּתוּ בַּשְּׁנִיָּה. '''"אֶת הַנַּעֲרָה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעָקָה"'''. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה, {{הע-שמאל|סקילת הנערה אינה עונש על שלא צעקה; מדובר בכך שהתרו בה והיא בחרה להתעלם. דורש 'על דבר', שהמתרים דברו איתה.}} לְהָבִיא אֶת הַמְּזִידָה בְּהַתְרָיַת עֵדִים. '''"וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ"''', כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה. {{הע-שמאל|גם בגבר התרו, והוא בחר להתעלם.}} ([[דברים כב כה]]) אֵין לִי אֶלָּא בָּעִיר; בַּשָּׂדֶה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ"'''. {{הע-שמאל|מחלק את פס' כה ומצמיד את תחילתו לסוף העניין הקודם: גם אם מצא את הנערה בשדה יש לסקלה; וראו לקמן פיסקה רמג על פס' כז, שאם יש לה מושיע בין בעיר בין בשדה חייבת.}} '''"וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', פְּרָט לְשֶׁאֶחָד מַחְזִיק וְאֶחָד שׁוֹכֵב, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. {{הע-שמאל|אם האנס הסתייע באדם נוסף שהחזיק את הנערה ולא בא עליה בעצמו – האנס פטור.}} '''"וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ"''', הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁנִי בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|אם באו עליה שנים או יותר – רק הראשון נסקל, כי השני לא בא על בתולה, וראו בתחילת הפיסקה; וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ז#משנה ט|סנהדרין ז ט.]]}} }} ===פיסקה רמג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כו-כז''' ([[דברים כב כו]]) '''"וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר"''', מְלַמֵּד שֶׁפְּטָרָהּ הַכָּתוּב מִן הַמִּיתָה {{הע-שמאל|הנערה האנוסה אינה עבריינית ואינה נענשת, למרות האמור בתחילת פיסקה רמב. היה יכול ללמוד מהביטוי 'חטא מוות' שהנערה נענשת בעונש שאינו מוות, אבל העדיף לדרוש 'חטא מוות' כעונש גופני.}} מִנַּיִן אַף מִן הַקָּרְבָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא"'''. מִנַּיִן אַף מִן הַמַּכּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא מָוֶת"'''. '''"כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֲנוּסִים שֶׁבַּתּוֹרָה פְּטוּרִים, וּמַצִּילִים אוֹתָם בְּנַפְשָׁם {{הע-שמאל|מצילים את האנוסים אפילו במחיר חיי הרודפים. אבל הבהמה והשבת והקב"ה אינם נחשבים נרדפים ולכן אין להציל אותם בנפשם של הרודפים; והשוו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|תוספתא סנהדרין יא ה,]] שר' אליעזר בר' צדוק חולק על העובד ע"ז.}} אֵין לִי אֶלָּא זֶה, מִנַּיִן אַף הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ וְאַחַר הַזָּכוּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה"'''. יָכוֹל אַף הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה וְהַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַזֶּה"''': זֶה בִּסְקִילָה, וְאֵין כָּל אֵלּוּ בִּסְקִילָה. {{הע-שמאל|על רביעת בהמה, חילול שבת וע"ז יש עונש סקילה. נראה שיש להשלים כאן על פי התוספתא הנ"ל 'אבל אם היתה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט – אין מצילין אותה בנפשו' שנאמר 'הזה' וכו'.}} ([[דברים כב כז]]) '''"כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ"''', יָכוֹל בָּעִיר חַיֶּבֶת בַּשָּׂדֶה תְּהֵא פְּטוּרָה? {{הע-שמאל|ההבחנה בין עיר לשדה אינה דווקא, והדרשה מחליפה אותה בהבחנה בין יש מושיע לאין מושיע.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ"'''. הָא, אִם {{ב|יֵשׁ לָהּ מוֹשִׁיעַ|היתה יכולה לצעוק לעזרה ולהינצל}} – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה חַיֶּבֶת, וְאִם אֵין לָהּ מוֹשִׁיעַ – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה פְּטוּרָה. '''"צָעֲקָה"''', פְּרָט לְשֶׁאָמְרָה הַנַּח לוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה {{הע-שמאל|אם האנוסה בקשה שלא יפגעו באנס – אסור, לדעת ר' יהודה, לפגוע בו ויש לדון אותו ואת הנערה בבית דין ולסקלם, כדין 'עיר'.}} }} ===פיסקה רמד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כח''' ([[דברים כב כח]]) '''"כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָה בְתוּלָה"''', {{הע-שמאל|שלוש הדרשות הראשונות משוות בין דין האונס החמור לדין המפתה מספר שמות, שענשו קל יותר, והוא פטור מתשלומי צער (ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ד|כתובות ג ד.]]) למרות שהאונס חמור יותר, הוא חייב דווקא אם פיתה בתולה; ולמרות חומרת העבירה, אינו משלם את הקנס לנערה אלא לאביה. המפתה או האונס נערה בעולה או אפילו מוכת עץ, שבתוליה נקרעו עקב מכה פיזית – פטור מקנס.}} נֶאֱמַר כָּאן '''"בְּתוּלָה"''' וְנֶאֱמַר ([[שמות כב טו]]) '''"בְּתוּלָה"''' בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה; מְפַתֶּה, הַקַּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה? אוֹ חִילּוּף: אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל בְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל הַבְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לִבְעוּלָה. אֵין לִי אֶלָּא בְּעוּלָה; מוּכַּת עֵץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לְמוּכַּת עֵץ. נֶאֱמַר כָּאן '''"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה"''' וְנֶאֱמַר בִּמְפַתֶּה '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"'''. {{הע-שמאל|הטיפול בתנאי 'אשר לא אורשה' דומה לטיפול בתנאי 'בתולה': למרות שהאונס עבר עבירה חמורה יחסית, הוא פטור אם פיתה נערה שהתגרשה מהארוסין (ראו דברי ר' יוסי הגלילי [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ג|בכתובות ג ג]]), וגם כאן הוא משלם את הקנס לאבי הנערה ולא ישירות לה.}} מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? אוֹ חִילּוּף: מָה אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים;|הן בפרשת מפתה, הן בפרשת האונס}} שֶׁלֹּא יְהֵא נוֹתֵן לֹא לָהּ וְלֹא לְאָבִיהָ. {{הע-שמאל|אם אנס נערה שהתגרשה מהאירוסין אינו משלם קנס, כר' יוסי הגלילי שם}} נֶאֱמַר כָּאן '''"נַעֲרָה"''', וְלֹא נֶאֱמַר "נַעֲרָה" בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה? אוֹ חִילּוּף: מָה מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה? {{הע-שמאל|להגדרת 'בוגרת', שאינה נערה ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ז|נידה ה ז-ח.]] האונס את הבוגרת פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח;]] קל וחומר שהמפתה אותה פטור.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''', וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת? לְהַחֲלִיף אֶת הַדִּין אִי אַתָּה יָכוֹל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר '''"נַעֲרָה"''' '''"נַעֲרָה"''', {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים.|שתיהן באונס.}} '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"וְנִמְצָאוּ"''' – בְּעֵדִים. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רמא.}} }} ===פיסקה רמה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כט''' ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן הָאִישׁ"''' – וְלֹא הַקָּטָן. {{הע-שמאל|קטן פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ח#משנה ד|ב"ק ח ד.]] לעניין צורת השכיבה ראו לעיל פיסקה רמד. לאבי הנערה – ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] לעניין אבי הבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]] לעניין שותה בעציצו ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשות מסכמות את הפיסקאות הקודמות, ראו פיסקה רמד.}} '''"הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. '''"חֲמִשִּׁים כָּסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ, וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין. נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יִהְיֶה רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – בְּאִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּה"''' – לְרַבּוֹת אֶת הַיְּתוֹמָה, {{הע-שמאל|ר' אלעזר חולק על ר' יוסי הגלילי, שבשיטתו הובאה בפיסקה רמד ההלכה שלנערה שהתגרשה אין קנס, והוא מחזיק בדעת ר' עקיבא, ראו שם משנה ג.}} מִיכָּן אָמְרוּ: ([[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ו|כתובות ג ו]]) יְתוֹמָה, שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹנֵס חַיָּב וְהַמְּפַתֶּה פָּטוּר. '''"לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלח.}} }} rnqvmapzv92uzpp76vmgizhpzrvv25v 3001502 3001484 2026-03-29T09:29:25Z Ahituvrs 4152 /* פיסקה רמ */ 3001502 wikitext text/x-wiki ==ספרי דברים לפרשת כי תצא פרק כב== ===פיסקה רכב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב א''' ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְלֹא מִיל? {{הע-שמאל|מאיזה טווח מתחייב הרואה לטפל באבידה? – ציטוט מהמכילתא, וראו גם [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#י|תוספתא ב"מ ב י.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"'''. אִי '''"כִּי תִפְגַּע"''', שׁוֹמֵעַ אֲנִי כְּמַשְׁמָעוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כִּי תִרְאֶה"'''. הָא כֵּיצַד? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל, שֶׁהוּא רִיס.([[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|מכילתא כספא כ,]] לפס' ה) '''"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ!"''', נִמְצֵינוּ לְמֵדִים שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. '''"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"''' – זוֹ פְּרִיקָה; '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''' – זוֹ טְעִינָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה בהמשך המכילתא שם, וכן בתוספתא שם הלכה יב בשם ר' שמעון.}} ([[דברים כב א]]) '''"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה {{הע-שמאל|שתי דרשות על הכפילות בשמות וכאן. הראשונה דומה לדרשה דלעיל על "וחדלת"; השניה עוסקת בזהות בעל השור, שהיצר מפתה להתעלם משור האויב; וראו גם תוספתא שם הלכה יא.}} וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. '''"שׁוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר אָחִיךָ; שׁוֹר אֹיִבְךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"אֹיִבְךָ"''', מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"אָחִיךָ"'''? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים"''' – כְּדֶרֶךְ הַדָּחָתָם. מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה? מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָּרָה רוֹעִים בַּדֶּרֶךְ – אֵין זוֹ אֲבֵדָה. חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִים, פָּרָה וְרָצָה בֵּין הַכְּרָמִים – הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|ב"מ ב ט]]) '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ]] לפס' ה, ושם מוסיפים שאינו חייב לטפל באבידת הגוי, בניגוד לתוספתא ולדעת חלק מהתנאים שם.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר! לְכָךְ נֶאֱמַר '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ"''': פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"''', הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, אֲפִילּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"'''; {{הע-שמאל|אם הבהמה ברחה מהרפת שוב – עדיין חייב המוצא להחזירה, וראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|בב"מ ב ט.]] אם המוצא התחיל לטפל באבידה, אבל התחרט והשאיר אותה במקום שמצא אותה, מתוך תקווה שאחרים יטפלו בה – אין הם חייבים לטפל בה, והוא נשאר אחראי עליה במקרה שנגנבה או אבדה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ט|תוספתא ב"מ ב ט.]]}} הֶחֱזִירָהּ לְמָקוֹם שֶׁרָאוּהָ – אֲחֵרִים לֹא יְטַפְּלוּ בָּהּ. נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ. לְעוֹלָם חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ, עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנָּה {{ב|לִרְשׁוּתוֹ,|של בעליה}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ"'''. }} ===פיסקה רכג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ב''' {{הע-שמאל|השוו לניסוח שונה ואולי גם משמעות שונה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ,]] לפס' ד.}} ([[דברים כב ב]]) "וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ", אֵין לִי אֶלָּא קָרוֹב. רָחוֹק מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא יְדַעְתּוֹ". "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" – וְלֹא לְבַיִת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו במכילתא שם, וכן [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ז|ב"מ ב ז.]]}} "וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ", וְכִי עָלַת עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לוֹ עַד שֶׁלֹּא יִתֵּן סִימָנִים? אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ"? עַד שֶׁתִּדְרֹשׁ אֶת אָחִיךָ אִם רַמַּיי הוּא אִם אֵינוֹ רַמַּיי. {{הע-שמאל|אם חברך אינו מוצא את הדרך – הובל אותו אליה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#יב|תוספתא ב"מ ב יב.]]}} "וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ" – אַף אֶת עַצְמוֹ אַתָּה מֵשִׁיב לוֹ! }} ===פיסקה רכד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ג''' {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ח|בתוספתא ב"מ ב ח.]]}} ([[דברים כב ג]]) '''"וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ"''', הָיְתָה חֲמוֹר – עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת כְּסוּת – מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם; שׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ח|בב"מ ב ח.]]}} כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְצָרְכָּם אֲבָל לֹא לְשַׁחֲקָם; כְּלֵי עֵץ – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְקָבוּ. אַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִּכְלַל כָּל אֵלּוּ, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ: {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ה|בב"מ ב ה.]]}} מַה שִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁיֵּשׁ לָהּ סִימָנִים וְיֵשׁ לָהּ תּוֹבְעִים – כָּךְ כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִימָנִים וְיֵשׁ לוֹ תּוֹבְעִים. {{הע-שמאל|לדברי ת"ק השוו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ז|תוספתא ב"מ ב ז.]]}} אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד, שְׁאָר אֲבֵדָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ."''' '''"אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ"''' – פְּרָט לְפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: '''"וּמְצָאתָ"''' – לְרַבּוֹת פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה! {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} '''"לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם"''' – לִיתֵּן עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה. }} ===פיסקה רכה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ד''' ([[דברים כב ד]]) '''"לֹא תִרְאֶה"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב, שם לעניין אבידה וכאן לעניין פריקה וטעינה.}} '''"חֲמוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא חֲמוֹר אָחִיךָ; חֲמוֹר שׂוֹנַאֲךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ה]]) '''"חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ"''' מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אָחִיךָ"? מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים"''' – וְלֹא עוֹמְדִים. '''"בַּדֶּרֶךְ"''' – וְלֹא בָּרֶפֶת. מִיכָּן אָמְרוּ ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י:]]) מְצָאָהּ בָּרֶפֶת – אֵין חַיָּב בָּהּ, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – חַיָּב בָּהּ. '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהֵם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת; אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ; אוֹ שֶׁהָיְתָה אֲבֵדָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר. שֶׁנֶּאֱמַר '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''', הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב; שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ, וְאָמַר לוֹ: "הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רָצִיתָ לְהָקִים – תָּקִים" – פָּטוּר, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י.]]}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. יָכוֹל אֲפִלּוּ זָקֵן, וַאֲפִלּוּ חוֹלֶה, וַאֲפִלּוּ מֻכֵּה שְׁחִין? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. }} ===פיסקה רכו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ה''' ([[דברים כב ה]]) '''"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה"''', {{הע-שמאל|לדעת ת"ק אין איסור על סגנון הלבוש אלא על המטרה – פריצות מינית.}} וְכִי מַה בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ? שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי לְבָנִים וְהָאִישׁ לֹא יִתְכַּסֶּה צְבָעוֹנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "תּוֹעֵבָה" – דָּבָר הַבָּא לִידֵי תּוֹעֵבָה. זֶהוּ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאִישׁ לוֹבֵשׁ – '''וְתֵלֵךְ לְבֵין הָאֲנָשִׁים''', וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים – '''וְיֵלֵךְ לְבֵין הַנָּשִׁים'''. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי זַיִן וְתֵצֵא לַמִּלְחָמָה? {{הע-שמאל|ראב"י קושר את המצווה למלחמה, ודורש להקפיד על המגדר: לא לגייס נשים למלחמה ולא לשחרר ממנה גברים.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה". וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים? – תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה". "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה", קָרוּי חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת: חֵרֶם, תּוֹעֵבָה, שָׂנוּי, מְשֻׁקָּץ, וְעָוֶל. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח.]] קושר את ביטויי התועבה לע"ז. יתכן שגם דברי ת"ק קשורים למתירנות מינית הכרוכה בע"ז.}} }} ===פיסקה רכז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו''' {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב|חולין יב א.]] מוציא את המזומן, אבל מכאן ואילך רוב הדרשות מרבות.}} ([[דברים כב ו]]) '''"כִּי יִקָּרֵא"''' – פְּרָט לַמְּזֻמָּן, {{הע-שמאל|ראו מקבילה להלכה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} מִעוּט אֶפְרוֹחִים – שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים – שְׁנַיִם, מִנַּיִן אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵּיצָה אַחַת חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"קַן"''' – קֵן מִכָּל מָקוֹם. מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר '''"בַּדֶּרֶךְ וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''' {{הע-שמאל|דורש 'לפניך' כניגוד של 'יקרא... בדרך', שגם עופות בית חייבים בשילוח הקן אם קיננו מחוץ לו, וראו מקבילה בחולין שם משנה א.}} יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְפָנֶיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּדֶּרֶךְ"''', עַל הָאִילָנוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּכָל עֵץ"''', עַל הָאָרֶץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ עַל הָאָרֶץ"'''. {{הע-שמאל|דורש את האריכות 'והאם רובצת על האפרוחים' וכו', שלא כתב 'עליהם', ומקיש אפרוחים לביצים וההפך. ביצים שאינן מופרות ואפרוחים מפריחים פטורים משילוח הקן, וראו גם במקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] מכאן ואילך חוזר למעט}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''', מָה אֶפְרוֹחִים בְּנֵי קַיָּמָא – אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא יָצְאוּ מוּזָרוֹת מָה בֵּיצִים צְרִיכוֹת לְאִמָּן – אַף אֶפְרוֹחִים צְרִיכִים לְאִמָּם; יָצְאוּ הַמַּפְרִיחִים, שֶׁאֵין צְרִיכִים לְאִמָּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] אם היא עפה קרוב לקן וכנפיה נוגעות בו היא נחשבת כרובצת.}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''' – כְּשֶׁהִיא רֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם, פְּרָט לִמְעוֹפֶפֶת יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים"''', אַף עַל פִּי {{ב|שֶׁאֵינָהּ עִמָּהֶם|שאינה רובצת}} {{הע-שמאל|דורש 'והאם'; וראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|חולין יב ב.]] אפילו עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טהור ממין אחר פטור, ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י.]]}} יָכוֹל עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, וְעוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא, יְהֵא חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''', עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מִין אֶחָד. {{הע-שמאל|דורש 'ולקח'-'לא תקח'. וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ה|בחולין יב ה.]]}} '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא יד ד]]) "וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת", יָכוֹל יִקָּחֶנָּה לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', אֲפִילּוּ לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע. '''"לֹא תִקַּח הָאֵם"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה }} ===פיסקה רכח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו-ז''' {{הע-שמאל|משלים את האמור בסוף פסקה רכז על מצוות לא תעשה. לעניין "שילחה וחזרה" וכו' השוו לעיל פיסקה רכב, וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – מִצְוַת עֲשֵׂה. שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז [[ביאור:משנה חולין פרק יב|ומשנה א שם.]]}} הָאֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁמָּרְדוּ וְשֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; בַּבַּיִת – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז: שם הוציאו אפרוחים מפריחים, וכאן – אפרוחים מתים. הדרשה שחייב לשלח אפילו קן עם ביצה אחת או אפרוח אחד הופיעה גם היא שם.}} ([[דברים כב ו]]) "אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים", מָה אֶפְרֹחִים שֶׁיֵּשׁ בָּם צֹרֶךְ – יָצְאוּ מֵתִים שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ אַף בֵּיצִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ – יָצְאוּ בֵּיצִים מוּזָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ מִעוּט אֶפְרֹחִים שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים שְׁנַיִם, וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת אוֹ אֶפְרוֹחַ אֶחָד – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ג|ב"מ ב ג:]] 'גוזלות מקושרים... לא יגע בהם'. אמנם הגוזלות ברה"ר, אבל הם בבירור שייכים לאדם אחר שהניח אותם שם.}} דָּבָר אַחֵר: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" מִכָּל מָקוֹם. "בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ", מָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת – יָצְאוּ מְקֻשָּׁרִים שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י,]] ששילוח הקן אינו נוהג בעופות טמאים. לדרשת ר' יאשיה ראו [[ביאור:ספרי דברים/ראה/יג-יד#פיסקה צח|לעיל פיסקה צח.]] גם ר' יצחק שחולק עליו מסכים שהכינוי 'ציפור' הוא רק לטהורה.}} דָּבָר אַחֵר: ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר; אוֹ אַף בִּטְמֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֹּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ" זֶה בִּנְיַן אָב, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "צִפּוֹר" – בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה, {{הע-שמאל|האמור לעיל, 'שילחה וחזרה' וכו' – תקף רק עד שלקח את הבנים, ואם אחר כך חזרה האם לקן – יכול לקחתה.}} הָא {{ב|אִם שִׁלְּחָהּ|ולקח את הבנים}} {{ב|וְהֶחֱזִיר בַּדֶּרֶךְ אֶת פָּנָיו|ומצא את האם בקן}} – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה הלכתית [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|בחולין יב ב.]] כאן נוספו הדרשות.}} "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – בִּנְקֵבוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְלֹא בִּזְכָרִים. קוֹרֵא זָכָר – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב בְּשִׁלּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח", וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָאֵם" – פְּרָט לְקוֹרֵא זָכָר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ד|חולין יב ד-ה.]] לדעת חכמים אין לוקים על שילוח הקן כי יש פתרון הלכתי - יכול עדיין לשלח את האם.}} הַנּוֹטֵל אֵם מֵעַל הַבָּנִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה, שֶׁהִיא בְּאִסָּר, אָמְרָה תּוֹרָה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" – קַל וָחֹמֶר עַל מִצְווֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. }} ===פיסקה רכט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ח''' ([[דברים כב ח]]) '''"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא בּוֹנֶה. לָקַח, יָרַשׁ, וְנִתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה מִנַּיִן? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ב|סוטה ח ב,]] וראו בסוף הפיסקה, וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד,]] שהגדרת "בית" ו"בניה" שימשו להרבה מטרות הלכתיות. 'בית' הוא מקום שניתן לגור בו, אבל אינו מוגדר לפי ייעודו אלא לפי הנתונים הפיזיים: יש לו קירות וגג (ולכן אכסדרה ומרפסת אינם נכללים בו) והוא גדול מ4X4 אמות (ולכן בית שער אינו נכלל בו).}} תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּיִת"''', מִכָּל מָקוֹם. '''"לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת. מִנַּיִן לְבוֹנֶה בֵּית הַתֶּבֶן, בֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". יָכוֹל אַף הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בַּיִת"''', מָה בַּיִת מְיֻחָד, שֶׁהוּא בֵּית דִּירָה – יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָם בֵּית דִּירָה. {{הע-שמאל|אם יש בבית מרתף מסוג כלשהו יש לעשות מעקה למרתף.}} '''"וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא גַּג. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת, שִׁיחִים, וּמְעָרוֹת, חֲרִיצִים וּנְעִיצִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". {{הע-שמאל|כבש היכל ואולם היו במקדש, ורק להיכל היה מעקה, ראו [[ביאור:משנה מדות פרק ד#משנה ו|מדות ד ו.]] ואמנם מהכבש היו שנפלו, ראו [[ביאור:משנה יומא פרק ב#משנה ב|יומא ב ב.]] לאולם היו רק שני קירות והוא נחשב אכסדרה, הפטורה ממעקה. יתכן לשמוע כאן התנגדות לדרשה אפשרית המבחינה בין בית פרטי למקדש.}} אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"גַּג"'''? פְּרָט לְכֶבֶשׁ '''"בַּיִת"''' – לְרַבּוֹת הֵיכָל. '''"גַּג"''' – פְּרָט לְאוּלָם. {{הע-שמאל|המצווה היא לעשות מעקה משעת הבניה, אבל אם לא עשה אז – מצווה לעשותו בכל זמן, וראו בתחילת הפיסקה שגם הקונה והיורש וכו' חייב.}} '''"חָדָשׁ"''', רַבִּי אוֹמֵר: מִשְּׁעַת חִדּוּשׁוֹ עֲשֵׂה לוֹ מַעֲקֶה. {{הע-שמאל|המעקה היה בגובה עשרה טפחים, אבל בחלקו התחתון, בגבה 3 טפחים, היה חלון להעביר בו את המעגילה להידוק הגג בחורף.}} כַּמָּה הוּא מַעֲקֶה? מַעֲגִילוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, בֵּית דּוֹרְסוֹ עֲשָׂרָה. "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" – מִצְוַת עֲשֵׂה. "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|דורש 'הנופל' – שהיה אמור ליפול. הדרשה מפחיתה את אחריות בעל הבית, אבל עדיין אם האסון התרחש בביתו – הוא נחשב חייב בעיני המגלגל – הקב"ה.}} '''"כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"''', רָאוּי זֶה שֶׁיִּפֹּל! אֶלָּא מְגַלְגְּלִים זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּיי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. {{הע-שמאל|האחריות להקמת המעקה היא על בעל המקום הגבוה, ובמקרה המתואר כאן – על הרבים ומתחזקי רה"ר.}} '''"מִמֶּנּוּ"''' – וְלֹא לְתוֹכוֹ; שֶׁאִם הָיָה רְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְנָפַל מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר "מִמֶּנּוּ" וְלֹא לְתוֹכוֹ. {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על 'הנופל'. המצודה היא הבית חסר המעקה, וראוי לאדם להזהר בו כדגים הנזהרים מהמצודה (מלכודת).}} דָּבָר אַחֵר: '''"כִּי תִבְנֶה"''', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ כֵּיצַד הוּא נִדּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ([[קהלת ט יב]]) "כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה". {{הע-שמאל|בית קטן, כמו בית השער בתחילת הפיסקה – אינו נחשב 'בית', ולכן הוא פטור ממעקה וממזוזה וכו', לעניין עירוב (עבור לעיר) ראו [[ביאור:משנה עירובין פרק ח#משנה ד|עירובין ח ד.]] לעניין מעשרות ראו [[ביאור:משנה מעשרות פרק ג#משנה ו|מעשרות ג ו.]] לעניין זכות השימוש בחצר ראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/יא#ח|תוספתא ב"מ יא ח.]] לעניין המלחמה ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ג|סוטה ח ג,]] וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד.]] הברייתא בשלמותה מופיעה ב[[ירושלמי מעשרות ג ג]] וכן בבבלי [[סוכה ג א]].}} '''"בַּיִת"''' – מִיכָּן אָמְרוּ: בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע – פָּטוּר מִן הַמַּעֲקֶה וּמִן הַמְּזוּזָה וּמִן הָעֵרוּב, וְאֵין עוֹשִׂים אוֹתוֹ עִבּוּר לָעִיר, וְלֹא טִבּוּל לְמַעַשְׂרוֹת, וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לְפִתְחוֹ; הַנּוֹדֵר "מִן הַבַּיִת" מֻתָּר לִישֵׁב בּוֹ; וְאֵין מִטַּמֵּא בַּנְּגָעִים, וְאֵין צָמִית בַּיּוֹבֵל, וְאֵין חוֹזְרִים עָלָיו מֵעַרְכֵי הַמִּלְחָמָה. }} ===פיסקה רל=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ט-י''' ([[דברים כב ט]]) '''"לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם"''', מָה אֲנִי צָרִיךְ? {{הע-שמאל|הכפילות עם פסוקי ויקרא אינה מוסיפה איסור אלא מחמירה את איסור כלאי הכרם מעבר לכלאים רגילים, ומחשיבה אותו ככפל איסורים.}} וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ([[ויקרא יט יט]]) "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם"! מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּם כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִים. אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שָׁלֵם. מִנַּיִן אֲפִילּוּ גֶּפֶן יְחִידִי וְעוֹשֶׂה פֵּרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ד|כלאים ה ד,]] שיש להימנע לזרוע ב'עבודתה' של הגפן, כלומר באיזור שבו מעבדים אותה. אכן המקום הזה מצומצם ביחס למצב בכרם שלם.}} מִנַּיִן לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁאֲסוּרִים בַּהֲנָיָה? נֶאֱמַר כָּאן "קֹדֶשׁ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא ה טו]]) "קֹדֶשׁ" {{הע-שמאל|הכינוי לאיסור הכלאים הוא 'קדש'. טכנית הוא דומה לקדשי בדק הבית האסורים בהנאה (ראו בפסוק מויקרא), אבל נראה שהקרבה בין הכלאים והמקדש מהותית יותר: היין – פרי הגפן – נחשב משקה מקודש לעניינים רבים, וביניהם ניסוך במקדש. ויש עוד קשרים בין הכלאים והקדושה.}} מַה "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר כָּאן אָסוּר בַּהֲנָאָה. '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע"''', מֵאֵימָתַי "הַמְלֵאָה הַזֶּרַע" מִתְקַדֶּשֶׁת? – מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|איסור הכלאים חל על התבואה הזרועה בכרם משהשרישה, ועל הענבים משהגיעו לגודל פול, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ז|כלאים ז ז.]]}} '''"הַזֶּרַע"''', פְּרָט לְזֶרַע שֶׁיָּצָא עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמָּיִם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ז|כלאים ה ז:]] אם נזרעו בכרם מעצמם – מותר להשתמש בפירות בתנאי שמיד כשראה אותם ליקט אותם, וכן אם הרוח נשבה ממול הזורע והעיפה את הזרעים לכרם; אבל אם הרוח נשבה מאחורי הזורע וסייעה לו – אסור.}} הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסָעַרְתּוֹ, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסַיַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"'''. הַמְּקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קִדֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר תִּזְרַע" {{הע-שמאל|הקוצים אינם נקראים 'זרע', אבל לדעת ר' אליעזר אין להשתמש בהם; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ח|כלאים ה ח.]]}} וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "זֶרַע", פְּרָט לִמְקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם. '''"וּתְבוּאַת הַכָּרֶם"''', מֵאֵימָתַי הַתְּבוּאָה מִתְקַדֶּשֶׁת? מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? מִשֶּׁיַּעֲלוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|ראו לעיל.}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כֶּרֶם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על גפן יחידי: הגפן הפוריה אסורה אפילו אם היא יחידה; והכרם אסור בזריעה אפילו אם יבש ואינו מניב פירות; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ב|כלאים ז ב.]]}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁלְּךָ, כֶּרֶם שֶׁל אֲחֵרִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִזְרַע... כִּלְאָיִם", מִכָּל מָקוֹם. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]] הדרשה כר' יוסי ור' שמעון, שהתבואה לא נאסרה, אלא רק הגפן ופירותיה. וראו גם [[ביאור:תוספתא/כלאים/ד#ז|תוספתא כלאים ד ז,]] שאפילו אם התבואה שייכת לבעל הגפן – היא אינה נאסרת, אלא הוא מחוייב להזיז את התבואה מתחת הגפן.}} הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן {{ב|עַל גַּבֵּי זְרָעִים,|השייכים לחברו}} אֲפִילּוּ מֵאָה אַמָּה – הַגֶּפֶן אֲסוּרָה וּפֵרוֹתֶיהָ. ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר"''' – יָכוֹל לֹא יַחֲרֹשׁ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ? {{הע-שמאל|איסור ההנהגה הוא דווקא בשתי בהמות יחדיו, ולא באחת משתיהן.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "יַחְדָּו". אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מוּתָר. דָּבָר אַחֵר: "כִּלְאָיִם", לְחַיֵּב מִשּׁוּם כֶּרֶם וּמִשּׁוּם שָׂדֶה. {{הע-שמאל|תשובה נוספת לשאלה שבראש הפיסקה: הפסוק בויקרא מלמד על איסור התבואה שבכרם והפסוק כאן – על איסור הגפן עצמה.}} דָּבָר אַחֵר: '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה"''' – פֶּן תֵּאָסֵר הַמְּלֵאָה, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה {{הע-שמאל|הדרשה עוסקת באיסור קיום הכלאים, ולאו דווקא באיסור הזריעה; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ה|כלאים ה ה-ו.]] אם אדם אחר זרע, למרות שבעל הכרם יכול להשתמש בתבואה, אסור לו לקיים אותה. וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]]}} '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁזָּרַע הוּא. זָרַע חֲבֵרוֹ וְרָצָה לְקַיְּמוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּזְרַע", מִכָּל מָקוֹם. }} ===פיסקה רלא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב י''' ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר יַחְדָּו"''', {{הע-שמאל|הדרשה מוכיחה ממצוות השבת, המנוסחת בדומה לפסוקנו, שמותר לחרוש בשור או בחמור בששת ימי המעשה, והאיסור הוא דווקא על חריש בשניהם יחדו; וראו לעיל בפיסקה רל שדרשו הלכה זו מ"יחדו".}} יָכוֹל לְעוֹלָם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ([[שמות כג יב]]) "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ" – כְּבָר שׁוֹר וַחֲמוֹר עוֹשִׂים מְלָאכָה! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? זֶה עִם זֶה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב.]] להיתר לחרוש בבהמה עם אדם ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ו|כלאים ח ו.]]}} "שׁוֹר וַחֲמוֹר", אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר וַחֲמוֹר; מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תַחֲרֹשׁ", מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? – בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר אִי אַתָּה חוֹרֵשׁ, אֲבָל אַתָּה חוֹרֵשׁ בְּאָדָם וּבַחֲמוֹר! {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב-ג.]]}} "לֹא תַחֲרֹשׁ", אֵין לִי אֶלָּא חוֹרֵשׁ; מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַדָּשׁ {{ב|וְהַיּוֹשֵׁב|בקרון}} וְהַמַּנְהִיג? תַּלְמוּד לוֹמַר: "יַחְדָּו", מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר בַּיּוֹשֵׁב. "יַחְדָּו" – פְּרָט {{ב|לָרַמָּךְ.|לפי הרמב"ם - סוס בר}} {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ה|כלאים ח ה.]]}} {{הע-שמאל|הדרשה כדעת ר' מאיר [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#ג|בתוספתא כלאים ה ג.]] היא חולקת על [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ד|כלאים ח ד,]] ומתירה לקשור בהמה שאינה משתתפת בעבודה לקרון או לגמלים.}} "יַחְדָּו" – פְּרָט לְקוֹשֵׁר אֶת הַסּוּס לְצִדֵּי הַקָּרוֹן אוֹ לְאַחַר הַקָּרוֹן, וְאֶת הַלּוּבְדְּקֵס לַגְּמַלִּים. }} ===פיסקה רלב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יא''' ([[דברים כב יא]]) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ גִּיזֵי צֶמֶר וַאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "שַׁעַטְנֵז", דָּבָר שֶׁשּׁוּעַ טָווּי וְנוּז. {{הע-שמאל|שתי דרשות על 'שעטנז', וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נָלוֹז וּמֵלִיז הוּא אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו. '''"לֹא תִלְבַּשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ; מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה? {{הע-שמאל|דרשה על הכפילות עם הפסוק מויקרא: אסור ללבש ולהתכסות; אבל מותר להעביר בגדי כלאים ממקום למקום בלי ללבשם, בלי הנאת הגוף; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ב|כלאים ט ב.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[ויקרא יט יט]]) "לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ". יָכוֹל לֹא יַפְשִׁילֶנּוּ בַּקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִלְבַּשׁ"'''. לְבִישָׁה בַּכְּלָל הָיְתָה, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ וְלוֹמַר לָךְ: מַה לְּבִישָׁה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא הֲנָיַת הַגּוּף, אַף כֹּל שֶׁהוּא הֲנָיַת הַגּוּף. '''"יַחְדָּו"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ חָלוּק שֶׁל צֶמֶר עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#י|תוספתא כלאים ה י.]]}} וְחָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל צֶמֶר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"'''. רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִקְשֹׁר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן, לַחֲגֹר בּוֹ אֶת מָתְנָיו, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ט|כלאים ט ט.]]}} אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה בָּאֶמְצַע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"''', מִכָּל מָקוֹם. כְּשֶׁתִּמְצָא אוֹמֵר: הַשַּׂק וְהַקֻּפָּה מְצָרְפִים אֶת הַכִּלְאַיִם. {{הע-שמאל|הקנבוס בשק מצטרף לקנבוס שבבגדי נושאו כדי לבטל את הפשתן שארוג בצמר בבגדיו, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה י|כלאים ט י.]]}} '''"צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו"''', אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ מֻתָּר. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רל, שמותר ללבוש צמר או פשתים לחוד, וראו גם לעיל, הדרשה על 'יחדו'.}} הַלְּבָדִים אֲסוּרִים מִשּׁוּם כִּלְאַיִם; אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם אָרִיג, יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם שׁוּעַ. {{הע-שמאל|כלאים הוא בגד טווי '''או''' שוע '''או''' נוז, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} }} ===פיסקה רלג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יב''' ([[דברים כב יא]]-יב) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז... גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, {{הע-שמאל|זוגות פסוקים הנראים סותרים זה את זה – נאמרו כאחד, ושני בני הזוג הם אמת. ראו גם [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/בחדש#פרשה ז|מכילתא בחדש ז.]]}} ([[שמות כ ח]]) '''"זָכוֹר"''' ([[דברים ה יב]]) ו'''"שָׁמוֹר"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[שמות לא יד]]) '''"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת"''' ([[במדבר כח ט]]) '''"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[ויקרא יח טז]]) '''"עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה"''' ([[דברים כה ה]]) '''"יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[במדבר לו ח]]) '''"וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה"''' ([[במדבר לו ט]]) '''"וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד; מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ([[תהלים סב יב]]) '''"אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְנוּ"'''. }} ===פיסקה רלד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''עַל דְּבָרִים כב יב''' ([[דברים כב יב]]) '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''', לָמָּה נֶאֱמַר? {{הע-שמאל|בית הלל דורשים ג' דילים, כלומר 3 חוטים. בית שמאי דורשים ג פעמים ד חוטים: 4 תכלת, 4 לבן, באורך 4 אצבעות. אבל אם היתה ציצית כשרה ונקרעו החוטים, כל זמן שנשאר כלשהו היא עדיין כשרה.}} לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[במדבר טו לח]]) "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי: יַעֲשֶׂה חוּט אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"גְּדִלִים"'''. כַּמָּה גְּדִילִים נַעֲשִׂים? אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה חוּטִים, כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מֵאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל תְּכֵלֶת וְאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל לָבָן, שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּתְּחִלָּה; אֲבָל בִּשְׁיָרֶיהָ וּבְגַרְדּוּמֶיהָ – כָּל שֶׁהוּא. {{הע-שמאל|בגדים שאין להם 4 כנפות אלא פחות או יותר – פטורים מציצית.}} '''"עַל אַרְבַּע"''', יָצְאוּ בַּעֲלֵי שְׁלֹשָׁה וּבַעֲלֵי חָמֵשׁ וּבַעַל שֵׁשׁ וּבַעַל שֶׁבַע וּבַעֲלֵי שְׁמוֹנֶה. דָּבָר אַחֵר: '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – זֶה לָבָן. מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתְּכֵלֶת? {{הע-שמאל|יתכן להסביר לשיטת בית הלל, שיש צורך בגדיל לבן (3 חוטים) ועוד חוט תכלת.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[במדבר טו לח]]) "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת." '''"תַּעֲשֶׂה"''' – וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי; שֶׁלֹּא יוֹצִיא נִימִים מִן הַטַּלִּית וְיַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|כאן מקור הדרשה, שהורחבה בבבלי למזוזה ולסוכה, ראו [[סוכה טו א]], ו[[מנחות לג ב]].}} '''"עַל אַרְבַּע"''' – וְלֹא עַל שְׁמוֹנֶה. '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט {{ב|לְטַגָּא,|טוגה רומאית}} וְלִתְוַבְלָא, וְלִתִיבַלְטִירִים, לִתְקַרְקִים {{הע-שמאל|ראו לעיל. רשימת הבגדים כאן אינה לפי מספר כנפותיהם אלא אלו בגדים מוכרים לחז"ל.}} {{ב|לַבּוּרְסִים לַבּוּרְדְּסִים,|בגדי יבוא הנקראים ע"ש מקום הייצור שלהם}} לְפִי שֶׁאֵינָם מְרֻבָּעִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתֵּן עַל אֶמְצַע בֶּגֶד, אֶלָּא עַל שְׂפָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל אַרְבַּע '''כַּנְפוֹת'''". '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְכַר; '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְסָדִין. {{הע-שמאל|מוציא כסות לילה, כדעת בית שמאי – ראו [[מנחות מ א]].}} '''"תְּכַסֶּה"''' – פְּרָט {{ב|לְסָגוֹס;|מעיל חיילים}} '''"בָּהּ"''' – פְּרָט {{ב|לְמַעֲפֹרֶת|אפוד, בגד עליון קטן}} שֶׁלֹּא תְּכַסֶּה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ. }} ===פיסקה רלה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יג-טז''' {{הע-שמאל|אם לקח אשה והוציא עליה שם רע ולא בא עליה – אינו לוקה מהתורה, אלא רק משלם קנס ונושא אותה אם רצתה.}} ([[דברים כב יג]]) '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא עָלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ"''', רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם בָּא עָלֶיהָ – לוֹקֶה, וְאִם לָאו – אֵינוֹ לוֹקֶה. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קפו-קפז|לעיל פיסקה קפו-קפז;]] והשוו גם [[אבות דרבי נתן כו#ד|אדר"נ נו"א כו;]] שם עוסקים בנושא אשה שאינה מהוגנת לו, כלומר שאין ביניהם קירבה נפשית – כמו כאן.}} "וּשְׂנֵאָהּ", מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: עָבַר אָדָם עַל מִצְוָה קַלָּה – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוָה חֲמוּרָה עָבַר עַל ([[ויקרא יט יח]]) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" וְעַל ([[ויקרא יט יז]]) "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", וְעַל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וְעַל ([[ויקרא כה לו]]) "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", עַד שֶׁבָּא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|בפס' יז נוסף 'לאמור', שהעלילות הן טענת הבתולים, והדרשה מסיקה שכך גם כאן. אבל כיוון שחז"ל מסבים את הדיון ואת ההוכחות לעדות עדים (ראו בהמשך הפיסקה), יכול הבעל לטעון שזינתה שלא כדרכה, שלא ממקום הבתולים – אם הוא מביא על כך עדים.}} ([[דברים כב יד]]) '''"וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ אָמַר לָהּ הִקְדַּחַתְּ הַתַּבְשִׁיל וְהִיא לֹא הִקְדִּיחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֲלִילֹת דְּבָרִים", ([[דברים כב יז]]) "עֲלִילֹת דְּבָרִים" – לִגְזֵרָה שָׁוָה; מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – טַעֲנַת בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – טַעֲנַת בְּתוּלִים. אִי: מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – מְקוֹם בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – מְקוֹם בְּתוּלִים; מִנַּיִן לְרַבּוֹת בִּיאָה אַחֶרֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע". {{הע-שמאל|הביטויים 'זה' או 'זאת' נדרשים כהצבעה ישירה, והשוו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/מסכתא דפסחא בא#פָּרָשָׁה א|מכילתא פסחא א.]]}} '''"וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת"''' – מְלַמֵּד שֶׁאֵין אוֹמֵר דְּבָרָיו אֶלָּא {{ב|בַּעֲמִידָתָהּ.|בנוכחותה}} {{הע-שמאל|כאמור לעיל, מדובר על הוכחה בעדים ולא בהוכחות פיזיות או אחרות, שהרי "על פי שנים עדים יומת המת" ([[דברים יז ו]]). שוב, העדפה של העיקרון הכללי על פני הפשט המקומי.}} '''"לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים"''' – הֲרֵי עֵדִים שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ! {{הע-שמאל|ההבדל בין דינה של אשה שזינתה לפני שהתארסה ואחר כך נישאה, לבין דינה של ארוסה שעדיין לא נישאה - הוא במקום הדיון: הראשונה נדונה בפתח בית אביה ואילו השניה נדונה בבית הדין. יתכן להסביר את ההבדל בהטעמה של אחריות האב להגן על בתו גם במקרה הראשון, למרות שהבת עזבה כבר את הבית.}} '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה"''', לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא כ י]]) "אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ", אַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ וְאַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית אָבִיהָ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, מַשְׁמָע שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל שַׁעַר הָעִיר? וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיא אֶת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ! לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|השוו לדרשה שבתחילת הפיסקה.}} "וּשְׂנֵאָהּ", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה מַה שִּׂנְאָה גּוֹרֶמֶת, שֶׁהִיא מְבִיאָה לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע. ([[דברים כב טו]]) '''"וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"''' – אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וָאֵם יֵשׁ לָהּ אָב וְלֹא אֵם, אֵם וְלֹא אָב, לֹא אָב וְלֹא אֵם מִנַּיִן? {{הע-שמאל|כאמור לעיל, האחריות על ההורים היא גם במקרה שלא הצליחו להוכיח את חפות הנערה.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "נַעֲרָה", מִכָּל מָקוֹם אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"? הֵם, שֶׁגִּדְּלוּ גִּדּוּלִים רָעִים – יָבוֹאוּ וְיִתְנַוְּלוּ עִם גִּדּוּלֵיהֶם. {{הע-שמאל|הפרשנות כאן לדרך הדיון היא לפי דעתו של ר' אליעזר בן יעקב, ראו לקמן פיסקה רלז, ואינה מתישבת עם הדרשות הקודמות ועם המפורש בפיסקה רלו. למרות שגם האם נוכחת בדיון, אם יש לנערה אב – הוא הדובר בפני בית הדין; הוא גם מי שמוסר את הבת לבעלה והדבר מטיל עליו יותר אחריות.}} '''"וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה"''' – כְּמַשְׁמָעוֹ. ([[דברים כב טז]]) '''"וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים"''', מִיכָּן שֶׁאֵין רְשׁוּת לָאִשָּׁה לְדַבֵּר בִּמְקוֹם הָאִישׁ. '''"אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה"''', מְלַמֵּד שֶׁהָרְשׁוּת לָאָב לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ קְטַנָּה }} ===פיסקה רלו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' "לָאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ ([[דברים כב יז]]) וְהִנֵּה הוּא שָׂם לָהּ עֲלִילוֹת דְּבָרִים לֵאמֹר: לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים {{הע-שמאל|הדרשה ממשיכה בקו של רוב הדרשות בפיסקה הקודמת, שהדיון הוא לפי עדות ולא לפי ראיות אחרות.}} וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי" – הֲרֵי עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּב לְעוֹלָם אֶלָּא אִם כֵּן בָּעַל. {{הע-שמאל|ראו בתחילת פיסקה רלה.}} "וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה", מְלַמֵּד שֶׁתּוֹבֵעַ מַתְחִיל בִּדְבָרִים תְּחִלָּה. {{הע-שמאל|האב פותח בדברים, כי הוא תובע את החתן. וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/ו#ג|תוספתא סנהדרין ו ג.]] ההאשמה של החתן והוצאת השם הרע כנראה נעשתה מחוץ לבית הדין, למרות שהיא מגובה בעדים.}} ([[דברים כב כב]]) "בְּעֻלַת בָּעַל", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ עַל הַיְּבָמָה {{הע-שמאל|ר' ישמעאל דורש 'בעולת בעל', ולא 'אשת איש', שמדובר ביבמה, שמהרגע שנבעלה ליבם היא כנשואה לו, ומדגיש שאם עדיין לא נבעלה על ידיו והיא במעמד של שומרת יבם – אין הבא עליה מומת. הדרשה הזאת אינה במקומה כאן אלא לקמן בפיסקה רמא.}} שֶׁהַבָּא עָלֶיהָ – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁתִּבָּעֵל. }} ===פיסקה רלז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' ([[דברים כב יז]]) "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – {{ב|יְחִוְּרוּ|יתפרשו}} דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. {{הע-שמאל|הדרשנים מניחים שאין מדובר בשמלה ממשית, בניגוד לדברי ר' אליעזר בן יעקב דלקמן. שלוש הדרשות האליגוריסטיות של ר' ישמעאל מופיעות גם [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ו|במכילתא נזיקין ו]] לפס' יט [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יג|ושם יג, לפס' ב.]] הדרשה על הבא במחתרת מופיעה גם [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|בתוספתא סנהדרין יא ה.]]}} זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה בְּמָשָׁל. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כב ב]]) "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"; וְכִי עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"? מַה הַשֶּׁמֶשׁ – שָׁלוֹם לָעוֹלָם, אַף זֶה: אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שָׁלוֹם מִמֶּנּוּ וַהֲרָגוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כא יט]]) "אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ" – עַל בּוּרְיוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יְחִוְּרוּ דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר" – נִמְצְאוּ עֵדֵי הַבַּעַל זוֹמְמִים. {{הע-שמאל|ר' עקיבא מדגיש שהדיון הוא על מהימנות העדים של החתן, וראו גם לעיל פיסקה רלו, 'עדים להזים עדיו של זה'. הוא דורש 'ופרשו' בדומה לר' ישמעאל, כתיאור של בירור, יישור ופירוש.}} "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יָבוֹאוּ עֵדָיו שֶׁל זֶה וְעֵדָיו שֶׁל זֶה, וְיֹאמְרוּ דִּבְרֵיהֶם לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: דְּבָרִים כִּכְתָבָם. {{הע-שמאל|כאמור לעיל בסוף פיסקה רלה, ר' אליעזר הוא היחיד הטוען שלא מדובר בעדות של עדים אלא בממצא פורנזי, המוכיח שהנערה היתה בתולה.}} }} ===פיסקה רלח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יח-יט''' ([[דברים כב יח]]) '''"וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת הָאִישׁ"''' – וְלֹא אֶת הַקָּטָן. '''"וְיִסְּרוּ אֹתוֹ"''' – בְּמַכּוֹת. {{הע-שמאל|קטן שהוציא שם רע פטור מעונש.}} ([[דברים כב יט]]) '''"וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ"''' – מָמוֹן. '''"מֵאָה כֶסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. {{הע-שמאל|לעניין זכות האב בכספי הקנס ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] להעדר הקנס לבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]]}} '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – פְּרָט לְגִיּוֹרֶת שֶׁהָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, {{הע-שמאל|אם אמה של הנערה התגיירה לאחר שהרתה אותה – אין לה זכות לקנס, כי אביה אינו מוכר ככזה; וראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג.]]}} שֶׁאֵין לָהּ מֵאָה כֶסֶף. '''"כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע"''', לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ; וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשה מגבילה את החיוב של המוציא שם רע לשאת את הנערה.}} נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יְהֵא רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – וַאֲפִילּוּ לְאַחַר זְמַן. '''"כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|אם מת בלי בנים, והתקיים 'כל ימיו' – רשאי היבם לחלוץ לה, ואינו חייב ליבם אותה; וראו [[ביאור:תוספתא/כתובות/ג#ט|תוספתא כתובות ג ט.]]}} }} ===פיסקה רלט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כ-כא''' ([[דברים כב כ]]) "וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר", אֵין לִי אֶלָּא כְּדַרְכָּהּ; {{ב|שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ|מאחוריה}} מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "הָיָה". יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה בִּיאָה {{ב|בְּמָקוֹם אַחֵר|במקום שלישי בגוף האשה}}? תַּלְמוּד לוֹמַר "הַזֶּה". {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלה: אם זינתה בביאה רגילה או בביאה מאחוריה – נסקלת, אבל אם זינתה בדרך אחרת – אינה נסקלת.}} "לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה" – אֵין עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. {{הע-שמאל|כדעת ר' עקיבא בפסקה רלז.}} ([[דברים כב כא]]) "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וְיֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג:]] לכתחילה עדיף להוציא את הנערה להורג בפתח בית אביה; אבל אם אין לה אב או שהאב אינו יהודי, או שיש לה אב אבל אין לו בית – סוקלים אותה ככל חייבי הסקילה.}} יֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב וְאֵין לָהּ אָב {{ב|מִנַּיִן?|שנסקלת בבית דין}} תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה" – מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ"? – מִצְוָה. }} ===פיסקה רמ=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כא''' ([[דברים כב כא]]) '''"וּסְקָלוּהָ כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ"''', וְכִי כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ רוֹגְמִים אוֹתָהּ? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|לעיל פיסקה רכ,]] וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אֶלָּא בְּמַעֲמַד כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ. '''"בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) '''"בָּאָבֶן"'''. אִי "בָּאָבֶן", יָכוֹל בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בָּאֲבָנִים"'''. אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתָה בָּרִאשׁוֹנָה, תָּמוּת בַּשְּׁנִיָּה. '''"כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל"''', לֹא עַצְמָהּ בִּלְבַד נִוְּלָה, אֶלָּא כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רלח: "לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל".}} '''"לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ"''', נֶאֱמַר כָּאן "אָבִיהָ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא כא ט]]) '''"אָבִיהָ"'''. {{הע-שמאל|בויקרא מופיע דין בת כהן שזינתה, ולא כתוב במפורש שהיא נשואה. לומדים זאת מכאן. כלומר, מדובר בניאוף של אשה נשואה לבעל.}} מָה "אָבִיהָ" הָאָמוּר לְהַלָּן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל, אַף "אָבִיהָ" הָאָמוּר כָּאן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. }} ===פיסקה רמא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כב''' {{הע-שמאל|מדובר גם על שכיבה שלא כדרכה, וראו גם לעיל פיסקה רלה ולקמן בפיסקה הבאה.}} ([[דברים כב כב]]) '''"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ"''' – בְּעֵדִים. '''"שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|לפי מנהג יהודה היו החתנים בועלים את נשותיהם בעודן ארוסות; ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק א#משנה ה|כתובות א ה.]] במקרים כאלה האשה נחשבת 'בעולת בעל' ולא 'מאורסה', וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/י#ד|תוספתא סנהדרין י ד.]]}} '''"בְּעֻלַת בַּעַל"''', לְהָבִיא אֶת שֶׁנִּבְעֲלָה בְּבֵית אָבִיהָ וַעֲדַיִן הִיא אֲרוּסָה. '''"וּמֵתוּ"''' – בִּסְתָם מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|לפי האגדה ([[בבא בתרא ג ב]]) בא הורדוס על מרים החשמונאית לאחר שמתה. כשבא עליה היא כבר היתה מתה ולכן אין אפשרות להרוג את 'שניהם', והעושה כמעשה הורדוס פטור ממוות על הבעילה הנקרופילית. לעניין הבאים מאחוריהם ראו גם בתחילת הפיסקה.}} '''"שְׁנֵיהֶם"''' – וְלֹא הָעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה הֵירוֹדֵס, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "'''גַּם''' שְׁנֵיהֶם" – לְרַבּוֹת {{ב|הַבָּאִים מֵאַחֲרֵיהֶם.|שבא עליה שלא כדרכה}} {{הע-שמאל|איש השוכב עם ילדה נשואה, או אשה השוכבת עם ילד – חייבים, למרות שבני הזוג שלהם פטורים ממוות.}} '''"הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה"''' – וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה. '''"וְהָאִשָּׁה"''' – אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְעֲלָה לְקָטָן. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל! }} ===פיסקה רמב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כג-כה''' {{הע-שמאל|אין נסקלים על אונס של בוגרת מאורסה (להגדרת הבוגרת ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ח|נידה ה ח.]]) או על אונס נערה בעולה, וראו פיסקה רמא, וכן בסוף הפיסקה. במקרים כאלה העונש הוא חנק.}} ([[דברים כב כג]]) '''"כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ. '''"וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר"''', אִלּוּ לֹא יָצָאת בָּעִיר לֹא הָיָה מִסְתַּקֵּף לָהּ. {{הע-שמאל|יש מידה מסויימת של אשמה בעצם היציאה של הנערה בעיר; והשוו [[בראשית רבה פ ה]]; שם מאשימים את דינה בת יעקב באונס, שהרי אין לצפות מגבר לשלוט בדחפיו.}} '''"בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', מְלַמֵּד שֶׁהַפִּרְצָה קוֹרְאָה לַגַּנָּב. '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רמא.}} ([[דברים כב כד]]) '''"וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא"''', {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח:]] הסקילה נעשית במקום החטא או סמוך לו, ולא בבית הדין; והשוו גם לעיל פיסקה רלט, בדין המזנה בבית אביה.}} זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ: שַׁעַר שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ, וְלֹא שַׁעַר שֶׁנִּדּוֹנוּ בּוֹ. '''"וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) "בָּאֶבֶן" {{הע-שמאל|דין הסקילה, וראו לעיל [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|פיסקה רכ]] ופיסקה רמ, וכן [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אִי "בָּאֶבֶן", יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר "בָּאֲבָנִים". אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתוּ בָּרִאשׁוֹנָה – יָמוּתוּ בַּשְּׁנִיָּה. '''"אֶת הַנַּעֲרָה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעָקָה"'''. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה, {{הע-שמאל|סקילת הנערה אינה עונש על שלא צעקה; מדובר בכך שהתרו בה והיא בחרה להתעלם. דורש 'על דבר', שהמתרים דברו איתה.}} לְהָבִיא אֶת הַמְּזִידָה בְּהַתְרָיַת עֵדִים. '''"וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ"''', כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה. {{הע-שמאל|גם בגבר התרו, והוא בחר להתעלם.}} ([[דברים כב כה]]) אֵין לִי אֶלָּא בָּעִיר; בַּשָּׂדֶה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ"'''. {{הע-שמאל|מחלק את פס' כה ומצמיד את תחילתו לסוף העניין הקודם: גם אם מצא את הנערה בשדה יש לסקלה; וראו לקמן פיסקה רמג על פס' כז, שאם יש לה מושיע בין בעיר בין בשדה חייבת.}} '''"וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', פְּרָט לְשֶׁאֶחָד מַחְזִיק וְאֶחָד שׁוֹכֵב, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. {{הע-שמאל|אם האנס הסתייע באדם נוסף שהחזיק את הנערה ולא בא עליה בעצמו – האנס פטור.}} '''"וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ"''', הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁנִי בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|אם באו עליה שנים או יותר – רק הראשון נסקל, כי השני לא בא על בתולה, וראו בתחילת הפיסקה; וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ז#משנה ט|סנהדרין ז ט.]]}} }} ===פיסקה רמג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כו-כז''' ([[דברים כב כו]]) '''"וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר"''', מְלַמֵּד שֶׁפְּטָרָהּ הַכָּתוּב מִן הַמִּיתָה {{הע-שמאל|הנערה האנוסה אינה עבריינית ואינה נענשת, למרות האמור בתחילת פיסקה רמב. היה יכול ללמוד מהביטוי 'חטא מוות' שהנערה נענשת בעונש שאינו מוות, אבל העדיף לדרוש 'חטא מוות' כעונש גופני.}} מִנַּיִן אַף מִן הַקָּרְבָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא"'''. מִנַּיִן אַף מִן הַמַּכּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא מָוֶת"'''. '''"כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֲנוּסִים שֶׁבַּתּוֹרָה פְּטוּרִים, וּמַצִּילִים אוֹתָם בְּנַפְשָׁם {{הע-שמאל|מצילים את האנוסים אפילו במחיר חיי הרודפים. אבל הבהמה והשבת והקב"ה אינם נחשבים נרדפים ולכן אין להציל אותם בנפשם של הרודפים; והשוו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|תוספתא סנהדרין יא ה,]] שר' אליעזר בר' צדוק חולק על העובד ע"ז.}} אֵין לִי אֶלָּא זֶה, מִנַּיִן אַף הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ וְאַחַר הַזָּכוּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה"'''. יָכוֹל אַף הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה וְהַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַזֶּה"''': זֶה בִּסְקִילָה, וְאֵין כָּל אֵלּוּ בִּסְקִילָה. {{הע-שמאל|על רביעת בהמה, חילול שבת וע"ז יש עונש סקילה. נראה שיש להשלים כאן על פי התוספתא הנ"ל 'אבל אם היתה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט – אין מצילין אותה בנפשו' שנאמר 'הזה' וכו'.}} ([[דברים כב כז]]) '''"כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ"''', יָכוֹל בָּעִיר חַיֶּבֶת בַּשָּׂדֶה תְּהֵא פְּטוּרָה? {{הע-שמאל|ההבחנה בין עיר לשדה אינה דווקא, והדרשה מחליפה אותה בהבחנה בין יש מושיע לאין מושיע.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ"'''. הָא, אִם {{ב|יֵשׁ לָהּ מוֹשִׁיעַ|היתה יכולה לצעוק לעזרה ולהינצל}} – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה חַיֶּבֶת, וְאִם אֵין לָהּ מוֹשִׁיעַ – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה פְּטוּרָה. '''"צָעֲקָה"''', פְּרָט לְשֶׁאָמְרָה הַנַּח לוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה {{הע-שמאל|אם האנוסה בקשה שלא יפגעו באנס – אסור, לדעת ר' יהודה, לפגוע בו ויש לדון אותו ואת הנערה בבית דין ולסקלם, כדין 'עיר'.}} }} ===פיסקה רמד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כח''' ([[דברים כב כח]]) '''"כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָה בְתוּלָה"''', {{הע-שמאל|שלוש הדרשות הראשונות משוות בין דין האונס החמור לדין המפתה מספר שמות, שענשו קל יותר, והוא פטור מתשלומי צער (ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ד|כתובות ג ד.]]) למרות שהאונס חמור יותר, הוא חייב דווקא אם פיתה בתולה; ולמרות חומרת העבירה, אינו משלם את הקנס לנערה אלא לאביה. המפתה או האונס נערה בעולה או אפילו מוכת עץ, שבתוליה נקרעו עקב מכה פיזית – פטור מקנס.}} נֶאֱמַר כָּאן '''"בְּתוּלָה"''' וְנֶאֱמַר ([[שמות כב טו]]) '''"בְּתוּלָה"''' בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה; מְפַתֶּה, הַקַּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה? אוֹ חִילּוּף: אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל בְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל הַבְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לִבְעוּלָה. אֵין לִי אֶלָּא בְּעוּלָה; מוּכַּת עֵץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לְמוּכַּת עֵץ. נֶאֱמַר כָּאן '''"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה"''' וְנֶאֱמַר בִּמְפַתֶּה '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"'''. {{הע-שמאל|הטיפול בתנאי 'אשר לא אורשה' דומה לטיפול בתנאי 'בתולה': למרות שהאונס עבר עבירה חמורה יחסית, הוא פטור אם פיתה נערה שהתגרשה מהארוסין (ראו דברי ר' יוסי הגלילי [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ג|בכתובות ג ג]]), וגם כאן הוא משלם את הקנס לאבי הנערה ולא ישירות לה.}} מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? אוֹ חִילּוּף: מָה אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים;|הן בפרשת מפתה, הן בפרשת האונס}} שֶׁלֹּא יְהֵא נוֹתֵן לֹא לָהּ וְלֹא לְאָבִיהָ. {{הע-שמאל|אם אנס נערה שהתגרשה מהאירוסין אינו משלם קנס, כר' יוסי הגלילי שם}} נֶאֱמַר כָּאן '''"נַעֲרָה"''', וְלֹא נֶאֱמַר "נַעֲרָה" בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה? אוֹ חִילּוּף: מָה מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה? {{הע-שמאל|להגדרת 'בוגרת', שאינה נערה ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ז|נידה ה ז-ח.]] האונס את הבוגרת פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח;]] קל וחומר שהמפתה אותה פטור.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''', וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת? לְהַחֲלִיף אֶת הַדִּין אִי אַתָּה יָכוֹל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר '''"נַעֲרָה"''' '''"נַעֲרָה"''', {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים.|שתיהן באונס.}} '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"וְנִמְצָאוּ"''' – בְּעֵדִים. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רמא.}} }} ===פיסקה רמה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כט''' ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן הָאִישׁ"''' – וְלֹא הַקָּטָן. {{הע-שמאל|קטן פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ח#משנה ד|ב"ק ח ד.]] לעניין צורת השכיבה ראו לעיל פיסקה רמד. לאבי הנערה – ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] לעניין אבי הבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]] לעניין שותה בעציצו ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשות מסכמות את הפיסקאות הקודמות, ראו פיסקה רמד.}} '''"הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. '''"חֲמִשִּׁים כָּסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ, וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין. נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יִהְיֶה רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – בְּאִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּה"''' – לְרַבּוֹת אֶת הַיְּתוֹמָה, {{הע-שמאל|ר' אלעזר חולק על ר' יוסי הגלילי, שבשיטתו הובאה בפיסקה רמד ההלכה שלנערה שהתגרשה אין קנס, והוא מחזיק בדעת ר' עקיבא, ראו שם משנה ג.}} מִיכָּן אָמְרוּ: ([[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ו|כתובות ג ו]]) יְתוֹמָה, שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹנֵס חַיָּב וְהַמְּפַתֶּה פָּטוּר. '''"לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלח.}} }} m5fdol3j19fs6gmvvxsvrerrdou5hgy 3001508 3001502 2026-03-29T09:53:43Z Ahituvrs 4152 /* פיסקה רמג */ 3001508 wikitext text/x-wiki ==ספרי דברים לפרשת כי תצא פרק כב== ===פיסקה רכב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב א''' ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְלֹא מִיל? {{הע-שמאל|מאיזה טווח מתחייב הרואה לטפל באבידה? – ציטוט מהמכילתא, וראו גם [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#י|תוספתא ב"מ ב י.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"'''. אִי '''"כִּי תִפְגַּע"''', שׁוֹמֵעַ אֲנִי כְּמַשְׁמָעוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כִּי תִרְאֶה"'''. הָא כֵּיצַד? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל, שֶׁהוּא רִיס.([[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|מכילתא כספא כ,]] לפס' ה) '''"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ!"''', נִמְצֵינוּ לְמֵדִים שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. '''"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"''' – זוֹ פְּרִיקָה; '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''' – זוֹ טְעִינָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה בהמשך המכילתא שם, וכן בתוספתא שם הלכה יב בשם ר' שמעון.}} ([[דברים כב א]]) '''"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה {{הע-שמאל|שתי דרשות על הכפילות בשמות וכאן. הראשונה דומה לדרשה דלעיל על "וחדלת"; השניה עוסקת בזהות בעל השור, שהיצר מפתה להתעלם משור האויב; וראו גם תוספתא שם הלכה יא.}} וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. '''"שׁוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר אָחִיךָ; שׁוֹר אֹיִבְךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"אֹיִבְךָ"''', מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"אָחִיךָ"'''? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים"''' – כְּדֶרֶךְ הַדָּחָתָם. מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה? מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָּרָה רוֹעִים בַּדֶּרֶךְ – אֵין זוֹ אֲבֵדָה. חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִים, פָּרָה וְרָצָה בֵּין הַכְּרָמִים – הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|ב"מ ב ט]]) '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ]] לפס' ה, ושם מוסיפים שאינו חייב לטפל באבידת הגוי, בניגוד לתוספתא ולדעת חלק מהתנאים שם.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר! לְכָךְ נֶאֱמַר '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ"''': פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"''', הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, אֲפִילּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"'''; {{הע-שמאל|אם הבהמה ברחה מהרפת שוב – עדיין חייב המוצא להחזירה, וראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|בב"מ ב ט.]] אם המוצא התחיל לטפל באבידה, אבל התחרט והשאיר אותה במקום שמצא אותה, מתוך תקווה שאחרים יטפלו בה – אין הם חייבים לטפל בה, והוא נשאר אחראי עליה במקרה שנגנבה או אבדה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ט|תוספתא ב"מ ב ט.]]}} הֶחֱזִירָהּ לְמָקוֹם שֶׁרָאוּהָ – אֲחֵרִים לֹא יְטַפְּלוּ בָּהּ. נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ. לְעוֹלָם חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ, עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנָּה {{ב|לִרְשׁוּתוֹ,|של בעליה}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ"'''. }} ===פיסקה רכג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ב''' {{הע-שמאל|השוו לניסוח שונה ואולי גם משמעות שונה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ,]] לפס' ד.}} ([[דברים כב ב]]) "וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ", אֵין לִי אֶלָּא קָרוֹב. רָחוֹק מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא יְדַעְתּוֹ". "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" – וְלֹא לְבַיִת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו במכילתא שם, וכן [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ז|ב"מ ב ז.]]}} "וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ", וְכִי עָלַת עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לוֹ עַד שֶׁלֹּא יִתֵּן סִימָנִים? אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ"? עַד שֶׁתִּדְרֹשׁ אֶת אָחִיךָ אִם רַמַּיי הוּא אִם אֵינוֹ רַמַּיי. {{הע-שמאל|אם חברך אינו מוצא את הדרך – הובל אותו אליה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#יב|תוספתא ב"מ ב יב.]]}} "וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ" – אַף אֶת עַצְמוֹ אַתָּה מֵשִׁיב לוֹ! }} ===פיסקה רכד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ג''' {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ח|בתוספתא ב"מ ב ח.]]}} ([[דברים כב ג]]) '''"וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ"''', הָיְתָה חֲמוֹר – עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת כְּסוּת – מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם; שׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ח|בב"מ ב ח.]]}} כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְצָרְכָּם אֲבָל לֹא לְשַׁחֲקָם; כְּלֵי עֵץ – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְקָבוּ. אַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִּכְלַל כָּל אֵלּוּ, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ: {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ה|בב"מ ב ה.]]}} מַה שִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁיֵּשׁ לָהּ סִימָנִים וְיֵשׁ לָהּ תּוֹבְעִים – כָּךְ כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִימָנִים וְיֵשׁ לוֹ תּוֹבְעִים. {{הע-שמאל|לדברי ת"ק השוו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ז|תוספתא ב"מ ב ז.]]}} אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד, שְׁאָר אֲבֵדָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ."''' '''"אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ"''' – פְּרָט לְפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: '''"וּמְצָאתָ"''' – לְרַבּוֹת פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה! {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} '''"לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם"''' – לִיתֵּן עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה. }} ===פיסקה רכה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ד''' ([[דברים כב ד]]) '''"לֹא תִרְאֶה"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב, שם לעניין אבידה וכאן לעניין פריקה וטעינה.}} '''"חֲמוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא חֲמוֹר אָחִיךָ; חֲמוֹר שׂוֹנַאֲךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ה]]) '''"חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ"''' מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אָחִיךָ"? מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים"''' – וְלֹא עוֹמְדִים. '''"בַּדֶּרֶךְ"''' – וְלֹא בָּרֶפֶת. מִיכָּן אָמְרוּ ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י:]]) מְצָאָהּ בָּרֶפֶת – אֵין חַיָּב בָּהּ, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – חַיָּב בָּהּ. '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהֵם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת; אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ; אוֹ שֶׁהָיְתָה אֲבֵדָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר. שֶׁנֶּאֱמַר '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''', הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב; שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ, וְאָמַר לוֹ: "הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רָצִיתָ לְהָקִים – תָּקִים" – פָּטוּר, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י.]]}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. יָכוֹל אֲפִלּוּ זָקֵן, וַאֲפִלּוּ חוֹלֶה, וַאֲפִלּוּ מֻכֵּה שְׁחִין? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. }} ===פיסקה רכו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ה''' ([[דברים כב ה]]) '''"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה"''', {{הע-שמאל|לדעת ת"ק אין איסור על סגנון הלבוש אלא על המטרה – פריצות מינית.}} וְכִי מַה בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ? שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי לְבָנִים וְהָאִישׁ לֹא יִתְכַּסֶּה צְבָעוֹנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "תּוֹעֵבָה" – דָּבָר הַבָּא לִידֵי תּוֹעֵבָה. זֶהוּ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאִישׁ לוֹבֵשׁ – '''וְתֵלֵךְ לְבֵין הָאֲנָשִׁים''', וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים – '''וְיֵלֵךְ לְבֵין הַנָּשִׁים'''. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי זַיִן וְתֵצֵא לַמִּלְחָמָה? {{הע-שמאל|ראב"י קושר את המצווה למלחמה, ודורש להקפיד על המגדר: לא לגייס נשים למלחמה ולא לשחרר ממנה גברים.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה". וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים? – תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה". "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה", קָרוּי חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת: חֵרֶם, תּוֹעֵבָה, שָׂנוּי, מְשֻׁקָּץ, וְעָוֶל. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח.]] קושר את ביטויי התועבה לע"ז. יתכן שגם דברי ת"ק קשורים למתירנות מינית הכרוכה בע"ז.}} }} ===פיסקה רכז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו''' {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב|חולין יב א.]] מוציא את המזומן, אבל מכאן ואילך רוב הדרשות מרבות.}} ([[דברים כב ו]]) '''"כִּי יִקָּרֵא"''' – פְּרָט לַמְּזֻמָּן, {{הע-שמאל|ראו מקבילה להלכה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} מִעוּט אֶפְרוֹחִים – שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים – שְׁנַיִם, מִנַּיִן אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵּיצָה אַחַת חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"קַן"''' – קֵן מִכָּל מָקוֹם. מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר '''"בַּדֶּרֶךְ וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''' {{הע-שמאל|דורש 'לפניך' כניגוד של 'יקרא... בדרך', שגם עופות בית חייבים בשילוח הקן אם קיננו מחוץ לו, וראו מקבילה בחולין שם משנה א.}} יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְפָנֶיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּדֶּרֶךְ"''', עַל הָאִילָנוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּכָל עֵץ"''', עַל הָאָרֶץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ עַל הָאָרֶץ"'''. {{הע-שמאל|דורש את האריכות 'והאם רובצת על האפרוחים' וכו', שלא כתב 'עליהם', ומקיש אפרוחים לביצים וההפך. ביצים שאינן מופרות ואפרוחים מפריחים פטורים משילוח הקן, וראו גם במקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] מכאן ואילך חוזר למעט}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''', מָה אֶפְרוֹחִים בְּנֵי קַיָּמָא – אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא יָצְאוּ מוּזָרוֹת מָה בֵּיצִים צְרִיכוֹת לְאִמָּן – אַף אֶפְרוֹחִים צְרִיכִים לְאִמָּם; יָצְאוּ הַמַּפְרִיחִים, שֶׁאֵין צְרִיכִים לְאִמָּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] אם היא עפה קרוב לקן וכנפיה נוגעות בו היא נחשבת כרובצת.}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''' – כְּשֶׁהִיא רֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם, פְּרָט לִמְעוֹפֶפֶת יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים"''', אַף עַל פִּי {{ב|שֶׁאֵינָהּ עִמָּהֶם|שאינה רובצת}} {{הע-שמאל|דורש 'והאם'; וראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|חולין יב ב.]] אפילו עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טהור ממין אחר פטור, ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י.]]}} יָכוֹל עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, וְעוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא, יְהֵא חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''', עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מִין אֶחָד. {{הע-שמאל|דורש 'ולקח'-'לא תקח'. וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ה|בחולין יב ה.]]}} '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא יד ד]]) "וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת", יָכוֹל יִקָּחֶנָּה לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', אֲפִילּוּ לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע. '''"לֹא תִקַּח הָאֵם"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה }} ===פיסקה רכח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו-ז''' {{הע-שמאל|משלים את האמור בסוף פסקה רכז על מצוות לא תעשה. לעניין "שילחה וחזרה" וכו' השוו לעיל פיסקה רכב, וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – מִצְוַת עֲשֵׂה. שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז [[ביאור:משנה חולין פרק יב|ומשנה א שם.]]}} הָאֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁמָּרְדוּ וְשֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; בַּבַּיִת – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז: שם הוציאו אפרוחים מפריחים, וכאן – אפרוחים מתים. הדרשה שחייב לשלח אפילו קן עם ביצה אחת או אפרוח אחד הופיעה גם היא שם.}} ([[דברים כב ו]]) "אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים", מָה אֶפְרֹחִים שֶׁיֵּשׁ בָּם צֹרֶךְ – יָצְאוּ מֵתִים שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ אַף בֵּיצִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ – יָצְאוּ בֵּיצִים מוּזָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ מִעוּט אֶפְרֹחִים שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים שְׁנַיִם, וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת אוֹ אֶפְרוֹחַ אֶחָד – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ג|ב"מ ב ג:]] 'גוזלות מקושרים... לא יגע בהם'. אמנם הגוזלות ברה"ר, אבל הם בבירור שייכים לאדם אחר שהניח אותם שם.}} דָּבָר אַחֵר: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" מִכָּל מָקוֹם. "בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ", מָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת – יָצְאוּ מְקֻשָּׁרִים שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י,]] ששילוח הקן אינו נוהג בעופות טמאים. לדרשת ר' יאשיה ראו [[ביאור:ספרי דברים/ראה/יג-יד#פיסקה צח|לעיל פיסקה צח.]] גם ר' יצחק שחולק עליו מסכים שהכינוי 'ציפור' הוא רק לטהורה.}} דָּבָר אַחֵר: ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר; אוֹ אַף בִּטְמֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֹּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ" זֶה בִּנְיַן אָב, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "צִפּוֹר" – בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה, {{הע-שמאל|האמור לעיל, 'שילחה וחזרה' וכו' – תקף רק עד שלקח את הבנים, ואם אחר כך חזרה האם לקן – יכול לקחתה.}} הָא {{ב|אִם שִׁלְּחָהּ|ולקח את הבנים}} {{ב|וְהֶחֱזִיר בַּדֶּרֶךְ אֶת פָּנָיו|ומצא את האם בקן}} – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה הלכתית [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|בחולין יב ב.]] כאן נוספו הדרשות.}} "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – בִּנְקֵבוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְלֹא בִּזְכָרִים. קוֹרֵא זָכָר – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב בְּשִׁלּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח", וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָאֵם" – פְּרָט לְקוֹרֵא זָכָר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ד|חולין יב ד-ה.]] לדעת חכמים אין לוקים על שילוח הקן כי יש פתרון הלכתי - יכול עדיין לשלח את האם.}} הַנּוֹטֵל אֵם מֵעַל הַבָּנִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה, שֶׁהִיא בְּאִסָּר, אָמְרָה תּוֹרָה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" – קַל וָחֹמֶר עַל מִצְווֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. }} ===פיסקה רכט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ח''' ([[דברים כב ח]]) '''"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא בּוֹנֶה. לָקַח, יָרַשׁ, וְנִתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה מִנַּיִן? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ב|סוטה ח ב,]] וראו בסוף הפיסקה, וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד,]] שהגדרת "בית" ו"בניה" שימשו להרבה מטרות הלכתיות. 'בית' הוא מקום שניתן לגור בו, אבל אינו מוגדר לפי ייעודו אלא לפי הנתונים הפיזיים: יש לו קירות וגג (ולכן אכסדרה ומרפסת אינם נכללים בו) והוא גדול מ4X4 אמות (ולכן בית שער אינו נכלל בו).}} תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּיִת"''', מִכָּל מָקוֹם. '''"לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת. מִנַּיִן לְבוֹנֶה בֵּית הַתֶּבֶן, בֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". יָכוֹל אַף הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בַּיִת"''', מָה בַּיִת מְיֻחָד, שֶׁהוּא בֵּית דִּירָה – יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָם בֵּית דִּירָה. {{הע-שמאל|אם יש בבית מרתף מסוג כלשהו יש לעשות מעקה למרתף.}} '''"וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא גַּג. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת, שִׁיחִים, וּמְעָרוֹת, חֲרִיצִים וּנְעִיצִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". {{הע-שמאל|כבש היכל ואולם היו במקדש, ורק להיכל היה מעקה, ראו [[ביאור:משנה מדות פרק ד#משנה ו|מדות ד ו.]] ואמנם מהכבש היו שנפלו, ראו [[ביאור:משנה יומא פרק ב#משנה ב|יומא ב ב.]] לאולם היו רק שני קירות והוא נחשב אכסדרה, הפטורה ממעקה. יתכן לשמוע כאן התנגדות לדרשה אפשרית המבחינה בין בית פרטי למקדש.}} אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"גַּג"'''? פְּרָט לְכֶבֶשׁ '''"בַּיִת"''' – לְרַבּוֹת הֵיכָל. '''"גַּג"''' – פְּרָט לְאוּלָם. {{הע-שמאל|המצווה היא לעשות מעקה משעת הבניה, אבל אם לא עשה אז – מצווה לעשותו בכל זמן, וראו בתחילת הפיסקה שגם הקונה והיורש וכו' חייב.}} '''"חָדָשׁ"''', רַבִּי אוֹמֵר: מִשְּׁעַת חִדּוּשׁוֹ עֲשֵׂה לוֹ מַעֲקֶה. {{הע-שמאל|המעקה היה בגובה עשרה טפחים, אבל בחלקו התחתון, בגבה 3 טפחים, היה חלון להעביר בו את המעגילה להידוק הגג בחורף.}} כַּמָּה הוּא מַעֲקֶה? מַעֲגִילוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, בֵּית דּוֹרְסוֹ עֲשָׂרָה. "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" – מִצְוַת עֲשֵׂה. "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|דורש 'הנופל' – שהיה אמור ליפול. הדרשה מפחיתה את אחריות בעל הבית, אבל עדיין אם האסון התרחש בביתו – הוא נחשב חייב בעיני המגלגל – הקב"ה.}} '''"כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"''', רָאוּי זֶה שֶׁיִּפֹּל! אֶלָּא מְגַלְגְּלִים זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּיי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. {{הע-שמאל|האחריות להקמת המעקה היא על בעל המקום הגבוה, ובמקרה המתואר כאן – על הרבים ומתחזקי רה"ר.}} '''"מִמֶּנּוּ"''' – וְלֹא לְתוֹכוֹ; שֶׁאִם הָיָה רְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְנָפַל מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר "מִמֶּנּוּ" וְלֹא לְתוֹכוֹ. {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על 'הנופל'. המצודה היא הבית חסר המעקה, וראוי לאדם להזהר בו כדגים הנזהרים מהמצודה (מלכודת).}} דָּבָר אַחֵר: '''"כִּי תִבְנֶה"''', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ כֵּיצַד הוּא נִדּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ([[קהלת ט יב]]) "כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה". {{הע-שמאל|בית קטן, כמו בית השער בתחילת הפיסקה – אינו נחשב 'בית', ולכן הוא פטור ממעקה וממזוזה וכו', לעניין עירוב (עבור לעיר) ראו [[ביאור:משנה עירובין פרק ח#משנה ד|עירובין ח ד.]] לעניין מעשרות ראו [[ביאור:משנה מעשרות פרק ג#משנה ו|מעשרות ג ו.]] לעניין זכות השימוש בחצר ראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/יא#ח|תוספתא ב"מ יא ח.]] לעניין המלחמה ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ג|סוטה ח ג,]] וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד.]] הברייתא בשלמותה מופיעה ב[[ירושלמי מעשרות ג ג]] וכן בבבלי [[סוכה ג א]].}} '''"בַּיִת"''' – מִיכָּן אָמְרוּ: בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע – פָּטוּר מִן הַמַּעֲקֶה וּמִן הַמְּזוּזָה וּמִן הָעֵרוּב, וְאֵין עוֹשִׂים אוֹתוֹ עִבּוּר לָעִיר, וְלֹא טִבּוּל לְמַעַשְׂרוֹת, וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לְפִתְחוֹ; הַנּוֹדֵר "מִן הַבַּיִת" מֻתָּר לִישֵׁב בּוֹ; וְאֵין מִטַּמֵּא בַּנְּגָעִים, וְאֵין צָמִית בַּיּוֹבֵל, וְאֵין חוֹזְרִים עָלָיו מֵעַרְכֵי הַמִּלְחָמָה. }} ===פיסקה רל=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ט-י''' ([[דברים כב ט]]) '''"לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם"''', מָה אֲנִי צָרִיךְ? {{הע-שמאל|הכפילות עם פסוקי ויקרא אינה מוסיפה איסור אלא מחמירה את איסור כלאי הכרם מעבר לכלאים רגילים, ומחשיבה אותו ככפל איסורים.}} וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ([[ויקרא יט יט]]) "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם"! מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּם כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִים. אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שָׁלֵם. מִנַּיִן אֲפִילּוּ גֶּפֶן יְחִידִי וְעוֹשֶׂה פֵּרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ד|כלאים ה ד,]] שיש להימנע לזרוע ב'עבודתה' של הגפן, כלומר באיזור שבו מעבדים אותה. אכן המקום הזה מצומצם ביחס למצב בכרם שלם.}} מִנַּיִן לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁאֲסוּרִים בַּהֲנָיָה? נֶאֱמַר כָּאן "קֹדֶשׁ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא ה טו]]) "קֹדֶשׁ" {{הע-שמאל|הכינוי לאיסור הכלאים הוא 'קדש'. טכנית הוא דומה לקדשי בדק הבית האסורים בהנאה (ראו בפסוק מויקרא), אבל נראה שהקרבה בין הכלאים והמקדש מהותית יותר: היין – פרי הגפן – נחשב משקה מקודש לעניינים רבים, וביניהם ניסוך במקדש. ויש עוד קשרים בין הכלאים והקדושה.}} מַה "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר כָּאן אָסוּר בַּהֲנָאָה. '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע"''', מֵאֵימָתַי "הַמְלֵאָה הַזֶּרַע" מִתְקַדֶּשֶׁת? – מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|איסור הכלאים חל על התבואה הזרועה בכרם משהשרישה, ועל הענבים משהגיעו לגודל פול, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ז|כלאים ז ז.]]}} '''"הַזֶּרַע"''', פְּרָט לְזֶרַע שֶׁיָּצָא עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמָּיִם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ז|כלאים ה ז:]] אם נזרעו בכרם מעצמם – מותר להשתמש בפירות בתנאי שמיד כשראה אותם ליקט אותם, וכן אם הרוח נשבה ממול הזורע והעיפה את הזרעים לכרם; אבל אם הרוח נשבה מאחורי הזורע וסייעה לו – אסור.}} הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסָעַרְתּוֹ, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסַיַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"'''. הַמְּקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קִדֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר תִּזְרַע" {{הע-שמאל|הקוצים אינם נקראים 'זרע', אבל לדעת ר' אליעזר אין להשתמש בהם; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ח|כלאים ה ח.]]}} וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "זֶרַע", פְּרָט לִמְקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם. '''"וּתְבוּאַת הַכָּרֶם"''', מֵאֵימָתַי הַתְּבוּאָה מִתְקַדֶּשֶׁת? מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? מִשֶּׁיַּעֲלוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|ראו לעיל.}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כֶּרֶם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על גפן יחידי: הגפן הפוריה אסורה אפילו אם היא יחידה; והכרם אסור בזריעה אפילו אם יבש ואינו מניב פירות; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ב|כלאים ז ב.]]}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁלְּךָ, כֶּרֶם שֶׁל אֲחֵרִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִזְרַע... כִּלְאָיִם", מִכָּל מָקוֹם. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]] הדרשה כר' יוסי ור' שמעון, שהתבואה לא נאסרה, אלא רק הגפן ופירותיה. וראו גם [[ביאור:תוספתא/כלאים/ד#ז|תוספתא כלאים ד ז,]] שאפילו אם התבואה שייכת לבעל הגפן – היא אינה נאסרת, אלא הוא מחוייב להזיז את התבואה מתחת הגפן.}} הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן {{ב|עַל גַּבֵּי זְרָעִים,|השייכים לחברו}} אֲפִילּוּ מֵאָה אַמָּה – הַגֶּפֶן אֲסוּרָה וּפֵרוֹתֶיהָ. ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר"''' – יָכוֹל לֹא יַחֲרֹשׁ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ? {{הע-שמאל|איסור ההנהגה הוא דווקא בשתי בהמות יחדיו, ולא באחת משתיהן.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "יַחְדָּו". אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מוּתָר. דָּבָר אַחֵר: "כִּלְאָיִם", לְחַיֵּב מִשּׁוּם כֶּרֶם וּמִשּׁוּם שָׂדֶה. {{הע-שמאל|תשובה נוספת לשאלה שבראש הפיסקה: הפסוק בויקרא מלמד על איסור התבואה שבכרם והפסוק כאן – על איסור הגפן עצמה.}} דָּבָר אַחֵר: '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה"''' – פֶּן תֵּאָסֵר הַמְּלֵאָה, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה {{הע-שמאל|הדרשה עוסקת באיסור קיום הכלאים, ולאו דווקא באיסור הזריעה; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ה|כלאים ה ה-ו.]] אם אדם אחר זרע, למרות שבעל הכרם יכול להשתמש בתבואה, אסור לו לקיים אותה. וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]]}} '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁזָּרַע הוּא. זָרַע חֲבֵרוֹ וְרָצָה לְקַיְּמוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּזְרַע", מִכָּל מָקוֹם. }} ===פיסקה רלא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב י''' ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר יַחְדָּו"''', {{הע-שמאל|הדרשה מוכיחה ממצוות השבת, המנוסחת בדומה לפסוקנו, שמותר לחרוש בשור או בחמור בששת ימי המעשה, והאיסור הוא דווקא על חריש בשניהם יחדו; וראו לעיל בפיסקה רל שדרשו הלכה זו מ"יחדו".}} יָכוֹל לְעוֹלָם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ([[שמות כג יב]]) "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ" – כְּבָר שׁוֹר וַחֲמוֹר עוֹשִׂים מְלָאכָה! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? זֶה עִם זֶה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב.]] להיתר לחרוש בבהמה עם אדם ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ו|כלאים ח ו.]]}} "שׁוֹר וַחֲמוֹר", אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר וַחֲמוֹר; מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תַחֲרֹשׁ", מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? – בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר אִי אַתָּה חוֹרֵשׁ, אֲבָל אַתָּה חוֹרֵשׁ בְּאָדָם וּבַחֲמוֹר! {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב-ג.]]}} "לֹא תַחֲרֹשׁ", אֵין לִי אֶלָּא חוֹרֵשׁ; מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַדָּשׁ {{ב|וְהַיּוֹשֵׁב|בקרון}} וְהַמַּנְהִיג? תַּלְמוּד לוֹמַר: "יַחְדָּו", מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר בַּיּוֹשֵׁב. "יַחְדָּו" – פְּרָט {{ב|לָרַמָּךְ.|לפי הרמב"ם - סוס בר}} {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ה|כלאים ח ה.]]}} {{הע-שמאל|הדרשה כדעת ר' מאיר [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#ג|בתוספתא כלאים ה ג.]] היא חולקת על [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ד|כלאים ח ד,]] ומתירה לקשור בהמה שאינה משתתפת בעבודה לקרון או לגמלים.}} "יַחְדָּו" – פְּרָט לְקוֹשֵׁר אֶת הַסּוּס לְצִדֵּי הַקָּרוֹן אוֹ לְאַחַר הַקָּרוֹן, וְאֶת הַלּוּבְדְּקֵס לַגְּמַלִּים. }} ===פיסקה רלב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יא''' ([[דברים כב יא]]) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ גִּיזֵי צֶמֶר וַאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "שַׁעַטְנֵז", דָּבָר שֶׁשּׁוּעַ טָווּי וְנוּז. {{הע-שמאל|שתי דרשות על 'שעטנז', וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נָלוֹז וּמֵלִיז הוּא אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו. '''"לֹא תִלְבַּשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ; מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה? {{הע-שמאל|דרשה על הכפילות עם הפסוק מויקרא: אסור ללבש ולהתכסות; אבל מותר להעביר בגדי כלאים ממקום למקום בלי ללבשם, בלי הנאת הגוף; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ב|כלאים ט ב.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[ויקרא יט יט]]) "לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ". יָכוֹל לֹא יַפְשִׁילֶנּוּ בַּקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִלְבַּשׁ"'''. לְבִישָׁה בַּכְּלָל הָיְתָה, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ וְלוֹמַר לָךְ: מַה לְּבִישָׁה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא הֲנָיַת הַגּוּף, אַף כֹּל שֶׁהוּא הֲנָיַת הַגּוּף. '''"יַחְדָּו"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ חָלוּק שֶׁל צֶמֶר עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#י|תוספתא כלאים ה י.]]}} וְחָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל צֶמֶר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"'''. רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִקְשֹׁר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן, לַחֲגֹר בּוֹ אֶת מָתְנָיו, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ט|כלאים ט ט.]]}} אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה בָּאֶמְצַע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"''', מִכָּל מָקוֹם. כְּשֶׁתִּמְצָא אוֹמֵר: הַשַּׂק וְהַקֻּפָּה מְצָרְפִים אֶת הַכִּלְאַיִם. {{הע-שמאל|הקנבוס בשק מצטרף לקנבוס שבבגדי נושאו כדי לבטל את הפשתן שארוג בצמר בבגדיו, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה י|כלאים ט י.]]}} '''"צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו"''', אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ מֻתָּר. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רל, שמותר ללבוש צמר או פשתים לחוד, וראו גם לעיל, הדרשה על 'יחדו'.}} הַלְּבָדִים אֲסוּרִים מִשּׁוּם כִּלְאַיִם; אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם אָרִיג, יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם שׁוּעַ. {{הע-שמאל|כלאים הוא בגד טווי '''או''' שוע '''או''' נוז, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} }} ===פיסקה רלג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יב''' ([[דברים כב יא]]-יב) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז... גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, {{הע-שמאל|זוגות פסוקים הנראים סותרים זה את זה – נאמרו כאחד, ושני בני הזוג הם אמת. ראו גם [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/בחדש#פרשה ז|מכילתא בחדש ז.]]}} ([[שמות כ ח]]) '''"זָכוֹר"''' ([[דברים ה יב]]) ו'''"שָׁמוֹר"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[שמות לא יד]]) '''"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת"''' ([[במדבר כח ט]]) '''"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[ויקרא יח טז]]) '''"עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה"''' ([[דברים כה ה]]) '''"יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[במדבר לו ח]]) '''"וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה"''' ([[במדבר לו ט]]) '''"וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד; מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ([[תהלים סב יב]]) '''"אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְנוּ"'''. }} ===פיסקה רלד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''עַל דְּבָרִים כב יב''' ([[דברים כב יב]]) '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''', לָמָּה נֶאֱמַר? {{הע-שמאל|בית הלל דורשים ג' דילים, כלומר 3 חוטים. בית שמאי דורשים ג פעמים ד חוטים: 4 תכלת, 4 לבן, באורך 4 אצבעות. אבל אם היתה ציצית כשרה ונקרעו החוטים, כל זמן שנשאר כלשהו היא עדיין כשרה.}} לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[במדבר טו לח]]) "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי: יַעֲשֶׂה חוּט אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"גְּדִלִים"'''. כַּמָּה גְּדִילִים נַעֲשִׂים? אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה חוּטִים, כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מֵאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל תְּכֵלֶת וְאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל לָבָן, שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּתְּחִלָּה; אֲבָל בִּשְׁיָרֶיהָ וּבְגַרְדּוּמֶיהָ – כָּל שֶׁהוּא. {{הע-שמאל|בגדים שאין להם 4 כנפות אלא פחות או יותר – פטורים מציצית.}} '''"עַל אַרְבַּע"''', יָצְאוּ בַּעֲלֵי שְׁלֹשָׁה וּבַעֲלֵי חָמֵשׁ וּבַעַל שֵׁשׁ וּבַעַל שֶׁבַע וּבַעֲלֵי שְׁמוֹנֶה. דָּבָר אַחֵר: '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – זֶה לָבָן. מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתְּכֵלֶת? {{הע-שמאל|יתכן להסביר לשיטת בית הלל, שיש צורך בגדיל לבן (3 חוטים) ועוד חוט תכלת.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[במדבר טו לח]]) "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת." '''"תַּעֲשֶׂה"''' – וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי; שֶׁלֹּא יוֹצִיא נִימִים מִן הַטַּלִּית וְיַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|כאן מקור הדרשה, שהורחבה בבבלי למזוזה ולסוכה, ראו [[סוכה טו א]], ו[[מנחות לג ב]].}} '''"עַל אַרְבַּע"''' – וְלֹא עַל שְׁמוֹנֶה. '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט {{ב|לְטַגָּא,|טוגה רומאית}} וְלִתְוַבְלָא, וְלִתִיבַלְטִירִים, לִתְקַרְקִים {{הע-שמאל|ראו לעיל. רשימת הבגדים כאן אינה לפי מספר כנפותיהם אלא אלו בגדים מוכרים לחז"ל.}} {{ב|לַבּוּרְסִים לַבּוּרְדְּסִים,|בגדי יבוא הנקראים ע"ש מקום הייצור שלהם}} לְפִי שֶׁאֵינָם מְרֻבָּעִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתֵּן עַל אֶמְצַע בֶּגֶד, אֶלָּא עַל שְׂפָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל אַרְבַּע '''כַּנְפוֹת'''". '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְכַר; '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְסָדִין. {{הע-שמאל|מוציא כסות לילה, כדעת בית שמאי – ראו [[מנחות מ א]].}} '''"תְּכַסֶּה"''' – פְּרָט {{ב|לְסָגוֹס;|מעיל חיילים}} '''"בָּהּ"''' – פְּרָט {{ב|לְמַעֲפֹרֶת|אפוד, בגד עליון קטן}} שֶׁלֹּא תְּכַסֶּה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ. }} ===פיסקה רלה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יג-טז''' {{הע-שמאל|אם לקח אשה והוציא עליה שם רע ולא בא עליה – אינו לוקה מהתורה, אלא רק משלם קנס ונושא אותה אם רצתה.}} ([[דברים כב יג]]) '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא עָלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ"''', רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם בָּא עָלֶיהָ – לוֹקֶה, וְאִם לָאו – אֵינוֹ לוֹקֶה. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קפו-קפז|לעיל פיסקה קפו-קפז;]] והשוו גם [[אבות דרבי נתן כו#ד|אדר"נ נו"א כו;]] שם עוסקים בנושא אשה שאינה מהוגנת לו, כלומר שאין ביניהם קירבה נפשית – כמו כאן.}} "וּשְׂנֵאָהּ", מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: עָבַר אָדָם עַל מִצְוָה קַלָּה – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוָה חֲמוּרָה עָבַר עַל ([[ויקרא יט יח]]) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" וְעַל ([[ויקרא יט יז]]) "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", וְעַל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וְעַל ([[ויקרא כה לו]]) "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", עַד שֶׁבָּא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|בפס' יז נוסף 'לאמור', שהעלילות הן טענת הבתולים, והדרשה מסיקה שכך גם כאן. אבל כיוון שחז"ל מסבים את הדיון ואת ההוכחות לעדות עדים (ראו בהמשך הפיסקה), יכול הבעל לטעון שזינתה שלא כדרכה, שלא ממקום הבתולים – אם הוא מביא על כך עדים.}} ([[דברים כב יד]]) '''"וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ אָמַר לָהּ הִקְדַּחַתְּ הַתַּבְשִׁיל וְהִיא לֹא הִקְדִּיחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֲלִילֹת דְּבָרִים", ([[דברים כב יז]]) "עֲלִילֹת דְּבָרִים" – לִגְזֵרָה שָׁוָה; מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – טַעֲנַת בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – טַעֲנַת בְּתוּלִים. אִי: מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – מְקוֹם בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – מְקוֹם בְּתוּלִים; מִנַּיִן לְרַבּוֹת בִּיאָה אַחֶרֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע". {{הע-שמאל|הביטויים 'זה' או 'זאת' נדרשים כהצבעה ישירה, והשוו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/מסכתא דפסחא בא#פָּרָשָׁה א|מכילתא פסחא א.]]}} '''"וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת"''' – מְלַמֵּד שֶׁאֵין אוֹמֵר דְּבָרָיו אֶלָּא {{ב|בַּעֲמִידָתָהּ.|בנוכחותה}} {{הע-שמאל|כאמור לעיל, מדובר על הוכחה בעדים ולא בהוכחות פיזיות או אחרות, שהרי "על פי שנים עדים יומת המת" ([[דברים יז ו]]). שוב, העדפה של העיקרון הכללי על פני הפשט המקומי.}} '''"לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים"''' – הֲרֵי עֵדִים שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ! {{הע-שמאל|ההבדל בין דינה של אשה שזינתה לפני שהתארסה ואחר כך נישאה, לבין דינה של ארוסה שעדיין לא נישאה - הוא במקום הדיון: הראשונה נדונה בפתח בית אביה ואילו השניה נדונה בבית הדין. יתכן להסביר את ההבדל בהטעמה של אחריות האב להגן על בתו גם במקרה הראשון, למרות שהבת עזבה כבר את הבית.}} '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה"''', לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא כ י]]) "אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ", אַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ וְאַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית אָבִיהָ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, מַשְׁמָע שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל שַׁעַר הָעִיר? וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיא אֶת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ! לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|השוו לדרשה שבתחילת הפיסקה.}} "וּשְׂנֵאָהּ", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה מַה שִּׂנְאָה גּוֹרֶמֶת, שֶׁהִיא מְבִיאָה לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע. ([[דברים כב טו]]) '''"וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"''' – אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וָאֵם יֵשׁ לָהּ אָב וְלֹא אֵם, אֵם וְלֹא אָב, לֹא אָב וְלֹא אֵם מִנַּיִן? {{הע-שמאל|כאמור לעיל, האחריות על ההורים היא גם במקרה שלא הצליחו להוכיח את חפות הנערה.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "נַעֲרָה", מִכָּל מָקוֹם אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"? הֵם, שֶׁגִּדְּלוּ גִּדּוּלִים רָעִים – יָבוֹאוּ וְיִתְנַוְּלוּ עִם גִּדּוּלֵיהֶם. {{הע-שמאל|הפרשנות כאן לדרך הדיון היא לפי דעתו של ר' אליעזר בן יעקב, ראו לקמן פיסקה רלז, ואינה מתישבת עם הדרשות הקודמות ועם המפורש בפיסקה רלו. למרות שגם האם נוכחת בדיון, אם יש לנערה אב – הוא הדובר בפני בית הדין; הוא גם מי שמוסר את הבת לבעלה והדבר מטיל עליו יותר אחריות.}} '''"וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה"''' – כְּמַשְׁמָעוֹ. ([[דברים כב טז]]) '''"וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים"''', מִיכָּן שֶׁאֵין רְשׁוּת לָאִשָּׁה לְדַבֵּר בִּמְקוֹם הָאִישׁ. '''"אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה"''', מְלַמֵּד שֶׁהָרְשׁוּת לָאָב לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ קְטַנָּה }} ===פיסקה רלו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' "לָאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ ([[דברים כב יז]]) וְהִנֵּה הוּא שָׂם לָהּ עֲלִילוֹת דְּבָרִים לֵאמֹר: לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים {{הע-שמאל|הדרשה ממשיכה בקו של רוב הדרשות בפיסקה הקודמת, שהדיון הוא לפי עדות ולא לפי ראיות אחרות.}} וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי" – הֲרֵי עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּב לְעוֹלָם אֶלָּא אִם כֵּן בָּעַל. {{הע-שמאל|ראו בתחילת פיסקה רלה.}} "וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה", מְלַמֵּד שֶׁתּוֹבֵעַ מַתְחִיל בִּדְבָרִים תְּחִלָּה. {{הע-שמאל|האב פותח בדברים, כי הוא תובע את החתן. וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/ו#ג|תוספתא סנהדרין ו ג.]] ההאשמה של החתן והוצאת השם הרע כנראה נעשתה מחוץ לבית הדין, למרות שהיא מגובה בעדים.}} ([[דברים כב כב]]) "בְּעֻלַת בָּעַל", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ עַל הַיְּבָמָה {{הע-שמאל|ר' ישמעאל דורש 'בעולת בעל', ולא 'אשת איש', שמדובר ביבמה, שמהרגע שנבעלה ליבם היא כנשואה לו, ומדגיש שאם עדיין לא נבעלה על ידיו והיא במעמד של שומרת יבם – אין הבא עליה מומת. הדרשה הזאת אינה במקומה כאן אלא לקמן בפיסקה רמא.}} שֶׁהַבָּא עָלֶיהָ – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁתִּבָּעֵל. }} ===פיסקה רלז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' ([[דברים כב יז]]) "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – {{ב|יְחִוְּרוּ|יתפרשו}} דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. {{הע-שמאל|הדרשנים מניחים שאין מדובר בשמלה ממשית, בניגוד לדברי ר' אליעזר בן יעקב דלקמן. שלוש הדרשות האליגוריסטיות של ר' ישמעאל מופיעות גם [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ו|במכילתא נזיקין ו]] לפס' יט [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יג|ושם יג, לפס' ב.]] הדרשה על הבא במחתרת מופיעה גם [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|בתוספתא סנהדרין יא ה.]]}} זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה בְּמָשָׁל. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כב ב]]) "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"; וְכִי עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"? מַה הַשֶּׁמֶשׁ – שָׁלוֹם לָעוֹלָם, אַף זֶה: אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שָׁלוֹם מִמֶּנּוּ וַהֲרָגוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כא יט]]) "אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ" – עַל בּוּרְיוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יְחִוְּרוּ דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר" – נִמְצְאוּ עֵדֵי הַבַּעַל זוֹמְמִים. {{הע-שמאל|ר' עקיבא מדגיש שהדיון הוא על מהימנות העדים של החתן, וראו גם לעיל פיסקה רלו, 'עדים להזים עדיו של זה'. הוא דורש 'ופרשו' בדומה לר' ישמעאל, כתיאור של בירור, יישור ופירוש.}} "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יָבוֹאוּ עֵדָיו שֶׁל זֶה וְעֵדָיו שֶׁל זֶה, וְיֹאמְרוּ דִּבְרֵיהֶם לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: דְּבָרִים כִּכְתָבָם. {{הע-שמאל|כאמור לעיל בסוף פיסקה רלה, ר' אליעזר הוא היחיד הטוען שלא מדובר בעדות של עדים אלא בממצא פורנזי, המוכיח שהנערה היתה בתולה.}} }} ===פיסקה רלח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יח-יט''' ([[דברים כב יח]]) '''"וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת הָאִישׁ"''' – וְלֹא אֶת הַקָּטָן. '''"וְיִסְּרוּ אֹתוֹ"''' – בְּמַכּוֹת. {{הע-שמאל|קטן שהוציא שם רע פטור מעונש.}} ([[דברים כב יט]]) '''"וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ"''' – מָמוֹן. '''"מֵאָה כֶסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. {{הע-שמאל|לעניין זכות האב בכספי הקנס ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] להעדר הקנס לבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]]}} '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – פְּרָט לְגִיּוֹרֶת שֶׁהָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, {{הע-שמאל|אם אמה של הנערה התגיירה לאחר שהרתה אותה – אין לה זכות לקנס, כי אביה אינו מוכר ככזה; וראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג.]]}} שֶׁאֵין לָהּ מֵאָה כֶסֶף. '''"כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע"''', לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ; וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשה מגבילה את החיוב של המוציא שם רע לשאת את הנערה.}} נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יְהֵא רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – וַאֲפִילּוּ לְאַחַר זְמַן. '''"כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|אם מת בלי בנים, והתקיים 'כל ימיו' – רשאי היבם לחלוץ לה, ואינו חייב ליבם אותה; וראו [[ביאור:תוספתא/כתובות/ג#ט|תוספתא כתובות ג ט.]]}} }} ===פיסקה רלט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כ-כא''' ([[דברים כב כ]]) "וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר", אֵין לִי אֶלָּא כְּדַרְכָּהּ; {{ב|שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ|מאחוריה}} מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "הָיָה". יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה בִּיאָה {{ב|בְּמָקוֹם אַחֵר|במקום שלישי בגוף האשה}}? תַּלְמוּד לוֹמַר "הַזֶּה". {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלה: אם זינתה בביאה רגילה או בביאה מאחוריה – נסקלת, אבל אם זינתה בדרך אחרת – אינה נסקלת.}} "לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה" – אֵין עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. {{הע-שמאל|כדעת ר' עקיבא בפסקה רלז.}} ([[דברים כב כא]]) "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וְיֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג:]] לכתחילה עדיף להוציא את הנערה להורג בפתח בית אביה; אבל אם אין לה אב או שהאב אינו יהודי, או שיש לה אב אבל אין לו בית – סוקלים אותה ככל חייבי הסקילה.}} יֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב וְאֵין לָהּ אָב {{ב|מִנַּיִן?|שנסקלת בבית דין}} תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה" – מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ"? – מִצְוָה. }} ===פיסקה רמ=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כא''' ([[דברים כב כא]]) '''"וּסְקָלוּהָ כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ"''', וְכִי כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ רוֹגְמִים אוֹתָהּ? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|לעיל פיסקה רכ,]] וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אֶלָּא בְּמַעֲמַד כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ. '''"בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) '''"בָּאָבֶן"'''. אִי "בָּאָבֶן", יָכוֹל בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בָּאֲבָנִים"'''. אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתָה בָּרִאשׁוֹנָה, תָּמוּת בַּשְּׁנִיָּה. '''"כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל"''', לֹא עַצְמָהּ בִּלְבַד נִוְּלָה, אֶלָּא כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רלח: "לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל".}} '''"לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ"''', נֶאֱמַר כָּאן "אָבִיהָ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא כא ט]]) '''"אָבִיהָ"'''. {{הע-שמאל|בויקרא מופיע דין בת כהן שזינתה, ולא כתוב במפורש שהיא נשואה. לומדים זאת מכאן. כלומר, מדובר בניאוף של אשה נשואה לבעל.}} מָה "אָבִיהָ" הָאָמוּר לְהַלָּן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל, אַף "אָבִיהָ" הָאָמוּר כָּאן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. }} ===פיסקה רמא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כב''' {{הע-שמאל|מדובר גם על שכיבה שלא כדרכה, וראו גם לעיל פיסקה רלה ולקמן בפיסקה הבאה.}} ([[דברים כב כב]]) '''"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ"''' – בְּעֵדִים. '''"שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|לפי מנהג יהודה היו החתנים בועלים את נשותיהם בעודן ארוסות; ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק א#משנה ה|כתובות א ה.]] במקרים כאלה האשה נחשבת 'בעולת בעל' ולא 'מאורסה', וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/י#ד|תוספתא סנהדרין י ד.]]}} '''"בְּעֻלַת בַּעַל"''', לְהָבִיא אֶת שֶׁנִּבְעֲלָה בְּבֵית אָבִיהָ וַעֲדַיִן הִיא אֲרוּסָה. '''"וּמֵתוּ"''' – בִּסְתָם מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|לפי האגדה ([[בבא בתרא ג ב]]) בא הורדוס על מרים החשמונאית לאחר שמתה. כשבא עליה היא כבר היתה מתה ולכן אין אפשרות להרוג את 'שניהם', והעושה כמעשה הורדוס פטור ממוות על הבעילה הנקרופילית. לעניין הבאים מאחוריהם ראו גם בתחילת הפיסקה.}} '''"שְׁנֵיהֶם"''' – וְלֹא הָעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה הֵירוֹדֵס, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "'''גַּם''' שְׁנֵיהֶם" – לְרַבּוֹת {{ב|הַבָּאִים מֵאַחֲרֵיהֶם.|שבא עליה שלא כדרכה}} {{הע-שמאל|איש השוכב עם ילדה נשואה, או אשה השוכבת עם ילד – חייבים, למרות שבני הזוג שלהם פטורים ממוות.}} '''"הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה"''' – וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה. '''"וְהָאִשָּׁה"''' – אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְעֲלָה לְקָטָן. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל! }} ===פיסקה רמב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כג-כה''' {{הע-שמאל|אין נסקלים על אונס של בוגרת מאורסה (להגדרת הבוגרת ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ח|נידה ה ח.]]) או על אונס נערה בעולה, וראו פיסקה רמא, וכן בסוף הפיסקה. במקרים כאלה העונש הוא חנק.}} ([[דברים כב כג]]) '''"כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ. '''"וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר"''', אִלּוּ לֹא יָצָאת בָּעִיר לֹא הָיָה מִסְתַּקֵּף לָהּ. {{הע-שמאל|יש מידה מסויימת של אשמה בעצם היציאה של הנערה בעיר; והשוו [[בראשית רבה פ ה]]; שם מאשימים את דינה בת יעקב באונס, שהרי אין לצפות מגבר לשלוט בדחפיו.}} '''"בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', מְלַמֵּד שֶׁהַפִּרְצָה קוֹרְאָה לַגַּנָּב. '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רמא.}} ([[דברים כב כד]]) '''"וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא"''', {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח:]] הסקילה נעשית במקום החטא או סמוך לו, ולא בבית הדין; והשוו גם לעיל פיסקה רלט, בדין המזנה בבית אביה.}} זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ: שַׁעַר שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ, וְלֹא שַׁעַר שֶׁנִּדּוֹנוּ בּוֹ. '''"וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) "בָּאֶבֶן" {{הע-שמאל|דין הסקילה, וראו לעיל [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|פיסקה רכ]] ופיסקה רמ, וכן [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אִי "בָּאֶבֶן", יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר "בָּאֲבָנִים". אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתוּ בָּרִאשׁוֹנָה – יָמוּתוּ בַּשְּׁנִיָּה. '''"אֶת הַנַּעֲרָה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעָקָה"'''. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה, {{הע-שמאל|סקילת הנערה אינה עונש על שלא צעקה; מדובר בכך שהתרו בה והיא בחרה להתעלם. דורש 'על דבר', שהמתרים דברו איתה.}} לְהָבִיא אֶת הַמְּזִידָה בְּהַתְרָיַת עֵדִים. '''"וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ"''', כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה. {{הע-שמאל|גם בגבר התרו, והוא בחר להתעלם.}} ([[דברים כב כה]]) אֵין לִי אֶלָּא בָּעִיר; בַּשָּׂדֶה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ"'''. {{הע-שמאל|מחלק את פס' כה ומצמיד את תחילתו לסוף העניין הקודם: גם אם מצא את הנערה בשדה יש לסקלה; וראו לקמן פיסקה רמג על פס' כז, שאם יש לה מושיע בין בעיר בין בשדה חייבת.}} '''"וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', פְּרָט לְשֶׁאֶחָד מַחְזִיק וְאֶחָד שׁוֹכֵב, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. {{הע-שמאל|אם האנס הסתייע באדם נוסף שהחזיק את הנערה ולא בא עליה בעצמו – האנס פטור.}} '''"וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ"''', הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁנִי בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|אם באו עליה שנים או יותר – רק הראשון נסקל, כי השני לא בא על בתולה, וראו בתחילת הפיסקה; וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ז#משנה ט|סנהדרין ז ט.]]}} }} ===פיסקה רמג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כו-כז''' {{הע-שמאל|הנערה האנוסה אינה עבריינית ואינה נענשת, למרות האמור בתחילת פיסקה רמב. היה יכול ללמוד מהביטוי 'חטא מוות' שהנערה נענשת בעונש שאינו מוות, אבל העדיף לדרוש 'חטא מוות' כעונש גופני.}} ([[דברים כב כו]]) '''"וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר"''', מְלַמֵּד שֶׁפְּטָרָהּ הַכָּתוּב מִן הַמִּיתָה מִנַּיִן אַף מִן הַקָּרְבָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא"'''. מִנַּיִן אַף מִן הַמַּכּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא מָוֶת"'''. {{הע-שמאל|מצילים את הנתונים בסכנת אונס אפילו במחיר חיי הרודפים. אבל הבהמה והשבת והקב"ה אינם נחשבים נרדפים ולכן אין להציל אותם בנפשם של הרודפים; והשוו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|תוספתא סנהדרין יא ה,]] שר' אליעזר בר' צדוק חולק על העובד ע"ז.}} '''"כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֲנוּסִים שֶׁבַּתּוֹרָה פְּטוּרִים, וּמַצִּילִים אוֹתָם בְּנַפְשָׁם אֵין לִי אֶלָּא זֶה, מִנַּיִן אַף הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ וְאַחַר הַזָּכוּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה"'''. {{הע-שמאל|על רביעת בהמה, חילול שבת וע"ז יש עונש סקילה. נראה שיש להשלים כאן על פי התוספתא הנ"ל 'אבל אם היתה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט – אין מצילין אותה בנפשו' שנאמר 'הזה' וכו'.}} יָכוֹל אַף הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה וְהַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַזֶּה"''': זֶה בִּסְקִילָה, וְאֵין כָּל אֵלּוּ בִּסְקִילָה. {{הע-שמאל|ההבחנה בין עיר לשדה אינה דווקא, והדרשה מחליפה אותה בהבחנה בין יש מושיע לאין מושיע.}} ([[דברים כב כז]]) '''"כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ"''', יָכוֹל בָּעִיר חַיֶּבֶת בַּשָּׂדֶה תְּהֵא פְּטוּרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ"'''. הָא, אִם {{ב|יֵשׁ לָהּ מוֹשִׁיעַ|היתה יכולה לצעוק לעזרה ולהינצל}} – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה חַיֶּבֶת, וְאִם אֵין לָהּ מוֹשִׁיעַ – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה פְּטוּרָה. {{הע-שמאל|אם האנוסה בקשה שלא יפגעו באנס – אסור, לדעת ר' יהודה, לפגוע בו ויש לדון אותו ואת הנערה בבית דין ולסקלם, כדין 'עיר'.}} '''"צָעֲקָה"''', פְּרָט לְשֶׁאָמְרָה הַנַּח לוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה }} ===פיסקה רמד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כח''' ([[דברים כב כח]]) '''"כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָה בְתוּלָה"''', {{הע-שמאל|שלוש הדרשות הראשונות משוות בין דין האונס החמור לדין המפתה מספר שמות, שענשו קל יותר, והוא פטור מתשלומי צער (ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ד|כתובות ג ד.]]) למרות שהאונס חמור יותר, הוא חייב דווקא אם פיתה בתולה; ולמרות חומרת העבירה, אינו משלם את הקנס לנערה אלא לאביה. המפתה או האונס נערה בעולה או אפילו מוכת עץ, שבתוליה נקרעו עקב מכה פיזית – פטור מקנס.}} נֶאֱמַר כָּאן '''"בְּתוּלָה"''' וְנֶאֱמַר ([[שמות כב טו]]) '''"בְּתוּלָה"''' בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה; מְפַתֶּה, הַקַּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה? אוֹ חִילּוּף: אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל בְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל הַבְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לִבְעוּלָה. אֵין לִי אֶלָּא בְּעוּלָה; מוּכַּת עֵץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לְמוּכַּת עֵץ. נֶאֱמַר כָּאן '''"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה"''' וְנֶאֱמַר בִּמְפַתֶּה '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"'''. {{הע-שמאל|הטיפול בתנאי 'אשר לא אורשה' דומה לטיפול בתנאי 'בתולה': למרות שהאונס עבר עבירה חמורה יחסית, הוא פטור אם פיתה נערה שהתגרשה מהארוסין (ראו דברי ר' יוסי הגלילי [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ג|בכתובות ג ג]]), וגם כאן הוא משלם את הקנס לאבי הנערה ולא ישירות לה.}} מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? אוֹ חִילּוּף: מָה אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים;|הן בפרשת מפתה, הן בפרשת האונס}} שֶׁלֹּא יְהֵא נוֹתֵן לֹא לָהּ וְלֹא לְאָבִיהָ. {{הע-שמאל|אם אנס נערה שהתגרשה מהאירוסין אינו משלם קנס, כר' יוסי הגלילי שם}} נֶאֱמַר כָּאן '''"נַעֲרָה"''', וְלֹא נֶאֱמַר "נַעֲרָה" בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה? אוֹ חִילּוּף: מָה מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה? {{הע-שמאל|להגדרת 'בוגרת', שאינה נערה ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ז|נידה ה ז-ח.]] האונס את הבוגרת פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח;]] קל וחומר שהמפתה אותה פטור.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''', וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת? לְהַחֲלִיף אֶת הַדִּין אִי אַתָּה יָכוֹל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר '''"נַעֲרָה"''' '''"נַעֲרָה"''', {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים.|שתיהן באונס.}} '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"וְנִמְצָאוּ"''' – בְּעֵדִים. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רמא.}} }} ===פיסקה רמה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כט''' ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן הָאִישׁ"''' – וְלֹא הַקָּטָן. {{הע-שמאל|קטן פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ח#משנה ד|ב"ק ח ד.]] לעניין צורת השכיבה ראו לעיל פיסקה רמד. לאבי הנערה – ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] לעניין אבי הבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]] לעניין שותה בעציצו ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשות מסכמות את הפיסקאות הקודמות, ראו פיסקה רמד.}} '''"הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. '''"חֲמִשִּׁים כָּסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ, וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין. נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יִהְיֶה רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – בְּאִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּה"''' – לְרַבּוֹת אֶת הַיְּתוֹמָה, {{הע-שמאל|ר' אלעזר חולק על ר' יוסי הגלילי, שבשיטתו הובאה בפיסקה רמד ההלכה שלנערה שהתגרשה אין קנס, והוא מחזיק בדעת ר' עקיבא, ראו שם משנה ג.}} מִיכָּן אָמְרוּ: ([[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ו|כתובות ג ו]]) יְתוֹמָה, שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹנֵס חַיָּב וְהַמְּפַתֶּה פָּטוּר. '''"לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלח.}} }} fdd0liyvac31f5j8nk3w7gnp1dogp5k 3001509 3001508 2026-03-29T09:55:42Z Ahituvrs 4152 /* פיסקה רמג */ 3001509 wikitext text/x-wiki ==ספרי דברים לפרשת כי תצא פרק כב== ===פיסקה רכב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב א''' ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְלֹא מִיל? {{הע-שמאל|מאיזה טווח מתחייב הרואה לטפל באבידה? – ציטוט מהמכילתא, וראו גם [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#י|תוספתא ב"מ ב י.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"'''. אִי '''"כִּי תִפְגַּע"''', שׁוֹמֵעַ אֲנִי כְּמַשְׁמָעוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כִּי תִרְאֶה"'''. הָא כֵּיצַד? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל, שֶׁהוּא רִיס.([[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|מכילתא כספא כ,]] לפס' ה) '''"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ!"''', נִמְצֵינוּ לְמֵדִים שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. '''"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"''' – זוֹ פְּרִיקָה; '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''' – זוֹ טְעִינָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה בהמשך המכילתא שם, וכן בתוספתא שם הלכה יב בשם ר' שמעון.}} ([[דברים כב א]]) '''"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה {{הע-שמאל|שתי דרשות על הכפילות בשמות וכאן. הראשונה דומה לדרשה דלעיל על "וחדלת"; השניה עוסקת בזהות בעל השור, שהיצר מפתה להתעלם משור האויב; וראו גם תוספתא שם הלכה יא.}} וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. '''"שׁוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר אָחִיךָ; שׁוֹר אֹיִבְךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"אֹיִבְךָ"''', מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"אָחִיךָ"'''? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים"''' – כְּדֶרֶךְ הַדָּחָתָם. מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה? מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָּרָה רוֹעִים בַּדֶּרֶךְ – אֵין זוֹ אֲבֵדָה. חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִים, פָּרָה וְרָצָה בֵּין הַכְּרָמִים – הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|ב"מ ב ט]]) '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ]] לפס' ה, ושם מוסיפים שאינו חייב לטפל באבידת הגוי, בניגוד לתוספתא ולדעת חלק מהתנאים שם.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר! לְכָךְ נֶאֱמַר '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ"''': פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"''', הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, אֲפִילּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"'''; {{הע-שמאל|אם הבהמה ברחה מהרפת שוב – עדיין חייב המוצא להחזירה, וראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|בב"מ ב ט.]] אם המוצא התחיל לטפל באבידה, אבל התחרט והשאיר אותה במקום שמצא אותה, מתוך תקווה שאחרים יטפלו בה – אין הם חייבים לטפל בה, והוא נשאר אחראי עליה במקרה שנגנבה או אבדה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ט|תוספתא ב"מ ב ט.]]}} הֶחֱזִירָהּ לְמָקוֹם שֶׁרָאוּהָ – אֲחֵרִים לֹא יְטַפְּלוּ בָּהּ. נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ. לְעוֹלָם חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ, עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנָּה {{ב|לִרְשׁוּתוֹ,|של בעליה}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ"'''. }} ===פיסקה רכג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ב''' {{הע-שמאל|השוו לניסוח שונה ואולי גם משמעות שונה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ,]] לפס' ד.}} ([[דברים כב ב]]) "וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ", אֵין לִי אֶלָּא קָרוֹב. רָחוֹק מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא יְדַעְתּוֹ". "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" – וְלֹא לְבַיִת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו במכילתא שם, וכן [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ז|ב"מ ב ז.]]}} "וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ", וְכִי עָלַת עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לוֹ עַד שֶׁלֹּא יִתֵּן סִימָנִים? אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ"? עַד שֶׁתִּדְרֹשׁ אֶת אָחִיךָ אִם רַמַּיי הוּא אִם אֵינוֹ רַמַּיי. {{הע-שמאל|אם חברך אינו מוצא את הדרך – הובל אותו אליה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#יב|תוספתא ב"מ ב יב.]]}} "וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ" – אַף אֶת עַצְמוֹ אַתָּה מֵשִׁיב לוֹ! }} ===פיסקה רכד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ג''' {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ח|בתוספתא ב"מ ב ח.]]}} ([[דברים כב ג]]) '''"וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ"''', הָיְתָה חֲמוֹר – עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת כְּסוּת – מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם; שׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ח|בב"מ ב ח.]]}} כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְצָרְכָּם אֲבָל לֹא לְשַׁחֲקָם; כְּלֵי עֵץ – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְקָבוּ. אַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִּכְלַל כָּל אֵלּוּ, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ: {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ה|בב"מ ב ה.]]}} מַה שִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁיֵּשׁ לָהּ סִימָנִים וְיֵשׁ לָהּ תּוֹבְעִים – כָּךְ כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִימָנִים וְיֵשׁ לוֹ תּוֹבְעִים. {{הע-שמאל|לדברי ת"ק השוו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ז|תוספתא ב"מ ב ז.]]}} אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד, שְׁאָר אֲבֵדָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ."''' '''"אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ"''' – פְּרָט לְפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: '''"וּמְצָאתָ"''' – לְרַבּוֹת פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה! {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} '''"לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם"''' – לִיתֵּן עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה. }} ===פיסקה רכה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ד''' ([[דברים כב ד]]) '''"לֹא תִרְאֶה"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב, שם לעניין אבידה וכאן לעניין פריקה וטעינה.}} '''"חֲמוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא חֲמוֹר אָחִיךָ; חֲמוֹר שׂוֹנַאֲךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ה]]) '''"חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ"''' מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אָחִיךָ"? מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים"''' – וְלֹא עוֹמְדִים. '''"בַּדֶּרֶךְ"''' – וְלֹא בָּרֶפֶת. מִיכָּן אָמְרוּ ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י:]]) מְצָאָהּ בָּרֶפֶת – אֵין חַיָּב בָּהּ, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – חַיָּב בָּהּ. '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהֵם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת; אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ; אוֹ שֶׁהָיְתָה אֲבֵדָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר. שֶׁנֶּאֱמַר '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''', הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב; שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ, וְאָמַר לוֹ: "הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רָצִיתָ לְהָקִים – תָּקִים" – פָּטוּר, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י.]]}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. יָכוֹל אֲפִלּוּ זָקֵן, וַאֲפִלּוּ חוֹלֶה, וַאֲפִלּוּ מֻכֵּה שְׁחִין? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. }} ===פיסקה רכו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ה''' ([[דברים כב ה]]) '''"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה"''', {{הע-שמאל|לדעת ת"ק אין איסור על סגנון הלבוש אלא על המטרה – פריצות מינית.}} וְכִי מַה בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ? שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי לְבָנִים וְהָאִישׁ לֹא יִתְכַּסֶּה צְבָעוֹנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "תּוֹעֵבָה" – דָּבָר הַבָּא לִידֵי תּוֹעֵבָה. זֶהוּ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאִישׁ לוֹבֵשׁ – '''וְתֵלֵךְ לְבֵין הָאֲנָשִׁים''', וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים – '''וְיֵלֵךְ לְבֵין הַנָּשִׁים'''. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי זַיִן וְתֵצֵא לַמִּלְחָמָה? {{הע-שמאל|ראב"י קושר את המצווה למלחמה, ודורש להקפיד על המגדר: לא לגייס נשים למלחמה ולא לשחרר ממנה גברים.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה". וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים? – תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה". "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה", קָרוּי חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת: חֵרֶם, תּוֹעֵבָה, שָׂנוּי, מְשֻׁקָּץ, וְעָוֶל. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח.]] קושר את ביטויי התועבה לע"ז. יתכן שגם דברי ת"ק קשורים למתירנות מינית הכרוכה בע"ז.}} }} ===פיסקה רכז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו''' {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב|חולין יב א.]] מוציא את המזומן, אבל מכאן ואילך רוב הדרשות מרבות.}} ([[דברים כב ו]]) '''"כִּי יִקָּרֵא"''' – פְּרָט לַמְּזֻמָּן, {{הע-שמאל|ראו מקבילה להלכה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} מִעוּט אֶפְרוֹחִים – שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים – שְׁנַיִם, מִנַּיִן אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵּיצָה אַחַת חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"קַן"''' – קֵן מִכָּל מָקוֹם. מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר '''"בַּדֶּרֶךְ וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''' {{הע-שמאל|דורש 'לפניך' כניגוד של 'יקרא... בדרך', שגם עופות בית חייבים בשילוח הקן אם קיננו מחוץ לו, וראו מקבילה בחולין שם משנה א.}} יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְפָנֶיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּדֶּרֶךְ"''', עַל הָאִילָנוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּכָל עֵץ"''', עַל הָאָרֶץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ עַל הָאָרֶץ"'''. {{הע-שמאל|דורש את האריכות 'והאם רובצת על האפרוחים' וכו', שלא כתב 'עליהם', ומקיש אפרוחים לביצים וההפך. ביצים שאינן מופרות ואפרוחים מפריחים פטורים משילוח הקן, וראו גם במקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] מכאן ואילך חוזר למעט}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''', מָה אֶפְרוֹחִים בְּנֵי קַיָּמָא – אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא יָצְאוּ מוּזָרוֹת מָה בֵּיצִים צְרִיכוֹת לְאִמָּן – אַף אֶפְרוֹחִים צְרִיכִים לְאִמָּם; יָצְאוּ הַמַּפְרִיחִים, שֶׁאֵין צְרִיכִים לְאִמָּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] אם היא עפה קרוב לקן וכנפיה נוגעות בו היא נחשבת כרובצת.}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''' – כְּשֶׁהִיא רֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם, פְּרָט לִמְעוֹפֶפֶת יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים"''', אַף עַל פִּי {{ב|שֶׁאֵינָהּ עִמָּהֶם|שאינה רובצת}} {{הע-שמאל|דורש 'והאם'; וראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|חולין יב ב.]] אפילו עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טהור ממין אחר פטור, ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י.]]}} יָכוֹל עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, וְעוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא, יְהֵא חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''', עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מִין אֶחָד. {{הע-שמאל|דורש 'ולקח'-'לא תקח'. וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ה|בחולין יב ה.]]}} '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא יד ד]]) "וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת", יָכוֹל יִקָּחֶנָּה לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', אֲפִילּוּ לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע. '''"לֹא תִקַּח הָאֵם"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה }} ===פיסקה רכח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו-ז''' {{הע-שמאל|משלים את האמור בסוף פסקה רכז על מצוות לא תעשה. לעניין "שילחה וחזרה" וכו' השוו לעיל פיסקה רכב, וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – מִצְוַת עֲשֵׂה. שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז [[ביאור:משנה חולין פרק יב|ומשנה א שם.]]}} הָאֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁמָּרְדוּ וְשֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; בַּבַּיִת – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז: שם הוציאו אפרוחים מפריחים, וכאן – אפרוחים מתים. הדרשה שחייב לשלח אפילו קן עם ביצה אחת או אפרוח אחד הופיעה גם היא שם.}} ([[דברים כב ו]]) "אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים", מָה אֶפְרֹחִים שֶׁיֵּשׁ בָּם צֹרֶךְ – יָצְאוּ מֵתִים שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ אַף בֵּיצִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ – יָצְאוּ בֵּיצִים מוּזָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ מִעוּט אֶפְרֹחִים שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים שְׁנַיִם, וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת אוֹ אֶפְרוֹחַ אֶחָד – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ג|ב"מ ב ג:]] 'גוזלות מקושרים... לא יגע בהם'. אמנם הגוזלות ברה"ר, אבל הם בבירור שייכים לאדם אחר שהניח אותם שם.}} דָּבָר אַחֵר: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" מִכָּל מָקוֹם. "בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ", מָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת – יָצְאוּ מְקֻשָּׁרִים שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י,]] ששילוח הקן אינו נוהג בעופות טמאים. לדרשת ר' יאשיה ראו [[ביאור:ספרי דברים/ראה/יג-יד#פיסקה צח|לעיל פיסקה צח.]] גם ר' יצחק שחולק עליו מסכים שהכינוי 'ציפור' הוא רק לטהורה.}} דָּבָר אַחֵר: ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר; אוֹ אַף בִּטְמֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֹּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ" זֶה בִּנְיַן אָב, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "צִפּוֹר" – בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה, {{הע-שמאל|האמור לעיל, 'שילחה וחזרה' וכו' – תקף רק עד שלקח את הבנים, ואם אחר כך חזרה האם לקן – יכול לקחתה.}} הָא {{ב|אִם שִׁלְּחָהּ|ולקח את הבנים}} {{ב|וְהֶחֱזִיר בַּדֶּרֶךְ אֶת פָּנָיו|ומצא את האם בקן}} – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה הלכתית [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|בחולין יב ב.]] כאן נוספו הדרשות.}} "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – בִּנְקֵבוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְלֹא בִּזְכָרִים. קוֹרֵא זָכָר – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב בְּשִׁלּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח", וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָאֵם" – פְּרָט לְקוֹרֵא זָכָר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ד|חולין יב ד-ה.]] לדעת חכמים אין לוקים על שילוח הקן כי יש פתרון הלכתי - יכול עדיין לשלח את האם.}} הַנּוֹטֵל אֵם מֵעַל הַבָּנִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה, שֶׁהִיא בְּאִסָּר, אָמְרָה תּוֹרָה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" – קַל וָחֹמֶר עַל מִצְווֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. }} ===פיסקה רכט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ח''' ([[דברים כב ח]]) '''"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא בּוֹנֶה. לָקַח, יָרַשׁ, וְנִתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה מִנַּיִן? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ב|סוטה ח ב,]] וראו בסוף הפיסקה, וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד,]] שהגדרת "בית" ו"בניה" שימשו להרבה מטרות הלכתיות. 'בית' הוא מקום שניתן לגור בו, אבל אינו מוגדר לפי ייעודו אלא לפי הנתונים הפיזיים: יש לו קירות וגג (ולכן אכסדרה ומרפסת אינם נכללים בו) והוא גדול מ4X4 אמות (ולכן בית שער אינו נכלל בו).}} תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּיִת"''', מִכָּל מָקוֹם. '''"לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת. מִנַּיִן לְבוֹנֶה בֵּית הַתֶּבֶן, בֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". יָכוֹל אַף הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בַּיִת"''', מָה בַּיִת מְיֻחָד, שֶׁהוּא בֵּית דִּירָה – יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָם בֵּית דִּירָה. {{הע-שמאל|אם יש בבית מרתף מסוג כלשהו יש לעשות מעקה למרתף.}} '''"וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא גַּג. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת, שִׁיחִים, וּמְעָרוֹת, חֲרִיצִים וּנְעִיצִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". {{הע-שמאל|כבש היכל ואולם היו במקדש, ורק להיכל היה מעקה, ראו [[ביאור:משנה מדות פרק ד#משנה ו|מדות ד ו.]] ואמנם מהכבש היו שנפלו, ראו [[ביאור:משנה יומא פרק ב#משנה ב|יומא ב ב.]] לאולם היו רק שני קירות והוא נחשב אכסדרה, הפטורה ממעקה. יתכן לשמוע כאן התנגדות לדרשה אפשרית המבחינה בין בית פרטי למקדש.}} אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"גַּג"'''? פְּרָט לְכֶבֶשׁ '''"בַּיִת"''' – לְרַבּוֹת הֵיכָל. '''"גַּג"''' – פְּרָט לְאוּלָם. {{הע-שמאל|המצווה היא לעשות מעקה משעת הבניה, אבל אם לא עשה אז – מצווה לעשותו בכל זמן, וראו בתחילת הפיסקה שגם הקונה והיורש וכו' חייב.}} '''"חָדָשׁ"''', רַבִּי אוֹמֵר: מִשְּׁעַת חִדּוּשׁוֹ עֲשֵׂה לוֹ מַעֲקֶה. {{הע-שמאל|המעקה היה בגובה עשרה טפחים, אבל בחלקו התחתון, בגבה 3 טפחים, היה חלון להעביר בו את המעגילה להידוק הגג בחורף.}} כַּמָּה הוּא מַעֲקֶה? מַעֲגִילוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, בֵּית דּוֹרְסוֹ עֲשָׂרָה. "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" – מִצְוַת עֲשֵׂה. "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|דורש 'הנופל' – שהיה אמור ליפול. הדרשה מפחיתה את אחריות בעל הבית, אבל עדיין אם האסון התרחש בביתו – הוא נחשב חייב בעיני המגלגל – הקב"ה.}} '''"כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"''', רָאוּי זֶה שֶׁיִּפֹּל! אֶלָּא מְגַלְגְּלִים זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּיי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. {{הע-שמאל|האחריות להקמת המעקה היא על בעל המקום הגבוה, ובמקרה המתואר כאן – על הרבים ומתחזקי רה"ר.}} '''"מִמֶּנּוּ"''' – וְלֹא לְתוֹכוֹ; שֶׁאִם הָיָה רְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְנָפַל מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר "מִמֶּנּוּ" וְלֹא לְתוֹכוֹ. {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על 'הנופל'. המצודה היא הבית חסר המעקה, וראוי לאדם להזהר בו כדגים הנזהרים מהמצודה (מלכודת).}} דָּבָר אַחֵר: '''"כִּי תִבְנֶה"''', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ כֵּיצַד הוּא נִדּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ([[קהלת ט יב]]) "כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה". {{הע-שמאל|בית קטן, כמו בית השער בתחילת הפיסקה – אינו נחשב 'בית', ולכן הוא פטור ממעקה וממזוזה וכו', לעניין עירוב (עבור לעיר) ראו [[ביאור:משנה עירובין פרק ח#משנה ד|עירובין ח ד.]] לעניין מעשרות ראו [[ביאור:משנה מעשרות פרק ג#משנה ו|מעשרות ג ו.]] לעניין זכות השימוש בחצר ראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/יא#ח|תוספתא ב"מ יא ח.]] לעניין המלחמה ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ג|סוטה ח ג,]] וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד.]] הברייתא בשלמותה מופיעה ב[[ירושלמי מעשרות ג ג]] וכן בבבלי [[סוכה ג א]].}} '''"בַּיִת"''' – מִיכָּן אָמְרוּ: בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע – פָּטוּר מִן הַמַּעֲקֶה וּמִן הַמְּזוּזָה וּמִן הָעֵרוּב, וְאֵין עוֹשִׂים אוֹתוֹ עִבּוּר לָעִיר, וְלֹא טִבּוּל לְמַעַשְׂרוֹת, וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לְפִתְחוֹ; הַנּוֹדֵר "מִן הַבַּיִת" מֻתָּר לִישֵׁב בּוֹ; וְאֵין מִטַּמֵּא בַּנְּגָעִים, וְאֵין צָמִית בַּיּוֹבֵל, וְאֵין חוֹזְרִים עָלָיו מֵעַרְכֵי הַמִּלְחָמָה. }} ===פיסקה רל=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ט-י''' ([[דברים כב ט]]) '''"לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם"''', מָה אֲנִי צָרִיךְ? {{הע-שמאל|הכפילות עם פסוקי ויקרא אינה מוסיפה איסור אלא מחמירה את איסור כלאי הכרם מעבר לכלאים רגילים, ומחשיבה אותו ככפל איסורים.}} וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ([[ויקרא יט יט]]) "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם"! מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּם כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִים. אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שָׁלֵם. מִנַּיִן אֲפִילּוּ גֶּפֶן יְחִידִי וְעוֹשֶׂה פֵּרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ד|כלאים ה ד,]] שיש להימנע לזרוע ב'עבודתה' של הגפן, כלומר באיזור שבו מעבדים אותה. אכן המקום הזה מצומצם ביחס למצב בכרם שלם.}} מִנַּיִן לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁאֲסוּרִים בַּהֲנָיָה? נֶאֱמַר כָּאן "קֹדֶשׁ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא ה טו]]) "קֹדֶשׁ" {{הע-שמאל|הכינוי לאיסור הכלאים הוא 'קדש'. טכנית הוא דומה לקדשי בדק הבית האסורים בהנאה (ראו בפסוק מויקרא), אבל נראה שהקרבה בין הכלאים והמקדש מהותית יותר: היין – פרי הגפן – נחשב משקה מקודש לעניינים רבים, וביניהם ניסוך במקדש. ויש עוד קשרים בין הכלאים והקדושה.}} מַה "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר כָּאן אָסוּר בַּהֲנָאָה. '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע"''', מֵאֵימָתַי "הַמְלֵאָה הַזֶּרַע" מִתְקַדֶּשֶׁת? – מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|איסור הכלאים חל על התבואה הזרועה בכרם משהשרישה, ועל הענבים משהגיעו לגודל פול, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ז|כלאים ז ז.]]}} '''"הַזֶּרַע"''', פְּרָט לְזֶרַע שֶׁיָּצָא עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמָּיִם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ז|כלאים ה ז:]] אם נזרעו בכרם מעצמם – מותר להשתמש בפירות בתנאי שמיד כשראה אותם ליקט אותם, וכן אם הרוח נשבה ממול הזורע והעיפה את הזרעים לכרם; אבל אם הרוח נשבה מאחורי הזורע וסייעה לו – אסור.}} הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסָעַרְתּוֹ, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסַיַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"'''. הַמְּקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קִדֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר תִּזְרַע" {{הע-שמאל|הקוצים אינם נקראים 'זרע', אבל לדעת ר' אליעזר אין להשתמש בהם; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ח|כלאים ה ח.]]}} וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "זֶרַע", פְּרָט לִמְקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם. '''"וּתְבוּאַת הַכָּרֶם"''', מֵאֵימָתַי הַתְּבוּאָה מִתְקַדֶּשֶׁת? מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? מִשֶּׁיַּעֲלוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|ראו לעיל.}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כֶּרֶם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על גפן יחידי: הגפן הפוריה אסורה אפילו אם היא יחידה; והכרם אסור בזריעה אפילו אם יבש ואינו מניב פירות; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ב|כלאים ז ב.]]}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁלְּךָ, כֶּרֶם שֶׁל אֲחֵרִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִזְרַע... כִּלְאָיִם", מִכָּל מָקוֹם. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]] הדרשה כר' יוסי ור' שמעון, שהתבואה לא נאסרה, אלא רק הגפן ופירותיה. וראו גם [[ביאור:תוספתא/כלאים/ד#ז|תוספתא כלאים ד ז,]] שאפילו אם התבואה שייכת לבעל הגפן – היא אינה נאסרת, אלא הוא מחוייב להזיז את התבואה מתחת הגפן.}} הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן {{ב|עַל גַּבֵּי זְרָעִים,|השייכים לחברו}} אֲפִילּוּ מֵאָה אַמָּה – הַגֶּפֶן אֲסוּרָה וּפֵרוֹתֶיהָ. ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר"''' – יָכוֹל לֹא יַחֲרֹשׁ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ? {{הע-שמאל|איסור ההנהגה הוא דווקא בשתי בהמות יחדיו, ולא באחת משתיהן.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "יַחְדָּו". אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מוּתָר. דָּבָר אַחֵר: "כִּלְאָיִם", לְחַיֵּב מִשּׁוּם כֶּרֶם וּמִשּׁוּם שָׂדֶה. {{הע-שמאל|תשובה נוספת לשאלה שבראש הפיסקה: הפסוק בויקרא מלמד על איסור התבואה שבכרם והפסוק כאן – על איסור הגפן עצמה.}} דָּבָר אַחֵר: '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה"''' – פֶּן תֵּאָסֵר הַמְּלֵאָה, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה {{הע-שמאל|הדרשה עוסקת באיסור קיום הכלאים, ולאו דווקא באיסור הזריעה; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ה|כלאים ה ה-ו.]] אם אדם אחר זרע, למרות שבעל הכרם יכול להשתמש בתבואה, אסור לו לקיים אותה. וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]]}} '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁזָּרַע הוּא. זָרַע חֲבֵרוֹ וְרָצָה לְקַיְּמוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּזְרַע", מִכָּל מָקוֹם. }} ===פיסקה רלא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב י''' ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר יַחְדָּו"''', {{הע-שמאל|הדרשה מוכיחה ממצוות השבת, המנוסחת בדומה לפסוקנו, שמותר לחרוש בשור או בחמור בששת ימי המעשה, והאיסור הוא דווקא על חריש בשניהם יחדו; וראו לעיל בפיסקה רל שדרשו הלכה זו מ"יחדו".}} יָכוֹל לְעוֹלָם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ([[שמות כג יב]]) "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ" – כְּבָר שׁוֹר וַחֲמוֹר עוֹשִׂים מְלָאכָה! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? זֶה עִם זֶה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב.]] להיתר לחרוש בבהמה עם אדם ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ו|כלאים ח ו.]]}} "שׁוֹר וַחֲמוֹר", אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר וַחֲמוֹר; מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תַחֲרֹשׁ", מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? – בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר אִי אַתָּה חוֹרֵשׁ, אֲבָל אַתָּה חוֹרֵשׁ בְּאָדָם וּבַחֲמוֹר! {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב-ג.]]}} "לֹא תַחֲרֹשׁ", אֵין לִי אֶלָּא חוֹרֵשׁ; מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַדָּשׁ {{ב|וְהַיּוֹשֵׁב|בקרון}} וְהַמַּנְהִיג? תַּלְמוּד לוֹמַר: "יַחְדָּו", מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר בַּיּוֹשֵׁב. "יַחְדָּו" – פְּרָט {{ב|לָרַמָּךְ.|לפי הרמב"ם - סוס בר}} {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ה|כלאים ח ה.]]}} {{הע-שמאל|הדרשה כדעת ר' מאיר [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#ג|בתוספתא כלאים ה ג.]] היא חולקת על [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ד|כלאים ח ד,]] ומתירה לקשור בהמה שאינה משתתפת בעבודה לקרון או לגמלים.}} "יַחְדָּו" – פְּרָט לְקוֹשֵׁר אֶת הַסּוּס לְצִדֵּי הַקָּרוֹן אוֹ לְאַחַר הַקָּרוֹן, וְאֶת הַלּוּבְדְּקֵס לַגְּמַלִּים. }} ===פיסקה רלב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יא''' ([[דברים כב יא]]) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ גִּיזֵי צֶמֶר וַאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "שַׁעַטְנֵז", דָּבָר שֶׁשּׁוּעַ טָווּי וְנוּז. {{הע-שמאל|שתי דרשות על 'שעטנז', וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נָלוֹז וּמֵלִיז הוּא אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו. '''"לֹא תִלְבַּשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ; מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה? {{הע-שמאל|דרשה על הכפילות עם הפסוק מויקרא: אסור ללבש ולהתכסות; אבל מותר להעביר בגדי כלאים ממקום למקום בלי ללבשם, בלי הנאת הגוף; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ב|כלאים ט ב.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[ויקרא יט יט]]) "לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ". יָכוֹל לֹא יַפְשִׁילֶנּוּ בַּקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִלְבַּשׁ"'''. לְבִישָׁה בַּכְּלָל הָיְתָה, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ וְלוֹמַר לָךְ: מַה לְּבִישָׁה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא הֲנָיַת הַגּוּף, אַף כֹּל שֶׁהוּא הֲנָיַת הַגּוּף. '''"יַחְדָּו"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ חָלוּק שֶׁל צֶמֶר עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#י|תוספתא כלאים ה י.]]}} וְחָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל צֶמֶר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"'''. רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִקְשֹׁר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן, לַחֲגֹר בּוֹ אֶת מָתְנָיו, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ט|כלאים ט ט.]]}} אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה בָּאֶמְצַע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"''', מִכָּל מָקוֹם. כְּשֶׁתִּמְצָא אוֹמֵר: הַשַּׂק וְהַקֻּפָּה מְצָרְפִים אֶת הַכִּלְאַיִם. {{הע-שמאל|הקנבוס בשק מצטרף לקנבוס שבבגדי נושאו כדי לבטל את הפשתן שארוג בצמר בבגדיו, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה י|כלאים ט י.]]}} '''"צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו"''', אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ מֻתָּר. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רל, שמותר ללבוש צמר או פשתים לחוד, וראו גם לעיל, הדרשה על 'יחדו'.}} הַלְּבָדִים אֲסוּרִים מִשּׁוּם כִּלְאַיִם; אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם אָרִיג, יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם שׁוּעַ. {{הע-שמאל|כלאים הוא בגד טווי '''או''' שוע '''או''' נוז, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} }} ===פיסקה רלג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יב''' ([[דברים כב יא]]-יב) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז... גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, {{הע-שמאל|זוגות פסוקים הנראים סותרים זה את זה – נאמרו כאחד, ושני בני הזוג הם אמת. ראו גם [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/בחדש#פרשה ז|מכילתא בחדש ז.]]}} ([[שמות כ ח]]) '''"זָכוֹר"''' ([[דברים ה יב]]) ו'''"שָׁמוֹר"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[שמות לא יד]]) '''"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת"''' ([[במדבר כח ט]]) '''"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[ויקרא יח טז]]) '''"עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה"''' ([[דברים כה ה]]) '''"יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[במדבר לו ח]]) '''"וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה"''' ([[במדבר לו ט]]) '''"וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד; מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ([[תהלים סב יב]]) '''"אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְנוּ"'''. }} ===פיסקה רלד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''עַל דְּבָרִים כב יב''' ([[דברים כב יב]]) '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''', לָמָּה נֶאֱמַר? {{הע-שמאל|בית הלל דורשים ג' דילים, כלומר 3 חוטים. בית שמאי דורשים ג פעמים ד חוטים: 4 תכלת, 4 לבן, באורך 4 אצבעות. אבל אם היתה ציצית כשרה ונקרעו החוטים, כל זמן שנשאר כלשהו היא עדיין כשרה.}} לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[במדבר טו לח]]) "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי: יַעֲשֶׂה חוּט אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"גְּדִלִים"'''. כַּמָּה גְּדִילִים נַעֲשִׂים? אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה חוּטִים, כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מֵאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל תְּכֵלֶת וְאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל לָבָן, שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּתְּחִלָּה; אֲבָל בִּשְׁיָרֶיהָ וּבְגַרְדּוּמֶיהָ – כָּל שֶׁהוּא. {{הע-שמאל|בגדים שאין להם 4 כנפות אלא פחות או יותר – פטורים מציצית.}} '''"עַל אַרְבַּע"''', יָצְאוּ בַּעֲלֵי שְׁלֹשָׁה וּבַעֲלֵי חָמֵשׁ וּבַעַל שֵׁשׁ וּבַעַל שֶׁבַע וּבַעֲלֵי שְׁמוֹנֶה. דָּבָר אַחֵר: '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – זֶה לָבָן. מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתְּכֵלֶת? {{הע-שמאל|יתכן להסביר לשיטת בית הלל, שיש צורך בגדיל לבן (3 חוטים) ועוד חוט תכלת.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[במדבר טו לח]]) "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת." '''"תַּעֲשֶׂה"''' – וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי; שֶׁלֹּא יוֹצִיא נִימִים מִן הַטַּלִּית וְיַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|כאן מקור הדרשה, שהורחבה בבבלי למזוזה ולסוכה, ראו [[סוכה טו א]], ו[[מנחות לג ב]].}} '''"עַל אַרְבַּע"''' – וְלֹא עַל שְׁמוֹנֶה. '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט {{ב|לְטַגָּא,|טוגה רומאית}} וְלִתְוַבְלָא, וְלִתִיבַלְטִירִים, לִתְקַרְקִים {{הע-שמאל|ראו לעיל. רשימת הבגדים כאן אינה לפי מספר כנפותיהם אלא אלו בגדים מוכרים לחז"ל.}} {{ב|לַבּוּרְסִים לַבּוּרְדְּסִים,|בגדי יבוא הנקראים ע"ש מקום הייצור שלהם}} לְפִי שֶׁאֵינָם מְרֻבָּעִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתֵּן עַל אֶמְצַע בֶּגֶד, אֶלָּא עַל שְׂפָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל אַרְבַּע '''כַּנְפוֹת'''". '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְכַר; '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְסָדִין. {{הע-שמאל|מוציא כסות לילה, כדעת בית שמאי – ראו [[מנחות מ א]].}} '''"תְּכַסֶּה"''' – פְּרָט {{ב|לְסָגוֹס;|מעיל חיילים}} '''"בָּהּ"''' – פְּרָט {{ב|לְמַעֲפֹרֶת|אפוד, בגד עליון קטן}} שֶׁלֹּא תְּכַסֶּה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ. }} ===פיסקה רלה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יג-טז''' {{הע-שמאל|אם לקח אשה והוציא עליה שם רע ולא בא עליה – אינו לוקה מהתורה, אלא רק משלם קנס ונושא אותה אם רצתה.}} ([[דברים כב יג]]) '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא עָלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ"''', רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם בָּא עָלֶיהָ – לוֹקֶה, וְאִם לָאו – אֵינוֹ לוֹקֶה. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קפו-קפז|לעיל פיסקה קפו-קפז;]] והשוו גם [[אבות דרבי נתן כו#ד|אדר"נ נו"א כו;]] שם עוסקים בנושא אשה שאינה מהוגנת לו, כלומר שאין ביניהם קירבה נפשית – כמו כאן.}} "וּשְׂנֵאָהּ", מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: עָבַר אָדָם עַל מִצְוָה קַלָּה – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוָה חֲמוּרָה עָבַר עַל ([[ויקרא יט יח]]) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" וְעַל ([[ויקרא יט יז]]) "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", וְעַל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וְעַל ([[ויקרא כה לו]]) "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", עַד שֶׁבָּא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|בפס' יז נוסף 'לאמור', שהעלילות הן טענת הבתולים, והדרשה מסיקה שכך גם כאן. אבל כיוון שחז"ל מסבים את הדיון ואת ההוכחות לעדות עדים (ראו בהמשך הפיסקה), יכול הבעל לטעון שזינתה שלא כדרכה, שלא ממקום הבתולים – אם הוא מביא על כך עדים.}} ([[דברים כב יד]]) '''"וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ אָמַר לָהּ הִקְדַּחַתְּ הַתַּבְשִׁיל וְהִיא לֹא הִקְדִּיחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֲלִילֹת דְּבָרִים", ([[דברים כב יז]]) "עֲלִילֹת דְּבָרִים" – לִגְזֵרָה שָׁוָה; מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – טַעֲנַת בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – טַעֲנַת בְּתוּלִים. אִי: מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – מְקוֹם בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – מְקוֹם בְּתוּלִים; מִנַּיִן לְרַבּוֹת בִּיאָה אַחֶרֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע". {{הע-שמאל|הביטויים 'זה' או 'זאת' נדרשים כהצבעה ישירה, והשוו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/מסכתא דפסחא בא#פָּרָשָׁה א|מכילתא פסחא א.]]}} '''"וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת"''' – מְלַמֵּד שֶׁאֵין אוֹמֵר דְּבָרָיו אֶלָּא {{ב|בַּעֲמִידָתָהּ.|בנוכחותה}} {{הע-שמאל|כאמור לעיל, מדובר על הוכחה בעדים ולא בהוכחות פיזיות או אחרות, שהרי "על פי שנים עדים יומת המת" ([[דברים יז ו]]). שוב, העדפה של העיקרון הכללי על פני הפשט המקומי.}} '''"לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים"''' – הֲרֵי עֵדִים שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ! {{הע-שמאל|ההבדל בין דינה של אשה שזינתה לפני שהתארסה ואחר כך נישאה, לבין דינה של ארוסה שעדיין לא נישאה - הוא במקום הדיון: הראשונה נדונה בפתח בית אביה ואילו השניה נדונה בבית הדין. יתכן להסביר את ההבדל בהטעמה של אחריות האב להגן על בתו גם במקרה הראשון, למרות שהבת עזבה כבר את הבית.}} '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה"''', לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא כ י]]) "אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ", אַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ וְאַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית אָבִיהָ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, מַשְׁמָע שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל שַׁעַר הָעִיר? וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיא אֶת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ! לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|השוו לדרשה שבתחילת הפיסקה.}} "וּשְׂנֵאָהּ", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה מַה שִּׂנְאָה גּוֹרֶמֶת, שֶׁהִיא מְבִיאָה לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע. ([[דברים כב טו]]) '''"וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"''' – אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וָאֵם יֵשׁ לָהּ אָב וְלֹא אֵם, אֵם וְלֹא אָב, לֹא אָב וְלֹא אֵם מִנַּיִן? {{הע-שמאל|כאמור לעיל, האחריות על ההורים היא גם במקרה שלא הצליחו להוכיח את חפות הנערה.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "נַעֲרָה", מִכָּל מָקוֹם אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"? הֵם, שֶׁגִּדְּלוּ גִּדּוּלִים רָעִים – יָבוֹאוּ וְיִתְנַוְּלוּ עִם גִּדּוּלֵיהֶם. {{הע-שמאל|הפרשנות כאן לדרך הדיון היא לפי דעתו של ר' אליעזר בן יעקב, ראו לקמן פיסקה רלז, ואינה מתישבת עם הדרשות הקודמות ועם המפורש בפיסקה רלו. למרות שגם האם נוכחת בדיון, אם יש לנערה אב – הוא הדובר בפני בית הדין; הוא גם מי שמוסר את הבת לבעלה והדבר מטיל עליו יותר אחריות.}} '''"וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה"''' – כְּמַשְׁמָעוֹ. ([[דברים כב טז]]) '''"וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים"''', מִיכָּן שֶׁאֵין רְשׁוּת לָאִשָּׁה לְדַבֵּר בִּמְקוֹם הָאִישׁ. '''"אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה"''', מְלַמֵּד שֶׁהָרְשׁוּת לָאָב לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ קְטַנָּה }} ===פיסקה רלו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' "לָאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ ([[דברים כב יז]]) וְהִנֵּה הוּא שָׂם לָהּ עֲלִילוֹת דְּבָרִים לֵאמֹר: לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים {{הע-שמאל|הדרשה ממשיכה בקו של רוב הדרשות בפיסקה הקודמת, שהדיון הוא לפי עדות ולא לפי ראיות אחרות.}} וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי" – הֲרֵי עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּב לְעוֹלָם אֶלָּא אִם כֵּן בָּעַל. {{הע-שמאל|ראו בתחילת פיסקה רלה.}} "וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה", מְלַמֵּד שֶׁתּוֹבֵעַ מַתְחִיל בִּדְבָרִים תְּחִלָּה. {{הע-שמאל|האב פותח בדברים, כי הוא תובע את החתן. וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/ו#ג|תוספתא סנהדרין ו ג.]] ההאשמה של החתן והוצאת השם הרע כנראה נעשתה מחוץ לבית הדין, למרות שהיא מגובה בעדים.}} ([[דברים כב כב]]) "בְּעֻלַת בָּעַל", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ עַל הַיְּבָמָה {{הע-שמאל|ר' ישמעאל דורש 'בעולת בעל', ולא 'אשת איש', שמדובר ביבמה, שמהרגע שנבעלה ליבם היא כנשואה לו, ומדגיש שאם עדיין לא נבעלה על ידיו והיא במעמד של שומרת יבם – אין הבא עליה מומת. הדרשה הזאת אינה במקומה כאן אלא לקמן בפיסקה רמא.}} שֶׁהַבָּא עָלֶיהָ – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁתִּבָּעֵל. }} ===פיסקה רלז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' ([[דברים כב יז]]) "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – {{ב|יְחִוְּרוּ|יתפרשו}} דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. {{הע-שמאל|הדרשנים מניחים שאין מדובר בשמלה ממשית, בניגוד לדברי ר' אליעזר בן יעקב דלקמן. שלוש הדרשות האליגוריסטיות של ר' ישמעאל מופיעות גם [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ו|במכילתא נזיקין ו]] לפס' יט [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יג|ושם יג, לפס' ב.]] הדרשה על הבא במחתרת מופיעה גם [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|בתוספתא סנהדרין יא ה.]]}} זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה בְּמָשָׁל. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כב ב]]) "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"; וְכִי עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"? מַה הַשֶּׁמֶשׁ – שָׁלוֹם לָעוֹלָם, אַף זֶה: אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שָׁלוֹם מִמֶּנּוּ וַהֲרָגוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כא יט]]) "אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ" – עַל בּוּרְיוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יְחִוְּרוּ דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר" – נִמְצְאוּ עֵדֵי הַבַּעַל זוֹמְמִים. {{הע-שמאל|ר' עקיבא מדגיש שהדיון הוא על מהימנות העדים של החתן, וראו גם לעיל פיסקה רלו, 'עדים להזים עדיו של זה'. הוא דורש 'ופרשו' בדומה לר' ישמעאל, כתיאור של בירור, יישור ופירוש.}} "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יָבוֹאוּ עֵדָיו שֶׁל זֶה וְעֵדָיו שֶׁל זֶה, וְיֹאמְרוּ דִּבְרֵיהֶם לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: דְּבָרִים כִּכְתָבָם. {{הע-שמאל|כאמור לעיל בסוף פיסקה רלה, ר' אליעזר הוא היחיד הטוען שלא מדובר בעדות של עדים אלא בממצא פורנזי, המוכיח שהנערה היתה בתולה.}} }} ===פיסקה רלח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יח-יט''' ([[דברים כב יח]]) '''"וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת הָאִישׁ"''' – וְלֹא אֶת הַקָּטָן. '''"וְיִסְּרוּ אֹתוֹ"''' – בְּמַכּוֹת. {{הע-שמאל|קטן שהוציא שם רע פטור מעונש.}} ([[דברים כב יט]]) '''"וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ"''' – מָמוֹן. '''"מֵאָה כֶסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. {{הע-שמאל|לעניין זכות האב בכספי הקנס ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] להעדר הקנס לבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]]}} '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – פְּרָט לְגִיּוֹרֶת שֶׁהָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, {{הע-שמאל|אם אמה של הנערה התגיירה לאחר שהרתה אותה – אין לה זכות לקנס, כי אביה אינו מוכר ככזה; וראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג.]]}} שֶׁאֵין לָהּ מֵאָה כֶסֶף. '''"כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע"''', לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ; וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשה מגבילה את החיוב של המוציא שם רע לשאת את הנערה.}} נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יְהֵא רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – וַאֲפִילּוּ לְאַחַר זְמַן. '''"כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|אם מת בלי בנים, והתקיים 'כל ימיו' – רשאי היבם לחלוץ לה, ואינו חייב ליבם אותה; וראו [[ביאור:תוספתא/כתובות/ג#ט|תוספתא כתובות ג ט.]]}} }} ===פיסקה רלט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כ-כא''' ([[דברים כב כ]]) "וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר", אֵין לִי אֶלָּא כְּדַרְכָּהּ; {{ב|שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ|מאחוריה}} מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "הָיָה". יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה בִּיאָה {{ב|בְּמָקוֹם אַחֵר|במקום שלישי בגוף האשה}}? תַּלְמוּד לוֹמַר "הַזֶּה". {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלה: אם זינתה בביאה רגילה או בביאה מאחוריה – נסקלת, אבל אם זינתה בדרך אחרת – אינה נסקלת.}} "לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה" – אֵין עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. {{הע-שמאל|כדעת ר' עקיבא בפסקה רלז.}} ([[דברים כב כא]]) "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וְיֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג:]] לכתחילה עדיף להוציא את הנערה להורג בפתח בית אביה; אבל אם אין לה אב או שהאב אינו יהודי, או שיש לה אב אבל אין לו בית – סוקלים אותה ככל חייבי הסקילה.}} יֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב וְאֵין לָהּ אָב {{ב|מִנַּיִן?|שנסקלת בבית דין}} תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה" – מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ"? – מִצְוָה. }} ===פיסקה רמ=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כא''' ([[דברים כב כא]]) '''"וּסְקָלוּהָ כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ"''', וְכִי כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ רוֹגְמִים אוֹתָהּ? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|לעיל פיסקה רכ,]] וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אֶלָּא בְּמַעֲמַד כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ. '''"בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) '''"בָּאָבֶן"'''. אִי "בָּאָבֶן", יָכוֹל בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בָּאֲבָנִים"'''. אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתָה בָּרִאשׁוֹנָה, תָּמוּת בַּשְּׁנִיָּה. '''"כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל"''', לֹא עַצְמָהּ בִּלְבַד נִוְּלָה, אֶלָּא כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רלח: "לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל".}} '''"לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ"''', נֶאֱמַר כָּאן "אָבִיהָ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא כא ט]]) '''"אָבִיהָ"'''. {{הע-שמאל|בויקרא מופיע דין בת כהן שזינתה, ולא כתוב במפורש שהיא נשואה. לומדים זאת מכאן. כלומר, מדובר בניאוף של אשה נשואה לבעל.}} מָה "אָבִיהָ" הָאָמוּר לְהַלָּן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל, אַף "אָבִיהָ" הָאָמוּר כָּאן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. }} ===פיסקה רמא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כב''' {{הע-שמאל|מדובר גם על שכיבה שלא כדרכה, וראו גם לעיל פיסקה רלה ולקמן בפיסקה הבאה.}} ([[דברים כב כב]]) '''"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ"''' – בְּעֵדִים. '''"שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|לפי מנהג יהודה היו החתנים בועלים את נשותיהם בעודן ארוסות; ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק א#משנה ה|כתובות א ה.]] במקרים כאלה האשה נחשבת 'בעולת בעל' ולא 'מאורסה', וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/י#ד|תוספתא סנהדרין י ד.]]}} '''"בְּעֻלַת בַּעַל"''', לְהָבִיא אֶת שֶׁנִּבְעֲלָה בְּבֵית אָבִיהָ וַעֲדַיִן הִיא אֲרוּסָה. '''"וּמֵתוּ"''' – בִּסְתָם מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|לפי האגדה ([[בבא בתרא ג ב]]) בא הורדוס על מרים החשמונאית לאחר שמתה. כשבא עליה היא כבר היתה מתה ולכן אין אפשרות להרוג את 'שניהם', והעושה כמעשה הורדוס פטור ממוות על הבעילה הנקרופילית. לעניין הבאים מאחוריהם ראו גם בתחילת הפיסקה.}} '''"שְׁנֵיהֶם"''' – וְלֹא הָעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה הֵירוֹדֵס, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "'''גַּם''' שְׁנֵיהֶם" – לְרַבּוֹת {{ב|הַבָּאִים מֵאַחֲרֵיהֶם.|שבא עליה שלא כדרכה}} {{הע-שמאל|איש השוכב עם ילדה נשואה, או אשה השוכבת עם ילד – חייבים, למרות שבני הזוג שלהם פטורים ממוות.}} '''"הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה"''' – וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה. '''"וְהָאִשָּׁה"''' – אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְעֲלָה לְקָטָן. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל! }} ===פיסקה רמב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כג-כה''' {{הע-שמאל|אין נסקלים על אונס של בוגרת מאורסה (להגדרת הבוגרת ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ח|נידה ה ח.]]) או על אונס נערה בעולה, וראו פיסקה רמא, וכן בסוף הפיסקה. במקרים כאלה העונש הוא חנק.}} ([[דברים כב כג]]) '''"כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ. '''"וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר"''', אִלּוּ לֹא יָצָאת בָּעִיר לֹא הָיָה מִסְתַּקֵּף לָהּ. {{הע-שמאל|יש מידה מסויימת של אשמה בעצם היציאה של הנערה בעיר; והשוו [[בראשית רבה פ ה]]; שם מאשימים את דינה בת יעקב באונס, שהרי אין לצפות מגבר לשלוט בדחפיו.}} '''"בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', מְלַמֵּד שֶׁהַפִּרְצָה קוֹרְאָה לַגַּנָּב. '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רמא.}} ([[דברים כב כד]]) '''"וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא"''', {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח:]] הסקילה נעשית במקום החטא או סמוך לו, ולא בבית הדין; והשוו גם לעיל פיסקה רלט, בדין המזנה בבית אביה.}} זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ: שַׁעַר שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ, וְלֹא שַׁעַר שֶׁנִּדּוֹנוּ בּוֹ. '''"וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) "בָּאֶבֶן" {{הע-שמאל|דין הסקילה, וראו לעיל [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|פיסקה רכ]] ופיסקה רמ, וכן [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אִי "בָּאֶבֶן", יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר "בָּאֲבָנִים". אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתוּ בָּרִאשׁוֹנָה – יָמוּתוּ בַּשְּׁנִיָּה. '''"אֶת הַנַּעֲרָה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעָקָה"'''. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה, {{הע-שמאל|סקילת הנערה אינה עונש על שלא צעקה; מדובר בכך שהתרו בה והיא בחרה להתעלם. דורש 'על דבר', שהמתרים דברו איתה.}} לְהָבִיא אֶת הַמְּזִידָה בְּהַתְרָיַת עֵדִים. '''"וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ"''', כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה. {{הע-שמאל|גם בגבר התרו, והוא בחר להתעלם.}} ([[דברים כב כה]]) אֵין לִי אֶלָּא בָּעִיר; בַּשָּׂדֶה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ"'''. {{הע-שמאל|מחלק את פס' כה ומצמיד את תחילתו לסוף העניין הקודם: גם אם מצא את הנערה בשדה יש לסקלה; וראו לקמן פיסקה רמג על פס' כז, שאם יש לה מושיע בין בעיר בין בשדה חייבת.}} '''"וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', פְּרָט לְשֶׁאֶחָד מַחְזִיק וְאֶחָד שׁוֹכֵב, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. {{הע-שמאל|אם האנס הסתייע באדם נוסף שהחזיק את הנערה ולא בא עליה בעצמו – האנס פטור.}} '''"וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ"''', הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁנִי בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|אם באו עליה שנים או יותר – רק הראשון נסקל, כי השני לא בא על בתולה, וראו בתחילת הפיסקה; וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ז#משנה ט|סנהדרין ז ט.]]}} }} ===פיסקה רמג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כו-כז''' {{הע-שמאל|הנערה האנוסה אינה עבריינית ואינה נענשת, למרות האמור בתחילת פיסקה רמב. היה יכול ללמוד מהביטוי 'חטא מוות' שהנערה נענשת בעונש שאינו מוות, אבל העדיף לדרוש 'חטא מוות' כעונש גופני.}} ([[דברים כב כו]]) '''"וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר"''', מְלַמֵּד שֶׁפְּטָרָהּ הַכָּתוּב מִן הַמִּיתָה מִנַּיִן אַף מִן הַקָּרְבָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא"'''. מִנַּיִן אַף מִן הַמַּכּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא מָוֶת"'''. {{הע-שמאל|מצילים את הנתונים בסכנת אונס אפילו במחיר חיי הרודפים. אבל הבהמה והשבת והקב"ה אינם נחשבים נרדפים ולכן אין להציל אותם בנפשם של הרודפים; והשוו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|תוספתא סנהדרין יא ה,]] שר' אליעזר בר' צדוק חולק על העובד ע"ז.}} '''"כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֲנוּסִים שֶׁבַּתּוֹרָה פְּטוּרִים, וּמַצִּילִים אוֹתָם בְּנַפְשָׁם אֵין לִי אֶלָּא זֶה, מִנַּיִן אַף הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ וְאַחַר הַזָּכוּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה"'''. {{הע-שמאל|על רביעת בהמה, חילול שבת וע"ז יש עונש סקילה. נראה שיש להשלים כאן על פי התוספתא הנ"ל 'אבל אם היתה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט – אין מצילין אותה בנפשו' שנאמר 'הזה' וכו'.}} יָכוֹל אַף הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה וְהַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַזֶּה"''': זֶה בִּסְקִילָה, וְאֵין כָּל אֵלּוּ בִּסְקִילָה. {{הע-שמאל|ההבחנה בין עיר לשדה אינה דווקא, והדרשה מחליפה אותה בהבחנה בין יש מושיע לאין מושיע.}} ([[דברים כב כז]]) '''"כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ"''', יָכוֹל בָּעִיר חַיֶּבֶת בַּשָּׂדֶה תְּהֵא פְּטוּרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ"'''. הָא, אִם {{ב|יֵשׁ לָהּ מוֹשִׁיעַ|היתה יכולה לצעוק לעזרה ולהינצל}} – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה חַיֶּבֶת, וְאִם אֵין לָהּ מוֹשִׁיעַ – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה פְּטוּרָה. {{הע-שמאל|אם האנוסה בקשה שלא יפגעו באנס – אסור, לדעת ר' יהודה, לפגוע בו ויש לדון אותו ואת הנערה בבית דין ולסקלם, כדין 'עיר'.}} '''"צָעֲקָה"''', פְּרָט לְשֶׁאָמְרָה הַנַּח לוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה }} ===פיסקה רמד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כח''' ([[דברים כב כח]]) '''"כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָה בְתוּלָה"''', {{הע-שמאל|שלוש הדרשות הראשונות משוות בין דין האונס החמור לדין המפתה מספר שמות, שענשו קל יותר, והוא פטור מתשלומי צער (ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ד|כתובות ג ד.]]) למרות שהאונס חמור יותר, הוא חייב דווקא אם פיתה בתולה; ולמרות חומרת העבירה, אינו משלם את הקנס לנערה אלא לאביה. המפתה או האונס נערה בעולה או אפילו מוכת עץ, שבתוליה נקרעו עקב מכה פיזית – פטור מקנס.}} נֶאֱמַר כָּאן '''"בְּתוּלָה"''' וְנֶאֱמַר ([[שמות כב טו]]) '''"בְּתוּלָה"''' בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה; מְפַתֶּה, הַקַּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה? אוֹ חִילּוּף: אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל בְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל הַבְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לִבְעוּלָה. אֵין לִי אֶלָּא בְּעוּלָה; מוּכַּת עֵץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לְמוּכַּת עֵץ. נֶאֱמַר כָּאן '''"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה"''' וְנֶאֱמַר בִּמְפַתֶּה '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"'''. {{הע-שמאל|הטיפול בתנאי 'אשר לא אורשה' דומה לטיפול בתנאי 'בתולה': למרות שהאונס עבר עבירה חמורה יחסית, הוא פטור אם פיתה נערה שהתגרשה מהארוסין (ראו דברי ר' יוסי הגלילי [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ג|בכתובות ג ג]]), וגם כאן הוא משלם את הקנס לאבי הנערה ולא ישירות לה.}} מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? אוֹ חִילּוּף: מָה אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים;|הן בפרשת מפתה, הן בפרשת האונס}} שֶׁלֹּא יְהֵא נוֹתֵן לֹא לָהּ וְלֹא לְאָבִיהָ. {{הע-שמאל|אם אנס נערה שהתגרשה מהאירוסין אינו משלם קנס, כר' יוסי הגלילי שם}} נֶאֱמַר כָּאן '''"נַעֲרָה"''', וְלֹא נֶאֱמַר "נַעֲרָה" בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה? אוֹ חִילּוּף: מָה מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה? {{הע-שמאל|להגדרת 'בוגרת', שאינה נערה ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ז|נידה ה ז-ח.]] האונס את הבוגרת פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח;]] קל וחומר שהמפתה אותה פטור.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''', וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת? לְהַחֲלִיף אֶת הַדִּין אִי אַתָּה יָכוֹל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר '''"נַעֲרָה"''' '''"נַעֲרָה"''', {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים.|שתיהן באונס.}} '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"וְנִמְצָאוּ"''' – בְּעֵדִים. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רמא.}} }} ===פיסקה רמה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כט''' ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן הָאִישׁ"''' – וְלֹא הַקָּטָן. {{הע-שמאל|קטן פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ח#משנה ד|ב"ק ח ד.]] לעניין צורת השכיבה ראו לעיל פיסקה רמד. לאבי הנערה – ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] לעניין אבי הבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]] לעניין שותה בעציצו ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשות מסכמות את הפיסקאות הקודמות, ראו פיסקה רמד.}} '''"הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. '''"חֲמִשִּׁים כָּסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ, וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין. נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יִהְיֶה רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – בְּאִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּה"''' – לְרַבּוֹת אֶת הַיְּתוֹמָה, {{הע-שמאל|ר' אלעזר חולק על ר' יוסי הגלילי, שבשיטתו הובאה בפיסקה רמד ההלכה שלנערה שהתגרשה אין קנס, והוא מחזיק בדעת ר' עקיבא, ראו שם משנה ג.}} מִיכָּן אָמְרוּ: ([[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ו|כתובות ג ו]]) יְתוֹמָה, שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹנֵס חַיָּב וְהַמְּפַתֶּה פָּטוּר. '''"לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלח.}} }} 26zybejsgd82f3trqsclvhq7apmpo09 3001510 3001509 2026-03-29T09:57:11Z Ahituvrs 4152 /* פיסקה רמג */ 3001510 wikitext text/x-wiki ==ספרי דברים לפרשת כי תצא פרק כב== ===פיסקה רכב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב א''' ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְלֹא מִיל? {{הע-שמאל|מאיזה טווח מתחייב הרואה לטפל באבידה? – ציטוט מהמכילתא, וראו גם [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#י|תוספתא ב"מ ב י.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"'''. אִי '''"כִּי תִפְגַּע"''', שׁוֹמֵעַ אֲנִי כְּמַשְׁמָעוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כִּי תִרְאֶה"'''. הָא כֵּיצַד? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל, שֶׁהוּא רִיס.([[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|מכילתא כספא כ,]] לפס' ה) '''"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ!"''', נִמְצֵינוּ לְמֵדִים שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. '''"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"''' – זוֹ פְּרִיקָה; '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''' – זוֹ טְעִינָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה בהמשך המכילתא שם, וכן בתוספתא שם הלכה יב בשם ר' שמעון.}} ([[דברים כב א]]) '''"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה {{הע-שמאל|שתי דרשות על הכפילות בשמות וכאן. הראשונה דומה לדרשה דלעיל על "וחדלת"; השניה עוסקת בזהות בעל השור, שהיצר מפתה להתעלם משור האויב; וראו גם תוספתא שם הלכה יא.}} וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. '''"שׁוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר אָחִיךָ; שׁוֹר אֹיִבְךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"אֹיִבְךָ"''', מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"אָחִיךָ"'''? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים"''' – כְּדֶרֶךְ הַדָּחָתָם. מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה? מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָּרָה רוֹעִים בַּדֶּרֶךְ – אֵין זוֹ אֲבֵדָה. חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִים, פָּרָה וְרָצָה בֵּין הַכְּרָמִים – הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|ב"מ ב ט]]) '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ]] לפס' ה, ושם מוסיפים שאינו חייב לטפל באבידת הגוי, בניגוד לתוספתא ולדעת חלק מהתנאים שם.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר! לְכָךְ נֶאֱמַר '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ"''': פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"''', הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, אֲפִילּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"'''; {{הע-שמאל|אם הבהמה ברחה מהרפת שוב – עדיין חייב המוצא להחזירה, וראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|בב"מ ב ט.]] אם המוצא התחיל לטפל באבידה, אבל התחרט והשאיר אותה במקום שמצא אותה, מתוך תקווה שאחרים יטפלו בה – אין הם חייבים לטפל בה, והוא נשאר אחראי עליה במקרה שנגנבה או אבדה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ט|תוספתא ב"מ ב ט.]]}} הֶחֱזִירָהּ לְמָקוֹם שֶׁרָאוּהָ – אֲחֵרִים לֹא יְטַפְּלוּ בָּהּ. נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ. לְעוֹלָם חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ, עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנָּה {{ב|לִרְשׁוּתוֹ,|של בעליה}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ"'''. }} ===פיסקה רכג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ב''' {{הע-שמאל|השוו לניסוח שונה ואולי גם משמעות שונה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ,]] לפס' ד.}} ([[דברים כב ב]]) "וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ", אֵין לִי אֶלָּא קָרוֹב. רָחוֹק מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא יְדַעְתּוֹ". "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" – וְלֹא לְבַיִת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו במכילתא שם, וכן [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ז|ב"מ ב ז.]]}} "וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ", וְכִי עָלַת עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לוֹ עַד שֶׁלֹּא יִתֵּן סִימָנִים? אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ"? עַד שֶׁתִּדְרֹשׁ אֶת אָחִיךָ אִם רַמַּיי הוּא אִם אֵינוֹ רַמַּיי. {{הע-שמאל|אם חברך אינו מוצא את הדרך – הובל אותו אליה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#יב|תוספתא ב"מ ב יב.]]}} "וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ" – אַף אֶת עַצְמוֹ אַתָּה מֵשִׁיב לוֹ! }} ===פיסקה רכד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ג''' {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ח|בתוספתא ב"מ ב ח.]]}} ([[דברים כב ג]]) '''"וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ"''', הָיְתָה חֲמוֹר – עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת כְּסוּת – מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם; שׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ח|בב"מ ב ח.]]}} כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְצָרְכָּם אֲבָל לֹא לְשַׁחֲקָם; כְּלֵי עֵץ – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְקָבוּ. אַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִּכְלַל כָּל אֵלּוּ, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ: {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ה|בב"מ ב ה.]]}} מַה שִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁיֵּשׁ לָהּ סִימָנִים וְיֵשׁ לָהּ תּוֹבְעִים – כָּךְ כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִימָנִים וְיֵשׁ לוֹ תּוֹבְעִים. {{הע-שמאל|לדברי ת"ק השוו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ז|תוספתא ב"מ ב ז.]]}} אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד, שְׁאָר אֲבֵדָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ."''' '''"אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ"''' – פְּרָט לְפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: '''"וּמְצָאתָ"''' – לְרַבּוֹת פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה! {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} '''"לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם"''' – לִיתֵּן עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה. }} ===פיסקה רכה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ד''' ([[דברים כב ד]]) '''"לֹא תִרְאֶה"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב, שם לעניין אבידה וכאן לעניין פריקה וטעינה.}} '''"חֲמוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא חֲמוֹר אָחִיךָ; חֲמוֹר שׂוֹנַאֲךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ה]]) '''"חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ"''' מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אָחִיךָ"? מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים"''' – וְלֹא עוֹמְדִים. '''"בַּדֶּרֶךְ"''' – וְלֹא בָּרֶפֶת. מִיכָּן אָמְרוּ ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י:]]) מְצָאָהּ בָּרֶפֶת – אֵין חַיָּב בָּהּ, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – חַיָּב בָּהּ. '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהֵם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת; אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ; אוֹ שֶׁהָיְתָה אֲבֵדָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר. שֶׁנֶּאֱמַר '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''', הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב; שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ, וְאָמַר לוֹ: "הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רָצִיתָ לְהָקִים – תָּקִים" – פָּטוּר, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י.]]}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. יָכוֹל אֲפִלּוּ זָקֵן, וַאֲפִלּוּ חוֹלֶה, וַאֲפִלּוּ מֻכֵּה שְׁחִין? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. }} ===פיסקה רכו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ה''' ([[דברים כב ה]]) '''"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה"''', {{הע-שמאל|לדעת ת"ק אין איסור על סגנון הלבוש אלא על המטרה – פריצות מינית.}} וְכִי מַה בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ? שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי לְבָנִים וְהָאִישׁ לֹא יִתְכַּסֶּה צְבָעוֹנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "תּוֹעֵבָה" – דָּבָר הַבָּא לִידֵי תּוֹעֵבָה. זֶהוּ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאִישׁ לוֹבֵשׁ – '''וְתֵלֵךְ לְבֵין הָאֲנָשִׁים''', וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים – '''וְיֵלֵךְ לְבֵין הַנָּשִׁים'''. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי זַיִן וְתֵצֵא לַמִּלְחָמָה? {{הע-שמאל|ראב"י קושר את המצווה למלחמה, ודורש להקפיד על המגדר: לא לגייס נשים למלחמה ולא לשחרר ממנה גברים.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה". וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים? – תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה". "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה", קָרוּי חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת: חֵרֶם, תּוֹעֵבָה, שָׂנוּי, מְשֻׁקָּץ, וְעָוֶל. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח.]] קושר את ביטויי התועבה לע"ז. יתכן שגם דברי ת"ק קשורים למתירנות מינית הכרוכה בע"ז.}} }} ===פיסקה רכז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו''' {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב|חולין יב א.]] מוציא את המזומן, אבל מכאן ואילך רוב הדרשות מרבות.}} ([[דברים כב ו]]) '''"כִּי יִקָּרֵא"''' – פְּרָט לַמְּזֻמָּן, {{הע-שמאל|ראו מקבילה להלכה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} מִעוּט אֶפְרוֹחִים – שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים – שְׁנַיִם, מִנַּיִן אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵּיצָה אַחַת חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"קַן"''' – קֵן מִכָּל מָקוֹם. מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר '''"בַּדֶּרֶךְ וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''' {{הע-שמאל|דורש 'לפניך' כניגוד של 'יקרא... בדרך', שגם עופות בית חייבים בשילוח הקן אם קיננו מחוץ לו, וראו מקבילה בחולין שם משנה א.}} יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְפָנֶיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּדֶּרֶךְ"''', עַל הָאִילָנוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּכָל עֵץ"''', עַל הָאָרֶץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ עַל הָאָרֶץ"'''. {{הע-שמאל|דורש את האריכות 'והאם רובצת על האפרוחים' וכו', שלא כתב 'עליהם', ומקיש אפרוחים לביצים וההפך. ביצים שאינן מופרות ואפרוחים מפריחים פטורים משילוח הקן, וראו גם במקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] מכאן ואילך חוזר למעט}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''', מָה אֶפְרוֹחִים בְּנֵי קַיָּמָא – אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא יָצְאוּ מוּזָרוֹת מָה בֵּיצִים צְרִיכוֹת לְאִמָּן – אַף אֶפְרוֹחִים צְרִיכִים לְאִמָּם; יָצְאוּ הַמַּפְרִיחִים, שֶׁאֵין צְרִיכִים לְאִמָּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] אם היא עפה קרוב לקן וכנפיה נוגעות בו היא נחשבת כרובצת.}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''' – כְּשֶׁהִיא רֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם, פְּרָט לִמְעוֹפֶפֶת יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים"''', אַף עַל פִּי {{ב|שֶׁאֵינָהּ עִמָּהֶם|שאינה רובצת}} {{הע-שמאל|דורש 'והאם'; וראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|חולין יב ב.]] אפילו עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טהור ממין אחר פטור, ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י.]]}} יָכוֹל עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, וְעוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא, יְהֵא חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''', עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מִין אֶחָד. {{הע-שמאל|דורש 'ולקח'-'לא תקח'. וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ה|בחולין יב ה.]]}} '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא יד ד]]) "וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת", יָכוֹל יִקָּחֶנָּה לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', אֲפִילּוּ לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע. '''"לֹא תִקַּח הָאֵם"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה }} ===פיסקה רכח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו-ז''' {{הע-שמאל|משלים את האמור בסוף פסקה רכז על מצוות לא תעשה. לעניין "שילחה וחזרה" וכו' השוו לעיל פיסקה רכב, וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – מִצְוַת עֲשֵׂה. שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז [[ביאור:משנה חולין פרק יב|ומשנה א שם.]]}} הָאֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁמָּרְדוּ וְשֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; בַּבַּיִת – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז: שם הוציאו אפרוחים מפריחים, וכאן – אפרוחים מתים. הדרשה שחייב לשלח אפילו קן עם ביצה אחת או אפרוח אחד הופיעה גם היא שם.}} ([[דברים כב ו]]) "אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים", מָה אֶפְרֹחִים שֶׁיֵּשׁ בָּם צֹרֶךְ – יָצְאוּ מֵתִים שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ אַף בֵּיצִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ – יָצְאוּ בֵּיצִים מוּזָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ מִעוּט אֶפְרֹחִים שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים שְׁנַיִם, וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת אוֹ אֶפְרוֹחַ אֶחָד – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ג|ב"מ ב ג:]] 'גוזלות מקושרים... לא יגע בהם'. אמנם הגוזלות ברה"ר, אבל הם בבירור שייכים לאדם אחר שהניח אותם שם.}} דָּבָר אַחֵר: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" מִכָּל מָקוֹם. "בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ", מָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת – יָצְאוּ מְקֻשָּׁרִים שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י,]] ששילוח הקן אינו נוהג בעופות טמאים. לדרשת ר' יאשיה ראו [[ביאור:ספרי דברים/ראה/יג-יד#פיסקה צח|לעיל פיסקה צח.]] גם ר' יצחק שחולק עליו מסכים שהכינוי 'ציפור' הוא רק לטהורה.}} דָּבָר אַחֵר: ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר; אוֹ אַף בִּטְמֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֹּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ" זֶה בִּנְיַן אָב, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "צִפּוֹר" – בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה, {{הע-שמאל|האמור לעיל, 'שילחה וחזרה' וכו' – תקף רק עד שלקח את הבנים, ואם אחר כך חזרה האם לקן – יכול לקחתה.}} הָא {{ב|אִם שִׁלְּחָהּ|ולקח את הבנים}} {{ב|וְהֶחֱזִיר בַּדֶּרֶךְ אֶת פָּנָיו|ומצא את האם בקן}} – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה הלכתית [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|בחולין יב ב.]] כאן נוספו הדרשות.}} "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – בִּנְקֵבוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְלֹא בִּזְכָרִים. קוֹרֵא זָכָר – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב בְּשִׁלּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח", וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָאֵם" – פְּרָט לְקוֹרֵא זָכָר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ד|חולין יב ד-ה.]] לדעת חכמים אין לוקים על שילוח הקן כי יש פתרון הלכתי - יכול עדיין לשלח את האם.}} הַנּוֹטֵל אֵם מֵעַל הַבָּנִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה, שֶׁהִיא בְּאִסָּר, אָמְרָה תּוֹרָה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" – קַל וָחֹמֶר עַל מִצְווֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. }} ===פיסקה רכט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ח''' ([[דברים כב ח]]) '''"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא בּוֹנֶה. לָקַח, יָרַשׁ, וְנִתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה מִנַּיִן? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ב|סוטה ח ב,]] וראו בסוף הפיסקה, וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד,]] שהגדרת "בית" ו"בניה" שימשו להרבה מטרות הלכתיות. 'בית' הוא מקום שניתן לגור בו, אבל אינו מוגדר לפי ייעודו אלא לפי הנתונים הפיזיים: יש לו קירות וגג (ולכן אכסדרה ומרפסת אינם נכללים בו) והוא גדול מ4X4 אמות (ולכן בית שער אינו נכלל בו).}} תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּיִת"''', מִכָּל מָקוֹם. '''"לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת. מִנַּיִן לְבוֹנֶה בֵּית הַתֶּבֶן, בֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". יָכוֹל אַף הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בַּיִת"''', מָה בַּיִת מְיֻחָד, שֶׁהוּא בֵּית דִּירָה – יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָם בֵּית דִּירָה. {{הע-שמאל|אם יש בבית מרתף מסוג כלשהו יש לעשות מעקה למרתף.}} '''"וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא גַּג. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת, שִׁיחִים, וּמְעָרוֹת, חֲרִיצִים וּנְעִיצִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". {{הע-שמאל|כבש היכל ואולם היו במקדש, ורק להיכל היה מעקה, ראו [[ביאור:משנה מדות פרק ד#משנה ו|מדות ד ו.]] ואמנם מהכבש היו שנפלו, ראו [[ביאור:משנה יומא פרק ב#משנה ב|יומא ב ב.]] לאולם היו רק שני קירות והוא נחשב אכסדרה, הפטורה ממעקה. יתכן לשמוע כאן התנגדות לדרשה אפשרית המבחינה בין בית פרטי למקדש.}} אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"גַּג"'''? פְּרָט לְכֶבֶשׁ '''"בַּיִת"''' – לְרַבּוֹת הֵיכָל. '''"גַּג"''' – פְּרָט לְאוּלָם. {{הע-שמאל|המצווה היא לעשות מעקה משעת הבניה, אבל אם לא עשה אז – מצווה לעשותו בכל זמן, וראו בתחילת הפיסקה שגם הקונה והיורש וכו' חייב.}} '''"חָדָשׁ"''', רַבִּי אוֹמֵר: מִשְּׁעַת חִדּוּשׁוֹ עֲשֵׂה לוֹ מַעֲקֶה. {{הע-שמאל|המעקה היה בגובה עשרה טפחים, אבל בחלקו התחתון, בגבה 3 טפחים, היה חלון להעביר בו את המעגילה להידוק הגג בחורף.}} כַּמָּה הוּא מַעֲקֶה? מַעֲגִילוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, בֵּית דּוֹרְסוֹ עֲשָׂרָה. "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" – מִצְוַת עֲשֵׂה. "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|דורש 'הנופל' – שהיה אמור ליפול. הדרשה מפחיתה את אחריות בעל הבית, אבל עדיין אם האסון התרחש בביתו – הוא נחשב חייב בעיני המגלגל – הקב"ה.}} '''"כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"''', רָאוּי זֶה שֶׁיִּפֹּל! אֶלָּא מְגַלְגְּלִים זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּיי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. {{הע-שמאל|האחריות להקמת המעקה היא על בעל המקום הגבוה, ובמקרה המתואר כאן – על הרבים ומתחזקי רה"ר.}} '''"מִמֶּנּוּ"''' – וְלֹא לְתוֹכוֹ; שֶׁאִם הָיָה רְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְנָפַל מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר "מִמֶּנּוּ" וְלֹא לְתוֹכוֹ. {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על 'הנופל'. המצודה היא הבית חסר המעקה, וראוי לאדם להזהר בו כדגים הנזהרים מהמצודה (מלכודת).}} דָּבָר אַחֵר: '''"כִּי תִבְנֶה"''', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ כֵּיצַד הוּא נִדּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ([[קהלת ט יב]]) "כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה". {{הע-שמאל|בית קטן, כמו בית השער בתחילת הפיסקה – אינו נחשב 'בית', ולכן הוא פטור ממעקה וממזוזה וכו', לעניין עירוב (עבור לעיר) ראו [[ביאור:משנה עירובין פרק ח#משנה ד|עירובין ח ד.]] לעניין מעשרות ראו [[ביאור:משנה מעשרות פרק ג#משנה ו|מעשרות ג ו.]] לעניין זכות השימוש בחצר ראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/יא#ח|תוספתא ב"מ יא ח.]] לעניין המלחמה ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ג|סוטה ח ג,]] וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד.]] הברייתא בשלמותה מופיעה ב[[ירושלמי מעשרות ג ג]] וכן בבבלי [[סוכה ג א]].}} '''"בַּיִת"''' – מִיכָּן אָמְרוּ: בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע – פָּטוּר מִן הַמַּעֲקֶה וּמִן הַמְּזוּזָה וּמִן הָעֵרוּב, וְאֵין עוֹשִׂים אוֹתוֹ עִבּוּר לָעִיר, וְלֹא טִבּוּל לְמַעַשְׂרוֹת, וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לְפִתְחוֹ; הַנּוֹדֵר "מִן הַבַּיִת" מֻתָּר לִישֵׁב בּוֹ; וְאֵין מִטַּמֵּא בַּנְּגָעִים, וְאֵין צָמִית בַּיּוֹבֵל, וְאֵין חוֹזְרִים עָלָיו מֵעַרְכֵי הַמִּלְחָמָה. }} ===פיסקה רל=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ט-י''' ([[דברים כב ט]]) '''"לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם"''', מָה אֲנִי צָרִיךְ? {{הע-שמאל|הכפילות עם פסוקי ויקרא אינה מוסיפה איסור אלא מחמירה את איסור כלאי הכרם מעבר לכלאים רגילים, ומחשיבה אותו ככפל איסורים.}} וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ([[ויקרא יט יט]]) "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם"! מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּם כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִים. אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שָׁלֵם. מִנַּיִן אֲפִילּוּ גֶּפֶן יְחִידִי וְעוֹשֶׂה פֵּרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ד|כלאים ה ד,]] שיש להימנע לזרוע ב'עבודתה' של הגפן, כלומר באיזור שבו מעבדים אותה. אכן המקום הזה מצומצם ביחס למצב בכרם שלם.}} מִנַּיִן לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁאֲסוּרִים בַּהֲנָיָה? נֶאֱמַר כָּאן "קֹדֶשׁ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא ה טו]]) "קֹדֶשׁ" {{הע-שמאל|הכינוי לאיסור הכלאים הוא 'קדש'. טכנית הוא דומה לקדשי בדק הבית האסורים בהנאה (ראו בפסוק מויקרא), אבל נראה שהקרבה בין הכלאים והמקדש מהותית יותר: היין – פרי הגפן – נחשב משקה מקודש לעניינים רבים, וביניהם ניסוך במקדש. ויש עוד קשרים בין הכלאים והקדושה.}} מַה "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר כָּאן אָסוּר בַּהֲנָאָה. '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע"''', מֵאֵימָתַי "הַמְלֵאָה הַזֶּרַע" מִתְקַדֶּשֶׁת? – מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|איסור הכלאים חל על התבואה הזרועה בכרם משהשרישה, ועל הענבים משהגיעו לגודל פול, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ז|כלאים ז ז.]]}} '''"הַזֶּרַע"''', פְּרָט לְזֶרַע שֶׁיָּצָא עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמָּיִם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ז|כלאים ה ז:]] אם נזרעו בכרם מעצמם – מותר להשתמש בפירות בתנאי שמיד כשראה אותם ליקט אותם, וכן אם הרוח נשבה ממול הזורע והעיפה את הזרעים לכרם; אבל אם הרוח נשבה מאחורי הזורע וסייעה לו – אסור.}} הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסָעַרְתּוֹ, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסַיַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"'''. הַמְּקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קִדֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר תִּזְרַע" {{הע-שמאל|הקוצים אינם נקראים 'זרע', אבל לדעת ר' אליעזר אין להשתמש בהם; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ח|כלאים ה ח.]]}} וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "זֶרַע", פְּרָט לִמְקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם. '''"וּתְבוּאַת הַכָּרֶם"''', מֵאֵימָתַי הַתְּבוּאָה מִתְקַדֶּשֶׁת? מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? מִשֶּׁיַּעֲלוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|ראו לעיל.}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כֶּרֶם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על גפן יחידי: הגפן הפוריה אסורה אפילו אם היא יחידה; והכרם אסור בזריעה אפילו אם יבש ואינו מניב פירות; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ב|כלאים ז ב.]]}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁלְּךָ, כֶּרֶם שֶׁל אֲחֵרִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִזְרַע... כִּלְאָיִם", מִכָּל מָקוֹם. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]] הדרשה כר' יוסי ור' שמעון, שהתבואה לא נאסרה, אלא רק הגפן ופירותיה. וראו גם [[ביאור:תוספתא/כלאים/ד#ז|תוספתא כלאים ד ז,]] שאפילו אם התבואה שייכת לבעל הגפן – היא אינה נאסרת, אלא הוא מחוייב להזיז את התבואה מתחת הגפן.}} הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן {{ב|עַל גַּבֵּי זְרָעִים,|השייכים לחברו}} אֲפִילּוּ מֵאָה אַמָּה – הַגֶּפֶן אֲסוּרָה וּפֵרוֹתֶיהָ. ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר"''' – יָכוֹל לֹא יַחֲרֹשׁ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ? {{הע-שמאל|איסור ההנהגה הוא דווקא בשתי בהמות יחדיו, ולא באחת משתיהן.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "יַחְדָּו". אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מוּתָר. דָּבָר אַחֵר: "כִּלְאָיִם", לְחַיֵּב מִשּׁוּם כֶּרֶם וּמִשּׁוּם שָׂדֶה. {{הע-שמאל|תשובה נוספת לשאלה שבראש הפיסקה: הפסוק בויקרא מלמד על איסור התבואה שבכרם והפסוק כאן – על איסור הגפן עצמה.}} דָּבָר אַחֵר: '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה"''' – פֶּן תֵּאָסֵר הַמְּלֵאָה, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה {{הע-שמאל|הדרשה עוסקת באיסור קיום הכלאים, ולאו דווקא באיסור הזריעה; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ה|כלאים ה ה-ו.]] אם אדם אחר זרע, למרות שבעל הכרם יכול להשתמש בתבואה, אסור לו לקיים אותה. וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]]}} '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁזָּרַע הוּא. זָרַע חֲבֵרוֹ וְרָצָה לְקַיְּמוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּזְרַע", מִכָּל מָקוֹם. }} ===פיסקה רלא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב י''' ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר יַחְדָּו"''', {{הע-שמאל|הדרשה מוכיחה ממצוות השבת, המנוסחת בדומה לפסוקנו, שמותר לחרוש בשור או בחמור בששת ימי המעשה, והאיסור הוא דווקא על חריש בשניהם יחדו; וראו לעיל בפיסקה רל שדרשו הלכה זו מ"יחדו".}} יָכוֹל לְעוֹלָם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ([[שמות כג יב]]) "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ" – כְּבָר שׁוֹר וַחֲמוֹר עוֹשִׂים מְלָאכָה! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? זֶה עִם זֶה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב.]] להיתר לחרוש בבהמה עם אדם ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ו|כלאים ח ו.]]}} "שׁוֹר וַחֲמוֹר", אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר וַחֲמוֹר; מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תַחֲרֹשׁ", מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? – בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר אִי אַתָּה חוֹרֵשׁ, אֲבָל אַתָּה חוֹרֵשׁ בְּאָדָם וּבַחֲמוֹר! {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב-ג.]]}} "לֹא תַחֲרֹשׁ", אֵין לִי אֶלָּא חוֹרֵשׁ; מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַדָּשׁ {{ב|וְהַיּוֹשֵׁב|בקרון}} וְהַמַּנְהִיג? תַּלְמוּד לוֹמַר: "יַחְדָּו", מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר בַּיּוֹשֵׁב. "יַחְדָּו" – פְּרָט {{ב|לָרַמָּךְ.|לפי הרמב"ם - סוס בר}} {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ה|כלאים ח ה.]]}} {{הע-שמאל|הדרשה כדעת ר' מאיר [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#ג|בתוספתא כלאים ה ג.]] היא חולקת על [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ד|כלאים ח ד,]] ומתירה לקשור בהמה שאינה משתתפת בעבודה לקרון או לגמלים.}} "יַחְדָּו" – פְּרָט לְקוֹשֵׁר אֶת הַסּוּס לְצִדֵּי הַקָּרוֹן אוֹ לְאַחַר הַקָּרוֹן, וְאֶת הַלּוּבְדְּקֵס לַגְּמַלִּים. }} ===פיסקה רלב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יא''' ([[דברים כב יא]]) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ גִּיזֵי צֶמֶר וַאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "שַׁעַטְנֵז", דָּבָר שֶׁשּׁוּעַ טָווּי וְנוּז. {{הע-שמאל|שתי דרשות על 'שעטנז', וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נָלוֹז וּמֵלִיז הוּא אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו. '''"לֹא תִלְבַּשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ; מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה? {{הע-שמאל|דרשה על הכפילות עם הפסוק מויקרא: אסור ללבש ולהתכסות; אבל מותר להעביר בגדי כלאים ממקום למקום בלי ללבשם, בלי הנאת הגוף; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ב|כלאים ט ב.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[ויקרא יט יט]]) "לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ". יָכוֹל לֹא יַפְשִׁילֶנּוּ בַּקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִלְבַּשׁ"'''. לְבִישָׁה בַּכְּלָל הָיְתָה, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ וְלוֹמַר לָךְ: מַה לְּבִישָׁה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא הֲנָיַת הַגּוּף, אַף כֹּל שֶׁהוּא הֲנָיַת הַגּוּף. '''"יַחְדָּו"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ חָלוּק שֶׁל צֶמֶר עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#י|תוספתא כלאים ה י.]]}} וְחָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל צֶמֶר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"'''. רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִקְשֹׁר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן, לַחֲגֹר בּוֹ אֶת מָתְנָיו, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ט|כלאים ט ט.]]}} אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה בָּאֶמְצַע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"''', מִכָּל מָקוֹם. כְּשֶׁתִּמְצָא אוֹמֵר: הַשַּׂק וְהַקֻּפָּה מְצָרְפִים אֶת הַכִּלְאַיִם. {{הע-שמאל|הקנבוס בשק מצטרף לקנבוס שבבגדי נושאו כדי לבטל את הפשתן שארוג בצמר בבגדיו, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה י|כלאים ט י.]]}} '''"צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו"''', אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ מֻתָּר. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רל, שמותר ללבוש צמר או פשתים לחוד, וראו גם לעיל, הדרשה על 'יחדו'.}} הַלְּבָדִים אֲסוּרִים מִשּׁוּם כִּלְאַיִם; אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם אָרִיג, יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם שׁוּעַ. {{הע-שמאל|כלאים הוא בגד טווי '''או''' שוע '''או''' נוז, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} }} ===פיסקה רלג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יב''' ([[דברים כב יא]]-יב) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז... גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, {{הע-שמאל|זוגות פסוקים הנראים סותרים זה את זה – נאמרו כאחד, ושני בני הזוג הם אמת. ראו גם [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/בחדש#פרשה ז|מכילתא בחדש ז.]]}} ([[שמות כ ח]]) '''"זָכוֹר"''' ([[דברים ה יב]]) ו'''"שָׁמוֹר"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[שמות לא יד]]) '''"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת"''' ([[במדבר כח ט]]) '''"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[ויקרא יח טז]]) '''"עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה"''' ([[דברים כה ה]]) '''"יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[במדבר לו ח]]) '''"וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה"''' ([[במדבר לו ט]]) '''"וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד; מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ([[תהלים סב יב]]) '''"אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְנוּ"'''. }} ===פיסקה רלד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''עַל דְּבָרִים כב יב''' ([[דברים כב יב]]) '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''', לָמָּה נֶאֱמַר? {{הע-שמאל|בית הלל דורשים ג' דילים, כלומר 3 חוטים. בית שמאי דורשים ג פעמים ד חוטים: 4 תכלת, 4 לבן, באורך 4 אצבעות. אבל אם היתה ציצית כשרה ונקרעו החוטים, כל זמן שנשאר כלשהו היא עדיין כשרה.}} לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[במדבר טו לח]]) "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי: יַעֲשֶׂה חוּט אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"גְּדִלִים"'''. כַּמָּה גְּדִילִים נַעֲשִׂים? אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה חוּטִים, כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מֵאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל תְּכֵלֶת וְאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל לָבָן, שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּתְּחִלָּה; אֲבָל בִּשְׁיָרֶיהָ וּבְגַרְדּוּמֶיהָ – כָּל שֶׁהוּא. {{הע-שמאל|בגדים שאין להם 4 כנפות אלא פחות או יותר – פטורים מציצית.}} '''"עַל אַרְבַּע"''', יָצְאוּ בַּעֲלֵי שְׁלֹשָׁה וּבַעֲלֵי חָמֵשׁ וּבַעַל שֵׁשׁ וּבַעַל שֶׁבַע וּבַעֲלֵי שְׁמוֹנֶה. דָּבָר אַחֵר: '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – זֶה לָבָן. מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתְּכֵלֶת? {{הע-שמאל|יתכן להסביר לשיטת בית הלל, שיש צורך בגדיל לבן (3 חוטים) ועוד חוט תכלת.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[במדבר טו לח]]) "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת." '''"תַּעֲשֶׂה"''' – וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי; שֶׁלֹּא יוֹצִיא נִימִים מִן הַטַּלִּית וְיַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|כאן מקור הדרשה, שהורחבה בבבלי למזוזה ולסוכה, ראו [[סוכה טו א]], ו[[מנחות לג ב]].}} '''"עַל אַרְבַּע"''' – וְלֹא עַל שְׁמוֹנֶה. '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט {{ב|לְטַגָּא,|טוגה רומאית}} וְלִתְוַבְלָא, וְלִתִיבַלְטִירִים, לִתְקַרְקִים {{הע-שמאל|ראו לעיל. רשימת הבגדים כאן אינה לפי מספר כנפותיהם אלא אלו בגדים מוכרים לחז"ל.}} {{ב|לַבּוּרְסִים לַבּוּרְדְּסִים,|בגדי יבוא הנקראים ע"ש מקום הייצור שלהם}} לְפִי שֶׁאֵינָם מְרֻבָּעִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתֵּן עַל אֶמְצַע בֶּגֶד, אֶלָּא עַל שְׂפָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל אַרְבַּע '''כַּנְפוֹת'''". '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְכַר; '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְסָדִין. {{הע-שמאל|מוציא כסות לילה, כדעת בית שמאי – ראו [[מנחות מ א]].}} '''"תְּכַסֶּה"''' – פְּרָט {{ב|לְסָגוֹס;|מעיל חיילים}} '''"בָּהּ"''' – פְּרָט {{ב|לְמַעֲפֹרֶת|אפוד, בגד עליון קטן}} שֶׁלֹּא תְּכַסֶּה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ. }} ===פיסקה רלה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יג-טז''' {{הע-שמאל|אם לקח אשה והוציא עליה שם רע ולא בא עליה – אינו לוקה מהתורה, אלא רק משלם קנס ונושא אותה אם רצתה.}} ([[דברים כב יג]]) '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא עָלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ"''', רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם בָּא עָלֶיהָ – לוֹקֶה, וְאִם לָאו – אֵינוֹ לוֹקֶה. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קפו-קפז|לעיל פיסקה קפו-קפז;]] והשוו גם [[אבות דרבי נתן כו#ד|אדר"נ נו"א כו;]] שם עוסקים בנושא אשה שאינה מהוגנת לו, כלומר שאין ביניהם קירבה נפשית – כמו כאן.}} "וּשְׂנֵאָהּ", מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: עָבַר אָדָם עַל מִצְוָה קַלָּה – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוָה חֲמוּרָה עָבַר עַל ([[ויקרא יט יח]]) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" וְעַל ([[ויקרא יט יז]]) "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", וְעַל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וְעַל ([[ויקרא כה לו]]) "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", עַד שֶׁבָּא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|בפס' יז נוסף 'לאמור', שהעלילות הן טענת הבתולים, והדרשה מסיקה שכך גם כאן. אבל כיוון שחז"ל מסבים את הדיון ואת ההוכחות לעדות עדים (ראו בהמשך הפיסקה), יכול הבעל לטעון שזינתה שלא כדרכה, שלא ממקום הבתולים – אם הוא מביא על כך עדים.}} ([[דברים כב יד]]) '''"וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ אָמַר לָהּ הִקְדַּחַתְּ הַתַּבְשִׁיל וְהִיא לֹא הִקְדִּיחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֲלִילֹת דְּבָרִים", ([[דברים כב יז]]) "עֲלִילֹת דְּבָרִים" – לִגְזֵרָה שָׁוָה; מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – טַעֲנַת בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – טַעֲנַת בְּתוּלִים. אִי: מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – מְקוֹם בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – מְקוֹם בְּתוּלִים; מִנַּיִן לְרַבּוֹת בִּיאָה אַחֶרֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע". {{הע-שמאל|הביטויים 'זה' או 'זאת' נדרשים כהצבעה ישירה, והשוו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/מסכתא דפסחא בא#פָּרָשָׁה א|מכילתא פסחא א.]]}} '''"וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת"''' – מְלַמֵּד שֶׁאֵין אוֹמֵר דְּבָרָיו אֶלָּא {{ב|בַּעֲמִידָתָהּ.|בנוכחותה}} {{הע-שמאל|כאמור לעיל, מדובר על הוכחה בעדים ולא בהוכחות פיזיות או אחרות, שהרי "על פי שנים עדים יומת המת" ([[דברים יז ו]]). שוב, העדפה של העיקרון הכללי על פני הפשט המקומי.}} '''"לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים"''' – הֲרֵי עֵדִים שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ! {{הע-שמאל|ההבדל בין דינה של אשה שזינתה לפני שהתארסה ואחר כך נישאה, לבין דינה של ארוסה שעדיין לא נישאה - הוא במקום הדיון: הראשונה נדונה בפתח בית אביה ואילו השניה נדונה בבית הדין. יתכן להסביר את ההבדל בהטעמה של אחריות האב להגן על בתו גם במקרה הראשון, למרות שהבת עזבה כבר את הבית.}} '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה"''', לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא כ י]]) "אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ", אַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ וְאַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית אָבִיהָ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, מַשְׁמָע שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל שַׁעַר הָעִיר? וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיא אֶת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ! לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|השוו לדרשה שבתחילת הפיסקה.}} "וּשְׂנֵאָהּ", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה מַה שִּׂנְאָה גּוֹרֶמֶת, שֶׁהִיא מְבִיאָה לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע. ([[דברים כב טו]]) '''"וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"''' – אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וָאֵם יֵשׁ לָהּ אָב וְלֹא אֵם, אֵם וְלֹא אָב, לֹא אָב וְלֹא אֵם מִנַּיִן? {{הע-שמאל|כאמור לעיל, האחריות על ההורים היא גם במקרה שלא הצליחו להוכיח את חפות הנערה.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "נַעֲרָה", מִכָּל מָקוֹם אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"? הֵם, שֶׁגִּדְּלוּ גִּדּוּלִים רָעִים – יָבוֹאוּ וְיִתְנַוְּלוּ עִם גִּדּוּלֵיהֶם. {{הע-שמאל|הפרשנות כאן לדרך הדיון היא לפי דעתו של ר' אליעזר בן יעקב, ראו לקמן פיסקה רלז, ואינה מתישבת עם הדרשות הקודמות ועם המפורש בפיסקה רלו. למרות שגם האם נוכחת בדיון, אם יש לנערה אב – הוא הדובר בפני בית הדין; הוא גם מי שמוסר את הבת לבעלה והדבר מטיל עליו יותר אחריות.}} '''"וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה"''' – כְּמַשְׁמָעוֹ. ([[דברים כב טז]]) '''"וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים"''', מִיכָּן שֶׁאֵין רְשׁוּת לָאִשָּׁה לְדַבֵּר בִּמְקוֹם הָאִישׁ. '''"אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה"''', מְלַמֵּד שֶׁהָרְשׁוּת לָאָב לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ קְטַנָּה }} ===פיסקה רלו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' "לָאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ ([[דברים כב יז]]) וְהִנֵּה הוּא שָׂם לָהּ עֲלִילוֹת דְּבָרִים לֵאמֹר: לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים {{הע-שמאל|הדרשה ממשיכה בקו של רוב הדרשות בפיסקה הקודמת, שהדיון הוא לפי עדות ולא לפי ראיות אחרות.}} וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי" – הֲרֵי עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּב לְעוֹלָם אֶלָּא אִם כֵּן בָּעַל. {{הע-שמאל|ראו בתחילת פיסקה רלה.}} "וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה", מְלַמֵּד שֶׁתּוֹבֵעַ מַתְחִיל בִּדְבָרִים תְּחִלָּה. {{הע-שמאל|האב פותח בדברים, כי הוא תובע את החתן. וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/ו#ג|תוספתא סנהדרין ו ג.]] ההאשמה של החתן והוצאת השם הרע כנראה נעשתה מחוץ לבית הדין, למרות שהיא מגובה בעדים.}} ([[דברים כב כב]]) "בְּעֻלַת בָּעַל", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ עַל הַיְּבָמָה {{הע-שמאל|ר' ישמעאל דורש 'בעולת בעל', ולא 'אשת איש', שמדובר ביבמה, שמהרגע שנבעלה ליבם היא כנשואה לו, ומדגיש שאם עדיין לא נבעלה על ידיו והיא במעמד של שומרת יבם – אין הבא עליה מומת. הדרשה הזאת אינה במקומה כאן אלא לקמן בפיסקה רמא.}} שֶׁהַבָּא עָלֶיהָ – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁתִּבָּעֵל. }} ===פיסקה רלז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' ([[דברים כב יז]]) "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – {{ב|יְחִוְּרוּ|יתפרשו}} דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. {{הע-שמאל|הדרשנים מניחים שאין מדובר בשמלה ממשית, בניגוד לדברי ר' אליעזר בן יעקב דלקמן. שלוש הדרשות האליגוריסטיות של ר' ישמעאל מופיעות גם [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ו|במכילתא נזיקין ו]] לפס' יט [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יג|ושם יג, לפס' ב.]] הדרשה על הבא במחתרת מופיעה גם [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|בתוספתא סנהדרין יא ה.]]}} זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה בְּמָשָׁל. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כב ב]]) "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"; וְכִי עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"? מַה הַשֶּׁמֶשׁ – שָׁלוֹם לָעוֹלָם, אַף זֶה: אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שָׁלוֹם מִמֶּנּוּ וַהֲרָגוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כא יט]]) "אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ" – עַל בּוּרְיוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יְחִוְּרוּ דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר" – נִמְצְאוּ עֵדֵי הַבַּעַל זוֹמְמִים. {{הע-שמאל|ר' עקיבא מדגיש שהדיון הוא על מהימנות העדים של החתן, וראו גם לעיל פיסקה רלו, 'עדים להזים עדיו של זה'. הוא דורש 'ופרשו' בדומה לר' ישמעאל, כתיאור של בירור, יישור ופירוש.}} "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יָבוֹאוּ עֵדָיו שֶׁל זֶה וְעֵדָיו שֶׁל זֶה, וְיֹאמְרוּ דִּבְרֵיהֶם לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: דְּבָרִים כִּכְתָבָם. {{הע-שמאל|כאמור לעיל בסוף פיסקה רלה, ר' אליעזר הוא היחיד הטוען שלא מדובר בעדות של עדים אלא בממצא פורנזי, המוכיח שהנערה היתה בתולה.}} }} ===פיסקה רלח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יח-יט''' ([[דברים כב יח]]) '''"וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת הָאִישׁ"''' – וְלֹא אֶת הַקָּטָן. '''"וְיִסְּרוּ אֹתוֹ"''' – בְּמַכּוֹת. {{הע-שמאל|קטן שהוציא שם רע פטור מעונש.}} ([[דברים כב יט]]) '''"וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ"''' – מָמוֹן. '''"מֵאָה כֶסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. {{הע-שמאל|לעניין זכות האב בכספי הקנס ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] להעדר הקנס לבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]]}} '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – פְּרָט לְגִיּוֹרֶת שֶׁהָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, {{הע-שמאל|אם אמה של הנערה התגיירה לאחר שהרתה אותה – אין לה זכות לקנס, כי אביה אינו מוכר ככזה; וראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג.]]}} שֶׁאֵין לָהּ מֵאָה כֶסֶף. '''"כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע"''', לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ; וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשה מגבילה את החיוב של המוציא שם רע לשאת את הנערה.}} נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יְהֵא רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – וַאֲפִילּוּ לְאַחַר זְמַן. '''"כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|אם מת בלי בנים, והתקיים 'כל ימיו' – רשאי היבם לחלוץ לה, ואינו חייב ליבם אותה; וראו [[ביאור:תוספתא/כתובות/ג#ט|תוספתא כתובות ג ט.]]}} }} ===פיסקה רלט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כ-כא''' ([[דברים כב כ]]) "וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר", אֵין לִי אֶלָּא כְּדַרְכָּהּ; {{ב|שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ|מאחוריה}} מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "הָיָה". יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה בִּיאָה {{ב|בְּמָקוֹם אַחֵר|במקום שלישי בגוף האשה}}? תַּלְמוּד לוֹמַר "הַזֶּה". {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלה: אם זינתה בביאה רגילה או בביאה מאחוריה – נסקלת, אבל אם זינתה בדרך אחרת – אינה נסקלת.}} "לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה" – אֵין עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. {{הע-שמאל|כדעת ר' עקיבא בפסקה רלז.}} ([[דברים כב כא]]) "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וְיֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג:]] לכתחילה עדיף להוציא את הנערה להורג בפתח בית אביה; אבל אם אין לה אב או שהאב אינו יהודי, או שיש לה אב אבל אין לו בית – סוקלים אותה ככל חייבי הסקילה.}} יֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב וְאֵין לָהּ אָב {{ב|מִנַּיִן?|שנסקלת בבית דין}} תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה" – מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ"? – מִצְוָה. }} ===פיסקה רמ=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כא''' ([[דברים כב כא]]) '''"וּסְקָלוּהָ כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ"''', וְכִי כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ רוֹגְמִים אוֹתָהּ? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|לעיל פיסקה רכ,]] וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אֶלָּא בְּמַעֲמַד כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ. '''"בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) '''"בָּאָבֶן"'''. אִי "בָּאָבֶן", יָכוֹל בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בָּאֲבָנִים"'''. אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתָה בָּרִאשׁוֹנָה, תָּמוּת בַּשְּׁנִיָּה. '''"כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל"''', לֹא עַצְמָהּ בִּלְבַד נִוְּלָה, אֶלָּא כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רלח: "לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל".}} '''"לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ"''', נֶאֱמַר כָּאן "אָבִיהָ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא כא ט]]) '''"אָבִיהָ"'''. {{הע-שמאל|בויקרא מופיע דין בת כהן שזינתה, ולא כתוב במפורש שהיא נשואה. לומדים זאת מכאן. כלומר, מדובר בניאוף של אשה נשואה לבעל.}} מָה "אָבִיהָ" הָאָמוּר לְהַלָּן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל, אַף "אָבִיהָ" הָאָמוּר כָּאן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. }} ===פיסקה רמא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כב''' {{הע-שמאל|מדובר גם על שכיבה שלא כדרכה, וראו גם לעיל פיסקה רלה ולקמן בפיסקה הבאה.}} ([[דברים כב כב]]) '''"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ"''' – בְּעֵדִים. '''"שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|לפי מנהג יהודה היו החתנים בועלים את נשותיהם בעודן ארוסות; ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק א#משנה ה|כתובות א ה.]] במקרים כאלה האשה נחשבת 'בעולת בעל' ולא 'מאורסה', וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/י#ד|תוספתא סנהדרין י ד.]]}} '''"בְּעֻלַת בַּעַל"''', לְהָבִיא אֶת שֶׁנִּבְעֲלָה בְּבֵית אָבִיהָ וַעֲדַיִן הִיא אֲרוּסָה. '''"וּמֵתוּ"''' – בִּסְתָם מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|לפי האגדה ([[בבא בתרא ג ב]]) בא הורדוס על מרים החשמונאית לאחר שמתה. כשבא עליה היא כבר היתה מתה ולכן אין אפשרות להרוג את 'שניהם', והעושה כמעשה הורדוס פטור ממוות על הבעילה הנקרופילית. לעניין הבאים מאחוריהם ראו גם בתחילת הפיסקה.}} '''"שְׁנֵיהֶם"''' – וְלֹא הָעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה הֵירוֹדֵס, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "'''גַּם''' שְׁנֵיהֶם" – לְרַבּוֹת {{ב|הַבָּאִים מֵאַחֲרֵיהֶם.|שבא עליה שלא כדרכה}} {{הע-שמאל|איש השוכב עם ילדה נשואה, או אשה השוכבת עם ילד – חייבים, למרות שבני הזוג שלהם פטורים ממוות.}} '''"הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה"''' – וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה. '''"וְהָאִשָּׁה"''' – אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְעֲלָה לְקָטָן. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל! }} ===פיסקה רמב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כג-כה''' {{הע-שמאל|אין נסקלים על אונס של בוגרת מאורסה (להגדרת הבוגרת ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ח|נידה ה ח.]]) או על אונס נערה בעולה, וראו פיסקה רמא, וכן בסוף הפיסקה. במקרים כאלה העונש הוא חנק.}} ([[דברים כב כג]]) '''"כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ. '''"וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר"''', אִלּוּ לֹא יָצָאת בָּעִיר לֹא הָיָה מִסְתַּקֵּף לָהּ. {{הע-שמאל|יש מידה מסויימת של אשמה בעצם היציאה של הנערה בעיר; והשוו [[בראשית רבה פ ה]]; שם מאשימים את דינה בת יעקב באונס, שהרי אין לצפות מגבר לשלוט בדחפיו.}} '''"בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', מְלַמֵּד שֶׁהַפִּרְצָה קוֹרְאָה לַגַּנָּב. '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רמא.}} ([[דברים כב כד]]) '''"וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא"''', {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח:]] הסקילה נעשית במקום החטא או סמוך לו, ולא בבית הדין; והשוו גם לעיל פיסקה רלט, בדין המזנה בבית אביה.}} זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ: שַׁעַר שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ, וְלֹא שַׁעַר שֶׁנִּדּוֹנוּ בּוֹ. '''"וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) "בָּאֶבֶן" {{הע-שמאל|דין הסקילה, וראו לעיל [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|פיסקה רכ]] ופיסקה רמ, וכן [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אִי "בָּאֶבֶן", יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר "בָּאֲבָנִים". אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתוּ בָּרִאשׁוֹנָה – יָמוּתוּ בַּשְּׁנִיָּה. '''"אֶת הַנַּעֲרָה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעָקָה"'''. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה, {{הע-שמאל|סקילת הנערה אינה עונש על שלא צעקה; מדובר בכך שהתרו בה והיא בחרה להתעלם. דורש 'על דבר', שהמתרים דברו איתה.}} לְהָבִיא אֶת הַמְּזִידָה בְּהַתְרָיַת עֵדִים. '''"וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ"''', כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה. {{הע-שמאל|גם בגבר התרו, והוא בחר להתעלם.}} ([[דברים כב כה]]) אֵין לִי אֶלָּא בָּעִיר; בַּשָּׂדֶה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ"'''. {{הע-שמאל|מחלק את פס' כה ומצמיד את תחילתו לסוף העניין הקודם: גם אם מצא את הנערה בשדה יש לסקלה; וראו לקמן פיסקה רמג על פס' כז, שאם יש לה מושיע בין בעיר בין בשדה חייבת.}} '''"וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', פְּרָט לְשֶׁאֶחָד מַחְזִיק וְאֶחָד שׁוֹכֵב, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. {{הע-שמאל|אם האנס הסתייע באדם נוסף שהחזיק את הנערה ולא בא עליה בעצמו – האנס פטור.}} '''"וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ"''', הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁנִי בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|אם באו עליה שנים או יותר – רק הראשון נסקל, כי השני לא בא על בתולה, וראו בתחילת הפיסקה; וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ז#משנה ט|סנהדרין ז ט.]]}} }} ===פיסקה רמג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כו-כז''' {{הע-שמאל|הנערה האנוסה אינה עבריינית ואינה נענשת, למרות האמור בתחילת פיסקה רמב. היה יכול ללמוד מהביטוי 'חטא מוות' שהנערה נענשת בעונש שאינו מוות, אבל העדיף לדרוש 'חטא מוות' כעונש גופני.}} ([[דברים כב כו]]) '''"וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר"''', מְלַמֵּד שֶׁפְּטָרָהּ הַכָּתוּב מִן הַמִּיתָה מִנַּיִן אַף מִן הַקָּרְבָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא"'''. מִנַּיִן אַף מִן הַמַּכּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא מָוֶת"'''. {{הע-שמאל|מצילים את הנתונים בסכנת אונס אפילו במחיר חיי הרודפים. אבל הבהמה והשבת והקב"ה אינם נחשבים נרדפים ולכן אין להציל אותם בנפשם של הרודפים; והשוו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|תוספתא סנהדרין יא ה,]] שר' אליעזר בר' צדוק חולק על העובד ע"ז.}} '''"כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֲנוּסִים שֶׁבַּתּוֹרָה פְּטוּרִים, וּמַצִּילִים אוֹתָם בְּנַפְשָׁם אֵין לִי אֶלָּא זֶה, מִנַּיִן אַף הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ וְאַחַר הַזָּכוּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה"'''. {{הע-שמאל|על רביעת בהמה, חילול שבת וע"ז יש עונש סקילה. נראה שיש להשלים כאן על פי התוספתא הנ"ל 'אבל אם היתה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט – אין מצילין אותה בנפשו' שנאמר 'הזה' וכו'.}} יָכוֹל אַף הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה וְהַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַזֶּה"''': זֶה בִּסְקִילָה, וְאֵין כָּל אֵלּוּ בִּסְקִילָה. {{הע-שמאל|ההבחנה בין עיר לשדה אינה דווקא, והדרשה מחליפה אותה בהבחנה בין יש מושיע לאין מושיע.}} ([[דברים כב כז]]) '''"כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ"''', יָכוֹל בָּעִיר חַיֶּבֶת בַּשָּׂדֶה תְּהֵא פְּטוּרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ"'''. הָא, אִם {{ב|יֵשׁ לָהּ מוֹשִׁיעַ|היתה יכולה לצעוק לעזרה ולהינצל}} – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה חַיֶּבֶת, וְאִם אֵין לָהּ מוֹשִׁיעַ – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה פְּטוּרָה. {{הע-שמאל|אם האנוסה בקשה שלא יפגעו באנס – אסור, לדעת ר' יהודה, לפגוע בו ויש לדון אותו ואת הנערה בבית דין ולסקלם, כדין 'עיר'.}} '''"צָעֲקָה"''', פְּרָט לְשֶׁאָמְרָה הַנַּח לוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה }} ===פיסקה רמד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כח''' ([[דברים כב כח]]) '''"כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָה בְתוּלָה"''', {{הע-שמאל|שלוש הדרשות הראשונות משוות בין דין האונס החמור לדין המפתה מספר שמות, שענשו קל יותר, והוא פטור מתשלומי צער (ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ד|כתובות ג ד.]]) למרות שהאונס חמור יותר, הוא חייב דווקא אם פיתה בתולה; ולמרות חומרת העבירה, אינו משלם את הקנס לנערה אלא לאביה. המפתה או האונס נערה בעולה או אפילו מוכת עץ, שבתוליה נקרעו עקב מכה פיזית – פטור מקנס.}} נֶאֱמַר כָּאן '''"בְּתוּלָה"''' וְנֶאֱמַר ([[שמות כב טו]]) '''"בְּתוּלָה"''' בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה; מְפַתֶּה, הַקַּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה? אוֹ חִילּוּף: אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל בְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל הַבְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לִבְעוּלָה. אֵין לִי אֶלָּא בְּעוּלָה; מוּכַּת עֵץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לְמוּכַּת עֵץ. נֶאֱמַר כָּאן '''"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה"''' וְנֶאֱמַר בִּמְפַתֶּה '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"'''. {{הע-שמאל|הטיפול בתנאי 'אשר לא אורשה' דומה לטיפול בתנאי 'בתולה': למרות שהאונס עבר עבירה חמורה יחסית, הוא פטור אם פיתה נערה שהתגרשה מהארוסין (ראו דברי ר' יוסי הגלילי [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ג|בכתובות ג ג]]), וגם כאן הוא משלם את הקנס לאבי הנערה ולא ישירות לה.}} מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? אוֹ חִילּוּף: מָה אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים;|הן בפרשת מפתה, הן בפרשת האונס}} שֶׁלֹּא יְהֵא נוֹתֵן לֹא לָהּ וְלֹא לְאָבִיהָ. {{הע-שמאל|אם אנס נערה שהתגרשה מהאירוסין אינו משלם קנס, כר' יוסי הגלילי שם}} נֶאֱמַר כָּאן '''"נַעֲרָה"''', וְלֹא נֶאֱמַר "נַעֲרָה" בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה? אוֹ חִילּוּף: מָה מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה? {{הע-שמאל|להגדרת 'בוגרת', שאינה נערה ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ז|נידה ה ז-ח.]] האונס את הבוגרת פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח;]] קל וחומר שהמפתה אותה פטור.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''', וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת? לְהַחֲלִיף אֶת הַדִּין אִי אַתָּה יָכוֹל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר '''"נַעֲרָה"''' '''"נַעֲרָה"''', {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים.|שתיהן באונס.}} '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"וְנִמְצָאוּ"''' – בְּעֵדִים. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רמא.}} }} ===פיסקה רמה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כט''' ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן הָאִישׁ"''' – וְלֹא הַקָּטָן. {{הע-שמאל|קטן פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ח#משנה ד|ב"ק ח ד.]] לעניין צורת השכיבה ראו לעיל פיסקה רמד. לאבי הנערה – ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] לעניין אבי הבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]] לעניין שותה בעציצו ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשות מסכמות את הפיסקאות הקודמות, ראו פיסקה רמד.}} '''"הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. '''"חֲמִשִּׁים כָּסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ, וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין. נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יִהְיֶה רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – בְּאִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּה"''' – לְרַבּוֹת אֶת הַיְּתוֹמָה, {{הע-שמאל|ר' אלעזר חולק על ר' יוסי הגלילי, שבשיטתו הובאה בפיסקה רמד ההלכה שלנערה שהתגרשה אין קנס, והוא מחזיק בדעת ר' עקיבא, ראו שם משנה ג.}} מִיכָּן אָמְרוּ: ([[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ו|כתובות ג ו]]) יְתוֹמָה, שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹנֵס חַיָּב וְהַמְּפַתֶּה פָּטוּר. '''"לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלח.}} }} sipwcff488uztmql621hxcnaznxuk41 3001511 3001510 2026-03-29T09:58:52Z Ahituvrs 4152 /* פיסקה רמג */ 3001511 wikitext text/x-wiki ==ספרי דברים לפרשת כי תצא פרק כב== ===פיסקה רכב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב א''' ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְלֹא מִיל? {{הע-שמאל|מאיזה טווח מתחייב הרואה לטפל באבידה? – ציטוט מהמכילתא, וראו גם [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#י|תוספתא ב"מ ב י.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"'''. אִי '''"כִּי תִפְגַּע"''', שׁוֹמֵעַ אֲנִי כְּמַשְׁמָעוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כִּי תִרְאֶה"'''. הָא כֵּיצַד? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל, שֶׁהוּא רִיס.([[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|מכילתא כספא כ,]] לפס' ה) '''"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ!"''', נִמְצֵינוּ לְמֵדִים שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. '''"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"''' – זוֹ פְּרִיקָה; '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''' – זוֹ טְעִינָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה בהמשך המכילתא שם, וכן בתוספתא שם הלכה יב בשם ר' שמעון.}} ([[דברים כב א]]) '''"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה {{הע-שמאל|שתי דרשות על הכפילות בשמות וכאן. הראשונה דומה לדרשה דלעיל על "וחדלת"; השניה עוסקת בזהות בעל השור, שהיצר מפתה להתעלם משור האויב; וראו גם תוספתא שם הלכה יא.}} וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. '''"שׁוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר אָחִיךָ; שׁוֹר אֹיִבְךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"אֹיִבְךָ"''', מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"אָחִיךָ"'''? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים"''' – כְּדֶרֶךְ הַדָּחָתָם. מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה? מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָּרָה רוֹעִים בַּדֶּרֶךְ – אֵין זוֹ אֲבֵדָה. חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִים, פָּרָה וְרָצָה בֵּין הַכְּרָמִים – הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|ב"מ ב ט]]) '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ]] לפס' ה, ושם מוסיפים שאינו חייב לטפל באבידת הגוי, בניגוד לתוספתא ולדעת חלק מהתנאים שם.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר! לְכָךְ נֶאֱמַר '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ"''': פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"''', הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, אֲפִילּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"'''; {{הע-שמאל|אם הבהמה ברחה מהרפת שוב – עדיין חייב המוצא להחזירה, וראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|בב"מ ב ט.]] אם המוצא התחיל לטפל באבידה, אבל התחרט והשאיר אותה במקום שמצא אותה, מתוך תקווה שאחרים יטפלו בה – אין הם חייבים לטפל בה, והוא נשאר אחראי עליה במקרה שנגנבה או אבדה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ט|תוספתא ב"מ ב ט.]]}} הֶחֱזִירָהּ לְמָקוֹם שֶׁרָאוּהָ – אֲחֵרִים לֹא יְטַפְּלוּ בָּהּ. נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ. לְעוֹלָם חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ, עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנָּה {{ב|לִרְשׁוּתוֹ,|של בעליה}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ"'''. }} ===פיסקה רכג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ב''' {{הע-שמאל|השוו לניסוח שונה ואולי גם משמעות שונה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ,]] לפס' ד.}} ([[דברים כב ב]]) "וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ", אֵין לִי אֶלָּא קָרוֹב. רָחוֹק מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא יְדַעְתּוֹ". "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" – וְלֹא לְבַיִת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו במכילתא שם, וכן [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ז|ב"מ ב ז.]]}} "וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ", וְכִי עָלַת עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לוֹ עַד שֶׁלֹּא יִתֵּן סִימָנִים? אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ"? עַד שֶׁתִּדְרֹשׁ אֶת אָחִיךָ אִם רַמַּיי הוּא אִם אֵינוֹ רַמַּיי. {{הע-שמאל|אם חברך אינו מוצא את הדרך – הובל אותו אליה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#יב|תוספתא ב"מ ב יב.]]}} "וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ" – אַף אֶת עַצְמוֹ אַתָּה מֵשִׁיב לוֹ! }} ===פיסקה רכד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ג''' {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ח|בתוספתא ב"מ ב ח.]]}} ([[דברים כב ג]]) '''"וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ"''', הָיְתָה חֲמוֹר – עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת כְּסוּת – מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם; שׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ח|בב"מ ב ח.]]}} כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְצָרְכָּם אֲבָל לֹא לְשַׁחֲקָם; כְּלֵי עֵץ – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְקָבוּ. אַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִּכְלַל כָּל אֵלּוּ, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ: {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ה|בב"מ ב ה.]]}} מַה שִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁיֵּשׁ לָהּ סִימָנִים וְיֵשׁ לָהּ תּוֹבְעִים – כָּךְ כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִימָנִים וְיֵשׁ לוֹ תּוֹבְעִים. {{הע-שמאל|לדברי ת"ק השוו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ז|תוספתא ב"מ ב ז.]]}} אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד, שְׁאָר אֲבֵדָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ."''' '''"אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ"''' – פְּרָט לְפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: '''"וּמְצָאתָ"''' – לְרַבּוֹת פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה! {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} '''"לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם"''' – לִיתֵּן עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה. }} ===פיסקה רכה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ד''' ([[דברים כב ד]]) '''"לֹא תִרְאֶה"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב, שם לעניין אבידה וכאן לעניין פריקה וטעינה.}} '''"חֲמוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא חֲמוֹר אָחִיךָ; חֲמוֹר שׂוֹנַאֲךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ה]]) '''"חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ"''' מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אָחִיךָ"? מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים"''' – וְלֹא עוֹמְדִים. '''"בַּדֶּרֶךְ"''' – וְלֹא בָּרֶפֶת. מִיכָּן אָמְרוּ ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י:]]) מְצָאָהּ בָּרֶפֶת – אֵין חַיָּב בָּהּ, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – חַיָּב בָּהּ. '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהֵם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת; אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ; אוֹ שֶׁהָיְתָה אֲבֵדָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר. שֶׁנֶּאֱמַר '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''', הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב; שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ, וְאָמַר לוֹ: "הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רָצִיתָ לְהָקִים – תָּקִים" – פָּטוּר, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י.]]}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. יָכוֹל אֲפִלּוּ זָקֵן, וַאֲפִלּוּ חוֹלֶה, וַאֲפִלּוּ מֻכֵּה שְׁחִין? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. }} ===פיסקה רכו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ה''' ([[דברים כב ה]]) '''"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה"''', {{הע-שמאל|לדעת ת"ק אין איסור על סגנון הלבוש אלא על המטרה – פריצות מינית.}} וְכִי מַה בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ? שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי לְבָנִים וְהָאִישׁ לֹא יִתְכַּסֶּה צְבָעוֹנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "תּוֹעֵבָה" – דָּבָר הַבָּא לִידֵי תּוֹעֵבָה. זֶהוּ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאִישׁ לוֹבֵשׁ – '''וְתֵלֵךְ לְבֵין הָאֲנָשִׁים''', וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים – '''וְיֵלֵךְ לְבֵין הַנָּשִׁים'''. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי זַיִן וְתֵצֵא לַמִּלְחָמָה? {{הע-שמאל|ראב"י קושר את המצווה למלחמה, ודורש להקפיד על המגדר: לא לגייס נשים למלחמה ולא לשחרר ממנה גברים.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה". וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים? – תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה". "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה", קָרוּי חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת: חֵרֶם, תּוֹעֵבָה, שָׂנוּי, מְשֻׁקָּץ, וְעָוֶל. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח.]] קושר את ביטויי התועבה לע"ז. יתכן שגם דברי ת"ק קשורים למתירנות מינית הכרוכה בע"ז.}} }} ===פיסקה רכז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו''' {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב|חולין יב א.]] מוציא את המזומן, אבל מכאן ואילך רוב הדרשות מרבות.}} ([[דברים כב ו]]) '''"כִּי יִקָּרֵא"''' – פְּרָט לַמְּזֻמָּן, {{הע-שמאל|ראו מקבילה להלכה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} מִעוּט אֶפְרוֹחִים – שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים – שְׁנַיִם, מִנַּיִן אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵּיצָה אַחַת חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"קַן"''' – קֵן מִכָּל מָקוֹם. מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר '''"בַּדֶּרֶךְ וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''' {{הע-שמאל|דורש 'לפניך' כניגוד של 'יקרא... בדרך', שגם עופות בית חייבים בשילוח הקן אם קיננו מחוץ לו, וראו מקבילה בחולין שם משנה א.}} יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְפָנֶיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּדֶּרֶךְ"''', עַל הָאִילָנוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּכָל עֵץ"''', עַל הָאָרֶץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ עַל הָאָרֶץ"'''. {{הע-שמאל|דורש את האריכות 'והאם רובצת על האפרוחים' וכו', שלא כתב 'עליהם', ומקיש אפרוחים לביצים וההפך. ביצים שאינן מופרות ואפרוחים מפריחים פטורים משילוח הקן, וראו גם במקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] מכאן ואילך חוזר למעט}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''', מָה אֶפְרוֹחִים בְּנֵי קַיָּמָא – אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא יָצְאוּ מוּזָרוֹת מָה בֵּיצִים צְרִיכוֹת לְאִמָּן – אַף אֶפְרוֹחִים צְרִיכִים לְאִמָּם; יָצְאוּ הַמַּפְרִיחִים, שֶׁאֵין צְרִיכִים לְאִמָּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] אם היא עפה קרוב לקן וכנפיה נוגעות בו היא נחשבת כרובצת.}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''' – כְּשֶׁהִיא רֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם, פְּרָט לִמְעוֹפֶפֶת יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים"''', אַף עַל פִּי {{ב|שֶׁאֵינָהּ עִמָּהֶם|שאינה רובצת}} {{הע-שמאל|דורש 'והאם'; וראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|חולין יב ב.]] אפילו עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טהור ממין אחר פטור, ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י.]]}} יָכוֹל עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, וְעוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא, יְהֵא חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''', עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מִין אֶחָד. {{הע-שמאל|דורש 'ולקח'-'לא תקח'. וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ה|בחולין יב ה.]]}} '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא יד ד]]) "וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת", יָכוֹל יִקָּחֶנָּה לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', אֲפִילּוּ לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע. '''"לֹא תִקַּח הָאֵם"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה }} ===פיסקה רכח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו-ז''' {{הע-שמאל|משלים את האמור בסוף פסקה רכז על מצוות לא תעשה. לעניין "שילחה וחזרה" וכו' השוו לעיל פיסקה רכב, וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – מִצְוַת עֲשֵׂה. שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז [[ביאור:משנה חולין פרק יב|ומשנה א שם.]]}} הָאֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁמָּרְדוּ וְשֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; בַּבַּיִת – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז: שם הוציאו אפרוחים מפריחים, וכאן – אפרוחים מתים. הדרשה שחייב לשלח אפילו קן עם ביצה אחת או אפרוח אחד הופיעה גם היא שם.}} ([[דברים כב ו]]) "אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים", מָה אֶפְרֹחִים שֶׁיֵּשׁ בָּם צֹרֶךְ – יָצְאוּ מֵתִים שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ אַף בֵּיצִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ – יָצְאוּ בֵּיצִים מוּזָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ מִעוּט אֶפְרֹחִים שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים שְׁנַיִם, וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת אוֹ אֶפְרוֹחַ אֶחָד – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ג|ב"מ ב ג:]] 'גוזלות מקושרים... לא יגע בהם'. אמנם הגוזלות ברה"ר, אבל הם בבירור שייכים לאדם אחר שהניח אותם שם.}} דָּבָר אַחֵר: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" מִכָּל מָקוֹם. "בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ", מָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת – יָצְאוּ מְקֻשָּׁרִים שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י,]] ששילוח הקן אינו נוהג בעופות טמאים. לדרשת ר' יאשיה ראו [[ביאור:ספרי דברים/ראה/יג-יד#פיסקה צח|לעיל פיסקה צח.]] גם ר' יצחק שחולק עליו מסכים שהכינוי 'ציפור' הוא רק לטהורה.}} דָּבָר אַחֵר: ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר; אוֹ אַף בִּטְמֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֹּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ" זֶה בִּנְיַן אָב, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "צִפּוֹר" – בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה, {{הע-שמאל|האמור לעיל, 'שילחה וחזרה' וכו' – תקף רק עד שלקח את הבנים, ואם אחר כך חזרה האם לקן – יכול לקחתה.}} הָא {{ב|אִם שִׁלְּחָהּ|ולקח את הבנים}} {{ב|וְהֶחֱזִיר בַּדֶּרֶךְ אֶת פָּנָיו|ומצא את האם בקן}} – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה הלכתית [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|בחולין יב ב.]] כאן נוספו הדרשות.}} "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – בִּנְקֵבוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְלֹא בִּזְכָרִים. קוֹרֵא זָכָר – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב בְּשִׁלּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח", וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָאֵם" – פְּרָט לְקוֹרֵא זָכָר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ד|חולין יב ד-ה.]] לדעת חכמים אין לוקים על שילוח הקן כי יש פתרון הלכתי - יכול עדיין לשלח את האם.}} הַנּוֹטֵל אֵם מֵעַל הַבָּנִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה, שֶׁהִיא בְּאִסָּר, אָמְרָה תּוֹרָה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" – קַל וָחֹמֶר עַל מִצְווֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. }} ===פיסקה רכט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ח''' ([[דברים כב ח]]) '''"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא בּוֹנֶה. לָקַח, יָרַשׁ, וְנִתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה מִנַּיִן? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ב|סוטה ח ב,]] וראו בסוף הפיסקה, וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד,]] שהגדרת "בית" ו"בניה" שימשו להרבה מטרות הלכתיות. 'בית' הוא מקום שניתן לגור בו, אבל אינו מוגדר לפי ייעודו אלא לפי הנתונים הפיזיים: יש לו קירות וגג (ולכן אכסדרה ומרפסת אינם נכללים בו) והוא גדול מ4X4 אמות (ולכן בית שער אינו נכלל בו).}} תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּיִת"''', מִכָּל מָקוֹם. '''"לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת. מִנַּיִן לְבוֹנֶה בֵּית הַתֶּבֶן, בֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". יָכוֹל אַף הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בַּיִת"''', מָה בַּיִת מְיֻחָד, שֶׁהוּא בֵּית דִּירָה – יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָם בֵּית דִּירָה. {{הע-שמאל|אם יש בבית מרתף מסוג כלשהו יש לעשות מעקה למרתף.}} '''"וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא גַּג. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת, שִׁיחִים, וּמְעָרוֹת, חֲרִיצִים וּנְעִיצִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". {{הע-שמאל|כבש היכל ואולם היו במקדש, ורק להיכל היה מעקה, ראו [[ביאור:משנה מדות פרק ד#משנה ו|מדות ד ו.]] ואמנם מהכבש היו שנפלו, ראו [[ביאור:משנה יומא פרק ב#משנה ב|יומא ב ב.]] לאולם היו רק שני קירות והוא נחשב אכסדרה, הפטורה ממעקה. יתכן לשמוע כאן התנגדות לדרשה אפשרית המבחינה בין בית פרטי למקדש.}} אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"גַּג"'''? פְּרָט לְכֶבֶשׁ '''"בַּיִת"''' – לְרַבּוֹת הֵיכָל. '''"גַּג"''' – פְּרָט לְאוּלָם. {{הע-שמאל|המצווה היא לעשות מעקה משעת הבניה, אבל אם לא עשה אז – מצווה לעשותו בכל זמן, וראו בתחילת הפיסקה שגם הקונה והיורש וכו' חייב.}} '''"חָדָשׁ"''', רַבִּי אוֹמֵר: מִשְּׁעַת חִדּוּשׁוֹ עֲשֵׂה לוֹ מַעֲקֶה. {{הע-שמאל|המעקה היה בגובה עשרה טפחים, אבל בחלקו התחתון, בגבה 3 טפחים, היה חלון להעביר בו את המעגילה להידוק הגג בחורף.}} כַּמָּה הוּא מַעֲקֶה? מַעֲגִילוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, בֵּית דּוֹרְסוֹ עֲשָׂרָה. "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" – מִצְוַת עֲשֵׂה. "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|דורש 'הנופל' – שהיה אמור ליפול. הדרשה מפחיתה את אחריות בעל הבית, אבל עדיין אם האסון התרחש בביתו – הוא נחשב חייב בעיני המגלגל – הקב"ה.}} '''"כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"''', רָאוּי זֶה שֶׁיִּפֹּל! אֶלָּא מְגַלְגְּלִים זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּיי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. {{הע-שמאל|האחריות להקמת המעקה היא על בעל המקום הגבוה, ובמקרה המתואר כאן – על הרבים ומתחזקי רה"ר.}} '''"מִמֶּנּוּ"''' – וְלֹא לְתוֹכוֹ; שֶׁאִם הָיָה רְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְנָפַל מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר "מִמֶּנּוּ" וְלֹא לְתוֹכוֹ. {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על 'הנופל'. המצודה היא הבית חסר המעקה, וראוי לאדם להזהר בו כדגים הנזהרים מהמצודה (מלכודת).}} דָּבָר אַחֵר: '''"כִּי תִבְנֶה"''', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ כֵּיצַד הוּא נִדּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ([[קהלת ט יב]]) "כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה". {{הע-שמאל|בית קטן, כמו בית השער בתחילת הפיסקה – אינו נחשב 'בית', ולכן הוא פטור ממעקה וממזוזה וכו', לעניין עירוב (עבור לעיר) ראו [[ביאור:משנה עירובין פרק ח#משנה ד|עירובין ח ד.]] לעניין מעשרות ראו [[ביאור:משנה מעשרות פרק ג#משנה ו|מעשרות ג ו.]] לעניין זכות השימוש בחצר ראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/יא#ח|תוספתא ב"מ יא ח.]] לעניין המלחמה ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ג|סוטה ח ג,]] וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד.]] הברייתא בשלמותה מופיעה ב[[ירושלמי מעשרות ג ג]] וכן בבבלי [[סוכה ג א]].}} '''"בַּיִת"''' – מִיכָּן אָמְרוּ: בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע – פָּטוּר מִן הַמַּעֲקֶה וּמִן הַמְּזוּזָה וּמִן הָעֵרוּב, וְאֵין עוֹשִׂים אוֹתוֹ עִבּוּר לָעִיר, וְלֹא טִבּוּל לְמַעַשְׂרוֹת, וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לְפִתְחוֹ; הַנּוֹדֵר "מִן הַבַּיִת" מֻתָּר לִישֵׁב בּוֹ; וְאֵין מִטַּמֵּא בַּנְּגָעִים, וְאֵין צָמִית בַּיּוֹבֵל, וְאֵין חוֹזְרִים עָלָיו מֵעַרְכֵי הַמִּלְחָמָה. }} ===פיסקה רל=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ט-י''' ([[דברים כב ט]]) '''"לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם"''', מָה אֲנִי צָרִיךְ? {{הע-שמאל|הכפילות עם פסוקי ויקרא אינה מוסיפה איסור אלא מחמירה את איסור כלאי הכרם מעבר לכלאים רגילים, ומחשיבה אותו ככפל איסורים.}} וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ([[ויקרא יט יט]]) "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם"! מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּם כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִים. אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שָׁלֵם. מִנַּיִן אֲפִילּוּ גֶּפֶן יְחִידִי וְעוֹשֶׂה פֵּרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ד|כלאים ה ד,]] שיש להימנע לזרוע ב'עבודתה' של הגפן, כלומר באיזור שבו מעבדים אותה. אכן המקום הזה מצומצם ביחס למצב בכרם שלם.}} מִנַּיִן לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁאֲסוּרִים בַּהֲנָיָה? נֶאֱמַר כָּאן "קֹדֶשׁ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא ה טו]]) "קֹדֶשׁ" {{הע-שמאל|הכינוי לאיסור הכלאים הוא 'קדש'. טכנית הוא דומה לקדשי בדק הבית האסורים בהנאה (ראו בפסוק מויקרא), אבל נראה שהקרבה בין הכלאים והמקדש מהותית יותר: היין – פרי הגפן – נחשב משקה מקודש לעניינים רבים, וביניהם ניסוך במקדש. ויש עוד קשרים בין הכלאים והקדושה.}} מַה "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר כָּאן אָסוּר בַּהֲנָאָה. '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע"''', מֵאֵימָתַי "הַמְלֵאָה הַזֶּרַע" מִתְקַדֶּשֶׁת? – מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|איסור הכלאים חל על התבואה הזרועה בכרם משהשרישה, ועל הענבים משהגיעו לגודל פול, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ז|כלאים ז ז.]]}} '''"הַזֶּרַע"''', פְּרָט לְזֶרַע שֶׁיָּצָא עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמָּיִם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ז|כלאים ה ז:]] אם נזרעו בכרם מעצמם – מותר להשתמש בפירות בתנאי שמיד כשראה אותם ליקט אותם, וכן אם הרוח נשבה ממול הזורע והעיפה את הזרעים לכרם; אבל אם הרוח נשבה מאחורי הזורע וסייעה לו – אסור.}} הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסָעַרְתּוֹ, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסַיַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"'''. הַמְּקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קִדֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר תִּזְרַע" {{הע-שמאל|הקוצים אינם נקראים 'זרע', אבל לדעת ר' אליעזר אין להשתמש בהם; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ח|כלאים ה ח.]]}} וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "זֶרַע", פְּרָט לִמְקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם. '''"וּתְבוּאַת הַכָּרֶם"''', מֵאֵימָתַי הַתְּבוּאָה מִתְקַדֶּשֶׁת? מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? מִשֶּׁיַּעֲלוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|ראו לעיל.}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כֶּרֶם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על גפן יחידי: הגפן הפוריה אסורה אפילו אם היא יחידה; והכרם אסור בזריעה אפילו אם יבש ואינו מניב פירות; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ב|כלאים ז ב.]]}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁלְּךָ, כֶּרֶם שֶׁל אֲחֵרִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִזְרַע... כִּלְאָיִם", מִכָּל מָקוֹם. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]] הדרשה כר' יוסי ור' שמעון, שהתבואה לא נאסרה, אלא רק הגפן ופירותיה. וראו גם [[ביאור:תוספתא/כלאים/ד#ז|תוספתא כלאים ד ז,]] שאפילו אם התבואה שייכת לבעל הגפן – היא אינה נאסרת, אלא הוא מחוייב להזיז את התבואה מתחת הגפן.}} הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן {{ב|עַל גַּבֵּי זְרָעִים,|השייכים לחברו}} אֲפִילּוּ מֵאָה אַמָּה – הַגֶּפֶן אֲסוּרָה וּפֵרוֹתֶיהָ. ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר"''' – יָכוֹל לֹא יַחֲרֹשׁ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ? {{הע-שמאל|איסור ההנהגה הוא דווקא בשתי בהמות יחדיו, ולא באחת משתיהן.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "יַחְדָּו". אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מוּתָר. דָּבָר אַחֵר: "כִּלְאָיִם", לְחַיֵּב מִשּׁוּם כֶּרֶם וּמִשּׁוּם שָׂדֶה. {{הע-שמאל|תשובה נוספת לשאלה שבראש הפיסקה: הפסוק בויקרא מלמד על איסור התבואה שבכרם והפסוק כאן – על איסור הגפן עצמה.}} דָּבָר אַחֵר: '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה"''' – פֶּן תֵּאָסֵר הַמְּלֵאָה, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה {{הע-שמאל|הדרשה עוסקת באיסור קיום הכלאים, ולאו דווקא באיסור הזריעה; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ה|כלאים ה ה-ו.]] אם אדם אחר זרע, למרות שבעל הכרם יכול להשתמש בתבואה, אסור לו לקיים אותה. וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]]}} '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁזָּרַע הוּא. זָרַע חֲבֵרוֹ וְרָצָה לְקַיְּמוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּזְרַע", מִכָּל מָקוֹם. }} ===פיסקה רלא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב י''' ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר יַחְדָּו"''', {{הע-שמאל|הדרשה מוכיחה ממצוות השבת, המנוסחת בדומה לפסוקנו, שמותר לחרוש בשור או בחמור בששת ימי המעשה, והאיסור הוא דווקא על חריש בשניהם יחדו; וראו לעיל בפיסקה רל שדרשו הלכה זו מ"יחדו".}} יָכוֹל לְעוֹלָם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ([[שמות כג יב]]) "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ" – כְּבָר שׁוֹר וַחֲמוֹר עוֹשִׂים מְלָאכָה! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? זֶה עִם זֶה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב.]] להיתר לחרוש בבהמה עם אדם ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ו|כלאים ח ו.]]}} "שׁוֹר וַחֲמוֹר", אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר וַחֲמוֹר; מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תַחֲרֹשׁ", מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? – בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר אִי אַתָּה חוֹרֵשׁ, אֲבָל אַתָּה חוֹרֵשׁ בְּאָדָם וּבַחֲמוֹר! {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב-ג.]]}} "לֹא תַחֲרֹשׁ", אֵין לִי אֶלָּא חוֹרֵשׁ; מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַדָּשׁ {{ב|וְהַיּוֹשֵׁב|בקרון}} וְהַמַּנְהִיג? תַּלְמוּד לוֹמַר: "יַחְדָּו", מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר בַּיּוֹשֵׁב. "יַחְדָּו" – פְּרָט {{ב|לָרַמָּךְ.|לפי הרמב"ם - סוס בר}} {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ה|כלאים ח ה.]]}} {{הע-שמאל|הדרשה כדעת ר' מאיר [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#ג|בתוספתא כלאים ה ג.]] היא חולקת על [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ד|כלאים ח ד,]] ומתירה לקשור בהמה שאינה משתתפת בעבודה לקרון או לגמלים.}} "יַחְדָּו" – פְּרָט לְקוֹשֵׁר אֶת הַסּוּס לְצִדֵּי הַקָּרוֹן אוֹ לְאַחַר הַקָּרוֹן, וְאֶת הַלּוּבְדְּקֵס לַגְּמַלִּים. }} ===פיסקה רלב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יא''' ([[דברים כב יא]]) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ גִּיזֵי צֶמֶר וַאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "שַׁעַטְנֵז", דָּבָר שֶׁשּׁוּעַ טָווּי וְנוּז. {{הע-שמאל|שתי דרשות על 'שעטנז', וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נָלוֹז וּמֵלִיז הוּא אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו. '''"לֹא תִלְבַּשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ; מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה? {{הע-שמאל|דרשה על הכפילות עם הפסוק מויקרא: אסור ללבש ולהתכסות; אבל מותר להעביר בגדי כלאים ממקום למקום בלי ללבשם, בלי הנאת הגוף; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ב|כלאים ט ב.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[ויקרא יט יט]]) "לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ". יָכוֹל לֹא יַפְשִׁילֶנּוּ בַּקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִלְבַּשׁ"'''. לְבִישָׁה בַּכְּלָל הָיְתָה, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ וְלוֹמַר לָךְ: מַה לְּבִישָׁה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא הֲנָיַת הַגּוּף, אַף כֹּל שֶׁהוּא הֲנָיַת הַגּוּף. '''"יַחְדָּו"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ חָלוּק שֶׁל צֶמֶר עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#י|תוספתא כלאים ה י.]]}} וְחָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל צֶמֶר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"'''. רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִקְשֹׁר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן, לַחֲגֹר בּוֹ אֶת מָתְנָיו, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ט|כלאים ט ט.]]}} אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה בָּאֶמְצַע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"''', מִכָּל מָקוֹם. כְּשֶׁתִּמְצָא אוֹמֵר: הַשַּׂק וְהַקֻּפָּה מְצָרְפִים אֶת הַכִּלְאַיִם. {{הע-שמאל|הקנבוס בשק מצטרף לקנבוס שבבגדי נושאו כדי לבטל את הפשתן שארוג בצמר בבגדיו, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה י|כלאים ט י.]]}} '''"צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו"''', אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ מֻתָּר. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רל, שמותר ללבוש צמר או פשתים לחוד, וראו גם לעיל, הדרשה על 'יחדו'.}} הַלְּבָדִים אֲסוּרִים מִשּׁוּם כִּלְאַיִם; אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם אָרִיג, יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם שׁוּעַ. {{הע-שמאל|כלאים הוא בגד טווי '''או''' שוע '''או''' נוז, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} }} ===פיסקה רלג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יב''' ([[דברים כב יא]]-יב) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז... גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, {{הע-שמאל|זוגות פסוקים הנראים סותרים זה את זה – נאמרו כאחד, ושני בני הזוג הם אמת. ראו גם [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/בחדש#פרשה ז|מכילתא בחדש ז.]]}} ([[שמות כ ח]]) '''"זָכוֹר"''' ([[דברים ה יב]]) ו'''"שָׁמוֹר"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[שמות לא יד]]) '''"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת"''' ([[במדבר כח ט]]) '''"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[ויקרא יח טז]]) '''"עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה"''' ([[דברים כה ה]]) '''"יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[במדבר לו ח]]) '''"וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה"''' ([[במדבר לו ט]]) '''"וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד; מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ([[תהלים סב יב]]) '''"אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְנוּ"'''. }} ===פיסקה רלד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''עַל דְּבָרִים כב יב''' ([[דברים כב יב]]) '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''', לָמָּה נֶאֱמַר? {{הע-שמאל|בית הלל דורשים ג' דילים, כלומר 3 חוטים. בית שמאי דורשים ג פעמים ד חוטים: 4 תכלת, 4 לבן, באורך 4 אצבעות. אבל אם היתה ציצית כשרה ונקרעו החוטים, כל זמן שנשאר כלשהו היא עדיין כשרה.}} לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[במדבר טו לח]]) "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי: יַעֲשֶׂה חוּט אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"גְּדִלִים"'''. כַּמָּה גְּדִילִים נַעֲשִׂים? אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה חוּטִים, כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מֵאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל תְּכֵלֶת וְאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל לָבָן, שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּתְּחִלָּה; אֲבָל בִּשְׁיָרֶיהָ וּבְגַרְדּוּמֶיהָ – כָּל שֶׁהוּא. {{הע-שמאל|בגדים שאין להם 4 כנפות אלא פחות או יותר – פטורים מציצית.}} '''"עַל אַרְבַּע"''', יָצְאוּ בַּעֲלֵי שְׁלֹשָׁה וּבַעֲלֵי חָמֵשׁ וּבַעַל שֵׁשׁ וּבַעַל שֶׁבַע וּבַעֲלֵי שְׁמוֹנֶה. דָּבָר אַחֵר: '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – זֶה לָבָן. מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתְּכֵלֶת? {{הע-שמאל|יתכן להסביר לשיטת בית הלל, שיש צורך בגדיל לבן (3 חוטים) ועוד חוט תכלת.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[במדבר טו לח]]) "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת." '''"תַּעֲשֶׂה"''' – וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי; שֶׁלֹּא יוֹצִיא נִימִים מִן הַטַּלִּית וְיַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|כאן מקור הדרשה, שהורחבה בבבלי למזוזה ולסוכה, ראו [[סוכה טו א]], ו[[מנחות לג ב]].}} '''"עַל אַרְבַּע"''' – וְלֹא עַל שְׁמוֹנֶה. '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט {{ב|לְטַגָּא,|טוגה רומאית}} וְלִתְוַבְלָא, וְלִתִיבַלְטִירִים, לִתְקַרְקִים {{הע-שמאל|ראו לעיל. רשימת הבגדים כאן אינה לפי מספר כנפותיהם אלא אלו בגדים מוכרים לחז"ל.}} {{ב|לַבּוּרְסִים לַבּוּרְדְּסִים,|בגדי יבוא הנקראים ע"ש מקום הייצור שלהם}} לְפִי שֶׁאֵינָם מְרֻבָּעִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתֵּן עַל אֶמְצַע בֶּגֶד, אֶלָּא עַל שְׂפָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל אַרְבַּע '''כַּנְפוֹת'''". '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְכַר; '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְסָדִין. {{הע-שמאל|מוציא כסות לילה, כדעת בית שמאי – ראו [[מנחות מ א]].}} '''"תְּכַסֶּה"''' – פְּרָט {{ב|לְסָגוֹס;|מעיל חיילים}} '''"בָּהּ"''' – פְּרָט {{ב|לְמַעֲפֹרֶת|אפוד, בגד עליון קטן}} שֶׁלֹּא תְּכַסֶּה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ. }} ===פיסקה רלה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יג-טז''' {{הע-שמאל|אם לקח אשה והוציא עליה שם רע ולא בא עליה – אינו לוקה מהתורה, אלא רק משלם קנס ונושא אותה אם רצתה.}} ([[דברים כב יג]]) '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא עָלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ"''', רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם בָּא עָלֶיהָ – לוֹקֶה, וְאִם לָאו – אֵינוֹ לוֹקֶה. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קפו-קפז|לעיל פיסקה קפו-קפז;]] והשוו גם [[אבות דרבי נתן כו#ד|אדר"נ נו"א כו;]] שם עוסקים בנושא אשה שאינה מהוגנת לו, כלומר שאין ביניהם קירבה נפשית – כמו כאן.}} "וּשְׂנֵאָהּ", מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: עָבַר אָדָם עַל מִצְוָה קַלָּה – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוָה חֲמוּרָה עָבַר עַל ([[ויקרא יט יח]]) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" וְעַל ([[ויקרא יט יז]]) "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", וְעַל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וְעַל ([[ויקרא כה לו]]) "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", עַד שֶׁבָּא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|בפס' יז נוסף 'לאמור', שהעלילות הן טענת הבתולים, והדרשה מסיקה שכך גם כאן. אבל כיוון שחז"ל מסבים את הדיון ואת ההוכחות לעדות עדים (ראו בהמשך הפיסקה), יכול הבעל לטעון שזינתה שלא כדרכה, שלא ממקום הבתולים – אם הוא מביא על כך עדים.}} ([[דברים כב יד]]) '''"וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ אָמַר לָהּ הִקְדַּחַתְּ הַתַּבְשִׁיל וְהִיא לֹא הִקְדִּיחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֲלִילֹת דְּבָרִים", ([[דברים כב יז]]) "עֲלִילֹת דְּבָרִים" – לִגְזֵרָה שָׁוָה; מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – טַעֲנַת בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – טַעֲנַת בְּתוּלִים. אִי: מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – מְקוֹם בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – מְקוֹם בְּתוּלִים; מִנַּיִן לְרַבּוֹת בִּיאָה אַחֶרֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע". {{הע-שמאל|הביטויים 'זה' או 'זאת' נדרשים כהצבעה ישירה, והשוו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/מסכתא דפסחא בא#פָּרָשָׁה א|מכילתא פסחא א.]]}} '''"וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת"''' – מְלַמֵּד שֶׁאֵין אוֹמֵר דְּבָרָיו אֶלָּא {{ב|בַּעֲמִידָתָהּ.|בנוכחותה}} {{הע-שמאל|כאמור לעיל, מדובר על הוכחה בעדים ולא בהוכחות פיזיות או אחרות, שהרי "על פי שנים עדים יומת המת" ([[דברים יז ו]]). שוב, העדפה של העיקרון הכללי על פני הפשט המקומי.}} '''"לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים"''' – הֲרֵי עֵדִים שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ! {{הע-שמאל|ההבדל בין דינה של אשה שזינתה לפני שהתארסה ואחר כך נישאה, לבין דינה של ארוסה שעדיין לא נישאה - הוא במקום הדיון: הראשונה נדונה בפתח בית אביה ואילו השניה נדונה בבית הדין. יתכן להסביר את ההבדל בהטעמה של אחריות האב להגן על בתו גם במקרה הראשון, למרות שהבת עזבה כבר את הבית.}} '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה"''', לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא כ י]]) "אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ", אַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ וְאַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית אָבִיהָ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, מַשְׁמָע שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל שַׁעַר הָעִיר? וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיא אֶת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ! לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|השוו לדרשה שבתחילת הפיסקה.}} "וּשְׂנֵאָהּ", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה מַה שִּׂנְאָה גּוֹרֶמֶת, שֶׁהִיא מְבִיאָה לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע. ([[דברים כב טו]]) '''"וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"''' – אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וָאֵם יֵשׁ לָהּ אָב וְלֹא אֵם, אֵם וְלֹא אָב, לֹא אָב וְלֹא אֵם מִנַּיִן? {{הע-שמאל|כאמור לעיל, האחריות על ההורים היא גם במקרה שלא הצליחו להוכיח את חפות הנערה.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "נַעֲרָה", מִכָּל מָקוֹם אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"? הֵם, שֶׁגִּדְּלוּ גִּדּוּלִים רָעִים – יָבוֹאוּ וְיִתְנַוְּלוּ עִם גִּדּוּלֵיהֶם. {{הע-שמאל|הפרשנות כאן לדרך הדיון היא לפי דעתו של ר' אליעזר בן יעקב, ראו לקמן פיסקה רלז, ואינה מתישבת עם הדרשות הקודמות ועם המפורש בפיסקה רלו. למרות שגם האם נוכחת בדיון, אם יש לנערה אב – הוא הדובר בפני בית הדין; הוא גם מי שמוסר את הבת לבעלה והדבר מטיל עליו יותר אחריות.}} '''"וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה"''' – כְּמַשְׁמָעוֹ. ([[דברים כב טז]]) '''"וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים"''', מִיכָּן שֶׁאֵין רְשׁוּת לָאִשָּׁה לְדַבֵּר בִּמְקוֹם הָאִישׁ. '''"אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה"''', מְלַמֵּד שֶׁהָרְשׁוּת לָאָב לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ קְטַנָּה }} ===פיסקה רלו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' "לָאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ ([[דברים כב יז]]) וְהִנֵּה הוּא שָׂם לָהּ עֲלִילוֹת דְּבָרִים לֵאמֹר: לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים {{הע-שמאל|הדרשה ממשיכה בקו של רוב הדרשות בפיסקה הקודמת, שהדיון הוא לפי עדות ולא לפי ראיות אחרות.}} וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי" – הֲרֵי עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּב לְעוֹלָם אֶלָּא אִם כֵּן בָּעַל. {{הע-שמאל|ראו בתחילת פיסקה רלה.}} "וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה", מְלַמֵּד שֶׁתּוֹבֵעַ מַתְחִיל בִּדְבָרִים תְּחִלָּה. {{הע-שמאל|האב פותח בדברים, כי הוא תובע את החתן. וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/ו#ג|תוספתא סנהדרין ו ג.]] ההאשמה של החתן והוצאת השם הרע כנראה נעשתה מחוץ לבית הדין, למרות שהיא מגובה בעדים.}} ([[דברים כב כב]]) "בְּעֻלַת בָּעַל", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ עַל הַיְּבָמָה {{הע-שמאל|ר' ישמעאל דורש 'בעולת בעל', ולא 'אשת איש', שמדובר ביבמה, שמהרגע שנבעלה ליבם היא כנשואה לו, ומדגיש שאם עדיין לא נבעלה על ידיו והיא במעמד של שומרת יבם – אין הבא עליה מומת. הדרשה הזאת אינה במקומה כאן אלא לקמן בפיסקה רמא.}} שֶׁהַבָּא עָלֶיהָ – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁתִּבָּעֵל. }} ===פיסקה רלז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' ([[דברים כב יז]]) "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – {{ב|יְחִוְּרוּ|יתפרשו}} דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. {{הע-שמאל|הדרשנים מניחים שאין מדובר בשמלה ממשית, בניגוד לדברי ר' אליעזר בן יעקב דלקמן. שלוש הדרשות האליגוריסטיות של ר' ישמעאל מופיעות גם [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ו|במכילתא נזיקין ו]] לפס' יט [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יג|ושם יג, לפס' ב.]] הדרשה על הבא במחתרת מופיעה גם [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|בתוספתא סנהדרין יא ה.]]}} זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה בְּמָשָׁל. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כב ב]]) "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"; וְכִי עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"? מַה הַשֶּׁמֶשׁ – שָׁלוֹם לָעוֹלָם, אַף זֶה: אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שָׁלוֹם מִמֶּנּוּ וַהֲרָגוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כא יט]]) "אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ" – עַל בּוּרְיוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יְחִוְּרוּ דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר" – נִמְצְאוּ עֵדֵי הַבַּעַל זוֹמְמִים. {{הע-שמאל|ר' עקיבא מדגיש שהדיון הוא על מהימנות העדים של החתן, וראו גם לעיל פיסקה רלו, 'עדים להזים עדיו של זה'. הוא דורש 'ופרשו' בדומה לר' ישמעאל, כתיאור של בירור, יישור ופירוש.}} "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יָבוֹאוּ עֵדָיו שֶׁל זֶה וְעֵדָיו שֶׁל זֶה, וְיֹאמְרוּ דִּבְרֵיהֶם לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: דְּבָרִים כִּכְתָבָם. {{הע-שמאל|כאמור לעיל בסוף פיסקה רלה, ר' אליעזר הוא היחיד הטוען שלא מדובר בעדות של עדים אלא בממצא פורנזי, המוכיח שהנערה היתה בתולה.}} }} ===פיסקה רלח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יח-יט''' ([[דברים כב יח]]) '''"וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת הָאִישׁ"''' – וְלֹא אֶת הַקָּטָן. '''"וְיִסְּרוּ אֹתוֹ"''' – בְּמַכּוֹת. {{הע-שמאל|קטן שהוציא שם רע פטור מעונש.}} ([[דברים כב יט]]) '''"וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ"''' – מָמוֹן. '''"מֵאָה כֶסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. {{הע-שמאל|לעניין זכות האב בכספי הקנס ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] להעדר הקנס לבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]]}} '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – פְּרָט לְגִיּוֹרֶת שֶׁהָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, {{הע-שמאל|אם אמה של הנערה התגיירה לאחר שהרתה אותה – אין לה זכות לקנס, כי אביה אינו מוכר ככזה; וראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג.]]}} שֶׁאֵין לָהּ מֵאָה כֶסֶף. '''"כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע"''', לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ; וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשה מגבילה את החיוב של המוציא שם רע לשאת את הנערה.}} נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יְהֵא רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – וַאֲפִילּוּ לְאַחַר זְמַן. '''"כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|אם מת בלי בנים, והתקיים 'כל ימיו' – רשאי היבם לחלוץ לה, ואינו חייב ליבם אותה; וראו [[ביאור:תוספתא/כתובות/ג#ט|תוספתא כתובות ג ט.]]}} }} ===פיסקה רלט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כ-כא''' ([[דברים כב כ]]) "וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר", אֵין לִי אֶלָּא כְּדַרְכָּהּ; {{ב|שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ|מאחוריה}} מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "הָיָה". יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה בִּיאָה {{ב|בְּמָקוֹם אַחֵר|במקום שלישי בגוף האשה}}? תַּלְמוּד לוֹמַר "הַזֶּה". {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלה: אם זינתה בביאה רגילה או בביאה מאחוריה – נסקלת, אבל אם זינתה בדרך אחרת – אינה נסקלת.}} "לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה" – אֵין עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. {{הע-שמאל|כדעת ר' עקיבא בפסקה רלז.}} ([[דברים כב כא]]) "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וְיֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג:]] לכתחילה עדיף להוציא את הנערה להורג בפתח בית אביה; אבל אם אין לה אב או שהאב אינו יהודי, או שיש לה אב אבל אין לו בית – סוקלים אותה ככל חייבי הסקילה.}} יֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב וְאֵין לָהּ אָב {{ב|מִנַּיִן?|שנסקלת בבית דין}} תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה" – מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ"? – מִצְוָה. }} ===פיסקה רמ=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כא''' ([[דברים כב כא]]) '''"וּסְקָלוּהָ כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ"''', וְכִי כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ רוֹגְמִים אוֹתָהּ? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|לעיל פיסקה רכ,]] וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אֶלָּא בְּמַעֲמַד כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ. '''"בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) '''"בָּאָבֶן"'''. אִי "בָּאָבֶן", יָכוֹל בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בָּאֲבָנִים"'''. אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתָה בָּרִאשׁוֹנָה, תָּמוּת בַּשְּׁנִיָּה. '''"כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל"''', לֹא עַצְמָהּ בִּלְבַד נִוְּלָה, אֶלָּא כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רלח: "לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל".}} '''"לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ"''', נֶאֱמַר כָּאן "אָבִיהָ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא כא ט]]) '''"אָבִיהָ"'''. {{הע-שמאל|בויקרא מופיע דין בת כהן שזינתה, ולא כתוב במפורש שהיא נשואה. לומדים זאת מכאן. כלומר, מדובר בניאוף של אשה נשואה לבעל.}} מָה "אָבִיהָ" הָאָמוּר לְהַלָּן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל, אַף "אָבִיהָ" הָאָמוּר כָּאן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. }} ===פיסקה רמא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כב''' {{הע-שמאל|מדובר גם על שכיבה שלא כדרכה, וראו גם לעיל פיסקה רלה ולקמן בפיסקה הבאה.}} ([[דברים כב כב]]) '''"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ"''' – בְּעֵדִים. '''"שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|לפי מנהג יהודה היו החתנים בועלים את נשותיהם בעודן ארוסות; ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק א#משנה ה|כתובות א ה.]] במקרים כאלה האשה נחשבת 'בעולת בעל' ולא 'מאורסה', וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/י#ד|תוספתא סנהדרין י ד.]]}} '''"בְּעֻלַת בַּעַל"''', לְהָבִיא אֶת שֶׁנִּבְעֲלָה בְּבֵית אָבִיהָ וַעֲדַיִן הִיא אֲרוּסָה. '''"וּמֵתוּ"''' – בִּסְתָם מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|לפי האגדה ([[בבא בתרא ג ב]]) בא הורדוס על מרים החשמונאית לאחר שמתה. כשבא עליה היא כבר היתה מתה ולכן אין אפשרות להרוג את 'שניהם', והעושה כמעשה הורדוס פטור ממוות על הבעילה הנקרופילית. לעניין הבאים מאחוריהם ראו גם בתחילת הפיסקה.}} '''"שְׁנֵיהֶם"''' – וְלֹא הָעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה הֵירוֹדֵס, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "'''גַּם''' שְׁנֵיהֶם" – לְרַבּוֹת {{ב|הַבָּאִים מֵאַחֲרֵיהֶם.|שבא עליה שלא כדרכה}} {{הע-שמאל|איש השוכב עם ילדה נשואה, או אשה השוכבת עם ילד – חייבים, למרות שבני הזוג שלהם פטורים ממוות.}} '''"הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה"''' – וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה. '''"וְהָאִשָּׁה"''' – אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְעֲלָה לְקָטָן. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל! }} ===פיסקה רמב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כג-כה''' {{הע-שמאל|אין נסקלים על אונס של בוגרת מאורסה (להגדרת הבוגרת ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ח|נידה ה ח.]]) או על אונס נערה בעולה, וראו פיסקה רמא, וכן בסוף הפיסקה. במקרים כאלה העונש הוא חנק.}} ([[דברים כב כג]]) '''"כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ. '''"וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר"''', אִלּוּ לֹא יָצָאת בָּעִיר לֹא הָיָה מִסְתַּקֵּף לָהּ. {{הע-שמאל|יש מידה מסויימת של אשמה בעצם היציאה של הנערה בעיר; והשוו [[בראשית רבה פ ה]]; שם מאשימים את דינה בת יעקב באונס, שהרי אין לצפות מגבר לשלוט בדחפיו.}} '''"בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', מְלַמֵּד שֶׁהַפִּרְצָה קוֹרְאָה לַגַּנָּב. '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רמא.}} ([[דברים כב כד]]) '''"וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא"''', {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח:]] הסקילה נעשית במקום החטא או סמוך לו, ולא בבית הדין; והשוו גם לעיל פיסקה רלט, בדין המזנה בבית אביה.}} זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ: שַׁעַר שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ, וְלֹא שַׁעַר שֶׁנִּדּוֹנוּ בּוֹ. '''"וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) "בָּאֶבֶן" {{הע-שמאל|דין הסקילה, וראו לעיל [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|פיסקה רכ]] ופיסקה רמ, וכן [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אִי "בָּאֶבֶן", יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר "בָּאֲבָנִים". אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתוּ בָּרִאשׁוֹנָה – יָמוּתוּ בַּשְּׁנִיָּה. '''"אֶת הַנַּעֲרָה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעָקָה"'''. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה, {{הע-שמאל|סקילת הנערה אינה עונש על שלא צעקה; מדובר בכך שהתרו בה והיא בחרה להתעלם. דורש 'על דבר', שהמתרים דברו איתה.}} לְהָבִיא אֶת הַמְּזִידָה בְּהַתְרָיַת עֵדִים. '''"וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ"''', כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה. {{הע-שמאל|גם בגבר התרו, והוא בחר להתעלם.}} ([[דברים כב כה]]) אֵין לִי אֶלָּא בָּעִיר; בַּשָּׂדֶה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ"'''. {{הע-שמאל|מחלק את פס' כה ומצמיד את תחילתו לסוף העניין הקודם: גם אם מצא את הנערה בשדה יש לסקלה; וראו לקמן פיסקה רמג על פס' כז, שאם יש לה מושיע בין בעיר בין בשדה חייבת.}} '''"וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', פְּרָט לְשֶׁאֶחָד מַחְזִיק וְאֶחָד שׁוֹכֵב, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. {{הע-שמאל|אם האנס הסתייע באדם נוסף שהחזיק את הנערה ולא בא עליה בעצמו – האנס פטור.}} '''"וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ"''', הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁנִי בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|אם באו עליה שנים או יותר – רק הראשון נסקל, כי השני לא בא על בתולה, וראו בתחילת הפיסקה; וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ז#משנה ט|סנהדרין ז ט.]]}} }} ===פיסקה רמג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כו-כז''' {{הע-שמאל|הנערה האנוסה אינה עבריינית ואינה נענשת, למרות האמור בתחילת פיסקה רמב. היה יכול ללמוד מהביטוי 'חטא מוות' שהנערה נענשת בעונש שאינו מוות, אבל העדיף לדרוש 'חטא מוות' כעונש גופני.}} ([[דברים כב כו]]) '''"וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר"''', מְלַמֵּד שֶׁפְּטָרָהּ הַכָּתוּב מִן הַמִּיתָה מִנַּיִן אַף מִן הַקָּרְבָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא"'''. מִנַּיִן אַף מִן הַמַּכּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא מָוֶת"'''. {{הע-שמאל|מצילים את הנתונים בסכנת אונס אפילו במחיר חיי הרודפים. אבל הבהמה והשבת והקב"ה אינם נחשבים נרדפים ולכן אין להציל אותם בנפשם של הרודפים; והשוו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|תוספתא סנהדרין יא ה,]] שר' אליעזר בר' צדוק חולק על העובד ע"ז.}} '''"כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֲנוּסִים שֶׁבַּתּוֹרָה פְּטוּרִים, וּמַצִּילִים אוֹתָם בְּנַפְשָׁם אֵין לִי אֶלָּא זֶה, מִנַּיִן אַף הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ וְאַחַר הַזָּכוּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה"'''. {{הע-שמאל|על רביעת בהמה, חילול שבת וע"ז יש עונש סקילה. נראה שיש להשלים כאן על פי התוספתא הנ"ל 'אבל אם היתה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט – אין מצילין אותה בנפשו' שנאמר 'הזה' וכו'.}} יָכוֹל אַף הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה וְהַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַזֶּה"''': זֶה בִּסְקִילָה, וְאֵין כָּל אֵלּוּ בִּסְקִילָה. {{הע-שמאל|ההבחנה בין עיר לשדה אינה דווקא, והדרשה מחליפה אותה בהבחנה בין יש מושיע לאין מושיע.}} ([[דברים כב כז]]) '''"כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ"''', יָכוֹל בָּעִיר חַיֶּבֶת בַּשָּׂדֶה תְּהֵא פְּטוּרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ"'''. הָא, אִם {{ב|יֵשׁ לָהּ מוֹשִׁיעַ|היתה יכולה לצעוק לעזרה ולהינצל}} – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה חַיֶּבֶת, וְאִם אֵין לָהּ מוֹשִׁיעַ – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה פְּטוּרָה. {{הע-שמאל|אם האנוסה בקשה שלא יפגעו באנס – אסור, לדעת ר' יהודה, לפגוע בו ויש לדון אותו ואת הנערה בבית דין ולסקלם, כדין 'עיר'.}} '''"צָעֲקָה"''', פְּרָט לְשֶׁאָמְרָה הַנַּח לוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה }} ===פיסקה רמד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כח''' ([[דברים כב כח]]) '''"כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָה בְתוּלָה"''', {{הע-שמאל|שלוש הדרשות הראשונות משוות בין דין האונס החמור לדין המפתה מספר שמות, שענשו קל יותר, והוא פטור מתשלומי צער (ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ד|כתובות ג ד.]]) למרות שהאונס חמור יותר, הוא חייב דווקא אם פיתה בתולה; ולמרות חומרת העבירה, אינו משלם את הקנס לנערה אלא לאביה. המפתה או האונס נערה בעולה או אפילו מוכת עץ, שבתוליה נקרעו עקב מכה פיזית – פטור מקנס.}} נֶאֱמַר כָּאן '''"בְּתוּלָה"''' וְנֶאֱמַר ([[שמות כב טו]]) '''"בְּתוּלָה"''' בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה; מְפַתֶּה, הַקַּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה? אוֹ חִילּוּף: אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל בְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל הַבְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לִבְעוּלָה. אֵין לִי אֶלָּא בְּעוּלָה; מוּכַּת עֵץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לְמוּכַּת עֵץ. נֶאֱמַר כָּאן '''"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה"''' וְנֶאֱמַר בִּמְפַתֶּה '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"'''. {{הע-שמאל|הטיפול בתנאי 'אשר לא אורשה' דומה לטיפול בתנאי 'בתולה': למרות שהאונס עבר עבירה חמורה יחסית, הוא פטור אם פיתה נערה שהתגרשה מהארוסין (ראו דברי ר' יוסי הגלילי [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ג|בכתובות ג ג]]), וגם כאן הוא משלם את הקנס לאבי הנערה ולא ישירות לה.}} מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? אוֹ חִילּוּף: מָה אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים;|הן בפרשת מפתה, הן בפרשת האונס}} שֶׁלֹּא יְהֵא נוֹתֵן לֹא לָהּ וְלֹא לְאָבִיהָ. {{הע-שמאל|אם אנס נערה שהתגרשה מהאירוסין אינו משלם קנס, כר' יוסי הגלילי שם}} נֶאֱמַר כָּאן '''"נַעֲרָה"''', וְלֹא נֶאֱמַר "נַעֲרָה" בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה? אוֹ חִילּוּף: מָה מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה? {{הע-שמאל|להגדרת 'בוגרת', שאינה נערה ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ז|נידה ה ז-ח.]] האונס את הבוגרת פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח;]] קל וחומר שהמפתה אותה פטור.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''', וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת? לְהַחֲלִיף אֶת הַדִּין אִי אַתָּה יָכוֹל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר '''"נַעֲרָה"''' '''"נַעֲרָה"''', {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים.|שתיהן באונס.}} '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"וְנִמְצָאוּ"''' – בְּעֵדִים. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רמא.}} }} ===פיסקה רמה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כט''' ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן הָאִישׁ"''' – וְלֹא הַקָּטָן. {{הע-שמאל|קטן פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ח#משנה ד|ב"ק ח ד.]] לעניין צורת השכיבה ראו לעיל פיסקה רמד. לאבי הנערה – ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] לעניין אבי הבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]] לעניין שותה בעציצו ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשות מסכמות את הפיסקאות הקודמות, ראו פיסקה רמד.}} '''"הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. '''"חֲמִשִּׁים כָּסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ, וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין. נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יִהְיֶה רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – בְּאִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּה"''' – לְרַבּוֹת אֶת הַיְּתוֹמָה, {{הע-שמאל|ר' אלעזר חולק על ר' יוסי הגלילי, שבשיטתו הובאה בפיסקה רמד ההלכה שלנערה שהתגרשה אין קנס, והוא מחזיק בדעת ר' עקיבא, ראו שם משנה ג.}} מִיכָּן אָמְרוּ: ([[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ו|כתובות ג ו]]) יְתוֹמָה, שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹנֵס חַיָּב וְהַמְּפַתֶּה פָּטוּר. '''"לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלח.}} }} sdmydonhs496owg5nf6uq1uuvndz0p3 3001512 3001511 2026-03-29T10:14:43Z Ahituvrs 4152 /* פיסקה רמד */ 3001512 wikitext text/x-wiki ==ספרי דברים לפרשת כי תצא פרק כב== ===פיסקה רכב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב א''' ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְלֹא מִיל? {{הע-שמאל|מאיזה טווח מתחייב הרואה לטפל באבידה? – ציטוט מהמכילתא, וראו גם [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#י|תוספתא ב"מ ב י.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"'''. אִי '''"כִּי תִפְגַּע"''', שׁוֹמֵעַ אֲנִי כְּמַשְׁמָעוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כִּי תִרְאֶה"'''. הָא כֵּיצַד? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל, שֶׁהוּא רִיס.([[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|מכילתא כספא כ,]] לפס' ה) '''"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ!"''', נִמְצֵינוּ לְמֵדִים שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. '''"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"''' – זוֹ פְּרִיקָה; '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''' – זוֹ טְעִינָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה בהמשך המכילתא שם, וכן בתוספתא שם הלכה יב בשם ר' שמעון.}} ([[דברים כב א]]) '''"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה {{הע-שמאל|שתי דרשות על הכפילות בשמות וכאן. הראשונה דומה לדרשה דלעיל על "וחדלת"; השניה עוסקת בזהות בעל השור, שהיצר מפתה להתעלם משור האויב; וראו גם תוספתא שם הלכה יא.}} וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ד]]) '''"כִּי תִפְגַּע"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. '''"שׁוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר אָחִיךָ; שׁוֹר אֹיִבְךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ד]]) '''"אֹיִבְךָ"''', מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"אָחִיךָ"'''? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים"''' – כְּדֶרֶךְ הַדָּחָתָם. מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה? מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָּרָה רוֹעִים בַּדֶּרֶךְ – אֵין זוֹ אֲבֵדָה. חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִים, פָּרָה וְרָצָה בֵּין הַכְּרָמִים – הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|ב"מ ב ט]]) '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ]] לפס' ה, ושם מוסיפים שאינו חייב לטפל באבידת הגוי, בניגוד לתוספתא ולדעת חלק מהתנאים שם.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר! לְכָךְ נֶאֱמַר '''"וְהִתְעַלַּמְתָּ"''': פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"''', הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, אֲפִילּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"'''; {{הע-שמאל|אם הבהמה ברחה מהרפת שוב – עדיין חייב המוצא להחזירה, וראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ט|בב"מ ב ט.]] אם המוצא התחיל לטפל באבידה, אבל התחרט והשאיר אותה במקום שמצא אותה, מתוך תקווה שאחרים יטפלו בה – אין הם חייבים לטפל בה, והוא נשאר אחראי עליה במקרה שנגנבה או אבדה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ט|תוספתא ב"מ ב ט.]]}} הֶחֱזִירָהּ לְמָקוֹם שֶׁרָאוּהָ – אֲחֵרִים לֹא יְטַפְּלוּ בָּהּ. נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ. לְעוֹלָם חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ, עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנָּה {{ב|לִרְשׁוּתוֹ,|של בעליה}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ"'''. }} ===פיסקה רכג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ב''' {{הע-שמאל|השוו לניסוח שונה ואולי גם משמעות שונה [[ביאור:מכילתא/כספא#פרשה כ|במכילתא כספא כ,]] לפס' ד.}} ([[דברים כב ב]]) "וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ", אֵין לִי אֶלָּא קָרוֹב. רָחוֹק מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא יְדַעְתּוֹ". "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" – וְלֹא לְבַיִת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו במכילתא שם, וכן [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ז|ב"מ ב ז.]]}} "וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ", וְכִי עָלַת עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לוֹ עַד שֶׁלֹּא יִתֵּן סִימָנִים? אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ"? עַד שֶׁתִּדְרֹשׁ אֶת אָחִיךָ אִם רַמַּיי הוּא אִם אֵינוֹ רַמַּיי. {{הע-שמאל|אם חברך אינו מוצא את הדרך – הובל אותו אליה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#יב|תוספתא ב"מ ב יב.]]}} "וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ" – אַף אֶת עַצְמוֹ אַתָּה מֵשִׁיב לוֹ! }} ===פיסקה רכד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ג''' {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ח|בתוספתא ב"מ ב ח.]]}} ([[דברים כב ג]]) '''"וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ"''', הָיְתָה חֲמוֹר – עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת כְּסוּת – מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם; שׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ח|בב"מ ב ח.]]}} כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְצָרְכָּם אֲבָל לֹא לְשַׁחֲקָם; כְּלֵי עֵץ – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְקָבוּ. אַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִּכְלַל כָּל אֵלּוּ, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ: {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ה|בב"מ ב ה.]]}} מַה שִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁיֵּשׁ לָהּ סִימָנִים וְיֵשׁ לָהּ תּוֹבְעִים – כָּךְ כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִימָנִים וְיֵשׁ לוֹ תּוֹבְעִים. {{הע-שמאל|לדברי ת"ק השוו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ב#ז|תוספתא ב"מ ב ז.]]}} אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד, שְׁאָר אֲבֵדָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ."''' '''"אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ"''' – פְּרָט לְפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: '''"וּמְצָאתָ"''' – לְרַבּוֹת פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה! {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} '''"לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם"''' – לִיתֵּן עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה. }} ===פיסקה רכה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ד''' ([[דברים כב ד]]) '''"לֹא תִרְאֶה"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ([[שמות כג ה]]) '''"כִּי תִרְאֶה"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב, שם לעניין אבידה וכאן לעניין פריקה וטעינה.}} '''"חֲמוֹר אָחִיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא חֲמוֹר אָחִיךָ; חֲמוֹר שׂוֹנַאֲךָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[שמות כג ה]]) '''"חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ"''' מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אָחִיךָ"? מְלַמֵּד שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. '''"אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים"''' – וְלֹא עוֹמְדִים. '''"בַּדֶּרֶךְ"''' – וְלֹא בָּרֶפֶת. מִיכָּן אָמְרוּ ([[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י:]]) מְצָאָהּ בָּרֶפֶת – אֵין חַיָּב בָּהּ, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – חַיָּב בָּהּ. '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכב.}} כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן – וְהֵם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת; אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן – וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ; אוֹ שֶׁהָיְתָה אֲבֵדָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – פָּטוּר. שֶׁנֶּאֱמַר '''"וְהִתְעַלָּמְתָּ"''' – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְעַלֵּם. '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"''', הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, הֶעֱמִידָהּ – וְנָפְלָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב; שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ, וְאָמַר לוֹ: "הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רָצִיתָ לְהָקִים – תָּקִים" – פָּטוּר, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה י|ב"מ ב י.]]}} שֶׁנֶּאֱמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. יָכוֹל אֲפִלּוּ זָקֵן, וַאֲפִלּוּ חוֹלֶה, וַאֲפִלּוּ מֻכֵּה שְׁחִין? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ"'''. }} ===פיסקה רכו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ה''' ([[דברים כב ה]]) '''"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה"''', {{הע-שמאל|לדעת ת"ק אין איסור על סגנון הלבוש אלא על המטרה – פריצות מינית.}} וְכִי מַה בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ? שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי לְבָנִים וְהָאִישׁ לֹא יִתְכַּסֶּה צְבָעוֹנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "תּוֹעֵבָה" – דָּבָר הַבָּא לִידֵי תּוֹעֵבָה. זֶהוּ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאִישׁ לוֹבֵשׁ – '''וְתֵלֵךְ לְבֵין הָאֲנָשִׁים''', וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים – '''וְיֵלֵךְ לְבֵין הַנָּשִׁים'''. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה כְּלֵי זַיִן וְתֵצֵא לַמִּלְחָמָה? {{הע-שמאל|ראב"י קושר את המצווה למלחמה, ודורש להקפיד על המגדר: לא לגייס נשים למלחמה ולא לשחרר ממנה גברים.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה". וְהָאִישׁ לֹא יִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים? – תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה". "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה", קָרוּי חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת: חֵרֶם, תּוֹעֵבָה, שָׂנוּי, מְשֻׁקָּץ, וְעָוֶל. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח.]] קושר את ביטויי התועבה לע"ז. יתכן שגם דברי ת"ק קשורים למתירנות מינית הכרוכה בע"ז.}} }} ===פיסקה רכז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו''' {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב|חולין יב א.]] מוציא את המזומן, אבל מכאן ואילך רוב הדרשות מרבות.}} ([[דברים כב ו]]) '''"כִּי יִקָּרֵא"''' – פְּרָט לַמְּזֻמָּן, {{הע-שמאל|ראו מקבילה להלכה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} מִעוּט אֶפְרוֹחִים – שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים – שְׁנַיִם, מִנַּיִן אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵּיצָה אַחַת חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"קַן"''' – קֵן מִכָּל מָקוֹם. מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר '''"בַּדֶּרֶךְ וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''' {{הע-שמאל|דורש 'לפניך' כניגוד של 'יקרא... בדרך', שגם עופות בית חייבים בשילוח הקן אם קיננו מחוץ לו, וראו מקבילה בחולין שם משנה א.}} יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְפָנֶיךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּדֶּרֶךְ"''', עַל הָאִילָנוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּכָל עֵץ"''', עַל הָאָרֶץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ עַל הָאָרֶץ"'''. {{הע-שמאל|דורש את האריכות 'והאם רובצת על האפרוחים' וכו', שלא כתב 'עליהם', ומקיש אפרוחים לביצים וההפך. ביצים שאינן מופרות ואפרוחים מפריחים פטורים משילוח הקן, וראו גם במקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] מכאן ואילך חוזר למעט}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים"''', מָה אֶפְרוֹחִים בְּנֵי קַיָּמָא – אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא יָצְאוּ מוּזָרוֹת מָה בֵּיצִים צְרִיכוֹת לְאִמָּן – אַף אֶפְרוֹחִים צְרִיכִים לְאִמָּם; יָצְאוּ הַמַּפְרִיחִים, שֶׁאֵין צְרִיכִים לְאִמָּם. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]] אם היא עפה קרוב לקן וכנפיה נוגעות בו היא נחשבת כרובצת.}} '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''' – כְּשֶׁהִיא רֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם, פְּרָט לִמְעוֹפֶפֶת יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים"''', אַף עַל פִּי {{ב|שֶׁאֵינָהּ עִמָּהֶם|שאינה רובצת}} {{הע-שמאל|דורש 'והאם'; וראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|חולין יב ב.]] אפילו עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טהור ממין אחר פטור, ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י.]]}} יָכוֹל עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, וְעוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא, יְהֵא חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְהָאֵם רֹבֶצֶת"''', עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מִין אֶחָד. {{הע-שמאל|דורש 'ולקח'-'לא תקח'. וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ה|בחולין יב ה.]]}} '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא יד ד]]) "וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת", יָכוֹל יִקָּחֶנָּה לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים"''', אֲפִילּוּ לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצֹרָע. '''"לֹא תִקַּח הָאֵם"''' – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה }} ===פיסקה רכח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ו-ז''' {{הע-שמאל|משלים את האמור בסוף פסקה רכז על מצוות לא תעשה. לעניין "שילחה וחזרה" וכו' השוו לעיל פיסקה רכב, וראו מקבילה [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ג|בחולין יב ג.]]}} ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – מִצְוַת עֲשֵׂה. שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ – וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ פְּעָמִים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז [[ביאור:משנה חולין פרק יב|ומשנה א שם.]]}} הָאֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁמָּרְדוּ וְשֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; בַּבַּיִת – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רכז: שם הוציאו אפרוחים מפריחים, וכאן – אפרוחים מתים. הדרשה שחייב לשלח אפילו קן עם ביצה אחת או אפרוח אחד הופיעה גם היא שם.}} ([[דברים כב ו]]) "אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים", מָה אֶפְרֹחִים שֶׁיֵּשׁ בָּם צֹרֶךְ – יָצְאוּ מֵתִים שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ אַף בֵּיצִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ – יָצְאוּ בֵּיצִים מוּזָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ מִעוּט אֶפְרֹחִים שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים שְׁנַיִם, וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת אוֹ אֶפְרוֹחַ אֶחָד – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ב#משנה ג|ב"מ ב ג:]] 'גוזלות מקושרים... לא יגע בהם'. אמנם הגוזלות ברה"ר, אבל הם בבירור שייכים לאדם אחר שהניח אותם שם.}} דָּבָר אַחֵר: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" מִכָּל מָקוֹם. "בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ", מָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת – יָצְאוּ מְקֻשָּׁרִים שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת אַחֵר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/חולין/י#י|תוספתא חולין י י,]] ששילוח הקן אינו נוהג בעופות טמאים. לדרשת ר' יאשיה ראו [[ביאור:ספרי דברים/ראה/יג-יד#פיסקה צח|לעיל פיסקה צח.]] גם ר' יצחק שחולק עליו מסכים שהכינוי 'ציפור' הוא רק לטהורה.}} דָּבָר אַחֵר: ([[דברים כב ז]]) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר; אוֹ אַף בִּטְמֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֹּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ" זֶה בִּנְיַן אָב, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "צִפּוֹר" – בִּטְהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה, {{הע-שמאל|האמור לעיל, 'שילחה וחזרה' וכו' – תקף רק עד שלקח את הבנים, ואם אחר כך חזרה האם לקן – יכול לקחתה.}} הָא {{ב|אִם שִׁלְּחָהּ|ולקח את הבנים}} {{ב|וְהֶחֱזִיר בַּדֶּרֶךְ אֶת פָּנָיו|ומצא את האם בקן}} – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. {{הע-שמאל|ראו מקבילה הלכתית [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ב|בחולין יב ב.]] כאן נוספו הדרשות.}} "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" – בִּנְקֵבוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְלֹא בִּזְכָרִים. קוֹרֵא זָכָר – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב בְּשִׁלּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח", וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָאֵם" – פְּרָט לְקוֹרֵא זָכָר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה חולין פרק יב#משנה ד|חולין יב ד-ה.]] לדעת חכמים אין לוקים על שילוח הקן כי יש פתרון הלכתי - יכול עדיין לשלח את האם.}} הַנּוֹטֵל אֵם מֵעַל הַבָּנִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה, שֶׁהִיא בְּאִסָּר, אָמְרָה תּוֹרָה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" – קַל וָחֹמֶר עַל מִצְווֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. }} ===פיסקה רכט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ח''' ([[דברים כב ח]]) '''"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא בּוֹנֶה. לָקַח, יָרַשׁ, וְנִתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה מִנַּיִן? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ב|סוטה ח ב,]] וראו בסוף הפיסקה, וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד,]] שהגדרת "בית" ו"בניה" שימשו להרבה מטרות הלכתיות. 'בית' הוא מקום שניתן לגור בו, אבל אינו מוגדר לפי ייעודו אלא לפי הנתונים הפיזיים: יש לו קירות וגג (ולכן אכסדרה ומרפסת אינם נכללים בו) והוא גדול מ4X4 אמות (ולכן בית שער אינו נכלל בו).}} תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּיִת"''', מִכָּל מָקוֹם. '''"לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת. מִנַּיִן לְבוֹנֶה בֵּית הַתֶּבֶן, בֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". יָכוֹל אַף הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בַּיִת"''', מָה בַּיִת מְיֻחָד, שֶׁהוּא בֵּית דִּירָה – יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָם בֵּית דִּירָה. {{הע-שמאל|אם יש בבית מרתף מסוג כלשהו יש לעשות מעקה למרתף.}} '''"וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ"''', אֵין לִי אֶלָּא גַּג. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת, שִׁיחִים, וּמְעָרוֹת, חֲרִיצִים וּנְעִיצִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". {{הע-שמאל|כבש היכל ואולם היו במקדש, ורק להיכל היה מעקה, ראו [[ביאור:משנה מדות פרק ד#משנה ו|מדות ד ו.]] ואמנם מהכבש היו שנפלו, ראו [[ביאור:משנה יומא פרק ב#משנה ב|יומא ב ב.]] לאולם היו רק שני קירות והוא נחשב אכסדרה, הפטורה ממעקה. יתכן לשמוע כאן התנגדות לדרשה אפשרית המבחינה בין בית פרטי למקדש.}} אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"גַּג"'''? פְּרָט לְכֶבֶשׁ '''"בַּיִת"''' – לְרַבּוֹת הֵיכָל. '''"גַּג"''' – פְּרָט לְאוּלָם. {{הע-שמאל|המצווה היא לעשות מעקה משעת הבניה, אבל אם לא עשה אז – מצווה לעשותו בכל זמן, וראו בתחילת הפיסקה שגם הקונה והיורש וכו' חייב.}} '''"חָדָשׁ"''', רַבִּי אוֹמֵר: מִשְּׁעַת חִדּוּשׁוֹ עֲשֵׂה לוֹ מַעֲקֶה. {{הע-שמאל|המעקה היה בגובה עשרה טפחים, אבל בחלקו התחתון, בגבה 3 טפחים, היה חלון להעביר בו את המעגילה להידוק הגג בחורף.}} כַּמָּה הוּא מַעֲקֶה? מַעֲגִילוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, בֵּית דּוֹרְסוֹ עֲשָׂרָה. "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" – מִצְוַת עֲשֵׂה. "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|דורש 'הנופל' – שהיה אמור ליפול. הדרשה מפחיתה את אחריות בעל הבית, אבל עדיין אם האסון התרחש בביתו – הוא נחשב חייב בעיני המגלגל – הקב"ה.}} '''"כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"''', רָאוּי זֶה שֶׁיִּפֹּל! אֶלָּא מְגַלְגְּלִים זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּיי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. {{הע-שמאל|האחריות להקמת המעקה היא על בעל המקום הגבוה, ובמקרה המתואר כאן – על הרבים ומתחזקי רה"ר.}} '''"מִמֶּנּוּ"''' – וְלֹא לְתוֹכוֹ; שֶׁאִם הָיָה רְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְנָפַל מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר "מִמֶּנּוּ" וְלֹא לְתוֹכוֹ. {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על 'הנופל'. המצודה היא הבית חסר המעקה, וראוי לאדם להזהר בו כדגים הנזהרים מהמצודה (מלכודת).}} דָּבָר אַחֵר: '''"כִּי תִבְנֶה"''', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ כֵּיצַד הוּא נִדּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ([[קהלת ט יב]]) "כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה". {{הע-שמאל|בית קטן, כמו בית השער בתחילת הפיסקה – אינו נחשב 'בית', ולכן הוא פטור ממעקה וממזוזה וכו', לעניין עירוב (עבור לעיר) ראו [[ביאור:משנה עירובין פרק ח#משנה ד|עירובין ח ד.]] לעניין מעשרות ראו [[ביאור:משנה מעשרות פרק ג#משנה ו|מעשרות ג ו.]] לעניין זכות השימוש בחצר ראו [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/יא#ח|תוספתא ב"מ יא ח.]] לעניין המלחמה ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ח#משנה ג|סוטה ח ג,]] וכן [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצד|לעיל פיסקה קצד.]] הברייתא בשלמותה מופיעה ב[[ירושלמי מעשרות ג ג]] וכן בבבלי [[סוכה ג א]].}} '''"בַּיִת"''' – מִיכָּן אָמְרוּ: בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע – פָּטוּר מִן הַמַּעֲקֶה וּמִן הַמְּזוּזָה וּמִן הָעֵרוּב, וְאֵין עוֹשִׂים אוֹתוֹ עִבּוּר לָעִיר, וְלֹא טִבּוּל לְמַעַשְׂרוֹת, וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לְפִתְחוֹ; הַנּוֹדֵר "מִן הַבַּיִת" מֻתָּר לִישֵׁב בּוֹ; וְאֵין מִטַּמֵּא בַּנְּגָעִים, וְאֵין צָמִית בַּיּוֹבֵל, וְאֵין חוֹזְרִים עָלָיו מֵעַרְכֵי הַמִּלְחָמָה. }} ===פיסקה רל=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב ט-י''' ([[דברים כב ט]]) '''"לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם"''', מָה אֲנִי צָרִיךְ? {{הע-שמאל|הכפילות עם פסוקי ויקרא אינה מוסיפה איסור אלא מחמירה את איסור כלאי הכרם מעבר לכלאים רגילים, ומחשיבה אותו ככפל איסורים.}} וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ([[ויקרא יט יט]]) "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם"! מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּם כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִים. אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שָׁלֵם. מִנַּיִן אֲפִילּוּ גֶּפֶן יְחִידִי וְעוֹשֶׂה פֵּרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ד|כלאים ה ד,]] שיש להימנע לזרוע ב'עבודתה' של הגפן, כלומר באיזור שבו מעבדים אותה. אכן המקום הזה מצומצם ביחס למצב בכרם שלם.}} מִנַּיִן לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁאֲסוּרִים בַּהֲנָיָה? נֶאֱמַר כָּאן "קֹדֶשׁ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא ה טו]]) "קֹדֶשׁ" {{הע-שמאל|הכינוי לאיסור הכלאים הוא 'קדש'. טכנית הוא דומה לקדשי בדק הבית האסורים בהנאה (ראו בפסוק מויקרא), אבל נראה שהקרבה בין הכלאים והמקדש מהותית יותר: היין – פרי הגפן – נחשב משקה מקודש לעניינים רבים, וביניהם ניסוך במקדש. ויש עוד קשרים בין הכלאים והקדושה.}} מַה "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף "קֹדֶשׁ" הָאָמוּר כָּאן אָסוּר בַּהֲנָאָה. '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע"''', מֵאֵימָתַי "הַמְלֵאָה הַזֶּרַע" מִתְקַדֶּשֶׁת? – מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|איסור הכלאים חל על התבואה הזרועה בכרם משהשרישה, ועל הענבים משהגיעו לגודל פול, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ז|כלאים ז ז.]]}} '''"הַזֶּרַע"''', פְּרָט לְזֶרַע שֶׁיָּצָא עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמָּיִם {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ז|כלאים ה ז:]] אם נזרעו בכרם מעצמם – מותר להשתמש בפירות בתנאי שמיד כשראה אותם ליקט אותם, וכן אם הרוח נשבה ממול הזורע והעיפה את הזרעים לכרם; אבל אם הרוח נשבה מאחורי הזורע וסייעה לו – אסור.}} הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסָעַרְתּוֹ, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא הַזּוֹרֵעַ וְהָרוּחַ מְסַיַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"'''. הַמְּקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קִדֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר תִּזְרַע" {{הע-שמאל|הקוצים אינם נקראים 'זרע', אבל לדעת ר' אליעזר אין להשתמש בהם; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ח|כלאים ה ח.]]}} וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "זֶרַע", פְּרָט לִמְקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם. '''"וּתְבוּאַת הַכָּרֶם"''', מֵאֵימָתַי הַתְּבוּאָה מִתְקַדֶּשֶׁת? מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים? מִשֶּׁיַּעֲלוּ כְּפוֹל לָבָן. {{הע-שמאל|ראו לעיל.}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כֶּרֶם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּרֶם", מִכָּל מָקוֹם {{הע-שמאל|השלמת הדרשה דלעיל על גפן יחידי: הגפן הפוריה אסורה אפילו אם היא יחידה; והכרם אסור בזריעה אפילו אם יבש ואינו מניב פירות; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ב|כלאים ז ב.]]}} אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם שֶׁלְּךָ, כֶּרֶם שֶׁל אֲחֵרִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִזְרַע... כִּלְאָיִם", מִכָּל מָקוֹם. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]] הדרשה כר' יוסי ור' שמעון, שהתבואה לא נאסרה, אלא רק הגפן ופירותיה. וראו גם [[ביאור:תוספתא/כלאים/ד#ז|תוספתא כלאים ד ז,]] שאפילו אם התבואה שייכת לבעל הגפן – היא אינה נאסרת, אלא הוא מחוייב להזיז את התבואה מתחת הגפן.}} הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן {{ב|עַל גַּבֵּי זְרָעִים,|השייכים לחברו}} אֲפִילּוּ מֵאָה אַמָּה – הַגֶּפֶן אֲסוּרָה וּפֵרוֹתֶיהָ. ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר"''' – יָכוֹל לֹא יַחֲרֹשׁ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ? {{הע-שמאל|איסור ההנהגה הוא דווקא בשתי בהמות יחדיו, ולא באחת משתיהן.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "יַחְדָּו". אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מוּתָר. דָּבָר אַחֵר: "כִּלְאָיִם", לְחַיֵּב מִשּׁוּם כֶּרֶם וּמִשּׁוּם שָׂדֶה. {{הע-שמאל|תשובה נוספת לשאלה שבראש הפיסקה: הפסוק בויקרא מלמד על איסור התבואה שבכרם והפסוק כאן – על איסור הגפן עצמה.}} דָּבָר אַחֵר: '''"פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה"''' – פֶּן תֵּאָסֵר הַמְּלֵאָה, כְּדִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה {{הע-שמאל|הדרשה עוסקת באיסור קיום הכלאים, ולאו דווקא באיסור הזריעה; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ה#משנה ה|כלאים ה ה-ו.]] אם אדם אחר זרע, למרות שבעל הכרם יכול להשתמש בתבואה, אסור לו לקיים אותה. וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ז#משנה ד|כלאים ז ד.]]}} '''"אֲשֶׁר תִּזְרַע"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁזָּרַע הוּא. זָרַע חֲבֵרוֹ וְרָצָה לְקַיְּמוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּזְרַע", מִכָּל מָקוֹם. }} ===פיסקה רלא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב י''' ([[דברים כב י]]) '''"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר יַחְדָּו"''', {{הע-שמאל|הדרשה מוכיחה ממצוות השבת, המנוסחת בדומה לפסוקנו, שמותר לחרוש בשור או בחמור בששת ימי המעשה, והאיסור הוא דווקא על חריש בשניהם יחדו; וראו לעיל בפיסקה רל שדרשו הלכה זו מ"יחדו".}} יָכוֹל לְעוֹלָם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ([[שמות כג יב]]) "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ" – כְּבָר שׁוֹר וַחֲמוֹר עוֹשִׂים מְלָאכָה! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? זֶה עִם זֶה. {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב.]] להיתר לחרוש בבהמה עם אדם ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ו|כלאים ח ו.]]}} "שׁוֹר וַחֲמוֹר", אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר וַחֲמוֹר; מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תַחֲרֹשׁ", מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר"? – בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר אִי אַתָּה חוֹרֵשׁ, אֲבָל אַתָּה חוֹרֵשׁ בְּאָדָם וּבַחֲמוֹר! {{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ב|בכלאים ח ב-ג.]]}} "לֹא תַחֲרֹשׁ", אֵין לִי אֶלָּא חוֹרֵשׁ; מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַדָּשׁ {{ב|וְהַיּוֹשֵׁב|בקרון}} וְהַמַּנְהִיג? תַּלְמוּד לוֹמַר: "יַחְדָּו", מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר בַּיּוֹשֵׁב. "יַחְדָּו" – פְּרָט {{ב|לָרַמָּךְ.|לפי הרמב"ם - סוס בר}} {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ה|כלאים ח ה.]]}} {{הע-שמאל|הדרשה כדעת ר' מאיר [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#ג|בתוספתא כלאים ה ג.]] היא חולקת על [[ביאור:משנה כלאים פרק ח#משנה ד|כלאים ח ד,]] ומתירה לקשור בהמה שאינה משתתפת בעבודה לקרון או לגמלים.}} "יַחְדָּו" – פְּרָט לְקוֹשֵׁר אֶת הַסּוּס לְצִדֵּי הַקָּרוֹן אוֹ לְאַחַר הַקָּרוֹן, וְאֶת הַלּוּבְדְּקֵס לַגְּמַלִּים. }} ===פיסקה רלב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יא''' ([[דברים כב יא]]) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ גִּיזֵי צֶמֶר וַאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "שַׁעַטְנֵז", דָּבָר שֶׁשּׁוּעַ טָווּי וְנוּז. {{הע-שמאל|שתי דרשות על 'שעטנז', וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נָלוֹז וּמֵלִיז הוּא אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו. '''"לֹא תִלְבַּשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ; מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה? {{הע-שמאל|דרשה על הכפילות עם הפסוק מויקרא: אסור ללבש ולהתכסות; אבל מותר להעביר בגדי כלאים ממקום למקום בלי ללבשם, בלי הנאת הגוף; וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ב|כלאים ט ב.]]}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[ויקרא יט יט]]) "לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ". יָכוֹל לֹא יַפְשִׁילֶנּוּ בַּקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תִלְבַּשׁ"'''. לְבִישָׁה בַּכְּלָל הָיְתָה, וְלָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ וְלוֹמַר לָךְ: מַה לְּבִישָׁה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא הֲנָיַת הַגּוּף, אַף כֹּל שֶׁהוּא הֲנָיַת הַגּוּף. '''"יַחְדָּו"''', יָכוֹל לֹא יִלְבַּשׁ חָלוּק שֶׁל צֶמֶר עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/כלאים/ה#י|תוספתא כלאים ה י.]]}} וְחָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל צֶמֶר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"'''. רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִקְשֹׁר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן, לַחֲגֹר בּוֹ אֶת מָתְנָיו, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ט|כלאים ט ט.]]}} אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה בָּאֶמְצַע? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַחְדָּו"''', מִכָּל מָקוֹם. כְּשֶׁתִּמְצָא אוֹמֵר: הַשַּׂק וְהַקֻּפָּה מְצָרְפִים אֶת הַכִּלְאַיִם. {{הע-שמאל|הקנבוס בשק מצטרף לקנבוס שבבגדי נושאו כדי לבטל את הפשתן שארוג בצמר בבגדיו, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה י|כלאים ט י.]]}} '''"צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו"''', אֲבָל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ מֻתָּר. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רל, שמותר ללבוש צמר או פשתים לחוד, וראו גם לעיל, הדרשה על 'יחדו'.}} הַלְּבָדִים אֲסוּרִים מִשּׁוּם כִּלְאַיִם; אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם אָרִיג, יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם שׁוּעַ. {{הע-שמאל|כלאים הוא בגד טווי '''או''' שוע '''או''' נוז, וראו [[ביאור:משנה כלאים פרק ט#משנה ח|כלאים ט ח.]]}} }} ===פיסקה רלג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יב''' ([[דברים כב יא]]-יב) '''"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז... גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, {{הע-שמאל|זוגות פסוקים הנראים סותרים זה את זה – נאמרו כאחד, ושני בני הזוג הם אמת. ראו גם [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/בחדש#פרשה ז|מכילתא בחדש ז.]]}} ([[שמות כ ח]]) '''"זָכוֹר"''' ([[דברים ה יב]]) ו'''"שָׁמוֹר"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[שמות לא יד]]) '''"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת"''' ([[במדבר כח ט]]) '''"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[ויקרא יח טז]]) '''"עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה"''' ([[דברים כה ה]]) '''"יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, ([[במדבר לו ח]]) '''"וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה"''' ([[במדבר לו ט]]) '''"וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה"''' – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד; מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ([[תהלים סב יב]]) '''"אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְנוּ"'''. }} ===פיסקה רלד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''עַל דְּבָרִים כב יב''' ([[דברים כב יב]]) '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''', לָמָּה נֶאֱמַר? {{הע-שמאל|בית הלל דורשים ג' דילים, כלומר 3 חוטים. בית שמאי דורשים ג פעמים ד חוטים: 4 תכלת, 4 לבן, באורך 4 אצבעות. אבל אם היתה ציצית כשרה ונקרעו החוטים, כל זמן שנשאר כלשהו היא עדיין כשרה.}} לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[במדבר טו לח]]) "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי: יַעֲשֶׂה חוּט אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"גְּדִלִים"'''. כַּמָּה גְּדִילִים נַעֲשִׂים? אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה חוּטִים, כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מֵאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל תְּכֵלֶת וְאַרְבָּעָה חוּטִים שֶׁל לָבָן, שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּתְּחִלָּה; אֲבָל בִּשְׁיָרֶיהָ וּבְגַרְדּוּמֶיהָ – כָּל שֶׁהוּא. {{הע-שמאל|בגדים שאין להם 4 כנפות אלא פחות או יותר – פטורים מציצית.}} '''"עַל אַרְבַּע"''', יָצְאוּ בַּעֲלֵי שְׁלֹשָׁה וּבַעֲלֵי חָמֵשׁ וּבַעַל שֵׁשׁ וּבַעַל שֶׁבַע וּבַעֲלֵי שְׁמוֹנֶה. דָּבָר אַחֵר: '''"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ"''' – זֶה לָבָן. מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתְּכֵלֶת? {{הע-שמאל|יתכן להסביר לשיטת בית הלל, שיש צורך בגדיל לבן (3 חוטים) ועוד חוט תכלת.}} תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[במדבר טו לח]]) "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת." '''"תַּעֲשֶׂה"''' – וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי; שֶׁלֹּא יוֹצִיא נִימִים מִן הַטַּלִּית וְיַעֲשֶׂה. {{הע-שמאל|כאן מקור הדרשה, שהורחבה בבבלי למזוזה ולסוכה, ראו [[סוכה טו א]], ו[[מנחות לג ב]].}} '''"עַל אַרְבַּע"''' – וְלֹא עַל שְׁמוֹנֶה. '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט {{ב|לְטַגָּא,|טוגה רומאית}} וְלִתְוַבְלָא, וְלִתִיבַלְטִירִים, לִתְקַרְקִים {{הע-שמאל|ראו לעיל. רשימת הבגדים כאן אינה לפי מספר כנפותיהם אלא אלו בגדים מוכרים לחז"ל.}} {{ב|לַבּוּרְסִים לַבּוּרְדְּסִים,|בגדי יבוא הנקראים ע"ש מקום הייצור שלהם}} לְפִי שֶׁאֵינָם מְרֻבָּעִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִתֵּן עַל אֶמְצַע בֶּגֶד, אֶלָּא עַל שְׂפָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל אַרְבַּע '''כַּנְפוֹת'''". '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְכַר; '''"כְּסוּתְךָ"''' – פְּרָט לְסָדִין. {{הע-שמאל|מוציא כסות לילה, כדעת בית שמאי – ראו [[מנחות מ א]].}} '''"תְּכַסֶּה"''' – פְּרָט {{ב|לְסָגוֹס;|מעיל חיילים}} '''"בָּהּ"''' – פְּרָט {{ב|לְמַעֲפֹרֶת|אפוד, בגד עליון קטן}} שֶׁלֹּא תְּכַסֶּה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ. }} ===פיסקה רלה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יג-טז''' {{הע-שמאל|אם לקח אשה והוציא עליה שם רע ולא בא עליה – אינו לוקה מהתורה, אלא רק משלם קנס ונושא אותה אם רצתה.}} ([[דברים כב יג]]) '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא עָלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ"''', רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם בָּא עָלֶיהָ – לוֹקֶה, וְאִם לָאו – אֵינוֹ לוֹקֶה. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קפו-קפז|לעיל פיסקה קפו-קפז;]] והשוו גם [[אבות דרבי נתן כו#ד|אדר"נ נו"א כו;]] שם עוסקים בנושא אשה שאינה מהוגנת לו, כלומר שאין ביניהם קירבה נפשית – כמו כאן.}} "וּשְׂנֵאָהּ", מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: עָבַר אָדָם עַל מִצְוָה קַלָּה – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוָה חֲמוּרָה עָבַר עַל ([[ויקרא יט יח]]) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" וְעַל ([[ויקרא יט יז]]) "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", וְעַל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וְעַל ([[ויקרא כה לו]]) "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", עַד שֶׁבָּא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|בפס' יז נוסף 'לאמור', שהעלילות הן טענת הבתולים, והדרשה מסיקה שכך גם כאן. אבל כיוון שחז"ל מסבים את הדיון ואת ההוכחות לעדות עדים (ראו בהמשך הפיסקה), יכול הבעל לטעון שזינתה שלא כדרכה, שלא ממקום הבתולים – אם הוא מביא על כך עדים.}} ([[דברים כב יד]]) '''"וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים"''', יָכוֹל אֲפִילּוּ אָמַר לָהּ הִקְדַּחַתְּ הַתַּבְשִׁיל וְהִיא לֹא הִקְדִּיחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֲלִילֹת דְּבָרִים", ([[דברים כב יז]]) "עֲלִילֹת דְּבָרִים" – לִגְזֵרָה שָׁוָה; מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – טַעֲנַת בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – טַעֲנַת בְּתוּלִים. אִי: מַה "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר לְהַלָּן – מְקוֹם בְּתוּלִים, אַף "עֲלִילֹת דְּבָרִים" הָאָמוּר כָּאן – מְקוֹם בְּתוּלִים; מִנַּיִן לְרַבּוֹת בִּיאָה אַחֶרֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע". {{הע-שמאל|הביטויים 'זה' או 'זאת' נדרשים כהצבעה ישירה, והשוו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/מסכתא דפסחא בא#פָּרָשָׁה א|מכילתא פסחא א.]]}} '''"וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת"''' – מְלַמֵּד שֶׁאֵין אוֹמֵר דְּבָרָיו אֶלָּא {{ב|בַּעֲמִידָתָהּ.|בנוכחותה}} {{הע-שמאל|כאמור לעיל, מדובר על הוכחה בעדים ולא בהוכחות פיזיות או אחרות, שהרי "על פי שנים עדים יומת המת" ([[דברים יז ו]]). שוב, העדפה של העיקרון הכללי על פני הפשט המקומי.}} '''"לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים"''' – הֲרֵי עֵדִים שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ! {{הע-שמאל|ההבדל בין דינה של אשה שזינתה לפני שהתארסה ואחר כך נישאה, לבין דינה של ארוסה שעדיין לא נישאה - הוא במקום הדיון: הראשונה נדונה בפתח בית אביה ואילו השניה נדונה בבית הדין. יתכן להסביר את ההבדל בהטעמה של אחריות האב להגן על בתו גם במקרה הראשון, למרות שהבת עזבה כבר את הבית.}} '''"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה"''', לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ([[ויקרא כ י]]) "אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ", אַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ וְאַחַת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית אָבִיהָ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, מַשְׁמָע שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל שַׁעַר הָעִיר? וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיא אֶת שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית בַּעְלָהּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ, שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֶת עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ! לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". {{הע-שמאל|השוו לדרשה שבתחילת הפיסקה.}} "וּשְׂנֵאָהּ", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה מַה שִּׂנְאָה גּוֹרֶמֶת, שֶׁהִיא מְבִיאָה לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע. ([[דברים כב טו]]) '''"וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"''' – אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וָאֵם יֵשׁ לָהּ אָב וְלֹא אֵם, אֵם וְלֹא אָב, לֹא אָב וְלֹא אֵם מִנַּיִן? {{הע-שמאל|כאמור לעיל, האחריות על ההורים היא גם במקרה שלא הצליחו להוכיח את חפות הנערה.}} תַּלְמוּד לוֹמַר "נַעֲרָה", מִכָּל מָקוֹם אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ"? הֵם, שֶׁגִּדְּלוּ גִּדּוּלִים רָעִים – יָבוֹאוּ וְיִתְנַוְּלוּ עִם גִּדּוּלֵיהֶם. {{הע-שמאל|הפרשנות כאן לדרך הדיון היא לפי דעתו של ר' אליעזר בן יעקב, ראו לקמן פיסקה רלז, ואינה מתישבת עם הדרשות הקודמות ועם המפורש בפיסקה רלו. למרות שגם האם נוכחת בדיון, אם יש לנערה אב – הוא הדובר בפני בית הדין; הוא גם מי שמוסר את הבת לבעלה והדבר מטיל עליו יותר אחריות.}} '''"וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה"''' – כְּמַשְׁמָעוֹ. ([[דברים כב טז]]) '''"וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים"''', מִיכָּן שֶׁאֵין רְשׁוּת לָאִשָּׁה לְדַבֵּר בִּמְקוֹם הָאִישׁ. '''"אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה"''', מְלַמֵּד שֶׁהָרְשׁוּת לָאָב לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ קְטַנָּה }} ===פיסקה רלו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' "לָאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ ([[דברים כב יז]]) וְהִנֵּה הוּא שָׂם לָהּ עֲלִילוֹת דְּבָרִים לֵאמֹר: לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים {{הע-שמאל|הדרשה ממשיכה בקו של רוב הדרשות בפיסקה הקודמת, שהדיון הוא לפי עדות ולא לפי ראיות אחרות.}} וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי" – הֲרֵי עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּב לְעוֹלָם אֶלָּא אִם כֵּן בָּעַל. {{הע-שמאל|ראו בתחילת פיסקה רלה.}} "וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה", מְלַמֵּד שֶׁתּוֹבֵעַ מַתְחִיל בִּדְבָרִים תְּחִלָּה. {{הע-שמאל|האב פותח בדברים, כי הוא תובע את החתן. וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/ו#ג|תוספתא סנהדרין ו ג.]] ההאשמה של החתן והוצאת השם הרע כנראה נעשתה מחוץ לבית הדין, למרות שהיא מגובה בעדים.}} ([[דברים כב כב]]) "בְּעֻלַת בָּעַל", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ עַל הַיְּבָמָה {{הע-שמאל|ר' ישמעאל דורש 'בעולת בעל', ולא 'אשת איש', שמדובר ביבמה, שמהרגע שנבעלה ליבם היא כנשואה לו, ומדגיש שאם עדיין לא נבעלה על ידיו והיא במעמד של שומרת יבם – אין הבא עליה מומת. הדרשה הזאת אינה במקומה כאן אלא לקמן בפיסקה רמא.}} שֶׁהַבָּא עָלֶיהָ – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁתִּבָּעֵל. }} ===פיסקה רלז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יז''' ([[דברים כב יז]]) "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – {{ב|יְחִוְּרוּ|יתפרשו}} דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. {{הע-שמאל|הדרשנים מניחים שאין מדובר בשמלה ממשית, בניגוד לדברי ר' אליעזר בן יעקב דלקמן. שלוש הדרשות האליגוריסטיות של ר' ישמעאל מופיעות גם [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ו|במכילתא נזיקין ו]] לפס' יט [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יג|ושם יג, לפס' ב.]] הדרשה על הבא במחתרת מופיעה גם [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|בתוספתא סנהדרין יא ה.]]}} זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה בְּמָשָׁל. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כב ב]]) "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"; וְכִי עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"? מַה הַשֶּׁמֶשׁ – שָׁלוֹם לָעוֹלָם, אַף זֶה: אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שָׁלוֹם מִמֶּנּוּ וַהֲרָגוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ([[שמות כא יט]]) "אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ" – עַל בּוּרְיוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יְחִוְּרוּ דְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר" – נִמְצְאוּ עֵדֵי הַבַּעַל זוֹמְמִים. {{הע-שמאל|ר' עקיבא מדגיש שהדיון הוא על מהימנות העדים של החתן, וראו גם לעיל פיסקה רלו, 'עדים להזים עדיו של זה'. הוא דורש 'ופרשו' בדומה לר' ישמעאל, כתיאור של בירור, יישור ופירוש.}} "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" – יָבוֹאוּ עֵדָיו שֶׁל זֶה וְעֵדָיו שֶׁל זֶה, וְיֹאמְרוּ דִּבְרֵיהֶם לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: דְּבָרִים כִּכְתָבָם. {{הע-שמאל|כאמור לעיל בסוף פיסקה רלה, ר' אליעזר הוא היחיד הטוען שלא מדובר בעדות של עדים אלא בממצא פורנזי, המוכיח שהנערה היתה בתולה.}} }} ===פיסקה רלח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב יח-יט''' ([[דברים כב יח]]) '''"וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת הָאִישׁ"''' – וְלֹא אֶת הַקָּטָן. '''"וְיִסְּרוּ אֹתוֹ"''' – בְּמַכּוֹת. {{הע-שמאל|קטן שהוציא שם רע פטור מעונש.}} ([[דברים כב יט]]) '''"וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ"''' – מָמוֹן. '''"מֵאָה כֶסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. {{הע-שמאל|לעניין זכות האב בכספי הקנס ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] להעדר הקנס לבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]]}} '''"וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – פְּרָט לְגִיּוֹרֶת שֶׁהָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, {{הע-שמאל|אם אמה של הנערה התגיירה לאחר שהרתה אותה – אין לה זכות לקנס, כי אביה אינו מוכר ככזה; וראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג.]]}} שֶׁאֵין לָהּ מֵאָה כֶסֶף. '''"כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע"''', לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ; וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשה מגבילה את החיוב של המוציא שם רע לשאת את הנערה.}} נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יְהֵא רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''', אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – וַאֲפִילּוּ לְאַחַר זְמַן. '''"כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|אם מת בלי בנים, והתקיים 'כל ימיו' – רשאי היבם לחלוץ לה, ואינו חייב ליבם אותה; וראו [[ביאור:תוספתא/כתובות/ג#ט|תוספתא כתובות ג ט.]]}} }} ===פיסקה רלט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כ-כא''' ([[דברים כב כ]]) "וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר", אֵין לִי אֶלָּא כְּדַרְכָּהּ; {{ב|שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ|מאחוריה}} מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "הָיָה". יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה בִּיאָה {{ב|בְּמָקוֹם אַחֵר|במקום שלישי בגוף האשה}}? תַּלְמוּד לוֹמַר "הַזֶּה". {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלה: אם זינתה בביאה רגילה או בביאה מאחוריה – נסקלת, אבל אם זינתה בדרך אחרת – אינה נסקלת.}} "לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה" – אֵין עֵדִים לְהָזִים עֵדָיו שֶׁל זֶה. {{הע-שמאל|כדעת ר' עקיבא בפסקה רלז.}} ([[דברים כב כא]]) "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב וְיֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ג|כתובות ד ג:]] לכתחילה עדיף להוציא את הנערה להורג בפתח בית אביה; אבל אם אין לה אב או שהאב אינו יהודי, או שיש לה אב אבל אין לו בית – סוקלים אותה ככל חייבי הסקילה.}} יֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב וְאֵין לָהּ אָב {{ב|מִנַּיִן?|שנסקלת בבית דין}} תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה" – מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ"? – מִצְוָה. }} ===פיסקה רמ=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כא''' ([[דברים כב כא]]) '''"וּסְקָלוּהָ כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ"''', וְכִי כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ רוֹגְמִים אוֹתָהּ? {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|לעיל פיסקה רכ,]] וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אֶלָּא בְּמַעֲמַד כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ. '''"בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) '''"בָּאָבֶן"'''. אִי "בָּאָבֶן", יָכוֹל בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בָּאֲבָנִים"'''. אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתָה בָּרִאשׁוֹנָה, תָּמוּת בַּשְּׁנִיָּה. '''"כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל"''', לֹא עַצְמָהּ בִּלְבַד נִוְּלָה, אֶלָּא כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רלח: "לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל".}} '''"לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ"''', נֶאֱמַר כָּאן "אָבִיהָ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ([[ויקרא כא ט]]) '''"אָבִיהָ"'''. {{הע-שמאל|בויקרא מופיע דין בת כהן שזינתה, ולא כתוב במפורש שהיא נשואה. לומדים זאת מכאן. כלומר, מדובר בניאוף של אשה נשואה לבעל.}} מָה "אָבִיהָ" הָאָמוּר לְהַלָּן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל, אַף "אָבִיהָ" הָאָמוּר כָּאן – זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. }} ===פיסקה רמא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כב''' {{הע-שמאל|מדובר גם על שכיבה שלא כדרכה, וראו גם לעיל פיסקה רלה ולקמן בפיסקה הבאה.}} ([[דברים כב כב]]) '''"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ"''' – בְּעֵדִים. '''"שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|לפי מנהג יהודה היו החתנים בועלים את נשותיהם בעודן ארוסות; ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק א#משנה ה|כתובות א ה.]] במקרים כאלה האשה נחשבת 'בעולת בעל' ולא 'מאורסה', וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/י#ד|תוספתא סנהדרין י ד.]]}} '''"בְּעֻלַת בַּעַל"''', לְהָבִיא אֶת שֶׁנִּבְעֲלָה בְּבֵית אָבִיהָ וַעֲדַיִן הִיא אֲרוּסָה. '''"וּמֵתוּ"''' – בִּסְתָם מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|לפי האגדה ([[בבא בתרא ג ב]]) בא הורדוס על מרים החשמונאית לאחר שמתה. כשבא עליה היא כבר היתה מתה ולכן אין אפשרות להרוג את 'שניהם', והעושה כמעשה הורדוס פטור ממוות על הבעילה הנקרופילית. לעניין הבאים מאחוריהם ראו גם בתחילת הפיסקה.}} '''"שְׁנֵיהֶם"''' – וְלֹא הָעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה הֵירוֹדֵס, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "'''גַּם''' שְׁנֵיהֶם" – לְרַבּוֹת {{ב|הַבָּאִים מֵאַחֲרֵיהֶם.|שבא עליה שלא כדרכה}} {{הע-שמאל|איש השוכב עם ילדה נשואה, או אשה השוכבת עם ילד – חייבים, למרות שבני הזוג שלהם פטורים ממוות.}} '''"הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה"''' – וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה. '''"וְהָאִשָּׁה"''' – אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְעֲלָה לְקָטָן. '''"וּבִעַרְתָּ הָרָע"''' – בַּעֵר עוֹשֵׂי הָרָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל! }} ===פיסקה רמב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כג-כה''' {{הע-שמאל|אין נסקלים על אונס של בוגרת מאורסה (להגדרת הבוגרת ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ח|נידה ה ח.]]) או על אונס נערה בעולה, וראו פיסקה רמא, וכן בסוף הפיסקה. במקרים כאלה העונש הוא חנק.}} ([[דברים כב כג]]) '''"כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ. '''"וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר"''', אִלּוּ לֹא יָצָאת בָּעִיר לֹא הָיָה מִסְתַּקֵּף לָהּ. {{הע-שמאל|יש מידה מסויימת של אשמה בעצם היציאה של הנערה בעיר; והשוו [[בראשית רבה פ ה]]; שם מאשימים את דינה בת יעקב באונס, שהרי אין לצפות מגבר לשלוט בדחפיו.}} '''"בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', מְלַמֵּד שֶׁהַפִּרְצָה קוֹרְאָה לַגַּנָּב. '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. {{הע-שמאל|השוו לעיל פיסקה רמא.}} ([[דברים כב כד]]) '''"וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא"''', {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יז#פיסקה קמח|לעיל פיסקה קמח:]] הסקילה נעשית במקום החטא או סמוך לו, ולא בבית הדין; והשוו גם לעיל פיסקה רלט, בדין המזנה בבית אביה.}} זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ: שַׁעַר שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ, וְלֹא שַׁעַר שֶׁנִּדּוֹנוּ בּוֹ. '''"וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים"''', יָכוֹל בַּאֲבָנִים מְרֻבּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ([[ויקרא כ ב]]) "בָּאֶבֶן" {{הע-שמאל|דין הסקילה, וראו לעיל [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כא#פיסקה רכ|פיסקה רכ]] ופיסקה רמ, וכן [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ד|סנהדרין ו ד.]]}} אִי "בָּאֶבֶן", יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּאֶבֶן אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר "בָּאֲבָנִים". אֱמוֹר מֵעַתָּה: אִם לֹא מֵתוּ בָּרִאשׁוֹנָה – יָמוּתוּ בַּשְּׁנִיָּה. '''"אֶת הַנַּעֲרָה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעָקָה"'''. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה, {{הע-שמאל|סקילת הנערה אינה עונש על שלא צעקה; מדובר בכך שהתרו בה והיא בחרה להתעלם. דורש 'על דבר', שהמתרים דברו איתה.}} לְהָבִיא אֶת הַמְּזִידָה בְּהַתְרָיַת עֵדִים. '''"וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ"''', כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל דְּבַר" – עַל פִּי הַתְרָיָה. {{הע-שמאל|גם בגבר התרו, והוא בחר להתעלם.}} ([[דברים כב כה]]) אֵין לִי אֶלָּא בָּעִיר; בַּשָּׂדֶה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ"'''. {{הע-שמאל|מחלק את פס' כה ומצמיד את תחילתו לסוף העניין הקודם: גם אם מצא את הנערה בשדה יש לסקלה; וראו לקמן פיסקה רמג על פס' כז, שאם יש לה מושיע בין בעיר בין בשדה חייבת.}} '''"וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ"''', פְּרָט לְשֶׁאֶחָד מַחְזִיק וְאֶחָד שׁוֹכֵב, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. {{הע-שמאל|אם האנס הסתייע באדם נוסף שהחזיק את הנערה ולא בא עליה בעצמו – האנס פטור.}} '''"וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ"''', הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁנִי בְּחֶנֶק. {{הע-שמאל|אם באו עליה שנים או יותר – רק הראשון נסקל, כי השני לא בא על בתולה, וראו בתחילת הפיסקה; וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ז#משנה ט|סנהדרין ז ט.]]}} }} ===פיסקה רמג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כו-כז''' {{הע-שמאל|הנערה האנוסה אינה עבריינית ואינה נענשת, למרות האמור בתחילת פיסקה רמב. היה יכול ללמוד מהביטוי 'חטא מוות' שהנערה נענשת בעונש שאינו מוות, אבל העדיף לדרוש 'חטא מוות' כעונש גופני.}} ([[דברים כב כו]]) '''"וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר"''', מְלַמֵּד שֶׁפְּטָרָהּ הַכָּתוּב מִן הַמִּיתָה מִנַּיִן אַף מִן הַקָּרְבָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא"'''. מִנַּיִן אַף מִן הַמַּכּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֵטְא מָוֶת"'''. {{הע-שמאל|מצילים את הנתונים בסכנת אונס אפילו במחיר חיי הרודפים. אבל הבהמה והשבת והקב"ה אינם נחשבים נרדפים ולכן אין להציל אותם בנפשם של הרודפים; והשוו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יא#ה|תוספתא סנהדרין יא ה,]] שר' אליעזר בר' צדוק חולק על העובד ע"ז.}} '''"כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ"''', מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֲנוּסִים שֶׁבַּתּוֹרָה פְּטוּרִים, וּמַצִּילִים אוֹתָם בְּנַפְשָׁם אֵין לִי אֶלָּא זֶה, מִנַּיִן אַף הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ וְאַחַר הַזָּכוּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה"'''. {{הע-שמאל|על רביעת בהמה, חילול שבת וע"ז יש עונש סקילה. נראה שיש להשלים כאן על פי התוספתא הנ"ל 'אבל אם היתה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט – אין מצילין אותה בנפשו' שנאמר 'הזה' וכו'.}} יָכוֹל אַף הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה וְהַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַזֶּה"''': זֶה בִּסְקִילָה, וְאֵין כָּל אֵלּוּ בִּסְקִילָה. {{הע-שמאל|ההבחנה בין עיר לשדה אינה דווקא, והדרשה מחליפה אותה בהבחנה בין יש מושיע לאין מושיע.}} ([[דברים כב כז]]) '''"כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ"''', יָכוֹל בָּעִיר חַיֶּבֶת בַּשָּׂדֶה תְּהֵא פְּטוּרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ"'''. הָא, אִם {{ב|יֵשׁ לָהּ מוֹשִׁיעַ|היתה יכולה לצעוק לעזרה ולהינצל}} – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה חַיֶּבֶת, וְאִם אֵין לָהּ מוֹשִׁיעַ – בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה פְּטוּרָה. {{הע-שמאל|אם האנוסה בקשה שלא יפגעו באנס – אסור, לדעת ר' יהודה, לפגוע בו ויש לדון אותו ואת הנערה בבית דין ולסקלם, כדין 'עיר'.}} '''"צָעֲקָה"''', פְּרָט לְשֶׁאָמְרָה הַנַּח לוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה }} ===פיסקה רמד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כח''' ([[דברים כב כח]]) '''"כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָה בְתוּלָה"''', {{הע-שמאל|שלוש הדרשות הראשונות משוות בין דין האונס החמור לדין המפתה מספר שמות, שענשו קל יותר, והוא פטור מתשלומי צער (להשוואה מפורטת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ד|כתובות ג ד.]]) למרות שהאונס חמור יותר, הוא חייב דווקא אם אנס בתולה; ולמרות חומרת העבירה, אינו משלם את הקנס לנערה אלא לאביה. המפתה או האונס נערה בעולה או אפילו מוכת עץ, שבתוליה נקרעו עקב מכה פיזית – פטור מקנס.}} נֶאֱמַר כָּאן '''"בְּתוּלָה"''' וְנֶאֱמַר ([[שמות כב טו]]) '''"בְּתוּלָה"''' בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה; מְפַתֶּה, הַקַּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל בְּתוּלָה? אוֹ חִילּוּף: אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל בְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה – אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל הַבְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לִבְעוּלָה. אֵין לִי אֶלָּא בְּעוּלָה; מוּכַּת עֵץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּתוּלָה"''', פְּרָט לְמוּכַּת עֵץ. {{הע-שמאל|הטיפול בתנאי 'אשר לא אורשה' דומה לטיפול בתנאי 'בתולה': למרות שהאונס עבר עבירה חמורה יחסית, הוא פטור ממוות אם אנס נערה שהתגרשה מהארוסין (ראו דברי ר' יוסי הגלילי [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ג|בכתובות ג ג]]), וגם כאן הוא משלם את הקנס לאבי הנערה ולא ישירות לה.}} נֶאֱמַר כָּאן '''"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה"''' וְנֶאֱמַר בִּמְפַתֶּה '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"'''. מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? אוֹ חִילּוּף: מָה אִם מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – {{הע-שמאל|אם אנס נערה שהתגרשה מהאירוסין אינו משלם קנס, כר' יוסי הגלילי שם}} אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' בְּאוֹנֵס? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְהֵא נוֹתֵן לְאָבִיהָ, אֲבָל יְהֵא נוֹתֵן לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' '''"אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה"''' {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים;|הן בפרשת מפתה, הן בפרשת האונס}} שֶׁלֹּא יְהֵא נוֹתֵן לֹא לָהּ וְלֹא לְאָבִיהָ. נֶאֱמַר כָּאן '''"נַעֲרָה"''', וְלֹא נֶאֱמַר "נַעֲרָה" בִּמְפַתֶּה. מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה? אוֹ חִילּוּף: מָה מְפַתֶּה, הַקַּל, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה – {{הע-שמאל|להגדרת 'בוגרת', שאינה נערה ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ז|נידה ה ז-ח.]] האונס את הבוגרת פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח;]] קל וחומר שהמפתה אותה פטור.}} אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''', וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת – מְפַתֶּה, הַקַּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת? לְהַחֲלִיף אֶת הַדִּין אִי אַתָּה יָכוֹל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר '''"נַעֲרָה"''' '''"נַעֲרָה"''', {{ב|שְׁתֵּי פְּעָמִים.|שתיהן באונס.}} {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רמא.}} '''"וְשָׁכַב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"וְנִמְצָאוּ"''' – בְּעֵדִים. }} ===פיסקה רמה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על דברים כב כט''' ([[דברים כב כט]]) '''"וְנָתַן הָאִישׁ"''' – וְלֹא הַקָּטָן. {{הע-שמאל|קטן פטור מקנס, ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ח#משנה ד|ב"ק ח ד.]] לעניין צורת השכיבה ראו לעיל פיסקה רמד. לאבי הנערה – ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד|כתובות ד א.]] לעניין אבי הבוגרת ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ח|כתובות ג ח.]] לעניין שותה בעציצו ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ה|כתובות ג ה.]] הדרשות מסכמות את הפיסקאות הקודמות, ראו פיסקה רמד.}} '''"הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ"''' – כָּל שְׁכִיבָה. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ. '''"לַאֲבִי הַנַּעֲרָה"''' – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. '''"חֲמִשִּׁים כָּסֶף"''' – כֶּסֶף צוֹרִי. '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ, וַאֲפִילּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִילּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין. נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יִהְיֶה רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה"''' – בְּאִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. '''"תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּה"''' – לְרַבּוֹת אֶת הַיְּתוֹמָה, {{הע-שמאל|ר' אלעזר חולק על ר' יוסי הגלילי, שבשיטתו הובאה בפיסקה רמד ההלכה שלנערה שהתגרשה אין קנס, והוא מחזיק בדעת ר' עקיבא, ראו שם משנה ג.}} מִיכָּן אָמְרוּ: ([[ביאור:משנה כתובות פרק ג#משנה ו|כתובות ג ו]]) יְתוֹמָה, שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹנֵס חַיָּב וְהַמְּפַתֶּה פָּטוּר. '''"לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"''' – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לַיָּבָם {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה רלח.}} }} kitgziysfa9hi758td92qw3891x4lf6 0 476411 3001500 1454170 2026-03-29T09:29:17Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001500 wikitext text/x-wiki '''אָ'''ז בְּקוּם הַצַּר לְבַלַּע עַם זוּ הוֹאֵל '''בָּ'''א בַגִּבּוֹרִים לָצוּר עַל אֲרִיאֵל '''גָּ'''זַר עַל כָּל עַם לְהַשְׁמִיד עוֹבְדֵי אֵל וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל '''דִּ'''מּוּ לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל עֲדַת קְדוֹשֶׁיךָ '''הָ'''מוּ לִסְחוֹף בְּרִכְבָּם פָּרָשֶׁיךָ '''וַ'''יַּעֲלוּ לְהַחֲרִיב נְוֵה מִקְדָּשֶׁיךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ '''זָ'''כְרוּ נְבוּאוֹת עַל יְדֵי זְכַרְיָה אֵל צִוָּן '''חֲ'''נֵפִים אָחֲזוּ דְרָכָיו בִּמְכֻוָן '''טָ'''הוֹר אִמְרוֹתָיו כָּהֹגֶן שִׁוָּן: "וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן" '''יָ'''זְמוּ לְהַדִּיחַם בְּעֶזְרַת צוּר אֱמוּנָה אֹמֶן '''כְּ'''בָשׁוּם וַיִּהְיוּ עַל פְּנֵי אֶרֶץ כְּדֹמֶן '''לֹ'''א מָצְאוּ מִכָּל שְׁמָנִים אֲשֶׁר כֹּהֵן זִמֵּן בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן '''מְ'''צָאָהוּ בְחוֹתָם כֹּהֵן לִגְדֻלָּה נִמְסָר '''נֵ'''ר לַיְלָה אֶחָד הָיָה בוֹ – וְיֶחְסָר '''שָׂ'''ם בּוֹ בְּרָכָה אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר צַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסָר '''עָ'''רְכוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים כַּהֲלָכָה '''פָּ'''צְחוּ רִנָּה לִמְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה '''צ'''וּר הַמַּקְדִים לְמַכָּה אֲרוּכָה שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה '''קִ'''יְּמוּ הַיָּמִים כְּחֹק אַדִּיר וְנָאוֹר '''רְ'''חִישַׁת הַלֵּל וְאוֹתוֹ לְבָאֵר בָּאֹר '''שְׁ'''מֹנַת יָמִים תָּמִיד הוֹלֵךְ וָאוֹר שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר '''תְּ'''נָה מַרְפֵּא לִמְזֹרִי וְאַחֲרִית לִיגוֹנַי שׁוֹבֵב גּוֹלַי אֶל עָרֵי אַרְמוֹנַי הָאֵר אָפְלִי וְאָז אֶקְרָא לְעֵין כָּל מוֹנַי: "רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי" [[קטגוריה:משה אבן עזרא]] [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] 7bge3lswuozfb5s7qp1nbrz3pdc0dgp 0 1708842 3001498 2956048 2026-03-29T09:28:51Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001498 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=24}}{{הור2|זמר לשבת חנוכה. נדפס בספר 'ברכת המזון' אמשטרדם ה'תפ"ב. מובא גם בסדר עבודת ישראל (בער).}} {{הור|סימן: '''אני ליב ברבי עוזר'''}} {{סי|אֶ}}זְכְּרָה רַחֲמֶיךָ בְּשִׁירָה וּבְשִׂמְחָה{{ש}} שֶׁהוֹשַׁעְתָּ עַמֶּךָ מִצָּרָה לָרְוָחָה {{סי|נָ}}קַמְתָּ נִקְמָתֵנוּ / עַל יַד כֹּהֲנֶיךָ נֶאֱמָנִים{{ש}} לְהָפֵר תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ / בִּקְּשׁוּ הַיְוָנִים {{סי|יָ}}דְךָ הוֹצִיאָנוּ / מִצָּרָה וְצוּקָה{{ש}} עַל כֵּן קָבְעוּ לָנוּ / שְׁמֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה {{סי|לְ}}הוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ / גְּבוּרוֹת אֱלֹהֵינוּ{{ש}} לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ / נִזְכֶּה בְיָמֵינוּ {{סי|יְ}}הִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי / {{סי|בְּ}}רֹב חֲסָדֶיךָ{{ש}} לֶחֶם חֻקִּי הַטְרִיפֵנִי / בְּכָל כֹּחִי אֲיַחֲדֶךָ {{סי|בְּ}}כָל יוֹם אֲבָרֶכְךָ / {{סי|רַ}}חוּם מוֹשִׁיעֵנוּ{{ש}} {{סי|בִּי}}שׁוּעַת עַמְּךָ / יִרְאוּ עֵינֵינוּ {{סי|עוֹזֵר}} דַּלִּים אַתָּה אֵל / מַהֵר לְגָאֳלֵנוּ{{ש}} וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל / בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. [[קטגוריה:זמירות לשבת]] [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] qfma4t8hfx2bph2hyxdjhd72g25q2ho 0 1711173 3001489 2937379 2026-03-29T09:25:40Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001489 wikitext text/x-wiki {{הור2|למנהג אשכנז המערבי אומרים רק את פיוט ה'יוצר', ולמנהג המזרחי אומרים גם 'אופן', 'מאורה' ו'זולת'.}} {{יוצרות|שבת=כן|נוסח=אשכנז |יוצר={{:אודך כי עניתי וחייתני}} |אופן={{:אומצו בתופף בשתים יעופף}} |מאורה={{:אשר יצר אור וצר}} |זולת={{:אין מושיע וגואל}}}} 0vfoanshko3bh5vbst461hsq2aphzsz 0 1720222 3001487 2942712 2026-03-29T09:25:17Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001487 wikitext text/x-wiki *פיוט לשבת וחנוכה מאת [[מחבר:שלמה שרביט הזהב|שלמה שרביט הזהב]] ==א== {{שיר מנוקד| '''ש'''בת וחנוכה נגשו ויריבון לפני זה אומר לה' אני וזה יקרא באוזני מה אעשה לאלה היום נגד נבוני עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'. }} ==ב== {{שיר מנוקד| אמר שבת לחנוכה '''ל'''י משפט הבכורה ומי את ומי משפחתך הצעירה כי בי שבת אל גדול ונורא מכל מלאכתו אשר ברא }} ==ג== {{שיר מנוקד| אמרה חנוכה לשבת '''מ'''ה תתנפל עלי ותתגולל כי שמונה ימים גומרים בי ההלל ואת יום אחד בלא זה ומה תמלל שומר מה מלילה, שומר מה מליל }} ==ד== {{שיר מנוקד| אמר שבת לחנוכה '''מ'''וספי יורה עלי דין עליה עולת שבת בשבתו על עולת התמיד עשויה ומה תתהלל בעד הללויה ואת ערום ועריה }} ==ה== {{שיר מנוקד| אמרה חנוכה לשבת ''ז'''יו נרותי מדליקים תחילה, ונרותיך אחריהם וזכרי בברכת הארץ וזכרך בברכת רחם וכל עניניך ודבריך הלא הם אחרונה יסעו לדגליהם }} ==ו== {{שיר מנוקד| אמר שבת לנוכה '''ה'''נה אני תדיר כאשת נעורים תמימה קרואה לשבעה ימים ככבודה בת מלך פנימה ואת כפילגש בלילות באימה למועדה מימים ימימה }} ==ז== {{שיר מנוקד| אמרה חנוכה לשבת '''ב'''נרך מסתכלים ומתשתמשים ואני כגברת על אנשים ונשים ושירך לשרים, ולשירי יורשים יהי המקדש קודש קדשים }} ==ח== {{שיר מנוקד| אמרה שבת לחנוכה '''אני''' הגבר המשובח והמהולל ואת כאשה העזה פניה תשלול שולל והרי אמרו חכמי היופי והמכלל אין משתמשים באשה כלל }} ==ט== {{שיר מנוקד| אני עניתי: '''ש'''ובו '''ל'''כם '''מ'''ן '''ה'''מריבה כי היום חוברתם בחיבה שובו נא אל תהי עולה ושובו עוד צידקי בה השבעתי אתכם אל נא תהי מריבה מה תעירו ומה תעוררו את האהבה '''ש'''בת '''ר'''אשון '''ב'''מועדים '''י'''כלו '''ט'''ענותיך יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותך אך גואל אתה ואין לגאול זולתך ופרשת כנפך על אמתך '''ה'''משובצת '''ז'''הב '''ה'''יושבת '''ב'''גבולו הנה מלכי יבוא לך צדיק ונושע הוא וחילו ויתאו המלך יופיך והטי אשנך לקולו כי הוא אדוניך והשתחוי לו אלהי ממכון שבתך הופיעה והשיבנו והאר פניך ונושעה כי אתה תשקיט ומי ירשיע ומבלעדיך אין לנו גואל עוזר ומושיע }} [[קטגוריה:שלמה שרביט הזהב]] [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] [[קטגוריה:יוצרות]] gnfeoh70ppx5s38dtexdm8vsnb2qke5 0 1726303 3001476 2996847 2026-03-29T09:20:53Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001476 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''' משולש (עד י')}} {| |- | לְךָ {{סי|אֵ}}לִים {{סי|אַ}}לְפֵי {{סי|אֲ}}לָפִים|| ||{{שמאל|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- | לְךָ {{סי|בְּ}}רָקִים {{סי|בְּ}}רוּאֵי {{סי|בְ}}קָרִים|| ||{{שמאל|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ק|'''לְךָ קְהִלּוֹת בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים{{רווח|10}}אוֹמְרִים קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- | לְךָ {{סי|גּ}}וֹעִים {{סי|גְּ}}דוּדֵי {{סי|גְ}}בוֹהִים|| ||{{שמאל|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- | לְךָ {{סי|דּ}}וֹבְבִים {{סי|דְּ}}מָמָה {{סי|דַ}}קָּה|| ||{{שמאל|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ק|'''לְךָ קְהִלּוֹת בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים{{רווח|10}}אוֹמְרִים קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- | לְךָ {{סי|ה}}וֹמִים {{סי|ה}}וֹמֵי {{סי|הֲ}}מֻלָּה|| ||{{שמאל|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- | לְךָ {{סי|וְ}}עוּדִים {{סי|וְ}}עוּדֵי {{סי|וָ}}תִיקִים|| ||{{שמאל|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ק|'''לְךָ קְהִלּוֹת בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים{{רווח|10}}אוֹמְרִים קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |לְךָ {{סי|ז}}וֹעֲקִים {{סי|זַ}}כֵּי {{סי|זְ}}בוּלִים|| ||{{שמאל|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- | לְךָ {{סי|חָ}}לִים {{סי|חֲ}}יָלֵי {{סי|חַ}}שְׁמַלִּים|| ||{{שמאל|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ק|'''לְךָ קְהִלּוֹת בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים{{רווח|10}}אוֹמְרִים קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- | לְךָ {{סי|טָ}}סִים {{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טְ}}פוּחִים|| ||{{שמאל|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- | לְךָ {{סי|יִ}}קְרְאוּן {{סי|יִ}}דֹּדוּן {{סי|יִ}}דֹּדוּן|| ||{{שמאל|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ק|'''לְךָ קְהִלּוֹת בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים{{רווח|10}}אוֹמְרִים קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}} |} <noinclude> [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] [[קטגוריה:פיוטי אופן]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] <noinclude/> tw557pphictf05e84zwk7f4hr1i8f5o 0 1726304 3001475 2996896 2026-03-29T09:20:45Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001475 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''מאיר ברב יצחק יגדל בתורה ובמעשים טבים'''}} {{סי|אֱ}}מוּנָתְךָ אֲמִתִּי רַבָּה בְּסוֹד קְדוֹשִׁים מִתְקַדֵּשׁ{{ש}} {{סי|בְּ}}הַצִּיבְךָ צִיּוּן יֶשַׁע בְּעַמּוּד הַשַּׁחַר הַמִּתְחַדֵּשׁ{{ש}} {{סי|גְּ}}אוּלִים יַאֲמִירוּךָ מִדֵּי שַׁבָּת וָחֹדֶשׁ{{ר1}} עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹּדֶשׁ.{{ממס|תהלים צג ה}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ פְּרִי תּוֹאַר תֵּת כַּנֵּר לַמָּאוֹר{{ש}} {{סי|הִ}}לּוּךְ הַשְּׁמָשׁוֹת הַמְאוֹרוֹת כָּבוּ גְּבוּל לִתְאוֹר{{ש}} {{סי|וְ}}סָמוּךְ לַבֹּקֶר אֶעֱרוֹג וַאֲצַפֶּה לְךָ נָאוֹר{{ר1}} כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר.{{ממס|תהלים לו י}} {{סי|זֹ}}הַר מְקוֹם כְּבוֹדְךָ יֵרָאֶה לִבְחִירֶיךָ כְּפָעֳלָם{{ש}} {{סי|חַ}}לּוֹנוֹת מַקְטִינוֹת וּמַרְחִיבוֹת כָּזֶה וְכָזֶה לְעַלָּם{{ש}} {{סי|טַ}}עַם חוֹזֶךָ יֵאָמֵן צַר וָאוֹר לְהִתְעַלָּם{{ר1}} כִּי יְיָ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם.{{ממס|ישעיהו ס כ}} {{סי|יֹ}}ף מִכְלַל דְּבִירְךָ יַשֵּׁב יַסֵּד שְׁתִיּוֹת{{ש}} {{סי|כֵּ}}ס וָשֵׁם הַשְׁלֵם מֵהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת{{ש}} {{סי|לַ}}עֲבָדֶיךָ שֵׁם חַדֵּשׁ כַּחֲדָשִׁים וַחֲדָשָׁה אוֹתִיּוֹת{{ר1}} רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי עָשָׂה יְיָ הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת.{{ממס|ישעיהו מד כג}} {{סי|מֵ}}רֹאשׁ אֲמָנָה וְלִפְנִים גָּלֻיוֹת מִשִּׁבְיָם בְּהַשְׁחֵל{{ש}} {{סי|נְ}}קֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר בְּפֶרֶק שִׁיר נַחֵל{{ש}} {{סי|ס}}וֹד נִהוּג עַלְמוּת כַּעֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת אַחֵר חֵיל{{ר1}} {{סי|עִ}}יר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל.{{ממס|ישעיהו כו א}} {{סי|פֶּ}}ה פְקִידָה בְּחָנֵס הֵעִירָה בְּרִית יְשֵׁנֵינוּ{{ש}} {{סי|צֶ}}מַח צַדִּיק {{סי|קֶרֶ}}ב {{סי|שָׁ}}נִים תְּחַדֵּשׁ שָׁנֵינוּ{{ש}} {{סי|תַּ}}הֲלֹךְ {{סי|מ}}וֹרָא כְּמֶלֶךְ וְאָרִיס נְטַיֵּל שְׁנֵינוּ{{ר1}} {{סי|אָ}}ז {{סי|יִ}}מָּלֵא {{סי|רִ}}נָּה וּשְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ.{{ממס|תהלים קכו ב}} {{סי|בִּרְבִיצַ}}ת פּוּךְ וְסַפִּיר {{סי|חַקֵּ}}ה {{סי|חַזֵּק}} עֲזָרָתִי{{ש}} {{סי|בְּ}}רוֹשׁ {{סי|תִּ}}דְהַר {{סי|וּ}}תְאַשּׁוּר {{סי|רְ}}{{סי|הִ}}יטֵי בְרוֹתֵי חֲזָרָתִי{{ש}} {{סי|וּבְמַעַ}}ן {{סי|שִׁי}}ר {{סי|מְטִבִים}} כְּאָז בַּיָּם גִּזְרָתִי{{ר1}} הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי.{{ממס|תהלים לה ב}}<noinclude> [[קטגוריה:פיוטי זולת]] [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] [[קטגוריה:רבי מאיר ש"ץ]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:סיומת מקראית]] <noinclude/> q5vd8y0lzv2modjfleattxuogmd1d7u 0 1726519 3001473 2997561 2026-03-29T09:20:29Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001473 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''מאיר''' (מרובע); '''מאיר חזק'''}} {{סי|אַ}}יֶּלֶת הַשַּׁחַר / {{סי|א}}וֹרָהּ בְּהַצְחַר / {{סי|אֲ}}רוֹמֵם בְּמִשְׁחַר / {{סי|אָ}}מָּן מֻבְחָר{{ש}} {{סי|בְּ}}רֵאשִׁית קִנְיָנוֹ / {{סי|בִּ}}ינוֹתִי בִנְיָנוֹ / {{סי|בָּ}}אֵר מֵעִנְיָנוֹ / {{סי|בַּ}}חֲבוּרַת מִנְיָנוֹ {{רפרן|{{סי|מַאֲ|1}}מָרִי / {{סי|יִרְ|1}}צֶה, וְשִׁבְחִי / {{סי|חֵ|1}}לֶף {{סי|זִ|1}}בְחִי. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}} {{סי|גְּ}}בוּרוֹת שַׁדַּי / {{סי|גָּ}}אוּ מִדַּי / {{סי|גְּ}}דֻלָּתוֹ וַדַּי / {{סי|גְּ}}מוֹר בִּכְדַי{{ש}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ שָׁם / {{סי|דּ}}וֹרְשָׁם מְבֻשָּׂם / {{סי|דֵ}}עָה שָׂם / {{סי|דּ}}וּמִיָּה וּמַחֲסָם {{סי|הָ}}אָמָּן מִדַּעְתּוֹ / {{סי|הַ}}כֹּל בְּעִתּוֹ / {{סי|הִ}}שְׂכִּיל בְּדָתוֹ / {{סי|הִ}}סְכִּימָה חֶמְדָּתוֹ{{ש}} {{סי|וְ}}טֶרֶם קְנָאוֹ / {{סי|וְ}}עוֹלָם מְנָאוֹ / {{סי|וִ}}עֵד תְּנָאוֹ / {{סי|וּ}}בְחֶסֶד בְּנָאוֹ {{סי|זִ}}קֵּק מַטְלֵת / {{סי|זִ}}הֵר טַלֵּית / {{סי|זִ}}וָּה אִצְטְלֵית / {{סי|זִ}}כְרוֹ מְנַטֶּלֶת{{ש}} {{סי|חִ}}שֵּׁר לֹבֶן / {{סי|חִ}}בֵּר מַלְבֵּן / {{סי|חָ}}מוּשׁ מִתְלַבֵּן / {{סי|חָ}}בוּי לַבֵּן {{סי|טִ}}פָּה הִגְלִיד / {{סי|טְ}}פוּחִים הִפְלִיד / {{סי|טִ}}רֵק וְהִקְלִיד / {{סי|ט}}וֹעֵן וּמוֹלִיד{{ש}} {{סי|יָ}}עֳרָץ כְסוֹדָם / {{סי|יָ}}חִיד יְסָדָם / {{סי|יֻ}}קְּדוּ בְּסִידָם / {{סי|י}}וּצַק יְסוֹדָם {{סי|כַּ}}בִּירִים הִבְזִיק / {{סי|כִּ}}נְּסָם כְּבַזִּיק / {{סי|כְּ}}הֶחֱזִיק וְהֶעֱזִיק / {{סי|כְּ}}אָזִק מֵהַזִּיק{{ש}} {{סי|לַ}}יַּבָּשָׁה פִרְסֵם / {{סי|לִ}}בְלֵב וּבִסֵּם / {{סי|לַ}}עֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם / {{סי|לִ}}ירֵאָיו אִסֵּם {{סי|מְ}}אוֹרֵי פַנָּס / {{סי|מִ}}שְׁטָרָם הָגְנַס / {{סי|מֵ}}צַר נִכְנַס / {{סי|מְ}}אוֹרוֹ נִקְנַס{{ש}} {{סי|נִ}}קְרָא בְּנִמּוּסוֹ / {{סי|נִ}}לְוָה בְּדִמּוּסוֹ / {{סי|נִ}}תְכַּפֵּר בְּאֹכְלֹסוֹ / {{סי|נָ}}אֶה לְקִלּוּסוֹ {{סי|סִ}}בֵּב בְּהַקָּפָתוֹ / {{סי|סֵ}}דֶר תְּקוּפָתוֹ / {{סי|סַ}}הַר תְּכִיפָתוֹ / {{סי|סֵ}}תֶר כִּפָּתוֹ{{ש}} {{סי|עָ}}שׂוּי לְמוֹעֲדִים / {{סי|עֲ}}רָכָיו מְיוּעָדִים / {{סי|עִ}}בּוּרוֹ מְוַעֲדִים / {{סי|עֵ}}דָה וְעֵדִים {{סי|פּ}}וֹעֵל מֻפְלֵא / {{סי|פֶּ}}לֶג מָלֵא / {{סי|פֶּ}}רֶץ לְהַעֲלֵה / {{סי|פּ}}וֹרֵחַ וְנִשְׁלֶה{{ש}} {{סי|צַ}}הַל נוּגִים / {{סי|צָ}}פַן לְתַעֲנוּגִים / {{סי|צִ}}יְדוֹ בְקִנּוּגִים / {{סי|צִ}}לְצֵל בְּחִנּוּגִים {{סי|קַ}}יָּם לָעַד / {{סי|קִ}}נְיָנוֹ יִעַד / {{סי|קֹ}}דֶם וִעַד / {{סי|ק}}וֹרְאָיו לְמִסְעַד{{ש}} {{סי|רַ}}בַּת עֶשֶׁר / {{סי|רֶ}}מֶשׂ וְהַכְשֵׁר / {{סי|רִ}}צּוּי הַתְשֵׁר / {{סי|רֵ}}אשִׁית אִשֵּׁר {{סי|שָׂ}}ר מִמְּדוֹרוֹ / {{סי|שִׁ}}כְלֵל הֲדָּרוֹ / {{סי|שֻׁ}}לְחָן בְּסִדּוּרוֹ / {{סי|שִׁ}}בְחוֹ בַּהִדוּרוֹ{{ש}} {{סי|תַּ}}רְוַד עָפָר / {{סי|תִּ}}קוּן כֹּפֶר / {{סי|תָּ}}רַם וְשִׁפֶּר / {{סי|תָּ}}אֳמוֹ בְּשֶּׁפֶר {{סי|מִ}}צְוָה כְּהִפְרִיס / {{סי|מ}}וּרַד מֵעָרִיס / {{סי|מִ}}זְרָחִי הֶחֱרִיס / {{סי|מָ}}נוֹחַ כְּהִתְרִיס{{ש}} {{סי|אֹ}}רַח מוּסַר / {{סי|א}}וֹהַבָיו מָסַר / {{סי|אַ}}רְבָּעִים אָסַר / {{סי|אַ}}חַת חִסַּר {{סי|יְ}}תֵרָה מַעֲלָה / {{סי|יְ}}פִי פְעֻלָּה / {{סי|יָ}}חִיד עִלָּה / {{סי|יִ}}תְרוֹמָם בְּמַעֲלָה{{ש}} {{סי|רֹ}}אשׁ הַחֹדֶשׁ / {{סי|רָ}}צוּף לְקֹדֶשׁ / {{סי|רֶ}}נֶן יִתְחַדֵּשׁ / {{סי|רָ}}ם יִתְקַדֵּשׁ. {{רפרן|{{סי|מַאֲ|1}}מָרִי / {{סי|יִרְ|1}}צֶה, וְשִׁבְחִי / {{סי|חֵ|1}}לֶף {{סי|זִ|1}}בְחִי. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}}<noinclude> [[קטגוריה:פיוטי יוצר]] [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] [[קטגוריה:רבי מאיר ש"ץ]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] <noinclude/> eoev345zfg4loqnd0flkt6wa57oik0k 0 1726520 3001472 2996806 2026-03-29T09:20:20Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001472 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֲ}}בִיר הַגְּבִיר / אֲשֶׁר הֶעֱבִיר / עֲלֵי אֶרֶץ מַלְכֻּדְתּוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}יָדוֹ אוֹן / וְכָל־גָּאוֹן / מַעֲדֶה הוּא בְּעֹז שִׁבְטוֹ{{ש}} {{סי|גְּ}}דָל־כֹּחַ / פְּקַח קוֹחַ / מְשׁוֹטֵט כֹּל בְּמַבָּטוֹ{{ש}} {{סי|דְּ}}בָרוֹ רָץ / בְּהוֹד נַעֲרָץ / בְּסוֹד קְדוֹשִׁים מַצַּבְתּוֹ{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא עָרוּךְ / בְּפִי בָּרוּךְ / כְּבוֹד מֶלֶךְ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ{{ר1}} מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ.{{ממס|ישעיהו סו כג}} {{סי|וּ}}מִי יוֹרֶה / דְּרוֹשׁ אַחֲרֵי / הָרֶכֶב וְהַמַּחֲנֶה{{ש}} {{סי|זְ}}כוֹר נִלְהַט / אֲשֶׁר רָהַט / דְּרוֹשׁ חַשְׁמַל וְהוּא מְקַנֵּא{{ש}} {{סי|חֲ}}שׁוֹק וּשְׁתוֹק / אֱכוֹל מָתוֹק / כְּדַיֶּךָ וְלֹא תַעֲנֶה{{ש}} {{סי|טְ}}עוֹן מִלּוּל / בְּלִי חִלּוּל / בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה{{ש}} {{סי|יְ}}בֹרַךְ אֵל / וְיָד לָאֵל / בְּכָל־מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ {{רפרן|מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ}} {{סי|כְּ}}בוֹד אֱלֹהִים / בְּרוּם גְּבוֹהִים / שְׁבִילֵי אֵשׁ בְּמַעֲלוֹתָיו{{ש}} {{סי|לְ}}בַדּוֹ דָר / בְּעֹז נֶאְדָּר / עֲרָפֶל שָׁת לְמַרְגְּלוֹתָיו{{ש}} {{סי|מְ}}אֹד מַקְרִין / מְקוֹם עִירִין / וְקַדִּישִׁין בְּמַעֲגְּלוֹתָיו{{ש}} {{סי|נְ}}הַר גַּחַל / אֵשׁ יִזְחַל / וְשָׁם הִדְרִיךְ מְסִילוֹתָיו{{ש}} {{סי|שְׂ}}אוּ זִמְרָה / לְאֵל נוֹרָא / בְּכֵס מַמְלֶכֶת שִׁבְתּוֹ {{רפרן|מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ}} {{סי|עֲ}}לֵי כִסֵּא / הוּא מְנֻשֵּׂא / פְּנֵי אַרְיֵה לְמוּל כַּוָּן{{ש}} {{סי|פְּ}}נֵי הַשּׁוֹר / בְּהוֹד מִישׁוֹר / כְּמוֹ בִּכְתָב הַנִשְׁתְּוָן{{ש}} {{סי|צְ}}פִיר יַהֲלוֹם / עֲשׂוֹת שָׁלוֹם / בְּאֵשׁ וּמַיִם אֲשֶׁר עֵרְוָן{{ש}} {{סי|קְ}}דוֹשִׁים הֵם / לְאַלְפֵיהֶם / יְשַׁמְּשׁוּ רִבּוֹ רִבְבָן{{ש}} {{סי|רְ}}שׁוּת אַיִן / לְכָל־עַיִן / רְאוֹת רְמִיו דִּי־כָרְסָוָן{{ש}} {{סי|שְׁ}}מוֹ מְעֻלֶּה / וְהוּא פֶלֶא / שְׂעַר רֹאשׁוֹ מְאֹד לָבָן{{ש}} {{סי|תְּ}}הִלּוֹת כֹּל / יְתַנּוּ בְּקוֹל / וְרָמָתָה תְשׁוּבָתוֹ {{רפרן|מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ}}<noinclude> [[קטגוריה:פיוטי אופן]] [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> 7jgx61dxzx6x4tp8tlt9q4hkqg09euz 0 1726521 3001474 2997550 2026-03-29T09:20:38Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001474 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''בנימן'''}} {{סי|אֱ}}לֹהֵֽינוּ אֱלֹהִים אֱמֶת, וְתוֹרָתוֹ אֱמוּנַת אֱמֶת{{ש}} אָמְנָם רֹאשׁ־דְּבָרוֹ אֱמֶת, וְסוֹפוֹ מוֹכִֽיחַ עַל־הָאֱמֶת{{ש}} וּמַעֲמִיד יְסוֹד הָעוֹלָם עַל־הַדִּין וְעַל־הַשָּׁלוֹם וְעַל־הָאֱמֶת {{סי|בָּ}}ן מִקַּדְמֵי קֶֽדֶם עַל עֲצַת תּוּשִׁיָּה{{ש}} הֶהָיְתָה כְּתוּבָה בִּזְרוֹעוֹ הַנְּטוּיָה{{ש}} כִּי לֹא־נִבְרֵאת טַס־זָהָב וְלֹא עוֹר־בְּהֵמָה וְחַיָּה {{סי|גָּ}}לַל אֹֽפֶל וְחֹֽשֶׁךְ מִפְּנֵי פְּקִיעַת הָאוֹר{{ש}} כְּשָׁר כִּי נִתְעַלָּה עַל כָּל־גִּֽיהַּ וּמָאוֹר{{ש}} גְּנָזוֹ וְהֶאֱסִימוֹ לְעוֹסְקִים בְּתוֹרַת אוֹר {{סי|דֹּ}}ק וָחֶֽלֶד צִוָּה כְּמֶֽלֶךְ עַל עֲבָדָיו{{ש}} וְנִבְרָֽאוּ בְּבַת אַחַת כְּהִכְרִֽיעַ נָשִׂיא בְּתַלְמִידָיו{{ש}} וּרְאָיָה לְדָבָר: 'קוֹרֵא־אֲנִי עֲלֵיהֶם, יַעַמְדוּ יַחְדָּו' {{סי|הִ}}תְרַחֲבוּ לְאֵין דַּי רְקִיעֵי הוֹד דִּירָתוֹ{{ש}} קָשְׁבוּ: 'דַּיֵּיכֶם!', וְרָהוּ עַל אֲמִירָתוֹ{{ש}} עַמּוּדֵי שָׁמַֽיִם יְרוֹפָֽפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ {{סי|וְ}}אָז פִּלֵּג וְהֶחֱצָה שְׁעוּלִים הַמְדוּדִים{{ש}} מַחֲצִיתָם הִשִּׂיא וְעִלָּם לְכִבּוּדִים{{ש}} הֵם הַמַּֽיִם הַטְּהוֹרִים אֲשֶׁר לִזָּרֵק עֲתִידִים {{סי|זָ}}ד יִתְרָם וְצָוַח: 'כְּבוֹדִי לִכְלִימָה עַל מֶה,{{ש}} אֶעֱלֶה עַל־בָּמֳתֵי עָב וְלַעֲמִיתִי אֶדַּמֶּה!'{{ש}} וַתְּלַהֲטֵֽהוּ אֵשׁ אוֹכֶֽלֶת וְנִכְבַּשׁ הוּא הַהוֹמֶה {{סי|חִ}}דֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה בַּעֲצֵי פְרִי וּדְשָׁאִים{{ש}} וְגָזַר עַל־הָעֵץ לְמִינֵֽהוּ וְלֹא עַל הַדְּשָׁאִים{{ש}} וְנָשְׂאוּ בְעַצְמָן קַל וָחֽוֹמֶר וְיָצְאוּ מִינֵי דְשָׁאִים {{סי|טֶֽ}}בַע שְׁנֵי מְאוֹרוֹת בְּתָג וּדְיֽוֹקֶן הִשְׁוָה{{ש}} וּבְתַבְנִית יְצִיר כַּפַּֽיִם לָֽמוֹ תִּקֵּן וְשִׁוָּה{{ש}} וְצֵאת בְּחַלּוֹן אֶחָד עֲלֵיהֶם פִּקֵּד וְצִוָּה {{סי|יִ}}סֵּר הַסַּֽהַר וְנִתְמַעַט לְשָׁעֲתוֹ{{ש}} כִּי הִטִּֽיחַ כְּלַפָּיו וְלֹא בָן אֱמוּנַת עִתּוֹ{{ש}} וְנִחֲמוֹ בְּתַנְחוּמֵי קֹֽטֶן וְלֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ {{סי|כֹּֽ}}פֶר עֲלֵי קֹֽדֶשׁ לָכֵן מַקְרִיבִין הֲמוֹנָי{{ש}} בְּכָל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים כְּדָת עִנְיָנָי{{ש}} שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַייָ {{סי|לְ}}מֵדִים מֵהֶם פִּרְחֵי שׁוֹשַׁנִּים{{ש}} זְמַנִּים וְקִצִּים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים{{ש}} וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים {{סי|מַ}}חְזוֹר הַלְּבָנָה אוֹתִיּוֹת מוֹדִיעוֹת{{ש}} בְּשֵׁשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת סְפוּרוֹתֶֽיהָ יְדוּעוֹת{{ש}} בְּהוֹסִיפְךָ שְׁבִיעִית לַחַמָּה מַגִּיעוֹת {{סי|נ}}וֹתָרוֹת שְׁתַּֽיִם מִשִּׁטָּה רִאשׁוֹנָה{{ש}} וּמִשְּׁנִיָּה לִשְׁלִישִׁית אַרְבָּעָה בֶּאֱמוּנָה{{ש}} וְזַֽיִ"ן וְעַֽיִ"ן וְנוּ"ן פְּשׁוּטָה מַכְרִיעוֹת לְכֻלָּֽנָה {{סי|סָ}}חֵי יָם הִשְׁרִיץ שְׁבַע־מֵאוֹת מִינֵי טְהוֹרִים{{ש}} וְכֹֽשֶׁר עָפִים לְאֵין חֵֽקֶר מִסְפָּרִים{{ש}} וְעוֹפוֹת וּשְׁקָצִים אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים {{סי|עָ}}ץ תּוֹצִיא אֲדָמָה חַיָּה וּבְהֵמָה{{ש}} שֶֽׁקֶץ וָרֶֽמֶשׂ לְהַשְׁרִישׁ וּלְהַעֲצִֽימָה{{ש}} וְרִחֲשָׁה יַבְחוּשִׁין וְכֻלָּם לְצֹֽרֶךְ הֵמָּה {{סי|פּ}}וֹזֵז וּמְכַרְכֵּר לְכַמָּה שָׁנִים קְבוּעוֹת{{ש}} שָׁאַל: 'לָֽמָּה נִבְרְאוּ שׁוֹטִים וְטָוִיּוֹת וְצִרְעוֹת?'{{ש}} הֱשִׁיבוֹ: 'תִּצְטָרֵךְ לָֽמוֹ לְיוֹם בְּרִיחָה לִתְשׁוּעוֹת' {{סי|צִ}}וּוּי פֹּֽעַל כְּגָמַר וְשִׁכְלֵל{{ש}} 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵֽנוּ' מִלֵּל{{ש}} גִּבְּלוֹ וְהִנְשִׁימוֹ וְעֵֽזֶר לוֹ כִּלֵּל {{סי|קַ}}לָּה כְּנִצְטַוָּה וְהִטָּֽהוּ לֵב הוּתָל{{ש}} וְדָנוֹ בְּדִין סַנְהֶדְרִין כְּגֶֽבֶר נֶעֱקָשׁ וְנִפְתָּל{{ש}} לְקַיֵּים עָלָיו: 'עִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל' {{סי|רָ}}שַׁם אַזְכָּרוֹת בְּשֶׁלּוֹ שִׁבְעִים וְאֶחָד בְּפָרָשָׁה{{ש}} מִבְּרֵאשִׁית וְעַד נוֹצַר, וּמִשֶּׁנּוֹצַר וְעַד גְּרִישָׁה{{ש}} כְּנֶֽגֶד סַנְהֶדְרִין בַּעֲלֵי חֲקִירָה וּדְרִישָׁה {{סי|שְׁ}}נַֽיִם חָטְאוּ וְנִתְחַיְּבוּ בַּתּוֹרָה{{ש}} וְנָחָשׁ עִמָּם שֶׁלֹּא טָעַן כַּשּׁוּרָה{{ש}} בִּמְקוֹם רַב וְתַלְמִיד הָרַב רָאוּי לְמוֹרָא {{סי|תָּ}}ר שְׁבִיעִי עֲלֵי יְצִיר כִּי נִתַּן לִמְהוּמָה{{ש}} וְעָמַד כְּגִבּוֹר לְהָגֵן כַּחוֹמָה{{ש}} וְחִנֵּן מוּל פְּנֵי מוֹחֵל וְשִׁכֵּך כַּֽעַס וְחֵימָה {{סי|בְּ}}כֵן {{סי|נָ}}פַשׁ בּוֹ {{סי|י}}וֹשֵׁב {{סי|מְ}}כוֹן פְּרוּסִים{{ש}} {{סי|נִ}}חֲלוֹ לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בְּצִלּוֹ חוֹסִים{{ש}} מְשַׁבְּחִים לִשְׁמוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל הַמַּעֲשִׂים.<noinclude> [[קטגוריה:פיוטי יוצר]] [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:בנימין בן זרח]] <noinclude/> dv9mwqvdm3pq3ua0vx58vkjxafz0r26 0 1726599 3001494 2942390 2026-03-29T09:27:02Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001494 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}}</noinclude> {{הור|סימן: '''א"ב''', '''אפרים בר רבי יצחק'''}} {{סי|אֲ}}שֶׁר יָצַר / אוֹר וָצַר / וְנֵר עוֹרְכִים לְךָ לִפְנָי{{ש}} {{סי|בְּ}}נֵי יִצְהָר / לְךָ צֹהַר / הֲלֹא מִמְּךָ מְאוֹר עֵינָי{{ש}} {{סי|גְּ}}בוּל שֶׁמֶשׁ / לְךָ יְשַׁמֵּשׁ / וּמַה יָּפוּ לְךָ שְׁמָנָי{{ש}} {{סי|דְּ}}בָרְךָ אוֹר / וּמַה מָּאוֹר / אֲשֶׁר עָרְכוּ לְךָ כֹּהֲנָי{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא תְּהַלֵּךְ / בְּנֵי מֶלֶךְ / בְּעַמּוּד הָאֵשׁ לְפָנָי {{רפרן|וּמִי יָאִיר / לְךָ מֵאִיר / וְאַתָּה נֵרִי יְיָ}} {{סי|זְ}}בוּל מִקְדָּשׁ / אֲשֶׁר יְחֻדַּשׁ / וּמִמֶּנּוּ אוֹר יְקָרוֹת{{ש}} {{סי|טַ}}הֵר טֹהַר / וְהַזֹּהַר / לְךָ כַּחֲשֵׁכָה אוֹרוֹת{{ש}} {{סי|יְ}}קָר חַסְדְּךָ / לְאִישׁ חֲסִידְךָ / בְּלָאוֹתָיו לְךָ מְאִירוֹת{{ש}} {{סי|כְּ}}אַהֲבָתְךָ / וְחִבָּתְךָ / תְּצַוֶּה לַעֲרֹךְ נֵרוֹת{{ש}} {{סי|לְ}}ךָ אָיֹם / בְּאִישׁוֹן יוֹם / שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְיָ {{רפרן|וּמִי יָאִיר / לְךָ מֵאִיר / וְאַתָּה נֵרִי יְיָ}} {{סי|מְ}}לוֹן שַׁדַּי / בֵּין שָׁדַי / וְהָיָה לְעֵד נֵר מַעֲרָב{{ש}} {{סי|נְ}}וַת בַּיִת / כְּאוֹר זַיִת / לְנֵר אֱלֹהִים מֶלֶךְ רַב{{ש}} {{סי|סְ}}פוֹת חֵלֶק / בְּנֵר דּוֹלֵק / וְלֹא יִכְבֶּה כְּכָל חֲבֵרָיו{{ש}} {{סי|עֲ}}רִיכָתוֹ / כְּמִדָּתוֹ / חֲצִי רֹבַע בִּמְשׂוּרָיו{{ש}} {{סי|פְּ}}נוֹת עֶרֶב / הֲלֹא יְקָרֵב / לְהַדְלִיק בּוֹ בְּכָל חֲבֵרָיו{{ש}} {{סי|צִ}}בְאוֹתָיו / וְנִפְלְאוֹתָיו / לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְיָ {{רפרן|וּמִי יָאִיר / לְךָ מֵאִיר / וְאַתָּה נֵרִי יְיָ}} {{סי|קְ}}נֵה מִקְשָׁה / פְּנֵי שִׁשָּׁה / לְמוּל פּוֹנֶה לְמַעֲרָבוֹ{{ש}} {{סי|רִ}}אשׁוֹן הוּא / בְּאוֹרֵהוּ / וְאַחֲרוֹן הוּא בְּהֵטִיבוֹ{{ש}} {{סי|שְׁ}}בִיעִי עֵד / בְּבֵית מוֹעֵד / לְיִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ{{ש}} {{סי|תְּ}}חִלָּה לַכֹּל / וְלֹא יָכוֹל / מְאוֹר נֹגַהּ בְּשַׁלְהֵבוֹ{{ש}} {{סי|אֲ}}שֶׁר בֵּרְכוֹ / לְפִי עֶרְכּוֹ / לְהַעֲלוֹת נֵר בְּלֶהָבוֹ{{ש}} {{סי|פְּ}}לָאוֹתָיו / וְעֵדוֹתָיו / לְבֵן נִבְחַר לוֹ בְּטוּבוֹ{{ש}} {{סי|רְ}}צוֹן שׁוֹכֵן / כְּבֶן סוֹכֵן / אֲשֶׁר אָבִיו לֹא עֲצָבוֹ{{ש}} {{סי|יְ}}דִיד מְשָׁעֳשַׁע / בְּךָ נוֹשַׁע / כְּיוֹנֵק וְאָבִיו אֲהֵבוֹ{{ש}} {{סי|מְ}}שֹׁךְ אֵלָיו / חַסְדְּךָ עָלָיו / בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְיָ {{רפרן|וּמִי יָאִיר / לְךָ מֵאִיר / וְאַתָּה נֵרִי יְיָ}} {{סי|בְּ}}נֵה אֲרִיאֵל / וְחִישׁ גּוֹאֵל / שְׁלַח אֵלַי מִמְּךָ פְּדוּת{{ש}} {{סי|רְ}}צֵה וְהַיְצֵא / לְעַמְּךָ פְּצֵה / פְּדֵהוּ מִן יְדֵי עַבְדוּת{{ש}} {{סי|רְב}}וֹת חַסְדּוֹ / לְבֵן יְדִידוֹ / לְנַהֲגֵהוּ מִכְּבֵדוּת{{ש}} {{סי|יְ}}חַלְּצֵהוּ / וְיִפְצֵהוּ / יְרִיצֵהוּ מִבּוֹר וָדוּת{{ש}} {{סי|יְצַ}}ו אוֹרוֹ / לְבֵן בְּכוֹרוֹ / חֲבוֹשׁ מְזוֹרוֹ בְּכָל מַרְדּוּת{{ש}} {{סי|חֲ}}סָדִים גְּמֹל / כְּמוֹ מִתְּמוֹל / בְּמִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְדִידוּת{{ש}} {{סי|קְ}}נֵי מְנוֹרָה / אֲשֶׁר לְאוֹרָה / עוֹד תִּהְיֶה לִי לְעֵדוּת{{ש}} אֲנִי מְקֻדָּשׁ / לְאוֹר חָדָשׁ / וְעָלַי יִזְרַח יְיָ {{רפרן|וּמִי יָאִיר / לְךָ מֵאִיר / וְאַתָּה נֵרִי יְיָ}} <noinclude> [[קטגוריה:פיוטי מאורה]] [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] [[קטגוריה:אפרים מרגנשבורג]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] </noinclude> 9g05qsow6wn6gvs8czgcfy28jahn43z 0 1726600 3001497 2996878 2026-03-29T09:28:45Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001497 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''מנחם ברבי מכיר חזק'''}} {{סי|אֵ}}ין מוֹשִׁיעַ וְגוֹאֵל{{ש}} זוּלָתְךָ אֱלֹהִים אֵל{{ש}} הִפְלִיא פְּלָאוֹת הָאֵל{{ר1}} עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל.{{ממס|שמות יח ח}} {{סי|בְּ}}רֹב עֲלִילוֹתָיו אֶשְׁעָהּ{{ש}} עוֹלֵל בְּיָוָן הָרְשָׁעָה{{ש}} וְאֵל שַׁוְעָתִי שָׁעָה{{ר1}} וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה.{{ממס|שמות טו ב}} {{סי|גּ}}וֹי נָבָל וְכִילַּיִם{{ש}} נִשְׂתָּרְגוּ בְּכֶפֶל כִּפְלַיִם{{ש}} שָׁפָן וּצְעִירַת רַגְלַיִם{{ר1}} צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|זכריה יד יב}} {{סי|דִּ}}מּוּ לִטְרוֹף בִּנְהִמָה{{ש}} שִׁלּוּחַ שֵׁן בִּמְהוּמָה{{ש}} וְלָהֶם סִמָּנֵי בְּהֵמָה{{ר1}} מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה.{{ממס|דברים יד ז}} {{סי|הֶ}}עֱמִידוּ יָוָן וְתַרְשִׁישִׁים{{ש}} עַקְרַבִּים נְשׁוֹךְ יְשִׁישִׁים{{ש}} וְשָׁרְצוּ וּפָרְצוּ אֲשִׁישִׁים{{ר1}} כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים.{{ממס|בראשית מו כו}} {{סי|וְ}}הִצּוּ דִּבְרֵי רִיבוֹת{{ש}} אָצוּ פְּתוֹחַ חֲרָבוֹת{{ש}} וְהַמְצִיאוּ צָרוֹת רַבּוֹת{{ר1}} וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת.{{ממס|קהלת יב ג}} {{סי|זָ}}דוּ אַנְשֵׁי מִרְמָה{{ש}} וְעָרְפוּ טְמֵאָה בְּהֵמָה{{ש}} וְהֵבִיאוּ אֶת דָּמָהּ{{ר1}} אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה.{{ממס|ויקרא י יח}} {{סי|חָ}}שְׁבוּ לְהָנִיא תוֹרָתִי{{ש}} וּלְטַמְּאוֹת אֶת טָהֳרָתִי{{ש}} נָתְנוּ גִּעוּל בְּבָרוּתִי{{ר1}} הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי.{{ממס|ירמיהו לא לא}} {{סי|טָ}}פַשׁ מוֹשֵׁל מוֹקְדוֹן{{ש}} בְּזָדוֹן הֶחֱזִיק כִּידוֹן{{ש}} וְאָמַר מִי אָדוֹן{{ר1}} וַיְהִי אִישׁ מָדוֹן.{{ממס|ש"ב כא כ}} {{סי|יִ}}שֹּׁךְ כְּשַׁךְ שְׁפִיפוֹן{{ש}} חֶבְלוֹ טָמַן לִסְפּוֹן{{ש}} נוֹפֵף יָדוֹ לֶאֱפוֹן{{ר1}} הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן.{{ממס|תהלים מח ג}} {{סי|כְּ}}לוּלֵי לַחֵם הֵעִיר{{ש}} לְאַבֵּד רַב וְצָעִיר{{ש}} לְבַלַּע פִּיהוּ הִפְעִיר{{ר1}} וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר.{{ממס|יהושע ו יד}} {{סי|לָ}}צוּ חָלְצוּ לְרָפְסָהּ{{ש}} אָמְרוּ יְשׁוּעָתָהּ אָפְסָה{{ש}} נַעֲלֶה וְנַבְקִיעֶנָּה לְרָמְסָהּ{{ר1}} לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ.{{ממס|דברים כ יט}} {{סי|מ}}וֹנִים חוֹשְׁבִים לְהַעֲלִילוֹ{{ש}} נוֹסְדוּ יַחַד לְמוּלוֹ{{ש}} הִתְכִּינוּ עֲלִילוֹת מַעֲלָלוֹ{{ר1}} הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ.{{ממס|שמות א י}} {{סי|נֹ}}עֲצוּ לֵב לְמַלְּלָה{{ש}} בִּגְדֹל עֵצָה וּפְלִילָה{{ש}} לְנָאֵץ שְׁמוֹ וּלְחַלְּלָה{{ר1}} הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה.{{ממס|תהלים יד א}} {{סי|שָׁ}}פָה אַחַת מְזִמָּתָם{{ש}} לִרְכּוֹב פִּילִים כִּבְהֵמָתָם{{ש}} וְלָסוֹךְ בְּדַם זָהֳמָתָם{{ר1}} וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם.{{ממס|יחזקאל כג כ}} {{סי|עָ}}רוֹב וְחַיָּה לְשַׁבְּרֵנוּ{{ש}} וְכוֹכָבִים וּמַלְאָךְ לְיַסְּרֵנוּ{{ש}} וְלֹא יְגָרֶה לְצַעֲרֵנוּ{{ר1}} כִּי לֹא יָרֵאנוּ.{{ממס|הושע י ג}} {{סי|פּ}}וֹעֵל אוֹתוֹת וּמַסּוֹת{{ש}} שָׂחַק עֲלֵיהֶם לְנַסּוֹת{{ש}} אֵיךְ נִכְלֵיהֶם לְהַמְסוֹת{{ר1}} כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.{{ממס|בראשית יא ו}} {{סי|צֵ}}אוּי רֶכֶשׁ וְאוֹפָן{{ש}} מִנְּגוֹעַ שָׂרָף וְאוֹפָן{{ש}} חַיָּתָם לְשׁוֹד וּלְכָפָן{{ר1}} וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן.{{ממס|משלי כ כו}} {{סי|קִ}}שְׁרָם הִתִּיר לִפְרוֹם{{ש}} לְגָמְלָם הֶעֱרִים עָרוֹם{{ש}} כְּפוֹת שָׂרֵיהֶם בְּמִגְרוֹם{{ר1}} צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם.{{ממס|ישעיהו כד כא}} {{סי|רְ}}עָצָם בְּמַחְבֵּט אִשּׁוֹ{{ש}} וּפְקָדָם נַפְשׁוֹ בְּנַפְשׁוֹ{{ש}} כָּל אֶחָד לְהַאֲשִׁישׁוֹ{{ר1}} וַיַּכּוּ אִישׁ אִישׁוֹ.{{ממס|מ"א כ כ}} {{סי|שׁ}}וֹדְדֵי עָם בְּקָרְבָם{{ש}} בִּכְלֵי מַשְׁחִית קְרָבָם{{ש}} חִצָּם שָׂם בְּקִרְבָּם{{ר1}} חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם.{{ממס|תהלים לז טו}} {{סי|תְּ}}לָשָׁם נְטָשָׁם כְּעוֹלֵלוֹת{{ש}} נְטָפָם קְטָפָם כִּמְלִילוֹת{{ש}} צוֹפֶה צְפוּנוֹת וַעֲלִילוֹת{{ר1}} וְלֹא נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.{{ממס|ש"א ב ג}} {{סי|מ}}וֹתַר {{סי|נִ}}סָּיו לְסַפֵּר{{ש}} אַיֵּה שׁוֹקֵל וְסוֹפֵר{{ש}} {{סי|חֲ}}קוּקִים בִּמְגִלַּת סֵפֶר{{ר1}} הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר.{{ממס|בראשית מט כא}} {{סי|מ}}וֹפְתֵי בַּת מְרָרִי{{ש}} לְמַטֵּה רְאוּבֵן הַבְּכוֹרִי{{ש}} יִחוּסָהּ לְשַׁבֵּחַ כָּאֲרִי{{ר1}} יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי.{{ממס|בראשית כו לד}} {{סי|בְּר}}וּכָה בְּמַעֲנֶה רַּךְ{{ש}} כְּיָעֵל בְּכָל מַעֲרָךְ{{ש}} {{סי|בְּיָ}}דָהּ צוֹרֵר נִפְרַךְ{{ר1}} מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ.{{ממס|שופטים ה כד}} {{סי|מַכִּי}}כֵי {{סי|ר}}וּחַ תָּמָהוּ{{ש}} {{סי|חֲז}}וֹתָם יֶשַׁע כָּמָהוּ{{ש}} {{סי|קְ}}דוֹשֵׁנוּ אֵין כָּמוֹהוּ{{ר1}} עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.{{ממס|תהלים קטו ט}}<noinclude> [[קטגוריה:מנחם בן מכיר]] [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] [[קטגוריה:פיוטי זולת]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:סיומת מקראית]] </noinclude> btd1taaowgeqbds6vwb8sn2qqqgpd6e 0 1726601 3001501 2996993 2026-03-29T09:29:25Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001501 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''' (כפול 9); '''יוסף בר שלמה'''}} {{סי|א}}וֹדְךָ כִּי אָנַפְתָּ בִּי וַתָּשָׁב / {{סי|אָ}}זְנְךָ הִטִּיתָ שַׁוְעִי לִקְשֹׁב / {{סי|אֹ}}יַבְתִּי כְּקַשׁ בְּעַלְעֹלֶת לִנְשֹׁב{{ש}} {{סי|אָ}}בִינָה וְאֶזְכְּרָה יְמֵי קֶדֶם / {{סי|אֲ}}שֶׁר קְרָאוּנִי כְּנִכְתָּם אֹדֶם / {{סי|א}}וֹתוֹתָם אַגִּידָה וְלֹא אֵרָֽדֶם{{ש}} {{סי|אָ}}שִׂיחָה צָרוֹת וְנִקְמַת אַנְטְיוּכַס / {{סי|אִ}}בַּח חֲסִידַי וּמְשִׁיחַי נָכַס / {{סי|אֱ}}וִילֵי עַמִּי כְּהִקְרִיצוּנִי לְהַרְכַּס :<b>{{סי|יַ|1}}עַן {{סי|וִ|1}}עֵד {{סי|ס|1}}וּסֵי {{סי|פְ|1}}לָדוֹת / {{סי|בָּ|1}}מוֹ {{סי|ר|1}}וֹכְבִים {{סי|שְׁ|1}}נוּסֵי {{סי|לַ|1}}פִּידוֹת / {{סי|מ|1}}וֹפֵת {{סי|הַ|1}}רְאוֹת בְּתוֹךְ עִיר נִכְבָּדוֹת. קָדוֹשׁ</b> {{סי|בָּ}}אוּ אָכֵן פָּרִיצִים לְלַשֵּׁן / {{סי|בַּ}}חוּרֵי אַף הַמֶּלֶךְ לְעַשֵּׁן / {{סי|בְּ}}עַד לְהַכְרִית שְׁרוּצֵי גֹּשֶׁן{{ש}} {{סי|בָּ}}עֲרָה חֲמָתוֹ וַיֵתֶא בְּפֶתַע / {{סי|בִּ}}לָּה בְשָׂרִי וְחַיָּתִי שָׁתַע {{ק|[{{הור|נ"א:}} שִׁתַּע]}} / {{סי|בַּ}}יְעָרִים חֻבֵּאתִי כַּבְּהֵמוֹת לְהָתַע{{ש}} {{סי|בְּ}}כַלּוֹתוֹ לְהַשְׁמִיד עָם וְלִרְפֹּס / {{סי|בִּ}}אֵר לְשַׂר צְבָאוֹ פִילִפּוֹס / {{סי|בְּ}}רִית לְהַעֲבִירִי וּפִסְלוֹ לִתְפֹּשׂ {{סי|גָּ}}זַר מִי בַּחֲזִיר יְפַגֵּל / {{סי|גַּ}}ם מוֹשֵׁךְ עָרְלָה לְעַגֵּל / {{סי|גְּ}}וִיָּתוֹ לְהַשְׁאִיר וְהַמְמָאֵן מִלְּסַגֵּל{{ש}} {{סי|גֹּ}}אֲלוּ בְּפַת־בָּגוֹ וּבֶאֱלִיל חִיָּה / {{סי|גָּ}}בְרוּ בְּתֻמָּם שָׁת לִשְׁאִיָּה / {{סי|גָּ}}דַע וְכִלָּה נוֹצְרֵי תוּשִׁיָּה{{ש}} {{סי|גְּ}}בִירוֹת שְׁתַּיִם בְּנֵיהֶן מָלוּ / {{סי|גְּ}}לַל כֵּן בִּשְׁדֵיהֶן נִתְלוּ / {{סי|גּ}}וּרִים וְאִימּוֹתָם מִמִּגְדַּל הִפִּילוּ {{סי|דִּ}}מּוּ לְטַנֵּף בְּזִבְחֵיהֶם אֶלְעָזָר / {{סי|דָּ}}תוֹ שָׁמַר וְעֹז נֶאֱזָר / {{סי|דָּ}}ח וַיִּבֶז דִּבְרֵי הָאַכְזָר{{ש}} {{סי|דִּ}}בֵּב דָּאַבְתִּי עַל נַפְשֶׁךָ / {{סי|דָּ}}רוֹשׁ אֶדְרוֹשׁ מִבְּשַׂר קָדְשֶׁךָ / {{סי|דֹּ}}ם כְּמוֹ הֶאֱמַנְתִּי וַאֲנַטְּשֶׁךָ{{ש}} {{סי|דִּ}}לֵּף בֶּן־תִּשְׁעִים שָׁנָה אָנֹכִי / {{סי|דְּ}}חוֹל אֱלֹהַי בְּמִירְמָה תַּמְלִיכִי / {{סי|דְּ}}בָרֶיךָ כַלֵּה זְנַחְתִּים מִלְּהָפְכִי {{סי|הֲ}}לָזֶה יֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ / {{סי|הַ}}בָּחוּר יוֹסִיף אֹמֶץ בִּרְכּוֹ / {{סי|הַ}}יָּשִׁישׁ בְּשׁוּרוֹ נֶהֱרַג בְּעֶרְכּוֹ{{ש}} {{סי|הַ}}עַל אֵלֶּה לֹא תִפְקוֹד / {{סי|הַ}}צָּפִיר וְהַשָּׂעִיר בַּחֲרוֹנְךָ לִיקוֹד / {{סי|הָ}}רֹאשׁ וְהָרֶגֶל הַזָּקָן וְהַקָּדְקֹד{{ש}} {{סי|הַ}}בֵּט וּזְכוֹר אֶת־כָּל־הַתְּלָאָה / {{סי|הַ}}הִשִּׂיגָה עֲדַת צֹלֵעָה וְנַחֲלָאָה / {{סי|הַ}}לְעוֹלָמִים תִּזְנַח לְרַבַּת חֶלְאָה {{סי|וְ}}אַבִּיעָה עוֹד מִקְרֵה שִׁבְעָה / {{סי|וָ}}תִיקִים אַחִים תְּמִימֵי דֵעָה / {{סי|וְ}}קָלָם בָּאֵשׁ בְּשָׁוְא נִתְעָה{{ש}} {{סי|וְ}}עַל לֹא אָכְלוּ מִזִּבְחוֹ / {{סי|וְ}}יִדְבְּקוּ בְּעֹשֵׂה תֵבֵל בְּכֹחוֹ / {{סי|וְ}}שִׁסְּפָם נָבָל בְּאַכְזְרִיּוּת רוּחוֹ{{ש}} {{סי|וּ}}מַחֲבַת נְחֹשֶׁת בְּאוֹר רִתַּח / {{סי|וְ}}יִפַשַּׁח הָרִאשׁוֹן נֶתַח נֶתַח / {{סי|וְ}}עוֹר רֹאשׁוֹ חָשַׂף בְּתוֹתָח {{סי|זָ}}מַם לַהֲרוֹג שֵׁשֶׁת אֶחָיו / {{סי|זֵ}}ד יָהִיר בְּעֶבְרַת טוּחָיו / {{סי|זְ}}בָחָם כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף בְּחוֹחָיו{{ש}} {{סי|זָ}}מַם אֲפַתֶּה הַשְּׁבִיעִי קְטַנָּם / {{סי|זָ}}הָב אַעֲשִׁירְךָ אֵלָיו נָם / {{סי|זְ}}מַנְתִּיךָ לִי לְמִשְׁנֶה קוֹנָם{{ש}} {{סי|זֹ}}רַז הָעֶלֶם הַטּוֹב לְבַחֵר / {{סי|זָ}}עַק הָרְגֵנִי נָא לָמָה תְאַחֵר / {{סי|זָ}}נַחְתִּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְאֵל אַחֵר {{סי|חָ}}ם וַיִּחַר מוֹשֵׁל רָשָׁע / {{סי|חִ}}יזֵק מַכּוֹתָיו בְּלִי פֶשַׁע / {{סי|חֻ}}סֶן הַיֶּלֶד וּלְסוֹבְלָם שָׁעֳשַׁע{{ש}} {{סי|חָ}}זְתָה הוֹרָתָם מִשְׁפְּטֵי בָנֶיהָ / {{סי|חָ}}מְטָה נַפְשָׁהּ עַל נִינֶיהָ / {{סי|חָ}}לְפָה וַתָּשָׁב רוּחָה לְקוֹנָה{{ש}} {{סי|חֲ}}מָסִי אִם גָּבַר לַעֲכוֹר / {{סי|חֲ}}סִידִים אֵלּוּ וַהֲרִיגָתָם זְכוֹר / {{סי|חַ}}נֵּן כְּרוּיֵי בְלֶתֶךְ וָכֹר {{סי|טָ}}פַשׁ עוֹד מָדוֹן מְגָרֶה / {{סי|טִ}}פְטוּפִי אֲשֶׁר לֹא יַמְרֶה / {{סי|טִ}}מּוּסֵי יְוָנִי הַחַי יִקָּרֵא{{ש}} {{סי|טִ}}כֵּס זוֹכֵר שְׁמוֹ יְהוּדִי / {{סי|טָ}}בוֹחַ וְקָרוּץ כְּמוֹ גְּדִי / {{סי|טְ}}רִיָּה וּבִקֹרֶת לְהַכְבִּיד בְּשֶׁלְדִּי{{ש}} {{סי|טֹ}}הַר טְבִילֹות מִקְוֶה מֵהֶם הֶחֱדִיל / {{סי|טָ}}שׁוּ קְדוֹשִׁים מִנְשֵׁיהֶם לְהַבְדִּיל / {{סי|טָ}}רְחָם סָקַרְתָּ נֵס לְהַגְדִּיל {{סי|יָ}}חִיד וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן שָׁמַיִם / {{סי|יִ}}מֵּן לְכֻלָּם מִקְוְאוֹת מַיִם / {{סי|יַ}}עַן חַסִידָיו מְיַחֲדָיו פַּעֲמָיִם{{ש}} {{סי|יָ}}סַף יָדוֹ לְתָעֵב הָמוֹן / {{סי|יְ}}דִידוּת בַּיִת לְאִישׁ כִּזְמוֹן / {{סי|יִ}}שְׁכְּבֶנָּה אָז תְּחִילָה הַהֶגְמוֹן{{ש}} {{סי|יָ}}תֵד זֹאת נִתְקְעָה לְגֹדֶשׁ / {{סי|יְ}}רָחִים אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ / {{סי|יְ}}הוּדָה הִסִּיעָה כֹּהֵן הַקֹּדֶשׁ {{סי|כְּ}}נִתְמָלֵּא סֶפֶק וְשַׁדַּי חָנַן / {{סי|כִּ}}נֵּס חַשְׁמֹנַאי לְבַת יוֹחָנָן / {{סי|כִּ}}נְּסוּם לְחֻפָּה בְּמִשְׁתֶּה לְהִתְרוֹנָן{{ש}} {{סי|כָּ}}ל־עֶדְיָהּ פָּחֲחָה הַכַּלָּה / {{סי|כּ}}וֹס מָזְגָה לִקְרוּאֵי הַלּוֹלָה / {{סי|כָּ}}בְשׁוּ פְנֵיהֶם מֵהַבִּיט צִלָּהּ{{ש}} {{סי|כִָּ}}בֵד שֶׁצֶף הָאָח לְעֻמָּהּ / {{סי|כַּ}}בִּירִים קְרוּאִים פֶּה לְהַנְעִימָה / {{סי|כְּ}}נֶגְדָּם אֵיךְ עָמַדְתְּ כִּקְדֵשָׁה עֲרֻמָּה {{סי|לָֽ}}מוֹ הֵשִֽׁיבָה נְוַת יְפֵה־פִיָּה / {{סי|לִ}}י אֵיךְ תְּיַסְּרֽוּנִי בִּרְמִיָּה / {{סי|לְ}}עָרֵל וְטָמֵא תַּשְׁגִּילֽוּנִי הַלַּֽיְלָה עֶרְיָה{{ש}} {{סי|לָ}}בְשָׁה רוּחַ אָז יְהוּדָה / {{סי|לִ}}בּוֹ מְלָאוֹ גְּבוּרָה עֲנוּדָה / {{סי|לָ}}חַשׁ וַיְקַנֵּא קִנְאָה כְבֵדָה{{ש}} {{סי|לִ}}קֵּט הֲדַס וּמִינֵי בְשָׂמִים / {{סי|לְ}}הָכִין כְּמוֹ בְגִיל וְהֵינוֹמִים / {{סי|לְ}}הַתְעֹת עַוָּל כְּחֻקּוֹ מַשְׁלִימִים {{סי|מֵ}}רָחוֹק בְּשָׁקְפָם מְזַמְּרִים וּמְחַנְּגִים / {{סי|מִ}}לֵּל׃ אֵלֶּה הַשָּׂרִים הַמַּנְהִיגִים / {{סי|מֵ}}עַתָּה יִכָּנְסוּ בְּנִמּוּסֵי עֲרוּגִים{{ש}} {{סי|מְ}}שָׁרֲתָיו וּמַחֲנֵֽהוּ חֽוּצָה הֵנִיס / {{סי|מַ}}תִּתְיָֽהוּ וְאֶחָיו פְּנִימָה הִכְנִיס / {{סי|מַ}}כְבַּי יְהוּדָה גְּבוּרָה הִשְׁנִיס{{ש}} {{סי|מֹ}}אֶֽסֶת כָּל־עֵץ הִדְקִיר הַמְזַנֶּה / {{סי|מֵ}}עַכּוֹ לִנִמְרִים רָדַף הַמַּחֲנֶה / {{סי|מְ}}חָצָם וְכִלָּם וַיֻּגַּד לֶאֱלִיפֹרְנֵי {{סי|נָ}}סַע וַיֶּאֱסֹף הֲמוֹנוֹ לְהַקְמִיל / {{סי|נָ}}ח קָרוֹב מִצִּיּוֹן מִיל / {{סי|נָ}}ע לְבָבִי כְּיַֽעַר וְכַרְמִל{{ש}} {{סי|נָ}}דְבוּ הָעָם לָשׁוּב לִמְחוֹלֲלָם / {{סי|נֶ}}אֱנָחִים בְּצוֹם וּבְכִי כֻּלָּם / {{סי|נֶ}}חֱמָדִים מִפָּז הָגוּ בְּפִלְפּוּלָם{{ש}} {{סי|נִ}}בָּא לַמֶּֽלֶךְ הֶגְמוֹנוֹ אַכְיוֹר / {{סי|נָ}}דִיב יוֹעֵץ דֻּכָּס וְאַפִּיפְיוֹר / {{סי|נָ}}צְרוּ חֻקָּם וְיַצִּיתֽוּךָ כַּכִּיּוֹר {{סי|ס}}וֹטֵן כְּהֶאֱזִין עָלָיו הִגְעִיר / {{סי|סָ}}ח לְהוֹקִיעוֹ כְּבוֹדוֹ לְהַכְעִיר / {{סי|סָ}}מוּךְ מִבּוֹא שַֽׁעַר הָעִיר{{ש}} {{סי|סָ}}חַף׃ "מָחָר הַקִּרְיָה כְּאַגְחִיל / {{סי|סְ}}יָפִי בְּרֹאשׁ זֶה אַתְחִיל / {{סי|סַ}}נֵּגְרוֹן מְשַׂנְאַי תְּמוּר הִשְׁחִיל{{ש}} {{סי|סִ}}כְּכַֽתְנִי בַּלַּֽיְלָה הִיא יְהוּדִית / {{סי|ס}}וֹדָהּ בָּרוּךְ וְטַעֲמָהּ עִדִּית / {{סי|ס}}וֹחֵרָה לְעַמָּהּ וּלְיָוָן לַפִּידִית" {{סי|עִ}}יר וְישְׁבֶֽיהָ בְּכֹֽשֶׁר בַּחֲזוֹתָהּ / {{סי|עָ}}לְצָה וַתּֽוֹלֶךְ עִמָּהּ שִׁפְחָתָהּ / {{סי|עַ}}ל יְיָ הִשְׁלִיכָה יְהָבָתָהּ{{ש}} {{סי|עָ}}מְדָה בְּרֹאשׁ מַחֲנוֹת הָאוֹיֵב / {{סי|עֲ}}לִיצוֹתָיו לְהָפֵג וַחֲיָלָיו לְדַיֵּב / {{סי|עַ}}ל רֹאשׁוֹ גְּמוּלוֹ לְחַיֵּב{{ש}} {{סי|עֲ}}דִי יָפְיָהּ הִגִּֽידוּ לַמֶּֽלֶךְ / {{סי|עַ}}לְמָה שֶׁאֵין כָּמֽוֹהָ בַּפֶּֽלֶךְ / {{סי|עָ}}רְבָה עָלָיו וְלַהֲבִיאָהּ הִלֵּךְ {{סי|פָּ}}ץ׃”מַה דַּרְכֵּךְ, הַשְׁמִיעִֽינִי.“ / {{סי|פָּ}}צְתָה׃ ”מִמִּשְׁפַּֽחַת נְבִיאִים אָֽנִי / {{סי|פּ}}וֹתְרִים עָלֶֽיךָ מַלְכִּי וּקְצִינִי{{ש}} {{סי|פֶּֽ}}תַע פִּתְאוֹם בְּבֹא מָחָר / {{סי|פָּ}}גוֹזֶֽיךָ יִתְּצוּ הָעִיר כְּפֶחָר / {{סי|פָּ}}סַעְתִּי לְבַשֶּׂרְךָ לְבַל תְּאַחַר{{ש}} {{סי|פּ}}וּרָה בְּדָרְכֲךָ בְּמוֹ חֲמָתֶֽךָ / {{סי|פְּ}}קֹד וּזְכֹר אֵת אֲמָתֶֽךָ / {{סי|פִּ}}רְחֵי מִשְׁפַּחְתִּי יְשָׁרְתֽוּךָ בְּבֵיתֶֽךָ“ {{סי|צִ}}פְצֵף׃ ”כֹּל שְׁאֵלָתֵךְ אֲמַלֵּא, / {{סי|צִ}}בְיוֹנִי אִם תַּעֲשִׂי, מִלְּכַלֵּה / {{סי|צֶ}}אֱצָאֵי בֵית אָבִיךְ אֲעַלֶּה“{{ש}} {{סי|צָ}}רְחָה לוֹ׃ ”אֵינֶֽנִּי טְהוֹרָה.“ / {{סי|צָ}}ו לְהַעֲבִיר קוֹל וּגְזֵרָה / {{סי|צֹֽ}}רוּ מֵהַגִּֽיעַ בָּעַלְמָה הַמִּטַּהֵרָה{{ש}} {{סי|צָ}}הַל כְּסוּס מְיֻזָּן וְכִרְכָּר / {{סי|צְ}}בָאָיו בְּמִשְׁתֵּה שְׁמָנִים הִשְׁכָּר / {{סי|צַ}}וָּארוֹ לָצוּד שָׁתָה וַיִּשְׁכָּר {{סי|קִ}}פְּחַֽתּוּ אָז שְׁנַת תַּרְדֵּמָה / {{סי|קָ}}רְאוּ לוֹ הַנַּעֲרָה לְפָגְמָהּ / {{סי|קָ}}דְקֳדוֹ הִשְׁכִּיב וּכְיָשֵׁן נִדְמָה{{ש}} {{סי|קָֽ}}מוּ חִישׁ וּפָנוּ לְדַרְכָּם / {{סי|קַֽ}}לּוּ רֶֽגֶל מֵעַל מַלְכָּם / {{סי|קִ}}דְּמוּ וַיָּרֻֽצוּ לְאָהֳלֵי סֻכָּם{{ש}} {{סי|קְ}}רוּאָה יִרְאַת יהוה וּמַשְׂכֶּֽלֶת / {{סי|קָ}}צֲצָה גֻלְגַּלְתּוֹ כְּרֹאשׁ שִׁבֹּֽלֶת / {{סי|קָ}}חַֽתּוּ וֶהֱבִיאַֽתּוּ לְהֵטִיב תּוֹחָֽלֶת {{סי|רָ}}אֽוּהוּ וְלֹא הֶאֱמִינוּ לָהּ / {{סי|רָֽ}}צוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר בְּקִצְפּוֹ תָּלָה / {{סי|רָ}}חַשׁ ”הוּא ראשׁוֹ“ בְּאָלָה!{{ש}} {{סי|רְ}}מַשׁ הַהוּא גָּדְלוּ שְׂמָחוֹת / {{סי|רָ}}חֲקוּ וַיָּנֻֽסוּ יָגוֹן וַאֲנָחוֹת / {{סי|ר}}וֹדֵף וּמִתְנַקֵּם כְּהֶֽרֶף לְהִמָּחוֹת{{ש}} {{סי|רָ}}קְדוּ וְחָדוּ כֹּל הַלַּֽיְלָה / {{סי|רֶֽ}}נֶן הִנְעִימוּ לְנוֹרָא עֲלִילָה / {{סי|רְ}}חָפָם וּפְקָדָם בְּפָסֽוֹחַ וְחֶמְלָה {{סי|שַֽׁ}}חַר כְּהִקְרִין וְהַבֹּֽקֶר אוֹר / {{סי|שָׁ}}אֲגוּ בְקוֹל חָזָק וְנָאוֹר / ”{{סי|שְׁ}}מַע יִשְׂרָאֵל יְיָ“ לְבָאוֹר{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹדְדִים כְּשָׁמְעָם הֲמֻלַּת הֶהָמוֹן / {{סי|שָׁ}}קְדוּ לְהָקִיץ הַמֶּֽלֶךְ וְלִכְמֹן / {{סי|שְׁ}}זָפֽוּהוּ מֵת מֻשְׁכָּב בְּאַרְמוֹן{{ש}} {{סי|שְׁ}}אוֹנָם נִכְנַע וַתִּבְרַח רוּחָם / {{סי|שָׁ}}חֲחוּ וְחָגְרוּ בְּפַֽחַד אֶבְחָם / {{סי|שׁ}}וֹבֵיהֶם רְדָפוּם וְהִכּוּם לְפַלְּחָם {{סי|תִּ}}מּוּם וַהֲרָגוּם תִּלֵּי תִלִּים / {{סי|תּ}}וֹדוֹת וְהַלֵּל סִיְּגוּ סְגוּלִים / {{סי|תֹּֽ}}קֶף הַנֵּס קָבְעוּ מַשְׂכִּילִים{{ש}} {{סי|תִּ}}מֲמוּ הַלֵּל לִגְמוֹר שְׁמוֹנָה / {{סי|תֹּֽ}}כֶן נֵרוֹת לְהַעֲלוֹת בִּרְנָנָה / {{סי|תָּ}}מִיד בְּכֹל שָׁנָה וְשָׁנָה{{ש}} {{סי|תֹּ}}אֲמוּ הַיּוֹם שַׁבָּת {{הור1|בר"ח|וְרֹאשׁ חֹֽדֶשׁ}} וַחֲנֻכָּה / {{סי|תְּ}}פֹאָר מֵעִנְיָנָם מֵעֲנֻגָּה וְרַכָּה / {{סי|תְּ}}עִידְךָ נֶֽצַח כִּי לְךָ הַמְּלוּכָה :<b>{{סי|יְ|1}}חִידֶֽיךָ {{סי|וִ|1}}ידִידֶֽיךָ {{סי|סֶֽ|1}}לָה {{סי|פְ|1}}קָדֽוּךָ / {{סי|בַּ|1}}ל {{סי|נִ|1}}דְמֵֽיתָ {{סי|שִׂ|1}}גְּבֽוּךָ {{סי|לִ|1}}בְּדֽוּךָ / {{סי|מִ|1}}שְּׁבִי {{סי|הַ|1}}דְרִירֵם / וְהַכֹּל יוֹדֽוּךָ. קָדוֹשׁ</b><noinclude> [[קטגוריה:פיוטי יוצר]] [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] <noinclude/> ptaa2xkhhsyzvkiwv8kemhsw3zyres1 0 1726602 3001493 2996841 2026-03-29T09:26:52Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001493 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |כְּבוֹדוֹ |- |{{סי|א}}וֹר יַזְרִיחַ||{{שמאל|{{סי|בְּ}}מִקְדַּשׁ קֹדֶשׁ}} |- |{{סי|גִּ}}יהַּ נֵרוֹת נֶחֱזֶה||{{שמאל|{{סי|דּ}}וֹלְקִים בְּקֹּדֶשׁ}} |- |{{סי|הָ}}שֵׁב כֹּהֲנִים לְמַחְלְקוֹתָם||{{שמאל|{{סי|וִ}}ישָׁרְתוּךָ בַּקֹּדֶשׁ}} |- |{{סי|זְ}}רוּיֶיךָ יְקֻבָּצוּ חֲזוֹת||{{שמאל|{{סי|חֲ}}נֻכַּת מִקְרָא קֹדֶשׁ}} |- |{{סי|טֶ}}כֶס מִצְוַת נֵרוֹת שִׁבְעָה||{{שמאל|{{סי|יַ}}עַרְכוּ בַּקֹּדֶשׁ}} |- |{{סי|כֹּ}}הֲנִים קְדוֹשִׁים||{{שמאל|{{סי|לְ}}בוּשֵׁי בִּגְדֵי קֹדֶשׁ}} |- |{{סי|מְ}}נוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ||{{שמאל|{{סי|נֵ}}רוֹתֶיהָ בַּקֹדֶשׁ}} |- |{{סי|שְׂ}}רָד מְכֻרְבָּלִים||{{שמאל|{{סי|עֵ}}ת תָּשִׁיב בַּקֹּדֶשׁ}} |- |{{סי|פְּ}}אֵר מִגְבָּעוֹת||{{שמאל|{{סי|צִ}}יץ נֶזֶר הַקֹּדֶשׁ}} |- |{{סי|קָ}}רֵב לִתְבוּאַת||{{שמאל|{{סי|רֵ}}אשִׁית קֹדֶשׁ}} |- |{{סי|שׁ}}וּבָה בְרַחֲמִים||{{שמאל|לְעִיר הַקֹּדֶשׁ}} |- |{{סי|תִּ}}תְפָּאַר וְתִתְקַדַּשׁ||{{שמאל|בְּפִי שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ}} |}<noinclude> [[קטגוריה:פיוטי אופן]] [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> lo15uamszllnt5pgkgthdy82rgawysg 0 1726603 3001495 2929286 2026-03-29T09:28:31Z מו יו הו 37729 3001495 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''שלמה'''}} {{סי|שְׁ}}נֵי זֵיתִים / נִכְרָתִים / בְּגַן נָעוּל יַצְהִירוּ{{ש}} {{סי|לְ|2}}רֹאשׁ קְהָתִים / וְאֶפְרָתִים / שְׁתֵּי עֲטָרוֹת יַכְתִּירוּ{{ש}} {{סי|מ|2}}וּל מְנוֹרָה / הַטְּהוֹרָה / כְּמוֹ נֵרוֹת יַזְהִירוּ{{ש}} {{רפרן|{{סי|הֵ|2}}ן בַּמַּחֲנֶה / אֶל מוּל פְּנֵי / הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ}} {{סי|לְ|3}}בֵן אֶפְרָת / צִיץ נִכְרַת / אֲשֶׁר הָיָה כְּצִיץ נוֹבֵל{{ש}} לְבֵן הֻמְשָׁח / אֲשֶׁר הוּשַׁח / כְּמוֹ אֳנִיָּה בְּלִי חוֹבֵל{{ש}} זְכֹר מַרְאָה / אֲשֶׁר רָאָה / זְכַרְיָהוּ בְּעִיר בָּבֶל{{ש}} כְּמוֹ זְכַרְתָּם / וְהוֹשַׁעְתָּם / אֲזַי עַל יַד זְרֻבָּבֶל{{ש}} זְכֹר זַרְעָם / לְהוֹשִׁיעָם / וְגַם תִּקְרָא שְׁנַת יוֹבֵל{{ש}} וְשִׂים אוֹתָם / מְקוֹם אֲבוֹתָם / הֱיוֹת מוֹשְׁלִים בְּכָל תֵּבֵל{{ש}} וּמֵעַל יַד / אִישׁ צַיָּד / טַבַּעְתָּם יָסִירוּ{{ש}} {{רפרן|הֵן בַּמַּחֲנֶה / אֶל מוּל פְּנֵי / הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ}} {{סי|מַ|3}}מְלָכָה / מְמֻשָּׁכָה / לְעִיר צִיּוֹן תְּשִׁיבֶנָּה{{ש}} וּבַת כְּבוּדָּה / בְּרֹב עֲבֻדָּה / לְבֵית אִמָּהּ תְּבִיאֶנָּה{{ש}} וְהַגְּבִירָה / וְהַצְּפִירָה / בְּרֹאשׁ דָּוִד תְּשִׂימֶנָּה{{ש}} וּמִצְנֶפֶת / מְעֻלֶּפֶת / בְּרֹאשׁ אַהֲרֹן תְּקִימֶנָּה{{ש}} וְהַתָּמִיד / אֲזַי תַּעֲמִיד / וְהַמִּנְחָה תְּרִימֶנָּה{{ש}} וְהַמֶּרְקָח / אֲשֶׁר לֻקָּח / וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה{{ש}} וְהַנֵּרוֹת / בַּמְּנוֹרוֹת / בְּנֵי אַהֲרֹן יַבְעִירוּ{{ש}} {{רפרן|הֵן בַּמַּחֲנֶה / אֶל מוּל פְּנֵי / הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ}} {{סי|הַ|3}}נְּכֵאָה / וְהַצְּמֵאָה / אֲשֶׁר תָּמִיד לְךָ תְיֵלִיל{{ש}} סְמֹךְ יָדָהּ / בְּבֶן דוֹדָהּ / הַנִּקְרָא שְׁמוֹ חַכְלִיל{{ש}} וְתַכְנִיסֵם / לְגַן בֹּשֶׂם / וְחֻפָּתָם בְּהוֹד תַּכְלִיל{{ש}} וְתוֹלִיכֵם / וְתַמְלִיכֵם / בְּהַר צִיּוֹן וְהַגָּלִיל{{ש}} וְחֹק יָשָׁר / אֲזַי יוּשַׁר / עֲלֵי נֵבֶל וְגַם חָלִיל{{ש}} וְעַם אֹהֲבֵי / שִׁמְךָ וְעֹזְבֵי / חֲזוֹן שֶׁקֶר וְשָׁוְא וֶאֱלִיל{{ש}} וְאֹם פְּרוּכִים / יְהוּ בְרוּכִים / כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּ{{ש}} {{רפרן|הֵן בַּמַּחֲנֶה / אֶל מוּל פְּנֵי / הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ}}<noinclude> [[קטגוריה:פיוטי מאורה]] [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] [[קטגוריה:רבי שלמה אבן גבירול]] sxg0ir11dpqchpuozujp7h4o60w45fq 0 1726604 3001496 2996880 2026-03-29T09:28:38Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001496 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''שלמה הקטן בירבי יהודה חזק'''}} {{סי|אֵ}}ין צוּר חֵלֶף / תַּבְנִית כֹּל גּוֹלֵף / לְכוֹשֵׁל חִיּוּל חוֹלֵף / לִמְכַשֵּׁל חַיַּת שׁוֹלֵף{{ש}} {{סי|בַּ}}עַר שָׁקַד לְסַלֵּף / עָם דָּת אִלֵּף / מְעַט פִּרְחֵי תֶלֶף / גִּבַּר מֵרֹב אָלֶף. {{סי|גֻּ}}מָּצֵי שִׁיחוֹת כָּר / שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה כִּרְכַּר / רְאוֹת בְּרֵכוֹת סָקַר / בְּעִנּוּי נֶפֶשׁ נָקַר{{ש}} {{סי|דִּ}}בֶּר שֵׁם יָקָר / כָּל־מַזְכִּיר יְדֻקָּר / וְאָז לְרֹב הָפְקָר / מְרֹד כְּפֹר בְּעִקָּר. {{סי|הֶ}}עֱרִים סוֹד בְּלִיַּעַל / לְהוֹגֵי חֵן יַעַל / מְסֹךְ סַף רַעַל / חַיֵּימו הַמְרֵר וְהַרְעַל{{ש}} {{סי|וְ}}עוֹד הוֹסִיף מַעַל / לְאֵל מוֹדֵד שַׁעַל / בִּטֵּל עוֹד מֵהַעַל / קָרְבָּן תָּמִיד מֻעָל. {{סי|זֶ}}רַע קֹדֶשׁ הַחֲרֵץ / חָכְמֵי קַלֵּי מֶרֶץ / גְּזוֹר אֶצְבַּע קֶרֶץ / כּוֹתֵב כְּתֻבַּת פֶּרֶץ{{ש}} {{סי|חִ}}בּוּל טֻמְאַת שֶׁרֶץ / גַּן נָעוּל הַשְׁרֵץ / שִׁתּוּק אִסּוּף הַפְרֵץ / זִמָּה סַפֵּק אָרֶץ. {{סי|טָ}}סוּ חַרְגּוֹלֵי יֶלֶק / זְמוֹרַי הַבְקֵק וְהַבְלֵק / כְּנֵץ עַל צִפּוֹר דּוֹלֵק / גּוֹזָלַי בַּתֵּר וְהַמְלֵק{{ש}} {{סי|יָ}}קְדוּ כְּהַבְהֲבֵי עֶלֶק / חַרְחַר רִיב וְחֶלֶק / עֲקֹר מַתַּן חֵלֶק / חַג וּמְנוֹרָה דּוֹלֵק. {{סי|כְּ}}נוּיִם שְׁפַנֵּי סֶלַע / הוּמָרוּ לְתַנִּינֵי בֶלַע / לְבָאֵי שֵׁן וּמַתְלַע / תְּבוּאַת קֹדֶשׁ יָלַע{{ש}} {{סי|לְ}}אֵיד הֵכִינוּ צֶלַע / נְטֹשׁ מְדָנֵי גַּלַּע / בְּשַׂר קֹדֶשׁ קַלַּע / מֵעַם מָשׁוּל תּוֹלָע. {{סי|מִ}}דַּת חָמָס גָּמָלוּ / כֵּן גְּמוּל הָגְמָלוּ / כְּסוּף יְאֹר קָמֵלוּ / כְּרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת נִמָּלוּ{{ש}} {{סי|נִ}}טְיוֹן רָעוֹת נִכְּלוּ / בַּל יוּכְלוּ שֻׁכְּלוּ / כְּקַשׁ יָבֵשׁ אֻכְּלוּ / כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ.{{ממס|תהלים לז כ}} {{סי|ס}}וֹד שֵׁם לְחַלֵּל / תְּמוּר רָשָׁע מִתְחוֹלֵל / יוֹמָם הָפַךְ לְלֵיל / בְּכֵן יֻגְמַר הַלֵּל{{ש}} {{סי|עֹ}}ז בְּכֵן יִתְמַלֵּל / מִפִּי יוֹנֵק וְעוֹלֵל / לְמַשְׁבִּית צַר וּמִתְעוֹלֵל / כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל.{{ממס|תהלים קנ ו}} {{סי|פֻּ}}לְּגוּ לְשִׁבְעָה חֲלוּצִים / וְקָבְעוּ שְׁמוֹנָה מְלִיצִים / נֶגֶד שְׁקוּדַת נִצִּים / וּתְקוּפַת שְׁנַת קִצִּים{{ש}} {{סי|צִ}}עֲרוּ כְּעַקְרַבֵּי עֲקָצִים / וְצֹעֲרוּ כִּנְמַלֵי שְׁקָצִים / לֹהֲטוּ כַּעֲצֵי קְצָצִים / דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים.{{ממס|תהלים קיח יב}} {{סי|קְ}}הָלִים נוֹסְדוּ מְדָנַי / בִּשְׁנֵים עָשָׂר עִדָּנַי / {{סי|רָ}}ב רִיבָם יְיָ / עַל חוֹשְׁבַי אָבְדָנָי{{ש}} {{סי|שְׁ}}פֹט כֵּן דִּינַי / אֵין עוֹד זוּלָתְךָ אַדֹנָי / {{סי|תֹּ}}אבֵד כֵּן זֵידוֹנַי / כָּל אוֹיְבֶיךָ יְיָ.{{ממס|שופטים ה לא}} {{סי|שְׁ}}מֹר {{סי|לְ}}פִי {{סי|מִ}}לִּים / {{סי|הַ}}ט {{סי|הַ}}קְשֵׁב {{סי|ק}}וֹבְלִים / {{סי|טֵ}}רוּד {{סי|נֹ}}ף {{סי|בִּ}}הוּלִים / {{סי|יָ}}חִיל {{סי|ר}}וֹזְנֵי {{סי|בְ}}עָלִים{{ש}} {{סי|יְ}}צִיאַת {{סי|י}}וֹם {{סי|הִ}}לּוּלִים / {{סי|וְ}}קָרַע {{סי|דִּ}}ין {{סי|ה}}וֹלְלִים / {{סי|חֲז}}וֹת {{סי|קְ}}רֹא כִּמְהַלְלִים / מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם.{{ממס|שמות טו יא}}<noinclude> [[קטגוריה:פיוטי זולת]] [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] [[קטגוריה:רבי שלמה הבבלי]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:סיומת מקראית]] </noinclude> mfy9i3sp4iqg0ocgxm75leqvd3gmug9 0 1727533 3001517 2999956 2026-03-29T11:48:57Z מו יו הו 37729 מו יו הו העביר את הדף [[אותך אדרוש]] לשם [[אותך אדרוש ואליך אתודע]]: להבדיל מ[[אותך אדרוש ולשמך איחל]] 2999956 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''' משולש, '''שמעון בר יצחק'''}} {{סי|א}}וֹתְךָ {{סי|אֶ}}דְרֹשׁ וְאֵלֶיךָ אֶתְוַדָּע{{ש}} גָּדוֹל בִּיהוּדָה וּבְיִשְׂרָאֵל נוֹדָע{{ש}} הֵן {{סי|אַ}}תָּה חֲקַרְתָּנוּ וַתֵּדָע{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע.{{ממס|תהלים נא ה}} {{סי|אֵ}}דַע {{סי|אֲ}}בָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ{{ש}} וּמֵהֲמוֹן רַחֲמָיךָ לֹא זֻנַּחְנוּ{{ש}} הֵן {{סי|אֵ}}לָיו כַּפַּיִם שִׁטַּחְנוּ{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ.{{ממס|תהלים לג כא}} {{רפרן|הזחה=3|חטאנו}} {{סי|בָּ}}טַחְנוּ {{סי|בְ}}שִׁמְךָ לְנֶפֶשׁ תַּאֲוָה{{ש}} וְהֵפַקְנוּ מָגֵן בְּלִי גַאֲוָה{{ש}} הֵן {{סי|בְּ}}מָעֻזָּךְ לַדָּל תִּקְוָה{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה.{{ממס|איוב כב כט}} {{סי|גֵּ}}וָה {{סי|גֵּ}}אִים עָלַי מַגְדִּילִים{{ש}} בְּרֹגֶש שְׂבֵעִים לֹא נֶחְדָּלִים{{ש}} הֵן {{סי|גְּ}}לַל הַמֵּצִיק מִתְדַּלְדְּלִים{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} רִצַּץ עָזַב דַּלִּים.{{ממס|איוב כ יט}} {{רפרן|הזחה=3|חטאנו}} {{סי|דַּ}}לִּים {{סי|דִּ}}ינְךָ פָּחֲדוּ וְרָהוּ{{ש}} בָּאִים כְּמוֹדֶה וְעֹזֵב לְרַחֲמֵהוּ{{ש}} הֵן {{סי|דָּ}}פְיָם הַיּוֹם תְּכַפְּרֵהוּ{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} יוֹם כִּפֻּרִים הוּא.{{ממס|ויקרא כג כח}} {{סי|ה}}וּא {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר יִלְבָּשׁ{{ש}} יָשׁוּב יְרַחֵם וְעָוֹן יִכְבָּשׁ{{ש}} {{סי|הֵ}}ן הֻמְתַּק בְּפִי כִּדְבָשׁ{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ.{{ממס|איוב ה יח}} {{רפרן|הזחה=3|חטאנו}} {{סי|וְ}}יֶחְבַּשׁ {{סי|וְ}}לִשְׁמוֹ כֹּל יוֹדוּ{{ש}} כִּי יָסִיר מַשְׂאוֹת כָּבֵדוּ{{ש}} הֵן {{סי|וְ}}עַמּוֹ לְפָנָיו יִתְוַדּוּ{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ.{{ממס|שמות יח יא}} {{סי|זָ}}דוּ {{סי|זְ}}דוֹנוֹת וּשְׁגָגוֹת שְׁגוּיִם{{ש}} סְלַח נָא בְּפִימוֹ הֲגוּיִם{{ש}} הֵן {{סי|זַ}}כֵּם לְתֶחִי נְחוּיִם{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים.{{ממס|תהלים לו י}} {{רפרן|הזחה=3|חטאנו}} {{סי|חַ}}יִּים {{סי|חֹ}}ן לְעַם מְנַטְּלֶיךָ{{ש}} לֵבָב עִקֵּשׁ מֵהֶם בְּבַטְּלֶךָ{{ש}} הֵן {{סי|חַ}}שְׁרַת מֵי טֹהַר בְּהַטִּילֶךָ{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ.{{ממס|ישעיהו כו יט}} {{סי|טַ}}לְּךָ {{סי|טְ}}לָאֶיךָ בּוֹ לְהִתְכַּפֵּר{{ש}} הָעֵת תַּמְצִיאֵם סְלִיחָה וָכֹפֶר{{ש}} הֵן {{סי|טַ}}הֲרֵם כָּאָמוּר בַּסֵּפֶר{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר.{{ממס|ויקרא טז ל}} {{רפרן|הזחה=3|חטאנו}} {{סי|יְ}}כַפֵּר {{סי|יִ}}רְצֶה כְּאָז בְּהַעֲלָיוֹתַי{{ש}} בִּהְיוֹת אֲרִיאֵל בְּבֹחַן עֲלִיּוֹתַי{{ש}} הֵן {{סי|יָ}}דַעְתָּ פִּקּוּק חֳלִיּוֹתַי{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי.{{ממס|תהלים קלט יג}} {{סי|כִּ}}לְיוֹתַי {{סי|כְּ}}טוּחַי אָכִין לְעָבְדוֹ{{ש}} וְתֶעֱרַב לְפָנָיו תְּחִנַּת עַבְדּוֹ{{ש}} הֵן {{סי|כַּ}}בֵּד יְכַבֵּד מְכַבְּדוֹ{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ.{{ממס|תהלים קמח יג}} {{רפרן|הזחה=3|חטאנו}} {{סי|לְ}}בַדּוֹ {{סי|ל}}וֹ לְהִתְחוֹלֵל כָּל אֱנוֹשׁ{{ש}} אָוֶן לֹא יִתְבּוֹנֵן לֶאֱנוֹשׁ{{ש}} הֵן {{סי|לֹ}}א טוֹב לַצַּדִּיק לַעֲנֹשׁ{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} יִרְבֶּה אֱלוֹהַּ מֵאֱנוֹשׁ.{{ממס|איוב לג יב}} {{סי|מֵ}}אֱנוֹשׁ {{סי|מִ}}מַּעֲשָׂיו יָגֹרְתִּי וְאֻיַּמְתִּי{{ש}} פֶּן אִכָּשֵׁל כַּאֲשֶׁר אָשַׁמְתִּי{{ש}} הֵן {{סי|מְ}}יַחֵל שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי.{{ממס|ירמיהו לא יח}} {{רפרן|הזחה=3|חטאנו}} {{סי|נִ}}חַמְתִּי {{סי|נֶ}}פֶשׁ נַעֲנָה לְהָשֵׂם{{ש}} הִתְוַדּוֹת הַיּוֹם נִסְתָּר וּמְפֻרְסָם{{ש}} הֵן {{סי|נֶ}}צַח לְכִפּוּר הוּשָׂם{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} בְרִית עוֹלָם שָׂם.{{ממס|ש"ב כג ה}} {{סי|שָׂ}}ם {{סי|סְ}}לִיחָה לְהוֹעִיל לְלַמְּדִי{{ש}} תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת כְּזִבְחֵי תְמִידִי{{ש}} הֵן {{סי|סֻ}}יְּמָה בְּצִלּוֹ לְהַעֲמִידִי{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי.{{ממס|איוב כג י}} {{רפרן|הזחה=3|חטאנו}} {{סי|עִ}}מָּדִי {{סי|עֲ}}שׂוֹת חֶסֶד בְּהַפְלִיאֶךָ{{ש}} כִּי תְבַקֵּר צֹאנְךָ וּטְלָאֶיךָ{{ש}} הֵן {{סי|עָ}}לֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ.{{ממס|תהלים עז יב}} {{סי|פִּ}}לְאֲךָ {{סי|פְּ}}עֹל יְרֵאֶיךָ לְנָצְרָם{{ש}} הֱיוֹת יִרְאַת יְיָ אוֹצָרָם{{ש}} הֵן {{סי|פְּ}}לִילֵינוּ לֵידַע בְּהִתְבַּצְּרָם{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם.{{ממס|דברים לב לא}} {{רפרן|הזחה=3|חטאנו}} {{סי|צ}}וּרָם {{סי|צ}}וּר יִשְׂרָאֵל וּקְדוֹשׁוֹ{{ש}} יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם לְעֵינֵיהֶם בְּהִתְקַדְּשׁוֹ{{ש}} הֵן {{סי|צָ}}מְחָה יְשׁוּעָה לְמַקְדִּישׁוֹ{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ.{{ממס|תהלים קב כ}} {{סי|קָ}}דְשׁוֹ {{סי|ק}}וֹמֵם קָדָשָׁיו לְהַקְרִיבָם{{ש}} לְהַצִּיב הוֹד שְׁכִינָתוֹ בְּקִרְבָּם{{ש}} הֵן {{סי|ק}}וּמוֹ יֵחַתּוּ מְרִיבָם{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} יְיָ יָרִיב רִיבָם.{{ממס|משלי כב כג}} {{רפרן|הזחה=3|חטאנו}} {{סי|רִ}}יבָם {{סי|רִ}}יב שׂוֹטְנֵיהֶם לִבְלוֹם{{ש}} יִדְּמוּ קַטֵּגוֹרִים פֶּה לֶאֱלֹם{{ש}} הֵן {{סי|רַ}}עְיָתְךָ תְּהַלֶּלְךָ לְעֵלוֹם{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם.{{ממס|תהלים לז לז}} {{סי|שָׁ}}לוֹם {{סי|שְׁ}}פֹת לְהַזְרִיח נְהָרָה{{ש}} הֲגִיגֵנוּ בִין כְּמִנְחָה טְהוֹרָה{{ש}} הֵן {{סי|שִׁ}}כְנְךָ תַּגִּיהַּ כָּאוֹרָה{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה.{{ממס|ישעיהו ב ג}} {{רפרן|הזחה=3|חטאנו}} {{סי|תּ}}וֹרָה {{סי|שָׁמְעוּ נֶ}}אֱמָנֶיךָ {{סי|בְּ}}סִינַי{{ש}} {{סי|רָ}}צוּהָ {{סי|יְצָ}}רוּהָ {{סי|חֲקָ}}רוּהָ לְעֵינַי{{ש}} הֵן הַיּוֹם יְכַפֵּר לֶאֱמוּנַי{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} אֵל רַחוּם יְיָ{{ממס|דברים ד לא}} יְיָ יְנַהֲלֵנוּ עַלְמוּת לְנַהֲגָה{{ש}} וְיָסִיר מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַף וְתוּגָה{{ש}} הֵן יַעֲבִיר זָדוֹן לִמְשׁוּגָה{{ר1}} {{מילת קבע|כִּי}} לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה.{{ממס|במדבר טו כו}} {{רפרן|הזחה=3|חטאנו}}<noinclude> [[קטגוריה:רבי שמעון הגדול]] [[קטגוריה:חטאנו (סליחות)]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:סיומת מקראית]] </noinclude> sv9n37l2eer0tjq6jddro5czjnqloql 0 1727818 3001505 2976133 2026-03-29T09:32:47Z מו יו הו 37729 הוספת [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור שחל בשבת]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001505 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>שָׂרֵי קֹדֶשׁ הַיּוֹם / אִישׁ בְּרֵעֵהוּ נִתְאַחַד{{ש}} שַׁבָּת שַׂר הַמְּנוּחָה / וְיוֹם כִּפּוּר הַמְיֻחָד{{ש}} אֵל כִּי תִשְׁפֹּט הַיּוֹם / עַל גָּלוּי וְעַל נִכְחָד{{ש}} הוֹצֵא כְאוֹר צִדְקֵנוּ / וּפִינוּ יָרֹן וְיִחַד{{ר1}} הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים / שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד.{{ממס|תהלים קלג א}} בְּשַׁבָּת יוֹם מַרְגּוֹעִי / וְשֹׁד תַּעֲנוּגִי וְנָפְשִׁי{{ש}} בְּשָׂרִי רָז מִשָּׁמֶן / וְעָנָה בְּפָנַי כַּחֲשִׁי{{ש}} וְכָשַׁל מִצּוֹם בִּרְכִּי / וְרוּחִי צָקוּן לַחֲשִׁי{{ש}} מִזְעַר דָּמִי וְחֶלְבִּי / קְחָה כְקָרְבָּן אֵל קְדוֹשִׁי{{ש}} וְאִם עֲוֹנַי יִתְאַסְּפוּן / עֲבֹר יַחַד עַל רֹאשִׁי{{ש}} בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי / וּבִקְהָלָם אַל תֵּחַד.{{ממס|בראשית מט ו}} {{רפרן|הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד}} בְּמִקְרָא שַׁבָּת עֹנֶג / בְּשִׁפְלוּת נְפָשׁוֹת נַעֲנִים{{ש}} שׁוּבוֹ הַיּוֹם בָּנִים / בְּנֵי נִטְעֵי נַעֲמָנִים{{ש}} לְהַלְבִּין אֶת חֲטָאֵיכֶם / אִם יִהְיוּ כַשָּׁנִים{{ש}} וְקִרְאוּ לָאֵל בְּחָזְקָה / וְהַרְבּוּ לוֹ תַּחֲנוּנִים{{ש}} כִּי הוּא אֱלֹהֵי אֱלֹהִים / וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים{{ש}} אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים / וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד.{{ממס|דברים י יז}} {{רפרן|(הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד)}} בְּזָכְרִי עִיר הַקֹּדֶשׁ / עֲצֹר בִּבְכִי אֵיךְ אוּכַל{{ש}} בִּהְיוֹתָם מִזְבְּחוֹתַי / תּוֹךְ מוּסַד הַהֵיכָל{{ש}} אֲשֶׁר יִסַּד בֶּן אוּרִי / וּבֶן אַדְמוֹן אִישׁ מִיכַל{{ש}} לְכַפֵּר עֲוֹן בֵּית יַעֲקֹב / לְצָר נִתַּן כְּצֹאן מַאֲכָל{{ש}} וּבָא שׂוֹטְנִי אֲשֶׁר הֶעֱרִים / לְשׂוּמָם חָרְבָּה וְנִכַּל{{ש}} מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל / גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד.{{ממס|בראשית כז מה}} {{רפרן|(הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד)}} שְׁעֵה קָדוֹשׁ חִין עֶרְכִּי / וְהַט אֹזֶן לְשַׁוְעָתִי{{ש}} שִׁמְעָה אֶת תְּפִלָּתִי / וְאַל תֶּחֱרַשׁ לְדִמְעָתִי{{ש}} וְשׁוּר מִמְּרוֹמִים רֵישִׁי / וָעֳנִי עֲמַל יְגִיעָתִי{{ש}} וְשׁוּב וּבְנֵה מְעוֹן בֵּיתְךָ / מְקוֹם מִשְׁכַּן יְרִיעָתִי{{ש}} וְאָשִׁיר אָז לִשְׁמֶךָ / וְאָרִים קוֹל תְּרוּעָתִי{{ש}} הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי / אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד.{{ממס|ישעיהו יב ב}} {{רפרן|הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד}} <noinclude> [[קטגוריה:פזמון (סליחות)]] [[קטגוריה:סליחות ליום כיפור]] [[קטגוריה:סיומת מקראית]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור שחל בשבת]] </noinclude> 6ujowzkskpyhnw362oiup9sw46ne1g3 106 1728558 3001299 2938960 2026-03-28T17:45:13Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3001299 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|נו|ב|נו א|נז א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף נו עמוד ב] תנו רבנן: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|המרבע את העיר עושה אותה כמין טבלא מרובעת, וחוזר ומרבע את התחומין, ועושה אותן כמין טבלא מרובעת. וכשהוא מודד לא ימדוד מאמצע הקרן אלפים אמה - מפני שהוא מפסיד את הזויות, אלא מביא טבלא מרובעת שהיא אלפים אמה על אלפים אמה, ומניחה בקרן באלכסונה, נמצאת העיר משתכרת ארבע מאות אמות לכאן וארבע מאות אמות לכאן, נמצאו תחומין משתכרין שמונה מאות אמות לכאן ושמונה מאות לכאן, נמצאו העיר ותחומין משתכרין אלף ומאתים לכאן ואלף ומאתים לכאן. אמר אביי: ומשכחת לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי. }} {{הל"מ-רק-גמרא|תניא, אמר רבי אליעזר ברבי יוסי: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|תחום ערי לוים אלפים אמה, צא מהן אלף אמה מגרש - נמצא מגרש רביע, והשאר שדות וכרמים. מנא הני מילי? - אמר רבא: דאמר קרא מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב. אמרה תורה: סבב את העיר באלף, נמצא מגרש רביע. - רביע? פלגא הוי! - אמר רבא: בר אדא משוחאה אסברה לי, משכחת לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי. תחום כמה הויא - שיתסר, קרנות כמה הויין - שיתסר. דל תמניא דתחומין, וארבעה דקרנות - כמה הוי, - תריסר. נמצא מגרש רביע? טפי מתלתא נינהו! - אייתי ארבעה דמתא שדי עלייהו, - אכתי תילתא הוי! - מי סברת בריבועא קאמר? בעיגולא קאמר. כמה מרובע יתר על העגול - רביע, דל רביע מינייהו - פשו להו תשעה, ותשעה מתלתין ושיתא ריבעא, הוי. אביי אמר: משכחת לה נמי במתא דהויא אלפא באלפא. תחומין כמה הוו - תמניא, קרנות כמה הוי - שיתסר, }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''המרבע עיר''' - עגולה: '''עושין לה כמין טבלא מרובעת''' - לקמן מוקי לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי בעיגולא שכשאתה מוסיף ריבוע עליה הרי היא כמין טבלא מרובעת אורכה כרוחבה ותחומיה כמין טבלא מרובעת אורכן כרחבן רחבן למדת העיר על פני חומתה שהיא אלפים וכן אורכן להלן מן העיר אלפים והיינו דקאמר חוזר ומרבע את התחומין כלומר חוזר ומודד לה תחומיה ועל כרחך מרובעין הן: '''וכשהוא מודד''' - תחומי העיר לאחר שריבעה לא ימדוד מאמצע קרן זוית של עיר כנגדו באלכסון אלפים לכל קרן וקרן למתוח חוט מתחום קרן זה לתחום קרן זה: '''מפני שמפסיד את הזויות''' - לכל קרן וקרן מפסיד מה שאלכסון של אלפים על אלפים עודף על ריבוע וכשמותח החוט לא תמצא באורך התחומין מן העיר והלאה לכל צד אלא אלף ותכ"ח אמות כיצד תן תחומין של אלף ותכ"ח אורך לכל צד כנגד העיר אתה צריך לתת טבלא של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח לכל קרן למלאות פגימתן של אורך בריבוע שיהו התחומין מרובעין שהרי ריבוע פיאות לכל שובתי שבת ותמצא באלכסונו של טבלא מכוון כנגד אלכסון קרן העיר אלפים דקיימא לן כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה טבלא של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח אלכסון שלה עודף אלפים ותתנ"ו חומשין שהן תקע"ב אמה פחות ד' חומשין תנם על אלף ותכ"ח הרי אלפים נמצא כשמדדת מאמצע קרן העיר באלכסון אלפים קיצרת את התחום ואינן אלא אלף ותכ"ח וכל כך למה מפני שהפסדת את הזויות שהיית צריך למדוד אלפים ואלכסונן מאמצע קרן העיר ולמתוח חוט אחרי כן מתחום קרן לתחום קרן ותמצא מן החוט ולעיר על פני כל העיר לכל צד אלפים אמה כיצד תן אלפים תחום כנגד העיר לארבע רוחותיה תמצא פגימת אלפים על אלפים לכל קרן ועדיין אתה צריך למתוח חוט כמין גאם להשוות תחומי הקרנות לתחומי העיר ותמצא לכל קרן טבלא של אלפים על אלפים ומכוון אלכסונה כנגד אלכסון קרן העיר ומהו אלכסונה אלפים ות"ת אמה שכך עולה חשבון ד' אלפים חומשין לח' מאות אמה לפיכך הבא למדוד תחומי העיר מביא טבלא רואה כאילו הביא טבלא שהיא אלפים על אלפים ומניחה כנגד העיר באלכסון אלכסון של טבלא כנגד אלכסון של קרן כלומר מודד אלפים וח' מאות כנגד הקרן באלכסון ואח"כ מותח חוט מתחום קרן לתחום קרן: '''נמצא העיר משתכרת''' - במה שרבענוה ד' מאות אמה לכל קרן וקרן שכשהיתה עגולה לא היה לה אלכסון ועכשיו שריבענוה נתננו לה אלכסון והיוצא דרך הקרן משתכר ת' אמה לקרן זו ות' אמה לקרן זו: '''נמצאו תחומי הקרנות משתכרין''' - במה שנתננו טבלא באלכסון כנגד הקרן ח' מאות לכל קרן: '''צא מהן''' - סביב העיר אלף אמה למגרש שאין נוטעין ולא זורעין שם אלא מניחין אותו לנוי העיר כדמתרגם רווחי קרויא: '''נמצא מגרש רביעי''' - לקמן מפרש: '''והשאר''' - שאר התחום שדות וכרמים וחוץ לתחום לא היה להן כלום: '''מנא הני מילי''' - דמגרש אלף אמה: '''מקיר העיר''' - רישא דקרא ומגרשי הערים אשר תתנו: '''בר אדא''' - שם האיש: '''משוחאה''' - מציין תחומי העיר: '''תחומין כמה הוו שיתסר''' - י"ו רבעין של אלף על אלף יש בהן כיצד אלפים על אלפים לכל צד חלקם שתי וערב הרי ד' רבעין של אלף על אלף וכן לכל רוח של עיר: '''קרנות כמה הוו''' - תחומי הקרנות של תחומין נמי שיתסר נינהו שהרי לכל קרן יש טבלא של אלפים על אלפים כדמפרשינן לעיל: '''דל''' - לצורך מגרש: '''ח' דתחומין וד' דקרנות''' - דהא אמרת סבב את העיר באלף הרי לכל התחום אלפים על פני העיר באורך וברוחב אלף להלן מן העיר וכיון שנתת אלף בליטת מגרש לד' רוחות צריך אתה ליתן לכל קרן טבלא של אלף על אלף הא ארבעה מן הקרנות למגרש הא תריסר לצורך מגרש כולן אלף על אלף: '''נמצא מגרש רביע''' - בתמיה: '''אייתי ארבעה דמתא שדי עלייהו''' - דתלתין ותרין והוו להו תלתין ושית דהא דקתני מגרש רביע אכולה מילתא קאי רביע החשבון כולו של עיר ותחומין וקרנות. כמה מרובע יותר על העגול רביע דל ריבעא מיניה כו'. את חשבת בעיר מרובעת ועבדת מגרש סביב נמי בריבוע לפיכך עלה חשבון העיר ומגרשיה ד' אלפים על ד' אלפים מרובעין שהן י"ו רבעין של אלף על אלף ומהן ג' חלקים למגרש והיינו תריסר וחלק הרביעי לעיר ואנן במתא עגולתא עסקינן כדמוקמינן לקמן ומכל מקום אנו מוסיפין עליה לתת ללויים ריבועא עמה וקרנותיה ותחומין אלפים לכל רוח הרי חלק הלויים סך הכל ששת אלפים שהן תלתין ושית רבעין של אלף על אלף והעיר באמצעיתן עגולה אלפים ומגרשיה סביב לה אלף רוחב נמצאת עיר ומגרשיה ד' אלפים על ד' אלפים עגולין ואם היו ד' על ד' מרובעין הוו שיתסר השתא דעגולין דל ריבעא הוו תריסר ומהן ג' חלקים למגרש והרביעי לעיר דהוו להו ט' מגרשין וט' מתלתין ושית הניתנין ללויים ריבעא הוו: '''משכחת לה נמי במתא דהויא אלפא אאלפא''' - ולא תחשוב העיר אליהן אלא נמצא מגרש רביע אתחומין וקרנות קאי: '''תחומין כמה הוו תמניא''' - רבעין של אלף על אלף שהרי תחום לכל צד אלפים אורך להלן מן העיר ואלף רוחב על פני העיר וקרנות שיתסר דכיון דאורך התחומין משוכין אלפים לכל צד אתה צריך למלאות פגם לכל קרן בטבלא אלפים על אלפים:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 5 נו ב פלגא הוי.ogg|thumb|תוס_עירובין_5_נו_ב_פלגא הוי]] '''פלגא''' הוי. פירוש מגרש דתחומין הוי פלגא דתחומין ולא רצה לדקדק ולהקשות דמגרש דתחומין והקרנות כך וכך הוי מתחומין וקרנות משום דפעמים הוי תלתא או רביע או חומש מן התחומין ומן הקרנות לפי מה שהעיר גדולה או קטנה: ''' משכחת''' לה במתא. הקשה השר מקוצי דמשכחת לה מגרש רביע דתחומין וקרנות במתא דהוי ח' אלפים על ח' אלפים ומגרש הוי ל"ו ותחומין וקרנות ומתא הוו קמ"ד פעמים אלף על אלף וי"ל דערי מקלט אינן גדולים כל כך כדאמר בפרק אלו הן הגולין {{הפניה-גמ|מסכת=כן|מכות|י|א}} ערים הללו אין עושין אותם לא גדולות ולא קטנות ומהר"י אומר שמתרץ האמת דהשתא קמ"ל דמגרש אינו מרובע כדמסיק ולרבינא קמ"ל דאין מגרש לקרנות ולרב אשי דאין מגרש אלא לקרנות אבל בכה"ג לא היה משמיענו שום חידוש: ''' כמה''' מרובע יתר על העגול רביע. ואור"י דהא רביע בין בהיקף בין בגוף הקרקע כדאמר הכא נמצא מגרש רביע וכן משמע גבי ים שעשה שלמה (לעיל דף יד:) ועל ההיקף יש להוכיח בהדיא כדפ"ה דכל שברחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים ובטפח מרובע יש בהיקפו ד' טפחים ועל הקרקע שבפנים יש להוכיח נמי שאם תקיף טפח עגול סביב בחוטין דקין עד הנקודה האמצעי' שבעגול ותחתוך מן הנקודה ולמטה כל החוטין לב' ותפשטם יהיה העליון ארוך ג' טפחים והאחרים מתקצרים והולכים עד הנקודה שהוא חצי טפח מן החוט העליון תחתוך שוב כל החוטין לשנים ושים הארוך בצד הקצר נמצא הרבוע אורכו טפח וחצי ורחבו חצי טפח דהיינו שלש חתיכות של חצי טפח על חצי טפח ובטפח מרובע יש ד' חלקים של חצי טפח על חצי טפח: ''' אביי''' אמר משכחת. ואם תאמר לפי מה דמוקי לה לקמן במתא עגולה קשה דתחומין הוו טפי כמו שאנו מרבעין העיר ולא הוי מגרש רביע מהם ויש לומר דלא קאמר מגרש רביע אלא מתחומין שבחוץ לריבוע העיר:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ה|נו ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ה|נו|ב}} l037v1haw7lmkgty76ic5ylzjwnttji 3001304 3001299 2026-03-28T18:18:30Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3001304 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|נו|ב|נו א|נז א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף נו עמוד ב] תנו רבנן: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|המרבע את העיר עושה אותה כמין טבלא מרובעת, וחוזר ומרבע את התחומין, ועושה אותן כמין טבלא מרובעת. וכשהוא מודד לא ימדוד מאמצע הקרן אלפים אמה - מפני שהוא מפסיד את הזויות, אלא מביא טבלא מרובעת שהיא אלפים אמה על אלפים אמה, ומניחה בקרן באלכסונה, נמצאת העיר משתכרת ארבע מאות אמות לכאן וארבע מאות אמות לכאן, נמצאו תחומין משתכרין שמונה מאות אמות לכאן ושמונה מאות לכאן, נמצאו העיר ותחומין משתכרין אלף ומאתים לכאן ואלף ומאתים לכאן. אמר אביי: ומשכחת לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי. }} {{הל"מ-רק-גמרא|תניא, אמר רבי אליעזר ברבי יוסי: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|תחום ערי לוים אלפים אמה, צא מהן אלף אמה מגרש - נמצא מגרש רביע, והשאר שדות וכרמים. מנא הני מילי? - אמר רבא: דאמר קרא מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב. אמרה תורה: סבב את העיר באלף, נמצא מגרש רביע. - רביע? פלגא הוי! - אמר רבא: בר אדא משוחאה אסברה לי, משכחת לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי. תחום כמה הויא - שיתסר, קרנות כמה הויין - שיתסר. דל תמניא דתחומין, וארבעה דקרנות - כמה הוי, - תריסר. נמצא מגרש רביע? טפי מתלתא נינהו! - אייתי ארבעה דמתא שדי עלייהו, - אכתי תילתא הוי! - מי סברת בריבועא קאמר? בעיגולא קאמר. כמה מרובע יתר על העגול - רביע, דל רביע מינייהו - פשו להו תשעה, ותשעה מתלתין ושיתא ריבעא, הוי. אביי אמר: משכחת לה נמי במתא דהויא אלפא באלפא. תחומין כמה הוו - תמניא, קרנות כמה הוי - שיתסר, }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''המרבע עיר''' - עגולה: '''עושין לה כמין טבלא מרובעת''' - לקמן מוקי לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי בעיגולא שכשאתה מוסיף ריבוע עליה הרי היא כמין טבלא מרובעת אורכה כרוחבה ותחומיה כמין טבלא מרובעת אורכן כרחבן רחבן למדת העיר על פני חומתה שהיא אלפים וכן אורכן להלן מן העיר אלפים והיינו דקאמר חוזר ומרבע את התחומין כלומר חוזר ומודד לה תחומיה ועל כרחך מרובעין הן: '''וכשהוא מודד''' - תחומי העיר לאחר שריבעה לא ימדוד מאמצע קרן זוית של עיר כנגדו באלכסון אלפים לכל קרן וקרן למתוח חוט מתחום קרן זה לתחום קרן זה: '''מפני שמפסיד את הזויות''' - לכל קרן וקרן מפסיד מה שאלכסון של אלפים על אלפים עודף על ריבוע וכשמותח החוט לא תמצא באורך התחומין מן העיר והלאה לכל צד אלא אלף ותכ"ח אמות כיצד תן תחומין של אלף ותכ"ח אורך לכל צד כנגד העיר אתה צריך לתת טבלא של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח לכל קרן למלאות פגימתן של אורך בריבוע שיהו התחומין מרובעין שהרי ריבוע פיאות לכל שובתי שבת ותמצא באלכסונו של טבלא מכוון כנגד אלכסון קרן העיר אלפים דקיימא לן כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה טבלא של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח אלכסון שלה עודף אלפים ותתנ"ו חומשין שהן תקע"ב אמה פחות ד' חומשין תנם על אלף ותכ"ח הרי אלפים נמצא כשמדדת מאמצע קרן העיר באלכסון אלפים קיצרת את התחום ואינן אלא אלף ותכ"ח וכל כך למה מפני שהפסדת את הזויות שהיית צריך למדוד אלפים ואלכסונן מאמצע קרן העיר ולמתוח חוט אחרי כן מתחום קרן לתחום קרן ותמצא מן החוט ולעיר על פני כל העיר לכל צד אלפים אמה כיצד תן אלפים תחום כנגד העיר לארבע רוחותיה תמצא פגימת אלפים על אלפים לכל קרן ועדיין אתה צריך למתוח חוט כמין גאם להשוות תחומי הקרנות לתחומי העיר ותמצא לכל קרן טבלא של אלפים על אלפים ומכוון אלכסונה כנגד אלכסון קרן העיר ומהו אלכסונה אלפים ות"ת אמה שכך עולה חשבון ד' אלפים חומשין לח' מאות אמה לפיכך הבא למדוד תחומי העיר מביא טבלא רואה כאילו הביא טבלא שהיא אלפים על אלפים ומניחה כנגד העיר באלכסון אלכסון של טבלא כנגד אלכסון של קרן כלומר מודד אלפים וח' מאות כנגד הקרן באלכסון ואח"כ מותח חוט מתחום קרן לתחום קרן: '''נמצא העיר משתכרת''' - במה שרבענוה ד' מאות אמה לכל קרן וקרן שכשהיתה עגולה לא היה לה אלכסון ועכשיו שריבענוה נתננו לה אלכסון והיוצא דרך הקרן משתכר ת' אמה לקרן זו ות' אמה לקרן זו: '''נמצאו תחומי הקרנות משתכרין''' - במה שנתננו טבלא באלכסון כנגד הקרן ח' מאות לכל קרן: '''צא מהן''' - סביב העיר אלף אמה למגרש שאין נוטעין ולא זורעין שם אלא מניחין אותו לנוי העיר כדמתרגם רווחי קרויא: '''נמצא מגרש רביעי''' - לקמן מפרש: '''והשאר''' - שאר התחום שדות וכרמים וחוץ לתחום לא היה להן כלום: '''מנא הני מילי''' - דמגרש אלף אמה: '''מקיר העיר''' - רישא דקרא ומגרשי הערים אשר תתנו: '''בר אדא''' - שם האיש: '''משוחאה''' - מציין תחומי העיר: '''תחומין כמה הוו שיתסר''' - י"ו רבעין של אלף על אלף יש בהן כיצד אלפים על אלפים לכל צד חלקם שתי וערב הרי ד' רבעין של אלף על אלף וכן לכל רוח של עיר: '''קרנות כמה הוו''' - תחומי הקרנות של תחומין נמי שיתסר נינהו שהרי לכל קרן יש טבלא של אלפים על אלפים כדמפרשינן לעיל: '''דל''' - לצורך מגרש: '''ח' דתחומין וד' דקרנות''' - דהא אמרת סבב את העיר באלף הרי לכל התחום אלפים על פני העיר באורך וברוחב אלף להלן מן העיר וכיון שנתת אלף בליטת מגרש לד' רוחות צריך אתה ליתן לכל קרן טבלא של אלף על אלף הא ארבעה מן הקרנות למגרש הא תריסר לצורך מגרש כולן אלף על אלף: '''נמצא מגרש רביע''' - בתמיה: '''אייתי ארבעה דמתא שדי עלייהו''' - דתלתין ותרין והוו להו תלתין ושית דהא דקתני מגרש רביע אכולה מילתא קאי רביע החשבון כולו של עיר ותחומין וקרנות. כמה מרובע יותר על העגול רביע דל ריבעא מיניה כו'. את חשבת בעיר מרובעת ועבדת מגרש סביב נמי בריבוע לפיכך עלה חשבון העיר ומגרשיה ד' אלפים על ד' אלפים מרובעין שהן י"ו רבעין של אלף על אלף ומהן ג' חלקים למגרש והיינו תריסר וחלק הרביעי לעיר ואנן במתא עגולתא עסקינן כדמוקמינן לקמן ומכל מקום אנו מוסיפין עליה לתת ללויים ריבועא עמה וקרנותיה ותחומין אלפים לכל רוח הרי חלק הלויים סך הכל ששת אלפים שהן תלתין ושית רבעין של אלף על אלף והעיר באמצעיתן עגולה אלפים ומגרשיה סביב לה אלף רוחב נמצאת עיר ומגרשיה ד' אלפים על ד' אלפים עגולין ואם היו ד' על ד' מרובעין הוו שיתסר השתא דעגולין דל ריבעא הוו תריסר ומהן ג' חלקים למגרש והרביעי לעיר דהוו להו ט' מגרשין וט' מתלתין ושית הניתנין ללויים ריבעא הוו: '''משכחת לה נמי במתא דהויא אלפא אאלפא''' - ולא תחשוב העיר אליהן אלא נמצא מגרש רביע אתחומין וקרנות קאי: '''תחומין כמה הוו תמניא''' - רבעין של אלף על אלף שהרי תחום לכל צד אלפים אורך להלן מן העיר ואלף רוחב על פני העיר וקרנות שיתסר דכיון דאורך התחומין משוכין אלפים לכל צד אתה צריך למלאות פגם לכל קרן בטבלא אלפים על אלפים:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 5 נו ב פלגא הוי.ogg|thumb|תוס_עירובין_5_נו_ב_פלגא הוי]] '''פלגא''' הוי. פירוש מגרש דתחומין הוי פלגא דתחומין ולא רצה לדקדק ולהקשות דמגרש דתחומין והקרנות כך וכך הוי מתחומין וקרנות משום דפעמים הוי תלתא או רביע או חומש מן התחומין ומן הקרנות לפי מה שהעיר גדולה או קטנה: [[File:תוס עירובין 5 נו ב משכחת לה במתא.ogg|thumb|תוס_עירובין_5_נו_ב_משכחת לה במתא]] ''' משכחת''' לה במתא. הקשה השר מקוצי דמשכחת לה מגרש רביע דתחומין וקרנות במתא דהוי ח' אלפים על ח' אלפים ומגרש הוי ל"ו ותחומין וקרנות ומתא הוו קמ"ד פעמים אלף על אלף וי"ל דערי מקלט אינן גדולים כל כך כדאמר בפרק אלו הן הגולין {{הפניה-גמ|מסכת=כן|מכות|י|א}} ערים הללו אין עושין אותם לא גדולות ולא קטנות ומהר"י אומר שמתרץ האמת דהשתא קמ"ל דמגרש אינו מרובע כדמסיק ולרבינא קמ"ל דאין מגרש לקרנות ולרב אשי דאין מגרש אלא לקרנות אבל בכה"ג לא היה משמיענו שום חידוש: ''' כמה''' מרובע יתר על העגול רביע. ואור"י דהא רביע בין בהיקף בין בגוף הקרקע כדאמר הכא נמצא מגרש רביע וכן משמע גבי ים שעשה שלמה (לעיל דף יד:) ועל ההיקף יש להוכיח בהדיא כדפ"ה דכל שברחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים ובטפח מרובע יש בהיקפו ד' טפחים ועל הקרקע שבפנים יש להוכיח נמי שאם תקיף טפח עגול סביב בחוטין דקין עד הנקודה האמצעי' שבעגול ותחתוך מן הנקודה ולמטה כל החוטין לב' ותפשטם יהיה העליון ארוך ג' טפחים והאחרים מתקצרים והולכים עד הנקודה שהוא חצי טפח מן החוט העליון תחתוך שוב כל החוטין לשנים ושים הארוך בצד הקצר נמצא הרבוע אורכו טפח וחצי ורחבו חצי טפח דהיינו שלש חתיכות של חצי טפח על חצי טפח ובטפח מרובע יש ד' חלקים של חצי טפח על חצי טפח: ''' אביי''' אמר משכחת. ואם תאמר לפי מה דמוקי לה לקמן במתא עגולה קשה דתחומין הוו טפי כמו שאנו מרבעין העיר ולא הוי מגרש רביע מהם ויש לומר דלא קאמר מגרש רביע אלא מתחומין שבחוץ לריבוע העיר:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ה|נו ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ה|נו|ב}} leyn6o9wxkwsuc0xqtp9ivlo68nqone 3001305 3001304 2026-03-28T18:35:02Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3001305 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|נו|ב|נו א|נז א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף נו עמוד ב] תנו רבנן: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|המרבע את העיר עושה אותה כמין טבלא מרובעת, וחוזר ומרבע את התחומין, ועושה אותן כמין טבלא מרובעת. וכשהוא מודד לא ימדוד מאמצע הקרן אלפים אמה - מפני שהוא מפסיד את הזויות, אלא מביא טבלא מרובעת שהיא אלפים אמה על אלפים אמה, ומניחה בקרן באלכסונה, נמצאת העיר משתכרת ארבע מאות אמות לכאן וארבע מאות אמות לכאן, נמצאו תחומין משתכרין שמונה מאות אמות לכאן ושמונה מאות לכאן, נמצאו העיר ותחומין משתכרין אלף ומאתים לכאן ואלף ומאתים לכאן. אמר אביי: ומשכחת לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי. }} {{הל"מ-רק-גמרא|תניא, אמר רבי אליעזר ברבי יוסי: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|תחום ערי לוים אלפים אמה, צא מהן אלף אמה מגרש - נמצא מגרש רביע, והשאר שדות וכרמים. מנא הני מילי? - אמר רבא: דאמר קרא מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב. אמרה תורה: סבב את העיר באלף, נמצא מגרש רביע. - רביע? פלגא הוי! - אמר רבא: בר אדא משוחאה אסברה לי, משכחת לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי. תחום כמה הויא - שיתסר, קרנות כמה הויין - שיתסר. דל תמניא דתחומין, וארבעה דקרנות - כמה הוי, - תריסר. נמצא מגרש רביע? טפי מתלתא נינהו! - אייתי ארבעה דמתא שדי עלייהו, - אכתי תילתא הוי! - מי סברת בריבועא קאמר? בעיגולא קאמר. כמה מרובע יתר על העגול - רביע, דל רביע מינייהו - פשו להו תשעה, ותשעה מתלתין ושיתא ריבעא, הוי. אביי אמר: משכחת לה נמי במתא דהויא אלפא באלפא. תחומין כמה הוו - תמניא, קרנות כמה הוי - שיתסר, }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''המרבע עיר''' - עגולה: '''עושין לה כמין טבלא מרובעת''' - לקמן מוקי לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי בעיגולא שכשאתה מוסיף ריבוע עליה הרי היא כמין טבלא מרובעת אורכה כרוחבה ותחומיה כמין טבלא מרובעת אורכן כרחבן רחבן למדת העיר על פני חומתה שהיא אלפים וכן אורכן להלן מן העיר אלפים והיינו דקאמר חוזר ומרבע את התחומין כלומר חוזר ומודד לה תחומיה ועל כרחך מרובעין הן: '''וכשהוא מודד''' - תחומי העיר לאחר שריבעה לא ימדוד מאמצע קרן זוית של עיר כנגדו באלכסון אלפים לכל קרן וקרן למתוח חוט מתחום קרן זה לתחום קרן זה: '''מפני שמפסיד את הזויות''' - לכל קרן וקרן מפסיד מה שאלכסון של אלפים על אלפים עודף על ריבוע וכשמותח החוט לא תמצא באורך התחומין מן העיר והלאה לכל צד אלא אלף ותכ"ח אמות כיצד תן תחומין של אלף ותכ"ח אורך לכל צד כנגד העיר אתה צריך לתת טבלא של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח לכל קרן למלאות פגימתן של אורך בריבוע שיהו התחומין מרובעין שהרי ריבוע פיאות לכל שובתי שבת ותמצא באלכסונו של טבלא מכוון כנגד אלכסון קרן העיר אלפים דקיימא לן כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה טבלא של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח אלכסון שלה עודף אלפים ותתנ"ו חומשין שהן תקע"ב אמה פחות ד' חומשין תנם על אלף ותכ"ח הרי אלפים נמצא כשמדדת מאמצע קרן העיר באלכסון אלפים קיצרת את התחום ואינן אלא אלף ותכ"ח וכל כך למה מפני שהפסדת את הזויות שהיית צריך למדוד אלפים ואלכסונן מאמצע קרן העיר ולמתוח חוט אחרי כן מתחום קרן לתחום קרן ותמצא מן החוט ולעיר על פני כל העיר לכל צד אלפים אמה כיצד תן אלפים תחום כנגד העיר לארבע רוחותיה תמצא פגימת אלפים על אלפים לכל קרן ועדיין אתה צריך למתוח חוט כמין גאם להשוות תחומי הקרנות לתחומי העיר ותמצא לכל קרן טבלא של אלפים על אלפים ומכוון אלכסונה כנגד אלכסון קרן העיר ומהו אלכסונה אלפים ות"ת אמה שכך עולה חשבון ד' אלפים חומשין לח' מאות אמה לפיכך הבא למדוד תחומי העיר מביא טבלא רואה כאילו הביא טבלא שהיא אלפים על אלפים ומניחה כנגד העיר באלכסון אלכסון של טבלא כנגד אלכסון של קרן כלומר מודד אלפים וח' מאות כנגד הקרן באלכסון ואח"כ מותח חוט מתחום קרן לתחום קרן: '''נמצא העיר משתכרת''' - במה שרבענוה ד' מאות אמה לכל קרן וקרן שכשהיתה עגולה לא היה לה אלכסון ועכשיו שריבענוה נתננו לה אלכסון והיוצא דרך הקרן משתכר ת' אמה לקרן זו ות' אמה לקרן זו: '''נמצאו תחומי הקרנות משתכרין''' - במה שנתננו טבלא באלכסון כנגד הקרן ח' מאות לכל קרן: '''צא מהן''' - סביב העיר אלף אמה למגרש שאין נוטעין ולא זורעין שם אלא מניחין אותו לנוי העיר כדמתרגם רווחי קרויא: '''נמצא מגרש רביעי''' - לקמן מפרש: '''והשאר''' - שאר התחום שדות וכרמים וחוץ לתחום לא היה להן כלום: '''מנא הני מילי''' - דמגרש אלף אמה: '''מקיר העיר''' - רישא דקרא ומגרשי הערים אשר תתנו: '''בר אדא''' - שם האיש: '''משוחאה''' - מציין תחומי העיר: '''תחומין כמה הוו שיתסר''' - י"ו רבעין של אלף על אלף יש בהן כיצד אלפים על אלפים לכל צד חלקם שתי וערב הרי ד' רבעין של אלף על אלף וכן לכל רוח של עיר: '''קרנות כמה הוו''' - תחומי הקרנות של תחומין נמי שיתסר נינהו שהרי לכל קרן יש טבלא של אלפים על אלפים כדמפרשינן לעיל: '''דל''' - לצורך מגרש: '''ח' דתחומין וד' דקרנות''' - דהא אמרת סבב את העיר באלף הרי לכל התחום אלפים על פני העיר באורך וברוחב אלף להלן מן העיר וכיון שנתת אלף בליטת מגרש לד' רוחות צריך אתה ליתן לכל קרן טבלא של אלף על אלף הא ארבעה מן הקרנות למגרש הא תריסר לצורך מגרש כולן אלף על אלף: '''נמצא מגרש רביע''' - בתמיה: '''אייתי ארבעה דמתא שדי עלייהו''' - דתלתין ותרין והוו להו תלתין ושית דהא דקתני מגרש רביע אכולה מילתא קאי רביע החשבון כולו של עיר ותחומין וקרנות. כמה מרובע יותר על העגול רביע דל ריבעא מיניה כו'. את חשבת בעיר מרובעת ועבדת מגרש סביב נמי בריבוע לפיכך עלה חשבון העיר ומגרשיה ד' אלפים על ד' אלפים מרובעין שהן י"ו רבעין של אלף על אלף ומהן ג' חלקים למגרש והיינו תריסר וחלק הרביעי לעיר ואנן במתא עגולתא עסקינן כדמוקמינן לקמן ומכל מקום אנו מוסיפין עליה לתת ללויים ריבועא עמה וקרנותיה ותחומין אלפים לכל רוח הרי חלק הלויים סך הכל ששת אלפים שהן תלתין ושית רבעין של אלף על אלף והעיר באמצעיתן עגולה אלפים ומגרשיה סביב לה אלף רוחב נמצאת עיר ומגרשיה ד' אלפים על ד' אלפים עגולין ואם היו ד' על ד' מרובעין הוו שיתסר השתא דעגולין דל ריבעא הוו תריסר ומהן ג' חלקים למגרש והרביעי לעיר דהוו להו ט' מגרשין וט' מתלתין ושית הניתנין ללויים ריבעא הוו: '''משכחת לה נמי במתא דהויא אלפא אאלפא''' - ולא תחשוב העיר אליהן אלא נמצא מגרש רביע אתחומין וקרנות קאי: '''תחומין כמה הוו תמניא''' - רבעין של אלף על אלף שהרי תחום לכל צד אלפים אורך להלן מן העיר ואלף רוחב על פני העיר וקרנות שיתסר דכיון דאורך התחומין משוכין אלפים לכל צד אתה צריך למלאות פגם לכל קרן בטבלא אלפים על אלפים:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 5 נו ב פלגא הוי.ogg|thumb|תוס_עירובין_5_נו_ב_פלגא הוי]] '''פלגא''' הוי. פירוש מגרש דתחומין הוי פלגא דתחומין ולא רצה לדקדק ולהקשות דמגרש דתחומין והקרנות כך וכך הוי מתחומין וקרנות משום דפעמים הוי תלתא או רביע או חומש מן התחומין ומן הקרנות לפי מה שהעיר גדולה או קטנה: [[File:תוס עירובין 5 נו ב משכחת לה במתא.ogg|thumb|תוס_עירובין_5_נו_ב_משכחת לה במתא]] ''' משכחת''' לה במתא. הקשה השר מקוצי דמשכחת לה מגרש רביע דתחומין וקרנות במתא דהוי ח' אלפים על ח' אלפים ומגרש הוי ל"ו ותחומין וקרנות ומתא הוו קמ"ד פעמים אלף על אלף וי"ל דערי מקלט אינן גדולים כל כך כדאמר בפרק אלו הן הגולין {{הפניה-גמ|מסכת=כן|מכות|י|א}} ערים הללו אין עושין אותם לא גדולות ולא קטנות ומהר"י אומר שמתרץ האמת דהשתא קמ"ל דמגרש אינו מרובע כדמסיק ולרבינא קמ"ל דאין מגרש לקרנות ולרב אשי דאין מגרש אלא לקרנות אבל בכה"ג לא היה משמיענו שום חידוש: [[File:תוס עירובין 5 נו ב כמה מרובע יתר על העגול רביע.ogg|thumb|תוס_עירובין_5_נו_ב_כמה מרובע יתר על העגול רביע]] ''' כמה''' מרובע יתר על העגול רביע. ואור"י דהא רביע בין בהיקף בין בגוף הקרקע כדאמר הכא נמצא מגרש רביע וכן משמע גבי ים שעשה שלמה (לעיל דף יד:) ועל ההיקף יש להוכיח בהדיא כדפ"ה דכל שברחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים ובטפח מרובע יש בהיקפו ד' טפחים ועל הקרקע שבפנים יש להוכיח נמי שאם תקיף טפח עגול סביב בחוטין דקין עד הנקודה האמצעי' שבעגול ותחתוך מן הנקודה ולמטה כל החוטין לב' ותפשטם יהיה העליון ארוך ג' טפחים והאחרים מתקצרים והולכים עד הנקודה שהוא חצי טפח מן החוט העליון תחתוך שוב כל החוטין לשנים ושים הארוך בצד הקצר נמצא הרבוע אורכו טפח וחצי ורחבו חצי טפח דהיינו שלש חתיכות של חצי טפח על חצי טפח ובטפח מרובע יש ד' חלקים של חצי טפח על חצי טפח: ''' אביי''' אמר משכחת. ואם תאמר לפי מה דמוקי לה לקמן במתא עגולה קשה דתחומין הוו טפי כמו שאנו מרבעין העיר ולא הוי מגרש רביע מהם ויש לומר דלא קאמר מגרש רביע אלא מתחומין שבחוץ לריבוע העיר:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ה|נו ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ה|נו|ב}} 5ylby8he60gjuk0zafdi7f4ta1vzhx6 3001313 3001305 2026-03-28T20:17:30Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3001313 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|נו|ב|נו א|נז א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף נו עמוד ב] תנו רבנן: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|המרבע את העיר עושה אותה כמין טבלא מרובעת, וחוזר ומרבע את התחומין, ועושה אותן כמין טבלא מרובעת. וכשהוא מודד לא ימדוד מאמצע הקרן אלפים אמה - מפני שהוא מפסיד את הזויות, אלא מביא טבלא מרובעת שהיא אלפים אמה על אלפים אמה, ומניחה בקרן באלכסונה, נמצאת העיר משתכרת ארבע מאות אמות לכאן וארבע מאות אמות לכאן, נמצאו תחומין משתכרין שמונה מאות אמות לכאן ושמונה מאות לכאן, נמצאו העיר ותחומין משתכרין אלף ומאתים לכאן ואלף ומאתים לכאן. אמר אביי: ומשכחת לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי. }} {{הל"מ-רק-גמרא|תניא, אמר רבי אליעזר ברבי יוסי: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|תחום ערי לוים אלפים אמה, צא מהן אלף אמה מגרש - נמצא מגרש רביע, והשאר שדות וכרמים. מנא הני מילי? - אמר רבא: דאמר קרא מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב. אמרה תורה: סבב את העיר באלף, נמצא מגרש רביע. - רביע? פלגא הוי! - אמר רבא: בר אדא משוחאה אסברה לי, משכחת לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי. תחום כמה הויא - שיתסר, קרנות כמה הויין - שיתסר. דל תמניא דתחומין, וארבעה דקרנות - כמה הוי, - תריסר. נמצא מגרש רביע? טפי מתלתא נינהו! - אייתי ארבעה דמתא שדי עלייהו, - אכתי תילתא הוי! - מי סברת בריבועא קאמר? בעיגולא קאמר. כמה מרובע יתר על העגול - רביע, דל רביע מינייהו - פשו להו תשעה, ותשעה מתלתין ושיתא ריבעא, הוי. אביי אמר: משכחת לה נמי במתא דהויא אלפא באלפא. תחומין כמה הוו - תמניא, קרנות כמה הוי - שיתסר, }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''המרבע עיר''' - עגולה: '''עושין לה כמין טבלא מרובעת''' - לקמן מוקי לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי בעיגולא שכשאתה מוסיף ריבוע עליה הרי היא כמין טבלא מרובעת אורכה כרוחבה ותחומיה כמין טבלא מרובעת אורכן כרחבן רחבן למדת העיר על פני חומתה שהיא אלפים וכן אורכן להלן מן העיר אלפים והיינו דקאמר חוזר ומרבע את התחומין כלומר חוזר ומודד לה תחומיה ועל כרחך מרובעין הן: '''וכשהוא מודד''' - תחומי העיר לאחר שריבעה לא ימדוד מאמצע קרן זוית של עיר כנגדו באלכסון אלפים לכל קרן וקרן למתוח חוט מתחום קרן זה לתחום קרן זה: '''מפני שמפסיד את הזויות''' - לכל קרן וקרן מפסיד מה שאלכסון של אלפים על אלפים עודף על ריבוע וכשמותח החוט לא תמצא באורך התחומין מן העיר והלאה לכל צד אלא אלף ותכ"ח אמות כיצד תן תחומין של אלף ותכ"ח אורך לכל צד כנגד העיר אתה צריך לתת טבלא של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח לכל קרן למלאות פגימתן של אורך בריבוע שיהו התחומין מרובעין שהרי ריבוע פיאות לכל שובתי שבת ותמצא באלכסונו של טבלא מכוון כנגד אלכסון קרן העיר אלפים דקיימא לן כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה טבלא של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח אלכסון שלה עודף אלפים ותתנ"ו חומשין שהן תקע"ב אמה פחות ד' חומשין תנם על אלף ותכ"ח הרי אלפים נמצא כשמדדת מאמצע קרן העיר באלכסון אלפים קיצרת את התחום ואינן אלא אלף ותכ"ח וכל כך למה מפני שהפסדת את הזויות שהיית צריך למדוד אלפים ואלכסונן מאמצע קרן העיר ולמתוח חוט אחרי כן מתחום קרן לתחום קרן ותמצא מן החוט ולעיר על פני כל העיר לכל צד אלפים אמה כיצד תן אלפים תחום כנגד העיר לארבע רוחותיה תמצא פגימת אלפים על אלפים לכל קרן ועדיין אתה צריך למתוח חוט כמין גאם להשוות תחומי הקרנות לתחומי העיר ותמצא לכל קרן טבלא של אלפים על אלפים ומכוון אלכסונה כנגד אלכסון קרן העיר ומהו אלכסונה אלפים ות"ת אמה שכך עולה חשבון ד' אלפים חומשין לח' מאות אמה לפיכך הבא למדוד תחומי העיר מביא טבלא רואה כאילו הביא טבלא שהיא אלפים על אלפים ומניחה כנגד העיר באלכסון אלכסון של טבלא כנגד אלכסון של קרן כלומר מודד אלפים וח' מאות כנגד הקרן באלכסון ואח"כ מותח חוט מתחום קרן לתחום קרן: '''נמצא העיר משתכרת''' - במה שרבענוה ד' מאות אמה לכל קרן וקרן שכשהיתה עגולה לא היה לה אלכסון ועכשיו שריבענוה נתננו לה אלכסון והיוצא דרך הקרן משתכר ת' אמה לקרן זו ות' אמה לקרן זו: '''נמצאו תחומי הקרנות משתכרין''' - במה שנתננו טבלא באלכסון כנגד הקרן ח' מאות לכל קרן: '''צא מהן''' - סביב העיר אלף אמה למגרש שאין נוטעין ולא זורעין שם אלא מניחין אותו לנוי העיר כדמתרגם רווחי קרויא: '''נמצא מגרש רביעי''' - לקמן מפרש: '''והשאר''' - שאר התחום שדות וכרמים וחוץ לתחום לא היה להן כלום: '''מנא הני מילי''' - דמגרש אלף אמה: '''מקיר העיר''' - רישא דקרא ומגרשי הערים אשר תתנו: '''בר אדא''' - שם האיש: '''משוחאה''' - מציין תחומי העיר: '''תחומין כמה הוו שיתסר''' - י"ו רבעין של אלף על אלף יש בהן כיצד אלפים על אלפים לכל צד חלקם שתי וערב הרי ד' רבעין של אלף על אלף וכן לכל רוח של עיר: '''קרנות כמה הוו''' - תחומי הקרנות של תחומין נמי שיתסר נינהו שהרי לכל קרן יש טבלא של אלפים על אלפים כדמפרשינן לעיל: '''דל''' - לצורך מגרש: '''ח' דתחומין וד' דקרנות''' - דהא אמרת סבב את העיר באלף הרי לכל התחום אלפים על פני העיר באורך וברוחב אלף להלן מן העיר וכיון שנתת אלף בליטת מגרש לד' רוחות צריך אתה ליתן לכל קרן טבלא של אלף על אלף הא ארבעה מן הקרנות למגרש הא תריסר לצורך מגרש כולן אלף על אלף: '''נמצא מגרש רביע''' - בתמיה: '''אייתי ארבעה דמתא שדי עלייהו''' - דתלתין ותרין והוו להו תלתין ושית דהא דקתני מגרש רביע אכולה מילתא קאי רביע החשבון כולו של עיר ותחומין וקרנות. כמה מרובע יותר על העגול רביע דל ריבעא מיניה כו'. את חשבת בעיר מרובעת ועבדת מגרש סביב נמי בריבוע לפיכך עלה חשבון העיר ומגרשיה ד' אלפים על ד' אלפים מרובעין שהן י"ו רבעין של אלף על אלף ומהן ג' חלקים למגרש והיינו תריסר וחלק הרביעי לעיר ואנן במתא עגולתא עסקינן כדמוקמינן לקמן ומכל מקום אנו מוסיפין עליה לתת ללויים ריבועא עמה וקרנותיה ותחומין אלפים לכל רוח הרי חלק הלויים סך הכל ששת אלפים שהן תלתין ושית רבעין של אלף על אלף והעיר באמצעיתן עגולה אלפים ומגרשיה סביב לה אלף רוחב נמצאת עיר ומגרשיה ד' אלפים על ד' אלפים עגולין ואם היו ד' על ד' מרובעין הוו שיתסר השתא דעגולין דל ריבעא הוו תריסר ומהן ג' חלקים למגרש והרביעי לעיר דהוו להו ט' מגרשין וט' מתלתין ושית הניתנין ללויים ריבעא הוו: '''משכחת לה נמי במתא דהויא אלפא אאלפא''' - ולא תחשוב העיר אליהן אלא נמצא מגרש רביע אתחומין וקרנות קאי: '''תחומין כמה הוו תמניא''' - רבעין של אלף על אלף שהרי תחום לכל צד אלפים אורך להלן מן העיר ואלף רוחב על פני העיר וקרנות שיתסר דכיון דאורך התחומין משוכין אלפים לכל צד אתה צריך למלאות פגם לכל קרן בטבלא אלפים על אלפים:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 5 נו ב פלגא הוי.ogg|thumb|תוס_עירובין_5_נו_ב_פלגא הוי]] '''פלגא''' הוי. פירוש מגרש דתחומין הוי פלגא דתחומין ולא רצה לדקדק ולהקשות דמגרש דתחומין והקרנות כך וכך הוי מתחומין וקרנות משום דפעמים הוי תלתא או רביע או חומש מן התחומין ומן הקרנות לפי מה שהעיר גדולה או קטנה: [[File:תוס עירובין 5 נו ב משכחת לה במתא.ogg|thumb|תוס_עירובין_5_נו_ב_משכחת לה במתא]] ''' משכחת''' לה במתא. הקשה השר מקוצי דמשכחת לה מגרש רביע דתחומין וקרנות במתא דהוי ח' אלפים על ח' אלפים ומגרש הוי ל"ו ותחומין וקרנות ומתא הוו קמ"ד פעמים אלף על אלף וי"ל דערי מקלט אינן גדולים כל כך כדאמר בפרק אלו הן הגולין {{הפניה-גמ|מסכת=כן|מכות|י|א}} ערים הללו אין עושין אותם לא גדולות ולא קטנות ומהר"י אומר שמתרץ האמת דהשתא קמ"ל דמגרש אינו מרובע כדמסיק ולרבינא קמ"ל דאין מגרש לקרנות ולרב אשי דאין מגרש אלא לקרנות אבל בכה"ג לא היה משמיענו שום חידוש: [[File:תוס עירובין 5 נו ב כמה מרובע יתר על העגול רביע.ogg|thumb|תוס_עירובין_5_נו_ב_כמה מרובע יתר על העגול רביע]] ''' כמה''' מרובע יתר על העגול רביע. ואור"י דהא רביע בין בהיקף בין בגוף הקרקע כדאמר הכא נמצא מגרש רביע וכן משמע גבי ים שעשה שלמה (לעיל דף יד:) ועל ההיקף יש להוכיח בהדיא כדפ"ה דכל שברחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים ובטפח מרובע יש בהיקפו ד' טפחים ועל הקרקע שבפנים יש להוכיח נמי שאם תקיף טפח עגול סביב בחוטין דקין עד הנקודה האמצעי' שבעגול ותחתוך מן הנקודה ולמטה כל החוטין לב' ותפשטם יהיה העליון ארוך ג' טפחים והאחרים מתקצרים והולכים עד הנקודה שהוא חצי טפח מן החוט העליון תחתוך שוב כל החוטין לשנים ושים הארוך בצד הקצר נמצא הרבוע אורכו טפח וחצי ורחבו חצי טפח דהיינו שלש חתיכות של חצי טפח על חצי טפח ובטפח מרובע יש ד' חלקים של חצי טפח על חצי טפח: [[File:תוס עירובין 5 נו ב אביי אמר משכחת.ogg|thumb|תוס_עירובין_5_נו_ב_אביי אמר משכחת]] ''' אביי''' אמר משכחת. ואם תאמר לפי מה דמוקי לה לקמן במתא עגולה קשה דתחומין הוו טפי כמו שאנו מרבעין העיר ולא הוי מגרש רביע מהם ויש לומר דלא קאמר מגרש רביע אלא מתחומין שבחוץ לריבוע העיר:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ה|נו ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ה|נו|ב}} 825q673tgby94q4n572wf76n0hddgd2 106 1728559 3001302 2938961 2026-03-28T18:17:44Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3001302 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|נז|א|נו ב|נז ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף נז עמוד א] דל ארבע דתחומין וארבע דקרנות, כמה הוי - תמניא. - תילתא הוו! - מי סברת בריבועא קאמר? בעיגולא קאמר. כמה מרובע יתר על העגול - רביע, דל רביע - פשו לה שיתא, ושיתא מעשרים וארבע ריבעא הוי. רבינא אמר: מאי רביע - רביע דתחומין. רב אשי אמר: מאי רביע - רביע דקרנות. אמר ליה רבינא לרב אשי: והא סביב כתיב! - מאי סביב - סביב דקרנות. דאי לא תימא הכי, גבי עולה דכתיב וזרקו (בני אהרן) את הדם על המזבח סביב, הכי נמי סביב ממש? אלא מאי סביב - סביב דקרנות, הכי נמי: מאי סביב - סביב דקרנות. אמר ליה רב חביבי מחוזנאה לרב אשי: והא איכא מורשא דקרנתא! - במתא עיגולתא. - והא ריבעוה! - אימור דאמרינן חזינן כמאן דמרבעא, רבועי ודאי מי מרבענא? אמר ליה רב חנילאי מחוזנאה לרב אשי: מכדי, כמה מרובע יתר על העגול - רביע, הני תמני מאה שית מאה ושיתין ושבע נכי תילתא הוי! - אמר ליה: הני מילי בעיגולא מגו רבוע, אבל באלכסונא - בעינא טפי. דאמר מר: כל אמתא בריבוע - אמתא ותרי חומשי באלכסונא. }} משנה. {{שוליים|א}}נותנין קרפף לעיר. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות, אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו שבעים אמה ושיריים - עושה קרפף את שתיהן להיות אחד. וכן שלושה כפרים המשולשין, אם יש בין שנים חיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש - עשה אמצעי את שלשתן להיות אחד. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. מנא הני מילי? אמר רבא: דאמר קרא מקיר העיר וחוצה, אמרה תורה: תן חוצה, ואחר כך מדוד. וחכמים אומרים לא אמרו וכו'. }}איתמר, רב הונא אמר: {{שוליים|ב}}נותנין קרפף לזו וקרפף לזו. חייא בר רב אמר: קרפף אחד לשתיהן {{הל"מ-רק-ראש|תניא בפ"ק דסוכה (דף ג א) בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות. וקשה דהאי בית מאי עבידתיה. דלר' מאיר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו אף בלא בית. וכן לרב הונא אליבא דרבנן. ולחייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן אותו קרפף אין צריך בית. ואי בשיש יותר מקמ"א ושליש בין שתי עיירות‍ ולכך צריך בית לערב את שתיהן. מה לי להזכיר שתי עיירות הוה ליה למימר אין עושין אותו עיבור לעיר שהרי לעיר אחת יכול לעשות בורגנין ללכת כמו שירצה כדאמר לעיל בפ' עושין פסין (דף כא א) כי אתיתו מברניש לבי כנישתא דדניאל דהוה תלתא פרסי אמאי סמכיתו אבורגנין וכו'. ומתוך קושיא זו גורס רשב"ם אין עושין אותו עיבור לעיר. וכן משמע בירושלמי דסוטה (פ"ח הל' ד) דגרס התם אין עושין עיבור לעיר וה"פ אין עושין אותו חיבור לעיר. ור"ת מקיים גירסת הספרים וה"פ אין נותנין לו דין עיבור בין שתי עיירות דלרבנן עיר אחת אין לה קרפף ואם היה לזה הבית ד"א היה לו דין עיר. ולרב הונא נותנין קרפף לעיר וקרפף לבית כמו שנותנין לשתי עיירות שני קרפיפות ולחייא בר רב קרפף אחד לשתיהן. דלאו דוקא נקטי רבנן שתי עיירות אלא ה"ה עיר ובית אלא אגב דנקט ר' מאיר עיר נקטי רבנן נמי שתי עיירות דממה נפשך לחייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן לאו דווקא נקט שתי עיירות דה"ה עיר ובית דע"י בורגנין הולכין כדמוכח בפ' עושין פסין. ופסק ר"ת ז"ל כרב הונא דגדול היה ובר סמכא יותר מחייא בר רב דהוי זוטר מיניה טובא כדמוכח בפ' יש בערכין (דף טז ב) שהיה רב הונא מוכיחו והנך אמוראי דלקמן קיימי כוותיה. רב אידי אמר ר' חנינא דמשני אליבא דרב הונא לאו משולשין וכו'.‍ דלחייא בר רב יכולין להיות משולשין ממש. וכן אביי ורבא שקלי וטרי אליבא דהך שינוייא. וכן בשילהי שמעתין דא"ל רב פפא לרבא הני בני אקטיספון דמשחי תחומא מהאי גיסא דארדשיר הא קמפסקא דגלת דהוי יותר מקמ"א ושליש. משמע דאי לא הוי אלא קמ"א ושליש שפיר עבדי‍ והיינו כרב הונא והא דאחוי ליה רבא אטמהתא דשורא דמבלעי בדגלת בע' אמה ושיריים.‍ היינו מאקטיספון וקרפף שלה ומארדשיר וקרפף שלה דהיינו קמ"א מאטמהתא דשורא‍ לצד ארדשיר. וכן ההיא דעושין פסין (דף כא א)‍ דקאמר מתוותא דמיבלען בע' אמה היינו מעיר הסמוכה לה עם קרפף דהיינו קמ"א בין הכל. ועוד נראה לרבינו תם לדקדק דממה נפשך הכי הלכתא דנותנין לשתי עיירות שני קרפיפות דאפילו לחייא בר רב דקאמר קרפף לשתיהן הא מוקי סיפא דמתני' דקתני אם יש לזו ע' אמה ושיריים וכו' כר"מ‍ והוי מחלוקת ואח"כ סתם וא"כ אף לדידיה הלכה כר"מ.‍ וכן כתב ר"מ ז"ל הלכה כר"מ מדאמר ריב"ל (לעיל דף מו א) הלכה כדברי המיקל אפילו יחיד כנגד רבים. ועוד הביא ראיה מדמפליג רבא לעיל (דף לב ב)‍ בין אילן העומד תוך עיבורה בין עומד חוץ לעיבורה. מיהו אין נראה מה שפי' ר"ת ז"ל דבית חשוב כעיר לגמרי לענין זה שנותנין קרפף לזה וקרפף לזה. אף על פי שלחייא בר רב אליבא דרבנן הוי בית כעיר לגמרי לענין זה שנותנין לשני בתים בלא עיר קרפף אחד לשתיהן דאל"כ עיר שאין לה חומה במה יתחברו ליחשב כאחד אם לא ע"י דמובלע כל אחד בתוך ע' אמה ושיריים של חבירו דלא מיסתבר להצריך שיגעו זה בזה. מיהו ליתן שני קרפיפות לרב הונא בבית הסמוך לעיר כמו לשתי עיירות לא מסתבר. דלר"מ עיר דוקא דהא קרא קדריש ה"נ נראה דלרבנן עיירות דוקא. אבל לחבר בית לעיר למדוד תחום העיר מן הבית או לחבר שני בתים יחד בעיר שאין לה חומה משערינן בשבעים אמה ושיריים. וניחא השתא מה שהזכיר רב ספרא קמ"א ושליש גבי שתי עיירות ורבא שהשיבו נקט ע' אמה ושיריים משום דאיירי באטמהתא דשורא לחברם יחד. ולעיל נמי בעושין פסין גבי מתוותא נקט שבעים אמה ושריים לפי שהיו עיירות חריבות ולא היה להן דין עיר אלא דין בית. וגר' בסוכה אין עושין אותה עיבור לעיר. ולספרים דגר' שתי עיירות איכא למימר דנקט שתי עיירות דרגילין לעשות ביניהם בורגנין כדי לילך מזו לזו בשבת כשרחוקות זו מזו ואין עירוב מועיל בלא בורגנין ואשמועינן דאפילו כבורגנין לא חשיב אם אין בו ארבע אמות. גרסינן בירושלמי (פיסקא א') מהו ליתן עיבור לעיבור. מילתיה דר' שמעון בן יוחי אמר נותנין. דמדרבי שמעון בן יוחי יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידן ומטבריא לצפורי ע"י מערות וע"י בורגנין כאן להילוך וכאן לעיבור. ר' חייא אמר איתפלגין ר' חייא רבה ובר קפרא חד אמר הדין דתימא בעיר גדולה אבל בעיר קטנה לא. שלא תהא תוספת יתירה על העיקר. וחד אמר בין בעיר גדולה בין בעיר קטנה דין אלפים. ומיהו בגמרא דידן קאמר הוו אזלין מברניש לבי כנישתא דדניאל תלתא פרסי. וכדי שלא יחלוק גמ' דידן אירושלמי איכא למימר דברניש עיר גדולה היתה מהלך שלשה פרסי. וטפי נראה דגמרא דידן סבירא כרבי שמעון בן יוחי דהלכה כדברי המיקל בעירובין:}}. {{הל"מ-רק-ריף|גרסי' בנדרים [נדרים נ"ו ע"ב] הנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה ואסור ליכנס בעיבורה מנא לן דעיבורה דמתא כמתא דמי אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויהי בהיות יהושע ביריחו מאי ביריחו אלימא ביריחו ממש והכתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת אלא שמע מינה בעיבורה:}} {{הל"מ-רק-גמרא|תנן, וחכמים אומרים: לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות. תיובתא דרב הונא! - אמר לך רב הונא: מאי קרפף - תורת קרפף. ולעולם קרפף לזו וקרפף }} {{הל"מ-רק-גמרא|לזו. הכי נמי מסתברא, מדקתני סיפא: אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו שבעים אמה ושיריים - עושה קרפף לשתיהן להיות אחד. שמע מינה. לימא תיהוי תיובתיה דחייא בר רב! - אמר לך חייא בר רב: }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''דל''' - לצורך מגרש ד' מן התחומין שהרי אלף לכל צד להלן העיר ועל פני העיר אלף הוא דהוי כמדת העיר הרי אלף על אלף מגרש לכל צד וכן לקרנות הא תמניא: '''כמה מרובע יתר כו'''' - לפי שחשבת בעיר מרובעת הוצרכת על כרחך לתת מגרשיה בריבוע סביב לפיכך עלו לשמונה אלפים חשוב העיר עגולה ומגרשי' עגולין והרי הן ג' אלפים על ג' אלפים עגולין ואילו היו מרובעין הוו ט' ח' למגרש והתשיעי לעיר עכשיו שהכל עגול נתמעט רביע העיר ורביע המגרש: '''ופשו להו שיתא מגרש ושיתא מכ"ד''' - הניתנין ללויים לבד העיר ריבעה הוי שאע"פ שישוב העיר עגולה ומגרשיה עגולין מ"מ לענין חלק הלוים ולענין תחומי שבת אנו מוסיפין להם ריבוע ונותנין לה תחומין אלף רוחב למדת העיר לכל צד והאורך אלפים וקרנותיהן למלאות פגמיהן אלפים על אלפים הרי סך הכל ה' אלפים על ה' אלפים מרובעין אלפים תחום לכאן ולכאן והעיר אלף בינתים דהוו להו תחומין תמניא וקרנות שיתסר נמצא מגרש רביע התחומין והקרנות: '''רבינא אמר''' - לעולם כדמעיקרא במתא מרבעתא ובתרי אלפי אתרי אלפי דהוו להו תחומין שיתסר וקרנות שיתסר ומגרש מנייהו תריסר ומאי רביע דקתני בתחומין דקאמר נמצא מגרש דתחומין רביע דתחומין וקרנות דמגרש דתחומין תמניא כדאמרינן מעיקרא והוא ריבעא דתלתין ותרין: '''רב אשי''' - נמי כרבינא מוקי לה במתא מרבעתא דתרי אלפי אתרי אלפי ומאי נמצא מגרש רביע דקתני ה"ק מגרש דקרנות הוי רביע דקרנות דשיתסר דקרנות הוי רביע המגרש: '''והא סביב כתיב''' - בקרא גבי מגרש ותנא כי רהטא דקרא נקט ותנא: ל"א רב אשי ס"ל דאין נותנין מגרש אלא לקרנות העיר אלף על אלף הלכך לעולם בין העיר גדולה בין העיר קטנה מגרש שלה רביע [דלעולם] הקרנות שיתסר ומגרש ד': '''והא איכא מורשא דקרנות''' - למאי דאמרן לעיל כמה מרובע יותר כו' דמדדינן מגרש בעיגולא וקשיא ליה לרב חביבא כיון דתניא מרבע את העיר הרי היא מרובעת וכי יהבא מגרש בעיגול אלף סביב לה נמצאו קרנות העיר אוכלין בתוך המגרש ואין כנגד הקרנות אלף מגרש: '''במתא עגולתא''' - דלית לה מורשא דקרנתא: '''אימור דאמרינן חזייה כמאן דמרבעא''' - לענין להוסיף לה תחומין בין להילוך שבת בין לענין נתינת לוים אבל רבועי ודאי לא מרבענא כלום הוספנו בתים בתוספת ריבועא שימעטו את נוי המגרש: '''הני שמונה מאות''' - בתמיה דקתני לעיל נמצאו תחומין משתכרין במה שהנחנו טבלא באלכסון ח' מאות אמה והלא אין עודף האלכסון אלא מפני הריבוע דדבר עגול אין לו אלכסון והמרובע יש לו אלכסון וכמה מרובע יותר על העגול רביע ורביעא אייתו עלה מלבר שהוא חלק שלישי מלגו: '''והני שית מאה ושיתין ושבע נכי תילתא דאמתא הוו''' - דהיינו תילתא דאלפים: '''ה"מ''' - הוא דרביע יותר עליו ותו לא ה"מ בעיגולא דנפיק מגו ריבוע כי אמרינן רביע ה"מ בעלמא כל היכא דאיירי בעגול הנעשה מתוך המרובע זה הריבוע יותר על העגול שאנו עוסקין במדת החלל כולו כמה נשכר כל החלל בתוספת זו בין בהיקיפו בין בחללו לא נשכר אלא רביע שהרי עיר עגולה אלפים הקיפה ו' אלפים כדילפינן בפ"ק (דף יד.) מוקו שלשים באמה יסוב אותו וגו' ועיר מרובעת היקיפה ח' אלפים וכן למדת חללה אם באת לחלק התוספת לפי חשבון לכל העיר לא רבתה המדה על מה שבתחילה אלא רביע דהכי קים להו לרבנן שהמרובע יותר על העגול רביע: '''אבל באלכסונא''' - כלומר אבל כאן שאנו עוסקין לידע כמה ניתוסף הילוך האלכסון בשביל רבוע זה שהוספנו איכא טפי מרביע לפי שכל הרבוע הזה שהוספת נתנו לקרנותיה ולא נשתכרו בו אמצעי העיר כלום שמתחילה אלפים ועכשיו אלפים והשכר הזה רובו לחודן של קרנות ומיעוטו לסמוך להן מכאן ומכאן לפי האלכסון יותר על הרבוע: '''מתני' נותנין קרפף לעיר''' - כשבא למדוד התחומין אין מודדין מן החומה אלא מרחיק ע' אמה ושיריים כחצר המשכן ומתחיל למדוד: '''קמ"א ושליש אמה''' - היינו ב' קרפיפות: '''להיות אחת''' - והיוצא ללכת דרך חברתה חוצה לה מודד מחומת חברתה ואילך: '''וכן ג' כפרים המשולשין''' - מפרש בגמרא: '''גמ' תן חוצה''' - קרפף:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> '''מאי''' רביע רביע דתחומא. קסבר דאין מגרש לקרנות ורב אשי סבר דאדרבה אין מגרש אלא לקרנות ולא לתחומין (ומה שפרש"י דרב אשי איירי במתא דתרי אלפי לא נהירא דבכל עיר בקרנות הוי מגרש רביע): [[File:תוס עירובין 5 נו ב משכחת לה במתא.ogg|thumb|תוס_עירובין_5_נו_ב_משכחת לה במתא]] ''' כל''' אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי ' באלכסונא. ואין החשבון מכוון שאם תחתוך טבלא של עשר על עשר שתי וערב יהיו בה ד' טבלאות של ה' על ה' ועשה ריבוע בפנים שילך באלכסון של ארבע טבלאות תמצא בריבוע הפנימי נ' אמות על אמה שהרי הוא חציו של חיצון שהוא ק' ואם אין באלכסון של ה' אלא כמו שעולה בחשבון אמתא ותרי חומשי באלכסונא אז לא היה לו להיות בריבוע הפנימי אלא מ"ט אמות על אמה כדין ז' על ז' והאלכסון נמי של ריבוע הפנימי לא היה לו להיות עשר אלא ט' אמות וד' חומשין אלא יש מעט יותר מאמתא ותרי חומשי באלכסונא: ''' רב''' הונא אמר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו. נראה לר"י דדוקא בשתי עיירות נותנין קרפף לזו וקרפף לזו לרבנן דכמו שלר"מ עיר דוקא דהא קרא קדריש ה"ה לרבנן דב' עיירות דוקא אבל עיר ובית אין נותנין להם שני קרפיפות אלא דוקא אם הוא תוך שבעים אמה ושיריים לעיר מתעברת לעיר וכן אם יש בית אחר תוך ע' אמות ושיריים לאותו בית של עיר אחת יכולין לעשות בורגנין כמו שירצו כדאמר בעושין פסין (לעיל דף כא.) אתיתו מברניש לבי כנישתא דדניאל דהוו תלתא פרסי כו' אמאי סמכיתו אבורגנין כי נפק אחוי ליה מתוותא דמבלען בתוך ע' אמה ושיריים והשתא אתי שפיר הא דבשמעתא דא"ל רב ספרא לרבא הני בני אקטיספון דמשחו להו תחומא מהאי גיסא דארדשיר הא מפסקא דיגלת דהוו טפי מקמ"א אמות ושליש השתא מזכיר שליש וקמ"א אמה דהוי ב' קרפיפות משום דאיירי בב' עיירות וגבי רבא נקט דאחוי ליה אטמהתא דשורא דמבלען תוך תחום בשבעים אמה ושיריים דלחבר לעיר צריך שיהיה תוך ע' אמה ושיריים ונראה דאפי' בית ובית בלא עיר נותנים להם קרפף אחת לשתיהן דאי לא תימא הכי עיר שאין לה חומה במה יתחברו כאחת אם לא ע"י שמובלעים יחד תוך ע' אמה ושיריים דאין סברא להצריך שיגעו זה לזה ולפ"ז לרבי חייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן לאו דוקא הא דקאמרי רבנן ב' עיירות דהוא הדין בית ובית אלא אגב דנקט ר' מאיר עיר אחת נקטי רבנן ב' עיירות והא דתניא בריש<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ה|נז א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ה|נז|א}} e0q3c0zp39mw8nih3dkyioc2d7ds0ks 3001303 3001302 2026-03-28T18:18:14Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3001303 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|נז|א|נו ב|נז ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף נז עמוד א] דל ארבע דתחומין וארבע דקרנות, כמה הוי - תמניא. - תילתא הוו! - מי סברת בריבועא קאמר? בעיגולא קאמר. כמה מרובע יתר על העגול - רביע, דל רביע - פשו לה שיתא, ושיתא מעשרים וארבע ריבעא הוי. רבינא אמר: מאי רביע - רביע דתחומין. רב אשי אמר: מאי רביע - רביע דקרנות. אמר ליה רבינא לרב אשי: והא סביב כתיב! - מאי סביב - סביב דקרנות. דאי לא תימא הכי, גבי עולה דכתיב וזרקו (בני אהרן) את הדם על המזבח סביב, הכי נמי סביב ממש? אלא מאי סביב - סביב דקרנות, הכי נמי: מאי סביב - סביב דקרנות. אמר ליה רב חביבי מחוזנאה לרב אשי: והא איכא מורשא דקרנתא! - במתא עיגולתא. - והא ריבעוה! - אימור דאמרינן חזינן כמאן דמרבעא, רבועי ודאי מי מרבענא? אמר ליה רב חנילאי מחוזנאה לרב אשי: מכדי, כמה מרובע יתר על העגול - רביע, הני תמני מאה שית מאה ושיתין ושבע נכי תילתא הוי! - אמר ליה: הני מילי בעיגולא מגו רבוע, אבל באלכסונא - בעינא טפי. דאמר מר: כל אמתא בריבוע - אמתא ותרי חומשי באלכסונא. }} משנה. {{שוליים|א}}נותנין קרפף לעיר. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות, אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו שבעים אמה ושיריים - עושה קרפף את שתיהן להיות אחד. וכן שלושה כפרים המשולשין, אם יש בין שנים חיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש - עשה אמצעי את שלשתן להיות אחד. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. מנא הני מילי? אמר רבא: דאמר קרא מקיר העיר וחוצה, אמרה תורה: תן חוצה, ואחר כך מדוד. וחכמים אומרים לא אמרו וכו'. }}איתמר, רב הונא אמר: {{שוליים|ב}}נותנין קרפף לזו וקרפף לזו. חייא בר רב אמר: קרפף אחד לשתיהן {{הל"מ-רק-ראש|תניא בפ"ק דסוכה (דף ג א) בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות. וקשה דהאי בית מאי עבידתיה. דלר' מאיר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו אף בלא בית. וכן לרב הונא אליבא דרבנן. ולחייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן אותו קרפף אין צריך בית. ואי בשיש יותר מקמ"א ושליש בין שתי עיירות‍ ולכך צריך בית לערב את שתיהן. מה לי להזכיר שתי עיירות הוה ליה למימר אין עושין אותו עיבור לעיר שהרי לעיר אחת יכול לעשות בורגנין ללכת כמו שירצה כדאמר לעיל בפ' עושין פסין (דף כא א) כי אתיתו מברניש לבי כנישתא דדניאל דהוה תלתא פרסי אמאי סמכיתו אבורגנין וכו'. ומתוך קושיא זו גורס רשב"ם אין עושין אותו עיבור לעיר. וכן משמע בירושלמי דסוטה (פ"ח הל' ד) דגרס התם אין עושין עיבור לעיר וה"פ אין עושין אותו חיבור לעיר. ור"ת מקיים גירסת הספרים וה"פ אין נותנין לו דין עיבור בין שתי עיירות דלרבנן עיר אחת אין לה קרפף ואם היה לזה הבית ד"א היה לו דין עיר. ולרב הונא נותנין קרפף לעיר וקרפף לבית כמו שנותנין לשתי עיירות שני קרפיפות ולחייא בר רב קרפף אחד לשתיהן. דלאו דוקא נקטי רבנן שתי עיירות אלא ה"ה עיר ובית אלא אגב דנקט ר' מאיר עיר נקטי רבנן נמי שתי עיירות דממה נפשך לחייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן לאו דווקא נקט שתי עיירות דה"ה עיר ובית דע"י בורגנין הולכין כדמוכח בפ' עושין פסין. ופסק ר"ת ז"ל כרב הונא דגדול היה ובר סמכא יותר מחייא בר רב דהוי זוטר מיניה טובא כדמוכח בפ' יש בערכין (דף טז ב) שהיה רב הונא מוכיחו והנך אמוראי דלקמן קיימי כוותיה. רב אידי אמר ר' חנינא דמשני אליבא דרב הונא לאו משולשין וכו'.‍ דלחייא בר רב יכולין להיות משולשין ממש. וכן אביי ורבא שקלי וטרי אליבא דהך שינוייא. וכן בשילהי שמעתין דא"ל רב פפא לרבא הני בני אקטיספון דמשחי תחומא מהאי גיסא דארדשיר הא קמפסקא דגלת דהוי יותר מקמ"א ושליש. משמע דאי לא הוי אלא קמ"א ושליש שפיר עבדי‍ והיינו כרב הונא והא דאחוי ליה רבא אטמהתא דשורא דמבלעי בדגלת בע' אמה ושיריים.‍ היינו מאקטיספון וקרפף שלה ומארדשיר וקרפף שלה דהיינו קמ"א מאטמהתא דשורא‍ לצד ארדשיר. וכן ההיא דעושין פסין (דף כא א)‍ דקאמר מתוותא דמיבלען בע' אמה היינו מעיר הסמוכה לה עם קרפף דהיינו קמ"א בין הכל. ועוד נראה לרבינו תם לדקדק דממה נפשך הכי הלכתא דנותנין לשתי עיירות שני קרפיפות דאפילו לחייא בר רב דקאמר קרפף לשתיהן הא מוקי סיפא דמתני' דקתני אם יש לזו ע' אמה ושיריים וכו' כר"מ‍ והוי מחלוקת ואח"כ סתם וא"כ אף לדידיה הלכה כר"מ.‍ וכן כתב ר"מ ז"ל הלכה כר"מ מדאמר ריב"ל (לעיל דף מו א) הלכה כדברי המיקל אפילו יחיד כנגד רבים. ועוד הביא ראיה מדמפליג רבא לעיל (דף לב ב)‍ בין אילן העומד תוך עיבורה בין עומד חוץ לעיבורה. מיהו אין נראה מה שפי' ר"ת ז"ל דבית חשוב כעיר לגמרי לענין זה שנותנין קרפף לזה וקרפף לזה. אף על פי שלחייא בר רב אליבא דרבנן הוי בית כעיר לגמרי לענין זה שנותנין לשני בתים בלא עיר קרפף אחד לשתיהן דאל"כ עיר שאין לה חומה במה יתחברו ליחשב כאחד אם לא ע"י דמובלע כל אחד בתוך ע' אמה ושיריים של חבירו דלא מיסתבר להצריך שיגעו זה בזה. מיהו ליתן שני קרפיפות לרב הונא בבית הסמוך לעיר כמו לשתי עיירות לא מסתבר. דלר"מ עיר דוקא דהא קרא קדריש ה"נ נראה דלרבנן עיירות דוקא. אבל לחבר בית לעיר למדוד תחום העיר מן הבית או לחבר שני בתים יחד בעיר שאין לה חומה משערינן בשבעים אמה ושיריים. וניחא השתא מה שהזכיר רב ספרא קמ"א ושליש גבי שתי עיירות ורבא שהשיבו נקט ע' אמה ושיריים משום דאיירי באטמהתא דשורא לחברם יחד. ולעיל נמי בעושין פסין גבי מתוותא נקט שבעים אמה ושריים לפי שהיו עיירות חריבות ולא היה להן דין עיר אלא דין בית. וגר' בסוכה אין עושין אותה עיבור לעיר. ולספרים דגר' שתי עיירות איכא למימר דנקט שתי עיירות דרגילין לעשות ביניהם בורגנין כדי לילך מזו לזו בשבת כשרחוקות זו מזו ואין עירוב מועיל בלא בורגנין ואשמועינן דאפילו כבורגנין לא חשיב אם אין בו ארבע אמות. גרסינן בירושלמי (פיסקא א') מהו ליתן עיבור לעיבור. מילתיה דר' שמעון בן יוחי אמר נותנין. דמדרבי שמעון בן יוחי יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידן ומטבריא לצפורי ע"י מערות וע"י בורגנין כאן להילוך וכאן לעיבור. ר' חייא אמר איתפלגין ר' חייא רבה ובר קפרא חד אמר הדין דתימא בעיר גדולה אבל בעיר קטנה לא. שלא תהא תוספת יתירה על העיקר. וחד אמר בין בעיר גדולה בין בעיר קטנה דין אלפים. ומיהו בגמרא דידן קאמר הוו אזלין מברניש לבי כנישתא דדניאל תלתא פרסי. וכדי שלא יחלוק גמ' דידן אירושלמי איכא למימר דברניש עיר גדולה היתה מהלך שלשה פרסי. וטפי נראה דגמרא דידן סבירא כרבי שמעון בן יוחי דהלכה כדברי המיקל בעירובין:}}. {{הל"מ-רק-ריף|גרסי' בנדרים [נדרים נ"ו ע"ב] הנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה ואסור ליכנס בעיבורה מנא לן דעיבורה דמתא כמתא דמי אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויהי בהיות יהושע ביריחו מאי ביריחו אלימא ביריחו ממש והכתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת אלא שמע מינה בעיבורה:}} {{הל"מ-רק-גמרא|תנן, וחכמים אומרים: לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות. תיובתא דרב הונא! - אמר לך רב הונא: מאי קרפף - תורת קרפף. ולעולם קרפף לזו וקרפף }} {{הל"מ-רק-גמרא|לזו. הכי נמי מסתברא, מדקתני סיפא: אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו שבעים אמה ושיריים - עושה קרפף לשתיהן להיות אחד. שמע מינה. לימא תיהוי תיובתיה דחייא בר רב! - אמר לך חייא בר רב: }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''דל''' - לצורך מגרש ד' מן התחומין שהרי אלף לכל צד להלן העיר ועל פני העיר אלף הוא דהוי כמדת העיר הרי אלף על אלף מגרש לכל צד וכן לקרנות הא תמניא: '''כמה מרובע יתר כו'''' - לפי שחשבת בעיר מרובעת הוצרכת על כרחך לתת מגרשיה בריבוע סביב לפיכך עלו לשמונה אלפים חשוב העיר עגולה ומגרשי' עגולין והרי הן ג' אלפים על ג' אלפים עגולין ואילו היו מרובעין הוו ט' ח' למגרש והתשיעי לעיר עכשיו שהכל עגול נתמעט רביע העיר ורביע המגרש: '''ופשו להו שיתא מגרש ושיתא מכ"ד''' - הניתנין ללויים לבד העיר ריבעה הוי שאע"פ שישוב העיר עגולה ומגרשיה עגולין מ"מ לענין חלק הלוים ולענין תחומי שבת אנו מוסיפין להם ריבוע ונותנין לה תחומין אלף רוחב למדת העיר לכל צד והאורך אלפים וקרנותיהן למלאות פגמיהן אלפים על אלפים הרי סך הכל ה' אלפים על ה' אלפים מרובעין אלפים תחום לכאן ולכאן והעיר אלף בינתים דהוו להו תחומין תמניא וקרנות שיתסר נמצא מגרש רביע התחומין והקרנות: '''רבינא אמר''' - לעולם כדמעיקרא במתא מרבעתא ובתרי אלפי אתרי אלפי דהוו להו תחומין שיתסר וקרנות שיתסר ומגרש מנייהו תריסר ומאי רביע דקתני בתחומין דקאמר נמצא מגרש דתחומין רביע דתחומין וקרנות דמגרש דתחומין תמניא כדאמרינן מעיקרא והוא ריבעא דתלתין ותרין: '''רב אשי''' - נמי כרבינא מוקי לה במתא מרבעתא דתרי אלפי אתרי אלפי ומאי נמצא מגרש רביע דקתני ה"ק מגרש דקרנות הוי רביע דקרנות דשיתסר דקרנות הוי רביע המגרש: '''והא סביב כתיב''' - בקרא גבי מגרש ותנא כי רהטא דקרא נקט ותנא: ל"א רב אשי ס"ל דאין נותנין מגרש אלא לקרנות העיר אלף על אלף הלכך לעולם בין העיר גדולה בין העיר קטנה מגרש שלה רביע [דלעולם] הקרנות שיתסר ומגרש ד': '''והא איכא מורשא דקרנות''' - למאי דאמרן לעיל כמה מרובע יותר כו' דמדדינן מגרש בעיגולא וקשיא ליה לרב חביבא כיון דתניא מרבע את העיר הרי היא מרובעת וכי יהבא מגרש בעיגול אלף סביב לה נמצאו קרנות העיר אוכלין בתוך המגרש ואין כנגד הקרנות אלף מגרש: '''במתא עגולתא''' - דלית לה מורשא דקרנתא: '''אימור דאמרינן חזייה כמאן דמרבעא''' - לענין להוסיף לה תחומין בין להילוך שבת בין לענין נתינת לוים אבל רבועי ודאי לא מרבענא כלום הוספנו בתים בתוספת ריבועא שימעטו את נוי המגרש: '''הני שמונה מאות''' - בתמיה דקתני לעיל נמצאו תחומין משתכרין במה שהנחנו טבלא באלכסון ח' מאות אמה והלא אין עודף האלכסון אלא מפני הריבוע דדבר עגול אין לו אלכסון והמרובע יש לו אלכסון וכמה מרובע יותר על העגול רביע ורביעא אייתו עלה מלבר שהוא חלק שלישי מלגו: '''והני שית מאה ושיתין ושבע נכי תילתא דאמתא הוו''' - דהיינו תילתא דאלפים: '''ה"מ''' - הוא דרביע יותר עליו ותו לא ה"מ בעיגולא דנפיק מגו ריבוע כי אמרינן רביע ה"מ בעלמא כל היכא דאיירי בעגול הנעשה מתוך המרובע זה הריבוע יותר על העגול שאנו עוסקין במדת החלל כולו כמה נשכר כל החלל בתוספת זו בין בהיקיפו בין בחללו לא נשכר אלא רביע שהרי עיר עגולה אלפים הקיפה ו' אלפים כדילפינן בפ"ק (דף יד.) מוקו שלשים באמה יסוב אותו וגו' ועיר מרובעת היקיפה ח' אלפים וכן למדת חללה אם באת לחלק התוספת לפי חשבון לכל העיר לא רבתה המדה על מה שבתחילה אלא רביע דהכי קים להו לרבנן שהמרובע יותר על העגול רביע: '''אבל באלכסונא''' - כלומר אבל כאן שאנו עוסקין לידע כמה ניתוסף הילוך האלכסון בשביל רבוע זה שהוספנו איכא טפי מרביע לפי שכל הרבוע הזה שהוספת נתנו לקרנותיה ולא נשתכרו בו אמצעי העיר כלום שמתחילה אלפים ועכשיו אלפים והשכר הזה רובו לחודן של קרנות ומיעוטו לסמוך להן מכאן ומכאן לפי האלכסון יותר על הרבוע: '''מתני' נותנין קרפף לעיר''' - כשבא למדוד התחומין אין מודדין מן החומה אלא מרחיק ע' אמה ושיריים כחצר המשכן ומתחיל למדוד: '''קמ"א ושליש אמה''' - היינו ב' קרפיפות: '''להיות אחת''' - והיוצא ללכת דרך חברתה חוצה לה מודד מחומת חברתה ואילך: '''וכן ג' כפרים המשולשין''' - מפרש בגמרא: '''גמ' תן חוצה''' - קרפף:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> '''מאי''' רביע רביע דתחומא. קסבר דאין מגרש לקרנות ורב אשי סבר דאדרבה אין מגרש אלא לקרנות ולא לתחומין (ומה שפרש"י דרב אשי איירי במתא דתרי אלפי לא נהירא דבכל עיר בקרנות הוי מגרש רביע): ''' כל''' אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי ' באלכסונא. ואין החשבון מכוון שאם תחתוך טבלא של עשר על עשר שתי וערב יהיו בה ד' טבלאות של ה' על ה' ועשה ריבוע בפנים שילך באלכסון של ארבע טבלאות תמצא בריבוע הפנימי נ' אמות על אמה שהרי הוא חציו של חיצון שהוא ק' ואם אין באלכסון של ה' אלא כמו שעולה בחשבון אמתא ותרי חומשי באלכסונא אז לא היה לו להיות בריבוע הפנימי אלא מ"ט אמות על אמה כדין ז' על ז' והאלכסון נמי של ריבוע הפנימי לא היה לו להיות עשר אלא ט' אמות וד' חומשין אלא יש מעט יותר מאמתא ותרי חומשי באלכסונא: ''' רב''' הונא אמר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו. נראה לר"י דדוקא בשתי עיירות נותנין קרפף לזו וקרפף לזו לרבנן דכמו שלר"מ עיר דוקא דהא קרא קדריש ה"ה לרבנן דב' עיירות דוקא אבל עיר ובית אין נותנין להם שני קרפיפות אלא דוקא אם הוא תוך שבעים אמה ושיריים לעיר מתעברת לעיר וכן אם יש בית אחר תוך ע' אמות ושיריים לאותו בית של עיר אחת יכולין לעשות בורגנין כמו שירצו כדאמר בעושין פסין (לעיל דף כא.) אתיתו מברניש לבי כנישתא דדניאל דהוו תלתא פרסי כו' אמאי סמכיתו אבורגנין כי נפק אחוי ליה מתוותא דמבלען בתוך ע' אמה ושיריים והשתא אתי שפיר הא דבשמעתא דא"ל רב ספרא לרבא הני בני אקטיספון דמשחו להו תחומא מהאי גיסא דארדשיר הא מפסקא דיגלת דהוו טפי מקמ"א אמות ושליש השתא מזכיר שליש וקמ"א אמה דהוי ב' קרפיפות משום דאיירי בב' עיירות וגבי רבא נקט דאחוי ליה אטמהתא דשורא דמבלען תוך תחום בשבעים אמה ושיריים דלחבר לעיר צריך שיהיה תוך ע' אמה ושיריים ונראה דאפי' בית ובית בלא עיר נותנים להם קרפף אחת לשתיהן דאי לא תימא הכי עיר שאין לה חומה במה יתחברו כאחת אם לא ע"י שמובלעים יחד תוך ע' אמה ושיריים דאין סברא להצריך שיגעו זה לזה ולפ"ז לרבי חייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן לאו דוקא הא דקאמרי רבנן ב' עיירות דהוא הדין בית ובית אלא אגב דנקט ר' מאיר עיר אחת נקטי רבנן ב' עיירות והא דתניא בריש<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ה|נז א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ה|נז|א}} odos33wlaeictvupxb427pr06vmnut9 0 1732478 3001314 3001288 2026-03-28T20:21:50Z מו יו הו 37729 /* יוצרות */ 3001314 wikitext text/x-wiki {{מסגרת|<center>'''<big>לוח הפיוטים</big>''' {{ש}} מפתח הפיוטים לכל ימות השנה, כמנהגי אשכנז על כל ענפיהם שהגיעו אל הדפוס.</center> <small>הערה: בלוח זה המונח 'אשכנז' מתייחס בדרך כלל למנהג אשכנז המערבי (ריינוס), ו'פולין' הוא מנהג אשכנז המזרחי. בסדרי הסליחות המנהגים מסתעפים לענפים נוספים, ומובנם של מונחים אלו מצומצם יותר.</small>}} =כל השנה= *[[אדון עולם]] *[[יגדל]] *[[סידור/נוסח אשכנז/פיוט לשני וחמישי|ה' אלהי ישראל]] *[[לכה דודי]] *[[אל אדון]] *[[שיר הכבוד]] *[[שיר היחוד]] *[[יה אלי וגואלי]] =פיוטים על סדר התפילה= ==מערביות== {| class="wikitable" |- ! מועד !! style="text-align:center;" | פולין !! style="text-align:center;" | אשכנז |- ! ליל ראשון של ראש השנה |style="text-align:center;" |(אין אומרים) |style="text-align:center;" |(בוורמייזא: [[אשרי העם יודעי תרועה לפתותו]]) |- ! ליל שני של ראש השנה |style="text-align:center;" |(אין אומרים) |style="text-align:center;" |(בוורמייזא: [[כסא אורי וישעי]]) |- ! ליל ראשון של סוכות |colspan="2" style="text-align:center;" |[[אוחזי בידם|אוחזי בידם ארבעה מינים]]{{ש}}(בוורמייזא: [[אתה לבדך עטית]]) |- ! ליל שני של סוכות |style="text-align:center;" | [[ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים]]{{ש}}(בפוזנא: [[אקחה בראשון פרי עץ הדר]]{{ש}}עם התוספת [[סוכת שלם]]) |style="text-align:center;" | [[חג אסיף תקופת השנה (מערבית)|חג אסיף תקופת השנה]]{{ש}}(בוורמייזא: [[ארחמך ה' חזקי]]) |- ! שמיני עצרת |style="text-align:center;" | [[אעניד לך תפארה והלל]] |style="text-align:center;" | [[שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים]] |- ! שמחת תורה |colspan="2" style="text-align:center;" | [[את יום השמיני בטוב יזמיני]] |- ! ליל ראשון של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | [[ליל שמורים אותו אל חצה]] |- ! ליל שני של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | [[ליל שמורים אור ישראל]] |- ! ליל שביעי של פסח |style="text-align:center;" | [[ויושע ה' אום למושעות]] |style="text-align:center;" | [[אורי וישעי על הים נגלה]] |- ! ליל אחרון של פסח |style="text-align:center;" | [[ויושע אומן אשכלות]] |style="text-align:center;" | [[אמונת אומן לעם זו זכרת|אמונת אומן]] או [[אור לשביעי גש]] |- ! ליל ראשון של שבועות |colspan="2" style="text-align:center;" | [[וירד אביר יעקב]] |- ! ליל שני של שבועות |style="text-align:center;" | [[וירד אלהים על הר סיני (מערבית)|וירד אלהים על הר סיני]] |style="text-align:center;" | [[אל אלהים ה' דבר]]{{ש}}(בוורמייזא: [[אלהים ביתה מושיב יחידים]]) |} ==יוצרות== {| class="wikitable" |- ! מועד !! פולין !! אשכנז |- ! שבת ברית מילה | יוצר: [[אות בריתות שלש עשרה]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אפוני אימיו]]]</small>{{ש}} אופן: [[אזורי אימה]] {{ש}} זולת: [[אות ברית ישראל]]{{ש}} <small>[בפוזנא: [[אות ברית שלשתי]]]</small>{{ש}} גאולה: [[יום ליבשה]] | יוצר: [[אפוני אימיו]] {{ש}} אופן: [[אזורי אימה]] {{ש}} זולת: [[אות ברית שלשתי]] |- ! שבת חתונה | נשמת: [[נשמת ישרים יהלוך]] {{ש}} <small>[רשות לברכו בקצת קהילות: [[יחדיו לב נשלם]]]</small> {{ש}} יוצר: [[איחד שם שוכן תרשישים]] {{ש}} <small>[אל אדון בקצת קהילות: [[אל אדון על כל המעשים (חתונה)]]]</small> {{ש}} אופן: [[כבודו אופד להנשא]] {{ש}} זולת: [[אמהות עת נכבשה]] | רשות לברכו: [[יחדיו בשיר מעלות]] {{ש}} יוצר: [[איחד שם שוכן תרשישים]] {{ש}} אופן: [[שביבי שלהבות חצובי להבות]] {{ש}} זולת: [[אמהות עת נכבשה]] |- ! שבת ראש חודש | יוצר: [[אילת השחר אורה בהצחר]] {{ש}} אופן: [[אביר הגביר]] {{ש}} זולת: [[אמונתך אמיתי רבה]] | יוצר: [[אלהינו אלהים אמת]] {{ש}} אופן: [[לך אלים אלפי אלפים]] {{ש}} זולת: [[אמונתך אמיתי רבה]] |- ! שבת לפני ר"ה | יוצר: [[אל אלהים ה' דבר (יוצר)|אל אלהים ה' דבר]] {{ש}} אופן: [[שאו לבבכם לכפיכם]] {{ש}} זולת: [[אלהים אלי אתה אשחרך (זולת)|אלהים אלי אתה אשחרך]] |(אין אומרים) |- ! א של ראש השנה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[מלך אזור גבורה]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] |- ! ב של ראש השנה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[מלך אמון מאמרך]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] |- ! שבת שובה | יוצר: [[אשחר אל אל כל שנות עדני]] {{ש}} אופן: [[האזינו אבירים בני אלים]] {{ש}} זולת: [[אדעה כי אין זולתך לגאול]] | יוצר: [[אור עולם קראו]] {{ש}} אופן: [[כי אם שם אדיר ה' אדונינו]] {{ש}} זולת: [[אל אלהינו נשוב בצר לנו]]{{ש}} <small>[בוורמייזא:{{ש}} יוצר: [[אלהי ישענו נוראות מאוים]]{{ש}} אופן: [[אור ישראל וקדושו מעמו שואל]]{{ש}} זולת: [[אדני מעון אתה]]]</small> |- ! יום כיפור |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] {{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אליך תשוקתי]]]</small>{{ש}} אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] |- ! שבת בין יו"כ לסוכות | יוצר: [[את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו]] {{ש}} אופן: [[יחו לשון חזות אישון]]{{ש}} <small>[או: [[יחיד ערץ]]]</small> {{ש}} זולת: [[אזכרה מקדם פלאך (זולת)|אזכרה מקדם פלאך]] |(אין אומרים) |- ! א של סוכות |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] |- ! ב של סוכות | יוצר: [[אאמיץ לנורא ואיום]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא תרב עליצותך]] | יוצר: [[אאמיץ לנורא ואיום]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] |- ! שבת חוה"מ סוכות | יוצר: [[אפאר לאלהי מערכה]] {{ש}} אופן: [[ירוצצו כברקים]] {{ש}} זולת: [[יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים]] | יוצר: [[את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו]] {{ש}} זולת: [[אזכרה מקדם פלאך (זולת)|אזכרה מקדם פלאך]] |- ! שמיני עצרת | יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] {{ש}} אופן: [[אראלים ומלאכים]] {{ש}} זולת: [[אמונים אשר נאספו]] | יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] {{ש}} זולת: [[אמונים אשר נאספו]] |- ! שמחת תורה | נשמת: [[נשמת מלומדי מורשה]] {{ש}} יוצר: [[אשרי העם שלו ככה]] {{ש}} אופן: [[אשנבי שחקים]] {{ש}} <small>[מאורה בפוזנא: [[אמרות האל טהורות]]]</small>{{ש}} זולת: [[אז בקשוב עניו]] | יוצר: [[אשרי העם שלו ככה]]{{ר1}} [סילוק: [[אשריך ישראל מי כמוך]]]{{ש}} אופן: [[אשריך אום קדוש]] {{ש}} זולת: [[אז בקשוב עניו]] |- ! שבת בראשית | יוצר: [[אל נשא ארנן בהתעלסה]] {{ש}} אופן: [[שאלו שחקים ושיחו לאדמה]] {{ש}} זולת: [[אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים]] | יוצר: [[אל נשא ארנן בהתעלסה]] {{ש}} אופן: [[לבעל התפארת]] {{ש}} זולת: [[אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים]] |- ! שבת וירא |אהבה: [[שננו לשונם בני אונם]] |(אין אומרים) |- ! שבת א של חנוכה | יוצר: [[אודך כי אנפת]] {{ש}} אופן: [[כבודו אור יזריח]] {{ש}} מאורה: [[שני זיתים נכרתים]] {{ש}} זולת: [[אין צור חלף]] | יוצר: [[אודך כי אנפת]] {{ש}} מאורה: [[שני זיתים נכרתים]] {{ש}} זולת: [[אין צור חלף]] |- ! שבת ב של חנוכה | יוצר: [[אודך כי עניתי וחייתני]] {{ש}} אופן: [[אומצו בתופף בשתים יעופף]] {{ש}} מאורה: [[אשר יצר אור וצר]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small>{{ש}} זולת: [[אין מושיע וגואל]] | יוצר: [[אודך כי עניתי וחייתני]]{{ש}} <small>[אופן או מאורה בוורמייזא: [[יום הודו וכבודו]]]</small>{{ש}} <small>[מאורה במגנצא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small> |- ! שבת בשלח (שירה) |גאולה: [[יום ליבשה]] |(אין אומרים) |- ! שבת יתרו |מאורה: [[אמרות האל טהורות]] |(אין אומרים) |- ! שבת שקלים |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אל מתנשא לכל לראש]] {{ש}}[[פיוטי_אופן_לארבע_פרשיות#לשבת_שקלים|כבודו יתרומם ויתנשא]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אתה אהבת עמך]] |- ! הפסקה ראשונה | יוצר: [[אור זרוע זורח כבודו]] {{ש}} אופן: [[מלאכי צבאות בעלצון]] {{ש}} זולת: [[אחור וקדם צרת]] | יוצר: [[אור זרוע זורח כבודו]] |- ! שבת זכור |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[זכור את אשר עשה (יוצר)|זכור את אשר עשה]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_זכור|כבודו יתרומם בפי כל הנשמה]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אתה מלא רחמים]] |- ! פורים | מאורה: [[שיר אל נעלם]] | (אין אומרים) |- ! הפסקה שניה | יוצר: [[את פני מלך אתיצבה]] {{ש}} אופן: [[שמך לעד בפי מועד]] {{ש}} זולת: [[אדני אלהים צבאות אתה החלות]] | יוצר: [[אורות מאפל הזריח מהודו]] |- ! שבת פרה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אום אשר בך דבוקה]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_פרה|כבודו יתרומם ויתהדר]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אשרי כל חוסי בך]] |- ! שבת החודש |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אות זה החדש]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_החודש|כבודו משבחים]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אל עושה נפלאות]] |- ! שבת הגדול | יוצר: [[אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי]]{{ש}} או: [[אאמיר מסתתר במעון חביון]] {{ש}} אופן: [[בלולי אש ומימות]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[עזוז אדירירון]]]</small>{{ש}} זולת: [[אז כארשת בתולה]] | יוצר: [[אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי]] {{ש}} זולת: [[אומרת אני מעשי למלך]] |- ! א של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אור_ישע_מאושרים#יוצר|אור ישע מאושרים]] {{ש}} אופן: [[אור_ישע_מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] {{ש}} זולת: [[אור_ישע_מאושרים#זולת|אהבוך נפש להדך]] {{ש}} גאולה: [[אור_ישע_מאושרים#גאולה|ברח דודי עד שתחפץ]]{{ש}} <small>[במגנצא: מערכת [[אפיק רנן ושירים]]]</small> |- ! ב של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אפיק_רנן_ושירים#יוצר|אפיק רנן ושירים]] {{ש}} אופן: [[אפיק_רנן_ושירים#אופן|גן נעול]] {{ש}} זולת: [[אפיק_רנן_ושירים#זולת|אודך כי עניתני]] {{ש}} גאולה: [[אפיק_רנן_ושירים#גאולה|ברח דודי אל מכון לשבתך]]{{ש}} <small>[במגנצא: מערכת [[אור ישע מאושרים]]]</small> |- ! שבת חוה״מ פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אהוביך_אהבוך#יוצר|אהוביך אהבוך]] {{ש}} אופן: [[אהוביך_אהבוך#אופן|דודי שליט בכל מפעל]] {{ש}} זולת: [[אהוביך_אהבוך#זולת|אלה וכאלה]] {{ש}} גאולה: [[אהוביך_אהבוך#גאולה|ברח דודי אל שאנן נוה]] |- ! שביעי של פסח | יוצר: [[ויושע שושני פרח]] {{ש}} אופן: [[ידועי שם בבור נשם]] {{ש}} <small>[או: [[ויושע אל אמונה]]]</small> {{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] {{ש}} גאולה: [[יום ליבשה]] | יוצר: [[ויושע שושני פרח]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אתה הארת]]]</small>{{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] {{ש}} <small>[גאולה: [[יום ליבשה]]]</small> |- ! אחרון של פסח | יוצר: [[אתה הארת]] {{ש}} אופן: [[מחוללת מהוללת]]{{ש}} <small>[או: [[לבעל התפארת]]]</small> {{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] | יוצר: [[אתה הארת]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[ויושע שושני פרח]]]</small>{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[ויושע אור ישראל]]]</small>{{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] |- ! שבת א אחרי פסח | יוצר: [[ויושע אור ישראל]] {{ש}} אופן: [[ארוגי עוז]]{{ש}} <small>[או: [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]]]</small> {{ש}} אהבה: [[אלהי ימי שנותי כלו]] {{ש}} זולת: [[אין כמוך באלמים]] {{ש}} גאולה: [[שביה עניה]] |(אין אומרים) |- ! שבת ב אחרי פסח | <small>[יוצר: [[ארנן חסדך לבוקר]]]</small> {{ש}} <small>[אופן: [[יחיד ערץ]]]</small> {{ש}} מאורה: [[איומתי שמחי ועלזי]] {{ש}} זולת: [[אל אל חי ארנן]] {{ש}} גאולה: [[שנותינו ספו]] | '''שבת ראשונה אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אזכרך דודי]] |- ! שבת ג אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אומץ דר חזקים]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אשיחה בדברי נפלאותיך]]]</small>{{ש}} <small>[אופן: [[לבעל התפארת]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[יקודי אש]]]</small>{{ש}} אהבה: [[סגולתי מלוכה אזרתיך]] {{ש}} זולת: [[אריות הדיחו פזורה]] {{ש}} גאולה: [[שדודים נדודים]] | '''שבת שניה אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אלהים אל דמי לך (זולת)|אלהים אל דמי לך]] {{ש}} <small>[או: [[אתה אלהים וזולתך אין עוד]]]</small>{{ש}} <small>[זולת לשבת ג' אחר פסח בוורמייזא: [[זולתך אדונים]]]</small> |- ! שבת ד אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אשיחה בדברי נפלאותיך]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אומץ דר חזקים]]]</small>{{ש}} <small>[אופן: [[ידודון ידודון שנאני שלהבת]]]</small> {{ש}} אהבה: [[סגולתי איומה נשאתי]] {{ש}} זולת: [[אלהי בך איחבק]] {{ש}} גאולה: [[שכולה אכולה]] | '''שבת שלישית אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אתה אלהים וזולתך אין עוד]] {{ש}} <small>[או: [[אלהים אל דמי לך (זולת)|אלהים אל דמי לך]]]</small> |- ! שבת ה אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אגורה באהלך עולמים]]]</small> {{ש}} <small>[אופן: [[יקודי אש]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[במרומי רום ישיבתך]]]</small>{{ש}} אהבה: [[סגולתי משכתיך חסד]] {{ש}} זולת: [[אלהים לא אדע זולתך]] {{ש}} גאולה: [[יקוש בעניו]] | שבת בהר: {{ש}} זולת: [[אחרי נמכר (זולת)|אחרי נמכר]] |- ! שבת לפני שבועות | יוצר: [[אהלל בצלצלי שמע]] {{ש}} אופן: [[אורחות אראלים]] {{ש}} אהבה: [[איומתי יונה יעלת חן]] {{ש}} זולת: [[אלהי אקראך במחשב]] {{ש}} גאולה: [[יונה נשאתה]] | אהבה: [[אותך כל היום קיוינו]] {{ש}} זולת: [[אלהים באוזנינו שמענו]] |- ! א של שבועות | יוצר: [[אדון אימנני]] {{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} <small>[מאורה: [[אמרות האל טהורות]]]</small> {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]] | יוצר: [[אדון אימנני]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אילת אהבים מתנת סיני]]]</small>{{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]]{{ש}} <small>[במגנצא: [[אנכי גדול בנודעים]]]</small> |- ! ב של שבועות | יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני]] {{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]] | יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אדון אימנני]]]</small>{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אדיר ונאה בקודש]]]</small>{{ש}} אופן: [[אורחות אראלים]]{{ש}} או: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} <small>[בוורמייזא: [[כבודו אות ברבואות]]]</small>{{ש}} זולת: [[אנכי גדול בנודעים]]{{ש}} <small>[במגנצא: [[אנכי שימעת]]]</small> |- ! שבת אחרי שבועות | יוצר: [[אדיר ונאה בקודש]] {{ש}} אופן: [[כבודו אות ברבואות]] {{ש}} אהבה: [[אשר יחדיו]] {{ש}} זולת: [[אור ישראל וקדושו]] | (אין אומרים) |- ! שבת בהעלותך | מאורה: [[אשר יצר אור וצר]]{{ש}} <small>[בפוזנא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small>{{ש}} | (אין אומרים) |- ! שבת שלח | אהבה: [[שש מאות נקראות]] | (אין אומרים) |- ! שבת חוקת | אהבה: [[אל מחוללי]] | (אין אומרים) |- ! שבת א אחר י"ז תמוז | (אין אומרים) | זולת: [[אל אל חי ארנן]] |- ! שבת ב אחר י"ז תמוז | (אין אומרים) | זולת: [[אריות הדיחו פזורה]] |- ! שבת לפני תשעה באב | (אין אומרים) | <small>[אופן בוורמייזא: [[אף אורח משפטיך]]]</small>{{ש}} אהבה: [[אותך כל היום קיוינו]] {{ש}} זולת: [[אלהים באוזנינו שמענו]] |- ! שבת נחמו | יוצר: [[אל אל שדי אתחנן]] {{ש}} אופן: [[שאו מנחה משובחה]] {{ש}} מאורה: [[אמרות האל טהורות]] {{ש}} אהבה: [[שתי פעמים מקוימים]] {{ש}} זולת: [[אמת משל היה]] | יוצר: [[ארוממך אל חי]] {{ש}} אופן: [[שאו מנחה משובחה]] {{ש}} זולת: [[אמת משל היה]] |- ! שבת עקב | אהבה: [[ידיד עליון]] | (אין אומרים) |} ===מנהג וורמייזא=== *זולת לשבת י"ג סיון: [[אין לנו עוד אלהים זולתך]] *זולת לשבת כ"ה סיון: [[זולתך אין אל]] *זולת לשבת אחר כ' תמוז: [[אזכרה אלהים נגינתי בלילה]] *זולת לשבת שופטים: [[אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם]] *בשבת בראשית ובשבועות לפני {{צ|מי ידמה לך}}: [[מי אדר והוד]] *בשבת בראשית לפני {{צ|שבח נותנים}}: [[אשישת שלוחתו]] ==קרובות== ===כללי=== *[[מסוד חכמים]] ===שחרית ליום ראשון של ראש השנה=== *רשות: [[יראתי בפצותי שיח]] (פ) *מגן: [[את_חיל_יום_פקודה#מגן|את חיל]] *מחיה: [[את_חיל_יום_פקודה#מחיה|תאלת זו]] *משלש: [[את_חיל_יום_פקודה#משלש|אבן חוג]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[את_חיל_יום_פקודה#אדרת_ממלכה|אדרת ממלכה]] *[[את_חיל_יום_פקודה#אם_אשר_בצדק|אם אשר בצדק]] (פ) *[[את_חיל_יום_פקודה#אאפיד_נזר_איום|אאפיד נזר איום]] *[[אדירי איומה]] *[[לאל עורך דין]] *סילוק: [[את_חיל_יום_פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] *קדושה: (פ) **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#וחיות בוערות|וחיות בוערות]] **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#אחד קדוש|אחד קדוש]] ===מוסף ליום ראשון של ראש השנה=== *מגן: [[אופד_מאז#מגן|אופד מאז]] *מחיה: [[אופד_מאז#מחיה|תפן במכון]] *משלש: [[אופד_מאז#משלש|אף אורח משפטיך]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אופד_מאז#קיקלר:_אומץ_אדירי_כל_חפץ|אומץ אדירי כל חפץ]] *[[מלך עליון אל דר במרום]] *סילוק: [[ונתנה תוקף]] *קדושה: **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#וחיות_אשר_הנה|וחיות אשר הנה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ועמך_תלואים_בתשובה|ועמך תלואים בתשובה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ואתה_אזון_קול_מפאריך|ואתה אזון קול מפאריך]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#תהלות_כבודך|תהלות כבודך]] *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *'''[[אנסיכה מלכי|תקיעתא]]''': **מלכויות – [[אנסיכה_מלכי#מלכויות: אנסיכה מלכי|אנסיכה מלכי]] **זכרונות – [[אנסיכה_מלכי#זכר תחלת כל מעש|זכר תחלת כל מעש]] **שופרות – [[אנסיכה_מלכי#אשא דעי בצדק|אשא דעי בצדק]] *[[היום תאמצנו]] ===שחרית ליום שני של ראש השנה=== *רשות: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#רשות|אתיתי לחננך]] *מגן: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#מגן|אמרתך צרופה]] *מחיה: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#מחיה|תמים פעלך]] *משלש: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#משלש|שולחתי במלאכות]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#אדר_והוד|שמו מפארים – אדר והוד]] *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#אתן_לפועלי_צדק|אתן לפועלי צדק]] *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#שבתי_וראה|שבתי וראה תחת השמש]] *[[מלך עליון אמיץ המנושא]] *[[כל שנאני שחק באמר מאמירים]] *[[לאל עורך דין]] (פ) *סילוק: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#סילוק|אשר מי יעשה]] *קדושה: (פ) **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#וחיות בוערות|וחיות בוערות]] **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#אחד קדוש|אחד קדוש]] ===מוסף ליום שני של ראש השנה=== *([[לאל עורך דין]]) (פ) *סילוק: [[ונתנה תוקף]] *קדושה: **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ועמך_תלואים_בתשובה|ועמך תלואים בתשובה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ואתה_אזון_קול_מפאריך|ואתה אזון קול מפאריך]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#תהלות_כבודך|תהלות כבודך]] *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *'''[[אהללה אלהי אשירה עזו|תקיעתא]]''': **מלכויות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#מלכויות|אהללה אלוהי]] **זכרונות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#זכרונות|אפחד במעשי]] **שופרות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#שופרות|אנוסה לעזרה]] *[[היום תאמצנו]] ===שחרית ליום כיפור=== *רשות: [[אמצת_עשור#רשות|אימיך נשאתי]] *מגן: [[אמצת_עשור#מגן|אמצת עשור]] *מחיה: [[אמצת_עשור#מחיה|תאות נפש]] *[[אמצת_עשור#תוכחה|אנוש מה יזכה]] (תוכחה) *משלש: [[אמצת_עשור#משלש|אחדת יום זה]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[אמצת_עשור#מורה_חטאים|מורה חטאים]] *[[אמצת_עשור#אדר_יקר_אלי|אדר יקר אלי]] *[[אמצת_עשור#אנא_אלהים_חיים|אנא אלהים חיים]] *[[איומה בחר]] (פ) *[[אמצת_עשור#אך_אתים|אך אתים בחין לפניך]] *[[אמצת_עשור#אמרו_לאלהים|אמרו לאלהים ארך אפים]] *[[אמצת_עשור#מעשה_אלהינו|מעשה אלהינו אין מי בשחק]] *[[אמצת_עשור#אשר_אומץ_תהלתך|אשר אומץ תהלתיך באילי שחק]] *[[אמצת_עשור#על_ישראל_אמונתו|על ישראל אמונתו]] *[[אמצת_עשור#אפסי_ארץ|אפסי ארץ בדברו הקים]] *[[אמצת_עשור#מי_כמוך|מי כמוך אדיר במרומים]] *[[אמצת_עשור#אין_כמוך|אין כמוך באדירי מעלה]] *[[האדרת והאמונה]] *[[אמצת_עשור#נאמירך_באימה|נאמירך באימה]] *[[אמצת_עשור#רוממו_אל_מלך_נאמן|רוממו אל מלך נאמן]] *[[אמצת_עשור#רוממו_אדיר_ונורא|רוממו אדיר ונורא]] *[[אמצת_עשור#אמונתך_בעליונים|אמונתך בעליונים]] *[[אמצת_עשור#הנקדש_באלפי_אלפים|הנקדש באלפי אלפים]] *[[אמצת_עשור#אילי_שחק|אילי שחק]] *[[אמצת_עשור#אין_מספר_לגדודי_צבא_חילו|אין מספר לגדודי צבא חילו]] *[[לאל עורך דין]] (פ) *סילוק: [[אמצת_עשור#סילוק|מי יתנה תוקף תהלתך]] *קדושה: **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אל_ברוב_עצות|אל ברוב עצות]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#תמיד_תתלונן_בידך|תמיד תתלונן בידך]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אליך ועדיך יבוא כל בשר|אליך ועדיך יבוא כל בשר]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אליך_תלויות_עינינו|אליך תלויות עינינו]] *[[חמול על מעשיך]] *[[האדיר משמי עליות|האדיר משמי עליות; התכן מתחת זרועות עולם; האימן כיפי שחקים]] *[[ובכן מי לא יראך]] (סידרת רהיטים) *[[האזורים באהב]] *[סליחות - ראה בהמשך] *אחרי וידוי: **[[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (קטעים) (א) **[[יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר]] **[[אהללך בקול רם]] *[[היום תאמצנו]] (א) ===מוסף ליום כיפור=== *מגן: [[שושן_עמק#מגן|שושן עמק איומה]] *מחיה: [[שושן_עמק#מחיה|יום מימים הוחס]] *[[שושן_עמק#תוכחה|אנוש איך יצדק]] (תוכחה) (פ) *משלש: [[שושן_עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[שושן_עמק#אשא_דעי_למרחוק|אשא דעי למרחוק]] *[[שושן_עמק#אין_ערוך_אליך|אין ערוך אליך]] *[[שושן_עמק#אנא_אזון|אנא אזון שועת חינון]] (א) *[[שושן_עמק#אך_אין_לנו|אך אין לנו אלוה מבלעדיך]] (א) *[[שושן_עמק#אל_תזכר_לנו_עוונותינו|אל תזכר לנו עוונותנו]] (פ) *[[שושן_עמק#אך_אומרים_בחין_לפניך|אך אומרים בחין לפניך]] (פ) *[[שושן_עמק#אמרו_לאלהים|אמרו לאלהים אל מלך בעולמו]] (פ) *[[שושן_עמק#מעשה_אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (פ) *[[שושן_עמק#אשר_אימתך|אשר אימתך באראלי אומן]] *[[שושן_עמק#אמיצי_שחקים|אמיצי שחקים]] *[[שושן_עמק#אילי_מרום|אילי מרום ]] *סילוק:[[שושן_עמק#סילוק|מי יערוך אליך]](א) *סילוק:[[ונתנה תוקף]] (פ) *קדושה: **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_דס_וכס_השית|אז מלפני בראשית דס וכס השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_אבות_ובנים_ה|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_נוה_וינון_הש|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_שבעה_אלה_השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ואיזו תהילה כפי גודלך]] (א) *[[לך יאדיר כל יציר]] (א) *[[האחד בעולמו ואין שני לו]] (א) *[[האומרים אחד]] (א) *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *סדר עבודה: [[אמיץ כח]] / ([[אתה כוננת]]) **[[שנת אוצרך הטוב]] **[[כאהל הנמתח בדרי מעלה]] **[[אשרי עין ראתה אהלנו]] *קינות ותחינות לאחר סדר העבודה: **[[אין לנו לא אשים ולא אשם]] (פ) **[[תכפו עלינו צרות]] **[[תנות צרות לא נוכל]] **[[אל תעש עמנו כלה]] **[[כתועים ואין לבקש]] **[[אם תעינו לא תתענו]] **[[תאות לב לא השגנו]] **[[תאמר למחות אשמינו]] **[[אורך תזריח לחשוכה]] **[[אופל אלמנה תאיר]] **[[תתן אחרית לעמך]] **[[תעינו מאחריך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *אחרי וידוי **[[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] **[[אדיר ונאור בורא דוק וחלק]] *[[היום תאמצנו]] ===מנחה ליום כיפור=== *מגן: [[איתן_הכיר_אמונתך#מגן|איתן הכיר אמונתך]] *מחיה: [[איתן_הכיר_אמונתך#מחיה|מואהב ויחיד לאמו]] *משלש: [[איתן_הכיר_אמונתך#משלש|אראלים בשם תם ממליכים]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אודך בקול ערב#אדר בתאר נכון|אדר בתואר מכון]] (למנהג פולין אומרים את הכותרת, ובפוזנא אמרו את הפיוט המלא) *[[אפאר למלכי בקודש]] (כנ"ל) *[[אודך בקול ערב#אתה אל רחום וחנון|אתה אל רחום וחנון]] (פוזנא) *[[איתן_הכיר_אמונתך#אראלי_הוד|אראלי הוד]] *סילוק: [[כי רכובו בערבות]] *קדושה: [[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *אחרי וידוי **[[יום אשר הוחק לכפרתנו]] **[[אדון אביר במעשיו כביר]] (פ) ===נעילה ליום כיפור=== *מגן: [[אב_ידעך#מגן|אב ידעך מנוער]] *מחיה: [[אב_ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] *משלש: [[אב_ידעך#משלש|טבע זיו תארה]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אב_ידעך#שמע_נא|מערב עד ערב]] (למנהג פולין רק את הכותרת ולמנהגי אשכנז ופוזנא את הפיוט המלא) *סילוק: [[אב_ידעך#שערי_ארמון|שערי ארמון]] *קדושה: [[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *[[היום תאמצנו]] (א) ===שחרית ליום ראשון של סוכות=== *מגן: [[אוימתי_בחיל_כיפור#מגן|אוימתי בחיל כיפור]] *מחיה: [[אוימתי_בחיל_כיפור#מחיה|מאלמי מגדים]] *משלש: [[אוימתי_בחיל_כיפור#משלש|קושט שעינת עץ]] *[[אוימתי_בחיל_כיפור#עד_לא_מצוקי_רגב|עד לא מצוקי רגב]] (א) *[[אוימתי_בחיל_כיפור#קיקלר|אקחה פרי עץ הדר]] *[[אוימתי_בחיל_כיפור#אז_היתה_חנית_סכו|אז היתה חנית סוכו]] (פ) *([[אל נא לעולם תוערץ]] (פרנקפורט)) *סילוק: [[אוימתי_בחיל_כיפור#סילוק|אקחה בראשון]] (לפי מנהג מגנצא אומרים מערכת [[ארחץ בנקיון כפות]]) ===מוסף ליום ראשון של סוכות=== *קדושה: (וורמייזא) **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות|וחיות ארבע אשר כס עומסות]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ועמך_זכור_למו_נסע_סוכה|ועמך זכור למו נסה סוכה]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ואתה_מקדם_תאבת_שלם|ואתה מקדם תאבת שלם]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ואנחנו_קמנו_בצווי_נצרך_להלל|ואנחנו קמנו בצווי נצרך להלל]] ===שחרית ליום שני של סוכות=== *מגן: [[ארחץ_בנקיון_כפות#מגן|ארחץ בנקיון כפות]] *מחיה: [[ארחץ_בנקיון_כפות#מחיה|תשורת שי אלפים]] *משלש: [[ארחץ_בנקיון_כפות#משלש|איווי סוכת דוד]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#בל_תהי_מצות_סוכה|בל תהי מצות סוכה]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#אלים_כהשעין|אלים כהשעין אב]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#אמנם_מצוה|אמנם מצוה]] *סילוק: [[ארחץ_בנקיון_כפות#סילוק|כי אקח מועד]] (לפי מנהג מגנצא אומרים מערכת [[אוימתי בחיל כיפור]]) ===שחרית לשמיני עצרת=== (מנהג וורמייזא) *מגן: [[אחות אשר לך כספת#מגן|אחות אשר לך]] *מחיה: [[אחות אשר לך כספת#מחיה|מותמם בטבע שמונה]] *משלש: [[אחות אשר לך כספת#משלש|קהל איתנים נעצר]] *[[אחות אשר לך כספת#פיוט ד|היטיבה לטובים]] *[[אחות אשר לך כספת#קיקלר|אדורי משבעים]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אחות אשר לך כספת#רהיט|אצורי מקדם]] (רק הכותרת) *סילוק: [[אחות אשר לך כספת#סילוק|אלה עשיתם]] ===מוסף לשמיני עצרת (תפילת גשם)=== *א. [[אף_ברי_אותת#א|אף ברי]] *ב. [[אף_ברי_אותת#ב|יטריח]] *[[אף_ברי_אותת#רשות|אפיק מען מעוטר]] *[[אף_ברי_אותת#אקשטה_כסל_וקרב|אקשטה כסל]] *[[אף_ברי_אותת#תכנם_לארץ_וחוצות|תכנס לארץ וחוצות]] *[[אף_ברי_אותת#יפתח_ארץ_לישע|יפתח ארץ לישע]] *[[אף_ברי_אותת#איום_זכור_נא_לשואלי_מים|איום זכור נא לשואלי מים]] (א) *[[זכור אב נמשך אחריך כמים]] (פ) *[[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/מוסף לשמיני עצרת#הכרזת_גשם|הכרזת גשם]] ===שחרית לשבת שקלים=== *מגן: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מגן|אז מאז זמות]] *מחיה: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מחיה|מעתיק פלוסים]] *משלש: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#משלש|קצובה היא זאת]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מי_יוכל_לשער|מי יוכל לשער]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#אומן_בשמעו|אומן בשמעו]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#אלה_אזכרה_את_אשר_נעשה|אלה אזכרה את אשר נעשה]] *סילוק: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#סילוק|אז ראית וספרת]] ===מוסף לשבת שקלים=== *[[אשכול איווי תאות כל נפש]] ===שחרית לשבת זכור=== *מגן: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#מגן|אזכיר סלה זכרון מעשים]] *מחיה: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#מחיה|תמימים בעודם בסין רפודים]] *משלש: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#משלש|אצילי מרעי נכד שעיר]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#בלשון_אשר_הזכרת|אל נא בלשון אשר הזכרת]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#אץ_קוצץ|אץ קוצץ]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#קיקלר|זכור איש אשר הגויע]] *סילוק: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#סילוק|אלהים אל דמי לך]] ===שחרית לפורים=== *[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]] **[[ויאהב_אומן#אזרח_בט_חוץ|אזרח בט חוץ]] **[[ויאהב_אומן#תמימים_כרשו_ארץ|תמימים כרשו ארץ]] **[[ויאהב_אומן#אותו_מבהלת|אותו מבהלת]] **[[ויאהב_אומן#אספרה_אל_חוק|אספרה אל חוק]] **[[ויאהב_אומן#אמל_ובך|אמל ורבך]] ===שחרית לשבת פרה=== *מגן: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#מגן|אצולת אומן בצרוף זקוקה]] *מחיה: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#מחיה|ממרה חוקה גזר]] *משלש: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#משלש|קפאון חוק אלפת היקר]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אמרתי_אחכמה|אמרתי אחכמה]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אצורה_ומופרשה|אצורה ומפורשה]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אמרה_סנונה_וצרופה|אִמרה סנונה וצרופה]] *י"א: [[אצילי עם עולי גולה]] *סילוק: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#סילוק|אין לשוחח עוצם נפלאותיך]] ===שחרית לשבת החודש=== *מגן: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#מגן|אתיית עת דודים]] *מחיה: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#מחיה|מרימי עול]] *משלש: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#משלש|קיחת עלית עקד]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#רבות_עשית|רבות עשית]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#אבי_כל_חוזה|אבי כל חוזה]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#קיקלר|אדון מקדם]] *סילוק: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#סילוק|הוא נקרא ראש וראשון]] ===מוסף לשבת החודש=== *[[ראשון אמצת לפרח שושנים]] ===שחרית לשבת הגדול=== ;פולין *מגן: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#מגן|אלהים בצעדך הכות פתרוס]] *מחיה: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#מחיה|ממסגר אסיר]] *משלש: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#משלש|ישעי וכבודי]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#כרם_חמד|כרם חמד]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#ירדת_להציל_עמך|ירדת להציל עמך]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#אמנה_גדולה|אמנה גדולה]] *[[ויהי בחצי הלילה|אז רוב נסים]] *רשות: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#רשות|אבוא בחיל להתיצבה]] *סדר: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#סדר|אלהי הרוחות לכל בשר]] *סילוק: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#סילוק|אין ערוך אליך להגיד ולדבר]] ;אשכנז *מגן: [[אוני_פטרי_רחמתים#מגן|אוני פטרי רחמתים]] *מחיה: [[אוני_פטרי_רחמתים#מחיה|מתים בכל בית]] *משלש: [[אוני_פטרי_רחמתים#משלש|ישמע לאדום כשמע מצרים]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#לישע_עמך|אל נא לישע עמך]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#אז_תשע_מכות|אז תשע מכות]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#אז_רוב_נסים|אז רוב נסים]] *סדר: [[אדיר דר מתוחים]], ויש אומרים אותו במוסף. ואם חל שבת הגדול בערב פסח יש מקדימים אותו למוסף שבת שקדם לו. *סילוק: [[אוני_פטרי_רחמתים#סילוק|ובכן כי אין לפניך לילה]] ===מוסף ליום ראשון של פסח (תפילת טל)=== *א. [[בדעתו_אביעה_חידות#א|בדעתו אביעה חידות]] *ב. [[בדעתו_אביעה_חידות#ב|תהומות הדום]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#רשות|אירשה ארוש לחשון]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#אאגרה_בני_איש|אאגרה בני איש]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#תחת_אילת_עופר|תחת אילת עופר]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#אלים_ביום_מחוסן|אלים ביום מחוסן]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#טל_תן_לרצות_ארצך|טל תן לרצות ארצך]] *[[סידור/נוסח_אשכנז/פסח/מוסף_יום_א#הכרזת_טל|הכרזת טל]] ===שחרית ליום שני של פסח=== *מגן: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#מגן|אסירים אשר בכושר]] *מחיה: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#מחיה|מה איילו פלאי נסיך]] *משלש: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#משלש|קמי קהלך]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#ערב_אשר_עלה|ערב אשר עלה]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#אז_על_כל_חיתו_יער|אז על כל חיתו יער]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#שור_אשר_מאז|שור אשר מאז]] (פ) *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#אומץ_גבורותיך|אומץ גבורותיך]] *סילוק: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#סילוק|בעשר מכות]] ===שחרית לשביעי של פסח=== *מגן: [[אותותיך_ראינו#מגן|אותותיך ראינו]] *מחיה: [[אותותיך_ראינו#מחיה|תרגלת עמוסים]] *משלש: [[אותותיך_ראינו#משלש|שבטי יה הוצאת לפדיום]] *[[אותותיך_ראינו#אמרו_לאלהים_אדירים|אמרו לאלהים אדירים]] *([[אל נא לעולם תוערץ]]) (וורמייזא) *סדר: [[אותותיך_ראינו#סדר|אילי הצדק ידועים]] *סילוק: [[אותותיך_ראינו#סילוק|חסדי ה' אזכיר]] (לפי מנהגי וורמייזא ומגנצא ועוד קהילות אומרים את מערכת [[אימת נוראותיך]]) ===שחרית לאחרון של פסח=== *מגן: [[אימת_נוראותיך#מגן|אימת נוראותיך]] *מחיה: [[אימת_נוראותיך#מחיה|תחבולות עש]] *משלש: [[אימת_נוראותיך#משלש|איום ונורא מי לא יראך]] *[[אימת_נוראותיך#אדני_חלד|אדני חלד]] *[[אימת_נוראותיך#מה_מועיל_רשע|מה מועיל רשע]] *([[אל נא לעולם תוערץ]]) (וורמייזא וק"ק) *סדר: [[אימת_נוראותיך#סדר|אצולים מפרך סונים]] *סילוק: [[אימת_נוראותיך#סילוק|אומץ גבורותיך]] (לפי מנהגי וורמייזא ומגנצא ועוד קהילות אומרים את מערכת [[אותותיך ראינו]]) ===שחרית ליום ראשון של שבועות=== {| class="wikitable" ! פולין וחלק קהילות אשכנז !! רוב קהילות אשכנז |- | *מגן: [[ארץ_מטה_ורעשה#מגן|ארץ מטה]] {{ש}} *מחיה: [[ארץ_מטה_ורעשה#מחיה|מן ההר למעוניו]] {{ש}} *משלש: [[ארץ_מטה_ורעשה#משלש|קדוש הופיע מפארן]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אנכי_בשם_אל_שדי|אנכי בשם אל שדי]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אז_בכתב_אשורית|אז בכתב אשורית]] {{ש}} * [[אל נא לעולם תוערץ]] {{ש}} *סדר עולם: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_עולם|ה' קנני ראשית דרכו]] {{ש}} *סדר דיברין: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_דיברין|אתו מצוות וחוקים]] {{ש}} *סילוק: [[ארץ_מטה_ורעשה#סילוק|אלה העדות והחוקים]] | *מגן: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מגן|אורח חיים]] {{ש}} *מחיה: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מחיה|תמכו כבוד]] {{ש}} *משלש: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#משלש|שלמים בחנותם]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ד|אם לא אמריך הנעימים]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ה|שבוית מרום]] {{ש}} *[[אל נא לעולם תוערץ]] (רוב מקומות) {{ש}} *סדר עולם: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_עולם|שעשוע יום יום]] {{ש}} *סדר דיברין: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_דיברין|אלוף מסובל בהוד איפודים]] {{ש}} *סילוק: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סילוק|וכל העם רואים]] |} ===מוסף ליום ראשון של שבועות=== *[[אתה הנחלת]] *[[אז שש מאות]] ===שחרית ליום שני של שבועות=== {| class="wikitable" ! פולין וחלק קהילות אשכנז !! רוב קהילות אשכנז |- | *מגן: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מגן|אורח חיים]] {{ש}} *מחיה: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מחיה|תמכו כבוד]] {{ש}} *משלש: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#משלש|שלמים בחנותם]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ד|אם לא אמריך הנעימים]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ה|שבוית מרום]] {{ש}} *[[אל נא לעולם תוערץ]] (ק"ק) {{ש}} *סדר עולם: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_עולם|שעשוע יום יום]] {{ש}} *סדר דיברין: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_דיברין|אלוף מסובל בהוד איפודים]] {{ש}} *סילוק: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סילוק|וכל העם רואים]] | *מגן: [[ארץ_מטה_ורעשה#מגן|ארץ מטה]] {{ש}} *מחיה: [[ארץ_מטה_ורעשה#מחיה|מן ההר למעוניו]] {{ש}} *משלש: [[ארץ_מטה_ורעשה#משלש|קדוש הופיע מפארן]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אנכי_בשם_אל_שדי|אנכי בשם אל שדי]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אז_בכתב_אשורית|אז בכתב אשורית]] {{ש}} * [[אל נא לעולם תוערץ]] {{ש}} *סדר עולם: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_עולם|ה' קנני ראשית דרכו]] {{ש}} *סדר דיברין: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_דיברין|אתו מצוות וחוקים]] {{ש}} *סילוק: [[ארץ_מטה_ורעשה#סילוק|אלה העדות והחוקים]] |} ===מוסף ליום שני של שבועות=== *[[אזהרת ראשית]] *[[אז שש מאות]] ===שחרית לתשעה באב=== (אשכנז) * [[אאביך ביום מבך]] ===פיוטי אלהיכם=== (אשכנז) *לשבת ברית מילה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת ברית מילה|אלהיכם אני זוכר הברית]] *לשבת חתונה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת חתונה|אלהיכם שיכנו שם]] *לשבת ר"ח: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת ראש חודש|אלהיכם יזריח שמשו]] *לשבת חוה"מ סוכות: [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/אלהיכם לשבת חול המועד|אלהיכם ישיב בשלם סוכו]] *לשבת בראשית: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת בראשית|אלהיכם ישכיל עבדו]] *לשבת חנוכה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת חנוכה|אלהיכם ישלח משיחו]] *לשבת נחמו: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת נחמו|אלהיכם יוסיף ידו]] *לשבת שובה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת שובה|אלהיכם שופט צדק]] ==אחרים== * לליל שני של יום טוב שחל בשבת: [[יום שבת זכור]] * רשות לקדיש אחרי מוסף בשבת נשואין: [[האל העירה וראה]] (א) =סליחות= ==פיוטים במסגרת הסליחות== *[[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] *[[אשמנו מכל עם]] *[[עשה למען שמך|אל רחום שמך, עשה למען שמך]] *[[עננו אבינו]], [[עננו אלהי אברהם]] *[[מי שענה לאברהם אבינו]] *[[רחמנא דעני]] *[[מחי ומסי]] *[[מכניסי רחמים]] *[[מרנא דבשמיא|מרן דבשמיא]] *[[שומר ישראל|שומר ישראל, מתרצה ברחמים]] *[[רחמנא אידכר לן]] (ביו"כ קטן) ==סליחות לימי התשובה== {{מסגרת|<small> ;הערות *בכמה מהמנהגים סדר הסימנים שונה ממהדורה למהדורה. להלן מקורות לספרורים שבלוח: **פולין: פראג תמ"ז **ליטא: אמשטרדם ת"פ, מחזור כל-בו וילנא תרס"ה **בהמן: פראג שע"ט **פוזנא-הורודנא: פפד"א ת"מ, פיורדא תקע"ז **ביה"כ הישן של פראג: פראג שס"ה **פפד"מ: רדלהיים תרכ"ה **עלזאס: פפד"מ תפ"ה **וורמייזא: זולצבאך תצ"ז **האשכנזים שבאיטליה: פייבי די שאקו רל"ה **קוילן: פפד"מ תנ"ד *בנוסח האשכנזים שבאיטליה החליפו חלק מהסליחות בגלל הצנזורה, ברשימה דלהלן הסליחות הישנות מסומנות ב{{סימון אפור|אפור}}, והחדשות ב{{צבע רקע|#D9E2F3|כחול}} *לא מוצגים כאן סדרי סליחות עבור תעניות מקומיות, סליחות על קדושים שנהגו בקהילות שונות להוסיף בתפילות יום כיפור, וכן סדרי סליחות נוספים לכ' סיון ושובבי"ם ת"ת. ב'''[[משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/נספחים למחזור אשכנז|דף הזה]]''' ניתן למצוא עוד מפתחות. </small>}} ===מנהג אשכנז המזרחי=== {| class="wikitable" ! יום ! פולין ! ליטא ! בהמן-אונגארן ! מנהג פוזנא-הורודנא !ביה"כ הישן בפראג |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום ראשון |<!-- פולין א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- ליטא א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]]  {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]]  |<!-- בהמן א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ד. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- פוזנא א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- פראג א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[ישראל עמך]] {{ש}} ד. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שני |<!-- פולין ב --> ה. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ו. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] |<!-- ליטא ב --> ה. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ו. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ז. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]  |<!-- בהמן ב --> ו. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} ז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ח. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- פוזנא ב --> ה. [[ישראל עמך]] {{ש}} ו. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} ז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] |<!-- פראג ב --> ו. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ח. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} ט. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שלישי |<!-- פולין ג --> ח. [[ישראל עמך]] {{ש}} ט. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} י. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- ליטא ג --> ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} י. פזמון: [[מלאכי רחמים]]  |<!-- בהמן ג --> ט. [[אקרא בשמך]] {{ש}} י. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יא. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- פוזנא ג --> ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} י. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- פראג ג --> י. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יג. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום רביעי |<!-- פולין ד --> יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- ליטא ד --> יא. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]]  |<!-- בהמן ד --> יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} יד. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- פוזנא ד --> יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- פראג ד --> יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} טז. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} יז. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום חמישי |<!-- פולין ה --> יד. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} טו. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} טז. [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- ליטא ה --> יד. [[ישראל עמך]] {{ש}} טו. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} טז. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]]  |<!-- בהמן ה --> טו. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} טז. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} יז. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] |<!-- פוזנא ה --> יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} טז. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- פראג ה --> יח. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} יט. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} כ. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כא. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שישי |<!-- פולין ו --> יז. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יח. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} יט. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |<!-- ליטא ו --> יז. [[אקרא בשמך]] {{ש}} יח. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} יט. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]]  |<!-- בהמן ו --> יח. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יט. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} כ. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |<!-- פוזנא ו --> יז. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} יח. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} יט. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |<!-- פראג ו --> כב. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} כג. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} כד. [[אל דביר קדשך ידינו נשואות|אל דביר קדשך]] {{ש}} כה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שביעי |<!-- פולין ז --> כ. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} כא. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} כב. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] |<!-- ליטא ז --> כ. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} כא. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} כב. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]]  |<!-- בהמן ז --> כא. [[אין תליה לראש]] {{ש}} כב. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} כג. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |<!-- פוזנא ז --> כ. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} כא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} כב. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] |<!-- פראג ז --> כו. [[אליך ועדיך באנו נערים וזקנים|אליך ועדיך]] {{ש}} כז. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כח. [[אתה ה' אבינו]] {{ש}} כט. פזמון: [[ישראל נושע]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב ר"ה |<!-- פולין ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כה. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כו. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כז. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כח. [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} כט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ל. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לא. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} לב. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} לג. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} לד. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} לה. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} לו. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} (לז. פסוקים) {{ש}} לח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לט. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} מ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- ליטא ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]]  {{ש}} כד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כה. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כו. [[אדון מועד כתקח#מרובים|מרובים צרכי עמך]] {{ש}} כז. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כח. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כט. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]]  {{ש}} ל. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]]  {{ש}} לא. שלמונית: [[אמת אתה הוא ראשון (סליחה)|אמת אתה הוא]]  {{ש}} לב. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]]  {{ש}} לג. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]]  {{ש}} לד. שניה: [[אדון בפקדך]]  {{ש}} לה. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לו. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]]  {{ש}} לז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} לח. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} לט. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]]  {{ש}} מ. פזמון: [[שופט כל הארץ]]  {{ש}} מא. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]]  {{ש}} מב. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]]  {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]]  {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]]  {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]]  {{ש}} מג. תחינה: [[אנקת מסלדיך]] {{ש}} מד. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]]  {{ש}} מה. תחינה: [[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]]  |<!-- בהמן ער"ה --> כד. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כה. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כו. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כז. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} כט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ל. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} לא. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} לב. שניה: [[אוילי המתעה]] {{ש}} לג. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} לד. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} לה. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} לו. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} לז. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} לח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} מ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פוזנא ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כד. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כה. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כו. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} כז. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} כח. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]] {{ש}} כט. שלמונית: [[אמת אתה הוא ראשון (סליחה)|אמת אתה הוא]] {{ש}} ל. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} לא. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} לב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לג. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לד. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} (לה. פסוקים) {{ש}} לו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} לח. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} לט. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} מ. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פראג ער"ה --> לא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} לב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} לג. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} לד. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} לה. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} לו. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} לז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} לח. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לט. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מא. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} מב. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]] {{ש}} מג. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} מד. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} מה. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} מו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} מז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} מח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מט. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | צום גדליה |<!-- פולין צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מה. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נ. זכור ברית - [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} נא. תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} |<!-- ליטא צו"ג --> מו. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]]  {{ש}} מז. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מח. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מט. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נ. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]]  {{ש}} נא. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]]  {{ש}} נב. עקדה: [[אם אפס]]  {{ש}} נג. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]]  {{ש}} נד. חטאנו: [[יקרו רעיך רב מחולל|יקרו רעיך]]  {{ש}} נה. זכור ברית - [[זכור ברית - אשמתנו כי רבה|אשמתנו]], [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#גואל|גואל חזק]] {{ש}} נו. שמע: [[איחד צורי ברוב הודאות|איחד צורי]]  {{ש}} נז. תוכחה: [[יעזוב רשע נתיבו]] {{ש}} נח. תחינה: [[תורה הקדושה]]  {{ש}} נט. תחינה: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]]  |<!-- בהמן צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מה. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} נ. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- פוזנא צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מה. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נ. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נא. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} נב. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} נג. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} נד. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- פראג צו"ג --> נ. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} נא. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} נב. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נג. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} נד. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} נו. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} נז. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נח. תחינה: [[תורה הקדושה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |ב עשי"ת |<!-- פולין ב עשי"ת --> נב. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} נג. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} נד. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} נו. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} נז. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} נח. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} נט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |<!-- ליטא ב עשי"ת --> ס. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]]  {{ש}} סא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} סב. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} סג. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]]  {{ש}} סד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]]  {{ש}} סה. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]]  {{ש}} סו. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]]  {{ש}} סז. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]]  {{ש}} סח. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]]  |<!-- בהמן ב עשי"ת --> נא. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} נב. [[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי]] {{ש}} נג. [[אשם בעלי אשמה]] {{ש}} נד. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} נו. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} נז. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} נח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} נט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | rowspan=4|<!-- פוזנא --> '''ב עשי"ת''' [ד' תשרי]: {{ש}} נה. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} נו. [[אתה תקותי ותוחלתי|אתה תקותי]] {{ש}} נז. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} נח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} נט. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} ס. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} סא. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} סב. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] '''ג עשי"ת''' [ה' תשרי]: {{ש}} סג. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סד. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} סה. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} סו. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} סז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} סח. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} סט. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} ע. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] '''ד עשי"ת''' [ו' תשרי]: {{ש}} עא. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} עב. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} עג. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עד. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עה. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עו. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} עז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עח. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] '''ה עשי"ת''' [ז' תשרי]: {{ש}} עט. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} פ. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} פא. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} פב. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} פג. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פד. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} פה. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פו. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} פז. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} פח. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} פט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] '''ו עשי"ת''' [ח' תשרי]: {{ש}} צ. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} צא. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך ה' אקרא]] {{ש}} צב. [[אליך נפשי אשא]] {{ש}} צג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צד. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} צה. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צו. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} צז. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} צח. תחינה: [[תעודה החמודה]] {{ש}} |<!-- פראג ב עשי"ת --> נט. פתיחה: [[שושנת ורד]] {{ש}} ס. [[תפלה לקדמך]] {{ש}} סא. [[אבד הוד תמה]] {{ש}} סב. [[אמונת מלכים]] {{ש}} סג. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} סד. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סה. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} סו. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ג עשי"ת |<!-- פולין ג עשי"ת --> ס. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} סא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} סב. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} סג. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} סה. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} סו עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |<!-- ליטא ג עשי"ת --> סט. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]]  {{ש}} ע. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} עא. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} עב. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]]  {{ש}} עג. שלמונית: [[ירושלים את ה' הללי|ירושלים את ה']]  {{ש}} עד. עקדה: [[אזרחי העיר ממזרח|אזרחי העיר]]  {{ש}} עה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]]  {{ש}} עו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]]  {{ש}} עז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]]  |<!-- בהמן ג עשי"ת --> ס. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סא. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} סב. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} סג. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} סד. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} סה. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} סו. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} סז. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} סח. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |<!-- פראג ג עשי"ת --> סח. פתיחה: [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} סט. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} ע. [[איך אפתח פי]] {{ש}} עא. [[את שיחי אשפוך]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} עד. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} עה. עקדה: [[אזרחי העיר ממזרח|אזרחי העיר]] {{ש}} עו. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ד עשי"ת |<!-- פולין ד עשי"ת --> סח. פתיחה: [[שושנת ורד]] {{ש}} סט. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך ה' אקרא]] {{ש}} ע. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} עא. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} עג. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} עד. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} עה. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |<!-- ליטא ד עשי"ת --> עח. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]]  {{ש}} עט. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} פ. [[ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות)|ארבעה אבות]] {{ש}} פא. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]]  {{ש}} פב. שלמונית: [[שלום תשפות לנו]]  {{ש}} פג. עקדה: [[איתן למד דעת]]  {{ש}} פד. פזמון: [[בין כסה לעשור]]  {{ש}} פה. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]]  {{ש}} פו. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]]  |<!-- בהמן ד עשי"ת --> סט. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} ע. [[אתה אלהי מלכי מקדם|אתה אלהי מלכי]] {{ש}} עא. [[ה' אלהי ישראל אתה צדיק|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} עב. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} עד. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עה. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} עו. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עז. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |<!-- פראג ד עשי"ת --> עז. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} עח. [[ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות)|ארבעה אבות]] {{ש}} עט. [[אשתחוה אל היכל קדשך ביראה|אשתחוה אל היכל]] {{ש}} פ. [[אבואה בתחנון]] {{ש}} פא. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פב. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פג. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} פד. עקדה: [[אזרח ממזרח העירות|אזרח ממזרח]] {{ש}} פה. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ה עשי"ת |<!-- פולין ה עשי"ת --> עו. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עז. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} עח. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} עט. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פ. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} פא. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} פג. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פד. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] |<!-- ליטא ה עשי"ת --> פז. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']]  {{ש}} פח. [[ה' אלהי ישראל אתה צדיק|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} פט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צ. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]]  {{ש}} צא. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]]  {{ש}} צב. עקדה: [[אז בהר מור]]  {{ש}} צג. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]  {{ש}} צד. חטאנו: [[איך נאנחה במשבר|איך נאנחה]]  {{ש}} צה. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} צו. שמע: [[אמון פתחי תשובה]]  {{ש}} צז. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]]  |<!-- בהמן ה עשי"ת --> עח. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עט. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} פ. [[אזנך הטה]] {{ש}} פא. [[תשובה חשובה]] {{ש}} פב. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פג. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} פד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} פו. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פז. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] |<!-- פראג ה עשי"ת --> פו. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פז. [[אגידה ואדברה עצמו מספר|אגידה ואדברה]] {{ש}} פח. [[חוצב רהב תנין]] {{ש}} פט. [[אלי אלי למה עזבתני ותמסרני|אלי אלי]] {{ש}} צ. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צא. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} צב. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צג. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} צו. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} צז. תחינה: [[אשתטחה פני ארון]] |- ! ערב יו"כ | <!-- פולין עיו"כ --> פה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} פו. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} פז. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] |<!-- ליטא עיו"כ --> צח. שניה: [[אדון בפקדך]]  {{ש}} צט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]]  {{ש}} ק. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]]  | <!-- בהמן עיו"כ --> פח. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} פט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צ. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] | <!-- פוזנא עיו"כ --> צט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ק. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קא. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] | <!-- פראג עיו"כ --> צח. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צט. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} ק. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] |} ===מנהג אשכנז המערבי=== {| class="wikitable" ! יום ! אשכנז-פפד"מ ! עלזאס ! וורמייזא ! האשכנזים שבאיטליה ! נירנברג-פיורדא ! שוואבן-שוויץ ! קוילן ! פֿלאָס |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום ראשון | א. [[אנשי אמונה אבדו]] {{ש}} ב. [[אנשי אמונה עברו]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | א. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ב. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ג. [[ישראל עמך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | א. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} ד. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | א. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} ד. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} א. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ב. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ג. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אנשי אמונה אבדו]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שני | ו. [[ישראל עמך]] {{ש}} ז. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} ח. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ט. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} י. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | ו. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} ז. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ח. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} ט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} י. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | ז. [[ישראל עמך]] {{ש}} ח. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} ט. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} י. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} יא. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | ז. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} י. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} יא. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | ו. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ז. [[ישראל עמך]] {{ש}} ח. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} ט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} י. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שלישי | יא. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} יב. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יג. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טו. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | יא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} יד. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} טו. חטאנו: [[גדול עווני]] | יב. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} יג. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טז. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | יב. {{סימון אפור|[[ישראל עמך]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אקרא בשמך]]}} {{ש}} יג. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יד. {{סימון אפור|[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]]}} {{ש}} טו. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טז. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] | יא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טו. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום רביעי | טז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יח. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יט. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} כ. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | טז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יז. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} כ. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | יז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} כ. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} כא. חטאנו: [[אשיחה עם לבבי]] | יז. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יח. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} יט. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כ. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} כא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | טז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יז. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} כ. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום חמישי | כא. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} כב. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כג. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} כד. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} כה. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | כא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} כב. [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} כה. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] | כב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} כה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} כו. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | כב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כג. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} כד. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} כה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} כו. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] | כא. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} כב. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} כה. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שישי | כו. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} כז. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כח. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] {{ש}} כט. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} ל. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | כו. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} כז. [[איה חסדיך הראשונים|איה חסדיך]] {{ש}} כח. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} כט. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} ל. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | כז. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} כח. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כט. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] {{ש}} ל. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} לא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | כז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} כח. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} כט. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ל. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} לא. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} [[אפס מרצה]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] | [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} [[אשמינו ועונינו רבו ועצמו|אשמינו ועונינו]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] | כו. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} כז. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} כח. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} כט. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} ל. פזמון: [[למה ה׳ תעמוד ברחוק|למה ה']] {{ש}} לא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} | [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} [[אפס מרצה]] {{ש}} [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שביעי | לא. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} לב. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לג. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} לד. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} לה. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | לא. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} לב. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} לג. [[אל דביר קדשך ידינו נשואות|אל דביר קדשך]] {{ש}} לד. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} לה. חטאנו: [[אל אלהים אעתר]] | לב. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} לג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לד. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} לה. [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} לו. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} לז. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | לב. [[אקרא בשמך]] {{ש}} לג. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} לד. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} לה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} לו. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] | [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} פזמון: [[למה ה׳ תעמוד ברחוק|למה ה']] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] | לב. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} לג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לד. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} לה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} לו. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | [[אותך אדרוש ולשמך איחל|אותך אדרוש ולשמך]] {{ש}} [[אילותנו לעזרתנו חושה|אילותנו לעזרתנו]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב ר"ה |<!-- פפד"מ ער"ה --> לו. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מא. שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מב. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מג. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} מה. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מט. עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} נ. עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} נא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נב. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נג. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נד. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נה. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נו. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נז. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} נח. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- עלזאס ער"ה --> לו. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לז. [[אם יתקע שופר בעיר|אם יתקע]] {{ש}} לח. [[אם ישבת לכסא|אם ישבת]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מא. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} מב. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מד. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מה. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מו. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מט. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} נ. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} נא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נב. עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} נג. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} נד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} נה. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נו. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [נז. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]]] {{ש}} נח. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נט. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} ס. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- וורמייזא ער"ה --> לח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מא. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מב. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מג. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מד. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מה. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} מז. גזירה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} מח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} מט. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נא. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נב. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} נג. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- איטליה ער"ה --> לז. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} מב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מד. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מה. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מו. [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} נ. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} נא. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} נב. {{סימון אפור|[[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} נג. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נד. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נה. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נז. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נט. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} ס. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} סא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- נירנברג ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- שוואבן ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אביוני עמך]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- קוילן ער"ה --> פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} לז. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} לח. (שלמונית:) [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} לט. (שלמונית:) [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} מ. (עקידה:) [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} מא. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} מב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} מג. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מד. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מה. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מו. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} מז. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מח. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מט. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} נ. שניה: [[תעוב שמלות]] {{ש}} נא. שניה: [[אוילי המתעה]] {{ש}} נב. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} נג. שניה: [[אך בך לדל עזרה]] {{ש}} נד. שניה: [[אביוני עמך]] {{ש}} נה. שניה: [[אנוסה לעזרה פצתי עדיך|אנוסה לעזרה]] {{ש}} נו. [[תעלת צרי]] {{ש}} נז. עקדה: [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} נח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} נט. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} ס. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} סא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} סב. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} סג. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} סד. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} סה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} סד (!). חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} סה. פסוקים: נקום נקמת {{ש}} סו. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} סז. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} סח. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פלאס ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | צום גדליה |<!-- פפד"מ צום גדליה --> נט. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} ס. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סא. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סב. [[את צום השביעי]] {{ש}} סג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} סד. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} סה. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סו. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} סז. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- עלזאס צום גדליה --> סא. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} סב. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סג. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סד. [[את צום השביעי]] {{ש}} סה. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} סו. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} סז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} סט. חטאנו: [[אמנם הרענו מעשינו|אמנם הרענו]] {{ש}} ע. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- וורמייזא צום גדליה --> נד. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} נה. [[את צום השביעי]] {{ש}} נו. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} נז. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נח. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} נט. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} ס. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} סא. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} סב. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} סג. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} סד. תחינה: [[תורה הקדושה]] | סב. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} סג. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סה. [[את צום השביעי]] {{ש}} סו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} סח. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} סט. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} ע. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} עא. תחינה: [[תורה הקדושה]] | פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[את צום השביעי]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] | [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[את צום השביעי]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] |<!-- קוילן צום גדליה --> סט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} ע. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} עא. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} עב. (עקידה:) [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} עג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עד. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} עה. [[את צום השביעי]] {{ש}} עו. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} עט. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} {{ש}} פ. תחינה: [[וכשחטאו ישראל|כשחטאו ישראל]] {{ש}} פא. [[תורה הקדושה]] |<!-- פלאס צום גדליה --> פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ב עשי"ת | סח. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סט. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} ע. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עא. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עד. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} עה. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} עו. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} עז. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | עא. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עב. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עג. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} עד. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} עה. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} עו. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עז. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} עח. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} עט. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} פ. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | סה. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סו. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} סז. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} סח. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} סט. [[אטתי מטתי]] {{ש}} ע. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עא. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עב. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} עג. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} עד. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} עה. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | עב. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} עג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עד. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} עה. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} עו. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עז. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} עט. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} פ. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} פא. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} שלישיה: [[אתה אלהי תהלתי]] {{ש}} עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פב. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} פד. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} פה. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} פו. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} פח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פט. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} צ. חטאנו: [[אמוניך שעה]] {{ש}} צא. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} [[אקרא בשמך]] {{ש}} [[אטתי מטתי]] {{ש}} [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} שלמונית: [[תעלת צרי]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ג עשי"ת | עח. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עט. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} פ. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} פא. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פב. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} פג. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פד. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פה. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פו. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} פז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פא. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} פב. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} פג. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} פד. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פה. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} פו. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} פז. עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פח. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פט. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} צ. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | עו. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עז. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} עח. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} עט. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פ. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פא. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פב. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} פג. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פד. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פה. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} פו. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פב. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} פג. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} פד. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} פה. [[אטתי מטתי]] {{ש}} פו. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פז. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פח. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פט. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} צ. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} צא. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} [[אטתי מטתי]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} שלישיה: [[את חטאי אני מזכיר היום|את חטאי]] {{ש}} שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} עקדה: [[בנין המזבח אם נהרס|בנין המזבח]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | צב. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} צג. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צד. [[ה' אבינו אתה]] {{ש}} צה. [[ה' אלהי אברהם יצחק וישראל|ה' אלהי אברהם]] {{ש}} צו. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} צז. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} צח. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} צט. עקדה: [[אברהם היה אחד]] {{ש}} ק. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קא. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} קב. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} [[אנה אלך מרוחך]] {{ש}} שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ד עשי"ת | פח. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פט. [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} צ. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צא. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} צב. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צד. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} צה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צו. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} צז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | צא. פתיחה: [[אליך פנינו בושנו להרים|אליך פנינו]] {{ש}} צב. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} צג. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} צד. [[אשום אשמתי לך]] {{ש}} צה. שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} צו. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} צז. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} צח. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צט. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} ק. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פז. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פח. [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פט. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צ. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} צא. [[אקרא בשמך]] {{ש}} צב. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צג. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צד. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} צה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צו. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} צז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | צב. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} צג. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} צד. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} צה. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} צו. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} צז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} צח. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} צט. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} ק. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} קא. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | קג. פתיחה: [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} קד. [[אשירה ואזמרה שמך גואלי|אשירה ואזמרה]] {{ש}} קה. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} קו. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קז. שלישיה: [[אלהים שלח עזרה]] {{ש}} קח. [[אקרא בשמך]] {{ש}} קט. עקדה: [[איתן האזרחי השכיל|איתן האזרחי]] {{ש}} קי. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} קיא. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} קיב. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} [[אל אלהי הרוחות (סליחה)|אל אלהי הרוחות]] {{ש}} שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: אמוניך שעה תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ה עשי"ת | צח. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} צט. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} ק. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} קא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קב. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אלהים אל דמי אל נקשר בשמי]] {{ש}} קד. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} קה. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קו. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קז. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קח. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קא. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} קב. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} קג. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} קד. [[אשתחוה אל היכל קדשך ביראה|אשתחוה אל היכל]] {{ש}} קה. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} קו. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קז. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} קח. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קט. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] {{ש}} קי. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} קיא. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קיב. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | צח. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} צט. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} ק. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} קא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קב. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} קד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קה. עקדה: [[בנין המזבח אם נהרס|בנין המזבח]] {{ש}} קו. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קז. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קח. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קט. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} קג. {{סימון אפור|[[אליך נקרא איום ונורא|אליך אקרא]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[איככה אפצה פה|איככה אפצה]]}} {{ש}} קד. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} קה. [[תאות נפש ולב]] {{ש}} קו. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} קז. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} קח. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} קט. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קי. חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} קיא. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קיב. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} שלישיה: [[שטר עלי בעדים וקנין|שטר עלי]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} [[תשובה חשובה]] {{ש}} [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עקדה: [[את דבר קדשך זכור|את דבר קדשך]] {{ש}} פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קיג. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} קיד. [[אתה אלהי מלכי מקדם|אתה אלהי מלכי]] {{ש}} קטו. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} קטז. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} קיז. [[אריות הדיחו שה פזורה|אריות הדיחו]] {{ש}} קיח. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} קיט. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} קכ. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} קכא. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} קכב. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קכג. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קכד. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[אבל אשמים אנחנו]] {{ש}} [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} [[אשרי הגבר אשר תיסרנו יה|אשרי הגבר]] {{ש}} שלישיה: [[אנחתי מאד רבה]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} חטאנו: [[אתודה לך חטאתי במורא|אתודה לך]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב יו"כ |<!-- פפד"מ עיו"כ --> קט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קי. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} קיא. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קיב. חטאנו: [[אל אלהים אצעקה במילולי|אל אלהים אצעקה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- עלזאס עיו"כ --> קיג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קיד. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קטו. חטאנו: [[אודך ה' כי אנפת בי|אודך ה']] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} קטז. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- וורמייזא עיו"כ --> קי. פתיחה: [[כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים|כי ערה"ר אנו סמוכים]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קיא. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קיב. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קיג. חטאנו: [[אל אלהים אצעקה במילולי|אל אלהים אצעקה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] |<!-- איטליה עיו"כ --> לח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} מב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מד. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מה. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מו. [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} נ. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} נא. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} נב. {{סימון אפור|[[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} נג. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נד. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נו. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} נז. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נט. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- נירנברג עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} אני עבדך בן אמתך פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- שוואבן עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אביוני עמך]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- קוילן עיו"כ --> קכה. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} קכו. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קכז. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} קכז. שלישיה: [[תמו פסו עבודת בית עולמים|תמו פסו]] {{ש}} קכח. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קכט. שניה: [[אנוסה לעזרה פצתי עדיך|אנוסה לעזרה]] {{ש}} [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} [[תעוב שמלות]] {{ש}} קל. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} קלא. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} קלב. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קלג. חטאנו: [[אודך ה' כי אנפת בי|אודך ה']] {{ש}} קלד. תחינה: [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} |<!-- פלאס עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |} ==סליחות ליום כיפור== ===ערבית=== *[[יעלה תחנוננו]] {| class="wikitable" ! פולין !! אשכנז |- | *[[אמנם אשמינו]] *[[סלח נא אשמות]] *[[אמנם כן יצר סוכן בנו|אמנם כן]] *פזמון: [[כי הנה כחומר]] *חטאנו: [[אותך אדרוש]] | *פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים]] *[[סלח נא אשמות]] *[[תומת צורים וחסדם|תומת צורים]] *במקום פזמון: קטעים מתוך [[אמנם אשמינו]] **(ולמנהג פלאס [[כי הנה כחומר]]) *חטאנו: [[אותך אדרוש]] **(ולמנהג וורמייזא [[אדברה_תחנונים_כרש|אדברה תחנונים]]) |} *[[כי אנו עמך]] (בכל התפילות) *[[אתה מבין]] (בכל התפילות חוץ מנעילה) ===שחרית, מוסף ומנחה=== ====מנהג אשכנז המזרחי==== {| class="wikitable" ! תפילה ! פולין ! ליטא ! בהמן-אונגארן ! פוזנא-הורודנא ! ביה"כ הישן בפראג |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |שחרית |<!-- פולין שחרית --> פח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} פט. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} צ. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} צא. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} צב. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} צג. [[אנא אדון הרחמים]] {{ש}} צד. [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} צה. [[יום כפורים זה]] {{ש}} צו. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} צח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} צט. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} ק. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קא. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קב. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- ליטא שחרית --> קא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קב. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קד. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קה. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} קו. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קח. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קי. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קיא. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קיב. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קיג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קיד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- בהמן שחרית --> צא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} צב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} צג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} צד. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} צה. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} צו. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} צז. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} צח. [[אנא אדון הרחמים]] {{ש}} צט. [[אנא אדון הסליחות והרחמים|אנא אדון הסליחות]] {{ש}} ק. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קא. [[יום כפורים זה]] {{ש}} קב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קד. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קה. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- פוזנא שחרית --> קב. [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} קד. [[אליך פנינו בושנו להרים|אליך פנינו]] {{ש}} קה. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קו. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קז. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קח. [[אנא אדון הסליחות והרחמים|אנא אדון הסליחות]] {{ש}} קט. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קי. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} קיא. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קיב. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיג. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} קיד. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קטו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קטז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- פראג שחרית --> קב. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קג. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קד. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} קה. [[אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא|אנא ה' האל]] {{ש}} קו. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קז. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קח. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} קט. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} קי. [[אדון בפקדך]] {{ש}} קיא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיב. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קיג. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קיד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קטו. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קטז. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קיז. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קיח. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מוסף |<!-- פולין מוסף --> קג. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קד. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קה. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קו. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קז. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קח. [[אלהי עושי יוצרי ונוצרי|אלהי עושי]] {{ש}} קט. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קי. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קיא. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קיב. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קיג. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קיד. [[אני אני המדבר]] {{ש}} [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} קטו. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קטז. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- ליטא מוסף --> קטו. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קטז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קיז. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קיח. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קיט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכ. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קכא. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קכב. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכג. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכד. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קכה. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכו. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} קכז. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קכח. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- בהמן מוסף --> קח. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קט. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קי. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קיא. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קיב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קיג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קיד. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קטו. [[אדם איך יזכה]] {{ש}} קטז. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קיז. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קיח. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קיט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכ. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קכא. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכב. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קכג. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פוזנא מוסף --> קיח. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קיט. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכ. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכא. שניה: [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכב. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכד. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קכו. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קכז. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכח. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכט. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קל. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קלא. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קלב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קלג. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פראג מוסף --> קיט. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קכ. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכא. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכב. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכג. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכד. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכה. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכו. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קכז. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קכח. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכט. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} קל. [[אנא אלהי אברהם]] {{ש}} קל. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלא. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קלב. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קלד. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קלה. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מנחה |<!-- פולין מנחה --> קיח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קיט. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכ. [[אפס זבח ועולה|אפס זבח]] {{ש}} קכא. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} קכב. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קכג. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קכד. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קכה. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קכו. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} קכז. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קכח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קכט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קל. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קלב. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- ליטא מנחה --> קכט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קל. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קלא. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קלב. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קלג. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קלד. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קלה. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלו. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלז. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} קלח. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלט. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמ. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קמא. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |<!-- בהמן מנחה --> קכד. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קכה. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קכו. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכז. [[אפס זבח ועולה|אפס זבח]] {{ש}} קכח. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכט. [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] {{ש}} קל. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלא. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קלב. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קלג. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קלד. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} קלה. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קלו. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קלז. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלח. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קלט. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- פוזנא מנחה --> קלד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קלה. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קלו. [[אפס מזיח]] {{ש}} קלז. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלח. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קלט. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קמ. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קמא. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קמב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קמד. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קמה. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קמו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- פראג מנחה --> קלו. פתיחה: [[אפתחה במשל פי]] {{ש}} קלז. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} קלח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלט. [[אחלה אל ה']] {{ש}} קמ. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קמא. [[תפן בעינוי ודוחק|תפן בענוי]] {{ש}} קמב. [[ירושלים את ה' הללי|ירושלים את ה']] {{ש}} קמג. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמד. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קמה. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קמו. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} קמז. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קמח. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קמט. [[יום כפורים זה]] {{ש}} קנ. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קנא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קנב. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] |} ====מנהג אשכנז המערבי==== {| class="wikitable" ! תפילה ! אשכנז-פפד"מ ! עלזאס ! וורמייזא ! האשכנזים שבאיטליה ! נירנברג-פיורדא ! שוואבן-שוויץ ! קוילן ! פֿלאָס |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |שחרית |<!-- פפד"מ שחרית --> קיג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קיד. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קטו. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} קטז. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קיז. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} קיח. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קיט. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קכ. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- עלזאס שחרית --> קיז. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קיח. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קיט. [[אנחנו אשמנו]] {{ש}} קכ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכא. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכד. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קכה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קכו. [[אל עבדיך המצא קונם|אל עבדיך]] {{ש}} קכז. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קכח. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכט. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קל. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- וורמייזא שחרית --> קכא. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קכב. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכד. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכה. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קכו. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכז. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קכט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קל. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קלא. [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קלב. חטאנו: [[אותך אדרוש]] |<!-- איטליה שחרית --> קיג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קיד. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קטו. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קטז. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיז. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} קיח. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} קיט. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכ. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קכא. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קכב. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קכג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קכד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קכה. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קכו. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- נירנברג שחרית --> [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} ([[אמנם אלהי עולם]]) {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} ([[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]]) {{ש}} (עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]]) {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |<!-- שוואבן שחרית --> [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} [[תעלת צרי]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]], [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר ר"י]] {{ש}} |<!-- קוילן שחרית --> קלה. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלו. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קלז. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלח. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} קלט. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קמ. [[אל עבדיך המצא קונם|אל עבדיך]] {{ש}} קמא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמב. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קמד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קמה. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} קמו. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |<!-- פלאס שחרית --> [[אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא|אנא ה' האל]] {{ש}} [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אלהים בישראל גדול יחודך]] {{ש}} [[ואתה הוא ותיק]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מוסף |<!-- פפד"מ מוסף --> קכא. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכב. שניה: [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכג. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכד. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכה. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכו. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קכז. [[אני הוא השואל]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכח. [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- עלזאס מוסף --> קלא. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלב. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קלג. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קלד. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלה. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלו. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קלז. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח מועד]] {{ש}} קלח. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} קלט. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קמ. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קמא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמב. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} קמג. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- וורמייזא מוסף --> קלג. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלד. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קלה. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קלו. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלז. [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלח. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלט. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} קמ. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- איטליה מוסף --> קכז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכח. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכט. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קל. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קלא. [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} קלב. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קלג. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קלד. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלה. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קלו. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קלז. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלח. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} קלט. חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- נירנברג מוסף --> [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[אני אני המדבר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- שוואבן מוסף --> [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|טובך יאבה]] |<!-- קוילן מוסף --> קמז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קמח. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמט. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קנ. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פלאס מוסף --> [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מנחה |<!-- פפד"מ מנחה --> [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} קכט. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קל. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} קלא. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} קלב. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קלג. שניה: [[אך בך לדל עזרה]] {{ש}} קלד. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קלה. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]], [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר ר"י]] |<!-- עלזאס מנחה --> קמד. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמה. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קמו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמז. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קמח. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קמט. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קנ. [[אוילי המתעה]] {{ש}} קנא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קנב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קנג. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |<!-- וורמייזא מנחה --> קמא. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמב. [[תפן בעינוי ודוחק|תפן בענוי]] {{ש}} קמג. [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמד. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קמו. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |<!-- איטליה מנחה --> קמ. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קמא. [[אדון בפקדך]] {{ש}} קמב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמג. [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} קמד. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} קמה. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} קמו. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קמז. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קמח. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קמט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קנ. [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קנא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קנב. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- נירנברג מנחה --> [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} |<!-- שוואבן מנחה --> [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני#יצעקו|יצעקו בצר למו]] |<!-- קוילן מנחה --> קנא. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קנב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קנג. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קנד. פזמון: [[אנשי משמר]] {{ש}} קנה. חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- פלאס מנחה --> [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} [[ה' אלהי אברהם יצחק וישראל]] {{ש}} [[אני אני המדבר]] {{ש}} עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר רבי ישמעאל]] |} ===נעילה=== {| class="wikitable" ! פולין !! אשכנז |- style="vertical-align: top;" | *קטעים מהפיוטים: **[[אז לפנות ערב]] (הכותרת {{צ|פתח לנו שער}} ולמנהג פוזנא גם חלק מהפיוט) **[[אבן מעמסה]] (הכותרות {{צ|היום יפנה}}, {{צ|אנא אל נא}}) *קטעים מהסליחות: **[[תעלת צרי]] **[[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] **[[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] **[[אנקת מסלדיך]] *פזמונים של הפיוטים: **[[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **[[יחביאנו צל ידו]] **[[ישמיענו סלחתי]] *[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *קטעים מהפיוט [[אז כעיני עבדים]] | *קטעים מהפיוטים: **[[אז לפנות ערב]] (רק הכותרת {{צ|פתח לנו שער}} ולמנהג אש' שבאיטליה ופֿלאָס גם הפיוט עצמו) **[[אבן מעמסה]] (הכותרות {{צ|היום יפנה}}, {{צ|אנא אל נא}}) * [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] *פזמונים של הפיוטים: **[[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] **[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] **[[מלאכי רחמים]] **[[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **[[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] **[[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] **[[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] **[[לך ד' הצדקה תלבושת]] **[[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] **[[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]] **[[אנקת מסלדיך]] **[[אנשי משמר]] **[[כי הנה כחומר]] **כשחל בשבת: [[המבדיל בין קדש לחול|המבדיל]] *[[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] (למנהג פֿלאָס במשולב עם [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]) |} ==סליחות לתענית ציבור== {| class="wikitable" ! rowspan="2" | יום !! colspan="3" | מנהג אשכנז המזרחי !! colspan="4" | מנהג אשכנז המערבי |- ! פולין; {{ש}}בהמן-אונגארן; {{ש}}ביה"כ הישן בפראג !! ליטא !! פוזנא-הורודנא !! אשכנז; {{ש}}שוואבן-שוויץ !! עלזאס; {{ש}}האשכנזים שבאיטליה !! וורמייזא !! נירנברג-פיורדא |- ! שני קמא | *[[ישראל עמך]] *[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *פזמון: [[מלאכי רחמים]] | *קמב. [[ישראל עמך]] *קמג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קמד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קמז. [[ישראל עמך]] *קמח. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קמט. פזמון: [[מלאכי רחמים]] | *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[ישראל עמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[ישראל עמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | * [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] * [[ישראל עמך]] * [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] * פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] * חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] |- ! חמישי | *[[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] *[[אנשי אמנה אבדו]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] | *קמה. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] *קמו. [[אנשי אמנה אבדו]] *קמז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנ. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *קנא. [[אנשי אמנה אבדו]] *קנב. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] | *[[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *[[איה כל נפלאותיך]] *פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] *חטאנו: [[גדול עווני]] | *[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קנט. [[אקרא בשמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | *[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *[[איה כל נפלאותיך]] *פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] *חטאנו: [[גדול עווני]] | * [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] * [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] * [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] * פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] * חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] |- ! שני תנינא | *[[אפפונו מים]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] | *קמח. [[אפפונו מים]] *קמט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *קנ. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנג. [[אפפונו מים]] *קנד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *קנה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] | *[[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | *[[איה כל נפלאותיך]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *קס. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] *פזמון: [[מלאכי רחמים]] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | *[[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] *תחינה קודם הווידוי: [[אפפונו מים]] | * [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] * [[איה כל נפלאותיך]] * [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] * פזמון: [[מלאכי רחמים]] * חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |- ! עשרה בטבת | *[[אזכרה מצוק]] *[[אבן הראשה]] *פזמון: [[אבותי כי בטחו]] | *קנא. [[אזכרה מצוק]] *קנב. [[אבן הראשה]] *קנג. פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנו. [[אזכרה מצוק]] *קנז. [[אבן הראשה]] *קנח. פזמון: [[אבותי כי בטחו]]{{הערה|בקונטרס פוזנא סליחה זו מופיעה בנוסח המערבי שלה.}} | *קלו. [[אדברה וירוח לי]] *קלז. [[אבן הראשה]] *קלח. [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] *קלט. פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | *קנב. [[אדברה וירוח לי]] *קנג. [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] *קנד. [[אבן הראשה]] *קנד. (!) פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | *[[אדברה וירוח לי]] *[[אבן הראשה]] *[[אפפו עלי רעות]] *פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | * [[אדברה וירוח לי]] * [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] * [[אבן הראשה]] * פזמון: [[אבותי כי בטחו]] * חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |- ! תענית אסתר | *[[אדם בקום עלינו]] *[[אתה האל עושה פלאות]] *פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] | *קנד. [[אדם בקום עלינו]] *קנה. [[אתה האל עושה פלאות]] *קנו. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנט. [[אדם בקום עלינו]] *קס. [[אתה האל עושה פלאות]] *קסא. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] | *קמ. [[אתה האל עושה פלאות]] *קמא. [[אתה האל עושה פלא]] *קמב. [[אדם בקום עלינו]] *קמג. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] | *קנה. [[אתה האל עושה פלא]] *קנו. [[אתה האל עושה פלאות]] *קנז. [[אדם בקום עלינו]] *קנח. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] | *[[אתה האל עושה פלא]] *[[אתה האל עושה פלאות]] *[[אדם בקום עלינו]] *פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אתודה לך חטאתי במורא|אתודה לך]] *תחינה: [[עינינו לך תלינו]] | * [[אתה האל עושה פלא]] * [[אתה האל עושה פלאות]] * [[אדם בקום עלינו]] * פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] * חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] |- ! י"ז בתמוז | * [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] * [[אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי|אמרר בבכי]] * פזמון: [[שעה נאסר]] | *קנז. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קנח. [[אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי|אמרר בבכי]] *קנט. פזמון: [[שעה נאסר]] * (חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קסב. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קנז. [[אבן הראשה]] *קסג. פזמון: [[שעה נאסר]] | *קמד. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קמה. [[אפפונו מצוקות]] *קמו. [[אדאג מחטאתי]] *קמז. פזמון: [[שעה נאסר]] *קמח. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | *קמח. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קמט. [[אפפונו מצוקות]] *קנ. [[אדאג מחטאתי]] *קנא. פזמון: [[שעה נאסר]] *[[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | *[[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *[[אפפונו מצוקות]] *[[אפפונו חבלי מות]] *פזמון: [[שעה נאסר]] *חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | * [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] * [[אפפונו מצוקות]] * [[אדאג מחטאתי]] * פזמון: [[שעה נאסר]] * חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |} בסדרי הסליחות של קוילן ופֿלאָס לא נדפסו סליחות לתעניות ציבור (וכנראה אמרו כמנהג אשכנז הכללי). ===ברית מילה ביום של תענית=== (מנהגים שונים) *[[אל תפר בריתך איתנו|אל תפר]] * פזמון: [[יה איום זכור היום|יה איום]] * פזמון: [[אלהינו אל שדי]] (וורמייזא) *[[זכור ברית - אות ברית]] *קסד. [[זכור ברית - שש אנכי]] (פוזנא-הורודנא) ===כ' סיון=== *[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] *[[איה כל נפלאותיך]] *[[אלהים אל דמי לדמי]] *[[אמוני שלומי ישראל]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *עקדה: [[אל הר המור]] *[[אל מלא רחמים של כ' סיון]] ===יום כיפור קטן=== *[[יום זה יהי משקל כל חטאתי|יום זה]] *[[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] *[[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] *פזמון: [[בת עמי לא תחשה|בת עמי]] *[[בדיל ויעבור|רחמנא אדכר לן]] *[[אל תעש עמנו כלה|אל תעש]] ===שובבי"ם ת"ת=== *שמות **[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] **[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] **פזמון: [[מלאכי רחמים]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *וארא **[[ישראל עמך]] **[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] **פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *בא **[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] **[[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] **פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *בשלח **[[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] **[[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] **פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *יתרו **[[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] **[[אלהים אין בלתך]] **פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *משפטים **[[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי]] **[[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] **פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *תרומה **[[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] **[[איה כל נפלאותיך]] **פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *תצוה **[[אפפונו מים]] **[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] **פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] =קינות לתשעה באב= {|class="wikitable"" |- ! !!פולין!!אשכנז |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |לילה | א. [[קינות/אוי מה היה לנו|אוי מה היה לנו]] {{ש}} ב. [[קינות/במוצאי שבת|איך מפי בן ובת]] {{ש}} [<small>[[קינות/אוי נא לנו כי חטאנו|אוי נא לנו כי חטאנו]]</small>] {{ש}} ג. [[קינות/בליל זה|בליל זה]] {{ש}} ד. [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]] {{ש}} ה. [[קינות/אז בחטאינו חרב מקדש|אז בחטאינו]] {{ש}} | [[קינות/אוי מה היה לנו#נוסח אשכנז המערבי|אוי מה היה לנו]] {{ש}} א. [[קינות/תסתר לאלם|תסתר לאלם]] {{ש}} [ב. [[קינות/בליל זה|בליל זה]]] {{ש}} ג. [[קינות/אז בחטאינו חרב מקדש|אז בחטאינו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום | ו. [[קינות/שבת סורו מני|שבת סורו מני]] {{ש}} ז. [[קינות/איכה אצת באפך|איכה אצת באפך]] {{ש}} ח. [[קינות/אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים]] {{ש}} ט. [[קינות/איכה תפארתי מראשותי|איכה תפארתי מראשותי]] {{ש}} י. [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]] {{ש}} יא. [[קינות/איכה אלי קוננו|איכה אלי קוננו]] {{ש}} יב. [[קינות/אהלי אשר תאבת|אהלי אשר תאבת]] {{ש}} יג. [[קינות/אי כה אמר|אי כה אמר]] {{ש}} יד. [[קינות/איכה את אשר כבר עשוהו|איכה את אשר כבר עשוהו]] {{ש}} טו. [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]] {{ש}} טז. [[קינות/זכור את אשר עשה|זכור את אשר עשה]] {{ש}} יז. [[קינות/אם תאכלנה נשים|אם תאכלנה נשים]] {{ש}} יח. [[קינות/ואתה אמרת|ואתה אמרת]] {{ש}} יט. [[קינות/לך ה' הצדקה|לך ה' הצדקה]] {{ש}} כ. [[קינות/הטה אלהי אזנך|הטה אלהי אזנך]] {{ש}} כא. [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]] {{ש}} כב. [[קינות/החרישו ממני|החרישו ממני]] {{ש}} כג. [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]] {{ש}} כד. [[קינות/תסתר לאלם|תסתר לאלם]] {{ש}} כה. [[קינות/מי יתן ראשי|מי יתן ראשי]] {{ש}} כו. [[קינות/אז בהלוך ירמיהו|אז בהלוך ירמיהו]] {{ש}} כז. [[קינות/אז במלאת ספק|אז במלאת ספק]] {{ש}} כח. [[קינות/איך תנחמוני הבל|איך תנחמוני הבל]] {{ש}} כט. [[קינות/אמרתי שעו מני|אמרתי שעו מני]] {{ש}} ל. [[קינות/מעוני שמים|מעוני שמים]] {{ש}} לא. [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] {{ש}} לב. [[קינות/אצבעותי שפלו|אצבעותי שפלו]] {{ש}} לג. [[קינות/אבל אעורר|אבל אעורר]] {{ש}} לד. [[קינות/יום אכפי הכבדתי|יום אכפי הכבדתי]] {{ש}} לה. [[קינות/שכרת ולא מיין|שכרת ולא מיין]] | ד. [[קינות/שבת סורו מני|שבת סורו מני]] {{ש}} ה. [[קינות/איכה אצת באפך|איכה אצת באפך]] {{ש}} ו. [[קינות/אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים]] {{ש}} ז. [[קינות/איכה תפארתי מראשותי|איכה תפארתי מראשותי]] {{ש}} ח. [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]] {{ש}} ט. [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]] {{ש}} י. [[קינות/אם תאכלנה נשים|אם תאכלנה נשים]] {{ש}} יא. [[קינות/איכה אלי קוננו|איכה אלי קוננו]] {{ש}} יב. [[קינות/אהלי אשר תאבת|אהלי אשר תאבת]] {{ש}} יג. [[קינות/איכה את אשר כבר עשוהו|איכה את אשר כבר עשוהו]] {{ש}} יד. [[קינות/אי כה אמר|אי כה אמר]] {{ש}} טו. [[קינות/זכור את אשר עשה|זכור את אשר עשה]] {{ש}} טז. [[קינות/ואתה אמרת|ואתה אמרת]] {{ש}} יז. [[קינות/לך ה' הצדקה|לך ה' הצדקה]] {{ש}} יח. [[קינות/הטה אלהי אזנך|הטה אלהי אזנך]] {{ש}} יט. [[קינות/אז במלאת ספק|אז במלאת ספק]] {{ש}} כ. [[קינות/אז בהלוך ירמיהו|אז בהלוך ירמיהו]] {{ש}} כא. [[קינות/אמרתי שעו מני|אמרתי שעו מני]] {{ש}} כב. [[קינות/איך תנחמוני הבל|איך תנחמוני הבל]] {{ש}} כג. [[קינות/אזכיר רהב ובבל|אזכיר רהב ובבל]] {{ש}} כד. [[קינות/אשאג מנהמת לבי|אשאג מנהמת לבי]] {{ש}} כה. [[קינות/נבוכדנאצר אכלני|נבוכדנאצר אכלני]] {{ש}} כו. [[קינות/איך נפלה ממנו|איך נפלה ממנו]] {{ש}} כז. [[קינות/איכה ישבה בדד עגונה|איכה ישבה בדד עגונה]] {{ש}} כח. [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] {{ש}} כט. [[קינות/אצבעותי שפלו|אצבעותי שפלו]] {{ש}} ל. [[קינות/אבל אעורר|אבל אעורר]] {{ש}} לא. [[קינות/אמונים שררו|אמונים שררו]] {{ש}} לב. [[קינות/שרפו הבירה|שרפו הבירה]] {{ש}} לג. [[קינות/אזכרה נגינותי|אזכרה נגינותי]] {{ש}} לד. [[קינות/אסירים בשיר יצאו|אסירים בשיר יצאו]] {{ש}} לה. [[קינות/שכרת ולא מיין|שכרת ולא מיין]] {{ש}} לו. [[קינות/יום אכפי הכבדתי|יום אכפי הכבדתי]] {{ש}} לז. [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]] {{ש}} לח. [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]] {{ש}} לט. [[קינות/מעוני שמים|מעוני שמים]] {{ש}} מ. [[קינות/מי יתן ראשי|מי יתן ראשי]] {{ש}} מא. [[קינות/יבכיון מר|יבכיון מר]] {{ש}} מב. [[קינות/מי יתן ראשי|על אלה]] {{ש}} מג. [[קינות/ואתאונן|ואתאונן]] {{ש}} מד. [[קינות/אמרר בבכי|אמרר בבכי]] {{ש}} [מה. [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |ציונים | לו. [[קינות/ציון הלא תשאלי|ציון הלא תשאלי]] {{ש}} לז. [[קינות/ציון קחי כל צרי|ציון קחי כל צרי]] {{ש}} לח. [[קינות/ציון עטרת צבי|ציון עטרת צבי]] {{ש}} לט. [[קינות/ציון תקונני עלי ביתך|ציון תקונני עלי ביתך]] {{ש}} מ. [[קינות/ציון ידידות ידיד|ציון ידידות ידיד]] {{ש}} מא. [[קינות/שאלי שרופה באש|שאלי שרופה באש]] {{ש}} מב. [[קינות/ציון צפירת פאר|ציון צפירת פאר]] {{ש}} מג. [[קינות/ציון במשפט לכי לך|ציון במשפט לכי לך]] {{ש}} מד. [[קינות/ציון גברת לממלכות|ציון גברת לממלכות]] {{ש}} מה. [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]] {{ש}} [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]] {{ש}} [[קינות/עד אנה|עד אנה... תרחם ציון]] | מו. [[קינות/ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך|ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך]] {{ש}} מז. [[קינות/ציון הלא תשאלי|ציון הלא תשאלי]] {{ש}} מח. [[קינות/ציון הלא תשאלי שלות שרידיך|ציון הלא תשאלי שלות שרידיך]] {{ש}} מט. [[קינות/ציון קחי כל צרי|ציון קחי כל צרי]] {{ש}} נ. [[קינות/ציון עטרת צבי|ציון עטרת צבי]] {{ש}} נא. [[קינות/ציון מנת שלום|ציון מנת שלום]] {{ש}} נב. [[קינות/ציון ידידות ידיד|ציון ידידות ידיד]] {{ש}} נג. [[קינות/ציון קדוש משכני עליון|ציון קדוש משכני עליון]] {{ש}} נד. [[קינות/ציון אשר יאמרו|ציון אשר יאמרו]] {{ש}} נה. [[קינות/ציון מעון חשקי|ציון מעון חשקי]] {{ש}} נו. [[קינות/ציון ה' לכס בחר|ציון ה' לכס בחר]] {{ש}} נז. [[קינות/שאלי שרופה באש|שאלי שרופה באש]] {{ש}} נח. [[קינות/ציון מעוז קרית מלך|ציון מעוז קרית מלך]] {{ש}} נט. [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]] {{ש}} ס. [[קינות/הלילו הה ליום|הלילו הה ליום]] {{ש}} [[קינות/אז בחטאינו חרב מקדש|אז בחטאינו]] |} *למנהג פרנקפורט אומרים [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]] לפני הציונים. ואין אומרים [[קינות/ציון מעוז קרית מלך|ציון מעוז קרית מלך]]. *למנהג וורמייזא אומרים [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]] לפני [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]]. *למנהג מגנצא אומרים [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]] לפני [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]] ==קינות נוספות== ;קינה לליל תשעה באב במוצ"ש: * [[קינות/בליל זה סר נגהי|בליל זה סר נגהי]] (וורמייזא) ;קינות ממחזור מעגלי צדק (שלוניקי ש"י) * [[קינות/אשיחה ואהמה|אשיחה ואהמה]] * [[קינות/אלכה וירדתי על ההרים|אלכה וירדתי על ההרים]] * [[קינות/אמרות ה' נחמות|אמרות ה' נחמות]] * [[קינות/טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו]] * [[קינות/אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי]] * [[קינות/הורידי מאין הפוגות|הורידי מאין הפוגות]] * [[קינות/שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים]] * [[קינות/אבכה לקשה יום|אבכה לקשה יום]] * [[קינות/אשא בכי ונהי|אשא בכי ונהי]] * [[קינות/אללי לי כי באו רגע|אללי לי כי באו רגע]] * [[קינות/למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי]] * [[קינות/ארץ לא מטוהרה עיר התמרים|ארץ לא מטוהרה]] * [[קינות/ציון הלא תדרשי|ציון הלא תדרשי לשלום ידידיך]] ;נספח לקינות פולין לובלין שע"ז * [[קינות/עם קדושיך נפלו|עם קדושיך נפלו]] * [[קינות/הלילו הה ליום|הילילו הה ליום]] * [[קינות/ציון ארויך בכי|ציון אריוך בכי]] * [[קינות/ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך|ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך]] * [[קינות/ציון הלא תשאלי שלות שרידיך|ציון הלא תשאלי שלות שרידיך]] * [[קינות/ציון מנת שלום|ציון מנת שלום]] * [[קינות/ציון הלא תדרשי|ציון הלא תדרשי לשלום ידידיך]] * [[קינות/ציון מעוז קרית מלך|ציון מעוז קרית מלך]] * [[קינות/ציון קדוש משכני עליון|ציון קדוש משכני עליון]] * [[קינות/ציון אלהים אביר יעקב|ציון אלהים אביר יעקב]] * [[קינות/ציון מעון חשקי|ציון מעון חשקי]] * [[קינות/ציון ה' לכס בחר|ציון ה' לכס בחר]] * [[קינות/ירושלים קודש הילולים|ירושלים קודש הילולים]] * [[קינות/ואתאונן|ואתאונן]] * [[קינות/יבכיון מר|יבכיון מר]] * [[קינות/על הר ציון אש אוכלה|על הר ציון אש אוכלה]] * [[קינות/ציון הורידי כנחל דמעה|ציון הורידי כנחל דמעה]] =הושענות לסוכות= {| class="wikitable" |- ! ! אשכנז ! פולין |- ! כל יום |colspan ="2" |{{מר|[[למענך אלהינו]]}} |- ! א-ו | <center>[[אערוך שועי]] {{ש}} [[אל למושעות]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אדמה מארר]]</center> | <center>[[למען אמיתך]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אערוך שועי]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אל למושעות]] {{ש}} [[אדון המושיע]]</center> |- ! כל יום |colspan ="2" |{{מר|[[כהושעת אלים]]}} |- ! שבת | <center>[[אום נצורה]] {{ש}} [[כהושעת אב המון]]</center> | <center>[[אום נצורה]] {{ש}} [[כהושעת אדם]]</center> |- ! הו"ר {{ש}} | <center>[[למען אמיתך]] {{ש}} [[אערוך שועי]] {{ש}} [[אדון המושיע]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אדם ובהמה]] {{ש}} [[למען איתן]] {{ש}} [[תתננו לשם ולתהלה]]</center> | <center>[[למען אמיתך]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אדון המושיע]] {{ש}} [[אדם ובהמה]] {{ש}} [[אדמה מארר]] {{ש}} [[למען איתן]]</center> |- ! הו"ר {{ש}} אחר {{ש}} ההקפות |colspan ="2" | <center>[[תתננו לשם ולתהלה]] (פ) {{ש}} [[אנא אזון חין תאבי ישעך]] {{ש}} [[אל נא תעינו כשה אובד]] {{ש}} [[למען תמים בדורותיו]] {{ש}} [[תענה אמונים]] {{ש}} [[אז כעיני עבדים]] {{ש}} [[אומן ישעך בא]]</center> |} *מנהג מגנצא: ** בהושענא רבה אומרים [[אל למושעות]] במקום [[אערוך שועי]]. =פיוטים במסגרת הקריאות= ==חתונה== * [[מרשות שוכן עד]] (א) / [[מרשות שוכן עד#מרשות שארית|מרשות שארית]] (פ) * [[מרשות אלהי קדם]] (וורמייזא) * [[אתניה שבחיה]] * [[במקהלות ברכו]] (פ) * [[יפרח חתן]] (פ) * [[יה בשר שר צבאיך]] * [[אלוה מני עד]] (פ) * [[אחד יחיד ומיוחד אל]] ==שמחת תורה== *בהוצאת ס"ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא]] *רשות לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] *רשות לחתן בראשית: [[מרשות מרומם על כל ברכה]] (פ) / [[מרשות אלהי האלהים]] (א) * [[אחד יחיד ומיוחד אל]] * [[אלוה מני עד]] (פ) * <nowiki>[</nowiki>[[במקהלות ברכו]]] * <nowiki>[</nowiki>[[יפרח חתן]]] * <nowiki>[</nowiki>[[יה בשר שר צבאיך]]] *לפני ההפטרה: [[אשריך הר העברים]] (פ) *אחרי ההפטרה: **[[אשר בגלל אבות]] **[[שישו ושמחו בשמחת תורה]] **[[התקבצו מלאכים]] **[[אגיל ואשמח בשמחת תורה]] **[[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל]] ==שבועות== *[[אקדמות]] *[[ארכין]] *[[יציב פתגם]] ==פורים== *[[אשר הניא]] =פיוטים שלא במסגרת בית הכנסת= ==זמירות שבת== ===לליל שבת=== *[[שלום עליכם מלאכי השרת]] *[[אזמר בשבחין]] *[[כל מקדש שביעי]] *[[מנוחה ושמחה]] *[[מה ידידות]] *[[מה יפית]] *[[יום שבת קדש הוא]] *[[יה ריבון]] *[[צור משלו]] *[[צמאה נפשי]] *[[יום זה לישראל]] *[[יה אכסוף]] ===ליום השבת=== *[[אסדר לסעודתא]] *[[חי ה']] *[[ברוך ה' יום יום]] *[[ברוך אל עליון]] *[[יום זה מכובד]] *[[יום שבתון]] *[[כי אשמרה]] *[[שמרו שבתותי]] *[[דרור יקרא]] *[[שבת היום לה']] ===סעודה שלישית=== *[[בני היכלא]] *[[ידיד נפש]] *[[אל מסתתר]] ===מוצאי שבת=== *[[המבדיל בין קדש לחול]] *[[במוצאי יום מנוחה]] *[[חדש ששוני]] *[[אגיל ואשמח]] *[[אלהים יסעדנו]] *[[אלי חיש גואלי]] *[[אדיר איום ונורא]] *[[אמר ה' ליעקב]] *[[איש חסיד]] *[[אליהו הנביא]] ==ליל הסדר== *[[דיינו]] *[[חסל סידור פסח]] *[[ויהי בחצי הלילה]] *[[ואמרתם זבח פסח]] *[[אדיר במלוכה]] *[[אדיר הוא]] *[[אחד מי יודע]] *[[חד גדיא]] ==חנוכה== *[[מעוז צור]] *[[אכלו משמנים]] ==ל"ג בעומר== *[[בר יוחאי]] *[[ואמרתם כה לחי]] ==חתונה== *[[סידור/נוסח אשכנז/ברכות אירוסין ונישואין|מי אדיר על הכל]] *[[דוי הסר]] ==ברית מילה== *[[יום ליבשה]] *[[נודה לשמך בתוך אמוני]] *[[אלוהים צוית לידידך בחירך]] (א) *[[הרחמן הוא אשר חנן]] (א) *[[הרחמן לברית מילה|הרחמן הוא יברך אבי הילד ואמו]] (פ) 1pfdbaaxk6mostrybv2sg213m0ucduy 3001315 3001314 2026-03-28T20:23:59Z מו יו הו 37729 /* מערביות */ 3001315 wikitext text/x-wiki {{מסגרת|<center>'''<big>לוח הפיוטים</big>''' {{ש}} מפתח הפיוטים לכל ימות השנה, כמנהגי אשכנז על כל ענפיהם שהגיעו אל הדפוס.</center> <small>הערה: בלוח זה המונח 'אשכנז' מתייחס בדרך כלל למנהג אשכנז המערבי (ריינוס), ו'פולין' הוא מנהג אשכנז המזרחי. בסדרי הסליחות המנהגים מסתעפים לענפים נוספים, ומובנם של מונחים אלו מצומצם יותר.</small>}} =כל השנה= *[[אדון עולם]] *[[יגדל]] *[[סידור/נוסח אשכנז/פיוט לשני וחמישי|ה' אלהי ישראל]] *[[לכה דודי]] *[[אל אדון]] *[[שיר הכבוד]] *[[שיר היחוד]] *[[יה אלי וגואלי]] =פיוטים על סדר התפילה= ==מערביות== {| class="wikitable" |- ! מועד !! style="text-align:center;" | פולין !! style="text-align:center;" | אשכנז |- ! ליל ראשון של ראש השנה |style="text-align:center;" |(אין אומרים) |style="text-align:center;" |<small>[בוורמייזא: [[אשרי העם יודעי תרועה לפתותו]]]</small> |- ! ליל שני של ראש השנה |style="text-align:center;" |(אין אומרים) |style="text-align:center;" |<small>[בוורמייזא: [[כסא אורי וישעי]]]</small> |- ! ליל ראשון של סוכות |colspan="2" style="text-align:center;" |[[אוחזי בידם|אוחזי בידם ארבעה מינים]]{{ש}}<small>[בוורמייזא: [[אתה לבדך עטית]]]</small> |- ! ליל שני של סוכות |style="text-align:center;" | [[ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים]]{{ש}}<small>[בפוזנא: [[אקחה בראשון פרי עץ הדר]]{{ש}}עם התוספת [[סוכת שלם]]]</small> |style="text-align:center;" | [[חג אסיף תקופת השנה (מערבית)|חג אסיף תקופת השנה]]{{ש}}<small>[בוורמייזא: [[ארחמך ה' חזקי]]]</small> |- ! שמיני עצרת |style="text-align:center;" | [[אעניד לך תפארה והלל]] |style="text-align:center;" | [[שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים]] |- ! שמחת תורה |colspan="2" style="text-align:center;" | [[את יום השמיני בטוב יזמיני]] |- ! ליל ראשון של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | [[ליל שמורים אותו אל חצה]] |- ! ליל שני של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | [[ליל שמורים אור ישראל]] |- ! ליל שביעי של פסח |style="text-align:center;" | [[ויושע ה' אום למושעות]] |style="text-align:center;" | [[אורי וישעי על הים נגלה]] |- ! ליל אחרון של פסח |style="text-align:center;" | [[ויושע אומן אשכלות]] |style="text-align:center;" | [[אמונת אומן לעם זו זכרת|אמונת אומן]]{{ש}}או: [[אור לשביעי גש]] |- ! ליל ראשון של שבועות |colspan="2" style="text-align:center;" | [[וירד אביר יעקב]] |- ! ליל שני של שבועות |style="text-align:center;" | [[וירד אלהים על הר סיני (מערבית)|וירד אלהים על הר סיני]] |style="text-align:center;" | [[אל אלהים ה' דבר]]{{ש}}<small>[בוורמייזא: [[אלהים ביתה מושיב יחידים]]]</small> |} ==יוצרות== {| class="wikitable" |- ! מועד !! פולין !! אשכנז |- ! שבת ברית מילה | יוצר: [[אות בריתות שלש עשרה]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אפוני אימיו]]]</small>{{ש}} אופן: [[אזורי אימה]] {{ש}} זולת: [[אות ברית ישראל]]{{ש}} <small>[בפוזנא: [[אות ברית שלשתי]]]</small>{{ש}} גאולה: [[יום ליבשה]] | יוצר: [[אפוני אימיו]] {{ש}} אופן: [[אזורי אימה]] {{ש}} זולת: [[אות ברית שלשתי]] |- ! שבת חתונה | נשמת: [[נשמת ישרים יהלוך]] {{ש}} <small>[רשות לברכו בקצת קהילות: [[יחדיו לב נשלם]]]</small> {{ש}} יוצר: [[איחד שם שוכן תרשישים]] {{ש}} <small>[אל אדון בקצת קהילות: [[אל אדון על כל המעשים (חתונה)]]]</small> {{ש}} אופן: [[כבודו אופד להנשא]] {{ש}} זולת: [[אמהות עת נכבשה]] | רשות לברכו: [[יחדיו בשיר מעלות]] {{ש}} יוצר: [[איחד שם שוכן תרשישים]] {{ש}} אופן: [[שביבי שלהבות חצובי להבות]] {{ש}} זולת: [[אמהות עת נכבשה]] |- ! שבת ראש חודש | יוצר: [[אילת השחר אורה בהצחר]] {{ש}} אופן: [[אביר הגביר]] {{ש}} זולת: [[אמונתך אמיתי רבה]] | יוצר: [[אלהינו אלהים אמת]] {{ש}} אופן: [[לך אלים אלפי אלפים]] {{ש}} זולת: [[אמונתך אמיתי רבה]] |- ! שבת לפני ר"ה | יוצר: [[אל אלהים ה' דבר (יוצר)|אל אלהים ה' דבר]] {{ש}} אופן: [[שאו לבבכם לכפיכם]] {{ש}} זולת: [[אלהים אלי אתה אשחרך (זולת)|אלהים אלי אתה אשחרך]] |(אין אומרים) |- ! א של ראש השנה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[מלך אזור גבורה]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] |- ! ב של ראש השנה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[מלך אמון מאמרך]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] |- ! שבת שובה | יוצר: [[אשחר אל אל כל שנות עדני]] {{ש}} אופן: [[האזינו אבירים בני אלים]] {{ש}} זולת: [[אדעה כי אין זולתך לגאול]] | יוצר: [[אור עולם קראו]] {{ש}} אופן: [[כי אם שם אדיר ה' אדונינו]] {{ש}} זולת: [[אל אלהינו נשוב בצר לנו]]{{ש}} <small>[בוורמייזא:{{ש}} יוצר: [[אלהי ישענו נוראות מאוים]]{{ש}} אופן: [[אור ישראל וקדושו מעמו שואל]]{{ש}} זולת: [[אדני מעון אתה]]]</small> |- ! יום כיפור |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] {{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אליך תשוקתי]]]</small>{{ש}} אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] |- ! שבת בין יו"כ לסוכות | יוצר: [[את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו]] {{ש}} אופן: [[יחו לשון חזות אישון]]{{ש}} <small>[או: [[יחיד ערץ]]]</small> {{ש}} זולת: [[אזכרה מקדם פלאך (זולת)|אזכרה מקדם פלאך]] |(אין אומרים) |- ! א של סוכות |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] |- ! ב של סוכות | יוצר: [[אאמיץ לנורא ואיום]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא תרב עליצותך]] | יוצר: [[אאמיץ לנורא ואיום]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] |- ! שבת חוה"מ סוכות | יוצר: [[אפאר לאלהי מערכה]] {{ש}} אופן: [[ירוצצו כברקים]] {{ש}} זולת: [[יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים]] | יוצר: [[את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו]] {{ש}} זולת: [[אזכרה מקדם פלאך (זולת)|אזכרה מקדם פלאך]] |- ! שמיני עצרת | יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] {{ש}} אופן: [[אראלים ומלאכים]] {{ש}} זולת: [[אמונים אשר נאספו]] | יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] {{ש}} זולת: [[אמונים אשר נאספו]] |- ! שמחת תורה | נשמת: [[נשמת מלומדי מורשה]] {{ש}} יוצר: [[אשרי העם שלו ככה]] {{ש}} אופן: [[אשנבי שחקים]] {{ש}} <small>[מאורה בפוזנא: [[אמרות האל טהורות]]]</small>{{ש}} זולת: [[אז בקשוב עניו]] | יוצר: [[אשרי העם שלו ככה]]{{ר1}} [סילוק: [[אשריך ישראל מי כמוך]]]{{ש}} אופן: [[אשריך אום קדוש]] {{ש}} זולת: [[אז בקשוב עניו]] |- ! שבת בראשית | יוצר: [[אל נשא ארנן בהתעלסה]] {{ש}} אופן: [[שאלו שחקים ושיחו לאדמה]] {{ש}} זולת: [[אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים]] | יוצר: [[אל נשא ארנן בהתעלסה]] {{ש}} אופן: [[לבעל התפארת]] {{ש}} זולת: [[אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים]] |- ! שבת וירא |אהבה: [[שננו לשונם בני אונם]] |(אין אומרים) |- ! שבת א של חנוכה | יוצר: [[אודך כי אנפת]] {{ש}} אופן: [[כבודו אור יזריח]] {{ש}} מאורה: [[שני זיתים נכרתים]] {{ש}} זולת: [[אין צור חלף]] | יוצר: [[אודך כי אנפת]] {{ש}} מאורה: [[שני זיתים נכרתים]] {{ש}} זולת: [[אין צור חלף]] |- ! שבת ב של חנוכה | יוצר: [[אודך כי עניתי וחייתני]] {{ש}} אופן: [[אומצו בתופף בשתים יעופף]] {{ש}} מאורה: [[אשר יצר אור וצר]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small>{{ש}} זולת: [[אין מושיע וגואל]] | יוצר: [[אודך כי עניתי וחייתני]]{{ש}} <small>[אופן או מאורה בוורמייזא: [[יום הודו וכבודו]]]</small>{{ש}} <small>[מאורה במגנצא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small> |- ! שבת בשלח (שירה) |גאולה: [[יום ליבשה]] |(אין אומרים) |- ! שבת יתרו |מאורה: [[אמרות האל טהורות]] |(אין אומרים) |- ! שבת שקלים |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אל מתנשא לכל לראש]] {{ש}}[[פיוטי_אופן_לארבע_פרשיות#לשבת_שקלים|כבודו יתרומם ויתנשא]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אתה אהבת עמך]] |- ! הפסקה ראשונה | יוצר: [[אור זרוע זורח כבודו]] {{ש}} אופן: [[מלאכי צבאות בעלצון]] {{ש}} זולת: [[אחור וקדם צרת]] | יוצר: [[אור זרוע זורח כבודו]] |- ! שבת זכור |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[זכור את אשר עשה (יוצר)|זכור את אשר עשה]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_זכור|כבודו יתרומם בפי כל הנשמה]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אתה מלא רחמים]] |- ! פורים | מאורה: [[שיר אל נעלם]] | (אין אומרים) |- ! הפסקה שניה | יוצר: [[את פני מלך אתיצבה]] {{ש}} אופן: [[שמך לעד בפי מועד]] {{ש}} זולת: [[אדני אלהים צבאות אתה החלות]] | יוצר: [[אורות מאפל הזריח מהודו]] |- ! שבת פרה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אום אשר בך דבוקה]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_פרה|כבודו יתרומם ויתהדר]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אשרי כל חוסי בך]] |- ! שבת החודש |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אות זה החדש]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_החודש|כבודו משבחים]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אל עושה נפלאות]] |- ! שבת הגדול | יוצר: [[אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי]]{{ש}} או: [[אאמיר מסתתר במעון חביון]] {{ש}} אופן: [[בלולי אש ומימות]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[עזוז אדירירון]]]</small>{{ש}} זולת: [[אז כארשת בתולה]] | יוצר: [[אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי]] {{ש}} זולת: [[אומרת אני מעשי למלך]] |- ! א של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אור_ישע_מאושרים#יוצר|אור ישע מאושרים]] {{ש}} אופן: [[אור_ישע_מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] {{ש}} זולת: [[אור_ישע_מאושרים#זולת|אהבוך נפש להדך]] {{ש}} גאולה: [[אור_ישע_מאושרים#גאולה|ברח דודי עד שתחפץ]]{{ש}} <small>[במגנצא: מערכת [[אפיק רנן ושירים]]]</small> |- ! ב של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אפיק_רנן_ושירים#יוצר|אפיק רנן ושירים]] {{ש}} אופן: [[אפיק_רנן_ושירים#אופן|גן נעול]] {{ש}} זולת: [[אפיק_רנן_ושירים#זולת|אודך כי עניתני]] {{ש}} גאולה: [[אפיק_רנן_ושירים#גאולה|ברח דודי אל מכון לשבתך]]{{ש}} <small>[במגנצא: מערכת [[אור ישע מאושרים]]]</small> |- ! שבת חוה״מ פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אהוביך_אהבוך#יוצר|אהוביך אהבוך]] {{ש}} אופן: [[אהוביך_אהבוך#אופן|דודי שליט בכל מפעל]] {{ש}} זולת: [[אהוביך_אהבוך#זולת|אלה וכאלה]] {{ש}} גאולה: [[אהוביך_אהבוך#גאולה|ברח דודי אל שאנן נוה]] |- ! שביעי של פסח | יוצר: [[ויושע שושני פרח]] {{ש}} אופן: [[ידועי שם בבור נשם]] {{ש}} <small>[או: [[ויושע אל אמונה]]]</small> {{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] {{ש}} גאולה: [[יום ליבשה]] | יוצר: [[ויושע שושני פרח]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אתה הארת]]]</small>{{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] {{ש}} <small>[גאולה: [[יום ליבשה]]]</small> |- ! אחרון של פסח | יוצר: [[אתה הארת]] {{ש}} אופן: [[מחוללת מהוללת]]{{ש}} <small>[או: [[לבעל התפארת]]]</small> {{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] | יוצר: [[אתה הארת]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[ויושע שושני פרח]]]</small>{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[ויושע אור ישראל]]]</small>{{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] |- ! שבת א אחרי פסח | יוצר: [[ויושע אור ישראל]] {{ש}} אופן: [[ארוגי עוז]]{{ש}} <small>[או: [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]]]</small> {{ש}} אהבה: [[אלהי ימי שנותי כלו]] {{ש}} זולת: [[אין כמוך באלמים]] {{ש}} גאולה: [[שביה עניה]] |(אין אומרים) |- ! שבת ב אחרי פסח | <small>[יוצר: [[ארנן חסדך לבוקר]]]</small> {{ש}} <small>[אופן: [[יחיד ערץ]]]</small> {{ש}} מאורה: [[איומתי שמחי ועלזי]] {{ש}} זולת: [[אל אל חי ארנן]] {{ש}} גאולה: [[שנותינו ספו]] | '''שבת ראשונה אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אזכרך דודי]] |- ! שבת ג אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אומץ דר חזקים]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אשיחה בדברי נפלאותיך]]]</small>{{ש}} <small>[אופן: [[לבעל התפארת]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[יקודי אש]]]</small>{{ש}} אהבה: [[סגולתי מלוכה אזרתיך]] {{ש}} זולת: [[אריות הדיחו פזורה]] {{ש}} גאולה: [[שדודים נדודים]] | '''שבת שניה אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אלהים אל דמי לך (זולת)|אלהים אל דמי לך]] {{ש}} <small>[או: [[אתה אלהים וזולתך אין עוד]]]</small>{{ש}} <small>[זולת לשבת ג' אחר פסח בוורמייזא: [[זולתך אדונים]]]</small> |- ! שבת ד אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אשיחה בדברי נפלאותיך]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אומץ דר חזקים]]]</small>{{ש}} <small>[אופן: [[ידודון ידודון שנאני שלהבת]]]</small> {{ש}} אהבה: [[סגולתי איומה נשאתי]] {{ש}} זולת: [[אלהי בך איחבק]] {{ש}} גאולה: [[שכולה אכולה]] | '''שבת שלישית אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אתה אלהים וזולתך אין עוד]] {{ש}} <small>[או: [[אלהים אל דמי לך (זולת)|אלהים אל דמי לך]]]</small> |- ! שבת ה אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אגורה באהלך עולמים]]]</small> {{ש}} <small>[אופן: [[יקודי אש]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[במרומי רום ישיבתך]]]</small>{{ש}} אהבה: [[סגולתי משכתיך חסד]] {{ש}} זולת: [[אלהים לא אדע זולתך]] {{ש}} גאולה: [[יקוש בעניו]] | שבת בהר: {{ש}} זולת: [[אחרי נמכר (זולת)|אחרי נמכר]] |- ! שבת לפני שבועות | יוצר: [[אהלל בצלצלי שמע]] {{ש}} אופן: [[אורחות אראלים]] {{ש}} אהבה: [[איומתי יונה יעלת חן]] {{ש}} זולת: [[אלהי אקראך במחשב]] {{ש}} גאולה: [[יונה נשאתה]] | אהבה: [[אותך כל היום קיוינו]] {{ש}} זולת: [[אלהים באוזנינו שמענו]] |- ! א של שבועות | יוצר: [[אדון אימנני]] {{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} <small>[מאורה: [[אמרות האל טהורות]]]</small> {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]] | יוצר: [[אדון אימנני]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אילת אהבים מתנת סיני]]]</small>{{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]]{{ש}} <small>[במגנצא: [[אנכי גדול בנודעים]]]</small> |- ! ב של שבועות | יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני]] {{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]] | יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אדון אימנני]]]</small>{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אדיר ונאה בקודש]]]</small>{{ש}} אופן: [[אורחות אראלים]]{{ש}} או: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} <small>[בוורמייזא: [[כבודו אות ברבואות]]]</small>{{ש}} זולת: [[אנכי גדול בנודעים]]{{ש}} <small>[במגנצא: [[אנכי שימעת]]]</small> |- ! שבת אחרי שבועות | יוצר: [[אדיר ונאה בקודש]] {{ש}} אופן: [[כבודו אות ברבואות]] {{ש}} אהבה: [[אשר יחדיו]] {{ש}} זולת: [[אור ישראל וקדושו]] | (אין אומרים) |- ! שבת בהעלותך | מאורה: [[אשר יצר אור וצר]]{{ש}} <small>[בפוזנא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small>{{ש}} | (אין אומרים) |- ! שבת שלח | אהבה: [[שש מאות נקראות]] | (אין אומרים) |- ! שבת חוקת | אהבה: [[אל מחוללי]] | (אין אומרים) |- ! שבת א אחר י"ז תמוז | (אין אומרים) | זולת: [[אל אל חי ארנן]] |- ! שבת ב אחר י"ז תמוז | (אין אומרים) | זולת: [[אריות הדיחו פזורה]] |- ! שבת לפני תשעה באב | (אין אומרים) | <small>[אופן בוורמייזא: [[אף אורח משפטיך]]]</small>{{ש}} אהבה: [[אותך כל היום קיוינו]] {{ש}} זולת: [[אלהים באוזנינו שמענו]] |- ! שבת נחמו | יוצר: [[אל אל שדי אתחנן]] {{ש}} אופן: [[שאו מנחה משובחה]] {{ש}} מאורה: [[אמרות האל טהורות]] {{ש}} אהבה: [[שתי פעמים מקוימים]] {{ש}} זולת: [[אמת משל היה]] | יוצר: [[ארוממך אל חי]] {{ש}} אופן: [[שאו מנחה משובחה]] {{ש}} זולת: [[אמת משל היה]] |- ! שבת עקב | אהבה: [[ידיד עליון]] | (אין אומרים) |} ===מנהג וורמייזא=== *זולת לשבת י"ג סיון: [[אין לנו עוד אלהים זולתך]] *זולת לשבת כ"ה סיון: [[זולתך אין אל]] *זולת לשבת אחר כ' תמוז: [[אזכרה אלהים נגינתי בלילה]] *זולת לשבת שופטים: [[אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם]] *בשבת בראשית ובשבועות לפני {{צ|מי ידמה לך}}: [[מי אדר והוד]] *בשבת בראשית לפני {{צ|שבח נותנים}}: [[אשישת שלוחתו]] ==קרובות== ===כללי=== *[[מסוד חכמים]] ===שחרית ליום ראשון של ראש השנה=== *רשות: [[יראתי בפצותי שיח]] (פ) *מגן: [[את_חיל_יום_פקודה#מגן|את חיל]] *מחיה: [[את_חיל_יום_פקודה#מחיה|תאלת זו]] *משלש: [[את_חיל_יום_פקודה#משלש|אבן חוג]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[את_חיל_יום_פקודה#אדרת_ממלכה|אדרת ממלכה]] *[[את_חיל_יום_פקודה#אם_אשר_בצדק|אם אשר בצדק]] (פ) *[[את_חיל_יום_פקודה#אאפיד_נזר_איום|אאפיד נזר איום]] *[[אדירי איומה]] *[[לאל עורך דין]] *סילוק: [[את_חיל_יום_פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] *קדושה: (פ) **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#וחיות בוערות|וחיות בוערות]] **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#אחד קדוש|אחד קדוש]] ===מוסף ליום ראשון של ראש השנה=== *מגן: [[אופד_מאז#מגן|אופד מאז]] *מחיה: [[אופד_מאז#מחיה|תפן במכון]] *משלש: [[אופד_מאז#משלש|אף אורח משפטיך]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אופד_מאז#קיקלר:_אומץ_אדירי_כל_חפץ|אומץ אדירי כל חפץ]] *[[מלך עליון אל דר במרום]] *סילוק: [[ונתנה תוקף]] *קדושה: **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#וחיות_אשר_הנה|וחיות אשר הנה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ועמך_תלואים_בתשובה|ועמך תלואים בתשובה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ואתה_אזון_קול_מפאריך|ואתה אזון קול מפאריך]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#תהלות_כבודך|תהלות כבודך]] *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *'''[[אנסיכה מלכי|תקיעתא]]''': **מלכויות – [[אנסיכה_מלכי#מלכויות: אנסיכה מלכי|אנסיכה מלכי]] **זכרונות – [[אנסיכה_מלכי#זכר תחלת כל מעש|זכר תחלת כל מעש]] **שופרות – [[אנסיכה_מלכי#אשא דעי בצדק|אשא דעי בצדק]] *[[היום תאמצנו]] ===שחרית ליום שני של ראש השנה=== *רשות: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#רשות|אתיתי לחננך]] *מגן: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#מגן|אמרתך צרופה]] *מחיה: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#מחיה|תמים פעלך]] *משלש: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#משלש|שולחתי במלאכות]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#אדר_והוד|שמו מפארים – אדר והוד]] *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#אתן_לפועלי_צדק|אתן לפועלי צדק]] *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#שבתי_וראה|שבתי וראה תחת השמש]] *[[מלך עליון אמיץ המנושא]] *[[כל שנאני שחק באמר מאמירים]] *[[לאל עורך דין]] (פ) *סילוק: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#סילוק|אשר מי יעשה]] *קדושה: (פ) **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#וחיות בוערות|וחיות בוערות]] **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#אחד קדוש|אחד קדוש]] ===מוסף ליום שני של ראש השנה=== *([[לאל עורך דין]]) (פ) *סילוק: [[ונתנה תוקף]] *קדושה: **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ועמך_תלואים_בתשובה|ועמך תלואים בתשובה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ואתה_אזון_קול_מפאריך|ואתה אזון קול מפאריך]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#תהלות_כבודך|תהלות כבודך]] *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *'''[[אהללה אלהי אשירה עזו|תקיעתא]]''': **מלכויות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#מלכויות|אהללה אלוהי]] **זכרונות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#זכרונות|אפחד במעשי]] **שופרות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#שופרות|אנוסה לעזרה]] *[[היום תאמצנו]] ===שחרית ליום כיפור=== *רשות: [[אמצת_עשור#רשות|אימיך נשאתי]] *מגן: [[אמצת_עשור#מגן|אמצת עשור]] *מחיה: [[אמצת_עשור#מחיה|תאות נפש]] *[[אמצת_עשור#תוכחה|אנוש מה יזכה]] (תוכחה) *משלש: [[אמצת_עשור#משלש|אחדת יום זה]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[אמצת_עשור#מורה_חטאים|מורה חטאים]] *[[אמצת_עשור#אדר_יקר_אלי|אדר יקר אלי]] *[[אמצת_עשור#אנא_אלהים_חיים|אנא אלהים חיים]] *[[איומה בחר]] (פ) *[[אמצת_עשור#אך_אתים|אך אתים בחין לפניך]] *[[אמצת_עשור#אמרו_לאלהים|אמרו לאלהים ארך אפים]] *[[אמצת_עשור#מעשה_אלהינו|מעשה אלהינו אין מי בשחק]] *[[אמצת_עשור#אשר_אומץ_תהלתך|אשר אומץ תהלתיך באילי שחק]] *[[אמצת_עשור#על_ישראל_אמונתו|על ישראל אמונתו]] *[[אמצת_עשור#אפסי_ארץ|אפסי ארץ בדברו הקים]] *[[אמצת_עשור#מי_כמוך|מי כמוך אדיר במרומים]] *[[אמצת_עשור#אין_כמוך|אין כמוך באדירי מעלה]] *[[האדרת והאמונה]] *[[אמצת_עשור#נאמירך_באימה|נאמירך באימה]] *[[אמצת_עשור#רוממו_אל_מלך_נאמן|רוממו אל מלך נאמן]] *[[אמצת_עשור#רוממו_אדיר_ונורא|רוממו אדיר ונורא]] *[[אמצת_עשור#אמונתך_בעליונים|אמונתך בעליונים]] *[[אמצת_עשור#הנקדש_באלפי_אלפים|הנקדש באלפי אלפים]] *[[אמצת_עשור#אילי_שחק|אילי שחק]] *[[אמצת_עשור#אין_מספר_לגדודי_צבא_חילו|אין מספר לגדודי צבא חילו]] *[[לאל עורך דין]] (פ) *סילוק: [[אמצת_עשור#סילוק|מי יתנה תוקף תהלתך]] *קדושה: **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אל_ברוב_עצות|אל ברוב עצות]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#תמיד_תתלונן_בידך|תמיד תתלונן בידך]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אליך ועדיך יבוא כל בשר|אליך ועדיך יבוא כל בשר]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אליך_תלויות_עינינו|אליך תלויות עינינו]] *[[חמול על מעשיך]] *[[האדיר משמי עליות|האדיר משמי עליות; התכן מתחת זרועות עולם; האימן כיפי שחקים]] *[[ובכן מי לא יראך]] (סידרת רהיטים) *[[האזורים באהב]] *[סליחות - ראה בהמשך] *אחרי וידוי: **[[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (קטעים) (א) **[[יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר]] **[[אהללך בקול רם]] *[[היום תאמצנו]] (א) ===מוסף ליום כיפור=== *מגן: [[שושן_עמק#מגן|שושן עמק איומה]] *מחיה: [[שושן_עמק#מחיה|יום מימים הוחס]] *[[שושן_עמק#תוכחה|אנוש איך יצדק]] (תוכחה) (פ) *משלש: [[שושן_עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[שושן_עמק#אשא_דעי_למרחוק|אשא דעי למרחוק]] *[[שושן_עמק#אין_ערוך_אליך|אין ערוך אליך]] *[[שושן_עמק#אנא_אזון|אנא אזון שועת חינון]] (א) *[[שושן_עמק#אך_אין_לנו|אך אין לנו אלוה מבלעדיך]] (א) *[[שושן_עמק#אל_תזכר_לנו_עוונותינו|אל תזכר לנו עוונותנו]] (פ) *[[שושן_עמק#אך_אומרים_בחין_לפניך|אך אומרים בחין לפניך]] (פ) *[[שושן_עמק#אמרו_לאלהים|אמרו לאלהים אל מלך בעולמו]] (פ) *[[שושן_עמק#מעשה_אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (פ) *[[שושן_עמק#אשר_אימתך|אשר אימתך באראלי אומן]] *[[שושן_עמק#אמיצי_שחקים|אמיצי שחקים]] *[[שושן_עמק#אילי_מרום|אילי מרום ]] *סילוק:[[שושן_עמק#סילוק|מי יערוך אליך]](א) *סילוק:[[ונתנה תוקף]] (פ) *קדושה: **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_דס_וכס_השית|אז מלפני בראשית דס וכס השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_אבות_ובנים_ה|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_נוה_וינון_הש|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_שבעה_אלה_השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ואיזו תהילה כפי גודלך]] (א) *[[לך יאדיר כל יציר]] (א) *[[האחד בעולמו ואין שני לו]] (א) *[[האומרים אחד]] (א) *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *סדר עבודה: [[אמיץ כח]] / ([[אתה כוננת]]) **[[שנת אוצרך הטוב]] **[[כאהל הנמתח בדרי מעלה]] **[[אשרי עין ראתה אהלנו]] *קינות ותחינות לאחר סדר העבודה: **[[אין לנו לא אשים ולא אשם]] (פ) **[[תכפו עלינו צרות]] **[[תנות צרות לא נוכל]] **[[אל תעש עמנו כלה]] **[[כתועים ואין לבקש]] **[[אם תעינו לא תתענו]] **[[תאות לב לא השגנו]] **[[תאמר למחות אשמינו]] **[[אורך תזריח לחשוכה]] **[[אופל אלמנה תאיר]] **[[תתן אחרית לעמך]] **[[תעינו מאחריך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *אחרי וידוי **[[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] **[[אדיר ונאור בורא דוק וחלק]] *[[היום תאמצנו]] ===מנחה ליום כיפור=== *מגן: [[איתן_הכיר_אמונתך#מגן|איתן הכיר אמונתך]] *מחיה: [[איתן_הכיר_אמונתך#מחיה|מואהב ויחיד לאמו]] *משלש: [[איתן_הכיר_אמונתך#משלש|אראלים בשם תם ממליכים]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אודך בקול ערב#אדר בתאר נכון|אדר בתואר מכון]] (למנהג פולין אומרים את הכותרת, ובפוזנא אמרו את הפיוט המלא) *[[אפאר למלכי בקודש]] (כנ"ל) *[[אודך בקול ערב#אתה אל רחום וחנון|אתה אל רחום וחנון]] (פוזנא) *[[איתן_הכיר_אמונתך#אראלי_הוד|אראלי הוד]] *סילוק: [[כי רכובו בערבות]] *קדושה: [[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *אחרי וידוי **[[יום אשר הוחק לכפרתנו]] **[[אדון אביר במעשיו כביר]] (פ) ===נעילה ליום כיפור=== *מגן: [[אב_ידעך#מגן|אב ידעך מנוער]] *מחיה: [[אב_ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] *משלש: [[אב_ידעך#משלש|טבע זיו תארה]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אב_ידעך#שמע_נא|מערב עד ערב]] (למנהג פולין רק את הכותרת ולמנהגי אשכנז ופוזנא את הפיוט המלא) *סילוק: [[אב_ידעך#שערי_ארמון|שערי ארמון]] *קדושה: [[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *[[היום תאמצנו]] (א) ===שחרית ליום ראשון של סוכות=== *מגן: [[אוימתי_בחיל_כיפור#מגן|אוימתי בחיל כיפור]] *מחיה: [[אוימתי_בחיל_כיפור#מחיה|מאלמי מגדים]] *משלש: [[אוימתי_בחיל_כיפור#משלש|קושט שעינת עץ]] *[[אוימתי_בחיל_כיפור#עד_לא_מצוקי_רגב|עד לא מצוקי רגב]] (א) *[[אוימתי_בחיל_כיפור#קיקלר|אקחה פרי עץ הדר]] *[[אוימתי_בחיל_כיפור#אז_היתה_חנית_סכו|אז היתה חנית סוכו]] (פ) *([[אל נא לעולם תוערץ]] (פרנקפורט)) *סילוק: [[אוימתי_בחיל_כיפור#סילוק|אקחה בראשון]] (לפי מנהג מגנצא אומרים מערכת [[ארחץ בנקיון כפות]]) ===מוסף ליום ראשון של סוכות=== *קדושה: (וורמייזא) **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות|וחיות ארבע אשר כס עומסות]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ועמך_זכור_למו_נסע_סוכה|ועמך זכור למו נסה סוכה]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ואתה_מקדם_תאבת_שלם|ואתה מקדם תאבת שלם]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ואנחנו_קמנו_בצווי_נצרך_להלל|ואנחנו קמנו בצווי נצרך להלל]] ===שחרית ליום שני של סוכות=== *מגן: [[ארחץ_בנקיון_כפות#מגן|ארחץ בנקיון כפות]] *מחיה: [[ארחץ_בנקיון_כפות#מחיה|תשורת שי אלפים]] *משלש: [[ארחץ_בנקיון_כפות#משלש|איווי סוכת דוד]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#בל_תהי_מצות_סוכה|בל תהי מצות סוכה]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#אלים_כהשעין|אלים כהשעין אב]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#אמנם_מצוה|אמנם מצוה]] *סילוק: [[ארחץ_בנקיון_כפות#סילוק|כי אקח מועד]] (לפי מנהג מגנצא אומרים מערכת [[אוימתי בחיל כיפור]]) ===שחרית לשמיני עצרת=== (מנהג וורמייזא) *מגן: [[אחות אשר לך כספת#מגן|אחות אשר לך]] *מחיה: [[אחות אשר לך כספת#מחיה|מותמם בטבע שמונה]] *משלש: [[אחות אשר לך כספת#משלש|קהל איתנים נעצר]] *[[אחות אשר לך כספת#פיוט ד|היטיבה לטובים]] *[[אחות אשר לך כספת#קיקלר|אדורי משבעים]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אחות אשר לך כספת#רהיט|אצורי מקדם]] (רק הכותרת) *סילוק: [[אחות אשר לך כספת#סילוק|אלה עשיתם]] ===מוסף לשמיני עצרת (תפילת גשם)=== *א. [[אף_ברי_אותת#א|אף ברי]] *ב. [[אף_ברי_אותת#ב|יטריח]] *[[אף_ברי_אותת#רשות|אפיק מען מעוטר]] *[[אף_ברי_אותת#אקשטה_כסל_וקרב|אקשטה כסל]] *[[אף_ברי_אותת#תכנם_לארץ_וחוצות|תכנס לארץ וחוצות]] *[[אף_ברי_אותת#יפתח_ארץ_לישע|יפתח ארץ לישע]] *[[אף_ברי_אותת#איום_זכור_נא_לשואלי_מים|איום זכור נא לשואלי מים]] (א) *[[זכור אב נמשך אחריך כמים]] (פ) *[[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/מוסף לשמיני עצרת#הכרזת_גשם|הכרזת גשם]] ===שחרית לשבת שקלים=== *מגן: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מגן|אז מאז זמות]] *מחיה: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מחיה|מעתיק פלוסים]] *משלש: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#משלש|קצובה היא זאת]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מי_יוכל_לשער|מי יוכל לשער]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#אומן_בשמעו|אומן בשמעו]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#אלה_אזכרה_את_אשר_נעשה|אלה אזכרה את אשר נעשה]] *סילוק: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#סילוק|אז ראית וספרת]] ===מוסף לשבת שקלים=== *[[אשכול איווי תאות כל נפש]] ===שחרית לשבת זכור=== *מגן: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#מגן|אזכיר סלה זכרון מעשים]] *מחיה: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#מחיה|תמימים בעודם בסין רפודים]] *משלש: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#משלש|אצילי מרעי נכד שעיר]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#בלשון_אשר_הזכרת|אל נא בלשון אשר הזכרת]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#אץ_קוצץ|אץ קוצץ]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#קיקלר|זכור איש אשר הגויע]] *סילוק: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#סילוק|אלהים אל דמי לך]] ===שחרית לפורים=== *[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]] **[[ויאהב_אומן#אזרח_בט_חוץ|אזרח בט חוץ]] **[[ויאהב_אומן#תמימים_כרשו_ארץ|תמימים כרשו ארץ]] **[[ויאהב_אומן#אותו_מבהלת|אותו מבהלת]] **[[ויאהב_אומן#אספרה_אל_חוק|אספרה אל חוק]] **[[ויאהב_אומן#אמל_ובך|אמל ורבך]] ===שחרית לשבת פרה=== *מגן: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#מגן|אצולת אומן בצרוף זקוקה]] *מחיה: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#מחיה|ממרה חוקה גזר]] *משלש: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#משלש|קפאון חוק אלפת היקר]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אמרתי_אחכמה|אמרתי אחכמה]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אצורה_ומופרשה|אצורה ומפורשה]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אמרה_סנונה_וצרופה|אִמרה סנונה וצרופה]] *י"א: [[אצילי עם עולי גולה]] *סילוק: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#סילוק|אין לשוחח עוצם נפלאותיך]] ===שחרית לשבת החודש=== *מגן: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#מגן|אתיית עת דודים]] *מחיה: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#מחיה|מרימי עול]] *משלש: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#משלש|קיחת עלית עקד]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#רבות_עשית|רבות עשית]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#אבי_כל_חוזה|אבי כל חוזה]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#קיקלר|אדון מקדם]] *סילוק: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#סילוק|הוא נקרא ראש וראשון]] ===מוסף לשבת החודש=== *[[ראשון אמצת לפרח שושנים]] ===שחרית לשבת הגדול=== ;פולין *מגן: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#מגן|אלהים בצעדך הכות פתרוס]] *מחיה: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#מחיה|ממסגר אסיר]] *משלש: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#משלש|ישעי וכבודי]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#כרם_חמד|כרם חמד]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#ירדת_להציל_עמך|ירדת להציל עמך]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#אמנה_גדולה|אמנה גדולה]] *[[ויהי בחצי הלילה|אז רוב נסים]] *רשות: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#רשות|אבוא בחיל להתיצבה]] *סדר: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#סדר|אלהי הרוחות לכל בשר]] *סילוק: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#סילוק|אין ערוך אליך להגיד ולדבר]] ;אשכנז *מגן: [[אוני_פטרי_רחמתים#מגן|אוני פטרי רחמתים]] *מחיה: [[אוני_פטרי_רחמתים#מחיה|מתים בכל בית]] *משלש: [[אוני_פטרי_רחמתים#משלש|ישמע לאדום כשמע מצרים]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#לישע_עמך|אל נא לישע עמך]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#אז_תשע_מכות|אז תשע מכות]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#אז_רוב_נסים|אז רוב נסים]] *סדר: [[אדיר דר מתוחים]], ויש אומרים אותו במוסף. ואם חל שבת הגדול בערב פסח יש מקדימים אותו למוסף שבת שקדם לו. *סילוק: [[אוני_פטרי_רחמתים#סילוק|ובכן כי אין לפניך לילה]] ===מוסף ליום ראשון של פסח (תפילת טל)=== *א. [[בדעתו_אביעה_חידות#א|בדעתו אביעה חידות]] *ב. [[בדעתו_אביעה_חידות#ב|תהומות הדום]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#רשות|אירשה ארוש לחשון]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#אאגרה_בני_איש|אאגרה בני איש]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#תחת_אילת_עופר|תחת אילת עופר]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#אלים_ביום_מחוסן|אלים ביום מחוסן]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#טל_תן_לרצות_ארצך|טל תן לרצות ארצך]] *[[סידור/נוסח_אשכנז/פסח/מוסף_יום_א#הכרזת_טל|הכרזת טל]] ===שחרית ליום שני של פסח=== *מגן: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#מגן|אסירים אשר בכושר]] *מחיה: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#מחיה|מה איילו פלאי נסיך]] *משלש: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#משלש|קמי קהלך]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#ערב_אשר_עלה|ערב אשר עלה]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#אז_על_כל_חיתו_יער|אז על כל חיתו יער]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#שור_אשר_מאז|שור אשר מאז]] (פ) *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#אומץ_גבורותיך|אומץ גבורותיך]] *סילוק: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#סילוק|בעשר מכות]] ===שחרית לשביעי של פסח=== *מגן: [[אותותיך_ראינו#מגן|אותותיך ראינו]] *מחיה: [[אותותיך_ראינו#מחיה|תרגלת עמוסים]] *משלש: [[אותותיך_ראינו#משלש|שבטי יה הוצאת לפדיום]] *[[אותותיך_ראינו#אמרו_לאלהים_אדירים|אמרו לאלהים אדירים]] *([[אל נא לעולם תוערץ]]) (וורמייזא) *סדר: [[אותותיך_ראינו#סדר|אילי הצדק ידועים]] *סילוק: [[אותותיך_ראינו#סילוק|חסדי ה' אזכיר]] (לפי מנהגי וורמייזא ומגנצא ועוד קהילות אומרים את מערכת [[אימת נוראותיך]]) ===שחרית לאחרון של פסח=== *מגן: [[אימת_נוראותיך#מגן|אימת נוראותיך]] *מחיה: [[אימת_נוראותיך#מחיה|תחבולות עש]] *משלש: [[אימת_נוראותיך#משלש|איום ונורא מי לא יראך]] *[[אימת_נוראותיך#אדני_חלד|אדני חלד]] *[[אימת_נוראותיך#מה_מועיל_רשע|מה מועיל רשע]] *([[אל נא לעולם תוערץ]]) (וורמייזא וק"ק) *סדר: [[אימת_נוראותיך#סדר|אצולים מפרך סונים]] *סילוק: [[אימת_נוראותיך#סילוק|אומץ גבורותיך]] (לפי מנהגי וורמייזא ומגנצא ועוד קהילות אומרים את מערכת [[אותותיך ראינו]]) ===שחרית ליום ראשון של שבועות=== {| class="wikitable" ! פולין וחלק קהילות אשכנז !! רוב קהילות אשכנז |- | *מגן: [[ארץ_מטה_ורעשה#מגן|ארץ מטה]] {{ש}} *מחיה: [[ארץ_מטה_ורעשה#מחיה|מן ההר למעוניו]] {{ש}} *משלש: [[ארץ_מטה_ורעשה#משלש|קדוש הופיע מפארן]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אנכי_בשם_אל_שדי|אנכי בשם אל שדי]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אז_בכתב_אשורית|אז בכתב אשורית]] {{ש}} * [[אל נא לעולם תוערץ]] {{ש}} *סדר עולם: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_עולם|ה' קנני ראשית דרכו]] {{ש}} *סדר דיברין: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_דיברין|אתו מצוות וחוקים]] {{ש}} *סילוק: [[ארץ_מטה_ורעשה#סילוק|אלה העדות והחוקים]] | *מגן: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מגן|אורח חיים]] {{ש}} *מחיה: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מחיה|תמכו כבוד]] {{ש}} *משלש: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#משלש|שלמים בחנותם]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ד|אם לא אמריך הנעימים]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ה|שבוית מרום]] {{ש}} *[[אל נא לעולם תוערץ]] (רוב מקומות) {{ש}} *סדר עולם: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_עולם|שעשוע יום יום]] {{ש}} *סדר דיברין: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_דיברין|אלוף מסובל בהוד איפודים]] {{ש}} *סילוק: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סילוק|וכל העם רואים]] |} ===מוסף ליום ראשון של שבועות=== *[[אתה הנחלת]] *[[אז שש מאות]] ===שחרית ליום שני של שבועות=== {| class="wikitable" ! פולין וחלק קהילות אשכנז !! רוב קהילות אשכנז |- | *מגן: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מגן|אורח חיים]] {{ש}} *מחיה: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מחיה|תמכו כבוד]] {{ש}} *משלש: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#משלש|שלמים בחנותם]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ד|אם לא אמריך הנעימים]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ה|שבוית מרום]] {{ש}} *[[אל נא לעולם תוערץ]] (ק"ק) {{ש}} *סדר עולם: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_עולם|שעשוע יום יום]] {{ש}} *סדר דיברין: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_דיברין|אלוף מסובל בהוד איפודים]] {{ש}} *סילוק: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סילוק|וכל העם רואים]] | *מגן: [[ארץ_מטה_ורעשה#מגן|ארץ מטה]] {{ש}} *מחיה: [[ארץ_מטה_ורעשה#מחיה|מן ההר למעוניו]] {{ש}} *משלש: [[ארץ_מטה_ורעשה#משלש|קדוש הופיע מפארן]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אנכי_בשם_אל_שדי|אנכי בשם אל שדי]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אז_בכתב_אשורית|אז בכתב אשורית]] {{ש}} * [[אל נא לעולם תוערץ]] {{ש}} *סדר עולם: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_עולם|ה' קנני ראשית דרכו]] {{ש}} *סדר דיברין: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_דיברין|אתו מצוות וחוקים]] {{ש}} *סילוק: [[ארץ_מטה_ורעשה#סילוק|אלה העדות והחוקים]] |} ===מוסף ליום שני של שבועות=== *[[אזהרת ראשית]] *[[אז שש מאות]] ===שחרית לתשעה באב=== (אשכנז) * [[אאביך ביום מבך]] ===פיוטי אלהיכם=== (אשכנז) *לשבת ברית מילה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת ברית מילה|אלהיכם אני זוכר הברית]] *לשבת חתונה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת חתונה|אלהיכם שיכנו שם]] *לשבת ר"ח: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת ראש חודש|אלהיכם יזריח שמשו]] *לשבת חוה"מ סוכות: [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/אלהיכם לשבת חול המועד|אלהיכם ישיב בשלם סוכו]] *לשבת בראשית: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת בראשית|אלהיכם ישכיל עבדו]] *לשבת חנוכה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת חנוכה|אלהיכם ישלח משיחו]] *לשבת נחמו: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת נחמו|אלהיכם יוסיף ידו]] *לשבת שובה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת שובה|אלהיכם שופט צדק]] ==אחרים== * לליל שני של יום טוב שחל בשבת: [[יום שבת זכור]] * רשות לקדיש אחרי מוסף בשבת נשואין: [[האל העירה וראה]] (א) =סליחות= ==פיוטים במסגרת הסליחות== *[[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] *[[אשמנו מכל עם]] *[[עשה למען שמך|אל רחום שמך, עשה למען שמך]] *[[עננו אבינו]], [[עננו אלהי אברהם]] *[[מי שענה לאברהם אבינו]] *[[רחמנא דעני]] *[[מחי ומסי]] *[[מכניסי רחמים]] *[[מרנא דבשמיא|מרן דבשמיא]] *[[שומר ישראל|שומר ישראל, מתרצה ברחמים]] *[[רחמנא אידכר לן]] (ביו"כ קטן) ==סליחות לימי התשובה== {{מסגרת|<small> ;הערות *בכמה מהמנהגים סדר הסימנים שונה ממהדורה למהדורה. להלן מקורות לספרורים שבלוח: **פולין: פראג תמ"ז **ליטא: אמשטרדם ת"פ, מחזור כל-בו וילנא תרס"ה **בהמן: פראג שע"ט **פוזנא-הורודנא: פפד"א ת"מ, פיורדא תקע"ז **ביה"כ הישן של פראג: פראג שס"ה **פפד"מ: רדלהיים תרכ"ה **עלזאס: פפד"מ תפ"ה **וורמייזא: זולצבאך תצ"ז **האשכנזים שבאיטליה: פייבי די שאקו רל"ה **קוילן: פפד"מ תנ"ד *בנוסח האשכנזים שבאיטליה החליפו חלק מהסליחות בגלל הצנזורה, ברשימה דלהלן הסליחות הישנות מסומנות ב{{סימון אפור|אפור}}, והחדשות ב{{צבע רקע|#D9E2F3|כחול}} *לא מוצגים כאן סדרי סליחות עבור תעניות מקומיות, סליחות על קדושים שנהגו בקהילות שונות להוסיף בתפילות יום כיפור, וכן סדרי סליחות נוספים לכ' סיון ושובבי"ם ת"ת. ב'''[[משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/נספחים למחזור אשכנז|דף הזה]]''' ניתן למצוא עוד מפתחות. </small>}} ===מנהג אשכנז המזרחי=== {| class="wikitable" ! יום ! פולין ! ליטא ! בהמן-אונגארן ! מנהג פוזנא-הורודנא !ביה"כ הישן בפראג |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום ראשון |<!-- פולין א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- ליטא א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]]  {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]]  |<!-- בהמן א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ד. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- פוזנא א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- פראג א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[ישראל עמך]] {{ש}} ד. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שני |<!-- פולין ב --> ה. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ו. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] |<!-- ליטא ב --> ה. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ו. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ז. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]  |<!-- בהמן ב --> ו. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} ז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ח. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- פוזנא ב --> ה. [[ישראל עמך]] {{ש}} ו. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} ז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] |<!-- פראג ב --> ו. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ח. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} ט. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שלישי |<!-- פולין ג --> ח. [[ישראל עמך]] {{ש}} ט. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} י. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- ליטא ג --> ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} י. פזמון: [[מלאכי רחמים]]  |<!-- בהמן ג --> ט. [[אקרא בשמך]] {{ש}} י. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יא. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- פוזנא ג --> ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} י. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- פראג ג --> י. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יג. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום רביעי |<!-- פולין ד --> יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- ליטא ד --> יא. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]]  |<!-- בהמן ד --> יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} יד. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- פוזנא ד --> יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- פראג ד --> יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} טז. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} יז. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום חמישי |<!-- פולין ה --> יד. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} טו. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} טז. [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- ליטא ה --> יד. [[ישראל עמך]] {{ש}} טו. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} טז. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]]  |<!-- בהמן ה --> טו. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} טז. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} יז. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] |<!-- פוזנא ה --> יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} טז. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- פראג ה --> יח. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} יט. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} כ. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כא. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שישי |<!-- פולין ו --> יז. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יח. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} יט. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |<!-- ליטא ו --> יז. [[אקרא בשמך]] {{ש}} יח. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} יט. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]]  |<!-- בהמן ו --> יח. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יט. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} כ. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |<!-- פוזנא ו --> יז. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} יח. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} יט. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |<!-- פראג ו --> כב. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} כג. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} כד. [[אל דביר קדשך ידינו נשואות|אל דביר קדשך]] {{ש}} כה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שביעי |<!-- פולין ז --> כ. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} כא. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} כב. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] |<!-- ליטא ז --> כ. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} כא. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} כב. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]]  |<!-- בהמן ז --> כא. [[אין תליה לראש]] {{ש}} כב. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} כג. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |<!-- פוזנא ז --> כ. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} כא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} כב. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] |<!-- פראג ז --> כו. [[אליך ועדיך באנו נערים וזקנים|אליך ועדיך]] {{ש}} כז. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כח. [[אתה ה' אבינו]] {{ש}} כט. פזמון: [[ישראל נושע]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב ר"ה |<!-- פולין ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כה. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כו. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כז. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כח. [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} כט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ל. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לא. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} לב. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} לג. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} לד. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} לה. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} לו. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} (לז. פסוקים) {{ש}} לח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לט. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} מ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- ליטא ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]]  {{ש}} כד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כה. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כו. [[אדון מועד כתקח#מרובים|מרובים צרכי עמך]] {{ש}} כז. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כח. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כט. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]]  {{ש}} ל. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]]  {{ש}} לא. שלמונית: [[אמת אתה הוא ראשון (סליחה)|אמת אתה הוא]]  {{ש}} לב. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]]  {{ש}} לג. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]]  {{ש}} לד. שניה: [[אדון בפקדך]]  {{ש}} לה. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לו. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]]  {{ש}} לז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} לח. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} לט. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]]  {{ש}} מ. פזמון: [[שופט כל הארץ]]  {{ש}} מא. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]]  {{ש}} מב. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]]  {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]]  {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]]  {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]]  {{ש}} מג. תחינה: [[אנקת מסלדיך]] {{ש}} מד. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]]  {{ש}} מה. תחינה: [[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]]  |<!-- בהמן ער"ה --> כד. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כה. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כו. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כז. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} כט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ל. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} לא. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} לב. שניה: [[אוילי המתעה]] {{ש}} לג. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} לד. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} לה. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} לו. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} לז. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} לח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} מ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פוזנא ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כד. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כה. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כו. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} כז. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} כח. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]] {{ש}} כט. שלמונית: [[אמת אתה הוא ראשון (סליחה)|אמת אתה הוא]] {{ש}} ל. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} לא. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} לב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לג. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לד. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} (לה. פסוקים) {{ש}} לו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} לח. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} לט. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} מ. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פראג ער"ה --> לא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} לב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} לג. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} לד. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} לה. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} לו. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} לז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} לח. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לט. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מא. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} מב. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]] {{ש}} מג. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} מד. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} מה. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} מו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} מז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} מח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מט. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | צום גדליה |<!-- פולין צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מה. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נ. זכור ברית - [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} נא. תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} |<!-- ליטא צו"ג --> מו. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]]  {{ש}} מז. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מח. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מט. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נ. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]]  {{ש}} נא. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]]  {{ש}} נב. עקדה: [[אם אפס]]  {{ש}} נג. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]]  {{ש}} נד. חטאנו: [[יקרו רעיך רב מחולל|יקרו רעיך]]  {{ש}} נה. זכור ברית - [[זכור ברית - אשמתנו כי רבה|אשמתנו]], [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#גואל|גואל חזק]] {{ש}} נו. שמע: [[איחד צורי ברוב הודאות|איחד צורי]]  {{ש}} נז. תוכחה: [[יעזוב רשע נתיבו]] {{ש}} נח. תחינה: [[תורה הקדושה]]  {{ש}} נט. תחינה: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]]  |<!-- בהמן צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מה. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} נ. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- פוזנא צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מה. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נ. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נא. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} נב. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} נג. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} נד. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- פראג צו"ג --> נ. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} נא. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} נב. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נג. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} נד. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} נו. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} נז. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נח. תחינה: [[תורה הקדושה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |ב עשי"ת |<!-- פולין ב עשי"ת --> נב. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} נג. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} נד. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} נו. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} נז. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} נח. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} נט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |<!-- ליטא ב עשי"ת --> ס. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]]  {{ש}} סא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} סב. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} סג. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]]  {{ש}} סד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]]  {{ש}} סה. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]]  {{ש}} סו. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]]  {{ש}} סז. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]]  {{ש}} סח. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]]  |<!-- בהמן ב עשי"ת --> נא. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} נב. [[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי]] {{ש}} נג. [[אשם בעלי אשמה]] {{ש}} נד. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} נו. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} נז. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} נח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} נט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | rowspan=4|<!-- פוזנא --> '''ב עשי"ת''' [ד' תשרי]: {{ש}} נה. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} נו. [[אתה תקותי ותוחלתי|אתה תקותי]] {{ש}} נז. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} נח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} נט. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} ס. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} סא. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} סב. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] '''ג עשי"ת''' [ה' תשרי]: {{ש}} סג. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סד. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} סה. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} סו. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} סז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} סח. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} סט. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} ע. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] '''ד עשי"ת''' [ו' תשרי]: {{ש}} עא. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} עב. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} עג. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עד. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עה. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עו. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} עז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עח. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] '''ה עשי"ת''' [ז' תשרי]: {{ש}} עט. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} פ. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} פא. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} פב. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} פג. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פד. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} פה. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פו. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} פז. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} פח. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} פט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] '''ו עשי"ת''' [ח' תשרי]: {{ש}} צ. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} צא. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך ה' אקרא]] {{ש}} צב. [[אליך נפשי אשא]] {{ש}} צג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צד. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} צה. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צו. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} צז. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} צח. תחינה: [[תעודה החמודה]] {{ש}} |<!-- פראג ב עשי"ת --> נט. פתיחה: [[שושנת ורד]] {{ש}} ס. [[תפלה לקדמך]] {{ש}} סא. [[אבד הוד תמה]] {{ש}} סב. [[אמונת מלכים]] {{ש}} סג. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} סד. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סה. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} סו. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ג עשי"ת |<!-- פולין ג עשי"ת --> ס. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} סא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} סב. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} סג. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} סה. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} סו עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |<!-- ליטא ג עשי"ת --> סט. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]]  {{ש}} ע. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} עא. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} עב. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]]  {{ש}} עג. שלמונית: [[ירושלים את ה' הללי|ירושלים את ה']]  {{ש}} עד. עקדה: [[אזרחי העיר ממזרח|אזרחי העיר]]  {{ש}} עה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]]  {{ש}} עו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]]  {{ש}} עז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]]  |<!-- בהמן ג עשי"ת --> ס. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סא. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} סב. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} סג. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} סד. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} סה. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} סו. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} סז. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} סח. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |<!-- פראג ג עשי"ת --> סח. פתיחה: [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} סט. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} ע. [[איך אפתח פי]] {{ש}} עא. [[את שיחי אשפוך]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} עד. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} עה. עקדה: [[אזרחי העיר ממזרח|אזרחי העיר]] {{ש}} עו. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ד עשי"ת |<!-- פולין ד עשי"ת --> סח. פתיחה: [[שושנת ורד]] {{ש}} סט. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך ה' אקרא]] {{ש}} ע. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} עא. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} עג. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} עד. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} עה. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |<!-- ליטא ד עשי"ת --> עח. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]]  {{ש}} עט. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} פ. [[ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות)|ארבעה אבות]] {{ש}} פא. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]]  {{ש}} פב. שלמונית: [[שלום תשפות לנו]]  {{ש}} פג. עקדה: [[איתן למד דעת]]  {{ש}} פד. פזמון: [[בין כסה לעשור]]  {{ש}} פה. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]]  {{ש}} פו. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]]  |<!-- בהמן ד עשי"ת --> סט. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} ע. [[אתה אלהי מלכי מקדם|אתה אלהי מלכי]] {{ש}} עא. [[ה' אלהי ישראל אתה צדיק|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} עב. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} עד. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עה. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} עו. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עז. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |<!-- פראג ד עשי"ת --> עז. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} עח. [[ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות)|ארבעה אבות]] {{ש}} עט. [[אשתחוה אל היכל קדשך ביראה|אשתחוה אל היכל]] {{ש}} פ. [[אבואה בתחנון]] {{ש}} פא. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פב. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פג. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} פד. עקדה: [[אזרח ממזרח העירות|אזרח ממזרח]] {{ש}} פה. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ה עשי"ת |<!-- פולין ה עשי"ת --> עו. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עז. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} עח. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} עט. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פ. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} פא. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} פג. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פד. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] |<!-- ליטא ה עשי"ת --> פז. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']]  {{ש}} פח. [[ה' אלהי ישראל אתה צדיק|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} פט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צ. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]]  {{ש}} צא. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]]  {{ש}} צב. עקדה: [[אז בהר מור]]  {{ש}} צג. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]  {{ש}} צד. חטאנו: [[איך נאנחה במשבר|איך נאנחה]]  {{ש}} צה. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} צו. שמע: [[אמון פתחי תשובה]]  {{ש}} צז. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]]  |<!-- בהמן ה עשי"ת --> עח. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עט. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} פ. [[אזנך הטה]] {{ש}} פא. [[תשובה חשובה]] {{ש}} פב. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פג. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} פד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} פו. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פז. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] |<!-- פראג ה עשי"ת --> פו. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פז. [[אגידה ואדברה עצמו מספר|אגידה ואדברה]] {{ש}} פח. [[חוצב רהב תנין]] {{ש}} פט. [[אלי אלי למה עזבתני ותמסרני|אלי אלי]] {{ש}} צ. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צא. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} צב. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צג. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} צו. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} צז. תחינה: [[אשתטחה פני ארון]] |- ! ערב יו"כ | <!-- פולין עיו"כ --> פה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} פו. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} פז. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] |<!-- ליטא עיו"כ --> צח. שניה: [[אדון בפקדך]]  {{ש}} צט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]]  {{ש}} ק. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]]  | <!-- בהמן עיו"כ --> פח. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} פט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צ. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] | <!-- פוזנא עיו"כ --> צט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ק. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קא. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] | <!-- פראג עיו"כ --> צח. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צט. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} ק. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] |} ===מנהג אשכנז המערבי=== {| class="wikitable" ! יום ! אשכנז-פפד"מ ! עלזאס ! וורמייזא ! האשכנזים שבאיטליה ! נירנברג-פיורדא ! שוואבן-שוויץ ! קוילן ! פֿלאָס |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום ראשון | א. [[אנשי אמונה אבדו]] {{ש}} ב. [[אנשי אמונה עברו]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | א. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ב. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ג. [[ישראל עמך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | א. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} ד. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | א. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} ד. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} א. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ב. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ג. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אנשי אמונה אבדו]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שני | ו. [[ישראל עמך]] {{ש}} ז. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} ח. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ט. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} י. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | ו. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} ז. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ח. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} ט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} י. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | ז. [[ישראל עמך]] {{ש}} ח. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} ט. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} י. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} יא. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | ז. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} י. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} יא. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | ו. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ז. [[ישראל עמך]] {{ש}} ח. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} ט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} י. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שלישי | יא. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} יב. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יג. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טו. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | יא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} יד. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} טו. חטאנו: [[גדול עווני]] | יב. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} יג. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טז. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | יב. {{סימון אפור|[[ישראל עמך]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אקרא בשמך]]}} {{ש}} יג. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יד. {{סימון אפור|[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]]}} {{ש}} טו. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טז. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] | יא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טו. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום רביעי | טז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יח. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יט. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} כ. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | טז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יז. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} כ. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | יז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} כ. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} כא. חטאנו: [[אשיחה עם לבבי]] | יז. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יח. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} יט. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כ. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} כא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | טז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יז. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} כ. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום חמישי | כא. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} כב. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כג. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} כד. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} כה. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | כא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} כב. [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} כה. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] | כב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} כה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} כו. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | כב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כג. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} כד. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} כה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} כו. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] | כא. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} כב. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} כה. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שישי | כו. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} כז. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כח. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] {{ש}} כט. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} ל. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | כו. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} כז. [[איה חסדיך הראשונים|איה חסדיך]] {{ש}} כח. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} כט. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} ל. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | כז. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} כח. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כט. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] {{ש}} ל. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} לא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | כז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} כח. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} כט. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ל. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} לא. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} [[אפס מרצה]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] | [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} [[אשמינו ועונינו רבו ועצמו|אשמינו ועונינו]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] | כו. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} כז. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} כח. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} כט. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} ל. פזמון: [[למה ה׳ תעמוד ברחוק|למה ה']] {{ש}} לא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} | [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} [[אפס מרצה]] {{ש}} [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שביעי | לא. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} לב. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לג. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} לד. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} לה. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | לא. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} לב. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} לג. [[אל דביר קדשך ידינו נשואות|אל דביר קדשך]] {{ש}} לד. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} לה. חטאנו: [[אל אלהים אעתר]] | לב. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} לג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לד. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} לה. [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} לו. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} לז. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | לב. [[אקרא בשמך]] {{ש}} לג. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} לד. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} לה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} לו. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] | [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} פזמון: [[למה ה׳ תעמוד ברחוק|למה ה']] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] | לב. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} לג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לד. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} לה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} לו. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | [[אותך אדרוש ולשמך איחל|אותך אדרוש ולשמך]] {{ש}} [[אילותנו לעזרתנו חושה|אילותנו לעזרתנו]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב ר"ה |<!-- פפד"מ ער"ה --> לו. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מא. שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מב. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מג. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} מה. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מט. עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} נ. עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} נא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נב. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נג. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נד. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נה. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נו. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נז. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} נח. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- עלזאס ער"ה --> לו. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לז. [[אם יתקע שופר בעיר|אם יתקע]] {{ש}} לח. [[אם ישבת לכסא|אם ישבת]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מא. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} מב. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מד. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מה. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מו. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מט. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} נ. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} נא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נב. עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} נג. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} נד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} נה. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נו. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [נז. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]]] {{ש}} נח. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נט. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} ס. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- וורמייזא ער"ה --> לח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מא. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מב. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מג. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מד. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מה. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} מז. גזירה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} מח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} מט. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נא. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נב. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} נג. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- איטליה ער"ה --> לז. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} מב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מד. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מה. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מו. [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} נ. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} נא. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} נב. {{סימון אפור|[[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} נג. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נד. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נה. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נז. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נט. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} ס. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} סא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- נירנברג ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- שוואבן ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אביוני עמך]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- קוילן ער"ה --> פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} לז. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} לח. (שלמונית:) [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} לט. (שלמונית:) [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} מ. (עקידה:) [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} מא. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} מב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} מג. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מד. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מה. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מו. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} מז. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מח. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מט. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} נ. שניה: [[תעוב שמלות]] {{ש}} נא. שניה: [[אוילי המתעה]] {{ש}} נב. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} נג. שניה: [[אך בך לדל עזרה]] {{ש}} נד. שניה: [[אביוני עמך]] {{ש}} נה. שניה: [[אנוסה לעזרה פצתי עדיך|אנוסה לעזרה]] {{ש}} נו. [[תעלת צרי]] {{ש}} נז. עקדה: [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} נח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} נט. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} ס. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} סא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} סב. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} סג. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} סד. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} סה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} סד (!). חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} סה. פסוקים: נקום נקמת {{ש}} סו. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} סז. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} סח. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פלאס ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | צום גדליה |<!-- פפד"מ צום גדליה --> נט. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} ס. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סא. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סב. [[את צום השביעי]] {{ש}} סג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} סד. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} סה. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סו. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} סז. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- עלזאס צום גדליה --> סא. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} סב. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סג. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סד. [[את צום השביעי]] {{ש}} סה. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} סו. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} סז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} סט. חטאנו: [[אמנם הרענו מעשינו|אמנם הרענו]] {{ש}} ע. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- וורמייזא צום גדליה --> נד. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} נה. [[את צום השביעי]] {{ש}} נו. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} נז. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נח. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} נט. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} ס. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} סא. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} סב. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} סג. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} סד. תחינה: [[תורה הקדושה]] | סב. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} סג. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סה. [[את צום השביעי]] {{ש}} סו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} סח. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} סט. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} ע. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} עא. תחינה: [[תורה הקדושה]] | פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[את צום השביעי]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] | [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[את צום השביעי]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] |<!-- קוילן צום גדליה --> סט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} ע. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} עא. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} עב. (עקידה:) [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} עג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עד. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} עה. [[את צום השביעי]] {{ש}} עו. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} עט. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} {{ש}} פ. תחינה: [[וכשחטאו ישראל|כשחטאו ישראל]] {{ש}} פא. [[תורה הקדושה]] |<!-- פלאס צום גדליה --> פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ב עשי"ת | סח. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סט. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} ע. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עא. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עד. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} עה. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} עו. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} עז. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | עא. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עב. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עג. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} עד. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} עה. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} עו. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עז. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} עח. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} עט. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} פ. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | סה. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סו. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} סז. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} סח. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} סט. [[אטתי מטתי]] {{ש}} ע. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עא. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עב. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} עג. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} עד. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} עה. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | עב. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} עג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עד. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} עה. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} עו. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עז. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} עט. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} פ. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} פא. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} שלישיה: [[אתה אלהי תהלתי]] {{ש}} עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פב. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} פד. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} פה. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} פו. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} פח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פט. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} צ. חטאנו: [[אמוניך שעה]] {{ש}} צא. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} [[אקרא בשמך]] {{ש}} [[אטתי מטתי]] {{ש}} [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} שלמונית: [[תעלת צרי]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ג עשי"ת | עח. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עט. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} פ. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} פא. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פב. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} פג. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פד. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פה. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פו. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} פז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פא. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} פב. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} פג. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} פד. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פה. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} פו. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} פז. עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פח. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פט. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} צ. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | עו. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עז. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} עח. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} עט. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פ. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פא. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פב. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} פג. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פד. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פה. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} פו. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פב. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} פג. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} פד. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} פה. [[אטתי מטתי]] {{ש}} פו. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פז. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פח. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פט. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} צ. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} צא. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} [[אטתי מטתי]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} שלישיה: [[את חטאי אני מזכיר היום|את חטאי]] {{ש}} שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} עקדה: [[בנין המזבח אם נהרס|בנין המזבח]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | צב. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} צג. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צד. [[ה' אבינו אתה]] {{ש}} צה. [[ה' אלהי אברהם יצחק וישראל|ה' אלהי אברהם]] {{ש}} צו. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} צז. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} צח. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} צט. עקדה: [[אברהם היה אחד]] {{ש}} ק. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קא. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} קב. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} [[אנה אלך מרוחך]] {{ש}} שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ד עשי"ת | פח. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פט. [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} צ. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צא. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} צב. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צד. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} צה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צו. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} צז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | צא. פתיחה: [[אליך פנינו בושנו להרים|אליך פנינו]] {{ש}} צב. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} צג. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} צד. [[אשום אשמתי לך]] {{ש}} צה. שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} צו. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} צז. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} צח. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צט. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} ק. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פז. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פח. [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פט. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צ. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} צא. [[אקרא בשמך]] {{ש}} צב. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צג. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צד. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} צה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צו. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} צז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | צב. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} צג. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} צד. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} צה. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} צו. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} צז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} צח. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} צט. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} ק. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} קא. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | קג. פתיחה: [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} קד. [[אשירה ואזמרה שמך גואלי|אשירה ואזמרה]] {{ש}} קה. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} קו. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קז. שלישיה: [[אלהים שלח עזרה]] {{ש}} קח. [[אקרא בשמך]] {{ש}} קט. עקדה: [[איתן האזרחי השכיל|איתן האזרחי]] {{ש}} קי. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} קיא. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} קיב. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} [[אל אלהי הרוחות (סליחה)|אל אלהי הרוחות]] {{ש}} שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: אמוניך שעה תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ה עשי"ת | צח. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} צט. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} ק. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} קא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קב. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אלהים אל דמי אל נקשר בשמי]] {{ש}} קד. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} קה. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קו. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קז. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קח. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קא. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} קב. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} קג. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} קד. [[אשתחוה אל היכל קדשך ביראה|אשתחוה אל היכל]] {{ש}} קה. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} קו. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קז. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} קח. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קט. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] {{ש}} קי. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} קיא. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קיב. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | צח. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} צט. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} ק. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} קא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קב. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} קד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קה. עקדה: [[בנין המזבח אם נהרס|בנין המזבח]] {{ש}} קו. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קז. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קח. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קט. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} קג. {{סימון אפור|[[אליך נקרא איום ונורא|אליך אקרא]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[איככה אפצה פה|איככה אפצה]]}} {{ש}} קד. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} קה. [[תאות נפש ולב]] {{ש}} קו. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} קז. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} קח. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} קט. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קי. חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} קיא. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קיב. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} שלישיה: [[שטר עלי בעדים וקנין|שטר עלי]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} [[תשובה חשובה]] {{ש}} [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עקדה: [[את דבר קדשך זכור|את דבר קדשך]] {{ש}} פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קיג. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} קיד. [[אתה אלהי מלכי מקדם|אתה אלהי מלכי]] {{ש}} קטו. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} קטז. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} קיז. [[אריות הדיחו שה פזורה|אריות הדיחו]] {{ש}} קיח. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} קיט. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} קכ. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} קכא. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} קכב. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קכג. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קכד. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[אבל אשמים אנחנו]] {{ש}} [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} [[אשרי הגבר אשר תיסרנו יה|אשרי הגבר]] {{ש}} שלישיה: [[אנחתי מאד רבה]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} חטאנו: [[אתודה לך חטאתי במורא|אתודה לך]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב יו"כ |<!-- פפד"מ עיו"כ --> קט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קי. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} קיא. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קיב. חטאנו: [[אל אלהים אצעקה במילולי|אל אלהים אצעקה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- עלזאס עיו"כ --> קיג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קיד. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קטו. חטאנו: [[אודך ה' כי אנפת בי|אודך ה']] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} קטז. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- וורמייזא עיו"כ --> קי. פתיחה: [[כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים|כי ערה"ר אנו סמוכים]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קיא. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קיב. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קיג. חטאנו: [[אל אלהים אצעקה במילולי|אל אלהים אצעקה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] |<!-- איטליה עיו"כ --> לח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} מב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מד. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מה. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מו. [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} נ. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} נא. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} נב. {{סימון אפור|[[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} נג. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נד. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נו. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} נז. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נט. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- נירנברג עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} אני עבדך בן אמתך פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- שוואבן עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אביוני עמך]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- קוילן עיו"כ --> קכה. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} קכו. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קכז. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} קכז. שלישיה: [[תמו פסו עבודת בית עולמים|תמו פסו]] {{ש}} קכח. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קכט. שניה: [[אנוסה לעזרה פצתי עדיך|אנוסה לעזרה]] {{ש}} [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} [[תעוב שמלות]] {{ש}} קל. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} קלא. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} קלב. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קלג. חטאנו: [[אודך ה' כי אנפת בי|אודך ה']] {{ש}} קלד. תחינה: [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} |<!-- פלאס עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |} ==סליחות ליום כיפור== ===ערבית=== *[[יעלה תחנוננו]] {| class="wikitable" ! פולין !! אשכנז |- | *[[אמנם אשמינו]] *[[סלח נא אשמות]] *[[אמנם כן יצר סוכן בנו|אמנם כן]] *פזמון: [[כי הנה כחומר]] *חטאנו: [[אותך אדרוש]] | *פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים]] *[[סלח נא אשמות]] *[[תומת צורים וחסדם|תומת צורים]] *במקום פזמון: קטעים מתוך [[אמנם אשמינו]] **(ולמנהג פלאס [[כי הנה כחומר]]) *חטאנו: [[אותך אדרוש]] **(ולמנהג וורמייזא [[אדברה_תחנונים_כרש|אדברה תחנונים]]) |} *[[כי אנו עמך]] (בכל התפילות) *[[אתה מבין]] (בכל התפילות חוץ מנעילה) ===שחרית, מוסף ומנחה=== ====מנהג אשכנז המזרחי==== {| class="wikitable" ! תפילה ! פולין ! ליטא ! בהמן-אונגארן ! פוזנא-הורודנא ! ביה"כ הישן בפראג |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |שחרית |<!-- פולין שחרית --> פח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} פט. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} צ. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} צא. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} צב. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} צג. [[אנא אדון הרחמים]] {{ש}} צד. [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} צה. [[יום כפורים זה]] {{ש}} צו. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} צח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} צט. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} ק. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קא. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קב. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- ליטא שחרית --> קא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קב. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קד. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קה. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} קו. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קח. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קי. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קיא. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קיב. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קיג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קיד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- בהמן שחרית --> צא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} צב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} צג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} צד. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} צה. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} צו. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} צז. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} צח. [[אנא אדון הרחמים]] {{ש}} צט. [[אנא אדון הסליחות והרחמים|אנא אדון הסליחות]] {{ש}} ק. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קא. [[יום כפורים זה]] {{ש}} קב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קד. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קה. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- פוזנא שחרית --> קב. [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} קד. [[אליך פנינו בושנו להרים|אליך פנינו]] {{ש}} קה. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קו. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קז. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קח. [[אנא אדון הסליחות והרחמים|אנא אדון הסליחות]] {{ש}} קט. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קי. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} קיא. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קיב. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיג. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} קיד. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קטו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קטז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- פראג שחרית --> קב. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קג. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קד. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} קה. [[אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא|אנא ה' האל]] {{ש}} קו. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קז. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קח. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} קט. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} קי. [[אדון בפקדך]] {{ש}} קיא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיב. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קיג. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קיד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קטו. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קטז. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קיז. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קיח. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מוסף |<!-- פולין מוסף --> קג. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קד. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קה. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קו. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קז. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קח. [[אלהי עושי יוצרי ונוצרי|אלהי עושי]] {{ש}} קט. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קי. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קיא. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קיב. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קיג. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קיד. [[אני אני המדבר]] {{ש}} [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} קטו. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קטז. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- ליטא מוסף --> קטו. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קטז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קיז. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קיח. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קיט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכ. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קכא. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קכב. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכג. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכד. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קכה. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכו. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} קכז. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קכח. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- בהמן מוסף --> קח. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קט. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קי. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קיא. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קיב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קיג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קיד. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קטו. [[אדם איך יזכה]] {{ש}} קטז. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קיז. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קיח. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קיט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכ. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קכא. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכב. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קכג. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פוזנא מוסף --> קיח. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קיט. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכ. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכא. שניה: [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכב. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכד. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קכו. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קכז. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכח. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכט. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קל. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קלא. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קלב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קלג. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פראג מוסף --> קיט. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קכ. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכא. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכב. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכג. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכד. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכה. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכו. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קכז. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קכח. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכט. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} קל. [[אנא אלהי אברהם]] {{ש}} קל. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלא. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קלב. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קלד. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קלה. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מנחה |<!-- פולין מנחה --> קיח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קיט. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכ. [[אפס זבח ועולה|אפס זבח]] {{ש}} קכא. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} קכב. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קכג. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קכד. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קכה. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קכו. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} קכז. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קכח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קכט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קל. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קלב. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- ליטא מנחה --> קכט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קל. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קלא. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קלב. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קלג. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קלד. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קלה. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלו. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלז. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} קלח. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלט. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמ. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קמא. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |<!-- בהמן מנחה --> קכד. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קכה. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קכו. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכז. [[אפס זבח ועולה|אפס זבח]] {{ש}} קכח. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכט. [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] {{ש}} קל. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלא. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קלב. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קלג. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קלד. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} קלה. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קלו. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קלז. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלח. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קלט. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- פוזנא מנחה --> קלד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קלה. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קלו. [[אפס מזיח]] {{ש}} קלז. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלח. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קלט. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קמ. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קמא. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קמב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קמד. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קמה. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קמו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- פראג מנחה --> קלו. פתיחה: [[אפתחה במשל פי]] {{ש}} קלז. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} קלח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלט. [[אחלה אל ה']] {{ש}} קמ. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קמא. [[תפן בעינוי ודוחק|תפן בענוי]] {{ש}} קמב. [[ירושלים את ה' הללי|ירושלים את ה']] {{ש}} קמג. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמד. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קמה. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קמו. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} קמז. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קמח. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קמט. [[יום כפורים זה]] {{ש}} קנ. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קנא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קנב. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] |} ====מנהג אשכנז המערבי==== {| class="wikitable" ! תפילה ! אשכנז-פפד"מ ! עלזאס ! וורמייזא ! האשכנזים שבאיטליה ! נירנברג-פיורדא ! שוואבן-שוויץ ! קוילן ! פֿלאָס |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |שחרית |<!-- פפד"מ שחרית --> קיג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קיד. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קטו. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} קטז. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קיז. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} קיח. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קיט. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קכ. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- עלזאס שחרית --> קיז. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קיח. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קיט. [[אנחנו אשמנו]] {{ש}} קכ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכא. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכד. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קכה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קכו. [[אל עבדיך המצא קונם|אל עבדיך]] {{ש}} קכז. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קכח. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכט. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קל. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- וורמייזא שחרית --> קכא. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קכב. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכד. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכה. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קכו. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכז. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קכט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קל. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קלא. [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קלב. חטאנו: [[אותך אדרוש]] |<!-- איטליה שחרית --> קיג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קיד. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קטו. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קטז. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיז. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} קיח. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} קיט. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכ. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קכא. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קכב. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קכג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קכד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קכה. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קכו. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- נירנברג שחרית --> [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} ([[אמנם אלהי עולם]]) {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} ([[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]]) {{ש}} (עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]]) {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |<!-- שוואבן שחרית --> [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} [[תעלת צרי]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]], [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר ר"י]] {{ש}} |<!-- קוילן שחרית --> קלה. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלו. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קלז. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלח. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} קלט. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קמ. [[אל עבדיך המצא קונם|אל עבדיך]] {{ש}} קמא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמב. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קמד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קמה. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} קמו. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |<!-- פלאס שחרית --> [[אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא|אנא ה' האל]] {{ש}} [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אלהים בישראל גדול יחודך]] {{ש}} [[ואתה הוא ותיק]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מוסף |<!-- פפד"מ מוסף --> קכא. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכב. שניה: [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכג. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכד. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכה. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכו. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קכז. [[אני הוא השואל]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכח. [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- עלזאס מוסף --> קלא. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלב. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קלג. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קלד. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלה. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלו. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קלז. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח מועד]] {{ש}} קלח. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} קלט. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קמ. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קמא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמב. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} קמג. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- וורמייזא מוסף --> קלג. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלד. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קלה. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קלו. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלז. [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלח. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלט. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} קמ. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- איטליה מוסף --> קכז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכח. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכט. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קל. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קלא. [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} קלב. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קלג. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קלד. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלה. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קלו. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קלז. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלח. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} קלט. חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- נירנברג מוסף --> [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[אני אני המדבר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- שוואבן מוסף --> [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|טובך יאבה]] |<!-- קוילן מוסף --> קמז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קמח. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמט. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קנ. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פלאס מוסף --> [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מנחה |<!-- פפד"מ מנחה --> [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} קכט. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קל. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} קלא. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} קלב. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קלג. שניה: [[אך בך לדל עזרה]] {{ש}} קלד. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קלה. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]], [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר ר"י]] |<!-- עלזאס מנחה --> קמד. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמה. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קמו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמז. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קמח. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קמט. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קנ. [[אוילי המתעה]] {{ש}} קנא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קנב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קנג. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |<!-- וורמייזא מנחה --> קמא. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמב. [[תפן בעינוי ודוחק|תפן בענוי]] {{ש}} קמג. [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמד. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קמו. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |<!-- איטליה מנחה --> קמ. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קמא. [[אדון בפקדך]] {{ש}} קמב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמג. [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} קמד. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} קמה. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} קמו. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קמז. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קמח. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קמט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קנ. [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קנא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קנב. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- נירנברג מנחה --> [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} |<!-- שוואבן מנחה --> [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני#יצעקו|יצעקו בצר למו]] |<!-- קוילן מנחה --> קנא. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קנב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קנג. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קנד. פזמון: [[אנשי משמר]] {{ש}} קנה. חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- פלאס מנחה --> [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} [[ה' אלהי אברהם יצחק וישראל]] {{ש}} [[אני אני המדבר]] {{ש}} עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר רבי ישמעאל]] |} ===נעילה=== {| class="wikitable" ! פולין !! אשכנז |- style="vertical-align: top;" | *קטעים מהפיוטים: **[[אז לפנות ערב]] (הכותרת {{צ|פתח לנו שער}} ולמנהג פוזנא גם חלק מהפיוט) **[[אבן מעמסה]] (הכותרות {{צ|היום יפנה}}, {{צ|אנא אל נא}}) *קטעים מהסליחות: **[[תעלת צרי]] **[[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] **[[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] **[[אנקת מסלדיך]] *פזמונים של הפיוטים: **[[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **[[יחביאנו צל ידו]] **[[ישמיענו סלחתי]] *[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *קטעים מהפיוט [[אז כעיני עבדים]] | *קטעים מהפיוטים: **[[אז לפנות ערב]] (רק הכותרת {{צ|פתח לנו שער}} ולמנהג אש' שבאיטליה ופֿלאָס גם הפיוט עצמו) **[[אבן מעמסה]] (הכותרות {{צ|היום יפנה}}, {{צ|אנא אל נא}}) * [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] *פזמונים של הפיוטים: **[[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] **[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] **[[מלאכי רחמים]] **[[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **[[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] **[[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] **[[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] **[[לך ד' הצדקה תלבושת]] **[[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] **[[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]] **[[אנקת מסלדיך]] **[[אנשי משמר]] **[[כי הנה כחומר]] **כשחל בשבת: [[המבדיל בין קדש לחול|המבדיל]] *[[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] (למנהג פֿלאָס במשולב עם [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]) |} ==סליחות לתענית ציבור== {| class="wikitable" ! rowspan="2" | יום !! colspan="3" | מנהג אשכנז המזרחי !! colspan="4" | מנהג אשכנז המערבי |- ! פולין; {{ש}}בהמן-אונגארן; {{ש}}ביה"כ הישן בפראג !! ליטא !! פוזנא-הורודנא !! אשכנז; {{ש}}שוואבן-שוויץ !! עלזאס; {{ש}}האשכנזים שבאיטליה !! וורמייזא !! נירנברג-פיורדא |- ! שני קמא | *[[ישראל עמך]] *[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *פזמון: [[מלאכי רחמים]] | *קמב. [[ישראל עמך]] *קמג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קמד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קמז. [[ישראל עמך]] *קמח. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קמט. פזמון: [[מלאכי רחמים]] | *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[ישראל עמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[ישראל עמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | * [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] * [[ישראל עמך]] * [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] * פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] * חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] |- ! חמישי | *[[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] *[[אנשי אמנה אבדו]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] | *קמה. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] *קמו. [[אנשי אמנה אבדו]] *קמז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנ. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *קנא. [[אנשי אמנה אבדו]] *קנב. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] | *[[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *[[איה כל נפלאותיך]] *פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] *חטאנו: [[גדול עווני]] | *[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קנט. [[אקרא בשמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | *[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *[[איה כל נפלאותיך]] *פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] *חטאנו: [[גדול עווני]] | * [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] * [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] * [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] * פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] * חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] |- ! שני תנינא | *[[אפפונו מים]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] | *קמח. [[אפפונו מים]] *קמט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *קנ. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנג. [[אפפונו מים]] *קנד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *קנה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] | *[[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | *[[איה כל נפלאותיך]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *קס. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] *פזמון: [[מלאכי רחמים]] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | *[[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] *תחינה קודם הווידוי: [[אפפונו מים]] | * [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] * [[איה כל נפלאותיך]] * [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] * פזמון: [[מלאכי רחמים]] * חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |- ! עשרה בטבת | *[[אזכרה מצוק]] *[[אבן הראשה]] *פזמון: [[אבותי כי בטחו]] | *קנא. [[אזכרה מצוק]] *קנב. [[אבן הראשה]] *קנג. פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנו. [[אזכרה מצוק]] *קנז. [[אבן הראשה]] *קנח. פזמון: [[אבותי כי בטחו]]{{הערה|בקונטרס פוזנא סליחה זו מופיעה בנוסח המערבי שלה.}} | *קלו. [[אדברה וירוח לי]] *קלז. [[אבן הראשה]] *קלח. [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] *קלט. פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | *קנב. [[אדברה וירוח לי]] *קנג. [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] *קנד. [[אבן הראשה]] *קנד. (!) פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | *[[אדברה וירוח לי]] *[[אבן הראשה]] *[[אפפו עלי רעות]] *פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | * [[אדברה וירוח לי]] * [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] * [[אבן הראשה]] * פזמון: [[אבותי כי בטחו]] * חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |- ! תענית אסתר | *[[אדם בקום עלינו]] *[[אתה האל עושה פלאות]] *פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] | *קנד. [[אדם בקום עלינו]] *קנה. [[אתה האל עושה פלאות]] *קנו. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנט. [[אדם בקום עלינו]] *קס. [[אתה האל עושה פלאות]] *קסא. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] | *קמ. [[אתה האל עושה פלאות]] *קמא. [[אתה האל עושה פלא]] *קמב. [[אדם בקום עלינו]] *קמג. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] | *קנה. [[אתה האל עושה פלא]] *קנו. [[אתה האל עושה פלאות]] *קנז. [[אדם בקום עלינו]] *קנח. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] | *[[אתה האל עושה פלא]] *[[אתה האל עושה פלאות]] *[[אדם בקום עלינו]] *פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אתודה לך חטאתי במורא|אתודה לך]] *תחינה: [[עינינו לך תלינו]] | * [[אתה האל עושה פלא]] * [[אתה האל עושה פלאות]] * [[אדם בקום עלינו]] * פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] * חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] |- ! י"ז בתמוז | * [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] * [[אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי|אמרר בבכי]] * פזמון: [[שעה נאסר]] | *קנז. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קנח. [[אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי|אמרר בבכי]] *קנט. פזמון: [[שעה נאסר]] * (חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קסב. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קנז. [[אבן הראשה]] *קסג. פזמון: [[שעה נאסר]] | *קמד. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קמה. [[אפפונו מצוקות]] *קמו. [[אדאג מחטאתי]] *קמז. פזמון: [[שעה נאסר]] *קמח. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | *קמח. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קמט. [[אפפונו מצוקות]] *קנ. [[אדאג מחטאתי]] *קנא. פזמון: [[שעה נאסר]] *[[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | *[[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *[[אפפונו מצוקות]] *[[אפפונו חבלי מות]] *פזמון: [[שעה נאסר]] *חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | * [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] * [[אפפונו מצוקות]] * [[אדאג מחטאתי]] * פזמון: [[שעה נאסר]] * חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |} בסדרי הסליחות של קוילן ופֿלאָס לא נדפסו סליחות לתעניות ציבור (וכנראה אמרו כמנהג אשכנז הכללי). ===ברית מילה ביום של תענית=== (מנהגים שונים) *[[אל תפר בריתך איתנו|אל תפר]] * פזמון: [[יה איום זכור היום|יה איום]] * פזמון: [[אלהינו אל שדי]] (וורמייזא) *[[זכור ברית - אות ברית]] *קסד. [[זכור ברית - שש אנכי]] (פוזנא-הורודנא) ===כ' סיון=== *[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] *[[איה כל נפלאותיך]] *[[אלהים אל דמי לדמי]] *[[אמוני שלומי ישראל]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *עקדה: [[אל הר המור]] *[[אל מלא רחמים של כ' סיון]] ===יום כיפור קטן=== *[[יום זה יהי משקל כל חטאתי|יום זה]] *[[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] *[[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] *פזמון: [[בת עמי לא תחשה|בת עמי]] *[[בדיל ויעבור|רחמנא אדכר לן]] *[[אל תעש עמנו כלה|אל תעש]] ===שובבי"ם ת"ת=== *שמות **[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] **[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] **פזמון: [[מלאכי רחמים]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *וארא **[[ישראל עמך]] **[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] **פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *בא **[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] **[[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] **פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *בשלח **[[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] **[[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] **פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *יתרו **[[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] **[[אלהים אין בלתך]] **פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *משפטים **[[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי]] **[[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] **פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *תרומה **[[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] **[[איה כל נפלאותיך]] **פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *תצוה **[[אפפונו מים]] **[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] **פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] =קינות לתשעה באב= {|class="wikitable"" |- ! !!פולין!!אשכנז |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |לילה | א. [[קינות/אוי מה היה לנו|אוי מה היה לנו]] {{ש}} ב. [[קינות/במוצאי שבת|איך מפי בן ובת]] {{ש}} [<small>[[קינות/אוי נא לנו כי חטאנו|אוי נא לנו כי חטאנו]]</small>] {{ש}} ג. [[קינות/בליל זה|בליל זה]] {{ש}} ד. [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]] {{ש}} ה. [[קינות/אז בחטאינו חרב מקדש|אז בחטאינו]] {{ש}} | [[קינות/אוי מה היה לנו#נוסח אשכנז המערבי|אוי מה היה לנו]] {{ש}} א. [[קינות/תסתר לאלם|תסתר לאלם]] {{ש}} [ב. [[קינות/בליל זה|בליל זה]]] {{ש}} ג. [[קינות/אז בחטאינו חרב מקדש|אז בחטאינו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום | ו. [[קינות/שבת סורו מני|שבת סורו מני]] {{ש}} ז. [[קינות/איכה אצת באפך|איכה אצת באפך]] {{ש}} ח. [[קינות/אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים]] {{ש}} ט. [[קינות/איכה תפארתי מראשותי|איכה תפארתי מראשותי]] {{ש}} י. [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]] {{ש}} יא. [[קינות/איכה אלי קוננו|איכה אלי קוננו]] {{ש}} יב. [[קינות/אהלי אשר תאבת|אהלי אשר תאבת]] {{ש}} יג. [[קינות/אי כה אמר|אי כה אמר]] {{ש}} יד. [[קינות/איכה את אשר כבר עשוהו|איכה את אשר כבר עשוהו]] {{ש}} טו. [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]] {{ש}} טז. [[קינות/זכור את אשר עשה|זכור את אשר עשה]] {{ש}} יז. [[קינות/אם תאכלנה נשים|אם תאכלנה נשים]] {{ש}} יח. [[קינות/ואתה אמרת|ואתה אמרת]] {{ש}} יט. [[קינות/לך ה' הצדקה|לך ה' הצדקה]] {{ש}} כ. [[קינות/הטה אלהי אזנך|הטה אלהי אזנך]] {{ש}} כא. [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]] {{ש}} כב. [[קינות/החרישו ממני|החרישו ממני]] {{ש}} כג. [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]] {{ש}} כד. [[קינות/תסתר לאלם|תסתר לאלם]] {{ש}} כה. [[קינות/מי יתן ראשי|מי יתן ראשי]] {{ש}} כו. [[קינות/אז בהלוך ירמיהו|אז בהלוך ירמיהו]] {{ש}} כז. [[קינות/אז במלאת ספק|אז במלאת ספק]] {{ש}} כח. [[קינות/איך תנחמוני הבל|איך תנחמוני הבל]] {{ש}} כט. [[קינות/אמרתי שעו מני|אמרתי שעו מני]] {{ש}} ל. [[קינות/מעוני שמים|מעוני שמים]] {{ש}} לא. [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] {{ש}} לב. [[קינות/אצבעותי שפלו|אצבעותי שפלו]] {{ש}} לג. [[קינות/אבל אעורר|אבל אעורר]] {{ש}} לד. [[קינות/יום אכפי הכבדתי|יום אכפי הכבדתי]] {{ש}} לה. [[קינות/שכרת ולא מיין|שכרת ולא מיין]] | ד. [[קינות/שבת סורו מני|שבת סורו מני]] {{ש}} ה. [[קינות/איכה אצת באפך|איכה אצת באפך]] {{ש}} ו. [[קינות/אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים]] {{ש}} ז. [[קינות/איכה תפארתי מראשותי|איכה תפארתי מראשותי]] {{ש}} ח. [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]] {{ש}} ט. [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]] {{ש}} י. [[קינות/אם תאכלנה נשים|אם תאכלנה נשים]] {{ש}} יא. [[קינות/איכה אלי קוננו|איכה אלי קוננו]] {{ש}} יב. [[קינות/אהלי אשר תאבת|אהלי אשר תאבת]] {{ש}} יג. [[קינות/איכה את אשר כבר עשוהו|איכה את אשר כבר עשוהו]] {{ש}} יד. [[קינות/אי כה אמר|אי כה אמר]] {{ש}} טו. [[קינות/זכור את אשר עשה|זכור את אשר עשה]] {{ש}} טז. [[קינות/ואתה אמרת|ואתה אמרת]] {{ש}} יז. [[קינות/לך ה' הצדקה|לך ה' הצדקה]] {{ש}} יח. [[קינות/הטה אלהי אזנך|הטה אלהי אזנך]] {{ש}} יט. [[קינות/אז במלאת ספק|אז במלאת ספק]] {{ש}} כ. [[קינות/אז בהלוך ירמיהו|אז בהלוך ירמיהו]] {{ש}} כא. [[קינות/אמרתי שעו מני|אמרתי שעו מני]] {{ש}} כב. [[קינות/איך תנחמוני הבל|איך תנחמוני הבל]] {{ש}} כג. [[קינות/אזכיר רהב ובבל|אזכיר רהב ובבל]] {{ש}} כד. [[קינות/אשאג מנהמת לבי|אשאג מנהמת לבי]] {{ש}} כה. [[קינות/נבוכדנאצר אכלני|נבוכדנאצר אכלני]] {{ש}} כו. [[קינות/איך נפלה ממנו|איך נפלה ממנו]] {{ש}} כז. [[קינות/איכה ישבה בדד עגונה|איכה ישבה בדד עגונה]] {{ש}} כח. [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] {{ש}} כט. [[קינות/אצבעותי שפלו|אצבעותי שפלו]] {{ש}} ל. [[קינות/אבל אעורר|אבל אעורר]] {{ש}} לא. [[קינות/אמונים שררו|אמונים שררו]] {{ש}} לב. [[קינות/שרפו הבירה|שרפו הבירה]] {{ש}} לג. [[קינות/אזכרה נגינותי|אזכרה נגינותי]] {{ש}} לד. [[קינות/אסירים בשיר יצאו|אסירים בשיר יצאו]] {{ש}} לה. [[קינות/שכרת ולא מיין|שכרת ולא מיין]] {{ש}} לו. [[קינות/יום אכפי הכבדתי|יום אכפי הכבדתי]] {{ש}} לז. [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]] {{ש}} לח. [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]] {{ש}} לט. [[קינות/מעוני שמים|מעוני שמים]] {{ש}} מ. [[קינות/מי יתן ראשי|מי יתן ראשי]] {{ש}} מא. [[קינות/יבכיון מר|יבכיון מר]] {{ש}} מב. [[קינות/מי יתן ראשי|על אלה]] {{ש}} מג. [[קינות/ואתאונן|ואתאונן]] {{ש}} מד. [[קינות/אמרר בבכי|אמרר בבכי]] {{ש}} [מה. [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |ציונים | לו. [[קינות/ציון הלא תשאלי|ציון הלא תשאלי]] {{ש}} לז. [[קינות/ציון קחי כל צרי|ציון קחי כל צרי]] {{ש}} לח. [[קינות/ציון עטרת צבי|ציון עטרת צבי]] {{ש}} לט. [[קינות/ציון תקונני עלי ביתך|ציון תקונני עלי ביתך]] {{ש}} מ. [[קינות/ציון ידידות ידיד|ציון ידידות ידיד]] {{ש}} מא. [[קינות/שאלי שרופה באש|שאלי שרופה באש]] {{ש}} מב. [[קינות/ציון צפירת פאר|ציון צפירת פאר]] {{ש}} מג. [[קינות/ציון במשפט לכי לך|ציון במשפט לכי לך]] {{ש}} מד. [[קינות/ציון גברת לממלכות|ציון גברת לממלכות]] {{ש}} מה. [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]] {{ש}} [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]] {{ש}} [[קינות/עד אנה|עד אנה... תרחם ציון]] | מו. [[קינות/ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך|ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך]] {{ש}} מז. [[קינות/ציון הלא תשאלי|ציון הלא תשאלי]] {{ש}} מח. [[קינות/ציון הלא תשאלי שלות שרידיך|ציון הלא תשאלי שלות שרידיך]] {{ש}} מט. [[קינות/ציון קחי כל צרי|ציון קחי כל צרי]] {{ש}} נ. [[קינות/ציון עטרת צבי|ציון עטרת צבי]] {{ש}} נא. [[קינות/ציון מנת שלום|ציון מנת שלום]] {{ש}} נב. [[קינות/ציון ידידות ידיד|ציון ידידות ידיד]] {{ש}} נג. [[קינות/ציון קדוש משכני עליון|ציון קדוש משכני עליון]] {{ש}} נד. [[קינות/ציון אשר יאמרו|ציון אשר יאמרו]] {{ש}} נה. [[קינות/ציון מעון חשקי|ציון מעון חשקי]] {{ש}} נו. [[קינות/ציון ה' לכס בחר|ציון ה' לכס בחר]] {{ש}} נז. [[קינות/שאלי שרופה באש|שאלי שרופה באש]] {{ש}} נח. [[קינות/ציון מעוז קרית מלך|ציון מעוז קרית מלך]] {{ש}} נט. [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]] {{ש}} ס. [[קינות/הלילו הה ליום|הלילו הה ליום]] {{ש}} [[קינות/אז בחטאינו חרב מקדש|אז בחטאינו]] |} *למנהג פרנקפורט אומרים [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]] לפני הציונים. ואין אומרים [[קינות/ציון מעוז קרית מלך|ציון מעוז קרית מלך]]. *למנהג וורמייזא אומרים [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]] לפני [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]]. *למנהג מגנצא אומרים [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]] לפני [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]] ==קינות נוספות== ;קינה לליל תשעה באב במוצ"ש: * [[קינות/בליל זה סר נגהי|בליל זה סר נגהי]] (וורמייזא) ;קינות ממחזור מעגלי צדק (שלוניקי ש"י) * [[קינות/אשיחה ואהמה|אשיחה ואהמה]] * [[קינות/אלכה וירדתי על ההרים|אלכה וירדתי על ההרים]] * [[קינות/אמרות ה' נחמות|אמרות ה' נחמות]] * [[קינות/טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו]] * [[קינות/אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי]] * [[קינות/הורידי מאין הפוגות|הורידי מאין הפוגות]] * [[קינות/שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים]] * [[קינות/אבכה לקשה יום|אבכה לקשה יום]] * [[קינות/אשא בכי ונהי|אשא בכי ונהי]] * [[קינות/אללי לי כי באו רגע|אללי לי כי באו רגע]] * [[קינות/למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי]] * [[קינות/ארץ לא מטוהרה עיר התמרים|ארץ לא מטוהרה]] * [[קינות/ציון הלא תדרשי|ציון הלא תדרשי לשלום ידידיך]] ;נספח לקינות פולין לובלין שע"ז * [[קינות/עם קדושיך נפלו|עם קדושיך נפלו]] * [[קינות/הלילו הה ליום|הילילו הה ליום]] * [[קינות/ציון ארויך בכי|ציון אריוך בכי]] * [[קינות/ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך|ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך]] * [[קינות/ציון הלא תשאלי שלות שרידיך|ציון הלא תשאלי שלות שרידיך]] * [[קינות/ציון מנת שלום|ציון מנת שלום]] * [[קינות/ציון הלא תדרשי|ציון הלא תדרשי לשלום ידידיך]] * [[קינות/ציון מעוז קרית מלך|ציון מעוז קרית מלך]] * [[קינות/ציון קדוש משכני עליון|ציון קדוש משכני עליון]] * [[קינות/ציון אלהים אביר יעקב|ציון אלהים אביר יעקב]] * [[קינות/ציון מעון חשקי|ציון מעון חשקי]] * [[קינות/ציון ה' לכס בחר|ציון ה' לכס בחר]] * [[קינות/ירושלים קודש הילולים|ירושלים קודש הילולים]] * [[קינות/ואתאונן|ואתאונן]] * [[קינות/יבכיון מר|יבכיון מר]] * [[קינות/על הר ציון אש אוכלה|על הר ציון אש אוכלה]] * [[קינות/ציון הורידי כנחל דמעה|ציון הורידי כנחל דמעה]] =הושענות לסוכות= {| class="wikitable" |- ! ! אשכנז ! פולין |- ! כל יום |colspan ="2" |{{מר|[[למענך אלהינו]]}} |- ! א-ו | <center>[[אערוך שועי]] {{ש}} [[אל למושעות]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אדמה מארר]]</center> | <center>[[למען אמיתך]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אערוך שועי]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אל למושעות]] {{ש}} [[אדון המושיע]]</center> |- ! כל יום |colspan ="2" |{{מר|[[כהושעת אלים]]}} |- ! שבת | <center>[[אום נצורה]] {{ש}} [[כהושעת אב המון]]</center> | <center>[[אום נצורה]] {{ש}} [[כהושעת אדם]]</center> |- ! הו"ר {{ש}} | <center>[[למען אמיתך]] {{ש}} [[אערוך שועי]] {{ש}} [[אדון המושיע]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אדם ובהמה]] {{ש}} [[למען איתן]] {{ש}} [[תתננו לשם ולתהלה]]</center> | <center>[[למען אמיתך]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אדון המושיע]] {{ש}} [[אדם ובהמה]] {{ש}} [[אדמה מארר]] {{ש}} [[למען איתן]]</center> |- ! הו"ר {{ש}} אחר {{ש}} ההקפות |colspan ="2" | <center>[[תתננו לשם ולתהלה]] (פ) {{ש}} [[אנא אזון חין תאבי ישעך]] {{ש}} [[אל נא תעינו כשה אובד]] {{ש}} [[למען תמים בדורותיו]] {{ש}} [[תענה אמונים]] {{ש}} [[אז כעיני עבדים]] {{ש}} [[אומן ישעך בא]]</center> |} *מנהג מגנצא: ** בהושענא רבה אומרים [[אל למושעות]] במקום [[אערוך שועי]]. =פיוטים במסגרת הקריאות= ==חתונה== * [[מרשות שוכן עד]] (א) / [[מרשות שוכן עד#מרשות שארית|מרשות שארית]] (פ) * [[מרשות אלהי קדם]] (וורמייזא) * [[אתניה שבחיה]] * [[במקהלות ברכו]] (פ) * [[יפרח חתן]] (פ) * [[יה בשר שר צבאיך]] * [[אלוה מני עד]] (פ) * [[אחד יחיד ומיוחד אל]] ==שמחת תורה== *בהוצאת ס"ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא]] *רשות לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] *רשות לחתן בראשית: [[מרשות מרומם על כל ברכה]] (פ) / [[מרשות אלהי האלהים]] (א) * [[אחד יחיד ומיוחד אל]] * [[אלוה מני עד]] (פ) * <nowiki>[</nowiki>[[במקהלות ברכו]]] * <nowiki>[</nowiki>[[יפרח חתן]]] * <nowiki>[</nowiki>[[יה בשר שר צבאיך]]] *לפני ההפטרה: [[אשריך הר העברים]] (פ) *אחרי ההפטרה: **[[אשר בגלל אבות]] **[[שישו ושמחו בשמחת תורה]] **[[התקבצו מלאכים]] **[[אגיל ואשמח בשמחת תורה]] **[[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל]] ==שבועות== *[[אקדמות]] *[[ארכין]] *[[יציב פתגם]] ==פורים== *[[אשר הניא]] =פיוטים שלא במסגרת בית הכנסת= ==זמירות שבת== ===לליל שבת=== *[[שלום עליכם מלאכי השרת]] *[[אזמר בשבחין]] *[[כל מקדש שביעי]] *[[מנוחה ושמחה]] *[[מה ידידות]] *[[מה יפית]] *[[יום שבת קדש הוא]] *[[יה ריבון]] *[[צור משלו]] *[[צמאה נפשי]] *[[יום זה לישראל]] *[[יה אכסוף]] ===ליום השבת=== *[[אסדר לסעודתא]] *[[חי ה']] *[[ברוך ה' יום יום]] *[[ברוך אל עליון]] *[[יום זה מכובד]] *[[יום שבתון]] *[[כי אשמרה]] *[[שמרו שבתותי]] *[[דרור יקרא]] *[[שבת היום לה']] ===סעודה שלישית=== *[[בני היכלא]] *[[ידיד נפש]] *[[אל מסתתר]] ===מוצאי שבת=== *[[המבדיל בין קדש לחול]] *[[במוצאי יום מנוחה]] *[[חדש ששוני]] *[[אגיל ואשמח]] *[[אלהים יסעדנו]] *[[אלי חיש גואלי]] *[[אדיר איום ונורא]] *[[אמר ה' ליעקב]] *[[איש חסיד]] *[[אליהו הנביא]] ==ליל הסדר== *[[דיינו]] *[[חסל סידור פסח]] *[[ויהי בחצי הלילה]] *[[ואמרתם זבח פסח]] *[[אדיר במלוכה]] *[[אדיר הוא]] *[[אחד מי יודע]] *[[חד גדיא]] ==חנוכה== *[[מעוז צור]] *[[אכלו משמנים]] ==ל"ג בעומר== *[[בר יוחאי]] *[[ואמרתם כה לחי]] ==חתונה== *[[סידור/נוסח אשכנז/ברכות אירוסין ונישואין|מי אדיר על הכל]] *[[דוי הסר]] ==ברית מילה== *[[יום ליבשה]] *[[נודה לשמך בתוך אמוני]] *[[אלוהים צוית לידידך בחירך]] (א) *[[הרחמן הוא אשר חנן]] (א) *[[הרחמן לברית מילה|הרחמן הוא יברך אבי הילד ואמו]] (פ) kfj9xv4qh71p88rqm398e9a7ocim12s 3001320 3001315 2026-03-28T20:31:43Z מו יו הו 37729 3001320 wikitext text/x-wiki {{מסגרת|<center>'''<big>לוח הפיוטים</big>''' {{ש}} מפתח הפיוטים לכל ימות השנה, כמנהגי אשכנז על כל ענפיהם שהגיעו אל הדפוס.</center> הערה: בלוח זה המונח 'אשכנז' מתייחס בדרך כלל למנהג אשכנז המערבי (ריינוס), ו'פולין' הוא מנהג אשכנז המזרחי. בסדרי הסליחות המנהגים מסתעפים לענפים נוספים, ומובנם של מונחים אלו מצומצם יותר. קיצורים: *פ {{=}} פולין *א {{=}} אשכנז *ק"ק {{=}} קצת קהילות }} =כל השנה= *[[אדון עולם]] *[[יגדל]] *[[סידור/נוסח אשכנז/פיוט לשני וחמישי|ה' אלהי ישראל]] *[[לכה דודי]] *[[אל אדון]] *[[שיר הכבוד]] *[[שיר היחוד]] *[[יה אלי וגואלי]] =פיוטים על סדר התפילה= ==מערביות== {| class="wikitable" |- ! מועד !! style="text-align:center;" | פולין !! style="text-align:center;" | אשכנז |- ! ליל ראשון של ראש השנה |style="text-align:center;" |(אין אומרים) |style="text-align:center;" |<small>[בוורמייזא: [[אשרי העם יודעי תרועה לפתותו]]]</small> |- ! ליל שני של ראש השנה |style="text-align:center;" |(אין אומרים) |style="text-align:center;" |<small>[בוורמייזא: [[כסא אורי וישעי]]]</small> |- ! ליל ראשון של סוכות |colspan="2" style="text-align:center;" |[[אוחזי בידם|אוחזי בידם ארבעה מינים]]{{ש}}<small>[בוורמייזא: [[אתה לבדך עטית]]]</small> |- ! ליל שני של סוכות |style="text-align:center;" | [[ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים]]{{ש}}<small>[בפוזנא: [[אקחה בראשון פרי עץ הדר]]{{ש}}עם התוספת [[סוכת שלם]]]</small> |style="text-align:center;" | [[חג אסיף תקופת השנה (מערבית)|חג אסיף תקופת השנה]]{{ש}}<small>[בוורמייזא: [[ארחמך ה' חזקי]]]</small> |- ! שמיני עצרת |style="text-align:center;" | [[אעניד לך תפארה והלל]] |style="text-align:center;" | [[שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים]] |- ! שמחת תורה |colspan="2" style="text-align:center;" | [[את יום השמיני בטוב יזמיני]] |- ! ליל ראשון של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | [[ליל שמורים אותו אל חצה]] |- ! ליל שני של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | [[ליל שמורים אור ישראל]] |- ! ליל שביעי של פסח |style="text-align:center;" | [[ויושע ה' אום למושעות]] |style="text-align:center;" | [[אורי וישעי על הים נגלה]] |- ! ליל אחרון של פסח |style="text-align:center;" | [[ויושע אומן אשכלות]] |style="text-align:center;" | [[אמונת אומן לעם זו זכרת|אמונת אומן]]{{ש}}או: [[אור לשביעי גש]] |- ! ליל ראשון של שבועות |colspan="2" style="text-align:center;" | [[וירד אביר יעקב]] |- ! ליל שני של שבועות |style="text-align:center;" | [[וירד אלהים על הר סיני (מערבית)|וירד אלהים על הר סיני]] |style="text-align:center;" | [[אל אלהים ה' דבר]]{{ש}}<small>[בוורמייזא: [[אלהים ביתה מושיב יחידים]]]</small> |} ==יוצרות== {| class="wikitable" |- ! מועד !! פולין !! אשכנז |- ! שבת ברית מילה | יוצר: [[אות בריתות שלש עשרה]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אפוני אימיו]]]</small>{{ש}} אופן: [[אזורי אימה]] {{ש}} זולת: [[אות ברית ישראל]]{{ש}} <small>[בפוזנא: [[אות ברית שלשתי]]]</small>{{ש}} גאולה: [[יום ליבשה]] | יוצר: [[אפוני אימיו]] {{ש}} אופן: [[אזורי אימה]] {{ש}} זולת: [[אות ברית שלשתי]] |- ! שבת חתונה | נשמת: [[נשמת ישרים יהלוך]] {{ש}} <small>[רשות לברכו בקצת קהילות: [[יחדיו לב נשלם]]]</small> {{ש}} יוצר: [[איחד שם שוכן תרשישים]] {{ש}} <small>[אל אדון בקצת קהילות: [[אל אדון על כל המעשים (חתונה)]]]</small> {{ש}} אופן: [[כבודו אופד להנשא]] {{ש}} זולת: [[אמהות עת נכבשה]] | רשות לברכו: [[יחדיו בשיר מעלות]] {{ש}} יוצר: [[איחד שם שוכן תרשישים]] {{ש}} אופן: [[שביבי שלהבות חצובי להבות]] {{ש}} זולת: [[אמהות עת נכבשה]] |- ! שבת ראש חודש | יוצר: [[אילת השחר אורה בהצחר]] {{ש}} אופן: [[אביר הגביר]] {{ש}} זולת: [[אמונתך אמיתי רבה]] | יוצר: [[אלהינו אלהים אמת]] {{ש}} אופן: [[לך אלים אלפי אלפים]] {{ש}} זולת: [[אמונתך אמיתי רבה]] |- ! שבת לפני ר"ה | יוצר: [[אל אלהים ה' דבר (יוצר)|אל אלהים ה' דבר]] {{ש}} אופן: [[שאו לבבכם לכפיכם]] {{ש}} זולת: [[אלהים אלי אתה אשחרך (זולת)|אלהים אלי אתה אשחרך]] |(אין אומרים) |- ! א של ראש השנה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[מלך אזור גבורה]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] |- ! ב של ראש השנה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[מלך אמון מאמרך]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] |- ! שבת שובה | יוצר: [[אשחר אל אל כל שנות עדני]] {{ש}} אופן: [[האזינו אבירים בני אלים]] {{ש}} זולת: [[אדעה כי אין זולתך לגאול]] | יוצר: [[אור עולם קראו]] {{ש}} אופן: [[כי אם שם אדיר ה' אדונינו]] {{ש}} זולת: [[אל אלהינו נשוב בצר לנו]]{{ש}} <small>[בוורמייזא:{{ש}} יוצר: [[אלהי ישענו נוראות מאוים]]{{ש}} אופן: [[אור ישראל וקדושו מעמו שואל]]{{ש}} זולת: [[אדני מעון אתה]]]</small> |- ! יום כיפור |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] {{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אליך תשוקתי]]]</small>{{ש}} אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] |- ! שבת בין יו"כ לסוכות | יוצר: [[את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו]] {{ש}} אופן: [[יחו לשון חזות אישון]]{{ש}} <small>[או: [[יחיד ערץ]]]</small> {{ש}} זולת: [[אזכרה מקדם פלאך (זולת)|אזכרה מקדם פלאך]] |(אין אומרים) |- ! א של סוכות |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] |- ! ב של סוכות | יוצר: [[אאמיץ לנורא ואיום]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא תרב עליצותך]] | יוצר: [[אאמיץ לנורא ואיום]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] |- ! שבת חוה"מ סוכות | יוצר: [[אפאר לאלהי מערכה]] {{ש}} אופן: [[ירוצצו כברקים]] {{ש}} זולת: [[יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים]] | יוצר: [[את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו]] {{ש}} זולת: [[אזכרה מקדם פלאך (זולת)|אזכרה מקדם פלאך]] |- ! שמיני עצרת | יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] {{ש}} אופן: [[אראלים ומלאכים]] {{ש}} זולת: [[אמונים אשר נאספו]] | יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] {{ש}} זולת: [[אמונים אשר נאספו]] |- ! שמחת תורה | נשמת: [[נשמת מלומדי מורשה]] {{ש}} יוצר: [[אשרי העם שלו ככה]] {{ש}} אופן: [[אשנבי שחקים]] {{ש}} <small>[מאורה בפוזנא: [[אמרות האל טהורות]]]</small>{{ש}} זולת: [[אז בקשוב עניו]] | יוצר: [[אשרי העם שלו ככה]]{{ר1}} [סילוק: [[אשריך ישראל מי כמוך]]]{{ש}} אופן: [[אשריך אום קדוש]] {{ש}} זולת: [[אז בקשוב עניו]] |- ! שבת בראשית | יוצר: [[אל נשא ארנן בהתעלסה]] {{ש}} אופן: [[שאלו שחקים ושיחו לאדמה]] {{ש}} זולת: [[אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים]] | יוצר: [[אל נשא ארנן בהתעלסה]] {{ש}} אופן: [[לבעל התפארת]] {{ש}} זולת: [[אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים]] |- ! שבת וירא |אהבה: [[שננו לשונם בני אונם]] |(אין אומרים) |- ! שבת א של חנוכה | יוצר: [[אודך כי אנפת]] {{ש}} אופן: [[כבודו אור יזריח]] {{ש}} מאורה: [[שני זיתים נכרתים]] {{ש}} זולת: [[אין צור חלף]] | יוצר: [[אודך כי אנפת]] {{ש}} מאורה: [[שני זיתים נכרתים]] {{ש}} זולת: [[אין צור חלף]] |- ! שבת ב של חנוכה | יוצר: [[אודך כי עניתי וחייתני]] {{ש}} אופן: [[אומצו בתופף בשתים יעופף]] {{ש}} מאורה: [[אשר יצר אור וצר]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small>{{ש}} זולת: [[אין מושיע וגואל]] | יוצר: [[אודך כי עניתי וחייתני]]{{ש}} <small>[אופן או מאורה בוורמייזא: [[יום הודו וכבודו]]]</small>{{ש}} <small>[מאורה במגנצא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small> |- ! שבת בשלח (שירה) |גאולה: [[יום ליבשה]] |(אין אומרים) |- ! שבת יתרו |מאורה: [[אמרות האל טהורות]] |(אין אומרים) |- ! שבת שקלים |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אל מתנשא לכל לראש]] {{ש}}[[פיוטי_אופן_לארבע_פרשיות#לשבת_שקלים|כבודו יתרומם ויתנשא]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אתה אהבת עמך]] |- ! הפסקה ראשונה | יוצר: [[אור זרוע זורח כבודו]] {{ש}} אופן: [[מלאכי צבאות בעלצון]] {{ש}} זולת: [[אחור וקדם צרת]] | יוצר: [[אור זרוע זורח כבודו]] |- ! שבת זכור |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[זכור את אשר עשה (יוצר)|זכור את אשר עשה]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_זכור|כבודו יתרומם בפי כל הנשמה]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אתה מלא רחמים]] |- ! פורים | מאורה: [[שיר אל נעלם]] | (אין אומרים) |- ! הפסקה שניה | יוצר: [[את פני מלך אתיצבה]] {{ש}} אופן: [[שמך לעד בפי מועד]] {{ש}} זולת: [[אדני אלהים צבאות אתה החלות]] | יוצר: [[אורות מאפל הזריח מהודו]] |- ! שבת פרה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אום אשר בך דבוקה]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_פרה|כבודו יתרומם ויתהדר]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אשרי כל חוסי בך]] |- ! שבת החודש |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אות זה החדש]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_החודש|כבודו משבחים]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אל עושה נפלאות]] |- ! שבת הגדול | יוצר: [[אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי]]{{ש}} או: [[אאמיר מסתתר במעון חביון]] {{ש}} אופן: [[בלולי אש ומימות]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[עזוז אדירירון]]]</small>{{ש}} זולת: [[אז כארשת בתולה]] | יוצר: [[אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי]] {{ש}} זולת: [[אומרת אני מעשי למלך]] |- ! א של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אור_ישע_מאושרים#יוצר|אור ישע מאושרים]] {{ש}} אופן: [[אור_ישע_מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] {{ש}} זולת: [[אור_ישע_מאושרים#זולת|אהבוך נפש להדך]] {{ש}} גאולה: [[אור_ישע_מאושרים#גאולה|ברח דודי עד שתחפץ]]{{ש}} <small>[במגנצא: מערכת [[אפיק רנן ושירים]]]</small> |- ! ב של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אפיק_רנן_ושירים#יוצר|אפיק רנן ושירים]] {{ש}} אופן: [[אפיק_רנן_ושירים#אופן|גן נעול]] {{ש}} זולת: [[אפיק_רנן_ושירים#זולת|אודך כי עניתני]] {{ש}} גאולה: [[אפיק_רנן_ושירים#גאולה|ברח דודי אל מכון לשבתך]]{{ש}} <small>[במגנצא: מערכת [[אור ישע מאושרים]]]</small> |- ! שבת חוה״מ פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אהוביך_אהבוך#יוצר|אהוביך אהבוך]] {{ש}} אופן: [[אהוביך_אהבוך#אופן|דודי שליט בכל מפעל]] {{ש}} זולת: [[אהוביך_אהבוך#זולת|אלה וכאלה]] {{ש}} גאולה: [[אהוביך_אהבוך#גאולה|ברח דודי אל שאנן נוה]] |- ! שביעי של פסח | יוצר: [[ויושע שושני פרח]] {{ש}} אופן: [[ידועי שם בבור נשם]] {{ש}} <small>[או: [[ויושע אל אמונה]]]</small> {{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] {{ש}} גאולה: [[יום ליבשה]] | יוצר: [[ויושע שושני פרח]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אתה הארת]]]</small>{{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] {{ש}} <small>[גאולה: [[יום ליבשה]]]</small> |- ! אחרון של פסח | יוצר: [[אתה הארת]] {{ש}} אופן: [[מחוללת מהוללת]]{{ש}} <small>[או: [[לבעל התפארת]]]</small> {{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] | יוצר: [[אתה הארת]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[ויושע שושני פרח]]]</small>{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[ויושע אור ישראל]]]</small>{{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] |- ! שבת א אחרי פסח | יוצר: [[ויושע אור ישראל]] {{ש}} אופן: [[ארוגי עוז]]{{ש}} <small>[או: [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]]]</small> {{ש}} אהבה: [[אלהי ימי שנותי כלו]] {{ש}} זולת: [[אין כמוך באלמים]] {{ש}} גאולה: [[שביה עניה]] |(אין אומרים) |- ! שבת ב אחרי פסח | <small>[יוצר: [[ארנן חסדך לבוקר]]]</small> {{ש}} <small>[אופן: [[יחיד ערץ]]]</small> {{ש}} מאורה: [[איומתי שמחי ועלזי]] {{ש}} זולת: [[אל אל חי ארנן]] {{ש}} גאולה: [[שנותינו ספו]] | '''שבת ראשונה אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אזכרך דודי]] |- ! שבת ג אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אומץ דר חזקים]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אשיחה בדברי נפלאותיך]]]</small>{{ש}} <small>[אופן: [[לבעל התפארת]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[יקודי אש]]]</small>{{ש}} אהבה: [[סגולתי מלוכה אזרתיך]] {{ש}} זולת: [[אריות הדיחו פזורה]] {{ש}} גאולה: [[שדודים נדודים]] | '''שבת שניה אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אלהים אל דמי לך (זולת)|אלהים אל דמי לך]] {{ש}} <small>[או: [[אתה אלהים וזולתך אין עוד]]]</small>{{ש}} <small>[זולת לשבת ג' אחר פסח בוורמייזא: [[זולתך אדונים]]]</small> |- ! שבת ד אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אשיחה בדברי נפלאותיך]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אומץ דר חזקים]]]</small>{{ש}} <small>[אופן: [[ידודון ידודון שנאני שלהבת]]]</small> {{ש}} אהבה: [[סגולתי איומה נשאתי]] {{ש}} זולת: [[אלהי בך איחבק]] {{ש}} גאולה: [[שכולה אכולה]] | '''שבת שלישית אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אתה אלהים וזולתך אין עוד]] {{ש}} <small>[או: [[אלהים אל דמי לך (זולת)|אלהים אל דמי לך]]]</small> |- ! שבת ה אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אגורה באהלך עולמים]]]</small> {{ש}} <small>[אופן: [[יקודי אש]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[במרומי רום ישיבתך]]]</small>{{ש}} אהבה: [[סגולתי משכתיך חסד]] {{ש}} זולת: [[אלהים לא אדע זולתך]] {{ש}} גאולה: [[יקוש בעניו]] | שבת בהר: {{ש}} זולת: [[אחרי נמכר (זולת)|אחרי נמכר]] |- ! שבת לפני שבועות | יוצר: [[אהלל בצלצלי שמע]] {{ש}} אופן: [[אורחות אראלים]] {{ש}} אהבה: [[איומתי יונה יעלת חן]] {{ש}} זולת: [[אלהי אקראך במחשב]] {{ש}} גאולה: [[יונה נשאתה]] | אהבה: [[אותך כל היום קיוינו]] {{ש}} זולת: [[אלהים באוזנינו שמענו]] |- ! א של שבועות | יוצר: [[אדון אימנני]] {{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} <small>[מאורה: [[אמרות האל טהורות]]]</small> {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]] | יוצר: [[אדון אימנני]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אילת אהבים מתנת סיני]]]</small>{{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]]{{ש}} <small>[במגנצא: [[אנכי גדול בנודעים]]]</small> |- ! ב של שבועות | יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני]] {{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]] | יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אדון אימנני]]]</small>{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אדיר ונאה בקודש]]]</small>{{ש}} אופן: [[אורחות אראלים]]{{ש}} או: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} <small>[בוורמייזא: [[כבודו אות ברבואות]]]</small>{{ש}} זולת: [[אנכי גדול בנודעים]]{{ש}} <small>[במגנצא: [[אנכי שימעת]]]</small> |- ! שבת אחרי שבועות | יוצר: [[אדיר ונאה בקודש]] {{ש}} אופן: [[כבודו אות ברבואות]] {{ש}} אהבה: [[אשר יחדיו]] {{ש}} זולת: [[אור ישראל וקדושו]] | (אין אומרים) |- ! שבת בהעלותך | מאורה: [[אשר יצר אור וצר]]{{ש}} <small>[בפוזנא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small>{{ש}} | (אין אומרים) |- ! שבת שלח | אהבה: [[שש מאות נקראות]] | (אין אומרים) |- ! שבת חוקת | אהבה: [[אל מחוללי]] | (אין אומרים) |- ! שבת א אחר י"ז תמוז | (אין אומרים) | זולת: [[אל אל חי ארנן]] |- ! שבת ב אחר י"ז תמוז | (אין אומרים) | זולת: [[אריות הדיחו פזורה]] |- ! שבת לפני תשעה באב | (אין אומרים) | <small>[אופן בוורמייזא: [[אף אורח משפטיך]]]</small>{{ש}} אהבה: [[אותך כל היום קיוינו]] {{ש}} זולת: [[אלהים באוזנינו שמענו]] |- ! שבת נחמו | יוצר: [[אל אל שדי אתחנן]] {{ש}} אופן: [[שאו מנחה משובחה]] {{ש}} מאורה: [[אמרות האל טהורות]] {{ש}} אהבה: [[שתי פעמים מקוימים]] {{ש}} זולת: [[אמת משל היה]] | יוצר: [[ארוממך אל חי]] {{ש}} אופן: [[שאו מנחה משובחה]] {{ש}} זולת: [[אמת משל היה]] |- ! שבת עקב | אהבה: [[ידיד עליון]] | (אין אומרים) |} ===מנהג וורמייזא=== *זולת לשבת י"ג סיון: [[אין לנו עוד אלהים זולתך]] *זולת לשבת כ"ה סיון: [[זולתך אין אל]] *זולת לשבת אחר כ' תמוז: [[אזכרה אלהים נגינתי בלילה]] *זולת לשבת שופטים: [[אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם]] *בשבת בראשית ובשבועות לפני {{צ|מי ידמה לך}}: [[מי אדר והוד]] *בשבת בראשית לפני {{צ|שבח נותנים}}: [[אשישת שלוחתו]] ==קרובות== ===כללי=== *[[מסוד חכמים]] ===שחרית ליום ראשון של ראש השנה=== *רשות: [[יראתי בפצותי שיח]] (פ) *מגן: [[את_חיל_יום_פקודה#מגן|את חיל]] *מחיה: [[את_חיל_יום_פקודה#מחיה|תאלת זו]] *משלש: [[את_חיל_יום_פקודה#משלש|אבן חוג]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[את_חיל_יום_פקודה#אדרת_ממלכה|אדרת ממלכה]] *[[את_חיל_יום_פקודה#אם_אשר_בצדק|אם אשר בצדק]] (פ) *[[את_חיל_יום_פקודה#אאפיד_נזר_איום|אאפיד נזר איום]] *[[אדירי איומה]] *[[לאל עורך דין]] *סילוק: [[את_חיל_יום_פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] *קדושה: (פ) **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#וחיות בוערות|וחיות בוערות]] **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#אחד קדוש|אחד קדוש]] ===מוסף ליום ראשון של ראש השנה=== *מגן: [[אופד_מאז#מגן|אופד מאז]] *מחיה: [[אופד_מאז#מחיה|תפן במכון]] *משלש: [[אופד_מאז#משלש|אף אורח משפטיך]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אופד_מאז#קיקלר:_אומץ_אדירי_כל_חפץ|אומץ אדירי כל חפץ]] *[[מלך עליון אל דר במרום]] *סילוק: [[ונתנה תוקף]] *קדושה: **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#וחיות_אשר_הנה|וחיות אשר הנה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ועמך_תלואים_בתשובה|ועמך תלואים בתשובה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ואתה_אזון_קול_מפאריך|ואתה אזון קול מפאריך]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#תהלות_כבודך|תהלות כבודך]] *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *'''[[אנסיכה מלכי|תקיעתא]]''': **מלכויות – [[אנסיכה_מלכי#מלכויות: אנסיכה מלכי|אנסיכה מלכי]] **זכרונות – [[אנסיכה_מלכי#זכר תחלת כל מעש|זכר תחלת כל מעש]] **שופרות – [[אנסיכה_מלכי#אשא דעי בצדק|אשא דעי בצדק]] *[[היום תאמצנו]] ===שחרית ליום שני של ראש השנה=== *רשות: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#רשות|אתיתי לחננך]] *מגן: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#מגן|אמרתך צרופה]] *מחיה: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#מחיה|תמים פעלך]] *משלש: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#משלש|שולחתי במלאכות]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#אדר_והוד|שמו מפארים – אדר והוד]] *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#אתן_לפועלי_צדק|אתן לפועלי צדק]] *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#שבתי_וראה|שבתי וראה תחת השמש]] *[[מלך עליון אמיץ המנושא]] *[[כל שנאני שחק באמר מאמירים]] *[[לאל עורך דין]] (פ) *סילוק: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#סילוק|אשר מי יעשה]] *קדושה: (פ) **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#וחיות בוערות|וחיות בוערות]] **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#אחד קדוש|אחד קדוש]] ===מוסף ליום שני של ראש השנה=== *([[לאל עורך דין]]) (פ) *סילוק: [[ונתנה תוקף]] *קדושה: **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ועמך_תלואים_בתשובה|ועמך תלואים בתשובה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ואתה_אזון_קול_מפאריך|ואתה אזון קול מפאריך]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#תהלות_כבודך|תהלות כבודך]] *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *'''[[אהללה אלהי אשירה עזו|תקיעתא]]''': **מלכויות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#מלכויות|אהללה אלוהי]] **זכרונות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#זכרונות|אפחד במעשי]] **שופרות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#שופרות|אנוסה לעזרה]] *[[היום תאמצנו]] ===שחרית ליום כיפור=== *רשות: [[אמצת_עשור#רשות|אימיך נשאתי]] *מגן: [[אמצת_עשור#מגן|אמצת עשור]] *מחיה: [[אמצת_עשור#מחיה|תאות נפש]] *[[אמצת_עשור#תוכחה|אנוש מה יזכה]] (תוכחה) *משלש: [[אמצת_עשור#משלש|אחדת יום זה]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[אמצת_עשור#מורה_חטאים|מורה חטאים]] *[[אמצת_עשור#אדר_יקר_אלי|אדר יקר אלי]] *[[אמצת_עשור#אנא_אלהים_חיים|אנא אלהים חיים]] *[[איומה בחר]] (פ) *[[אמצת_עשור#אך_אתים|אך אתים בחין לפניך]] *[[אמצת_עשור#אמרו_לאלהים|אמרו לאלהים ארך אפים]] *[[אמצת_עשור#מעשה_אלהינו|מעשה אלהינו אין מי בשחק]] *[[אמצת_עשור#אשר_אומץ_תהלתך|אשר אומץ תהלתיך באילי שחק]] *[[אמצת_עשור#על_ישראל_אמונתו|על ישראל אמונתו]] *[[אמצת_עשור#אפסי_ארץ|אפסי ארץ בדברו הקים]] *[[אמצת_עשור#מי_כמוך|מי כמוך אדיר במרומים]] *[[אמצת_עשור#אין_כמוך|אין כמוך באדירי מעלה]] *[[האדרת והאמונה]] *[[אמצת_עשור#נאמירך_באימה|נאמירך באימה]] *[[אמצת_עשור#רוממו_אל_מלך_נאמן|רוממו אל מלך נאמן]] *[[אמצת_עשור#רוממו_אדיר_ונורא|רוממו אדיר ונורא]] *[[אמצת_עשור#אמונתך_בעליונים|אמונתך בעליונים]] *[[אמצת_עשור#הנקדש_באלפי_אלפים|הנקדש באלפי אלפים]] *[[אמצת_עשור#אילי_שחק|אילי שחק]] *[[אמצת_עשור#אין_מספר_לגדודי_צבא_חילו|אין מספר לגדודי צבא חילו]] *[[לאל עורך דין]] (פ) *סילוק: [[אמצת_עשור#סילוק|מי יתנה תוקף תהלתך]] *קדושה: **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אל_ברוב_עצות|אל ברוב עצות]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#תמיד_תתלונן_בידך|תמיד תתלונן בידך]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אליך ועדיך יבוא כל בשר|אליך ועדיך יבוא כל בשר]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אליך_תלויות_עינינו|אליך תלויות עינינו]] *[[חמול על מעשיך]] *[[האדיר משמי עליות|האדיר משמי עליות; התכן מתחת זרועות עולם; האימן כיפי שחקים]] *[[ובכן מי לא יראך]] (סידרת רהיטים) *[[האזורים באהב]] *[סליחות - ראה בהמשך] *אחרי וידוי: **[[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (קטעים) (א) **[[יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר]] **[[אהללך בקול רם]] *[[היום תאמצנו]] (א) ===מוסף ליום כיפור=== *מגן: [[שושן_עמק#מגן|שושן עמק איומה]] *מחיה: [[שושן_עמק#מחיה|יום מימים הוחס]] *[[שושן_עמק#תוכחה|אנוש איך יצדק]] (תוכחה) (פ) *משלש: [[שושן_עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[שושן_עמק#אשא_דעי_למרחוק|אשא דעי למרחוק]] *[[שושן_עמק#אין_ערוך_אליך|אין ערוך אליך]] *[[שושן_עמק#אנא_אזון|אנא אזון שועת חינון]] (א) *[[שושן_עמק#אך_אין_לנו|אך אין לנו אלוה מבלעדיך]] (א) *[[שושן_עמק#אל_תזכר_לנו_עוונותינו|אל תזכר לנו עוונותנו]] (פ) *[[שושן_עמק#אך_אומרים_בחין_לפניך|אך אומרים בחין לפניך]] (פ) *[[שושן_עמק#אמרו_לאלהים|אמרו לאלהים אל מלך בעולמו]] (פ) *[[שושן_עמק#מעשה_אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (פ) *[[שושן_עמק#אשר_אימתך|אשר אימתך באראלי אומן]] *[[שושן_עמק#אמיצי_שחקים|אמיצי שחקים]] *[[שושן_עמק#אילי_מרום|אילי מרום ]] *סילוק:[[שושן_עמק#סילוק|מי יערוך אליך]](א) *סילוק:[[ונתנה תוקף]] (פ) *קדושה: **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_דס_וכס_השית|אז מלפני בראשית דס וכס השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_אבות_ובנים_ה|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_נוה_וינון_הש|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_שבעה_אלה_השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ואיזו תהילה כפי גודלך]] (א) *[[לך יאדיר כל יציר]] (א) *[[האחד בעולמו ואין שני לו]] (א) *[[האומרים אחד]] (א) *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *סדר עבודה: [[אמיץ כח]] / ([[אתה כוננת]]) **[[שנת אוצרך הטוב]] **[[כאהל הנמתח בדרי מעלה]] **[[אשרי עין ראתה אהלנו]] *קינות ותחינות לאחר סדר העבודה: **[[אין לנו לא אשים ולא אשם]] (פ) **[[תכפו עלינו צרות]] **[[תנות צרות לא נוכל]] **[[אל תעש עמנו כלה]] **[[כתועים ואין לבקש]] **[[אם תעינו לא תתענו]] **[[תאות לב לא השגנו]] **[[תאמר למחות אשמינו]] **[[אורך תזריח לחשוכה]] **[[אופל אלמנה תאיר]] **[[תתן אחרית לעמך]] **[[תעינו מאחריך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *אחרי וידוי **[[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] **[[אדיר ונאור בורא דוק וחלק]] *[[היום תאמצנו]] ===מנחה ליום כיפור=== *מגן: [[איתן_הכיר_אמונתך#מגן|איתן הכיר אמונתך]] *מחיה: [[איתן_הכיר_אמונתך#מחיה|מואהב ויחיד לאמו]] *משלש: [[איתן_הכיר_אמונתך#משלש|אראלים בשם תם ממליכים]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אודך בקול ערב#אדר בתאר נכון|אדר בתואר מכון]] (למנהג פולין אומרים את הכותרת, ובפוזנא אמרו את הפיוט המלא) *[[אפאר למלכי בקודש]] (כנ"ל) *[[אודך בקול ערב#אתה אל רחום וחנון|אתה אל רחום וחנון]] (פוזנא) *[[איתן_הכיר_אמונתך#אראלי_הוד|אראלי הוד]] *סילוק: [[כי רכובו בערבות]] *קדושה: [[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *אחרי וידוי **[[יום אשר הוחק לכפרתנו]] **[[אדון אביר במעשיו כביר]] (פ) ===נעילה ליום כיפור=== *מגן: [[אב_ידעך#מגן|אב ידעך מנוער]] *מחיה: [[אב_ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] *משלש: [[אב_ידעך#משלש|טבע זיו תארה]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אב_ידעך#שמע_נא|מערב עד ערב]] (למנהג פולין רק את הכותרת ולמנהגי אשכנז ופוזנא את הפיוט המלא) *סילוק: [[אב_ידעך#שערי_ארמון|שערי ארמון]] *קדושה: [[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *[[היום תאמצנו]] (א) ===שחרית ליום ראשון של סוכות=== *מגן: [[אוימתי_בחיל_כיפור#מגן|אוימתי בחיל כיפור]] *מחיה: [[אוימתי_בחיל_כיפור#מחיה|מאלמי מגדים]] *משלש: [[אוימתי_בחיל_כיפור#משלש|קושט שעינת עץ]] *[[אוימתי_בחיל_כיפור#עד_לא_מצוקי_רגב|עד לא מצוקי רגב]] (א) *[[אוימתי_בחיל_כיפור#קיקלר|אקחה פרי עץ הדר]] *[[אוימתי_בחיל_כיפור#אז_היתה_חנית_סכו|אז היתה חנית סוכו]] (פ) *([[אל נא לעולם תוערץ]] (פפד"מ)) *סילוק: [[אוימתי_בחיל_כיפור#סילוק|אקחה בראשון]] (לפי מנהג מגנצא אומרים מערכת [[ארחץ בנקיון כפות]]) ===מוסף ליום ראשון של סוכות=== *קדושה: (וורמייזא) **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות|וחיות ארבע אשר כס עומסות]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ועמך_זכור_למו_נסע_סוכה|ועמך זכור למו נסה סוכה]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ואתה_מקדם_תאבת_שלם|ואתה מקדם תאבת שלם]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ואנחנו_קמנו_בצווי_נצרך_להלל|ואנחנו קמנו בצווי נצרך להלל]] ===שחרית ליום שני של סוכות=== *מגן: [[ארחץ_בנקיון_כפות#מגן|ארחץ בנקיון כפות]] *מחיה: [[ארחץ_בנקיון_כפות#מחיה|תשורת שי אלפים]] *משלש: [[ארחץ_בנקיון_כפות#משלש|איווי סוכת דוד]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#בל_תהי_מצות_סוכה|בל תהי מצות סוכה]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#אלים_כהשעין|אלים כהשעין אב]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#אמנם_מצוה|אמנם מצוה]] *סילוק: [[ארחץ_בנקיון_כפות#סילוק|כי אקח מועד]] (לפי מנהג מגנצא אומרים מערכת [[אוימתי בחיל כיפור]]) ===שחרית לשמיני עצרת=== (מנהג וורמייזא) *מגן: [[אחות אשר לך כספת#מגן|אחות אשר לך]] *מחיה: [[אחות אשר לך כספת#מחיה|מותמם בטבע שמונה]] *משלש: [[אחות אשר לך כספת#משלש|קהל איתנים נעצר]] *[[אחות אשר לך כספת#פיוט ד|היטיבה לטובים]] *[[אחות אשר לך כספת#קיקלר|אדורי משבעים]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אחות אשר לך כספת#רהיט|אצורי מקדם]] (רק הכותרת) *סילוק: [[אחות אשר לך כספת#סילוק|אלה עשיתם]] ===מוסף לשמיני עצרת (תפילת גשם)=== *א. [[אף_ברי_אותת#א|אף ברי]] *ב. [[אף_ברי_אותת#ב|יטריח]] *[[אף_ברי_אותת#רשות|אפיק מען מעוטר]] *[[אף_ברי_אותת#אקשטה_כסל_וקרב|אקשטה כסל]] *[[אף_ברי_אותת#תכנם_לארץ_וחוצות|תכנס לארץ וחוצות]] *[[אף_ברי_אותת#יפתח_ארץ_לישע|יפתח ארץ לישע]] *[[אף_ברי_אותת#איום_זכור_נא_לשואלי_מים|איום זכור נא לשואלי מים]] (א) *[[זכור אב נמשך אחריך כמים]] (פ) *[[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/מוסף לשמיני עצרת#הכרזת_גשם|הכרזת גשם]] ===שחרית לשבת שקלים=== *מגן: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מגן|אז מאז זמות]] *מחיה: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מחיה|מעתיק פלוסים]] *משלש: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#משלש|קצובה היא זאת]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מי_יוכל_לשער|מי יוכל לשער]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#אומן_בשמעו|אומן בשמעו]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#אלה_אזכרה_את_אשר_נעשה|אלה אזכרה את אשר נעשה]] *סילוק: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#סילוק|אז ראית וספרת]] ===מוסף לשבת שקלים=== *[[אשכול איווי תאות כל נפש]] ===שחרית לשבת זכור=== *מגן: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#מגן|אזכיר סלה זכרון מעשים]] *מחיה: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#מחיה|תמימים בעודם בסין רפודים]] *משלש: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#משלש|אצילי מרעי נכד שעיר]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#בלשון_אשר_הזכרת|אל נא בלשון אשר הזכרת]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#אץ_קוצץ|אץ קוצץ]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#קיקלר|זכור איש אשר הגויע]] *סילוק: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#סילוק|אלהים אל דמי לך]] ===שחרית לפורים=== *[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]] **[[ויאהב_אומן#אזרח_בט_חוץ|אזרח בט חוץ]] **[[ויאהב_אומן#תמימים_כרשו_ארץ|תמימים כרשו ארץ]] **[[ויאהב_אומן#אותו_מבהלת|אותו מבהלת]] **[[ויאהב_אומן#אספרה_אל_חוק|אספרה אל חוק]] **[[ויאהב_אומן#אמל_ובך|אמל ורבך]] ===שחרית לשבת פרה=== *מגן: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#מגן|אצולת אומן בצרוף זקוקה]] *מחיה: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#מחיה|ממרה חוקה גזר]] *משלש: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#משלש|קפאון חוק אלפת היקר]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אמרתי_אחכמה|אמרתי אחכמה]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אצורה_ומופרשה|אצורה ומפורשה]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אמרה_סנונה_וצרופה|אִמרה סנונה וצרופה]] *י"א: [[אצילי עם עולי גולה]] *סילוק: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#סילוק|אין לשוחח עוצם נפלאותיך]] ===שחרית לשבת החודש=== *מגן: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#מגן|אתיית עת דודים]] *מחיה: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#מחיה|מרימי עול]] *משלש: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#משלש|קיחת עלית עקד]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#רבות_עשית|רבות עשית]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#אבי_כל_חוזה|אבי כל חוזה]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#קיקלר|אדון מקדם]] *סילוק: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#סילוק|הוא נקרא ראש וראשון]] ===מוסף לשבת החודש=== *[[ראשון אמצת לפרח שושנים]] ===שחרית לשבת הגדול=== ;פולין *מגן: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#מגן|אלהים בצעדך הכות פתרוס]] *מחיה: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#מחיה|ממסגר אסיר]] *משלש: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#משלש|ישעי וכבודי]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#כרם_חמד|כרם חמד]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#ירדת_להציל_עמך|ירדת להציל עמך]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#אמנה_גדולה|אמנה גדולה]] *[[ויהי בחצי הלילה|אז רוב נסים]] *רשות: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#רשות|אבוא בחיל להתיצבה]] *סדר: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#סדר|אלהי הרוחות לכל בשר]] *סילוק: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#סילוק|אין ערוך אליך להגיד ולדבר]] ;אשכנז *מגן: [[אוני_פטרי_רחמתים#מגן|אוני פטרי רחמתים]] *מחיה: [[אוני_פטרי_רחמתים#מחיה|מתים בכל בית]] *משלש: [[אוני_פטרי_רחמתים#משלש|ישמע לאדום כשמע מצרים]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#לישע_עמך|אל נא לישע עמך]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#אז_תשע_מכות|אז תשע מכות]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#אז_רוב_נסים|אז רוב נסים]] *סדר: [[אדיר דר מתוחים]], ויש אומרים אותו במוסף. ואם חל שבת הגדול בערב פסח יש מקדימים אותו למוסף שבת שקדם לו. *סילוק: [[אוני_פטרי_רחמתים#סילוק|ובכן כי אין לפניך לילה]] ===מוסף ליום ראשון של פסח (תפילת טל)=== *א. [[בדעתו_אביעה_חידות#א|בדעתו אביעה חידות]] *ב. [[בדעתו_אביעה_חידות#ב|תהומות הדום]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#רשות|אירשה ארוש לחשון]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#אאגרה_בני_איש|אאגרה בני איש]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#תחת_אילת_עופר|תחת אילת עופר]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#אלים_ביום_מחוסן|אלים ביום מחוסן]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#טל_תן_לרצות_ארצך|טל תן לרצות ארצך]] *[[סידור/נוסח_אשכנז/פסח/מוסף_יום_א#הכרזת_טל|הכרזת טל]] ===שחרית ליום שני של פסח=== *מגן: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#מגן|אסירים אשר בכושר]] *מחיה: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#מחיה|מה איילו פלאי נסיך]] *משלש: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#משלש|קמי קהלך]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#ערב_אשר_עלה|ערב אשר עלה]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#אז_על_כל_חיתו_יער|אז על כל חיתו יער]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#שור_אשר_מאז|שור אשר מאז]] (פ) *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#אומץ_גבורותיך|אומץ גבורותיך]] *סילוק: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#סילוק|בעשר מכות]] ===שחרית לשביעי של פסח=== *מגן: [[אותותיך_ראינו#מגן|אותותיך ראינו]] *מחיה: [[אותותיך_ראינו#מחיה|תרגלת עמוסים]] *משלש: [[אותותיך_ראינו#משלש|שבטי יה הוצאת לפדיום]] *[[אותותיך_ראינו#אמרו_לאלהים_אדירים|אמרו לאלהים אדירים]] *([[אל נא לעולם תוערץ]]) (וורמייזא) *סדר: [[אותותיך_ראינו#סדר|אילי הצדק ידועים]] *סילוק: [[אותותיך_ראינו#סילוק|חסדי ה' אזכיר]] (לפי מנהגי וורמייזא ומגנצא ועוד קהילות אומרים את מערכת [[אימת נוראותיך]]) ===שחרית לאחרון של פסח=== *מגן: [[אימת_נוראותיך#מגן|אימת נוראותיך]] *מחיה: [[אימת_נוראותיך#מחיה|תחבולות עש]] *משלש: [[אימת_נוראותיך#משלש|איום ונורא מי לא יראך]] *[[אימת_נוראותיך#אדני_חלד|אדני חלד]] *[[אימת_נוראותיך#מה_מועיל_רשע|מה מועיל רשע]] *([[אל נא לעולם תוערץ]]) (וורמייזא וק"ק) *סדר: [[אימת_נוראותיך#סדר|אצולים מפרך סונים]] *סילוק: [[אימת_נוראותיך#סילוק|אומץ גבורותיך]] (לפי מנהגי וורמייזא ומגנצא ועוד קהילות אומרים את מערכת [[אותותיך ראינו]]) ===שחרית ליום ראשון של שבועות=== {| class="wikitable" ! פולין וחלק קהילות אשכנז !! רוב קהילות אשכנז |- | *מגן: [[ארץ_מטה_ורעשה#מגן|ארץ מטה]] {{ש}} *מחיה: [[ארץ_מטה_ורעשה#מחיה|מן ההר למעוניו]] {{ש}} *משלש: [[ארץ_מטה_ורעשה#משלש|קדוש הופיע מפארן]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אנכי_בשם_אל_שדי|אנכי בשם אל שדי]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אז_בכתב_אשורית|אז בכתב אשורית]] {{ש}} * [[אל נא לעולם תוערץ]] {{ש}} *סדר עולם: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_עולם|ה' קנני ראשית דרכו]] {{ש}} *סדר דיברין: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_דיברין|אתו מצוות וחוקים]] {{ש}} *סילוק: [[ארץ_מטה_ורעשה#סילוק|אלה העדות והחוקים]] | *מגן: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מגן|אורח חיים]] {{ש}} *מחיה: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מחיה|תמכו כבוד]] {{ש}} *משלש: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#משלש|שלמים בחנותם]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ד|אם לא אמריך הנעימים]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ה|שבוית מרום]] {{ש}} *[[אל נא לעולם תוערץ]] (רוב מקומות) {{ש}} *סדר עולם: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_עולם|שעשוע יום יום]] {{ש}} *סדר דיברין: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_דיברין|אלוף מסובל בהוד איפודים]] {{ש}} *סילוק: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סילוק|וכל העם רואים]] |} ===מוסף ליום ראשון של שבועות=== *[[אתה הנחלת]] *[[אז שש מאות]] ===שחרית ליום שני של שבועות=== {| class="wikitable" ! פולין וחלק קהילות אשכנז !! רוב קהילות אשכנז |- | *מגן: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מגן|אורח חיים]] {{ש}} *מחיה: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מחיה|תמכו כבוד]] {{ש}} *משלש: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#משלש|שלמים בחנותם]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ד|אם לא אמריך הנעימים]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ה|שבוית מרום]] {{ש}} *[[אל נא לעולם תוערץ]] (ק"ק) {{ש}} *סדר עולם: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_עולם|שעשוע יום יום]] {{ש}} *סדר דיברין: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_דיברין|אלוף מסובל בהוד איפודים]] {{ש}} *סילוק: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סילוק|וכל העם רואים]] | *מגן: [[ארץ_מטה_ורעשה#מגן|ארץ מטה]] {{ש}} *מחיה: [[ארץ_מטה_ורעשה#מחיה|מן ההר למעוניו]] {{ש}} *משלש: [[ארץ_מטה_ורעשה#משלש|קדוש הופיע מפארן]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אנכי_בשם_אל_שדי|אנכי בשם אל שדי]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אז_בכתב_אשורית|אז בכתב אשורית]] {{ש}} * [[אל נא לעולם תוערץ]] {{ש}} *סדר עולם: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_עולם|ה' קנני ראשית דרכו]] {{ש}} *סדר דיברין: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_דיברין|אתו מצוות וחוקים]] {{ש}} *סילוק: [[ארץ_מטה_ורעשה#סילוק|אלה העדות והחוקים]] |} ===מוסף ליום שני של שבועות=== *[[אזהרת ראשית]] *[[אז שש מאות]] ===שחרית לתשעה באב=== (אשכנז) * [[אאביך ביום מבך]] ===פיוטי אלהיכם=== (אשכנז) *לשבת ברית מילה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת ברית מילה|אלהיכם אני זוכר הברית]] *לשבת חתונה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת חתונה|אלהיכם שיכנו שם]] *לשבת ר"ח: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת ראש חודש|אלהיכם יזריח שמשו]] *לשבת חוה"מ סוכות: [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/אלהיכם לשבת חול המועד|אלהיכם ישיב בשלם סוכו]] *לשבת בראשית: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת בראשית|אלהיכם ישכיל עבדו]] *לשבת חנוכה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת חנוכה|אלהיכם ישלח משיחו]] *לשבת נחמו: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת נחמו|אלהיכם יוסיף ידו]] *לשבת שובה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת שובה|אלהיכם שופט צדק]] ==אחרים== * לליל שני של יום טוב שחל בשבת: [[יום שבת זכור]] * רשות לקדיש אחרי מוסף בשבת נשואין: [[האל העירה וראה]] (א) =סליחות= ==פיוטים במסגרת הסליחות== *[[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] *[[אשמנו מכל עם]] *[[עשה למען שמך|אל רחום שמך, עשה למען שמך]] *[[עננו אבינו]], [[עננו אלהי אברהם]] *[[מי שענה לאברהם אבינו]] *[[רחמנא דעני]] *[[מחי ומסי]] *[[מכניסי רחמים]] *[[מרנא דבשמיא|מרן דבשמיא]] *[[שומר ישראל|שומר ישראל, מתרצה ברחמים]] *[[רחמנא אידכר לן]] (ביו"כ קטן) ==סליחות לימי התשובה== {{מסגרת|<small> ;הערות *בכמה מהמנהגים סדר הסימנים שונה ממהדורה למהדורה. להלן מקורות לספרורים שבלוח: **פולין: פראג תמ"ז **ליטא: אמשטרדם ת"פ, מחזור כל-בו וילנא תרס"ה **בהמן: פראג שע"ט **פוזנא-הורודנא: פפד"א ת"מ, פיורדא תקע"ז **ביה"כ הישן של פראג: פראג שס"ה **פפד"מ: רדלהיים תרכ"ה **עלזאס: פפד"מ תפ"ה **וורמייזא: זולצבאך תצ"ז **האשכנזים שבאיטליה: פייבי די שאקו רל"ה **קוילן: פפד"מ תנ"ד *בנוסח האשכנזים שבאיטליה החליפו חלק מהסליחות בגלל הצנזורה, ברשימה דלהלן הסליחות הישנות מסומנות ב{{סימון אפור|אפור}}, והחדשות ב{{צבע רקע|#D9E2F3|כחול}} *לא מוצגים כאן סדרי סליחות עבור תעניות מקומיות, סליחות על קדושים שנהגו בקהילות שונות להוסיף בתפילות יום כיפור, וכן סדרי סליחות נוספים לכ' סיון ושובבי"ם ת"ת. ב'''[[משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/נספחים למחזור אשכנז|דף הזה]]''' ניתן למצוא עוד מפתחות. </small>}} ===מנהג אשכנז המזרחי=== {| class="wikitable" ! יום ! פולין ! ליטא ! בהמן-אונגארן ! מנהג פוזנא-הורודנא !ביה"כ הישן בפראג |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום ראשון |<!-- פולין א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- ליטא א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]]  {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]]  |<!-- בהמן א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ד. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- פוזנא א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- פראג א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[ישראל עמך]] {{ש}} ד. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שני |<!-- פולין ב --> ה. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ו. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] |<!-- ליטא ב --> ה. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ו. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ז. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]  |<!-- בהמן ב --> ו. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} ז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ח. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- פוזנא ב --> ה. [[ישראל עמך]] {{ש}} ו. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} ז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] |<!-- פראג ב --> ו. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ח. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} ט. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שלישי |<!-- פולין ג --> ח. [[ישראל עמך]] {{ש}} ט. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} י. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- ליטא ג --> ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} י. פזמון: [[מלאכי רחמים]]  |<!-- בהמן ג --> ט. [[אקרא בשמך]] {{ש}} י. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יא. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- פוזנא ג --> ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} י. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- פראג ג --> י. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יג. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום רביעי |<!-- פולין ד --> יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- ליטא ד --> יא. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]]  |<!-- בהמן ד --> יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} יד. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- פוזנא ד --> יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- פראג ד --> יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} טז. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} יז. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום חמישי |<!-- פולין ה --> יד. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} טו. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} טז. [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- ליטא ה --> יד. [[ישראל עמך]] {{ש}} טו. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} טז. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]]  |<!-- בהמן ה --> טו. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} טז. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} יז. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] |<!-- פוזנא ה --> יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} טז. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- פראג ה --> יח. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} יט. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} כ. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כא. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שישי |<!-- פולין ו --> יז. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יח. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} יט. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |<!-- ליטא ו --> יז. [[אקרא בשמך]] {{ש}} יח. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} יט. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]]  |<!-- בהמן ו --> יח. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יט. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} כ. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |<!-- פוזנא ו --> יז. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} יח. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} יט. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |<!-- פראג ו --> כב. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} כג. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} כד. [[אל דביר קדשך ידינו נשואות|אל דביר קדשך]] {{ש}} כה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שביעי |<!-- פולין ז --> כ. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} כא. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} כב. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] |<!-- ליטא ז --> כ. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} כא. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} כב. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]]  |<!-- בהמן ז --> כא. [[אין תליה לראש]] {{ש}} כב. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} כג. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |<!-- פוזנא ז --> כ. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} כא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} כב. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] |<!-- פראג ז --> כו. [[אליך ועדיך באנו נערים וזקנים|אליך ועדיך]] {{ש}} כז. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כח. [[אתה ה' אבינו]] {{ש}} כט. פזמון: [[ישראל נושע]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב ר"ה |<!-- פולין ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כה. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כו. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כז. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כח. [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} כט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ל. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לא. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} לב. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} לג. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} לד. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} לה. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} לו. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} (לז. פסוקים) {{ש}} לח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לט. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} מ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- ליטא ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]]  {{ש}} כד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כה. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כו. [[אדון מועד כתקח#מרובים|מרובים צרכי עמך]] {{ש}} כז. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כח. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כט. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]]  {{ש}} ל. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]]  {{ש}} לא. שלמונית: [[אמת אתה הוא ראשון (סליחה)|אמת אתה הוא]]  {{ש}} לב. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]]  {{ש}} לג. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]]  {{ש}} לד. שניה: [[אדון בפקדך]]  {{ש}} לה. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לו. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]]  {{ש}} לז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} לח. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} לט. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]]  {{ש}} מ. פזמון: [[שופט כל הארץ]]  {{ש}} מא. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]]  {{ש}} מב. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]]  {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]]  {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]]  {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]]  {{ש}} מג. תחינה: [[אנקת מסלדיך]] {{ש}} מד. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]]  {{ש}} מה. תחינה: [[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]]  |<!-- בהמן ער"ה --> כד. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כה. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כו. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כז. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} כט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ל. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} לא. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} לב. שניה: [[אוילי המתעה]] {{ש}} לג. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} לד. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} לה. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} לו. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} לז. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} לח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} מ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פוזנא ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כד. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כה. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כו. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} כז. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} כח. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]] {{ש}} כט. שלמונית: [[אמת אתה הוא ראשון (סליחה)|אמת אתה הוא]] {{ש}} ל. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} לא. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} לב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לג. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לד. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} (לה. פסוקים) {{ש}} לו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} לח. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} לט. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} מ. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פראג ער"ה --> לא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} לב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} לג. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} לד. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} לה. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} לו. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} לז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} לח. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לט. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מא. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} מב. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]] {{ש}} מג. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} מד. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} מה. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} מו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} מז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} מח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מט. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | צום גדליה |<!-- פולין צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מה. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נ. זכור ברית - [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} נא. תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} |<!-- ליטא צו"ג --> מו. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]]  {{ש}} מז. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מח. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מט. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נ. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]]  {{ש}} נא. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]]  {{ש}} נב. עקדה: [[אם אפס]]  {{ש}} נג. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]]  {{ש}} נד. חטאנו: [[יקרו רעיך רב מחולל|יקרו רעיך]]  {{ש}} נה. זכור ברית - [[זכור ברית - אשמתנו כי רבה|אשמתנו]], [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#גואל|גואל חזק]] {{ש}} נו. שמע: [[איחד צורי ברוב הודאות|איחד צורי]]  {{ש}} נז. תוכחה: [[יעזוב רשע נתיבו]] {{ש}} נח. תחינה: [[תורה הקדושה]]  {{ש}} נט. תחינה: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]]  |<!-- בהמן צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מה. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} נ. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- פוזנא צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מה. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נ. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נא. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} נב. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} נג. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} נד. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- פראג צו"ג --> נ. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} נא. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} נב. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נג. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} נד. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} נו. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} נז. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נח. תחינה: [[תורה הקדושה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |ב עשי"ת |<!-- פולין ב עשי"ת --> נב. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} נג. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} נד. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} נו. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} נז. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} נח. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} נט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |<!-- ליטא ב עשי"ת --> ס. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]]  {{ש}} סא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} סב. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} סג. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]]  {{ש}} סד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]]  {{ש}} סה. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]]  {{ש}} סו. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]]  {{ש}} סז. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]]  {{ש}} סח. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]]  |<!-- בהמן ב עשי"ת --> נא. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} נב. [[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי]] {{ש}} נג. [[אשם בעלי אשמה]] {{ש}} נד. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} נו. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} נז. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} נח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} נט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | rowspan=4|<!-- פוזנא --> '''ב עשי"ת''' [ד' תשרי]: {{ש}} נה. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} נו. [[אתה תקותי ותוחלתי|אתה תקותי]] {{ש}} נז. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} נח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} נט. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} ס. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} סא. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} סב. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] '''ג עשי"ת''' [ה' תשרי]: {{ש}} סג. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סד. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} סה. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} סו. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} סז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} סח. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} סט. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} ע. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] '''ד עשי"ת''' [ו' תשרי]: {{ש}} עא. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} עב. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} עג. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עד. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עה. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עו. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} עז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עח. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] '''ה עשי"ת''' [ז' תשרי]: {{ש}} עט. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} פ. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} פא. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} פב. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} פג. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פד. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} פה. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פו. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} פז. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} פח. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} פט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] '''ו עשי"ת''' [ח' תשרי]: {{ש}} צ. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} צא. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך ה' אקרא]] {{ש}} צב. [[אליך נפשי אשא]] {{ש}} צג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צד. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} צה. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צו. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} צז. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} צח. תחינה: [[תעודה החמודה]] {{ש}} |<!-- פראג ב עשי"ת --> נט. פתיחה: [[שושנת ורד]] {{ש}} ס. [[תפלה לקדמך]] {{ש}} סא. [[אבד הוד תמה]] {{ש}} סב. [[אמונת מלכים]] {{ש}} סג. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} סד. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סה. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} סו. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ג עשי"ת |<!-- פולין ג עשי"ת --> ס. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} סא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} סב. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} סג. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} סה. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} סו עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |<!-- ליטא ג עשי"ת --> סט. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]]  {{ש}} ע. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} עא. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} עב. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]]  {{ש}} עג. שלמונית: [[ירושלים את ה' הללי|ירושלים את ה']]  {{ש}} עד. עקדה: [[אזרחי העיר ממזרח|אזרחי העיר]]  {{ש}} עה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]]  {{ש}} עו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]]  {{ש}} עז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]]  |<!-- בהמן ג עשי"ת --> ס. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סא. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} סב. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} סג. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} סד. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} סה. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} סו. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} סז. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} סח. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |<!-- פראג ג עשי"ת --> סח. פתיחה: [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} סט. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} ע. [[איך אפתח פי]] {{ש}} עא. [[את שיחי אשפוך]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} עד. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} עה. עקדה: [[אזרחי העיר ממזרח|אזרחי העיר]] {{ש}} עו. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ד עשי"ת |<!-- פולין ד עשי"ת --> סח. פתיחה: [[שושנת ורד]] {{ש}} סט. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך ה' אקרא]] {{ש}} ע. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} עא. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} עג. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} עד. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} עה. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |<!-- ליטא ד עשי"ת --> עח. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]]  {{ש}} עט. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} פ. [[ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות)|ארבעה אבות]] {{ש}} פא. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]]  {{ש}} פב. שלמונית: [[שלום תשפות לנו]]  {{ש}} פג. עקדה: [[איתן למד דעת]]  {{ש}} פד. פזמון: [[בין כסה לעשור]]  {{ש}} פה. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]]  {{ש}} פו. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]]  |<!-- בהמן ד עשי"ת --> סט. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} ע. [[אתה אלהי מלכי מקדם|אתה אלהי מלכי]] {{ש}} עא. [[ה' אלהי ישראל אתה צדיק|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} עב. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} עד. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עה. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} עו. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עז. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |<!-- פראג ד עשי"ת --> עז. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} עח. [[ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות)|ארבעה אבות]] {{ש}} עט. [[אשתחוה אל היכל קדשך ביראה|אשתחוה אל היכל]] {{ש}} פ. [[אבואה בתחנון]] {{ש}} פא. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פב. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פג. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} פד. עקדה: [[אזרח ממזרח העירות|אזרח ממזרח]] {{ש}} פה. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ה עשי"ת |<!-- פולין ה עשי"ת --> עו. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עז. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} עח. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} עט. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פ. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} פא. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} פג. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פד. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] |<!-- ליטא ה עשי"ת --> פז. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']]  {{ש}} פח. [[ה' אלהי ישראל אתה צדיק|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} פט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צ. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]]  {{ש}} צא. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]]  {{ש}} צב. עקדה: [[אז בהר מור]]  {{ש}} צג. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]  {{ש}} צד. חטאנו: [[איך נאנחה במשבר|איך נאנחה]]  {{ש}} צה. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} צו. שמע: [[אמון פתחי תשובה]]  {{ש}} צז. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]]  |<!-- בהמן ה עשי"ת --> עח. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עט. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} פ. [[אזנך הטה]] {{ש}} פא. [[תשובה חשובה]] {{ש}} פב. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פג. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} פד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} פו. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פז. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] |<!-- פראג ה עשי"ת --> פו. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פז. [[אגידה ואדברה עצמו מספר|אגידה ואדברה]] {{ש}} פח. [[חוצב רהב תנין]] {{ש}} פט. [[אלי אלי למה עזבתני ותמסרני|אלי אלי]] {{ש}} צ. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צא. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} צב. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צג. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} צו. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} צז. תחינה: [[אשתטחה פני ארון]] |- ! ערב יו"כ | <!-- פולין עיו"כ --> פה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} פו. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} פז. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] |<!-- ליטא עיו"כ --> צח. שניה: [[אדון בפקדך]]  {{ש}} צט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]]  {{ש}} ק. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]]  | <!-- בהמן עיו"כ --> פח. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} פט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צ. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] | <!-- פוזנא עיו"כ --> צט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ק. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קא. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] | <!-- פראג עיו"כ --> צח. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צט. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} ק. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] |} ===מנהג אשכנז המערבי=== {| class="wikitable" ! יום ! אשכנז-פפד"מ ! עלזאס ! וורמייזא ! האשכנזים שבאיטליה ! נירנברג-פיורדא ! שוואבן-שוויץ ! קוילן ! פֿלאָס |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום ראשון | א. [[אנשי אמונה אבדו]] {{ש}} ב. [[אנשי אמונה עברו]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | א. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ב. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ג. [[ישראל עמך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | א. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} ד. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | א. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} ד. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} א. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ב. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ג. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אנשי אמונה אבדו]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שני | ו. [[ישראל עמך]] {{ש}} ז. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} ח. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ט. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} י. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | ו. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} ז. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ח. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} ט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} י. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | ז. [[ישראל עמך]] {{ש}} ח. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} ט. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} י. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} יא. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | ז. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} י. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} יא. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | ו. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ז. [[ישראל עמך]] {{ש}} ח. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} ט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} י. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שלישי | יא. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} יב. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יג. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טו. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | יא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} יד. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} טו. חטאנו: [[גדול עווני]] | יב. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} יג. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טז. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | יב. {{סימון אפור|[[ישראל עמך]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אקרא בשמך]]}} {{ש}} יג. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יד. {{סימון אפור|[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]]}} {{ש}} טו. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טז. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] | יא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טו. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום רביעי | טז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יח. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יט. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} כ. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | טז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יז. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} כ. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | יז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} כ. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} כא. חטאנו: [[אשיחה עם לבבי]] | יז. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יח. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} יט. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כ. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} כא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | טז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יז. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} כ. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום חמישי | כא. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} כב. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כג. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} כד. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} כה. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | כא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} כב. [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} כה. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] | כב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} כה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} כו. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | כב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כג. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} כד. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} כה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} כו. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] | כא. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} כב. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} כה. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שישי | כו. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} כז. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כח. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] {{ש}} כט. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} ל. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | כו. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} כז. [[איה חסדיך הראשונים|איה חסדיך]] {{ש}} כח. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} כט. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} ל. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | כז. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} כח. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כט. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] {{ש}} ל. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} לא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | כז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} כח. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} כט. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ל. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} לא. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} [[אפס מרצה]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] | [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} [[אשמינו ועונינו רבו ועצמו|אשמינו ועונינו]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] | כו. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} כז. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} כח. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} כט. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} ל. פזמון: [[למה ה׳ תעמוד ברחוק|למה ה']] {{ש}} לא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} | [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} [[אפס מרצה]] {{ש}} [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שביעי | לא. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} לב. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לג. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} לד. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} לה. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | לא. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} לב. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} לג. [[אל דביר קדשך ידינו נשואות|אל דביר קדשך]] {{ש}} לד. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} לה. חטאנו: [[אל אלהים אעתר]] | לב. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} לג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לד. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} לה. [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} לו. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} לז. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | לב. [[אקרא בשמך]] {{ש}} לג. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} לד. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} לה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} לו. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] | [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} פזמון: [[למה ה׳ תעמוד ברחוק|למה ה']] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] | לב. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} לג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לד. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} לה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} לו. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | [[אותך אדרוש ולשמך איחל|אותך אדרוש ולשמך]] {{ש}} [[אילותנו לעזרתנו חושה|אילותנו לעזרתנו]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב ר"ה |<!-- פפד"מ ער"ה --> לו. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מא. שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מב. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מג. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} מה. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מט. עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} נ. עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} נא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נב. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נג. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נד. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נה. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נו. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נז. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} נח. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- עלזאס ער"ה --> לו. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לז. [[אם יתקע שופר בעיר|אם יתקע]] {{ש}} לח. [[אם ישבת לכסא|אם ישבת]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מא. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} מב. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מד. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מה. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מו. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מט. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} נ. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} נא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נב. עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} נג. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} נד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} נה. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נו. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [נז. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]]] {{ש}} נח. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נט. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} ס. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- וורמייזא ער"ה --> לח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מא. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מב. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מג. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מד. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מה. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} מז. גזירה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} מח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} מט. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נא. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נב. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} נג. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- איטליה ער"ה --> לז. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} מב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מד. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מה. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מו. [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} נ. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} נא. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} נב. {{סימון אפור|[[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} נג. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נד. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נה. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נז. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נט. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} ס. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} סא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- נירנברג ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- שוואבן ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אביוני עמך]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- קוילן ער"ה --> פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} לז. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} לח. (שלמונית:) [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} לט. (שלמונית:) [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} מ. (עקידה:) [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} מא. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} מב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} מג. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מד. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מה. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מו. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} מז. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מח. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מט. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} נ. שניה: [[תעוב שמלות]] {{ש}} נא. שניה: [[אוילי המתעה]] {{ש}} נב. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} נג. שניה: [[אך בך לדל עזרה]] {{ש}} נד. שניה: [[אביוני עמך]] {{ש}} נה. שניה: [[אנוסה לעזרה פצתי עדיך|אנוסה לעזרה]] {{ש}} נו. [[תעלת צרי]] {{ש}} נז. עקדה: [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} נח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} נט. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} ס. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} סא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} סב. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} סג. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} סד. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} סה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} סד (!). חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} סה. פסוקים: נקום נקמת {{ש}} סו. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} סז. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} סח. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פלאס ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | צום גדליה |<!-- פפד"מ צום גדליה --> נט. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} ס. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סא. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סב. [[את צום השביעי]] {{ש}} סג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} סד. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} סה. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סו. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} סז. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- עלזאס צום גדליה --> סא. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} סב. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סג. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סד. [[את צום השביעי]] {{ש}} סה. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} סו. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} סז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} סט. חטאנו: [[אמנם הרענו מעשינו|אמנם הרענו]] {{ש}} ע. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- וורמייזא צום גדליה --> נד. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} נה. [[את צום השביעי]] {{ש}} נו. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} נז. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נח. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} נט. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} ס. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} סא. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} סב. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} סג. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} סד. תחינה: [[תורה הקדושה]] | סב. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} סג. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סה. [[את צום השביעי]] {{ש}} סו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} סח. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} סט. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} ע. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} עא. תחינה: [[תורה הקדושה]] | פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[את צום השביעי]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] | [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[את צום השביעי]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] |<!-- קוילן צום גדליה --> סט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} ע. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} עא. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} עב. (עקידה:) [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} עג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עד. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} עה. [[את צום השביעי]] {{ש}} עו. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} עט. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} {{ש}} פ. תחינה: [[וכשחטאו ישראל|כשחטאו ישראל]] {{ש}} פא. [[תורה הקדושה]] |<!-- פלאס צום גדליה --> פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ב עשי"ת | סח. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סט. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} ע. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עא. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עד. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} עה. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} עו. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} עז. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | עא. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עב. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עג. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} עד. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} עה. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} עו. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עז. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} עח. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} עט. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} פ. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | סה. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סו. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} סז. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} סח. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} סט. [[אטתי מטתי]] {{ש}} ע. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עא. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עב. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} עג. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} עד. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} עה. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | עב. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} עג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עד. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} עה. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} עו. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עז. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} עט. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} פ. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} פא. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} שלישיה: [[אתה אלהי תהלתי]] {{ש}} עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פב. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} פד. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} פה. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} פו. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} פח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פט. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} צ. חטאנו: [[אמוניך שעה]] {{ש}} צא. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} [[אקרא בשמך]] {{ש}} [[אטתי מטתי]] {{ש}} [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} שלמונית: [[תעלת צרי]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ג עשי"ת | עח. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עט. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} פ. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} פא. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פב. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} פג. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פד. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פה. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פו. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} פז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פא. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} פב. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} פג. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} פד. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פה. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} פו. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} פז. עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פח. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פט. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} צ. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | עו. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עז. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} עח. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} עט. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פ. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פא. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פב. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} פג. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פד. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פה. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} פו. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פב. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} פג. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} פד. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} פה. [[אטתי מטתי]] {{ש}} פו. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פז. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פח. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פט. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} צ. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} צא. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} [[אטתי מטתי]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} שלישיה: [[את חטאי אני מזכיר היום|את חטאי]] {{ש}} שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} עקדה: [[בנין המזבח אם נהרס|בנין המזבח]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | צב. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} צג. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צד. [[ה' אבינו אתה]] {{ש}} צה. [[ה' אלהי אברהם יצחק וישראל|ה' אלהי אברהם]] {{ש}} צו. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} צז. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} צח. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} צט. עקדה: [[אברהם היה אחד]] {{ש}} ק. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קא. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} קב. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} [[אנה אלך מרוחך]] {{ש}} שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ד עשי"ת | פח. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פט. [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} צ. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צא. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} צב. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צד. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} צה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צו. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} צז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | צא. פתיחה: [[אליך פנינו בושנו להרים|אליך פנינו]] {{ש}} צב. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} צג. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} צד. [[אשום אשמתי לך]] {{ש}} צה. שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} צו. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} צז. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} צח. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צט. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} ק. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פז. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פח. [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פט. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צ. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} צא. [[אקרא בשמך]] {{ש}} צב. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צג. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צד. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} צה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צו. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} צז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | צב. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} צג. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} צד. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} צה. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} צו. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} צז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} צח. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} צט. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} ק. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} קא. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | קג. פתיחה: [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} קד. [[אשירה ואזמרה שמך גואלי|אשירה ואזמרה]] {{ש}} קה. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} קו. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קז. שלישיה: [[אלהים שלח עזרה]] {{ש}} קח. [[אקרא בשמך]] {{ש}} קט. עקדה: [[איתן האזרחי השכיל|איתן האזרחי]] {{ש}} קי. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} קיא. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} קיב. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} [[אל אלהי הרוחות (סליחה)|אל אלהי הרוחות]] {{ש}} שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: אמוניך שעה תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ה עשי"ת | צח. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} צט. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} ק. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} קא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קב. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אלהים אל דמי אל נקשר בשמי]] {{ש}} קד. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} קה. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קו. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קז. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קח. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קא. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} קב. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} קג. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} קד. [[אשתחוה אל היכל קדשך ביראה|אשתחוה אל היכל]] {{ש}} קה. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} קו. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קז. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} קח. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קט. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] {{ש}} קי. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} קיא. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קיב. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | צח. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} צט. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} ק. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} קא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קב. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} קד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קה. עקדה: [[בנין המזבח אם נהרס|בנין המזבח]] {{ש}} קו. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קז. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קח. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קט. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} קג. {{סימון אפור|[[אליך נקרא איום ונורא|אליך אקרא]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[איככה אפצה פה|איככה אפצה]]}} {{ש}} קד. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} קה. [[תאות נפש ולב]] {{ש}} קו. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} קז. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} קח. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} קט. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קי. חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} קיא. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קיב. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} שלישיה: [[שטר עלי בעדים וקנין|שטר עלי]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} [[תשובה חשובה]] {{ש}} [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עקדה: [[את דבר קדשך זכור|את דבר קדשך]] {{ש}} פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קיג. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} קיד. [[אתה אלהי מלכי מקדם|אתה אלהי מלכי]] {{ש}} קטו. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} קטז. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} קיז. [[אריות הדיחו שה פזורה|אריות הדיחו]] {{ש}} קיח. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} קיט. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} קכ. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} קכא. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} קכב. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קכג. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קכד. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[אבל אשמים אנחנו]] {{ש}} [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} [[אשרי הגבר אשר תיסרנו יה|אשרי הגבר]] {{ש}} שלישיה: [[אנחתי מאד רבה]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} חטאנו: [[אתודה לך חטאתי במורא|אתודה לך]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב יו"כ |<!-- פפד"מ עיו"כ --> קט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קי. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} קיא. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קיב. חטאנו: [[אל אלהים אצעקה במילולי|אל אלהים אצעקה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- עלזאס עיו"כ --> קיג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קיד. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קטו. חטאנו: [[אודך ה' כי אנפת בי|אודך ה']] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} קטז. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- וורמייזא עיו"כ --> קי. פתיחה: [[כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים|כי ערה"ר אנו סמוכים]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קיא. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קיב. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קיג. חטאנו: [[אל אלהים אצעקה במילולי|אל אלהים אצעקה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] |<!-- איטליה עיו"כ --> לח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} מב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מד. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מה. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מו. [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} נ. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} נא. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} נב. {{סימון אפור|[[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} נג. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נד. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נו. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} נז. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נט. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- נירנברג עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} אני עבדך בן אמתך פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- שוואבן עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אביוני עמך]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- קוילן עיו"כ --> קכה. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} קכו. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קכז. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} קכז. שלישיה: [[תמו פסו עבודת בית עולמים|תמו פסו]] {{ש}} קכח. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קכט. שניה: [[אנוסה לעזרה פצתי עדיך|אנוסה לעזרה]] {{ש}} [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} [[תעוב שמלות]] {{ש}} קל. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} קלא. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} קלב. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קלג. חטאנו: [[אודך ה' כי אנפת בי|אודך ה']] {{ש}} קלד. תחינה: [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} |<!-- פלאס עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |} ==סליחות ליום כיפור== ===ערבית=== *[[יעלה תחנוננו]] {| class="wikitable" ! פולין !! אשכנז |- | *[[אמנם אשמינו]] *[[סלח נא אשמות]] *[[אמנם כן יצר סוכן בנו|אמנם כן]] *פזמון: [[כי הנה כחומר]] *חטאנו: [[אותך אדרוש]] | *פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים]] *[[סלח נא אשמות]] *[[תומת צורים וחסדם|תומת צורים]] *במקום פזמון: קטעים מתוך [[אמנם אשמינו]] **(ולמנהג פלאס [[כי הנה כחומר]]) *חטאנו: [[אותך אדרוש]] **(ולמנהג וורמייזא [[אדברה_תחנונים_כרש|אדברה תחנונים]]) |} *[[כי אנו עמך]] (בכל התפילות) *[[אתה מבין]] (בכל התפילות חוץ מנעילה) ===שחרית, מוסף ומנחה=== ====מנהג אשכנז המזרחי==== {| class="wikitable" ! תפילה ! פולין ! ליטא ! בהמן-אונגארן ! פוזנא-הורודנא ! ביה"כ הישן בפראג |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |שחרית |<!-- פולין שחרית --> פח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} פט. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} צ. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} צא. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} צב. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} צג. [[אנא אדון הרחמים]] {{ש}} צד. [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} צה. [[יום כפורים זה]] {{ש}} צו. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} צח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} צט. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} ק. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קא. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קב. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- ליטא שחרית --> קא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קב. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קד. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קה. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} קו. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קח. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קי. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קיא. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קיב. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קיג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קיד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- בהמן שחרית --> צא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} צב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} צג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} צד. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} צה. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} צו. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} צז. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} צח. [[אנא אדון הרחמים]] {{ש}} צט. [[אנא אדון הסליחות והרחמים|אנא אדון הסליחות]] {{ש}} ק. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קא. [[יום כפורים זה]] {{ש}} קב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קד. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קה. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- פוזנא שחרית --> קב. [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} קד. [[אליך פנינו בושנו להרים|אליך פנינו]] {{ש}} קה. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קו. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קז. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קח. [[אנא אדון הסליחות והרחמים|אנא אדון הסליחות]] {{ש}} קט. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קי. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} קיא. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קיב. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיג. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} קיד. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קטו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קטז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- פראג שחרית --> קב. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קג. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קד. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} קה. [[אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא|אנא ה' האל]] {{ש}} קו. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קז. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קח. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} קט. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} קי. [[אדון בפקדך]] {{ש}} קיא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיב. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קיג. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קיד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קטו. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קטז. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קיז. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קיח. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מוסף |<!-- פולין מוסף --> קג. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קד. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קה. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קו. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קז. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קח. [[אלהי עושי יוצרי ונוצרי|אלהי עושי]] {{ש}} קט. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קי. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קיא. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קיב. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קיג. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קיד. [[אני אני המדבר]] {{ש}} [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} קטו. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קטז. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- ליטא מוסף --> קטו. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קטז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קיז. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קיח. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קיט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכ. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קכא. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קכב. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכג. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכד. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קכה. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכו. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} קכז. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קכח. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- בהמן מוסף --> קח. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קט. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קי. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קיא. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קיב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קיג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קיד. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קטו. [[אדם איך יזכה]] {{ש}} קטז. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קיז. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קיח. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קיט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכ. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קכא. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכב. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קכג. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פוזנא מוסף --> קיח. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קיט. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכ. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכא. שניה: [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכב. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכד. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קכו. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קכז. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכח. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכט. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קל. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קלא. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קלב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קלג. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פראג מוסף --> קיט. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קכ. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכא. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכב. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכג. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכד. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכה. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכו. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קכז. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קכח. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכט. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} קל. [[אנא אלהי אברהם]] {{ש}} קל. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלא. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קלב. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קלד. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קלה. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מנחה |<!-- פולין מנחה --> קיח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קיט. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכ. [[אפס זבח ועולה|אפס זבח]] {{ש}} קכא. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} קכב. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קכג. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קכד. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קכה. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קכו. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} קכז. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קכח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קכט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קל. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קלב. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- ליטא מנחה --> קכט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קל. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קלא. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קלב. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קלג. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קלד. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קלה. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלו. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלז. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} קלח. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלט. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמ. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קמא. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |<!-- בהמן מנחה --> קכד. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קכה. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קכו. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכז. [[אפס זבח ועולה|אפס זבח]] {{ש}} קכח. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכט. [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] {{ש}} קל. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלא. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קלב. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קלג. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קלד. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} קלה. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קלו. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קלז. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלח. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קלט. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- פוזנא מנחה --> קלד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קלה. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קלו. [[אפס מזיח]] {{ש}} קלז. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלח. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קלט. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קמ. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קמא. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קמב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קמד. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קמה. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קמו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- פראג מנחה --> קלו. פתיחה: [[אפתחה במשל פי]] {{ש}} קלז. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} קלח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלט. [[אחלה אל ה']] {{ש}} קמ. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קמא. [[תפן בעינוי ודוחק|תפן בענוי]] {{ש}} קמב. [[ירושלים את ה' הללי|ירושלים את ה']] {{ש}} קמג. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמד. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קמה. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קמו. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} קמז. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קמח. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קמט. [[יום כפורים זה]] {{ש}} קנ. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קנא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קנב. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] |} ====מנהג אשכנז המערבי==== {| class="wikitable" ! תפילה ! אשכנז-פפד"מ ! עלזאס ! וורמייזא ! האשכנזים שבאיטליה ! נירנברג-פיורדא ! שוואבן-שוויץ ! קוילן ! פֿלאָס |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |שחרית |<!-- פפד"מ שחרית --> קיג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קיד. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קטו. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} קטז. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קיז. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} קיח. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קיט. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קכ. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- עלזאס שחרית --> קיז. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קיח. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קיט. [[אנחנו אשמנו]] {{ש}} קכ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכא. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכד. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קכה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קכו. [[אל עבדיך המצא קונם|אל עבדיך]] {{ש}} קכז. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קכח. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכט. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קל. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- וורמייזא שחרית --> קכא. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קכב. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכד. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכה. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קכו. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכז. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קכט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קל. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קלא. [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קלב. חטאנו: [[אותך אדרוש]] |<!-- איטליה שחרית --> קיג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קיד. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קטו. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קטז. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיז. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} קיח. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} קיט. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכ. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קכא. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קכב. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קכג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קכד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קכה. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קכו. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- נירנברג שחרית --> [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} ([[אמנם אלהי עולם]]) {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} ([[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]]) {{ש}} (עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]]) {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |<!-- שוואבן שחרית --> [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} [[תעלת צרי]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]], [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר ר"י]] {{ש}} |<!-- קוילן שחרית --> קלה. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלו. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קלז. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלח. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} קלט. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קמ. [[אל עבדיך המצא קונם|אל עבדיך]] {{ש}} קמא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמב. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קמד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קמה. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} קמו. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |<!-- פלאס שחרית --> [[אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא|אנא ה' האל]] {{ש}} [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אלהים בישראל גדול יחודך]] {{ש}} [[ואתה הוא ותיק]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מוסף |<!-- פפד"מ מוסף --> קכא. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכב. שניה: [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכג. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכד. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכה. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכו. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קכז. [[אני הוא השואל]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכח. [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- עלזאס מוסף --> קלא. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלב. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קלג. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קלד. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלה. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלו. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קלז. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח מועד]] {{ש}} קלח. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} קלט. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קמ. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קמא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמב. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} קמג. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- וורמייזא מוסף --> קלג. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלד. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קלה. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קלו. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלז. [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלח. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלט. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} קמ. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- איטליה מוסף --> קכז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכח. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכט. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קל. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קלא. [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} קלב. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קלג. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קלד. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלה. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קלו. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קלז. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלח. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} קלט. חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- נירנברג מוסף --> [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[אני אני המדבר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- שוואבן מוסף --> [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|טובך יאבה]] |<!-- קוילן מוסף --> קמז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קמח. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמט. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קנ. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פלאס מוסף --> [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מנחה |<!-- פפד"מ מנחה --> [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} קכט. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קל. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} קלא. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} קלב. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קלג. שניה: [[אך בך לדל עזרה]] {{ש}} קלד. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קלה. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]], [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר ר"י]] |<!-- עלזאס מנחה --> קמד. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמה. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קמו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמז. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קמח. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קמט. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קנ. [[אוילי המתעה]] {{ש}} קנא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קנב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קנג. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |<!-- וורמייזא מנחה --> קמא. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמב. [[תפן בעינוי ודוחק|תפן בענוי]] {{ש}} קמג. [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמד. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קמו. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |<!-- איטליה מנחה --> קמ. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קמא. [[אדון בפקדך]] {{ש}} קמב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמג. [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} קמד. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} קמה. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} קמו. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קמז. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קמח. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קמט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קנ. [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קנא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קנב. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- נירנברג מנחה --> [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} |<!-- שוואבן מנחה --> [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני#יצעקו|יצעקו בצר למו]] |<!-- קוילן מנחה --> קנא. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קנב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קנג. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קנד. פזמון: [[אנשי משמר]] {{ש}} קנה. חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- פלאס מנחה --> [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} [[ה' אלהי אברהם יצחק וישראל]] {{ש}} [[אני אני המדבר]] {{ש}} עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר רבי ישמעאל]] |} ===נעילה=== {| class="wikitable" ! פולין !! אשכנז |- style="vertical-align: top;" | *קטעים מהפיוטים: **[[אז לפנות ערב]] (הכותרת {{צ|פתח לנו שער}} ולמנהג פוזנא גם חלק מהפיוט) **[[אבן מעמסה]] (הכותרות {{צ|היום יפנה}}, {{צ|אנא אל נא}}) *קטעים מהסליחות: **[[תעלת צרי]] **[[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] **[[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] **[[אנקת מסלדיך]] *פזמונים של הפיוטים: **[[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **[[יחביאנו צל ידו]] **[[ישמיענו סלחתי]] *[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *קטעים מהפיוט [[אז כעיני עבדים]] | *קטעים מהפיוטים: **[[אז לפנות ערב]] (רק הכותרת {{צ|פתח לנו שער}} ולמנהג אש' שבאיטליה ופֿלאָס גם הפיוט עצמו) **[[אבן מעמסה]] (הכותרות {{צ|היום יפנה}}, {{צ|אנא אל נא}}) * [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] *פזמונים של הפיוטים: **[[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] **[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] **[[מלאכי רחמים]] **[[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **[[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] **[[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] **[[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] **[[לך ד' הצדקה תלבושת]] **[[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] **[[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]] **[[אנקת מסלדיך]] **[[אנשי משמר]] **[[כי הנה כחומר]] **כשחל בשבת: [[המבדיל בין קדש לחול|המבדיל]] *[[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] (למנהג פֿלאָס במשולב עם [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]) |} ==סליחות לתענית ציבור== {| class="wikitable" ! rowspan="2" | יום !! colspan="3" | מנהג אשכנז המזרחי !! colspan="4" | מנהג אשכנז המערבי |- ! פולין; {{ש}}בהמן-אונגארן; {{ש}}ביה"כ הישן בפראג !! ליטא !! פוזנא-הורודנא !! אשכנז; {{ש}}שוואבן-שוויץ !! עלזאס; {{ש}}האשכנזים שבאיטליה !! וורמייזא !! נירנברג-פיורדא |- ! שני קמא | *[[ישראל עמך]] *[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *פזמון: [[מלאכי רחמים]] | *קמב. [[ישראל עמך]] *קמג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קמד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קמז. [[ישראל עמך]] *קמח. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קמט. פזמון: [[מלאכי רחמים]] | *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[ישראל עמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[ישראל עמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | * [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] * [[ישראל עמך]] * [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] * פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] * חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] |- ! חמישי | *[[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] *[[אנשי אמנה אבדו]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] | *קמה. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] *קמו. [[אנשי אמנה אבדו]] *קמז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנ. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *קנא. [[אנשי אמנה אבדו]] *קנב. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] | *[[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *[[איה כל נפלאותיך]] *פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] *חטאנו: [[גדול עווני]] | *[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קנט. [[אקרא בשמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | *[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *[[איה כל נפלאותיך]] *פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] *חטאנו: [[גדול עווני]] | * [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] * [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] * [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] * פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] * חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] |- ! שני תנינא | *[[אפפונו מים]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] | *קמח. [[אפפונו מים]] *קמט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *קנ. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנג. [[אפפונו מים]] *קנד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *קנה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] | *[[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | *[[איה כל נפלאותיך]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *קס. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] *פזמון: [[מלאכי רחמים]] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | *[[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] *תחינה קודם הווידוי: [[אפפונו מים]] | * [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] * [[איה כל נפלאותיך]] * [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] * פזמון: [[מלאכי רחמים]] * חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |- ! עשרה בטבת | *[[אזכרה מצוק]] *[[אבן הראשה]] *פזמון: [[אבותי כי בטחו]] | *קנא. [[אזכרה מצוק]] *קנב. [[אבן הראשה]] *קנג. פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנו. [[אזכרה מצוק]] *קנז. [[אבן הראשה]] *קנח. פזמון: [[אבותי כי בטחו]]{{הערה|בקונטרס פוזנא סליחה זו מופיעה בנוסח המערבי שלה.}} | *קלו. [[אדברה וירוח לי]] *קלז. [[אבן הראשה]] *קלח. [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] *קלט. פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | *קנב. [[אדברה וירוח לי]] *קנג. [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] *קנד. [[אבן הראשה]] *קנד. (!) פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | *[[אדברה וירוח לי]] *[[אבן הראשה]] *[[אפפו עלי רעות]] *פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | * [[אדברה וירוח לי]] * [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] * [[אבן הראשה]] * פזמון: [[אבותי כי בטחו]] * חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |- ! תענית אסתר | *[[אדם בקום עלינו]] *[[אתה האל עושה פלאות]] *פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] | *קנד. [[אדם בקום עלינו]] *קנה. [[אתה האל עושה פלאות]] *קנו. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנט. [[אדם בקום עלינו]] *קס. [[אתה האל עושה פלאות]] *קסא. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] | *קמ. [[אתה האל עושה פלאות]] *קמא. [[אתה האל עושה פלא]] *קמב. [[אדם בקום עלינו]] *קמג. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] | *קנה. [[אתה האל עושה פלא]] *קנו. [[אתה האל עושה פלאות]] *קנז. [[אדם בקום עלינו]] *קנח. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] | *[[אתה האל עושה פלא]] *[[אתה האל עושה פלאות]] *[[אדם בקום עלינו]] *פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אתודה לך חטאתי במורא|אתודה לך]] *תחינה: [[עינינו לך תלינו]] | * [[אתה האל עושה פלא]] * [[אתה האל עושה פלאות]] * [[אדם בקום עלינו]] * פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] * חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] |- ! י"ז בתמוז | * [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] * [[אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי|אמרר בבכי]] * פזמון: [[שעה נאסר]] | *קנז. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קנח. [[אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי|אמרר בבכי]] *קנט. פזמון: [[שעה נאסר]] * (חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קסב. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קנז. [[אבן הראשה]] *קסג. פזמון: [[שעה נאסר]] | *קמד. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קמה. [[אפפונו מצוקות]] *קמו. [[אדאג מחטאתי]] *קמז. פזמון: [[שעה נאסר]] *קמח. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | *קמח. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קמט. [[אפפונו מצוקות]] *קנ. [[אדאג מחטאתי]] *קנא. פזמון: [[שעה נאסר]] *[[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | *[[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *[[אפפונו מצוקות]] *[[אפפונו חבלי מות]] *פזמון: [[שעה נאסר]] *חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | * [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] * [[אפפונו מצוקות]] * [[אדאג מחטאתי]] * פזמון: [[שעה נאסר]] * חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |} בסדרי הסליחות של קוילן ופֿלאָס לא נדפסו סליחות לתעניות ציבור (וכנראה אמרו כמנהג אשכנז הכללי). ===ברית מילה ביום של תענית=== (מנהגים שונים) *[[אל תפר בריתך איתנו|אל תפר]] * פזמון: [[יה איום זכור היום|יה איום]] * פזמון: [[אלהינו אל שדי]] (וורמייזא) *[[זכור ברית - אות ברית]] *קסד. [[זכור ברית - שש אנכי]] (פוזנא-הורודנא) ===כ' סיון=== *[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] *[[איה כל נפלאותיך]] *[[אלהים אל דמי לדמי]] *[[אמוני שלומי ישראל]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *עקדה: [[אל הר המור]] *[[אל מלא רחמים של כ' סיון]] ===יום כיפור קטן=== *[[יום זה יהי משקל כל חטאתי|יום זה]] *[[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] *[[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] *פזמון: [[בת עמי לא תחשה|בת עמי]] *[[בדיל ויעבור|רחמנא אדכר לן]] *[[אל תעש עמנו כלה|אל תעש]] ===שובבי"ם ת"ת=== *שמות **[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] **[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] **פזמון: [[מלאכי רחמים]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *וארא **[[ישראל עמך]] **[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] **פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *בא **[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] **[[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] **פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *בשלח **[[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] **[[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] **פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *יתרו **[[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] **[[אלהים אין בלתך]] **פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *משפטים **[[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי]] **[[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] **פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *תרומה **[[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] **[[איה כל נפלאותיך]] **פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *תצוה **[[אפפונו מים]] **[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] **פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] =קינות לתשעה באב= {|class="wikitable"" |- ! !!פולין!!אשכנז |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |לילה | א. [[קינות/אוי מה היה לנו|אוי מה היה לנו]] {{ש}} ב. [[קינות/במוצאי שבת|איך מפי בן ובת]] {{ש}} [<small>[[קינות/אוי נא לנו כי חטאנו|אוי נא לנו כי חטאנו]]</small>] {{ש}} ג. [[קינות/בליל זה|בליל זה]] {{ש}} ד. [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]] {{ש}} ה. [[קינות/אז בחטאינו חרב מקדש|אז בחטאינו]] {{ש}} | [[קינות/אוי מה היה לנו#נוסח אשכנז המערבי|אוי מה היה לנו]] {{ש}} א. [[קינות/תסתר לאלם|תסתר לאלם]] {{ש}} [ב. [[קינות/בליל זה|בליל זה]]] {{ש}} ג. [[קינות/אז בחטאינו חרב מקדש|אז בחטאינו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום | ו. [[קינות/שבת סורו מני|שבת סורו מני]] {{ש}} ז. [[קינות/איכה אצת באפך|איכה אצת באפך]] {{ש}} ח. [[קינות/אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים]] {{ש}} ט. [[קינות/איכה תפארתי מראשותי|איכה תפארתי מראשותי]] {{ש}} י. [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]] {{ש}} יא. [[קינות/איכה אלי קוננו|איכה אלי קוננו]] {{ש}} יב. [[קינות/אהלי אשר תאבת|אהלי אשר תאבת]] {{ש}} יג. [[קינות/אי כה אמר|אי כה אמר]] {{ש}} יד. [[קינות/איכה את אשר כבר עשוהו|איכה את אשר כבר עשוהו]] {{ש}} טו. [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]] {{ש}} טז. [[קינות/זכור את אשר עשה|זכור את אשר עשה]] {{ש}} יז. [[קינות/אם תאכלנה נשים|אם תאכלנה נשים]] {{ש}} יח. [[קינות/ואתה אמרת|ואתה אמרת]] {{ש}} יט. [[קינות/לך ה' הצדקה|לך ה' הצדקה]] {{ש}} כ. [[קינות/הטה אלהי אזנך|הטה אלהי אזנך]] {{ש}} כא. [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]] {{ש}} כב. [[קינות/החרישו ממני|החרישו ממני]] {{ש}} כג. [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]] {{ש}} כד. [[קינות/תסתר לאלם|תסתר לאלם]] {{ש}} כה. [[קינות/מי יתן ראשי|מי יתן ראשי]] {{ש}} כו. [[קינות/אז בהלוך ירמיהו|אז בהלוך ירמיהו]] {{ש}} כז. [[קינות/אז במלאת ספק|אז במלאת ספק]] {{ש}} כח. [[קינות/איך תנחמוני הבל|איך תנחמוני הבל]] {{ש}} כט. [[קינות/אמרתי שעו מני|אמרתי שעו מני]] {{ש}} ל. [[קינות/מעוני שמים|מעוני שמים]] {{ש}} לא. [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] {{ש}} לב. [[קינות/אצבעותי שפלו|אצבעותי שפלו]] {{ש}} לג. [[קינות/אבל אעורר|אבל אעורר]] {{ש}} לד. [[קינות/יום אכפי הכבדתי|יום אכפי הכבדתי]] {{ש}} לה. [[קינות/שכרת ולא מיין|שכרת ולא מיין]] | ד. [[קינות/שבת סורו מני|שבת סורו מני]] {{ש}} ה. [[קינות/איכה אצת באפך|איכה אצת באפך]] {{ש}} ו. [[קינות/אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים]] {{ש}} ז. [[קינות/איכה תפארתי מראשותי|איכה תפארתי מראשותי]] {{ש}} ח. [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]] {{ש}} ט. [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]] {{ש}} י. [[קינות/אם תאכלנה נשים|אם תאכלנה נשים]] {{ש}} יא. [[קינות/איכה אלי קוננו|איכה אלי קוננו]] {{ש}} יב. [[קינות/אהלי אשר תאבת|אהלי אשר תאבת]] {{ש}} יג. [[קינות/איכה את אשר כבר עשוהו|איכה את אשר כבר עשוהו]] {{ש}} יד. [[קינות/אי כה אמר|אי כה אמר]] {{ש}} טו. [[קינות/זכור את אשר עשה|זכור את אשר עשה]] {{ש}} טז. [[קינות/ואתה אמרת|ואתה אמרת]] {{ש}} יז. [[קינות/לך ה' הצדקה|לך ה' הצדקה]] {{ש}} יח. [[קינות/הטה אלהי אזנך|הטה אלהי אזנך]] {{ש}} יט. [[קינות/אז במלאת ספק|אז במלאת ספק]] {{ש}} כ. [[קינות/אז בהלוך ירמיהו|אז בהלוך ירמיהו]] {{ש}} כא. [[קינות/אמרתי שעו מני|אמרתי שעו מני]] {{ש}} כב. [[קינות/איך תנחמוני הבל|איך תנחמוני הבל]] {{ש}} כג. [[קינות/אזכיר רהב ובבל|אזכיר רהב ובבל]] {{ש}} כד. [[קינות/אשאג מנהמת לבי|אשאג מנהמת לבי]] {{ש}} כה. [[קינות/נבוכדנאצר אכלני|נבוכדנאצר אכלני]] {{ש}} כו. [[קינות/איך נפלה ממנו|איך נפלה ממנו]] {{ש}} כז. [[קינות/איכה ישבה בדד עגונה|איכה ישבה בדד עגונה]] {{ש}} כח. [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] {{ש}} כט. [[קינות/אצבעותי שפלו|אצבעותי שפלו]] {{ש}} ל. [[קינות/אבל אעורר|אבל אעורר]] {{ש}} לא. [[קינות/אמונים שררו|אמונים שררו]] {{ש}} לב. [[קינות/שרפו הבירה|שרפו הבירה]] {{ש}} לג. [[קינות/אזכרה נגינותי|אזכרה נגינותי]] {{ש}} לד. [[קינות/אסירים בשיר יצאו|אסירים בשיר יצאו]] {{ש}} לה. [[קינות/שכרת ולא מיין|שכרת ולא מיין]] {{ש}} לו. [[קינות/יום אכפי הכבדתי|יום אכפי הכבדתי]] {{ש}} לז. [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]] {{ש}} לח. [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]] {{ש}} לט. [[קינות/מעוני שמים|מעוני שמים]] {{ש}} מ. [[קינות/מי יתן ראשי|מי יתן ראשי]] {{ש}} מא. [[קינות/יבכיון מר|יבכיון מר]] {{ש}} מב. [[קינות/מי יתן ראשי|על אלה]] {{ש}} מג. [[קינות/ואתאונן|ואתאונן]] {{ש}} מד. [[קינות/אמרר בבכי|אמרר בבכי]] {{ש}} [מה. [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |ציונים | לו. [[קינות/ציון הלא תשאלי|ציון הלא תשאלי]] {{ש}} לז. [[קינות/ציון קחי כל צרי|ציון קחי כל צרי]] {{ש}} לח. [[קינות/ציון עטרת צבי|ציון עטרת צבי]] {{ש}} לט. [[קינות/ציון תקונני עלי ביתך|ציון תקונני עלי ביתך]] {{ש}} מ. [[קינות/ציון ידידות ידיד|ציון ידידות ידיד]] {{ש}} מא. [[קינות/שאלי שרופה באש|שאלי שרופה באש]] {{ש}} מב. [[קינות/ציון צפירת פאר|ציון צפירת פאר]] {{ש}} מג. [[קינות/ציון במשפט לכי לך|ציון במשפט לכי לך]] {{ש}} מד. [[קינות/ציון גברת לממלכות|ציון גברת לממלכות]] {{ש}} מה. [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]] {{ש}} [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]] {{ש}} [[קינות/עד אנה|עד אנה... תרחם ציון]] | מו. [[קינות/ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך|ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך]] {{ש}} מז. [[קינות/ציון הלא תשאלי|ציון הלא תשאלי]] {{ש}} מח. [[קינות/ציון הלא תשאלי שלות שרידיך|ציון הלא תשאלי שלות שרידיך]] {{ש}} מט. [[קינות/ציון קחי כל צרי|ציון קחי כל צרי]] {{ש}} נ. [[קינות/ציון עטרת צבי|ציון עטרת צבי]] {{ש}} נא. [[קינות/ציון מנת שלום|ציון מנת שלום]] {{ש}} נב. [[קינות/ציון ידידות ידיד|ציון ידידות ידיד]] {{ש}} נג. [[קינות/ציון קדוש משכני עליון|ציון קדוש משכני עליון]] {{ש}} נד. [[קינות/ציון אשר יאמרו|ציון אשר יאמרו]] {{ש}} נה. [[קינות/ציון מעון חשקי|ציון מעון חשקי]] {{ש}} נו. [[קינות/ציון ה' לכס בחר|ציון ה' לכס בחר]] {{ש}} נז. [[קינות/שאלי שרופה באש|שאלי שרופה באש]] {{ש}} נח. [[קינות/ציון מעוז קרית מלך|ציון מעוז קרית מלך]] {{ש}} נט. [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]] {{ש}} ס. [[קינות/הלילו הה ליום|הלילו הה ליום]] {{ש}} [[קינות/אז בחטאינו חרב מקדש|אז בחטאינו]] |} *למנהג פפד"מ אומרים [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]] לפני הציונים. ואין אומרים [[קינות/ציון מעוז קרית מלך|ציון מעוז קרית מלך]]. *למנהג וורמייזא אומרים [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]] לפני [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]]. *למנהג מגנצא אומרים [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]] לפני [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]] ==קינות נוספות== ;קינה לליל תשעה באב במוצ"ש: * [[קינות/בליל זה סר נגהי|בליל זה סר נגהי]] (וורמייזא) ;קינות ממחזור מעגלי צדק (שלוניקי ש"י) * [[קינות/אשיחה ואהמה|אשיחה ואהמה]] * [[קינות/אלכה וירדתי על ההרים|אלכה וירדתי על ההרים]] * [[קינות/אמרות ה' נחמות|אמרות ה' נחמות]] * [[קינות/טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו]] * [[קינות/אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי]] * [[קינות/הורידי מאין הפוגות|הורידי מאין הפוגות]] * [[קינות/שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים]] * [[קינות/אבכה לקשה יום|אבכה לקשה יום]] * [[קינות/אשא בכי ונהי|אשא בכי ונהי]] * [[קינות/אללי לי כי באו רגע|אללי לי כי באו רגע]] * [[קינות/למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי]] * [[קינות/ארץ לא מטוהרה עיר התמרים|ארץ לא מטוהרה]] * [[קינות/ציון הלא תדרשי|ציון הלא תדרשי לשלום ידידיך]] ;נספח לקינות פולין לובלין שע"ז * [[קינות/עם קדושיך נפלו|עם קדושיך נפלו]] * [[קינות/הלילו הה ליום|הילילו הה ליום]] * [[קינות/ציון ארויך בכי|ציון אריוך בכי]] * [[קינות/ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך|ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך]] * [[קינות/ציון הלא תשאלי שלות שרידיך|ציון הלא תשאלי שלות שרידיך]] * [[קינות/ציון מנת שלום|ציון מנת שלום]] * [[קינות/ציון הלא תדרשי|ציון הלא תדרשי לשלום ידידיך]] * [[קינות/ציון מעוז קרית מלך|ציון מעוז קרית מלך]] * [[קינות/ציון קדוש משכני עליון|ציון קדוש משכני עליון]] * [[קינות/ציון אלהים אביר יעקב|ציון אלהים אביר יעקב]] * [[קינות/ציון מעון חשקי|ציון מעון חשקי]] * [[קינות/ציון ה' לכס בחר|ציון ה' לכס בחר]] * [[קינות/ירושלים קודש הילולים|ירושלים קודש הילולים]] * [[קינות/ואתאונן|ואתאונן]] * [[קינות/יבכיון מר|יבכיון מר]] * [[קינות/על הר ציון אש אוכלה|על הר ציון אש אוכלה]] * [[קינות/ציון הורידי כנחל דמעה|ציון הורידי כנחל דמעה]] =הושענות לסוכות= {| class="wikitable" |- ! ! אשכנז ! פולין |- ! כל יום |colspan ="2" |{{מר|[[למענך אלהינו]]}} |- ! א-ו | <center>[[אערוך שועי]] {{ש}} [[אל למושעות]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אדמה מארר]]</center> | <center>[[למען אמיתך]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אערוך שועי]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אל למושעות]] {{ש}} [[אדון המושיע]]</center> |- ! כל יום |colspan ="2" |{{מר|[[כהושעת אלים]]}} |- ! שבת | <center>[[אום נצורה]] {{ש}} [[כהושעת אב המון]]</center> | <center>[[אום נצורה]] {{ש}} [[כהושעת אדם]]</center> |- ! הו"ר {{ש}} | <center>[[למען אמיתך]] {{ש}} [[אערוך שועי]] {{ש}} [[אדון המושיע]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אדם ובהמה]] {{ש}} [[למען איתן]] {{ש}} [[תתננו לשם ולתהלה]]</center> | <center>[[למען אמיתך]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אדון המושיע]] {{ש}} [[אדם ובהמה]] {{ש}} [[אדמה מארר]] {{ש}} [[למען איתן]]</center> |- ! הו"ר {{ש}} אחר {{ש}} ההקפות |colspan ="2" | <center>[[תתננו לשם ולתהלה]] (פ) {{ש}} [[אנא אזון חין תאבי ישעך]] {{ש}} [[אל נא תעינו כשה אובד]] {{ש}} [[למען תמים בדורותיו]] {{ש}} [[תענה אמונים]] {{ש}} [[אז כעיני עבדים]] {{ש}} [[אומן ישעך בא]]</center> |} *מנהג מגנצא: ** בהושענא רבה אומרים [[אל למושעות]] במקום [[אערוך שועי]]. =פיוטים במסגרת הקריאות= ==חתונה== * [[מרשות שוכן עד]] (א) / [[מרשות שוכן עד#מרשות שארית|מרשות שארית]] (פ) * [[מרשות אלהי קדם]] (וורמייזא) * [[אתניה שבחיה]] * [[במקהלות ברכו]] (פ) * [[יפרח חתן]] (פ) * [[יה בשר שר צבאיך]] * [[אלוה מני עד]] (פ) * [[אחד יחיד ומיוחד אל]] ==שמחת תורה== *בהוצאת ס"ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא]] *רשות לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] *רשות לחתן בראשית: [[מרשות מרומם על כל ברכה]] (פ) / [[מרשות אלהי האלהים]] (א) * [[אחד יחיד ומיוחד אל]] * [[אלוה מני עד]] (פ) * <nowiki>[</nowiki>[[במקהלות ברכו]]] * <nowiki>[</nowiki>[[יפרח חתן]]] * <nowiki>[</nowiki>[[יה בשר שר צבאיך]]] *לפני ההפטרה: [[אשריך הר העברים]] (פ) *אחרי ההפטרה: **[[אשר בגלל אבות]] **[[שישו ושמחו בשמחת תורה]] **[[התקבצו מלאכים]] **[[אגיל ואשמח בשמחת תורה]] **[[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל]] ==שבועות== *[[אקדמות]] *[[ארכין]] *[[יציב פתגם]] ==פורים== *[[אשר הניא]] =פיוטים שלא במסגרת בית הכנסת= ==זמירות שבת== ===לליל שבת=== *[[שלום עליכם מלאכי השרת]] *[[אזמר בשבחין]] *[[כל מקדש שביעי]] *[[מנוחה ושמחה]] *[[מה ידידות]] *[[מה יפית]] *[[יום שבת קדש הוא]] *[[יה ריבון]] *[[צור משלו]] *[[צמאה נפשי]] *[[יום זה לישראל]] *[[יה אכסוף]] ===ליום השבת=== *[[אסדר לסעודתא]] *[[חי ה']] *[[ברוך ה' יום יום]] *[[ברוך אל עליון]] *[[יום זה מכובד]] *[[יום שבתון]] *[[כי אשמרה]] *[[שמרו שבתותי]] *[[דרור יקרא]] *[[שבת היום לה']] ===סעודה שלישית=== *[[בני היכלא]] *[[ידיד נפש]] *[[אל מסתתר]] ===מוצאי שבת=== *[[המבדיל בין קדש לחול]] *[[במוצאי יום מנוחה]] *[[חדש ששוני]] *[[אגיל ואשמח]] *[[אלהים יסעדנו]] *[[אלי חיש גואלי]] *[[אדיר איום ונורא]] *[[אמר ה' ליעקב]] *[[איש חסיד]] *[[אליהו הנביא]] ==ליל הסדר== *[[דיינו]] *[[חסל סידור פסח]] *[[ויהי בחצי הלילה]] *[[ואמרתם זבח פסח]] *[[אדיר במלוכה]] *[[אדיר הוא]] *[[אחד מי יודע]] *[[חד גדיא]] ==חנוכה== *[[מעוז צור]] *[[אכלו משמנים]] ==ל"ג בעומר== *[[בר יוחאי]] *[[ואמרתם כה לחי]] ==חתונה== *[[סידור/נוסח אשכנז/ברכות אירוסין ונישואין|מי אדיר על הכל]] *[[דוי הסר]] ==ברית מילה== *[[יום ליבשה]] *[[נודה לשמך בתוך אמוני]] *[[אלוהים צוית לידידך בחירך]] (א) *[[הרחמן הוא אשר חנן]] (א) *[[הרחמן לברית מילה|הרחמן הוא יברך אבי הילד ואמו]] (פ) gtmwqifxff0d6g2rfb7w9aoqmlo1uzn 3001520 3001320 2026-03-29T11:51:35Z Yack67 27395 /* יוצרות */ 3001520 wikitext text/x-wiki {{מסגרת|<center>'''<big>לוח הפיוטים</big>''' {{ש}} מפתח הפיוטים לכל ימות השנה, כמנהגי אשכנז על כל ענפיהם שהגיעו אל הדפוס.</center> הערה: בלוח זה המונח 'אשכנז' מתייחס בדרך כלל למנהג אשכנז המערבי (ריינוס), ו'פולין' הוא מנהג אשכנז המזרחי. בסדרי הסליחות המנהגים מסתעפים לענפים נוספים, ומובנם של מונחים אלו מצומצם יותר. קיצורים: *פ {{=}} פולין *א {{=}} אשכנז *ק"ק {{=}} קצת קהילות }} =כל השנה= *[[אדון עולם]] *[[יגדל]] *[[סידור/נוסח אשכנז/פיוט לשני וחמישי|ה' אלהי ישראל]] *[[לכה דודי]] *[[אל אדון]] *[[שיר הכבוד]] *[[שיר היחוד]] *[[יה אלי וגואלי]] =פיוטים על סדר התפילה= ==מערביות== {| class="wikitable" |- ! מועד !! style="text-align:center;" | פולין !! style="text-align:center;" | אשכנז |- ! ליל ראשון של ראש השנה |style="text-align:center;" |(אין אומרים) |style="text-align:center;" |<small>[בוורמייזא: [[אשרי העם יודעי תרועה לפתותו]]]</small> |- ! ליל שני של ראש השנה |style="text-align:center;" |(אין אומרים) |style="text-align:center;" |<small>[בוורמייזא: [[כסא אורי וישעי]]]</small> |- ! ליל ראשון של סוכות |colspan="2" style="text-align:center;" |[[אוחזי בידם|אוחזי בידם ארבעה מינים]]{{ש}}<small>[בוורמייזא: [[אתה לבדך עטית]]]</small> |- ! ליל שני של סוכות |style="text-align:center;" | [[ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים]]{{ש}}<small>[בפוזנא: [[אקחה בראשון פרי עץ הדר]]{{ש}}עם התוספת [[סוכת שלם]]]</small> |style="text-align:center;" | [[חג אסיף תקופת השנה (מערבית)|חג אסיף תקופת השנה]]{{ש}}<small>[בוורמייזא: [[ארחמך ה' חזקי]]]</small> |- ! שמיני עצרת |style="text-align:center;" | [[אעניד לך תפארה והלל]] |style="text-align:center;" | [[שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים]] |- ! שמחת תורה |colspan="2" style="text-align:center;" | [[את יום השמיני בטוב יזמיני]] |- ! ליל ראשון של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | [[ליל שמורים אותו אל חצה]] |- ! ליל שני של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | [[ליל שמורים אור ישראל]] |- ! ליל שביעי של פסח |style="text-align:center;" | [[ויושע ה' אום למושעות]] |style="text-align:center;" | [[אורי וישעי על הים נגלה]] |- ! ליל אחרון של פסח |style="text-align:center;" | [[ויושע אומן אשכלות]] |style="text-align:center;" | [[אמונת אומן לעם זו זכרת|אמונת אומן]]{{ש}}או: [[אור לשביעי גש]] |- ! ליל ראשון של שבועות |colspan="2" style="text-align:center;" | [[וירד אביר יעקב]] |- ! ליל שני של שבועות |style="text-align:center;" | [[וירד אלהים על הר סיני (מערבית)|וירד אלהים על הר סיני]] |style="text-align:center;" | [[אל אלהים ה' דבר]]{{ש}}<small>[בוורמייזא: [[אלהים ביתה מושיב יחידים]]]</small> |} ==יוצרות== {| class="wikitable" |- ! מועד !! פולין !! אשכנז |- ! שבת ברית מילה | יוצר: [[אות בריתות שלש עשרה]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אפוני אימיו]]]</small>{{ש}} אופן: [[אזורי אימה]] {{ש}} זולת: [[אות ברית ישראל]]{{ש}} <small>[בפוזנא: [[אות ברית שלשתי]]]</small>{{ש}} גאולה: [[יום ליבשה]] | יוצר: [[אפוני אימיו]] {{ש}} אופן: [[אזורי אימה]] {{ש}} זולת: [[אות ברית שלשתי]] |- ! שבת חתונה | נשמת: [[נשמת ישרים יהלוך]] {{ש}} <small>[רשות לברכו בקצת קהילות: [[יחדיו לב נשלם]]]</small> {{ש}} יוצר: [[איחד שם שוכן תרשישים]] {{ש}} <small>[אל אדון בקצת קהילות: [[אל אדון על כל המעשים (חתונה)]]]</small> {{ש}} אופן: [[כבודו אופד להנשא]] {{ש}} זולת: [[אמהות עת נכבשה]] | רשות לברכו: [[יחדיו בשיר מעלות]] {{ש}} יוצר: [[איחד שם שוכן תרשישים]] {{ש}} אופן: [[שביבי שלהבות חצובי להבות]] {{ש}} זולת: [[אמהות עת נכבשה]] |- ! שבת ראש חודש | יוצר: [[אילת השחר אורה בהצחר]] {{ש}} אופן: [[אביר הגביר]] {{ש}} זולת: [[אמונתך אמיתי רבה]] | יוצר: [[אלהינו אלהים אמת]] {{ש}} אופן: [[לך אלים אלפי אלפים]] {{ש}} זולת: [[אמונתך אמיתי רבה]] |- ! שבת לפני ר"ה | יוצר: [[אל אלהים ה' דבר (יוצר)|אל אלהים ה' דבר]] {{ש}} אופן: [[שאו לבבכם לכפיכם]] {{ש}} זולת: [[אלהים אלי אתה אשחרך (זולת)|אלהים אלי אתה אשחרך]] |(אין אומרים) |- ! א של ראש השנה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[מלך אזור גבורה]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] |- ! ב של ראש השנה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[מלך אמון מאמרך]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] |- ! שבת שובה | יוצר: [[אשחר אל אל כל שנות עדני]] {{ש}} אופן: [[האזינו אבירים בני אלים]] {{ש}} זולת: [[אדעה כי אין זולתך לגאול]] | יוצר: [[אור עולם קראו]] {{ש}} אופן: [[כי אם שם אדיר ה' אדונינו]] {{ש}} זולת: [[אל אלהינו נשוב בצר לנו]]{{ש}} <small>[בוורמייזא:{{ש}} יוצר: [[אלהי ישענו נוראות מאוים]]{{ש}} אופן: [[אור ישראל וקדושו מעמו שואל]]{{ש}} זולת: [[אדני מעון אתה]]]</small> |- ! יום כיפור |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] {{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אליך תשוקתי]]]</small>{{ש}} אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] |- ! שבת בין יו"כ לסוכות | יוצר: [[את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו]] {{ש}} אופן: [[יחו לשון חזות אישון]]{{ש}} <small>[או: [[יחיד ערץ]]]</small> {{ש}} זולת: [[אזכרה מקדם פלאך (זולת)|אזכרה מקדם פלאך]] |(אין אומרים) |- ! א של סוכות |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] |- ! ב של סוכות | יוצר: [[אאמיץ לנורא ואיום]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא תרב עליצותך]] | יוצר: [[אאמיץ לנורא ואיום]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] |- ! שבת חוה"מ סוכות | יוצר: [[אפאר לאלהי מערכה]] {{ש}} אופן: [[ירוצצו כברקים]] {{ש}} זולת: [[יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים]] | יוצר: [[את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו]] {{ש}} זולת: [[אזכרה מקדם פלאך (זולת)|אזכרה מקדם פלאך]] |- ! שמיני עצרת | יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] {{ש}} אופן: [[אראלים ומלאכים]] {{ש}} זולת: [[אמונים אשר נאספו]] | יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] {{ש}} זולת: [[אמונים אשר נאספו]] |- ! שמחת תורה | נשמת: [[נשמת מלומדי מורשה]] {{ש}} יוצר: [[אשרי העם שלו ככה]] {{ש}} אופן: [[אשנבי שחקים]] {{ש}} <small>[מאורה בפוזנא: [[אמרות האל טהורות]]]</small>{{ש}} זולת: [[אז בקשוב עניו]] | יוצר: [[אשרי העם שלו ככה]]{{ר1}} [סילוק: [[אשריך ישראל מי כמוך]]]{{ש}} אופן: [[אשריך אום קדוש]] {{ש}} זולת: [[אז בקשוב עניו]] |- ! שבת בראשית | יוצר: [[אל נשא ארנן בהתעלסה]] {{ש}} אופן: [[שאלו שחקים ושיחו לאדמה]] {{ש}} זולת: [[אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים]] | יוצר: [[אל נשא ארנן בהתעלסה]] {{ש}} אופן: [[לבעל התפארת]] {{ש}} זולת: [[אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים]] |- ! שבת וירא |אהבה: [[שננו לשונם בני אונם]] |(אין אומרים) |- ! שבת א של חנוכה | יוצר: [[אודך כי אנפת]] {{ש}} אופן: [[כבודו אור יזריח]] {{ש}} מאורה: [[שני זיתים נכרתים]] {{ש}} זולת: [[אין צור חלף]] | יוצר: [[אודך כי אנפת]] {{ש}} מאורה: [[שני זיתים נכרתים]] {{ש}} זולת: [[אין צור חלף]] |- ! שבת ב של חנוכה | יוצר: [[אודך כי עניתי וחייתני]] {{ש}} אופן: [[אומצו בתופף בשתים יעופף]] {{ש}} מאורה: [[אשר יצר אור וצר]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small>{{ש}} זולת: [[אין מושיע וגואל]] | יוצר: [[אודך כי עניתי וחייתני]]{{ש}} <small>[אופן או מאורה בוורמייזא: [[יום הודו וכבודו]]]</small>{{ש}} <small>[מאורה במגנצא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small> |- ! שבת בשלח (שירה) |גאולה: [[יום ליבשה]] |(אין אומרים) |- ! שבת יתרו |מאורה: [[אמרות האל טהורות]] |(אין אומרים) |- ! שבת שקלים |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אל מתנשא לכל לראש]] {{ש}}[[פיוטי_אופן_לארבע_פרשיות#לשבת_שקלים|כבודו יתרומם ויתנשא]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אתה אהבת עמך]] |- ! הפסקה ראשונה | יוצר: [[אור זרוע זורח כבודו]] {{ש}} אופן: [[מלאכי צבאות בעלצון]] {{ש}} זולת: [[אחור וקדם צרת]] | יוצר: [[אור זרוע זורח כבודו]] |- ! שבת זכור |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[זכור את אשר עשה (יוצר)|זכור את אשר עשה]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_זכור|כבודו יתרומם בפי כל הנשמה]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אתה מלא רחמים]] |- ! פורים | מאורה: [[שיר אל נעלם]] | (אין אומרים) |- ! הפסקה שניה (פ: רק באדר) | יוצר: [[את פני מלך אתיצבה]] {{ש}} אופן: [[שמך לעד בפי מועד]] {{ש}} זולת: [[אדני אלהים צבאות אתה החלות]] | יוצר: [[אורות מאפל הזריח מהודו]] |- ! שבת פרה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אום אשר בך דבוקה]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_פרה|כבודו יתרומם ויתהדר]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אשרי כל חוסי בך]] |- ! שבת החודש |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אות זה החדש]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_החודש|כבודו משבחים]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אל עושה נפלאות]] |- ! שבת הגדול | יוצר: [[אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי]]{{ש}} או: [[אאמיר מסתתר במעון חביון]] {{ש}} אופן: [[בלולי אש ומימות]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[עזוז אדירירון]]]</small>{{ש}} זולת: [[אז כארשת בתולה]] | יוצר: [[אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי]] {{ש}} זולת: [[אומרת אני מעשי למלך]] |- ! א של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אור_ישע_מאושרים#יוצר|אור ישע מאושרים]] {{ש}} אופן: [[אור_ישע_מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] {{ש}} זולת: [[אור_ישע_מאושרים#זולת|אהבוך נפש להדך]] {{ש}} גאולה: [[אור_ישע_מאושרים#גאולה|ברח דודי עד שתחפץ]]{{ש}} <small>[במגנצא: מערכת [[אפיק רנן ושירים]]]</small> |- ! ב של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אפיק_רנן_ושירים#יוצר|אפיק רנן ושירים]] {{ש}} אופן: [[אפיק_רנן_ושירים#אופן|גן נעול]] {{ש}} זולת: [[אפיק_רנן_ושירים#זולת|אודך כי עניתני]] {{ש}} גאולה: [[אפיק_רנן_ושירים#גאולה|ברח דודי אל מכון לשבתך]]{{ש}} <small>[במגנצא: מערכת [[אור ישע מאושרים]]]</small> |- ! שבת חוה״מ פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אהוביך_אהבוך#יוצר|אהוביך אהבוך]] {{ש}} אופן: [[אהוביך_אהבוך#אופן|דודי שליט בכל מפעל]] {{ש}} זולת: [[אהוביך_אהבוך#זולת|אלה וכאלה]] {{ש}} גאולה: [[אהוביך_אהבוך#גאולה|ברח דודי אל שאנן נוה]] |- ! שביעי של פסח | יוצר: [[ויושע שושני פרח]] {{ש}} אופן: [[ידועי שם בבור נשם]] {{ש}} <small>[או: [[ויושע אל אמונה]]]</small> {{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] {{ש}} גאולה: [[יום ליבשה]] | יוצר: [[ויושע שושני פרח]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אתה הארת]]]</small>{{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] {{ש}} <small>[גאולה: [[יום ליבשה]]]</small> |- ! אחרון של פסח | יוצר: [[אתה הארת]] {{ש}} אופן: [[מחוללת מהוללת]]{{ש}} <small>[או: [[לבעל התפארת]]]</small> {{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] | יוצר: [[אתה הארת]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[ויושע שושני פרח]]]</small>{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[ויושע אור ישראל]]]</small>{{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] |- ! שבת א אחרי פסח | יוצר: [[ויושע אור ישראל]] {{ש}} אופן: [[ארוגי עוז]]{{ש}} <small>[או: [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]]]</small> {{ש}} אהבה: [[אלהי ימי שנותי כלו]] {{ש}} זולת: [[אין כמוך באלמים]] {{ש}} גאולה: [[שביה עניה]] |(אין אומרים) |- ! שבת ב אחרי פסח | <small>[יוצר: [[ארנן חסדך לבוקר]]]</small> {{ש}} <small>[אופן: [[יחיד ערץ]]]</small> {{ש}} מאורה: [[איומתי שמחי ועלזי]] {{ש}} זולת: [[אל אל חי ארנן]] {{ש}} גאולה: [[שנותינו ספו]] | '''שבת ראשונה אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אזכרך דודי]] |- ! שבת ג אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אומץ דר חזקים]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אשיחה בדברי נפלאותיך]]]</small>{{ש}} <small>[אופן: [[לבעל התפארת]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[יקודי אש]]]</small>{{ש}} אהבה: [[סגולתי מלוכה אזרתיך]] {{ש}} זולת: [[אריות הדיחו פזורה]] {{ש}} גאולה: [[שדודים נדודים]] | '''שבת שניה אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אלהים אל דמי לך (זולת)|אלהים אל דמי לך]] {{ש}} <small>[או: [[אתה אלהים וזולתך אין עוד]]]</small>{{ש}} <small>[זולת לשבת ג' אחר פסח בוורמייזא: [[זולתך אדונים]]]</small> |- ! שבת ד אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אשיחה בדברי נפלאותיך]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אומץ דר חזקים]]]</small>{{ש}} <small>[אופן: [[ידודון ידודון שנאני שלהבת]]]</small> {{ש}} אהבה: [[סגולתי איומה נשאתי]] {{ש}} זולת: [[אלהי בך איחבק]] {{ש}} גאולה: [[שכולה אכולה]] | '''שבת שלישית אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אתה אלהים וזולתך אין עוד]] {{ש}} <small>[או: [[אלהים אל דמי לך (זולת)|אלהים אל דמי לך]]]</small> |- ! שבת ה אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אגורה באהלך עולמים]]]</small> {{ש}} <small>[אופן: [[יקודי אש]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[במרומי רום ישיבתך]]]</small>{{ש}} אהבה: [[סגולתי משכתיך חסד]] {{ש}} זולת: [[אלהים לא אדע זולתך]] {{ש}} גאולה: [[יקוש בעניו]] | שבת בהר: {{ש}} זולת: [[אחרי נמכר (זולת)|אחרי נמכר]] |- ! שבת לפני שבועות | יוצר: [[אהלל בצלצלי שמע]] {{ש}} אופן: [[אורחות אראלים]] {{ש}} אהבה: [[איומתי יונה יעלת חן]] {{ש}} זולת: [[אלהי אקראך במחשב]] {{ש}} גאולה: [[יונה נשאתה]] | אהבה: [[אותך כל היום קיוינו]] {{ש}} זולת: [[אלהים באוזנינו שמענו]] |- ! א של שבועות | יוצר: [[אדון אימנני]] {{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} <small>[מאורה: [[אמרות האל טהורות]]]</small> {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]] | יוצר: [[אדון אימנני]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אילת אהבים מתנת סיני]]]</small>{{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]]{{ש}} <small>[במגנצא: [[אנכי גדול בנודעים]]]</small> |- ! ב של שבועות | יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני]] {{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]] | יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אדון אימנני]]]</small>{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אדיר ונאה בקודש]]]</small>{{ש}} אופן: [[אורחות אראלים]]{{ש}} או: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} <small>[בוורמייזא: [[כבודו אות ברבואות]]]</small>{{ש}} זולת: [[אנכי גדול בנודעים]]{{ש}} <small>[במגנצא: [[אנכי שימעת]]]</small> |- ! שבת אחרי שבועות | יוצר: [[אדיר ונאה בקודש]] {{ש}} אופן: [[כבודו אות ברבואות]] {{ש}} אהבה: [[אשר יחדיו]] {{ש}} זולת: [[אור ישראל וקדושו]] | (אין אומרים) |- ! שבת בהעלותך | מאורה: [[אשר יצר אור וצר]]{{ש}} <small>[בפוזנא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small>{{ש}} | (אין אומרים) |- ! שבת שלח | אהבה: [[שש מאות נקראות]] | (אין אומרים) |- ! שבת חוקת | אהבה: [[אל מחוללי]] | (אין אומרים) |- ! שבת א אחר י"ז תמוז | (אין אומרים) | זולת: [[אל אל חי ארנן]] |- ! שבת ב אחר י"ז תמוז | (אין אומרים) | זולת: [[אריות הדיחו פזורה]] |- ! שבת לפני תשעה באב | (אין אומרים) | <small>[אופן בוורמייזא: [[אף אורח משפטיך]]]</small>{{ש}} אהבה: [[אותך כל היום קיוינו]] {{ש}} זולת: [[אלהים באוזנינו שמענו]] |- ! שבת נחמו | יוצר: [[אל אל שדי אתחנן]] {{ש}} אופן: [[שאו מנחה משובחה]] {{ש}} מאורה: [[אמרות האל טהורות]] {{ש}} אהבה: [[שתי פעמים מקוימים]] {{ש}} זולת: [[אמת משל היה]] | יוצר: [[ארוממך אל חי]] {{ש}} אופן: [[שאו מנחה משובחה]] {{ש}} זולת: [[אמת משל היה]] |- ! שבת עקב | אהבה: [[ידיד עליון]] | (אין אומרים) |} ===מנהג וורמייזא=== *זולת לשבת י"ג סיון: [[אין לנו עוד אלהים זולתך]] *זולת לשבת כ"ה סיון: [[זולתך אין אל]] *זולת לשבת אחר כ' תמוז: [[אזכרה אלהים נגינתי בלילה]] *זולת לשבת שופטים: [[אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם]] *בשבת בראשית ובשבועות לפני {{צ|מי ידמה לך}}: [[מי אדר והוד]] *בשבת בראשית לפני {{צ|שבח נותנים}}: [[אשישת שלוחתו]] ==קרובות== ===כללי=== *[[מסוד חכמים]] ===שחרית ליום ראשון של ראש השנה=== *רשות: [[יראתי בפצותי שיח]] (פ) *מגן: [[את_חיל_יום_פקודה#מגן|את חיל]] *מחיה: [[את_חיל_יום_פקודה#מחיה|תאלת זו]] *משלש: [[את_חיל_יום_פקודה#משלש|אבן חוג]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[את_חיל_יום_פקודה#אדרת_ממלכה|אדרת ממלכה]] *[[את_חיל_יום_פקודה#אם_אשר_בצדק|אם אשר בצדק]] (פ) *[[את_חיל_יום_פקודה#אאפיד_נזר_איום|אאפיד נזר איום]] *[[אדירי איומה]] *[[לאל עורך דין]] *סילוק: [[את_חיל_יום_פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] *קדושה: (פ) **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#וחיות בוערות|וחיות בוערות]] **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#אחד קדוש|אחד קדוש]] ===מוסף ליום ראשון של ראש השנה=== *מגן: [[אופד_מאז#מגן|אופד מאז]] *מחיה: [[אופד_מאז#מחיה|תפן במכון]] *משלש: [[אופד_מאז#משלש|אף אורח משפטיך]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אופד_מאז#קיקלר:_אומץ_אדירי_כל_חפץ|אומץ אדירי כל חפץ]] *[[מלך עליון אל דר במרום]] *סילוק: [[ונתנה תוקף]] *קדושה: **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#וחיות_אשר_הנה|וחיות אשר הנה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ועמך_תלואים_בתשובה|ועמך תלואים בתשובה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ואתה_אזון_קול_מפאריך|ואתה אזון קול מפאריך]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#תהלות_כבודך|תהלות כבודך]] *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *'''[[אנסיכה מלכי|תקיעתא]]''': **מלכויות – [[אנסיכה_מלכי#מלכויות: אנסיכה מלכי|אנסיכה מלכי]] **זכרונות – [[אנסיכה_מלכי#זכר תחלת כל מעש|זכר תחלת כל מעש]] **שופרות – [[אנסיכה_מלכי#אשא דעי בצדק|אשא דעי בצדק]] *[[היום תאמצנו]] ===שחרית ליום שני של ראש השנה=== *רשות: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#רשות|אתיתי לחננך]] *מגן: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#מגן|אמרתך צרופה]] *מחיה: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#מחיה|תמים פעלך]] *משלש: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#משלש|שולחתי במלאכות]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#אדר_והוד|שמו מפארים – אדר והוד]] *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#אתן_לפועלי_צדק|אתן לפועלי צדק]] *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#שבתי_וראה|שבתי וראה תחת השמש]] *[[מלך עליון אמיץ המנושא]] *[[כל שנאני שחק באמר מאמירים]] *[[לאל עורך דין]] (פ) *סילוק: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#סילוק|אשר מי יעשה]] *קדושה: (פ) **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#וחיות בוערות|וחיות בוערות]] **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#אחד קדוש|אחד קדוש]] ===מוסף ליום שני של ראש השנה=== *([[לאל עורך דין]]) (פ) *סילוק: [[ונתנה תוקף]] *קדושה: **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ועמך_תלואים_בתשובה|ועמך תלואים בתשובה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ואתה_אזון_קול_מפאריך|ואתה אזון קול מפאריך]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#תהלות_כבודך|תהלות כבודך]] *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *'''[[אהללה אלהי אשירה עזו|תקיעתא]]''': **מלכויות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#מלכויות|אהללה אלוהי]] **זכרונות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#זכרונות|אפחד במעשי]] **שופרות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#שופרות|אנוסה לעזרה]] *[[היום תאמצנו]] ===שחרית ליום כיפור=== *רשות: [[אמצת_עשור#רשות|אימיך נשאתי]] *מגן: [[אמצת_עשור#מגן|אמצת עשור]] *מחיה: [[אמצת_עשור#מחיה|תאות נפש]] *[[אמצת_עשור#תוכחה|אנוש מה יזכה]] (תוכחה) *משלש: [[אמצת_עשור#משלש|אחדת יום זה]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[אמצת_עשור#מורה_חטאים|מורה חטאים]] *[[אמצת_עשור#אדר_יקר_אלי|אדר יקר אלי]] *[[אמצת_עשור#אנא_אלהים_חיים|אנא אלהים חיים]] *[[איומה בחר]] (פ) *[[אמצת_עשור#אך_אתים|אך אתים בחין לפניך]] *[[אמצת_עשור#אמרו_לאלהים|אמרו לאלהים ארך אפים]] *[[אמצת_עשור#מעשה_אלהינו|מעשה אלהינו אין מי בשחק]] *[[אמצת_עשור#אשר_אומץ_תהלתך|אשר אומץ תהלתיך באילי שחק]] *[[אמצת_עשור#על_ישראל_אמונתו|על ישראל אמונתו]] *[[אמצת_עשור#אפסי_ארץ|אפסי ארץ בדברו הקים]] *[[אמצת_עשור#מי_כמוך|מי כמוך אדיר במרומים]] *[[אמצת_עשור#אין_כמוך|אין כמוך באדירי מעלה]] *[[האדרת והאמונה]] *[[אמצת_עשור#נאמירך_באימה|נאמירך באימה]] *[[אמצת_עשור#רוממו_אל_מלך_נאמן|רוממו אל מלך נאמן]] *[[אמצת_עשור#רוממו_אדיר_ונורא|רוממו אדיר ונורא]] *[[אמצת_עשור#אמונתך_בעליונים|אמונתך בעליונים]] *[[אמצת_עשור#הנקדש_באלפי_אלפים|הנקדש באלפי אלפים]] *[[אמצת_עשור#אילי_שחק|אילי שחק]] *[[אמצת_עשור#אין_מספר_לגדודי_צבא_חילו|אין מספר לגדודי צבא חילו]] *[[לאל עורך דין]] (פ) *סילוק: [[אמצת_עשור#סילוק|מי יתנה תוקף תהלתך]] *קדושה: **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אל_ברוב_עצות|אל ברוב עצות]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#תמיד_תתלונן_בידך|תמיד תתלונן בידך]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אליך ועדיך יבוא כל בשר|אליך ועדיך יבוא כל בשר]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אליך_תלויות_עינינו|אליך תלויות עינינו]] *[[חמול על מעשיך]] *[[האדיר משמי עליות|האדיר משמי עליות; התכן מתחת זרועות עולם; האימן כיפי שחקים]] *[[ובכן מי לא יראך]] (סידרת רהיטים) *[[האזורים באהב]] *[סליחות - ראה בהמשך] *אחרי וידוי: **[[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (קטעים) (א) **[[יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר]] **[[אהללך בקול רם]] *[[היום תאמצנו]] (א) ===מוסף ליום כיפור=== *מגן: [[שושן_עמק#מגן|שושן עמק איומה]] *מחיה: [[שושן_עמק#מחיה|יום מימים הוחס]] *[[שושן_עמק#תוכחה|אנוש איך יצדק]] (תוכחה) (פ) *משלש: [[שושן_עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[שושן_עמק#אשא_דעי_למרחוק|אשא דעי למרחוק]] *[[שושן_עמק#אין_ערוך_אליך|אין ערוך אליך]] *[[שושן_עמק#אנא_אזון|אנא אזון שועת חינון]] (א) *[[שושן_עמק#אך_אין_לנו|אך אין לנו אלוה מבלעדיך]] (א) *[[שושן_עמק#אל_תזכר_לנו_עוונותינו|אל תזכר לנו עוונותנו]] (פ) *[[שושן_עמק#אך_אומרים_בחין_לפניך|אך אומרים בחין לפניך]] (פ) *[[שושן_עמק#אמרו_לאלהים|אמרו לאלהים אל מלך בעולמו]] (פ) *[[שושן_עמק#מעשה_אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (פ) *[[שושן_עמק#אשר_אימתך|אשר אימתך באראלי אומן]] *[[שושן_עמק#אמיצי_שחקים|אמיצי שחקים]] *[[שושן_עמק#אילי_מרום|אילי מרום ]] *סילוק:[[שושן_עמק#סילוק|מי יערוך אליך]](א) *סילוק:[[ונתנה תוקף]] (פ) *קדושה: **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_דס_וכס_השית|אז מלפני בראשית דס וכס השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_אבות_ובנים_ה|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_נוה_וינון_הש|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_שבעה_אלה_השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ואיזו תהילה כפי גודלך]] (א) *[[לך יאדיר כל יציר]] (א) *[[האחד בעולמו ואין שני לו]] (א) *[[האומרים אחד]] (א) *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *סדר עבודה: [[אמיץ כח]] / ([[אתה כוננת]]) **[[שנת אוצרך הטוב]] **[[כאהל הנמתח בדרי מעלה]] **[[אשרי עין ראתה אהלנו]] *קינות ותחינות לאחר סדר העבודה: **[[אין לנו לא אשים ולא אשם]] (פ) **[[תכפו עלינו צרות]] **[[תנות צרות לא נוכל]] **[[אל תעש עמנו כלה]] **[[כתועים ואין לבקש]] **[[אם תעינו לא תתענו]] **[[תאות לב לא השגנו]] **[[תאמר למחות אשמינו]] **[[אורך תזריח לחשוכה]] **[[אופל אלמנה תאיר]] **[[תתן אחרית לעמך]] **[[תעינו מאחריך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *אחרי וידוי **[[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] **[[אדיר ונאור בורא דוק וחלק]] *[[היום תאמצנו]] ===מנחה ליום כיפור=== *מגן: [[איתן_הכיר_אמונתך#מגן|איתן הכיר אמונתך]] *מחיה: [[איתן_הכיר_אמונתך#מחיה|מואהב ויחיד לאמו]] *משלש: [[איתן_הכיר_אמונתך#משלש|אראלים בשם תם ממליכים]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אודך בקול ערב#אדר בתאר נכון|אדר בתואר מכון]] (למנהג פולין אומרים את הכותרת, ובפוזנא אמרו את הפיוט המלא) *[[אפאר למלכי בקודש]] (כנ"ל) *[[אודך בקול ערב#אתה אל רחום וחנון|אתה אל רחום וחנון]] (פוזנא) *[[איתן_הכיר_אמונתך#אראלי_הוד|אראלי הוד]] *סילוק: [[כי רכובו בערבות]] *קדושה: [[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *אחרי וידוי **[[יום אשר הוחק לכפרתנו]] **[[אדון אביר במעשיו כביר]] (פ) ===נעילה ליום כיפור=== *מגן: [[אב_ידעך#מגן|אב ידעך מנוער]] *מחיה: [[אב_ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] *משלש: [[אב_ידעך#משלש|טבע זיו תארה]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אב_ידעך#שמע_נא|מערב עד ערב]] (למנהג פולין רק את הכותרת ולמנהגי אשכנז ופוזנא את הפיוט המלא) *סילוק: [[אב_ידעך#שערי_ארמון|שערי ארמון]] *קדושה: [[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *[[היום תאמצנו]] (א) ===שחרית ליום ראשון של סוכות=== *מגן: [[אוימתי_בחיל_כיפור#מגן|אוימתי בחיל כיפור]] *מחיה: [[אוימתי_בחיל_כיפור#מחיה|מאלמי מגדים]] *משלש: [[אוימתי_בחיל_כיפור#משלש|קושט שעינת עץ]] *[[אוימתי_בחיל_כיפור#עד_לא_מצוקי_רגב|עד לא מצוקי רגב]] (א) *[[אוימתי_בחיל_כיפור#קיקלר|אקחה פרי עץ הדר]] *[[אוימתי_בחיל_כיפור#אז_היתה_חנית_סכו|אז היתה חנית סוכו]] (פ) *([[אל נא לעולם תוערץ]] (פפד"מ)) *סילוק: [[אוימתי_בחיל_כיפור#סילוק|אקחה בראשון]] (לפי מנהג מגנצא אומרים מערכת [[ארחץ בנקיון כפות]]) ===מוסף ליום ראשון של סוכות=== *קדושה: (וורמייזא) **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות|וחיות ארבע אשר כס עומסות]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ועמך_זכור_למו_נסע_סוכה|ועמך זכור למו נסה סוכה]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ואתה_מקדם_תאבת_שלם|ואתה מקדם תאבת שלם]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ואנחנו_קמנו_בצווי_נצרך_להלל|ואנחנו קמנו בצווי נצרך להלל]] ===שחרית ליום שני של סוכות=== *מגן: [[ארחץ_בנקיון_כפות#מגן|ארחץ בנקיון כפות]] *מחיה: [[ארחץ_בנקיון_כפות#מחיה|תשורת שי אלפים]] *משלש: [[ארחץ_בנקיון_כפות#משלש|איווי סוכת דוד]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#בל_תהי_מצות_סוכה|בל תהי מצות סוכה]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#אלים_כהשעין|אלים כהשעין אב]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#אמנם_מצוה|אמנם מצוה]] *סילוק: [[ארחץ_בנקיון_כפות#סילוק|כי אקח מועד]] (לפי מנהג מגנצא אומרים מערכת [[אוימתי בחיל כיפור]]) ===שחרית לשמיני עצרת=== (מנהג וורמייזא) *מגן: [[אחות אשר לך כספת#מגן|אחות אשר לך]] *מחיה: [[אחות אשר לך כספת#מחיה|מותמם בטבע שמונה]] *משלש: [[אחות אשר לך כספת#משלש|קהל איתנים נעצר]] *[[אחות אשר לך כספת#פיוט ד|היטיבה לטובים]] *[[אחות אשר לך כספת#קיקלר|אדורי משבעים]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אחות אשר לך כספת#רהיט|אצורי מקדם]] (רק הכותרת) *סילוק: [[אחות אשר לך כספת#סילוק|אלה עשיתם]] ===מוסף לשמיני עצרת (תפילת גשם)=== *א. [[אף_ברי_אותת#א|אף ברי]] *ב. [[אף_ברי_אותת#ב|יטריח]] *[[אף_ברי_אותת#רשות|אפיק מען מעוטר]] *[[אף_ברי_אותת#אקשטה_כסל_וקרב|אקשטה כסל]] *[[אף_ברי_אותת#תכנם_לארץ_וחוצות|תכנס לארץ וחוצות]] *[[אף_ברי_אותת#יפתח_ארץ_לישע|יפתח ארץ לישע]] *[[אף_ברי_אותת#איום_זכור_נא_לשואלי_מים|איום זכור נא לשואלי מים]] (א) *[[זכור אב נמשך אחריך כמים]] (פ) *[[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/מוסף לשמיני עצרת#הכרזת_גשם|הכרזת גשם]] ===שחרית לשבת שקלים=== *מגן: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מגן|אז מאז זמות]] *מחיה: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מחיה|מעתיק פלוסים]] *משלש: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#משלש|קצובה היא זאת]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מי_יוכל_לשער|מי יוכל לשער]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#אומן_בשמעו|אומן בשמעו]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#אלה_אזכרה_את_אשר_נעשה|אלה אזכרה את אשר נעשה]] *סילוק: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#סילוק|אז ראית וספרת]] ===מוסף לשבת שקלים=== *[[אשכול איווי תאות כל נפש]] ===שחרית לשבת זכור=== *מגן: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#מגן|אזכיר סלה זכרון מעשים]] *מחיה: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#מחיה|תמימים בעודם בסין רפודים]] *משלש: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#משלש|אצילי מרעי נכד שעיר]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#בלשון_אשר_הזכרת|אל נא בלשון אשר הזכרת]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#אץ_קוצץ|אץ קוצץ]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#קיקלר|זכור איש אשר הגויע]] *סילוק: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#סילוק|אלהים אל דמי לך]] ===שחרית לפורים=== *[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]] **[[ויאהב_אומן#אזרח_בט_חוץ|אזרח בט חוץ]] **[[ויאהב_אומן#תמימים_כרשו_ארץ|תמימים כרשו ארץ]] **[[ויאהב_אומן#אותו_מבהלת|אותו מבהלת]] **[[ויאהב_אומן#אספרה_אל_חוק|אספרה אל חוק]] **[[ויאהב_אומן#אמל_ובך|אמל ורבך]] ===שחרית לשבת פרה=== *מגן: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#מגן|אצולת אומן בצרוף זקוקה]] *מחיה: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#מחיה|ממרה חוקה גזר]] *משלש: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#משלש|קפאון חוק אלפת היקר]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אמרתי_אחכמה|אמרתי אחכמה]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אצורה_ומופרשה|אצורה ומפורשה]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אמרה_סנונה_וצרופה|אִמרה סנונה וצרופה]] *י"א: [[אצילי עם עולי גולה]] *סילוק: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#סילוק|אין לשוחח עוצם נפלאותיך]] ===שחרית לשבת החודש=== *מגן: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#מגן|אתיית עת דודים]] *מחיה: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#מחיה|מרימי עול]] *משלש: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#משלש|קיחת עלית עקד]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#רבות_עשית|רבות עשית]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#אבי_כל_חוזה|אבי כל חוזה]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#קיקלר|אדון מקדם]] *סילוק: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#סילוק|הוא נקרא ראש וראשון]] ===מוסף לשבת החודש=== *[[ראשון אמצת לפרח שושנים]] ===שחרית לשבת הגדול=== ;פולין *מגן: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#מגן|אלהים בצעדך הכות פתרוס]] *מחיה: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#מחיה|ממסגר אסיר]] *משלש: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#משלש|ישעי וכבודי]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#כרם_חמד|כרם חמד]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#ירדת_להציל_עמך|ירדת להציל עמך]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#אמנה_גדולה|אמנה גדולה]] *[[ויהי בחצי הלילה|אז רוב נסים]] *רשות: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#רשות|אבוא בחיל להתיצבה]] *סדר: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#סדר|אלהי הרוחות לכל בשר]] *סילוק: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#סילוק|אין ערוך אליך להגיד ולדבר]] ;אשכנז *מגן: [[אוני_פטרי_רחמתים#מגן|אוני פטרי רחמתים]] *מחיה: [[אוני_פטרי_רחמתים#מחיה|מתים בכל בית]] *משלש: [[אוני_פטרי_רחמתים#משלש|ישמע לאדום כשמע מצרים]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#לישע_עמך|אל נא לישע עמך]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#אז_תשע_מכות|אז תשע מכות]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#אז_רוב_נסים|אז רוב נסים]] *סדר: [[אדיר דר מתוחים]], ויש אומרים אותו במוסף. ואם חל שבת הגדול בערב פסח יש מקדימים אותו למוסף שבת שקדם לו. *סילוק: [[אוני_פטרי_רחמתים#סילוק|ובכן כי אין לפניך לילה]] ===מוסף ליום ראשון של פסח (תפילת טל)=== *א. [[בדעתו_אביעה_חידות#א|בדעתו אביעה חידות]] *ב. [[בדעתו_אביעה_חידות#ב|תהומות הדום]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#רשות|אירשה ארוש לחשון]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#אאגרה_בני_איש|אאגרה בני איש]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#תחת_אילת_עופר|תחת אילת עופר]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#אלים_ביום_מחוסן|אלים ביום מחוסן]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#טל_תן_לרצות_ארצך|טל תן לרצות ארצך]] *[[סידור/נוסח_אשכנז/פסח/מוסף_יום_א#הכרזת_טל|הכרזת טל]] ===שחרית ליום שני של פסח=== *מגן: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#מגן|אסירים אשר בכושר]] *מחיה: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#מחיה|מה איילו פלאי נסיך]] *משלש: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#משלש|קמי קהלך]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#ערב_אשר_עלה|ערב אשר עלה]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#אז_על_כל_חיתו_יער|אז על כל חיתו יער]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#שור_אשר_מאז|שור אשר מאז]] (פ) *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#אומץ_גבורותיך|אומץ גבורותיך]] *סילוק: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#סילוק|בעשר מכות]] ===שחרית לשביעי של פסח=== *מגן: [[אותותיך_ראינו#מגן|אותותיך ראינו]] *מחיה: [[אותותיך_ראינו#מחיה|תרגלת עמוסים]] *משלש: [[אותותיך_ראינו#משלש|שבטי יה הוצאת לפדיום]] *[[אותותיך_ראינו#אמרו_לאלהים_אדירים|אמרו לאלהים אדירים]] *([[אל נא לעולם תוערץ]]) (וורמייזא) *סדר: [[אותותיך_ראינו#סדר|אילי הצדק ידועים]] *סילוק: [[אותותיך_ראינו#סילוק|חסדי ה' אזכיר]] (לפי מנהגי וורמייזא ומגנצא ועוד קהילות אומרים את מערכת [[אימת נוראותיך]]) ===שחרית לאחרון של פסח=== *מגן: [[אימת_נוראותיך#מגן|אימת נוראותיך]] *מחיה: [[אימת_נוראותיך#מחיה|תחבולות עש]] *משלש: [[אימת_נוראותיך#משלש|איום ונורא מי לא יראך]] *[[אימת_נוראותיך#אדני_חלד|אדני חלד]] *[[אימת_נוראותיך#מה_מועיל_רשע|מה מועיל רשע]] *([[אל נא לעולם תוערץ]]) (וורמייזא וק"ק) *סדר: [[אימת_נוראותיך#סדר|אצולים מפרך סונים]] *סילוק: [[אימת_נוראותיך#סילוק|אומץ גבורותיך]] (לפי מנהגי וורמייזא ומגנצא ועוד קהילות אומרים את מערכת [[אותותיך ראינו]]) ===שחרית ליום ראשון של שבועות=== {| class="wikitable" ! פולין וחלק קהילות אשכנז !! רוב קהילות אשכנז |- | *מגן: [[ארץ_מטה_ורעשה#מגן|ארץ מטה]] {{ש}} *מחיה: [[ארץ_מטה_ורעשה#מחיה|מן ההר למעוניו]] {{ש}} *משלש: [[ארץ_מטה_ורעשה#משלש|קדוש הופיע מפארן]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אנכי_בשם_אל_שדי|אנכי בשם אל שדי]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אז_בכתב_אשורית|אז בכתב אשורית]] {{ש}} * [[אל נא לעולם תוערץ]] {{ש}} *סדר עולם: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_עולם|ה' קנני ראשית דרכו]] {{ש}} *סדר דיברין: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_דיברין|אתו מצוות וחוקים]] {{ש}} *סילוק: [[ארץ_מטה_ורעשה#סילוק|אלה העדות והחוקים]] | *מגן: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מגן|אורח חיים]] {{ש}} *מחיה: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מחיה|תמכו כבוד]] {{ש}} *משלש: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#משלש|שלמים בחנותם]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ד|אם לא אמריך הנעימים]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ה|שבוית מרום]] {{ש}} *[[אל נא לעולם תוערץ]] (רוב מקומות) {{ש}} *סדר עולם: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_עולם|שעשוע יום יום]] {{ש}} *סדר דיברין: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_דיברין|אלוף מסובל בהוד איפודים]] {{ש}} *סילוק: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סילוק|וכל העם רואים]] |} ===מוסף ליום ראשון של שבועות=== *[[אתה הנחלת]] *[[אז שש מאות]] ===שחרית ליום שני של שבועות=== {| class="wikitable" ! פולין וחלק קהילות אשכנז !! רוב קהילות אשכנז |- | *מגן: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מגן|אורח חיים]] {{ש}} *מחיה: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מחיה|תמכו כבוד]] {{ש}} *משלש: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#משלש|שלמים בחנותם]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ד|אם לא אמריך הנעימים]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ה|שבוית מרום]] {{ש}} *[[אל נא לעולם תוערץ]] (ק"ק) {{ש}} *סדר עולם: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_עולם|שעשוע יום יום]] {{ש}} *סדר דיברין: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_דיברין|אלוף מסובל בהוד איפודים]] {{ש}} *סילוק: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סילוק|וכל העם רואים]] | *מגן: [[ארץ_מטה_ורעשה#מגן|ארץ מטה]] {{ש}} *מחיה: [[ארץ_מטה_ורעשה#מחיה|מן ההר למעוניו]] {{ש}} *משלש: [[ארץ_מטה_ורעשה#משלש|קדוש הופיע מפארן]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אנכי_בשם_אל_שדי|אנכי בשם אל שדי]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אז_בכתב_אשורית|אז בכתב אשורית]] {{ש}} * [[אל נא לעולם תוערץ]] {{ש}} *סדר עולם: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_עולם|ה' קנני ראשית דרכו]] {{ש}} *סדר דיברין: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_דיברין|אתו מצוות וחוקים]] {{ש}} *סילוק: [[ארץ_מטה_ורעשה#סילוק|אלה העדות והחוקים]] |} ===מוסף ליום שני של שבועות=== *[[אזהרת ראשית]] *[[אז שש מאות]] ===שחרית לתשעה באב=== (אשכנז) * [[אאביך ביום מבך]] ===פיוטי אלהיכם=== (אשכנז) *לשבת ברית מילה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת ברית מילה|אלהיכם אני זוכר הברית]] *לשבת חתונה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת חתונה|אלהיכם שיכנו שם]] *לשבת ר"ח: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת ראש חודש|אלהיכם יזריח שמשו]] *לשבת חוה"מ סוכות: [[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/אלהיכם לשבת חול המועד|אלהיכם ישיב בשלם סוכו]] *לשבת בראשית: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת בראשית|אלהיכם ישכיל עבדו]] *לשבת חנוכה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת חנוכה|אלהיכם ישלח משיחו]] *לשבת נחמו: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת נחמו|אלהיכם יוסיף ידו]] *לשבת שובה: [[סידור/נוסח אשכנז/שבת/אלהיכם לשבת שובה|אלהיכם שופט צדק]] ==אחרים== * לליל שני של יום טוב שחל בשבת: [[יום שבת זכור]] * רשות לקדיש אחרי מוסף בשבת נשואין: [[האל העירה וראה]] (א) =סליחות= ==פיוטים במסגרת הסליחות== *[[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] *[[אשמנו מכל עם]] *[[עשה למען שמך|אל רחום שמך, עשה למען שמך]] *[[עננו אבינו]], [[עננו אלהי אברהם]] *[[מי שענה לאברהם אבינו]] *[[רחמנא דעני]] *[[מחי ומסי]] *[[מכניסי רחמים]] *[[מרנא דבשמיא|מרן דבשמיא]] *[[שומר ישראל|שומר ישראל, מתרצה ברחמים]] *[[רחמנא אידכר לן]] (ביו"כ קטן) ==סליחות לימי התשובה== {{מסגרת|<small> ;הערות *בכמה מהמנהגים סדר הסימנים שונה ממהדורה למהדורה. להלן מקורות לספרורים שבלוח: **פולין: פראג תמ"ז **ליטא: אמשטרדם ת"פ, מחזור כל-בו וילנא תרס"ה **בהמן: פראג שע"ט **פוזנא-הורודנא: פפד"א ת"מ, פיורדא תקע"ז **ביה"כ הישן של פראג: פראג שס"ה **פפד"מ: רדלהיים תרכ"ה **עלזאס: פפד"מ תפ"ה **וורמייזא: זולצבאך תצ"ז **האשכנזים שבאיטליה: פייבי די שאקו רל"ה **קוילן: פפד"מ תנ"ד *בנוסח האשכנזים שבאיטליה החליפו חלק מהסליחות בגלל הצנזורה, ברשימה דלהלן הסליחות הישנות מסומנות ב{{סימון אפור|אפור}}, והחדשות ב{{צבע רקע|#D9E2F3|כחול}} *לא מוצגים כאן סדרי סליחות עבור תעניות מקומיות, סליחות על קדושים שנהגו בקהילות שונות להוסיף בתפילות יום כיפור, וכן סדרי סליחות נוספים לכ' סיון ושובבי"ם ת"ת. ב'''[[משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/נספחים למחזור אשכנז|דף הזה]]''' ניתן למצוא עוד מפתחות. </small>}} ===מנהג אשכנז המזרחי=== {| class="wikitable" ! יום ! פולין ! ליטא ! בהמן-אונגארן ! מנהג פוזנא-הורודנא !ביה"כ הישן בפראג |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום ראשון |<!-- פולין א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- ליטא א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]]  {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]]  |<!-- בהמן א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ד. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- פוזנא א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- פראג א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[ישראל עמך]] {{ש}} ד. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שני |<!-- פולין ב --> ה. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ו. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] |<!-- ליטא ב --> ה. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ו. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ז. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]  |<!-- בהמן ב --> ו. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} ז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ח. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- פוזנא ב --> ה. [[ישראל עמך]] {{ש}} ו. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} ז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] |<!-- פראג ב --> ו. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ח. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} ט. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שלישי |<!-- פולין ג --> ח. [[ישראל עמך]] {{ש}} ט. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} י. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- ליטא ג --> ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} י. פזמון: [[מלאכי רחמים]]  |<!-- בהמן ג --> ט. [[אקרא בשמך]] {{ש}} י. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יא. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- פוזנא ג --> ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} י. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- פראג ג --> י. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יג. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום רביעי |<!-- פולין ד --> יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- ליטא ד --> יא. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]]  |<!-- בהמן ד --> יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} יד. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- פוזנא ד --> יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- פראג ד --> יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} טז. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} יז. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום חמישי |<!-- פולין ה --> יד. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} טו. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} טז. [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- ליטא ה --> יד. [[ישראל עמך]] {{ש}} טו. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} טז. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]]  |<!-- בהמן ה --> טו. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} טז. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} יז. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] |<!-- פוזנא ה --> יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} טז. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- פראג ה --> יח. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} יט. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} כ. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כא. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שישי |<!-- פולין ו --> יז. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יח. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} יט. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |<!-- ליטא ו --> יז. [[אקרא בשמך]] {{ש}} יח. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} יט. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]]  |<!-- בהמן ו --> יח. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יט. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} כ. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |<!-- פוזנא ו --> יז. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} יח. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} יט. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |<!-- פראג ו --> כב. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} כג. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} כד. [[אל דביר קדשך ידינו נשואות|אל דביר קדשך]] {{ש}} כה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שביעי |<!-- פולין ז --> כ. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} כא. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} כב. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] |<!-- ליטא ז --> כ. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} כא. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} כב. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]]  |<!-- בהמן ז --> כא. [[אין תליה לראש]] {{ש}} כב. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} כג. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |<!-- פוזנא ז --> כ. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} כא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} כב. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] |<!-- פראג ז --> כו. [[אליך ועדיך באנו נערים וזקנים|אליך ועדיך]] {{ש}} כז. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כח. [[אתה ה' אבינו]] {{ש}} כט. פזמון: [[ישראל נושע]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב ר"ה |<!-- פולין ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כה. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כו. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כז. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כח. [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} כט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ל. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לא. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} לב. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} לג. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} לד. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} לה. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} לו. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} (לז. פסוקים) {{ש}} לח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לט. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} מ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- ליטא ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]]  {{ש}} כד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כה. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כו. [[אדון מועד כתקח#מרובים|מרובים צרכי עמך]] {{ש}} כז. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כח. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כט. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]]  {{ש}} ל. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]]  {{ש}} לא. שלמונית: [[אמת אתה הוא ראשון (סליחה)|אמת אתה הוא]]  {{ש}} לב. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]]  {{ש}} לג. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]]  {{ש}} לד. שניה: [[אדון בפקדך]]  {{ש}} לה. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לו. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]]  {{ש}} לז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} לח. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} לט. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]]  {{ש}} מ. פזמון: [[שופט כל הארץ]]  {{ש}} מא. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]]  {{ש}} מב. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]]  {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]]  {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]]  {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]]  {{ש}} מג. תחינה: [[אנקת מסלדיך]] {{ש}} מד. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]]  {{ש}} מה. תחינה: [[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]]  |<!-- בהמן ער"ה --> כד. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כה. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כו. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כז. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} כט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ל. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} לא. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} לב. שניה: [[אוילי המתעה]] {{ש}} לג. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} לד. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} לה. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} לו. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} לז. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} לח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} מ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פוזנא ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כד. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כה. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כו. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} כז. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} כח. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]] {{ש}} כט. שלמונית: [[אמת אתה הוא ראשון (סליחה)|אמת אתה הוא]] {{ש}} ל. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} לא. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} לב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לג. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לד. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} (לה. פסוקים) {{ש}} לו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} לח. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} לט. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} מ. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פראג ער"ה --> לא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} לב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} לג. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} לד. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} לה. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} לו. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} לז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} לח. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לט. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מא. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} מב. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]] {{ש}} מג. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} מד. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} מה. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} מו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} מז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} מח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מט. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | צום גדליה |<!-- פולין צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מה. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נ. זכור ברית - [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} נא. תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} |<!-- ליטא צו"ג --> מו. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]]  {{ש}} מז. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מח. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מט. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נ. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]]  {{ש}} נא. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]]  {{ש}} נב. עקדה: [[אם אפס]]  {{ש}} נג. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]]  {{ש}} נד. חטאנו: [[יקרו רעיך רב מחולל|יקרו רעיך]]  {{ש}} נה. זכור ברית - [[זכור ברית - אשמתנו כי רבה|אשמתנו]], [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#גואל|גואל חזק]] {{ש}} נו. שמע: [[איחד צורי ברוב הודאות|איחד צורי]]  {{ש}} נז. תוכחה: [[יעזוב רשע נתיבו]] {{ש}} נח. תחינה: [[תורה הקדושה]]  {{ש}} נט. תחינה: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]]  |<!-- בהמן צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מה. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} נ. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- פוזנא צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מה. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נ. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נא. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} נב. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} נג. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} נד. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- פראג צו"ג --> נ. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} נא. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} נב. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נג. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} נד. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} נו. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} נז. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נח. תחינה: [[תורה הקדושה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |ב עשי"ת |<!-- פולין ב עשי"ת --> נב. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} נג. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} נד. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} נו. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} נז. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} נח. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} נט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |<!-- ליטא ב עשי"ת --> ס. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]]  {{ש}} סא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} סב. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} סג. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]]  {{ש}} סד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]]  {{ש}} סה. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]]  {{ש}} סו. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]]  {{ש}} סז. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]]  {{ש}} סח. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]]  |<!-- בהמן ב עשי"ת --> נא. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} נב. [[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי]] {{ש}} נג. [[אשם בעלי אשמה]] {{ש}} נד. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} נו. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} נז. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} נח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} נט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | rowspan=4|<!-- פוזנא --> '''ב עשי"ת''' [ד' תשרי]: {{ש}} נה. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} נו. [[אתה תקותי ותוחלתי|אתה תקותי]] {{ש}} נז. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} נח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} נט. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} ס. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} סא. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} סב. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] '''ג עשי"ת''' [ה' תשרי]: {{ש}} סג. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סד. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} סה. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} סו. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} סז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} סח. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} סט. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} ע. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] '''ד עשי"ת''' [ו' תשרי]: {{ש}} עא. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} עב. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} עג. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עד. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עה. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עו. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} עז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עח. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] '''ה עשי"ת''' [ז' תשרי]: {{ש}} עט. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} פ. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} פא. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} פב. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} פג. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פד. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} פה. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פו. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} פז. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} פח. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} פט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] '''ו עשי"ת''' [ח' תשרי]: {{ש}} צ. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} צא. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך ה' אקרא]] {{ש}} צב. [[אליך נפשי אשא]] {{ש}} צג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צד. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} צה. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צו. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} צז. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} צח. תחינה: [[תעודה החמודה]] {{ש}} |<!-- פראג ב עשי"ת --> נט. פתיחה: [[שושנת ורד]] {{ש}} ס. [[תפלה לקדמך]] {{ש}} סא. [[אבד הוד תמה]] {{ש}} סב. [[אמונת מלכים]] {{ש}} סג. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} סד. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סה. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} סו. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ג עשי"ת |<!-- פולין ג עשי"ת --> ס. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} סא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} סב. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} סג. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} סה. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} סו עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |<!-- ליטא ג עשי"ת --> סט. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]]  {{ש}} ע. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} עא. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} עב. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]]  {{ש}} עג. שלמונית: [[ירושלים את ה' הללי|ירושלים את ה']]  {{ש}} עד. עקדה: [[אזרחי העיר ממזרח|אזרחי העיר]]  {{ש}} עה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]]  {{ש}} עו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]]  {{ש}} עז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]]  |<!-- בהמן ג עשי"ת --> ס. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סא. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} סב. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} סג. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} סד. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} סה. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} סו. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} סז. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} סח. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |<!-- פראג ג עשי"ת --> סח. פתיחה: [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} סט. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} ע. [[איך אפתח פי]] {{ש}} עא. [[את שיחי אשפוך]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} עד. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} עה. עקדה: [[אזרחי העיר ממזרח|אזרחי העיר]] {{ש}} עו. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ד עשי"ת |<!-- פולין ד עשי"ת --> סח. פתיחה: [[שושנת ורד]] {{ש}} סט. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך ה' אקרא]] {{ש}} ע. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} עא. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} עג. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} עד. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} עה. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |<!-- ליטא ד עשי"ת --> עח. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]]  {{ש}} עט. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} פ. [[ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות)|ארבעה אבות]] {{ש}} פא. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]]  {{ש}} פב. שלמונית: [[שלום תשפות לנו]]  {{ש}} פג. עקדה: [[איתן למד דעת]]  {{ש}} פד. פזמון: [[בין כסה לעשור]]  {{ש}} פה. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]]  {{ש}} פו. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]]  |<!-- בהמן ד עשי"ת --> סט. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} ע. [[אתה אלהי מלכי מקדם|אתה אלהי מלכי]] {{ש}} עא. [[ה' אלהי ישראל אתה צדיק|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} עב. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} עד. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עה. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} עו. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עז. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |<!-- פראג ד עשי"ת --> עז. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} עח. [[ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות)|ארבעה אבות]] {{ש}} עט. [[אשתחוה אל היכל קדשך ביראה|אשתחוה אל היכל]] {{ש}} פ. [[אבואה בתחנון]] {{ש}} פא. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פב. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פג. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} פד. עקדה: [[אזרח ממזרח העירות|אזרח ממזרח]] {{ש}} פה. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ה עשי"ת |<!-- פולין ה עשי"ת --> עו. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עז. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} עח. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} עט. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פ. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} פא. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} פג. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פד. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] |<!-- ליטא ה עשי"ת --> פז. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']]  {{ש}} פח. [[ה' אלהי ישראל אתה צדיק|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} פט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צ. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]]  {{ש}} צא. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]]  {{ש}} צב. עקדה: [[אז בהר מור]]  {{ש}} צג. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]  {{ש}} צד. חטאנו: [[איך נאנחה במשבר|איך נאנחה]]  {{ש}} צה. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} צו. שמע: [[אמון פתחי תשובה]]  {{ש}} צז. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]]  |<!-- בהמן ה עשי"ת --> עח. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עט. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} פ. [[אזנך הטה]] {{ש}} פא. [[תשובה חשובה]] {{ש}} פב. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פג. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} פד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} פו. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פז. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] |<!-- פראג ה עשי"ת --> פו. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פז. [[אגידה ואדברה עצמו מספר|אגידה ואדברה]] {{ש}} פח. [[חוצב רהב תנין]] {{ש}} פט. [[אלי אלי למה עזבתני ותמסרני|אלי אלי]] {{ש}} צ. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צא. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} צב. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צג. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} צו. עקדה: [[אם אפס]] {{ש}} צז. תחינה: [[אשתטחה פני ארון]] |- ! ערב יו"כ | <!-- פולין עיו"כ --> פה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} פו. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} פז. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] |<!-- ליטא עיו"כ --> צח. שניה: [[אדון בפקדך]]  {{ש}} צט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]]  {{ש}} ק. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]]  | <!-- בהמן עיו"כ --> פח. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} פט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צ. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] | <!-- פוזנא עיו"כ --> צט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ק. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קא. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] | <!-- פראג עיו"כ --> צח. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צט. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} ק. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] |} ===מנהג אשכנז המערבי=== {| class="wikitable" ! יום ! אשכנז-פפד"מ ! עלזאס ! וורמייזא ! האשכנזים שבאיטליה ! נירנברג-פיורדא ! שוואבן-שוויץ ! קוילן ! פֿלאָס |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום ראשון | א. [[אנשי אמונה אבדו]] {{ש}} ב. [[אנשי אמונה עברו]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | א. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ב. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ג. [[ישראל עמך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | א. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} ד. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | א. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} ד. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} א. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ב. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ג. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אנשי אמונה אבדו]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שני | ו. [[ישראל עמך]] {{ש}} ז. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} ח. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ט. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} י. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | ו. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} ז. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ח. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} ט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} י. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | ז. [[ישראל עמך]] {{ש}} ח. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} ט. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} י. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} יא. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | ז. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} י. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} יא. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | ו. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ז. [[ישראל עמך]] {{ש}} ח. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} ט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} י. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שלישי | יא. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} יב. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יג. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טו. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | יא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} יד. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} טו. חטאנו: [[גדול עווני]] | יב. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} יג. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טז. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | יב. {{סימון אפור|[[ישראל עמך]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אקרא בשמך]]}} {{ש}} יג. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יד. {{סימון אפור|[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]]}} {{ש}} טו. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טז. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] | יא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טו. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום רביעי | טז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יח. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יט. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} כ. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | טז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יז. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} כ. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | יז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} כ. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} כא. חטאנו: [[אשיחה עם לבבי]] | יז. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יח. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} יט. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כ. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} כא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | טז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יז. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} כ. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום חמישי | כא. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} כב. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כג. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} כד. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} כה. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | כא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} כב. [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} כה. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] | כב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} כה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} כו. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | כב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כג. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} כד. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} כה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} כו. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] | כא. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} כב. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} כה. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שישי | כו. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} כז. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כח. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] {{ש}} כט. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} ל. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | כו. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} כז. [[איה חסדיך הראשונים|איה חסדיך]] {{ש}} כח. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} כט. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} ל. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | כז. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} כח. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כט. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] {{ש}} ל. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} לא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | כז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} כח. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} כט. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ל. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} לא. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} [[אפס מרצה]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] | [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} [[אשמינו ועונינו רבו ועצמו|אשמינו ועונינו]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] | כו. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} כז. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} כח. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} כט. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} ל. פזמון: [[למה ה׳ תעמוד ברחוק|למה ה']] {{ש}} לא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} | [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} [[אפס מרצה]] {{ש}} [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שביעי | לא. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} לב. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לג. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} לד. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} לה. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | לא. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} לב. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} לג. [[אל דביר קדשך ידינו נשואות|אל דביר קדשך]] {{ש}} לד. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} לה. חטאנו: [[אל אלהים אעתר]] | לב. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} לג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לד. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} לה. [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} לו. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} לז. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | לב. [[אקרא בשמך]] {{ש}} לג. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} לד. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} לה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} לו. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] | [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} פזמון: [[למה ה׳ תעמוד ברחוק|למה ה']] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] | לב. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} לג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לד. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} לה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} לו. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | [[אותך אדרוש ולשמך איחל|אותך אדרוש ולשמך]] {{ש}} [[אילותנו לעזרתנו חושה|אילותנו לעזרתנו]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב ר"ה |<!-- פפד"מ ער"ה --> לו. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מא. שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מב. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מג. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} מה. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מט. עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} נ. עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} נא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נב. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נג. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נד. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נה. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נו. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נז. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} נח. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- עלזאס ער"ה --> לו. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לז. [[אם יתקע שופר בעיר|אם יתקע]] {{ש}} לח. [[אם ישבת לכסא|אם ישבת]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מא. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} מב. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מד. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מה. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מו. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מט. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} נ. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} נא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נב. עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} נג. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} נד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} נה. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נו. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [נז. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]]] {{ש}} נח. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נט. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} ס. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- וורמייזא ער"ה --> לח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מא. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מב. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מג. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מד. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מה. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} מז. גזירה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} מח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} מט. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נא. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נב. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} נג. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- איטליה ער"ה --> לז. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} מב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מד. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מה. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מו. [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} נ. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} נא. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} נב. {{סימון אפור|[[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} נג. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נד. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נה. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נז. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נט. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} ס. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} סא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- נירנברג ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- שוואבן ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אביוני עמך]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- קוילן ער"ה --> פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} לז. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} לח. (שלמונית:) [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} לט. (שלמונית:) [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} מ. (עקידה:) [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} מא. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} מב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} מג. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מד. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מה. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מו. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} מז. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מח. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מט. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} נ. שניה: [[תעוב שמלות]] {{ש}} נא. שניה: [[אוילי המתעה]] {{ש}} נב. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} נג. שניה: [[אך בך לדל עזרה]] {{ש}} נד. שניה: [[אביוני עמך]] {{ש}} נה. שניה: [[אנוסה לעזרה פצתי עדיך|אנוסה לעזרה]] {{ש}} נו. [[תעלת צרי]] {{ש}} נז. עקדה: [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} נח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} נט. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} ס. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} סא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} סב. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} סג. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} סד. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} סה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} סד (!). חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} סה. פסוקים: נקום נקמת {{ש}} סו. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} סז. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} סח. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פלאס ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | צום גדליה |<!-- פפד"מ צום גדליה --> נט. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} ס. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סא. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סב. [[את צום השביעי]] {{ש}} סג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} סד. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} סה. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סו. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} סז. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- עלזאס צום גדליה --> סא. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} סב. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סג. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סד. [[את צום השביעי]] {{ש}} סה. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} סו. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} סז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} סט. חטאנו: [[אמנם הרענו מעשינו|אמנם הרענו]] {{ש}} ע. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- וורמייזא צום גדליה --> נד. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} נה. [[את צום השביעי]] {{ש}} נו. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} נז. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נח. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} נט. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} ס. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} סא. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} סב. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} סג. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} סד. תחינה: [[תורה הקדושה]] | סב. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} סג. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סה. [[את צום השביעי]] {{ש}} סו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} סח. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} סט. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} ע. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} עא. תחינה: [[תורה הקדושה]] | פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[את צום השביעי]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] | [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[את צום השביעי]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] |<!-- קוילן צום גדליה --> סט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} ע. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} עא. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} עב. (עקידה:) [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} עג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עד. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} עה. [[את צום השביעי]] {{ש}} עו. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} עט. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} {{ש}} פ. תחינה: [[וכשחטאו ישראל|כשחטאו ישראל]] {{ש}} פא. [[תורה הקדושה]] |<!-- פלאס צום גדליה --> פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ב עשי"ת | סח. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סט. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} ע. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עא. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עד. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} עה. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} עו. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} עז. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | עא. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עב. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עג. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} עד. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} עה. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} עו. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עז. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} עח. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} עט. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} פ. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | סה. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סו. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} סז. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} סח. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} סט. [[אטתי מטתי]] {{ש}} ע. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עא. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עב. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} עג. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} עד. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} עה. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | עב. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} עג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עד. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} עה. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} עו. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עז. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} עט. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} פ. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} פא. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} שלישיה: [[אתה אלהי תהלתי]] {{ש}} עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פב. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} פד. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} פה. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} פו. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} פח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פט. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} צ. חטאנו: [[אמוניך שעה]] {{ש}} צא. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} [[אקרא בשמך]] {{ש}} [[אטתי מטתי]] {{ש}} [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} שלמונית: [[תעלת צרי]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ג עשי"ת | עח. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עט. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} פ. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} פא. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פב. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} פג. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פד. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פה. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פו. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} פז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פא. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} פב. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} פג. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} פד. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פה. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} פו. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} פז. עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פח. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פט. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} צ. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | עו. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עז. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} עח. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} עט. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פ. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פא. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פב. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} פג. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פד. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פה. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} פו. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פב. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} פג. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} פד. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} פה. [[אטתי מטתי]] {{ש}} פו. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פז. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פח. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פט. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} צ. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} צא. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} [[אטתי מטתי]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} שלישיה: [[את חטאי אני מזכיר היום|את חטאי]] {{ש}} שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} עקדה: [[בנין המזבח אם נהרס|בנין המזבח]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | צב. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} צג. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צד. [[ה' אבינו אתה]] {{ש}} צה. [[ה' אלהי אברהם יצחק וישראל|ה' אלהי אברהם]] {{ש}} צו. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} צז. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} צח. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} צט. עקדה: [[אברהם היה אחד]] {{ש}} ק. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קא. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} קב. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} [[אנה אלך מרוחך]] {{ש}} שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ד עשי"ת | פח. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פט. [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} צ. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צא. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} צב. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צד. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} צה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צו. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} צז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | צא. פתיחה: [[אליך פנינו בושנו להרים|אליך פנינו]] {{ש}} צב. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} צג. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} צד. [[אשום אשמתי לך]] {{ש}} צה. שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} צו. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} צז. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} צח. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צט. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} ק. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פז. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פח. [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פט. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צ. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} צא. [[אקרא בשמך]] {{ש}} צב. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צג. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צד. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} צה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צו. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} צז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | צב. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} צג. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} צד. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} צה. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} צו. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} צז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} צח. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} צט. פזמון: [[לך ד' הצדקה תלבושת]] {{ש}} ק. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} קא. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | קג. פתיחה: [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} קד. [[אשירה ואזמרה שמך גואלי|אשירה ואזמרה]] {{ש}} קה. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} קו. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קז. שלישיה: [[אלהים שלח עזרה]] {{ש}} קח. [[אקרא בשמך]] {{ש}} קט. עקדה: [[איתן האזרחי השכיל|איתן האזרחי]] {{ש}} קי. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} קיא. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} קיב. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} [[אל אלהי הרוחות (סליחה)|אל אלהי הרוחות]] {{ש}} שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: אמוניך שעה תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ה עשי"ת | צח. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} צט. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} ק. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} קא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קב. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אלהים אל דמי אל נקשר בשמי]] {{ש}} קד. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} קה. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קו. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קז. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קח. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קא. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} קב. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} קג. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} קד. [[אשתחוה אל היכל קדשך ביראה|אשתחוה אל היכל]] {{ש}} קה. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} קו. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קז. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} קח. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קט. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] {{ש}} קי. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} קיא. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קיב. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | צח. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} צט. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} ק. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} קא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קב. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} קד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קה. עקדה: [[בנין המזבח אם נהרס|בנין המזבח]] {{ש}} קו. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קז. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קח. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קט. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} קג. {{סימון אפור|[[אליך נקרא איום ונורא|אליך אקרא]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[איככה אפצה פה|איככה אפצה]]}} {{ש}} קד. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} קה. [[תאות נפש ולב]] {{ש}} קו. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} קז. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} קח. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} קט. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קי. חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} קיא. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קיב. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} שלישיה: [[שטר עלי בעדים וקנין|שטר עלי]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} [[תשובה חשובה]] {{ש}} [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עקדה: [[את דבר קדשך זכור|את דבר קדשך]] {{ש}} פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קיג. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} קיד. [[אתה אלהי מלכי מקדם|אתה אלהי מלכי]] {{ש}} קטו. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} קטז. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} קיז. [[אריות הדיחו שה פזורה|אריות הדיחו]] {{ש}} קיח. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} קיט. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} קכ. עקדה: [[אם אפס|אהל שכן]] {{ש}} קכא. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} קכב. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קכג. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קכד. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[אבל אשמים אנחנו]] {{ש}} [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} [[אשרי הגבר אשר תיסרנו יה|אשרי הגבר]] {{ש}} שלישיה: [[אנחתי מאד רבה]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} חטאנו: [[אתודה לך חטאתי במורא|אתודה לך]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב יו"כ |<!-- פפד"מ עיו"כ --> קט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קי. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} קיא. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קיב. חטאנו: [[אל אלהים אצעקה במילולי|אל אלהים אצעקה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- עלזאס עיו"כ --> קיג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קיד. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קטו. חטאנו: [[אודך ה' כי אנפת בי|אודך ה']] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} קטז. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- וורמייזא עיו"כ --> קי. פתיחה: [[כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים|כי ערה"ר אנו סמוכים]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קיא. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קיב. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קיג. חטאנו: [[אל אלהים אצעקה במילולי|אל אלהים אצעקה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] |<!-- איטליה עיו"כ --> לח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} מב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מד. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מה. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מו. [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} נ. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} נא. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} נב. {{סימון אפור|[[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} נג. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נד. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נו. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} נז. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נט. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- נירנברג עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} אני עבדך בן אמתך פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- שוואבן עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אביוני עמך]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- קוילן עיו"כ --> קכה. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} קכו. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קכז. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} קכז. שלישיה: [[תמו פסו עבודת בית עולמים|תמו פסו]] {{ש}} קכח. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קכט. שניה: [[אנוסה לעזרה פצתי עדיך|אנוסה לעזרה]] {{ש}} [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} [[תעוב שמלות]] {{ש}} קל. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} קלא. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} קלב. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קלג. חטאנו: [[אודך ה' כי אנפת בי|אודך ה']] {{ש}} קלד. תחינה: [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} |<!-- פלאס עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |} ==סליחות ליום כיפור== ===ערבית=== *[[יעלה תחנוננו]] {| class="wikitable" ! פולין !! אשכנז |- | *[[אמנם אשמינו]] *[[סלח נא אשמות]] *[[אמנם כן יצר סוכן בנו|אמנם כן]] *פזמון: [[כי הנה כחומר]] *חטאנו: [[אותך אדרוש]] | *פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים]] *[[סלח נא אשמות]] *[[תומת צורים וחסדם|תומת צורים]] *במקום פזמון: קטעים מתוך [[אמנם אשמינו]] **(ולמנהג פלאס [[כי הנה כחומר]]) *חטאנו: [[אותך אדרוש]] **(ולמנהג וורמייזא [[אדברה_תחנונים_כרש|אדברה תחנונים]]) |} *[[כי אנו עמך]] (בכל התפילות) *[[אתה מבין]] (בכל התפילות חוץ מנעילה) ===שחרית, מוסף ומנחה=== ====מנהג אשכנז המזרחי==== {| class="wikitable" ! תפילה ! פולין ! ליטא ! בהמן-אונגארן ! פוזנא-הורודנא ! ביה"כ הישן בפראג |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |שחרית |<!-- פולין שחרית --> פח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} פט. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} צ. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} צא. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} צב. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} צג. [[אנא אדון הרחמים]] {{ש}} צד. [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} צה. [[יום כפורים זה]] {{ש}} צו. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} צח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} צט. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} ק. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קא. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קב. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- ליטא שחרית --> קא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קב. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קד. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קה. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} קו. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קח. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קי. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קיא. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קיב. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קיג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קיד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- בהמן שחרית --> צא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} צב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} צג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} צד. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} צה. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} צו. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} צז. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} צח. [[אנא אדון הרחמים]] {{ש}} צט. [[אנא אדון הסליחות והרחמים|אנא אדון הסליחות]] {{ש}} ק. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קא. [[יום כפורים זה]] {{ש}} קב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קד. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קה. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- פוזנא שחרית --> קב. [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} קד. [[אליך פנינו בושנו להרים|אליך פנינו]] {{ש}} קה. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קו. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קז. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קח. [[אנא אדון הסליחות והרחמים|אנא אדון הסליחות]] {{ש}} קט. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קי. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} קיא. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קיב. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיג. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} קיד. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קטו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קטז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- פראג שחרית --> קב. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קג. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קד. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} קה. [[אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא|אנא ה' האל]] {{ש}} קו. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קז. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קח. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} קט. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} קי. [[אדון בפקדך]] {{ש}} קיא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיב. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קיג. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קיד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קטו. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קטז. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קיז. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קיח. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מוסף |<!-- פולין מוסף --> קג. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קד. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קה. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קו. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קז. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קח. [[אלהי עושי יוצרי ונוצרי|אלהי עושי]] {{ש}} קט. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קי. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קיא. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קיב. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קיג. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קיד. [[אני אני המדבר]] {{ש}} [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} קטו. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קטז. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- ליטא מוסף --> קטו. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קטז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קיז. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קיח. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קיט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכ. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קכא. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קכב. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכג. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכד. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קכה. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכו. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} קכז. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קכח. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- בהמן מוסף --> קח. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קט. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קי. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קיא. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קיב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קיג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קיד. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קטו. [[אדם איך יזכה]] {{ש}} קטז. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קיז. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קיח. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קיט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכ. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קכא. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכב. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קכג. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פוזנא מוסף --> קיח. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קיט. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכ. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכא. שניה: [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכב. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכד. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קכו. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קכז. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכח. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכט. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קל. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קלא. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קלב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קלג. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פראג מוסף --> קיט. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קכ. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכא. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכב. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכג. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכד. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכה. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכו. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קכז. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קכח. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכט. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} קל. [[אנא אלהי אברהם]] {{ש}} קל. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלא. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קלב. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קלד. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קלה. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מנחה |<!-- פולין מנחה --> קיח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קיט. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכ. [[אפס זבח ועולה|אפס זבח]] {{ש}} קכא. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} קכב. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קכג. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קכד. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קכה. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קכו. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} קכז. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קכח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קכט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קל. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קלב. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- ליטא מנחה --> קכט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קל. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קלא. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קלב. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קלג. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קלד. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קלה. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלו. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלז. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} קלח. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלט. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמ. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קמא. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |<!-- בהמן מנחה --> קכד. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קכה. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קכו. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכז. [[אפס זבח ועולה|אפס זבח]] {{ש}} קכח. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכט. [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] {{ש}} קל. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלא. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קלב. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קלג. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קלד. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} קלה. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קלו. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קלז. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלח. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קלט. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- פוזנא מנחה --> קלד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קלה. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קלו. [[אפס מזיח]] {{ש}} קלז. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלח. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קלט. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קמ. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קמא. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קמב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קמד. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קמה. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קמו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- פראג מנחה --> קלו. פתיחה: [[אפתחה במשל פי]] {{ש}} קלז. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} קלח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלט. [[אחלה אל ה']] {{ש}} קמ. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קמא. [[תפן בעינוי ודוחק|תפן בענוי]] {{ש}} קמב. [[ירושלים את ה' הללי|ירושלים את ה']] {{ש}} קמג. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמד. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קמה. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קמו. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} קמז. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קמח. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קמט. [[יום כפורים זה]] {{ש}} קנ. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קנא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קנב. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] |} ====מנהג אשכנז המערבי==== {| class="wikitable" ! תפילה ! אשכנז-פפד"מ ! עלזאס ! וורמייזא ! האשכנזים שבאיטליה ! נירנברג-פיורדא ! שוואבן-שוויץ ! קוילן ! פֿלאָס |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |שחרית |<!-- פפד"מ שחרית --> קיג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קיד. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קטו. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} קטז. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קיז. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} קיח. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קיט. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קכ. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- עלזאס שחרית --> קיז. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קיח. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קיט. [[אנחנו אשמנו]] {{ש}} קכ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכא. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכד. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קכה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קכו. [[אל עבדיך המצא קונם|אל עבדיך]] {{ש}} קכז. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קכח. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכט. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קל. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- וורמייזא שחרית --> קכא. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קכב. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכד. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכה. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קכו. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכז. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קכט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קל. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קלא. [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קלב. חטאנו: [[אותך אדרוש]] |<!-- איטליה שחרית --> קיג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קיד. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קטו. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קטז. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיז. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} קיח. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} קיט. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכ. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קכא. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קכב. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קכג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קכד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קכה. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קכו. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- נירנברג שחרית --> [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} ([[אמנם אלהי עולם]]) {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} ([[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]]) {{ש}} (עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]]) {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |<!-- שוואבן שחרית --> [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} [[תעלת צרי]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]], [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר ר"י]] {{ש}} |<!-- קוילן שחרית --> קלה. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלו. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קלז. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלח. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} קלט. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קמ. [[אל עבדיך המצא קונם|אל עבדיך]] {{ש}} קמא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמב. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קמד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קמה. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} קמו. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |<!-- פלאס שחרית --> [[אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא|אנא ה' האל]] {{ש}} [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אלהים בישראל גדול יחודך]] {{ש}} [[ואתה הוא ותיק]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מוסף |<!-- פפד"מ מוסף --> קכא. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכב. שניה: [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכג. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכד. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכה. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכו. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קכז. [[אני הוא השואל]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכח. [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- עלזאס מוסף --> קלא. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלב. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קלג. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קלד. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלה. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלו. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קלז. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח מועד]] {{ש}} קלח. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} קלט. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קמ. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קמא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמב. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} קמג. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- וורמייזא מוסף --> קלג. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלד. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קלה. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קלו. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלז. [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלח. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלט. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} קמ. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- איטליה מוסף --> קכז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכח. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכט. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קל. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קלא. [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} קלב. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קלג. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קלד. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלה. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קלו. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קלז. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלח. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} קלט. חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- נירנברג מוסף --> [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[אני אני המדבר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- שוואבן מוסף --> [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|טובך יאבה]] |<!-- קוילן מוסף --> קמז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קמח. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמט. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קנ. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פלאס מוסף --> [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מנחה |<!-- פפד"מ מנחה --> [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} קכט. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קל. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} קלא. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} קלב. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קלג. שניה: [[אך בך לדל עזרה]] {{ש}} קלד. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קלה. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]], [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר ר"י]] |<!-- עלזאס מנחה --> קמד. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמה. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קמו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמז. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קמח. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קמט. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קנ. [[אוילי המתעה]] {{ש}} קנא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קנב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קנג. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |<!-- וורמייזא מנחה --> קמא. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמב. [[תפן בעינוי ודוחק|תפן בענוי]] {{ש}} קמג. [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמד. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קמו. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |<!-- איטליה מנחה --> קמ. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קמא. [[אדון בפקדך]] {{ש}} קמב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמג. [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} קמד. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} קמה. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} קמו. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קמז. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קמח. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קמט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קנ. [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קנא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קנב. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- נירנברג מנחה --> [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} |<!-- שוואבן מנחה --> [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני#יצעקו|יצעקו בצר למו]] |<!-- קוילן מנחה --> קנא. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קנב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קנג. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קנד. פזמון: [[אנשי משמר]] {{ש}} קנה. חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- פלאס מנחה --> [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} [[ה' אלהי אברהם יצחק וישראל]] {{ש}} [[אני אני המדבר]] {{ש}} עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר רבי ישמעאל]] |} ===נעילה=== {| class="wikitable" ! פולין !! אשכנז |- style="vertical-align: top;" | *קטעים מהפיוטים: **[[אז לפנות ערב]] (הכותרת {{צ|פתח לנו שער}} ולמנהג פוזנא גם חלק מהפיוט) **[[אבן מעמסה]] (הכותרות {{צ|היום יפנה}}, {{צ|אנא אל נא}}) *קטעים מהסליחות: **[[תעלת צרי]] **[[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] **[[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] **[[אנקת מסלדיך]] *פזמונים של הפיוטים: **[[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **[[יחביאנו צל ידו]] **[[ישמיענו סלחתי]] *[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *קטעים מהפיוט [[אז כעיני עבדים]] | *קטעים מהפיוטים: **[[אז לפנות ערב]] (רק הכותרת {{צ|פתח לנו שער}} ולמנהג אש' שבאיטליה ופֿלאָס גם הפיוט עצמו) **[[אבן מעמסה]] (הכותרות {{צ|היום יפנה}}, {{צ|אנא אל נא}}) * [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] *פזמונים של הפיוטים: **[[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] **[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] **[[מלאכי רחמים]] **[[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **[[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] **[[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] **[[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] **[[לך ד' הצדקה תלבושת]] **[[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] **[[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]] **[[אנקת מסלדיך]] **[[אנשי משמר]] **[[כי הנה כחומר]] **כשחל בשבת: [[המבדיל בין קדש לחול|המבדיל]] *[[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] (למנהג פֿלאָס במשולב עם [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]) |} ==סליחות לתענית ציבור== {| class="wikitable" ! rowspan="2" | יום !! colspan="3" | מנהג אשכנז המזרחי !! colspan="4" | מנהג אשכנז המערבי |- ! פולין; {{ש}}בהמן-אונגארן; {{ש}}ביה"כ הישן בפראג !! ליטא !! פוזנא-הורודנא !! אשכנז; {{ש}}שוואבן-שוויץ !! עלזאס; {{ש}}האשכנזים שבאיטליה !! וורמייזא !! נירנברג-פיורדא |- ! שני קמא | *[[ישראל עמך]] *[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *פזמון: [[מלאכי רחמים]] | *קמב. [[ישראל עמך]] *קמג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קמד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קמז. [[ישראל עמך]] *קמח. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קמט. פזמון: [[מלאכי רחמים]] | *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[ישראל עמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[ישראל עמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | * [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] * [[ישראל עמך]] * [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] * פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] * חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] |- ! חמישי | *[[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] *[[אנשי אמנה אבדו]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] | *קמה. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] *קמו. [[אנשי אמנה אבדו]] *קמז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנ. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *קנא. [[אנשי אמנה אבדו]] *קנב. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] | *[[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *[[איה כל נפלאותיך]] *פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] *חטאנו: [[גדול עווני]] | *[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קנט. [[אקרא בשמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | *[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *[[איה כל נפלאותיך]] *פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] *חטאנו: [[גדול עווני]] | * [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] * [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] * [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] * פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] * חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] |- ! שני תנינא | *[[אפפונו מים]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] | *קמח. [[אפפונו מים]] *קמט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *קנ. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנג. [[אפפונו מים]] *קנד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *קנה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] | *[[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | *[[איה כל נפלאותיך]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *קס. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] *פזמון: [[מלאכי רחמים]] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | *[[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] *תחינה קודם הווידוי: [[אפפונו מים]] | * [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] * [[איה כל נפלאותיך]] * [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] * פזמון: [[מלאכי רחמים]] * חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |- ! עשרה בטבת | *[[אזכרה מצוק]] *[[אבן הראשה]] *פזמון: [[אבותי כי בטחו]] | *קנא. [[אזכרה מצוק]] *קנב. [[אבן הראשה]] *קנג. פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנו. [[אזכרה מצוק]] *קנז. [[אבן הראשה]] *קנח. פזמון: [[אבותי כי בטחו]]{{הערה|בקונטרס פוזנא סליחה זו מופיעה בנוסח המערבי שלה.}} | *קלו. [[אדברה וירוח לי]] *קלז. [[אבן הראשה]] *קלח. [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] *קלט. פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | *קנב. [[אדברה וירוח לי]] *קנג. [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] *קנד. [[אבן הראשה]] *קנד. (!) פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | *[[אדברה וירוח לי]] *[[אבן הראשה]] *[[אפפו עלי רעות]] *פזמון: [[אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | * [[אדברה וירוח לי]] * [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] * [[אבן הראשה]] * פזמון: [[אבותי כי בטחו]] * חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |- ! תענית אסתר | *[[אדם בקום עלינו]] *[[אתה האל עושה פלאות]] *פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] | *קנד. [[אדם בקום עלינו]] *קנה. [[אתה האל עושה פלאות]] *קנו. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנט. [[אדם בקום עלינו]] *קס. [[אתה האל עושה פלאות]] *קסא. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] | *קמ. [[אתה האל עושה פלאות]] *קמא. [[אתה האל עושה פלא]] *קמב. [[אדם בקום עלינו]] *קמג. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] | *קנה. [[אתה האל עושה פלא]] *קנו. [[אתה האל עושה פלאות]] *קנז. [[אדם בקום עלינו]] *קנח. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] | *[[אתה האל עושה פלא]] *[[אתה האל עושה פלאות]] *[[אדם בקום עלינו]] *פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אתודה לך חטאתי במורא|אתודה לך]] *תחינה: [[עינינו לך תלינו]] | * [[אתה האל עושה פלא]] * [[אתה האל עושה פלאות]] * [[אדם בקום עלינו]] * פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] * חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] |- ! י"ז בתמוז | * [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] * [[אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי|אמרר בבכי]] * פזמון: [[שעה נאסר]] | *קנז. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קנח. [[אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי|אמרר בבכי]] *קנט. פזמון: [[שעה נאסר]] * (חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קסב. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קנז. [[אבן הראשה]] *קסג. פזמון: [[שעה נאסר]] | *קמד. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קמה. [[אפפונו מצוקות]] *קמו. [[אדאג מחטאתי]] *קמז. פזמון: [[שעה נאסר]] *קמח. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | *קמח. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קמט. [[אפפונו מצוקות]] *קנ. [[אדאג מחטאתי]] *קנא. פזמון: [[שעה נאסר]] *[[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | *[[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *[[אפפונו מצוקות]] *[[אפפונו חבלי מות]] *פזמון: [[שעה נאסר]] *חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | * [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] * [[אפפונו מצוקות]] * [[אדאג מחטאתי]] * פזמון: [[שעה נאסר]] * חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |} בסדרי הסליחות של קוילן ופֿלאָס לא נדפסו סליחות לתעניות ציבור (וכנראה אמרו כמנהג אשכנז הכללי). ===ברית מילה ביום של תענית=== (מנהגים שונים) *[[אל תפר בריתך איתנו|אל תפר]] * פזמון: [[יה איום זכור היום|יה איום]] * פזמון: [[אלהינו אל שדי]] (וורמייזא) *[[זכור ברית - אות ברית]] *קסד. [[זכור ברית - שש אנכי]] (פוזנא-הורודנא) ===כ' סיון=== *[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] *[[איה כל נפלאותיך]] *[[אלהים אל דמי לדמי]] *[[אמוני שלומי ישראל]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *עקדה: [[אל הר המור]] *[[אל מלא רחמים של כ' סיון]] ===יום כיפור קטן=== *[[יום זה יהי משקל כל חטאתי|יום זה]] *[[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] *[[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] *פזמון: [[בת עמי לא תחשה|בת עמי]] *[[בדיל ויעבור|רחמנא אדכר לן]] *[[אל תעש עמנו כלה|אל תעש]] ===שובבי"ם ת"ת=== *שמות **[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] **[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] **פזמון: [[מלאכי רחמים]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *וארא **[[ישראל עמך]] **[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] **פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *בא **[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] **[[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] **פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *בשלח **[[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] **[[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] **פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *יתרו **[[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] **[[אלהים אין בלתך]] **פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *משפטים **[[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי]] **[[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] **פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *תרומה **[[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] **[[איה כל נפלאותיך]] **פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *תצוה **[[אפפונו מים]] **[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] **פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] =קינות לתשעה באב= {|class="wikitable"" |- ! !!פולין!!אשכנז |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |לילה | א. [[קינות/אוי מה היה לנו|אוי מה היה לנו]] {{ש}} ב. [[קינות/במוצאי שבת|איך מפי בן ובת]] {{ש}} [<small>[[קינות/אוי נא לנו כי חטאנו|אוי נא לנו כי חטאנו]]</small>] {{ש}} ג. [[קינות/בליל זה|בליל זה]] {{ש}} ד. [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]] {{ש}} ה. [[קינות/אז בחטאינו חרב מקדש|אז בחטאינו]] {{ש}} | [[קינות/אוי מה היה לנו#נוסח אשכנז המערבי|אוי מה היה לנו]] {{ש}} א. [[קינות/תסתר לאלם|תסתר לאלם]] {{ש}} [ב. [[קינות/בליל זה|בליל זה]]] {{ש}} ג. [[קינות/אז בחטאינו חרב מקדש|אז בחטאינו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום | ו. [[קינות/שבת סורו מני|שבת סורו מני]] {{ש}} ז. [[קינות/איכה אצת באפך|איכה אצת באפך]] {{ש}} ח. [[קינות/אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים]] {{ש}} ט. [[קינות/איכה תפארתי מראשותי|איכה תפארתי מראשותי]] {{ש}} י. [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]] {{ש}} יא. [[קינות/איכה אלי קוננו|איכה אלי קוננו]] {{ש}} יב. [[קינות/אהלי אשר תאבת|אהלי אשר תאבת]] {{ש}} יג. [[קינות/אי כה אמר|אי כה אמר]] {{ש}} יד. [[קינות/איכה את אשר כבר עשוהו|איכה את אשר כבר עשוהו]] {{ש}} טו. [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]] {{ש}} טז. [[קינות/זכור את אשר עשה|זכור את אשר עשה]] {{ש}} יז. [[קינות/אם תאכלנה נשים|אם תאכלנה נשים]] {{ש}} יח. [[קינות/ואתה אמרת|ואתה אמרת]] {{ש}} יט. [[קינות/לך ה' הצדקה|לך ה' הצדקה]] {{ש}} כ. [[קינות/הטה אלהי אזנך|הטה אלהי אזנך]] {{ש}} כא. [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]] {{ש}} כב. [[קינות/החרישו ממני|החרישו ממני]] {{ש}} כג. [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]] {{ש}} כד. [[קינות/תסתר לאלם|תסתר לאלם]] {{ש}} כה. [[קינות/מי יתן ראשי|מי יתן ראשי]] {{ש}} כו. [[קינות/אז בהלוך ירמיהו|אז בהלוך ירמיהו]] {{ש}} כז. [[קינות/אז במלאת ספק|אז במלאת ספק]] {{ש}} כח. [[קינות/איך תנחמוני הבל|איך תנחמוני הבל]] {{ש}} כט. [[קינות/אמרתי שעו מני|אמרתי שעו מני]] {{ש}} ל. [[קינות/מעוני שמים|מעוני שמים]] {{ש}} לא. [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] {{ש}} לב. [[קינות/אצבעותי שפלו|אצבעותי שפלו]] {{ש}} לג. [[קינות/אבל אעורר|אבל אעורר]] {{ש}} לד. [[קינות/יום אכפי הכבדתי|יום אכפי הכבדתי]] {{ש}} לה. [[קינות/שכרת ולא מיין|שכרת ולא מיין]] | ד. [[קינות/שבת סורו מני|שבת סורו מני]] {{ש}} ה. [[קינות/איכה אצת באפך|איכה אצת באפך]] {{ש}} ו. [[קינות/אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים]] {{ש}} ז. [[קינות/איכה תפארתי מראשותי|איכה תפארתי מראשותי]] {{ש}} ח. [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]] {{ש}} ט. [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]] {{ש}} י. [[קינות/אם תאכלנה נשים|אם תאכלנה נשים]] {{ש}} יא. [[קינות/איכה אלי קוננו|איכה אלי קוננו]] {{ש}} יב. [[קינות/אהלי אשר תאבת|אהלי אשר תאבת]] {{ש}} יג. [[קינות/איכה את אשר כבר עשוהו|איכה את אשר כבר עשוהו]] {{ש}} יד. [[קינות/אי כה אמר|אי כה אמר]] {{ש}} טו. [[קינות/זכור את אשר עשה|זכור את אשר עשה]] {{ש}} טז. [[קינות/ואתה אמרת|ואתה אמרת]] {{ש}} יז. [[קינות/לך ה' הצדקה|לך ה' הצדקה]] {{ש}} יח. [[קינות/הטה אלהי אזנך|הטה אלהי אזנך]] {{ש}} יט. [[קינות/אז במלאת ספק|אז במלאת ספק]] {{ש}} כ. [[קינות/אז בהלוך ירמיהו|אז בהלוך ירמיהו]] {{ש}} כא. [[קינות/אמרתי שעו מני|אמרתי שעו מני]] {{ש}} כב. [[קינות/איך תנחמוני הבל|איך תנחמוני הבל]] {{ש}} כג. [[קינות/אזכיר רהב ובבל|אזכיר רהב ובבל]] {{ש}} כד. [[קינות/אשאג מנהמת לבי|אשאג מנהמת לבי]] {{ש}} כה. [[קינות/נבוכדנאצר אכלני|נבוכדנאצר אכלני]] {{ש}} כו. [[קינות/איך נפלה ממנו|איך נפלה ממנו]] {{ש}} כז. [[קינות/איכה ישבה בדד עגונה|איכה ישבה בדד עגונה]] {{ש}} כח. [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] {{ש}} כט. [[קינות/אצבעותי שפלו|אצבעותי שפלו]] {{ש}} ל. [[קינות/אבל אעורר|אבל אעורר]] {{ש}} לא. [[קינות/אמונים שררו|אמונים שררו]] {{ש}} לב. [[קינות/שרפו הבירה|שרפו הבירה]] {{ש}} לג. [[קינות/אזכרה נגינותי|אזכרה נגינותי]] {{ש}} לד. [[קינות/אסירים בשיר יצאו|אסירים בשיר יצאו]] {{ש}} לה. [[קינות/שכרת ולא מיין|שכרת ולא מיין]] {{ש}} לו. [[קינות/יום אכפי הכבדתי|יום אכפי הכבדתי]] {{ש}} לז. [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]] {{ש}} לח. [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]] {{ש}} לט. [[קינות/מעוני שמים|מעוני שמים]] {{ש}} מ. [[קינות/מי יתן ראשי|מי יתן ראשי]] {{ש}} מא. [[קינות/יבכיון מר|יבכיון מר]] {{ש}} מב. [[קינות/מי יתן ראשי|על אלה]] {{ש}} מג. [[קינות/ואתאונן|ואתאונן]] {{ש}} מד. [[קינות/אמרר בבכי|אמרר בבכי]] {{ש}} [מה. [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |ציונים | לו. [[קינות/ציון הלא תשאלי|ציון הלא תשאלי]] {{ש}} לז. [[קינות/ציון קחי כל צרי|ציון קחי כל צרי]] {{ש}} לח. [[קינות/ציון עטרת צבי|ציון עטרת צבי]] {{ש}} לט. [[קינות/ציון תקונני עלי ביתך|ציון תקונני עלי ביתך]] {{ש}} מ. [[קינות/ציון ידידות ידיד|ציון ידידות ידיד]] {{ש}} מא. [[קינות/שאלי שרופה באש|שאלי שרופה באש]] {{ש}} מב. [[קינות/ציון צפירת פאר|ציון צפירת פאר]] {{ש}} מג. [[קינות/ציון במשפט לכי לך|ציון במשפט לכי לך]] {{ש}} מד. [[קינות/ציון גברת לממלכות|ציון גברת לממלכות]] {{ש}} מה. [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]] {{ש}} [[קינות/שומרון קול תתן|שומרון קול תתן]] {{ש}} [[קינות/עד אנה|עד אנה... תרחם ציון]] | מו. [[קינות/ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך|ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך]] {{ש}} מז. [[קינות/ציון הלא תשאלי|ציון הלא תשאלי]] {{ש}} מח. [[קינות/ציון הלא תשאלי שלות שרידיך|ציון הלא תשאלי שלות שרידיך]] {{ש}} מט. [[קינות/ציון קחי כל צרי|ציון קחי כל צרי]] {{ש}} נ. [[קינות/ציון עטרת צבי|ציון עטרת צבי]] {{ש}} נא. [[קינות/ציון מנת שלום|ציון מנת שלום]] {{ש}} נב. [[קינות/ציון ידידות ידיד|ציון ידידות ידיד]] {{ש}} נג. [[קינות/ציון קדוש משכני עליון|ציון קדוש משכני עליון]] {{ש}} נד. [[קינות/ציון אשר יאמרו|ציון אשר יאמרו]] {{ש}} נה. [[קינות/ציון מעון חשקי|ציון מעון חשקי]] {{ש}} נו. [[קינות/ציון ה' לכס בחר|ציון ה' לכס בחר]] {{ש}} נז. [[קינות/שאלי שרופה באש|שאלי שרופה באש]] {{ש}} נח. [[קינות/ציון מעוז קרית מלך|ציון מעוז קרית מלך]] {{ש}} נט. [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]] {{ש}} ס. [[קינות/הלילו הה ליום|הלילו הה ליום]] {{ש}} [[קינות/אז בחטאינו חרב מקדש|אז בחטאינו]] |} *למנהג פפד"מ אומרים [[קינות/אלי ציון ועריה|אלי ציון ועריה]] לפני הציונים. ואין אומרים [[קינות/ציון מעוז קרית מלך|ציון מעוז קרית מלך]]. *למנהג וורמייזא אומרים [[קינות/איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה חבצלת השרון]] לפני [[קינות/איכה אשפתו פתוח|איכה אשפתו פתוח]]. *למנהג מגנצא אומרים [[קינות/ארזי הלבנון|ארזי הלבנון]] לפני [[קינות/ואת נוי חטאתי|ואת נוי חטאתי]] ==קינות נוספות== ;קינה לליל תשעה באב במוצ"ש: * [[קינות/בליל זה סר נגהי|בליל זה סר נגהי]] (וורמייזא) ;קינות ממחזור מעגלי צדק (שלוניקי ש"י) * [[קינות/אשיחה ואהמה|אשיחה ואהמה]] * [[קינות/אלכה וירדתי על ההרים|אלכה וירדתי על ההרים]] * [[קינות/אמרות ה' נחמות|אמרות ה' נחמות]] * [[קינות/טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו]] * [[קינות/אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי]] * [[קינות/הורידי מאין הפוגות|הורידי מאין הפוגות]] * [[קינות/שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים]] * [[קינות/אבכה לקשה יום|אבכה לקשה יום]] * [[קינות/אשא בכי ונהי|אשא בכי ונהי]] * [[קינות/אללי לי כי באו רגע|אללי לי כי באו רגע]] * [[קינות/למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי]] * [[קינות/ארץ לא מטוהרה עיר התמרים|ארץ לא מטוהרה]] * [[קינות/ציון הלא תדרשי|ציון הלא תדרשי לשלום ידידיך]] ;נספח לקינות פולין לובלין שע"ז * [[קינות/עם קדושיך נפלו|עם קדושיך נפלו]] * [[קינות/הלילו הה ליום|הילילו הה ליום]] * [[קינות/ציון ארויך בכי|ציון אריוך בכי]] * [[קינות/ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך|ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך]] * [[קינות/ציון הלא תשאלי שלות שרידיך|ציון הלא תשאלי שלות שרידיך]] * [[קינות/ציון מנת שלום|ציון מנת שלום]] * [[קינות/ציון הלא תדרשי|ציון הלא תדרשי לשלום ידידיך]] * [[קינות/ציון מעוז קרית מלך|ציון מעוז קרית מלך]] * [[קינות/ציון קדוש משכני עליון|ציון קדוש משכני עליון]] * [[קינות/ציון אלהים אביר יעקב|ציון אלהים אביר יעקב]] * [[קינות/ציון מעון חשקי|ציון מעון חשקי]] * [[קינות/ציון ה' לכס בחר|ציון ה' לכס בחר]] * [[קינות/ירושלים קודש הילולים|ירושלים קודש הילולים]] * [[קינות/ואתאונן|ואתאונן]] * [[קינות/יבכיון מר|יבכיון מר]] * [[קינות/על הר ציון אש אוכלה|על הר ציון אש אוכלה]] * [[קינות/ציון הורידי כנחל דמעה|ציון הורידי כנחל דמעה]] =הושענות לסוכות= {| class="wikitable" |- ! ! אשכנז ! פולין |- ! כל יום |colspan ="2" |{{מר|[[למענך אלהינו]]}} |- ! א-ו | <center>[[אערוך שועי]] {{ש}} [[אל למושעות]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אדמה מארר]]</center> | <center>[[למען אמיתך]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אערוך שועי]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אל למושעות]] {{ש}} [[אדון המושיע]]</center> |- ! כל יום |colspan ="2" |{{מר|[[כהושעת אלים]]}} |- ! שבת | <center>[[אום נצורה]] {{ש}} [[כהושעת אב המון]]</center> | <center>[[אום נצורה]] {{ש}} [[כהושעת אדם]]</center> |- ! הו"ר {{ש}} | <center>[[למען אמיתך]] {{ש}} [[אערוך שועי]] {{ש}} [[אדון המושיע]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אדם ובהמה]] {{ש}} [[למען איתן]] {{ש}} [[תתננו לשם ולתהלה]]</center> | <center>[[למען אמיתך]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אדון המושיע]] {{ש}} [[אדם ובהמה]] {{ש}} [[אדמה מארר]] {{ש}} [[למען איתן]]</center> |- ! הו"ר {{ש}} אחר {{ש}} ההקפות |colspan ="2" | <center>[[תתננו לשם ולתהלה]] (פ) {{ש}} [[אנא אזון חין תאבי ישעך]] {{ש}} [[אל נא תעינו כשה אובד]] {{ש}} [[למען תמים בדורותיו]] {{ש}} [[תענה אמונים]] {{ש}} [[אז כעיני עבדים]] {{ש}} [[אומן ישעך בא]]</center> |} *מנהג מגנצא: ** בהושענא רבה אומרים [[אל למושעות]] במקום [[אערוך שועי]]. =פיוטים במסגרת הקריאות= ==חתונה== * [[מרשות שוכן עד]] (א) / [[מרשות שוכן עד#מרשות שארית|מרשות שארית]] (פ) * [[מרשות אלהי קדם]] (וורמייזא) * [[אתניה שבחיה]] * [[במקהלות ברכו]] (פ) * [[יפרח חתן]] (פ) * [[יה בשר שר צבאיך]] * [[אלוה מני עד]] (פ) * [[אחד יחיד ומיוחד אל]] ==שמחת תורה== *בהוצאת ס"ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא]] *רשות לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] *רשות לחתן בראשית: [[מרשות מרומם על כל ברכה]] (פ) / [[מרשות אלהי האלהים]] (א) * [[אחד יחיד ומיוחד אל]] * [[אלוה מני עד]] (פ) * <nowiki>[</nowiki>[[במקהלות ברכו]]] * <nowiki>[</nowiki>[[יפרח חתן]]] * <nowiki>[</nowiki>[[יה בשר שר צבאיך]]] *לפני ההפטרה: [[אשריך הר העברים]] (פ) *אחרי ההפטרה: **[[אשר בגלל אבות]] **[[שישו ושמחו בשמחת תורה]] **[[התקבצו מלאכים]] **[[אגיל ואשמח בשמחת תורה]] **[[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל]] ==שבועות== *[[אקדמות]] *[[ארכין]] *[[יציב פתגם]] ==פורים== *[[אשר הניא]] =פיוטים שלא במסגרת בית הכנסת= ==זמירות שבת== ===לליל שבת=== *[[שלום עליכם מלאכי השרת]] *[[אזמר בשבחין]] *[[כל מקדש שביעי]] *[[מנוחה ושמחה]] *[[מה ידידות]] *[[מה יפית]] *[[יום שבת קדש הוא]] *[[יה ריבון]] *[[צור משלו]] *[[צמאה נפשי]] *[[יום זה לישראל]] *[[יה אכסוף]] ===ליום השבת=== *[[אסדר לסעודתא]] *[[חי ה']] *[[ברוך ה' יום יום]] *[[ברוך אל עליון]] *[[יום זה מכובד]] *[[יום שבתון]] *[[כי אשמרה]] *[[שמרו שבתותי]] *[[דרור יקרא]] *[[שבת היום לה']] ===סעודה שלישית=== *[[בני היכלא]] *[[ידיד נפש]] *[[אל מסתתר]] ===מוצאי שבת=== *[[המבדיל בין קדש לחול]] *[[במוצאי יום מנוחה]] *[[חדש ששוני]] *[[אגיל ואשמח]] *[[אלהים יסעדנו]] *[[אלי חיש גואלי]] *[[אדיר איום ונורא]] *[[אמר ה' ליעקב]] *[[איש חסיד]] *[[אליהו הנביא]] ==ליל הסדר== *[[דיינו]] *[[חסל סידור פסח]] *[[ויהי בחצי הלילה]] *[[ואמרתם זבח פסח]] *[[אדיר במלוכה]] *[[אדיר הוא]] *[[אחד מי יודע]] *[[חד גדיא]] ==חנוכה== *[[מעוז צור]] *[[אכלו משמנים]] ==ל"ג בעומר== *[[בר יוחאי]] *[[ואמרתם כה לחי]] ==חתונה== *[[סידור/נוסח אשכנז/ברכות אירוסין ונישואין|מי אדיר על הכל]] *[[דוי הסר]] ==ברית מילה== *[[יום ליבשה]] *[[נודה לשמך בתוך אמוני]] *[[אלוהים צוית לידידך בחירך]] (א) *[[הרחמן הוא אשר חנן]] (א) *[[הרחמן לברית מילה|הרחמן הוא יברך אבי הילד ואמו]] (פ) lb0w1abtgp1g7v529yilkkh6bxshl7s 0 1732600 3001478 2996958 2026-03-29T09:21:16Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001478 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|יוצר לשבת וראש חודש במנהג איטליה}} תִּאַמְתָּ אוֹר בַּקֹּדֶשׁ / בְּיוֹם שַׁבָּת וְחֹדֶשׁ {{סי|א}}וֹרוֹת גְּדוֹלִים שְׁנַיִם / {{סי|אֲ}}שֶׁר בַּשָּׁמַיִם{{ש}} {{סי|בְּ}}רָאתָם לְאוֹתוֹת / {{סי|בָּ}}ם לְחַדֵּשׁ אוֹתוֹת{{ש}} {{סי|גְּ}}בוּל יָמִים וְלֵילוֹת / {{סי|גְּ}}רַלְתָּם בְּגוֹרָלוֹת {{רפרן|תִּאַמְתָּ אוֹר בַּקֹּדֶשׁ / בְּיוֹם שַׁבָּת וְחֹדֶשׁ}} {{סי|דָּ}}בְקוּ אוֹר לְאוֹר / {{סי|דָּ}}פְקוּ יַחַד לֵאוֹר{{ש}} {{סי|הַ}}חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת / {{סי|הֲ}}נָחָה לְהוֹגֵי מְשִׁיבַת{{ש}} {{סי|וְ}}אוֹרוֹ כְּמִשְׁנַיִם / {{סי|וְ}}טוֹב לַעֵינַיִם {{רפרן|תִּאַמְתָּ אוֹר בַּקֹּדֶשׁ / בְּיוֹם שַׁבָּת וְחֹדֶשׁ}} {{סי|זֹ}}את הַמְּנוּחָה / {{סי|זֶ}}ה עֹנֶג לַהֲנָחָה{{ש}} {{סי|חִ}}דּוּשׁ אוֹר מִקְדָּשׁ / {{סי|חֲ}}זוֹת שִׁבְעָתַיִם יְחֻדָּשׁ{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹר נֹגַהּ / {{סי|ט}}וֹב אוֹר חָדָשׁ יַגִּיהַּ {{רפרן|תִּאַמְתָּ אוֹר בַּקֹּדֶשׁ / בְּיוֹם שַׁבָּת וְחֹדֶשׁ}} {{סי|יִ}}שְׁעָךְ אוֹרֵנוּ / {{סי|יְ}}חַדֵּשׁ זְבוּל מַרְאֵנוּ{{ש}} {{סי|כִּ}}מְאוֹר פָּנֶיךָ / {{סי|כְּ}}אוֹר אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ{{ש}} {{סי|לְ}}אוֹר עוֹלָם / {{סי|לְ}}הָאִיר יְשֻׁלָּם {{רפרן|תִּאַמְתָּ אוֹר בַּקֹּדֶשׁ / בְּיוֹם שַׁבָּת וְחֹדֶשׁ}} {{סי|מַ}}ה יָּפוּ וְנָעֵמוּ / {{סי|מְ}}אוֹרוֹת שֶׁנִּתְאָמוּ{{ש}} {{סי|נְ}}גִיהַת חֹדֶשׁ וְנַחַת / {{סי|נ}}וֹהֲגִים כְּאַחַת{{ש}} {{סי|שִׂ}}מְחָה וְשָׂשׂוֹן / {{סי|שָׂ}}גוּ בְּלִי אָסוֹן {{רפרן|תִּאַמְתָּ אוֹר בַּקֹּדֶשׁ / בְּיוֹם שַׁבָּת וְחֹדֶשׁ}} {{סי|עָ}}שָׂה יָרֵחַ / {{סי|עֹ}}נֶג וְחֹדֶשׁ זוֹרֵחַ{{ש}} {{סי|פֶּ}}לֶס לַמּוֹעֵד / {{סי|פְּ}}קֻדַּת מוֹעֲדִים לְהָעֵד{{ש}} {{סי|צַ}}עַד חֳדָשִׁים וְשַׁבָּתוֹת / {{סי|צִ}}יגַת יָמִים וְשָׁנִים וְעִתּוֹת {{רפרן|תִּאַמְתָּ אוֹר בַּקֹּדֶשׁ / בְּיוֹם שַׁבָּת וְחֹדֶשׁ}} {{סי|קִ}}דְּשׁוֹ אוֹרָה / {{סי|קְ}}רָאוֹ לְהָאִירָה{{ש}} {{סי|רֵ}}עוּת בְּחֵשֶׁק / {{סי|ר}}וֹעֲעוּ בְּנֶשֶׁק{{ש}} {{סי|שְׁ}}נַיִם יַחַד / {{סי|שֶׁ}}טּוֹבִים מִן הָאֶחָד {{רפרן|{{סי|תִּ}}אַמְתָּ אוֹר בַּקֹּדֶשׁ / בְּיוֹם שַׁבָּת וְחֹדֶשׁ}} [[קטגוריה:פיוטי יוצר]] [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] [[קטגוריה:מנהג איטליה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] 0e0l10ltfq98p3e0k034jhvwct4qa7q 0 1732644 3001499 2996868 2026-03-29T09:28:56Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001499 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|יוצר לשבת שניה של חנוכה במנהג איטליה (במקור זהו פיוט לזולת)}} {{הור|סימן: '''א"ב''', '''משה חזק'''}} {{סי|אֶ}}זְכֹּר מַעַלְלֵי יָהּ / וְאֶתֵּן לוֹ הוֹדָיָה{{ש}} מִמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה / בִּימֵי מַתַּתְיָה{{ש}} {{סי|בִּ}}הְיוֹתִי בְזוּיָה / שְׁבוּרָה וּדְחוּיָה{{ש}} מִתּוֹךְ דְּאֵב וּדְוָיָה / הוֹצִיאִי לָרְוָיָה {{סי|גָּ}}בַר וְעָלָה / אַלֶּכְסַנְדְּרוֹס בִּגְדֻלָּה{{ש}} בְּמַלְכוּת יָוָן בִּתְחִלָּה / הִיא הַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה{{ש}} {{סי|דֻּ}}מָּה לְעִוֵּר בָּאֲפֵלָה / וּכְלֹא הָיָה לוֹ בֵן לְהַנְחִילָה{{ש}} וְחִלֵּק מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה / לְאַרְבָּעָה בְּנֵי עַוְלָה {{סי|הֵ}}ם הָיוּ לִסְגֻלָּה / קוֹץ וְדַרְדַּר וַחֲרוּלָה{{ש}} וְגָזְרוּ בְחֵמָה וְכָלָה / תּוֹרַת מֹשֶׁה לְגַעֲלָה{{ש}} {{סי|וְ}}הֶגְיוֹן דָּת לְבַטְּלָה / עִם נִדּוֹת לְקַלְקְלָה{{ש}} וְשַׁבָּתוֹת לְחַלְּלָה / וּבָנִים שֶׁלֹּא לְמַהֲלָה {{סי|זֹ}}הֲמָה וַחֲזִיר וּנְבֵלָה / בְּכֹחַ אוֹתָם לְהַאֲכִילָה{{ש}} בְּרִיחֵי בָתִּים לְנַטְּלָה / וְאִם לֹא אוֹתָם לְקָטְלָה{{ש}} {{סי|חָ}}רוֹת בְּקַרְנֵי שְׁוָרִים תְּחִלָּה / בָּאֵל בְּלִי הֱיוֹת לָמוֹ נַחֲלָה{{ש}} וְעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֶהָלָה / וּמָכְרוּ מִשּׁוֹר וְעַד עֶגְלָה {{סי|טֻ}}מְאַת בְּעִילָה / גָּזְרוּ עַל כָּל כַּלָּה{{ש}} כְּשֶׁתִּנָּשֵׂא לְבַעְלָהּ / תִּבָּעֵל לְהֶגְמוֹן תְּחִלָּה{{ש}} {{סי|יָ}}עֲצוּ חַכְמֵי עֲגֻלָּה / לְהַטְחִין בְּמִגְרוֹסוֹת אֲכִילָה{{ש}} רֶמֶז שֶׁשָּׁם בִּרְכַּת הִלּוּלָא / וְנַעֲשָׂה נֵס וְאַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִפְסָלָה {{סי|כְּ}}מוֹ כֵן עָשׂוּ בְחָכְמָה / בַּנֵּרוֹת לְהַסְמִין בָּתֵּי אֲיֻמָּה{{ש}} מִצְוַת מִילָה לְקַיְּמָה / בְּצִוּוּי תּוֹרָה תְמִימָה{{ש}} {{סי|לַ}}חַץ יוֹנָה תַמָּה / כְּשָׁר שׁוֹכֵן רוּמָה{{ש}} לָבַשׁ בִּגְדֵי נְקָמָה / בְּצָרִים לְהִלָּחֲמָה {{סי|מַ}}תַּתְיָה וְחַשְׁמֹנִים / אָז חֻבְּרוּ בְּחִתּוּנִים{{ש}} וּכְשֶׁהִרְגִּישׁוּ יְוָנִים / וְהִנֵּה הֶגְמוֹן עִם כָּל הֲמוֹנִים{{ש}} {{סי|נֶ}}גֶד בֵּיתָם חוֹנִים / כַּלָּה לְטַמְּאוֹת בִּזְנוּנִים{{ש}} וּבֵית דִּין יוֹשְׁבִים אֲנוּנִים / נוֹשְׂאִים בַּדָּבָר וְנוֹתְנִים {{סי|סָ}}כְלְתָנִית הָיְתָה וַחֲכָמָה / נַעֲרָה וְחַנָּה שְׁמָהּ{{ש}} קָרְעָה בִּגְדֵי רִקְמָה / וְעָמְדָה לָהּ עֲרֻמָּה{{ש}} {{סי|עֵ}}ינֵיהֶם כָּבְשׁוּ לַאֲדָמָה / וְהִיא קוֹלָהּ הֵרִימָה{{ש}} לְעָרֵל תִּמְסְרוּנִי בְּזִמָּה / וְלָכֶם אַחַי בֹּשֶׁת לָמָּה {{סי|פָּ}}ץ מַתַּתְיָה לְחַשְׁמוֹנַאי / אַתֶּם כֹּהֲנֵי יְיָ{{ש}} וַאֲנִי וְשִׁבְעָה בָנַי / כְּמַסְפַּר שִׁבְטֵי אֱמוּנַי{{ש}} {{סי|צָ}}רַי לְאַבֵּד וּמוֹנַי / נִדְגֹּל בְּשֵׁם יְיָ{{ש}} וּמִיָּד אֶלְעָזָר הִתִּיז רֹאשׁ הַזַּנַּאי / שֶׁהוּא עָרוּם וְקַנָּאי {{סי|קָ}}מוּ בִדְבָרִים / יְהוּדָה מַכְבַּי וּשְׁאָר גִּבּוֹרִים{{ש}} כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים / מַחֲנֵה יְוָנִים מְפַגְּרִים{{ש}} {{סי|ר}}וֹצְצִים וּמְשַׁבְּרִים / מִשְּׁנֵים עָשָׂר עֲבָרִים{{ש}} זֶה מַכֶּה וְזֶה מַחֲרִים / וּרְדָפוּם מֵעַכּוֹ וְעַד נִמְרִים {{סי|שָׁ}}אַל אַנְטְיוּכַס אֵיכָכָה / סִיעָתוֹ רֻכָּכָה{{ש}} וּכְשָׁמְעוֹ כָּכָה / חֲמָתוֹ לֹא שָׁכָכָה{{ש}} {{סי|תִּ}}רְגֵּל פִּילָיו לִשְׂרֹכָה / וְקַשְּׁתוֹתָיו לִדְרֹכָה{{ש}} כְּלֵי קְרָב לַעֲרֹכָה / וּבְחֹזֶק עַם לִפְרֹכָה {{סי|מִ}}צְּבָא הֲמוֹן נֹא / גָּבַר חֵיל הֲמוֹנוֹ{{ש}} וַיִּלְבַּשׁ שִׁרְיוֹנוֹ / וְעָלָה עַל פִּיל בִּגְאוֹנוֹ{{ש}} {{סי|שָׁ}}אַג יְהוּדָה בְעִנְיָנוֹ / וְאֶלְעָזָר יָרָה חֵץ שִׁנּוּנוֹ{{ש}} וַיַּךְ פִּיל בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ / וְנָפַל וְנִשְׁבַּר הוּא וַאֲדוֹנוֹ {{סי|הִ}}תְחַנַּן מֶלֶךְ בְּבִכְיָה / הִתְפַּלְלוּ עָלַי לִתְחִיָּה {{ש}} וְאֶבְנֶה לוֹ בַיִת בְּפָז וּטְרַקְיָא / וְלֹא אָבוּ לוֹ מְפִיקֵי תוּשִׁיָּה{{ש}} {{סי|חֵ}}ילוֹ אָבְדוּ כְּלֹא הָיָה / וְהוּרַד שְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה{{ש}} וּבַת קוֹל כָּרְזָה וְאָמְרָה נָצְחוּ טְלַיָּא / דַּאֲגָחוּ קְרָבָא בְּאַנְטוֹכְיָא {{סי|זְ}}מַן יְצִיאַת דֻּבִּים / מֵאֶחָד בְּאָב לְהַכְחִיד מַרְבִּים{{ש}} וּבְחַג אָסִיף כָּלוּ כָּל אוֹיְבִים / וּבַחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּכִסְלֵו לְבֵיתָם שָׁבִים{{ש}} {{סי|קְ}}רִיאַת הַלֵּל שְׁמוֹנָה נוֹבְבִים / כִּי מִטְּבִיעַת לוּבִים{{ש}} לֹא הָיְתָה כָזֹאת לַחֲבִיבִים / וְעַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים. [[קטגוריה:פיוטי יוצר]] [[קטגוריה:פיוטי זולת]] [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:מנהג איטליה]] loxdeuivy9g3poqr3h42jpcqngacczg 0 1732666 3001507 2990690 2026-03-29T09:34:57Z מו יו הו 37729 הוספת [[קטגוריה:פיוטים למועד שחל בשבת]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001507 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} {{הור2|פיוט הרחבה לברכת 'מגן אבות'. שתי השורות הראשונות נאמרות בקצת קהילות אשכנז ביום טוב שני שחל בשבת.}} </noinclude> {{הור|סימן: '''יוסף בן קמחי'''}}{{ש}} <קטע התחלה=דפוס/>{{סי|י}}וֹם שַׁבָּת זָכוֹר הִשְׁמִיעַ בְּסִינַי נָגִיד עֲלֵי יָמִים הוּא קוּם מְשָׁחֵהוּ{{ש}} {{סי|וּ}}מַעֲשֶׂה מֵאָבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת בְּיוֹם זֶה לֹא תוּכַל עֲשׂוֹהוּ<קטע סוף=דפוס/>{{ש}} {{סי|שִׂ}}מְחוּ בוֹ חוֹסִים וְאַשְׁרֵי הַגֶּבֶר חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא{{ש}} {{סי|פְּ}}עֻלָּתוֹ לְפָנָיו וּשְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ{{ש}} {{סי|בּ}}וֹ אֲרוּחָה וּמַשְׂאֵת וְשׁוּבָה וָנַחַת וּמַנְשִׁי אִישׁ עֲמָלוֹ וְכָל אֲשֶׁר קָרָהוּ{{ש}} {{סי|נִ}}פְלָא מִיָּמִים וְנִכְבָּד מִזְּמַנִּים לְמִי אַמְשִׁילֵהוּ וּלְמִי אֲדַמֵּהוּ{{ש}} {{סי|קִ}}רְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְסֹלּוּ הַמְּסִלָּה וּבִשְׂמָחוֹת כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ{{ש}} {{סי|מְ}}נוּחָתוֹ כָבוֹד הַהוֹלְכִים לְרַגְלוֹ וּלְמַעֲנוֹ יַעְזֹרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ{{ש}} {{סי|חֲ}}לִיפוֹת הָכִינוּ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה לַעֲשׂוֹת וְכָל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ{{ש}} {{סי|יָ}}קָר מִכְּלִי פָז וְנֶחְמָד מִזָּהָב הֲלֹא כָּל יָמִים עֶלְיוֹן נְתָנוּהוּ [[קטגוריה:יוסף קמחי]] [[קטגוריה:פיוטים למועד שחל בשבת]] mg0vt8rrd9d8ka8kozdoymu0v6emvp7 0 1733719 3001506 2976160 2026-03-29T09:33:17Z מו יו הו 37729 הוספת [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור שחל בשבת]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001506 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=24}} {{הור|סימן: '''יצחק'''}} {{סי|י}}וֹם שַׁבָּת וְכִפּוּרִים / אִישׁ בְּאָחִיו דָּבֵקוּ{{ש}} שְׁמַע אֶל שַׁוְעַת עַמֶּךָ / עַל סְלִיחָה יִצְעָקוּ{{ש}} וְתָרֹנָּה לְשׁוֹנוֹתָם / וְלִבּוֹתָם יִשְׂחָקוּ{{ש}} חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ.{{ממס|תהלים פה יא}} {{סי|צֹ}}אן מַרְעִיתֶךָ אֲנַחְנוּ / וְאִם כַּצֹּאן תָּעִינוּ{{ש}} וּבָאנוּ בִּפְרִי אָוֶן / וִיבוּל שָׁוְא רָעִינוּ{{ש}} יְקוּמוּן יוֹם הֶעָשׂוֹר / וְנֹפֶשׁ אֲשֶׁר שָׁעִינוּ{{ש}} וְחַסְדֵי אָבוֹת יְעוֹרְרוּן / וְחַסְדְּךָ יַשְׂבִּיעוּנוּ{{ש}} רִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ.{{ממס|ישעיהו מג ט}} {{רפרן|חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ}} {{סי|חִ}}ין עֶרֶךְ עַמֶּךָ / וְתַחֲנוּנָיו, יֶעֱרָבוּן{{ש}} וְהַבֵּט כִּי בְיוֹם עֹנֶג / בְּעִנּוּי נֶפֶשׁ יְשׁוּבוּן{{ש}} וְחֵלֶף קָרְבָּן מְכַפֵּר / רוּחָם נִשְׁבָּרָה יַקְרִיבוּן{{ש}} כְּמוֹ חוֹקְקֵי עֵט בַּרְזֶל / לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן{{ש}} הַיּוֹם בְּטוֹב יִכָּתֵבוּן / וּבַסֵּפֶר יֻחָקוּ.{{ממס|לפני=ע"פ|איוב יט כג}} {{רפרן|חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ}} {{סי|קָ}}מִים לִפְנֵי אֲרוֹנוֹת / וְעָזְבוּ מַרְבֵּץ מְעוֹנוֹת{{ש}} מִקְּרֹא נִחֲרוּ גְרוֹנוֹת / שְׁבוּרֵי לֵב מִיגוֹנוֹת{{ש}} מְחֹל לָהֶם שִׁגְיוֹנוֹת / וְהַשְׁלֵךְ בְּצוּל יָם זְדוֹנוֹת{{ש}} וְחֶטְאָם אֵין לְהִמָּנוֹת / בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת{{ש}} וְיִמָּחוּ אַף עֲוֹנֹת / אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ.{{ממס|לפני=ע"פ|ויקרא כו לט}} {{רפרן|חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ}} [[קטגוריה:פזמון (סליחות)]] [[קטגוריה:מנהג איטליה]] [[קטגוריה:סליחות ליום כיפור]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור שחל בשבת]] 1wosfw7kvc1bkmnujrufg5p15up3d9k 0 1734004 3001468 2958993 2026-03-29T09:10:28Z מו יו הו 37729 הפניה לדף [[סליחות לימי התשובה/מנהג הונגריה]] 3001468 wikitext text/x-wiki #הפניה[[סליחות לימי התשובה/מנהג הונגריה]] nfmzu0c3xhc1uf157fq73r088voctw2 0 1735814 3001516 2996788 2026-03-29T11:48:00Z מו יו הו 37729 הוספת [[קטגוריה:חתימה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001516 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=24}} <קטע התחלה=דפוסים/>{{הור2|רשות לעליית החתן לתורה.{{ש}}במנהג אשכנז המערבי<noinclude> (המאוחר)</noinclude> מתחילים {{צ|מרשות שוכן עד}} <includeonly>וממשיכים </includeonly><noinclude>ומדלגים ל</noinclude>{{צ|ומרשות שארית}}, ובמנהג אשכנז המזרחי<noinclude> (המאוחר)</noinclude> מתחילים {{צ|מרשות שארית}}.}} {{הור|סימן: '''שמעון בר יצחק''' (כפול) '''חזק בתורה'''; '''שמעון בר יצחק'''; '''שמעון בר יצחק''' (כפול); '''שמעון בר יצחק'''}} מֵרְשׁוּת{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ הַמְחוֹלֵל אֶֽרֶץ וְתֵבֵל{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹקֵל בְּמֹאזְנַֽיִם יַֽחַד עֲלוֹת הֵֽמָּה מֵהֶֽבֶל{{ש}} {{סי|מ}}וֹשִׁיב יְחִידִים בַּֽיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים מִכֶּֽבֶל{{ש}} {{סי|מַ}}עֲבִיר שֵֽׁבֶט הָרֶֽשַׁע מִגּוֹרַל צַדִּיק מְחַבֵּל{{ש}} {{סי|ע}}וֹרֵךְ לְאִישׁ וָאִישׁ כְּמַעֲלָלָיו זוּג נָאֶה לְקַבֵּל{{ש}} {{סי|עִ}}תִּים זָכוּ יְבַשְּׂרֵם שׂוֹשׂ כְּעַל פִּי הַנֵּֽבֶל{{ש}} {{סי|וּ}}פַֽעַם לְטָרְרָם כְּשׁוֹכֵב בְּלֶב־יָם וּבְרֹאשׁ חֶֽבֶל{{ש}} {{סי|וְ}}קָשִׁים לְזַוְּגָם כִּקְרִיעַת יַם־סוּף לַחֲפוּשֵׁי סֵֽבֶל{{ש}} {{סי|נֶ}}עֱזָרִים זֶה בָזֶה מִשְּׁנֵיהֶם בַּֽיִת לְהַזְבֵּל{{ש}} {{סי|נ}}וֹסָף שְׁמוֹ בִשְׁמָם יִשּׁוּבָם עֲבוּר לְהַגְבֵּל{{ש}} {{סי|בֵּ}}ין שְׁתֵּי אִשּׁוֹת לְהָפֵג חֻמָּם מֵהַחְבֵּל{{ש}} {{סי|רֶֽ}}שֶׁם הוֹד הַנִּזְכָּר מַנִּיחָם לְהַדְרִיכָם שׁוֹבֵל{{ש}} {{סי|ר}}וֹן הוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמִמֶּֽנּוּ זוּג נָאֶה וּמִתְקַבֵּל{{ש}} {{סי|יַֽ}}חַד מְאַחָם וּמְחַבְּרָם בְּדֶֽבֶק זוּג וְעִנְבֵּל{{ש}} {{סי|יִ}}חְיוּ וְיִרְאוּ זֶֽרַע וְיָצִֽיצוּ וְיִפְרְחוּ עַל־פְּנֵי תֵבֵל{{ש}} {{סי|צ}}וּר לִכְבוֹדוֹ בְּרָאָם, עֹל מוֹרָאוֹ לְהִסְתַּכֵּל{{ש}} {{סי|צֹ}}אן יָדוֹ הִפְרִישׁ מֵעַמִּים כִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִטֶּֽבֶל{{ש}} {{סי|חִ}}סְּנָם קְדֻשּׁוֹת וְטָהֳרוֹת לְהִנָּשֵׂא מֵהִתְנַבֵּל{{ש}} {{סי|חִ}}יְּלָם בְּמִשְׁמֶֽרֶת מִלְּהִשָּׁמֵץ כְּמִטַּהֵר וְטוֹבֵל{{ש}} {{סי|קִ}}נְיָנִים שְׁלֹשָׁה וְחֻפָּה וּבְרָכוֹת שֶׁבַע לְכַרְבֵּל{{ש}} {{סי|קְ}}רוּאִים לְזִמּוּן בִּמְסִבַּת כֵּירָה, רֶֽגֶל מֵהִטָּבֵל{{ש}} {{סי|חַ}}לּוֹת פְּנֵי אֵל חַי בַּשְּׁבִיעִי בְּבֵית הַוַּֽעַד לְהַקְבֵּל{{ש}} {{סי|זֶ}}ה חָתָן יַקִּיפֽוּהוּ שׁוֹשְבִינָיו בְּכוֹלְיָר מֵהִכַּלְכֵּל{{ש}} {{סי|קְ}}רוֹא בִּנְתוּנָה מִיָּמִין בְּלַפִּידִים וְקוֹל הַיּוֹבֵל{{ש}} {{סי|בָּ}}רֵךְ שֵׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, נוֹשֵׂא וְעוֹשֶׂה, מְמַלֵּט וְסוֹבֵל{{ש}} {{סי|תֵּ}}ן לוֹ הוֹדָיוֹת וָשֶֽׁבַח שֶׁזִּכְּךָ לְזֶה הַחֶֽבֶל{{ש}} {{סי|וְ}}כֵן יַרְאֵֽנוּ בְּשִׁכְנוֹ בֵּין כְּתֵפֵי אֲבִי אַשְׁבֵּל{{ש}} {{סי|רְ}}אוֹת בְּקִבּוּץ גָּלִיּוֹת וּבְהִמָּלֵט יוֹשֶֽׁבֶת בַּת־בָּבֶל{{ש}} {{סי|הִ}}תְגַּדֵּל וְהִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ כְּעַל־יְדֵי זְרֻבָּבֶל <קטע סוף=דפוסים/>וּמֵרְשׁוּת {{ש}} {{סי|שְׁ}}לוּמַת אוֹמֵן חֲקוּקָה בְּחָרוּת{{ש}} {{סי|מ}}וּשֶׁבֶת בֵּין נְגִידִים וּמַרְבָּה הַשְּׂרָרוּת{{ש}} {{סי|ע}}וֹסְקֶיהָ וְהוֹגֶיהָ נִקְרָאִים בְּנֵי חֵרוּת{{ש}} {{סי|וּ}}מַגֶּנֶת וּמַצֶּלֶת מִכָּל טֶנֶף וְזָרוּת{{ש}} {{סי|נ}}וֹתֶנֶת לִוְיַת חֵן לָרֹאשׁ וּפְאֵר וּצְפִירוּת{{ש}} {{סי|בְּ}}שֶׁלָּהּ שׁוּט הָרִים וּנְהָרִים וְקַבֵּל גֵּרוּת{{ש}} {{סי|רֹ}}אשָׁהּ וְסוֹפָהּ חֲסָדִים וְתַמּוּת וְיַשְׁרוּת{{ש}} {{סי|יְ}}קָרָה מִפְּנִינִים וּמִכָּל תְּכוּנָה וַעֲשִׁירוּת{{ש}} {{סי|צְ}}רוּפָה בַּעֲלִיל שִׁבְעָתַיִם וּמְלַאכְתָּהּ בִּמְהִירוּת{{ש}} {{סי|ח}}וֹשֶׂכֶת לוֹמְדֶיהָ מִמִּנְדָה בְלוֹ וַהֲלָך וְאַנְפְּרוּת{{ש}} {{סי|קְ}}דֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת בָּהּ וְטַהֲרָה וּכְשֵׁרוּת{{ש}} נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם וּמִנֹּפֶת מְתוּקָה בְּלִי מְרִירוּת{{ש}} מְקָרֶבֶת אַהֲבָה וּמַרְחֶקֶת אֵיבָה וְתַחֲרוּת{{ש}} עֵץ חַיִּים הִיא וְרִפְאוּת לְדוֹרְשֶׁיהָ בַּחֲקִירוּת :כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר׃{{ממס|משלי ג יח}} וּמֵרְשׁוּת{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹתֵי מֵימֶיהָ וּמִסְתַּפְּקִין מִבְּאֵרָהּ{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹאֲבֵי מַעְיָנָהּ וּמִתְעַדְּנִין בִּשְׁאֵרָהּ{{ש}} {{סי|מ}}וֹשְׁלֵי מִכְמַנֶּיהָ וּמְהַלְּכִין לְאוֹרָהּ{{ש}} {{סי|מִ}}תְהַלְלִין בַּהֲדָרָהּ וּמִתְנַשְּׂאִים בִּפְאֵרָהּ{{ש}} {{סי|ע}}וֹשִׂין מְלַאכְתָּהּ וּמִתְאַבְּקִין בַּעֲפָרָהּ{{ש}} {{סי|ע}}וֹרְכֵי הוֹרִיּוֹתֶיהָ וּמְשַׁנְּנִין בְּסִפְרָהּ{{ש}} {{סי|וְ}}אֵין נֶהֱנִין בִּכְבוֹדָהּ וְלֹא בְּכִתְרָהּ{{ש}} {{סי|וְ}}לֹא יַעֲשׂוּהָ קַרְדֹּם וְלֹא עֲטָרָה{{ש}} {{סי|נ}}וֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בְּמִלְחַמְתָּהּ שָׁעְרָה{{ש}} {{סי|נִ}}מְתָּקִים בְּדֻבְשָׁהּ וּבְצַפִּיחִית יַעְרָהּ{{ש}} {{סי|בְּ}}קִבּוּע עִתִּים יוֹם יוֹם לְהִתְאַזְּרָה{{ש}} {{סי|בְּ}}צִדְקָם דּוֹחִים כָּל צָרָה וְעֶבְרָה{{ש}} {{סי|רָ}}צִים כַּצְּבִי וְכָאֲרִי לְהִתְגַּבְּרָה{{ש}} [{{סי|ר}}וֹצִים לִלְמֹד וּלְלַמֵּד וְלִשְׁמֹר בִּגְבוּרָה]{{ש}} {{סי|יְ}}דַדּוּן שֵׁנָה מֵעֵינֵימוֹ לְהִתְעוֹרְרָה{{ש}} {{סי|יֶ}}הֱגוּ בְּתוּשִׁיָּה בְּשָׂפָה בְרוּרָה{{ש}} {{סי|צִ}}דְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד לְהִשָּׁמְרָה{{ש}} {{סי|צְ}}פוֹת וַחֲזוֹת בְּאִסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה{{ש}} {{סי|חָ}}כְמוֹת יוֹרוּ עַל פִּי הַתּוֹרָה{{ש}} {{סי|חֵ}}ן בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם לְאָסְרָה וּלְהַתִּירָה{{ש}} {{סי|קַ}}רְנָם יָרוּם בְּכָבוֹד וְתִפְאָרָה{{ש}} {{סי|קְ}}דוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יוֹשִׁיעֵם מִכָּל צָרָה{{ש}} וְיוֹצִיאֵם מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה{{ש}} וְיָבֵא מְשִׁיחַ צִדְקוֹ אָמֵן בִּמְהֵרָה <קטע התחלה=דפוסים/><קטע התחלה=פולין/>{{עוגן בשורה|מרשות שארית}}וּמֵרְשׁוּת{{ש}} {{סי|שְׁ}}אֵרִית עַם קָדוֹשׁ הַנּוֹעָדִים הֵֽנָּה{{ש}} {{סי|מְ}}לֵאִים מִצְוֹת כָּרִמּוֹן, מַשָּׂאָם וּמַתָּנָם בֶּאֱמוּנָה{{ש}} {{סי|ע}}וֹשִׂים וּמְעַשִּׂים בְּיִרְאַת שַׁדַּי לְהֵאָמְנָה{{ש}} {{סי|וַ}}חֲרֵדִים בְּכָל־דְּבַר מִצְוָה לְהִזְדַּמְּנָה{{ש}} {{סי|נִ}}קְרָאִים בְּנֵי אֵל חַי וְנִבְחָרִים לוֹ לְמָנָה{{ש}} {{סי|בָּ}}אִים לְבֵית הַתְּפִלָּה לְהַפִּיל תְּחִנָּה{{ש}} {{סי|רְ}}גִילִים לִגְמוֹל חֶֽסֶד לַחֲתָנֵיהֶם בְּיוֹם חֲתֻנָּה{{ש}} {{סי|יִ}}זְכּוּ לַחֲמִשָּׁה קוֹלוֹת הַנִּשְׁמָעִים בְּגִיל וּרְנָנָה{{ש}} {{סי|צ}}וּר יִשְׂרָאֵל בְּעֵת יָשִׁיב שְׁבוּת הָאָֽרֶץ כְּבָרִאשׁוֹנָה{{ש}} {{סי|חֲ}}פוֹץ זִבְחֵי צֶדֶק וְעוֹלָה מְדֻשָּׁנָה{{ש}} {{סי|קִ}}רְיַת חָנָה דָוִד עַל־מְכוֹנָהּ לְדַשְּׁנָה{{ש}} וּמֵרְשׁוּתָם עֲמוֹד עֲמוֹד עֲמוֹד רַבִּי {{פבפ|ז|ז}} הֶחָתָן מִתּוֹך עֲדַת מִי־מָנָה{{ש}} וַעֲמוֹד אֶצְלִי עַל מִגְדַּל עֵץ הֶעָשׂוּי לַדָּבָר כְּתִקּוּנָהּ{{ש}} וְשוֹשְׁבִינֶֽיךָ יְלַוּֽוּךָ זְמִירוֹת לְשַׁנְּנָה{{ש}} וּפְתַח פִּֽיךָ וּבָרֵךְ תְּחִלָּה וָסוֹף בְּרָכָה הֲגוּנָה{{ש}} וּקְרָא פָרָשָׁה קְטַנָּה בְּעֵדוּת נֶאֱמָנָה{{ש}} עֲמוֹד עֲמוֹד עֲמוֹד רַבִּי {{פבפ|ז|ז}} הֶחָתָן וּבָרֵךְ אֶת־הַשֵּׁם הַגָּדוֹל אֱלֹהִים חַיִּים אֵל אֱמוּנָה{{ש}} וְכָל־הָעָם יַעֲנוּ אַחֲרֶֽיךָ אָמֵן, כִּי גָדוֹל שְׂכַר אֲמָנָה.<קטע סוף=פולין/><קטע סוף=דפוסים/><noinclude> [[קטגוריה:פיוטי רשות לעליה לתורה]] [[קטגוריה:רבי שמעון הגדול]] [[קטגוריה:פיוטי חתונה]] [[קטגוריה:חתימה]] a6vjco3l3dcofyufy20ni86f6ho8z64 0 1736832 3001503 2985981 2026-03-29T09:30:37Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001503 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''דג קטן''' (שמואל פישלין בן רחביה)}} {{סי|דְּ}}בִיר בַּיִת / שְׁתִיל זַיִת / מְקוֹם אָרוֹן וְהַכְּרוּבִים{{ש}} אֲשֶׁר נִגְלִים / כְּעוֹלָלִים / וְנִמְשָׁלִים לְמוֹ רוֹבִים{{ש}} וְהֵם עָלָיו / כְּמִפְעָלָיו / בְּכַנְפֵיהֶם מְקֹרָבִים{{ש}} בְּסִכּוּכָם / וּמִתּוֹכָם / לְבֶן עַמְרָם בְּקוֹל מְשִׁיבִים {{רפרן|הַחִלּוֹתָ / וְהֶרְאֵיתָ / לְחַבֵּב אֶת לְךָ שָׁבִים}} {{סי|גְּ}}בוּל מְנוֹרָה / מְפֹאָרָה / פְּנֵי שֻׁלְחָן פְּרָחֶיהָ{{ש}} מְקוֹם אֹהֶל / כְּאוֹר תָּהֵל / בְּיֹפִי כַּפְתֹּרֶיהָ{{ש}} שְׁבִיעִיּוֹת / כְּמַחְזִיּוֹת / רְמוּזוֹת בִּמְאוֹרֶיהָ{{ש}} וְאֶמְצָעִי / לאֵל רֹעִי / וּבוֹ מֹשְׁלִים מְשָׁלֶיהָ {{רפרן|בְּלֵיל נֵרָהּ / יְסוֹד תּוֹרָה / מְכִינִים בָּהּ מְבִינֶיהָ}} {{סי|קְ}}נוּיֶיךָ / קְרוּאֶיךָ / בְּנֵי יוֹחָנָן וְחַשְׁמֻנִּים{{ש}} בְּעֵת קָמָה / עֲלֵיהֶם מַ/לְכוּת רִשְׁעָה בְּנֵי יְוָנִים{{ש}} לְגַנּוֹתָם / לְהַטְעוֹתָם / בְּאוֹר תוֹרָה לְבוּשׁ שָׁנִים{{ש}} הֲלוֹא עָמְדָה / זְכוּת חֶמְדָה / קְרוּיָה יַעֲלַת חִנִּים {{רפרן|וְאָז אוֹרוּ / וְנֶהְדָּרוּ / בִּמְאוֹרָהּ מְאֹד נֶהְנִים}} {{סי|טְ}}הֹרֶיךָ / טְלָאֶיךָ / טְמֵאִים נִמְסְרוּ לָהֶם{{ש}} וְהָרְשָׁעִים / בְּיַד רֵעִים / וְצַדִּיקִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם{{ש}} וְהַזֵּדִים / בְּיַד דֹּדִים / אֲשֶׁר יֹשְׁבִים בְּאָהֳלֵיהֶם{{ש}} וְקִדּוּשׁ שְׁמָךְ / בְּעוֹלָמָךְ / מְאֹד קִדַּשְׁתָּ בָּהֶם {{רפרן|וְהַתְּשׁוּעָה / אֲזַי נִקְבְּעָה / וְהַפֻּרְקָן כְּחֶפְצֵיהֶם}} {{סי|נְ}}בוֹנֶיךָ / בְּבָנֶיךָ / דְּבִיר בֵּיתְךָ בְּהוֹד רָגְשׁוּ{{ש}} מְאֹד שָׂשׂוּ / כְּהִרְגִּישׁוּ / בְּנֵס הַפַּךְ אֲשֶׁר פָּגְשׁוּ{{ש}} אֲשֶׁר שַׁמְנוֹ / לְפִי קָטְנוֹ / לְיוֹם אֶחָד, וְהֵם עָשׂוּ –{{ש}} שְׁמֹנָה בוֹ / וּבִשְׁבִיבוֹ / שְׁמָךְ הִלְלוּ וְגַם קִדְּשׁוּ {{רפרן|וְהַשְּׁמֹנָה / לְסוֹף שָׁנָה / קְבָעוּם יָמִים טוֹבִים}} [[קטגוריה:פיוטי מאורה]] [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] [[קטגוריה:חתימה]] 352k5a78scsabyy08ojyu9setxt02ga 0 1736865 3001491 2986585 2026-03-29T09:26:03Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001491 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט לקדושת מוסף של שבת שניה של חנוכה.}} {{הור|סימן: '''ראובן חזק'''}} אֱלֹהֵיכֶם{{ש}} {{סי|רָ}}מָה יָדוֹ, שֵׁם קָדְשׁוֹ יִשָּׂא בְרָכָה{{ש}} {{סי|אָ}}מַר וַיֶּהִי, בְּנֵי יָוָן לְהַפְרִיכָה{{ש}} {{סי|וּ}}בְנֵי צִיּוֹן עוֹרֵר, עַל בָּמוֹתָם לְדָרְכָה{{ש}} {{סי|בַּ}}יָּמִים הָהֵם נִסִּים הִפְלִיא, שֹׁכֵן עַד וְאֶת דַּכָּא{{ש}} {{סי|נִ}}כְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּהּ, כֹּהֲנֶיהָ הִגְבִּיר וְכִסָּם בַּשְּׂמִיכָה{{ש}} {{סי|חֲ}}כָמִים הִגִּידוּ כָּל שְׁמֹנָה לִגְמֹר הַלֵּל וּלְבָרְכָה{{ש}} {{סי|זֵ}}כֶר לְנִפְלְאֹתֵינוּ מִצָּרָה לְהַעֲרִיכָה{{ש}} {{סי|קִ}}דְּשָׁנוּ וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה{{ש}} קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ יָבוּס צָרֵינוּ וְיִדְּמוּ בַּחֲשֵׁכָה{{ש}} קָמִים יַכִּירוּ כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה{{ש}} {{הור|ובדברי}} [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]] [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] [[קטגוריה:חתימה]] ladiy5uk2yinp72trpo1rg0u4vp93ia 104 1737364 3001310 2993370 2026-03-28T20:06:10Z מ. רובין 40758 3001310 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="מ. רובין" /></noinclude>==אשל אברהם‬== דסברא הוא ליתן לעני קודם שיכין לפורים ומש״ה רשאי ליתן בתענית אסתר וכ״ש בליל י״ד וקודם לא דלמא אכלי כו׳ וצ״ע: (ב) בליל פורים עמ״א ונוהגין ‬ליתן מחצית השקל קודם מנחה ‬ובשחרית‬ ‫מעות מגילה ומי שיש מגילת כשירה בידו חייב ליתן מעות מגילה עמש״ל מוה וע' בהלכות לולב‬ ‫‪‬מי שיש בידו אתרוג אי חייב ליתן מעות אתרוג יע״ש‪) :‬ג) מבן עשרים עמ״א עפ״ק דשקלים מ״ר‬ ‫‪‬בתרע״ג וחי״ם וגר״מ ז״ל ולענין כיון ששוקל אין פוסק מחלוקת בין הר״ם ז״ל והרע״ב אי מת אביו‬ אי מחייב הקטן ליתן יע״ש ועני המתפרנס מצדקה צ״ע אי מחיב ליתן מחצית השקל אף ע״ג בזמן המקדש היה מחויב ליתן כמ״ש הר״ם ז״ל ומקרא מלא בתורה כו'‪ .‬עט״ש אי'ח באות ד׳ ‪) :‬ד) אין עמ״א. עי״ד רנ״ה ס״ה פסק הר״ב חישב בלב צריך ליתן דצדקה נדר הוא וכתיב כל נדיב לב עולות מה הקדש בלב הוי הקדש ה״ה צדקה וע׳ ד״מ שם הפרש באמר בפה כופין אותו ובלב אין אנו יודעין שיכפהו ומשמע הודה שחישב בלב ורוצה עתה לחזור ממשכנין והא צדקה מ״ע שמתן שכרן בצידה ובשלמא צדקה המחויב כפי הדין כפי ערכו יש לאו דלא תקפוץ משא״כ כשחישב בלב יותר מלפי ערכו וי״ל איכא לאו דלא תאחר בנדבה ונדר ער״מ ז״ל פ״א מהל׳ מתנות עניים ה״א: אם גבו הגבאים מעות לכמה צדקות ונתערב פרוטה ממעות פורים שם אי בטל ע׳ ר״מ ז״ל פ״ו‬ ממעילה ובכ״מ וס״ל באורך מטבע לא בטיל ובעלים ע׳ ביצה ל״ח ב׳ וצריך ליתן הפרוטה לצורך פורים: (ה) ודוקא עמ״א בטור כתב סתם ואץ רשאין לשנות משמע אף אנשי העיר והר״ב כתב הגבאים י"ל‪ ‬אנשי העיר רשאי לשנות והמחבר כתב העני יכול לשנות משמע לכאורה הא אנשי העיר לא: '''שאלה''' מי שנדר טלית לקהל להתעטף בו ש״ץ לפני העמיד אי רשאי יחיד‬ לפעמים לשאול אותו לעצמו יראה דלברך אסור ואף בלא ברכה י״ל דאין רשאי עסי׳ י״ד מותר ליטול טלית חבירו כו׳ דניחא לקיומי מצוה בממוניה היכא דאין כל כך היזק ניכר ושם הסכימו האחרונים דאין לברך וכאן דעת הנודר רק לש״ץ וכבר אין שלו לומר ניחא לקיומיה מצוה בממוניה וראיה מברייתא דמציעא ע״א מגבת פורים אין רשאין לשנות דבתר דעת הנודר אזלינן וצ״ע: תרצה (א) ובסעודה ע' מ״א אפי׳ בשחל במ״ש ששבע מג׳ סעודות יעשה קצת סעודה כשביל‬ ‫סורים כמו סנילח ואם שכח על ועיסים בליל י״ד סשיטא דלב״ע אץ חוזר עמ״א ח׳ ‪.‬‬ ‫ובליל מ״ו אץ מחויב לאטל וביום ט״וחיוב לאכול קצת כמ׳ש בהג״חיאבל פת למ״ד דבעיגן א״צ‬ ‫כ׳א ביום י״ר לעיירמז זט״ולברבין ועיר שוצא ספק עס״זמ״ש בשש הפר״ח ועט״ש אי״ה באות ב׳‪:‬‬ ‫• )ב( בלילה אפי׳ בליל י״ר ם״א משמע מדבריו בליל מ׳ו נפי מ־בח בסעודה ובאות א׳ משמע דוקא‬ ‫; ליל י׳ ד דומיא דמגילה ואם נגיה ול ‪ p f‬בלילה אש״ש' המחבר סעירת סורים שעשאה בלילה לא יצא‬ ‫• י״ח אפי׳ בליל י״ד א׳ש טפי ‪) :‬ג( אלא עט״א וי״א שהחשבץ שיה תק״ב וישתכר וא״י החשבון‬ ‫‪«4‬ועם״ש בט״ז מזה ‪) :‬ד( תענית ע׳ מ״א דיתענד‪ .‬עד הכנחה ועסי׳ תקנ״ב וסימן תר״ד דיאכל קודם‬ ‫ביאת השמש רק ס״א ‪ .‬ימ׳ש המתענה בסורים שנשבע ויאכל גלילה היינו ליל י״ד ולא קיי׳ל כן כם״ש‬ ‫נתק״ע ס׳ב וג׳ שיתיר שטעה ואץ מתענה ועי״ד רל״ט דב^רבנן נמי אין השביעה חלה יע״ש ובכולל‬ ‫‪ ,‬חל אסי׳ משנת ד״ם ‪) :‬ה( ו תב עם״א ועא״ר אות ד׳ כשם של״ה המשובח מי שעושה סטרה‬ ‫‪ :‬בשחרית וכן אני נוהג ‪ .‬וכתם עוד שיקבץ אנשי ביתו וחביריו דאי אפשר לשמוח כראוי ביחיד ום״מ‬ ‫יהיה שמחה של דברי חורה ; )ו( זרעונים בללה ראשונה ל מ״א ועפר״ח זכר לאםתר כדאמדינן‬‫‪ :‬במגלה פ״ק וישגה לטוב שהאכילה זרעונים ומ״ש שיש נוהנק שלא לאביל נשר בליל י״ר אין‬ ‫; ניהג ‪ p f‬דדליק נרות ושמחה וכ טל יום עדיף יע״ש ; )ז( ראם עס״א היינו ‪ ,‬שלא בכוונה אבל‬ ‫בכוונה• אף הדק ממונ^־חייב דס״ שטרים משאר ימים ושלא בטונה בעלמא חייב וכפורים מסתמא‬ ‫מוחלין‪) :‬ה( מכת שמחת פורים הוי כאנוס קצתועיץ נאות הקדוש ‪) :‬ם( אומרעמ״א עט״ז׳תרצ״ג‬ ‫אית כ׳ השנים למ״א בשחרית הוזי ל א כל היוס וגא״ר ז׳ דבשחרית נטי אץ חוור דאץ מחויב‬ ‫‪,‬ל אכל סת ‪ .‬ומ״ש בע״ש עיץ מ״ש בט״ז דיאסר רצה ועל הגיסים ומ׳ש ראם התפלל ערבית א״א‬ ‫גבחט׳ו על הניטם לכ ך יביך בהס״ז תחלה ועל הניסים ואח״כ יתפלל ערבית ביו״ד והעולם אין‬ ‫עושץ כן אפשר סומכץ על‪ ,‬של״ח »״ל עא״ד אות^׳ ; )י( ונוחגץ עמ׳א דאם משכה עד הלילה אץ‬ ‫מחזירץ אותו לכ״ע מאחר שיש ריעות ונם יש דיעות איסחזידץ אותי ומשמע דרשאי לנתחלה להתענות‬ ‫עד מנחה ועסי׳תק״ס ותקנ״ב ותר*ד ‪) :‬יא( שת* מנות מבושלים עם״א ועט״ו משמע דאץ צריך סבושליס‬ ‫ועסר״ח משמע כן דתיים לא מ׳ם ישלח הראוי מיד לאכילה ומב׳ כנות ובחד מנה אינו ייצא י׳ח ‪:‬‬ ‫ג ס ת פ כ ת י אם עבד כנעני בכלל רעהו במשלוח כנות ופסולי קהל הוי בכלל רעהו ואשה משום‬ ‫׳ חשש סכלונית ועבד חייב במשלוח מנות סחלסי סעודה ומתנות לאביונים כשיש לו‬ ‫מאחרים באין לרבי י שות בו ומיבעיא לי אס יי״ח נב״ח ששלח לע״כ שוב ראיתי ברא״ם ז״ל פ׳‬ ‫משפטים )שמות כ״ו ף ( דע״כ בכלל רעוע הוא ובמשנה ג׳ פ״ח דנ״ק בע״כ בושת לרבנן אחיו הוי‬ ‫ובמ״א סי ^ סנהדרין כגונב ח״ע ורזב״ח רבנן אחיו הוי וכ׳ש דדצי בכלל רעהו וח״ח בשור רעהו ‪:‬‬ ‫; )ע(‪ -‬שתי מנות עמ״א ועדן באחחנים במתנות לאביוניםמשמע שנים משא״כ משלוח מנות לרעהו‪.‬‬ ‫ומיש שכ״ם מרש״י היינו מפני קושיית חב״י דאיך יצא השני ירוו^ ‪T‬וץ כיון שלא הנץ סטור ;‬ ‫)ע( לשלוח מנות ע׳ מ״א ועסי׳ תרצ״ד בט׳א א׳ בשם בעל המאור דלא יתן קודם פורים דלמא‬ ‫אכלי ומשמע הא לא׳ח‪ .‬שרי ומיהו בליל י״ד לא יתן דלמא אבלי ולא יצא ידי סטרה כיום יע״ש ‪:‬‬ ‫‪ ( t > .‬ואשה ע׳ מ״א ועפר״ח דאיש כתיב וי״ל בכ״ח איש וח״ד• אשה וגם היו באותו מ ם במגילה‬ ‫וכשיש לח בעל רשות בעלה עליה ואלטנה ובתולה דדיבין וידאה קטנים מחנכץ בבל חינוך אף‬ ‫בדרבנן ‪) :‬טו( ססק עט״א וטשטע מאכל אסור לשלוח לאשת אף לאביינים חנא״ר י״ד ו טנ תו למ״ש‬ ‫הר״ם ויל פ״ב מסנילח הי״א מוטב ל הי ט ת במחנות לאביונים אלמנות אלפא אף מאכל שרי יע״ש ‪:‬‬ ‫ת ר צו )א( בבל סקום עם״א דע״י עט״ם שו־יכם״ש רמ״א שם ונראה ה״ח כשאץ לו מה לאכול‬ ‫־ דשויי לעשות מלאכה ולתפור בנדי חבית בשבר דב״ז שטחה הוא לו ועט״ז א׳ ‪ .‬ועסי*‬ ‫תקנ׳ר סס״ב וג״ יבכ״ם תלמידי חכמים בטילץ משום אבילות בית המקדש וכאן אץ שייך •זח !‬ ‫)ב( אמו עמ״א ועב״י בתב דהר״ם ז״ל הוציא זה מהא דלטייד‪ ,‬י ב לההוא נברא דשדי כתנא ולא‬ ‫צמח ומבואר כגמרא לתי׳ ב׳ דגהגו איסור באתרא דהועא גברא מש״ה לא צמח ‪ .‬וגהגמי״י פ״ב אות‬ ‫ו‪ 1‬׳ כתב דוקא במקום שנהנו איסיר ומיהו ‪T‬אח אף אם נאמר כמקום שנהג היתר אין תאה ברבה‬ ‫‪ npn‬במסי י״ד לעייתת וט״ו לכרבץ הא ס״ו לעיירות ד״ד לכרבץ לא ד ש להסתפק כשחל ט״ו בשבת וקורץ בי״ד אי שת במלאכה ויראה דשרי דכסרים נמי ביום קריאה שרי ‪ .‬שוב מצאתיט־ץ‬ ‫מרב בייתי לה וכיון שגורם‬ ‫פ״ק כן ועט״ו בוח » )ג( סי׳ ברכת עמ״א כעת לא מצאתמ כביאור בב״י דפפם ‪ T‬הכל רק מייתי הגמרא דלא צמח כיתנא אלא ממ״ש דהר״ם דבתב אץ רואה סי׳ ברבה מר‬ ‫ולא צמת טחנ א מבואר רמססיזי הנךץ אבל תרא״ם סובר דאין מרדת כל׳ ד״ל דסובר דהר״ם ז״ל שכתב ואק תאה סימן ברבה לאו מרב יליף לח אלא סטקוס אחר ד״ל שגורם ולמייהולא צמח כיתגא‬ ‫כי קללת ת״ח כרב ודאי אץ דצזרוז'ריקם ובעלמא אין פרויח ’ועיין אות כ׳ דהרא״ם בשם חר״ם אף במקום שנהגי לעשות אץ רואה סי׳ ברבה וע״ב ממקים אחר יליף וכעת אץ כם׳ג עם ביאור‬ ‫הרא״ם גי די‪ .‬יי״ל רני י י ז גטע נפדעח באחרא דלא גהיג יהא אין חאה סי ק ברבה ומה נ״ם בנטיעה וגם אץ ח ח חכמים גוחה ‪1‬צ״ע ‪) :‬ר( פסקי הלטת ע׳ ס״א ועמ״ש‪.‬בם״ז כיתשלמי מהא‬ ‫׳ם עמ״א‬ ‫ ‪-‬‬‫•‬ ‫•דכוחבח אס ביץ הביאו ^ ״ן ר״ס שני דמגילה ‪,‬‬ ‫במיני שמחה‬ ‫ועא״ד »ות ו׳ חורץ דבס״ב ביש ל‪ 1‬מנין בכיתי אין לילך לבית הכנסת )אף דקחאח בציטר‬ ‫מת קודם‬ ‫ע׳ א״ר ור‪.‬דאין מוכרח דיטי שמחה דש ומת שסוחר הסחבר מכאן לי״ר ת״א ס״ו תי ‪ p‬הדח שה‬ ‫פסקען‬ ‫דרבנן יע״ש‬ ‫סוו־ים‪.‬דהיי‬ ‫‪, ,‬‬ ‫וחיינו דחמחבר לשיטתיח בי״ד שצ״ם ‪-‬דו ם א׳ ד״ת אבל אק‪,‬‬ ‫‬‫‪..‬‬ ‫ועס״ז אות‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫_____ ^‬ ‫ח׳ םמוםע שבן רעת הלבוש ום״מ המיקל לצאת בשחרית אף לתסלח לא הסטיד ‪) :‬ם( עולה ועני׳ תקמ״ח ס״ח בי״ם שני של‬ ‫ב׳ משמע אןון‪ 8‬ביזם אץ יוצא רק ■לקדאת מגילת לא‬ ‫ועא״ר ׳‬ ‫להתסלל ‪.......‬‬ ‫‪.....................‬‬ ‫שלח ל פנ ץ שהוא מדבריהס כ״ש כאן שי״א שנוהג ט אבלות ואף לדידן שאץ נוהג אביאת מ״ם סשיטא שעילה למנץ ‪) :‬י( לא ע׳ ס״א דעתו כשחל פודים במ״ש דרשאי לילך לאחר מנחה‬ ‫לגליות __‬ ‫___‬ ‫לביתו ולילך לבית חכנמת כעוד יום אי בעיד שלא אמת ברט דחית שם לתפלה ו ^י א ת המגילה םשא״כ כשחל בחול יתפלל ערבית בביתו דלך למנלה בלילה וביום ילך להתסלל בעשרה במ״ש‬ ‫‪ n t o .‬ול׳ ‪^ :‬א( שהאבל ט׳ ‪ •9‬מ״א ומ״ש בשם ם״ח סי שמת א מת בסורים לשנה הבאת ישלח מנות דחי״צ הוא לאחר יב״ח אף בי״ד מסיק רמ״א דיש לנהוג בל חומר יג״ח ביא״צ מ״ם בסודם‬ ‫ט א ^ אין להוזסיד וב שוגג מגירות ש א הארכתי‪) :‬יב(בי״ד שס״העס״א סירש כווגת רמ״א ת ת כ ח לס״ש בשס״ח ם״ג דמקום שנהגו לשאול בשלום אנאם בשבת ח״ח דמותוי לשאח כמת בשבת ולסי‬ ‫‪ m‬ל ^וי בו ע ל נם(יי‪:‬בשכת‪.‬דמי מותר לשאת להם במקום שנהגו לשאול בשלום אבאס בשבת דלא כס״ז אות ג‪/‬שפירש כוונתו באופן אחר ‪ .‬ואי שדי תוך שלשים בשאר קחכים ישלעיץ אי ט תד‬ ‫דוקא תוך יב״ח על אביו ואמו עסי׳ שפ״ה שם ‪) :‬יג( עשה עיץ מ״א טינתו דמה אידיא עשה ד חיד אסיא לעשה דרבים מדבריהם דוחה אותה עשה דיחיד אם היא‬ ‫בשאלת ^ ‪ 0‬כשבת‬ ‫ד״‪.‬ח כם״&׳ץ?םחכר בת^‪:‬״ח‪ .‬מ״ג דאבילות יום א׳ דחדי שמחת הו‪7‬ל י״ם ב׳ דדבחהם )לשיטתיח דו ם א׳ ד״ת( וס״ש י״א לא ידעגא באן הם דכ״ע מודים לזה והר״ב שם בהג״ה משים לדידן יום א׳‬ ‫גלל א׳ ־‪,‬גתבנו שי״א עשה רקום ועשה דחי לשיא״ת ה״ד‪ .‬כאן אם ה ‪ r‬שניהם מדבריהם או ד״ת ושניהן יחיד או רבים היה דוחה קים ועשה לשוא״ח והבן זח ‪) :‬יד( וכ״ש עם״א‬ ‫ד^דדיס‬ ‫‪11‬עא״ר תר״ע איא *»״ ‪) to‬פד( ךחק א בלילח עמ״א פידפ דד‪ .‬קאי על מגילת אבל בשר רץ ביום מותר מחמת עשה דפידם וכליל י״ג אסור בבשר רין ומשסע סחר״ב דחיוב שפחת פודם בבשר רץ ופת יש‬ ‫!'משליקת ‪) :‬סז( ^י ל ת מתו ענן״א לקוב ‪ p‬אחר יציאה מבית הכנסת והאונן מתפלל ושומע המנילח יאץ מניח תפילין ובא״ר אות י״א משמע דאען יתפלל ימנלד‪ .‬אחר הקבורה רניח נ״ב חפילץ רלא‬ ‫מ רי) ‪r‬״ ‪ . r‬וזדיגו• ^«״ש ■רם״א; דאץ נור‪.‬גץ אטלות בפרד״טא ומיהו זד‪ .‬הר כצינעה בטתיוי״ל דפיחם ימי משתד‪ .‬ושמחה ואץ זה מעולל בעפר קינו ולדינא צ״ע ‪) :‬יז( ^דילא עם'א ועמ״ש באות‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫י״ו בשם א״ר יע״ש ‪) :‬יח( מותר עמ״א ועפי־״ח הסכים לט״א שלא לישא אשת ועס״ש בם״ז מזה ;‬ ‫^‬ ‫י״‬ ‫י‬ ‫ת ר צ ז ) ^‪ .‬נ י ״ י עם״זנ דנןוריסי^א דא׳א על חניטש נלילח קודם המנילח וע״ב ל״פ ד‪.‬פוםקים אלא בסודם דעכ״ס קורץ אח״כ משאיב כאדר ראשון ‪ .‬ופ׳ ש רפ״א‪:‬בי״ר־אבל•ים‪./‬בראשון■ אץ‬ ‫^ י ד יום משתח ושמחת‬ ‫׳‪-‬‬ ‫רםסק ^‪.‬ר*נ קן ניא״ב וע׳ ס״א שם‬ ‫בשנזל ששיטוז עישר‪ .‬בראשון ואם‪,‬אירע במעוברת בשני יעשגח בשני חר״ש חלוי חלק א״חי״ו ופר״ת ‪ .‬ועסי׳ תקס״ח זס״ז‬ ‫בחג״ח_ ‪-‬‬ ‫______‬ ‫וטוב לב משתח חסיד עס״א סיים בדברי נחמת ועא״ר אות י״ב א' שחייב בם״ו ג״נ ח״ש וםוב לב משתה חסיד מ״ז^ י‬ ‫סליק חלק השלישי‬ ‫==משבצות זהב‬== ‫תרצו )א( בכל עפ״ז שלא לעשוה וכד״א מסר מלח של״א פ״ס ועמ״א א׳ ונד״מ ‪6‬׳ בשם‬ ‫הכל ט דהאידנא קכלו שלא לעשוס ולאסור של זה כזה מ לכרכץ כו׳ אץ מנהג‬ ‫אף עסה וערץ ריש כ״כ דמגילה היה טהכה הדא אמרה סוריס מוחר כעשייס מלאכה היינו‬ ‫אי סדנא אסור אץ להלק כץ מצוה או לאו אכל מנהגא לרזוד י״ל צורך מצוה ופסקי הצטח ומגילה‬ ‫מוהר לכסוכ ‪ .‬ופס דחי דמייד ככפדס יע״ש ‪ .‬ועסי׳ חס״ח כע״ס כלילה עד הנן שרי אף‬ ‫גהט שלא לעשוס ויראה כ״ש פודם וה״ה אס יש הפסד כדכר דשרי דכל דכר שסחה מותר‬ ‫כפורים ועד״ס הכיא דכד הרץ כמגילה היה טחנה ירושלמי הדא אמרח סודם מותר כמלאכה‬ ‫כ מ נכרכץ ופירש הרן ז״ל דאל ס״ו כשנח וקורץ כי׳ד כו׳ וכיש כפדם הסקדמץ לכניסה‬ ‫שמוחדן כמלאכה כיוס שקורין וכמ״א כחכנו מזה נאוח ב׳ מזה מסכרא דנפשין ‪ .‬וסוכר‬ ‫הירושלמי דאין לחלק נין כפרים לכר^ ועי״ל דסונר שלא נזמנה לכפרים צריך עשרה לעיכונא‬ ‫ואיך שי ‪ 7‬יזמין יו״ד ולא יכוץ משא״כ לכרטן ני ‪ r‬י״ל הוה זמנה ואין צורך לפרש ‪: P‬‬ ‫ודע שס׳ש כהג״ה והאידנא נהגו שלא לעשות כל נו כ׳כ הכ״י כשם א״ס ונה״כ כחכ כל כו‬ ‫והר״כ משמע שלא ראה כדק הניח של הנ״י כמ״ש ככללי או״ה ני״ד ‪ .‬וסיים ככ׳י והעושה‬ ‫משסתץ כיון כפשע איסורו ככל ישראל וכא״ר א׳ נשם שכ׳ג דאין מנדן וצ״ע ‪ .‬ומשמע דאמנהגא‬ ‫אץ ממיין כ״א פשע איסורו גרוב ישראל הא עיר אחח מנהגא לא ועיין פסחים נ׳כ נר׳מ ה'•‬ ‫י׳ע מנדן על י׳ס אע״פ שהוא מנהג משמע זלזול י״ס הוא דמנדץ הא לא׳ה סנהגא שאין סשוע‬ ‫בכל ישראל >א ועסר״ח א״ח סצ״ו אוח א׳ ד״ה ואי קשיא יע״ש ועי״ד רי״ד ס״א משמע מנהג‬ ‫הד כנדר וצ״עוהדבדס ארוכים ‪) :‬ג( וי״א עפ׳ז לכאורה מעור שהטא דכד הר״ס מרוסנטר״ג‬ ‫אבל בליל פורים אחר שמתפלל ערביח בכיתו הולך לניה״כ לשמוע מגילה י״ל דוקא ערכית‬ ‫מתפללץ קצת מבע״י משא״כ שחרית הולך לביה״כ להתפלל דסובר אין אבילות נפורי' ועא״רה׳אבל‬ ‫הרא׳ש הניא לשון מהד״מ הניאו הב״י אץ אבילות בפודס ולאחר שהתפלל ערכית בכיחו הולך‬ ‫לביה׳כ למגילה דענודה מגילה דוחה אותה כ״ש אבילות דרבנן משמע מגילה דוחה הא תפלה‬ ‫אף שחרית בביתו ומשמע נמי אף שיש מנץ בביתו קדאה בציבור עדף כמו ענודה י״ג כהרס‬ ‫זוטס בתמיד אפ״ה בצינור עדף ועמ״א ו' ואי׳ה שם יבואר ‪ .‬ומכאן דגדס פנצנעא נוהג‬ ‫כסודס אף שלא לילך מפתח כיתו כלל לרשות ולס ‪ r‬אף לתפלה לא יצא רק פרהסיא חליצת‬ ‫מנעל וכדומה אין נוהג בסורים ‪ .‬נס קשה לי״א דהאבל לדבר מצוה להתפלל בעשרה או קידוש‬ ‫לבנה יוצא מפתח פיתו דלהמחבר ס״ה משמע אף אין לו מנץ כטתו לא יצא והר״ב שפסק יצא‬ ‫דסרסומי רסא גס אץ אבילות בסודם הא לא״ה לא ועי״ד פנ״ג וא ‪ r‬קל׳א ובסי׳ חכ״ה לקידוש‬ ‫לבנה וצ״ע ‪ ,‬ואין לקרות לאבל דסרהסיא אץ אכילות בפודס ועסי׳ תקמ״ח ‪) :‬ג( וכמ״ש‬ ‫בי׳ד עש״ז ועי׳ד שפ״ה כתב רמ״א יש מקילץ האידנא בשאלת שלום וסובר הע״ז שק נוהגין‬ ‫'ובאמת שהאידנא נותנים שלום לאבל על אב ואס תוך יב״ח ואף צמ״ש הר״ב שם ואין סעם לזה‬ ‫‪ .‬אס לא שנאמר דאין זה שאלת בלום א״כ אין ראיה למשלוח מנות סובר הס״ז שהר״ב שהראה‬ ‫כאן לשס״ה הכוונה לומר מאן דמיקל בשאלת שלום ה׳ה משלוח מנוח ובמ״א אות י״ב אי״ה‬ ‫יבואר שד ונוסחת הס״ז שלפרנו וגזן לסמוך ע״ז אס לא שהאבל ער נראה שהוגה כן בע״ז אבל‬ ‫‪ .‬בא״ר אות ח׳ משמע שנוסחת הפ״ז אבל אין נראה לסמוך ע״ז אם לא שהאבל שחל והגיה‬ ‫מלת אבל אין רק כצ״ל ונראה לסמוך ע״ז אם לא שהאבל מוחל יע״ש ולא הבינותי דאס אין‬ ‫בעיר רק הוא ואבל כתב רס״א דשולח ואס יש עוד א״צ למחילתו ‪ .‬וסכל הלין דוקא תוך יב״ח'‬ ‫אבל תוך שלשים אין להקל בי׳ד תוך יב׳ח מייד עש״ך שם א׳ וב' ‪) :‬ד( סותר עפ״ז ני״פ‬ ‫‪.‬יש ללשד בחגך ולא באשתך משא״כ סודם ועס״א אות ח״י הסכים שאין לישא בסודם רק‬ ‫׳ בי״ג החוסה וסעודה מוסר בלילה יע״ש ‪ .‬ומשמע י״ד לכרכץ וס״ו לעיירות אפשר יודה המ׳א‬ ‫דשד בסימן הלצ״ה ס״ב נהג״ה וכעפ״ז דבי״ד ופ״ו אץ לישא בבס מרדט ומהר׳י בד״ן יע״ש ‪.‬‬ ‫ומ״ש הס״ז אכל המנהג כסברא ראשנה ר‪,‬אי אמ״ש בהג״ה דלובשין ט׳ וכלאים דרבק הראה‬ ‫מקום לי״ד קפ״ב ושם בשם הב״ח שיש לבפלמנהג זה ‪ p‬בפורים או בשמחת נישואץ וכ״כ‬ ‫באר הגולה בס ויראה כשכל המלכמים של איש רק מלטש א׳ של אשה ורכדסהם גם להרבה'‬ ‫דשת בי״ד קס״ב אץ איסור תורה כה״ג אין למחות בפורים ועיין א״ר כאן בשם של״ה שפטן‬ ‫מאכל ואץ ט משוס גזל הוא ליל י״ג רום י״ד וליל י״ד לעיירות ונכרכץ ליל י״ד ופ״ו וליל ס״ו ‪7‬־ ‪,‬‬ ‫ושתל לברך על המאכל ששססין ואין בו טצע ברך וכתב של״ה ולאו משנס מסידם שא•;‬ ‫ושומר נפשו ירחק ואשד סי שנזהר ‪:‬‬ ‫־‬ ‫תרצז )א( ואבורים עפ״ז ומיץ בהרא׳ש עב״י כאן ‪ .‬אבל אטלות לטלי עלמא נוהג באדר‬ ‫הראשץ ועיין א״ר ולמ״ש התוספות פרק קמא דמגילה אין בץ דשסחה נוהג בא׳‬ ‫סכל מקום אין ט מצות עשה לומר דמצות עשה דרבים דחי לאבילות דחיד ומלאכה גס ק‬ ‫מותר בא׳ אף האידנא עיין מ״א ‪ .‬אם נדר בפירוש להתענות בפורים קק יש לומר דסל הנדר‬ ‫דהוי רק מנהג בעלמא אבל בסתם ב׳ וה׳ של כל השנה‪.‬יש לומר דעש שה לבד סודם ‪.‬ר‪,‬מ‬ ‫וצריך עיץ קצת הא דנר‪,‬יפ אץ בץ ארבעה עשר בא׳ לב׳ נקים י״ד לד״ף אתי שסיר ולתוספות‬ ‫י״ל נקיס י״ד לרוב השלם והספד ותענית אסור בשחיק כדמסיק‪ .‬כיץ ‪) :‬ב( מנל מקום ‪rpr‬‬ ‫וראף לרהס על ערים רחוטם ואלסטת ער״ס ז״ל שם ובזכות הצדקה יבא לציק גואל בב׳׳א ‪:‬‬ ‫<noinclude></noinclude> t2v92vj7ty6e5bksolndahelpz4pe62 3001311 3001310 2026-03-28T20:08:26Z מ. רובין 40758 3001311 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="מ. רובין" /></noinclude>==אשל אברהם‬== דסברא הוא ליתן לעני קודם שיכין לפורים ומש״ה רשאי ליתן בתענית אסתר וכ״ש בליל י״ד וקודם לא דלמא אכלי כו׳ וצ״ע: (ב) בליל פורים עמ״א ונוהגין ‬ליתן מחצית השקל קודם מנחה ‬ובשחרית‬ ‫מעות מגילה ומי שיש מגילת כשירה בידו חייב ליתן מעות מגילה עמש״ל מוה וע' בהלכות לולב‬ ‫‪‬מי שיש בידו אתרוג אי חייב ליתן מעות אתרוג יע״ש‪) :‬ג) מבן עשרים עמ״א עפ״ק דשקלים מ״ר‬ ‫‪‬בתרע״ג וחי״ם וגר״מ ז״ל ולענין כיון ששוקל אין פוסק מחלוקת בין הר״ם ז״ל והרע״ב אי מת אביו‬ אי מחייב הקטן ליתן יע״ש ועני המתפרנס מצדקה צ״ע אי מחיב ליתן מחצית השקל אף ע״ג בזמן המקדש היה מחויב ליתן כמ״ש הר״ם ז״ל ומקרא מלא בתורה כו'‪ .‬עט״ש אי'ח באות ד׳ ‪) :‬ד) אין עמ״א. עי״ד רנ״ה ס״ה פסק הר״ב חישב בלב צריך ליתן דצדקה נדר הוא וכתיב כל נדיב לב עולות מה הקדש בלב הוי הקדש ה״ה צדקה וע׳ ד״מ שם הפרש באמר בפה כופין אותו ובלב אין אנו יודעין שיכפהו ומשמע הודה שחישב בלב ורוצה עתה לחזור ממשכנין והא צדקה מ״ע שמתן שכרן בצידה ובשלמא צדקה המחויב כפי הדין כפי ערכו יש לאו דלא תקפוץ משא״כ כשחישב בלב יותר מלפי ערכו וי״ל איכא לאו דלא תאחר בנדבה ונדר ער״מ ז״ל פ״א מהל׳ מתנות עניים ה״א: אם גבו הגבאים מעות לכמה צדקות ונתערב פרוטה ממעות פורים שם אי בטל ע׳ ר״מ ז״ל פ״ו‬ ממעילה ובכ״מ וס״ל באורך מטבע לא בטיל ובעלים ע׳ ביצה ל״ח ב׳ וצריך ליתן הפרוטה לצורך פורים: (ה) ודוקא עמ״א בטור כתב סתם ואץ רשאין לשנות משמע אף אנשי העיר והר״ב כתב הגבאים י"ל‪ ‬אנשי העיר רשאי לשנות והמחבר כתב העני יכול לשנות משמע לכאורה הא אנשי העיר לא: '''שאלה''' מי שנדר טלית לקהל להתעטף בו ש״ץ לפני העמיד אי רשאי יחיד‬ לפעמים לשאול אותו לעצמו יראה דלברך אסור ואף בלא ברכה י״ל דאין רשאי עסי׳ י״ד מותר ליטול טלית חבירו כו׳ דניחא לקיומי מצוה בממוניה היכא דאין כל כך היזק ניכר ושם הסכימו האחרונים דאין לברך וכאן דעת הנודר רק לש״ץ וכבר אין שלו לומר ניחא לקיומיה מצוה בממוניה וראיה מברייתא דמציעא ע״א מגבת פורים אין רשאין לשנות דבתר דעת הנודר אזלינן וצ״ע: תרצה (א) ובסעודה ע' מ״א אפי׳ בשחל במ״ש ששבע מג׳ סעודות יעשה קצת סעודה בשביל‬ {{המרת או.סי.אר}} ‫סורים כמו סנילח ואם שכח על ועיסים בליל י״ד סשיטא דלב״ע אץ חוזר עמ״א ח׳ ‪.‬‬ ‫ובליל מ״ו אץ מחויב לאטל וביום ט״וחיוב לאכול קצת כמ׳ש בהג״חיאבל פת למ״ד דבעיגן א״צ‬ ‫כ׳א ביום י״ר לעיירמז זט״ולברבין ועיר שוצא ספק עס״זמ״ש בשש הפר״ח ועט״ש אי״ה באות ב׳‪:‬‬ ‫• )ב( בלילה אפי׳ בליל י״ר ם״א משמע מדבריו בליל מ׳ו נפי מ־בח בסעודה ובאות א׳ משמע דוקא‬ ‫; ליל י׳ ד דומיא דמגילה ואם נגיה ול ‪ p f‬בלילה אש״ש' המחבר סעירת סורים שעשאה בלילה לא יצא‬ ‫• י״ח אפי׳ בליל י״ד א׳ש טפי ‪) :‬ג( אלא עט״א וי״א שהחשבץ שיה תק״ב וישתכר וא״י החשבון‬ ‫‪«4‬ועם״ש בט״ז מזה ‪) :‬ד( תענית ע׳ מ״א דיתענד‪ .‬עד הכנחה ועסי׳ תקנ״ב וסימן תר״ד דיאכל קודם‬ ‫ביאת השמש רק ס״א ‪ .‬ימ׳ש המתענה בסורים שנשבע ויאכל גלילה היינו ליל י״ד ולא קיי׳ל כן כם״ש‬ ‫נתק״ע ס׳ב וג׳ שיתיר שטעה ואץ מתענה ועי״ד רל״ט דב^רבנן נמי אין השביעה חלה יע״ש ובכולל‬ ‫‪ ,‬חל אסי׳ משנת ד״ם ‪) :‬ה( ו תב עם״א ועא״ר אות ד׳ כשם של״ה המשובח מי שעושה סטרה‬ ‫‪ :‬בשחרית וכן אני נוהג ‪ .‬וכתם עוד שיקבץ אנשי ביתו וחביריו דאי אפשר לשמוח כראוי ביחיד ום״מ‬ ‫יהיה שמחה של דברי חורה ; )ו( זרעונים בללה ראשונה ל מ״א ועפר״ח זכר לאםתר כדאמדינן‬‫‪ :‬במגלה פ״ק וישגה לטוב שהאכילה זרעונים ומ״ש שיש נוהנק שלא לאביל נשר בליל י״ר אין‬ ‫; ניהג ‪ p f‬דדליק נרות ושמחה וכ טל יום עדיף יע״ש ; )ז( ראם עס״א היינו ‪ ,‬שלא בכוונה אבל‬ ‫בכוונה• אף הדק ממונ^־חייב דס״ שטרים משאר ימים ושלא בטונה בעלמא חייב וכפורים מסתמא‬ ‫מוחלין‪) :‬ה( מכת שמחת פורים הוי כאנוס קצתועיץ נאות הקדוש ‪) :‬ם( אומרעמ״א עט״ז׳תרצ״ג‬ ‫אית כ׳ השנים למ״א בשחרית הוזי ל א כל היוס וגא״ר ז׳ דבשחרית נטי אץ חוור דאץ מחויב‬ ‫‪,‬ל אכל סת ‪ .‬ומ״ש בע״ש עיץ מ״ש בט״ז דיאסר רצה ועל הגיסים ומ׳ש ראם התפלל ערבית א״א‬ ‫גבחט׳ו על הניטם לכ ך יביך בהס״ז תחלה ועל הניסים ואח״כ יתפלל ערבית ביו״ד והעולם אין‬ ‫עושץ כן אפשר סומכץ על‪ ,‬של״ח »״ל עא״ד אות^׳ ; )י( ונוחגץ עמ׳א דאם משכה עד הלילה אץ‬ ‫מחזירץ אותו לכ״ע מאחר שיש ריעות ונם יש דיעות איסחזידץ אותי ומשמע דרשאי לנתחלה להתענות‬ ‫עד מנחה ועסי׳תק״ס ותקנ״ב ותר*ד ‪) :‬יא( שת* מנות מבושלים עם״א ועט״ו משמע דאץ צריך סבושליס‬ ‫ועסר״ח משמע כן דתיים לא מ׳ם ישלח הראוי מיד לאכילה ומב׳ כנות ובחד מנה אינו ייצא י׳ח ‪:‬‬ ‫ג ס ת פ כ ת י אם עבד כנעני בכלל רעהו במשלוח כנות ופסולי קהל הוי בכלל רעהו ואשה משום‬ ‫׳ חשש סכלונית ועבד חייב במשלוח מנות סחלסי סעודה ומתנות לאביונים כשיש לו‬ ‫מאחרים באין לרבי י שות בו ומיבעיא לי אס יי״ח נב״ח ששלח לע״כ שוב ראיתי ברא״ם ז״ל פ׳‬ ‫משפטים )שמות כ״ו ף ( דע״כ בכלל רעוע הוא ובמשנה ג׳ פ״ח דנ״ק בע״כ בושת לרבנן אחיו הוי‬ ‫ובמ״א סי ^ סנהדרין כגונב ח״ע ורזב״ח רבנן אחיו הוי וכ׳ש דדצי בכלל רעהו וח״ח בשור רעהו ‪:‬‬ ‫; )ע(‪ -‬שתי מנות עמ״א ועדן באחחנים במתנות לאביוניםמשמע שנים משא״כ משלוח מנות לרעהו‪.‬‬ ‫ומיש שכ״ם מרש״י היינו מפני קושיית חב״י דאיך יצא השני ירוו^ ‪T‬וץ כיון שלא הנץ סטור ;‬ ‫)ע( לשלוח מנות ע׳ מ״א ועסי׳ תרצ״ד בט׳א א׳ בשם בעל המאור דלא יתן קודם פורים דלמא‬ ‫אכלי ומשמע הא לא׳ח‪ .‬שרי ומיהו בליל י״ד לא יתן דלמא אבלי ולא יצא ידי סטרה כיום יע״ש ‪:‬‬ ‫‪ ( t > .‬ואשה ע׳ מ״א ועפר״ח דאיש כתיב וי״ל בכ״ח איש וח״ד• אשה וגם היו באותו מ ם במגילה‬ ‫וכשיש לח בעל רשות בעלה עליה ואלטנה ובתולה דדיבין וידאה קטנים מחנכץ בבל חינוך אף‬ ‫בדרבנן ‪) :‬טו( ססק עט״א וטשטע מאכל אסור לשלוח לאשת אף לאביינים חנא״ר י״ד ו טנ תו למ״ש‬ ‫הר״ם ויל פ״ב מסנילח הי״א מוטב ל הי ט ת במחנות לאביונים אלמנות אלפא אף מאכל שרי יע״ש ‪:‬‬ ‫ת ר צו )א( בבל סקום עם״א דע״י עט״ם שו־יכם״ש רמ״א שם ונראה ה״ח כשאץ לו מה לאכול‬ ‫־ דשויי לעשות מלאכה ולתפור בנדי חבית בשבר דב״ז שטחה הוא לו ועט״ז א׳ ‪ .‬ועסי*‬ ‫תקנ׳ר סס״ב וג״ יבכ״ם תלמידי חכמים בטילץ משום אבילות בית המקדש וכאן אץ שייך •זח !‬ ‫)ב( אמו עמ״א ועב״י בתב דהר״ם ז״ל הוציא זה מהא דלטייד‪ ,‬י ב לההוא נברא דשדי כתנא ולא‬ ‫צמח ומבואר כגמרא לתי׳ ב׳ דגהגו איסור באתרא דהועא גברא מש״ה לא צמח ‪ .‬וגהגמי״י פ״ב אות‬ ‫ו‪ 1‬׳ כתב דוקא במקום שנהנו איסיר ומיהו ‪T‬אח אף אם נאמר כמקום שנהג היתר אין תאה ברבה‬ ‫‪ npn‬במסי י״ד לעייתת וט״ו לכרבץ הא ס״ו לעיירות ד״ד לכרבץ לא ד ש להסתפק כשחל ט״ו בשבת וקורץ בי״ד אי שת במלאכה ויראה דשרי דכסרים נמי ביום קריאה שרי ‪ .‬שוב מצאתיט־ץ‬ ‫מרב בייתי לה וכיון שגורם‬ ‫פ״ק כן ועט״ו בוח » )ג( סי׳ ברכת עמ״א כעת לא מצאתמ כביאור בב״י דפפם ‪ T‬הכל רק מייתי הגמרא דלא צמח כיתנא אלא ממ״ש דהר״ם דבתב אץ רואה סי׳ ברבה מר‬ ‫ולא צמת טחנ א מבואר רמססיזי הנךץ אבל תרא״ם סובר דאין מרדת כל׳ ד״ל דסובר דהר״ם ז״ל שכתב ואק תאה סימן ברבה לאו מרב יליף לח אלא סטקוס אחר ד״ל שגורם ולמייהולא צמח כיתגא‬ ‫כי קללת ת״ח כרב ודאי אץ דצזרוז'ריקם ובעלמא אין פרויח ’ועיין אות כ׳ דהרא״ם בשם חר״ם אף במקום שנהגי לעשות אץ רואה סי׳ ברבה וע״ב ממקים אחר יליף וכעת אץ כם׳ג עם ביאור‬ ‫הרא״ם גי די‪ .‬יי״ל רני י י ז גטע נפדעח באחרא דלא גהיג יהא אין חאה סי ק ברבה ומה נ״ם בנטיעה וגם אץ ח ח חכמים גוחה ‪1‬צ״ע ‪) :‬ר( פסקי הלטת ע׳ ס״א ועמ״ש‪.‬בם״ז כיתשלמי מהא‬ ‫׳ם עמ״א‬ ‫ ‪-‬‬‫•‬ ‫•דכוחבח אס ביץ הביאו ^ ״ן ר״ס שני דמגילה ‪,‬‬ ‫במיני שמחה‬ ‫ועא״ד »ות ו׳ חורץ דבס״ב ביש ל‪ 1‬מנין בכיתי אין לילך לבית הכנסת )אף דקחאח בציטר‬ ‫מת קודם‬ ‫ע׳ א״ר ור‪.‬דאין מוכרח דיטי שמחה דש ומת שסוחר הסחבר מכאן לי״ר ת״א ס״ו תי ‪ p‬הדח שה‬ ‫פסקען‬ ‫דרבנן יע״ש‬ ‫סוו־ים‪.‬דהיי‬ ‫‪, ,‬‬ ‫וחיינו דחמחבר לשיטתיח בי״ד שצ״ם ‪-‬דו ם א׳ ד״ת אבל אק‪,‬‬ ‫‬‫‪..‬‬ ‫ועס״ז אות‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫_____ ^‬ ‫ח׳ םמוםע שבן רעת הלבוש ום״מ המיקל לצאת בשחרית אף לתסלח לא הסטיד ‪) :‬ם( עולה ועני׳ תקמ״ח ס״ח בי״ם שני של‬ ‫ב׳ משמע אןון‪ 8‬ביזם אץ יוצא רק ■לקדאת מגילת לא‬ ‫ועא״ר ׳‬ ‫להתסלל ‪.......‬‬ ‫‪.....................‬‬ ‫שלח ל פנ ץ שהוא מדבריהס כ״ש כאן שי״א שנוהג ט אבלות ואף לדידן שאץ נוהג אביאת מ״ם סשיטא שעילה למנץ ‪) :‬י( לא ע׳ ס״א דעתו כשחל פודים במ״ש דרשאי לילך לאחר מנחה‬ ‫לגליות __‬ ‫___‬ ‫לביתו ולילך לבית חכנמת כעוד יום אי בעיד שלא אמת ברט דחית שם לתפלה ו ^י א ת המגילה םשא״כ כשחל בחול יתפלל ערבית בביתו דלך למנלה בלילה וביום ילך להתסלל בעשרה במ״ש‬ ‫‪ n t o .‬ול׳ ‪^ :‬א( שהאבל ט׳ ‪ •9‬מ״א ומ״ש בשם ם״ח סי שמת א מת בסורים לשנה הבאת ישלח מנות דחי״צ הוא לאחר יב״ח אף בי״ד מסיק רמ״א דיש לנהוג בל חומר יג״ח ביא״צ מ״ם בסודם‬ ‫ט א ^ אין להוזסיד וב שוגג מגירות ש א הארכתי‪) :‬יב(בי״ד שס״העס״א סירש כווגת רמ״א ת ת כ ח לס״ש בשס״ח ם״ג דמקום שנהגו לשאול בשלום אנאם בשבת ח״ח דמותוי לשאח כמת בשבת ולסי‬ ‫‪ m‬ל ^וי בו ע ל נם(יי‪:‬בשכת‪.‬דמי מותר לשאת להם במקום שנהגו לשאול בשלום אבאס בשבת דלא כס״ז אות ג‪/‬שפירש כוונתו באופן אחר ‪ .‬ואי שדי תוך שלשים בשאר קחכים ישלעיץ אי ט תד‬ ‫דוקא תוך יב״ח על אביו ואמו עסי׳ שפ״ה שם ‪) :‬יג( עשה עיץ מ״א טינתו דמה אידיא עשה ד חיד אסיא לעשה דרבים מדבריהם דוחה אותה עשה דיחיד אם היא‬ ‫בשאלת ^ ‪ 0‬כשבת‬ ‫ד״‪.‬ח כם״&׳ץ?םחכר בת^‪:‬״ח‪ .‬מ״ג דאבילות יום א׳ דחדי שמחת הו‪7‬ל י״ם ב׳ דדבחהם )לשיטתיח דו ם א׳ ד״ת( וס״ש י״א לא ידעגא באן הם דכ״ע מודים לזה והר״ב שם בהג״ה משים לדידן יום א׳‬ ‫גלל א׳ ־‪,‬גתבנו שי״א עשה רקום ועשה דחי לשיא״ת ה״ד‪ .‬כאן אם ה ‪ r‬שניהם מדבריהם או ד״ת ושניהן יחיד או רבים היה דוחה קים ועשה לשוא״ח והבן זח ‪) :‬יד( וכ״ש עם״א‬ ‫ד^דדיס‬ ‫‪11‬עא״ר תר״ע איא *»״ ‪) to‬פד( ךחק א בלילח עמ״א פידפ דד‪ .‬קאי על מגילת אבל בשר רץ ביום מותר מחמת עשה דפידם וכליל י״ג אסור בבשר רין ומשסע סחר״ב דחיוב שפחת פודם בבשר רץ ופת יש‬ ‫!'משליקת ‪) :‬סז( ^י ל ת מתו ענן״א לקוב ‪ p‬אחר יציאה מבית הכנסת והאונן מתפלל ושומע המנילח יאץ מניח תפילין ובא״ר אות י״א משמע דאען יתפלל ימנלד‪ .‬אחר הקבורה רניח נ״ב חפילץ רלא‬ ‫מ רי) ‪r‬״ ‪ . r‬וזדיגו• ^«״ש ■רם״א; דאץ נור‪.‬גץ אטלות בפרד״טא ומיהו זד‪ .‬הר כצינעה בטתיוי״ל דפיחם ימי משתד‪ .‬ושמחה ואץ זה מעולל בעפר קינו ולדינא צ״ע ‪) :‬יז( ^דילא עם'א ועמ״ש באות‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫י״ו בשם א״ר יע״ש ‪) :‬יח( מותר עמ״א ועפי־״ח הסכים לט״א שלא לישא אשת ועס״ש בם״ז מזה ;‬ ‫^‬ ‫י״‬ ‫י‬ ‫ת ר צ ז ) ^‪ .‬נ י ״ י עם״זנ דנןוריסי^א דא׳א על חניטש נלילח קודם המנילח וע״ב ל״פ ד‪.‬פוםקים אלא בסודם דעכ״ס קורץ אח״כ משאיב כאדר ראשון ‪ .‬ופ׳ ש רפ״א‪:‬בי״ר־אבל•ים‪./‬בראשון■ אץ‬ ‫^ י ד יום משתח ושמחת‬ ‫׳‪-‬‬ ‫רםסק ^‪.‬ר*נ קן ניא״ב וע׳ ס״א שם‬ ‫בשנזל ששיטוז עישר‪ .‬בראשון ואם‪,‬אירע במעוברת בשני יעשגח בשני חר״ש חלוי חלק א״חי״ו ופר״ת ‪ .‬ועסי׳ תקס״ח זס״ז‬ ‫בחג״ח_ ‪-‬‬ ‫______‬ ‫וטוב לב משתח חסיד עס״א סיים בדברי נחמת ועא״ר אות י״ב א' שחייב בם״ו ג״נ ח״ש וםוב לב משתה חסיד מ״ז^ י‬ ‫סליק חלק השלישי‬ ‫==משבצות זהב‬== ‫תרצו )א( בכל עפ״ז שלא לעשוה וכד״א מסר מלח של״א פ״ס ועמ״א א׳ ונד״מ ‪6‬׳ בשם‬ ‫הכל ט דהאידנא קכלו שלא לעשוס ולאסור של זה כזה מ לכרכץ כו׳ אץ מנהג‬ ‫אף עסה וערץ ריש כ״כ דמגילה היה טהכה הדא אמרה סוריס מוחר כעשייס מלאכה היינו‬ ‫אי סדנא אסור אץ להלק כץ מצוה או לאו אכל מנהגא לרזוד י״ל צורך מצוה ופסקי הצטח ומגילה‬ ‫מוהר לכסוכ ‪ .‬ופס דחי דמייד ככפדס יע״ש ‪ .‬ועסי׳ חס״ח כע״ס כלילה עד הנן שרי אף‬ ‫גהט שלא לעשוס ויראה כ״ש פודם וה״ה אס יש הפסד כדכר דשרי דכל דכר שסחה מותר‬ ‫כפורים ועד״ס הכיא דכד הרץ כמגילה היה טחנה ירושלמי הדא אמרח סודם מותר כמלאכה‬ ‫כ מ נכרכץ ופירש הרן ז״ל דאל ס״ו כשנח וקורץ כי׳ד כו׳ וכיש כפדם הסקדמץ לכניסה‬ ‫שמוחדן כמלאכה כיוס שקורין וכמ״א כחכנו מזה נאוח ב׳ מזה מסכרא דנפשין ‪ .‬וסוכר‬ ‫הירושלמי דאין לחלק נין כפרים לכר^ ועי״ל דסונר שלא נזמנה לכפרים צריך עשרה לעיכונא‬ ‫ואיך שי ‪ 7‬יזמין יו״ד ולא יכוץ משא״כ לכרטן ני ‪ r‬י״ל הוה זמנה ואין צורך לפרש ‪: P‬‬ ‫ודע שס׳ש כהג״ה והאידנא נהגו שלא לעשות כל נו כ׳כ הכ״י כשם א״ס ונה״כ כחכ כל כו‬ ‫והר״כ משמע שלא ראה כדק הניח של הנ״י כמ״ש ככללי או״ה ני״ד ‪ .‬וסיים ככ׳י והעושה‬ ‫משסתץ כיון כפשע איסורו ככל ישראל וכא״ר א׳ נשם שכ׳ג דאין מנדן וצ״ע ‪ .‬ומשמע דאמנהגא‬ ‫אץ ממיין כ״א פשע איסורו גרוב ישראל הא עיר אחח מנהגא לא ועיין פסחים נ׳כ נר׳מ ה'•‬ ‫י׳ע מנדן על י׳ס אע״פ שהוא מנהג משמע זלזול י״ס הוא דמנדץ הא לא׳ה סנהגא שאין סשוע‬ ‫בכל ישראל >א ועסר״ח א״ח סצ״ו אוח א׳ ד״ה ואי קשיא יע״ש ועי״ד רי״ד ס״א משמע מנהג‬ ‫הד כנדר וצ״עוהדבדס ארוכים ‪) :‬ג( וי״א עפ׳ז לכאורה מעור שהטא דכד הר״ס מרוסנטר״ג‬ ‫אבל בליל פורים אחר שמתפלל ערביח בכיתו הולך לניה״כ לשמוע מגילה י״ל דוקא ערכית‬ ‫מתפללץ קצת מבע״י משא״כ שחרית הולך לביה״כ להתפלל דסובר אין אבילות נפורי' ועא״רה׳אבל‬ ‫הרא׳ש הניא לשון מהד״מ הניאו הב״י אץ אבילות בפודס ולאחר שהתפלל ערכית בכיחו הולך‬ ‫לביה׳כ למגילה דענודה מגילה דוחה אותה כ״ש אבילות דרבנן משמע מגילה דוחה הא תפלה‬ ‫אף שחרית בביתו ומשמע נמי אף שיש מנץ בביתו קדאה בציבור עדף כמו ענודה י״ג כהרס‬ ‫זוטס בתמיד אפ״ה בצינור עדף ועמ״א ו' ואי׳ה שם יבואר ‪ .‬ומכאן דגדס פנצנעא נוהג‬ ‫כסודס אף שלא לילך מפתח כיתו כלל לרשות ולס ‪ r‬אף לתפלה לא יצא רק פרהסיא חליצת‬ ‫מנעל וכדומה אין נוהג בסורים ‪ .‬נס קשה לי״א דהאבל לדבר מצוה להתפלל בעשרה או קידוש‬ ‫לבנה יוצא מפתח פיתו דלהמחבר ס״ה משמע אף אין לו מנץ כטתו לא יצא והר״ב שפסק יצא‬ ‫דסרסומי רסא גס אץ אבילות בסודם הא לא״ה לא ועי״ד פנ״ג וא ‪ r‬קל׳א ובסי׳ חכ״ה לקידוש‬ ‫לבנה וצ״ע ‪ ,‬ואין לקרות לאבל דסרהסיא אץ אכילות בפודס ועסי׳ תקמ״ח ‪) :‬ג( וכמ״ש‬ ‫בי׳ד עש״ז ועי׳ד שפ״ה כתב רמ״א יש מקילץ האידנא בשאלת שלום וסובר הע״ז שק נוהגין‬ ‫'ובאמת שהאידנא נותנים שלום לאבל על אב ואס תוך יב״ח ואף צמ״ש הר״ב שם ואין סעם לזה‬ ‫‪ .‬אס לא שנאמר דאין זה שאלת בלום א״כ אין ראיה למשלוח מנות סובר הס״ז שהר״ב שהראה‬ ‫כאן לשס״ה הכוונה לומר מאן דמיקל בשאלת שלום ה׳ה משלוח מנוח ובמ״א אות י״ב אי״ה‬ ‫יבואר שד ונוסחת הס״ז שלפרנו וגזן לסמוך ע״ז אס לא שהאבל ער נראה שהוגה כן בע״ז אבל‬ ‫‪ .‬בא״ר אות ח׳ משמע שנוסחת הפ״ז אבל אין נראה לסמוך ע״ז אם לא שהאבל שחל והגיה‬ ‫מלת אבל אין רק כצ״ל ונראה לסמוך ע״ז אם לא שהאבל מוחל יע״ש ולא הבינותי דאס אין‬ ‫בעיר רק הוא ואבל כתב רס״א דשולח ואס יש עוד א״צ למחילתו ‪ .‬וסכל הלין דוקא תוך יב״ח'‬ ‫אבל תוך שלשים אין להקל בי׳ד תוך יב׳ח מייד עש״ך שם א׳ וב' ‪) :‬ד( סותר עפ״ז ני״פ‬ ‫‪.‬יש ללשד בחגך ולא באשתך משא״כ סודם ועס״א אות ח״י הסכים שאין לישא בסודם רק‬ ‫׳ בי״ג החוסה וסעודה מוסר בלילה יע״ש ‪ .‬ומשמע י״ד לכרכץ וס״ו לעיירות אפשר יודה המ׳א‬ ‫דשד בסימן הלצ״ה ס״ב נהג״ה וכעפ״ז דבי״ד ופ״ו אץ לישא בבס מרדט ומהר׳י בד״ן יע״ש ‪.‬‬ ‫ומ״ש הס״ז אכל המנהג כסברא ראשנה ר‪,‬אי אמ״ש בהג״ה דלובשין ט׳ וכלאים דרבק הראה‬ ‫מקום לי״ד קפ״ב ושם בשם הב״ח שיש לבפלמנהג זה ‪ p‬בפורים או בשמחת נישואץ וכ״כ‬ ‫באר הגולה בס ויראה כשכל המלכמים של איש רק מלטש א׳ של אשה ורכדסהם גם להרבה'‬ ‫דשת בי״ד קס״ב אץ איסור תורה כה״ג אין למחות בפורים ועיין א״ר כאן בשם של״ה שפטן‬ ‫מאכל ואץ ט משוס גזל הוא ליל י״ג רום י״ד וליל י״ד לעיירות ונכרכץ ליל י״ד ופ״ו וליל ס״ו ‪7‬־ ‪,‬‬ ‫ושתל לברך על המאכל ששססין ואין בו טצע ברך וכתב של״ה ולאו משנס מסידם שא•;‬ ‫ושומר נפשו ירחק ואשד סי שנזהר ‪:‬‬ ‫־‬ ‫תרצז )א( ואבורים עפ״ז ומיץ בהרא׳ש עב״י כאן ‪ .‬אבל אטלות לטלי עלמא נוהג באדר‬ ‫הראשץ ועיין א״ר ולמ״ש התוספות פרק קמא דמגילה אין בץ דשסחה נוהג בא׳‬ ‫סכל מקום אין ט מצות עשה לומר דמצות עשה דרבים דחי לאבילות דחיד ומלאכה גס ק‬ ‫מותר בא׳ אף האידנא עיין מ״א ‪ .‬אם נדר בפירוש להתענות בפורים קק יש לומר דסל הנדר‬ ‫דהוי רק מנהג בעלמא אבל בסתם ב׳ וה׳ של כל השנה‪.‬יש לומר דעש שה לבד סודם ‪.‬ר‪,‬מ‬ ‫וצריך עיץ קצת הא דנר‪,‬יפ אץ בץ ארבעה עשר בא׳ לב׳ נקים י״ד לד״ף אתי שסיר ולתוספות‬ ‫י״ל נקיס י״ד לרוב השלם והספד ותענית אסור בשחיק כדמסיק‪ .‬כיץ ‪) :‬ב( מנל מקום ‪rpr‬‬ ‫וראף לרהס על ערים רחוטם ואלסטת ער״ס ז״ל שם ובזכות הצדקה יבא לציק גואל בב׳׳א ‪:‬‬ ‫<noinclude></noinclude> d5s9dlbg4s11xxr5a3mx8166d0polft 0 1739130 3001326 3000399 2026-03-28T21:14:04Z בן פרחיה 45099 הרחבה 3001326 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|נובלות חכמה||א|ב|ג}} == עלה ב == הששון והשמחה הגם שהן אצלנו התפעלויות נפשיות כדי לשבר את האוזן מיוחסות לה' יתברך על דרך משל בהרבה מקומות מהמקרא, אמר הנביא כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך ואמר דוד ע"ה יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו ר"ל שכדי שיברא העולם שבו יתפרסם ויגלה ויראה כבוד ה' לעולם היה צריך שישמח במעשיו המצויירים מקדם לפניו שהיו בכח יכולתו להוציאם לאורה ואמרו חכמים ששמחה גדולה היתה לפניו ביום שנברא העולם וידעת שההרהור והמחשבה היא הפעולה עצמה לפניו יתברך ןכך מה שאנו אומרים שעלה ברצונו קודם זה ואח"כ פעל זה וזה אחר זה כו' אינו אלא הוראת הסדר וקדימתם בלמוד או בטבע ובסבה וכדי שנכלכל דברינו במשפט שיוכל השומע להבינם ולהכילם ולצייר איכותם בשכלו ולא שנרצה במחשבותיו ופעולותיו קדימת זמן כי הן למעלה למעלה מסדר זמנים וברגע היו המחשבה והבריאה שרצון וחפץ ה' בדבר היא הוייתו. אמרו חכמי האמת שהוית העולמות היה על ידי שעשוע שכשהגיע עת לחוננה כי בא מועד מכח ציור הצדיקים בסוד מיין נוקבין שמח שמחה גדולה ונשתעשע בעצמו והבהיק והבריק מתוכו אל תוכו ומאותו נענוע שכלי והתנוצצות רוחני או אלהי מחלקי עצמו אל עצמו הנקרא שעשוע נפוצו מעיינותיו חוצה כדמיון ספוג מלא מים שכשמתקמץ או מתקבץ נסחטים מימיו ומים רבים מן המקדש מפכים והם כזרע לעולמות ובהיות הויה זו הראשונה והמעולה שבהויות היתה בשפע רב מהתפשטות רחמיו אשר אין בהן מחשבת צמצום או דין כלל על כן קראו חכמי הקבלה הזרע רב הזה עולם א"ס ר"ל שיספיק שיבראו ממנו עולמי עולמים בלתי בעלי תכלית לא שהם בפעל עולמות בלתי בעלי תכלית, ומחוייב היות כן ר"ל בלתי בעל תכלית בכחו כי כח הבן ככח האב שאין כלות וצמצום במקום שכלו חסד ורחמים והוא כחו וראשית אונו לו משפט הבכורה. ומכאן ואילך צור תעודה חתום תורה בלמודינו אין לנו עסק עם האב הרחמן ב"ה כי נורא מהביט אליו לרוב העלמו ואיומו אלא עם זרעו כי כל הפעולות נייחס לשם א"ס ב"ה. והשם הנכבד והנורא זה יקראוהו חכמי הקבלה בשם אור בגימטריא ר"ז, או"ר, אי"ן סו"ף, שוים. כי שמש ומגן ה' שמהמאיר לעולם כלו בכבודו יצא האור יקרות הזה כי לא מצאו שם יותר נאה לזכותו ויופיו ורב תועלתו ומכון לגדולת הא"ס מזה כי מכל החסדים אשר עשה עם עבדיו אין דבר חשוב כאור ר"ל שמשמח הלב הוא יקר שבמוחשים כלם כי הוא המגיה חשכנו ומוציא כל הברואים מחשכה לאורה ובאורו נראה אור בחכמה באמת. והבן יקיר הזה ילד שעשועים בכח השעשוע והציור שהיה בקדמונו של עולם היה מהלך והולך בעולם הא"ס ומטייל ארוכות וקצרות ואמת הבנין וקו המדה בידו מודד ומשער שוקל וסופר שכל ההויות נעשו ע"י תנועה. ובעשרה נענועים התנועע ונקראים אצל חכמי הקבלה י' שעשועים ומהם היו עשרה שעורים והם שרש כל העשיריות שמכל שעשוע נולד ממנו שעור וכל אחד קטן מחבירו שכלם היו מהמקיף אל המרכז עד שהגיע אל השעור העשירי היותר קטן שבו שיער בעצמו היות מקום ראוי לעמידת העולמות וז"ש הרשב"י ע"ה באידרא רבא פרשת נשא קכ"ה (קל"ה א') היה משער מלכים. ==הג"ה== '''כי לא מצאו שם יותר נאה לזכותו''' ר"ל שאין לומר שזה יצדק דו"ק בפועל בטבע שיתן כל כחו בתולדותיו כמ"ש הפלוסוף שבו הפועל והצורה והתכלית הם דבר אחד כיצד האב בן אדם הוא הפועל והצורה ע"צ בן אדם והתכלית ממנו להוליד בן אדם והנה הצורה והתכלית הן אחד באיש והפועל עם הצורה והתכלית אחד במין ועיין בטבעיות על זה ובכאן סוד אדם ולא בפועל ברצון וא"כ לא יתחייב שבהיותו הוא יתעלה בלתי בעל תכלית שהיוצא ממנו יהיה ג"כ בלתי בעל תכלית ע"כ אמר שלמה לו לצמצם והלא הוא נדיב לב בתכלית וכלו חסד ורחמים בלי דין וצמצום ויתן כל אשר לו לבנו אין עניות במקום עשירות ואין כילות לנותן הצורות וכפי דמיון ההזרעה שהוא פעל רצוני כן הבריאה וידוע שאין בידי המזריע להוסיף או לגרוע בזרע והבן זה. ואם תאמר בן אשם תשמר בנפשך פן תעלה בדעתך שהא"ס דבר נפרד ונבדל מעצמותו כי כלו אחוז בו כשלהבת קשורה בגחלת ואין לו שום פעולה זולתו וכן כל הנמשכים מהא"ס כלם קשורים זה בזה עד למעלה למעלה סבת כל הסבות שאלמלא זה לא היו בלתי בעלי תכלית והיו כלים ונחשלים ברוב הזמן ואם תאמר הפך זה הרי אתה קוצץ בנטיעות שצריך לדעת שהא"ס יתעלה הוא לעולם קשור בכל העולמות ואינם נפרדים ממנו אלא לעולם השגחתו נדבקת בכל דבר ודבר בכל אבי"ע עולמות אלא שיש הפרש בדבקות הנזכרת שכל הגדול מחברו התדבקותו גדול מחברו ועל דרך זה הולך השגחתו על כל דבר אפילו על דברים שאינן ראויים להזכר כמו המאוסים. ומצד א"ס אין הפרש מסוף סוף השגחתו לראש ראש השגחתו כי אין בו לא ראש ולא סוף אלא הכל כפי כח המקבלים כמו שאחז"ל על פסוק קול ה' בכח בכשהיה הב"ה בסיני משמיע קולו לישראל כל אחד כפי כחו זקנים כפי כחן קטנים לפי כחן כו' ואם בקול יש הפרש כ"ש בהשגחה כמ"ש בעל ספר ברית מנוחה בדרך הראשונה שאמר כל מי שמאמין שדבר מן ברואיו של ה' יתברך ומן סדוריו נבדל ממנו הרי הוא מקטני אמנה כלומר שהוא מקצץ בנטיעות כאומרו שהנטיעות מובדלים מן הנוטע הלא זה היה חטא אדם הראשון כשאכל מפרי העץ שהיה סבור שפרי זה היה נבדל מעילתו והיתה מחשבתו לטובה באמרו כי לא היה ראוי לעמוד תמיד לפני שכינתו יתברך וכדי להשפיע עצמו אכל מן הפרי בחושבו כי באכילה זו היה מובדל מלפני שכינתו כמו הפרי וגם כן כדי להתחכם מדעת הפרי ולו היה צריך להתחכם משכינתו יתברך ונתן לו ה' מדה כנגד מדה ונקנס מיתה. וכן נתרחק ממנו שגרש אותו מג"ע ובמיתה התרחק גופו מן החיים הרי לפניך שהשגחתו יתברך על כל דבר מפרטי הדברים ואין דבר נבדל ממנו כמ"ש הפסוק את השמים ואת הארץ אני מלא. עכ"מ מקבלת האר"י. ונ"ל שחטא אדם הראשון היה על דרך זה או על דרך שהבין הראב"ע שהוא הכל ומכל והאדם לא האמין זה וקצץ בנטיעות. ומבשרי אחזה אלוה שבאפס מקום חוץ לעצמו אין לחשוב שהוא כביכול כיציאת הזרע לחוץ לכלי התולדה אלא כי רידתו מהגוף אל הרחם שהוא עכ"ז בתוך הגוף אע"פ שנעקר ממקורו ומקומו הראשון ועם שבזרע כל הכחות וכח המצייר עכ"ז הוא צריך לחום הרחם ולמזון האם כדי שיצא הולד לאורה ואילו היה נפרד מכלי התולדה חוץ לאויר אין ספק שברגע קטן היה נפסד וזש"ה שאלו נא וראו אם ילד זכר והבן מאד זה. ואמר ומכאן ואילך אין לנו עסק כו' ר"ל שאנחנו לקוצר שכלנו לא נוכל לחקור יותר למעללה ע"כ יספיק לנו שנתחיל מעולם א"ס. ושמע נא דברי איש אלקים קדוש בעל ספר י"א אמר בפ' ב' ז"ל: תחלת דבר ה' בעיונים העליונים האלה בתכלית הרוממות וההעלם התחיל התואר המורגל בפי החכמים ליקרא בשם א"ס בגימטריה או"ר וכן כל היכא דדרשינן באצילות העלם וגילוי ראות לפי סדר הלמוד הראוי ברומו של עולם שניחס א"ס להעלמה של כתר עליון בכל מקום שהוא לאפוקי תאר זה וכל זולתו מן המאיר לעולם כלו בכבודו הוא בעל הרצון ית"ש המרומם על כל ברכה ותהלה שלא הורשינו להתבונן בו כלל ועיקר רק הדעת אותו אמונת אומן לחיוב מציאותו באימה ויראה ברתת וזיע שהן מצות תלויות במוח ובלב במעים ובכלל הקומה ומכוונות לארבע אתוון דשמיה ומלכותו בכל משלה וגם התאר שזכרנו שהוא נורא מאד ומי יכילנו לא יצדק בו במלך המרומם לבדו מאז לא הוא ולא זולתו מהשמות הבלתי נמחקים ואפילו השם הגדול הבלתי נהגה וכ"|ש מהכנויים לפיכך אנו אין לנו אצל בעל הרצון יתברך שמו בפי כל ברואיו תמיד אלא בכל הברכות וההודאות ובכל העיונים והכוונות מוקטר מוגש לשמו רעוותא דלבא דומיה תהלה כי הוא מקור החסד הפשוט לא ישתנה לעולם אך הרצון הוא החסד וממנו יושפע הדין כי הוא המקור אליו וסימניך בע"ל גבורו"ת שהם בגימטריה תש"ך סוד חס"ד עליון בכלילת עשר ר"ל שי"ם חס"ד הם תש"ך והנה הוא ורצונו אחד כו'. ואולם שא"ס לא יורה על עצמותו מבואר ממ"ש ארסטוט' בספר המליצה שכל השמות הבלתי בעלי תכלית כמו לא אדם לא חי ודומיהם אינם שמות מורים על ענין אלא הכחשות וכן הוא א"ס באמת ולא בחרו חכמי הקבלה בשם זה אלא להיותו מונע התבוננות לפנים כאילו מילה זו מכרזת ואומרת אין לחקירה זו סוף ודבר שפתים אך למחסור ולו דומיה נאוה. ואמר שמכאן ואילך אין לנו עסק עם בעל הרצון רק כל מה שנשעה ונהגה הוא על הא"ס הזה שאין לחשוב על המוליד אחרי הפרד הזרע ממנו שיצירת הולד נעשה בלתו ע"י הכח המצייר שבזרע והבן זה. ואומר הבן יקיר כו' ר"ל שזה הכח היה רוקם כעין האיברים ומצייר באופן דק ונעלם העובר שהוא אדם קדמון ועולם הא"ס היה כחמר והכח שבו המצייר היה במקום צורה הפועלת וכאן התחיל להגלות הזכרות והנקבות ע"כ יאות לו שם יותר מלמעלה הימנו הגם שעדיין היו הדברים נעלמים מאד וכבר ידעת מ"ש בגמרא וברב' שבכלל הדברים שקדמו לעולם הוא כסא הכבוד ואמר הנביא ועל דמות הכסא כמראה האדם וצריך אתה לדעת שהויה זו אינה כי אם בשכלו יתברך ולא שיצאה חוץ ממנו ואעפ"י שהיא מושכלת לבד עכ"ז היתה בפעל ומשכלת שאח"כ היתה פועלת בעצמה וכמ"ש בע"ה וזה הדבר המפליא היה בו יתעלה לרום עליונותו שתכף שרחש לבו וחשב דבר היה המושכל ההוא בפעל חי וקיים ומשכיל וכחו א"ס עד שאין חקר ליכולתו כטבע המשכיל הראשון ב"ה ובאותו מעמד היו כל הט"ס בתוך כלי אחד והבן. וזה מ"ש המחבר שי' נענועים התנועע היינו מה שאמרו חכמי הקבלה שבא"ס מכח הי' נענועים היו הי' מדרגות של הספירות הנ"ל דקות ונעלמות כעין נקודות כמ"ש שבאותו השעור שהיה א"ס משער בכל מדרגה ומדרגה שבעצמותו יתעלה מתחלת הנקדה העליונה דהיינו כתר הגנוז בתוכו עד נקדה התחתונה דהיינו מלכות היה נברא שרש התורה בכח אבל לא בפעל וז"ש ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יו"ם יו"ם בסוד פנים ואחור של הרל"א פנים ורל"א אחורים הנחלקים לי' פרצופים חוץ מפרצוף אל שהוא חוט א"ס רזא דמגדל הפורח באויר ודבקותו ברומו של עצמיותו וגודל עצם אורו מאד כאשר יתבאר בע"ה ופירוש אצלו ממש בעצמותו. וכאשר שיער הא"ס שבמקום זה ראוי לבנות העולמות בפעל תכף נעשה אותו מקום כמוגבל לגבי דידן דאילו לגבי דידיה אין הבדל וכדמפרש במשל הצל אח"כ. 0qhps7dut84vt7z5n4n5sj88igmd042 0 1739133 3001410 3000402 2026-03-28T22:37:13Z בן פרחיה 45099 3001410 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|נובלות חכמה||ד|ה|ו}} == עלה ה == וכדי שתרד לעומק הדבר צריך אתה לדעת שא"ס הוא היה מקום על העולמות ר"ל שקודם אבי"ע וקודם כל דבר לא היה מקום פנוי לעמידת העולמות והיה אור הא"ס יתעלה ממלא כל מקום הראוי לברוא בו העולמות כי מלא כבוד ה' ואור הא"ס כל העולם ובאור ההוא הנורא לא היה אפשר להעמיד עולמות וכשרצה לברוא את העולם כביכול נתצמצם והניח כדור או מקום עגול פנוי מעצמותו א"ל שחלק מהא"ס שהיה בתוך העיגול ששיער בדעתו להיות מקום העולמות עלה למעלה אל עצמותו המקיף מאחורי העיגול לא נשאר בעיגול הזה רק רושם עצמותו בסוד לא זזה שכינה עד שעשתה רושם כי הקדושה אף על פי שהולכת ממקומה רישומה אינה זזה משם כמו שאמרו ז"ל קדושה ראשונה קדושה לשעתה וקדושה לעתיד לבוא ולעולם אורה של שכינה הזה נשארת שם במקום ששרתה פעם אחת. הילכך רושם א"ס המאיר לעולם כלו בכבודו נשאר שם והוא האור השני שעליו נאמר יהי אור ויהי אור אור שהוא כחשך לפני אור הראשון שבו נגלה יותר כבוד ה' ע"י התעלמות וצמצום האור הראשון כי כהו עינינו מראות בו כעיני העטלף לפני מאור השמש ולילה כיום יאיר לו והחשכה נחשבת כאורה לחולשת ראותנו. וכמו שבנהוג שבינינו רשימת העיגולים והאותיות על השטחים היא ע"י שחור או צבע אחר עמוק על שטח או נייר לבן להבדיל בין המקיף למוקף כן כביכול למעלה וז"ש אש שחורה ע"ג אש לבנה שצריך אתה לדעת שהשעורים והרשמים הללו נולדו מכח הצמצום שאור הא"ס נמשך מאחורי העיגול סחור סחור מתוכו לברו ונתרוקן פנימיותו ובלט לחוץ ולא נשאר רק רושם כאויר דק הממלא מקום הכלי החלול אחר הרקת המים ממנו לפי שאין רקות נמצא והטעם הוא שכל תנועת מקום והעתק שנדמה בא"ס יתברך הוא שרש דין לגבי דידיה וזה שבהיותו בתכלית הפשיטות כל תנועה בו הוא דין וראיה שהתנועה מולידה חום בינינו. הגם שתנועתו היא רחמים לגבי דידן לפי שהוא יתעלה בהיותו שורש כל שורשי הרחמים היה ברחמיו הרבים ממלא כל מקום ואי אפשר לצייר בו תנועה אם לא שיצמצם עצמו ואורו ויקבץ עצמותו והמקום העלוב הנעדר מזיו כבודו יחשב אצלו דין כמו שהתפשטות טובו בכל מקום יחשב צדק ורחמים גמורים. הילכך כאשר יתעורר הדין אז האור מתצמצם ומתעכב מלהתפשט למטה וכשהחסדים מתגברים הן מתפשטים עד אין תכלית באור פני מלך חיים והוא מחיה את כלם. וז"ש שמהנענוע או שעשוע נולד כח שעוא החקיקה שהיא התורה בכח כי עדיין לא יצאו האותיות לאורה כאשר נבאר. ==הג"ה== העולמות מתחילתן הן האותיות המתפשטות מן רושם הסילוק פירוש היה נייר לבן ואין שם אות וכשהעלים אורו והניח קצת מקום פנוי הימנו במקום הפניה נגלו האותיות כי כמו שאנו כותבים אותיות על הנייר כשנשחיר קצת מהנייר כן ע"י שחרות והעלם וצמצום הא"ס מהנייר הלבן המאיר נולדו האותיות. '''עד שעשתה רושם.''' רוש"ם אותיות שומ"ר השומר אמת לעולם ואינו זז משם כיון ששרה פעם אחת והבן סוד אומרם שמתחלה חשב לברוא את העולם במדת הדין וכשראה שאי אפשר להתקיים שתף עמו מדת הרחמים ר"ל שחשב לצמצם עצמו ולהתרחק לגמרי ולא היה אפשר שהמקום ישאר ריק מהאור עד שהוצרך לירד ולהאיר כאשר יתבאר. '''וז"ש שמהנענוע או שעשוע נולד כח וכו'.''' כל זה בלמודי אצילות וזה הגדר אינו טוב לפי שהחקיקה היא בליטת הנקודות לא השעור כאשר נבאר. agjga6bi44pu5dqo8b31ifga38hbfny 2 1739153 3001456 3000536 2026-03-28T23:46:55Z בתהליך 44428 3001456 wikitext text/x-wiki ''{{ריק}} '''תדליקו לפידים, תסתכלו על הקולות \ יצרתי עגל, תתחילו מחולות \ זיהמתי את המים, אני מפיץ מחלות \ אני יהודי, אני סרטן האנושות \ פגעתי בול בשחלות \ כתבתי [[w:עבודה אקדמית|דוקטורט]] ברפואה \ תסתכלו ב[[w:הפרוטוקולים של זקני ציון|פרוטוקולים]] \ זקני ציון נתנו לי ציון, נתנו לי מאה \ ואני לא בטוח שהצטיינתי בציונות, אבל ביין נסך אנ'לא נוגע \ ומה שבטוח בניסוך המים אני כל שנה טובע \ ואני אעיד על עצמי שאני מקור חכמה, נחל נובע \ תלמיד חכם הכול יודע \ עם חוט שני תולעת ואזוב לערבב דם קרבן, או ילד במצות \ שאסור לאכול סושי עם אצות \ שחרית וערבית וחמץ רק עד חצות \ ששניים אוחזים צריכים לחצות \ ושבשביל לתת גט חייבים לרצות \ יהי רצון שיהיה גם קרבן זה לפניך לרצות \ ואת כל זה אני יודע כי אני לומד \ שעל שלושה העולם עומד \ תורה ועבודה ועוד אחד שמתבודד \ אולי זה אני עמוד בודד מתוך עם הספר \ איפה למדתי את זה, אתם שואלים \ הכול מניסיון, ההיסטוריה עשתה לנו בית ספר \ כל פרה קדושה או פרה אדומה \ תהפוך בסוף לאפר \ אז תלמדו גם ותתפללו הרבה, אבל בלי לחץ \ כי רק כשדוד המלך אמר [[תהילים]] הוא סיים את כל הספר.''' '' cdi3ayb60mh40imtz7646qulm8yv6ap 0 1739173 3001407 3001102 2026-03-28T22:24:49Z בן פרחיה 45099 3001407 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|נובלות חכמה||יז|יח|יט}} == עלה יח == ונמצינו למדין שהמלבוש יותר מעולה מאויר קדמון בהיות כי הוא דבוק עם א"ס. ואויר קדמון שהוא קרוב למלבוש וג"כ לטהירו אינו כל כך מעולה מפני אמצעות המלבוש. שמה תאמר עכ"פ לצד מטה שאין בו מלבוש הוא סמוך לא"ס והוי במדרגת המלבוש שכשנכפל המלבוש נשאר המקום שבין אויר קדמון לא"ס פנוי הילכך האויר קדמון קרוב שם לא"ס אינו כן שהאויר קדמון מתדבק בטהירו ואדוק בו כקליפה על הפרי והוי כפורש מהא"ס ומסיח דעתו הימנו. ובטהירו ג"כ יש קצת עביות שאינו מתדבק בא"ס הילכך גם מצד הטהירו יבצר ממנו ההתדבקות בא"ס משא"כ המלבוש שבצמצום וקיפול גלה דעתו שפורש מהאויר קדמון ואין לו שום מחשבה בתחתונים הילכך אין לו מונע מלהדבק בא"ס משאכ"ן לאויר קדמון שאף על פי שלצד מטה הוא קרוב לא"ס אינו יכול להיות במדרגת המלבוש להיותו דבוק בטהירו. ודע לך שכמו שהמלבוש היה מרובע כלוח כן האויר קדמון הוא מרובע ובכל רבוע מקרן לקרן פירוש בכל שטח מהארבעה שטחים יש בו מילוי אחד של שם בן ד' כאשר נבאר בע"ה ומעלה ומטה אין בו מפני שמעלה ומטה הוא עצמותו פירוש למעלה המלבוש ולמטה הא"ס. ==הג"ה== ההפרש ומעלה שבין המלבוש ואויר קדמון שהוא לצד מטה והטהירו באמצעו וצריך אתה לדעת שזה נקרא טהירו סתם אבל השעור שבו נברא נקרא בזוהר טהירו עילאה כמ"ש גליף גליפוי בטהירו עילאה. 4n2fpvk6q8xlptwjomroo1li3iqaln4 0 1739185 3001403 3001110 2026-03-28T22:18:31Z בן פרחיה 45099 3001403 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|נובלות חכמה||כד|כה|כו}} == עלה כה == ואחר שהי' עם ב' הההין הנ"ל עשו כדור הכתר היו כל שאר הספירות נכללות בכח בתוך כתר זה כמחול סביב סביב זה בצד זה ועל המצב הזה כוונו חכמי הקבלה באומרם שסדר עמידת הספירות היה כעגולה. וכשרצה הב"ה שיצאו הדברים מן הכח אל הפעל רמז לי' הנזכרת שתשב בראש הכתר הזה חציה מבחוץ וחציה מבפנים ורמז לו' של מילוי וא"ו משם ס"ג שתרד דרך הטהירו ותתן אורה לי' הנזכרת ובכח הו' נתפשטו הדברים שהיא קו המדה ר"ל שהיו"ד היא המדה והו' היא קו המדה כנזכר בתקונים בכמה מקומות כל כן רמז הב"ה לו' הנזכרת שתרד עם ה' אחרונה עיקרית של שם ב"ן שהיא בת זוגה ומכוונת אליה במלבוש הנכפל וירדו למטה שתיהן יחדיו דרך הטהירו ויכנסו תוך הי' שנמצאת בראש הכתר ועל ידה שהיא האומן והמדה כנ"ל נעשו כלי הספירות והי' כמ"ש היא נקדה והנקדה היא נעשית מנקדות הרבה ואותן הנקדות נעשו גם כן מנקדות הרבה באופן שכמעט הולכות לאין תכלית. וזאת הי' היא עקר הנקדה ובהיותה כדוריית ועגולה כפי ציורה וצורתה שהיא האומנת שע"י נעשו כלי הספירות נעשו גם הכלים כדוריים כמותה והאותיות הנמשכות ממנה היינו כשיורדות מתוכה ע"י קו המדה. (צ"ע אם ר"ל שגם האותיות כדורייות או ר"ל שהאותיות נמשכות מתוכה והוא ענין אחר בפני עצמו ודוק). ==הג"ה== מ"ש '''שהספירות היו בכתר בכח''' פירוש שכמו שבגוף האדם יש ד' יסודות והמביט בעצמו לא יראה בו שום אחד בפעל אלא איכיות וכחות כלם מעורבות וכלולות בו כמו כן בכתר היו כל הספירות כלולות בכח וכמ"ש איוב ומבשרי אחזה אלוה. ומ"ש '''שוא"ו היא קו המדה''' ר"ל שנערך לחוט היורד מיד האומן ר"ל משיחת הבנאים כי הי' היא המדה ר"ל שעור הגובה שמכוון בשכל הבנאי והקו הוא המיישר הבנין שהאור היורד ממנה הוא כדמות המשקולת הקשור בראש החוט שמודד בו האומן וכשהוא מגיע למקום שדעתו לבנות מעמיד שם המשקולת כן מהי' הזאת יורד קו כלומר כח ואור שלה דבוק באותה האות היורדת ממנה עד מקום הראוי לה. nokqg93kpg0ydyoh9n11bxddql3qlt3 0 1739186 3001386 3001111 2026-03-28T22:08:05Z בן פרחיה 45099 הרחבה 3001386 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|נובלות חכמה||כה|כו|כז}} == עלה כו == והי' הנזכרת לקחה הו' והה' הנזכרות ובכח הה' הזאת שהיא בסוד מלכות עשתה ליקוט כל הספירות שעדיין לא היו בצורת כלים כי אם בצורת י' נקודות לי' כלים והיו בכח והם כקרני חגבים ואחר ליקוטם נעשו בצורת כלים כעין פכים קטנים והי' בכח הה' הזאת העיקרית של שם ב"ן עקרה הנקודות שהן הספירות שבתוך כלי הכתר והכניסה אותן זו בתוך זו והיינו עקודים נקודים וברודים ובזה צדקו דברי המקובלים האומרים שהספירות הן זו בתוך זו כזה דהיינו הג' ראשים ונז' הנותרות היו זו בתוך זו בסוד אותיות כזה ובכח הו' אחרונה של מלוי ס"ג הנזכרת שהי' לקחה אורה שהיא בסוד יעקב האירה בתוך הכתר בתוך הכתר ולקחה כדור ספירת חכמה מתוך הכתר ודחה אותה חוץ לכתר וכל שאר ח' ספירות בתוכה ר"ל שאותם הפכים קטנים שלקטה העבירה אותם דרך יסוד ומלכות של כתר שהוא מעבר יבק והוציאה אותם לחוץ שצריך אתה לדעת שאף על פי שיצאה החכמה מן הכתר לעולם נשאר בה רשימו של אור כמו שנתבאר בהקדמות החכמה בסוד לא זזה שכינה כו' וז"ש חכמי הקבלה שכל ספירה כלולה מעשר ולזה שם יה"ו הוא נחקק ג"כ בחכמה דיינו הי' הוא רושם של האומן והה' היא ה' עיקרית (נ"ל אחרונה) של שם ב"ן ו' הוא ו' של מילוי ו' של שם ס"ג שהם הם שעשו כלי החכמה ודחו אותם לחוץ והוא שכתוב בספר יצירה פרק א' משנה י"א פנה למעלה וחתמו ביה"ו. ==הג"ה== מעבר יבק. פירוש שיעקב הוא לעולם ו' והיא הו' הנזכרת כאן שירדה לחזור ולבקש אלו הפכים קטנים ולהכניסם תוך החכמה ולהעבירם את מעבר יב"ק דהיינו יסוד ומלכות שבכתר שביסוד שבכתר יש בו הויה בכח ובמלכות שבכתר יש בה שם אלהים בכח ששני שמות אלו עולים בגימטריה יב"ק. ולפי שהייתי יכול לומר אם החכמה עם שאר הח' ספירוץ נעקרו מן הכתר אכ"ן היאך העבירה אותם דרך יסוד ומלכות של כתר לכן השיב ואמר שרישומם נשאר לעולם כמבואר בהקדמות חכמה זו וק"ל. kes3qgnz7e806ws47w5tlj5avu0im98 3001404 3001386 2026-03-28T22:18:50Z בן פרחיה 45099 3001404 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|נובלות חכמה||כה|כו|כז}} == עלה כו == והי' הנזכרת לקחה הו' והה' הנזכרות ובכח הה' הזאת שהיא בסוד מלכות עשתה ליקוט כל הספירות שעדיין לא היו בצורת כלים כי אם בצורת י' נקודות לי' כלים והיו בכח והם כקרני חגבים ואחר ליקוטם נעשו בצורת כלים כעין פכים קטנים והי' בכח הה' הזאת העיקרית של שם ב"ן עקרה הנקודות שהן הספירות שבתוך כלי הכתר והכניסה אותן זו בתוך זו והיינו עקודים נקודים וברודים ובזה צדקו דברי המקובלים האומרים שהספירות הן זו בתוך זו כזה דהיינו הג' ראשים ונז' הנותרות היו זו בתוך זו בסוד אותיות כזה ובכח הו' אחרונה של מלוי ס"ג הנזכרת שהי' לקחה אורה שהיא בסוד יעקב האירה בתוך הכתר בתוך הכתר ולקחה כדור ספירת חכמה מתוך הכתר ודחה אותה חוץ לכתר וכל שאר ח' ספירות בתוכה ר"ל שאותם הפכים קטנים שלקטה העבירה אותם דרך יסוד ומלכות של כתר שהוא מעבר יבק והוציאה אותם לחוץ שצריך אתה לדעת שאף על פי שיצאה החכמה מן הכתר לעולם נשאר בה רשימו של אור כמו שנתבאר בהקדמות החכמה בסוד לא זזה שכינה כו' וז"ש חכמי הקבלה שכל ספירה כלולה מעשר ולזה שם יה"ו הוא נחקק ג"כ בחכמה דיינו הי' הוא רושם של האומן והה' היא ה' עיקרית (נ"ל אחרונה) של שם ב"ן ו' הוא ו' של מילוי ו' של שם ס"ג שהם הם שעשו כלי החכמה ודחו אותם לחוץ והוא שכתוב בספר יצירה פרק א' משנה י"א פנה למעלה וחתמו ביה"ו. ==הג"ה== '''מעבר יבק.''' פירוש שיעקב הוא לעולם ו' והיא הו' הנזכרת כאן שירדה לחזור ולבקש אלו הפכים קטנים ולהכניסם תוך החכמה ולהעבירם את מעבר יב"ק דהיינו יסוד ומלכות שבכתר שביסוד שבכתר יש בו הויה בכח ובמלכות שבכתר יש בה שם אלהים בכח ששני שמות אלו עולים בגימטריה יב"ק. ולפי שהייתי יכול לומר אם החכמה עם שאר הח' ספירוץ נעקרו מן הכתר אכ"ן היאך העבירה אותם דרך יסוד ומלכות של כתר לכן השיב ואמר שרישומם נשאר לעולם כמבואר בהקדמות חכמה זו וק"ל. 7swcbso3bybe5abu31rrqicuvcf0w1c 104 1739228 3001298 3001293 2026-03-28T17:25:11Z יעקב 15222 3001298 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪700‬‬ בבל וארץ ישראל <קטע התחלה=פרק טו/> '''רבה''' מבטלה ברוב ואוכל לה בימי טומאתו '''רב הונא בריה דרב יהושע''' כי מתרמי ליה חמרא דתרומה הוה רמי תרי נטלי דחולין וחדא נטלא דתרומה ושקיל חד מיכן ואילך רמי חדא ושקיל חדא וכו'." וכל האמוראים האלה אחרונים היו זמן רב אחר ר׳ יוחנן. וכן הם הדברים ב[[ביצה יב א|ביצה י״ב]] שהביאו התוס׳ עצמם בע״ז שם ״רב טובי ברי׳ דר׳ נחמי׳ הוה ליה גרבא דחמרא דתרומה״. וראפאפארט בערך מילין ערך אמורא אות ו׳ עמוד ‪119‬ הביא שני פירושים האחד בשם הרי"ם זקס שהכונה לחזקיה ויהודה בני ר׳ חייא. ואין לזה שחר כלל כי לא נמצא בשום מקום שחזקיה ויהודה בני ר׳ חייא שבו לבבל. וגם במה הי׳ כחם גדול לבטל זה ור׳ חייא אביהם מבבל הי׳ והם באו עמו, והוא בהיותו בבבל נהג כן, ואיזה דבר חדש נתחדש עתה לבטל זה. וכבר כתבנו כי לא הי׳ ביד שום חכם מישראל לבטל מעשה נביאים שפשט ונתקבל ונהגו שנות מאות רבות כאלה. והרב ראפאפארט בעצמו כתב שם (אות ט׳) לגמרי דברי תהו לאמר: ״כי הרובין נקראו כל אלה שהתחילו לרדת לבבל בימי רבינו הקדוש ור׳ יוחנן ושלשה מהם ידענו בשמם והם לוי ורב ורבב״ח ונתפרסמה הליכה זו בעבור כי מקודם להם לא נשמע משום חכם אשר ילך מא״י מקום לימוד תורה שבע״פ לארץ בבל הריקה אז מכל תורה, והנה כל אלה השלשה הלכו בימי נעוריהם כאשר נראה מאורך ימי חייהם בארץ בבל וכו׳ ור׳ יוחנן קרא לכל אלה ההולכים לשם בשם רובין וכו׳ נקראו מרב ואילך החכמים בבבל בשם אמוראים בעבור שלרוב התעסקו בתרגומי המלות וכו׳ והוא עם לוי היו מתרגמין וכו׳ ולכן וכו׳ אמר תרגמוניא והוא הרבים מן תורגמן.״ והנה כל דבריו מראשם לסופם אינם כי אם תהו ובהו של חסרון ידיעה. כבר נתבאר לנו בח״ב ובכרך שלפני זה כי בבל היתה מלאה תורה בכל ימי הבית השני ואחר החרבן ועמדה בדברים רבים למעלה מארץ ישראל. וכבר הערנו בח״ב עמוד ‪ 171‬כי אלו הי׳ ד‪,‬מנד‪,‬ג אצל החוקרים האלד‪ ,‬לשמוע‬ ‫את אשר‪.‬ידברו הי׳ ראפאפארט רואה זד‪ ,‬נם מדדרושלמי‪ :‬הזד‪ ,‬עצמו ■שד‪,‬וא עוסק מ‬ ‫שהרי ר׳‪.‬יוהנן יאמר ״רטתינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו‬ ‫־‬ ‫הרוכין ובטלום״‪.‬‬ ‫ואים ״הרוביך הם רב ולוי־ ורבד‪ ,‬ט־ חנא אם כן דגד־‪ ,‬״רבותיט שבטלה״‬ ‫הקודמים להם‪..‬‬ ‫והדבר מבואר כי כאש־ר הזהירם ר׳ יוד‪,‬נן קראם ״רבותיט שבגולד‪';,‬ושם נתבאר‬ ‫׳לט כל הדבר כמו שהוא‪ .‬י‬ ‫י ולא נובל לד‪;1‬־ת אם טעה ראפאפארט בעצמו או שרצה רק להטעות את‬ ‫הקוראים בדבריו כי■ ר׳ יוחנן קראם ‪,‬״רובין״ בהורים ״כי כל אלד‪ ,‬השלשד‪ ,‬הלכו בימי‬ ‫•‬ ‫נ עוריהם כאשר נראה מאורך ימי חייהם כארץ ^בכל״‪ .‬י‬ ‫אבל הלא הדיבר להיפך‪ ,‬כי בכל אשר מתו בזקנותם לא האריכו ימים בבבל‬ ‫■לפי ש שט לשם כבר בימי זקטתם‪.‬‬ ‫י‬<noinclude></noinclude> 14t3we4z47jr8qf7lqf6u6u4xyobpeh 3001300 3001298 2026-03-28T17:45:38Z יעקב 15222 3001300 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪700‬‬ בבל וארץ ישראל <קטע התחלה=פרק טו/> '''רבה''' מבטלה ברוב ואוכל לה בימי טומאתו '''רב הונא בריה דרב יהושע''' כי מתרמי ליה חמרא דתרומה הוה רמי תרי נטלי דחולין וחדא נטלא דתרומה ושקיל חד מיכן ואילך רמי חדא ושקיל חדא וכו'." וכל האמוראים האלה אחרונים היו זמן רב אחר ר׳ יוחנן. וכן הם הדברים ב[[ביצה יב א|ביצה י״ב]] שהביאו התוס׳ עצמם בע״ז שם ״רב טובי ברי׳ דר׳ נחמי׳ הוה ליה גרבא דחמרא דתרומה״. וראפאפארט בערך מילין ערך אמורא אות ו׳ עמוד ‪119‬ הביא שני פירושים האחד בשם הרי"ם זקס שהכונה לחזקיה ויהודה בני ר׳ חייא. ואין לזה שחר כלל כי לא נמצא בשום מקום שחזקיה ויהודה בני ר׳ חייא שבו לבבל. וגם במה הי׳ כחם גדול לבטל זה ור׳ חייא אביהם מבבל הי׳ והם באו עמו, והוא בהיותו בבבל נהג כן, ואיזה דבר חדש נתחדש עתה לבטל זה. וכבר כתבנו כי לא הי׳ ביד שום חכם מישראל לבטל מעשה נביאים שפשט ונתקבל ונהגו שנות מאות רבות כאלה. והרב ראפאפארט בעצמו כתב שם (אות ט׳) לגמרי דברי תהו לאמר: ״כי הרובין נקראו כל אלה שהתחילו לרדת לבבל בימי רבינו הקדוש ור׳ יוחנן ושלשה מהם ידענו בשמם והם לוי ורב ורבב״ח ונתפרסמה הליכה זו בעבור כי מקודם להם לא נשמע משום חכם אשר ילך מא״י מקום לימוד תורה שבע״פ לארץ בבל הריקה אז מכל תורה, והנה כל אלה השלשה הלכו בימי נעוריהם כאשר נראה מאורך ימי חייהם בארץ בבל וכו׳ ור׳ יוחנן קרא לכל אלה ההולכים לשם בשם רובין וכו׳ נקראו מרב ואילך החכמים בבבל בשם אמוראים בעבור שלרוב התעסקו בתרגומי המלות וכו׳ והוא עם לוי היו מתרגמין וכו׳ ולכן וכו׳ אמר תרגמוניא והוא הרבים מן תורגמן.״ והנה כל דבריו מראשם לסופם אינם כי אם תהו ובהו של חסרון ידיעה. כבר נתבאר לנו בח״ב ובכרך שלפני זה כי בבל היתה מלאה תורה בכל ימי הבית השני ואחר החרבן ועמדה בדברים רבים למעלה מארץ ישראל. וכבר הערנו בח״ב עמוד ‪ 171‬כי אלו הי׳ המנהג אצל החוקרים האלה לשמוע את אשר ידברו הי׳ ראפאפארט רואה זה גם מהירושלמי הזה עצמו שהוא עוסק בו שהרי ר׳ יוהנן יאמר ״רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלום״. ואם ״הרובין הם רב ולוי ורבה בר חנא אם כן הנה ״רבותינו שבגולה״ הקודמים להם. והדבר מבואר כי כאשר הזהירם ר׳ יוחנן קראם ״רבותינו שבגולה" ‬ושם נתבאר לנו כל הדבר כמו שהוא. ולא נוכל לדעת אם טעה ראפאפארט בעצמו או שרצה רק להטעות את הקוראים בדבריו כי ר׳ יוחנן קראם ״רובין״ בחורים ״כי כל אלה השלשה הלכו בימי נעוריהם כאשר נראה מאורך ימי חייהם בארץ בבל״. אבל הלא הדבר להיפך, כי בכל אשר מתו בזקנותם לא האריכו ימים בבבל לפי ששבו לשם כבר בימי זקנותם. <קטע סוף=פרק טו/><noinclude></noinclude> ss3b3emzuafikb509fuozdk437ygpqv 104 1739229 3001301 2026-03-28T17:52:24Z יעקב 15222 /* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן "‫בבל וארץ ישראל שנא <קטע התחלה=פרק טו/> כי הנה לוי נפטר עוד בחיי אבוה דשמואל כמו שהוא ב[[ירושלמי ברכות ב ח|ירושלמי ברכות פרק‬ ב׳ הלכה ח׳]] ״כד דמך לוי בר סיסי עאל אבוי דשמואל ואפטר עילוי סוף דבר וכו׳ הי׳ לוי בר סיסי דומה למלך שהי׳ לו כרם וכו'". ורב חי בבבל לפי..." 3001301 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫בבל וארץ ישראל שנא <קטע התחלה=פרק טו/> כי הנה לוי נפטר עוד בחיי אבוה דשמואל כמו שהוא ב[[ירושלמי ברכות ב ח|ירושלמי ברכות פרק‬ ב׳ הלכה ח׳]] ״כד דמך לוי בר סיסי עאל אבוי דשמואל ואפטר עילוי סוף דבר וכו׳ הי׳ לוי בר סיסי דומה למלך שהי׳ לו כרם וכו'". ורב חי בבבל לפי הגירסא הברורה בדברי רב שרירא שבא בשנת תתקע״ט ליצירה תק״ל לשטרות, ושנת פטירתו יש שני גירסאות ד׳ אלפים ג׳ או ז׳. והיינו שחי בבבל או עשרים וארבע שנים או עשרים ושמנה. ורב שרירא גאון יעיד לנו על רב דהוה קשיש רב לשמואל טובא". וכבר נתבאר לנו בח״ב עמוד ‪ 402‬ולהלן כי רב בא לארץ ישראל בערך שנת תתקל״ה וחי באמת ערך תשעים שנה. והנה בא לבבל כבר בהיותו בן ששים, ויבואר עוד לפנינו בימי רבי. ורבה בר חנא כפי הנראה נתחלף לו על רבה בר בר חנה תלמידו של ר׳ יוחנן, ועל כן הי׳ פשוט אצלו שהאריך ימים בבבל, ועל רבה בר חנא לא נמצא בשום מקום מתי נפטר. ובעליתו הראשונה לבבל לשעה כבר כבדו רבי יותר מרב, ואלו הי׳ צעיר הרבה מרב אין ספק שלא הי׳ עושה כן. ולוי גם ירד לבבל זמן רב אחרי אשר ירד רב, ובא שם כאשר כבר הי׳ רב בסורא, ובא ב[[שבת נט ב|מס׳ שבת ד׳ נ״ט]]: ״אמרו לו לרב אתא גברא רבה אריכא לנהרדעא ומטלע ודרש כלילא שרי‬ ‫אמר מאן גברא רבד‪ .‬אריכא דאיטלע לוי ש״מ נח נפשיה דר׳ אפס ויתיב ר׳ הנינא‬ ‫ברישא וכו׳‪.‬״‬ ‫וכבר נתבאר לנו בח״ב עמוד קל״ג שר׳ אפס חי שנים רבות אחר רכי‪.‬‬ ‫והדבר מבואר שאך צחוק עשה לנו ראפאפארט כי ‪,‬הרוביך הכינה נערים‬ ‫ובחורים‪ ,‬ור׳ יוחנן בנד‪ .‬כן ‪,‬הנערים״ לרב ולוי ורבה בר חנא‪.‬‬ ‫וכמה מיעוט חקירד‪ .‬צריך גם להדבר לעצמו לאמר כי ר׳ יוחנן כאשר׳ חפץ‬ ‫;‬ ‫להזכיר את ראשוני ראשי כל הדור הזכירם כדרך בזיון בשם ‪,‬הנערים״‪.‬‬ ‫ר׳ יוחנן כתב כל ימיו לרב ‪,‬לקדם רבינו שבבבל״ כמו שהוא במס׳ חולין ד׳ צ״ד‪: .‬‬ ‫‪,‬מלהו שני דרב הוד‪ .‬כתב ליה ר׳ יוחנן לקדם ירכינו שבבבל כי נח נפשיה‬ ‫‪,‬‬ ‫הוד‪ .‬כתב לשמואל לקדם חבירנו שבבבל‪.‬״‬ ‫וד‪.‬קפיד על איסיי בר היני על אשר קרא לרב ‪,‬אבא אריכא״ אף שלא חשב‬ ‫בזה לבזות את רב כי אם שכן ‪-‬הורגלו בנהרדעא כאשר נתישב שם רב מפני שהי׳‬ ‫י‬ ‫שם אז גם ‪,‬אבא״ אחר אבוד‪ .‬דשמואל‪.‬‬ ‫בכל זד‪ ,‬לא הי׳ ר׳ יוחנן *כול לסבול זה וגעיר בו כמו שהוא בחולין ד׳ קל״ז‪:‬‬ ‫״כי סליק איסי בר היני אשכחיה ילר׳ יוהנן וכו׳ אמר ליה )ר׳ יוחנן( מאן ריש‬ ‫סדרא‪ ,‬בבבל אמר ‪-‬ל‪-‬יה אבא אריכא אמר ליה אבא אריכא קדית ליה דכירנא כד הור‪.‬‬ ‫יתיבנא אחר י״ז שורן אחוריה דרב קמיה דרבי ונפקי זקוקין דנור טפומיה דרב לפומיה דרבי‬ ‫ומסומיד‪ ,‬דרבי לפומיד‪ ,‬דרב ולי ת אנא ידע מה הן אט דון ואת אבא אריכא קרית ליד‪.,‬״’‬ ‫והנד‪ ,‬השפיל ר׳ יוחנן את עצמו נגד רב באופנים כאלה בהקסידו אשר איש‬ ‫אחר קרא לו ‪.‬אבא אריכא״ במו שהורגלו^ להבדילו מאבא אבוה דשמואל וסיפר ר׳‬ ‫יוחנן נגד זה כי עוד בחיי רבי הי׳ רב גדול‪ .‬כל כך עד ״נפקין זקוסין ; דנור מפומיה‬ ‫דרב לפומיה דרבי וםפום ‪ ,T‬דרבי לפימיה דרב״ וכי הוא לא הי׳ יכול להבין דבריהם‪,‬‬<noinclude></noinclude> 061wp0caz578ewp63gn4ou4o7xuzp6t 3001312 3001301 2026-03-28T20:13:30Z יעקב 15222 3001312 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫בבל וארץ ישראל שנא <קטע התחלה=פרק טו/> כי הנה לוי נפטר עוד בחיי אבוה דשמואל כמו שהוא ב[[ירושלמי ברכות ב ח|ירושלמי ברכות פרק‬ ב׳ הלכה ח׳]] ״כד דמך לוי בר סיסי עאל אבוי דשמואל ואפטר עילוי סוף דבר וכו׳ הי׳ לוי בר סיסי דומה למלך שהי׳ לו כרם וכו'". ורב חי בבבל לפי הגירסא הברורה בדברי רב שרירא שבא בשנת תתקע״ט ליצירה תק״ל לשטרות, ושנת פטירתו יש שני גירסאות ד׳ אלפים ג׳ או ז׳. והיינו שחי בבבל או עשרים וארבע שנים או עשרים ושמנה. ורב שרירא גאון יעיד לנו על רב דהוה קשיש רב לשמואל טובא". וכבר נתבאר לנו בח״ב עמוד ‪ 402‬ולהלן כי רב בא לארץ ישראל בערך שנת תתקל״ה וחי באמת ערך תשעים שנה. והנה בא לבבל כבר בהיותו בן ששים, ויבואר עוד לפנינו בימי רבי. ורבה בר חנא כפי הנראה נתחלף לו על רבה בר בר חנה תלמידו של ר׳ יוחנן, ועל כן הי׳ פשוט אצלו שהאריך ימים בבבל, ועל רבה בר חנא לא נמצא בשום מקום מתי נפטר. ובעליתו הראשונה לבבל לשעה כבר כבדו רבי יותר מרב, ואלו הי׳ צעיר הרבה מרב אין ספק שלא הי׳ עושה כן. ולוי גם ירד לבבל זמן רב אחרי אשר ירד רב, ובא שם כאשר כבר הי׳ רב בסורא, ובא ב[[שבת נט ב|מס׳ שבת ד׳ נ״ט]]: ״אמרו לו לרב אתא גברא רבה אריכא לנהרדעא ומטלע ודרש כלילא שרי אמר מאן גברא רבה אריכא דאיטלע לוי ש״מ נח נפשיה דר׳ אפס ויתיב ר׳ חנינא ברישא וכו׳.״ וכבר נתבאר לנו בח״ב עמוד קל״ג שר׳ אפס חי שנים רבות אחר רבי. והדבר מבואר שאך צחוק עשה לנו ראפאפארט כי הרובין הכינה נערים ובחורים, ור׳ יוחנן כנה כן "הנערים" לרב ולוי ורבה בר חנא. וכמה מיעוט חקירה צריך גם להדבר לעצמו לאמר כי ר׳ יוחנן כאשר חפץ להזכיר את ראשוני ראשי כל הדור הזכירם בדרך בזיון בשם "הנערים". ר׳ יוחנן כתב כל ימיו לרב "לקדם רבינו שבבבל" כמו שהוא במס׳ [[חולין צה ב|חולין ד׳ צ״ה]]: "כולהו שני דרב הוה כתב ליה ר׳ יוחנן לקדם רבינו שבבבל כי נח נפשיה הוה כתב לשמואל לקדם חבירנו שבבבל.״ והקפיד על איסי בר היני על אשר קרא לרב "אבא אריכא" אף שלא חשב בזה לבזות את רב כי אם שכן הורגלו בנהרדעא כאשר נתישב שם רב מפני שהי׳ שם אז גם "אבא" אחר אבוה דשמואל. בכל זה לא הי׳ ר׳ יוחנן יכול לסבול זה וגער בו כמו שהוא ב[[חולין קלז ב|חולין ד׳ קל״ז]]: ״כי סליק איסי בר היני אשכחיה לר׳ יוהנן וכו׳ אמר ליה (ר׳ יוחנן) מאן ריש סדרא בבבל אמר ליה אבא אריכא אמר ליה אבא אריכא קרית ליה דכירנא כד הוה יתיבנא אחר י״ז שורן אחוריה דרב קמיה דרבי ונפקי זקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידע מה הן אמרון ואת אבא אריכא קרית ליה." והנה השפיל ר׳ יוחנן את עצמו נגד רב באופנים כאלה בהקפידו אשר איש אחר קרא לו "אבא אריכא" כמו שהורגלו להבדילו מאבא אבוה דשמואל וסיפר ר׳ יוחנן נגד זה כי עוד בחיי רבי הי׳ רב גדול כל כך עד ״נפקין זקוקין דנור מפומיה ‫דרב לפומיה דרבי וםפום ‪ ,T‬דרבי לפימיה דרב״ וכי הוא לא הי׳ יכול להבין דבריהם‪,‬‬<noinclude></noinclude> avlkg8w3ornlm1uc8naiezvo1523ypa 3001322 3001312 2026-03-28T20:37:55Z יעקב 15222 3001322 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫בבל וארץ ישראל שנא <קטע התחלה=פרק טו/> כי הנה לוי נפטר עוד בחיי אבוה דשמואל כמו שהוא ב[[ירושלמי ברכות ב ח|ירושלמי ברכות פרק‬ ב׳ הלכה ח׳]] ״כד דמך לוי בר סיסי עאל אבוי דשמואל ואפטר עילוי סוף דבר וכו׳ הי׳ לוי בר סיסי דומה למלך שהי׳ לו כרם וכו'". ורב חי בבבל לפי הגירסא הברורה בדברי רב שרירא שבא בשנת תתקע״ט ליצירה תק״ל לשטרות, ושנת פטירתו יש שני גירסאות ד׳ אלפים ג׳ או ז׳. והיינו שחי בבבל או עשרים וארבע שנים או עשרים ושמנה. ורב שרירא גאון יעיד לנו על רב דהוה קשיש רב לשמואל טובא". וכבר נתבאר לנו בח״ב עמוד ‪ 402‬ולהלן כי רב בא לארץ ישראל בערך שנת תתקל״ה וחי באמת ערך תשעים שנה. והנה בא לבבל כבר בהיותו בן ששים, ויבואר עוד לפנינו בימי רבי. ורבה בר חנא כפי הנראה נתחלף לו על רבה בר בר חנה תלמידו של ר׳ יוחנן, ועל כן הי׳ פשוט אצלו שהאריך ימים בבבל, ועל רבה בר חנא לא נמצא בשום מקום מתי נפטר. ובעליתו הראשונה לבבל לשעה כבר כבדו רבי יותר מרב, ואלו הי׳ צעיר הרבה מרב אין ספק שלא הי׳ עושה כן. ולוי גם ירד לבבל זמן רב אחרי אשר ירד רב, ובא שם כאשר כבר הי׳ רב בסורא, ובא ב[[שבת נט ב|מס׳ שבת ד׳ נ״ט]]: ״אמרו לו לרב אתא גברא רבה אריכא לנהרדעא ומטלע ודרש כלילא שרי אמר מאן גברא רבה אריכא דאיטלע לוי ש״מ נח נפשיה דר׳ אפס ויתיב ר׳ חנינא ברישא וכו׳.״ וכבר נתבאר לנו בח״ב עמוד קל״ג שר׳ אפס חי שנים רבות אחר רבי. והדבר מבואר שאך צחוק עשה לנו ראפאפארט כי הרובין הכינה נערים ובחורים, ור׳ יוחנן כנה כן "הנערים" לרב ולוי ורבה בר חנא. וכמה מיעוט חקירה צריך גם להדבר לעצמו לאמר כי ר׳ יוחנן כאשר חפץ להזכיר את ראשוני ראשי כל הדור הזכירם בדרך בזיון בשם "הנערים". ר׳ יוחנן כתב כל ימיו לרב "לקדם רבינו שבבבל" כמו שהוא במס׳ [[חולין צה ב|חולין ד׳ צ״ה]]: "כולהו שני דרב הוה כתב ליה ר׳ יוחנן לקדם רבינו שבבבל כי נח נפשיה הוה כתב לשמואל לקדם חבירנו שבבבל.״ והקפיד על איסי בר היני על אשר קרא לרב "אבא אריכא" אף שלא חשב בזה לבזות את רב כי אם שכן הורגלו בנהרדעא כאשר נתישב שם רב מפני שהי׳ שם אז גם "אבא" אחר אבוה דשמואל. בכל זה לא הי׳ ר׳ יוחנן יכול לסבול זה וגער בו כמו שהוא ב[[חולין קלז ב|חולין ד׳ קל״ז]]: ״כי סליק איסי בר היני אשכחיה לר׳ יוהנן וכו׳ אמר ליה (ר׳ יוחנן) מאן ריש סדרא בבבל אמר ליה אבא אריכא אמר ליה אבא אריכא קרית ליה דכירנא כד הוה יתיבנא אחר י״ז שורן אחוריה דרב קמיה דרבי ונפקי זקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידע מה הן אמרון ואת אבא אריכא קרית ליה." והנה השפיל ר׳ יוחנן את עצמו נגד רב באופנים כאלה בהקפידו אשר איש אחר קרא לו "אבא אריכא" כמו שהורגלו להבדילו מאבא אבוה דשמואל וסיפר ר׳ יוחנן נגד זה כי עוד בחיי רבי הי׳ רב גדול כל כך עד ״נפקין זקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב״ וכי הוא לא הי׳ יכול להבין דבריהם, <קטע סוף=פרק טו/><noinclude></noinclude> fn02jysgohyo2pk7kyyyq47bp8fjppp 0 1739230 3001306 2026-03-28T19:05:51Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/קידושין/פרק ג|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''קידושין פרק ד''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא קמא/פרק א|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}}" 3001306 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/קידושין/פרק ג|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''קידושין פרק ד''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא קמא/פרק א|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}} lka2lz7ud79ypzzm1soncbakjtlik41 3001307 3001306 2026-03-28T19:37:15Z Nahum 68 3001307 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/קידושין/פרק ג|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''קידושין פרק ד''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא קמא/פרק א|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}} {{המשנה|א|ד|קידושין}} <קטע התחלה=א/>עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל: כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי, יִשְׂרְאֵלֵי, חֲלָלֵי, גֵּרֵי, וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי, נְתִינֵי, שְׁתוּקֵי, וַאֲסוּפֵי. כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי, מֻתָּרִים לָבוֹא זֶה בָּזֶה. לְוִיֵּי, יִשְׂרְאֵלֵי, חֲלָלֵי, גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי, מֻתָּרִים לָבוֹא זֶה בָּזֶה. גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי וּנְתִינֵי, שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי, כֻּלָּם מֻתָּרִין לָבוֹא זֶה בָזֶה:<קטע סוף=א/> {{המשנה|ב|ד|קידושין}} <קטע התחלה=ב/>וְאֵלּוּ הֵם שְׁתוּקֵי, כֹּל שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אִמּוֹ, וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו. אֲסוּפֵי, כֹּל שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק, וְאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אָבִיו וְלֹא אִמּוֹ. אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא לִשְׁתוּקִי, בְּדוּקִי:<קטע סוף=ב/> {{המשנה|ג|ד|קידושין}} <קטע התחלה=ג/>כָּל הָאֲסוּרִים לָבוֹא בַּקָּהָל, מֻתָּרִים לָבוֹא זֶה בָזֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר [{{ק|צ"ל}} אֶלְעָזָר] אוֹמֵר: וַדָּאָן בְּוַדָּאָן, מֻתָּר. וַדָּאָן בִּסְפֵקָן, וּסְפֵקָן בְּוַדָּאָן, וּסְפֵקָן בִּסְפֵקָן, אָסוּר. וְאֵלּוּ הֵן הַסְּפֵקוֹת: שְׁתוּקִי, אֲסוּפִי, וְכוּתִי:<קטע סוף=ג/> {{המשנה|ד|ד|קידושין}} <קטע התחלה=ד/>הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹּהֶנֶת, צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמוֹנֶה: אִמָּהּ וְאֵם אִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אִמָּהּ וְאִמָּהּ, וְאֵם אָבִיהָ וְאִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ וִאִמָּהּ. לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אַחַת:<קטע סוף=ד/> {{המשנה|ה|ד|קידושין}} <קטע התחלה=ה/>אֵין בּוֹדְקִין, לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן סַנְהֶדְרִין וּלְמַעְלָה. וְכֹל שֶׁהֻחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה, מַשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֵיהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בְּעַרְכֵי הַיְשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁהָיָה מֻכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ:<קטע סוף=ה/> {{המשנה|ו|ד|קידושין}} <קטע התחלה=ו/>בַּת חָלָל זָכָר, פְּסוּלָה מִן הַכְּהֻנָּה לְעוֹלָם. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה, בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה. חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, בִּתּוֹ פְּסוּלָה לִכְהֻנָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר:<קטע סוף=ו/> {{המשנה|ז|ד|קידושין}} <קטע התחלה=ז/>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת, בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה; וְגֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה. אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת, בִּתּוֹ פְּסוּלָה לִכְהֻנָּה. אֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, אֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת; עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת, בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה:<קטע סוף=ז/> {{המשנה|ח|ד|קידושין}} <קטע התחלה=ח/>הָאוֹמֵר: בְּנִי זֶה מַמְזֵר, אֵינוֹ נֶאֱמָן; וַאֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם אוֹמְרִים עַל הָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ: מַמְזֵר הוּא, אֵינָם נֶאֱמָנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נֶאֱמָנִים:<קטע סוף=ח/> {{המשנה|ט|ד|קידושין}} <קטע התחלה=ט/>מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ, וְהָלַךְ הוּא וְקִדְּשָׁהּ, אִם שֶׁלּוֹ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין; וְאִם שֶׁל שְׁלוּחוֹ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט; וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ, וְהָלְכָה וְקִדְּשָׁה אֶת עַצְמָהּ, אִם שֶׁלָּהּ קָדְמוּ, קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין; וְאִם שֶׁל שְׁלוּחָהּ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין לָהּ גֵּט; וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן לָהּ גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס:<קטע סוף=ט/> {{המשנה|י|ד|קידושין}} <קטע התחלה=י/>מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָם, וּבָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וְאָמַר: אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם, הֲרֵי הִיא זוֹ, וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, לֹא עַל הָאִשָּׁה וְלֹא עַל הַבָּנִים. מֵתָה וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ, מֵבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים, וְאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה:<קטע סוף=י/> {{המשנה|יא|ד|קידושין}} <קטע התחלה=יא/>אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם, הֲרֵי הִיא זוֹ, וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ, מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים. מֵתָה וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ, צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְעַל הַבָּנִים:<קטע סוף=יא/> {{המשנה|יב|ד|קידושין}} <קטע התחלה=יב/>לֹא יִתְיַחֵד אָדָם עִם שְׁתֵּי נָשִׁים; אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים בִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בַּפֻּנְדְּקִי, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמְּרַתּוּ. מִתְיַחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ, וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּקֵרוּב בָּשָׂר; וְאִם הִגְדִּילוּ, זוֹ יְשֵׁנָה בִּכְסוּתָהּ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ:<קטע סוף=יב/> {{המשנה|יג|ד|קידושין}} <קטע התחלה=יג/>לֹא יִלְמַד אָדָם רַוָּק סוֹפְרִים, וְלֹא תִּלְמַד אִשָּׁה סוֹפְרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, לֹא יִלְמַד סוֹפְרִים:<קטע סוף=יג/> {{המשנה|יד|ד|קידושין}} <קטע התחלה=יד/>רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יִרְעֶה רַוָּק בְּהֵמָה, וְלֹא יִישְׁנוּ שְׁנֵי רַוָּקִים בְּטַלִּית אֶחָת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. כֹּל שֶׁעֲסָקָיו עִם הַנָּשִׁים, לֹא יִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים. וְלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת בֵּין הַנָּשִׁים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה, וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעֹשֶׁר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ. שֶׁאֵין אֻמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת; שֶׁלֹּא עֲנִיּוּת מִן הָאֻמָּנוּת וְלֹא עֲשִׁירוּת מִן הָאֻמָּנוּת, אֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֻמָּנוּת? וְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְּצַעַר; וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי, וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי; אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְּצַעַר? אֶלָּא שֶׁהֲרֵעוֹתִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי. אַבָּא גּוּרְיָן אִישׁ צַדְיָן אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא גּוּרְיָא: לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ, חַמָּר, גַּמָּל, סַפָּר, סַפָּן, רוֹעֶה, וְחֶנְוָנִי, שֶׁאֻמָּנוּתָן אֻמְּנוּת לִסְטִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: הַחַמָּרִים, רֻבָּן רְשָׁעִים. וְהַגַּמָּלִין, רֻבָּן כְּשֵׁרִים. הַסַּפָּנִין, רֻבָּן חֲסִידִים. טוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים, לַגֵּיהִנֹּם; וְהַכָּשֵׁר שֶׁבַּטַּבָּחִים, שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא; וּשְׁאָר כָּל אֻמָּנִיּוֹת אֵינָן כֵּן. כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חֹלִי אוֹ לִידֵי זִקְנָה אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ, הֲרֵי הוּא מֵת בָּרָעָב. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא מְשַׁמְּרַתּוּ מִכָּל רַע בְּנַעֲרוּתוֹ, וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְּזִקְנוּתוֹ. בְּנַעֲרוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ" {{ממ|ישעיהו|מ|לא}}; בְּזִקְנוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? "עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה" {{ממ|תהלים|צב|טו}}. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "וְאַבְרָהָם זָקֵן, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" {{ממ|בראשית|כד|א}}. מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" {{ממ|בראשית|כו|ה}}:<קטע סוף=יד/> <noinclude> {{סוף משנה מנוקדת|קידושין|ג|ד|}} [[קטגוריה:משנה מנוקד|קידושין ד]] [[קטגוריה:מסכת קידושין|ד]] </noinclude> k1cse9ess1k6i0kjza93ebzv884vdk7 112 1739231 3001316 2026-03-28T20:27:38Z מ. רובין 40758 יצירת דף עם התוכן "" 3001316 proofread-index text/x-wiki {{:MediaWiki:Proofreadpage_index_template |Type=book |כותרת=באר משה |שפה=he |כרך= |מחבר=משה דנישבסקי |מתרגם= |עורך= |מאייר= |School= |מוציא לאור= |Address=ווילנא |שנה=1905 |Key= |ISBN= |OCLC= |LCCN= |BNF_ARK= |ARC= |מקור=pdf |תמונה=1 |Progress=OCR |דפים=<pagelist /> |Volumes= |Remarks= |Width= |Css= |Header= |Footer= |הערות= }} s9uezvkkxunia9beifir6dgftqfl170 3001317 3001316 2026-03-28T20:31:03Z מ. רובין 40758 מ. רובין העביר את הדף [[מפתח:באר משה]] לשם [[מפתח:באר משה.pdf]]: כותרת שאינה כתובה נכון 3001316 proofread-index text/x-wiki {{:MediaWiki:Proofreadpage_index_template |Type=book |כותרת=באר משה |שפה=he |כרך= |מחבר=משה דנישבסקי |מתרגם= |עורך= |מאייר= |School= |מוציא לאור= |Address=ווילנא |שנה=1905 |Key= |ISBN= |OCLC= |LCCN= |BNF_ARK= |ARC= |מקור=pdf |תמונה=1 |Progress=OCR |דפים=<pagelist /> |Volumes= |Remarks= |Width= |Css= |Header= |Footer= |הערות= }} s9uezvkkxunia9beifir6dgftqfl170 3001319 3001317 2026-03-28T20:31:23Z מ. רובין 40758 3001319 proofread-index text/x-wiki {{:MediaWiki:Proofreadpage_index_template |Type=book |כותרת=באר משה |שפה=he |כרך= |מחבר=משה דנישבסקי |מתרגם= |עורך= |מאייר= |School= |מוציא לאור= |Address=ווילנא |שנה=1905 |Key= |ISBN= |OCLC= |LCCN= |BNF_ARK= |ARC= |מקור=pdf |תמונה=5 |Progress=OCR |דפים=<pagelist /> |Volumes= |Remarks= |Width= |Css= |Header= |Footer= |הערות= }} 4hpqfbkovw3n4pa4ogqkuw672t31kp1 112 1739232 3001318 2026-03-28T20:31:03Z מ. רובין 40758 מ. רובין העביר את הדף [[מפתח:באר משה]] לשם [[מפתח:באר משה.pdf]]: כותרת שאינה כתובה נכון 3001318 proofread-index text/x-wiki #REDIRECT [[מפתח:באר משה.pdf]] gp2y847jk0yq96usc00ljwweabs69nd 104 1739233 3001323 2026-03-28T21:04:30Z יעקב 15222 /* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן "‫‪702‬‬ בבל וארץ ישראל <קטע התחלה=פרק טו/> ופתאום יבוא ראפאפארט בהבליו לאמר כי ר׳ יוחנן ברצונו להזכיר אותו ועוד שני ראשי ראשוני הדור לא קרא אותם בשמם כי אם כנה אותם בשם ״הנערים״. ולא לבד הוא עשה כן כי אם שגם סתמא דירושלמי (או ר׳ זעירא) אשר באו לפרש דברי ר' י..." 3001323 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪702‬‬ בבל וארץ ישראל <קטע התחלה=פרק טו/> ופתאום יבוא ראפאפארט בהבליו לאמר כי ר׳ יוחנן ברצונו להזכיר אותו ועוד שני ראשי ראשוני הדור לא קרא אותם בשמם כי אם כנה אותם בשם ״הנערים״. ולא לבד הוא עשה כן כי אם שגם סתמא דירושלמי (או ר׳ זעירא) אשר באו לפרש דברי ר' יוחנן גם הם לא רצו להזכירם בשמם ויתנו להם שם של זעיר אנפין ״תרגמוניא״ איזה ״מתורגמנין". וכל ההבלים האלה נאמרו בשם חקירה ובשם ביאורים. ואמנם כן שגם כל הפירושים כולם אשר נאמרו בזה אין להם שחר כלל. לפי שאין ספק שסתמא דירושלמי אשר באו לפרש דברי ר׳ יוחנן לא דברו בחידות כי אם שפירשו זה בדבר ברור שנודע מפורש ולא שסתמו עוד הפעם. והיכן נמצא כדבר הזה לדבר בחידות על חידות על יהודה וחזקיה בני ר' חייא, או על רב ולוי, והירושלמי גם בא לפרש וידבר עוד הפעם בחידה סתומה. ולא נמצאו סגנונים כאלה בשום מקום ואין לנו דוגמא לזה לא בבבלי ולא בירושלמי, וגם הדבר לעצמו אי אפשר שידברו בחידות במקום שאין צורך לזה כלל, ובסגנון חידות כאלה אשר אין איש אשר יבינם. אבל הדברים פשוטים, ר׳ יוחנן בימיו דיבר מה שידעו כולם כונתו. ואחר זה אחר ימי ר' יוחנן יפרש זה הירושלמי בדברים היותר ברורים אשר הנם מפורשים וידועים לכל. ודברי הירושלמי הם: ״אמר ר' יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן מאן אינון הרוכין '''תרמודיא'''.״ והם האומה הידועה התרמודים יושבי פאלמירא אשר עליהם בא ב[[יבמות טז א|יבמות ד' ט״ז]]: ״ר׳ יוחנן וסביא דאמרי תרוייהו אין מקבלין גרים מן התרמודים.״ וב[[יבמות טז ב|גמ' שם]] אחר זה ״מתרמוד מאי טעמא לא פליגי בה ר׳ יוחנן וסביא חד אמר משום עבדי שלמה וחד אמר משום בנות ירושלים וכו׳ אלא למ״ד משום בנות ירושלים מה היא פליגי בה רב יוסף ורבנן תרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה חד אמר תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי קשתויי וחד אמר תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי קשתויי בשעה שנכנסו עכו״ם להיכל הכל נפנו וכו׳ והם נפנו על בנות ירושלים וכו'.״ ודברי ר' יוחנן אלה "עד שבאו התרמודים ובטלום" הנם באמת פרק שלם בדברי ימי ישראל בבבל בימי ר' יוחנן. כי כן הדבר אשר התרמוריים לחמו אז בימי ר׳ יוחנן, על '''הגולה''' (נהרדעא וסביבותיה) ויחריבו אותה והן גם דברי רב שרירא גאון באגרתו: ״ושכיב שמואל בשנת תקס״ד (לשטרות) וכו' ובשנת תק״ע (לשטרות) אתא פפא בר נצר ואחרבה '''לנהרדעא''' ואזל רבה בר אבוה זקננו לשכנציב ולשלחי ולמחוזא.״ וכידוע הי׳ פפא בר נצר ואחר זה גם אשתו זנביה מושלי תדמור העיר אשר‬ בנה שלמה ([[קטגוריה:מלכים א ט יח|מלכים א׳ ט׳ י״ח]]) ואת בעלת ואת תדמר במדבר בארץ{{שוליים|(כא)}}. ----------------- {{שולייםלמטה|(כא)}} ובבבלי וירושלמי נקראו תרמודיים כמו גם בשבת ד׳ ל׳ א ששאלו את הלל מפני מה עיניהם של תרמודיק מרוטות אמר לו ובו׳ מפני שדרין בין החולות״‪.‬‬ ‫ובן‪ ‘.‬הוא כי כל הבכר אשר מסביב לה מרבר חוד‪.‬‬<noinclude></noinclude> 0l7da3651cgs656tpds7ncdwkogtpsc 3001324 3001323 2026-03-28T21:04:50Z יעקב 15222 3001324 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪702‬‬ בבל וארץ ישראל <קטע התחלה=פרק טו/> ופתאום יבוא ראפאפארט בהבליו לאמר כי ר׳ יוחנן ברצונו להזכיר אותו ועוד שני ראשי ראשוני הדור לא קרא אותם בשמם כי אם כנה אותם בשם ״הנערים״. ולא לבד הוא עשה כן כי אם שגם סתמא דירושלמי (או ר׳ זעירא) אשר באו לפרש דברי ר' יוחנן גם הם לא רצו להזכירם בשמם ויתנו להם שם של זעיר אנפין ״תרגמוניא״ איזה ״מתורגמנין". וכל ההבלים האלה נאמרו בשם חקירה ובשם ביאורים. ואמנם כן שגם כל הפירושים כולם אשר נאמרו בזה אין להם שחר כלל. לפי שאין ספק שסתמא דירושלמי אשר באו לפרש דברי ר׳ יוחנן לא דברו בחידות כי אם שפירשו זה בדבר ברור שנודע מפורש ולא שסתמו עוד הפעם. והיכן נמצא כדבר הזה לדבר בחידות על חידות על יהודה וחזקיה בני ר' חייא, או על רב ולוי, והירושלמי גם בא לפרש וידבר עוד הפעם בחידה סתומה. ולא נמצאו סגנונים כאלה בשום מקום ואין לנו דוגמא לזה לא בבבלי ולא בירושלמי, וגם הדבר לעצמו אי אפשר שידברו בחידות במקום שאין צורך לזה כלל, ובסגנון חידות כאלה אשר אין איש אשר יבינם. אבל הדברים פשוטים, ר׳ יוחנן בימיו דיבר מה שידעו כולם כונתו. ואחר זה אחר ימי ר' יוחנן יפרש זה הירושלמי בדברים היותר ברורים אשר הנם מפורשים וידועים לכל. ודברי הירושלמי הם: ״אמר ר' יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן מאן אינון הרוכין '''תרמודיא'''.״ והם האומה הידועה התרמודים יושבי פאלמירא אשר עליהם בא ב[[יבמות טז א|יבמות ד' ט״ז]]: ״ר׳ יוחנן וסביא דאמרי תרוייהו אין מקבלין גרים מן התרמודים.״ וב[[יבמות טז ב|גמ' שם]] אחר זה ״מתרמוד מאי טעמא לא פליגי בה ר׳ יוחנן וסביא חד אמר משום עבדי שלמה וחד אמר משום בנות ירושלים וכו׳ אלא למ״ד משום בנות ירושלים מה היא פליגי בה רב יוסף ורבנן תרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה חד אמר תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי קשתויי וחד אמר תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי קשתויי בשעה שנכנסו עכו״ם להיכל הכל נפנו וכו׳ והם נפנו על בנות ירושלים וכו'.״ ודברי ר' יוחנן אלה "עד שבאו התרמודים ובטלום" הנם באמת פרק שלם בדברי ימי ישראל בבבל בימי ר' יוחנן. כי כן הדבר אשר התרמוריים לחמו אז בימי ר׳ יוחנן, על '''הגולה''' (נהרדעא וסביבותיה) ויחריבו אותה והן גם דברי רב שרירא גאון באגרתו: ״ושכיב שמואל בשנת תקס״ד (לשטרות) וכו' ובשנת תק״ע (לשטרות) אתא פפא בר נצר ואחרבה '''לנהרדעא''' ואזל רבה בר אבוה זקננו לשכנציב ולשלחי ולמחוזא.״ וכידוע הי׳ פפא בר נצר ואחר זה גם אשתו זנביה מושלי תדמור העיר אשר‬ בנה שלמה ([[:קטגוריה:מלכים א ט יח|מלכים א׳ ט׳ י״ח]]) ואת בעלת ואת תדמר במדבר בארץ{{שוליים|(כא)}}. ----------------- {{שולייםלמטה|(כא)}} ובבבלי וירושלמי נקראו תרמודיים כמו גם בשבת ד׳ ל׳ א ששאלו את הלל מפני מה עיניהם של תרמודיק מרוטות אמר לו ובו׳ מפני שדרין בין החולות״‪.‬‬ ‫ובן‪ ‘.‬הוא כי כל הבכר אשר מסביב לה מרבר חוד‪.‬‬<noinclude></noinclude> h3bp6u99jxyflrlyhih2v1vul2srp7l 3001325 3001324 2026-03-28T21:11:12Z יעקב 15222 3001325 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪702‬‬ בבל וארץ ישראל <קטע התחלה=פרק טו/> ופתאום יבוא ראפאפארט בהבליו לאמר כי ר׳ יוחנן ברצונו להזכיר אותו ועוד שני ראשי ראשוני הדור לא קרא אותם בשמם כי אם כנה אותם בשם ״הנערים״. ולא לבד הוא עשה כן כי אם שגם סתמא דירושלמי (או ר׳ זעירא) אשר באו לפרש דברי ר' יוחנן גם הם לא רצו להזכירם בשמם ויתנו להם שם של זעיר אנפין ״תרגמוניא״ איזה ״מתורגמנין". וכל ההבלים האלה נאמרו בשם חקירה ובשם ביאורים. ואמנם כן שגם כל הפירושים כולם אשר נאמרו בזה אין להם שחר כלל. לפי שאין ספק שסתמא דירושלמי אשר באו לפרש דברי ר׳ יוחנן לא דברו בחידות כי אם שפירשו זה בדבר ברור שנודע מפורש ולא שסתמו עוד הפעם. והיכן נמצא כדבר הזה לדבר בחידות על חידות על יהודה וחזקיה בני ר' חייא, או על רב ולוי, והירושלמי גם בא לפרש וידבר עוד הפעם בחידה סתומה. ולא נמצאו סגנונים כאלה בשום מקום ואין לנו דוגמא לזה לא בבבלי ולא בירושלמי, וגם הדבר לעצמו אי אפשר שידברו בחידות במקום שאין צורך לזה כלל, ובסגנון חידות כאלה אשר אין איש אשר יבינם. אבל הדברים פשוטים, ר׳ יוחנן בימיו דיבר מה שידעו כולם כונתו. ואחר זה אחר ימי ר' יוחנן יפרש זה הירושלמי בדברים היותר ברורים אשר הנם מפורשים וידועים לכל. ודברי הירושלמי הם: ״אמר ר' יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן מאן אינון הרובין '''תרמודיא'''.״ והם האומה הידועה התרמודים יושבי פאלמירא אשר עליהם בא ב[[יבמות טז א|יבמות ד' ט״ז]]: ״ר׳ יוחנן וסביא דאמרי תרוייהו אין מקבלין גרים מן התרמודים.״ וב[[יבמות טז ב|גמ' שם]] אחר זה ״מתרמוד מאי טעמא לא פליגי בה ר׳ יוחנן וסביא חד אמר משום עבדי שלמה וחד אמר משום בנות ירושלים וכו׳ אלא למ״ד משום בנות ירושלים מה היא פליגי בה רב יוסף ורבנן תרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה חד אמר תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי קשתויי וחד אמר תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי קשתויי בשעה שנכנסו עכו״ם להיכל הכל נפנו וכו׳ והם נפנו על בנות ירושלים וכו'.״ ודברי ר' יוחנן אלה "עד שבאו התרמודים ובטלום" הנם באמת פרק שלם בדברי ימי ישראל בבבל בימי ר' יוחנן. כי כן הדבר אשר התרמוריים לחמו אז בימי ר׳ יוחנן, על '''הגולה''' (נהרדעא וסביבותיה) ויחריבו אותה והן גם דברי רב שרירא גאון באגרתו: ״ושכיב שמואל בשנת תקס״ד (לשטרות) וכו' ובשנת תק״ע (לשטרות) אתא פפא בר נצר ואחרבה '''לנהרדעא''' ואזל רבה בר אבוה זקננו לשכנציב ולשלחי ולמחוזא.״ וכידוע הי׳ פפא בר נצר ואחר זה גם אשתו זנביה מושלי תדמור העיר אשר‬ בנה שלמה ([[:קטגוריה:מלכים א ט יח|מלכים א׳ ט׳ י״ח]]) ואת בעלת ואת תדמר במדבר בארץ{{שוליים|(כא)}}. <קטע סוף=פרק טו/> ----------------- <קטע התחלה=הערות טו/> {{שולייםלמטה|(כא)}} ובבבלי וירושלמי נקראו תרמודיים כמו גם ב[[שבת לא א|שבת ד׳ ל"א]] ששאלו את הלל מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות אמר לו וכו׳ מפני שדרין בין החולות״. וכן הוא כי כל הככר אשר מסביב לה מדבר חול.‬ <קטע סוף=הערות טו/><noinclude></noinclude> 0lbyecdgc1wyvp36w2nh6wbgf5a05cn 104 1739234 3001327 2026-03-28T21:17:43Z יעקב 15222 /* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן "בבל וארץ ישראל שנב <קטע התחלה=פרק טו/> ובאיכה רבתי סוף פסוק בלע ד' ״אמר ר׳ יוחנן אשרי מי שראה במפלתה של תרמוד למה שהיתה שותפת בשתי חורבנות". ופפא בר נצר בראש התרמודיים הרעישו אז את כל המזרח. ובא עליו במדרש רבה בראשית פרשה ע״ו ״הצליני נא מיד אחי מיד עשו‬ ‫ה..." 3001327 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>בבל וארץ ישראל שנב <קטע התחלה=פרק טו/> ובאיכה רבתי סוף פסוק בלע ד' ״אמר ר׳ יוחנן אשרי מי שראה במפלתה של תרמוד למה שהיתה שותפת בשתי חורבנות". ופפא בר נצר בראש התרמודיים הרעישו אז את כל המזרח. ובא עליו במדרש רבה בראשית פרשה ע״ו ״הצליני נא מיד אחי מיד עשו‬ ‫הצל את בני לעתיד לבוא מיד בני בניו שבאו עליהן מ כ ח ו ש ל ע ש ו הדא ד‪ 1‬א‬ ‫דכתיב )דניאל ז׳( משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירא סלקת בניהן זד‪ .‬בן נ צ ר‪.‬״‬ ‫ובא עליו ״שבא עליהן מכחו של עשו״ שכידוע לחם בן נצר מלחמותיו בשם‬ ‫הרומיים ויקו כי גם יהי׳ לקיסר רומא‪.‬‬ ‫וכל זה הי׳ איזה שנים אחרי מות שמואל בעצם ימי ר׳ יוחנן‪ ,‬אשר אז‬ ‫הרעישו התרמודיים את כל המזרח‪.‬‬ ‫ואז היו לשיחה בפי הבריות בר‪.‬יותם רובי קשת מצויינים מאד‪ ,‬עד אשר רבד‪.‬‬ ‫בר בר חנה בתארו אותם גם בנוגע לחרבן בית ראשון אמר‪ :‬״תריסר אלפי נברי‬ ‫ושתא אלפי קשיתויי״ או ״תרישר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי קשתויי‪.‬״‬ ‫ועל שם ״רובה קימתי קראם ר׳ יוחנן ״הרובין״ כי כן נקראו אז בפי העם בימי‬ ‫המלחמה אשד נתנו חתיתם בארץ החיים בימים ההם בידיעתם בתור ״רובד‪ .‬קשת״‬ ‫)פארטרעפליכעי ♦מימצען( ויקראו להם‪ .‬סתם ״הרובים‪.‬״‬ ‫אבל אהד דור ר׳ יוחנן כאשר שקטה הארץ והצלחתם עברה ובטלד‪ ,.‬והרומיים‬ ‫גם לקחו בשיביה את זנביה וכל דבר התרמודיים בטל‪ ,‬אז נשתקע גם הכינוי ״הרובים״‬ ‫אשר נתנו להם בימי הםלד‪1‬םה עצמה‪.‬‬ ‫ועל כן נתפרש זה אחר זה מהירושלמי ״מאן אינון ה ר ו ב י ן ת ד מ ו ד י יא״‪.‬‬ ‫והדברים פשוטים ומבוארים‪.‬‬ ‫ובשעית המלחמות ההם אשר נד‪,‬רדעא וכל סביבותיד‪) .‬ד‪,‬ג ו ל ה( נד‪,‬רבו‪ ,‬בימים‬ ‫ההם נתבטלו ימם תרומות ובעשירות‪,‬‬ ‫אם שד‪,‬ם לקחו בהם חלק גדול מכל זרע הארץ‪ ,‬ואם כי מפני‪ ,‬חרבות נדדו‬ ‫בעת הד‪,‬יא רוב תושבי הארץ אז‪ ,‬ואם כי נדלדלו מאד בחרבן הגדול הזה‪.‬‬ ‫וזד‪ ,‬הי׳ בימי ר׳ יוחנן ועל זד‪ ,‬הוא שד‪.‬תאונן ר׳ יוחנן ״ ר ב ו ת י נ ו ש ב ג ו ל ה‬ '''היו מפרישין''' תרומות ומעשרות עד שבאו '''הרובים''' ובטלום‪.‬״‬ ‫אבל אחרי אשר שקטה הארץ לגמרי ואחרי אשר שאפו העם ‪-‬רוח‪ ,‬ואחרי‬ ‫אשר נבנו הערים החרבות‪ ,‬וכל הסדרים שבו למקומם‪ ,‬אז שבו לדיני תרומות‬ ‫ומעשרות כמו שהיו לפני זה‪ ,‬וכמו שנראה מפורש שבימי האמוראים שהיו אחרי ימי‬ ר' יוחנן נהגו שם בתרומות ומעשרות{{שוליים|(כב)}}. ---------------------- {{שולייםלמטה|(כב)}} וכל מה שנדחקו התוס׳ בע״ז ד׳ נ״ט ובחולין ד׳ ר במה שאין תרומות‬ ‫וטעשרות' נוהנין ב ח ^ לא ‪ p‬וטה שאין אנו נוהגין עתה בחרוטות ו ט ה רו ת‪ ,‬הנה הברור בזה^הוא‬ ‫כפי הריי בתוס׳ שם‪.‬‬ ‫אבל ד״י אוטר ני לא נתחייבו בתרוטות ובטעשרות אלא הסטובות לא ‪ p‬ישראל כגון‬‫נמרים ובבל טואב ובני עטון כי שם היו רגילים להפריש שלא יבואו להקל בטעשר א ‪ p‬ישראל‬ ‫'‬ ‫אבל במקומות הרחוקים לא חייבו חכטים שום טעשר אפי׳ בדגן ותירוש ויצהר‪'.‬‬ ‫ייק^ שיפלא על אשד בכל דבריהם לא הביאו המשנה דידים‪ ,‬אשר משם הננו יודעים יי‬ ‫־‬ ‫מעולם לא הי׳ שום גזירה כללית על חוץ ל ‪ pH‬בכלל‪,‬‬ ‫כי אם ׳ שבבואם לבבל ועיקר מושב בני ישראל הי׳ שם אז גזרו נכיאים שכיניהם לנהוג‬ ‫‪-‬בגולה״ היינו בעיקר מושבם תרומות ומעשרות‪.‬‬<noinclude></noinclude> gavkxvzzkyukv22muippmcq9jf140et 3001465 3001327 2026-03-29T08:40:12Z יעקב 15222 3001465 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>בבל וארץ ישראל שנב <קטע התחלה=פרק טו/> ובאיכה רבתי סוף פסוק בלע ד' ״אמר ר׳ יוחנן אשרי מי שראה במפלתה של תרמוד למה שהיתה שותפת בשתי חורבנות". ופפא בר נצר בראש התרמודיים הרעישו אז את כל המזרח. ובא עליו ב[[בראשית רבה עו ו|מדרש רבה בראשית פרשה ע״ו]] ״הצליני נא מיד אחי מיד עשו הצל את בני לעתיד לבוא מיד בני בניו שבאו עליהן '''מכחו של עשו''' הדא הוא דכתיב ([[דניאל ז|דניאל ז׳]]) משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירא סלקת בניהן זה בן נצר.״ ובא עליו ״שבא עליהן מכחו של עשו״ שכידוע לחם בן נצר מלחמותיו בשם הרומיים ויקו כי גם יהי׳ לקיסר רומא.‫ וכל זה הי׳ איזה שנים אחרי מות שמואל בעצם ימי ר׳ יוחנן, אשר אז הרעישו התרמודיים את כל המזרח. ואז היו לשיחה בפי הבריות בהיותם רובי קשת מצויינים מאד, עד אשר רבה בר בר חנה בתארו אותם גם בנוגע לחרבן בית ראשון אמר: ״תריסר אלפי גברי ושתא אלפי קשתויי״ או ״תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי קשתויי". ועל שם ״רובה קשת" קראם ר׳ יוחנן ״הרובין״ כי כן נקראו אז בפי העם בימי‬ ‫המלחמה אשר נתנו חתיתם בארץ החיים בימים ההם בידיעתם בתור ״רובה קשת״ (פארטרעפליכע שימצען) ויקראו להם סתם ״הרובים.״‬ אבל אחר דור ר׳ יוחנן כאשר שקטה הארץ והצלחתם עברה ובטלה, והרומיים גם לקחו בשיביה את זנביה וכל דבר התרמודיים בטל‪ ,‬אז נשתקע גם הכינוי ״הרובים״‬ ‫אשר נתנו להם בימי הםלד‪1‬םה עצמה‪.‬‬ ‫ועל כן נתפרש זה אחר זה מהירושלמי ״מאן אינון ה ר ו ב י ן ת ד מ ו ד י יא״‪.‬‬ ‫והדברים פשוטים ומבוארים‪.‬‬ ‫ובשעית המלחמות ההם אשר נד‪,‬רדעא וכל סביבותיד‪) .‬ד‪,‬ג ו ל ה( נד‪,‬רבו‪ ,‬בימים‬ ‫ההם נתבטלו ימם תרומות ובעשירות‪,‬‬ ‫אם שד‪,‬ם לקחו בהם חלק גדול מכל זרע הארץ‪ ,‬ואם כי מפני‪ ,‬חרבות נדדו‬ ‫בעת הד‪,‬יא רוב תושבי הארץ אז‪ ,‬ואם כי נדלדלו מאד בחרבן הגדול הזה‪.‬‬ ‫וזד‪ ,‬הי׳ בימי ר׳ יוחנן ועל זד‪ ,‬הוא שד‪.‬תאונן ר׳ יוחנן ״ ר ב ו ת י נ ו ש ב ג ו ל ה‬ '''היו מפרישין''' תרומות ומעשרות עד שבאו '''הרובים''' ובטלום‪.‬״‬ ‫אבל אחרי אשר שקטה הארץ לגמרי ואחרי אשר שאפו העם ‪-‬רוח‪ ,‬ואחרי‬ ‫אשר נבנו הערים החרבות‪ ,‬וכל הסדרים שבו למקומם‪ ,‬אז שבו לדיני תרומות‬ ‫ומעשרות כמו שהיו לפני זה‪ ,‬וכמו שנראה מפורש שבימי האמוראים שהיו אחרי ימי‬ ר' יוחנן נהגו שם בתרומות ומעשרות{{שוליים|(כב)}}. ---------------------- {{שולייםלמטה|(כב)}} וכל מה שנדחקו התוס׳ בע״ז ד׳ נ״ט ובחולין ד׳ ר במה שאין תרומות‬ ‫וטעשרות' נוהנין ב ח ^ לא ‪ p‬וטה שאין אנו נוהגין עתה בחרוטות ו ט ה רו ת‪ ,‬הנה הברור בזה^הוא‬ ‫כפי הריי בתוס׳ שם‪.‬‬ ‫אבל ד״י אוטר ני לא נתחייבו בתרוטות ובטעשרות אלא הסטובות לא ‪ p‬ישראל כגון‬‫נמרים ובבל טואב ובני עטון כי שם היו רגילים להפריש שלא יבואו להקל בטעשר א ‪ p‬ישראל‬ ‫'‬ ‫אבל במקומות הרחוקים לא חייבו חכטים שום טעשר אפי׳ בדגן ותירוש ויצהר‪'.‬‬ ‫ייק^ שיפלא על אשד בכל דבריהם לא הביאו המשנה דידים‪ ,‬אשר משם הננו יודעים יי‬ ‫־‬ ‫מעולם לא הי׳ שום גזירה כללית על חוץ ל ‪ pH‬בכלל‪,‬‬ ‫כי אם ׳ שבבואם לבבל ועיקר מושב בני ישראל הי׳ שם אז גזרו נכיאים שכיניהם לנהוג‬ ‫‪-‬בגולה״ היינו בעיקר מושבם תרומות ומעשרות‪.‬‬<noinclude></noinclude> riev3q59ymzzikeevj903j5yacovzbt 0 1739235 3001341 2026-03-28T21:58:29Z בן פרחיה 45099 יצירת דף עם התוכן "==עלה לד== וכשירד השפע מספירת בינה לז' בניה ירד כאחד כלומר שירד כל השפע בבת אחת וקבל אותו החסד מפני שהיה יותר קרוב אליה והחזיק אותו לעצמו ומרוב האור והשפע לא היה יכול להכיל ונשתבר הכלי ואח"כ ירד השפע לגבורה ורצה גם הוא להחזיק כל השפע ונשתברה גם היא וכן ת"ת ונ..." 3001341 wikitext text/x-wiki ==עלה לד== וכשירד השפע מספירת בינה לז' בניה ירד כאחד כלומר שירד כל השפע בבת אחת וקבל אותו החסד מפני שהיה יותר קרוב אליה והחזיק אותו לעצמו ומרוב האור והשפע לא היה יכול להכיל ונשתבר הכלי ואח"כ ירד השפע לגבורה ורצה גם הוא להחזיק כל השפע ונשתברה גם היא וכן ת"ת ונצח והוד. וכשראה היסוד ככה לא רצה לקבל כל השפע בבת אחת אלא קבל חלק אחד לתת למלכות בתורת פקדון כדכתיב והיה האוכל לפקדון לארץ דהיינו השפע ונתנו לה ולא הספיק לתת לה עד שקבל כל שאר השפע ולא יכול לסובלו ונשבר גם הוא הגם כי היה לו רגע חיות יותר מן הראשונים דהיינו בזמן שהיה לו החלק של מלכות בלבד ולזה נקרא חי עולמים מפני שהיה לו חיות בעולם התוהו הזה וגם אחר התקון שהוא עולם הישוב. וגם מלכות כשקבלה החלק ההוא הגם כי לא היה חלק גדול לא יכלה לסבול אותו ונתמעכה כמו שנעשה כלי של מתכת כשמשימין אותו לאור שמתמעך ואין בו צורת כלי וז"ש הרשב"י בזוהר בספרא דצניעותא וארעא אתבטלת ואחר שבירת יסוד ירד לה כל השפע ומפני שכשירד לה היתה כבר מעוכה לא היה בה שבירה וז"ס אחת מהנה לא נשברה ולא נתהוו ממנה קליפות כביכול כמו שנתהוו משבירת הכלים הראשונים שאלו ח"ו היתה בה שבירה היו מתהוים ממנה קליפות הרבה קשים עד מאד עד שכמעט לא היה קיום לעולם מפני רוב הקליפות וזה מפני שהכלי שלה יותר עב מן הראשונים ולזה גזר הב"ה שלא ישברו אלא אותן הכלים שהם יותר דקים כדי שלא יהיו הקליפות כל כך גסים. ==הג"ה== במ"ש וקבל אותו החסד. וא"ת מדוע החסד קבל כל אותו השפע שהוא היה יודע שאינו יכול לסובלו וגם גבורה הואיל וראשה מה שקרה לחסד וכן לבאים אחר כך. דע לך שהחסד לשב שלהיות שהוא חסד והכלי שלו זך שיכול להכיל כל השפע ההוא וכם ראה שכינה שהיתה למעלה ממנה ויש בה קצת דין והכילה אותו השפע אעפ"י שהיתה קרובה למאציל והשפע יותר רב בהיותו קרוב למקורו ומפני כל אלו הסבות חשב שיוכל לסובלו כמו הבינה ונשברה. וגבורה עלה בדעתה להפך שלהיות הכלי שלה עב יותר מן החסד לפי שהיא דין והוא דומה לבינה יותר מהחסד וגם שהיא רחוקה ממקור השפע יותר מן החסד ויהיה יכול לסבול האור יותר מן החסד ואעפ"י כן נשברה וכן ת"ת חשב שכיון שהוא ממוזג מדין ורחמים משאכ"ן בכלים הנ"ל וגם שהוא יותר רחוק מהם ממקור השפע שיוכל לסבול השפע ולא הועיל לו ונשבר וכדמיון זה דימו נצח והוד שלפי רחוקם יוכלו לסבול ולא הועיל להם וכן נגוזו ונשברו. אמנם יסוד חשב מפני שנתן וחלק ממה שקבל למלכות ולא היה השפע כל כך גדול וגם הכלי שלו היה יותר עב ורחוק מהמקור מכולם שיסבול ונשבר גם הוא כמוהם אבל מ"מ הועיל לו במקצת שנשאר חי זמן מועט ומלכות לא קבלה מאומה יותר ממה שנתן לה יסוד שהוא חלקה הנ"ל ולכן לא נשברה. וא"ת ומאחר שלא היה לה רק חלקה מדוע נתמעכה. תשובה דע שבאותו הרגע שנתן לה יסוד את חלקה תכף קבל יסוד שאר השפע ונשבר יסוד כנ"ל באופן שבאותו רגע שנכנס לתוכה חלקה היה מכוסה שבא אליה דרך צינור מהיסוד למלכות משא"כ אחר שבירת כלי היסוד שבא האור למלכות מגולה ולא בדרך צינור אלא כשופך בשפע רב מים רבים ונפל על כלי המלכות לתוכו ומבחוץ וכאילו ניתך הכלי ולכן נתמעכה ולא נשברה וזה לשון ספר למודי האר"י שכשנשבר היסוד ירד על מלכות כל השפע בבת אחת ונתחממה כ"כ עד שנתכה ונתמעכה ונעשית כמו סנדל וזה מפני שכלי שלה יותר עכור ולזה נתבטלה אבל אין שייך בה לשון שבירה. איך נפלו גבורים ונאבדו כלי מלחמה. oppxnfagxdfntl26tctsky3w55uxoj4 3001405 3001341 2026-03-28T22:19:42Z בן פרחיה 45099 3001405 wikitext text/x-wiki ==עלה לד== וכשירד השפע מספירת בינה לז' בניה ירד כאחד כלומר שירד כל השפע בבת אחת וקבל אותו החסד מפני שהיה יותר קרוב אליה והחזיק אותו לעצמו ומרוב האור והשפע לא היה יכול להכיל ונשתבר הכלי ואח"כ ירד השפע לגבורה ורצה גם הוא להחזיק כל השפע ונשתברה גם היא וכן ת"ת ונצח והוד. וכשראה היסוד ככה לא רצה לקבל כל השפע בבת אחת אלא קבל חלק אחד לתת למלכות בתורת פקדון כדכתיב והיה האוכל לפקדון לארץ דהיינו השפע ונתנו לה ולא הספיק לתת לה עד שקבל כל שאר השפע ולא יכול לסובלו ונשבר גם הוא הגם כי היה לו רגע חיות יותר מן הראשונים דהיינו בזמן שהיה לו החלק של מלכות בלבד ולזה נקרא חי עולמים מפני שהיה לו חיות בעולם התוהו הזה וגם אחר התקון שהוא עולם הישוב. וגם מלכות כשקבלה החלק ההוא הגם כי לא היה חלק גדול לא יכלה לסבול אותו ונתמעכה כמו שנעשה כלי של מתכת כשמשימין אותו לאור שמתמעך ואין בו צורת כלי וז"ש הרשב"י בזוהר בספרא דצניעותא וארעא אתבטלת ואחר שבירת יסוד ירד לה כל השפע ומפני שכשירד לה היתה כבר מעוכה לא היה בה שבירה וז"ס אחת מהנה לא נשברה ולא נתהוו ממנה קליפות כביכול כמו שנתהוו משבירת הכלים הראשונים שאלו ח"ו היתה בה שבירה היו מתהוים ממנה קליפות הרבה קשים עד מאד עד שכמעט לא היה קיום לעולם מפני רוב הקליפות וזה מפני שהכלי שלה יותר עב מן הראשונים ולזה גזר הב"ה שלא ישברו אלא אותן הכלים שהם יותר דקים כדי שלא יהיו הקליפות כל כך גסים. ==הג"ה== במ"ש '''וקבל אותו החסד.''' וא"ת מדוע החסד קבל כל אותו השפע שהוא היה יודע שאינו יכול לסובלו וגם גבורה הואיל וראשה מה שקרה לחסד וכן לבאים אחר כך. דע לך שהחסד לשב שלהיות שהוא חסד והכלי שלו זך שיכול להכיל כל השפע ההוא וכם ראה שכינה שהיתה למעלה ממנה ויש בה קצת דין והכילה אותו השפע אעפ"י שהיתה קרובה למאציל והשפע יותר רב בהיותו קרוב למקורו ומפני כל אלו הסבות חשב שיוכל לסובלו כמו הבינה ונשברה. וגבורה עלה בדעתה להפך שלהיות הכלי שלה עב יותר מן החסד לפי שהיא דין והוא דומה לבינה יותר מהחסד וגם שהיא רחוקה ממקור השפע יותר מן החסד ויהיה יכול לסבול האור יותר מן החסד ואעפ"י כן נשברה וכן ת"ת חשב שכיון שהוא ממוזג מדין ורחמים משאכ"ן בכלים הנ"ל וגם שהוא יותר רחוק מהם ממקור השפע שיוכל לסבול השפע ולא הועיל לו ונשבר וכדמיון זה דימו נצח והוד שלפי רחוקם יוכלו לסבול ולא הועיל להם וכן נגוזו ונשברו. אמנם יסוד חשב מפני שנתן וחלק ממה שקבל למלכות ולא היה השפע כל כך גדול וגם הכלי שלו היה יותר עב ורחוק מהמקור מכולם שיסבול ונשבר גם הוא כמוהם אבל מ"מ הועיל לו במקצת שנשאר חי זמן מועט ומלכות לא קבלה מאומה יותר ממה שנתן לה יסוד שהוא חלקה הנ"ל ולכן לא נשברה. וא"ת ומאחר שלא היה לה רק חלקה מדוע נתמעכה. תשובה דע שבאותו הרגע שנתן לה יסוד את חלקה תכף קבל יסוד שאר השפע ונשבר יסוד כנ"ל באופן שבאותו רגע שנכנס לתוכה חלקה היה מכוסה שבא אליה דרך צינור מהיסוד למלכות משא"כ אחר שבירת כלי היסוד שבא האור למלכות מגולה ולא בדרך צינור אלא כשופך בשפע רב מים רבים ונפל על כלי המלכות לתוכו ומבחוץ וכאילו ניתך הכלי ולכן נתמעכה ולא נשברה וזה לשון ספר למודי האר"י שכשנשבר היסוד ירד על מלכות כל השפע בבת אחת ונתחממה כ"כ עד שנתכה ונתמעכה ונעשית כמו סנדל וזה מפני שכלי שלה יותר עכור ולזה נתבטלה אבל אין שייך בה לשון שבירה. איך נפלו גבורים ונאבדו כלי מלחמה. c4bf3k8jew9k5eharfwqcwywlbsmnq9 3001451 3001405 2026-03-28T22:52:13Z Roxette5 5159 3001451 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|נובלות חכמה||לג|לד|לה}} ==עלה לד== וכשירד השפע מספירת בינה לז' בניה ירד כאחד כלומר שירד כל השפע בבת אחת וקבל אותו החסד מפני שהיה יותר קרוב אליה והחזיק אותו לעצמו ומרוב האור והשפע לא היה יכול להכיל ונשתבר הכלי ואח"כ ירד השפע לגבורה ורצה גם הוא להחזיק כל השפע ונשתברה גם היא וכן ת"ת ונצח והוד. וכשראה היסוד ככה לא רצה לקבל כל השפע בבת אחת אלא קבל חלק אחד לתת למלכות בתורת פקדון כדכתיב והיה האוכל לפקדון לארץ דהיינו השפע ונתנו לה ולא הספיק לתת לה עד שקבל כל שאר השפע ולא יכול לסובלו ונשבר גם הוא הגם כי היה לו רגע חיות יותר מן הראשונים דהיינו בזמן שהיה לו החלק של מלכות בלבד ולזה נקרא חי עולמים מפני שהיה לו חיות בעולם התוהו הזה וגם אחר התקון שהוא עולם הישוב. וגם מלכות כשקבלה החלק ההוא הגם כי לא היה חלק גדול לא יכלה לסבול אותו ונתמעכה כמו שנעשה כלי של מתכת כשמשימין אותו לאור שמתמעך ואין בו צורת כלי וז"ש הרשב"י בזוהר בספרא דצניעותא וארעא אתבטלת ואחר שבירת יסוד ירד לה כל השפע ומפני שכשירד לה היתה כבר מעוכה לא היה בה שבירה וז"ס אחת מהנה לא נשברה ולא נתהוו ממנה קליפות כביכול כמו שנתהוו משבירת הכלים הראשונים שאלו ח"ו היתה בה שבירה היו מתהוים ממנה קליפות הרבה קשים עד מאד עד שכמעט לא היה קיום לעולם מפני רוב הקליפות וזה מפני שהכלי שלה יותר עב מן הראשונים ולזה גזר הב"ה שלא ישברו אלא אותן הכלים שהם יותר דקים כדי שלא יהיו הקליפות כל כך גסים. ==הג"ה== במ"ש '''וקבל אותו החסד.''' וא"ת מדוע החסד קבל כל אותו השפע שהוא היה יודע שאינו יכול לסובלו וגם גבורה הואיל וראשה מה שקרה לחסד וכן לבאים אחר כך. דע לך שהחסד לשב שלהיות שהוא חסד והכלי שלו זך שיכול להכיל כל השפע ההוא וכם ראה שכינה שהיתה למעלה ממנה ויש בה קצת דין והכילה אותו השפע אעפ"י שהיתה קרובה למאציל והשפע יותר רב בהיותו קרוב למקורו ומפני כל אלו הסבות חשב שיוכל לסובלו כמו הבינה ונשברה. וגבורה עלה בדעתה להפך שלהיות הכלי שלה עב יותר מן החסד לפי שהיא דין והוא דומה לבינה יותר מהחסד וגם שהיא רחוקה ממקור השפע יותר מן החסד ויהיה יכול לסבול האור יותר מן החסד ואעפ"י כן נשברה וכן ת"ת חשב שכיון שהוא ממוזג מדין ורחמים משאכ"ן בכלים הנ"ל וגם שהוא יותר רחוק מהם ממקור השפע שיוכל לסבול השפע ולא הועיל לו ונשבר וכדמיון זה דימו נצח והוד שלפי רחוקם יוכלו לסבול ולא הועיל להם וכן נגוזו ונשברו. אמנם יסוד חשב מפני שנתן וחלק ממה שקבל למלכות ולא היה השפע כל כך גדול וגם הכלי שלו היה יותר עב ורחוק מהמקור מכולם שיסבול ונשבר גם הוא כמוהם אבל מ"מ הועיל לו במקצת שנשאר חי זמן מועט ומלכות לא קבלה מאומה יותר ממה שנתן לה יסוד שהוא חלקה הנ"ל ולכן לא נשברה. וא"ת ומאחר שלא היה לה רק חלקה מדוע נתמעכה. תשובה דע שבאותו הרגע שנתן לה יסוד את חלקה תכף קבל יסוד שאר השפע ונשבר יסוד כנ"ל באופן שבאותו רגע שנכנס לתוכה חלקה היה מכוסה שבא אליה דרך צינור מהיסוד למלכות משא"כ אחר שבירת כלי היסוד שבא האור למלכות מגולה ולא בדרך צינור אלא כשופך בשפע רב מים רבים ונפל על כלי המלכות לתוכו ומבחוץ וכאילו ניתך הכלי ולכן נתמעכה ולא נשברה וזה לשון ספר למודי האר"י שכשנשבר היסוד ירד על מלכות כל השפע בבת אחת ונתחממה כ"כ עד שנתכה ונתמעכה ונעשית כמו סנדל וזה מפני שכלי שלה יותר עכור ולזה נתבטלה אבל אין שייך בה לשון שבירה. איך נפלו גבורים ונאבדו כלי מלחמה. rif03ihea0ht0zdyd8j3l3z3p0a3zpq 3 1739236 3001449 2026-03-28T22:51:13Z Roxette5 5159 יצירת דף עם התוכן "{{בה}}--~~~~" 3001449 wikitext text/x-wiki {{בה}}--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 01:51, 29 במרץ 2026 (IDT) 8sdzwscbhv997baehsegkxkkhaatdri 2 1739237 3001450 2026-03-28T22:51:21Z Roxette5 5159 יצירת דף עם התוכן "{{ריק}}" 3001450 wikitext text/x-wiki {{ריק}} n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r 0 1739238 3001452 2026-03-28T22:52:45Z Roxette5 5159 יצירת דף עם התוכן "{{סרגל ניווט|נובלות חכמה||לד|לה|לו}} ==עלה לה==" 3001452 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|נובלות חכמה||לד|לה|לו}} ==עלה לה== g976mntw4r89d80ksksmwsoraatauf9 3001453 3001452 2026-03-28T22:52:51Z Roxette5 5159 3001453 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|נובלות חכמה||לד|לה|לו}} ==עלה לה== l7cfl9zzkz79mdx8tgma28ii7jcen3z 0 1739239 3001454 2026-03-28T22:53:02Z Roxette5 5159 יצירת דף עם התוכן "{{סרגל ניווט|נובלות חכמה||לה|לו|}} ==עלה לו==" 3001454 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|נובלות חכמה||לה|לו|}} ==עלה לו== 86o994rt2w46nj7039n9wo2nj0hlwaq 3001455 3001454 2026-03-28T22:53:08Z Roxette5 5159 3001455 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|נובלות חכמה||לה|לו|}} ==עלה לו== eqlzlpn251v3aw3uapgj2dp9hoih03z 0 1739240 3001466 2026-03-29T08:54:01Z מו יו הו 37729 פיוט 3001466 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} (נוסח תימן) {{הור|סימן: '''אביתר חזק'''}} {{סי|אֱ}}מֶת אַתָּה חֲתָנֵנוּ / כְּמוֹ סַהַר בְּתוֹכֵנוּ{{ש}} וּמֶלֶךְ אַתְּ לְפָנֵינוּ / יְבֹרַךְ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ {{סי|בְּ}}כַלָּתָךְ מְאֹד תִּשְׂמַח / בְּרֹב מָמוֹן וְרֹב קֶמַח{{ש}} וְתִזְכֶּה לַחֲזוֹת צֶמַח / וְאֶל קָדְשׁוֹ יְבִיאֵנוּ {{סי|יְ}}הִי זַרְעָךְ כְּיִשְׂרָאֵל / וְחָכְמָתָךְ כְּגַבְרִיאֵל{{ש}} וְטוֹבָתָךְ לְכָל שׁוֹאֵל / וְסִימָן טוֹב לְכֻלָּנוּ {{סי|תְּ}}מִים דֵּעִים יְבָרֶכְכֶם / וְיַפְרֵיכֶם וְיַרְבֵּיכֶם{{ש}} וְיַרְאֲכֶם בְּעֵינֵיכֶם / בְּעֵת נָבוֹא לְאַרְצֵנוּ {{סי|רְ}}אוּ תֹּאַר חֲתַן מִשְׂרָה / עֲלֵי רֹאשׁוֹ כְּלִיל תּוֹרָה{{ש}} וְחָכְמָתוֹ בְּרֹב אוֹרָה / כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ בְּאַרְצֵנוּ {{סי|חֲ}}זַק חָתָן בְּחֻפָּתָךְ / וְשִׂישׂ וּשְׂמַח בְּכַלָּתָךְ{{ש}} וְאֵל שַׁדַּי בְּעֶזְרָתָךְ / וְגַם יִהְיֶה בְּעֶזְרֵנוּ {{סי|זְ}}מָן יֶשַׁע יְקָרֵב אֵל / בְּיָמֶיךָ לְיִשְׂרָאֵל{{ש}} וּמָשִׁיחַ וְהַגּוֹאֵל / וְיִבְנֶה בֵּית זְבוּלֵנוּ {{סי|קְ}}דוֹשֵׁנוּ יְחַיֵּנוּ / וְיַפְרֵנוּ וְיַרְבֵּנוּ{{ש}} וְיַרְאֵנוּ בְעֵינֵינוּ / בְּעֵת בִּיאַת מְשִׁיחֵנוּ. {{הור|והללויה}} kap8v4snc5sjltzxqjy2jii1fm1gv0o 14 1739241 3001471 2026-03-29T09:19:40Z מו יו הו 37729 יצירת דף עם התוכן "[[קטגוריה:פיוטים למועד שחל בשבת]] [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]]" 3001471 wikitext text/x-wiki [[קטגוריה:פיוטים למועד שחל בשבת]] [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]] k2kvfxc7qej54dqnkstlh8itb1qzriu 3001480 3001471 2026-03-29T09:21:58Z מו יו הו 37729 הוספת [[קטגוריה:שבתות מיוחדות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3001480 wikitext text/x-wiki [[קטגוריה:פיוטים למועד שחל בשבת]] [[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]] [[קטגוריה:שבתות מיוחדות]] dz9ow1fwu5o9yoezsnzz67wbvwwe4co 14 1739242 3001483 2026-03-29T09:24:25Z מו יו הו 37729 קטגוריה 3001483 wikitext text/x-wiki [[קטגוריה:פיוטים למועד שחל בשבת]] [[קטגוריה:פיוטי חנוכה]] njyy9rtd9k6r7ncwoiva7fu9r8ky5j2 14 1739243 3001485 2026-03-29T09:24:58Z מו יו הו 37729 יצירת דף עם התוכן "[[קטגוריה:פיוטים לפי מועד]] [[קטגוריה:פיוטי שבת]]" 3001485 wikitext text/x-wiki [[קטגוריה:פיוטים לפי מועד]] [[קטגוריה:פיוטי שבת]] tq2wewedde2tyw3frg4xe23fmjv3u9p 14 1739244 3001504 2026-03-29T09:32:28Z מו יו הו 37729 יצירת דף עם התוכן "[[קטגוריה:פיוטים למועד שחל בשבת]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]]" 3001504 wikitext text/x-wiki [[קטגוריה:פיוטים למועד שחל בשבת]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] ohsos9f0fdse87055l6dgqgzazdv24f 0 1739245 3001515 2026-03-29T11:47:45Z מו יו הו 37729 מקורות: סידור וורמייזא Erlangen-Nürnberg, Ms. 1267 (מקור עיקרי); סידור וורמייזא, פריס, המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה של היהדות Ms. Inv.D.98.04.028.CL 3001515 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''א"ב''', '''יצחק בר אלעזר'''}} מֵרְשׁוּת {{סי|אֱ}}לֹהֵי קֶדֶם עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה {{ש}} {{סי|בָּ}}נָה עֲלִיָּה קֶדֶם וְסוֹף הֲדוֹמָה{{ש}} {{סי|גָּ}}מַר מַחֲשַׁבְתּוֹ מֵאָז וַעֲצָתוֹ בִּקְדוּמָה{{ש}} {{סי|דִּ}}בֵּק מַעְלָה וּמַטָּה גַּלְגַּלִּים לְחָתְמָה{{ש}} {{סי|הִ}}צִּיב גְּבוּלוֹת עוֹלָם וִיסָדָם בְּחָכְמָה{{ש}} {{סי|וְ}}עַל שִׁבְעָה עַמּוּדִים תָּלָה אֲדָמָה{{ש}} {{סי|זָ}}קַף תְּנָאוֹ בְּהַשְׁלָמָתָהּ לְקַיְּמָהּ{{ש}} {{סי|חֶ}}דְוַת מְעוֹנוֹ לְקַבֵּל כְּסִימָנָהּ וְחוֹתָמָהּ{{ש}} {{סי|טֵ}}רוּד בָּהּ אִם יְהוּ מְסָרְבִים מִלְּהַשְׁלִימָה{{ש}} {{סי|יַ}}חֲזִיר עוֹלָמוֹ לִכְשֶׁהָיָה קֵדְמָה {{ש}} {{סי|כֹּ}}בֶד פִּקּוּדֶיהָ לְשָׁמְרָה לְהַרְאוֹת דֻּגְמָא{{ש}} {{סי|לְ}}עוֹנַת שְׁבִיתָה כְּהִגִּיעַ בִּטֵּל מְלַאכְתוֹ לְסַיְּמָה{{ש}} {{סי|מְ}}רִיאִים גּוּפָם יָצַר וְלֹא הִטִּיל בָּהֶם נְשָׁמָה{{ש}} {{סי|נִ}}כְנַס בּוֹ, כְּהִכִּיר רְגָעָיו וְעִתָּיו, כִּמְלֹא נִימָא{{ש}} {{סי|סֻ}}יַּם מֵאָז הַכֹּל וּמְלֶאכֶת עוֹלָם שָׁלְמָה {{ש}} {{סי|עֵ}}סֶק לְאָדוֹן מֵאָז לוֹ בַּמָּה{{ש}} {{סי|פְּ}}לִיאָה מִיצוּרִים וּמִכֹּל נֶעֱלָמָה{{ש}} {{סי|צ}}וּרִים יְצוּרִים בֵּרְרוּ הַדָּבָר לְפַרְסְמָה{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ מְלַאכְתּוֹ בְּכָל יוֹם לְזַוֵּג עֶלֶם וְעַלְמָה{{ש}} {{סי|רֶ}}גֶשׁ שְׁכוּנָתָם מַכְרִיז אַרְבָּעִים יוֹם קֹדֶם צוּרָתָם רֹקְמָהּ{{ש}} {{סי|שִׁ}}וָּה מִשְׁקָלָם מֵהֶבֶל עֲלוֹת הֵמָּה{{ש}} {{סי|תִּ}}חֵם שְׁמוֹ בֵּינוֹתָם שַׁלְהַבְתָּם עֲבוּר לְעַמְמָה{{ש}} {{סי|יַ}}יְשִׁירוּ עַצְמָם בִּצְנִיעוּת, שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם מְצֻמְצָמָה{{ש}} {{סי|צֶ}}דֶק גּוֹרָלָם בְּהַכְנָסָתָם פְּנִימָה{{ש}} {{סי|חִ}}בָּתָם קְשׁוּרָה יַחַד וְלֹא נִרְאֶה בָם מְאוּמָה{{ש}} {{סי|קָ}}רוּי בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים מְפֹרָשׁ טַעְמָהּ{{ש}} {{סי|בִּרְ}}צוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ מִמֶּנוּ מְסֻבָּב כַּחוֹמָה{{ש}} מֵרְשׁוּתוֹ עֲמֹד עֲמֹד עֲמֹד ר' פב"פ הֶחָתָן בָּחוּר נָאֶה כְּגַלְגַּל חַמָּה{{ש}} יַעַל לְשַׁבֵּח לְקוֹנוֹ בְּגִיל וְאֵימָה{{ש}} {{סי|אִ}}גּוּדוֹ לְחַזֵּק יַחַד יְגוֹנֵן פְּנֵי אִישׁ מִלְחָמָה{{ש}} {{סי|לִ}}הְיוֹת שְׁכִינָתוֹ בְּקִרְבָּם וּמִטָּתָם שְׁלֵמָה{{ש}} {{סי|ע}}וֹד יְמֵיהֶם לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְאוֹתָם בְּנֶחָמָה{{ש}} {{סי|זִ}}יו שְׁכִינָתוֹ לְהָשִׁיב בְּתוֹךְ עִיר הַנְּשַׁמָּה{{ש}} {{סי|רֹ}}אשָׁהּ לְמַעְלָה לְהָרִים וְלִקְרוֹת יְיָ שָׁמָּה. {{הור|סימן: '''יצחק בירבי אלעזר הלוי חזק ואמץ'''}} וּמֵרְשׁוּת {{סי|יְ}}רוּשַׁת יַעֲקֹב נְתוּנָה מִיָּמִין {{ש}} {{סי|צְ}}רִיכָה צִיּוּן מָסוֹרֶת וּטְעָמִים{{ש}} {{סי|חֶ}}מְדַת כְּלִי אֻמְּנוּת רִבּוֹן הָעוֹלָמִים{{ש}} {{סי|קְ}}שׁוּרָה בְּכֶפֶל קְשָׁרִים נְגִידִים מְסֻיָּמִים{{ש}} וּמֵרְשׁוּת {{סי|בָּ}}הּ עוֹסְקִים לֵילוֹת וְיָמִים{{ש}} {{סי|יְ}}דִידוּת נַפְשָׁם עָלֶיהָ מְמִיתִים וּמַשְׁלִימִים{{ש}} {{סי|רֵ}}עִים מַרְבִּים לְפָרֵשׁ נֶעְלָמִים{{ש}} {{סי|בּ}}וֹאָם מֵעִיר אֶל עִיר לִלְמֹד מִפִּי חֲכָמִים{{ש}} {{סי|יְ}}כוֹלִים לְהַעֲמִיד עוֹלָם בְּאִמְרֵיהֶם הַנְּעִימִים{{ש}} {{סי|אֶ}}ת עַצְמָם וְרַגְלֵיהֶם מְכַתְּתִים וְהוֹלְמִים{{ש}} {{סי|לַ}}הַג הַרְבֵּה יְגֵעִים וְרֵיחָם נוֹדֵף כִּבְשָׂמִים{{ש}} {{סי|עַ}}ל אַהֲבָתָהּ שׁוֹגִים לֵילוֹת וְיָמִים{{ש}} {{סי|ז}}וֹכִים לְהַקְבִיל פְּנֵי שְׁכִינָה שׁוֹכֵן מְעוֹנִים. וּמֵרְשׁוּת {{סי|רֹ}}ב עַם הַדְרַת מֶלֶךְ הַצּוּר תָּמִים{{ש}} {{סי|הֲ}}מוֹן סְגֻלַּת צוּר בְּחוּרֵי מֵעַמִּים{{ש}} {{סי|לִ}}גְיוֹן שָׁלֵם אוֹרְחוֹתָם שָׁמִים{{ש}} {{סי|וּ}}גְדֻלַּת מַלְכָּם יוֹם יוֹם מַעֲצִימִים{{ש}} {{סי|יִ}}חוּדוֹ בְּכָל יוֹם מַעֲרִיבִים וּמַשְׁכִּימִים{{ש}} עֲמֹד עֲמֹד עֲמֹד ר' פב"פ הֶחָתָן הֶ{{סי|חָ}}בִיב / וְיַעַמְדוּ מִסָּבִיב / קְהַל תְּמִימִים{{ש}} עֲמֹד {{סי|זָ}}רִיז וּמֻפְלֵא / וִיכַבְּדוּךָ אֵלֶּה / כְּמִנְהַג הַקְּדוּמִים{{ש}} עֲמֹד {{סי|קָ}}צִין וּמְכֻבָּד / וְשׁוֹשְׁבִינֶיךָ לְבַד / עִמְּךָ כִּתְאוֹמִים{{ש}} עֲמֹד {{סי|וְאֵ}}לֶיךָ מְצֻדָּדִים / מִכָּל צְדָדִים / כָּל מַעַרְכֵי נֵרוֹת הַפְּנִימִים{{ש}} עֲמֹד עֲמֹד עֲמֹד ר' פב"פ הֶחָתָן {{סי|מְ}}אֹד נָאֶה פִרְקָךְ / וְיִתְקַיֵּם עִסְקָךְ / בִּרְחָבָה וַאֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ וּמִיַּמִּים{{ש}} {{סי|צֵ}}א יְדֵי חוֹבָתָךְ / וּבָרֵךְ עַל הַתּוֹרָה כְּוִסְתָּךְ / לְמֶלֶךָ רָם עַל רָמִים. [[קטגוריה:פיוטי רשות לעליה לתורה]] [[קטגוריה:פיוטי חתונה]] [[קטגוריה:מנהג וורמייזא]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] np5n2ny4xcyk7pwtxq9py8isyckgyc1 0 1739246 3001518 2026-03-29T11:48:57Z מו יו הו 37729 מו יו הו העביר את הדף [[אותך אדרוש]] לשם [[אותך אדרוש ואליך אתודע]]: להבדיל מ[[אותך אדרוש ולשמך איחל]] 3001518 wikitext text/x-wiki #הפניה [[אותך אדרוש ואליך אתודע]] hp6gestaeqc8z17sfzta7igluyhqkxg